קהיליה חינוכית התיישבותית ניצנה כשיתוף עם עתון 77 משוררים על ~ב~ל םר,שלו T -.• -• .• .• ל פפרפר ~· ערב שירה ויום טי •.•,:י• •T:•-•:T מיועד לכותבי שירה, לחובבי שירה ואוהבי לכת בארץ . המקום : קהילה חינוכית התיישבותית ניצנה. ו.ב. חלוצה, טלפון 057-555907, 051-558455 תאריך : יום ,'א כ"ה כסלו תשנ"ג, א' חנוכה, 20.12.92 בין המשתתפים : 1. יהודה עסיחי •2. חיים גררי •3. יעק.ב בסר •4. אייל מגד •5. עוזר רבין . 6. מאיה בז'רנר •7. נתן זך •8. דליה רביקרביץ •9. אייל מגד 10. צבי עצמון . 11. יעקב אררלנד •12. אריה סירן . לוח זמנים : יום א' 20.12.92 ).( יציאה מת"א בשעה 14: 00. תחנת איסוף : בית הסוכנות, רח' קפלן 17. בשעה 16: 00 איסוף בבאר-שבע מתחנת הדלק ליד התחנה המרכזית. ).( שקיעה בניצנה - בשעה 17: 00• (•)ארוחת ערב - בשעה 18:00• ).( ערב משוררים - בשעה 19: 00. (•)מפגש יוצרים עם קוראיהם בשעה 00:22. יום ב' 21.12.92)•(08: 00 ארוחת בוקר. )•(30:08 יציאה לסיור : תל ניצנה, באורחים, הר-חריף, בורות לרץ . )•(14: 00 ארוחת צהריים בניצנה, סיכום ופיזור. להרשמה יש לצרף את הספח המצורף : אני :............................... טלפון : כתובת :............................... D מבקש להשתתף בערב משוררים וטיול במדבר• D מבקש להשתתף רק בערב השירה. . D מעוניין להשתמש בתחבורה הציבורית מת"א לניצנה וחזרה. D מעוניין גם בארוחת ערב, בוקר וצהריים. המעונין ישלח המחאת ו.אר לפי הפירוט הבא : )•( של i ש ארוחות, כרטיס השתתפות בערב השירה ובטיול המדבר, תחבורה ציבורית מניצנה לת"א וחזרה : סך 120 ש"ח. (•)ללא תחבורה : סך 80 ש"ח. (•)השתתפות בערב השירה בלבד: 20 ש"ח. המחאות יש לשלוח לפי הכתובת : דלית נקש, ניצנה, קהיליה חינוכית התיישבותית, ד .נ. חלוצה 84900• lRU ן~ כגליון זה : שירח ערוד פלו : לפני נסיעה, שיו ק r בםחת בתיאםחן הקאמרי: על ייריצירד השלישי" ועל אדמיאל קוסמן : להולדת הבז ערפו כספי : כשל הלקסיקון 1 כמר תמיד יהודית כפוי ': קובל דבררה נץ : אמי סילהק לי חתול וארכז מיון : דר"ח מכף התקררה הטובה וחל פרומ _ ן אלבז : שני שירים מלכה נתנזרז : מסיק הזיתים של ילדותי שירים אינדיאנים מניר-מקסיקו . מאנגלית : פנינה עמית אילנה יפה ורסאנר : שלרשה שירים לאה גלזמז : שני שווים קרבי כיסים : שני שירים אסתר איילון :כרמז 1 מרסיקה של סופרמרקט סיפורת דניאל חאומס : סיפורים קצרים. מרוסית : פירורו ~קורב ' אורי בורכיז : חצ ייה אילנה רייזו-סנש : הכותבים לא חיים לנצח ביקורת ספרים רוח לאופו : על אמא עם ילד לדליה וביקוב r' שלרם וצבי : על יהדות בראי היוונות ליעקב שביט רוח לא~פו : על אותות סתיו לשמעון בלס וחל דנה פורכטו : על צבורות לאגתר קרת 7 12 13 15 17 20 27 29 37 37 39 43 40 42 44 6 9 10 ייבית העלים הכחולים" •מםה מלכה שקד: על החתן המשפחתי אידה צורית: ממלים קבליים אצל אמיר iנבלג • שירה מתורגמת שירים אינדיאניים .סיפורת חשיפה: לאה גלזמך : על רפסודת האבן לז'רזה סאואמאגר 11 דניאל חארמם - רות לאופו : על הרמס ושירים אחרים לוות נצו שמואל שתל : על מסות מבזינטיןו ליוסף בורדסקי רות לאופו : על ירושה של תחושה ליגל הלל 13 14 15 פחזאיקון חם• עולם תיאטררן - בבוררת בקאמרי זלטה זוצקי : ריצ'רד השלישי 1 על המחזה ריליאם שקספיו : ריצ'רד השלישי 1 תמרנה 1. מאנגלית : מאיו ריזילטיו מרים יחיל-רקס : סרו הקסם של בית העלים הכחולים ג'ון ג~~ו : בית העלים הכחולים, מאנגלית : מרים יחיל רקס 30 32 34 1 ------------------------------r 35 לכבוד ת"ד 16452 'ת"א 61163 מסרת ורשימות הגג• מבקש להיות מגו• על "עתון 77" ~ ויאד ביידס : גלותי גלות יפה. מערבית : משה חכם 16 לשנת 1992/93 אידה צרוית : כלים קבליים-חסידיים לבחינת שיותר של אמיר גלנע מלכה שקד : פנים חדשות כורמך העכשווי על תולדות משפחה דב בו-ניר : המסו של השמאל 18 22 28 ו ו ו ו שם ומשפחה ו נתך גורס : הם לחמר ביחס עם הפולנים 38 כתובת ~------------------ ו מרורים קבועים ןופלט-------------- לפי שעה - יעקב בסר 4 מצורף בזה ש•ק על סך 90 ש"ח עבור 10 גל•וגות, כולל משלוח ו ו ו ו ו חצי פינה - ורני סומק 13 ו תגרנה - שמואל וגרלנט 49 חתימה תאריך : L~----------------------------- תמונת השער : מתוך החזרות על "דיצ'אדד השלישי" בקאמרי יuנ ירחון לספרות לותרבות הנש ם r גיןויל בsi l ן~ תירש תיינשג בסירע : משרד החינוך רהתוכרת, המועצה לתרבות ול- קןאבוםר ~ אמנות הסתדרות העו;נדים הכלליח, המרכז לתרבות ולחינוך ITON 77 vv ~p מזניו מעוכת רעצירב גופי : מיכאל נסו ערוך : יעקב בסר המערכת והמנהלה: טלי: 5619879, ת"ד 16452 ת"א מעוכת: שמערן בלס, ששרן סומך, זיוה שמיר המערכת אינה ערבה בכתב על פניות כרתכים ראינה ~i .נל Literary Monthly ~~ Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Nathan Zach, מחזירה כתבי יד אלא אם צרופה אליהם מעטפה מבוילת עירכה רהבאה לדפרס : אורית אילן ביקרו : שמואל וגרלנט חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל • כשהוא מודפס אירו : מיכאל נסו ברווח כפול על צד אחד של הנייר . פגישות עם מערצת מעוכת: יצחק ארררברך ארופז, גילה בלס, העורך רצוי לתאם מראש נתן זך, ,.ב.א יהושע, עחו ובין. ש. גיורא שרחם, סדר צילום : דפוס מופח רוזמרין אנטרן שמאס המר"ל : אגודת הסרפדים ואמנים לקידום הספורת כ!}' - לוחות : אורניב והחוברת בישראל - הדפסה וכריכה : חב' הכורכים עמותה - Sasson Somekh, Ziva Shamir ן . כמה הערות על אנוש ןב s f:=::::I א. השיטה ~ •לפי שעה המלצת 771~ זאב שטונהל' מירר שניידו' מאיה אשיר : יסודות הפשזים ; עם עובד' ספריית אופקים ; 1992; שטונהל, החוקר הנודע של הימין האירופי' מוכיח בספו זה, בעזות שניים מתלמידיו' שמקוררת הפשיזם איכם נערצים בסיטואציה פוליטית סוציולוגית, כי אם בשורשים הונה ירחו עמוקים של חוריה לארמית, ושהם באים לידי ביטוי קודם כל באמנות. הפרסט-מרדרניזם הוא, לדבריו, אחד מביטויו המובהקים של הפשיזם . אניטה שפיוא : חרב היונה ; עם עובד' ספריית אופקים ;1992; הסתירות הפנימיות, הוויכוחים האינסופיים, האמביוולנטיות הקשה שאפיינו את התנהגותה של התנועה הציונית בוויכוחים על מתי' איך ובאיזה מצב להשתמש בכוח. הסתירה הקלסית בין הצורך להיות חזק לבין הצורך להיות צודק לא נעלמה מהמציאות שלנר גם עתה, כשמדינת ישראל היא עובדה קיימת. יצחק אררוכרך ארופד : אהבות קטונת, טירופים קטנים ; הקיבץו המאוחד • ידיעות אחרונות, ספרי חמד ; 1992; פן אחו , ואף חדש, ביצירתו של סופר זה, שתום תרומה מרכזית להתפתחותה של הפרוזה המודרנית שלנר. בספר זה מציג לק" ·: הסופר פן מדויק, אירוני וגרוטסקי בסיפורים על מצבים מרים ומצחיקים . 4 גיליון 153 כמי שאיכנו פוליטיקאי, וכמי שרואה עצמו בהחלט אדם פוליטי, לא פעם תהיתי על הכעס רהתיסכרל של ציבור מסריים בשל שיטת הבחירות רהמימשל שלכרי לכאורה הכורכות היו טובות. אפילו מארד טובות. השיטה הנהוגה אצלנו מעניקה השפעה לגורמים פוליטיים ראידיארלרגיים על פי כרחם היחסי בציבור ומונעת השתלטות כוחנית בכיסוי דמוקרטי של קבוצה פוליטית על-ידי צרוף מלאכותי של נוחרת, יצירת רוב מלאכותי , ומכיעה, עתים מן הרוב האמיתיי כל השפעה פוליטית על חיי הארץ . כמר בארצות רבות, בהן שולטת שיטת הבחירות האזורית, למשל . ב. המזימה, או היצר הרע. ואני כבר רואה את עיניו של הקורא המביטות בי מתוך השתאות רבה ורחמים גדולים, כמי שבא לומר : עיניו בראשו ואיכר רואה, וגר' ... רואה ורואה, קורא יקר. לא השיטה רעה, הרעים הם התאורה לשלטון י שהוא היצר הרע של הפוליטיקאי הבינוני' הממוצע, המצרי' ולצורך השגתו כשרה כל מזימה. ריצ'ארד השלישי לא נולד במחזהו של שקספיר ואף לא מת שם. ריצ'ארדים מעין אלה ממשיכים לחיות ולתפקד גם היום. גם במדינתנו. והשפעתם תמיד רבה, כי אמצעי המאבק הפוליטי שלהם תמיד אלימים, תמיד מתחזים, כאילו אידיארלרגיים, תמיד מקייאבליים, תמיד על-מכת להשיג עמדות כוח אישיות. מעמדות אלו הם תמיד פורסים פרוסות דקרת אר שמכרת לאנשיהם, אשר בעזרתם יוסיפו . כוח לעצמם. הם אף פעם לא בוררים בשיטות. הכל כשר . אין כאן סייג, לא של רבנים ולא של פרסקים חילוניים, כי המזימות הן תמיד מושלמות, מחושבות, נוטלות בחשבון את האפשרויות במשטר הדמוקרטי על שיטת בחירות כמר שלכרי ועושים הכלי וכמעט שרם אמצעי איכנו פסול כדי לכופף את המציאות לטובתם ולממש את מזימתם, ולספק את היצר הרע, את תאורת השלטון . ג. הנורמה. רכל הנאמר ידוע ומוכר ואף כדרש. אבל חייבים לומר זאת השכם והערב אם חרדים באמת לשלטון החרק והדמוקרטיה היחסית המאפשרים לכר , איכשהו , לכהל אורח-חיים מתקבל על הדעת. כי אחרת הגורמה הפסולה הזאת תשתלט לחלוטין על חייכו . בדרך להשתלטות היא תהרוס את המחסומים שהציבורי הודרת למשטרנו בעל שיטת הבחירות היחסית הקים בפכי המזימות, רהריצ'ארדים הגמדיים אמכם, אך הארסיים כמר כחשים זעירים ועקרבים צהובים יממשו את זממם. כלומר' אם להעניק לאמירה זר משמערת קונקרטית, והקורא כבר מצפה וודאי לכך .- הם יצליחו להעביר את שולמית אלרגי מתפקידה ויכבשו מחדש את משרד החיכוך והתרבות. ו. חברית. מי הם בעלי-הברית שחברו לה יחדיר? הר, רבים הם מרכיביה. נתחיל מן המעוניין הראשי : המפד"ל כמרבן' ששריה איכם מסרגלים לחיות שכה ללא שלטון. הם חייבים להזיז ' את עצמם ואת המערכות המנופחות שלהם מקר~ת ציבור. בלי זה אין קירם. בלי זה אין כוח. בלי זה אין ש~ם כלרם. סיפר לי פקיד מבכירי הפקידים במשרד החיכוך רהתרב~ת. שברגע שסוגר שב למשרד' הוא אייש את כל מה שגיתן לאייש באנשיו י ואף הוסיף תקנים בניגוד לכוהל והתקנון, כהגה וכהגה. לכן לו הרבה גורמים, בתרך משרד, המקיפים עד היום את שרת החיכוך והתרבות, אוכלים אמכם מכפרת ידיה ומבצעים את מזימותיו של המר . על אלה נאמר כבר עושים מלאכה כזימרי ודורשים שכר כפנחס . ופול, מרכיב מרכזי בברית הבלתי קדושה הזאת. ככל פוליטיקאי ארטרקראטי' שהאידיארלרגיה רלLז~ היא הוא עצמו' והוא חדור תאורת הכרח רהשיככרע, שממש ההשגחה לשלטון בחרה בר, כלומר כמר פוליטיקאי, סממנים פאשיסטיים ברורים באישיותו, במנהגיו י בחוסר תרבותו, וכר' ... הוא מבין שמשרד החיכוך _5.--~~~~~~~~~~~~~~~/'-/~~ והתרבות מבחינתו מהורה עמדה כמעט הכרחית לקירם כוחו האלקטורלי גם בעתיד . אין אמצעי כוח יותר מן המשרד הזה להפצת "תורתו" הדמגוגית-פופוליסטית ממשרד זה. רשפירא, רעמו מה שנקרא יהדות התורה. לו יש מכיעים אישיים המוליכים אל ~ס יר"ר רועדת הכספים, בעקבות זה שלמוכים גם לוי להציל מפעלי השטיחים שלו' (הרי דובר לאחרונה ב"הלרראה" שמכה שיקבל האיש ממשרד האוצר). ברור ששולחיו י גדולי התורה, ובעצת הרב שן לא יתנו לו להוליך את סיעתו לממשלה כשאלרגי שרת החיכוך והתרבות בה. רעוד' מארד לא כוחה לו עצמתה של ש"ס בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית. חסרים ערד בברית המרכיבה את הנח הזומם - למשל חלקים ממפלגת העבודה, בעיקר שרידי אחדות העבודה, למשל השר צררי שאף לא הצליח לשכנע את הקיבוץ המאוחד שיציע אותר כמועמד לככסת במקרם ריאלי . אבל לא רק הוא, גם אחרים שגילו לפתע פתאום שטוב יותר להיות פחות צודק, פחות נחרץ' פחות ישר ולערמת זאת יותר חזק, יותר שולט, דובר ערצמה גדולה יותר . אז מוותרים פה רשם על מה שהבטיחו לבוחרים, ואולי אף לעצמם. הצביעות היא מחלה מדבקת, ובהחלט מתפשטת, ובסופר של דבר ממיתה. לא הזכרנו את גנרי . הוא חיה כל-כך קלה לזיהוי ואיתורי כך שתפקידו במזימה הגדולה ברור . הוא יעוט על כל טרף שישאר י אם אלרגי' רמה שהיא מייצגת, יפכו את עמדותיהם. ה. בגועליציח אשמח השיטה ? בהחלט לא. במה שנקרא בפי רבין גרעליציה, אשמים הפרליטיק- אים תאודי השררה, אשר מקריבים את אמנותם, מצפרכם, השקפת עולמם על מזבח הכוח. רזה ניתן לעשרת בכל שיטת בחירות. על בך' לא את השיטה יש להחליף אלא את המעוותים ארתה. ו . שולמית אלוני "שולמית אלרגי' היא הדבר הטוב ביותר שקרה לאחר הבחירות ...", כתב עמוס קינן במדורו הקבוע, בעיתונו . רזה ככרן' אפילו מארד ככרן . כי שר' לפי תפיסתי' וכנראה גם לפי דעתה של אלרגיי איכנו פקיד שבא לבצע מדיניות. בשביל זה יש מככ"ל .· שר צריך להיות איש שמביא תפיסה אידיארלרגית שארתה הציג בפכי הבוחר ראותה הוא רוצה לממש . ברורה לי בהחלט מצוקתו של רבין. העמדות האישיות שלו, גם הן שוכרת מאלה של אלרגי . הוא בא מהמחכה האקטירריסטי של אחדות העבודה, על כל המשתמע. חיא בא מן הראדיקליזם הדמוקרטי האירופי, שעלה בשגרת השישים המאוחרות, והחליף מוסרית את השמאל הקומוניסטי השמרני והמסואב. הקואליציה של "מרצ" - רצ, מפ"ם, שינוי, מייצגת את הדמוקרטיה הישראלית המסורתית. ישגה כאן תנועת העבודה הסוציאליסטית, ישגר כאן הכרח הדמוקרטי למען זכריות האזרח, המורכב מאיכטילגכציה, יוצרים ואמנים, מקצועות חופשיים, וישגה כאן הבורגנות והזעיר-בורגנות המתונה הדמוקרטית, בת-הברית המסורתית של תנועת העבודה, הפררגרסיבים מאז, למשל ... לכן, כמי שמייצגת כוחות אלה, איכה יכולה שולמית אלרגי, ואיכה צריכה, ואסור לה לשחק את השר הביצועי ולשמור' כפי שמבקשים ממכה השכם והערב, את דעותיה לעצמה. שולמית אלרגי העמידה על סדר היום הציבורי כרשאים שבתחום משררה שחששו לגעת בהם. כרשאים ערכיים. כמר יחסינו אל המורשת, יחסינו אל מה שקרה לכר במלחמת העולם השכיח. יחסינו אל הדת והדעת. יחסינו למדע, לפולקלור ולעבודת אלילים. היא אדם אמיץ . אדם ככרן להיאבק על עמדות אידיאירת, על השקפת עולם - בניגוד לכרומה שחיככה עד הכה, שפוליטיקאי חייב להיאבק רק על הכיסא שלו . חבל שלא תמיד היא זוכה לגיבוי מלא וכאות מחבריה בתנועת "מרצ" עצמה. אם היה מהפך ב 1992- בישראל, אלרגי בפרט ר"מרצ" בכלל - הם הסמל המייצג שלו .•~. תור ופואל םירישה רפסב םיחיכומ .תרחא ןיא הלדלי• שי הל ןמזאיהש i הילץיבוקיב (7 ךרתב הוולש תיופכ .המרדמ ןיב~~i-ז הנשיש תנש" םירשי הפידעמ עולבל רתוא.הנישב םעאמאדלי ובכ השרלש "םימי 'מע)8( ןיבל שיו הל הריש אלש רורבללכב הנב לאושה ילוא" תאז תנש םא איה החילצמ עיבהל וזיא העד 'מע)10(. לכמ םרקמ איה םימלוע?" )שם(. ןיא ןאכ אמא איה) .(הנשי ןיא ןאכ .הוולשןיאו אמא תרוקיב םירפס• אל תענומ תררושמהמ שיגרהל איהש תחתופ" "תוריהמב 'מע)(16 רנלכ"ש "םימלא 'מע)17(. ןאכ אמא םע דלי ישרקב) גולאיד ןיב .(םהינש הנשי קר תובודה הדכלנש הפ דסומב)ימלועה ילב דלי תאש םירישה הלש איההכילשמ" ,(?הזה תומואה המצעל תנשש" רמכ בתכמ "קובקבב 'מע)(30 םימלוע איה הבוטה "ןלוכמ)שם(. םצעבשו איה דבל 'מע)(.45 רבעמ לבסל ישיאה רבעומהדע .(םזקרסב רישב לבא" היה הל "ןבהעיפומ ,,1 םימ םילודג ורבע ידכ תרבעה תרומרמצ ,ארוקבשי לחר וזיא")לחר? היהש הלבן."" "הילע תבתוכ הילד הילד ןאכ תוחקמתה ןויסינותודדומתה תוחפל .העשתב ךותמםירשע 'מע23(, םאה הלוכשהתקבאנש ברקיברr רישב אשונה ץיבוקיבר: םע לבסה יללכה לש.םויקה השימחו יריש רפסה העיפומיולגב הלוכשב איה" הפרא".תלשבמו םש הז הכישממו המ" לבח אמאםע רישב לע" םייחה לער"תורמה הנחתה" ,"תיטילופה.תיתאחמה איה תאצוי עסמל ןרפמ"""דאמ ךומסש ןכ-לכ הדבאןם~יסל הל דלי; ץוביקהדחואמה;1992 'מע)(14 םיראותמ וייח ותומר לש םדא תרלילב"ש היה עמוג "הרכשל םדא החמתהש תרמב" לחה רישהמ .ישיאה ,הוואכל םימי" םילודג רובע "הילע רבש ראותמ הלבס לש השיאה הדבא"ש איה תרחוב ןותמ" הרכה המילש ןוצרו ישפוח/ ןיא יל "םחנמ ךותמ) 'מע22-3(. ריש הז לש עתפל תלוכיה רתוויהל ".םייחב 'מע)25(. הדבא הלילוא י לבא אל .ירמגל הדבוע איהש תאצוי '.'אשונכ םדא עדיש רהזש"ררפס הל תלוכיה/ רתוויהל"םייחב· אמאה ילבדלי• םיגדמ הפיתא רפסב ,שדח יעיבשה ןיינמב ירפס ךלוהש הלכתמו/ אוהעדי ןיב רתיה ללגב יפדרמ"םדא ךרדה הרישיה לש ברקיברr לא .התריש אלש. ריהי רב םיאיש"םיהבגו .העקבב/ שא "ךבסב 'מע)25( יתש תונחתהרניירצש. דצמדחא• הרפס שדחה לש ברקיברr אמא" 'מע)15(. אוהו דדומתמקפרד"ר ךישממו ןוד"הstones" ורפיסה"ר שי רב הרימא תיטילופהפירח םע "דלי .ךישממ הדימב .הבר ןחלושב ץפנמו הזיא "".ילכלבא לע יבועה תמש "הפירשכ'מע) איה" אל קידצת םרשב םינפ/ תא הירפס .םימדוקה ןמל תבהא" וניא חילצמ ץלחל" תאומצע (33 םירחאו ומרגו וישבםתוחה תא החיקלה ."".תאזה דצמוינש חופת "בהזה אציש ינפל רתוי -שמ 11 ןמ "שואיה יכ ןיא" הזררפס תא רפסה ונולאש" וניברשירבד הנשי רב הרימאה דאמהתישיא םישרל הנש דער הבהא""תיתימא• תצורמה לע תורשפאלאגהל"." םייחה)?(. ,"ויש רבש תכפוה תורושמהתא ינא" לחר אמא "ןלשתאצרי"ש) אציש ינפל שמחכ .םינש אוהו ~ו~ ףוסהו אוה ירפצכ תרומ" חיכש חירלו "הזופח)שם(. רישה ריכזמ תורצויה םידוהיהו- .םילוגה םה םיברשה .םיללעתמה הלא עסמל ךרפמ .("דאמ עסמ ריכזמש דימ תא רישה ישילשה רפסב בורקה רתויב וחורב ופרגבו רפסליחכונה. רפס שדח לש תררושמ הזמב הבר תא רישההניר שיש םהל ךורצ" יארפםרוגל ליגרת" ירריטררפס קיחרמ,"תכל .תבשחנ ןמ תויזכרמה יררושמב והיעשיןווק: םידמועה ןיררלס• אבש הברה וירחארפסב באכ ".תונעלו 'מע)48(. רבש תאצוי תררושמה-עסמל רץאהברקיברכr• חרכהב ררועמ תולילבj וץביקהדחואמה• הידפסה םהינשבשכ יד רורבתררושמהש תנחת תוהמאה העיפומברש ~n' הי ךרפמ רפומבש איהתלאוש .תויפיצ תויפיצ שיש ןהב םרשמ ,השדחה ירפסןמיס תרבדמ לע ,המצע הגיצמוםיכרד תארקל ףוסרפסה. דליה"ךלה תא המצע המ" ינאישהתאצל תונרקסה המ" שי הל "דיגהל האירק1992 j; הלבונ תונרש תודדומתהל .תחאאיהש .הפמ/ אוה אל ארבי".תבשב היחשל תאזה/ ןיאש הלףוס .ןיאו שיו ןהב םרשמ היגלטסונה .םירופיסו ררפס יעיברה לשןורק. ךררע הרדסהןעוט• רפסש הז הארמ התודדומתה .הלש לבא הזמב הבר- תודדומתהה לשונלוכ. 'מע)(43 ברשו איה תושקתמ לא יתש תונחתה וניוצש -תב לכב הרקמ/ יכ םא האנוה "תימצע 'מע)13(. רישב אמא" הרמ-הקותמה לש תבהא הרישה .תיתימאה .תינבומה ןכ-לכה -יא תא תוחתפתהונונגס רישה ייח" '.'תישרפח אוהשרישה .הליח ןאכו ילוא רתוי-לא "תכלהתמ ברש העיפומ אמאילב תיש .תישונאו לש ןררקותישארמ. ינפלה ןורחאופסב• םכסמ תא הנחתה .תישיאה לאזi אמא- ידלי רמא לש דליהוגרהש" רמכ הבהא'.כ'"תיתימא• ךכ םג ם'ענויז: תדלומוי ,חמשחונ; הרומז ןתיבj תודדומתהה תאזה רתסב" הבל ישפטה/ תעדוי לכ תישפח/ תורושמה דליהש הלש ךלה" האמל »"הנש המ חרכהבש ךפוה ".רתוא תוביסנב ."תויטילופ דימו וירחאל עיפומדליה י ,םידליה אמא"ב םע "דלי הענ התריש לש ברקיברr ןיב יתש תונחת .תוירקיע j 1992 ןמורןושאר אלש םחרת הילע/ אלועמשת התרא אמאל ילבדלי• וליפאו ןיאש םהל ,אמא שי םהלstones. תחאהש ןהמ איה הרימאה -רפ"ה לשרבחמה; ןונגסב ,לק .ןנער אלמ רומוה הינוריאו ,תימצע ראתמ רבחמה תא ויתונריסב ."הל 'מע)(.46 המודר הנשיש הרימאב תאזה תוסחייתה אל קר תלרכי"ל ראשהל '.'םייחב אלא אל .אמאל .השאל םדאל .לברס לבסה ישיאה טלוב דאמ לכל ךרוא .רפסה ןמל רישה ןושארה םלוכ" םיקרוזstones". לכ" המ שיש םהל שארב הז1 stones החמשהו "".הבר 'מע)29(. ריש "תיטיל ,הפירחה .הטובה תבאוכה הביאכמהו הלאו" תודלות דליה/ וגרהש רתוא ןטבב רמא/ לש ורוביג תויחליפל םג תביתכל ,הרישהןמזל• הבהאל רבש הריהצמ תררושמהתנש"ש ,יטילופ .יטסקרס ביאכמ דאמםגר שדחב ראוני1988/ תוביסנב דוק יפוסוליפץלחיש וליפאו האחמל תישיאה)-יצהו םימלוע איה הבוטה "ןלוכמךרד ישיא וברש" התיבה םידלי/ תויטילופ "תרינרחטב 'מע)(.27 רתוא לבסהמ םריקבש .ישונאה (תירוב הסנמשמה. תרררש איבהל רפסב .הז תלוכיה הדבא"ש "הל 'מעב)25( רתוויהל" "םייחב דער הניר"ל ךיא ויחת ילב "?החונמ)שם(. ילק:"הר "החונמ הזה חרכהב וניא היינשהו- הרימאה ,תישיאה ,תישנה ,תימויקה רשפארמול י םייחואב: םגםתבהא "ןררלס 'מע)(39 תבכרש"הלכ קר לש םידליה יקרוז-באה הבואכהו הביאכמהו אל .תוחפ םג םתאנשj םע דבועj 1992; לע רשקה -בר םינפה לש קילאיב- תרטעמ ןה תונחת דסחה רא וליפא קר המלשהה הרפסב הז םויה "החטמב תמלוחו םרקל" ןמ הטמה ללוחלו ,"תולודג לבא ,םינ אלא םג לש .תררושמה רישבש "תויצאיצוסא" שי"הל ןיב יתש תונחת ,הלא תורבחתמה רברב- ןונגעבתונ לש ץיברקיבר ענה ןיבתונחת םייתניב איה תערקנ" ברמזרב הקושת תתוועמ ".לובסל'מע) ןהיניב םיספב .םיבר ןנשי רפסמ םייח ראבונונגסב לבסה. תחא ןהמ העיפומרישב. "".ימצע דע ברשש תזחואהב (,27 תבשב"ש "החצהבנגתמ תונחת םייניב תבכרש הרישה ישיאה .אירקהו ראברצי• לע סיסב לש ,תורגא תורעה ירבשו תבכרש" לע "םימה 'מע)(.20 רישה ראתמה ריע" םי תינוכית המונת איהש" ךרדה הבוטה לכמ/ ל עלב ".ןמז -מע)41(. ץיברקיבר הילא ורכז" לש שיאה וגרהש רתוא "תוכמב)שם(. דרע ריש תפסאמה תרצוע ןהב םיתעל הכ ,תובורק דע ןתראש יתש תונחת ,תרנררנזתכרעמ "החירסמביבא-לת)? לארשי? ןאכ• םירישבו םירחארפסב• יטילופ• יטסקרסדאמ• איה"םתס ,תודרפנלוכיבכ י תוברקתמ רזרזל• ,תניינעמ הדיעמה לע ררדכ (?ץראה הפצרהשתוריפכ תחקמתמ תחכוותמו םעהלרוג תשפחמ םיכרד ".לובסלאיה דע השקש דירפהלןהיניב. םמלוע לש השרלש םילודגהמ ןיבמ יאנב תוברתה .תירבעה ץיקה• וראבו שמשה תעקושה" הד~רן "קסרפאכ דע אלש ןתינ ישיאה וברןמזב• ,םצעב םע םויקה ישונאה .ללכב םע ישוקה ולש אל האור תא לכ בוטה הפיהו "".םייחבש 'מע)(38 חקמתמש תחא תרנחת"מ "םייניבה ,הלאה ילואו תירקיעה ןהבש רפסב הז אנשל" תוניצרב ריע םי-ית תרילאנבהר .ולש רישבהיררטסה" םע ןויערה ינויצה לשונא" איה .ת~המאה אמא"ה םע "דלי תינוכ ."תממוסמ ףאו רזשריע לש ,"טרפה שדקומה קחציל.ינבל ונאב "הצרא ןתונכ תרכזםורגל ,השעמלו אמא ילב .דלי ,רישב 5 .העובצ תרעוכמו העוגר רמכ הרפ" "תמחוימ איהו" הניא .היואר/ הניא היואר הבהאל רא '.'הלמחל ךשמה 'מעמ- איה תטטצמ רתוא התא"תרמא: שי ךל .דלי/ שי ךל ןמז שיו ךל ".הריש 'מע)45(. לבא לבס ,םירחאל דע ידכ תואשנתה .תמיוסמ תררושמה הדימעמ תא המצע אל"כ תחא "ונתיאמ םנמא) חתופה תא ירפסה רתס" אצוי ,"ןפוד תבצינ תרבודה הליחתמש ןיבהל ןיא" יתדכלנ "הפ 'מע) א1סק1 רב1992 ~1 שלום וצבי הנגדה כללירת ומסורתיות אלה שאחרי ההשכלה, המהפכה הצרפ- "יסודות עקרוניים משותפים המ- פורטו מערכות ניגודים, שגובשו תית, האמנסיפאציה וההתבוללות הררים בסיס להבנה, דיאלוג ואף לארכיטיפים וסימבולים, כדוגמת . שנלוותה אליה מזה, וההתעוררות הפריה הדדית" (שם) ;• ביררנרת ~1 על ~ חרנסאנס • ביקורת מפרים היחווי יעקב שביט : אולימפוס מול סיני • אתרנה מול ירושלים, פילוסוף מול נביא, סרלרן מול משה, עולם אולימפי וטבעי מול עולמו של אלחים, חיים סגרפים על-פי הרוח לערמת חיים של שמחה והגשמה בעולם המעשה. מאחר ואין בכוחה של רשימה זאת להתמודד עם המכלול המרהיב שנפרש בחיבור שלפנינו' אסתפק הלאומית המודרנית מזה. יש יסודות החסרים ביהדות. לצד תבנית הנגדה תרבותית זר, "לפיכך צריכה אף רשאית התר- שורטטה תבנית הנגדה נוספת, כרת היהודית המודרנית לשאול לא פחות חשובה ולא פחות רכיבי תרבות 'יוונית', לנכס אותם משמעותית, של "יהדות מול לעצמה ולהפוך אותם לחלק בלתי הלניזם". (ראה עמ' 27-24(. נפרד שלה עצמה". זאת כמרבן בערד שההנגדה "יררנרת"-"יהדרת" תוך שמירת אמרת מידה נכונות שימשה, כאמור, בעיקר כאמצעי, של ברירה, כך שלא תפגע זהותה אר מראה' לחישוף האידיאה של של היהדות המשאילה (שם) ; היהדות, הרי שהשנייה, "יהדות"- • היהדות היא תרבות מלאה היהדות "הלניזם", שירתה בראש וראשונה שאינה זקוקה ואף אל לה לשאול .. ה כדאי היוונות 1 גרת", ספרר החדש לדעתי • במרכזו של מחקר ייחודי את "אלה שביקשו לבחרן דגם דבר מן ה"יררנרת". לכן • כשם של י' שביט • מב- וחשוב זה. הסטררי קונקרטי ר'אמפירי' של שתמיד חיתה מסוגלת "לפתח כל והופעת היהודי כירי חקר ההסטרריה האינט- במרכזן • כמתחייב מ"גילוי עצמי מגעים והשפעות בין 'היהדות' חסר מתוך מסורתה אר ברוחה" ההלניסטי לקטראלית של היהודים בעת מחודש", שאלת מהותה ושורשיה לבין תרבות אחרת, שאתה היא כך גם עתה. אמנם העימות עם המודרני ; החדשה, עניינו מסע "בארץ המר- של התרבות היהודית החילונית מנהלת שיח היסטורי הדוק ורחב" היררנרת עשוי לשמש כגורם מדרבן ספריית אפקים' אות", קרי : בדימויים שיצרו רש- ובמקביל בעיית זהותו וייחרדו של (עמ' 28(. ככלות הכל, בערד ומעורר, אולם בשרם פנים ואופן עם עובד; נוצרו במסגרתה של הציררליזאציה היהודי החילוני . שעם התרבות ההלניסטית היה אל לה ליהדות לאמץ את רכיביו 561 ; 1992 היהודית-נוצרית על-ידי יהודים על לכאורה, תבנית ההנגדה "יררנרת" ליהדות שיח ארוך ממרשך • שה- ולטשטש אגב כך את סגרלירתה. עמ' לא-יהודים ולא-יהודים על יהודים (הלנירת)-"יהדרת", שהגר והפיצו קיף חלק גדול מימי בית-שני • ולצדה, גישה הפרכה, הטוענת רלהיפך. החל משלהי המאה -השמונה לעדיפותה של ה"יררנרת", רממ- רקעו של מסע זה נערץ בקרקע עשרה אישים כמר היינריך היינה, ליצה על השתחררות מ"יהדרת" המיוחדת של עיצובם החדש מתיר ארנרלד • ארגסט ובאן • משה רעל אימוצה המלא של ה"יררנרת" של היהדות והעם היהודי בעת הס ורבים אחרים, נפלה על קרקע (עמ' 32-31(. החדשה. בחינות תרבו לה לסי- פוריה של מסורת יהודית ונוצרית מבחינה תרבותית ביטוייהם של • תהמרוצ טראציה זר והבולטת והמפעימה ישנה. ברם, העת החדשה יצרה דפוסי היענות אלו הם :• מגמה שבהם היא ללא ספק הפן התר- תנאים חדשים והערתה תוכן חדש לתאר את המלאות והעומק של תיtl ן~ כרתי - זה שבא לידי ביטוי במסורת ההנגדה, אר שהביאה התרבות היהודית בעבר על-מנת בתביעתו של אחד העם לכתיבת לערעור עליה מטעמים בעלי אופי שהיהודי ירכל לברא "בשעריה איראנה מלמד : בית ספר לכאלט ; זמורה חיבור "חתימה", שיהווה גם חדש. (עמ' 22( כך, למשל, של תרבות אירופה כשותף מלא ניתן ; עמודים לספרות נקודת פתיחה ליצירת תרבות אם עד העת החדשה הצטמצמו ושררה זכריות ביצירתה וכמי עברית ;1992; ספרה יהודית חדשה. הוא מציע "לבחור הוויכוח והשימוש בתבנית -הה שנושא עמו מורשה תרבותית הראשון של המחברת, בדרך ההשוואה, כלומר להשרות נגדה לתחומיהן של המטפיזיקה נשגבה, המעניקה לו יוקרה וכברד שקנתה לה עמדה כביקורת הרצנזיאנטלית כל חיזיון בחיי היהודים והיהדות רהתיארלרגיה, הרי שמכאן ואילך עצמי." (עמ' 32(. עמדה, שמצאה כעיתונות היומית, לאותם החזיונות הקרובים לו הם התפרשר" לכל תחומי ההוויה מבטאיה ומשרתיה הנאמנים בקרב כעיקר כ"חדשרת". בחיי עמים אחרים, כדי שירנן האנושית. יתרה על זאת : בניגוד אנשי "חכמת-ישראל" במאה הי"ט ניסיון אינטלקטואלי, כל עניין בנסיבותיו הכלליות לימי-הביניים - שבהם, בעימות המצניע על מידע ותקופת המשנה והתלמוד • הרי בעיקר. דהיינו, כפי שהתבטא ג' כתחום. שיסרדתן בטבע האדם, ולא תהיה בין החברה והתרבות היהודית שעם ה"הלנירת" הצרופה לא היה שלרם ב"הרהררים על חכמת ערד היהדות בעיניו כעולם הפרך לבין החברה ותרבות העולם לה מגע הסטררי קונקרטי מעולם. ישראל", היה בתהליך זה מעין דינר ברצאטי : אימה העומד בנס ודבר אין לו עם החיים שנחרץ נטלו חלק רק משכילים ההיענות לתבניות ההנגדה הנ"ל, עריכת הלוויה מפוארת ליהדות ; כ"לה סקאלה" , בכלל". (עמ' 28(. פירושם של וקבוצות מצומצמות, שקיימו מגע וכמרבן בעיקר תלתבני התרבותית • שאיפה לתאר את ההיקף רה- סיפורים ; מאיטלקית : דברים : תביעה להגדיר מחדש את חברתי ותרבותי עם העולם שנחרץ גאיו שילוביי ארכו כר ; של "יהדות" מול "הלניות" (ירו- עומק של התרבות היהודית, וזאת כרמל. ירושלים, המכון האידיארת המכוננות של היהדות - הרי שבעת החדשה ערמתה גרת), חיתה וחינה בעלת דפוסים דווקא כדי להוכיח "שליהודים האיטלקי לתרבות ; מזה, ר"לשרטט דיוקן כולל-כל בהדרגה החברה היהודית על כל שונים אבל ברורים. החשובים חיתה תרבות לארמית סגולית, סיפורים קצרים הנאים של התרבות היהודית על כל רבדיה עם תרבותה החדשה של שביניהם הם : רכי ירכלו לחיות ולשקם תרבות לתאר את חרדות הקיום האנושי ומצוקותיו • הניגוד בין יררנרת ויהדות זאת אר למלא את החסר בה רבדיה" מזה. (עמ' 28(. אירופה. זאת, כאמור, בעיצומו כדרך אליגררית. על-מנת לממש תביעה זר • מן של תהליך בנייתו ועיצובו מחדש הוא ניגוד רוחני-תרבותי, אך גם בכוחות עצמם בלי להיזקק לש- '' בהארת מספר תתובנו העומדות, יהדות בראי היוו- ההכרח היה ץלאמ קני-מידה של העולם היהודי. 1 קריסטינה פרי רוסי : במציאות חדשה זר • תבנית ההנגדה טבעי ומוחלט. "אין • ולא יכולה אילה מבחוץ" (שם) - עמדה, תרבותיים, פילוסופיים והסטור- החפצים המעופפים להיות, השלמה אר שותפות אר שאימצרה הרבה מהלאומיים רב- המשונים, סיפורים ; מספרדית (תרגום ואחרית דבר) : טל ניצן-קרן ; עם עוכר, פרוזה אחרת ;1992; כסיפוריה, כך מעידים המוציאים לאור, הכרח והייחוד המאפיינים את הסיפורת הדרום- אמריקאית . 6 ירספיים כללים, ולהוציא את ההסטרריה היהודית ממסגרת חת- פיסות המטא-הסטררירת רהמטא- פיזיות שהיו אופייניות לה כ"הס- טוריה קדושה." במאמץ להגשים דרישה זר גובשו והופנמו תבניות ההנגדה "יהדות מול יררנרת" ר"יה- דרת מול הלניסטיות", שסיפקה הן המסורת היהודית והן תlררסמה הנוצרית-מערבית. ,זאת מאחר רב- מצאר כקני-מידה ההולמים את ה"גילרי העצמי" המחודש של היהודים. במסגרתן של תבניות "יררנרת" ר"יהדרת" הפכה בעיקרו של דבר לאמצעי בר השתמשו היהודים "כדי לקבוע את ייחודה ואת מעמדה של היהדות בעולם החדש, וכדי להגיע להבנת עצמם בכלים חדשים" (עמ' 21(. הורה אומר : ההנגדה של "היהדות" עם "היררנרת" שימשה כמראה בחיפוש אחרי המהות, אר האי- ויאה, של היהדות (ראה עמ' 28;24-23(. וזאת, כאמור, בזמן שבר היה על היהודים לעצב את עולמם מחדש בתנאי העולם קרבה כלשהי בין הקוסמוס היהודי לקוסמוס היווני" (עמ' 30(;• בשתיהן' "יהדות" ר"הלנירת" הן קטיגררירת ארנברסאלירת, המהוות את מקורר של הדואליזם השולט בתרבות המערבית, שכשתשתיתה מונחות במינון שרנה ומשתנה היהדות וההלניות. על-פי ~רסה זר "התמזגותן "לשלמות לא- מופרעת" פירושה הגשמת חזרן הגאולה האוטופי האירופי (עמ' 31(;• למרות היותן תרבויות בעלות אופי שרנה יש ביניהן עיקר מקרב הציונות הרוחנית ;• ואחרונה, הטענה כי העבר היהודי הוא אנטי- ry לני במהותו רעל-כן • בהכרח, אנטי מודרני." (שם) טענה שהתקבלה על רבים מבין הציונים הרדיקלים החל מבך- דיצ'בסקי רכלה בכנענים למיניהם. רק טבעי הוא, לכן • שגישה . זר תבקש להשתחרר מצמידות לעבר היהודי. דרכי התבוננות אלו ראשיתן • כפי שמצביע י' שביט לאורך פרקיו השונים של המחקר שלפנינו • גילידן 153 • ביקורת מפרי 7 אוקטובר 1992 לחפש בסיס אחר לזהות שנמצא ל'ררב' ב'התאמה' בין יסודות מן המסורת האינטלקטואלית היהודית לבין ארפנרת פילוסופיות חדשות" (עמ' 414(. אם נרד לעומקם של דברים, הרי יהדות, אר למצער תרבות יהודית, שתקרם על יסוד צירוף זה של "מסוררת אינטלקטואליות יהודיות" ר"ארפנרת פילוסופיות חדשות" ספק אם יהיה בידה לכרנן תרבות למלוא עומקה של תיבה זר • קל וחומר "תרבות יהודית". ככלות הכל מסוררת אינטלקטואליות מעולם לא היו מאבני השתייה של היהדות ומ- מגדיריה. יתירה על זאת, מעולם לא יהיה בה כדי לספק את צרכיה של קבוצה אתנית ול- ארמית. רק טבעי הוא שבסופר של דבר תקבע את מאפייניה המייחדים ואת זהותה על קידוש המוצא הביולוגי • הזיכרון ההס- טורי כמורשה מחייבת, אך בעיקר על מאפיינים חיצונים וביניהם בראש וראשונה את סממניה של הלאומיות המודרנית, קרי : שפה, ארץ ומדינה. מציאות שמירם ליום נחשפת יותר לעיניננר .• עודד פלד אלו הפכו לעיקר וקובע בהרריה התרבותית היהודית המודרנית. רדי להזכיר בהקשר זה את תפיש " ת הלאומיות היהודית המודרנית, שמתמקדת בסופר של חשבון סביב שפה, טריטוריה ומוסדרת מדיניים, ומהורה מבחינות רבות תחליף למרקדי הזדהות דתיים- תרבותיים, אר את מקרמה של היצירה, בעיקר הספרותית, העב- ריח, בהגרתו הלאומית-תרבותית של אחד-העם. בהקשר זה מן הראוי לצייד נקודה חשובה, בין רבות אחרות, שיש בה כדי לעורר למחשבה חדשה בדבר האמרנה השגורה על הרנסאנס היהודי, שראשיתו ב"חכמת ישראל" ושיאו בספרות ההסטררירסרפית וההגותית של הוגים וחוקרים מהתנועה הלאו- מית היהודית המודרנית. אחרי שי' שביט מנתח את משמערת המפנה שנשאה בכנפיה המאה התשע-עשרה עם חכמת ישראל ובנותיה הרחוקות יותר והקרובות יותר הוא מוצא, "שדווקא משרם שהתרבות יהודית החדשה איבדה את העצמיות שלה ואת הנורמות הברורות שהנחו ארתה, נדחפה זהרת חדשה (ראה למשל עמ' (.408 על רגע זה ניתן להצביע על אחת מהתובנות החשובות ביותר שמעלה בפנינו מחקרו הנוכחי של י' שביט • תרבנה שיש בה אף כדי לסייע במידה רבה להבנת הזהרת היהודית המודרנית. אם נזכור • שהיהדות עד העת החדשה חיתה ממרקדת סביב ההוויה הדתית, וחיתה בעיקרה מערכת אמרנית-דתית נורמטיבית, הרי נקל הוא להבין שדרכי התבוננות אלו • שפירושם ההתייחסות אל היהדות כ"תרברת", על כל המשתמע מכך היא מינה רבה מעשה מהפכה בעולמה של היהדות. שכן • רכיבי תרבות, כדוגמת ספררת יפה, מן- סיקה, שירה עממית וכדרמה, שלא ~ בעבר רכיבים משמעותיים וקובעים בתרבות היהודית-דתית נורמטיבית נעשו במהלכה של ההתבוננות והתיאור החדש של היהדות לרכיבים דרמיננטים ומ- שמעדתיים (ראה גם עמ' -403 408(. יתירה על זאת. פעמים נדמה, לפחות ככל שהדברים אמורים בעולמה של היהדות החי- לובית, שרכיבים תרבותיים מעין לפני נסיעה, שיר קיץ •1 :;נג;רחלת ינואר 92,f חוף iJ ~י;: H ךת הרל.ך תכrכג מ~ם, וו 7ג~~~ iJ ~ךר' ושtז. רר ~~רליז' ט,Pזופ f ~רים טו~ל f צו~~ים - ~ן.ךך ~נך~~ ל~~ ז~גי ~Q ת תואקזtזכ;t ~נו ס~יר ס~ז:וי R ה בגו~~ה ז;ו!ח ס~ז;ול -או w ~ה ל~גי , ~זרח ~רליז רחובות ~ית-ס~~רות ס~ה~רי ס~ג~ם ~יתר זקל מ~ 9 ~ר f .ךדט ~יך~~ 7;כיש ,f מ~דב ס~ירי 9 א:;ני~י ~לאץ ,יר~קt זקנות ס ww ים רר.ושtז~ ט~ךקי ~ס,ד ,ר~א! ~ולה ז;וןצון .2 iJ י~ז ה~~ וו 7ג~~~ t$ ~ריא~ס, ~ד Wיו ,Wץ~~ י~~ נו~ל ~ל ס~יר נו~ל fסל- t$ :;ניב םס~ "tול-t$ :;ניב בגו~ .רת ?- :;נ~ית ס re ~ה הVז~ טוןה ~ז;ור םיר~הררi ~גל~ל.ת ,תוגר.כ;tגז-ם~~י~ או ,~~אבג יום ww י ~rכ,· · ~ס pדךם, Q~סופו~י 9 ~ית f לו~רית רז.ה .ראוסיס ~,~,. ~דיר - ו$ה ·t$ ,~ריא~ס עולם ףןטtז ה~נ;:כ: ת.ק~~ tזR א~ל ק'ךם · רק,.ךת, ~ת ~ךליז נ רכr~ ~ך -לוtt$ :;ניב : .3 iר~ה,f ~~ים קוןחים ~לה <זז!דרון f f~R ~ןת סז-וון~ה), י~~ ~ג;ר~סם fוו 7 ט ריזקזגך iiJ ק,ז דסזפוב יל~"< W ~ל מה~ ס~ wכ ?"(-ס~ w כ בגו~ר ה~~ רר.ושpזס, ס~ re י זt~~, ס sולי~י R אי רסךכrtז)f ק:צ~ר' עולם :p ~~סגו סר . רד' ~זגה לב~ :;וי ~ליד> - ו$ה וון~~~ג, ~רלי~ערי הרל.ך תכrכג מ~ם f ס!!ז-וו~ים זקחוךים טו~ל f צו~~ים - ינואר 92, ח:ךף ס~ה .4 ד~ד wיו , קנ~~ן;ונ~ סלח ס~י~י ס~י~~~t;כי:;ני ~ל ~ר - ~ל.ילות י~~ ~, ל:;ני w ז ד~י~י ~ R ש~בות, ל~נות בג'ק,ר וחישת ה~.Pזסרכr~ ~ך ~לם סאור - או f חוף ס:ם, R ~ץ זו.רק ך.ר~~ם תופזכr זק~ת ה~יקקt ~~גי למקtכr ~אדטות תוט~שtז ~פו~ה t ןרו~ה ןקק.ש תיpז~ יו . ךךת לזק:;נילת ~ך:;נית -:p~~~יכ;t~מR ת ל~לה ך~יןה יו:ז~שז;rמ נוךךת f ~~סי ~ךליז , ~~סי R~ץ , וו 7ג~~~ t$ ~ריא~ס iJ ~ךר ~~גם iJ ~דול חד.רז ~ינ~~ט גכת-ז;וי~י יולי-אוגוסט 92 במאה התשע-עשרה (ראה במיוחד עמ' 45-36(. מאה זר שפנתה, בגין סיברת שלא כאן המקום לפרטן • לחפש את שורשיה התרבותיים, מצאה פריטי תרבות שונים, אולם לא מכלול אחדותי • שיציג תרבות אמפירית שלמה על כל רבדיה. היה עליה, איפרא, ליצור ולעצב תמרנה תרבותית משרידיה של התרבות היוונית העתיקה, כמר גם של התרבויות האחרות, כדוגמת ההלניסטית. משרם כך • אף יהדות המאה התשע-עשרה, שד" 1.1 לה לתוך מציאות שבה עוצב דיוקנה של התרבות האירופית, מתוך זיקה לפרספקטיבות שיצרו תבניות ההנגדה, הוצרכה להתמודד הן עם תרבותה היא לשם עיצובה מחדש • והן עם התרבות הסובבת ארתה לשם הישרדותה מתוך אימוץ תבניות הנגדה אלו . אולם ברור הוא, שאימוץ תבניות אלו • גם אם מתוך מגמה לשמור על היהדות בתנאי העולם המ- שתנה, אינו אלא חלק מתהליך שסופר הצטרפותו • ואף חטמערתו רהתברללתר, של היהודי לתרבות האירופית, אר - אם תרצה וביתר חריפות - ראשיתה של ההלניזא- צהי של היהודי . שהרי באמצעותן של תבניות ההנגדה אלו • שמקורן ~חרץ לעולמה המסורתי של היהדות, למדר ההוגים היהודים את יתרונותיה וחסרונותיה של היהדות, רעל מצען של אלו ביקשו לחשוף את מהרת היהדות, אבל בראש וראשונה לעצב יהדות חדשה. יחד עם זאת, תהליך "התיירן- כרת" זה, כביכול, שרנה ממה שמוכר לנר מההסטרריה היהר- ריח, למשל • מהתקופה ההל- ניסטית. שכן • "ארתה קבוצה שהמסורת היהודית ]...[ קיבעה בתודעה כיהודים 'עוזבי תורה' ובוגדים בעמם, המאמצים מנהגים הלניסטיים פאגניים היו מיעוט בחברה היהודית הארצישראלית". ואף הטעמת אלמנטים הלניסטיים בחברה ובתרבות היהודית בארץ ישראל לא הסיטה מ~דה את היהר- וים ממסורתם הדתית-נורמטיבית. ואילו בעת החדשה היהודי החי- לרני איננו "מתיורן" על-כל-פנים ודאי לא אותר מתיורן המוכר לנר מההסטרריה של בית שני • אלא "מירון". יותר מזה. בהבדל מהמחירון שהתבולל בחברה הכל- לית הסובבת אותר • הרי היהודי ה'מיררן' אינו מתבולל בחברה הסובבת ומאבד את זהותו. נהפוך הוא. דווקא בגין "יררנרת" זר שאימץ . לעצמו • כביכול • הוא מסרגל להתקיים בייחודו, ולתבוע את ייחרדו . זאת, תוך כדי עיצוב אדמיאל קוסמן .שירה להולדת הבן שיר מס' 1 י~~ טvז ~קו 9 מוס 25 ז;ר ס~נ~ו~י~ך לזז?גינו ~ין :p לל כ ·~, וז;נ~לנ או ז;נזז? R ל ·~ ~ז;ני אנחנו חלשים מאד : • T -: :- א.~י שוסה ז;נ~פוךית ד R ה ז;נ~יזן ך~ז;ר שו.סה ז;נ~י ~גז;זנו בכ"ה iZ לים חדל.י םיקtי~ מ~ש כr9. רי ז;נזז? R ל י~~ טvז ~קו 9 מוס ך~ז;ר ~נ~ו~י~ךס לזז?גינו תופילךr וכלל ך~זן לגוף iJ ~זקז?ייי זק.לנו ~יד :;נ:;כלל ז;נזז? R ל י~~ טvז ~קו 9 מוס ך~ז;ר ~נ~ו~י~ךס ל~~ ס;:זךהודים w לי iZ לים רעוד יוסר רל.Pז מוקיש כr9 .רי ז;נזז? R ל :;כי ~ם י~~ טvז ~קו 9 מוס ך~ז;ר ~נ~ו~י~ךס החלשה שלנו נמר גוזל T : T •.• T : .•" ן~ה 1 ~די~ה דו??ה 7 ~ר ~זק.ר ~~דע תוטיךpזנ;ז זק.ל ~q ~ה ו:;כמו נו~ה ל~?~ או דף ד~ר ~~לל עו~.ךת ~ת ;:זחור ~אור :p מו חד i?. ךטוב םי~כr ז;ןלוי ~ל טכrמתכrג ל.א נו~לת תוריז:;tזנ;: ~ם ;:זיא תיקt~ דאtזfדכr~ :;נן;:זירות ן~ה ~ז:רי ;:זיא ז;נ 9rפr;ז.ך. ךת Qf:פוב R ~ר ~~~ך . ךת f ך:,וק ל~~ ד~ז:;ז:: 7P הג w ~ת :;כמו ז:רינוק ttR ד ז:רינוק תכrפrז:: דהינוק v ~ל י~~ רו~ה אותו ז;נ~אן ך w זכהי ~ם ~· vי~~ w ז;נגוף ~זז?ז;ני ~כור ~·~ ~ו למ ז;ננ 0 ~ ףכrד כr" ~~גו ז;כ 7P זז? R ל להולדת הבן שיר מס' 2 יכr~ ~~=t נו ~ת ד~?זז~ז:: ;:ז~דרל fתילקtמ .ק~~ :p ~ר ל"א ~דור ה~ז:; ~~חור ~ם ז;נ~~יו הוא ד~~ סז:רינוק שפולו זה ען.ןה נפי שסברנו או שזפא ישיש מפלג י~~~-~ "o.w ~~=t נו, ו =t~.רץ , ז?יי~ W ~נו, ,ונ?ןז~קt~ ו:;נזן?~דית שך.~ז::ח tg ~נו, מו t;> י!;נים לדרום :p מ~~ד ,כrולן ~ם ~י iJ ז;רהרם, ז;נד ה~~~ז:: v ~~לה fwתיר:זז;זכr. .ו~ז:: טוב, יהא~ןi לך שוב נידות ומטלית ובורית ומים חזפים ואספלנית ה;~א שוג.ג T ·f· ך~~ ז;נ~~ת ,ם'יל~ז:: ~ר · ~~נו ;ו ך;י~ית, ~~~tקז;ן,~rj ןש, -לגסות~ i27 ר~ף: Tו~~.רץ 1 ~ת ;:ז~tק~ן ;:ז~דול זק.;:ז~ה לtזומ ~י ~ז;ןה ~:;כנ~ור :P ~ל~ל ז;נ 9 ן.ןוךי זק.ל אור ףי~ןi.קt הפה, הורים אדירים של אשר מנופפים • : s ". ". • • -• ••• ~~ךשו~ים, :;כי םי~vזv ~ינו מ~לי~ים את מרכז החדר והטיל :פו צללים • T : • •• : "•""•" --: ."" "." זק;:ז~ה ך~~ך :;נד::זר סחורות v~ר · 1tfR ר ךכו:;נים ~ל ~ב ::זדמד ~ללים ~ללים, w ~~~ךדו םולךr~ןויןדiז::.v ר ~ינו םיקובךrv ר ~ינו ךכו:;נים לגללי גללים וגללי גללי גללי ך;:ז~ינו זו q ךים ~סןר :;נ~שו~ת ~ל.י ~חוקים ~TT י 9פ i· ם ·~ ך סד ..ו:;ג Rע i ת ז;נישוךים ךג~יות זק.~~ךמו ןקול fv~י . ב~רעמה מתבגורת. בכסוסים גדולים של אשר . ם ·~ ~לל · f ך:פוד זז?~בות י~~~ ך~~רו נו!;נים רוזק~ים :p ז;נ~~ה ~ל חי~~ז:; ;:זזp~~ר :• ."' • 1 • : "." •: -: • T -:-: רןךr~.קז ::זךלדים. 7 ג~ב ~ז;זןו ,~:;כזvו, ~זז?ז:רי ,f תוזן Z5v י~~~ , ת~ ·~~ :;נג;ןנו~ה ,ת ושם לפני השדה ולצד הלול על הרי הזבל t -: t ••ז TT • - :• ••: .••.•• #ד.~ j ת ו~צו~ה' ~ת ry ~נכוז 9~iJ ~זז' iJ'י~וט~! f~ןיו' - - - 8 'יךgזז:; ~מןנו, f מ~~י ד~ס~ים, :;כ~ג~חים, ~rכ~~ים, ~נו~!;נים :פרגליו נכמר שני סלילים • • : •• : : t T : -: :פמטלית • • •: : • • T : t • : -: והיינו פתאום לאלים. וק~ן~ים. גיליון 153 רות לאופו עלייה : "מה האיץ בך פתאום חרסיני' אם כן • עוסק עדין של החוקר-האמן-האדם - הדי לנטוש את הכל וללכת ? להתגולל במימוש אחת מאהבותיו. "אהבות שב"בשעדי קנדינסקי" אין כל מי יודע איפה, לעבוד בחקלאות ? דנות היו לו • ואהבת ההסטרדיה שניות של לארם ואין שניות של בשביל זה למדת ? בשביל זה אתה חיתה אחת מהן . לא מיצה מקרם (לפחות-מקרם גיארגדפי). qו E סתיו D פדו החדש של שמערן :·".'·.· בלס 'א'ותות סתיו" מכיל בתרנו שלרש כובלות עדי- כרת, שהמשותף להן איכר אותרת של סתיו, כי אם סתיו של ממש. פדרפ' זירה בן פרדת בספדה יושב כל הזמן עם הספדים ? להיות פלאח ? למה ? למה?" (עמ' 17( כאן • כאמוד • הסתיר האחד • הסתיר של הקהילה היהודית המתפוררת ועובדת אל הבלתי-ידוע . הצד האחד' המתואר ערד פחות בספרות הישראלית, הוא הצד של הנשארים. צד זה מובא בסיפור דווקא מנקודת מבט לא יהודית. מנקודת המבט של זניה המרסל- מית הזקנה, ש ij פדידה מהמשפחה אצלה עבדה שנים דנות מביאה ארתה הישר אל סתיו חייה. והיא ארתה כפי שלא מיצה אף אחת מאהבותיו . עד תרם ..." (עמ' 66(. ובמקביל לכך ממשיך חרסיכי במסעו בין ביתר שנפריס לביתו שבמצרים ומתעמת בר-זמנית הן עם המקום והן עם הזמן . הזמן מתבטא אצלו בשלושה אופנים עיקרים : בערכת השנה לפיה כקבע מקומר נפריס אר בקהיר בזכדרכרת - על אשתו • על עבדו • על אהבותיו שעבדו מבלי שמרצו • ובזקנה, שבאה עליו ומקשה עליו את הכתיבה, ומגבירה בר את 'הסתיו כשירה העברית", שיצא לפכי כשנה בסדרת האוניברסיטה המשודדת של גלי צה"ל • מכתחת את ההיצגים השידיים של עונת הסתיר בשידה האירופית על-פי שכי דגמים עיקריים, הדגם "הח- יוני" והדגם ה"שלילי"-פתיטי. הסתיר שבספרר של בלס מתאים לסתיו ה"שלילי" הפתיטי, הנושא עמו בבידוד קונוטציות של סוף. אותרת של סתיו, וכאמוד, הרבה יותר מאותרת, ניכרים היטב כש- לרש הכובלות שבספר . בכרבלה "איה" זהר סתיו חייה של זניה, המוסלמית הזקנה, ששרתה שכים בבית משפחה יהודית בבגדד • רעתה היא נפרדת מהמשפחה שבוחרת לעלות לארץ ישראל . אך זהר גם סתיו חייה של יהדות עידק, כפי שהיא מצטיידת בעיניה של זניה' רבזכדרנר של המחבר. בכרבלה השכייה, "אותרת סתיו", שעל שמה נקרא הספד, אותרת הסתיר הם בגרפו של חוסכי הרופא - הארקיאכרגדאף-הסרפד, בן השמרנים ושש • הנפרד בברא הסתיר מדידתו בפריז כדי לשרב אל דירתו בקהיר . בכרבלה השלישית זר סתיו חייו של הצייד יעקב רשף שעומד ב"שעדיר של קנדיכסקי", ובמקרם למצוא את מקומר ' ואת הציוד הנכון לו, ול~ המופשט, הוא מוצא את מותר . הנובלה "איה", הפותחת את הספד • מציגה בפכי הקורא שני צדדים שלא הודבר להיות מוצגים בספרות הישראלית. הצד האחד הוא הצד של הגלות ה"חירבית" של יהדות בגדד . ממנו אנו לומדים על חיים של קהילה יהודית מגובשת, בעלת חרקים משלה, שבעצם לא היה לה כל כך דע בגלותה. הקושי שכרצד איכר כרבע מההישארות באותה גולה, אלא דווקא מעזיבתה, ומההליכה אל היותר קשה ואל הפ ' חרת נודע. כפי שארמדת זניה, במחשבתה, לפרומי הבן שדוחף אל ארתה עתה "דודה זקנה שנעקדה מבית שהיה גם ביתה". העקירה, אם כן • אינה דק של העוזבים (מתוך בחידה), היא גם, ואולי בעיקרה, העקירה של הנשארים. זניה מנצלת את הזמן שנשאר לה עד הפרידה ומשדכת את דגליה הזקנות לבית הכנסת שהפך לאולם שבר מסדרים את הניידות. שם, בין הנדחקים לקבל את הדישיר- כרת, עובדים עליה זכדרכרת חייה' שדדכם משתקפים לא דק חייה שלה, אלא גם שרב, חיי ארתה קהילה מתפוררת. זאת הנקודה שבה נפגשים שכי הסתורים. שתי העקירות : זניה היא דמות עקודה • לא פחות מהערלים ארצה. היא עקודה לא דק מהבית "שהיה גם ביתה", אלא גם ממש מביתה. אחדי שכים דנות של עבודה אצל יהודים היא הופכת לדמות חצויה, דמות שזהותה איננה בדודה "לפעמים ברגעי מברכה וחשבון נפש • תוקפים היו עליה הגיגים באשד לשייכותה ..." (עמ' 39(. ואז לא בדוד לה כלל אם נכרן בחדה, ראם בכלל חיתה לה בחידה. לשאלה זר אין תשרנה, אפילו "הקוראן" שמביא לה פרומי כמתנת פרידה, אולי כדי להחזירה לזהותה האמיתית, אין בר כדי להעיד את זניה מש- קיעתה : "קפואה במקומה, בהתה אליו באטימות ותרי פניו הלכו והיטשטשו לנגד עיניה." (עמ' (.50 אותרת הסתיר ובעיית הזהרת רחש- ייכרת מעבידים אותנו ישירות מסי- פרדה של זניה ב"איה", לספררו של חרסיכי ב"ארתרת סתיו". חרסיני בן השמרנים ושש הוא רופא עיניים לשעבד שמתעסק בארקיא- כרגרפיה, בכגינה על ניכור • בכ- תיבת הסטרדיה, במסעות, והרבה - בזכדרכרת. בשנתיים האחרונות עסוק חרסיכי בכתיבת ספד על הדכאסכס. "עבודה שהסבה לו הכאה והתפעמות." (עמ' 66(. הבדידות, ומשכיחה ממכר אפילו לסגוד את ברז המים שפתח, אר את הפגישה שקבע. חרסיני' שהיו לו אהבות כה רבות, רש"סקדנרתר לא הניחה לו להתמסד לאחת מהן' והוא נע ביכרתן בחוסר מכוחה ובתשוקה מתחדשת." (עמ' 66(, עומד לפכי ערד סתיו בחייו • אולי האחרון בהם, ונלחם. נלחם בזקנה. וכלחם לשמד את זכדרכרתיר כפי שהוא רוצה לזכרם. ונלחם בבדידות, וכלחם להגיע, לפחות עתה, נסתיר חייו • להגדרה - מי הוא אר מי היה. ושרב אנחנו פוגשים דמות חצויה שבעצם איכה שייכת לשרם מקרם מוגדר • אלא, אולי • לעצמה בלבד . בבית הקברות מול קבר אשתו הוא עררך לעצמו "חשבון נפש", "כזה היה כל חייו, כמשך לכל פיתוי • לכל נצנוץ' לכל חריג. לא איש מדע אני - היה נוהג לומד - גם לא סרפד' ולא מרסיקרלרג, ואת הרפואה שכחתי" והתשובה שלו, של הרופא ואיש המדע והסרפד שנקרא להכריע על זהותו, היא ש"אדם מהלך במעגלים מסביב לציד דמיוני כקודה שלעולם לא יגיע אליה, צרמת, פרשת דרכים" אין הכרעה בדודה, והוא ממשיך להלך על פרשת הדרכים שלו • מתוך הנדה שגם לא תהיה. אותרת הסתיר נפריס, אותרת הסתיר בגרפו, ואולי בעולם כולו, מבהירים לחרסיכי את חייו בעולם "אודח קל-רגליים, ונרפים חולפים לכגד עיניו • רכל נוף משגד לו בדנה, רכל נוף סיפור גלום בר, והלא זה סיפור חייו. פרידה ..." (עמ' 86(. הנובלה המסיימת את הספד' "בשערי קכדיסכקי"' היא סיפורו של הצייד יעקב רשף, הנלחם, כקודמיו, על זהותו. אם הסיפור "איה" עיקר הדילמה היה הזהרת הלאומית, (רגם הנשית), רב"ארתרת סתיו" - הזהרת האישית והמקום יעקב רשף יושב בסטודיו שלו • בתרך ארצו' רכל בעייתו היא למצוא את זהותו כצייד . הדילמה כאן אינה דק של האמן עם עצמו, אלא גם מלחמתו על מעמדו בביקורת ובחברה כולה. הציוד אצל יעקב רשף הוא "אהבה שלא מגיעה למימושה" רעל כן היא "כשמדת בטוהרה הראשוני ומתעודדת תדירות כארד רדום המתעודד לכל משב דוח." (עמ' 103(. זהר למעשה סיפור אהבתו של יעקב למדים, הנערה שפגש לפכי שנים רבות, רעתה הוא בא לבקרה בבית החולים בר היא מאושפזת. אבל זהר גם סיפור צייד. ו שמערן בלס : אותות סתיו ; זמורה ביתן ; 1992 הוא נשאר ב"שעדי קכדיכסקי" כמשה על הד כבר, וחולם על חת- מרכה שצייד פעם רעל אליה שערד יצייד. מדים, שהשתגעה ואושפזה, מצליחה לצייד . "הדמיון נחלץ מכבליו. זאת התמרדה שהתחוללה בה ... כך הצייד בבדידותו מול הבד אר הנייד ... כעכביש הטווה את יצירת חייו י כך הצייד היוצר יש מאין." (עמ' 107(. המחבר, כיעקב רשף עצמו, מביא לפנינו את ה"דילמה של האמן" (עמ' 107( את הבדידות שהאמנות כרפה עליוי את המאמץ' את התסכול • את החרבה לחלץ את הדמיון מכבליו ולצוד יש מאין . יעקב רשף אינו מצליח בכך . לבר משדד לו אותרת של סתיו אבל הוא מתעלם מהעבד של התקפת הלב, ומהמועקה בחזה, התוקפת אותר בנסיעתו לירושלים, ומנסה להמשיך במאבקו. גם למאבק הזה שבר "האמן נושא את ובדידות . לכל מקרם, כשדירן הצב דהצמו לגרפו ומגרכן עליו" (עמ' 126( ןאיפיתדרן . בעצם הלילה שבר תכפתח תערוכתו המוצלחת של ,תלמידו המשך בעמ' 10 9 אוקטובר 1992 רחל ונח פרוכטר נכרן' הרבה יצירות מרפת נבנו "המיץ של המיתוסים" הוא אולי לא שררה הרבה, חרץ מאיזה שני ~יו על קלישאות, על אמיתות-חיים דוגמה מייצגת טובה מתוך "צנן- סיפורים' אר שזר אמירה שמופנית s פשוטות (אר דר-שיח של הגיבור רות", מפני שיש בר אלמנטים כלפי הקורא בעצם, שאם האתגר עם ;כ~ימר), אבל אז הסגנון המ- החוזרים בכל הסיפורים שבקובץ . קרת הזה הוא בעיניך איזה "ערד חדרך 1~ יוחד . היה ל~דן' הגילוי המענג שפה דיבורית מאד' מלים בנוסח : אדירט", אז אתה כזה ן;ןן כרכי, ~ של ארתה אמת הנכונה לכל' "פורגנתי", אר : "לקח לי שערת עם דעות קדומות (עמ' 106' להציג את דווקא האמת הלא-מיוחדת, חי- שערת" ... אר תחביר דיבורי : "כש- "כרכי 2"( שחושב ש"כל רועה, ודרך הצגת ארתה "אמת" הוא היה מגהק היה רועד הבית" הקיבוצניקים הם קניבלים", טיפוס • ביקורת מפרים האמת היא מעשה האמנות. במקרה של אר : "יהיה לי קשה לישרן בלי שיכול "לסדר ש-גם את השם שלי "חרבזה" האוטופית, קשה להחליט גבר' רעוד יותר בלי השמיכה של יכתבו עם שגיאות" (רמה יותר האם זר מעין ציניות ? לא. מפני הפרך בלילה קר כל-כך". כמר נורא לסופר) ? שהמשפט האחרון אינו ציני . האם המיץ הזה, כך גם שאר הסיפורים "צנורות"' כמר שמתברר' הוא זהר סיפור קצר, משהר בנוסח, נדמים כחלק מאיזה שלם, כחוליה לא תמים כלל וכלל' אלא מנסה ·.. ... "מ .. ה מצאה "הסדרה הלבנה" אתגר :קדת ברא בני ואספר לך אגדה בלתי- מתוך פאזל גדול ורחב יותר' מארד להתחכם, לעסוק גם בארצי, להוציא קובץ סיפורים צנורות; םע אפשרית על החיים ? שעדיין לא נכתב ; ושחיבור כל ובצבאי' ובבית-ספר רגם במה קצרצרים של אתגר קרת, זר חיתה דוגמה, כתשובה לשאלה החלקים הללו אינו נותן פאזל ש"בררמר של עולם", בקנאת סרפ- עובר' "הסדרה בן ה 22-? האם היא מתחרה מדוע מתאים קרת להגדרה "פרוזה וים, ובתרגום ובפואטיקה רבסמנ- חלבנה" ; בסדרה של אילנה המרמן' "פרוזה אחרת" ; מדוע בעצם קובץ -הסי טיקה. הפאזל של קרת מנסה גם ?כי אתגר 168 ; 1992 אחרת", באותה ההרצאה פורים שלו, ש"חרבזה" אהי להחליף צבעים, גם ליצור תמונות קרת יושב טוב מאד בהגדרה עמ'. דוגמה קיצונית ואחרות התבראנ עומק רגם לתת אשליה של ~ל של "פרוזה אחרת". זהר הצי- בהמשך' אינו קובץ סיפורים פני השטח, של החבר'ה ושל ה!~; דוק היותר חזק להוציא לאור קרנבנצירנאלים .:p ~לו ןןאךרין . את קובץ הסיפורים, חלקם עמוד הקריאה 'ב'צנורות" מעלה חיוך . ואף חצי, חלקם בדיוניים ממש, 11 "המיץ של המיתוסים. (עמ' 52( היא גם קלה מאד' כי קרת מספק חלקם מרובי ציניות והומור וחלקם אתנחתות מרובות, הרמיזות שלו חסרים אותם לחלוטין . הם ויר בר כמר כלב ולי הם נתנו ככה תמיד - ברורות, בוטות אפילו' אבל משהר סטירה. זה בגברים "חובזה", (עמ' 33( יורים כמר כלבים והנשים מקבלות חסר בקובץ הזה. משהר שיאחד סטירה. "אין לי לב להרוג ארתך אותר לשלמות, איזו דרישה של יש מקרם אח,ד שקוראים לו חרבזה, אפילו שמגיע לך", אמר המנהיג לא רחוק מתל-אביב. אמרר לי שה- שלהם, שבאופן מארד מפתיע היה הקורא שלא יעשו לו מבחן אנשים לובשים שחרר שם בחרבזה הכי נמרך מכולם. "אפילו לא נאנוס אינטליגנציה - מפני שספררת ותמיד-תמיד מאושרים. "אני לא מא- ארתך" הוסיף. וראיתי בעיניים שלו היא בכל זאת ל"א בחינת כניסה מין בכל הקשקושים האלה',' אמר שהוא חושב שהוא מה זה בסדר, ואני החבר הכי טוב שלי, ובעצם רצה במקרם לחרדות לו על הג'נטלמניות לחוג אקסלרסיבי באוניברסיטה, להגיד שחרא לא מאמין שיש אנשים שהפגין התחלתי לנכרת ... כשכבר נר- אלא בעיקר - תענוג. • מאושרים. הרבה אנשים לא מאמי- רמתי חלמתי חלום שמוציאים אותנו שוטף' אחיד' ברור' אלא כמעט נים. אז עליתי על האוטובוס שנוסע מהבית באמצע הלילה, ושבי יורים כמר יצירת קיר של אגם - חלקים לחרבזה, רכל הדרך שמעתי ב"ררקמן" כמר כלבה, ושפעם אחת בחיים חרא חלקים מתוך השלם, שמתבררים שלי שירי מלחמה. האנשים בחרבזה זה שנתקע עם הסטירה רעם ה"לא לא מתים במלחמות אף פעם. אנשים נאנוס ארתך" רעם הקבר והמיץ של בהליכה מימין לשמאל' אר במבט המשך מעמ' 9 בחרבזה לא הולכים לצבא. ירדתי המיתוסים, רזה כל-כך ריגש אותי, מלמעלה למטה. מהאוטובוס בכיכר המרכזית. האנשים שהתעוררתי רטובה כולי. כמר שרק מת יעקב רשף במיטתו' כנראה כך הספורים הללו, חלקם מהררי של חרבזה קיבלו אותי מארד יפה. נשים יכולות". מהתקף לב (אר משבררן ,)?בל ,צבאי חלקם מילדות רחוקה, מב- מקרוב היה לי קל מארד להבחין שהם רכל מה שנמצא בסטודיו שלו באמת מאושרים. הם רוקדים הרבה סים לתת איזה מבט כולל על מה בחרבזה. וקוראים בספרים עבים, ואני לא אנסה אפילו לנסות להשיב, לאחר מרתו הוא בדידותו ר.ז:ןסכרלר שנקרא בחור ישראלי עכשיו' ';א רקדתי לידם שם בחרבזה, רגם קראתי מה מבין גבר במה שגורם לנשים וסיפור החמצתו של אמן . "על ועולמ הפנימי של ... בספרים העבים. ואני לבשתי את להירטב, אבל הסיפור הזה (עמוד שתי החצובות עמדו שני בדים בגדיהם שם בחרבזה וישנתי במיטות רחצי), הוא לא סיפור. הוא כמר .שלהם ואני אכלתי את מאכליהם שצבע לבן וטרי מכסה את מה "כוכי 3" (עמ' 127( שם בחרבזה, ונישקתי את התינוקות איזה "קטע מתוך", אולי אפילו רשצוי בהם ... בפינת החדר בדים ,שלהם על הפה. במשך שלרשה ךמתו סרט אר מתוך מה שהיה במסיבת השחרור שלו הבאנו לכרכי שבוערת שלמים. אבל אושר זה אל ריקים בגדלים שונים מתוחים על ספר מתנה. "צבורות" של אתגר קרת. אמרר להיות סיפור. לא במרבן דבר .מדבק מסגרתם ושעונים זה על זה. "חרא ספר", עיוות כרכי את פרצופו, של התחלה-אמצע-וסוף של ממש, "חרץ משני ... סליחה. שלרשה סיפורים דבר אחר לא היה שם." (עמ' אלא מבחינה זר' שהוא נקודה כל השאר זבל. חירם כל אדירט יכול איך לקרוא את הסיפור הזה, -חב 128(. שרב סיפור של בדידות, להוציא ספר באיזה הרצאה ננסית מתוך ן;ןכלרל שאמרר היה להיות ; נרי משלרש-עשרה שוררת הועשר של התמודדות, של אהבה שלא ולהפסיד עליו ברחטה של כסף. הכל שהוא כנראה ניסיון לגעת ברגע, משפטים ? כמשל על האושר ראי- מתוך איזה אמונה אינפנטילית שפעם מרמשה, של החמצה. האושר ? כחיבור פילוסופי נוסח משמערתי מארד' אפילו פסיכולוגי' יצא לו מזה זיון". אותרת הסתיר הוא פ.שוט ספר יפה. האמת היא, שכרכי די צדק. והסיבה ראסל על משמערת האושר ושבח אפילו אפשר לומר רגע -השי והוא יפה בגלל מה שאין בר היחידה שעקיבא קנה את הספר חיתה הבטלה ? כשירה, בנוסח "שם נרי עצמו לכrה בחל;ם, שהחולם בגלל שהיה מוזל ..." יומרנות, התחכמות, ספררתנרת, ידעתי חמדה שלא חיתה כמרה" חי אות; אחר-כך במודע, מתוך סיבוך' מלאכותיות רעוד רעוד (ד . רביקרביץ), שבמקרם שבירת עיוותו . יש עניין ברגע עצמ;' כך, עמוד בפני עצמו, אתגר מאותן תכונות, שרווחות לא מעט שוררת נכתבה במשפטים ארוכים ? מתוך כך שבמקרה הזה הוא רווי קרת בעיני החבר'ה מהצבא, ערד בפרוזה של ארצנו היום, ולטעמי כטררפיזמים ? חרבזה ממוקמת לא קונוטציות וסמליות ומטענים, כמר "אדירט שיכול להוציא ספר באיזה פוגמות בה לא מעט. והוא יפה רחוק מת"א, כך שהיא לא בדיונית "המיץ של המיתוסים", כמר האקט הרצאה". מה זה "כרכי 3" ?הצהרת עוד יותר בגלל מה שיש בר לחלוטין' רגם לא הולכים בה המרדני אר השינוי עצמו שנעשה כוונות על "צנורות" ? בלדה על - העדינות, הפשטות, הליריות, לצבא, אח, איזה חלום ורוד ולא בחל;ם. העניין רק מתגמד לתיעוד חוסר עניין בספרות מסוג מסרים ? ויותר מכל - היכולת להעביר אפשרי . אבל האושר כנראה נמצא הרגעי' וקשה מתוך הרגע הזה הצטנעות מארסה ? שמי שקרא כבר נושאים "פשוטים רבנאליים" נכמר שם. שלרשה שבוערת נוכח המחבר לצאת אל כל המטענים שקרת עד עמ' 127' ויש לו ערד איזה בדידות, התפוררות, חיפוש זהרת, שהאושר אכן נמצא, אבל "אושר מתנורן אליהם המיתוסים, שלרשים ומשהר עמודים, שיידע לתחושה אמיתית של חוריה חיה. זה לא דבר מדבק". המאצ'ראיזם, הפמיניזם. שבעצם מה שהוא קרא עד עכשיו • ןגיליו 153 האל ןמזלג ירדסל עבטה תטילשלו-סיסה תרקימ תוירשפאה ןתיבשןביימדל ךותמ רז וזר ליבקמברזל. םרלכ היפרגרמ תיעדמהחתפמ-דגיהל: ייחב ,טרפה הרבחה,הבירמהו התלועפ לש הבאר'ז ,הדראק השא" לכה" יולת תושיגרב 'מע)(.25 תולשממה תרדסומו עדמהתדהו. תבשוימ ,"התעדב הצרחש ץירח" הדמע רז איה םג תרוקבאצומה ,"םידמולמה-חיש" לעיקוליח עקרקב ףנעב קד לש "הציקוב שגפמל דיב ,תויומדה ךלהמבש הלילעה תרצוב ןהיביב לרוג-תקיז תרעידה ,םהיביבש ךפוה ףא אוה ברק-הדשל ררועמ ךוחיג 'מע)7(, השעמ לש ,הרגש איה רז המרגש יבלכלרבוס• םניאש ףוטקל תרוקיב סירפמ• השוחתו תידדה לש ,דועי רשא םירומ םהל דיעמב הראה תימינפ ,תימעפ-דח הריכזמה תא עגר היסרבברקה (הרומתה) לש -רדק לש תוחצנתה ,תיטמגוד תיאנק תיטנגוראו דיב םינעדי" ,"םימכחו םיסחייתמה שיא שיא לא ורבסה ,םיעוריאל וליאכ היה רדגב תמא םיחבונ ,םלועל רדעיהב ירתימ לוק ,םנורגב חובנל "םואתפ" םיתתואמכ תא ץק" "םלועהברקה? רא אמש ימ לגלגש תא םויהCARPE םיש ,םיאקיטסימר תונפהל ףרועםרבעל: ,םתיב ,םריע ,םררזיא .תטלחומ רומוהב קד הינוריאבו ,תברועמ תא םיערראה היה םיקאר'ז ,הסאס לייטה ,דדובה םירהש"ומותל" DIEM הזו'ז םקוסיע ,םעוצקמו תאצלועסמל םער תאז אל תלרטנ ץקוע-רפ ליטהו םימל ךנא" ,ההכ ,הדבכ ~גאמאראס: אל לבגומ לש שופיחיוליגו. יטיל יטסילאיר רבדמ רפסמהלע הבחר רמכ ,סרקסיד הברש ראשמ תדוספרןכאה; תיזגוטרופמ: ררועי יטרקנוקה לש ך.ל"ה "ךל הזה אוה עיגהל דחיב לא םרקמ הפוריא ,התוללכב לעכ רתא" -סה הירוט ,"תוברתו הלגתמה םימיב ,םינבאוזר• תחת לופיל קחרמב תועיספונממ• התלע ,ריוואב הדרי '' תויונמאכ ךפואבו ,תרבושה קהבומ םירמןועבט; היירפסה עקבה ,םיאיביריפב ךותמ תונרקסה תוארל" רמב ןהיניע תעגלו רמב "ןהידי חורבלו לא םינפ -יצח הטבחוםימב... הבשהתלער... הבשוהדריו... ,התלער ףוסבלו העקש קחרה "םשמ 'מע)(; 10 תובמאב ,הביתכה ךרדה הבוטה רתויב דיב יתש ,תרדוקב ףא םא ,תובורק אל ,השרחה יאה 'מע)(,98 ךא אוהבצועמ ילואו היה הז ידרפסהדיבש התיח אלו היהת םגר ,הביא ץוביקה ףצרכ לש תרדוקב תרפכרתךמזנ• םירבגה רגובמהו ,םהבשחקורה רקה• םיארוקש ול "רשי 'מע) רחואמה יירפס תורבחתמה העיריל היורקה.םייח ררדכ= ,הסר~א דיערהש תאהמדאה .(81 ,המרד םרשש ךרד-רוציק לש ןמיסהאירק; ךרתב סומסוק ערפתמ יתלבו,ביצי תחת תעיקר ,ולגר ומרקב,ראסכמ רוביח יעדמ יתטיש אל לכרי 256 ; 1992 ,הרבחב תוביסנבש רבשמדיעמ רא הרומה הזר'זאבארסי• לעמש הל תורפסל הפיה. הארבב אורבל םידומע הז תדבאמ ,הוולשתררופתמ ושארל לחה הוולמ רתואלא הנוימדמ תא הילשמ םיירויצה תחפקמו תא המלצ,"ישונאה" לכ םרקמ לביטספ" "ףנוכמלש םילתופמה לע רבצמ לש םדאה הררחמ תלגע עבש""תוירבה םיריזרז 'מע)? ( 13-12 רשפאו ,םרקיב לע תרהמ הקיזה רביב דיבל ,הוולש-חרוב םייקתמההינומרהב התיח רז הרכיאה תרגובההיראמ יבב ונימ לער ,היתולובג םבואש תמלשומ ךותו תקולח""הדובע ,הריארראוג הלחהש תמרופברג םינתיב ,הרדגהל לש העדותה -אה 'מע)179(, תוקנויש ררקממירקיע רמצ לוחכ תיילעב גגה לש,התיב ,תישוכ התסרגבו דוכלל התייארב דחא: תבהא םירשבה לש,םדאה טרחו רמצהלוחכה• ,גוראהאל "תיפרקסרארטסה" תא םיסנאוינה דיאש המרד הל ברקבםינימה• לדח לשלתשהל וכותמםרעתהלר םיקדה םייומסהו רתויב לש יזר יכ" איה היושע ,תושיחל,תוחבא 'מע)(14 דיעמכ טרח,הבדאירא תוגהנתהה, .תישונאה םילמ יתלב ,תוירשפא קור,העיזו ךפוהה ךלהמב הלילעהלמסל ,םקור-השעמב שודג תואיקב הביחת "םירוסייל 'מע)165( םער יזכרמה לש רשקה" קזחהרתויב תררועמ תואתשה לולכמב ימוחת תאז תצמאתמ ךושמלתוחדלו "םלועב 'מע)191(, רשקהבהאה תוגהה םיעדמהו ,םהיגוסל הרוט לככ רשפאה תא עגרהנקרופ דיב רבגהשאל? רפסמה יזגוטרופה הזר'ז -אראס השומימו. רושיקה יתביסה יתביסנהודיב .~גאמ ילודגמ םירצויה םייפוריאה תויווח ,הבהאההR ,הברהגאדה םיפורטה לש המוארטה-רלראיגה לכ תחא דמ תולועפה הלאהדיבו ,םויכ הלרבאפ תקתרמ ,התריטיפב תידדהה תומימחהו תורצובברקב תיג תלרטב"כ לכש ,"רשיהמישנב ךלוכ תחאכ דיבל םיעוריאהדמעומ התוטשפב התובכרומבו ,תחאכ םירזהרבעשל• ךלהמבעסמה תחא םע ויתורימא לע,הדותה הינימ היבר קפסב תועצמאב-רמה תודוא תררזתשה תולרוג האלפומ ךפוהה תילכתל ,ומצע ןהו-פתב תובייחש דרפס לגוטרופוחורל" םיגרלרב םיימינפה לשתושפנה דיב השרלש םירבג יתשר םישב תרש רבדכ קזחה רתויבםלועב תירטיבאמרהה םזילאירלריטילופה תולעופה םיגולאידהוןהיביב• ךבר םיררזיאמ םיברש םיקוחרו הז הזמ יפוס ןקורתמה ויבשוימיוארהו לש ,ב"הרא רשא התוכזכתרמשנ תועצמאב ותוברעתה הפוכתהלש לש יאה-יצח ירביאה השרלש) הלמחל רחאל לכ"תושקעתהה ונלצא המר הריבס לשתקפסא ינאה" "רפסמה הביטקפסרפמלש םכותמ ,םיזגוטרופ םייבשו תויחל תופיצרו םייחה."תותימהו קלד םגר לש ירצומ ,"ךרזמתניחבב קוחיר תוננובתהוץרחנמ. תרזוחממ םיברש לש .(דרפס דיא דה תוששוח ינפמ,"תונואת" שיחרתינדיתע• ןגועמהןויסינב ,תויתועמשמ ראתוימתס? -יצ םרופיס שחרתמ לע עקר עוריא יכ דהךמצע• ,תובהאה ךה"-לגתה יררטסהה ישממה לשונמלוע. ףרו םירקמיתורירש• רא-יו יגרלראיג ,יטמוארט ימואתפ· רמכו התרמ תיתפומה לש ,הנואתהתכמ הירוגטקל רז תרכייש םג-תחה דרע ךורכמ? הלא דה-שפא יטפילקופאריפואב: תוקדסיה -יח קרב ,תימואתפ הליפב,תינכייח תרירסחיי תוחכופמ-תוינגלגלהלא תרירר ,תויביטנרטלאתופחרמה וררב לש יאה-יצח לא תשבי תוכפהתה "הדך.ח 'מע)167(. שגר" דובכה לש יחרזאלגוטרופ• ךרואל רופיסה לעמ,תויושחרתהל הפוריא ותשילג-ותאיציו עסמ"ל תשוחת תריעריאההרוהמ ועדיש"... דכלתהל ביבסםהיגיצנ ךהו תוראשב תוחותפ לכלרבסה "טויש סרביקראב ,יטנלטאה אלב תילאסקרדרפ עקריחרכה םיימיטיגלה למסהו שדוקמהלש תורותפ-יתלבו םגדחי. הנואתה הארתא תיפרגומסייס ,תמדקומ התחימצל לש הברק,האלפומ תדלומה גיצהלו לא לומםלועה ,תימסוקה הבכמ"ה תא לכ-ןא םגר אלב זתינש תרזחל תא תכפוהה ררקמל ןוחטיבהדיחיה תימדת לש םע דחואמשרחבו ריתרר לש יצח ,"יאהתכפוה דערמ ותריצע .המוקימו תושחרתה ינפמ תדרח יעריאהץקה-תמיאו: ,הטלחה עגרב השק ךידערדחוימב רתוא "ךבא-תדרספר"לתטיישמ רז• המרדב ןהיתולועפל תוימתסה אלה ונדחפ" דיאה "יפוס-רמאנ ,ויתודלותב יחת "לגוטרופ'מע) דקרמלו תוליעפל םילמב,תינרקח תויתרגשהו הרואכל לש תויומדה עטקברחא• קומע בקרבותופירחב (. 128 תינטטח תינרמויו לשםיחמרמ ,תוישונאה תראותמ רבכ יקרפב רסמה ימויק-ישונאהיתונמאהו לע עקר התרידב תינומההלש םינעוצקמו לכב ימוחתעדמה היציזופסקאה לש רפסה ךרדב דחאכ- אוה איבמה"ונתוא תיסרלכרא יאה-יצח התחירבולא םייטבבלרה לשו ישנא,תרושקתה תנרמתמה- ךות תלטה קפס סלכאל תא םלועהםייומידב תומדא" תוביצי ,"רתויךתוביציש רז הצירעה תינרדומההכילממה תיטסירומוה תינוריאו תררוצב -חה ,ונמלצכ רא המ המדבש ,רבליכ תרערעתמ םצעב דיעה-ףרהלש םיכלמ תרדרח"ר ."לכה"הנראת" הביש תולבוקמה- לא השיפת אוה ,"ונמלצ הזר רביא אלאיוטיב תרדגהךבצמ• תכפוההתרימא רז תרצוי יאנת הדבעמךמזנ" לש רבד" "וכופיהו תנבהב -תחה 1 1 ץמרא"ל ,"בל רא םתס" "תונשקע דצמ ימ ברסמש ענמיהל ,תויהלמ לש תחא תויומדה תויזכרמה סחיב העפותל תשחרתמה ץוחמ "יתימא דיעמב תרווכ תישונא ,תשחור הבש תולעופ לכ -בירה תרירשחר תוימסוקה תוישונאהו ,תחאכ תולשלתשמה רפסב רז א1טק1 רב1992 במקרם שהחלל הריק נמצא ברי "הבנת הדברים" תלויה, איפרא, מעגלית ויחסית בהדא~תה הנרגעת הרם אל מקרם החתך וההיפרמות, להימנע מלתת משמערת למה באינסטינקטים, "חייתיים" ומ- לקוסמוס רלהסטר~~ה כ~חת, שאף היא מבחינתם נקודת סיומו של שאין לו משמערת ... רמה שאנחנו עורפלים ככל שיהירי והגדרתם היא אולי "מראית עין בלבד מסע חיצוני ופנימי, אך היא גם תלויה בכוח התיאור של המלה, ולא האמת" (עמ' 204(. מעגליות הנקודה, ממנה ימשיכו בדדכם קוראים לו משמערת, אינו אלא ~1 ן~ ~ מכלול חמקני של דימויים, שברגע הבוראת את האירועים תוך כדי ניתן למצוא גם בדדך הבנייה "לאיזה עתיד • לאיזה זמן", שאין • ביקורת מפרים •שירה עופר כספי הוא מהזוכים בתחרות טשרניחובסקי של אגודת הסופרים והרצאת "תמוז". 12 מסרים נראו הרמוניים, אר שהשכל המבוהל ניסה להכניס בהם תכרנה, סדר • היגיון" (עמ' 240-241(. מכאן שלא דימויי המשוררים, הנ- כנעים לפיתויי ההאנשה, "שדואה הכל ושופטת הכל מתוך קשר מחייב לאדם, כאילו באמת אין לטבע מה לעשרת מלבד לחשוב עלינו" הם "האמת", ולא המלים. "שאינן מספיקות ככל שאנו קרבים לגבולו של מה שאינו ניתן לביטוי במלים" : האמת היא זר המתגלה בחרכמתן "הטבעית" האינטראיטי- בית של הנשים שבסיפורי המצווה עליהן להעכרת לצר-הרחם ר"אהבת הבשרים" ההולמת, בשעת משבר, את "האינטרסים העמוקים של האנושות ... נרדפת-המוסד" (עמ' 181(, ויש בכוחה להפר את הנוי- דרת, לדחות את הזקנה ר"לבטל" לזמן מוגבל את המרות. הקצב האיטי, הכבדרדי והכי- נוח של תיאור המתרחש במיק- ררקרסמרס של עגלת הנוסעים, על הכלב המלווה ארתה, -~~ עים בכוח הדחף של "הרגע החולף", מעוצב כניגוד לקצבם הקדחתני והמסחרר של התיאורים הדיאליסטיים הדחוסים והמפרך- טים הקשורים בעולם שמחוץ לעגלה, עולמם של המנהיגים הפוליטיים והמומחים למיניהם. ניגודיות זר מחדדת את המתח והקוטביות בין ערכי המהוגנות וכרבד הראשי ההגיוניות המאובנת והיציבות, השכלתנות והתכליתיות לבין הקלילות והנורדיות, היחסיות והספקנות הבוטחות בתחושותיהןי שאינן משתהות לחשוב רלו:זשב. בכך קשור אחד המסדים המרכזיים בסיפורי לפיר בעולם הדיאלי- הטבעי • שהעל-טבעיי היכר חלק ממנו • אין להפריד ברגע כלשהו בחיים בין אמת לפנטסיה. שאלת "הסיבה הראשונה", כמרה כשאלת "התכלית", אינן ולכנטיות : המ- חשבה האנושית רשאית לבצע "נסיגה לאחוד" בשרשרת הסיבות והתוצאות ולהתעלם מן "החלוקה הדר-קוטבית" בין תקדימים רתרצ- וים : כשם שניתן והגיוני לדמות, כי קבוצה של עננים חולפים היא "אולימפוס מלא אלים ואלות", כך גם לגיטימי להגדיר את ירפיטד ברעמו "כאד אטמרספידי", ותר לא (עמ' 80(. לאמוד : מרצקתם של כל ההסברים הסיבתיים רה~לארלרגיים מתערערת, כשם שתפישת הזמן המקובלת מאבדת אף היא את משמערתה הסגורה והמאיימת. תיאורם. של הסיפור • החוזר ומעלה בק- לצפותם (עמ' 250(. סופיותו של לפנינו סיפור על העולם המתחיל ביע~ת בנקודות שרנות של רצף האדם היא זר המאפשרת לו ונגמד באדם עצמוי שבהתאם לת- העלילה אותן שאלות אקסיסטנ- "לנצל את הזמן", בדרמה ל"ארתם פישתר הסובייקטיבית הוא היוצר ציאלירת, שהופכות בהכרח גם אלים, שהחל~טר - לא להיות את הקשר בין התופעות הגלריות לתהיות ולאמידות תריטארפ-סדזt נצחיים" (עמ' 180(. "ויתור" זה לעין • ויוזם את ההתמודדות עם מובהקות. על הנצחיות, רעמו ההבנה • כי הסמוי וקישורו עם הגלוי : מציאת את ~~עתירת החיים והעולם "הוודאות מולידה טעות : הטעות "השם" למהות ההוויה - כלומר, "מאשרת" מבחינה ספרותית גם מוליכה אל הוודאות" אין בהם חיפוש החוקיות - היא בעלת העובדה, שעם היעצרות הח- "נחמה גדולה", שכן "האדם הוא משמערת גם אם היא מובילה אל לקתו של חצי-האי אל האר- חיה, שאין לה נחמה" (עמ' הוודאות של חוסר המשמעות. קינרס, הוא מוסיף להסתובב 53(. לכן • גם גאוותו בתבונתו לכן גם תרניזtה הממתינה בקץ בפרפטרארם-מרבילה, נגד כיורן - ש"אינה מוטלת בספק", אך המסע-החיים אינה מבטלת את השעון ובניגוד ל"חרקי" המכניקה "אינה מספקת" - טוב שתל..ךרה ממשרתם. אפשר ש"כל העולם של כדרר הארץ . במידת הענווה הראויה. כולו הוא טבעת" הוא המענה על העצירה הפתאומית של תהליך האמנם ניתנה לנר האמנות, כמ- השאלה "מהר השם ... למה שמניע היקדערתר מעל יבשת-האם, ברגע אמרר של ניטשה, כדי שלא נמרת את כל השרשרת ...". זוהי הגדרה גהירתם של השבעה מעל-פי חת- מן האמת? • עופר כספי ~של הלקסיקון, כמו תמיד l א נאדפ.ז לני החל 1 ד l ב T •.• • • -: -: ~ב 1 ק · ך;ת ~מ~ו 1 סז:ימ 1 נרת סךז:זיד;ת W~ל 1 :;ני זנןק.ר;ת ~יגךך :;ני מנעד להלם א;.זכם ר~~י א;~ר W:Pילlי~ד ל~ 1nשת". 6רח 1 ף לךא;ת ~סד ~ך~ה ג;יש R1 ה. ל"!ה ל.א ק;.ךה לי" פלא מנעד הרפ.ש;ת שיכ;לים W:P זזזנרז;ר : א, י~~ ל.א ךכרלה · ל ~ינ;:מ$ :--:T".:• iJ ~א;ךי;ת קר:;נררת א i ג{י דיt~כג ז 1 ג רוr1 ךי ע~~ f~גךן . ך~~ה צ:ךן ~re ~ה 1 ס ן ~סןש · ל~ר w~י W ל סךר ןח 1 ס~י;ג~ 9 ז;ר i2fל R לסן ~ת דרקיכ;t~ל?.9iJ תסו; סע'ז.?ק iJ?ק P.,ם~ iJ ~.רד iJr:זד-~~~י המבטים פליט;ת הפה iJ ת~~יע; w ארז,נרים נ;א ~לי מ~לנ 1 ל ~~ז-ורל.ל -". י~~ ך;~ה א;ג;ןף רים ~~· ךר~ייד ס וגם השאלה יר.ןL סךיג{י ~דין ף.טוrל T •• : --: iJ ~ם ה 1 א ~:;גיד ~ת iJ ~~יע לי הפרדמ;ת האד 1 ך;ת :p ~ר f א;תר .רגע. ~ללי קס·qז~iJ:פ.r:ז מזפה פחדז-ו : : -T -• iJ ~סדים iJ ~ןמ;~~ים שאשיג לנ 1 עב;דה ערד ~דזנד ~ד W ל ~רד הליכה משז-ופת i ל חבל :-· ז :."".".-·.·:· וא 1 לי מסת האנשים שבאמצע ~ת 1r:זfג·~rד חג;יד~ק 1 ת ~ל ן~- T ~א ~~ש T ים ".T".: W ~ז,ננזיט f ~ר~ן מנע 1 מאז-ונ 1 את iJ די~ה wדי~~~ א;סן f ~:;נס~ים ;,= ה! ~·· ל~ןיאת :;נלז:יי ~~w ד~ים ה!( ~>ז;כ קרל.ט א;.זכן גז:rן1 :;גזקקרם ה! זק'זקלסד ~ג;ינו~~ת fחו 1ך ~tp י הדברים םהזפ:פרי • T •00 -• T : רפ. 1 שים מ~ד שנ~ה ו.ריסן ס;~ך t;כ:;גי:;גי. T 0 t T 0 0 0 טוב W לי ס~ר ךגם לן ימים משכפלים עם אליבי השיחה אז-ום מזפש משלם ע: p ק ~ס 1' ל.אלרח;ם סם .סע;ז . י{ג;~י~~ס ל w~b בוסינ 1 והחלל שפפער -: • :• T T ."" : א :;נר · סו 1 ר;ת. זנג;י~ים ל~ד;מךן . גרלרךן 153 רות לאופו אם תמונה תחיה םעול rr· זה נרעד להביט עץ בעולם. העולם נרעד להביט בעץ / זה הנוכח מול חלוני", אומרת רות נצר בשירה "זה העץ" (עמ' 13(. התבוננויות, צבעים נקיים ודעת - אר ניסיון לדעת ולגעת - מאפיינים את השירים בספר הזה. העץ מול חלונה "הוא ציר התהוות, מולד צפרים ..." ,)םש( זרועות הקיסוס "מת~יחרת את האדיר / מבאדרת את מבראות הגן" "הצוררת הסמויות משיקרת זר לזר / בערגת חיבור" (עמ' 38(. רות נצר מתבוננת בסובב ארתה בהתבוננות כמעט מסטית - הנראה הופך לתמונה צבעונית, והתמרנה מתמלאת תוכן • קורמת חיים משל עצמה עתרן. עפרון. משקפיים על מפה. / זר חרציות טלרלרת ...", רלעיתים אקספרסיוניסטיות אר "מודרניות". ומאוסף זה של תמונות צבעוניות, נקירת ושרנות-סגנון ערלה החיפוש המתמיד אחר ההוויה האישית ובעיקר אחר הדרכים לחרותה. "בדגדוגי גשם נמלים רחש / מרעך נידות שמים / ואני חשבתי איך מתגוננים ומתמסרים / כשהעולם 9 פ~ג שקט / מחבר עולם עם עולם המנסה / להתברר בעבורנו ..." (עמ' 12(. שוררת יפות אלו מציגות בפנינו מספר בעירת יסוד בהרריתה של המשוררת. הניסיון לבאר רבו בזמן להתגונן ולהתמסר • עתים שהוא מצליח - כמר במחזור השירים הנקרא "התהפכות", שבר מתארת הבת את תמרנת אביה החולה "מניף ירים סומרת ]...[ כמר שוחה נאויר שלא לטבוע" ומגיעה בסופר של דבר אל ההתמסרות (ואל עצמה?) "והרי היה אבי אבי / המתעטף ~ח 'i י / אבי שבראתי בקיץ המתהפך וi"ל" ובסירם אותר מחזור "ואחרי הבכי צריך כל אחד / לעשרת חריץ רהךי:rנ;:/ בעבור שיהיה / בהיכלות פנימיים" (עמ' 62(. ביותר יופיע" (עמ' 49(. ומתוך אותן תמונות ובסירנות יפות, מדויקות ועוברות הן תמן- להידברות רלהתהר~ת ערלה לפנינו נרתיח של דרת נצר . ההידברות (עתים לא די ברורה) דמותה נמסרת. ההתהוות. ואילו לי חסרה של המשוררת - המציירת - ביופי הנקי הזה - הרכות. אולי המחפשת "אבל מדוע, אמרתי • ארתה פשטות של-בשר-ודם שבה מדוע מורע". (עמ' 44(. ארתה אומרת דליה רביקרביץ בשירה משוררת השואלת "ראתה מה תתן "מחבואים" "כשאני מא ij בת / לי בעבור זה שאמרתי / בעבור אני כל דבר / שיכול לעלות זה מה תתן לי - כתיבה לא בדעת איש" ואברהם בן יצחק תעשה אותנו טובים יותר ..." (עמ' בשירו "כנטות יום" : "וידענו 34( ראותה ~ם הרואה את בתה לעינינו עברו נעורינו / ~ו::נ;:~ . רב "מבעד קררם הבקר -i את" זכרם בנפשנו i ~ט ~rוw יר ~ל ;ג;ן (עמ' 27(. ראותה אשה המבקשת ~ןברת על ראשינו". בשיר האהבה הנפלא עלה צפור רדומה, שהבל-כך יפה ומבוקר, "9i?:J ם לי /ןידiו (כמר עלה)/ יכול לפעמים להיות דרך בטרחה י tt"ל wי~~ש~ / שי~ק.ח בעבורנו, להחמיץ מה - אר, לפחות, שיפקח / נע בחלל / מתוך הגרפי להסתירו היטב מדי .• יהודית כפרי ק i ~ל לאמא ~גי ;:זיף ךד Q1 ים תז:זפrנ;ז ~.רזכת iJ ~ך'ירת ו~~~ fiJרי Rt? ~ית f קר~ל i? קרם ww :;כבף רצ 1 חים שירה• רות נצר : הרמס ושירים אחרים ; הרצאת הקיבוץ המאוחד ; 63 ; 1992 עמ' Q ננא o ו בז-רא ש~י T : -: T וחוזרת אחרת. כך "זרעים שם נר" (עמ' 29(. ועתים שניסיון • :• מקדמת / ד~נר ... מפרנסים עולם זה נכשל, ואז דרמה, שהתמונה שפרתדף ב"ה ח'יים . -: ". בתמונות לכנר" (עמ' 4 7(. דרמה הנמסרת אמנם נמסרת, אך ללא ננספףדי אננא-אזנא ג 0••-T• כי ההתמודדות העיקרית בספר ארתה התמסרות פנימית שהיא ף:;נזדיי~י זה היא התמודדות עם עצם היא הפנמת ההוויה. T ההוויה וההתהוות. (הומס - בעיה אחרת, הקשורה אף היא ךצ 1 חים ~~.רזכת iJ ~ך'ירת "•• : : •• -: -T "•• : T 1 :• 1 t • T ~ז W:P ס~י.ז:יי ~?ןה ה~~~ אלן גיגזברג. "מי ממריא שפני זדףסים ננתחתית;:ן . אל ההתהוות). אלו נקלטות לניסיון להתגונן • להתמסר ולבאר ךןק- קולי .נומר' ד~ד · עוד i?ה אל השירים באמצעות תמונות, היא בעיית השפה, המלים ןוכושר סרריאליסטירת לעיתים "אם לבטא : "להמציא בלשון גילוי ~לףל ןןדד תמרנה תהיה העולם, העולם / הר / הכי שאפשר ל גשת / חיכך ן;:זיף בנר ך:כש ו;<ךסי ו~ יהיה נהר יהיה זהר יהיה" (עמ' שאחוזים ברשתות." (עמ' 9(. עד שמעט מעט -: -: ". 21(, אימפרסיוניסטיות לעתים ומהן שרב חזרה, מעגלית כמעט, ~ם הףא ןדyז~ק.קדרiן ן~~לם "שאריות מזרן על צלחת בוהקת. אל התמונות "האותיות דלפו / ~זקה ךזכך ~כול ר;גרi?j2 ~ם קול fלי · ~~ים ? רוני סומק חציו ןדק גrנ~1 ~י לtזQ ~א ן gא~נ;: W לי f קר~ל ל~גי w~ים ו~ לtזiJת~~ ;:ז~בףד פיטר אורלובסקי אל העיד האבףדה ~ל 9), סב~-א שוי ה'יפים iJ ~םי<; וכל :ה•שפע T שה~ה• שם T • -•.·-:• :ד דז T זכ~ w י ז;נר i2 ז:זת ןרננרת פיטר אררלרבסקי (נולד שני שירים על המראה ןספ 1 חים ~~ן Q ים בניו-יורק, 1933( מחזיק 1• רס~ד 1ט 1 ~ת ליל:;כים, ף:;נ~ד י בביוגרפיה הספרותית שלו כרטיס-חבר בחבורת וחמאה צהננה ננעלי נדףב מטולים ~יפ"ה :P ד"~ק ~ל.ב גבוה יותר?", הוא שאל יכולה צפור לנחרת ? : • • T : באחד משיריו • "ציפור ף~~רז:רי ~~לס :y ם א~~ ן~זקא או מוסיקה ?" ובמקרם כשהם ערד היף ננח'יים ;:•••T--• חשובה הוא מגגן בשיריו .2 אח מארש הציפורים. דלי ה~ז:; קול ן;:זיף לי ~~ים האשד ה~א בלז-וי אפשרי אמד T:•• ן •:•;T• T- iJ~ר IJ זק~.~ד ~ת iJ ~י~ןה 1ז;ני W ~סב אוזרי אהב ~ם את פני. ז- -". ד- זק,ור . מחרך הספר "איש אשה צפור" מאנגלית : קרבי אור העומד לראות אור בקרוב אדקטדבר 1992 13 ·--· ~1 s שמואל שתל נכתב~ השוררת הטובות ביותר גדול-המשוררים, רו .י .אודן . איני בשבחה של העיר, למעט השוררת יודע אם אודן הוא אמנם גדול- של ארסיפ מאנדלשטאם" (עמ' המשוררים משוררים אינם 39(; ולמעט, מוסיף אני, המסה מדורגים כמר עשירי-עולם בכסף ן~ ~ השביח שבספר שלפניי : "מדריך ובנכסים - אך בררדסקי' כמר מביזנטיון לעיר שהוחלף שמה". התאהבתי כל חסיד' יש לו הרבי שלו' בעיר מעצם הקריאה בפרק זה שהוא חשוב וגדול מכל רבי אחר . עד ואני משתוקק לראותה פנים אל בררדסקי אפילו ניסה לכתוב שירים • ביקורת מפרים פנים. באנגלית, מתוך "תשוקה לןצרת את לנין' שעל שמר העיר נקראת, את רוחו הגדולה של אודן", תל-אביב מתעב בררדסקי כבר בכיתה ',א מנוחתו עדן' "שזכה באלמוות". "בשל דיוקנאותיו שאין מקרם אודן' לפי בדרדסקי' הוא משורר פנוי מהם". "לנין הקרח, נדבק ה"בשררה באהבה-אין-סופית וי- יוסף בררדסקי : בפניו חסרי-המשמעות לכל ספר סודר באהבה - כלומר, האהב המנוס לימוד, לכל בול-דואר, שטר-כסף ברוסיה הצארית !? כאילו לא היו שבשר ודם עצמו אינו מסרגל -לה ,מביזנטיון 1 וסף כותב, רמה לא" ; בררדסקי אינו מגלה כי ליהודים תחום-מושב ופוגרומים ! כילה והיא נזקקת למלים. לולי היו בררדסקי כראוי מסרת; לז'אנר של "מסה", כתיבה שמר של לנין ניתן לעיר רק אחרי כל יהדותו של בררדסקי התבטאה כנסיות", ממשיך בררדסקי (כנסיות מאנגלית: סובייקטיבית ביותר . אהבת מותר רכי השנאה לגרמנים, בימי בסעיף 5 של תעודת הזהרת של; : אהבה נוצרית, אני מוסיף), "ניתן גיורא לשם ; הנעורים שלו היא לנינגראד העיר' מלחמת העולם הראשונה, הקבה לארם - יהודי, ובשפה הרוסית היה בקלות לייסד כנסייה על-פי את שם העיר, )גר~ב-( מעירו משורר זה". אמנם, אודן עצמו בה נולד לתוך מלחמת העולם עד כמה שזה מוזר, "עברי", ספרית פועלים ; השנייה. זר היא עיר של "חזי- של פטררס הקדוש לפטררגראד' ככתוב בה : "ייבריי". לא היה הצהיר כי "שירה אינה גורמת 173 ; 1992 תרת םירר;זקtר קלאסיים, מודרניים, עירו של הצאר הגדול' פטר אכפת לבררדסקי להיקרא כך' לדבר כלשהו שיתרחש" ; אך תך- עמ' אקלקטיים, עיר של פסלי חיות הראשון . פרטים היסטוריים חשו- אלמלא הצליל של המלה, שאינו בותר של בררדסקי היא רוסית, לכן ודמויות מיתירת, שאפשר ללמוד בים אולי' להיסטוריונים ; אנשי ערב לארזן הרוסית שלו' צליל גם פראברסלאבית-נרצרית והעיסוק מהם על ירון, רומי, מצרים, סיפורת מעצבים בעצם כתיבתם דרמה כמעט למלה גסה אר לשמה שלו הוא האלוהים. "זמן סוגד יותר מאשר מספרי היסטוריה". את העתיד ואת העבר גם יחד . של מחלת מין . (עמ' 12(. אבל לש'פה", אמר אודן' רבררדסקי בררדסקי כואב את כאב עירו בררדסקי רואה כלנין את השאפתן' בררדסקי סבל בגלל "סעיף 5" זה מתפלסף על ה"זמן שהוא מושג המהפכן צר-האופק, בעל תאורה נרדף לאלוהות והוא סוגד לשפה" שהופצצה והופגזה ועמדה כמ- מן המורים בבית הספר' ואביר של צרר תשע-מאות יום, מזועזעת אחת, זעיר-בורגנית, לכוח. שש- בררדסקי היה חייב לפשוט בגללו (עמ' 57(. לו ידע בררדסקי, כי עד תוך-תוכה ; גם פסלי השיש עשרה שנה בילה בחר"ל, בעסק- את מדי הצי הרוסי ואת דרגות כל העולם נברא במלה "יהי" ! שלח נפגעו בפגזי מרגמות המ- גרת זעירה, בבתי קפה, במשחקי סגן-אלוף שנשא בכברד בזמן זר היא מסה של משפטים מעב- לחמה. העיר, שבה מדיניות- שחמט, בכתבי מארקס. נפט- המלחמה ; "הפרליטבררר קבע, כי יינים על השירה רעל הרוח רעל האיכלרס דחסה שלרש מישפ- רסבררג הוא גרם להפיכת-חצר אנשים ממוצא יהודי, אינם יכולים אודן עצמו. המשפטים כבדים חרת לדירה קטנה, נשארה עיר פשוטה : מחלקה של ה~שמררת- לשרת בתפקיד בכיר בצבא (עמ' לעתים, אולי בגלל התרגום ואולי דרסטרייבסקית, "גיהינום זג~מים, האדומים עצרה קבוצה של שרים 132(. הפרליטבררר, אם כן, שמר בגלל העברית הכבדה בטבעה המחזיק ב~שנה מאטריאליסטית בממשלה הזמנית, וחבריה אנסר על יהדותם. הרריו לא סיפרו לו מן האנגלית של המקרר' וכדאי לקרוא אותם פעמיים ולהתענג מה~סה ובמאוויים צרכניים פא- את הנשים ששמרו על הארמון דברים רבים על ילדותם רעל תטיים" (עמ' 26(. רק משורר ובזזו את חדריו . הגופות והזוקר- משפחותיהם, לא על שבת ולא בקריאתם בשלישית ; אר-אז גם גדול כבררדסקי יכול לכתוב על וים המצטלבים בשמיים היו פרי על חג יהודי. בזמן המהפכה יתברר, כי שם הזגסה אינו "לןצרת עירו, ש"השמים שלה, יכולים דמיונו של אמן הסרטים סוגיי היה האב בן ' ארבע-עשרה ראמו רוח רפאים", ככתוב בספר, אלא להיחשב לצורה דחוסה של זמן',' איזנשטיין רכך מתאר בררדסקי בת שחים-עשרה, רוסים לכל לרצות את רוח .האדם "המחשבות בה מתנתקות מן את המהפכה הרוסית. השנאה דבר . בררדסקי אפילו המרוצ המסה "מנוסה מביזנטיון", שעל- שמה נקרא הספר, היא המסה הממש~ת" והיא "רכבת תקועה שלו לברית-המועצות מפעפעת מכך שירש את אפה הישר של הנוסעת אל הנצח" ; כפי שהגדיר בכל הזדמנות. הספר מסתיים אמר ולא את "חוטמו המלכותי' המעניינת מבחינת יחסר של ברר- ארתה גרגרל' היא אולי מגלמת את בשיחה של בדרדסקי עם אביר . המקושת של אביר". (חבל שגיורא רסקי לקלאסיציזם, לרומי ולבין- נטירן ולתורכיה של ימינו . רגם בררדסקי עצמו : "נרכריה בארץ הבן שואל : "אלו מחנות ריכוז לשם, המתרגם, עיב . רת את שמר מולדתה שלה" (עמ' 37(. היו גרועים יותר' של הנאצים ל"ירסף", בשעה ששמר האמיתי כאן :"w ר~ בנפשכם, הבאזאר האסתטיקה הרוסית העריכה, לפי אר שלנר?" האב משיב : "אני הוא "יוסיף", כשמר של סטאלין' באיסטנבול מזכיר את הכנסיה בררדסקי, את ה.ז:רשלרברת האדרי- מעדיף להישרף בבת-אחת ולא להבדיל . עזרא זרסמן' מררו של האורתודוקסית" (עמ' 112(. בסוף הספר יש פרק נוסף, כלירת של סט. פטרסבררג, העוטה למרת מרות איטי, ולגלות תוך גיורא לשם, תרגם את שם ספרר סמכותיות ומעוררת את מודעות "משורר בלי ושירן", שכתב המ- כדי כך שיש משמערת לתהליך" של בררדסקי, "עקדת יסחאאק".) הזזמן לצורה. הערכה זאת ניכרת (עמ' 156(. השנאה ל~שטר של כתבתי לעיל כי הישארות-הנפש תרגם גיורא לשם. הפרק מופיע במיוחד בשירה הרוסית, במשוך- לנין רסטאלין מקרינה גם על אפשרית, לפי בררדסקי' רק בשפה לא כ"סרף דבר" באותיות ~טיט, וים שקדמו לפרשקין' אצל פרשקין . היחס לשפה הרוסית. לכתוב על האנגלית. אהבת בררדסקי את אלא במתכונת המסות הקר;מרת, עצמו ואצל אלה שאחריו' עד חיי ההררים האהובים ברוסית, השפה האנגלית חיתה כה עזה, עד ובאותה עריכה גראפית. אפילו אחןגטרבה רמאנדלשטאם. השירה זה כאילו "להכביד את ערל כי הבטיח לאמא-ררסיה ולשפתה הסגנון הוא משל בררדסקי עצמו . הרוסית במאה הנוכחית היא, לפי שיעברדם". "הדקדוק הרוסי לא לא לנטוש אותן לעולם (עמ' אולי זאת תוצאה של החת- בררדסקי' שירה קלאסיציסטית ; מציע להם ~פלט מן הארובות של 55(, כאילו ניתן לנטוש שפת-אם עסקות הרבה במסות הליריות בררדסקי מתעלם מן הסימברליס- הקרימאטררירם הממשלתי". "תהא ולכתוב . שירים בשפה זרה. מי האלו . סופסוף המתרגם דרמה טיס, הפוטוריסטים כמאיאקרבסקי, איפרא השפה האנגלית בית להרריי מצטט שירים שכתבו היינה אר לשחקן-אמן' המגלם על הבמה רבני גילו' ייבטרשנקר רררזניסנסקי' המתים, אנגלית של הישארות- וילקה בשפה הצרפתית, אף כי את מה שהסופר יצק באותיות אינם זוכים לחסדו של בעל פרס הנפש". "הרריי נולדו כבני-חורין' קסמה להם שפת הפילגש והדיחה ~למרת_. אין זה מפליא, אם כן' נובל. הוא קובע כי "הספרות בטרם קרה מה שהאספסוף המ- אותם מש ' פתם, בה ליקקו את חלב שלנינגראד התחלפה בתל-אביב הרוסית נולדה כאן' בפטרסבררג, טומטם מכ~ה 'המהפכה,' שפי- אמם ? בררדסקי רואה באנגלית רפרשקין ראחמאטרבה פינו מקרם 14 רב"פרש הזזןד" של פרשקין' ורשה ~בדרת". יהודים, בני-חורין את שפת החירות, שבה ~צר לעזרא זרסמן .• גיליון 153 רות לאופו מי שמע חכאל דברים ?! היא גם נקודת חולשה, והיא מחלישה בשני אופנים : האחד - בהסיתה את מרכז ההתעניינרח בשיר מה"איך והמה" התרכניים אל ה"איך" הצורני. והשני בכך שלא בכל המקרים יש "כיסוי" תרכני לצורה. ואז אתה נותר בהרגשה, "אכן, גימיק."" וכשמגיעים "סוף סוף" אל השירים עצמם, אל תוכנם, אם מותר לומר כך, גם בהם, כמר בצורתם, נתקלים במשהו שהוא, שרב, ספק גימיק, ספק חידוש מהמם במקצת, שמחייב שרב להתנער ולהשתחרר שצנצנת היא טוסטוס."" (עמ' 44(. למחשבות על השירה "פה מדברים באמצעות כתמים וכתמים בלבד / דיר גשם!" (עמ' 33(. ושרב חזרה אל התחרשה, אל הידרשה שלה, בעצם אל החיים וניגודם. הנקודות החלשות בספר, לטעמי, הן אותן תחושות שנשארות פרטיות מדי כמר "אני -/ רדד הוא צבע תחתוניה / של נפשי" (עמ' 39(. או "כל המרפסות הן לסבירת" (עמ' 17(. וכדמה, לפעמים, שהרצון להדהים ולהיות של אמינות ? נכונים בעיניי דבריו של גיסים קלדרן המצוטטים על עטיפת הספר . אכן יש בשיריו של הלל "משהר פוטוריסטי" (האם זר מחמאה ?(. ואכן "מה שהוא כותב לא דרמה לשרם דבר שנכתב בארץ" (האם זר מחמאה?). המ- קרדיות אר החדשנות היא אכן אחת מהצלחותיו של הלל כמשורר בספר זה. ולטעמי היא גם, כאמור, אחת מחולשותיו. אבל החדשנות, עם שהיא הצלחה כשלעצמה, איננה, לדעתי, המחמאה הגדולה ביקורת םפרים • שירה• יגל הלל : ירושה של ji:.;~ :1·:.t י של יגל הלל "ירושה של ממוסכמות מסוימות כדי לנסות תחושה; מקררי, כמעט בכל מחיר, פרגם ביותר ששירה צריכה לשאוף בר בדפדוף הראשון בספרו להבין מה הוא אומר. למשל, באמינות השירית. אבל מאחר אליה. ולחלק לא קטן משירי הקיבוץ כשהוא אומר "כל המרפסות הן שבתחושות עסקיכן' אולי אין לנר הספד מגיע, לדעתי' קרדיט גדול המאוחדי ספרי קרבים אל תרנן הדברים, בולט . תחושה"' ערד בטרם מת- לסבירת" (עמ' 17( אר "האבא בכלל זכרת לדון אותן במונחים מזה .• הוא להשתכשך באמוק עריקות" סימן קריאה ; השמרש הגראפי שערשה המ- שורר באותיות, במלים ובשן- רות. המלים נשברות, מתחב- רות "הסכאיהתאבדהזכרכיתנרפצה- התמרנהנפלהרהירח."" (עמ' 19(, מתפרשות ברווחים "יש לי קרבה לראשית" (עמ' 15( ופורצות מהשררה מעלה ומטה. הן יוצרות שרטוטים כאילו היו רישומים (תרתי משמע). שימוש כזה בשן- רות השיר רבמלרתיר, בין שהוא גימיק רבין שהוא מהותי לתוכן הדברים, איננו חדש בשירתנו. הוא מופיע כבר אצל וטוש, אצל אברת ישורון' ואצל אחרים. ודומה שזהר "הקצה השני" של השירה הנכתבת כפרוזה, המופיעה אצל גלבוע ופגיס ואחרים, וגם מהווה . חלק קטן מהשירים בספר זה. יגל הלל, דומני, מקצין 'ב'ירושה של תחושה" את הנטייה לשימוש גראפי בשררות השיר . שימוש כזה' עלי להורו :n, שובר אצלי "מוסכמות מסוימות" לגבי שיר ושירה בכלל' ונראה שזו אחת מכוונותיו המודעות של המשורר . יש כוח כשמרש הגראפי הזה. כוח דוחה - משום החשד המתעורר מיד שבסך הכל מדובר בעוד גימיק. וכוח מושך - דווקא משרם החשד הזה, לבדוק האם ה"גרפיקה" הזאת אכן חיונית לתוכן הדברים. כלומר, בנוסף לאותן שאלות "רגילות" הערלות למקרא שיר - מה עובר אלי במלים ובשוררת שלפניי ונו' - ערלה כאן שאלה נוספת, המתבקשת מעצמה, מה עובר אלי בצורה. מבחינה זו הרי שכתיבת ה"לאן" על פני שלרש שורות באלכסון מטה (עמ' 20( וכתיבת "העפיפונים" באלכסון כלפי מעלה (עמ' 42(, מרחיבה את כללי ההתייחסות לשיר, בכותנה למלים מימו נוסף (גראפי או מרחבי, אם תרצו) של הבעה. זו היא נקודת-חוזק בספר . וזו (עמ' 22(, בהכרח ערלה השאלה האם אמירות בוטות אלה הן גימיק, אר שהן דרך מקורית והכרחית לאותן אמירות. כך אר כך' הרבה דברים יפים ורגישים יש ליגל הלל לומר . כמר בשיר הנפלא שבעמ' 8: "המיליון פעם אמת שהזמנו ספישל מעצמנו ולא הגיעה כי לא חיתה במלאי ./ הריצה המשונה ההיא לטבל נפשנו בסמי השיבות הערגבניים."" אר כמר בשיר שאחריו "כסופי אלי מנח הנדידה ."".ראב ואת הדברים שיש לו לומר' הוא אומר בדרך מקורית וייחודית, מעניינת, לעתים יפה מאד' ולעתים מהממת. הספר' כפי שהוא רשמו מעידים עליו, הוא ספר של תחושות, אר אפילו לא של התחרשות עצמן' אלא של ירושתן באדם. ראם תחושה היא בהכרח סובייקטיבית ביותר, לא כל שכן - הידרשה שהיא מותירה בכל אדם. החזק והיפה שבספר הוא שחלק לא קטן מהתחרשות הסובייקטיביות, האישיות, של המשורר' פורץ ממסגרת התחרשה הפרטית רמצ- ליח לבטא תחושות וירושות שרבים מאתנו חשים ומזדהים עמן. (כמר שבעמ' 18: "מתהלכים לא פתורים."") יותר מזה, חלק ניכר מאותן תחושות "אישיות" מצליח לבטא בעצם הרבה יותר מתחרשות. הוא מצליח לבטא מחשבות עמוקות יותר אר פחות, מקוריות, יותר אר פחות, על ארתה שאלה שבסופר של דבר כולנו שואלים ארתה - השאלה של הקיום האנושי ומשמעותר . "שרירותיות עלינו מתיזה" (עמ' 25(. "לחשוד הרה אומר למ- ציץ דמיון" (עמ' 31(. ומחשבה זו על הקיום בהכרח מסתעפת למחשבות על תפיסת האני את עצמו "הדארירן שלי למשל זו / ההרגשה שאני זה אני בדיוק כמר דבורה ::כץ ~ ~ אמי סילקה לי חתול יpז\:וה~ץכ;t לי סת 1 ל nw וד :;גךקי~ה ך~ףסה : ל~" r:.ר:;גי~י7~ח i ד" 1 כשה:פ"ל עבד הנטז-וי אל ~י a י::ז סה ·~ רס wם -w·. ךןה .". יג;:~ םי~~~~ 1 ~ןג~לות גדש מופני את ה:פלבים ךקל.ל ·~~~ םס :p~~T1 ת דנו דכr~ך ה:;גיט וביג;:כ;tכr~גנ;ז~ iש 1ב ש 7 ןה. .. wf עות ~שרת 1 ~.ר:פות ~ל ~גי ;:ז~ךם ~:פוס צפ 1 פד 1 די חוחם ד Qש w1 י יpז\:ו w ל" · קע~ ל.קולךש 1 ב ט~tז ש 7 ןה. ~קפ~ ז:: W ~ים רססת~ל nw::r וד עו~ד f תו:;וי ttf ין זג~רי~ ך tt י~י יון~ת tt יך לךק ji םךi הוריש~ ז 5ת ק?לת ססת~ל ךך~~ת ::ז~לב ~ת ;:זאובות ך~ת ;:ז~ןעו~ים ~~ל.ילות ססת~ל ז:: nw וד iZ7? ~ז f תו:;וי ך::ז :p ל:;גים םיד:r~ונ :;גי ~~ין ק~~י כrtז7 סל tt:p ב :p מו ארסם · ~ד~ךים זק~:פוס. ר ttיז w לןה. 1992 15 א 1קז:נ 1 בר 1992 ריאד ביידס מערבית : משח חכם ןן:ב- ן~ ~ s גלותי גלות יפה .מםה מאמר זה התפרסם _ כאפריל 1990 ככתב העת הערכי השמאלני "א-זרראיה", היוצא לארד נפריס. "אלאיתיחאד" שכ ופרסם אותר כמאי . 1992 חאידיארלרגים של הציונות רחפרליטיקאיים שלח הצליחו לערער את המקום בתוכי' ואף גדוע מזח : עלה בידם לזעזער כמאד מאר. אנו' "ערביי ישראל", בתרד מיעוט לארמי פלסטיני, חורים את חוויית חזרות המבחילה ביותר' חוויית חגלות הפנימית המלווה אותנו תמיר. חגלות עדיין קיימת בקרבי' ומלווה אותי כצל. אלא שיש תקווה גדולה המבצבצת באופק : האינתיפאדה שנכנסה לשנתה השלישית ותופעת גרדבצ'רב. 16 ;n·__ בין האנשים שהפוליטיקה היא אומנותם יש כאלה שדעתם נחה ממציאת פתרונות מוכנים לכל דבר : לגובה הקומה, לצבע העיניים, לצורת ההליכה, לעמדות המוצהרות או המוסתרות, ומכאן הם מדביקים, או במלה עדינה יותר, "מגדירים", את התכונה או האשמה המתאימה לאדם זה או לאדם אחר. יתכן שבנסיבות כמו הנסיבות הנוכחיות שלנוי יש בדברים אלה משום התייהרות-יתר בידענות. אבל אני יודע, (ומדגיש אמת, שלגבי דידי היא כמעט ודאית), שאין לי מקום על פני האדמה. "אין לי מקום על פני האדמה" היא כותרת של סיפור קצר שכתבתי ב 1989 אחרי שובי מביקור נפריס. מסיבות תוקינiזמ מאוד החלטתי לנסוע, כדי להינפש ולהתבדר נפריס. ותוך זמן קצר יחסית התברר לי באיזה מצב חמור אני נתון ; מצב, שיכול להיות דוגמה למצבם של חברים וידידים רבים החיים כאן י מצב של היקרעות לגזרים שעלול להביא כליה עלי ועל עצביי י ולפורר את נפשי הלא הוא מצב הגלות המתמדת וההרגשה הממיתה בזרות. בדיאלוג שהיה לידידי פוואז טראבולוסי עם הסופר והמבקר הספרותי האנגלי ג'ון בוגר, אמר בוגר שגלות היא התופעה האיומה ביותר שחווים אנשים במאה העשרים. שיחה זו, לאחר שקראתי אותה בעיון י הבהירה לי במידה רבה את המצב שאני נתון בו' ושאני קורא לו בהשאלה "גלות האם", הגלות בתוך המולדת. לדידו של בוגר, לבית יש חשיבות רבה ביותר, וכדי לפשט את העניין' נאמר שהבית במובנו הצר, (או המקום או המולדת במובנם הרחב והכוללני יותר של המלה), הוא הנקודה שממנה מתחיל האדם את מסעו בעולם, את צאתו ואת שובו. ומה עם ביתי שלי ? אשר יגורתי בא לי : לא מצאתי לי מקום נפריס ולא מצאתי את מקומי כאן בארצי . יש לי תחושה עמוקה היורדת חדרי בטן י שהמקום מפוצץ והרוס בתוכי . היציאה הזמנית מהמקום הראשון (גלות האם) אל מקום אחר, אך מעידה כאלף עדים על כל מה שאירע במשך למעלה מארבעים שנה . הציונות הצליחה להשמיט את האדמה מתחת לרגלינו, "ערביי ישראל" או "הפלשתינאים של 1948", ולהרוס את תחושתי במקום -בביטחון . המקום הפך לאחרי והאחר הוא האנטיתיזה והמפקח ובעל הזכות והמדכא והכובש ונו', אשר ביכולתו לזעזע את המקום מתחת לרגליי כל אימת שירצה. אני אומד דברים אלה ומבין ממעמקי לבי י שאמירתו של משוררנו האהוב תוופיק זיאד : "אנו נשארים פה, רובצים על חזותיכם" תופסת מקום עמוק בתוכיי אך חסרה לי התחושה האיתנה במקום. אכן' זה חסר לי . האידיאולוגים של הציונות והפוליטיקאיים שלה הצליחו לערער את המקום בתוכי' ואף גרוע מזה : עלה בידם לזעזעו כמאד מאד . סיסמה או אפילו הימנון' יהיו גדולים ויפים ככול שיהיו, אינם יכולים לבוא במקום המציאות, אפילו אם נחזור עליהם ונשנן אותם. באותה שיחה, בוגר דיבר על עקורים ומוגלים, אך לא התייחס אל המוגלים בארצם, ולא דיבר על המיעוטים הלאומיים. אנו, "ערביי ישראל", בתור מיעוט לאומי פלסטיניי חווים את חוויית הזרות המבחילה ביותר, חוויית הגלות הפנימית המלווה אותנו תמיד. ואם כן, לא היה מוזר שאחוש בזרות מחניקה נפריס, כי בסך הכול עברתי מגלות לגלות. תמיד יש מר ומר יותרי והמר יותר הוא שאינך יכול לבחור לעצמך את גלותך . בעוד זמן מה, שאני מקווה שלא יארך' תיכון המדינה הפלסטינית ל~דה של מדינת ישראלי ושאלת הגדה והרצועה תיפתר במוקדם או במאוחר. אין פתרון אחר, אפילו אם יעלה בידי כל הליכודניקים והשמירים וה~צים להרוס חלום זה. מדינה ליד מדינה. ועם כל זאת, אנו, בני הלאום הפלסטיני' חייבים לזכור שהאזרחות הישראלית נקבעת על-ידי ההשתייכות הדתית (ליהדות), וכאן רובצת הסכנה הגדולה. האינתיפאדה זרעה תקווה בלבנו . החתך- ודרות הערבית הגיעה לשפל עד שנזרקה האבן הראשונה, שהכריזה על הפיצוץ הגדול . לפני כן י דרסו הרגליים הברבריות את מבצר החירות והדימוקרטיה האחרון במזרח התיכון -לבנון . האינתיפאדה חנכה שלב חדש : העימות בין האבן לבין הנשק והצבא האדירים ביותר מצד אחד' ודממת המוות של הארגונים הערביים מצד שני (פרט לכמה עצרות ספרותיות ברוכות!). אשר לנו, הערבים שבפנים, כמה ממג- היגינו הוותיקים אלה שהעמידו את עצמם כסמלים או ככוהני כנסיות אידיאולוגיות - השתעשעו ביידוי אבנים מילוליות אלה באלה, אם בעל-פה או מעל גבי העיתונות, אודות הפריסטרויקה וההתפתחויות המתחוללות בעולם הסו- ציאליסטי, ושכחו או השכיחו לעצמם את מה מתרחש מסביבנו . רוב שולפי החרבות של הדיבור הדוגמאטי - מסטאליניים, לדוגמאטיים, לבעלי זכויות היתר ועד לנושאי דגלי ההתחדשות - כל אלה הזדרזו ועטו את "חליפת" הפריסטרויקה השזורה חופש ותקווה ושחר ודימוקרטיה ופלורליזם, כדי לטעון שהם היו קרבנות כוונותיהם להתחדשות. ואנו י הקוראים המצויים, התחלנו לחפש את מאמריהם של אנשי העט הרציניים מחוץ לעיתונים שהתרגלנו אליהם והתמדנו בקריאתם, ונוכחנו שצריך לקנות כמה שבועונים כדי לקרוא מה שכותב קומוניסט אציל שהורחק, או הונה דעות המצוי בתיאוריה, מחוץ למסגרת בטאון המפלגה. וכל זה למה ? אולי משום שהם דיברו והעזו לבקר . יתכן שהדיבור אסורי ושהרזאדה אם כן חייבת להפסיק לספר אפילו מה שמותר לספר. אשר לשינויים בחזית המפלגה, אלה לא חרגו ממסגרת השינויים הפורמאליים והארגוניים. יקרה כאשר יקרה במדינות הסוציאליסטיות, הארכיהגמונים עדיין אך- כיהגמונים, והוויכוח בעיתונות המפלגתית כמעט שאיננו. הנה עיתונאי מהמפלגה מופיע על מסך הטלוויזיה ומודיע שאי- אפשר "להעתיק" את הניסוי הסוציאליסטי הנוכחי . והשאלה שהתעוררה אצל רבים היא : "איך יכולת להעתיק את הניסוי הקודם?!" אחד ממנהיגי רק"ח הבולטים סיכם את המצב כך : "הוטעינו וטעינו" - שתי מלים, חד וחלק. הסיסמאות המיובאות קברו אותנוי עד כדי הרגשת-מחנק, ואנחנו אולפנו עד כדי עיכול הדיכוי הסטאליני עיכול מלא. וכרגיל הפתיע אותנו גורבצ'וב הגדול ברפורמות ובפתיחות שלו, וכל אחד מאיתנו תפס את מקומו, לפי גובהו ורוחבו י כמובן . אך דיברו : עוד לא יצא ג'ורג' אורוול מבינינו . פשוט מאד , התוכים חוזרים על מה ששומעים, וגם אנחנו היינו חוזרים על מה ששמענו . מי האשם בכך ? על גבול החלום היינו מתעוררים וישנים ומתים . גורבצ'וב הצליח להחזיר לנו את האיזון הפנימי שהיה חסר לנו מזה זמן רב. אני יכול כיום להכריז ולומד בגילוי לב, שאני אחד המתפעלים מכתבי פראנז פאנון והרברט מארכוזה, ושאני מתלהב ביותר מכתבי אסכולת פרנקפורט, ככתביהם של וולטר בנג'מין (המוח המארקסיסטי הגדול ביותר במאה העשרים, לפי דעתי) ושל גיליון 153 אדורנו, ואני יכול להוסיף ולומר, שהמ- רקסיזם יכול להפיק תועלת מדעותיהם ומחקריהם העיוניים של התיאורטיקנים האלה ואחרים. גורבצ'וב חנן תקופת זהב בהיסטוריה של ימינו • והחזיר לתודעתנו שצריכים להיות אמיצים ולומר את מה שיש לנו לומר . כמובן • אנחנו צריכים לא קפא על שמריו • ושאם מיישמים אותו כהלכה, הוא יכול להתחדש ולתרום את תרומתו. מכאן, מהארץ שחיתה שלי (ושאני לעתים חש שאיננה שייכת לי עוד) אני כותב לכם את הדברים הבאים : אשתדל לחנוק את הגלות שבתוכי • כי הטרנספר המתנופף בארץ הזאת, שהציונות סוגרת עליה מכל עבר • אנו חיים בגיטו - גיטו שלא אני יצרתיו ושלא אני רציתי שיקום, גיטו שאינני אוהבו, אלא שונאו בתכלית. אני מרים את ראשי • אך אינני מרחיק ראות יותר מהגיטו ולא רואה דבר קרוב יותר מאגרוף המדגיש שהמקום אינו שייך IJ ~1 מםה• לשכוח במידת מה מהיום מעל לראשינו הוא לא רק טרנספר לי יותר . אך אני עדיין נושא את עיניי והלאה את הטחת ההאשמות המוכנות שאפשר לבצעו הלכה למעשה, אלא ומביט במקום המוקף חומות ו~צים, כדי במי שחולק בדעתו עלינו • כפי שהיה טרנספר שהדוגלים בו הצליחו לשתול להיווכח שהמרחבים לא נעלמו . נהוג בעבר . אין זה מן ההכרח שכל מי אותו אט-אט בתוכי . אין לי מקום על-פני אין גלות אכזרית יותר מגלות האם, ופויס, שאינו אתי הוא נגדי . האדמה. ישנם עקורים ומוגלים ומורחקים העיר היפה ביותר בעולם, אינה היכול ומפוזרים, אבל ישנם גרועים מאלה : הגלות עדיין קיימת בקרבי, ומלווה להעלות ארוכה לפצעי גלותי הראשונה. המוגלים בתוך ארצם. אותי כצל . הטרגדיה השקספירית זורמת כל הגלויות ביחד אינן מובילות לגלות בעורקיי . גלות פה וגלות שם, אלא בשירו "הגיטו שלי", כתב המחזאי חנון שלווה יותר מגלות האם, עם כל שיש תקווה גדולה המבצבצת באופק : לוין אודות הארץ הזאת הדומה לגיטו את האכזריות שיש בה. על כן אני נשאר האינתיפאדה שנכנסה לשנתה השלישית הדברים האלה : בגלותי • בשמחה ובכאב, כדי לספר על ותופעת גורבצ'וב. הראשונה אומרת שהמ- "גיטו מר, גיטו מתוק, הימים היפים שיבואו . אני אשנה ואומר דינה הפלסטינית עומדת לקום, והשנייה גיטו שנוא, גיטו אהוב, בשמחה שופעת של תינוק : גלותי גלות מטעימה, שהסוציאליזם (או הדיאלקטיקה) גיטו שיצאתי ממנו על מנת לשוב אליו •11 יפה .• ראובן מיון דו"ח מ~ף התקווה הטובה א. בב~ר טוב זגןאלה ו י~זגךז;ן א,~ל ה~א ל'א ~ה~ f ~ף תכr~~w כע ~פות o/iJ ם~~י ש:~דע. -י~~ ל'א זגןאלה ~ז,יר~ ~י~יו . ה. א.~י ירננזrw?ד . tקב~~~ם~q .רי iJ ~~רות o/iJ חורות ן~קה~.~ זג'ל~ש'ות ננוס. ~~יד ף~~ iJ זפ~ 9 ר iJ ל~ד ~ל רלת ס~ wr ל iJת~~ ~ל גכ~יד' בב~ר טוב. w בבו יי:זרדוגי:zח~~z דה .ךךקום w ~ז,ידי~ת אודא~ג' iJ ס~ w ית. זגה ~~ס z ד 7~w ז:יי ר~יפ'ה חזק~ךג;ו ~ת זק~ר ס~~~ים ס~~ים רס~לים iJ ך.ר~ים ב. ~ל ~ף ~עו~ה iJה~~ש~ iJז.את W ל WiJ ~ה ד ~גי ~ט~~ ~יש iJזפ~ 9 ר iJין;זךנזקtקז ל'א ז;ןח ל~נות ~ל ~ף תכr~~i:זo/ ~לות. לא ל~ק~ <סעולם קלך.rי,ז ~~ד~~ ד~י w שוא,לים י~~ wםי~~כr לסת ז;רש~בות> ~9 זקךים ץי.+~ . ה~א הו w יט לי z ד א..ר~ה רידיד~זרית ת~ר~יי;tך ריר~'י~ z ה ~~~לית ~גי ~ט~~ רק ץל'וrל ~9 זקךים זג v.ץ .f~~ךי j? .א~ס ~לג;יק ~~צר~י ~די. !ה ש~ם ן~ר. .~זגרלג;יק~ w מ~ר ש~ם .ן~ר ללבנים הם דק wד n~ אוזרי לדי ii ~ם ~ג;וה ת~~~ אוהב ~ת iJ ~קום, ל~ה · ב, .~זגר ~~;;. ~ש~ט סש~ב יוסר ל'פ:~ ן~ר . ה~א w~ף ~ת ס~ w ד iJדק 7 .ראוסיו iJ בב~ר:~ות ?תוף דמו iJהול~די wלזrי,ז~ בבפלאסמה ה~גנוטית וכו~ר:~ות .אנגל:~ות ג. -י~~ אוסב ."ת~ iJ ~קום' iזג 1 ז:יי תו;.~-ל w ~ם ~אד םכr ל~זאזל קי~~~ ת~~ w~ג;וה w ם זכר יוסר ~די ל~~~ים ~;~.א יוסר .א~ w ר ד.~~ wr לי זו w זק~~ה ~אזרי w~rז ש~ם נערות שחוררת נולד W~iJכrיw ;ו ~נכם ~ל ~ף ז,י~ qלים. זק~ n ·;· ל· זגה w אש · ~ש דד ~ר ה~א דגובבו;zח ~י .ך~ע ~סי נבווד א,~ל ~רך ~ז,י~.סד , ה~~ ~ת 11>iJ י~ר zה על נערות שחורות. ה~~~ iJל~~ o/iJ חוןה ך iJ ~דרי j? ה :p מו זגך~ה. ר~קtסqףיטונiול ~ל ~~רות תורוחקt ל'א ~א,חו.ךיך. ה~א לא ח~ף. ~ם ~ד iJ :פל 9.fןרי ~זגר . א,~י ל'א רו~ה ש~ם f ~יות ז,י~סדות. א,~ל י ו.רף ד. .ב~,א ~סי ה~~ עוךב ? ל'א, ז'את ל'א .הן~~ 9 סם ןצון 7ד~ד~י:zח. ~ג;וה ל'א z כול Q7 ~ר ל~ם זגה קו.ךה םיל~~~,ג~ w ל מוזז,י~יק. 4 .רי ס~ wי 7ח w ~ר ה~~ w דק ז:יר~ה. שירה• ו תואר-כברד לקשיש בשפת ~ט~~ שיר בפרוזה זה נכתב במקורר באנגלית בדרום-אפריקה בדצמבר 1965. המחבר שהה שם במשך מספר חודשים וראה מקרוב אח יחסי השחורים- לבנים בתקופה ההיא. השיר פורסם באנגלית ברבעון האמריקאי- מקסיקאי EL CORNO EMPLUMADO בשנת .1967 לג'~~~לים w ל מוזז,י~יק עוד ל'א ח~לז;זז:יי iJ7 ~.~י iJדיז:r~w ~כר י~~ זג~יד ~זגרז:יי w ~יד ש~ם f .~יות 17 עוד ל'א סךר. ~~קום wאו q ~ים ל'א םי~~כr ל r;r יות. אוקטובר 1992 אירח צווית כלים קבליים-חסידיים תלבחינ ~ ~ s ~וי ברקה, כנגיעה במקור ההשראה הנעלם נקרא לו "נפש יהודי", לענייננו, הוא פן המשמעותי ביותר של שירת •ממה כל מי שמכיר את שירת גלבע, יורע וט•פראדוכסים מסוג זה, של · אמירה-לא אמירה, של · תמונה-לא תמונה' רווחים בה ביותר. אי-לכך' הואיל ומשורר זה אינו מסוגל להגיע לכלל איזון בין השמחה והעצב, יהא מצבו הנפשי תואם את מצבו הנפשי של היהודי, על- פי החסידות, כאשר שיא השמחה ושיא העצב חיים בו בכפיפה אחת, בבחינת שני הפכים בנושא אחד. 18 גיליון 153 ה «··1 גלבע, מבחינת האוצר האסך- . ציאטיבי של מציאותה הנפשית, במישורי התודעה השונים שלה, ומבחינת מושגיה ולשונה, משתבץ בתיאום שלם בסביבה הרוחנית-התרבותית של הקבלה החסידית, ברבדיה העמוקים ביותר . התרומה הגדולה של החסידות למיסתך- וין היהודי • לתורת הסוד היהודית, היא בטיפול המופלא שלה בתורת הנפש, בסודות הדקים והעמוקים ביותר של הנפש, במצבים אקסטטיים, בעיקר. רוב שירתו של אמיר גלבע, שורשה במצבים כאלה ; כך • שכמעט כל שיר משיריו • כל פסוק בהם, עשויים להיבחן באמצעותה. במסגרת המצע הקצר העומד כאן לרשותי, אוכל להתעכב רק על שניים- שלושה מישורי תודעה או מפלסי-נפש • שהם מרחב-המחייה של שירה זו • ושהקבלה החסידית נוגעת בהם בכלים דקים ורגישים, במתחם בניין-העל ההזוי שלה, שכל-כולו עולם של סמלים ודימויים. אמיר גלבע חש עצמו מדיום (הוא ביטא זאת לא פעם בעל-פה ובכתב, גם במגעיי אתו), המעביר מסר נעלם ממנו באמצעות החווייה המיסטית וכן באמצעות הלשון • שהיא עולם האלוהות הנסתר, על-פי הקבלה. אומרים על משורר שהוא בורא עולם. אך ההשראה, ניצוץ ההשראה, נעלם ברגע שנברא השיר. ניתן לומר, איפוא, שהמשורר בורא את הה~לם העצמי שלו (עולם מלשון ה~לם, על-פי · הקבלה). מי שנבחר להעביר מסר סמוי מן הנעלם אל הנמצא, סימן שהוא בר-התקשרות גם עם הנעלם הנסתר, וגם עם הנמצא-הגלוי. כלומר • הוא בבחינת מלאך • כנאמר במסכת שבת, "רז זה שמלאכי השרת משתמשיך בו", ועל פי הקבלה, עולם היצירה הוא עולמם של המלאכים או שהוא בבחינת נביא, המביא דברים בשם אומרם הנסתר. והנה, כאשר משורר כאמיר גלבע, מדובב שפתי היהודים שנשמדו על-ידי אמירת דבר חכמה נסתרת ששמע מפיהם ו (שם ספרו : "רציתי כוiכל שפתי ישנים") - מאבד את הקשר • בין עם הנעלם-הנסתר ובין עם הגלוי-הנמצא, הקרקע נשמטת מתחת רגליו והוא מאבד את מקומו ואת טעמו הקיומי. מהו הנעלם ומהו הנמצא מבחינת שירת הסוד היהודית (שהרי בתור שכזאת יש לתפוש, לדעתי, את שירת גלבע: כשירה שהרז שלה קשור ברז של אותו עולם רוחני • שהמשורר שייך אליו בשורשו העמוק ביותר) ?- הנעלם, או "ה~לם שאינו במציאות", כמוהו כה- ביותר שבנפש, כגילוי בדעת עליון. מעין "שבת שבנפש", שהיא מדרגת היחידה שבנפש . זהו מצב של דבק~ת עצמית, המקביל לחולי-האהבה, על-פי החסידות. כמוהו כמצב ראשוני-טבעי • חוץ-עצמי • בעולם גבוה. מצב נפשי כזה, מדרגה כזאת של היחידה שבנפש, הוא הנושא הדומיננטי 'ב'י"כ שירים" • שראה-אור לראשונה בהוצאה מצומצמת לידידים, והוא מופיע כעת בכרך השני של אסופת כל שירי אמיר גלבע בהוצאת הקיבוץ המאוחד . עולם גבוה זה, "אשר ןח;ק ~;נל wiJ יג ' גם ~דמיון אשר w"ת~ ר'י"כ שירים" • עמ' 99( ניתן להקביל וי כאמורי ל W ;נת, אשד בה מתבטל ה"אני", כלומר : הדימוי העצמי • או הרגשת היש~ת. בשיר "יחידתי סובבת תועה" כ"י'(' שירים", עמ' 105(, הכתוב כולו בנוסח שירת ספרד • הן מבחינת מבחר המלים והמושגים והן מבחינת הקצב והחרוז (מקור המושג "יחידתי" - והכוונה ל"נפשי" - הוא מתהלים כב, 21(- מדבר המשורר בעיקר על יחידתו ואליה בבית הראשון בן שש-עשרה השורות (שתיים-שלוש מלים בשורה), אשר בסופן הוא אומר :) --< ויחידתי ' א· ~ל 2 מן iJלא w זדה ' זכבל.י ~!.ךיס 3' ~:;גרק~י W פריר ~ז;וא;ל '. רקע~ ~ז;י~י "סי.ק~~ ואילו בשני הבתים האחרונים, בני חמש השורות, שומע המשורר קול חיצוני המדבר אליו : "כ"א הסכת פ " ה / בריאה חדשה חדה שא~ליה. /76צ . ~ה ~ק~ם ~;ני /כtי~קT ~דיה". ."" ל T א כאן המקום לנתח את השיר הזה, שכל מלה בו מתייחסת אל מושג מיסטי המושרש עמוק במודעות של המיסתורין היהודי בכלל ושל החסידות בפרט 4• אותו עולם גבוה, חוץ-עצמי, אותו מקור-השראה טרנסצנדנטאלי • מתואר בשירים ת;צרזt"כ די~י w די" רחוקות, שהלב תועה בהן <זיז w די נזכר בתלמוד • בתוספתא תרומות, כעוף אגדי) כאשר המימן החזוני של השיר מתחזק על-ידי השם ,"ף~ך" הלקוח מחזון דניאל. ושוב, כל מלה בשיר מרמזת על מדרגות שונות של מודעות על-פי הקבלה החסידית, ועל התיאור הקבלי של עולם ימי החול שיעלה בסוד w ;נת - והוא מעין עולם הבא. כך בשיר "בימים קד~מים קד~מים" וכך ב" Wf? ל ~ךר" וב"שיר של ,"ם;י כאשר מלך-הכבוד בעצמו מתלבש ביחידה שבנפש המשורר : "אז ~;ני~;נינ; מל~ך מש " מאלו מל~ך / ק.לד ~מקדש / בינ;סם סלך". עד כאן -הנעלם-הנסתר . ומה על הגלוי-הנמצא ?-ובכן • הנעלם הנסתר • כמדרגה בנפש, רק יחידי-סגולה מסוגלים להתקשר עמו ; ואילו הגלוי הנמצא, בתחתית סולם-הדרגות של מצבי-הנפש הקבליים-חסידיים המכונה נר"ן ח"י (נפש, רוח, נשמה, יחידה) והוא בקשר של ןץ-ו~ב. חי, תוסס, מתחדש תמיד, עם אותו מקור-השראה טראנסצנדנטי' חוץ-עצמי, שסגולתו, על-פי הטרמינו- לדגיה של המיסתורין היהודי' ם.Pז"כ הו~ה הגנוז ביחיד". הגלוי הנמצא הוא בבחינת הציבו"ר היהודי, המסגרת הקיומית היהודית, שכל פרט ופרט קשור אליה בשורשו • ושבלעדיה נידון • להבנתי • אדם כאמיר גלבע, לתלישות, הן כמשורר והן כאדם בעל ערכים מוסריים הקשורים בייעוד מוסרי שהוא למעלה מטעם ודעת. בין שני המצבים הקיצוניים האלה של הייחוד האישי הגבוה ושל נפש-יהודי' מצוי תחום- הביניים, תחום חי~תה של שירת גלבע, המכונה "נוגע-ואינו-נוגע". זהו מצב של Q ף. של מה שהחסידות מכנה בשם ריחוף העל-דעת על גבי הדעת, של ראיית-הנולד. (על-פי הבעש"ט, ככל שהנך קרוב יותר למצב-בנפש של יצור שאך זה נולד • כך יש בך יותר כוח "לדאות את הנולד". וגלבע, שהיה קרוב מאד • בשירתו • למצב הסף של רגע ההיבראות, חשש ביותר, שמא השיר עלול לגלות לו בשורה דעה, חלילה). זהו מצב רליגיוזי-יהודי' ייחודי פאר-אקסלאנס, שמצא לעצמו קרקע פוריה ביותר במיסתוריות היהודית והיא מהות פדדוכסאלית - מושג שלמעלה מהמקום ומהזמן • אך במציאות מתאחדים הפכיו - על-פי הקבלה והחסידות שהפראדוכסים הראשוניים והעיקריים ביותר מתקיימים בו. אדפנ;t"ב דצניעותא" ב'זוהר" נאמר : "הוא נמצא ואינו נמצא", "ידוע ולא ידוע". סמל המאזניים, למשל, המשפיעים איזון בעולם, נאמר עליהם : "מאזניים אלה תלויים במקום שאינו נמצא, נשקלו בהם אלה שאינם נמצאים, הם מתקיימים ועומדים בעצמם, אין הם נאחזים (בשום דבר) ואין הם נראים. בהם עלו ובהם עולים אלה שלא היו' שהיו וש~היו" . ועל הקב "ה נאמר : שמה~ת; "נבדלת ואינה נבדלת". כל מי שמכיד את שידת גלבע, יודע שפדאדוכסים מסוג · זה, של אמידה-לא אמידה, של תמונה-לא-תמונה, רווחים בה ביותר . פדפדאזה מעניינת לת- מונת המאזניים הקבלית, למשל' נמצא בתמונה-שידית גלבעית בספרר "רציתי לכתוב ספרי ישנים" (עמ' 31(: "וכאשד את ~ל הכיסים ~דוק.ן / ר tt מגה פעם לא ~פעם :P, · ן' לא אדע מה /. ~ש~ל יז:iך ן~שקל כל הג:יכ~לה, רכל / חסד הז:יכלה. אך אחד לי 1 דאי 'ם~כנ;t~!זז ~נזזtתי ה~גים. זו יז:iי:ז/ השעה .הנ;ראה שירתו של אמיר גלבע י על-פי החסידות, מצבי-נפש "ירודים" ביותרי להיות / .ז;ןלוי בין ארץ םןשמי מקובלים מצריים בספר 'ש 1 שן ס 1ד 1 ת' שנערך ב 1509-(: החוזרים ופוקדים את האדם, ;~מרחם ןלא ל.רות י ןל"א / ל~לרת. ס.רף סרגע ~מסע i] מסרכן של הנשמה א"מאיגר מםה • של להיות ולא / להיות. של דעת למות "שפתאום ידאה צררת עצמו עומדת ושל • ד~ת / לחיר n. זר ז;רהי ה tv עה Tל '9 ה לפניוי וישכח את עצמו ויתעלם ממנוי ןמרא ל:;גיןא עמיקתא", בשעת ההולדת. אם ניתן לומר, ששבתאי צבי מסמל אמרתי הנוראה / ביותרי כאשר זה במצ ויראה צררת עצמו לפניו מדברת אתר jZ ~ם / ועומד כל זמן היותיי ד~י / היותי ומגדת לו העתידות". ובמקרם אחר אהו את שבר המיסתררירת הדתית, שלאחריו היא נהפכת למיסטיקה ניהיליסטית ."ןא~מתאר : "שאדאה צררת עצמי לנגד עצמי "ופתאום ראיתי צוןת היפוכה של המיסטיקה הדתית ארי שיר אחר שכולו בנרי על פרא דוכסים עומדת" רעוד : שאינה מאמינה ערד בגאולה, אר בתכנית (""שפתי ישנים" עמ' 37(: "כבר לא עצמי עומדת לנגדי ואת עצמי נעלם נסעתי לשרם מקרם. כ;נד / לא jJ געתי ממני". ומן הראוי להדגיש, שמקובלים אלוהית של הבריאה, נאמר שסכנת לשום מקרם. כבר / סדרתי ז;נשום מקרם. אלה התייחסו לחזרן שראו - ה;~דרג תופעת שבתאי צביי עלולה לרחף אי-שם בתודעתו של המיסטיקרן הדתי כבד / יש לי מקרם ב~ין מקרם, טוב / העליונה של הניסיון המיסטיי כפי ולחקריו עליו את חוויתן המיסטית. ז;נ i ה אין ל~נ;: מקרם ~לו /97~י 9. בקש שמעיד עליהם ג. שלרם. נשווה חוריה כל שתבקש .ךvזפנ/ יוצאת אל אין מיסטית זאת של המקובלים הקדמונים, מקרם ערד ה!~ i מ.זכסת W ל מ~ם ל~~ לשירו של גלבע "אני הולך ונעלם רעל ס~רץ / מ.זכסת אין מקרם קדוש מעצמי רפתא"ם אני רואה" ("רציתי קדוש / קדוש מזה ארלtז ~ל ~ין .מקרם לכתוב שפתי ישנים" עמ' 56(: // עם ה!-ל~ ~ס~ה-לי f~ל '9-ק 1."ם אר "אני הולך ר~עלם ~עצמי רפתא"ם אני פסוקים כגרן : "למעשה כל הזמן כל זה רואה את / עצמי הולך לפגי עצז;ני . ולו לא אני / מסתתר כשם שסי לא סי" ; אר : לפחות דמעתי על לח~י ./ לא ש"חרק לא "ז;ני ~זv"הiJ בכל ~זמן . אני אף לא / ~סד נכי . זה עצוב כדי נכי . ואני לרחש אל ז '9ן" ; אר : "אני ממהר מאד לא לעשרת / עצמי היי ~ז:די ~חי: ד~חי הולך לפגי דבר" . "פתאם נכ"ח בא ח"סר הבכ"ח - ונושא את / פני . ועיניו בעיני . וישני ~~ ,א~ לא' ,א~ ן~~ לא -,א~ ~שנר f~~·גי . ד~גה -,זב~.א~ ן~נו על -/ ~הרם ~ין" ; אר : "~יד אני ~כול שוב ושוב ."ה~ן לשבכ"ח הבכל כדי לזבכ i מה שלמעשה ג. שלרם משיג על התגלות "צררת עצמו" לא היה" ; ,;· "אמ.,תי ולא אמרתי ; "הנה זאת, f "אני" מלאכי הקשור בטבעו 'זה בא ולא בא" ; "אני לעצמי אני העצמי של האדם, בחינת מלאכו האישי לא דק לעצמי" רעוד רעוד. זהר תחום השייך לו על-פי מהותו י אר הןמרן של הסף, שבר מתרחשת החוויה המיסטית. עצמו . ערד מושג שהמקובלים המאוחרים שכן י המסטיקרן ניזון מן החוויה החיה, משתמשים בר בהקשר זה : "הטבע החד-פעמית, הנולדת תדיר והמתחדשת המושלם", אר השכל-האלוהי שבאדם, שכןי כפי שנאמר כברי ניזון המיסטיקרן תמידי הרעננה והמלבלבת. כך מכיל שכמוהר :;כעצמות-ררחנית עצמית, המגלה מן החוויה החיה, החד-פעמית, הנולדת בתרנו השיר הגלנעיי את תהליך הבריאה לאדם סר;רת נסתרים ומשמשת לו מרדה- והמתחדשת תדירי הרעננה והמלבלבת. של עצמו, "ניצוץ בורא שנעשה נברא", רוחני : "מי שמופיע לעיני עצמו דואה בשביל ל w ~ר חוריה כזאת, עליו לשמור כלשרן האר"י י ויש לכך דוגמאות רבות אמנם ]...[ איזו האצלה של ישרתו שלו על קשר אינטנסיביי חי ומתמיד עם זהו חידושה בשידתו. שנעשתה עצמאית, w ד ~יתן להבינה ~'גרף מקרר ההשראה הטראנס~נןנ t? י שלו . הגדול של כזאת גם התייחסותו הפרדרכסאלית של האסטראלי של האדם". ערד אומר לנר ברגע שהקשר הזה ניתק, משהר מת שירת גלבע : גלבע לזמן : "לנצח בין רגע אחד ג. שלרם, שלפי הפירוש יהרצירנאליסט בתרנו, והוא שרקע לתוך תהום, לתוך הצורח שחופפת בלבד" ; "במשך אחד של~ד יתק~ים" ; ביהדות, "הנבואה היא ראיית האדם את ברר אפל שאין בר חיים ;"fז?י :i סת ם"הר;z כך מתאחדים אצלו י באופן פרדרכסאלי י צררת עצמו". ואילו אצל השבתאים, עולמים", כלשרן שיר אחר של גלבע כליל את שני הקצרות של ראשית וקץ : "רוח אחת נהפך החזרן של ראיית-עצמו מניסיון ("אילה אשלח אותך" עמ' 140(. התנועה מ iZ ~.רת קושרת נחרט של w ~י יחד כל נבראי לניסיון משיחי ; וכלשרנו של אמיר גלבע העיד על עצמו שהוא הנפשית ה w נים" י אר : "קיומי שעדיין לא נגמר שלרם : "האדם פוגש את עצמו בשעת אדם דתי : "באיזשהו מקרם אני בהחלט חבלתי-פוסקת / כבר הוא קדום ורחוק". כך רא _ ייתר הגאולה, במקרם שבר נופלות ממנו כל מושפע מן החסידות שעיקרה ש"מחה שלו. האלכסונית, ("יש יום שלם אני הולך הצוררת והדמויות האחרות ושוקעות אל בלב" הוא אומד בראיון לרגל זכייתו באלכסוני רחוב עלה 1,)"תןר. במפולש, תוך תהום ה~ין י כפי שהורה הנהיליזם בפרס ישראל . והוא מוסיף : "זה . גם הדתי הזה" (אגב, "ם.ל~" עצמי זה עבודת הבורא". וכעבור משפטים אח- אל המופלא ממנוי שכמרה כהסתכלות ;נאין י על-פי החסידות, לערמת ה jZ ר הישר ·" מזוהה בספר "הזוהר . עם ה~ל של ריס : "הדת שלי י כלומר כירון שאני שהוא כהסתכלות כיש. והנה, שיר שלם האדם : לשרן-נופל-על-לשרן : ~ל חושב שאני י אני אדם דתי . אבל אדם אדם יהודי". בספרר "רציתי לכתוב ספרי . ישנים" י זהה ~לס, שאולי מקרןן אחד). הקשר ןבי לארמי. קודם כל אני בדיוק לתיאור חוריה נבואית אקסטאטית דברים אלה לבין שירו של עגלב כלומר : מושג השמחה אצלו קשור בעבודת-הבורא ; רעברדת-הבודא אינה בעלת אופי ארקולטי, כפי םpזרגש המסתיים בשררה : "ראנה אנו נא. ואנו על / ז-והרם רנה" _,NT ינן T נדרש, דומני, , ניתנת להפרדה בתודעתו מן הקשר עם שלרם רואה ארתה בדירנו על מרש ~ "הצלם" בספרר "פרקי יסוד כהכנת לפירוש נרסף. T והמעניין הוא, שבשיר זה העם היהודי. כך השיר הידוע, "שיד ~ב"קר ,"ר"קב~ כש"פתא"ם קם אדם ~כ"קר הקבלה וסמליה" s- אצל מקובל ןב עצמו מתקיים המעבד ממצב של ניסיון ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת / המאה ה 13-, ו' אברהם אברלעפיה. ךכ נבראיי למצב של ניסיון משיחי ; שכןי בהירת ניסיון נבראי זה מנותק מאמונה, ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלרם", מתאר ו' אברהם אברלעפיה את החוויה 19 המיסטית שלו (תיאורים דומים של הוא מועד להיות ניסיון ~קד ; כסירן-נפל . מבטא, כמוהר כשירים רבים אחרים א 1קט 1 בר 1992 בשידתוי את שיא הריגוש הספרנטאני ; אל ריק j? ןא", הוא אומד בשיר שבר הסתר-פנים והסתלקות ההשראה, שפקדו את שיא האושר וההתפעמות האישית, מתגלים לו המלאכים בחזרנו י כמראה את המשודד אחדי תקופות מרוכזות של שתחושת היחד וההתמזגות עם כלל המעודד בר חיל ~רעדה ("שפתי ישנים" הארה ושל שמחה לבלי-הכיל . כבד ן:וי ==== העם היהודי מעניקות לו . כך גם שיד עמ' 57(. שכן י הדוממות העצמית שאין בשירו הראשון בעברית (לפני-כן כתב ~ ידוע אח.ד של גלבע, "ידעתי ~חלום בה הזדהות עם הכלל, עם העם, ושהיא שירים ביידיש) "כי אז אצעק", בפרץ ~ iJ חלר ri o רלמים בי ובנואות" ; כך ש~דת הבלטה של ה"אני" - היא מקרר יניקה השמחה הגדול שלו לשידה העברית, הש~ד מן הספד "אילה אשלח אותך" עצרם לכוחות של הדס מבחוץ ומנפנים למן הבית הפותח שכמוהר כפירט •מםה - כך על-פי החסידות, רכך בשיריו קבלי-חסידי ממש : "נירם הגיל כי יחיל "שאלפים זה אל זה :;ני יושיטו לי ,יד" רעוד רעוד . הצורך שלו להשתייך אל של גלבע. /ry חלל להיכל יהי;:ן ~חג. / ן~עי •שירה הכלל הוא כה חזק, "שאינ~י יכול", הוא אומד בשירו "ה~ןלה" מן הספד "י"ב שירים" : "שאינני אלא חול / מעט מ i]."ה~ד ואילו הפרישה מן הכללי ממלאה אותר ג;רח~שת ריקנות, נפילה למחילה, לארפל הנור, לתהום הנפערת. "w אני לבדי ואין איש ~מדי ותרנגול אהבה בבית הקברות אנחנף מתחנכים 'י~~ 17? ~.ךת :~ליף ~ג;ןה ~l.:19 ~ל ~לי :גם אני וגם אז-וה יפים • T T --: • :- מא i יפים. • T : קלכr :;נ?ז:וי יד?!~ ~~ית ס~;גרות ס 7Pםירiן הפה אז-וה רואה ? ~אן מס? R לי ~· ה ךז.את סס? R ה זק y ף ~ל ~ד ~זקז;יף רtזלדi ת ז.את ~ג;ןה ז~~ ףישtזמף ?ס:;גיט :;גי . מו w ר אוגרי f חף~י ס~יגךם סדקים ~ל .ז:ווף סס? R ה זקל n ~ל .ז:ווף ס~ 9W ה זקל n יו:זקלןרi ~ת גרות ס~ 9W ה זקלי ~ג;ןה ו;גקלןרi ~ת זקןף ףנז;rג,א זו?קים ה iםי~?!ש~? תל~~pזס ףמ~לה ~ת ~ךב~וגכינף ~ל ~ק.דת תוב~pןס f אן ס~ w מות ורחפות רוחשות ~ג:יזכ fo/ נות שלרה פסטוראלית הופכת ל:גיהפום האמ.ז:וי. ואמנם, גלבע חזה מבשדר את גלי המח- פנינת הארד דמעה .זכזיל", שואל גלבע זרויות המיסטית, כשהתרוממות הדוח, את עצמו : "לשמחה מה זר ערשה" עליית הנשמה והשמחה המתעצמת (אגב, שאלה קבלית-חסידית מובהקת), מל~ןים בשידתו בערגה אידרטית עזה, המתבטאת בשיר במעבד חדי דב-כוח : שמסוכים בה כאב ואשמה - זאת "כי אז אצעק - ".זוהי צעקה חופשית, מצד אחד ; ומצד שניי מצבי-שפל ראשונית, דבת-ערצמה, כשהעברית-של- של אימה-חשכה ויאוש קודדי של קודש מתפרקת בשיר לצעקה של חולי רחל פורמן אלבז אש סיציליה ליערות סיציליה אני מפליגה בנאש החמה ~~:;, סןשון ~Tק gתור~~pןס-~ מ i ~ירים •~; ~ןןה ~ש סזכ~ים, ח i סךסב ך~ימת ס :p ל:;נים נ i !?חים :;ני ז:וקןה ~ק g י ס~?r:זן ?ננףןסה םינ;:יקtומ אוגרי 7? ל.~ת א~ות ים וינשףפים אימתנב~ים לאכל מנבשרי הב~ם. ·-,;, שם ננרצ הא ;· להאפ~ל ttJ לכורתי ~וחלת. ·:: :• :• -: •• T : • -: -1 T -: • T או.ך~ת :;גי קבף~ה o/ חוןה זקל w ~דות ~י~ד~א~ים ?מו~ט ~ת ס 7P ת~ך.~ סחשף~ית זקל j2 ~י~ליןם בןעtז נבפיחת חףמףס כנליל סדר פסח. זר.~~ סז:וקןה ~~~ שו~~ת ".קולות םי~~ג!~ 97? ר Q ים f ל ס? i2 ת ~.רץ 7?.~ W ~ת ~פורים :p מהות ?~ח;גה קן ס:גוזלים 97? .רס תדtז~ נכ.זכ fה~~~ ?בוא ס w .ךף. ץך.~~ Q י~י?~ה סךח Ri ה א,~י שו;יג~ת קולות f תוף ו~~ סחזיות הך~pזס ~ז~י ~~ים נ i !?לים ~ל .ז:ווף ק · מ?נכךת ~~~וים ~מ~א,ן 9 ה. ~ךע סז:ו o/ ח:ךת זקפו;~ל :p אות j2 ךן ~ל ~~חי ף 7? ~.רר ~יגי ה~.סtז ז:ו 9 ת ~· מ f רףןה ?~?יון תףשקוpןס זקפו;~ל ~לי ~חלומות f סקיץ ף~חזיות 1.:1 ךר 9 ה. f ~.ךץ Q י~י?~ה סךח Ri ה א,~י שו j2 ~ת ~מק א · ~מק זקו רר.וען:גרiל ~ל ~ןהות סזכ~ים. ~יג:ות ס~~חב~ףת קרף~ה ף!?רף 9 ה f תוף מ~ת ס~~ר tזסP. ל סקר.רם עור ך~יןים fת~ך.~גיi י~~~ ס~ Q יק -לס:;נ;ט •~לי ה~~שו~~ ? • • :-T ~זקז;וף מ;נחי~ה fםי~~גיi תש?ז:.rך :גף;כי מ~רי 9ה ~ל ק 9 זות ס~לןה תומ~~tזס ?רו~ץ ~ת ~?:גלת ?!ג w י. fיו:ז~גיi ל~לב ס~שף~ים ךל~לב ססקן;גה ו;נתו~ם ~ל T ס~~ים 6- ~קףן~ם ס~~ט~~ים -f-ג:ף~י : אני מתננשלת נככר מאות ננב~מים. i) אי ג;י i2 ל.ל אוגרי םש• בי'ע-ר:• o יציל;ה הפוכר ~Tהזי i ת ו"אשי הואה ז:וךז.ף אוגרי ב -את עצמ~ ואותם• · אצל וiלi לת סףסים מלאה ינשףפי בנר ןחב~ות טורפות. T W~ת q1.:1 פך אוגרי ל~ד~ה 7?~ להעלם ". ףלהשי n עד מהאפלה הזפדנכינה ~~· .. אש-~ · ד .._._ . l.:1 ~~יד אוגרי Rר i ב Rר i ב ~ליס 2Q i) אי ז;וזקמד ~לי ז:וד~ג לי l.:1 ~~יל אוגרי ז;וז;י~ח אוגרי אירi ז;ול~י אוגרי ~q ;גה חו~ק,ת ~q ;גה ה~מףן i) יא l.:1 ~~יד ~ת יקtא"ר ק ~א.ד · ~מ 9 ה 1.:1דפז;r אוגרי f ס~~ר~י ז:ו?~ס ~ת ~י Wf~י v T 1 א,~י ~~גח זקק. t( ה ףזקל.ןה ~ל .ז:ווף מ~\ןיף סז;ו~י~ים ךסז;ומף i) ים. גיליון 153 שהיא שידה . שידה חילונית בעברית. לזכורי להבין את הרמזי ובין האיסור הן בתחום הסף שבין חלום להקיץ י · ואולם בתוך הצעקה החילונית הזאת שגזר על עצמו, המתבטא בכפייתיות התחום שבו מתעברת שידת גלבע. שזרדים בכל-זאת שודרת של קודש כמו : שבאי-אמידת הרבדים עד סופם, בבחינת דוגמה להלך-נפש זה של נוגע-ואינו-נוגע "וסודרם דvזבw י םיב.vזע ובקברות מתים נביא הכובש את נבואתו - הוא הנושא בדדך מטאפודית, הוא השיר "תפסתי אפילו". שכן, "סזון ל f אות כי ~זגדב לאוד המרכזי של הקובץ "רציתי לכתוב את הפרפר" מן הקובץ ''רציתי לכתוב יום". והנה, מאז שידו הראשוןי מתאפל שפתי ישנים" י שסימניו הסגנוניים הם שפתי ישנים" (עמ' 88(: מופת הגילוי של כוח-היוצר הגלבעי הקיטוע, הגמגום, האמידה-לא-אמידה, "ובכן י ס~סהי את ה~ד 9 ד /wל . ער~ J H ~1 בעננת חזון המוות והיתום _ ברגע טעם הנוסד של השירים, שהוא, באורח כשתטיחי . אבל / · מה עזפ;, לפניי ,אחריי T T : • • •• -: 0 מםה • -: ז-: גילויו ממש . וזאת, לאודך כל שידתו. פדדוכסאלי, סוד בשלותם ושלמותם . ~י~.זכים י~~ / ךס~ק .ין~~ / י~~ דאיתי "מה מ~פיל ולוחץ על הל.ב והאוד?" יתירה מזו: משודד "רציתי לכתוב את הפרפר . הפרפר אפשר דאה א;תי. הוא שואל ~שיד "ית;ם" שבמדוד שפתי ישנים" חושש שמא ישפיע / אבל .~ה~ וא~לי .~הי~ אש, שנ~נו "ספד חיי עולם" ב"כ n ולים ואדומים" חזונו על המציאות ייתקיים בה, ייגמת לא דאינו ./ אני קורא לפי 9 י ~י 9 · י (לדוב מחזורי-שידתו יש שמות בעלי ההשגה החסידית על מי-המבול שיצאו איני יודע מה אם / אמנם הפרפר גם סוגסטיביות מיסטית או ~ס~טול;גית), ממחשבתו של נוח, או דוגמת התגשמות הוא מכפה T או 1וי בנשם. T/ אבל מה~. T תנועה חיה והמשודד משיב : "זה ה~יל הגדול הפוץר חלומותיו של יוסף. ךא~לי .~ה;~ אשד ש ' נ~נ, אי~פו :~זכילים. / ותוססת זאת. שתכונה זו של הפרפר היה סמק~ק מאד ן~ני, iJ.ם~~ ומש i/ בקולי הקולות את בואו. / ~ה ואולם, יש לזכור, בכ;בךח הנשימה זגחדוה גודפת גבולות ? דאיית-הנולד נתגלתה למשודד "רציתי זריז .~ב~~ ./ ~ה זן?ם 6 זריז ?~ין המתחדשת תדיר עם מקרר ההשראה הנעלם. חטראנסצנדנטי שלח. מקבילה נאמרוי לתנועת חרצרא-רשרב אר לתנועת נרגע-ראינו- נרגע בעולם המושגים הקבלי-החסידי ככל שאתה חרדו עמוק למעבה היער הבראשיתי של שירת גלבע. באמצערת הכלים · הקבליים החסידיים. אתה נדהם לגלות עד כמה עשויים כלים אלח - אם משתמשים בחם /-תלד:rת ~גחו של האות!". ו"אות" זה, אינו דווקא מבשד טוב. גלבע אינו מצליח לצאת ממעגל הקסמים הזה של שמחה גדולה והתלהבות הגובלת כשכדון-חרשים המוצאת את ביטוייה בעיקר "ב'שירים כבוקר כבוקר" ומן חשבי האישי והשירי של היגון המתמשך מצד שני - אלא בהיצמדותו אל חסך של ח"יחד", המעניק לו, באורח פדדוכסאלי, תחושה של חידות אישית וייחודית. בחירתו בתוך הכלל, כחלק ממנו, נגרמת לו שמחה כבידה של כל ה מאד , השוטפת את חווייתו כולה, ערלה על גדותיה, משתפכת על סביבתו ומציפה מרחבים עצומים, עם חיותה נכבשת לנחלת כלל העם וכלל האנושות. זרחי השמחה החסידית, שבכוחה להוציא את האדם מעצמו (שמחה פורצת גרד), ובמושגי הקבלה החסידית, כמרה כיצ;אח ממחרת של היעלם, למח~ת של גילוי. ואולם, שמחת-יתד צופנת בחובה סכנה : היא עלולה . להטביע את בעל-השמחה (תמונות של הצפה קיימות בדנים משידי גלנע) ; אי-לכך' הואיל ומשודד זה אינו מסרגל להגיע לכלל איזון בין השמחה והעצב, יהא מצבו הנפשי תואם את מצבר הנפשי של היחרדי, על-פי החסידות, כאשר שיא השמחה ושיא העצב חיים בר בכפיפה אחת, בבחינת שני הפכים בנושא אחד. תחום חי~תח של שירת גלבע חרא לפיכך בין שני המצבים ה קיצוניים של הייחוד האישי הגבוה ושל נפש יהודי, זה המכונה הקבלה 'נרגע-ראינו-נוגע' ; ולא ערד' אלא שלמצוי בתחום-דמדומים זה של הנפש יש תחושה חזקה של ראיית-הנולד. לא במקרה מתבסם לכתוב שפתי ישנים" דווקא כשניסח להאזין למלמול שפתיחם של מתיו-ישביר שניספר בשואה . ועובדה זו תואמת את השקפתו של . ג. שלום, הטוען כי "המבנים המיסטיים מוקמים על הריסות העולם הגשמי במישורי התודעה השונים" . תכונה בולטת בשידתו של גלנע, היא חיותה נתונה בתנועה מתמדת. בין הקיץ לחלום ; בין לילה לנוקד, או בין חושך לארד ; בין מציאות לאגדה ; בין הפתוח לסגוד, או בין פנימה וחרצה ; בין זיכרון לשכחה ; בין מערומים ללבושים ; בין שמחה לבלי-הכיל לבין יאוש קודר ; בין לירח למיתה ; בין קודש לחול ; בין נגלח לנסתר ; בין רווח להפסד; בין רצינות למשחק, וערד ועוד . כך י משתקפים תמיד ההפכים אלה באלה : החושך משתקף בארד ; המציאות משתקפת באגדה ; הפתוח בסגור ; הזיכרון בשכחה וכר' ונו'. וכל תנועה בשני הכיוונים ההפוכים, היא תנועה ללא קץ' במעגלים ובספיראלות, זרימה אין-סופית, כאין-סופיותה של החוויה. לכן' שי . די "רציתי לכתוב שפתי ישנים"' למשל' אינם ממוסגרים ; אלח חם שירים פתוחים, קשורים אלה באלה, אל הקודמים להם ואל הבאים אחריהם, וכן אל הקורא המשתלב בהם, הנרגע-לא-נרגע בהם. זהו חידושה הגדול של שירת גלבע : הצרדה שחופפת כליל את התנועה הנפשית הבלתי-פוסקת שלו. מכאן אי-היכולת להגדיר את סגנונה ; מכאן' ההתקשרות שלה מצד אחד וההתנתקות שלח מאידך . תנועה חיה ותוססת זאת, המתחדשת תדיר עם מקוד ההשראה הנעלם, הטדאנס- זקעוד משגינו. / רפרוף רפרוף i]~ד 9 ד ~P. דח אל P. ןח. / ב~סצית;, הפעם, יד~ כשתלחח .ולכדה. / מ . ה אטיים היינו שניב; ' ל~~ת ה!די t מזקגיגו. / אני דאיתי את הפרפר . הפרפר אפשר דאה אותי ./ ~ינ; לVזT מי ~ןה את שגינו לפני כן• / אני סש ב; צופה f נ~ / מכל י~~ fתז:וזt / :;נמהיד~ת תמיד ש;דפת ~ב;.ךאת .// ~יני יודע לקרוא לו זן?ם". שלושה גופים יוצרים כשיד זה את התנועה : המשודד' הפרפר' והנעלם האלוהי, שהמשודד חש אותו, אך אינו יודע לקרוא לו wם ; יהוא מאשד את הכלל' ששלמות התנועה קשורה לש- לרשה גופים ~למעדנת הצירופים ביניהם. ואילו בסירנו של המשודד לתפוס את הפרפר, נתפש אצלו כהשתטות רגעית; שחרי מעגל חייו הקצר של הפרפר מסמל את חמקמקות הזמן' שאין האדם מסוגל לתופסר, תרתי-משמע. ניתן לומד, שהתנועה המתמדת של הרצוא-ושוב, ~ש;ךש התהוות הזמן בדרגה הגבוהה ביותר (הדרגה של הנעלם-הנסתר), ועד אפסותו וח~ק~קותו של הזמן שסמלו חרא הפרפר בן-יומר, דדך המשודד המודע למצבו של האדם בתנועה הנצחית הזאת - הוא נושאו של השיר שלפנינו . עוד דוגמה לשיר עמוס השלכות קבליות- חסידיות, הוא השיר הקצרצר, בן שלוש השורות, "יצאתי לרחוב", מן הקובץ "שלושה זק~רים חוזרים" ש"ב'כחולים ואדומים" (עמ' 364(, שיר שערוד, כשהופיע לראשונה, תמיהות דנות : "יצאתי לךח;ב. מצאתי חבילה. // חזרתי הביתה. ויצאתי לרח;ב ומצאתי החב;לה. -11 ,חזרת;-הבניתה ייצאתי לדחוב-~מצאתי גלבע ממצב הרעננות הבראשיתית, צנדנטי שלה, מקבילה כאמוד, לתנועת החבילה אי -נפה: /l T T T מסף חחיבראות של טרם-גילוי, מסף הדצוא-ושוב או לתנועת נרגע-ואינו-נוגע ענ~ינו ש " ל .""T השיר הנ"ל במהימנות הוא בחוסר להתיר סבכים בעולם המושגים הקבלי-החסידי' אשד המנוחה של המשודד בשל חפצו הנסתר היקיצה בטרם-שחר ; מן ההתפעמות אסר~יאטיביים הראשונית של האהבה ; מן הנצנוץ שורשה נעוץ במדרגה שלמעלה מהזמן לזכות בחבילה (במה שבא לו מן הראשון של הצטללות ההבנה ; מן (המושג נסמך על הפסוק , ביחזקאל : ההפקר), ושלילת חפצו (על-ידי כוח בשירה מרוכבת הברק המבריק על התודעה. ואולם, 'והחיות דצ;א-ןשוב כמראה .)'ק!~ה רצוני נעלה יותר) לקחתה לו "שלל", עד זאת מי שניחן בראיית-הנולד' עלול' חלילה, זהו מצב ביניים של מי שטבעו אשד הוא יוצא-ומוצא את אינ~תה של לראות את הכתובת על הקיר ; לחזרת הוא השתנות, אך יש לו עדיין זיקה החבילה ; כלומר : החבילה i עלמת אל שחורות. הפחד להיחשף לפני הגורל חזקה לבלתי-משתנה, עד כדי דבקות ה~ין ואיננה עוד בת-השגה. גם כשיד על-ידי ההסתכלות בעין-החלום כבגילוי בבוראו . זהו מצב של תופס-לא-תופס, זה מצויים לפחות שלרשה כיווני ראייה 21 מיסטי, כשהמשורר נקרע בין הרצון אומר-לא-אומר, והתמונות שהוא רואה ותנועה. (בספר "שער הייחוד"' מדבר ר' _______________________________________________________________________________ המשךבעמ '49... א 1קט 1 בד 1992 וי~ 5 ~1 ~ * עם צאתו של '' מוצרט לא היה יהודי'.' בפניו הישנות של רומן מסוג זה, םשאחדי מנציגיו יוזכרו ןכא במבוא, דנתי הבהרחב בספרי 'חוליות ושלשלת", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד 1990' להלן אדון בפניו תהאחרו מתוך עיון תביצירו שראו אור לאחר מכן' גיליון 153 מלכה שקד פנים חדשות הרומן העכשווי על תולדות משפחח הרומן העברי מגלה בשנים האח- ...1. רובות אפיק יצירה חדש ולמען t האמת, הוא מגלה מחדש אפיק שנזנח משום מה : הוא אינו מסתפק עוד בעיצובם של בני אדם יחידים, על עולמם ומערכת יחסיהם עם הסובב אותם, אלא מביט אחורה, בסקרנות רבה, אל מה שקדם להם בזמן' מחטט בתולדות משפחתם, במורשת הגנטית והנפשית המקשרת בין בני משפחה שונים, וכל זאת לאו-דווקא כדי להבין יחיד זה או אחר או אירוע בודד מסוים. הבנת כלל התמונה המשפחתית וכלל השתלשלותו של סיפור הדורות, היא שעומדת לנגד עיניו . הוא מבקש לחשוף את שרשי הדברים, האירועים, ההתנהגויות, לא רק מתוך התבוננות בפיסכולוגיה האינדווי- דואלית של דמויות אלא מתוך התבוננות בפסיכולוגיה המשפחתית הרחבה או בסיפור התולדותי הרחב, כפי שאלה מתגלים בקו האורך של דורות אחדים במשפחה או בקו הרוחב המשדרג של ענפים וזלזלים הצומחים מאותה משפחה. שלשה רומנים שיצאו בשנתיים האחרונות - 'מ'ר מאני" לא.ב. יהושע )1990(, "עשו" למאיר שלו )1991(, ר'מ'וצרט לא היה יהודי" לגבריאלה אביגור-רותם, שיצא לא מכבר )1992(- מעידים על הקו הספרותי שתארחי והם אינם t היחידים. מה קפץ על הרומן העברי ? מנין הצורך הזה לחטט כשרשים משפחתיים ובגני- אולוגיות ? מנין הדחף לברוא מיתוסים תולדותיים ? לשאלות אלה יש מקום במיוחד לאור העובדה שכתיבת רומן תולדותיי ראוי לשמו היא מבצע אדיר, התובע מהמחבר שיקיף לא רק מספר דמויות רב אלא גם חומר סיפורי נרחב ועשיר ביותר' ואשר משום כך כמעט נגזר עליו מראש שיצטרך להשאיר דברים סתומים, חוליות עלילתיות בלתי-בהירות, דמויות שעיצובן נדחה לשוליים, פערים וחסרים רבים. על~ו לה~ח, שאם מחבר מסףם נדחף לכתיבת רומן תולדותי ואינו נרתע מפני אורך הנשימה הנדרש ממנו ומפני הקשיים האמנותיים - יש לו סיבות טובות לכך . סיבה טובה יכולה להיות, למשל' סיבה "היסטורית". התבוננות לאחור בהיווצרותו של הרומן התולדותי בספרות העברית ובאחותה היידית, מצביעה באופן ברור על סיבה כזאת, על כך' שיש קשר עמוק בין עצם כתיבתו של רומן כזה ובין זמן כתיבתו . בספרות היידית התרבו רומנים תולדותיים בשנות השלושים, כלומר, כשהתחילה התחושה של חורבן קרב. בספרות העברית החלו רומנים כאלה להיכתב בראשית שנות הארבעים. בשתי הספרויות נוספו יותר מאוחר רומנים תולדותיים שנכתבו אף הם בהשפעת מה שאירע לעולם היהודי בשנות השלושים והארבעים. באחדים מהרומנים חתול- ודתיים היהודיים האלה מתוארות בפועל השנים הגורליות שקבעו את חורבנה של יהדות אירופה (למשל : ב':זית קרנובסקי" של י.י.זינגר, ב"מ !L' פחת מושקאט" של בשביס-זינגר וב'שאול ויוהאנה" לנעמי פרנקל), באחרים ניכרת השפעה ישירה של חורבן זה כגורם הדוחף לכתיבה, על אף שהעולם המתואר בגוף היצירה רחוק ממנו (למשל :'j7 ורות בתינו" של עגנון אינו מתאר את תקופת השואה אך הדחף לכתיבתו התעורר במחבר, כדבריו, בהשפעת השואה ; שם, עמ' 64(, ובאחרים - אין ההשפעה של זמן הכתיבה ניכרת באופן ישיר' בעולם המעוצב או בהכרזת המספר אלא בעקיפין' כגון בכך שמתואר t עולם יהודי ישן שהגיע אל סוף דרכו ההיסטורית (למשל : 'חולדות משפחה אחת" לא.א.קבק) או ששואה כלשהיא, אחרת, שמה לו קץ (למשל : 'עיר קסומה" ליהושע בר-יוסף). אך דחף היסטורי ביסודו' אומר יכולת t להאיר את קיומה ההיסטורי של משפחה וחברה. ויכולת זו אינה נוצרת במחבר רק עקב שואה הגורמת לחיסול טוטאלי של חברה. דחף היסטורי הוא גם עצם רצונו של סופר לתאר את חייה של משפחה-חברה כפי שהיו אמנם בהיסטוריה, והוא מתעורר בו לרוב בשל תחושה שחיים אלה, בצורתם ההיסטורית המסוימת, הגיעו לסוף דרכם. דחף היס- טורי כזה פעל אצל כל מחברי הרומנים התולדותיים הריאליסטיים, כולל המחברים היהודיים שציינתי . משום כך יכלו הרומנים התולדותיים היהודיים להיכתב גם אלמלא התחוללה השואה הידועה, אף שבמקרה זה היו מתוארים גורמים היסטוריים אחרים שהביאו לשקיעתה של המשפחה. הדחף ההיסטורי ניכר בפועל בכל הרומנים התולדותיים הריאליסטיים באופן הצגתו של הסיפור המשפחתי . בכולם מופעל מבט כולל, מסכם, המופנה לא רק אל תולדותיה של משפחה אלא אל תולדותיה של חברה שלמה. ומכיוון שעולם · חברתי שלם זוכה כאן לעיצוב - המשפחה אינה אלא אותה חברה בזעיר אנפין' סינקדוכה, פרט המלמד על הכלל . הצגה כזאת קיימת לא רק ברומנים התולדותיים המתארים הריה חברתית שנכחדה בשואה אלא גם באחרים. ב':זית בודנברוק" לתומס מאן' למשל' מוצג סיפור תולדותי המייצג לא רק את חייה ושקיעתה של משפחה אלא גם את חייה ושקיעתה ההדרגתיים של הוויה חברתית שלמה. התעניינות המחבר בקיומה ההיסטורי של אותה הוויה עד שקיעתה היא דחף היסטורי מספיק הדוחף אותו לכתיבה של רומן תולדותי. הוא הדין ב 'הגדה לבית פורסייט ". תחושת השינוי ההיסטורי הכביר שחל באנגליה עם חלוף התקופה הויקטוריאנית חיתה דחף היסטורי עמוק שעורר את גלאסוורת'י לכתוב את הרומן התולדותי הארוך הזה (טרילוגיה משולשת), שבו שימשה משפחת פורסייט כעין "מיניאטורה", בלשון המחבר, של החברה האנגלית. ניתן להניח קיומו של דחף היסטורי, המביא לכתיבת רומן תולדותי' באם קיימת לכך סיבה היסטורית דחופה וידועה לכל' כפי שאירע ברומנים התולדותיים היהודיים של שנות השלושים והארבעים וספיחיהם ; אך ניתן להיווכח בהתממשותו בפועל רק אם קיים ברומן עיצוב אמנותי של חברה היסטורית ממשית, כפי שאכן קרה באותם הרומנים התולדותיים וברומנים ריאליסטיים אחרים. דחף אחר לכתיבתו של רומן תולדותי יכול להיות עצם התעניינותו העמוקה של המחבר בחיי משפחה לתולדותיה לשמם. המחבר יכול לבטא באמצעות חדירתו אל הגורמים הגנטיים והרוחניים, המעצבים את מהלך התפתחותה של משפחה ביזיונית, התעניינות בפסיכולוגיה משפחתית לשמה או אף לערוך כעין חשבון-נפש מוסווה עם משפחתו שלו . ההנחה שדחף זה מניע את הרומן התולדותי מתבטאת למשל אצל מבקרים, אשר חקרו את הקשר בין מה שנחשף ב':זית בודנברוק" ובין הביוגרפיה של תומס מאן' יחסו אל הוריו או אל אנשי עיר מולדתו' וכן אצל מבקרים שהרחיקו לכת עד כדי כך שמצאו ברומן זה נתונים מהימנים לעריכת מעין פסיכואנליזה של המחנה אך גם הנחה זו צריכה להפוך מהלכה למעשה. רומן תולדותי יכול להעיד על התעניינות המחבר בפסיכולוגיה משפח- תית אם פסיכולוגיה זו אמנם מתממשת ומתעצבת בו . ולשם עיצוב של פסיכולוגיה משפחתית דרושה חדירה מעמיקה אל עולמם הנפשי של בני אדם, איש איש בדורו . משום כך t גם רומן תולדותי t הנכתב לאו-דווקא מתוך דחף היסטורי, אינו פטור מתוכן היסטורי ריאלי . עיצוב הפסיכולוגיה של הדמויות וכלל המשפחה צריך להיות ןמעוג תבמציאו םחיי ,ממשית ורעלי רלהסתב לע ערק חדו ןהזמ יההיסטור רשב תחיו .הדמויות רמה רהמסבי תא והתעודדות תהמחודש לש ןהדומ יהעבר יהתרלררת ? םהא אהי תנובע המאיז ףרח יהיסטור קעמו לש -המ ,חברים המתחוש השהנ דנגמ קפר הבחיי לש ,חברה הושהגיע ההשע םלסכ חולהנצי .שונות .א.ב עיהוש גמצי תא תתולדו תמשפח ימאנ ךבמש תרודו ,אחרים ךא דמתגר רבעיק תבזרויו הדאיי תמומחזו לש תרמו'ו תמסוימו המר · תבדר ףבגר ראשון . רהמספ עהכל-יור עמופי קד יבקטע דמעב םנפרדי ,וקצרים םשבה אהו טנוק ןלשר תמרווח ,ומסכמת היבש הוקצר ,ביותר וואיל וכמ השקוד הלמעש לבכ רסיפו ודומן • ןלסנ תא רהסיפו דולמק אותר • בלנת ראות ןלכיוו ,מסריים ךובכ םג ללהגבי תא ועצמ ימפנ ךהצור רלספ ןבאופ אחד . ןטו ההמסיר הדומיננטי • ןאופ ההדאיי ,המנחה אהו עשקוב םא ואנ םקוראי תא רהסיפו וכמשה אמין • שקדי • ,קומי ,פאדורי ,גרוטסקי ,רכילותי ,וירויי IJ r=:::: 1 • תא החיי תבאמצעו רסיפו לע תתולדו ממה בעיצו םהרבדי םותיאור אהמל למוט לעמעשייתי • פנטאסטי • ימיתולוג 'וכר. ללמש : המשפח ? יואול אהי תנובע םמרחפי ,אחדים תמהתעניינו העמוק הבפסיכולוגי ,משפחתית רא ףמרח יאישי-בירגדאפ לשהמחבר • רא ומרצונ לש רהמחב תלהתנסו הבהרפתק תאמנותי החרש 'וכר ? בבדו םהמקדי ןאי רמחב ףחוש תא ומניעי יואול ףא ןאי אהו עמור ,להם לאב אהקור יעשו ןלהבי תא רמקר ההתופע תהזא תוא המשמערת לע ריסו חניתו םהעול יהאנוש והאמנותי • רהמתוא םבגרפ לש םאות .רומנים ב ההבעי תהספרותי ,הקשה השעמ דמתמוד ןהדומ התרלררתי • אהי תבעיי ףההיק עוהשפ םהמצרפי וממנ : רמצ אחר • ועלי רלתא התמרנ לש המשפח הלדודותי רא הלהתפצלויותי תבמלאו ,מספקת אשתתבט הבפריש הרחב לש םהרבדי הובחריר -מע חמיק םאליה ; רומצ שני • ועלי םלשי לגבו תלמלאו ,הזאת םשא אל ןכ היהי ןהדומ ךאדר רע ןאי ץק . םהרומני םהתרלררתיי םלסוגיה םמתמודדי םע ההבעי תהזא םבררני .שרנות "ה"דיאליסטיים םשבה ,גורסים רשאי-אפש ףלעקו תא ההתביע תלמלאו .והיקף ,כלומד ראי-אפש רלספ לע המשפח תמקפ בקיצור . ןלכ םכול ,אדונים ימדרב ,חלקים םלעיתי -מרפי םעי תבטרילוגיו תובטרילוגיו ,משולשות תושלט םבה תסמכו תמספר ליודעת-כ תורחב .דאות םהאחדי םמתמודדי םע ההתביע ףלהיק םבררני .אחדות עגנון • למשל • רמספ ב ת"קורו "בתינו לע תתולדו ומשפחת ךבמש תכשמרנה-מאו ,שנה ךובכ אהו גמצי רמספ תרודו בד ריות למכ ןדומ יתרלררת אחד • לאב אהו הערש תזא תבאמצעו ןה.דומ יהתרלררת רהקצ רביות ישאנ .מכידה םאמנ ןיתכ תשכתיב דהספ אל ההסתיימ ו(חלקי וחובר דיח קד דלאח רמות לש ,עגנון) לאב לכ וכול דאומ םצימצו בד הוקוצר-ידיע מתוכנן . ופתרונ לש ןעגנו הלבעי אהו תכתיב ,סיפור יהבנו ףכאוס תרשומו תלגנראדיר תוסמליו ריות דמאש כדומן • המ םג ןדומ דיאליסטי . תשלוש ימחבר םהרומני םהתרלררתיי םהעבריי םהחרשי ישציינת םמציעי ידרכ תהתמודדו םמשלה םע ההבעי .הספרותית והק ףהמשות םלה ,הוא םשה םאוחזי לבחב ימשת קצותיו • םה םמשדייני םעצמ ימפנ תהמלאו ההמצופ םמה יעל-יר ךכ םשה םמוותרי שמרא לע והצגת ההמלא לש רהסיפו התרלררתי • הרב הבשע םאינ םמסלקי םיד וממנ למכ רכל . םע ,זאת לכ ראח םמה העוש תזא לע יפ ודדנ תהייחודי ובהפעיל תטכניקו תסיפוריו ,הדוברים ןבאופ לשכ המ דשמסרפ וא אל דמסרפ שבחמ תהשיחו ןשבדומ םמותא תלזרויו ההדאיי תהמוגבלו לש ,הדוברים םלאישיות ןולאופ .ריבודם רהמחב ןמעוניי ףבגילו רהסיפו יהתרלרות אל ובמילוא אאל יכפ אשהו גמיוצ יעל-יר דמ ימאנ ראח למכ דוד • יוכפ אשהו דנמס יעל-יר דרוב אחר • אהממל רתפקי לש רע דשהני תא ראות רגיבו ק(ד הבשיח ההאחרונ דהרוב אהו רהגיבו .עצמו) גייצו לכ דדו תבאמצעו רגיבו ראח םמצמצ תא ההפריש תהמרחבי לש ,המשפחה תוהצג רהסיפו תמנקור תהראו לש דרוב ראח תמנקז תא רהסיפו יהתולרות םבהתא .לצרכיה להכ - רהתיאו בהרח לש ,התקופה ההעליל תהמשפחתי ,המלאה םהסיפורי םהאפשריי םהמקבילי לש יבנ המשפח םאחדי רמאות דוד • 'וכר םמצטמצ םבהתא ךלצור ועיצוב לש רהגיבו םובהתא ילממר ההדאיי לש תרמו הרובד . ההגבל תזא תיוצר ןדומ יתרלררת ןבערבו מוגבל . ןבדומ "'עשו לש דמאי ושל תשלט םג ןכ תזווי הדאיי ,מומחזת ןוכא אהי לש דרוב ראח כלבר . דלרוב הז תמיוחסו םאמנ ,תכונות תהמאפשרו ול הפרספקטיב לכ תיודע טכמע - אהו ןב ההמשפח יהבק ,בתולדותיה אהו רמספ ןאמ עהיוד לספר • אוהו ףא לבע תיכול תלדאו תא םהרבדי ,ממרחק ישהד רנעד ןלזמ בד םממקר תההתרחשו - ךא ןאף-על-פי-כ אהו למוגב ךבתו ודאיית ,שלו תהמתאפיינ רבקוצ תדאו יפיז א(שהו םג (מטאפרדי רובכוש ןדמיו ,מפותח להמסוג תלברר םרבדי .ולערותם ףבנוס תבולט ןכא דבמיוח ""הגבלה ,אחרת תהקיימ תבפחו ההבלט רב'מ' ,מאני" ףוא אהי תמאפשר רלמחב אשל שלפרו ןדומ יתרלרות אמל : תההיצמדו תלמציאו ,הבריונית ,הפנטאסטית החזק הפי-כמ תמההיצמדו תלמציאו .ההיסטורית דבדו ןשאי רהמחב רמוות ןלחלוטי לע ףהשיקו לש ,ההיסטוריה לאב שהחופ אשהו רמתי ולעצמ דבאש שלשימו םבחמרי םההיסטוריי אהו בד רע יכר כך • םשג המ דשחשו ובעינינ וכאיל אהו ההיסטורי הנדא ,כמיתוס ץהמשתב בהיט רבסיפו תתולדו ההמשפח וובצרכי םהיצירתיי םהדמיוניי לש רהגיבו המספר . ןאי ךצוד לאמו • כמרומני • רשסיפו ההמשפח כשלעצמו • ףא םא שי ול ןסימוכי תבמציאו ץשמחו ,ליצירה טנקל יעל-יר אהקור רכסיפו בריוני • ןכמי .מיתוס הההשלט לש ט r םמס~ רא לש הדאיי תדומיננטי תמסוימ לע ןאופ ומסירת לש רהסיפו יהתולרות תמאפשר למחבר • ןאופ ההדאיי טהשלי רב'עי "קסומה לש עיהוש ףבד-יוס אמבי ואותנ אלקרו ואות ןכדומ דיאליסטי-היסטודי • תוזא לע ףא אשל החסד וב .מיתיזציה ןאופ ההדאיי טהשלי הביציר דמעוד ואותנ אלקרו תא ה'מ'א םשני לש "בדידות ןכדומ פנטאסטי • לע ףא אשהו אל טבמע םג ידיאליסט והיסטורי • תא ת'ב'י "בודנברוק - ןכדומדיאליסטי • תא '7 תןורו ובתינ "- ןכדומ .לגנראדי הההגבל תהזא תמוחש ההדנ יותר • דכאש ןאופ ההדאיי ןוטו ההמסיר .מומחזים הבמקד הז םה םשייכי רלגיבו זהמומח םוה םמתפקרי רבעיק ךכדד לש איפיון • רכמכשי לש .הזחtזה יעל-יר ךכ תמושכ ההטכניק לש הההמחז תתשומ בל תמידני לא העצמ ח(בניסו ,יאקובסרני) תוזא אל טמע לע ןחשבו םהעול יהדיאל .המעוצב ללמש : לע ףא אשל םחסדי ןבדומ "'עשו םפרטי ,היסטוריים יהד ןמכיוו ןשטר דהריבו סמיוח רלגיבו ,עשו ואנ םנפני תלדאו רב םקרר לכ יאמצע אהב ןלאפיי ,גיבור ףהנסח הבהמחש תהפלסטי תוההומוריסטי לש רזכדונותי תבאמצעו תהעלא ףאוס במרהי עומשעש לש ,מיתוסים וא לש תפאדרריר לע ,מיתוסים תופחו המז רסיפו יתולרות ימשפחת יוהיסטור שהממומ תברצינו .ולשמו אהו ןהדי רב'מ' "מאני : ההתמונ ,הדיאלית תההיסטורי ,והמשפחתית לש תרודו םבהתפתחות - תמוגבל מאר • ףוא ,מעוותת תוזא ןה םמשו אשהי תממרקד ובעיצוב לש דמ ימאנ ראח לבכ דוד • ןה םמשו אשהי תמשועבד ןלאופ םדאיית לש םמספרי םיחידי יבעל הפסיכולוגי תאינריווירראלי ,מסוימת ןוה םמשו אשהי תמשועבד ולגחמותי לש רהמחב עהמשתעש הבהמחז לש תצוררריבוד . םג ןכא ההראי תהמומחז תהמסוימ תמבטל ההצג לש רסיפו יתרלררת אמל יורצינ הוערש וממנ רמשה עהנ ןבי עהמשעש למפלצתי . ג ןבדומ יהתולררת אשיצ ,לאחרונה ט'מ'וצר אל ההי "יהודי תמא הגבריאל אבי דגר ,דרתם המנס תהמחבר םג תלהיענו הלתביע תלמליאו הוב הבשע םג ץלקצ ,בה לאב האחיזת רז לבחב ימשת וקצותי םג דיח החזק במיוחד . הולז שי מחיר . ההעליל תמתמקד רבסיפו ןתולדותיה לש ישת תמשפחו תיהודיו הבארגנטינ ךבמש תהמחצי ההראשונ לש ההמא ,העשרים הוחשיבות יבעיני ,היא ךשתו יכר הפרישת רמתוא םעול יהיסטור יח ההזוכ כאן • תהסיפור תהעברי חחחדש דמא תאמביוולנטי יכלפ רסיפו התולדותי תהממשיו תההיסטוריו לש ההמשפח :היהודית חנ הבשע אשהי תמעוניינ ףלחשו םשדשי לש חמשפח הוחבר אהי םג תמעוניינ רלערע תא ""רוממותם סחמו .כמת ראדקטדב 1992 כמדומניי לעיצוב ראשון . הצגת שני הסי;כוד ההיסטורי של יהדות ארגנטינה. בנו של ארון • אשד נולד מיחסים שקיים הסיפורים התולדותיים נעשית מלכתחילה עם זאת, ההצגה הפסיפסית, המפודרתי של ארון • בהיותו נערי עם בת-דודו אניטה בטכניקה של הצלבהי כשהאחד חותך את סיפור זה, המסתייעת בטכניקה סיפורית (עמ' 76(. מוצא משוער זה מסביר את משנהו ומפסיקו לעתים קרובות לאורך כלשל ו~ 5 קפיצות רבות מעלילה לעלילה, דמיונו של וגאלו לבני משפחת גורמן . 1~ הרצף. בסופו של דבר אמנם נוצר קשר ~ מזמן לזמן • ממקור מידע אחד למשנהו • זיהוי זה - אם הוא נכון - מסביר את נישואים בין שתי המשפחותי אבל העובדה מהסמכות המספרת הכל-יודעת אל נקודות בריחתו של אדון לדרום הרחוק מיד לאחר ששני הסיפורים צולבים זה את זהי ולעתים ראות מומחזות שונות ומתחלפותי קפיצות מותה של אניטה בשריפהי את התקשרותו קרובות אף ללא הפרדה גראפיתי הרבה שכוונתך כנראה לאמו שהדברים מגוונים עם אשה גויהי זרה לחלוטין לכל עברו. ה.מם לפני היווצרות הקשר המשפחתי • כמו ועשירים כל כך עד שאי אפשר לספרם אבל אם כך מדוע נמנעת המחברת אומרת שהעיקר אינו סיפור המשפחה בפשטות ולפי הרצף - אינה שמודה מלחשוף שמץ מהרהוריו ורגשותיו של המורחבת אלא סיפור תולדותיהן של לטובתו של בהעיצו ההיסטורי והפסיכו- ארון ביחס לאבהותו ? האם הוא בכלל שתי משפחות, שהך כמין חברה שלמה לוגי ברומך הזה. הצגה זו, על הטכניקה מודע לה ? האם הוא דוחף לשידוך שבין בזעיר אנפין . פרישת תולדות המשפחות הקופצנית לגווניה, מונעת את העמקת דודו מויסס ובין אניטה משום שהוא לענפיהן הרבים היא בעיקרה מרחבית. התיאור של מצבי נפש והלכי דוח, כלומ~ מתכחש לאבהותו או משום שהוא דווקא שלא כברומך תולדותי דרדרתי • המתאפיין מרדדת את העיצוב הפסיכולוגי ופוגעת רוצה להישאר במחיצת אניטה ובנו מבלי בחילופי דורות רבים, חילוף הדורות כאך ממילא גם בעיצוב ההיסטורי . להתחייב ? על שאלות אלה איך אנו אינו דב : הדומך פותח בהגירתם של המעשים רודפים זה את זה, משתלטים על מסוגלים להשיב או משום שהדומך שני הזוגותי חידקל וגורמך • לארגנטינה הסי;וד עד כדי כך שבחיפוש אחר הגרעין אינו מספק לנו חומד מספיק כדי בניית בראשית המאה, ממשיך בתיאור התרבותם הקשה הרינו כמי שעוסק ב iJתלvז קליפות דמותו של ארוך • או משום שעצם החשד והתבססותם בה, ומסתיים לאחד מותה מן הבצל . לכאורה כל סיפור מורכב הזה אולי מופרך . של האם אידה חידקל בזקנתה ביום מהעלאת ו;<דרת אירועים, וסיפור תולדותי לפי הניחוש השני יש אולי לחשודי מותה של אויטה פורך • כלומד ב 1952-. מחויב להרבות באירועים במיוחד בשל שרגאלו אינו אלא בנו של הדוד מויסס. עם זאת, על אף שמשך הזמך המתואר משך הזמך הארוך שעליו להקיף • אך דמיונו לצד הגורמני עדייך מסתבר כאך • כאך אינו עולה על שני דורות השאלה היא היכן הגבול . אם במהלך שהרי אמו אניטה היא מבית גורמך . באותו מוצג כאך שפע אינסופי כמעט של הקריאה מוטל על הקורא לעצור עלעמוד • שבו מסופר על מה שקרה בין דמויות ואירועים בשילוב עם איזכודים מנת לשחזר לעצמו מי הוא מי והיכן תשלוש ארוך לאניטה ועל הריונה המוסתר (עמ' היסטוריים, וזה פורש תמונה של עולם הוא משובץ י ולצורן תשובה אף לעיין 76(, הדי מסופד גם על משהו שאולי םהרומני היסטורי שלם : תמונת עולמם של יהודים בציור של אילך המשפחה (מעשה ידי אירע בין מויסס לאניטה, וכך במקום העבריים שהיגדו לארגנטינה בראשית המאה ועברו העודך?) שבפתיחת הספר • או אם עליו אחר (עמ' 152(. זיהוי מויסס כאב יכול החרשים, בה חבלי קליטה ופרנסה, של יהודים לחזר ולוודא לעצמו באיזו משפחה להסביר מדוע הוא אץ לשאת את אניטה לעומת ,זאת שחיו והתבטאו כלשוך ז'ארגוך ייחודית מדובר הרי זה משום שפרישת לאשה. אלא שגם זיהוי זה אינו מחוור המורכבת מיידיש • ספרדית ועברית, של הדברים םשוקעי שופעת על גדותיה עד כדי ונשאר פתוח יותר מדי • מה גם שבאותו יהודים שניסו לקיים בארגנטינה התיישבות כך שהיא פוגעת במלאות של עיצובםי עמוד לא מתבדר לבטח שאותה אשה בעצם אהמוצ חקלאית או שנתפסו לחזון חברתי • הציוני ולכך איך הם חודרים לתודעת הקורא היא .אניטה הביולוגי, או הסוציאליסטי . הדומך מצליח לעצב ומתרכבים בתמונת המציאות שהוא קולט ואניטה ? מדוע היא מסכימה, או רוצה, מציגים אותו עולם היסטורי חי • לעצב מנטאליותמהדומך . השתהות-יתר בענייך אחד • עיצוב להינשא למויסס ? האם רצתה בו או אולי כמין רבד חברתית שלמה, כולל דרך החשיבה פסיכולוגי מלא יותר של הדמויות, חשיפת רצתה להגיע באמצעותו אל ארוך ? האם אכסצנטרי או והדיבור הטיפוסית של חברה זו י על אף הדחפים הנפשיים המרכזיים המניעים את אהבה את ארוך או רצתה לנקום בו ? מהי התגדרותו בסיפורי משפחה שיש בהם לא האירועים במקום הסתרתם מאחורי שפע אף כמין סור ההנמקה הפסיכולוגית שלה לנישואיה עם מעט נקודות איזוטריות. ולכך יש היום, רב מדי של מעשים הרודפים זה את זה מריסס ? הדומך אינו מאפשר לנו להשיב נעלם' כלומר' לאחר מה שאירע ליהדות זו • חשיבות ונכנסים זה לתוך זה, המעטת הקפיצות על שאלות אלה. כמין תעלומה לאומית ציבורית ולא רק ספרותית. מעלילה למשנה, ביצוע הקפיצות האלה ניחוש שלישי : אולי וגאלו הוא בנו של ומוקד של אני מדגישה את איזכור החיים ההיסטוריים עקב הנמקה פנימית ולא בגלל אסוציאציות מויסס, אבל לא מאניטה אלא מאשת פיענוח. הריאליים הקיים בדומך זה, משום שהוא מילוליות בלבד (והקישור באמצעות מלים חלומותיו המסתורית ? דמיונו לגורמנים נראה לי כתורם ליצירת אווירה היסטורית מקריות, המאפיין את דוב המעברים אינו צריך להפריע גם לפיתרוך זה מפני הרבה יותר מאשר טכניקת השימוש נזמך מהסיפור המשפחתי האחד לשני, הוא שמודגש שהוא דומה לתיאו גורמך • ודמיון המופעלת ברומך . דווקא אותה טכניקה קישור אליפטי פיוטי, אך בלתי הגיוני זה יכול להסתבר לאו-דווקא על סמך וזו כוללת קפיצות מדיבור בהווה לדיבור ותפוד למדי . כך למשל • המלה "מכתב" הגנטיקה הגורמנית אלא גם על סמך בעתיד • שיחזור העבד מפרספקטיבה של מחברת את שני הסיפורים באופך בלתי הגנטיקה מצד מויסס עצמו • שהוא דודו העתיד (למשל : "ייזכר ברוך כעבור עשרות הגיוני (עמ' 91(, המלה "עפר" קושרת של תיאר . העובדה שהילד בילה תקופה שנים וילטף את שערו המכסיף" [עמ' אותם לרצף אחד • ללא הפרדה גראפיתי בבית-יתומים מסייעת לפיתרוך זה, ויש מי 119[• '"הבית היה כמו ... אלקטדיסידדו' אך הקישור מלאכותי (עמ' 107(, הצירוף שמסתמכת על כן (עמ' 173(. יתכן שרק ינסה להסביר עשרות שנים לאחר מכך" המילולי "לא, לא" מתגלגל וחוזר כמין בגלל הבך • בנו • שנמצא לו אחרי חיפושים נעמ' 210[, "תמשוך טיה ואקל כתפיים מוטיב מוסיקאלי, אך הקשר שהוא יוצר רבים, מיהר מויסס לשאת את אניטה בעוד עשרות שנים" [עמ' 207[ בין שיחות שונות המתקיימות בזמנים ומשום כך גם הועיד לו את רכושו . נוסיף שמטרתה היא, לככ הנראה, לחזק את שונים אינו הגיוני (עמ' 183-4(- כל על כך • שבמקום מסוים בעלילה חושד הרושם שמדובר נזמך ארוך מאד ושצריך אלה היו עשויים להיטיב עם הדומך וגאלו, שהאשה הזרה, שהופיעה יום אחד להעלות את םהדברי מתהום הנשייה של ולמנוע מאמץ מיותר. בביתם וקיבלה מאניטה את הכסף שנועד הזמך או הזיכרון • כפי שמתגלה כבד ההכברה היתירה, הנעשית על חשבון העי- לו, היא אמו (עמ' 169( ובמקום אחר במשפט הפתיחה, אינה משרתת הבחנות צרב הפסיכולוגי • היא האחריאת, למשל • הוא אומד שאיך הוא יודע לא רק מי בשינויים משמעותיים בחיי המשפחה לאופך הטיפול באחד ה"סודות" השמורים אביו אלא גם מי אמו (עמ' 176(. אלא ובוודאי לא בשינויים היסטוריים, והיאשברומך : סוד מוצאו של וגאלו . מצירופי שעיצוב דמותו של וגאלו לאחר שהוא נותרת כהתחכמות שלא לצורך . דברים, ממילוי פערים שהקורא מבצעי מגלה שיצוק סוד במוצאו אינו משכנע. פרישת סיפוריהן של שתי המשפחות עולים לא פחות משלושה ניחושים. לפי מדוע איך הוא עושה מאמצים של ממש 24 טומנת בחובה, כאמור, גרעינים של הניחוש הראשון וגאלו חשוד בכן שהוא לגלות את מוצאו? היכן סבלו הנפשי של גיליון 153 בחלומות רומנטיים, המתנפצים אל מצי- אבל את סוד מוצאו של וגאלו ואת אות קשה, מצד אחד, ובבעיה של זהרת הסבל שסוד זה גררם למעורבים בר מי שמחפש את זהותו ? מצד שני • אך בכל אחד מהם ניתן לקורים לא ניתן לגלות, וזאת לא רק משרם אלה ביטוי שרנה. .... n x r .r r: בשני הסיפורים קיימת דמות אב רומנטית, שהעיצוב הפסיכולוגי נותר פרוץ רדיפרזי מדי • אלא מפני שהאירועים עצמם אינם השטופה בגעגועים למשהו בלתי-מושג, מחוררים. במקרם לחדור לעולמן הפנימי של הדמויות אנו עסוקים יותר מדי בפיענרח בלשי ומשקיעים יותר מדי אנרגיה בחשיפת העוברות. והרי קיימת ברומן זה בנוסף לזריות הראיה המומחזות סמכות כל-יודעת מפותחת מאד בכושרה לראות ולהתבטא, רזו לפחות יכלה לחשוף מידע נדרש אשר יעזו לנר לנמק את הדמויות. דוגמאות אחדות ברומן זה מוכיחות שסמכות זר אכן מעניקה עיצוב פ Q יכרלרגי מוצלח לדמויות (למשל : בתיאורה של קלאריסה בעמ' 157-9(, וחבל שבמקרים רבים היא מעדיפה להפליג אל לשרן פירטית, עשירה וציורית מאד כשלעצמה, על חשבון העיצוב הפסיכולוגי . ד הכוחות ההיסטוריים השונים, המתגלים ברומן • מהררים רקע נחרץ לשני הסי- פורים המשפחתיים. ההגירה היהודית לארגנטינה, ההתיישבות החקלאית, מרת הרצל • הנהיות הציוניות אר השמאלניות, ההשתלבות במלחמת האזרחים בספרד • הערצת הנשים לאריטה, רצח לרוקה, מרת אריטה רעוד אירועים ראיזכררים המשקפים את הזמן ההיסטורי - כל אלה ממקמים את הסיפורים המשפחתיים בזמן ההיסטורי רלעיתים הם אף משתלבים לעומק בחיי המשפחה. דוגמה אחת לשילוב מוצלח של אירוע משפחתי בזמן ההיסטורי היא קביעת יום מרתה של אידה ביום הiזרמ של אריטה. קביעה זר יוצרת את ההקבלה הניגודית ביד מרות המתחולל בפומבי וברעש גדול רבין מרות המתחולל בחדרי חדרים ובבדידות מוחלטת (עמ' 305(. דוגמה אחרת היא השימוש בעניין מלחמת האזרחים בספרד לצורך תיאור צמיחתה של המשפחה מצד אחד (קשרי ההיכרות הנוצרים בספרד בין המתגייסים למלחמה משתי המשפחות מובילים להתקשרותן בנישואים כפולים), ולצורך תיאור שקיעתה מצד שני (פגישת סלרמרן עם דרדר שנהרג בספרד מובילה לביקורו אצל האלמנה בארץ-ישראל • להשתהותו שם ולהתאבדותו לבסוף • אלא ששילוב זה אינו "מנומק" דיר). אך התיאור של העולם ההיסטורי החיצוני לפרטיו המדרייקים, והשפעתו על אירועי המשפחה, אינו העיקר ברומן זה. העיקר הוא מה שמתחולל בכל אחת מהמשפחות בנפרד ובשתיהן יחד . לכל אחד מהסיפורים המשפחתיים אופי אינדיררידראלי • רבין שני הסיפורים קיימים חוטים מקשרים מהותיים, שאינם נראים כנובעים מהנסיבות ההיסטוריות המסוימות. עם זאת, משתקפת מהם בעקיפין ובדרך סמלית איזו אמת היסטורית כללית. שני הסיפורים המשפחתיים מתאפיינים וכנגדה דמות של אם, המלגלגת על חלומו הרומנטי של האב תוך שהיא מקיימת את אורח חייה היומיומי הנמוך . ליארן חידקל חולם על מרסיקה. הוא, שחלם מנעוריו לשיר באופרה, מייחל לכך שבביתו יצמחו מרצרטים, רעל כן הוא קרנה לכל אחד מעשרת ילדיו פסנתר ומלמדם נגינה. הוא עצמו מתאהב במררה הפסנתרנית שהכניס לביתו, כותב לה מכתבי אהבה שאינו מעז לשלחם, מחפש ארתה במקומרת נדודיו. אבל חלומו הרומנטי מתפוגג. שרם מוצרט אינו צומח בביתו . אהבתו לאותה אשה אף היא אינה מתממשת. בסופר של דבר הוא חוזר כאיש שברר אל אשתו השבורה ומוצא שהפסנתרים נמכרו. בסיפור המשפחתי השני נמצא הקבלות לתבנית עלילתית זר : מריסס, אחיה של פאני גורמן' מאוהב נואשות באשה בלתי-מושגת, כמר ליארן בסיפור הראשון • ראינו מוצאה לעולם. איסאק גורמן חולם על היאחזות בקרקע, על חיים בחיק הטבע. הוא בורח מן העיר אל הכפר ומקים לעצמו בית אחוזה, עוסק בחקלאות ומלמד את בניר להשתרש באדמה. החזרן על בריאתו של האיכר היהודי כמעט מתממש כאן' אבל נכשל לבסוף. הבנים פונים איש לדרכו . הנצררת אף היא מקשה. טירופה של אניטה, הנובע מהתפוגגותו של חלום האהבה הרומנטי' מפוגג סופית גם את חלום ההתנחלות הרומנטי' כשהיא מעלה את הבית באש. האשה פאני, שבסתר לבה לא הסכינה מעולם לחיי הכפר • מחזירה את איסאק העירה, אל אורח החיים היהודי של מסחר זעיר . הכותרת "מוצרט לא היה יהודי" מתממשת איפרא כמין מטאפררה שעברה טראנספררמציה גם במשפחה השנייה : גם האיכר אר בעל האחוזה לא היה יהודי . החלום הרומנטי על מוצרט היהודי רעל האיכר היהודי מואר באיררניזציה . תקבולת נוספת בין שני הסיפורים היא בנושא הזהרת. ליארן חידקל נושא עמו בגאווה את תודעת מוצאו הכוזריי אף מתאמץ להורישה לילדיו' לחשאיו. דברים כתובים, ליצור מיתוס, ראינו רוא'ה הצלחה רבה נכך . כשם שהעברית המשכילית שבה הוא כותב את מכתביו לילדיו נופלת על אדנים ערלות כן גם כרזרירתר . התרפקותו על מיתוס מוצאו השבטי המיוחד במינו היא ביטוי נוסף לתבנית הנפשית הרך- מבטיח שלו, מה גם שהוא עצמו מקשר בין שני המרטיבים הרומנטיים שבנפשו בייחסו לאבותיו הכוזרים גם כוחות מרזיים של נגינה וציור (עמ' 146 , 141(. זהותו המיסתררית, הבלתי פתורה, . של וגאלו, שהתייחסתי אליה בהקשר הקודם, היא הנעלם הגדול של סיפור המשפחה השני' הקובע לא במעט את אופיר המלודרמטי . במקרה זה אין הזהרת מקרר בג!: !1 r ~ r E ם לגאווה ולתשוקה רומנטית ואין היא בחזקת מיתוס משפחתי • שהרי מדובר בזהות שהאחראים לה אינם מטפחים אלא מעלימים ומסתירים ארתה, אבל גם כאן נושא הזהרת מרכזי מאד והוא מקרר המתח העלילתי . לכאורה אין כל אלה אלא איפירנים איזרטריים לגמרי' מיני טירופים פרטיים של משפחות יוצאות דופן' ואין להם קשר עם מרכז החיים היהודיים ההיסטוריים (להוציא את ניסיון ההתיישבות החקלאית, המעוגן בניסיון ההיסטורי של הבאררן חירש). סוף סוף כמה משפחות יהודיות, ואפילו בארגנטינה, נשאר על גבן מורשת של זהרת כוזרית, אר השתוקקו להיעשות למוצרט, אר רדפו אחרי נשים שאינן קיימות, אר הסתירו את סוד לידתו של אחד מצאצאיהן ? דרמה שכל האיפירנים האלה חריגים בהיסטוריה היהודית, והרושם העיקרי שהם יוצרים אינו של תמרנה היסטורית אלא של מעשירת דמיוניות מדהימות. אלא שבכל זאת קיימת כאן איזו אמת היסטורית. התבוננות חוזרת, ומשני כיוונים שונים, מלמדת שאולי אין מדובר באיפירנים יוצאי דופן אלא בהקצנות גרוטסקיות של קורים מוכרים. התבוננות מכיורן ראשון בנויה על תפיסה סמלית של איפירני המשפחה : כרזררת ברומן זה פירושה גדלות ורוממות. מי שמתרפק על מוצאו הכוזרי מבטא בעצם גאווה על מוצאו . הוא מייחס לעצמו גדלות משרם עצם מוצאו השבטי-לארמי . לאור זה האם לא קיימת בכל משפחה יהודית הגרנה קצת כרזררת ? רכן באשר ל"מרצרט". כידוע, מוצרט באמת לא היה יהודי' ואב הממלא את ביתר בפסנתרים כמספר בניר אינו אלא קוריוז' אבל איזה אב ראם יהודים אינם חולמים, ואפילו בטוחים, שבנם הוא מין מוצרט, רמבראנדט אר לפחות איינשטיין ? ח עניין תעלומת המוצא שברומן זה הוא בכל זאת יותר מסרנךי והוא מפנה אותי לחזור ולהתבונן בסיפורי המשפחה מכירון שני' ולצורך זה גם להחזיר לדירן את "מר מאני " ר'עשו ". מטבע הדברים הוא, שבז'אנר הרומן התרלדרתי תוהה המחבר לא מעט על טיבו הפסיכולוגי של קשר המוצא הגניאלרגי . עיסוקו בקשרי המוצא ובהשפעתם על נפשות הוא תוצאה ישירה והכרחית מהפרישה של הסיפור התרלדרתי . אך מסה • ברומן חתולדותי שיצא לאחרונה. "מוצרט לא חיה יהודי" מאת גבריאלה אביגור רותם י מנסח המחברת גם להיענות לתביעה למליאות ונח בשעה גם לקצץ נח. אבל אחיזתה זו בחבל משתי קצותיו גם יחד חזקה במיוחד . ולזה יש מחיר . 25 א 1;וט 1 בר 1992 מאחר ששאלתו איננה מי הם הוריו או בשאלת הזהות, המנווט את פעילותם קיומם של הרומנים שלהם ומתוכנם. בניו של גיבור מסוים אלא מהי ההתנהגות הפוליטית בצורותיה השונךת 2. גם זוהי הפסיכולוגית של גיבור מסוים שהוריו הצגה "חדשה", מאד לא מסורתית, מאד ו הם אלו ואלו - אין הוא צריך לשקע קונטראוורסלית, של המשפחה היהודית. 5 ~וי 1 ~ אבל שלושת המחברים נכנסים לעימות בסודות ותעלומות חיצוניים. ליאון חידקל' גיבורו של 'מ'וצרט לא ~ לא רק עם אמונות ודעות אלא גם לעומת זאת, שוקעים בעצם המוצא אפילו שם משפחתו מעיד על מוצאו עם הז'אנר הסיפורי הריאליסטי והז'אנר התולדותי במיוחד . שלושת הרומנים העבריים החדשים, היה יהודי" הוא, כאמור' מהכוזרים. הביולוגי' מציגים אותו כמין דבר אכ- הזר . ובמוצאו של וגאלו יש משהו .מםה ברומן התולדותי החדש משתנים גם הדחף ההיסטורי וגם הקונבנציות הסיפוריות. טראנספורמציה ז'אנרית זו יוצרת באורח דיאלקטי המשכיות לז'אנר שכמעט חדל מלהתקיים, ותוך שהיא מעניקה לו פנים אחרות היא מעניקה לנו הנאות אחרות. סצנטרי או אף כמין סוד נעלם, כלומר, כמין תעלומה ומוקד של פיענוח. ייחודה של הגניאלוגיה הנפרשת ב'עשו" נקבע מהרגע שאברהם לוי נושא לאשה את שרה, שהיא בת למשפחת גרים. בוליסה לוי, סבתו של המספר, גאה אמנם במוצאם הטהור של בני לוי ורואה בכלתה נקודת קלון למשפחתה, אבל המספר עשו, שהרומן כולו הוא למעשה סיפורו שלו והוא מבטא את דרך ראייתו' גאה דווקא בייחוסו מצד אמו. אישיותה של האם, יופיה יוצא הדופן' בהירותה, עוצמתה הפיזית, העברית העילגת שבפיה, כלומר כל מה שאיננו מייצג את הספרדיות היהודית הירושלמית הטהורה ואין לו אח ורע בדמות היהודית המסורתית, הן הסיבה לאהבתו של המספר אותה, להתרפקותו עליה ולפרישת סיפור תולדות משפחתו . הרצון להמציא מיתוס בראשיתי חדש למשפחה הישראלית מתבטא כאן בפארודיזציה של המיתוס המסורתי : אם המשפחה היא גיורת המכונה "שרה אמנו" ושם הבן הנותן לה שם ודנו אינו יצחק או יעקב אלא עשו דווקא. יש דמיון בין הצגה זו של הסיפור התולדותי לבין הצגתו ב"מוצרט לא היה יהודי", שבו האב גאה על מוצאו הכוזרי' הגר . סימנה המיוחד של המשפחה בשני הרומנים הוא היותה הכלאה יהודית-גוית. שוב אין זו המשפחה היהודית המסורתית המעוררת את גאוות המספר או את התעניינותו אלא אותה משפחה יהודית שהיא מין ברייה חדשה, קצת גויית. וניתן לראות בכך מטאפורה של המשפחה היהודית החדשה ב"עולם החדש", בארץ או בארצות ההגירה. התעניינות המחבר בתולדות המשפחה ב'מ'ר מאני" נובעת אף היא מאיזה חיפוש אחר האכסצנטרי ויוצא הדופן . הצד המיוחד והחולה, ה"מאני", הוא המובלט בהצגת סיפור חייו של כל אחד ואחד מבני מאני' והצגתו של צד זה מגיעה לשיאה בהצגת סיפור חייו של אבי אבות המשפחה, אברהם מאני. אברהם זה, בניגוד לאברהם אבינו שבתנ"ך' רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. ייחודו הוא בכך שמתוך תשוקה לזרע קם על בנו' תרתי משמע : חטא בעריות עם . אשתו והוליד זרע כתוצאה מכך' והסתבך ברציחתו . ממנו ואילך מסומנת כל משפחת מאני בסימני היכר מאניים, בתסביכים חוזרים, המעיבים על הקיום השושלתי בדרכים שונות. סוד ההולדה ותעלומת המוצא מוצגות ברומן זה כדבר מוסתר שיסודו בחטא קדמון' שעליו משל- מפוקפק ובלתי-כשר . על אף שנולד מאהבה, כנראה, הוא מתקבל במשפחה כמין נטע זר . אבל המוטיב של הזר אינו קשור רק בו . שתי המשפחות מצמיחות מתוכן בנים אחדים שהתנהגותם זרה, מוזרה ופורצת את התור.Pןכ של המשפחה היהודית המסורתית. גבריאל חידקל מוליד את גבריאל ג'וניור הכושי, ודווקא נטע זר זה יורש את הכשרונות המוסיקליים של המשפחה ונעשה על-ידי כן לכעין ממשיכם של הכוזרים. ארון גורמן מתקשר עם אשה גויה ומוותר לחלוטין על חלומו הציוני . עצם התקשרותן של שתי המשפחות נעשית באמצעות נישואיהם של רפאל וגרסיאלה, שהם שני צאצאים יוצאי דופן בתכונותיהם ובהתנהגותם. הוא בעל תכונות אפלות, ידעוניות, של ראיית הנולד ועשיית קסמים, ויש לו עין אחת כחולה ואחת חומה. היא, המכונה "האינדיה", מתנהגת כפרא אדם מילדותה, בורחת מביתה, נלווית לקרקס, מאלפת אריות, והיא בעלת מימדים ושיער אדום. אך דווקא קשר הנישואים שבין שניים אלה הוא שיוצר את ההמשכיות הביולוגית הענפה ביותר בדור השלישי . בכל אלה יש לא מעט לגלוג על טבעו ה"יהודי" של היהודי החדש . יתירה מזאת : ברומן זה מבוטאים גם לגלוג וזלזול חריפים ביותר כלפ _ י כל ההתחבטות בשאלת המוצא, ולא במקרה מיוחסת עמדה זאת דווקא לכרמלה, שהיא הצברית היחידה שברומן . בלשון צברית, מחוספסת, אומרת כרמלה לרגאלו המוטרד בחיפושי זהותו : "תפסיק אתה. היו לך הורים, זאת עובדה, נכון ? --- תאמין לי . אין לך בשביל מה לנסוע לחפש לך הורים שמתו או לא מתו אבל נטשו אותך ומבחינתם אתה איננו . הם נמצאים בך' אתה לא תופש?" (עמ' 176(. אבל בניגוד לדוברת, שעמדתה אופיינית למי שהוא מושרש ואינו מוטרד בשאלת הזהות, המחברת מ~דה מציגה רומן שהנבירה בשאלת הזהות וחשושים מנחה אותו' כפי שהיא מנחה את שני הרומנים האחרים. קשה שלא לראות, שמצד אחד הופכת הנבירה בשאלת הזהות . של היהודי החדש בשלושת הרומנים התולדותיים העבריים האחרונים לחיפוש אחר שרשים חדשים ולהתעמתות מלגלגת עם פרה קדושה, עם העמדה, הטוענת לטוהרתה הגזעית או המוסרית של המשפחה או האומה היהודית ; ושמצד שני שאלת הזהות היא עבור המחברים כמין "ביצה טובענית .", שהם "מפרפרים בה", כפי שלושת הרומנים הניורנים כאן נראים כאילו הם מחזירים אל ז'אנר הסיפור את היסוד הספרותי הראשוני שהיה קיים בו מאז הנובלות הראשונות, בכך שהם מעמידים במרכז עלילתם את ה"חדשה", את השמעתו של דבר מדהים, חריג, שלא נודע עדיין . עניין זה נראה כפועל בצורה הנקייה ביותר ב'מ'ר מאני" : כל המבנה של חיטוט ונבירה יותר ויותר לאחור ולעומק, המאפיין רומן זה, מכוון לכך שבסופו של דבר תתגלה אותה חדשה מדהימה' נוראה מכל החדשות שהובאו לפניה ברומן' אותו "הסיפור שמאחורי הסיפור" אודות חטאו הנורא של אבי אבות המשפחה. וכשחדשה זאת מתגלית והמתח לקראתה לא קיים עוד - מגיע הרומן לקצו' שכן בכך כמו מילא את תפקידו. בשני הרומנים האחרים קיימת גם כן מגמה להפתיע אותנו בחדשות ונצורות, אלא שהיא מתבטאת לאורך הרצף כולו' כיוון שאין היא ממוקדת בחדשה מסוימת אחת. יותר מכך : הרצון להדהים מתגלה כאן גם בסטיות הרבות מהעניין המרכזי' בעצם ההכברה של מעשיות רבות הנערמות זו על גבי זו' שבכל אחת מהן יש משהו חדש או מפתיע. החדשות והנצורות שבשלושת הרומנים סובבות ברובן סביב תחום היחסים שבינו לבינה. לעיתים נחשפת עבירה על מעין טאבו' כפי שמקובל ביצירות עתיקות לרוב : אב ששכב עם כלתו ולא נודע כי בא אל קרבה ר'מ'( מאני"), אח שוויתר על אהובתו לטובת אחיו אך הוסיף לאהבה, או שאהב באופן חשוד, לוליטי' את בת אחיו ,)"ושע'( גברים הרודפים אחרי אהובות מסתוריות, איש שנשא אשה מסיבות סודיות השמורות עמו בלבד' בן שאיננו יודע מי אביו ומי אמו ('מ'וצרט לא היה יהודי"), ועוד כהנה וכהנה. אך יצר ההדהמה של המחבר בכל שלושת הרומנים בכל זאת אינו טהור . שלושת המחברים ממתנים את יצר ההדהמה שלהם אפילו כשמדובר בכעין הפרת טאבו' ושלושתם עושים זאת באמצ- ערת ההומור וההארות הקומיות השונות. הפעלת ההומור בצורותיו המגוונות ואין הרומנים האלה דומים בסוג ההומור שלהם - כמו אומרת, שאין צורך לקבל את העניין המדהים ברצינות מוחלטת. המספרים השונים כמו קורצים אלינו באמצעות ההומור וכמו אומרים : אל תשכחו, שהחדשות מסמרות השיער אינן אלא המצאות שבאו לצורך בידור . בכעין 26 מים בנים ובני-בנים בעיוותים למיניהם, שנאמר על היהודים ב"מר מאני" (עמ' אמירה זו משתלטת על הסיפור מידה ובעיקר באותו צורך אובססיבי לעסק 171(, ומרותקים אליה, כפי שניכר מעצם רבה של סופיסטיקציה, ושוב אין הוא מעשה פסיפס. העירבוב של דברי הסמ- מדהים כל כך . השימוש בהומור במקרה " iי f: ~ סיפור מודרנית, עירטולה של המודעות והמתחלפות מהר - תוך מעברים חדים זה אינו אלא חדירתה של פואטיקת כרת הכל-יודעת בדברי הדמויות השונות מםה • שירה• 1. על המונח "רומן תולדות'" רעל מאפייניו ראה כספרי חלק .'א 2. והרחבתי על כך כמאמרי "מחרמו ליכידרס לחרמו פרליטיקרס", עיתון דד • אוקטובר 1990. 27 ~ ניתן לאמו, שהסיפורת העברית החדשה מאד אמביוולנטית כלפי סיפור תולדותיה הממשיות ההיסטוריות של המשפחה היהודית : בה בשעה שהיא מעוניינת לחשוף שרשים של משפחה וחברה היא גם מעוניינת לערער את "רוממותם" המוסכמת. בה בשעה שהיא מעוניינת בפרישה תולדותית רחבה היא גם מסת- ייגח ממנה. כמו הסיפורת המערבית, היא מסתייגת מהצגה פשוטה, מסודרת ומלאה של התוכן המסופר' ומעוניינת יותר בעירטולן של הטכניקות הסיפוריות שלה. בין כך ובין כך' ברומן התולדותי החדש משתנים גם הדחף ההיסטורי וגם הקונבנציות הסיפוריות. התבדות הציפיות לחשיפה היסטורית וגניאלוגית מלאה, להצגה של שלשלת דורות מפוארת ולתיאור ריאליסטי של הדברים - יוצרת את אופיו המודרני של הרומן התולדותי החדש. טראנספורמציה ז'אנרית זו יוצרת באורח דיאלקטי המשכיות לז'אנר שכמעט חדל מלהתקיים, ותוך שהיא מעניקה לו פנים אחרות היא מעניקה לנו הנאות אחרות .• מלכה נתנוון מסיק הזיתים של ילדותי ~ת ?ק Q יק iJ :ז:יהים ~R ךז:וי ~r:ר;:;כי fס a ף ס~~ז סראש;~ה ~ר :p מו תילג;:~ו:iw ל~ד~שוסי י~ולכr בVץ ך~~ח ~ל ור=rf i יי · ;~ז רצה נליל i תי -•• : T T ז;מן :;גי ~ת !דע iJ ;קוד iJףןטpז :pןמקז~pזf~ך :p סי :p ~רו fסל R ת םיהי:ז:ו:iiJ ה~~ס~ נחר ~רוכי שנות •-:•". ז- ~ת fiJ רית מסגנון דיבורה הגבוה והפיוטי לסגנון דיבורן הנמוך והטבעי כפי שהוא מתגלה בשיחותיהן' במכתביהן' בציטוט ישיר ועקיף - מושך תשומת לב מיוחדת אל הווריאטיביות והווירטואוזיות של הלשון ברומן זה. הציטוט הרב והתכוף של דרך דיבורן של הדמויות, מה גם שמצוטט דיבור סטריאוטיפי למדי, משמש אמצעי של המחשה והומור גם יחד והוא מעתיק את הקשב של הקורא מהחדשות העלילתיות אל אופן דיבורן המשעשע של הדמויות. שבירת הקומפוזיציה הסיפורית והמוסיקלית של הרומן על-ידי הפיכתו באמצע למעין רומן אפיסטולארי (החלק האמצעי מורכב כולו ממכתבים, ותמיד מצוין באיזו לשון נכתבו, והוא שובר את סולם הך; המתכנת את הרומן בכך שהוא מכונה "סינקופה" במקום )"ה~" - היא טכניקה נוספת ה"מזמינה" אותנו להתבשם מדרכי התבטאות מילולית מגוונים. השימוש בטכניקות סיפוריות, המושכות תשומת לב אל עצם מלאכת הסיפור' בולט ברומן זה במיוחד משום שהמחברת מרבה בהן ביותר' ועל אף שהגודש הזה לעתים מייגע וחדל מלשעשע אותנו הוא אינו פוסק מלהסיט אותנו מהסיפור עצמו' מאירועיו' מדמויותיו' ומחדשותיו המדהימות. תיחכום היתר של המחברים השונים באשר לעצם כתיבתם הסיפורית, וערטולו של תיחכום זה נותנים את אות;תיהם, כמובן' גם בתחום הז'אנר הסיפורי המסוים. אם הערתי לעיל' שכתיבת רומן תולדותי דורשת פריש"ה של דמויות ודורות במרחב היסטורי מסוים, הרי שה- רומנים התולדותיים העבריים האחרונים מתחכמים לתביעה זו . ההיתפשות לזווית ראייה מומחזת מוגבלת מגמדת מראש את הראייה מ;זרחבית, לא רק ההיסטורית אלא גם המשפחתית. גם הפריש"ה ההיסטורית המסוימת המתגלה ב'מ'וצרט לא היה יהודי" אינה מעמיקה אלא נעצרת באמצע הדרך' משום שהמחברת, היוצרת סמכות כל-יודעת, אינה מעידה להשתמש בה במידה מספקת ומעדיפה גם היא בסופו של דבר להיצמד לנקודות הראות של הדמויות ולטכניקות המגבילות האחרות. ההיתפשות להארות הומוריסטיות לסוגיהן אינה מניחה למחברים להציג את הדורות שחלפו ברצינות גמורה. כתוצאה מכל זה אנו משתעשעים מאד מהדמויות אבל ספק אם אנחנו מבינים אותן וחודרים לעולמן הנפשי' כפי שהיה בזמן ובמקום היסטוריים ממשיים. הצגתו של נושא המו~א כמשהו זר מעט או כמשהו אפוף סוד וחטא מבטאת מצד אחד עמדה של אי-אמון' חשד' ביקורתיות ועימות אידאולוגי' ומצד שני - מעתיקה את הסיפור התולדותי מה- מישור הריאליסטי ההיסטורי אל המישור הבידיוני או המלודרמטי ויוצרת תמונת משפחה איזוטרית וסיפור סנסציוני . האמנותית העצמית של המחבר והכנסתה לתוך הסיפור, וזאת על מנת ללגלג על האמון התמים של הקורא בחדשות שהוא שומע. התוצאה היא שהקורא, אפילו הוא תמים מאד' באמת אינו מזדעזע עד תום מן הדברים המדהימים, האיומים, שהוא קורא עליהם. הוא קולט היטב, שהסיפורים על גילוי העריות ועל הסבל הנגרם לדמויות הנפגעות אינם טרגדיות אנושיות אלא חידושים והמצאות של מחבר. מובן' שמיתונו של היסוד המדהים באמצעות ההומור משתנה מיצירה ליצירה בהתאם לסוג ההומור המופעל בה. ב'מ'ד מאני", שבו בונה המחבר בעקביות עלילה מדהימה, ולא מעט באמצעות סיפורים על הפדות של טאבו' אין ההארות הקומיות השונות באות לשבור את המתח העלילתי' אלא להתקיים עמו באופן סימולטאני . כתוצאה מכך הן נעשות הארות גרוטסקיות וגורמות לקורא להתפלץ יותר מאשר לצחוק. ב'עשו" מושם סייג לסיפור המדהים באמצעות דמותו המומחזת של המספר . מספר זה, שהמחבר מייחס לו תכונות של דמות מתוחכמת - כגון שהוא סופר במקצועו' שהוא בעל ראייה הומוריסטית, שהוא משמיע את הסיפור כולו באוזני נמענת מסוימת, שהוא אדם מנוסה מאד שראה עולם - מציג את סיפור תולדות משפחתו באופן המתאים לאישיותו' וזה מחייב הפלגות סיפוריות ותיא~ריות רבות מהעניין המדהים, לצורך עצם השעשוע שבהשמעת סיפור . הקורא נענה בהתאם : יותר משהוא נדהם הוא מתבדר . בשני הרומנים האלה הסיפור נמסר' כאמור' על-ידי מספרים מומחזים. אם אין אנו יודעים את מלוא התעלומה - הרי זה משום שהמספרים המסוימים אינם מסוגלים לגלותה לפי מצבם הפסיכולוגי, ואם אנו כן יודעים אותה - הרי זה משום שהמספרים כן מסוגלים ל גלותה או מסוגלים להציג לפנינו נתונים שיאפשרו לנו לגלותה. ב 'מ'וצרט לא היה יהודי" מפעילה המ- חברת טכניקות שונות לצורך מיתון ה"חדשות". ההכברה בטכניקות אלה מושכת תשומת לב אל עצמה ואל השעשוע שבעשייתה וגורמת לפיזור דעתנו באשר לסיפור עצמו . למשל : טכניקה אחת היא ההבהרה החוזרת ברומן מפי הסמ- כרת המספרת, הקובעת שהרומן מורכב מאסופה של סיפורים הלקוחים ממקורות שונים. בדרך זו מושכת המחברת תשומת לב אל עצם המנגנון הסיפורי המופעל . טכניקה אחרת היא ההמחשה של הק- ביעה הזאת באמצעות הקפיצות התכופות ממקור בדוי אחד של מידע למשנהו. באמצעות הקפיצות מאירה המחברת באור הומוריסטי את עצם מלאכת הכתיבה של סיפור וגם כמו מתרצת את מוגבלות הידיעה המוענקת לקורא, את היות הרומן אוקטובר 1992 ג:י fr.: ~ כלכלת-השוק יודעת רק רווח והפסד . כל מי שיכול ומסוגל לקנות לעצמו דיור, השכלה, דב בר-ניר דעות עושות דרכן ייאמר איפוא ברורות : חמסו של השמאל . בריאות, ~מלה, תבוא עליו ברכה ; אך נפרץ =· לאחרונה המוכח "שמאל", . ולעומתו, ה"סוציאליזם" נחבא אל •מםה הכלים, ואף מתביישים בו, או משתמשים בו בזהירות ובהיסוס ויש דברים בגו . במשך דורות הוא ייצג מין "משולש" אידיאי וחברתי : ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצורי ביטול המעמדות וגוויעת המדינה. והכה, היחידים שכיסו לדחוק את הקץ ולהביא להשלטת הסוציאליזם אף בכוח הזרוע - בהתגלמות הקומוניזם - קרסו וכפלו ללא שוב. בקצה השני של המחנה הסוציאליסטי - הסוציאל-דימוקראטים - התחולל תהליך הפוך : הללו זרקו למעשה את הגט למה שבן-גוריון קרא פעם "הגשמת הסוציאליזם בימינו" - וקראו מעתה לרפורמות ולתיקונים סוציאליים בקרב המשטר הקיים. ההנחה שלהם חיתה, שבעימות ההיסטורי בין כלכלת-השוק הרכושנית לבין הריכוז הקומוניסטי של כל המשק, כל החברה וכל התרבות בידי ביורוקראטיה שלטת, ניצחה כלכלת-השוק, ובמלים אחרות, הקפיטאליזם ניצח לאורך כל החזית. מעתה מוטב להתנבא בשפת השמאלי תוך הורדת דגל הסוציאליזם עד לתחתית התורן. יש טעם בהבאת כמה דוגמאות מה- זירה הבין-לאומית : מפלגת הלייבורי למשלי צעדה לבחירות האחרונות בכ- ריטכיה מבלי שבמצעה הוזכרה אפילו פעם אחת המלה "סוציאליזם". קדמה לה בעשרים שכה המפלגה הסוציאל- דימוקראטית הגרמנית, שבוועידה מפן- רסמת בבאד-גודסברג, ב 1959- י מחקה ממצעה מוכחים כ"מעמד", "מלחמת מעמדות", ואף את שמו של מארקס עצמוי והעלתה על כס יעד חברתי-כלכלי חדש : משק פלוראליסטיי כלכלת-שוקי התחרות חופשית, בהסתייגות החשוב ביותר שווילי בראכדט הגדירה חבאור בהירי בזו הלשון : "כלכלת-השוק לככ האפשר, תיככון ככל .הנדרש" בכך רצתה הס.ו . הגרמנית גלהסתיי מן הג'ונגל הקאפיטאליסטי ללא רסן י מתורות מילטון פרידמן י הגברת תאצ'ר י או רוכאלד דייגן י מתוך הנחה, הששומ על המדינה להתערב במהלך קהמש כדי שהליבראליזם של מרוויחכים אלל סייג לא ידחוק לזרועות המחסור יוהעונ את "המפסידנים" מן השכבות תהעובדו ושדרות המצוקה, בחברה חסרת םרחמי והתחשבות. דוגמה אחרונה להמרת המושג -"סוציא ליזם" במושג "שמאל", מצאתי ןבעתר כשואות פניכם?". והכה, יותר ממחציתם, שחינם קוראים מן השורה, השיבו שהם תומכים בזניחת המוכח "סוציאליזם", ועם זאת רובם המכריע דבקו ודגלו במושג "שמאל", הכריזו כמרצות שהם מתנגדים לימין החברתיי והשליכו את יהבם על שתי תבייעות-יסוד : יתר סולידאריות חברתית, ויתר מוסר ציבורי . הללו אפילו טענו ככגד הנהגת המפלגה הסוציאליסטית בארצם שהיא רכרוכית מדי כלפי הימין החברתיי סובלת מרגש נחיתות כלפי טככוקראטיות כביכול "יודעות-כל", ואיכה עושה שימוש רחב דיו בדעת-הקהלי באמצעות העמקת הדימוקראטיה המקומית, האיזורית וה- ארצית. במאמר מוסגר אוסיף כי יחס של כמעט "בושה" כלפי המושג וה- מוכח סוציאליזם נותן את אותותיו גם בישראל . והשאלה היא מעתה : היש עוד מסר לסוציאליזם, או לחילופין י לשמאלי בחברה של ימינו י או שמא טושטש עד היסוד ההבדל שהפריד מאז בין הסוציאליזם לבין הליבראליזם, או הכיאו-ליבראליזם של ימינו ? אין זו שאלה של מה-בכך : כל ימינו (רובנו י מכל מקום), היינו סוציאליסטים, והבעיה היא האם חייכו את חייכו לריק, או שמא היה, כותר, ואף החריף הצורך בשמאלי על דגלו ויעדיו ? מארקס צייד את ספרו "הקאפיטאל", בכותרת-ז;נשכה של "ביקורת הכלכלה המדינית", והוא התכוון דווקא לביקורת כלכלת-השוק, הנראית עתה חוגגת את כצחוכה בכל אתר ואתר ; ואם העולם השלישי עדיין מתייסר במצוקותיוי ואף ברעב, או בתוחלת-חיים קצרה מדיי הרי כובע הדבר מקשיי היחלצותו מפיגורוי ואיחורו בהצטרפותו לכלכלת- השוק המנצחת. השאלה היא איפוא : האם הגענו ל"קץ ההיסטוריה" כוסח פוקויאמה, שעורר סכסאציה בעולם כולוי או שמא יש מומים אורגאכיים בכלכלת-השוק, אפילו לא ככחיש את מעלותיה, בהעלותה על כס את הברכה הצפונה בפעולת היזם הפרטי, ביצירת שפע סחורות, ובשאר סגולות הכרוכות בשיטה הדימוקראטית שאיכה רק שוק של סחורות, אלא גם "שוק של אידיאות", כבית-היוצר לפרסי כובלי לקידום המדעים, הטכנולוגיות והיצירה האמנותית. מתן דרור לאישיות בכל התחומים הוא אחד מסימני ההתקדמות הסוערת, ואף הקדמה, בעולם של ימינו י אפילו התלוו הצעדים המאוששים הללו במלחמות-דמים, ברצח עמים, מי שכיסו דל או ריק יידחק לקרן זווית. ואמכם, כך הגענו למצב לפיו שליש מאוכלוסיית העולם המערבי מצוי מתחת לקו העוניי נטול לעתים י גג מעל לראשוי זוכה ל"בריאות לעניים", או לעצם המושלכת אליו בצורת סיוע למובטלים כרוניים. המצב בעולם השלישי אף חשוך מזאת לאין-ערוך י ודוגמת סומאליה תבוא ותוכיח. ועתה נניח לרגע - ואף לעידן היסטורי שלם - שגן-עדן סוציאליסטי איכנו עומד על הפרק, וכלכלת-השוק מעוגנת בעובדה שיזמים ושכירים "מסודרים" ברמת-חייהם והכנסתם אינם להוטים למה שהסוציאליזם הקלאסי קרא "ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי-הייצור" כלום מסתבר מכך שסטאטוס-קוו של התנכרות לרעב, לחלש, לאזרח הפשוט, הוא הכרח לא-יגונה ? לא, אין המצב כן . יש לאנושות של ימינו - עם התפוצצות ממש של כוחות-הייצור, עם ביטול המלחמה הקרה, עם מעורבות גוברת של העמים, המעצמות, אירגון האומות המאוחדות, בבעיות הרעב, המצוקה ואף במאבקים האתניים העושים שמות ביוגוסלאביה - יש לה דווקא, בפעם הראשונה בהיסטוריה (אף אם תהליכים אלה יצריכו זמן י חיכוך והסברה ללא ליאות), אפש- רות שהראציוכאליות, התבונה, היידע המדעיי הטכנולוגיי הרפואיי יגברו על האי-ראציוכאליות, הקסנופוביה, הפר- דכמכטאליזם הדתי המוסיפים לפקוד את המין האנושי. וכאן ניתן לממש, להמחישי לפרט את מושגי השמאל המותאמים לזמנים המודרניים, אפילו גישה זו ויישומה יתמהמר . חייבים אנשי השמאל לחרות על דגלם את היעדים הבאים : כלכלת-שוק, ודאיי אך במסגרת ןוככר:r. ממשלתי הבא לתקן את עיוותיה, הבא להבטיח חי- כוך והשכלה לכלי דיור לכלי עבודה לכל, בריאות לכל, גמלת-זקנה לכל, שוויון-הזדמנות לכל . כל אלה אומרים חלוקה אחרת של ההכנסה הלאומית. כל אלה אומרים הרחבה כינרת של מה שקראו חברת-רווחה. כל אלה גם אומר'ם קץ השלטון הבלעדי של המעסיק על עובדיו במפעלו - שיתוף העובדים בהנהלות, ושיתוף האזרחים בכל מישורי השלטון המקומיי האיזורי י הארציי במסגרת מה שקראו "וימרק- ואטיה השתתפותית", שהיא בראשית דרכה דימוקראטיה תעשייתית. ואחרון - כדי למנוע שואה של צפון שבע מול דרום רעב, על הסככות האורבות לפלישת "בארבארים" בלב '~האימפריות הרומאיות" של המערב המפותח 28 הצרפתי-ואריק אליי "כובל אובסרווא- ובהשתלטות הארצות המפותחות על כינון סדר עולמי חדש שיצמיח "שיביים" טור", שמערכתו שאלה כשלושת אלפים העולם השלישיי תוך ניצול קולוניאליי לאירגון האומות המאוחדות, ויקדם קוראים את השאלה : "לאיזה שמאל או גיאו-קולוניאלי . אותנו לקראת אנושות ראציוכאלית יותר • גיליון 153 שירים אינדיאניים מנין-מקסיקו מאגנלית : פנינה עמית טקס משבט ה~~ה · שני שירי i הלוואי שיהיו לי סן 1אי Wףיז;i~ לי 10,000.000 דולר פטףרי מס בין ו " ךכ~ה מזק :p עות ~9 ף .םי~~~ ~ין ס :p פור סואשון W ל רסpזס ל~לוrP. ים סדו?וים, ~ן~ים, ,םיטtדוr ר~~~ ?סריס לברס ס~ל;זטי Wל ס n :ךף את הדיו השרייה שירה• ך~ל ;j ~זק~עות ~ת .הדלוrס ףהtןמ סי ~ין : מאת : מרטין שרפלה יש לו עינים לשמע ••••-·• ו אדנים לראות . ·- זו •1 :p זךוגי מ~ם, i?:P,ף~ ~~כק םיז:rד• הףא נוזט.ם י וקרי רוק.ד . הףא סי ~ין. :p מו ~~ין ~עףץ 9:p לע. שני שירים של נוצה קטנה זר בחברה זר :פחברה. ז -••• וז סאורות םיב;:זrק:סקו אנשים לוטשים עינים -· •• • 1 • rי•ו מי שאינו טהור אל יעב; ••••••...-ו-- ~זר. ן~י הפשימה הרודפת זונל רהשח ל;~ס "ס w~י w ל סח:דף.- ·" סוס הטורקיז אני זrנפ: זונל הזוומש ב~ד~ · i סףס · ל-סשףךקי :פפתח ה w מים. ."ו --'1'-• סףסי פוסע :פפרסה מבהילה, עומד ~ל -ס~ל~ון :P ז~~י ס~ nw i? .דן אור :p ~יי .ך 9 ן. יכ;tףס סובב םיpז~ ~ל 'גי ס~ן~ה. ס 11ום י י~~ רוכב ~ל ג:פו בכrןס הףא ש~י. ···;, ~זכר, אףסףסו W ל 2$r::זר. שני שירים של ילדים משבט ההופי חורף כחול n:p :ךף j2 רי ?ח~י קוק.א אני יוצא ~ם f ל~לב דדו W ?י יגדנו;גוiן'•_ ~ל גןגרות j? שות 1תוד?וrףנז;rנ~םי.קוQצ מו W ז.כףחות .םיז:rק:ונ f P!O קזכr רגלי נכואבות. - ו -- משוטט :פחףצות -•• . 1 ק~ז:rג וגע. w ות, ·~ ד וקכו :קי "'לא וק'*ךג:וים" ~f ר ןר. זר. "ןוי~טt"ףרpול אוג:וי ,כrךw;ז:וי Wיו:זז:rלזוi! ה.יוi י~~ יו~vזק: ס reצץף י ~Q לי~ה הKן~:p יוסר בע.~י;ה, מלהג :פש'פה רהףטה, את" 'לא · ~כ-ב~ ז ו 'לא" ל i ר. זר ~ס:קןה. i) !ןל לאמריקה ~ם ,ה~ן~ א,ז:ו עמד,ז:ו נננגד - ו "- ו ו ו·." .. סןנדן •iJ כפף. iJ2$ :קנף, :p סךמו~:ה, :פהלמףת לב אחת, ו - ו "- אם אדמה ••-1 די ... אב הזו/מש .•. ·.· - M2$v רףז:ז. סל.ל ?2$ ~וי j? ה ! 2$f;וf את ~מדד רהרסז-ו. ו ז- ו ו רהרסז-ו. $iי;~ j? ה ! סל.ל ו ס~ית זוי~ה. ס~פה f 'ף זפ~ןה. סל.ל 'ן 2$ ~וי j? ה ! עזרי! • ן• ~9ךי j? ~ים ךאזונו~ים העוות המתרגמת : א. שני שייר ג;הו, ונ~שירם בטקסים ובפי מספיר-סיפוירם . ונספו-סיפורים הו!;(י שפגשתי אמר • שהנבחר • שונים מן ההרפי בשפתם, באמונתם, בהסגתרותם. אין יפות כנשות הנבחר • אמר • ומשרם שניצחו ההרפי את הנבחר נציחון אחרון וסופי לפני 400 שנה - הוא ונפצה אותן באהבה. ב. שני הילדים המשוררים הם בני 12 וגירם בשמורת אינדיאנים. ג. שני שיירם של נצרה קטנה, משורר הרפי מז~~זןה .ה~ שמת מאלכוהולזים. תרגמתי את השירים מן האנגלית, שומעתי ic רתם גם באינדיאנית באוגוסט 1990, בשמורת האינדיאנים במדבר הגברה ניר מקסיקו. מאת: ובג'י גףט~ח ~ fiZ:P לת ן)ייות a:sםי~ודןr! אוקסובר 1992 זלטח זרצזוי ריצ'רד יהשליש על המחזה •תיאטרון ••• מר המקורי של המחזה, שראה llEll אור בשנת 1597; הוא "הטרג =.· דיה על אודות המלך ריצ'רד השלישיי המספרת על תככיו הבוגדניים נגד קלאונס אחיו' על רצח אכזרי של בני-אחיו, החפים מכל עוון' תפיסה בוגדנית של כש-המלכות, כולל כל pרט~ . חייו העלו . בים והנבזיים ומותו האכזרי והצודק". עוד בחייו של מחברו ראה המחזה אור שש פעמים. ;גך;גג', השחקן הטראגי הנודע וידידו .·ה · קרוב של שקספיר' תרם לא מעט להצלחתו של המחזה, . ותרמה לה גם עצם הופעתו של הנבל היושב על כס-המלכות, אשר קיבל את הגמול לו היה בהחלט ראוי . הזיכרון העממי-פולקלוריסטי הוסיף עוד כהנה וכהנה בבלדות, שירי-זמר ובאגדות. כמה טקסטים מומחזים על ריצ'רד ' השלישי היו קיימים עוד לפני מחזהו של שקספיר: ב 1579- כתב ל.ן, עבור הסטודנטים של אוניברסיטת קיימברידג', טרגדיה עמוסת פאתוס בשם Richardus Tertius. ב 1594- פורסמה הטרגדיה בדפוס וגם הועלתה על הבמה. םג אחרי שקספיר נכתבו טקסטים ,;ואלהוב 1602- התחיל בן ג'ונסון לכתוב המחז בשם "ריצ'רד הגיבן", אבל הוא אל סיים את המחזה. ובכל זאת, אהמופל מכלי המשכנע מכלי האקטואלי מכלי שניצח את כוח הנשייה, היה הטקסט של שקספיר. וכל כך למה ? "האירועים המתוארים במחזה אינם תואמים בהכרח עובדות היסטוריות" כיתוב ממין זה בולט לנגד עינינו אפילו בתכנייה של ה"רויאל שקספיר קומפני", תיאטרונו המקורי של שקס פיר . אם כך - מה עם קלארס האומלל' שהוטבע בחבית של יין ? ומה עם ליידי אנה, שכבודה חולל ממש על קבר . ו של בעלה ? ושני התינוקות הרצוחים ? איך כל זה תואם את העןבדוזר ? הכך התרחשו הדברים ? שמא בכלל אלהתרחשו ... וריצ'רד השלישי לא ההי כלל מפלצת, כפי שתיארוהו תהמסורו ושק ספיר עצמו ? ובכן י מה כן התרחש במציאות ? שינוי ובידוי של עובדות על יסוד חופש היצירה ורצונו של המחבר, אשר מחזק בדרך זו את תפישתו ההולמת את המצב באנגליה של המאה ה 16- י בזמנה של המלכה אליזבת, נצר לשושלת טיוד iר . הטרגדיה ''ריצ'רד השלישי" י שהינה הולינשד. הלה, בהיותו נאמן לאירועי "מלחמות השושנים", רואה בריצ'רד השלישי שליט חם-מזג ותקיף, אולי אף אכזר יותר מבני שושלת יורק האחרים - אולם בכל מקרה לא עבריין עלוב ולא פושע בוגדני . חוקרי הרשומות מצי.ינים אמנם את הפגמים במבנה גופו - רגל אחת קצרה מאחותה, כתף אחת גבוהה מהשנייה (חשוב לציין י שהודות לאימון - גופני מתמיד היו פגמים אלו כמעט בלתי-ניכרים) - אולם בכל מקרה - אין מדובר כאן בנכות מפלצתית של חטוטרת _ גדולה ועיקום במתגייס. לאלו אין כל שחר . חשוב לציין -שהולינשדי כשתיאר את חיי ריצ'רד עד מותו, התבסס על תומס מורי מח~רה של "אוטופיה"' המכוונת ' ישירות נגד העריצות. דווקא אצלו מופיע ריצ'רד .. כיצור פגום במובנים הפיזי וההתנהגותי, מפלצת עם כתר-מלכות. שקספירי כשהוא מסתמך על הולינשד נשען על סמכותו של תומס מורי ובחלקים האחרונים של הטרילוגיה "הגרי הששי" הוא מגדיש אפילו את הסאה. כבר כאן י בקרב על הכתר למען א . ביו, אחיו, למען בית יורק, ריצ'רד הוא נחרץ יתר-על-המידה, אכזרי מדי, שקוע באהבה עצ?כית. הוא האיש, שבקרב על 'הכת - וי מדיח את יורק האב להפר את הסכם הפשרה ולהוריד מכס המלכות, מהר ככל האפשר, את הגרי - וזה, למרות שהנוי כבר ויתר על זכות הירכשה ל . מען בניו ולטובת בית יורק. ': א · בל ריצ'רד מתעב שלום : אבל אין ערך וכוח בשבועה אם ' לא הושמעה באזני שלטון החוק . ." לא ~רגע _ עד שאצבע את !;(רחי הלבן בדמו הצונן של לב הגרי"." (הגרי הששי • חלק 4, מערכה 3( ברגעי הרצח של הגרי הוא מפטיר באדניו פעמיים : איני מכיר לא חמלה, לא אימה, לא אהבה אם גוף כזה העניקו לי שמיים שיעוותו הם גם את רוחי וגם את מעשיי ... בתמונות הסיום של "הגרי הששי" הוא ' מתכנן את רצח אחיו קלארנס כשהוא מעניק נשיקה ו לתינוק, היורש, הוא מפגין בגלוי את דו-הפרצופיות שלו: את אהבתי לעץ שאתכם ילד אוכיח בנשיקה לפירותיו (ה:,זדה) : בדומה ליהודה איש קריות כאשר נשק את מורו ורבו ואמר - היה שלום ואם הרע טמן בתוך לבו." העולם המעורער שבסוף הטרילוגיה על "הגרי הששי" הוא עמדת הפתיחה של "ריצ'רד השלישי" . במחזה זה נפרשת במלוא אימתה גאוניות הרשע של בן יורק. הטרגדיה "ריצ'רד השלישי" היא גולת- הכותרת של "הגרי הששי" י ובו-בזמן המלודרמה המגובשת הראשונה שבה מדובר על אירועים הרי-גורלי שאותם מרכז שקספיר סביב לאישיות הגיבורי כאשר החלק השלישי מגבש את התפקיד של ריצ'רד. -' לכאורה מדובר כאן ב"טרגדיה של מזימות" - תמונת עלייתו ונפילתו של שליטי מחזה אשר היה דומיננטי על הבמה האנגלית עד הופעת הטרגדיות המובהקות של שקספיר . תחושת הפ- ~לירת, החודרת את פעולות הענישה של ~זקזיידה, האופיינית כל כך למחזותיו של סנקה, מופיעה בחדות-יתר במחזה זה. ויחד עם זה, יש בו במחזה הזה הבנה חדשה, שקספירית במובהק, של הטרגדיה כקונפליקט בלתי-נמנע של כוחות הסזנוריים. ריצ'רד י במחזהו של שקספירי אינו סתם דמות חזקה מאד ובהירה מאד . הוא עולה לאין-שיעוד על הדמויות האחדות. 30 המשכה של הטרילוגיה ההסטורית פרי- ואת הדחתו של המלך אדוארדי שלו עטו של שקספיר "הגרי הששי" י מבוססת - עזר לעלות על כס המלכות במלחמת על עדויות די בלתי-תלויות ואמינות של השושנים נגד אנשי לנקסטר . גילידן 153 מתוך החזרות על "ריצ'ארד השלישי " בקאמרי IJ rז=:: 1 ותועלת. שקספיר מתאך בצררה גאונית את ניוונו ה riולרiזiי .. בסצנ-ה של הקרב , האחרון נראה לו שריונו . האישי צר מדי . הוא מנחית פקודות הסותרות זו את זו' שררות בעלי-הברית שלו הולכות ומתדלדלות - והוא הגורם היחיד והישיר לכך . זר נפילתו של אינדורידואליסט מוחלט, והוא משיג את w.לו ... להבדיל מגיבורו .: של מרל : ן, ויצ'רז הוא רב-שכבתי : ובעל פ :i~ri רבות, הוא '. ניבל כישרון של שחקן ',,· ואת . תפקידו המורכב הוא מבצע לא רק למען השגת מטרותיו המעשיות, אלא גם משום שהוא משתכר מכשדונו הווירטואוזי, המעניק לו עמדת עליונות מעל לכל . תיאטרוו• בסדנה הידועה של הכתרתו למלך (מע' המעמיד עצמו מול העולם כולו. גם בגמישותו ובכוח הרצון האדיר שלו, המרוכז כולו במטרה אחת ויחידה, המטרה המסחררת של כיבוש השלטון בכל מחיר . זהו גיבור בסגנון ~דלו (טמרלן' פאוסט), אחד מה"אנטי~טנים" של הרנסאנס ... ריצ'רד מפחיד את כל הסובבים אותו ביתרונותיו והם אינם מוצאים בעצמם כוח להתמודד עמו . בהשוואה אליו' כולם - אויבים או בני-ברית - אינם נפילתו של ריצ'רד מוצגת בשתי רמות מקבילות - אישית ופוליטית, ומקבילה, מבחינה פוליטית, לכל הטרגדיות הגדולות . של שקספיר. כיצור אנושי . קונקרטי נקלע ריצ'רד אל תוך מבוך סתרם ומתפצל . במונולוג של המערכה החמישית, תמונה 3, מופיע "אני" אחד שלו כשופט של "אני" אחר . אבל גם ב"אני" האחר הזה אין כל זכר לחרטה. רק ייאוש גדול ודיכאון' ומחרכו פורצת יללה פראית :י "בתוך זיעה קרה, גופי רועד . אני פוחד ממך ? הרי · אין כאן איש. אני -אני • ריצ'רד אהוב על-ירד ריצ'רד . יש כאן רוצח ? לא. כן • רוצח אני ! לברוח ! אבל ממה ? מעצמי ? מנקמה ? אני עצמי אנקום בי ? ריצ'רד הרחיק את הכל מעצמו; . יצר סביב עצמו ריקנות, והוא הולך ונופל לאבדון' מבלי שיוכל למצוא תמיכה כלשהי, הגנה מפני חרבו המונפת של ריצ'מונד הנוקם. אולם ברגע האחרון פורץ מתוכו הלהט משכבר. הר~ משמיע באזני חייליו נאום מבריק, ומ~יל עצמו אל תוך תבערת הקרב. זהר כבר אינו קרב על השלטון . זהו הקרב על המוח השטני הבלתי-מנוצח, "יוהרת המוח". "תנו לי סוס, . מלכותי . תמורת סוס !"- זו קריאתו האחרונה של ריצ'רד' שידע למות בגדול' ונשאר נאמן לעצמו עד הסוף. דמותו היא הכנה לרמותיהם של ~גו, ארמונו, מקבת, . והמחזה "ריצ'רד השלישי'~ עצמו הוא החזרה הגנרלית על הטרגדיות ' הגדולות העתידיות של שקספיר. •. 3, תמרנה 2(, ריצ'רה היודע ש"אנשים נברנים לא יתערבו במשחקי מלכים", שולח בערד-מועד את בקינגהם, אשר מבצע כמו לפי תיאום את הת~קיד שהוכתב לו' ומרבו על גל וסטר הקרוש רעל "הגדולה" ו"הייחוס" של . מורשתו . בגלל יושרו הטבעי' האפקט שבקינגהם משיג הוא מתון ביותך .. אלא שאז נכנס אל תוך התמרנה ריצ'רד עצמו . הוא מכיר את דתיותם של אזרחי לונדון והוא יוצא אליהם כשספר תפילה בידיו' רכש . שני אנשי-דת . לצדו, הוא מגלגל את עיניו לשמיים, כולו תרם וענווה, ובסופר של דבר מנהל את הדברים כך, · שמבקשים ממנו את אשר הוא עצמו חפץ בו מארד . התכונה המרכזית, המשרתת את ריצ'רד יותר מכל תכרנה ~חרת, היא היעדרו המוחלט של מצפרן . הוא לועג לאנקות הכאב של קררבנרתיו, ובמהלומות תופים מחריש את גערותיה של אמר .. ובכל זאת, ברגע מסרים מתחולל בנפשו משבר. הולינשד מספר, שלאחר רציח r1 ם של הנסיכים הקטנים, מאבד ריצ'רד את שלוות נפשר' שנתו נודדת, הוא מזנק ושולף את פגיונו, ממלמל ... אצל שקספיר מופיע מהפך זה בבהירות ר;נה : לאחר קללת האם מאבד . ריצ'רד - את בטחרנו העצמי ומתערערת עמידת האבן הלא-מתפשרת שלו . המצפון אינו מתעורר בנפשו של ריצ'רד הוא · מתפרץ אל תוכר, וכאילו מכרסם אותר מנחרץ . ריצ'רד מתחיל להרגיש, שמלכותו עשויה מ"זכוכית דקה ושבירה". הוא הופך נרגז ונרגן, חולני, חשדני במיוחד, רהר~יחות הבאות הופכות לזנעשי-קטל חסרי טעם אלא ננסים עלובים. המלך אדוארד' יצור מפונק וחלשלש' נכנע בקלי-קלות לעלילות שמעליל דיצ'דד על האח קלאדנס, ונופל, משרם שלא עמד בפני חולשתו-שלו' הפושעת. נופלים גם קלארנס המסובך במזימות אין-ספרד j בקינגהם חסר העק- רובות, הקרייריסט העוזר לדיצ'רד לעלות על כס המלכות רבו ברגע נרגן " בר' מפני שלא זכה בגמול j נופל סטנלי' הדיפלומט הדר-פרצופי' שאינו מביא את גייסות יו לשדה הקרב בקרב האחרון של דיצ'רד' משרם שידע להעריך נכון ידו של מי תהיה על העליונה. אם ריצ'רד נחשב לפושע מדהים בגודלו' אזי כל אלה הם חיות טרף, לפי אותן אמרת-מוסד, אלא שהם רפי-כוח. vזיא מהם איננו מסרגל להתמודד עם דיצ'רד . משלושת המלכים המקללים את ריצ'רד במערכה השלישית, תמרנה 4, דק מרגריט מסוגלת להתמודד עם דיצ'רד' הודרת לעוצמתה המוסרית. תוך כדי חריצת דין אכזרית על ריצ'רד' תוך רצון לעורר דחייה ותיעוב נגדר בלב הקהל' שק ספיר גם מתפעל מאישיותו החזקה ורואה בר דוגמה לאפשרו . ירת האנושיות הבלתי-נדלות הטמונות באדם. "האגרוף הוא לנר מצפון' החוק והמוסר -החרב ..." ריצ'דד האלים והזריז דוחה כל מוסר אנושי' ;פועל בתוך עולם של היעדר " מ ~ רסר אנושי מוחלט. בערומה כמעט חייתית, ובדקות פסיכולוגית הוא משליט סביבו אווירה של אי-מוסריות מלאה. ליד קברו של הנוי חששי' מסחרר ריצ'רד הגיבן' הפיסח, עקום המרתן והנבזה, את ראשה של ליידי אנה אלמנתו של בן-המלך המת, כרכרי . חנף וחלקות : ריצ'רר: יקירה, עינייך רעל לי. ליירי אנה: שיהרגו אותך ריצ'רר: שיהרגו - רק שאמות מיד; ... אל תשהי . אני את הנוי רצ nתי • אבל יופייך - הוא הסיבה ... (מערכה א; הנומת2( זילא·תב ידלי תא חצור אוהש רחאלו תופיקנ אלל 'ךדתשמ אוה ,םירוהטה 'ןופצמל:;~תה: אליזבת: ... ואף-על-פי-כן, אתה רצחת את ילדיי ריצ'רר: ברחם :;נתך אקבור אותם ; ובתוכו כמו עוף החול יקומו לתחייה ... ;(מע 3, תמונה 4( \ r ויליאם שקספיר מאגנלית : מאיר ויזלטיר ריצ'ארד השלישי מערכה ראשונה •תיאטרון תמונה 1 נכנס ריצ'רד, דוכס גלרסטר, רבגפ רצי'רד ~1 ~י ~ת חך:ף הנ;:ירpזסW ?~נ iJ~9 ש ?בית יוךק זדכtס?r.i2; העננים שעט~ על ~:פיתנ די -1 די •"..,.-•••• ז?מ~~ים ~מ f jiי~שו;rמ .ס~ם ו;י~r.זנ~:p :;נר ~ט~ר !ר ~,חון י~זק j?. נ~ זקש~ש ןק ?מז~.ךת ; ז;ור~עות ס j? ןב סזקזרות ם~יו;יי חי~ למצהלות של ,חגיגות י~~~ .ס~.ךת ר~יז ~-· ןדק~ד . סר זעפו של איש הופלחמה ; ~וקו~ום לך;ב ~ל ס~ם 'עו~ה-זקךיו y ~פחד להשיל :פלב אויביו י ה~א מה~ס עכיש, לצדז :גברות על צל~ל · - ~מתעפג בופור נ~פ~פי . _ל~~ י~~ ~ :;ןי . ~יז ~ו;יישי~ת ס~י • רש~ם ראי לי לא יאיר פנים . אני מ~~ר ~ם~ג~ f לי סד ןהוד .מ~כ~ת ~~i? סם ל~יזק~ה ~~ס .eרת ; w י אני שאיברי חסרי בכל ןן. ·~ .ם ואת · ;ת,~צ ע~ת~ נבלי ,השבע i קם, · ן-לא ,~פן~י ל~~ i1;-~. ךם ת~ ~ל כיז נוזקןגי לכוt י rו~י-~ש~י י מלאכה גר~עה, צולעת, ~ד ~V! ר ~ל:;ני o נו:;~ז:זזים ~לי- 'םלזiו;יח~ ~י ; קלונם ~ל יי;וfניןv ה~א ג'וךג: ציר'רד זן~ה י 2$יז:r י TiJ ~יז זו ~זק~ני;ו; : W ~,דע ו;יז ס~~ןק W?;· הו ,W ~א זקכ ;P. ש הוד מ?כ~תו ש:פופצ~דה תט:פל :פשם חדש. ~~.1i?ל 1',ם~ ~ה ,ו.ךה ?7; י;ןר לר~ת ? קלונם ~ז , ריז'ךד ,W:P ~דע. כי~זכ~ם ~יו לי ש~ם מ w ג. אבל אומרים שה~א ~vו~ב וס.לומות-;ל~ב~אות. " ו;י~ל ס~לף-כית ל~?ז~ ל~י 9ל ; טו~ז W ~א קוסם דחזחירו למיג:Jוזלוvני את בכל זועו . וךג;, · י~~ ג ··· ~iי 9 את ~יו · ל, ז?ס 1,שיז:r ו;י~אז מזקיק ה~א wי~~ ס~יש. !ה • וזי\ל•רים י ות ·~ עןוד זקה,?'~~ ~ךמ~ זדלeול ל~םר אוג:וי . ירצ'וד ~דז !ה W:Pהtז~ס רוןה ,~~כ . זדלeוס 'לא i לח אוני;ו; ל~לא ; ~זקז-וו י ס'~ןת ~ר.י י ןק חיא ה~וrד אותו ~ל סזן~ה סז.את. האם לא היא ואיש הי:זת השוב, .סי~~ ריו,;ם, ~ב~;:ום-אותו ל :p ?א ~זקצ~ןה ~ת סלוךר iJ זןו~י~~ם. חיא rוט~:;נה.סיס~vז ן:;נן:;נז י יפת-עינים ~נעימת שיחהי w1ס~~ורזi ב~דים ~· ס .w ל ה~?~ס ~ם סם ~~~ילים. מה 1;ו;ז~ ? ן.ן~כל לםז-ור את אלה ? ••• •• ••• 1 • כוקכנוי ~ם ,ה,?'~ :p בוד סלוךדי י~~י~ ו;יני;ו~~ק. ויצ'רד '?חני;ו~~ק ~ם תך.~' שור ? ~מע לי • ~חףרי 7PiJ ני;ו~~ק דrן;י~ ~ח( <ינr~גו מ~ 13ב W.ע! w ה ~ת 1 יס~~ · ה כוקכניר מיה~ אותו אחדי מילורד ? 1 • ••• • ז ~ז . לי . :;~יוגי ~v לום ד! 9י w ~~זה ~ w י tP ז;ודר ס:פ it י וזי:קןאו ו ציר'וד ג ?כלות ~· ~יז ע :פו ~ת ס•ום, ~יז לכ~ וחgזן;:y י 2$יז:r י ~יז וחgזן;:y! שו:;נב ! ח~ז ו;ילךאות ~ת דמ~ת ~וי ~9w ש קלונם ןק ~ע.לrז. ס~ם .r.:ו?~יז ~לי ? כוקכנוי ~ןקוגז ~ל ס~כ~ת Wלי .:Pי!כr• י~~ חו V!ב w ~יש ~יכו מ~~ז ~אז • יו~יל :p בודו כrי~ס? לי י ד~ז לי ~יז Q נכ~י תויז;iל סזק~סג ןק j? רוכי .ה~?~ס ד~ז iJ,םיך~םךiז של א~ה ה•מים ר:פי-הפע'ם, יז.r~לקזזדלeוס ~ל iJתך.~~ שור . ~ל ~i". גחר~ש . י~~ -תויז;iל-ג:;נל י עטזi~ ~ת wותז;rי ~ם סד~ם סןם. קלונם .r.:ו~ק.ין; ~~י: לפ~. f.ךק,~~רי י .ת~ז~~ ו;י~מVז ~י 1 ה .r.:וrונ~~ים:p נ~~ים א את · לשג רגע ה•מים האלה. V/ ~ר זrלiJcן~י~~ם. ~י ~q? ר וןו;זpז? ~~~r:רי ,ח~" iט?~זי .Q נכ~~ים: וצי'וד ד~ל-~די -י~ינ;:~ i?,wי • ס V? ~צות ז:rו;ז1 ה :p נףזה ל'!יגי ס~לוה~ת ציר'וד ,~, ן~~ר 2$ נ~ ?ר~ליס V! ל .ה~?~ס ןחו:;ננכנ~ .ת~ז? ~r:די..םולVן ~בוא ל~גי ףילeוס; q1 לומות ~Qית !ה ~~, !ה לדבור ה~קזלס-;pזi? ~זכה סוףת. ~ת זזוגי יכr~, ג•וךג' i? לד~ס זד,לeוסד י ןקמע לי : ~ם צךוגנף 'זס~יק ןצו y לךר~ 1Wתך.~-ת~ כיז זקגיסם. :p ~ל ~q? ר .r,:וזpיל ~לי -~ל~~ ל i? ר.א ?'~ל Q גה q? ל ~ןרוךד "~חונ:וי" ל~גי זדלeוזt י 'לא ~יק ~ם לנ~ ן~ם זזיק י;וו;יים ןד,לeוס ~ןרוךד פ:?'ל vJ מזים לןviJ 7זיז 1רג:וים .דrזז ל~~~ :p רי ל~רם '?זז/r;ור~ך;. ~ם חיא ~~זילים :;נךכ~ת 2$~ניז:r בכמו שאני ער~ם. נכוזב ~בוגד~יי :קי חיא ,דrכזדזד ס~'ז~גה סוזי tPeו~וקלי~ • ןס••ום T ~ת i?ל. 1 ~ס ~ל זס :p ל~ב. W ת •~יזה בכ.ה ??.ו re ה W ל ג$ח 2$f ח פוג~ת :;וי .קiועל ס~וגז לי. סז ~ה ןב-סזק '9 ה f.~נוtדליז7מ נכי נב~את הזו/רא אמרה ש:גימל ~היה רוצחם ז לנV ה~ורשי a.V! ל ~דרורו כוקכניר ונחנק אח קלרנס רכונה ל~.°לל מסר. ·.יוtוביrש~מ ל re ר~~ית; · חק.ה ~א i? ל.ר~ס. נכנסים קלרנס רברקנביר עם מסומר חיילים 2$ סי. םולVן; מה ~ Wר ס V?7P ~ר ס!ה סזקל.~ה אוני;ו; ? קלונם הוד מלכ~תו מרב ח~ה אלי מסר אותי ול~כני · ;ייי .,מ~מ שלופצ~דה. 0 0 ג T 1 0 0 T - "•"' קלונם ~זי ~יש ו;י ~ניגfני ?א ~ך.ךה ~rד גסת. ציר'וד טוב, ל.א נכ V! ב זמז ןב ~~כ 9ר • :קי ז.לוr~ אוני;ו; • או w ~בוא ;יי.::נו;rכז. :פינתים םבלנ~ת. קלונם י ז 1 ~יו לי f ר.ןה. i לום. קלרנס יצוא עם ברקנביר והמשמר TiJr:רcן'?ח~ ליי הוד מע.לני;ו~ם : •~בת ףילeוסהן~מוr וקאר'י שאיש - יהיה מי ש•היה -יוא ~ש fכrס ~ם 2$ ~יר '~י~ידףת. ויצ'וד ~י :p רי ~דז ; ~יף f ן~~~וי ~ד :Pדיי ~י;ןה ן~אי לזקמ t ~ל ו;י'וה. ~יו לב~ מה ?סזויז:ויר :2$ מךנ~ Wףילeוס r;ז~ם. צדיק. ן~זקז-וו iJ~~זלת 32 ירצ'וד ירצ'רד ה~: ~ל ~ף זקנוסיס. כrדo ה ~ל ~ה ךל~ה? ו;י~ל .ה~~.ק ~מרב~ l.(V/ זקז-וו q? ל שור ל.דן i? לד~ם :גןם, ~ג:וי י ל.דז ~ו.ךדן גיליון 153 ל"א סש~ב ז;נק.~ה ; ~ח ~ה~ב ~ל ~ך חסטינגס ~לי הןקו:r ז)?ל"א ךr;ז?,ה. ~ך ~ל :מ~ת RfW רוב ז 5 o/ לח ז 5ת ~o/ ז?ו;רף 7 גן-~ךן ~ה ~ר iJW~ W דים קצ~~י ,םך~~ק: בטרם יעלה ג'ורג' השמימה. ו:זם ;~f ל~ ז;נ 1הי:r זו ז;נ~ךינ~. ך iJ ~ךים טוך!;נים f ~ין ~יד~~ .. ~ל 1 1 ~עו:רר ז 5ת i~w ת i 'לקל. 011 ~ך ז;ני !ה ;גא ? לורד QiJ~~י~ iJ o ז;נז?'חןר ? ריצ'רד :;ג~רור Ro/ דים עו~י w ךיון זק,ל ה~יון ; נכנס לורד הסטינגס ........ הtז סןש ~ח~ץ ? ואם נ~נתי תצא לפע"ל Rל .~~i. ה ~ף - יו'ם ז 5סד נו 9ף : 1~T0 ל:א חסטינגס חסטיגנס סןע ז;ננ " ל קו. 1 ה בך R א ~~ךת : ואז יגאל האל את אדורדר ויר~כ:t!!מ ך~~ם 7 ר iJ,םו!! ו:זי w י סןם. ~רת~ר•:א-ת עולמו ."" למעללי.' iJ ק.לך iJ חולה סל~ש ךןכ;:ד??~ • t T • • IJ ~י תיאטרוו• .יכ;: ~ז ·~w· א ~ת ~,=-1= ןק~~יו זק,ל ווךדיק ריצ'רד ועל רופאיו נפל~ אימה ופחד . :- :זז: · --זז ךגם 1ןף י ו:זי w י iJ-iWל o/~ה : ריצ'רד ;גר~ך ש~:;גף ל 1 ש"ם ~דיר זק,ל ח~ץ . חי iJ ~דוזקים, fש " וןה ן~ה .דא?? קצ~, iJ•ר 1. ך• T7ן~קו:r6"~.רל T • T אני • הורג ,דiשיא הורג אביה ? ~ין ססזקס ד?ז~~~#לא ? חסטיגנס הו, ז~ד דב ז;נבי זלל f ל"א ז;נןה, ה~א להיות לבח~רה :גם אב :גם בעל : ן~ת :ג~פו iJיו:r~כל~ ו:ז~ץ :;גלי ~ב~ל : ~ד ~ 5ז wא .ה~ח~~ · ךל · ,ה T :קמו w ~~זר ~ל iJ :קל~ו:זים, fא: 1ר-י~זכ ; ~ך עוד ז 5ז#ה, :קבוךף. למת ז-ווןה עצ~ב לחש " ב על הזכר הזה. . ז 5לא tg ~f ןה 9 מ~:ה .ס~ 1 ת. -: T T T -."" - לאלה ש:גרמ~ לכליאתי . •.• :• •• : ד~יךi ה~א. הgזpז~?ר;וי:ז,PזR .רב ו:זם ןיtכזר;ו~ו:tI;יiד. ריצ'רד ז: •:•T• חסטינגס ~ך ~ל ~ר~ץ לש~ק ל~גי g~o י : קל. 0~1 עוד ,םקtונ ~ךווךד מרל.ך ןזכי ; f לי ש~ם קנ,;קt; ~ם קל. 011 עוד ךך#ה : .ן~~ ריצ'רד :קזק,~ 139 ןק~. ה~??~ ~ת ךןזכי . ז;ני זק,ןןפ~ אוו;רך רוך!;נים אותו י ועולל~ לו ~ה זקעולל~ לך . . . . . . יוצא ל.ך Q7~י י י~~ ~בוא ז;נ~ד . הסטינגס יוצא בקאמרי מתוך החדרות על "ריצ ' ארד השלישי " א 1קט 1 בר 1992 מדים יחיל-וקס סוד הקסם של בית העלים הכח~לים •תיאונרון ר ה~~~א~ע~ילר~~~ ~;:י 1971 זכה בפרס המבקרים של ניר-יורק והוכתר גם בתואר המחזה האמריקאי הטוב ביותר לאותה שנה. כלומר, טיבה וערכה של היצירה זכו להכרה נאותה ולחיבת הקהל . אולם כאשר הוצג שם בשכיח t כעבור 15 שנים )1986( עוד הגדיל לעשות: הוא זכה בארבעה פרסי טוני היוקרתיים לאותה שנה והפך ללהיט שובר קופות ! אין תקדי p בתיאטרון האמריקאי לכפל הצלחות שכזה, בו השכיח עולה על הראשונה. מחזות מעטים עומדים במבחן הזמן ו/או משביחים בעיני הקהל מתוך החזרות על " בית העלים הכחולים " בקאמרי בטווח קצר יחסית, כפי שארע לבית העלים הכחולים. חריפה, טרגדיות אישיות. והומור הריאליסטית שהגיעה לבגרות עם עתה מפיק הוליבודי ידוע, ולבקש המשפחה המתמודדת ב"מותו של מה סוד הקסם ? ג'ון גואר את עזרתו בקבלת ג'וב של סוכן", ולהתחסלות עם המשפחה צמח עם קבוצת יוצרים המכונים כותב מוסיקה לסרטים. בינתיים היורדת מהפסים אצל ג'ון גואר . "בוגרי וייטנאם". הללו הטביעו הוא מופיע במועדונים שכונתיים גיבוריו חיים בתוך בועה של חותמם בעיקר בתיאטרון ובקולנוע בחיקורה ש"יגלו" אותו. בננה, "מדיה", ומעמיקים יותר בסרטי האמריקאים. רבים מהם נעלמו אשתו חולת הנפש t דואגת לבנה קולנוע וטלביזיה מאשר בעצמם בחלוף שנות ה 60- הסוערות שהיו ואינה יודעת שהוא כבר בבית, ובבני משפחתם . הם מגיעים חממה לתיאטרון פוליטי תוסס. ערק מבסיס הטירונים, ובידו פצצה לכלל ניתוק כזה מן המציאות, גואר הוא אחד מיוצאי הדופן שתחסל את האפיפיור ותעשה שאינם מהססים להיאחז בציפיות הבודדים שהמשיך להיות מופרה אותו עצמו מפורסם. בינתיים זימן משיחיות מן האפיפיור שבא על ידי הסיוט הוייטנאמי גם לאחר ארטי את ניידת בית המשוגעים להפסיק את המלחמה מחד גיסא, שזה נגמר . הטלטלה והניעור ההם לאסוף את אשתו . ארוסת המפיק ומן הידיד המפיק בהוליבוד של אושיות החברה האמריקאית מגיעה לעצור בעד ארטי מלבוא מאידך גיסא, שני הכיוונים בלתי היו לו לטבע שני t להשקפת לקליפורניה t וכשמכשיר השמע מציאותיים באותה מידה . עולם ולנח המניע את יצירתו שלה נשבר בשעה ששלוש נזירות- הצבעונית והמשופעת בהמצאות תיירות פולשות לדירה מן הגג, כשרונו של גואר לצרף נסיבות ובהומור מטורף . הטירוף מגיע לשיאו : הפצצה של אישיות ופוליטיות בסיפור עלילה הבן מתפוצצת בדירה, הורגת שתי אחד הוא המפתח לרבגוניותו של t בראשית דרכו נודע ככותב פארסות נזירות ואת הארוסה, ומביאה את המחזה ולעמידתו כמנחן הזמן . מקאבריות, מצחיקות ומפתיעות, המפיק לזהות את הגופה. המפיק 15 שנים אחרי וייטנאם ן 43 בהן ניתץ מיתוסים אמריקאים סוחף אתו משם את באני, והמצב אחרי התאבדות הסוכן של מילד t מקודשים, אך הוא חזר וכבש חוזר לקדמותו : ארטי הפזמונאי טירופה של משפח ::: ה אחת מיטיב לעצמו מקום מרכזי בתיאטרון המתוסכל נשאר לבדו עם אשתו לשקף את מה שעבר מאז על שנות ה 90-, דוקא בזכות מחזהו חולת הרוח, אותה הוא בסופו של אמריקה כולה. ה"מרובע" כביכול, בית העלים דבר חונק. בינתיים זכה ג'ון גואר Award of הכחולים. שכן אצל גואר, המרובע Meritl מן האקדמיה האמריקאית מיתגלה עד מהרה כטירוף רב-זריות המחזה משלב בצורה בלתי לאמנויות עבור מחזותיו בית שראשיתו אמנם סיפור משפחתי אפשרית לכאורה, עלילה פארסית, העלים הכחולים, עשיר ומפורסם, מצחיק ונוגע ללב, אך אחריתו מי חום אנושי ביקורת פוליטית מרקו פולו שר סולו, נוף הגוף, t ישורנה ... למטה. ביום בוא האפיפיור לניר ובחיק החם ובעזובה. ב 1988 יורק להטיף להפסקת המלחמה שב למרכז הבמה כמחזאי אחרי -ארטיי עובד גן חיות בגיל בוייטנאם, משכנעת באני את שנים אחדות של כתיבה לקולנוע , ה~מידה, עדיין מטפח תקוות ארטי לטלפן לידיד נעוריו שהוא ושני מחזות חדשים מפרי עטו להיעשות פזמונאי t תקוות אותן תיאטרלי רצוף הפתעות. הוא גם מוצגים עכשיו בהצלחה על בימות 34 מעודדת באני t אהובתו מן הקומה סוגר מעגל בדרמה האמריקאית בדרדורי .• גיוידן 153 ג'ון ג~~ר מאגנלית : מרים יחיל-וקס בית העלים הכחולים קטע באני (מרירותו מערוות חשדה) איפה היית אתמול בערב ? ארטי : (מסתגר בשק) לכי לראות תאהאפיפיור . תמסרי לו ד"ש ממני . באני : אתה הופעת במועדון נקוש קפיצה לכשדונות צעירים, זה מה שאתה ארטי : (מצביע על החדר הסגרו) שקט - היא בפנים באני : הופעת נקוש קפיצה לתחרות כשדונות צעירים, זה מה שעשית נכרן ? אני משקיעה בך חושיים של עבודה וצינית לבנות ארתך שתהיה שררה משהר ראתה הולך ומוכו את עצמך בזול לכל מיני אספסוף ! אותי מפני שכל התזמורות ינגנו אז . 9 רכל העיר תצרח, אבל הוא ישים לב אליי כי גברים על ומה תמיד שמים לב אליי והוא יגרד בואש ואני אחזיק את היד שלך ואגיד "תחתן אותנוי אדוני האפיפיורי /1 והוא ינופף ביד שלו ומאבני האודם רהאיזמוגדים שעל האצבעות שלו יבקעו קרניים זוהרות של ."ןכ" אפשר להגיד שהיום יום הנישואים שלי . אני צוינה משהר לבן. החיים שלנר מתחילים, החיים שליי החיים שלנרי ואנחנו נתחתן וניסע לקליפרוניה ונילי יעזרו לך להיכנס לעניינים. אתה תהיה שם ביד כל באני : (רצה אל הפסנתר' מרימה בגדי עובד העיויה שלו) תתלבש. תילבש על הבייביגור שקניתי לך. נחרץ בקרשי 10 מעלות. רק זה ערד חסו לי שתחטוף לי שרב פעם דלקת ויאות ארטי : (מוציא 2 ביצים) ביצים, מרתק, הנה ביצים. באני : (מנפנפת במכנסיו כמתגוננת) תש- טרף את הפה להתרענן וברא נזרז כבו, טוב? אדטי : (מפתה) מרתיחים את הביצים במים, יוצקים מיץ לימון על ה באני : (מטלטלת המכנסיים לערמתו) רוטב הולנדי [אר : הרלנדז], אני יודעת מה זה רוטב הולנדי . (ורטטת מרוב הגדולים, במקרם שמגיע לך י מספיק עם הקרש-קפיצה לכשדונות צעירים ! נילי פיתוי ותשוקה) נורא קו בחוץ י אז כדאי יכניס את השירים שלך לסוטים שלו . ארטי : לא הפסיקו לזנו ולהשתעל שתתלבש חם. תראה, דחפתי לי את ה"טיים" למגפיים. הפלסטיק הזה כבו באני : אתה ביצעת שם את "איפה השטן בגרפה של ~לה" ? ארטי : והם כל הזמן דיבור והסתובבו בזמן שאני באני : אם רק אני הייתי אתך שם. אתה יודע מה הייתי אומות להם ? (ניגשת לקידמת במה) בפעם הראשונה ששמעתי את "שרב ביחד עכשר" תיכף ידעתי שזה קלסי . בשמיעה הראשונה של "יש פעמון בי" ואת "אני שחיפשתי" היה בורו לי שזה חרמו קלסי. (מדקלמת) "איפה השטן בגרפה של אלה ? איך הוא לד בעיניה של אן" לא סתם עבדתי פעם בחנות תקליטים. אני יודעת מה שאני מדנות (לאוטי) השיר הזה קלסי . אתה כתבת לך פה יצירה קלסית, תסלח לי . ארטי : אפילו בשביל הבירה אני שילמתי . באני : נזם זהב באזני חזירים. תיקח את זה קל - ערד קצת כסירן . ארטי : כסירנות כאלה כבו היו לי מספיק. אני קצת מברגו בשביל קרש-קפיצה לכשדונות צעירים ! באני : (פותחת חלון) אה, ריח הלחם ארטי : תסגרי את החלוןי קרו כלבים ואת מכניסה את כל הלכלוך פנימה. באני : גבות חבשן שרמות לי ' שני מקומרת שמימיים על יד בית הקברות איפה שלאפיפיור לא תהיה שרם ברירה עדיין לא מארחו להתחלה ח _ דשה. ואני אהיה האשה שמאחוויך ! הרי אוטיי תוך כמה שנים יתלו במועדון המסכן הזה שלט נאון מהבהב שיכריז "כאן זכה אותרו מ. שרנאסי לתשואות ראשונות." ואף אחד לא יאמין להם. הר, אוטי, תאמיןי המזל ערד יכול להשתנות. חפש אותר ! (האשה החולה סוגות את הדלת. אוטי יוצא משק השינה) ארטי : (שר ... "אני שחיפשתי" וגר . המזל ערד יכול להשתנות ... (מדליק כל האורות, מרשך את כאני בזוועה אל המטבח) אני אברא אתך לראות את האפיפיור באני : (מחבקת אותר) הר, אני אוהבת ארתך ! ארטי : אני אברא אתך בתנאי באני : אמות שתברא. זה אקרירלנטי להבטחה. ארטי : אני אברא בתנאי באני : אקרירלנטי . אקרירלנטי . אתה שומע ? לא סתם עבדתי פעם אצל ערוך זיז . אני יכולה לתבוע ארתך על הפרה. ארטי : (בקול מפתה) באני ...? באני : (על סף דמעות) אני יודעת מה שאתה הולך להגיד ארטי : (פותח קטשופ מתחת לאפה) תבשלי בשבילי ? לא מחמם כמו פעם. [או : הפלסטיק זה לא מה שהיה פעם.] ארטי : יוצקים רוטב הולנדי על הביצים שמונחות על לחמניות אנגליות, ועליהן שמים פסטרמה מטוגנת - יש לי אלבום עם כל המאכלים שסיפות לי שאת יודעת לבשל . אני עובו על כל העתונים וגוזו את התמונות שלהם. (למראה האלבום) תסתכלי - עגל פומג'יאן י חציל נורטב פפריקה. באני : את זה בישלתי אתמול לעצמי . זה היה כל כך טעים שכמעט מתתי . ארטי : (שר לה ומדפדף בספו). תבשלי בשבילי? באני : רק אחרי שנתחתן . ארטי : את לא מוכנה לעשות לי בינתיים דוגמית קטנטונת ? באני : אני לא כזאת. לשכב אתך אני מוכנה מתי שתרצה. איפה שתרצה. 11 בחושיים שאנחנו מכירים, אמרתי לך פעם לא ? אפילו לא פעם אחת ! אתה רוצה שאני אכנס אתך ענשו לתוך השק שינה ? תפתח את הריצ'רץ', קדימה, תפתח אותו, תעשה כנה (נקישת אצבעות) ביד ואני שלך מיד . את המשפט הזה אני ארקום והוא יהיה מוכרח להאט 10 לך ונתלה לנר אותר מעל המ · יטה בבית ארטי : קרו יחד עם לכלוך זה הכי גורע (דלת החדר נפתחת ראשה חולה ככתותנ לילה מביטה כחם . חם לא רואים ארתח) באני : (באקסטזה) וכשהוא יעברו לפנינו בלימוזינה אני אצעק, "הוד קדושתו, תחתן אותנו - עזוב את שלרם העולם - עשה שלרם עלינו." והוא לא ישמע באני : (בלהט) ידעתיי ידעתי . ארטי : רק אורחת ברקו. באני : אתה מסובב לי את היד ושרבו לי את הלב אבל אני לא-נשבות, אני מוכרחה להיות חזקה. ארטי : אני לא מבקש אורחה של 10 מנות. החדש שיהיה לנר בקליפררניה. מפני שאני יודעת, ארטיי אני יודעת שאני קטסטרופה במיטה, אני יודעת את זה ראתה יודע את זה וכולם יודעים את זה ארטי : מה זאת אומרת כולם יודעים את זה ? באני : אני לא טובה במיטה. זה לא ברשה. לפני שבועיים מילאתי את השאלון 35 אוקמובר 1992 •חיאטרון הזה "האם את סקסית" שהיה בעתרן ויצא לי פחות משתים עשרה נקודות מתוך מאה. פחות משתים עשרה, ארטי ! עם דמעות בעינים יצאתי מהמרפאת שיניים. אבל אני מתמודדת עם האמת על מה שאני . לכן י אם הייתי מסכימה לבשל לך עכשו ואומרת לך שלא אשכב אתך עד שנתחתןי היית כל כך מצפה לשכב אתי שכשכבר היינו מגיעים למלון בהוליווד היית מתפוצץ מאכזבה ולעולם לא סולח לי . הבישול זה הדבר היחיד שיש לי בשביל לפתות אותך ובשביל להחזיק אותך . צריך להשאיר הפתעה גם לירח הדבש, ארטי, זה ירח הדבש הראשון שלי ואני רוצה שיהיה לנו כל כך טוב, שאני מתכננת סדר גודל של איזה שני מיליון קלוריות לכל בן-אדם. אני כל כך מתה לבשל לך שכל פעם שאני עוברת על יד הסופר יש לי דקירות בירכיים כאילו שמו לי שם פפריקה ... אבל אני לא עושה את זה עד שאני רואה בתיק שלי שני כרטיסי טיסה לקליפורניה, עד שאני ויודעת שהחבר שלך המפיק יודע שאנחנו באים, עד שאני מרגישה טבעת במקום הזה, על האצבע שאני טועמת ... אל תפתה אותי ... אני אוהבת אותך ... אדטי : (מוגה) שתי ביציות הפוכות ? 12 באני : (עושה )"אל" ואני מצטערת שלא הלך לך אתמול בקרש קפיצה ... אדטי : (יושב, מדוכדך) אפילו בשביל הבירה הייתי צריך לשלם ... (האשה החולה קוראת מחדרה : "כבר אור ? כבר בוקר?" ארטי ובאני מחליפים מבטים) באני : אני אכין לך צלחת קורנפלייקס. אדטי : (בעצבנות) יותר טוב שתלכי שונא איך שאני נראית, את הפנים שליי הבגדים שלי אתה שונא אותי . היית רוצה שאהיה עוד יותר שמנה כדי שיהיה לך עוד יותר לשנוא. אתה שונא אותי . אל . תגיד את זה. אתה אוהב אותי. אני יודעת שאתה אוהב אותי. אתה אוהב אותי. יופי. אבל אני לא אוהבת אותך . איך זה נראה לך ? (רועדת קשות. ארטי כדורים מעל הפנסתר ונותן לה נכח . הוא מקבל את זה) 13 (כעובדת חיים טבעית. אין אלימות כהת- בהגותו . גופה רועד . העוויתות נפסקות. היא שקטה. הוא ניגש למטבח. באני לוקחת את כף ידו ונושקת לה) ננבח : פעם אחת אולי תתן לרגשות שלי לצאת ? אם אני צוחקת, אתה נותן לי כדור. אם אני בוכה, אתה נותן לי" כדור ... מספיק עם הכדורים ... עכשו אני שקטה ... (ארטי יוצא מהמטבח ושופך שני כדורים לכף ידו . הוא לא אוהב לעשות את זה. מחייך> ננבח : לא ! מספיק - תסתכל עלי אני חורשה שנרגעה. אני מרגישה שכל החיות שבתוכי חזרו אל המאורות ועכשו אני שקטה. כל חיות הפרא חזרו אל תוך המאורות. אבל פעם אחת, פעם אחת תרשה לי להרגיש איזה רגש ? תרשה לחיות לצאת ? אני לא אוהבת להי;ת שקטה, ארטי, זה מפחיד אותי ... (פנים מאירות) איך אתה מרגיש הבוקר ? ישנת טוב ? אתמול חזרת מאוחר מאד . שמעתי אותך חוזר ופיניתי את הצד שלך במיטה. תחזור למיטה ותנוח. עוד מוקדם ... בוא אתי למיטה ... אדטי : (גומר להתלבש) האפיפיור עמגי היום ואני אפגוש אותו . ננבח : אני לא יכולה לצאת מהבית ... הצפורניים שלי כל אחת באורך אחר . כך אי אפשר לצאת מהבית ... תסתכל את זאת גזרתי רק אתמול ותראה איזה אורך היא ... אבל זאת ... גזרתי אותה לפני חושיים עד הבשר והיא לא זזה בכלל . אני לא מבינה את הציפרניים האלה ... אני לא יכולה ללכת ככה לפגוש את האפיפיור . אני אביך אותו . הציפרניים שלי כל אחת באורך אחר. אני מרגישה איך הן צומחות לי ... מחוברות לעורקים שלי וללב וסוחבות את הקרביים שלי החוצה דרך האצבעות. (געשית היסטרית) (ארטי נותן לה בנח כדורים. היא נרגעת, מחייכת אליו . הוא תשושי טרוד . מתהלך כה וכה, מתעב אותה.) ארטי : האפיפיור נותן בך מבט אחד שם בפינת שדרות קוינס ותכף ומיד הוא עושה turnU- ומתנדף חזרה לרומא. (כועס) חלמתי בלילה שרוני הוא האפיפיור והוא בא הנה היום לעשות שלום, וכל הרחובות מלאים באנשים שמחכים להריע לו . ואני הרגשתי כמו אבא של קנדיי רק יותר חשוב כי האפיפיור יותר חשוב מקנדי . ומסביב ירד גשם על כולם אבל עליו הוא לא ירד י וכשהוא ראה אותך ואותי בפינת שדרות קוינס הוא עצר את הלימוזינה השקופה ואני נכנסתי אליוי אבל את לא. אותך הוא לא הזמין להיכנס. ננבח : הוא כן הזמין אותי ! אדטי : (כמנצח) אפילו הבן שלך מתכחש לך . טרק לך את הדלת בפנים ואת עמדת שם בסנדלים והמים זרמו לך מהעקבים ויצאו בין האצבעות כמו פיפי . ורוני ואני נסענו לאו"ם והפסקנו את המלחמה בוייטנאם והוא לקח אותי אתו לרומא והפך אותי לקדושי קדוש אמיתי של הכנסיה שממונה על כתיבת המיזמורים. עכשו. ננבח : האפיפיור מגיע הנה ? באני : (עומדת על שלה) צלחת מלאה ? אדטי : כן י הוא מגיע ישר הנה ! נעיף את 15 לכל הכנסיות. רק מיזמורים שאני חיברתי אדטי : אני עוד לא רוצה שהיא תדע. באני : תאכל - ובינתיים תחשוב על מה שאתה מפסיד. אדטי : את מקניטה אותיי באניי וזה באמת לא יפה . (דוחף אותה למטבח) (בננה יוצאת מחדר השינה. זה ששה חדשים שהיא מסתובבת בכתונת לילה . היא כבת ארבעים ובוכה כבר לפחות ששה חדשים. מתהלכת בחוסר בטחון כאילו יש בדרכה מכשולים בלתי נראים) ננבח : כבר בוקר ? אדטי : (אובד עצות) לכי חזרה למיטה. ננבח : אתה כבר לבוש וכל כך חושך . קראו לך למקרה דחוף ? להיפופוטם . כבר נולד משהו? ארטי : (בודק שהסורגים נעולים) החי- הנעלים ונביא בירה לכולם, נרקוד יחפים ונדפוק קצת על הפסנתר . (ברכות, כמו אל ילד) האפיפיור מגיע בשביל לדבר באו"ם נגד וייטנאם. הוא בא הנה כדי לעצור את המלחמה ואז רוני לא יצטרך ללכת לוייטנאם. ננבח : שלושה שבועות הוא כבר לא פה. איך עשרים ואחד ימים יכולים להיות כמו מאה שנים ? אדטי : (לקהל) האשה הזאת לא מבינה כלום. מלאכים שומרים על הילד שלי. הוא רק מקבל צו גיוס לויטנאם והאפיפיור קם ועושה משהו שאף פעם לא עשו ; הוא טס לו מאיטליה בפעם הראשונה בהסטוריה בשביל להפסיק את המלחמה. דוני שלי יחזור הביתה מותר יהיה לשירי והנאספים כולם שרו את "איפה השטן בגופה של אלה?" אבל זה נשמע כנסייתי כשהם שרו את זה, הכמרים שם . אבל אותך הוא לא הזמין ולא לקח אתו, בננה. רוני אוהב רק אותי (מוצא עצמו לפני המטבח . מחייך אל באני) איזה חלום ... ממש נורא להתעורר. בשביל חלומות כמו שלי צריך דרכון וחיסונים. אני מטייל בכל העולם. • ע~ר lן 77 הע rr,, פופוטמה עוד לא המליטה. גם היגואר 14 והצ'יטה עדיין לא. הצפורים דוגרות על 36 הביצים. לפני שמישהו יספיק להגיד ג'יק רובינסון . ננבח : אתה הולך בשביל לברוח ממני ? רוני - איזה ילדי מלאכים שומרים תגיד לי ? האמת ? אתה שונא אותי . אתה עליו ... ם uו"'"'-:\ ' J\~"\\ גיליון 153 אילנה יפה רוסאנו ך:ג.ר סאור iJ~7 .ךה םילpזל מול סאור סוכנוי . ן~ר ףועי,זקז~qז.ועי,זקז~qז האור הפלדה, :."" • -T ועי,זקז~qז סוכ נוי' ועי,זקז~qזiJ דבנור ,רוא~qז רסאור w ~~מר ךבגורו. ך:ג.ר של לוחות ד~ר ל.Pז לוחות ~א מ~לי :p ~ישון ל~ל להזנכירני שאני . לבש, .. פניי". אברי רב:,ה T • : ••: •.• T T : T ~גו~ים. ן~ן 7 ~זק.ז:רי ב:;גךחו ,~לא רוזזה z יד 9 גומים האצבגעות. לב tv ו 9נ עפר חורי עיניו ;;·· ז: tTT TT•• ז•• ן~י.ז:רי ~יגי. סלדז:יי לז:זלון זזל ~י~ים ,םיז:rי,זוצ ~7 טות ~י~ים ,םיז:rי,זו~qז ג;: Rיי:זקt לזכול z די. נשמטו ממפי נשמט העולם ממפי . 0 t0 0 •.• 0 T -: 0 0 : • T ." : העורב ס z ה עו.רב w חור 9 ו.רז:ז ~ז-רוך ~~יגי' שוב ,ךשוב עד שפשז-רנכח מדכדוכי . ."אל~ w ~ום_ זזוכ,. w' ב ~Q ת ק,ןע :p ;כיו' או.ז:ר:,ות ~wגכל w לות בכתולעים ... f • T : נכנס בגי יושבים אלה ". .. . : ' . -: . .יג;: ן~י.ז:רי, ~ןה ~קוןה, ךתו?~י ס~~ים ~ם v ם ~רה ~קוןה ,1~,א w ים בגרחוב שז-רולעי בגש"ר בגפיהם " ." 0 : T T •• : •: : T 9 תחז-רי 9ש 9 ש. T 0 0 : : -T ~א ינ;:~ לבוש עוף מוךו . ~~י.ז:רי ,w ~י ~~wר w ~ר~יד בגבש"רי מתלחשים. • :--: • • T : • ס zה w מ~ם, חכz~ז:rמw ~י ~לטוח ~א ךעו~ד ~ל ז,ידא,שו oי , אוז,ידים לי ,1 א,~י :p ;ר . חפצים א ראיתי את דiליעמ החום-נכחה :• •• -T • : w ל ·~זp; W ה t' ו:;ז.ךת רו~ן ~ל יןו~ן ;ןקות א,רון :PiJ ~דים :pדiןךז:ז:p ;ר ~דמן ז,ירו R ן. דהיתי אותו על 9 י נן :, ה עגלה זעירה צוונו~ נבשול~ .שרו'~ל i ~iJ לך :p שוק גכ 7 ;פ:,ות ~ל ~ : -•• : T : T 0 : ~ף z י ופ~pזקזzה~~ ~י~iד דו~ה 7 ~ף Zדiן זקל ~·זpי ~ן R ה iJ ך~ה w~· ה ז,י 4"דiלי iJ חום-~סה זקל יpז~w ז~ה iJ7 א,ריר z ~ים t'סיר.וr ב ~מוט w ~ת זקלשןא w ים ~~מו~י ז,יק W ט :קג:י~י l$ ;ץ R לוף ז,י~טר קו .די w ~ןה ךע"~ש ~הוי מ~ע ~ף ZדiןiJ~· ~אלית ~ף Zדiן iJתי~~; 9דו Rת ~9 :רז דiלןוג,א ושז-רי מגבות מטבגח משבגצות ח. i ר ל~ד ז,י ~דומות חו~ים ~קו~י ~דלגות ך t' ז:זת 9מו R ת מךזזה :p תולית מרשרשת ל"א כסתה דiדועמ w 'w ~שות רנות 00 T ibוl."" ~"לז:זת ךכ i ס T w ש מ~:,ות .7wןכr רבועות ז,י~ז,ילנות ??.ר~מות זז~ :p עוטיס ~דחיס קט~ים :p ןרד ד z ק · ר :;גחוט רה ~ם ~ה זP.~:;נעו לעולם . ל"א דו ry ה .. ד ג. ו~ין · ךט;~~ת ~ש Wרiל ד!ר~ה ןקי R ה ןבו R ה R:P ר 4"R ית ~~י,ז R ה זקל RtR ן 7 ב ~· ר ~9 וך~לן 9 ול~י לאה גלזמן שירה• מנוחה אולי :pןqזq ~ה ~לים ם~~~ ס t'ה~ורךrהכrי~ה ~ל Q ~ת f.iJ טון בגו את דiתעגבט שמאחה אתכם ~ס~;~קו -ל ·א z ר~ה ~ז לא':ר T 1~~~b:רוגבז:rw ~יגיק.ם ~זק~ב ל~~ ר "ףקtאt' ~יז:ז דךיו-קייפ ~י~קז~qז97 ~ת ך iJ ב o/דiן~ של הפערה מארל ך· ת-~~ד ·- טו~מ _w לף ~ג:י iד~ל tg·~·7דi·ק~ה ~· ל חור ~י 9to/iJ· ~אלית שחיתה מצטמצמת ז-רמיד 0 T "." "." : -: " T : T ."" גכר~יד דלו א,ג~ן זזת דiלוקWiJ קוף זקל !'a ט ק.קדוג?י ~דו~ט iJ ~W :ןגז;ר 37 w ~ר~יט Ro/~רוךית wרך Wד R ב. אדקטדבר 1992 ~1 ן~ ~ •מםה "הטרגדיה חיתה בכך שחרוב אשר אולי סחתיח תבלויאליו ואפיל~ הבאחר מסוימת ליהודים במר- מצבם לא עשה את המאמץ הראוי כרי להתבגר ליסודות הלאומניים הקיצוניים שחי~ רוצחי יהודים". גיליון 153 נתן גרוס חם לחמו ביחד םע השתתפות היהודים במרד ורשה : אוגוסט-אוקטובר 1944 ' -;~: , ~:;, ~ קיץ 1944 עם הנסיגה המבוהלת ר של הגרמנים משטחי ברה"מ, iiilli כאשר החזית התקרבה לגדות הנהר ויסלח' החליטו שלטונות הגולים של פרלין בלונדון' ביחד עם מפקדת הצבא הפולני המחתרתי בפולין חב- ברשה, על מרד בוורשה-הבירה, במטרה לשחררה מידי הכובש הגרמני ערד בטרם ייכנסו הסובייטים לתוכה. בנסי- בדת אלה ראתה המפקדה הסובייטית לנכון להשאיר את הפולנים המורדים לנפשם, לא להיכנס לוורשה ולא להעביר למורדים עזרה צבאית ממשית. הצבא האדום המתין איפרא בגדה המזרחית של דהרויסלה עד שרך המרד . המרד נמשך יותר מחודשיים ונמחץ באכזריות רבה על-ידי הגרמנים, שהתאוששו, ולאחר שהכניעו את המורדים, העבירו אותם למחנות שבויים, את האזרחים שלחו לעבודה לגרמניה ואת העיר שרפו עד היסוד . רבבות נספר במרד ורשה, וביניהם גם אין-ספרר יהודים שנפלו בקרבות, נהרגו בהפצצות, נקברו תחת הריסות או נרצחו על-ידי הנצירנליסטים הפול- נים הקנאים. הטרגדיה והגבורה שלהם מצפות להנצחה הסטררית מתאימה. מרבית היומנים או ספרי-הזכררנרת של היהודים, שבילו את שנות המלחמה בוורשה "על ניירות אריים" (כלומר כפולנים נוצריים), מתייחסים במידה זו או אחרת למרד הפולני שפרץ ב 1 באוגוסט 1944 בוורשה ודעך בתחילת אוקטובר . אלו הם לרוב זכררנרת של אנשים שחיו בוורשה בעת המרד אבל לא לקחו בר חלק פעיל. ישנם כמרבן גם זכרונרת של "אנטק" אר חברים אחרים של אי"ל (אירגרן יהודי לרחם), שרידי לוחמי גיטו ורשה (כמו למשל טוביה ב iז'יקובסקי) ; ישנם זכרונות של ישראל חיים גולדשטיין בספרו "שבעה בבונקר" רעוד . ישנם מקוררת הסטוריים פולניים המתייחסים להשתתפות היהודים במרד בקצרה ובצררה עניינית וסטטיס- טית בלי לפתח במיוחד את הנושא הזה. לעומת זאת, חומר עשיר יחסית עדויות פולנים ויהודים חיילים וקצינים של א.ק. (ארמיה קראירבה הצבא הפולני המחתרתי מטעם ממשלת לונדון) ר-א.ל. (ארמיה לודובה הקומוניסטים) נמצאים בארכיוני המכון היהודי ההסטררי בוורשה, ב"יד רשם" בירושלים ובארכיונים אחרים. על החומר הזה מסתמך שמואל קרקרבסקי, מנהל ארכיון "יד ושם", אשר בספרר בעל 400 העמודים 'לחימה יהודית בפולין נגד הנאצים 1944-1942" מקדיש עשרים עמודים להשתתפות היהודים במרד הפולני בוורשה (עמ' 311-331(. לנושא זה, המתבקש למונוגרפיה גדולה יותר' יש' כמר לכל נושא הסטורי פולני-יהודי' היבטים כאובים של שנאה עיוורת, דעות קדומות, ~מט~ם ופשע, מחד' ומאידך - תחושה של שיתוף במלחמה נגד האויב השנוא על שני העמים, מעמדים של הקרבה וגבורה, ידידות מופגנת, רגש אנושי' סולידריות והומניות. המפקד העליון של ,.ק.א הגנרל בור-קרמרררבסקי' מעריך שכאלף לרחמים יהודים השתתפו במרד הפולני . מהם - לפי סטטיסטיקה אחרת נשארו בחיים כמאה וחמישים, מאתיים. כחמש-מאות יהודים הסתתרו עם שרך הקרבות בחורבות ורשה השרופה. כמ- אתיים מהם נתגלו על-ידי הגרמנים והושמדו. הנתונים הסטטיסטיים, אלה אר אחרים, אינם מבוססים על מחקר הסטררי בדוק אלא על הערכות בלבד' ואיש לא יידע כמה חיילים וקצינים יהודיים נוספים ב-א.ק. נפלו בקרב תחת שם לא-להם ונקברו כפולנים-נוצרים בקברי אחים. קרקרבסקי מרנה עשרות שמרת של נופלים פולנים, שאפשר היה לזהותם כיהודים. עם פרוץ המרד התגוררו בוורשה בין שנים-עשר לחמישה-עשר אלף יהודים "על ניירות אריים" (ויש אומרים שלא פחות משלרשים אלף). מזה אפשר להניח, כי כמות היהודים שהשתתפו במרד גדולה חיתה מזאת המוערכת על-ידי הסטטיסטיקה הרשמית. הקבוצה הגדולה ביותר של משתתפי המרד חיתה של היהודים מ"גנש~:;נקה" )GESIOWKA(. "גנשרבקה" היה מחנה ריכוז גרמני ברחוב גנ w ה בוורשה סניף המחנה במיידנק, משם (כמו גם ממחנה אושוויץ ואחרים) הובאו אסירים יהודיים לעבודות שונות בוורשה. חודש אחד לפני פרוץ המרד היו כאן ארבעת אלפים אסירים יהודים, אך עם נסיגת הנוחרת הגרמניים מהחזית המזרחית הוחלט לחסל את המחנה. ב 1- באוגוסט 1944 נשארו שם עדיין ארבע-מאות אסירים. כבר ביום הראשון למרד שיחדרו המורדים הפולנים קבוצה של כחמישים אסירים, אשר הועסקו בעת ההיא בארמשלאגפלאץ . במהלך היום החמישי למרד קיבלו הפלוגות מאיזרר ודלה פקודה לסגת ולפרוץ לעבר העיר העתיקה. הפריצה הובילה דרך המחנה ברחוב גבשה. ברר-קומררובסקי מתאר בצורה ציורית למדי את שחרור היהודים מ"גנשרבקה" באמצעות טנק גרמני שנפל שלל בידי המורדים. תוך התנקשות עם הגרמנים שוחררו שלרש-מאות ארבעים הפולנים ושמרנה אסירים וביניהם עשרים וארבע נשים. בין היהודים ממוצא יווני, הונגרי 1 רומני , צ'כי והולנדי היו ל r: י ברר-קרמרררבסקי - שמרנים ותשעה אזרחים פולניים. בטנק הגרמני שנפל בידי המררד~ם התקלקלה מערכת החשמל' אך חרא הוכשר לפעולה הודרת לארבעה חשמל- אים יהודים ששוחררו מכלא "פאביאק" הידוע וצורפו לפלוגות של סרן טן- פולביצקי . צררת ההגנה הגרמני של המחנה לא העלה על דעתו שטנק גרמני נמצא בידי הפולנים, ולאחר שהופתע לא היה ערד מסרגל להגן על המקום ביעילות. האסירים המאושרים והנלהבים - למרות מצבם הפיזי הירוד עד מאויד - ביקשו להצטרף למורדים, ואכן' א.ק. גייסה בחפץ לב את בעלי-המקצוע לסדנאות מתאימות לתיקון נשק אר תיקון טנקים ושרירניות והאחרים שולחו לבניית העמדות והבריקדות. האסירים מ"גנשרבקה" צורפו לגדודים "ז i שקה" (ששוחררו על-ידו), ";נראס i ל" ר"ךי~רי". במיוחד' הם נתקבלו בלבביות ~תרה על-ידי חיילי הגדוד "ריגרי" - גדוד צופים בפיקודו של הסרן פליקס צי- ביבסקי' שדאג להזנתם וסיפק לחלקם מדים. הסרן ציבינסקי - מחסידי אומרת העולם - הסתיר אצלו לפני מרד ורשה עשרים וששה יהודים ואחר צירף אותם לגדוד שלו ב-א.ק. ; לפי עדותו של סרנו הרמנרביץ' (יהודי הונגרי מ"גנשרבקה") צירף הסרן ציבינסקי לקבוצה זר ערד ארבעים אסירים ויסד מהם פלוגה יהודית תחת מרותו של רב סמל סטניסלב (שמואל) קניגסריין - מתאגרף לשעבר של מכבי-ורשה. קרקרבסקי מרנה שמרת רבים של חיילי הפלוגה הזאת, שניהלה קרבות רבים ועקרבים מדם. בסוף נשארו מהם שמרנה-עשר לרחמים בלבד . גורלם של אסירי "גנשרבקה" אחרים היה שרנה. לאחר שהשתמשו בהס לבניית עמדות, הם שוחררו לגורלם - בלי ארכל' בלי גג, בלי מסגרת. בקשותיהם החוזרות ונשנות לנשק, לצירופם לפלוגות לוחמות של א.ק. לא נשאר פרי. רק כשפנו לפיקוד א.ל . השתפר מצבם ללא שיעור . עדרת לכך מוצאים אנו בסיפורו של הסגן יאן פ i ~קף )FOTEK( ריינצ'יסלב, שמפקדוז א.ל. העבירה לטיפולו את האסירים המשוחררים (ראה הספר הפולני 'זמן הניסיון הגדול "- ורשה CZAS ,1969 WIELKIEI PROBY(. מכירון של-א.ל. לא היה מספיק נשק, הוחלט לארגן את היהודים ביחידת עזר בלתי-מזוינת. כך נוסדה "הבריגדה הבינלאומית היהודית ןיידע אל החימצה יחרפ ,הנבהתורבדיה טעמכ לכב תודמע ברקה .ק.א-ב.ל.א-בו יתורישל רזע לשא.ל." ינלופה ידיחיה .תודיריו לע הז םיכירצ רובעל-םג - לכב םוקמ ומחלנ םכש רחאםע םש היה ןדסהופ9 .ק אלממכ ומוקמ םידוהיה םגו .םינלופה הרטמל וז- םילייחה "םינלופה- ריעמהיבוט - דקפמה לעופב- הנמתנ ד"ד ולו קד הרובעב- יארכ רבחלהרובע יקסבוקי'זוב ןיב") תוריק "םילפונ 'מע ןרטש .הבאלסיטאדבמ תצובקל םיאנב תיניצר לע תופתתשה םידוהיהררמב (. 153 םייעוצקמ הדגירבהמ הנתינ הדוקפ השרו.• םידוהי םיבר ולפנ הרשב ברקהלש תונבל םידוצינ תודמעו תויאבצ לש הםמ• ררמהשרו י ךא אל טעמ ולפנןכרוק רורגה ישילשה לשל.א.; םירחאה םיאנקל םייתייח םימשיטנא,םיעשופ וקסעוה יוביכב ,תדפירש תאצוהב -וצפ יבוקםיס~ דוחייב תורושמ ז.ס.נ-ה ןוגראה)יאבצה םיע םיגורהו תחתמ ,תוסירהל ירשקב •הריש ,(יטסישפה ,וירבחש ףסונ לעםתאנש הקפסאב .ב"ויכו הרילמ י וגפס רוע לערנ;זהדנגפורפה ךלהמב תועובשה ולביק בור -סירגירבה ןזור תיצאנה םנמאש העיפשה אלטעמ סיט קשנ ונפוהו תודמעל הנגהה םהש דrז~i? זילv ש~ הלוע ז~ij~g רסדיכ:נוק~~רv אן.ןבס תיליצא תסמרנ תספרמנב חנבטמה לעמ ת·י;·יג םיתרכנ. ה~ר,ביא."". ·א-ן.ןבס· ת~ םינומש··-.. ·:ז· ··ד:·ז'-:ז -:. ~9 ת~ס יריב;: ס~דוק ךידוקגז9 ריב;:~~ים. לע בור היסולכואה .תינלופה תיברמ ,תוחיצרה ורעותש אקווד-ואל ירי-לע םינוירוטסיה וא יבתוכ תונורכז םידוהי לשמל) ןרסה יקסרוגז ידקפממ רורג יטסילאיצוס לש ,(דדמה ועצוב -ןהיכ .ונבב23 רבמטפסל ופחר תופקתהה תוזכורמה לש םינמרגה לע ריעה הקיתעה תא םידרומה רוזיאל תובוחר הגולרQ ו .ה;זך. ץחל ,ביואה רבגש עגרמ ,עגרל לקתנ תודגנתהב הצימא תשאונו לש ;ן~ם, g אסנ; תןל~?? םי~ולי~,אgf ה~ד9 הךiJ ם~ו; םיו ואציש .םהיאובחממ םיחרזאבאל ,םיטסירגירבה רשא ףוסבל ולחנ תורבא jZ טופת~~וש ,םיסיוגמ ךא ויה םג םירקמהזיאש הכ תורבכ השעמלש ולסוח הדיחיכ תי~י~~ טרנגר יטאנפ הדי רבעל םידוהיםירבח .תמחול םירחא ואצמ ךרד תודיחיל .קשנל םידקמ הלאכ איבמ םייח-ולוג .תודחא קלח הלאמ וחילצהש ליצהל g ,או:גנ;g ,או:גנ; הגז רל תי~י~~~~ס\?ת g ,או:גנ;g ,או:גנ; הגז ןלf ב~f יל רר.ר ץר.~ ןייטש ורפסב העבש' ,"רקנובב ונממש הברמ יקסבוקרק .טטצל םייח ןייטשרלוג ,"הקבושנג"מ אבוהש השרוול הנחממ תא םשפנ ,ורונ םע תעינכ ,םירדומה ירי-לע ,םינמרגה םירחא ושפיח טלקנ;ז תוברוחב השרו הפורשה .הבוזעהו והז לv תובP.f םל תוקךוז םיליל~~~ל f ף~תך.יtונב ץיוושואםכסמ: בורה" עירכמה לש םינלופה םימחולה היה ילאיול יפלכ םרופיס לש ידוהי ."הקבושנג" הצובק תידוהי ,תרחא אל ,הלודג ךא יראן.ן דובפ: םיכורח םילירג םיטמשנT :ז•• T-: "0 : t•T : •" םידוהיה וליפאו הליג םהיפלכסחי הבושח התויהב הצובק תידוהי ,היולג דfתיכ;tv ם~f הן~ס1 יג;:,אv ןךורwfםי~ופ יתודידי- וליאו םיחצורה םרפסמהיה התיח וז לש ירירש ידרומ וטיג השרוו ד~גר;וח9 הg אסנ; וצ~~ן;ר;וחךijםי~י~ ."ןטק םירבדל הלא ףיסומיקסבוקרק ודוקיפב לש "קטנא"- קחצי ןמרקוצ הרעה יכ הידגרטה" התיח ךכבבודהש - ,הבו ץוח "קטנא"מ ,ומצע ועיפוה iJ םיךוקך~םי~לגזtז ת~ij ,תך~??g םיך~wf;נrכrז.v הסך הלוש םידו;~~1\?f. םקז~v הסך תז:ו~וש םןf ל'חד?i?י~. רצחה א"ל תלגרמ ילנב .אן.ןבס•0••• T: "•••.• •0•• :T : - רשא ילוא סחיתה תוילאיולב וליפאו הרחאב תמיוסמ םידוהיל םבצמ-דמב אל השע תא ץמאמה יוארה ירכ דגנתהל תודוסיל םיינמואלה םיינוציקה ויהש יחצור ."םידוהי לכ םימחולה םהיתומשב .םה םע ץורפ דרמה ינלופה איצוה "קטנא" זורכ הנופה לכל םידוהיה השרווב ףרטצהלררמל. זורכ ,המור ארקש םידוהיל סייגתהל תודיחיל תויטסילאיצוס" "תויטרקומדו םידוהי וחקל קלח לכב ררמינלופ איצוה .רבונ ותאירקל לש "קטנא" v ש~~tpדi? זיל~fהכג .הידוטסהב תמורת םרה םהלשהמשרנ ובצייתה םירשע םיינשו םימחול תורושל תוי?ד~ וח~ן;ר;וח דל~~מךgרסד ירברב ימי ןילופ יוטיבכ תוירדילוסלםע .ל.א ריעב ,הקיתעה וליאו םידחא ואצמ קסVז ד~קור~ םעה ינלופה תורחה-תומחלמבולש. ךכ תא םכרד תורושל לש.ק.א; תא תי~ר.אלזtפ"~.ךת,g ,או:גנ;f~ר~9 ת7PiJt,ו~ח w ם~~ד ה~ונב ף.לדגזרzf וד א'ללW אך חרוט טינבנמו .המולפ••--:•:T היה תוממוקתהב וקשויצסוק(, 1794) תוממוקתהב לש רבמבונ)1830(, לש ראוני(1863) תנגהב השרו( 1939) - םתופתתשהו לש םידוהיה הלבקתנ האיפופאה לש ירידש ימחולוטיגה י ופתתשהש תוברקב םיירזכא הרובגב ,תינוימ ורבע תולעתב בויב םוקממ םוקמל וריבעהו םכרד ףוריחב שפנ הדהאב תנגפומ לש בוחרהינלופה. ךכ תא תודיחיה ,תוינלופה וגישה םיגשיה ןוורקהףפועמה םג ררמב השרו1944 הלבקתנתצובק וגפסו תוריבא תחת ודוקיפ לש "קטנא" W גל בגוע ל~ ב"פ:ך~ןו~ז:ומ, ףיקנךגז .תוז~~קז?וח םימחולה ומחלש םידוהיכ רתויב הדהאמ ירי-לע םינלופה ומחלש התא ירחינ יפכ הלעוהש תגרדל ןרס-בר- תא -רפאה האיפ וזה ראית "קטנא" רפסב ויתונורכז רואiJ תל?;:ו;ז??ד~ד ריעמש "קטנא" ,ויתונודכזב ,ורמואביכ עבש' םינשה "ןהה םירפסבו .םירחא שי~ חן;מ וכי~ די~~~~~ף הגיסנב ןמ הדקירבה לכ םייוגהוערי השרפ וז לש תופתתשה םידוהי ררמב ךiJלילז;rד2$f ןדנ;ויי:גוצ~ יומtזg סתועtזדהלtזס תופטוש םייחל ,תוהפ: תוגלוז יכ יהוז הדיחי תידוהי- םימחולה אל ושיגרה לצ לשתוימשיטנא: השרו העודי רתוי .תורחאהמ הצובק תרחא לש םימחול וטיגמ השרו ל~ יג~,~ך~ה· ג~ך~~.ז:ו.יוtW ןמזב" יתויה ריעב הקיתעה אליתשגרה - םא יכ תרזופמ המכב םירורג- תוימשיטנא וליפא םעפ ,תחאאל התיח תאז לש ןוגרא יטסינויזיבר ןוגרא) י~ד~ םי~ד~םיכ;tךוק ז~מw גלvf. ,םיד י~ד~vםילVז.א י.לונ,א חל~ לוח ז:ויכ;ו~~ח היסולכואהמ תיחרזאה אלו.ק.א-מ; ךפיהה הזמ אוה .ןוכנה רצמ .ל.א היה סחי לש הצרעה ונילא רצמו .ק.א ידוהי .(יאבצ םייח רזל יאטיל איבמ ורפסב הדסמ" לש "השרו רתוי םירשעמ תומש לש וירבח ימחולמ ררמ .השרו םירערעתמ םשגנב .חורבו•:-::•-:•:•T- - תורבח .הלודג ונייה דחיםתא ויה םהיניב םיניצק ילעבו םידיקפת לע הדקירבה יירבחו םילוכיריעהל .םייארחא גלשה לודגה בש אבו תנשמ םישמח א•יבה הז:לעדגi ,הלT תפר·טמ• •: אלש ונעמש וליפא םעפ תחא זמר ".תוימשיטנאל 'מע)472( לע ,םלרוג םתמיחל םתרובגו לש ירכומ" תוירגיס רכיכמ תשולש "םיבלצה רפסמ ;~ה ~ו~~ תלכ'וא ··~שולן.ן הינן-זחמﾭ-:•ז :"."":••:•"0T"."T םג םידוהיה "הקבושנג"מ וכזםיעגרל ףסוי ןאימייז- סופורטופאה .םהלש תומכוס קוש~f רותן"ר~ לש ,תושגרתה הדהאל הנבהלוםלבסל םידוהי יליבומ תוצובק םידרומ תולעתב fומw ם - סחיב יבבל.בורל ,בויבה תוירשק ,תוידוהי םידוהי םיאפור f ומ ז~ ה"פו דלי רבעשל יפויתא תמורת םרה המרתנ םג .םעפה םלואו המדאה תגופס םרה ינלופה ידוהיהו תורשב יתב םילוח לש .ק.א 'ונו רשפא אוצמל לכבםוקמ: םידוהי" ויה םייוצמ • : :• -T ::• :•:•--------------------------------1 ~~f TIJ ל ~~; ~~~קוף י ןז.rוג?v ~יץ iJ חו~ה ~ל g ף i?דזז W ~ו:זת ש.ק~?? לךאות ד~לךם דעולות ק 9 ם מכשפת המזרח -:ז . -.. -: רביאיל חארמס )בו'צ;~י( מרוסית : פיורור מקרוב זכרונותיו של זקן נבון אחר .םיפורת דניאיל סו:ראךמ (יו~צ'וב) נול ד תבשנ 1905 בלנינגרד . -ב 1925 הוא מתחי ל תא פעילותו תהספרותי ומצטרף תלקבוצ משוררי ם מקרמית . לא חר מכן הוא מתןבל לאיגו ד המשוררים הכלל-רוסי . ושניים משירי ו מתפר סמים בקבצים של האיגוד ב 1927- הוא נמנה על המייסדים י 11. ל האגוד ה ה ספרותית "ארכריר ") אגודת האמנות הריאלית), -רב 1928 , במסגרת בערתיאטרל י של ,האגודהמרע לה מחזה ושל"י ליזבטה .בם" ב -321931- הוא נמצא בגלות בקררסק . מ -41-1932 הוא כותב שירי יל ד י ם, סיפור ים ק צרים וסצנות . ב 942- ן הוא נעצר על רק ע התבטאויות כשלרביות שלו • וזמן מה לאח ר מכן מתקבלת הודעה על מותר . מאוחר יותר נודע , כי הוא העמיד פני חולה- רוח , רכך ני צל ממררת. אול ם הוא הרשם בבית- משוגעים , שם מת מרעב או "מטיפול '.' הסיפורי ם המופיעים כאן נכתבו במהלך שנות ה -oב . פירדור מקרוב, המתרגם , הו א בן שבע-עשרה הוא עלה לארץ לפנ י שנתיים , ובש נים אלו למד עברית . מקרוב מתגור ר עם משפחתו בירושלים . 40 הייתי זקן נבון מאד . עכשיו זה כבר לא זה, תחשבו אפילו, שאינני קיים. אך היו זמנים, שבהם כל אחד מכם היה יכול לבוא אלי, ולא משנה איזה כובד מכביד על נפשו • אילו חטאים מענים את מחשבותיו - אני הייתי מחבק אותו ואומר : "התנחם, בני, כי אין שום כובד על נפשך • ואינני רואה חט · אים בגופך" - והוא היה רץ החוצה, מאושר ושמח. הייתי עצום וכביר. כאשר אנשים היו פוגשים אותי ברחוב, מיד היו נסוגים לצדדים, ולכן הייתי עובר בהמון כמגהץ . ל עתים קרובות נישקו לי על רגליי , אבל אני לא התנגדתי : ידעתי • שזה מגיע לי . למה לשלול מאנשים את השמחה לכנדני ? אפילו אני עצמי, בהיותי גמיש בגופי באופן מופלא, ניסיתי לנשק את רגליי שלי. התיישבתי על הספסל • אחזתי ברגלי בידיים, ומשכתי אותה אל מול פניי. הצלחתי לנשק את אגודל רגלי. הייתי מאושר. הבנתי את אושרם של האחרים. כולם כרעו ברך בפניי ! ולא אנשים בלבד • אפילו חיות, אפילו חרקים קטנטנים זחלו לפניי וכשכשו בזבניהם ! והחתולים ! אלה טוzזופ התאהבו בי ; הם היו נאחזים בי והיו רצים לפניי כאשר ירדתי במדרגות. אז הייתי באמת נבון מאד ומבין הכל . לא היה קיים דבר שהביאני לידי מבוי סתום. למוח המפלצתי שלי מספיקה חיתה דקה אחת של מאמץ • והנה, שאלה סבוכה ביותר הייתה נפתרת באופן פשוט. אפילו לקחו אותי למכון המוח והראו לפרופסורים מלומדים. הללו מדדו את מוחי בעזרת חשמל והיו בהלם. "דבר כזה לא יצא לנו עוד לראות" - אמרו. הייתי נשוי • אבל ראיתי את אשתי לעתים רחוקות. היא פחדה ממני : עוצמת שכלי דיכאה אותה. חייה לא היו חיים, אלא חרדה. כשהייתי מסתכל בה, הייתה מתחילה לשהק. הרבה זמן חיינו ביחד' אבל אחר כך היא נעלמה היכבשהו • אינני זוכר במדויק. הזיכרון הוא בכלל תופעה מוזרה. כמה קל לפעמים לזכור דבר-מה, וכמה קל לשכוח אותו ! או שגם קורה כך : תזכור דבר אחד, ותיזכר בדבר אחר לגמרי. או שתזכור משהו היטב, ולאחר מכן לא תוכל להיזכר בו כלל. גם זה קורה. אני מציע לכל אחד לטפל בזכרונו . תמיד הייתי צודק ולא הכיתי איש ללא הצדקה, כי כאשר אתה מכה מישהו, תמיד אתה מתחיל להתפרע, ואז לפעמים מגזימים. למשל' לעולם לא צריך להכות ילדים בסכין או בכל חפץ אחר עשוי ברזל . נשים -להיפן • לא כדאי להכותן עם ה .רגל . על החיות אומרים, שהן עמידות. אבל אני ביצעתי ניסויים בתחום זה ויודע, כי זה לא תמיד כך . הודות לגמישותי יכולתי לעשות דברים, שלא היה ביכולתו של אדם אחר לעשות. כך למשל הצלחתי, בעזרת ידיי, להוציא מצינור ביוב דק מאוד את העגיל • שהיה שייך לאחי ונפל לשם לגמרי במקרה. יכולתי, למשל, להסתתר בסלסלה קטנה למדי ולסגור את המכסה מעליי . כן' הייתי תופעה ! אחי היה היפוכי המושלם : ראשית, הוא היה יותר גבוה, שנית - פחות חכם. מעולם לא היינו חברים. למרות, שבעצם, היינו, ועוד איך. " דבר-מה סיבכתי כאן : דווקא לא היינו חברים, אלא תמיד היינו בריב. והריב קרה כך : עמדתי ליד חנות המכולת. הביאו סוכר, ועמדתי בתור כשאני משתדל לא להקשיב למה שאומרים מסביב. קצת כאבה לי השן ומצב הרוח לא היה מעודד במיוחד . ברחוב היה קר מאד' משום שכולם לבשו פרוות צמר-גפן ובכל זאת היה להם קר. גם אני לבשתי פרוות צמר-גפן, אבל לא היה לי כל-כך קר, אלא שידיי קפאו, כי מדי פעם הייתי מוציא אותן מהכיסים כדי לסדר את המזוודה, שאחזתי ברגליי, שלא תיעלם לי . לפתע חיכה מישהו בגבי . עלה בתוכי זעם שלא יתואר ובמהירות הברק החלתי לתכנן נקמה בפוגע. אז היכר שנית על גבי. כל עצביי נמתחו, אך החלטתי, שלא אפנה את ראשי אחורה ואעמיד פנים, כאילו לא שמתי לב. ליתר ביטחון נאחזתי במזוודה. כעבור כשבע דקות היכר אותי שלישית על גבי. הסתובבתי וראיתי לפניי אדם די גבוה בעל פרוות צמר-גפן בלויה, אך טובה. - מה אתה רוצה ממני ?- שאלתי אותו בקול נוקשה, מתכתי אפילו. - ואתה, למה אתה לא מגיב כשקוראים לך ?- אמר. הרהרתי בפירוש מלרחיו כאשר הוא חזר ופתח את פיו ואמר : - מה אתך ? מה, אתה לא מזהה ? הרי זה אני, אחיך. שוב התחלתי להרהר במלותיו, והוא עוד פעם פתח את פיו ואמר: - תשמע, אחי . חסרים לי ארבעה רובלים בשביל לקנות סוכר • וכבר חבל לעזוב את התור. תשאיל לי חמישייה, נתחשבן איתן אחר כך. התחלתי להרהר בשאלה, למה חסרים לאחי ארבעה רובלים, אך הוא תפס אותי בשרוולי ואמר : - אז מה, תשאיל לאחיך קצת כסף ?- ובאומרו כך, פתח בעצמו את כפתורי פרוות הצמר-גפן שלי, הכניס את ידו לכיס הפנימי והוציא את הארנק. - הנה - אמר - אני, אחיך. אשאל ממך סכום מסוים, ואת הארנק שלך, הנה, תראה, אני שם לך בכיס. - והוא שלשל את הארנק לתוך הכיס החיצוני של פרוותי . אני • כמובן' הופתעתי מהופעה כה פתאומית של אחי . זמן-מה שתקתי, לאחר מכן שאלתי אותו : - אז איפה היית עד היום ? - שם - ענה לי אחי ונופף בידו לכיוון לא מוגדר . הרהרתי, היכן זה ,"םש" אבל אחי דחף אותי ב~די ואמר: - תראה, התחילו להיכנס לחנות. עד לדלתות החנות הלכתי יחד עם אחי • אך בחנות גיליתי • שאני לבד • בלעדיו . לרגע יצאתי מהתור על מנת להציץ אל הרחוב דרך הדלת. אבל האח לא נמצא. כאשר רציתי לשוב ולתפוס את מקומי בתור • לא נתנו לי להיכנס ובהדרגה דחפו אותי החוצה. הלכתי הביתה, בקושי כובש את זעמי על הנוהגים הגרועים. בבית התברר • כי אחי לקח מהארנק את כל הכסף. כעסתי מאד על אחי ומאז לא התפייסנו. חייתי לבד והכנסתי רק את אלה, שבאו לשאול עצה. הם היו כה רבים, שלא ידעתי מנוחה לא ביום ולא בלילה. לפעמים הייתי מתעייף כל-כך. שהייתי שוכב על הרצפה ונח. הייתי נח עד שהייתי מתחיל להרגיש את הקור' ואז הייתי קופץ ורץ בתוך החדר על מנת להתחמם. אז שוב הייתי מתיישב על הספסל ויועץ עצות לכל הנזקקים. הם היו נכנסים אלי אחד-אחד • לעתים בלי לפתוח את הדלת. הייתי שמח לראות את פניהם המתענים. הייתי מדבר איתם ובו בזמן הייתי אוחז בעצמי כדי לא לצחוק. פעם אחת לא היה לי יותר נח להתאפק ופרצתי בצחוק. כהרף-עין הם נפוצו לכל עבר, אחוזי חרדה נוראה, אחדים דרך הדלת, אחרים דרך החלון. והשאר ישר דרך הקיר. כאשר נשארתי לבד, קמתי במלוא קומתי העצומה, פתחתי את פי ואמרתי : - פריז טין פרס. ובאותו רגע משהו בתוכי השמיע קול חריקה, ומאז מוטב לכם לחשוב, שאינני קיים עוד .• גילידן 153 מות חזקן הגוץ מאפו של זקן גוץ אחד קפץ כדור זעיר ונפל ארצה. הזקן הגוץ התכופף כדי להרים את הכדור • ואז קפץ מעינו מקלון קטן וגם הוא נפל ארצה. הזקן הגוץ נחרד והניע את שפתיו, לא ידע מה לעשות. באותו הרגע קפץ מפיו ריבוע קטן . הזקן הגוץ תפס את פיו בידו • אך אז קפץ משרוולו של הזקן הגוץ עכברון קטן . הזקן הגוץ הרגיש רע מרוב חרדה, ולבל יפול, נשען על בהונות רגליו. אבל אז, משהו בזקן הגוץ השמיע קול חריקה, והוא, כמעין פרוות פלוסין רכה, נשמט ארצה. וכעת, מחריץ זערורי שבזקן הגוץ קפץ זרד אדכדך ועל קצהו ממש ישבה ציפור דקיקה. הזקן הגוץ רצה לזעוק, אך לסתו ' האחת חסמה את לסתו השנייה ובמקום לזעוק זעקה הוא גיהק גיהוק חלוש ועצם אחת מעיניו . עינו השנייה של הזקן הגוץ נשארה בלא תנועה, וכשהפסיקה דומני, אני גווע ... ומה זה עכשיו ? למה אני שר ? נדמה לי • כואב לי הצוואר ... אך היכן הקמטר ? למה אני רואה את כל מה שנמצא בחדר ? האם אני באמת שוכב על הרצפה ?! אבל היכן הקמטר ?" אדם בעל צוואר דק קם מהרצפה והתבונן מסביבו . הקמטר לא נמצא כלל. אדם בעל צוואר דק אמר : "פירוש הדבר • שהחיים ניצחו באופן שאינו מוכר לי". • םיפורת • * מכרוקה - לחם זול מפירורי עלים לנוע ולנצנץ הפכה חסרת תנועה ומעורפלת, כעינו של אדם . מת. '\ כך • מוות זדוני השיג את הזקן הגוץ • אשר לא . ידע את שעתו• i tי" ראשיתו של . יום קיץ היפ (סימפוניה) מיד אחרי קריאת התרנגול, קפץ ~ימ;~יי מהחלון אל הגג והפחיד את כל מי שעבר אותה שעה ברחוב. האיכר ז:זריט;ן עצר בדרכו • הרים אבן והעיפה בטימופיי . טימופיי נעלם. "איזה ערמומי!" - צרח העדר האנושי • ומישהו בשם ז~נ;ב האיץ • ובכל כוחו נכנס עם ראשו בקיר. "!חא" - צווחה אשה בעלת לחי נפוחה. אך ק; ?d ך;ב עשה לה .ל~~-ל~~ והאשה נמלטה ביללות לגומחה מתחת לשער. פטלושין עבר בדרכו, מצחקק. אליו ניגש ק; ?d ך;ב ובאומרו : "חי • אתה • גוש-שמן !"- היכחד על בטנו . ך; ?d ~קין ירק יריקות מהחלון על מנת לפגוע ~ל~~ב wין . לא הרחוק מכאן • אשה עם אף בולט, חיכתה את ילדה עם ערבה. אם צעירה שמנמונת שפשפה את פני הילדה היפיפיה בקיר לבנים. כלבלב זערורי, שרגלו הדקיקה שבורה, זרוק היה על המרדנה. ילד קטן אכל איזה רפש מהמרקקה. ליד חנות המכולת משתרך היה תור ארוך לקניית סוכר. הנשים רבו, קיללו בקול רם ודחפו אחת את השביח עם תיקיהן . האיכר ז:זריט;ן • שתוי מכוהל מפוגל • נעמד מול הנשים, כשכפתורי מכנסיו פתוחים, והגה מלים ל . א יפות. באופן זה התחיל יום קיץ יפה .• הקמטו אדם בעל צוואר דק נכנס לתוך קמטו • סגר מעליו את ה i? כסה והחל להיחנק. - "הנה - אמר, נחנק, אדם בעל צוואר דק, - אני נחנק בתוך הקמטו • משום יראווצ.zזי דק הוא. i? כסה הקמטר - סגור, ולא מתיר לאוויר להכנס. אני אמשיך להיחנק, אך את מכסה הקמטר על אף זאת לא אפתח. לאט-לאט, אני אתחיל לגווע. אני אצפה במאבק בין החיים לבין המוות. הקרב יהיה לא-טבעי • הסיכויים יהיו זהים, עם כי טבעי הוא ניצחון המוות, והחיים, הנידונים למוות, נאבקים עם האויב לשווא, בלי לאבד תקוות חינם עד לרגע האחרון. והרי שבמאבק הזה, שעתידו להתרחש כעת, החיים ידעו את האמצעי לנצחונם : למען זאת על החיים להכריח את ידיי להרים את מכסה הקמטר. נראה, מי יקח ? רק שהנפטלין מפיץ כאן ריח נוראי . עם החיים ינצחו • אני מתחייב לפזר ?d כ;ך j? ה* על הדברים ... הנה זה התחיל : אני לא יכול לנשום יותר . אני אבוד • זה ברור ! כבר אין לי הצלה ! ואין דבר אחד נעלה בראשי . אני נחנק !... הוי ! מה זה ? משהו כרגע קרה ואינני מסוגל להבין מה. ראיתי ,,. ' ~ מקרוב ופטרסן ~j? ר iב : כאן, בספר זה, כתוב על רצונותינו ומילו:ם. תקרא את הספר הזה, ותבין. כמה הבל יש ברצונותינו. בנוסף לכך תבין. כמה קל למלא את רצונו של האחר וכמה קשה למלא את רצונך שלך. ר~~ 9 ן : פתאום התחלת לדבר במין חגיגיות שכזו . כך מדברים ראשי השבטים האינדיאנים. מקרוב : זה טבעו של ספר זה, חייבים לדבר עליו נשגבות. ואפיל בחושבי עליו אני מסיר את מגבעתי . פטרסן : גם ידיים אתה רוחץ לפני שאתה נוגע בספר זה ? מקרוב : כן • גם ידיים צריך לרחוץ . פטרסן : אם כבר . גם רגליים תרחץ . מקרוב : זה גס ולא שנון . פטרסן : ובכן • איזה ספר זה ? מקרוב : שמו של ספר זה הינד מסתורי ... פטרסן : הי-הי-הי ! מקרוב : שמו של ספר זה הינד i? .לי~? פטרסן נעלם. מקרוב : הוי • אלוהים ! מה זה ? פטרסן ! קולו של פטרסן : מה קרה ? מקרוב ! היכן אני ? מקרוב : היכן אתה ? אינני רואה אותך ! קולו של פטרסן : והיכן אתה ? גם אני לא רואה אותך !... המ הכדורים האלה ? מקרוב : אתה יכול לנוע ? קולו של פטרסן : מקרוב, האם אתה רואה את הכדורים האלה ? מקרוב : אילו כדורים ? קולו של פטרסן : עידנו !... עידנו אותי ! מקרוב !... דממה. מקרוב עומד נדהם ונחרד, לאחר מכן חוטף את הספר ופותח אותו. מקרוב (קורא) :" בהדרגה מאבד האדם את צורתו והופך לכדור. דבהופכו לכדור, מאבד האדם את כל רצונותיו". 41 • דבר-מה או ששמעתי ... הוי ! שוב קרה משהו ! אלחים אדירים ! אין לי מה לנשום. המסך יורד. אוקטובר 1992 42 אורי ברוביך החציי שהתעורר מצא האדם את עצמו על גדתו של נהר כשחרר המרחף בחלל אין סופי . הנהר חצה לשניים את החשיכה שדבר לא נראה בה. מוזרה חיתה העובדה, שאף על פי שמי הנהר אף הם היו שחורים, הפיץ הנהר אור כלשהו. בזחילה על ארבע התקדם אל שפת הנהר והביט אל המים. שחרר. כלרם לא נראה בתרך המים. הוא חש רתיעה מסוימת ולא ניסה לגעת בהם, בוראי לא לשתות מהם. לפתע נעשה מודע לנקודת אור חיוורת המתקדמת על-פני המים. לאחר שחלפו מספר דקרת, ניתן היה לקבוע שמקרר האור היה עששית שחיתה תלויה בחרטומה של סירת משוטים קטנה. בתרנה ישבה דמות עוטה גלימה שחררה שאחזה במשוטים וחתרה באיטירת אל עבר המקום בר עמד . המים השמיעו רחש קל כאשר פגעו בהם המשוטים. כעבור זמן מה פגעה הסירה בגדה, כמר נעצרת על-ידי החשיכה. האדם קם על רגליו. לרגע תקפה אותר סחרחורת קלה. מן הסתם שכב על גדת הנהר זמן רב. הדמות בסירה דיברה . "התרצה לחצות את הנהר הזה?" האדם חש מבולבל מישיררתה של ההצעה. הדמות אף לא הסתובבה לעברו . "מי אתה?" הוא שואל . "אני הוא כארון הזקן י איש המעבורת, יהיה עליך לחצות אתי את הנהר." "איפה אנו נמצאים?" שואל האדם, מתעלם מההוראה הברורה. "עלה לסירה ואסביר לך הכל." עונה איש המעבורת. הוא שולף את אחד המשוטים מן המים רמרשיטר אל האדם. האדם מהסס קמעה אבל אז הוא מושיט את ידו ומרשך במשוט כך שהסירה מסתובבת ונצמדת ב~דה אל הגדה. אז, הוא נכנס אל הסירה רמתישב כך שפניו אל איש המעבורת. בחשש מה הוא מביט אל פני האיש, אולם את אלה אין לראות. גלימתו של האיש עוטפת אותר ומסתיימת בברדס המסתיר את פניוי בדרמה לדרך בה מוסתרים לעתים פניהם של נזירים שראשם מכרסה. בת~רר אחר תורי פנים כלשהם מוצא האדם אך ורק חשיבה. בשתיקה מתחיל איש המעבורת לחתור ולסובב את הסירה. לאחר שסובב ארתה הוא חותר בקר ישר לכיורן הגדה השביח. כך הם מתקדמים לאיטם זמן מה בלי שאיש מהם יפר את הקיתtזיה המוחלטת. האדם מנסה להצ r אל מעבר לגבר של הזקן כדי שירכל להביט במנורה ובאור שהיא מפיצה, אולם הדמות הרחבה לא מאפשרת לו זאת. הוא בולע את רוקר ופונה אל הזקן, בדברים. "אמרר לי כארוןי היכן אנו נמצאים?" הוא שואל . "זהר הנהר הגדול שלפני השאול." "השאול ? האם אני מת?" "הר כן י ללא ספק. ולצערך לא רק שאתה מת, אתה גם מתקרב אל השאול." לפתע תוקפת את האדם צינה. הוא מבחיןי שעד עכשיו לא שם לב לעובדה שהוא עירום לחלוטין . הוא שולח את ידו אל קרקעית הסירה ומוצא שם גלימה דרמה לזר של הזקן. הוא מתעטף בה כמוהר אלא שאינו עוטה את הברדס. האריג הגס מחמם אותר מעט. "זברוע הגעתי אל השאול ? אינני זוכר שהייתי רע ..." "מה שמך?" שואל הזקן . האדם שותק והזקן ממשיךי כאילו חיכה לתגובה הזר . "אינך זוכר דברי אף לא את שמךי אך אין זה , משנה כעת. מאחר ומתת והגעת לכאן י כל מה שנותר לך לעשרת הוא לחצות את הנהר." האדם אוזר אומץ ושואל "רמה אם אינני רוצה לחצות אותר?" ~ t/ "אתה תחצה אותר" עונה הזקן "אינך יכול לעשרת שרם דבר אחר." "אני יכול לחזור לגדה ממנה באתי." "אין לך מה לעשרת שם. אין שם כלרם. זהר אין. אין אינסופי." האדם מביט אל עבר המקום ממנו בא ואל הצד השני של הנהרי שלמרות שהוא רחוק, ניכר שהוא קרב אליו. "חצר השני לא נראה לי שרנה מן הראשון." הוא אומר . ~'ודאי שחרא שרנה. הוא שרנה מאד . הלא אמרתי לךי שם ישנו השאולי ואילו בצד הראשון אין כלרם." "מה טיבו של השאול?" שואל האדם. חרא מקורה להבהיר את ההבדל. "זאת לא ארכל לאמו לךי מאחר והשאול שרנה עבור כל אחד . יחיה עליך להגיע לשם ולבדוק בעצמך . אין לך ברירה אחרת." "ומדוע שלא אשאר בגדה הראשונה ?" הפעם קולר של חזקן מגלה נימה רקח של זעם כברש. "אמרתי לך, אין שם כלרם, השאול, לערמת זאת, חרא משחר, וברור שמשחר עדיף על לא כלרם." "רמה עם הנחו ? מה טיבו של הנחו?" השאלה החדשה כמר מרגיעה קמעה את חזקן וחרא עונה בשלוותו הקודמת. "הנהר חרא הגבול בין חגרה הראשונה לגדה השנייה. בין החשיכה לשאול." "האם השאול אינו חשוך ?" "עיניך רואות שהשאול שלך חיבר חשוךי אולם אין זה משנה. חשיבה היא חשיבה - חיסרון של אור . ואין היא משנה כחרא-זה את חוסר המשמעות שבלא-כלרם." משמערת ... ח~לח הזאת נשמעת לאדם מוכרת. היא מרחפת במחשבתו כמר פרפר. משמערת. הוא מודע לעובדה שחיפש אחר משמערת רוב חייו, אך האם לגיהנרם משמערת כלשהי עבורו? "אמרר ליי האם לשאול משמערת כלשחי?" "משמערת פשוטה למדי . אין הבדל בין החשיכה שבשאול לחשיבה בגדה ממנה באת, אך המשמעות אינה בחשיבה אלא באור." אור ... במילה חזר חש האדם איזו תקרה. ללא ספק גיחנרם אשר יש בר אור חרא עדיף על האין . "האם בשאול יש אור?" "ודאי שלא. אין שם אפילו מעט אור . ננחר חזה יש יותר אור מאשר שם, ואורו של הנהר אינו אור אמיתי. אבל משמערתו של השאול טמונה בחיסרון האור ולא בהימצאות החשיכה." שעה ארוכה חם ממשיכים לחתור ואף אחד מהם אינו פוצח את פיר . האדם מנסח לשים סדר במחשבותיו . חרא מסב מבטו לאחור מעבר לכתפר שלו ומזרוית עינו מבחין בגדה השנייה, שלמרות שהיא עדיין רחוקה, היא קררנה יותר מאשר בפעם שעברה שהביט לשם. "אתה שרנה מנוסעיי הרגילים." אומר פתאום חזקן . "מדוע ? אלו נוסעים חוצים את הנחו בדרך כלל?" "מעולם לא העברתי איש מלבדך . אתה האדם היחיד שאי-פעם שט עמי." "אם כךי כיצד תרכל לאמו שאני שרנה?" שואל האדם בכעם פתאומי . חרא חש כאילו נאמרה כאן הלצה שלא הבין ארתח . "אני יכול משרם שאני הוא איש המעבורת." האדם חש טלטלה ורואה שהסירה הגיעה לגדה השביח. "מחר ורד ליבשה, לא תרכל להיות בצד השני עד שלא תעזוב את "הסירה. האדם לא זז ממקומר . "עליך לשלם לי י אתה יודע ..." ""לשלם? "תן לי את המטבע שמתחת "ללשונך. האדם חש שבאמת, מתחת ללשונוי ישנו מטבע. מטבע תמתכ גיויון 153 כמעט כאב. נדמה לו שהמתכת פוצעת את כף ידו . הוא מניף את אגרופו ומנסה להכרת בפניו של איש המעבורת. מהירה כברק נשלחת ידו המושטת של הזקן ותופסת את האגרוף. אחיזתו חזקה כפלדה והאדם צועק מכאב. האדם שולח את ידו השנייה רגם ארתה תופס איש המעבורת. זמן מה הם עומדים כךי ואז ניסיון ההשתחררות של האדם מנדנד את הסירה והם נופלים. עדיין בידיים אחוזות. אל תוך המים השחורים. םיפורת מימיו של הנהר לא מסגירים קיומו של מאבק כלשהו המתחולל מתחת לפניהם. לאחר זמן אפילו הסירה מפסיקה להתנדנד . אולם אז. יד מגיחה מן המים. ואוחזת בדופן הסירה. דמות לבושה בגלימה מושכת עצמה אל הסירה. ידה השגיח של הדמות מאוגרפת. הדמות יושבת ואוחזת במשוטים. מטבע מתגלגל מתון האגרוף ונופל אל קרקעיתה של הסירה. בלא שישמיע קול מתחיל האדם לחתור מצדו הזה של הנהר לצד השני רמשם בחזרה. מצד לצד. חשכת המים המוארים של הנהר ממשיכה את זרימתה האיטית בתרך העלטה האינסופית. • אסתר איי 7 ון עגול וחלק שהיה שם כל הזמן . לפתע הוא יודע. שברגע שישלם לאיש המעבורת יישאר בצד הזה לעד . "רמה אם לא אשלם לך?" הוא מתריס כנגד הזקן . הזקן עונה לו בשלווה. כאילו ידע שלא ניתן למנוע ממנו את התשלום. "אתה מוכרח לשלם. בלי לשלם לא תעזוב את הסירה וכמר שאמרתי - אם לא תעזוב את הסירה לא תרכל לרדת ליבשה משרם שזר תהיה שם רק כשתרד . ואת הסירה תעזוב רק כשכבר תעמוד על היבשה ולמרות זאת תעזוב ארתה עכשיו." לקראת סופם של דבריו קולר גובר . "תן לי את המטבע !" האדם קם על רגליו בבת אחת כשהוא גררם לסיהר הקטנה להתנודד קמעה. הוא אוחז את המטבע באגרופו בחוזקה. "לא אתן לך אותר." הזקן מנמיך את קולר ומנסה להשפיע על האדם "מה יתן לך המטבע בשאול ? תן לי אותר" הוא עוזב את המשוטים רקם אף הוא על רגליו. הוא מושיט קדימה יד דקה ולבנה. "תן לי את המטבע." כך הם עומדים פנים מול פנים. האדם בשרירים מתוחים ובאגרופו המטבע. ואיש המעבורת שליו וידו מושטת לפנים. איש מהם אינו זז . האדם מהדק את אגרופו על המטבע עד שהוא חש כרמן מוסיקה של סופרמרקט ראז-וה ... מה עיג ... ~-נ:יזr:ז~ז י"יזר ל~. סר.רו ,"ר~ףס"-ד ר~~ו;נ~ ע~~~ן : "אוסב אונכו ~ר~ T" שר למעלה, סצףף ס~ה ר~! סס~~יןה. - עולה ~ל :קפורות, עולה ~~רו~rז. - זק~~ף עורכי זp~ןrז.:P~QK ם ל.ילי עולה .זrלוק-:pף~~ מזקרי 2$ ה Wל ~g ור ~rז~הקזז:ri? ~ית. אוי אהףבי חוסה ". • -1 הgזמ? גוגב T -1 -1 מ 9 ~יק, 1 ~לים ~תוק, דק ~תוק זקמל.א ~:קי Q ים. T ~ת ~g ור ~~~נכrז זק~ק.ש ?סרו~יז fקך~י Q ?~נ;וך ל~~ חיא ~;יסלה ~שוךגי ס~ירו 9.ה~ ,הpזד~ סךןה ז$ל סדזקקול. עוד מעט יהיה מאחר . f~ר 2$ ה· ד~ ע.~ל w משף~ר רי~ים ז$ת ··· ל סנכ.ל. לף ח K ש;יזו ~לי ~ז;וחלה, עוד ~כןנף אףלי ?שפות ז$ת סזק w ו סלי f דית. ~כשר רו~ד 1ידוrw י - קו?ר ערק.ד זrכנוא ן~~ןם :p מו 9 מרטףט מףגף ז;ושף j? ה, ~ן~ק ז$ל סורגי גי"רו 9~ה W ל תול~יt מרנכול , מוליד ~די f~$ז fעות K ~י~ה לזסול זrכנוא ~ז ס~ןף · ~די ס~זק W ~ת ר~~? ~גף יו:t.pזסj? ה, ,ם,pזננס ס~די שולה לי ,ס~~ Wז$~~· ס fו;vזv~!;ויץ ,,קותpזס ס~נףב, טועמת עסיס זrתמשנ T T 1 • • :-:• :• אוי החוס לף ח K ש;יזו - ~יו ~ר~ז ". ~ןה : "~ןה ~לי ~rז~נ;וך' ~נ;ןפו~~ת, :p מו גךלון או~ם ~נכחים W ל ~זv;- מף~~ים :;~ז,נדור ::זק.רףר" ל"א 'ך~~ך -:p מו גס ;:זל.ן ,זrלוק ~ל זקדףרות דל.ג ,הך.~ו;נ~ מנ;ודיס, ז:rי~י;מ ?ס~ר סנכ"ל . >~~rו!הW ל f רףק. םיכ;tי~ר~ס2$ ךלף. זו אני W~~כ;:לס ז$ל חף~ך ןקי~ K מףר זלילים - ~ם ~ש;יז:רי ?~שום ~re רוב ע.שן !י~ -f מרג$ה ע.~לה W ל סשף~ר י גחיא זירת רףעךpזז:; רס~ךך>. -ז:rוח ז$.ר r ~~ןלףז ·< ז$ל סוף" מע.ן~ה ה~ורוr~ אני • -1 :pw ~ר ד~י.ז:וי ז$ת ~ר~ד . שננח'יים נככר ראיתי - זק~ד.ו.רת ננ ij ק ~לו .ר 9,י~ד~ ח;יהףב ז~~ר~ - ,סךיןה :•--•1 די T•• ~ה ד~י.ז:וי ,w ו~ ף;כר ן~ב, זvכ~, ע.טףר .זכ?יי~ים W ל :p ,ב~ זק~ךך ~~זקז:רי ~ת ~ר~ד ןזק g ףד זקן~ק. - זו י~~ ש~ל.ן .זr~וקקזג;: יר:זקזז:rד '~ליר ן~י.ז:וי ל~ע"ק : "~יד Q נכףי חן; ל~דףד !"43 1 --1 ~~f עות fiJ ~יןה ך~?פף ז$ת ף::ז~ל עם g ן.ןףי חצוצרות הזפות - אז אוקטובר 1992 - :קי ~יו ז:ר 9 ננל T •.• T -: : שאחרים נוגעים זrלצא ;r.,ננ ;,·~ ה :r הב ~·1 והיא -זrמצע ז$~נ"ב ז~ר~~ ס~r:זת, ;:זצוע.~~ה -י~~~? ז•:- t -זז :· -:ד T :• נוס~ת - ?~~טו~יי גאךס. ר~יו;!? f רףק, ?חף~ן .רוד~pזס את .זrתומ אילנה וייזר-סנש הכותבים לא חיים לנצח .סיפורת :cכ~ 4P/~ ~"'\ · .... ה ·1 ...·. בה בא הזמן. המכונית החליקה לדרכה בין הברושים, מתנשא בגאון על הנייר המבהיק, המשובח. אפילו עתה, לאחר . •' מותירה את השדה מאחוריה. עקבות הדמעות עירפלו שבחודשים האחרונים שבה הכתיבה לתודעתה, מטלטלת את עדיין את ראייתה. בידה מחתה את דוק האדמומית החרדות מתנומתן הרעה, T והיא העזה לקוות שהנה בא זמן להגשים מעיניה, מתאמצת להביט בכביש הרטוב, מדמה את החלום, לא יכלה להביא את עצמה להרהר באפשרות הכתיבה לשמוע את קול המטוס בהמראתו . הנה בא הזמן . ממש. אפילו עתה, משנותרה לבדה וכל זמנה בידיה, לא הצליחה 44 כמה ייחלה לו. איך לא העלתה בדעתה את האפשרות שתחוש רגשות אשם נוראיים כל כך . לפני שנסע, נשק יותם ללחייה באהבה רבה. הוא חושב שהיא אמא טובה, ומשוכנע, כך לפחות טען באוזניה לנחמה תוך כדי שיחת הפרידה שלהם, שמסירותה משתלמת, משום שגם הוא ילד טוב. והצטחק לפשטותם הישירה של המלים. והיא הבטיחה לעצמה שכאשר תסיים את מלאכת גידולו של יותם, כשיתרחק ממנה מעט, תתפנה לסיים את הורמאן . לא תיארה לעצמה כמה תתייסר עם לכתו' ועד כמה יציק לה מצפונה על שכל כך ציפתה שיילך . אפילו האיצה בו מעט, ושלא כדרך שאר ההורים שהכירה, עודדה אותו להקדים ולצאת למסעו' ולהאריך בו ככל שיוכל . אפילו העזה פעם ללחוש כי חופש צפוי עתה לשניהם. שוב ~רכה את החניה המקורה שהוקצתה לה מתחת לבניין' בראותה את צפיפות המכוניות החונות על שפת המדרכה משני ~דיו של הרחוב התל-אביבי הצר. הדירה חיתה שקטה וחשוכה. המסדרון נראה ארוך מתמיד' כ~תחה של מערה מיסתורית, והיא חלצה את נעליה, נכנסה לנעלי הבית, וניגשה להפעיל את תנור החימום, מאזינה לרגע לאיוושתו הבוטחת, מצטמררת מן הקור. יותם עוד מעט מעל איטליה. את הטיול יתחיל בסיור בן שלושה שבועות באירופה. אולי יתעכב עוד' לא ידע. הוא לא רצה להחליט. גם הוא ציפה בכלירן עיניים לחופש, לחדוות החיים הכרוכה באפשרות הנפלאה שלא להחליט. "לתת לחופש להוליך אותך'" כך טען באוזניה. משם ימשיך במסעו מזרחה, וישמור על קשר מכתבים רצוף, כך הבטיח. ויותם איש אחראי, למרות עשרים ואחת שנותיו. אולי משום שגדל ללא אב, ולדידו היו רק שניהם, הוא לה והיא לו, חברים יותר מאשר אם ובן, ולפעמים, הודתה בינה לבינה במבוכה מהולה במתיקות דקה, היו כאב ו:;גתו. וכשהיה יותם נוזף בה בחיבה, בקולו הבוטח, "מתי תגדלי כבר אמא," חיתה מוכנה להתערסל בזרועותיו . הריקנות חיכתה בה. מאז מותו של אורי לא חשה בדידות שכזו' וכובדה רבץ עליה כחטא. באחת נעלם רעיון בטן-גב אותו חלמה כל החודשים הללו' בטרם נסע יותם. עדיין קר' וגופה רפוי ממילא, ולא יאה עוד לחשיפה. חוץ מזה השמש מזקינה, והיא עדיין לא ויתרה כליל על האפשרות שייקרה בדרכה איש לחלוק עמו את ערוב ימיה. היא דווקא קיוותה, שבדידותה תדרבן אותה לצאת יותר, להיפגש עם חבריה הישנים שאת רובם נטשה בתהליך איטי ורווי מרירות לאחר מותו של אורי . בינה לבינה חיתה אפילו מוכנה להודות שנוכחותו של יותם היקשתה עליה. היא התביישה להיראות בפניו בכל מערומי בדידותה. תמונות מביכות הצטופפו בדמיונה, בהן ראתה את יותם מביט בה בתימהון מהול בבוז עמוק, והיא שרועה על מיטתה מתחת לגופו של איש זר, פיה נפער בזעקת תענוג שאינה יכולה לשלוט בה, למרות נוכחותו של בנה. המחשבות הסתכסכו במוחה, נרדפות זו על-ידי זו, סותרות זו את זו' מוטרפות. ספל קפה מר' שהכינה ליותם בחיפזון לפני שיצאו וחיממה עכשיו במיקור-גל, להט בין אצבעותיה, וכפות רגליה נותרו קפואות. היא ידעה שעליה להוציא את רשימותיה מתחתית הארון' ולנפנף מהן את אבק השנים. בדמיונה התבהרה שוב תמונתו של ספר עב-כרס בכריכה נאה, צהבהבה, ושמה לשעשע את הדמיון במה שבעבר' בימים רחוקים, היה חלק כמעט טבעי מחייה, ער שפסק. היא לא ירעה מרוע חדלה לכתוב. בינה לבינה מוכנה חיתה כבר להורות שלא היה זה בואו של יותם, אפילו שבתואנה הזו השתמשה אין-ספור פעמים ער שרפסה בתוכה תחושת האשם המחניקה. לא היו אלה הוריה, שהשתוקקו לראותה ככל הנשים, נשואה, אם ומורה ("ספרנית גם כן מקצוע טוב לאשה", היו אומרים לה, ומבטאם, שהכביר עליה בזרותו, הזקינם בעיניה בטרם עת). לא היה זה גם מותו הפתאומי של אורי. אט אט קרה הדבר . ימיה ארכו . בתחילה מצאה לה עיסוקים חשובים אחרים כרי לקצרם, ואחר כך כבר לא הסתתרה מאחורי קורס לתפירה כזה או אחר' ועבודות מזדמנות, ושיטוטים אין סופיים שנכרצה ברצון לספוג ולהתעשר ממגוון של חוויות מזדמנות. אחר כך פשוט חדלה לכתוב, רעם השנים השתבשה במרחה התמרנה שחיתה פעם בהירה כל כך . היא התקשתה לראות את רמותה ישובה בכיסאה, הכיסא שאורי קנה לה כשבועיים לפני מרתו, לרגל היותה ל"ארם כותב", כפי שכינה ארתה נחירך, עיפרון בירה, והנייר הלבן מולה, מאיים כתמיר רעם זאת מזמין. "תכתבי," היה אורי אומר לה. אר שואל, "כתבת היום ? תראי לי מה." ובלילה חיתה מקריאה לו, והוא היה מחליק גופר הארוך קדימה על הכורסה, משעין את ראשו על מסער הקטיפה הישן, עוצם עיניו כנדרם, פניו הכהים מתערפלים ומתרחקים, ומקשיב. אחר כך היה מפרש ומנתח, מספק מניעים לדמויותיה, מרשך נחרט העלילה, ומרחה בפניה על מלים מצועצעות. בעיקר אהב אורי לעטר את סיפוריה הבלתי גמורים בכותרות, וכשחיתה מאמצת כותרת שהציע, היה גאה מאר בהישגו . ואולם היא לא יכלה להסתתר מאחורי מותר של אורי . למרות שעורר אותה באהבתו, וביקש, אפילו הפגיע בה, שתחשוב עצמה לסופרת, חיתה זר היא, ורק היא, שחדלה לכתוב. מאז שחדלה, לא העזה ערר לראות את עצמה כאדם כותב. ער לאחרונה : משהר שיחר בתרנה כשקרבה נסיעתו של יותם. משהר חרש-ישן ששב להריץ את דמה רלהרפיקר ברקותיה כמר בעבר. באחר הימים אף הוציאה את מכרבת הכתיבה הישנה ממזוודתה, הציבה ארתה על השולחן' התיישבה לפניה והשחילה לתוכה נייר לבן. ידיה מזיעות על לחייה, ספק מחליקות ספק טופחות, מצאה עצמה בוהה ~נחה בבעתה הולכת וגרברת. ואז' משותקת מפחד ומהתרגשות, לבה הולם בפראות, נמלטה מן הבית, מותירה את הרף לכור במסלולו המפותל. מאוחר יותר, כששבה הביתה, ניגשה, תחילה בתנועות איטירת ומובסות, ואחר כך מהר כנמלטת, להחזיר את המכונה למקומה. שוכחת את הרף הלבן במלכודתו . מאז נדחקה שוב הכתיבה לקרן זרוית. תחושת החופש הקרב שקיננה בה במשך חורשי הציפייה פינתה מקרמה לעצב עמוק, חד ומוגדר. כבר עכשיו היא חוששת מריקנות הימים המתמשכים, חסרי המטרה, ומתגעגעת לקולר של יותם, לשאון המוסיקה הבוקעת מאחורי דלת חרדו' ולחרך המואר מתחת דלתו המוגפת בפניה בשעה שאיבר לברר. אפילו לקנאתה הרקה התגעגעה, ויותם עור מגע שפתיר בלחייה, שכן זה עתה עזב. היא חשה בטרשה, ומרננה היתה כמעט להשתרע על מיטתה ולצפות שם לשובר. הרעיון המגוחך החדירה, ותחושת המרחק בזמן שנפערה ביניהם גיליון 153 • ם"קיי ןבכ ךצרר קעמו ווחס השליט תלעבר תאח תא ,השנייה" ןסינ תבחשיבו תעצמי לש גפסיכולו ןדב-ניסיו י י"ד ובדר ןשאת ואפיל תנהנו ןמ ,המשחק תלמור אשהו םגרד ןלכ םג "סבל. הההצהר ףא אל הקוממ .ארתה אהי הערוד הב תמלאנכרליר ,מה המהול הבתחוש המוזר לש וחרס .אונים םבחודשי םהראשוני דלאח החתונת קנית והקש ןביניה י ואח ךכ, רכששב ,להיפגש והיטיב ןשתיה תלראו דע הכמ רשקוi הנישואי לע םהמידק קהד השהי גאדר ביניהן . אהי העצמ החש זא רשמשה תכשלמר החיי םיפורת .נפרם דבאש ילרדת י רניכ ההי הב אשל רתתפש לע םחיי .בשניים אהי החית ןמ םהמקפידי תללכ ,בדדכם ימבל בלהתחש .באיש תהבדידו אל ההרתיע .ארתה דאח ךכ אב רמות יהפתאומ לש יאודי רשהותי הארת הפעור ,כפצע החשופ אול .מוגנת ילפנ ההתאלמנות השור ןביניה החיב ,חדשה השהפתיע תא .שתיהן יורח הטיפס םבסול ,הצלחותיה הגא םולעתי .מקרבת ,והיא ןעדיי המאמינ השיעל הביד חלפת תזקגד ,חיים יאול ףא הקאוייד לש האש ,כרחבת ההתמסר ילאור הולאהבת ,לבנם .ירחם תכשמ יאוד עגרו ,השלום ,ונעוור ובית ,שאת תהתחרשו .הישנות ההקנא השב ללטלט ,ארתה םמשר השבחיי טשל ןשלטו אלל םמיצרי ויצר ,תובעני ושיתמרח הקשת ועלי אלל .נשוא ,ירחם תלמור רהיות דמרק ,הבעיה ,וכתמיד עמשוכנ תשהאחריו תמוטל ועלי ולפתר תא ובעיותי י דלהתמוד ובעצמ י הניס ןבדו המוזר הללמד תהדור המתרב .ונכרנה ל"א יתאבד תא שהרא "אמא, ההי ואומ הל ןנטר ,נטרח ,חרזו ןמ ,הסתם לע רמשה עששמ הארת ,ארמדת לוקו דהיל למהת םבמלי ,הברגדרת ת"א ,תדאי יאנ אאצ "מזה, ההי חמני ואגרופ ןהקט ףבכ ,ידה לרכ וגרפ ומתכוץ המערג הלמ ,שהיא ואפיל ,באהבתה אל היכל תלת .לו אהי החית תחסר םאדני ,ומפוחדת הכמה ילאור ךשידרי ,ארתה רשיאמ הל המ ,לעשרת םוהא ךכ ןצוי ,להיות םהא אברי דשיל גינה רנאמ רכמ החית וילדת י םוהא יטבע אשחר ירצינ דוכב ןכזק י הרמ העלי תלעשר יכד ולשמח י דבער אהי העצמ העצוב לכ .כך ההדאג ההטריפ תא .דעתה ידרת ההאיצ הב זא ף"לאסו תא העצמ .מהד" א"ל ךצדי קלפנ תא דהיל "י החית תחוזר .וארמדת ם"ג יארח אל קפינ "איש. ,כדרכה אלל ,דמעות העיני תבעשר הכ תכהר דע ושאיבד תא ,הבעתן החית תמספר הל בשר בושר לע הילדות ,שלה רב~ל לש בא הנכ םרא תאכזרי תורווי .שנאה אבל הברש החית תחרחר ולערר הב םאש לע הילדות ""המדרפדת, יביטו השחית תמגלגל לע הלשרב הבהנא ,גלריה ,והיא וואפיל החית קעמו ךבתר ,אבלה המצא העצמ תמתנצל יבפנ החברת לע ירגע רהאוש .שידעה ירות החית הסבור יכ לככ רשתמה רלהתגב לע הרחמי ,העצמיים ןכ בייט ,לה ןרכ בייט םג .לירחם י"קח אדרגמ "ממני, החית תאומו ,לה ם"ג תא "יכולה. וניכ הב אשהי המאמינ תכשלמר ,בדבריה הובטרח הבמסירות תחסו תהפשרו הלחבות .ולבנה ת"א תיודע ישאנ דתמי השמח "לעזרו, החית ,לוחשת ם"א קמתחש ךל רלהשאי יאצל תא םירח הלאיז עסופשבו שרלהינפ ךל, לא .תהססי היהי רל בטו "אתי, ,איימה הוטרק תא תהדל ,מאחוריה םבטר התהי הביד תשהר .לסוב ,ופעם דבאח ימימ טאוגוס ,הקשים .נשברה ההי הז טכמע השנ דלאח םתר ,הזקבעה אודווק הכשנדמ ההי הל יכ אהי תהולכ .ומבריאה החית תשע בער ,מארחות ,וירחם המכ ובאגרופי םהקטני לע הגרפ ןהרכו ומעלי י בסיר לישרן . ידרת י השניצב חבפת ,החדר התול המבט יהביקורת תבאוזל ,ידה החית תמדרבנ הבאוזני הבקול טהשק דוהק י רמשה ובדנ קפינו יתר . יואז ,לפתע אלל לכ ,התראה הרלדאשרנ יבחי ןחבורת תוב ,השנים ההזדקפ הופנת טלהבי תישירו יבפנ .חבותה העיני וכרס תבב תאח ךבמס תומער יכבד הומפי רנה םזו יפרא וסועד . ""אומללה! ,צררחה תמתעלמ םמירח חהמתייפ ,במיטתו ו"לבדלנ שי תא ההחאר ישלנר ישתלכ ןלהזדיי םע להסב ךשל י ימ לסרב ועכשי ?אתי ..." ההחזיר הארת תבב תאח לא .המציאות אהי אל ןתית הלעצמ .לשקוע אהי .תנצח אהי המוכרח .לנצח וכב ועכשי בתתייש .לכחרב אהי אתוצי תא תהניירו םממחבוא שותפור םארח ,לפניה לותח דמי .במלאכה ימהו ילפנ דשתאב ,ההתלהבות ילפנ ששייב ףהדח ןהמקנ הב הז ומספ ,חודשים וושבגלל ההאיצ םבירת בלעזו תא .הבית זמא והשתחו םירח ןמ אהצב הנמתסוiר תאפשרו ונסיעת החית הב שממ .בערה תתחושו ושקה םע םהשני -. ןופיר םהחרשי להמהו ,בבהילות ,התשוקה קהדופ ההמתחר הכחוד ימפנ ףהד ןהלב - רחזו .רהציפרה לאב אהי אל הקמ .ממקומה הבשבת ךכ רבךמדרמי לש ,יום החדו רהאפי הועיני .לאר תלמחו ההי םיו טכמע .אביבי םהשמיי והלכ ווהתבהר ,לו_זטם הוכששב למטיו יוגל לע תשפ ,הים הוגלי תמכרסו לחו ,לח ידרקונ םרע תזא םנעי ,למגע וכב ונתהו םקרעי םגדולי רבכסות ההאפור לש .העולם םירח לצילצ דמי הכשנכנס .הביתה הלב ץהאי ופעימותי י םרע םתר םשיחת החש הסמוק ,ומיוזעת תעייפו תפתאומי ההשתלט ,עליה וומגע לש והארי חהצ ,בלחייה הרעננות ההנפלא לש חרו ,הים הכשתנח .ממנה ךמגוח ההי תלצפו םמירח רשיאמ יכ אהו .מגתעגע דער .מוקדם לובכ תזא .התאכזבה המחשב תמטרופ החלפ ,בואשה טוכמע האמר רלהתפץ ולדברי םהנלהבי עולהצי ךכבדר ,אגב י"הי י יאול יאנ תמצטרפ "אליך? ואח ךכ ההתקשת בלהקשי לדבריו . אהי ההחמיצ תא םש ןהמלו רב השתכן . הבראש בש דהדוiר רשמ לש ןהמלו רב והתאכסנ אהי יואור חביר שהדב .שלהם אהי הידע אשחר ןעדיי ,קיים ןשכ הברר לאצ ןסרב .הנסיעות ומחירי רנוא הל םסבירי וומיקומ י ,זכרה ימרכז למדי . רניכ ההי רבקול לש םירח תשהחירו תמשמח אותר . אהי ההספיק עלשמו עברק לקו לש םאד י ףנוס י ושנהי ההי הל םשירת רע ולנוכחות י הרחש לשבש ךכ רמיה םלסיי תא .שיחתם אהי המצא העצמ תעומד ,ומרמה היד תמונח לע תהשפופר השהושב רמכב .לכנה תמקלח ההיטיב .נוימה אהי השטפ המעלי תא תשאויר להחו ,וההתרגשות הונינוח ילמדי רז םנרקיסי יריחנ ףעטו רניי ןלב ,בידה היצא הלבית לש .רותי בער םקרר ההזמינ הארת יורח החבות תלאורח בער .בביתה תלמור ההק.רב ןביניה י השחית םעתיקת-ימי הוהפכ רלשם-דב בבקר ןחבריה ,המשותפים והי ןיחסיה םרצופי תעליו תומרודו ושהתיש תא שתיהן . םאול ףא ושהי תתקופו ןבה אל רהידב שלהיפג י רבעיק ולאח רמות לש יאור י םג ןבה אל והצליח דלהיפר ןלחלוטי רז ימזר רא תלפחו חלהני רז רלז ןנהירת יחד . ס"סר "עבודה ההי יהבינר קשדב בררתי . א"הי תמאבד תא העצמ תלדע ךבתר ,העבודה רכמ גבר ...", ראמר םחברי .משותפים ירטוב בהל רהרסיפ י ה"ז לבגל אשהי ילבד יהר ןאי הל רדב דמלב .הקאויירה" ירוות י תמתעלמ ןמ תההערו ,הערקצנירת ההמשיכ ,בדהירתה תמתעטפ תבכסר לש קריחו ,וקשיחות תאוספ האלי םשדליי םוכי תומייחל ושייטמע רריאבד .נתרבה םג ילפנ ,שהתאלמנה הכשחיי דהי םעמוסי הלכאדר ןבתרכ ןועניי י הנטת אלהתקנ יבררת לע תהחירו השריפד תא .חייה אהי הכאב תא ההצלחת םבתחו םה~רסר רב ,התמחתה תוא הידידי םורב םגברי -!i םמ הנהג תלבלד תבפגישו תעסקיו דע תהשער ,הקטנות דבער אהי העצמ תמטופל ,בבית ,במשפחה תרבוע םחלד הופ התלוי הל דמנג החיי .להכעיס קר וכעבר ,שנים הכשזכת יורח סבפר אכלשהר םמטע דאיגו ,המפרסמים והתגנב הללב ,לראשונה לבמקבי הלק.נא השצרב זא וירח ימתמיד םג תרגשו .אשם דכיצ ההעז אלהתקנ הבחבות ,הברורה השעבודת המילא תא החיי ןבתרכ הושלפ הארת ,מבדידרתה תלפחו תלמראי ןעי 1 ,עכשיו הכשחית הברדד ,בעצמה הביקש ,להאמין השבדידרת לש ידרת האינ ןעניי לש ,בחירה יכ םא הנכפת .עליה ף"א דאח אל הורצ רלהישא "לבד, ההרהר אל ,פעם תרתחרש בכז הקלוש הגוא .נתרבה 45 השפתי לש ידרת ובקפצ ,מרבנית הועיני יבפעור .כהרת הנדמ ההי זא דתלמי גבחו ,לפסיכרלרגיה חנמת גלע קד רבדבר לע .הנושא הל ,אפילו השראת תא תזרוי הפי תנרעד .מעט םרארל ידרת הספג םפע זהע וראמ ששי ןלה תבטיר תסאדר-מאזרכיסטיר : תא רמט םהזע .בשתיקה ןיחסיה דהי ,מרוכבים תתכרפר ףא .מכאיבים לע רשפתי לש ,אורי ראוקמוב .םיפורת שאריות של אשם נשרו ממנה במהירות, והיא חשה עצמה קלה יותר, כמעט מרחפת. יותם השתתק והביט בהן • פיו מעוות ועיניו פעורות באימה. מאז השתנה משהו ביחסיהן . אולי חשה רותי בקור שנשב מבדידותה, ואולי ראתה פתאום את עצב הבדידות באור אחר, שכן בדידותן כמעט תאמה עתה. דבר מה חדש, מעין נים דקיק של רחמים החל לחבר בין נפשותיהן . עדיין כתבה אז מדי פעם, אולם הבדידות והצער, ואולי יותר מכל הפחד - הכריעוה, וסימנו את ראשית כניעתה. מפולשת, מבוססת בקנאתה וחרדתה, הפכה כתיבתה לקרירה ומרושעת, וסגנונה ניהיליסטי ואפוף זקטנה. רותי, שלה נתנה לקרוא סיפור קצר פרי עטה, טענה שמאז ומתמיד חיתה כתיבתה ביקורתית, ודבר בה לא השתנה למעשה, אולי התחדדה מעט. היא עצמה חשה, שסיפוריה האחרונים ניחכר בדיוק ועוצמה שלא הכירה. הרומן שהחלה בכתיבתו יכול היה להיות מצוין . ובכל זאת לא עלה בידה להתגבר על הפחד . ים של תירוצים סבב אותה והלך ונערם במוחה, מקרם כל בוקר של כתיבה, שהופך לצהריים, שנגרר לאחר-הצהריים, שלאחריו חיתה נמלטת מן הבית מבלי לשוב עד שעת לילה מאוחרת. כל כך יראה מן המכונה • עד שזקכללה עצמה בתרגילי חמקנות עצבניים מפני האויב האורב לה מאחורי כל פינה מפינות הבית. הדפים נותרו בלובנם הקשה, וימיה ארכו והלכו. יותם למד לחיות עם צערו, ממש כפי שהבטיח, והיא נרשמה לקורס התפירה הראשון . את מקומה של מכונת הכתיבה תפסה על שולחנה מכונת תפירה ישנה ששאלה מרותי . היא נרתמה למלאכה במשנה ;יrרמ יושבת שעות על גבי שעות ליד המכונה, סוחטת את דוושתה בשקדנות פראית. תוך מספר חודשים עלה בידה לתפור לה וליותם מלתחה חדשנית ומגוונת, ומשסיימה את מלאכתה, הטילה עצמה ע · ל מיטתה • (היה אביב ויותם היה בטיול שנתי של בית הספר, שאם לא כן לא היה מניח לה "להשתפן", כפי שכינה את חולשתה), ובכתה במשך יממה תמימה, בידועה שתמו לה ימי הכתיבה לעולם. יותם שב מהטיול מאושר ועמוס חוויות, מוכן לחבקה ולספר לה הכל • כפי שעשה תמיד . למראה הצער והאכזבה ש~קוו בעיניו בעומרו בפתח חדרה, מתבונן בה מוטלת כעובר חסר אונים על המיטה, התכווצה עוד בתנוחתה, ברכיה נוגעות ב~צחה, וביקשה להיעלם. הלילות הפכו ימים, והימים נמחו בדמעותיה. יותם התרגל עד-מהרה למצב החדש. הוא היה ממהר לשוב הביתה, מגיש לה דבר מה לאכול • מסדר מעט את הבית, ומנסה לעודדה בסיפורים מבית הספר. כמבוגר סעד אותה, נתון כל כולו לעניין. מבלי להתלונן . להיפר : ניכרה בו מעין שלווה, אפילו מלאות, כאילו ציפה למשבר הזה, והוא יודע שמוטל עליו להוציאה מתוכו בשלום. לעתים אף נדמה היה לה שהוא נהנה לתמוך בגופה השברירי בהושיבו אותה לעת ערב בכורסת הטלוויזיה, מכסה את רגליה בשמיכה, משמחה לרגע בצלוחית גלידת שוקולד שאהבה. את חבריו (למעט אחד שהביט בה מבועת בעוברו ליד חדרה, קולט בזווית עינו את צלליתה השרועה בחושך), את משחק הכדורסל שכל כך אהב, את הכל נטש למענה • ממתין בשקט שייטב לה. והיא, מיחושים תוקפים אותה בכל גופה, אולי מייאוש, אולי מחוסר תנועה, חיתה שרועה על גבה במשך רוב שעות היממה, בוהה בחלל שהשתקף מן המראה התלויה מול מיטתה. כשרכן עליה לנשקה חיתה מלטפת את ראשו, ויותם היה מיטיב בתנועות איטיות את שמיכתה. היא ראתה עד מה וחבו כתפיו, וזרועותיו מלאו שרירים. כעבור זמן רב, כשהרהרה באותם ימים, נטתה להאמין שהמשבר שאליו נקלעה ארך משום שיותם דאג לה כל כך . הוא לא גילה שום סימני מצוקה, והיא, שוכחת את עצמה, התרווחה בצערה, ומיאנה לעוזנו. יותם היה זה שהחזיר אותה אל החיים. ואם במתכוון או משום שבא הזמן, הוא התאהב לראשונה, והיא נאלצה להרפות מן הייאוש. ממיטתה חיתה צופה בו מיטיב את חולצתו בתוך מכנסיו, וסורק בתנועות ארוכות את שערו השחור, הנפלא, ואז • ערב אחד • לאחר שיותם התקשר והודיע לה שלא ישוב עד למחרת, גררה עצמה מן המיטה, התלבשה, עיניה יבשות, היטיבה את פניה שחרבו, ויצאה לשוטט. בגדיה תלו עליה כשק, והיא חשה . עצמה זקנה מאד . כעבור שבוע, כשה _ תקשרה לרותי, כבר הרגישה חזקה יותר, וכששאלה אם תוכל רותי לפגוש אותה, נדמה היה לה שזיהתה שמחה בקולה של חברתה. מפגשיהן היו גדושי מעשים. בדרכה, בלא רכות - ואולי לכך חיתה זקוקה אז - גררה אותה רותי לסרטים, למסעדות, למפגשי חברות ששנאה, והיא קיבלה עליה את הדין . בתחילה בחוסר חשק בולט, אפילו במיאוס, אחר כך בהשלמה, ולבסוף נדמה היה לה שכמיהה מוזרה, אם כי קלושה, בעורה בתוכה. לובנם הפתאומי של הימים במחיצתה של רותי הכאיב לעיניה, ועצבותה לא פגה, אולם היא הסכינה אט אט עם ההתבהרות החדשה, בידועה, כפי שאמרה לה רותי, שעליה לעמוד שוב על שתי רגליה, למענה, למען יותם, ולחיות גם ללא הכתיבה. "גם מעבר לכתיבה," טענה . רותי בקולה הקר, "יש חיים. אי-אפשר לחיות לעד בתוך חלום, ובכלל אי-אפשר לחיות לעדי גם הכתיבה לא מבטיחה לך חיי נצח. דבר לא עומד בדרכו של המוות _, מלבד החיים עצמם. עלייך לחיות. מוטל עלייך לחיות." והיא סקרה, כמו לראשונה, את שפתיה הדקות של חברתה, את עצמות - לחייה הבולטות, את אפה החצוף. המחוד,ד ונוכחה לדעת כמה קשים עדיין תווי פניה, ועד כמה מכאיבים הדברים שאמרה. בזקבתה כך ומומה מול חברתה, שוב הוצפה אותה תשוקה עזה לערער את השלווה המאוסה שניגרה ממנה, את הבטחרן י את הטון היודע-כל שלה. "על עצמך היית כופה מלחמה," הרהור מכאיב פילח את שיפולי בטנה י "איך זה שאני צועדת תמיד נמוך יותרי ולעולם אינני מגיעה, מדוע אני בוחרת בדרך של פשרה ולא מסוגלת לשלם את המחירי להקריב את הקורבן בשלמותו • מבלי להרכין ראשי מבלי להתחשב?." ממש כמו שאת עושה, עד הסוף, בלי בינתיים, רק בשלמות." למה אני תמיד חלשה, נכנעת?" לעולם לא חזרה עוד אל הכתיבה. גם כתיבת מכתבים, אפילו רשמיים, הכאיבה לה, ויותם, בשקט האופייני לו, לקח על עצמו את ההתכתבויות המעטות שנבעו מכורח החיים, וכשהתקשה, התייעץ ברותי, שנאותה תמיד לעזור. דירתה של רותי חיתה גדולה משלה, ומרוהטת בטעם בצבעים בהירים. בהיכנסה שוב היוהרה בכך בפליאה, נזכרת במחשבות יrוינודזה שהציפוה כאשר נסתיימו כאן השיפוצים. "מלכודת" לא יכלה אז לשלוט במחשבותיה, "תוכנית הטעיה מורכבת, המכוונת כדי להפיל בפח את הגבר הראשון שייקלע למבוכי הצבע והרכות הנפלאים האלה." וגם, "כאן לא יתרוצצו לעולם ילדים אחוזי להט קרב, שפניהם וידיהם מרוחים בשוקולדי והם אוחזים בידיים קטנות ולא בוטחות כוסות נייר מלאות עד גדותיהן במיץ פטל. כאן לא ייערכו לעולם ימי הולדת המוניים, שלאחריהם ניכר צורך דחוף להחליף את הריהוט, ולצבוע מחדש את כל קירות הבית." כמעט הכעיסה אותה העובדה שעלה בידי חברתה לתכנן את הכל לבדה, מבלי להיעזר באיש, ולהגיע לשלמות שכזו : רכות ורוגע מקדמים את פני ה~כנס. צבעי הירוק הבהיר והסגלגל השקוף כמעט, מתרפקים באלגנטיות בחיקו של שפע הלבן שמסביב, ספות, קירות, רצפה. אריחים גדולים ועליהם, לרגליו של . חלון ענק שמסגרתו מתכת צבועדד לבן י פזורים מספר סלים רחבי מידות ונמוכים, מרופדים בבדים רכים, זרועים פרחים תכלכלים זעירים וצפופים, מקום לחתלתולים פרסיים להצטנף. הקנאה חיתה נהירה לה גם אז . לא רק שהיא עצמה לעולם לא חיתה מצליחה ליצור תפאורה הרמונית כל כך לחייה' היא גם לא יכולה להרשות לעצמה, כפי שיכולה רותי, לשנות את הצבעים בעולמה מבלי להתחשב בכיסו או בטעמו של איש. לה היה יותם, וכיסה היה, כתמידי ריק. "היי, הלכתי ברגל," התנשפה בהיפתח הדלת. "קר בחוץ, אני קפואה." רותי עזרה לה לפשוט את מעילה. חיוך חם האיר 46 כשלחייו סמוקות מהתרגשות, וחיוך דק, אווילי משהו, נח על את פניה, והיא הוליכה אותה במחווה נדיר של רוך' כמי פניו. בטרם חמק מן הבית, היה מעיף בה מבט מתנצל, אם כי שמוליך זקנה שברירית, אל כורסת העור הלבנה, שהוכנה מבעוד מרוחק, ושוכח להיטיב את שמיכתה. מועד לצד תנור הגז המפיץ חום נעים. היא צנחה לתוכוי ' גילידן 153 מחבקת בשתיקה את כוס הקלוואדוס שהניחה רותי בזהירות בין אצבעותיה. "כן. ממש קר. גם בבית. חזרתי לא מזמן מהעבודה, ובקושי יכולתי לסובב את המפתח, האצבעות שלי היו קרח." רותי התיישבה לצדה על הרצפה, שולחת ידיה אל האדים החמים שפלט התנור, כמו לתת חיזוק לדבריה. "אז מה שלומך?" שאלה כמעט בלחישה, והניחה יד כבדה, רוגעת, על ברך חברתה. מגעה הסב נועם. הרוך שנהגה בה רותי הפליא אותה, והיא חשה שלחייה מעמיקות גונן . לפתע, אולי לראשונה, נחה על רותי עדינותו הנפלאה, המבוישת של החדר המואר בצבעי הערב. אמנם עם השנים חל ריכוך מה ביחסיהן. ואף רותי, דומה, לא חיתה עוד קשה כבעבר. אולי נותנת בה הזדקנותה הערירית את אותותיה. עתים אף ~למלה משהו בדבר היותה חשוכת ילדים, ועצבותה, · שריככה את תוויה, קירבה עוד ביניהן. אמנם לא נשכחו ממנה ימיה הקשים, ימי מותו של אורי י היטב היא זוכרת כיצד החרידה רותי את מה שממילא עמד רופס ביניהן . ואולם שנים רבות עברו מאז. רותי, בדרכה, לאט, הושיטה לה יד, עיגלה את זרועותיה הגרמיות סביב כתפו הילדותית של יותם, ולא פבןם אף שימשה אשת סודו . כשהיה יותם בתיכון י נהגו לבלות את ערבי הקי-ץ ' על שפת הים, והיא חיתה צופה ברותי ויותם המזנקים למים, מיוזעים ממשחק ~טקות ממושך . על מפה אדמונית שפרשה על החול הניחה את הכריכים לארוחת הערב, והמתינה לשובם. עדיין היו תקופות שניתקו זו מזו במרירות, אולם אחר כך היו מפצות על הניתוק בלילות ארוכים ומהנים של קרבה. ולמרות שמעולם לא השירו מעליהן לחלוטין את הדוק המעיב על יחסיהן י אהבו שתיהן את הרוגע שהתרווח לו יותר ויותר במחיצתן . ממקום w בתה ראתה את המטבח שהשתקף במראה התלויה בפינת הכניסה. דמותה הצנומה של רותי הרכונה מעל תבשיליה, שואפת בהנאה גלויה את הניחוחות המתרוממים מן הסירים. אמרה בדידות. לפתע נזכרה שגם לה אין עוד למי לבשל .. מרירותו הדקה של המשקה הזהבהב . חיממה את קרביה. היא רחשה לו חיבה מרובה, נוסטאלגית. הוא הזכיר לה את הטיול לאירופה, שבעקבותיו החלה את קריירת הכתיבה . המפוקפקת שלה. זה היה לפני יותר מעשרים שנה .. טיול א ' רוך ומתיש שסופו בביתו של דודה על אגם ז'נבה. שם, מאחורי חלונות חורף כפולים, הניבטים מלמעלה על העיר הקבורה תחת המעטה הלבןי לימדה אותה דודתה את סודות המשקה הנפלא. מדי יום, בטרם הוגשה ארוחת הערב, נהגו להתרווח בכורסאות העור הר.ך המהוה, ולגמוע באיטיות מן המשקה שניחוחו התפוחי מציף את הנחיריים והוא נתון בכוסית עגולה י שכובד משקלה תואם את החמימות המחלחלת ופושטת באיברים המנומנמים. ממול נברו הסנאים בכפותי . הם הקטנות בגזעים החשופים. מתעלמים משמי הקובאלט ההולכים ומטשטשים את עצי הפארק. שקיפותו הקשה של החלון התרככה מעט עם בוא הערב. רותי הדליקה אור במנורה שניצבה לצד הכורסה הלבנה. אורות הבניינים על קו המים משכו פסי כסף שנבלעו כחושך על הים. "עוד מעט נאכל," אמרה רותי ונעלמה במטבח, מותירה אותה מנומנמת בכורסתה, מהרהרת ביותם, המטייל עתה תחת שמי הערב המכוננים של רומא. אמש, לפני שנכנסה למיטתה, נברה בערימות הנייר שבתחתית ארון חדר השינה, ומתוכן שלפה את זו שכינתה, צרורה בחבל דק, "רשימות דניאל". מעולם לא הצליחה למצוא שם מתאים לרומאן שלה. ה~תפקה ב"דניאל", למרות שלא אהבה את השם. קול חבטה עמום עלה ביחד עם ענן האבק שהיתמר משולחנה, עליו הטילה את רשימותיה. ל~דן פינתה מקום . למכונת הכתיבה. מזמן לא היה שולחנה כה עמוס. לרגע נעם לה . המראה, אולם בחולפוי חשה שהיא הולכת ומוצפת, עומדת להיבלע בתוך ים של אימה שהכירה היטב. בלילה בהתה בחשיבה, מתייסרת, כמו פעם, בצער הענוג, שבאמצעותו נהגה לאגור כוח למלחמתה בדפים הלבנים, הריקים מאותיות. הפעם היה הפחד גדול מתמיד. סיפורת • לבה, ומבלי משים, כילדה נזופה, מיהרה לתקוע את המזלג בבשר הלבנבן י המפולפל י והכניסה לפיה חתיכה גדולה מדי שהתקשתה בבליעתה, למרות שחיתה רכה והתמוססה בפיה. דמעות חנקו את גרונה י ורותי הבחינה בכך . היא מיהרה לעברה, כורכת זרועותיה סביבה, דבר שלא עשתה מעולם, ושתיהן קפאו כך לרגע, נדהמות מן המגע הזר . נדמה היה לה שרותי עומדת להרפות את חיבוקה. והיא, כאחוזת טירוף. מוצפת כל כולה ביגון וחרדה, תפסה בחוזקה בזרועותיה, משעינה עליהן את ראשה, מתייפחת מרה. נדמה היה לה שהיא בוכה על הכל : על אורי, · על יותם, על הכתיבה, על כך שמעולם לא כרכו רותי והיא זרועותיהן זו סביב זו . רותי ליטפה את ראשה ברכות, בתנועות ארוכות ואיטיות, וגם גופה התרכך עתה, אימהי, :i עומדה מאחוריה. היא השעינה את לחייה על ראש חברתה, ולחשה, "בואי, נשב שם." בהתרווחן על הספה בין פרחי החמה שהאירו את הבד הרך נבר נרגעה מעט. היא הניחה את לחיה הדומעת בחיקה של רותי ובכתה עוד, בדממה. רותי נגעה בשערה וחייכה. קו ענוג עיגל את חיוורון לחייה י והיא השתוקקה לשלוח את ידה כדי לחוש כמלאותן הנדירה. קולה היה שליו להפליא אם כי רפה. "יותם התקשר אחר הצהריים," לאטה מבעד למסך הדמעות, "הוא נשמע כל כך רחוק." הן הביטו זו בזו. רותי שתקה. שתיהן ראו את הכתם שהלך והתפשט על מכנסיה של רותי. היא חשה שהיא הולכת ומהרוקנת, שהיא הולכת ונעשית קלה יותר, מתפרקת ממשא מו.ן ק ;r.. איים. ועם כל דמעה שנשרה ונספגה בג'ינס השחור היא ן : דז: ·:j ת. כמו דם ממלא עכשיו את מקום המים. לרגע חשה ..וl "~ר~שלמה : בבדידותה, בכמיהתה, בהיותן יחד . ובכתה דוiב. גם בחושך, בלכתה הביתה, האפירו השמיים. לא שחורים ממש, וגם . לא לבנים. היה קר בדירה, והיא הדליקה את התנור, מחממת את כפות ידיה מעליו . מהוססת צעדה לעבר חדרה, ובדרך נמלכה בדעתה, ופנתה למטבח להרתיח מים לקפה. אחר כך ניגשה לחדר והדליקה את האור. מבטה נח, שליו וישיר, על המכונה, "תאכלי משהו," האיצה בה רותי בראותה את המזלג מהתל וערימת הדפים הצרורים בחבל דק ל~דה. אחר כך שבה ומיששה בלולייניות בנתח הפודל הצלוי המונח בצלחתה. "מה, סתם את המתג. חושך השתררי והיא עמדה שם עוד רגע, עד שנשמעה טרחתי?" שמץ מרירות נושנה שנשזר בקול חברתה הדהיר את שריקתו הצורמת של הקומקום .• 47 בן וt:C - הופיע ו~ ריבה רוביך : ~411\~~ דיאלוג מבחר שירים 1970-1991 תרגמו מא .נגלית : מאיה בז'ארנרי גיורא לשם, עליזה נהורי יונתן וטרשי אילן שייכפלו ליריקה ייחודית, אינטימית, של משררות בולטת כלשרן האנגלית עת lן 77- עדיין במחיר הישן מנוי מתנה ומנוי לעצמן * מיטב הספרות העברית העכשווית * תרגומים מספרות העולם * פילוסופיתי פסיכולוגיהי סוציולוגיה * תיאטרוןי אמנות פלסטיתי צילום המשך מעמ' 5 השמש • בכל זאת, "שולח אליה זה מבקשת המשודדת מירושלים. אל הגרף עם פקיחת העיניים, שהדבר להופיע בספריה הקרומים. קרניים שרפערת רחמים ...'י' רהמ- ומבית לחם, מההדים הגבוהים, נדאה לי שיש בזה משרם . כחמה. האמידה בספר הזה היא ירתד שרודת - "איך נפשי נקשרה מהרוחות, מהשטפרכרת, משיחי אבל קשה לסכם את הספר נקייה, ירתד סגולית, ירתד ישירה, בנפשה. בגלל משך החיים. 1 המרבד "השיבר לי את הילד הזה כספר של כחמה. זהרי רעם זאת גם יותר כללית רעל כך - בגלל משך החיים" (עמ' 21(. שלי", כאילו הילד חרא תמצית נאמרו, ספר שנע ביד תחנות של גם ירתד יוצרת הזוהרת, מאשד \ רזה מה שיש. ריש בר גם מעט החיים האמיתיים, רכאילר יכולים סבל. דליה רביקרב r ממשיכה בספריה הקרומים. "אמא עם ילד" מעט חסד . שיד אחד • שאף w הרא השלג, אר ירושלים אר "גבעול רזה כאך את מכלול יצירתה וחורגת חרא ספר חזק, מצמוד ומכאיב. מדגיש את האיך • דרמה שבכל בזרם" להשיב לה את ילדה "כמר ממכר כלפי מעלה. הספר חרא שאיבר מעמיד את האינטליגנציה וiאז ישנה בר איזו מידה של חסד • שהנפש חוזרת לגרף עם פקיחת ירתד אחיד מספרים קרומים. יותר של הקרוא במנחך • אלא דרקא חרא השיר הנפלא, סמרך לסירם העיניים" (עמ' 44(. ראם אנך מברנש. כל הדברים מתקשרים כאך את ה"אנרזסירת" וסלר, את יכולתו הספד, "עם · פקיחת עיניים". בשיר מרגישה המשוררת שהנפש חוזרת בלא ידברי קישוטים רמטאפרררת, של הקרוא להרגיש ולהזדהות. • 11~~ 48 גרורון 153 שמואל רגולנט 49 תשובח לשפיק חפיב על תרגומי לשירו של ניזאר קפאני ··. כ· ל תדגום מרשך אליו את אש-הביקורת. וניחרד שידה. שנמצא בידי היה קטוע, ולפיכך לא תרגמתיר . - המהווה בעיקרה מטרה נוחה למיפגע. מד שפיק, בעיתון ששית. העדתו בדבר האשה. ש"יד לה במעשה-המרכבה של האש "נל-אלעדבכ'.' מתייחס בביקורת לתרגומי את שידר של והעשב" מגוחכת. הוא טוען • ששילבתי את מרכבתו של אליהו הנביא, קבאבי ("עתרן 77"147-148(. אנסה איפרא להשיב לו על שעלה. כידוע. בסעדה השמיימה. הוא מבסס, כנראה, את "טענתו" על עיקרי דבריו . כך שאליהו נרמז קודם לכן בתואר "הידוק". והדי הוא ידוע במסורת ראשית. נותרת השיר שונתה במקצת על ידי : "לת~ד אחדי שדיים האסלאמית בתואר זה. הוא טוען, שאינני יכול להשתחרר מד המש~עים אפריקניים", ואילו במקרר נכתב "עירן ב" ... רכרלי. מד חבכיב טוען והאגדות הדתיות של מסורתנו . מסתבר שטיעוניו מצוצים מד האצבכע : שהשתמשתי במושג של תיירות וכדרמה. לא רובכים ולא יעד. אילו והלא בקוראן מופיע אליהו הנביא שלרש פעמים. בשם אליאס, ולמה התמצא בלשון המקרא. וניחרד בספר "במדבר". היה נוכח לדעת יצא עלי הקצף ? בעקבות המשודד הוענקה לה. לאשה, מעיד הילה של שנתתי לשם גורז אידרטי • מעיד "לסם !?גכרים". ההולם כל כך את מסתורין. והיא נעשתה שותפה, כביכול, למעשי-בראשית. ואילו היה השיר . ראיה לכך אהבה זר • הנידונה בשיר • והאסורה עליו • כביכול . מד חבכיב מתמצא בלשון העברית על נל רבדיה. בתודת המסתורין שנית, באשד ל"עץ הערלה מתהום-הנשייה" - איני מוצא נל פסול שלנר • ו . ניחרד בספר "יחזקאל" היה נוכח לדעת שדבריו מופרכים ביד באהבה האסורה רביד בעץ הנטוע עמוק בלב המשודד • ואפשר מעיקרם. שהוא ן:jקיחדה במודע. לאמיתר של דבר הייתי מתייחס להערות נוספות שבמאמרו • אך נמנעתי שלישית, באשד להעדתו בעניין פניית המשודד לאשה, נהירתה "f ת~~ה מע.שרת זאת במפורש. שנד הארס המפעפע בדבריו, הלשון הירהדתנית בספרי הבישופים" - הריהי סבירה ומתקבלת על הדעת. הז~חקtהר והזלזול במורשת תרבותנו - עודדו בי שאט-נפש. קצת רביעית. באשד לאשה השוכנת "בכסוד העתיד" - מה פסול בהוספת ענווה אינה מזיקה. אישי המשודר. ומן הראוי שמד חבכיב יתן דעתו ה"סרד" הנעלם. שהדי לכך נתנוון המשודד. והרי אמדר קדמרנינר על דברי הנביא. עליו התפילה והשלום, שאמד : "ך l5 ל ן.לז::ר;rו:זf .ך~ל שהמתרגם נצ~ןתר. כלומד מלה במלה. הריהו ~דאי. .הן~~ ~י ל.א ת~~ל זt.ל~ל ~ת ס~.ךץ' ךל"א .ז:י~~j:ןfק 7?1 ה ~י סרים" חמישית. כמה שודרת נשמטו • לצעדי • מד הנוסח המלא. הואיל והנוסח (פרשת מסע הליל יז 37(- רדי לחנימא .• המשך מעמ' 21 הלל מפאריטש. מראשוני חסידי חב"ד. הקיום. אלה הן רק דוגמאות ספורות שגלבע האמין במעין סמיכה אישית, על תנועת הראייה שי vJ בה לפחות משלל הדוגמאות שההתבוננות בהן שניתנה לו מראשית צעדיו בשירה, שלרשה כיוונים של 'רצרא-רשרב' - את את הקשר שאינו · מאששת ביתר-ש וסברה זו מתחזקת לאור הסיפור על כשהלב רץ אל ברדאר •"בvז"ר למקומר ניתן להפרדה' להבנתי' בין שירת גלבע הפלאי-המשולח שנקרה בדרכו משבא בקצב הדופק : מן העין אל החפץ • מן לקבלה החסידית. לעיירתו להיפרד ממשפחתו לפני עלייתו החפץ אל העין • רעוד משהר שחוזר מן לארץ' ב 7-193. גלבע סיפר סיפור החפץ' המקביל למהירות האור' והוא ככל שאתה חודר עמוק למעבה היער זה פעמיים, בשתי גירסות שונות. תכלית חיבור התנועה עם המנוחה). הבראשיתי של שירת גלבע, באמצעות האחת, ב 1966-• עבור לקסיקון ספרותי והנה, על-פי חז"ל, מציאה היא תמיד הכלים הקבליים-החסידיים, אתה נדהם אמריקאי. והשנייה ב 1982-, במסיבה בהיסח-הדעת ; אינך יגע בה ואינך לגלות עד כמה עשויים כלים אלה - אם במערכת הקיבוץ-המאוחד' לרגל זכיית i משקיע בה ; ואילו על-פי הבעש"ט' כל משתמשים בהם במהימנות - להתיר בפרס-ישראל . כיד התיאור הטובה . עליו' מציאה מרמזת על תפקידו של המוצא סבכים אסד~יאטיביים בשירה מורכבת מתאר גלבע כיצד אחד יהודי' ג'ינג'י' לברר את הניצוץ ש;גחפץ הנמצא, זאת, אשר אוצר נושאיה, דימוייה ומוש- בעל !Ti? ר P. ארת (בגיוסה המוקדמת הוא כלומר: להשתמש בר :;נקדרשה. כך מכנה אותר "פלאי" ובגיוסה המאוחרת גיה, נראה כאילו נחצב ~צ~ר מחצבתה בשיר שלפנינו : הימנעותו של המוצא של הקבלה החסידית, אם כי' בדרך הוא מבנהו "משולח"), אשר "שתי עיניו מבירור הניצוץ שב"חבילה", מרמזת על העיבוד האישי והשירי של אדם ומשורר נצטלבר אלכסונית במרקד מסרים והתיזו תחושה של החמצה. כך יש כאן משחקי חילוני, מודרני שבמודרני, כאמיר גלבע. רשפי אש לוחשת", צץ לידו "כמר מתוך לשרן-נופל-על-לשרן :הליבוr-p;גל ; ערפל" אר "כמתחת לאדמה". קררק.ר ואולם, אין מנוס מן השאלה : האם כל (יש כאן ערד אסוציאציה, עם "חבילה" בקיסם על-פני כף-ידו הפת . דחה, ר:;נלשרן םירvזקה האסוציאטיביים הללו בשירתו' מלשרן ,'ד~קע' j? ש~ר' כאשר בקבלה מקרטעת רעילגת דיבר על גורל איום החופפים כפתור-ופרח מרטיבים כה רבים נקרא עולם זה של רצרא-רשרב בשם הצפוי לבני ביתר' ותוך כדי כך מלמל בבניין-העל החזר; של הקבלה-החסידית, "עולם העק~דים'; -f iJ ב~לים). "אתה אחד שתישאר", ניבא לו את היו מודעים למשורר ? התשובה לשאלה ואולם, לעניינו ; על-פי הקבלה רהחסי- עתידו כמשורר, "ונעלם בר במקרם כלא זו היא, שבחלקם, בחלק חסוד שלהם, דרת, ן;גר הוא בבחינת נמצא (מציא~ת) היה". הידוע לו, אן הנעלם מזולתו -היו רק אם נמצא מי שמזהה אותר ; עם כל זאת קיים בשירת גלבע גרעין קשרים אלה מ~ןעים לו ; שבך' מסתבר ובשיר שלפנינו' כל זמן שהמשורר מוצק, שנעלם גם ממנו רגם מזולתו לנו מעדויות שהשאיר בכתב, שגלבע לא זיהה את החבילה, הימצאותה ואשר אותר לא ניתן לפענח בשום םכלי טרח לחפש ירפכ;t חסידים וי.ראים ןולעיי במציאות היא בבחינת נרגע-ראינו-נרגע, שבעולם ; שהרי :;נגרעין זה טמון הרז אותר מצב התחי~ת של הרצ iא-רש i ב, בהם, ושה~ז המיסטי של החסידות של היצירה, אשר הנעלם שבו הוא שעל-פי הח o ידות הוא מקור מלחמת היה קרוב ללבו. כמו-כן, סביר להניח, למעלה מטעם-ודעת. • תגובה • 1. "ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו רוכבות בקבר" (מסכת יבמות, צ"ג .)א"ע 2. נאמר ב"זוהר" שהשורש של ה"לא תעשה" גבוה מהשורש של "עשה", שהוא בבחינת ביטול מוחלט ~wם ; "לא" הוא היפוך אותיות של המילה 'ל~' ועל-פי הקבלה החסידית "לא" הוא מצב מופנם, של אור פנימי המסתפק בעצמו . 3. מזר-מזל. 4. ראה ניתוח מפורט של השיר מבחינת הקשריו עם הקבלה החסידית, בפרק "יחידה ל~חןדן" יךפכ;tב "החיים, האציל~ת" • בהוצאת הקיבוץ-המאוחד •1988. 5. מוסד ביאליק, 1980• אדקו:נדבר 1992 סטו . ו וי תלוש למנויים תלוש למנוי מתנה ברצוני וחתום עו מנוי מתנה וכבור "סטודיו" המרכז ואמנויות נבעת חביבה במשך שנה )11 חוברות) ר . נ . מנשה 37850 עבור: שס משפחה ___________ כתובת ------------ ברצוני וחתום עו "סטודיו" במשך שנה )11 חוברות) מיקור ____------זופר חתימה _____------רירא מצ"ב המחאה ער סך 110 ש"ח כולל משרוח. ההמחאה תהיה מוסבת ער שס אתר-סםוריו פרטי שווח המתנה : מנוי וחו"ו :110 ש"ח וא כווו משרוח . שס משפחה ___________ שס משפחה כתובת כתובת .----------- מיקוך ______םרפו J------םיקוך ________םרפוז ----- חתימה . ------וירא חתימה תאריו ----- ~ תיאוברון בית לימין ' נומה עמק חיוליפם אינובימיים מאת יהונתן גפן מאת אןל איקיבוןר בימוי: א':'דד זיו תרגום: יוהנןת גןפ • ביומי: אןלי דלאד תפאורה: אבי שבווי תפאורה: ארז יניב • תלבושות: גילה להט עיבוד ' וניהו< מוסיקלי: רועי זוארץ מסוקיה: דלאד לדיור • תאורה: מאיר אלון תלבושות: נטע רמון משתתפים: לאורה ריבלין 1 אוהד שחר תאורה: שולי זיו משתתפים: (לפי סדר הא-ב): םוף עונת החלומות אורי אברהמי, שולמית אדר, מיכל ורד, עזרא בפרי, מאת מרים קיני דבורה קידר, שרון שחל. בימוי: עמית גזית תפאורה : אילת הרפז • לתבושות: איריס רטינקסי השבוי בצמרת תאורה: חני ורדי • מוסיקה: רפי קדיזשון משתתפים (לפי סדר ):'ב-'א חגית ןב-עימ, ןורש הבןה, כייסם זהר, קומדיה מאת ניל ולייונון דדו נמחם, לליית נרג' לאי נמחה תרגום: דניאל לפין • בימוי: מיכה לבינסון תאורה: שולי זיו • מוסיקה: אפי שושני המלך תפאורה: אבי שבוי • תלבושות: ענת מסבר מחזה מקורי מאת שמו~ל הספרי ובבימויו משתתפים: מני פאר, אסנת וישינסקי, ליה דוליצקיה, נירה רבינוביץ, תפאורה ותלבושות: אלית הרפז • עריכה וניהול מוסיקלי: יגאל חרד נורית בהן ' שחקן אורח: אברהם מור תאורה: ניסן גלברד .משתתפים: מתי סרי, אורי גברילא, עמסו ,לביא חנה אזולאי, אדי מוכתר, שלמה טולדו, נאוה המדינ האופםימיםט קומיקאים הצגת יחיד של מוחמד בכרי מאת ניל סיימון מאת אמיל חביבי תרגום: אלי שרייבר (חתולי> עיבדו לבמה: מאזן גטאס, מוחמד בכרי .תרגום: רני לבנה בימוי: אילן רונן • תפאורה: אילת הרפז בימוי: מאזן גטאס' אלין תוןר • תפאורה: פדירה שהם תלבושות: ענת מסכר • תאורה: חני ורדי תאורה: יחיאל אור,.ל מתשתפים: ספי ריבלין, ששון גבאי,.~די לב, ןח חגי, דורי נאווקמ, עןר אנוייו תיאטרדן בית ליסין, ויצמד J4 ת " א 62091. ת~וב~ר~ת~ל~ז~כ~ר~מ~ה:..! ·~!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!,! "~ע~ש~גמו ll 1 ~ל~ח!י~טבך~•!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!,!!ת~חנדב!,!ח~ם~ה~הב.!ל! W חיים ברכס יו"ר ארגון עובדי קופ"ח הנהלה שתפטר עובדים תעלה על שרטון בחמש-עשרה שנות שלטונו , הליכוד יצר לקרפייח של ההסתדרות דימוי שלילי , רכן גם הרופאים שתרמו את חלקם בסחבת. בשנים האחרונות גדלה תופעת היירפראה האפרותיי, ולדעתי יש לעקור זאת מהשורש . אבל הנהלת קרפייח לא מלאה את תפקידה , כשאפשרה לרופאים לעסוק בעבודה נ i ספת מחוץ לתפקידם , ולא דאגה למנוע זאת באופן חד-משמעי , כפי שהיא ערשה במקרים של סקטורים אחרים . אני לא נבהל מחילופי הנהלה בקרפייח . להיפן , אני חושב שיש מקרם לשינויים - בתנאי שתישמר רמת השכר של העובדים ויישמרו התקנים . אם ההנהלה תפגע בכן , היא תעלה על שרטון ולא תצליח לרדת ממנו . כמרבן , עובדים שאינם ממלאים את תפקידם נאמנה -יפוטרו , אבל לכלל העובדים במערכת הבריאות יהיה דין אחד והאינטרסים שלהם יישמרו . אני מצפה מהממשלה שתכיר בגירעון של קרפייח כגירעון של הממשלה - כלומר של העם שצרך וקיבל בריאות. הגירעון נוצר באשמת ממשלות הליכוד , שהתנערו מתקציב המערכת, ומרבן שציפינו שתברא ממשלת העבודה עם כל ערכי הסוציאליזם שלה, ותתקן את המערות. כחבר מרכז , אני מאוכזב. נכרן שגירעון של 2.5 מיליארד שייח הוא גירעון גדול. אבל הסכום הצטבר במשך שנות שלטון הליכוד . היום מאשימים אותנו בחוסר יעילות ובחוסר ניהול תקין , אבל כל הנהלה שהיא לא תרכל לתפקד בלי הזרמת כספים של הממשלה. יש לזכור, שאנו מספקים שירותים ל 3.5- מלירן נפש , כולל ערלים מברחיימ ומאתיופיה . כן שלמעשה , הממשלה אינה נדרשת לסבסד את קרפייח - אלא לסבסד את האזרח הנזקק לשירותי בריאות. לדעתי , במדינת ישראל קיימת מערכת רפואה ציבר- רית ביו הטובות והמתקדמות בעולם . צריך לשמר ולתקצב ארתה , וככל שימהרו - כן ייטב. אני מצפה ליותר יוזמות ממשלתיות לכירון קרפייח. חשוב שהממשלה תראה בה נכס לארמי ולא נכס פוליטי השייך למפלגה אר להסתדרות. מאז עלייתי לארץ, מלרב, ב 1950-, אני חבר הס- תדררת, ולמעשה גדלתי עם מפלגת העבודה ועברתי עמה כברת דרך ארוכה . אני נכה צהייל, ולאחר פציעתי, ב 1956-, התחלתי לעבוד בבית החולים ייקפלןיי . כיהנתי כירייו רעד העובדים בבית-החולים במשך שנים, אחייכ במזכי- רות הארצית של עובדי קרפייח ועכשיו - זר הפעם השלישית שאני נבחר פה אחד כירייו ארגון עובדי קרפייח. ארגון עובדי קרפייח הוא אחד הארגונים הגדולים, ומכיל בתוכו תשעה-עשר סקטורים - ו;ננהל ומשק , מקצועות פארא-רפראיים , אחיות, טכנאיים וכרי להוציא רופאים . לכל סקטור יש נציגות משלו , רכל ירייר רעד (כיום יש 47 רעדים כאלו) הוא חבר במועצה , מה שמאפשר לרועדים מעורבות גדולה בקבלת החלטות. המשבר במערכת הבריאות מאד מדאיג אותי למרות שאני מא , מין שאני , וכלל עובדי קרפייח נעמוד מול כל ממשלה רכל הסתדרות. הייתי כמרבן רוצה, שתהית לנר תקופה טובה יותר עם ממשלת המערך רעם ההסתדרות. בעיניי , קרפייח חיתה מעיו ייהפראייר של המדינהיי , משרם שהיא נתנה יותר משקיבלה : בהכשרת עובדים - שבעה בתי-ספר לאחיות ; השתתפות באחזקתם של חמישה בתי ספר לרפואה בישראל, בתי-ספר לרוקחות, מכרני מחקר , מעבדות וכרי . דברים אלו נמצאים, בעיקרון, בתחום אחריותה של המדינה, והיא זר שצריכה לדאוג להם . קרפייח דאגה שבכל יישוב בארץ תהיה מרפאה שבה יינתנו שירותי בריאות, ללא קשר לגרבה המסים שמשלמים . זר גם הסיבה להפעלתו של ביתייח ירספטל, שהוא היקר ביותר במדינה, ושאנו מחזיקים אותר לטובת תושבי אילת וסביבתה . יש לנר מרפאות במקומרת שבהם לאף קופה אחרת איו סניפים. במצב כזה, איו פלא שאנו לא רווחיים. הממשלה חיתה צריכה, לדעתי, לסבסד את הקופה, אבל במקרם זה, שר הבריאות מתחשבן עם ההסתדרות דרך קרפייח. .""""""""""""""""""""""""""""""""""""""~.