]קופ! הפרק "הנללם* מתוך , המדור הראשוו" לסולזיניצין ת,ד. 16452, ת''א מחיר 25 ל7י כולל מע"למ ינואריפברואר, 1979 מס'l3 -תקתו שנה ג' פור יצפון 77 לא סם וו

ע ססל 37

טור לעצתון 77

פו עתו 7[

פור עתו 7[

טור "עתון 7]

גלינן דה הההר את שנתו השלישית של "יעתון 77י. לא קל היה לנווט את כתב"העת במשך שנתיים ולהקפיד על רמה גבוהה ועל הופעה סדירה. וכ* מי אינו יודע את הקשיים בהם נתקל כתב-עת לספרות ולתרבות במציאות ישראלית. בראש וראשונה מדובר בקשיים בלפלליה, כתבדעת שלא נתמך די הצורך במוסדות ציבור מתקשה לעמוד בהופעה סדירה. "עתון 77' ידע להתגבר על קושי זֶה.

קרית הספר שלנו מהולקת ומפולות לקבוצות וכתות-לחא שמרנלות ביותר. וזה בניגוד להצהרות על פתיחות ועל ליברליות מופלות...

פתבעת הדע קייב.לה תפמוד גם עם מציאות זאת. ”עתװ 77 הצליח לקבןע גורמות של רמה הגינות, לקס עגליני לחגרה וא הולגר.

זומה שגם מבחינה כלכלית הצלחנו להבטיח את הופעתו הסה ירה של יעתון 77י.

סוד ההצלחה הוא פשוט : "עתון 77'' הוא כתבדעת אחר, שונה מכתבי"העת המצויים. נוסף לרצון להדפיס את המיטב הנכתב יבארא כאן ועכשיו, חותר "יעתון 77י' לשלוש מטרות : א. להדגיש את הזיקה בין הספרות העברית לבין יצירות ספרות הנכתבות בידי סופרים יהודים בעולם ובאר* בשפות שונות, בתנאי שיהלו אלה יצירות של ממש. ב. ליצור מגע חי ואינטנסיבי בין ספרותנו לבין המתהווה החברתי החוצספרותי. ג. נתינת ביטוי למתרחש התרבותי-ספרותי בארצות השכנות.

"מצע" ספרותי זה בא מתוך הנחה שספרות לא יכולה להיות מנותקת מסביבתה. הספרות תלויה בטביבתה וסביבתה חלויה בה: כך נוצרת התלות ההדדית בין הספרות לבין החברה. פנייתנו למפלגות, נובעת מהנחה כללית זו (ראה עמ' 32, 30). כתבדעת זה לא בא לבטא קבוצת סופרים מסויימת אלא גישה מסויימת, לכן הוא כתב-עת פתוח לכל סופר שיצירתו היא על רמה.

אנל סבור שגישה רצינית, לא מתנשאת של ה"יעתון'", מצד אחד, וראיית הספרות כמצרך אנושי יומיומי, מצד שני, הביאו כשהוו תומכים ואוהדים רבים. לאחרונה אף קם חוג ידידי "עתון 77', המאגד בתוכו אנשים מכל שדרות האוכלוסיה. חוג ה אלרגן תערוכת יצירות פלסטלות לטובת יעתון 77י'. בתערוכה נטלו חלק עשרות ציירים, ממיטב אמני ישראל. ההכנסה הבסיחה את הופעתו הסדירהּ של כמב-העת למשך השנה הקרובה. "חוג הידידים" מקווה שקוראים נוספים יצטרפו לפעולה שיש בה מו התמיכה החומרית והמוסרית ב'יעתון 77י. ונמון 477) המשתתפים הקבועים, והעורך מודים לפל אוהם ה פצללים וה שבים, לעשרות צילריט, לבעל הגלרילה ולכל הקויים והתורמים על תמיכתם ועבודתם שאיפשרה לקיים את המבצע ("ביסס במידת-מה את קיומו של כתמיעף לספרוה ולתרבות. בעניין סת' ראה הבעת תודה = מ לל

בראשית לת 7/ל1 הופעכע גליון מסי 1 של יעתרן 7לי, הגללוו היה בן 16 "ימודים. "היו=שגונה בפייך גליון בן 36 עמודים. אתה הקונא מוזמן להמר ל תוכנו וצורתו הגרפית. אתה מוזמן לכתוב לנו את התרשמותך מן החומר המוגש.

יעתרן ל" צופה לקורשים צאפפת להם. קוראים שאכפת להום קוים ספרות שאכפת לה. ה עתון 77יי' לספרוםצלתרורוה. הו כתבדעת שאכפת לו.

עזריאל אוכמני איננו !

עזריאל אוכמני, מי שהיה מבכירי המבקרים של הספרות העברית בשנות ה-40 וה-50, המסאי והמתרגם המבריק הוא המשוהר המענלי, ‏ המעודן והדיקן הניטא דית ‏ השם רן עדי, שוב אלננו בין החיים. מחלתו הקשה, הממושכת הכניעה את האדם החזק, קשה-העורף.

ובכך כמעט אמרתי הכל. אבל מי שהופקד על הגה הספרות בתקופה כה פרובלמטית, מי שעבר את המטמורפוזה של שנות ה-50 והשישים ונותר איתן באגפו השמאלי של המחנה והגיע בסופו של דבר אל שכ נר עדק היה אדם מעניקן, לכנ ים רכב, לכן עשיר, לכן היה לאל ידו לתת כה הרבה לספרותנו - . ב.

1 אחרי 11

שני שירי כדורגל -- חיים בגסקי איל מו כוכבים וגמל -- שורות בודדות של ביאליק ואצ'יג שלוש אתונות -- שתי תקופות דם בכדות של שהו בן שאול וטשרניחובסקי לקרא מחדש שיר ישן -- זלמן שניאור.

מדורה של יאירה גנוסר ישתי פנים לשירה'/, בשידורי ישראל, גכב, משחר כליום בביעל בצצה 11 אמףי 11. השיחות הקרובות: ככה כמו שאני הולך -- אמיר גלביו

עמי 52 בלל זק"ש -- שירים, תרגם מגרמנית והקדים: ידידיה פלס. אברהם הלפ =-.2 עירים.

עמ' 4: שמעון בלס -- על שפת הים בחודש נובמבר -- פרק מתוך רומאן שעתיד להופיע בקרוב.

עמ' 5: משה בן-שאול -- סונטות.

עמ' 6. אלכסנדר סולז'ניצין -- "המטריאליזם הדיאלקטי -- השקפת-העולם המתקדמת'י -- פרק גנוז, מס' 88 מתוך הגירסה המלאה של הרומאן ` "במדור הראשון" -- מרוסית: דב אסא. ראה הערה לפרק בעמ! זה.

עמ' 7: יעקב בסר: במיטה זרה, פנים לתקרה ; מתוך ספר שירים חדש. יעם אם לא", יופיע בהוצ' מקור, אגודת הסופרים.

עמ' ?: אהוד בן עזר -- איה של רמי -- פרק מתוך הרומאן "השקט הנפשייי. לופיע בהוצ' "זמורה, מודן, ביתן'.

עמ' 10 : נקיטה סטסנקו, שטפאן אוג. דוינאש, מארין סורסקו, אנה בלאנדיאנה, | מאריה באנוש -- משוררי רומניה תרגם והקדים : מנפרד וינקלר.

עמ/ 11 : . עלי שכטמן -- טבעות בנשמה -- פרק מתוך רישום אוטוביוגרפי -- מלדיול. להוד גהר-ארלה.

עמ' 133: יוסי הדר -- שימל. מתוך ספר סיפורים, יופיע בהוצ' "ספרית הפועלים'י. - \ צלור שמן של יהושע גרוסברד. :

עמי 15 נתן יונתן -- שלושה פורטרטים. איתמר יעוזדקסט -- משירי הזהות הגנוזה. עפרה סמבורסקי--חומט -- שירים.

עמ' 16: מרק מירסקי -- שביל החלב. מאנגלית : רונית בר-און. יורם קניוק משוחח עם מרק מירסקי מדורצ'סטר -- קטעים מתוך ראלון.

עמ' 17: עדנה לבני --,שלרים מתוך הספר |'-ט;יוןי דביק." המופיע בימים | לה = עמה 57

עמ' 19 : \ נגיב מחפוּז -- גינה על הגג -- פרק נוסף מהטרילוגיה של הסופר המצרי הנודע. הפרקים הקודמים פורסמו ב'יעתון 77'* ברציפות החל מגיליון 7 -- מערבית: פרופ' ששון סומך.

עמ' 21--20: עמודים לזכרו של עזריאל אוכמני --.רן עדי: שולמית גינגולד"גלבוע -- סיזיפוס -- מתוך אהבה. הרמן ברוך -- פחד מפני התיים פחד מפני המוות -- קטע מתוך "מות וירגיללוסיי -- מגרמנית : עזריאל אוכמני. על ע. א. רבקה גורפיין-אוכמני.

עמ' י2. נועם חומסקי -- לשון וחרות -- קטע מתוך ספר מסות של חומסקי, העתיד להופיע בהוצאת ימפרש", ירושלים. מרים אורן -- זוקפים אוזן חדה לנחש -- שירים. בטינה -- שירים.

עמייפל. מתן בן"שבתאי -- מפתחות. על ספרה של נורית גוברין.

עמ' 26; מאמרה של רות לבנית : על 'המשוטטים'' מאת ג'יימס מיצ'נר, ושירו של אבי פלדשטיין -- איש המסקלין.

עמ' 27: אידה הוברמן -- על פיסול, מסורת ומהפכה (בעקבות תערוכת הקונסטרוקטיביזם במוזיאון ת'א). אלל בכר -- שיר. מיכל גוברין -- שירים.

עמי ל7. ששון סומך -- על ספרו החדש של מנחם קפליוק.

עמ' 30 : המדור "יוצר מגע" -- עזריאל קאופמן -- תגובה לתגובה. טניה הדר -- ד' אמות גרמניה.

עמי 32: שלכ וצלהה של עודד פיינגרש במדור "'יוצר מגע"; 3 קרסל על גרשון שקד; גברים בשמש -- על ספרו של גסאן כנפאני.

עמ' 34 : חנן חבר -- תיקונים והבהרה לשירי רחל שיוחסו לאברהם בן"יצחק.

עמ' 35: רוני סומק -- על תערוכתה של מירית כהן -- "זכוכית מחושמלתיי אני אוהב רמי: רשימות של רמי לוין,

הפרקים המושמטים של סולז'ניצין

אן אף יצירק אחא של סופר סובייטי הרואה אור באותה צורה בה נכתבה. בגלל הצנזורה מוכנסים שינויים לדמויות ולרעלונות, ויש שפרקים, קטעים ומשפטים נמחקים, על-ידי הסופר עצמו, עוד לפני שכתב-היד נשלח אל המערכת. שום יצירה בעלת ערך איננה מגיעה לקורא בצורתה המקורית.

ועה דבר, שאיננן בהו, לפתפי באוב ‏ וס המרחפת על בל סופר כוכלת גם יצירות של 'יסאמיזדאט'". אפילו בהוצאה מחתרתית ון אין שום סופר סופלטי יכול לרחוב פצורה ‏ גלוייה. מטעמים אלה חלה צנזורה עצמית גם על יצירות של סופרים ש ופילטנלם הפמודפסות בחמו"ל --> מרככים וקוטעים אותן. קוראים ומבקרים מערביים, המחזיקים בידיהם יצירה של סופר סובייטי עצמאי כלשהו חייבים לקחת בחשבון, שהם מחזיקים לא את הנוסח הסופי, ועליהם לקחת עובדה זאת גם בשיפוטם.

(ר=-=--) גורלו של סוו 080 0 ע החר תסובך. כאשר עלה על דעתי להציע אותו ליינובי מירי, נסתבר לי מיד כי אין כל אפשרות אפילו להראותו למערכת סובייטית רשמית. שלא לדבר על פירסומו. פירקתי איפוא את כל היצירה שהכילה 96 פרקים וחילקתי אותה לחלקים, פרקים ופרקי-משנה, ובניתי מהם רומן חדש לגמרל, שמותר להראותו. כך נוצרה הגירסה של 7 פרקים שהצעתל ליינובי מיר''. ואפילו אז לא העזו עדיין להגישם למזכירו של חרושצ'וב ולחרושצ'וב עצמו. אף לא פרק אחד. בצורה הזאת, המפורקת והמחוברת מחדש, הודפס אז הרומאן במערב, ובצורה הזאת נודע. התחלתי עכשיו בפירסומם של כמה פרקים שהושמטו, בעתונים הפוסיים בחו*-לארא.

(מתוך דברי סולז'ניצין בראיון אחר עזיבתו את רוסיה. הראיון נתקיים עם נילס מורטן אודגארד, ב-13.9.74)

אהוד בן-עזר מעיר למאמרה של נורית גוברין, "פתח-תקווה, זירת ההתרחשות", שהבאר המוזכרת בסיפורו של מאיר וילקנסקי "באר חפרנו", למיטב זכרונו לא היתה הבאר של סבו, יהודה ראב (בן-עזר).

נליזק"ש ף עקירים

מגרמנית: ידידיה פלס

ישירת המוות והחייסיי

יישירת המוותדוהחיים של נלי זקיישי" . -- אומר אחד ממבקריה -- "בה עוברת אימת-המוות תהליך של זיכוך -- בה המוות מזוג תמיד עם החיים. המיתה -- וגיבושה בדימוי 'גרגיר החול' -- נושאת בחוּבה עוּבר של חיים -- הוא. 'גרעין וזרע' בדימוייה. נלי זקיש האמינה בכוחן של מלים, אף. בכוחן של אותיות ושל צללים, בדרך מיסטלת, קרובה לזו הצפונה בייספר יצירה'. באחד ממחזותיה היא אוד מרת: "האלף-בית היא הארצ שם שוכנת הרוח ופורח השם הקדוש"... במסתורין של גאולת המקוללים וה* נידחים, באמצעות המלה, היא שמרה נפשה שלה מפני אבדן וטירוף. יתר על כן, היא האמינה בכוחה של המלה לגאול, להחזיףה מכלון ומתהום הד ייסורים \ את השרידים הפליטים ולברוא מהם יש חדש. לא במקרה היא נזקקת ללשונות תהלים ולחזיוד נות איוב ודניאל, -- איוב כמסמל את הפרט. המתייסר המיטהר -- והד נגאל, דניאל -- כמבשר האפוקליפסה הקמה מתוך חזיונות טרנסצנדנטליים.

נלי זקייש נטלה על עצמה, אולי בעלד כורחה, ואולי, כאמור, משום שמוכד רחה היתה למען עצמה, -- נטלה על עצמה להיות לשון וקול לייסורים. ואולי יותר משהיא נטלה לה אותם, אחזו הם בה ודיברו מתוכה. די לצרף זה לזה שמות ספרי שיריה: במשכנות המוות, ליקוי כוכבים, אין איש יודע הלאה מכאן, בריחה ‏ וגלגול, מסע לתוך הבלי-עפר, המוות עודו חונג את החיים, חידות לוהטות. -

לְחִישָה אֶפְלָה של הְרוּח ּקְמָה הקְרְבּן נָכון ליסורים - שֶקָטוּ השָרֶשִים | אַבֶל הַשְבְּלִים יודעוּת לְשוּנוּת-אַם הַרְבָּה -- וְהַמֶלח בַּיִם

בוכָה במְרְחֶק והיסוּדוּת פּוּגָעִים בְּשַלְשְלוּתִיהֶם ְהְתְאַחָר ַאֶשָר כְתַב"הְרְפָאִים. שָל הָעָבִים משִיב מרְאוּת שְתִיָה לְגְבוּלֶם סוד על סף מִוֶת אֶצְבע לַפָה: - "שְתִיקָה שְתִיקָה שְתִיקָה" --

איוב

הו אַתָּה שושנת רוחוּת שליסוּרִים! מסוּפוּת מִקָדֶָם : מְטְלְטֶל לְעְבְרִי-פִיסְעָרות אֶנָה וְאֶנָה ו אף דְרוּמִף ערירוּת שמ. - במָקוּם שָאַתָּה עוּמָד שם טבוּרֶם של הַמִכְאוּבִים. שקֶ עִינִיך בִּגְלְגְֶתְ עמק"עָמק ְיוִייהסֶלע בְּאישוןלילה - שָאוסְפָן, הציד בְּסְמָאוּן. קולך נְאָלֶם - | כִּי הַרְבָּה מדי לשאל מדוצ.

אֶל הַתוּלָעִים וְהַדְגִים. נאָסף. קולך. אִיוּב,. אֶת כָּל האַשמרוּת בְּבְכִי כַּלִית אכֶל עוד יתוִיר דיוקן-הכוּכֶב של דְמֶ אֶת כָּל השמשות הַמןְדְרְחוּת.

אַסִירֶה בְּכל מְקוּם הְרְחוב שָאָנִי הולָכֶת 8 ְִּי הֶרְכֶב שָאָנִי חוּמְקֶת מָהֶם לָצְפן את שְנְקְנָה הכל גִיחות בְּעָלִיל לְמִחוזוּתִיכֶם -- מוּעַדֶה רַגְלִי -- כָאָב ְְּרֶח עַקַלְקַל לְמִשְכְנותִיכֶם -- דְבוּרָה. כוּכָבִים נְקְבוְּ וּבכַליזאת דְַבַּרֶה שירי נִצַחוּן בְּנֶזל הָרִים » וּבְנָסע סִיעַת רוּכְבִיד : על-אתונות-צֶחוּרות כְּרואִי-עַתִידוּת. אָבֶל השְתִיקָה הִיא מושב הַקְרְבָּנות --

הַיִם אוסף הַרֶף לְהֶרֶף אִינוּ יודע כָּלוּם על נָצח קושֶר אֶת טלית אַרְבַּע הפַנָפות בְּהְתְלהָבוּת גָמָר וּצְרֶצר ָמִים בֶּשיר עָרֶש שָל הָעֶת הַלְַחֶה --

ספר שירי נלי זק'יש בתרגומו של ידידיה פלס עתיד להופיע בקרוב בהוצ' ייהקיבו* המאוחד':

ככל ששירתה נעשית בוגרת יותר, מזוככת יותר (ועם זאת מתרחקת בזמן ממציאותן של חוויות היסוד) מתעבים דימוייה לכדי מילון של סמ לים "פרטיים" -- ועל כן רבים מד שיריה אינם מובנים. חסרי תחביר, חסרי ראש-וסוף ניצבים הם על סף השחיקה, על מפתן הבלימה -- כמוד הם כנושאיהם. המשוררת נאבקת מאבק פרדוקסאלי להציל במלים את מה שלא ניתן כלל להביע במלים. ובאורתח פרדוקסאלי לא פחות הרי אותו מאבק -- שיש בכוחו להתיש גם אדם שלא עבר בעצמו שואה ודוו? - הוא שהחיה אותה והגיעה עד שיבה וגבורות.

באחת ההתבטאויות המפורשות, ה. נדירות, אמרה:

החוויות הנוראות שהביאו אותי עצמי עד סיפם של המוות והאפלה היו מלמדי. אלמלא יכולתי לכ תוב לא הייתי חיה מעבר לזמן ההוא. המוות הוא מורידורבי. כיצד יכולתי לעסוק בדברים אחך רים. דימויי הם פצעי. רק מתוך כך יש להבין את יצירתי.

נלי זק'ייש, אשה שבירה בגופה ובנפ" שה, בדבקות של גלות פיסית ובדידות לשונית, נאבקה עם מראותיה של הדבקעה הנוראה ההיא ואחרי הכל, אחרי כל סימני השאלה, תמיד ניסד תה, ולוּ בהיסוס, להציב סימן קרי אה: אכן, העצמות היבשות האלה תחינה ! 0

2 שירים

וער ציפורים

אם אָלהִָיִם ישָנוּ הרי הוּא שם מעל לצפְרִים

ְאִיך הא שם אִם צַפֶרִים נופְלוּת אִם נְטַרְפוּת 7

בַּרִיּת קטנוּת מדִי מִכָּדִי שִידְבָּר בָּהֶן

בּצִפרִים

אברהם חלפי

ועזוב ערל ציפור

כּלוּב זֶרֶב | בכּלוּב . אַנִי בואו נאמר (כְּבֶר אִמְרוּ) כִי צְפוּר דְרוּר אָני צִפוּר דְרוּר שְבוּיֶה בְּיְדִי בואו נאמר שאין לה וָאִין לֶ לָאן לָעוּף אני צפור שבוית כַּשוּף ויודְעִים כָּל שְכְנִי כִּי צפור שבויה בִּידִי : וכִי לְעוּלֶם לא אָעוּף מַעצְמִי כָּאָמוּר לְעִיל בואו נאמר (אבֶל כְּבֶר אָמָרוּ) שְהְנֶה כְּלוּב = ; וּבכְּלוּב אַנֶי | כָּאָמוּ .

ער שפת הים

גיבור הרומאן, ארכיטקט בן 36 יליד אחד מכפרי המשולש, עורך ביקור קצר בארץצ לאחר חמש שנות שהייה באירופה. הוא מעומת עם עברו ונזכר בפרשיות שעיצבו את אישיותו, ובמרכזן פרשת-אהבה המסעירה עדין את נפשו. פרק אחר מהרומן פורסם בגליון מסי 3 של יעתון 77''.

בחודש נובמבר

(פרק מתוך רומאן)

פרק אמור היה לשמש תחנה במסלול התפתחותי מהיום שהחלטתי להצ למפלגה ואני תלמיד השביעית, ועד מעצרי בחיפה ערב מלחמת יוני 67 כשהשתחררתי גמור היה עמי לגשת מיד לכתיבה. אף קניתי מחברת למטרה אבל חששות אחדים עיכבו ודברים אחרים העסיקוני. ם עתה יכול אני גם להודות, שברגעים מסויימים בחקירותי, הצליחו לערער בטחוני ולהביאני לידי אמון בטענתם שאמנם גבו עדות מסמדר. עדות כתו לא הציגו לפני, אבל מה מונע אותם מלחקור אותה ? ומדוע בעצם שלא יחן אותה? ואם לא אותה מדוע לא את זאב? אבל כשהייתי חוזר ובוחן הדברים שאמרו על אודות היחסים בינינו, הייתי דוחה את ההשערות ה כי כל מה שאמרו לא היה אלא סילוף, ובכל זאת הספקות כרסמו בלבי. ש ניסתה להוליך אותם שולל ? שמא חששה להזיק לבני משפחתה? שמא ו לחץ עליה ? ספקות אלו לא הניחוני גם לאחר שחרורי, אבל לשאול לא העו את סמדר לא ראיתי, את סמדר לא אראה, את האמת לא אדע. סמדר ! חידה היא ואהבתנו חידה. מה פשר הרעדה הזאת האוחזת בי כל אי שאני הוגה את שמה? מה פשר הכמיהה הזאת שלעולם לא תדע פורקן ? ב) לראות את אמי הגוססת, באתי לאסוף חומר לכתיבת ספר, אך בסתרי \ חשבתי עליה. אותה ביקשתי לראות ואליה ביקשתי להגיע. חיפשתי את מס הטלפון שלה בספר ובשעת מצוקה ונכות-רוח חייגתי. סמדר! אש בועץ בעצמותי. עשר שנים חלפו מאז ראיתיה לאחרונה, אבל דמותה שמורה בל כפי שנגלתה לי באותו יום סתיו שטוף אורה למחרת הלילה הנורא והבלו נשכח.

"אנחנו מיסרים את עצמנו," אמרה. "לא נוכל לחיות בשקר כל הזמן". עצו היתה, מרוחקת, ואני שמעתי את פעמי הפרידה. "את זוכרת", אמרתי לה, "בפגישתנו אז על שפת-הים.. .\ "אני זוכרת", הפסיקה אותי, "אין כל הצדקה. אין כל הגיון !"

אמרתי לה שיש לי הרגשה שלא ניפגש עוד. היא נחלצה מבין זרועותי וא יחפה אל הים. המים הגיעו עד ברכיה והרטיבו את שולי שמלתה והיא פש זרועותיה ונסובה על עמדה. "משוגע ! משוגע !", צעקה לתוך המרחבים. צנח על החול והתבוננתי בה: גוף זעיר ורוסט בין הגלים הרדומים ואש מתלק ברעמתה.

"אין הגיון," אמרתי, "ודאי שאין כל הגיון". רציתי להוסיף שאנו חיים בעו נטול הגיון ולא אמרתי. | י ,

היא קמה להכררסה ובאה לשבת לידי על המיטה. "סעיד," אמרה בהניחה זרו על עורפי, "אתה יודע כמה שאני לא רוצה". שאפתי את עדנת גופה ובא עלו ריחות הים והחול ושמלתה הרטובה. "אני יודע," אמרתי, "גם אני רוצה". ' .

היא עמדה עלי בשמלתה הנוטפת כעמודיאש על רקע הים והשמים הכחולי מאפירים. הצמדתי שפתי אל רגלה הרטובה וטעמתי את מליחות חיי. "איך א יכול להעלות מחשבה כזאת? איך אתה מעז!" :

מסונוור הייתי וראשי סחרחר עלי לאחר ליל השימורים. לא סיפרתי לה. מכתבי הראשון מהכפר קרעתי וכתבתי אחר במקומו. בושתי לספר לה על או הגיג טירוף שצץ בי וריתק אותי נוכח האורות המתקרבים. "לא יחזירו אוח כך לא יוכלו להחזיר אותי!" והאפנים התהפכו. "אתה עיוור!" צעק הו וקפץ בבהלה ממקומו. "לא קרה כלום," אמרתי לו וקמתי לאסוף את העתוו שהתפזרו. "אתה ערבי? ועוד מחלק את 'קול העם'! חבל שלא דרסתי אותך! "כשנסעתם לאחר סגירת העתון," סיפרתי לה, "הלכתי אל חסן. הוא ננ לראות אותי בשעה מאוחרת כזו. הרגעתי אותו שלא קרה כלום. נכנסנו למט והוא הביט בי בעיניים אחוזות קורידשינה. 'אל תספר לי שלא קרה כלום,' אנ 'קרה דבר אחד,' עניתי, 'קיבלתי הוראה לחזור לכפר.' 'זה הכל ?' שאל באידאמ 'זה הכל', עניתי. ישבתי אצלו עד ארבע וחצי. דיברנו בלחש שלא להעיר \ ח'דיג'ה והתינוק. אחר*כך חזרתי לדפוס". | "על מה דיברתם ?'" |

"על הכל. הוא היה עצוב. בהתחלה הוכיח אותי על שניסיתי לפנידכן לב

את השמועות שהתהלכו על כפרדקאסם. אל תגיד לא מאמין לפני שתבו את הדברים, אמר לי".

יזה נכרך": » "כן. אני לא רציתי להאמין. רציתי שזה לא יהיה כפי שמתארים".

"ומה אמר על הדרישה להחזיר אותך ?"" "הוא חושש שאולי אחד מבני המשפחה נפגע".

"היו אומרים לך, לא%" י "מי יודע. הכל ייתכן". היא ישבה לצידי וסחטה את שולי שמלתה. נטלתי

ידה הענוגה בין כפות ידי והחרשנו. "האם..." הגתה ולא יספה.

שמעון בלס

מכתב הראשון מה*14.11.56, אבל יש אחרים בלי תאריך. מתי שלחה אותם ?" * ן ו אצבעותיו העבות והקצרות של הקצין עלעלו בלא-הרף בצרור המכתבים המונח לפניו ועיניו התרוצצו בין השורות. "ואלה נושאים חותמת צבאית, אתה יודע מה משמעות הדבר?" הוא הישיר אלי את מבטיו. "אני שומע," אמרתי. : ,

"למי התכוונת להעביר אותם ?'" | חשתי שגרוני תופח ועוד רגע אתפרץ, אך ידעתי שרק לזה הוא מחכה. "אתה שוב לא עונה !" ,

"אין לי מה לענות". י . "אתה מסרב להודות. רוצה לשחק אבדאי, גיבור! לא תצליח. אנחנו יודעים הכל, כל העבר שלך. יש לנו עדויות מרשיעות ואני מזהיר אותך, שהשתיקה תעלה לך ביוקר !" הוא לק את אמתו והמשיך לעלעל, אך נראה שדעתו היתה כבר מוסחת מהמכתבים. לבסוף משך עצמו לאחור ושילב כפותיו על השולחן. "אתה אגוז קשה, מילא, יש לנו סבלנות", אמר בנעימה שקטה, כמעט ידידותית. מי שגייס אותך ידע במי לבחור". החריש רגע כמהרהר. "שמעת איך נאצר בכה ליד המיקרופון ? הוא עוד יבכה !" חייוך'גדול' פשט על פניו ועיניו לא משו ממני. הכניס ידו לכיס מקטורנו והוציא חפיסת סיגריות. "אני לא רוצה לפגוע בך חלילה," הוסיף באותו חיוך והושיט לי את החפיסה,

היססתי אם ליטול סיגריה או לא, אך לבסוף הושטתי ידי, כי חשבתי שסירובי עלול להביא אותו שוב לאותה אמירה שאני משחק אבדאי. "אתה אדם אינטליגנטי", אמר בפולטו את העשן. "למדת בטכניון, לפניך עתיד מזהיר. אני מתפלא עליך, בחור כמוך שיש לו חברים יהודים, איך יכול להתחבר אל קבוצה שולית כזו שכל רצונה להרוס את המדינה ? אני מבין מישהו אחר, ממורמר, מתוסכל, חסר כישורים, אבל אתה ?". ` ידעתי שנעימת קולו הרגועה אינה אלא מלכודת, ובכל זאת נטיתי להשיב לתהיותיו. לא כדי לשכנעו בנימוקי ולהעמידו על טעותו, אלא פשוט להסביר את עצמי ולוּ פעם אחת, מקץ חודשיים של כליאה וחקירות אין סוף. אבל עוד אני מהרהר בתשובה, משך הוא את עצמו קדימה ואמר: "וסמדר זו למה עזבה אותך? אל תחשוב שאנו לא יודעים, היא כבר סיפרה לנו". הוציא את תמונתה ששמורה היתה בארנקי כשנעצרתי והפך אותה על פניה. "לסעיד/ ביום ההולדת/שלך תמיד/ סמדר האוהבת", קרא וצחק. "מתנה יפה ליום הולדת," אמר והפך את התמונה. "בחורה יפה. יפהפיה. מה עשתה אצלך בחדר ? היא טובה במיטה ?" »

פניו היו כה קרובים שנשימתו טפחה על אפי. התאמצתי שלא לזוז אך לא יכולתי להביט בו. חזר ונשען אל המסעד. "גם זה ייאמר לזכותך, הצלחת לבלבל את ראשה של חיילת יפהפיה. אבל אנחנו הצלנו אותה ברגע המתאים". "אתם?" פרצה השאלה מפי. . "אלא מי? למה עזבה אותך ?" ' שתקתי.

"יש לנו עדות בכתב ידה. אתה רוצה לראות ?""

"אתה פיקח", אמרתי, כובש בקושי את סערת רוחי.

"לא ביקשתי ממך מחמאות," גער בי. "תדע לך, התיק מוכן. יש לנו עדויות מרשיעות, הכל מוכן למשפט." * "זה מה שאני מבקש. תגישו אותי למשפט ו" את הדרישה הזאת דרשתי בכל חקירה, אבל הם לא התכוונו מעולם להוציא אותי מידם, מרטו את עצבי ואת עצביהם כאחד, ולבסוף הניחו לי והתעלמו ממני. עורך-"הדין שלי הגיש פעמיים בג"ץ נגד שר הבטחון משך השנה ושני חודשי מעצרי האדמיניסטרטיבי, אבל ללא הועיל. עציר בטחוני -- אמרו -- שחרורו עלול לפגוע בהמשך החקירה. עתה יכול אני להודות שבמשך השעות הארוכות שנלחמתי אתם מלחמת חתול ועכבר, הצליחו לאלצני לחשוב על עצמי ולבחון את מעשי. פרטים הרבה לא ידעו, אבל מה שידעו די היה בו כדי לשמש נקודות-זינוק עלי. לא היה ספק בלבי שאמנם גבו עדויות מאנשים שהכירוני -- מבעלת הבית שאצלה התגוררתי בחיפה, מסטודנטים שבינתיים סיימו את לימודיהם, מחברים שנשברו ושיתפו פעולה, מכמה תושבים בכפר ואולי גם מבני משפחה. כל המידע שצברו הציגו לפני כעובדות מוכחות ועל פיו בנו את סטראטגית הכיתור. נאבקתי אתם בנשק השתיקה, אבל ביני לביני הייתי שב ומהרהר במעשי ומגלה אורות מנצנצים במחשכי הזכרון. כל פרשת חיי נפרשה לעיני וחייתי אותה מחדש, נפעל בה ומספר אותה לעצמי כאילו שייכת למישהו אחר. בשובי לתא הגיתי לפעמים בכתיבת זכרונותי. ערכתי אותם פרקים"פרקים על פי סדר זמני, וכל

עובדים ומרוויחים טוב. בונים בתים, עושים חתונות. מה חסר לכם? מה הייתם עושים בלי הממשל הצבאי? הייתם הורגים אחד את השני!"

"ומה רע בזה ? פחות ערבים" : : הוא התעלם מעקיצתי והמשיך: "ואדם כמוך מה היה עושה בלי הממשל הצבאי? מה היתה עושה המפלגה שלך? איך היתה מסיתה את הערבים נגד

המדינה ?'" "אתה רוצה לומר..,."

"רגע, רגע, ‏ קטע את דברי ואני לא ידעתי אם תפס באיחור את האיוולת שבטיעוגו, או פשוט רצה לגשת לעניין שלמענו קראני. "תגיד לי, ממה אתה חי? אביך זרק אותך, האחים שלך מתביישים בך. מי מקיים אותך?" עזה שבללברי. : :

"משלמים לך כדי להסית, לפרסם כרוזים, לעורר מהומות! למה החזירו אותך ?"

"איש לא משלם לי" - : "המפלגה שלך מחזיקה מאות מסיתים מקצועיים כמוך. עברת קורס בתל-אביב, אל תכחיש. כולם יודעים. כמה משלמים למסית אינטליגנטי, הה %" "זה שקר". ..

"אל תתחצף! אנחנו יודעים מה עשית בתל-אביב". "מה עשיתי ?"

ייש לי בשורה בשבילך: התיק שלך הועבר לפרקליטות". "איזה תיק?"

"שכחת ? או שוב אתה מכחיש ?" "התיק שלי נסגר." :

"נסגף ?" פרץ בצחוק, "ממתי סוגרים: תיק ?"

קמתי ממקומי, "האם בשביל זה קראת לי?" | : פניו לבשו חומרה. "אני מזהיר אותך, ההסתה שלך תחמיר את מצבך. על מה שעשית בתליאביב תתן את הדין, יש עדים ששמעו אותך מקלל את המדינה ומנבל את פיך. התחייבת להתנהגות טובה והמנהיגים שלך חתמו על ערבות, אל תחמיר את מצבך. אני אומר זאת לטובתך". : |

ברור היה לי, שאין זה אלא נסיון להפחידני, אך השיחה העכירה את רוחי ועוררה בי דאגות. לא חששתי ממשפט כפי שחששתי מדבר אחר. אותם ימים חזר מזכיר הסניף לפעילות חלקית. הוא עבר שני ניתוחים מסובכים בעיניו ושכב ימים רבים בבית-חולים. הרופאים הצילו את מאור עיניו אך אסרו עליו עבודה מאומצת. הישיבות התקיימן בביתו ולמעשה הוא חזר לנהל את הסניף. גמור היה עמי שלא אוסיף לשבת בכפר,. הגשתי בקשה לטכניון והודעתי לחברי שאעזוב אותם בקרוב. אבל לאחר השיחה עם המושל חששתי פן תתפרש עזיבתי ככניעה לאיומיו. הטליתי את מחשבותי באספת הסניף והדעה הכללית היתה שצריך להתעלם מהאיום ולדחות את הנסיעה. מזכיר הסניף הציע להתפטר מטעמי בריאות ולבחור בי כמזכיר. סירבתי. גם שאר החברים לא נחה דעתם מההצעה. בינתיים התקשרתי עם עורך-הדין של המפלגה והוא הכחיש שאמנם הוגש התיק לפרקליטות. . : 3

באו חודשי הקיץ, בתי-הספר נעלו את שעריהם והילדים התגוללו בסימטאות. נטלתי על עצמי משימה חדשה : לארגן קבוצות נוער לפעילות ספורט ולחינוך פוליטי. מעולם לא הדרכתי נוער והייתי חדור התרגשות. ערכנו תחרויות כדורגל, יצאנו לטיולים בסביבות הכפר על-פי רשות מהמושל, קיימנו פגישות מדי ערב במבנה נטוש שהפכנוהו למועדון. גם נערים מהכפרים השכנים הצטרפו אלינו. הדבקתי אותם בהתלהבותי ולקראת סוף החופש כבר נתגבש גרעין רציני להמשך הפעילות בחורף. :

בלילות הייתי מעיין בספרי היסטוריה ששרדו בבתי הכפר מהתקופה המנדאטורית ומכין הרצאות על תולדות הארץ ותולדות הערבים. מהרצאות אלו למדתי אני אולי יותר מחניכי, כי כמוני כמוהם נאסר עלינו לדעת את תולדות עמנו. לימים, כאשר נשאתי הרצאות בפגישות סטודנטים ונוער בחיפה, ובירושלים, זכרתי לטוב את הטיולים בסביבות הכפר ואת השיחות הנלהבות לאור העששית. בסוף נובמבר 1957, ביום אביך וקודר, נפרדתי מחברי וחזרתי לתל"אביב. מבעד החלון של האוטובוס ראיתי את בתי הכפר אצים ונעלמים, ומעבר להם את השדות החרושים המצפים לגשם. הגיתי ביום נובמבר אחר, חמים ושטוף אורה כשגלי הים לוחכים את כפות רגליה של סמדר 00 |

03'

רק לא תְּבוּנָה בְּרְגַע הַזֶה כְּשָהתְנוּר בבית הוא בְטַוחיוד מוּשְטָה. ַרְבֶּה צמָר יצא לי מן הֶחְזח 0 ְרוּצָה לְכסוּת אוְתָנוּ וְאֶת הַמְטֶה.

אסלתי אותיות אימוּת בּלִילה הקר כְּמו בְּקֶריקטוּרֶה עְנֶן נפַח מתוך הַפֶּה צַכֶשָו מפכה הין מן הר 0 עינך יפה, ראשףך רְכַּת -

וּמתְמשך כַשְעְרוּת מְעָבר לַתְּמיִנָה במגזין הַצְבְעונִי, . הַמִתְפּוּרְר על הפָּנִים.

אָני בָּטוח שאָגַע בְֶּן מתוך שִנָה .וּ;ן;,פעו נ,.:רצו;כי חשמל עְמוִּם וֶדם פַעמוּנִים

ראשי הוא רַדיוּ מטַלְטֶל. מהדוּרֶה ליִדִידי המעטים, קָצַת חַדשוּת וֶשִיר ְִּי סַגְנוּן מְגְדֶר ולא חְכֶם מָדִי הֶחם שְמְסְבִיבִי וְלא עַשִיר

טפיחות"כְּתף או נֶשִיקוּת. רק כְּבְלְעם בִּמְקוּם קְלְלֶה בְּנֶשָק הבַּרְכוּת. פוּתַחַ דף, עוצם עִינים כְגְדְהֶם וּמִסְתַּלק לשקע בַּרוּחוּת

הַמְננְנוּת אֶת מגְעִי הַמִדְיָקִים עֶם אַנִָים אֶשֶר בְּחַרְי ונָתַתִּי חרֶש וְסִימָן

כָּמו אותות של רַדיו מטַלְטל, בָּאִים, מִתְרְחָקִים מן הָעֶנָף אַלָיר חָזרְתְי שָאִין לו חק וזֶמן |

ךמה, סמדר ל'" "האם הזכרת משהו ביחס אלינו?"

ילא היית רוצה ?"

לא איכפת לי".

'יהוא יודע," אמרתי ונשקתי את ידה, ירק במערכת לא יודעים," הצטחקה.

דב אני חושב".

ידב אולי. אבל הוא מאד דיסקרטי". יביקשתי מחסן להעביר לך את המכתבים שלי".

תכתוב הרבה ?"

כן ואת ו*

קיא הביטה נכחה ושפתיה הצפודות מרוח הים מפושקות היו בחיוך מהורהר. יאני אוהבת לכתוב מכתבים," אמרה והחלה יוצקת חול על רגליה.

יאחרדכך נראה," אמרתי.

ימה אחרדכך ?" יאחרי שתלכי לצבא.

"אתה חושב להישאר עוד חודשיים בכפר?" הפכה אלי את פניה. לא האמינה שאשאר חדשיים. נשארתי שנה תמימה. אכן, ההוראה לחזור באה מהסניף בלי קשר למאורעות כפרדקאסם ובלא ידיעת בני משפחתי. מזכיר הסניף הסובל ממחלת-עיניים כרונית הוצרך להיכנס לבית-חולים באופן דחוף וההחלטה נפלה עלי למלא את מקומו בעת היעדרו. כל העניין נשמר בסוד כמוס למנוע לזותדלשון ורק לאחר הופעתי בבית-הקפה נודע בכפר דבר שובי. חששותי נתבדו ונמצאתי מוקף חיבה ועידוד. משפחתי קיבלה את הידיעה ברגשות מעורבים. אבי עמד בסירובו לראות אותי ומוצטפא דאג להעביר לי הודעה שהוא נאלץ לציית. לא היה לי רצון לראות את שניהם, אך ידעתי שאמי תפר את החרם. יומיים לאחר שובי הופיעה פאטמה בבית מארחי. "אמא רוצה לראות אותך," אמרה ונפלה בין זרועותי מתייפחת. "ואיך באת?" שאלתי, "מחמוד יודע?". "מי יכול למנוע אחות מלראות את אחיה," השיבה מתוך דמעותיה. למחרת הלכתי לראות את אמי. במשך כל שנת שהותי בכפר, סרתל אליה אחת לשבוע בזמן היעדרו של אבי. היא התקינה לי מאכלים והעתירה עלי תשורות. הדבר לא נשמר בסוד כלל, אבל אבי שם עצמו כלא יודע. פאטמה באה לבקרני לעתים קרובות. גם מוצטפא ואחי הצעירים עשו כמוה. \ -

משפחתי היתה שרויה במבוכה כשאר המשפחות הנוטות חסד למושל הצבאי. אבי הסתגר בחנותו וסירב לעסוק בענייני ציבור. רק מחמוד המשיך להתפלש בעפר. ההסגר שהטיל הממשל הצבאי על כל איזור המשולש לא מנע משני חברי"כנסת קומוניסטיים להגיע לכפר"קאסם ולגבות עדויות מעשרות אנשים. החומר שנאסף שוכפל במאות עותקים ונשלח לאנשי-ציבור ולעתונים בארץ ומחוצה לה. האמת נתגלתה ובן"-גוריון נאלץ היה. להודות מעל בימת הכנסת, חודש;ים לאחר הרצח, שאמנם נפלו חללים חפיםדמפשע באש חיילי משמר הגבול,

קראתי את העתונים יום"יום וגזרתי כל הצהרה, מאמר או ידיעה על ההתעוררות באוכלוסיה היהודית ועל התביעות שהלכו ותכפו להעמדת האחראים לרצח לדין. סיפרתי על כך בביתיהקפה, לפעמים ניסחתי כרוזים שהכילו לקט ידיעות וקטעי מאמרים. תרגמתי את החומר לערבית והעתקתי אותו בכתב ידי פעמים רבות. חילקנו את הכרוזים בכיכר המרכזית ובבית"הקפה. הלכתי תמיד וחבורת צעירים כרוכה אחרי. ראו בי מנהיג ויודע"כל. רבות נתבקשתי לעצה ולעזרה בעניינים פרטיים. מכתבים בעברית המגיעים ממשרד זה או אחר הובאו אלי לתרגום ולהסבר. בקשות כתבתי. יש שהייתי נבחר כבורר לישוב מחלוקת בין יחידים וקבוצות. יומי היה מלא וגדוש ובערבים קראתי עד שעה מאוחרת. נרשמתי לבית-ספר להנדסאים בהתכתבות ושקדתי על חומר הלימוד שנשלח אלי. ביני לביני רקמתי חלום: ללמוד לימודים סדירים בטכניו. =

יום אחד נקראתי למשרדו של המושל. "בחורים כמוך שולחים לעבודת כפייה ברוסיה," קידם את פני. :

לא ירדתי אל-נכון לסוף כוונתו והוא המשיך: "מי שאינו עובד נחשב פראזיט ונשלח לסיביר לשנים רבות. תודה לאל שאין לנו מחנות-ריכוז". : "יש לנו ממשל צבאי," אמרתי. \ - : . .

"הממשל הצבאי לטובתכם. מספק לכם הכל, נותן לכם עבודה. כל הגברים

02

4

משה

הַנְכְדִים. שלי קוּרָאִים בְּקוֶל: גשֶם. עִיניִם גִדְלְקות בְּפָנִי כלָבִים. ןאון לי נ?דלם אַ;ל םם'לוֹמוֹת םךעבים ַבְּרוּ שמחַת-סוּפָה. לְכוּד כָּחל

בודשאול

ט 1 1 ם 1 ח

ישבָתִי בַכוּרְסָה וּבְתוך ידי שלְוָה של יִרְקוּת מְבשְלִים בִּכְלי חֶסִין לאש. אִצְבָּעוּת נוּגעות בְּאַצְבָעות שלי ְּפֶה יִלְדֶה לְָפִי. וּבֶפל זאת צְעַדי |

רחַקוּ, רגלי טוּבְלוּת בַּרְחוּב שְבִיר של חַלונות שקוּפִים בָּהֶם בְּבוּאְתִי אִינָה נַרְאִית

הָאִם הַיִיתִי בְּאָמַת או אור זְהִיר רווי כְּתָמִים קטנִים מְחַק אוּתִי מִתְחוּם ההַזיוּת הָרִיק?

היה במכון חדר מיוחד, שהוקצה לאסיפות ולהרצי אות. לכאן הובאו אחד"ולתמיד כיסאות רבים, וכאן השחילו אותם על מוטות-עץ שמונה-שמונה והדביקום לנצח. (אמצעי זה היה המפקד אנוס לנקוט, לבל יידחקו הכיסאות לכל עבר). שורות הכיסאות היו צפופות בשל ממדיו הקטנים של החדר, כך שברכיהם של היושבים מאחור נלחצו בכאב אל מוט-העץ של השורה הקדמית. לפיכך השתדלו המקדימים לדחוף את שורתם לאחור -- כדי שיהיה מרווח יותר. בקרב הנוער, שישבו בשורות שונות, עורר הדבר התנגדות, בדיחות, צחקו. הודות למאמצי סטפאנוב והרצים שנשלחו על-ידיו בשבע פחות רבע, נתמלאו לבסוף כל השורות, מן האחרונה ועד הראשוגה, ורק בשורה השלישית והשניה, שהיו לחוצות זו אל זו, איש כבר לא יכול לשבת. -- חברים! חברים! זאת היא עובדה מחפירה! -- הבזיק ברק-העופרת של משקפי סטפאנוב, כשהוא מאיץ במפגרים. -- אתם מאלצים את מרצה הוועד המחוזי של המפלגה לחכות! (כדי לא להשפיל את עצמו, המתין המרצה בלשכתו של סטפאנוב). לפני-האחרון נכנס לאולם הקטן רויטמן. משלא מצא מקום אחר -- הכל היה תפוס עלדידי החלוקים הירוקים ופהדושם בלטו מביניהם בשלל צבעים שמלות הנשים -- הוא עבר אל הראשונה וישב בקצה השמאלי, כמעט נוגע בברכיו בשולחן הנשיאות. אחר כך הלך סטפאנוב להביא את יאקונוב. אף כי הלה לא היה חבר-מפלגה, הגיע לו לשבת ליד שולחן ההרצאה רבת האחריות, וגם מעניין היה להיות נוכח. יאקונוב הילך מבוייש כלשהו ליד הקיר, נושא בכ" פיפה את גופו גדל-המידות ליד אנשים שברגע זה לא היו פיקודין, כי אם הקולקטיב הקומסומולי המפלגת י. משלא מצא מקום פנוי מאחור, עבר גם יאקונוב אל השורה הראשונה וישב בקצה הימני, כביכול גם כאן בניגוד לרויטמן. לאחר מכן הכניס סטפאנוב את המרצה. היה זה אדם בעל"גוף רחב-כתפיים, בעל ראש גדול ובלורית שיער שחור ופרוע, שאפרורית נוגעת-ולא-נוגעת בו. התנהגות המרצה היתה חופשית ובלתידאמצעית, כאילו סר לחדר זה ללגום כוס שיכר יחד עם סטפאך נוב. היה בחליפת בוסטון בהירה, מקומטת פהדושם, שהוא לובש אותה בפשטות יתירה, ועניבה צבעונית קשורה קשר"אגרוף. שום מחברות או פתקים לא היו בידין, .והוא ניגש ישר לעניין:

-- חברים! כל אחד מאתנו מעוניין לדעת מה טיבו של העולם המקיף אותנו. 0

בנטותו בכל כובד גופו אל קהל המאזינים מעל לשולחן הנשיאות המכוסה בד כותנה עבה ואדום, נשתתק -- והכל היטו אוזן. היתה מין הרגשה כזאת, כי מיד, בשתי מלים יסביר מהו העולם המקיף אותנו. אולם המרצה הרתיע בתנועה חזקה את גופו לאחור, כאילו הגישו לאפו כוהלדאמוניה, וקרא במרירות: -- פילוסופים רבים ניסו לענות על שאלה זו ! אולם איש עד מארקס לא יכול לעשות זאת. מפני שהמתאפיזיקה אינה מכירה בשינויים איכותיים! כמובן, לא קל (בשתי אצבעות שלף מכיסו שעוןזהב) להבהיר לכם הכל בשעה ומחצית השעה, אולם (הטמין את השעון בכיסו) אשתדל.

סטפאנוב, שקבע את מושבו ליד דוכן שולחן-המרצים, הפסיקו:

אפשר גם יותר. נשמח מאוד.,

אצל אחדות מן הנערות נפל לבן בקרבן (מיהרו אותו יום לקולנוע). אולם המרצה, פורש את זרועותיו באצילות, הראה, כי גם מעליו יש פיקוד: תקנון ! -- הושיב את סטפאנוב. -- מהו שעזר למארקס ואנגלס לתת תמונה נכונה של הטבע ושל החברה. השיטה הפילוסופית שעובדה על-ידיהם עיבוד גאוני והמשיכו בזאת לנין וסטאלין, כונתה "מאטריאליזם דיאלקטי". החלק הגדול הראשון של "המאטריאליזם הדיאלקטי" -- היא הדיאלקטיקה הה מאטריאליסטית. אתאר אותה בקצרה בהנחותיה היסודיות. בדרך כלל מסתמכים על הפילוסוף הפרוסי הגל, כאילו הוא שניסח את קוויה היסודיים של הדיאלקטיקה. אולם דבר זה מופרך מעיקרו, חברים, אצל הגל עמדה הדיאלקטיקה על ראשה, אין ספק! מארקס ואנגלס העמידוה על רגליה, נטלו ממנה את הגרעין הרציונלי, ואת הקליפה השליכו! השיטה הדיאלקטית המארקסיסטית -- הריהי אויב! אויב לכל קיפאון, למתאפיזיקה ולאמונות הטפלות! בסך"הכל אנו מונים בדיאלקטיקה ארבעה קווים,

"המטריאליזם הדיאלקטי - השקפת-העולם

המתקדמת"

מתוך הגירסה המלאה של הרומאן י "במדור הראשון"

פרק שמונים ושמונה

אלכסנדר סולזעיצין

ראה פרטים על תעלומת הפרק הנ'יל בעמ' 2.

לקרוא מלהדבמלה לפי נוסח מוכןדמראש, כי אם להתמכר להשראת הדיבור הנמלץ). \ .

אולם, חרף ההודעות הקפדניות על דבר ההרצאה, חרף כל כוחדהמשיכה שלה נמשכו "בני-החורין" של מאוורינו אליה בעצלתיים ובתירוצים שונים השתדלו להתעכב במעבדות. הואיל ובכל מקום צריך היה להישאר "בן-חורין" אחד, לבל יישארו חזקים *) ללא השגחה, הודיע לפתע מפקד מעבדת הוואקואום, שלעולם אין הוא עושה ולא כלום, כי עניינים דחופים תובעים את נוכחותו במעבדה, ואת נערותיו -- תמרה וקלארה -- הוא שולח להרצאה. כך נהג גם ממלא*מקומו של רויטמן במעבדה האקוסטית -- בעצמו נשאר, אך על סימוצ'קה התורנית ציווה ללכת ולשמוע. המאיור שיקין גם הוא לא בא, אולם את פעילותו, האפופה סודיות, אין אפילו בכוח המפלגה לבדוק. ולבקר, .

אלא שלבסוף באו -- הגיעו לא בשעה היעודה ומתוך חוש-התגוננות כוזב השתדלו לתפוס את השורות האחוריות. ,

2) כינוי לאסירים,

ום השני בשבוע היה לא רק בשאראשקה:) י של מאוורינו, אלא גם בברית-המועצות כולה, יום שנקבע מטעם הוועד המרכזי של המפלגה ללימודים פוליטיים. ביום זה היו גם תלמידי הכיתות הגבוהות וגם עקרות הבית עפ""י לשכות הרובעים שלהן, גם ותיקי המהפכה בעליד השיבה, מתיישבים משעה שש ועד שמונה בערב על ספסל הלימודים ומעלעלים בתקציריהם, שהוכנו מבעוד יום הראשון (בהתאם לרצונו המפגיע של המנהיג נתבעו מאת האזרחים לא רק תשובות בעלדפה, אלא גם הכנת תקצירים כתובים במוך ידיהם =- כחובה).

על "תולדות המפלגה מן הטיפוס החדש" עובדים היו בהעמקה. מדי שנה, החל מה-1 באוקטובר, לומך דים היו את שגיאות ההמונים, את שגיאותיו של פליכאנוב ואת מאבקם של לנין--סטאלין באָקונוד מיזם, במארקסיזם הליגאלי, באופורטוניזם, ב"הזדנבות", ברביזיוניזם, באנארכיזם, בחסלנות, בחיפוש אחרי האלוהים ובחוסר-העקרוניות האינטליגנטנית. מבלי לחוס על הזמן היו מפרשים את סעיפי תקנות המפלגה, שנתקבלו לפני מאה שנה (ומאז שונו חדשות לבקרים), ואת ההבדל שבין "איסקרה" הישנה ו"איסקרה" החדשה, את שני צעדים קדימה ואחד אחורה ואת שבת-הדמים -- עד בוא תורו של "הפרק הרביעי" הנודע של "הקורס הקצר", שהירצה את היסודות הפילוסופיים של האידיאולוגיה הקומוניסטית -- ומשום-מה היו כל החוגים מסתבכים סיבוך מביש בפרק זה. והואיל ודבר זה אינו ניתן להתבאר בטעויות ובתעיות של המטריאך ליזם הדיאלקטי, או בהרצאתו המטושטשת של המחבר (הפרק נכתב בידי הטוב שבתלמידיו וריעיו של לנין), הרי שהסיבה היחידה היתה: קשיים בחשיבה הדיאלקטית אצל ההמונים הנבערים והנחשלים ו... בואו של תור האביב. במאי, בעיצומו של לימוד "הפרק הרביעי", היו המתלמדים פודים את נפשם בכך, שחתמו על מילווה, -- והלימודים הפוליטיים נפסקים. : וכאשר באוקטובר היו החוגים מתכנסים מחדש, חרף רצונו המפורש והעשוי לבלי חת של המנהיג הדגול לעבור בהקדם אל המציאות החדשה והרוטטת, אל מגרעותיה וסתירותיה המפעילות את ההתפתחות -- צריך היה לקחת בחשבון כי במשך הקיץ נשכח החומר לחלוטין על-ידי המתלמדים וכי "הפרק הרביעי" לא נסתיים -- ולתועמלנים ניתנה הוראה להתחיל שוב בשגיאות ההמונים, בשגיאותיו של פליכאנוב, במאבק נגד האקונומיזם ונגד המארקסיזם הליגאלי.

כך התנהלו העניינים בכל מקום ושנה אחר שנה. והרצאת היום במאוורינו בנושא "המאטריאליזם הדיאלקטי -- השקפת-העולם המתקדמת" היתה משום כך חשובה ומעניינת במיוחד, מפני שצריכה היתה למצות את "הפרק הרביעי", לגעת ביצירתו המזהי" רה"הגאונית של לנין "מאטריאליזם ואמפיריודקריטיציזם", ולאחר שתפרוץ את מעגל-הקסמים -- להעלות לבסוף את חוגי מאוורינו והקומסומול לדך רך"המלך של המציאות בת-ימינו : פעילותה ומאבקה של מפלגתנו בתקופת המלחמה האימפריאליסטית הראשונה והכנתה של מהפכת פברואר.

גם זה קסם ל"בני-החורין" של מאוורינו, שלהרצאה לא יהיו דרושים תקצירים (מי שכתב -- נשאר לו ליום השני הבא; מי שדחה -- דחה). וגם זה משך אל ההרצאה הזאת -- שאותה יקרא לא איזה תועמלן רגיל, כי אם מרצה הוועד המחוזי של המפלגה אחמנוּל שאמסטדינוב. ואמנם בסיירו לפני הצהריים במעבדות, הבהיר סטפאנוב כי המרצה, אומרים, נואם בלהט. (עובדה נוספת על המרצה לא ידע סטפאנוב בעצמו : שאמסטדינוב היה ידידו הטוב של מאמולוב -- לא מאמולוב זה מן המזכירות של בריה, כי אם אחיו, מפקד מחנה חוברינו שליד המפעלים הצבאיים. מאמולוב זה החזיק לעצמו, כאחוזה פרטית, תיאטרון של שחקנים לשעבר, עתה אסירים, אשר שיעשעו את חבריו הסמוכים לשולחנו יחד עם נערות שנבחרו במיוחד מתוך ה"משלוח" לקראסנודפרסננסק. הקיר" בה לשני המאמולובים היתה איפוא הסיבה לכבוד שרחש כלפי שאמסטדינוב הוועד המוסקבאי המחוזי ומשום כך הירשה מרצה זה לעצמו את ההעזה שלא

1 המוסד במאוורינו, בו כלואים ועובדים מדענים,

פתחות; ללא כל התפוצצות מתפתחת ותוסיף להתפתח החברה הסוציאליסטית שלנו, אין על כך עוררין ! אולם הסוציאל-רגנאטים, הסוציאל-בוגדים שלנו, הסוציאליסטים הימניים מכל הסוגים מרמים ללא בושה את העם, באומרם שמן הקפיטליזם אל הסוציאליזם אפשר גם-כן לעבור ללא התפוצצות. איך זה בלי התפוצצות ? ! דהיינו, בלי מהפכה ? ללא ניתוץ מכונת המדינה ? בדרך פרלמנטארית ? שיספרו את המעשיות האלה לילדים קטנים ולא למארקסיסך טים מבוגרים ! לנין לימד אותנו, ומלמד אותנו הד תיאורטיקן הגאוני, החבר סטאלין, כי הבורגנות לעולם לא תוותר על השלטון ללא מאבק מזויין !!

תלתלי המרצה היו כנסערים שעה שטילטל את ראשו אנה ואנה. הוא קינח את אפו בממחטה גדולה והעיף עין בשעונו, אך לא במבט מתחנן של מרצה שאינו מסתדר עם הזמן, אלא במלוכסן ובתמיהה, ואח"כ קירבו אל אוזנו.

הקו הרביעי של הדיאלקטיקה. -- נזרעק כך שאיאלה מאזינים הרעידו שוב, -- אלה הן ה... הסתיד רות ! הניגודים ! המתבלה והחדש, השלילי והחיובי! זה קיים בכל דבר, חברים, זה לא סוד! אפשר להביא דוגמאות מדעיות, בבקשה -- החשמל! אם נשפשף זכוכית בפיסת משי -- יהיה זה פלוס, ואם נשפשף דונג בפרווה -- יהיה זה מינוס! אולם רק אחדות שניהם, מזיגתם היא שנותנת אנרגיה לתעשייתנו. אין צורך להרחיק ולתור אחרי דוגמאות, חברים, הדבר מצוי בכל מקום: החום הוא פלוס, והקור -- מינוס ; גם בחיים החברתיים הננו רואים אותו קומך פלקט בלתי מתפשר בין החיובי והשלילי, עיניכם הרואות, הדיאמאט ספג אל תוכו את המיטב שהושג על-ידי המדע. הסתירות הפנימיות של ההתפתחות, שנתגלו על-ידי מניחי-היסוד של המארקסיזם, מופיה. עות לא רק בטבע הדומם, אלא גם ככוח*מניע בכל הצורות, למן המשטר השבטי-הקמאי ועד האימפריאך ליזם המתפורר לעינינו; ורק בחברה האלדמעמדית שלנו הכוח-המניע הוא בלי ספק לא הסתירות הפניה מיות, אלא הביקורת והביקורת"העצמית ללא משואך פנים. : :

של הכמות לאיכות. קו חשוב מאוד זה מסייע אותנו להבין מה זאת התפתחות. אלדנא תחשבו, כי ההתפתחות היא -- גידול סתם. כאן יש להצביע קודם"כל על דארווין. אנגלס מסביר לנו קו זה על-פי דוגמאות מן המדע. קחו למשל את המים, אפילו המים שבכוס זו, -- יש להם שמונהדעשרה מעלות -- והם עדיין מים. חממו אותם עד שלושים מעלות -- ועדיין יהיו מים. חממו אותם עד שמונים מעלות -- ושוב יהיו עדיין מים. אבל הבה ונחמם אותם עד מאה מעלות ? מה ידית אזו אדים!

צעקה זו פרצה בתרועת-נצחון מפי המרצה, אחדים אפילו הרעידו,

-- אדים! ואפשר לעשות גם קרח. קיראו את 'יהדיאלקטיקה של הטבע" לאנגלס, מלאה היא דוגמה אות מאלפות למכביר, שעשויות להאיר לכם בקשך ייכם היומיומיים. והנה עכשיו אומרים כי המדע הסובייטי הגיע לכך, שגם את האוויר אפשר לעבות. מפני מה לא הגיעו לכך לפני מאה שנים? מפני שלא ידעו את חוק המעבר של הכמות לאיכות ! וכך בכל דבר, חברים ! אביא דוגמאות מהתפתחות החבך ו לפני כל מרצה וללא כל מרצה, ידע רויטמן היטב כי בלי הדיאמאט%) אידאפשר להתמצא בתופעות החיים. אך בשבתו באסיפות, בסמינרים ובהרצאות, בדומה לזו של היום, חש רויטמן כמעט תחושה פיזית כיצד מוחו מסתובב אט אט ומתברג במלוכסן. עם כל נטייתו המחשבתית להתנגד, הוא נכנע ל"סיבוב" זה, כשם שנכנע אדם שתש כוחו -- לשינה. רוצה היה להתנער. יכול היה להביא דוגמאות מדהימות ממיבנה האטום, ממיכניקת הגלים. אך לא היה מעז לשסע או לאלף חבר מהוועד המרכזי. הוא רק הביט בתוכחה בעיניו המשוקדות בעד משקפיו האנאסטיגמטיים על המרצה המנופף בידיו לא הרחק מראשו. קולו של המרצה נתגלגל ברעם: |

-- ובכן, מעבר הכמות לאיכות יכול להתרחש בצורת התפוצצות, ואפשר -- בדרך א-בוךלו-ציו"נית, זו עובדה. התפוצצות לא בכל מקום הכרחית היא בהתך

3) ר"ת למאטריאליזם הדיאלקטי.

הקו הראשון הוא... קשר-הגומלין! קשר"גומלין ולא צירוף של חפצים בודדים. הטבע והחברה -- איך לומר זאת ביתר בהירות? -- זו לא חנות רהיטים, בה דחסו רהיטים שונים, וקשר ביניהם אין. בטבע הכל קשור, הכל קשור -- וזאת זיכרו, זה יעזור לכם מאוד בחקירותיכם המדעיות! .

במצב נוח ביותר היו אלה שלא עשו חשבון של עשר דקות, באו במוקדם ועכשיו הם יושבים מאחור. סטפאנוב, שמשקפיו התנוצצו בחומרה, מבטו לא הגיע לשם, אל השורות האחוריות. שם כתב לייטד נאנט"המשמר פתק ומסרו לטוניה, טאטארית קטנה מן המעבדה האקוסטית, לייטנאנט אף היא, אולם לבושה לסוטה מרוקמת מיובאה בגון אדום"עז מעל לשמלה כהה. בפותחה את הפתק על ברכיה, היתה טוניה מתחבאת מאחורי היושב לפניה. תלתל שחור נשתרבב על מצחה ונתלה באוויר -- ועשאה מושכת יותר. משקראה את הפתק, הסמיקה כלשהו והחלה מבקשת מאת שכניה עיפרון או עט-נובע. י

- נו... ואת מיספר הדוגמאות אפשר להגדיל ולהרבות .. . הקו השני של הדיאלקטיקה הוא, שהכל מתנועע. הכל שרוי בתנועה. אין תנוחה ומעולם לא היתה, עובדה ! והמדע יחייב- לחקור הכל בתנועה, בהתפתחות -- ועם זאת יש לחרוט בתודעה, שהתנועה איננה במעגל סגור, שכן אחרת לא היו מופיעים החיים המודרניים על רמה גבוהה. התנועה מתנהלת בסולם*מדרגות לולייני, דבר זה אין צורך להוכיח, המיד מעלה מעלה: הנה. כך. ++ בהנף-ידיים רחב הראה המרצה -- כיצד. הוא לא התקשה בבחירת המלים, אף לא בתנועות הגוף. בהרחיקו מעליו את כסאות הנשיאות, פינה לעצמו כשלושה מטרים רבועים והחל מהלך בהם, רוקע ברגליו, מתנודד בהישענו על משענת כיסאו שהחריק תחת כובד עורפו המבהיל. את המלים "אין ספק" ו"אין צורך להוכיח" היה מבטא בקול רועם במיוחד, בהחלטיות, כמי שמדכא מרידה מעל גשר רב-החובי לים -- והגה אותן לא במקומות מקריים, אלא במקום שם היה נחוץ לתמוך הוכחות סדורות וברורות בלאוהכי, הקו השלישי של הדיאלקטיקה -- הוא המעבר

יפקב בסר

ו. .

עַכְשָו הוּא עוד יוּתַר קשוּב חושב אשָה מֶרְשרשֶת אַצְלו בִּין הָאַצְבָּעות כָּהוּ כָּסֶף טוב הְיֶה פִיצְגְ'רַלְד אוּמר אַבֶל היא לא 0

עוּבָרֶת עַכֶשָו מִן החשֶ חוּזֶרֶת כָּמוּ זמִזום הַמְנוּע, התוש הקר וְהֶעַקַש, דוְקר חוזר וּמְדְפְדֶף בֶּה שוּאֶל. - שאלות נוקבות אֶת גּוּפָה ;

4

הֶאֶשָה כָּאָמוּר חַלוּמָה 2 וְהַתּקְרֶה בִּלִי שתּפל לוּחְצֶת עַל שמוּרות עִינִיי ייצאת נַפֶשוּ לְהַגֶפֶש , חוּשב עַד הַתְאַדוּת הַגִפֶש עַל יים הַמִחָר כְּאלוּ \ יום הַמְחֶר הוּא יום הַבִּית שאפשר לגוּר בו -. ְּאָלוּ יום הַמְחֶר הוּא מָקוּם שאֶפְשָר לְבוא

פוקם עִינִיִם : ְּמֶה זֶרֶה פָּנִים לְתִּקְרָה . הִתְעוּרְרוּת בִּינִים, או מה, מצִית סִיגְרַיָה בִּשָאָרִית הֶאֶש מדֶליק נר על שלְחֶן הַלִילָה. אולי הְבָהוּב כוּכֶב בִּשמְשָה, אוּ מַה, , אוּלי הַמְנוּרָה שרוּפָה, או מָה, שאִיבֶה אַרַכָּה וְעֶשו זוחל לְרַגְלִי הַחַלו צוּמָח דַּשָא שוּמָע נֶשִימָה | של נְחֶשִים בְּאוִיר פולט עָשָן שאִיבַת שָרֶשים "רְעָשִים טַבְַיִים של לִיָלֶה'" אוּמר לְעַצָמו בְּחִיוֶר חור פקע עור על גַבְעוּל לְבְן עובף ‏ \ חשר הָאַדְמָה |

בגמיםה זרה פנים לתקרה

1

.2

רְעַש מָנועַ עופר מדי זמן מדוד אוירון מאחַר יתוּש | קר חולף וְדוקר אֶת החש הַתִּקְרֶה גְבוּקָה בְּחְדֶר זֶה גם הַמִטָה זֶרֶה רוּאִים בְּרוּשִים חַדִים דוקָרִים וילון כְּהֶה משי שֶחר מְתְנְפְנף בַּחַלוּו מִתְנְפְנֶף וְנופָל עַל חוּרִי"קש עְוְרִים בַּשֶדֶה שלָף עִינִים פקוּחות ! צְהָבּוּת ודיקרוּת מַלְמַטָה \

בְּמוּ אותו פקע אָוִיל זֶצור > על גִבְפוּל חור - : הוּא עוּבָר אֶת חשֶף הָאַדָמָה : חוּצָה וְצוֶּל בְּכוּתְרֶת אֶדְמֶה כְּשָטל נופל

מתוד ספר שורים חדש של יעקב בסר: "גם אם לא" העתיד להופיע בקרום בחוצי למקור" -- אגודת הסופרלסו ע"ל הוצי ילחדלו''. '

-- אולי ישחררו אותם במהרה ? הכל חיזקו עצמם באותה התקווה, מפני שנסעו מהבית בחשמליות, באוטובוסים וברכבת החשמלית, מי בשמונה ומי בשבע בבוקר -- ולא קיוו עתה להגיע הביתה לפני תשע וחצי. אולם מתוחה מכולם ציפתה לגמר ההרצאה סימוצ'- קה, אם כי היא נשארת למלא תורנות ואין לה להזדרז הביתה. היראה והציפיה עלו וירדו בקרבה גלים"גלים חמים (רגליה ‏ נתאבנו, כאילו - מלין" שמפניה. הרי היום הוא אותו יום*שני בערב, שקבעה לגלב. לא יכלה להרשות שרגע חגיגי ונעלם זה בחייה יעבור במפתיע ואגב"אורחא -- הן מסיבה זו הרגישה שלשום את עצמה עדיין בלתי"מוכנה. אולם כל יום"אתמול ומחציתו של יום זה עברו עליה כלפני חג גדול. ישבה אצל התופרת והאיצה בה לסיים את השמלה החדשה, שהלמה את סימוצ'קה מאוד. בריכוזדיתר רחצה בבית, בהעמידה את אמך בטיית"הפח בעיצומו של דוחק-"הדירה המוסקבאי, בלילה קיפלה ארוכות את ציציות שיערה ולבוקר פיתחה אותן באריכות, בוחנת את עצמה במראה, שואפת להיווכח כי על-ידי השינויים בצורת הראש עשויה היא לשאת חן בהחלט. . חייבת היתה לראות את נרז'ין בשעה שלוש, מיד אחרי ההפסקה, אולם גלב מזלזל בגלוי בתקנות לאסירים (יש לדבר עמו על כך היום!), איחר לארוך חת הצהריים. אותה שעה שלחו את סימוצ'קה לזמן רב אל קבוצה אחרת, לערוך את רישום הכלים והי אביזרים, וחזרה למעבדה האקוסטית רק לפני שש -- ושוב לא מצאה את גלב, אם כי שולחנו היה עמוס כתבידעת ותיקים לרוב, והמנורה דלקה. וכך היא הלכה להרצאה מבלי לראותו ומבלי לחשוש לידיעה הנוראה שאתמול, במפתיע, נסע אחרי הפסקה של שנה לפגישה עם אשתו. י עכשיו, בלחיים בוערות ובשמלה חדשה, ישבה בהרצאה ועקבה נפחדת אחרי מחוגי השעון החשמלי הגדול. בתשע צריכה היתה להישאר לבדה עם גלב... בהיותה קטנטונת ודחוקה בין השורות הך לחוצות, היתה מוסתרת מאחורי שכניה וכיסאה נראה כפנוי. . קצב הרצאתו של הנואם גבר בלי"משים, כשם שבתזמורת באה החשה בוואלס ובפולקה בטאקטים האחרונים. הכל הרגישו בכך ונתעוררו לחיים. רודי פות אשה את רעותה, מתערבות קמעה בנתזים מפיו של הדובר, נישאו מעל לראשי המאזינים המחשבות המכונפות : ג ל -- התיאוריה הופכת לכוח חומרי... שלושה קווים למאטריאליזם. . . שתי תכונות לו לייצור... המעבר מן הקאפיטאליום לסוציאליזם אינו אפשרי בלי הד דיקטטורה של הפרולטארון.,. קפיצה אל עולם החופש... כל זאת מבינים היטב הסוציולוגים הבורגנים. . . כוחו וחיותו של המארקסיזם-לניניזם..., החבר סטאלין העלה את המאטריאליזם הדיאלקטי על מדרגה חדשה, גבוהה יותר!... מה שבשאלות התיאוריה לא הספיק לעשות לנין -- עשה החבר סטאלין ! הניצחון במלחמת-המולדת הגדולה... התוצאות המלהיבות. .. הסיכויים גדולים ללא גבול ותיכלה... החכם הגאוני שלנו... הרם-והנישא שלנן... האחום .. י י י ותוך"כדי תשואות הקהל עוד הספיק להעיף עין בשעון-הכיס. היה ארבע פחות שמונה. מן המיכסה שדיין נותר זנבה קטה - . י |

-- אולי תהיינה עוד שאלות ? -- כאילו באיום7 למחצה שאל המרצה.

-- כן, אם אפשר... -- הסמיקה הנערה בשמלה הספוגית מן השורה הרביעית.. קמה על רגליה ונרד גשת על כי הכל מביטים בה ומקשיבים לה, שאלה: -- אתה אומר -- הסוציולוגים הבורגנים מבינים כל זאת. ואמנם הכל כה ברור ומשכנע... אז למה הם כותבים את ההיפך ? זאת אומרת, בכוונה הם מרמים את הבריות ? | . אַ -- מפני שנוח להם לדבר אחרת ! משלמים להם על כך כסף רב! משחדים אותם על חשבון הרווחים הגדולים שהם סוחטים מן המושבות ! תורתם מכונה פראגמאטיזם, ובתרגום רוסי: מה שנוח הוא הקובע. כולם רמאים, זונות פוליטיות ! : , -- כולם-כולם ? -- נחרדה הנערה וקולה דק-דקיק. -- כולם עד אחד!! -- סיים בביטחון הנואם בטלטלו את ראשו הפרוע והמאפיר 9

מרוסית : דב אסא

את פגישתה עמו. אבל הערב הבירור ביניהם הוא מן הנמנע. בצאתו הוא פנה אליה ליד הדלת והציף אותה במבט-תוכחה שאין לשאתו. ואכן, כמה זה יכול להיראות נבזי -- אתמול להבטיח לו, והיום... (היא לא ידעה כי לעולם לא יינתן לה עוד לראותו: רוסקה נעצר והושם בצינוק צר בכלא המיפקדה. ובמעבדת הוואקואום, ברגע זה עצמו ובנוכחות מפקד המעבדה, היה המאיור שיקין מפרק את שולחנו של רוסקה ועורך בו חיפוש מדוקדק). הכוחות החלו זורמים שוב אל תוך המרצה. הוא נתעורר לחיים, קם על רגליו ובנופפו אגרוף גדול היה מכלה בזעם ובלעג את הלוגיקה הפור. מאלית העלובה, תולדת אריסטו והסכולסטיקה של ימי-"הביניים, שכרעהדנפלה תחת כובד הדיאלקטיקה המארקסיסטית. : ודווקא למאוורינו היו מגיעים כתבידהעת האמריה קניים הטריים ביותר ולא מזמן תירגם רובין ופרט לרויטמן קראו גם קצינים אחדים על מדע הקיברנטיקה החדש. והרי מדע זה נשען כולו דווקא על הלוגיקה הפורמאלית המובסת : "הן" הוא הן, ו"לאו"" -- לאו -- ונתון שלישי אִין. גם "האלגברה הלוגית הדודמשמעית" של ג'ון בול יצאה בה"בשנה שהופיע "המאניפסט הקומוניסטי", אלא שאיש לא השגיח בה; -- החלק השני של המאטריאליזם הדיאלקטי הוא -- המאטריאליזם הפילוסופי -- הרעים קולו של המר" צה. המאטריאליזם צמח במאבק נגד הפילוסופיה הריאקציונית של האידיאליזם, שמייסדה הוא אפלטון, ובמרוצת הזמן היו נציגיה הטיפוסיים ביותר הבישוף ברקלי, מאך, אוונאריוס, יושקביץ' וואלנטינוב. מגרונו של יאקונוב פרצה אנחה כזאת, שרבים פנו אליו. יכול היה לחלוק כאן את רגשותיו אולי עם רויטמן, אולם דווקא עמו לא יכול לעשות זאת, והוסיף לשבת בארשת-פנים נכנעת-מרוכזת. הנה, אָדברים כאלה עליו לבזבז את החודש האחרון שניתן הר -- אין צורך להוכיח, כי המאטריה היא תמצית כל דבר קיים! -- רעם קול המרצה. -- המאטריה אינה ניתנת לחיסול והשמדה, אין על כך עוררין. למשל, אנו טומנים באדמה גרעין -- כלום הוא נעלם? -- לא! הוא הופך לצמח, לעשרות גרעינים כמוהו. היו מים -- מן השמש המים התאיידו. אז מה, הם נעלה מו? בוודאי שלא!! המים הפכו לענן, לאָד. זהו! רק משרתה הנוכל של הבורגנות, העבד-הנרצע המדופלם של הכמורה, הפיזיקאי אוסטוואלד היתה לו השפלות להצהיר, כי "החומר נעלם". אבל זה מצחיק, ספר למי שתרצה! לנין הגאוני, בעבודתהאלמוות שלו "מאטריאליזם ואמפיריו-קריטיציזם", בהשראת השקפת-העולם המתקדמת, הזים את אוסטך וואלד והכניסו למבוי סתום שאין מוצא ממנו.

יאקונוב הירהר: הלוואי והושיבו על כיסאות צרים אלה מאה מרצים מסוגו של זה וקראו לפניהם הרצאה על נוסחת איינשטיין -- והחזיקום בלי ארוחת-צהריים, עד שראשיהם המטומטמים והנרפים יתפסו לפחות -- לאן נעלמים בשניה אחת ארבעה מילך יוני טונות מחומר השמש!

אבל דווקא אותו מחזיקים ללא ארוחת"צהריים. כל הרמ"ח שלו מתוחים. היה מעודד את עצמו בתקווה המרצה נתפהק ולא הספיק לכסות על פיו בעוד מועד. לפתע נתקדר, על פניו הופיעו איזה קמטוטים מאונכים, הלסת התחתונה הרעידה בעווית כמוסה. בצליל חדש לחלוטין, קול המגלה עייפות גדולה, הוא עדיין ניסה לדבר במעומד: .

-- האופוזיציונרים והתבוסתנים מסוגו של בוכארין הוציאו דיבתנו רעה, כי קיימים אצלנו ניגודים מעד מריים, אולם... אַ

העייפות הכריעתו, הוא נצטמרר, צנח על כיסאו וסיים את המשפט בקול נובל, חרישי: -- אולם הוועד המרכזי שלנו השיב מלחמה שערה במכה מוחצת. .

כל חלקה האמצעי של ההרצאה התנהל באורח זה. נדמה היה שאיזה נגע פנימי התיש כוחו לפתע, או שאיבד כל תקווה כי השעה ומחצית השעה שהוקצו ייגמרו אי"פעם. דיבר כאוב וקולו הומך עד לחש. כאילו הכול מכוון נגדו ונגד קהל השומעים. היה כמי שמבקיע לו דרך בסבך-*של-יער ואינו רואה מוצא.

-- רק החומר הוא אבסולוטי, וכל חוקי המדע -- יחסיים... רק המאטריה היא מוחלטת וכל סוג של חומר -- יחפי. . . אין שום דבר אבסולוטי. לבד מז החומר, והתנועה היא האטריבוט הנצחי שלו... התנועה אבסולוטית, ואילו התנוחה -- יחסית... אין אמיתות מוחלטות, כל אמת יחסית היא... מושג היופי יחסי הוא.. . מושג הטוב והרע גם הוא יחסי. אם הקשיב סטפאנוב להרצאה ואם לאו -- כל מראהו, מתוח ודרוך בכיסאו, הביע הכרת חשיבותו של המיבצע הפוליטי המתחולל וחגיגיות עצורה על שמאורע תרבותי כה חשוב מתקיים בין כותלי מאוורינו. י

!מאונס האזינו להרצאה יאקונוב ורויטמן, מאחר שיושבים היו כה קרוב. עוד נערה מן השורה הרביה עית, בשמלה ספוגית, דרוכה היתה לפנים וסומק קל על פניה. התעורר בה הרצון השחצני להציג למרצה שאלה כלשהי, אך לא יכלה להמציא -- איזו. בקפידה הביט על המרצה גם קליקאצ'ב, שראשו הצר והמוארך נזדקר מתוך הדחוסת לבושת המדים של היושבים. אך גם הוא לא הקשיב: בעצמו ניהל לימוך דים פוליטיים ויכול היה לקרוא אפילו הרצאה טובה יותר והיטב ידע איזה מקורות-הדרכה ניתנו לו למרצה בשביל ההופעה של היום. מתוך שיעמום גרידא היה קליקאצ'ב לומד וחוקר את המרצה -- תחילה אומד כמה זה יכול לקבל לחודש, אחר-כך ניסה לקבוע את גילו ואת אורח-חייו. אפשר שהיה בן ארבעים בקירוב, אולם פניו האפורים המבותרים קמטים, האף המלא והמאדים קירבוהו לגיל חמישים, או שמא כפי שאומרים, הוא נוטל הרבה מן החיים והם מתנקמים בו. השאר לא הקשיבו, בכנות. טוניה והלייטנאנט הגבוה כבר היו מכתבבים את הדף הרביעי מן הדפדפת. לייטנאנט אחר ותמרה שיחקו מישחק משעשע: הוא תופס תחילה אצבע אחת של ידה, אחר כך עוד אחת -- עד שאחז את הכף כולה; אז היא מכה קלות בכפה השניה על ידו ומחלצת את היד הלכודה. וחוזר חלילה. המישחק העסיק את שניהם מאוד ורק על פניהם, הגלויים לעיניו של סטפאנוב, השתדלו בערמומיות לשמור על ארשת רצינית. מפקד הקבוצה ה*4 צייר בשביל מפקד הקבוצה ה"1 (אף זאת על הברכיים, להסתיר מעיני סטפאנוב) איזה מיבנה שיש בדעתו להוסיף לתוכנית שלו, שכבר הופעלה. אך אל כולם, אף כי למקוטעין, עדיין הגיע קולו של המרצה, -- ואילו קלארה מאקאריגינה, בשמלת7 תכלת חדגונית, נשענה במרפקיה על משענת הכיסא שלפניה וכבשה את ראשה בין זרועותיה המשוכלות, יושבת היתה חרשתדואילמת לכל שהתרחש בחדר זה, מרחפת באותו ערפל שחורדורדרד שנוצר תוך כיווץ גבות"עיניים נזעמות. תערובת השמחה, המבוכה והגעגועים לא הירפתה ממנה מאז נשיקתו של רוסקה אתמול. הכל נסתבך ואין להתיר. למה היה בחייה אָריק ? וכלום אפשר היה לזנוח אותו ? וכיצד אפשר לא ל חכות עכשיו לרוסקה? ואיך אפשר לחכות לו? וכיצד ניתן להישאר עמו בקבוצה אחת, לפגוש את מבטו ושוב ושוב רק לדבר? לעבור לקבוצה אחרת ? והאם לא המהנדס-פולקובניק הוא שהחליט להעביר את רוסטיסלאב עצמו? הן הוא קרא לו לפני שעתיים והלה עדיין לא חזר. לקלארה היה נוח יותר שלא חזר לפני השיעור הפוליטי, והיא מיהרה ברצון להרצאה -- כדי להרחיק

אחרי סוכנות"הביטוח בא תור הגאלריה וגם שם נותרו רק חובות וכמה תמונות שלא נמכרו, וכמו בגלגולה הקודם -- גם כמה פרשיות-אהבים, כמעט תמיד עם גברים נשואים, וללא שום הצלחה מסחרית. בשעת ייאוש היתה נזכרת בכרזת הבחירות המפורסמת שכנגד ניכסון, תחת לתמונתו: "האם היית קונה מאיש זה מכונית משומשת ?" -- מה יש בי שכולם מוכנים להשתמש בי אך

איש אינו מוכן לקנות ממני דבר? ואז נתקבלה לעבוד פרק-זמן במחלקת-האירועים של המוזיאון-העירוני, וזו היתה התקופה היפה בחייה, משום שיכלה להשתמש בשליטתה הטובה בכמה שפות, ובכל מה שזכרה עדיין מתקופת לימודיה באוניברסיטה. אימה היתה גאה בה. איה קיבלה הזמנות לרוב האירועים האמנותיים החשובים בעיר. אבל סיפורההצלחה . זה נקטע באיבו עקב מדיניות של קיצוצים בתקציב, אשר נראתה לה רק תירוץ מצד אלה שנתקנאו בהצלחתה. ומכל אותה תקופה נותר בידה רק תצלום גדול של ראש-העיר הנושק אותה בפתיחת איזו תערוכהי ‏ ,

אימה תמכה בה כל אותו זמן, ובעיקר בתקופות שבהן לא עבדה. עד שטילפן אליה יום אחד ראובן ברנע, וסיפר לה כי ב"צוותא" מחפשים עוד מזכירה. וכך עבדה שם תקופה ארוכה ביותר, כשנה וחצי, ונעשתה דמות מוכרת מאוד והתאהבה ברקדן אחד שהיה עדין כלפיה במיוחד ומפקיר עצמו לליטופיה ומניח לה להעריץ בנשיקותיה כל חלק בגופו, עד שנמלך בדעתו יום אחד וסילק אותה, לא לפני שהירשה לה לנשקו ערום כשהיא כורעת מולו כנגד הראי, שערה אסוף למעלה, כבחור, והיא לבושה רק כתונת-בד קצרה המכסה את חלקיה הנשיים.

בקיצור, רבים עברו עליה עד שהכירה יום אחד את רמי, שירד באחת משעותהיום למשרד של "צוותא" כדי להכין כרטיסים למופע של מוסיקת-פופ אן איזו תוכנית*בידור אחרת. קבקבי-העץ שלו הידהדו לאורך כל המסדרון, מאולם" התצוגה של המיטבחים ועד דלת-הזכוכית של התיאטרון. הם שוחחו. איה מצאה חז בעיניו. אחרי ימים אחדים התקשר. הוזמן לכוס"טה. ניסה להתעסק ונידחה משום"מה אך המשיך לבוא מדי-פעם. איה החליטה שאינו לפי ערכה. סטודנט לא-צעיר למשפטים שטרם סיים לימודיו, יושבדראש תא-הסטודנטים של גח"ל, נמוך, לא"חכם ולא קשוב לשום דבר שקשור באמנות ובתרבות מתקדמת. נראה לה קארייריסט ותו-לא. והעבירה אותו למירה. אם לא ועיל -- לא זיק. --₪

ואז, פתאום, נסתיימה גם העבודה ב"צוותא". תמיד פתאום, באיזו אמתלה של קיצוצים וקימוצים, ואחר-כך היתה שומעת שקיבלו מישהי אחרת לעבוד במקומה. היא נתקשתה להכיר בעובדה שדווקא בגלל אותה ‏ קלילות מתחנחנת-קמעה שבה היתה יוצרת בנקל קשרים עם זרים -- היתה מעוררת על עצמה איזו דחייה מצד האנשים שעימם עבדה יום-יום. גברים היו חומדים אותה כאילו הליכותיה החופשיות מזמינות כל דכפין לגעת בה ולמשמשה, והנשים קינאו בה ולא יכלו לעבוד במחיצתה. ו וו :

ושוב פגשה בראובן ברנע, לאחר שטילפנה אליו, והפעם ניסתה ברצינות, אבל זה לא הלך. . | |

באותה תקופה החלו רמי ומירה מתכננים את נישואיהם, ומשעה שרמי היה ישייך" למירה, התייחסה אליו איה בפחות ביטול, ואולי אף ביותר משמץ של רגש"החמצה. אם הוא טוב בשביל מירה ! -- אך כאשר עזב את מירה, כשהוא חייב לה כסף, ומאוחר יותר, כפי שנתברר, כשהיא גם הרה לו -- לא חסכה ממנו איה, שלא בנוכחותו כמובן -- כל גינוי וגידוף אפשרי. היא טיפלה אז במירה כאחות מסורה ועזרה לה ככל יכולתה להיפטר מזרעו של רמי שנבט ומתפתח ברחמה.

ואז -- ואז היא הצליחה להשיג את כתובתו החדשה של רמי ולא גילתה את הדבר. למירה. והיא עשתה זאת אולי גם מפני שהרגישה בחוש שמירה לעולם לא תסלח לה על שעזרה לה במצוקתה הנוראה, ובהסתר מאימה, להיפטר מן היצור הזעיר שהלך ונתהווה ברחמה. וערב אחד הופיעה בדירתו של רמי, בלי להודיע. הוא החוויר תחילה. נבהל. אחר כך, מבלי שנשאל, מבלי שידע דבר מכל מה שקרה, הכריז שהוא מתחרט. שמוטב לו לחזור אל מירה. שהוא אדם אבוד. שהמורים מתנכלים לו בבחינות. ששולטת בחוג"למשפטים איזו מאפיה שמאלנית שמתנכלת לו משום שהוא ידוע כאחד הפעילים בתא-הסטודנטים של גח"ל. שהוא בז לאביו. שהוא שונא את אימו. שבארץ אחרת היו ניתנות לבחור כמוהו אפשרויות הוגנות ויכול היה להיעשות אפילו, בבוא היום -- שרדהמשפטים. איה שמעה ושמעה, מוקסמת לנוכח החורבן שהוא ממיט על עצמו ושהתאים למרירות שלה על פיטוריה, אך אינה מצליחה לקשר חשיפה עצמית זו עם סיפוריה המלוהטים, המבויישים-קמעה, של מירה הצנועה -- על רצינותן וביטחונודהעצמי ועל נפלאותיו במיטה. ואז קם רמי, בדירה הסמרטוטית והמלוכלכת, בקבקבי-העץ הישנים שלו, ובאיזו חולצת-טריקו קרועה-למחצה ולא-טרייה, ואמר שאו.קי. או.קי. הוא ניגש בזה הרגע לטלפן למירה, -- האם התכוון לכך ברצינות או רק כדי למתוח את איה (כפי שהודה לאחר זמן) -- אך איה, ביודעה באיזה מצב נמצאת עתה מירה בדירתה, עם אימה שכבר יודעת-ולא"יודעת ומסתובבת סביבה בהלךדרוח קרבי, -- איה שיאָעה כי כבר מאוחר וגם מסוכן לאפשרות של שיחתיחרטה מצד רמי עם מירה -- קמה עתה ומעין פירפור שידוני -- קוקוריקו, מזדמזם ועולה מקירבה כמו מתהום ארץ רבה, וניצבה מולו, בדרך אל הטלפון שבפרוזדור, גבוהה ממנו מעט, ובקוררוח של טירוף פתחה את חולצתה לעומתו וחשפה את שדיה הגבוהים, הנלחצים לחזיית-קורים דקיקה ושקופה, והחליקה על שפעת שערה השחור,

ופניה, פני המאדונה החיוורות, נעו לעומתו ושפתיה דובבו -- "למה לך ללכת אל הטמבלית הזאת? -- בוא תישאר איתי ואני אלמד אותך מה זה טוב..." | , , ומה שאירע ביניהם אותו ערב, בדירה המסריחה, על מיטת"זקנים נודפת ריח של יושן, ובין קירות עבים ושחורים"כמעט מאי"סיוד -- חתם את גורלם ועתידם. מצפוניהם ניבעו זה לזה, פניו של רמי נבלעו בשדיה המלאים כשתי פקולטאות ויותר, ולאיה היתה הרגשה חלומית שהיא לוקחת גבר נשוי"כמעט מזרועות אשתו או אהובתו, ממש כפי שקרה לה כאשר הכירה או אורי בן עמי. "קו"קו-ריקו!" ‏ 0

איה שר רמי

רק מתוך הרומאן "השקט הנפשי"

הוד בו עזר

מו על פי חוק של כלים שלובים החלו צרות פוקדות את רמי ואיה מיד לאחר חתונתם של חיימסון ומירה. רמי השקט והנושא"בעול נתייגע. אידנחת של גיל התשוקות המאוחרות תקף אותו. הוא קץ בדיבורים המלאים של איה על מחלותיה המדומות ועל כך שאינה וכנה להיות כל ימיה שפחה לבית ולילדים. הוא אהב מאוד את אורית'לה ובלי אך הרעש שהיו מקימים שעה שהיה חוזר עייף מעבודתו -- היה מוציא ותו לא פעם מדעתו. ואיה זאת יושבת עימם בתוך הבית הפרוע וההפוך תבוננת בתוכניות-הילדים בטלוויזיה. מדי פעם היו פורצות מריבות וקטטות יה צריך להרביץ לילדים, למרות שסלד מכך והאמין כי לעולם לא ינקוט דרך זו כדי לקנות לעצמו סמכות ושלטון על ילדיו. זמן רב סירב להכותם וקא משום שאיה תבעה ממנו לעשות זאת שעה שנתכעסה על אחד הילדים. וא נזכר אז באימו שעומדת ]ובוכה ומחזיקה יד על מותנה בגלל כליותיה כואבות, והיא צורחת ומפגיעה באביו להענישו ולהכותו, ואביו חלש-האופי ופט אליו סמוק מכעס וסוטר לו על פניו, "עכשיו תדע מה זה להרגיז את מא!" -- וכשנמצא עתה במצב דומה עם איה, היתה לו הרגשה שאביו נוחתודעדן היה מעדיף לסטור אז לאימו שתחיה-עד-מאההועשרים. וכך לאך רביץ-על-פי-פקודה עד שהחל מאבד מסבלנותו ומרביץ מיוזמתו שלו, ולעיתים יה נזעקת אליו כמשוגעת וחוטפת מידו את אורית'לה ויובלי הבוכים. ואחר כך ופסת במותניה כאילו כאב חד חתכה, ורצה לבית-"השימוש ומקיאה.

ה קרה לך, את בהריגן ?" ני חולה, רמי, אני חולה. הגיע זמן שתבין זאת."

אם את חולה, אז לכי לרופא." רופאים לא יעזרו לל.". זה הכול פסיכוסומאטי." תפסיק להיות לי דוקטור שוואנץ,"

טוב-טוב./ , טובדטוב אני אמות לכם יום אחד ואז תראו." צגה. י ' ך פעם אחר פעם. ממש גיהינום. . .

שכורתו לא הספיקה. הם היו חיים במשיכתיתר מן החשבון בבאנק. המכונית תרפטה. למכור אותה לא היה כדאי משום שדמי אחזקת-הרכב היוו סעיף כנד במשכורת. ולהחליפה בטובה וחדשה ממנה לא היה כסף. ובמצבה הנוכחי בר לא היתה שווה הרבה. גם הדירה ברמת*אביב, שהיתה דירתם של איה ואורי ן עמי לשעבר, נעשתה צרה. חדרהשינה, סאלון, פינת-אוכל, ומחצית-חדר היתה מעין חדרון עם מרפסת סגורה, לשני הילדים. והכול מתרפט והולך חוסר"סדר ובאין-תקווה. רמי ישן עם איה באותה מיטה זוגית של כלולותיה ראשונים, שעליה ידעוה אחריכך גברים הרבה בתקופת רווקותה המחודשת, ד שעשתה את השטות השנייה של חייה, לדבריה, ונישאה לו. יש מחבריו ומכריו לא קיים את משפחתו ממשכורת אחת, אבל איה לא צליחה להתמיד בשום עבודה. את חלומות . התיאטרון והאוניברסיטה שלה חה מזה שנים, מאז נסתיימה פרשת אהבהביה עם אחד המורים בכך שידידו וצעיר גירש אותה יום אחד ערומה מדירתו, סגר עליה את הדלת, והשליך עברה את הבגדים מן הקומה השלישית, והתחתונים והחזייה דווקא בסוף, מו בתיאטרון. פרשה מבישה זאת רדפה אחריה תקופה ארוכה, כי היו לה עדים. בעיקר חרה לה שהמורה שלה לא קם להגנתה אלא נשאר ספון בדירתו. אותו ירוש היה שלב מכריע בחייה, והחלה לוקחת גלולות"נגד-הריון. אחרי הכבדות זאנוכית של אורי, שהתעקש להשתמש באמצעי"מניעה וקילקל לה תמיד את ענוגה, ואחרי המילמולים והליטופים העדינים של המורה בחוג-לתיאטרון, היה מרוצה ביותר כל אימת שרכבה במלוא שובבות-נעוריה על אחוריו זנשיים, כבועלת אותו. אחרי כל אלה מצאה פורקן בפרשיות עזות וקצרות, נראו לה תמיד אהבות סוערות. גבר פה גבר שם. בעל של אחת מחברותיה שובות, מחיפה, שהיח מגיע לעיתים לצורך עבודתו לתל-אביב, ומזמין עצמו ליה לכוס"קפה ושיחת-ידידות ובילוי נעים. וכל מיני היכרויות שלבסוף

חלה בהן. לפי חוץ היא היתה אז, בתקופת רווקותה השנייה, בחורה משוחררת בעלת גוף וושך ומענה-לשון, צחקנית וקלתידעת, שרוב חברותיה נשואות כרווקות ינאו בה. אך לאמיתו של דבר, בהיוותרה עם עצמה, היתה נופלת לא פעם תקופות של דיכאון, ובייחוד היה קורה לה הדבר ביום*שלמחרת. וכל כמה והשתדלה להתעלם מכך ולטעון באוזגי חברותיה כי יש להתייחס למין כאל ורך טבעי, ואסור לקלקל את ההנאה במחשבות על העתיד, ואף שלכאורה ייתה על פי דיעותיה אלה, הינה בינה-לבינה היתה לעיתים בזה לעצמה מתמלאת רגש-אשם כלפי אימה, אשר לאחר שנתאלמנה לא נותר לה, לדבריה, לא לצפות לנכדים שתלד איה, ~ יה ניסתה כוחה בסוכנות*ביטוח, אך גברים הסתכלו לחזייתה ולא לידיעונים יהחזיקה בידיה. הם הציעו לה ארוחות*צהריים חשאיות וסופי"שבוע במלונות חוקים אך לא הפקידו בידיה את ביטוח-חייהם. ואילו נשים התייחסו אליה חשד והיו נוטות לה חסד רק בדבר אחד, בהצעות להשיאה בהקדם כדי שתחדל שוטט סביב כמשחרת-לטרף.

משוררי רומניה .*

תרגם : מנפרד וינקלר

שטפאן אוג. דוינאש

נקיטה סטנסקו

מאריון סורסקו

קיע רק

רְקִיע נִמְלְט מַעְלֶה קְצָה של עְנְן בְּלְבֶד רוחף וּבָא עד הָלם נוּגַע בַּתְּקְרֶה.

הַקֶשַר שלָנוּ מִתְרְחֶש יותר בְּאוִיר, מִחָווּת שְהַחָלוּ, ִחשָבוּת שְנְאָמְרו חְצְיֶן בְּפָהי ַצֶ בּמַעַטִים. אָנִי סוכך בְּיָדִי צל עִינך, מי בֶּה, כָּמוּ אכָּרִית הבּוּדְקֶת . : מסף בִּיתָהּ אם טִפת-הַזֶרַע הֶטֶלֶה אָמְנֶם בּבִיצה, וְנְתְן לָשִימָהּ מִתַּחַת לַדוּגְרֶת.

כָּךְ אני מבִּיט בְּטַפַת אַשונְך נְמְצַא שם נח מִתַּחַת לְדוגְרֶת, ַים צומחות לי, ואָנִי עֶף בּחְלֶל,. אֶל רקיע שְעְלֶה מְעַבָר לְעצַמו. :

אנה בלאנדיאנה

או, כפר

יותר רִיחַ מִמרְאֶה או צַלִיל, ריח של עְשָןעַרְבִים, עָת עָדְרִייצאן חוזרים -- רְחוּמִים מרב חָלֶב פּוּרֶח בַּשָדוּת ; ריח של חְלֶב מַעַלָה קְצף, - חָלוּב אָרוּטית מַעָטִין, כָּאֶלוּ בּבֶשָרוּ הַכָּהל מזְדוְגִים ֶפֶשו הַירְקֶה של עשֶב פַּרְאִי עִם אֶ רֶ וְנרְגש של עְשן: רִיחַ של קש רְטוּב, שָל גִרְגְרִים בּעַרמות, . של פִּירְמִידוּת-חְטִים עוּלות אֶל על, עַת אויר-ערֶב נְסְפְג אֶל תוך עצמו וְהְעַנָנִים מִתְפַּזֶרִים כָּמוּ ספוְרִייעִם דקים, של שער מְחְזֶק בְּשֶמֶש -- רַיח של עְצְמִי, שֶל עור חוּלם עַשְבִּייבָּר, שֶל שָנֶה ושל מִלֶה -- או כָּפַר, בָּנוִי אֶל תוך אָוִיר מְהַשְסְפָּה נִצְחִית, אֶהוּב בְּכָל הַנֶשִימָה, טֶלְטַל בְּרוּח מצד אֶל צַד.

קירור חשמלי מ ילשה בע"מ -

רח! וולפסון 46 תלדאביב טל. 824322, 829437

חדרי קירור טרומיים תעשייתיים-מסחריים

צֶ להקפאה עמוקה % לפרחים ולמזון : א ארונות קירור א ייצוף והתקנת מערכות קירור צֶ מים לכל ענפי התעשייה ‏ א

החזרה

השטח -- אף כִיצד יִתְגְלָה אותו מִקוּם לאימקוּם על שירוּתְיו מזְהִיב מעט אֶל תוך זֶמַן רוטט | כְּמּ הַלְלוּיָה סַגְפָנִית בִּין עַנָנִים?

השטח, שָבוּ אָנוּ שוּקָעִים אַחוּזִי-עֶרְגֶה, לא הָיה קים, אך אָנוּ הולדֶנוהוּ יִחֶדֶיו, וְהפל הַנָו קדוש בו וּמְעֶדֶן, הְרְֶה . של פַרְפָּרִים הַמְאַחֶרִים לְבוּא.

סְמְטוּתִינוּ -- שום מְקוּם, אנִי מִשוּטַט תְּמִיד אֶל קַרְבֶּי; כָּמו בְּלְבַת הגְזעצ נושָם הַכָּנִים: הָזיוּת נוצצות מוּחֶשיות יותר מאִתָנוּ.

שניות נוטפות וְהַן גְלָמיוּת כָּמו גרְעִינִים שֶל דת. חוכ אינו . אֶלָא אותו גְבוּל השְרְפָה, אוּת שְבוּ אָנוּ מִתְחִילִים לְהְיוּת.

התְחוּשי כִּי זֶה רחוף פַּגִישתְנוּ הֶראשוּנָה? השאָר הָנוּ חַזֶרֶה וְתוּ לא: סף הפל שֶל פַּעִימוּתִינוּ הקלות, אִפָּר הַמְמלָא פְּלָא ח מַדְנִי אֶתָד.

מאריה באניש

על איקונין ור זכוכיה

זֶה קְָרֶה בְּגִיל הַפְּלְאִים. : הַשָמִים הֶ -- דְמָעתזֶֶב גְדולֶה. מפל שיח וֶשִיח פֶרץ סוּס דוּהֶר, : פֶּרֶש חסר-רחמים, הוּרֶג דְרְקוּנִים בְּתַרְבּוּ, שָלְפְתִיר מתוּקות בּמִבָּטוּ מחמיר. .

כְּמ גְיוּרְגִי הקדוש על אִיקוּנִין של זְכוּכִית טרנְסִילְבְנִי, בַּא רְכוּב הגעגוּע בַּצְבְעִים חָמִים וְעַזִים, מָלא-זעם וְאבדון מִתַּחַת לְַפְרְחִים וּקְשתוּת ִמִתַּחַת לְכַפַת הְָעְלִים.

זֶה קְרֶה בְּיל. הַפְלְאִים.

ָעַת מִתְחִילֶה הַצִפְיָה הָארְכֶה שֶלִי, חַסְרֶת הסַבְלְנוּת.

מראה האבן

אָנִי מַרָאֶה לֶךָ אֶת הַדְבֶר הַוִפָה בְּיּתָר שְבִּ כְּלוּמר אֶת הַשיר, אֶת השיר דןקא אנִי מַרְאֶה לְךָ ושוּאֶל: |

הַסְבוּר אַתָּה שהוּא דומָה לְאָבֶן, הסְבוּר אִתֶּהו

ואַתָה,. עצי, מַרְאֶה לי אֶת הַדְבֶר הפֶ , הַיִפֶה בְּיּתַר שְבֶּך,

אֶת הְרִית שלֶ אַתָּה מַרְאֶה לה ה 0 ושואֶל -- נודף-הנְחוּחִים: הַסְבוּר אִתָּה שְהוּא דוּמָה לְאָבֶן, הַסְבוּר אַתָּה ?

הוא מַרְאֶה לי אֶת הַדְבֶר הַיִפָה. שבו, ייו הֶעַלוּבִים הוא מַרְאֶה לִי, | חַייר הַשְקיפִים הוא מַרְאֶה לי וֶשוּאֶל:

הַסְבוּר אִתָּה שְהוּא דוּמָה לְאָבַן הַסְבוּר אַתָּה שהוּא דוּמָה לָאָבָן?

הוותיקה בין חמשת המשוררים והמשוררות של השירה הרומנית העכשווית, שאת שיריהם תרגמתי, היא המשוררת מאריה באנוש, אשר ביקרה לפני שנה את הארץ, בתור אורחת אגודת הסופרים בישראל. מאריה באנוש הינה החוליה, המקשרת בין דור המשוררים החדש ברומניה לבין הדור, שהשפיע וקבע במידה רבה את דמותה של השירה הרומנית החדישה, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כגון ארגזי, בלאגה, באקוביה, בראטו, כדי לציין רק אחדים מן החשובים ביותר. יהודיה ממוצאה, התחילה את דרכה השירית בסוף שנות השלושים, וכבר ספרה הראשון "ארץל הנערות", אשר הופיע ב-1939, זכה להד רחב ביותר. מאז פירסמה ספרי שירה רבים, מחזות, דברי פרוזה ותרגומים משירת העולם. מאריה באנוש, אשר התחילה את דרכה בליריקה צרופה, כתבה תקופה מסוימת גם ליריקה. מגוייסת, כדי לעבור לאחר מכן לליריקה הגותית-רגשית בעלת דמיון רב. י

שטפאן אוג. דוינאש סבל רבות בתקופה הסטאליניסטית, ורק בשנת 1964 יצא ספרו הראשון לאור, והוא אז כבר בן 42. אך לאחר מכן הוציא זה אחר זה תריסר ספרי שירה, כעשרה ספרים בתחום התרגום ושני ספרי ביקורת ומסות ספרותיים. היום הוא נמנה על המשוררים הבולטים ביותר. מכהן גם כעורכו של כתב העת "המאה העשרים", שהוא לכל הדעות כתב העת החשוב והפתוחת ביותר לחידושים בספרות ובאמנות. דוינאש, איש בעל השכלה שירית רחבה, כותב שירה מלאת להט, עשירה במטפוריקה ואינו נרתע גם מפאתוס. בשירת הבגרות שלו הוא מרבה להרהר על מהות החיים ועל תעלומת היקום, על תפקידה ומקומה של השירה בחיינו ובחיי המשורר. :

אנה בלאנדיאנה, ניקיטה סטאנסקו ומארין סורסקו משתייכים לדור הצעיר, שעלה אל הכותרות בשנות השישים. ניקיטה סטאנסקו ומארין סורסקו הם היום המשוררים הרומניים המפורסמים ביותר בעולם הרחב, הודות להעתתם בשבירת צורות ותכנים והתקרבותם אל האווירה, האופפת את שירת העולם במערב. אנה בלאנדיאנה לעומת זאת נשארה קשורה יותר להווי ולנופים של ארץ מולדתה ועל כן קרובה גם יותר לליריקה רגשית, ומאד נאמנה לעצמה. וּ

השתדלתי לתת במבחר זה, עד כמה שניתן בי מסגרת מצומצמת זו, מגוון של דברים המתרח* שים היום בשירה הרומנית \₪

מ.ו.

ביותר. אבל מה? גם אלישע כנתון באש. ראשו מתפקע, ואין הוא רואה את "השנים השחורות" הד יושב ממול מעבר לשולחן. אך זקנו הארום אינו כבה אפילו בחושך. בכל זאת הוא תופש את דבריו הנכאבים של הלז, אוסף אותם אל תוך זכרונו, כמו רצה לשמרם לאחר מכן. פתאום שוכח אלישע את עצמו והיכן הוא נמצא והוא מקשיב בנשימה עצורה למורהו המבושם, -- לאחר שביעבע את הי"ש האחרון מן הבקבוק אל תוך גרונו, -- והוא מתחיל לספר על אודות גביר שהביא את בנו-יחירו אל ר' לייב בןדשרה הגרול וביקש מן הצדיק לרפא את ילדו שרגלו השמאלית היתה קצרה מן הימנית, מאז לידתו. אחת היא לו, לגביר, אם איש-האלוהים יאריך את הרגל השמאלית או ליהפך, יקצר את הימנית. ר' לייב בןדשרה שאל את אבי הילד האם הציציות של "ארבע הכנפות" של הילד כשרות, האם בדקו את המזוזות בבית, האם לא מאחרים, חלילה, בהדלקת נרות השבת ? ולאחר שהגביר הבטיח לצדיק בדמעות שליש שביתו מתנהל בטהרה ובכשרות, שכל תרי"ג המצוות נשמרות בנאמנות, התחיל ר' לייב . בןדשרה להתפלל על הילד והכל ראו שהרגל השמאלית מתחילה לצמוח, מתארכת יותר ויותר ונתארכה מן הרגל הימנית ! ושוב התפלל הצדיק על הילד ורגלו הימנית החלה לצמוח ולהתך ארך ונתארכה מן הרגל השמאלית! \ -

-- במלה אחת, אלישע, הצדיק התפלל אחר כך שלושה ימים ושלושה לילות עד שרגליו של הילד חזרו למצבן הקודם. נגד גזר מן השמיים, לא יכול לעזור אפילו ר' לייב בן-שרה. אם נגזר עליך לצלוע, זה אבוד! כבר תצלע מן העריסה וער הבור...

בגלל דבריו של "השנים השחורות" החל אלישע לרעוד שוב. הוא חדל להבין בכלל מה ההוא אומר, מה הוא רוצה ממנו ומרוע הוא מחזיק אותו כאן בחושך, מדוע אינו מניח לו ללכת הביתה ? האדמה כבר רטובה כל כך שבחושך לא יוכל למשש ברגלו פיסת קרקע מוצקה ; גם ביום הוא בקושי מושך מן הבוץ את מגפיו הישנים של אבא. גם הגנים מוצפים שלוליות מים אשר יוצרות אדוות או נבחשות ברוה חות המסתערות; בקרוב יקפאו וכאשר ילך בערב מן החדר, יתנפצו חלונות הקרח של האדמה תחת צעדיו. הוא זז לאיטו אל הדלת, עובר ליד שמואלך יוסל המתנדנד על הספסל ומרים מדי פעם ידיו אל התקרה; כלל אינו מבחין שאלישע מסתלק. הוא מדבר מתוך שכרות, סתם אל החלל. מן הסתם, גם קודם הוא דיבר לא אליו. אותם הדברים יכול היה לומר לחתול, לו התיישב ממולו על השולחן. אולם כאשר הוא אוחז כבר בידית הדלת, הוא נשאר עומד

כנטוע במקומו: 8 -- גם אחותך לא יכלה לעקוף את גורלה. ביום חמישי היא תעמוד בכל זאת עם הבורסקאי תחת החופה. מן הגורל אין לאן להימלט אין! אין! אין! אין! גולדה רחל כזאת יפה ומוצלחת... אלא מה, גזר מן השמיים. אם רוצים אז הוא גם כן אשם באסונה. הוא לא היה אלא ידו של השטן. אך הוא

רוצח. ואם רוצח, אל לך להתיידד.. -- עם איזה רוצח עלי לא להתיידד? -- עם פיטשה.. .. -- מדוע פיטשה הוא רוצח?

-- מדוע, אתה שואל ? כי הוא זה שהרעיל את בעלה של אחותך, את ליפא... אצל המשוגע, הטחנה אינה יכולה לטחון כל מה שהוא למד. פיטשה יודע הרבה וגדוש עוד יותר. אבל תחנת הרוח בראשו אינה יכולה לטחון זאת. הוא גם סהרורי. בלילות ירח הוא מהלך על הגגות. פיטשה, שמו האמיתי הוא פסח, מוצאו מפינסק. פעם למדתי יחד עמו במשך שנתיים בישיבת נובוראדוק, אפילו היו לנו "ימים" *) ביחד אצל אותם בעלי בתים. שנינו שברנו מידות, התוו7 דינו, בנינו מגדלים פורחים באויר... והם התמוטטו עד מהרה. אחר-כך הוא התיידד עם "החסיד הקר" ששמך נקרא לזכרו. פיטשה נעשה כופר בכל. וכאשר אדם נותר עם כוחותיו בלבד, יכול השטן לבוא ולאסוף אותו בידיים ריקות. השטן יכול להכנס בחופשיות אל תוך לבו ולשלוט שם כמה וכיצד שהוא רוצה. הוא יכול להריץ אותו בלילה אל בחורה זקנה על החציר. -- פתאום הוא קופץ מן הספסל, רץ אליו ומרים את אלישע מן האדמה עד שאלישע חש את נשימתו הלוהטת -- ביי"ש על פניו וגם את מבט השנאה הלוהט.

הבעות בוושמה

פרק מתוך רישום אוטוביוגרפי

עלי שכטמן

-- לא, המורה אני כאן, בגמרא... אשה נקנית בכסף, בשווה"כסף ובביאה. מה זה ? המורה, ביאה ? -- ומכאן חוטף אלישע צרור כזה של אצבעות גרומות בפניו, שדם נוזל לו מן השיניים, כל ראשו מצטלצל ובעיניים אפלה. אך הוא חונק את בכיו, כי הוא חש שהמורה עומד רכון מעליו ומזקנו הלוהט נוטפות על פניו של אלישע דמעות חמות: שמואל-יוסף בוכה. וֹ : -- סלח לי, -- לוחש ר' שמואל על אוזנו. -- סלח לי אלישע, לא רציתי. גם אתה לא התכוונת. סלח לי, בפר לי.,. את הגורל אין אדם יכול לשנות. אם חתום-לך בעת לידתך... מה זה דחף אותי פתאום ללמד אתכם מסכת קידושין? כאשר נחתם לך בשמיים, בעת לידתך, לא יוכל לעזור אפילו צדלק הדור.. לכו ילדים. הביתה, הערב כבר לא נלמד. לא, אתה, אלישע השאר. ארחץ אותך. . ואשתו ברכה, שבקושי נושאת את גופה הגדול בתוך הבית, -- ימים שלמים היא מסדרת ומכבסת, לעתים רחוקות שומעים מלה מפיה, רק מפעם לפעם נשמע צחוקה השקט: עליז, מאושר, כאילו נזכרה פתאום במשהו מפתיע ובלתי רגיל שקרה לה בחייה ; ברכה מביטה מעל התנור על בעלה היוצק מים על ידי תלמידו הזב דם. ופתאום: -- שמואל-יוסל'ה -- היא מוציאה את ראשה הפרוע אל המטבח המעריב -- הנער אינו אשם. על ראש הגנב בוער הכובע. וגם אני אינני אשמה בכלום... לא אני זחלתי אליך בלילה על החציר. אלא אתה, אתה שמואל-יוסל, זחלת אלי וקידשת אותי כדת... -- ובציחקוקה השקט המרוצה"מאושר, היא מצטנפת מיד חזרה במעמקי גב-התנור. למשמע דבריה נרעד המלמד כל כך שהמים מן הנטלה נשפכים לא על ידיו של אלישע, אלא הצידה, על הריצפה ; אבל אלישע נשאר עדיין. עומד רכון מעל העבית ומקשיב בעיניים עצומות לבכי הכבוש"מיואש הבא מגב התנור, וכנגד בכיה נישא לולר השבור של המלמד. 0 י9. י -- ברכה, מוטב לי ללכת לצבודת פרך לכל החיים, אני מוכן ללכת לאחר מותי אל שאול-תחתיה, אל שבעה מדורי גהינום,. אל עולם4התוהו... ברכה, את קללתי הגדולה, גזר-דיני מן השמיים... אלישע, קח את המגבת ‏ ובוא מכאן. את הגורל, אלישע, אין האדם יכול לתקן. לא! אם נגזר עליך מן השמיים, לא יוכל לבטל ולשנות את הגזירה, אפילו צדיק הדור הגדול ביותר, אפילו צדיק נפלא כמו ר' לייב בןדשרה, גם הוא אינו יכול .להועיל כאן. בתוך גורל חשוך, אלישע אי אפשר להדליק נרות. בתוך גורל חשוך יכבו אפילו גרות בית-המקדש.,. למה, אלישע, ניתן הלילה, החושך? מה זה לילה ? האם הלילה הוא תהום יורה לי, אלישע,. מה וה שטן? ואמור לי, אלישע, מהו האדם כנגד השטן? . אלישע רועד ואינו יודע מה לענות. תחילה היה בטוח שהדמעות ובקשת הסליחה מצד "השנים השחורות" באו כיוון שנבהל על שהיכהו עד זוב דם, על כך אפילו אבא לא היה עובר בשתיקה. אולם אחר כך, לאחר מה ששמע במטבח, ועכשיו, בבית החשוך כמעט כליל, בשומעו את ביעבוע הבקבוק, ואת שמואל-יוסל מדבר ואינו יכול לעצור בעד עצמו, כאילו לא הוא עצמו, אלא מישהו אחר מדבר מתוכו, מבין אלישע שלמורהו קורא דבר מה איום מיש אותן שנים כבר ראה אלישע היטב כי הסתיו חודר אל כל החגים, מעין עצב פורץ דווקא ם ביום השמח ביותר של השנה, בשמחתתורה.. . אבא רקד עם ספר התורה הגדול; וילה היה סמוק מאוד, ואחר-כך, חילוור מאוד, ממש , כאילו הרגיש משהו פתאום מפחיד, או אפילו ה משהו. הוא רקד בהתלהבות כזאת, עד שהתרו לו המגפיים. הוא זרק את המגפיים ורקד יחף. זה כבר לא היה ריקוד, אלא מעין ניתור, כאילו ס יחף אל. תוך האש, רצה לקפוץ החוצה ואינו ל. ומן העינים זלגו לו דמעות. גם דמעותיו של א נפלו לו כגיצים צורבים על הלב. ופיטשה שוגע, עם כל הנערים, תחת הטלית, שר עם וקו הפראי: -- צאן קדושים, ריקדו! יהודים, דים, צאן מרעיתו של אדוני, ריקדו! אנו הלא דים על גבי עצמנו! אנו רוקדים על גבי תקינו האחרונות... ריקדו, צאן מרעית, ריקדו! ורה הרי איננו יכולים ללכת. איננו יודעים את רד חזרה. הדרך חזרה כבר מכוסה עשבים. :חתי -חה ! אלוהים עצמו סקל את הדרך ההיא באבנים. ונו"של-עולם . רוצה שנלך הלאה... לאן*. אלי , או אל הנצח ? חה-חה. ריקדו, צאן קדושים, יה! ריקדו יהודים, שישו צאן מרעית... חר-מכן חדר הסתיו הפולסי הארוך אל תוך ימי יץ הקצרים, מעוטי"השמש, אל הלילות הארוכים, רים"מכוכבים, אל השחרים הכספיים-מטוללים; בא עם הגיאורגינות האחרונות, הפורחות פריחת אחרונה, עם ריחותיהם החמים של האדמה והתגים. עם הגשמים האחרונים גדולי הטיפות, ופזות בצפיפות באלכסון, שהפילו את העלים הים הנאבקים עדיין, והשאירו את העצים ערומים, ורים ורטובים, נאנחים בזעם ברוחות של טרםג. ועדיין לא הגיע החורף האמיתי, קפוא-הטל, ורף של הקרה. הימים נעשים כהים ורעבים יותר. הרקיעים הנמוכים, הרובצים כמעט מעל החלו, מתנפה אור-עננים עשנוני. לעתים מכה שלג בדשמש בשמשות, ומיד הן מוצפות שוב מטר בהב, ויותר מאוחר נוקש בשמשות ברד לבןני. מנין הוא באיהברד הזה לכאן? שוב אתה הוזה? אלישע, אתה שוב צף מעל דמה ? אמור לי רק פעם אחת, מה אתה רואה שם ? ה שותק, הוזה. ושמואל"יוסל המכה בידו ממנו אה, בגב היד, באצבעות גרומות בפנים, כבר ב מעל אלישע. תראה לי מיד בגמרא היכן אנו דים שם! : :

הנה כאן המורה, אנו עומדים. אמר רב, אמר אשייי.

מזלך, אתה גדל ביש"גדא בר-מזל.

הגערים צוחקים. אך אלישע מרוצה: הם מסיטים נו את "השנים השחורות" *). מהיום יקראו לו ם, גם חברו הטוב. בנצל, בכינוי "ביש*גדא בר" ". מה זה ביש-גדא בר"מול ? אחד כזה שנופל ך הישרה ואינו שובר את שתי רגליו, רק אחת ? רד דומה מאוד לפנינים לבנות. על צווארו של הן ניתקו שם בשמיים והתפזרו כאן על פני מה? אמר רב הונא, אמר רב זוטרא, אמר ברדאהבה....קיימים שני אדאי ברדאהבה. ם שני בר-"אהבה אלה היו גם כן כמו אמשל של תאומים, דומים זה לזה? אמר רבה בר,.. אמר רבן גמליאל.,. אמר ריש-לקיש.., י זה היו קיימים יהודים אלה, עם השמות המשו"המוזרים, היכן ומתי הם חיו ומדוע זה נהגו ווכח ולריב זה עם זה? אמר אחד כך, מיד אמר ני להיפך. אומר בית הלל יום, אומר בית-שמאי ה, ורש"י אומר, ותוספות אומר:,. ומי היה פות זה? האם היה לו גם כן זקן אדום כמו מואל"יוסל, זקן אדום שבוער ואיננו אוכל ? האם וספות היה גם הוא מלמד בכפר וגם אותו הכריחו תחתן עם בחורה זקנה ומכוערת ? האם גם אשתו ילדה לו? וגם הוא לא יכול היה לתת לה גט ו שמואל"יוסל, כי אינה שפויה? כדי לגרש את שה המשוגעת, אומרים, צריך שמואל-יוסל לקבל ר ממאה רבנים; האם גם התוספות אהב ללגום יום כמות הגונה של "תיקון"?

אלישע, אני רואה שאתה שוב נמצא אי שם ננים.

הכינוי של הרבי, בפי נערי החדרי \ ההרודי-לה גם מיידיש: יהודה גוה"אפותר ידו

גפן בבטנת הכובעים המעובדים וכל החמישה ש בקולות שונים אך כולם כאחד:

איסרונו בשלשלאות של ברזל כחיות צמאות דם קרעונו רק את גופנו תוכלו להמית אך לא את רוחנו הקדוש.

-- מה אתה עומד כאן בבוץ, בקור, מה אתה מקע כל כך, וכי לא שמעת בעלי מלאכה שרים? ) מחפשים אותך כבר שעה ארוכה. לא די לך במל שלך אתה רוצה לקבל גם מאבא? -- אמא לוק אותו בידו -- הגשם שוב מתחיל לרדת. השנה זה ( סתיו גלותי.

-- מה זאת אומרת סתיו גלותי? סתתו ארוך. כמו גלותנה לא רואים כלל סופו. קשה לך להוציא את המגפיים מן הבוץ? יותר מהר. עוד מעט יחזרו מן התחנה. גולדה"ו עומדת להגיע ברכבת הערב. מחר לפנות ערב מו לים אותה לחופה... לבו של שמואל יוסל אי דל פל כך, רק-רלב.

- אמא, מה זה לב רעב? \ -- אוגני יבולה. בנק לתסביר לה ומדוע לד ל הכל, ומדוע אתה מקשיב לכל ורואה הכל? שובו של שמואל-יוסל הוא עגלה ללא גלגלים,

-- מה זאת אומרת ? , \ֶ -- זאת אומרת שבעגלה כזאת אתה יכול לש אך לא לא לנסוע. איזו תועלת יש בישיבה כז בעגלה בלי גלגלים? ואצל פיטשה הלב התיי לנמס מפומס. נר 76

== כיצד אמא, יכול לב. להתייבש ? -- איך אני יכולה לדעת זאת, ילדי? זאת יודע החי"לעולמים. הוא בקבד יודע זאת. אך בלב מיו אין טיפה של רחמנות, כפי שבאדמה חרבה כ בל: הצמחים ; `

-- אמא, כלפי מה את אומרת זאת ? היא אינה עונה. הולכת בבוץ ושותקת. רק הקיר האטום של בית חאנציה היא אומרת:

-- הנה כאן, באיזשהו מקום, מצאת לי את הח שיה האבודה. ואולי מוטב היה לולא מצאת או אל תשאל אותי יותר שום דבר אלישע, אל ת אותי. כבר אין יותר כוחות להיות עד אילם לאסו כה רבים. אנו חיים בתוך יער של צרות, של גזיר והעליון, בל יענישני על דברי, הושיב אותנו ב הזה, בתוך עגלה ללא גלגלים, וציווה לחכות משיח... אל תשאל אותי, ילדי, אל תשאל!... תמיד האדם מדבר. זוז הצידה. הישען על הג עגלה עוברת, אולי גולדהדרחל כבר מגיעה? ו אמהּ, אצטרך ללבוש את החולצה השבתית, לע פרצוף שמח ולהוביל אותה עם הבורסקאי ת ארבעת הכלונסאות ? האם לא צריך לקרוע את לשניים ? לא, זו לא גולדה-רחל, זה רחמיאל מ מישהו לבית-המרזה 9

רהר -

יצרני אופנה בע"מ

מציגה את הקולקציה לעונת המעבר באולם התצוגות רח' וולפסון 57, תל-אביב, החל מיום א", 14+1.79 ובמשך כל החודש, בין השעות 16.00--10+

העתון הטוב

בשביל הקורא שיודע לחשוב!

ולפתע כאן, בשוק הספוג גשם של סתו מאוחר, שאי שם מתחבט קרש מנותק ועשן הארובות מריח באפוה נים מבושלים, אצל עיזו הלבנה של יונטל עם הקרניים השבורות, הגועה ברעב אל תוך הלילה, פתאום כאן מתחיל אלישע להבין את שאמרה אמא לאבא: "מי יודע אותו, לגבי משוגע, אפשר להאמין לכל... החי -- לעולמים ישמור וינצור מפני אהבה כך זאת !" '

נערי התלמודדתורה רצים גם הם מן "החומה", מן הרבי שלהם כמו משריפה, תוך המולה בתוך הבוץ, הביתה. עוד מעט יבוא שמה ללילה שלם ר' מנחםזוסיה החזן, שניסה פעם להניא את סבו של אלישע מלעלות לארץ-ישראל, מעני שלאחר חורבן בית שני, עזב גם אלוהים את הארץ והלך עם עמו ישראל לגלות. כאן, בגלות בוכה השכינה בלילות על החורבן וקדושת הר הבית, ואף זו של הכותל המערבי, לא נשארה שם. רק כאשר יבוא גואל הצדק -- ילכו עמו יהודים לארץדישראל והשכינה הקדושה תחזור עמם לשם... .

ל"חומה" באים ללמוד עד חצות הלילה, יהודים רבים. בלילות כאלה הולך גם אבא שלו לשם לומר פרקי תהילים. אביו מזמר כל אות לחוד. אביו אומר שבפרק אחדי של תהילים כלול היחודי כולר,. . גם פיטשה בא לשם לדפדף בספרים. כבר מאוחר למדי. העגלונים נוסעים כבר לתחנה, עוד מעט תגיע רכבת הערב. על הכרכרות דולקים מלפנים שני פנסים, שמשתקפים במי הגשם. רחמיאל הזקן, המקבל שכר חודשי מן העיירה בעבור "פקיחת עין" על אוסטפ מגדל החזירים וארכיפ החבתן, שמתנפלים בימי יריד על יהודים -- ואז מרביץ רחמיאל שתי טבעות כחולות סביב עיניו של ארכיב ולאוסטפ הוא מועך את כל צלעותיו, ואחר כך חוזר על חדרו לישון עד שיצטרך לרתום את הסוסים ולנסוע לתחנה, -- עכשיו נוסע רחמיאל בכרכרה ריקה, מקלל את הסוסים ומתאנח,

רחוב בעלי המלאכה מואר יותר. בבתים דולקות מנורות"תלי גדולות: החייטים, הבורסקאים והסנדלרים מכינים סחורה ליריד השנתי. מביתו של איציק. החייט נישא קול תפירה מהירה ממכונות התפירה וזימרתה של בתו צירל:

ריבה היפה שוכבת בגינה הגשם עליה נוטף ועם כל נטף היא את צבעה מאבדת.

והבנות האחרות מחרות אחריה

לא את צבע פניה בלבד אלא כל הגוונים היפים. במקום חיים כאלה : מוטב כבר, מוטב כבר למות.

ואצל שאמע הכובען רואים אותו בחלון, עומד יחד עם ארבעת בניו סביב השולחן הארוך, ממלאים צמרה

-- למשך חמישים שנה עליך לשכוח מה שראית ושמעת כאן בביתי... אחוז בזקני ותן לי דיברתך. יותר חזק! תפוש את זקני יותר חזק, עוד יותר חזק, אני מצווה עליך ! אינני שומע את קולך, יותר חזק! עוד יותר חזק! עכשיו רוץ הביתה ותגיד שלימדתי אותך בבא מציעא: שניים אוחזין בטלית... למען שלוםיבית מותר לרמות מעט! -- אך הוא עדיין אינו משחרר אותי מתוך ידיו הרוטטות, עדיין הוא אוחז בי למעלה, פנים אל פנים. נשימתו נעשית חמה עוד יותר, עיניו לוהטות יותר, -- במשך חמיך שים שנה צריך זכרונך להיות נעול. אתה שומע? אל תרער כל כך, ודבר ! אני מאמין לך ! כעבור חמיד שים שנה, כאשר תתפוש את הפסוק "מי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ"... אז, כאשר תבין זאת, אז, מותר לך כבר לדבר. אז מותר לך לשפוט בני"אדם. אך גם זאת בתנאי, שאתה עצמך, נשמתך שלך תשאר טהורה! ועכשיו, רוץ! החוצה מביתי! יותר לא הדרור כאו כף רגלך... אתה זקוק כבר למלמד" גמרא אחר. אשוחח על כך עם אביך.

ולאחר שנחלץ בכוחותיו האחרונים מן האצבעות הגרמיות-החדות שחדרו לא רק אל צלעותיו אלא גם אל נשמתו, למשך שנים, -- אך את דברתו ישמור למעלה מחמישים שנה על שבעה מנעולים. אפילו לא יוכל להסביר. למה -- הוא רץ עם דבלול שיער מתוך הזקן הלוהט בידו, כבר עבר את הגבעה עם הכנסיה, ביתו של הכומר עם הגן השורק, כשמאחורי גדר האבן, בין המיבנים המלבינים מתרוצך צים בנביחות זעם שני הכלבים המתולתלים, כבר הגיע לשוק הריק שבלילה תועה בו עיזו הלבנה של יונטל הסנדלר ואוספת בשפתיה אניצי קש שנשרו מתוך עגלותיהם של האיכרים, גם אז עודנו שומע את קול-הוידוי הנרגש והנכאב של ר' שמואל-יוסל. אך כבר לא מגיעים אליו דיבורים ברורים, הם מתערבבים עם צלילי כלידזמר הבאים עם הרוחות מביתו של צדוק, שם מתכוננים כנראה לנגן בטקס ארוסי בנה של בעלת חנות הבדים עם בתו של הנגר.

בקושי הוא סוחב את מגפיו של אבא מתוך הבוץ. האור, הנופל מן החלונות על המים השמנוניים מרצד בעיניים בגון ירקרק, את הבתים עצמם, מתחת לגגות הקש או גגות. רעפי העץ, רואים בקושי מתוך האדמה. ונדמה לו שגם הם יתחילו עוד מעט להתוודות לפני אלישע בתוך החשכה מול השמיים נטולי הכוכבים, לצעוק משהו, כמו ר' שמואלדיוסל: מה זה לילה ? תהום ? גורל חשוך שאין להדליק בו אור, שאפילו נרות בית המקדש כבים בו, ומה זאת אומרת כופרדבכל? ומה זה פיטשה? והאם גם הבתים יתחילו מיד לצעוק מתוך החשכה בנשימה שיכורהלוהטת: מה אנחנו כנגד השטן? ועוד יתחילו מיד לצעוק: -- איתו, עם הרוצח אל תתיידד!

*) ימים קבועים שבהם היו בני הישיבה אוכלים את ארוחותיהם אצל תושבי העיירה האמידים.

ה נלוע ה לשיווק . פרי הדר

דרך בתח- הקוה תל-אביב

יהושע גרוסברד, חיפה התחתית -- 1952, שמן.

זה אהבה". ואחר כך הפסיק להתאמץ ולסגור את החור הזה. "שייכנסו אין דבר, לכל אחד מותר להרגיש מה שהוא מרגיש, כל זמן שזה לא מפריע". ואני חשבתי שהוא קצת, מה שקוראים קוקוּ, כפי שהילדים היו קוראים אחריו, אבל ידעתי שאם הוא אומר משהו צריך להקשיב בשקט ולחכות. את העניין: עם המים לא הבנתי בדיוק. אבא שלי היה צועק על בעל הבית שיתקן את התקרה ושלא יתן למים להיכנס פנימה. זה מביא מחלות, אמר אבא. ובבתים האלה שגרנו בהם, מעל לחנויות של השוק היו כל הזמן מים נוזלים מהתקרה והקירות היו רטובים בחורף, ואבא סבל מרומטיזם וקילל את הערבים שבנו את הבתים האלה ושבתור נקמה ביהודים השאירו על הגג חורים כאלה שאי אפשר אף פעם לסתום אותם. ואמא אמרה, שערבים לא גרו בבתים האלה ושאלה אינם בתים של האפוטרופוס ופה זה לא יפו אלא תל אביב. ואבא צעק עליה ואמר שהיא תמיד דוחפת את האף שלה. ומזל שאני לא התערבתי בשיחה הזאת, כי ראיתי את החגורה שלו נמתחת ואם הייתי אומר מלה היה בוודאי מוריד אותה ונותן לי כמה רצועות על התחת.

אבל הרומטיזם של אבא לא היה בכלל דבר מצחיק. ובמשך שבוע שלם לא עבד ואז שמעתי את אמא בוכה ואבא אמר שאולי סעדון ימצא מישהו אחר במקומו אם זה לא ייגמר לו תוך יום יומיים, כי אי אפשר להלחים את הסירים האלה עם ידיים נפוחות כמו שלו. ואמא אמרה שאולי צריך ללכת לאיזה דוקטור פריבאט. ואבא אמר שכל הרופאים סנדלרים ושצריך לתלות אותם על עץ.

אני שמעתי אז בעצתו של שימל שאמר לי שאם יש לאנשים צרות גדולות אז אפילו לכלב אסור לנבוח כיוון שהוא יחטוף את כל הבעיטות, ובמצב הזה כדאי לשתוק. בימים ההם הייתי יושב בחדר הקטן של שימל ומדבר איתו והוא היה בדרך כלל אוכל ושותק. לפעמים היה נאנח ואז ידעתי שאינו שומע את דברי. היה שוקע בהזיה עמוקה עיניו נעוצות בתקרה כאילו הוא חולם על משהו. במצב הזה יכול הייתי לקום וללכת והוא לא היה חש בכך. אבל לפעמים היה אומר לי "דבר דבר יינגל, טוב לי לשמוע אותך מדבר". היתה לו כוננית קטנה מעל המיטה שעליה היו ספרים ישנים כתובים בשפה שלא הבנתי והוא היה מכסה את הספרים האלה בעתונים ובניילונים שהגשם לא יפגע בהם. ולפעמים היה פותח את אחד הספרים וקורא בו ואף ואני הייתי מוציא ספר וקורא וכך היינו שנינו יושבים בשתיקה וקוראים. ואני הרהרתי במה שאמר לי פעם שימל. שהידידות הגדולה ביותר היא בין אנשים שיודעים לשתוק ביחד. לא הבנתי בדיוק למה התכוון אבל ידעתי שאם שימל אומר סימן שיש בזה משהו. הוא דיבר הרבה על ידידות ודיבר הרבה על אהבה ולא אהב לשמוע על מלחמות. באותו זמן כשהיו שומעים ברדיו על פעולות המסתננים, היה סוגר אותו ואומר שאינו יכול יותר לשמוע על מוות והרג ושאסור לאנשים להרוג אחד את השני. ואני חשבתי על הבית שלי ועל אבא שהרומטיזם שלו לא עבר ואת הרופאים לא תלו. ואמא הלכה יום אחד והוציאה מעל הארון את הקופסה החומה שבתוכה היתה מעטפה סגורה, בה היתה אמא חוסכת כסף בשביל הבנצ'יק שלה (זה אני) שאולי פעם יהיה אינג'ינר, אחרי שהוציאה את הכסף הלכה עם אבא אל איזה רופא חשוב ושניהם חזרו ממנו עם תרופות ובלי כסף ובאותו לילה שמעתי אותה בוכה. ואבא צעק שוב שצריכים להרוג את הסנדלרים האלה. ונדמה לי שגם הוא התפרץ לבסוף בבכי. כך נדמה לי, כיוון שהוא השמיע קול מוזר, כזה שאף פעם לא שמעתי ואני נבהלתי מאוד ורציתי לברוח מהבית ולספר על כך לשימל. אבל אמא לחשה משהו לאבא ואמרה "הילד," ואחר כך באה לראות אם אני ישן ואני השתדלתי בכל כוחי לנשוק עמוק ולהראות לה שאני ישן ואז ליטפה אמא את ראשי, וגם אני כמעט פרצתי בבכי. אחר כך לא ישנתי כל הלילה ושמעתי אותם מדֶברים ומדברים בלחש אבל לא הבנתי על מה. י . למחרת סיפרתי לשימל על כך שאבא שלי בכה, או כך נדמה לי. וזה היה נורא לשמוע את אבא בוכה. ואני לא מבין איך איש חזק וגדול בוכה. הרבה דיברתי. אפילו החגורה של אבא אינה מפחידה אותי יותר, אמרתי, אם הוא בוכה. ושאלתי מה דעתו עטל אבא שלי ועל כך שלקחו לי את הכסף שתמיד היה שמור בקופסה ללימודי האינג'ינר. שימל נאנח, ונאנח עוד פעם, ואחר כך תפס אותי בשתי ידיו והביט בי רגע ארוך. והפעם לא אכל. אלא רק הביט בל ואמר לי לבסוף שלבכות זה כמו להוציא את הלב החוצה, ואם מישהו מוציא את הלב סימן שהוא בסכנה וצריך לעזור לו. אחר כך הלך אל הכוננית והוציא מתוכה ספר וחיפש בין הדפים ולבסוף נתן לי שטר כסף ואמר לי שאתן. אותו

שימל

ירס יד

בא שלי לא רצה לדבר ולהסביר לי מה זה. הוא נבהל כששאלתי. א פשוט נבהל וכעס, וכשהוא כועס אני בורח. אבל הוא רדף אחרי עם העתון ביד, העתון שקרא קודם ליד השולחן ואמא צעקה עליו שלא ירביץ לילד כי, "הוא לא מבין מה הוא מדבר" ואבא צעק שלא אביא דברים כאלה הביתה. אבל שימל הסביר לי אחר כך שזה מין מקצוע. היא היתה זקנה וזה גיל שלא הולך ביחד עם המקצוע, ופרט לכך היא היתה גם אשה חולה ואת זה אני ידעתי בעצמי שזה לא טוב לאף אחד. חולה מאוד. שכבה ימים שלמים בחדר הקטן שהיה לה מאחורי החנות של שיקלר וכשהיתה צריכה ללכת לנוחיות ולהשתין היתה עוברת בחצר ונאנחת "בוג'מוי בוג'מוי" גם זאת איזו מלה ששימל הסביר לי עליה משהו אבל אני לא זוכר בדיוק מה. ואנחנו קראנו לה יבדוכה, וזה איזה שם שאחר כך מצאנו אותו בשירים שלמדנו בבית הספר. ; אבל בעצם לא על יבדוכה הזונה רציתי לספר אלא על שימל. שימל היה ידידי, ידיד אמיתי וגם שמן אמיתי. הוא אכל כל היום. שימל ללא חצי כיכר לחם ביד לא היה שימל. וכשהיה מדבר היתי צריך לשבת בצד, אסור היה לשבת מולו כיוון שאז היו פרורי לחם ניתזים מפיו ועפים עלי ואני הייתי צריך כל הזמן לנגב אותם מעל פני. לכן כמעט ואיני זוכר את צבע עיניו של שימל. הוא היה סבל בשוק. כל השנים שאני זוכר היה שימל סבל עד שמת יום אחד. אמא אמרה שמת מעודף אכילה ומשומן אבל לי נדמה שמת מצער. כיוון ששימל מת יום אחד אחרי שמתה יבדוכה. ־ . : "אהבה מיין קינד" (הוא דיבר אלי ביידיש) אמר לי שימל תמיד "זה לא גן עדן." לשימל היה כלבלב קטן שאנחנו קראנו לו ג'ורג' ושימל הסכים לשם הזה. ג'ורג' על שם נשיא ארצות הברית שלמדנו עליו באותה עת בכיתה. וביום שמת שימל לקחתי איתי הביתה את ג'ורג' שבכה ובכה. ולמחרת הביאה אותו אמא לצער בעלי חיים ששם אמרה ישנם יהודים טובים שמטפלים ודואגים לחיות המסכנות שנשארות בלי אף אחד. אבל כמה ימים לאחר מכן כשהלכתי לבקר את ג'ורג' והבאתי לו שקית מלאה עצמות שאספתי מהצלחות של אבא ואמא כבר לא היה שם. ואיזו אשה מבוגרת אמרה לי שג'ורג' בידיים טובות. רציתי להשאיר לה את העצמות שהבאתי אבל היא זרקה אותן לפח ואמרה לי שאין לה עכשיו זמן. ־ ־ : !ֶ , את הדירה הקטנה של שימל הפכו למחסן סחורות ושום דבר לא נשאר ממנו. רק בפח שליר הבית מצאתי ספר שירים בפולנית שאמא קראה בו אחר כך ולא האמינה. "הוא קרא את הדברים האלה?" שאלה, ואבא הביט בי בחשדנות וחשב שסחבתי את הספר הזה ממישהו. "תחזיר אותו, תחזיר אותו", אמר לי אבא ואני הבטתי בידיים שלו אם אינו הולך להוריד את חגורתו ולהכות אותי. אבל אני הייתי בטוח, "זה של שימל". "אולי הילד צודק" אמרה אמא והראתה משהו לאבי "שמעון זנד" היה כתוב על העטיפה. החגורה של אבי נרגעה והוא צעק על אמא שאפסיק לחטט בפחי האשפה, ובכלל שאמצא חברים אחרים. סבלים בשוק זה לא מתאים לילד שלומד בממלכתי דתי ורוצה להיות אינג'ינר. את זה אני לא בדיוק רציתי אבל אף פעם לא העזתי להגיד לאבא ולחגורה שלו. הוא היה אומר שילדים בגיל שלי עוד לא מבינים מה הם רוצים ואחר כך היה נותן לי סטירה בפרצוף, כדי שתהיה לי דרך ארץ. אז מוטב לשתוק. למה דווקא אינג'ינר ? את זה לא הבנתי. שימל אמר לי פעם שאבא, הרבה שנים לפני שעבד בפחחיה של סעדון ועשה בשבילו סירי בישול ופינג'נים, אותם מכרו אחר כך בשוק, הרבה הרבה שנים לפני כן, עוד לפני שנולדתי רצה בוודאי להיות אינג'ינר ומשהו קרה. כדאי, אמר' לי שימל, שאשאל פעם את אבא מה היה. אבל אני ידעתי שלא יצא מזה כלום. אי אפשר לשאול את אבא שלי כלום. או שאינו עונה כיוון שאינו שומע או שהוא מתרגז ואז פניו מאדימים והוא צועק, והמלים יוצאות לו בקושי מהפה כיון שהרוגז עוצר את המלים שלו והוא לא יכול לדבר ואז אין לו ברירה והוא חיים להוריד את החגורה בשביל לנשום יותר טוב ולתת לי כמה רצועות בתחת שאלמד דרך ארץ ואכבד את אבא שלי. ואמא עומדת אז בצד ובוכה וצועקת עליו "לאָז אִפ דאֶס קינד, תעזוב את הילדך". אבל אני רציתי לספר על שימל שהיה חבר טוב שלי. החבר הטוב ביותר שהיה לי. זמן מה אחרי שמת חשבתי שגם אני אמות כיוון ששימל אמר לי, "בינק", (זה מבנימין)) "אנשים מתים משלושה דברים . ממחלות, מצער, ומאהבה". ואני אהבתי את שימל מאוד, אבל לא כמו שהוא אהב את יבדוכה. הייתי יושב אצלו אחרי הצהריים בתוך הבית. כל הבית שלו היה חדר גדול שבחורף נכנסו אליו מים מן התקרה ושימל היה עולה בכבדות למעלה ודופק על הגג נייר זפת שחור, שלא ייכנסו המים. אבל המים היו נכנסים בכל זאת ומטפטפים על הרצפה ואז היה שימל שם סיר גדול, אחד מאלה שקנה אצל סעדון, שאבא שלי עשה. וכל שעה היה פותח את הדלת ושופך את המים החוצה. "בינק", היה אומר, "תראה את המים אני לא נותן להם להכנס אבל הם נכנסים בכל זאת, מיפו. כבדי פנים שלא היו נכונים לחייך. ובביתו של שימל נעלמו אט אט חפצים שונים. שידה קטנה שעליה עמדה המראה וכלי הגילוח של שימל נעלמה ואחר כך ראיתי אותה בחצר אצל שיקלר והנערים משפשפים מעליה את הצבע ומחליקים אותה. מנורה עומדת שאף היא היתה בחדרו נעלמה ושעון הקיר הגדול שפעם אמר לי עליו, שכל זמן שהוא חי אף אני חי, גם הוא נעלם יום אחד וכששאלתי את שימל על כך חייך ואמר לי בצחוק שאם אפשר לקנות נשמה בחפצים, זה טוב. ואני לא הבנתי. שוב לא הלכתי אחריו ולא אחזתי בקצה הספות שנשא על גבו. ובביתנו, עוד הציק הרומטיזם לאבא,, הידיים היו נפוחות כל הזמן והרגליים כאבו עד שכמעט לא היה יכול להלך עליהן ואמא החלה לעבוד במשק בית אצל משפחה אחת מהבתים היפים שבצפון העיר. רק על דבר אחד לא ויתר אבא, היה מקפיד עימי על השיעורים. אינג'ינר צריך ללמוד, היה חוזר ואומר ולא מרפה. ואני חייב הייתי מייד עם בואי לשבת לידו ולהכין .את שיעורי, לחזור ולהכין בעוד הוא קורא בעתון. אבל אני ידעתי -- אינו קורא, הוא יושב, העתון בידיו ואינו קורא. ומשבאה אמא היה מטיח בה בכעס על שהאוכל אינו מוכן ועל שהבן היקר, התכשיט שלה, מתרשל בשיעוריו. ורצועות חדשות היו נוספות מדי יום על ישבני עד שלפעמים כמעט ולא הייתי יכול לשבת. ואמא, כבר לא יצאה להילחם בעדי, נזהרת: היתה. אף היא פחדה מפני כעסו המתפרץ של אבא שהיה לפעמים מביט בידיו ומכה בהן בשולחן, מכה בכוח, נוגס את שפתיו בכאב ומכה ומכה. ונדמה לי שרק בכדי להכאיב לידין היכה. עצובים היו הימים האלה. את בכיה של אמא הייית שומע בלילות, והיא בוכה אל תוך הכר, משתדלת להסות את קולה ואבא צועק עליה פתאום, צועק וקם מן המיטה ויוצא בלילה מן הבית בטריקת דלת ואמא רצה אחריו ומנסה להשיבו, . : עצובים היו ימים אלה ואני כל כך התקנאתי בה, ביבדוכה ששימל לידה. לפעמים הייתי עובר ליד חדרו של שימל, דופק קלות, אבל הכל סגור היה. והקופסא הקטנה שבה שמרה אמא את הכסף בעבור לימודי הלכה והתרוקנה. ואבא היה קונה בחשאי משקאות חריפים ושותה ושב הביתה שיכור ומכה ומכה, ואני הייתי רץ אז אל חדרה של יבדוכה. מצאתי שם את שימל, רזה היה. כמעט לא היכרתיו, יושב על הארץ ומנסה לנמנם למרגלות המיטה של יבדוכה. "לא תאריך ימים" אמר לי בעצב ובכה. אחז בידה שהשתלשלה מן המיטה. ודיבר אליה אבל היא לא ענתה. מוזרה היתה נשימתה, מוזרה היתה, נשמה נשימה עמוקה וחדלה פתאום ושימל הניע את גופה ונשמה שוב, ושוב חדלה לנשום. "אולי ננצח גם הפעם" אמר לי בחיוך עצוב. : עזבתי את בית הספר והלכתי לעבוד אצל סעדון להלחים את הסירים כפי שעשה אבא לפנים. תחילה שוליה הייתי, מביא מעות מספר הביתה. לאמא היה קשה בהתחלה לקבל את הכסף, אבל אחר כך הסתגלה, ולקחה אותו מידי שבוע שבוע בלי אומר. משעות הבוקר הייתי עובד בבית המלאכה ואחר הצהריים הייתי עומד בחנותו של סעדון ומוכר את הסירים והמחבתות לעוברים בשוק. ימים רבים לא עברתי על פני ביתו של שימל ועל פני חנותו של שיקלר. ויום אחד היתה שם המולה גדולה ואמבולנס בא. ושיקלר ירק על הארץ ואמר "הגיע הזמן". יבדוכה הוצאה מתה מהבית ושימל הלך אחריה בוכה.

ולמחרת מת גם שימל. ואמא אמרה מה שאמרה. אבל שיקלר שגם את חדרו של שימל הפך למחסן אמר "המשוגע מת תלוי על חבל" ₪ ,

ספרית - פועלים

ספרים חדשים

לציבור הקוראים ולכל "בית . ישראל עם ברכת השנה החדשה לשלום וליצירה

דוד שי* / העשב והחול (רומן) עלילת חיים אישית מרתקת המתרחשת בין ניכר למולדת, בין ילדות לנעורים. רומאן ביכורים של המחבר.

מרגריטה קאראפאנו / קסנדרה והזאב תרגמה רגה ליווין

סופרת יוונייה מספרת חוויות ילדות והתבגרות במולדתה, יוון. בעיצוב אמנותי המשלב ריאליזם בסוריאליזם. מלווה איורים עזידמבע של הציירת -- יוכבד ויינפלד.

לאה גולדברג / בין סופר ילדים וקוראיו ליקטה והוסיפה מבוא לאה חובם |.

בספר זה מכונסים מאמריה של ל. גולדברג על ספרות ילדים, על הקריאה והספרות לנוער המתבגר ועוד. תרומה חשובה לציבור המחנכים, ההורים והקורא המתעניין בנושא ספרות הילדים. :

שמואל אטינגר / האנטישמיות בעת-החדשה

בפרקי הספר : הרומנטיקה הלאומית וההיסטוריזם ; המאבקים החברתיים והתורות הסוציאליסטיות ; הדארוויניזם החברתי ותורת-הגזע; יהדות ויהודים בעיני הדיאיסטים האנגלים במאה ה-18; ביקורת-הדת-היהודית ‏ של ההגליאנים הצעירים ; רוסיה והיהודים -- נסיון של סיכום היסטורי ; האנטישמיות בדורנו -- ייחודה וצורותיה ; השואה ובעיית הזהות היהודית בבריה"מ ; הייחוד ההיסטורי והזיקה לארץ-ישראל,

מאת דר אוריאל אופק / תנו להם ספרים

ספר ראשון בסוגו ובהיקפו על מכלול הבעיות של ספרותילדים : בחינת ספריה הקריאה לסוגיהם, אמות-המידה של הספר הטוב לילד, טעמם המשתנה של הקוראים הצעירים ועוד. ספר"יסוד להורים, מחנכים, סטודנטים, ספרנים וכל המבשק להכיר את ממלכת ספרות-הילדים.

8 עמ', עם ציורים, ביבליוגרפיה ומפתח.

לאמא ואומר לה שמצאתי את זה ברחוב. בן אדם אוהב שאלוהים עוזר לו ושונא שבן אדם עוזר לו. כך אמר לי ושלח אותי הביתה. אמא נישקה אותי בבית ואמרה לי, שלפעמים יש מזל וה' יש רק אחד והרופא הספציאליסט זה רק בשביל לגנוב כסף, אבל עוד יש אלוהים בשמיים. | בינתיים אני מספר על הבית שלי ולא על יבדוכה הזונה שגרה במרחק שני בתים משימל בחדרון קטן שנבנה בחצר. כדי להיכנס אל החדר שלה היה צריך לעבור טל פני בית המלאכה של שיקלר שבו היה מתקן רהיטים ישנים ועושה להם פוליטורה והריח של הפוליטורה היה קשה מאוד. כמה מהחברים שלי היו עובדים בחופשת הקיץ אצל שיקלר ומשפשפים את הרהיטים הישנים בנייר זכוכית, אבל לי אמר אבא שזו אינה עבודה שמתאימה לבן שלו ושאפסיק לבלבל לו את המוח ויותר טוב שאתרכז בלימודים אם אני רוצה להיות אינג'ינר. היה צריך להיזהר מאוד בשביל שהוליך אל החדר של יבדוכה לא לעלות על עצים, שמסמרים חלודים בולטים מהם. ופעם בא שימל והרגל שלו כואבת מאוד וסיפר שעלה על מסמר. בחזית הבית היתה חנות קטנה בה היה שיקלר מוכר את הרהיטים האלה בתור מציאה שבמציאה, ודבר כזה אתה לא תמצא בכל תל-אביב, אפילו אם תהפוך את העיר. אבל אני ראיתי איך הם שמים את הריפוד על הקפיצים הישנים ושיקלר בודק את אשר מתחת לבד ומלטף את הפוליטורה לראות אם היא מבריקה מספיק.. ` : אבל שיקלר זה סיפור אחר ובחצר שלו גרה יבדוכה בחדר קטן. בית הכסא שלה היה בית הכסא של הפועלים של שיקלר שבו השתמשה לפי רשותו וכפי שאמר שימל "בני ישראל רחמנים". אבל לי נדמה ששימל היה משלם כל פעם לשיקלר כדי שהיא תוכל להמשיך ולהשתמש בבית השימוש הזה.

זונה זה מקצוע, אמר לי שימל תמיד, ולא רצה לדבר על זה יותר מדי. מקצוע לצעירות. תמיד צריך מקצוע שמחזיק הרבה שנים. אפילו סבלות זה מקצוע לא טוב. אתה, אמר לי, תהיה אינג'ינר. אינג'ינר מת בתור אינג'ינר וסבל מת מכאב גב. יותר קל לסחוב בראש מה שלסחוב על הגב, אמר שימל. הוא היה סוחב על הגב את הפוטלים והספות מהחנות של שיקלר אל האופנוע של עבודי ויחד היו נושאים את הרהיטים אל הדירות של האנשים שקנו, שזה כבר דבר אחר ובעולם אחר. ויש עולם כאן ויש עולם שם וכל אחד צריך להגיד ברוך השם. ושם לפעמים היה חוזר וחיוך על פניו, מראה לי את ארנק העור הישן שלו ואומר שהלב של הבן-אדם לא תלוי בגודל הספה שהוא קונה, ואז היה נותן לי עוד שטר ואומר לי שמצאתי אותו ברחוב. עכשיו, אתה הולך הביתה ואני הולך לקנות ליבדוכה תרופות ולעשות לה ארוחת צהרים טובה, היה שימל אומר בשעות הערב. כל יום היה הולך אליה ומטפל בה. רוחץ את פניה במטלית לחה, משכיב אותה על המיטה כדי שיהיה לה נוח יותר. פעם הביא מאחת הדירות מזרון ישן, במצב מצוין והכניס אותו בשמחה אל הדירה של יבדוכה, "מה שכבר לא טוב לאחד טוב לשני" אמר לי. ויבדוכה נאנחה וחייכה אל שימל. טוב, טוב, רייזלה ? שאל אותה ואני שעמדתי שם, התביישתי לראות אותה מלטפת את ידו ומהנהנת אליו בראשה.

לאבא לא סיפרתי על הביקורים שעשיתי עם שימל אצל יבדוכה אבל שיקלר אמר לו פעם משהו ואבא הוריד את החגורה ואחר כך קשה היה לי לשבת על הכסא בגלל הרצועות שהיו לי על התחת. ואפילו עם הרומטיזם שלו זה היה כואב ואמא בכתה בצד וביקשה שיפסיק אבל אבא צעק שלא אלך יותר אל הזונה. ואז הבנתי שאני כמו הכלב שנובח בזמן שבאות הצרות הגדולות וברחתי מן הבית לשימל. שימל ליטף את ראשי וביקש שלא אכעס על אבא. צריך להבין אותו, אמר. שמו של הבן אדם הוא כמו מצבה, אפשר לבכות עליו אבל אי אפשר לשנות אותו. וכשלא הבנתי כלום אמר לי שעוד יום יבוא ואבין. יבדוכה, רייזלה סיפר לי שימל, היתה פעם אישה יפה, האישה היפה ביותר בעולם, לא היתה יפה כמוה, כך סיפר. לא תמיד היתה כזאת, כפי שהיא כיום. הוא עוד זוכר אותה משם, אמר, לפני המלחמה. רייזלה היפה. אחר כך עשו החיים בלגן גדול בחיים שלה והיא נפלה, אבל גם היום אי אפשר לשכוח מה שהיתה פעם. בפנים נמצא הלב, והלב הוא הגרעין והגרעיןילא השתנה. שוב לא הבנתי. אבל ידעתי שיבדוכה חולה מאוד. פעם בערב לא מצאתי את שימל בבית ושיקלר ירק על הארץ והניע בראשו פנימה אל החצר, וכשרציתי להיכנס לשם עצר אותי ואמר לי ללכת הביתה. "זה לא בשבילך ילד". אבל אני עמדתי שם ושמעתי את יבדוכה צועקת וצועקת בכאב, ואת קולו של שימל מדבר אליה בשקט ומנסה להרגיע אותה. אחר כך יצא החוצה מבוהל. אמבולנס, אמר לשיקלר, מהר אמבולנס און א דוקטור. תמיד כשהיה מבוהל היה מדבר ביידיש. ושיקלר אמר "שתמות כבר". וירק שוב על הארץ, אבל שימל לא שמע. הוא מיהר לרוץ אל החדרון, הקטן של יבדוכה. 9 ־ אחר כך כשבא האמבולנס הוציאו אותה על אלונקה. ואני שאלתי את אמא אם בן אדם מת יכול לנשום עוד קצת. אבל יבדוכה לא מתה, נלקחה לבית חולים ואת שימל לא ראיתי שבועיים. כל יום הייתי בא אליו הביתה וממתין לו, מחכה שיבוא אבל הוא לא בא. שאלתי את שיקלר אבל הוא אמר שכדאי שההורים שלי ישמרו עלי ולא יתנו לי ללכת בתוך .הזבל. שבועיים עברו ואחר כך חזרה יבדוכה בטכסי ספיישל, ומהטכסי יצא שימל ונשא אותה על ידיו אל החדר שלה. ובערב ישבתי אצלו והוא שמח לקראתי. שבועיים, אמר, נלחמנו בו וניצחנו. והרופאים הם מלאכים. אבל לא היה לו זמן רב בשבילי ובימים הבאים לא מצאתי אותו בבית. אבל ידעתי, הוא אצל יבדוכה, יושב לידה, מטפל בה ומאכיל אותה. לפעמים כשהיה מכין בבית דייסת קורנפלור על הפתיליה הישנה ומערבב היטב את החלב כדי שלא יהיו גושים היה אומר לי "בינק, אל תאמין אף פעם לסיפורים, רייזלה היא נשמה טובה ונשמות טובות אינן הולכות לאיבוד". כשדיבר עליה נדמה לי שהיו עולות דמעות בעיניו והוא לא התבייש בהן. בימים ההם דיבר הרבה על האהבה. ושיקלר היה מראה באצבעו ומסובב, כאילו רצה לומר ששימל משוגע.

בימים ההם קינאתי בה, ביבדוכה הזקנה והחולה. שימל ידידי היה עסוק מכדי להקדיש לי מזמנו. גם לא עבד כמעט. סבלים אחרים לקח שיקלר, אנשם שבאו

נתו יונתו / ושחרושה פורמרחוחי

זֶר אַבָנִים הָיָה מִמְתִין לְצִוְארֶה לְצִלוּל אִיתָה : ל המצולה מְכורְתָה.

מי שֶנֶסך כְּאָב ביון הָאַחְרוּך שכח אֶת שקוי הַשְכְחָה הַמַרְדִים. הַקְגָה מִתְקְרַר, יְקִירִי, אולי נשָאֶר ידידים אַבַל שָם בִִרְכְתיִים רִיק מְקוּמֶה =- ְּלִיכָה מוּחָקֶת אֶת שְמָה. מִישָהִי הַחַלֶה בְּחֶרֶש לְשִיר בִּיָה לְבִינו מִנְגִינָה אַחָרֶת ‏

לְרגְלִי הנֶס מִירֶז מה יעשו אַז כָּל שוּחרְיהָ בְּלִי ההוּרוּסְקוּפִים שְלֶה בְּלִי הקְפָּ הַמְרִיר ְּלִי וַיקְטוּרִין

מחרוּזֶת אַלְמוּגִים. על צַוָארֶה ציפרה סימור נך שְעָה שְהְיָה מבִּיט פזרינְפֶש בִשְקִיעָה והמחרוזֶת, זְכַרוְּ כָּתוּם לָאַלְמוּגִים שְפְּרְחוּ וְדְמְמוּ בַּיִם הְיְתָה בַּדְיָה.

ויקְטורין שְמַתָה לִיִלָה לִיְלֶה מאַהֶבֶה ושוברֶת עַגִיכִיה וּבוכָה בַּין הַכָרִיִם צד שחר, עְרוּמָה בַּחְלוּמָה מְנוּצְחֶת מול כְּתַּת-הִיוּרֶים וְחוּזרֶת לְסוּרֶה עַם נְסיכִי קְלְפִיה, ַּלְדוּנָה בְּכְתנֶת לִיִלָה. ע3וּבָה ההורוּסְקופ משְחִיר. הַקְפֶָּה מָרִיר . ופֶנְסִירעִיניהָ מַגְרִים אֶת כָּל הַסוהְרִים להוּציא לָאוִיר הַחְפֶשי חַטָא אחר חִטָא יא גנָבַת אוּתֶם אֶל ספוּרי שְהֶריוֶד שְלְאַהבוּתִיהָ. , בקר לא עְבוּת אֶחָד תָּנִית אוּתם 5

איתמר יעוזדקסט / מוזירי הזהות הגנוזה

וגֶם אנִי אינני יכול - לקאָזִיך ארְכות בְּרֶב הקיץ לָאִין-קוּלָה. מתוך הַפְּרִי שָבְּמְקים חַרְצָן ‏ - נעגצים בן מראות עַבְרִי -- ה-

לד מעקה הים. - ּעֶרֶב הְבִיל שְכְֶּה -- ַאם עודֶנוּ חֶלֶק מִמְנִי, | או רק דְמוּתירְאָה 8 \ מנופִי הָאֶפְשָרות הָאַחְרֶת: 4 אַשָר ִלְתִי לְהֶיות לוּלא הַנְדִידֶה וְלוּלא חלוּף הזהויות -- -- וְכִי מדוע בִּשָעַת חֶלֶשָה עוד! מִדְבַּר אֶלי ְּלְשון"אֶם חַלְבִית אם כָּל פלְגי הָאָנִי הַחֶשיה ‏ .-- הְִּוּ זֶה כְּבר ְּכוּר-ההְתוּך שֶל הקיץ, -- ומדוע בְּעֶרֶב יָמי | וְהְבִיל שְכְּזֶה ליד המלקה ‏ ה =. | עודְגִי \ עוצר לְסָמַע מִלָה | מְכְּרֶת וה מצד שלְחנוּת בִּית-הַקְפָה -- -- ְְּעָה שְהַגוף מִמָאֶן לְהְתְחַלק בַשִלְוֶה הַתְפוּסָה בְּכף-הְרְגע אפילו עִם דמוּת"הְרְאָי של עצָמו -ח -- --

הברף: . . : על ילדויות -- | 7 מי בְּטְוַח הַיָד הנוגעת וּמי בְּטֶוַח הָעִין הַנַעַצְמָת, וּלְפְתַע לא יְדְעְתִּי אם הנופים הַצְפִים בִּי בְּוּן הֶחְלֶב השפוףך ל או לא הֶ פח הרְבֶּה חְלַמְתִי אֶת דַרֶך שובי - וְגם חושש הָיִיתִי שָמָא לא יוכל אָדֶם, לְאַחַר שובו, לעלות שָנִית י אֶל החשמל החי של ממָשוּתו, -- -- בַעודי פּוּנָה אֶל מַדְרוּן נֶהֶר, בִּין שיחַי הקרְפַדוּת הַמָנמְנְמוּת, מאֶחוּרי מגֶדל"הַכְנְסיָה השלוּח אֶל הָאפֶק כְּאֶצְבַּע אכוּלת-סִיד, שם הוּתִיר חמיוני: צְליכָּפיל -ח | ְבֶר וְאֶשָה, יִלְדֶָה ולד וכֶל שְיְלְתִי לְהֶיות | | אֶלְמְלָא מְקְרְהינְפִילְתִי בּידי. אַלְחִימאי הנופים וְהזְהוּיות לְהַרְחִיקָנִי. מעל מַדְרוּן זֶה בו פּוּסְעִים הַאַרְבַּעָה בְּחְפַזון, סְל"הָקוץ בִּידִיהֶם וְהַלְמְתֶה, שו עד הַגִיעֶם אֶל מִצְפֶּה-הַנְהְר, - : וד שר תִּפְצחְנָה הקרְפָדות בְּמַקְהַלָה -- לְהִַית מגְרוּנך אֶת הַחשך הֶרִירִי, לְבְלועַ איש וּבְנִירבַּיתו הה הה הה

הֶעינוּת. ֶֶ הַקֶרַח יְהי פָני ?זה»וֹ&רים."

בּלוּח הזמנים שְלִי תִּחָנוּת רְבוּת ופתְחֶן בסְתָנִים. | בְּשְעְרִיהֶם - ַשְמְתִי נוקָדֶת טְהורֶה ; בְּפִי טעם עֶתִיק ְהָאָלִים מְרְפָּדִים. לְראשי...

וּכֶשְהְגְרוּת אלי מן הָאַפְּלָה אָנִי נשאָרֶת ללְהֶבֶה הְאָחַת - ְבְלבֶן נַשְמְתָהּ סודי.

אָנִי הולְכֶת מִחוּרשָה לְחוּרֶשָה לְחִפַש אֶת בְּרְאשִית יְמִייחַיי, לשָאול בְֶּרֶשי הבְּרושִים לא בְּאֶה זקנה ְּדְמָם, לחדור לְתַחְתַּית המצבוּת שם השמות חיים... יש יִמִים אָני יודעת קלא אַמִצָא . וּבין קירות הַוָאדִי תִּתְיָה צעקְתי עד הפעַם הַבְּאֶה -- -- --

ְְהַמְבְט מִיחַל לי נַגְעץ אָנִי בּוּנָה לי אֶת הקָרוּנוּת וּבֶם מְנלְסְתִי מִתְנשָמָת אֶל

! סוחום ! סוסחום = מִי הזוּרק מַלָה זֶרֶה אֶל לב הקיץl ואָנִי שומע: ; ,שְזיף אדם-לְחָיִים" ; וּבְאִין עמִי פסתיניר | \ רושם על כף-ידי בְּהַפָוּן . אֶת כְפֶלהלֶשון -- תַרְגוּם מול מָקור, - | נדְמָה ורחי אָנה \ בנוף הַזֶה המקיפני כְּמִגֶע הָעוּר; י אף כִּי אֶחֶשב עוד מָדִי פַעם | על מהויות של החַלְביאַם הַמַדְחְקוּת בִּי ְ כְּמו גן-הַמִנְגוּלד או פַּרְחִייהַפּסְחָא רְחוּב ערמוני"הגרוּת שְמְאחוּרִי הבית ' עם הַיִלְדֶה עַל הָאוּפנים , | שָאִינָה אֶלָא אוֶשת צַל לְכְלוּכִית י עד כִי אין בְּכחֶָה לְהשְמִיעַ קול: ! סוסַחום ! סוסחום לְבטא אֶת צפן יִלְדוּתִי, --

עפרה סמבורסקידחומט

שפתיה. בפעמים האחרונות שנכנסתי היא הביטה בי בהחבא, תשומת"לב מחמיאה.

"הלך," לחשה, נתח מתפוח-האהבה השותת דם, קצה נשימתה, צונח הצידה.

"בטח," הגברת משכונת הפאר פרצה בחיוך רחב, שסדק את שיכבת האיפור שעל לחייה. הסכין הוטח, לב דק כרקיק התנודד כנוצה אל לוח הקצבים. | :

"איפה הוא?" / הטוסט קפץ. גב' הרשי הטילה מצע חסה על החצי התחתון. . י

"אמרתי לך." "נו באמת, בלי צחוק." : "הלך." היא הרימה מבטה בזמן שגרפה את הכריך הצידה, עיניה זועמות; גבות שחורות הורמו כמו

כדי לשאול, "מי שמע דבר כזה ? מה הולך כאן ?"" "את עושה צחוק, הה?"

השכנה מתופפת על השולחן, נקישה רפה ומהתלת. אלא שגב' הרשי ממלמלת לא, ידה העירומה שוקעת אל תוך הכיור, כלים מלוכלכים של יומיים. אני מודד את הזמן בערימת הזוהמה הזאת. "הוא הלך. עזב." ‏ |

סול הרשי עזב את היפהפיה ההונגרית שלו, ניצולת דכאו, בקברדאחים. מזנון בשדרה התשיעית. ברקע אני שומע את הטבח, סכינו מגרד את השומן החם מעל המחתה. אכלו חזיר. '

ובכן סול הנוגה, גברדרבעדעוף שכמותו, שמבנהו הנרפה נראה הולם מאד למבער גז איטי של מזנון, עשה מעשה וברח. הטיימס הניודיורקי רישרש בידי, תוך כדי ההתרגשות איבדתי כמה מן המלים המריך רות שגב' הרשי הפנתה אל המים הגועשים שבכיור שעה שצנרת "שכונת הפאר" שאבה. אני הייתי עסוק ברדיפה אחרי סול לקליפורניה עם קבלות של שלושה שבועות והכסף של המיסים. מוסטנג מעופפת, יפהפיה שחורה, רדיו מצריח, ובחורה פורטוך ריקנית מחליקה בתשוקה על ריפוד העור המבריק לצידו. סול, פנקס-המחאות ריק וכרטיסי אשראי מזוייפים, ראשו הלבן הקרח משתזף כשהוא עושה רוח בהולידיי"אין, מפזז בבריכות-השחייה שלהם.,

עזביר

ההלר

מרק מירסקי

לחם לבן אל תוך הטוסטר ובאנחה כבדה שוב התחילה לפרוס שגבויה, .

כבדה ? לא יכולתי לחזור אל עמודי ה"טיימס" שלי, ואחת מן הגבירות של השכונה, אחת לבושה-היטב מ"שכונת"הפאר", שנכנסה לתה של בוקר, רכנה מעל הדלפק. "איפה בעלך%" ראשית עליכם לדעת שגב' הרשי לא היתה בלתימושכת. מהגרת, אני משער -- המבטא ההונגרי הקל. היה לה שיער שחור יפהפה, של נערה, ארוך, קשור בפקעת כדי שלא לספוג כתמי שמן בכל מקום, היא היתה בת קרוב לארבעים, אולי, אבל עדיין יפה. הטבח הפולני, שפניו היו מנומרים תותדשדה, ליקק את שפתיו, מגרד את הגריל, מרטן על נשים טיפשות. מאורעות אחרונים היו גורמים לו לעמוד על שלו.. הרגליים שלה היו בסדר. הבחנתי בזה פעם כשהתמתחה לשים עיתונים על המדף העליון של אצטבת הקיר. פניה של גב' הרשי, לעתים מלאיך צער, פעם אחרת מחייכים, יחד-עם-זאת ערניים, לא כאלה, שאופייניים לאשת-דלפק, ריח ברזל על תוופ ניו של סול הרשי נגהו לבנים, בודדים, | ₪ ירח מעל שביל החלב ההומה של הרחוב ש הארבעה-עשר, צרופי-מזלות צפופים של 77 חגונים ממרכז. העיר המלדללים בזמן שדרך-המלך הרחבה של ניודיורק השתרעה מעל השדרה התשיעית, וחלונו החשוך והאומלל נעמס ימצלרכי־מװן מרקיבים ומאובקים. סול! נתקלתי בשלוש גבירות, זרועותיהן מלאות פירות, מצרכים, כביסה, נעצר על עומדו, מופתע לנוכח הלחיים החיוורות העגלגלות האלה של הרשי העוך לות מאחורי הזגוגית,

ובכן סול חזר. הייתי חלק מהיגון שנשקף מעמודיו המקומטים של הטיימס הניו-יורקי מן השבוע שעבר; גוף קטן, כרס של גיל"העמידה, חולצת הטריקו שלו נמתחת כשהוא נשען בוהה בציינו נקודה מרוחקת בשמיים,

אני, אחד מן המשפחה, בלתי"מוכר לסול, זר. במקד רה, יום אחד, בעודי שותה. את הקפה . שלי עם טוסט שיפון, שמעתי את המלים הראשונות, סיפור התרחש בחללו החדגוני של המזנון. טרגדיה ביתית, חומר לעניין. ה זה התחיל, נשימה, אנחה. גב' הרשי, ידה האחת על הקופה הרושמת מתקתקת חסה-עם-עגבניה, השנייה מנסה לפזר גבינה שמנה על לחמניה, עיניה על הילד הקטן שהסתובב ליד קופסת הסוכריות, סחבן מ"שביד לי הכדורת" שבשכנות. "היי, אתה רוצה את זה או לא ?" היא רטנה, מאבדת את סבלנותה כשידו של הילד טפחה קלות על המכך סים, מותח את צווארו חזק הצידה, מנסה לראות אם מביטים בו. ערימת ספלים בכיור הצטלצלה; הטבח התייאש מרחיצת הכלים. הסחבן נמלט כשאצבעותיו דבוקות לסופריתךטוטסי * "היי! היין" קראה גב' הרשי, חוששת להשאיר את הטבח עם הקופה הרושמת. כריך החסה עם העגבניה היה על הרצפה. גבינה שמנה נרשמה על המקשים בזמן שהיא תקתקה את הכריך האחר, דחפה שתי פרוסות

* ממתק גדול, כהה ודביק.

ורחובות בוסטון, יחד עם בית-הספר למשפט האקסלוד סיבי של הרווארד עשו את אבלו לאדם זהיר ומוזר, פקפקן מפוכח אבל נאמן מאוד ליהדותו. אבי, אומר מירסקי, היה מאוהב בגאון מווילנה ובוויליאם ברדפורד, שהיה המושל הראשון של קולוניית פלימוט. הוא שאף להיות ינקי ותלמידיישיבה. השבר הזה יצר שירה מיוחדת, לא בו בלבד: הארי וולפסון, הגאון הצעיר של ישיבת וולוז'ין (שעמד בראש החוג לפילוסופיה של הרווארד וכתב את ספריו המדהימים על שפינוזה ופילון), חי באותה סכיזופרניה. בבבל כתבנו את התלמוד. בספרד את הזוהר. הטירוף של להיות יהודי באמריקה הוא ליצור ספרות שתהיה, אני מקווה, יום אחד, קלאסית. אמריקה היא ארא של תפוצה אמיתית, של גולה במלוא מובן המלה. כל אחד בה נודד, חסר שורשים, מנסה בדרך פרגמטית כלשהי להחזיר את אלוהים למקומו, מתיאש, ואז חולם, מנסה למלא את החללים הענקיים, את השטת העצום, בחלומות. מירסקי היה שחקן לפני שהיה סופר. אבל אחרי שפיר7 סם את ספרו הראשון החליט שהוא רוצה להותיר אחריו רק מלים. המלים הם המקסם שלנו. אחרים יחליטו אם המלים האלה טובות או לא, הוא אומר, אבל כשחקן, כבמאי, ככותב מחזות, רציתי תהודה מהירה, הקשבה, למלים יש תשוקה אחרת. י

שאלתי את מירסקי מדוע הוא מוציא לאור כתב-עת ספרותי.

הייתי במצב נואש, הוא אומר. אהבת הסיפורים דעכה סביב לי. כתבי-עת חשובים חדלו לפרסם סיפורת, ועל אף שבחי הביקורת לא היה מקום ' רב לסופרים לפרסם בו את סיפוריהם, רק מאמרים וכתבות.

דרושים עשרה אנשים שיתפללו כדי להציל עיר, ואני לבדי לא יכול להושיע לא את המצב ולא את עצמי. אבל גליתי לתמהוני שסופרים שאני מכבד, אוהב ומע" ריך היו באותו מצב של יאוש מלשון כוזבת של ספרים מלוטשים, מתחרים על ספרות שכלי התקשורת אוהבים אותה. גם המצליחים שבסופרים הללו הלו מיואשים, מפני שהם ראו שאפילו הם (ואף אני) נדפסים, שאףעליפי שספריהם יוצאים לאור לצעירים מהם כמעט אין אפשרות לפרסם ‏ 0) :

יורם קניוק

מנטווחה עםם.

מרק מירסקי

מדורציסמפר

קטעים מתוך ראיון

לוחמים בחצר של בית-הספר ביתדאל עם סידורים ישנים שעפים על ראשיהם.

בתיכון הוא כתב רע, הוא מספר. רק בהרווארד החל לכתוב משהו שנראה לו נכון בספרו '"חיפושי אחר המשיח", אומר מירסקי, אותו ספר מסות והמסע לישראל, הוא מתאר את ראשית צעדיו כסופר. השורה הראשונה שנראתה לו היתה: 'אז זה היה אפשטיין, העוזר של הקצב, שצייר את צלב-הקרס על הקיר של ביתדהספר העברי בית-אל, אוי." הוא אומר: "ההתנגשות של הרווארד עם בית-הספר העברי גרמה כי להיות סופר, או שמא קיללה אותי." : לא הבנתי, אומר מרק, כיצד מירסקי, האידיוט של בית-אל, נעשה פתאום בנאדם רציני שמתייחסים אליו ברצינות ואפילו מעניקים לו תואר פי"ביתהדקאפה, ומפתח לחוג הנבחר הזה בהרווארד. מישהו בוודאי טעה, או שמא הם מנסים אותי : אבל ההתנגשות הלא אירעה הרבה קודם. אביו של מירסקי הגיע מפינסק בגיל 12. אביו, ישראל מירסקי, נמלט מפינסק קודם לכן. מסבו, בוגר ישיבת פוהוסטה, למד את היסודות, אביו כבר למד בהרווארד. המיזוג של לימודי הישיבה והרווארד, החינוך המזרח-"אירופי ירסקי נולד בדורצ'סטר, פרוור של בוסטון, עבד בעבודות שונות, למד, שירת בצי האמריד קאי ועתה הוא מלמד ומוציא לאור כתב-עת ספרותי יוקרתי אף-כי לא רב תפוצה, בשם יפיקשן'' -- בעברית "פרוזה'. את כתב-העת הזה הוא מוציא לאור יחד עם סופרים אמריקאיים שחלקם אינם ידועים כאן, אבל השפעתם על נוף הספרות האמריקאי גוברת והולכת, ג'ון הוקס, ברתלמי ואחרים. "פיקשן" הוא כהב-עת יוקרתי ורבים הסופרים החוץ-אמריקאים, ביניהם גינתר גראס \ומרקס, שמפרסמים בו יצירות מפרידעטם.

שאלתי אותו מתי היה לסופר והוא אומר: עלי לחזור לגיל ארבע, כשמת סבי, ישראל מירסקי, ובחלומי הופיע נמר שהיה עירום ומפחיד. מאוחר יותר קראתי שוב ושוב את השורות של בלייק : '"נמר, נמר, בוער בבהירות ביערות הלילה'"'; אבל אני מאמין, אומר מירסקי, שהמטורפת שהיתה מורתי לעברית בבית-הספר העברל בבית-אל, שבסיפורי אני קורא לה גברת בבל, שהיתה זורקת סידורים ומחזורים על התלמידים הישנים ועל תלמידיהם שנראו ישנים, בעצם על כולנו, החולמים את הטקסטים האלה, המורה שצעקה אלי: "מירסקי, מירד סקי, אתה אידיוט!" וגמרה לי את הבטחון העצמי המועט שעוד היה לי, אני חושב שגברת בבל היא שמשחה אותי להיות מה שאני, בשמן המר שלה. ביישתי את אבי, כי תלמיד טוב לא הייתי. שש שנים בספסל האחורי, ואבי היה מורה עברי (אחר-כך למד חוק והיה משפטן ואחד העסקנים היהודים בעלי הד משרה הרמה ביותר במסצ'וסטס, שהיתה, אז כעתה, אירית מאוד). אבל שם, בספסל האחורי, לאורך תקופה ארוכה שנמשכה שש שנים, הבנתי שרק טיפש כמוני, אידיוט כמוני יכול להביא עמו אל הטקסטים האלה את כל התקוות, הנבואות והחלומות שאחרים מצטטים מן הספרים. זה מה ששבה אותי כאן בישראל. אני צועד בתוך רגעים מוצקים וממשיים שבילדותי חלמתי אותם מתוך טקסטים, רגעים שהיו אז אמיתיים יותר מן הרגעים שחייתי בהם. כאן יוצאים גיבורי-החיל של בנימין ויהודה להשתעשע מעל המעיין של אליג'יב ובעצם הם

הקטיפה השעירה מלא צעיפי תפילה עשויים משי רך. גב' הרשי הוציאה החוצה את בתי התפילין השחורים, הרצועות הארוכות שלהן, וקושרת אותנו יחד, מלפפת את הפסים האינסופיים של העור היודי סביב גופותינו העירומות. בתי התפילה מכסים על חלקינו הנסתרים. והיא ממלמלת את הברכה כשאני מתעורר, מביט אל עיניה היפות. "וארשתיך לי לעוה לם. וארשתיך לי... בחסד וברחמים. וארשתיך. לי באמונה: וידעת..." אני מלפף את שערה, תלתלי עורב, מסביב לאצבעותי. בכף ידי הקווצות צרות את השם הקדוש. בינתיים, השמן מיטגן במזנון. הטבח הפולני הבחין. הוא נעשה נבזי. טוסט השיפון שלי נשרף. הוא מטיל אותו על הדלפק ומנסה לשפוך את הקפה אל חיקי. גב' הרשי ממהרת אלי לנקות. הסמרטוט מנצנץ ליד מכסה הפלסטיק, היא מהדקת מפיות על המכך נסיים שלי, מציעה לקחת חזרה את הטוסט. נבוכה מן הפולני, עיניה עצובות, חסרותישע. הגושים האדומים בוערים בפני מר "קח-וברח". * עמוד על שלך, אני חושב. אלא שהיא זריזה ממני, באה מסביב עם כוס מים להספיג את הכתמים. ביעילות, בטפיחות עדינות, מושכת את הצבע העשיר של הקפה ממכנסי הדקרון האפורים, גוחנת אלי בעודי לושב, נטול נשימה, בלי תזוזה על המושב. הטבת מושך באפו. אני עומד להסתחרר איתה, סחור-סחורסחור. הכיסא חורק. היא מסמיקה, מושכת את ידה. אבל לאט מדי, אני בטוח, לאט מדי. הו, אני אחכה. הפולני נועץ מבט, פניו מתלהטים, בוערים, \ הכרבולת האדומה של תרנגול. אני יכול לחכות, אני חושב. הו, לב שוטה. כן, פול חזר, מחורהר: כנוצ, יבוהה יאל הדמדרמים. מחכה לכוכב החיוור הראשון. פניו, רוח רפאים, אין כל עקבות לקטלינה. ** אולי לא הרחיק מעבר לד קאנארסי,*** פנה במקום מערבה בכיוון איזה אחות או אח, מגיעה לים ברוקווי**** חולות יגעים, אפורים גבירות זקנות נשענות על מקלות, בכסאות גלגלים, ראה את גורלו, חזר, פרש. מסונוור, הוא מתמתח, כרסו נראית מתחת לגופייה, בין שני עמודי החדשות, אלא שהוא שיחק את דלילה. סול חזר, אבל הם אינם נפגשים. היא בבוקר. הוא אחרידהצהריים -- וגם זה לא תמיד. אתם מבינים, אני עקבתי כל הזמן, עובר, ושב, בגניבה, פעמיים ביום. תיק מאמרים דתיים תחוב מתחת לזרועי, כישוף. :

יש לאז סיפור ואני מקבץ את פיסותיו 9) מאנגלית : רונית ברדאון

* \ הכוונה לשרות הגשה מהירה הנהוג במזנונים. ** בקליפורניה. *** בברוקלין. *'** חוףרים בברוקלין.

אחרי הכל, העולם נתון בציפייה. "הליקויים האחה רונים הללו בחמה ובלבנה... האהבה מצטננת." סול וודאי קרא את עיתוני המין, המדפים שלו. ה"נשיונאל אנקוויירר",* נשות אסירים, חונקים. מנין אם לא משם יכול היה להגיע הרעיון לברוח אל ראש גיל"העמידה המקריח שלו? אם אני חוטף הצצה, למרות שקשה בזמן שעינה האימהית של גב' הרשי מונחת עלי. החומר הזה הוא רק בשביל הפסולת שמחכה לאוטובוסים. אבל בעצם מי יודע מה קורה אחרי שעות, אותם משקאות ממותקים שהיא מערבבת בשבילי? שפע של זמן כשהדלת סגורה, נעולה למשך הלילה, להסתער על המדפים של הספרים המלוכלכים. עכשיו: כשסול עזב, היא בטח סקרנית. ג . : בלילה אני מסיר את הירמולקה וחולם על גב' הרשי. היא באה ודופקת על דלת דירת שלושת החדרים הקטנה שלי. : :

"הבאתי לך מילקדשייק," היא אומרת, מתקרבת אל המיטה הצרה. אני לוקח את משקה השוקולד המוקצף, מיכל האלומיניום הצונן שלו. ' "האם אתה ילד יהודי טוב ?" .

אני מהנהן, מנסה לחייך במתיקות. "אתה מתגעגע אליה ?" . |

אני מהנהן. וגב' הרשי פותחת את החוט שמחזיק את הזרם השחור המבהיק שלה. הוא מחליק מטה בזמן שאצבעותיה פורמות את כפתור העצם מן הלולאה העליונה של חולצתה הנשפכת. עוד אחד יועוד אחד ואז העיכוב, מנגנון קטן באחורי חזייתה כך שאני יכול לראותה בזמן שהיא נותנת להם ליפול לכדורי הנחמה שהיא הביאח.

"אתה צריך עוד." אני בקושי מרים את ראשי, מתבייש לומר, כן. אלא שגב' הרשי, מחייכת, פותחת את כפתורי הצד של חצאיתה היא תולה אותה בצורה מסודרת על הכיסא, מסירה את תחתוניתה. מראה לי אותה. "יפה".

אינני יכול לדבר אבל אני מעריץ את הסרט הרקום שלאורך המשי הוורוד. היא טופחת על לחיי, מת* יישבת, מבט חביב בעיניה אלי, מחכה מעט כדי שלא אפחד. אנו מחייכים אחד אל השני.

"גם התחתונים שלי יפים." היא נעמדת ודוחפת לאט את סרט הגומי מסביב לבטנה .למטה על מתניה, ירכיה, ברכיה. אני רואה את השיזו השחור, הגוף החלבי, ודמות שנהבית מתנועעת בסחרחורת, דמעות בעיני כשהיא מתקרבת אלי, מערסלת אותי, מסובבת אותי בזרועותיה כך שאוכל לשכב על שדיה, ואז צונח אל תוך המתיקות העמוקה שטעמה מושק, מחליק מטה אל השלם, הו ' :

אנו שוכבים על תיק הטלית, רקמת הזהב שלו. כר

* עיתון הנוהג לפרסם שערוריות (מין, אלימות וכד').

סוחט לימונים במכונות*המטבע, רנו, לאס ס, מבול של כסף, הרשי פני-פוקר.

היה בו. אני זוכר עכשיו, בפעם שהוא סידר את ההמון שהמתין לאוטובוס בשדרה התשיעית. ערובת הרגילה של האספסוף, איטלקים, שחורים, רדים, חבורה מ"שבילי הכדורת", חכמים בלילה, ה עבריינים אוקראינים לשם איזון. התחיל לרדת ם, וסול יצא החוצה לכסות את העיתונים והשבוים שלו בברזנט. גברת שמנה נשענה עליהם. הוא יכול היה למשוך את המכסה. הוא ביקש ממנה ז. היא אמרה לו לאן שיילך, כמה מלים מזוהמות, לדים שלה הצטרפו במקהלה. אחות, בפה שלה ; חוקן, גם חצי מהתחנה היו קרובים שלה. הם טופפו מסביב, ובכלל לא רצו לזוז. צחוקים, ים מכוערים, הם קוראים לו יהודון, ז'יד, ממזר די, סבון! הגשם יורד חזק והם נדחפים מתחת כך המפוספס ירוק, דוחקים אותו הצידה מן העיד ים שלו, צוחקים. "הראיתי לו, הה?" פחות מסול היה נסוג פנימה ושותק בזעף מאך י הדלפק. הוא עבר בדלת ויצא מיד שוב עם פלדה. הגשם מצליף וסול, מנפנף במוט מעל מון המופתע, מחבר אותו לסוכך ומגולל למעלה ועות ירוק ולבן. לא עוד מחסה ליד חנותו. שיעמד ספוגי מים מתחת לשמים הפתוחים, ולפני שהם ינים מה קורה, הוא כבר בפנים, נועל את הדלת חוריו. או, הוא פיקח. הוא איננו מצמיד את אפו משות החלונות. אין טעם לעורר אותם להרס. פשוט מסתובב בין קופסות הסוכריות בהיסח עת, טועם מן הממתקים. , כן יכולתי לראות אותו על החוף בסנטה מוניקה, ער שחור מסתלסל על חזהו. שרירים מתנפחים ועותיו. הכוכבניות מתפתלות סביב סול הצוק. תיים, בחזרה למזנון של הרשי, אני גוחן מעל פק כמו דובי, הדובה הגדולה. "יוצא שאני קשוח וותן." הדובה הקטנה מנצנצת בראשי. גב' הרשי חילה להראות לי את חסדיה. היא העירה משהו תיק הטלית שלי עם רקמת היד. הסברתי -- בל על אמי. אנחה, עמוקה, אמהית, העיניים הות האלה. גדי התיש בעל-הקרן בועט בעקביו. יכול כמעט להגיע מעבר לבוכנות הכרום של כונה, דובדבן, ואניל, ולגעת בשדיה החביבים, א מכינה לי משקה ביצים * ואני יכול לשמוע הנוזל התוסס מוציא אלף בועות שנכנסות לתוך ירופ, חלבי. האווירה, האוויר ביננו נסער, אז יניים שלה קורצות. היא החזירה לי עודף חמישה המשקה. אני לרשותה, ג'יגולו.

מִשקה המיוחד לניו"יורק. תערובת של סודה, חלב,

צופ, עם או בלי ביצה. ‏ -

הַבְּחִילֶה לא לְמְדָה אוּתִי לא לְאָכל. מרֶעַץ בללה | - מסביב רית אתילן מבחיי, ‏ , אפלוּ דְלְתוּת או חלונות אִין בִּרְחוּבוּת לְהפְּרשוּת פָּנִים. שמִשְתקְפוּת זרות ואטוּמוּת , : לחוּת כָּזאת הִַיא מְקוּר לְמחַלוּת ַבְּחִילֶה לא לִמְדֶה אֶת הֶעַץ וְהֶעַץ לא למד אותי לְהְקִיא בּבקֶר יכל לְהָיות שֶזֶ מִסְתְנן לאַט ְּלְחֶש דְלִיפת גז רְעִיל קְטַלְנִי לכן הֶעַץ שלִי משיר שעַרותָיו די - בְּאִין גְשָם.

מתוך הספר ושיון רביק" המופיע בימים אלה, בהוצ' "עתון 7ד".

ְּחֶלְקת הַדְשָא ליד כף ידי 6 הַזְבוּבִים מִצַטופְפִים שעְרותִיהֶם בִּין סְדְקי . עדינות. לא מְרְגֶשות כמֶעט - השמש דוקרֶת אֶת שחור גוּפַם אבֶל הם על רַגְלִיהֶם הַדְקִיקוּת לא מרגישים - נ;ךןם חךלפת ל2ד גוּפֶּם הַכָּבַד לד | | אָנִי כותְבֶת אותֶם בצְהְָרִים לפני קְעְתיֶם נולדתי - | בְּחְלְקֶת דשָא | ְּטֶמְחֶה מִַחְדְשֶת נְַהְפַּכְתִי לוֶבוּב - שְעִירֶה דְקִיקת רַגְלַיִם מְסְרְבְלֶת עופַפְתִי מִכַּפוּת יִדִי אַנָשִים בּמִשוּבת מְעוּפָפִים | בּין מטאַטאי םדשאםמןקךים עַם כְנָפַיִם מְסנְוְרוּת וְעִינִי. שָכוּרִים ִיִתָה לי חרות עְלִזֶה וְלא הַרְגשְתִי איך נְעצְרָה הַתְפַתְחוּתִי.

עלדנה לבני

ַדְבָרִים הָאֶלָה יִקְרִים. לי כָנוּת? אל תִּקְרָא לָהֶם בְּשֶם לא קְָנִיתִי אוּתֶם בַמִכלֶת , הַם יוּתֶר מִמלים של אַנָשִים אֶחֶרִים מדפים נְטוּלִי עַץ וְצִיוְרִי חָכָמִים ְהדְפִיס אוּתֶם בְְּפָר | זֶה כָּמוּ לְיבַּש תְּאִים אפרים לְבְדר אָנָשִים , | אָבֶל אַנחֶנוּ לא אוּכְלִי אָדָם רק תַּרְנגולוּת שאין לְהֶן כַנוּת וְלָא מִלִים לְכתב יותר טוב שָלא תִּקְרא וְתֶשֶתק.

דידר גהררבי. ‏ בעי מ

סוכנות נסיעות ותיירות

הנש מקניה טובה,

תל-אביב, רחוב אלנבי 113, (בפסג')

טלי ; 671351, 614075, תיד. 672,

מברקים : הורביטרה

טלקס : 03-2113

נוסד 24.ל19

ב. - לןיoסב.

שרות תיקונים וחידוש מכונות כביסה חלקי חילוף אוריגינאליים ציפוי אמאייל

מהירות: שרות תוך 24 שעות:

מומחיות : יגאל נחשון -- זכי נגרי -- -. . לצתק בולכון -.-

מזכירה אלקטרונית 24 שעות

רמת-גן, שדרות החרושת 6 ע''י קולנוע רמת"גןו .

טל. 4 38 07 7

בואו לערוך את קניותכם באווירת קניות מהנה ומיותחדת בשפע המחלקות של בית הכל-בו הנבחר בישראל, שזכה כמידי שנה בשנה בתואר '"המוצר הנבחר 1979''. לשירותכם גם המחלקות החדשות בכל-בו: ספורט, שעונים, מתנות לגבר, נעליים, צמחים, גננות ואביזרי אופנה לאשה. , קניה טובה!

סידורים מיוחדים לקיבוצים,

לחברי תנועת המושבים ולהתיישבות העובדת י

הוצאת ספרים בע"מ

נחמני 49 ת"א טל' : 612003

מחיר התהילה מייק בראנט

0 תמונות ומיבחר להיטיו

דוד ברדיוסף ה מורמוני

רומאן

שירים באור ובכחול

לבנק אמריקאי ישראלי

אורי מזרחי

אורן לבנלן

7 תבל לל"

חברה לחימיקלים חקלאיים ותעשייתיים בע''מ

שמן ריסום להדרים -- להדברת הכנימה האדומה, השחורה וכנימותמגן אחרות. י

שמן חורפי לעצי פרי נשירים -- להדברת מזיקים חורפיים ולהתעוררות מלאה ואחידה.

פתיון נגד זבום הפירות -- תרמון 127.

קוטלי חרקים -- פרתיון, מלתיון, מתוניט, מוקספן, הפטכלור ועוד,

קוטלי עשבים -- כלליים, מחוזקים וסלקטיציים.

אינפקטיסידים ביתיים -- בעלי פעולה ממושכת ומידית באותה עת.

אירוסולים.

טל. 9237856 טל. 521534

משרד ראשי: קריתדאריה, פתח-תקוה משרד חיפה: דרך העצמאות 59

sם)ד .טא . וו אוסס 03-2470 : אפוסד

תיד. 183, תל-אביב

כולו עולם חי ובר-דעת, ואין עולם זה מקבל את מתת החיים באדישות, אלא עבודת-האל טבועה בעצם ישותו. .

לא ייפלא איפוא, שלעיתים קרובות ניסתה לדחות את קיצם של תרנגולים ותרנגולות בתירוץ זה או אחר, כגון: עוף זה הוא בא בימים, וזו -- מרבה להטיל ביצים, וזה -- משום שקריאתו מעירה אותה מדי בוקר; ואילו הדבר היה בידה, היתה נמנעת כליל מלהעלות סכין על צווארן של חיות אלו. וכשנאלצת היתה לשחוט, היתה נוטלת .באי-רצון יונה או תרנגולת, משקה אותה ומבקשת רחמים על נשמתה ואף קוראת בשם אללה ומבקשת את חסדו, ולבסוף שוחטת אותה באומרה לעצמה שהאל רב החסד הוא אשר התיר לעבדיו לאכול מכל החי, : י הפינה המוזרה ביותר מכל אשר על הגג, היתה ללא ספק המחצית הדרומית שבפאת הנחאסין, שם נטעה אמינה במו ידיה בשנים עברו גינה מופלאה שאין לה אח ודוגמא בכל גגות השכונה שברגיל מכוסים הם פרש של עופות בית. בראשונה טיפחה שם עציצי ציפורן ורוד. כחלוף השנים נתרבו צמחיה, והחלה מציבה שורות שורות של עציצים ליד המעקה; הללו גדלו וגרמו לה נחת רבה. אחר, עלה על דעתה להעמיד סככה מעל לגינתה, ולשם כך הזמינה נגר שביצע זאת. אחר, נטעה שיחי קיסוס ויאסמין, ואלו שלחו את ענפיהם סביב לעמודי הסככה, ובהתפשטם הפך המקום לגינת-נוי מכוסה, תקרתה ירוקה ובכל פינותיה ציצי יסמין וריח גיחוח. : גג זה, על העופות הדרים בו, על גינתו המכוסה ירק, הריהו עולמה היפה, האהוב, ושימש לה מקום נופש החביב עליה מכל פינות העולם הגדול, זה העולם שלא ידעה מאומה על אודותיו. כדרכה בשעה זו מדי יום, החלה מטפלת במקום, מטאטאת אותו, משקה את צמחיו, מאכילה את התרנגולות ואת היונים. הביטה ארוכות בפה שוחק ובעיניים חולמניות על הנוף המקיף אותה; אחר צעדה לבדה לקצה גינת הנוי וניצבה מאחורי ענפי השיחים הסבוכים, כשהיא משתדלת להציץ מבין המרווחים שבסבך ולראות את האופק שאין גבול לו. - מה הפליאו אותה צריחי המסגדים הרבים המתנשאים אל לב השמים ומשרים תחושה עמוקה. יש צריחים קרובים שניתן לראות את אורותיהם ואת הסהר המוצב מעליהם, כגון הצריחים של קלאאון וברקוק ; ויש כאלה שאינם רחוקים במיוחד, כגון הצריחים של אלחוסיין, אלגורי ואלאזהר, שיפיים שובה את הלב גם אם אין פרטיהם נראים לעין ; ויש צריחים אחרים בקצה האופק, כגון זה של אלקלעה ואלרפאעי, הנראים כצללים רחוקים. היתה מעבירה בהם מבטים של הערצה, אמונה והכרת תודה. דומה הדבר, נשמתה היתה מרחפת מעל פסגות הצריחים, קרוב ככל האפשר אל לב השמים, ולבסוף היו נחות עיניה על צריח מסגד אלחוסיין, הנערץ מכל בשל הערצתה את הקבור בו. (*) עתה היו עיניה נוטפות געגועים וחיבה, ועצבות*מה היתה פוקדת אותה מדי זוכרה את העובדה שנאסר עליה לבקר את בן ביתו של שליח-אללה הקבור במרחק דקות אחדות מביתה. נאנחה בקול אחר, ניעורה מהגיגיה ושבה אל עצמה. ואף כי הביטה בגגות הבתים ובסימטאות, כמבקשת עניין לענות בן, הרי געגועיה לא שככו. הפנתה עורפה למעקה וליבה עורג אל הבלתי נודע, הן הבלתידנודע שאין הוא ידוע לכלל הבריות, דהיינו עולם הסוד והנסתר, והן הבלתי-נודע הפרטי שלה, דהיינו העיר קהיר בכללותה ואפילו הרחובות הסמוכים שאך את המולתם היא שומעת. מהו עולם זה, שמתוכו אין היא רואה אלא את הצריחים ואת הגגות הסמוכים? משך חצי יובל שנים אסורה היא בין כותלי הבית הזה, ולהוציא את ביקוריה הנדירים אצל אָמה באל-ח'רנפש, אין היא יוצאת מדלתו כלל. אף בביקוריהם אלה מתלווה אליה בעלה ומסיעה לבית אמה בכרכרה סגורה, כי לדידו לא יעלה על הדעת שעין-אדם תשזוף את נשות ביתו, בין בהיותן לבדן ובין בהיותן עימו. , לא. לא היתה בה מרירות או זעם על מצב-דברים זה. רחוקה היא מכך כרחוק מזרח ממערב. אולם אך מחליקה היא מבטים מבין שיחי היסמין והקיסוס לעבר האופק והצריחים והגגות, והנה מעלות שפתיה הדקות חיוך של געגועים וחלום. היכן מקומו של בית-הספר למשפטים שבו יושב בזה הרגע פהמי? היכן ביתדהספר "חוליל אגא' שכמאל מספר לה, שוב ושוב, שהוא שוכן במרחק צעדים אחדים ממסגד אלחוסיין? . » ג : בטרם ירדה מגג הבית שטחה את כפות ידיה ופנתה אל יוצרה לאמור: "אלוהי, שמור נא את אדוני ואת בני, את אמי ואת יאסין, את כל הבריות כמוסלמים כנוצרים, ואף את האנגלים, הו אל, הנחה נא בתבונתך. אנא הוציאם ממקומותינו כי זו משאלתו של פהמי, שאינו אוהב אותם" () . .

(") לפי האגדה קבור שם אלחוסין בנו של עלי, אחד מקדושי האיסלאם הקדום ונכדו של הנביא מוחמד. '

בינו

גר הו3

נגיב מחפוז

מערבית -- ששון סומך

אשר סיימו את ארוחת הבוקר אמרה האם: | -- עאישה, את מטפלת היום בכבסים וח'דיג'ה תנקה את הבית, אחרכך בואנה שתיכן לחדר האפייה. , | אמינה נהגה להקציב את העבודות לבנותיה מיד לאחר ארוחת הבוקר. בדרך"כלל קיבלו השתיים את הדין, ובפרט עאישה, אולם יש שהיתה ח'דיג'ה מעירה הערות שבאמצעותן הפגינה את חשיבותה היחסית, וסיפקה את יצר ההתגרות שלה. לכן אמרה: | . : ג

-- אני מוכנה לוותר לך על הניקיון אם הכביסה קשה עליך. בכל אופן לא בא בחשבון שתתבטלי בחדר-האמבט בטענה שאת עובדת, ותשהי שם עד ששתינו נגמור את העבודה במטבח. י

עאישה התעלמה מהערתה ופנתה אל חדר-האמבט כשהיא מזמזמת. ח'דיג'ה הוסיפה ואמרה בלגלוג: ;

-- לא רע, הישארי"לך באמבטיה, שם מתהדהד קולך כמו בחצוצרת הפטיפון. זמריךלך והנעימי את. אוזני השכנים. .

האם פנתה אל הפרוזדור וממנו אל המדרגות. טיפסה אל הגג כדי לערוך בו את סיור הבוקר שלה, בטרם תרד אֶל חדר האפייה. דברי-קנטור שהחליפו בנותיה לא היה בהם משום חדש, אלא היו דברי שגרה שנישנו מדי יום ומידי שעה, להוציא את השעות שהיה האב בבית, ואת השעות שבני המשפחה ישבו שבת-רעים ושוחחו בניחותא. ניסתה לרכך את יצר הריב של בנותיה בהפצרות, בלצון ותמיד ברוגע ורוך. כך התייחסה אל כל ילדיה, שכן טבעה הוא שאין לנהוג אחרת. מעולם לא נקטה דברי תקיפות הדרושים לעיתים לחינוך. יש שהתכוונה תקיפות מבלי שתוכל לנהוג כך הלכה למעשה. לא יכלה לשאת שיחסיה עם ילדיה יחרגו מתחום החובה והניחה לאב, או אל-נכון לאישיותו הכופה את עצמה אף ממרחק, לתקון את המעוות ולהציב גדרות וסייגים,. על*כז דברל הקינטור שבנותיה הרבו לידות וו בזו, לא היה בהם כלי לפגוע באהבתה את בנותיה ובהערצתה את מעלותיהן. ואכן, אף עאישה, שהיתה להוטה עד מאוד לפצוח בזמרה ולעמוד מול המראה -- גם היא לא נפלה מח'דיג'ה, חרף עצלנותה, בכל הנוגע לזריזות בעבודות הבית. אילו רצתה האם יכולה היתה לאפשר לעצמה עיתים למנוחה, אלא דאגנותה של זו גבלה בחולניות ותמיד להוטה היתה להשגיח על הנגעשה בבית. גם כאשר היו הבנות מסיימות את עבודתן, היתה אמינה אוחזת מטאטא ביד אחת, ומטלית בשניה, ועוברת. בחדרים, בטרקלינים, ובמסדרונות, כשהיא בודקת את הפינות, את. הקירות, את הווילונות ואת הרהיטים, שמא תמצא גרגר של אבק לסלקו, ומדי עשותה כך היתה חשה קורת-רוח מרובה כמי שניטל קיסם מעיניו. דקדקנותה התבטאה גם בכך, שהיתה בודקת את הבגדים לפני כביסתם, והיה אם מצאה .שאחד מהם עבר בלכלוכויאת גבול המותר, היתה מעירה עד כך בעדינות. לבעליו, ובנידון זה לא פסחה לא על כמאל בן העשר ולא על יאסין, שבכל הנוגע ללבוש היה מגלה כפילות*ערכים, שכן היה מטורזן קפדן באשר לחליפה, לטרבוש, לחולצה, לעניבה ולנעליים, ועם זאת מרושל להפליא באשר ללבניו. . - דאגת האם לא פסחה, כמובן, על הגג ועל היונים והתרנגולות השוכנות בו. ביקורה היומי על הגג היה לה שעה גדושת חיבה וחדווה ופעילות, וגרם לה תחושת רווחה ומרגוע, ואין בכך פלא, שכן הגג הוא עולם חדש ותוסס שהבית הגדול, בית עבדול-ג'ואד, לא ידעו בטרם הצטרפה אליו אמינה. כאן יצרה אמינה מציאות חדשה, ואילו הבית עצמו נותר בצורתו כמימים ימימה. הנה לולים המונחים ליד המעקה ובהם יונים הומיות, הנה כלובי העץ, פרי תכנונה, שבהם מתרוצצות ומקרקרות תרנגולות. חדווה רבה היתה עוברת בה כאשר היתה: מפזרת זרעונים או מניחה על הרצפה כלי"מים, וכאשר היו התרנגולות רצות לעברה בעקבות התרנגול והנה מקוריהן עטים על הזרעונים בחיפזון ובקצב קבוע, כמחט זה של מכונת תפירה, ובסיימן היו מותירות על הרצפה המאובקת שקעים זערוריים כאילו ירד גשם דק. כה עלץ ליבה בראותה עופות אלה מביטים בה בעיניים קטנות, צחות, שמבטם סקרני-חקרני וציוצם נשמע למרחוק. יחס זה של חיבה הדדית היה נוגע לליבה הנפעם, היא אהבה את היונים ואת התרנגולות כפי שאהבה את כל יצורי אנוש. היא נהגה לדובב אותן ברוך ודימתה שהן מבינות ומגיבות על מעשיה. בדמיונה היתה מעניקה תבונה ופיוט לכל אשר נשמת"חיים באפו, לעיתים אף לדומם. לדידה ודאי הוא שיצורים אלה יודעים לפצוח בשבחו של אללה ושהם צרורים בצרור הנשמות. עולמה של אמינה, על שמיו ואדמתו, על חיותיו וצמחייתו,

* פרק נוסף מהטרילוגיה של הסופר המצרי הנודע. הפרקים הקודמים פורסמו ב"עיתון 7" ברציפות החל מגיליון 7. אירועי הפרקים שהתפרסמו עד כה מתרחשים בשנת 7, ערב המהפכה הלאומית המצרית בהנהגתו של סעד זגלול. עאישה, חדיג'ה, פהמי וכמאל הם ילדיה של אמינה, ואילו יאסין הוא בנו של בעלה מנישואיה הראשונים.

עמודים לזכרו של עזריאל אוכמנידרן עדי

ערך סגולי לזמן

.. ; רק בהעפיקי כבר לבדל, ללא הכהsז תו הקפדנית, את סיום התרגום והוא סיום הפרק הראשון של "ימות וריגילד לוסיי -- הבינותי את היעצרותו הפתאומית, ארבעה ימים בטרם מותו, בשעת ההכתבה באומרו : עייפתי. ככה הותיר אותי עם הדפים שהוא לא עבר עליהם כדרכו טרם הדפסתם ושוב עוד פעם לאחר הדפסתם, הוא ישוב בכורסתו, אני רכונה מעל המכונה, אושר עצוב וידודצ במופי, ללא מלה על הפרידה הגדולה שכבר הטילה את צילה הגדול על חל.

על הצל הפרוש מעלילו שנים, שנים רבות -- סיפר רק בשיריו.

יימשעה לשעה מנס לנס'" -- הוא טבע כמעט מטבע-לשון בשם ספרו וכנראה זו היתה תחושת חייו המושתקת שלא הירשה לה לשבש את מהלך-חייו ובעיקר את מהלך עבודתו. כי הוא שאף לשלימות בכל מעשה : בטיפולו בגינתו, בכלבו, בתחביביו --ומעל לכל, בעריכת ספריהם של אחרים, ספרי שירה ופרוד זה. ותדגומים, בעריכת תוברות אזכרה לחררים בקיתוי התז פכחב ע להל עכשיו במשורה" -- הוא ידע זאת -- והקפיד על כל מלח, על כל תג, עללו הוא נשא באחריות. כך הוא כתב את עבודתו הגדולה שהיתה גם מיפעל של איש יחיד, את "תכנים וצורות'י, בלי לשקול את זמנו וכוחותלו, בהקדישו לעתים לשתי שורות-- עבודת ימים מרובים. כבר לא זכה לשמוח בספר -- ובימים האחרונים היה מלא צער כי את כרמודהוא לא נטר, משל עצמו המ-ד עלט לפחהוב ולרנש ..- .

מזמן ידעתי כי לזמנו יש ערך סגולי יקר-פידכמה מזה שלי -- והעמדתי את שלי ללא כל הגבלה לרשותו. תביעתו לשלימות היתה כה גדולה, שניתן לי בעיקר רק להעתיק את ערכי הלקסי" קון בחיותו בחדר הסמוך ומוטרד ב" שאלותי. את !ימות וירגיליוסיי רק בהכד תבתו, בשבוע האחרון במנות קטנות. כאשר ישבתי לסיים, שכולה ומיותמת, בעזרת המקור הגרמני, את העתקת הד דפים, רבי מחיקות ותיקונים, שנותרו בידי כפי שציווה לי בשעותיו האחרוד גהת : ויייש עבודה רבה" וייאנל כברילאן אהיה" -- גיליתי כי הוא נעצר לפני המישפט: ייהה, רק משמשתוקקים אנו למוות, משתוקקים אנו לחיים, ובל, מאז זכרוני מגיע, פועל בלידהחשך הכוח הזה, החותר, כה מרופף כל קשר, בלי הרף, בתשוקת המוות". מכל שהיה עליו לסיים -- הוא ידע זאת -- בחר לסיים את, ולו .חלקו האחד של "ימות וירגיליוסי"י המהווה שלימות. על תמיהתי על כך נעניתי: יאני מזדהה עם המשורר ההולך לד מות'" -- אם כי אצל אישי המוות לא רופף כל קשר לחיים. נשאתי בשתיקה את משא התשובה הזו, אבל אני יודעת שבנוסף להזדהות היתה זו המוסיקה הנפלאה של השירה שבספר, מוסיקה שלא טקקה לשום היגיון, לשום מובנות, שמתנשאת בעצם צירופי המלים, בעצם הקצב של המשפטים שהם כגל נוגע במרחבים עצומים, שתאמה את תנועת נפשו הבלתי שקטה -- ואולי הרגיעה אותה.

הקטע הזה, המסיים, לא נערך על ידי אישי לא לפני הדפסתו ולא אחרילו. לא לכלנה, ווד אני שאסיל בן.ולן שלנול כלשהוי 0

רבקה גורפיין אוכמני

רן עדי על שירהישירתו

קטצים מדברי עם סבלת פרס טלפיר

-- -= = כל כך ענווה משאלת-הלב של מי שמתבהל פתאום בשעה משעות לילו, ומתוכו, מאי-שם מתוכו, אלה מעט השורות המנושמות, המתרחבות ומתקצרות חליפות בנשימת הלב, בנשימת הדם, שורות שלשוננו המופלגת בעשירותה לא מצאה להן עד עצם היום ה+ה כינוי מגדיר לדיוקן, או :בסמוך לדיוקן ומושכת עליהן שם שכבר לפני דורות שקע בערפילי הזמנים, והיא אוד מרת-ישיר; והלא אומרת שירים == והרי השורות האלה הרסוקות, העצבנך יות, הכאובות, כבר מזמן אינן נותנות פיהן בשיר, ולא גיתית ולא מינית ולא שמינית ולא עשור, לא הם שמלווים אותן ברון שלהם הערב.. מעורטלות ומד ערטלות יוצאות הן מן האיש הכבוך, מן האיש המלא ספקות:

ומה תכלית. ובכלל, האם עוד , לנפש חפצה

לחש-קיסום שילרנו אחוז-חלום? תמיד הספק ותמיד המשאלה, משא לת-הלב הביישנית: שיימצא מי שישתהה פעם אצלן ; שיימצא מי שישמח פעם בשורות אלה, שמצוקה בהן ושברורלב:. מהוכן, הראהזה"פלמה - ראל" רוף-תואם: - בצירוף"נלגון. < בצירוףדזרם חי. בצירוף אותה התרחשות קסומה, רבת עלילה, שמן השבור אל השלם, משהו של משהו שבאימרתו הפאראך דוקסאלית של הקוצקאי: אין לב שלם כלב שבור, .

שירים אינם מעניקים ביטחון לכותב אותם. אצבעות עצבניות כותבות שירים. אצבעות עצובות כותבות שלרים. איך יסופר כאן, בהתוודעות הזאת, מה נאלם, מה נצעק, מה נכאב בתוכך וביקש להגיע אל מלים שלו, מלים שלא נבראו ולא נלטשו אלא למענו וסופו -- כן, סופו, שמה שנאמר לא נאמר אלא בקירוב ולערך ובסמוד והצלדה. ואצל: לפי שאידאפשר אחרת. לפי שתמיד גלוי לפיל כבדך: הוא ביקש להגיע קרוב לוד תר 0

סיזיפוס -

מתוך אהבה

שולמית גינגולדרגלרול

ם נפתח את לקסיקון המונחים הספרותיים | "תכנים וצורות" של עזריאל אוכמני בערך "רצנזיה", נמצא בו את המשפטים הבאים: "סקירה אינפורמטיבית קצרה שלר-> =-- .- -- תכליתה למסור מידע, התרשמות ראשונה של הסוקר מתוך המנעות מנתוח ביקורתי מעמיק, ריבוי מובאות ושאיפה להכללה..," ואכן, כיצד יגש אדם לכתיבת "ביקורת" על שני כרכים האוצרים בתוכם מאות ערכים, חלקם תיאוריות וזרמים וחלקם איפיונים וסממנים -- אם לא מתוך אותו מבט חטוף, שאינו מתיימר לאובייקטיבך יותלמדעית, המתואר בצורה כה מוצלחת בהגדרה הנ"ל. רצנזיה מטבעה מעוותת פרופורציות, אם משום סוב" ייקטיביותו של מחברה השופט בהתאם להשקפותיו ועולם מושגיו ואם משום טבעה -- המוגבל לאותה משימה בלתי אפשרית של הכללה, מחד גיסא ודיון אנאליטי מאידך גיסא. | על אחת כמה וכמה גדלה הבעייתיות כשמושאה של הרצנזיה אינו יצירה שאפשר לדון במבניה, גיבוריה, דמות הסופר בה, איפיוניה הפרוזודיים וכיוצא בכך, אלמנטים ספרותיים, אלא מושאה הוא חקר הספרות -- על ערכיו כולם. לקסיקון -- שהכל בו: החל ב"כותורנוס" (נעלי זו. רכות וגבוהות שהיו השחקנים נועלים ביוון במאה החמישית לפנה"ס בעת הצגת הטרגדיות -- על מנת להגביה עצמם) ועד לאינטואיציוניזם (תורתו של א. ברגסון על האינך טואיציה והשפעתה). ביקורת שכזו -- אם תיצמד לערכים בודדים ותתקוף את רדידותם -- תחטא לעיקר, ואם תכביר מלים -- תוסיף תפל -- אם כך ואם כך -- מה הועילה ? לעומתה -- ודאי הוא שהספר הועיל. כל איש ספרות ויהא תלמיד, מורה, מרצה וסתם אדם שאהבת הספר רות ואהבת הידע דבקו בו -- חש בשלב מסויים באותו צורך להבין מושגים שהפכו (בעיקר עתה עם התגברות הפורמליזם) ל"אוצר המלים המינימלי" (במשמעו הלוגי) של כל אוהב וחוקר ספרות. והוסף לכך את המרכיבים הפרוזודיים למיניהם, יצירות פולקלור של עמים שונים, אפוסים, מנשרים, כתבידעת -- בקיצור כל שהיה, כל ששייך, כל שיש לו נגיעה כל שהיא לספרות. לא, אין זו עבודת נמלים. של איסוף וטרחה ועיון. זו עבודת ענקים שדרשה שאר רוח ומכמני דעת, ובנוסף לבקיאות ולחריצות המופלאות אף ישרוּת והגינות. ` אוכמני ז"ל ערך,את ספרו ללא משוא פנים, כתלמיד חכם. אין להבחין בהעדפות או בשרירות לב מכל סוג שהוא. ספרות המזרח וספרות המערב, ספרות ימי הביניים וספרות העת החדשה, אמצעים צורניים ואמצעים ווקליים (וזו רק תחילתה של הרשימה) -- הכל באו לידי ביטוי כשהם מלווים ציטטות והוכחות המעוגנות בתרבויות השונות. בהקדמתו לכרך ב' מציין המחבר את ה"תם שבדבה קות" שבא על חשבונה של האפודיקטיות המדעית. ואכן, מהי ספרות אם לא "נס ומלאכת מחשבת... פעילות נסערת, חווייתית רוחנית, של אדם יוצר בזמנו, בעמו ובחברתו והוא כחותר במים רבים בשארית כוחו לעבר חוף עלוּם". (במלותיו של המחבר) ראיה זו של הספרות, שעיקרה החוויה ולא השכלתנות, מסבירה את מיעוט תשומת הלב שהעניק המחבר לערכים המצריכים דיון שכלתני. ואפילו ערך כ"הומור" שהתפיסות השונות לגביו מעניינות כשה לעצמן (ולוּא ניקח את פרויד ואת ברגסון בלבד) זכה להגדרה כוללנית ובלתי ממצה.

למודים לזכרו של עזריאל אוכמנידרן עדי

ראשית בראשיתו, ומוקף הבזקי הברקים הד אפלים של התחתילות, הבהירים של הרום, מפולג לאור ולחושך, לשחור ולבוהר, דודצבע בענן, כפל-מוצא, תפוח סערה, מפולג באפסד קול, באפס-חלל, באפסיזמן -- הה, מערה פרוצה של הפנימיות והחיצוניות, הה, אדמה מושכת באדיר ! --, כך נפער הלילה, נתפקעה שנת ההווייה ; באלם נשטפו-נגרפו דימדומים ופיוט, נשטפה-נגרפה מלכותם, מנופצים כתד ללו המהודהדים של החלום, ומלוגלג עלידי הקולות האילמים של ההיזכרות, עמוס אשד מה ורצו* בתקוותו, מוצף-גלים, סחוף-גלים, שקע צודהחיים האדיר בבלתי-גמור. היה כבר מאוחר מדי, נשארה רק המנוסה, הספינה היכתה, העוגן הורם; היה מאוחר מד.

הוא הוסיף, לחכות, חיכה שהלילה עוד פעם יבוא לפנלו, ילחש לו משהו החלטי ומנחם, יעיר בון עוד פעם בפיכפוכו את געגועיו. איד אפשר היה לכנות זאת תקווה, תקווה לתק" ווה,. לא עוד מרוסה מפני האיסמן, אכ נכון מנוסה מפני המנוסה. לא היה עוד לא זמן, לא געגועים ולא תקווה, לא לחיים ולא לד מוות ; לא היה עוד לילה, לא חיכה עוד לכל, היות, היתה בו אולי איסבלנות שציפתה לאי-סבלנות. שילב את ידיו, ובוהן שמאלו נגע באבן הטבעת. בישיבתו כך הרגיש על ברכו את חום כתפו של הנער הקרובה קירבת הישענות ואף-על-פי-כן נמנעת מלהישען, והוא נתאווה מאוד לרפות את אצבעותלו מן העווית הגוברת, כדי, לא-מורגש, ללטף רכות. את השערות הילדותילות-פרועות, השחורות כמו הלילה, שהיה מתבונן בהן, ולהחליק בל אצבעותיו את ממשיותן המרשרשת, ליד לית-רכה, נובטת-לילית, אנושית-לילית, מלא געגועים ליליים לגעגועים, ואף-על-פידכן לא עשה שום תנועה, ולבסוף, אם כי קשה היה לו להפסיק את קיפאון החיכיה, אמר: ייכבר מאוחר מאודי< הנער הרים אליו לאט את פניו, כה מלאי הבנה ושואלים, כמו קרא מי באוזניו משהו שהמשכו הנה עוד מעט יישמע, בכן בהיענותו לשאלה הזאת קירב עדינות את פניו לפני הנער וחזר חרש : "כבר מאוחר מאודי< האם היתה זאת עוד חיכ יה? האם היה מאוכזב על שהלילה לא זע עוד, שהנער לא זע, ורק מבטו הנערי, אפור, ילדותי, תקוע בג, שואל, נתרפק עליול הל. הסבלנות, שרבואה רצה, הופיעה פתאום: יכן, כבר מאוחר... לך לחגיגה.'" בבת"אחת . הרגיש עצמו זקן מאוד; קיומו הבלתי אמצעי. נתגליע בצורך בשינה ובנימנום, בגעגועים לשקוע באי-הכרה, לשכוח את הלא-עוד, נתגליע בריפיון הלסת התחתונה, ובנוסף לכך בגירוי כה עז של שיעול, שהרצון להישאר לבד, בלי נוכחותו של מישהו, השתלט עליו באדיר: צ"לך.., לד לחגינה,י" עוד הצריד בקושי, כשו ידו המורמת ברפיון דוחקת בנער הנסוג באטיוה, במהוסס, לעפר הדלף. == ילך..- לדיי, נתחרחר ממנו עוד פעם, כבר תוך קוצר" נשימה, וכשאחר"כן באמת נשארלבדו, חש כמו פלח ברק ברק שחור את חזהו, שיעול נתפר* משם, מהול לילה ודם, גולמני, מטלטל ומשסף, בותר ומרטש, נוטל ההכרה, עווית שונקת על שפת של תהום יש זו. הפעם לא השליכה אותו לתוכה, שעוד פעם עבר השיעול, שעוד פעם יכול היה לשמוע את שיכשוך הבארות את רחיטת הנרות, גראה כן אהר הדבריש האלה כנס. בלניעה רבה גרר עצמו מן הכור: סה למשכבן, צות ושכה בל סיע: :

בשולבו שוב את ידיו הרגיש עוד פעם את אבן הטבעת, הרגיש את הדמות המכונפת של גניוס המגולף בקרניאולין הקמיע וחיכה, קשוב למיפנה : לעבר המוות או לעבר החיים. ואולם לאט-לאט הרמש עצמו יותר סם דאמנם באטיות ובמאמ* רב וביגיעה רבה של -- של נשימה, של מנוחה, של דומייה 0)

מגרמנית : עזריאל אוכמני

פחד מפני \ החימ פחד מפני ` - המוות

קטע מתוך "ימות וירגיליוסי"

הרמון ברוד

יימות ורגיליוס", רומן מאת ה. ברוך (1886--1951), המחזיק מאות עמודים, מספר על 18 השעות האחרונות בחיי המשורר הרומי, מחברו של האפוס יאניאס", ורגיליס (70--19) לפנה"ס): בפקודת הקיסר אוגוסטוס שב המשורר החולה מאתונה לברונדיסיום, נכנס לנמל עם דימדומי היום, ולמחד רתו מוציא את נשמתו. בהיכל הקיסר. בשורה של מראות, חזיונות, זיכרונות, ועל דרך המונולוג ה-. פיימי, קודח המשורר, ששחפת קשה הפילה אותו על ערש-דווי, והוא עתה "בקץ מנוסתו, בק* חיפר שיו'י -- את חייו, חיי בן-איכרים, שנעקר מאדמתו שלא בטובתו, ואת הדיוקן הנעווה של תקופתו, תקופה של שקיעה מלאה אימים, תקופת-ביניים של יאל עוד ועוד לא', תקופה שהיא במובנים רבים תאומה לתקופה שאחרי מלחמת-העולם השנייה, שבה נכתב הספר. יאוש כבד וניצוצי תקווה. את התקווה מסמל ברומאן נער אלמוני, ששירו האלמוני מתנשא על פני הספינה, חהוא מתלווה אחרי"כן לוירגיליוס, דמות מיתית, שמכות תמימותה ושורשיותה מעוררת במשורר את האמונה, שזמנו הוא גם זמן של "ילא עוד ובכליזאת כבר''.

ליד טוליסס' מאת גויס ו'יהאיש ללא תכונות", מאת מוסיל יהווה "מות ורגיליוס"' את השלישי במזומן הגדול, זה, שמצד אחד, שימש "חבראד קדישא"" לרומאן הבאלזאקי", ומצד שני פר* דרכים (איש איש ודרכו) לעיצוב לשונייאמנותי נועז של פרוזה מודרנית.

ע. א.

מוזגים אנו זה לזה כל תקוות החלום, כל עדתיות ההשתוקקות, כל תקוות האהבה, ולכן, אחי הקטן, למען התקווה הזאת, למען ההשתוקקות הזאת, אל תלך עוד ממני; לא אבקש עוד לדעת את שמך מטיל-הצל, לא אקרא לך לא להפלגה ולא לשיבה, ואף-על" פידכן לא"נקרא ולא-קרוא, הישאר אתי כדי שמאהבה תישאר כבשורת החלטיותה, היש אר אתי בדימדומים, הישאר אתי על שפת הנהר, שנהיה צופים בו, בלי שנימסר לו, רחוקים ממעיינו, רחוקים ממוצאו, מחוסנים בפני ההצטוותות האפלה-קמאית של הראד שית ומחוסנים בפני הייתוד האחרון, חסרד הצל, של אור אפולו, הו, הישאר נא אתלון מגונן ומוגן, כמו שאני רוצה להישאר אתך לתמיד עוד פעם אחת האהבה: האם אתה שומע אותי? האם אתה שומע את בקשתי!? התוכל בקשתי עוד לשמוע אותך, בהאזינה לעצמה, פליטת-הגורל, פדוייה מיסורים ו ללא"ניע השתרע הלילה, קרוש התצורות בכל ההתגלויות שניתן לראות מקרוב ומרחוק, סגור בשטחים שבכאן, סגור בשטחים מרחיד קים והולכים, השתרע הלוך והרחק מעבר להרים וימים, השתרע לזרום צזרימה תמלי דית עד לקימרוני החלום שלעולם אין להגיע אליהם ואולם הזרם הזה הנובצ מן הלב, התנזר . ללד ~גבולי . הקימרונים ובשוספג. ב" חזרה לתוך הלב, קלט' לתוכו גל של געגועים אחר גל של געגועים, במוססו בו אפילו את הגעגועים על געגועים, הדמים את העריסה הכוכבית האימהית המנענעת בדימדומים את

נוסה, הו מנוסה! מיותמים אנו מאז ראשיתם של העדרים, אין שום שם שנוכל לקרוא אותו בחלום אליד נו, משום שאין משמעות לאפילת טטוותות המושלמת --, ואתה קטני, לווייה הלילי שלל שנסתפחת אלי כמנך האם באמת אתה תיקרא אלי? האם ת אלי על וח גורלך שלך אן עלידי ל שלל, כדי שאופל לדבר אליך? האם גם 7 חש שהאיזמן מאיים עליך? האם גם הלילה שלך חבוי הוא ומשום כך באת י הו, הישענה עלי.אחי-תאומי הקטן, הישענה עלי ; אני מסיר את עיני מן הומפנה אותן אליך בקוותי, ‏ בקוותי ם האהרונה, כי עוד אוכל לשוב. הביתה הנעזבות, לשוב אתך ולבוא בצל הקימרון ל הבנוי בתוכי כמן בלהאב, - שאנתו אליי מכיר, הן, שוב נא אתי אל הוך תיות הזאת, שזרה בתכלית שוב תפעם רקי בחמימות, ושבה רוצה הייתי כי תקח ]: אולי שז גס הזרות בתכלית, אולי אז אני לעצמי שוב לא אהיה עוד זר] חו, פק נא עלי אחי-תאומי הקטן, התרפק עלי. ואם על הילדות האבודה, ואם על האבודה, אתה מקונן, אצלי תשוב ותמז = אותן שהרי אני לוקח אותך לזרועותי - ות עליך, עוד פעם אחת נשהה בעקשנות רת-"הלילה הרוחפת, רק עוד פעם אחת, נאזין ללילה ולמשב ריחופה החלומל, מלכות-הביניים שלה ושל המציאות שלה תוקה --, עוד אין אתה יודע אחי הקטן, ר אתה, כן איזה מעמקים של פנימיותד ני שלנו עולה התקווה הלילית, כה חובקת וכה מנפשת הכל באי-ההשתנות שלה, חת געגועים ענוגה-חרישית במצוקתה, רבה מאוד זמן+צריכים אנו טרם נוכל וע אותה, ואת חרדתה, הבנוייה מסביבד מו רכס הרים מהודרים, חומה מהודרת ים חומה מהודרת, משל נוף לא"מוכר רות זאת קול-קורא של ליבנו, כן, למרות ולמרות זאתו כה תקיה, כמג כל.והרל בר שנחווה מזמן נתבהקו מחדש, למרות כה מלא אמון, כמו נחרצו בן כל ההכרי הסופיות--, הו אחי הקטן, אני חוויתי , משום שאיש זקן אני, זקן משנותי, ום שחשתי בתוכי את כל השיברון, את הרקב, אני חוויתי זאת, משום שקצי ב; הה, רק משתוקקים אנו למוות, משזָקים אנו לחיים, ובי, מאז זכרוני מגיע, ם בלי-"חשך הכוח הזה, החותר, כה מרופף קשר, בלי הרף, בתשוקת המוות ; חשתי | תמיד, פחד מפני החיים ופחד מפני הות כאחד, בכל הלילות האלה, שעל סיפיד עמדתי, על גדות לילות לאלפיהם שזרמוד ו על ,פני ובהמייתם העצימו את ידיעתי יה, הידיעה על הפירוד, הידיעה על הפרי/ שעם הדימדומים היא מתחילה, והיה המוות שזרם על פני, שנגע בי, שהרטיב, בק, בגיאות מוסיפה והולכת, שמבחו*א א בא ואף"על-פי-כן הורתו בקרבי, מותי י: רק הווטה למות בא לידי הכרת העדה, י הכרת האהבה, לידי הכרת מלכות-הבים, רק בדימדומים ובפרידה באים אנו לידי רת השינה, שעדתיותה האפלה ביותר נטוד נאפופים, באים אנו לידי הכרה, שאחרי אתנו לא תבוא עוד שום שיבה, באים אנו י הכרת נבט-הפריצות, שבשיבה, בשיבה בד טמון הוא ; אך, בך-לוגייתי הלילי ה7 ו. גם אתה תכיר כל זאת פעם, גם אתה ב פעם על סף-הגדות, על הגדה של מלכותך יניים. שלך, על הגדה של הפרידה ושל ימדומים וגם ספינתך תחוּמש לקראת מנוד ו גיאה זו שאין ממנה שיבה הנקראת יצה. חלום, הו, חלום ! כל עוד אנו אומרים רה, אין אנו מפליגים, כל עוד אנו שורים קשנות במלכות-הביניים של יומנו הלילל,

ה1 ען] ‏ ח|ןך ר

מערכת עתון 77 וחוג ידידי העתוו, אסירייתודה לצלירים שתרמו מיצירותיהם לתערובה שנערכה לטובת העתון. ‏ .

יבואו על התודה הצליריסם --

אבני, גד אולמן, ארגוב, ארטן, בן-שאול, יוסל ברגנר, בר-קדמא, בזה בק, גלעדי, גרוסברד, גריפית, גינסברג, גרשטיין, משה גת, אליהו גת הלפרן, אַהופשכ\כ\ר, הר-"אבן, אברמוביץ, לוקוב, ליפשיץ, מסג, סטימצקי סלומון, פיינגרש, אלונה פרנקל, זיגי פרנקל, עצמון, קידר, קוק -- מיון קניספל, קרמן, פרץ -- ארד, קיווה, רובין, רייך, רון, הירש -- אוגה שלו'ס, שביט, שניאור, רוזן, תדמור, תומרקין, מאיר, למברגר, קוסונוגי בהנהרדט, - שביר, אינסלר, קדישמן, משולם, .ליטווינובסקי, למדן בן-סירא, מריו דורטי, אילנה עופר. ּ

כמרר-כן מודה המערכת --

לבעל הגלריה "יורק" ברמת-השרון; לבלת-הדפיס *רמה- ברמת"ון -- על תרומתם. 7

לסופרים ולמשוררים --

שמעון בלס; משה בן-שאול,. אלייבכר; אהוד בן-עזר, טניה הדר, שלמה טנאי; איתמר יעוזדקסט, ששון סומך; רוני סומך. | על ערבי הספרות שערכו במשך התערוכה. ּ

ולבסוף מודה המערכת לכל ידידי העיתון אשר תרמו מזמנם וממרצם להצלחת התערוכה.

המאמינים במיןךהאנושי, מקווים שאין זה כך, ומנסים לגלות את האיפיונים הפנימיים האנושיים, המהווים את המסגרת להתפתחות יאינטלקטואלית, לצמיחת התודעה המוסרית, הישגים תרבותיים, ושותפות בקהילה חופשית. בדרך דומה דיברה המסורת הקלאה סית על כישרון אמנותי הפועל בתוך מסגרת של כללים, ואף מציב אתגר למסגרת זו. כאן אנו נוגעים בנושאים, שאינם מובנים. דיים. נראה לי, שאנו חייבים לפרוץ, דרך חדשה ולהינתק מחלק גדול של מדע. החברה וההתגהגות המודרני, עלדמנת שנוכל לו;:תקדם לקראת הבנה מעמיקה יותר של נושאים אלה. :

אא פישה דומה של טבע-האדם מונחת ביסוד 7 עבודתו של הומבולדט על השפה. השפה |, היא תהליך של יצירה חופשית, חוקיה " ועקרונותיה קבועים, אך ניתן לנצל עקרומחוללים (גנרטיביים) אלה באיןדסוף אפשרויות. . ו מתן פירוש למלים והשימוש בהן היוו תהליך צירה חופשית. השימוש המקובל בשפה ורכישת תלויים במה שהומבולדט מכנה תבניתה הקבוה של השפה -- "מערכת תהליכים מחוללים, רשיה נעוצים בטבעו של השכל האנושי. מערכת גבילה את היצירתיות החופשית של התבונה מלית או זו שרמתה גבוהה ומקורית יותר, של גדול או של הוגה-דעות ואולם היא אינה ת מראש את אופיה". הומבולדט הוא מצד אחד, זוניסט, הטוען בתוקף, שהלימוד הוא סוג של ה, שבו הנשמה, המגורה על-ידי הנסיון, שואבת גריה הפנימיים והולכת בדרך, שהיא עצמה ה ; מאידך גיסא, הומבולדט הוא גם רומנטיקן ו למגוון התרבותי ולאינסוף האפשרויות שבהן לתרום הגאון היוצר. אין בכך כל סתירה כשם סתירה בעמדתה של התיאוריה האסטתית הת כי יצירות אישיות של גאון מוגבלות על ידי וש הנורמלי היוצר בשפה, המשמש לרציונליסט טזיאני כראייה הטובה ביותר לקיומה של מחשאחרת, מניח מראש מערכת של כללים ועקרונות ללים מהסוג שחוקרי הדקדוק הרציונליסטיים לקבוע ולהבהיר במידה מסויימת של הצלחה

לשון

והרות

קט ע

חושבני, שגם כאן יכולה המסורת, שסקרתי בקצרה, לתרום תרומה נכבדה. כפי שהערתי לעיל, אלה שהתעניינו בייחוד האנושי ובפוטנציאל שבו, חזרו לעסוק בתכונות השפה. לדעתי, חקר-"השפה עשוי לספק רמזים אחדים להבנה של התנהגות הנשלטת על-ידי כללים ושל האפשרויות לפעולה חופשית ויוצרת בתוך מסגרת של מערכת הכללים, המשקפים, לפחות בחלקם, תכונות פנימיות של המיבנה הרוחני של בני האדם. נראה שיהיה זה הוגן לראות בחקר השפה היום חזרה מסוימת לתפיסה ההומבולדטיאנית את מיבנה השפה: מערכת של תהליכים מחוללים שמקורם בתכונות מולדות של המחשבה, אך המתיך רים, כלשונו של הומבולדט, שימוש בלתי-מוגבל באמצעים מוגבלים. אידאפשר לתאר את השפה כמערכת של ארגון התנהגות. אדרבא, כדי להבין כיצד משתמשים בשפה, עלינו להבין את התבנית ההומך בולדטיאנית המופשטת של השפה את הדקדוק המחולל שלה, במונחים מודרניים. הלומד שפה בונה לעצמו מערכת מופשטת זו באופן בלתי"מודע, כמוך בן. הבלשן והפסיכולוג יכולים להוסיף ולחקור את השימושים בשפה ואת רכישתה, רק במידה שבה תפס את תכונות המערכת שבה קנה לו שליטה האדם היודע את השפה. יתר-על-כן, נראה לי, שיש בסיס לטענה האמפירית ‏ שמערכת כזו ניתנת לרכישה בתנאים נתונים של זמן וגישה, רק . בידי מחשבה שניחנה בתכונות ספציפיות מסויימות, שאפשר לתה ארן בפרוטרוט. כל עוד אנו מגבילים את עצמנו, בתפיסתנו, לחקר ההתנהגות, אירגונה והתפתחותה, תוך יחסידגומלין עם הסביבה, נגזר עלינו, שנחמיץ מאפיינים אלה של שפה ומחשבה. בדרך דומה אפשר ללמוד, באורח עקרוני על היבטים אחרים של הפסיד כולוגיה והתרבות האנושית ‏ ()

אזיקי המוסדות הרודניים, הווקא באותו מובן המופיע בהערותיו של הומבולדט, אשר ציטטתי. גישה זו פותחה באופן מפורט וכולל יותר במסורת הסוציאך ליזם החופשני בשנים שלאחר-מכן. :

הקפיטליזם החמסני יצר מערכת תעשייתית מורכבת וטכנולוגיה מתקדמת ; הוא התיר הרחבה ניכרת של הליכים דמוקרטיים וטיפח ערכים ליברליים מסוייה מים, אך הגבולות שהציב נתונים תחת לחץ ויש להתגבר עליהם. מערכת זו אינה תואמת את אמצע המאה העשרים. היא אינה מסוגלת למלא צרכים אנושיים, הבאים לידי ביטוי במונחים קולקטיביים; ותפישת האדם התחרותי שפיתחה, שכל מעייניו נתונים להגדלת הונו וכוח-שלטונו, המשתעבד ליחך סי-השוק, לניצול ולסמכות חיצונית -- תפישה זו הינה אנטי"הומנית ובלתידנסבלת במובן העמוק ביו" תר. המדינה הסמכותית אינה יכולה לשמש תחליף, כשם שאי-אפשר לקבל כמטרות הקיום האנושי את הקפיטליזם הממלכתי הצבאי, המתפתח בארצות7 הברית, או את מדינת-הרווחה הצנטרליסטית והביוה רוקרטית. הצידוק היחיד למוסדות מדכאים הוא גרעון חומרי ותרבותי. אך בשלבים שונים בהיסטוריה דווקא מוסדות מסוג זה הם המנציחים והיוצרים גרעון כזה, ואף מאיימים על הקיום האנושי עצמו. המדע והטכנולוגיה המודרניים יכולים לשחרר את בני"האדם מן הצורך בעבודה חד-גונית ומטמטמת. הם יכולים, באופן עקרוני, לספק את הבסיס לסדר חברתי רציונלי, המבוסס על התאגדות חופשית ופיקוח דמוקרטי, אם רק נרצה בו.

קרים המודרניים הרבים, החשים בחוסר עקביות זונה, שהיצירה החופשית מתבצעת בתוך מערכת מגבלות ועקרונות שולטים, ולמעשה טועים ד, אלאדאם-כן הם מדברים על "סתירה" במובן ה והמטיטפורי של שלינג, כי "בלא הסתירה הכרח לחופש, הרי הפילוסופיה וכל שאיפה נאצך אחרת של הרוח, היו שוקעים אלי מוות, המיוחד עים שבהם אין לסתירה זו כל תפקיד". בלא ח שבין הכרח וחופש, חוק ובחירה, לא ייתכנו יתיות, תקשורת ופעולות משמעותיות אחרות.

* ברעיונות מסורתיים אלה באריכות*מה, לא התעניינות בקדמוניות, אלא משום שלדעתי, בעלות ערך ונכונות ביסודן. הן פורשות לפנינו , שכדאי ללכת בה. הפעולה החברתית חייבת ות מונעת על-ידי חזון של חברת-העתיד, ועלך שיפוטים ערכיים הנוגעים לאופיה של חברתד זו. השיפוטים הללו חייבים להיגזר מתפיסה הי של טבע-האדם, ואפשר לחפש יסודות אמפיך בחקירת טיבעו של האדם, כפי שהוא נחשף ידי התנהגותו ויצירותיו החומריות, האינטלקטוות והחברתיות. הגענו, אולי, לנקודה בהיסטוריה, ניתן לחשוב ברצינות על חברה, שבה קשרים תיים המכוננים באורח חופשי באים במקומם של

להלן חלק מן המסה "לשון וחרות" מתוך קוב מסות מפרי עטו של הבלשן הנודע נועם חומסקי, העומד להופיע בהוצאת '"מפרש'"". המסות האחרות באותו קוב הן: פסיכולוגיה ואידיאולוגיה; חוק הכוח ביחסים בינלאומיים;, תפקיד האוניברסיטה בעיתות משבר; שלום במזרח התיכון; הפציפיוּם המהפכני של מאסט;ן מדיניות החוץ והאינטלקטואליזם. י

החזון של הסדר החברתי בעתיד מבוסס על תפיסה של טבע-האדם. אם אמנם האדם הוא כחומר ביד היוצר, חסר כל מבנידמחשבה משל עצמו וללא צרכים תרכובתיים או חברתיים, אזי הוא מושא מתאים ל"עיצוב האישיות" בידי רשויות המדינה, מנהל התאגיד, הטכנוקרט, או הוועד המרכזי. אלה

בטינה

קדים אורן

וקפים אוזן הדה לנחום

כ 0 שתו בטָרֶם בּא הכוּרת עְלִיו בֶ - ָרֶם הְיֶה וּמִיקֶשָה בטֶרם בַּא הכוּרֶת עְלִיו - שאםך באמ עְלְתָה ְּכוְרֶת.

סוף 1978

אִינֶךָ אוהֶב שִירִים שְמִדְבְּרֶם צָהב וְתעַתוּעִיו זוּלְגִים - פלי ‏ דרף.

החול יִפְרִיח עַקבוּת שְנְמְחָקו - בְּלִי זֶמַן.

3

םשבקלטבוּר בּמָטָה נ;'מאָלצלת י זוכְרֶת אִיך אַרְתוּם אֶת שערותי אצמִיח פּרְסוּת פַּלְדֶה.

4

סקו מְפַלְחִים בְּיְרק וְסְגל אור. אִפוּר. לשָוא מקמרים גָּב כואָב, זוקְפִים אזן חַדֶה חְַדֶה לְנְחֶש מָתַי מי מח ום אם יְִמִהְמָהָ בְּודאי יבוא לְמְעוּך דְבַר מה יִקר. בַּצַהָרַיִם רואִים רואָים כְּשָמֶש שְחוּרֶה אורְכִידאֶה נְדִירֶה בְּתוּךָ גְבִיעָה עלי מְנוּקֶר.

! אַתָּ כְּבֶר שומעת יודעת ְמַזמוֶת עִם סודות . ו תוכי נָבִיאֶה עִם רְצְָמָה ה לְעצְמָה לָמָה לא אִתִּי! י לא פַּחְדְנִית.. דברֶי בּרוּר היש וְגָא לְדיִיק. לְלֶת לי בַפָנִים,. בורחת.

2

זאַתֶם בְּאִיזֶה מקוּם מִשחַקִים בְּאָש נְבעותִי נַחַרְכות. אֶז מה? ל הַיוּתר כואָב. לְמָה היוּם מְתִּי אֶתְכֶם מַרְחוּק מַדְלִיקִים | זיקוּקִים בּי שב לְעֶפָר.

היא

גמרה

לך

את הביטוחה...

ביטחת את העסק שלך ושילמת הכל. יום אחד, לא כל-כך בהיר, ודווקא בזמן שאתה זקוק לביטוח -- מתברר לך כי לא נשאר ממנו הרבה.

איך זה ! . ` ערך הכסף ירד ואיתו ירד ערך הביטוח שלך, בקיצור: האינפלציה גמרה לך כמעט את הביטוח: להלחם באינפלציה -- קשה מאד: אולי אפשר לסדר ביטוח נגד אינפלציה ! אפשר, בהחלט. הנה מה שמציעה לך חברת "הסנה", חברת הביטוח הגדולה בישראל:

ביטוח צובר. מיום סידור הביטוח של העסק שלך, יגדל סכום הביטוח בשיעור ההתייקרויות הצפויות במשק. דוגמא : אם במרוצת שנת הביטוח יגדילו ההתייקרויות במשק את ערך העסק שלך בשיעור של 30% -- יגדל אוטומטית, בשיעור דומה, ערך רכושך המבוטח בביטוח צובר של "הסנה"-

שים לב! אתה לא תשלם את מלוא הפרמיה הנוספת, 50% ממנה תשלם חברת "הסנה": התקשר נא עם סוכן "הסנה", הוא יספר לך על ביטוח צובר. . אַ

ביטוח צובר של חברת "הסנה", חשוב, ויפה שעה אחת קודם.

דזברר: ינשוהאריר: רב:יטטורד בוג'"כז

7 יש 7 - ; ל 9- - . :

חברה לפיתוח משקי מפרץ חיפה בע'יבו, . ד. נ. אשרת טלפונים : 04(713282/5), 04(911121)

מילואות -- הנהלה 715 מילובר -- מכון תערובת מרכזי :

מילוז -- מוצרי פרי הדר ופירות / 922101/4

מילומוז -- אריזת והבחלת בננות 1

מילועוף -- משחטת עופות ₪97 מילופרי -- אריזת פירות וקירור

מילופים -- מנפטת כותנה ₪315

מילומור -- עיבוד גרעיני כותנה 914 מילודע -- מעבדה מרכזית

מילועד -- שרותי מחשב 19 מילוזן -- מוצרי מזון מעובדים

8 -

חיפה

ביכויקליבםו

בע"כו

היצרן הגדול בעולם של חנקת אשלהן להקלאות .

| | לצרנים של דשנים מוהוהככוים והיויקליים לתעשלה

' 6 : 2 לל 0 2 0 . ל ך י 9 ל ו ל / ו 6 י

כינליקלים וציוד טכני בע"מי -

מפיצים של תכשירי הדברה לחקלאות

קוטלי תרקים ואקריות : סופרציד, דיאזינון, פייקם, נאורון, ,אקרקס.

קוטלי פטריות : רידומיל, קופרוזן 311, פרביקור:

קוטלל עשבים : סימאזין, אטרזין, סמינולים, איגרן-

הה היק והקור ההה סה-- >""""........ .. ה - ג סר א ע יו ל -- : . ל בצט בימיממים וציוד טכני בוגים . פזם י ו י ה הם. יאו תה

ושל דבורה בארון, דרך משל, חזרה אל אירופה אשר אותה עזבו עם עלייתם לארץ ישראל, ואשר רקעה הרחוק היה מוכר להם אינטימית, מורשת מבית אבא וסבא. "והיה העקוב למישור", סיפורו הא"י של ש"י עגנון הצעיר עוסק, כידוע, במנשה חיים הכהן מבוצאץ על רקע מחצית המאה ה-19 במרכז אירופה. פרקי "גולים" של דבורה: בארון, אותה נערה-סופרת מרשימה שעלתה לארץ-ישראל ב"1911, אותם פרקי "גולים" ("לעת עתה" ו"מאך מש") על גירוש יהודי תלדאפים למצרים במלחמת עולם ראשונה, בתקופת התורכים, נכתבו רק בשנות מלחמת עולם שניה, ופורסמו אחר קום המדינה. הכתיבה על שנות עליה שניה ושלישית נעשתה עלך ידי כמה וכמה יוצרים ממרחקי זמנים, והספר "מפתחות" מדווח על כך בפירוט, תוך הזכרת מאמר של דב סדן (בייריש) בו נמתחת לראשונה ביקורת על נזקי. ביקורתו של ברנר . :

בעקבות הפרק הקונקרטי על ברנר כמבקר בעל סמכות עצומה, יכולה לעלות שאלה מהותית על נזקה של ביקורת סמכותית באמת על יוצרים בתקופתה. האם ניתן לאתר. את הישגיה (בהשפעה על יוצרים, לא רק על טעמו של קהל קוראים) את נזקיה (איך להעריך מה שלא נכתב?) י

עצם השאלה על מידת הנזק של ביקורת, הנסיון להצביע על כיוונים שעיכבה -- היא המעניינת באמת. ברגע שאיבדנו את התפיסה הנאיבית של "השראה עליונה" או "השראה פנימית", ותפשנו שהיצירה נכתבת על ידי בן תמותה, בן זמנו, ומתוך התעניינות בכוחות הפועלים בשדה הספרות -- מעניינת גם שאלת הנזק שבמעמדו של מבקר, שאלה, שהמבקר אינו נוהג לעסוק בה. (הנושא מזכיר, כמובן, פולמוס ספרותי אקטואלי.) י

גישה חדשה ?

סטודנט, השב לאוניברסיטה אחר הפסקת לימודים, יהיה נתון בהלם "השיבה המאוחרת", אבל לא ישמע יותר באוניברסיטה מושג ספרות זה. המחקר כולו הפך פניו. הוא יצטט לעצמו בשקט את שירו של חיים גורי על שובו המאוחר של אודיסאוס: "טעות לעולם חוזרת אמר אודיסאוס בליבו העייף... הלך

בין אנשים שדיברו יוונית אחרת". ישנו כשלון מימפמומטי של כמה ביקורות על ספר ביקורת זה. הכשלון הוא בגלוי "גישה חדשה" ("מסד תמנת גישה חדשה") \ הסימפטומאטי: ראיית גישה

חדשה כערך עדיף על עקביות שיטתית י בלא לחטוא בוולגאריזציה -- ניתן לראות בקו אחיד של רצנזיות -- וולגאריזציה של אופנת ביקורת שליטה.

המאפיין את פרופ' נורית גוברין כחוקרת הוא גישה עקבית בשילוב הרקע ההסטורי והביוגראפיה האישית עם הניתוח הספרותי של מבנה היצירה. עיסוק שיטתי בכתבידעת (חבורות סופרים, זיקותיהם לחבורות אחרות, השיפוטים האסטטיים המאפיינים אותם, שאלות מימון -- כל אלה הנם עיסוק בספרות על רקע תקופתה), כתיבת המונוגרפיה על "שי של ספרות" העתון הארץ ישראלי שהחל להופיע כתוספת ספרות מטעם שלטונות הצבא הבריטי בשלהי מלחמת עולם ראשונה והפך בהמשכו לעתון היומי המוכר "הארץ" -- עבודות אלה ונוספות מצביעות קודם כל על עקביות באופן הראיה של נושא הספרות. אפשר בהחלט לחלוק ולהשיג על אופן ראיה זה אבל כיצד יתכן לאפיינו כראשיתה של גישה חדשה ? יש השואד בים היום את השראתם מן העובדה שבאנגליה מתפה תחת,, דרך משל, תעשיה שלמה של יומניה ואיגרוד תיה של וירג'יניה וולף. "סימן הוא", מהרהרים הם לבטח, "שמותר להתעניין" בחיי הסופר"!!

ספרות היא גם תופעה חיושבת בתוך עמה. האפשרות של קשרים בין יצירה לבין ארועים נוספים יתכן לא רק כקשר של "מולטי מדיה". בדיקת הקשר בין הקוראים הראשונים והיצירה שנכתבה, ובינה לבין ביקורת זמנה ויצירות זמנה הנוספות -- הנה בדיקה ץאלפת. | 2 במקביל למתודות השוללות גישה היסטורית בהערכת ספרות, המצביעות על היצירה כארגון פנימי של כוליות, על היותה תופעה בלשנית, בעלת סטרוקך טורה פנימית, המובנת מתוך קשריה הפנימיים וכו' -- הבנת היצירה האמנותית כתופעה רבת זיקות למתרחש מחוצה לה -- גם היא אפשרות מעניינת, הייתי אומר 0

ת ם

מתן בודשבתאי

מתמשך, אך אין ספק שהאינטליגנציה היוצרת ביהדות חוותה את פרשות הדרכים והעמידה יצירות המתמודדות עמן.

הספר "מפתחות" עוסק בחומרי מציאות ובחומרי ספרות של דור שנות העשרים. לא עיסוק בעקבות העניין המחודש בתקופה, אלא מתוך התמדה בהמשך לעבודות על יעקב פיכמן, גרשום שופמן, דבורה בארון ועוד. למרות שהעיסוק ב"עכשיוי" והעיסוק ב"קלאסי" אינם אלא עיסוק בגילויים נבדלים של עניין בספרות, דומני שיש ערך מיוחד להבלטה עכשווית, אקטואלית, של דור שנות העשרים.

הסופרים הם 0 - ברנה וצקב הבינביץ,. דברה בארון, נתן ביסטריצקי (אגמון), חיים הזז בסיפורי המהפכה, גרשום שופמן וח.ש. בן אברם.

תשעה פרקים בספר ביקורת זה ?) על יצירות שעניינם ההיסטורי המשותף -- שנות העשרים של המאה. סיפורי עליה שניה ושלישית בארץ ישראל, סיפורי מהפכת אוקטובר בברית המועצות וסיפורי אוסטריה (וינה וסביבותיה) במלחמת עולם ראשונה וסמוך לה. ממבט של היום המרחקים נתפסים כעולמות כה נבדלים עד כי לרגע קשה לזכור שארץ ישראל של "האבות המייסדים", רוסיה הגדולה המתהפכת במהפכה עולמית ואוסטריה, בת התרבות הגרמנית, במלחמת עולם ראשונה וסביביה -- הנם עולם אחד לא רק מבחינת התקופה ההיסטורית הזהה, אלא שדווקא התרבות העברית במשולש הזה הנה, במובנים רבים, תרבות אחת ממש ביוצריה ובקוראיה גם יחד.

נזכל ביקורת

המעורר בפרקי הספר הנו הפרק על עורכו של "המעורר" י.ח. ברנר כמבקר,

בעקבות מאמרו הנודע של ברגר "הז'אנר הארצישראלי ואביזרהו" ב19117, השתרשה בביקורת העברית הדעה ש"מציאות מתנועעת" כבארץ ישראל, בה "אין עדין קביעות וטיפוסיות" -- אינה מאפשרת קיום יצירה ספרותית בעלת רמה. כלומר, סופרים שעלו לארץ בתקופה זו ובליבם האתגו הגדול לתאר את המציאות החדשה המתפתחת לנגר עיניהם ועל בשרם גם יחד -- נרתעו, הואי? וקבלו את סמכותו של ברנר ואת התיזה הברנרית, שהצורות הספרותיות המגובשות הן סתירה שבהכרח למציאות הדינאמית בתוכה הם שרויים. הפחד מפני "משחקי ספרות" מפני דרכידרמיה כל-שהן, מפני זיוף זה או אחר היה, אולי, הגדול בפחדים של אותו דור. ניתן לגלות פחד זה מפני זיוף בספרי זכרונות המתפרסמים בשנים האחרונות ממש -- זכרונות אחותו של ברל כצנלסון, ופרקי זכרונות של בנימין ברנר, אחיו הצעיר של יסף. (הספרים ראו אור ב-1978 ב"עם עובד") :

מכאן -- מיעוטן של יצירות ספרות על אותה תקופה באותה תקופה, מכאן -- ה"בריחה" של ש"י עגנון

עשה שטן, הזדמנתי באחד הימים לחדרו | מ של העורך, וגיליתי על שולחנו ספר טרי | בשם "מפתחות", שציורי מפתחות עתיד | קים מסוגננים על עטיפתו הכחולה. לקחתי לקרוא בו, ומצאתיו קריא, מעניין בחומריו ומצניע דע רב. ביקשתי לשאול אותו לעצמי, כדרכם של וראי ספרים: -- שואלים -- ואינם משיבים. אומרים כי בדרך כלל השאלות בספרות גדולות ותר מן התשובות, בעיקר בספרות יפה.) אמר עורך -- אם הספר מעניין אותך, כתוב זאת! בתמורה, אמר העורך, לא רק ישאר בידך ספר זעניין, אלא אף תימנה עם טובי אנשי הספרות קכותבים ב"עתון דד", תוך ויתור על שכר סופרים.

סיפור בזכות עצמו

ותפישה של ראייה כפולה של הסיפור -- כמבנה אמך ותי וכסיפור "מפתח"l) על רקעו האישי והחברתי ל הסופר, הופכת את החומר הביקורתי על הסיפור סיפור בזכות עצמו. "נדודי עמשי השומר" נכתבו תיבה ספונטאנית, ונסיבות הוצאתו לאור מעידים י בסיפור לא נעשו לא עיבוד ולא עריכה, הן בשל יבות טכניות והן משום שיעקם רבינוביץ, כפי הוא מעיד על עצמו, לא היה מסוגל לחזור ולערוך את עצמו. הזמן שעליו מסופר הוא תקופת העליה השניה, לפני פרוץ מלחמת עולם ראשונה, ואילו זמן כתיבת הסיפור מאוחר בךls שנה. 15 שנה "התבשל" הספר אצל יוצרו ומיד עם כתיבתו, כאמור, הודפס ויצא לאור. למרות הנושא התוסס והמתסיס, האנשים בתקופת עליה שניה, עברה בזמנו הביקורת כמעט בשתיקה על הספר, ושתי התגובות שנכתבו עליו -- הרקיעו שחקים בקיצוניותן.

הביקורת המאוחרת חזרה ודנה ב"נדודי עמשי הד שומר" ליעקב רבינוביץ מתוך עניין והערכה, כשך במרכז ההערכה החיובית עומדת ביקורתו של פרופ' שמעון הלקין המצביעה על תפיסה מיוחדת של יעקב רבינוביץ את החיים ואת האדם. כתיבה שיש בה ריאליזם מרובה, חשוף לפעמים, והיסוד הרגשי רוחש אי שם בעומק, סמוך לשורשי התפיסה השכלית...

דיווחתי בפרוט רב דווקא על פרק זה משום שהוא מדגים את העניין שעוררה בי קריאת ביקורת על יצירה בלתי מוכרת (יצירה זו ויצירת ח.ש. בןדאברם אינן מוכרות לי) בזכות אותה תפיסה המתבוננת ביצירה בראיה כפולה -- הן כמבנה אמנותי והן כסיפור שרקע כתיבתו, קווי אופי דומיננטים של הסופר וסיטואציית*הכתיבה הנם סיפור בזכות עצמו, בנוסף לסיפורה של תולדות הביקורת,

שנות העשרים

התקופה הנבחרת על ידי הביקורת קשורה בשאלות חברתיות כלליות יותר, ויש היום עניין מחודש, התעניינות מחודשת, בשנות העשרים. עדיין קרובה התקופה בה, כדי להצביע על תמורות מהפכניות בשירת דור-"המדינה לעומת הדור שקדם לו, העמידה הביקורת במרכז עניינה.שני דורות זה מול זה "דור המדינה" לעומת "הדור שלפני" כגון נתן זך מול נתן אלתרמן, הוירטואוזיות של שלונסקי מול האמי" נות של יהודה עמיחי וכו< באופן אבסורדי הועמדה על ידי שני הצדדים המתמודדים אותה תפיסה הד מצביעה על הקמת המדינה כמפנה שאין דומה לו, כאירוע המשיחי של המאה. יש מי שרוצה בן, ויש מי שהתאכזב ממנו, אבל הקמת המדינה היא "ה"נוה שא של התרבות העברית, מעבר ל"עכשוי". דווקא היום, בהתבוננות לאחור, תופס פרק הקמת המדינה את מקומו ההיסטורי בפחות היסטריה. ישנה התבוננות המתחילה למדוד ולסמן את המפנים ואת השאלות המעניינות של איפיוני העם היהודי על קיומו מכאן -- ומכאן דווקא עם העשורים הראשונים של המאה. קום המדינה מקבל היום פרופורציות מאוזנות יותר. ספרות דור העשרים העמידה מתוכה דמויות מרכזיות ביותר -- הוותיקים שבחבורה כביאליק וכטשרניחובסקי והצעירים יותר כברנר, גנסין, עגנון, הזז, אצ"ג. אין קשר חובה בין גודל ההיסטוריה לגודל סופריה, ובאמת ווארועים החי7 צוניים בעם לא היו דרמטיים אלא אירועי תהליך

1) "מפתחות". נורית גוברין. אוניברסיטת תלדאביב / הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח. . 2) 7 מתוך 9 הפרקים נדפסו בכתבי עת שונים מאז 1915, והשנים הנוספים(על ג. שופמן) הנם מתוך מחקר.

ועגנו במארוקו, במאראקש, ולשם מגיע גם יגא: שרכש בינתיים דרכון אמריקאי המשנה את שמו\ ומסתיר את זהותו. אך כאן הוא מוצא עצמו מו גלי שנאה, מול דיבורידרהב על "פיתרון" הבעיין הישראלית, ואפילו מול סנטימנט אנטי-יהודי שהת: גבש בינתיים בהכרתו של הבחור הכושי. וברגו האחרון ממש, כשהוא נאלץ לברוח מארץ זו, הו מחליט שמקומו בארץ. לא בדיוק כך רצינו שיחזוו יגאל, אך אנוּ פולטים אנחת רווחה שהבחור, בכל זאת, חזר, מיצ'נר מנסה, לבסוף, להוציא כמה מסקנות סוציולוגיות ביחס לאופי הנוודוּת. אין הם, משום בחינה, המשך למרידה הליבראלית שהוא הכירה בנעוריו בדרך כלל הם בנים להורים בעלי-אמצעים, ומתחת להרגלי נוודות שומרים על ההשקפות השמרניות של הסביבה שגדלו בה. התמונה הכללית של הנוודים שהתנקזו במאראקש מפחידה גם את המספה. יותף מדי גדולה ההתמכרות לסם, ההידרדרות הפיסית, דלדול השפה והרעיונות. רק זוג אחד מצא שם אשו הצליח לחיות חיים כפולים : מחצית השנה בשוודיה, בשיער גזוז ובעבודה מאומצת, ומחצית השנה במאראקש, בשחרור ובחירות. ילדים? יש להם בת קטנה. מחצית השנה היא עמם וכולם שמחים, ומהצית השנה אצל סבתא.

גם אני סבתא, ויודעת שיש לנו מקום בפיתרון בעיות עם ילדים ; בכל זאת אני מפקפקת בתוקפו של פיתרון הנשען עלינו במידה כה מאסיבית. ואולם, בסיכום ייאמר שמיצ'נר אינו מוכן, אף-על-פי-כן ולמרות הכל, להוציא משפט שלילי על הנוודים, רבים מהם יאבדו, טוען הוא. אך גם אנשי בשורה יקומו מביניהם.

את ספרו של מיצ'נר עַל המשוטטים בלי עוגן קראתי בימי חופשה באירופה, ובדרך הטבע עלתה בי השאלה אם התופעה קיימת עדיין במתכונתה זו. כמה מן הבעיות באן בינתיים על פתרונן: מלחמת וייט" נאם הופסקה, מתנגדי הגיוס קיבלו חנינה. גם בבעיית הכושים בארה"ב חלו כמה שיפורים והקלות. בכל זאת -- הצעירים נודדים בדרכי עולם. השיער שוב אינו כל כך פרוע, הלבוש אינו כה מרושל, הכול, כמדומה, התמתן מעט. בגבולות בין ארץ לארץ, שלא מכבר היתה בהם בדיקה קפדנית של תעודות, עומד עכשיו שוטר בודד, ובתנועה אדיבה*מרושלת הוא מרמז למכוניות לעבור. יש מן הצעירים שחור" שים אתרים ומוזיאונים; ויש חורשים את חנויות הכלדבו בערים הגדולות. ובערב הם נוחתים, סיעות7 סיעות, על מדרגות של הקתדראלות או בשולי הגש־ז רים הישנים, הזכורים מסיפור ושיר. ובעצם, הלא תמיד נדדו צעירי עולם, גם לפני היות האוטוסטראדות. אפילו השיר הישן, "לנדוד לנדוד יתשוקת שומר", אינו במקורו אלא זמר על הטוחן השואף לראות עולם 68 \

"המעזוממים"

נול

ג'יימס מיצינר

רות ליבנית

לשבט קטן ונוקשה של מהנדסים טכנאיים מעולים שנתפזרו ברחבי עולם, מתקנים ציוד משוכלל שנשלח לחברות לא-מפותחות, וחיים במקומות רחוקים ומבודדים שאוזן לא שמעה את שמם. כולם יחד, המחבר, ידידו הטכנאי וששת הצעירים, מזדמנים בעת מרוצי השוורים בעיירה הספרדית פאמפלונה שמפאר אותה פסל גדול של המינגוויי.

יש יסוד משעשע בפגישה בין העולמות. הטכנאי הוא פטריוט אמריקאי .ללא ערעור, השתתף בכל המלחמות והצטיין בהן, וכשנודע לו שאחר מן החבורה לא נענה לצוודקריאה לצבא ארה"ב, הוא קם ומכריז שאינו מוכן להסב לשולחן עמו.

גם הקשר המיני בין הבחורה האנגלית והבחור הכושי פסול בעיניו מכל וכל. הוא חי בעולם תמים, ששני גיבורים מאירים את שמיו, שני שחקנים של הקולנוע האמריקאי -- האמפריי בוגארט וספנסר טרייסי; אין סיטואציה בחייו שאין הוא מוצא לה אסמכתא באחד מן הסרטים שלהם. כשהצעירים מגלים גם כאן יחס של בורות וזלזול, זה נראה לו כסוף העולם. בכל זאת הוא מציל את הכושי הצעיר מקרניו של שור משתולל, כמעט במחיר חייו -- ובכך נשבר הקרח. אין מפגש תרבותי בין הדורות, אין קרקע משותפת בסרט או במוסיקה. אך יש מעורבות בגורל. ואכן, מתחילת הסיפור מלווה אותנו השאלה: איך ייגמר כל זה ? הישובו הצעירים למקוך מותיהם, היתפשרו איש איש עם תביעות המציאות שלו? הייהפכו לנוודים נצחיים? היילכו לאיבוד בעולם הגדול ? התשובה אכן ניתנת בסוף הספר, ואין היא אחידה לכולם. ולנו יסוּלח אם נעקוב בתשומת-לב מיוחדת אחר גורלו של יגאל, הנער הישראלי. הוא גיתק לזמן"מה מן החבורה -- הסב האמריקאי טרח לאתרו ובא להשפיע עליו -- אך הוא חוזר עוד פעם אל חבריו למסע. הם נדדו בינתיים ברחבי אפריקה סההה וי-

: | מונח 6618ועם, קשה לתרגמו. אפשר לומר וֹ נוודים או משוטטים, אך בזה לא די. יש ' בו יסוד של הינתקות, של שיט ללא עוגן. מונח זה, הטעון משמעריות, הוא שם של ספר גדול*מידות מאת הסופר הנודע ג'יימס מיצ'נר ("המקור", "האוואי", ועוד). מתוארת בו קבוצה של שישה צעירים שנעקרו ממקומותיהם, שנפגשו בדרך מקרה והם נודדים יחדיו. שלושה מהם אמריקאים, ואחד מהם כושי; נערה אחת מצפון נורבגיה, אחת ממוצא אנגלי, אך גדלה בארץ אפריקנית, ואחד ישראלי. סיבת ההינתקות של האמריקאים ברורה ומוגדרת: ההתנגדות למלחמת וייטנאם, עזרה למשתמטים ממנה, מחאה על קיפוח הכושים. הנערה הנורבגית, לעומת זאת, נמלטת ממשהו "קיומי" יותר; היא בורחת אל השמש מפני ליל החורף הארוך, מן הכניסה "למנהרה", שכך קוראים שם לזה. הבת האנך גליה היא הצעירה שבכולם, זוהרת ומרדנית, שהחלה | את מרידותיה בכל מוסדות החינוך אשר נשלחה אליהם. והיא האחת העתידה לשלם על המסע ההרפתקני במחיר חייה, תוך כדי מעבר מסמים קלים לסמים כבדים. הבחור הישראלי הצטרף לחבורה הזאת בשל פיתויי תרבות של שני סבים, אחד אמריקאי ואחד אנגלי. ברור לו לגמרי שמקומו בישראל בשעה שסכנה נשקפת לה, ואכן הוא מוכיח זאת. אך בימים הרגילים הוא נמשך אל שפע האפשרויות של העולם הגדול, ובעודו פוסח על שתי הסעיפים הוא נקלע אל החבורה הצעירה וְדֶבק בה.

\ ג'יימס מיצ'נר הוא מספר נלהב. דמויותיו כה חיות עד שאנו מתקשים להאמין שהן פרי הדמיון ולא יצורים של בשר ודם. הוא חוטא בכתיבתו בחטא של אריכותדיתר, אבל הוא מסתכל מוכשר, ונוגעבבעיות חיוניות של העולם המודרני. הוא הכניס לסיפור גם את עצמו, את "המספר" המדבר בלשון אני, וגם כאן אנו נוטים לשכוח שאולי אין זה הואך עצמו. פרטי חייו של המספר מתגלים מעטימעט, תוך כדי סיפור. הוא בן ששים-ואָחת ונתגרש מאשתו, ויש לו בן אחד שהסתבך עם החוק; הוא עובד בחברה בינלאומית שיש לה השקעות ברחבי-עולם, והוא בחר בסוג זה של עבודה משום שהיא מאפשרת לו לשוטט ולנסוע. תוך כדי מסעותיו הכיר את המשפחות והרקע של הצעירים, להוציא הנערה הנורבגית. הוא מתקשר אל החבורה הצעירה, ובמיוחד נתון לבו לנערה האנגליה שהוא מנסה לחלצה בכל פעם מתוך תסבוכת; היא יקרה לו כאילו היתה בתו.

ן.והנה לאחר שהיכרנו את ששת הצעירים והתקנו עצמנו להשתתף תוך כדי קריאה במסעותיהם -- תחילה בדרום ספרד, אחר-כך בפורטוגל ומי יודע מה עוד -- עושה המחבר מפנה תמוה. הוא מניח אותם לנפשם ומקדיש פרק ממושך לידיד אחר שלו, אדם מבוגר, כמדומה בשנות הארבעים לחייו, השייך

אביפיושטיו / א יום הם סקנין

עַם הָאַוְעְקָה הְרַאשוּנָה אֶת רב האנשים אשר שנא. - משְלֶשל מטְבַּע לְמְכוּנֶה מְנגְֶת טוּרְפָת קְלְָפִים. נסַע לצד הַשְנִי שֶל הָעִיר. כְּשְהְיתָה עוּשָה זאת הֶ זורְחות בְּעִינִיהָ שִתִּי הַשְתְּקְפִיות של שָמֶש דְרוּמִית וְהֶי. מָאִירוּת בְּאור. צהב של נורות חתוְכוּת בְּקרְטון. טוּרף קְלָפִים. עַתֶּה בְּעִינִיי. שני וְילָאוּת חֶלֶב צוּנָחִים. מִמוּל 57ל לְהעמיד מְאוְרֶר ְלזרות. לְפְניי נַתְזִי צָבַע שונים, אם | יעלו פָּנִיר תַּתְרְחַש שואֶה.

7

אִיש הַמסְקָלִין מִתְעוּרר לְנֶשם אֶת זעת הַמִפְלְטִים. קֶם לשוטט וְרוּאֶה שְלְצִיר בִצְמְדו מִסְפָר ראוּת חשמֶל חַדשוּת, - טוּרֶף קְלְפִים. עולָה לְחַשְמָלית. תְּכְלֶת הַשְמִיִם הַסְתַקְפָה | לארֶך השְבֶר בזגוּגִית הָאַחוּרִית, וְהְרַצְפָה רְחַפֶה בּחוּץ מִתַכְתִית לְסְרוּגִין. תנוּעוּת בַּדֶיי מִתְחִילוּת לְהְצִיק ל. טורף קֶדל חַָזִיר בְּבִיצֶה טוּרֶף קְלָפִים. שְביעות מִסְפָר יִשָאוּ עִנִיו אֶת להט הנאונים משָם: ְּעִיר שְהֶחֶריבוּךָ הַפְּצְצוּת ה מִצָא בְּמְקְלְטִיו :

מחווה לאנרי מישו :

1

ום יום הוּלְכֶת וְכְבְדָה לְבְנֶת חִבְּלֶה בַּקְדָמַת ראשו ' אֶת הדמויים הוא אינו מעז שָלא לַרְשוּם מיד. הוּא מִתְעַכֶּב לְיִד שְני סוגי דְלְתוּת זד שְמאַחוּרִיהָ נוגן פַּסַנְתָּר ו שָמאַחוּרִיה נוּגָנֶת מְכוּנת כְּתִיבָה - לְמְטֶה בַּמַדְרְגות הוּא מִזְמְזֶם שיר יִלְדִים: הַרחוב סְפַר מְצְבִי צְבִירֶה. זִעֶה נְפוּ עַלי הַשִיחִים יש שיחים עְנוּלְדו לשלט וְלא רק בְּשִיחִים אחְרִים אם יפלו פָנִיו 5 ; תִּתְרחֶש שואֶה.

מה הם המקורות התרבותיים-חזותיים מהם שאבו אמנים אלה ? לא נוצר אצלם כל קשר בין דת, מסורת חזותית ופיסול. הקשר הדתיינוצרי היחיד היה לאוד קונות. יצירת איקונות בסגנון נאיבי היתה שדה פעולה מרכזי לאמני רוסיה עד התקופה המודרנית, היא לא פינתה מקום להשפעות רנסנסיות או בארוקיות גם בתקופות, בהן היתה כבר אמנות ימי הביך ניים באירופה בגדר עבר מיושן.

ברור שאמנות עממית ואיקונות כנסייתיות אין בכוחן להוות גורם להנצחת מסורות פיסול, כפי שקרה בארצות הקאתוליות. בעוד שהענקת משמעויות סימ" בוליות לפסלים איפיינה מתבוננים בפסלים רומנס" קיים, גותיים, רנסנסיים ואפילו בארוקיים בארצות בהן היו מסורות אלה חזקות, הרי ברוסיה לא היתה למסורות אלה משמעות, ולכן על רקע מהפכות פולי" טיות וחברתיות פרצה דווקא כאן גם המהפכה בתפי" סת אמנות הפיסול, מבלי שתעכב בעדה מסורת תרבותית-חזותית קודמת. | -

היחס החושי לפסל והאלהתו היו זרים עוד יותר למסורת היהודית ואף מנוגדים לה. מחשבת היהדות הדתית הינה מופשטת מעצם טיבה. בעוד שדתות אחרות עודדו את הפולחן, הנעזר במוחשיותם של האל וסמליו, שאפה היהדות להפשטה מקסימלית. במידה שתפשו תופעות אמנותיות*פלסטיות מקום באורח חייו של היהודי, היה זה מקום זעיר בהיקפו ובסגנונו ונצטמצם בעיקר לתשמישי-קודש. | התנגדות מיוחדת נקטה המסורת היהודית כלפי אמ" נות הפיסול. המוחשיות והמטען המונומנטלי של אמנות זו סיכנו את עיקרי הדת היהודית. מנקודת מוצא זאת אפשר לומר, שהאמנים היהודים, אשר נשתחררו מכבלי הדת, היו גם חופשיים יותר מעמיתיהם הנוצרים ממעצורים הקשורים במסורות חזותיות ומאידיאות הקשורות בפיסול,. הם יכלו להת7 רומם על כנפי הדמיון ולמזג חשיבה מדעית-פילוסו" פית עם ארגון צורני נועז ומופשט במהותו. לא היה עליהם להיאבק בזכרונות פלסטיים-חזותיים או לד השתחרר מחושניותם של פסלי אבן או שיש, שהביעו סמכות דתית או ממסדית. פסלים לא הקיפו אותם בימי ילדותם ונעוריהם ולא היוו שום נקודת אחיזה בתפיסה הדתית של אבותיהם. הם היו חופשים ליזום נסיונות דינאמיים חדשים. אל מוּשגי היסוד בפיסול יכלו להתייחס כאל בעיות ראציונליות בעיקר. מעתה מותר היה לפסל להיות שקוף, להוות חלק מהחלל, להשתתף בתנועה ולהימנע ממשקל, בסיס ונפח.

כבר בשנות העשרים של המאה נוצרו פסלים "שקופים" מחומרים שונים. בין המחדשים בשימוש בחומרים סינטטיים היה גאבו. אפילו זיאק ליפשיץ, בעל הסגגון הנוטה להדגשת המגע החושי עם החומר, היה בין ראשוני הפיסול "השקוף". הוא הקדיש לשיטה זו שנות עבודה, שהפכו לתקופת מעבר משמעותית בהתפתחות סגנון הפיסול שלו.

הודות לאמנים אלה נוצרה תפיסת פיסול חדשה, המתמודדת עם מושגי הזמן והחלל, מושגים שהועמדו כתחליף לתפיסה המסורתית. מעתה, הפסל אינו עוד בהכרח גוש בעל היקף מוגדר, שתפקידיו ההבעתיים משתלבים בחומריותו ובמשקלו. הפסל החדש, הקונסטרוקטיבי, מתווה כיוון ותנועה, ומשתתף בסביבתו כחלק פעיל ממנה. מרכזיותם של החומר, הצורה והנפח' במהות האמנותית -- נעלמו. . היתה זאת פריצת דרך באמנות הפיסול. מסורת תרבותית מהווה לרוב תשתית חיונית ליצירתו של אמן ומטביעה חותם בסיגנונו, אך לעתים נוצר כיוון חדש ומהפכני ביצירה דווקא הודות להיעדר מעצוך רים מסורתיים ‏ 0)

על פיסול.

מסורת

ומהספכה

(הרהורים בעקבות תערוכת הקונסטרוקטיביזם במוזיאון ת'"א)

אידה הוברמן

פבזגר וליסיצקי, אשר גם קודם היה מעורב בחוגי היוצרים והאינטלקטואלים באירופה, את מולדתם, בהגיעם למערב הביאו עמם שלושת האמנים הרוסיםיהודים את נסיון הקונסטרוקטיביזם הרוסי.

ברצוני להסתכן ולומר בנוסח של הכללה: לא במקרה קם הקונסטרוקטיביזם באמנות דווקא ברוסיה בשנות המהפכה, ולא במקרה היו בין חלוציו ומפיציו העיקריים במעשה ובתיאוריה -- יהודים.

נחום גאבו: עמוד, 1923

האמן נושא בקרבו שכבות של מסורת, חשיבה, ראייה וזיכרון. נראה שלגבי אמן, הפועל בתחום היצירה הפלסטית, מהווה הצטברות הזכרון החזותי את המשקל המכריע. לעתים, שקולה ראייה אחת, הנחרתת ונתפסת היטב, כנגד מיצבור גדול של לימוד, מידע והגות. לכן חשוב לזכור, כי בניגוד לאמני הפיסול במערב אירופה, לא כלל זכרונם של הקונסטרוקטיביסטים הרוסים את רושמם החזק של הפסלים כחלק פיסי ואידיאי של המסורת הכנסייתית. כך לגבי אמני רוסיה בכלל ולגבי היהודים בפרט. ,

מיכל גוברין

ותר מכל האמנויות מזוהה היה הפיסול ר עם פולחן דתי. הערך המונומנטלי והמיסטי הגלומים באבן, בסלע או בבול עץ גרמו לכך, שכבר בראשית קיומה של החברה נושית יחסו להם כוחות על-טבעיים. גם בימינו סייעת המונומנטליות של גוש מופנם להאלהתו. ולדות הפיסול חלו שינויים בצורתו של הגוש פוּסל ובסגנונו. לעתים הובלט יותר היקפו ונפחו עתים נפרץ ההיקף ע"י האוויר, והמסה התפצלה ווי קצב ותנועה, אך למרות שינויים אלה נשאר ימינו משהו מהגישה המסורתית אל הפסל -- ם מהותו ואיכותו מוערכות עדיין בראש וראשונה וש בעל משקל, כחומר בעל היקף, אשר משטחים בולות מפרידים בינו לבין החלל הסובב אותו. גדולי הפיסול המודרני: ברנקוסי, ווטרובה, מוּר חרים שמרו ביצירתם על גישה בסיסית זו. אם בונן בפסלי הנרי מור נבחין, שלמרות חידושיו סגנוניים, נשארה יצירתו במסגרת תפיסת היסוד מקובלת בעבר. פסליו מהווים אמנם יצירה סגנונית דשה ומרתקת, אבל הם עדיין חולייה בשרשרת מסורתית. פסליו משפיעים בעיקר בחומריותם ובגויותם. החללים שנפרצו בהם אינם אלא "חלונות" יפתחים" בפסל מוגדר וסגור, והרי פרצות ופתחים נַפֶחִם של פסלים היו כבר בתקופות הקדומות, פתים אלה, החדירים לאוויר ולאור מקשרים את היציד ה עם החלל המקיף, ובמקביל הופכים הם חלק הפסל הגושי, שעיקר מהותו הוא החומר המוצק. הפכה נגד תפיסה מסורתית זאת חוללו הקונסטרוקיביסטים הרוסים בגישתם המהפכנית הרדיקלית. ם עירערו על עצם ההגדרה המקובלת של המושג פסל", וביטלו את הזהות בין פסל ובין מסה מוגדרת ל חומר. יֶ חמישה באוגוסט 1920 פירסמו האחים גאבו ופבזנר ה ה"מניפסט הריאליסטי", ובו ה"אני מאמין" להם בתחום הפיסול. החלק התיאורטי של המניפסט נע את הקשר בין חידושי האמנות לבין התפתחות חברה והמרע, והבהיר, שהמימדים המרכזיים עליהם נויים החיים הם החלל והזמן, ואילו יישום עקרונות לה בתחום הפיסול נעשה ע"י יצירת פרוייקטים פסלי ענק חלולים ודינאמיים. : ירה קונסטרוקטיבית זו של האמנים הרוסים טטלין, ורצ'נקו, גאבו ופבזנר. השפיעה על כל אירופה. ל רקע המאורעות של תחילת המאה ה-20 קמו בוצות אמנים רבות באירופה, שהכריזו מלחמה מלים וביצירה נגד הממסד, החברה והמסורת. תגוה. ת הקונסטרוקטיביסטים היתה האופטימית ביותר בין יתר הזרמים באמנות. הם לא הסתפקו במרד בנטייה לנגח ולהתקיף את הישן, אלא היתוו דרך דשה וחיובית. רעיונותיהם בשדה האמנות השתלבו מחשבותיהם המהפכניות בתחומים אחרים. הם היו עורבים בתסיסה החברתית, התרבותית, המדעית הפוליטית של זמנם. "עולם הקוביסטים, המפוצל תוצאה מאנרכיה אנלוגית, אינו יכול לספק אותנו אותנו אשר חוללנו מהפכה, אותנו הבונים והיוצך ים", כתבו גאבו ופבזנר במניפסט שלהם. הם הסד ייגו גם מהפוטורזים, משום שגילו בו שרידי דעות דומות ופרובינציאליות כגון "פטריוטיזם, מיליטך יזם ובוז לנשים". הם האשימו את הפוטוריסטים, כך שגם בתפיסתם האמנותית נשארו במסגרת הרה של הנצחת הרפלקסים של העין בלבד, ואלה ינם מספקים עוד את צרכי השעה. ' ותקווה לשלב מציאות אמנותית חדשה עם מהפכה ברתית מקבילה לא יכלה להתגשם ברוסיה של שנות ד2O, ואז, עקביים בדרכם האמנותית, עזבו גאבו,

אלי בכר

משני צְדִי הגֶשַָר עד קְצֶה הַמַדֶרְגוּת מִתְרְחָקוּת לְרְגַ הַדְרְכִים רק כָּדִי לְהַסיע | עד לִמטחַוִי הַיָד אֶת מִלוּא מרְאֶה פּנִיף

לשונות של מים מְמַלְמְלוּת בְּקְצֶף מתוך הגל שְהַתְרוּמִם בֶמעמקים

ואִיך זה שהתּהוּמוּת כְּלרכֶּךָ שקוּפִים ?

דוקא. כשְהַסִינְכְרונִיזְצְיָה לא נעשית יותר ביך אהָבָה פְּקִיעְתֶם. של נִצְנִי אָבִיב נוּבְטִים פַּרְחִים. מתוך קְַפָּלִי נֶיֶר בֶּקערוּת השעשוע שְבְּאָרֶץ סין

אָנִי אסוף אֶל רַאוּתִי ; שד שן נפְיֶה כָאן טָעוּת, - | רְאִיתִי אֶת גופך מתֶפשט בּחְלון | לרְגַע הַתְתְרִיתִי בִּדְבֶש. אֶ הַתְּקְרָה מְכַסָה אַפָּר מְנֶשָק. כֶ כֶ חם י. מתנצל, ַרא עְַרְבַבְתִי כָּאן רְגֶש בְּתוד רַגֶש. צל המטה נופל חלום מארֶף. הַנַרְדמְתֶּ או רְאִיתִי אותך בְּמְאוּנף. חֶריף מאד הָאוּר, נפְלֶה כָּאן טָעוּת שלא תְּבִינִי אוּתי. : . הידיִם הָאֶלָה ידים נֶסוגות. |

מכרן "גנזים" מבקש

תשי"ד) ; בן*מנחם, משה (שלנגר) (נפטר: ל' חשון תשכ"ט) ; הלל'ס, שלמה (נפטר: י"ד חשון תשי"ד); ברוד, מכס (נפטר: כ"ט בכסלו תשכ"ט); פרלמן, שמואל (נפטר; ט"ז כסלו תשי"ט); לוריא, ירוחם (נפטר : בכ"ב כסלו תשל"ח) ; גינצבורג, לוי (נפטר: ט' כסלו תשי"ד) ; בדר, גרשום (נפטר: ד' כסלו תשי"ד) ; רבינא, מנשה (נפטר: י"ג כסלו תשכ"ט); רימון, יוסף צבי (נפטר: ו' טבת תשי"ט); כהן"צדק, יוסף (נפטר: " טבת תרס"ד). מכון "גנזים" שליד אגודת הסופרים, מבקש מכל אלה שיש ברשותם כתבי-יד, תצלומים, איגרות, או שעמדו בקשר עם הסופרים להלן, אשר יום זכרונם (במספר שנים עגול) חל בחודשים: חשון -- כסלו -- טבת, להודיע על כך ל"גנזים", ת.ד. 7097, רח' קפלן 6, טל. 252256. קרמר, שלום (נפטר: ב" תשרי תשל"ט) ; קלוזנר, יוסף גדליהו (נפטר: י"ד חשון תשי"ט) ; לבנזון, אברהם דב הכהן -- אד"ם הכהן (נפטר כ"ג חשון תרל"ט) ;בנשלום, בןדציון (נפטר: ל' חשון תשכ"ט); ברוך, יצתק-ליב (נפטר: כ"ט חשון תשי"ד); אסף, שמחה (נפטר: ט' חשון

המפיץ הבלעדי: דוד לובינסקי בע"מ, תליאביב: רח' שונצינו 16, טל. 6. ירושלים: רח' הס 3, טל. 222666, 228888. סוכנויות: ירושלים: מוסך נסנר, איזור התעשיה טל. 523221-2. חיפח: אוריאל בהן, רח' אלנבי 51, טל. 538365, 536893, רכב הצפון בע"מ, שד' בן גוריון (חכרם?) 8, טל. 455528 נצרת: מישל וזוהיר סרונ'י, מרכז התעשיה החדש, טל. 54054 -- 56860.חדרח: קלינע שיווק רכב בע"ם, הרברט סמוא? 25, טל. 81689. שכם: עומר כליפא, רח' פייסל, טל. 1804 רמאללה: מכון "אל מצרי" אל כירה, איזור התעשיה. טל. 3057. בארישבע: מוסך אכספרס, איזור התעשיה, טל. 78299. אשנב הגנב, דרך חברון 3, טל. 77021. ראשון לציון: מוסך "שרתון" רח' הרצל 41, טל. 994481. אשקלון: אלבי ושות' סוכנות לרכב פינ'ו רח' צה"ל 18, טל. 5805. כפר מבא: מוסך פוספלד, טל. 90161. נתניה: לוינקופף הרמן, רח' שוהם 4, של. 37821; 85081. |

המדיניות שאנו נתונים בהן יש בהצגת השלילי שבחברה האחרת משום הדן-את-חברו"גם-כשאינודבמה קומו ; ואם תרצו -- מה היינו אומרים אילו קם מספר ערבי מחונן, הבקי בהווייה הישראלית, וכותב דווקא על האווירה המחניקה, על הדלות והקיפוח, על הכפייה הדתית בישראל? ולבסוף -- גם בחברה הכפרית, ובעיקר זו שבתחומי ישראל, חלו בשלושים השנים האחרונות תמורות לא מעטות, לרבות במעמדה של האשה ; וחבל שאין לכך שום רמז בסיפוריו של קפליוק. י

בשני הסיפורים האחרים שבקובץ מתפקדים גיבורים גיבורים יהודים וערבים כאחד, ויש אשר נדמה שנוצקו אל תוך סיפורים אלה אלמנטים אוטוביו" גרפיים. גיבור הסיפור "חנוכת הבית" הוא אברהם דווידי חלוץ צעיר שהגיע ארצה בראשית שנות העשרים, כולו התלהבות ותשוקה לבנות במודידיו את ארץ האבות. אלא שחוסר העבודה הנורא והך אווירה השלילית שנתלוותה לכך מביאים את דווידי לסף הייאוש. ואמנם רבים מרעיו החלוצים החלו יורדים מהארץ. אולם דווידי אינו נכנע. במהלך נדודיו בארץ הוא נתקל ב"בעיה הערבית", וזאת בדמות פועלים ערבים העובדים לצידו. אחד מאלה, חמדאן, אדם טוב, פשוט-הליכות ואדוק בדתו, מגביר את משברו האישי של דוידי משמתברר לחלוץ הצעיר שחרף הידידות העמוקה שנרקמה בינו לבין חמדאן, אין הלה מוכן לקבל, אינטואיטיבית, את רעיון הבית הלאומי היהודי. אולם סופו של דווידי שהוא מתגבר על מועקתו הקשה, וכתום ליל"סערה" והתחבטות מתבהרים השמיים והוא מחליט להוסיף ולצעוד בדרך הקשה שהתווה לעצמו.

הסיפור האחרון, "אורח מן המזרח" הוא, בעצם, אנקדוטה משעשעת בעיקרה. המקרה מתרחש לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר לביתו של המספר מגיע משכיל ערבי מן "השטחים", הבקי ברזי הלשון העברית לפני-ולפנים, ושהמספר הכירו מימי לימודין בהר הצופים. המפגש אינו מעורר בעיה מצפונית, כפי שהורגלנו למצוא בסיפורים על פגישות דומות, אלא דווקא בעיה "לוגיסטית" -- היכן לשכן את האורח ואת זאטוטיו. ולאחר שבעיה זו נפתרת מגיעה אם-הבנים עם שאר ילדיה, לאחר שהתעוררו בלבה געגועים על בנידביתה שנסעו לתל-אביב. הסיטוד אציה בכללה משעשעת, אם-כי אין הסיפור מגיע לעיצוב אמנותי משכנע, וכמדומה -- אף המחבר לא נתכוון לכך 60 -

ריזיסמחראמה

בכפר

חלחורלריתה

ששוו סומך

המנהגים, התקנות, ההיררכיה בכפר וכדומה. יש גם שטף סיפורי מרטיט ולשון עשירה (אם כי קצת "עשירה" מדי, לטעמי, ובפרט בדיאלוגים).

עם זאת שתי נקודוּת ראויות להעיר עליהן. הרא" שונה נוגעת למבנה הסיפור: המספר אינו מתרכז בזווית הראות של אחד הגיבורים, ואינו יוצר מוקד הזדהות חווייתי. מדי פעם אנו עוברים לתודעתה או לעניינה של דמות אחרת, ואך מתחיל הקורא להז דהות עם דמות זאת, והנה עובר המספר לדמות נוספת. יתרדעלדכן: אך מסתיים סיפור העיסקההכפולה"שלא-עלתה-יפה, והנה מובא סיפורה של צעירה כפרית שלישית, שאף היא צפויה לנישואים רפויים מעין אלה שנכשלו עתה. נערה זו שרוייה דיכאון מוחלט, על סף התאבדות. וכך מאותת לנו המחבר, שגם אם הסיפור המרכזי הסתיים בכידטוב (יחסית), הרי גורלה של האשה הכפרית לא שפר כלל וכלל. תוספת זו, שאינה צומחת מגוף הסיפור, לא זו בלבד שאינה מוסיפה לאחדותו, אלא אף יוצרת תחושה (לא מוצדקת !) שלא ביצירה אמנותית עס" קינן, אלא בדברי קיטרוג המלווים סיפורידמעשה שתפקידם להדגים את נתיב הייסורים הפרוש לפני האשה הערבית.

הנקודה השנייה אינה ספרותית ממש, אלא נוגעת להקשר החברתי-פוליטי. עניין לנו עם סופר ישראלי הכותב על חברה נתונה עם חברתודשלו בסכסוך ובמתח. הסופר מזדהה אמנם בכל ליבו עם הנשים העשוקות, אולם מכלול התמונה העולה מהסיפור משקף חברה שהשלילה מרובה בה מן החיוב. אילו היה זה סופר ערבי המתאר את הדברים כך, הרי סיפורו היה מתקבל ביתר אמינות ; אולם בנסיבות נחם קפליוק, מוותיקי המומחים לענייני | ערב בעיתונות העברית, ומתרגם רב-פעך לים מן הספרות הערבית לעברית, התגלה * * לאחרונה כמספר בזכות עצמו. בשנת 1974 ע קובץ סיפוריו הראשון, סיפורו של ג'משיר, מתפרסם קובץ שני מפרי עטו -- מרי נשי ליתא.

יפורי הקובץ החדש, כקודמיהם, נוגעים בדרך ו אחרת במה שנקרא "הנושא הערבי", משלושת רים הכלולים בספר שהופיע זה עתה, אחד -- שמו נקרא הקובץ -- ארוך, ומציג תמונה "פניי של החברה הכפרית הערבית בארץ; ואילו הנותרים, הקצרים יותר, מופיע הגיבור היהודי ז התמונה, אם"כי מופיע גם גיבור ערבי לצידו; ור הערבי הריהו מעין קטליזטור שבעזרתו רואה די את עצמו ואת מקומו בארץ ראייה חדשה.

וֶרִים הכלולים בספר שהופיע זה עתה, אחד -- תעודה", הבא להציג את מצוקתה הנוראה של ה הערבית שבכפר, בראש ובראשונה בגלל המוסלמי המתיר ריבוידנשים. בהיג'ה, רעייתו יש-דת כפרי, שיך כאמל, נחרדת לנוכח האפך שבעלה ישא אשה שנייה על פניה. אולם אות היתה אף יותר קשה מחששותיה העגומים ר! שידך כאמל, מחוסר יכולת לשלם מוהר, עושה ותיחליפין עם חנוני הכפר: הוא יתן לאיש ת בתם-יחידתם, אלמאזה, בת י"ז שנים, לאיד ובתמורתה יקח לו לאשה את בתו של החנווני, יא בת גילה של בתו. האם מתאמצת להעביר רוע הגזרה בכל דרך אפשרית: היא פונה אל י"משפחתה, אל השיך הצופי, אל הקאדי. אך לשווא.

ואים הכפולים נערכים בהילולה אחת, אולם מסתבר שהעיסקה כולה אינה עולה יפה. בהיג'ה חה לנטוע בבתה את יצר ההתנגדות, וזו אינה רת לבעלה לגעת בגופה. דבר דומה מתארע, מנית, אף לאביה של אלמאזה, כאשר אין הוא ח להפוך את אשתו הצעירה גם לשותפתו ל" - וכך חוזרות שתי בנות"העשרה לבית אביהן, ול החברתי מתבטל בעקבות מרי בסגנון ליזיס" ה. ר שהסיפור כתוב י בידי בריאכי בכל. הנוגע ה הערבית, לדת האסלאם, הרי לפנינו, כמצוהצגת דברים ריאליסטית ומהימנה: האווירה,

קפלווק. מרי נשי חלחוליתא, תל-אביב תשליח / ; הוצאת ספרית פועלים בהשתתפות קרן תל-אביב

ות ולאמנות.

הופיע:

חנה רובינא

מונוגרפיה על רקע זכרונות מאת שמעון פינקל.

ם דנה פנימית

להוויית הדוּשורשיות בספרות העברית.

מאת איתמר יעוזדקסט. במת-יחיד לפולמוס ,

בהכנה:

ספר עקד -- שנתון לשירה. יופיע לקראת שבוע הספר העברי.

ה.ו פי ע

יהודה אופן: "נופים פנימהי

מבחר שירים ישנים וחדשים מתקופת 30 שנה של יצירה:+

0 עמוד,

חוצ' עקד.

מפעלי א ל בן למתכת וחשמל בע"מ

חותם של איכות

נציגי: זופז -- איטליה; מג'יק שף -- ארהי"יב; נילמה -- אוטליה ; לינדה -- גרמניה; קיפרסבוש -- גרמניה;

אלכסנדרוורק -- גרמניה.

משרדים ותצוגה: רח' דיזנגוף 261 תל-אביב ת.ד. 6422,; טל. 442999, 035-440312, טלקס 5 ₪ מפעל: רח' המלאכה 21 חולון

טל. 05-805144-5

סיזיפוס מתוך אהבה

שבד בבד ראוי לנו להזכיר שבמהדורה החדשה ו עשרות ערכים (הספר, למעשה, הוכפל) כונסה ורמציה שאין ערוך לה על רבעונים וירחוני ת למיניהם (שעם הספר מעולם לא חסר מהם) מידע שללא ספר זה, לא היה לתלמיד ולחובב ת כל אפשרות להשיגו, ו י

ציינתי שביקורת מטבעה מעוותת. ואכן כיצד לקסיקון להניח דעת כולם? אם ירחיב בדיון יטי יאמרו -- מחקר ולא לקסיקון; אם ימעט מרו רדוד. אם כך ואם כך הדברים ידועים -- על פי כן בלתי נמנעים. ורק אדם בעל יושר לקטואלי ואהבת ספרות אמיתית (אהבה, כפשוי יכול היה לעמוד במשימה.

י שחקר ספרות בעצמו וכתב ביקורת וערך לוגיות, שלא לדבר על רן עדי, (עזריאל אוכמשורר מיוחד במינו,: יכול היה לעמוס על משימה כמעט סיזיפית זו -- ולהשלימה. . די בבקיאות, בהבנה וביכולת עבודה וחשיבה הבת הספרות הכרחית, ולאהבה זו פנים רבות -- יקון זה אחד המכובדים שבהם () '

במימסד הקוראטורי ובמסורות אמנותיות "מיושנות", אבל הם אצים לה במימסד התרבותי, ברגע שהוא מאותת להם על כוונתו לאמץ אותם. כך ה אינדיבידואליזם -- למאניירה, חדשנות -- לחובה, ולעצמאות -- לתלות, למשל, את יצירתו של רפי לביא, במה בעצם נתחדשה היא ב-10 השנים רונות ? במה הרחיקה לכת מיצירתו של א. ארוך ?

ד"ר ג. עפרת מסתייע, לדעתי, בקלילות רבה מדי ב"פער הטראגי" שבין ה אולוגיה האמנותית ומעשה האמנות, כדי לבטל את הצורך להתמודדות ו עם בעיות באמנות המודרנית.

תפיסות "ישרניות" כאלה הן המסייעות דווקא לריבוי חוסר כנות בא הפוזה הפילוסופית עובדת, כמסתבר, מצויין, כשמאחוריה ניצבים בנינים מפ של מוזיאונים וביקורת סתגלנית. בתנאים כאלה קל מאד להחליף יצירות ) בהגדרות ממושגות.

שוויון הערכים בביקורת ובשיפוט האסתיטי מוביל, בסופו של דבר, למבוי שהרי נוח מאד לחייך לכל כיווּן ולחלק מחמאות. אבל, לדידי, סדר עדי איננו בהכרח מנוגד לפתיחות. ‏ > '

ההיתלות ב"כוונת האמן" כמוה כמיסטיפיקציה של תהליך היצירה ואין ערובה לאמינות. מרצונו הכן של אמן, ליצור אמנות גדולה, טרם נוצרה גדולה באמת. הכוונה המוצהרת איננה תחליף למשמעות סופית ולאיכות. ולבסוף, קביעתו של ד"ר ג. עפרת כי לא התנסיתי, כנראה, בחוויית י מפליאתני מבחינות רבות, שהרי מחשבה כזאת יש בה -- משהו מטעם ה! או מעין ההעלאה באוב ‏ 9 עזריאל קא

תגובה רלרתוובה

לתגובתו של ד"ר ג. עפרת למאמרי: אוניפחרמות חדשניות באמנות

פתגם רוסי אומר: אשר בעט ייכתב -- בגרזן לא ייכרת!... ד"ר ג. עפרת בוודאי יודע שגורלו האפשרי של כל כתוב הוא להיות גם אי פעם מצוטט, צר לי, אבל המאמר ממנו ציטטתי מתייחד דווקא בריבוי דברים בשם אומרם ואילו המסקנה האומרת ש"אוונגרד תמיד אוונגרד" איננה שונה בעיני מהאמת שבפסוק: "ויהי ערב ויהי בוקר == ה= -=", ' הסתמכותי על מאמרו של ד"ר ג. עפרת, הוגבלה, לכן, להבחנות בעלות אופי סוציודתרבותי כשנדרשתי לאילוסטרציות אובייקטיביות על דרכו של המימסד להצימד במהירות אל הראוותני והאופנתי באמנות. שבחי ל"אופקים חדשים" לא נועדו לריכוך תכונות הלוחמה הקבוצתית של זרם זה. עם זאת, מיותר הוא לציין ש"אופקים חדשים" מעולם לא נהנו ממיטב הכלים הציבוריים להאדרת יצירתם, כפי שנהנים מהם, היום, מאומצי הקוראטוריה המתיימרים לייצג, בלעדית, חדשנות איכותית באמנות הישראלית. בעיני מייצג "אופקים חדשים", דגם רוחני באמנות במשמעותו הגבוהה. געגוע עמוק לאמנות טהורה ובלתי מחניפה. ובחיפושיה -- בלתי פשרנית גם כלפי עצמה. . : ההבחנה שלי בקיומן של אוניפורמות באמנות החדשנית, איננה מתעלמת מאמנים כתומרקין, ליפשיץ, בק, פיינגרש, קופפרמן, גרבוז ומיכל נאמן (בתקווה טובה לעתיד ), ומתופעות פלוראליסטיות באמנות הישראלית. יתר על כן, מאמרי נועד לעודד אינדיבידואליות ורבגוניות באמנות הישראלית העכשווית. הצרהת היא שהאינדיבידואליות נחנקת מהר מאד, מכוח לחצים חברתיים ואווירה רוחנית, המחזקות דווקא תפיסות אינפורמיסטיות לתכתיב. התכתיבנים נלחמים לכאורה

מתוד מצעי המפלגות בענייני חינור, תרבות ומסורת לאומית

מתוך מצע שלי לכנסת

מוסדות-החינוך במדינת-ישראל לא יעסקו בהקניית השכלה בלבד. יעדם העו?] יהיה החינוך. החינוך יושתת על ערכים הומניים כלליים, כפי שהם באים לבי בתרבות ישראל על כל עדותיו, ובתרבויות העולם. החינוך יחתור לטיפוח א ישראלי החושב באופן עצמאי וביקורת?ל, השואף ליצירתיות ולנשיאה בעול, המסו להאזין ולקלוט דעותיהם של אחרים -- יחידים וקבוצות -- בדרך-ארץ ל התבטלות. .

האחדת הזרמים בחינוך

הזרמים השונים בחינוך יבוטלו. החינוך יהיה ממלכתי ואחיד, אך תקוי בהקפדה מידה של פלוראליזם. בכל בתי-"הספר יהיו מגמות חינוכיות-ערכיות שונו במסגרת שעות נתונות במערכת השבועית. מגמות אלה יכללו מגמה התיישבותי מגמה סוציאליסטית, מגמה ליבראלית, מגמות דתיות (אורתודוכסית, רפורמ וקונסרבטיבית), ועוד. .

חינוך חינם . חינוך-חינסם, מן הגנון ועד גמר האוניברסיטה, מהווה יעד חיוני למערכת החיו וניתן להגשימו בישראל. היעדים הממשיים להרחבת חוק חינוך"חובה חינם בישר בארבע השנים הבאות, יהיו על פי סדר-הקדימויות הבא :

(א) יום חינוך ארוך בכל שנות חינוך"החובה הקיים (גילים 5--16). בתי-"הס יהפכו אחרי"הצהריים ובערב למרכזי תרבות, נוער וספורט. בשעות אלה ייכו תנועות*הנוער לבתי-הספר לעבודה חינוכית.

(ב) חינוך-חובה-חינם יורחב לגילאי 4,3, 2, עליידי הכנסת יום"-תינוך או במעונות ובגנונים. בביצוע המשימה תינתן קדימות לשכונות-העוני ולעייו הפיתוח.

(ג) חינוך-החובה יורחב לגמר בית-הספר הל-יסודי (עד גיל 18). במקביל לביצו לינתנו מילגות קיום בחפיפה ללימודים, תאומ* שיטת בית-הספר התיי המקיף בכל הארץ, ותפותח מערכת הפנימיות. תינתן קדימה לבני שכונו העוני ועיירות-הפיתוח ולחסרי-אמצעים.

חינוך יהודי וחינוך ערבי בעוד שהתלמידים היהודיים ילמדו את התרבות היהודית ואת ההיסטורי הלשון והספרות של עמם, ילמדו התלמידים הערביים את את התרבות הערני ואת ההיסטוריה, הלשון והספרות הערבית. יש לעודד מיבצעים חינוכיים משותנ לבתי"הספר היהודיים: והערביים.

לימוד העברית והערבית כל התלמידים היהודיים ילמדו ערבית מגיל ביתד*הספר היסודי, כשפה ] ראשונה, ויתמצאו בהיסטוריה ובתרבות הערבית, וכל התלמידים הערביים ילמ עברית כשפה זרה ראשונה, ויתמצאו בהיסטוריה ובתרבות של עם ישראל.

לימודי ההיסטוו"יה של האורץא : כל התלמידים במדינה ילמדו את ההיסטוריה של הארץ, על כל תולדות ותקופותיה. בלימוד זה יושם דגש על הרצף ההיסטורי של ארץ המולדת, עושר התרבויות שנולדו ונפגשו בה במרוצת הדורות, עד קום מדינת-ישר ולאחריו.

שיתוף מורים ותלמידים בניהול בית"הספר הישראלי ישמש סדנה חינוכית עיקרית, שבה יטופח רעיון השית בניהול. כדי להפוך רעיון זה לתורת-חיים, יפותח באורח שיטתי שיתוף המור בניהולו של כל בית-ספר. במקביל לכך יפותחו באורח מעשי שיטות לשית התלמידים בהחלטות ובניהול כיתותיהם ובית-ספרם. בבתי-הספר העלדיסודי יוטל חלק מן האחריות התיפעולית של ביתדהספר על מועצת-התלמידים הנבחו

מפ"ם על חינור ומסורת לאומית

האחריות לדמות הרוחנית של הדורות הצעירים הגדלים בישראל ולאופי החברתי של המדינה, מציבה בפני המערכת החינוכית אתגרים אלה:

א. לבסס מחדש את האידיאלים והערכים של תנועת העבודה, שהם התגלמות המחשבה והמעשה הציוני-חלוצי במיטבם; עקרון העבודה כערך אנושי ולאומי; העלאת כבוד האדם העובד והיוצר; המעשה החלוצי-התיישבותי לא כאקטים ראוותניים-פוליטיים, כידאם -- יצירת תאי חברה חדשה, יישובה של האר* והגנה עליה. ־ : נגד תהליכים של גלות מתקבצת, התעשרות קלה. לחנך על פרודוקטיבסציה, שנאת כל ניצול וחתירה מתמדת לחברה שלוויונית. :

ב. לעשות לביטול הפערים החברתיים החופפים במדינתנו את הפער העדתי. ביסוד י שאלה כלכלית-"חברתית, אך בכות המערכת החינוכית לתרום רבות לפתרון בעייה זו. על המדינה לתת עדיפות ראשונה לתחום זה שיקבע אופייני כחברה וכעם -- על-ידי הקצאת משאבים מירביים לחינוך ; הפניית מיטב כח האדם להוראה ובמיוחד לעיירות הפיתוח ולשכונות המצוקה ; להעלאת קרנו של המורה-המחנך בארצנו, לראיית עבודהו לא רק כמקצוע, כיקאם כשלמות חברתית לאומית. : עייי העמקת האינטגרציה בכל שלבי החינוך והפיכתה מסיסמה לממשות חיים.

ג. לבסס את החינוך התרבותי-רעיוני של הנוער על עקרונות לאומיות יהודית מתחדשת. על הכרה באחדות גורלו של העם היהודי ואחריות לגורל זה כנשמתה של הציונות. על השקפת עולם יהודית-הומניסטית שתשתית לה -- מיטב המורשת הרוחנית ישל עמנו. לחנך לסובלנות לדיעות וזרמים רוחניים בעמנו, כיבוד ההנחה | וישאדם באמונתו יחיה"'. דחיית כל נסיון לזהות לאומיות יהודית עם דת והתנגדות ילכל כפייה רוחנית ודתית. לחנך אישיות מושרשת בעמה ותרבותו, ואטונומית בעיצוב אורחות חייה וסובלנות בחברה פלורליסטית.

ד -להפו, המיפגש.. הגורכל . בלן * הים: היהודיי השב. למולדתו לרי' העם הערבי המי כאן,ייש ילחנד על: זיקה היסטורית עמוקה לארץ, על זכות בלתי מעורערת של עמנו לחידוש עצמאותו הלאומית בישראל. להכרה שהציונות לא באה לכבוש ארץ, לא לנשל ולא לשלוט בעם אחר -- כידאם לגאול את עמנו מפיזורו ומצוקותיו, מסכנות לעצם קיומו. ולכן -- המפגש בין שני העמים מחיב לחתירה מתמדת לשלום, לא כסיסמה כי-"אם כתוכנית פוליטית המאפשרת דו"" קיום בשלום תוך הבנה וכבוד הדדיים. , נעמיד אתגרים וחזון זה מול תהליכים חמורים של היווצרות חברה אינדיבידואליסטית ונהנתנית מול רומנטיקה דתיתך לאומנית. י :

י מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. לת

הוצאת כוסדה

דרך ז'בוטינסקי 21, רמת"גן

ספרים חד ש ים

מישל עזרא ספרא ובנלו

מאת: אמנון שמוש | אמנון שמוש יליד חלב שבסוריה ועתה חבר קיבוץ מעין ברוך, מתאר בספרו החדש תולד דות משפחה אחת. סיפור שתחילתו בחלב שבסוריה והמשכו נישא בעקבות בני משפחת מישל עזרא לישראל ולארצות הברית. ספרו של אמנון שמוש "אחותי כלה" שיצא לאור בהוצאת מסדה, הפך לרב-מכר. (נמצא בדפוס במהדורה נוספת).

ספפו מלסבוס מאת : מרגוט קלאוזנר רומן היסטורי על חיי ספפו -- משוררת לירית יוונית שחייתה באי לסבוס במאה הה7 לפנה"ס. בספר שזורים שיריה של ספפו שא" פלטון הכתירה בתואר המוזה העשירית.

פסגת א פר-האוזלם . : מאת:: דוד מרקיש : רומן חדש פרי עטו של הסופר העולה מבריתהמועצות בו מתוארים ביד אמן, עולמו וגורלו של משורר איש הקוקז.

שלום עליכם -- מסות משולבות מאת דן מלרון 5 : מהדורה חדשה ומורחבת ובה פירוש והערכה של יצירת שלום עליכם -- בהיקף שלא היה כמותו עד כה בביקורת העברית.

בחלליות לעולם הנג%יפים מאת: אלכסנדר כהן ומקס הרצברג מיועד למבוגרים המתעניינים בנגיפים (וירוה סים) ובמחלות הנגרמות על-ידם. ייחודו של הספר הוא חיבור, במסגרת אחת, של ספור מדע בדיוני עם הסבר מדעי רציני, שני המחברים הם פרופסורים לביולוגיה. . הספר הופיע בספריית "עולמות" בעריכת יוסף טרגין.

ק האני היוצר פעילות באמצעות הדרמה וֹ - מאת: אליאב נהרין - היוצרנות היא יכולת אנושית הטבוּעה בכל אדם. 60 בספר מוצעות דרכים רבות ומגוונות לעורר ₪ ן ולהעשיר את הפוטנציאל היוצרני הטמון בנו ובילדינו. - ! הספר מיועד למחנכים, מדריכים, עובדים סוד ציאליים, פסיכולוגים וכמובן להורים.. 4

שירים עקרוניים = מאת: דוד אבידן - מבחר תוכן של שירי אבידן, אשר נועד לפתח א פתחים חדשים לשירתו. 5

וֹ לקחת אויר. מאת : חמוטל בר-יוסף - ! ספר שיריה השני, ב"ספריה הקטנה לשירה”.

זה עתה הופיע !

ספר שיריה השני

של מרגלית מתתיהו

אידשקט קיצי

בהוצאת ,עקד'!

חוריה, לבין הפצת חומר תעמולתי כזה או אחר, כולל הפצת הספרות והעתונות הניאודנאצית. כמעט בלתי ניתן לפעול כנגד תופעה זו.

ד': בנסאג, עיירת"מרפא שקטה ליד הריין, מתכנסים זו השנה העשירית ותיקי הס.ס. הם, נשיהם וטפם ומשחזרים בשירה, בניגונים ובפיליטונים את "ימי הרייך המאושרים.. .' גם כאן נשאלים חברי מועצת העיר מדוע הסכימו לכינוסים הללו? התשובה פשוטה ומיתממת (וחס וחלילה מלהזכיר כי הכינוסים ממלאים את קופתה הריקה של העיירה מדי שנה...), הם טוענים כי משתתפי הכנסים עושים רושם של 'אזרחים מהוגניםי, קשה להאמין כי נתנו ידם לביצוע פשעים חמורים בתקופת מלחמת-העולם השנה. לכל היותר פעלו כאזרחים מגוייסים במלחמה זו. תם ולא נשלם.

ואני שבה ושואלת את השאלה בלשונור של ח.נ.. ביאליק: 'והפול יהיה כאין, והפול ישוּם כלא היה"!! 0 6

טניה הדר

אמות גרמניה

"והבל יהיה כבאון, והכל ושוב בלא היה"

בעיר ההריגה" / ח.נ. ביאליק.

המונים מתכנסים ב-17 ביוני בפרנקפורט שבגרמניה. אוטוחונים בכיכר מרכזית בעיר. צועדים עטורי נשרים שחורים. : זקנים, מבוגרים וצעירים. כוד עדים בסך (יש משהו נוקשה, , פנטי בצעידה הזו). מצדיעים יד (ביד פשוקה מותרת על-פי ) ואחר-כך מתנהלות השיחות בין האזרחים למראיין (מיכאל מטעם רשות השידור הישראד והם מטיחים ספק "מאשי; "ילא שישה מליונים נרצחו, שלושה בלבד !'", 'יהאמריקאים

הם שהפיצו את 'אגדת" תאי הגאזים, הם שהקימו אותם לאחר עזיבת הצבא הגרמני .; מי ועוד. כהנה וכה" נה. 2

s': בטלווטיה.. הגרמנית, ינערכת תוכנית בה נוטלים חלק בני-נוער וצך עירים שגדלו בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השניה. הם באים משכבות חברתיות שונות, הם בעלי רקע אינך טלקטואלי ועיסוקים שונים.

תופרת צעירה נשאלת כמה שעות הוקדשו בתקופת לימודיה לנושא הרייך השלישי ? תשובתה : '"בבית-הספר היסודי טענו שנלמד נושא זה בתיכון. בתיכון אמרו כי היה עלינו לעבור על הנושא כבר בבית-הספר היסודי.. .'" :

המעגל שב ונסגר. ג': שר הפנים הפדראלי לשעבר מרואיין עליידי כתב רשות השידור הישראלית ומשיב על השאלה מדוע נמשכת הפצת הספרות הניאו-נאצית בגרמניה, לאחר שברייכסשסטאג הועלתה תביעה לריסונה וחיסולה. הוא משיב, כי קיים הבדל דק בין הנסיון לשחזר היסטוריה ולגלות את האמת שמא-

מתוד מצעי המפלגות על תרבות, חינור ומסורת

<.ממת ו ך מ צ צע ה של המפלגה הדתיתהלאומית -- מפד"ל

הינור ום רברת

המפד"ל סבורה כי מסורת ישראל צריכה לכוון את כל מערכת החינו

בישראל וכי החינוך הדתי חייב להיות נחלת כל העם. קיומו הפיסי של עם ישראל במולדתו מותנה בהתקרבות העם לאורח חי של שמירת תורה ומצוות. החינוך הממלכתי-דתי מהווה אמצעי עיקרי להגשמ מטרה היסטורית זו, הן באמצעות מוסדותיו והן בהיותו גורם בתוך מערנ החינוך ‏ הישראלית בכללה. - : :

המפד"ל מחייבת שמירה מלאה וקפדנית על חופש הבחירה של מגמת החינו (ממלכתי או ממלכתי-דתי) המובטח לאזרח לפי החוק.

' במאבק הקיים בישראל בין תרבות המבוססת על מסורת וערכים, נחל המורשה |היהודית והאנושית, לבין תרבות הבידור הריק, הזול והמגרה יש לנקוט למדה ברורה לאַצד התרבות של ערכים אמיתיים. :

המסורת העממית של תלמוד תורה, המקובלת זה דורות על שכבות רחבו בטמנו -- צורה מיוחדת במינה של השכלת מבוגרים, שאין כמותה בעמי להיקף ולמשקל ערכי -- חייבת לזכות בהכרה ממלכתית ובמירב האמצעי הפדגוגיים, הארגוניים והתקציביים, כדי להבטיח רציפותה ומעמדה בהוויית! התרבותית המתחדשת, : 8

המפד"ל תתבע להעמיד לרשות המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינו והתרבות אמצעים מספיקים בכוח אדם ובכסף, כדי לפתח פעולה עניפה לעידו התרבות היהודית המקורית.

הרציפות בתחום התורני והתרבותי תובטח ע"י טיפוח מסורת ומורשת ץ העדות בישראל, והפיכתן למוטיב מרכזי בחיי הרוח היהודית המתחדשת, המפד"ל תדרוש חקיקת חוק נגד עתונות תועבה וספרות-פיגול. המפד"ל תפעל נגד הקיפוח והאפלייה של הספורטאי הדתי. המפד"ל תדרוש הקמת מרכזי תרבות וספורט לאוכלוסייה הדתית.

מתוד מצצלה של התנועה לזכויות האזרח

התנועה לזכויות האזרח פעלה מאז הקמתה ותמשיך לפעול ולהאבק למען המטרות הבאות : =-

1 העמדתו של האדם והאזרח, שלומו, רווחתו ואיכות חייו במרכזה של החברה ושל המדינה, כי רק אדם נושא זכויות מרגיש מחויבות לחברה בה הוא הי. -

2 חופש המצפון והדת לכל אדם ועדה ומניעת כפיה דתית,

3 שוויון זכויות מלא לאיש ולאישה בחיי המדינה, החברה והמשק בכל מערכת החוקים והזכות להקים משפחה ללא הגבלות מטעמי מוצא ודת. ,

4 חקיקת חוקה וחוקי יסוד משוריינים שיבטיחו את חרויות האזרח והתושב, את זכויותיו וחובותיו ואת סדרי השלטון והמשפט וביקורת מתוקנים, , :

5 = שוויון הזדמנויות ואידאפליה של האזרח הערבי בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים.

6 שיתוף פעולה עם כל מפלגה הפועלת למען סיום הסכסוך הישראלי-- ערבי ולקראת מדיניות של שלום באזורנו, תוך הבטחת בטחון ישראל וקיום המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית שאינה שלטת על עם זר.

רק"ח והחינור למסורת ולתרבות לאומית

תרבות ההווה צומחת וניזונה מתרבות העבר. החינוך למטורת ולתרבות לאו מעניק הרגשת שייכות למקום ולזמן ומגשר בין הדורות. אך לא כל מסורת ראוייה, בעינינו, לטיפוח, כשם שלא כל מה שקרוי בי תרבות, ראוי שיזין את רוח האדם.

התרבות והאמנות משקפות את חיי האדם בחברה ומשפיעות עליהם. ומכיוון חברה, בשלבי התפתחותה השונים, התחלקה למחנה הקידמה ולמחנה השמרו הרי גם בתרבותה של כל חברה מחולקת זורם זרם הבהיר של ההומאניזם, המו את צמאונו של האדם ליפה, לטוב, לצודק, וזורם הזרם העכור של מיסטיקה ושינ ולאומנות מתנשאה. אנחנו, הקומוניסטים, מצדדים בזרם ההומאני בתרבות ומטפחים אותה מסורת וא תרבות המעשירות את האדם ומייפות את חייו. אנו מטפחים את מסורת האח והידידות בין העמים ; את מסורת השוויון, הצדק והקידמה הטוציאלית ; המסורת של "ואהבת לרעך כמוןך", של "וכיתתו חרבותם לאותים", של "ט חוכמה מגבורה", של "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות". גישתנו למורשה התרבותית היא היסטורית-מעמדית. אנו רואים בתנ"ך יצי גדולה ספרותית-פילוסופית-היסטורית מהתקופה הקדומה, ואת סיפורי הת וגיבוריו אנו מציבים במקומם הנכון ובתקופתם. יהושע בז-נון, לא אות הוא ולא מופת ביחסינו עם השכנים הערביים. אני רואים בו דמות של מנהיג שב שפלשו לארץ כנען בתקופת המעבר מהמשטר השבטי למשטר העבדות, ותוך כך -- ובהתאם לנורמות ההתנהגות ששררו באותה תקופה -- כובשים, בו ורוצחים אוכלוסיה שלווה ("מאוש ועד אושה, מנער ועד זקן -- לפי חרב", ' בלתי השאיר להם שריד ופליט"). אנו שוללים בתוקף את נסיונות הלאומנים לה את הסיפורים והאגדות שבתנ"ך לקושן על שטחים לא להם. את מה שכתבו אנוש לפני אלפי שנים כמשאלת-לב ("ונתתי לך... לאחוזת עולם"), הם מבק להפוך ל"צו מצפון", "לרשיון מטעם היושב במרומים" לכבוש, לדכא, לנשל, להג ואף להרוג. המעשה השפל של שמעון ולוי בשכם משמש להם נר לרגל במלחמתם למניעת נשואי-תערובת ולשמירת "טוהר הגזע". אפילו את מלח החופש של המכבים לשיחרור הארץ מהכובשים הזרים, הם עוטפים במעטה מי והופכים אותה למקור של התנשאות לאומנית ולהצדקת .דיכוייו של ה הפלשתינאי. . : 9. הנה כי כן, לפי אותם המקורות והמסורת אפשר לחנך להומאניזם, לאחווה, לש לכיבוד מינהגיהם וזכויותיהם של עמים אחרים, ואפשר לחנך למיסטיקה, ללאומו לשינאה, לזילזול בעמים אחרים ולמלחמת כיבושים. את ברוך שפינוזה אפשר ל ולהחרים (גם בימינו) ואפשר לברכו ולשאוף מגודל רוחו ההומאניסטית ומאה הדעת שלו.

:אװץמטפחים בל זיק של הומאניזם וקידמה בתרבותנו ולאור ההומאניזם והקי אנו מפרשים את המסורת. , '

.כל תרבות לאומית הומאנית משפיעה על תרבויות אחרות ומושפעת מהז. -בתקופות, בהן נוצר התנ"ך היה כך ובתקופת הרנסנס, על אחת כמה ו -בתקופתנו, עם הטכניקה המפותחת המאפשרת לכל עם להתענג על אוצרות תרבו של העמים האחרים. "מלחמה ושלום" של טולסטוי הרוסי, למשל, בתרגומה :לאה גולדברג, כלום לא הפך חלק מתרבותנו ? ! ו"קולא ברוניון" של רולאז הצר בתרגומו של שלונסקי; ובטהובן הגרמני, בביצוע התזמורות שלנו; ושקס האנגלי על. בימותינו; ומארק שאגאל הרוסי-צרפתי-יהודי -- כלום לא יכל אלה לחלק מתרבותנו ? ! האם לא היה "טוביה החולב" של שלום עליכם הי (לחלק מתרבותם של העמים הסובייטיים, הצרפתים, האנגלים, היפאנים ?! וס -הקולנוע והטלוויזיה, ושירת העימם?! '.

יכל עם יוצר בשפתו ובנופו, סופג מעמים אחרים ותורם לעמים אחרים, כזהו הנ -האנושי בן אלפי השנים. . . :

ההתנשאות של "עם לבדד ישכון" והבוז לתרבותם ולמסורתם של עמים אח אינם מפחיתים מערכם של העמים האחרים כי אם מעידים על הנחש ישל המתנשאים והבזים. :

יבארצנו חיים שני עמים, עם עם ותרבותו ומסורתו הלאומית -- היהודית-ישרא (על התרבויות והמסורות שהביאו עמם העדות השונות מארצות מוצאם) והערב -פלשתינאית. אנו מבקשים לחנך לכבוד ולהערכה הדדיים של התרבויות והמסו ההומאניות, של היהודים והערבים, ולהיכרות הדדית מעמיקה, כי בחינוך טמונים הברכה לשני העמים ופריחת תרבותם.

עמוס

מתוך מצעו של המער"ך. | מפלגת העבודה -- מפ"ם

חינוך חובה וחינם לגילאי 3--4. הפיכת מסגרת בית הספר היסודי לבית ספר קהילתי ובו יום חינוך ארוך ופעילות והדרכת הורים.

העלאת רמתו ומעמדו של המורה, כאשר המחנך מהווה את הדמות המרכזסית והמובילה בכיתה.

יתר עצמאות למנהל בית הספר בקביעת מערכת השיעורים והנושאים.

' הפיכת בתי-הספר לחינוך במוסדות ההשכלה הגבוהה, תוך מתן הכשרה מיוחדת, לבתי האולפנה למורים בבתי-הספר היסודיים וגני הילדים.

הפיכת המסגרת החינוכיות החל מגיל 3 למסגרות ליום ארוך ובהן כח הדרכה והוראה מלומן ומעולה.־ . .

העדפת מנהלים, מורים ומדריכים מעולים לאוכלוסיית התלמידים טעוני הטיפוח.

עדיפות בחינוך חינם וחובה בגיל הרך, עדיפות ביום הינוך ארוך, עדיפות בהפעלת בתי-ספר קהילתיים -- לאוכלוסיה טעונת הטיפוח בערי הפיתוח ובשכונות הערים. י

\ העלאת רמת ההכשרה המקצועית -- הרחבת מיגוון המק צועות הנלמדים והתאמתם לצרכי המשק.

הרחבת הנושאים העלוניים הנלמדים בבתידהספר המקצוד עילם.

הרחבת החינוך הגופני ובנית מתקנים למספר מוסדות חינוך במשולב. ו

הרחבת המכינות הקדם-אדקמאילות במוסדות ההשכלה הגבוהה:

התניית מתן מילגות ללומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה בעבודה מתנדבת עם תלמידים טעוני טיפוח. | יתר מעורבות מוסדות ההשכלה הגבוהה בבעיות חינוך וחברה. (בהכשרת מורים, בהכנת תוכניות לימודים, במחקר ובמעקף). י |

קידום סגל ומדענים זוסרלם,.. 0 הגדלת 6מיכת המדלנה במוסדות תרבות ואמנות תוך הכוונה ופיקוח על פיזור התרבות ושמירה על רמת יצירה בבבררורו.

טיפוח חופש היצירה והתחרות. חיוב התיאטרונים, התזמורות ולהקות המחול להופיע בתכיפות ובסדירות בעיירות הפיתוח ובשכונות הערים. העמקת תודעת התיאטרון, המוסיקה, המחול והאמנות הפלסטית בין התלמידים בגנים, בתי הספר היסודיים והעלד ילסודיים על-ידי הדגמות, הרצאות, הצגות וחוגים. : הפרדת התלות בין המענק הכספי לבין חופש היצירה. טיפוח ועידוד היצירה המקורית תוך מתן ביטוי לתרבויות העדות השונות. .

יוצר מגע: יוצר מגע: יוצר מגע. יוצר מגע. יוצר מגע. לוצר לוצר

בחיפוש בספרי-שימוש ובסדר אלפאביתי. כנראה, שזה שנים רבות לא ראה לפני עיניו סדר אלפאביתי עברי של שמות. רק תודות לכך לא מצא את אברהם כהן-מזרחי בלכסיקון שלי, שנכלל כמובן בו, תחילה ברמיזה (חלק ב', עמ' 130 למעלה) משמו הקודם לשמו החדש. שקד ש'"גילה" את אברהם כהן-מזרחי לא ידע כמובן, ששינה את שמו ל'יעמיצור'' ובשם זה הוא נמצא בלכסיקון (חלק בי, עמ'י 0, שם נאמר בפירוש, ששמו הקודס הִיה : '"כהן-מזרחייי.

ומכיוון שלא מצא את כהן-מזרחי בלכסיקון אין שקד, שלפי הראיון "קרא הכל", יודע כללו שלפני עשרות שנים הוציא אברהם כהן ספר בשם "לבטים'י, ספר כמעט ראשון במינו, שבו תיאור אמנותי של יהודי פרס ואורח חייהם. ולא זו אף זו, לאחר הופעת הלכסיקון שלי יצאו שני ספרים נוספים שלו: "יהנידחים' ו'"הנדר". שקד "גילה" איפוא. את אברהם כהן-מזרחי בלא לדעת כלל על שלושת הספרים גם יחד!

וגדולה מזו, הספר 'יהנידחים'" היה הספר הראשון, שהוציאה אגדות '"שלם"' בירוד שלים, כלומר לא במקום נידח ביותר, אלא "'מתחת לאפו"י של שקד! בראש שני הספרים באות מסותיו הנאות, בהן דברי"הערכה ממצים על מספרם של יהודי פרס, מאת ישורון קשת (מסה אחת נדפסה לפני כן ב"בצרון') ואף זה טרם הגיע לידיעתו של שקד. וכמובן שמספר זה השתתף לא רק ב'יכתובים'' ו'יהדים'"", כתבידעת משנות העשרים וראשית שנות השלושים, שנים בהן תקוע עדיין שקד, אלא גם ב'"'הארץ", "גליונות'", 'בצרון"", קבצי "קטיף" ועוד ועוד. המשעשע בדבר הוא, שמכיוון שהמראיין והמרואיין לא שמעו מעולם את שמו ושמעו של סופר הרי זה אומר, ששום איש זולתם לא שמע על כך!

הייפלא שבטווח רחוק לא ייזכר ביקורו של סאדאת במידה שיזכר ספרו של שקד!י ' :

אגב, הכרתי יפה את אברהם-כהן מזרחי-עמיצור, שהלך לעולמו בקיךל תשכ'יט (1969). היה בעל חנות-בדים בפתח-תקוה. עד עזיבתי את פתח-תקוה (1928) הייתי נפגש עמו הרבה, אם בחנותו ואם בביתו של הסופר והמבקר שלום שסרייט, שעשה הרבה לכניסתו של עמיצור להיכל הספרות. בידי אף אבטוביוגרפיה שלו, שכתב לבקשתי לצורך הלכסיקון שלי 6 , »

ג. קרסל

"לרמדנות" פרוס התרברבוח

בחקר הספרות

בפתח הראיון של פרופ' (אני מבקש סליחה על שבדברים להלן אני שומט את התיאור האקדימאי, שכן המפורסמות אינן צריכות חזרה) גרשון שקד עם מר נגיה ב"מוסף'י לספרות ‏ של. ימעריםיי (14.7.78), מספר שקד על המסיבה שנועדה להופעת ספרו (כרך ראשון לתולדות הסיפורת העברית במאה שנים האחרוך נות) -- והנה בדיוקי לעת המסיבה 'ינחת בארל מטוסו של הנשיא סאדאת, והקרואים שהוזמנו לקחת חלק בשמחה, עמדו עם הספרים ביד וצפו בטלביזיה -- בלי ספק זה היה מאורע חשוב יותר, אומר שקד, המלמד ספרות עברית באוניד ברסיטה העברית בירושלים, אבל לטווח ארוך, אינני יודע איזה מאורע יזכר יותר" (ההדגשה שלי. ג.ק.). מכאן אך כפסע לסיפורו האישי של שקד, שה-* מראין טורח לא להשמיט ממנו מלה, על רוב שקידתו ועיונו במאת ספרים וכו' וכו< לבסוף באה הדגמה, המבקשת ללמד לאיזה פינות נידחות הגיע שקד. והרי ה"דגם'" במלואו: .

"תראה. אחת הבעיות של ההיסטוריוגרפיה הספרותית היא, שהיסטוריונים הפליגו להכללות מבלי שד קראו הכל. היסטוריון צריך קודם כל לעשות ספירת-מלאי, לבדוק מה יש. אני מודה, שגם אני עצמי לא היכרד תי את כל הסיפורת העברית, עד שלא התחלתי לעבוד על הספר. שמעת על סופר בשם אברהם הכהן מזרחי? גם אני לא שמעתי עליו. נדמה לי, שאפילו ג. קרסל איננו מזכיר א תו. ,

שקד מעלעל בין דפי הלכסיקון בן שני הכרכים של קרסל, ואינו מעלה דבר.

טוב, הוא (בלומר: אנ) לא כלל סופרים שלא פירסמו ספרים, חו מיוצאים מן הכלל. אברהם הכהן מזרחי פירסם סיפורים ב"'יכתובים'" וב''יהדים"י בשנות ה-20 וה-30. אבל לא הוציא ספר, כנראה ה= הה ה=',

עד כאן לשונו של שקד, שממנה אנו למדים כיצד גילה סופר נידם וכ וכו שאפילו אני לא הזכרתילו. ברם, לעתים רחוקות ביותר נזדמן לי קטע קצר ובו "מצבר' כזה של איידיעה ובגרגַּת מדד הימה, שאילו באתי למנות את הכל לא הייתי מספיק ואסתפק איפוא אך בדוגמאות-מיספר.

ג. שקד שכח כנראה תלמודו שקיבל ב עודו סטודנט. אז קיבל מסתמא הדרכה

צודד פיינגרש

אמר ההוא לההיא

קם הַפַיְטֶן ממקוּמו, עָטוּר קְטִיפָה רְַכְּבִישי כָּסֶף וְקֶם. נקש עמוּמות שמונָה פְּעָמִים וְנָקַש. רְקק בְּשָניִם צְהְבוּת, שקופוּת וּבְמַלוּת אַהַבָה שדופות, לָלא פָּנִים, לְלא גופות, לְלא, הִיכֶן ששָמִי פַּלְדֶה שְטִים. אֶמר הְהוּא לְהִיא: אני בַּרְנֶש קרתֶן. וְהִיא לְהוּא: ,

ַים לֶ -- נָמַל, מִקוּם מִפֶּלֶט מִסְעָרָה, מזח אַבָנִים שָלא יִדְעוּ בַּרְזֶל. , רק נָשִימָה כְּבְדָה לֶףּ, רק נְשִימָה כְּמוּ זֶנֶב נִשָרֶך על מדֶרגוּת, כָמו זְנֶב. על קרֶן אור, גרְגְרִי אָבֶק רַבִּים שָטִים על קְרֶן. ְרַק שומר צל מחשְבוּת, אַתָּה שוּמר. רַק על רְגשוּת, אַתָּה שוּמר, אַתָּה שוּמר. ורק יָדִי לֶ נותְנֶת יָד. אָמַר הְהוּא לְהִיא: אנִי בּרְנֶש קרתַן

צר מו. עוצבר מגע. לוצר מגע..יוצר .-מגע. לוצר ,מגַע. יוצר מג

-דים בשמש

שני הסיפורים כאחד עוסקים בענייניהם ה"פנימיים" של הפליטים הפלשתינאים; ובשניהם יש מיזוג מעניין של מציאות-חיים כפשוטה עם מערכת סמלים מורכבת (אך לא אלי גוריה ). בשתי הנובלות מופיעים גבולות ותעייה במדבר.

הביקורת הערבית צציינה את שתי הנובלות האלה כיצירותיו הטובות ביותר של הסופר, וטוב שההוצאה לא נתפתתה לבחור בסיפורים ארליים, שיהיו, אולי יותר "מייצגים", אך פחות מעניינים מבחינה ספרותית כמבחינה אנושית.

ראויה הוצאת "מפרש"' לברכה על שהעזה לפתות את הקריירה המויילית שלה בהוצאת ספר כה בלד תי-שגרתי; וראויים המתרגמים לכל שבח על תרגומם הקולח. המבוא הד בהיר והמאלף שכתב ידידנו שמעון בלס מעמיד את הנובלות בפרספקטיז בה הנכונה ₪ - Iת. הסיפור הראשון, שעל שמו נקרא הספר שלפנינו, מתרחש בגבול שבין עיראק וכווית, שם נחנקים שני פליטים פלשתינאים בנסותם לגנוב את הגבול הלוהט ; ואילו בסיפור השני, הקרוי "ימה. שנותר לכם", המורכב והמודרני יותר במבנהו ובלשונו, מתואר פליט צעיר בשנות החמישים המאוחרות, המנסה לחצות גבול כפול ומכופל (עזה -- ישראל -- ירדן) כדי לשוב אל חיק אמו שבעבר הירדן. תוך כך הוא נתקל בחשיכה בחייל ישראלי תועה, ונאבק עמו מאבק אילם (אך לא אלים במיוחד).

ייתכן שנבחרו כאן סיפוריו הפחות מיליטאנטיים של כנפאני, אך ללא ספק זוהי בחירה מצולינת, שכן גם

אן (או עיסאן) כנפאני נחשב בעיני שתינאים רבים כקדוש, שנפל בחמה למען המולדת. בעינינו, הראלים, הדברים נראים אחרת בוֶצת. כנפאני היה דובר החזית העית לשחרור פלסטין, ושמו נקשר ולו בעקיפין -- באחד המעשים תעבים ביותר שאירעו בעשור הרון: רצח הספורטאים שלנו בנכו.

לם לכנפאני פנים אחרות, שכן הוא שב לאחד הפרוזאיקאנים הטובים פרות הערבית החדשה, וללא ספק אחד הטובים שבמספרים הפלשנאים. שתי הנובלות שתורגמו לרית והופיעו זה עתה בספר (גברים מש, תרגום. דניאלה ברפמן ויאני יאנוס, הוצאת "מפרש') יש בהם ות לכך שגם טרוריסט יכול להיות פר טוב; וכי כשרון ספרותי של ש עשוי לנטרל במידה רבה את ר ה"דוברוּת'" והתעמולה הפוליטית קלרטיבית, גם כשבעל הכשרון הינו פר מגוייס בכל רמ''ח אבריו.

לוצר מגע. יוצר מגע, יוצר מגע> וצר ימגע. מוצרי מגש יוצה מגע לוצר מגע: וצר מ6 מצר מנע. וצר ממל לוצר-מגע. לוצר מגע.

הדף שצולם ואשר תוכנו נדפס ב"עתון 1977" מכיל, אם-כן, אך ורק את חמשת בתיו האחרונים של "שיר לדו השלם . . את שאלת יחוסו של קטע שירי זה ניתן לבסס בעזרת שיקול דומה לזה שסייע בקביעת זהות מחברן של הר-

שימות : על סמך הופעת השיר בנוסחים שונים ניתן להסיק כי לפנינו חומר מקורי, ומכיוון שהטיוטות כתובות בכתב-ידו של אידל פרסמן ניתן לא רק לשלול יחוסן לאברהם בן יצחק, אפא גם לראותן כנסיונות שערך פרסמן לקראת עיצובו הסופי של שירו, "שיר לדג".

חנן חבר

מות על רחל לבין כתב-ידו של אברהם בן יצחק (למשל על-פי אגרותיו השמורות ב"גנזים") מלמדת כי הללו לא נכתבו בידי האחרון. כמו-כן ברור שרשימות קטועות כגון אלו הן אוטוגרף ואינן העתקת יצירותיו של אחר. ועל-כן, משום הדמיון הרב הקיים בין כתב-היד שבו נכתבו לבין כתבידו של אידל פרסמן (שוב על-פי אגרות השמורות ב"גנזים"), ניתן לאשש את הנאמר בכותרת שצוטטה ולקבוע כי אלו הן רשימותיו של אידל פרסמן. 7

מאחורי שלושה מן הדפים המכילים את הרשימות על רחל מופיעים שירים. על דף אחד שיר שכותרתו "שיר לדג" (8 בתים); על הדף השני שצילומו נדפס ב"עתון 1977" מועתק השיר הפותח ב"לענות בלי קול, --* (5 בתים); ועל הדף השלישי טיוטה הכוללת בתים הנראים כנוסח מוקדם של שני הבתים האחרונים של "שיר לדג", ומיד אחריהם כל חמשת הבתים שתחילתט ב"לענות בלי קול, --". העובדה כי הקטעים הנדונים משתלבים יפה במסגרתו של שיר אחד (כך, למשל, בכולם פונה הדובר בשיר אל הדג) מלמדת אף היא כי לפנינו שיר אחד ארוך שכותרתו היא "שיר לדג". בכתבי-יד אלה הוא מופיע גם בטיוטה שבדף השלישי, הכוללת רק את שבעת בתיו האחרונים (מתוך שלושה-עשר), וגם בנוסח המשופר שבו הוא מועתק ברצף אחד על גבי שני דפים נפרדים.

פנקס ובהם חרשימות על רחל ונוסחים של השיר "לענות בלי קול, --". על גבי המעטפה הראשונה רשום: "את הקונטרס הזה מסר המשורר אידל פרסמן (שהיה ידידו של בן יצחק -- ח.ח.) לידי מנחם ריבולוב". אך לשאלת הזיהוי חשובה יותר העובדה כי מצדו השני של אחד הדפים הכלולים במעטפה זו (עליו מועתקים בכתב-יד שני שירים נודעים ‏ של בן יצחק:

"אלול בשדרה", וחשיר הפותח ב"ה-הרים ‏ שחוברו") רשומה הכותרת : "על שירת רחל רשימות מאת אידל פרסמן". ואם בכך אין די כדי לבסס את זהותו של כותב הרשימות, ניתן להסתייע לשם כך בעובדות נוספות : השוואה בין כתב-ידו של בעל הרשי-

תיקונים והבהרה

גליון מס' 5--64 של "עתון 7. (נובמבר -- דצמבר 7) מפורסמו שני שירים ועמוד מתוך רשימות על רחל המשוררת שיוחסו לאברהם בן יצחתק. מסיבות טכניות הודפס שנית חלק מן החומר גם בגליון מס' 7 (ינואר--מרץ 1977). :

בבדיקה שערכתי לצורך עבודה מסויימת התברר לי כי צרור הרשימות על רחל וכן השיר הפותח בשורה "לענות בלי קול, --" אינם של אברהם בן יצחק. לדעתי, הן השיר, שהוא להערכתי רק קטע משיר ארוך יותר, והן הרשימות הם מפרי עטו של המשורר והמתרגם אידל פרסמן. ואילו השיר השני, "לזרוע", שהוא אכז שירו של אברהם בן יצחק, כבר הופיע בעפר בדפוס. (הדבר ‏ נרמז בדברי ההסבר שצורפו על-ידי המערכת). הוא פורסם לראשונה בכרך ו' של הירחון "מולדת" בעריכתו של יעקב פיכמך (חוברת א' [ל"א], ניסן, תרע"ד, עמ' 36). ארכיון בן יצחק ב"גנזים" כולל שתי מעטפות. האחת (כ-796 תיק 18, מס' קודם 46) מכילה קובץ שירים של אברהם בן יצחק (כל אחד מהם בכתביד ובהעתקת מכונה), ובשניה (ב--0 תיק 262, מס' קודם 66) דפי

רמי לויז

קו. הוה-

רה"

רשימות פיוטיות ואחרות מתוך יומן נעורים של רמי לולן. על גילוי אומץ-לב ותושיה, מופת ואחוות-לוחמים ומנהיגות בקרב במלחמת יום-הכיפורים, הוענק לרמי לוין עיטור העוז.

העתון הטוב

בשביל הקורא

שלודע לחשוב !

ש. גוזמן

ובניו

בע"כו

נוסד ב-סופו

יבואנים וסוכנים לציוד =. עבור חקלאות, תעשיה, תחבורה, בניין וחומרייגלם. -

הנהלה, משרד ראשי ומחלקת המכירות: רחי הקישון 16, ת"א, טל. 5,4, 3, 830121/2

מחסנים, תצוגה ושרותים: רחי המסגר 8, תל-אביב

טל' 37820, 34142

הו ת ה מלע-אלוצה ‏ מגע. לוצף ‏ מגע. עוצה מגע. וצר מגע 44 מגע. וצףה המ. לוצה. מכע- סוה לוצה ‏ פגע: יוצה מגע. סוצר ‏ Bכל:

אני אוהב- רמי

רמי לוין

רשימות מתוך יומן

לל כזה נושא ילדך בן שש לא הנסב

אבכל כמובן הפּהְהְהה ! בצורותיו השונות הור במעט כל כים ו₪ עצמו. מעניינת העובדה, שלפני שנים הייתי התלמיד השקט ביותר בכילה, לותה שקט מהספסלים. זה התחיל כבר בכיתה א אבל אא פשוט' לא ידעתי את השפה ואת נוהל המקום, שצריךדךלהפריע, ומי שלא מפריע הוא בחזקת מת. אבל גם המקרה המביך ביותר בחיי, שאני מתבייש בו עד היום םהזה, ושאזני מחליפות צבעים בין אדום ללבן כשאנגל,תלן מכר בג, קהה לי כמובן בכילפה א/ באותה כיתה ארורה שעליה כרר סיפרהי ום סי אחד אנחנ לועבים בכלתה. אני זוכר שישבתי בספסל הראשון, בשורה האמצעית, והמכשפה מתהלכת לפני הכיתה, מנענעת ידיה ושפתיה, ואני כמובן מפוחד רק ממראה פניה. לפתע-"פתאום אני מרגיש לחץ באיזור הרקטום. אג' פבר היתי שבועיים-שלושה בכיתה ודבה-פסה יאף פעם לא קהלכ פשוספלא ידעתי מה לעשות. האם להגלה למורה ‏ שאני צריך'הצה יאלי פחדתי להוד אולי ה תנויו ו =ים לצאת מהכיתה? לא העזתי. גם אם אצא, מה אעשה? אני ידעתי שלבבית לל שירומים. ידעתל שטבבלת ק למד ל שלכוסים. ייבל בבית הסףוי באמת, על כזהינועטא לסד בן שש ומצ: ש- מוטב: על הם פלםה ‏ ש קלך בוסו מופ ₪8

העיקר, עשיתי את המעשה הנורא ביותר שהמוח האנושי רק יכול להעלותף במוחו.

ית . ת ו כ ור כל ב ןשו , ע 1

ההס ה ממנה י מיו היה. כאשר ה מכשפה מפשיללת פוהסה= לופר ידיק לופאוף במקומן ואפה מההחיל לו. פנמי דאר משוכלל, [אהרזכך אגי ואא את צמיבקם. גס -הדרך ההואה אמס הובר, אן לא ווצה ליפוה" והר כך החופש. אני רא הקלילות הביתה (בוכה גם מבוטה ומהבזלון וגם מההקלה שהפל מימה = פ בן הסטוי מיטלסל בתוך ההתו

זוורלה

ה ושלנו בסיור בהלקחון ובבלת עובד והפנהותי לא יפה: נכון, כולם. לא התנהגו יפה בכיכובו ומנהיגותו של פרופי יעקב גלילי,* אבל וה בהחלט לא גורע מחטאי == ואלו הם החטאים: 1 שא אמרתי בלום למנשת ורעוגי כשורק ההוצה (גפרןר עבן הדללק את הסיגריה.

לקאיגס ="מערמי בשהוציאו בצכליש של שום תיא- בונל-תפן ול* הסוּדת "לפך לבצשה.

2 לא אמרתי כלום פשסקפפן נרקלסים מהלגים של מל-סון ועקרג אופם עד הבילים. == ואת אומית אגרפי ול סה סו . 423 אמרתי רק אמרתי שלא יפה לקקסוף תפסים מפררס לא הם ולעקור צבטווים בשגונת לוש.

5 ום א נכבשתי פלללאעליחי ההתלוה ול השעגדת ה9הס ואפלתי תפוזים לא-לי מפרדס ועקרתי נרקיסים במטע הפקנים של הלהו ולחלתי בייףי שללו זוועה ! חוסרדאופי!

הממיד-להיות-יותף

אמא שכי אמרה לי לההפיק מעמד הניד הה אוגות ללסאת! אמא שלל אמסה לי להוביי הזק זלא לותר. אמא שלי חושבת שהעולם הוא זירת איגרוף אחת גדולה, ושאני הים ב פואה" ,

אר 2 נוצם כדעת שוה נכןן אהילן אם סה כד כי אגי נד קו ת שפיצ ווד מקום מסן בטעוכלט ' שבו קאגשים לא מתאגרפים "אליה טובים זה לזה, ושם אמצא אולי מקום. ואולי זוהי מחשבה אפלה להשתלט על אותם אנשים טובים (אני מקווה שלא). ואם אין מקום כזה, שהוא לא זירת אלגהוף, גלה לעולם אחר. טוה יותר, יפה יותר, שבו אין אנשים שרוצים תמיד להיות ראשונים. הל ף המ לור לרהפר:

לה עאיםב שבכ גם בעולם ‏ צשק ‏ נשטים וש שעם, ההוק הויה. כס אחד רוצה לנצח, להיות ראשון. "אבל, רבופק סוהי האבולוציהיק, אמו* סהביל* אנל משתין על האבולוציה בקשת. רמי לוין:

* פרופ' יעקב גלילי -- מרצה לבלולוגיה באונ' ת''א. * אמוץ זהבי, מרצה. באוני. תי!א,. בחוג לביולוגיה:

רים מוחלטים. שברי הזכוכית יוצרים לאורך כל התערוכה הרגשה אלימה והרגשה עדינה בעת ובעונה אחת, ומירית כהן יודעת לשים יד אסתטית באוד ולהפך היכןך טהמעברים הל. צוניים יכולים להיות רק מעברים קיד צוניים.

המפור כתהמורטם, מעעמר לרלבחר ה= אסתטי, משתלטת תחושה שהמחשתה מצריכה שימוש ב'מלים-קשות' פמה שבירה/ 'התפוררות/ לאהו להול סמנל" האולי מם הוסה טלכול לאחוי. קשה לי מאוד לדייק בתיאור תחושה זו, באסוציאציות האלימותעדינות המתלוות אליה, ואולי כדאי להזכיר רק אחת, קיצונית במיוחד, הלקוחה מתסריטו של אינגמר ברגמן לטבטן י Bעקוף ולחישותי . 7 לא רין קמה, ואהלכ מתיישבת על כור. סה. היא מהבתפנת שוב ברטיס ה= זפוכית, היא מכניסה אותו אֶל בין ירכיה הפשוקים, אל תוך ערוותה, בהשמיעה זעקה חנוקה. היא מתכופפת לפנים ורוכות קדימה תוך כדי השמעת זעקת כאב. פאן אופקי על פניה, אותם היא מחזיקה בידה השניה' - ₪

רוני סומק

בוכית

מחהוושמלה

ו ת חום השסל" תערוכתה של מירית כהן ב ללית 27

כוכית וחוטי חשמל", תערוכתה של רית כהן, הינה- קודם כל תערוכה( נטנסיבית \ מאוד. \ האינטנסיביות שגת בעלקר בבחלרה ‏ הנכוְיֶה ול כיבים שאין לנו עליהם דעה מוח ת.

חומרים העיקריים בתערוכה הינם : וטי נחושת, מרצפות מנופצות ושברי וכית ופוליאסטר. במקום אחד שבהזכוכית קשורים בחוטי חשמל. קום אחר מנופצות מרצפות, ובין שברים מופרדים חוטי הנחושת מברי הזכוכית, וחוטי נחושת אחרים ופיום בפלשטיק לבן ‏ לבוה. ‏ ועל ירות הגלריה מוצג תהליך הפיכתן ל ומלים "לשבוי מלים, ובוור " שהירה במלים כמן למשל יקתוך-בדודי ינה בחירה מיקרית.

וור תהפערל הה רובות שמם תומ

מ 95 ר ש - הוצאה לאור בע"מ, \ת.ד. ,4412‏ ורושלים כולם מדברים על פלסטינים; כולם מדברים על פליטים ; את

ו ק השו ל : ל -64 ששש ₪₪ ההמש הים | ההה . ק- סק סה 2 }6 ש :ף;פ» ם ה השפפ 0 2 סא ג ₪1 אס - 3 ץ 4 ₪ ול ל ל - - - כ -- שש ₪ -- ם ק 8 ה₪ 7 ו 2 נם ₪52 5 5 ם לק להוקמס | ו-₪ ההקש א - ש- 4 -. /2 ק 7 ם 2 ט ש₪ ל ע < י -לר ל - ו

מאת הסופר הפלסטיני -- עסאן כנBפאני כבר קראת!

תאור ספרותי מרתק שנושאו קיומו הנואש של הפליט הפלסטיני הדוחף אותו לנסיונות פריצה טרגיים.

"., .ספר-חובה דווקא משום שהוא מעמיד אותנו על האלמנטריות האיומה של הרגשות אשר איתם מוטל עלינו להתמודד בימים אלה ממש. פרופ' שמעון זנדבנק -- דבר

* .. . נפשותיו הפועלות של כנפאני, רב-ממדיות יותר מנפשותיהם של הסופרים העבריים בשנות הארבעים המאוחרות". דן עומר, העולם הזה

".., הוא לא יכול היה שלא להצביע על צדדיו המרובים של הגורל הפלסטיני שעה שבחנו בעין אמן". ד"ר מתתיהו פלד, מעריובם

". .. הסיפור האחר, שהוא מופשט ונועז יותר, עוסק בפגישה סוריאליסטית בין פלוט פלסטיני וחייל ישראלי, לאורך לילה קשה אחד." זיווה שלם, במרחב

אוסף מסות מאת פרופ' נועם חומסקי ילדי סואטו מאת פי ברנטל

המדיניות הפלכלית של סאראת מאת ד"ר פי מורסי

פרטים על ההוצאה ועל תוכניות מנויים ת.ד. 4421 -- ירושלים. הפצה: ערמוני בע"מ, בלפור 4, תל-אביב.

קורא שאכפת לו למשל סתון ות? שאכפת לו.

רוני סומק בטינה אלי בכר מיכל בוםחידה < .. טניה הדר יהודה גורדאריה מתן בןדשבתאי עודד פיינגרש אבי פלדשטיין מי לנין ב>קרפל רות לבנית דב אסא ידידיה פלס דורית ברדאון שולמית ננד בלבו עזריאל קאופמן

מביא לביתך את מיטב הספרות העכ'! היתיותרנומים שלל דמה גבוהה מסיף יות העולם. מביא לביתך חדשות ספר תיות ויצירות ספרות מן התרבויות / הארצות השרנות. - ₪

מרבה להדפיס יצירות-ספרות של סו רים יהודים הכותבים בשפות שונ בארץ ובעולם. מעדכן אותך במתרו בספרות הערבית.

"סיפתח" לגלוון לו

ע רביסאגוח. לי ך וו - וי-עיתיוכן 74 7 ?"

ביום א' 11.2.79 בשעה 22.15 ב'צהאורתא תקטנה" רח' אבן גבירול 30, תליאביב

ב-. 5+ י-ור

יין, שירה ושיח רעים.

.. ז דרצי ' ר לו מ ש:! ת וֹ,וֹ'"ז פיוֹ% - ג' : ןך,ו;, 3 1

איתמר יעוזדקסט ללי שכטמן

מר הומניה תרגם - מ. וינקלר: ניקיטה סטנסקו שטפאן אוג. דוינאש מארין סורסקו אנה בלאדיאנה מאריה באנוש

אידה הוברמן עדנה לבני מרים אורן עפרה סמבורסקי-חומט יוסי הדר חנן חבר

בררוקיש אברהם חלפי שמעון בלס משה בןדשאול אהוד בן עזר אלכסנדר סולז'ניצין יפסב נפר נגיב מחפוז ששון סומך נועם חומסקי מרק מירסקי יורם קניוק עזריאל אוכמני רבקה גורפיין-אוכמני הרמן ברוך נתן יונתן

דש ת. ו תם הנני מבקש להיות מנוי על "עתון 777 לשנת 1979

שם ומשפחה

טלי

כתובת

מצורף בזה צ'ק על סך --,120 ל"

המשוך על בנק

חתימה

תאריך

דודירחון לספרות ולתרבות. העורך: יעקב בסר. ריכוז מערכת : עמלה עינת+ מזכירה : מרגלית מתתיהו: (/ השער: עודד פיינגרש. כתובת המערכת והמינהלה: תידי 16452, ת"א. המערכת אינה אחראית לתוכן המוד דפוס "עמל" בע"מ.+

נורית גוברין

דבורה בארון

עיסאן כנפאני

ן- לול

אהרן מסג