'· .......'·.. ש.~ר~ג •WJt~•1.• ..·=·=· ..:. ·.::·.::::::;::::;:::::::: ~~·.·:·:·:·:·:·:·:·:·:· ......... ~~:~:::::::::::~::::::: ~ :.:.:·: י·:·:··.·.·.·.·.·.·.·.·.·.·.·.·.•.·.·. ר-······················~.·.·.·.·.·.·.·-··········································· ...•.•••...•.~.······--····· ····"·.•.•.•.. ו····.·'!.. •••,~ ....:.=...•.:.....·: ••••••••••••••••••••&i:&:r.·.•.·,•.···:-.:ו ········••·.••·...·.·.·.............•.·.•.····•··.·••••••••••·•.•,•••··•·•..••••••••••·•••••·....".................................••·••••••• :·:·:·: וזt~~·:·:·:· · s ~:·:·:·:· ·:·:·:·: ~ ::::::::: ........·····.......-.-.. -· - 6••••••••• :::::::::::::::::::::::::::::::::·:·:·:::·· ~=:.:·-::.::::::::.:·:·:·:·:.:.:.:.:.:.:· .·····································-·· ~ 11111111111111111111111111:ד~ ••••••••"••••••••••••••••••••••••••••••••• 1 •••••••·•••••••••••••••••••••••••••••••••••••• ···•····•·•···•···••···••···•·.······:········ :::::::::;::::: ::::::::::::::::::::::: 111~~!~1 .:.:·:·:·:·:·:·:·:·:•.•,.:·:·::·:·::·:·.:·:·:·:·.:·:·:·:·~:·:·:·:·:·:·:·:·:·:·:·:·: ............ .. .. .. ..... .. .. .. .............. ...... ......................................~~······· ~····-:"" יי= ··· ·:··.·••."•.·.······".•..·."..······•·.."......•..••."•.•."..".••."•..........................."...•..·····.·..•...·····"......·.·.......·..•.··•••••••····••• ~~=~1י~ 1~~~~~11 קטעי קישור מבוקר דיו וכך גם העידוד לעשיית שימוש בו ב"עת הצורך". והאיש הגלידן הזה מביא לקורא שתי אנתולוגיות מן השירה ההונגרית המודרנית החמוש, הוא יקבע מתי היא H עת הצורך H? כאילו שיקול דעתו כבר הועמד במבחן. לא. נא להרגע. איני מתעלם מסכנת הטרור, מהצורך והצ'כית המודרנית. חמישה מתרגמים שונים, חמש גישות. השוואה בין התר גרמים היא חלק מהנאת הקריאה. רמי סערי ואיתמר יעוז- בערנות וכרי. אבל עובדה היא, ששום נושא נשק עד כה לא סיכל קסט, עולמות שונים, יחס שונה למלה. הוא הדין לגבי שמעון שור פיגוע. לעומת זאת, לא פעם, פורקו נושאי נשק · מנשקם, אשר מצא ופסח מילין. דוד טרבאי, לעומת זאת, שונה מכל הנ"ל. הגיע ארצה דרכו לעוסקים בסרור או לעולם התחתון • אין להתעלם מהמציאות, שלא פעם הכתיבה את האווירה האלימה, מהונגריה כילד' בראשית שנות התשעים. עלם צעיר זה למד את הלשון העברית, והוא מתרגם משפת האם לשפת "האבות" ובעצמו שהיא החטא הקדמון שהוליד את מה שאנו רואים היום. ברור כותב שירה עברית. שפתרון' ולו גם חלקי' לאלימות בחברה, היא מערכת יחסים שונה יש גורל משותף לספרויות קטנות. קטנות במובן מספר הקוראים. םע שכנינו' שתגרור גם יתר מתינות בינינו לבין עצמנו • בינינו' גם כולן נאבקות על הישרדות הספר מול "המציאות הממוחשבת". במערכת הפוליטית. ומכאן' שוב אנו נדחקים אל הקיטון הפוליטי' מעב יין לערוך הצצה משווה בין מה שקורה וקרה אצלנו' לבין אין מה לעשות, שם יפול דבר' לסוב או לרע! האנתולו גירת המוצעות בגליון זה. מלים אחרות על זבולון חמר מסתו של אלישע פורת עוסקת בנושא כמעט זהה מן הכיוון ההפוך • לא היינו בראש אחד . לא בפוליטיקה ולא באידיאולו גיה. הוא היה גילוי פרטים מרתקים על אנתולוגיה עברית'שפעם תורגמה לצ'כית. שר החינוך במשך רוב שנות קיומו של העיתון הזה. במשך שנים שיחת החודש הפעם פותחת אשנב אל יצירתה וחייה של משוררת אלה פרסם העיתון, לא פעם, דברים שלא היו לטעמו. וכל שנה, פנה העתון לקבל' בצדק כמובן' תמיכה ממלכתית, בה תלוי קיומו • מורכבת ומעניינת, לדעתי' יהודית מוסל אליעזרוב. קשה לקרוא את בשנת שמונים ושתיים, פרסמנו את שירה של יונה וולך' "תפילין", שיריה שחלקם מוצפנים, והצופנים הם פרסי חייה. השיחה תוליך' כך שיר קשה שעלול לפגוע ברגשות אנשים מאמינים. קמה מהומה י אני מקווה, את הקורא בשביל קל יותר אל יצירתה. בכנסת, בעיתונות, אני יודע שגם בישיבות הממשלה. באו אל השר שני קטעי פרוזה בגליון הזה: אהוד בן-עזר מפרסם פרק קצר מרומן בכתובים. הרומן של בן-עזר אמנם מתעכב, אבל בימים אלה רואה אור כרך עב-כרס, כ• 600 עמ': "ימים של לענה ודבש H, משלו. הכרך עוסק בחייה של אסתר דאב, "המשוררת הצברית הראשונה", כל כך מעט ביוגרפיות של סופרים בספרותנו. לכן זה מאורע מרענן וחשוב. ועל כך ועל העמל והשקדנות, ראוי אהוד בן-עזר לתודה ולברכה. שמעון בלס מוציא בימים אלה רומן חדש בספרית פועלים. הפרקים בגליון זה הם חלקים ממנו. בלס, סופר פורה, מוכשר' מעניין וחשוב בספרותנו . הוא לא כותב על הישראלי הססריאוסיפי' כפי שהוא משתקף ברומנים הסידרתיים או בתוכניות הטלוויזיה. דמויותיו' כמוהו' הן של אאוטסיידרים. תמיד אופוזיציה לחברתם. הם לאו דווקא חביבים, לא טיפוסים "תל-אביביים" או "ירושלמים". לרוב הם חסרי מולדת. עקורים. תמיד מתגעגעים למה שאין וכנראה לא יהיה. אני מצפה בקוצר רוח לרומן החדש של שמעון בלס. שירה ורצבזיות, מאמרים, ומדורים קבועים גם הם בגליון זה, המוצע לקורא. לנו העוסקים במלאכה, בענווה ובדחילו ורחימו' תקווה שאת הקוראת ואתה הקורא תמצאו בו עני:ן בשעת כושר. הממונה ושאלוהו "האם בזה אתה תומך?" אלימות הפכנו לחברה אלימה, אלימה מאוד. לא שהיינו שיות תמימים. אבל אישית, אמר לי זבולון המר מה הוא חושב על "תפילין" של יונה הגידול המפלצתי במקרי המוות כתוצאה מאלימות הוא מחריד! ו ולך' באחת הפגישות במשרדו • אבל מעולם לא עשה דבר כדי לפגוע בעתרן' שהיה ועודנו אופוזיציוני למה שחשב השר המר • הוא האלימות במשפחה, אלימות בבתי הספר' במקומות הבילוי' אנסים הבין יותר מרבים אחרים, שחופש הביטוי נבחן תמיד ברגע שאינך בני חמש-עשרה. ומחריד מכל, רצח נשים כפתרון לתסכול ולזעם. מסתבר' שהחברה לא ערוכה לתפנית חמורה וחדה כל-כך בפעילות מסכים למשהו שמתפרסם. והתנהגותך אז קובעת את יחסך האמיתי האלימה. גם לא המשטרה, שרק עכשיו מנסה ליצור מסגרת נפרדת לדמוקרטיה. במבחן זה עמד זבולון המר המנוח, ויש דוגמאות נוספות. ומתאימה לטיפול בנושא. אני מקווה שמי שיבוא להחליף את זבולון המר' ינסה למצוא גם מעבר לתוצאות הרות האסון של התופעה, עולה על סדר היום שאלה הקשורה ישירות לנושא, האם "החוויה" הישראלית לא מעניקה בקרבו את היכולת, להיאבק על זכותו של הזולת לומר דברים שאינו מסכים להם. "לגיטימציה" מסוימת לאלימות ? האם התר שבשתיקה ועצימת עין' אני אזכור אותו בהרבה דרך ארץ' שאין בה לטשטש את חילוקי שניתן לאלימות לובשי המדים בשטחים, או חוקרי השב"כ, לא מקלה הדעות הקוטביים בינינו • על היד הנשלחת אל האקדח? מתן ושיוכרת להחזקת נשק חם אינו • ~ ·~ -5:~·:· -96 / שירה ופרוזה פאול צלאן: מן העיזבון; מגרמנית: מנפרד ויגקלר אשר ויין: שירים יאירה גגוסר: שיר זהר פרידמן: שירים עופר טל: שירים; פרסום ראשון אסיה מרגוליס: שירים קסט: · איתמר יעוז שירים: מתוך המחזור "ארץ הצבי" אליעזרוב: שירים · יהודית מוסל בלהה :.נ שירים; פרסום ראשון דר ו ר ג_רינברג: שירים אלבז: · רחל פורמן שירים נחמיה פלג: שיר; מהונגרית: יעקב ברזילי נ ו עה ו רדי: שירים עינה אוזל: שירים אהוד בן-עזר: חג החמלגיצקיה <מתוך רומן> שמעון בלס: מכתבים לז'וז'פין <מתוך רומן> משירת הונגריה וצ'כיה אגורה אדי, אטילה יוז'ף, דומוקוש סילאג'י, יאגוש פיליגסקי, פטר קנטור; מה ו נגרית: רמי סערי שאנדו ר צ' ו רי, פטר ואשאדי, אגבש גרגאי, אישטואך טורצי, קריסטיגה סרת; מה ו קסט · נגרית: איתמר יעוז ז ו לטאן זלק, נמש באג' אגגש, יאגוש פיליגסקי, יוז'ף אטילה, אדה סובאי, יהו דית ס ר ת; מהונגרית: דוד סובאי מיר ו סלאב הולוב, יאן סקאצל , פרגטישק האלאס, יז'י ארוסך 1 ולאדימיר הולאך; מצ'כית: שמעון שור ולדי מיר קפקא, מילן קוגדרה, פרגטישק הדרניך, פרגטישק ליסטופד; איוו אן בלאטגי 1 מגרמנית: פסח מיליד מסות ומאמרים אלישע פ ו רת: על האנתולוגיה "חמסין" ועל אריה לאהולה ישי לבוא: על ג'יימס בונו ומיסטר בין 9 11 15 16 17 19 20 21 21 27 34 34 43 44 22 24 26 28 30 32 36 השער: פאול צלאן, '- עמו 5 לאומש לתש לע תרקע" "תיבה תידוהיל לסומ בורזעילא דדוע ולפ לע השא" "רונ היבצל ףסוי-ךברוביג תרוקיב םירפס יריא זיקיו לע בוביס"ןורחאH םהיידגלטפיווס הצינ 'ץיברוג לע תונומת" תושפחמ "רבחמ הגחל גיצרה לעו שופיח" "םיבורק ל ו וה מיזלס יעל ישראל על "גמר טוב" לירכי בונוס ועל "שם סירות הדיג" לחגה בת שחר רו ת לאופו על "אשה יושנת" לרחל גיל 6 8 10 מדורים קבועים לפי שעה - יעקב בסר בוטה ריננברג על "מודי וישו" לאילן ריס 10 המלצות עתרך 77 חצי פינה · יערה בן i ו i על "משוררות אינן כותנות אחר מותן" לאירית גיגזבורג - דוגי סומק ו על "בגדג ו ף נפש" לטובי לין קמגץ 12 שיחת החודש עם יהודית מוסל אליעזרוב יורם סלבסט על "כרת" לאילן שייגפלד 13 מצד זה - עמוס לויתך 7711AU ירחון לספרות ולתרבות המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות העורך: יעקב בסר חכרי המערכת: שמעון בלס, יוסי הדר 1 עמוס לויתן. ששון והתרבות בישראל - עמותה סומך, רוני סומק, אריה סיון, צבי עצמון, דורית פלג, עודד בתמיכת משרד החינוך והתרבות, מינהל התרבות פלר 1 שלום וצבי והאמנות. 14 14 15 lton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Yosi Hadar, Amos Levitan, Shalom עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיריית ת"א"יפו - האגף לאמנויות. ת"ד 16452 ניהול ועיצוב: מיכאל בסר המערכת והמנהלה: סלי: 5619879, ניקוד : שמואל רגולנט ת"א מועצת המערכת: אורפז · יצחק אוורבוך 1 גילה בלס, משה דור גרפיקה ממוחשבת: דפוס רוזמרין בע"מ · מופת נתן זך א.ב. יהושע, עוזר רבין , ש. גיורא שוהם, אנסוך לוחות: אורב יב Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg Vice Editor: Amit Israeli-Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser המלצת עת lzןן יהושע קנז: מחזיר אהבות קודמות; יהואש את תרגום המקרא ליידיש עם עובד; ספריה ל.עם; 1997 ופגישתו עם גלוריה: "L'alleDe כניר-יורק . שירי א. לילס; הוצאת הבאים בנימין חושב: אינטררספקטיכיזם שלי. . תחתוני החלל; ברוכים ליצירה בגרף ראשון./ בבית דירות מזדקן, בצפון תל-אביב magne" (על גרמניה> · רגע מיסטי הקיבוץ המאוחר; 253 ;1997 עמ' נעדרתם זה זמן רב חשבתי כי כבר לא 5 וי~ הישן/ מצטלבות עלילות שונות. שם ,~ דירת האהבים של גבי וחזי , המכונה ~ "הטיפוס הנתעב", האדון שוורץ מוועד הבית נלחם . בדיירים הזמניים ו במיוח ד בזוג המשפץ מחסן כדי להפכו דירה לבתם; זקן בכיסא גלגלים מטופל על-ידי זוג פיליפינים, אבירם, מתוך דירות, המקשיב לקולותיה של גבי/ לתלונותיו של שוורץ. למריבות. בתצריף הזה שזורה גם עריקתו מהצבא של איל , בנו של עזרא הקבלן המשפץ את המחסן . דן צלקה: יהואש ורוכבי המרכבה השמימית; עמודים לספרות; זמורה ביתן; 116 ;1997 'עמ 6 סיפ ו רים. "הסירוב": ליאונרדו הו בחייה של מרצה שכלחבית לפילוסופיה של המדעים; "חקירות הדריאנוס": הקיסר הדריאנוס מבקש לדעת אם יש הוכחה לקיום האלים; "אחרון הסטודנטים" . שלוש פגישות עם רוני לבוא, סטודנט נצחי , מעריץ של הסופר. "מפתח": הסיפור החותם. מפתח דוד , שיטה לפיענוח גימטרי / מנבאת חורבן אחרית הימים, על-פי המשורר המיסטיקן אוסקר מילוש. בלשן נודע נקרא אל ביתו כדי לדון עמו בסוגיה זו. דורית פלג: רישום סיני; הספדיה החדשה; הוצאת הקיבוץ המאוחד/ ספדי סימן קריאה; 1997;96 עמ' נובלה ושני מחזורים, שנכתבו בעקבות שהות של שנה בסין . הנובלה 'ערפל' מציגה משבר של צעיר ישראלי נחוש, שאינו יודע כיצד להתמודד עם החמקמקות של הנוף הסיני , האנושי והפיסי. גם המחזורים עוסקים במפגש של הזר , המבקר , עם המסתורין שסין מהורה עבורו . הספר מאויר בציורים של הצייר הסצ'ראני טינג · צ'ן ליו ושל מאיה כהן-לוי. מדגדט אטרוד: עין החתול ; מאנגלית: שלומית אביאסף; הוצאת כנדת; 1997;407 עמ' ציירת חוזרת לטורונטו / עיר ילדותה, לצורך הצגת תערוכה מתמונותיה. הביקור מעלה בה זכררנות ילדות, של עולם "סודי" בחברות בנות. מדגדט אטרוד: הכלה השודדת; מאנגלית: יואב חלוי; הוצאת כנדת; 560 ;1997 עמ' המכנה המשותף של שלרש נשים המקיימות קשר הדוק לאורך שנים הוא אשה רביעית בשם זיניה ("הכלה המשורר אהרן גלאנץ לילם עמד בראש קבוצת האינטרוספקטיביסטים (ביידיש: אינזיך . בתוך עצמך>, שקמה בניר-יורק, ב 1919-. הם דגלו בשירת יידיש כזרם בשירה האירופית .אמריקאית.מ ודובית. הושב מציג בספר את התיארריה של האינטרוסופקטיביזם היירי , ומביא מבחר משירת ליילס. שירה לא סנטימנטלית, עירונית, מעין יומן אישי הכולל גם הבזקים של המציאות המודר בית, אמריקה, פוליטיקה, משפטי מוסקבה, השואה ויהדותו של המחבר. "על נהרות ניר-יורק ישבתי םג הקדשתי , את חלומי לאוויר חדש, רחב, חופשי./ חלום עשיר חלמתי , הזיה בניתי; בין מגרדי שחקים חולשים ביום וליל,/ בין גושי-אבן . לא דקלים, חוזרת, ברושים./ תדיר , בלי שאדע הבדל בין אודם . שחר; לזהב-ערבית, נטרתי נר תגיעו./ בואו ותנוחו ותכנסו למלון הזה." שמאי גלנרד: אמנות ורעיון כסיפורת המקראית; הוצאת הקיבוץ המאוחד; ספריית "חילל בן-חיים"; 159 ;1997 עמ' ד"ר שמאי גלנדר מנסה להראות אילו רעיונות או השקפות גרמו לדפוסי עיצוב או תחבולות ספרותיות מסוימות במקרא להתגבש. כמו כן , הוא מראה כיצד התפתחו מוטיבים עממיים-סיפוריים לסיפורי מוסר ואמונה בעלי ערך אוניברסלי. יוסף צמודי: עירן חוזר כמקרא ; צ'דיקובד; 270 ;1997 עמ' יוסף צמודי מייעד את ספרו לכל המתעניין במקרא, והוא מנסה להביא גישה משוחררת ופתוחה לספר איוב, לבראשית, למגילת רות ועוד פרקים במקרא. האנשים הכחולים - סיפורים צפרן אמריקאיים כני זמננו ; בחד ותרגם מאנגלית: משח דון; הספדיה החדשה - הוצאת הקיבוץ המאוחר/ ספדי סימן קריאה; 1997;336 עמ' 25 סיפורים ריאליסטיים, משנות השמונים, של 25 מחברים מארצות הברית ומקנדה. סיפורים משל ריימונד קרבו , פרדריק בדתלמי , אלים מורו , טוני מוריסון ואחרים. העורך והמתרגם, משה רון , צירף ביוגרפיות קצרות של המחברים ואחרית דבר. כין כפור לעשן - מחקרים כיצירתו של אהרן אפלפלד ; עורכים: יצחק בן-מרדכי ואיריס פודוש; הוצאת הספדים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; 1997;248 עמ' וי נצ'י מסרב לצייר מלאך שפניו פני השודדת") שגזלה מהן את בעליהן. 1 מאמרים העוסקים באספקטים שונים אשה שנרצחה; "יהואש ורוכבי המרכבה השמימית": הלילה בו סיים ;~נד~ .4פ~! h 4 ןורלג•••••• 275 לאחר מותה, ממשיכות הנשים להיפגש בקביעות, כשדמותה מרחפת ביניהן. יום אחד שבה זיניה לחיים במפתיע . היישר לתוך המסעדה בה יושבות חברותיה. ההתרחשות הדרמטית מהווה נקודת מתח, דרכה נפרשת מסכת חייהן של הנשים. לב טולסטוי: חאג'י מרראט ; מרוסית: גרשון חזנוב; עריכה מדעית. העדות ואחרית-דבר: רימיטדי סגל; כרמל-ירושלים; המועצה הציבורית לתרבות ואמנות. המפעל לתרגום ספדי מופת; 1997; 150 עמ' חאג'י מדואט . דמות היסטורית, משרתם של החאנים הצ'צנים, משמשת לטולסטוי סמל לאדם המסרב להשתעבד לרודנות המוסלמית רגם לזו הרוסית, במסגרת המאבק (התמידי> בין האימפריה הרוסית . נוצרית לתושביה המוסלמים של צ'צניה. דימיטרי סגל הוסיף באחרית . דבר ניתוח הרקע ההיסטורי לרומן. שליחיד יש:; של יהודי עקשן , של משורר ביידיש."// ג'ק מיילס: אלוהים: ביוגרפיה; מאנגלית: דן הבחן; הספדיה החרשה; הוצאת הקיבוץ המאוחד; ספדי סימן קריאה; 1997;428 עמ' "ביו גרפיה". אלוהי ישראל כדמות ספרותית, תוך קריאה בתנ"ך מזווית חדשה ומחדשת. חגי חופר: שירים אחרים (אוטו- אפיסטמוגדפיח); הוצאת חלונות- גוונים; 62 ;1997 עמ' "לא, לא שירה . זבובים/ ועכשיו ביתר עוז:; לא שירה!/ זבובים!/ ועכשיו זמזום/ חרישי/ (עם הכנפיים>: בזזז." / /".זב ועכשיו שירה." עירו יואב: עוכרים ושרוים; הוצאת חלונות-גוונים; 1997;63 עמ' "ברוכים הבאים למעון התחתונים/ של יצירת אפלפלד . כתבו : גרשון שקד , יגאל שוו רץ , אבנר הולצמן , סידרה אזרחי , יצחק בן .מרדכי' נורית גוץ , איריס פור וש, חמוטל בר-יוסף, נעמי סוקולוב, חיה שחם, ב ילי רחל שרף .גולו , יעקב ג 'פרי גוין , ברכה פישלו , מלכה שקד . פסח מילין: שירים על גדר הזמן ; הוצאת ידון גולן; 64 עמ'; 1997 הזמן החולף ומשמעות החיים הם · מהנושאים המרכזיים בספרו האחד עשר של פסח מילין. כמו בספריו הקודמים, גם בספרו זה ישנן פניות לאלוהים, ושאלות שאין להן מענה. שיריו האישיים יותר של פסח מילין מצטיינים בכנות ובוויתור מראש על "מסכות" ובסירנות להסתתר מאחורי המלה הכתובה. רובד חשוב בשיריו של מילין הוא הרובד המקראי. "השיר על פניו/ הירח קוטף מתוכו אותיות/ אלוהים/ מלמטה השיר משתקף; באגם הברבורים / האם הסכמת". (עמ' 30( מגרמנית: מכפרד ויכקלר t' י~ן .ה~ן~~ ry ~םךיק א;נרף, סמול.ך ';~רד ~~יד o/ רים, • את עם המלה, אשר שחתי' • : -:• :-T • -• : t\ ז-י פמ;ט גד;ל ולבד' -: T T ~ל.י ry ם נןם ry,ה~ירנקt מ;~יע ~ם הוא, י מ;~ה ,ף~;א יךה • י;רדת אל' t' ז-י נןם ע~~ך ~~חיז ~קל~ה, ~o/ ~יא נ;~עת, w מ;גה דס~-ף~~ . . . . ~~נכנו. וכלה בהט, כפי • : --T ,•' : ה- שהונו המסתר T את אהובתי: :· -ד - ·.. :ד -;ע ש;ךץ. ןם, נמנע. · בלתי T : • ' : • חצות :-: ד . נ;ןע ';ל ~סוף, o/ ם ע;~ד;ת o/ry ע;ת · אבודה, הת;עה ry י~ן סע.י;:ם ס~קוח;ת ע;~ד;ת - T -T : מסוף, ry י~ן הוא ?ד~;ע ~ר . רר' שוב ושוב י~~ .ד~;ע כעת. 'ך:;י.ע~ o/י~~י~ ,ה~;ך ~ני קר' ,ם:ר,ס~~ ~~יךב ו~ל.יל. ח;זרת כאובה אל הבית: כבר T : ' --T : ;·;· ;ב~ Q• ~פוף. o/.ע~ ;י מאחר. T .·, : • :רק- כהה • · י~~ ךלא w ם - עךרי לי' נזדרי לו' 'י~ך~~ ~ י ך 9 קת ~יר~ה, י ע;מד .. ,י~~ בידי האחת לפני זה. ·: .. : . ~~ נןזךי . לפני זה,- לפני זה. :· .. : . :· ..: . השם: נאבד -:·::· .. גד;ל - ~ה ~~~ךן.וי סלו ~דרו o/ry ע;ת. T ~ה ~o/נכ קן.ו י סלו ~.דרר ס o/ ע;ת. מעבר-למיתה, הוא עמד -T T ' -:• •• •• ננצח- סלו ך t\ ~ '~~לס ~אן, האדם. T T T ~ל ס t'ין- oי~; '~~לס *ה~~;ליא~י~ ה!זד, השנ!זה: - : ד · ry י~ך ? הל;ך וש;ב, ר~ד סך~ד~~ים ~~דו 9,;בי~ ~ל שו T,ם;ק~•ם ~ל ry ~ךה, o/7 ם. הניחי . ;ב~ Q, ~פוף, o/.ע~ :ד~ן.וי' o/ ~ר :קךה, :רק- הוא .ו~~ ~ם · ח~~~ ר:~~? ~ry ה. וע;ד ~סד: השארי. • -:T , • אשנ;לים שח;רים . : . : :· שח;רים · הכי - שנים. .-: . : . : יד' את חפשית, ' : T ; -T את שמה א;תם יחדיו T TT - • גושים*' אתה שח ד:- T T -:·: כפי שמדברים: . : -: :· . : אזת ,ה~י~~ס t\~ י;ןעת. אל תכבי ס;פית - כפי שעשו אחר;ת T '.' ' על ~ך בשנת 1997 יצא לאור , בהוצאת "זורקאמפ" הגדולה, בגרמניה, -' • T •: :-" א;~ר ~~ י' ס~ד~י' 7 ף ספר שירים מקיף של שירי פאול צלאן מהעיזבון . לספר זה יש ,ך:~~ל ,י~~? חשיבות רבה משני טעמים: ת;דה. T הנצנים, · הכית, אחרי גשם • T • -:· ·; . •-;-. - האחד , משום שהספר כולל מספר רב של שירים בלתי ידועים, אשר המחבר לא שלח לפרסום, רובם כנראה בגלל רמתם, שלא סיפקה אותו ומיעוטם מסיבות אישיות כנראה, השמורות עמו. ry ';חור~-ל~;נ נדמה לי , כי באופן כללי , המשורר צדק, אך עם זאת, עלי אחרי האישיים הם מן המעניינים ביותר שבאוסף זה. שנית, למדור הנספחים, המהווה בערך מחצית של הספר , יש ~ע;ד o/ ס~;ז ~~ ס~פור על, בעיני חשיבות עוד יותר גדולה, כי הוא מאפשר לנו להעיף מבט ס;ן~ז' לציין , שלא מבוטל גם מספרם של שירים יפים ואפילו יפים ry חכוק, מאוד, שעל פרסומם אין אלא · אי להצטער. לפי דעתי, רוב שיריו נזכר נת;כי' עדין' • ;--, ; T : • מתרחב מעלינו, ..:-.. .. -: . .ר o/ ת • הכוונה לגרשום שלום, חוקר הקבלה הנודע, ~המשך בעמ' 21~ שבינו לבין צלאן התנהלה חליפת מכתבים. ינואר 98' 5 יסודי שהיא עורכת, לא מצליחה בעבר הם גם חלק מההווה של לאחוז בקצה חוט המחברת לבנות תמונה שלמה של הדוברת-המשוררת. כל חלוקה בין מה העבר ושל דמותו של אביה. בניסיון שהיה למה שעודנו' עשויה להיתפס ~יו 5 םנעל של ןאי לתאר את האב יש התחוש כשרירותית ומוטעית. חלוקה אידיאליזציה מסוימת או שרטוט תדמו לנושאים בספר ולא סדר כרונולוגי או ~1 שאינה ממשית, הנובעת תמאי-היכרו אחר שניתן לאתרו . כך' שירים ~ חנח חרצי ג: תמונות מחפשות של הדמות האמיתית. היא מגיעה אל המספרים על "תערוכה נודדת של כותרת; הוצאת עם עובר; פיסות מידע שאולי מחדדות כמה ציורי ילדי טרזינשטט" (גטו אליו 152 ;1997 עמ' פינות ומאפשרות לה למקם תא נלשחה המשוררת בגיל שמונה), כותבת מייזלס שיר כמו "נקודות": ושקית ממורטטת של תמונות, יוצאת היסטורית וגיאוגרפית בתוך רצף "אני שומרת לי זמן; לטפח רגעים מחברת הספר למסע פרטי של חיפוש הזמן וההתרחשויות. בסופו של דבר' מתמשכים/ לספור באיטיות/ נקודות אחר שורשיה שנגדעו בידי השלטון מגיעה המחברת למסקנה הקשה, ישאול חן בגופך./ אתחיל מכף הרגל ; ואם בעקבות מעט זיכרונות, כמה םמסמכי הדברים באופן ברור יותר מבחינה הנאצי בגרמניה . היא מנסה לדלות לעולם לא תוכל לדעת מי באמת היו אגיע עד העורף; אעשה עצמי אינפורמציה ממקורות שונים על אביה הוריה ומה עברו במקום בו הכול מתבלבלת/ ואתחיל מחדש" (עמ' 22(. שנפטר בגיל צעיר' כמו כן' היא נמחק, ומה היו לפני "המלחמה שיר קליל' ששייך ולא-שייך לקובץ. מתמקדת בכל פרט ובדל של מידע ששטפה את העבר ומקומותיו כמו למעהש כך רוב השירים: יש בהם הנוגע לביוגרפיה האישית שלה, שהיא במבול" (עמ' 152(. מכנה משותף כלשהו אך לא בהכרח. חלק מקורותיו של העם היהודי הספר מעלה מצוקה של דור שלם על רוב השירים שורה רוח עצב ו ת, באותה תקופה. היא נוסעת בעקבות מהזווית של החיפוש הנואש אחר כאב ואפילו דיכאון . להוציא כמובן עברה ל גרמניה, משתתפת בכנס מסע החיפושים שלה אחרי עברה החלק המשמעותי שנקטע לעד. העיסוק את השיר שצוטט לעיל' ובעיקר את במינכן' ומגיעה גם לפולין . היא המעורפל. המסגרת לכך נשענת על במשימה, הבלתי-אפשרית כמעט, השיר הפותח את הקובץ: "אביב משוחחת עם אנשים בארץ וברחבי זיכרונותיה של הדמות הדוברת בספר לרפא את הפצע דרך ניסיון לאחות בלבן" (עמ' 7(- שיר אופטימי' ולא העולם, מצליבה בין תמקומו (שהיא המחברת>. הצגת העובדות פיסות אינפורמציה או להתחבר אל נגזר מכך' הוא גם אחד השירים היפים ואירועים המופיעים בתמונותיה, לבין מזווית זו היא ייחודית במובן העבר באמצעות תמונה. והמעוצבים ביתר שלמות בספר. איזכורים שלהם בספרים, עדויות של שלזיכרונות יש כאן מעמד הספר אינו מסמך תיעודי ולא ניתן אנשים או חומר המצוי בארכיונים, סובייקטיבי במיוחד . אין הם לסווגו כ"ספרות יפה" כיוון שלא כך במוזיאונים ובספריות. מתעתעים ולא בלתי אמינים. בדומה הוא בנוי . יותר מכל' ספר זה הוא "תמונות מחפשות כותרת"' שם הספר לכך' לא ברור הגבול בין הזיכרון מסמך אנושי שייחודו בסגנון הכתיבה מבאט יותר מכל את תוכנו' ואת האישי של הדוברת לבין עובדות, הרהוטה של המחברת. עם מעט דמיון האמירה המובלעת בו גם כפשוטו' וגם גילויים וקטעי סיפור-חיים שנאספו ניתן היה להשלים באופן ספרותי את 'רך · נ \~·~:; במובן המטאפורי. כפשוטו' ןכיוו ממקורות שונים: "הזיכרונות הפערים ביחס לדמויות ולהחיותן 1 חפך t:,f קרובים שתמונותיה של המחברת המהוות מתערבבים בתמונות והתמונות אולי גם לבנות עלילה שתייחד במעט מעין בסיס (אולי זו אשליה של אחיזה מתערבבות במה שנודע לי מאוחר את הסיפור האישי מאינסוף סיפורים בממשות כלשהי) לניסיון שלה לבנות יותר. בתמונות יש בתים קטנים עם אישיים אחרים המוכרים כל-כך את חלקיקי המידע והזיכרונות שיש גג משולש, וילדים שאמותיהם (למרבה הצער> מאותה תקופה. • לה על משפחתה ועל עברה לתמונה מסיעות אותם בעגלות גדולות שלמה. התמונות ששמרה איתה מאותם מסורבלות. ויש תמונות שלי מגן- ימים אמנם חסרות כיתוב. הן תחסרו החיות במינכן 1 וביער' בחורף, עטופה תאריכים ואף שמות. במובן במעיל פרווה, עם אבי היושב ומביט המטאפורי: תמונות עברה של בי מלמטה למעלה. זה מה שאני זוכרת, המחברת ואולי עברו של דור שלם וזה מה שמספרות לי התמונות" (עמ' "מחפשות" את "הכותרות" שאבדו. 14(. תיאורים מסוג זה, תחילתו של הליכה במסלול הנתק בין "התמונה" ל"כותרת" פיתוח עלילתי 1 נגיעה בקצה חוט של התרחש באותם ימים בהם נשמטה סיפור מעשה, אינם אלא רקע לדבר הזכרונות הקרקע תחת רגליה של ילדה קטנה העיקרי והוא כאמור : הגילוי כתיבתה של ורה מייזלס מודרנית אחת ולמעשה של כל מי שניצל רונות והתיעוד. רוח מייזלס: חיפוש קרובים; ועכשווית, כתיבה רזה, יומיומית כל חייו כמו "תמונה ללא :כותרת" במקביל לכך' קיימת תחושת שותפות "חלונות" ; סרוח בהוצאת שדימויים מעודנים משולבים בה. עם השאלות, עם זכרונות ,מטושטשים גורל היסטורית אישית ולאומית בין "גוונים"; 1997;45 עמ' לעתים גולשת כתיבתה לצבעוניות חוט של כל מה שנקטע באופן שנקטע. אחרת, הדברים נכתבו מתוך מבט "חיפוש קרובים" - ספר ראשון מוגזמת ובנאלית אך בדרך-כלל םע צורך נואש לנסות ולמצוא הקצ המחברת לבין העם היהודי: "כך או בעברית לווה מייזלס. שם פשוט נסלחת. אלמנט מסוים של מתח עוזר לא רק שיקפו והנציחו מציאות שאינה אחד' והאופן הייחודי בו הוא מושפע ויומיומי לספר המעלה אסוציאציה לא-פעם לקטוע מהלך שירי כבאלי "בשבילי 1 אם לחשוב על זה, תהתמונו אישי לחלוטין: זהו סיפורו של אדם שדומה שסופו צפוי מראש, ולהעניק מקבל משמעות מיידית כשהוא מתחבר לו סיום מפתיע במידת-מה, המטיב קיימת עוד 1 אלא היו עדות טכמע מהמאורעות ההיסטוריים המשותפים. לפינה ברדיו מקומי של פעם, אך יחידה לכך שחיתה. אבל העדות הזאת אני מאמינה, עם זאת, שהוא אינו רק חיתה אילמת, מרובעים קטנים אישי. באופנים מסוימים זהו סיפורו לשירים, כמו ל ביו גרפיה של עם השיר. גם שיריה הפחות טובים של שחורים עם סיפורים שלא יכלו לצאת של דור: דור שנולד אל תוך מציאות המשוררת שעברה בילדותה את מייזלס עדיין מספיק טובים למרות אנושית שתבעה .השואה חולשתם. יוצא-מכלל זה הוא אולי החוצה. התמונות, שכבר סידרתי לא טבעית ולא לצד העוסקים ב"שואה", השיר "פרגים של פברואר". שיר זה אותן באלבומים וניסיתי לשים ןבה למחוק את העבר. הורינו שבאו מ'שם', שירים אחרי המלחמה או גם לפניה, נכנעו מצויים בקובץ גם שירי אהבה כמעט הנשען על ציורים ודימויים שחוקים איזה סדר 1 משקפות חיים שדבר לא נותר מהם, מלבדי 1 ולכן הן נותרו לתביעה הזאת ללא עוררין . ואנחנו תמימים, תואר שעשוי גם לאפיין את ביותר 1 כמו פרחים המרכינים כותרת תמונות בלי כותרת" (עמ' 35(. כבר לא חשנו בשיבוש שהיא יצרה מבטה של המשוררת על העולם, שיש באגרטל 1 או תיאור צבעים בנוסח לתמונות יש משמעות מרכזית בספר בהתפתחותנו. בשלב מסוים בחיי בו ראשוניות מהסוג הילדותי הנשחק "אדום כדם", "כחול כים" וכד', חבל הן מבחינה תוכנית והן מבחינת מבנה חשתי שעלי לדעת, שאי-הידיעה בדרך-כלל, אך כשהוא נשמר וכמ שנכלל במתכונתו זו בקובץ ובעיקר בין שלושת השירים הפותחים, וגם הספר. התמונות מהוות את החוליה מנוגדת לטבע. רציתי לתת תשמו בשירים אלו, הוא מהווה מרכיב אמנותי חשוב. מופיע בהבלטה. למרות שמו היפה: המקשרת בין ההווה לעבר 1 ןוה ופנים וממשות לבני המשפחה שנספו 1 למקום שבו נולדו וחיו הורי' םלמקו בשיריה של ורה מייזלס אין שום קו "פרגים של פברואר", מקלקל שיר מופיעות בתוך אותם "חורים שבו נולדתי אני' לפענח את הנסיבות מפריד בין חיי היומיום, מתוכם כזה את השורה (או השירה במקרה זה). שחורים" של תהייה וחוסר-ידיעה המלווה ולא מרפה מהמחברת המייצגת שחוללו את ההתחלות. וזהו היבט לקוחים נושאי השירים לבין זכרונות למרות (ואולי בגלל) ההמחשה של בסיפורו של דור" (עמ' 9(, העבר המלווים את הדוברת. תחושת אופוריה באמצעות צבעים ניצולי שואה רבים. המאורעות והתחושות הקשות שמקורם המשתנים מאפור (המתקשר כנראה עיקר ספרה של חנה הרציג הוא דתיעו למרות התחקיר המאוד שיטתי ומאוד 6 •••••גליון 215 ~ שהושקע מאמץ בעיצובם ובשפתם של 1 לאופוריה) לשחור 1 עדיין בולט השיר בסתמיותו ו בחוסר מקוריותו לעומת שאר השירים. אשר דייר ~ בקובץ שירים כל-כך מצומצם, שדומה השירים המשתדלים להיות נקיים ומדו קדקים, ו כל מלה בהם שקולה ומדודה, יש לכל שיר משמעות. יתי רה מכך 1 דווקא משום שהקובץ לא בנוי כיחידה מגובשת אחת, אלא בנוי משירים שלכל אחד מהם קיום עצמאי 1 גם המשמעות הניתנת לכל שיר בנפרד מועצמת בהשוואה לקובץ בו השירים כרוכים זה בזה. בספר "חיפוש קרובים" יש מגרעות מסוימות אבל ההשגים בו משמעותיים לעין ערוך מהפגמים. קיים בשירים הביטוי הייחודי והכן של המשוררת. מעבר לכך 1 המשוררת מצליחה להמחיש את הכאב והזכרונות הבלתי-נתפסים הקשורים ל"שואה", בא ו פן פשוט וא נושי. לא באמצעות תיאורים ומלים הזועקות ללב השמים, אלא ההיפך 1 באמצעות פריט מתוך תמונה, זיכרון אחד 1 חלום, געגוע. לחלק מהדברים מק נה המשוררת משמעות שהיא מעבר לקונטקסט של חוויית השואה, כמו בשיר: "סכו"ם מעוטר ראשי תיבות" געמ' 39(. במעין דרך שירית מפותלת מגיעה 1 ארבעה מן המגרה מלים לתמונה ן; אהףבתי, • T : .ןה 7o/זr~י~י הףא ~חיס o/ל~~ ~7.ן;נ~ .ןה ~~מאל הףא ~~מ ry ב ס~ q ר;ן 7י;~ wי~~ יו:ז~~~~ ל~מף~;ן~ .. חיא ~ס~קת א;סם ס t ק כאלף ידעה שתאבד את שביחם. הספר כשעברתי לאחר;נה רירה, נמצא :ע~~~ 6 נכ~:,ר : ח~~~מ- 7w י: • T : ת~~~ ,הג~~ך~ מח~ץ דמ:חי o/ל ryP ז:רי ~ז:וי' o/:P ~דקז:וי ~~ית י~עףן לפני ארבעים שנ;ת מונו. ',' •• : :• -•,• T : T ' : T : ' : ' T -: '' : ' הדוברת בשיר אל טבעת הענודה על ~ן מ~י י~~ 9ה ~ry ם סזים. אצבעה שסבתה הצליחה להציל ביחד פניה נראים כעףגה שחףמה ע 7~7 ז:וי ~g:ר~ ד~ים ~סדים ~ך~קף ~ה ל~ה עם כמה שכיות חמדה. וחותמת בשורה f T : T : ' : ' T '." T האומרת: "עכשיו אני 1 נכדתה עם o/ מד~ז ה~~ ~ל זיש ~ד;ןה ~די . ~דס;ך ~מףס. p'ן: ~מף~ן' ע;ך ך;~ס ~ת ~חיו . הטבעת/ ממשיכה לנווט את חיי". כך על כל רצח, צ;מחים נשרה שבי אחים אחרים. מחובר עברה של הדוברת בשיר לא T i ·~ :א~;~ך ~מ p9ת:-~· ם:דס רק אל ההווה בו היא עורכת חשבון ~Q ~ר ~ת ~ךי;נ 7 ~ת ~· נפש, "מבעירה עוד סיגריה" ובו', אלא גם אל העתיד. בפעולה בה היא עבירת תנועה זה המצביע על ארנון כ ו אב מאוד 1 תל-אביב ח;רשת את זrלת ממשי כה לנווט את חייה, המתקיימת ~קדב-מ~~חים o/ ל; עם מ~~ךזי 7 י מ~ 9 ן. בהווה, כבר גלום העתיד. גם במשפט ראש; של הפלשתי כבר מעטר נכרףרי גףמי T ' •: •: '." ' T '' את הדרך ב"אמצעות" הטבעת ספוגת משתקף כ וח חיים של מי שממשיכה ת~~;נ~~ .ם:~ ~~רים ~~קנף סי~~~ ~~יל ;נ~~ g ס ף~~ מ:פ 1 ~י o/.זrן :P נכ 7נכ~ · ל~ ~י~ · ;ם wר. · ח ·9~b ?ר i ~א~ט סר.אש;ן , זי 7 :הף, ע;לה ~9 ~ןה ה~;~~מ ~ד~~ןת ק~ע. הזיכרונות והשייכ ו ת, "עדה" דוממת המקשרת בין הקיים לכל מה שאבד. השיר "יום השואה" הוא אולי השיר היחיד הק ו בץ שתכניו בהתייחסות לשואה פחות אישיים ויותר לאומיים. אבל גם בשיר זה זווית ההתבוננות היא בהחלט אישית וייחודית. אם יש התייחסות לטקסיות של "יום השואה" היא על דרך ההיפוך והשלילה: הדגשת חוסר-הטקסיות והמשך זרימת החיים: "]."[ תחבורה ציבורית ך ~o/ י מ~ךק;ן ~ ~ןם. ~נכת ~~חים ~ךןה א;ת; למגרשי חתערףכה ל~~ qה:~ ק~~- i ם ~סףר. ס~ ry ר o/~נכ ry ס יו ח.~ר 7זייד . Y.ם"י~~ ת;~ךת ס~.ר w~ ,r ~~ים י~~~ ;ryןקאל . המשכתי לעלעל: הרפים כבר השחירף מרם ~~סמ;ת ע,קנ;י ת, ~~-~iכ;ת T .ן~~~~ T ' דק מ 9q ~ים נ;~ךף ~~ס~ים .םי~~? ~~י~ים ףמ?~~ ~מ g~ר 7א~~~ח מךחק ~חף~ה .;ל ~ל~ים ~ךחף ל~לףת. ~7 ~~ים ~פף tQןה 7ת;ך~~ ןקיע. זורמת,/ משרדי ממשלה פתוחים / הייתי נדרכי לרמת-אביב. על יצףע;' עצףב עלה םיiזלאה וכנה לנף את הא;ך . T T T ' : ' •:: T T T T T : :-:• ''T ז- ' ניתן אפילו לחדש דרכונים/ ויזה לאמריקה/ לביקור או הגירה ; ס:ה ח~ך . ~י ~ם לא השגרירות פתוחה / שלא כמו אז ראש העיר בלע את ה!זרח, ."]."[". שיר עם אמירה חזקה, עם w ע,ר; ryT ן~ין T~o/ ל' "~-אר ry עיר מק;ךם . השלכות אפשריו ת גם על משמעותם : '.' שש~ר;ת על שירלי של טקסים בכלל. ויש נם שירים אחרים בספר שאין בהם עלילה, ולא תוכן מוגדר, ורק התחושה בהם של עבר המהול בהווה חריפה ואותנטית: "]."[ גם אחרי עשרות שנים קפואה/ אני מתבוננת בפחית/ ההפוכה לתוך הכוס/ מטפט פת את המריר / כמו אינפוזיה / חודרת עם הזמן." געמ' 10(.• ניצה גורכי r' ~~די ש;קך י~~ ך~בז ~ת ס~נף~ה 7 ךךר ע;ק~ת. ח 9 ~קז:וי 7 ךא;ת ~ת ~פ;ן בי~~-ל~ מף~ 9 ת ק~~~ ,ק~,ע ~~w י חנ:וע;דרז:וי ךת;ך קךי.רףת; ~ס. f, ךת ~ל מל;ןה. ~פ;ך ~ע,לה ~ת ~ ~ל:ר ך~~ה .זrן~P~ז:וי 7 ךא;ת זייר חיא ~~~w ת זית ~ח~ב;נכ:ר . ה!ז;ם ·. ירד הלי.לה השחיר . - ד- --:T•:• ר~~~ך :p מ; ~ץ ~ןקים. ר:~~ סיף ;חפ;ת. ינואר 98' 7 אמא טובה ואמא מכשפה בשדיים הכבדים והריחה את מתיקות משלבת מספר קולות וגולשת באותה הזיעה" <עמ' 26(. ושוב חוזרת הכמיהה פיסקה מקול לקול 1 מדמות לדמות, שעל סף הארוטיות, בעמוד ss: מאופן דיבור אחד לאופן דיבור אחר: "נפלה לזרועות החמות וחיבקה בכוח מדיווח של "מספר כל יודע", היא ו (ן: 5 ,~ ~ יוני ברכוס: גמר טוב; חספריח חחדשח; 132 עמ'; 1997 . י ו ני בונוס, מצטרפת חדשה לגל הכתיבה העוסקת בעולם ה"חרדי", ממחזרת בספר ביכוריה את חומרי העיסה המסמלת בעיני החילונים את ע ו לם החרדי . לפעמים הרומן נראה כטקסט שנכתב בהזמנה למען חילונים על הע ו לם החרדי. מין הצצה, ממוחזרת כאמור 1 אל נבכי הזיווגים ו תשמישי המיטה החרדיים: לבלובה של צעירה בעולם החרדי 1 המערכת המש ו מנת של השדכנות, ואיך עוברת נערה דתייה את ליל כלולותיה - עם א ו בלי הסדין המיתולוגי שבו חור ההצצה. כל זה כבר נראה, נכתב ו נשמע בכמה ו כמה גירסאות מציצניו ת אחר ו ת. המציצנו ת היא אמנם ערך מס ו ים גם בכתיבה - אחרי הכול 1 כ ו לנוש ו תפים לה במידת מה - אבל אי אפשר לבסס עליה את רוב ו של הטקסט; ו בונוס אכן מתבססת עליה יו תר מדי 1 סומכת על השותפות הזו של הקורא שתפצה על כל החסרים. ו החסרים רבים הם, אף שבונוס מתגלה בספרה הראשון כבעלת תנופה לשוני ת ו מק ו ריות בבניית טקסט, שב ו ודאי עוד תפתיע בבשלותה, אם רק יתנ ו לה מספיק זמן . כאמור 1 העלילה ותיאורי העולם ה ח רדי 1 אינם מפסגת יצירתה של בונוס. ז ו הי למעשה הח ו ליה החלשה ש לה. גם היא, כמו מספרים דומים מס ו גה, ממחזרת את הגיב ו רה התמה והרגי שה שרו צה לבעו ט בכללים המחניקי ם של הע ו לם החרדי הפטריארכלי 1 אך מתקשה לעשו ת כן . הגיב ו רה שלה, שרה, מתבגרת בעולם קשו ח ו מגביל, ב ו על הנערה להיוו תר תמה ו ברה עד לנישו איה, וחס וחלילה אם תדבק בה אי ז ו שעו ר ריה. העולם ב ו היא חיה אינ ו קשוב לרגשותיהם של אנשים, על אחת כמה ו כמה לרגשותי ה של נערה מתבגרת. בנוסף לכך 1 ש רה היא כלי משחק בידיהן של שתי נשים: אמה ודודתה, הנאבק ו ת למעשה על לבה, במהלך יריבותן אר ו כת השנים. שרה חיתה ילדה לא מו בנת, ו היא גדלה להיו ת נערה לא מ כנת, שאי ש אינ ו קולט את חריג ו תה. הי א מתכנסת בעולמה הפנימי 1 ככל שכלליו הנוקשים של הע ו לם החיצ ו ני מאיימים לסגור עליה. בתו ם ל ימודי ה היא מסרבת לסוללת השיד ו כים שמציעים לה, מפני שהיא מא ו הבת בבן ד ו דתה, בנימין. אז היא םג ע ו שה מעשה יו צא דופן וקמה על כללי ו של העו לם ב ו היא חיה, בכך שהיא מתעקשת להינשא לו 1 למרו ת התנגד ו תם המפורשת של הוריה, ו בפרט של אמה, שאוגרת בתוכה טינה כלפי אחו תה, אמ ו של החתן המיוע.ד כבר בראשיתו 1 מדוו ח הטקסט על כך שהחת ו נה הנכספת הזו לא נגמרה טוב : בת ו ם ח ו דשיים היא מסתיימת בטקס גירושים משפיל. על רקע זה מצטיירת כותרתו של הספר במלוא האירוניה שלה. מסתבר שגס, על פי הז'ארגון החרדי 1 הוא לא פחות ולא יותר מראשי תיבות של "גמר סוב". אבל שום דבר סוב לא היה שם מראשית ו עד אחרית. מכאן מגיעים לגרעין הסיפור 1 שהוא החלק היותר מעניין בספרה של בונוס: היריבות בין שתי האחיות, אמה ודודתה של הגיבורה, ומה שמעניין אף יותר: הכפילות שנעשית בטקסט בדמות האם, בערך כמו החלוקה שמתקיימת בתודעתו של ילד לאמא רעה ולאמא סובה, מפני שקשה ל ו להכיל את המ ו רכבו ת הזו בדמות אחת. בדומה למה שנעשה באגדות ילדים, מפצלת בונוס <או תודעתה של הגיבורה), את דמות האם המיתולוגית לשתיים: דודתה היא אהם הס ר נה ו החמה, ואמה היא בעצם האם הרעה, המכשפה. זוהי אשה קשה וקרה, תובענית וביקורתית, עדינה ומלכותית אמנם, הנחשבת צדקת, מפני שהיא מטפלת בנערות במצוקה, אך לבתה עצמה ו בשרה היא מתקשה להעניק חום וקירבה. המחברת מסיבה לתאר את הקור הגדול השורר בין השתיים באמצע ו ת התואר "שרה יקירתי", שהאם משבצת בכל פניה לבתה, תואר שלמעשה רק מעצים את הניכ ו ר ביניהן. הטקסט עמוס בפניות מנוכרות מסוג זה, של האם, המסיימת כל המשפט בעוד הספה פדג ו גית לבתה: "ומה עו לה בדעתך, שרה יקירתי 1 הרי י ש סדר עדיפו ת בחיים" <עמ' 52 (," ו את ודאי מבינה היטב שרה יקירתי 1 שאנו לא ככ יח לבתנו היחידה להיוותר שוממה בבית אביה" <עמ' 7(, "לא נספיק להחליף את המפה של החל ו ת, למרות שהיא מכערת את השולחן היפה שסידרת שרה יקירתי" <עמ' 19(, ונו'. לעולם תצטרף המכה אל הלסיפה. לעומת האם בדמות מלכת הקרח, מצטיירת דודתה של שרה כאם הסר נה והרחומה . היא ממש לבה שופעת יצרים, חום ואהבה כמטע אר ו טית. "וגיסה תפסה את שרה ו הצמידה א ו תה לג ו פה הגדול ונשפה על עורפה ו דיגדגה את אוזניה, ושרה ניסתה להחלץ והסיחה ראשה את המותניים העבים והניחה ראש בחיק הגדול והרחב וחשה את ריח הזיעה המתקתק ופרצה בבכי עז של אושר". והנה עוד תיאור 1 שממחיש את המפגש העז עם האימהות העצומה: "שרה שמעה את צחוקה החזק של גיסה וחשה את הצביטות בנסן מכות בפראות בגרונה, לופתות את ירכיה וחונקות את שדיה", <עמ' 62( ממש כאילו היה זה מפגש עם אהוב נכסף. כל המפגשים הללו של שרה וגיסה דודתה, מצטיינים בפרץ של חום וארוטיות עזה המאפיינים, מלבד את הקשר לאהוב בבגרות, גם את הקשר הראשוני של התינוק לאמו. את כמיהתו ההיולית של התינוק לרחם אמו ולשד המיתולוגי. ואף שהפיצול המחלק את האמא לאם הסוכה ולאם הרעה, לאם המקרבת ולאם המרחיקה, הוא, כאמור 1 הדרך בה תופסת תודעתו של הילד את אמו 1 ממשיכה שרה להרגיש כך גם בבגרותה; תופעה זו מצביעה, אולי 1 על האפשרות, שלא אחת, אנחנו ממשיכים בתפיסה החלקית הזו; גם כשאנחנו מתבגרים ואמורים להיות מסוגלים לאחד את דמות האם (או כל אדם קרוב אחר), להשלים עם כך שאנשים הם סובים ורעים בעת ובעונה אחת, שזו 1 בין השאר 1 פשרה של ההתבגרות. התיאור הזה בספרה של בונוס משכנע מאוד, סוחף ואף מרתק. הרבה פחות משכנע הו א הרקע העלילתי שמנסה לחבר בין הדמויות ולנמק באופן נראסיבי וראציונלי את מעשיהן ותודעתן. המחברת מנמקת את הקשר המוזר בין שתי האח י ות באיזו פרשיה ישנה מימי מלחמת העולם השביח במחנה בסיביר 1 שם טיפלה האחות הבכורה, גיסה, באחותה הצעירה ממנה בשנים רבות, ונאלצה לשכב עם גוי פולני כדי להציל את חיי אחותה. על רקע זה <מאז אותו יום מתעבת האחות הצעירה את האחות הבכירה, אולי מפני שהיא "העדיפה" גבר על פניה), מבססת המחברת את הקרע בין האחיות ואת היריבות שלימים מתבטאת במאבק על לבה של הנערה. קשר עוד פחות מנומק ומובנה מזה, הוא פרשת אהבתם הטרגית של שרה ו בנימין 1 שלא הצליחו לממש את אהבתם מפני שהחתן לא הצליח לקיים מצוות פר ו ורבו. בונוס מנמקת אהבה זו על רקע אהבתה של הדודה לשרה, שלכאורה "העתיקה" אהבה זו מעצמה לבנה - ו בעומק התמונה אף על יחסי האהבה-שנאה בין שתי האחיות. הסבר כהז נראה לי פשטני ומזויף, מה גם שדמותו של בנימין שטחית, בנאלית ו לא מנומקת. מבחינה זו לוקה הספר בחסר 1 ו בונוס מצטיירת כמספרת בעייתית מאוד מבחינת בניית העלילה, עיצוב הדמויות, והקשרים ביניהן. לע ו מת זאת, הייתי אומרת שהיא בהחלט הצליחה לחולל מניפולציה מרתקת בטקסט ולהוליך אותו בדרך לא שגרתית בכך שהיא גולשת ביעילות לתודעתה של שרה, ומשם, באין מפריע, לגוף ראשון של אמה של שרה, או של כל דמות אחרת בעלילה. אופן מסירת הדברים בדרך זו 1 של יצירת קליידוסקופ תודעתי שבו לכאורה לא מתקיים שום מרחק בין הדמויות והכול הופך לבלילה דחוסה אחת, מייצר מרחק אירוני יעיל ומעניין. כאמור 1 בונוס מתגלה כמספרת מרתקת בעלת קול משלה, אך היא הרבה פחות חזקה בבניית העלילה, פיתוחה והנמקתה. באמצעות ריסון המציצנות ועבודה מאומצת יותר על הטקסט, הספר יכול היה להפוך ליצירת מופת קסבה. ועוד פרס קטן ומעצבן 1 שמצוי בעיקר תחת אחריות העורכים: "גמר טוב" מוצג על גבי העטיפה כ"נובלה" <הספר "נופח" באמצעות אותיות קידוש לבנה ודפים עבים בהרבה מעל לממוצע), בשעה שלפנינו בעצם סיפור ארוך . אינני טוענת שלא היה צריך להוציא לאור את הסיפור הזה - מובן שיש בו כמה צדדים נאים וראויים - אבל היה רצוי אולי 1 להציע למחברת פסק זמן 1 בו היא חיתה מתבשלת עוד קצת עם הקטסט, ואולי אף חיתה כותבת עוד שניים-שלושה סיפורים, ואז זה כבר באמת היה יכול להחזיק ספר שלם. • עוצמה ארוטית חנה בת שחר: שם סירות הדיג; חספריח החדשה; 176 עמ'; 1997 יש טקסטים שפורצים בעוצמה ובמהירות, ויש כאלה שמחלחלים לאט ובמתינות, אבל בסוף מתברר שעוצמתם רבה אף יותר. הטקסטים של חנה בת שחר שייכים לקבוצה הצנועה, אך המכובדת הזו . מדובר במחברת הקשובה לכל מלה ולכל משפט, ששו ם פרס סתמי לא נמצא בטקסט שלה. הכול מדוד 1 מחושב, מרוסן. בשום פנים ואופן לא מדובר במינימליזם רזה וקשוח, מפני שכתיבתה של בת שחר מורכבת ועשירה מאוד . אבל בכל זאת מתעורר רושם של מינימליזם, כנראה כתוצאה מהבניה הזהירה וחבקיה של הטקסט. מהניקיון המופתי ומהבשלות המעוררת התפעלות. כן 1 בהחלט יש כאן משהו "עגנוני". חנה בת שחר כותבת סיפורים "פשוטים". הגיבורים רגילים, יומיומיים, והסיטואציות פשוטות לכאורה. חתונה, מפגש משפחתי. לא משהו מלהיב ומסחרר. סתם ככה. סיפור פשוט. הדברים מתרחשים בזהירות ובאסירת, ללא 8 •••••גויון .215 iרמטי ו ת קולנית. ורק מתוך העמימות מתגלה לאט לאט רוח ה i ברים. ספרה הרביעי של בת שחר, "שם סירו ת הדיג"' חובק שלו שה סיפורים אר ו כים, מעין נ ו בלות, בהן מתגלה כשרונה גם למי שלא הכיר את כתיבתה קו i ם לכן. הנובלות כולן כת ו בות בבהירות המתגלה מתוך אותה עמימו ת לכאו רה, מעשה הפיליגרן הזה, עלי ו היא שוק i ת בעוצמה ובדייקנות. י ש קרבה ו i מיון רב בין שלושת הסיפורים, ושלושתם נובעים מאותה קקרע כמעט: סיטואציה הרמטית, לפחו ת בשני הסיפורים הראשונים, התרכזו ת בתו i עתה של ה i מות מרכזית, ו זוהי תמיד אשה בראשית גיל העמי i ה, וה ו לכת הטקסט סחור-סחור; מת ו כ ו מתבהרת תמיד עוצמת הק ו נפליקטים החיצוניים והפנימיים בחייה של ה i מות. ברקע מתקיים עולם · מסורתי i תי על חוקיו השונים, אבל ר p בעומק התמונה, רחוק רחוק, כמעט ל לא השפעה ממשית על רוח ה i ברים. כמה משמח שחנה בת שחר לא נסחפה םג היא בזרם האופנתי של המציצנות לעולם ה i תי שמתפשט לאחרונה. כת י בתה הנקיה אינה נופלת, אפילו לא פעם אחת, בקלישאות ה"דתיות" המקובלות. היא כותבת על בני אדם למען בני א i ם, לא על ולמען סקטור ח ברתי זה א ו אחר. למעשה, השפעתה של האי i יא ו לוגיה ה i תית אינה מ ו רגשת במיוח i בחייהן של הגיבורות. גם בסי ר נות ההישר i ות של שלוש הגיב ו רות בעולם שבו שולטים חוקים ו ערכים גבריים, אינם שונים מבסירנו ת הפריצה הפמיניסטית בעולם החיל ו נ י . היחסים בין הנשים לגברים מת ו ארים כמוגבלים, אלימים וחונקים, ו זה לא שונה בהרבה מהרבה טקסטים פמ יניסטיים חילוניים. חשו ב לה i גיש שחנה בת שחר כותבת על לבם של אנשים, והוא, בכל מקום, תמי i אות ו לב. מכאן שגם אין לפרש את הטקסטים שלה באופן פשטני 1 כטקסטים פמיניסטיים. בת שחר אינה ר ו תמת את כתיבתה למען שום דבר. אי אפשר לייחס אותה לשום זרם או רעיון. רק על עצמה לספר היא יודעת, ו בזה היא כמעט עוף נדיר בנוף ואם לשתי בנות בשנות העשרים לחייהן, האחת נשואה והשניה מאוהבת בבעלה של אחותה. המפגש המשפחתי נערך במלון על שפת טיילת, אולי בתל אביב, אולי במקום אחר 1 והנוף, הסוער 1 החולי 1 הטיפוסי לשפת הים, לוקח חלק רב בעיצוב הסיפור. הסיפור השני 1 "שבעת ימי משתה", מתרחש בחתונה בפלורידה, אליה מתכנסים הקרובים מכל תפוצות העולם. וגם פה הטבע הנהדר 1 והמבעית לעתים, של חופי פלורידה, לוקח חלק בנעשה פנימה והחוצה בנפש הגיבורים. "תירזה וקמיליה", הסיפור המסיים את הקובץ 1 מתרחש בנופים הקדמוניים של ירושלים, ועוסק בסיפור אהבתה הנכזבת של אשה, שוב, לא צעירה, לבחור הצעיר ממנה שנות דור. גם כאן יש לנוף · הירושלמי חשיבות עליונה. בכלל 1 בת שחר מבססת את מרבית הטקסטים שלה על דימויים הלקוחים מעולם הטבע, והם תמיד מקבילים לשינויים התודעתיים הזעירים והן לסערות הנפש של הגיבורים. "ריח דק של פרי מרקיב מסתנן לחלל הסלון", כך מתחיל הסיפור "תירזה וקמיליה". דימויי הטבע אצל בת שחר מדהימים בעוצמתם, ואף בארוטיות שלהם. אפילו לקרן שמש יכולה להיות עוצמה המינית ובחיוניותה הקיומית, עד כדי כך שהתיאור הופך לפעמים לאלים ממש: "בקרביו של ההר נערמו גדרות תיל 1 מפולת סלעים, קוצים ואשפה. הגיא היה תהום פעורה, אימת חשכה, כאילו עוד הקריבו בו קורבנות אדם למולך" <עמ' 133(, באמת כאילו אותה תהום פעורה היא מעין ואגינה מרקיבה ההולכת ובולעת את הגיבורה. דימויי הטבע מסיבים לתאר גם מצבים נשיים אחרים: "כורעת על חבצלות החוף, ומתיישבת על מעקה הערוגה כיונקת לתוכה את שארית החום שפלורנס הותירה אחריה". תיאור ארוסי-לסבי הז נכתב בסיפור "שם סירות הדיג", העוסק באשה שנמצאת בפרשת דרכים מבחינת נשיותה . מצד אחד היא חשה כיצד היא קמלה לצידו של בעלה האדיש, מצד שני 1 היא מנסה לשחזר עור יום שקוף את רוח נעוריה באמצעות הזדהותה עם בתה שהתאהבה בגיסה, וכן באמצעות כמיהה כמעט ארוטית לנערה צעירה ויפה בשם פלורנס, שהזדמנה אף היא למלון בו נערך המפגש המשפחתי. בכלל 1 בתור טקסט כאילו מרוסן 1 כאיל ו סגפני 1 "מסוהר" מת יארדים מיניים מפורשים, סיפוריה של בת שחר הם בעיני סקססיים ארוטיים להפליא. היא מתארת את כמיהות הנפש ותאוות האינסטינקטים כפי שרק מעסים יודעים לעשות. ובמחשבה שניה, אולי באמת יש חשיבות מסוימת לעובדה שחנה בת שחר באה מעולם דתי . אולי רק מתוך ריסון עצמי יכולה לצמוח כזו עוצמה ארוטית גדולה. • יעל ישראל יאירה גנוסר IJ ~1 ~' ף~~~ ןסב, ל~~~ם לךח;ב, ~ש;ש ~סה ק;ךא ע.ן~י f ~יש;ן ~ק o/, ת ז:~,ה~ך; 1ף~~~ ~מ 1ך ,9מ 1 ך t'לי , ע;~ר ך~ט ק~~~ fג~~ 1~o/א~: ךא;ר זp~~ד לסל;ן ~ת 1 ס ~ן סע.ןז . 1 ~ה י~~ ק;ך~ה? י~~ ק;לקת ~יש ~~ין ל; א~ל , מצנפת . טבחים לאיש מרן.ןי n פסטה '',ל~ 6ע~ךpז ·~ ת 61 סע.ןן. ·~ ן T : - הספרותי של ימינ ו . היה אפשר לראות ארוטית בדימויה לחדירה: "אור שמש החת 1 לה, אני צ;פה בה, נחה T T T T • -: T :- בה מחברת מיושנת, אלמלא כשרונה מציף את זגוגיות המרפסת וחודר ו יכ ו לתה הנ i ירה להיות כה נאמנה מבעד לחצאיתה הבהירה, חושף את שנה וע;ד שנה אנחנ~ יחד , לעצמה, ו לקחת חלק, ב i רכה שלה עמודי רגליה החסונות" <עמ' 123(, כך f ~בה, :וע;ד T~נה;-כ :אל -1 ~חד אמנם, בר ו ח התקופה. חנה בת שחר באמת כותבת "כמו שכתבו פעם". כיו ם, בנוף המינימליזם הרזה והפוסט מ ו i רניזם הצולע, קשה למצוא טקסט, כמ ו זה שלה, עשיר בדימ ו יים, בהתב ו ננ ו י ו ת פסיכולוגיות מעמיקות, מתקדם בזה י ר ו ת, ומתעכב על נימים i קים של רגש. ועם זאת, טקסט כה צנו ע, אמין 1 אמיתי 1 ללא התחנפויות מתוארת אשה מבוגרת בטקסט "תירזה וקמיליה", אך כעבור כמה שורות מתייחס הטקסט גם לקמילת הנשיות, באמצעות קערה שבה פרי מרקיב ומקומט: "תפוחים מקומטים ו אגס בלה", שכאיל ו מתארים את חמוקי גופה המזדקן של קמיליה. תיאור מיניותה הקמלה של קמיליה מקביל גם לתחושותיה של תירזה, הצעירה ממנה ךק י:~~ ע;~ה T-.םי~;'פל~ בהרמ;ניה, הל;כדת את פרטיה, --: :ז -:•:•:• :ז :•T' הפחד מב !j ת בי , ח;זר 1 מפזר צ 1 ר;ת, ---:.. ז · .. : ה~- לא q,ש~ ~יש;ן ק~~ f מ; ,ש;ש~ ן; לא t' י~ה ז;כן.ן;ך םךמ;ד:ה - לש ו ניות, המכוונות היישר ללבו של בהרבה, כלפי עצמה ונשיותה. באותו זה פחד כל ח 1שי , ה~ה •• • T :• הקו רא. הסיפור הראשון 1 "שם סירות הדיג", מתרחש במפגש של חמולה משפחתית, ש הגיעה מכל ק ו וצות הארץ וגם מחוץ לארץ 1 על מנת לחלוק כבוד לסבתא זקנה. הגיב ו רה היא שרה, אשה לא צע י רה, הנש ו אה לגבר שתקן ומרוחק סיפור על תירזה שהתאהבה עד כלות חושיה בבחור צעיר שאינו משיב לה אהבה, משמש הנוף הירושלמי הקדמוני 1 ו בעיקר נופי גיא בן הינדם, כדימו י נשי חשוב נוסף, ההו לך וסוגר על הגיב ו רה, ככל שמתגבר ו ת חרדותיה ו פקפוקה בכ ו ח משיכתה ל~~ ס~ים ~רך , י;ם, ע;ד י;ם, ;תי~~ ה 1 א ז; ry ל , ע;ן י;ם, ינואר 98' 9 מיכאלה, יודעת הכול' ואילו החלק ואפיזודות שיכולים להרגיז תא שימוש יתר השני מסופר בגוף שלישי באמצעות הציבור הישראלי על כל :גווניו מעין מכתבים. העלילה הנבנית דתיים וחילונים, ציונים -ופוסס באמצעות שתי המספרות אינה מצליחה ציונים, עולים חדשים, םצברי י:ן( s רחל גיל: אשה יושבת; סרוח לספק את ההצדקה לשימוש אמצעי זה. וותיקים ובו: גם אם קשה כיום 1~ אות הזמן; הקיבוץ המאוחד ; כמו כן' בולס במיוחד בספר' השימוש להדהים מישהו' מאחר שכולם אומרים ~ ידיעות אחרונות; חמד 1997; בקטעים תיאוריים כלליים המסופרים הכול על הכול ובכל דרך שהיא, ברו 159 עמ' על-ידי מספר נעלם וכל יודע, בני האדם עדיין מתקוממים רכאש מישהו פוגע בפרות הקדושות .שלהם יש משהו מרתיע בעוצמות של לרח שאמורים לשפוך אור נוסף <חושך נוסף> על המתרחש בספר: בדומה הלז "מודי וישו" הוא רומן פילוסופי' גי ל. ע ו צמות מעודנות ,לרוב שעושה א.ב. יהושע ב'השיבה מהודו", יריעה מורכבת החובקת בתוכה תכמו מתוחכמות ועם זאת, חדות כסכין . אך כאן ללא ההצדקה תהתוכני מרשימה של קטעים וקטעי קטעים, כ ו חה של גיל לתאר דקויות של םמצבי ו של רגשות, במי ו חד שליליים, שמתקיימת אצל יהושע. שכל אחד מהם יכול להחשב יבעינ לי טענות נגד כתיבה על הקורא - הגאה בכושר ההבחנה שלו שנאות, אובססיות ופחדים, םהמשיקי אין לתחו ם הפתו לוגיה הנפשית, התגלה אומללות, שכן אין לי ספק שזו כשלם: למעשה, איני בטוחה לכל כבר בספר הסיפורת הראשון שלה האחרונה, על צורותיה היותר או שתפסתי מהו השלם הזה, או םא " כלו ם לא קרה" (עתרן 77 צ'ריקובר · פחות "מכובדות", מהוה אחד הצלחתי לזהות את העיקר . ךכ 1991( והו א מתעצם עו ד י ו תר בספרה מהמניעים היותר חזקים ליצירה של כל שהייתי מגדירה רשימה זו ןכ"נסיו אמנות. הסענה שלי נוגעת לאמינות. ניתוח", שימים יגידו אם .הצליח הנ ו כחי. כתיבתה של גיל מעבירה ת ו דעה כמ ו גם תחושת-עולם תהמכירו כאן' הריכוז האדיר הזה של אומללות העלילה שהייתי קוראת לה ורשעות באה על חשבון אמינותם של "חיצונית" מתרחשת במהלך פרק זמן רק נסו ג יחי ד של קיו ם אנושי - הז שה ו א כ ו לו אומללות מאמללת. ודי כתיבה נעשה נפוץ ביותר לאחרונה, רגשות אלה. אין כמעט סקטור או ממושך בחיי מודי חם, יהודי יסובייט טיפוסי למדי. בית ספר, ,אוניברסיטה במשפטי הפתיחה של הספר יהנוכח ומבחינה זו אין כל מקום לדבר על תפקיד חברתי בעולמנו שגיל אינה חדשנות או ייחודיות אצל גיל . אלא משתלחת בהם. בין אם אלה המורים או עבודה, גילוי הציונות בעקבות כדי להדגים זאת: "אשה יושבת ליד החל ו ן וממתינה. איש לא נקרה על שאצל גיל אפילו הריאליה השכיחה הרופאים או מבקרי האמנות, או מלחמת ששת הימים, העליה לארץ' דרכה באיזה בר חשוך . שום מנוול לא לחלוטין והמוכרת הופכת לבעייתית. החברים או הבעלים. אצל גיל כולם שירות בצה"ל' משפחה. על רקע זה משהו בריאליה הזאת, בתוכנה, כמו תמיד רעים ו/או מובסים. אין לי גם מתקיימות פגישות עם אנשים רבים, הבטיח לצלצל אליה ואחר כך לא עמד טענות נגד שימוש םבאמצעי כשלכל אחד יש משהו לומר. מודי בהבטחתו. מעודה לא הצפינה תקווה באופן שבו היא מובאת, הופך אותה בת ו ך דפים של מחזה ו שלחה ל"בלתי ריאלית", או לפחות ללא ספרותיים, שהרי בלעדיהם אין כל לומד היסטוריה של עם ישראל לתיאטרו ן 1 לא נבחנה לשום תפקיד אמינה. פרטי מחלתה של נינה, אפשרות ליצור. אבל כאן' שוב, עולה ומתוודע אל סיפורו של ישו בתקופת שאלת המינון והאמינות. הגודש של בית שני. בעיניו התקופה דומה מאוד ומעולם לא נאמר לח שאין כל צורך הטיפולים שהיא מקבלת, תגובותיה שתתקשר, הם כבר יתקשרו אליה." ותגובות הסובבים אותה, לדוגמה, השימוש באמצעים, שבא על חשבון למציאות בה הוא חי ועל כך הוא <עמ '7, ההדגשות שלי, .)ל.ו משפטים לקוחים, כביכול 1 ישירות "מהחיים". האמינות, יוצר תחושה קשה של כותב מאמר לעיתון רוסי. וזה למעשה כאלה, ו חמ ו רים מהם, עתירים אבל למעשה, אין צורך להיות נינה או מלאכותיות וספרותיות-בכל-מחיר. "רומן בתוך רומן" או אולי "מאמר בתוך רומן", מה שאני מכנה העלילה במר י ר ו ת ו באיר ו ניה, מופיעים אין אחד ממקורביה כדי לחוש וש"משה ש כל הנאמר עד כאן' חשוב להדגיש שספרה של גיל הוא בהחלט ספר ,קריא"הפגימית 11 של הספר . ספ ו ר פעמים לכל אורכו של הספר כאן לא בסדר"' לא אמין . לא כך הנ ו כחי. קורים הדברים. למרות הסבל הרב מעמיק בנקודות רבות, ומעניין. ספר במאמרו עורך מודי השוואה בין שתי הספר בנ וי משלו שה סיפ ו רי חיים של שעובר על נינה ועל מקורביה, קשה שמעיד על כותבתו שיש לה גם המה תקופות, תקופת בית שני לעומת שלו ש חבר ו ת, המסופר מפי שתיים מאוד, אם לא בלתי ניתן, להזדהות עם וגם האיך. הבעיה היא, כאמור, במינון. ימינו. איפה פגשנו זאת בעבר? כן' באחד מהן. סיפורה של ,השלישית מי מהם. ונראה לי שהקושי הזה ליצור הרומנים העמוקים והמבריקים ביותר המתיי סרת במחלת הסרטן 1 עולה ךמתו הזדהות אצל הקורא אינו נובע • רות לאופר של המאה הנוכחית, "מא סטר סיפ ו ריהן של שתי חברותיה, שכן היא מהרתיעה הטבעית מן הדברים עצמה "נעלמה" פתאום. וסיפור המעשה המסופרים, או 1 לפחות, לא רק ממנה, ומרגריטה"' מאת מיכאל בולגאקו ב, הנקרא בעברית "שטן במוסקבה" . המ רכזי ס ו בב למעשה סביב העלמו תה, אלא, יותר ובעיקר' מתחושת חוסר כאשר דוו קא "הנעלמת" היא אולי האמינות שמתעוררת תוך כדי <בקרוב צפוי תרגום חדש של פטר קריקסונוב>. אין להעלות היום על הדמו ת היו תר משמעו תית ברו מן. רכב הקריאה. מסכת כל כך מרוכזת של סבל' טינה, שנאה, החמצה ותסכול הדעת אינטלקטואל רוסי מודרני בהתח לה, לא קשה להבחין שמחלת שאינו מצטט מדי פעם מהספר הזה, הסרטן של נינה משמשת את גיל קשה מאוד לקריאה. מה גם אשהי בודד במדבר והקורא יזהה בקלות 'ב'מודי וישו" כמטאפו רה לקי ו ם האנ ו שי. נינה י ו צרת מל ו וה במקבץ רעיונות בנאליים חי ים במחזו ת שהיא כ ו תבת, (ברמיזה ושגורים, כמו הדיון על נוכחותה אילן ריס: מודי וישו ; (רוסית); את המקבילה הניגודית לרומן הידוע. הוצאה עצמית; 196 ;1997 זירת המתרחש אצל בולגאקוב היא בר ו רה לשקספיר "כל העולם במה ..."( החזקה של ההעדרות <עמ' 13 ואחרים) מוסקבה ומודי חי במודינסק, אותה ו ב ו זמנית ג ו ססת מהם. גו רלן של שתי או על זכות החולים "למעט פרטיות עמ' חבר ו תיה אינ ו ט ו ב בהרבה. גליה, בלי שאלף דאגות ירדפו אחריהם ..." אילן ריס, מתכנת מחשבים וסופר' המספרת הנסתרת בחלקו השני של (עמ' 10(. ואם לא די בדחיסות עלה לארץ ב 1978-, לאחר שהיה הספר 1 ע ו זבת הכול ומ ו ציאה עצמה התמסית של הספר' מוסיפה לה גיל גם מסורב עליה במשך כמה שנים. "מודי לגלו ת מנ i תקת בבנימינה. ואילו דחיסות אדירה של ספרותנות. וישו" הוא הרומן הראשון שכתב. כבר כותרת הספר' "מודי וישו"' מיכאלה, האובססיבית לניקי ו ן ו כלומר 1 גיל נוקטת במספר ו ב של המספרת את סיפורה בגוף ראש ו ן ו אמצעים ספרותיים, שגורים למדי' מהווה מעין סטירת לחי לטעם בחלק ו הראש ו ן של הספר 1 היא אשה שבהם היא עושה שימוש-יתר קשה. הציבורי. שמו של ישו ,persona אולי הבולט מאלה הוא השימוש non grata בישראל , כשלעצמו , ש "סתם" התפספסו לה חיים בכל יכול להיות סוג של פרובוקציה. תחומי הם המשפחתיים כמו המקצועיים. בדימויים. המלים "כמו" או "כאילו" סיפ ו ריהן של כל השלוש הם סיפורי מופיעות בספר עשרות אם לא מאות ואילו שמו של גיבור הרומן הוא מודי ה חמצה מרה. אף לא אחת מהן זוכה פעמים. והדימויים האלה, ברובם, הם חם - מרוסס חמלניצר: "בצה'ל להג יע לאיזו שהי הגשמה עצמית . הן שחוקים ומשמימים בעליל: "הילד ישב מתחילים לקרוא לו מודי חם." ובתגובה להערתו של מודי שברוסית ח י ו ת כדי לשאת את הסבל שנגרם להן שם, עוסה על פניו שעמום כמו רעלה" מיד י אחרים, בין אם "האחרים" הם (עמ' 12(, "כל המבטים החרדים שנתלו הז לא נשמע יפה (מודי - ביצים וחם אמה של מכאלה או מחלתה של נינה, בעקביה כמו שלשלאות" <עמ' 10(- חוצפן), מפקדו מעיר לו' ובצדק, שהוא גר בישראל ולא ברוסיה, ו לגר ו ם סבל לכל מי שבא איתן .במגע ועוד. אמצעי סיפורי נוסף שבו משתמשת גיל הוא פיצול המספר. ובעברית זה דווקא נשמע יפה." הסיפו ר כול ו ע ו סק בריאליה. ריאליה שג ו לשת לעיתים הלהיפר-ריאליכאשר 1 כאמור' חלקו הראשון של ובהמשך' על-פני מאה תשעים ושישה הספר מסופר בגוף ראשון 1 מפי דפי הספר' זרועים ביטויים שנ ו שקת לס ו ריאליסטי . סגנון זה של 10 גליון 215 _____ IJ ~, ~ זהר פרידמן שער הברזל מתלונן תל-אביב 1996 תל-אביב 11) 1996( w ~ר v~ר . ךל ן~;ל~~ לאט, אני ש;חה בזרם ~לר ממ~נףך~ו ק;ךץ ~ן V~לט. :•:• : T ' :--: ~רו o. ~יד ~םי~י~~ האנשים א; נשאת בשלדה אני מתישבת נארצ; הרחבה א;ת; .פנימהל~~ . לק;ל;ת. 6ה;ן~ים ' םי~~; ע~רים ,~·~;· חנ;ת _לפח;ת', T ערףכים T • : • -: T : T : ',• :' ."' ~ע,ל.י .ק~ףי;~~ טףךים. ~i? יץ ,ryיו v ~~קר;ת ת;עק~~~ ק;ח~~ל~~מ p-ן;י~ o :ה ~דירת ~ם~;נ-ם:ע ~ן מ~ 9 א;ת מ~ךסקים ל~ק;~ם ה~~ך~ 9 ~יב ~ל ~?סד , ע; 7ה עכשיו מכסה את הושא ~ע~ר;ת ~~עים. ·:·: ·:- -: ז :- ר"ז:l ,ה~~ק :ק~~סגר ח;ל.ף ~סי :קמ; ry ם םיל~?~~ שיו לאהוב באוץ אחות ה!!נש;ת שלגף נ;גע;ת ~ן םיקt~~מ ר~~~ ry א;ר. ~ח;ךי ~ךים םי~~;ר~~ מ~?~רים ~ח!!ףך ~~ריק. בחל;נ;ת . הגד;לים מ:צג לראוה הסדר המדמ'ה. נעלים T לח~ד:-ז ~ע · ל~ ; :~· ח· ר~ים ',ף · ~ית, םיחיקt~ ~צרי~ת vרקל v ב;ךך, בהרי ירושלים נחשבים ח:ייי ל : פלא.-;'הוא :·~i רד", א;מרים -ז ::·:·..:. ~~פוק, "הוא נ;ש.ם ."ה~: על אש.ר ~יד ~ה 7 ד~ר ~יד 9V לעים 'י~;מ~ הו~א ל~אן ~ז v.הן~~ :ק~הוא :ש.ד , ע;~ר : T '." T - מלמול .םי~~,ע~ ~~לו ן; ;ן~ . ב~~לף 7 ~ר ~ןךשף ~7 ~י .םי~~ ~ת מךךר שנה התרחש הדבר מסבירים : ד · .:-·· -זז -:.. מ pם:~ -Q ק,י מ~~ע -7 ~י ;ני~~ ~~ין ~~ע,גףעים הוא מקריב את עצמו למען תלמידיו לשא הבינו אותו ו אך בכל זאת הכירו בו כמורה • וזה לא מעט! הקורא נפרד ממודי כאשר זה, בודד במדבר, יושב על האדמה הקרה, נשען על אבן גדולה מחודדת פינות וכותב את תוכניתו לסדר העולמי החדש: סדר הכולל בניית בית מקדש וספריה גדולה ומודרנית הפתוחה לכל. וכן הקמת שתיים או שלוש מדינות בארץ ישראל עבור היהודים והערבים, כשהמדינות מתואמות יד: · ביניהן על אירגון גג משותף, כדי שארץ אוכלת יושביה תהפוך לכזו המאכילה אותם. לשם כך מודי מוכן להקריב את עצמו . "האין זה מספיק" ? "מודי וישו" נכתב במסורת הרומן הרוסי אבל הוא מושרש היטב בסביבה הישראלית. הקריאה בספר אינה קלה. זה ספר רציני ו רחוק ממוסכמות, החושף פינות חדות של מציאות ימינו. אני מקווה שלקורא העברית תינתן בקרוב האפשרות לקרוא אותו בתרגום. הספר שווה זאת. • כרטה ריננכר ג המנקה בביתה המפואר. מודי לא חיפש את סיגלית מעולם, כיוון שהוא מבין מדוע נעלמה. היא לא האמינה בו מספיק. רק אחרי הפגישה עם נטשה הוא כותב את המאמר על ישר ו אבל קר מאחר שהבטיח זאת לסיגלית פעם, והוא מתבייש על שלא קיים. הוא כותב מאמר הבנוי בצורה מדעית, המתבסס על מובאות רבות מהבשורות ומהספרות המקצועית. בניגוד למאסטר ו מודי אינו זוכה בדבר. לא בפיס ולא בשלוות הנפש. כנראה אין הוא ראוי לכך. אולי כאן המקום להשוות את הרומנים שבתוך הרומנים. ישו של בולגאקוב הוא אינטלקטואל עדין ורך שאינו נושא חרב. הוא אינו דומה כלל לישו מהבשורות, כפי שוולאנד החכם, הכול יכול ו המתחשב והעוזר לגיבוריו, של בולגאקוב, אינו דומה לשטן ו לאותו כוח של רוע. ישו של מודי הוא אדם המחפש הבנה והכרה ולשם כך מבטיח ישועה באכילת בשרו . הוא קורא לכניעה לרומא ושולח למוות את יהודה, השליח היחיד שהוא בוטח בו. לבסוף יוצרים אינם יכולים לחיות ביחד. יעודה של מרגריטה הוא להיות ליד המאסטר 1 לקרוא את הרומן שהוא כותב. ואילו יעודה של הציירת הוא לצייר. לעומתה, ורזה, בחורה יהודיה המוכנה לשכב עם מודי אך לא להקשיב לו . על כל בסירנותיו לדבר איחה על משהו שמעבר לצרכים היומיומיים היא מגיבה במשפט: "למדת את זה בעל פה? כדי להרשים בחורות?" בסופו של דבר היא עוזבת את מודי לטובת רופא נשים. וישנה סיגלית, החיילת החמודה, שקרובה יותר לאידיאל הנכסף. היא מופיעה במחסן צבאי ו בדומה למרגריטה, כאילו מתוך הלא כלום, ומתלקחת ביניהם אהבה בפתאומיות נפלאה, "כמו ברק שהינה את שניהם" <בולגאקוב). סיגלית מעריכה את הרשימות על ישו במלה "יפה" אך כשמודי מנסה לשתף אותה בתוכניות הכתיבה והלימוד שלו ועד כמה הוא מוכן להקריב לשם כך ו נגוז הנס. סיגלית נעלמת. היא מופיעה שוב כאשת מהנדס מצליח בירושלים, כשמודי פוגש את נטשה, עולה חדשה, זכר;נ;ת ~ריר ל q ל;ם. "עי ר N" ח סרת א י נדבידואליות, הע ו ברת מר ו מן לר ו מן וממחזה למחזה בספר ו ת הר ו סית. גם ירושלים נוכחת בשנ י הר ו מנים ו כמ ו בן האשה. "איזוהי ש תאהב? ומ ו די מפרט את תנאי ו : י פה, מבינה, אמיצה ו החלטית". בדיוק כז ו היא מרגריטה אצל בולגאקוב. אפשר לומר שאלו מלים כלליות מדי. מי לא ח ו לם על אשה כזאת ? אך כל המ ו עמד ו ת לתפקיד מרגריטה <הפגיש ו ת א י תן מתוארות בשפה עס י סית ונועזת מאון), שמודי פוגש ל א ו רך הר ו מן אינן מתאימות לאיד י אל. אמ נם י ש בספר אשה המתקרבת לאידי אל שלו . הציירת. היא מציירת את עצמה י ו לדת שמש, כשהצוות הר פ וא י הע ו מד סביבה מותיר אותה ל התמ דד לבד עם סבל ו תיה, מאחר ש אף אחד א י נ ו מסוגל להביט אל אורה המסנ וו ר של השמש שהיא מביאה לע ו לם . שם התמ ו נה הו א "בדידות". מתו ך הבדידו ת הזאת מקשיבה הציירת למ ו די ו מבינה אות ו. מו די לא לוקח א ו תה לארץ ישראל, בתירוץ שאינה י ה ו דיה. אך האמת היא, כנראה, ששני 1 1 ינואר 98' אבל השפיעה הארוטית נקטעת באחת, למראשות יעקב. מהשיר "שאול" עולה לאפקו. הוא ניתן במשורה ומבוטא ארצות הגרף והתיאור הפואטי היפה מסתיים בביטוי יחס אמפתי לדמותו הטרגית של שאול ו~ 5 1 בפשטות מצודדת המהולה בשמץ ציורי של תחושת חרדה ואי שקט, המלך: "שאלתי את שאול; מתוך תמימות. "על הגב תלויים לי ~ עקב הפירוש האישי שמעניקה הכותבת המראה שעל הקיר חדרי; לשיחזור מכאובים/ שלי ולא שלי , שנדבקו לי ! אירית גינזבורג: משוררות אינן לתמונה: "שלוש קוטפות זיתים מרים/ מהלך המלחמה.// נטיות הל ב לא; כי לא נזהרתי", והציור בשורות כרתכות אחר מרתן ; הוצאת תמוז אינן חשות בסכנה."" מטאפורת הפרי התירו לי להרוג; את כל עמי הבאות מעביר רטט מצמרר מעצם משקפת עליות ומורדות באהבה. כך העמלקי". הנתינה וההקרבה ללא תנאי המשתקפת טובי לין קמנץ: כגז גרף נפש ; ספרי עיתון דד; 1995;53 עמ.' במקביל למודעות לזמן ניכרת בשירים בהן: "משכתי ורידים מהגוף/ לנגן לו ~ 45 ;1995 עמ' ממרקדים שירי אירית גינזבררג בעושר גם התייחסות למקום: רישומים שקט/ שיהיה לו טוב/ שיאמר". שני ספרי שירה מונחים לפני: " בגדג ו ף נפש" מאת טובי לין קמנץ ו"מש ו רר ו ת אינן כותבות אחר מותן" י -· של אי רית גינזב ו רג. על אף שונותם מבחינת דרך הביטוי ונקודת המבט, ניתן להצביע בנקל על החוט המקשר ביניהם שהוא הדיבור בשפת הגוף, הג ו ף בנק ו דת החיבור עם הנפש. השם "בגדג ו ף נפש" מעיד על מודעות לבעיית הפיצ ו ל בין הגוף לנפש ועל התמ ו דדו ת בלתי פוסקת עמ ו . הבגד , כחלק בלתי נפרד מהגוף, מכסה על הג ו ף הע ו רג לנפש, שאינה תמיד כרת השגה. הנפש, שלא כגוף היכול 1 מירושלים, פארק ביו יורק, ודינג, חוף הים, השוק הסיטונאי. בהתאם למקום המשתנה גם השפה העוברת עליות וירידות, אינה מתחשבת בגבולות לשוניים וגולשת במתכוון לסלנג. כפי שניתן לראות, חורגת האמירה בשירים האלה מן התחום האישי , ויש לה השלכה לתחום האקטואליה הרוויה כוחניות אך גם אמביוולנטיות רבה. ב. בקובץ שיריה של אירית גינזבורג "משוררות אינן כותבות אחר מותן" כשהכותבת משתהה על ניואנסים חווייתיים שבינו לבינה, יש לתחושות נופך מיתי-אגדי. הן נחשפות מתוך תמונות סוריאליסטיות במינון נכון. כך השיר על אנגלדין כמפת שמים ש"אלוהים אוהב להאכיל א ו תה / פתיתי בוקר משולחנו המבורך; את מערת מערומיה סגר לה/ בשרי ו ן קשקשים מחודד; קרסולי סנפירה נישק; בסנטרו הלא מגולח". והמלכה מתוארת כשהיא "רוכבת על חמור עם כנפיים/ בגנים העצומים של ולוי". מכאן מובן מדוע הלילה מתואר כיסו ד דירניסי דומיננטי כל כך בשירים עד להתעטף ו למצו א לעצמו מסתור תחת הבגד , היא חשופה, ללא מפלט. למציאו ת הטרי ו ויאלית עימות מתמיד עם הדמיון. חלון מוגף, חלון פרוץ זה ו הביטוי של הכותבת להתמודדותה עם ח וו י ו ת פנים וחוץ , החורגות אל מעבר לממד האישי . לטו בי לין קמנץ יש צורך חיוני הגוף הוא מוטיב מרכזי ביותר , שוקק חיים ויצריות. מה שמתחולל בתוכו מועבר באמירות חשופות עד כאב, בשפע תמונות ומטאפורות. לממד למשל בשיר היפה "בהיפוך משקפת, הפריחה": "בוסר ובאושים חליפות,/ י יי '" 1" -r ינ~.:-ר ~ ~ תמיד החמצתי את הפריחה", ובהמשך: כדי הפיכתו לחי הנושא את עצמו: "מתוך שנתי ברחתי לאחוז בגרף הלילה/ חשכות מפוזרות כמו ערימות בגדים/ שמישהו נטש". בניגוד לשיריה של טובי לין קמנץ , היוצרים נקודות השקה בין ארוטיקה לנפש ובינן לבין האקטואליה, לרא ו ת את עצמה בראי זולתה, להתב ו נן במשקעים שבינה לבין ה"אתה" , בתמונו ת מצב משתנ ו ת. "על ערש הבגידה תשא אותי/ כמעיל תינוקו ת בארון, / <כותנו ת פזורות לרוב). / אך את המת יקברו במערומ יו ,/ לעיניה. / כך אהבה תשוב לא עפר גן העדן -/ לחזור בצלם אדם אחר, / בשגרה אכזרית של משגה". אהבה ומוות, שני הקצוות של הקיום, מותכים כאן זה בזה במינימום מלים. ההסתכלות היא בוגרת, מפוכחת, משלימה, לא מתמרדת, אבל אינה נעדרת טון מריר וקריצה אירונית של מי ששגרות החיים האכזריות נהירות לו . על ההתלכדות האינטימית עוברים תהליכים והשתנויות, לעתים גם במהלך שיר אחד, כדוגמת "עונות": האשה מסייעת לארוז את המזוודה. המז וו דה ותכולתה הן כמטאפורה לתלאו ת ולדרך החתחתים הנפשית שחווה בעליה באהבתו. אך דווקא האסו ציאציה של הנסיעה והפרידה, המתל ו וה לתמונת אריזת החפצים, מכילה בתוכה את גרעין התקווה למשהו אחר או סיכוי לקשר מחודש. "חיות חדשה מנסה לקום/ מן האדמה הפע ו רה". ליחסי אני-אתה מתלווה תכופות תחושת "כובד העסיס". ההתייחסות לתמונת הפרי דומיננטית בכמה וכמה שירים ו מתקשרת היטב לארוטיקה השופעת: "העצים כרעו מכובד הפרי; ו ילד ו אותם לאדמה", הפרי והאדמה כמטאפורות טעונות מופיעים בשיר מס' 2 של "תמונות במוזיאון": "כל ההוויה הזאת."/ גזעים זוחלים מעלה/ כנחשים. / אדמה ניגרת סביב/ לרגלי צמרות מתפתלות,/ אל שמים". "נערף; הפרי עד זוב שרף; והגרעינים,/ עיניים באדמה". השיר מבטא געגועים לאהבה, כמיהה למגע אופטימי עם ה"אתה", מגע ללא מחשבת אובדן , כך מתברר שאין מנוס מפניה. הטבע המופיע בשירים הוא רב פנים. לא רק עולם הצומח משתקף בתוכו , אאל גם הצד החייתי שבו: "הזאבים שיוצאים בלילה מכלאם", החתולים "הנוברים ברעב" - יוצרים השלכה של תחושות ויצרים. בתוך זה גם עצמים דוממים זוכים להנפשה: "הבתים שלנו התגרשו מזה מזה./ מיטתי מספתך; המקרר מהתנור", התנודות ו השינויים ביחסי האהבה מתקשרים באופן טבעי לתחושת הזמן . בשני השירים שכותרתם "הים מדבר גלים" מתחקה המשוררת אחר המהפכים ביחסים, שהם חלק מחמקמקותו של הזמן החולף, זמן הים המתעתע באדם. "הים מדבר גלים / כל חופשי קשב ער; הגלים מעדכנים הכל/ פעם מחדש/ באחת נמחק המגע/ במנוסת גל ובגל בא במגע/ חדש אתה חש אותי/ אומרת בוא-לך בו; זמנית". במדור "שירים בכביש מהיר" יש תיעוד של המציאות היומיומית הנעה במעגלות הזמן ומתוחמת על ידו. הזמן בשעון הקיר "כמו דפיקות בדלת/ מחכה לשעה; בזרועות סגורות של חצות./ הלילה כיבה את השמש בשתי אצבעות", באחד השירים לובש הזמן ממדים על-טבעיים החורגים מגבולות הקוסמוס. שיר מעניין הוא "זמן מדוד בתיאטרון התבונה הטהורה", המעצב את תחושת הזמן המודרני. ניכרת בשירים תנועה בתוך הווה חי ודינמי , השואבת אסוציאציות מן העבר המקראי: סיסרא, שמעון ודלילה, האבן הויזואלי החושי מקום בולט בשירים, לפחות בהיותו נקודת מוצא: "תראה, /על הגב יש לי סכינים; עור ורוד ורך; אתה מוכרח; אני יודעת שאתה מוכרח; לשלוח את היד". באחד השירים היפים בספר נאמר: "עשו אותי כלולה/ כמו אבן כחולה/ שוקעת במים". ואני צריכה לעמוד ישר; אחרת השרשרת חונקת/ יותר ויותר את הצואר". מכאוביו המתוקים-מרים של הקשר הזוגי 1 המצטיירים כעול המעיק על הצוואר , הם נקודת חיבור נוספת בין שני הקבצים. ההבדל ביניהם נעוץ בדרך הביטוי , שבאחד היא ישירה, פתוחה וחשופה יותר, ובאחר היא עוברת דרך הפריזמה המטאפורית: "."ואיך הפרי; נאסף בסלי פח/ שנתלו על צוואר./ בצריבת העור הנמתח תחת/ הרצועה סימן כובד; העסיס'.' <מתוך "בגדגוף נפש"). ךא למרות נוכחותו של הכאב בשירי אירית גינזבורג, ניכרת אצלה היכולת הצבעוני של התחרשות הפנימיות בעלות הצופן האישי , אלו הנולדות מתוך הגרף. אין מנוס ואין מסתור מפניהן. הן נותנות אותותיהן באדם, אף שלרוב אין הבעת פניו מסגירה אותן: "הרעב חכם מהאדם/ מזחיל לטאות רעב ירוקות/ על כל ארץ הגרף". השירים מעלים יחסים זוגיים ובינזרגיים בגרוני היחד והפירוש ושופעים ארוטיקה שכאב בצידה. תמיד "שני עורבים הפוכים מלווים ארתה" ומעיבים על רגעי הניחר. הניתוק והבדידות צצים דווקא ברגעי הקירבה, כדוגמת השיר שבר מתוודה המשוררת בפני ה"אתה": "ערד לא סיפרתי לך לע אמא שלי; ודווקא רציתי מאוד לספר לך; על אמא שלי; איך בלילה חודרות ארתה במלות החושך/ דרך הסדקים הצרים שלא הצליחה לסגור". וכתגובה לזיכרון מהאם היא "מתכווצת לתוך הכרית לא להרגיש/ שולחת יד לתוך הגרף/ מוציאה ארנבת/ מגואלת בדם שתחמם את חיקי הקטן". זר אחת התמונות השכיחות בקובץ זה, המאופיינת בהרכבה הסרריאליסטי; הגוף הוא ספק גרף אדם ספק גרף חיה: "ילדת פרווה צהובה/ מייללת בחול", וכן "לא רצית שארולד; גרף של פנים הבטן / מסגיר את ריח הבשר'.' אירית גינזבררג מכוונת את מבטה אל פנים הגרף של ההוויה המקיפה אותה. אך לא קליטת הרשמים והתגרנות עליה הן המניעות אותה, אלא דווקא עיצובו הרבגוני של עולמה הפנימי. הכותבת אינה מחפשת משמעות לקיום החולף, אלא נאחזת בכל החושים ביש, בקיים, בעכשווי. בנוסף, יש להעיר שלמרות הפן המודרני של השירים, קיימת נטיח לחריזה המעניקה לכידות 12 גליון ····· 215 ונוגעים ללב מציג המחבר את אי יכולתו להעבות לתביעת הוריו להיות בנם ואת יכולתו שלו לגבור לע המכשולים הנובעים משונותו. "אני חומל עליכם, אבא, אמא/ שאת אהבתכם אלי אני משיב בגאות כזו של זעם. אבל; אחרת אין זה מתאפשר" ובהמשך: "הנכם כמוני , לכודים בתוהו 1/ מונהגים בשרירות מעשיו של בורא/ המחשיך כרצונו םג עין שמש./ ומה מאורות נפשנו קטנים/ /", האהבה העולה משיריו של שייכפלו דומה במהותה לזו האופיינית לזוגות הטרוסקסואליים. מצד שבי 1 השונה מודגש ובא לידי ביטוי מרבי בשיר "כרת". כאן עולה על פני השטח התחושה הקשה של מי שנידונו להידחות על-ידי הסביבה ובמקרה זה ההורים. בשיר זה מתגלה מלוא עוצמתו השירית של שייכפלו ונחשפת יכולתו להעניק לקורא חוויית קריאה ייחודית. בעיני' שיר זה הוא שיאו של הספר . אם עד כה נחשפנו לעולם הדימויים יוצא הדופן של המשורר , הרי כאן אנו למדים על המחיר האישי והחברתי של העולם הזה. ראוי אילן שייכפלו למחמאות על ספרו המצוין .• יורם סלכסט חציו בא.רט ר i טן ~ מאנגלית': שמואל שתל r: ו בארס ורסן , משורר אמריקאי , פוסס מודרני. בשיריו ראפש לחוש את הבזק ההמצלמ השירית. בשירו "בבית" אהו מצלם תמונות ומשאיר תא הפילם בנסן המצלמה. ןהעי של הקורא מצרפת קהבז להבזק והתמונה תמצטייר לרגע. ברגע השני היא .נעלמת הכול גלוי ונעלם. הכול זמות ככתובת על הקיר שעוד טמע יהרוס את עצמו . נתיניה של תוכנית פריון", נוכח היותו "מוזג בכף ידי את כל בנינו", החיבור בין בני הזוג הוא כזה של "איש ברוך של זולתו 1 של אהובו". האהבה על-פי שייכפלו היא אפוא דו קוטבית, המתקיימת מכוח המיניות מחד ומכוח הרוך מאידך. "כמה קסום ותמהוני הוא חזיונם של; המנבאים עידן חדש של יופי והרמוניה,/ המיוסד על אהבה שאיננה תלויה בדבר,/", שייכפלו מסיים שער זה במלים הנאות "היה עמי ואל תדחק/ בתוך עיקשות חיי בוכה הילד; למגע של רוך אהבתך". הקושי הגלום באהבה ובמיניות ההומוסקסואלית עולה, שוב ושוב, מבין שעריו הראשונים של הספר. קושי זה מגיע למיצויו המתבקש בשיר "כרת" הנושא את שמו של הספר. בשיר קשה זה, מתאר המשורר את תחושת ההיכרתות המלווה אותו' לנוכח אי יכולתו להיות בן ממשיך להוריו מחד ואי יכולתו ליצור מתוך עצמו ישות נפרדת, המנותקת ממקורותיו מאידך. "אני הורה כבר את עצמי" הוא אומר ומוסיף "אין לי אב ואין לי אם", "תינוק לבבכם הפגום" הוא מכנה את עצמו ומציע להוריו: "הטילו אותי אם תוכלו בחזרה אל תוך תאי הגזים של אירופה/ אל תוך התנורים אשר שרפו את שמותיכם". בתיאורים קשים רוני סומק בבית נר n ;ב הפסגה ~~גד w ל ·~~T דר~ת w,ש~ לףס ;ן~ · ל נהתזת-צבףע עם ת;בוiה·י-~אר ;,ן~ נא;ת~ז;ת 0 T••- יי :•T ס~ד;ל;ת ~ךזפ;ת. סך~ע no/ .ר; ~ס~ wר 7דא w סנכב;ת · י RHW, ןמףת; ~גףך ~מףר ryםףל~יtס-ק.ד~ ;ו~ . ~~o/ יו ץ:~ 'רס~~ t' ·סר צהרים לח עם ' ~ר~ t· ה ~ןה. · א;ט;נףס ע.ר~; הףא י;צא לפגישה. T • : -•• אליו. לא יש, לא ממשות, לא דבר מה הנאחז בוודאות בידיו של המשורר 1 אלא הרצון להיטמע בתוך עונג החוויה המינית. באופן ברור ומוצהר מדובר בחוויה . המבדילה את עצמה מזו ההטרוסקסואלית: "אבל גנך אינו גני.; ולא בני יפעו מתוך רח~ך. ולא בני ירכינו עצמם אל שדיך,; הגם שהם מקסימים"//, ("גנך אינו גני"), ללא שמץ של הסוואה או התנצלות מתוארים פני הדברים, בכשרון מענג. אם בשער הראשון עוד ניתן היה לחוש שהמשורר קרב והולך אל אותו מקום נכסף, אל אותו היכל כסופים, הרי שבשער השני - "אוהב בין דחי לוחי", נראה שהוא הולך ומתרחק מן המחוז אליו הוא עורג. "אטול ממך כעת פקדון לבי/ ואטלטל אותו אתרוג פגום/ אל סוכת בדידויותי" הוא אומר למי שבמחיצתו שהה: ובמקום אחר: "אני הולך ומתמעט./ מכל זיון שלנו יוצא לי; רק דימוי אחד." דווקא השיר האחרון שבשער זה מסמן מידה של אופטימיות זהירה, הבאה לידי ביטוי בכך שלמרות האכזבה, התשוקה אינה דועכת. המשורר מסיים ואומר: "אני מהלך לקראתך כעיוור עם מקלו 1/ מבקש להחפן בתוך חלקת חזך". אפשר שהפער בין מצבו של המשורר ומיקומו בעולם ביחס למחוז חפצו , מביא אותו לניסוח הכותרת של השער השלישי: "לרוקן את המרחק ממהותו". שכן , רק באמצעות ריקונו של המרחק שבין המצב הקיומי למחוז החפץ , עשוי המשורר למצוא מנוחה ליסודי ו . אלא שדווקא הרצון לרוקן את המרחק ממהותו מביא אותו להדגיש את המרחק בינו לבין אהובו. אותו המרחק המתקיים מחמת נסיעת האהוב. "אני קולט את עצבונך כעת,/ מקופל במיטה זרה, בעיר סגרירית/ דומע וחושב עלי , על המרחק; אשר מפריד בינינו". ובהמשך "אבל הזמן עובר 1 והלקחים החכמים, של האינטימיות עוד עלולים לדהות". החשש והצורך לרוקן את המרחק ממהותו מכריחים את המשורר לרכוש כרטיס טיסה ללונדון 1 שם נמצא אהובו. והשיר מסתיים בהצהרה האוקסימורונית "עולם ישן עדי יסוד בחריכה/ בתוך מיטת הנישואין;/," מהי אותה האהבה המתגלה עם ריקון המרחק ממהותו? על כך מנסה שייכפלו להשיב בשער "אוהל אהבים". ככל שהקורא מוסיף ומעיין בשירת שער זה, כן הולכת ומובהרת תמונה בה המיניות היא מרכז ההוויה של האוהב. "ארור מי שנתן לי יצר הומוסקסואלי למהדרין/ בלי קרס לאכלך בו 1 אהובי 1 לבלעך בשיניו , בעסיסו 1 בנרתיקו הדמיוני. אבל רק בעבור הכמיהה/ אוסיף - וברוך שלא עשני ,"//השא אבל גם אם המיניות היא מוטיב מרכזי באהבה, יש כאן משהו נוסף, המרמז על אהבה שהיא מעבר למיניות. מה שמתחבר בזוגיות כאן הוא "שתי גברויות, לא שני זרגים,/ יום ביומו 1 בתוך מיטת הנישואין.// נוכח העדר התכלית 11 האחרת של המעשה המיני - "איננו רעיונית ו ריתמוס לשיר. התמונות והמטאפורות מתגבשות לכדי אמירה פואטית ומעמידות עולם פנימי. גינזבורג מתירה לעצמה לנסות לומר הכול בגבולות האפשרי. לא מקרה הוא שבחרה את הציטוט מדילן תומס כמוטו לשיריה: "אהבו את המלים."" לא איר ו ניה לשמה או סרקזם מר מצאתי בקובץ זה, אלא ערגה ומכאוב בכל הקשור לנושא הנשיות והאהבה. ההבט הנשי החושני משולב בזולת, ומכאן מובנת השניות של גוף ונפש, של רצי ו נל ושל רגש, של צחוק ושל עצב, המצויה במשוררת הקשובה לעצמה. • יערה כן-דוד "אחרת אין זה מתאפשר" אילן שייכפלו: כרת; חוצאת שופרא, תל-אביב; 1997 ספר ו החדש של אילן שיי נפלו , "כרת" 1 עוסק בראש ובראשונה באהבה. בכמיהתו של המשורר להימנות עם אלה שהבריות נכספות אליהן 1 להיות נאהב. אף שהשער הראשון בספר נקרא "בהיכל כס ו פים", יותר משהשירים עוסקים בחוויי תה של הדמות אליה נכספות הבריות, הם עוסקים בהיכספותו של הכותב להיכנס אל אותו היכל. הוא פו תח וא ו מר: "לא אכפת לי מה שמך."/ / "אלא רק "קורט הנוחם שיש לי ממך //"." אנא תן לי את מספר הטלפון שלך"/ /, ובשיר שלאחריו הוא אומר: "הריח שלך מעלפני; הנור 1 ניחוח גופך המגיר 1/ המור של ו iייר גופך הצעיר;;ו בהמשך: "הכה בי םע אגן הים התיכון שלך./ היצמד אלי מאחור. לפות את הרעד/ של גופי המרקד ומחנן מתחת יריביך;/". כלומר 1 לא היכל אלא ההיכספות ינואר 98' זוהר ושקט <עמ' 15(, ו"ציפור טרופית, זכר מנת להתגבר על החסרים שנפערו ~הןך ססגוני; מת בכלוב בחדר בתי" <עמ' בחייה: "אשה צריכה להתמלא; "',~ 16(, זאת הציפור שהיא נקבה בתאריה מחולייתה, אשה בור 1/ אשה סיד לבן וזכר במבנה הלשוני שלה; הוא "הקול להתקלף.// מדובר באצילות אפוקליפטי יןן:ו 5 יהודית מוסל אליעזרוב: עקרת ~ ~ הכית; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 47 ;1997 עמ' ספר צנ ו ם זה, הכולל 29 שירים קצרים, הוא דוגמה מאלפת למועט המחזיק את המרובה. השירה בטבעה היא ביטוי תמציתי 1 אך ריכוזיות כזאת של מושגים ארציים ורוחניים, יה ו דיים ו פאגניים, היא נדירה. השיר הט ו ב, בעיניה של יהודית מוסל אליעזר ו ב, כפי שהגדירה אותו ב"עתו ן 77" גליו ן 1140 אחרי צאת ספרה השני 1 "תולדות" , הוא: "שיר מפתיע, בעל עוצמה רבה, שמבטא ע ו לם פנימי עשיר ורב-ממדים ומתח. סתירות בין טקסיות יהודית או פאגאנית-מאגית לבין מציאות חיל ו נית". גם ספרה השלישי, זה הספר שלפנינ ו , דחו ס רעיונו ת מנוגדים כביכול: "ואתה סובב בבית פרו ץ הרוחות / פלוח רעש רכב כבד ו ערפיח / וח ו שב על סוד ההויה: ; על מ י תה ו ם בבטן האדמה" <עמ' 15(; הפניה אל 'א" קאמי, אדם הראשון", שבש ו לי הטקסט מוסיפה עוד ממד לשיר . אכן, אני משתומם "לראות ; מכתש צחיח / אתר חפירות ארכיא ו ל ו גי ; של פולים יווני עתיק ; מ קף ס ו ללו ת עפר ודייק", במקו ם "ב ו ציפ ו ה ו רי הטבועים לראות /-מערבו לת ילדים - בשיר ששמו 11 מעיד עלי ו : "מ י במים" <עמ' 14(. רא ו י היה גם שיר זה, כמו רוב שירי הספר, להיות מלווה בהערות מאירות, כמו שעשה המשורר ט.ס. אליוט, שהוסיף הערות ל"ארץ ה י שימ ון "! העולות בהיקפן על עצם הפואמה . אהיה אסיר תודה למי שי ו אי ל לפרש את השיר הפותח את הספר :" ו גרופית אשר למתנבאת אמירה / ילדה שמיניה / עוברים בכל ש לבי ההתפתח ו ת / מיונקי שדיים גד ו לים, מפותחים / ועד לפני כח ו לים, נפילים / ואיברים פרודים זעים: ; כזרוע, שוק, פין; למישחק ביביהם. " לשיר בלי שם זה, יש גם מוט ו מ"המלט": "אל תניחנה לשוטט בשמש הגה ו הרה. / ברכת שמים היא, אך לא כאשר ; תהרה בתך 1 שמרנה י דיד י ". מפרש השיר גם יסביר את הקשר בין ג ו ף השיר והמוטו שלו. אני נ י סיתי להסביר לעצמי וגמגמתי. גם השיר השני שבספר, נדרש לידיעו ת חוץ שיריות הפעם מתחום מדעי הטבע והרפואה. "איך בעידן והר ק -- התפתחה הג'ירפה" ואיך "הלקי קי גז מתעופפים/ ומתנגשים בכאוס / בתו ך חלל סגור"; או 1 איך "בבדיקת ז .c, נראה גוף חופה על פדיקור הלב" <עמ' 22(. הסברים אלה דרושים גם לקורא קריאת "מבין" המתפעל מן ההעזה לזמן בשיר אחד את "בעל-התניא" ואת "אלוהים משחק בקרביה". המוו ת הו א אורח קרוא בספר 1 המכתיב ל"אשה חו שבת" את "החוט עקרת הסמוי 1 המוליך מן החי לדומם" ו"בעווית גסיסה", יש "יד שהנחתי על לבי/ לא נתנה לנשמתי לפרוח", דע "שנשמטה ידי מלבי" <עמ' 38(. המשוררת מעניקה לשני שירים קצרים את כותרם המתמצת: "קרובים, זרים, מוות" ודוחסת לתוכם: תמונת בית יהודי 1 פרעות תרפ "ט בחברון 1 קללות ביידיש, הומור מקאברי 1 "מלאך מוות (ש)נשא אשה", מנזר נוצרי 1 גולגולת צפה על פני המים <הישר מ"פרקי-אבות") וסיום פרוזאי סתום: "פתאום, בגיל שנתיים/ נלקחו הוריו/ והוא הוסתר בכפר קטן; בדרום הולנד" <עמ '34,35(. פחד המוות והמ ו ות עצמו השולטים בשירים האלה, מסתיימים בהישארות הגוף. פרוזה מנוקדת בשורות מקוטעות מספרת את הסאגה המשפחתית של המחברת, בחמישה שירים קצרים בני 128- שורות. אינני יודע אם שורת השיר "המון קרובי משפחה חיים ומתים; הצובאים פתח הבובה פראדל ז"ל / לקן ועוגות גבינה חולקת היא; בפנים אורות לישנה טובה', מעלה אותה לדרגת שירה; אך השיר החמישי 1 העובר מ"חצר היישוב", "בחלל ירושלמי מקומר" <בשיר הראשון) אל "בית אריאל; בית ראשונים בראש-פינה", משתחרר מהפרוזה אל השירה האקספרסיבית, המנסחת שורות כגון "איבר זכרותך ממורס/ רקמה שרירית של ורידים, עצבים, גידים/ בחתך רוחב", או "שימת כיס הזרע/ בתמיסת פורמאלין למשמרת" <עמ' 33(. המעברים החדים בין ריאליה פרוזאית חילונית, לטקסיות פולחנית וייצרית, משתקפים גם בשפה. לשון תנ',ך' מישנה ומיורש, רקומה מונחים מתהום הקולנוע, הגיאולוגיה והביולוגיה, ומעלה את הקורא אל חביוני הפילוסופיה. מת ו ך "רקב אורגני" <עמ' 37(, "נוצרים חיים" ומ"קול אשה יחיל במים", שנולד מ"קול ה' יחיל מדבר" שבתהילים כט', 8, עולה "בלדה סקוטית עתיקה בלבוש בשר ודם" <עמ' 37(. ואהבה, חום וארוטיות כבר הזכרנו? ו"כשאני מחבקת את בתי הקטנה, החושנית, - אני מכירה את תחושת הגבר הבועל" הזוכר <מלשון זכך) והוא בת קול; <לשון נקבה) והוא ומרן?" <לשון זכר שהיא נקבה); וב"מקווה טהרה לנידה ולמת משתובב מנגד 1 איבר זכרות מפואר" <עמ' 29(. הרבה פנים לספר ואפילו נגיעה בפוליטי 1 עם "מחנה פליטים נטוש" , "מוסלמים שובתים, היושבים משוכלות בכיכר", המעלים בזכרוני את יעקב אבינו ששיכל את ידיו 1 כמי שידע את העתיד 1 ו "צעיר ערבי שותק; משתתף בכשף הג'יהאד" <עמ' (. 45 הספר מסתיים בשיר מנוף ארצנו 1 בה "נחלי האכזב יצופו מים/ ויגרפו כולם"; ובאמת, אלה "טרשים מכוסים בשלג/ של ארץ צפון": ובאמת, זה נוף אנושי 1 עם "נאמנות לתורה המארכסיסטית / עם חותמות של חכמי ציון/ בצרוף מגילת יוחסין", עם "תמר היו שבת על אדמה ריקה". מי היא תמר? ומהו שם הספר כולו? "עקרת הבית"? מה היא שייכת לכאן, והלא היא עצמה אינה עקרה כל עיקר 1 ונתנה לנו ספר מלא תהפוכות, שכל כוחו בסתום, בטמיר ובנעלם. לא נשאר לי אלא לקרוא בספר מחדש; אולי יתגלה לי סוד; אולי "פתאום אגלה עוד ירח ועוד ירח/ -- בזוהר ושקט אפוקליפטי" <שורה אחרונה של הספר). א ו לי .• שמואל שתל בניגוד לבור ר,מים צביה בן-יוסף גיבור, אשה נזר : הקיבוץ המאוחד; 48 ;1997 עמ' בהגדרתו לביטוי "אין הבור מתמלא מחולייתו", מילון אבן-שושן מספק לנו את ההסבר הבא: "מי הגשמים היורדים כמישרים אל הבור דרך פיו אינם מספיקים למלאו 1 אלא יש צורך בתעלות או בצינורות כדי לאסוף את המים הזורמים ולמושכם לבור 1 משל לאדם או לחברה מצומצמת שאינם יכולים להתפרנס מעצמם בהיותם מנותקים מחברת אחרים. "נסיובה של אשה בוגרת להתמודד בכוחות עצמה ש חוויות של ארנון נפשות קרובות, עם תחוש ו ת נתק, ריחוק מהמולדת וגעגוע אליה - זהו המוטיב המרכזי המלווה את שירי "אשה בור", ספרה השלישי של צביה בן-יוסף גיבור. למעשה, כבר בשיר הפותח מרימה המשוררת את כפפת האתגר 1 כמו באה להצהיר שאכן יש ביכולתה, בניגוד לבור המים, להתמלא מתוכה, ולגייס את משאב י הגוף והנפש הנחוצים על העמידה; במבנה העמוד 1 חוזק השלד; מדובר בנפח החלל.// אשה מלאה עבר מתמלאת; באוויר רע שאינו מאבד טיפה./ אשה בור סוד ואין לה שיח; ושיג אלא עם ההד.// אשה עמוד אן / בלילה. ביום. היום" ,"רוב"( עמ' 7(. הנתק, החסר 1 תחושות המועקה והמצוקה הנובעת מתוך חוויות של ארנון ושבירת רצפים קיומיים סדורים - כל אלה הם, כידוע, סממנים אופייניים של השירה המערבית, בניגוד לשירה המסורתית במזרח הרחוק, הפועלת דווקא מתוך תחושה של מלאות, תוך שהיא משרטטת תמונה קצרה ותמציתית של עולם שלם ועגול . "כדאי לטייל סביב לעולם כדי לצמצם את ההבדלים ולחזור; לנקודת המוצא", כותבת המשוררת בניסיון להתוות עיגול, או יותר נכון 1 מעין סגירת מעגל 1 שיש בה כוח של ריפוי 1 ומוסיפה: "נינכן עולם כמנהגו ינהג. נסעתי הלוך וחזור והבאתי לי! חוט./ עכשיו אני טווה ריחות כמרקחת: פטל ומשי וששר; שאיני זוכרת מה היה לפני המסע ועכשיו הם עיגול" ("אמר קוהלת", עמ' 10(. הריחות הם מה שנותר מתרמיל המסע, מרקחת של זכרונות העשויה לגשר בין נקודות ציון שונות במרחבים של זמן ומקום. צביה בן יוסף גיבור היא ילידת הארץ וחיה שנים רבות בארצות הברית, שם היא משמשת כפרופסור לספרות בסמינר התיאולוגי בניו-יורק. לא פלא, אפוא, שהיא נותנת ביטוי חוזר ונשנה למצב של 'אני במזרח ולבי במערב.' הגעגועים למולדת, לנופי הילדות ולאנשים בארץ ישראל 1 שחלקם הלכו כבד לעולמם, הם נדבך יסודי במצבה הקיומי ובעולמה השירי. חומרי כתיבה מסוג זה מועדים, אולי, לפורענות, בייחוד בבואם להיתרגם לשפה של שיד; אלא שהמשוררת יודעת לחמוק ממלכודת הקיטש והנוסטלגיה הנוזלית. הלשון בשירים אלה רהוטה להפליא, מדודה, קצבית ומאופקת, גם במקומות בהם ניכר 14 גליון ····· 215 תא ורפא לש ,חונמה קבדנשםהל גוז קיתעןימוי ו ליחתמש ללגבםתס םירפוס לש םהידי לע םישודק תרעסש שפנ הלודג תדמוע .םהירוחאמ .םיידיל טועפ ומכ תחלצתכלכולמ ןיינע הקירמאמ תוצראו םלועהישילשה1 המ םיתעל איה השוע תאז ךות שוטשט ןויארב לגרל ותייכז ,סרפבריבסה רויכב1 רדרדימו זוקינל תולעתבויבה ריבסמש ןמ םתסה תא תטילפתוטשה לובגה ןיבש םולח ,תואיצמל םימעפל לע טפיווס תא ותדמעתינורקעה לש ןורכיזה לחה תששמ ימי.הפוח תצרחנה הטטוצש.ליעל אל רורב ארוקל דע ףוסה םא ןעמנה בשיר (האב, האם, או אדם אחר> אכן הלך לעולמו . בכל מקרה, תחושת האובדן שרירה וקיימת גם לאחר שעברה עיבוד והתמתנות, ואולי הכוח המרסן הוא חלק מתהליך הריפוי- העצמי של המשוררת, קרי 1 היאחזותה בחיים ונסיובה הבוגר להשלים עימם. התוצאה השירית, מכל מקום, היא מרשימה: שורות קצרות וחזקות, טעונות מאוד מבחינה רגשית ויחד עם זאת, מסוגננות ומהוקצעות. השפה העברית היא, כנראה, מושא געגועים בפני עצמו 1 וצביה בן-יוסף גיבור יו דעת לשלב בשיריה ביטויים, מוטיבים ואיזכורים מן המקורות, וזאת מבלי לנסוק ל גבהים של מליצות. ואולי מלאכת הכתיבה היא הסוד הגדול בכל זה, הקסם, מעין מנורת אלאדין 1 שבאמצעותה יכול המשורר להתרוקן ולהתמלא, לפתוח ולנעול מחדש את סגור-לבו: "." מאז אני שוקדת כך וכך שנים/ לא להותיר דף ריק. מוטב / כך./ / להבריח את החנקן לע ידי נר 1/ להריח זוהר מתוך בקבוק, / לשפשף את המנורה. שייפתח, שייסגר 1/ כך" ("חלל" 1 עמ' • (. 11 עודד פלו כך או כך אין ספק 'ש'סיבוב אחרון" 1 הוא ספר שאנגליותו נוזלת בין השורות כמו תה מנחה, ברזים כפולים וצרות משפחתיות של בתי מלוכה. זה מתחיל מהלוקאליות של העלילה, ששבעה-עשר מתוך שבעים וחמישה פרקוניה קרויים על שמות מקומות ואתרים ברחבי הממלכה המאוחדת. תמונה ראשונה: פאב "הכרכרה" השכונתי בברמונדסי המוזנחת שבדרום לונדון . ג'ק דורס בעל האטליז המקומי 1 החזיר זה עתה את נשמתו לבורא כדרך כל בשר, לא לפני שהפקיד בידי חבריו בקשה אחרונה: לפזר את אפר גופתו "מן הקצה של שובר הגלים במארגייט", אי שם לחוף הים הצפוני 1 תחנה אחרונה לפני נורבגיה. באותה הזדמנות אנו מתוודעים לשלושת חבריו הקשישים של הקצב המנוח, שביחד עם בנו המאומץ 1 יוצאים למסע הקבורה המוזר המסיע את צנצנת האפר במרצדס 380 .S-class מכאן ואילך מתגלגלת העלילה ביחד עם זכרונותיהם הפרטיים והקולקטיביים של ארבעת הגברים. פקיד ביטוח, קברן 1 סוחר פירות וירקות ובעל מגרש . למכוניות משומשות, שחייהם קשורים ביובל שנים של שתיה משותפת, כמו הבעיה היא שמחויבותו של סוויפט לכל הפרספקטיבות גורמת לקוראיו המיוסרים למשש את הפיל מכל צדדיו 1 בלי יכולת לדעת באיזו חיה מדובר. מרגיזה עוד יותר היא נטייתו האידיאולוגית של המחבר לערפל את העלילה בפעלולי עשן טורדניים, שלא נחשוד בו חלילה בחוסר תחכום. אצל סוויפט לא די במינון מלודרמטי מעיק של טרגדיות אנושיות. צריך גם לסרבל את אופן מסירת האירועים, עם קטעי מידע תלושים, חורים שחורים וקפיצות זמן עצבניות, מה שמונע גם מקורא אמפתי במיוחד להתמסר לאומללותן של הנפשות הפועלות (והמתות>. וזה חבל 1 כי לסוויפט יש כאמור כשרון לא מבוטל בעיצוב סצנות מקאבריות משוננות להבים, שהולכות כאן לאיבוד בים של דמעות מאולצות, כמו הקטע הנהדר שבו מתחילים האבלים לפזר שניים חובתו של הסופר "לשקף את העובדה שהחיים על פי רוב די מבלבלים". אולם כדי לדעת שאנו מגששים את מרבית ימינו באפלה, והנסתר רב על הגלוי 1 והכותב ו המוגבלת בקושי תופסת חלקיקי מציאות, לא צריך לקרוא בגוייהם סוויפט, מספיק רק לפתוח חלון. אז יכול להיות שבחיים האמיתיים, אנחנו צריכים להשלים עם העובדה, ש"דברים נפגשים בעולם שלנו וגורמים לדברים לקרות, זה כל המ שאפשר לומר". אבל נדמה לי שדווקא משום טבעו הכאוטי של העולם החיצון ו מבקשים אנשים את מפלטם בספרים, או כפי שניסח זאת פעם זיגפריד לנץ: "אני זקוק לסיפורים בשביל להבין את העולם". אצל סוויפט ככל שאתה יודע יותר אתה מבין פחות. • אירי ריקין עופר טל IJ ו ~ תאומים סיאמיים שנשארים ביחד גם כשהם רוצים ללכת לבד. החל בחוויות נעורים מעצבות, רעות מספיק לפתוח 'ם~ריפ;לי 9 ~י מ;~ך ~ירים ~ל םזp~~ל' דק םנז;ם. ל;מ~~ -~א~~י ז;כלה ת~~;ש~ ~ין םשףר;ת, י~~ לא ~~ךים, o/ קלה אףלי י;~ קיל;~ןם, י~~ חיילים בשדה הקרב וקשרי ממון ו חלון וכלה בסודות משפחה אפלים (הריונות בלתי רצויים, ילדה מפגרת לא משתמש במן;ת כאלף. במוסד וביוב'), רומנים אסורים (בין גדייהם סוויפט: סיבוב אחרון ; אשת המנוח לאחד מחבריו 1 למשל>, מאנגלית: שרה כיכוינג; זמורה מדבר :ביציר!ו .מ;פת~ .. לא שלי' זה ~~· ר .o/.;· נכז;כי ·~~ יסיל~~ :·~ g ~ך רגשות אשם, חרטה ומרירות. ביתן 254 עמ' לסוויפט יש כידוע חיבה גדולה עד:~ים. "סי בו ב אהו ון" 1 תרגומו השלישי לעברית של גוייהם סוויפט האנגלי (אחרי "מכאן ולמעלה" 'ו'ארצמים"), הו א כמו ילד עם המון פוטנציאל אבל בעיה חמורה של ריכוז. סוויפט בן ה- 47, שמככב כבר יותר מדי שנים על תקן "הבטחה", קיבל אשתקד את פרס ה"בוקר" היוקרתי עבור "סיבוב אהרון" מה שמלמד אחת מהשתיים: 1 או שבציר 96' לא הניב יצירה ראויה יותר ביקבי הפרוזה הבריטית, או שפשוט הגיע "תורו" של סוויפט לגרוף את קופת הכבוד (ביחד עם 20 , 000 ליש"ט), אחרי כשלרן מועמדותו הראשונה לפרס · ב 1983• העובדה שרק שלושה עותקים מ"סיבוב אהרון" נמכרו בשבוע שהסרים את הכרזתו כ"ספר הטוב של השנה", לא מנעה מיו"ר חבר השופטים (כרמן קליל> לקבוע בביטחון 1 כי תוך חמישים שנים יוכר הספר כ''אחת הקלאסיקות הגדולות של הספרות האנגלית". מדיווחי העיתונים למדתי' כי קליל גם ניצלה את הטקס להתקפה אלימה על גילדת המבקרים האנגלים, הנוטים להשמיץ את סופרי ארצם, ובד בבד לצקת מים לתיעוד של עדשת מצלמה, המככבת אפילו כגיבורה ראשית ב"מכאן ולמעלה". גם בספר הנוכחי נוצר אפקט דומה לפעולתו של זום, המרחיב בכל פרק;מונולוג את שדה ראייתו של הקורא. תהליך דומה לויכוח בין שלושח הנזנשףפים של חנזינף ב;זזים כעת מלים. ב&רי ~סףך ."?מרעיש ~י "i ~נכ~ם 7,ע~ך~ בלילה, אתה T ח;פר בפנים נגףע;ת של ~ברים אחרים, -ז .. :זי : יז:." :-··· אמרת, ל~ הר.~, ת~~~ . לי , םז;כ wר , הל ואי והייתי יכ;לה .להי;ת האחת והיחידה, ל ח ~· ~ך-.ךה 9 נכר.ר Tf ן?נז";ת ,-ם~ך~;י ~נכה ,עך;; ב;א ~דשףף o/. לי' לילית o/. ןף תק;ךא ~ח~ר ם.ןה שt:ז ,תי~~~ ~ריס ז;כ~ר;קנ;ת, ~ז:tר;ת ז,םי~~~~כ; ך~עים :;כים ה;~~ים ל~לף~י o/. ,ש~ ך~ר;נ;ת נ;~~ים 7 ,קןח ~~יו ~ל סףס ל~ז' ~'י~י: ~נכה מ;~א ז;כ 9 ת;ר ~א;ר :ר o, קיר W ל ~סד ם~ז:וים, שכחתי' ~ל ס~~ירים נ;~לים ~םפףס םל~ז ף~~ים. 15 ינואר 98' אסיה מרגרליס ו~ ו~ • • זה אתהי~~ ~ר~ . רת ~ל ת;ך 6 ~?יר ~ת ס;ד ~נרי o ת ~ית v סזה ש.די. מ~~ה מ w ח;ר ~ע,דינות מ;~יא ~ת י~~?;מ~ wם~~ ד~רו ףיס;ע~~~~ מ:פ;ת ~ל ת";ך יר"י~~~ מקל 9 ה ;ד;לים ו~ 9 ך~לים ;בך~~ ~ל ~~סיף ו~ q ןיך; ל~ק;ם. ך~ךע,דו ר,ש~~ ~~עו ~ת ק;ןם מונו מת;כם היt~ י;ך~ ש.~ל.ב לא נ;~ך 7 ~ר bת~פ~~~ ~~~לסת ~די עם ~ק~י~יל:ה הוא נכרה מהמגע עם אויר הע;לם ~ל.אפ;~ים ר~~ים ~חדים .. צ;ךב • ףקךןק- -T•-:·T~ עו~ה א;נרי" p לת ~מו~ה ך~~~~ ~ם םי~~~ :~ים ~סרים ~q רי היt~.ש ;מ~ ~י~י קךם. ס; ~ו ~ת ~ית ry ס.ךה ש.די ע;ך ט~~ ~ש,ם t סב ~דין כדר ."וiילוi"ב ~חר;ר t\ ל ת;ך oדרי , ו . ו המאשר את הפעלה ההנכ;נ של;ש כתב;ת עו -i,ת; ךז;ת ורצוצ;ת -:-··.''-:,.· ז -:T י Tעבירו - האחת הל~נ~~ת · -ת~.ל~~ מריד~א T i: ~נכעי ·~ ת תמןק; • ואת הגשם :· :· -:· : ~ת ry ~יש ע,טוף ~~רכה ך~ת מ t סב סדר ~מק ן~~ ry לת p ש כש.לג ואתה T -: לת · נזם זק~ת ~.ז קפו~ה ז:ונר o ~ק ~ם ~ry ן ~ל ;פ~ ry ~ד"ם ~7. י ללח;ץ ~ל t\ י.דה ך;ת~~ יבשתי ~7 ז:וי ~ך~ה .. ~יד" ד~ים ש,ל Q ~ר ה~~ה~~~ מ w ח;ר ש. wנר ינר י כמ; ם~~.ש ~~עו.רי ע~~ יבשו צמחים. • T : : • ~ם ~ת ~הו~י ry ראש;ן ~o ~ז:ו י • ה~~~ל דקי~ה וריס~ תי w מז:וי א;ת; ~w קית ~~tיז ~פ;ןה. מ~~יל , ב; י~~ ה;ל.~ת ר~נ"ק,ול p ךאת ס.ר? :l ש.די ... ל~~דים ש. 7 י ע,ר:ד ש:.רי" o מו t ר פ " ה ושם. ~ד~יר לי t\ ת מ;~ץ מגו~י T T ~~ ינןיר מ~~ן ךמן~י°ק ש,ל ~?דונרי אני נ;הגת נעינים עצומ;ת ה;ר נזירי ה~כtקמ ךמ;ך~ה ליד האגם כחל העיני"םך 6-ך~;ש · ·י · ם ל-י ~ל ry :י מ~~אלית Q נ o/iד~י ' -'' T : --; T -: מה יכ"לת י לעש;ת ? ובימנית • T : לא יוiל·כ: ~;נ~ל תזא ב~~י לא ~נרע;ררת. ?·ת~~ זאת ·~~~ ף •.. ה; ~~יף ה;ךךת י ~לי ry ת~~~ ~י~ז ה~כtק ס~י oה~? ש:..שי~~ ~רי~ה ל ry י;ת ע.י;ןית f ל מן~ז את מה שנשאר ממנה אספתי ינאגר;פ מק~ל מ.ןה ם:כנ~~~ '.'' ז-;· ::•:' T :··;- והלכתי ~דע,ן ס?ב סןש ש.~.רם 9 ~~ז:וי ~~נו לע~רת על~ה א; ח~ר ~קוי :עיל ו~~לץ T • -: ;- ש,לא ל~~~? , ך~ריך . ןמ q ;ןיק מרחק ~wry ג :דם ש,ל ם;?די 16 גליון 215 _____ יו=י יהודית מוסל . אליעזרונ: רק מח שנוגע : לעצם חקיום יחבש יעקב בסר יהודית מוסל אליעזרוכ: עקרת הכית; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 1997 הספר רחוק מעיסוק כענייני עקרת הכית, כלומר, השירים אינם עוסקים כלל כאפיה או קילוף תפוחי אדמה ולא כבישול. וככל-זאת שמו "עקרת הכית". איך את מסכירה את זה? "עקרת הבית" היא מראית העין' שמאחוריה מסתתר עולם של מצוקות נפש, חרדות ויצרים אפלים כמו דיכאון שלאחר לידה, מילת בנות, אונס, אלימות במשפחה ודיכוי - נושאים שלא הועלו עד כה בשירה העברית, אך הם בנפשה של "עקרת הבית". כאחד משיריך - "מי כמים" - את מספרת על גילוי עריות כין אם לכתה. הכת הקטנה מכקשת מאמה, שתלטף זא ערוותה. אני לא מתייחס לשיר כאל מקרה עובדתי וביוגרפי כחכוח, אכל עצם התיאור כשיר לירי, גורם לי לחשוב שיש כאן ביסוס על חוויה אישית. זח נכון? "גילוי עריות" על-פי ההלכה או במובן המשפטי מתייחס ליחסי מין בין אח לאחות, אם ובן' אב ובת וכר', נכון שכאן מדובר בקרבה פיזית גדולה בין אם לבת: חיבוקים ונישוקים שיש בהם גם משהו מיני נועז. ככל אופן. זא משתמשת כביטוי "ממש אשה"! המיוחס לכת הקטנה. הקרבה כין הילדה לא שח מרד גשת וברורה? ברור שמדובר בקירבה פיסית מאוד גדולה, אם גם לא קיצונית כגילוי עריות. אבל בקולאז' השירי של "מי במים", המזכיר במשהו את "ארץ הישימון" של ט.ס. אליוט, הסצנה החושנית בין מאדאם קולט לבתה לא באה כשלעצמה, אלא עומדת ביחסי גומלין עם סיטואציות שקדמו לה ואלה שבאות אחריה, אשר כוונתן להעמיד פרספקטיבות שונות וסותרות של המים, המוות והחיים. חז לא השיר היחיד שעוסק כאספקטים מיניים. גם השיר "טורפים", שם מדובר על אונס ידוע מראש? מדובר על חשש. יצר האונס טבוע בלב יצורים מסוימים, יצורים טורפים. כמה שינסו לסגור אותו ולהגבילו' האונס יתפרץ. האנס הוא כמו הנמר' ששמו לו קולר על הצוואר. ברגע שההשגחה סרה ממנו' האונס מתבצע. לא מדובר באנס מסוים, אלא באונס כמצב ונתון מאז ומעולם, בטבע האנושי הגברי' הפראי . שירה לא עוסקת כהוכחת תופעות טבע. זא מתייחסת לזה כאל תופעה מדעית וכרוקח. האונס מוכרח להתבצע והאנס הנוסע כפז'ו לכנח אינו נמר אלא גבר מעונב ומסודר . כראי נניח ששיר לירי אב לתת ביטוי לחוויה אישית קונקרטית ושאת החוויה ניתן להפוך למטאפורה גדולה. על רקע זח תסבירי למה את כותבת על משחו כללי מאוד? הרי אין חוויה שהיא כללית. כשאתה מדבר על חוויה אישית אתה יכול להתייחס למשהו שאירע בפועל או להזיות וחרדות, שיכולות להיות חלומיות: כלומר סיטואציה שהתרחשה בחלום. ומדובר על תופעה קיימת, המטילה את חתתה על נשים. 18 ····· ג l יון 215 יהודית מוסל אליעזרוב ותבוא בעוד לילה למי מאגר הגשם :· :· --:--.. : הג;רפים נשפףע מד'רג T : -• : , : הן~~~ ~דסת, קן~ית ~· ~נכרסי~~ך~~~ ~קבה ?סדה ל~ןה ךל~ת קךירףת ~ל~ים ם:~~ ש;כבת נת;כם T : ,'' :• וזנב;ת שףעלים זהבים אדמדמים i-חים ם~~~ .ry ;· ס.ךה.לדק iת' -. 7 ~פףל.י :z מףד ~Vi ןןה כשמנגד מהעצירים לבני משפחותיהם ולעורכי דינם. העצורים, עצורי המחתרות אצ"ל' לח"י וההגנה היו לפני משפט או הגליה לקניה או אפילו עליה לגרדום. ספרו ההלכתי של אבי ,"שאלי צידן" על-שם "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך", הוא, בעיקרו , ספר שאלות ותשובות הלכתיות, שהתעוררו במחנה לטורן. במבוא מסופר על קורות לטורן מבחינת מבטו של רב-מבקר. הספר קיבל כיסוי רב, אפילו ב"על המשמר" ועד היום נדפסות מהדורות חדשות שלו . המשפחה המצומצמת שלך עכשיו היא דתית? בעלי הוא יליד הדל נד , ניצול שואה, פיסיקאי במקצועו . היחס שלו לדת מתבטא בעיקר בשמירה על מסגרת. את בני הייתי מגדירה כ"מחפשי דרך", בשלב זה של חייהם, ובתי דתית. ואת? אני שומרת מצוות, נשמה רליגיוזית. מבחינתי יש בעיה בכך שהגבר חרא מושג תיאורטי . מושג שבא לתת ביטוי לכל הגברים. לדעתי נדרש כאן נמר אחד בשר ודם. חשבתי שנתתי מוחשיות וקונקרטיות לחוויה אישית חלומית המתרחשת בפלנטה מיוחדת, מוזרה, בה אנו מצויים במחנה סגור ושומר נתמנה מטעם השגחה עליונה, המגדל נמר בגן' שיש קולר על צווארו . אחר-כך , בתיאור הריאליסטי של האנס בפז'ו הלבנה, השועט בשבילי עפר וטיט, אני מסתמכת על אנס מסוים, שאנס חיילות באזור הדרום וכונה בעיתונות "האנס בפז'ו הלבנה", שעד היום לא נתפס. נולדת בירושלים? כן, דור עשירי בארץ. המוצא הוא ליטא- לטביה. השם אליעזרוב, שם נעורי' שיש לו צליל בוכרי' הוא שם מוסף, שאומץ על-ידי סבו של אבי' הרב שלמה יהודה לייב קזרנובסקי, הרב האשכנזי הראשון של יהודי חברון . הוא נשלח לבוכרה, כדי להקים בה מקוואות, שחיטה כשרה ונו'. מאחר משת;בב איבר זכרףת מפאר T •• •• : : - שהיה נתין רוסי , לא יכול היה להיכנס והסביבה? החברים? •: זר ד לבוכרה עם שמו . לאביו קראו אליעזר והוא החברים שלי באים משבי המחנות - דתיים הוסיף לו את הסיומת הבוכרית הטיפוסית. וחילונים. נגעש המים, אפלתם אותו סב כיהן כרב הראשי של יהודי ייי-ידתם-לתה iiכ. T T : T T ' ' בנכ~ם ~ע;ד ל~לה t' י o/ ם, בית, שדה, כרם ."','' :• T • ך 9 ךף. מצור VI :z ל י~~ ~~ים ~ת;ך ~ריס ~ו ר~~~ף >9 ~ק צ; 77 ת . 9 ~ק ~~ןל ~~לי נ;~ל ~~7 ~י ס?אר;> ב; ונים המים .--. א; ~ג:ור;ק~ים ~לסץ . חיןר;לי ם:~ ~ד :ם ~ לף:ה ~ריק ~ריס ~ו ר~~~ףנ;ך ry ת ן;ס~~ משוררת כמוך חיתה יכולה להתקיים בלי קרע גלוי מתוך חכרה החרדית? תיאורטית. אילו חיית נישאת לבחור ישיבה עם שמחת חדת וכל מה שכרוך בכך. האם הספר חיה יכול לצאת? בוודאי שלא. וזאת הסיבה שבחרתי במשה. חשבתי , שאיתר יהיה לי החופש המחשבתי , היצירהי . הכבלים והכפיה בדת הפריעו לי מאוד. לכן בחרתי , במי שנראה לי איש העולם, שלא יכפה עלי דברים, לא רק דתיים אלא גם אחרים. האם אין כאן כפירה בעיקר? אם אתה מתייחס לשיר "מוצא המינים", שבו הדוברת בשיר היא נצר ל"בעל התניא" וצדיקים אחרים, הטורפת קלפים ומשחקת בקרביה בקזינו באטלנטיק סיטי , המעלה תיאוריות מדעיות שונות על בריאת העולם: אבולוציה, אנטרופיה, כאוס, כאשר סיומת השיר היא: "אלוהים; משחק בקרביה", הרי שבוודאי יהיו כאלה שיראו בכך כפירה. אני ניסיתי להביא תמונת מצב מחקרית, אשר כמו במשחקי קרביה, אף תיאוריה אינה מוחלטת, ודאית. אני לא מדבר על השיר. אני מדבר על המשוררת. ברמה האינטואיטיבית והמיסטית, אני אדם מאמין. יחד-עם זה, המדע, ובמיוחד הפיזיקה המודרנית, האסטרו-פיזיקה, מאוד מושכים אותי. התיאוריות והפתרונות שהם נותנים במקרים רבים, אינם רציונליים ויש להם בוכרה, במשך ארבע עשרה שנה. יהדות בוכרה ראתה בו איש קדוש ומופת, נכתבו עליו ספרים ופיוטים. הוא היה פעיל מאוד בכל הקשור למצבם של היהודים בכל מקום בעולם. כנציג של היהדות החרדית? אז לא חיתה קיימת ההתפלגרת הזאת. בילדותי סופר על התכתבויות עם הרצל' הסולטן התורכי והקיסר האוסטרו-הדנגרי , על רקע הקמת מדינת היהודים. מדובר באיש פוליטי' בינלאומי , אשר לפני יותר ממאה שנה הגיע עד להודו . מתוך הערכה לאישיות שלו ומשום שלא שינה שוב את שמו בחזרתו ארצה מבוכרה, אנחנו נושאים את שם המשפחה הזה עד היום. זא חיה במסגרת העדה החרדית? לא. אבל למדתי בבית יעקב, שזו מסגרת דתית מאוד ואפילו חרדית. כשהתחלתי תירבע תורפס ,הטיסרבינואב דומלל דומלל יתצלאנ ,תיללכ היפוסוליפו ."תרתחמב" כמה עסקו חוריך? אבי ז"ל היה עד ליום מותו רבה של שכונת קטמון בירושלים וראש הכולל של ישיבת ההסדר "כרם ביבנה". בתקופת המנדט נתמנה מטעם "הוועד הלאומי" לשמש רבם של עצורי לטורן' כאשר מטרת המינוי חיתה לעודד את רוחם של העצורים ובמסווה של לימוד תורה ותפילה, להעביר ידיעות ינואר 98' אחר הזרמים חפוסט-מוררניסטיים אומר שערך חשיר חרא זמן חיבתנו . חזמן בו המשורר כותב את חשיר חרא חוויית חשירח. אחרי זח. חשיר כבר חסר ערך . חוויית חכתינח חיא חשיר . מבחינת החוויה זה אולי נכון . החוויה וו גע כתיבתה הם הגרעין' שממנו מנצים אחר-כך הענפים והעלים. אבל אם נתייחס לתיאוריות פוסט-מודרניסטיות, שהן נרחבות וסותרות, הייתי אומרת שמבנים מסוימים של שירי הם פוסט-מודרניסטיים. כמו למשל השיר "מי במים", בו אני מציגה פרספקטיבות שונות וסותרות של המים, המוות והחיים. שי לך תוכניות לעתיר? יש ספר בררך? יש חומרי גלם רבים הזקוקים לעיבוד. לשם כך אני זקוקה לפנאי ומרחב נפשי. שירי הראשונים נתפרסמו על ידי יהודה עמיחי ב- 1968 ב"עכשיו", מאז הוצאתי בסך הכול שלושה קבצי שירה. הכול' לאט לאט. ותדח ונח. בלהה ב. • ~ס;ף א~לי ,~זp9 ;.רת .םך~~ יt קיף ~כל , ~רבג~~ ~~ןר . ~ן-~ןם ס;פ~: ,ת~~~~ fן~~ ,ס~י~~ ת~~ · ~~רי~ה .ם ע~~ ו~~~~ לןר;ך ~ליו , כשה;לכים על שטיח. -• T -• : :• : השחרור' המודעות למוסדות כמו "עזרה סוציאלית - לשכת רווחה" עדיין לא חיתה קיימת וכל הנזקקים הגיעו לרב כדי לבקש עזרה וסע.ד הבית המה מנזקקים ופונים בשאלה ובעצה. לפעמים הוא היה נראה כמו בית תמחוי והקדש. כל אחת מהבנות <היינו שבעה ילדים> נטלה חלק בעבודות הבית וגם עזרה בפרנסת הבית. החל מגיל שלוש עשרה עבדתי מדי יום במתן שיעורי עזר במוסד ילדים. זא עוברת חרבח על טיוטות? המון. שיר יכול לשכב אצלי עשר שנים בגלל מלה אחת שלא נראית לי . מאות דברים שאני לא בטוחה בחשיבותם, לא יראו אור. למח? אני בוררת מאוד את החוויות הראויות למבע - רק אלה הנוגעות לעצם הקיום הנשי, האנושי. אני לא אכתוב שיר על תזוזת הצל מחוילרן לסלון והמודעות אליו . • ה~~ סם ס:ה f~~לס~ ~V? ~לה ,ק~ןה םש~~ת ~,ם:~.הא; ry זת ס t ק ~.ם:ל~ש f~ר~~~ ~א;ך ,:רק סר~ס ~רי~ה לר ~ת ~.הך~~ חשבת, ~ה i ~ע ~tיry ת;~ים ~~~ל~ ~בג"קר . • עך; שיר אחד, T :• • יש .לי ~יו ל~ז , י~~ד~ , ~יו 7 .~ב;ךימתכסה . המתגל :· -: . ". -: . ע;שה מה שר;צה, :· :· -:· סתם, כ~ זה שלי. . ·: :· . אפקט מיסטי רווי קסם. שני שירים כספר. כעמ' 36•37• עוסקים כטביעה - כטבועים שחפנו ומונים לאחר מותם. חאם חכוונח שלאחר חמרות חנשמח חופנת לרמון? התייחסתי לכוח הקול' בת קול' שהופך לדמון. חאם כת קול אינח קשורה כאלוהים? בת קול היא מעין נבואה. דבר אלוהים. אבל כאן התייחסתי לבת קול במובן הדמוני. אשה שנפטרה ואף על פי כן' בקולה, היא ממשיכה להשפיע ולהטיל קללה ומורא. הסבירי. חלמתי שאני שומעת בטלפון' בהברות צועקות, היסטריות, חסרות פשר' את קול אמי שנפטרה <הברות מסוג שאמי חיתה משמיעה בחייה כשחלמה חלומות זוועה>. בחלומי פירשתי אותן כקללה, שכוונה אלי' עקב השמעת קלטת שירים בקולי ברדיו בשבת. שני השירים מתייחסים לאמך? לא. השיר השני מתייחס לבלדה סקוטית עתיקה. לאשה באשרורם ודל המחזירה את בניה לחיים, ללילה אחד' בהשבעת קולה, ואילו אצל אמי זה להפך. לשם מה חמיסטיפיקציח? אני תופסת את הרב-ממדיות שבמציאות. לכן' לצד מצב קונקרטי' ריאליסטי או סוריאליסטי' יבוא גם ממד מטאפיזי או מיסטי. שי שיר שלך - "קרובים, זרים, מוות" העוסק כאלימות במשפחה - מכים ילרח. חאם זח מעיר על כך שמרובו מבחינתך כמשחו שחרא קשח אכל נדיר? לפי מח שאנחנו קוראים כעיתונים. אלימות נגר ילדים חיא דבר שביום-יום? תפקידה של "עקרת הבית" למחות על מה שקורה. להקדים רפואה למכה. חשיר אוטוביוגרפי? כן. בילדותי הכאת ילדים - לא כהתעללות לשמה אלא כדרך חינוך ואמצעי ענישה חיתה נורמטיבית. "1tכ חינך את הילרים. חאם או חאכ? קשה לדבר במונחים של חינוך; שיחות, הסברה. חיתה מערכת חוקים וכללים דתיים ואחרים, שהיינו צריכים לציית ולנהרג על פיהם. אבי היה עסוק בלימוד תורה ובצורכי ציבור ואמי חיתה מתרוצצת כל הימים במוסדות שונים, כדי למצוא פתרונות לכל מיני מסכנים, יתומים וחולים. אחרי מלחמת 20 •••••גליון 215 בןן 5 . ~1 ~ ... דרור גרינברג רחל פורמן אלבז H עין •~ י;נה מטפסת נ nל;ם :--•: ·: -: T ~סור ל~את ~ן ס ry ךר y~~יו . א.יד לי ךח;ב, o/ ~ךה ~זוז ~עו~ה ~ל ל~ך~~ ~פוך~לז ~n ל · א.יד לי עיר . ומ n רוז;ת עננו צח.ב 0 T T : :- רמי עצור נת;כי כאחד הגברים. היא גרה נר n ;ב שלא היה שלה מ~ oוi~?ry ד .:~~,א-ז __,ז · היא ~Tסל?. T ר.י.ע ~·· ת ה~ג~ T ה ס • ד~יון y ל o/ ~ת ה?ךךpזסw לי t ט~~ ~ן סך~ש ~ל סגוף ס~ר' • ט~~ qt'~ה 7 חךש ~לול. מנוצת במטת נוזל ~ל.ב ". ספ~ןל w~~·ם~~~~ ~ל ~פ;ת ד~לי עננים ה~~~ זו · י~~ · ד~ה ךא;@ה ~:p רות ל ciry ק~;~ ס wq ?ה אזת חיתה אגדה יפהם~~ י~~ א;חב ה:פני oה T מן.ן-רזת ל~לדות בלבד.ו~~ם .o ם לי ן;ר~~ ס~~דים :19~ י T ס qלו "מ i ת ~~קיף ~ל ~. רז זךה ל~ב;ך ף~בז ח 7 ~~נ:יי ~ת ס~;ה t' ~ךסם ואני צופה מוזרה נבגדי נ;צה.ת i הה נ yלטת T השלג T :" • : ~ זנו~~ :ל ·ד~~ · ר :ה ·: w~י , ס~~ה :P ~י ~~סרת. ם~~ י~~ א;חב ו~~ם p ל :p .ה~;נ • ס~ o/. ם ~9 ק ot' ר t' ך;עים .ה~~ מי o/. א~~ ~ry נ;א נכ o ת ע.ץ ה@~~~ ~ית תו~~~~ס yry ל חו~~ות שב לבית;: t' ל ה.רוו ·~נ:י י ~ל נ:יהומות •• : T אל ז-ולכו אז-וי אל פתח הסמטה להשמיע יר~ה ~ל ס o/ ?סז ך~ה ~פ:רז סתול' לח מדמע;ת אברהם. ~ל ס :i ו~י ·~n;iו ן ryל~~ iת q' שו~ה ~;ת~ 6' ~ר?ה T T : -: • • ס~:ם ךלוחים סח~נכ p פות ~~ןה ~ת ~~~וסה ס~ריס מו~ף ~ין דרו q זןה ~ל ry ה~;~ סד~~ה וברים ~חי?ז לךךת ךל~א;ב 7 סע,לות ~ת ה:?;ס ס~ך~ה ;אוב. אולי ~ם ?~ר~ית 'ז:~ס א; ר~ר ~?שרן ~~חית, נקש ך~ר ~ה ~tפו?.~ת ס~:ת ו לא נ;ןע :p לל ~י ;א ~ל קךנ;. פאול צלאן +-המשך מעמ' +-5 ~א;ר סח .יי W ל סחךש ס iP י - לע עבודתו הענקית, שהשקיע במלאכתו וגם לגלות את מקור השראתו ואת א.יד ~9~ר . מול ע.ינ; ס~;ךה - המקורות שמהם שאב, לגבי שירים לא מעטים. בעניין זה, עלי להדגיש במיוחד' שצלאן היה, בשירתו 1 מחבר סגור ומסוגר' בלי פשרות ולא היה צמח שע;רה וחטה, T : ; •-T• מוכן אפילו לחשוף קורט של מידע או לפרש דבר. היה ידוע, כשפנו אליו ס~ר 7ם.Pז ן~ר. בעניין זה, היה נוהג לומר: "קראו וקראו שוב ושוב ואז תגלו בעצמכם" , הוא הדגיש בהזדמנות, ששירתו פשוטה ביסודה. הוא היה מודע למקורות השראתו, שהם היו על פי רוב מוצקים, אך התעלם כנראה מהעובדה, לא ברור לשם מה ל; שדים נחדש א~ר' שלגלות לא היה מן הדברים הקלים ואם בכלל. מחמשת השירים שלפנינו 1 המשתייכים ברובם לשיריו האישיים, ברצוני T • :• ; -T ו~ה T ע;ך ~~o/ר 7 ~דל ~אן להסב את תשומת הלב, אל השיר הקטן' המוקדש למות אביו 1 במחנה בלי חלב ובלי הטעם המר. הריכוז. עובדה היא, שיחסו אל אביו היה מסויג, ומשום כך לא נמצא TT:•---- בשיריו שפ ו רסמו' עד כמה שידוע לי' אף שיר מוקדש לו 1 אלא רק איזכורים פה ושם, בעוד שלאמו הקדיש שירים מספו 1 מז היפים ביותר ~?. רם סרור o/. :דע ~ן ~ן ם:~~ס -שבשיריו , כגו ן גם השיר מן העיזבון "WOLFSBOHNE", בתרגומה היפה של עדה ברודסקי' שהופיע לאחרונה, ב"הארץ" ב 97-,ן 1•14. מ .ו אם יפתה השעה, מוטב אם חיתה כאן · ד : ז -זז T' ז : ד T כ~ר ק . ךם ר:@ה .ם:כנ~~~ 21 ינואר 98' ~וי ן~ ~ אבזרה אדי החיוך האחרון o :ים ~כ · ע,רים ס:ינדי , ח~ים מכ " ערים חייתי: • • T · -:: ' ~ה ה~~ ~ry ה~.~מ;נ:וי , מה ~פה אהיה נמ;תי. ' ; ;.'' .'' ;• T פני הסטיר שלי מתיפ;ת, פני הסטיר ~לי מת~פ;ת: ח~ 1ך -~זע,ל.ה ~·ל · רל- '~~נכי , ח~ 1 ך ~ע,לה על רל-~~נכי. בעיני הזכףכית הגן;ל;ת שלי , נעיב יה 'זכ 1 כית הגד;ל;ת ~לי . :· : -. : -.... : ~טילה י i ז'ף אתה יורע: אין סליחה t'היt י;ךע: ~ין 9 ליסה, ל o/ ךא חיא ry .ף~~ך ח:.ה ~ה w ח~ף -י~~ . :~~· ב~~ ח ~ל ק~ךף. ~~יגז אלpז יף p ל ,ף~?סל o/ ךא ז;ל ~ת .ף~~~י t'היt ע~~ף סע.דףת 7~ר , ~ן ?~n ;ת על זה ת;ן~ף. אל תאשים, אל תשבע, ~ל י.ד~~~~על ~·~ ~ף ףהpזי~ ק;ךן ךז;ך ry,t' ל ז:ו~גר' ר t' ל ז:ו~בש, 7 ~~יף ~ןאס ~ין iJנ;~לים, 7 ~ןם, ~ם לא ם~? ~לחים. ףבפסיכ;אנליזה מצאת דור• 7ג 1 'ך;ם T:ם;ל~;ס האמנת למלל הז;ל והזר , ~6~~~ ים ·~· ס o/ קף רז~~~ , ף~ע;ךם, ~ע;ךם "t'היt ט;ב" 7 ף t' ף ~סי לא י~~ . ,סיpזך ~י ~ר ךצף, ף~;לל ףףמךpז ל~ה'ב ~י~ף .ל~~~ ~בז f ~ר ~ת iJקpז~iJ ~עףן 7 ע.~ר ד~~ף ס~~לל. א; iJ ~ךה ~ל ~ירי~ל o/iJ ל.ר 1~qt\ ~ה ה~~~~ p בה ?ח~~רר , ~י ot' ר ~י זp:9מ · ר ~ליף ףהpזי~ ק;ךן ךז;ך ry• o/ ~נכי ס~ר;ת ס~ o,ת;כ; אל תתג~ס · לש 1ם ' צבא. f מ; ~לב t'היt .ך.ל~ -•: -יי ;T השאר נצו לעמר , T o/ ~נכי ס~ר;ת ס~ o ;כ;ת את "ס;ד;ת ו~ז,~לת אל תהמר . :·----: לא אני הזועק מ;ן;ת על ר~~י~~ ,רpז~~ףt'היt ~,םן~-ן מ;ן;ת על .ך~~י~~ף~ף~~;נ~~ t' ל ז:ו~גר . לא י~~ iJ ז;ע.ק, ~דףר ס~רץ נ,ק~; . . w ~ז ח o/ ,ע~ו:ז. חן ry ר , חן ry ר , ס (מתוך "שירים חדשים", 1906( ~כר ~יר ~~n ;ק ~~l)ry הצמד למצףלת הנחלים הצלףלה, ולשוא ת n נ;ת שטחת, ry ק~ן~ ~ל ~ךגו~~יית; · : : :ז- :· ז-:ז T ט~~~~ ~;ת~~ יף ה o תתר מא n ;.רי א;ר ה~הל;מים, המאחרים תמיר ל~ רקpז ~~ס ·tי· חס · ~קרב ~~~פ iת wתםכנpז ,םי~~~ל ~נף ל~? ~ק;ם ~qt' רים יי~יt. ן~~ , ~ך n ;ק ~נף .םי~~ צעדינף עיפים ועצףבים. ~;~· ד~ל-~ק;ם -~qt' ךים ·יי~יt ~~לף למףת לא נף~ל .טקpז~ כאשר כבר מ;פיע המות, ;פ w נף ~לסב-אדם ~דלקת. אכווה ארי Ady Endre1919-1877)( נולד בכפר הקטן אירמינדסנט. למד משפטים ועבד כעיתונאי. היה המשורר הראשון שהביא את הסימבוליזם לשירה ההונגרית. שיריו עוסקים באהבה, בהונגריות החצויה בין מזרח ומערב, ביחס האדם לאלוהיו 1 בפולחן האגו הנרקיסיסטי ובקרבת הקץ והחידלון . כבר בימי חייו היה אדי אחד המשווים ההונגרים הנערצים ביותר אך גם הושמץ כמשורר בלתי-מוסרי. דחף ההרס העצמי הביא אותו לחיי הוי; התחבא נלחם שזה עתה נאפה, T •:: '." T -:• :• •: •,•-•• -: • ~9 ~ן זp~מ;ף,~9.ן~ חלחל לאדמה בממטרים רעננים, ל 1o/א ט i~ל Tt' ~~·~~ ~ה ~ף :-ז • דק ~t' ח.ר תף~ל לךחץ' ~ת ~~ יף. היה חן; הזעיר של גבע;ל מציר הע; ·~ T לם ת;,כל •אז לגד 'ל t : 0 T -T T • • ,ףנ~~,הן~,ע: ~~בעת ל-ילדים. הוללות, לטיפה המרה ולחולי והוא מת בצעירותו . ה;י , מכ;נ;ת, צפרים, צמר;ת, כ;כבים! ~~לף ךמ 1 ת לא 'נף~ל .טק~~ מבין ספריו: "דם וזהב", "במרכבת אליהו", "להתאהב אני מפציר", "בראש המתים", שירי העיזבון של אדי 1 "הארניות האחרונות", יצאו לאור בשנת 1923• ~נף 7 ~ל ~ק;ם ~qt' רים יי~יt. • T q~רי ,q ~רי ס~ה 1 ב, iJי~: , מאחרים n ל;מנף, הצלחתנף, נ.ל~~ 1, ח 'ב 1קנ w,1 ל- · :~נ~ג ~נף ל~? ~ק;ם ~qt' רים יי~יt. (מת ו ך "דם וזהב", 1907( אטילח יוז'ף Jozef Attila1937-1905)( ~ין ~ם נ;ןא, ~ין ~ם ~ry ךר , שירתו האישית של אטילה יוז'ף עוסקת ביתמות לא י~~ iJ ז;ע.ק, ~דףר ס~ךץ .ק~;נ ובאהבה, שירתו החברתית הקשורה אליה מתארת את חיי העוני והאומללות של מעמד הפועלים. מבין ספריו: (מתוך "לא אני זועק", 1925( "קבצן היופי,' , "אין לי אב ואין לי אם" , "ליל פוכרים", מחול הדוב", "כואב מאוד". אטילה יוז'ף התאבד בגיל 32• 22 •••••גליון 215 וי~ (Fqc=: === ~ 1~ שאנד i ר צ' i יר פטר נאשאדי שיטוט בבניין-מפלגה שנטו ער על משמרתו :~ינף ,םי~;מ~ רלת;ת ס~~ n ;ת ן~;י שףב, ב~~י פ;קע ןאךך אףלמ;ת ~פ ' ךים, ד q.ם:ד:-י~ t' ר סל;לה ~~לה מגדל נשא-ורם ~כ ' ל ו~~:ך~-ל~ מ~~סז , ת~ר.~~מ ~על מז:וקןה למ~ שער על משמרת; . ף~~רים ~ם ~~ףךי-מקיר ~9ry ט;ך~ים. :.·.· ..-.:-: t\ ר פ ' ה ב~ם, ~~פ;ת-ס~נכר , ,ה~ן~ י~~ ך;~ה הףא ~נףי הוקירנ~ס-י~~t:ז~ ך~נף םי~?ס~~ ;ב ת;ע~~~ ~בףר;ת -ת.;ך;נ~ף q~י i ה ~,ק~~-ת;ל,ע iזלע ורדת נמדרג;ת לףלינ~;ת. נגפת; של .'' T • : ' T: •• : -: •: '."T T סנ ' ק.ר ryry רש ~ש;~זקים ר~רי-ס~ tב ר~ד םך-י~~~ ךהף:ים על סר~~ה. י~~י~ :ןי~~ כמ; טףסים, וח~ת-הלילה היחידה פ 'ה ~י~ד . ךה ry ~יע ן~אן סךם? ך~י~ד .ךה ry ~יעף ?~אן החשכה .נעלת-רעמת-- :השער: . wםי~~~ס-ת;~ק ~קשףר;ת ~חף~י-~~יסה ~9 ~יב? כשעברתי פ . ה לא n ר;נה, וע;דפי צעיר לימים: ציצי-משי א~ל'ם ,T למ~ ~ער :-על מ~•מרת; תרצק~;fז י ry-בt-ילירנ~ סי T ף ם,~:ףל~ י על •סרילא i ת. ~ה . i ה ה~ךמת T חיל :'דiליל•ה את זר~ nת i כעת, •• T T וגם • פ;תח ;ז; שיערי:ם נינת ים ? זו~;ת-החדרים, גמ n ;ת ה n ל;נ;ת והתה;מ;ת הפעףר;ת נכסת .o/ ן q נ;ת-מ~כ~ג;~י ry -ףסן~~~ ~~רף~ת : ~ן~ן .ש;נ~-ת;מ~ע~ל~~ ~ק;ם ~~-יו:ז?-~ · ~רים; זד · דק עם ~מ 1ד-מ w םי o/, נ; י~~ ~~סלך ~ע.ת - ר;א;ת ע.י;י ~י ~ין מקיר;ת ס~~ללים ס~לה ה 1 א נ;ע.ל א;סם w~ ית. ~ת;ך סל;לה לא תמצא אפלף פסת-אדמה שנה נמנעף מלב~ע פשע . י;~א ס:קףם לדךכ; . חגה ן~-י~ , י~~~ כ ::1b-6 ~י;ן .יו~; 'י~- 1 ~~לף ~~לי~י~ע.ץ ך~ים ·~ ער ··ראינפ י מצפה לב;א; של איש. הכ 'ל o ~ים ~חזקא ~ך · ף~ים' נמ nצנ 1 י , כל" . מי .ש n ש~ב לי . 0 • T "." T • T 0 : 0 0 : ~ל ·י~~- ס~ר; ' נ;ת. ;ה' ~לי ס~~סם! ~כ;ס;ת-מ~~יש ס~ל~ש;ת ףוl~ ת;א~~~ מנכ 7 :~ים מ~~ד~ים ~ם פה: ry ן' ~~ים על ~~ים ry ם ~ע~~ ~ת אסו;ן~~י w ~י~פף ~אן - ~רדם ס~יי ry ~1 ~י r את השעה הפכ;נה. הףא לע;לם ושרף המנ;נ;ת חזיר~ים ףצרףדי-צליל, כשפניהם מאדימ;ת כליל. • T • -: -•: •• : '." : • : •• : ' ' ' -: : • T : T לא י~: T ע: -:T: סר~~ה ~~;o ת, מדלת ~~. רקת ~ק;ל י~.א~~ -ם;~~מ q ל;ם t י עי~~~ ד~זףם-ךב;ךים ~9 ~יב? ךאףלי דק tQ :ה ~~ry ךת o/, ל סגףף ~ry ~חידףהף םי~~~ ןנ;ת ?ך~-ל~ · ךאףלי כ o-ר~י ·;נ; ~ל דע. פטר ואשארי Vasadi Peter-1926>( 7לא- f.~י ,~w ר ד~ה ע~מ; ~w ם ~ם ם;ק~~ ~ע.ל.י-ס t'ה~~ ?ס~~ז:ו~יםאייש-דת - קתולי, הנמנה עם חוגי "ויגיליה" (כתב-עת). יצאו לו מוניטין בעיקר לאחר התחזקותה המחודשת של ~ן;י ק;ןט;ת ~ן סחףץ ~ת ז\~ף~י ע.ץ-סל~~ה, םף~~~י הכנסיה הנוצרית בהונגריה. כתיבתו חדורה נושאים מ~ע;ן w ~נכק ~ת ~ד~יי ~~יק ~~רים ב w~q ה ~ןצ 71 ים. ~י עי;י אמוניים-ביבליים ונוטה להגות. מפרסם מאמרים בנושאים ספרותיים ותיאולוגיים גם-יחד. ~הף ז:~~מ ~~~חיל ~סי ~סןש? שאנדור צ'ורי Cso6ri Sandor-1930>( בן למשפחת ' איכרים. המשורר הנודע ביותר בהונגריה של .היום שירת ו מצטיינת באווירה חושנית, פרי מטפוריקה עזה, אך נשמע בה גם הד ברור לבעיותיו של דור שגדל על ברכי הקומוניזם, נחל אכזבה ומרד. במשך שנים ניהל מאבק למען ליברליזאציה בארצו. אולם, לאחר שינוי המשטר 1 בתחילת שנות ה 90-, הסתבך בעמדות כמו-אנטישמיות. בסוף פולמוס ממושך פנה ע ו רף לפ ו ליטיקה יומיומית והכחיש גם את ההאשמות נגדו . כיום הוא מתמסר לספרות בלבד. לאחרונה זכה ב"פרס ק;שות", הנחשב לפרס היוקרתי ביותר בהונגריה. 24 י····גל יון 215 .,. - ~1 H ו ש~~~ י~ך~א ~יש\;<נאן ט~ך~י אילנות הנסחפים עם העננים אתה שומע את הציפורים? pry ךי~ה ס~ ry ',ת~ן ך~ן ~ת ס p9 ך מכקיק א~;~ס 7 דךכ; קריסטינה טות יק~,ע~~ ס~~ן ס~רי~ים ך~ת סע;ךם ס~ל~לר ~ןם 1.ש~ך~ סק~ב, ~ם ~ן , ל~~ךים. נקורת-ותיחח ק;לן סךק י;ה.ר ~ן סךם ף~~~כן סךם · עד :pי~~· רי 9 ה ~עיר הףא 'ץ:~מ גץ עם נ;צ;ת .ת;צ~;נ יה ו טבועה בחותם השואה . נףעה שנחתכה לשתים • כ ו תבת גם פרוזה ומסות ו מרבה לתרגם משירת העולם, לרבות השירה הישראלית. ביקרה פעמים אחדות בארץ והשתתפה בפסטיבל של משוררים. ל אחר מותה של שנ.ז~ לפני מספר שנים, נחשבת אגנש ·~ המשוררת ש~~~ ,'גא י~~ ~~נכדל 7ג~~ o ~ת ~ח;ק ס~ילנ;ת מ~ 9 ס~ים עם סע,~~ים. <כ~ןה ג;זקית ר.; wה 7 ע.~י סלא-:קל 1>.ם צבעים מזמזמים מנעד לאלם המלחש. :ז •:-::··-- ז ··:·-:-·· ךצ;ן מ~ןחים סע;ך?ים ס~~קףת ~~יף א;.ז:וי ~9 ~יב. ס~ךיר -:p ד~ · ~נ:ז fi ל ך.:ש ל; OQף עם ד q ז:נים מך~ה, דק ~?rז ~ל ~פ;ך ת~~;ע~~ הףא ~ל סז:ניד. גי מ~רס~ים, ~· מד?ר;נ;ת נ;ן?ים לז_\ט על נדומה לדבש וחל :i על לש;.ני. אב~ י;דעים זבו-מה על סע;לם~ ה~:;~ר -~t';נ~ 6ש 1 ב :pךל iע r-. T אףלי יגיע 1 גם ימי-העתיד כשנףכל , בכל זאת, להשיח · על --·-:··:• ז• ::·- :ז :ז ·- א;ד;נכ יו . ןאב~pז~ טוך~י Turczi Istvan7)-195( נמנה עם קבוצות היוצרים שקמו בהונגריה בסוף המשטר הקומוניסטי ובתחילת המשטר הדמוקרטי: שייכות כפולה, המורגשת גם בעולם כתיבתו של המשורר. לבד משירה, כותב גם פרוזה (פרסם רומן מהווי הסטודנטים בהונגריה הסוף-קומוניסטית> ועורך כתב-עת לשירה בשם "פרנסוס". מרבה לתרגם משירת העולם. ~סה ש;~ע ~ת ס~~רים? ע~ o/ יו :p ~ר ~ם . ז_\סה ש;~ע א;נכן . ךע~ o/ יו :p ~ר ז_\סה י;ךע: ק;ךן ס t ק י;ה.ר ~ז סד~יר;ת ס~ r,ת;פ: ~ס~~ח;ת-ס~ךא ו~ק?לת ש;נ~- .. ס tק ה 1 א סק;ל :p מ; ת;ך~~ .סע.~ים. ~א;ת ~~ים ~עיד;ת ~י ~ין סדעל פ;גע ~ry ן , ז.\ר ~~p ~ים .ךה ~ת זה ~7ס 1 סד~ןה ךס~ל;ך;~יל. · לי ך ~ם ~ין ?ס~יר א;נכן ~ן ס.דרו , ה~;ך~ 7ג 1י~ · .םי~~~ס ן~~ , הד ת;ביקtי~ לדעת ר~רים סך~ה. ~ת ס~י~ה ס~;נכה, .ל~~? ה~ה, ן~~ ~פךה ן; , ~ע.ת t' י~~י תל~?~~ א;נכה ~ן סןךר רס?~ה דק :p רי ~ת 1 ~ל ?ךא;ת ;מ~ ע.י~יף: ע.ץ ך;~ן · ע,~ף ~ליס ~על ך~~רים ס~~יע;ת ??אז ~אךח ~9 ת;ךי ק;ךא;ת 7 ף ~ן ry ,ף~~ ע~ w יו :P ~י ז_\סה ~~ין א;נכן , ~סה ~~ין ~ת ~wס· ק :p ,ם:~~ את אונע הר n1 ;ת ואת הלח;ת המטפסים מעלה-מעלה ~ת;ך 1:~ ע•סע f r ~ת 6,י ק;ל" ס fi ;ךא : -T : -• : -: ר~ת ס~?יח 1 ת, 1ל ot\ ר ז~~ ~ם t' ת T עם ההשתלהב 1 ת האחר;נה. לא, איש לא ירים " T • T -: -T -:; -: • -• סן:ת, ז.\ר ~גי-ס~ןם :רימ · ~ת ע,~ף ע.ץ 1 ו~~ ,ם~~~~~ ~ן ~~ךים ,ה~~ ~ת ג 1ש- ry ן~~ , ~ב;א סן~ן. זהב · לטאת מתחממת נשמש על ירכיו • ןק;ךם :~נכח ס w ער ?רגסה :ץ:~:כך T ~ע,ן :1 ,ה~ר.י~: -~i ;ל ם~:ר~~ T -ת;נ~ ry ~ים. והףא טה;ך כל; . גם התה;ם יפתח את שעריו , ור TT : ',' ~ T:n ~~i o ד ;י~ק~ ך ryiב. " ב הלל מחוזת פנינים אדמה סביב לה על הצףאר' נ-~-ך ~·· ~-ר 9 ~ה ה 1· א ·· ~ת~ן~ 9f ף קךיןה .ע~~~~הי w נכם - סא;ר ס~~ר~ר , .. -: -: . t\ ג~ש ג.רג.אי Geroely Agnes1933)•( .היiיי·· כתיבתה, שהיא בעלת אופי אינטלקטואלי 1 . סירתם ·:-· T TT ' :•:•ז:: 1 קךי t;Q י~ח ט;ת Toth Krisztina967) ו -< גרגאי למש ו ררת הבולטת ביותר ב 'ס ' פרות .ההונגרית נמנ'ת עם משמרת המשוררים הצעירה ביותר. נושא האהבה שליט כסעמ באורח בלעדי בכתיבתה. פירסמה עד כה שני ספרי שירה, שעוררו תשומת-לב ממשית, הודות לצבעוניותם. מהונגרית: איתמר יעוז-קסט 25 ינואר 98' יאנוש פילינסקי אנוון א 1 לם ב"נח הלא-כל 1 ם, : --T פ;עם הע;לם הלאה, T : T T T '' ~ןרי~ים ;:זע;ךקים ~ת מךם, ק;~ךת ס~ד ק~ר ךנ;~ 7 ת, ~דלי~ה ר~~ 1 ר 1ה~י~~ ה~~ 7 ל;לה. פח וועכשיי~~ ן~;ב:~~.הן'~ א 1 לי ~.הן' זז מן~א -ר 1 ס, ם~~א 1 לי א; ~ש 1 ט ק~ 1 ~ך ה 1 א f T נמש באג' אגבש אקנטון בשמיים ~ם מכל ~ך~ 1 ק ~ך •.הךדpזמ ~לע מר :ב;ק,ע עד ~ף ך~ל • ~לים. w ~1 ש ~ת ח;~ת ס~יד: wז:ו~ ירעד השחר~ ז;רח הא;ר' ע;לה, :• T •• ----•: נדמה 1 מת;ככי ההר y•:ל; ~לל;ת ci~דעי T ם מכ~ה, 1~ק 1 ~ה ס~~ן ך~ל 1 ל ס~ךזל ~7 ~סר ~ב 91 ה ס;~ית. כאשר וי~ 5 ~1 ~ זולטאן זלק אוקטובר ~לים קר 1 עים ךב 1 קים על ו~~י ךע.י~יו ~ןם תי;קן; ~ך ה~~~לינ 1 מב"קר מ 9-סדי ;:זךאש;ן . ענה, אם אתה קיים! ~~לה ס~ף ~ר 1 ס ;:זע;לם. ~דל חי~ן ry ?ף~~ ~י ry ?ף~~ ואז כאשר את אלחים פסלתי' המזיז פה ועכשיו את הע;לם. -:-:·:·::·..-:.-••• ד:-: .''T T ~ית ח;לים ה~~ ריס ~ר 1 פ;ת םי~~~ ~ש;ת ~סךז:וי. ש,ק~~ ~סי ~פ 1 ל ך~ז ~ש;ת ~~1'י~ ~דרי ה~~~~ עריסה, לא ארון מתים ק~ 7 ז;ן ~~יט 'ך~ ונחרדת את ממבטי . • T -• : -: : -: ::• ת;מ~~~ "י~יוi מ.~לי , ~ע w ר ~v? עת ב:~ 1 י ,א;ר;ת :pםי~~~~ ~ת א;ר;ת ~לחים מ Qל 1 .~ים ז 1ת:~ ל:ל, ~ך ~ל ~סד, :7ד 1 נרי ע,רי 9'ריt ךלא ךיt;מ·ן;ר~. f כשאלחים יע;ןןני . ... : : . ::·::· עצים ~לינ 1 לן מד . ~ת ע,~י מח:רף. חם ~?g י :p ף~ ·;: פ;ר על .ל~ךז ךיל;נות ~~ין 7י:: 9 יןם. ~לינ 1 לןמד ~ת ס~ס סכק, ;ב: מ~ז'לח :p ~ר ,ףן~~ 71 ת;ך סע.ד@ל ~ף 'ץ.עי:: :p ג 1 ף ס~ןם 7ן~ר;ן . וגם את הנהר שמאח;רי העצים. נפיי ·· את נ T;,,;מימי i ת ~ל כרוז הנר ~ית ח;לים ה~~ ריס ~ר 1 פ;ת אשלם אן;ני המלצר ואז ~י-iו· ח;'לים . ה~~ 'ריס ר~' 1 פ;ת על ן~~ע,מ 1 ~ה ד~לי ע.ץ ע,מ 1 מ;ת ה; 7 כ;ת ~קיש;ת ע,מ 1 מ;ת ~9:ב 1 ב ה; 7 כ;ת ךה; 7 כ;ת ואז ואז T: T : זלק זולטן Zelk Zoltan1981-1906>( נולד בטרנסילווניה, בן לחזן. אוטודידקט שהתגייס לתנועת הפועלים ועבר להונגריה, משם גורש. מאוחר יותר חזר . שירתו חיתה חופשית בראשיתה, אך משנות השלושים הופך סגננו למאופק, ריאליסטי, עוסק בבעיות חברתיות-יום- יומיות. · משנות ה so, היה ידוע כמתנגד למשטר ואף ישב בכלא. אז הופך סגנונו לאישי 1 פסימי ואקספרסיבי. שירתו תורגמה לשפות רבות. י;ז'ף אטילח ס:ל ס:ק 1 ם, ט 1 ןאי' ~ל מד!ע;ת, מ~ם ~נ 1 ע;~ים ,ה~-ר~ד wpזv? י~ים ~ת ס~ת ~כ i ז; מ~רק ~ל סר~א? ~ יאנוש פילינסקי Pilinszky Janos <ראה עמ' 23( T ~ת ל~ן עך-ר;נ i ~ל ל.יל -~~7 ת ;ב: נ~בים החפצים בברדסים, 'T' •ז-:- •ז:-: ~לינ 1 לןמד ~אן ~ת .ע~ wי ry ם של העצים האלמים. ' : ' T ' •• T :• נמש באגי אגנס Nemes Nagi Agnes (1992-1922 ) משוררת ומתרגמת, מן הדמויות הבולטות בספרות ההונגרית העכשווית. עולמה השירי סגור יחסית ובו היא עוסקת בשאלות קיומיות, בניגודים שבין היופי לאימה. מרבה להשתמש באלמנטים מהטבע, עליהם היא מקרינה מעולמה הפנימי. 26 •••••גליון 215 יהודית סרת גאולה מתישה ~אן . ןה לא ~ךר נכ:ל, ךלא ז;ךם 'ל~~ס ~~זp~ןל רים ~יש ~·; מש לא היה י;רה אחרי . :---•: TT ~ס~ר~ה ן~~ פ;ךץ. כל לילה אני נשרפת לעפר. T T : •: •: : ' ' -: T : -T מנקר י~~י~ך~ ~סןש עצמ;ת. · בהכרה ש;ברת :-זז :·:· ז-: יהודית סרת T6th Judit1936>·( משוררת, מתרגמת, חיה מאז שנות השישים בפאריס, מלמדת בחוג לשפה וספרות הונגרית בסורבון. שיריה מתפרסמים בכתבי עת שונים. שירתה אישית מאוד 1 היא מרבה לעסוק בהשלכות ההיסטוריה על חייה. מהונגרית: דוד טרבאי נחמיה פלג מהונגרית: יעקב ברזילי !:~;גמ ~ךח;ת ~ךץ ונתיב;תיה? T '.' • : נוד אשר נכפ;ת -ד :-:·: ידיו הצנומ;ת : -TT לא חרב לא חרמש ולא חנית הוא הוא הע;מ o על גב; --•• T נכך~יל ז~: ~דוש 9 ~ךטוזקים ר~~ ;ח~~~ מ~ר מציצים סחב;ת ב עורי -: :--. . : ו~ה ~ע;ד נ;נכר ~קךע.י קן~י ? נחמיה פלג תושב טבעון. הגיע לארץ בשנות · ה 3o, בהונגריה השתייך לחוג שהתרכז סביב לאיוש קאשאק, שפיתח סגנון אקספרסיוניסטי-מתפרץ. לאחר עלייתו התנתק אמנם מהמסגרת הזו 1 אך הוא ממשיך בכתיבתו בארץ 1 להיות תלמיד נאמן לקאשק. כותב גם פרוזה. מבחר מתרגומי שיריו בעברית, על-ידי מתרגמים שונים, עתיד לראות אור. 27 ינואר 98'••••• שכבתי, ף · ;י~ ~נ גר ד;ל.ק, ~ש ,ה~~ק א;ר. ע.ר ד~~ ד'ם ry'ר~ י~;ק~~ י~~ ~ךר~ז:וי . ~ י~~ ךק p.ם: ~ד סלוש ר~~~ ע,מו~ה. ארח טובאי Tarbay Ede1932>·( בוגר בית הספר הגבוה לתיאטרון. עבד שנים רבות בתיאטוונים ובטלוויזיה. עד סוף שנות ה 80- היה ידוע בעיקר כסופר ילדים. בשיריו הוא מרבה לעסוק בשאלות דת ואמונה, לעתים על בסיס דמויות מיתולוגיות. סגנונו ויזואלי 1 קודר. כמ; ש;מר ראש .. . ן~~~ ר~~ ~ף~א ~ל t';תו~~~;מל עת נצמד אל אד;ניו . T -; ',' T ; ' •• 7 ע.ת ~.רב בירכתי מזפתי י;שב, ז;~ם ' לןכ iד ... תנועת גופי הלאה T : T ' -: הזש מכבר ~Q ק ל:ר~י;ת · דירת ~ע,גו~י מג;~ים. ע~~ ח~זו~ים א;ךב להחדיר בבשרי • T : • • :--: אימת;. T •• q ל.ךה :~רא ~?t' ר מ~ןת ? זה אשר מחפש ם· 'לנוד :דרכי T • T : --: !:~;ש תם אדה סובאי חלילה האחרון ר~ע;ת ry~~ ים כאלף היף נש;ך;ת ת · ם. : T • : אהבתני. ~ry ~ז:ו ין . ~~דז:וי o/ ם, ל~ד גף~ך סע.ר . ם, ~wר q צור וחצובי . • -:T ryר= 7 9 לית ~~ןה ~סר . ~~~'o/ ע,טו~ה ~o/ ח;ך . שומר ראשי רגלי ~~q ר;ת ל ~;מ~ ~~9 א;ת ry ~ךך וכמ; ~~יצ;ת ~י לא להסב ראשי אח;ר כ~לף T ק;ל 9 ~.רים ל; ry ש ~~ןגי אבל אני י;דע, אני חש T ' -; -'' ' -: T : ם;ק~-י~~ :צוץ ~יו:ז~~~ ד~~~יל~י ~ג~ץ ~ן~ה שרויה נר גושי רעש אדירים • • ---•• • : T : קqז~~ו ם:~~~ ~q ריר~י י~~~ ע;פ;ת ש; q ךי 9 .רף רשו מזנחנ;אם. · אשר ג T : -• : ;• -: כל אברי א;מרים נ;כחות • : •• T ז -: בכל עת בכל אתר. T -; T ; " T : זאמ י;ם צאתי אל מרחב~ החלד הב :·י~~ ~גו . ן.ל ~o/ סרר qt' רי' ;מ~ ~ל ןבוק ;ר~;י? וונ: י:ן( מירוסלאב הרלרב ססלב ל~ז הוא. ו i: חרחור קצר על תורת היחסות ~ם iJ~ךבור ל~ן ךל~ז ם:ל~~ הוא ~ם iJ ~לג iiiJ .;ךן ~זptt ך~ךט ;tt~o/ז;~ ;ש~ ry ח; - ל~ז הוא iJ ל:ל ~ל עררים .~ל.ןה tt KKOWLEDGE IS DISCOVERING WHAT TO SAY ר ~י~י ל;~ר לסם תזא ;ש~ ry ח; ~ם ~ן עם פ;ל באלרי -~tto/ ל: ~יך נכןחיר ~ת ~סלסם. לא נ;סר ~י ~ם ןב;ש ~ן;ן ;tt~o/ 'ז;~ ~י~י ~;ן~י נ; ry ג לע,בד וכנציגם גם לש;רר את זה שיר עם ~ף o/ ב;סיו? i] ~ם ר; w ם א;סז ci~ryi?' לה ר~~ iוI;נ1 ע, .י~ים- y;·~ ה~יי~~ ~:· 'ו ת;ל;עpז ~רוח;? ~ר;נ;ת ד~ים ~לעו. א; ךק הרי גם צוארים שסועים אינם גר;נ;ת. ~~. רב? א; ~ב ' ק.ר? :-··--ז 'T:•••T : t\ ל~ךט t'ז:~~~: ry ~יב: ~י 'i אלךי,' .;צקpו~y ~לנו אבק כוכבים wq ~iJ ב;ת ~דיר;ת ר~-ל~ ~ ~ם ר~~ iJ ~ז-~ןם ז;?ה ~ott ת ~י iJ כ'ל ~ד~רים ~ל iJ ן~ז 9~יב 9- ~יב, לבטח לא ישכחנה. T '.' : ; • -•; T סףד o/ ןף · נכ~רו qף o לוק ז~~ . ~י~ף ~ה~ה y ;ן ~ם לא ~ע,ב 'ר w.ה~ ד~~ס ל~'קיר;ת q לקים. * תרגום המשפט מאנגלית: עד~." - הוא הגלוי מה לומר", א~~ · ם tt סה סש ~יך iJ שוב. · ן~ן ח;ל.ף ןלא ~~woק 7 ף לסור ~ל giJ ~ר יליד פילזן בצ'כיה המערבית. למד רפואה. שירתו ך r קר iJז~! ד~ר ~ל;ת iJ,םי~~;כ איני יכ;ל אחרת יש רגעים כאלה מידוסלב חולוב bו Holt 1923) Miroslav ( • ן~קש וה~יpו~;~w ש -א~~: ה~~ ףי~~~םי~~;ר ·~ ר~~ ד 9 ת. י;ב~-ף~~ך~ , א~ר זאת · נ· ~אר:ח iJ~ Wז , tt נכה ~ry ~יא ~ת •oiJ· ןף · ר~~· לוק ryףד o/ · נכ יאן סקצל Jan Skacel1989·1922)( למד בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת בדנו 1 שם חי ופעל עם תום מלחמת העולם השביח כעיתונאי וכעודך ברשות השידור הצ'כוסלובקי. בשנים 1963•1969 היה העודך הראשי לש כתב העת הספרותי "הוסט דו דומו". בשיריו הוא מתחקה אחד הקונפליקט בין החולף לנצח ומגיע · ל"נס השירי" בו ה"מיקרו עולם" נושק ל"מאקרו עולם" בעל המידות הכלל אנושיות. שירתו רוויית פאתוס פנימי וחוכמה אירונית, שעמודי התווך שלהם הם טבע ואהבה, כנות מוסר וגאווה . · בשנות ה o ד חל איסוד פרסום על שיריו. סקצל היה אינטלקטואלית, מבוססת על שיקול לוגי, ניתוח · ווה מיתולוגיזציה; על פרדוקסים, תוך הדגשת הפואנטה השירית. בשיטתו השירית ובמנגנון הביטוי שלו 1 הוא מתקרב למילון ולנוחלים של מדעי הטבע. במסותיו הוא מנתח תופעות חברתיות בחדות, וקורא לאחריות למצבו המוסרי של העולם. · בשנות ה o ו חל איסור פרסום על שיריו ומסותיו. יאן סקא~ל בושה כצל עובר על הכ ' ל שנערפו בצואר : ·:·:·: ז-- חתן פרס פסדדקה הבינלאומי לשידה. את השיר אשיר ואב;ש. • T •: ;· - ",'' T . ןה ' ק;ךה סדי .ו, • ל~~;ךך T ים שמתעורים לפתע ו ·מנס~ם · נ;א~ i כר · ת להז מה- צבע; ~ל החלב: " T T .'' .'' : • גליון 215 28 29 ~~ק-ל"~ל 1 ~ם רי' ל.ך .ז:וך~ם זאת 7~7 ים. ~ר ~נ 1 ~נ 1 פ; q ךים, ךלא דק ~'ך~ח ~ם ~א;ר ב~~י ~ין ~נ 1 ר;~ים ~ת רע.ינ 1 ךר;ע,ךים ~~lj ר ל~רי ~ש 1 ף ~טןף ~נ 1 ז;ע,קים: "~סה ?אן? "!ר~ד ולזימיו חולן Vladimir Holan1980-1905)( מהמורכבים ביותר בשירה הצ'כית-המודרנית. חיפושיו אחר המוחלט האפלטוני' בהם הוא מתרחק מהסתכלות בלתי אמצעית בתופעות המציאות, מקרבים אותו למסורות של מלרמה וואלרי ולשירתו של וילקה. בחודשים הדרמטיים של 1938 קונן בשירים מלאי פאתוס פוליטי על בגידת בעלות הברית המערביות ברפובליקה הצכוסלובקית. אשליית התקווה שניעורה לאחר הניצחון על הנאציזם והפאשיזם נגוזו לאחר השתלטות המפלגה הקומוניסטית ב 1948-• קבצי שיריו משנות החמישים והשישים, שפורסמו רק לאחר שנת 1963, הם ביטוי לתפיסתו את המהות הפרדוקסלית של הקיום האנושי ושל ההכרה האנושית ולטרגיזם העצוב שלו. יז'י אררטן שריפה ח~ר מ;~י?ה א;נ:ןי ת;ן~~ 1ד~ח 1, א;ת; ח.ץ ~י לא ,ע~~:~ע 1 ף ,ל~-ל~ מךח.ק ל~~חים, שם עבים n ;לפים בנחת, מ;רד;ת מלאים ועגלגלים · ~ל ~רח.י wה~ר~~ן · ~-w~ל 1• • _ • ·--_ • •• • T מ~ל ~לחים ry ם? ry ם ~ל מכ ' ל' :p א;ת; ח~~ ry ~קר' ~ם ~צ 1 ~ה ~ע.יך~ה ת~~;נ ~9~נ 1 ת ת;ן~~ -,ה~~~ ~Jj ~ים ?ר ,1j17,ב~~ ~ר זה ש;ךק 1אן ~· לא · םך~~~ ל~ח;ז;ת , לא ~n.ת;ל; ח~ר מ;~י?ה א;נ:ןי ת;ן~~ ףד~חף ר q,םך~-י~כצ;ענ ii ה הם מה . מר ומזהב T T • •: • •• T ' :-: ry ם ,ן~~~~~ :p ג;~ים, · רק~ה ע,נ:ויןת 9:pה~~;פ~י ~ל ,םי~~,ע :p מ 91 י~ה, :p א;נ;יה ~~י~ית •.. q ~לר ry ם? בדאי 'ר?~ q לא ~~ לי א;נ;ים ~tי~, את, אליה עליתי לרגל י;תר מכל' י~~ !ףך~~ T~~,· ~לסב;ת! י~~ ' א;נ:ןי f חד~י ~~y י! ~ב'לת ק~לה לא ~גה א;ד · ~ש 7 ת. ידיי אורטן Jiri Orten1941·1919)< נולד למשפחת אורנשטיין היהודית. ב 1939- גורש מהקונסרווטוריום הדרמטי של פראג בשל מוצאו. פרסם ארבעה קבצי שירה שהם עדות למאבק ולעמידה על המשמר בעולם בלתי-אנושי. ביום הולדתו ה 22-, עוד לפני תחילת גירוש יהודי צ'כיה למחנות הריכוז, נפצע אנושות על-ידי סיור צבאי גרמני שנתקל בו. מצ'כית: שמעון שור ינואר 98' פרנטישק האלאס צער ,ם;י~;י :p ע~~~ לי~י מח.?א מ~ךמ;ן t\ נכה ~ז:ייש ן~ · ~~~ ~ת ר ry ע.ךן ש;~ט סךב; ךמ~ן נ;נכר t\ דיש ךש;קט. ~~y ר ~נכה ~lj~tס ~ת מן.רו ס,!ךה ת;~ה ר;שיpן~ סךסב ~ל ~ע,~יף y ל ח!לדף ~נכה .ן~;ק~ ~~~, ~ן~יף דם קך~ל ה~י~~ ~ליל;ת ר;ע.ד ח~ף ך ryך y ד ן~~~ y ל ?ל ~,ע f, יף. ry ע;לם ק~ר ר~-ל~ y ד !ר 1 ת ר;~ץ yל o ל;~ף :p ח?ז;ן ~ry ןךד. · ין ע,ל.י ~· ;א פרנטישק חאלאס Frantisek Halas1949-1901)( בשנות ה 20- היה - עם סייפרט - חבר בקבוצת האמנים האוונגרדית DEVETISIL. מסלולו האמנותי נע מאסכולת "דאדא" ו אקספרסיוניזם לכיוון "אפולינרי" צ'כי , ממנו התפתח ענף אוונגרדי צ'כי מיוחד. האלאס עוסק בשאלות יסוד של הקיום האנושי, והשפיע רבות על הזרם המודרניסטי הצ'כי <ביניהם על ידיי אורטן>. ולאדימיר הולאן במצער ~ין 9 ליסה ל~ש;ךר' ~ם לא ;ת;מ~ . זאת ~~ק~ · ף~~ל 1 מ; מ~ 9?1 נ;נכר ~אן נכ~יר מ;נכר ה~?? 1 ~י~ן ry ~ר םף~ ל.מףת, ~· לא, לא ~ם לף ry ~נ;יה ,ע.ךן · ~ן ~י ~ם ~~ינףת, ~ם לף ס:נ;יה ~א;ל ב~~ך;ן ... . . קול ארם t\ ~ן ךכ;~ב לא כ;~ים ~ל.ינף ~לילם, 6 ~רחים ש;קזקים, q ~~ים :p ~ל 1 ·~ ה· ry חריש 1: · בעלי n ~~ים מתנכרים, ברגיש 1 תם אלינף, להרמ;נ~ה של' ת · םי ןס;ן ,·•"" T : לרף n ע Tנות ~תמיד ~ל נ;כחףת ~;נ•אל• lj ת, ,:י~י ~ה~י i ךע;ת דק ~~ךים•~נףס;ת ·~7ם, T ל v ז ~סג מ;לי ח~ל~ס ד;ש. ~· לא · ע~ר s יו==י ~1 ~ ' ~ג ry נף ה; 7 ~ים נכ~יר 7~ית -ry ~ןסה ~19 ~~רבד' ולזימיו קפקא ש;נרים ~ל ~סי ~נכי כ; o ךי.: · ;ת ,ך;ך ך~ז י~~ · ~נכר י~~ ~;ש ry ~ן סע;ךם. ן~;ל~~ ל~~י סא~ר, ל~~ t\ ~ ת~~;ח ~ל ry ן~ז ~ל ~ר ,wךז:ר י ך · ~כ ryry ~יץ ~ת ory~~לית. ילדים מציירים את הרוח ךל~ד י~~ש~ל~~ ךה;ל.ך. זה מצליח להם, לילי~ם לצ T ~ר את הרףח. - ז: · -T ,'' •• -: י~~ ה;ל.ך ךא;~ך :י~~~ל ·~ ליש;ן עם י wה 1 .ח~ האדיר נ;שא ·ר , עם ~י wה 1t\ ח.י ליש;ן , ל;ננכע ל ry י;ת ~ל f מו t\,ה~~ •• • -: T ~~דית ~ד;לח ~קי . . . 7 דש"ם ~מק, ך ry ל.ך ת;ך ~יןה ,ת.?~~~~ : - הם מצ~רים את הרףח, ףבעיני ילדים על צמר;ת האט;ם T T ~ל wry ןת מ 19W מל~ד' ryה,?;ו 7 נרינ;ק ~חת 1?יו , ינ;~~ ~פ;ך . עם ~י wה 1t\ ח.י דיש;ך ~ל t\f.ה~~ ך ry ל.ר :חיי נשירה מתמשכת. : י ',' :• -: • T ' T : •• '' : -T .'' :' -: '' ת;~~ים ~ת ס~ךץ . בכל זאת מע;לם לא תשני אתי. לנף מביאה ההזכרףת את הא;ך' · ם ו:~,ה~~ o/. ~ליס אנחנ~ .ר i אים ;פ 1 ל את ארצם: ~ן ~ןם ~~ · נ; א; ry ב 67דר · אינ; מרגיש אהבה. מ~ ci ת ל~~ים ~ל ר;~ wי: ci ~~סקים ~ה לע,~ i ת. ~~ii י :כ;ל ל ry י;ת ~7.ך:ד~ שפכת לבנים של ע~י חךב;ת. : :· : .. . :· ... :זז מילן קונררח < -1929) Milan Kundera נולד בנוין בצ'כוסלובקיה. הילדים מצ~רים את הרףח, סופר, משורר ודרמטורג. למד דרמטורגיה באוניברסיטת פראג. פיוסם ספרי ry ~א . ע;ןה- ~ן ry ~~יק~ת ~ל ry ~ךי .ש~~מ פרוזה רבים וכן ספרי שירה: clorek zahrada" ,(1955> "Posledni maj" 1957-1963> "Monology" ,<1953> "sira <. לעברית תורגמו כמה מן הרומנים שלו. עם ק;דטףך ~סי ך:חיד הם נ;נים נבלי-דעת את העתיד ~ל ry ד~ר;ן • ~לנף~ • T ."" :• ולזימיו קפקא -1937> Vladimir Kafka >היה עורך בהוצאת ספרים. פרנטישק הרוביז הוא עבד בחברת איכרים שיתופית של אנשים צעירים על פרויקט הנקרא "טוב לנוער'.' פיוסם מספר קבצי שירה ופרוזה בהם: ·:Reka v prstech" הירושימה - את הפר;פיל סןע w~1 ל- ry ע;'ךם ·~o .ד בכל זאת ח~ה נת;כנף המשאלה • , _ ". T T , • ·P מילן קונדרה בכל זאת ח~ה נת;כנף המשאלה - לבלם את הנפילה 0 - • ~ ט~~~~ ~יי 7:~ךה T לסכ"ר את ומףתנף געגועים לשינה ל 6ם 7וiי ל~~ רלנרמר :T • •: : • T T : - ~7~ד:ר . ~ה ע; w ה ~ר ,w~ג ry נ 1 ~~ד~ים דק ם~~ ot\ ת ~סד w :ם א; 7 עז:וים ךח;ק;ת .ר~;י באלה שמתחת " לוגלי האדמה T ••: -: --' '." .'' •• : ז-: T ~~י~ י :כ;ל ל ry י;ת " ה נחה שמצחיה ך;חפים באבני העבר ב • :-T '." T : '." T T T T ."' '' : -: t\ ~ ה~~ ףמ;~י~ה א;נרי f מ; ~ת;ך ~ית .ט;ב~ - הןר;ע;ת ב~~י ה;ל.ך. : T - ' -•• בכל זאת ח~ה נת;כנף המשאלה : -T T : : ציתני' כמ; א;תם וברים •םה:~ צי!ונים, ~מש ; א Tי " לים א;תם. T ' ' : -'." ' T : -'' .'' 30 גליון ····· 215 מף~ט;ת ry ךח.ק פ"ה \כ i סן ~ין סך~ןה o/. ל ry קיר;ת ry~t\ ~~ים w חיא לא ~ד~ה ע;~ךת ~י~ף ל~~סע.רי 9 ה. י~ ו E בכל ז . את חיה בת;כנף המשאלה ל~ח;ת ה:~~; - = ~~ס wרת w. ל ;J .הל~~ , למנ . ע את הנפילה איוואן בלאטני T • , _ ". _ ב?ל זאת o :ה ;נ~;ת~ ס o/7P ~לה - ry ~קף~ית ~ o/tי['~ת ךח;ק ~~~v? ים סריק 1 ת חתיאטרון - T -; -T T ; • -•• : T -T : עם ~v? ימ;ת ע,קק;ת o/7 א.ף סח 1 ~ה ס;ף א;גו 9 ט, ~ל סך~א, לא ןח;ק ~עיר ~~נוח מ;ן~ית בכל ז"את חהה "בת;כנ 1 המשאלה החש 1 פה ~י ב~;ס~ ~ם ~ת ~~~ס ry, ס~ם זה ~~ןח;ק ~~יו ~ת ס~מ;ת ? להי;ת! ~דהוק ~ד~ז ~~ח 9 פו ס qw:םי~~ ~y ל ל~דר;ת פרנטישק חרוביך ( -1910) Frantisek Hrubin ר~ י~~,ס , ~יד םי~~~ ךע.~ים, ~ריר ל.ילי ~ריר ן~;~;: ~ry ם משור ר ידוע, ו במיוחד כמחברם של ספרי ילדים רבים. מספריו: 11 110blohy ,(1933) 11 Z d. משירת בני הדור שבארץ ישראל בחר ותרגם משיריהם של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן ולאה גולדברג, ומשיריהם של אנדה פינקרפלד ורחל המשוררת ואברהם חלפי . ומשירתם של המשוררים אב שי "התנועה" והקיבוץ' תרגם משירי בנימין טנא אריה שמרי וצבי רודניק <ארד>. מבחר מעניין' שבולט בו המספר הרב של שירי רחל' שמונה שירים, ובהם כמובן שירה הידוע "עקרה". משירי נתן אלתרמן הביא לאהולה כמה מ"שירי מכות מצרים". כבר הערתי על העזתו' על העמידה העצמאית והמתגרה שלו כלפי השירה העברית החדשה, שאולי אפשר הקוראים שהספר אכן נמצא חי וקיים בידיו . כך קרה לי גם עם האינטלקטואל המבריק הזה, לאהולה, כשנתקלתי לראשונה בשמו . היה זה בנסיבות פרטיות, שלא כאן המקום לפרטן . במשך זמן ו ב פשוט לא האמנתי שאכן היה איש כזה, בשר ודם, איש הנושא שם כה מוזר ויחידאי. ועד שהובהרה לי הדרך המוזרה שבה התחלף ליאופולד פרידמן באריה לאהולה, לא ידעתי אם לא הושאתי לתחום של צללים מדומיינים, ולא לעולמו של איש "בעל אלף כשרובות", שעדיין לא למדתי הכול על כל כשרונותיו. ורק לאחרונה העירני המשורר טוביה ריבנו' אף הוא יליד ברטיסלבה, על כשרון הציור והמוסיקה של לאהולה. ועל הבללייקה שלו' השמורה בביתו של המשורר במרחביה. שריד אילם לאותם ימים רחוקים, מקן "השומר הצעיר" בסלובקיה, מרכז אירופה שלפני החורבן. בהשתדלותו של הד"ר פטר הולאסק, יועץ בשגרירות סלובקיה בתל-אביב, נמצא הספר בארכיון האוניברסיטה של ברטיסלבה. וצילו..נזיו הובאו אלי' על פי בקשתי 1 באדיבותו של המשורר הסלובקי הידוע מילאן וינטר' כשבא לאחרונה לארץ' ליריד הספרים הבינלאומי של ירושלים. וסוף סוף אפשר היה להחזיק בשירים, לראותם, לתהות על פשר הבחירה של העורך; ולהעריך את טיבם - עונג המנוע ממני לצערי' אך שמור למועטים יודעי הלשון הסלובקית. וכל מי שחיפש שנים ספר נחשק במיוחד' יוכל להבין לרוחי. אין לי שום טענות ליוצאי סלובקיה. אדרבה, כל מי שפניתי אליו נענה מיד ואמר: רק רגע, אני כבר מוריד את הספר מהארון. או שולף אותו מהכוננית, או מעלה אותו מהמרתף - וכמה חבל שלאחר כל הבטחה כזו באה אנחת אכזבה, שאני כבר למדתי לצפות לה: מצטער' הספר איננו . הספר גנוזים; אך גם אותו גלגול מחילות המסתיר פניו מספרים חדשים וממגילות אחרונות, ומשכיח אותם, כמעט בטרם יבשה בהם דיו הדפוס. ולפעמים, שעם הכתובים השכוחים נשכח גם מחברם, שסיפור חייו לבדו 1 יש בו כדי למלא מגילה שלמה וארוכה. כך קרה לאנתולוגיה לשירה עברית מודרנית, שיצאה בברטיסלבה, בירת סלובקיה, בפברואר 1940. העורך והמתרגם, ליאופולד פרידמן' או כפי שבחר לקרוא לעצמו בשנות ישיבתו בארץ - אריה לאהולה, היה בן 22 בלבד כשהוציא אותה לאור בהוצאת "הדרך", הוצאת "השומר הצעיר" בסלובקיה. אפשר רק להתפעל מעוז רוחו ומן האומץ הכפול של הצעיר ברוך הכשרונות הזה. מצד אחד - להעז לעמוד כשווה בין שווים אל מול גדולי השירה העברית של דורו; ומצד שני - להעז ולהוציא אנתולוגיה של שירה עברית, מעשה יהודי כל כך' בברטיסלבה של סלובקיה הפאשיסטית, ממש מתחת לאפה של המשטרה שכבר החלה ברדיפת היהודים. פברואר 1940 זהו תאריך' שבלשון מעט נמלצת אפשר לכנותו: פחות מדקה לפני החורבן. חורבן יהדות אירופה וחורבנה של יהדות סלובקיה. בדף האחרון של הספרון הקטן' המונה כ 60 עמ' בלבד 1 נדפסו כמה פרטים על הוצאתו . 1300 עותקים נדפסו ממנו' ואני במהלך כמה שנים של חיפושים אינטנסיביים, ושל מרדף צמוד אחר סימב ים לקיומו' טרם זכיתי לראותו. אך אני בטוח שישנם לפחות כמה עותקים בארץ. חייבים להיות כמה ספרים, "ניצולי שואה", ושרידים מן האש, שאו שעלו והקדימו עם בעליהם, ויצאו באחת הרכבות האחרונות ב 1941-' או אחרים, שבעליהם שמרו עליהם בשנות המלחמה, והעלו אותם יחד עם כמה חפצים אישיים שליוו אותם 32 גליון ····· 215 1" ;:j ההונגרי .ואחרות יואול שי רבדב יכד רלהסבי תא ךהמער יהנפש לש םהצעירי תוהצעירו ,היהודיים ןבי ושזכ ווהספיק חלברו עולהגי ,ארצה ןובי ושעש תא ההמלחמ תבארצו .מוצאם ךמער ינפש ושב ההפואטיק לש ישיר לרח תממלא דתפקי בחשו ריות הממ ושסבר דע .כה ךוכ יאול ענגי הלהבנ הטוב ריות לש תמשורר הצעיר ,אחרת החנ ,סנש השחית יודא םג אהי ןבי תהמושפעו ןמ תהתשתי תהשירי לש ,רחל ןבלשו םהתרגומי ,שלה וולא אדווק ןמ .העברית לבכ ,מקרה הקש תלח םעל ןמ ההעובד ךשבתו האנתולוגי תמצומצמ לכ ,כך תב אל ריות מ 60- ,עמודים חטר םהמתרג אוהבי רמספ הכ לגדו לש ישיר .רחל םהא הרא ועצמ דליאופול 'פרידמן הארי הלאהול ,לימים רמשור ייהוד רצעי הבברטיסלב ,הרחוקה דאח המאל םשאליה הקרא תהמשורר ךמתו הנפש ההקרוע הבשיר עהידו ע"התשמ 'קולי ירחוק "שלי? ה"ארוכ ךחדר גמפרא בלתל-אבי ..." ןבי םהשני 1949 ל 1951- ההי הלאהול יבמא לש יתיאטרונ םחובבי .בקיבוצים אהו םהקי יבקיבוצ קעמ ליזרעא תבימ ןתיאטרו יאזור הוהעל הב הכמ .הצגות ןוכ דעב םע דהח םגי םהדרמטיי םבקיבוצי םהקרובי .לתל-אביב רתוזכ ןכא ועבודת םע דהח ג יהדרמט לש ץקיבו ,עין-החורש העבוד השנמשכ ריות המארבע .חודשים ההעבוד הנפסק עלפת .פתאום ץבקיבו החית הציפי הגדול תלהעלא הההצג ם"מחכי "ללפטי לש דקליפור ,אודטס יהמחזא יהיהוד יאמריקא .המפורסם ךא לכגוד תהציפיו ךכ ההי לגוד .האכזבה 'בדיעבד עידו ולנ םהיו אשהו שנט תא ועבודת תבפתאומיו ימפנ ןשהוזמ תלהעלו תא ומחזה ןבתיאטרו .הקאמרי תנטישו תפתאומיו וליו ואות לכ 'חייו ןביניה תנטישו ,משפחתיות וואפיינ תא נוהגו . אהו שהתבק תלהעלו יבקאמר תא ומחזה ושל ע"ארב תכנפו 'הארץ" אשהו םג רת רגמ .לעברית דיח םע ההמחז ההתפרסמ ההמערכ ההראשונ ושל ,בדפוס ןבעיתו ,"בשער" השהי זא ןהעיתו יהספרות לש םמפ" .המאוחדת ןבי תהביקורו תהבודדו וששרד ,מאז תבולט וביקורת לש רהמבק .י .מ .ביימן אהו רביק תא והק יהפציפיסט יוהסלחנ לש .לאהולה םואמנ ההי ץנחו זעו חרו אל ,מועט יכד תלצא רלאח תמלחמ ,העולם רולאח תנוראו יפשע ,הגרמנים אולקרו תבמחזו הלהשלמ .ולפיוס לבישרא ההצעיר לש םאות ,הימים רשזכ ההמלחמ ההקש לש 1948 ההי הב יטראומט 'עדיין אל ונמצא םאוהדי תלרעיונו לש ההשלמ סופיו ןבי םאויבי .מאתמול ךובתו רשא םהדברי בשכת 'בביקורתו ןבי םהשבחי ,לגידופים םמתבלטי :דבריו ה"ארוכ ךהדר גמפרא בלתל-אבי ...", םשפירוש - םדברי םשרואי ,משם ,מפראג רהפצי וב חלשלו ומיצירותי לא בכת תהע לשש יונסק ךער 'אז '"אורלוגין" השהי בכת תע לבע היוקר דבח יג להשמא ןובי לכל םהסופרי .בארץ םואמנ םפרס ישלונסק רסיפו לגדו לש ,לאהולה םבש ך"מלא ,המוות" ןבגליו ןהראשו לש ,"אורלוגין" תבראשי 1950. לש יונסק אל קהסתפ 'בכך ףוא רסיפ הללאהול ושבכוונת אלהוצי בבקרו בכת תע ,חדש דעו ריות חמשוב םג הלהבינ :אחרת ,פשוט המחוו לש ץמערי ,רחוק בהיוש ץבאר תאחר תהדובר ןבלשו ,אחרת ךא ולב וונפש םמכווני לא םאות ?היעדים ישהר י"שיר תמכו "מצרים ויצא רלאו קר ןזמ רקצ ילפנ .כן ,ובכלל וגדולת תהשירי לש ןאלתרמ ההתגלת לבכ היפעת קר שממ ףבסו תשנו .השלושים ןוכא ולפנינ רת םגד זנוע 'ומעודכן אהמבי הממיטב לש תשיראלתרמן . ןוהזמ אהו קר תראשי 1940! םוא וז האיננ ההבחנ תשירי ,מעולה יכ זא יאיננ עיוד ההבחנ תספרותי המעול "מהי. תפרש ויחסי לש הלאהול םע םאברה לש יונסק אהי תמורכב 'יותר יוראו ךשנארי הב .מעט הבאנתולוגי ""חמסין אהו אהבי הכמ םשירי למש לש 'ונסקי םוביניה רהשי ."יזרעאל" םלביבליוגרפי לש ישלונסק החיכת ןכא .הפתעה ןכיו דשע הכ ההי עידו קר לע רת םגר ""יזרעאל ,לצ'כית ןלשו תהאחו ,הקרובה ךא אל םתרגו .לסלובקית שוי ןכא דעו הנקוד :מעניינת םהמתרג לש ""יזרעאל תלצ'כי ואינ ראח אאל ייירז' 'לאנגר רהמוכ ובספרותנ ובשמ אהמל ימרדכ וגיאורג 'לאנגר רמשור המעול יבפנ .עצמו כו ך הזכ ישלונסק וששיר ""יזרעאל םתורג יביר ישנ םמשוררי ,יהודים םהכותבי i םדוברי ישת ,לשונות תאחיו ,קרובות ךא תרחוקו רמאו ןמ .העברית הלאהול םג זהע םותרג תא רהמחזו רהקצ לש ישלונסק ת"מתפילו ,ביער'' להכול רכזכו תא םהשירי ,"שחרית" ,"מנחה" ""ערבית ו ."חצות" וזה רמחזו םשירי סדחו 'וארוטי זנוע דמאו 'בביטויו ןהנית הלכמ .פירושים יעורכ זוכר / יכשהיית רנע דותלמי יבשיעור ,הספרות ההי ומורנ 'היקר םאפרי יגילא 'ז"ל היק ףחרי 'וסרקסטי במתייש וכדרכ יבחצ הישיב לע ןשולח ,המורים רואומ ולנ םדברי אשל ושמענ דע :אז םאינכ ,מבחינים םעיוורי ,שכמותכם ושזה רשי אמל אוממול ?בסקס םאינכ ,מבחינים םחסודי ,שכמותכם ישזוה שבזמ ה"אור .למשגל"?" ודברי והטיל המבוכ מומהו ה לש שממ בבל םהמתבגרי 'שלנו ורשל ינסק הזכ זמא ובחיבתנ .הכפולה" ב 1949- עהגי הלאהול ,לארץ רלאח ץשנאל בלעזו תא ומולדת .בחופזה לע רהמשט יהקומוניסט הבצ'כוסלובקי והשתלט יחסיד ,מוסקווה יבעל והק ההנוקש .והאנטישמי מול העש ההוחרמ ויצירת לש הלאהול שוהו הכח ןבמכוו דע 1966' השב והחל ור קבצ' ווחברי ךלרכ תא תנוקשו המשטר . ישלונסק ההי ןבי ימקבל ופני לש הלאהול .ץ· באר אהו רחיז 'אחריו ךמש וב לא זהמרכ יהספרות ,בתל-אביב ףוהרעי ועלי ןלשו בחיבו .וקירוב רד" תחגי 'הלפרין תמנהל ןארכיו לש יונסק , המצא הכמ םמכתבי לש . ישלונסק לא ,לאהולה לוש הלאהול לא ישלונסק , הוהעמיד םאות .לרשותי יאנ שמבק תלהודו הל לע כך . ןמ םהמכתבי לש ישלונסק העול אשהו הרא הבלאהול חכו יספרות קמובה .ומבטיח אהו הארי הלאהול יויוקרת 'מ"אורלוגין" אשייקר םבש ,"גליונות" ה<הי הז ןזמ בר רלאח "ש"גליונות לש ןלמד וחדל ,להופיע> םוש אהו ןמתכוו דלייח הללאהול םמקו דנכב. ,כידוע ההי הז דעו םחלו אשוו 'ספרותי אשל ,נתגשם בוכת תהע ההז ואפיל אל נולד . ריות 'מכך הלאהול אל ףהוסי ףלהשתת ,ב"אורלוגין" לוכ ומרצ רהיוצ הפנ ןלכיוו 'אחר רלעב תהתסריטאו תועשיי ,הסרטים השחית לככ ההנרא תתאוו וחיי ההגדול .והאמיתית וממכתבי לש הלאהול לא 'שלונסקי םהכתובי תבעברי לש ,מתחילים בובכת די ושאינ 'מיומן העול ושהי ול םקשיי םרבי םלתרג תא ויצירותי תלעברי ןוכ גשנה הכנרא רלהיעז םבמתרג עיוד תעברי ןמבי וחברי .הקרובים רעשו םהשני ההקש רשעב ועלי ,בסלובקיה ,במלחמה הבמחנ ההעבוד ושב ,נכלא ןובי םהפרטיזני ,הלוחמים רואח ךכ ןבי םהעסקני םהקומוניסטי רשלאח ,המלחמה והשכיח וממנ הכנרא תא טמע תהעברי תהשירי ,שידע הושבזכות זהע םלתרג תא ישיר ."חמסין" ןעניי ולעצמ אהו יריבו השירי לש תהמשורר לרח .באנתולוגיה רהדב דמלמ ,לדעתי לע תהפופולריו ההרב ושזכ הב השירי לש 'רחל אל קר 'בארץ לאצ ישוחר השירת ייודע ,העברית אאל אדווק ןבי רהנוע יהיהוד תבתפוצו .הגולה 'ובעיקר ,כנראה תבארצו זמרכ חומזר .אירופה ,צ'כיה ,סלובקיה 33 '98 רינוא בארץ' או שהתנאים בארץ לא התאימו מזמינים שונים, עשה סוף סוף סרט באורך מלא, "עיר האוהלים", עם ברוך דינר. ועד CH .AMSIN ~ו לשאיפות הגדלות העצומות שלו. וכך' לאחר ינ: נועה ורדי שהשלים עוד כמה סרטים קצרים בשביל ri opoג la~Pn!> היום, כמדומני' לא ברור לאנשי הקולנוע מהו בדיוק חלקו של כל אחד מהם בעשיית הסרט. ואז זכה ועשה סרט משל עצמו' סרט c r'" A ו 11·• /9 ן . "'"' • מונומנטלי' הסרט שאמור היה לרוממו אל פסגת יוצרי הקולנוע בארץ. "אבן על כל c t> t>i'> I. n. ז מיל'.' אבל הכול חבר כנגדו: הקרנת הסרט הפכה לשערוריה, המבקרים נפגעו והסרט נקטל בצורה אכזרית. סע.~ים ל;:י~~ . ~חקי ~חקי . ק~~י 7 ס~:ר ~ן~ק~ם 7~~מ;tןי. לאהולה נקלע לקשיים כספיים גדולים, וההוצאה לפועל' ביחד עם הנושים החלו ב q רי פ"ה ם~~~- דק ~w ה ר~~ 1 רים לרדוף אותו' לעקל את רכושו ואת סרטיו .w~ז ז\~לים. לא, לא ל;: ~~מת ~ הוא עוד עשה כמה בסירנות להחלץ ממצבו , מדבר פה על מאכלת. עכשיו~ . והקדיש את רוב זמנו להפקה ולגיוס : •. ד · - ·-:-:·: ד:- עטיפת "חמסין" לא רואים מכאן , מתל-אביב. ומה שטוב, אולי , לצ'כוסלובקיה הקומוניסטית, אינו בהכרח טוב ונכון לישראל הצעירה המוקפת ערבים שוחרי נקמה. ועוד יצאה חמתו של המבקר על "האקדח שאינו יורה", כלומר על הנקמה שאינה מתבצעת. ובאמת, במחזה אחר של לאהולה, "ההתנקשות", העוסק ברצח רב-הטבחים היידריך ובתגובות עליו , מפתיע המחזאי , יהודי , מי שלחם בעצמו בנאצים, ואף נפצע בקרב, בגישתו הפייסנית והפציפיסטית. דברים ברוח זו , של אקדחי הנקם שאינם יורים, לא היו יכולים להתקבל אז בארץ. ו"תל-אביב" של ראשית שנות החמישים חיתה באמת מרוחקת אלפי מיליד של תפיסות ספרותיות וחברתיות מ"פראג" של לאהולה. משנת 1952 עד 1956, שנת עזיבתו הבהולה את הארץ , עסק לאהולה בעיקר בכתיבת תסריטים, בבימוי סרטים ובחלומות גדולה משקיעים. אך בסוף נכנע, וחמק מהארץ בהחבא. הנושים רדפו אותו ללא רחמנות, וכאילו להוסיף צער על צער' מסתבר שעד היום לא נמצא אפילו עותק אחד לפליטה, של סרטו "אבן על כל "'.'לימ לאחר שבע שנים שנסתיימו בכישלון צורב, חזר לאהולה לנוע ולנוד בעולם. הוא הסריט ביוגוסלביה, ניסה את מזלו בצרפת ואחר כך גם באוסטריה. ולבסוף השתקע בגרמניה המערבית, שם התהפך מזלו לטובה והוא התפרסם כבמאי סרטים וטלוויזיה. הוא אף זכה שם בפרסים חשובים על עבודותיו. ואת שאר עלילותיו בקולנוע ובטלוויזיה יוסיפו אחרים, הבקיאים ממני בעניין. בשנת 1966 השתנה הקו הקומוניסטי הנוקשה בצ'כוסלובקיה ולאהולה חזר למולדתו אחר כבוד . במשך השנתיים האחרונות לחייו הוא פעל ויצר ללא לאות וזכה לכבוד ולפרסום רב. יצירותיו הנשכחות הועלו מחדש, שיריו , סיפוריו ומחזותיו נדפסו מחדש. והוא הגשים במאוחר את חלומות הגדולה שלו . בינואר 1968 כרע ~חקי ~חקי ר~ ~· לא ה י;ז.ןר ~~יר ~~~ק ;ת;א.~ע,ךי ri ;ת לא ~ר~ה ב; י;ז.ןר . דחי ·~ j2 ך;:ם fר~~ 1 ךי י~~ . ךל.~ה לא ז:י~רץ ~9י~~ . אלמח בלעדי נמה גפר 1 רים א;~ל ל ryת;~ -:. ~w ה רא~ים ~~לים ~~w ר ליד w את ך~ם ~י~יב שרפה שרפה נשרפ 1 על "קופרודוקציות" בינלאומיות, שיקפיצו אותו באחת, אל המקום שהוא חשב שהוא ראוי לו . אל השורה הראשונה של בימאי הסרטים בעולם. הוא לא הפסיק לחלום גם כשנחל כישלון אחר כישלון בסרטיו , וגם כשהפך לאכזבה הגדולה של מבקרי הקולנוע בארץ. אותם מבקרים שתלו בו תקוות רבות והריעו לכבודו כשבא מצ'כוסלובקיה, עטור בהילת יוצר סרטים מקורי ומנוסה. בין חלומותיו היו שהרחיקו אפילו עד להוליווד 1 ועד לעבודה משותפת עם אחד מענקי הבמאים של הזמן' אוטו פרמינג'ר' ועם שחקנים אמריקאים מפורסמים. אך בפועל עשה סרטי הסברה קטנים בשביל הסוכנות ומוסדות אחרים. יעקב ונתן גרוס, בספרם על הקולנוע העברי 1 ספר שהוא חובה לכל המתעניין בשטח זה, הקדישו ללאהולה פרק מעניין אך עצוב. או שהאיש לא התאים לזמן בו חי ופעל ומת באורח פתאומי' מהתקף לב, בעת הסרטת סרטו בברטיסלבה. והוא רק בן חמישים. ויש האומרים שהוא ביקש לפני מותו להיקבר בעיירה הסלובקית הקטנה, הסמוכה למחנה העבודה שבו היה כלוא בידי הנאצים, ושלידו נפצע בקרב, בין חבריו הפרטיזנים. והיום, כשלאהולה הפך ל גיבור תרבות מבוקש ומכובד ברפובליקה הסלובקית העצמאית, כדאי להיזכר בצעיר היהודי בן ה 22- הקורא תיגר כפול: על השירה העברית המודרנית ועל המשטרה הסלובקית הפאשיסטית. והוא מעז ומוציא לאור ספרון קטן, מלא באהבה לשירה, בשם "חמסין"' דקה לפני החורבן , ספרון ששקע בתהום הנשית ושב ועלה ממנה לאחר שחלפו כמעט שישים שנה. אכן , גלגול מחילות מרתק של בן-דמות היהודי הנודד' הנידון לנדודי נצח. • : : • T ••: T :•• wייt;ר,ע~r:P ס~ q ר;ן י~~ ~סה י~~י~ i2ת~~ י;ז.ןר ~7 ~ד:ר • לא לתת לכאב לע,צ i ם ~ת 'iוי°;י7 סק~ן ~םריץ ~זpך~~ת ~~ ~ין לי .~ryר ~7 ז:יי ~~ ךע.י;יך ר~יר ן~~ לר לל~ת. 34 גליון ····· 215 • עינה אוזל 1" ך א~ב א i~ ל~ר;ת w ~י~ד ~כ;ר ד~~יד ~~יס ~ח~ר ה~~ תר~~~נ;א 7~אן , ס:ינר י א;~ךת ';ל נ;א 7 ~אן ר :ד~ס ל;~ר ~חף uח~ר ;7 ~קל ~ת uהלpז סשףך ~ך~ה 7 ד ~י ~;נ 7ת u~סרים uה~ל~~ ר~;י~ ו ן;פל.?~ ~o/ ק;לי סלו ך~ ry לש ~~רס o/ ~סה ~ך~יש ~ry ~ק ~סלב ~j? ח ~ת סךכףש י~~~ד ף~ o/ ~ר ~ד~ט ו לי לא ס:ה ~ע;ךי נרינ;ק ךל ryp ס ~ת ~פ;ת :די םך.?~ o/ry ~ר כמ; שילדים נ;עטים בכלב. ~י ך~ q~נרי . ף, זה ',ן~ ר~~ . ~j? ח א;~ף נכ oת q סףנרי ל~~ים u םןיל~ד~י · ~יף אבל הא;ר מכה א;תי נבכי אני ע;מדת מעל הברזים : ' ; ' • '.' -T T -: ' T : --'' ',' '.' ' ו אףלי סא ·~r ~ינ; ל~ה;ב ~לא ל~ר;א ~ת u ~סדים כבר ינ;ק;ת u מ;לידים ~ת ,ם~~~ w לא ~~ירים ~לא ח;ל ל~ז;ר -~ת -י~~~ ך;~ ~~g זע- ci ~~לה ~ו ל~ ry ש;ף תאמר שאתה ט;בע נחלב ואני אבר;ר ח;ל ר ' אבל אל תחש;ב לרגע ששכחתי את זכףתי כפי- שנ " תגיד ;י שהו.ברים ר:,רים א ז למאכל ·· : :· .-: התנףעה שלי הפףכה, אני י;דעת, כמ; של מנצחים T ~ל~ ·1i ~ת _ד :l ~ת wu ~ר ,_,. · ~וי ' ם-זה לזה, אני אגיד שאני לא מבינה דבר. - qב;~ ל~~ ~~ ~פ י;דעת שהיא יכ;לה לגז;ר, ולא ג;זרת • '." - :•:• : : • T : -'T • T ; -:· •',' ' '-: ','T '-: '.": T T T • - • י~~ ס 9 ה ~ל.יף ~ry ~לי uר~~ מןה ~ד;ל ~לי . איש u ~לים םיpזק,עס~p ~ל ~סנ;ת ~o/ ר u ל~לה ו על פניו צל של הבטחה הףא ד~ד~~ ~~·wר- o/ ע i ת ךלא ~~לי u7 o ~יג ~ף ~סי • היינף י;תר מדי ניחר' התחלנף להי;ת אפלים -· •• ' T•••-: : • •:-: :- ףנ~~~ . ךה ~זה f מ; ע,~י ה~~~~ ד~יקים ~~~9 ת ךהףא ז;ע.ק ח; 7~ת u ~~קים ס~ך w ה סר ;ל o/ ל; ו ~י ע; o/ ה ל; ~9 אז'? - היא מפחדת מנסים ry יא ק~~ o/. ל~מ;ר לה ~ק;ם ~ת;ר ~·~~ ת י ~~ ~ן~ךנף ל~~ ~זpqקי u ~?דףת, ךס:ינף ~q רי~ים . גףף · רי w7 ע;ת: ~ת uןר; y, ;ה לא נ;~עים ך~ת u~ךר , א;סה ~ריר ?מ o/ ~יל u לאק fu חל ~ כפת;רי החלצה שלה נ;צצים בשלוח של זעם. :· :· -.. -: :· u ~~ךג:ם ~7 י ~ס;ג ~ל ע.~ר u ~י ~לה :.י. ז ד :-: ז ה i;'C, ~ : אני מתע;ררת כפי שאנשים אחרים נרדמים, ה ~~~~i· ~~ינרי ל~ח;ק, רזה לא ~tר , ס f ל ~~רח עברנף מתחת לכנינים על העמ~דים שמףל המכלת של לוי ·~~~ry ת-זע. · יגי ך~יןי ~ry י;יללים ·~ ת ז o/ ל ,הס~~ תףיקtא~~ ~תף~ה ~~9 ~ת ~גףף, ךרק ~q ~~ים ~שף~ה הי-ף = שם . ח_ת_ףלים · מ~חמים-, סרטנף .את הח;ל . ". ". ... w קית ry סלב ת~~;נ ~ק ם ~ךה. · ננעלי ה · ר ~ל ע.~ר fלי u~ל 9 זקיק ס~ד ' ספ;רט ~לגף~ T ."' : : -•• -:-: ז- , " . _ הייתי נ;עלת המ -•; •; ' • T ' הר של מחליפי המספרים, ' -T : ' -'' ' -: -'.' רבתי עם אמי ורבתי עם אבי, לא היף בזה שףם סכףנים. אהבתי ואבי ישבף על המרפסת 5 ד דיז ~ת ך~נן אבל האש ·~ נבכ t" ני' . חל n לד~ אלי ךלא ד T ~~הי ן~ר: ~ךט ן- ·; :לעגר ר -6- ~בף י~~ ' .~:~. ים, ף~~רי g~ry ף u ~מףזקים y ל :י~ר: p ר~נ:יי ~ת ~~~Q י' ~ ז?~~ ך~ת ב~~ גףפ; 7~;גך~ ~לי' ;~ןנ:יי ~~שף~ין o/ ~ל~נ:יי Y7'י~~ נחמתי את עצמי ףבז :i ר המספרים i? ~נ:יי ~ת ~q ~ת ~חי w ~~נ:יי ~ת ~.ל,ע 9fu ף נ; o/ ךים דד~יהי ~ת fu ~יש ~~qךת; , • -T : • --: • : -',' • : -. אבל האש שבבטני חלחלה אלי • • T' T -' -T : ' -" T -: - פרצתי פתח בתחתית הצואר . ךלא ד T ~~נרי :ר~ן; ~ךט :לעגר;.ן.- ה~יתי י נ'עלת חצא~ המספרים ה~פים, : fי~~ סיף ע,ךמ;ת u ך ח~ףך ~o/ ~ט ~~~נכי מכרתי א;תם נעיר נחנףת נרח;ב שטראףס, אבל אני . הי-ף= באים אלי החתיכי=ם מחפ~ים נחל;פה שח;רה וזקז : - . : רבתי עם אמי ורבתי עם אבי היית Tי • א;הבת ארתי ם ונ;תנת T להם נ:ך ג T T: T : T ךלא . ד~ינרי . ד~ר- ~ןט ~עגר i ן. להברגת " צי המ · ח oפר , ;· ים ה.אחוז לשני ' '' -T '." T ' -T ; ' -' -: -T ; -: 35 ינואר ·---· '98 מיסטו כונו וו"ו ןכי י:ן( 5 ~ ~ ישי אלבר כמו נהיגה, הימורים, גולף או ניהול רומנים חפוזים, מתרחשת הנסיקה אל תוך עולם הדמיון של התככים הכבירים, שבהם כבר נדרש הסוכן החשאי להציל את העולם מאפוקליפסה. אומברטו אקו עמד על כך שתיאוריו של פלמינג מפורטים ומדויקים, כשהם מתמקדים במצבים פשוטים ושגורים שאותם מכיר הקורא היכרות ישירה, והם הופכים מהירים ומרפרפים בסצנות העוסקות במעשים גדולים וחריגים. נדמה כי העינוג הכרוך בכניסה אל עולם של אסקפיזם כמעט צרוף, מותנה בכך שיהיה מושתת על יסוד מציאותי , ריאליסטי ואמין . ברבד אינו יכול לקסום לקהל כעל-אדם בטרם יהיה אדם. לדוגמה: בפרקים הראשונים של "כדור- הרעם" הקורא מתוודע לכובד פגיע, עייף ועצבני. הוא נשלח לבית-הבראה כדי לנקז מגופו את הרעלים שהצטברו בו בשל הוללות מופרזת, דבר הנתפס על-ידיו כהשפלה גדולה. גופו אינו אטום לפגעים שבני-אנוש רגילים חשופים להם. ויותר מכך, הדגש מושם על עוצמתו האימתנית של הכאב, המגמד את האדם : נכרן שכל חרט - השדרה שלו כאב כאולר הרכה , כל אחת מחרלרןתרן בנפרד, באלת שרטר,ם , אך הכאב הרה בר-זרהןר , משהר שבתחום הודע שלו רעל כן נשלט . הטורנדו הצורב שחדר אל גרפו ומשל בר לחלרט,ן, מחלוף את זהותו בשלו , חלף. ארך זה הרה? למה זה דמה? ברבד לא וכול הרה להרזכר אלא בכך ' שזה הפך אותר לדבר-מה נמרך רוחו בסולם הקרום מקומץ עשב בפרן של נמר .2 עלילותיו של בין מתרחשות כולן במציאות המוכרת, בשעה שהוא נודד מאפיזודה לאפיזודה: באולם-בחינות, בכנסיה, אצל רופא-השיב יים , בחנות-כלבו , באולם- קולנוע, במכבסה. תיאטרון זה של הרגיל והמצוי מציג את בין בסביבתו הטבעית, ומאפשר לו להתמודד עם פחדיו הקשים ביותר , שהם קונקרטיים מאו.ד כאמור 1 אחת ניצחונו המוחלט של הגיבור , המשכיל לנקום באויביו ולהסב להם אותו סוג ייסורים שהם ייעדו לו. ברבד הוא אני-עליון במובן זה שאותו צופה המזדהה עמו "תובע בעלות" על הישגיו. בין לעומת זאת, הוא ההוכחה לכך שניתן להיחלץ ללא-פגע מן הסיוט הנורא ביותר , מן ה"אסון האולטימטיבי" שבו כל החרדות המודחקות מתממשות, בזכותו של צחוק משחרר , המוכיח שיותר גרוע מן הכישלון הוא הפחד ממנו. בין משמש כ"אני-תחתון" כיוון שהוא שק איגרוף הסופג את החבטות במקומנו . פונקציה זו הופכת אותו , באופן דיאלקטי 1 לדמות ב ערצת, לאנטי-גיבור שהוא גיבור , שכן הוא מעורר הכרת-תודה ואפילו חיבה, בשל השירות רב-הערך שהוא מעניק. משתמע מכך , שכדי להפיק את מלוא ההנאה מן הפורקן הפסיכולוגי שברבד ובין הם אפיקיו , מתחייבת הזדהות עם הדמויות, ולו ברמת הלא-מודע. במידה שיתעורר רגש של ניכור כלפיהן, תיווצר הסתייגות אסתטית - במקרה של בין , המכוער והבלתי-היגייני , המסוגל , לדוגמה, לחסום את אוזניו בפופקורן מפני הרחשים המאיימים שבסרט- אימה, ואחר כך לשלוף אותו ולאכלו - או אתית - במקרה של ברבד , שאינו מכיר בגבולות הפוליטיקלי-קורקט ושרבים ממעשיו גובלים בסאדיזם. על אף השוני בתפקודם ובמידת הצלחתם, זירת הפעולה של ברבד ושל בין דומה מאוד , והיא חיי-היום-יום. קביעה זו 1 בנוגע לכובד , עשויה להתמיה, אך יש לזכור שהרפתקאותיו , לפחות בגיוסה הספרותית של איאן פלמינג, מתחילות בנסיבות הר גילדת ביותר , ובאתרים שאין צורך ב"רשיון להרוג" כדי להכירם, כמו למשל בית-הבראה ("כדור-הרעם") או שדה- תעופה ("גולדפינגר"), רק לאחר שברבד מתגבר על שורה של מכשולים "קטנים", שגרתיים, ומוכיח את יכולתו להשתלט על אתגרים שאינם דווקא ייחודיים לסוכן-חשאי , ~:::.:;,:: סצנה קצרה אך רבת-משמעות מן ~· הסרט "בין - האסון האולטימטיבי", ,.··.:,,,,,,. שולף ד"ר בין התמהוני אקדח דמיוני ומבצע תנועה מסוגננת שלא חיתה מביישת את ג'יימס ברבד בכבודו ובעצמו . שתי הדנזויות הבולטות של התרבות הפופולארית הבריטית מתאחדות. לכאורה, אין מועמד פחות מוצלח מבין לשחק את ברבד והפער שבין השניים מעורר גיחוך , אך בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי אין מתאים ממנו . באופן יסודי' גם בין ו גם ברבד הן דמויות המסמנות דרכים להתמודדות עם המסגרת החברתית, איסוריה וציווייה. הן פועלות בחברה שמרנית, הירארכית ובעלת קודים נוקשים של התנהגות. על חברה זו אומר טים קר נמר , גיבור "המשחק שלנו" של ג'ון לה- קארה: מאז ומתמרן הרותו עצבב ר במעבךר גבו,ל ןרןתר מכל בגבולות אוצר . אבר רואה את עצמו כפטררוט , ובכל זאת , נטל ר ןךן מעל לבר כל א ומת שאבר רןצא ממולדתו , ובשובר אבר מךגרש כ מי שחוזר למאסר עולם 1 ואילו גיבור דרמת הטלוויזיה "פרוטות מן הרקיע" של דב יס פוטר' בן המעמדות העובדים, מתוודה בשעה שהוא יושב בפעם הראשונה בחייו במסעדה לונדונית יוקרתית: "כל חיי הרגשתי פחד". ברבד ובין עומדים תחת לחץ חברתי בלתי- פוסק. שניהם ניצבים על סף התבוסה, ההשפלה והכאב <ברבד כמובן , מתמודד גם עם כאב פיזי ועם סכנת היכחדות, שהם במידה רבה הקצנה של מאבקיו הפסיכולוגיים-החברתיים>. ההבדל הוא בדרך ההתמודדות ובסוג הקתרזיס המתלווה אליה. כובד יצליח בהכרח כשם שבין ייכשל בהכרח; <ברבד הוא התגשמות הפנטזיות, בין התגשמות הסיוטים.) בכל הקשור לכובד , סרג ההנאה והפורקן הוא פשוט וישיר : זהו התענוג הבא בעקבות 36 215 לג•••••• י ון מ סגולותיו העיקריות היא כשרונו לבצע i ה-מ'סטיפקציה נפשית של הכישלון ו ההשפלה, ולהוכיח את ההגזמה הרבה ש בפחד מפניהם. לשם-כך מתבקשת התמודדות בוטה דווקא עם אותן חרדות מודחקות, עם אותם היבטים של הקיום האנושי שהחברה כפתה עליהם איפול. על רקע זה ניתן להבין את ה"מנטליות האנאלית" של בין ואת חת עסקותו האובססיבית בהפרשותיו' שרבים מתקשים לשאת. למשל' במהלך אפיזודה אופיינית, מ גיע בין אל הכנסיה, חדור רצון כן להשתתף בעבודת-האל הקהילתית, אך כל כוונותיו הטובות משתבשות, בשעה שהוא מ תעטש ומוצא שאין לו ברירה אחרת, מאחר ששכח את מטפחתו' אלא לקנח את אפו בבד-הכיס הפנימי של מכנסיו. תמרוניו המאומצים לחסת יו את מעשיו מלווים בהעוויות פנים המסגירות, באמצעות כשרון הפנטומימה המבריק של רואן אטקינסון 1 את אי-הנוחות העצומה הנגרמת לו. כאשר הוא מצליח סוף-סוף להסתיר את "עקבות פשעו" ה ו א נאנח אנחת רווחה עמוקה. i ו מה כי האפקטיביות של גישה זו בהשגת פ ו רקן 1 טמונה בתיאור הסבל האמיתי העובר על הדמות כתוצאה מהפנמה חריפה, מוגזמת, של האיסורים הגופניים, ולא בעיצוב דמות מתירנית או 1 להבדיל 1 וולגארית, שלגביה איסורים אלה אינם תקפים באותה מידה, כגון בני משפחת באבדי מסדרת הטלוויזיה האמריקאית. חשיפתם של פחדים אלה, שבדרך כלל הדיבור אינו יפה להם, יש בה כדי לקעקע את חטאנו . עם קטגוריה זו של חרדות נמנית גם רתיעתו של בין מכל סוג של עירום, שלו ושל זולתו' וחששו פן ייתפס בציבור כשאינו לבוש. מטבע הדברים, חשש i ה מתממש פעם אחר פעם. גם כאן' דומה כי טאבו מעין זה תקף במיוחד בחברה הבריטית ו מכאן הצורך להתמודד עמו תרבותית. צורך זה, מן הסתם, פחות דוחק בתרבויות ליברליות יותר ביחסן לגוף. ההתמודדות שמציע כובד עם סוג כזה של חרדות שונה בתכלית, ועיקרה התעלמות מוחלטת מהן. נובר פשוט חסין-לכלוך. במקום שבו בין מועד וכושל 1 נותר ברבד יציב כסלע: הוא תמיד נקי' חליפתו נטולת- רבב ותסרוקתו מושלמת, בניגוד לגיבורי- פעולה אמריקאים, שאינם משכילים לשמור על היגיינה במהלך הרפתקאותיהם. סגולה זו היא, מסתבר 1 מעל לכישוריהם ההרואיים. להיפר 1 הם הולכים ומתבוססים בדם וברפש במין אקסטזה של זוהמה שכנראה זרה ברוחה לסוג הגבורה המבושם של נובר האנגלי. נקודת חיבור נוספת שבין ברבד ובין היא האינדיבידואליזם הקיצוני שלהם ויחס- הגומלין המורכב שלהם עם החברה, שיש בו שילוב רב-משמעות של ניכור והזדהות. נובר ובין אינם אמורים לייצג טיפוס חברתי מצוי, שניתן לזהות במציאות. שניהם חורגים מן הסקאלה החברתית, כל אחד מהם, כמובן 1 מקצה אחר שלה. נובר ובין הם קריקטורות מובהקות, הקצנה של הרואיות מזוקקת מחד גיסא ושל שלומיאליות צרופה מאידך גיסא. נגזרת מכך גם חד-פעמיות: ברור שאין ולא יכול להיות ג'יימס כובד שני' השווה לו בתכונותיו או ביכולתו. כובד הוא ייחודי' כפי שמכריזה הכותרת: "לעיניך כלבר", או שורת השיר: "איש אינו עושה זאת טוב כמוך". <הדגשות שלי: >.ל.י אצל בין הדגש חריף פחות, אך גם כאן אין לפקפק בכך שבין שני אינו בא בחשבון. מבחינה פסיכולוגית, חד-פעמיות זו ממלאה את משאלתו של הפרט לזכות בסטטוס מיוחד ולבלוט בתוך ההמון' בחברה תחרותית שבה ההבדלים בין פרטים מטושטשים ותחושת הערך העצמי של האינדיבידואל נמצאת במגננה מול שורה של מדדים "אובייקטיביים". לכן' ובאופן שיש בו מן הפרדוקס, דווקא העובדה שייתכן רק ברבד אחר' משכנעת את הצופה שהוא-הוא אותו ברבד ושאליו 1 ולא לאיש בלתו' מצלצלים הפעמונים. ברבד מעניין במיוחד מזווית זו' מאחר שמעמדו כסוכן חשאי 007 מאפשר לו להפיק את המיטב שבשני העולמות: הוא מביא לידי ביטוי את יצרו האנטי-סוציאלי ואינו מסתיר את המיזנטרופיות והחשדנות הטבועות באופיו 1 אך הוא נהנה מלגיטימציה של החברה לעשות זאת. התנכרותו לחברה נובעת בעצם מכך שהוא דואג לה ורתום ו לשירותה. זוהי תחבולה מחוכמת, שכן כובד אינו נוטל על עצמו את הסיכון של בידוד ונידוי חברתי שהם מנת-חלקם הרגילה של פורקי-עול המתעלמים מכללי-המשחק המקובלים. ומנקודת המבט של החברה, או יותר נכון של הסדר הקיים, סוג כזה של גיבור הוא פונקציונלי ולא מאיים, באשר ניטל העוקץ מן המרדנות שלו. האינטרס האישי-אמוציונלי אינו מתנגש חזיתית עם האינטרס החברתי 1 ההיררכי-הרמוני. גם מבחינת מיניותם, אפשר לראות ששני הניגודים הגמורים: ברבד - השוביניסט המובהק, רודף-השמלות הכפייתי והמתירן המיני 1 ו בין - הסולד מכל סרג של עיר רם 1 החי בגפו והחולק את יצועו עם הדובון האהוב עליו - הם למעשה שתי צלעות משולש המשיקות לאותו בסיס. המכנה המשותף הוא האנטגוניזם החריף שלהם לבנות המין האחר . באופן מהותי' הארץ הנקבית היא שטח-אויב משותף עבור שניהם, אלא שברבד מכניע את האויב בשעה שבין נמנע בכלל מהתמודדות. בין הוא לאמיתו של דבר א-מיני: יחסו למין הוא ילדותי במהותו 1 כלומר' יחס של אדישות עד תיעוב. רק באפיזודה אחת, מן המוקדמות ביותר 1 מתואר בין כמי ששואף לקיים קשר מיני' וכמובן נכשל 1 אך בהמשך הוא עובר טיהור יסודי מכל מוטיבציה סקסואלית. ברבד הוא הרווק הנצחי' שיחסיו עם נשים מסתכמים בהשגת סיפוק ותו לא. משמעותית העובדה שבפעם היחידה שבה ברבד מפתח זיקה רגשית של ממש לאחת מ"נערותיו" ואף מתחתן עמה ("בשירות הוד-מלכותה"), כרוכה אהבתו בנטישת השירות ובמעבר לחיים נורמליים, אלא שביום החתונה נרצחת אשתו וברבד חוזר למעגל הריגול הנזירי <מבחינה רוחנית, כמובן>. נדמה כי' ממש כמו אצל בין 1 העוינות הבסיסית של ברבד כלפי נשים היא פועל יוצא מאנוכיותו ומבדידותו הקיומית. יהיה זה מועיל להשקיף על בין וברבד כעל ילדים משחקים <רואן אטקינסון והתסריטאים של בין מדגישים לא-אחת את המימד האינפנטילי של הדמות שיצרו . אצל ברבד' בא מימו זה לידי ביטוי במשחקים הרבים שבהם הוא משתתף, כמציב את כבודו היקר לו מכל על הכף. לדוגמה - משחק וידאו מתוחכם בסרט "לעולם על תאמר לעולם .>"אל שאיפתם של ילדים ברוחם אלה היא לזכות במרווח-פעולה משלהם, שבו יקבלו מעמד מועדף ושבו יוכלו לפתח את דמיונם ולהתענג בלא הגבלות בתוך עולם מבוגרים נוקשה שאינו מעניק תמיכה יתירה לסוג כזה של פינוק אגוצנטרי . יתר על כן' האם לא יהיה זה נכון לראות את בין ואת ברבד כאותו Q E: ינואר 98' 37 הראשונה למצלמה. הגיבור הכריז על הופעתו , הילה אופפת אותו , ושוב אין לטעות בגדולתו . מתוך הים הרדוד של המציאות צף ועולה המיתוס, שמיליונים יראו בו השראה ומפלט. זוהי ביקורת שמהדהדת בה מעין התקפה ניטשיאנית כנגד הבינוניות של העדר' ובעד העל-אדם. ברבד נענה לאתגר זה, אם כי תוך כדי שמירה על גינוני נימוס אנגליים והתרחקות מן הניעור הטוטאלי של כללי המוסר החברתיים המקובלים. בין , ה"איש-הקטן", הניצב בשולי-החברה, הוא מבקר חברתי חריף יותר מנוב.ר מוסדות מסורתיים מרכזיים, כמו המונארכיה או הכנסיה, זוכים אצלו לטיפול פאר ודי ברור . אך בין הוא בעת ובעונה אחת גם ארכי- שמרן: הוא מעריץ את המלכה, מקפיד להופיע בכנסיה, לוכד כאזרח טוב גנבים ומשחק במיני-גולף <ולא בכדורגל>: הוא מתלבש בחליפה ועניבה, מסתרק עם שביל בצד והמבטא שלו <כפי שניתן לשפוט מאפיזודות בודדות, שבהן הוא מדבר> אינו של בן המעמדות העובדים. להיפר , בין מדבר ומתנהג כאיש מעמד הביניים לכל דבר ועניין , הן מבחינת הופעתו , הן מבחינת תפיסת -עולמו . הביקורת החכרת ית עולה מן הסיטואציות שאליהן נקלע בין , מן הגיחוך שבהן , מן ההארה שהן מספקות על מצב האדם בתוך מסגרות אטומות ומחניקות, אך אין היא ביקורתו של בין עצמו <בניגוד לצ'אפלין - שאליו אטקינסון מושווה תכופות - שהוא מורד מודע>. לדוגמה: ב"שובו של מיסטר בין" נכנס בין בהתלהבות כבירה לחנות כלבו, אחוז בולמוס-קניות ומנופף לכל עבר בכרטיס האשראי החדש שלו , אולם בסצנה הבאה הוא מופיע תשוש וקהה מבט, במעלה המדרגות הנעות ונתקע בסופן כמין בובה מרוקנת מחיים: אמירה על החברה הצרכנית. בין הוא, אם כך , סד ג מיוחד של מורד , אם ניתן בכלל להגדירו ככזה. ה"מרד" שלו אינו מודע וכמעט אף פעם אינו רצוני. להיפר , בין משתוקק בכל לבו להתמקם במאורת-ארנב חמימה משלו על-פני הגבעה שהוד-מלכותה משקיפה עליה בגאון וממשלות שמרניות משלו בה כמעט עשרים שנה. אך דווקא מאמץ היתר שהוא משקיע מכשיל אותו . כבר הזכרנו את הסצנה בכנסיה, שבה בין משתדל בכל כוחו להשתתף בעבודת-האל' אך הדרשה המשעממת עד מוות, הנקלטת באוזניו משכורתו השנתית לאחר שלושה שבועות בלבד. הוא חייך לעצמו בעליזות .4 אך נובר גם חש יסודי-מצפון' כמו בסיומה של ארוחת-שחיתות: בגיהוק ק,ל מחה מר דו-פונט בסינרו המשי שלו את סנטרו בפעם האחרונה מן החמאה ונשען לאחור. פניו היו סמוקות . הוא הביט בגאווה בבונך ואמר ביראת-כבוד, "מר ברבד, אני מפקפק אם באיזשהו מקום בעולם מישהו אכל הערב ארוחת-ערב טובה כמו זו. מה אתה אומר?". ברבד חשב, 'ביקשתי חיים קלים , חיי עושר. ואיך אני מוצא אותם? אני נהנה לאכול כחזיר ולשמוע הערות כאלה?.' לפתע הרעיון שאי- פעם יהיה עליו לשוב ולאכול ארוחה שכזו , או למען האמת כל ארוחה שהיא בלווייתו של מר דו-פונט, הבחילה אותו . הוא חש בושה רגעית בגועל זה. הוא ביקש והדבר ניתן לו . היה זה הפוריטני בתוכו שלא יכול היה לקבל זאת . הוא הביע משאלה והמשאלה לא רק קוימה, אלא נדחסה לו בגרונו . ברבד אמר: "איני יודע IN עד כדי כך, אבל היא היתה בלי-ספק טובה מאוד". 5 אנתוני ברג'ס, מחבר "התפוז-המכני", כותב שאנו זקוקים לגיבור כמו נובר. הוא נלחם עבור עולם חופשי' כפי שבר ג'ס רואה זאת. חופשי עבור מי? ונגד מי הוא נלחם? הקונטקסט הפוליטי-גלובלי של המלחמה הקרה שאליו מכוון ברג'ס הוא במידה רבה, כך נדמה, רק תירוץ' מתן עילה ליצירת הקוסמוס האלים והיצרי שבו יוכל ברבד לפעול, גם אם אין להתעלם מכך שהוא הפך לסמל של מאבק בקומוניזם, שמירת "ערכי- המערב" וכיוצא באלה. ההתמודדות של נובר מתרחשת על שדה-העימות העולמי הבין- גושי אך היא מופנית בראש ובראשונה פנימה, אל החברה הבריטית, ואף עמוק מזה, אל תרככי תת-המודע האנושי-הקולקטיבי. במובן זה, ועד כמה שג'יימס ברבד משקף שאיפות אנושיות כמוסות, ניתן לומר שקסמו הוא אוניברסלי' והראיה: לא רק קנדי העריץ את ברבד אלא גם חרושצ'וב. באופן סמוי' כסאב-טקסט, יש בברבר מימו חתרני' גם אם אין להפריז בחשיבותו . ביקורתו היא על חברה שבה האדם מתגמד' נשחק, נאלץ לציית לצווים המשעבדים את האיד ומאלפים את האגו . באחת מסצינות הפתיחה של "ד'ר נו", שבא הוצג ג'יימס נובר בפעם הראשונה לקהל הקולנוע, בולט הניגוד החריף שבין צבא הפקידים האפור של הביון הבריטי ו אנשי ניירת ממושמעים ונטולי-זוהר , לבין ברבד האינדיבידואל' שהוזעק לבצע את משימתו מן הקזינו. בטרם יעזוב את שולחן ההימורים, שואלת אותו יריבתו למשחק לשמו: "נובר. ג'יימס נובר", הוא עונה, ופניו של שדן קוברי נגלות בפעם ילד משחק עצמו' כפי שהוא נגלה תמנקודו מבט שונות ? ברבד הוא בעצם ההגירס rrנ: ~ו הפנימית של מר בין: בין המשחק את ועצמ כגיבור טוטאלי . בין' לעומת זאת, אהו ההשתקפות של משחק זה בעין ,חיצונית ו=יי שהיא, אם נרצה, ""מפוכחת ו"אובייקטיבית". עין זו רואה את בין יכפ שהוא, מבוגר-ילד הנתון בעיצומם לש אשליה ומשחק ונאלץ לשלם את רמחי הילדותיות שלו בהקלעו תלסיטואציו חברתיות כאובות. ברבד הוא חלומו ץבהקי של בין' מתן הדרור לשאיפותיו ,הכמוסות בדומה לכפילות שבין קלארק קנט ןוסופרמ - שני הפכים מוחלטים המתקיימים ףבגו אחד . מבחינת מיקומן של הדמויות הבמפ הפוליטית-חברתית, הרי שברבד הוא ןאייקו בלתי-מעורער של הימין הבריטי' בעוד ןשבי כמדומה קרוב הרבה יותר אל השמאל. םע זאת, קשה לראות בהם אנטיתזה חברתית- פוליטית מובהקת, שכן בשניהם םישנאלמנטים . המסייגים את האמירה םוהופכי אותה אמביוולנטית .למדי מקומו של ברבד בלב הימין השמרני והאריסטוקרטי אינו מוטל בספק, כפי שיעיד הקטע הבא, שבו פלמינג מהרהר בלגלוג על מעמד-הפועלים: ג 'יימס ב ונד השליך את מזרותו אל תוך תא- המטען של מונית האוסטין הישנה בצבע חום- שוקולד וטיפס אל המושב הקדמי לצידו של הצעיר השועלי, שפניו זרועות פצעונים והוא לובש מעיל-רוח שחור. הצעיר הוציא מסרק מכיס-החזה שלו, העביר אותו בזהירות משני צדיה של תספורת זנב-הברווז שלו , החזיר את המסרק לכיסו , נשען קדימה ולחץ על המתנע האוטומטי . ברבד ניחש שהמשחק עם המסרק נועד להבהיר לו שהנהג לוקח אותו ואת כספו במכוניתו רק כטובה . היה זה אופייני לרהב- העצמי הזול של מעמד-הפועלים הצעיר מאז המלחמה . צעיר זה, - חשב ברבד - מרוויח בערך עשרים פאונד לשבוע, בז להוריו, והיה רוצה להיות טומי סטיל . אין זו אשמתו. הוא נולד אל תוך השוק הצרכני של מדינת הרווחה ולתוך עידן החלל ופצצות האטום. עבורו החיים הם קלים וחסרי-משמעות. 3 ואולם ברבד עצמו אינו עשיר' הוא שכיר של שירות הביון הבריטי' וגם כאן התחבולה של הסוכן החשאי והכפילות שהיא מאפשרת מתגלה כיעילה ביותר: ברבד גם טועם מן ההנאות שכסף יכול לקנות ו גם יכול לטעון לעליונות מוסרית, כביכול חיתה זו עבודתו שאילצה אותו לחטוא בהדוניזם מופרז: אין פלא שהכרטיס הנאה בארון-הבגדים של ברבד סיפר שמחירה של הסוויטה הוא מאתיים דולר ליום. ברבד ערך חישוב גס. אילו הוא היה משלם את החשבון, הוא היה מכלה את 38 ll ••••גליון 215 כמלמול מונוטוני חסר-פשר' מרדימה אותו שהיא משתחררת, היא העדות הטובה ביותר קיבל כלבה מטופשת אחת, גרוע מכך - כלבה למרות מאמציו הכבירים. בדומה לכך' בין לכך. רראן אטקינסרן מצביע על הפן האפל של מכוערת - שקראה לו 'סיר', ודיברה איתר הוא גדול מעריציה של המלכה, אך דווקא בין , המתחבא מאחורי תמימותו הילדותית: בצדקנות, בפה מלא סרכרירת-פירות. 6 1 " ך הכנותיו הקדחתניות לקראת קבלת-פניה מכינות את הקרקע למפגש הרה-האסון ביניהם. על-אף שבין הוא עני וחי בדלות בדירה קטנטנה, השתייכותו החברתית המדויקת אינה ברורה. מפרקיה של סדרת-הטלוויזיה עולה שהוא פועל בכל זירות חיי היום-יום, אולם איננו זוכים להכיר את מקום-עבודתו , להוציא אותה הפגישה עם המלכה, שם הוא מופיע בתפקיד של שרת במלון. הקונפליקט, במידה שניתן לכנותו . כך' נוצר עם המלוכה, ולא ישירות בין מעסיק ועובד . רק בסרט "בין-האסון האולטימטיבי" אנו "למדים" לראשונה על מקרם עבודתו; מתברר שהוא עובד זוטר' הזוטר ביותר שניתן לתאר , בגלריה הלאומית לאמנות של לונדון . מעניין , שרק בגיוסה הקולנועית המאוחרת, שבאה בעקבות סידרת הטלוויזיה ול אחר שבין כבר הפך לדמות מוכרת ומוג דרת, החליטו היוצרים לבצע תפנית ו להציבו קונקרטית באחד משלביו ה"נמרכים" של הסולם הסוציו-אקונומי. בנוסף לכך , הקונפליקט סביב הפיטורים עומד במרכזו של הסרט - הן פיטוריו של בין , הן של מארחו האמריקאי; מלכתחילה, הסיבה לכך שבין נשלח לאמריקה בזהות בדויה של ד"ר לאמנות היא שמנהלי הגלריה, ששאפו לפטרו בתואנה שהוא מטרד' נתקלו בהתנגדותו הנמרצת של הבעלים הקשיש של הגלריה, הקשור אל בין בקשר רגשי , אנכרוניסטי כביכול , ומנותק מן "ההגירן הקר של השוק". סביר להב יח שתפנית זו של יוצריו של "בין", קשורה ישירות למפגש המתואר בסרט עם לב לבר של הקפיטליזם: ארה"ב. בסרפד של דבר 1 מוכיחה אנושיותו העמוקה של בין' המתגלה ומתפתחת לאורך הסרט, כי הוא היה ראוי לו גש החמלה שהופגן כלפיו' וכי הניסיון של מעסיקיו להציגו כשבר-כלי שניתן להשליכו בלא נקיפות מצפרן, הוא זה הראוי לגינוי. המסר החברתי, אף שאינו אגרסיבי, מהותי מאוד בסרט, ובין מתקרב יותר מאי-פעם לצ'אפלין ולסוציאליזם ההומני שלו. כשאתה רואה אותר בפעם הראשונה אתה חושב "אר' כמה נחמד. איזה איש חביב. הוא פשוט לא יודע איך העולם נוהג, זה הכול". אך למעשה, הוא טיפוס די גועלי' באמת. הוא נקמני' הוא תוקפני , הוא די דוחה בדרך- כלל. בוודאי לא מישהו שהיית רוצה לסעוד איתר ארוחת-ערב. מגעו של בין מחולל חורבן, גם מתוך שלומיאליות גרידא, אך גם מתוך אנוכיות הגובלת לעיתים באכזריות. לרוב, נזקים אלה אינם מביאים עמם ייסורי חרטה או רצון כלשהו לתיקון המעוות. אמנם, כלל זה נשבר בצורה משמעותית בסרט הקולנוע, כשבין נוטל סוף סוף אחריות על מעשיר' אך גם אז' רק שררה אינסופית של אסונות וקריסה טוטאלית של חיי מארחו מביאות אותר להכיר ב"ארר-אדרם" כלשהו. יצר-תחרותי עמוק, אי-רציו באלי וילדותי' מניע את גיבורינו. רק לעיתים נדירות תוקפנות זו היא תגרנה לפגיעה ישירה בהם, תיקון מוצדק של עוול שממנו סבלו . נדנד מחסל את אויבי-האנושות, רשעים הראויים לגורלם המר' אולם בדרך-כלל הם אינם אויביו האישיים. שורר ביניהם ריחוק קר והתחרות היא כוחנית במהותה, ורק אחר-כך מוסרית. היא אינה נובעת מתחושת-קיפוח; במידה רבה, נדנד הוא המחפש והמוצא את אויביו' ולא להיפר . כך קורה בסכסוך עם גולדפינגר' חביצת בזמן שנדנד חושף אותו בפומבי כקלפן רמאי. ברבד אינו פציפיסט השואף להתחמק מעימות אך נגרר אליו בעל- מסיבה זו' הניצחונות של נדנד חסרים כמעט לחלוטין את המימן הרגשי של השגת צדק והכנעה של תוקפן ועושק. במקום זאת, יש בהם מן ההנאה הקשורה בטעימה ממעדן נדיר . האלימות שמעורב בה נדנד עוברת אסתטיזציה; זהו חיטוי של פצע פתוח בשמפניה: זעקות-השבר וגניחות-הכאב של הנפגעים נבלעות ברחשים המרגיעים של מטוס-סילון במעופו או של מוזיקת-מעליות במלון מפואר, ודרמה שהדם הניגר אף פעם אינו חם כפי שהוודקה-מרטיבי צונן. ברבד רבין מתנגחים בסורגיו של הכלוב הצר שבר הם כלואים, אך סורגים אלה לעולם לא ייפרצו . הפוטנציאל ההרסני' החתרני' של העצבים החשופים, האנטי-סוציאליים, המתגלים בהם, מנוטרל במידה רבה ועובר תמורה בהקשר הכללי של יחסיהם החבותיים. ייתכן שבין הוא ילד מרושע, · אך בסופר של דבר הוא ילד, ולא-אחת הוא עצמו הקררבן הראשי של מעלליו . וברבד' בסיכומו של עניין , הרי הוא אחד מן ה"טובים", הפועל להגן על האנושות מן המאיימים להשמידה. לכן , בכל מקרם שיש בו איבה עמוקה והשתלחות-יצרים, הם מתמתנים ושוככים תחת מגעה של יד אוהדת ומשועשעת. החברה מאמצת את שני הפרחחים אל לבה, וליטופה מרגיע ומנחם אותם. מיסטר ברבד וד"ר בין, שניהם שסתומי- ביטחון; הם מבקרים את החברה אך גם נמצאים במרדרס-ויררנדי עימה. זהו בידור פונקציונלי מרוכך , לא מתסיס, לא ממריד , אך פועל להגמשת השלד הסרציר-תרברתי הנוקשה של בריטניה. הוא מספק מרחב- נשימה נפשי' נותן פורקן לחרדות בלתי- מבוטאות ופיצוי על חיי-שגרה נעדרי ייחוד' אם בדרך של פנטזיה הרואית, אם בדרך של קומדיה על כשלרבותיו של ה"איש-הקטן".• הערות 1. לה קארה, ג'ון: המשחק שלנו : כנרת; 1995; עמ' 33 בבואנו לסכם את מה שנאמר עד עתה ולצרף כורחו; העימות האלים הוא בשבילו אחת .2 1 Fleming: Goldfinger; London . 24Coronet Books; 1989; p טרופס-ףנע ,תוריעסמה םייחה תואנהמ ףצ האוושההונכרעש, תונקסמהןמ תא םוגרת> ילש<ל.י אירבה ףוגל ,שפנלו ורדעיהו קר קיזמ,םהל הלרעו וניניעל םרוג ,ףסונ ןכתייש יכ -אוה :האר ;גנימלפ ;םש 'מע16 .3 תוביסב ןדה ,אבה עטקה ריהבמש יפכ אוה הנכמה ףתושמה ישרושה רתויב ןיבש נדנד רבין. מעל לכל , נראה כי שניהם להידרדרות לא-אופיינית בכושרו של בונו ,London ; ,4 הסו בל ממיחושים ומירידה בהערכתו- 24. 1 Fleming; Goldfinge r; ח'ות-פרא בכלוב, שרק חליפות הטוויד Coronet Books, 1989; p האנגליות שלהם מתעתעות בנו וגורמות לנו לראותם כיצורים שמקומם יכירם בציוויליזציה. חליפות אלה הן במידה רבה רק מסווה מכובד , חזות חיצונית מרגיעה, שתהתה רוחשות שנאת-אדם, שנאת-נשים ו אנוכיות קיצונית. האלימות האצורה בהם היא כבירה וההרס שהם זורעים, כל אימת העצמית: הכול נבע מכך שלא היה לו שום דבר לעשות. יותר מחודש של עבודת-ניירת, של החתמת דוחות מטופשים." והתנצחויות בטלפון עם איזה קצין מחלקה לא-מזיק שניסה להתווכח איתר. ואז המזכירה שלו חלתה בשפעת והוא םוגרת> ילש <ל.י :האר הרעה4, 'מע22• .5 :האר הרעה2, 'מע10-9• .6 ישי לנדא הוא ססודנס להססוריה )א"מ( באוניברסיטת בז-גוריון. ינואר 98' 39 מצד זר 1 ~.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1'.1' " חנוך לדין כלא-ספרות"? ומה פירוש "ספרות שמסרבת להיות ספרות"? ומה הם "טקסטים שהם גם פעולות"? וכיצד עיתונות הנשים היא סוג כזה של טקסט? ומהו "המוסד שבטקסט" ומהי "פעולת הקריאה במוסד זה"? ומהי "קריאה ממשית במקום ממשי" בניגוד לקריאה שאינה ממשית במקום שאינו ממשי? ומהו בדיוק "המרחב הציבורי"? ולמה מתכוון המחבר , בסופה של אותה פיסקה, כאשר הוא אומר ש"הקריאה של הטקסט כמוסד מאפשרת הצצה אל הפעולה הממשית שהוא מחולל במרחב הציבורי"? על כל השאלות האלה אין תשובות בהירות, לא במקום זה ולא בהמשך , שעוד הולך ומערים קשיים על קשיים ומונחים על מונחים שאינם מתפענחים. לכן גם אם קראתיו עד סופו , איני בטוח אם הבנתי אותו לאשורו. באחד המקומות, בהמשך , עוסק המאמר בהשוואה בין ייצוג האשה אצל חנוך לדין לבין ייצוגה בעיתונות הנשים, והוא מדבר על "הרחש" הבלתי פוסק המלווה את ייצוג הנשים הנחשקות האלה - "רחשה של פעולת הייצור של ייצר ג זה". אם יותר לי לשאול ממנו מונח זה לצרכים מטאפוריים, אומר כי "רחש" פעולת הייצור האקדמית העולה מחוברות 'תיאוריה וביקורת' הוא לעתים ממש מחריש אוזניים. כמובן , תמיד אפשר לתלות זאת ב"קוצר המשיג" של הקורא, אבל כאשר מתרבים הקולות המתלוננים על כך , אולי מקצת האשמה נעוצה גם בכותב ובעורכו , במיוחד אם כוונתו לכתוב לא רק לאנשי חוגו , יודעי פוקר , אלא גם לקורא ממשי בעולם, למענו , כביכול, ' נכתבים דברים אלה. קריאת ביניים מ'סטודיו' כבר הזכרנו לעיל את גיליון 'סטודיו' מס' 83 בו נתפרסם מאמרו של עידן לנדר . מתברר כי הוויכוח נמשך ובגיליון מס' 87 מתפרסמות שתי תגובות נוספות מעניינות ביותר , אחת של אריאלה אזולאי 'שאלות ותשובות' וחשביה של גדי טאוב 'תרפיה שם בפתח המאמר , בו מגדיר המחבר את מטרתו: "המאמר הנוכחי מנסה לקרוא את הפרוזה של חנוך לדין כלא-ספרות. או כספרות שמנסה להיות לא ספרות, שמסיבה כלשהי מסרבת להיות ספרות. לשם כך נעזר בקרבה המתגלה לעתים בין הכתיבה של לדין לבין טקסטים שימושיים - כאלה המזוהים עם פרקטיקות מוגדרות ועם מקומות מוגדרים במרחב החברתי , טקסטים שהם גם פעולות. עיתונות הנשים היא סוג של טקסט כזה. היא קשורה למקומות מוגדרים, לזמנים מוגדרים ולפעילויות מוגדרות, עיתונות הנשים היא מוסד , וכך אני מבקש לקרוא אותה, כלומר לקרוא את המוסד שבטקסט, ולקרוא את מקומה של פעולת הקריאה במוסד זה. כדי להבין את השימוש שעושה חנוך לדין בעיתונות הנשים אני מבקש לשחזר מעבר לטקסט, פעולת קריאה ממשית שיכולה להתרחש במקום ממשי - חדר ההמתנה. חדר ההמתנה ממקם את עיתונות הנשים באזור סף, ספק פרטי ספק ציבורי <או נכון יותר , אזור גבול שמארגן את הזמן הפרטי במרחב הציבורי> כאשר הטקסט של עיתונות הנשים מסדיר את המגע של היחיד עם הסדר החברתי. כמו בכל מוסד ניכרים לכן בעיתונות הנשים סימניו של משא ומתן או סימניה של עיסקת חליפין. הקורא מקבל משהו , למשל סרג של עונג הקשור למקום ולזמן מסוים, אבל גם נותן משהו , למשל צייתנות לחוק, הקובע כי עליו להימצא באותו מקום וזמן מסוים. הקריאה של הטקסט כמוסד מאפשרת הצצה אל הפעולה הממשית שהוא מחולל במרחב החברתי" <שם, 83-82(. קטע הפתיחה הזה, כפי שנוכחתי לדעת בהמשך , הוא מן הקלים, יחסית, במאמר כולו , אבל כבר בו יש כדי להרתיע כל קורא. כללית איני יכול לומר כי מגמת מחברו , לפחות במסגרת הפרשנות האפיגונית לפוקר אינה ברורה לי , אבל קריאה מדוקדקת יותר של הקטע דלעיל מראה כי הוא עושה שימוש בלא מעט מונחים ומושגים, שאינו טורח כלל להסבירם, אלא שואף כאילו לחגביכם כדי שבקבלם כמובנים מאליהם ולא נתמה עוד על מקורם. כי מה פירוש "לקרוא את הפרוזה של עמוס ןלזית מוספים, ספרים, ארועים הרחש העולה מ'תיאוריה וביקורת' הגיליון האחרון של 'תיאוריה וביקורת' בעריכת עדי אופיר , הנושא עליו את הספרה 10, הוא הישג לא מבוטל לכתב-עת זה, המציין בכך, כמדומני, חמש שנים להופעתו. לעומת 'עיון' הוותיק והאמורפי במידה רבה, הרי 'תיאוריה וביקורת' מאורגן כקוהורנטה צבאית שלכל משתתפיה תודעה מיליטנטית ושפת פקודות ("דכאני" "כוחני" "חתרני" וכדומה> משותפת. בעיקרו של דבר , מאז היווסדו ועד היום, נשאר כתב-העת נאמן לשתי האסכולות המונחות בבסיסו האקדמי "אסכולת פרנקפורט" ו"אסכולת פאריס" והוא שומר להן אמונים בקנאות מרובה. <להוציא מקרה אחד , של האנתרופולוג גדעון קרסל, לא נתקלתי בשום ויכוח פנימי בין משתתפי החוברות השונות, תופעה די נדירה בכתבי-עת מסוג זה>. מצד אחד, אפוא, ממלא כתב-העת תפקיד חשוב בהביאו לקהל הישראלי עמדות מגובשות של שתי אסכולות אלה, בביקורת התרבות והחברה שלא היו כל כך מוכרות כאן עד להופעתו. מצד שני, · חרף גישתו הרדיקלית, הרי זה כתב-עת אליטיסטי למדי , המדבר בז'רגון משלו ומובן בעיקר לדוברי אותו ז'רגון. כבר כתב על כך בהרחבה עידן לנדר ב'סטודיו' 83, במאמרו 'משחקים מן השפה ולחוץ' <ודיווחנו על כך במדורנו בגיליון 211-210 של 'עיתון 77'( שם הוא מכנה את הז'רגון הזה "ביקורסיבי", שם הנגזר מצירוף שמה של הגישה "הביקורתית <אסכולת פרנקפורט> ושל 11 11 הגישה "הדיסקורסיבית <אסכולת פאריס>. אבל , מסתבר שאותה ביקורת והפולמוס שהתפתח בעקבותיה, לא שינו הרבה והגיליון האחרון של 'תיאוריה וביקורת', המוקדש הפעם לנושא המעניין דווקא של "תרבות עממית <בעריכתה של גלית חזן- 11 רוקם, עורכת-אורחת> מוצף באותה כתיבה "ביקורסיבית" בלתי ניתנת לפיענוח כמעט. אישית, מכל שפע המאמרים בחוברת עורר את ענייני מאמר מאת נועם יוון הנקרא 'חדר ההמתנה ש.ל הזונה - חנוך לדין ועיתונות נשים' וניגשתי לקוראו. וכך נכתב ו~ rrנ: ri ג••••• l יון 40 215 לאינטלקטואלים'. אריאלה אזולאי יוצאת להגנת הפוסטמודרניזם והתיאוריה הביקורתית שבתשתיתו <אגב, שם כתב-העת 'תיאוריה ו ביקורת' נגזר מן הת יאוריה הביקורתית של אסכולת פרנקפורט> ואילו גדי טאוב תוקף אותה בחריפות. סיכום דבריו שם על אופיה האליטיסטי של התיאוריה הביקורתית, תואמים את דברינו שלנו על 'תיאוריה וביקורת' ומחזקים אותם. והנה עיקרם: האמת הפשוטה היא - אומר טאוב שהתיאוריה הביקורתית אינה שפתם של המדוכאים. היא מדברת על המדוכאים אבל לעולם אינה מדברת אליהם ואי"נה מקשיבה להם. מצוקתם של מזוהים בישראל' למשל' מתנקזת ביתר קלות אל ש"ס מאשר אל פרקו ולאקאן. התיאוריה הביקורתית היא בעיקרה ריפוי בעיסוק לאינטלקטואלים. עם זאת ניזקה רב, כיוון שבהיותה אליטיסטית במובהק היא מציירת את הנורמלי באור מייאש ומדכא, ובכך אינה יכולה להוות דרך לרבים. קידוש המיוחד והאותנטי' כמדד בלעדי לאיכות ולהישג, והאלהת "האדם המורד", חוסמים את אפיק התקווה לרוב בני האדם. האם קידושו 1 שוב ושוב של המרד' יכול לבסס תרבות? והאם "חתרנות", "פירוק" ו"ניתוץ מיתוסים", יש בהם כדי לענות על הצרכים שתרבות אמורה לענות עליהם? ביסודו של דבר 1 פרשת הדרכים עליה אנחנו מצויים היום היא גלגולו של הוויכוח בין הרומנטיקה להומניזם. ההומניזם מכבד את האדם באשר הוא אדם, ואילו הרומנטיקה בזה למצוי ומהללת את הייחודי. עם זאת בסופו של דבר' כל ההוגים הרומנטיים - ובהם דרסו' הגל' פיכטה ואחרים - שפתחו בקידוש האותנטיות של היחיד' סיימו בהיפוכה, בהבינם שאין ליחיד קיום ללא הקולקטיב. ביטשה הוא הרגה הדעות היחיד שלא עשה את המהפך הזה והפילוסופיה החברתית שלו נגזרת באמת מן הפילוסופיה של האדם העליון. הקירבה שבין פרקו לניטשה אינה חוברת מפוארת בשם 'מסכת גילוי וכיסוי בלשון' החוברת מעוצבת כדף גמרא, כאשר הטקסט הידוע של ח.נ. ביאליק במרכז ומסביבו תוספות, מראי-מקומות ופירוש "עלי באר", הוא פירושם של המשורר איש עין-שמר, ~לי אלון ושל המורה איש ראש- הנקרה, יריב בן-אהוון, שניהם מראשי המדרשה, לטקסט זה. ובאמת, המרחק בין שני הפירסומים הוא רב, ככל שיכול להיות המרחק שבין כתיבה אקדמית אליטיסטית לכתיבה השואבת את השראתה מהשיח החופשי של החברותא בבית-המדרש החילוני של המדרשה. עם זאת יש, אולי' גם חוט מקשר בין שני הפירסומים, ולמרבה הפלא, הוא מישל פרקו' המשמש מקור השראה גלוי לאנשי 'תיאוריה וביקורת' ומקור עלום בדיעבד' כמובן 1 לחיבורו של ביאליק. <החוט המקשר הוא עניינו של פרקו בלשון' ובעיקר ביחסים בין "מבני השטח" ל"מבני העומק" שלה, בהם ראה פרדיגמה לשיטתו בכלל' נושא המעסיק גם את ביאליק במסתו>. המסה של ביאליק, אפוא, עניינה הלשון בכלל ולשון השירה בפרט. לדבריו' המלים r 1" ~ לפי מאמר זה, נוצר רק בשל אותו פחד של האדם לעמוד במחיצת התוהו 1 פנים מול פנים םע הבלימה. אבל , קובע ביאליק, "שום מלה אין בה ביטולה הגמור של שום שאלה, אבל מה יש בה? - כיסויה". לסיכום טוען ביאליק, כי המלים בשימושן היומיומי נועדו לכסות על התוהו' ובשימושן הייחודי לגלותו . וזה "ההבדל הגדול בין לשון הפרוזה ללשון השירה." הללו סומכים על הקבוע ועומד בלשון והם דומים למי שעובר את הנהר על פני קרח מוצק." והללו למי שעובר את הנהר על פני גלידין מתנדנדין ובין הפרצים מהבהבת התהום." וזהו סוד השפעתה של השירה שיש בה מן האימה המתוקה של העמידה בניסיון". כאמור' עלי אלון ויריב בן-אחרון מגישים לנו מסכת מפורשת למסה זו של ביאליק, והשאלה המעניינת, בעצם, היא מדוע? לדבריהם, כמה סיבות לכך • ראשית, דורנו שוב אינו מסוגל לקרוא בה ולהבינה על ריבוי פניה ללא פירוש המקורות הרבים המשוקעים בה. שנית, עיון פרשני כזה ביצירתו של מי שנטל חופש לעצמו לחדש בתוך המסורת - "עשוי לבנות גשר בין ישן לחדש ולהעניק לנו את תחושת הרציפות והחירות החיונית ליצירה עברית מתחדשת". שלישית, 'גילוי וכיסוי בלשון' כתובה בעצמה בדרך של גילוי טפח וכיסוי טפחיים של מקורותיה הלשוניים, ופירושם שלהם, לפיכך' הוא בבחינת קריעת צוהר לכל תיבה לשונית, ולכל מלה ואות בה: "עיקר מעיינינו לחשוף את היוצר המחדש כדרשן' כבורא משמעות, בתהליך המופלא של שיח המקורות, שהוא גם שיח הדורות". רביעית, "ביאליק נמנע מלהזכיר מקורות ומיתוסים מתרבות העמים. ובמקום שכיסה ראינו לנכון להרחיב, כדי להדגיש את תקפותה הכלל אנושית של היצירה, ואת הדיאלוג המפרה המתקיים מאז ומתמיד בין יוצרי ארון הספרים היהודי לספרויות העמים". אם תרצו , יש כאן תשובה והצהרת עמדה " בוויכוח האקטואלי על 'ארון הספרים היהודי' ו סוד 1 ובעצם התיאוריה הביקורתית, על כל ענפיה, ניזונה ממנו ולכן הניהיליזם והאליטיזם שלה לא צריכים לחפת יע. הרדיקל והחתרן הם גל גולו של האדם העליון' ומה שמניע את התיאורטיקנים החדשים הוא מה שהניע גם את ניטשה: הבוז למצוי ולרגיל, סלידה מן האדם הפשוט, ומן הקיום הנורמלי <עמ' 58(, ביאליק במהדורת 'שדמות' ירושלים, בה שוכן מכון רן ליו' המוציא לאור של 'תיאוריה וביקורת', רחוקה מרחק רב מקרית-טבעון בצפון' בה שוכן סמינר אורנים ובו המדרשה, שהוציאה לא מכבר <הוצאת שדמות, גיליון מס 8' תשב >ח" בשימושן היומיומי' בעצם, מכסות יותר מאשר מגלות. אמנם כל מלה בהיווצרותה חיתה בבחינת "גילוי נפשי עצום ונורא, ניצחון גדול ונשגב של הרוח", אבל חיש מהר המלים נשחקו' ירדו מגדולתן' נעשו חולין "ובני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים". מלים אלה, שתוכן נאכל וכוחן הנפשי פג, רק קליפותיהן עדיין עומדות בלשון ומשמשות אותנו שימוש מרושל בגבולות מצומצמים. לאמיתו של דבר' אומר ביאליק, רוחו של האדם, המעורטלת מקליפתה הדיבורית, היא תוהה נצחית: "אין אומר ואין דברים, אלא תהייה עולמית: 'מה' נצחי קפוא על השפתיים. ובאמת אין מקום אפילו לאותו ,'המ' שיש בו כבר תקווה לתשובה, אלא מצויה שם רק 'בלימה' - בלום פה מלדבר". ואילו הדיבור 1 המתקיים היום בתרבות הישראלית, כאשר השניים רואים בביאליק מי שיכול לשמש מופת של יוצר מחדש באמצעות שיח- המקורות שהוא גם שיח-הדורות. כדי לראות כיצד נעשה הדבר בפועל יש ללכת, כמובן' אל המסכת עצמה ולא נוכל כאן אלא להצביע על דוגמה אחת. למשל , בשורה האומרת "."כשם שהגופים נעשים מורגשים לעין על-ידי שהם חוצצים בפני האור' כך המלה מקבלת ישותה על-ידי שהיא סותמת כנגדה נקב קטן מאותו התוהו וחוצצת בפני אפלתו."" זוכה הצירוף 'נקב קטן' לשישה עמודים של פירושים ומראי-מקומות )-44 05( מן הירושלמי' הבבלי' המקרא, דב סדן' ברטולד נובט, זלדה, ביאליק <בשירו 'ויהי מי האיש') וכמובן פירוש 'עלי באר' ("מעשה היצירה הוא מתן צורה לתוהו ההיולי , העשוי 41 ינואר 98'••••• בעיני במיוחד גישתם הדיאלקטית, העוברת לבקוע מאותו נקב ,).""ןטק אבל דומני תשא התברר - אומרים גלייטמן וליבן - כי היה הז פירוש שטחי שלא היה לו כל קשר עם כחוט השני לאורך פרקי הספר' ההמדגיש התועלת המיונית מהמסכת יוכל להפיק קר מי שישתתף בלימוד ממש, בשיטת החברותא המציאות הנפשית של הילד <שקונפליקטים כיצד כל הישג הוא פרי מאמץ' וכל תהתקדמו ו~ 5 הנהוגה במדרשה ובשיח החי שבעל-פה. אלה דווקא חיוניים להתפתחותה התקינה>. היא פרי התגברות על קושי. כך ההאגרסי 1~ יתר על כן' הלינה המשותפת, שחסכה מולידה את המצפון: החיכוך את :האינטימיות ~ מההורים את ההתמודדות עם נושא ההורות, הנרקיסיזם את אהבת הזולת: וכדומה. <וכן פיתוי למציצנות עצמית גם מבעה את התפתחותם של יחסים להיפך: במציאות נעדרת קונפליקטים, או אינטימיים בין הורים לילדים, שהם התוצא "אידיאלית" מדי' מתרדדת האישיות>. אני מושך קצה חוט מן האייטם הקודם לא ברוכה מהתחככות כזאת. האייטם הזה. כותבים בני ןגלייטמ טעות אחרת, חמורה לא פחות, נעשתה <פסיכואנליטיקאי חבר קיבוץ לוחמי- בהבנתו של נושא השוויון בין המינים. טירופם אומנותם הגטאות> ואלכס ליבן <פסיכולוג קליני חבר לטענתם, הפרשנות הקיבוצית שניתנה קיבוץ ראש-הנקרה> בספרם 'כי בנפשנו' בזמנו' ניסתה להתעלם מן ההבדלים תלמידי ישיבות זוכים כידוע לפטור מן <הוצאת תג, 160 עמ' 1997( בפרק הנקרא האמיתיים בין גברים לנשים, "הבדלים השירות הצבאי' בזכות הטיעון המנוסח בצירוף הלשוני "תורתם אומנותם", כלומר 'קצה הקרחון': "מפליאה העובדה עד הכמ העיסוק בתורה הוא כל עיסוקם םופרנסת אנו מרבים להשתמש בשגרת לשוננו בני גלייטמן אלכס ליבן בעולם. אלא שלאחרונה מתגנב חשש ללב במושגים ובמטבעות לשון' שמעולם אל שמא טירופם הוא, בעצם, אומנותם. לא רמכב התמודדנו עם מלוא משמעותם הרגשית. בי בנפשנו ניסיון פיתוי למציצנות עצמית שודר בטלוויזיה על חסידי הרבי מברסלב, המלים הופכות לא פעם להיות עבורנו המ שכרו בור מתחת לקבר המלך דוד םבירושלי שביאליק כה היטיב לתאר במסתו על הלשון - כיסוי לחוויה שלא איפשרנו לעצמנו במטרה לקבור שם את עצמות רבם, אותן הם לחוותה במלואה, ובמקום לגלות אותנו מתכוונים להעלות בגבינה ממקום קבורתן לעצמנו' הן מכסות את עצמנו מעצמנו", באומן שבאוקראינה: כת אחרת עוסקת יומם וליל בהילכות בית המקדש ונסו גיה כיצד בפסיכולוגיה, הם ממשיכים ואומרים, קיים יוקרבו אלף בני בקר ביום ובאיזה מעליות צמד מלים כזה והוא "הלא-מודע", אשר הפך ישתמשו כדי להעלותן למזבח, משיוקם בית לשגרת לשון המסתירה מאיתנו את אמלו המקדש מחדש ותחודש בו עבודת :הקורבנות החרדה המסתתרת מאחוריו . לא במקרה, שפויים מהם, כביכול' מלבישים כבר את לפיכך, כותרת המשנה של ספרם היא ראש-הממשלה בכפיה לקראת הפעימה השביח "ניסיון פיתוי למציצנות עצמית". אם תמומש: ושפויים מהם, לכאורה, מגישים ספרם של שני המטפלים, חברי קיבוץ בצפון' הצעת חוק לסיפוח הבקעה והגדה, אם יכריז שעבדו במשך שנים בתחנה לבריאות הנפש ערפאת על מדינה. ואילו סתם חרדים עוסקים בנהריה, הוא לכאורה מבחר מתוך מדורם השבועי שהתפרסם בזמנו ב'דף הירוק', אולם הנושאים בחובם פוטנציאל אדיר של מתח פה ושם ברדיפת חילונים <למשל בטבריה, לדעתי הוא הרבה יותר מכך. לא רק ששפתם ועניין, שניתן לומר עליו כי הוא מניע את פרדס-חנה, ירושלים ומקומות אחרים> תמציתית, בהירה ומשכנעת, והם מצליחים העולם" )102(, התוצאה הראתה כי דווקא מציתים מכוניות, מתפרצים לבתים, בהם במלים ספורות, לפעמים, לסכם באורח "הניסיון ליצור שוויון מלאכותי בין גברים פתוחים מקלטי רדיו;טלוויזיה בשבת, ויורדים לחיי שכניהם, עד שבאחד המקומות מופתי תיאוריות מסובכות למדי' אלא לנשים הקל על נשים רבות בקיבוץ להימנע שמעבר לכך' הם גם מאירים באור ביקורתי . מהתמודדות אמיתית עם נושא הקריירה, וכך כבר ראיתי סטיקר בזו הלשון: "תנו לחילונים סר גירת מהותיות מחיי הקיבוץ' ולא אחת נשים בעלות פוטנציאל ניהולי' אקדמי' לחיות!" תורמים תרומה מקורית לבעיות שטרם יצירתי' או אחר' שהזניחו את הקריירה הקיצור' איננו חסרים משוגעים שזו אומנותם, וחלקם אף מקבלים על כך שכר מהממשלה. נחקרו לעומקן . כאלה לדעתי הן' למשל' שלהן' ביטאו' בערוב ימיהן' תחושה של ההערות שלהם בפרק 'אשה. אשה בקיבוץ'. מצוקה נפשית כתוצאה מהחמצה". תחילה הם מתארים בקצרה את הרקע דברי הסיכום שלהם לפרק זה, אם כי הם מיחד מתאבד? התיאורטי המורכב של 'זהות האשה' דמפרוי נאמרים בלשון רכה, הם נועזים למדי: דרך מלני קליין' הפסיכואנליטיקאי הצרפתי "לסיכום ניתן לומר' כי המבנה האיר גוני "לא נאבד עצמנו לדעת כדי למצוא חן בעיני לאקאן' הפסיכואנליטיקאי הבריטי ויניקוט והאידיאולוגי של הקיבוץ הקל על נשים מישהו . הדיון על הסדר הקבע הוא גורלי והעמדה הפמיניסטית, ואילו בהמשך הם רבות להתנוון מבחינת החתירה ל גיבוש עוברים לבחינת הסוגיה הזו במציאות זהותן הנשית (.")רצינו להצביע על חריפות לעתיד המדינה, ולכן שורת הדיונים בממשלה תתקיים תוך הערכה לצורכי הביטחון והקיום הקיבוצית. כאן הם מצביעים על שורה של הבעיה בתנועה הקיבוצית ולהראות איך שגיאות, תיאורטיות ומעשיות, שתוצאותיהן המבנה האירגוני והאידיאולוגי שימש פיתוי של מדינת ישראל' שרק ממשלת ישראל הרעות מורגשות עד היום. לדבריהם, לנשים רבות להימנע מהתמודדות עם מרכיב אחראית להם", נאמר בהודעת ראש הממשלה התנועה הקיבוצית טעתה טעות הקש חשוב באישיותן" )104-102(, ערב פגישתו השנייה עם מולן אולברייט כדי בהבנתה של חת יאוריה הפסיכואנליטית, לא אוכל להאריך' אך אומר רק, כי בספר לדחות כל לחץ אמריקאי להחיש את הדיון כאשר ניסתה ליישם אותה בחינוך ובמיוחד זה, המופיע בתקופה בה נדחקה הפסיכולוגיה באחוזי הפעימה חשביה. כאשר יתפרסמו דברי אלה ייתכן ונהיה כבר לאחר ביצוע הפעימה בלינה המשותפת. אנשי החינוך הקיבוצי הצידה על-ידי הטיפול התרופתי <ולדעתי גם הסיקו ממנה כי המשפחה - ותסביך אדיפוס על-ידי "התקינות הפוליטית"> מצליחים חשביה, אולם דבר אחד יהיה נכון גם אז: במרכזה - היא הגורם לכל הצרות, ולכן השניים באופן משכנע כל-כך להצביע על התאבדות היא להישאר בשטחים, ומי שיחליט צריך היה לדעתם ליצור מציאות מהפכנית חשיבותה ומרכזיותה, עדיין 1 בהסברת על כך 1 במחיר הוויתור על השלום, הוא שתרחיק את הילד ממשפחתו . מהר מאוד היבטים משמעותיים של חיינו . מצאה חן מתאבד. • 42 •••••גליון 215 חנ החמלניצ p הי IJ ו r==:: אחור בן עזר עג~~~~~א~ח~~~,~~ב ~~~~~~~מ:פ ~~:~~:~:,מ~~.~ ..... ממסורת העיירות במזרח-אירופה, ונוסף לו גוון "1 מקומי בזכות השכנים הערבים . עם שחר היו האיכרים יוצאים עם נשותיהם וילדיהם לשדרת הדקלים, הוואשינגטוניות כפי שנקראו אז' הנמשכת עד לירקון' ומעמידים לכל אורכה שולחנות זה ליד זה עד שנבלעו הרחק מחוץ למושבה, בשורת האקליפטוסים שעל גדת הנחל' שהילת אור ראשון הזהיבה את קצות צמרותיהם. הרי אפרים, ולרגליהם מבצר אנטיפטרוס שעל מעיינות הירקון' הבריקו אף הם באור הזריחה ונראו כמתבוננים באיכרים ובבני משפחותיהם המתרוצצים מן המושבה לנחל וחזרה כטור נמלים עמלניות. על השולחנות היו פרושות מפות צבעוניות ועליהן מטל-השמים ומשמני-הארץ, שפע מעדנים ובהם מאפי-חמץ רבים שהביאו השכנים הערבים. פרוסות מלבניות של חלבה עשויה מיץ-ענבים מבושל עם סולת וצנוברים, שלל סוכריות ושקדים חבויים במעטה-סוכר עבה בגובים שונים, וחת-לרקום בשפע סוגים. בקלוואה, עוגות בצק-דק ממולא שקדים, אגוזים ושומשום. תפוחי-עץ מרוחים בסוכר מזוגג שצבעו ורוד ומאיר עיניים, והם תקועים על מקלות קטנים. והמון מיני תר גימה וקינוח שנפרשים על פני השולחנות: קדאמות, גרגירי- n ימצה קלויה, צהובים ולבנים, ומסוכרים בצבעי אדום, לבן או תכלת: תורמוס קלוי 1 לאחר שהפיגו ממנו את המרירות על ידי שריה במים: קמרדין' ריבת-מישמש מיובשת ומרודדת עד דק כמו עור' אשר תוך ייבושה נחנטו בה זבובים קטנים. גרוגרות של תאנים, פוסטוק-שאמי ושקדים קלויים במלח, וכעכים אפויים במלח ושומשום, וביצים-קשות שנתבשלו עד שהשחימה קליפתן. מתחת לשולחנות קלחי חסות טריות ורחוצות, תאווה לחיו' וגיגיות מלאות מי-קרח, וכדי-נחושת המכילים משקה-קר' שרבט - שיקוי מי-ורדים מתוק-חמצמץ שציננוהו בגושי-קרח. משעות-הבוקר המוקדמות יצאו משפחות-משפחות לשדרה שמחוץ למושבה, בין הפרדסים, מתחת לעצים, אונטעו די ביימער' וברשות כל אחת מהן סל גדול מלא דברי-מאכל לכל היום. כל משפחה תפסה מקום מתחת לאחד העצים בשדרה, עד שנמלאו הפרדסים מסביב קהל חוגג, יהודים וערבים כאחד. שמיכות נפרשו על הארץ, חבלים נמשכו מעץ אל עץ 1 אם לערסל אם לנדנדה, ורבה התכונה וגדולה השמחה. כל המושבה, גם המשפחות הספרדיות, גם הרב ו גם הסנדלר' מזקן ועד נער' ועמם השכנים הערבים מכפרי הסביבה כולם יצאו אל חיק-הטבע ליהנות מזיוו ויפעת גווניו' מן הבוקר ועד לשקיעת החמה. מוכרי התמר-הינדי הקישו במצילתיים עשויות שתי צלחות נחושת-דקה הקשורות לאצבעות ידם האחת, להגדיל רעש ולהאדירו' בהכריזם על סחורתם. מוכרי-השקדים סילסלו בגרונם. ועל כולם גבר קולו של מוכר שער-אל-בנאת, הוא "שער-הבנות" העשוי חוטי סוכר אוורירי ורוד, שנקלטים במקלון מתוך גיגית מחוממת. עשרות ילדים התרוצצו מן הפרדס אל השולחנות הערוכים בשדרת הדקלים, וחזרה. המולת -ההר גגים התפשטה סביב, ובמשעולים הימרו ערבים שאיחרו לבוא אחר חמוריהם וקראו קריאות זירוז חדגוניות. באחת הפינות המוצלות של השדרה התמקמה "תזמורת הירקון" וניגנה פזמונות ושירי-עם להנאת החוגגים. בייחוד אהבו את השיר שכתב נפתלי הרץ אימנו למושבה שלנו ושהיה מושר בנעימת "התקווה" ונפתח במלים: "עוד טרם רוח-הלאום 1 צרר עמי בכנפיו." 11 וכשהתקרבה שעת-הצהריים שלפה כל איכרה את מעדניה הטובים מתוך הסל' דגים ממולאים ועליהם פרוסות גזר צהבהב וציר רוטט, ורגל קרושה שבה טבועים פלחי ביצים קשות, וחזרת, ופרוסות סלק, וכבד קצוץ: והיו שהספיקו מבעוד ערב לבשל ולאפות מאכלי חמץ כפשטידת אטריות וקוגל וכיסונים ממולאים בשר וחלה טויח: וגם להכין את הקינוח המסורתי לחג החמלניצקיה, זו המופלטצ'ינקה המופלאה, שבזכותה נתפרסמה מושבתנו ממטולה עד גדרה ולימים סיפרו עליה בטלוויזיה אליהו הכהן ודן אלמגור בתוכניתם "שרתי לך ארצי" וגלי עטרי אף שרה את שיר המופלטצ'ינקה, בהברה אשכנזית, כמובן: "פי פר פר אין אבא פה אנה הלך? למקום ניכר ומה יביא? חבית שיכו היכן תעמוד? בפונדקו ומי ילגום? ולרקד' דבקו' ולרקד' דבקו' +-המשך בעמ' +-47 ינואר 98' 43 ו~ 5 ~1 ~ 44 מנתכים ילזידזפ שמעון בלס <קטע מרומן> יעודי הפסנתר בערב מורטים את עצבי. בימים שיש לאז'ני תלמידים, איני שב הביתה לפני .•.~:::;···•.•··· -·· .. ;·t·. '·:··· ··::·~.:.:···i!ll·f···.··;;.·:.~..~.:.. .·.· ..···.111· ארוחת הערב. אבל השיעורים לא מתקיימים תמיד במועדם, לפעמים התלמידים מאחרים, לפעמים מצטרפים תלמידים חדשים במשך היום והשיעור מתארך. אני נאלץ להסתגר בחדרי ולחכות עד שהסיוט יעבור . הערב חזרתי מוקדם. זה יומיים שהגשם אינו פוסק, גשם עקשני וטורדני. הלחות חודרת לעצמות ואני קצת מצונן. ישבתי בחדרה של לילי והיא דיקלמה באוזני chanson de geste של Roland שלמדה בעל-פה. היא מדקלמת יפה וברור. ילדה פיקחית ויש לה רגישות לשפה. אחר-כך סאמי נכנס, וכך נשארתי בחברת הילדים עד תום שיעורי הפסנתר . עכשיו אני בחדר. הילדים כבר במיטה ואז'ני מתקנת גרביים בסלון. חם ונעים בפנים, אבל יש בי איזה אי-שקט. אולי בגלל מזג האדיר. רק המחשבה להימצא עכשיו בחוץ מעוררת בי חלחלה. אני חושב על אלה שנאלצים לשהות בלילה כזה בגשם. שומרים ושוטרים רך . כבים וחיילים בשדות. אני חושב על ימאים בלב הסערה. כל מיני מחשבות חולפות בראשי ומצמררות את בשרי. אני מנסה לדמיין את עצמי במצבם. האם בכלל אני מסוגל לזה? לא התנסיתי במצבים כאלה. חיי חלפו בין הכתלים, במקומות סגורים ומוגנים ואת חיי הכפר לא היכרתי מעודי. גם אינני אוהב את הכפר. לטפל בפרות ובכבשים, לצאת למרעה, ללכת אחרי המחרשה, לשאוף את ריח האדמה הרוויה". לא, זה לא בשבילי. לחיות בחיק הטבע, כפי שאומרים. יפה לקרוא על זה במיטה או ליד האח. "פול ווירז'יני" למשל . שיר הלל לטבע ולחיים הפשוטים, הרחק מהציוויליזציה. הרומנטיקה עדיין שובה לבבות צעירים. היא נועדה להם, שיקוי מפייס ומרומם נפש, משיא על כנפי חלומות. לשוב אל עידן האדם הקדמון' זו אגדה לילדים ואשליה למבוגרים. אבל הרומנטיקה כבר נמצאת בנסיגה, למעשה פשטה את הרגל. אגב, האיש שתרגם לערבית מחזות של מדלייו ורצה בזמנו להעלות את "טרטוף" בתיאטרון שלי , תרגם גם את "פול ווירז'יני", את ודאי זוכרת כמה רציתי לשחק את טרטוף, אבל הדבר לא נסתייע ולבסוף סגרו לי את התיאטרון. מדוע אני מזכיר לך כל זה? יש לי צורך לשוחח איתן. את לא יכולה לשער עד כמה את חסרה לי. לפעמים אני מתפתה לעלות על רכבת ולבוא אליך. אבל מה אומר לאז'ני? איך אצדיק את הנסיעה? היא לא שואלת ואני שומר על שתיקה. לא הצלחתי ליצור קשר ביניכן. האשמה לא בה, כל האשמה בי. הטעות חיתה בהתחלה. לא יכולתי להתנהג בטבעיות וליצור אווירה נוחה לפגישה ביניכן. רציתי לשמור אותך לעצמי. זאת חיתה אנוכיות מצידי , אנוכיות ילדותית, אני מודה. אבל האם האהבה אינה ילדותית? טוב, לא אמשיך בפטפוט הזה. אני מצפה למכתב ארוך ממך. את יודעת מה עולה בדעתי עכשיו? הייתי רוצה לראות אותך בבית-החרושת נותנת הוראות לפועלים! לראות אותך בישיבת הנהלה בראש השולחן' או מתדיינת עם לקוחות וחותמת על חוזים! איך את נראית במצבים כאלה? אני מקווה שאוכל להפתיע אותך פעם בביקור במפעל. ואולי לא? אולי מוטב לשמר אותך בלבי כפי שהיית לי תמיד?--- *** ---הקריאה בלילות נעשית קשה יותר ויותר . הזכוכית המגדלת גורמת לי כאבי ראש אחרי שעה של קריאה. אני משתדל לקרוא כמה שפחות, ובעיקר באור היום, כך ששעות הערב והלילה מוקדשות לכתיבה. זה מאלץ אותי להסתגל למשטר חדש, לגמרי לא נוח, והמשפחה סובלת. אבל בימי ראשון אני כבר לא הולך למשרד. ביטלתי את כל השיעורים שהייתי נותן ביום זה, ועתה אנחנו כמו כל הבורגנים, יוצאים לבלות בגני לוקסמבורג, סועדים במסעדות ואפילו נוסעים לפעמים בסופי שבוע לשאמפיניי , כשמזג האדיר נאה. מה לא עושים בשביל הילדים? הם נהנים שם ואני מקבל דיכאון . בלילה איני יכול לישון , השקט מותח את עצבי , ממש דממה של בית-קברות. כל הלילה אני מצותת לאיזה רחש קטן' לגעייה של פרה או לנעירה של חמור. כולם ישנים שנת ישרים ואני נשאר ער ומתהפך במיטה. בבוקר ראשי סחרחר עלי וכל היום בחברת אחיה של אז'ני ומשפחתו. איני מכיר אדם משעמם כמו ז'רום. אגרונום, מלומד כביכול , וכל-כך נבוב. הקול המעובה שלו , הצחוק האוילי , ההשתטות שלו עם הילדים, - הוא ממש מוציא אותי מדעתי. אבל אז'ני אוהבת אותו ומאושרת במחיצתו . היא אוהבת גם את אשתו ומתלווה אליה לכנסיה בבוקר , ואני נשאר עם ז'רום, מקשיב לפטפוטיו ועיני נעצמות. כך עובר עלי יום המנוחה עד שעת השיבה לפרים. את שואלת מדוע אני לא כותב על המצב הכספי של העיתון. חסרות לך דאגות ? אבל באמת אין מקום לדאגה. יש עליות ויש מורדות. כך היה כל הזמן ואיני צופה תמורות גדולות. עשיר הרי לא אהיה, ואת לחמי בזיעת אפי אוכל , כמו שכתוב. למזלי גם לאז'ני אין שאיפות גדולות. אני חב לה חוב גדול על שאינה מציקה לי בדרישותיה ואינה מתערבת בעבודתי. היא השלימה. כך קיבלה אותי ולכן אין לה טרוניות על שאני מכלה את נוחותי בדברים שחשיבותם פחותה בעיניה. לפני כמה ימים הזמנתי לארוחת ערב את אבראהים אל-מווילתי , עיתונאי ידיד , השוהה נפריס עם בנו , גם הוא עיתונאי מוכשר מאו.ד בילינו כמה שעות נעימות ביח.ד כשקם ללכת אמר לי: "בר מזל אתה שיש לך אשה שמבינה אותך ועוזרת לך." היא עושה רושם טוב על האורחים, אף-כי אינה משתתפת בשיחה השתתפות של ממש, ואולי דווקא בשל כך. אבל אם כבר שאלת על המצב הכספי , הריהו לא מזהיר • הכסף שאמור היה להגיע מקושטא לא הגיע. זה שלושה חודשים אני ממתין , ומשם אומרים לי 215 ······ ילג ו ן שא י ן מה לדאוג, כי הסולטן נתן הוראה מפורשת ומי שמעכב את או בשובי ממנו . לא לעתים קרובות מזדמנת לי שעה פנויה כזאת, התשל ו ם הוא עבד אל-עאל פאשה. מציעים לי לכתוב כמה מלים אבל כל ביקור שם הוא חוויה מענגת. זהו תיאטרון חי , ואני משתלבטובו ת עלי ו ו לפרסם את תמונתו בעיתון. איש תחבולות מושחת, בו כצופה ועל-פי-רוב כבמאי! אני תופס לי זרית מיוחדת ומסתכלאב ל אין לי ברירה. הוא כועס עלי שבביקורי בארמון עבד אל-חמיו בסצנות מדהי מות ביופיין , שאילו רציתי ליצור כמותן על הבימה,ך 1" ל א הזכרתי את שמו בין האנשים שאני רוחש להם כבוד ויקר הייתי צריך להוציא את הנשמה עם השחקנים! אני מקבל הרבהבפמלי ה של השליט . האמת היא, שלא חיתה לי כוונה שלא להזכיר , רעיונות מביקורים אלה, הרבה גירויים. אבל מחזאי בלי שחקנים, פשוט שמו נשמט מזיכרוני באותו רגע, וכך הבאתי על עצמי צרה. בלי אולם הצגות, הוא כמו מוסיקאי בלי כלי נגינה. אני לא מאמין אגב, לארוחת-הערב עם אל-מווילחי ובנו הזמנתי גם את אלפרד במחזות לקריאה. אם הם לקריאה בלבד , הריהם סיפורים בדיאלוגים נקה ו אשתו. רציתי להפגיש אותם עם אדם שאין להם עמו כמעט ולא עוד. מחזאי צריך לשמוע את המשפט שכתב, את המלה בביטוישר ם דבר משותף, אבל אלפרד התנצל ברגע האחרון , כי נקרא הנכון והרצוי , הוא צריך לראות את הסצנה שהגה בדמיונו מבוצעתל ·שי בה דח ו פה בוועדת הפנים של בית-הנבחרים. השיחה עם לנגד עיניו. בלי זה, הכול על הנייר בלב.ד וזה מה שאני עושה. אניאל פרד יכל ה לרודע אותם אל זרם חשוב במחשבה הפוליטית, כי כותב מערכונים קצרים, שלא התנועה או נעימת הקול בהם עיקר ,אנ י 1 עם כל האהדה שיש לי לזר p הזה, כפי שאת יודעת, לא יכול אלא תוכן הדברים. אלה הם דיאלוגים לקריאה במקום מאמריםלהסבי ר אות ו לאנשים כמוהם, המתייחסים בחשדנות לכל דבר הבא מסובכים ומלומדים, אבל אני מקבל מכתבים מקוראים המספריםמהמ ערב. אני יכול רק להשמיע את הסתייגותי מהשלילה הטוטלית ששיחקו אותם בהפסקות לימודים בבית-ספר או בכפר זה או אחר .ש ל הדת. אבל הסברה עם הסתייגויות מה תועלת בה? העולם עדיין איך שיחקו אותם רק אלוהים יודע. גם לא אכפת לי , מה שחשוב ליל א בשל להשקפה כזאת, והמזרח על אחת כמה וכמה. האתיאיזם, שהם קיבלו את המסר .-- כהשקפת עולם מודרנית, יעמוד בלי ספק במרכז החיים הפוליטיים *** במאה הבאה, המאה העשרים, שאולי לא אגיע אליה. אלפרד לועג ---היית מאמינה שפליטי רדיפות ופוגרומים יתפללו לשלומו של המלך שמארצו ברחו? הצאר אלכסנר השלישי זכה לתפילה כזאת בבית הכנסת הגדול ברחוב רה לה ויקטואר. שמעתי על התפילה מפי סוחר הבדים שחנותו סמוכה לדפוס והחלטתי ללכת לשם. כבר נזדמן לי בעבר הכנסת · להיכנס לבית הזה שנבנה בכספו של הברון רה רוטשילד , אבל קהל רב כזה לא ראיתי אפילו ביום כיפור. כמחצית המתפללים היו מפליטי הצאר , והרב הראשי נשא נאום ארוך ובו הסביר מדוע חייבים היהודים להתפלל להחלמתו שלהצאר . אמנם בלב כל יהודי יש זעם רב על הוד מעלתו , אמר , אבל אסור לנו לשכוח שהוא ידיד ובעל ברית של צרפת, ועל כן בריאותו יקרה לכולנו . מוזר היה לשמוע נימוק שכזה, אבל במחשבה שניה הדברים נראים אחרת. לא החרדה לבריאותו של הצאר הביאה את הקהל הזה לתפילה, אלא הרצון העז להפגין שייכות. צרפתים מלידה, כגולים שמקרוב באו , מאוחדים היו ברצונם להביע בתפילתם מעין שבועת אמונים לצרפת שהעניקה להם חיים חופשיים. בהקשיבי לנאומו של הרב, הדהד בראשי קולו האדיר של ויקטור הרגו , אשר באחת מאספות התמיכה בנרדפי הצאר לפני כתריסר שנים, אמר שאלה העושים שפטים ביהודים הם יצורים מחוסרי מודעות לפשע, כי פולחן הכוח והשנאה הוריד אותם לשפלל "השלום הסוציאלי " של ז'ול סימון , ועוד יותר ל"השלום הדתי" של המדרגה של הבהמיות. זה קולה של צרפת! ובחומו של קול זה i 'רז ף ו יי נק. איך אפשר להשיג שלום סוציאלי כשיש ניגודי מבקשים נרדפים אלה להסתופף.מעמדות ? ואיך אפשר להשיג שלום בין-דתי , כשהדת מעצם מהותה בתום התפילה חשבתי לשאול את הרב אם מישהו בחלונות הגבוהיםנמ צאת בעימות עם דתות אחרות ? לומר שאינו צודק, זה לעשות רמז להם שכדאי לערוך את התפילה, אך לבסוף ויתרתי וחזרתיש קר בנפשי , אבל לחיים יש תביעות משלהם ובני-אדם אינם אלא למשר.ד כתבתי רשימה קצרה, שבה תיארתי את האירוע והדגשתיי צירי סביבתם. שזה היה מפגן מרשים של ידידות בין צרפת ורוסיה. אכניס את הקשר המתחדש עם המשפחה בקהיר דווקא משמח אותי. טוב שלא הרשימה במקום בולט בגיליון הבא של "ידידות". אני צידדתי תמידעי כבת את התשובה למכתבו של הבן. סוף-סוף את לא בריב איתם, בברית עם רוסיה, גם תרמתי את חלקי הצנוע למען הצטרפותה שלר אם הוא פנה אליך , הרי זה סימן שהם רוחשים לך הערכה ואינם תורכיה לברית. כשיש מטרה משותפת מתבטלים חישובים אחרים.מע ו ני י נים בנתק המתמשך. אני יכול לעזור לבחור הזה אם ירצה הצאר אלכסנדר אינו שונה מהסולטן עבד אל-חמיו , זה גם זהללמו ד נפרי ס. מדהים כמה מהר עובר הזמן. הוא כבר בן תשע- מקיימים משטרים טוטליטריים החונקים את חופש הפרט, אם כי עשרה! קשה ·להאמין- -- השני אינו רודף יהודים. אבל אילו הייתי אזרח תורכי , הייתי נלחם בו ומוקיע אותו , כפי שבלחמתי באסמעיל ו בבנו תופיק. -- *** *** --"הוטל וה ואנט" הוא לדעתי בית-ספר מצוין לשחקנים. דיבעמ ידה מן הצד ובהתבוננות בקהל כדי לקבל שיעור מאלף ---ודאי תתפלאי לשמוע שאני אוהב את מזג האדיר בלונדון. גם ליבאו פיים של בני-אדם. המתיחות, ההיסוסים, המבוכה, ההתפארות, זה נשמע מוזר , אבל כך אני מרגיש. האפרוריות של השמים מרגיעההלו חמנות, האכזבה, המבטים המושפלים, הצחוק המסרב להודות את עיני האומללות ואני יוצא לרחוב בלי העדשות הכחולות, רואה בתבוסה, הברק בעיניים." האדם הריהו יצור שארשת פניו ותנועות את הדברים בצבעיהם האמיתיים, את ירקות עלי האילנות, אתגופ ו הן המתורגמן הנאמן ביותר לתחושותיו ולאופיו. בזמן האחרון חומה המשחיר של האדמה הרוויה, את עכרוריות פני התמזהאי ני מחמיץ שעה פנויה להיכנס ל"הוטל רה ואנט" בדרכי למשרד המעוררת בי געגועים למראה הנילוס בימי הגאות. כן , בלונדון 45 ינואר 98'•••••. הוא ידענות והחל להסביר את גלגולן של מלים לערבית מלשונות אפשר להתגעגע. האפרוריות והשקט מזמינים געגועים, ואדם רעקו אחרות. הוא הביט בי רוב הזמן , כמו רוצה להעיד אותי על תנכונו ממולדתו כמוני אי נו יכול לשכוח כאן ולו לרגע אחד , שהוא אל במקומר , שהוא זר ולא שייך: ובכל זאת נעים לי להימצא בעיר דבריו. בעצם, הוא ביקש להרשים אותי ואולי גם לבחון אותי, המעש וי~ s הזאת, נעים לי, למרבה הפלא, להרגיש זר. להודות בעוד משהו? מומחה בהדיוט. הבלשנים האלה מאוד משעשעים אותי. גזע ,משונהן~ נעים לי שאיני נצלה בשמש האלימה של קהיר , שאיני משחית את שיג ושיח להם עם הספרים בלבד. לומדים וחוקרים שפות תזרו ~ עיני באור המסנוור ובאבק המדבר. אני כבר רואה את החיוך על שמעולם לא דיברו בהן ולעולם לא ידברו בהן. שפות על הנייר אולפניך . תראו מי כותב ככה על לונדון! פרדוקס, לא כן? אבל החיים של בני-אדם חיים. החלטתי להביך אותו ואמרתי משהו תבערבי מלאים פרדוקסים. ואולי אני עצמי פרדוקס אחד גדול , מי יודע! מדוברת. כמובן שלא הבין, ואז שאלתי אותו האם גם מומחה תלשפו אני קצת שתרי , יותר מקצת אולי . חזרתי מארוחת ערב דשנה אצל לטיניות יתקשה להבין אדם שפונה אליו בספרדית למשל. אהו ויליאם בדאון ויש לי חשק לשוחח איתן, לספר לך על הצלחותי. התחיל להסביר שחקר הלשונות השמיות הוא ענף חדש השאירופכן 1 היו לי הצלחות! קודם כל , המאמר שלי ב"דה ופורטו". כתבתי החלה בו ופיתחה אותו על-פי שיטות מדעיות ונו', אבל לא יהנחת אותר בבראי ללונדון לבקשתו של ויליאם. זה היה מין entree לא לו ואמרתי לו שעם כל החשיבות של המחקר הזה, הריהו עטבו רע, והאנגלים אוהבים גירויים כאלה שמטלטלים אותם מחיי השגרה. בחותם קולוניאלי , כי לשונות אלו הן בעיניכם לשונות הספר , ונדמה לך כאילו הם שומעים את כלומר לשונות מתות, ואילו המדברים בהן הם ערב רב ושאינ הם מרימים גבה, מטים אוזן J מעניין אתכם. ויליאם נהנה מתגובתי ואמר שאני אחד םהלוחמי הדברים בפעם הראשונה. האנגלי הוא אדם שלעולם אין לדעת המ הוא חושב באמת. הוא יודע להקשיב ואף פעם אינו נכנס לדבריו של למען השימוש בשפה המדוברת. הבלשן העמיד פנים שהדבר עידו לו , ומיד פנה אלי בשאלה: "אגב, שמך סולו , מה מקורו?" זה ההי איש שיחר , רכך הוא מצליח בשתיקתו ובהמהומיו לעורר רושם אשהו כמו עכבר שנמלט מחתול ונופל במלכודת! אמרתי לו שזו תבאמ מסכים לכל מלה, בעוד שלמעשה לא קלט דבר. האם זה קשור גבמז שאלה הנוגעת ישירות לתחום שלו. מספרים, אמרתי, אשמוצ האדיר , במונוטוניות של הימים הארוכים בלי שמש? ,הנה המשפחה שלנו מספרד וששמה היה סווילה על-שם עיר מוצאה, לאב כשמדברים על ארכל , את שומעת את האנגלי משבח את המטבח אחרי הגירוש נדדה ממקום למקום ולבסוף התיישבה במאה השש- הצרפתי , את הספגטי האיטלקי , את הפאילה הספרדי , גם את הבורשט הרוסי , אבל הוא ממשיך לאכול מהתבשיל התפל של עשרה בלי בורנו שבאיטליה ובינתיים השתבש השם והיה לסולו . המטבח האנגלי! כך גם בפוליטיקה, הוא משלה את בן הפלוגתא אמרתי לו' זה הסיפור' אבל אני מפקפק בו , כי לי יש הסבר אחר שלו ששוכנע בנימוקיו , אך ממשיך להחזיק בדעותיו. אם כן אלו והוא שהשם עברי במקורו. הוא הופתע מהתשובה וויליאם קרא: "זו הצלחות היו לי? האם שכנעתי מישהו להפוך מתומך יציב במדיניות הפעם הראשונה שאני שומע זאת." אמרתי לו שאף פעם לא הקולוניאלית של ארצו למתנגד לה? איני פתי שאחשוב כך. הצלחה נשאלתי , אבל חוקר נכבד יכול למצוא בזה עניין . החוקר הנכבד שקע במחשבות והחל ממלמל בשפתיו והכול הביטו בו בסקרנות, בעיני' היא ארתה טלטלה קלה המוציאה את האנגלי' ולו לרגע קט, אבל הוא לא העלה דבר. אז נתתי את התשובה ואמרתי, שמקור מאדישותו ומהר גלי המחשבה שלו . המאמר שלי עשה את הטלטלה הקלה הזאת, ' והיום, באולם ההרצאות של "החברה המזרחית", השם הוא המלה "סליחות /1, שהיא התפילה שאומרים היהודים בבית יכולתי לדבר אל קהל שמוכן להאזין לי. לפני ההרצאה חילקתי את הכנסת בימים הנוראים שבין ראש השנה העברי ויום כיפור . אחד מאבות אבותי היה שמש בבית-הכנסת בספרד והיה עובר ברחובות הגיליון האחרון של "ידידות", שיותר ממחציתו באנגלית. מי שקרא את המאמר ב"דה ופורטו", מצא בחוברת את ההמחשה שלו וקורא: "סליחות! סליחות!" ומאז דבקה מלה זו במשפחה ובמשך הזמן השתבשה. מבריק, לא? מאותו רגע התעטף הבלשן בשתיקה בקריקטורה הלועגת על לורד קיצ'נר ועל מסעו בסודאן' ובמיוחד במערכון הקצר שבו הושבתי את "ג'ון בול" על ספסל הנאשמים ואת עד סוף הערב! אבל חיתה לי עוד הצלחה קטנה. השתית והארוחה הטובה משחיזות הפלאח המצרי המשוחרר על כס המשפט, בעוד שייח' אבו נואדר נושא את נאום התביעה! דברים מרנינים! ראיתי אותם מדפדפים, את המחשבה, ואני' כפי שאת יודעת, איני יכול לשבת בחברת אנשים בלי לדבר. כשהתחיל הדיפלומט להשמיע שבחים לדמוקרטיה מחייכים, מהמהמים, מקפלים את החוברת ומכניסים אותה לכיס. וכשקמתי לשאת את דברי , הקשיבו בלי להפריע, גם כשגיניתי האמריקאית, שבה יש משקל לקולו של האיש ברחוב, אמרתי לו , שהם למדו את הלכי הממשל מהבריטים שבעטו בהם, וכשראיתי בחריפות את הצו החדש של הלורד קרומו' שלפיו יועמד בפני שנפגע מהתשובה הבוטה, הוספתי שאיני חסיד של הדמוקרטיה בית-משפט מיוחד כל מצרי שיואשם בפגיעה בחייל בריטי. ואחרי הזאת, והזכרתי את אמרתו של סטנדאל , שהוא מעדיף לחזר אחר שסיימתי את דברי אפילו מחאו לי כף! אז יש הצלחה? כן. עצם שר בממשלה מלחזר אחרי חנווני. תגובתו של הדיפלומט חיתה, שזה הדיבור הישיר הוא הצלחה. אני בכלל חושב להוציא מהדורה זלזול בדעתו של האיש הפשוט, אבל אני עניתי לו , שמי שמזלזל אנגלית של "ידידות". הרעיון נראה מאוד לויליאם. אמרתי לו' באיש הפשוט הוא זה המחניף לו ומבטיח לו הבטחות כוזבות כדי תשיג לי מימון ואני מתחיל מהיום! לזכות בקולו. לא שכנעתי אותו כמובן , אך הוא לא נטה להמשיך ויליאם אדם מאושר וכך גם הוא נראה. זה למעלה משנה שאינו זז מהאי' מצב שאשתו לא ידעה בכל שנות נישואיהם. בקרוב יוציא בויכוח והשיחה עברה מיד למה שמתרחש בצרפת. לאור ספר חדש על מסעותיו באפריקה השחורה ובאוסטרליה. ספרו עכשיו שסיפרתי לך , אני חושב עד כמה כל זה רחוק ממצרים. הקודם על יוון הקנה לו מוניטין בינלאומי , והוא מוצף הצעות של דמוקרטיה, משטר רפובליקאי , בחירות חופשיות, עולם שאני חי בו ואיני משתייך אליו. האין זו סיבה להרגיש זר וקרוע? אסיים בזה. מ ו "לים באנגליה ומחוצה לה. אמרתי לו , מצרים עדיין מחכה המכתב התארך יותר משחשבתי. בעוד ארבעה ימים אשוב לפרים. לספרך, והוא ענה, זה יבוא. אינני יודע מה מעכב אותו. אילו קיבץ רק את המאמרים שלו ב"דה ופורטו" על כיבוש אלכסנדריה העקוב שמרי על עצמך- --• מדם, די היה בכך להפוך את הספר לכתב אישום נגד ממשלת הוד גיבור הרומן הוא סופר יהודי מצרי שגלה לצרפת במצוות הח'דיב אסמאעיל 1 מלכותה. אני לא רוצה לחשוד בו שנכנע ללחץ , הוא אדם ישר לאחר שיצא בביקורת על מוסדות השלטון ועל המדיניות הקולוניאלי ת ו אמיץ. הבריטית. נפריס הוא הוציא עיתונים סאטיריים בערבית ובצרפתית, שבהם לא רק על זה אני רוצה לספר לך. אני רוצה לספר גם על השיחה תקף את המשטר בארצו והטיף לברית ידידות בין צרפת ותורכיה, שתעמוד המאלפת בארוחת-הערב. ויליאם הזמין עוד שני אורחים עם כנגד ההשתלטות הבריטית על עמק הנילוס, וזאת בימי פרשת דרייפוס אשר זעזעה את יהודי צרפת. נשותיהם : פרופסור לבלשנות שמית מאוקספורד ודיפלומט שחזר המכתבים המובאים לעיל הם לידידה צרפתיה שנישאה בעבר לבן אצולה מצרי. לפני כמה ימים מאמריקה. הבלשן דיבר בהערכה רבה על ארנסט ובאן ועל בקיאותו המופלגת בערבית ובעברית, וניסה להפגין גם הרומן "סולו" יופיע בקרוב בהוצאת ספרית פועלים. 46 2 75 ······ גלרו ן דצ החמלניצ p הי עם בערו םיו ההחמלגיצקי ההי ענשמ תבשדר םהדקלי ןבי הפרדסים :הקול ""מיגחה! - זוא ההי קמשתת לקה םהאיכרי ירבנ משפחותיהם, ך+-המש 'מעמ +-43 םומניינים-מנייני והי םהגברי םמתקבצי במסבי ,לעצים רוהאווי מלא .תפילתם התמ ,התפילה וקיפל ,מיטלטליהם ראספ תא םילדיה וחזרודבקו , הטינק - םלחצרותיה םולבתיה .במושבה הבמ ?יקנחו ידוד סאלכ ההי :אומר ג"ח ההחמלגיצקי אהו תתמצי .הציונות שם "במופלטצ'ינקה! הבגול והי םהגויי םמזייני ואותנ ןוכא ואנחנ םמזייני .אותם וואיל לא הוהאיכר החית תפורש המפ לע ההשמיכ תוקורא הלארוח את הבא לכ ןהחיבת-ציו אאל םלש ךכ - "דייגו! • הבני-בית תוא השכני במקר ,הערבים ךוכ ונהג לכ תהמשפחו שיצאו .לשדה הנסתיימ ,הארוחה ובירכ ברכת-המזון , םהמבוגרי ונשענ על םהעצי ונחו , םמפטמי תמקטר םושותי הקפ יריחנ שקלוהו , כתשוהו ו ובישלוה , תבקומקומי-נחוש יבעל תזרבובי ,דקה לע יגב גחלים ,לוחשות םובני-הנעורי םחוזרי םלתעלוליה ולמשחקיהם. רהסופ ךאלימל ,שפירא ובספר יהשנ ן"הירקו "שבלב ב<הנחש בחוגי ם"קוראי חשיר תבבי "ביאליק ההאקדמי תלאבי-אבו ב"הנראטי "הציוני תבספרו הארצישראלית> תבהנחיי ביעק רבס רשימ תלדורו תא רההסב תלמסור םיו ההחמלגיצקי גשנחו הבשנותי תהראשונו לש .המושבה םש ,בגולה ,במזרח-אירופה וכינ םהיהודי םבש ההז תא גהח יהעממ לשח גבאסרו-ח לש חפס תוזא מפגי םיו 'ב •26.1.98 הבשע 20.30 םשהשכני םהגויי ונהג קלהעני ובמהלכ םממתקי םורובלי םלילדי תולילדו םהיהודי ושהי יבעל םעיניי תכחולו 'במיוחד ומימיות, רושיע בצהו במיוחד , טכמע ,כקש םופגי תגדולו תומלוכסנו במיוחד , תמשורר :אורחת תיהודי מוסיל-אליעזרוב הבדומ ילילד םהמוז'יקי :והקרזאקים םילדי תוילדו ,יפהפיים ושהי ויקרא :מיצירותיהם םנולדי ראח תהפרעו וא םסת ןבי ,הזמנים רכאש יגר ההי אונס ,יהודיה הנער הבתול רא םג האש הנשוא השילדי םהקודמי בעלי ירונ ,אלפנדרי רשיע רשחרח םועיניי תחומות-ירקרקו תבעלו קבר שמי. רזה פרידמן, וואיל ךבמהל םיו ההחמלגיצקי הבמושב והי םהאיכרי מתאספים ישר בבן-כ ימין' הבבייק ,הגדולה תבי ההאריז לש ספרד ,בחריה םוצובטי בלחיים םומעניקי םבישליקי םוממתקי םלילדי תולילדו יכחול העיניים הנוע 'טנאי יוצהוב רהשיע ושנולד יבכפר םהערבי בשסבי ,למושבה ילדים םחיי 'פינקלמן תשאמו םיח תהפלחיו ועבד תכפועלו םבפרדסי וא כמשרתות הניצ גורביץ תומיניקו יבבת ,האיכרים רוהניח תלאבו םולבני םהמתבגרי לקפוץ ןעליה ןולהרגיע תבגומו םהפרדסי תרבבייקו תובאורוו וכופתים סכרטי :כגיסה 15 ש"ח .ובמתכנים אול םפע והי יילד םפלחי םובדואי ,אלה היחפים תבי ,ביאליק 'רח קביאלי 22, ת"א םוהמלוכלכי - םיפי ריות םמאחיה םהעבריי ושנולד תלאיכרו .לט 5254530 תהכבודו תוהנקיו .שבמושבה ב זמרכ בעיכ תלתרבו לת ,אביב לע גג ן"ג "העיר ברחו ןאב לגבירו 71 םביו ,,18.2.98 הבשע .oo19 בער הלספר לש היאיר רגנוס א"ל ובשבילנ רש "הסקסופון לע ישיר ,יאיר םאנוח ןשטר :בהשתתפות לחל לברז םחיי יגור חיאיר רגנוס ריאי ןשטר קיצח רשמי :יו"ר ספנח גינוסר תברכ שרא ,העיר ירונ אמילו רינוא 98'