מבצע מירחו של ספרית פרעלים האנציקלופדיה . העברית מחדורת ספרית-פועלים מחודרת ומיוחדת. כל 34 הכרכים ב 7- י כרכים כפולים . םםרית-םרעלים, מחלקת ,אספקה מקבלת אחרירת רק על תחתימר רמניררת שארשרר . על-ירה. תל-אביב/ אלבני 73 טלפון -03-291431 • חסכון עם ן~נ:ירו • "יתרון" - משפחת תוכניות החסכון של בנק דיסקונט - מיגוון רחב של אפשרויות חסכון : • הצמדה למדד או לדולר או ברירה • · טווחי חסכון מ 2 עד 8 שנים • אפשרויות מימוש מגוונות • חסכון בת~לומים חודשיים או בהפקדות חד-פעמיות • רווחים מצטברים או הכנסה חודשית שוטפת • בנק ד•םקונונ םc לבוי~~ --~ ----ייייייי" ש מדור מיוחד ל 1- במאי 1985• סצוילאיזם 1985; רב-שיח ;16 קארל מרכס -100 שנים למותו ;22 1 J· --..,.,...--; / / / ..,,, r /.".· ,..- קלאסיקה בתיאטרון הישראלי ;38 שיחת החדוש עם נתן שחם ;26 ביקורת ספרים בנימין פונדאן - גורלו על יימסע הילדים אל הארץ המובטחתיי לאהרן של משורר יהדוי ;29 מגד ; דבורה גבעון ;46 על "ואולי שינהיי לחברי רות ; דן לוי ;46• בגליון האב יופיע מדור מורחב של ביקורת ספרים על ייפגישות עם לאה גולדברגיי לא.ב . יפה ; יאירה שיכללו גם את רשימות הביקורת שנעודו לגליון זה גנוסר ;47 ונדחו מחמת מצקות היריעה. על "ניצי מזווית העין" לנורית זרחי ;• בגליון זה אנו מסיימים את הדפסת סיפורו של לואדימיר ווינוביץ "שני חברים". אילן עמית ;47 ----------------------, ITON 77 Literary Monthly Jacob BesserEditor: חתום על "עתרן 11 77 Editorial Members: Shlomo Avayu, Shimon Ballas, Shamai Gelander, Amnon Jackont, Sasson Somekh לשנת 1985 Assistant Editor: Amela Einat לכ י תייד 16452, תייא ~~~1 ~VV ~~ הנני מבקש להיות מנוי על ייעתון 77 יי לשנת 1985 :~'י:י'.r':!י! J'~ ~:.ז.~' :~-"'1~'~.; ""נ.~ שם ומשפחה L.....: נ.~?.\ ''נ-'o.;\.:;>L...:.;_,s,,.....;,,....&· כתובת י.נכגנ \..41~:u~~ י.נכגנ ן~ :~j~;נ • טל י המערכת והמנהלה : תייד 16452 תייא, טל י 03-456671. מצורף בזה ציק על סך 11,700 שקלים כולל משלוח המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות j המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה המשוך על בנק כתבי יד אם לא צורפה אליהם מעטפה מבויילת . הפונים למערכת מתבקשים לטלפן אן ווק למס' 03-456671• חתימה תאריך חומר יש לשלוח רק בזאר וגיל, כשהוא מודספ ברווח כפול על צד אחד של הנייר . פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש . · החותם עד ה 1.6.ss מבטיח את עצמו מהעלאת סדר, צילום, לוחות והדפסה : דפוס בארי, קיבוץ בארי . מחירים צפויה. הפצה : יי אטלסיי בעיימ 3 י 1 1· 8 בגלוון ההז שירה וסיפורת רוני סומק ; איד בודקים את גיל הסוס ; שיר ;5 יולס בירשטיין ; ארבעה סיפורים קצרים . איורים : נורית ענבר-שני ;8 משה בן-שלוא ; שירים ;9 עדוד סברדליק ; שירים ; גג נעים עריידי ; שיר ; גג יויס יזרעלאי ; שירים ; גג איתמר לוי ; העזתיים ; פרק מרומאן ;2 ג ט. ברמי ; שירים ;4 ג שלמה אביו ; שירים ;4 ג י.ט. בצו'יאן ; אל עצמי ;35 לודימיר ווינוביץ ; שני חברים ; סיפור בהמשכים ;'2 מדור מיוחד ל 1- במאי 1985• שיח:וסצילאיזם · רב 85, בהשתתפות : שמעון בלס, חנון ברטוב, גדי יציב, ישראל קיסר. החנה : יעקב בסר; 6 ג תנעות העבדוה - חשבון נפש : באא אבן; 7 ג נוחם פסה; 8 ג מקוי צור; 9 ג אהרן הרלא ;20 רן בהן; ג 2 יעקב זילבר ; לשנות את שירת ההסתדרות !22 מרדכי (מוטקה) חדש ; נרנו בגדוד העבודה . הביאה דלפוס : נורית גוברין ;23 יפה ברלוביץ' ; שיר העבודה כשיר עם ;24 מסות ומאמרים ב.א. יפה ; בנימין רפנדןא ; גולרו של משורר יהדוי ;29 נורית גוברין ; חייו הקצרים של ייחיינויי ;32 עדוד פיינגרש ; תמונות של מצבים אפורים ;37 מדורים קבעוים טור ייעתון 77 יי ;5 המלצת ייעתון 77 יי ;5 פנקס יארעוים: שיחה עם צ'סלב מילוש - מירי פז ; על מפגש אמנים במסוף ניצנה 1985; ביקור משוררים ספרדים במערכת ייעתון 77 יי ; חתני פרס ביאליק 1985;7 שיתח החדוש עם נתן שחם ; הגלימות בארונות של אחרים ; שולמית גיגנולד-גלבוע ;26 תיאטרון : קלאסיקה בתיאטרון הישראלי ; גליה שיפמן עם - גרי בילו , שמעון לוי , ניסן נתיב, אבי עוז , גזה פרטוש , עדנה שביט ;38 uת i ן~ ירחון לספרות ולתרבות שנה ,•ט מס• 63 אייר תשמייה, אפריל 1985 העורך : יעקב בסר עוזרת עורן : עמלה עינת חברי המערכת: שלמה אביו, שמעון בלס, שמאי גלנדר, אמנון זיקונט, ששון סומך . עריכת המדור לתיאטרון: נורית יערי, גליה שיפמן . עריכה גרפית: יגאל זורע. מעוצת מערכת: יצחק אוורבוך אורפז י גילה בלס, מיכל גוברין, יוסי הדר, א.ב. יהושע, דן פגיס, יורם קניוק, עוזר רבין, ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס. המו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל -עמותה . בהשתתפות ספרית פועלים . מזכירת העמרכת: איריס חן בסיוע: משרד החינוך והתרבות, המועצה לתרבות ולאמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות ולחינוך . קרן התרבות אמריקה-ישראל. אפריל 1985 דרושים מורים לכתיבת ספרי לימדו 1. דרושים מורים לכתיבת ספרי לימו.ד או ספרי עזר, דפי עבודה , ,עזרים ות ~· בכל המקצו הנלמדים בבתי-ספר יסודיים או תיכוניים, ם(עיוניי ומקצועיים וחקלאיים) בכל הרמות . 2. ספרי הלימוד הנדרשים להוצאת הספרים היכם בכל תהמקצועו הנלמדים . מורים שבידם רק הרעיון , יוזמנו למערכת לפיתוח ןהרעיו והנחיות לכתיבתו והפיכתו לספר . ספרים חושים 3. כתבי-יד מוכנים, רעיונות, הצעות וכרי , לספרי לימו.ד או עזר או לכ הצעות אחרות יש להפנות עבור : הוצאת ייתגא" מערכת הוצאת יספר בהרצאת עם ערב:ו : לימודיי הנגב 8 ת"א. טל :371610 או 380617. פתוח בימים בי - ה• בין השעות 10 00 -14:00. לפכות למזכירת המערכת, הגבי צפורה אידלשטייו כל השולח וכל הצעה יענו בתשובה נתן שחם ; חרצרת אשקלרן ; ספרים שיופיעו בקרוב בהצואת תגא ספריה לעם. 1. מחשבי כיס - (מדעיים) הבנה והפעלה 1 משה קלטרז• ולין מתיה ; הקפות ביער ;2. אני קורא - חוברת עזר לחיזוק ולימוד הקריאה, מאושר ע"י משרד החינוך; נורית הדר ספריה לעם. 3. נתיבות - ערבית לכיתה זי וחטיבת הביניים, מאושר ע " י אירה צרוית ; עיר הנידחת. משרד החינוך; אליהו אליאס 4. וחקרת ודרשת היטב - הגות ודרשות על פרשת השבוע~ שמערן זנובנק ; תרגיל במחיקה. ד"ר מנחם מירון איניאציה סילרנה ; בית-ספר 5. העצים עומדים שקטים - ספורים מהשואה; שינה גרטנר לדיקטטורים ; ספרית אופקים .6. מצוי ורצוי בצרכנות; עליזה דולגין 7. חשמל רכב - מערכת ההצתה; אהוון יששכר אחרו לרז ; מקבילים נפגשים ; 8. יחסי אנגליה -ארה 11 ב 11938-1941 דייר לילי פוליאק ספירת אופקים .9. מילון חרוזים לשירי שלונסקי; ישראל ליטמן 10. ציור הוא הרפתקה; מיכל ברזילי-אורבך מרקי צרר ; אביב מוקדם. הפצה : בית עלים טל •03-293959, ספרי, ובחנויות הספרים יואל דוידוכ iliJ תגא. הוצאת ספרים בית שתיער מברך את צבור םהפועלי לבישרא לו~ראת ה- 1 במאי . ~ רוני סומק 8 טרר uת i ןוו איד לדעת את גיל הסוס . שיר פוליטי iJ. ן.רר סר~ילה לד~ת ~ת ~יל iJ שףס חיא לח 9ל~כzWf~יו · כגיל ששה חדשים יש ל; ארבע ח;תכ;ת, כגיל שנ Tתים ;T ~ש ל; vJ ש, ,~i;,; ממש'יכ;ת לגדל עד אשר w גי ס 6 לב ~~r:זךפ;~·wf~~~·· קב-ףע;~. ·=_=-". כגיל עש " ר מ;פיע חריץ נח;תכ;ת האח;ר~~;ת והףא מ:גיע ל~rד~~··r,WiJן .rrwfסףוt ~ז ר~~~-ש~ס '~· . ,_. סחל ~~יל ~זז? · רים ךז:ז i? ש ליחו;r~ ססריץ לה~לם טזtל2$7 ט . iJ.ן . רר סר~ילה לד~ת ~ת ~יל 7PiJ לס~ה חיא לח 9 גכ~ל ם~~~קץ~ iJת;~~~;ננ;ל W .לה~י W??r:זP 'ש סףז;וים Wז:rךp ש f ~ק;ם רחזt. ששלט ביד רמה בישובים הערביים בארץ, תבשנוה- so. ., N נודת הסופרים העברים ועוד מזכיר מר שילוח- את נובר וברכו . המעט ...... קיתוני אשפה הומטרו על ראשי "ברית-שלום" שנובר היה ממייסדיה . וכל זהי בגלל הרצון לגשש הזעידהה ,32 יז-יח ןבניס 1 אחרי דרך הידברות כלשהי ביכינו לבין הערבים החיים אתנו בארץ אחת . ובאשר לברכו, החיה עוד אופוזיציונר טראגי כמוהו בספרותנו ?! צריך להיות ברור לצבי שילוח, כמו לגבי -תעסה גלזר , או לרב דרוקמן, שהספרות העברית אל תוותר על זכותה וחובתה שלא להשלים םע המציאות ששילוח רוצה להכתיב לכו . לכן אין הל מפלט אלא להיות כגדה . כגדי משום שאיו י אול תהיה בעתיד הנראה לעין, מציאות כזאת, ןשנית יהיה להשלים גנמה . ההומניזם רואה את האדם כמרכז החברה י לוכ הכלים הנבכים על-ידי החברה י איכם כבנים אלא כדי לאפשר לו להגיע למיצוי עצמי מיוני. לכן, יש להיאבק למען חברה שבה יוכל הפרט לבטא את מאווייו , שאיפותיו ותקוותיו לקראת עתיד טוב יותר . נכון י הסופר אינו מומחה לייאירגון" החיים , לאב הוא בוכה ביצירותו מודלים קטנים של תהוויו מורכבות, לכן הוא עשוי להבין ולהעריך טוב ריות מאוררים תהליכים חברתיים ותהליכי נפש של ערב הפתיחה של הועידה ה 32- של הסופדים העבריים בישראל. 8.4.85: הנשיאות וחלק מהקהל . היחיד בתוכם . ובזכות יכולות אלה שלו י הוא רוכש לעצמו את אמון הציבור שהוא קהל קוראיו, המשמיע דעה בשאלות גורליות בחברתנו . ושבעקבותיו מאזינים לו לפרקים גם ראשי בשולי ועידת הסופרים ועל עמדות אלו' שבאו לידי ביטוי בפירסומי הוועד השלטון י אשרי לצערי י רק עליתים רחוקות שועים חובת ה"נגד" של הסופר המרכזי של האגודה , היו לרוב אופוזיציוניות . אלא לאזהרותיו . ועל-כך משלמת החברה לעתיםי 'l כך נוהגת וכהגה הספרות בכלל, והסופר כפרט קרובות מדי י דמים רבים -תרתי-משמע .• ו עידת הסופרים העבריים שהתקיימה בחוה 'י מ להאבק "בעד הנגד" (כדברי אלכסנדר פן). פסח השתה, חיתה אחת הוועידות ה"פופו- בשאלות של חופש ביטוי אמנותי י דמוקרטיה י .ב. לריות יי - מבחינת ההד הציבורי הרחב שעוררה וגזענות , שלום ומלחמה, קיפוח ואפליה , איו בכלי-התקשורת השונים י ומבחינת אחוז ההצבעה הסופר יכול להישאר אדיש . שכן מעצם מהותו הוא הגבוה (למעלה מ 50°m( שהוא ללא תקדים בבחינת "בלב שמירה" של ערכים אלה . באגודת-הסופרים ובאגודות וולכטריות מקבילות. אני יודע, שלא כולם היו שבעי רצון מעמדותיהם המלצת עתרן 77 עוד לפכי ארבע שכים, נראתה אגודת הסופרים המובעות של סופרי ישראל בשנים האחרונות . העברים, בעיני רבים, כאגודת שלומאלים שלא למשל , מהדרישה להקמת ועדת חקירה בעקבות ויליאם באטלר ייטס j יופי נורא נולד j מאגנלית : יודעים לכלכל ענייניהם , ושאיכם אלא אומרי יי הןיי הרצח בסאברה ובשאתילה, עוד לפכי הפגנת אליעזרה איג-זקרב j מברא : פרופי אלכס אהרונסון j אחרי דבריהם של קברניטי השלטון . עתים י אמכם הארבע-מאות אלף) . אחד המתנגדים להן הוא מהדורה דר-לשונית j הרצאת כנה j ירושלים 1985 j. העזו מוסדות האגודה להביע את דעתם על יימצב מיודענו צבי שילוח , שביטא את דעתו ב יי ידיעות אורי ברנשטייו : מבחר שירים j ספרי סימן קריאה השפה העברית יי י וכן הגירו כמה דמעות על גורלאחרונות "-4.85 14.. עמדתו הפוליטית של הקיבוץ המאוחד ;1985. יייהדות המצוקהיי . אבל מחוץ לזה -שום הכותב, מוכרת לכו לא מהיום. אבל גם מאדם כתו שחם : חוצות אשקלון j ארבע נובלות ; עם עובד j מעורבות חברתית . רפיון י או ויתור מוחלט עלכמוהו י ניתן היה לצפות ליותר ריוש הספריה לעם 198 5 j. אבות ישורון: הרמוגרף ; שירים ; הקיבוץ המאוחד j מאבק מקצועיי והפקרת נכסים של ציבור אינטלקטואלי , ולהימנעות מעיוותי עובדות ידועות . .1985 הסופרים י כמו בית-הסופר בז כרון יעקב (שהוא רק שכן אל מי כיוון ביאליק י הנזכר בדבריו י את חודו דליו מתיה : הקפות ביער ; מאגנלית : אמציה פורת ; עם דוגמא אחת מכי רבות) . ב יי ראיתיכם שוב בקוצר ידכם יי ?! ובאשר לאלתרמןעובד ; הספריה לעס 1985 j. ארבע השכים האחרונות, ובעיקר השכים הראשונות - לא רבים היו רודפי שלום וייתבוסתכיםיי לילי פלויאק: יחסי בריטניה ארצות הברית 1938-1941j שלאחר המהפך )83-81(, היו שנות שיפור במצב כמוהו . די להזכיר את ייאל תתנו להם רובים יי, או תגא ;1985. האגודה . גם בתפקודה כמוסד יימכפיקיי תרבות את שירו המפורסם יי השוץ-בוכד " הווינאי י או את ישרלא לאמן: יהדות אמריקה בחברה פלורליסטית ; במסגרת בית-הספר המחודש י וגם כגורם ציבורי היותו ביו הראשונים שיצאו כגד הממשל הצבאי ספרית פועלים ;1985. נסים קלדרון: פרק קודם ; הקיבוץ המאוחד ;1985. שמואל רשף: חינון חדש בארץ ישראל ; תרעיי ה תרפייט j ספרית פועלים ;1985. אריה יערי : אתגר הלאומיות ; מצרפתית : אליאס ברג ; גליון זה בא לצייד תאריכים משמעותיים בחיינו הלאומיים והחברתיים : ה 1 הקדמה : זאב שטרנהל ; ספרית פועלים ;. זמן הורה ; במאי - חגה של תנועת-העבודה, ו 40- שנה לסיום מלחמת העולם השביח. בשיתוף עם אונ י תייא j בית הספר להיסטוריה ;1985. דאם ברוך: לרסטיג ; ספרי מוניטין 1985 j. כשליש מבני עמנו היו לקורכן' שאין דומה לו בהיסטוריה האנושית, לאידאולוגיה ישרלא בהן: חילופי מכתבים ; בין ישראל כהן וביו ש יי י הפשיסטו-נאצית ולגישומה .החייתי עגנון רדוד בן-גוריון j לצירן יובל השמרנים של ישראל כהן j עקד j תשמייה . עם זאת תרם עמנו גם תרומה משמעותית ביותר - לצבאות הברית, עם ישראל לרמן: הדגל : הרפתקת הגדוד השני ; הקיבוץ הפרטיזנים במרידות הגטאות השונים, ובגיטו וארשה בפרט -לנצח רן על המאוחד j סידרת לרחמים j תשמייה . הנאציזם הגרמני . הנס בריסטיאן אנדרסן: מלכת השלג ; נוסח עברי : דורית ויינו j ציורים : אררל ליקיר j הקיבוץ המאוחד ; .1985 אפריל 1985 5 עזרה -הדדית מאמינים ועושים יו ,· החזון והגשמתו ך שלובים זה בזה כבר מראשיתהדרך . ממחנות החוצבים וסולו:י הככיי~ים ון:.ל היג-ליה השניה, מאהלי מייכו~י הביצות יבימ העליה הי~לישית, ממט . כחי-הפועלים לeיי כוכי הערים והי t- כונות החדשות תכתקופ העליה הרביעית, ממפ(~לי התעי t,, יה והמלאכה ין:ל העליה החכזישית, תמהמעברו ומחנות-העולים והישובים החקלאיים הצעירים ין:,ל שנות תיeייאר המדינה - מאז דוע ימינו, לאורך כל הדרך 1 ך;גין:,יכוו אלפים את ויג-ירן היג-זרה ההדדית; והאלפים והי לרבבות ... ... וגם היום נמשך המוב.:שה * כשמפעל ריווחי של "כור" מסייע למפעל אחר הנתון כקשיים . * כשחבר כעל הכנסה גבוהה משלם מס-חכר גבוה יותר ומאפשר בכך ללבע הכנסה נמוכה לקבל את מלוא שרותי הבריאות כ"קופת .חולים" * כי~קיבוץ ותיק עו :ו ר באמצעים, ידע והדרכה לקיבוץ צעיר. * כי'י'-עובד חדש כאריץ נהנה מפנסיה בסיסית, עם ראשית עבודתן, הודות לתשלומיו של עוב:ד ותיק. * כשלקוח הקונה כוזבות של "המשביר לצרכן'' במרכז הארץ מאפשר לתושב נקרית-שכזונה ובאילת :ו'הנות משרותיה של חנות דומה. .* כשחבר מושב ערב: לחברו במושב הנתון במשבר. עזרה הדדיתר 1!)\י כשעובד לעובד הוא -אדם . 60 1f שנה לח.כרת העובדים -~ ~60 שנה בדודך העולה להגשמת הציונות העובדת 1 פנקס אירועים צ'לסב מילוש : בגנות הצביעות הליברלית בביקורו הקצר בישראל כאורח הכינוס ייספרות וגולהיי הפליג צ • סלב מילוש - כמו שאר האורחים בכינוס (תומס וכצלובה ואל אלבארז) - בשבחי הגלות . בשיחה שמחוץ לאולם הדיונים השמיע לא מעט דברי ביקורת על מקום גלותו . האכזבה שלו מן המערב משותפת לגולים רבים ממזרח אירופה - מן השטחיות, ממראית-העין' מן "הקלילות הבלתי-נסבלת של החייםיי ' כשמו הלא מקרי של הרומן הראשון שכתב מילן קונדרה במערב . "נתסי 1 איפוא, לא ארצות אשר בבירותיהן 1 היו שדרות מבהיקות מתחת למנורות לוהטות" - כתב מילוש באחד משירי המחזור "וזרח השמש ובא השמש" "ופה ושם דבר שדמה לעמדוים יונים,/ את השבחים שחלקו שם לא למדתי להוקיר,/ מתחת לצורות כלן בצבץ מישור חלוי •11 נועם רבינוביץ : פסל בנוף (ברזל ואדמה) ; ניצנה 1985. האמנות ל 11חימום 11 םהשלו מפגש אמנים - מוסף ניצנה 1985 לכוון גבול מצריים עם חוטים בצבעי שני הדגלים , ומעבירים אותם אל מעבר הגבול . בשעת השקיעה , ב ימים אלה התקיים במסוף ניצנה שעל גבול בטקס חגיגי' ברכו נציגים רשמיים את המשתתפים , מצרים , מפגש אמנים מיוחד במינו . תמטרו והצטרף אליהם מר מוחמד בסיוגי, שקיווה עם כולם , המפגש הזה היו להעלות את הנגב על מפת שהפעם במפגש אמנותי זה הוקמה אנדרטה לשלום . האמנות בארץ , להדגיש את השילוב בין ההתייחסות בשעות הערב המאוחרות יותר ' לאחר סימפוזיון ' נהר לנוף הגנב המערבי ובי ו משמעות " הקו הירוק" החוצה קהל המשתתפים ממוקד אחד למשנהו במסגרת האמנם "מישור חלוי" - זה מה שמצאת במערב ! אותו , ולתרום תרומה ל יי חימום יי השלום באזורנו . המיצגים , המופעים המשולבים של קול ותנועה , מחול , אני נזהר מהשוואות בין מזרח למערב. הרי מדובר מספר האמנים באירועים הקודמים הי ה נבחר מוסיקה ושירה, ולסיום, הגיעה עדינה בר-און , מתון ומצומצם . (מפרשיות בחולות סיני , מרץ 82, ערב ימית ; בשיטות ממשל ובמבנים חברתיים שונים כל כך . החשיכה , אל שערי המסוף המוגפים ומכוסים בתיל, חולות ניצנה , מאי 83, יי הד סדוםי ,י מרץ 84(. בארוע זה , אני מתפעל עדיין מן המורכבות והרב-גרוניות שאני במסגרת מדיניות ה יי דלת ז:פתוחהי,י השתתפו בנו סף ל-מיצג , של פתיחת שערים אל תוך השלום . בניגוד למפגשי אמנות אחרים, בהם היה מספר האמנים מוצא במערב . בפולין. למשל. המבנה החברתי 60 אמנים , בתי-ספר לאמנות מרחבי הארץ ולהקות זמרמצומצם , והאווירה רשמית ותחרותית, הפן מסוף הומוגני יותר . אין הבחנה חדה כל כך בין שכבותומחול . ניצנה , על מכלול יצירותיו, ליצירה אחת משולבת חברתיות ומגזרי אוכלוסיה שונים כמו באמריקה. הארוע החל בשעות הבוקר המוקדמות , כשהאמנים והומוגנית. פועלים ואינטלקטואלים בפולין מדברים באותה וצוות העזר עובדים במשולב להכנת תערוכת המיצגים אוצרים : עזרא אווירן, פנינה בן-גל, גד הלו. מארגנים : והציור בחלל הפנימי של המסוף , ובונים ברחבות יוכבד מרקס , יעקב כרמי, זעריה שדה , דרור סע,ד עזרא שפה , קוראים אותה שירה . כן. יש איזו "קלילות" החיצוניות, ביו הגדרות , את העבודות הסביבתיות . אווירן. בתרבות המערב הזרה לאנשי מזרח-אירופה . בשעות אחר הצהריים המוקדמות החל המיצג הראשון הארוע אורגן בתמיכת משרד החינון , רשות תשדו של חיים מאירס יייס , יי חרש התקווה " שבו לקחו חלקהתעופה , זה מבתטא בספרות ! התנועה הקיבוצית ו יי אגודת ידידות ישראל- כל המשתתפים בארוע , כשהס הולכים ממוקד היצירה מצריים ". הספרות במערב ממוקדת בתוך ה"אני" . היא איננה • מרבה להתמודד עם המציאות האובייקטיבית שמחוץ ל " אני" הכותב. סופרים במזרח-אירופה כותבים - נדמה לי - מתוך מחוייבות חברתית עמוקה יותר . אך אינני גורס שספרות המערב צריכה להיות פוליטית . עיסוק יתר בפוליטיקה מדלדל את החיים הפנימיים, מצר את האופקים. אמרת פעם שהשוני בין מזרח ומערב הוא בעיקרו שלאה של ערכים . במזרח אירופה - טענת מאמינים עדיין בערכים "פרימטיביים" של טוב ורע, אמונה המתפרשת במערב כריאקציה. זהו ההבדל הבסיסי ביותר. חשבתי שאמצא בעלי- ברית לכמה מתפיסותי בחוגי הליברלים באמריקה , אך אין לנו הרבה מן המשותף . מפתיע אותי שלגבי עמיתי באוניברסיטאות ישנם מושגים ומלים שהם בבחינת טאבו . חופש' למשל . ידידי הליברלים יודעים כי במגזרי חיים רבים - אולי רבים מדי - הכסף הוא אויב החופש. אך הם מחשים . בעיני הכל מצטיירת הרודנות במזרח-אירופה כדבר נורא, משוררים מספרד במערכת 11 עתון 1177 באמריקה שלטת רודנות-הממון שהיבטיה פגומים פליכס גראנדה ופרנסיסקה אגירה, הס מחשובי המשוררים הספרדים הפועלים כיום . וחמורים . במהלן ביקורם בישראל, התארחו במערכת העתון . אחרי דברי ברכתו של העורך, התפתחה שיחה ביו האורחים לבין קבוצת סופרים אתה מתכוון לתפקיד הכסף בחיים הפוליטיים ומשוררים ישראלים, בתרגומו הדו-סטרי של עודד סברדלי ק שהיה גס מלוום הצמוד של זוג המשוררים . לאחר באוה"ב! חילופי דברים על שירה וסיפורת בספרד ובארץ , סוכמה אפשרות עקרונית של חילופי אנתולוגיות ביו כתב-העת המרכזי בספרד - קאודרנוס היסאפנו אמריקאנוס - הערוך על-ידי פליכס גראנדה, לבין "עתון 1177• לא אדבר על פוליטיקה . אתן דוגמה בנאלית יותר : תעשיית הקולנוע האמריקאית . מאיזה חופש נהנים עושי הסרטים באמריקה, הנכנעים לתכתיב הזה : הכללת אלימות ומין. כדי שיצירותיהם תהיינה סחירות יותר ? אימה אוחזת בי כשאני רואה כמה מערכת 11 עתון 11 77 מברכת את חתני פרס ביאליק לשנת מסרטי הקולנוע האמריקאי . אינטלקטואלים ליברלים לא יהינו לגנות תופעה זו מחשש שתדבק בהם תריח תשמ"ה - חנוך ברטוב, שלמה טנאי - ואת כלת של שמרנים . אני, שהשקפתי על חופש מיני רחוקה פרס בונו - עמליה כהנא-כרמון 1 ומאחלת להם משמרנות, מוכן להיחשב בעניין זה לפונדמנטליסט• המשך פורה ביצירתם. מירי פז עתון 771 מס 163 7 סיפור ארבעה סיפורים קצרים יוסל ובירשטיי ~ רישומים : נורית ענבר-שני לרונית וייס ה שכנה שלי מקומת הקרקע. ;ךל~ה מלרדז ', הפסייקה להקשיב לברירת . היא נכשלה בפרלין כשחקנית תיאטררן ומאז היתה לפרימדרנה יום יום. לא יוצאת מן המיטה שלה . מן הבוקר עד הערב:. משאירה את דלת ביתה פתוחה למחצה. שתרכל לראות אותי יוצא ונכנס לבניין ולא סר אליה לספר מה חדש אצלי . כשנכנסתי הפעם. וחדשות בפי. הסירה שמיכות. הזיזה כריות רז ' ררנלים. והצביעה על קורים שציירה בגיר על הקיר . שאספרר לבד כמה פעמים עברתי ליד פתח ביתה ולא מצאתי לנכון להציץ פנימה. היא לא היתה מעוניינת ל v :ררר בי רגשות אשם . אלא שאקח לתשומת לבי שישנה יד רושמת . היא תנהג אחרת כ : לפי. כשהיא תזכה םלפרסו ותעלה לגדולה . היא ערד תעלה על הבמה ותכבוש את הארץ . ערד לא אבד ירפיה לש השפה .הפולנית הלנה התרוממה וביקשה שאגיש לה את מקל ההליכה . שאמצא לי מקרם הישיב ואקשיב חמש דקרת לדקלום חדש מ"פ ' ~ן "שואךו,t. שלל של תנועות שאחת לא היתה דרמה לאחרת . עתה כבר הצטערתי סשהאוטובו היא מצאה את נעלי הבית שלה והחלה להתהלך בחדר . לא מצאתי שרפרף והתיישבתי נכנס לשכונת נרה-יעקב והתקרב לתחנתו האחרונה . נוף השכרנה. הגבעות, םהבתי על המיטה שלה . נוכחתי לדעת שמזרוית זר לא ניתן ארת · היה לו את הנעשה בפרוזדור . שעל המדרונות שעלו וירדו לא ערד עניינו אותי . רציתי להתבונן בתנועותיו של האיש . הפרוזדור השתקף בקורים חירורים בזגוגית של תמרנה על הקיר . ה ~ו. נה הצעירה . סרט ערד רעוד. שפע כזה . איזה מומחיות. התעוררה בי תקרה, שכאשר אחזור .הביתה כחול סביב המצח . טירוף בעיניים . כשהייתה מבחינה . כש י וננה במיטה . בצללית שלי אמצא קצת תוכן נזולים שכתבתי . על פניה הצעירים . ידעה שאני עובר ליד פתח ביתה ואינני נכנס . כשקמתי ממושבי לא התאפקתי ומלמלתי משהר בחצי-פה, שאני שמח על .הפגישה לא כך היא תנהג בי כשהיא תעלה לגדולה . היא לא תתרחו j ממני. במחשבה שלה כבר " תזמורת ממש, " הוספתי . הבטיחה לי כרטיס להצגה הראשונה שלה . שאתלבש יפה . כשאברא לפרמיירה שלה . הוא הרגיש שאני מדבר אליו . הרים עלי עין עצלה וחשדנית כאחד . כאילו התעורר הז שאסלק מראשי את כרבע הטמבל שאינו מתאים לסופר בישראל . עתה מנמנום , זרק גרעין לתוך פיר, וכעין הדרן. נתן יריקה והקליפה חלפה ליד ןהאוז הלנה נעצרה לידי והחלה לדקלם בפולנית : שלי כמר טיל .• סמרט~ה מרי כ;ז . 'ה הסמרטנ מרי כ;ז ' ה 111 לא פעם ראשונה שמע~י ארתה ~~פרת לאלוהים שעצוב לה מארד לכן כאתי אליה לשמח את לכה .רפכ;.tל לה שחלום שלה כבר התגשם בחלדם שלי . חלמתי ישקיבלת "חיים שחרר ", נדד בעולם ואהב לספר איך התחילו נדודיו . כיצד סבא שלי . את ההזמנה לקונצרט שלה . התלבשתי יפה , בלבן ובשחר ר. והגעתי לפרמיירה . היה ערב אחד. שברע אחרי הנישואין שלו , יצא מביתר לסגור את התריסים ונסע כבר חשוך באוילם והסדרן ביקש שאמתין ללונדון . פעם אחרת - לניר-יורק . ליד הדלת . עד שימצא מקרם עבורי . מלונדון חזר במעיל של נסיך אנגלי. אותר הוא פגש באוטובוס קרמרתיים מסוג -"ובל בינתיים התררכ i ם המסך ועיני הקהל הרב דקר" . החליפו ביניהם דברים בנסיעה הקצרה לאורך ארקספררד סטריט . רוכשנתבר היו נתונות לבמה . הלנה עמדה שם בשמלה לנסיך שסבא חייט אמיתי. שכזה נולד. הזמין אצלו מעיל. סבא תפר שניים. דאח ארוכה. וידיה המורמות היו םלכנפיי לעצמו . שחוררת . היא ~:עדה עד קצה הבמה , ירדה סבתא מאסה בבגד הזה, שהיה רובו קישורים . כתפירת, כפתורים ;ופעם. כאשר ךזדל חמש מדרגות, הלכה לאורך המעבר הצר זר, שחיזר על הפתחים, הקיש על הדלת וביקש נדבה, עשתה צרור מהמעיל הושידל שבין הכסארת ~ נעצרה לידי · בקצה האולם . את ההלך שיטרל אותר וייעלם מן המקום . בחנה את בגדי החגיגיים. ועצרה את מבטה בנעליים שלי . היו אלה נעליים תגבוהו ~. מערר גס , ששמרתי מהשנים בהן הייתי רועה צאן . ערד נותרו בהן כתמים של זבל ~----.c\//.// כבשים . " איך העזת." שמעתי את קולה מהדהד באולם ." לברא להיכל האמנות הקדוש לי . עם טינופת זר על נעליך?" • ~ן~ ~~.,x~(!1"~?/~ / 1 -~)~ ~~~ 11 ~( 1_'~1,/'/ ~~~~ ב נצרת עלית. שם גרתי מספר שנים. יכולתי לרארו ז מבעד לחלון ביתי את הך- " v :~-u ~ ~~ 11 / תברר, המתרומם בעמק בכל תפארתו כמר כתו: ~ כ \,'// '/ השבוע, כאן בירושלים. באוטובוס מספר עשריג t וחמש . ישב מולי איש שמן -~'---~--·...--1\ שפיצח גרעינים. ובטנו - הר-תברר בשכיבה . למטה . על הרצפה - עיגול של קליפות כמר דר סביב רגליו .·i\, עצמתי עין . רק הוא היה חסר לי היום . כי יצאתי מביוזי במצב רוח ירוד. המלים "~ז:'fו~1 , cin1 /1 שכתבתי יום לפני-כן נראו לי ריקות ונבובות והחיים - משהר דרמה. )1 / f ~~r~I ~'{ ז ;r~ תפסתי איפרא, כהרגלי . את האוטובוס הראשון שמסלולו ארוך . בצי פיה שמשהר ישתפר בדרך . ובאמת. אך יצאנו מתחרם העיר . נראו . נ:יין שכרנה לשכונה י שטחים היא עצמה יצאה מן החדר, כשסבא החל לספר על היום הראשון שלו בניר-יורק . הוא ריקים . ואדי שהשדות משני צדדיו נפרשו כנכפים של ציפור דואה . הצמדתי עיני ירד מן האנייה , שכר חדר עם מטבח כשר ויצא לו לסייר בעיר . באמצע הרחוב העמידו לזכוכית כדי לא לראות את רגליו של האיש שישב מו י לי. הדר הלך והלבין . לו היה לי קול נעים לא הייתי מהסס לזמר לו את השיר ששמעתי ברדיו על " ארץ אותר שני שודדים . גברתנים חמושים באקדחים, וצירו עליו, כסף אר חיים . הוא סובב יפתי ". אלא שמזמן. ערד בהיותי נער , הזהיר אותי אבי י שעם קול כמר שלי . לא אעז את ידיהם וחוליכם כפותים למשטרה . כשחזר לחדרו, ובעלת הבית התרגשה כי חששה שמא הלך לאיבוד בעיר זרה , התרגש אף הוא והתעלף . במקרם ציבורי לפצוח פי בזמר . סבתא אומנם סתמה את אוזניה לסיפורי בעלה, אבל בעיירה היו יהודים שדווקא זקפו שתקתי . את שלהם . היתה להם הזדמנות לדעת אחת ולתמיד האם השמש האוסטרלית אחרת וידעתי : הזולים שכתבתי אתמול תישארנה נבובות. zזזיאה שישב מולי המשיך לפצח היא אר לא ? רמה עם הר סיני ? הוא מתרומם שם במדבר שבר התהלכו היהודים גרעינים . עקבתי אחר אצבעותיו. אחר הדרך שעשר מפרנח השקית הגדולה עד לפיר , רגם אחר תנועות שפתיר, כשהיה יורק את הקליפה . ארבעים שנה ? רמה עושים בים כשה אוניה טובעת ? 8 עתון וו' מס' 63 ליד הר-סיני סבא עמד פעמיים . פעם ראשונה כדרך ל~בבשת · הרחוקה ופעם כדרך חזרה משה בן-שאול משם . אכל לא התעכב לידו כמיוחד. בא. הביט . נסע . אכל השמש כאוסטרליה אינה אותה שמש שככיאלה-פודלאסקה. והיו הוכחות . כדי לכשל ביצה כעיירה זקוקים נפש נפש לעצים . להבעיר אש . להרתיח מים . לא כך כאוסטרליה. שם מניחים את הביצה על כףהיד , מושיטים אותה מכעד לחלון . תחת השמש הבוערת מושכים אותה מיד כחזרה, נפש יר-Tלוז מתי ר-rא נפשי והביצה קשה . ש . אליה T ~דכ~ת. ~מת~ :• אפילו רכי אליה-דודל, ההוא שהרביץ כאכזריות וחתך זק~ ~· את תנוך האוזן שלי, ציווה עלי ג רiלוז''T להתלוות אליו כדרכו לסבא שלי , כי התחשק לו מאוד לשמוע משהו חדש . שמענו .". וסימני השאלה של מכורת ואהבת כיצד סבא חיתן את :;כתר הבכירה. כתבו לו לאמריקה שנמצא חתן בשבילה, שלח :•T••-:••T:••::-:-נדוניה . אכל משפחת החתן אכלה את הנדוניה לפני החופה. שלח שנייה. גם אותה :::זr:ז~ררן. אכלו . ואכלו גם את השלישית . אז חזר סבא מאמריקה , והנדוניה הרביעית כידו זק~ןדרת ~פרף ס~קרם : ~ץ . זקכר~ית המושטת. החזיק אותה מתחת אפו של החתן. וכך הוכל דודי לייכל לחופה .~~. ר.רת. שךש W ~זקרו לז;ו~ת. ~ק 9ם 1-םידVז כשהגעתי גם אני לאוסטרליה, סבא כבר היה זקן מופלג . ושם, במלכודן. שמעתי את יי~ים :;נחךררן ~ן pל . סיפורו על הארנייה שנטרפה בים . כאשר הודיעו , שהארנייה שוקעת והים רוגש . קמה ג~שרז.וי(ו ~ן fררת ' ל~ט בהלה גדולה בין הנוסעים . ביקשו מכל אחד שיתפלל לאלוהים שלו . אחרי התפילה תt,ז ~;גת ס~:ך ציוו על כולם לקפוץ למים. רב-החובל, כנהוג , קפץ האחרון . וסבא שלי קפץ שנייהלפניו . רח;נררת ::זק w י גם כמלכודן סבתא נכנסה למטבח כשסבא החל לספר ~qt? נרת Q;:jf ח סד~ה , והוא קרא אחריה ברוגז וצעק . שכל החיים לא נותנים לו בבית הזה לפתוח את הפה .•~r:זר-fר w ב .םרק~~:: ספרף ~ג לזקקרמר;:זש . ךש הר~ה ~ץ סד;נר wהוzג~ ז:ז P ז כר ~זק~א ~f W ר הt,זרד ך~ל iJ2$\fר . הך;ודר~ ו~ה זקד f. ךת ש~~ זולהי ? היא זקד f. תך ~ל .סז:: w ~ה רסס. w ~ה ד~ז-רר~: ~הי אר~ךת ? היא אר~ךת זית דךסר ry ~;כס:ד ו~ה ס~סרד W~ ר יז:זt.ז ל~בר אותר :p ל~בר סרר ו~ה ~ז:: Wר \\'\'/1 ד;נדים w~ז:וי \)v' ~1. ו~ה ;ךם v.7 ~ת ;:זך~ר w הוא ~ז:: w ר ::~ייז.tה הך~דר~ ;-.~ ~ ,~1/ בואי נוחי 1 IV כר~י כוחי :;;)p לר~י ך~ל ז:וז;י:;;)~tקי r\ \ \\\ ע ל יהודה ברומברג יכולתי לומר , שאת הקריירה שלו בסחר מניות החל מתחת ~יג:ר ~י . רמרת ~?wי לאדמה. עבד שס שנים כמנקה צינורות ביוב. יום אחד בא לבנק בלתי מגולח ,תt,זך ~~ים ד:; 9ג:י :p לוז.וך י~~ הt,זרר כשביד גיליון מרופט כתוב בכתב-יד יפה . אמרתי לו : שווה כסף . מאה מניות למוכ"ז של חברת וולפסון . מניה רעשנית . עליות . ירידות . מתח . לברומברג כל עניין '' יש לי פטה-מררגכה של האיש הל 'א-כראה ,• •: ' -• T ·: T T ; T T ' הבורסה גילוי . זרק עלי מבט עקום , שאחד משנינו קצת טרח-לה-לה , והלך הביתה .;:זr-רר~הfנ ' ב ::ז~ך;ןר לא האמין לי . ז:ז~ם ~לן . ז:ז~ם . ~~פותר ז;:זב ~r:ז~זן?ת . . . הוא חזר לאחר חודש לכקש את הכסף . הפעם מגולח , והגיליון נקי יותר . שמע ששער המניות עלה והסכום הוכפל . העמיד אותי בניסיון : ימכור וייווכח . כשהכסף בידיו , מישש . ספר, מישש , ונדלק בו אור חדש. החישוב המהיר כמעט ונעשה מעצמו 25 ז;י נר~י י~~~ו :;ני fל Wז;יוכ~ wי . מה המשכורת השנתית שלו בניקוי צינורות ביוב בהשוואה לרווחים במשך חודש זית ~;גע הוzג~ס וזית ~p לת ס~;נר בבורסה ? גם התשובה כמעט ובאה מעצמה . שינוי כיוון . הבחנתי בשן אחת בודדת ry ןר ~ברא ry ןר ~ר~ 9 ת ~~את ~ר~ 9ת בצבע חול בפיו הפתוח, והצחוק התגלגל משם כמו ממערה אפלה. מאז החל עידן חדש בשביל כרומברג . לא בית. לא אשה . לא ילדים . לא פוליטיקה. לאיג;~~ ז;ילו:ים .ד:ו; ~ל~לים ךקרכוס fP.ר ביוב -בורסה . נמשך לשיחות עם לקוחות אחרים בבנק . היה בא יום-יום להריח , להקשיב . בית-ספר שלו .2 סיים אותו מהר, והרגיש את עצמו ;נשל להשתתף באסיפות השנתיות של חברות שאת מניותיהן הוא רכש . כבעל מניות חיתה לו הזכות להציץ כו~י :;;)q לרם ;:דיא ז.t~w רות קך;נח בספרי החברה . השתתף בוויכוחים. נאם נאום קצר לעת הצורך . הנאומים שלו התרכזוח . רי ~חוש fד~ז:וי ww~ יהי ~~w ים דנ;ים כשן אחת . רופא שיניים ? לא היה לו זמן אליו . אר w ~~שו :;נל~די לרוב לא הבינו את דיבורו . התחילו גם להיזהר ממנו . שמו נודע ברבים. אבל כבעל יוה.ר רירה.ר י~~ םי~כ;!נ;: מניות לא יכלו למנוע ממנו השתתפות באסיפה' לנהל וויכוח ולהשמיע עצות ניהול .~PתרבVז ס~~לרת . wי;נח ביטלו פעם אסיפה בגללו . לאחר המפולת האחרונה בבורסה פגשתי את ברומברג בצפון תל-אביב. מרופט. יבלת מגולח, מיהר ל כיוון בית ההלוויות העירוני באיכילוב . שנים לא התראינו , כי עזבתי זר ~ן w ת ז:: ~ובfז זר ~ן w ת סח . ןש רס W ם~י את הבנק . והוא - את העיר. ה.די ~חוש ~ד~ז:וי ל;גק.ש ~ידו ה??חל " איך העניינים ?" שאלנו שנינו והוא השיב לי ביידיש : יוה.ר רירה.ר י~~ ~I;י~לא "מען גיט tt ן עצה . מסתדרים ." כרף V.7? ר WTf ל ם~;נ~י כל חסכונותיו ירדו לטמיון . הפסיד גם את הדירה שלו . המשפחה ויתרה עליו מזמן . ~w הו ~~זVו ה~-ר~;ר w~ ר i2 :ם הלז:זי;Iסגז ולכן שכר לעצמו דירה ליד בית-הקברות, וזאת, לדוגמא, אחת העצות שנתן לעצמו בנסיעות הוא משלם לכיוון אחד בלבד . העירה . בגמר העבודה הוא מגיע לאיכילוכ . כוחי נחלום . אני יודע. לא ז-ונוחי מדאגותותופס " אתה עובד? טרמפ " באחד שאלתי. האוטובוסים מבית ההלוויות. הנוסע השמח היחידי בקו זה.והליל~- מלוה :-אותי " :פ-ארוע מדיני ':T ~-,~:לאנשי ··- ~שיתי . כ~· ם ורiמ:~;.נחלו ברומכרג כיוון את האגודל שלו לאדמה : חזר לנקות צינורות ביוב. רכל ילש_ת_רא;גjןז~."·. ·:·.· " ומה יהיה~ ." שאלתי .. הוא הפך את האגודל שלו למעלה : ך~ל ס~~יארת :·. " · אני שובאעלה! " והשמיע את צחוקו האפל .9g4-5 ן • אפריל 1985 9 הקיברץ הארצי מברך את קוראי "עתרן 77" ואת סופרי לישרא לקראת יום העצמאות ה 37- לש המדינה ולרגל ה- 1 במאי - חג להפוע .הבינלאומי המזכיררת ~~~ ""תכרנה מברכת את קוראי "עתרן 77" ואת ציבור הסופרים בארץ לרגל ה- 1 במאי חגד i של .תנועת-העבודה עודד סברדליק ואם בכאב ואם בחדווה •. ·j) Q d ·~.~~i:f· . f~·~ {j • ·י ~ ~ W ~ינ; li ר~ה ל::ז~ליג זג~~ר ל~ל ~ךק .... רישום : אילרן :;כי ~ם :ק~ב י!~ :ק~ב םינ;:~;נז:; W סיו ~ק."ךם ר~ו;ר~ידו ל~ו:זר ז:: q ~י~ה ב~ק:נ;: םינ;:~;נז:; בשקט למכורב מכתם זזח 1. ר~ ל~~ב נץ~~:;-לו ד~ר ל~ילד /i ~~יב אךג fט.קpז לנ;ך~?? f ת;ך ;מ~~;ן-ז~~ל לpז ן~ר כמ; נעכרה גך;לה יד;ן קיח;\?ה ::זזקו;רנ;גן םינ;:י:rךקזל זגי P.:J לג ~ל א;ת; P. TT ולםגי:r~ ~6w ואם כחדוה מונו ל~ סר i ת . קר f .רס קיר י~ילקדןt ~ ו:ז~י :ם • ~ל ח;ך ~ז:: . וגת - ו:זל דזזה נ;· ;תלוrג T הוא ל~ל ;:ז";זןך חזקסקפות ·· ;ךד ל~יש רpז~ ס~~ין א;ת; ןג ~~;צז:; ~ת ז:: 7Zf'7Pfרפtז ל~ו:זר q ל;ף ::זשו 9 ה ~· Wי wס~ל.ר . w יר ~ל-;ני הדtזי~ס לסלך 7 ע;למ; ך~ל ::ז~כע לכיד; סנצ '; פנסה שאיגפו - ישב; 1 ::ז~ו;ר~ק.זpת ס;זק~ים ~ר f ת~ק~י~~; ·ונ;לJולr,· ס~גו~ים ". לpז ;רינ;:~ז: w זקו:זת םינ;:~;נז:: f חו;ר~ךמוסה ך~ז:ו?? f חנ~וך ןווי ס . רש ל~מר ב~כ;: ק; . ך~ צוקים ~י ש;ך הז:;י~ק:ז:: ~וקיfק" נ; _ ןד ~ל f ל . ר~ב נ;ןך :קח;~ר-ס;דר ;:זזקו:ז~ר זגס~ד??ה ;:זז : את ~ין j! ~ו;ת תז:ו~ןtקזז:: ~ל ~ב ס~ץ לpז ::ז~ךנור ::זןה ;ן-ז~~ל לpז ן~ר . נעים עריידי יוסי יזרעאלי ארבע מקהלות א;י לי מאהבתי ןא;י לי מלילי אשרת לילה . . · רלז::tזז:: ;ל~ל-~ zjיי אומרות כרמל ~~;שך ~~ח;סיו f\?. רם :f גס ::ז~קיי fתגז:ויt ::ז~בול ר?;;ז יי:r;א ~~נ~ור ל"א z יו~ א .ר;אז:; לpז.??ר f ד~ךט. ~זקןת לךלה. י~~ ~ו;ר~ל~ל ~qr:יי??ה. ס 9 ~יק. ז;יחלי ח.רום מעבר להרים האלה הייתי עם w ~ר ~ו;רג~א. ח t( כת ז:: q ל;ם לpז סגכד . סעיר ןך~א ~ . . • T ,"' '.'" •• T ' ' T •,• " מזפפה עשויה הנ~ללה של; אני שב ומברר את מצבי 00 0 T וה"מים מגלגלים היו אז-ו יכשביל אהבת ה"ם ~ל T ;ני : ~ךגום "כtיע~~ס"" T : T -: T ' : : -: • T -: - ." T ---:-' • : • : ~ת .יי:rןיקt f,םי~?.זל~ ננרמל הייתי ך;עה ~הכת ;:זרוו:ז ~א,~יךים, אגל~ ·· הט T ל T ה ". ~הכת ;:ז~ו:זי f.םיקt~ ~ה~ה רסא ·~ק wסלר 1ןל . כשבילי אז-ו ;מ~ · ל~ך~~ חתוך ק;לי ג~ w ה :ק Wii ק ~ :קמ; f.ד~~ . w י~סר 0 והד הע;נה הנאה lי~~ דק ~17? ~ץ f חז-ווך-~ץ ~ל ::זקיר f סןר ה~ר;וtזז::ע "לינו Tהב;כtל T T 0 ג;לה נהרי הגליל . לpז ך;~א ;לריס. ת;ק~~ז:; ~סד ~שו:ים םי~~~ז:; ;לpז ' -: .'' T• יו T עבש, הרוח הפומה על פני T T ת;ש~ז:ו?? מ;~א ~ז-ן;ך י~; ::ז~יג:ם ' •:• : ז -- - ::ז~ךזגל ד לpזיי:rורך~ד:. ס~ץ wחר . וכח ;כ;לה ש~~ית ~י~ז::ל ן~ן~ל. הזעז-ור שעל הכרמל היה f מו~חים לpז ל~ד ? :·~ ל~ל~ולי -ם-ן;ק : :... T T ואם נכאב מונו א ב~~נ;: ~ןק~ם · ל ::ז~סוק :;כי V/תז:וtז ::זך~רים f.רא w יסם ג q לת ~ב;זןינו ? לאו אדך~ ~ת 9;ת~י~ ::זך ii ~ית א;סה ~לי W ה לpז ::זספוז ס~ירם גםלת wרי . דינו ! ;נן~יף ;:זןעו~ ~ין ז:: tזf9 סךם !י~י ::ז~כע ךרועים י~כ;: ::ז~לר א;סה עקשות ~~ךנור ::זזק 9. רב w י ג ב ~ד r:1 ים ,;ל ך~ל ~r:יי גךקיס . אני ע;ך שר נדי לחשוד ך~יז ::ז~ךקיס ח;לם;מ~ זגיזכ:, w~:J ב =~~·ק;ל; . ~ל הי;ת; ~ח~ה ךע V? ~י וכך P. א. שמעוה י~~ ע;ך ק;ךא ך~ין ~r:יי י;ן~ מה מתחלחל כנגפים ומצפה לדממה 0 ~ם לא :ך~נו רז:;~ז:: :T/iא, iי~ה 7 ק;לה, שהשמועה ••הVז;עT לה ? :קמו .""רוו:ז r:יי.1 T T T f -:• אפריל 1985 שהסתתרו איתר בין גבעות המדבר, עוררו את יצריו. אולם מששמע כי עליו לשאת אותה לאישה החל הפחד מכרסם אתליבו . על-פי בקשתו ליוותה אותו משלחת מבני- העזתי אל המדבר לחפש את הבערה ולבקש את ידה . לאחר ימים ולילות של דהירה רצופה הגיעו אל המערה בה גרה. בעוד המלווים נשארו בחוץ לשמור על הבהמות, אזר סבי יהושע את כוחותיו האחרונים ואת מעט האומץ שנותר בו. ונכנס אל הסלע לפגוש בה יושבת ליד האש, וידה על הדק הרובה המכוון אל ליבו . הוא לא ראה אלא את גופה הענקי והחזק. את שיניה החדות כשיני החפרפרת, את ראשה הקרח - הגנה מפני החום ומפני ציפורני הציפורים הזועמות על שחטפה את גוזליהן מהקן בדהירה מטורפת . הוא ראה רק את עורה המצולק והקשה ומיד התאהב בה . הוא ניסה להוציא בעדינות את הרובה מידיה ושאל האם תהיה לו לאשה . "המלכה" הביטה בו וחשפה את שיניה בצחוק מטורף. בחוץ . המלווים ירדו מעל סוסיהם והתכוננו לשינה . למחרת כיסה הבוקר המדברי את עקבות הלילה בחול ו ועדיין לא יצא איש מהמערה . כיוון שפחדו מבן-משפחתם יותר מאשר פחדו מ"המלכה", לא העזו להכנס ולהפריע את מנוחתם . ימים עברו ולילות. שעה עקפה שעה. חושך עטף אור עטף חושך עטף אור . שליחים יצאו חזרה אל העיר למלא את נאדות העור הריקים ממים . ולשחוט כבשים חדשים למאכל . שבוע ויותר חיכו לו מחוץ למערה . יום אחד יצא העזתי מן הסלע, מתח את שריריו האדירים אל מול השמש, הביט בבני המשפחה בתמחרן. ושאל מה לעזאזל הם מחפשים ליד פתח ביתו . משראו שכך, לא טרחו כלל להזכיר לו ששכח אותם, ויצאו בדהרה וביללות לבשר בעיר כי "המלכה" הסכימה . חתונה כמו חתונתם של העזתיים לא ידע הדרום . שוטרים ובהמות וילדי םהשכני ואחיותיהם ומבריחים ותיקים, ?. ולם דילגו וקיפצו ברחובות אשקלון. יריות שמחה פילחו את הלילה השחור ואת ליבו של אבי החתן . מפקד יחידת הפרשים. אשר גם ביום חתונת בנו יצא רכוב לבדוק אם לא מתרשלים אנשיו בסיוריהם לאורך הגבול . החקירה המשטרתית לא הצליחה לחשוף אם בטעות פגעה בו אחת מיריות השמחה שנורו לכבוד בנו, או שכיוון מישהו את הרובה בזדון אל ליבו וירה בחסות רעש החוגגים . כיוון שמוצק היה לא הפילה אותו היריה מעל האוכף. אלא נשאר לשבת בו ופיו הבר-מינן פתוח לרווחה. הסוס הנאמן מתחתיו שב אל בית-העזתי , ומשראה כי אדוניו איבר יורד הבין כי עליו לצאת שוב לכיוון גדר-הגבול . צעד אחר צעד התקדמו הסוס והשוטר המת בשבילי המדבר . השוטרים החוזרים מסיוריהם הצדיעו להם. והמבריחים הסתתרו מפניהם בין הגבעות . הסוס חזר בנאמנות של כלב אל הבית, ובכל פעם שהרגיש כי אדוניו עדיין על גבו. סובב את אחוריו ויצא שוב ושוב לעבר הגדר . אילמלא התעוררו יצריהם של "המלכה" וחתנה באמצע החתונה. אילמלא התחמקו מפני האורחים הרבים ומיהרו אל הבית הריק. היה הסוס ממשיך בסיוריו לעד . משראה את אביו בעליבותו פץר בבכי והתכרבל כילד בזרועותיה השמנות של אהובתו. כמעט כמעט אבי מתפתה לומר כי לוויה מפוארת כמו לווייתו של העזתי לא ידע הדרום. אולם מחמת כבודו של המת אבי ממשיך לתאר כיצד הרגיעו חיי הנישואין את סכי ואת רעייתו הסוערת, וכיצד שיבר אורח חייהם. "המלכה" עזבה את המדבר ועכרה לגור בבית העזתי . היא גידלה את שערותיה לתפארת ודאגה לבגדיה ולניקיונה . עתה יכלה להפסיק לדהור בשבילי המדבר ולצוד הרגלות ושועלים. הרי היא אשת איש. ואינה רשאית לראות כל גבר אחר אלא מוטל עליה לשבת בביתו ולהכין את כל צרכיו של בעלה. לאימתם של שוטרי הדרום התגייס יהושע ליחידת-הפרשים. אך הם גילו עד מהרה כי בהשפעת מותו של אביו האהוב ובהשפעתה של רעייתו . התנהגותו בוגרת ושלווה. רכוב על סוסו כרחובות אשקלון היה מחייך כאדיבות לעבר העוכרים ושבים ומדי פעם מכופף את גופו המפלצתי ומלטף בערגה את ראשיהם של ילדי השכנים. בערגה . אכן . אושרם של בני-הזוג אינו מושלם בגלל בעיות רפואיות . פעם אחר פעם ניסו לזכות בילד משלהם, אך מימדיהם הענקיים עברו בתורשה גם לתינוקות. למרות מאמציהם של מיטב הרופאים מכל רחבי הממלכה העותומאבית, לא הצליחה "המלכה" לפלוט את חיבוקיה בטבעיות והרופאים נאלצו להחדיר את ידיהם ואת מכשיריהם החדים אל תוך בטנה ו כדי לעזור לה . רק את אבי ו מרדכי . ידעה להוציא מרחמה כדרך נשים, כי קטן היה ושלוו . כגלל פחדם הרב של ערביי הדרום לא התפרסמה מעולם הסברה. כי לא מזרע העזתי היה הילד. אלא עכשיו. לאחר שהם קבורים כולם ככר שנים רכות באדמת הנגב אבי מעז לכתוב . ואף-על-פי-כן. ראו , עדיין רועדות ידי . כיוון שחיה כל שנותיה במדבר, ופתאום הפכה לעירונית ולבת-תרבות, אפילו לובשת נעלים ובגדים תחתוניים, וקוראת בספר, ומגיש . ה משקה ודבר-מאכל מעשה ידיה לאורחים. התגלו ב"מלכה" תכונות שלא היו בה קודם. למשל מצאה כי היא יודעת לקרוא בעור כף-היד וגם לנחש את העתיד . פעם הלכה לשוק להכין את השבת. וחיתה קובה ירקות רפידות ודגים וממתק למרדכי הקטן . לפתע עצרה לפני אחד הזרים ואמרה לו - "פגעה היריה בסוס ומת הילד."". ההוא צחק והסתלק לדרכו כי חשב שהיא מהמשוגעים. בביתו גילה כי מצא בנו את הרובה המוסתר בין הבגדים. נפלטה הירייה בחצר ופגעה בראשו של הסוס. צנח הסוס לרצפה ומחץ את הילד למוות. מכאן יצא שמה של "המלכה" לערים רחוקות . ליפו. ירושלים. טבריה. עכו . ובאו כולם אל בית- העזתי כדי שתייעץ להם עם מי להתחתן ולהוליד ילדים. ומי יחיה ומי ימות . הזמנים קשים בארץ פלסטין . משכורתו החודשית של יהושע שהגיע כבד לדרגת סגן- מפקד יחידת הפרשים. לא הספיקה. המחירים עלו ועלו, והילד מרדכי הלך לבית- הספר כדרך בני-העידונים. ויש לשלם עבור בגדיו החדשים ועבור מחברות וספרים . הממשלה הטורקית גם היא. לא הקלה על חייהם של החוזים בעתיד. היא אסרה עליהם לקבל תשלום ללא ושיון מיוחד . ואחר-כך הטילה מיסים ככדים על הכנסותיהם . "המלכה" המחכה לרשיון זמן רב למרות דרגתו הגבוהה של סבי יהושע, נאלצה לדרוש לפי שעה בחשאי. תשלום מעולי הרגל . עשר מטבעות עבור העתיד. שתי עשרות עבור כף-יד. שהיא יותר קשה ומפותלת. את עתידו של זוג צעיר קראה. כשנשמעו יום אחד דפיקות חזקות בדלת הכניסה. "המלכה" ביקשה את סליחת הלקוחות ופתחה את הדלת , לגלות את בעלה יהושע העזתי, סגן-מפקד יחידת הפרשים . מרשרש במסמכים מתחת לחוטמה . עתון וו' מס 63 1 סופרר · העזתיים* איתמר לוי כ ה אמר נתן. אני נתן . בנו של מרדכי העזתי, נכדו של יהושע העזתי "גיבור ישראל". אני כותב על גבורתם ועל קור-רוחם של אבותי, והדורוונ הבאים ישפטו מי טוב ומי רע . סבי יהושע העזתי. כסוס היה גובהו וידיו כגזעי עץ הרז רוב. בילדותו היה עוזר לאביו לרסן את הבהמות המבוהלות, ומספרים כי היה עומד 1 ז.:ולן וקור-רוחו והמבט בעיניו בלבד. היו מכריעות אותן אפיים ארצה. גם יפה היה . ונשות השוטרים אהבו ללטף את תלתליו. ולחבק אותו בזרועותיהן העדינות. כשגדל היה מתחרה עם ילדי הערבים בריצה, והיה מתגאה בכפות רגליו שקשות היו כמו עורו של כלב מת ויכול לדרוך על קוצים ועל גחלי מדורה . אביו של יהושע העזתי הוא מפקד פלוגת הפרשים במשטרה · הטורקית המוצבת בערי הדרום, לכן רחשו לו המקומיים כבוד ויראה. בשבת היז:י השוק כולו מוריד את כובעיו, מברך את השוטר ואת רעיתן בדרכם אל בית-הכנסת, ומציין כמה גדול הילד יהושע וכמה חזק . אך מאחורי גבם היו הרוכלים והקונים מק · ללים ומאיימים , כי נוהג היה להשליך בהם אבנים. ולהטריף את דעתם של בהמותיהם במבט החד שבעיניו . הנדודים הממושכים והא;מונים הצבאיים מקשים על האמונד i הדתית. במשך השנים הזניח אביו של סבי יהושע את הנחת התפילין ואת תפילת השזזרית , ואף הפסיק לקחת את משפחתו לתפילות שבת. כשמלאו לנער שלוש-עשרה טזנים התייעצו הוריו אם לקיים את טקס הבר-מצווה. שאל יהושע "גיבור ישראל" -' 'הגם חברי בני-הערבים מקיימים את מצוות העליה לתורה?" - "לא ולא !" ענה לו אביו . - "אם כך," אמר הנער, "איני רוצה להיות שונה מהם, :~יני רוצה להביך אותם בטקסים ובפולחנים משונים". כה דנה חיתה נאמנותו לחבריו. כה פיקח היה להבין כי הבעיה הערבית-יהודית מקורה אך ורק בהבדלים חיצוניים . כמו תלבושות וחגים דתיים . פיקחותו ונאמנותו לא עמדו לעזרתו של בן העזתי. כשגילו חבריו כי הוא נוהג בקביעות, לקחת את אחיותיהם לטיולים ממושכים בגבעות ה 1 ז.:דבר, נאספו בהמוניהם להתנפל עליו .סבי יהושע נאלץ לאמץ מעט את כוחותיו כדי להדוף אותם, וכדי להניף את ידיו העבות כגזע עץ החרוב. ולא נותר להם אלא להימלכ t על נפשם, ולהישבע כי יום הנקמה בוא יבוא . מה עשה עם אחיותיהם בגבעות המדבר איש לא העז לספר, אלא ששהה שם זמן רב מהרגיל והיה נוהג לחזור ולבקר בהן פעמים אחדות באותו ד ; יום. השמועות על כוחו האדיר ועל יופיו של הנער פשטו בכל ערי הדרום . נשים הציפו את המדבר . נשות השוטרים מיחידותיו של אביו . אמהותיהם של חבריו. םי;zז·נ עשירות מהמעמד הממשלתי אשר הגיעו במיוחד מהערים הגדולות ואשר ין(~יו לא עניין אותן כלל . אפילו צעירות מהגליל. אפשר היה ממשיך במעשיו לנצח אילולא נתקל הכוח המשטרתי באותה יחידת מבריחים ארורה ו ונאלצו השוטרים לחצות את גבעות המדבר כדי להזעיק עזרה לחבריהם הפצועים. לנוכח אבריו הענקיים של הנער העירום, הבינו השוטרים את מה שנשותיהם הבינו מזמן . כדוירי הרובה שפגעו בגופו ובגופה של אשת השוטר שמעליו לא עצרו את יהושע, וטירופו הבריח את הבהמות חזרה אל המדבר . כדי להציל את אנשיו מנקמתו של הנער, קרא מפקד יחידו r הפרשים לבנו הסורר, וניסה להסביר לו סדרי עולם . האשה שייכת לגבר . תמיד . כ:ט ו הוא צעיר היא משמשת בתור אמו ועליה להזין רק אותו לדאוג למחסורו שלו בלב :i. כשהוא מבוגר הריהי אשתו ואינה רשאית לראות כל גבר אחר אלא נשארת בביו r ומכינה את כל צרכיו . כשהוא זקן היא בתו ומטפלת בו כדי להנעים עליו את ימיו האחרונים . במצוות אביו נמנע יהושע מתעלוליו . אולם יצרו גדול מפחדיו והוא מכלה את כוחותיו העודפים בילדי השכנים ובפרדות המסכנות. שמנטוי נעץ את רגליהן באדמה היבשה. ולא ברחו מפניו. מאחר ובתשישותן לא היו הבה 1 ז.:ות מסוגלות לבצע את מיכסת הסיורים המוטלת עליהן ו פנו שוטרי היחידה אל מפ<~דם שיתערב להציל את החיות מגרזנו של השוחט . משפחת העזתי נאספה לישיבת חירום. בסיומה הוחלט למצוא לו אשה שתדאג למחסורו ותשלוט ביצריו . ברור לכל כי רק אחת בכל רחבי המדבר מסוגלת לשלוט בו . "המלכה" . כ ה אמר נתן . אני נתן בן-מרדכי, נכדו של יהושע העזתי "גיבור ישר~ ; ."ל אני כותב על סבתי, "המלכה היהודיה" כפי שקראו לה ערביי המדבר. והדורות ז i באים ישפטו. מה שמה האמיתי איני יודע . ביום נישואיה לסבא יהושע. רשם אותה פקיד השלטונות במיסמכים בתור מלכה העזתי . אולם איש לא העז מעולם לקרוא לה כך אלא רק בשמה המקורי, "המלכה" . אם אינך מספר את סיפורה במלואו, מזהירים זקני הערבים ו:וייני ראיתי זאת במו עיני. לא מצליחה אש המדורה לאחוז בענפים היבשים ובקוציכ i, וככבת. מדורה כבויה במדבר היא סימן לרעות. לא אוכל. לא קפה מעורר, לא ציון-דרך לשיירות תועות, לא מגן מפני נחשים וחיות טרף משונות אחרות. כדי למנוע סנ:ל מהדורות הבאים. אני מתחנן . ספרי להם סבתי איך נולדת ואיך קראו לך הורייך .: אנחנו יודעים רק שגברי המדבר חלמו עליך בלילות, ופחדו לצאת לבדם אל הגבעות ל 1 אחר שראו אותך דוהרת על סוסי-פרא כגבר, ותרמיליך מלאים הרגלות ושועלים אותו~: היית מוכרת בשווקים. אך ידיעה זו, סבתי. אין בה כדי להפיח רוח חיים בגחלים המתות. יהושע לא פגש ב"מלכה" מימיו. הסיפורים אותם שמ~: בילדותו מהמבריחים • מתון הרומאן: "זליג מיינץ וגעגעויו אל המותו"; שיופיע ברזוצ' ספרית פועלים. - "שלום גבירתי!" אמר לה. "את הגברת מלכה העזתי?" וניורט את הרכב לעבר הסלע. הוא הכניס את רעייתו המתה אל תוך המערה והשעין - "שלום אדוני השוטר!" ענתה "המלכה" משום שחשבה כי הוא מתבדח. "אני אותה בעדינות בגבה אל הקיר . ליד רובה הציד והסכינים והתרמילים המלאים הגברת מלכה העזתי !" בחוגלות ובשועלים, וליד המדורה אותה הכין לכברדה מראש. - "אם כך," פשפש השוטר בניירותיו, "אני מבקש ללוות אותי אל תחנת- - "את המלכה ! את המלכה ! את המלכה!" לחש לה. "אל תפחדי מהלילה המשטרה!" "המלכה" . הנה כאן המדורה . וכאן הך;~ה . וכאן סכין הציידים !". הוא ליטף את - "השתגעת יהושע ?!" לחשה לו . "מצאת לך זמן." שתי עשרות של מטבעות שערותיה הלבנות, נשק את מצחה, ויצא אל הלילה המדברי הקר, לגלות כי גנבו מחכות לנר שם. בחדר!". כירון שכך אמרה, הצביעה באצבע על החדר בר ישב הזרג המבריחים את הג'יפ וחמקו לעבר גדר-הגבלו. בזעמו הרים יהושע את ראשו ונהם הצעיר וחיכה בסבלנות לעתידו. השוטר הביט בעיניה כאילו מעולם לא חיפש אחריה כארי פצוע. זעקתו הדהדה . בין גבעות החול. הרעידה את המדבר, רכיסתה במפולת- בכל רחבי המדבר. כאילו מעולם לא חיבק אותה כאשר ניסתה לדחוק בכוח את סלע את פתח המערה לעולמים . באותו זמן רעדה האדמה גם בטבריה ובצפת, צאצאיו הענקיים מתוך רחמה, וגופה נקרע לפיסות ערר. בירושלים ובעכו, מתחת בתיהם של אלו, שניבאה להם "המלכה" את עתידם. כה רב - "אני דורש גבירתי, ללוות אותי אל תחנת-המשטרה!" היה כוחו של סבי יהושע. לכן קראו לו תושבי האץר וברנשיה - "גיבור ישראל". אף הרפלקסים החייתים הטמונים בדמה של "המלכה" ערד מימי המדבר, החלו לתסוס שמעולם לא השתמש בנשק. מעולם לא השתתף בקרב. מתחת לעורה. כיוון שהכיר את רעייתו ידע כי הצבע הכחול הזורם לפתע בשערות כ ה אמר נתן. ראשה רומז על אסון . הוא סימן לאנשיו הממתינים מעבר לשיחים ולקירות הבית, אני נתן בנר של מרדכי העזתי. אני כותב על בגרותו של אבי מרדכי, שקם וניתק לנסות ולעצור את השתוללותה ולהוביל אותה אסורה בכבלים אל תחנת-המשטרה. את שלשלת המסורת העזתית, והדורות הבאים ישפטו מי טוב. אם לא היו הרריו, יהושע העזתי "גיבור ישראל" ו-"המלכה", מקדישים את כל חייהם לחינוכו ולעתידו, ייתכן שהיו מתפנים מעט להביט בו לראות כמה שונה הוא מבני-העזתי. במה היה שונה ? שהיה שקט ועדין וחלש כילדה ? או שהעדיף את אקלימו הנוח של הצפון על פני המדבר ? אולי משום שלא בחר לעצמו את מקצוע החיילות כשאר העזתיים ?לא רק. אלא היה שרנה גם בכך. שיכול היה להביט בפיקחות על המציאות הסובבת אותו בניגוד לבני העזתי; ולדעת לקרוא בקול רם את השינויים המהותיים המתחוללים בסוף המאה התשע-עשרה בקרב אחיו היהודיים, שמספרם הלך וגדל במרכז ארץ-פלסטין . הוא ידע להסביר כי עתידו של העם תלוי ועומד באותה תנועה פוליטית הדוחפת את היהודים מאירופה לעבר ארץ-האבות. מרדכי העזתי היה שרנה מאבותיו בכך שאת תרומתו לביטחון המדינה תרם לא בזרועותיו החזקות אר ץבאומ ליבו, אלא בשרירי לשונו .האדירים כאמור העדיף את הצפון . בינואר 1895 שכר מרדכי משאית ענקית ששימשה פעם את המשטרה הטורקית. הוא ביקש מהנהג הערבי להחנות אותה בחזית בית-העזתי והתחיל מעמיס לבדו את הרכוש האדיר של המשפחה. רהיטים. כלי-בית, מדי משטרה, רצעוות תפילין. רובים, אוכפים, קופסאות קלפים, סכיני-ציידים. נאדות ערר, תרמילים, מחברות וספרים, תרנגולות, עיזים. סוסים, ויוני דואר. אביר יהושע "גיבור ישראל", כבר היה בשנתו השבעים ושריריו מנוונים ויש לקחתו ממקום למקרם בעגלת נכים, ולהאכילו בכף. בגמר ההעמסה ביקש אבי את עזרתם של שכנים ושוטרים וקרובי-משפחה, להרים את הישיש הענק ולהטילו כשק על המטען הרב באחוריה של המשאית. אז הביט בלי עצב בבית ששימש נאמנה את אבותיו . הוא התיישב על-יד הנהג, והורה לו לצאת את העיר אשקלון ולהרחיק .צפונה תושבי העיר הוותיקים לא שכחו את מעלליו של העזתי הארור ויצאו אל תהמדרכו להביט בו בפעם האחרונה, ולזעוק אחריו "ברוך שפטרנו."" מבעד לשמשת גתא-הנה הבחינו בבירור בלהט בעיניו של בן-העזתי הצעיר, המסביר לנהג הערבי הבצרר הגיונית את ההשתלשלות ההיסטורית של הסיכסוך המוסלמי-יהודי. ולא נותר םלה אלא לעמוד כך. שורה ארוכה של עיניים נפולות וצווארים כפולים ושפתים תסדוקו וגילם מסתכם לאלפים .שנות-גלות כיוון שהערבי לא הבין מלה מדבריו וחזר ומילמל שאינו מדבר את שפתו, ךואחר-כ נכנע ונעץ את עיניו בכביש המשובש וידיו אוחזות בהגה, דיבר אבי לבדו לאורך לכהדרך . ומה אמר ? ראשית פתח והצהיר כי המלחמה היא פתרון עתיק ומיושן תלבעיו בינלאומיות, וכבר אינה מתאימה לצורת החיים המודרנית והחופשית תהמתפתח במערב. סטיינברג - "אץר-פלסטין עדיין חיה בדפוסי חיים שנשארו בה מימי הביניים. בעוד שבארצות אירופה למשל, הבינו אנשים כי בעיות כלכליות או הבדלי אמונה אפשר שם קרא לפניה, כזרה, את זכויותיה ואת רשימת העבירות שביצעה במשך החודשים לפתור ליד שולחן הדיונים. ואני אומר כי בא הקץ למלחמות, ומלבד כמה מקומות האחרונים. רשימה מפורטת, כי הלוא עקב אחריה מקרוב. כך ידע שעסקה בחיזוי בלתי מפותחים כמו ארצות הים-התיכון או צפון-אפריקה, תיעלם התופעה לחלוטין העתיד ללא ושיון מיוחד . בך גילה כי העלימה את גרבה הכנסותיה האמיתי ושילמה מעל דפי ההיסטוריה !" רק חלק מהמס בו היא חייבת. כך יכול היה להטיל בה דופי לעיני פיקודיו, ולהאשים אחר-כך המשיך והסביר למוסלמי את המבנה הגיאוגראפי של הארץ' ואת חלוקת אותה בבגידה ובמעילה. טוב שהתערב מפקד היחידה לשחרר את "המלכה", אחרת האוכלוסין . גם כשעצר הנהג בצומת דרכים במרכז האץר' כדי לרענן את עיניו מי יודע מה היה עולה בגורלו של יהושע. בחדרו ניצל המפקד את ההזדמנות להרביץ העייפות במעט משקה חריף. לא הפסיק אבי לדבר. הוא תיאר את ההיסטוריה של בסגנו מעט פרוטקציוניזם ולהסביר לו כי הפקודה לכלוא את חוזי העתיד הפועלים היהודים מאז ימי אברהם. הערבי גמע את הכוסיות שהניחה בעלת-הבית לפניהם, בצורה בלתי-חוקית, אינה כלולת את רעיותיהם של אנשיו. "המלכה היהודייה" חזרה והקשיב בשתיקה להסבריו הסתומים של היהודי על "הארץ המובטחת". בדרך חזרה בינתיים אל הזרג המחכה מבלי לדעת לאן נעלמה. כמו רוח סערה התיישבה מולם. אל המשאית כבר סיפר לו העזתי על ההיסטוריה של המוסלמים' ושוב יצאו צפונה . הביטה בנערה ברחמים ואמרה - "אחד משלנר ימות עד סוף השבוע, ואיני יודעת מי בתא המטען מאחור שכב כל אותו זמן יהושע העזתי "גיבור ישראל", וראה כיצד מהם. אם אישי או אישך". והיא התעכבה על כל אות והדגישה את העיצורים ועשתה בורח המדבר מפניו, וכיצד מפנות גבעות החול מקום למישורים רחבים, לים כחול, הפסקה ב r מלה למלה. ולשרשראות הרים ארוכות. אך אולי לא ראה את כל אלו . אולי ראה רק את המדבר יהושע העזתי לא מת בסוף אותו שבוע, לא בשבוע שאחריו, אר זה שאחריו. למעשה בפעם האחרונה. כשעצרה המשאית במושבה ראש-פינה, ליד ביתם החדש של כלל לא מת באותה שנה. הוא המשיך לעלות בסולם הדרגות עד שהפך · להיות סגן העזתיים, התברר לאבי מרדכי כי הביא עימו מהדרום, רק את גוויתו המתה של אביו. מפקד מחוז-הדרום, הדרגה הגבוהה ביותר שיהודי יכול היה להגיע אליה במשטרה מותו של הישיש לא השפיע על שטף דיבורו של מרדכי העזתי. הוא המשיך לתאר הטורקית באותם זמנים . מה עלה בגורלו של הזרג הצעיר איני יודע לספר . ברור רק כי בפני הנהג את ילדותו במדבר תוך כדי פירוק המטען מהמשאית. לפועלים היהודיים לאחר אותר מקרה נחלש כוחה המאגי של "המלכה", וחיתה מחליפה את קר החיים שצבעו וסידרו את הבית החדש סיפר על אמו "המלכה". הוא המשיך לדבר ולדבר. בקו המוות, ומתבלבלת בין עתיד לעבר. היא - אשר הצליחה לעמוד בפני המדבר, בהלווייתו של סבא יהושע הרצה לפני מכחמיו את תאוריית המלחמה והשלום אותה בפכי השינויים הקיצוניים מקור לחום, מפני המבריחים שפקדו את ביתה לילה לילה, פיתח בעזרתו של נהג-משאית ערבי. היות והיה צעיר ובריא, עבד אבי לבדו במשק כזאבים מיוחמים. היא - לא עמדה בפכי תלאות היום-יום בעיר המודרנית ומתה החי, מה שלא הפריע לו להמשיך ולמכות בקול רם את רעיונותיו המהפכניים לפני בשנתה. יפה חיתה סבתי במותה. ששה-עשר גברים חסונים כשאר אותה במאמץ כביר הפרות החולבות והעיזים והתרנגולות. לאחר החליבה היה יוצא אל בית-העם. אל התהום הפתוחה באדמת אשקלון . שם התברר כי התרשלו הקברנים בעבודתם, - "מוטל עלינו להקשיב וללמ;ד ממנהיגי התנועה הציונית. הרי נולדו והתחנכו ומידותיו של הקבר איכן תואמות את אבריה הענקיים, וכאלצו לקפל את ברכיה ולהניח בערי אירופה ויודעים טוב מאיתנו מה מותר ומה אסור. הלוואי וגם אנחנו היינו את ראשה על דפנות הבור . רק כך איפשרה להם להמשיך במלאכת הקבורה ולהטיל יכולים לשאוף בילדותנו את ריח בתי-הקפה בפריז . או לשמוע את ההמולה בפאבים על בטנה את גבעות החול המעורמות לאורך בית-הקברות. של לונדון . כי אז גם אנו היינו יודעים : בא הקץ למלחמות."" הסביר אבי מרדכי כדי לא לפגוע בעדה החרדית, שכוחה רב כבר באותם הימים. התחמק יהושע העזתי ליושבי הכיכר . אנשים החלו להתחמק זב פניו . נהגי המשאיות המביאים ולוקחים חזרה אל בית-הקברות רק בחסות הלילה. הוא חפר בידיו באדמת הנגב, ונשא את תוצרת חקלאית מהמשקים הפרטיים, סרבו להחנות מול ביתו של העזתי משום גווייתה של "המלכה" לעבר הג'יפ המשטרתי. בקלות מצא את דרכו בשבילי המדבר, שעיכב אותם בעבודתם. אולם אבי לא נכנע. הוא היה מטעין את תוצרתו על עגלת- אפריל 1985 13 העץ וצועק סיסמאות מהפכניות לעבר 'העוכרים ושכים כדרך אל המחסן המרכזי . גם נישואיו לאמי, עליה איני כותב דבר משום שלא חיתה מכני העזתי ואינה חשוכה , לא האטו את קצב דיבורו של "הנסיך", כפי שנהגה לקרוא ויו כליגלוג מאחורי גנו . כך אני זוכר אותו מימי ילדותי , מדבר ללא הפסקה. מעוי~ם לא טרח להפסיק את נאומיו ולספר לי על אבותי. מעולם לא סיפר לי על מפקד פלוגת הפרשים , על כנו ט. כרמי יהושע "גיבור ישראל" או על "המלכה" . אולי ננהל כשדאז; את אברי הענקיים . אול י פחד מהיצר העזתי ההרפתקני החבוי כי, לאחר שסיפרו לר י איך אני מטפס כקוף על בקר ים משמ .אלי . ראשית השפל . :• • •-• • •• : ' T עצי ראש-פינה ומתחבר עם השומרים הערכיים . צביטה אני חש היום כליני שאיני יכול לצייר את אבותי כיז~ותם הסופרים העירוניים ~~ י ~ך f ר ;גך' על שפת ה~~ם ' והגאות תקזpזונ ~ין ס~~שות . כרנו וגבסיך , היודעים לשלב תיאור הנגדים והצורה הז r יצונית יחד עם רגשות ;,,~ נור -אטיל-רגלינו . ומאבקים . הנה אני מרדכי העזתי, מדוע איני יודע לתאר \l ת כגדי השנת החגיגיים אותם לכש כצורה מכובדת כיותר לאחר חליבת הערב , ויצא להרצות כפני הי ושבים ס n ול אודל : גודל_ ,"w מ:ם זג~לי. ; ימות לספר על תווי פניו ככיכר מול בית-העם ? מדוע איני מוצא את המילים המת~ ~rכr:זת למ~א גו pנ ו י~~ ~ף ' ~צום-ע.יג:ם' העדינים הנשקפים מעל דפי עתרן "החבצלת" . ~סשוק. ~ל ~לי ח.~ך . כשכת אחר-הצוהרים היה אני אוסף את העזתיים ומקו י יא כאוזניהם את סיכום ~י קךסול רעיונותיו השבועיים, אותם היה שולח שבוע אחר שבוע , כמשך שנים , למערכות רעוד i? ~ט ~י ק.ךך fגכא -סד fרון Wלי העיתונים . עד שפעם פיוסמ ו את מנתכו ואפילו צרפו תמונה . דבר המסמן יות ר מכל ר~י ש~~ . ~ז;ו ~Qיןת-עולם. את החשיבות הרכה שייחסו לדבריו . ומה כתב ? "אינני יודיע אם טוב עושים מנהיג י היישוב ועורכי העיתונים המתעלמים מההתפתחויות הדזשוכות ניכשת אירופה . גישה מוטעית היא לחשוב כי כדי לשכון כשלום עם תוש י בי הארץ המוסלמים , יש ז:; ~ם דק ס W ל~ להתרגל לצורת החיים המזרחית וללמוד את שפתם המשונה. עלינו, להבדיל אלפ י, ~q ךיר לנו תtז צוןסנו ? תחזו להניא איתנו מהמערב את הרוח המודרנית, ואת רעיונותיזזן של המפלגות תהחדשו הקמות כארצות נאורות, הקוראות לשלום , ום · לאחווה ולקיז . עלינו לעזור ולאחינ הר , ~ידו W לס~ת קוך~ת ! הערכים לעקור את הרפלקסים החייתים הקוראים להם לפתור את הפרוכלמות גזר-דיו רשפי-י זr נביריהם הלוחכות המתעוררות כעזרת קני הרונים . המלחמה הכאה אם תפרו ץ' תבוא רק מתוכנו ור ק p~ ל~ - ד;ו ג~~~ ry ם סקוךחות ,! כגללנו . נאום מרדכי העזתי . ראש-פינה .1911." וכה, התנפץ מול ה · חזונו של אני כדבר מיקומה גיאוגרפי של המלחמה הקרי רייה ~פור זג~לי . ~טות ם:כ;~ק: . שנורתה כראשו של יורש העצר האוסטרי-הונגרי , ואל מר'~ ריכוזי הכוחות הגדולים י~~ ~ך f ר ;גך' ל~r:זר-~~ן,fזק Wר w~ים . כגבולות גרמניה ורוסיה .: ד:ר ~~ןשות ~ל ~~סר . ::;כקעו ~זוו~ם ~~פו~ים W.i? ~ים -"מלחמה ! מלחמה !" צווחתי יחד עם ילדי צתי · השכנים ופו את דל ת הכי ת ל ספר כמו של מזונת מצטפנת . ".". -: . :· :· -". : לאני כרישעות של ילד מתבגר' איך לועגים לו כרחובות ראש-פינה . הוא ככר ישב שמים מזוחזוי ליד מכשיר הרדיו ולשונו לחוצה לעד כין שיניו . לא לשון \גדם השתרכנה מפיו ' אלא אב~ . נופל -ו;לוי -עינים מין גוש כשר סגלגל מאלו התלויים מעל דלפקו של שו r1 ט המושכה .·-...'... -· י רופא המושכה ניסה לשחרר את יקות · הלשון האדירה כעזרת זר ועיסוי שרירי הלסת ~ל ה~דךכr' זכזקה . התפוחים . אחר-כך ניקה את טיפות הדם וחבש את האבר הכואב כעדינות . ה וא ציווה עלי לצאת אל העיר הגדולה צפת, לשאול כעצתו של רופא המחוז . אכל גם ההוא , םג מתוך המחזור "אחת היא לי " שיופיע בהוצאת ספרית פועלים. חבריו כטבריה וכיפו, לא ידעו איך לגרום לשרירים להפתח, ולשת י שורות השיניים להתרחק האחת מחשכיה, כדי שתוכל הלשון לחזור למקומה הטבעי כחלל הפה . המאמץ הכלתי פוסק כסנטר החליש כמשך הזמן את גופו שי ל אני ואת רוחו . כדי שלא ייהרסו הגידולים וייפגעו הנהמות, וכדי שלא תיאלץ ל;ןמשיך לבצע את ענודות המשק לכדה, פירסמה אמי מודעה גדולה כעיתוני ארץ-ישראל , כה הבטיחה פרס כספי גבוה לזה שישחרר את שיניו הקמוצות של כעלזז . כיוון שהלשון הענקי ת החבושה כתחבושות לכנות לספוג את הדם והרוק . היתזז המאורע המסעיר כיותר כעת מלחמת-העולם-הראשונה , עלו אל המושכה רופאים וכדואים היודעים את תורת שלמה ~י~~ הריפוי, וסתם הרפתקנים . אחד אחד נכנסו לחדרו של אנ:י והמושכה כולה עומדת ורואה . הם שרפו את אצבעותיו שיצווח ומשכו כשערות ראשו . הם דיגדגו ככפות ספור מרי הדברים שער רגליו או שהסתתרו מתחת למיטה להפתיע אותו כשנתו . כמו כסיפורי אגדה ישב "הנסיך" כנה של "המלכה היהודייה" , הביט כהם כשלוו rז , ולשונו מטפטפת כאיל ו הכתה נו הכלבת . ~ין לד ן:;גר פר~~ tז ת ~~ ש סזוןגם שעת זאב וכלב מה שלא הוויה כשתי ידיו הוויה אני כעזרת לשונו . קרובים וידידי ם ותיק ים יוסר ןגאןח זכ:ינו , ~לים r:זד-;ו~~~ים , ת.ל.;~ :nוט T רל~ן ומשפחותיהם הגיעו לראש-פינה כשכתות וכחגים, להשו נ תף כצערה של אמי , וכדי ש~כr~ה ומחר 'רל~ז:; זו דך ~נו' ~כ 'ל .W ~ר לך~ן ~ח.ד שישתעשעו ילדיהם למראה הלשון המפורסמת. נבחרי המושכה הביטו כדאגה כגלי כ~בוסי ס~~~ים ~לו p י ~ז;זזור סיו .~. רב ן;ר ~ם-;גא העולים לרגל הפוגעים כצמחייה וכרכוש , והמפרי עים למהלך התקין של הענודה לא Q 1f לקו' f קלות ראש fמונ ו .( החקלאית. כעצתם גידרה אמי את חצר הכית, והושיבה \l ותי כשער לדרוש תשלום fi רוף :~רף ~ב מהנכנסים . עכשיו ככר לא ניסתה לרפא אותו ממחלתו . עכי וי:.zז חיתה מביטה ערב ערב גו~ים ~לי ה~~~ ~זינו ומע,דבו ת רעוד ~~יו ל:;גן כדאגה כלשונו המשורבבת, לראות שלא נסוגה חס וחלילה מעט לאחור. לאחר שהפקידו את כספם כידי היו המנקרים נכנסים אל החצר הקיומית . שם חיכתה זופ'זרת זהמה' מגרשי זושלכת בית , :קמו לא-יו~ל ס~ן להם אמי והסכירה על החיים כמושכה ועל הענודות השונות המיועדות לגברים ' ועל ~סך ··~~~: ר~ ~פ~ת :~·fל . ~וג :·כ~י 1.- סתום ס~רור ו~:;גר אלה המיועדות לנשים. היא הראתה להם את עגלת-הע : ץ כה הוביל אנ י תו צרת ~צור w ~ים ~ליבו ~.ד.רר ~ם ;ג~יר . חקלאית למרכז' היא הראתה להם את חדר החליבה ואת הלול . אני הייתי נועל את ~~לו ס~ם. ~חרון ~,עק. י f.רא Wי ת, ~נון :ק?כון סלב השער הקיומי ומודיע למתאספים מעבר לגדר את שעות הכניסה הכאות . אחר-כך W ~ה תtז ט~מו כחריהו זגקיא ריר.ר ק דואב כיום עבר הייתי ממהר אל הכית ומוציא את אני אל המרפסת ה : ~חורית לא לפני שכדקתי לחוף ל~לוך סך~ה ו~י גי ס~~ת .:w ד ל נו-כע.ר T כמצוות אמי את מצבה של הלשון היקרה. דרך חדרי הכית חי תה אמי מעכירה את המנקרים אל החצר האחורית . היא חיתה מראה להם \1 ת חדר השינה , ו את חד ר ךאור ~ליו :~ז:; ר הילדים ואת פינת האוכל . רק אל מול כיסא-הקש היו מפכ t יקים כולם את שיחותיהם ששים החפצים להיות לנ ו למועיל ' ואת צחוקם . הם היו מביטים כלשון הפלאית כתדהמה וכ 1.דח:! האמיצים כיניהם הי ו לח . ברה _~ובה . ע; ,היו תם כנ י ננ~ ת ניגשים כעידודה של אמי' ונוגעים כפניו וכשיניו . הנשים היו מביטות כה כדיגשה . ככל T אתר מתלנטי o,• ננ ~נ ו ת : לר~לינו ' כשהיו נעמדים כולם מאחורי גנו שיוכל צלם-המושכה להנציח את ניקורם עכו ר ל . ~ת ד-ק~ה -ל~ w ס לי~ ·;ו . עוהר~ם . . . תשלום, היה זה סימן כשנילי לרוץ אל השולחן ככניסה ,, ~פתוח את השער ליוצאים . כמו נשמות כואבות צובאי ם עכשו כגלל שנאתי לאמי שלא חיתה מכני העזתי' כגלל שנאתי לאני על שניסה לנתק את ס~;סה T ך;~ים לשוב, ~ר w ו ים ~iןן' שלשלת העזתיים והרחיק אותי מהמדבר , לא הצטערתי כו l ל שנפטר . כד י לא להפסי ד אוזדירים ~מקהלה ~ש ;ו 7ננו ן ~ח:;גג:ןם . את התעניינות המנקרים ואת כספם , נקבר אני כחצר הנ:ית כשהוא שוכב ע ל גנו , ולשונו האדירה מזדקרת כמצבה אל השמיים. אילו יכלה זזיתה משאירה אותו לשכת ~ל מוקד W ?~סם םי~ז:r אולי ג~ל.ה . ככיסא המתנדנד ולהציג את לשונו המתה כפני אורחיה .1 :זמן שהיא השתעשעה ל ה גנים לכתי-ספר · כהזיות על מפעל חינוכי-תרבותי, ואירגנה סיורים מאור , ליחידו ת משטרה ולקבוצות פועלים' התגייסתי כסתר לשורות ה l :כא הבריטי . אני ' נתן כן- מרדכי העזתי, נכדו של "גיבור ישראל ".• עתון וו 1 מס 163 14 סומל ·. . ~ 60 . בונה --·.. הס :גכה ויותר זרכ.ר;ן ... זכג וכיס הס ' של~ :ן וריס מרכזו כ.וניס נשיס כפרו , הס "'\ ס וייcכן כ.כל כ.ונו הס נופש ...וכיס זב v חרייס זכ v וס ס. . ה. כ.וניס , הס:ג כ.נו ת , הס .. ו~ס כ.וניס כ.תו זרו~ניס תזר עשיה הכ.וניס ש הסזג.:ר~ות י;ס כ.זרויי יס וכ.ת~ות כח ו~ס כ.וניסכובות . הס כ.וניס ~יגרית. ל ~.כ-- ~ולפנ~זכזכגורן מלונות """' בונים מספנות פרי~ ·-י ' ת, '\Q וץנ ו~ י'' ב~ תזרכ.וזכוו~ריסת v יניס וס v יס הזכרויק 60 שברותייס וחומרו ממערכותכ.נגרות ה ' הזכרכזו ה ויותר י;טזרונוו זר~כ.ות ~ל V טר~~ני\, ת ס'~ף 1ס ;...~ונו.כ ' הס כ.ונו~כניות ' ... ",~L ר:י\ פרוו !~ ו ו '3 ן~ . ?טיס r\ ז ~r ו' ~ז~~ זז ו\\ !t ~ ב"עמ ~'0" llu:; במ -נה ת'~;~~~רר~~~~רה צנהirוק~ל-וד:-:::-=גה=-=הי~נבה-;::: --:--די _ רב-שיח סוציאליזם 1985 השתתפו : ישראל קיסר, גדי יציב, חנון ברטוב, שמעון בלס ; הנחה - יעקב בסר הנושא שלנו הוא - תנעות-העבדוה המאורגנת, קטליזטור לשינויים חברתיים או איגדו מקצעוי הדואג להטבת מצבו הכלכלי של העובד ! אני מציע שלפני שנדון בבעייה עצמה' נברר לעצמנו מיהו זה הנקרא ציבור עובדים. מיהו חבר ההסתדרות הטיפוסי ! ישרלא קיסר : אין סטריאוטיפ של חבר הסתדרות. להיפר . הרב-גוניות של הציבור ההסתדרותי היא חלק מהבעיה שלנו. אמקד את השלאה. במשך עשרות השנים שעברו מאז קמה ההסתדרות, לחו שינויים בהרכב חבריה' כפי שלחו שינויים בתנעות-העבדוה בכלל, וכפי שתנעות-עהבדוה אינה זו המוכרת לנו מאז' בך גם חברי ההסתדרות. ישרלא יקסר : כמובן שחל שינוי דמוגראפי במבנה האוכלוסיה בישראל . רוב חברי ההסתדרות היום, לא חיו פה לפני קום המדינה . רובם הגיעו הנה לאחר-מכן. כאשר חיתה כבר ממשלה ומערכת שלטונית, עובדה שהשפיעה על אופן ראייתם את ההסתדרות ואת תפקידיה. ועל מידת ההזדהות שלהם אתה. גדי יציב: השוני בהרכב מעמד הפועלים. איננו תופעה ישראלית בלבד, אלא תופעה כלל-עולמית. מעמד הפועלים היום. בשנות ה 80-, אינו מיוצג על-ידי טיפוס תרבותי אחד. דמותו של הפרוליטר המסורתי. כלתה מן העולם. מעמד הפועלים בעולם כולו עבר תהליך של דיפרנציאציה, בהכנסה ובהשכלה. ויש לזה הרבה השלכות והרבה גורמים. אחד מהאחרונים. הוא הגורם הפוליטי . בשעתו, צמחו המ . פלגות הסוציאליסטיות בעולם כולו, מן הברית שנכרתה בין סקטור תרבותי מסויים. לבין קבוצה משכילה כלשהי שיזמה את הכוח הפוליטי ואת התכופה הפוליטית של המפלגות הסוציאליסטיות. ברית זו שחיתה רבת-עוצמה, נסתיימה. היום מפלגות סוציאליסטיות שרוצות להמשיך להתקיים. חייבות למצוא מכנה משותף אטרקטיבי מספיק כדי לגייס כוח פוליטי . הן לא יכולות יותר להיות מייצגות תרבותיות של סקטור מסויים באוכלוסיה . אלא הן חייבות להגיע לשורשי המכנה המשותף , של כל השכירים . ו"כל השכירים" זה מושג מאוד דיפרנציאלי . לא מדובר יותר באובייקט שאפשר להילחם רק למענו, אלא בקבוצות בעלות רמות הכנסה והשכלה שוכרת ומגורים שרכים ולבוש אחר ודרכי דיבור אחרות והרגלי אכילה וערד עווד. מהו' אם-כן' האינטרס המש m ף המאחד מחנה גדלו זה ! ואם אין דבר שמאחד' מדעו צויד דלאוג לאחדות כזאת! גדי יציב: חברי ההסתדרות הם שכירים. וההבדל בין שכיר לבין בעל-הון הוא עדיין הבדל משמעותי ביותר . הבעיה היא שהדיפרנציאציה העצומה בתוך מעמד השכירים. מטשטשת נקודה זו. כלומר : ההבדל המעמדי כ!חות ניתן לתצפית ופחות מכקר עיניים מכפי שהיה נ:תקופה של שני המחנות ה"קלאסיים" - של מזי-רעב כז.זה ושל עושי-חיים ורבי-הון מזה. אבל טשטוש זזחזות החיצונית לא ~מ~ם ולא פגע בתוקף ההבחנה וזחשובה הזאת. וישראל קיסר מיציג היום קבוצת !it כשים בעלת מכנה-משותף גורלי ביותר - עצם וזירתם שכירים . ישרלא ·קיסר : אני מסכים עם מה שאמר גדי . אבל זה ילא רק זה . יש גם מכנה משותף מבחינה מהותית, il מתייחס לשאיפותיהם של החברים . למה שהם רוצים •להיות. ישראל קיסר: אני נגד הפיכנתו לחברה נורמלית. לנו אסור להיות נורמליים במובן של דמיון בינינו לבין אומות העולם . אני רוצה חברה צודקת יותר מאשר בשאר אומות העולם. חברה המבוססת על עבודה י עזרה הדדית ושאיפה לשיוויון . נכון שאפשר לראות את ההסתדרות ובכלל כל ארגון עובדים רק מהאספקט הארגוני שלו. אבל אז, מדובר באיגודים מקצועיים בלבד המתאפיינים בסימני היכר ספציפיים של המקצועות השונים . לעומת-זאת, אם מדובר במכנה-משותף רחב, המייצג את האוכלוסיה ההסתדרותית כולה, מוכרחים להתייחס לערכים בסיסיים המשותפים גם לקבוצות חברים נוספות חץו מהשכירים. כמו חברי קיבוצים ומושבים. עצמאיים. סטודנטים ועוד. חנוך ברטוב: אני חושב שהשאלה צריכה להיות, לא מהו הסטריאוטיפ של חבר ההסתדרות כיום. אלא האם בכלל אנחנו יודעים מהר הדבר שאנחנו רוצים מעצמנו ומאחרים כחברים בהסתדרות. האם בכלל יש לכולנו איזו התכוונות משותפת ? ושאלה הקשורה לזה - האם בכלל יש מעמד םפועלי היום ? אני זוכר דבר שעשה עלי רושם גדול לפכי הרבה שנים. זה היה ראיון עם ג'ון אוסבורן 1 מי שכתב את "הבט אחורה בזעם", ושהיה כבר אז מחזאי ידוע ומצליח. ובראיון הזה אתו, הוא סיפר שהרגע המאושר בחייו היה אותו רגע בו עזב את מעמד הפועלים . לפכי כמה שבועות חיתה לי שיחה עם אלן סיליטו, סופר ששייך לשמאל . שסיפר לי על ספרו האחרון "במורד הגבעה". עניינו של הספר הוא בשני טיולי אופניים - האחד שעורך פעול בן 16 בק 1945 r, בימים שבו הגיע הלייבור לשלטון . ומדובר בבחור פשוט . לא אידאולוג. ואחרי 40 שכה בקרוב. בשנת 1984. רוכב אותו איש עצמו שהוא עכשיו עובד טלוויזיה, באותו מסלול מאז. באותה אנגליה . והכה - איזו אנגליה הוא רואה ב- 1984? מה נשאר בה מהחלום ההוא של 1945? אצלנו שוכי זה קיצוני כמובן הרבה יותר. משום שהציבוריות האנגלית בעיקרה, לא השתנתה, ואילו בתוכנו, השתנה הכל. למעלה מ 95%- של אוכלוסיית ישראל היום, לא היו שותפים לחוויית הקמת המדינה, קל וחומר לחוויית האחד במאי. יאך קרה בכל-זאת שהרוב הגדלו של השכירים ומיעוטי היכלות במדינה, שהם חברי הסתדרות, פנה בשנים האחרונות ימינה ! דמעו נכשלה ההתסדרות בביסוס עמדתה בתךו מעמד הפעולים החדש הזה · של עלוי ארצותהמזרח ! ישרלא קיסר : בית-האולפכא. בית-היוצר של המחשבה החברתית האידאולוגית. שלאורה צריכה ההסתדרות לפעול, ' היא תנועת-העבודה . כלומר על ההסתדרות לתת תשובות לעובדים מכל הסוגים, על-פי תפיסות חברתיות שצמיחתן במפלגות. מבחינת המסגרת ההסתדרותית גרידא . אפשר לומר שההסתדרות הצליחה. כלומר, אחח החבר~ת בה לא ירד . אבל מבחינה אידאולוגית, יש לתנועת-העבודה בעיה. יש תפיסה חברתית, יש הלכה, אלא שאין מורים כן. ומה שנאמר על-ידי חנוך ברטוב לגבי ג'ון אוסבורן. ככרן ל גבי רבים מחכרינו . שפעם ראו בעבודה ערך . ולא מצב של בלית-ברירה. כיום יש. לצערי, קבוצות גדולות והולכות של אנשים שעדיין חבירם בתנועת-העבודה, אבל האוריינטציה שלהם בורגנית בהחלט. דבר זה אפשר לראות באופן בולט בסולם הערכים של המקצועות. העיסוקים. וההתייחסות להון . אפשר לפתות אדם במצב של חולשה כלכלית להיכנס לתנועה השואפת לשוויון . אבל להכניס עשיר לתנועה כזאת, זו בעיה. למה פנו רבים מ~תנו לצד השני ?- כי היה להם הרושם שלנו יש ערכים שיוצרים ציפיות גבוהות, ואילו אנו עצמנו איננו נוהגים לפיהם. לכן פכו למקום בו אין אידאולוגיה, חוץ מאשר מתן הרגשה טובה. ודווקא בעניין זה, חיתה חולשה גדולה בתנועת-העבודה. גדי יציב: מקור כוחה של ההסתדרות היה באמת במתן כיוון ומטרה לגבי מה שצרינו שיקרה בחברה בה אנו חיים . באופן כללי. ובמבט משווה בין תנועות-העבודה בעולם. נראית לי ההסתדרות כסיפור הצלחח גדול ביותר . משום שמבחינה ארגונית, מבחינת הרכבה, ומבחינת הצירוף שבין איגודים מקצועיים לבין חברת- העובדים . יש בה הפוטנציאל הטוב ביותר לעתיד . למה כוונתי? משנות ה 60-, הגיעו מרבית הוגי הדעות והפוליטיקאים של תנועות-העבודה בעולם הדמוקרטי . למסקנה שהסוציאליזם במתכונתו הדמוקרטית, מיצה את עצמו מבחינות רבות, דווקא משום שהגיע להישגים כה גדולים . שכן התנועה הסוציאליסטית היא סיפרו ההצלחה הגדול בירתו של ההיסטוירה האנושית - אם מודדים הצלחה זו לפי מספר האנשים שזכו בגללה בקורת-גג, במזון. בלבוש, בטיפול רפואי. בעבודה, ועוד ועוד. אין עוד תנועה, שנתנה לכל-כך הרבה אנשים סיכוי כה גדול לחיים טובים יותר. מבחינה זאת מיצה הנושא את עצמו . גם המאבק על קבלת חלק גדול יותר בהכנסה הלאומית תם. משום שאינו יעיל יותר, אלא רק מהווה גורם לסערות כלכליות בחברה, שבעקבותיהן - אינפלציה או אבטלה . משתתפי הרב-שיח מימין לשמאל : גדי יציב, ישראל קיסר, עיקב בסד, משערן בלם וחנוך ברטוב עתון וו' מס' 63 1 במאי 1985 זה מסביר את העובדה, שאצלנו, בניגוד ל"ליכוד", לא זה שאיגודים אלו שמו להם למטרה לעסוק בשאלת צמחה מנהיגות חדשה וצעירה (חוץ מישראל קיסר, החלוקה - ארגון בעבודה, שכר ורווח וכדו' . הנחה שהוא בהחלט בבחינת יוצא-מן-הכלל.) ולהיפר - היא שהעובד איכנו מקבל את החלק המגיע לו, לכן צריך שורה שלמה של אנשים, שלגבי חלק מהם הלב ממש לאזן אותו, ואת האיזון יש לקבל מאייל-ההון . בנקודה נשבר, עברה להנהגת ה"ליכוד", מפני שבתנועת- זו הגיע המשק המערבי, ובעיקר האמריקאי , חנון ברטוב: העבודה היה הכל "תפוס". לאופטימום . ובאותו רגע שאין יותר הון להעביר, אובנוסף , התרחשה אצלנו צמיחה כלכלית אדירה של שהעברתו הופכת לקשה, נמצא האיגוד המקצועי השאלה צריכה טכנולוגיות חדשות. מערכות אלקטרוניות לסוגיהן . וכל בבעיה או במשבר. זה מה שקורה עכשיו בארצות זה - ביוזמות פרטיות של אנשים צעירים ומוכשרים . לחיות, לא ומחאירופה . ומכאן' ירידת חינם של האיגודים המקצועיים היה פה בהחלט כישלון חינוכי כוללני. ועם-זאת, אני בעולם המערבי בכלל . חסטריאוטיפ של לא גורס החזרת זרם-העובדים לחינוך' משום שהוא לתנועת-העבודה שלנו חיתה קונספציה שונה. יכול חבר ההסתדרות היה בזמנו, ביטוי לקונספט חברתי-כלכלי-תרבותי של להיות שחיתה זו אידאולוגיה ' יכול להיות שמדובר חברה אגרארית שאיננה קיימת עוד . כיום, אלא במציאות חברתית שיצרה אידאולוגיה, או ששתיהן מה שצריך היום , הוא, מנגנון חינוכי מודרני שיפעל האם נכלל אנחנו יודעים ומח התהוו ביחד, כאשר מציאות כלכלית הכתיבה התנהגות ברוח הדברים אותם אמר גדי יציב . שיכשיר את מסויימת שיצרה אידאולוגיה . על-כל-פנים מלכתחילה חובר שאנחנו רוצים מעצמנו ומאחרים תלמידיו לקראת העתיד . לא עסקו בנושא החלוקה, כי לא היה מה לחלק, - אאל כחברים בהסתדרות. האם נכלל יש מנגנון חינוכי זה צריך לקום בעזרת חברת-העובדים דיברו על חברה שוויונית אותה צריך לבכות, גם תמבחינ וההסתדרות. לכולנו איזו התכוונות משותפת ? המשק וגם מבחינת המנגנון אשר יגן על העובד ; יכ ישרלא קיסר : אני מסכים עם כיוון הדברים של גדי ממשלה, במובן של מספקת שירותים, לא חיתה. ,כעת יציב, אבל בווריאציה שונה : כפי שאמר גד, המצב אחר לחלוטין. ואם תנועות- המסקנה הנובעת מכך - בעולם, ועל-אחת-כמה- השוני הבסיסי בין תנועת-העבודה וההסתדרות באץר' וכמה בארץ. היא, שאם מפלגות העבודה (וזה כולל תא העבודה בעולם רוצות כעת נlיצעהל את עצמן' עליהן לבין האיגודים המקצועיים באירופה - כולל אנגליה, להשקיע את כוחן בתהליכים חברתיים. מה-עוד שההון כל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות, מהוורודות ביותר ועד לשמאליות ביותר), לא יצליחו עכשיו להעביר חלקים גדולים יותר של ההון ושל תחומי-חיים אחרים, אבא אבן: כמו בתי-ספר, קהילות ונו,' לניהולם הישיר של המתייסחים לשכבת השכי 1 יס ולשכבות המצוקה,האזרחים ; כלומר' אם לא תהיינה חלוצות במסע נמרץ קיומה של בעיה , ושאמורים היו אבופן טבעי להימנות על תנועת-העבודה, פנו ימינה ; אינו אלא אילוזיה של אסבורד . ההזיה כאילו לקראת דמוקרטיזציה טוטאלית בכל תחומי חיינו ; הרי סוציאליזם הוא תורת פועלים, לא התממשה באף מקום שמיצו את עצמן ' ועליהן לפרוש לפנתיאון המפואר של בעולם המערבי . הסוציאליזם הוא תורתם של אנשי התנועות שעשו גדולות אבל עתידן מאחוריהן . אבל אם אינו מבטיח את המעמד הבינוני שאיכפת להס - זוהי האימדה הרווחת בלייבוד הבריטי . ההמונים בכל העולם נוהרים כן תעשינה זאת, אם תהפוכנה עניין זה ליעדן העיקרי' לשמרנות, ולמסורת . אצלנו אמנם היה קצת אחרת, יש להן סיכוי להצליח ועתידן לפניהן . לשם-כך יש מציאות פתרונה . בתחילת ההסטודיה היישובית, אלא שבינתיים השתנה להחדיר לכל אחד מהחברים, ואצלנו מדובר בחברי המבנה החברתי בארץ . מושגים כמו "הזדהות" וכמו תנועת העבודה נמצאת במשבר ההסתדרות ותנועת-העבודה, את התחושה שזה ףהסעי "עבודה" שייכים לציונות של טווס-העלייה . שכבות העם רעיוני חמוד ביותר . משבד שעל סדר היום כעת - השלטת האזרח על גורלו ע"י קיומי ממש . עד שאני שואל 1 שעלו ארצה מארצות מסריימות לאחד קום המדינה , לא הכירו את תודת בודכוב ולא את תודת בדל כצנלסון או העברת תהליך קביעת ההחלטות אליו, בנוגע לניהול את עצמי, האם יש לה דעו כיוצ"ב . ואס אחזור לתחילת דברי, אולי הגיע כעת הזמן ההון י ניהול החיים בבית-הספר' באוניברסיטה' חיים בכלל אחדי הדוטאציה. לחולל מפנה משחבתי גס בתוך קהל זה. הצדה היאבשכונה . לפי מה שנקבע אחדי שגס עכשיו אנחנו , כביכול, מנועים מפעילות חריפה, לא כולם, כמובן. יהיו פעילים, כי בדרך הטבע, רוב התוצאות האומללות של בגלל ממשלת האחדות הלאומית, שהדי לפי הגיונה של מעדנת הבחירות, יש לנו ממשלה זו , אני אישית שותף של אריאל שדון , ואילו האנשים סבילים . אבל עקרונית, הם יהיו בעלי זכות אמנם הנהגה בממשלה, אלא שם-טוב וצגן הס אוייבי. לולא נפרדו אנשי מפ"ס בחירה והכרעה . שהנהגה זו מתסבסת על מאתנו , יכולנו בוודאי להוות ידח משקל עדני וגס משקל בתהליך כזה, יכולה ההסתדרות, בסטרוקטורה שלה תבוסה ולא על הישג, הוז אלקטודאלי. ובתשתית האידאולוגית והאמוציונאלית הקיימת בה, במצב שבו היו בידי התנועה אבשד למישור התיאודטי הטהור , צדיך דלעתי לנסח לפעול רבות. ואני מקווה שבתקופת כהונתו של כל הנתונים להצלחה : מלחמה כושלת, אינפלאציה, מחדש את האידאולוגיה של תנועת-העבודה במושגים מדיבות ופירוד ב"ליכוד", לעומת הרמוניה מסויימת ובסגנון מתאימים לישראל של עכשיו. הניסוח חשוב, המזכ"ל הנוכחי, תתחיל התפנית. בתוך שורותיה שלה. חיתה זו הזדמנות פז לבסס לא דק משום שבמצב בו נמצאים שני מחנות פוליטיים שהניגוד שלטון על תאני 1 אלא גס את האידאולוגיה התנועתית . ביניהם גדול, נוהה ההמון באופן טבעי אחדי אותו מחנה חנוך ברטוב : מה שקרה בהסתדרות בעבר היה תהליך שכן אחת מהסיבות לכישלון התנועה, היא, לדעתי, של פירמידה הפוכה, שהרי בתחילתה לא חיתה וז שמנסח את דבריו באוןפ יותר בהיר ונמץר, וב"ליכון 11 תולדה של העובדה שהמחשבות נתונות היו עלנייו הכל בדוד ונחרץ . אפילו התיאורית הכלכלית של ל nv הסתדרות של פרוליטריון קיים. בין מקימיה לא היה אף השלטון בלב,ד ולא לחיזוק הבסיס הרעיוני. ,ד~ לפיה מי שיכול לשחות - שישחה, ומי שלא פרוליטר אחד . כולם היו חלוצים בעלי רעיון' שקצתם לא נערכה בתנועה ביקורת נוקבת על האידאולוגיות שיטבע . כן מושכת · ועד-כדי גישה חד-משמעית עקרונית הימניות של ה"ליכוד" ו"התחיה". במקום זה היה עבדו וקצתם לא עבדו . הרעיונות ההסתדרותיים' וקדמ כזו, עד שאפילו אנחנו נדבקנו בה. הישיבה ביחד לא מאמץ, קצת מבוייש, להוכיח שגם תנועת-העבודה היא לאקט הקמת ההסתדרות. ואחרי הקמתה, הגיע םע הביאה להפריה הדדית משותפת, אלא הפלג השמאלי תנועה ציונית. והדי היא שהקימה בסופו של זבד את התחיל באופן בולט לנטות ימינה . והגיע הון י אותם צריך היה לממש לפי העקרונותהמדינה . היא שעיצבה אותה . והנה, עקב כשלרנה לכן יש להשקיע, דלעתי, כאמוד, מאמץ בניסוח. בכל האידאיים המוצהרים . והנה' דווקא במדינת-ישראל האלקטודאלי, ~מצה מעמד של מתנצלת ומתביישת . התנועות המהפכניות בעולם היה עדן דב לניסוחים. קרה שהון ציבורי, הון-ע.ח.ק. הפך להון פרטי. ומדובר בנוסף ל"בדיחה" מאידאולוגיה ולהתרכזות בשלטוניות, האפקט של המאניטספ הקומוניסטי או של הניסוחים במיליארדים שזרמו מכל מיני מקורות -יהודיים פתחה תנועת העבודה את שורותיה לכל מיני " תלגיונו של ג•פסדון היה עצום. בעצם מאז ג•פדסון לא התחשד ובינלאומיים - גרמנים ואמריקאים, בסדר-גודל שאין זדים". ךאלה, שהיו קודם ב"ליכודיי או זבמפלגות-מרכ זבד בסוציאליזם הדמוקרטי, ותנועת-העבודה אחדות, כמו - עייזד וייצמן - הפכו עכשיו לנציגיה הישראלית חיתה תמדי קצת חלשה בתחום זה. צדיך לו אח ו .רע · בעולם כולו. ואם מארקס טעה, הרי בכנסת. אנשים שלא דאו את תנועת-העבודה כבית משום-כן להושיב טסוט של מוחות, המנותקים לגמדי חייהם . שבנקודה זו חיתה טעותו' בה דיבר על סוציאליזציה לש מהמגנון השלטוני, שתפקידם יהיה לערוך בדק בית. למראית-עין אם-כן -הצלחה : ראשות הממשלה, תיק ההון . כאן היה תהליך אינדיבידואציה של ההון . ןובעניי הקושי באדיאולוגיה של תנועת-העבודה הוא שיש בה הביטחון' יוייד ועדת חוץ וביטחון 1 ועוד . אם-כי גם זה, היה להסתדרות חלק לא .מבוטל תמיד - מצד אחד ומצד שני . סוציאל-דמוקדטיה עם עבנייו זה, כאשד מדובר בתקופת שלטון מוגבלת - מה מקף באמצע . שפרה טריטוריאלית שהיא גם זה וגם זה. דבר נוסף ממנו אי-אפשר לברוח הוא שכאשר קם יתרון לאדם בכל עמלו! הדי לאחד ימים לא דנים, עצם המלה "פשרה". אנחנו מוכרחים למצוא דדן המשק האדמיניסטרטיבי הגדול של ההסתדרות, בלב יימסר ההגה שוב להנהגה "ליכודיתיי שבוודאי תעפיל שתבטא אותנו ביתד בחידות. כי המטרה עהיקרית דiנל של התעשייה הישראלית, לא נעשה דבר במישור אותו ביתד ביטחון עצמי מאיתנו . שכן שם הדברים צריכה להיות עכשיו - כיבוש לב הבוחרים. מניעת הדנה יותר בדודים וחד-משמעיים : סגידת האופציות סכנת הרביזיוניזם . לשם-כן אנו זקוקים לפחות לעוד שעליו דיבר גדי . במישור של הפיכת חבר ההסתדרותלשלום ; התנחלויות דווקא באזורים שצריכים עלמוד לשותף בן-חורין אמיתי, לא שכיר ;ביצירת יסודות של לשרותה של פשרה ; אולי עוד הרפתקה כמו זו לבבנון . ששה אחוזים של מצביעים. זבד נוסף שיש לשעות לצוןר זה, הוא בדיקת הסיבות שוויון אמת , שיוויון נפשי שהוא חשוב יותר משוויון לכן' גם בגלל קוצר הזמן השלטוני שהופקד בידינו , אנו לכישלון בכחידות האחרונות. משום שהמעדן הגיע ב"לוקש", משום שמדובר בתחושה של שייכות חייבים להתלכד עכשו סביב מצע התנועה . בזמנו, אמנם, שללטון אחדי בחידות אלה, לא נעדן כל תחקיר בנושא לא-כל-כן התלהבתי ממט , אבל כעת, ביסחיותו , הוא ומעורבות . בזה לא טיפלו, וזאת הסיבה לנתק של .היום וזה זבד שאסור להזניחו . זו גישה אנטי-יהודית. אצלנו . מצרייך בעיני . למשל, הדעה המבוטאת בו שלא להחזיר מתמיד בדק אדם את עצמו. אצלנו, מי שאינו זוכר את וזאת הסיבה שגם היום לא חלה עדיין תזוזה משמעותית אף שעל, זו סיסמת סדק, או שמדיניות ח"ליכודיי לגבי העבד, נגזר עליו שמד . לעבר המערך' ובוודאי שלא שמאלה ממנו . השטחים, מדחיקה את השלום ומשחיתה פני המדינה. וחהנ עכשיו, בגלל השלטוניות אנו חיים חיי שעה ומאבד?ם את המגמה של חיי עולם . אני הגעתי להסתדרות כתוצאה מכאב, מפאתוס, לא או זה ששליטת קבע על הפלסטינים, איננה תמתיישב אולי , אם יתעודד בנו . העוז להיפרד מהשותפות כתוצאה מאידאולוגיה . אבל היום, אנחנו במצב אחר עם הייעוד הדמוקרטי העיקרי של מדינת-ישראל, ועוד השלטונית נוכל לבסס ולחדד שוב את דרכנו . נדאה לי ועוד . לגמרי, ובמצב זה אין במפעלים ההסתדרותיים שזאת צריכה לחיות התכלית העכשווית של תנועת- המעסיקים מאות ואלפי עובדים , כלומד, יש לנו בסיס עריוני טוב שעל תנועת-העבודה העבודה : לחדש את עצמיותה ועצמאותה. שכן, אס לא שום רשת של בתי- מוטל להרחיב ולבנות עפילות סביבו, כדי שיותר אנשים עשכיו - מתי תחיה עוד הזדמונת כזאת! • ספר' הקיימת גם במדינות קפיטאליסטיות, והמכשירה יקבלו את מרכיביו ויסכימו עליהם. וזה אמ~ד גס לגבי ולסיכום - עמידה על קיומה של עביה, אמנם אינה את דור הבנים ללקיחת אחריות וליתר מעורבות המרכיב הסוציאליסטי. אס-כי ביחס אליו, האסבורד מבטיחה עדייו מציאות של פתרונה, ובכל-זאת ניסוח הנראה עלין והמצבעי על-כן שבוחרים דנים .במתרחש העביה עצמה, הוא כבד מחצית חדדן. אפריל 1985 17 1 במאי 1985 ניסתה להגשים. אלה היו פררליטדים בהתנדבות. רזה ובעיקר בעלי-ההון הפכו לנושא בעייתי בחברה המודרנית. משרם הירתם אנונימיים . הם מושקעים היזז עיקרו של העביד . זה היה יתרון עצרם . ממכר אנחנו במניות. בברדסה. כך שהעמדה האישית הנצלנית של ם עד עצם היום הזה · חיי . היו אלה אנשים שעשר את ציויכיותם בגולה הסוציאליסטית, ובכוח הצירוף הזה בעל-ההון מיטשטשת והופכת ללא .מוחשית בעניך זה אנחנו דומים לאירופאים ולאמריקאים . רגם עלו ארצה וביקשו להקים פה משהו חדש . אנו כרכל להציל את תנועת-העבודה דק אם נשקיע תאגדו ~לת המעשה חיתה שהיה בו . מצד אחד . מעכה גדי יציב : לצרכים המידיים. הקונקרטיים של הווי חייהם. ועם- עצמנו בבעיה הכלכלית-חברתית של יצירת העבודה . זאת חיתה בר אידאולוגיה . משום השתשוב כמו השוני בהרכב בעיה הכוללת בתרנה את היסודות אותם הזכיר גדי בדבריו . כלומד את שיתוף העובדים בתהליך קבלת הד:סתדררת או הקיבוץ . לא חיתה התשובה היחידה מעמד הפועלים' להשיב על הבעיות האובייקטיביות ההחלטות בכל התחומים - במפעל. כשכרכה, -בביתשנ : יתן היה איננו תופעה הספד. דק בדדך זר תרכל תנועת-העבודה להציל תאהוןרכקדטיות . אלא שזו חיתה תשובתם של אנשים הנ . ורדעים למצבם והיודעים להשתלט על גורלם. ישראלית בלבד' עצמה. גדי יציב: חכרך אמד שההסתדרות נוצרה על-ידי אנשים לכ :ן . גם הגישה שהוצגה ביחס למנהיגות חדשה אלא תופעה שלא היו פועלים . מה פירוש - לא היו פועלים ? זר לא ברגכרעת-העבודה. איכנה גישה רלוונטית. זה לא עניך של כלל-עולמית. מעמד הפועלים היום, חיתה חבורת אסטרונאוטים בעלת רעיון מסריים אותר "I.' :מדרת תפוסות", אלא. בתנועה בה קיים מתח אידאי ומ , טרה קונקרטית לטרוח קצר ולטווח ארוך ; צומחים בשנות ה- so, איננו מיוצג על-ידי טיפוס ה t ~כשים הטובים לדרגות של ניהול והנהגה . בתנועה תרבותי אחד . דמותו של הפרוליטר עייפה. העוסקת בהטלאת טלאים חסרי משמעות נחום פסה: ח r יוכית. יצמחו, בדרך-כלל, אנשים. שכעבור מספר המסורתי' כלתה מן העולם . שנים איש אינו יודע מה לעשות בהם . מעם למעמדות ה( t יכרי שלכר היום תלוי בישראל קיסר ובאנשים כמוהו שנמצאים כבר עכשיו בהנהגה, ובמידה בה יצליחו מאות אלף איש ממקום חיותם הטבעי. למקום הזה. הבעיה של תנועת-העבודה לזז חדיר שרב לתנועה מתח אידאי . ולא מדובר בסמינר כדרכה במשברים אישיים ומשפחתיים חמורים ביותר, היא שהצליחה. זאת עובדה שאחננו מדניס לשכוח. מקרי לבבית-בו אר באפעל. אלא בקביעת יעדים. רבש~כויי אוריינטציה . כל זה מוכרח היה לברא יליד אז תוכל להיות לאנשים צעירים גילוי כלשהו אצל דור הנכים. יחד-עם-זה, נעשו רכאמו תנועות-העבודה בעולם ב ii תוריית כיורן . המערבי , אנבקות עדייו על ה 1 מצטדפים אלינו . תחושת חזרן כלשהי . שגיאות חמורות. כבודם של האנשים נרמס גם יעל-יד רמת חייו של העוב,ד על רויסיכרם : לא תהיה לסוציאליזם. בשום מקרם בעולם, קרלטיהם וגם על-ידי הנתונים האובייקטיביים . לאב מספר עשות העבודה שלו , על עניך זה איכר עומד בשום פכים בתקבולת ההפוכ זכותו להתארגן . ואצלנו , הרי ונ:ייחוד .אצלנו תקומה. אלא אם נצליח להתוות באמצעותו דרך . לא רק בקשר לחלוקת ה~ש הבצרר ל"החזרת הגאווה" של ה"ליכוד" . כל תנועה יעדים אלה כבר הושגו מזמן . ציבור הפועלים בארץ מאורגן 1 צודקת. אלא גם ב:יצ~ך; בצורה צודקת. פופוליסטית בעולם, ללא יוצא-מן-הכללי תכרתכ ואולי אפילו ממוסד יותר מדי . הסוציאליזם עד עכשיו. י היה סוציאליזם של חלוקה. למעמד הפועלים. באופן כלשהו, את התחושה קצרת לכן , על תנועת-העבודה ץבאר הטווח שיש מישהו הדואג להחזיר להם את כברדם . גם כיום. עליו להיות סוציאליזם של תרומה . ובארץ יש להגדיר בהגדרה חדשה את יעדיה . שינס מ סושגי אויטה פורן שעמדה ברחוב וחילקה פזטות לאנשים. מק~::גליס החייבים רביזיה. למשל - יימעמד הפועליסיי . עכשיו, לפי דעתי, לפחות ארבע מאות עד חמש מאות -אתם לקראת ועם קום המדינה, הלכנו בכיוון של ייממעמד איש ברחבי התעשייה ההסתדרותית, שהוגים בלי החזירה "כבוד", וגם פורן עצמו שאמר להם לעס" , והנה תוצאות התהליך כיוס - מעם למעמדות הפסקה בנושא זה ושמכסים להכניס שינויים במפעליהם מלח הארץ. אתם העם. מנוגדים . התאם. לאנשים אלה צריך להעניק תמיכה ועידוד, וגם בשנות החמישים, היינו החברה השיוויונית רביותב . לת . ד~ את הציבור לעשייתם. חשוב כמרבן גם לשורת עבולם, והיום איו אנו שונים לטובה בנושא זה למכ אומה אחרת. ובאשר לנושא העבודה כערך - מדינת לזה אופי פוליטי, כלומר שמפלגות יתחילו שלהשתמ ישראל נבנתה על אתיקה של עובדה. וגס זה, כמוןב, ב : מרכחים אלה כסיסמאות . השתנה לגמרי . מאידך , בחברה מודרנית אי-אפשר לדבר עוד על החלוק -t גני רצוה להסיג את הדיון קצת אחורנית. אסור לנו פשטנית ביו פרולטריון לבעלי-הון , משום שבציבור ל ~ העתלם מהעובדה שבאה לידי ביטוי בבחירות העובדים יש מספר לא מבוטל של אנשים בעלי הכנסה רזאחרונות (לכנסת וגם להסתדרות) שרוב רובו של גבוהה. כלומר, יש עפרים כלכליים רציניים בתוך ציבור כו.עמד הפעולים הצביע למפלגה המהווה אנטיתיזה העובדים עצמו, ובעתיד נראה שהשינויים הטכנולוגיים '~הסתדרות, שהיא למעשה האויב האידאלווגי בהא' העוברים על החברה, ישפעיו עוד יותר על מבנה ציבור רזידיעה של ההסתדרות.העובדים . כאשר מרקס ואגנלס דיברו על המהפכה תהתעשייתיג ; ד יציב : הגדרת המצביעים כמעמד-פועלים איכנה כקלטיזטור סלוציאליזם, הנחתם חיתה שמהכפה כזאת כז.דרייקת. מדובר ברוב האנשים המשתייכים לקבוצות תביא להתארגנות העובדים, תרכז אותם במקומות הכנסה והשכלה כמוכרת. אלה נוטים יותר להצביע בעד עבודה גדולים, וכתואצה מכך יורצו כוח חברתי ופוליטי זז"ליכרד" . שישנה את החברה. היום, עס השינויים הטכנולוגיים, איו הכרח דווקא שמקרס העבודה הגדול יחיה 1 :ם על-פי התיקון שלך' מדובר ברוב האנשים הדומיננטי. המהפכה ברובוטיקה, במשחבים, ועו,ד וזעוסקים במלאכת-כפיים. ובעניו זה, הציע לא הביאה להקמת מסגרות עבודה קטנות המייצרות ו r. כבר נסים קדלרון' בספרו' תיזה הקובעת שאנשים כמריות מוצרים גדולות. נוצרת לאט חברה, בה םאנשי אבל להחזיר לאדם את כברדו, זה לא רק ללטף אותר tשעיקרם בא מעדות המזרח, הגיעו » 'ה תבעזר עובדים פחות, ובה משטשטת ההבחנה ביו עבודה וזי"ליכדו" למדועות לאומית, לתחושת כוח לאומי' ולהחניף לו, לחלק לו פזטות או רידיאר ; אלא תלנסו פשוטה למתוחכמת. רישומם של שינויים עולמיים האל להפוך אותה לחברה יביא כמובן להשלכות רבות גס על ציבור םהעובדי יכגאווה לאומית. בשעה שקדום היו מדוכאים באמת לשכות את פכי החברה . ~ו הרגישו מופלים בכל התחומים. ה"ליכדו" החזיר צודקת יותר, בה יוכל אדם להתפרנס בכברד . בישראל . במצב זה, צריכה תנועת-העבודה להורת ביטוי למגמת י להם את גאוותם האנושית, לוכן נתנו לו את ובהתייחסות לגישה מעין זו. עשה ה"ליכוד" המעש חקידמה בחברה, מגמה שתשמור על הציבור מפני ~ קלוותיהם. מרמה וכחש . זה כמרבן לא סותר את התיזה השעלי שעבוד לטכנולוגיה ומפני ניוון שיבוא בעקבותיו , בעולם הספר מצביע גם על פרספקטיבה לעתיד, וטעון דיברת . יכול להיות שזו חיתה ההסתכלות -הסובייק בו יבצעו רובוטים את רוב העבודה, ומעיוט קטן של שבשלב הבאבתהליך'יגיעו אנשים לאה גם תלמדועו טיבית קצרת-הטווח. אבל לגבי מה שצריך לעשות טכאנים ינ'יפיל אותם. עולם בר יחיו ורב האנשים מדמי חברתית, כלומר ימצאו את מקומם הטבעי ,בחברה אבטלה. על תנועת-העבודה יהיה לדאוג אז : ואם תנעות-העבדוה וההסתדרות תדענה להכין עכשיו, אין לי ספק שיש לשכות את כל גישתנ ו, ןובאופ א. ליצירת תנאים בהס יוכל הפועל הבוגר ללמוד משך קרעק נכונה' כלומר' לעזור להם למצוא אפשרות רחב ביותר . אני חושב. למשל. שנעשתה אצלנו השגיא כל חייי , בכיוון יצירתי כלשהו . חמורה מארד, מאז מלחמת ששת-הימים, םבתחו ב . להקטנת העפרים הכלכליים והחברתיים, למען החבר לסצוילאיזציה בתוך החברה ; יכלו להיות טבהחל שגם הם יהוו את תנעות-העבדוה שתתחדש. הקונפליקט היהודי-ערבי. שגיאה של אנשים .כמוכי בעלת חרסן פנימי וייחודיות. ג . ליצירת חברה ביזורית. משום שריכוזיות הבחבר באיזו מידה נראה לכם טיעון זה כנכון ! שריכזו את המאבק הפוליטי, במאבק למען השלום. הטכנולוגית, עשוייה להביא אותנו ישירות ל - גדי יציב: יש בחידה משהר, בעיקר בתיאור תחושתם הציבור שנקרא "מחכה השלום" יצר קואליציה ןלמעיי 1984 יי. הסובייקטיבית של מצביעי ה"ליכוד". אם-כי אני לא הישרדות בחיים . אנחנו טענו שמלחמה היא דבר ,רע נכרן שגס בביזרריות קיימת סכנה מסוימת, משום הייתי מכסח זאת בדיוק כך . בגלל מוראותיה . בגלל החורבן והדם צריך עלהגי שבמבנים קטנים, ביתיים, של יחידות ייצור, יש ואת השלום תיארנו כצד החיובי של .המלחמה אפשרות לנסות לשבור את את כוחה של תנועת-העבודה. אבל השאלה החשובה, לדעתי. איכה נוגעת רק בניתוח לשלום . לאחרונה היינו עדים לניסיונותיהם של מנהלים ככל התחושות הסובייקטיביות, או במה שאפשר היה כלומר, דיברנו בקטגוריות שלדעתנו הן הקטיגרריות מיני מקומרת עבודה להתגנד לארגון עובדיהם באיגוד לעשות כדי למנען . אין ספק שתנועת-העבודה עשתה החשובות ביותר לבכי-אדם - קטיגורירת של חיים מקצועי . משגים חמורים מאד נשכרת החמישים והשישים. אבל ומוות. אמרנו - לא למוות , למלחמה ולחורבן י וכן והנה, דווקא בחברה מתפתחת, מתחזק תפקידם של אני משוכנע, שגם אם בשנים אלה, כאשר באו יגללשלום . ארגוני-עהונדים . משום שבחברה מסוג זה, גדלות העלייה הגדולים של עדות-המזרח, לא חיתה תנעשי מה עשה לערמתנו המחכה הימני ?- הוא לא יצר האפשרויות של מיעוט קטן להשתלט . לכן דווקא ןכשכז חשוב מאד לטפח ארגונים ןןלנטרייס כמו ההסתדרות, שרם שגיאה, רכל מי שהיה אז בארץ היה מתנהג קואליציה בעד מלחמה, אלא כתן לעם חזון . הם אמרו : השומרת על ארגון העובדים ומשפיעה כדרך זן על אנחנו יכולים לברוא אימפריה . אנחנו כצר למכניס . • כמלאך-שרת ; גם אז עלול היה לקרות אותו משבר. התפתחות כלל החברה בישראל . משרם שכל התופעה הזאת של העתקת חמש מאות-שש באפשרותנו לשלוט על מיליון ערבים. ועדיין לספק עתון וו' מס' 63 18 1 במאי 1985 שירותים וסחורות במידה מספקת. הם אמדו : אנחנו טען את ההיפך הגמור . באחד מספריו - "רשימות הכלכלית-טכנולוגית העצומה בה אנו נתונים, שתיתן מצפצפים על הגויים . והעם קיבל אימדות אלה כנסך מהמחתרת" אמד כך : אתם חושכים שהמדע פתחים לדוד הצעיד לכל החידושים הקיימים, שתדאג משכד חושים, משום שהן העניקו לו תמונת עולם. והדאציונאליות יקבעו הכל . לא כך הדבר . יום אחד יקום להקמת מנגנונים חינוכיים שיענו לצרכים של שנות ואנחנו לא דיברנו על שום תמונת עולם. לא דיברנו על אדם ויאמר - אני לא רוצה ש 2+2- יהיו 4. אני רוצה האלפיים. חפירות הטובים שהשלום יכול להניב. השגיאה שזה יהיה 5. זה בדיוק מה שאני רוצה. וזה בדיוק מה ישרלא קיסר: כשלרנה של תנועת-העבודה היה בכך, הקריטית שלנו חיתה · שחשבנו שצדיך לדבר אל בני שקדה לנו. קדה שאותו יסוד, שאנחנו בחינוך שקיבלנו, האדם דק בקטיגודיות של חיים ומוות, ומסתבר בהשקפותינו, דחינו אותו מכל וכל, סרבנו לקבל שהקטיגודיות שצדיך לדבר מתוכן הן לא של עצם השתנה בכל העולם וגם כאן . הבו לבנים החיים אלא של החיים הטובים. יצא שהפכנו למחנה ועם-זאת, נדמה לי, שסך-הכל הנסיון של שבע שנות של מתנצלים. "הם" אמדו - אץר-ישראל השלמה, ה"ליכוד", כלומד הפאזה הזאת שבה קמו אנשים הבו לבנים, אין פנאי לעמדו אף וגע, ונתנו תמונה של עליונות שבטית של עם-ישראלי ואמדו : אנחנו רוצים להצביע דווקא בעד ש 2-+2 יהיו בנו הבנאים, ואנחנו אמדנו : זה מחיר דמים כבד מדי . והטיעון החוזר 5; היה כסיון מצרייך . משום שהוא נתן שחדור לציבור אל פחד ולא יגע, כלפינו היה : פחדנים . כי מה זה מחיר כבד ? השאלה גדול שדאה את עצמו דחוי והדגיש את עצמו חסר לקו קיו לא קיו םנוי לקות מכשלו .ופגע היא עבוד מה. אם מדובר בדבר ראוי וחשוב, יש טעם וחסד אצבע. והנה הוא הדים סוף-סוף את אצבעו ושינה כולנו נשיו לשלם את המחיר . את פני המציאות. המנון בנין אוצנו עמדת אץר-ישראל השפויה, בה נקטנו, חיתה עמדה אלא שאחרי שבע שנים אלה, אנו עומדים היום שוב במקום אתמלו יש לנו מחו גדועה. אף מפלגה סוציאליסטית בעולם לא ניצחה בנקודת מצב וזמן בה יש אפשרות לשנות. והבעיה היא ובעד כל קיו, משום שחיתה כמעט בלתי-שפויה וניגנו על נימי הלב בהינף בניינו , - מי יניף היום את הדגל הזה שאחריו · ירוץ עם עתיד עמנו - לנו שכר . של האנשים בשירים, בדגלים, בחזונות ארוכי-טווח ישראל. וכאן. לדעתי, מקומה ותפקידה של ההסתדרות, שיתגשמו אולי בעוד מאות שנים, אבל שראויים שיכולה - בכלים שנתונים בידה, לנסות ולעשות אלכסנדר פן שיילחמו עליהם כבד מחד בבוקר. דברים. אנחנו לא עשינו זאת. בגין, לעומת-זאת היה תופס ויש בעיות קונקרטיות ו"פשוטות" שצריך לפתור . שהיא מיקדה את ההבדל בינה לבין הימין בשאלה בנאומיו את השומעים בציציות ראשם ומניף אותם מעל למשל 1 הבעיה של מסיימי השידות הצבאי 1 שאינם הפוליטית-לאומית, והזניחה את הנושא הבסיסי 1 להיסטוריה היהודית כולה ואומד להם - גם אתם יודעים מה לעשות מחד. והם מחוסרי עבודה, מחוסרי הכלכלי-חכרתי . שותפים. הם היו רוטטים מהתרגשות אחדי נאומיו . פרספקטיבה ומחוסרי עתיד . בעניינים כמו אלה צריכה שלושת ה"עיקדים" של ה"ליכוד", קשורים כולם וההגיון הpזק~- מדוע אדם שגד בחדד קטן להיות מחשבה מכוונת שתיתן ביטוי גם למהפכה בתחום האמוציונאלי : דתיות, לאומיות ועדתיות . ואילו במוסווה, שילדיו צריכים להכין שיעודים בפינה מוארת בנד, כדי שאחיהם האחדים יוכלו לישון ; מניין לו פתאום חלומות אימפריאליסטיים כאלה, מדוע נוגע מוקי צור: עליו אפשר להסתמך כמקורות לצמיחה מחושדת כזו, כמרבך נקונטקס רחב יותר . לו כיבוש אץר-ישראל המערבית, הגולן וסיני ? התפיסה הנאיבית של "השומר" ושל אנשי השמאל מידת ההיסחפות לחלומות אימפריאליסטיים עומדת מנגנונים מתקיימים בזמנו , חיתה' שאפשר להשתמש במלקחיים של ביחס הפוך לאמ~גת האדם בתיקון החברה שמעבד לסף ההיסטוריה כדי להוליד אנשים אתיים. אלא שהמציאותדלתו . הוא לא מאמין שהחברה עשויה להיות צודקת דברה אחרת. כבר אז ידעו זאת, אולם אכבקן כגד ידיעה הרבה רמעב זר בכוח . ופילוגים רבים בתנועת-הענודה ננער מהרצון יותר, שהוא יזכה בה למקום טוב יותר, שכבודו יוחזר לו לשמור על עריון זה של כושר המילדות כביכול של בבית-החרושת בו הוא עובד . ההיסטוריה. אם נוכל להלום ביאוש זה, נהפוך אנשים אלה אפילו לפונקציה שלהם כיוס אנו יודעים שאיך באפשרותנו לברוח מאחריות ל"יונים". משום שאני דואה בחלומות הגדולההיסטורית , אבל ברור לנו גם שאיו כל אפשרות בידינו תנועת-הענודה חיתה מתמיד תנועה פוליטית שז:ושדה המדיניים שלהם מה שדאה מאדקס בדת. זה םהאופיו להשתמש בהסטוריה כסדרנית. עלינו לכסרת להביא בפוליטיקה. כלומר תנועה שהנינה את המגבלות של או- גישות חדשות, אפךטיס טכנולוגיים ותרבותיים חדשים, להמונים. ונגד אופיום אפשר להילחם דק על-ידי נתינה העיסוק בפוליטיקה . את האחריות שצויד אדם לקלב על אוטופיות חדשות . של משהו ממשי, אמיתי. כל התעמולה, הפופוליסטית עצמו לגני ההיסטוריה והפוליטיקה . אבל היו נתרנה לגני התנודות הממשיות בחברה הישראלית בשנים והאימפריאליסטית גם יחד, היא בלון מנופח, שהסיכה שני זרמים שהיו בקונפליקט תמידי - זדם פוליטי האחרונות קרי - התנועה - ימינה - גרמו לכך שהאמין נכוחה של הפוליטיקה לגאול ; ושפעל בכל בעיקרו של דבר שני תהליכים : שיכולים לתקוע בה, אינה עשויה מפטיציות שיוויוניות המחנות של תנועת-הענודה ; וזרם שראה את העיקר א. התברר שהמפעל הציוני אינו יכול להיות סלקטיבי, אלא מחזון סוציאליסטי שניתן לתרגום מעשי ש~ת; בבנייה החברתית. בנייה המחייבת זיקה מסריימת לענייו כי אז כגפם בו לב הרעיון . כתוצאה מכך צריכים היו אפשר לחיות. הפוליטי, אבל נשרם פנים לא מקבלת את מה אנשים רבים לעבור תהליכים של אינקובציה בתוך כך גם ביחס לשאיפה לשלום. צדיך לדבר בנושא זה גם שהסוציולוגים מכניס נשם "האונטולוגיה של תבנית סוציאליסטית. ותוצאותיה של אינקובציה כזו על פידותיו הטובים ולא דק על הצורך להביאו . על הפוליטיקה". מבחינה זאת, חיתה תנועת-הענודה שעד אינך מובטחות מראש, כמובך. הסיכוי שיש בו לבנות חברה צודקת, לחיות חיים טובים קום המדינה, מענדה חברתית שעפלה וק '-·;- נתון c ב . הפועל, באופך טבעי, איננו רוצה להיות סוציאליסטי,פוליטי . ולא עפם עמדו הצרכים הפוליטיים וה.נרכיס אלא בורגני . כל זמן שאיך לו ברירה, הוא פועל, יותר עם הכנסה גבוהה יותר. החברתיים שלה בהתגנשות, ועם-זאת, צריך היה לפתור אולם כשהוא מגיע לשלב הברירה, הוא בוחר החזונות של אנשי הימין 1 שהצליחו לגדום לתנועות את שני הדברים, וביחד. בבורגנות. המוניות של תומכים, התמקדו ביחסים שבין המדינה, מנקודת זמן מסריימת, "אי-שסיי משך מחהייע השנייה, הסתירה, לכך' ביו האידאה והמציאות התחילה עם או הלאום, או הגזע, לבין גופים _ אחדים. הגיעו למסקנה שהפוליטיקה היא שמכריעה. מבחינה זו, העלייה העצומה ברמת-החיים של הפועל . למעשה קרה אס נול כצנלסרך היה האיש שסימן את הקונפלקיט, פה תהליך מרכסיטי פשוט - ההוויה התחי לה לקבוע תנועות סוציאליסטיות יכולות לנצח רק בשעה שהןגורדון סשימל את הצד החברתי' ובך-גוריון J:p ה שראה את ההכרה. תופרות דגלים מחזון העוסק ביחסים שבינינו לבין את החברה כמכשיר פוליטי ; הרי שגס פיזית וגס מה הייתי רוצה בעתיד ? עצמנו . בתוך חברתנו שלנו . מטאפורית - גררדוך מת ונדל מת וךב-גוריון הוא זה התקווה הבסיסית עבורי, נעוצה בשינויים המחשבתייםבגין 1 שמיר ושרון ניסחו וינסחו את היחסים בינינו לבין שנשאר נמרכז . ונשנים ההך אולי חיתה לכך אפילו החלים היום נתון קבוצות צעירים, אשר התחילו הערבים במונחים של חזון 1 ואילו אנחנו. על יחסים אלה הצדקה. הפוליטיקה הפכה להיות מכשיר חברתי לראות שהחברה הבורגנית איננה פותרת בעיות. הרעיון ממדרגה ראשונה עד קום המדינה' ומכאך - התחילה שרווח בתוכנו עד לפני כעשר שנים, שבעזרת הכסף נדבר רק באופן רציונאלי. לעומת-זאת את העשייה השקיעה . בלבד , ניתך להשיג חרות, אחריות, ואינדיוידואליות ; בכית, נחכרה הישראלית, עלינו להציג כמונחים התברר יותר ויותר' שהכלים הפוליטיים לא מסוגלים ברור כיום שאיו לו אחיזה בריאליה של מדינת-ישראל .מלהיבים 1 חזוניים . לענות על קצב הצמיחה החברתית. הפוליקטאים הם לכך, מובך היום לצעירים אלה שעליהם לשחב את דרכם אנשי נירוניה. הס יכולים לחתו,ך אבל לא לעודד העריונית מדחש . חנון ברטוב : אני רוצה להניא שתי דוגמאות מהספרות. .צמיחה גם בארגונים הקיימים של תנועת-העבודה -חברת- להתייחס לשני סופדים : אודוול ודוסטוייבסקי . והנה, אחרי קרס המדינה, השתלטה הפוליטיקה על העובדים, הקיבוצים ובדוי, אשר התאימו את עצמם אורוול צייר ציוד אימים של חבדת 1984-1 כה "יעבדו" המגמרת החברתיות. ואני טוען, שאם תהליך זה אינו למה שקרוי - חברה צרכנית - ועברו משום-כך משבר "האח הגדול" ושלוחיו על תודעת האדם ויאלצו אותה רנרסנילי' כפי שטוענים דניס, תשתלט הפוליטיקה על זהות חריף, חייבת להתעורר מחשבה מחודשת ; כזאת להסכים לאבסורדים כמו זה ש 5-=2+2. הכל . ופוליטיקה כזר 1 שאינה מגבילה את עצמה בנוחרת שאיננה נכנעת למציאות של משק אדמינסטרטיבי סגור . דוסטוייבסקי שהיה חכם יותר ועמוק יותר מאודוול 1 חברתייס-תרנותייס, מוכרחה להגיע, נסופר של דבר, אם מדובר בקיבוץ או במפעל של חברת-העובדים . לדיקטטורה. באחרונה, למשל, מבינים כעת שאם לא יתהווה בתוכה נדמה לי' שכיוס רואים באוךפ ברור שגישה כזו 1 שיש בה תהליך של צמיחה "מלמטה", של התארגנות ,קהילתית כניעה מוחלטת להגירן הרביזיוניסטי, אינה פותרת ולקיחת אחריות רחבה הרבה יותר מהאחריות םלרווחי עביות. אלא, שדווקא בשעה שהפוליטיקה מגלה אתבלבד ; הם אובדים לחלוטין . מגבלותיה, היא הוכפת למסוכנת יותר' לקיצונית יותר 1 בקיבוץ, לערמת זאת, הבינו שאי-אפשר לבסס הכל קר מתוך החנה שקיצוניותה תפתור מגבלות אלח . על ענייו הקהילה, העזרה-ההדדית והתרבות. אלא סא היפוכו של הגיון אנטי-דמוקרטי זה, מדבר על כטרולר לא יגיעו למצב של רלוונטיות גס לגני שכנרת האוכלוסי של כוח פוליטי כול יכול זה . על נטרול יצר השליטה . על נוספות - תיכשל המסגרת הקיבוצית כולה . עידוד אי-העשייה בכיורך זה. המרגש בין שני תהליכים חשיבתיים אלה יכול תלשנו אבל גס גישה זר אינה מספיקה, היות וללא צמיחה את פני החברה במדינה . ומדובר בשינוי קשה מאוד . יכ מחודשת של היסודות האנרכיים - לא במרבך של יש בחברה, כפי שהיא, כוחות אינרטיים, םששעויי האמונה בקעקוע השלטון - אלא במובן של צמיחה לשמר ארתה במצב הקיים לאורך זמן נוסף לא מועט . אמיתית של תרבות אתית ; בלי זה לא ייפתר דבר מן המפוסרמות היא שמנגנונים מתקיימים הרבה רמעב נתחום החברתי . לפונקציה שלהם, ובישראל - נמצא מוזיאון גדול דמא לפי הערכתי יש בתרבות תנועת-הענודה קרע מספיק מאלה. • אפריל 1985 19 סוציאליסטיות. אמת זו יוצרת כהכרח תיסכול עמוק, כמיוחד אצל צעירים הנתונים בחיפושי דרך . כתנועת-הענודה הישראלית נראה תהליך דומה, אלא שכאן הוא עמוק יותר 1 כגלל השוני הגדול ביו מעמדה של התנועה בימינו . כיצד קרה הדבר שאותה תנועת שיצרה והקימה כתקופה קצרה, של דור אחד בלב,ד את ההתיישנות העונדת על גווניה השונים - הקיבוץ, הקבוצה והמושב ; את התנועה חקואפרטיבית היצרנית, צרכנית וחשרותית; את מפעלי העזרה ההדדית - קופת-חולים, המשכיר, קרנות הגמל ; תנועה אשר הקימה את ההסתדרות הכללית - הייחודית והמיוחדת, דווקא תנועה זו הגיעה לפתע לנקודת קיפאון והיא נאבקת על עצם קיומה . מה הביא אותנו לידי-כך , שאנו 1 שהיינו מורי-דרך לתנועות-פועלים כעולם כיצירתיות המיוחדת שלנו , אנו ממשיכים ללמוד עתה את אשר הקים ויצר הדור הקודם,. ואילו חדור של היום, לא יצר בתנועת-הפועלים - דבר. כלום . הכל קפוא. כאילו עמד השעון מלכת. ההתיישבות העובדת של הדור הקודם, קצת יותר עשירה ויותר מנורגנת היום . הקאופרצ . יה - פחות שיתופית ופחות מושכת ; ההסתדרות - עם פחות חזון ופחות שרירניות ; תנועת-העבודה - עם פחות דדך ברורה ופחות נכונות למאבק. יש אומדים, פשוט, שהדוד חולך ופוחת, וזו התוצאה. אבל זו אמירה פשטנית מדי! יש אומדים שאנחנו שמדנים, ולא מוכנים לשנות - לא את הדרך לא את הו;נבנים, ולא את השיטה . זוהי תשובה מתחמקת! ויש אומדים, אולי הם הצודקים ביותו, כי משקמה המדינה, הפנינו את כל המחשבה, את כל העשייה, את כל החידושים לקדיומה ופיתוחה, והתנועה נמצאת נפגעת . הכל נעשה מהד מאד , דחוף מאד, חיוני ביותו ולא היה זמן להעמיק ולחשוב. המציאות היא שקבעה, היא שדחפה! והפרגמטיות וההתפשרות עם המציאות הן שהכפו לעיקר ולעיקרון ! ומשקמה המדינה התחילה הסטודיה של מלחמות . נאלצנו להגן על עצמנו ולצאת למלחמה אחת אחרי השנייה, עד שהגענו גם למלחמה של "יש כרידחיי . ובמלחמות יש נפגעים, ונקובות יש חפים משפע. היש בזה חזון סוציאליסטי? יצונן מאגדי-נשק, ותוך-כדי צודך פנימי לפתח את התעשייה הצבאית שלנו' מאצנו את עצמנו גם מוכרים נשק למדינות רכות . אצלנו זה חיה צורך כלכלי , אכל האם היה בזה מעוף סוציאליסטי! נשארנו שולטים כשטחים ככושים, לא לנו . הפכנו לחיות עם שליט כמו עמים אחדים . ואין משטו הומני של כיבוש. זה חייב להיות משטו של פטרולים, של ידיות, של פצצות גז ועשן, של נשים אלמנות ויתומים . חיש כזה קסם סוציאליטסי? נסחפנו אחדי הכורסה המשתוללת, אחדי עולם של "אכול ושתהיי של עליית ומת החיים מעבר ליכולתנו, של סולם ערכים שונה, של היררכית תפקידים המעמידה את היימצליחו" מעבד לאיש התנועה . האם יש בזה מהחזון של האבות המיידסים! האם משתמע מכך שתם עידן הסוציאלזםז לדידי, שבום-פנים-ואופן -לא . אנו זקוקים כעת לפריצה חדשה, למחשכה המתמודדת עם הבעיות . האלטרנטיבה היא "עוז לתמודהיי ולא התקפלות . היה מי שחשב שתנועת-פועלים מיוחדת היא הפיתדון לכל החוליים של התנועה : מתבדר שלא כך הדבר . לא די במסגרת ארגונית. המסגרת חשובה אבל היא איננה העיקר . מול עליית קבוצות הימין הקיצוני, אנו זקוקים לדרך חדשה, וראשית - לנכונות לשינויים . למהפכה שתצא מהלב . ןזן אולי הע.ת האחרונה !• עתון וו 1 מס 63 1 ~~הרון הראל : ונרנועה במשבר תנועת העבודה נמצאת במשבר . איו זה סוד עהידו רק לבודדים . הכל םשחי ומרגישים בו , רק ושאי יודעים על מה להצביע רכמקו וכגורם . ומדובר במשבר שאיננו בר-חלוף ושלא ץפר דווקא כאשר קמה תממשל האחדות הלאומית. ומקור איננו גם בהלם שירד על התנועה כאשר התרחש המהפך הפוליטי ב 1977-, שלא ו i יה אלא צילום בשחור-לבן של מה שהתרחש בחברה ו iישראלית . מדובר במשבר ארוך ומתמשך כשנות דור , ו i נעוץ בחלקו במשבר הפוקד את התנועה ו i סוציאליסטית כולה, בחלקו הוא פרי המיוחדות ו i ישראלית. ו i סוציאליזם של ימינו שונה ממקורו . אפור יותר, לא ו r.:ושך , קצת משעמם אפילו . איו בו עוד את הסקם il משובב של ראשוני האוטופיסטים , של חולמים וימאמינים, של חוזי עולם יפה יותר ללא שיעבוד וניצול י 't ל אדם בידי אדם. הוא גם לא הסוציאליזם המהפכני, וזמורד' וגורף צעירים למאבק כדי שייעולם ישן עד ו זיסוד נחריבח!יי . הסוציאליזם של ימינו, כמו כל וזתקופח כולה, הוא יותר פרגמטי, מתון, לא נמשך י ~קצוות, לא הוזה, לא חולם . הוא יותר על הקרקע, יותר 1r.:: ציאותי, יותר מתפשר . ובתור שכזה, יותר קרוב ו 'מתקרב לקבוצות הליברליות השונות . יש בו משהו 1r.:: טשטש, פחות אלטרנטיבה . 1r.: משלח קמה ומשלח נופלת באגנליה, בצרפת, בארצות י ז::קנדינביה, וההבדלים קיימים, אבל הם אינם קיצוניים , . אינם יוצרים עולם חדש . תנועה סוציאליסטית המגיעה . · לשלטון לא יוצרת מהפכה " מדינת הסעד והרווחה יכולה · להיות תשובה ותחליף לסוציאליזם של ימינו, אבל יותר רווחה או פחות רווחה הם בדרך לכל תוצאה של מצב · כלכלי , ולא של המפלגה הנמצאת בשלטון . "שהמאל תחדשיי קם בסערה ודעך בקול דממה דקה משום שלא חיתה לו תשונה חדשה, מלבד ביטוי דל לצורך הצעירים המתקדמים למצוא פורקן לדעותיהם . העולם מחולק לאזורי השפעה של גושים ולא של השקפות עולם . ומהפכות קומוניסטיות שוב אינן פורצות. הסוציאליזם לא מצא עדייו תשובה למצב זה . האבטלה הולכת וגדלה, אולי תיצור מחדש צינור עובדים הנאקנ על דרכו . אבל מובטלים נמצאים גם במדינות בהן נתון השלטון בידי מפלגות סוציאליסטיות ; הישגיהם של האיגודים המקצועיים ושל תנועות-הפועלים כתקופה זו, גדולים פי כמה מאשר היו אי-פעם נעכר 1 הן בתחום השכר וחן כהשפעה על המצב הכלכלי בכל מדינה ומדינה, ויחד עם זה נמשכת שכיתת חכורים כאנגליה שנה תמימה ומסתיימת בכישלון מלא של העונדים . נשק נמכר למדינות שונות, גם על-ידי משטרים סוציאליסטיים (ןןדאי וודאי על-ידי מדינות קומוניסטיו>ת, למרות שהוא מיועד להשמדת כני-אדם ולדיכוי תנועות שחרור ; המאבק לשלום ונגד חימוש גרעיני , מנוחל בחלקו הגדול על-ידי קבוצות שוליות, אנרכיסטיות כחלקן, ולא ו דווקא על-ידי תנועות 1 במאי 1985 תנועת-העבודה בנויה על יסודות ראציונאליים . אבל גם בצד הראציונאלי לא נתנו תשובות נכונות , משום שבתוך תנועת-העבודה עצמה נוצרו קונפליקטים קשים מאוד בתחום הכלכלי-חברתי. נוצר פער עצום בין האידאה והמעשה. הלכה ואין מורים בה. כפי שכבר הזכרתי . לכן אני בעד החזרת האמיתות הישנות - ערך העבודה , שיוויון . עזרה הדדית - ערכים שליחם לא נס גם היום. ובהתייחס לדבריו של גד יציב - מוות במלחמה, הוא באמת האיום הקרוב ביותר לאדם. ועם-זאת. הוא גם הרחוק ביותר. היומיום בנוי על שאלות "פשוטות" הרבה יותר - שיכון. חינוך. השוואת רמת החיים וכד'. לכן יש. כפי שאמרתי. לחזור לאמיתות הבסיסיות, וראשית. יש לבחון מחדש האם אנחנו עדיין מאמינים בערכים בסיסים אלו. אני בטוח שחלק מהאליתה השלטונית בתנועת-העבודה, לא מסכים היום לפחות עם כמה מהס. השלאה האחרונה מתייחסת לחזונו של כלאחד מכם לגבי הסוצילאיזם הישרלאי . באיזה סוציאליזם הייתם רוצים עבורנו כיום ! חנךו ברטוב: לדידי צריך לזכור דבר פשוט מאוד, והוא, שמדינה יהודית לא תתקיים אם היא תהיה מדינת ניצול וזוועות אנושיות , וקודם-כל של אי-תחושת שייכות. אני רוצה בסך-הכך שישראלי שידולו כאן יידע שמדינת ישראל היא מדינה שונה מכל המדינות האחרות . פשוט מאוד . ישרלא קיסר : אני נגד הפיכתנו לחברה נורמלית. לנו אסור להיות נורמליים במובן של דמיון בינינו לבין אומות העולם . אני רוצה חברה צודקת יותר מאשר בשאר אומות העולם. חברה המבוססת על עבודה, עזרה הדדית ושאיפה לשיוויון . ואם מדובר בצדק ובשיוויון . הרי שזה אמור לגבי כל מי שיושב בארץ הזאת - יהודים וערבים . אנחנו חייבים ללמוד לחיות ביחד לאור הערכים הנזכרים . כי רק הם עשויים לתת סיכוי לעמים שונים ולעדות שונות לחיות זה ליד זה וזה עם זה . גדי יציב: אני רוצה חברה כזאת שתוכל לעקור את העוולות שיתרחשו בעתיד, שאני לא יכול לשער אותן היום. ומהו התהליך בו הייתי רוצה שיתחיל כבר היום. ושיהיה טוב עבור כל העתידים שיהיו ? הייתי רוצה להגיע למצב שבו מדינת-ישראל תהיה נתונה בתהליך מתמיד של דמוקרטיזציה . תהליך כזה יכול להיפתח בהקמת סקטור דמוקרטי בתעשייה ובשירותים . כלומר, בהליכים דמוקרטיים במפעלים שבבעלות ציבורית. וברגע שמתחילים במשהו, ברגע שקובעים יעד, הופכת כל עבודה למשמעותית . מהרגע בו יודע אדם מהו כיוון צעדיו, נראים לו כל חייו אחרת . ולפי דעתי אלה הדברים שבעשייתם אפשר וצריך להתחיל כבר מחר בבוקר .• לראות תהליכים, לחוש גנעש הנשמות שמתחת לפני השטח, האם גורם זה קיים בתוכנו . כלומר 1 האם נמצא בנו "שמאליי המרגיש בצורך המתפחת בציונר למצוא מקור , דרך , כיוון , להתפרצות הכוחות המעפעפים ? זה צריך לחיות היום האתגר הגדול של כל גורס הרואה את עצמו משמ . אל למערך , מחוץ למימסד הפוליטי . כי העפם לא מדובר רק בעריון טוב, אלא בעריון טוב על · קרע ציבורי מאתים. קרע, עליו יכולה לצמוח במדינת ישראל חברה סוציאליסטית-דמוקרטית על סביס של הומניזם עמוק הבנוי על מיטב הערכים היהודיים ומיטב הערכים שבתרבות העולם. מיתוס הדאם העובד וראשיתו של תהליך - העמדת האדם במרכז החוויה. במקום מיתוס ההון - מיתוס האדם העובד . יצירתו של האדם העובד . בתחום הדמוקרטי - האדם כמטרה ולא ככלי בידי הביוקרטיח. והעיקר - שחרור האדם מאסון המלחמות. מטרות אלה, ניתנות כיום למימוש, אם הכלי העיקרי, שאיו דוגמתו בעולם - חברת העובדים וההסתדרות יהכפו שוב לכלי להתנסות ממשית בתהליך הייצור הדמוקרטי האמיתי, בו מסובל הפועל להתפתח תוך עבודתו . בו קיימת מעורבות של מקום העבודה בשאר מרכיבי חייו של האדם - השכלה, בריאות, משפחה ונו•. ההסתדרות בארץ עברה שלבי התפתחות מעניינים מאד - מהמאבק על עבודה עברית, דרך זכות ההתארגנות, הקמת מפעלי תשתית גדולים, מערכות שרות (כמו קופייח), התיישנות בכל רחבי הארץ, קואופרציה, ובשנים האחרונות - תעשיות עתירות מדע . האתגר הגדול הבא של ההסתדרות, הוא אתגר חברתי . היום מצוקתו הגדולה ביותר של הציבור בארץ, נובעת מהעובדה שכחמישית מהחברה הישראלית, יצרח לעצמה תת-תרבות אחרת, לגביה כל מה ששייר לנורמות המקובלות במדינת-ישראל, הוא בבחינת מוקצה. ההסתדרות לבניין החברה בנקודה זו אנו זקוקים היום להסתדרות. כשם שפנתה בזמנו ליישוב הגנב, כמו שהקימה תעשיות, כן יש להסתער עכשו על טשא זה - בניו החברה הישראלית. זו צריכה להיות תשובתה של ההסתדרות לפרוייקט השקרי של "שיקום השכונות". למטרה זו היא צריכה להעמיד את כל שרותיה הטובים. זו משימת הדור, ובה יתחיל תהליך ההבראה של מדינת-ישראל .• ודינמיקה זו יצרה מרכינים שליליים וחיוביים . מצד אחד - עימותים שהלכו והחריפו מאז מלחמת ששת הימים, כאשר במרכז החוויה הישראלית עומדת הגעייה הטראומטית של עם מול עם . מצד שני - טסאניליזציה מסויימת של חיי השכירים. אף אחד מהס כבר לא מלשה את עצמו היום, שיוכל להפוך לעצמאי ועקב-כן למיליונר . כולם יודעים שנידונו לחיי ענודה . כלומר מתחיל להיווצר מרכיב ראשון של תודעה מעמדית. נקודה אופטימית נוספת היא זו, שצינור השכירים, שרובו מורכב מבני עדות המזרח, אינו בלע השקפות ימניות מבחיהנ פוליטית. הפנייה שלהס ל"ליכודיי נאה מסיבות אחרות, בעיקר מחיפושיהם אחרי אנשי מפלגה נקיי כפיים . בזמנו בטאו מפלגות השמאל את המועקות האמיתיות של צינור זה. אבל מרגע בו בנלעה מפייס ביימערן", ומקייי התפרקה ונעלמה, מצאו בני דעות-המזרח את מקומם באופוזיציה היחידה שנותרה לחם -ח"ליכוד" . כמובן, שגס הלאומנות של אופוזיציה זו דיברה אליהם, ככל שהחריף הקונפליקט היהודי-ערבי . למה נראה לי בכל-זאת מצב זה כאופטימי? - משום ששושרי הקשר לייליכודיי אינם עמוקים . מה מקומו של הציבור הקיבצוי ב"תמונה" ! ציבור זה, עבר תהליך טראגי. התנועה הקיבוצית, · מעצם הוויית חיה, היא חברה עובדת ואידאולוגית. היא רואה את עצמה כחלק מחברת-העובדים וכבעלת מחוייבות מבחינת החזון הסוציאליסטי. אלא שהמערכת הקיבוצית חיה בתוך חברה קאפטליסטית, כלומר חיה בלי הפסקה את הקונפליקט שביו םיניi1 סוציאליסטי לבין חוץ שונה . ושליחיה בחוץ 1 יוצרים קשר בלתי-פוסק עם חוץ קאפיטליסטי זה. גס המפעלים הקיבוציים האזוריים, החריפו את היחסים עובד-מעביד . מכאן המצב הפרובלמאטי של החברה הקיבוצית בתוך החברה הישראלית. סיכויי השיניו היכן מצויים סיכויי השינוי כיום ן - במקום נו התי;:נ,r את עצמה נטיית הציבור ימינה. במקום בו הכזיב הייליכודיי מבחינה כלכלית-חברתית . במקום בו הכזיב בענייו כקירן כפיהם של אנשיו 1 שהגתלה כשקר . ולבסוף - במלחמת לבנון , בה שילמו אנשי עדות-המזרח ואזורי הפיתוח מחיר גבוה יותר מאשר בכל מלחמה קודמת. נשאלת קר השאלה, האם אותו גורס פוליטי, שתפקידו רן כהן: לקראת תהליך ההבראה אברץ איו מעמד פועלים. למושג "מעמדיי יש קונוטציות של ליכודיות מסויימת. תעודת זהות דומה של הפרטים שבתוכו. חסטוריה של גורל משותף . הוויהי משותתפ. ציונר הפועלים אצלנו דעייו איננו מחווה נתח של מעמד כזה. המשותף לו בינתיים הוא : א. השתייכות רונו לצינור השכירים. ב. כפיפותו למערכת יחסי הענודה. ג. השתייכות רונו דלור השלישי או הרביעי בארץ. ד . רמת חיים שמבינונית ומטה - לגני כ 80%-מתוכו . ה . דומיננטיות חזקה מאד של עדות המזרח. ו . זו הקבוצה הכמעט יחידה חבברה השיראלית, הנמצאת במצב של קרבה ממשית עם הערבים . ·(גם אס מדובר בקרנה מאיימת - על גובה ,השכר מקומות העבודה (וכר• בניגוד למשותף, מתאפיין צינור זה גם בניגודיות חריפה. בקרעים: א . בין עדות המזרח ועדות אשכנז · שבציבור השכירים. ב . בין אלה שמתפרנסים נאמת משכרם, לבין מי שהם עדייו שכירים אבל חיים מרווחי הון . ג . קיים קער לאומי בולט נתון ציבור העובדים. יש פער עצום בהטבות כלכליות ביו יהודים וערבים, ויש כמובן בעייתיות על רקע של זהות לאומית. עימות זה פועל לכ הזמן על הציבור הערבי , ואולם הוא משפיע עוד יותר על ציבור השכירים היהודי , שלגביו חדרן היחידה להוכיח את רמתו' היא באמצעות השפלת ערכו של הפועל הערבי . רק שימור הפער יכול, כביכול, לעזור לציבור השכירים היהודי בנושא הדימוי העצמי . מכאן צמיחתם של כל מרכיני הגזענות שבתוכנו . שלום לאשליה כמובן שכל התמונה המתוארת היא תמונה דינמית, ההסתדרות שימשה מראשית הקמתה בית לכוחות היוצרים בכל התחומים . אנשי הרוח והספרות, החינוך והאמנות, היצירה והמדע חברו לאנשי הסדנא והשדה בתנועה הוולונטרית של העובדים והיוצרים, שערכי חברה, אנוש ולאום משולבים בה ללא הפרד . הוועידה קוראת ליוצרים בישראל בכל התחומים להיות שותפים בזכויות ובחובות, תוך הטלת מלוא משקלם, למפעלה של ההסתדרות למען יצירת עם עובד, למען עיצוב דמותה של ישראל כמדינה מתקדמת ולעיצוב אדם בונה חברה ומולדת ונאמן לקיומן (מהחלטות הוועידה ה 14- של ההסתדרות) ~··3 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל ייי''יייי הוועד הפועל ייי''יייי י-י 111 וווו המרכז לתרבות ולחינוך אפריל 1985 אמונים · לגוש -ובחזרה ! ו כייחוד משכנעת הצבעת מחבר-הספר על םהפסוקי המרובים מן התנ"ך. הפזורים ככתכי מארקס - מן התנ"ך דווקא ולא מן "הכרית החדשה" שלמד כשנות חינוכו הנוצרי-פרוטסטאנטי . שוב רק אחד מני רכים . כ"קאפיטאל", בהערה לעמוד 306, כתב : "משח היה אומר 'לא תחסום שור בידשו' ואילו חפילאנטרופים הגרמנים-נוצרים תולים לו לצמית -שישמש לחם כוח-מנעי לטחינת התבואה - · לוח עץ גדול מסביב לצווארו • שלא יוכל להגיש בידיו קצת קמח אל פיו'. זכות אכילת הפועל מתוצרת המזון מפורשת בכתוב : 'כי תבוא בכרם ך~ך ואכלת כנפשך'. טעם זה טבוע ביסוד דין של התורה המקביל לגבי בחמה. את הנימוק של הצער לומד הירושלמי מאותו פסוק 'לא תחסום שור בדישו' : 'וכל שכן (הפועלים) עוישם בקרקע שיש בזה מזג ער מאד ונכלה'" (.45 ) הגם שפליאה היא, כיצד היה. למרות חינוכו , בקיא בתכ"ך ואף ידע להשתמש בנימוקי התלמוד' לא ייפלא - כותב כיק-שאולי - כי "באמצעותם הבליט בחינות כלכליות, חברתיות ומוסריות-היסטוריות, כנורמות למדוד בחן את דעות מתנגדיו ואת בעיות תקופתו." היום אנו ניצבים מול תופעה שהינה סתירתית כיותר : בעוד שמארקס האתאיסטי יכול היה להסתמך על מובאות רבות מאד מן המסורת היהודית - נמכים "שומרי חומות היהדות " כישראל עם הימין האנטי-סוציאליסטיהקיצוני . "יש לציין" - מעיר כיק-שאולי - "כי משנות השישים ואילך מתרחש תהליך מוזר כיותר במימסד הדתי הישראלי . כייחוד כחוגי "הרכנות הראשית" ואנשי " גוש-אמונים" - תהליך של אי- רגישות לשלום ולצדק חכרתי . כחוגים אלה גוברת הערצת הצבאיות : מיליטנטיות ומיסטיפיקציה של כוח, היונקת ככיכול מצורי אלוהים. והרי דת לאומנית ומיליטריסטית אין לה ולא כלום עם המורשת של נביאי ישראל. עם הסנאים והגאונים, גדולי ההלכה ושוחרי המוסר, מעמוס מתקוע עד רכי עקיבא. ומהם עד צדיקי הדורות האחרונים : 'הח תם סופר ', ה ' חפץ חיים' או רכי אברהם יצחק כהן קרק זצ"ל . "סו פה של ביקורת הדת" - כתב מארקס -"הי א בהלכה האומרת שעל האדם להיות המהות העליונה לאדם . זהו האימפרטיב הקטיגררי המצווה להפוך כל אותם תנאים שכהם מצרי האדם כיצור מושפל ומוזנח." ואין דבריו רחוקים מדברי הרב קרק :" דווקא הדעת שהאדם הוא המרכז התמציתי והיותר עליון של ההוויה מגדילה את המוסריות ומעוררת את חפץ האלהי לפעול גדולות .")33( העובדות המובאות כספר שלפנינו - המימסד הדתי, גרש- אמונים והימין "המסורתי" על כל גווניו יתקשר מאד להתמודד איתן . פסוקי התג "ך שחם מצטטים נסובים אך ורק סביב "גבולו ת ארץ-ישראל המובטחת". מין פאגאני זם, שהשמאל החילוני-החופשי ממש דתי לערמתו - במוכן מורשת ישראל . הוואופיום" של מארקס ד ומני כי זכותו המיוחדת של אברהם ביק- שארלי היא, כי גילה סילוף כמסירת אחת מאימ ררתיר השנונות של מארקס . בערד שמקו בל לחשוב כי מארקס הגד י ר את הדת כ " אופיום בשביל העם " כחרב כ"כתכי שחררת" עמ' 46: "היגון הדת י הוא כעת רבעונה אחת ביטויו של ה יגון המציא ותי יחד עם מחאה נגד היגון המציאותי . יגונו של עולם ללא לב . כשם שהיא נפשן של נסיבות ללא נפש ' הי א האופיום של העם .")30( מכל מקום . משה סנה , שכאמור עודד את המחבר בעבודתו , נהג גם הוא להצביע על ההבדל הגדול הזה בין הפרשנות המסולפת של "ה 15 תאיזם הפילוסופ י הבורגני" ואחר-כך הסטאליניזם, שטענ ו כי הדה נרעד א ך ורק להרדים ולרמות את העם , לבי ן הנוסח המק ורי, של מארקס, שמשמערתו היא כ י הדת חינה " גם מחאה נגר המצב הבלתי -נסכל . היא אנקתו של יצור מדוכא ותרופה נגד מצוקת המציאות." לדעתו של מארקס. הדת משולה "לפרחים דמיוניים התלויים כשלשלאות " המכבידים על העם . את השלשלאות יש לנתץ ;אין טעם לקטוף את הפרחים "והאדם יישא שלשלאות ללא-דמיון וללא-נרחם .")32( כמר מפרשנויות דרגמאטירת אחרות מעידן ה סטאליניזם שהתחרח מקריססםיט רבים גם מסי לוף זה . "ב צדק ציינו הרגי- הדעות של המארקסיזם המערבי כפאל מין; ט;ליאטי ואחרי ם, שבהחלט אפשר ליישב את עיקר ביקורת-הדת של מארקס עם השקפת עולם דתית", מניח אברהם ביק . אם זוהי דת כפ י שלימדה הרב קוק , שייחס "ערך לאידאלים דתיים ר ק אם מגשימים אותם ב'פראקסיס ', כחיים הריאליי ם " ואם גורסים כמוהו כי " הכפירה. כל זמן שהי א עוסקת במגמות מוסריות , הרי היא ממש דרישת ,'ה יותר מאשר דרישות שאין בהן הטבה מעשית לסדרי-עולם" - הרי צפו י דו-קיום-בשלום ממוש ך בין השתיים . רק באחרית הימים! ג ם הנחה אחרת של בעל הספר מצריכה הבהרה . בצדק הבחינו רבי יהודה חלדי אשלג ומצטט ; אצל מארקס. כי לשלב הגבוה יותר של הסוציאליזם, היינ ו לקומונ יזם הגורס "מכל אחד לפי יכו לתו, לכל אחד לפי צרכי ו ", דרוש אדם 111 'יי 37 עת ון 77' מס' 63 1 במאי 1985 - לשנות את תשיר -. ההסתדרות? מאה שנה למותו של מארקס ~~ ' ~~~\~,y ... ~~"~'-'\\.i....נ. v ק t ~רל מרקס רישום : דיוריו לדין היהודים הללו, מינו אגנליה ופרוסיה בשנת 1848 ףכיש; אגנליקני שתפקידו המפורש הוא "ל~צרם. כ'וסר תהיהדו ~י רוע כי הביטוי "מוח אנליטי" מעורר בישראל -אסוצי אציה . אך אין הגדרה קולעת יותר לדידי הרגה ה מאטדי- אליזם הדיאלקטי .יררטסיהדfו והנה, בנאומו הראשון בוועידת-היסוד של התאגדות הפועלים הבינלאומית, היא "האינטרכציונל הראשון" , הכריז מארקס כי תורתו "על רגל אחת", "לדגול בחוקים הפשוטים של מוסר וצדק, אשר לפיהם צריכים להיחתך היחסים שבין אדם לחברו ובהם יש ג 1:::ו לחתוך את ~שירת היחסים שבין האומרת." )58( מוסר וצדק - לדידי כיק-שאולי אין ספק כי מארקס המשיך ' פשוט, את מסורת אברת-אבותיו, שושלת רבנית מטריאר עיר זנולדתו והעיר השכנה ן;ןמס-ך;ןמייזה. המחבר בטוח כי חריפות מישנתר של מארקס. "אם גם בלא ירדעין. כשענת כולה על היסודות שבאר לה ממורשת ישראל . הכרחירתה של גאולת האדם הוודאית, כבחירה-גזירה , שמן העשוקים יבואר הגאולים : בחינת 'משרד עניים ומאנקת אביונים עתה אקום :.. אמיתות-ודאיות אלה של מארקס לבשר דמות פילוסופית בתורת המטריאליזם הדיאלקטי שלו" )22(- זר מסקנתו ן : ;יישקפתר של מחבר המחקר . כמוהר עשו בכי-סמכא ביהדות הדתית ותלמידי ישיבה, והוא כ ; צטט כתעודות מדברי רבי איצ'לה מפוניבז' "הגאון כ;ליטא" : "קראתי את ספרר של מארקס 'הקאפיטאל ' והתרשמתי מדבריו הנש ' גבים והעמוקים" )68( ;הרבי יהודה ד ; לוי אשלג : "הנחת המארקסיזם מתאשרת וקיימת ועדיין לא ן ; צליחר לסתור אותה הסתכלות האומרת : האנושות כ iתקדמת ... דרך שלילת המצב הקיים, וזהר היסוד המניע והיוצר של הקידמה" )72( ;הרב י עקב מזא"ה )78-79( רעוד . :יז ; ף הם מתייחסים בהיסוס-מה לאמונתו של המחבר. כי רגחרשתר המוסרית של מארקס ושאיפתו לצדק אינם אלא ן;משך ישיר למורשתו היהודית הבלתי-מודעת - מעניינות נ 1 ארד המובאות הדברת בספרר מכתבי אברת-אבותיו של נ l ארקס. שושלת של רבנים מפורסמים עד למהר"ל מפראג ·- הדרמות להפליא לכתביו של צאצאם המאוחר. נ i שלל המיקבלרת האלה תצוטט כאן רק הבולטת שביניהן : ל ' הגדרת "ערך עודף" הנודעת אצל מארקס ממשיל ביק- ו.: t ארלי את המושג התלמודי "אדם קונה בשבח כלי" ) בבא ןומא צט. .)א "המדובר שם כשבח, כתוספות הערך .שהשכיח כ:על-חמלאכח, האומן • בכלי או במוצר שציר בחומר גלם." כ~סביב למושג זה התפתח דיון הילכתי של מפרשי התלמוד." יש מפרשים הסוברים כי יש כאן מעין שותפות-חליפין בקניין נ:ין הפועל-האומן לבין כעל-חבית המעביד • כלומר כבעלות דזמוצר." אך הסיק ו' יהועש השיל, איש טריאר, שעל שמו נקרא היינריך • אבי קארל מארקס, בתשובה שאומן ' קונח 'j ניין גמור את חבלי לאחר שהשביחו • שאם לא כן למה נפסק דזדין באומן שקלקל את חבלי פטור • לחסוברים שאומן קונח ו u בח כלי?"' וגו'. ואברהם כיק מסכם : "מכל אותה שקלא רטירא למדים אנו על תפישה מעמיקה המתבססת על ראיית וכבודות של הפועל כמקור הערך של המוצר . שהיר לפי כז.~רשי ההלכה יוצא, שאם לא שילם לו בעל בית-החרושת '~אומן את השווי של המוצר הגמור • היר זה 'כאילו גוזלו ?' רכי אפשר להתעלם כאן מאסוציאצ יה המתעוררת למקרא ברים אלה · ז לתורת מארקס על הערך העודף?" )50( יעק'ב זילבר האם המארקסיזם רע ליהודים ? לו היה מישהו מציג .ווו שאלה זו במחצית הראשונה של המאה הזאת מן , הסתם היה נתקל במבטי פליאה - והרי גם אז ידעו על אותו חיבור אומלל אודות "השאלה היהודית" שכתב ההגליאני הצעיר בן 25. כי היו אלה שנות צמיחת השוביניזם האנטישמי הגרמני, שהגיע עד רצח-עם, "הפתרון הסופי" ליהודים", ולפחות עד 1945 ראה רוב-רובו של עמנו את גורלם קשור עם התגברות אותם כוחות בעולם, שהיטלר גידף בשצף-קצף כ"יהודים-מארקסיסטים". מי פילל כי כה מהר אחר השואה ישתנו הדעות ? הפחידה "המלחמה הקרה", פיתתה הגאות הכלכלית בארצות-הברית, דחתה המדיניות הסובייטית ששוב עוותה - ולדיר רבים מארקס "תפס" את מקומו של הצורר ... כך קרה שספרו של אברהם כיק-שאולי "נצר משושיו .מוצאו עוולמו של מארקס"* לא רק שהוא אחת התרומות הנכבדות לכל הפירסומים במלאת מאה שנה למותו של מארקס. אלא הוא תרומה רבת-ערך מיוחדת לכו, כיהודים, במלאת 40 שנה לנציחון על הנאציזם . כמאה עמודים אלה הם בבחינת המעט המכיל את המרובה לצורך פיזור ערפל. בהתמדה עקשנית טרח מחברו, תלמיד- חכם המצוי בכתבי דורות ישראל ועם זאת משכיל במדעי העולם, לחקור בכל המקורות, עד שהגיש את פרי עמלו. למפעל זה הקדיש למעלה מעשור שנים - בפתח-דבר הוא מציין כי משה סכה ז"ל עודד אותו בעבודתו, והרי סכה נפטר לפני י"ג שנים. מארקס -אנטישמי ! תולדות התרבות והמדע האנושי מלאות דוגמאות של יצירות גאוניות שבחלוד אליהן דעות קדומות ומוטעות. האם יותר לנו לפסול פילוסופים קדמוניים משום שהסבירו תופעות טבע באופן בלתי-מדעי ("עכברים נולדים מן הלכלוך"), מאטריאליסטים שגלשו להסברים אידאליסטיים, משוררים שלא ניתקו קשריהם עם המעמדות השליטים ולוחמי חופש שלקו בנאציוכליזם ואף באנטישמיות ? האדם מושפע מסביבתו . משה הס כחשב כאחד מאבות הציונות , ובכל זאת כתב כי היהודים מילאו את תעודתם "לפתח בתולדות בעלי-חיים התרבותיים את חיות הטרף ... בעולם תגרנים נתגלה המיסתורין של היהדות ..." העלם מארקס פשוט החדה-החזיק אחריו. "לגבי מארקס" - כתבה ורזה לוקסנבורג - "משמעותה של אמנציפציה חיתה שחרור החברה מכל צורות הניצול והוא כינה בשם 'יהדות' אך ורק את האווירה של הרוכלות והרמאות הקיימת בכל חברה ." עם כל הסלידה שאנו חשים היום ל w מע "מישוואה" כזאת - כל מה שרצה מארקס המתבגר אגtבל היה התנגדות לעולם הבורגנות, ואת החיבור כתב בוויכוח עם ברוב; בא;~ן ששלל מן היהודים את זכותם לאמנציפציה . באותו זמן אף ניסח. על פי פניית חוגים יהודיים, עצומה למען מתן שוויון- זכריות ליהודי פרוסיה . מארקס אנטישמי? מן הראוי שדווקא בישראל יילמד מה שפיוסם ב 1854- בעיתון הניר-יורקי "דיילי · טריבירן" וכיק שאולי העלה זאת מן הארכיונים : "אין לך דבר השווה לדלותם וסבלם של היהודים הירושלמיים, המגתורירם כרובע המטונף כיותר של העיר יאהוד', כין · הקרויה 'חאראת-אל הר ציון לכין הר חמוריה' מקום שקבועים כתי הכנסת שלהם . יהודי ירושלים מופקרים כקבעיות לדיכויים של המוסלמים ולקנאותם. היוונים עולבים כהס והלאטינים רודפים אותם, הם מתפרנסים מנדבות." ששולחים להם אחיהם באירופה. היהודים אינם ילידי המקום אלא באים לכאן מארצות רחוקות כשהם נמשכים לירושלים מכוח רצונם לדור בעמק יהושפט ולמות כאותם המקומות שבהם עתדי להגתלות הגואל שלהס, תוך שהם מצפים למותם. הם סובלים ייסורים ומתפללים ופניהם אל הר חמוירה עשליו התנוסס עבבר מקדש הלבנון • ואליו אין הם מעידים הלתקרב . מזילים הם דמעות על שבר כת-ציון ועל פיזורם בין הגויים. כדי להוסיף על ענותם של • הצואת היקבוץ המואחד, 96 ,1984 עמדוים, תמונ m וטלבואת. ברבר בגדדו ההעבדו מתוך ווזכרונות ופרקי חיים" מרדכי (מוטקה) חדש ב שנת חייו האחרונה הצטרף ברכו לייגדוד העבודהיי כמורה, ושהה עימו בעיקר במגדל (חנוכה תרפייא 11-10 בדצמבר 1920, עד מרץ 1921(. רוב כותבי הזכרונות עליו מתקופה זו מעידים על השינוי לטובה שחל במצב רוחו ובעיקר בהשקפתו הפסימית על עתידו של העם בארץ, אם כי הם נזהרים מליחס לו אופטימיות ושמחת חיים רבים מאד . כן בעדויות של : ק . בר-לב j ל . אביטל j חיה רוטברג, המכונסות ב יי י .ח . ברכו - מבחר דברי זכרונות יי בעריכתו של מרדכי קושניר (מהדורה שניה, הרצי תרבות וחינו,ן בשיתוף הרצ י הקיבוץ המאוח,ד 1971(. יוצא מכלל זה, היא התרשמותו של אחיו, בנימין , כפי שהוא מספר בזכרונותיו ייג דולה היתה הבדידותיי (הרצ י עם-עוב,ד 1978(, בשעה שבא לבקרו במגדל. לפיה יי א ין שמח שם ביותריי בפנימיותו של ברכו , יי רגם התקרה לימים יותר טובים בוודאי שלא תקנן שם .יי (עמי 235( ובהתרגשות הוא כותב על כן לנערה : יי אהובה , אני אומר ל,ן יו סף חיים חולה, ראיתי בעיניו עצב , עצב עמוק , תחושת המוות." (עמי 237, מכתב מיום יייג בטבת תרפייא) . עם כל הערכה לזכרונות, הרי מן המפורסמות הוא, שלא פעם מהימנותם אינה גבוהה, והם נכתבים ממרחק השנים, בהשפעת ידיעת האחרית. לכן, דומה , שיש תוקף רב יותר לעדויות מצטברות ומצטלבות, המגיע ות ממקורות שונים בלתי תלויים זה בזה, מאשר לעדות בודדת . ודומה , שאכן שהייתו של נרנו במחיצתם של אנשי גדוד העבודה' אכן היטיבה עמו ' וסייעה לשנות במשהו את ראייתו הקודרת המוחלטת . חיזוק לכן ' נתגלה לאחרונה בעזבונו של מרדכי (מוטקה) חדש ' אי ש קבוצת כנרת , שהלן לעולמו בשנת תשמ יי ב, בכנרת והוא בן 81 במותו . חתנו ' חנן סבר ' חבר קיבוץ יפתח , השוקד על עריכת ערמות החומר הכתוב שהשאיר אחריו' שלח אלי לאחרונה, אותם קטעים בז כוונותיו ' המתארים את מגעו עם נרנו' עם בואו לארץ אחר י מלחמת העולם הראשונה, כאיש העלייה השלישית , ובעיקר כפי שהתבונן בו בהיותו בגדוד העבודה . מרדכי חדש עצמו' היה מן ייהט יפוסיםיי המיוחדים ביותר שהצמיחה העלייה השלישית, ועם סיום עבודת העריכה של הכתבים שהשאיר בעזבונו , בוודאי יתגלה לפני הציבור במלוא ייחודו. בשלב זה, של טרם-היכרות , מן הראוי רק להפנות את תשומת הלב אל סיפורו הפאנטאסטי ,' שנדפס בייספו העליה השלישית יי בעריכתו של יהודה ארז (כרן שני, הרצי עיינות , עם-עוב,ד 1964, עמי -801807( תחת השם הצנוע = יי נדודים ולבטים יי. מאחורי שם זה, מסתתרת דרמה מרתקת , שממש מחכה לעטו של הרומניסטן , על מנת לחופנה לסיפור רב- עלילה . זמנם של זכרונות אלה , לאחר הזכרונות על ברכו המובאים בזה , בשעה שההצטרפות לכנרת עמדה על הפרק ועוררה מחלוקת . מרדכי חדש יישם פעמיו לדרום, אל אוהלי-קדר ." הוא מספר כיצד חי בקרב הבדואים והיה לאחד מהם' כיצד טיפלה אשת השיר גם בכינים שהיו על שערותיו' ולא רק בכינים שהיו על שערות בעלה j כיצג הסתגל למנהגי הבדואים ובעיקר לצורת האכילה שלהם , ועוד ועוד . וכצפוי' התאהב באחת הילדות הבדואיות, שמשפחתה חיתה מוכנה להשיאה לו ' אבל ברגע האחרון חזר יילמקורויי ונודע בשם שקרא לו דייר וייצמן "הבדואי מווילנה יי. לאחר שנה של נדודים , חזר לכנרת ודבק בה . זכרונותיו של ברבר , מובאים כלשונם, ללא עריכה .• מלביה"ד : נורית גובריו אפריל 1985 י דדנו בחופה של יפו. היינו נזרקים ונתפשים בידי הספנים הערביים שבסירות ויכולנו רק לתמוה כיצד לא נפלנו הימה, ואנו בחוף . פקידים ציוניים באו לקבלנו רכל מיני נציגים חשובים של המוסדות, וכך חלוצים שהקדימו אותנו נזמך מה . לא הרחק מהנמל . בבית ער:;ני בך כמה קומות נפתח זה מקרוב "בית החלוצים" הראשון . חדרים גדולים ומקומרים . המרוהטים בשולחנות וספסלי עץ גסים שנטלו מהאופי המזרחי המקורי של הבית . בערב הראשון שלנו בארץ ביקר אותנו יוסף חיים ברבר . גבסיה, חברת קבוצתנו, חיתה קרובתו. ברבר שאל והקשיב ולבסוף החל לדבר. דיבורו לא היה קולח . הוא דיבר במשפטים קצרים, מקוטעים ובהפסקות. הוא דיבר על הטוב המעט הצפוי מבואם של המעטים שרוצים לעבוד ומחפשים דרך להסתגל לעבודה ולקשיי החיים בארץ . אך ." פתרון שאלת העם היהודי. עלית ההמונים . תנועת פועלים. פתרון בעיית הגלות, כל זה חלומות באספמיה אמר. נדמה לי שאף כינה זאת פטפוטי ילדים . נדהמנו . חשות עבים שחורים ירדה עלינו , המסוביך לשולחך הארוך . קיתון של צוננים נזרק בפנינו . אנו הנושאים בליבנו תרועת הגאולה הגדולה, התלהבות חלוצית, נכונות ואמונה . בערבנו הראשון בארץ . כבר ירד עלינו דיכאון והשתררה שתיקה וקדרות. ו אז קיבל הגדוד את עבודת הכביש טבריה-טבחה "ויסער ויחנו" אנשי הגדוד צפונה ליד חוף הכנרת על-יד מגדל . המחנה הוקם ברחבות ברווחה ובסדר. שומו שמיים : רק ארבעה אנשים שכנו באוהל ובו מיטות ברזל עם רשת קפיצים ומחצלת לכל מיטה. תם עידן החלוציות ." אמרתי לעצמי כמתבייש ברווחה שירדה עלינו כל כך מהר . מנהיג הגדוד היה יצחק שדה. גברה, אתלטי. עליז. דובר אנגלית טובה ומקובל על האנגלים שניהלו את העבודות הציבוריות (כבישים בעיקר) ונערץ עליהם רעל אנשי הגדוד . מייסדי הגדוד היו חבריו של טרומפלדור מרוסיה שהיו לפני עלייתם בקרים ונקראו ה"קרימצ'קים". במגדל נוספו קבוצות נוספות שעלו אז. אנשי "השומר הצעיר" וכך אנשי "השומר" והשומרים שהתיישבו זה מכבר בכפר-גלעדי . אך כאמור היסוד היה הקבוצה הרוסית שבראשה יצחק שדה. למחנה הזה בא נדנד כמורה לעברית. מחיצת ירמו, וביתר הזמך ביקש להמשיך לכתוב . לשם כך קיבל אוהל לעצמו כדי שיוכל להתייחד בכתיבתו ללא הפרעה . לא זכור לי מדוע בא. אולי דחקו בו צרות ובעיות. אולי ביקש לראות ולחוש מה מתרחש במחנות המתמלאים בחלוצים הנוהרים (כן. הנוהרים!) לארץ שבשנות המלחמה איש לא בא אליה וגם לפניה רבו החוזרים על הבאים . באחד הימים כשנדנד ישב בצל האהל עם ~ב;ך i? ה (חוה). שחיתה החובשת בגדוד, ונתך לה שיעור בעברית. נשמע קול גבר ברוסית : "מי זה הבורז'ך (בורגני) הזה המשתרע כאך בהרחבה כזאת?" זה היה אברשקה חסין שחזר מקורס החוצבים בחיפה, הבחור של יבודקה. בו במקום הציע לו נדנד לגור איתר יחד באוהל. הקבוצה הרוסית הזאת, שהיוותה את יסוד גדוד העבודה. הדהימה את נדנד . כאילו נתגלה לפניו חזירך שלא ידע על קיומו ולא האמין באפשרות מציאתו בין יהודים . הם היו פועלים חרוצים ונלהבים שלא ידעו עייפות מהי . אחרי עבודת יום ארוכה בשמש הלוהטת כחציבה בבזלת השחורה והקשה, היו חוזרים למחנה בשירה רוסית נלהבת. כולם במכנסיים קצרים ללא חולצה, גופותיהם ברונזה מבריקה ושריריהם רוטטים. פטישיהם הכבדים על כתפיהם, רכל כולם עליזות ומץר' ביניהם כאחד מהם - יצחק שדה . עם תפקידו כמייסד 1 במאי 1985 הגדוד . המשיך בעבודת החציבה של אנך הבזלת בוואדי שעל-יד מגדל עם חבריו' ויחד היה חוזר עימם בשירה אדירה ופטיש כבד על שכמר. כל אנשי הקבוצה היו שחיינים מערלים והכינרת חיתה מעלה קצף כשהתפרצו בקבצוה אל תוך המים. בלילות היו יושבים ושרים ואחרי זה מתפזרים בחבורות ובזוגות בפרדסי מגדל המשובחים, קוטפים פירות ומתנים אהבים." לעיתים עד אור הבוקר ועד היציאה לעבודה . איש מהם לא הביך עברית ורובם אף לא יידיש. אך הדבר אך הוסיף להם חך ונופך . ברבר פקח עיניו כלא מאמין . הוא היה מביט בהם במבט נדהם ונברך . ~ם יהודי חדש . ~ם יהודי של שרירים ושירה . של ניפץו סלעי בזלת בפטישים כבדים ושמחת חיים . היש יהודים כאלה ? באחד הימים כשעמד כך מסתכל נפעם בחבורה העליזה, ניגש אליו אחד הקרימאים. טפח על כתפו בחוזקה ואמר : (ברוסית כמובך) מה לך ברבר חושב כל כך' האינך רואה ? פלשתינה באשה (אץר-ישראל - שלנו!). ברבר חייך חיוך קל . נראה שהפסימיות החלה להתערער והקדרות החלה להתפזר . הבחורים פנו לברבר שילמד גם אותם, הב~רים, עברית . אחרי מספר שיעורים רפו ידיו. כל עמלו היה לשוא . העברית פשוט לא נתפשה אצלם . אמר לו האברשקחסין : "ברבר, ככה זה לא ילך !11 "מה לעשות?" לשא ברבר . "יש לי הצעה" השיב אברשקה "אתה תו:זנר שיר פורנוגרפי בעברית אבל שיהיה ממולח כהרגך ! כשנלמד את הז;נלים. זר תהיה התחלה טובה." ברבר היה מזועזע : פורנוגרפיה עוברית ? אחר-כך הרהר ואמר שלמען המטרה הנשגבה לא יסרב. השיר שחיבר היה אכן ממולח למדי" . (מי יתן והיה בידיו היום) והבחורים מצאו לו מנגינה רוסית מתאימה. למחרת חזרו החוצבים הערומים למחצה, פטישיהם על כתפיהם ובפיהם שירה אדירה, שירו ה"לוהט" של ברבר . וכך כמה עשרות מילים ראשונות של עברית נכבשו כיבוש של ממש . מה שלא עשתה הפדגוגיה . עשתה הפורנוגרפיה . ליל שבת אחד התקיימו שתי חתונות במחנה. זוג אחד מביך "הקרימאים" וזוג אחד היא קרימאית והוא מה"שומר". אלה היו החתונות הראשונות בגדוד, ונערכו לדרישת המתחתנים בטכס דתי. עם זאת, חיתה החופה תלויה על ארבעה רובים ועם שבירת הכוס ירו הרובים והוסיפו גם בעלי האקדחים בצד, כך שלא היה זה טכס דתי רגיל . במסיבה נאם ברבר נאום נרגש . נאומו היה נאום "לא ברברי" לחלוטין . היה בו משב רוח מרומם ולא מעט דברים של שמחה ואופטימיות. נראה היה שהחתרנות המשיכו לערער את בטחונר בתפישתו הפסימית. עד אז לא העידו חלוצים להתחתן . איך מקימים בית ללא יסוד של בטחון . ללא תקווה . ואלה לא היו עד אז. חתונות אלה היו הצהרה של אמונה . אמונה בדרך' אמונה בהתגשמות החזרך . חתונות מביאות חיים חדשים. ואלה לא באים מתוך "שכול וכשלרך". מי יודע. אולי התחיל אז ברבר לסגת ולהתרחק מ"שכול וכשלרך" ואולי הרהר שוב ואמר לעצמו ש :"החשבון כולו עוד לא נגמר?" ברבר זכר אותי מפגישתנו ביפו. הוא פנה אלי וביקש ממני שאקרא את "שכול וכשלרך". לא היה נעים לי לסרב וגימגמתי שאני מתקשה עדייך בקריאת עברית אך לבסוף הסכמתי בחצי פה. נזמך ההוא נתתי לעצמי דרור ולא קראתי מאומה. חייתי בעולם החדש שנגלה לפני בחיי הגדוד והתמכרתי לו ולסביבתו. הייתי עולה בהר הנישא של וואדי חמאם אל מצוקי הארבל הניצבים כחומה . ובתוכם שרידי מבצרים קדומים מימי בר כוכבא והורדוס, במדרונות שפע רקפות, כלניות ופרגים . שעות הייתי יושב ופני אל מול הכנרת הרוגעת מלמטה כשאני מרחף בעולמות וחלומות לא ידעתים. ופתאום, מתוך עולם קסום וסוער זה. אחזור אל הצער והרווי ? כמסופר, הרגשתי שחלה בברבר בתקופה זו כעין תהפוכה פנימית, אך היו לה בהחלט גם ביטויי t:;! חיצוניים . הוא התחיל לשבת בערבים בחדר האוכל בין האנשים ששרו כשכרוך שירי עברית ויידיש. רוסית ואוקראינית, בתוך קיבץו הגלויות בזעיר אנפין .יש והיה פונה ומבקש שישירו לו שירים שכבר שמע . את אחד הבחורים שבא מאוקראינה היה מבקש לשיר לו שיר ביידיש שיר-סיפור על זקן בעל חנות זעירה וסחורה בה מעטה, רבי היה מפציר לשיר בר שוב ושוב את השיר : "אנו נהיה הראשונים", שיר שזה עתה הופיע במחנה ....47 23 1 במאי 1985 ווהסלום ענול כפיים 1 כוכבנו עבדוהוו שירת-העבודה כשיר-עם )1882-194:8( יפה ברלוביץ א. שבאים להעריך את שיר-העם במסגרת הדיאלוג כ שבין חברה לספרות. ממילא פותחים בהערכתם של ההוגים הרומכטיקוכים של סוף המאה ה 18-• אשר בתורותיהם היפנו את תשומת-הלב להוקיר את השירה העממית לא רק כגורם היסטורי בעל השלכות חברתיות מאחדות, אלא גם כגורם אסתטי שיש להעמידו כמודל לשירה בת-הזמן המתהווית . כידוע, היה זה הר . דר, ממוביליה של הפנייה זו, שטען (בחיבורו "קולות העמ~ם ' בשירים" )1778((. ששיר-העם הוא תמצית התרבות האנושית . לפיכך כשהוא דן ביסוד הכאיבי שבו, הוא מעלהו לדרגה של ערך איכותי ; או בהתייחסו לאפקט האמוציוכאלי הגודש אותו, הוא מצביע עליו כעל פוטנציאל מכריע בהשפעתו המוסרית . אבל יותר מכל מדגיש הודר את כוחו הרב של שיר-העם כביטוי לאומי ; ביטוי היודע להעמיד באופן הייחודי ביותר את איפיוכו של כל ~ם ו~ם על השתקפויותיו הספציפיות - כחברה, תרבות , דת ולשון. 1 לאור כל זאת (ואנו מודעים להשפעתה של ההגות הגרמנית- הרומנטית על הספרות העברית). 2 ניתן להבין את התעוררותו של שיר-עם עברי לקראת סוף המאה ה 19- בשירת חיבת-ציון והתחיה - בגולה, ובד בבד בשירת ההתיישבות של ארץ- ישראל . נראה שהצירוף של תחיה לאומית וטריטוריאלית מתוך הכרה אידיאולוגית-רומכטית של "חדש ימינו כקדם", מצא במודל עממי זה את הביטוי ההולם לשירת ההווה של אותם ימים . כך על כל פכים מסתבר גם מתביעותיו של דוד פרישמן בהערות ספרותיות מזדמכות, 3 ובעיקר מזו הטוענת כי לסרבים . ואפילו לצוענים . יש עתיד לאומי . הואיל וכחכו בשירת-עם משלהם : "אם יאמר לי איש : יש לצוענים תקוה, אאמין. אני שמעתי את כגינותיהם בתוך הערבה הגדולה לבינות הקראפאטים. ונפשי יצאה בכגנם ." ואדע כי יש להם כליון נפש. ולכן יש להם תקוה. אם יאמר לי איש : הסרבים דלים וחלשים והם היו לעם וגם אחרית תהיה להם, אאמין אני שמעתי את שירי כשרתיהם ובנותיהם על פכי השדה לפכות ערב ." ואחוש עימהן גם אנוכי כי ~ם המה" .5 4 אפשר לומר כי גם ההתיישבות הארצישראלית מבראשיתה . מבקשת באמצעות שיר-העם לקבוע את ישותה הלאומית. את הגדרותיה, את עתידה. עניין זה מוצא את גילויו לא רק בתככים הלאומיים של השיר אלא בעצם היותו מושר . שהרי שיר-העם הארצישראלי היה מושר עוד בטרם כלמדה שפתו. היה זה לא רק אצל אנשי העליה הראשונה (שהשפה העברית עדיין לא היתה מדוברת בתקופתם), אלא גם אצל אנשי העליה השניה והשלישית והבאים אחריהם . נמצא איפוא שהתחושה הלאומית חיפשה את ביטוייה כבר בעצם ההפעלה השירית, בעצם גלגול המלים העבריות. ואכן. לפי עדות אותם ימים. השיר היה מעורב בפעילות היומיומית בעוצמה אינטנסיבית כזו, עד שהפך לבן-לוויה דומיננטי בחיי הציבור כבחיי הפרט. 6 הוא שימש. כאמור, כפונקציה רעיונית ; הוא שימש כפונקציה תרבותית (שהרי שיר-העם פעל כאן עוד לפכי שכתחברה כל יצירה ספרותי או אמנותית) ; ויתרה מכל, הוא שימש כפונקציה פסיכולוגית-תראפית (כאשר באמצעות השיר כיסה השר אותו, להתכער ממצבים של שפל נפשי או רוח כמוכה) . לא בכדי שר אביגדור חמאירי. איש העליה השלישית : "יש לך כאב ומסהר ברגליים/פתח את פיך ושירה בקול", ואילו מכשה מאירוב r. איש העליה הראשונה, מציע עוד בשנת 1896, בהקדמה לקובץ שלו "שירי עם ציון" : "כשירה ." וקל קל על ליבנו, והיינו ית . ר עליזים כולנו. "" "היתה כאן שאלה של יצירה סטיכית." מסכם מ . נרקיס באסופה של שירי חלוצים מתקופת העליה השלישית (ירושלים. תרפ"ה) ; אלא שיצירה זו התקבלה כסטיכיה לא רק בתקופות העליות הראשונות כי אם לאורך כל השכים של המדינה-בדרך .במסגרת יצירה עכיפה זו, כבקש להתרכז בהבט אחד שלה -בשיר-העבודה . ב. ש יו-העבודה הוא אחד ממייצגיה הבולטים ביותר של שירת-העם הארצישראלית בתקופה הנדונה . רעיון העבודה, הן כביטוי לאומי והן כביטוי חברתי, מצא את אילתוריו בשירים שכתחברו והושרו בקרב כל הזרמים ז i אידאולוגיים (מן האגף האזרחי-ימני דרך המחכה הדתי ועד ,1 תכועות השמאל). שהרי שיר-העבודה הלך והתגבש לא רק כ:שיר שמ;סך רעיון או מעודד רעיון . אלא גם כשיר המשקף ו י מחאו את ההוויה הארצישראלית של האדם העובד . כך כז.דווח השיר . אודות סוגי עבודה שרכים . שיטות, כלים . דיוקן ונוברים וכדומה ; וכך מהדהד הוא בחילוקי-ויערת דאז . נ:ביקורת חברתית, ובהלכי-רוח יישוביים. נראה שהרלוואכ- ו t יות הרגישה של נושא זה לקיום הפיזי היומיומי, לרבות זזיקשיים והמאבקים שהיו כרוכים בו, פיתחו כאן יותר מאשר נ:כל הבט אחר בשיר-העם (כמו : הבטי מולדת וכרף . עליה ןיהתיישבות , הגנה ומרי). תגובתיות ערה. בהתאם למצב- :ייזעבודה של אירועיו המשתכים . מתקבלים כאמור תככיו ןימסריו של השיר . להלן כעיין בשלושה שלבים מהותיים ז:גלגלויו של שיר זה, שלבים הממחישים, ביתר אבחנה, וזגובתיות זו. השלב הראשון הוא : במהפך מגולה למולדת ; 1:- שלב השני : בין ייאוש ל "אף על פי כן" ; והשלב השלישי : 1r. יסודו של שיר-העבודה. : ;-שלב הראשון עומד ברובו בסימן יצירתו המקורית של : הפועל-החקלאי כוח שפירא, שהחל לחבר את שיר-העבודה י שלו כאן ב 1891-. עד אז ידעו המתיישבים הראשונים לשיר ז:שירי חיבת-ציון (כמו משירי-הכיסופים לעבודה של מ . צ. מאנה וש . פרוג). 7 וכן משיריו של כ .ה . אימנו ששהה בארץ כשכרת השמונים )1882-1887( ובביקוריו במושבות החדשות קשר כתרים לאיכרים העובדים .B לא כן שירתו של כוח שפירא . כאן נמצא ביטוי לעבודה הכובע מעצם החוויה עצמה. החוויה שהתקבלה הן מהיותו עובד, המוצא את פרנסתו בכרמי הארץ ובשדותיה ; והן מהיותו פעיל הלוקח חלק באחד הניסיונות החברתיים החדשניים בתקופת העליה הראשונה : ייסודו של ארגון פועלים חשאי בשם "הסתדרות העשרות" . ארגון זה נוסד ברחובות בשנת תרכ"א ופעל פחות משכה. חברי הארגון היו מחולקים לתאים בכי עשרה חברים (או "אחים" כלשוכם), כשכל תא מכהל את חייו בצוותא , ו"שר העשרה" (שהיה הראשון בין האחים) , היה אחראי לא רק לעבודתם ולכלכלתם. אלא גם לבריאותם, ללימודיהם ולהכשרתם הגופנית והצבאית. סדר היציאה והחזרה לעבודה נתקבלו במעין טכס שהיה מלווה בשירה , ונראה ששכוח שפירא - ששימש כאחד משרי העשרה - חיבר את שירי- העבודה הראשונים שלו למענם . גם לכשכתפוקה הסתדרות-העשרה . וכוח שפירא החל נודד ממושבה למושבה בחיפושיו אחר עבודה, הוא ממשיך לחבר שירים לעת-מצוא . שירי-העבודה שלו עוסקים בעיקר •;:" וב:: ;:: ! !ב :.:. r .... ;= x r f: בעבודת-האדמה - במעמדים של חריש, קציר , נטיעה ובציר. כך למשל גם מעיד כתב-היד לשיר-העבודה המפורסם שלו "יה חי לי לי יה עמלי" - כי זה "כרשם בעיפרון על השדה בשעת עבודה. ה' אייר תרכ"ו , זכרון יעקב." שירי- העבודה של כוח שפירא מציינים את השינוי המהותי שהתחולל בשירת-העבודה בארץ-ישראל לעומת שירת העבודה היהודית במזרח-אירופה . רות ורבין בהקדמה לספרה "Voices of a People" (כיו-יורק, 1963(, מתארת יצירה יהודית עמלה זו כשירה עגמומית ומרירה ; שירה שיש בה כדי לשקף לא רק מצוקה נוראה של ניצול, ערכי ומחלות. אלא גם בושת-פכים (כדיוע , דעת-הקהל היהודית שרווחה אז העמידה בעדיפות עליונה את לימוד-התורה וההתעסקות בענייני-קודש, ואילו בעבודת-כפיים ראתה מן הנחיתות ופחיתות הכבוד) (שם. עמ' 306-268(. מובן שהמהפך מגולה למולדת הביא גם למהפך בתפיסת העבודה, וממילא גם למהפך בביטוי השירי . השינוי בשיריו של כוח שפירא מתגלה בזקיפות-קומתה של שירת-העבודה, בתחושת הגאווה המופגנת בה, אולם יותר מכל - בעליצות החיים הסוחפת אותה . שהרי מעתה לא עוד כתפסה העבודה כצער, אלא כערובה לשמחה ולעתיד מבטיח . יחד עם זאת יש לזכור כי גם ארץ-ישראל בראשיתה הסבה למתיישביה (כאיכר כפועל) רוב סבל ומרורים. אלא שכוח שפירא, כמו כל אנשי העליה הראשונה, אינו מרשה לעצמו להתלונן או להוציא את דיבת הארץ רעה. כחלוץ בעל הכרה רעיוכית-חזוכית, מחפש כוח שפירא להפנות את תשומת-הלב אל הגילויים המרכינים שבמציאות הקיימת. בשירים אלה משתדל שפירא לספק אינפורמציה מעודדת מחיי העבודה, ובכך לעורר את התעניינותם ואת חיבתם של יהודי הגולה לאץר . מכאן הוא פוכה לא פעם לפרט את מהלך העבודה ושיטותיה, מתעכב על דרך השימוש במנוכות החקלאיות , וממחיש את קצב העבודה, הקולות והצבעים. 9 אלא שכאמור אותה הערכות נפשית של שכרון והתלהבות למראה הבלתי-ייאמן של עובדים עבריים במושבות עבריות, מסיטה מדי פעם את התיאור השוטף . הסטים אלה הולכים ומצטרפים למעין שירת-הלל ארץ-ישראלית, באשר אותה ריגשת-נפש המבקשת לתת פרץ לעצמה, מצליחה למצוא את הבעתה שוב ושוב אך במשפטי תודה ושבח. "קדמו פכי אל מושיע/ תודה ושבח ליבכם יריע/ על הטוב והברכה עליכם השפיע," שר שפירא בשירו "הקציר" )1896(, או בשיר "מעשה מרכבה" שהושר בחגיגות הבציר בזכרון-יעקב לאחר מגיפת-הגפן הקטלנית : "נודה לך גם אחרי ייסרתכו 1 וכברך על הרעה כעל הטובה/." ורבו גפנינו עד אלפי רבבה/ מעבודתנו במעשה מרכבה" )1898(. ג. ב מעבר מגלגולו הראשון ש~ שיר-העבודה (בתקופת העליה הראשונה) לגלגולו הבא (בתקופת העליה השלישית). יש לציין כי העליה השכיח לא הביאה לחידושים בשיר הארצישראלי המקורי •10 כמו בתקופת העליה הראשונה, כן בתקופת העליה חשביה, המשיכו להתחבר שירים באותה רוח אופטימית של עידוד וצהלה . כך מחבר אז ישראל רושמן את "פה בארץ חמדת אבות" ו"שירו נא המשוררים רק שירים מעוררים", לדין קיפכיס את "המשיח", וק .י . סילמן מעבד את "ילדה ילדתי" ו "שם שועלים יש" . מאידך פנתה העליה השכיח לתרגם לעברית שירים רוסיים ולשוות להם רקע ארצישראלי לוקאלי (כמו השיר "מכורתי" לטולסטוי שתרגם י . לבכי). בין השירים האלו כיתרגמו (מרוסית ומאידיש) גם כאלה משירי המהפכה שהיו טעונים במטאפוריקה אידאולוגית-סוציאליסטית של שבירת כבלים עתון 77' מס' 63 1 במאי 1985 וזריחתו של בוקר חדש (כמו שירו של מינקובסקי -"שירת נראה שעל כל השאלות הטורדות הללו אין לחלוץ כל פתרון . ד. האסיר" או שירו של לייב יפה - "לחופש"). כאן כדאי לעומת זאת תשובה יש לו. והתשובה , העובר כמו מוטיב רחוז להזכיר כי שירים אלה ודומיהם (שניתרגמו או ניתחברו גם בין כל שיריו . אומרת -בריחה : בריחה אל השיר . אלה שלב השלישי בגלגולו של שיר-העבודה הוא בשל כתקופה מאוחרת ירחו) מוצאים את מיונם בשירונים הריקוד ואל היין ; בריחה הנאחזת אך ורק ברגע החולף .21' תירבותו ומיסודו בסוף שנות השלושים . עד אז ךממשיהארצישראלים , על הרוב, תחת התרית של שירי-עבודה . מיון שיר-העבודה באוחם שני מסלולים שחוו העליות ,הקודמות יוצא איפוא. שמדעת או שלא מדעת , הופכים שירי-עבודה זה התקבל במושגיה של המדינה-שבדרך כמובן מאליו, ןכיוו דהיינו - שיר-העבודה ממשיך בציוויי ה "אף על פי כן" של אלה (שעניינם הגשמה לאומית-חלוצית) לשירים פורקי-עול ששירים אלה היו מושרים על-ידי ציבור עובדים שרובם היו פאטאליסטיים שמשיכת-הכתפיים של "מה איגפת לא משוררי העליה השלישית . אבל שיר-העבודה לא נמנע גם כעלי הכרה סוציאליסטית. וכיוון שמושג "עבודה" הלך איכפת" מצטרפת לתנועה-טיפוסית להם .23 22 מלספר בשבח העבודה וערכיה, כפי שנהגו בשירי העליה והתייחד כזיהוי פוליטי של מפלגות הפועלים . ו ו הראשונה והשכיח (כמו : "ממרומים ברכה יורדת" לש . שלום, למסגרת זו של שירי-מהפכה וסוציאליזם כשירי-עבודה י "שיר הידיים" זואב, "בקבוצה" ללוי בן-אמיתי. וכדומה) . אם נבקש ל~ןיגת את שיר-העבודה האנונימי עם שיר-העבודה מצטרפים גם הימנונים , שירי-לנח ושירי-סיסמה. 2 ו תבתקופ במשך השנים משחנים גם מושאי העבודה : בעליה הראשונה של המשורר המוכר, נקדים ונ r. מר כי בין משוררי העליה העליה חשביה הידבר למשל לשיר את "השבועה" -הימנון השלישית היו כאלה (כמו : א. המאירי או א . שלונסקי) והשכיח שרו על עובדי-אדמה, בעליה השלישיו r-על פועלי ציון. ואת "כרכת עם" לח.כ. ביאליק, שהפך מאוחר שהשתייכו גם הם בראשית דרכם בארץ-ישראל לאותן חוצבים וסוללי כבישים, ואילו לאחר-מכן - כאשר פושט יותר להימנון ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים חבורות-פועלים חוצבים וסוללים . וגם תכני שיריהם שיר-העבודה מן הכפר אל העיר , שרים גם על הפרולטריון בארץ-ישראל (בשם "תחזקנה"). שירי-סיסמה שהיו מושרים העממיים ביטאו אותה היקלעות שבין התפכחות ואכזבה העירוני (על פועלי בנין באמצע שנוח העשרים , ועל פועלי אז הם : "בוקר בא לעבודה" ו"אל יבנה הגליל" . לבין קונדסות ואי-איכפתיות. אלא שלא כמו המחבר נמל תל-אביב - במחצית שנוח השלושים) .29 אלא שעםהאנונימי . רואה המשורר-המוכר צורך להוסיף ולהדגיש סוף שנות השלושים ולקראת שנוח הארבעים. גם אם מומנט נוסף בשיר-העבודה שלו. והוא מומנט ה"אף על פי ממשיכים להתחבר שירים בשני המסלולים לעיל. הולכת כן" . אמנם גם המחבר האנונימי מציע פה ושם אפשרות כזו, ונוצרח, כאמור, אינטרפרטציה חדשה לשיר-העבודה. באינטרפרטציה זו אין עוד מן השכרון וההתפעמות של אלא שאצלו היא מתקבלת יותר אמביוולנטית , ךכבהמש לשחוק ולאירוניה העצמית. כמו : "אל תהיה חלוץ טיפש/ אין העליות הראשונות, ולא מן המאבק וההתגברות של תהעליו עוד מה להתייאש ." לא כן בשיר העבודה של המשוררהבאות . אינטרפרטציה זו באה להטעים בשיר הטעמה אשל המוכר . נראה שעל אף אוירת פריקת-העול והקונדסות ידע קודם לכן : הטעמה של שורשיות , השגיות ושביעות רצון. ~ הנערית . הוא חש בכל זאת באחריות או בשליחות המוטלת, טיבה של התפתחות שירית זו מתקשרת כמובן בהשלכותיה :'1 r ושלא כמו המחבר האנונימי. הוא משתדל לאזן את התיאורים של ההחפחחוח החברתית-ההסטורית של אוחם ימים. כידוע. 1ב: הנקודתיים ומצבי-הרוח המייאשים (שכמותו אין הוא נרתע שנוח השלושים הם שנים של הגדלת כוחן וביסוסן של .... r-x מלהסתיר או לכסות). בקריאות של אומץ והתגברות ; קריאות מפלגות הפועלים. ולמרוח החיכוכים ואיומי הפילוג, r שהוא מטעין בת;~ן חיובי חד-משמעי . כך למשל אביגדור מתייצבת תנועת העבודה כמחנה הגדול והמוביל בקהיליה x r המאירי בשירו "הי הי נעליים" . המאירי מפרט במספר בתי- היהודית בארץ-ישראל . התעצמותן של מפלגות הפועלים. f: שיר אח כל המכאיב והמטריד פועל בודד העושה אח ימיו ובתוך כך הסתדרות העובדים כאיגוד מקצועי , מקנה תהרגש במחצבה ירושלמית : האכן הצורבת אח הרגלים' הקיבה בטחון וכוח לעובד . אמנם גם בתקופה זו עדיין תמתלבט עם העליה השלישית חלה תפנית חדה בטיבו ובתכניו של העיר בגלים נשנים וחוזרים של חוסר תעסוקה שיר-העבודה . עליה תוססת זו, המצטיירת הן שבגע צורבת במעיים . ובלב צורבת בח-ירושליים (שלא לדבר על . והסקטור נעליים בלי סוליות, על מכנסיים בלי כיסים, ועל כוחונח כלי החקלאי עמל קשות לייצב את משקיו (במושבים ובקיבוצים), האידאולוגי שלה והן בגעש היצירתי שלה, הצליחה להפקיע שרוולים). אבל בפזמון, השב ומשלים כל בית כזה , מנסה אבל אין עוד סכנה של קיום. אין עוד מקום למאבק ותחרות את ארץ-ישראל ממעמדה השולי והנחשל . בהעלותה המשורר להציב משקל-נגד בפני כל המועקות הללו ."אין(כמו : עבודה ערבית או הפליית וניצול הפועל היהודי) . ואכן ובהציבה אוחה על המפה היהודית כמרכז תרבותי-עברי בונה דבר, אין דבר; חלוץ בנה , כשמעיינים בשירי-עבודה אלה . אמנם מתקבלת חחוש n בנה ירושלים" . במשפט זה פונה ומשפיע. מרכז זה הקיף פעילות תרבותית הולכת ומתפתחת המאירי לא רק כדי · לטפוח על שכמו של הפועל ולעודדו הרווחה . אלא שזו רוחשת לאו דווקא במעגלי-העבודה של בעיקר בשני תחומים : בתחום הספרות (עם עלייתו של ח . נ. המציאות הרלוואנטיח . "שוב ירדנו אל העין; לשאוב מים ביאליק )1924( והיווצרותן של חבורות ספרותיות (.3 ו ("אין דבר, אין דבר"), אלא גם להזכיר לו אח מעורבוחו בששון; כי הניבו שדותינו/ ובורכו עשתרות הצאן"' שר במפעל ההסטורי האדיר של בנייח ירושלים (ובדיעבד כנייח ובתחום המוסיקה (עם עלייתם של מלחינים כמו : מ . זרובבל גלעד ; "שורו בני כפרים; קמה זו בשלה כבר; על פני גולינקין. י. ויינברג ויואל אנגל (.14 תסיסה -ספרותית בית לאומי לעם היהודי). אין ספק שבאיזכור ר~~ו)~ זה יש הכרים/ קיצרו שילחו מגל", שר מתתיהו ויינו (שלם), ואילו מוסיקלית זו הביאה בד בבד גם לתנופה רבתי ביצירתו לש כדי לגמד ואולי אפילו לאפס אח המצב הדפיטי 6 ט~ המתואר, משה בסרק כשהמשימה הקונסטרוקטיביח הולכת וממלאת אח כל חלל מחדה-מחזיק אחריהם : "אהבתי שירכם שיר-העם, כאשר משוררים ומוסיקאים רואים כמטרה לנגד השיר . הזורעים; זה שיר השירים; ידכם הפ-חוחה הרחבה; בלב עיניהם להעשיר ולהעצים את היצירה העממית החדשה . ערבה" . מומנט זה של "אף על פי כן" משחלט, בסופו של דבר , על בתנופתה של יצירה עממית זו בולט אז שיר-העבודה שירח-העבודה הארצישראלית , כשהוא הופך לקו עקבי נראה ששיר זה המדגיש שוב את עבודת-האדמה (והפעם בתופעה ייחודית משלו, כאשר מציע הוא את יצירתו , שלא ונמשך גם בשנים הבאות. כך פחחו בו כתחילת שנוח מחוך שפע ונחת) , אינו מבקש עוד להאחז בדיווח האקטואלי . כמו שאר שירי-העם. על שתי רמות שונות. הווה אומר : כצד ולמרוח הקידום . הייעול והמיכשור בחיים החקלאיים בני- העשרים אברהם שלונסקי ("היישירו העין. הגבירו הקול") , שירי-העבודה שנתחברו על-ידי משורריה המוכרים של וריד שמעונוביץ ("אל ספוד אל בכוח"), ויהודה קרני ("אלהזמן . הוא ממעט להתייחס אליהם . כך שבניגוד לשירו של העליה השלישית . הולכת ומתחברת שירת-עבודה אנונימית, תיפול שא בעול וייחל"), וכך המשיכו בו, באימפרוביזציה יחזקאל סן. למשל. w ה י עוד בח n ילח שנוח השלושים את שהיוצרותה נקשרה הפעם בהוויה פועלית ממושכת יותר , השגי המכניזציה ("כבר כובדו הגרנות; ומצפות ליבול; משלהם : אלכסנדר פן ("הבו לככיס"), יצחק שינברג (שנהר) בעלת-אורח-חיים משלה, ז'ארגון משלה, וממילא גם שיר ("פנינו אל השמש העולה"), רפאל אליעז ("פלדה כחולה הם צוחצחו מכונות הקציר "(, מעדיף שיר-העבודה של שנות-משלה .15 הוויה חברתית זו התגבשה בקרב קבוצות-פועלים הארבעים לשיר אח השגי הזורע שעדיין מפזר בידו אח גרעיני השמיים"), אברהם ברוידס ("אנחנו עדה עיקשת") , כחן חברי "החלץו'.' שלאור הכרתם הקומונאלית ורעיון כיבוש אלחרמן ("בהרים כבר השמש מלהטח") ואחרים . שיך- החיטה נחלמים ; הקוצר ההולך בעקבות המגל ; והרועים העבודה, מצאו עצמם מפוזרים ברחבי הארץ. םכשה הנודדים עם צאנם מעמק להר העבודה האנונימי . על בלעדיות מסריו הספקניים . לא מצא ול , והיודעים למצוא אח מימיהם מתמודדים עם עבודות קבלניות שונות .16 היו אלה על בהרו אך מן המעיינות . המשך . והוא נשאר, למעשה, יפה אך לזמנו ולמקומו .24 צעירים (וגם צעירות) שעסקו בעיקר כסלילת כבישים , היצרב ובנייה, כאשר במשך היום כילו את כוחם בעבודה קשה , אבחנה נוספת שיש להפנות אח חשומח-הלב אליה בעימות ובערב ניסו לרומם את הרוח בשירה ובריקודים . הווי זה של זה שבין שני סוגי שירי-העבודה בתקופת העליה השלישית, יום-יום אפור במחנות-עבודה . כשהפרטיות נבלעת כחיי היא רמת הסגנון והלשון . שיר-העבודה האנונימי שנתחבר :'1 הקבוצה. והאידאולוגיה היא היא האמורה למלא את םמקו כאמור על-ידי פועלים . באופן קולקטיבי, רואה לנכון פ הבדידות וחוסר-הכל. מוצא את ביטויו בשירים אלה . בנקודה להשתמש - כמובן מאליו - בשפה המקובלת על כולם :;= זו מסתמנת התפנית החדה, שציינו לעיל. המתפתחת משירי שפח היום-יום המדוברח. שפה זו משתמעת כ"עגה" לא רק ב: 1 העליה הראשונה והשכיח אל שירי העליה השלישית . שהרי בשל הצגים לשוניים פנימיים האופיניים לחברה סגורה , אלא xr-.... ירי,z,ז' העליה השלישית. בניגוד לקודמיהם. אינם םנרתעי גם בשל תחביר לא-נורמטיבי, שחבניוחיהן של לשונות-אם r מלגלות, עד כדי חשיפה ממש. את הקשיים. את הכאב תוא (בעיקר הרוסית והאידיש) טיבעו בו אח חותמן . מאידך . אם xr מועקות הנפש . אלא שחשיפה זו אינה מתקבלת על דרך של כי החלוץ לא שלט שליטה מלאה בעבריח, מהדהדת בלשונו f: קינה ונהי . ההפך הוא הנכון : חשיפה דו מתקבלת על דרך של גם אוחה גרסה דינוקחא של עבריח גבוהה . מן החדר או מן שוככות-נעורים. אם כי שובבות זו רווייה כולה כאירוניה הישיבה . שילוב זה של תת-לשון (עגה) עם לשון גבוהה, עצמית וכספקנות נוקבת . הולך ונגדש גם בלקסיקוגראפיה זרה של מושגים (שכנראה אפשר לומר ששיר-עבודה זה הוא בראש ובראשונה שיר של התקבלו בעיניו כקולעים יוחד) . מושגים אלה נלקחו לא רקהתפכחות ; התפכחות מן הציפיות שתלה החלוץ בהבטחתה מלשונות-האם אלא גם מלשונות הארץ החדשה (כמו ערבית העדפה זו מצביעה, כפי שמסחבו, על נהייה רומנטית של הארץ הזאת, והתפכחות מן הרומנטיקה שבתקשרה בה. ואנגלית), כשלא פעם מנסה החלוץ לתרגמם מילולית מחודשת ; נהייה בה שיר-העבודה מציע שוב אימפרוביזציות התפכחות זו הולכת ומחלחלת כשירים אלה. הן בסימן לשלעבריח .25 תיאור זה של לשון-השיר כלשון-מדוברת מקבל לאור מראות-יסוד מקראיים ופוסט-מקראיים . וממילא גם תהייה על חיים-לא-חיים (אוכל דל עד כדי רעב. בגד קרוע , משנה-תוקף גם עם בדיקת הערכות מבנה-השיר והעמדת לאור קונבנציוח פאסטוראליות מאוחרות יותר (בדומה לאוחו שממון וריקנות, ואהבה שאיננה) •17 והן בסימן של בקורת קצביו ; שהרי רובה ככולה של הערכות זו מתנהלת על דרך טופוס של "מקום נחמד" - הרצוף רוגע . פריון ואהבה , לאומית-פועלית (כקורת היוצאת לא פעם להתריע תולמחו של מבני-שיחה (שיחת רבים , דיאולוג, פנייה של יחיד, שעשה דרכו מן הספרות הקלאסית, דרך ספרויות אירופה עד על חוסר-עבודה והזנחת הפועל לגורלו, על הבטחות-שווא ואפילו - דברים שבין אדם עם עצמו) _26 מכאן שגם קצב לספרות ההשכלה העברית .30 הימנעות זו מריאליזציה של לגבי עזרה ותמיכה, ועל דרכי ארגון כושלים). 18 יחד עם זאת השיר מתקבל , על הרוב. כקצב של שיחה : הן בהטעמות של חיי העבודה אל אילתור של קונבנציוח ספרוחיוח, באה לציין אין התפכחות זו נמנעת מללגלג גם על הפועלים עצמם : על דובריו, והן בקפיציות שלהם מנושא לנושא .27 למוחו להעיר את השלב הנוסף : שלב שבו השיר לא בא עוד לתאר או לשקף חוסר התענינותם בעבודה, על הרתעותם מכל עבודה קשה, כי השפה הלשונית והסגנונית בשיר-העבודה של המשודך- אח חיי העמל הארצישראליים כמות שהם, אלא שלב המחפש ועל מוסר עבודה נמוך .19 אלא שבצד התהייה והנקוות המוכר היא לאין-ערוך על רמה ספרותית גבוהה יותר . אמנם לציור מעין תוברח שמגמתה לקשט או לחפאר חיי עמל אלה . מסתמן גם היאוש : "יש תקווה והיא אובדת/ יש שירה והיא גם הוא נוטה לשלב מידי פעם מן העגה החלוצית. כדי היווצרוחה של תרבות-עבודה זו החלה להסתמן בעיקר צודדת; הנשמה מקור רועדת/ הי חביבי התגיד לי; מה פירוש להטעים בשיר את עממיותו ולהציגו כאחד משלהם . אלא בהקשריהם של החג והחגיגה, כאשר השיר מוצא את פיתוחו השם : מולדת" , או "."האם בונים בזה ארצנו ?/וגואלים בזה שהפער בין ההגד-הגבוה לבין ההגד-הנמוך רק שכ ומדגיש המואץ בקרב התנועה הקיבוצית דווקא . תנועה זו, שמטעמיה עמנו?/ אומרים אומרים לדאבוננו 1 זה מקלט פרעושים" .20 שוני זה ביניהם .28 האידאולוגיים פונה להעביר את הדגשיה מן ההבט-הדתי של ...28 אפריל 1985 25 שוחת החודש / -- · ..-: ./ נתן , םשח ".: ן ~~ ,/' J •• .1 / ..,... /.-·· ,,..... הגלימות בארונות ~·" ,,,.. של אחרים שולמית גינגולד-גלבוע על רקע חדריה הצנועים (בלשון המעטה) של ספריית-פועלים, שתי עיניים כחולות, ., ~ בטוחות, משוכנעות בעצמן' משקפות ודא~ת שאינה נקנית רק מבסיון חיים וסותרת תא יאוש? ,1:(• ן ··~ כ :ן . זה ספר פסימיי מהרבה .בחינות . המילים המבקשות .לתמו;:ז ...'. ··•,"·...,1 >זולי תסביר את שמו . הקונוטציה המקראית .·.; ו"),° ..,/ r..,••J/ נ : .~ ; ; בראיונות שנערכו אתך טענת שכל סופר הוא בו.כוונת ל"אל תגידו בגת" ובו', כלומר 'שהגויים •1'•,~ סופר של ספר אחד' עדוך חש כך ! ו~א ידעו. •. הכוונה למה שבין היהודים לבין עצמם. והכוונה אמרתי שסופר כותב ספר אחד כל ימי .חייו ו\א . איוד : עודד פיינגרש לzזן השם מצוייה בעיקר בסיפור הראשון . בוואריאציות שונות. וזה נכון פחות או יותר . זה ןמי פראפראזה על מה שאמר פלובר : "מאדאם בובארי זה t ז-ך השם מוזכר רק בשני . באחד מראיונותיך' ציינת ששתי בעיות אני ." נכון י זה טריק של סופר לשם יצירת ספר אחיד . ול גבי מעסיקות אותך בתחום הספרות, אחת מהן אם-כך' ספרי · הילדים שלך' המחזות, הרומא דזשם "חוצות אשקלון" - באמריקה יש רבים היא- האינדיבידולאיות מול החברה. טענתה, נים, הם למעשה וואריצאיות שונות על אותו ו u נקראים על-שם מקומות שנזכרים בתורה : גלעד. שלמעשה, האינדיבידולאיות, יכולה להישמר נושא! ג : ושן י כנען . אז לקחתי את הניסיון של היהודים לחיות גם במסגרת חברה מוגדרת מאד . אם נתייחסלא . אפשר לומר שלספרות אין קהל יעד. כמו שיש נ:חברה חיצונית עם מסגרת משלהם, ונדמה לי שלא לדבריך על הקיבוץ, נראה שיש תקלה באופן לספרות מדעית. הסופר כותב תמיד ל "אדם כערכו". את לז.צאתי אותם בחגיגה גדולה. הם מנסים למצוא מה זה ראייתך את הדברים . בספרך "ההר והבית" זה כתבתי ב"חותם" ב 1949- י וזה הכעיס מאד תא '~היות יהודי . אך בשביל זה צריך שתהיה לך היסטוריה טענת שבקיבוץ יש "אשליה של שקט", אולם הקוראים, משום שהם חשבו שזאת התנשאות. דבעו ןישיהיו לך סמלים ואורחות חיים. מי שאיננו דתי, לא מתחת לפני השטח, קיימת תסיסה. יש בך, שאני התכוונתי להיפר . שסופר כותב לכל אדם וואיני י בול להגיד מה נותר לו מאורחות חיים. אז הוא מחפש כנראה, רצון מתמיד לקבל את קיומם הבו-זמני משתדל לעשות חידון. ולא לפשט בשביל הדיוטות. ולא )t מלים חיצוניים. אבל. נחוצה לו ההיסטוריה. של דברים והיפוכם. לעשות מלאכה של פופולאריזציה. הכל וואריאציה לע !'היסטוריה יש לנו מאוד משונה. מאד עצובה. אם קיבוץ היא חברה מלאכותית שהוקמה כתוצאה אותה גישה . לגבי ספרות ילדים ישנה אותה התייחסות .r :ייהיסטוריה מחייבת איזה לקח, הרי צריך להכיר מתפיסת עולם, מאידאולוגיה. ובעצם מהמחשבה הבעיות. הנושאים. חוזרים : האם האדם הוא בן-חורין . ~:ציונות, וזאת אין הם רוצים. הם מעדיפים הבסיסית שאפשר לשנות ואפשר לחנך . האם יש אלוהים. האם הרשות נתונה. האם הכל .צפוי הירוטסיהה:.zזי האמיתית שלהם תהיה השואה. ונאחזים החברה הזאת נחלה אכזבות קשות . אין מבקרים קשים האם יש אחריות, האם יש משקל לאחריות. האם שי t.ה: למעשה. ליהודי האמריקאי יש שני דברים :השואה לקיבוץ מחבריו. יש צער גדול על התרדדות היחס מצפון ? ו· .-ה .AU.S. לאחד הוא נותן כסף. כדי שנפתור אותו • לאידאולוגיה ולתרבות, וגם על הירידה הגדולה של מלשלוח את בנו השניה ·, , לצבא מאפשרת לו להתקיים. מישהו הגדיר אותך כ"סופר .מוסר" הקיבוץ כצרכן ויצרן תרבותי. חס וחלילה ! מה זה "סופר מוסר" ?! ספרות מוסר זו המבחן של הספר על הקיבוץ . לא היה שלי אלא של ספרות שמנסה לחנך מישהו . פעם היה ויכוח בין הקיבוץ . אני חושב שהיכרתי אותו יותר טוב אחרי הסוציאליסטים לאלה שטענו שלספרות אין תפקיד שכתבתי את הספר . והקיבוץ, דווקא קיבל את דברי דידקטי. היו אנשים שלגביהם סופר היה "מהנדס נשמת ברצון רב . ולהפתעתי. כל השכבות קיבלו את הדברים האדם". להם היה צריך להגיד : תסלחו לי. אם שי כתיאור נכון ואמיתי של המציאות ! לא שמעתי מישהו אנחנו נמצאים בתהליך של מהנדס, יש גם מי שמזמין את התוכניות ! סופר אינו " אומר : "זה מסולף" . והרי כשכתבתי את הסיפורים כותב למי שהזמין . אני כותב לשווים לי . בדיוק כפי מעבר לכביכול "מרע הראשונים שלי. אמרו שאני "משחיר את הקיבוץ". שאמרתי. אני כותב לאדם שאני חושב שהוא שווה .לי יש כבר איזו בגרות ביכולת ההתייחסות . פעם סברו, אני כותב למישהו שאני יכול להדריך אותו . או יכד שאם אדם חבר קיבוץ .הוא יהיה חייב לכתוב על קיבוץ . לשאת חן בעיני מישהו שמיטיב לדעת ממני מהי חרו מישהו כבר אמר פעם על נישואי תערובת. שהם ומי שלא עוזב את הקיבוץ אחרי כתיבת דברים כאלה. .הזמן סימן שהוא צבוע (שמעתי שאמרו זאת על עמוס עוז) . ממשיכים את עבודתו של היטלר. ממשיכים להרוג תאזה ' בערך כמו לומר על פסימיסט שלא התאבד אשהו למעשה לא ענית על השלאה. השלאה ההתייחסהיהודים . ו"בחוצות אשקלון" רואים מה באמת קורה צבוע. לנושאים החחרים על עצמם בספרים. אלאיתנו . שאנו חיים את קיומנו בצורה יותר ויותר הקיבוץ אינו יכול להתקיים בלי אידאולוגיה י אך .לקוראים שיטחית. הסוציאליזם חדל להיות דת ומתחיל להיות .ילlיויויצאי סופר כותב הרבה ספרים . מי שיכול לכתוב רק על עצמו כשאתה אומר "אנחנו", למי אתה !מתכוון אנחנו נמצאים בתהליך של מעבר לכביכול מדע . - זה יהיה ספר ארוך מאד משום שהוא מיטיב להכיר ליהודים ! ליישות הכללית. אחרי הבעיות הכספיות האחרונות, היו עיתונאים רבים את עצמו . אבל מי שמבין שאדם חי בזמן ובסביבה שניסו לסחוט ממני האשמות בתור איש המצפון . מסויימים. משתדל שיהיו שם יותר אנשים מאשר אחד. ליהדוים ץ:ום או כאן! היכולת של הסופר לחדור לתוך דמויות אחרות, מעידה גם אנחנו לא בנינו לנו תרבות חילונית יהודית שיש בה אמרתי שאני לא יודע מספיק. אך לדעתי, הקיבוץ אינו ממש, שיש בה עומק. למעשה אני גם לא כל-כך ןמאמי יכול להתקיים ללא ער;ני העבודה, ואני מאמין שיש שיש לו חשיבות עצומה . האדם כותב איך שהוא מבין את המציאות. והדבר שאני שהיה פעם עומק. אבל לפחות היתה סגירות שהגנה על איזה רגע שבו אתה מתדרדר ואומר לעצמך - אני מחשיב יותר מכל. הוא יושר אינטלקטואלי, כלומר, היהודים. שוקע. וצריך לצאת מזה . ואז, אתה מחפש את הדרך לכתוב מה שאתה באמת מרגיש וחושב שאתה יודע אול הישראלים הם רגע קשה בחיי האמריקאים. הם רוצים אני לא אומר שיש לי תשובות או שלמישהו אחר יש' אך ףיכtהל לקטנים ממך . להעריץ אותנו י היו רוצים לראות בנו את ארי בן כנען . אני חוזר ומזכיר את הצורך לצאת ולחפש - מה זה בסיפור השני מדובר למעשה על התרבות .האירית ערכים' מה זאת אידאולוגיה . וזאת, מתוך הנחה שכל גם ב"חוצות - אשקלון" אין מסר דידקטי. אולי יש אירוניה. יש שאומרים. אמנם שאירוניה משמשת תא הזקנה שמספרת את הבדיחות שלה. ואין מי שיקשיב דבר אפשר לעשות בכמה דרכים, ויש דרך שהיא טובה הפחדנים כדי לא להגיד. כדי לברוח מאמירה. ךא לה, מתהלכת כרוח רפאים במסדרונות וחושבת מאחרות, יותר הומאנית, וספוגה בתפיסת חיים רבה בנסיבות אחרות האירוניה יכולה לבטא את האכזבה שישראל מקשיבה, וכשמבינים שזאת בדיחה, אהי יותר, פחות אכזרית, פחות מתמודדת. (מתמודדת מהבחינה של "כל ואלים -גבר"). שאיננה רוצה לקרוא ליאוש בשמו . מתה. 26 עתון 77' מס' 63 כוונתך למעורבות בקליקות ספרותיות ! כן. כל הידידויות של חשבון. של אינטרס . קראתי את ספרה של זוהר שביט ומשונה בעיני שאדם שעוסק בחקירה, מנסה לבנות הכל סביב הצד הטפל. נכון שיש קיום גם לצד זה, אבל הוא בהחלט לא העיקר . משום שאף אדם לא יעלה על בריקאדות רק בשביל לרכוש לעצמו מעמד בספרות, ולהיכנס לאמצע המגרש כפי שכותבים היום . אז . לבנות את כל המתח ואת כל המחלוקת בינו לבין שלונסקי ואחרים על רקע אישי ?זה קצת גסות-רוח . לפחות, לגבי אבי . כי בעצם הוא היה איש אהוב על ביאליק ועל פרישמן גם יחד . שתי האסכולות אימצו אותו. לא היה חסר לו שום דבר. הם ביקשו ממנו להיות העורך י כאשר רק בא לאץר אז מה הוא הרוויח מזה ? איך אמר פעם : "אני מכרתי את נשמתי לריאקציה בעד 60 ל"י לחודשי ושלונסקי י מהפכן. ב 360- ל"י לחודש."" הוא נשאר בודד עד סוף ימיו. בשביל מה, בשביל לרכוש לעצמו מעמד נגד ביאליק !? הרי ביאליק גידל אותו. אבי חי את זה 40 שנה, ואני החלטתי שדברים כאלה לא יצערו אותי. לי יש חברים רבים. ואבי אכן אמר לי פעם : "לך טוב. לך יש חברים , מכל הסוגים ." כי אני לא כורת בריתות- תועלת . ולכן יש לי חברים אמיתיים. אמרתי ילעצמ שאני לא אצטער יותר מדי על הכובעים שלא לאוכ לחבוש ועל הגלימות שנשארו תלויות בארון אחר . אתה חושב שבצדק הן תלויות ב"ארון אחר" ! אני משתדלי לשאול את עצמי רק שאלה אחת : "האם מה שמונח מולי על השולחן בכתב , האם אני אחתום על זה גם בעוד חמש שנים ? ואני חושב שכן . אחתום על זה במובן זה, שזה היה נכון. כך הרגשתי בזמנו . בזמנו כמעט שלא חיתה שפה חיה של סלנג ולא חיתה "שפת- תיאטרון" . ואני יצרתי את "שפת התיאטרון " שלי כפי שהייתי מדבר עם אנשים, את היושר הזה עם עצמי- עצמך אני מחפש גם כשאני מקבל כתבי-יד . נחזור ל"גלימות התלויות בארונות של אחרים" זה מרגיז אותך ! מרגיז ?- לא. אני מצטער, אני מאוכזב, אולם הודות לאבי . הגעתי לצורת חשיבה הסטורית , וכמו כל דבר שאתה מביט עליו מבחינה הסטורית. אתה מחזיר אותו למשקלו הנכון . אמר לי פעם אחד העורכים הטובים . שלא אגיד את שמו : "יש אנשים שמניחים לך לנפשך . אבל הם תומכים באכזריות רבה באחרים מבני דורך . הסיבה היא שמאוחר להם לגלות אותך י והם הגיעו למסקנה שגם לא יצליחו לחסל אותך . אתה מגלה איזו פוריות מסויימת שמעידה שלא נפלת ברוחך י ושאתה לא מחכה למשפ~ם כדי להתקיים." והוא צדק. הוא אמר לי את זה לפי שנים רבות . וזה מה שקרה. אף-אחד לא מתאמץ להוריד אותי מאיזשהו ;כן י משום שאני לא יושב על שום ;כן . ואני גם לא מתאונן . יש כאלה שנהנים משני עולמות. מצד אחד עושים מהם "גורו" ומצד שני הם מתלוננים שהעולם מקפח אותם ולא מכיר אותם . זה מצב שאף-פעם לא אפול לתוכו. בכתיבתך יש פאסימיות מסויימת. אני נולדתי אופטימי . במלחמת השיחרור הייתי בטוח ש"לי זה לא יקרה". אני לא מאמין שאפשר להתקיים בלי אופטימיות ויכול להיות שאין לי מספיק אומץ להיות פסימי . אני רואה את הכלי אבל אין לי האומץ להיות פסימי . איך קורה שהכתיבה, אינה מבטאת את זה! יש בי האופטימיות של ר' נחמן מברסלב, ואמחיש אותה בשני משלים. אחד של ר' נחמן מברסלב שאמר : "יש בעולם מי ששואל שאלה ואין תשובה לשאלה, אך כעבור שנים אחדות במקום אחר בעולם. שוב שואל אחרת, שגם לה אין תשובה, אבל היא התשובה לשאלה הראשונה . השאלות הן תשובות, זה בערך התרת הספק. 1' והסיפור השני מבוסס על מה שאמרו לגאון מווילנה, שהוא מלומד גדול אבל פרוש מהבריות - לו זה לא הפריע, אני להבדיל, מעוניין לא להיות פרוש מהבריות. כך סגרתי את המעגל הזה של תשובות ושאלות . את התשובה הכי טובה שמעתי למעשה מבתי כשחיתה בת חמש והתפלאה : "מה, יש בעולם יותר שאלות מתשובות?" גם לי יש היום יותר שאלות מתשובות . ואני ממשיך לראות את הדברים כמו שהם ולפעמים חלק מהשאלות החדשות הם תשובות לשאלות ישנות .• עובד במשך עשרים ושחים שעות ביממה . יש כאלה שלא הבינו אותי . על זה שכמזכיר אני מתעקש לעבוד בבוקר. אצלי זה לא ענין כלכלי ולא ענין חברתי. זה פשוט סנטימנטלי . ערך העבודה שלא דעך . יש בי יחס אמיתי של הערכת עבודה , כל עבודה, כשוות ערך. ניסוחים לאה יפים בתיאוריה . אני לא אומר שזה יכול לקרות כל הזמן . אני אומר שזה הערך העליון שלי י אני חי לפיו ואני מאד אוהב שאנשים אחרים יקבלו זאת כמוני . זה מסוג הדברים שאי-אפשר רק לומר אותם. צריך לקחת דוגמה אישית ממישהו. ואתה עושה את זה בתקווה שמישהו חושב שאתה רציני, כי-אם אתה רק תגיד את זה, אין שום הוכחה שאתה רציני . הראיון איתן יפורסם בסביבות אחד במאי . לבן ניסוחים לאה מקבלים משמעות מיוחדת. מה עדו שחלה שחיקה עצומה בערך העבדוה .' אני לא יודע, אני גר בקיבוץ י וגם בו אנשים מחפשים עבודות יותר מכובדות מבחינה מקצועית. היום כל אדם שמוכן לעשות את העבודה השחורה, ממלא תפקיד חשוב מאד. ב 1954- י בישיבת הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי אמרו שהקיבוץ גמר את תפקידו ואני אמרתי שאם ימשיכו אנשים משכילים מערביים לעבוד עבודת כפיים זה יהיה עיקר תפקידו של הקיבוץ . חשבו אז שאני מקשקש . החשיבו את המסתתר בדברי . זה היה בתקופה של לרכוש מקצוע ו~ידו~. ומכשור, ומחשבים - ואני עצמי השתדלתי ללכת עם זה . אבל קיים הכרח להישאר ולשמור על ערך העבודה הפיסית . ואי-אפשר לתת לה כבוד מב!וי לעשות . • "שמחה על חתרת ספק היא גילוי ספק חרש תחתיו" איך אתה מסביר שגם אתה וגם אחיד כותבים' בדרך-בלל יש ריאקציה ביחסים של בנים לאבותיהם. אבינו דווקא עודד אותנו לכתוב. לא דיכא אותנו . הוא היה מחנך דגול במובן זה שאף-פעם לא התערב בציונים שלנו . אחי הבין את חשיבות הציונים. כיוון שלמדנו על חשבון מילגה, אבל אבא שגם הוא הבין . אף-פעם לא לחץ עלינו שנלמד . הוא הקרין אהבה וחשב שזה עושה את שלו . כך גם לא התערב במה שרצינו לעשות . היו ויכוחים קשים במיוחד עם אחי על סטלין . אני עצמי לא הספקתי לחוות דעה על סטלין והייתי מלא ספקות . בן במה היית כשאביך נפטר ! כן 45. הראית לו את כתבי היד הראשונים שלך ! כן . וכיצד הגיב! הוא כנראה חשב שעידוד חשוב יותר מביקורת. למעשה העיר על שימוש בביטויים שאינם שלנו. אבל אף-פעם לא אמר תכתוב את הכל מחדש . גם כשסימן הערות בכתב היד הן היו תמיד בעפרון י שאם נרצה נוכל למחוק . מאוד כיבדתי את דעתו . הוא מעולם לא הביע דעות מהסוג של "תשנה את המיבנה" . הוא רק העיר על שימוש במילים מסויימות - חיתה בו רגישות לשפה . לא חושב שחיתה לו הערצה מיוחדת למיבנים. מה שקיבלתי ממנו זה שאין מילים "יפות יותר", "חשובות יותר", "גבוהות יותר". שאין "לשון יפה" אבל יש "לשון מדויקת". ו"לשון מדויקת" היא ברכה והיא גם חלק מהיושר כנראה, ואת זה אני מבין היום. לגבי _ אבי ראיתי גם עד כמה ציערו אותו דברים שבכל-זאת לא החשיב אותם. ואני החלטתי שזה לא יקרה לי. אם לא יהיו בקיבץו חיים של ערכים. הוא לא ימצא את צידוק הקיום ויאכל את עצמו מבפנים. בשאלה שנשלאה' ניסיתי לערוך השלכות בין תשובתך לגבי הבעיות בספרות, לבין ראייתך את הקיבץו. לא ביקשתי להיכנס להיבט האידאלווגי . ובכן . אני לא יודע אם יש הקבלה, אבל אומר לך שמצאתי לא מזמן משפט יפה שמאפיין את מה שאני חש : לא נ;tעט שמחה מימיו מי שלא טעם שמחת הספרות . מצאתי זאת בדבריו של חיים באר . יש התרה של ספק ! ברגע שהוא מותר הרי חלד להתקיים בספק . אני פשוט פותר ספק אחד והולך לאחר. שמחה על התרת ספק היא גילוי ספק חדש תחתיו . כל האמונות שניסו להיות מוחלטות. הולידו אכזריות ומחיקה של סימני שאלה. יש קושיות בהלכה. אבל ספקות אינן קושיות. בלי להטיל ספק. אתה אף-פעם לא תוכל להאמין במה שאתה עושה. נחזור ליצירתך' מבקרים רבים הגדירו את בתיבתך ב"באה מן המוח", ב"דברים םשהופכי לסימפחיון עיוני", שבתיבתך היא על לוא תא לובן .משעממת על שעמום אין לי מה להגיד. אולי אני באמת משעמם. לגבי מה ששייך למוח וללב. אני חושב שאלה הן הגדרות שעבר זמנן. כשאני קורא ביקורת. אני יודע לפיה מהי האופנה הרווחת והדעות המנסרות, ולי אף- פעם לא יהיה הכוח להתאים את עצמי לאופנה . לכל היותר רק אצליח לשרוד . אני שורד רק ליד השולחן שלי. ואת מה שקורה בחץו אני רק מנסה להבין. את התופעות אני מנתח לעצמי מבחינה סוציולוגית. מבחינת המצוקה הכלכלית של סופרים וכד' . את זה אתה בחבר קיבץו לא מרגיש (כוונתי למצקוה הכלכלית). התכוונתי שאני לא מרגיש שיש לי כוח לחפש מעמד או להצטרף לאיזו חבורה שתקל עלי את החיים מבחינת הדעות שלה . שהיא תשמור לי ואני אשמור לה . אלה חיים קשים מדי. זה מחייב המון זמן ותשומת-לב. אני שחררתי את עצמי מזה, כשאני קורא את הביקורת אני לפעמים קורא דבר שהוא מחשבה יפה ונקייה וזה מעניך אותי . ואת הטפל. את החלוקות האלה, אני עוזב. באופנה אני לא אצליח להיות אף-פעם. ואני בטוח שגם לא אתאמץ . ואם האופנה תפגע בי פעם, זה יהיה מקרי בהחלט . יש לי ניסיון מצטבר של שני דורות, בהרבה דברים למדתי לקח מהחיים של אבי, ממה שאמר וכתב. דברים שהוא לא החשיב. אני לא מחשיב, אך בכל-זאת הם מצערים . אך היה שלב שבו היה אביך מעורב בקהיליה הספרותית ואילו אתה פנית לקיבוץ . לא פניתי לחיים אחרים. כי הייתי מעורב בחיים הפוליטיים בלי סוף . חיים פוליטיים על-פי דרכי . לא פוליטיקה ממשלתית . כל מה שעשיתי זה מפני שיש לי השקפה פוליטית . ולא מפני שהיה נחוץ לעשות את זה. גם תפקידי ב"רשות השידור", ובספרית-פועלים , כל אלה הן פעילויות שגזלו ממני זמן י ואני לא חושב שהשפיעו לרעה . פעילות ציבורית זו אינה מפריעה לכתיבתך! אני מנגן על ויולה וחבר ברביעיה הוותיקה ביותר שקיימת בארץ י שחבריה לא התחלפו במשך עשרים ושש שנים . פשוט גדלנו אחד ליד השני. היממה היא ארוכה . אני מסדר לי תמיד זמן לכתיבה . כותב הישר על מכונת-כתיבה ואחר-כך מוחק מה שצריך . התהליך על המחיקה הוא זה שבעצם עושה את היצירה האמתית. לכתוב יודע כל אחד, ולמחוק יודעים רק בעלי מקצוע טובים. ואני צריך תמיד שיהיה לי ממה למחוק. לכן אני יכול לכתוב כל יום. מספיק שיש לי כמה שעות ואז אכתוב בהן או אנגן משהו. אף-פעם לא היה לי ממש זמן פנוי לכתיבה. גם כשנתנו לי חצי שנה לכתיבה, העסיקו אותי באותו זמן בפעילויות ציבוריות. לגביי תמיד קודש. נשאר · העבודה לי לנצל את המנוחה לכתיבה. גם היום, כל יום א' ,'ו-ו אני עובד עד הצהריים בעשייה בקיבוץ . אצלי היחס לעבודה, סנטימנטלי . זה לא שמישהו כופה עלי לעשות אותה . אלוי זה גם צורך חברתי לגבי אדם שחי בקיבץו! למזכיר אין צורך חברתי. הוא מוכיח לקיבוץ שהוא אפריל 1985 .... 25 1 במאי 1985 שווי זכויות; לכולם אותן צחת; ." אין חסר לך שם מאום; יש די בצל הסלום עמל כפיים (המשך) :תורבדn שם שוום " (החלוצים. עמ' 1(; "ערבים אנו צמאים אנו; לכבוד יום-טוב R.T. Clark כטעם/ פרוסת לחם צר ."" (א . שלוכסקי)- "מעילי בלוי קרוע; בלוירתי .1-Herder, his Life and Thought. Berkley 1969. בליל כתרע/ לבבי עד דם פצעו; חי חביבי התגיד לי; למה כל זה ומדעו" פירשמן . החג-היהודי ' אל הבטיו החקלאיים (ולהציגו יותר כחג טבע) ,2. כמו : שלמה לו•כזון . א . מאפו , מ•כ"ל (ספרות ההשכלה) ; ד . (א . המאייר) ; "תיאטרון וקונצרט; מסקור ובאל; ובארצנו הקדשוה; ברד•צ'בסק• (הספרות הכ•או-רומכטית) . מ . י. מבקשת למלא בטכסטים שידיים אלה את מקום הטכסטים המסורתיים . עניין זה בולט כמובן בחגים של שלושת אין זה כלל וכלל" (החלוצים. עמ' 19(; "רבבות כוכבים; איזו כוכבי; 3. כמו : "בשוק של הסופירם והספירם", תוהו ובוהו , ורשה-כיו - יורק. הרגלים, כאשר חג-הפסח מעשיר את הרפרטואר של שיר- תר "ץ , עמ ' ק "ה , או " שיחות מיני קדם", אותיות פורחות , פיטרקוב בחודים מה רבים; איזה הוא בחיר לבבי; ." במודד מעיין זך; יום ולילה .4 מפכה; מה הומה, מהו שח; את גורל מי הוא מבכה?" (שם, עמ' 20(. תרכ"ט , עמ' 246-238. 18. "עמך ישראל טאפט א וואכט (כסומא באפלה)/ עמך ישראל ד . פרישמן - "מן הספרות" , כל כתבי , כרך ר: ורשה תער",ד · עמ 51. העבודה במעמדים טיפוסיים לעונת האביב (כמו הגז) ; חג השבועות - בביכורי היבול ; וחג-סוכות - באיסוף הגדיש גאזוזכיקעס; ." •רם ריסה; יום ירבה; יום חלבה; ויום גיי לאי (חפש 5. עיקב רביכוביץ במסתו " שיר• עם" )1924( (מסלולי ספרות, כרך ב: תל- והתנובה . העשרת רפרטואר זה מתבצעת לא רק על-ידי הלוואה)" (שירי העליה השלישית, עמ' 22(; "ירושלים עיר הקודש; אביב. 1971, עמ '557-556(, תוקף את פרישמן על תביעותיו אלה. לי למה ומדוע; לא כתת לי בזה החודש; יומיים בשבוע" (ע . הרוסי) ; נראה שתקיפתו זו מקורה בראש וראשונה באיכטרפרטצ•ה שוכה לגבי משוררי הקיבוץ .מ( ויינו (שלם), זרובבל גלעד, לוי בן- אמיתי, משה טבנקין' פניה ברגשטיין ואחרים). ששיריהם כבר מיסדו חגים וחגיגות אלו, אלא גם על-ידי משוררים אחרים שאימצו טופוס זה וראו בו ביטוי לשירת-העבודה החדשה (כמו : י . שינברג (שנהר) , ב"אשרי האיש" או ב"שיר תודה ", ואפילו א . שלונסקי ב"שירת המעמדים" או ב"שיר העיטור") . מיסודו של שיר זה הולך ומתפשט : תחילה במסגרת של התנועה הקיבוצית, ולאחר-מכן - במסגרות הלימודיות-חינוכיות של בתי-הספר . של תנועות הנוער . וכמובן - בחגי-העבודה העירוניים של מפל גרת הפועלים . סימן-הכר נוסף למיסודו של השיר חל בדרך ההפצה שלו . נראה שמעתה מופץ השיר לא רק על דרך ההעברה האוראלית, אלא גם באמצעות פירסום הולך וגובר של שירונים ' אסופות, דפי-שיר' אשר המוסדות האמורים מוצאים לנכון להפיצם ולהביאם לידיעת הציבור . ה. ב מעקב אחר דרכה של שירת-העבודה כשיר-עם , מן העליות הראשונות, המדינה-בדרך ' ועד ערב הכרזת העצמאות , למדים אנו לדעת, כי שלושת השלבים שתארכו לעיל . מ~:י o מים בד בבד · התפתחות אסתטית בעלת שני מהלכים . המהלך האחד : מרומנטיסיזם (העליה הראשונה) לריאליזם (העליה השלישית), והמהלך השני : מריאליזם (העליה השלישית) לרומנטיסיזם-מחודש (שנות הארבעים). למותר לציין שאין הרומנטיסיזם השירי של התקופה הפותחת (העליה הראשונה) דומה לרומנטיסיזם השירי של התקופה הסוגרת פרק היסטורי זה (שנות הארבעים) . ואם כי השיר בשתי התקופות משתמש באותן קונבנציות ספרותיות, הרי שיר-העבודה של העליה הראשונה מצטייר כרדוד ' בעוד שיר-העבודה של שנות-הארבעים מצטיין כצורת אמנות טעונה יותר . מה טיבו של שוני זה ? בהצעתנו להתייחס לתיאוריית-הארכיטיפ של מרשל ןמקלוה נבין כי חלה כאן למעשה ::זr;זJ ןה )Retrieve( של התהליך האסתטי : ארכיטיפ t קלישאה, קלישאה t ארכיטיפ. לפיו כל ארכיטיפ בעל שימוש-יתר מועד להתרדד לקלישאה, אבל יחד עם זאת בתנאים מסויימים (ובראש וראשונה - בסביבה חדשה), גם תכני קלישאה עשויים להישאב לארכיטיפ רדז:rד::לו מחדש ; כלומר : לההפך שוב לארכיטיפ. ארכיטיפ זה כבר אינו זהה לקודמו, אבל נושא הוא, בין היתר , את מרכיביו . עד כאן בעקבות מקלוהן .31 עתה אם ננסה ליישם זאת לענייננו, נוכל אולי לומר כי בכל שירה לאומית-רומנטית יש לנו דין-ודברים עם ארכיטיפ/ קלישאה , וכפי שנראה להלן גם בשירה הארצישראלית המתחדשת . הארכיטיפ 1 קלישאה המופיעים בשירת-העבודה יש בהם מן הארכיטיפים הקלאסיים שלנו מספרי הקודש, שחזרו ושבו ביצירה העברית והיהודית במשך אלפיים שנות גלות, ועם ההתעוררות הלאומית בארץ-ישראל , הם מבקשים את ם.ןדז;rד:: ביתר הדגש (בעיקר אותם בעלי מטען אידילי- אידיאלי כמו "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", וכדומה). ואכן תהליך אסתטי זה ממשיך כמו לפי החוקיות המוזכרת : שיר-העבודה של שנות העליה הראשונה מתגלה , כאמור, כרדוד, בשל שימוש-היתר שהוא עושה בקונבנציות של ספרות ההשכלה הרומנטית ושל שירת חיבת-ציון . מאידך . הסביבה החדשה לא רק שאינה משווה לו העמדה חדשה . אלא שעל רקע ההתרפקות הלאומית-רומנטית היא אף מתעקשת ל w ז.:ור אותו כמות שהוא . נראה שהיא מנסה להצביע שהנה הנה מאומה לא השתנה . החיים כמקדם הם החיים כעתה, והקשר המיוחל שביקש לגשר בין העבר-ההיסטורי-המפואר לבין ההווה- ההיסטורי-המתחדש , הנה קם ועומד. לא כן השיר של שנות הארבעים . אם שיר-העבודה של שנות הארבעים מודע אל הקלישאה השירית של העליה הראשונה. ואם לאו, הוא משתמש. כאמור, באותן קונבנציות. אלא שבניגוד לעליה הראשונה, הוא פונה למרק אותן בחומרים החדשניים של הסביבה בת-הזמן . מירוק זה מתבטא במערך לשוני מטאפורי תוסס ורענן . שאמנם משחק באידיומאטיקה התנכ " ית ומצרף אותה בצירופים שונים. אך לעולם אינו משמר אותה כמות שהיא. מירוק זה מתבטא גם בקצבים השירים, קצבים של פיזוז וקיפוץ שיש בהם יותר מהשלכתם של הקצבים המודרניים מאשר אלה המסורתיים. לאור כל זאת מתקבל שיר-העבודה של שנות הארבעים . למרות גווניו הארכאיים . לא עוד כקלישאה אלא .ה.ןדז;rד::כ דהיינו : כקלישאה ש"תוכנה" נשאב והפך מחדש לארכיטיפ. 32 נמצא איפוא שתהליך התירבות והמיסוד של שיר-העבודה מציין . . I ·& הגדרת ישר-העם . פרישמן מדבר על שיר-עם לפי הקוכצפציה ההדרירת הממיינת אותו גם כישרה עממית-אפית (כמו : שירת הכת"כ , האפוסים היררכיים או השיהר הכורדית של ימ•-הביכיים), שהיר אחרת אי ראפש להבין מדוע הוא מציע את שירתו של ק . א . שפירא "מחזיונות ·• בת-עמ : שהיא פואמה רבת-ה•קף. גם כפוטנציאל לישר-עם ; ואילו רב•כוב r מסתפק בשיר-עם אך ורק בהשלכתו המודרנית, דהיינו : שיר -פסבדו עממי שהאוזן לגביו " חיה כבר מן התלוש". א•-בהידות לגבי תהגדר ש•ר-עם קיימת גם בימינו , וראה את הקירטירונים השונים םהמוצעי בערך זה ב- Standard Dictionary of Folklore. •חד עם זאת, םמוסכ בדרך כלל על-ידי המלומדים ששיר המעובר גם כיום על דרך תהמסור האוראלית הוא שיר-עם. ויהיה מחברו אשר יהיה (ידוע או ,אנונימי) ותהיה איכותו אשר תהיה (מתוחכמת או פשוטה) . אם כיישם קריטריון זה לגבי שירת-העם המתחברת באץר-ישראל נשכים 1882-1948, ניווכח כי כוחו יפה גם כאן . כיוון ששירת-עם זו יודעת את העברתה רובה ככולה - על דרך שמפה לאוזן . וכהוכחה לכך עשויים לשמש אל רק שינויי-הנוסחאות בשיירם האנונימיים. אלא דווקא שינויי תהנוסחאו בשירי המשוררים הידועים . למשל : השיר " הוי חלוץ עיקש" רלאביגדו המאיר•, מופיע בקובץ " שירי ארץ-ישראל" בעריכת ד " ר יעקב גשיכבר (ברלין 1935(, בנוסחה " הוי חלוץ טיפש' .' בישרו הידוע של ישלוכסק " קרועים אנו בלויים אנו" , השורה : "והלב פרוע ועייף" (לפי ר"ספ העליה השלישית " בעריכת ש . קפלן . תל-אביב . תשכ ",)א מופיעה : "והלב פרעו ורעב " (לפ• "החלוצים " בעריכת מ. נרקיס, ירושל•ם , תרפ "ה) . והדוגמאות רבות . ללמדך, ששירים אלה על אף היותם יבעל "אבות " מוכרים , תיפקדו ותופעלו בהתאם לחוקיות של השיר ,האוראלי ובהיותם מועברי ם על דרך השמיעה, הם גם מועתקים ומודפסים לע דרך זו . 6. עדות לכך : מ . ברסלבסקי - פועלים וארגוני הם בעליה הראשונה, תל- אביב, תשכ " א, עמ ·78-81 ,107-108 ;ש . שפירא -"הקדמה " משירי העליה השכיח , תל-אביב , תש"ח ; •הדוה ארז - "שירי העליה השלישית ',' מתוך :" שירי העליה השלישית ")1919-1923(, בעריכת ש . קפלן . תל-אביב. תשכ"א ; רות ורבין -" שירי ציון '.'Voices of a People, כיו-יורק 1963,עמ '368-393 ;ה . שמראלי - הזמר הישראלי : עיונים בסגכוכו , מנכהו ומילותיו . תל-אביב ,1971. 7." ז:,ץלי שדמות בר ופרי; אעבוד גם אנוכי; אעבוד אשיר אשאף רוח; אולי ישוב כוחי ," מתוך " משאת נפש " למ .צ . מאנה ; "יצא חורש עם המחדשת/ יילך ו•בך מרה; בעקבותיו קוצירם יבואו; ברום שמחה ובקול זמרה ." מתוך :" שירת הנודד" לש . פרוג. 8. ראה שיריו :" ראשון לציון" ," ראש פיכה "," החלוצים" ואחרים . 9. מתוך שיר "הבציר ":" הימים ימי ביכורי ענבים; והלילות כימים כחשבים; לא ינום ולא יישן ישראל; הענבים שבצרו בימים; יניחו להתקרר בכרמ•ם; לא ייעבר ולא ייפעל; ואך בחצות הלילה בעת הקור; •ונילוס בעגלה ובחמור ...'" ובבית הבא :" מחצות הלילה עוד צהירים; פה ישגיחו רק למשקולות; על העגלות עם האשכולות/ כי ישאו יחד במאזניים; ושם אך •ויקום לאפרכסת/ במקום המנוכה המתבוססת; וכבר יזל יתן מים ." 0 ו . בהקדמה לאסופה "משירי העליה השכיח " אנו קוראים : "שירה זו הניתכת כאן - אופייה המיוחד הוא לא במקוירותה, אלא במוטיב העיקרי שלה - מה שרו אגש• העליה השכיח . מעניך ביותר ואות דיסוככס בולט ב•ן קשיות היום ומלאכתו ובין אותה הרכות השבהבע שירית שבאה עם ערב. " אזי כשמעו צלילים רכים ונוגים , תהשתפכו נפש, התייחדות וגעגעוים . שירי אהבה ענוגים. היו מושירם שירים רוסיים ואוקראינים ." היו שרים בהטעמה משיריהם המקובלים לשביאליק . טשרכ•חובסקי . שכיארד, פרוג , ואחירם ; היו מושרים ההרב מניגוב• חסידים ."" לא בכדי מגדיר בדל כצכלסון את היצירה הספרותית והפובליציסטית .11 שככתבה על-•די חברי מפלגות הפועלים ואוהדיהן כ " ספרות עבודה" . ראה מאמר• : י . ברלוביץ -" ענף צעיר בגזע עתיק •ומין (עיון בספרות · העבודה על-פ בדל כצכלסון> ·: ערתן 77, גל ·52-53, אפירל-מאי 1984. 12. בתרפ " א התקבל תרגומו שלא. שלוכסקי ל"א•כטרכאציוכאל" (ההמנון הסוציאליסטי העולמי) כתרגום הרשמי. בין שירי-הלכת כדאי לציין. מן המקוריים :" ש•ר ההסתדרות " לא . לויכסון. " מרש הפועל" לי . אחאי, " מרש העמל" לא. שלוכסק• ." אנחנו שירם לך מולדת" לי . אורלכד, ו"אחד במאי" לצ . קרול . מן המתורגמים : "עת תבוא שעתי " בתרגום ל . גולדברג , ו " קוטפי הכותנה" בתרגום י. שיכברג (שכהר) . שירי-ס•סמה שימשו גם כשירי מקצב לד•קוד , כמו : "עמק עמק עבודה/ עמק עמק הורה "; ,•ה" חי , קדימה הפועל" ; או "נהיה כולנו חלוצים וחלוצות; כה•ה כולנו פועלים ופועלות ". 13. עלייתם של ביאליק ובכי חבורתו לאץר סימלה, ואף קבעה, את המעבר שראל ·- של המרכז הספרותי העברי מאירופה לאץר . עם בואם החל מאבק כוחות באגודת הסופירם העברים (נוסדה ב 1921-(- ב•ן הדורות . דהיינו : ב•ן בכי חבורת ביאליק - משוריר התחיה ובעלי מוניטין שכהנו ממעמד גבוה בספורת, לבין חבורת משוררים צעירים (חבורת "כתובים "( שכיסתה גם היא לכבוש לה מעמד שם . חבוהר זו גיבשה לעצמה פואטיקה מודרכ•סטית משלה, ויצאה לנגח בה את הדור הבוגר , כשבין היתר מושאה ה•ה שירתו של ביאליק (ראה : ז . שביט החיים הספרותיים באץר-ישראל 1910-1933. תל-אביב, תשמ "ג) . 14. •ואל אכגל חשוב לענייננו כאן לא רק בשל היותו מלחין' אלא בשל היותו חוקר , מעבד ומלחין מוסיקה •הודית עממית . גם אכגל האמין שאין מוסיקה לאומית כרצות אלא מתוך מגע הדוק עם המוסיקה העממית, וכעשלה אצרה ב 1924- ראה לפניו יעוד חדש : יצירתו של ןמר עברי אצרישראלי . •ואל אכגל הירכה ליצור זמר הארצישראלי ב iv כים המעטות שכותרו לו (כפטר ב 1927-(. מוסיקאים צעירים אחירם , בכי העליה השלישית , שחיובו לתרום לזמר הארצ•שראל•, אז ומאוחר יותר, הם : •ואל ולבה, ש. פוסטולסק• . מ . ביק . מ . רביכא, מ . זעירא , כ. כדדי, מ . ויינו (שלם) ואחרים . 15." הדירשה לש•ר חדש חיתה גדולה והיוצירם לא הידבר · לשבת על הארכניים: " אחד חיבר חרוז וחברו התאים לו מכגינה. ו•ש ש ' ידיים נוספות ' טיפלו בשיר והוא שוכה עוובד. כבר בתקופת העליה השלישית לא ידעו כמעט מי הם מחברי השירים והלחנים." יהדוה ארז - "שירי העליה השלישית' ,' הקדמה לשירי העליה השלישית, בעירכת ש. קפלן . " בין ציבור הפועלים שעבדו בכבישים התבלטו ניחדר שלושה גוישם. " "ארצה ישראל נסעתי; ." חודש ויותר חיכיתי; עד שלעבודה זכיתי ."" (החלוצים, עמ '1(; "מחצבה הוי מחצבה; מי ידמה לך ומי ;ישווה הסילול הוא לביטול; וגם חצץ כלום לא שווה ."" (שם, עמ' 6(;" ואנ כבכה את האץר; מכל צד שומעים; אך עדיין היהודים; כסף אל כרתכים. "" (שם, עמ '19(. 19. "שמע קולנו ארוכי אלוהינו; אל תלשח חלוצים הכה; ." הם עובדים אז א יאר אף זיי (לא שרים כלום) . "(החלוצים , עמ' 9(; "כשחלוץ את וליב בדז'ם (ריבה) סעד; אזי חלוץ לעבוד הולך לאט/ ." כשחלוץ המעבוד לאוהל שב/ אזי חלץו על ככפי כשד ממש עף; ." כשחלוץ צירך דלעבו במחצבה; אזי חלץו צועק כואבת לו קיבה ."" (שם. עמ' 3(;" ועוד רדב אחד חביבי; שמא בזה תשקיט את ליני; מה היא החבורה ?/האם זה קר לפאכטאזייה (חגיגה)/ או לירח סתם כסיעה?/ אומרים זאת היא ה'מכטויח '/ זאת החבוהר " (שם, עמ '13(. 20. הציטוט הראשון משירו של אביגדור המאייר "מעילי בלוי קרוע "; הציטוט השני מתוך החלוצים, עמ' 13; וכן :" כשחלץו לפעמים סובל נורא; אזי חלץו רוצה לשוב בחזרה " (שם, עמ• 3(. 21. "את משפחתי כבר שכחתי; משה, חכה, דבורה; אחי ואחיות• המה; כל המרקדים הורה;/ הך ביום והופ בלילה; העולם - בי הילולא 1 דח ותרי במחול צא/ בחור עם בותלה" (החלוצים, עמ '17(; "אחד םחכ היבחר; ושכי שוטה; אך פיקח מיה;ו זהו ששותה; עארק. יי"ש ויין; בקבוקים תיבה; מי לשתות יודע; אנחנו מחצבה."" (שם , עמ' 6(; ן"ת כתף עצום את העיניים; יין לנו שכח את הכל ."" (א . המאיר') ; ב"טו לשתות ולמות/ מלא לשתות ולמות/ חלוצים בכגופייה; םשירהללויה ."" (שייר אץר-ישראל, עמ' 133(; "לא נשאל; לאן ;ומאין העולם; הוא בית היין; מי פיקח פה עדיין; פרוק העול " (א . שלונסקי) . 22. "חבירה בואו; אל תוהו ואל בוהו; מבלי לדעת שמו הוא; יגחנו הגולר;/ ... מי שיש לו; מי שאין ל;ו מי ישש לו; היינו הך; מי שיש לו; מי שאין לו; ארחי פרחי; כך וכך ."" (א . שלוכסקי) ; "מה איכפת לא א•כפת/ בכפרים אלינה; יש לי פת/ אין לי פת/ מה לי נפקא מינה ." " (כנ"ל) ; "לכל חי עלי יבשת; נשלח אצבע משולשת; הונייחפ ובצפצפה; על הכל. "" (כנ"ל) . 23. כאן יש להוסיף כי הווי צעיר זה רוטט אף במתח איורט• רב : חיזור ("בעיני מצאת רק את חן; " בעדך הכל אתן . "החלוצים . · עמ 2(, געגעו לאהבה ("במוחי שאלה; ומי יפתרנה/ בלבבי להבה; מי יבבנה?/ כן כן; אתה הוא היודע; כן כן; אתה ליני קוער ." שם . עמ' 20(; אהבה ככזבת )" הבו לי פטישי גם מכושי; ." ומכושי חצוץ ופטייש פוצץ; ." חמדתי אשכחה;בחירתי אזנחה; בלי זכרונות ."" שם, עמ' 8(; ותלונה על אי-מציאת בת-זוג מאתימה <"מירולשים עד מותלה~ לא מצאת• אף בתולה; והיפה צ-מל ·- ד·- ר·- כבר התחתנה; ,צ•ם-צ-צ ."" שם, עמ' .( 15 24. שיר-העבודה האנונימי כשאד יפה לזמנו ולמקומו גם בשל טיבו האקטואלי כל כך : דעות על מנהיגים או התייחסות לשמות חשובים דאז ("החבר בדל התעקש; ואמרו לו שהוא טיפש// ." החבר בדל פועל ותיק; לא מועיל ולא מזיק ."", החלצוים, עמ' 15(, ("לחבורת העמק; שם טוב יש בעולם/ יצאו לה כבר מוניטין; בכל פינות תבל; מי עובד איתנו; בן הרבדט סמואל." שם, עמ' 7(; וכן דמויות טיפוסיות שעם הזמן איבדו את משמעותן (כמו- סדןר. משרדניק). או מרכיבי מזון (כמו : דז'ם , בורשט) . 25. לדוגמה : שו ן•וש (רוסית)/ פלייר פירש מכוש ·~ ( "פלייר (אנגלית טוירה; ." כה בכ ' ה נבנה (עברית גבוהה) הרשת; פתח גומה הקם ;עמוד הרבץ מבדיל (תבנית מאידיש) ומתח חוט; ." אנו מץר (תבנית ,מרוסית) הא אנו מץר" (שירי אץר-ישראל' עמ' 74(; "ועוד דבר אחד ת(תבני מאידיש) חביבי; שמא בזה תשקיט ליני (עבירת גבוהה)/ ." האם זה קר לפאכטאזייה (ערבית)/ או לירח סתם נסיעה; אומירם זאת היא ה'מכטויח ' (תרגום מאידיש) ." (החלוצים, עמ' 13(. ' 26. שיחת רבים : "הוי חלץו עיקש מה אתה עושה שם ?(שאלת רבים)/ בוכה אני כביש גדול (תשובת יחיד)/ ."בשביל מי בשביל מה ? (שאלת רבים)/ בשביל משיח ."/ שיצא עימנו במחולות מחניים (תשובת יחיד)" (א . המאייר) . דיאולוג : "שמעי נא חביבתי! הוא אמרן שמעי נא חביבת!' מה דופקת ל•בת•; ." (החלוץ> מה איכפת לי עלם טוב; היא אמרה; מה איכפת לי עלם טוב~ תן לי פ m •-חן לקטוף; ."" (החלוצה) (החלוצים' עמ '2(. פנייה של יחיד : "שמעו נא רבותי; את אשר לי קהר; את אשר בחלומי; אמש לי נראה."" (שירי אץר-ישראל, עמ' 77-78(; כמו כן שגורה בשירים אלה הפנייה : "הגד אנא חביבי, אנא חגר לי" וא "חי חביבי התגיד לי " וכדומה . דבירם שב r אדם עם עצמו : ה"במשתל בחור ;ש• שם ליני החל לקדוח; מי הדליק בי האש t מי תהצי המוח? ."" · (החלוצים. עמ 20(. 27. כמו השיר "מירושלים עד מתולה" . בית ראשון : תלונה על אי-מציאת בת-זוג ; בית שני ושלישי : על החבר בלד וחילוקי הזעיות עימו ; בית רביעי : תלונה על האוכל המעשמם והתפל (החלויצם , עמ' 15(. 28. כמו למשל בשיר " חלוץ חלץו הנני" (בעיבוד א . ז . בן-ישי) :" חלוץ חלוץ הנני; חלוץ רועה רוח (הגד גבוה)/ בלי בגד ובלי נעל; ובלי דג · מלוח' (הגד נמוך> ("עניבה" בלשון החלוצים)" (החלוצים . עמ' 17(. 29. שירי בניין כמו : •מ" יבנה בית בתל-אביב" ללוין קיפניס , או "הבו לבנים" לא . פן ; שיירם על נמל תל-אביב ועל עובדי-ים - נכבתו לעשרות, כמו : "למרחקים מפליגות הספינות" לל . גולדברג, "שיר הסוואירם" לי . אודלנד , "שיר הספן" לב . אלתרמן. "זמר ים" לי. קרני , "הימנון לנמל תל-אביב" למ. בוגר, "אז אמר גל אל גל " לא . לוינסון ואחרים . 30. ראה ט . כהן - מחלום למציאות, אץר-ישראל בספרות ההשכלה . רמת-גן. תשמ"ב , עמ '154-205. שילוב לש חיי עבודה פאסטורלים באהבה מתקבל בשיר-של-שכרת-הארבעים, בעיקר בהקשרו של המרעה . כמו שירו המפורסם של מ. ויינו (שלם) : "רו v. ה ורץוה '.' 31. בעקבות התיאוריות לש Marshal McLuhan בספרו, . From Cliche to Archetype, New-York , 1970. 32. להשוואה : "הקציר" לנח שפירא - "קול ענות בשדה וערש יירע; בקול רעם בגלגל על פכי רקעי; הקול קול עיקב בעבודה ישמעי; הקציר בא לציון אחי העורר; עיבדו נא בשמחה הירעו ואמודר :/ הזוערים בדמעה כריכה יקצורו ." "הזורעים בדמעה" למתתיהו ויינו (שלם) " בא תורך גם הקוצר/ שמע הקשב והתבשר; מלאה הגורן אסם רב; זנב שכולת ראש זהב; הזוערים דבמעה בירנה יקצודו ." כאן יש להעיר : כי בסופו של דבר . לא רק תהליך חברתי-רעיוני אלא גם תהליך ארכיטיפ זה של-שנות-הארבעים, הפך בינתיים גם הוא לקלישאה , וזאת גדוד-העבודה על-שם יוסף טרומפלדור , ה ' שומר הצעיר ' ו'חבורח העמק '". יהודה ארז - העליה השלישית, פתח-תקוה, 1969 'עמ '64. בעיקר בלש ישרת-העם של שנות החמישים (כמו שיירו של עמנואל אסתטי-לשוני . • . 17 זמיר, עודד אבישר ואחירם) . "בגד, כסף . כעל - מפיש; בעבירת קוראים לזה כביש; ." שם שורר עתון 77' מס' 63 מסה ב. ב 1921- הוציא פונדויאנר את ספרו הראשון . קובץ המסות "דמויות וספרים בצרפת", בו כינס מסות שפיוסם קודם לכן בנימין פונדאן : גורלו בכתבי-עת שונים על נ;דלר, הויסמנס, ןזtר;לדזtיזtט. שאול סזtר;מ. מ לזtייו,זרזt.. רמי . ךה גוומרן . פראבסיס ז'אם . אגורה ררבייר. ו.ךרהארן. פל;~ך וסנט בכ. מטרלינק. מרסל פררסט, אגורה רובייר, פ;ל קלוךל. אלנו טיב;ךה ...ןזtנר.לזtימע ז 'יל רה ג;ךט~יה . היו אלה מסות מקוריות ומבריקות, שהעידו לא של משורר יהדוי רק על הידע הרב של מחברן הצעיר אלא גם על ראייתו המיוחדת את הדברים : הוא לא היה פופולאריזאטור שבא א.ב. יפה לספר לקהל חסר-ידע על סופרים שלא שמעו עליהם . אלא מבקר הכותב בשביל קורא שהוא בר-הכי. לא פחות בקיממנו , והוא מבקש לגלות לו פנים חדשות ביצירתם של אותםב 3- במאי 1944 נשלח אל תאי הגאזים במחנה הסדירה של בית הספר הרומני לילדי היהודים שייסד אביה . סופרים . ההשמדה באושוויץ המשורר יצחק קצנלסון. היא נישאה ליצחק ווקסלר )1917-1865( יליד .ה~ךךi מחוז אך פונדריואנר לא זכה להוקרה הראויה לו עקב פירסום ספר- חמישה חודשים לאחר מכן . ב 2- באוקטובר 1944, ד;ך;ח;י . אדם משכיל ומוכשר שלא הצליח ביותר בחיי הבכורה שלו, בעיקר בשל המבוא הפרובוקאטיווי שצירף לו. רצחו שם הנאצים. באותן נסיבות, משורר יהודי אחר :בנימין המעשה ונפטר בגיל 52, ממחלת הטיפוס. לאיידל ויצחק במבוא זה הוא קובע כי הספרות הרומנית שרויה בתוך פונדאן . אין בידינו שום עדות לכך שהשנים הכירו זה את זה . ווקסלר היו שלושה ילדים .לינה, בנימין ורודיקה . הבן .שנולד מעגלה של הספרות הצרפתית. - אם כי שתי תהספרויו ציחק קצנלסון . שכתב יידיש ועברית. השאיר אחריו תא בשנת 1898, נקרא על שם סבר, בנימין שווארצפלד . והוא אינן מתקיימות יחד במצב של סימביוזה, כירון שהספרות הפואמה הגדולה "השיר על העם היהודי שנהרג", גל-עד שעתיד להתפרסם קודם כמשורר רומני. בשם בנימין הרומנית נמצאת עדיין במצב של טפילות ואינה עשויה כלל למיליוני היהודים שעונו ונהרגו בידי המרצחים חסרי צלם פונרויאנו. ולאחר שהיגר לצרפת ב 1923-, כמשורר ההוג להפרות את הספרות הצרפתית. ואילו השפעתה של הספרות אנוש . בנימין פונדאן כתב בחודשי חייו האחרונים במחנה ויוצר-סרטים צרפתי, בשם בנימין פונראן . הצרפתית על הרומנית קדומה היא. היא התלה עם .יקזtנ;ק בירקנאו. את הפואמה שלו "אקסודוס", שאף היא שירת בילדותו בלע בצמאון-הדעת שהיה אופייני לו במשך י לכ ב;לינטיניאנו שאב מלוא חופניים משירת לאמארטין . מחאה ומצבת זיכרון לקורבנות השואה. כותרת המשנה שנות חייו, את הספרים שמצא בספריית סבו. בעליית-הגג של אלכסנדךי לקח מהרג; . :;נל~'סקו ,הנמזtלמ קוסטאקה ~~רו~י שהוא מוסיף לפואמה הזאת היא "על נהרות בבל". גם אחת הבית . ביקר ב"חדר" ורכש לעצמו השכלה יהודית יסודית, מפו;ס~ר מרימיי. מאקדונסקי ממי Q ה (בראשית דרכו) מיצירותיו האחרונות של קצנלסון . מחזה בחרוזים ביידיש. לפני שנשלח לבית-הספר הכללי. שם נתוודע אל הספרות יממאלארמיי <באחרית ייני> · הנוף הספרותי הרומני במאה בקראית "על נהרות בבל" . אכן . פגישה גורלית . הרומנית הקלאסית. בהיותו כבן 16-14 החל לפרסם שירים העשרים עומד בסימנם של בודלו. וורלן .גרופזtלו ורק שתי גורל אחד . היה לשני המשוררים האלה . אך בעוד שיצירתו מתורגמים מפרי עטו, בחתימת שמות בדויים. שנראו מוזרים פעמים נעשו ברומניה בסירנות לחרוג ממעגל ההשפעה של יצחק קצנלסון מוכרת אצלנו והתפרסמה במהדורה דו- ובלתי מובנים לחוקרי הספרות של רומניה, אך הם נהירים הצרפתי : !;כילימ;ן וקסנימזtו הלכו אל מקורות ההשפעה של לשונית מלאה , נשארה יצירתו של בנימין פונדאן כמעט לקורא העברי : י .ג. אופיר ו-א. שיר (כל' איש השיר) . הוא הרומנטיקה הגרמנית.בלתי-ידועה . רק כמניין שירים משלו תורגמו לעברית החליט לפלס לעצמו דרך לשירה הרומנית. שעריהם של כמה בוויכוח שנתעורר סביב סוגיה זו טען ניק;לאה יררגא כי והופיעו בכתבי-עת שונים . בצרפת יצאו לאור בשנים כתבי-עת נפתחו לפניו, אך הירחון הספרותי בעל היוקרה ההשפעה הצרפתית היא מדקת וכי יש להילחם נגדה . לדעת האחרונות כל כתביו בחמישה כרכים. ברומניה הופיעו Viata Romineasca (החיים הרומניים) , שהופיע יביאס פונדויאנו אין לתלות את הקולר בתרבות המשפיעה, אם בעשרים השנים האחרונות ארבע מהדורות שיריו ואסופת בעריכתו שלג. איבראיליאנו ', סירב לפרסם את שיריו, למרות התרבות המושפעת אינה מגלה יכולת לקלוט ולסגל לעצמה פרוזה גדולה שלו . העובדה שהם הוגשו בצירוף המלצתו החמה של הסופר- את הערכים הזרים וחסרים בתוכה הכשרונרת הבולטים בחודש נובמבר 1984, נערך בבית התפוצות ערב המוקדש הכומר הנודע גאלא גאלאקטיון . מתרגם התנ"ך לרומנית. המסוגלים לעכל מזון שבא מן החוץ כדי להדפנו לערך לאומי לאישיותו ויצירתו של בנימין פונדאן . הדברים המובאים כאןעצמאי . הם נוסח ההרצאה שהכנתי לערב זה . ואם לפני כמה דורות לא היו לרומניה אפילו ןכלי-לשו נאותים כדי ליצור בהם ספרות עצמאית טובה, הרי ףשבסו א. המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים , קמר הקורא העברי בשלהי המאה הי"ט יכול היה למצוא בכתב- לספרותה בעלי כשרובות מובהקים שהוציארה מתחום החיקוי העת "כוכבי יצחק", שהוציא א . מ. שטרן בווינה. דברי ספרות הגרוע והמכוךן ופתחו לפניה אופקים חדשים . הספרות (שירים. מאמרים פתגמים ותרגומים) מפרי עטו של בנימין שווארצפלד. הרומנית נהפכה. אליבא דפונדויאנו, למושבה של הספרות הצרפתית. ולדעתו אין בזה כל רע . בנימין שוואוצפלר )1820-1897( נולד בגליציה ועבר את הוא היה רוצה לראות את רומניה במעמדה של שווייצריה הרומאנדית. שהיא מעין סניף הגבול לרומניה ' כפי שעשו רבים מבני-דורו' אם בשל מצוקה חומרית שפקדה את מקומותיהם ואם משום שביקשו טלהימל של תרבות צרפת, סניף הנהנה ממידה מסויימת של עצמאות תודות לעסקי-החליפין שלו עם צרפת מחובת הישרות הצבאי . בנימין התיישב ביאסי. הצטיין . שווייץ נתנה לצרפת את ך;סו, שהכין לה את המהפכה הגדולה. ואילו צרפת נתנה בהשכלתו היהודית הרחבה ובפעילותו הציבוירת הענפה . לשווייץ את קאלווין . שהכין לה את הרפורמה הדתית . ואם כי הוא הקים. בין היתר, את בית הספר הראשון ברומניה לילדי ישראל . לרומניה אין כלפי צרפת הזכויות שיש לשווייץ . הרי גם היא בנימין שווארצפלד היה משכיל עברי טיפוסי. המנחמים . נתנה לצרפת את ספריו של מאק.דונסקי . את המשורר ןןוקזtטנזtק ואת המשוררת הלנה וקסרזtקזtו. השירים והחידות שפיוסם ב"כוכבי יצחק" בין השנים 1846ו 1853-, נשלחו לווינה מסטאניסלברב ומלבוב . והם מעידים אך לשווייץ יתרון בולט בכך שסרפדיה כותבים צרפתית . על שליטתו במליצה העברית . נביא כאן כמה שורות מתוך השכבה המשכילית ברומניה היא דו-לשונית, וכיוון שהלשון בנימין פונדאן ; רישום של מדסל יאבקו שירו "רגשות הבציר" (שנכתב בהברה אשכנזית כמובן) : השביח היא צרפתית. הריהי תלויה בצרפת . לדעת פונדויאנו . "ימי אביב מאץו חיים גנזרוואלוני פרי כשם מערים פונדויאנו הירכה לפרסם משיריו גם בכתבי-עת ספרותיים המסקנה היחידה צריכה להיות : מעבר לכתיבה בצרפתית . חוסרוושושני חמר נבלו יערות נחשפוומחמרי העתים חה ! יהודיים :,Lumea Evree, adam, Puntea De FildesHatikvah, אילו נעשה הדבר היתה הספרות הרומנית פורצת את המעגל נדרו חלפו.ן שמיים כספיר טהרו • מעבים עכרווכשלמח Hasmonea ואף תירגם משיריהם של משוררים יהודים , הצר שבו היא נתרנה וחיתה יכולה לתרום תרומתה לתרבות חושך עטו • קווי שמש בסתוון קיץ הנחמד כאיל חשי מעברית ומיידיש (ביאליק . פרוג. דוזנפלד. גורפו ואחרים). הכללית. וכאן מצויים שני המשפטים שהרגיזו ביותר ועוררו כרחוושרי תרומות קררו מני קרח ...//" ("כוכבי יצחק" בשנת 1919 עבר לבוקרשט והחל לפרסם בקביעות מסות נגדו סופרים ומבקרים רבים . כותב פונדריאנר : "נצטרך 1846, עמ '45(. לשכנע את צרפת כי מכחינה אינטלקטואלית חננו פלך ומאמרים בעתונות הרומנית. בעיקר בכתבי-עת פרוגרסיביים פרובינציאלי כגיאוגרפיח שלח, ולtי1ו ספרותנו תחיה תרומה, בכרך "כוכבי יצחק" משנת 1853 פיוסם בנימין שווארצפלד וספרותיים רגם בעיתון היהודי "Mantuirea" (הגאולה) . רשמים מן "המסע לגליל ברקובינה", וייתכן שבאותה שנה בשנת 1918 הופיע ספרו הראשון . "כפירתו של pטררס" . גולח וחולבת, לספרות שלח . אם פינוז?,ן - לא תרבותי • אלא ביולוגי גמלה בו ההחלטה לעבור לרומניה . אר שמא היה זה מסע יצירה פיוטית סימבוליסטית על נושא הלקוח מן. הברית - אינו עשוי לחולל תרומה מהירח כמחות הנפשית שמגמתו לתור את האץר ? החדשה . בעיר הבירה הכיר פונדויאנו כמה מחשובי הסופריםשלנו • נצטרך לקבל בשמחה את התפקדי שנוער לנו -לחיות אזרחים, לא כל כך יהודיים אך שקרנים, של חתרנות לבנימין היו שלרשה בנים. שכולם הצטיינו בבגרותם של רומניה, התיידד עם המשורר הסימבוליסטי י;ן מינולסקו. בפעילותם המדעית היוצרת, ובת. הבנים הם : הבכור אליאס הצרפתית." פונדריאנו מודה : "את הספרות הצרפתית לא עשתיד היה להיות המביא לדפוס של ספר שיריו הרומניים (אליהו) שווארצפלד 1855-1915, למד משפטים בבלגיה "מראות", לאחר שפונדויאנר התיישב בצרפת . כעבור זמן חיברתי. - כפי שיכולתי להכיר את הספרות הגרמנית, חייתי ארתה." והוא אומר שמצב דברים זה אינו אישי בלבד, ובשובר לרומניה החל להוציא את כתב-העת Fraternitatea התקרב לחוג הסופרים והאמנים (רובם יהודים) שהשתייכו הוא פועל-יוצא של הצורך למצוא " מסורת" ספרותית (האחווה). ב 1885- גורש מרומניה בפקודת השלטונות וקבע לזרמים המודרניסטיים הקיצוניים . ב 1922- יסד יחד עם מושכר בפאריס . בשנתון היהודי Anuarul Pentru lsraeliti השחקן והבמאי ארמאנד פאסקאל (שבא מתיאטרון ולהיתלות בה . כשהוא כותב על ספרים וסופרים צרפתיים. אין לו הרושם שהוא כותב מאמרים אינפררמאטיביים לזרים . אלא שערך אחיו משה, פיוסם מחקרים ומאמרים רבים. בעיקר Vieux Colombier מפאריס) את התיאטרון האוואנגארדי בתחום קוררת ישראל ברומניה . הוא נפטר ב 1915-.insula (האי) , אך הניסיון לא הצליח רהתיאטרון נאלץ לסגור שהוא כותב כדי לפרסם את דבריו בצרפת. בכתב-עת צרפתי . ומשימתו היא לתרום תרומה צנועה משלו לעניין . והוא משח שווארצפלר )1857-1943( פיוסם עבודות רבות על את שעריו אחרי כמה הצגות . ממשיך וטוען : תולדות היהודים ברומניה. אך כתב גם סיפורים. מחקרים בבוקרשט של ראשית שנות העשירם נידון ניסיון כזה בתחום הפולקלור ומאמרים מענייני דירמא. בעיקר נודע לכישלון וודאי . משום שהאווירה והנסיבות לא הוכשרו עדיין "אם אנו קוראים רק ספררת צרפתית, אם המקררות שמתוכם אנו מרווים צמאוננו מצויים באדמת צרפת. האין זה מחובתנו כעורך השנתון המרכזי של יהודי רומניה, שיצא לאור בין לקליטת תיאטררן .ינרדומ-יךי.כlנמא שאינו מחניף לטעם הקהל השנים 1893-1877 והוא אוצר בלום של מידע ודברי-ספרות. הזעיר-בורגני ואינו נכנע לתכתיבי המיסחרר . קומץ השחקנים לקיים ~קרה, למיין את המקררות לפי ערכם הרפואי, להדביקב 1890- על כל יצירה חוויית רלהרא;ת היכן מוליכה הדרך אל האמנות יסד את השבועון Egalitatea (השוויון) והמשיך ראנשי-התיאטרון שנתנו ידם לניסיון זה ביקשו, כפי רשנאמ והיכן לא?" והוא מסיים במשפט זה : "ספר אינו רק עמדה : לערוך אותו עד אחרית ימיו. הוא מת בשיבה טובה בימי במאניפסט שחובר כנראה בידי ב . פונדויאנו. "להביא לידי הוא הוכחה של יחס-אהבה ." מלחמת העולם השביח . היטהרות רוחנית ואמנותית של מעשה-התיאטררן . להשתחרר האח השלישי. וילהלם שרוארצפלד )1894-1856( היה בלשן הן מהוולגארירת של הרפרטואר הנפץו. שהיה מותאם לרמת אחד החולקים על עמדתו זו של פרנדריאנו היה המבקר (המתון בדרך כלל) פומפיליר קונסטאנטינסקר . שפיוסם עליו שפיוסם מחקרים בדקדוק הלשון העברית ומת בצעירותו. ההבנה הממוצעת, ולחרוג ממסגרות הטעם הבלתי-מפותח אחותם, איירל (אדלה ברומנית) דאגה להמשך פעילותו ואף הקלוקל של קהל מסויים ." מאמר מלא עקיצות אירוניות. טענתו העיקרית חיתה זר : אין פרנדריאנר נכון להתמודד עם הערכים החשובים של הלשון אפריל 1985 29 והספרות שבתוכה חי ופעל (כל' הספרות הרומנית) ועל כן עם ג;ךם ההפתעה והבלתי-צפוי שבו . ל א חיתה זו השיר בעיני אדרקא. פונדאן בעל האופי השכלתני והמזג העצבני. שאהב תמיד את המיפגנים השחצניים והתפרצויות הגבורה הוא בוחר להימלט אל מפת ספרות זרה, שבתוכה הוא מחפש סיכז.בוליסטית, שאגב לא חיתה מעולם ברומניה אלא גס המשורר האינדיבידואליסט האנא רכי לפעמים . לעצמו נקודות-אחיזה, אך סיכוייו להתערות שם וליצור י~ילה למרד, אך לא ישות אמנותית אורגאנית . למיניהן . חיפש לעצמו בכל-זאת מקום בתוך קולקטיב לאומי מסויים : לעצמו מעמד עצמאי מכובד -קלושים . על כן." אומר להלך-דוח זה טרח פונדאן לשוו ת כובד - משקל וצורה, קיום תחילה הרומני ואח"כ הצרפתי. אך שניהם גם יחד היו המבקר ." ממשיכים אנו לראות בפונדויאנו משורר רומני ." אפנותי עצמאי . הוא היקנה זכות-אזרח בשידה הומני ת לחרוז בשבילו רק "ערכים מושאלים" . הוא סמל הדמות הטראגית האלכסנדרוני . אך היה זה חרוז אלכסנדדוני בלתי-רטורי . של אדם חסר מולדת, המחפש מולדת . אך הוא נועד להישאר ג.מפורק . שבור, משוחרר מן הניגון הפורמאלי . האסונאנס שכב בתחילת 1923 הוא מגיע לפאריס כ i תוך מגמה ברורה בודד תמיד . ובחיפוש מתמיד אחרי מולדת . אח . מקומו של החרוז . השפה זכתה במין צלילות חרישית להישאר שם . הוא מודע לקשיים הכרוכים בהגשמת החלטתו . (ס 1 נודיות כבושה) · , מע ין בת-קול מתכתית, נירי-הרובה . כמעט חסר אמצעים. הוא יוצא למסע-הרפתקאות מפרך של ללקסיקה הסלאווית ניתן יתרון ע ל פני הלאטינית , כ י זו ד. החל פונדאן לעבוד כבמא י בחברת הסרטים בשנת 1929 כמה ש בועות ברכבת לכל אורכה של אירופה (בין השאר ה~ ; חרונה נר אתה כבלתי-מתאימה לשיר ה. השיר היה סט 15 יט שם הכיר את ג'נבייב ט.ס י~ה ונשא "פאראמונט " בפאריס . נא לץ לצעוד ברגל שמונה ק"מ בטירול ולהוליך אחריו את בכ ; הותו ובצורתו . הוצאו מתוכו כל האלמנטים והעקרונות אותה לאשה ב 1931-. דירתם הצנועה ברחוב דולן .°6 נהפכהמזוודו תיו כמזחלה), עד שהוא מגיע לבירת צרפת , עיר הפסיכיים בעלי האופי הדינאמי : האהבה, השנאה, המהירות , למקום מפגש לסופרים רבים. ובעיקר אלה שהתרכזו סביבחלומותיו . הכ i קריות. שיטתו חיתה לגיטימית ופוריה רק בתנאי שתהיה כתה-העת Cahiers Du Sud (מחברות הדרום) . בביתו של אך פאריס לא קיבלה את המשורר המאוהב בתרבות נוב:עת-מתוך -עצמה . פונדאן היו נפגשים ד'יל רה ג;לטייה, בוריס רה שלצד, הצרפתית בזרועות פתוחות . יוקר המחייה . חוסר עבודה שורר הצעיר שם מבטחו בשירה . האמין בשליחותה הנ ו המשוררת איורט דלאטאנג-טארדיף . תרד א;:נךיי (בתו של לב קבועה . סגירותם של החוגים הספרותיים שביקש לחדור הנ ו שיחית . קיווה שבכוחה לשחרר ולספק תשובות לשאלות שסטוב והמתרגמת של כתביו לצרפתית) , במאי הסרטים כל אלה הנחילו לו אכזבות אין-ספור. ואם החזיק לתוכם . שזזמיטפיזיקה ותורת-המוסד אינן מסוגלות להשיב עליהן . דמיטרי קירסאנוף ואחרים. פונדאן המשיך לכתוב ךב 1933 בכל זאת מעמד , היה זה בעיקר תודות לחבילות-מזון ששלחו היזגמין כי השירה היא האמצעי הבלעדי להכרת העולם . הוא הופיע ספר שיריו הראשון בצרפתית "אוליסס' .' וב 7-19 3 לו בני משפחתו מרומניה וקצת כסף שקיבל מידידים או ך~ : ה בשיר את העיקר . המרכז. את זכות-הקיום שלו . בשיר ספרו השני "טיטאניק" . שירתו הצרפתית נבדלה משירתו ממוסדות תרבות שונים ברומניה . לשם ביצוע עבודות תרגום הוא מצא עולם ומלואו . האדם (המשורר) נתעלה בזכותו מעל הרומנית, אך גם בחטיבת יצירתו זו אין פונדא ן יכול מן הספרות הרומנית או פירסום חומר הסברתי בעתונות לזמני . לגחמני . ל~קדי , ושיקף הוויה קיימת כמימו הנצחי . להשתחרר מתחושת הגורל היהודי, ואף שמות םהספריהצרפתית . מצבו החומרי הוטב במקצת כאשר הוזמן על ייד הוא חש את עצמו כאדם בגן-עדן לפני הופעת הנחש. לפני מעידים על כך (אוליסיס =האדם חסר-הבית. הנודד בעולם. ז ' אן ןה גוךמ;ן . אחיו של הסופר . ךמי ךה גורמ;ן . לדור בביתו שו t עם מעץ הדעת , לפני שידע להבדיל בין טוב לרע . רכעבו . ועוד נעמוד על כך טיטאניק = סמל האסון הבלתי נמנע של זה ברובע הלאטיני ולשמש כספרן וכאב-הבית . זמן . טעם מעץ הדעת וגי לה כי הוא ערום . מצא כי היופי הוא בהמשך דברינו .( אך כעבוד זמן קצר עזב פונדויאנו - שכבר החל לחתום ליזג פחות כוזב מן האמת והטוב. הקידמה והתרבות . המילים בצד יצירתו הפיוטית המשיך פונדאן אף בכתי בת הפרודה בשמו הצרפתי פונדאן - עבודה זו ונתקבל כפקיד בחברת נטשוהו. החל לזעוק בלילות בלי מילים . הסתנוור . הבין יכ הוא פיוסם את ספרו Rimbaud ההגותית שלו, ךב 1933 הביטוח "ל '15 ~יי" , שם עבד עמיתו אילאריה וורונקה , אף הוא אותו גן-עדן שעלי האדמות (עדרי הפרות. האדמה הפורייה) le voyou (ראמנו הפוחז) , שהתקבל בעניין דב על יד מבקרים משורר יהודי-רומני שהיגר לצרפת . אחד האנשים שתמכו אינו אלא כדב . כזב - כל השירה . והשיר אינו אלה מסיכה שונים בצרפת ומחוצה לה . בין השאר הקדיש בנוטר קרוצ'ה בפונדאן היה הסופר ואיש-הציבור א .ל . זיסו , שאת ספרו ענודה על פנים כעור;ת . אחוד בחילה - בחד בשתיקה , ואכן האיטלקי מאמר-הערכה לספר זה בבטאונו Critica. "ואכמר "וידויה של נברשת" תירגם פונדאן לצרפתית . ש 1 זק ארבע שנים . עד שיום אחד חדרה אליו השירה מעצמה הפוחז" הוא בעיקר ספר פולמוסי . מעין תשובה לספרו של ובינתיים קשר פונדאן קשרים עם סופרים צרפתים אחדים. היתה זו שירה אחרת. יסוד ה~ w נה את רולאן רה רנוויל Rimbaud le voyou (ראמנו החוזה) . פונדאן ופרצה כמעיין . יד ךז'יל רה גולטייה , שהעריכוהו ועודדוהו . ביניהם אכווה ז ' ה(ז.ציאות , המחולל תמורה באדם . הוא התיר לפרסם את שיר י דחה את שני הפירושים שרווחו ביחס לראמנו : זה שתיאר את אם כי מצב בריאותו לא היה טוב, הוא המשיך לעבוד בימים נעוריו בספר כדי לחסל את העב ר המבייש אותו , לדבריו . כמי שביקש לחדור המשורר כחוזר בתשובה באחרית ימיו , כפקיד ולעשות לילות כימים כדי להתגבר על קשיי רהמעב י v זנם מבקרים המתחקים אחר י השפעות שהושפעו משוררים אל האמונה הקט;לית בשכבו על ערש דווי, - רדה שתיאר לשפה הצרפתית ולהמשיך ביצירתו . בשנת 1928 הוא סיים ידועים . אין הם מבינים כי אי - אפשר בלי השפעה, אך לא זו את ראמנו כחודה חזיונות ואשר המשוררים הסוריאליסטים כתיבת הספר "שלושה תסריטים -סיכה-פואמות" , שיצא היי א השאלה העי קרית. שהרי משורר נולד באווירה מוסרית . סיפחוהו למחנה שלהם, כאחד מאבות הלאוד באותה שנה בלורית צילומים של אמן הצילום התנועמ 1t: ויימת. בתוך תסיס;ך תרבותית . ועל פרצופו נחרתים קעמו ב 1936- כתב פונדאן את התסריט לסרטו של הבמאי דמיטרי הסיוריאליסטי מאן ויי. אך הופעת הספד לא עוררה תשומת- ככז.ה קווים . השאלה העיקרית שהביקורת היתה צריכה להציג קירסאנוף Rapt (חטיפה) על פי ספרו של הסופד השווייצרי לב כלשהי . לעומת זאת נפתחו לפניו שעריהם של כתבי-עת ה•יא : באידו מידה משקר המשורר , באידו מידה הוא דובר ואמיד . הוא הוזמן לבקר שוב בארגנטינה, ושם יצר את הסרט ספרותיים והוא החל םלפרס מאמרים. מסות ורצנזיות א 1ז.:ת ; באי זו מידה הוא מחקה. או משנה את המציאות . באחדים מן הירחונים הספרותיים המרכזיים של צרפת , ופ ונד אן מסיים באומרו :" השידה היא פונקציה חברתית . אהי"טארארירא ", שנהנה מהצלחה גדולה באמריקה הלאטינית . באותה שנה עצמה הופיע קובץ המסות שלו La Conscience Bifur, Commerce, Revue PhilosophiqueMessages.Europe. כרי ח אפל המקדים את האדם והבא לאחריו . מכל הפינות , בעיקר ב- , Sintesis Malheureuse Sur (המצפון האומלל), שבו מתקומם פונדאן נגד וגם בכמה כתבי-עת מארצות תאחרו r ייכים אלינו מבטיה . מודדים אותנו . משליכים עלינו מ : "המצב המיטפידי" של האנושות . כאן הולך פונדאן בעקבות שהופיעו בארגנטינה . . במשפט שיערך באחרית הימים תהיה 9,·~? ת;ניט םופגזי מורו ורבו לב שסוטב, בעל משנת הניהיליזם האידציונאלי . בשנת 1929 הוזמן בנימין פונדאן לבואנוס-איירס לקיים שם שורת הרצאות . הוא הביא אתו כמה סרטי-אמנות קצרים ה י u: ירה היחידה שתשפוט את האדם ." הוא מתפלמס עם כל אלה שהחלו דרכם כמתקוממים נגד המציאות הכפויה של הקיום וסיימו כמתפשרים עם שיצר, אך הקרנתם לא הצליחה ביותר . לעומת זאת, נתקבלו "םיחר~ד::;" שונים. נכנעים ללוגיקה מסויימת ומקבלים את דין יפה הרצאותיו. הוא הוזמן להרצות באוניברסי טה לע " האמתות הריאליות ", תוך בגידה בהשקפת האבסורד . הפילוסוף לב שסטוב ועל תורת ההכרה לפי שסטוב. ניטשה, ב 1937- הופיע בבלגיה רספ השירים שלו "טיטאניק ". הו 9 רל ודוסטוייבסקי. והעתונות המקומית פירסמה הכמ מאמרים מפרי עטו (על שסטוב , טריסטאן צארה , הקולנוע וכעבור שנה יצא לאור בצדפת ספרו Faux Traite הצרוף ועוד) ואחרי שהות קצרה בבואנוס-איירס הוא יצא d'Esthetique) תורת נוי מדומה), שעיקרו פולמוס עם נציגי הדרם הסיוריאליסטי . לריר רה לא פלאטה ולמנטווידיאו (אורגוואי). למרות כל אלה ממשי ך מצבו החומרי להית קשה. לאחר באוקטובר 1929 חזר ןפונדא לפאריס והמשיך במאבקו הוא פיוסם שורת תרגומים שעזב את חברת "פאראמונט" עבד פונדאן זמן-מה כעודך הקשה על קיומו הפיזי והרוחני . יומני הקולנוע של "פוקס-מובייטון" שהיו מיועדים להקרנה מן השירה הרומנית , ובינתיים טיפל ידידו יון מינולסקו קיבל אזרחות צרפתית, בזכות המלצת בהוצאת ספר שיריו הרומניים. "מראות", שהופיע בהוצ ' ברומניה . ב -1939 אגודת הסופרים . דמן קצר לאחר מכן קיבל צו גיוס, בשל גילו " קולטורה נאציונאלה" ב 1930-. המבוא של פונדאן לספרו עורר שוב סעדת רוחות והוא הותקף בחריפות בכמה עתונים שוחרר זמנית. ובפברואר 1940 נקרא ללבוש מדים . במסגרת שירותו הצבאי עסק בעריכת עתרן הגדוד שאל י ו השתייך . ברומניה . באביב 1940 נפל בשבי הגרמנים .לאחר התקף של אפנדיציט במבו א הפדובוקאטיבי שלו הוא מדבר על עצמו כעל משורר שמת בגיל 24, בשנת 1923. מאז הוא החל לנדוד על פני אושפז בבית-החולים וו 15 ל-ךה-גד 15 ס בפאריס ועבר ניתוח . היה סוכן ביטוח ועבד בחברת סרטים . המשודר שבו ב 1942- שוחרר מן השבי וחזר לצרפת. לאיזור החופשי . ירד יבשות . למחתרת והיה מתהלך עם ניירות מדוייפים . אחת לשבועיים מת מו ות מדואלי ' נרצח על ידי האיש פונדויאנו עצמו . בנימין פונראן ; רי שום של י. דרס היה נוהג לבוא לביתו בפאריס כדי לקחת עימד את הספרים ה: u ירים המכונסים בספר "מראות" נכתבו ברובם החל בשנת שהיו דרושים לו להמשך עבודתו הספרותית . אחד השכנים 1917 ' בימי המלחמה , במולדאביה הקטנה דאז שחיתה נתונה רבים היו הסופרים שתקפו את פונדאן . אך נמצא אחד שחלק בק דחת ש ל גי דול ושל זדר.ס . הדברים שעליהם הוא שר , עליו מתוך כאב וצער . הסופר היהודי פ . אדרקא פיוסם עליו הלשין עליו והוא נתפס בידי הגסטאפו ב 3- במרץ 1944• " חומד הגלם" של הליריקה שלו, כבר לא היה מצוי כעין . כ : אמר בירחון " אדם" (אפריל 1920( ולאחד שסיכם את פעלו כיהודי שהסתיר את דהותו . הוא נשלח למחנה ההסגר כשהשקי ף מבעד לחלון ראה המשורר הצעיר חיילות-צבא ד : ספרותי , הביע צערו שפונדאן הצטרף לשורת םהסופרי בדראנסי ומשם לבירקנאו-אושוויץ . ב 2- באוקטובר 1944 נשלח לתא הגאזים . אפודים עוברים בסך . אך הוא בדה לעצמו יקום משלו ובתוכו ואנשי-הדוח היהודים שעדנו את רומניה .מ( גאסטר, חצב - או המציא - מדאות אלה של עבודת-האדמה ושל ?tייניניאנו . נתבדון . ליא;ן ~יר 15 רו) . הוא מצטער על עקירה זו . כמה עדים שנותרו בחיים סיפרו על חודשי חייו האחרונים אק סהאלטאציה מיסטית של מוות . שירתו נראתה כתיאורית . ך ; מרוששת את יצירת-הרוח של יהודי רומניה . כי פונדאן לא של פונדאן . בצריף שבו היקצר לו מיטה היה מעודד את אך הי ה זה למעשה תיאור שלא נשען על שום דגם מציאותי , גורש , הוא עזב את הארץ בגלל עוניו , הוא עזב מרצונו, מתוך חבריו-למחנה, מנתח את המצב המדיני והצבאי , מגולל אל א נולד בתוך חביוני נפשו-ומוחו שלו , כמין מחאה ד:כרה בדורה . גם אדרקא מתפלמס עמו על המבוא שלו לספר זכרונות ספרותיים . זמן-מה עשה בבית החולים של המחנה, אינטי מית כנגד הנוף המיכני . נוף של כדורי-עופרת , חוטי כ l אמריו על ספרות צרפת. כלפי טענתו כי הספרות הרומנית לשם נשלח מחמת חולשת גופו . בסוף ספטמבר 1944 העריך הרופא כי ;:זבריא והחדירו לצריפו לעבודת-הפרך הרגילה . חייל דוקרני וטאנקים . היו שראו ככך סימפטום של נ;יך;זה \גינה אלא סניף של הספרות הצרפתית , שואל אדרקא : האם ואות לגי שה רוץגנטית . אך זו חיתה דרכו שלו להביע מחאה \גי אפשר לתאר את הספרות הצרפתית של המאה השבע- ביום ו ,'29 בספטמבר. ידוע היה כבר כי הצבא האדום ) ואל נשכח שבאותה ~ת עצמה התפוצצה בשוויץי פצצת v :שרה (עם ראסי ן בראש) כהמשך ליצירת-הרוח של יוון . ואת מתקרב בהתקדמותו לעבר אושוויץ . והנאצים החלו לתכנן דאדא) . ן;ספדות הצרפתית המאוחרת יותר , כולל חלק מהאסכולה כיצד להעביר את המחנה למקום אחר. התחילו לערוך פונרא ן הבי ט אחורה ובעינ י רוחו ראה את גן - העדן האבוד . ד;רומנטית , כמושבה רוחנית של ספרד ? "ואל נשכח" - סלקציות על מנת להפריד בין שתי קבוצות, אלה שיוכלו הו א כתב שי רה הנסמכת לעולמו הכפר י של פראנסיס ז ' אם כ:ות ב אדרקא -" כי כל הדיון הזה מתנהל במגדל השן . כיוון לעמוד בהליכה מפרכת אל המחנה החדש ואלה שלא יעמדו והשו אפת לרצון הכוח המיסטי של :נ;לדד . כי לא המציאות ו u היצירות האמנותיות שלנו מעניבות רק בזכות הנס שחולל במאמץ . החלשים נשלחו למחרת היום לביתן 10. ברור היה כי הם נידונו להיות מומתים בתאי הגא זים . פונדאן . למרות שימש ה השראה לשירתו, לא היא הכתיבה את הטכניקה שלו. זזיוצר ולא בדנות הרעיונות הכלליים. הש תייכות ללאום או ה שיר ה;ךה ונולד כיצור אוטונומי בעל חוקים סתמיים משלו , ו l היסטוריה ." שידע מה צפוי לו, שמר על צלילות דעתו ועל ק וררו חו. ב 2 30 עתון 177 מס 63 1 באוקטובר לפנות ערב הועמסו על משאיות כשבע-מאות השירים האלה אינם כלל כה אידיליים, כפי שהם נראים יהודים . לאחר שהוקראו שמותיהם . עד-ראייה סיפר כיצד איצ השמש היא שחורה," כדי לזעוק את זעקת צמארנר ושגערנו. במבט ראשון. הם חדורי פחד ואימה. הילד משתאה למשמע האוקיינוס מעלה על זכרונו את שדות ביסאראביה הנרחבים. פונדאן . תיקן את צווארון מעילו ועלה על המשאית שהובילה תפילתו של סבא, המשתפך בבכי בתפילתו ומבקש שהשמיים את הערבה האין סופית : אותו בדרכו האחרונה. יגנו עליו רעל כל בית ישראל "ממוראות של שדות א;דם ." שמו חרוט על קיר הפנתיאון בפאריס, ברשימת 197 הסופרים al·e5C'' \ח mc lourquoi ושירים אלה שנכתבו בשנות מלחמת העולם הראשונה ,dc 8c.....,arabic 'י e ח plai שנפלו במלחמה או נרצחו במחנות ההסגר של הנאצים. מעלים גם את אימת ההרס של המלחמה רגם את אימת פאתי .'ieng la ס l ז iai~l'· ז c 'י ILmp ~חס lh~וטור מילר בייצידהמכשפות יי . אבל הבעייתיות לא לחנך את דור העתיר . ו j שורה כל כן במחזאי ם כמו בגישה הבימתית , גישה י;בריב i, למשל , מבלי להבין שבאותה התקופה ולבש צורת ישיבה , ונשימה . הטיפול בהעלאת המחזות הקלאסיים, שהם אחר ר i נוגדת לחלוטין את כ ל האופנה הקי ימת העוסקת מחוכים שהכתיבו צורת הליכה , . למלים ממאפייניה של התרבות המערבית, ממחיש היטב את ב : צילום המציאות היומ-יומיות . כלומר , כשאדם הולן בנוסף לכך הדמות הקלאסית היא דמות מדברת יש משמעויות והן טעונות גם במשמעויות ר i יום לתיאטרון , הוא רואה בו את עצמו . מדברים ואת הדילמה התרבותית אליה נקלענו' דילמה הטומנת 11: ל בעיותיו והוא חוזר הבי תה כמו לאחר קבלת סוג של טרנסצנדנטליות . לטקסט חשיבות רבה והשחקן ךצרי כחובה אמירה כפולה : האחת - תחברתית-תרבותי להביא את עצמו לרמה שתובע ממנו הטקסט . זה דורש ונופיה . בניגוד ל כן תפי סתו של התיאטרון הקלאסי תא המתכוונת להפוך מחזות אלו לחלק בלתי-נפרד מן ר i קשר בי ו הקהל לב י ן השחקן היא תפיסה של הצגת קודם כל דרך דיבור ברורה מאדו, המבטאת נכונה לכ - אמירה כז.של או מיתוס . אם - כי בקומדיות הקלאסיות טנדנציה אות ואות שבטקסט . זה תובע דיאפזון נשימתי גדול . הרפרטואר התרבותי של חברתנו . והשביח כשצריך לבטא נכון אותיות כמו ,ת<;\ :;~.י ת, ~יr,;נל, לא ו ~ הצגת החברה הקונקרטית בייראי עקום יי, ובכל-זאת אמנותית, שכן ערכו חאמיתי של אמן יוצר ןנכח נושמים מן החזה ומעלה, אלא מוכרחים להפיק אותיות ו i הבדל לגב י הגישה המודרני ת הוא תהומי . כוונתו של כרזל · צאן · כהתמודדותו עם חומר הנחשב לנכסי לש אלו מאזור קרוב מאוד למפשעה. וזה לא עושה משהו ו i תיאטרון הקלאסי י גם כ שעסק בקומדיות , לא היתה המדיום האמנותי המסויים וכתחום התיאטרון יהיו רק למלה. זה עושה משהו לגוף כולו . זר מחבר פתאום '~התעסק אן ורק בבעיי ה החברתית . הוא כמובן ףשיק אלו יצירות כמו "אדיפוס המלך" לסופוקלס או >ויותה , אן בעי קר התעסק בבעייה קיומית , בבעיות של את החלק העליון של הגוף עם חלקו התחתון רויוצ t וידם ואלוהים , אדם וכוח עליון . הקומדיות של ימוליי קומבינציה שהייתי קוראת לה "קומבינציית היצר" "המלט" לשקספיר . נ r. ראות אמנם את החברה בראי עקום , אן כשמתייחסים כלומר , חיבורו של היצר עם הנשמה . חיבור הצד הפיסי שאלנו מספר אנשי תיאטרון על משמעות י בכוח ובעוצמת היצר והצד הרוחני של האדם' כלומר' כל-כולן . יש אותיות •:טיפולו של מוליי י בהרפגון הקלאסיקה לגביהם ; כיצר מכשירים כיום לקראתה ו י החשק הקיי מות באי שיות זאת , ברור שזה חורג בשפה שמעוררות את היצר . יש אותיות שמעוררות תא את תלמידי כתי-הספר למשחק , כיצר עובר כמאי י:חלוטין מטיפול בבעיי ה חברתי ת בל ב,ד ו עובר לממדים הרוח . ה י - זאת אות שמעוררת רוח ; נ י - ריות - היא הנמוכה ביותר . עם שחקיו' על מחזות אלו ; מהם תגבולוי\:רנסצנדנטליים . ואכן המ חזות הקלאסי ים הם מחזות נמוכה j ג י - עוד יותר וה-ת · י\!.מצליחים להגיע לנושאים טרנסצנדנטליים . האלמנטי ם קודם-כל צריך לדעת להגות את כל האותיות האלו . האינטרפרטציה לקלאסיקה ומרוע יש לנו • · במרינת וזמטפיסיים הם שמשמרים את היצי רה למשך דורות . וכשהוגים אותם נכון רואים שזה מאמץ פיסי עצום . ישראל קשיים מיוחדים בהעלאתם ? התרבות שלנו בארץ מתכחשת לחלוטין לתרבות וזבעייה הספציפית שלנו בי חס לתי אטרון הקלאסי נובעת ~ו:חוסר התמודדות אמיתית עם מחוי יבויותיהם של האותיות . האותיות אצלנו - נבלעות. . אנחנו אחר-כן בא הטיפול במשפט המתייחס לשלושה ו זבמאי והשחקן ליצירה הספרותית תהקלאסי עדנה שביט : במאית ומורה למשחק 1 ז.:תמודדים הרבה עם השירות שצריך התיאטרון לתת מרכיבים : הדגשות, קצבים ונעימה. אפשר להגות תא גזה פרטוש : במאי ומורה למשחק י:ח יי הי ומיום שלנו ' לבעיות הפוליטי ות והחברתיות כל האותיות נכון אבל במונוטוניות גמורה , ואז ואנחנ ניסן נתיב: מנהל ה"סטדויו למשחק " לא מעבירים לא את ההגיון ולא את הרגש םהקיי זושונות , הייתי אומרת בצורה בוטה שהתיאטרון אצלנו גרי בילו: מנהל "בית צבי" - בית-ספר לאמנות ההבמ כדי ליישם את שלושת הדברים הקשורים :א רוצה כל-כן להתעסק באמנות התיאטרון, אלא במשפט . ד"ר שמעון לוי : מרצה בחוג לתיאטרןו של אוניברסיטת ת " א י במשפט הלכה למעשה , צריך להתחיל בהם מגיל צעיר . ד"ר אבי עוז : ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת את" . כעתונות התיאטרון והוא משרת בעצם תפיסה עתונאי ת 38 עתון וו' מס' 63 היווני חי עם שירי המקהלה שלו מגיל שלוש. הוא צפה, עם המבוגר בטרגדיה היוונית מגיל צעיר מאוד . זה היה חלק מתרבותו . ואילו אצלנו - העבודה הקשה של "הר כבר בזרמן לי לראות שחקנים על הבמאי והשחקנים מושקעת בחיפוש הדרך שתביא לקומוניקציה של הקהל עם החומר וזה לא הצד חכמה ולשמוע כיצר קושרים לחם העקרוני לדעתי, כי אם השחקן מקבל דיאפזון ענק, שבחים, עטרה של שבחים : והשחקנים גיס\;'יק~ל:;י?ה המצדיקה את סוג האמירה המסויים לש הדמות וחי את התרבות הרלוונטית כפי שחיתה, הואחללו t מבטאם לא חיה מבטא של יברצו מסוגל לשרת את הטקסט הקלאסי, על הכוח לוע והילוכם לא חיה לא חילון של ברצוי t המוסיקליות הטמונים בו .• לא של כרפו t ואף לא של .אשח · ילרר כל-כך שעטו ושאגר" . גזה פרטוש: "המלט", מערכה שלישית, תמונה שכיח קלאסיקה תמציתו של התקופה . לא מתמודדים בעבודה על דמויות של התיאטרון קלאסיות, משום שהן ברורות מאוד . אין בהן מורכבותןע בור גזה פרטוש המושג ייתיאטרוןיי מתייחס ג'טה מובטח ומרני מרשרנרב ב"ררמיאר וירליה" של שקספיר. של הדמויות מן התיאטרון הריאליסטי . השנה הראשונה ל"תיאטרון הקלאסייי . כלומר' הקלאסיקה היא בהכשרה איננה מוקדשת לפיכך לנושא האופי' משום תיאטררן חיפה ; במאי : גזה פרטרש תמצית התיאטרון . אמנם בהונגריה, ארץ מוצאי שעניו זה הוא הדבר המורכב ביותר בתיאטרון, כאשר הקלסיפיקציה הרשמית מדברת רק על שקספיר' מולייר ' קבועה מסויימת ומנסים לשמור על הריתמוס בד-בבד מדובר במשמעותו הרחבה של מושג הכוללת בתוכה את ואסיר בתור קלאסיקה ואילו סופוקלס ואריסטופנס עם התנועה . לאחר-מכן מוסיפים לשני מרכיבי ם אלה גם כל מערכת התגובות האישיות בנסיבות מסויימות . אך נחשבים מחזות עתיקים לא קלאסיים, אך זוהי סיפור כלשהו מחיי השחקן . תוך-כדי סיפורו עליו לשמור כל זה לא שייו לתיאטרון הקלאסי ולדמויותיו , כאמור• קלסיפיקציה רשמית בלבד . בדיוק כמו שבצרפת שייכת כמובן היטב גם על הריתמוס וגם על התנועה האמורים . לקלאסיקה רק תקופת הבארוק ואילו באגנליה נוהגים על תרגיל זה עובדים שעות רבות עוד לפני שהשחקן לראות אפילו בצ'כוב קלאסיקה משום שהתפיסה מתרגל טקסט שירי . איו צורך בעניו זה בכישרון מיוחד גרי בילו: ביסודה היא תפיסתם של "המחזאים הגדו .ליםיי. לשירה אך ללא ספק צריך חוש לריתמוס ולקצב . רק בשבילי - אומר פרטוש - הקלאסיקה היא קודם כל אחרי זה ניתן להוסיף לדמות את הגיסטיקולציה רי~ליה מסויימת של תיאטרון' המתרחקת באופןהמתאימה . תרבות דיבור של מקסימלי מן הנטורליזם . לישראלים הצעירים הבאים ללמוד אצלי , תורה זו קשה בנטורליזם מתעסקות :ודמויות באלפי פרטים טפלים שלבמיוחד . אך אני אינני מוותר . אני עובד איתם בעיקר על מרפסת מול מרפסת החיים. ואילו בקלאסיקה מייצגות הדמויות את תמצית קלאסיקה מפני שבה לטעמי נמצאת תמציתו של הקיום האנושי . לדוגמא רומאו של שקספיר' איננו סתםהת wטר~ .• נ קודת המוצא שלי היא קלאסיקה . תוכנית- נער מאוהב, אלא מי שמייצג בהתנהגותו את תמצית הלימודים כולה בנויה על הקלאסיקה ברמות אהבת הנעורים . הדמות במחזה הקלאסי מבצעת שונות . בשנה הראשונה התלמיד טועם מן הקלאסיקה ומייצגת את הדבר, ב-ה' הידיעה, שהוא בדרך-כלל סמל העולמית דרך מכלול מחזות . החל מגורקי 1 האופטמן ניסן נתיב: למשהו מאוד מרכזי בקיום האנושי . ואו ' קייסי' בשליש הראשון של השנה הראשונה ; דרך החשוב ביותר בעיסוק בטקסטים קלאסיים הוא המחזאות האמריקאית של שנות השלושים, הארבעים השמירה על הקומפוזיציה המייחדת אותם והבנויה על הבעייה התרבות והחמישים של המאה הזאת - טנסי וויליאמס , ריתמוס, נגינה , תנועה והבעה נכונה של השורה השירית . קליפורד אודטס ויוג'יו אוביל - בשליש השני ; איסבן טקסט כזה אי-אפשר להעביר אבמצעות תנועה וסטרינדברג בשליש השלישי . הישראלית ריאליסטית . יש חשיבות עצומה לשפה במחזה הקלאסי, כך מקבלים התלמידים במשך שנת לימודים אחת היא הבגד של הדמות , ומכאן החשיבות הרבה להגיה תשתית להתמודדות עם שקספיר ומולייר בשנתהנכונה . שאיננה תרבות הלימודים השכיח . שני שלישים מן השנה השכיח איך עובדים עם השחקן על דמות כזאת? אין לזה כמובן מוקדשים לקלאסיקה המקובלת, בה הבעיות הגדולותמ ה זה בשבילי יי קלאסיקה יי? - אם יש מחזות תשובה חד -משמעית . צריך להכיר את השחקן היטב . את ביותר הן הבעיות הרטוריות . השליש השלישי מוקדש שמוצגים 2,500 שנים, יש לזה סיבה , לא ? הם היכולות והמגבלות שלו' את אופיו' ואת המטען לרוב למחזות מוסיקליים מסוגים שונים. בשנה תמיד אקטואליים . מתי ציכוב הפך ליישלגר " באנגליה? התרבותי שלו, ולפי זה לקבוע את שיטת העבודה . השלישית עובדים התלמידים על קשת רחבה של מחזות ברגע שהתחילו להתייחס אליו לא כאל ספרות רוסית עם-זאת, בהונגריה , ארץ מוצאי, יש מסורת של הכשרת לא לפי קו רפרטוארי מסויים . העוסקת באנשים רוסיים עם בעיות רוסיות , אלא כאל שחקנים, לעבודה על דמויות קלאסיות, ומסורת זו אני ספרות העוסקת באנגלים בעלי פרובלמטיקה אנגלית מנסה ליישם גם כאן . ששמותיהם בלבד רוסיים . אז הפרובלמטיקה של צ י כוב ראשית לומדים לשמור על ריתמוס השפה . מתרגלים הפכה להיות מאוד אקטואלית לאנגלים . לכן, ריתמוס שירי מסויים, שאח"כ מוסיפים לו תנועה "רשים לב שהשחקנים המופיעים כשמדברים על קלאסיקה מדברים על תכנים כלל- אנושיים ולא ועל על סגנון של תקופה או של עם . בתפקידי ליצנים לא יוסיפו משלחם על הקלאסיקה איננה מקומית - היא אוניברסאלית . "רשים לב שלא תרבה לנסר את חאריר הבעייה המיוחדת שלנו , כאן בארץ , עם הנושא נעוצה הכתוב." בתרבות הי v ראלית שאיננה תרבות כלל . יש לנו מסורת "המלט", מערכה שלישית, תמונה שכיח ניריך t כך t אלא נהג בעדינות, כי גם יהודית אבל לא תרבות דיבור, למשל . הקלאסיקה בהתפעם רוחך - בלב הסערה, הסופח מבוססת במידה רבה על טקסטים שיריים ועל יחס עמוק מאוד אל הלשון . יש עמים שצברו יחס זה מדור המושג ייקלאסיקהיי הוא בהחלט מושג רחב מאוד ראם יורשה לי לומר - הזלעפה של לדור . לישראלים איו עדייו כל יחס לעניו זה. אדם בשבילי . הבעיה המרכזית שנושא זה מעלה לגבי כמכשיר התלקחות הרגש - עליך לסגל לעצמך משלנו איננו מתהדר ומתגאה בזה שהוא מדבר בעברית שחקנים היא בעיית השפה . אין אצלנו מספיק תודעה יפה . היה פעם יחס כזה אצל הספרדים . כיום גם זה לא לנקודה זאת ואיו גם מספיק מורים טובים לנושא ולהאציל עלינו תחושה של איפוק אשר קיים . סגנון הדיבור שלנו הוא מאוד יי ~א~קי יי -זורק ,. איד שהוא זה קשור בתרבות הכוללת שלנו' בתרבות שבה תשורה נרעם לכל דבריך." מתנג,ד ובין היתר בועט גם בערכי התרבות . יש לנו דגל אם ובן מנהלים שיחה מהמרפסת לרחוב . על רקע של חוסר אמצעיות, של פשטות שהופכת לפשטנות . "המלט"' מערכה שלישית, תמונה שכיח צמיחה כזאת קשה להגיע לתרבות דיבור . בבית-הספר חוסר התודעה המוחלט ל תרבות הדיבור גורר אחריו אנחנו מתמודדים עם הבעיה בכמה מישורים : חפיתו ליקויי דיבור רבים מגן-הילדים . קול ; לימוד השפה ; לימוד ההגיון התחבירי. עם-זאת בסטודיו שלי נהוגה כיום גישה המטפלת בליקויי לשון קשה לומר שההישגים גבוהים . יש שיפורים . ביו רהית לא באמצעות שיעורי דיקציה, כפי שהיה נהוג פעם, אאל נובעת הבעיה גם מדלות העולם האסוציאטיבי ששי בעזרת המכון האודיולוגי של תל-השומר , שאנשיו לשחקנים, הקונוטציות העולות בהם למשמע טמשפ עורכים דיאגנוזה לכל התלמידים, מוצאים את הליקוייםמסויים . לכן כשאנו עובדים על דמות תמסויימ הספציפיים ומטפלים בהם . גישה זו הביאה לתוצאות משתדלים לעבוד באופן נרחב גם על הכרת ההתקופ • . חיוביות ביותר , גם ביחס ליכולת של מאמץ קולי ממושך וגם לבעייתיות הקשורה בדיקציה של השחקנים .בנו סף לומדים אצלנו גם מבנים הגיוניים של משפטים . שמעון לוי: איד לא לפרק טקסט בצורה מלאכותית , אלא בהתאם להגיון הפנימי שלו (אם יש בו למשל שלושה די מויים או שיש סגרגציה מסויימת של עוד ועוד ועוד - זו בנייה ~רקם בו םמרוביספרות~ת -מסויימת . זה לא דיבור של יום-יום . זו אל שפה עיתונאית ובעניינים אלה ניכרת חולשתם לש החללים על המילויים שחקנינו בתרבות המחזות הקלאסיים , םשמתאפייני בדיסציפלינה של כתיבה ' בעלת סדר ' מסורת וכיווןא חד האלמנטים הבולטים בקלאסיקה היא המיד מוגדר . בעבודה על מחזה קלאסי' השחקן לא יכול הגדולה מאוד של ~לדיו n. מדובר במרקם לש לחשוב במונחים של " אני כבר אעשה עם זה משהו" .. טקסט כזה, בו מרובים החללים על המילויים ובחללים הוא חייב לקחת בחשבון בעשייה שלו תכתיבים קודמים אלו יש מרווח רק למילוי . אם בספרות מוכרת תיאוריית לו . לכן עובדים בסטודיו שלי בשתי שנות הלימודה יי פעריםיי, הרי שבתיאטרון נכון דבר זה על אחת כמה הראשונות רק על קלאסיקה, מחזות יווניים ושקספיר. וכמה , משום שהתיאטרון הוא מדיום של ביצוע העובר בשנה השכי ח, צ ' כוב , לרוקה ואיבסן . רק בשנה השלישית דרך עיבודיהם של במאי , שחקנים, תאורנים ועוד ועוד . עובדים על קלאסיקה מודרנית . כך שמבחינתי אחת ההגדרות של הקלאסיקה היא שהיא עדי עצירן במקהלה מתוך "אדיפוס המלך" של סרפרקלס. הבימה ; באמצעות המחזות הקלאסיים עובדים בהתחל ה על ניתנת לאינטרפטציות רבות, שונות, ואפילו סותרות זובימוי : עדנה שביט מושג הפעולה ותוך-כדי-כך לומדים גם את המאפיינים את זו, לאותו הטקסט . אפריל 1985 39 בעלי שלמות אמנותית ואשר , ערכיהם האסתטיים שוזהיה לו הארה מבפנים .lnsight במקום Sight. איפשרו פרשנויות שונות , תוך שמירת תהמשמעו והדברים ידועים . אצל בקט מתחיל הכל אחרי התוכנית של המסר . גבולות הפרשנות , מבחינתי ' הזויפלטות ממעי הזאב, או אחרי האקט של ניקור גמישים , כל זמן שהם לא מעוותים את הסטרוקטורה הי~יניים . דידי וגרגר מתחילים את דרכם כשהם רכבמ 1נ וקרי עיניים ומאחר והם מגיעים בעצמם למודעות היסודית הטבועה בחומר . למשל , אצל המלט שי התפתחות פנימית בעלילה הבאה לידי ביטוי קמובה ע 1 במית ולא נותנים אפשרות לקהל לתרום להס זאת ברצף הכרונולוגי של המונולוגים שלו במחזה . כשמישהו מנחוץ ; חייב גם הקהל בעריכת תהליך ההיוודעות החליט לצרף אל המונולוג שהמלט אומר הבמערכה י .עצמית שלישית תמונה שניה, הנאמר בשיא הבגרות שלו את לו:קט, כקלאסיקן מודרני, יש איכויות שאינן קיימות המונולוג בה מובעת השאלה הגדולה : יי להיות או לא ב r.1 חזות הקלאסיי b המקובלים . למשל , ביחס לדמויות . לחיות יי, איו האינטרפטציה לגיטימית משום שמדובר זא אצל בקט אין דמויות . יש רק בני-אדם . השחקן הוא על מחזה אחר . ההתחלה והסוף של מה שיש לכקט להגיד . השחקן אחת הבעיות החמורות ביותר המתייחסת להעלאת משאיל לעצמו לזמן-מה את מצבה של הדמות, ובזמן זה מחזות קלאסיים בתיאטרון הישראלי ' נובעת משאלת הוא חייב להיות נאמן באופן טוטאלי לטקסט שלה, התרגום . תרגומי המחזות לעברית היו חייבים ל 1 ז:לים - כפי שהן נכתבו' למקום - כפי שהוא צוייו . בהתמודדויות רבות של בחירה בגלל צמיחתה הטבעית הדמות איננה מייצגת שום דבר . מקסימום את טבק של השפה . והתוצאות לא תמיד היו מוצלחות . שקספיר , ע : צמו או את המאזין לו . אבל מכאן והלאה אנחנו למשל , כתב דרמה פיוטית בתוך דרמה קיימת ובה מצוי נכ:נסים כבר ליי בקט לאכדיי שהיא סיפור בפני עצמו .• ה יי לפנייי וה יי אחרי יי . ואפילו אליוט וכריסטופר יפרי שכתבו דרמה פיוטית במאה ה- zo המשיכו את הרצף לש טניסון וביירון ושל מסורת הדרמה הפיוטית האנגלית . "הנח לשיקול רעתך להנחות אותך . לנו אין מסורת של שפה פיוטית בתיאטרון . ןלכ המתרגם חייב לבחור ראשית את הערך שעליו אהו התאם את הפעולה למלח ואת חמלה מתבסס , כלומר , ליצור זיאנר של דרמה פיוטית תבעברי ו~פעולח. והשמר מכל משמר, לא אלחטו ורק אחר-כן לתרגם לתוכו . האידיומטיקה שחיתה נהוגה בתרגומי שקספיר ' מסוף " מחכים לגרדו ": כקט כתיאטרון חיפה לטבע ולא להרגיש את הסאה, כי כל המאה ה 19- עד אמצע המאה ה- zo, חיתה אידיומטיקה הפרזה כזאת סותרת את יעורר של מקראית . וזה לא עב,ד איד ממלאים את הפערים הנזכרים כי למרות שהעברית שפה עתיקה ? אם מדובר וכן גם שפתו של שקספיר ' יש פער ברור בין השתיים . בקלאסיקה מודרנית , כמו זו של בקט ' ניתן למלא אותם r זמשחק, שחרי גס בראשיתו וגם בימינו י אותה בעייה היתה לדיקמן כשתרגם את אייסכילוס באין - ספור אינטרפטציות. את יימחכים לגודויי אפשר וסופוקלס . למלא באינטרפטציה מרקסיסטית , על עבדות ואדנות תכליתו חיותה ועורבה להחזיק מראה י בתרגום טוב צריכה להיות אינטגרציה ברורה בין ומשטר קפיטליסטי ואנחנו לא צריכים לצורן זה לאנוס כל כביכול אל מול פני הטבע : להראות מרכיביו . על המתרגם לדעת לשמור על הריחוק הלשוני הרבה את הטקסט . אפשר לעומת זאת לבטל את . אי- המסויים בין הצופה לניר הזמן בו נכתבה היצירה האינטרפטציה המרקסיסטית ולהספיג את החללים לתום את תארו י לסכלות את רמות אפשר לתרגם מחזה קלאסי לשפת היום -יום . הדמויות אבינטרפטציה אקזיסטנציאליסטית . ואז לפנינו המיתוס דיוקנה, ולהאיר את פני חדור נחוויתם, הפיקטיביות במחזות הקלאסיים השקספיריים , של קאמי לפי סיזיפוס וטנטלוס מדברות . זה מסתדר נהדר גם אנרית מסויימת . לכל אחת מהן איפיונים במסגרת ז י עם קאמי וגם עם סארטר ועם מי לא ? כצורתם וחותמם." שונים הבאים לידי ביטוי גם בדרכי-השיח שלהן . ואפשר גם את זה לסלק ולהגיד : גודר-גרד-אלוהים . , שהן מערכה שלישית, תמונה שניה הדמויות המרכזיות בטרגדיות או בקומדיות "המלט", . ולומר שמחכים פה לאלוהים ואלוהים מטבעו אינו בא . יי גדולות מן החיים ", מדברות בשפה אחרת מדמוי אסור לו שיבוא ות . והנה אינטרפטציה תיאולוגית נהדרת . ההמון . הדמויות העממיות מדברות פרוזה . ההמון אפשר לבטל גם את זה ונמלא את הספוג באיזם אחר ב יי יוליוס קיסר יי מדבר אפילו ב יי סלנג יי של אותה המקובל היום , כמו למשל הביהביוריזם של סקינר ,t ~בי עוז: תקופה . כדי לשמור על האיכויות המיוחדות של רבדי ונתרגם את כל מערכת היחסים בין פוצו ' לאקי הילד ' הלשון השונים במחזות אלו' צריך להיות ער מאוד דידי וגרגר לאורו . גם זה מסתדר נהדר עם כללי לענייו האינטגרציה הפנימית שלהם . ההתנהגות שמתווה בקט לדמויות שלו . סיבה מהותית נוספת לכשלונותינו התדירים בעבודה על . אין מסורת של שפה כלומר , המחזה הקלאסי מזמין לעצמו מראש את מחזות קלאסיים נובעת מעמדת השחקן ביחס לדמות האי~זגים הללו ' בגלל התכונה הספוגית שלו . אותה הוא משחק . לשחקן צריכה להיות עמדה כלפייתרו " ו חשוב אחר שלו : השתלטותו על הצופה . המחזה ~ פיוטית בתיאטרון הדמות שהוא יוצר . בגילום הדמות כלול מרחב של הקלאסי לא מניח סתם את קיומו של הצופה באולם , נקיטת עמדה . מרחב פרשנות זה מותנה ביכולתו של הישראלי אלא הוא דורש ממנו במפגיע להשתתף . לא למהקה האמן היוצר . כקהל אלא מכל אינדיבידום שבתוכו . כלומר , כל צופה נראה לי שהכישלון הגדול ביותר של השחקנים חייב לעשות עם עצמו את חשבון הנפש שלו בדבר יחסו ה יצירות הקלאסיות הן אותן יצירות רחוקות והבמאים שלנו נובע מחוסר יכולתם להשתמש שימוש לדמויות, ברמה גבוהה מאוד של מודעות עצמית .- מאיתנו בזמן ' שהפכו עם השנים להיות דוגמא נכון במרחב זה של נקיטת עמדה. שחקן חייב להיות המשותף למחזה קלאסי מודרני של בקט ולמחזה ~ו מופת לאוניברסליות , כמעט אפשר לומר לנצחיות של למשל , אמן יוצר. כלומר אדם בעל עמדה . שאם לא כן יהיה ה מדיום האמנותי . לכן אנחנו יכולים לדבר על קלאסיקה קלאסי של סופוקלס הוא באלמנט ההיודועות שהוא עושה דברו של הבמאי בלבד . ואילו מה שנדרש ממנו זו , אבל גם במובן האלמנט המרכזי ביותר של המחזה . בשני המחזות קיים כמובן המקובל ביותר שלה : יוון יורומ הערכה משל עצמו המוסיפה נדבן אינטרפטטיבי משלו האפקט של אדם שקם פתאום ואומר : יי אה , אין אל י של תחנות-היסוד של התרבות כמו : שקספיר' ק i רגיי לעיצוב הדמות הקלאסית . וךאז;כיו וכן של קלאסיקה מודרנית היום . משן הקיום ראי תי את הדברים האלו? " הייתי קורא לזה טאפק כדי להיות אמן יוצר מסוג זה , הוא חייב ללא-ספק ו וביפה אדומה" שראתה מולה את עיני הזאב יואוזנ של יצירות אלה , שנגזר מערכים אוניברסאליים גם הוא אינדיקטור חיצוני לקלאסיות שלהן . האוניברסאליות של להיות בעל מטען תרבותי אישי, ולנו, משן שנים רבות , הזאב ושיניו וציפורניו ובכל-זאת לא הצליחה להסיק היתה הנחה מוטעית שכדי ליצור תרבות מתחדשת של המסר התרככי והאמצעים האסתטיים החורגים מפגעי את המסקנות מהעובדות . צריכה היתה לחוות תזא מבפנים וזו ההצדקה להיבלעותה על-ידי הזאב . זוהי גם הזמן הופכים את היצירה ליצירה קלאסית. עם בארצו , צריך ל פנות עורף למטעני התרבות תהמערבי שנצברה משן דורות רבים . • המחזות שהפכו לקלאסיקה הם אותם מחזות שהיו ההצדקה לניקור העיניים החיצוניות של אדיפוס כדי היום והיתר לאלה שבדרך . 36 ~אל עצמי (המשך> -קטרזיס ? בבי ת-הקברות היהודי שנותר לפליטה ' ניסית לאתר את קו:רה "" את מצבתה ...- במרה רבה בלי ספק ; עם כמה רגעי שיא של התפרקות רגשית , כמעט היסטרית . אנ י נכדתה האפיקורסית , שלעגה לכל המושגים המקודשים , עד ששילמה את מלוא ואחת מהן אולי החריפה מכולן ב-מ-ק-ן-מ-ן ה-מ-ש-ו-ע-ר של ביתך 'האחרוןמ חירה של ההתנסות האישית ולמדה את משמעותה ומקורה של קללת הה"מית שהופצץ ונהרס ביום האחרון שלפני כניעת העיר . שם שפכת ללא מעצורים , םבזעהמשונה ". היאה לבת-כהן שכמותך' בתוגה על שאלתו הפרובקטיבית וחיוכו ,אני דוחה באופן דיפלומטי את ההחלטה הסופית אם כן אן' לא להיכנס המעודן-ארסי :" עד שנגיע מלא הרמזים השפלים, של וורשאי גאה ; קיתונות של גידופים וחרופים . עבור לכלגשר "; כי אני לא הגעתי ל ." הזמנים ועל ראשי כל בני-העוולה ובשם כל המיליונים . ועדיין לא באת עד חשבון . -"רגע , רגע אחד . אז היכן כאן זיגמוש '? בינתיים מגיעים לפינת הרחוב , בדרך חזרה ניצבת הקטנה שוב שם . אני מושיטה את - זא כן' זיגמוש '! זיגמוש ' זה סיפור בשביל פסיכיאטרים . ידי למצלמה, מכוונת, לוחצת." אך ננסה בק יצור נמרץ ' כי הרי הבטחתי ועלי "להיות בנ t דר", עד הסוף בסדר . זיגמוש ', אבירי חלומותי הבוגד . עד היום כמו קץו בנפשי ר ; פצועה, בגאוותי הפגועה , א ין מה להוסיף , או - יש להמשיך ולהוסיף עד בלי די ;עוד ועוד , עד תכלו הנשימה. אילו פגשתיו , אילו נפל לידי עכשיו . הנסיך שלי . ובכן : הגננת שלנו מכינה הצגה לסיום השנה ; בוחרת לה שחקנים מעולים, ממש כוכבים. "לכלובית" וזיגמוש' -- כך זה היה באמת ? " בן המלך" ." הנעל מתאימה לכף רגלי - ואני הנסיכה . "והם חיים באשר ובע "שר עד - הכל אמת. ואם תרצו - הכל לא אמת" . כי כך רצית שיקרה . באשליה רצית . כך - פקעת של הונאה עצמית, קלועה חוטי געגועים . כי לא עצם היום הזה ": מחיאות כפיים , מסך . ואני חוגגת, חוגגת ". ולמחרת - אני המגיע שזרת לעצמך את היריעה הגעת לשם במכונת זמן. המחזירה אחורנית למחוזה של המציאות שנשתמרה אי-שם בנפש שרקקה לממלכתי -למלוך , ואילו הוא, המנוול הזדז, אפילו לא מעיף עלי עין, אלא , כמו טווס מתנפח, מפזז ומכרכר סביב אחרת . וכא ; שר אני מנסה לעמוד על במרחבי היקום ;לא חזרת למציאות הממשיכה להתקיים בתאי מוחך בלבד, כי במטוס זכויותי , הוא פוטר אותי בלגלוג . הר, האשליה המתוקה הנכזבת . אני מאז מסרבת הגעת לשם "ג'ט " של "אוסטריין אירליין" ה-י-י-ש-ר לשדה התעופה " אוקצ'~ה", לקבל תפקידי "לכלובית ". מתהלכת כמו "פרינצסה " נעלב:ת, שונאת גברים וחושדת "Warszawq Restituta".. והעי ר לא אותה עיר - רק שמה נותר. בכוונותיהם הטובות . - יופי של חשיפה עצמית ! ושהותך כאן -אוטוטרכ!יה ? והגן והרחוב - לא הגן שלך ולא הרחוב שלך -רק שם נותר . - משהו כזה, אך בעיקר , לגלוג על עצמי ועל אותם (אותן) החופרים בעברם וההצטלבות והפינה והבית - מה יש לומר? • ופורטים את פרויד הענק למטבעות קטנים, עוברים לסורור . צידוק לתסכוליהם לש רק הילדה על המרפסת נותרה תוהה, ונבוכה . עתון וו' מס' 63 40 היום יותר מתמיד, חשוב לעשות ביטוח • ו בחברה גדולה , בט m ה ואמינה בקבוצת הסנה.כדאי להיות בטוח: כי בתיך, הליות נכךיס ורכושך מבוחטים. בוטח כי עתידך הליות ועתיד מש פחתך מובחטים. בוטח מי שק ונה מכונת כביסה ראמקו קומפקט סופר ווו קונה מכונת הכביס לכל החיים . זאת עובדה . כל טפר כמכוכה תוכןכ במטרה אחת . סלכב במכסימוס יעילות . אמקור טקומפק סופר l וו ה יא סוס עבודה אמיתי , חזק וחסכונ י שאתה מבוטח למ רות מידותיה הקטנות )40X60 ס"מ ( קומפקט 111 מכבסת עד 5ג"כi כביסה . הליות היא אוטומטית ללחוטין וסחכונ תי במיוחד בצריכת מים וחשמל . המבכה המיוחד של ההמכונ בחברה בטרחה, בוטח שאפשר לסמוך עליה. והחומרים המעולים מהס אהי מיוצרת מבטיחים לן מכונת הכביס שאפשר לסמוך לעיה . עשה ביטוח בקבוצת הסנה, קבוצת ביטוח גדולה' יציבה 1 אימנה ומבוססת. .. "' חברות הביוטח הולכות לע בטוח . כי מה שנטרח-ביטוח ומה שביטוח-הסנה. ~ן~~;רמס~ח,;~ג~";~;:ב~ח~~מ הסנה .חברה •שראלית לביטוח בע"מ לבטח אותה בדרן כלל במשך 8 שכיס . אבמקור טתכיס ןל 10 שנות צור . חברה לביטוח בע " מ ביוטח . מדוע• דביוק מאותה סיבה שמשון . חברה לביטוח בע " מ שבאמקור נותנים לן אחריות כופלה . רותם .חברה לביטוח בע " מ שמיר . חברה לביטוח בע " מ דקלה .חברה לביטוח בע " מ החברה הישראלית לביטוח משנה בע "מ עומר . קרן לביטוח הדד• ביררמן . חברה לביטוח בע " מ חברה מסונפת : החברה הישראלית לביטוח אשראי בע " מ רוב יצרני מכותנ כביסה אחרים ~ טתכיס לן קר שהכ אחריות למכונות הכביסה לשהס . אבמקור טתכיס לך חינם אחריות מלאה שלנתיים מסיבה פשוטה ' אחננו מאמינים במה שאחננו מוכרים ..... להשיג בכל נחויות אאמפ תשרו אזכ~א ~ שרות ללא תחרות ... r ~~יסאז;יו יש בנו 17 תתכניו ביטוח םחיי ואפשרןיןת בלתי מןגבלןת לשילוב ביניהן Nחת מהן ה' r< בד'ןק התכנ'ת שתענ' P נך פנה אל סרבן 11 'רדנ'ה -הלבנון 11 וכמשפחתך יL ירדניה .הלבנון & בטחןן מל p !N ן ביטוח, אחר•ות ובטחון ~ סיפור בהמשכים אחר-כך אכלנו שלושתנו ארוחת-בוקר. ולרגל נכנסתי לחדרי והתחלתי להתלבש . המאורע, העמידה אמא על השולחן בקבוק יין . אמא מזגה לי כוס מלאה, וואיל לסבתא ולעצמה, חצאי כוסות . הרקתי את הכוס בלגימה אחת והתחלתי לאכול, וואיל אמא וסבתא רק שתו קצת, אך לא נגעו באוכל ורק הסתכלו עלי בעינים עצובות ,כאלה שני חברים *(7) שהתחלתי לחוש אי-נוחות, וגם לא סיימתי את הארוחה והשארתי חצי .בצלחת אחר-כך קמתי מן השולחן ורציתי ללכת לבית-השימוש, לעשן. אך אמא ההבינ ולזימיו 'ווינוביץואמרה : "אתה יכול לעשן כאן . עכשיו זה כבר לא חשוב ." מרוסית : יהודה גור-אריה הוצאתי סיגריה והתחלתי לעשן. אך לא הרגשתי נוח וכיביתי אותה, שמתי אותה בקופסת הגפרורים ואת זו הכנסתי לכיס . שתקנו . אחר-כך אמא אמרה : "אם בכל-זאת תזדקק לכסף או לדברים אחרים , תכתוב, אל תתבייש ." ו הנה הגיע היום האחרון . התעוררתי כשברחוב עוד הייה חושך . אך אמא וסבתא כבר קמו. פס צר של אור הסתמן מתחת לדלת . שם, מזוחורי הדלת שררה מהומה "בסדר . רק אל תקחי יותר אצל אבא ." "לא אקח" נאנחה אמא . שקטה, רגליים דשדשו ונשמעו קולות מהוסים. הק · שבתי. היה מדובר במעיל היה כבר קרוב לשמונה והתחלנו להתכונן לצאת . בחץו היה חם , אך על כל מקרה ישן שלי, שסבתא חידשה אותו לא-מזמן. אמא נזפה בכ 1 בתא : (בכל-זאת - סתיו) אני ואמא לבשנו מעילי-גשם ואילו סבתא לבשה את מעילה "את ממש כמו תינוק . אי-אפשר לסמוך עליך . ביקשתי ממך להניח את המעיל בארון . האדמדם , העמיד נגד גשם, מטפחת-ראש עבה ולקחה עמה מקל-הליכה הל;גנים ." "נו, טוב, בואו נשב רגע"* אמרה אמא. "בדיוק שם הנחתי אותו" אמרה סבתא, "אני זוכרת דאוג היטב ." התיישבנו. אמא וסבתא - על הספה ואני - על המזוודה, אך בזהירות, שלא למעוך "אז איפה "הוא? . אני וסבתא קמנו גם-כן ויצאנו . "הרי אני אומרת לך : הנחתי אותו בארון . אפילו פיזרתי עליו נפטלין ." אותה . אחר-כך הביטה אמא בשעון וקמה "אילו הנחת אותו בארון' הוא היה שם ." בכיכר הקטנה שלפני תחנת הרכבת היו כבר המון אנשים . הם התמקמו בקבוצות קמתי ונכנסתי לחדר השני. בראש כל קבוצה ישב מגויים, מסופר חגיגית ולכוש בבגדים נפרדות על הדשא . "מה אתן רבות ?" שאלתי . הגרועים ביותר . סבתא ואמא עמדו באמצע החדר וביניהן' על כיסא היונה מונחת מזוודה פתוחה . באמצע הכיכר, ליד הפסל של קארל מאונס. עמד רב-סרן עם כתם-לידה גדול על כל "נתתי את המעיל לטוליק. לנקות את הקטנוע ." לחיו. הוא החזיק בידו רשימה וקרא ממנה שמות, במלוא הגרון . לידו עמדה קבוצה " איך זה , נתת לו?" בסערה סבתא. של מתגייסים . ניגשתי גם אני קרוב יותר, כדי לשמוע. " פשוט מאוד. ממילא לא הייתי לובש אותו ." "פטרוב !" קרא הרב-סרן . "אז למה טרחתי ותפרתי אותו מחדש?" שאלה סבתא ! :קול מאיים . "!שי" ענה לו בחור ארוך . במגבעת-קש. שעמד לידי . . לא ביקשתי." "זאת אני לא עיוד " לא ' יש ', אלא 'אני'" תיקן הרב-סרן . הוא סימן את פטרוב ברשימה , וזה הלך לו " הנה, בבקשה" אמרה סבתא, כשהיא פונה לאמא, "תוצאות החינוך שלך. הפקרות הצידה . מוחלטת ." "נו, נתת אותו, אז נתת" אמרה אמא. מנסה להרגיע או r הרוחות, "לא נריב םביו"~.רךו.רןב ! פרוורזכ ישנו? ." הרב-סרן השהה מבטו עלי. האחרון . רק חשבתי, שבצבא זה יועיל לך. שם הרי וןא מלבישים בגדים םחמי"ואז'נין . תסתכל בבקשה" אמרתי . "פרוורזב במיוחד." איננו?" "ממילא שם היו לוקחים אותו ממני" אמרתי והלכתי ל : חדר האמבטיה. פרוורזב לא נענה . רק מתחת לעין השמאלית "מה שמך?" שאל שוב הרב-סרן . הוא לא הכיר אותי . הסתכלתי על עצמי בראי. המראה שלי היה בסדר גמור . חזרתי על שמי . הוא סימן משהו ברשימה ואמר לי : נשאר 'פנס' כחול, בכלל לא גדול, לא יותר גדול משזיף מצוי . אבל אותו בוקר, היו כל הפנים שלי 'פנס' אחד נפוח . "חכה." פילסתי לי דרך בין קבוצות המלווים והנוסעים, והלכתי אל שלי . אמא רצתה שאצלם את הפגיעות ואגיש תלונה משפטית נ~:ד היווני, אך לא היה יבדעת לעשות זאת. כי לא רציתי לסבך בזה את טוליק. שגם וןו היה יד בדבר, אם אפשר הפרידות התנהלו במלוא הלהט. בקבוצה אחת שרו : ש??עו ~ין ר;~~ים ;:ז;יג~~יים להתבטא כך. במקרה הזה. לאמא לא סיפרתי שום דברי על טוליק. בשביל מה ? וצפרים עפ;ת, משת;לל;ת. עמדתי שעה ארוכה תחת המקלחת וזרמי המים החמים ט 1 טפו אותי. היה לי נעים וגם ו~ס~ :p ל; wn~כtי ~ין םייד:~::' . . וחשבתי לי , שיכול עצוב ופתאום היה לי חשק להשאר בבית, ולא לנסוע לשרם מקום י רב עם אמא וסבתא, אך זה ~ry ם :ק;גר םי~יב;:?? ,7 ~ן ;:ןן ~9ת;לק:ו:J. להיות, שלא פעם עוד יתחשק לי לחיות כך. אפילו אם אנ . כבר לא יהיה אף פעם, וכאשר יצעקו עלי, לא תהיה זו אמא ולא סבתא, אלא םאנשי בקבוצה אחרת, צרחו: ,;ה ~ה :פ;ת ;:ןן ;:ז~קיע;ת i? ~ל מ; 9ק;גה . אחרים, זרים, שגורלי בכלל לא מעניין אותם . כאשר יצאתי מן המקלחת, שררו בחדר שלום והבנה . אנ . וא עמדה לפני הראי ומרחה ר ttr:ו לירית א;תי אל הצבא . לה אודם על השפתיים וסבתא גיהצה את החצאית שלהי על השולחן . המזוודה היתה נערה ע'ליזה, אדומה מ T מאמץ' שרה כקול צרחני : . הוא היה גדוש בדברי מאכל, ~ת :רר ית~r:זל ל~ .רןה. כבר סגורה ולידה, על הרצפה, עמד תיק ביתי ישן א;הף לויהי. םtיור;זםו:J ע;ד, ~י יךע ." ולמעלה הזדקרה רגל של עוף . בסמוך ישבה הקבוצה הגדולה ביותר, כעשרים איש. הם שרו בקול רם, מחרישים את "מה זה?" שאלתי . כל היתר, את השיר "אני אוהב את החיים" . כאשר שרו את הפזמון "אני מקווה שזה " זה תרנגולת" הסבירה אמא. הדדי" , הבחור עם הגיטרה הניע את ראשו המגולח וכולם שרו כאיש אחד : "לא, אני שואל באופן כללי, מה זה התיק הזה?" ם~~; . ם~~; רע;ך ם~~; "זה אני ואמא הכנו לך צידה לדרך" נפנתה סבתא אלי. פעמים הרכה, הרכה, "ואתן חושבות שאני אלך לצבא הסובייטי שלנו, עם סו~ קניות כזה ? בריות משונות מוטב ארבעים פעם כל פעם -- ;ד ·--T--· אתן . הרי אפילו העופות האלה ששמתן לי פה יצחקו ממני ." i?w~ ר ~ף ם~~;.םי~ג;:ך~ " מה לעשות ? למזוודה כבר לא נכנס שום דבר" אמרדז אמא . הסתכלתי עליהם . אלה אותם החבר'ה שראיתי על הספסל. כאשר הלכתי לפגישה עם "במזוודה גדולה כזאת לא נכנס שום דבר ? מה שמתן לי שם?" נ יה בהבעה מתגרה . .טאניה " את הדברים הנחוצים ביותר." סבתא חשקה את שפח אחר-כך נעצרתי ליד קבוצה אחרת. בחור מסופר קצר, עטוף במגבות, השמיע -בשצף " מיד אבדוק" אמרתי ופתחתי את .המזוודה , אכשהיכמובן . מצאתי שם הרבה דברים מעניינים . למעלה היה כז.ונח משהו ירוק . הרמתי זאת קצף במפוחית-פה קטעי פזמונים ובחורה שמנה רקדה לקצב המוסיקה תהזא מצווחת, כאילו ויגרגר אותה . ב יזz.. תי אצבעות וביד פשוטה . "יותר חזק!" צעק לה הבחור עם המפוחית. " מה זה ? שאלתי כתחושה של גועל . היא הגבירה את קצב תנועותיה, בכל כוחה. " אתה לא רואה ? סוודר שלי " השיבה סבתא ללא ערו.ו:ור . פתאום קרא לי מישהו . הסתובבתי וראיתי את טוליק . יחד עם אבי ו ואמו , םהתמק "ו את חושבת שאני אלבש את זה?" שאלתי בסקרנות . מתחת לעץ .על גבי עתרן פרוש עמד בקבוק דווקה שככר שתו ממנו , כוסות-נייר, םלח " אז מדוע זרקת את המעיל הקצר "שלך? פרוס לפרוסות עבות, עגבניות ונקניק . "לא זרקתי אותו. נתתי אותו לטוליק . אבל זו כבר שאלה י שביח. אני מחכה לתשובה על "גש אלינו" אמר טוליק . השאלה הראשונה . האם את כאמת חושבת, · שאני אלן בדבר הזה?" ניגשתי. אביו של טוליק זז הצידה, לפנות לי מקום . " וכשיהיה קר ?" התערבה אמא . "אמי היקרה, האם את סכורה, שאם יהיה קור של שו :עים, או אפילו של תשעים "שב, ואלריאן. נחגוג ביחד ." :ש את הסוודר של סבתא?" "מחכים לי, שם" אמרתי . מעלות מינוס וציפורים יקפאו תוך-כדי מעופן' אני אלו "יחכו" אמר אביו של טוליק. "בוא, שב ." המשכתי הלאה את הביקורת. הסוודר לא היה מונח זמן רב בבדידות. במהרה צמחה ישבתי . אביו של טוליק היה לבוש חגיגית, בחליפה אפורה . ככיס החזה תקע עט נובע מעליו תלולית-קבר קטנה, מורכבת מחפצים שונים חסויי-ערך. היו כאן צעיף לצוואר, י שתי קודם, ועוד קופסה קטנה ומטפחת-אף. מקופלת כשלוש זוויות . ישבתי על הדשא . הדוד פריה מילא חצי כוס מגבת מיותרת, שני זוגות לבנים חמים, שמעולם לא לב וודקה והושיט לי : עם תרופות נגד כאב ראשי נזלת ומחלות כיוצא בזה . סבתא ואמא עקבו דומם אחר ההרס שביצעתי. הסתכל ' תי עליהן ואמרתי כחריפות : "שתה קצת, לכבוד "החג. . "אתה מלווה את הכן שהולך לצבא." "זהו זה. במקום כל זה, אפשר לשים חלק מהפרודוקטי ו t:, אך לא להגזים, אני אערוך "איזה חג זה עכשיו? אמרה אמו של טוליק "זה אותו הדבר. אם אנשים שותים, זה אומר שאפשר לחשוב שזה חג" אמר האב. ביקורת." ~~~~~~~~~ * זה מנהג רוסי עתיק : לפני הפרידה והיציאה מן הניח " יושבים רגע ושותקים . ם"ואת לא תשתו?" שאלתי . עתון וו / מס 163 42 "כבר שתינו" אמר טוליק . יכול היה גם לא להגיד את זה. לפי עיניו, אפשר היה לראות והעמס אותם בקרונות." ש"כבר שתינו" . למען האמת, לא התחשק לי בכלל לשתות . אך לא היה לי נעים לסרב. הרב-סרן ספר שוב את האנשים, אחר-כך הושיט ידו, כאילו חותך חלק מן המסדר לקחתי את הכוס ושתיתי את כל תכולתה, במכה אחת, בעוד אביו של טוליק מביט בי ופקד : בסקרנות :הבה נראה אם אתה גבר, ואיך זה מתקבל אצלך. הוא לקח עגבניה חתוכה "קבוצה זאת, ימינה פנה ! עשרה צעדים. קדימה צעד!" והושיט לי . רציתי להוכיח שאני שותה, מבלי לעוות את הפרצוף. אך לא הצלחתי הקבוצה השכיח צעדה שמונה צעדים, והשלישית, שבה נמצאתי אני -ששה צעדים. למנוע עווית וקינחתי מהר בעגבניה . אחר-כך העמידו לכל קבוצה סמל . אלינו הוצב בחור שמן. בריא. על חזהו היו מספר עיני אמו של טוליק היו אדומות. נראה שבכתה זה-עתה. היא הסתכלה בי ובטוליקאותות . והיה ברור שהיא מתעצבת על שניכו . הוא עבר לפנינו בצעדים מתוחים. כשחזהו מובלט. הוא בחן בתשומת-לב את כל "סבתא שלך באה גם כן?" שאלה. העומדים. אחר-כך כסוג אחורה שני צעדי b והכריז : "כן. סבתא באה, ואמא." "הקבוצה שלנו תיקרא פלוגה, כך אני רגיל יותר. ברור?" "אמא לא עצובה?" "ברור!" צעקנו במקהלה . "לא. מה יש פה להיות עצובה. הרי לא הולכים למלחמה ." "הפלוגה שלנו תתפוס את הקרון השלישי . ברור?" "אותו הדבר" אמרה בעצבות. "מה יוצא מזה ? מגדלים אתכם , מחנכים, ואחר-כך"ברור!" אתם מתעופפים לכם - ואינכם." "לא לעשן בקרון' רק כמישורת שמחץו לקרון . ברור?" הוצאתי את הסיגריות והושטתי תחילה לאבא של טוליק. "ברור:" "אני לא מתפנק" אמר, "ואינני נותן עצות לאחרים. תגיד לי משהו , ואלריאן. בזמן "זה הכל" אמר הסמל, "על סדרי הנסעיה, מי יהיה חכיך תורן. נחליט במקום." פתאום מלחמת העולם השכיח שירתתי גם אני בחיל האוויר. לא היו לכו שם שום מטוסים, רק הוא התמתח, מתח את הצואר מתוך הצווארון עם בטנת פלאסטיק ופקד :פרודוקטים : שומן-חזיר, חמאה, שימורים ." "ימינה פנה ! קדימה צעד !" "שוב אתה מתחיל" התכעס טוליק . "הרי כבר הסברתי לך : אתה שירתח לא בחיל- התחלנו לצעוד . לא כולם באותה רגל' אלא כל-אחד . איך שיצא לו . ההורים שלנו הלכו האוויר, אלא בחיל האספקה." בצד וצעקו אותם דברים : שנשגיח על עצמנו, שככתוב מכתבים . "אני צריך ללכת" אמרתי וקמתי. גם אמא ביקשה ממני לכתוב לעתים קרובות. מאחוריה הלכה סבתא ולא אמרה םשו "אני אלווה אותך" אמר טוליק וקם גם הוא. כמה צעדים עברנו בשתיקה. אחר-כך דבר, רק כיפנפה את מקלה .בחשיבות כעצרנו מתחת לעץ צפצפה . הסמל הביא אותנו לרציף . כאן עמדה כבר רכבת מוכנה' עם קטר מחובר מלפכים . אני "ואלוה" התחיל טוליק. כשהוא ככוך ומחפש מלים, "אתה בטח כועס עלי, אף כי חשבתי שתהיה זאת רכבת משא, אך התברר שהיו אלה קרונות נוסעים רגילים, אבל באותו מצב שהייתי ..." ישכים, כאלה של רכבות המהלכות אצלנו בקווים הפרברייס . הסמל פקד להתמקם כל הימים האלה חשבתי, איך הייתי נוהג אני במקומו של טוליק. והאם הייתי יכול בקרון בצורה מאורגנת. אך שום דבר מאורגן לא יצא מזה. כולם מיהרו לתפוס את לנהוג אחרת . ובסופו של דבר הבנתי, שהייתי יכול לנהוג אחרת. ולא מפכי שאני אמיץ המקומות הטובים ביותר. גם אני מיהרתי, אך לא מספיק, ולכן עלה בגורלי הדרגש כזה, אלא מפכי שלא הייתי יכול לעשות מה שעשה טוליק. הצדדי העליון . אך בעצם. זה לא שינה לי . זרקתי את המזוודה שלי על הדרגש ויצאתי "אתה מבין" אמר, "הרי הם הכריחו אותי ." שוב לרציף . "כן, אבל השתדלת מאוד." סבתא ואמא עמדו בגבן אל הקיוסק, בודדות ומעוררות רחמים. הלב כחמץ . "אבל אחרת, הם היו מרביצים גם לך. גם לי." "למה אתן חמוצות?" אמרתי, "צריך לשמוח. כפטרתן סוף-סוף מהבלגניסט." "כן , "בסדר, כדבר על כך בפעם אחרת." מה יכולתי להסביר לו? בטח" אמא רצתה לחייך, אך זה לא התקבל אצלה. שפתיה התחילו לרטט, היא מצאתי את סבתא ואת אמא, באותו מקום, על הספסל .לי לא כשאר מקום . הוא היה הסתובבה לעבר הקיוסק והתחילה לבכות. סבתא הסתכלה על אמא והסתובבה גס-כן תפוס על-ידי משפחה גדולה שליוותה ילד בגובה שכי מטר, בעל אף אדום ונפוח, על אל הקיוסק. גבי פכים ארוכים. הילד ישב בין אמא לאבא ושתי ילדות קטנות, כנראה אחיות, ובכה, "חי, בכייניות שכמוכן" אמרתי, "מה זה הפניתן לי את הגב? מה אתן רצוות, שאערוק ואמא הרגיעה אותו. בגללכן ? מה אתן מייללות ? אני לא מיילל . אבל אם אתן רוצות, אבכה גם אני ." "איגוד, אתה לא יחידי, יש עוד הרבה, הרי מישהו צריך לשרת בצבא. קוסטיה, תגיד עשיתי עצמי בוכה, אם כי, בעצם, התחשק גם לי לבכות. ויכול להיות שבאמת בכיתי. לו משהו" אמרה לאב . ורק חשבתי שאני עושה את עצמי . אך בכל-זאת, הרגעתי אותן קצת . אמא הסתובבה "הרי אמרתי לו" אמר קוסטיה, "אם אתה לא רוצה לשרת בצבא, היית צריך ללמוד אלי, חייכה ואמרה : יותר טוב ." "אל תשים לב. אני וסבתא, הננו כשים ומותר לנו לבכות קצת, לפעמים." "לאן נעלמת לזמן כה רב?" שאלה אותי אמא . אחר-כך עמדנו ושתקנו ואני חשבתי שאולי צריך להגיד משהו חשוב ומשמעותי, אך "פגשתי את טוליק ." שום דבר כזה לא עלה בדעתי, ואמא וסבתא, גם הן לא העלו שום דבר. הן עמדו "שוב טוליק ? האם גם בצבא לא תצליח לפגוש מישהו יותר מעניין ממנו?" והסתכלו עלי, ואילו אני לא יכולתי להסתכל עליהן וכל הזמן הסתכלתי לצדדים, "בסדר" אמרה סבתא "הרי הם חברים. כל-כך הרבה זמן היו ביחד .עבדו יחד באותו ובלבד שלא להביט בהן . בית-חרושת . " לא רחוק מאתנו , מוקף בשבט שלו, עמד אותו בחור שבכה בכיכר, אך עכשיו הוא כבר בינתיים יצא הרב-סרן. בעל הכתם על הלחי, אל הרחבה שלפכי התחנה וקרא לא בכה, אלא חייך וסיפר משהו להוריו, כשהוא מנפנף בידיו ואמא שלו חייכה גם ברמקול : היא, ואילו אבא הקשיב לו בהבעה חמורה ובלא תשומת-לב. בכל-אופן. כך זה נראה "כולם לצאת ולהסתדר ברביעיות!" לי, בלא תשומת-לב. וליד הקרון עמד הבחור שניגן בגיטרה, אך עכשיו, בלעדיה סבתא תפסה את המקל שלה ורצתה לקחת גם את המזוודה, אך אני לקחתי אותה. אלה (כנראה השאיר אותה בקרון). לידו עמדו הוריו, אנשים קטנים. מבוגרים, אך קצת בצד שישבו יחד אתנו, קמו גם הם. הבחור הבכיין קפץ על רגליו. עמדה נערה יפה, כלתו כנראה, ואולי אף אשתו. היא עמדה כך בצד, מפני שחשבה, "חכה" אמרה לו אמו, "חכה, אני אנגב לך את הדמעות, לא נעים לעמוד במסדר עם כנראה, שלהורים יש עכשיו יותר זכויות על הבחור מאשר לה, ואולי היא בכלל עיניים בוכות." היא הוציאה מן התיק שלה מטפחת, ניגבה לבחור את עיניו וקרבה אתמיותרת . אבל, ל~ חיתה מיותרת לגמרי, חיתה בוראי הולכת מכאן, אך כיוון שלא המטפחת אל אפו "קנח את האף." הלכה מכאן. מסתבר שאינה מרגישה את עצמה מיותרת. ואולי חשבה שאם תעמוד כך וכאשר התחיל הבחור לקנח את האף בקול' הסתכלה עליו ופתאום פרצה היא עצמה בארועים החשובים ביותר, בוראי לא תהיה מיותרת בעתיד ... בעצם, אינני יודע מה בבכי, תוך יבבות. באמת חשבה לעצמה . אני בעצמי לא הספקתי לחשוב על הכל עד הסוף' מפני שאותו "הכה לך" אמר האב , "החזקת את עצמך כל הזמן' - והכה. עכשיו גם את תקנחי את זמן יצא מן התחנה עובד רכבת בכובע אדום וחיכה בפעמון .האף ." ו מן הרמקלו נשמע קול : מה קרה אצלם אחר כך. אינני יודע . התחלנו לרץו. אני רצתי קדימה, עם המזוודה, "חברים מתגייסים, מפקד הרכבת, סגן-אלוף ;~לוב, מבקש מכם לתפוס את כשאני מציץ אחורה. אמא וסבתא טפפו מאחור . סבתא הושיטה את מקלה הרחק מקומותיכם בקרונות. אני חוזר : חברים מתגייסים ..." קדימה, ואחר-כך. כאילו כמשכה אחריו. סידרו אותנו, כשגבנו אל התחנה , בארבע שורות. מצאתי את עצמי באמצע. מן התחנה יצא הרב-סרן בעל כתם-הלידה על הלחי. הוא אמר משהו ברמקול הנייד, "לימין "'רש' פקד הרב-סרן . "עמוד דום ! לפי סדר המספרים, התפקד!" אך נראה שהרמקול התקלקל. כי לא שמעו שום דבר. הרב-סרן אחז את הרמקול תחת בית-השחי, עשה את כפות ידיו כאפרכסת , ובלי שום מכניקה. קרא : התפקדנו . אל הרב-סרן ניגש סגן-אלוף שמן . במדי חיל-האוויר ושאל : "ובכן. הכל בסדר?" ""לקרונות! "שני אנשים חסרים" אמר הרב-סרן בהכנעה . הסמלים, שעמדו ליד הקרונות, החלו גם הם לצעוק : "צריך לקרוא לפי שמות." "לקרונות ! לקרונות!" הרב-סרן הוציא מן הכיס את הרשימה השמית, שחיתה כבר די מעוכה. אבל אף אחד לא הזדרז לזוז והסמלים החלו לזרז את הנוסעים והמלווים. גם הסמל "הקשב לכאן" אמר והחל לקרוא : שלנו ניגש אלינו ואמר לאמא ולסבתא : "אלכסייב!" "אמהות, שמעתן את הפקודה ? היפרדו לשלום ." "אני!" התחלנו להיפרד . אמא חיבקה אותי בידיה ולא רצתה לשחרר אותי והייתי צריך "אלטוחין !" להשתחרר ממנה בעדינות, כי חשבתי שלא אספיק להיפרד מסבתא. "אני!" "אל תשכח לכתוב" אמרה אמא והניחה לי. לאחר כל תשובה, העביר הרב-סרן את מבטו מן הרשימה והסתכל לאותו כיוון . "בטח שאכתוב, פעם בשבוע אכתוב, אני מבטיח." שממנו בא קולו של זה שקראו בשמו. כאשר חיבקתי את סבתא, נראתה לי גם היא קטנה ומיובשת, ורק עכש , יו חשבתי עד שם המשפחה שלי בא אחרי שמו של טוליק. שנמצא אי-שם בקצה. גם במסדר כמה היא כבר זקנה, שיכול להיות, שיותר לא אראה אותה אף פעם. כך זה באמת היה , הנוכחות לא נמצא אותו פרוורזב, ועוד איש אחד . אבל אז ערד לא ידעתי שכך זה יהיה . רק חשבתי שזה עלול להיות . "נו, בסדר" אמר הסגן-אלוף. "אי-אפשר לחכות יותר . חלק מן האנשים לקבוצות שוב ניגש הסמל ואמר : "די להיפרד, עכשיו אנו הולכים ." עתון וו 1 מס 163 43 הלכתי אחורנית לעבר הקרון ואמא וסבתא ליוו אותי. רק ג:ליתי · למישורה, רוהקט~נ;: t? ע Q7?. רר :;נאוךאל :;כי 'ט"נ;ךז:; ז:ז:ל כהיק ספר הוא ספור מלחמה דו~ז?ה ז:ז:ה. ןיtי~ :;כק.לע. שרק והרכבת דדה . כל המון המלווים החלו ללכת אחר הרכ : בת וכולם החלו ,לבכות כאילו הרככת שלנו הולכת ישר לבית-הקברות . ו •~•: ד ~~w ה יוה.ר • ~ל -1?~9 ירנר הוא ~.קי~~ T ~ז;זדיר ;~נו ז;יכונרת ~~לה . אמא וסבתא נופפו לי בידיהן 'ואני נופפתי להן גם-כן.אחר-כ . ך הסתירו אותן םפרצופיתופ~~~:; ג~ל~ה . טוליק קרא את השיר תוך נפנוף ידיים והדגשה כקולו, כמו משורר אמיתי. אחר-כך אחרים ואילו אני המשכתי לנופף, בתקווה שהן רואות לפחות את היד שלי . ופתאום הסתכל כי כמבע של עליונות ברורה ושאל : ראיתי את אבא שלי . נראה היה שבא בריצה זה-עתה לרציןו:י ' ובידו היה אידה צרור . ,"נו איך זה?" צעקתי לו :" את זה , אתה בעצמך כתבת?" שאלתי . "אבא!" הוא שמע את הצעקה שלי. הרים את ראשו והתחיל להר r זות עיניו לאורך .הקרונות "מה זאת אומרת?" נעלב טוליק. "יש לי עוד שירים רכים. אתה רוצה שאקרא לך עוד?" אך הוא לא הביט בכיוון שלי. צעקתי לו : ,"לא לא צריך. רק שדה ככל-זאת די מפתיע." בעצם הייתי די ככוך . "אני כאן !" "אבל' תגיד' באופן כללי' זה מצא חן בעיניך' או לא?" הוא לא ראה אותי, אך על כל מקרה, נופף בידו הפנויה, מסובב את ראשו, כשהוא "אתה ממש גאון" אמרתי כמעט בכנות. "אף פעם לא חשבתי ולא חשדתי בך בדברים מנסה לדהות אותי בתרך הקרונות העוברים לפניו ביעף . כאלה . אתה כבר עוסק בדה הרכה "דמן? " הרכה" נאנח טוליק. "אתה זוכר, כשעוד עבדנו בבית-החרושת, כאנו לעבודה הואת כ ו נסתיימו חיי הטרום-צבאיים. אך לפני · שאשים סוף · פסוק לסיפורי זה, רוצה ימה כעבור שנה, לאחר · אני עוד לספר על פגישה אחת עם טוליק, שהתקי קראת לי שירים?" "'המפרש'?" המאורעות המסופרים כאן . בשני החודשים הראשונים שירתנו יחד, עברנו ביחד את ,תונורינtה ביחד והשתתפנ"כן . נו. מאד אני כותב. בהתחלה זה לא הלך לי, בשום אופן לא יכולתי להתאים חרוזים. אבל עכשיו זה כבר יוצא לי די טוב. אני מבין שאלה רק צעדים ראשונים, אבל בטקס ההשבעה. אני אלמד, אני חרץו . כבר קראתי את המאמר של מאייקובסקי 'איך לעשות שירים' אחר-כך הוצבנו ליחידות שונות , ואף ששירתנו באותו פיקוד כמו קודם, לא נפגשנו תוא 'אמנות הפיוט' של איסאקובסקי . התחלתי לקרוא את דרנררליונרכ." יותר. איכשהו, לא יצא לנו להיפגש . אני גם לא חשתי רצו r· מיוחד לכך. יכול להיות הייתי נדהם ממש . בשבילי היה זה כמו רעם ביום בהיר . הסתכלתי עליו במבט נוקב שגם קודם לא שררה בינינו ידידות מיוחדת-במינה, ורק ח v: בנו כך. מפני שלא ידענו ופתאום שאלתי : מה דר ידידות אמת . " תשמע. ומה יקרה אם פתאום אנו מתגלגלים לעומק האדמה ולפנינו."" עם גיוסי לצבא, לא זנחתי את הרעיון של בית-ספר · לטיס. כתבו 1 י לכל הדרגים, פכירת ובקשות, אך עברה שנה שלמה עד שהצלחתי לקבל תשובה חיובית . "?המ" שאל טוליק כמהירות . "שום דבר. רציתי לבדוק אם זה אתה, או לא ." והנה . יום נהדר אחד יצאתי משערי היחידה, עם מזוודתי הקטנה. בכיסי חיתה הפנייה לבית-ספר לטיס, שובר נסיעה ברכבת ודמי אש"לח - שמרנים ושש תקרפייקו "נו' ומה העלית?" התעניין טוליק . "זה בכלל לא אתה" אמרתי . "הייתי רוצה שתתגלגל לעומק האדמה ותמצא גוש של שקיבלתי אצל השלם . מדג האוויר היה מחורבן . ענני בוץ מלוכלכים התמשכו zןוממ על פני האדמה, נוגעים זהב. " כמעט בצמרות העצים. מדי פעם התחיל טפטוף של גשם, ויפסק . הייתי לבוש בסגין, "זה היה יכול להיות דבר לעניין" אמר טוליק בכנות, "אתה יודע מה הייתי "עושה? אך על הראש חבשתי כומתה, כי עוד לא חיתה הוראה ל:וi מעבר ףלמדי-חור "אני יודע. היית קונה ' מוסקוכיץ' עם מערכת נהיגה ידנית." " למה לי - ידנית?" נעלב טוליק . "מה. אין לי רגליים?" הוא שתק רגע . הגעתי לתחנה כשלוש שעות לפני יציאת הרכבת . לקחתי ' כרטיס והלכתי לשוטט " ולמה אתה עם מזוודה ? בחופשה?" בעיר . עיר דר חיתה גדולה , יותר גדולה מן העיר שגרתי בן; לפני הצבא, אך היא לא "לבית-ספר לטיס." מצאה חן בעיני, ולא מפני שחיתה גרועה יותר מן העיר שלי, אלא מפני שעיר דו חיתה "גרוע" פסק טוליק. "מקצוע מסוכן . אמנם, כסף טוב, וכל זה, אבל בכל-זאת, עבודה דרה לי לגמרי . הסתובבתי ברחובות, כשאני אוחד את המזוודה ביד ימין, כדי שלא אצטרך להצדיע לקצינים שמילאו את המקום. אחר-כך התעייפתי וישבתי לנוח באחת מסוכנת ." " ,נו כסדר" אמרתי וקמתי, "אני צריך ללכת." השדרות. מולי, על הספסל, ישבו שני פנסיונרים, כחולים מקור ומשחקים שחמט . תחילה עקבתי אחר משחקם. אחר-כך הפסקתי והתחלתי להרהר בחיים שלי. על המ "חכה" אמר טוליק. הוא עמד וסובב את הסל, פעם לצד זה ופעם לצד האחר . "אני , לעתים קרובות חשכתי על אותו עניין, ליד הארמון." בטח, מאוד לא נעים לי שעבר עלי עד עכשיו . ופתאום, ממש בארזן שלי. רעם קו ל מוכר : השד יצא ככה ."" " למה אתה לא מצדיע?" "כן . לא היה כדה משהו נעים" הסכמתי . קפצתי מיד על רגלי ובאופן אינסטינקטיבי הושטתי יד לכומ r ה, כאשר ראיתי לפני את " כן' לא היה נעים . אכל כשבילך' ככה זה היה יותר טוב ." פרצופו המאושר של טוליק ." מעניין! " התפלאתי. כאמת, "למה זה?" "טיפש שכמותך" התכעסתי, " מאיפה התגלגלת לכאן?" " םה היו מכים אותך יותר חדק" אמר הוא והסתכל לי ישר כעיניים . "מהירח " הודיע טוליק . , כמוני, בסגין. אכן ' זאת חיתה פילוסופיה מעניינת. אחר-כך נתקלתי כה כנסיכות אחרות, שמעתי בחנתי אותר מכף רגל ועד ראש. הוא נראה די מודר. הוא היה לבוש כמעט אותן מלים, מפי אנשים אחרים, שהזדרזו לעשות אותו הדבר, שממילא היה מגפיים וכרמתה, אך בידיו החזיק סל קניות ונראה בו לחו t:, חלב מרוכז ועוד דברי עושה אותם מישהו אחר , איכשהו, כמקומם. אוכל שונים . "כסדר" אמרתי, "מה יש עוד לדבר על כך?" "מה זה, אצלך?" שאלתי . כידי הימנית אחזתי כמזוודה . טוליק החזיק כידו הימנית את הסל . פניתי ללכת, אכל טוליק נבוך : "האשה שלחה אותי להביא אספקה. " טוליק לא נתן לי . הוא ץר לפני וחסם לי את הדרך. "ש מע" אמר כטון מתחנן. כשהוא מעכיר את הסל לידו השמאלית. "שמע ." כלומר "מה. יש לך אשה?" "לא האשה שלי, של הגנראל" ובראותו שאני לא מבין םו.zזי דבר , מיהר להסביר : להתראות. אולי עוד נתראה איכשהו, או נתכתב. ככל זאת, לא סתם היינו חברים כל- " אתה מבין , אני משמש עכשיו כשרת אצל גבראל . בהתז r לה הייתי צייר במועדון כך הרכה שנים ." הנחתי את המזוודה על האץר .הוא התנפל על ידי כהתלהבות החיילים . אחר-כך ביטלו את התפקיד . ובדיוק אד פנה הגנראל :' אין לכם פה אידה הוא הושיט ידו וחיכה . חייל מיותר ? אני זקוק לשרת '. אומרים לו : 'יש לנו, בדיוי ק עכשיו עשינו צמצומים של צמאון וטילטל אותה שעה ארוכה, עד שככר לא יכולתי לסבול זאת . ושיחורנו חייל' . נו. מאד אני משרת אצלו. התפקיד הוא, כ 1י:! שאתה מבין : תביא - " שמע, ואלוה, אל תשכח. אתה יודע. כחיים יכולים לקרות כל מיני דברים, אכל חברות נשארת חברות . יכול להיות שעוד נחדש את הקשר כינינו . הרי אתה כמו אח תיקח . אבל כללית, זה לא קשה . לא אמונים, לא מסדרים, לא הזעקות . גומר לשטוף את הרצפה, לשטוף את הכלים. ואני חופשי. שותה כל יונ t: כירה . נו, כמוכן , ןבעניי שלי. יותר יקר לי מאכא-אמא ."" הכספי, זה חלש. אתה בא מן החנות, האשה סופרת כל (!:רוטה . כמה שילמת כעד סוף-סוף הצלחתי להשתחרר והמשכתי ללכת הלאה. לאחר כמה צעדים, הסתכלתי - הכל היא בודקת ומחשכת. אם צריך לנסוע אחורה . טוליק עמד כאמצע הדרך עם הסל האידיוטי שלו כיד וסובב אותר, פעם לצד תפוחי-האדמה, וכמה כעד העגבניות לאידה מקום, היא נותנת כסף לחשמלית. שלוש קרפייקות לשם, שלוש -כחדרה . נו, זה ופעם לצד האחר. כראותו שאני מסתכל אחורה, נתחייך כמהירות והחל לנפנף ואם אני נוסע כטרוליכוס או כאוטובוס, יוצא לי להוסיף מעו לי. ומאיפה אני לוקח ?או בידר כמץר רב. לא החזקתי מעמד , הרמתי את ידי ועשיתי תנועה, כאילו אני מנפנף לו שאני מקבל מהבית חמישיה )5 רוכל)' או שאני מקבל נז.שכר סופרים . זה הכל ." כחדרה. וכעצם, לא נפנפתי . אכל תנועה זאת יכולה להתפרש כמר: נו, מילא, מה זה • ככר חשוב . מה שהיה, היה. " אידה שכר סופרים?" התפלאתי . "מה זאת אומרת?" התפלא טוליק עוד יותר, "מה, אתה לא יודע?" "לא ." " הרי אני מחבר שירים. ככר פירסמו לי שלרשה שירים. בעתרן המקומי שלנו. האת רוצה שאקרא "לך? "קדימה" הרשיתי לו, עדיין לא מאמין. "אד תשמע" אמר טוליק . הוא הניח את הסל על הספסל ו t ידי ואילו הוא עצמו נסוג אחורה צעד אחד, לקח פודה של שחקן והושיט את ידו הימנית. "השיר נקרא וולאדימיר ווינוביץי : סופר רוסי )53(. משנת 1981 מחוץ לגבלוות מלודתו . מחבר : ''הרפתקאתויו של ."'ט"'כרה' החייל צ'ונקין", שהופיע ב"עם עובד" בעברית. ;:זך;ג"ט ונלpז הוא ז:ז:ל .קירrנ נ;: t? לזךזק.ת-ערלם הרזו ~לז:זם. היסופר שניתן עבתוננו בהמשכים ומסתיים כאן על חזהו אותרת נשווהןי~;;: ~~דים וע??נ;: Q ם הוא ~~חין . האו יצירתו הראשונה שהופיעה בשנות השישים, הוא T ~לא 9 פורים.' ל~ ~9p יק את וארשה שחרר הוא וגם בכתב-העת "בויני מיו", שבעריכת א . טברדובסקי . חלקים קודמים הופיעו בגליונות :54-55,56,57, כ;tךp ר ~ל קןכרת ו~כוןה" -ש~~ ~i9דה . ~ת ~·~לין.' .60-61 ,59 ,58 עתון וו 1 מס' 63 44 31.... בנימין פונדאן (המשך> המשיחיות בבשרם הפרא של בני-אדם, - ובסיום השיר : עת לצעוד עד אפיסת-כוחות, - עת להתפלל ועת לזעוק, עת לזעום ועת לשנוא את האדם, - מהו מבקש על פני אדמה בוערת זו, - מדוע הוא יורד לביבים ולמיכרות, כשפניו מכר c ים שתן ובוץ ?- מדוע מנצלים אותו, מכים אותו, - יורקים בפניו, מדוע עוקרים את הניגון מגרונו? ואפילו כשהוא במרכז-הדברים הריהו נודד . בודד בעירו' ·11 בודד במפגשיו. בודד בהתייחדותו עם רעייתו ... עוניו מעיקעליו , אינאוניו מעיקים, - היצלח לעולם לחולל תמורה בעולם בזעקתו?" (עמ' 188( המשורר מתפלל שיבוא הקץ לגלות על אדמת-נכר. לא גלותם של זרים על אדמת-נכר, או זרים בין זרים, אלא חזר עצמו ("אדם יחדל להיות זר לעמו") כי האדם אינו חש כאילו הוא נמצא בביתו, הוא זר בכל מקום, האדמה לא לו היא : Que prenne fin 1' exil en la terre etrangere ! Non de ceux qui sont etrangers sur une terre etrangere, המשביר המרכזי ni etrangers parmi les etrangers' etranger pour lui-meme, car l'homme n'est p·as chez lui sur cette terre etranger ou qu'il aille, cette terre ·n'est pas alui, avec ses levres de sel , , מברך את ses entrailles de metaux bouillants, sa laitance de petrcle ses yeux de pierre ponce et cette pression vivace qui gonfle ses seins et les vide -cette terre n'est pas alui Ies poissons sans oreilles ni les oiseaux sans langue, קהל צרכני הספרות בישראל ni la lumiere lisse du bonheur, les choses de clarte ni les choses de nuit -cette terre n'est pas a lui t ut arrosee d'etoiles, ס לקראת חג העצמאות secouee de seismes qui montent asa gorge ute pleine d'une eau qui fonce sous ses pieds ס t -terre vorace et carnivore... וה-, במאי (עמ' 213( ובעודו מציג לעצמו שאלות אלה : גלות מהי ? בבל מהו ? ירושלים מהי ? הוא מוצא את עצמו מושלך בשדות צרפת, בין נהר הס;ם והלו~ר. נרדף ונמלט על נפשו, כאחד הפליטים הבורחים מפני גייסות היטלר בדרכי צרפת ב 1940-. הוא משאיר מאחוריו את פאריס, אך בפיו השבועה : "אם אשכחךירושלים ." (עמ' 222(. וזעקת היהודי בצר לו : "אדוני אלהינו, אדוני אחד!" (כך במקור העברי בתוך השיר). כל תולדות ישראל מקופלות בשיר הזה, שירו של העם היהודי המובל לטבח . ושירה זו, הלובשת צורת קאנטאטה, מסתיימת בטונים מפוייסים, בנוסח שיר השירים : Je dors, mais mon cceur 1·eille. Qui donc a frappe a mon creur ? Toute nue dans le sornrnei,' deja couverte de rurneur c'est la voix de rnon bien-airne, elle rn'appelle, et je suis nue ; sa rnain pese sur la poignee, rnes entrailles en sont ernues. ז:: --.-J Ma Sceur, rnon Amie, ouvre-moi )quc mon cceur, que mon cceur a de joie-( בית המשביר יהמרכז vre-moirna Sceur, -mon Arnie, ou -יי.. ~~ : un panier de roseej'apporte רח ו גיבורי ישראל 6ך ו תא// ~~ (עמ' 231( ~'יייי בהערות המובאות בשולי השיר, במהדורה הצרפתית, נאמר כי הפואמה "אקסודוס" נכתבה כבר ב 934- ן . אך אין ספק שפונדאן עבד על יצירה זו בשנות חייו האחרונות והוסיף עליה פרקים חדשים, אותם פרקים שיכלו להיכתב רק בשנות הארבעים. בעיקר פרק הפתיחה, שהוא משיאי שירתו של פונראן. הגירסה שלו ל"שיר העם היהודי שנהרג" : אליכם אוברח אנטפ;דים שלי וכמ;תכם מאים הייתי ולא נכתי דבר נכאדם פכרי ל"א לש'את את השם, T T '•• • ;~נכר ;:ז~ןם א.ל .םן~- ... ., ~~יכ ל~~ iם ·;w כ;ר · ן;ח~;נ;: ~ף כ~ ' לא T ם~~יח~ו::~ח' ••w',;ומfץ·,i?7ל.ס. :;נןח ז?~ט ז:ז~ןם W~tl( ~ר :;נקךני • מנ:ימ;~ט ו~רב v ית ;נכ ~pל;ן . .ןכ;!חו:: ופנים שחיו לעולם ומלראר נ;: 7?~ ט ::וק;ל W~tcW ר :;נקו:;ני • נכן • ~ןם ז:זייחי .ר~(וtכ םן~-י~נ;: • ו;בכרא ו:: 7P. רת. ;זכ~Jו' לד~ת : יל~ל ·;:~' 'קך i?ה •' T נז?~ט ::וק;ל w~ץftc ר י~;י~~ ~ז;ן וקל.זךם. ,ם;לךrקו וק~אוש. דנכד ~חו ו:: 7P .רת ?tcן • ח.י ~\1(ז?Jו'• דמי ףופpזז:; :;נן:;כים • א.י~ח אהבתי בכיתי ש ' נאתי סבלתי וזאת יכ'לני לרמר ככר עכשיו • ירם ~ברא, ~ל ~כרן • ד::ו~יר ::ו?דח לא יז~ק לנ j? ז?ח ! עחי ' ם ~~~~' ~ךח;ם, ךלא T ס~~· המות Tנכ c נ כור 'T ' -T ערד ~ברא ל'?גידם. הוא א.יבר ז?כקש ' שרם ן;ר. W ~חוחו !tc ל ~א חך:;נרוחו ! חך~;ציrו:: ו:יק;~ה, ::וז:זיות ,וד~ן'~ י~קחי :;נtוtו(ל;ם '-י 1 ·~ר~ריךה. T.''•' -לתרן ע.י~י ::וחמוח;ת, • זרחי ךק ך;ו j? ח. ::ו~יחוני ונכר א;ו:ין ::ו;יקלים נאחד נשבת ציאתי הנפוח ::וחמוחרת ' לי ?ק j'-~, ::וד~ת ש.~~לו :;נזך'ןקנו -לדו T ג, ת~~ ע.י T1 ~לחי רpז~ א.ין ::וtק::;ני;וח :;נתרן ~יו TT 'c חחי~::;נ.ח.ם ל;ך:;בין ' זאת י~pזקן? ::ומשלם ; וכי יש לי ערד פנאי לסימר ? דק וק~ט לי ,,ח;נ :;כ~שו t;ד • דגים w א.י~ם ;נז?~יאות,ו tc ף-~ל-~י~נכן •-לא •'tc ר ,~ן ד~לר ..v,ל.י ' כ;ן ~· י;ם ,א;ב~ א.ל .w~ כו . רי א?ז~ו:: רחצתי ננהר אשר לא חייתי אדם כמרבם. ~ורו ס~ר~ד •-' אזי · שחיה אנכי אי • :פמאח האחרת, ~tו(כ;ן ~ע.דר ד :rך;,~ •~7P. רת wר , ~ק~ח:סוףיחד~~-~~ת-~רכית. לא ;;רכי T c לידתכם ". ננדב,, חימיםי עברם ככר חכל T "rl ישלים את מלאכת חשנאח, ך tc ז:זר. tc ז:זר ~ף ;וליחי ~ל וקtו(~:;בי. ך l(יש ' לא ,~ל-~ח · ~ל ,םיב;:נ;:ו::א~ · ר~ד ~· .;• ק זאת w-T T' סי~ה~.כל•;~• אח~ה צורר 'לעlc' רפ,- ·n ת ת רגליכם. יגע וככד-לב ומלא נכדידות, ~ת ~~דם • ךן ~;· חם גווי חתולים סו~י • -~". ו~~ז . ,עו = ם,~~ ~;ס -,ל .::..:". מ.לא וחמ, · ם על עצמ~ · •Vז?ז~ו ~מ;דם. ~גי ףרלךr ונ:ימוגנח. לא נ:י v י-סם ~~יו ~לי vיר • .ם~,~~כ;: .ח~ w ;~ור ז;ר~ילרת. :;נפי~ם. סיו ~ם י~~ לי ם.ל~נ;: מלא רחמים על אדם. מוךד~י ,םירקtרשו:: חחדוח · חכעס-חרחמים ו~;ק א; םרלדr :;כי ~~עו ;;קtו(ח~•. ל w דא. ~ל :;נtק~חלpזwl(ח. לא. ךד~ז:ים תרנ;ךד.rv ם ארו wז:זר • ~גי -1$ןם- ,-. :;ננ:ר~ל~ת ::ו~tו(טות. :;נע.י~י . ד!ל;ה קךט זקלח. חשלרם הנמנע, שכלכוחו קורנות ;ו:: j? רוב w דרט ק;ץ שר~ח ע:;נרוי ן~;-,ם~~:,~ ::ו~דרל: ~וקרי תוח~~וJח ע.ל:פרנרת ך~ךל ~ז ןוקי ו:: 9קרכi•. :;נדז?ק.ם. ע.ךץ ::וז:זיים ז?לוגל.ב :;נתרכ; .w ל ן;,~ ~ל · לא 6.אקt(עברית : עזרא זוסמן) אמנם. כמרתכם. אכזר חייתי. j? ןאחי ~מרי;,ם ז~לת אקtרז ::וקיום •' ~~אתי לר 1:"..ח~~~;ד T._· ~ל v תרן ך~ל ,.כ!~ ~-פי:rכננ;:w· ת ~p· ל w ו~~ים. · ם • wד • .בז:;!ל לגכ v, נוג V,1 ~דת. ךלא ;נ~חי ן;ר ~רלם. עתון וו 1 מס' 63 45 ספרים הכ ו יפורים המסעירים באמת בתוך נפשותיהם פנימה ? הוי , מה טוב היה להיות פה ! הוא עקב אחרי כל תנעוה שלה ברעבתנות ." שם ?קטע הד;ימנעות מחדירה לנבכי הנפש של הדמויות הפועלות והמשחקות על במת האירועים המוצגת בפנינו . משאירה אצל האם היא מקרר הכוח והחוסן הנפשי של וריד . הודות לקשר אהרן מגד : מסע הילדים לא הארץ הו j ורא סימני שאלה רבים . אך זהו כנראה המסר של המחבר : המיוחד שביניהם הוא מצליח לשמור על עצמו מפני טירופו המובטחת; עם עובד; 1984• הכז.ציאות חזקה יותר מכל פרשנות אידאולוגית . פסיכולוגית ואלימותו של אביו . הלחצים שאביו מפעיל מעיקים כיותר אר פוליטית . העובדה שהוקמה ב"שזופילי " חברה המוכנה במישור הרגשי כיוון שהאב שונא אותו ובז ל ו כגלוי . וריד' ב ימים אלו , כאשר פרשת עולי אתיופיה 1985 תופסת , לעבודת המחונן ביכולת קליטה נזא i רגישה ובנפש יוצר , פגעי יותר . לזזיים בארץ-ישראל . למשמעת. לסדר. למחסור מקום נכבד בכותרות העתונים . דומה כי שום ספר, על אף היותה תוצר של אימי השואה רגישותו המיוחדת משפעיה בשני כיוונים סותרים לכאורה : ככ!יים ולמאבק , בנושא הפליטים היהודיים באירופה של אחרי השואה. לא -מדברת בעד עצמה . לקורא נותר עוד לתהות על היא חושפת אותו כאמור לפגיעות מצד אנשים אחרים (פרט ח 1·ועותיה יראה דקדנטי בעינינו . ול 1 רק משום שכל כסיון להמחיש עו י למם של הילדים דאז , כיום , כשהם הורים לילדים, סבים לאביו גם חבירו למשחק פוגעים בו בהתנהגותם) . מצד שני באמצעים ספרותיים את מלוא היקפה ועצמתה של חוויית וכ ו בתות ועל הבית שהקימו באץר המובטחת. ובשעה היא מחסנת אותו . היא מאפשרת לו למצוא את היופי היתמות והפליטות לעולם יהיה קשה ולא מספק . שאוחזת הצמרמורת את ילדי סלבינו המתארחים בבית והגאולה במקום שדל 1 ת. ישינ 1 ת וזוהמה עלו לים להסתיר ספר זה הוא כסיון נוסף להתמודד עם חוויות האימה תמזווי "יליפוזzזז" כעבור שנים רבות, היא אינה פוסחת גם על הקורא אותם. החוויות הבסיסיות של פגישה ראשונה עם המוות , עם ראייה תיעודית-היסטורית הכתובה בידי סופר. הספר מתאר :עומד נפעם לנוכח המתרחש לנגד עיניו מעל הדפים מין ' עם אכזריות עום חיבה ' שהן נחלתו של כל אדם במהלך ה · את סיפור הצלתם ועלייתם לארץ של ילדי סלבינו -כפ 1•• ה :תוכים - מלים שהן מחיאות : "נביטת דשא ערננה התבגרותו , נקלטות אצלו בעוצמה מוגברת ובפרטי קטן בהרי האלפים באיטליה פרטים . בית "שזופילי", הבית בו דרו לטוב ולרע. אמו שחשה ברגישותו המיוחדת ומכינה את הדר- מפליאה, מתוך אדמה חרוכה שחיתה אפר כולה." • שימש קודם לתבוסת מעצמות הציר, בית נוער פאשיסטי . מטה את המאזן לטובתו סיטריות המסוכנת המאפיינת אותה , בשנים 1945-4g הפך את ייעודו והיה למעון לילדים יהודיים דבורה גבעון של רדיד ביכולתה לשכך את הטראומות שלו וביכולתה להזין שרידי השואה , בניהולם ובהדרכתם של חיילים עברים- את נפשו ביופי שלה היא צמאה . בצבא הבריטי ' שיחידותיהם חנו אז בצפון איטליה . במשך הנסיון למסור סיפור שלם דרך עיניו של יל ד אינו השנ ייחודי י ם האלה שימש הבית כ- soo ילד שנתלקטו אליו מכל לחברי רות . בכל זאת התוצאה הסופית מארד מיוחדת . אצל סופרים רבים שבחרו בדרך זו של סיפור, עיני הילד הן נקודת נ r. בעד עיניו של ילד תצפית נוחה על עולם המבוגרים . כדוגמה הנמצאת במובן הזר 1 נרי רות : ואלוי שינה ; מאנגלית : אברהם במרחק רב מכתיבתו של חכרי רות אפשר לקחת את יסיפור 'j ידמה; כנרת - בית הוצאה לאור; 1985• מוטל בן פייסי החזן של שלום עליכם . דווקא מבחינת עהרק הגיאוגרפי-היסטורי אין שני הסיפוירם רחוקים כלל זה מזה . 'סיפורר של חכרי רות עוסק במשפחה יהודית קטנה - מוטל של שלום עליכם ורדיד של חכרי רות הם שני םילדי אב , אם וילד - המהגרת בתחילת המאה מאוסטריה יהודיים בערך בני אותו גיל המגעיים לארה"ב בערך הבאות לארח "ב . הסיפור נמסר דרך עיניו של הילד . וריד . אם כי אין תקופה . אך מאחורי מוטל, ככל שדמותו תהיה החביב וי רא מס 1 פר בדרך כלל בגוף ראשון . הרקע הגיאוגרפי חברתי ואהודה עלינו כקוראים , אנחנו חשים את מבטו חהפיקד : ן שכונות יהודיות דחוסות (כמעט גיטאות) בתוך ניר-יורק . וההומוריסטי של שלום עליכם על החברה היהודי ת םוהעולד ; מתעניין באספקטים סוציולוגיים היסטוריים של ההגירה שהיא באה איתר במגע . דרך עיני הילד יכול שלום םעליכך ; יהודית ממזרח אירופה אל "העולם החדש " ימצא עניין רב להצביע ולומר :כמו באגדת אנדרסן הידעוה מי ערום יומב : תיאורי הרחובות והאנשים המאכלסים אותם . ניר-יורק לבוש בבגדים אמיתיים . לעומת זאת, נוריד של רות אין ץשמ ך;יהודית נמצאת בזמן הסיפור בעיצומו של תהליך שבו של כל י סיפרותי . רות יוצא במסע קשה ועמוק לתוך נפשו לש ד:מבנה הקהילתי עוולם המושגים של היהדות המזרח- וריד לא כדי לדלות ממנה מסקנות לגבי העולם הסובב ואות \גירופאית שהובאו לאמריקה כמות שהם מתפוררים. משתנים ולא כדי להציג אותה במבט מבוגר לאחור אלא כדי ףלחשו ומסתגלים לתביעות המציאות החדשה . למרות שהציר אותה עצמה בהוויתה הרגעית המתתפחת . מנקודת ראות ,זו זזמרכזי של הספר אינו היסטורי סוציולוגי . הפן הזה שלו הוא כפי שגם ציינו מבקרים לא מעטים , דומה שהוא המרחיק תלכר r וצר לוואי מעניין ביותר ויסוד חיוני ובלתי ניתן לניתוק בגוף ביותר מבין כל הסופרים שגיבוריהם ילדים . הוא אוחז וב המחבר מתייחס אל בית "שזופילי" כפריזמה ומלווה את הילדים שדרו בו לאורכה ולרוחבה של יריעת זמן . מקום זזסיפור . זמנית גם ברובד הפסיכולוגי התנהגותי (שבו טיפלו בהצלחה t ~חד מן המאפיינים של השינוי בחיי המהגרים היהודים היא סופרי ילדים טובים) וגם בתחושות שמעוררת חידת הקיום ודמויות . הכותבים האמיתיים של הספר אינם אלא -ילדי התזוזה במיקומה החברתי של האשה בהשוואה למעמדה ובתפיסת העולם ההגותית שהם נושאיה של ספרות " "רצינית סלבינו עצמם שפתחו את סג;ר ליבם בפני המחבר מתוך i ברור והיציב במסגרת המסורתית . ההגירה לאמריקה מהווה " פתיחת כאב של פצעים שטרם הגלידו" , כדבריו בהקדמה . ז יותר . , בעיקרו בשל י~טליזטור לאמנסיפציה של האשה היהודית . כיחוד משתקף תרגום הספר מאנגלית מהווה משימה נכבדה וקשה ביותר . עיצובו הספרותי של נושא השואה בעייתי הספק ביכולתו של המבע המילולי למסור את אימי התקופה . ז i מהפך הזה בדמותה של כרתה. דודתו של וריד שעושה את השפה שרות משתמש בה מערבת עגה יהודית ניו-יורקית אהרן מגד השכיל בדרך פשוטה ןברורה להציג תעובדו זזימסע לאמריקה בגפה . היא מאד עצמאית. שתלטנית ותקיפה שהיא מן שיבוש מוזר של אנגלית מתובל בשברי אידיש, 'ב:ד כדי תוקפנות . היא בוחרת את בעלה בעצמה ולא מקבלת אנגלית "ספרותית" המשמשת את המספר בתיאורים שונים, הי סטוריות ומתועדות בהרמוניה ספרותית. המציאות שהוא מעצב נושאת בחובה את תיאורי האימה שבפיתרון הסופי : אותו כשידוך מוכן מידי קרובים . ואנגלית נקיה ותרבותית שבה נמסרים חילופי הדברים שבין מצד אחד , ואת יכולת ההישרדות המופלאה ויצר הקיום , מצד ·ר מות מרתקת במיוחד היא אימו של וריד . היא מאירה את בני המשפחה בתוך הבית. לניגודיות שבין הצורות השונות י t: טריאוטיפ האם היהודיה הטבוע עמוק למדי בתודעתינו , של השפה יש מקום חשוב בסיפור והיא ממחישה את שני . לא נמצא כאן נימה מאולצת של כתיבה ספרותית ולא הנימ כאור בלתי צפוי לחלוטין . אמנם היא ניחנה בהרבה מן הפערים שבין המציאויות השונות החיות בו בכפיפה אחת . המאפיינים "הקלאסיים ": המרכז הבלתי מעורער של עולמה הרושם שקיבלתי מן התרגום העברי והשוואתו עם שתיים- יומרנית - רק השטף של האירועים החיצוניים והפנימיים הוא הילד . היא מעניקה לו אהבה חום וביטחון . תהאנגלי שלוש דגימות אקראיות מן המקור היא שהמתרגם אברהם עם מעתקי זמן הסוחפים את הקורא אל תוכם . לפנינו שבפיה רצוצה ושפתה האמיתית היא האידיש . היא עקרת בית קדימה הצליח לשמור על האפקטים המרכזיים של השימוש מסלולים עלילתיים רבים , שסיורם, דרכי השתזרותם זה בזה ופשרם כאחדות סיפורית -ברורים . ואמנם , כבשה אותי חרוצה ודאגנית . אולם בעוד שסטריאוטיפ האם היהודיה אינו בשפה ושהישגיו . שלבטח עלו במאמץ רב , ראויים להערכה . - מעשה מפריד בין האמא והמשפחה שבתוכה ולמענה היא חיה ואינו כדאי לצטט גם כמה פרטים מן הביוגרפיה של הנוי רות בספר , שזירת המאורעות, האירועים והדמויות מתיישב עם קיומו של עולם פנימי ועצמאי . דמותה שלגניה . המופיעים במהדורה האמריקאית של הספר . רות נולד ב- אמן - כבתמונת פסיפס ענקית שאיננה סטטית אלא זורמת בשטף עלי לתי קדימה . אמו של וריד ' אינה נבלעת בתפקידה כאם . אנחנו מוצאים בה 1906 בניו-יורק , שנה לפני בוא גיבורו וריד אליה . הספר ראה הקורא , ביחד עם אותם יא?,ק. רוקק. אברהם , שרה םואחרי יופי ועומק בלתי צפויים . בעברה מסתתר סיפור טרגי ולא אור ב 34-19 ומאז התנתק רות מכתיבה . "ואולי שינה " הוא , שיגרתי של אהבה נכזבת לגוי (נגן בכנסיה) ונישואים שבלית סיפרו היחיד . מאוחר יותר עקר רות למדינת מיין והרוויח את עובר מסע שהוא למעשה מעבר ממוות נפשי ללידה מחדש תהליך המנוגד למבנה הליניארי של חיים-מוות . תנועת והק ברירה לאביו של וריד . השקפתה על העולם. על תופעות מחייתו מגידול ברווזים בחווה חקלאית בה חי עם משפחתו . הטבע והחיים בעלת רוחב אינטלקטואלי למרות שחינוכה אביו חי בסמוך לו ואילו אימו נשארה בניו-יורק . היש ר של המסע הגיא וגרפי מאירופה של תקופת השואה דרך מסורתי . היא אינה דוברת את שפת העולם החדש ואף על פי הבית בסלבינו. חציית הגבול. ההפלגה , המחנה ןבקפריסי קורותיו של הספר מרתקות לא פחות מקוררת מחברו. בצאתו כן היא רואה אותו בבירור . תפיסתה את המציאות ואת מקומה ולבסוף הארץ המובטחת , הופכת לתנועה מעגלית במובן לראשונה לאור הוא זכה להצלחה לא רעה במונחי ההתקופ בתוך המציאות ריאלית וחסרת אשליות למרות שבמובנים (שתי מהדורות ותגובות אוהדות), אך המו " ל פשט את להרג הרוחני ' כאשר המוות הנפשי (שהשאיר מאחוריו מוות פיזי - "כל ילד נס חיים רבים היא מנותקת ממנה . נפשה וחלומותיה חיים בעברה מספר חודשים לאחר ההופעה והספר נשכח . ב 1956-נערך ש ל משפחות ויחידים) הופך םלחיי האישי ובאץר מוצאה . בארה"ב סימפוזיון על "הספרים הנשכחים ביותר ךבמהל מתהלך ". ואני שואלת אתעצמי : האמנם מקיף המחבר את כל םההיבטי בדמותה קיים גם יסוד אירוט י חזק. שאינו נזקק לשום עשרים וחמש השנים האחרונות". "ואולי שינה " נזכר בו על שהיו לאותה " פואמה פדגוגית", כדבריו, או שהוא ניגף תיאורים פיסיים מפורשים מדי כד י להתגלות במעמדים ידי שני מבקרים . זה היה האות לחזרה אל הספר ומ 1960 במכשלה האופיינית בדרך-כלל לכתיבת דברים שהצלחתם מסויימים . חלק מן התכונות הללו של אישיותה מתגלות החלו להופעי מהדורות מחודשות שלו והוא זכה שנית הסופית מעמעמת את הקשיים והבעיות שבדרך ? בתשובתה לוויו בעת שהוא חוקר אותה על טיבו של המוות . בהכרת קוראים ומבקרים . נדמה כי מגד , הנמנע מירידה לספירה פסיכולוגיסטית, רמוס היא עונה לו בדרך עקיפה בסיפור על סבתה ובסיפור שסיפרה מעבר לניתוחים והשוואות עם סופרים וספרים אחרים , לה סבתה . בסופו של דבר היא מצליחה לקלוע ולרגישות לנו את הדברים מזווית ראייה חד-צדדית מאד וזהו המחיר "ואולי שינה " פעול על הקורא פעולה ישירה וחזקה ביותר . שהוא משלם בה מנעות מכל ספרותיות ומכל ר:r.ונשרפ רגשית . ולכבוש אותו :" היא הניד בראשו. הוא לא ידע מדוע. אבל כשאימה משתלטת על רדיד - פחדיו מפני המרתף האפל ' קשה יהיה לקורא של ימינו להסכים עם הימנעות מהתייחסות דברי ה האחרונים ריגשו אותו. הדבר שלא תפס אותו מפני האב שעלול לחזור בכל רגע לבית ולהפר את ההרמוניה . להיבטים פסיכולוגיים . חברתיים וערכיים של מפעל חינוכי כמחשבה - הומחש לו בהבעת פניה האחרונה . בצרידות מפנ י ידיד האב לוטו וכוונותיו הלא-טהורות מצטרפים . זה מעבר למטרה האחת : הכנה לחיים בארץ ישראל . הילדים הקלה שבקולה . האם היה זה ליבו , שבתוכו שכנה התוגה לזה -האימה . הפסימיות והמועקה עוברות אל הקורא שהגיעו למעון . הם ילדים ששרדו מ~ימי השואה, ילדים החמקנית החלומית הזאת , או שמא עטפה התוגה את אווירתו ומשתלטות גם עליו . וכשתחושות אושר ורווחה פוקדות את . אך לותמיד צעירי ם וי לדים בגיל ההתבגרות . שנפגשו במקום זה הפלומתית של המטבח ?זאת לא הצליח לקבוע וריד הן שוטפות גם אותנו . בשני המקרים כאחד אי ן זאת לראשונה עם בני המין השני . ילדים שלא ידעו סדר וארגון תהיה האווירה כזו. ולו תמיד יהיה רק עם אמו . הגשם שמחוץ תוצאה של טכניקה מלודרמטית מיומנת שנועדה לסחוט מן לחלון הטביע בלי הרף את חותמו על בידודם. על מהו , שהתגלגלו במחילות תופת והגעיו מעולם שהתמוטטו הקורא דמעות או חיוכים לפי הצורך אלא פריה של אומנות בו כל אמות המוסר. לתוך הסגר גיאוגרפי ומחשבתי . שיש בו . האינטימיות שביניהם , על זהותם. כשהרימה את מכסה כתיבה גדולה באמת. • חוסר היכנעות לרגשנות, נוקשות וחוסר פשרות . כיצד הנולד הכיריים בא הבוהק הוורוד, שגיוון את גבות עיניה הרחבות, דן לוי ונבנתה מחדש נפשם של ילדים אלו והאם לא והתרחש וחימם גם את גופו . הוא היה קרוב אליה . הוא היה חלק ממנה . עתון וו 1 מס' 63 46 ספרים יכולת המפגש בין שיר מדור קודם. מראשית שנות החמישים.במונוגרפיה . המונוגרפיה, מטבע בריאתה, מקיפה ושיטתית שייכות והינתקות לבין נערה רגישה שחייתה דור מאוחר יותר . אולי זו תמונת יותר מז'אנר ה"מימוארים", הזיכרונות האישיים ונו', המצב : לאה גולדברג גם קיימת . מאירופה גם לא קיימת. עכשיו . הערוכים ע"י יפה , בעיקרו בסדר כרונולוגי. 2. כל ספר נוסף ~ל משורר, שהיה, יוצר גל תקשורת המערנן את זיכרון הדמות. כ"א הפרקים של הספר החדש מגישים חומר א.ב. יפה : פגישות עם לאה גלודברג ; השאלה אם לאה גולדברג המשוררת נוכחת או נשכחת חי, מעניין . אך - זהו שיקוף חלקי ויחסי בלבד לעומתצ'ריקובר ; מצויאים לאור ;157 ; 1984 עמ'. - בהווה, היא שאלה שהתשובה עליה , כמובן . מורכבת יותר האפשרויות שיש לא.ב. יפה, דווקא בנושא זה של היכרות עם 1. מאותו "כן" ו"לא" . בעיני היא בעלת קווי ייחוד בתוך דורה לאה גולדברג .• השלונסקאי, ומעבר לו . חרף "קטילות מלמעלה" של נתן זך פ עם חיפשו חוקרי משטרה - מי צרח את רחל הלו ? ודן מירון, מלאכת המחשבת של משליה השיריים, שפעם הם שאלו ברצינות מי הוא הגבר המסתתר בערפלי יאירה גנוסר הרחיקה אותה מעליי נראים לי חלק אינטגרלי מעולם רגשי- לאחר שנפרד ממנה . את הפרטים על קיום גבר בערפל גילו בשירי בכתב ידה י רוחני עשיר ומעניין . הנקיון הלשוני ואף האיסטניסטיות שנמצא חסוי בין ניירות יומן-חייה . וכך העולים מסגנונה, גורמים לי. היום, געגעוים לאותו עולם. כבתה הנערה בכתב ידה : שיריה לא אקסטראווגאנטיים. לא פרובוקטיביים וביזאריים מבט מזווית העיר "נפרדנו בך. היטב היטב חרה לי. הערלפ בינינו בחומה . בנוסח הכתיבה של "כיו ז'ורנאליזם" בשירה, מעין שירה נורית זרחי-בהן : ניצי מזווית העין ; הצו' זאת הטיפה שעל ידי נותרה לי עתונאית בוטה בסגנון ההווה . לשיריה תכונת הרחקה. טיפת סגריר דואי היא, לא דעמה." הסתלקות מן הוולגארי אל האסתטי, כך טיפחה את סגנונה הקיבץו המאוחד ; תשמ"ה ; ציורים : דבורהדובינו ;45 עמ'. האינפורמציה על כך פורסמה בהרחבה על-ידי דוברהמרכזי . אבל - דווקא השוואה זו מעידה על מעיוט המשטרה דאז, שאף פרסם אותה בספר בהוצאת "ידיעות נוכחותה ואי השפעתה היום. על הכתיבה העכשווית . אחרונות", ההערה, על השיר ופורשו כלולים. גם בעתרן. שיר ומאידך - הופתעתי מן הארוטיקה הגלויה והיופי האירוטי י ש שני אופני הסתכלות . במבט הרגלי רואים תא של לאה גולדברג הודפס כשירה של רחל." הלו . בשירתה . אותה חשפה יהודית רב r הזמרת. בקולה. שעה המציאות היום~יומית. שבה נמצא "ביתנו" (עד םהיו עם זאת, ההיכרות, ההזדהות של נערה צעירה, חיילת, עם שהשמיעה בראשית דרכה כזמרת שיר עתיק של לאה קוראים כך לבית ההסתדרות בחיפה), שהוא -ביתנו-שאינו סונטת אהב"ה זו, הצורך שלה להעתיק את השיר אל יומנה,גולדברג , ממרחקי שנת 1938 י מסיפוח "שיבולת ירוקת עין" : ביתנו, אלא מוסד, בית-יתומים, מן משתלה אנושית, םשהררי חשוכי-לידים באים לשם לאמץ תינוקות. כשיש הבמשתל בכתב ידה, לשמור שיר זה בין דפיה האינטימיים . מעיד על "אבת לאי את עיני חלפקו וגופףי יל מבט ולחון וראי ו שתלי שצמח יותר מדי כי אף אחד לא קנה אותר כשהיה קטן י אבת בלילה האב לא האוח אין לו כבר סיכיו. זה מה שקרה לניצי, לגיורא מנדל םולילדיל:ורא m לו בחושך את בל- הדברים . אחרים ב"בינתר", שכבר אינם תינוקות ואין להם יסיכולודמתי : שם כלל ריס ןצויפור להימסר למשפחה מאמצת. לולכ שערה בבשר ,החשוף וריח ידל m- ריח דבק אןורן המבט השני הוא מזרוית העין רבו נגלה עולם קסום. אמל היא ניחוח לילו של הגוף. פרחים. צבעים. עצים. בעלי-חיים ושירה . הפרחים םאינ לאה גולדברג בלטה בשירי אהבה . בדור שמיעט לכתוב שירי צומחים מעצמם. אלא עכזרת גנרנימרת זעירות - םיצורי אהבה. היא פיתחה מטאפורה מדויקת לאורך השיר הנקי. עדינים ומופלאים - המושכרת אותם. פותחות את ןעליה שהיו בו זיקות לנוף חו"ל, ולנוף מקומי, ולנוף של ספרות ומעסות את ליבותיהם בעת בצורת. מתחת לכל שביל שי קודמת. בולט בה האיזון בין כתיבה מתוך רגש וכתיבה אל שביל אחר, נסתר, אומר העץ-המשחק-בריק . עץ שקמה עתיק תוך ז'אנר. ה"חליפה המחוייטת" שהלבישה לעולמותיה שנפגע פעם בברק. לניצי. כשהוא חרפן ארתה בקרבו , ןמגונ אינה מונעת "להגיע" אל אשה חד-פעמית, משוררת חכמה, על בריחתה מ "בינתו" ומעניק לה את עטיפת-הלב ואת תשמל שחייתה בעולם מאוד לא נוח לאישיותה . הפסים. השומרים עליה מכל .רע ניצי מחליטה לברוח מ"ביתנר", לאחר שדינה תהמטפל .3 יוצאת לפנסיה ונוסעת לקרית-אתא . זהר הסיכוי ןהאחרו אישיותה השירית של לאה גולדברג מרתקת אותי כמדגימה שהיה לניצי לעבור לבית של ילדה אחת. אבל גם דינה האינ מועקת יסוד ביישות הישראלית. אותו מתח של שייכות לוקחת ארתה, אף על פי שהיו לה יחסים קרובים עם ניצי והיא לאירופה והינתקות מאירופה. שיריה ואישיותה של לאה שסיפרה לה את סוד המלך והמלכה המשתוקקים כל חיהים . גולדברג ממחישים את הקרעיה אותה קרעו כמתאבלים על לילד !)יכו, הקיים רק בתשוקתם . הינתקם מאירופה, את הגעגועים לאיכויות הנפלאות עליהם "ביתנו" נראה, נשמע ומריח כמר בית-הילדים בקיבץו . הוא היו נאלצים לוותר, לכאורה מרצון י תוך כדי הגשמת הציונות גם נקרא בית-ילדים בסיפור. הילדים מעדיפים בר את דינה האישית שלהם. תוך כדי אפולוגטיקה פנימית לבחירה המטפלת. מפני ש"דינה לא צעקה שישבר ישר, ושיאכלו מרק שבחרו -כאץר-ישראל . ושלא ירבציו ושלא ישירו במנוחת-הצהריים." הכמיהה הפרק העשירי בספר "פגישות עם לאה גולדברג" עוסק למשהו לא מוסדי, אישי וחם מובנת רק למי שישב מן הבוקר בנושא "אירופה ותרבותה", אך מחמת מבנה הספר, הפרק עד הצהריים על הקקאו של הבוקר. ואחר-כך עד הערב על משועבד לרצף כרונולוגי של סוף שנות השלושים. המרק של הצהריים . השייכות לאירופה , להיסטוריה שלה, לחלקים בתרבות שלה מה שבכל זאת לומדים שם זה ללחום. בכל מסעה בעולם לאה גולדבדג (בת 18(- עם השייכות החדשה ; הנסיון ליצור תרבות ארץ ישראלית החלום והסוד ניצי נלחמת בלי הרף. אפילו כשהיא המגעי חדשה. שתתגבש תוך זיקה וניתוק גם יחד ממקורות היניקה לים ופוגשת את ילדי-המים. הילדים שטרם נולדו והם םכמהי האירופית - והמציאות של בליל עולם הגירה ויישרת אץרלהיוולד . והסוסה-המובילה מביאה אותה אל ןתמנו ישראלית מפוצלת, נוכח תרבות אחרת, לא אירופית .מזרחית 23 8יי ברבר בגדדו-העבדוה (המשך> המשלחת - אין נציי חדלה להילחם. יתכן שיכלה להיבלע המתמודדת עם האויב החדש . ועל כל אלה, על כל אלה, חזית חזרה בעולם הכחול של לפני הלידה, ואולי חיתה זוכה אז ומושר כקצב של שיר לכת . לא אהבתי את השיר כיותר, נוספת. של דור קוראים וכותבים צעיר יותר. עוין בחלקו - לכסיון חדש ומוצלח יותר, אבל היא חוטפת מתמנון- אך שמחתי לרצונו ולא הייתי מסרב לו . כל הפקעת הזאת יכלוה להיחשף באמצעות מקומה של לאה המשלחת את הספר בו כתובים כל השמות של הילדים שטרם יום אחד זכינו לכיקוד של אורחים חשוכים : אלפרד גולדברג בשירה, ובכלל-כתיבתה. חלק מהחומרים מצוי נולדו. מנענעת אותו וצועקת שהבטיחו לה למצוא היכן הילדמוגד י פנחס רוטנכרג וחיים וייצמן . בפרקי הספר, אך הספר אינו חושף סדקים ובקיעים . אלא l(ינ; . היא אינה מפסיקה גם כשכל המצולה מתעוררת בגלל אחרי הביקור מבליעם באמצעות מסירות אינפורמטיביות סלקטיביות. הנענוע. ועל כן היא נולדת מחדש בדיוק במקום שיצאה ונטיעות של ט"ו-כשכט עלו האורחים ללינה כמגדל . הזיכרון י ההערכה . הידע הרב וההיכרות האישית המיוחדתממנו : על סף "ביתנו" . היה ליל ירח מלא . המחנה היה שקט. אנשי הגדוד הלא של המבקר א.ב. יפה עם המשוררת, באים לידי ביטוי, אך לניצי יש בת-ברית במלחמתה ובעזרתה היא משיגה את רוסיים ישבו כחדר האוכל ושמעו הרצאה מפי ברבר . איכותה של המשוררת, משועבדת בספר זה לביוגרפיה גאולת עצמה וגם את גאולם העולם . כי כמו אצל כל אחד . כך הלוקס לא דלק כאותו ערב וחדר האוכל הגדול היה חיצונית, חלקית, שיותר משהיא מעמידה את דמותה היא גם אצל ינצי . גאולת עצמה היא לא רק עניין אישיי אלא משהוחשוך . רק מנורת נפט דלקה על השולחן ליד כרנו. מעמידה את מקומה בתוך "דור המודרנה", "דור שלונסקי" שכל היש תלוי בו . בת-הברית מלמדת אותה, שאפשר אחותי להרצאה ועמדתי ליד הפתח. הרגשתי לפתע בארץ ובחו"ל, ב"על המשמר" וב"ספרית פועלים", שהיו, להתגבר על האש אם מסתכלים לעיני הסלמנדרות ורואים את שמישהו עומד על ידי ונשאתי את עיני . זה היה וייצמן . בזמנה, המרכז של תרבות זמנם . פני-המים הכחולים שלהן . בכל יצור יכול, מי שיודע, לראות הוא ירד לכדו ממגדל להציץ לחיי הלילה של החלוצים . החלקים י היפים י המיוחדים י קיימים בזכרונות מגע אישי . את מהותו הראשונית. זאת שחיתה לו עוד לפני הלידה. אצל הוא עמד והסתכל נפעם כמחדה. ראיתי שהוא נרגש א.ב ונרפאת רק כשהציפור שמה בפיה את ובציטוטים מתוך זכרונותיה . הפגישה בין המבקר הצעיר אז . ניצי היא חולה , מהמראה של "הרבי" עטור הדקן המדבר, והקהל . יפה, לבין לאה גולדברג הנודעת (בחיפה , בראשית שנותהפנינה , ההופכת אותה עצמה לילד l( ינו הנכסף . הארבעים), חוסר הזיקה. העדר ה"כימיה" ביניהם - ניצי היא לא רק ילדת המוסד-הקיבץו . הלוחמת להשיג זהות המקשיב לו כרוב קשב. נדנד הרים לפתע את עיניו, ראה את וייצמן והחווה לו כראשו תנועה של כרכת שלום . מתועדים בבהירות מעוררת עניין . גם אופן מסירת דבריהיבים עצמית, אהבה משפחתית ותיקון הווייתה המקורית . היא גם הופעתה האישית, שלא נשאה אז חן בעיניו : ("היא מתנועעת ילדה-קשה, שהגברים בעולמה עודם גזורים ומודבקים וייצמן עשה כידו תנועה לכקשו שימשיך ולא יפסיק. בלי הפסק. גבה נראה כפוף במקצת. שמלתה היתה פשוטה כצלליות על קיר . דינה המטפלת. המלכה, הסוסה המובילה, לשבריר שכיח, מבט של שותפות פנימית. ודומני כי לא חיתה עשוייה בטעם רב .""( גם בפגישתם תמנון-המשלחת וילדת המים הן דמויות חיות ואנוישות. אחרי מספר חודשים עזב נדנד את הגדוד וחדר לתל- בלונדון ב 1951- וחיספוסי ההתייחסות זה לזה -הם לעומתם המלך הוא צל חסר-אונים. הילד !)יכו מתגלה כילדה אביב. הוא התגורר כסביבה ערכית לא הרחק מצומת מהקטעים המאפשרים להצ r "פנימה". לנורמות הסטריא- וגיורא מנדל והכלב בעל המבט הצהוב הם יצורים .דמוניים . הכבישים ככניסה לחולון של היום. כמקום זה נרצחו וטיפיות, שלאה גולדברג לא הגשימה כאישיות שירית . רק עץ השקמה הזקן מקרין חוכמה וחסות של דמות גבר נדנד וחבריו עם פרוץ המאורעות. הוא נפל לפני שהגיענשא . ב. יפה מתעד ביומניו כיצד התקומם, כשומע, נגד חיובית, אולי מפכי ש~בעה בו חור, כחיקה שם אם . "עודף הרוחניות" שבהופעתה, הרי זה פתח נוסף. אחר, על אף האפי-אנד, "ניצי מזווית העין" הוא ספר עצוב, הומה לביטוי הרוח החדשה והמהפיכה שעכרה על תפיסתו את הציונות, החלוציות והרוח הרעננה ומלאת התקווה לחדירה לעומק ההיכרות עמה. בדידות. כמיהה ותהייה . דווקא בלבוש אגדת-ילדים הוא נכון . בהקשר זה, של ספר נוסף על לאה גולדברג . הזכיר את מעריד לב בכנותו י שכמו אינה כמתכוון .• שספג בחודשים אלה שישב עם אנשי גדוד העבודה. המונוגרפיה של טוביה ריבנו (ב 1980- י בסדרת מונוגרפיות • יוצרים 'עבריים בזמננו). חלקים מספרו של יפה מצויים כבר אילן עמית אפריל 1985 47 לחירת שמרת הזרוע רהיט משולם מכל זרית יאון יקדובם ריהט לשומם ! וכיופפם חבום . שב לע הסכא ותחוש בטחות . רשת יזם האנפה שמ m הזערו שביטה זו כמעט ואיו חיבורים, דבר הטןת עמדיות יקדובם תא וסג ץעה . יתר לרהיט . מרוב עצים לא רואים את ה mיט ... לת-יבאב - בית שמרת הזוער , דיזגנוף רטס רוב הרהיטים אבץר שעויים ץע אשור (ברק), אשר (רחי המךל ג•ורג• 67(. יקדובם תא הגימרו . איט מאתים לאקלימט . עלומת זאת שים לב ירילשום - בית שמרת הזוער , קבצות האצעבות ... לרהיטי שמרת הזוער. הם שעויים ץע תיק שאיט שלומציון המלכה 18. את הגימור סהויפ של הרהיט תוכל לחוש קבצות מתכווץ או מתשפט . יחפה - בית הזוער שמרת, אלבכי 117 זאת סהיבה עלמדיותאצעבותךי . משש את החקל התחתון של הרהיט, החיבורים ובללכ לחוזק הרהיטים .7) קומות תצוגה). הוא חייב להיות זהה בטיבו עליבדוו של החקל אבר-שעב - רהיטי הדר' ספג • קסרו . הנראה. שנמרת הזוער הגימור מושלם גם חבקל יקדובם תא היחירובם. הנסתר . נהירה - רהיטי ג . וכ . דבריאן, ככר קדל . מאוחדים לאוךר זמן ... צתפ - בית מימון' לעיה 13. אם תתקרב אל החיבורים תוכל להחבין כי הםועכשיו ' טירבה - רהיטי הצופן , רחי הגליל . משולבים ולכן דגמילים את שטח ההדקבה יפ 3. אחרי שבקדת דואי תשים לב גם עליצוב מבילעפם - יקץוב הזערו: תשעית רהיטים סבגנון המיוחד תרמלU\ הזוער, המשלב איכות, הזוער . יקץוב שמ m ואיזו הדקבה? ! היא נשעית ליפ שיטה מיוחדת עמדיות ואתנפיות . מה עדו תוכל דלרוש מרהיטים? - רהיטי קיבוץ שמרת. שאינה ניתתנ לפרוק (אל תנהס איפלו ...(. מים, חום בוא אל שרת בתי האהנפ לרהיטים של שמרת או קור אינם משעיפים לע הדקב . הזוער ותמאצ מבחר של יפנות אוכל, חדרי שינה, רהיטים לסוניים, מזמנים ורהיטי משדר . חבר יקדובם תא היכופף. עלצמך את הרהיטים המאתימים דלירתך ותוכל מכויפפם את הרהיט לפי מדיתך ... סלמוך כי הם יעמדו במחבני ביתך לשנים רבות . חבקל מרהיטי שמרת הזוער מכופפים את הץע עייי "כבישה צורתיתיי, שהיא הדקבת שכבות ץע ד n\~ שמרת הזורע עיצוב ואיכות לאורך זמן תחרתםדiהn כתית שכ חעוכר•ם כ Nר r •שר Nל 1-H, 1L E~ rJ מברכת את העם ואת ציבור העובדים לבישרא לקראת יום העצמאות ,תשמ"ה וה- , במאי 985,• ~~/ tl \ 1, - -~ שיכון עובדים בונה כבר חמישים שנה בתים מסוגים שונים~ דירות לרווקים ולזוגות צעיריםי דירות לעולים ולמשפחות בראשית דרכן, דירות רווחה, קוטג'ים ובתים פרטיים . את כל אלה בונה חברת שיכון עובדים תוך התחשבות בצרכי הציבור ובאפשרויותיו . בתכנון, בגודל הדירות ובמחירן מתאימה עצמה החברה לאפשרויות הלקוח ולצרכיו, אך על האיכות אין מתפשרים .:::_ בשיכון עובדים, והטיח אצלנו אינו מסתיר דבר . אנחנו בונים איכות בכל מחיר, כי אנחנו בנויים על איכות. מרכזי המכירה האזוריים: *אשדו,ד רח' רוגוזין 25, טל .055-31216/7 *באר-שבע, מרכז הנגב, טל. 057-72540 *חיפה, רח' החלוץ 43, טל. 04-660915 *ירושלים, וח' הלל 8, טל. 02-233396 *תל-אביב, רח' לה-גוריה 58, יד אליהו, טל. 03-390721. שיכון םעובדי ךל כותב ~ ~ " __ L_ ---~ .