ןירחו • וגל 49-50• טשב - ראד ךתשמוו • רינוא - רפברוא 1984•180 םשקלי • ךתוו 16452 אתוו • \.._ ~~~---------------------------------==============--~--~ J •. בגלוון הזה שירה וסיפורת דטאוש פנקייביץ' ; עיר ההרוגים ; קטע מתון ספר זכרונות ; מפולנית : מרים עקביא ;6 אבא קובנו ; שירים ;9 אורי ברנשטייו ; שירים ;9 ·10 שמעון בלס ; מפגש הגולים ; פרק מרומאן ; משה דור ; שירים ;15 עדוד סברדליק; שירים ;15 צלאן אשר רייד ; שיר ;15 שירים נבו; שירים · למ רוזנברג ;16 מסה על שירת גד יעקובי ; שירים ;17 צלאן ; ציון · בן יאירה גנוסר ; שירים ;17 קורט טוכלוסקי אורגד ;22-23 יגאל בן אריה ; שיר ;21 26 22 56 אפלו צלאן ; שירים ; מגרמנית : בן-ציון אורגד ; שמאי גולן ; שירת האלבטווס ; סיפור ;24 שאול · משה בן ; שירים ;25 הלח מהגליון הבא - מדור נרחב לתיאטרון שלום וצבי ; שירים ;25 בעריכתן של נורית יערי וגליה שיפמן ; מרים איתן ; שיר ;29 התיאטרון של הוברט וילסון ; תהליכים בהכנת אפרת עוז ; שירים ;37 עיצוב לבלט ; סאטירה רוסית בתיאטרון צרפתי ועוד. רפורטאז'ה ספרותית אירוע יספרות 7 שנים ל"עתון 77" כתבי-העת והשפעתם על תהתרבו משתתפים : בן-ציון אורגד (יקרא משירי פאול בני ציפו ; לאן הולכת השירה ;14 צלאן) ; משה בן-שאול ; יעקב בסר ; אורי חיים פסח ; העורך כרקדן בכבל.ים ;16 ברנשטיין ; נורית גוברין ; יאירה גנוסר ; משה רוני סומק; פמיניזם, רשימה שחורה ;21 דור ; עודד סברדליק ; אבא קובנו ; אשר דייר ; אבא קובנו ציון אורגד · בן ; שוליים פתוחים בשירת צלאן ;23 שלום וצבי ; אבנר שלו . יוחנן ארנון ; קורט טוכולסקי סאטיריקן ;26- מסה על מכתבו של טוכולסקי אל ארנלוד צוויג ;27 הפואמות עורך ומנחה - איתמר יעוז-קסט חנה יעוז ; הפואמות של אבא קובנו כמערכת מאת חנה בית-ציוני אמריקה. 31.1.84 שעה 21.00. מיתית ;30 יעוז ריצ'רד מטושבסקי ; על תפקידם של סופרים ממוצא יהודי בספרות הפולנית ; מפולנית : אביבה שביט; 33 חיים זעפרני ; הספרות העממית והספרות בלהגים המקומיים של יהדות המאגרב ;38 הלל ברזל ; השאלה כתבנית עומק (חלק די - אחרון> מדורים קבועים - קריאה לפי הנחות של לוי שטראוס בתנייך 5 ובספרות ;49. טור "עתון 77"; יעקב בסר ; בנימיו בית-הלחמי ; חרש להתגרד בו ; על הגאולה קריקטורה ; דני קרמן ;5 פנקס ארעוים ;6 המיידית והעכשווית בישראל ;46 נקודת משען ; קולהאס' "כסאחיי ומידת האמצע גדעון שונמי ; ריאליזם סנסציוני בסיפורת - · א. יעוזתקופתנו ;50 שיחה עם עמוס עוז ; אמנון זיקונט ;18 ק~ט 40 קולנעו ; מודעות עצמית (על הסרט "נגוע") ; הלל דמרון ;45 שיחת החודש סדנת היזע )10(; שירי חלוצים בארץ-ישראל ; ערכו : קסט · עם איתמר יעוז ; מיפוי עולמו של ניצול ; יהודה גור-אריה, נתן יונתן ;60 תמונת השער : יעקב אגם שלומית גינגולד-גלבוע; 36 ביקורת ספרים ;75-64 מיוחד ל 7- שנים ל 11 עתון 1177 ~ת i ן~ ירחון לספרות ולתרבות שנה זי , מסי 49-50, שבט-אדר תשמיי.ד ינואר-פברואר 1984 מחיר 180 שקלים . עהוון : יעקב בסר . עוזרת עורן: עמלה .עינת ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Editorial Members: Shimon Ballas, Sasson Somekh Auistant Editor: Amela Einat vv uP' l ;u.ב....C) .... ~נ. .:~ ~" חברי העמרכת: שמעון בלס, ששון סומן. ו.ןבג; :~רייי ~ מעותצ עמרכת: יצחק אוורב~ן אורפז' ארז ביטון, י~' !:(!ג:בן.ו :,......;;~~'\.....,,....~,,....~ גילה בלס, מיכל גוברין, יוסי הדר, א.ב . יהושע, דן ברןו · יוסי בן ; מתל-צקלג ועד ציר "עכביש" ; טורים' מסות ומאמרים שיחת החודש ~~ נtoi. : גפיס, חיים ספח, יורם קניוק, עוזר רבין, משה ו.ןבג; ו u~ רוזנטליס, ש. גיורא שוהם, אנטון שמאס. חניםרכת הוםנלחח: ת"ד 16452 · ת"א, לט 03-456765. המרעכת אינה אחראית לתוכן המודעות ; המ'ו'ל : גאדות סופרים ואמנים לקידום הספרות הרעמכת איהנ ועהנ בכבת לע פניות כותבים ראינה מחזירה והתרבות בישראל - אגודה עותומנית. כבתי יד אם אל צרוהפ אליהם עטDrמ מסיתל . מזכירת המערכת : ספי שפר הגליון הזה הודספ על נייר חדרה "מפעלים אמריקאים ישראלים" . יסבעו: שמרד היחרנן והתרסת, המועצה לתרבות ואלמונת. סדר, צילום, לוחות וכריכה :מפעלי דפוס כתר, ירושלים דתסחחת עהודבים הכיללת, המרכז חלוברת וליחונן. הצפה - ייסלטאיי עביימ. אוקטובר 1983 םספרית-פועלי תמבדנ תא ן"עתר 77" תבמלא ול 7 תשנו ההופע םמיו תצא ןגליו הז דוע ףלסו רפברוא 84 ןתינת תבחנו םספרית-פועלי 'ברח יאלבנ 74 אבת" ההנח לש 20-30% לע תספרו היפ : ,סיפורת חשיר תומסו לע תספרו - רממבח הבתי-ההוצא בארץ . טרר ג 1ת i ןוו: ו שנים אבגדהו טובל רק 7 שנים. אפילו פחות מ- 1o. ואף-על-פי-כן זמן רב. במשך 7 שנים יכול כתב-עת להפגין גם את ה"מה" וגם את ה"איך" שלו. ה"מה" של "עתרן 77" פורסם פעמים אחדות במאמרי המערכת. ואחר-כך משך 7 שנים בא ~ לידי ביטוי בכל גליון וגליון . לא נפרטו כאן שוב. נציין רק במלוא הענווה שהוא הפך במשך הזמן למגמתם של בטאונים נוספים. ואנו במפורש שמחים לראות מידי פעם כתבי-עת מכובדים המופיעים במתכונת התואמת את זו שלנו בראשית דרכנו. \ 1i \ ,.\ i \ ~ ובאשר ל"איך" - הדבר תלוי כמובן לא במעט בתנאים הכלכליים בהם נאבק עיתוננו משך 7 שנים. ואשר הוחמרו כעת עד כדי סכנה קיומית. אתה הקורא. תרמת רבות לעובדת המשכיותו של העיתון עד היום, וביכולתך להסיר חלק מהסכנה המאיימת עליו בעצם ימים אלה - על-ידי חידוש ) 1 חתימתך בזמן ו החתמת ידידיך וקרוביך והפצת שמו הטוב של כתב-העת ברבים. עווד - ע"י פנייה אל קטעים תרבות אחרת המלצת עתון 77 המוסדות האחראים ; משרד החינוך (התומך בעיתון ב- מתוך דברים בכנסת, בעקבות 5% אחוז לערך מעלותו) וההסתדרות הכללית (ב 2% מהעלות) בתביעה דחופה לתמיכה נאותה .• הצעתו של חה"כ דרוקמן בנס געש כלכלה אנטי-הומנית. מלחמה עקובה מדם. קרוב ל- 600 הרוגים. אלפי נכים. גזענות-בהמית כדוגמת נצרת עלית. מחתרת יהודית רצחנית. מספריים שלופים של צנזורת דרוקמן-גלזר נגד האמנות העברית - אלה הם כמה מהשגיו של המשטר הנוכחי. במציאות כזאת אין אנשים בעלי מצפון ומחשבה עצמאית יכולים לשבת באלם-קול ובאפס מעשה . כנס סופרים, מן העיר ומן הקיבץו-הארצי, שנערך בגעש. היה מעשה בעתו. חייב להיות לו המשך. סופרי ישראל חייבים להשמיע קול ולהתריע כי אין שומר עקבי יותר לדמוקרטיה מהסופר. ידעו אבירי המלחמה, הכלכלה ו"טוהר" התרבות שמישהו מטפל בהם. • דרוקמן' גלזר וריאד נאסור המשטר הזה, שבו משמשים כשרים ורוזנים ענקי-רוח ואדירי-השראה אשר בעז"ה בוראים כלכלה מעולה המספקת צרכיו של כל אזרח באשר הוא ; ואשר מנהלים מלחמה זכת-כפיית וצודקת מאין כמוה, שקורבנותיה מועטים - רק כ 600- במיספר עד היום ; שרים ורוזנים מופלאים אלה, התפנו סוף-סוף לעסוק גם בתיאטרון הישראלי העלוב והמסכן ו וגם בספרות התועבה שלנו - רחמנא ליצלן . והנה, הפלא ופלא, חבר-הכנסת דרוקמן והעזר לידו גברת מרים תעסה-גלדו שהוכיחה גם בעבר את עומק ידיעותיה וטיב שכלה. אינם מבודדים בדעתם על הספרות התיאטרון והתרבות העברית. גם מעבר לגבולות ישראל. הם זוכים לתמיכה מפתיעה בדעתם. הנה פרסם ו . אוסקוצקי בכתב-עת סובייטי אשר סקר את הכינוס השביעי של סופרי אסיה ואפריקה (אליו לא הוזמנו כמרבן נציגי ישראל - המדינה השוכנת באמריקה), את דבריו של הפרוזאיקון הסורי ריאד נאסור, בזר הלשון : "הספרות העברית מטיפה לאונס, לביזה ולרצח." דררקמן ומרעיו אינם אוהבים עריכת השוואות בין אירועים המתרחשים כאן לכין מה שהתרחש ומתרחש במישטרים מסויימים כמר זה של גרמניה כשנות ה 30-, אך מה לעשרת אם אנו חשים לא פעם שאנשים כמוהר וכמר חברתו לדעה דוחפים אותנו אל סף ההשוואה הזר ? שלום כבר לא יהיה כמסתבר, כיד הספרות העברית לבין הדררקמניזם-גלזריזם, מוטב לפיכך שיפנו שניים אלה וחבריהם אל מר ריאד נאסור ואל החבר ארסק וצקי . רק שם כנראה הם עשויים למצוא מנוחה למצפונם הדואב על פגיעת אמנות ישראל כמוסר היהודי .• 1983 i מרים עתסה גלזר : אוי לאוזניים בעידוד הסופר העברי' מקיפים את הטירור הרצחני האכזרי. את רוצחי הילדים, את הכנות שאוכלות נחשים חיים - בהילה של צדק וגבורה, כמר של הפלמ"ח. ארי לאוזניים ששומעות דברים כגון אלה ממורי הספרות וממעצבי הדור בתחום התרבות והאמנות. • חיים דרוקמן : חומרי חבלה רוחניים תפקיד האמנות לכ w ם את אוויר העולם ולא לזהם אותו . לא חלילה להראות ל~ין-כל את הצדדים המכוערים והשפלים האפשריים של האדם. הנה קיבלתי רק לאחרונה העתק מכתב אל שר החינוך 1 מיושב-ראש אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל' בו הוא מתלונן ותוקף את סגנית השר הגברת מרים גלדו-תעסה, על מחאתה נגד הפרסום המתועב "בעתרן 77" לספרות ולתרבות, גליון 33-32, עמוד 1 17 תחת הכותרת "תפילין" . אני כולי תדהמה על מה יצא להגן יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים - על גועל מ~ין כמוהר 1 על חוצפה מאין כמוה, על גסות רוח מאין כמרה - ולזאת ייקרא "יצירה עברית" ?! רצוני לומר יישר כוח לסגנית השר הגברת גלדו-תעסה שהגיבה על כך ; היא עצמה עשתה את מה שהיה מוטל עליה . היא מילאה כזה את תפקידה כמי שמופקדת על החינוך במדינת ישראל ו להגיב על מעשה אנטי-ציוני ואנטי-מוסרי מאין כמוהר . אני מצפה עדיין שיקומר חברים מאגודת הסופרים העבריים ויתנערו ממכתב יושב ראש אגודתם בנדרן 1 ויגנו את היצירה הבוהמית כשם "תפילין", אחרת זאת תעודת עניות לאגודת הסופרים העבריים כולה . אדוני היושב ראש 1 רצוני להציע נחרצות שמדינת ישראל לא תממן דברי כיעור כגרן אלה. אסור שבכספי המדינה נחבל בעצמנו, בחברתנו וכילדינו . כשם שלא יעלה על הדעת שמדינת ישראל תממן חומרי חבלה שמיועדים לפגוע בנו, כך אסור לה למדינת ישראל לממן חומרי חבלה רוחניים ומוסריים, אשר השלכותיהם השליליות מרובות כיותר .• יוסי שריד : לצנזר את יומיהן שמעתי כאן היום את ההגדרה המהפכנית כיותר, אכל גם האווילית ביותר, ששמעתי אי פעם כחיי על אופייה של האמנות רעל תפקידה . נאמר כאן שהיא צריכה שימר לב - לבשם את האווירה . מה זאת אומרת, אמנות היא דאודורנט ?היא צריכה לכשם את האווירה ? הרב דררקמן אמר שהאמנות צריכה לבשם את האווירה . ראם כך 1 חכר-הכנסת הרב דררקמן ו נא ואומר לך : יכול להיות שאתה מבין כהרבה דברים, אבל כאמנות אין לך גרשון שקד: הסיפורת העברית 1980-1880i )ב( בארץ ובתפוצות i הרצי כתר-הקיבוץ המאוחד i 1983 מרטין נובר : נתיבות באוטופיה i מהדורה חדשה i ערך : אברהם שפירא i עם עובד ספרית אפקים 1983 i ס. יזהר: סיפורת אינו i מחקר מסה עיון i הרצי הקיבוץ המאוחד 1983 i יעקב וסומן: פרשת מאוריציוס אי בי i מגרמנית מ.ז. ולפובסקי; עם עובד הספדיה לעם; 1983 שטאפן היים : אחשורוש י היהודי הנודד i מגרמנית נילי מירסקי i עם עוב,ד הספדיה לעם i 1983 נחום אריאלי : האדם החדש i הרצי ספרית מעריב 1983 i דג אביאסף: עובדה i שירים i הרצי דביר 1983 i קסט · איתמר יעוז : לשון הנהר לשון הים ; מבחר שירים i עקד 1983 i אשר ויין : חפיסה חדשה i שירים i עם עובד i 1983 נסיה שפרן: שלום לך קומוניזם i קו אדום i הרצי הקיבוץ המאוחד 1983 i רן סיגד ; פילוסופיה על האמת האחת i הרצי דביר 1983 i אברהם שלונסקי : תרגומי מחזות i מ. גורקי : וואסה זילנובה i בשפל i ספרית פועלים 1983 i אברהם שלונסקי : תרגומי מחזות i ה . לריק : סדום. חלום הגולם . שאפ i ספרית פועלים ;1983 אברהם שלונסקי : תרגומי מחזות i כ . וו .גוגול : שידוכיו י האדרת. וביזור i ספרית פועלים 1983 i אברהם שלונסקי : תרגומי מחזות i אי.ס . טורגנייב : חודש בכפר i ל . כ. טולסטוי : שלטון החושך i ספרית פועלים i א.ס. טוגנייב: קן אצילים i מרוסית : נילי מירסקי i עם עובדי הספדיה לעם 1983 i אלי עמיר : תרנגול כפרות i ספרית אפקים i עם עובד 1983 i דן לאור : השופר והחרב i מסות על נתן אלתרמן i עיון מסה מחקר i הרצי הקיבוץ המאוחד 1983 i בלום · רות קרטון : ביו הנשגב לאירוני i עיון מסה מחקר i הרצי הקיבוץ המאוחד 1983 i עדי צמח, טובה רוזן-מוקד: יצירה מחוכמה i עיון בשירי שמואל הנגיד ; כתר ;1983 אורציון ברתנא : תלושים וחלוצים - התגבשות הניאו-רומנטיקה בסיפורת העברית ; דביר ; 1983 יורם ורטה : רשות דיבור i שירים i דומינו יעקב בסר המשך בעמ' 73• מיכאל קרפין; גילגולים בשלג i דומינו ינואר - פברואר 1984 1983 i פנקס ארועוס על הספר דיבר צעירה". השאלה שעמדה על הפרק היתה מתי נגמרת הצעירות. שכן • דיון פומבי בנושא : לימור הספרות בעיני היוצר, ההמור הפצתו. שמאי גולן פתח את הערב בדברי ברכה . לפי ההגדרה המקובלת שירה צעירה נכתבה בשלושים וחמש השנים המתרגם ישעיהו אוסטרידן . בסוף הערב התנהלה שיחה ביד האורח והתלמיד ' התקיים בבית הסופר בתל-אביב . השתתפו : עמליה . הנחה את הערב ד"ר לביד סופרים שנכחו בפגישה וביניהם : יעקב בסר, משה דור, גבריאל האחרונות . הנוכחים סיכמו ששירה צעירה היא שירה מודרנית כהנא-כרמון. יחיאל חזק, מורים ותלמידים • מוקד, עודד סברדליק . אשר ויין ואחרים . בפגישה נכח הקונסול מתהווה . אברהם הגרוני-גריז . עמליה כה נא כרמוז סיפרה על ההתחבטויות שיש ליוצר מול המציאות, משום שבעיני הסופר עשוי ענייז שולי הספרדי בירושלים .• יערה בן-דוד ליהפך לעניז מרכזי, ומתוך אחריות זו הוא מתחבט מול המלה • לרגל הופעת ספר שיריה של שלי אלקיים "ניצת הלימון" וספריו הגואלת . לא נוח לו שהופכים את יצירתו אחר-כך לחלק מתוך כלל מסויים. מתוך קבוצה, מתוך דור . הסופר הוא אינדיבידואליסט של דוד גררסמז "רץ" ו"חיוך הגדי',' נערך ב 12.83-.15 ב"בית מטבעו והיה מבכר להישאר בתור שכזה , אבל בלימוד בביה"ס אי הסופר " בתל-אביב ערב בהשתתפות המחברים. ירון גולן ואייד את אפשר להתייחס אליו בצורה כזו, ומכאן אי-הנוחות . יחיאל חזק שלי אלקיים, שדיברה על מוטיבים שונים בספרה ועל דרכי התרגום אמר שמורה צריך לאמץ לו בעיקר שני עקרונות : ענווה ואחריות. של שיריה לשפות אחרות . בהעדרה של גבריאלה אלישע , מורה מרחובות , התייחסה אל תהליך ההוראה : מצד (שבאחרונה יצא ספר שיריה "מוסיקה אחרת") קראו שירים מיחי בן זהבה כספי שמחון ואורנה אלשטיין . ד"ר חיה שחם מאוניברסיטת חיפה אחד קיימות ציפיות מצד התלמידים. ומצד שני קיימת אחריות שוחחה על יצירתו של דוד גרוסמן והתמקדה במספר אספקטים המורה לטקסט, למטרות החינוכיות. חרף המאמצים, נשאר המורה ברומן "חיוך הגדי" . דוד גרוסמז קרא קטע מהרומן. הנחה את הערב תמיד בהרגשה שלא מיצה את כל הניתז למצות : הוא חש שאם יעמיד יצירה לניתוח, תצוף שוב השאלה האם לכך התכוון המחבר . ירון גולן. • לכן המורה לספרות נמצא תמיד במצב של התגוננות . עבר גובריז ' תלמיד בתיכון עירוני ה' בת"א, טען שאיד מקדישים תשומת-לב • במוזיאון ישראל בירושלים נערך ערב ראשון בסדרת ערבים של יצחק בן-נר "הפרוטוקול" . מספקת לתיאטרון בבית-הספר, וצייד שאסור לבטל את חובת ספרותיים שהוקדש לספרו הבחינה בספרות . כי רק ע"י השדר של חובת הבחינה מבינים השתתפו : יצחק בן-נר, גבריאל מוקד, שולמית אלוני והמנחה אריה התלמידים שהמקצוע חשוב, זאת בניגוד למקצועות אחרים, כמדעי זקס. • הטבע למשל . אריאלה טהר-לב, תלמידה בתיכון חדש. טענה .לרגל צאת ספר שיריה של מרים איתן . "יסמין ובנזין", התקיימה םימעפLז' רבות קורה שרמתם של תלמידים עולה על רמתם של מורים. ולא תמיד מוצאים התלמידים בשעורי הספרות את מה ב . "צוותא" בירושלים מסיבת-חברים ספרותית בהשתתפות מרים • איתן' ירון גולן ' משוררים אורחים (אמירה הס. רמי ויצבי, מירי בן- שמעניין אותם . שמחון ומשה בן-הורש) והזמרת סילבי גיא. ירון גולן הנחה את • בבית אריאלה בת"א נערך ערב על משוררות וסופרות בנות תימן . הערב וראיין את המשוררת, שקראה משיריה וסיפרה על עצמה . השתתפו : אורה פטישי, ברכה סרי, צילה כפרי , ציפורה סולמי בז- סילבי גיא שרה שירים ישראליים וליוותה עצמה בגיטרה . המשוררים שמחה זרמתי. דברי פתיחה השמיע מר עובדיה בז-שלום, יו"ר האורחים הוזמנו לקרוא משיריהם . "יסמין ובנזין" הוא ספר ראשון נון . למרים איתן' שזכה בפרס ב וימן מטעם בית הסופר בירושלים .• האגודה לטיפוח, חברה ותרבות . על שירת יהודי תימן בכלל ושירת הנשים בפרט הרצה מר יוסף דחוח-הלוי. הוא צייד שזו הגולה .בבית ציוני אמריקה בת"א התקיים ערב ראשון בסירות תוכניות היחידה שהביאה שירת נשים רבה וענפה כל כך. הנשים שרו את השירים בערבית כי לא ידעו קרוא וכתוב . דחוח-הלוי עמד על על שירה וספרות. איתמר יעוז-קסט הנחה את הערב שהוקדש שלושה מוטיבים בשירת הנשים בנות תימן : היחסים שבינו לבינה, למשוררים צעירים . השתתפו : יוכבד בן-דור , מיכל גרברין . טניה הדר, דורי טרופי, שירה מרוגן ואיריס מנור . כל משורר קרא משיריו הפניה לאלוהים בבקשת עזרה והפניה לדמויות האב והאם. תשיר הגברים לעומת זאת עסקה במוטיב הגלות והגאולה . כז שוחח וניסה להגדיר את האני מאמין של כתיבתו, ולהתייחס למונח ה"שיר דחוח-הלוי על המשותף והמבדיל ביד הסופרות והמשוררות שהשתתפו בערב וקראו מיצירותיהן . לבסוף הדגימה ציפורה צפיפות כה רבה כאן, בתי-המגורים שקקו חיים, גרינפלד שירת נשים מקורית בערבית בליווי תוף' כשהיא מתרגמת ואילו עתה שקט בכל. ומשב המוות שבסימטאות את דברי השיר לעברית. • מציץ מכל דירה. דומני, שאיו אף חדר בגיטו שלא היה עד לפשעים האיומים . הלכתי ברחובות השוממים .מטעם התאחדות הסופרים ומרכז פא"ן בישראל נערכה בבית צליל צעדי הבודדים באוזני - אחרי יומיים הסגר הסופר בתל-אביב עצרת מחאה של סופרי ישראל נגד פסק הדין מאונס בבית-המרקחת. וחשבתי שרבים ראו את שהוצא על יוסף ביגון באשמת הפצת התרבות העברית . השתתפו : לובה אליאב , שמאי גולן. אהוון מגד, ד"ר חיים מרגוליס (עולה הזוועות, חוו את האימה על בשרם, אך ודאי אשל מברית המועצות) ובן ציון תומר .• רבים חשו את שעבר עלי אז בהליכתי זו ברחובות הזרועים גופות ומוכתמים בדם . • ערב חגיגי לכבוד המשורר גבריאל פרייל קיימה אגודת הסופרים היה כבר חושך כשחזרתי' ותחושת המוזרות גברה ב-נ .s 12.12 ב "בית הסופר". פתח את הערב וקרא מברק ברכה מאת שבעתיים . שמי-לילה ללא ענן י וירח בכיסופיו ש . שלום נשיא האגודה, ד"ר אביב עקרוני שוחח על דלות חיי החיוורים מטייל בין מבני-הגיטו . כל דלת בלתי התרבות העברית בארה"ב , חרף נוכחותם של יורדים רבים . פרופ' . לרגע דימיתי נעולה, כל חלון פתוח, עוררו בי אי-שקט אריה זקס ופרופ ' מנחם פרי שוחחו על שירת פרייל . מנחם פרי ניתח צליל סגירת חלון ; גפרור ניצת. שריקה ... ופתאום את השירים ודן ביסודות מבנה העומק שלהם , העוסק במרכיבים פתק נופל לרגלי . לא היה זה דמיון . מישהו חי עדייו הסמאנטיים הבסיסיים של השיר. הוא גרס ש"נקודת המוצא של מבנה העומק של פרייל היא שני טורים של תכונות המקיימים בכנינים הללו . . בתוך כל טור יש יחסי תקבולת בין התכונות, בטרם נכנסתי לשערי בית-המרקחת שמעתי שוב הד ביניהם יחסי דניגו בימים אלה הוענק העולם · אומות · חסידי · אות ולפיכך כל תכונה נתפסת כמנוגדת לכל אחת מז התכונות של רהטוצעדים . נקישה בשמשה . התפרצתי פנימה . בפרוזדור לרוקח פולני, טדאוש פנקייביץי, המתגורר עד היום המנוגד" . להלן עמד על הקשר הסמאנטי ביד המלים והגיע הלהבחנ נתקלתי בגופת-אדם עירומה . מבעד לחלון י מפנים עביר קראקוב. מעניינת :" במרכז השיר של פרייל עומד תמיד מצב נפשי-חוויתי- בית-מרקחת הסתכלתי בכיכר זגודה. מוזר היה בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהוקם הגיטו תגובתי . אין פירוש הדבר שזהו הנושא שהשיר של פרייל מדבר ועלימרז>ה באותו לילה . לאור הירח החיוור נעו צלליהם ישירות. במקרים רבים - ההיפך הוא הנכון . אך פירוש הדבר הוא , בקראקוב והאובלוסיה הפולנית נצטוותה לעזוב תא של עמודי הגדר וצלם חוטי התיל הצפופים נפרס על שזהו מה שעומד במרכז האינטרפרטציה של השירים" . את בהער הרובע המוקף חומות, סירב האיש להתפנות. הוא אספלט הרחוב בהמוני ריבועים קטנטנים . שערי חתם גבריאל פרייל בקריאה משיריו .• ניהל מאבק-יחיד, ובעזרת שלטונות סניטריים, הבתים עמדו פרוצים ובחלונות היה חושך . בכל הכיכר השיג ושיון להישאר בתחום הגיטו'כשהוא עובד וגר אף לא קרן-אור אחת. לא סימן חיים כלשהו . רק בתוך בית-המרקחת שבבעלותו. היה זה · בית כלבים טרופי-יגון בריצה חסרת כיוון ביו הקירות . המרקחת היחיד בתחום הגיטו והרוקח הפולני עשה הדממה והשממה מרטו את עצבי . כל רגע דימיתי בו ימים בלילות, עד-ראייה לזוועות. עם תום המלחמה כתב זברונות, שראה · ספר ראו קולות - צעדים, נקישות בדלת. ועוד לילות רבים לאחר-מכן י שמעתי רעשים דומים י אחייב הסתבר בהצואת-הספרים החשובה שבקראקוב שלא היו אלה הזיות בלבד . אלא אותות אנשים חיים WYDAWNICTWO LITERACKIE .הספר "בית-מרקחת ממש שביקשו עזרה . בגיטו קראקוב", בתרגומה של מרים עקביא, יראה בפתקים שהגיעו באופנים מסתוריים היה כתוב : אור בקרוב בעברית, בהוצאת "יד ושם" וובסיע "מבקשים עזרה", ייאנו חייםיי, ייאנו .רעבים" אירגון יצואי קראקוב בישראל. להלן קטע קצר ביום אי הראשון אחרי חיסול הגיטו ישבתי בבית- מתוכו: המרקחת הנעול וקראתי ספר . לפתע הבחנתי בתוך השקט המוחלט בצליל צעדים קלים י כאילו מישהו מתגנב בפרוזדור . ומייד - נקישה חרישית בדלת ''עיר והתרחקות מהירה . עוד רגע והנקישות חוזרות, הפעם מצד החצר. וצל אדם חולף בריצה. פתחתי . לפני עמד נער קטן . על פניו הכחושים מלוכלכים -הבעת פחד . ייעזרו לנוי אדון . יי יימי אתה?יי שאלתי . שמו תאופל. ב 13.3-)1943( יצא אביו עם קבוצת ההרוגים" • בתחילת דצמבר התקיימה באגודת הסופרים בת"א פגישה עם העבודה שלו למחנה פלאשוב. הנער עם דודתו וילדה הסופר הספרדי סלה, שהגיע בראש משלחת מטעם הליגה לידידות טדאוש פנקייביץי הפעוט נשארו במרתף - מסתתרים מאחורי גל פחם . ספרד-ישראל . סלה - היום גדול הפרוזאיקונים של ספרד - כבר ימים שלא אכלו . הדודה חולה אנושה . תינוקה מקורב למלך והיה אפילו סנטור מטעמו . זה לא כבר הופיע התרגום ... עם חיסול הגיטו לא היה למעשה טעם להמשך גוסס . מה טעם היה להינצל אם-כך ? נתתי לו את ה- o נ של ספרר הראשון "המשפחה של פסקראל דוארטה", שהופיע קיומו של בית-המרקחת. הרגשתי כמגורש אף יאנ האוכל שהיה בידיי והבטחתי שאעביר מסר לאביו . לראשונה בספרד ב 1942-. זה היה ספר ביקורתי מארד שהופיע כאילו שולחתי למדינת-הרוגים . לעיירה ריקה השב ימים ספורים אחרי זה צורפה הדודה לקבוצת פועלים בתקופת התבססותו של פונקו אחרי הנצח רן במלחמת האזרחים . מראה אדם התועה ברחובותיה המתים ווהד-צעדי החוזרים למחנה והנער הוגנב לפלאשוב בתוך ארון מעניין לציין שהצנזורה החמורה, שהיתה נהרגה אז, גילתה את • הספר רק כשהופיעה המהדורה השלישית שלו, ואז אסרה את מרעידים גוף ונפש . עד לפני כמה עשרות שעות השררבית-חולים . התינוק מת ... 6 עתון 77, מס 49 -50 1 דאר קרראים האבסורד אני מורה לספרות וקוראת קבועה של "עתרן 77", בו אני מוצאת חמיו חומר מגוון ומעורר עניין . יחד עם זאת, ישגו נושא אחו שמפריע לי, ועליו, ברשותכם. אבקש לומר דברים אחדים . אינכם מחמיצים שום הזדמנות לתקוף את ההימצאות הישראלית ביהודה ושומרון . יתר על כן . עצם המושג "יהודה ושומרון" מוטל אצלכם בספק. ו"על פניו אתם מעדיפים את השימוש במושג המעורפל "שטחים". בגליון האחרון' למשל' אני קוראת : "שיזכרו את השעור היטב גם כשיהיה מדובר בעתיד השטחים, או כפי שנוהגים לכנותם : 'יהודה ושומרון'." אר' למשל' ב "פינת הלשון התקינה" (גלירן פברואר 83(: "אמור שטחים כברשים ו;אר שטחים מוחזקים. אל תאמר : יהודה ושומרון ." בהתבטאויותיכם לא יקשה למצוא דוגמאות נוספות - אתם עושים טעות, שכן' אין אלה "שטחים שנוהגים לכנותם 'יהודה ושומרון'", אלה הם כאמת יהודה ושומרון ' ועיינו נא בכל לקסיקון גאוגרפי ... אתם מנהלים בסיון שיטתי למחוק מהשפה מושגים בלתי רצויים לכם. מדוע ? האם משרם שמושגים אלה פרובלמטיים ? פרובלמטיים מדי ? אינכם יודעים מה לעשרת באסוציאציות השייכות, ואתם מעדיפים - סתם כך' בקלות - להוציא את המלים הבלתי רצויות מהשפה ? האם זר הדרך ? כך נוהגים ? מעולם לא תארחי לי שבקלות כה רבה ניתן לפתור בעירת . ולעניין ההתיישבות : מדיניותכם היא לגנות באופן שיטתי ומחלט את ההתיישבות היהודית באזורים אלה . האם ביקרתם אי-פעם באחד הישובים, ולו כדי שתהיה לכם הסמכות המוסרית לגינוי זה ? האם אתם בטוחים לגמרי שאין שום נקודת חיוב, ולו הקטנה ביותר, במתיישבים אלה, שרובם, בשלב מברסס למדי בחייהם, הסכימו לטלטל עצמם . עם משפחותיהם (הגדולות, בדרך-כלל) למקומרת הקשים כאן. כדי להגשים חזון ? כמה אנשים מוכנים לנהרג כך היום, · במציאות הישראלית של שנות ה so? לו הייתם הוגנים. הייתם מעריכים אחרת אנשים אלה - גם אם אתם חולקים על דרכם . ועוד, בניסוח אחר, כדי להבליט האבסורד שבגישתכם : מאימתי גדרנה אישיותו המוסרית של אדם על פי מקרם מגוריו ? האין דר חשיבה סטראוטיפית מן הסוג הגס ביותר ? אני, למשל, מעולם לא הייתי מעידה לחורת דעה על אישיותו של אדם רק מכוח מגוריו בפרוורי ת"א . מדוע זה' אם כן ' אתם הופכים אותי ואת חברי בעפרה לפושעים רק מכוח כתובתנו ? ולסירם : במאמר המערכת של הגלירן האחרון אני קוראת : "איך קרה שציבור שלם. נאור פחות או יותר, בעל אידאלים חברתיים נעלים, תרגם כפשטנות רדודה כזאת צורך אמיתי בבניית מולדת ." אך מהו התחליף שלך. יעקב בסר, לאותה "פשטנות רדודה" שכולנו, גם אני וגם אתה , שונאים ? מה חשבת, שמדינה תוקם ע"י מליצות רמרסיקה שמימית ?לבטח לא .• בברכה, צביה סוקר עפרה הערת המערבת : ואנחנו לתומנו חשבנו שמדינה בונים במליצות. במה טוב שפתאום הופיעו המתנחלים מגוש אמונים והוכיחו לנו שמדינה בונים תוך התחשבות ריאלית במציאות, תוך הידברות ריאלית עם העם האחר שחי בה ולא תוך אמונה עבצים 1 אבנים וסיסמאות נבובות. הגדולה היא - איד אתה מסתדר עם השכן , ולא איד אתה שולט בו ; אם הזרם של גוש אמונים יתגבר ; תהפוך ישראל לדרום-אפריקה שנייה. הבעיה היא מי יצליח לכוון את מהלן הדברים . בזמנו הביע זאת אמיל גרינצווייג כן : אני לא אמות מכדור של ערבי - אמר - המלחמה שלי היא לא נגד הערבים, אלא על היהודים והיהדות . איד הם צריכים להיראות . ואינני עושה זאת מאהבת הערבים . אני די פסימי לגבי טווח היעדים אליהם אפשר להגיע ~תם . הביטחון הגדול חייב להיות באמונתנו ביעדי הציונות. לאן אפשר להגיע ביחס אליהם. ולשם אלה, אנו זקוקים להפנמה של ערכים, לכוח מוסרי ולאיחוד . זה סיכויינו היחיד. צריכה להיות תחושה, שיש סיבה לעשייה שעושים כאן . כיצד לממש זאת ?- זו שאלה גדולה בעיקר משום שמתנגדי גוש-אמונים מתונים יותר. סובלנים יותר וכן מצויים במצב של נסיגה לעומת הנוהגים בלהט אלים. עם-זאת ברור שכוחו המהותי של מחננו - רב יותר וחזק יותר . וחשוב שהמצטרפים אלינו לא יעשו זאת מתון תחושת היסחפות אחרי יימושיע יי כלשהו , אלא בעקבות תהליך הפנמה ~טי . לא רצוי לנו שינוי של מטה-קסם מהיר בדעת הקהל, אלא עבודה עמוקה ואטית . צריך להעביר מסר שאינו דו-פרצופי להוריד את המרעום משום שאיננו שולטים במצב . ובאשר לביטחון-הגליל - לפני מבצע שלייג היה סבלם של תושבי הגליל גדול, אן כזה היה המצב בכל המדינה במשך שנים , ואילו האסון אליו הביאה מלחמה זו מבחינת אחוז הנפגעים הוא חסר תקדים לכן - אם ביטחון - שיהיה מהבית. שאנשים יהיו מוכנים להקריב עצמם לעצמם כעם ולא למולדת כמלה. • לצאת מן הבוץ בלבנון למנוע את המלחמה עד סוריה ב- 1411184 נערך כמועצה האזורית אשכול, כנס מחאה פומבי לאזור הדרום, ךבהמש ליוזמת "ניר-עוז" . הכנס כלל מוקדי דיון בבעיות אופרטיביות הקשורות בנושא, בהשתתפות :אבא אבן ; אלי גבע ; אבו-וילכד ; יחזקאל זכאי ; ס . יזהר ; אברהם נץ-עוז ; עליזה עמיר ; רויקטושם-טוב . יוסי שריד ; יגאל תומרקין . משלחת ~בידה מכתב סיכום התובע יציאה מיידית מלבנון' יצאה למחרת הכנס למשכן ראש הממשלה . מךנךלרג אורי דן : להוריד את המרעום נולדתי בטוניס ב 1944-. עליתי כילד לארץ . המשפחה חיתה בקיבוץ דן , אבי שימש משן תקופה מסוימת כרופא בקיבוץ . בסוף שנות ה- so עברנו לגור בחדרה . שם התחלתי ללמוד בביייס תיכון . מאוחר יותר , יצאתי במסגרת גרעין השוהייצ לנח'יל. כן הגעתי לניר-עוז . למדתי ארבע שנים בייבצלאל" - אמנות חופשית . במקביל עבדתי במשק . אחייב לימדתי שלוש שנים קולנוע ואמנות במוסד "מעלה-הבשוריי, ומשן שנתיים נוספות ריכזתי את המוסד במשק . לאחר שנה נוספת בבית, יצאתי לשליחות התנועה במרסיי . בתחילת מלחמת לבנון לא הייתי בארץ . עברתי חוויה קשה זו דרך השליחות . ומבחינה מסוימת, מרחוק זה הרבה יותר גרוע . בהתחלה , ביום הראשון למלחמה , הייתי בהלם משום מראות הטלוויזיה - איד גוררים את הטייסים שלנו ברחובות. אח"כ זה הופיע גם בתמונות שבעיתונות הכתובה . ודווקא משום אלה, חיתה הרגשתי ברורה שלא מאהבת הערבים אני נלחם על רעיונונכי . בשלב שני הפכנו לפח-האשפה של העולם. ךאו אין אנחנו נראים, מגיבים, לאן אנחנו הולכים מעבר להתחסדות המוסרית שלנו . ישראל איבדה במלחמה זו כל מה שניסתה לפתח במשך 30 שנותיה . אי-אפשר היה לסתור תחושה זו בשום צורה. מאוחר יותר , הראו כלי התקש . ורת באמת רק צד אחד , פשוט כי הצד השני לא נתן לנציגיהם להיכנס למקומות ההתרחשות, וכלי התקשורת מראים בדייכ מה שנוח להם להראות - בית חולים מופצץ ובדוי . מבחינה זו לא חיתה ישראל נתונה מעולם בשפל- מדרגה כזה כמו בתשקיף המלחמה הנוכחית. הפיצוץ הגדול היה כמובן בנושא סאברה ושאתילה . מבחינתי עומדת ישראל כיום שוב בתחילת דרכה הציונית, אלא שמצבה קשה יותר מזה שהיה לפני 30 שנה, משום שאז היה בנו הלהט החלוצי, האוונגרד . ואילו היום יש בסיס כלכלי , אלא שחוסר התקווה כל- כן פאטאלי עד-כדי הצגת סימן שאלה קיומי . נקודת האור היחידה בכל ההתרחשויות הקשורות למלחמת לבנון , חיתה הפגנת הארבע-מאות אלף . זה היה היום שראיתי יהודים בגולה זוקפים קומה סוף- סוף . בכן הצילה האופוזיציה למעשה את השלטון הנוכחי . מבחינה מוסרית זה היה הסיוע הגדול ביותר שנתנה לה . וטוב שנתנה . חזרתי ארצה לפני שלושה חודשים. כבר בחוייל היה ברור שלא אוכל לחזור ולעמוד מן הצד . לפני השליחות היה בדעתי לעשות סרט על ייעקדת יצחק" . האם עם ישראל היום מקבל מסר עליון כזה ומבצע אותו בלי לחשוב ? כשחזרתי, לא ידעתי אין לבצע זאת מעשית. אסון צור השני גרם לתפנית ממשית בלבטיי . התכנסנו , מספר חבר'ה שהבינו שלא ייתכן לשתוק יותר . מעכשיו אנו מצויים בשלב של בניית תשתית לדעת קהל הנוגדת ב- 1so מעלות את כיוון זרימת הכוח בארץ כיום . העיקרון הרעיוני הוא של ייהוצאת המרעום" . והמרעום באזור זה הוא לבנון . וההיגיון אומר שאם נרצה או לא - איו אנו יודעים מי יעלה על מרעום זה . אין לנו שליטה עליו . ברגע שנושא לבנון יירגע, יעלה שוב למודעות המצב הכלכלי והוא שיביא למהפך. אפשרות של מלחמת אחים למרות שסופו של תהליך זה נעוץ במחשבה אופטימית, אני צופה אפשרות של מלחמת אחים , שהכדור הראשון בה נורה כבר באמצעות הרימון שנזרק על אמיל גרינצווייג. רק לא ברור לי אם מלחמה זו תפרוץ בצורה פטאלית, או שרק תביא לידי רוויה אצל שני הצדדים ואז הצד החלש יייתקפליי . ברור אבל שהדברים ייחתכו בצורה פוליטית - אם מדינת ישראל תמשיך להעמיד בראשה את הייפרות הקדושות" של הביטחון , אם לא תבין שהחשיבות ינואר - פברואר 1984 פסולת נייר בשנה, כמות המהווה כ- ZSO/o מכלל צריכת הנייר בישראל . החסכון השנתי ביבוא תאית מגיע לכדי Zl מיליון דולאר בקירוב ופסולת הנייר הממוחזרת שבה ומופיעה בחיינו בצורות שונות ומגוונות : מניירות לשימוש ביתי ועד לקרטון גלי . עתה נערכת חברת "אמניו" לניצול מערן האיסוף שלה לצורן מיחזורה של פסולת עירונית מסוגים שונים . יוקמו מרכזי איסוף וקליטה בנקודות ישוב רבות וחמרים מנוצלים שעד כה לא נעשה בהס שימוש (פלסטיק' זכוכית, מתכות למיניהן) ימויינו לסוגיהם ויופנו לתהליכים שבסופם יושבו אל המחזור . אפילו לפסולת האורגנית יימצא שימוש : היא תהפוך לדשן (קומפוסט) . מעבר לחסכון הכלכלי הנגזר ממערן-מיחזור שכזה, נודעת לו חשיבות רבה בתחום חינוכו של הפרט לחסכנות ובתחום איכות- הסביבה . לאא שבתוך בל זאת אסור לשכוח את הדאם: היום, שלושים שנה לאחר היווסדם, ניתן כבר למצוא במפעלי הנייר שני דורות - אבות ובנים העובדים אלה לצד אלה. זוהי ראיה חד-משמעית לתדמיתו החיובית של המפעל בעיני עובדיו והיא קשורה, בין היתר, במחלקת ההדרכה המפותחת המקיימת תהליך מתמיד של הכשרת עובדים כדי להבטיח את השתלבותם במערכת הטכנולוגית, המתחדשת תדיר. בימים אלה, למשל, נערכים להפעלתה של מכונה לציפוי נייר שתאפשר למפעל לספק לשוק הישראלי סוגי נייר שיובאו עד כה מחוייל' ביו השאר נייר "ברומו" (שמו בישראל יהיה "קשת") וכן נייר העתקה ללא-פחם (עותק-עותק בשמו העברי) . זוהי אן דוגמה אחת למורכבותן של המשימות המוטלות על מחלקת ההדרכה . מעבר לזאת, זוהי עדות לשיטתו של המפעל : האחדת טובתו הכלכלית הפרטית (הרחבת מגוון המוצרים) עם מילוי צרכיו של המשק הלאומי <ה n לפת יבוא c. זהו, על קצה המזלג, מעט מסיפורם של ייהבוניםיי של ימינו, האנשים המעניקים לתרבות את כנפיה, שבלעדיהם לא היו המילים שאנו כותבים אלא "אותיות פורחות" .• בעבר היו לציביליזציה כנפיים של קלף' של פפירוס' של בד - אן בעיקר - של אבן : קבוצות של בונים עברו מעיר לעיר, מפיאודום לפיאודום, נושאים עמם בשורה של אדריכלות מתקדמת ושל תרבות מתפתחת. לאדם ברחוב, שלא ידע קרוא וכתוב, היו הבתים החדשים שנבנו בסביבתו מגפש יחיד במינו עם נכסי התרבות שיונחלו בשמו לדורות הבאים . הבונים זכו בשל כן למעמד מיוחד : הס הוכרו על-ידי הכל כאזרחים חפשיים שאומנותם מאחדת אותם מעבר לגבולות וימים . אגודותיהם - "הבונים החפשייםיי - קיימות עד היום ומהוות מופת לפתיחות-רעיונית ולליבראליזם. בימינו' כשהקריאה והכתיבה הן נחלת הכל, מבוצעות רוב הטרנזקציות התרבותיות על גבי נייר לסוגיו . המיסטיקה הקדומה ששרתה על הבונה והאןב כאחד - נתבטלה ומשהוחל בייצור המוני של נייר ניטלה ממנו גס ההילה שחיתה שמורה לקלף, לבד ולפפירוס ונדדה כולה אל האמן היוצר : הסופר' הצייר' אפילו הד qס • אלא שדיכוטומיה שכזו גוררת ע.מה מידה לא מעטה של החמצה : סיפורו של הנייר במרכיב עיקרי בצד החמרי של היצירה עשוי לע.תים להיות מרתק לא-פחות מאשר הצד התוכני' בעיקר במדינה בעלת אילוצים כלכליים ואובייקטיביים כישראל . דומה שכמות זעירה של תמיסת-תאית, ממנה מיצור הנייר' עש'ויה להוות מדגם-מייצג לכמה מבעיותיה היסודיות של המדינה : התאית, המופקת בעיקר מעץ' היא חומר-גלם מיובא ויש 'על כן, לנהוג בו חיסכון. לצורן הייצור היא נמהלת במים, שאף הס משאב יקר . ולבסוף : בתהליך הייצור עצמו מעורבים חשמל ונח אדם מיומן וגם אלה עולים בכסף רב. הישגם העיקרי של מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בחדרה (שבידם חלק-הארי של ייצור הנייר בישרא)ל הוא לפיכן' בהתמודדות-מוצלחת עם מערכת האילוצים הזו ובהפקת נייר שעלותו סבירה עבור שוק שהוא, יחסית למדינות אחרות, בעל נח קנייה קטן למדי' אן בעל דרישות גבוהות באשר לאיכות ולמגוון המוצרים . כידצ נעשה הדבר ! ראשית, באמצעות תכנון נכון של מערן הייצור והסבת קטעים ממנו למערכות של מיכון' מיחשוב ובקרה העוקבות אחרי קצב העבודה ואחר איכותו של התוצר בכל שלב משלבי הייצור . מערכות אלו אף מאתרות תקלות טכניות ומאפשרות את תיקונן מבלי להשבית את המערכת כולה. התוצאה מתבטאת בטיבו של התוצר המוגמר וגס במחירו . הנהנים העיקריים הם הצרכן ומשק המדינה החוסן מטבע-חוץ דווקא במגזר יצרני זה, שבו הערך-המוסף גבוה יחסית .. במקביל, עוברת המערכת תהליך מתמיד של התייעלות כשהדגש מושם על חסכון בעלויות בדרן של מיחזור עודפים של חמרי-גלם (מים, למשל, המהווים 99% של התמיסה) ושל אנרגיה האובדת הנפלטת ואובדת במהלן הייצור (לדוגמה : ניתוב עודפי קיטור להזנת תהליכי חימום). האנרגיה הנחסכת בדרן זו נראית לכאורה מזערית אן החסכון המצטבר הוא עצום. ואס במיחזור ובחסכון עסקינן'אסור לשכוח את השיטה למיחזור פסולת- נייר שהונהגה לראשונה עייי חברת ייאמניריי (חברה-בת של מפעלי הנייר) וחיתה למעשה הנסיון הראשון שנעשה בארץ למיחזור של חומר-גלם בקנה-מידה קהילתי . מחברה צנועה' שהוקמה ב 1969- במחלקה במפעלי הנייר ' הפכה "אמניו" לארגון מסועף המאסף וקולט כ 70- אלף טונות של (מודעה) • רינוא - רפברוא 1984 מפגש *גולים שמעון בלס ילביה א;~יון התבוננה בשביעות-רצון בשולחנות הערוכים ס בצורת דל"ת לאורכו ולרוחבו של הסלון התופס את מרבית שטחה של קרקעית הבית, ופנתה אל חדרה שבדיוטה השניה להתקין עצמה לקבלת האורחים. כל שעות אחרי-הצהריים טרחה עם אי~ה לזאר והעוזרת בהזזת רהיטים ובאפיית עוגות ועתה, שהבל מוכן 1 לא כותר לה אלא לקוות שהארוחות שהוזמנו במסעדה לא יכחילו לה אכזבה . נרגשת חיתה, כי זו לה פעם ראשונה שמזמינה אורחים כשבעלה שוהה בחו"ל. אמכם. עתה כבעבר, התחלקה העבודה בין חברי החוג, אבל נוכחותו של בעלה חסרה לה וכל היום לא חדלה לומר כי י~ . ה היה פותר בעיה זו או אחרת טוב ממכה . הרעיון לערוך מסיבה לרגל שחרורו של אנודה עלה בראשה ערב שובו לפאריס, כאשר שמעה מפי ז'קלין שקיבל היתר לעזוב את גאפ. היא צלצלה אל מוריס לזאר, איש אמונו של אנודה. לשאול בדעתו, ולהפתעתה קיבל הלה את ההצעה מיד ואף הוסיף כי העיתוי מוצלח. לפי שאיש תנועת השלום הישראלית נמצא נפריס, וכך לא יוכל אנודה לטעון שעושים מסיבה לכבודו בלי ידיעתו ובניגוד לרצונו . הסכמתו של מר ריס לזאר. שבדרך כלל מתייחס בזלזול ליוזמות של אחרים. עודדה אותה והיא החליטה לערוך את המסיבה אצלה . מעשה חריג הוא להזמין אורחים בזמן העדרו של בעלה, אבל שחרורו של אנודה אף הוא מאורע חריג, מה-גם שהיא הקרובה אליו ביותר מבין כל חברי החוג, בהיותה לו אחות מאומצת מאז ידעה את עצמה . שבע שכים מלאו לה כאשר הכירה אותו, ילדה שמכמכה חיתה וראשה תלתלי זהב. בת יחידה בין ארבעה בכים לעורך-דין אמיד שנשא תואר P, חה בימי המלוכה. ריחוק וזרות חשה אז כלפי הבחור הרזה והממושקף. בכם של שככים אמידים לא פחות מהוריה, שהיה פוקד את אחיה הבכור ומכהל ~מר שיחות ארוכות שלא ידעה את טיבן .לפעמים חיתה רואה אותו מצטרף אל המבוגרים ויושב בפינה רחוקה בחדר-האורחים הענק. מצונף בביישנותו ואינו פוצה פיו אלא ל~תים כדירות . והכה יום אחד, כשאחיה לא היה בבית, ניגש אליה ושאלה אם היא רוצה לשחק ~תו. פנייתו הרתיעה אותה, אבל סקרנית חיתה לתהות על קנקנו ותוך שעה קלה גילתה בו חבר משעשע עד מאד ."את רוצה להיות אחות שלי ?"שאל אותה לפתע, "חיתה לי אחות קטנה ויפה כמוך שגם לה קראו סילביה ושמאד-מאד אהבתי אותה" "היא מתה?" פרצה השאלה מפיה והוא כד בראשו ושתק. כה עצוב היה שהביא אותה לידי דמעות והוא משך אותה אל חיקו וסיפר על המשחקים שהיה משחק עם אחותו. מאותו יום חיתה מצפה לבואו בקוצר-רוח ומקשיבה לסיפורים שהיה קורא באוזניה מ 9 ~רים שנשא ~מר בשבילה . לימים בגרה וידעה להקשיב לשיחו בנושאים אחרים שמעבר לעולמה, אבל הקשר ביניהם כשתמר אותו קשר חמים של שכי צעירים כאהבים שבחרו להיות אח ואחות. בעומרה עתה מול המראה פקדה אותה תחושה רחוקה שהיא מתלבשת למענו, כדי למצוא חן בעיניו, לזכות במחמאה או ליטוף קל מאצבעותיו הדקות והארוכות הנוגעות-לא-נוגעות בפניה . הוי, הזיקכה, הזיקכה ! פניה העגולים איבדו את צורתם והעור המתוח כסתר בל וכשמט משכי צידי הפה . תלתליה הזהובים הכסיפו וכתיישרו זה כבר וגופה המלא כתופר מפלי-בשר . רק הברק בעיניה הגדולות והכחולות לא הועם. וזה כל מה שכשתייר מיופיה שחלף. הכעורים כטשוה ללא שוב והעבר הופקע ממכה, כפי שהופקע הבית ברובע זמאליק המפואר, וכפי שהופקע הרכוש הרב ; כותרו הזכרוכות בלבד, מיותמים ואובדים . כציפור תועה בארץ זרה. היא לבשה שמלה שחורה וארוכה וענדה מחרוזת-פנינים. אחד השרידים הבודדים מתכשיטיה הרבים. סובבה סביב עצמה ולא חיתה מרוצה מצורתה . קטנת-קומה ושמכה בשמלת-ערב שחורה ובמחרוזת-פנינים. זקנה המבקשת להעלים את גילה. שוב חשבה על בעלה ולבה נצבט . זקוקה חיתה למלת- עידוד, לעצה. מיד יצאה וירדה למטבח. "מה דעתך. השמלה הולמת "אותי? שאלה את העוזרת . מופתעת מהשאלה, הביטה בה זו במבוכה. "כן . בהחלט," .ענתה "לא ככרן . אני נראית כמו שק כפרח אבל אין לי שמלה אחרת ." 1 שבה ועלתה אל חדרה וניצבה מול ארון-הבגדים. אך חיש כעלה אותו כשהיא ממלמלת לעצמה : "טאן פי." פרק מרומן העומד להופיע בקרוב בהוצאת 11 בתר 11 .".י ו . o שעה קלה לאחר מכן כשמע קול המצילה בדלת והיא הלכה לפתוח . מוריס ואיק.ח לזאר הגיעו בלוויית איש גבה-קומה וכבד-גוף. בעל פכים תפוחים ואדומים שהתכופף מעט בל וחצו את ידה. "מאיר אלוני 1" אמר בקול טיכור שלא הלם את מידות גופו האדיר . מוריס לזאר, אף הוא גבוה ומלא. נראה לידו מצומק כלשהו וחיוכו הסרקסטי היהיר נשא משום-מה הבעה של ביישנות ילדותית . "טוב שבאתם ראשונים לפכי שהבית יתמלא ולא כרכל להחליף דברים," אמרה כשהיא כסוטה לאחור . מוריס העיר לה שמר אלוני איכר דובר צרפתית והיא ביקשה סליחה חמהאור וחזרה על דבריה באנגלית . בינתיים הם פשטו את מעיליהם ופכו אל הסלון . "כל הסידור הזה פרי תכנונה של אי~ה." אמרה סילביה בהצביעה לע השולחנות הערוכים. . "אחרי שלושים שכרת נישואים ~תי למדה משהו." אמר מוריס קבבת-צחו כשהוא פוכה אל אלוני . "זה לא רק התכנון שלי 1" אמרה אי~ה וגם היא מפכה את עיניה תהשחורו לעבר אלוני. . אבל האורח התברכן אותו רגע בתקרה הנמוכה. שקורות-עץ עבות תועתיקו תומכות בה מקיר אל קיר . "בית ישן 1" אמר . "ישן מאד ," השיבה סילביה, "מהמאה השבע-עשרה או משהו כזה . ובמקור היה אורוות-סוסים. אחר-כך מחסן תבואה וכנראה גם מאפיה. אינני יודעת בדיוק את ההיסטוריה שלוי" הצטחקה . "אבל כשאנחנו ככנסכו היה כבר מזמן בית-מגורים . אנחנו רק הכנסנו קצת שיפוצים ." אלוני השיט מבטיו סביב . בירכתי הסלון מדרגות-עץ העולות לדיוטה השכיח, ניצבות מעל פתח מדרגות-אבן המוליכות למרתף שמכורה בעלת אהיל ורוד מאירה אותן . מעבר להן 1 המטבח המופרד מהסלון עלי די מחיצת זכוכית גלית בצבע חום. הקירות מטוייחים ומבהיקים בלונכם. מדיפים כקירן ועתיקףת . "זה יפה לשמר בתים ישכים 1" אמר 1 "אצלנו אין תודעה כזאת לשמר את הישן 1 אבל יש תודעה לכבור באדמה ולגלות שרידים מהעבר," הוסיף בזחיחות- הדעת. "מה שעושים אצלכם זאת שערודיה," אמרה סילביה . "הכה, כגעת בנושא חביב על סילביה ," אמר מוריס . "היית בישראל?" שאל אלוני. "לפכי שכה וחצי. באתי לפתיחת תערוכת תלבושות ומלאכת-יד של יהודי מרוקו במוזיאון בירושלים. אני עזרתי בהשגת המוצגים ונסעתי שלוש פעמים למרוקו לשם כך . עכשיו אני מסייעת באיסוף מוצגים של יהודי תוניסיה ומצרים. אבל מה שראיתי בירושלים זה מזעזע. כל השיכוכים האלה המכערים את הנוף!" 11 • "נכון 1 ככרן ," הסכים אלוני . "יש בולמוס של בכייה "אבל למה כיעור כזה ! אין לכם ארכיטקטים טובים ?תזמינו את חסן פתחי. ארכיטקט בעל שם עולמי. שבכה עיר שלמה על אחד האיים בנילוס . עכשיו שיהיה לכם שלום עם מצרים ..." "היא מ:;;נין המאמינים שיהיה שלום עם מצרים," קטע מוריס את דבריה בנעימה לגלגנית . אלוני שלא נראה תמים-רעים עמו החזיר לו חיוך מסףיג, בעוד סילביה אומרת בתוקף : "שלום יהיה!" "כל העניין הזה יתפוצץ כבועת-סבון ," המשיך מוריס. "אתה חושב שסאדאת ישאר בשלטון יום אחד אם יעשה שלום כפרד עם בגין ? אתם משלים את עצמכם!" אלוני עמד להשיב . אבל המצילה השמיעה את פעימתה המתכתית תהבודד וסילביה ביקשה סליחה ואצה לפתוח . "מאד מצטערת," אמרה ז ' קלין שעמדה בפתח , "יצא לי מאוחר כל-כך." "את באה מהבית?" שאלה סילביה. "איך את לבושה ? יצאת מדעתך!" ז'קלין הביטה בעצמה. "משהו לא בסדר?" "טוב, בואי." הן ככנסו לסלון. "אתם מכירים?" שאלה את אלוני. "את ז'קלין מי לא מכיר," הושיט לה אלוני את ידו. "ז'קלין תמיד מתרוצצת," אמרה אי~ה מחליפה מבט רב-משמעות עם סילביה. . "התכוונתי לבוא מוקדם יותר," אמרה ז'קלין . "יש עוד משהו שאת יכולה לעשות . אתם תסלחו לכו ." משכה הסילבי בזרועה. היא הוליכה אותה אל מדרגות-העץ ועלתה ~תה אל חדרה . "אני מהפלאה עליך 1 בערב חגיגי את מתלבשת כמו קל;שאר ! אין לך שמלה ? אין לך מעיל של בכי-אדם?" ז'קלין הסתכלה בבואתה במראה הגדולה של השידה וצחוק כברך וכעור מתח את עור פניה הסמוקים. "לא היה לי זמן להחליף," אמרה. "הסירי את הגלימה הזאת מיד," ציוותה סילביה ופתחה את ארון-הבגדים. "אתן לך w מלה משלי." ז'קלין פשטה את הגלימה וכשארה בחולצת-הצמר האדומה ובמכנסי הקורדרוי הירוקים ." איך את רוצה ששמלה שלך תתאים לי ?"שאלה כשהיא סורקת את שערה המקורזל באצבעותיה . עתון 77' מס' 49 -50 • .t ~ ;-:~~:·r #ן_ · . / ·" ;,---~~ ,,. _. / . ~ /" ~;. "•1 . '. f r . ,... ' ,.,/ .. r,,. " , ,.;-t ../!.. l ~~~.~ ~ " ~, ו 1 ,, ",.. , • ? ( / k ,. "'\ /.. !!בe. ז'קלין ידדה באותו רגע, ובדאותה את אלקסי אצה אליו. "מ;ן דpז ק.טר הזt "!ימ~ "עוד מצדיה שלא דוברת ערבית," גיחך מרדיס. "אתה לא מוכרח להקניט את ז'קלין," העידה לו איק.ה בקול שליו. "אני קובע עובדה. נולדה במצרים, פעלה בשורות המפלגה הקומוניסטית, נאסרה, ולא יודעת לנהל שיחה פשוטה בערבית, וכשהלכה ללמוד ב'סודכרן' למדה פרסית דווקא !" סילכיה הלכה מהם כדי להקביל פני אורחים שזה עתה נכנסו, ומודיס החל מוזג לכוסות כשאלוני אומד שחולשתה של האינטליגנציה היהודית במצרים היא ניתוקה מהעם. "לא דק היהודית," התנגד מרדיס כהרמת קול, "מרבית האינטליגנציה בכלל . היא חיתה במגדל-שן . האינטלקטואלים האלה דיברו ביניהם צרפתית ואף כתבו צרפתית ! על ז'ודז' חניז שמעת אולי . בחיר המשודדים הסודיאליסטיים במצרים. כל מה שכתב בצרפתית כתב ! יותר מזה : בנו של טאהא חרסייך . אביו מרדם ורבם של סופדי ערב כולם' ואילו הוא כתב שירים בצרפתית ! אני חושב שכל מצדי צדיך להדגיש עלבון מזה." "אתה עושה הכללות," העידה לו שרב אשתו בקולה השליו . "מה הכללות?" נפנה אליה בתנופה . עינו צדה מישהו שעמד ליד סילביה והוא נטש את מקומו ואץ אליו. "אמדת שנלחמת בצבא הבריטי," פנה אלקסי אל אלוני. "'ןכ" נענה אלוני כמין אנחת-דווחה' "לדירינו' הבריטים היו כובשים זדים למרות שנלחמו כגרמנים." הוא הירצה את עמדות הפורשים באותה תקופה ומנה את הפעולות שבהן נטל חלק בעצמו. איק.ח רז'קלין הצטרפו אל סילביה בקבלת פני האורחים שהחלו עתה להגיע בזדם מתמשך . הסלון נעשה צפוף וההמולה הלכה ושלטה בו' כשהכל מדברים עם הכל . בהגיע אנודה ס;דל נפלה סילביה בין זרועותיו ורבים חשו אליו ללחוץ את ידו ולהתחבק עמו . גם אלוני הפסיק שיחו עם אלקסי וניגש אליו בזרועות פתוחות. "יש לי מזל להיות נוכח בחגיגת שחרורך'" אמד . "החגיגה שלך'" השיב אנודה . דובר אלקסי שנשאר לבדר ליד השולחן' צפה במהומה שקמה סביב אנודה, כשצלחת ומזלג בידיו רבת-צחוק של סקרנות אירונית מסתמנת חליפות על פיו העסוק בלעיסה . איש כעל חזרת הוליוודית, בלורית כסופה שמרטה על מצחו ונרגעת במסגרת הרבועה והשחורה של משקפיו, ניגש אליו ונתן ידו על שכמר . "איפה מחפשים את הגרגרן אם לא ליד שולחן האוכל !" אלקסי נפנה לדאות את הסופד ז'ן-פדנסרא קרטרדיה. "חיפשת אותי אר את השולחן?" "כשדאיתי ארתך ידעתי שיש שולחן," השיב הלה וצחק בכל פה. "זו העשה הנוחה לאכילה כשכולם מתגודדים סביב הזקן 1" אמד אלקסי .. "אעשה בעצתך'" אמד קוטודייה ונטל צלחת מפלסטיק מציבור הצלחות שבירכתי השולחן . "האישיות הפלסטינית כנראה לא תבוא," הוסיף תוך שהוא מרוכז בגריפת מיני סלטים לצלחתו. "מי צדיך היה לבוא?" "לא יודע. אבל אמדר לי שהוא צלצל להודיע שנבצר ממנו לבוא." אלקסי חזר להסתכל לעבד ההתקהלות. גבר גבה-קרמה ומזרקן ששרשרת כסף עבה תלויה על חולצתו האדומה נדחק בתוך הצפיפות ונדאה מנסה להתקרב אל בעל השמחה . ן i "תמדדי את זאת," הגישה לה סילביה שמלה כחולה פרחונית, "היא צדה עלי." נשאה ז'קלין את השמלה בידה והציגתה מלפניה מול המראה. "באמת סילביה, את רוצה לעשות אותי לצחוק?" סילביה עמדה על דעתה והצמידה את השמלה אל גופה הזעיר של ז'קלין 'אך מיד נסוגה והביטה בה בחוסר-ישע. "אז תסתרקי. תתאפרי קצת!" היא החזירה את השמלה לאדון ושבה להתבונן בה . "אין לך תקנה'" נהמה בנ~ך- ראש ויצאה. ז'קלין נשארה מול המראה . לבושה אינו חגיגי' נכון . אבל החגיגיות בלנה והיא לא צריכה להפגין אותה בשמלות יקרות. מעולם לא היו לה שמלות יקרות. מושגיה של סילביה מגוחכים. להתלבש חגיגית, להתקשט. הדי יפה לא תהיה ושום שמלה לא תועיל. אז מה ? מי שאוהב אותה יאהב אותה פחות אם לא תתגנדר ? הסתכלה במערכת האיפור שעל השידה וחזרה להתבונן בעצמה. שט~יות !הדי כבד דאו אותי, מה פתאום להתאפר? מייד חרצה לשון לבבואתה ודוח שובבות קפצה עליה. אותה עת הגיע פרופסור רובד אלקסי, איש כבן שישים בעל קדחת עגולה ושני אניצי-שעד כסופים בצידיה, שמחמת לחץ המגבעת שזה עתה הסירה, נפרעו ושמטר והיו כשתי כנפיים פרושות למעוף. מודיס לזאד הזדרז להציג לפניו את האורח מישראל והוא הושיט אליו את ידו באומרו בעברית כבדה : "בדרך הבא." "אני שמח לפגוש ארתך'" אמד אלוני באנגלית, "זה שנים שאני לומד מספריך ומאמריך." "הרגעת אותי'" השיב אלקסי גורד מילותיו בקול מתנגן' "המבטא האנגלי שלך אינו טוב משלי." "אולי נדבר עברית," אמד אלוני בערד מודיס מגלגל את צחוקו . "זה קשה, אבל ערבית אני מוכן." "אז לי יהיה קשה." "זאת הבעיה שלכם, לא למדתם את שפת האזור!" "אני מקבל את דבריך בדוח טובה," השיב אלוני נחירך . "אני חייב לומד שאת הטעות הזאת לא דק הציונים עשו א · לא גם כוחות- השמאל," אמד מודיס. "אף פעם לא אמדתי מלה טובה על הציונים ולעולם לא אומד, אבל למען האמת הם לא שונים בעניין זה מהשמאל האנטי-ציוני. אספר לכם סיפור. בימי מלחמת העולם באה לקאהיד משלחת מטעם המפלגה הקומוניסטית בפלסטין . כל חברי המשלחת היו יהודים ואילו בצד שלנו היה מוסלמי אחד והשאר כמרבן יהודים. הפלסטינים דיברו אנגלית והחברים שלנר דיברו צרפתית ואני הייתי חייב לתרגם לחבר המוסלמי שלא ידע לא אנגלית ולא צרפתית. היה זה מעמד מגוחך. הייתי אומד טדאגי, שהמנהיגים מדברים כשפרת זרות והנציג האותנטי של ההמונים נזקק למתורגמן !" "גם לי יש זכדונות משעשעים מאותה תקופה," אמד אלקסי. "ישבת בלבנון ככל הידוע לי," פנה אליו אלוני. "הייתי מג~יס כצבא צדפת החפשית והתבשלתי לא-מעט כבעיותיהם של הקומוניסטים של האזור." "אני נלחמתי אז בצבא הבריטי;" אמד אלוני, אכל את דבריו הפריע קולה של סילביה שהזמינה אותם לגשת אל השולחנות. מודיס תמך בה ואחז בזרועו של אלוני. "בוא נשתה משהו." ינואר - פברואר 1984 קאתרין והקשיב לחילופי-הדברים. "גם אתם פה?" אמר בשמחה גלויה. "מי האיש?" שאל עמוס. "ליצן אחד'" השיב דולאן בביטול . "איך הבריאות?" שאל בהביטו בפניו החיוורים של עמוס . "הוא מצרי?" "כמר כולם." "אתה כולל גם את עצמך?" שאלה קאתרין במבטא אנגלו-סאכסי . "וכי יש לי ברירה, "חייך אליה חיוך לאה בהתברכנו בעיני-האיילה הכחולות שלה. "הרבה אורחים," אמר עמוס . "הרבה מאד ואין כמעט עם מי לדבר." הוא נשא עיניו סביב וראה אל אלקסי המסתכל לעברם. "הנה אלקסי עם קרטורייה, בראו נשתה משהר." "קיבלת את 'מחברות המזרח-התיכון'?" שאל עמוס מתעלם מהצעתו. "כן . וקראתי את המאמר על הכורדים. מאד מעניין . אגב, אני נוסע בקרוב לאיראן . המצב שם לפכי התפוצצות ויש שמועות שהשאה חולה אנוש ואיכר מתפקד." עמוס שאל אם קרא גם המאמר המנתח את המצב הכלכלי בשטחים הכבושים, אבל בטרם יסיים את שאלתו קראה קאתרין : "הנה פלוראנס !" צעירה בעלת שער חום האסוף מאחורי עורפה נכנסה זה עתה לסלון ובחברתה גבר צנום, דליל שער, שפלנל בעיניו הזעירות. "מעניין שהזמינו גם את ;נשיר," אמרה קאתרין. "בחררה יפה, היא חברה שלו?" שאל רולאן. "חברה של בשיר?" גיחך עמוס. "אולי בכל זאת," צחק דול אן . "היא תסריטאית, עובדת בחברת סרטים," אמר עמוס. "היא גם עוזרת לכו בעריכת כתב-העת." חזר לדבר במאמר על השטחים הכבושים ואמר שעתה מתרגמים אותר לאנגלית ויופיע בחוברת נפרדת. "יש לכו בעיה," הוסיף' "החברים בלונדון לוחצים להעביר את המערכת לשם ולהדפיס את כתב-העת באנגלית." "מבחינת הגדלת התפוצה הריהם צודקים." "אבל כאן נשאיר חלל ריק." "אני ניגשת לשם." אמרה קאתרין שראתה את פלרראכס רבן-לוויתה נעצרים ליד אלקסי. "אתה נראה עייף'" אמר דולאן . "אני לא יוצא מזה," נאנח עמוס, נפריס אין מכוחה." כשעקרה ממקומה ראתה קאתרין את אלקסי מסתכל לעברה ואומר משהו לפלרראכס. זו נפנתה אליה פנייה חדה ובהגיעה אליה התחבקה עמה בחמימות. "באת לבד?" שאל ;נשיר. "עמוס שם," רמזה בראשה לעברו תוך שהיא לוחצת את ידיהם של אלקסי וקוטורייה, "אני מקווה שלא הפרעתי לשיחה שלכם." השיטה עיניה על פכי כולם וחציבתן על אלקסי. "הספקנו בינתיים רק להכיר זה את זה," אמר קרטורייה. "מר אלקסי מכיר את בשיר מהפרסומים שלו," אמרה פלוראכס. "האם אתה כותב רק בערבית?" פנה אליו קוטורייה . "גם בצרפתית," ענה בשיר, "אבל ספרים הוצאתי בערבית בלבד. שקדאפי העלה את כולם באש !" הסמיך דבריו לצחוק גא רה מכוחכח . "קדאפי עוסק גם בשריפת ספרים?" "הוא אסר על העתרנים להזכיר את שמי לטוב או לרע !" "וזה לא מדאיג אותך' אני רואה'" חייך קוטורייה . "בערבית יש פתגם האומר : אם קללתך באה מאדם פגום. דע שהכך מושלם!" "לערבים יש פגתם לכל דבר." צחק קרטודייה כשהוא כסרב אל אלקסי . "מותר לי לגלות?" שאלה פלוראכס את בשיר וכשהלה לא הגיב, אמרה : "אנחנו, בשיר ואני, עובדים על תסריט מארד מיוחד." "זה עדיין בגדר תכנית," אמר בשיר דרך צניעות מערשה. אבל כשנתבקש לפרש אמר : "הסרט נועד להתקיף את שלוש הדתות המרנרתיאיסטיות. הוא יתרכז אמנם באיסלאם, אבל לא יחסוך שבטו מהנצררת ומהיהדות." "כבר היו דברים מעולם," אמר אלקסי. "נכרן . האררתרדרכסיה הנוצרית הותקפה לא מעט ותנועת הרפורמציה חיתה ביסודה של החברה המודרנית, אבל האיסלאם נשאר מארבן וגם היהדות. מתקיפי היהדות היו אנטישמים ואילו באיסלאם חששה אירופה לנגוע." "זה לא ענינה של אירופה ליזום רפורמציה באיסלאם," אמר קוטררייה . "גם לא ענינה לעודד את הקנאות הדתית שרוצה לבטל את מעט ההישגים של החברה הערבית," הגיב בשיר בתוקף תוך שהוא סוכך בידר על פיר, "המערב מערביך בנפט ובשיווק הסחורה שלו ולא איכפת לו אם העמים הערביים יחיו בימי הביניים !" "המצב אמנם כך' אבל כשאתה אומר המערב למי כוונתך?" "גם לכוחות-השמאל. התפיסה שלהם לגבי המזרח אינה שונה מהתפיסה של הקפיטליסטים !" "לזה אני לא מסכים," אמר קוטורייה והסב פניו אל אלקסי : "מה אתה אומר רובד?" "אני יכול להבין אותו'" אמר קוטר דייה כשהוא מישיר קומתו ונפכה אל אלקסי. "המצב כיום כה מסובך שהוא חייב להיזהר מלהופיע בפומבי עם ישראלים." אלקסי המשיך לעקוב אחרי מאמציו של המזוקן בעל השרשרת להגיע אל אנודה. "משימה לא קלה," גיחך בקולו המתנגן והפכה את תשומת לב בן- שיחו אל האיש. אבל המזוקן הצליח להגיע אל מרכז ההתקהלות כשמוריס לזאר הבחין בו וכחלץ להציגו לפכי מאיר אלוני : "העתונאי אמיל דול אן." השניים לחצו ידיים ורולאן אמר :"בכל הפעמים שבאתי לישראל לא הצלחתי לפגוש אותך." "פגשת בוודאי אנשים מעניינים יותר." השיב אלוני . "במקצוע שלי כל האנשים מעניינים." "ציפיתי שגתיד שאני בכל זאת מעניין יותר" הצטחק אלוני ונפכה אל אנודה לשתפו בעליצותו . רולאן השיט עיניו סביבו ונראה מהסס קמעה. "אני מצטער שהפרעתי לכם. אבל רציתי לשאול את מר אלוני כמה שאלות." "שאל . אני לרשותך." כעכה אלוני . רולאן המשיך לגלגל עיניו. אלוני לא הבין מן הסתם את כוונתו לשוחח ביחידות. "כדמה לי שאתה היחיד מאנשי השמאל בישראל שהכיר את בגין מקרוב." "נכון'" השיב אלוני . "עבדנו יחד כמה שכים." "יש השערה שהוא כדחף שלא מרצונו לתהליך השלום. האם אתה שותף לדעה שהוא מנסה עתה לטרפד את המשא-ומתן?" ",אל" השיב אלוני מניה-וביה ופניו מביעים שביעות-רצון עצמית. "אבל זה סותר את האידאולוגיה שלו !" ",אל" חזר אלוני על תשובתו הקצרה, כהנה מההקשבה שכשתרדה סביבו. "האידאולוגיה שלו אינה גורסת מלחמה מתמדת עם מצרים או עם העולם הערבי." הוסיף לאחר אתנחתה קצרה. "האידאולוגיה שלו גורסת להביא את הערבים לידי ככיעה גמורה, ואם אפשר להשי'ג מטרה זו במשא-ומתן למה לא?" "אני סומך בשתי ידי על תשובה זאת," הכריז מוריס לזאר' "אבל תרשה לי להוסיף שאין לו כל סיכוי להצליח." אלוני צחק ונפנה שוב אל אנודה כמאיץ בו לומר דבר-מה, אבל אנודה לא נראה נוטה לדבר בעוד אחרים הגיבו בהסכמה, וחילופי-דברים קצרים הורעפו מקצה אל קצה. אלוני חזר להביט ברולאן ודומה שמתכונן להבהיר עוד משהו, אלא שבינתיים פרץ לתוך ההתקהלות איש גוץ 'בעל פנים רחבים וסמוקים שקרא וידיו פשוטות לפניו : "אנודה ידיד הנעורים ! חמדילה ע- סלאמה!" "הוא שיכור'" לחש מ וריס על אוזנה של אשתו . "על-אף חילוקי-הדעות אנו אחים," אמר האיש כשהוא מטלטל את אנודה בין זרועותיו, ובעוד הלה מכסה להיחלץ . מחיבוקו הוא נפנה אל המתקהלים ופתח בקול רם : "אני רוצה לספר לאנודה דבר חשוב שלא סיפרתי לו עד עכשיו. אתם יודעים שאני נפרדתי מאנודה לפני הרבה שנים, מאז הסכם מולוטוב-ריק.כטרופ. הוא הצדיק את ההסכם ואני אמרתי, לא, עם מדינה שמתחבקת עם הנאצים לא אלך !" "ברית-המועצות התחבקה עם הנאצים ? איך אתה מדבר !" צעק מ וריס ברוגזה. "תשמע עד הסוף. אם אומר ~לה לא ננוכה תגיד שאני משקר!" "אתה כבר משקר ! אף פעם לא היית קומוניסט !" "גם אתה לא היית אז קומוניסט !" "בדוג;," קראה סילביה שחשה אליהם, "מה שייך כל זה?" "תגידי למוריס, הוא לא נותן לי לפתוח את הפה!" "כאן לא אתן לך להשמיץ את ברית-המועצות!" התריס מוריס . "אני השמצתי?" שאל בדוג; את הנוכחים וכתן מבטו באלוני דווקא כמבקש את עדותו. אלוני שהבין אך מעט מחילופי-הדברים שנאמרו בצרפתית. היה סקרן לדעת מי האיש והחל מפנה ראשו לכאן ולכאן . ז'קלין שלכדה את מבטיו עקרה ממקומה והתקרבה אליו. "רציתי לספר דבר חשוב שראוי שיסופר בערב חגיגי זה," המשיך ברוב; בקולו הרם, "ואני מודה לך סילביה על שהזמנת אותי וסיפקת לי את ההזדמנות הזאת. אני רוצה למסור ~לה ב~לה את מה שאמר לי גמאל עבד אל-נאצר על אנודה ! באחת הוועידות של מפלגת ה'איחוד הסוציאליסטי' ניגשתי אליו כשיצא בהפסקה מאולם הישיבות אל חדר צדדי לשאול אותו שאלה, אבל הוא קודם שישמע את שאלתי אמר לי : 'אתה נשארת איש- שוליים, האדם הראוי לכברד גדול הוא אנודה סררל !' כה נדהם הייתי שכשארתי פעור פה והוא חייך והלך לו. זר חיתה שיחה של שכירת, אבל שיחה היסטורית ואני מוסר אותה בשבועה בערב היסטורי זה !" "ברוב; פרחח'" לחשה ז'קלין על ארזנו של אלוני' "עתרנאי שנשאר במצרים עד 68." אמיל רולאן שנטש את מקומו מייד אחרי התפרצותו של ברוב; פרחאת, נתקל בעמוס .ל~;ק איש ממוצע קומה ובעל זקן-תיש בהיר, שעמד בחברת אשתו עתון וו 1 מס' 50 12 J "אספר לך סיפור," אמר קוטורייה לכשיר, "אגורה סורל. הוא אתאיסט לא פחות ממך 1 ובודד ומנודה אפילו יותר ממך . ישבתי אתו שנתיים בפ.רד 1 בימי מלחמת העצמאות האלג'ירית, והיו לנו הרבה שיחות. גם בעניני דת, לא שינבע אותי ולא שיכנעתי אותו, והנה ברמאדן הוא דרש מכולנו שנכבד את רגשותיהם של החברים האלג'ירים הכלואים אתנו ונצום יחד אתם. היינו קבוצה קטנה של צרפתים והם היו הרוב, והוא לא רצה שניבדל מהם . אני הערכתי מאד את הגישה הזאת, אבל למען האמת איש מאתנו לא החזיק מעמד יותר משבוע. חוץ ממנו כמובן!" לנוכח הצחקוקים של אלקסי ועמוס נסתמנה על פני בשיר ארשת של לגלוג מושחז . "אתה יודע איך אני קורא לזה ? אופורטוניזם ! כך עושים הסטאלינסטים, אחד בלב אחד בפה." "אתה דן אותו בחומרה רבה," מיחא קוטורייה . "מצטער, ואני משוכנע שהאלג'ירים לעגו לו." "אתה מסכים אתו?" שאל קוטורייה את עמוס. "בשיר מסוג האנשים שאי-אפשר להתנגד להם, אך גם אי-אפשר להסכים אתם עד הסוף." השיב עמוס. עתה בשיר לבדו צחק ונראה מרוצה מהתשובה . "באקרניך ערבי 1" אמר אלקסי תמיד בנעימת קולו המרושלת ספק רצינית ספק אירונית. "עם תיקון קטן," חיטה בשיר את ראשו לעברו, "לא דוגמאט ולא אנטישמי!" קוטורייה הביט בו בעיניים משועשעות. צורת דיבורו ודעותיו הנחרצות מצאו חן בעיניו . "אתה נמצא נפריס זמן רב?" "אני לא יכול להיכנס לשום ארץ ערבית," השיב בשיר והחל מפנה ראשו לצדדים. תשובתו חסמה את השיחה ודומיה כשתורה. "אתה מחפש את פלוראנס ?" שאלה אותו קאתרין . "אני צריך ללכת. אחי הגיע היום מובאט וקבעתי פגישה אתו." "אולי נשתה קודם משהו?" הציע ' קוטורייה . "אני צריך גם לאכול . לא אכלתי צהריים היום." קוטורייה משכו בזרועו אל השולחן . "בוא נתפוס מקום." קאתרין ועמוס הצטרפו אליהם, ורק אלקסי העדיף להישאר במקומו במרחק- מה מהצפיפות. ליד השולחן נטפל ברוב; פרחאת אל אמיל רולאן ופנה אליו בערבית : ך"אי אתה לא מתבייש ? עד מתי תלקק לערבים ותשמיץ את "ישראל? "אתה שיכור," הגיב רולאן ברוגז .עצור "אז תשמע את האמת מפי שיכור," הגביה ברוב; את קולו, "אתה אדם בזוי ! מי שמשמיץ את בני עמו, בשר מבשרו, בזוי הוא. אותי גם אם תחתוך לחתיכות לא אומר מלה אחת נגד ישראל 1 אפילו אם אני יודע שעשתה פשעים ! נגד ~ו:וי ? אם אמא שלך זונה, תצעק לפני העולם שאמך זונה ? אני אפילו על מצרים לא כתבתי מלה אחת רעה, למרות כל מה שעשו לי . איך ~ראה בעיני הצרפתים ? מצרי כותב נגד מצרים ! אומר שהם פראים, אכזרים. נחשלים ! בדיוק מה שרוצים לשמוע. ואתה כותב נגד היהודים ! יהודי כותב נגי ד היהודים ! ואתה חושב שככה תזכה באהדת הערבים ? אל אדם כמוך מתיחסים בבוז . הבוגד בעמו הוא אדם שפל בעיניהם!" "אין שום הגיון במה שאתה אומר," סינן רולאן מבין שיניו. "הם צוחקים לך. הנה תראו את היהודי הזה שכותב נגד היהודים, איך אפשר בכלל לסמוך על היהודים !" "אתה מדבר כמו איש-שבט במדבר," נהם רולאן. ז'קלין ועמוס קרבו אליהם. "מדברים ערבית?" שאל עמוס. "מאיפה אתה?" פנה אליו ברוב; . "מישראל." "ואתה חבר של אמיל ?" "כולנו חברים. כל ישראל חברים." השיב עמוס בחיוך .. "זה נכון 1 אבל הוא לא !" הניף בר;ךנ; אצבע מאשימה כלפי רולאן . רולאן הסתכל לעבר אלקסי, שעומד חי יה לבדו ומתבונן סכיניו בחיוך סרקסטי. הוא ניגש אליו. "אני רואה שאתה נהנה." "זה מזכיר לי רומן של אלזה טריולה : 'מפגש הזרים'. אני הייתי קורא לערב הזה מפגש הגולים." "לא רע, ", חייך רולאן . סילביה עברה בקרבתם ורולאן חזר על הגדרתו של אלקסי . "נכון כולנו גולים," פלטה סילביה צחוק עליז. עמוס וברוב; הצטרפו אליהם, אבל ז'קלין נשארה במקומה ופניה מופנים לעבר אגורה שנמצא עתה ביחידות עם פלוראנס ומקשיב לשיחה בחיבה גלויה. סילביה פנתה למטבח ובדרכה נתקלה באיקה. "ערב מוצלח, לא?" צהלה בחיוך מנצח. "לא לכולם," אמרה איקה. "מה "יש? היא רמזה לעבר ז'קלין אך סילביה משכה בכתפה והמשיכה דרכה . 1 ""אני רוצה לדעת במה יעסוק הסרט," משך אלקסי בקולו הדשן תוך שהוא מעביר מבטיו על פני הנוכחים במין שובבות נערית. "הסרט יעסוק בשלושת נביאי-השקר : משה ישו ומוחמד !"ענה בשיר כקורא תגו. "פלוראנס !" קראה סילביה שקרבה אליהם, "אני רוצה להציג אותך לפני אגורה!" "בשמחה," השיבה פלוראנס, "הרי לשם זה באתי." ממקום עמידתה יכלה לראות את אגורה משוחח עם האורח מישראל כשרוב הקהל כבר התפזר מסביבו. "תספר בלעדי," אמרה לכשיר ופרשה עם סילביה. "זה יהיה שם הסרט :שלושת נביאי-השקר," פתח וסיפר בשיר אחרי אתנחתה קצרה. "הם ייפגשו בגיהנום. משה יושב על גבעה, חובק את שברי לוחות- הברית בזרועותיו ומקונן על העבודה הרבה שהשקיע בחריטת עשרת הדברות ובחמת זעמו שיבר את הלוחות, ואילו ישו המוקע על הצלב, מנסה להרגיעו באומרו שמה שקרה לו הוא כאין וכאפס לעומת ההונאה הנוראה שנפלה בחלקו, כאשר נאמר לו שיוסף הוא אביו, בעוד אביו הוא בן-בליעל בלתי- ידוע. 'אבל עשו אותך בן אלוהים' - אומר לו משה. 'אתה לועג לי ?הרי את אלוהים אתה המצאת !'עונה לו ישו. 'אני המצאתי - אומר משה - אבל אחי הנקלה אהרן גנב ממני את ההמצאה ושם עצמו מנהיג בטענה שלשוני כבדה ולא אוכל לדבר אל העם !' ועוד השניים מקוננים על מר גולרם נכנס 1 מוחמד שיכור כלוט ונשען בהילוכו המתנדנד על חרב שבורה . 'אני אסרתי את היין על מיליוני בני-אדם!' - הוא צועק. 'מי אתה?' שואלים אותו. 'אני אחרון השליחים' - משיב מוחמד. 'ומי היו הראשונים?' - שואלים אותו. 'אתם - הוא עונה - מכם למדתי ואת האלוהים שלכם פיארתי, אבל אותי לא נטשו במדבר פגר ביד הפגרים ולא הוציאו את נשמתי על הצלב. לי היה מזל!' והוא צוחק ושולף מחובו בקבוק יין : 'אני שותה והם צמאים, וככל שיגבר צמאונם גתדל אהב rt ם לי !'וכך הלאה. אבל הסרט לא יתרכז בפגישה בין השלושה, אלא ישחזר מאורעות אחדים העולים תוך שיחם. כמובן הכל בסגנון סטירי." "זה נשמע יפה," קראה קאתרין. "זה יהיה משהו כביר," הניף בשיר את זרועו. "אתה כותב את התסריט?" שאל קוטורייה. "אני לא יודע לכתוב תסריטים. אני נותן רעיונות ופלוראנס צריכה לבנות את הסצנות. אבל אנחנו עוד בהתחלה. אני צריך עוד שני שותפים, אחד בקיא בנצרות ואחד ביהדות." "כאלה לא חסרים," אמר קוטורייה. "כן 1" השיב בשיר ומין ברק הבהב בעיניו הזעירות, "אתה יודע, כשקראפי שרף את הספרים, הצעתי אני לשרוף את הקוראן מול בנין השגרירות הלובית נפריס." "למה נפריס דוקא. ולא בטריפולי, בדמשק. בבגדאד ?" "שם אין כל סיכוי," גיחך אלקסי. "לא רק זה," התנגד בשיר, "נפריס יש יותר אפקט לפעי ולה. ושנית יש משהו סמלי שזה יקרה כא , ן ול · א כ:מקום אחר . ש . הרי בצרפת הופיעה הספרות תיסשאוnואה י הדונדרנ.:ית. 'ךךךJיך היה צרפתי. רה-שאן. ז'אן מטל"יה !הלא הוא שאמר ·: הנאדשות · לא י תהיה מאושרת עד שנתלה את הפיאודל האחרון במעיו של הכרוכר האחרון !" אלקסי פרץ בצחוק. "פושקין עשה פרפרזה מהאימרה הזאת :לא תהיה רוסיה מאושרת עד שנתלה את הקיסר האחרון במעיו של הכומר האחרון !" "גם במאי 68 חזרו הסטודנטים על האימרה הזאת," הדגיש בשיר בתנופה. "אבל הסטאלינסטים התנגדו, כי הם נעשו השותפים בכוח של הכמורה. בארצות האיסלאם מדכאים סטאלינסטים אלה כל מחשבה אתיאיסטית, והם מעידים לסלף את ההיסטוריה ולהציג את מוחמד ומרעיו כמהפכנים. וזאת כאשר באיסלאם קמו תנועות עממיות שמרדו במימסד הדתי . היו משוררים, פילוסופים שכפרו בדת ובשליחותו של מוחמד, והשלטון רדף אותם, רצח אותם והשמיד את כתביהם. ועכשיו אסור להזכיר אותם, אסור להדפיס מה ששרד מיצירתם. אני אומר שאת היצירה הזאת צריך להדפיס וללמוד ולא אותה יצירה שהחניפה לשליטים !" בשיר דיבר בלהט ושוב היה מסוכך על פיו תוך דיבורו . מה שאילץ את קוטורייה לרכון לעברו כדי לשמוע אותו. כשסיים כשתורה דומיה לרגע. "אלקסי הוא המומחה באיסלאם," אמר לבסוף קוטורייה, י "אבל אינני רואה כל טעם בשריפת ספרי-קודש." "אם אני שורף אותם אני שובר מיתוס. וזה מה שהביא אותי לחשוב על הסרט, לשבור את המיתוס הזה. ההמונים צריכים לחדול להאמין שהגאולה תבוא מתחת גלימתו של איש-הדת !" "ההמונים לא יבואו אחריך . להיפך אתה תבודד את עצמך." 1 "מבדידות אינני חושש. זה הדבר האחרון שמדאיג אותי." עמוס קופל קרב אליהם. "אני רואה שאתם בשיאו של ויכוח!" "הנה, גם הוא מבודד," טפח בשיר על שכמו של עמוס, "בארצו הוא נחשב בוגד!" "ואתה לא?" אמר עמוס. • בשיר צחק ואלקסי אמר : "אחוות בוגדים!" "פ;ךנר ז'קלין 1" מלמלה איקה לעצמה . "נכון 1 אנחנו אחים !" חבק בשיר את עמוס בזרועו . ינואר - פברואר 1984 מסה 30 שנות שירה עברית )1( ''לאן הולכת "השירה מבוא אידאי בני ציפו לאן הולכת השירה" ? היא מן השאלות שקוראי- '' שירה ותלמידי ספרות אוהבים להביך בהם משוררים. כדי לגרור אותם לוויכוחים מיטאפיזיים שאין להם סוף. יש להעמיד. לכן. דברים על דיוקם : עצם העיסוק בשירה פירושו אספירציה לדבר-מה אחר . אך השירה, בבחינת אוסף של טקסטים. איכה "הולכת" לשום מק;ם, ותולדות הספרות - על פי דורות, אזורים או ז'אנרים - היא אשליה בלבד . או לכל היותר ר~ף הנועד להקל על הזיכרון הקולקטיבי. אי-יכולתו של המשורר לשכנע וlא זולתו בהכלות של כל אותם סיווגים. מסמן את ראשית הקרע ביכו לבין קהלו : חרא יודע שכתיבתו נעשית לבד, כשם שכתבו יהודה הלוי. או בודלו. או הלדרלין. את שיריהם. קהל הקוראים. לעומת זה, רואה לכגד עיניו את השיר המוכן. ועט לסווג;, להכניע;, לצלב;, על לוח ההיסטוריה. אי-הבכה יסודית זו היא בסיס "תורת" הספרות. הסוחרת בלי הרף בסחורה שאין היא נוגעת אלא באריזה החיצונית שלה. האם יש לכו הזכות להוציא עצמנו מכלל זה בדבךכו על שירה עברית ?במודע או שלא במודע, כך נהגנו בכל פעם שעלה על הפרק נושא "שירתכו הצעירה" משמע ז ו שנוצרה בארץ בידי הדור המכונה בפינו "דור המדינה". עצם המינוח "שירה צעירה" ביטא צורך אימהי-משהו להגן על היצור הרך והמתפתח הזה, מפכי תחרות חזיתית עם שירות אחרות. התירוץ היה - והוא כשמעעד היום ה "פיגור" של השירה העברית אחר שירות מערביות. והמשימה להדביק אותו . אך מע.בר לצורך. המוצדק או לא מוצדק. להגןעל השירה "הצעירה", וכתוצאה מאותו פינוק שהורגלו אליו האוחזים בעט, כשז:זת אצלנו קו המתח היסודי בין המשורר לקהלו. אותו קו-מתח שהוליד באומות אחרות את גדולי המשוררים הבודדים והלא-מובכים של האנושות. בלייק. רילק.ה ואפילו ביאליק לא צמחו בחממות-שירה ולא זכו לתשואות-מראש רק בגין זה שהואילו לכתוב שירים למען עמם. מדינת ישראל, באהבה שהרעיפה על "שירתה הצעירה" החניקה בה את היקר מכל : היכולת לבע;ט, להיות כפוי-טובה, לנתק את מוסך;ת ההגנה הלוקאלית ולהעמיד למבחן את עצם קיומה כשירה :לא ישראלית, לא צעירה, לא שייכת לקהילה זו או אחרת, לא אחראית בפכי קהל זה או אסר . אני מעיד לומר שבחשבון-נפש רטרוספקטיבי כזה, אילו היה אפשרי. חיתה היצירה של 35 שנות שירת המדינה צריכה למחוק את עצמה, ולהיכתב מחדש - בהיפוך גמור של עצמה. הןקרכסטרוקציה הזאת היא המטרה ששמתי לכגד עיני בדברי על השירה וlירבעה של 35 השכים האחרונות :האם השירה העברית "הלכה" בתקופה זו אל עצמה, אל בחינת-עצמה. או שמא נגררה עם הזרם. עם הצורך "להתפתח", וכהפכה בעל כורחה לשירה של המדינה (גם התנגדות למדיניות זו אם אחרת של הממשלה. כפי שחיתה, למשל. שירת המחאה שצמחה בעקבות מלחמת לבנון' היא סוג של שירה של המדינה). מבחינת אחתלפחות מצטיירתשירת המדינה. או "השירה הצעירה" אם נוטלים אותה ככלל - בתורת איפכא-מסתברא פואטי : זכות קיומה כהוויה בפכי עצמה ינקה . ויונקת עד היום . משלילה שלמה שהיה לפניה .כלומר :הגלותיות. כתן זך ומשה ך;ך יכולים לכתוב שירה עברית בלונדון . אך גם אם ירצו בכך . גולים הם לא יהיו, ולעולם ישתייכו, בעצם לשון כתיבתם. למולדת מובטחת. חוויית הגלות, התנאי האולטימאטיווי-אולי לשירה גדולה. כגזר באורח פאראדוכסאלי על המשורר העברי שלא לחוותה. הוא, חוטר לגזע של גולים. איכנו חופשי בארצו שלו ל~ל;ת מן החופש (ניסיונות מסריימים. של יוסף מוכרי למשל. להיות "ג;ל.ה-בארץ", רק ממחישים את משחקירתה של גלות-כפויה שכזאת. הוא האמור גם בתורת ה "דו-שורש" ובשירה העדתית). לאור זה, לד~ר על המשכיות-יהודית בשירה הישראלית היכר כמעט בבחינת לעג-לרש :איכנו יהודים עוד . איכנו מיעוטים שברצותם מתנכרים לתרבות שבתוכה הם חיים וברצותם מאמצים אותה : דור המדינה פירושו בין-היתר סוג של דטרמיניזם והגבלת חופש הבחירה . להיות משורר ישראלי פירושו הסכמה לשורה של ויתורים : ויתור על הזהות היהודית, שתיהפך לכחלתם של סופרים כותבי אידיש או של יהודים הכותבים בלשונות זרות ;ויתורעל הפריווילגיה להיות ב"פיגור" לעומת ספרויות אחרות. אי-"יהדותה" של השירה העברית הצעירה היא ציר של הרהורים שאפשר לבכות סביבו עוד ועוד הנחות שמתחום המופשט. אך אין זה מטרתו של פרק-פתיחה זה. השאלה שיש להעמיק בה היא אם אמכם אפשרית ןק;כסטרו~ציה של המבכה המאובן והמאובק הזה הקרוי "שירת המדינה", וגילוי העקרונות המפכים מתחתיו . שיובילונו אולי אל התשובה לשאלת הפתיחה "לאן הולכת השירה" : אל מופנמות אוכיוורסאלית, או אל שטיחות מקומית וזמנית - או אל שתיהן כאחת .. הצורך לענות ל "בעיותהשעה" המקומיות הוא מן החובות הכבדים שהוטלו על "השירה הצעירה" החל משנות החמישים. ומשוררים כפלו בפח הזה שוב ושוב. האם גרם זאת חוסר-חוט-שדרה אידאולוגי ?ההתכחשות וההתנגדות לכל סוג של שירה אידאולוגית כוסח שלוכסקי. אלתרמן או אצ"ג חיתה בחשבון לטווח ארוך בעוכריה של שירת המדינה כפי שהוטבע דיוקנה בידי זך' עמיחי ואבירן . ככלות הכל' היה באידאולוגיה משהו אפקטיבי בעבור המשורר :היא שחררה אותו מן הצורך לחפש נושאי-כתיבה ופטרה אותו מן הדאגה המצפונית שמא אין הוא "מלכלך את הידיים" (אם להשתמש במינוח הסרטריאכי הידוע) דיו בעסקי המציאות הפוליטית והחברתית. הנורמה שטבעו משוררי דור המדינה - בעיקר בעקבות התקפתו של כתן זך על אמנות הכיסוח של אלתרמן הפכה את היוצרות :המשורר הישראלי. שדחה תחילה ב"שתי ידיים" כל ניסיון לאידאולוגיזציה של שירתו, כאלץ להצדיק מאוחר יותר את עצם זכותו להביע את דעתו כמשורר בכרשאים אקטואליים. קוראי "הטור השביעי" האמינו באלתרמן ולאלתרמן . משום שמטרתו לא חיתה להציג את עצמו כמשורר מצפוני ומתלבט. אלא לומר את דברו בשקיפות מרבית. אינני סבור שכך חשים. למשל . קוראי האנתולוגיות למיניהן שיצאו לאחר מלחמת לבנון : שכן כולן כגועות באותה כורמה, שכשתלה בשירה העברית עוד בשנות ה- so. שמשורר איכנו שר עוד את הדברים, אלא שר את עצמו ולבטיו כמשורר לנוכח אירועים אלו או אחרים. אין-האונים להתמודד עם קטסטרופה, כגון זו של מלחמה לבנון .שחרגה מדרך הטבע מן המשחק הנרקיסיסטי הזה, הולידה את כל אותן פוזות היסטריות של כמה משוררים, המכריזים למשל "ברוגז" על מי שעד שלב זה או אחר של המלחמה דיברו בעדה ו"ש;לם" עד האחרים. האין-אונים שנבע בין היתר מחוסר כלי-ביטוי נאותים להתמודדות עם שואה-מוסרית כזו שחיתה מלחמת לבנון - הוליד גם את שיטת ה"השאלה" של צורות מחאה ממלחמות אחרות ומקטסטרופות אחרות, ובעיקר מן השואה של אירופה. אם אפשר לשרטט אנלוגיה כלשהי בין מלחמת לבנון למלחמת העולם השכיח, הייתי מעמת את כישלונה של השירה הישראלית לתפוס את המציאות הספציפית של המלחמה האחרונה, עם כישלונה. והתמוטטותה, של התנועה הסוריאליסטית בצרפת, למשל. לנוכח זוועות מלחמת העולם השכיח :כאן כמו שם "תפסה" המלחמה דור שלם של משוררים שהיה שקוע בריטואלים פרוורטיים של כיסוח מה מותר ומה אסור למשורר לעשותו, שאי:;נכו כל יכולת למגוייסות ומעורבות של ממש . ואמכם "לאן הולכת השירה" ?האם הגיעה למבוי סתום. או שמאככשל רק קומץ צעקני שלא מצא את דרכו חזרה מן ההפגנות ותהלוכות המחאה. ובלית ברירה כשאר בחוץ לכפכף עוד ועוד בססמאות המהוהות על זכותו של המשורר למחות ... ניצני אין-האונים ההיסטרי הזה של קהיליית משוררים הנתונים בצבת של ס~ק-אהבה ואסירות-תודה ; ניצני האין-אונים "ללכת עד הסוף" בכיוון היעד השירי והצורך לציית לצורים לא-כתובים של אחריות לאומית כל אלה ניטעו אי אז בשנות הארבעים-חמישים. כבר בשירתם של אמיר גלבע ועוזר רבין ובכי דורם. על שירת "הבשורה האילמת" שלהם. ידון הפרק הבא. • הערת המערבת : המאמר שלפנינו · ראשון בסידרת מאמרים על שירתדור מבאוזהתעורר · המדינה. העמדה החריגה משהו, המסתמנתבברבמאמר דואי תגובות שבנגד i אנו ניתן מקום לדעה אחרת בתנאי ו שרמת ביטויה ו תצדיק זאת. עתון 77, מס' 49 -50 15 הערוך ןכדקר ב תוך המלאכות שעניינן ,בספרות אומנות עריכת הספר - הבהיקפ ובמובנה הרחב - היא ההשכוח וכפויית הטובה מכולן . הסופר או המשורר חותם על מעשה-ידיו בשמו ומתכבד בשבח או מתבזה בגנאי על-פי מידת כשרונו ועל-פי אמות-המידה של הביקורת ; המתרגם עומדי או אינו עומד במבחן על-פי נתונים גלויים-לעין ; עורך כתב-עת או מוסף לספרות מעמיד עצמו חשוף לבחינה נוקבת וחקירת שתי-וערב של תובעים מלומדים ומוסמכים . בתוך כל אלה נותר עורך הספר בצד האפל של תהליך העשייה הספרותית : בהיעדר נתונים - אין הביקורת מסוגלת להעריך את כשלובו, אם אכן נכשל, ומצד שני - איו היא רשאית לחלוק לו שבחים, באם צלחה מלאכתו ; אי-אפשר לה, לביקורת, להעמיד זה-מול-זה, כתב היד הגולמי (שאינו, בדרך כלל, בהישג-ידה) מול הספר המוגמר - כפי שמתאפשר להעמיד תרגום מול מקורי או כתב-עת אחד מול כתב-עת אחר - ואם בכלל נתנה דעתה על עבודתו של העורך היא יוצאת מתוך סברות וניחושים. כל העוסקים במלאכת הספר מצויים, ברצונם או לא ברצונם - באור הזרקורים. פרסום כתב-יד הוא מעצם \,כבעו מעשה ראווה במובן זה שהכותב מקבל על עצמו מלכתחילה את הכורח שבהיחשפות. העורך לעומת זאת - כמו תלחשו מאחורי הקלעים שלפעמים בקי בטקסט מן השחקן על הבימה -מקבל על עצמו מלכתחילה את הכורח בצינעה י בעשיית בסתרי כמעט במחתרת. כאשר נשקלת איכות הספר המוגמר י מתחברים לאיכות הכתיבה גם צורתו האסתטית, פני העטיפה, טיב הדפוס ולפעמים גם מעמדם של הרווחים ביו השורות ;ובענייו זה, הטיפוגרפיה של הדף המודפס והתרומה שהיא מעלה לסך-הכל של המשמעויות המסתברות כבר הרחיבו המבקר והמסאי הצרפתי מישל ניטור ואחרים. ואולם, מכל הסליל הסבוך של מלאכת העורך מסוגלת הביקורת להיתפס רק לקצהו של חוט : תעתיק שגוי, שגיאת כתיב, כתיב מלא או כתיב חסר וזוטות כיוצא באלה, שאף הן, בדרך-כלל בתחום אחריותו של המתקין לדפוס, בשלב שלאחר העריכה. רק במקרים נדירים מתאפשר למבקר להבחין בתפרים הסמויים, בטלאים מעשה-חושב, בשזירה העדינה ובקצות החוטים שנקשרו ~ שאולי בזכותם לא נפרם האריג המורכב של היצירה המוגמרת - הנושאים טביעת-אצבעותיו של העורך . איו ספק שקיימות מספר יצירות שעשו להן שם בספרות העברית העכשווית ושבזכות העורך הן יש מכמעט-אין . מסות, מאמרים ומחקרים כבר בחנו כמה יצירות אלה מכל צידיהן בבתי המחקר ובסדנאות הביקורת, אך בכל אלפי המלים המתחברות למשפטים המתפרשים כהערכות ומסקנות ושקלא וטרייא - כה מעט נכתב, אם בכלל, על המלאכה שנעשתה בידו האמונה, או, בעליל, הכושלת של העורך שבמידה רבה לשבחו - או לגנותו חבות יצירות אלה את אשר הן . במלים אחרות : אם נעמיד זו מול זו את טבלת כל העוסקים ביצור הספר מן המחבר ועד לאחרון המגיהים י ולמולה טבלה המורה על דרגת ההיחש'פות של כל אחד מהם לביקורת, נמצא, שמידת ההיחשפות של העורך לאמות המידה של הביקורת עומדת (בניגוד לכל היתר) ביחס הפוך למקומו בפירמידת העשייה של הספר . אם נשווה מצב דברים זה - אפילו השוואה זו תופסת רק בחלקה - למצב הדברים בתחום הקולנוע יתברר י שבעולם הסרט הקולנועי והטלוויזיוני - כל איש מתוך הצוות שתרם בכל שלב ושלב להבאת הרעיון ההיולי של הסרט עד ליצירה המושלמת - כל מבוכי הדרך מן המחשבה הבראשיתית בכוחו של אחד בינואל או אחד ברגמן - ועד להתמחשותה על מסך הקולנוע או אקרן הטלוויזיה - כל איש מן העוסקים בדבר חייב לתת את הדין . אפילו החשמלאים הטכנאים העוסקים בפס-הקול התפאורנים והחייטים רואים את שמותיהם על המסך באותיות-אור ועומדים למשפטו של הצופה . היציקוק או פאזוליני מתחלקים בשבחיה או בנזיפותיה של הביקורת עם כל צוות העוסקים בסרט, מהכימאי ועד מנהל התאורה ונתב התמונה. אף תהליך יצירת הספר עד להופעתו בדפוס הוא, במידה רבה, תוצאה של עבודת צוות הנושא, איש-אישי באחריות לתחום עבודתו כלפי ציבור הקוראים, בשמו המופיע בדף הפנימי של הספר ; ואין זה משנה, לצורך העניין, אם ההוצאה לאור או העורך-עצמו מרצונו החופשי י בוחרים שלא להזכיר בשם את האחראי לתחום מסויים ומכריע זה בעשיית הספר. העובדה קיימת שמבחינת הביקורת נשאר קטע כבד- משקל זה עלום בעוד שחלקים אחרים במנגנון שתפקידם מישני - יכולים לשמש נתונים בבדיקה. קיים דמיון מסויים בין אומנות הש~ן ומלאכת העורך : כמו השען הרכון על שעון פגום עם עין זכוכית מגדלת, מצרף העורך אחד-לאחד חלקו- משפט ומלים שסטו ממובנן בטקסט. הוא אינו בורא יש מאין . כמו השען-האומן י תפקידו מסתיים ברגע בו הביא את כתב-היד למצב המוגמר שנקבע מראש על-ידי היוצר, עד הרגע בו ישמע התיקתוק המעיד שהמכניזם העדין אכן פועל. עורך טוב יודע שאינו רשאי לתת דרור לכוח-היוצר שבו - אפילו במידה המותרת באמנות-מתווכת אחרת, במלאכת התרגום שבה דבקות דקדקנית מדי במקור שאיו בה טביעת- ידו של המתרגם, אינה מעידה לטובתו. מצד שני, עורך לשוני החסר בכוח היוצרי מלאכתו לא תעלה יפה. כלומר, כמו המתרגם, אך במידה קיצונית יותר י העורך הלשוני הוא - כאמרתו הידועה של פול וואלרי - מעיו "רקדן בכבליםיי . יש ועבודת העוינת נעשית בצוותא או על כל פנים בהשתתפותו המלאה או החלקית של הסופר במעשה העריכה . בתנאים אידאליים יש דמיון ליחס הנוצר במצב זה בין הסופר והעורך ליחס שביו היימטופליי והיימטפליי . כמו ייהמטפליי, או "היועץיי אל לו לעורך ל"השפיעיי על הסופר לשנות את דרכו לדרך הנראית לוי ליימטפליי, הולמת יותר - אף שאינה עולה בקנה-אחד עם כוונתו המהותית של הסופר . מידת הצלחתו ב"טיפול" נמדדת בכך שהשכיל להביו לרוחו של הסופר, ועוד זאת - שהשכיל להביאו לכדי-כך שיכיר בעצמו בכוונתו האמיתית, .כאשר היא מנוסחת על הדף, וידע לקרוא לדברים בשמם . גם כאן מצוי העורך י אם כי במידה קיצונית יותר י בעמדה דומה לעמדתו של המתרגם כלפי הטקסט . המתרגם אף הוא מנסה לעמוד על כוונת המחבר בטקסט המקורי ומפרש אותה, בטרם הוא מעביר את הדברים לכלי אחר . הצלחתו של המתרגם נמדדת על פי םבכבלי היכולת שלו א. לפרש נכונה את כוונת המחבר בדיוק המירני ו-ב. האיפוק שהוא מצווה בו שלא להוסיף "הערותיי משלוי כלומר י להבליע לתוך הטקסט המתורגם את טעמו או דעותיו-שלו שאינם עולים בקנה-אחד עם כוונה זו . רק לעתים נדירות נחשף בפנינו קטע מאומנות מוזרה של העריכה במיטבה. מצויה בספרייתי הפואמה ייארץ השממהיי של ט.ס. אליוט בנוסחה המקורי בצד התיקונים והמחיקות שהוסיף לה (על פי בקשת המשורר) עזרא פאונך . מספר התיקונים והמחיקות מדהים בכמותו וכמעט כולם התקבלו על דעתו של אליוט וכך אמנם הופיע בדפוס השיר המוכר לנו - עד כדי כך שיש הרואים בפאונך מעיו מחבר-משנה של ייארץ השממהיי . איו לדעת היום אם אכן חיתה לפואימה זו השפעה כה מכרעת על התפתחות השירה החדשה אילו הופיעה בלבושה הגולמי י בטרם נגעה בה יד העורך . העורך האידיאלי תינו, למעשה, איש רנסאנס העוסק אפילו מבלי משים בדקדוקים אסתטיים י בחשיבה לוגית ובנפש האדם. הוא מכנס, לשם- כך ידע נרחב ומעמיק בלשונות ובתרבויות שונות וכמו אלכימיסט - חוצב הגיגים לכלל משפט מוחשיי ואף אם יירוקד בכבליםיי - הוא אמן . מלאכת השענות הנעשית בצינעה, אומנות דקדקנית ומסורתית זו הולכת ונדחקת מפני השערנים האלקטרוניים . בארצות מפותחות, וישראל בהן י פועלים כבר היום מחשבים- מתרגמים ומחשבים-עורכים. אך המחשב יכול לשמש תחליף רק לאומנותו של המתרגם והעורך : כל עוד יש במלאכות אלה גם אמנות לא יו;יצא לעוסקים בהן תחליף. • כiJננt>oD ת עתון וו / מס 49 -50 1 -~~~-----------------=-=-=:=;;o..;;;..;~;;....------.;....;;;...;;;;.;~----~-----=;.;;;.;.;....;;....;;;...;.;.;:..=:.=.=--....;;..~~:::=:::=~~~~ ·~ נקרדת משעו קולהאס, ''כסאח'' עומידת-האמצ אמנון ז'קונט בהנהגתה של משנוכית אחוזה בעוועים-קולהאסים ? שנים, אלא תקופה פורמטיבית שבהלפעמים לא היו ב צעירותנו הזהירו אותנו מפני מיכאל היש בה נחמה למי שנמצא אובד בלבו של מדבר בארץ הזו שכי יהדוים שהסכימו על אותה תפיסת קולהאס' אישאמת שהיהמ~כן להמיר סדר - לא צודק באי-סדר קטלני ובלבד קשצדהכסאח ? למי תועיל הסבלנות ? מי יטרח לחפש את עלום. זה מדהים : עמים שאנחנו רגילים לכנות "בני הדרך ? ואם' מכוחם של נס או תבונה פתאומית תרבות" עיצבו את ה~תוס הלאומי שלהם' את מוחלט ייראה וייעשה .. תשתית הערכים המשותפת ואפילו את כללי בדרך כזו או אחרת התנקזו האזהרות הללו לא תימצא - מי יוותר לנו לצעוד בה ? המשחק בנהרות של דם ואש . לא רק האמריקאים קבוצה שנקטה, בתואנה של רביזיוניזם-רעיוני, לא נותר אלא ללכת אל בעל-הנחמה ולשאול אתפיו . עם עשרות-לאפים של הרוגים במלחמת האזרחים התנהגות פוליטית קולהאסית-אקטיביסטית וחיתה, לוא קר הצרפתים עם הגיליוטינה' אלא אפילו במשך שלושים שנותיה הראשונות של המדינה, הבריטים, הפלגמאטים לכאורה: - מאות שנים של בחזקת שוליים סהרוריים - מאיימים במציאות מלחמות-דת עד שפתרו את עביית 'מיהו יהדוי' או הפוליטית שלנו . 'תחבורה בשבת' שלהם. כאן םזורקי אבנים, בשנת 1977, כתוצאה מקוניונקטורה פרלמנטרית "הולכים כסאח", קוראים בשמות נוראים שגורמים ידועה, זכתה הקבוצה ההיא לעמדתמנהיגות . השיטה ליריב דפיקות לכ או אולקוס: 'ב~רג רצוח' או 'טדי הקולהאסית נגאלה מביו דפי ההיסטוריה של קולק היטלר' ..·"המחתרות וחיתה לדרך בה יושם צדק פוליטי חדש . על ובכל זאת, במדינות כמו יוון או ארגנטינה, בתקופה חשבונם של כלכלה נהרסת, יחסי חוץ מתדרדרים של חשכה דמוקראטית, אין הפנמה של דפוסי ואי-סדר חברתי מתרחב והולך הוגשם חזון- התנהגות שכאלה בחיי יום-יום ... גראנדיוזי של התחמשות, כיבוש והתיישבות . 11... כן אבל שם ממהרים להציב מכונות ירייה מוסכמות ישנות, פרי המודעות הלאומית ברחובות כדי לפתור את הבעיה הקומוניסטית או והממלכתית, ננטשו לטובתם של פולחנים וטכסים. הפאשיסטית אחת ולתמיד •••11 פקפוקים הושתקו בנאומי-כיכר i .ת ההיגיון ואולי עדיפה התפרצות של אלימות שלאחריה ההיסטורי נאנס בסדרה של פעולות מהירות, נחרצות, אפשרית גם סליחה גדולה על פני הפ~ו;נה שלדטרמיניסטיות בעוד הסדר הישן' שהיה בלתי- התנהגות - ייכסאחיתיי שתשתרש בחיינו עד שתהיה, עם תום מושלם אך אפשרי ואנושי' נעלם והולך . תקופת הסבלנות שאתה מדבר עליה, בלתי ניתנת בטרקליני האקדמיה נדחתה האידיאולוגיה של לאבחון ולהפרדה ולכן גם בלתי הפיכה ? הקולהאסים החדשים כמעט על הסף . גם המוזות, "מה בלתי-הפיך בעיניך! היו כמה תופעות בזמן דומה, טמנו ראשיהן בדפיהם של מוספי-עיתונים פיכוי ימית שאתה ביודאי תבכה בשם 'כסאח'. האם וספרים-מלומדים עד יעבור זעם . זוהי שעתו של זה בלתי-הפיך! העיר ימית עצמה, האם היתה ההמון . אין ה~א מבין אל נכון את מהותה לש אומר עמוס עוז : בלתי-הפיכה! עפם האמנו כך. אנחנו, המתונים, האידאולוגיה החדשה אך די לו בהדר המעורפל "יתכן, שהשלטון הקיים הוציא שד מן .הבקבוקכתבנו : ב~תחת רפיח נעשים דברים שאיו מהם ובמיסטיקה המיתולוגית בה היא נעטפת. ותשואותי יתכן גם שנתן עידוד, צידוק ואפילו טפיחת-כתף חזרה. המציאות הוכיחה שיש חזרה. כשדייר - לא הרועמות ניזונות בעיקר משביעות הרצון שמעוררת וב לסוג מסויים של נחרצות. בל הדברים הללו נבונים' בגין' לא שרון' דייר !-אמר : · 'טוב שארםשייך · א דרך הביצעו הקולהאסית : הנחרצות, הבהירות אבל לא לגמרי : הדרישה לנחרצות, הצורך בהכרעה שייך'' האמנתי · א· ללא שלום משלום ללא שארם המעשית כל כך' הגישה הפשטנית של "חד וחלק" מיידית, הפוביה מפני חיים במצבים פתוחים - לכ שזהו עקרון בלתי-הפיך והנה, "··. בעצמך ראית כל אלה שובים את ליבו . הוא רוכש אותן בזרועות לאה היו אופיניים ליהודים במשך כל השנים. זה כלומר' אתה אינך מודאג מן התופעה של כסאח ? פרושות, ~פנים אותן ומיישמן ביחסים שבין אדם אינו דבר חדש. פרט לתקופה קצרה מאוד יחסית, "לא אמרתי שאינני מודאג. אי אפשר שלא לדאוג. יש לחברו, ביו רוב למיעוט, ביו האזרח לממשל . סוף סוף ארבעים שנה בערך' של ברית ביו מפא"י והציונים לנו כאן השקעות רגשיות וגנטיות. אבל אסור לעבור ניתן היתר להרבה אנרגיה רעה לצאתולפרוץ . אין עוד הכללים - הפועלים היותר רציונאליים עם הזעיר את הגבלו שבין דאגה להיסטריה. אסור להתייאש . חובה להתעכב ולחשוב, אין ציוויים של ביקורת- בורגנים - יהודים תמיד חשבו בממדים לש המאבק בין השאיפה לטוטאליות מחד ובין עולם של עצמית ועידון ~ודאי שלא נחוצה עוד אידיאולוגיה . "היטלר או המשיח" - גאולה עכשיו או שואה ספקנות, של יחסיות, המכיל מידה של אירוניה למעשה הוא תפיסה לא ממוקדת של יינך · הצידוקעכשיו . על יד זה' באופן מאוד פראדוכסאלי' התנהלו ופרובאביליות, המאבק הזה קיים בכל אחד מאתנו עושים כולםיי : תושבי נצרת עילית, למשל, מתקשים גם חיים של יום-קטנות. החיים בכפיפה אחת עם עודייו לא הוכרע. אילו התייאשתי' אילו חשבתי להסביר בראיון טלביזיוני מדוע בדיוק הם מתנגדים שני אלמנטים סותרים שכאלה - זו' אולי הבסיס שהוכרע, לא זו בלבד שלא הייתי כלחם אלא שהייתי למגורי ערבים בקרב o. איו להם ספק, לעומת זאת, לנאורוזה. הישראלי של 1983 מוכן בעת ובעונה אחת הופך לחלק מן הדבר נגדו אני נאבק. מן הרגע בו באשר למידת הדבקות שעליהם להפגין בהתנגדותם לביקור סאדאת מערכה ב' - בדמות של ביקור תתחיל להאמין שהבל אבוד' שאין דרך חזרה' שדברזו . אפשר להביא עוד דוגמאות רבות של מעשים אסאד - וגם להנחתתה הפתאומית של אוגדה · אינו-הפיך, תהיה שייך בעצמך לעולם של סימני נמהרים המ~~עים באידיאולוגיה של מה-בכך . בהרחו בשדות הנפט של עבדאן . שני המקרים כאחד יזרימו הקריאה. אפילו אם תשאר מתון, ליבראל, ספקן, לכן, אך טבעי הדבר שהרחוב הוא שהעניק מלא בהן . בגופו הרבה אדרנאלין אך לא יהממו אותו, משום מאמין בשביל האמצע ובפשרה' הרי ברגע בו תדבר להתנהגות זו' הגדושה נחרצות נאורוטית, את שמה : שאינם נמצאים מחוץ לקשת האפשרויות שלו . מצב על סופיות, על מוחלטות - תהפוך לקרנף, תלך "כסאחיי. עניינים זה נפרט גם לחיי היום-יום : הנחתת מעדר מסימן קריאה אחד למשנהו ובכך לא תהיה שונה מן קולהאס וכסאח הם מכס ומוריץ של היצריות נטולת בראשו של שכן מרעיש אפשרית כמו האזנה שלווה הימין הקיצוני או מכל קיצוני אחר . הספקות : פגעים-רעים תמימים םהצועדי יד ביד למוסיקה קלאסית. זוהי' בין היתר תוצאה לש ראה עד כמה דומים הקיצוניים שככל המחכות: לוחכם של חיינו : קולהאס מפוצץ בתים בגדה' קונפליקט ממושך מאוד ..·" הקיצוניים של השמאל אינם פחות נאורוטים מן י"כסאחי מציק לשכניה הערבים של ישיבה במזרח- הקיצוניים של הימין . · גם לקיצוני השמאל יש ירושלים ; קולהאס מבצע מעצרים בלא משפט אלא שבכוונתי להפריד בין אלימות פיזית וביו פעולה וייכסאח" קובע שערבים חוטפים ילדים ברחובותינו ; נחרצת גרידא. באלימות, אני מנסה לטעון, פיקס של חברה מתוקנת, מופת, דגל: הם · ישנו איזה אידיאה משמתמהמה קולהאס בתמיכתו בקרן-השפע סיכוי להסבר, לצידוק ואפשר לנסות ולשייר את ראו קצת בסקנדינביה' קראו בספרים ... הם ! לעומת זאת בתפיסה אנחנו! - חונכנו כתנועת הנוער ובקיבוץ, היו לכו ההפעול למחלקות אחרות . הפארסית שיסד נחפז "כסאח"' היודע נפש 'אדונו מחשבתית דטרמיניסטית המתגלגלת לכלל פעולה קדוש' · מודלים ו'כתבי משלנועם תפיסה של 'אם שי ומחסל, תוך הפסדים עצומים, את תיקי ההשקעות צדק - יופע מי יד' ןלא - אנחנו מתייאשים . הצורך שלו בכדי לטמון את הכסף במזרוניו . נחרצת שאיננה אלימה' אין אפילו הצידוק הזה בדואליזים של 'הם ואנחנו', ההתמכרות במתכוון לא בחרתי בדוגמאות שיש בהן אלימות . שבפורקן ... ייחודו של "כאסח" איננו באלימות אלא, כאמור, "אינני חושב שאתה צודק. אינני מוכן לשים את לסימני-קריאה, ההכרזה במקהלה 'הכל אבוד, הדיו נחרץ, המשחק נגמר' ההיסחפות הקלה להלך-רוח באותה נחרצות נחפזת נעדרת אידיאולוגיה בה האלימות הפיזית בסוגריים או להפריד בינה לבין מהולים מעשים המבוצעים כמעט אגב-אורחא הנחרצות. האלימות הפיזית היא עביני הביטוי 'קולהאסי' או 'כסאחי', קרא לזאת כפי שתרצה' במסגרות יומיומיות, אפורות, '?'גותיות, תוך ההתנהגותי הכי נאורוטי' שיא האנומאליה. אינני אינה שונה ממחנה למחנה. הסיכוי טמון במתונים היסחפות לעבר ההתנהגות הייצרית ביותר' האנוכ'ית מוכן לומר : פרט לאלימות הרי אנחנו · עם לא שבשני המחנות: אני מוצא מידה רבה יותר של שפה משותפת עם ניצים פרגמאטיים מאשר עם יונים והפחות-קונסטרוקטיבית שבמגוון התנהגויות .נתון נורמאלי. הנחרצות עליה אתה מדבר וגם האלימות הפיזית אבות מאותו המקור ושואפות לאותה דוגמאטיות. ראה במה בריתות בלתי אפשריות מצב עניינים זה אינו בבחינת חידוש . רבות דובר בו ונכתב. לא הייתי שב ודש בו אלמלא כמה םילנ,r של המטרה : הפור-קן. להבחנה זו ישנה חשיבות רבה : לכאורה . עשויות להתממש : מציאות כלכלית מסוימת בגין · יבלוה לאחד את המתונים שבשמאל עם מצביעי נחמה, של אופטימיות אפילו, שמצאתי בסיום ספרו ביהדות, כך אני מאמין' ישנו פורקן גם בנחרצות של עמוס עוז "פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982": לשמה. זהו מוצא סובלימטיבי בתרבות שאסרה על וכפוfיש קרבנותיו של מיתון קשה . בכנסת דיברו האלימות. חלק מן הפראות- ה~לולית או הפלויטית באחרונה ח"כ ממפ"ם וח"כ מ'התחיה' כגד תרבות "עדו נראה מה יצמח כשיבואו, סוף סוף, שלום עם קצת מנוחה. סבלנות, אני אומר' איו קיצור-דרך". שאנו נקתלים בה אינה אלא פרי של טאבו על הווידיאו ..·" זוהי נבואה צנועה, בערבון-מוגבל, ללא שותפותו של שפיכות דמים. חשוב לרגע: מתחילתה של הציונות, ועל המתונים הללו מבוססת הקריאה לסבלנות, הם והמדובר במאה שנים לערך'נהרגו כחמישים יהדוים שילכו לנו לכשתימצא הדרך ? נח עליון . אפשר אולי להשמיעה באזניו של מי שניצב על אם הדרך 1 חוכך בדעתו אם להעבות להבטחה מידי יהדוים. במספר הזה נכללים כבר קרבנות "לא רק הם . כל מי שמ~ע כל מי שלא נגרר לא עלום · ה"סיזון"' לאטלנה' א~י דה האן' אולי ארלוזורוב סימני הקריאה. לפיכך' נשאר רק ליטלו לחק המרומזת שבשבילים מקצרים. אך היש בה לחזק את נפשם של מי שחוששים 1 כי הוסטו מן המסילה - עד אמיל גרינצווייג. אלה לא היו סתם מאה במאבק, לגרום למ~עות של הסכנה 1111 וי שבהתייאשות, 1 21 עתון 77, מס 150-49 18 ו ~- משדר הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות ו ז\"'\ןt•תtז'i'\\י;י\'"ןג 'i'\ץ\'" · y י 0•1גו ttז·נז"נז."בןנ:י'i'\,תtז ג\ןנ• ה טו תי'". י:J "זנט'ו" ונuוות~ת~ "n"זt'פ1.•ת תtז ה ו o ,•'i'\ ספ 1~ץ 1 'ת o 'פזב• ונu...וו .נu ז\י:נו י o'i'\ת•ו ג~ת'~ י:נזנוץ 0 otז ו ••\t ץ\'" י:נת 1\ז,., ' 1 "י'י:l\'י:lתן,. ר ונuנזי זבןנ tזתוונuנ:י~~~:~ן•נזנזז'i'\יiוזנ,:~~ג~.'i'\ זנ .\tזכי י:נ 'i'\גנu• ~;ץו 'i'\ י:נת'":ר וג \}{\ "י' "'\ג ·uנ~"ג:נ 1"'\\{\ · זנ 1•. .;.נז •י:l"'\uנז\\{\ G':J··" ו:ר 'זנץ o•. ~~-- פמי בי · ן ס ושיסה שחררה ' את הרוח ." יכול להיות שאנג ~ לה דיוויס, ממנהיגות הנשים באמריקה' חיתה מכניסה את רייד לרשימה שחורה. אולי גם מפני שמערכת ההסקה שלה היא חזית שרופה .• "", ~ ו' J '""'( הלא-כאריזמאטית של מנהיגים מעטים אחרים ' אם ייהפכו בפי עושי דעת הקהל מן היישמאל יי לסמל צנוע אך החלטיי סימן-קריאה לא בן-גוריוני מפואר אך גם לא נשכח ודחוי ' יהיה בכך כדי להפוך לסם-הנגד של סימני הקריאה המזיקים באמת. קיראו להססנות יישיקול דעת יי ' הדגישו בפרג מאטיות הכלכלית את ההיבט של תכנון פינאנסי' העלו על נס את הש . גיה של אותה תקופה : צנועים , לא מרתקים, נתונים לוויכוח ולפקפוקים אך בהחלט בני-קיימא. אלה סימני- קריאה שניתן להשיל כפיגומים לכשתושלם מלאכת מנחם ארז : פח חד כחלו סרבנות (יילא מתחשק לה לשנתיי) -יש . יעילות (ייהיא אוספת את שערה הארוך' מאחוריי) -יש . קאוב i י~ת (ייהיא מדליקה סיגריה בתנור הגזיי (-יש . צריך אולי, לקראת החורף, לשכפל את הנערה הזאת. כך אולי נגיע למסקנה הפותחת את שיר 5 מתוך "10 תשיעיותיי של אשר דייר . כתוב שם : יינשים טובות הן מערכות הסקה ביתיות / תמיד אפשר לחסות בהן מן ההמולה ..." ובהמשך ייקבלי אותי כמו עץ שמקבל ולעטפה בכמה סימני קריאה שהאולטימאטום הנואש עוקר מהם. כבר היו דברים מעולם : הנצרות, למשל, הפכה את פרנציסקוס הקדוש לסמל של סבלנות אדוקה . נכון, זוהי דוגמה ממחלקת סימנו-הקריאה. התגמול המובטח (גן-העדן) הוא עצום ובעיני רבים מופרך ולא-ריאלי .גם ההתנהגות הנדרשת היא נטולת ספקות. אלא שאיו היא אולטימטיבית ובינתיים מתנהלים חיים של סובלנות , חיים שאפשר יילעבור בשלוםיי . סינתיזה ביו עולם סימני-הקריאה ובין מידת עהאמצ ~ מ דובר בפמיניזם . עדייו קשה לי לאיית את הו;כלה . לפני שנתיים, ברחוב 42 במנהטן, ראיתי באחד המועדונים היאבקות נשים. בחורה ניו-יורקית הפכה יפיפיה מטנסי ק''?'ל אימונים . מוחמד עלי הוא חיית שעשועים לעומת הרצח-בעיניים שהיה לניו-יורקית. זו תהיה כמובן דמגוגיה לתלות את הפמיניזם על הנו הזה . האשה ' על פי גירן לנון היא הכושי של העולם . ההשוואה אולי חזקה אך גם מתחסדת . לנון לוקח את הלנ,rה י כושיי והופך אותה לאוהל הדוד תום . יוצא מזה שהפמיניזם האמיתי נמצא במחתרת . הוא, אולי, הנשיות בהתגלמותה . אני מוצא אותו (או מדוייק יותר : אותן) בשירים . למשל בשירו יישלג יורדיי כותב ליאונרד כהן :' יישלג דיור נערה עירומה בחדרי . היא בוחנת את השטיח שצבעו כעין היין . היא בת 18:. שערה .חלק ואינה מדברת בלשוני . לא מתחשק לה לשבת . לא קרלה . אנו יכולים לשמוע את קול הסערה . עכשיו היא מדליקה הסיגרי בתנור הגז . והיא אוספת את שערה הארו,ך מאחור ." (תירגם : אביב <עקרוני שימו לב איד נעה הנערה כמו מישדר שירות לנשיות : •18 קולהאס "כסאח" הסכנה שבהכללות הסוחפות. התבונן מסביב, ראה איד תהליכים תת-קרקעיים מחלחלים ברקמות: מוסיקה מסוג מסויים חמרים מסוג מסויים יצורים התחלה של קונצנזוס תרבותי ביו יונים · צאצאי שמריהו ובין · מכפר ניצים מאשקלון או מקרית-גת. ישנם דברים בשמיים ואברץ שאינם רק יוסי שריד מלו גאלוה כהן . שים לב לפרטים' לאוהים נמצא "··. בפרטים, לא בהכללות בדברים אלה היה אפשר לראות Q ~יח-ו;כ~ךש של • שיפוצו של הבית, לכשי וולדו ראשוני הנוגדנים . אינה בלתי אפשרית : הססנותו של אשכול, הפרגמאטיות של פנחס ספירי תבונתם השוקטת, הקריאה לסבלנות שבסוף הספר ייפה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982 יי אלמלא יינמצא אלוהיםיי גם בקולו של ההמון' זה הנסוג מפני מידת האמצע בשל החסר העיקרי שבה : היעדר ההבטחה הברורה לתגמול מוגדר . הקריאה הזיבוטינסקאית יישקט הוא רפשיי, על כל הכזב האנושי שבה, כמה התלהבות היא מעוררת , איזו הבטחה מקופלת בה :- לא ממוקדת , סותרת מן הבחינה הדיאלקטית ובכל זאת ממריצה וסוחפת בהדר המעורפל שלה . איזה סיכוי יש כנגד זאת לסבלנות, שקשה לארוז בסמלים, שאי-אפשר להצמיד אליה גתמולים מסעירים (פרט לתקווה מתונה) שרק לפעמים מזכה את האוחזים במניותיה בדיבידנד היסטורי צנוע שגם הוא, בדרך כלל, משתלם טיפין-טיפיו לידיהם של הדורות הבאים . מהיכן ' אם כך' ישאב הציבור את הנח והפתיח~ת לנחול את המודע~ת שאנשים כעמוס עוז ביכולתם להנחיל? האם מהסתכלות בתהליכים חיוביים המתרחשים במקומותינו או מעיון בתקדימים היסטוריים מאלפים או מתוך הבנה כי נחרצות, כמו גם תפיסה של יישואה גדולה או גאולה רבתייי' טבועה ~גו היהודי מיום שיצאנו ממצרים לעבר המארב ה -i אשון של עמלק ?- והרי רוב האנשים איו נקודות השקפה היסטוריות או פילוסופיות-סלחניות . צריך לזכור : רק ממרומי המוקד הש'כיל יאן ה~ס' אפילו הוא , לכנות את מעשיה של האשה, שהוסיפה קומץ זרדים אל הלהבות בשם ייתמימות קדושהיי ... נדמה לי, ברוב ענווה, כי נותרה בכל זאת הדרך של סימני הקריאה .- בצד המכשלה המקופלת ב~ן האולטימטיבי שלהם ישנו גם היתרון שבמסר המנוסח , השגור הסוחף. יתכן, על כן, כי עדנתה של הסבלנות טמונה באפשרות להחריג את הספקות אל מחוץ לעולם האינטלקטואלי רינוא - פברואר 1984 22 49 ןעתו וו 1 'מס 50 מסה ההשוואה בין התרגום לבין המקרר ה~לאכי תדאה, כי התרגום מצמצם כמעט תמיד את השוליים הפתוחים במקור. ההעבדה מ"שפה אחת דורשת התאמה, לעתים מאולצת, לתכונות האופייניות לשפה האחדת. המתרגם נוטה לפענח את הסתום במקור (והסתום הוא דב) ולפרשו על-פי הבכתו וטעמו, וכך הוא חושף דברים שכרעדו להיות סמויים . דק לעתים נדידות יעז המתרגם לכסרת מ:זמתו את הגלוי כמקוד אר להמציא צירופים חדשים מ:פוח לשוכר. הוא שואף. כדדך-כלל, להישאר כאמן למקור. נאמנות מגבילה ואולי גם ממעיטה. ג'והן ~לשטי~ד וביאטדיס (אסתר) קאמדון מודים כמגבלות המתלוות אל התיווך בין המשודד לקורא הזד . פלשטיכד מדחיק לכת : הוא עד לרקע העברי בחשיבתו של צלאן . בסוף מאמדו הוא שואל כלאחד-יד, בסוגריים : "אני תמה מה היה קודה ל- DU SEI WIE DU- לו תודגם לעברית." ומוסיף, כי "יתכן ולולא כתקל (צלאן) במגבלות דפוס וקורא, היה כותב את KUMI ORI- באותיות עבריות." KUMI ORI - ארבע הנדות, שתי מלים, היגד אחד - המעמיס משמעויות דנות כל-כך על הקורא העברי ; מה הוא אומד לזד ?צלאן כאילו מוליך אות; אל כסתר, חידה - אל הסף. תירדr~ס מ~ t? י~ה לבו / ~ת סרא w ית. / ל~גי ד~י 1$- ~ז / סע;~ים / א;ו;ןנו ~~z:יי~ה." אומד הוא בשירו ."ן:~ס" שתיקה שלפכי סף הביטוי המילולי. שתיקה מצמצמת עד לסוד. הוא כאילו מנסה ,קתניז:iל בכוח הצמצום, ממהות היצירה, שנכה היש הוא מן היש, כדי להתקרב אל ש~ז:: .ךך~?;ז - אל הבריאה : "לזקשן ן,pז.קז ש~ז:: י?ן ס 15 :ן / :Pi:ז~זl?ן ;:זא;ך י?ן ס~ךן" - שד אבן-גבידול . כ- BENEDICTA מביא, אולי, ~לאן אמידה זו אל שיא הצמצום : אל מלה תדפ::ז:rקז אחת, שלו :auglosen,-ך:~-ךי~ . צירוף הפותח שוליים אל משמעויות דנות : " אתה, שדנות זאת ב~ין-~ין . ו\< שמא -"כ~י 15-7."ן: -סתומ;ת .- על-כל-פכים, אם ה f? קדא במקורו דחוק לזד, הדי "נתר מלכות" הוא בחזקת כעלם, כמעט 15 :ז . בשידת צל אן חוזרים הדנה פעמים סמלים, כמו :Aug (עין> ;Mund (פה) ; Hand (יד) ;Helle ו- Licht (בהירות, ארד) :Gestirn (גדמי-שמים) ;leuchten (להאיר, לזרוח) ;leuchter (פמ;ט) :ein (אחד) :Tiefe (עמק, תהום) : רכן :Ring (טבעת) ; Kreis (מעגל, חוג) :Tor (שעד) ;Turm (מגדל, טירה) ; סמלים המופיעים בחלקם גם כ"כתד מלכות". -Du, die du's sprachst in den auglosen ", • בן-ציון אורגד . רף מתמשך של הנדות מו:פדות, שבשמיעה-קריאה ראשונה אינן צ מצטרפות לכלל משמעות, ~w ך אותי אליו בקסם f? צל;ל; ה~ל~י. שידתו של פאול ~לאן נוטה לד:פות זורמת לאט במשקליה וצליליה . זמנו של כל. שיד מדוד , קצוב ונפח-זמנ; פותח שוליים אל מרחב דגשי שאינו ניתן להיגרר במלים . זוהי ש~דה השואפת אל צמצום .י~ד?' - עד ~וף הביטוי המילולי. היא מלאה ברמזים, מעין כתב-חידה :קלול-שפות. ברקע;ן של הגרמנית מופיעךת - גלויות וסמויות - האידיש והעברית (שלוש השפות שהיוו יחדיו את שפות-האם של צלאן-אנצ'ל ה~ .'ד . נוביצאי), וכן ה- Mittelhochdeutsch, הקושרת בין האידיש לבין הגרמנית העכ tv ווית. היא עמוסה בסמלים פולחניים, לשוניים, ספרותיים ואישיים החוזרים ומופיעים נ;: 9 ~:;נים כקלאידוסקופ הנמצא בתנועה מתמדת, סלילית. כופי- דימוייה הפתוחים-סגורים ארוגים במלים חד-הכרתיות שביניהן שזורות מלים אדו:פי רת-מצודפות. היא פוכה בפתאומיות מכ;~r:ז אל כסתר, מיחיד אל דנים, מגוף ראשון אל גוף שכי. הכול בתנועה. שטף של ד i ד;ת (אסוציאציות) המעלה אל תודעת הקורא או אל t;כ~;ד- הוויה רגשית-תרבותית דב-רבךית. שוליים פתוחים בשירת ~לאן לבן עומד הקורא הבא מבחוץ אל הגרמנית הצלאכית, וכן כמעט כל קורא גרמני "ר::זך~ה י?די ~~די : מצוי, בפכי "מוזרויות" שבצירוף )?לות יחס, מלות חיבור, מלות קריאה ושאלה אל ::י~קדו שינ;:~~ כטירת-שם, שמות-גוף. כינויי-נושא, סמיכויות ותוארי-פועל . ::זז~יד ~i סות ףי;ז~יי:z~1" מכוח שינויי גזך;ת, משתכים תוכניהן של מלים, כך גם בהפיכת שם-עצם לתואר, תואר לשם-גוף, שם-גוף לפועל ותאר-הפועל לשם-עצם . לקורא מזומן גם חילוף אותיות אסוציאטיבי, השמטת הנדות וצירופים מ~ין-מיסטיים. הכול ח;;גד וכעדם לכלל ביטוי שלפיעכוחו כדרש הקורא למפתח-צופנים. "Und das Zuviel meiner Rede: angelagert dem kleinen Kristall in der Tracht deines Schweigens," Kristall in der Tracht המשודד שואף אמכם אל הגביש שבשקט, אל השתיקה שלפכי הראשית : אך למרות " לאנגלית (מתוך במאמר )1983(, המלווה את זדגרם השיר "DU SEI WIE DU שהלשון היא לו ס;ךג )gitter(, הדי היא כלי ביטויו . באמצעות אמידות שרפך צל אן אכן. אם אמכם ככרנה ההשערה, כי ברקעם של כמה משידיר מונח מקוד עבדי "כפיית-א,," 1970<. מגיש המ r רהז · יגם ג~י~~ד~ . י מפתח-ציפז ש~מצא לי ב)?קדא מדלי אל דלי, מעביד מצודה לצורה, ממצב למצב. הוא כאילו כולא את המקור (בשמות, ישעיהו, תהלים) רבודשותיר של המיסטיקן הגרמני מייסזקד ~ק;:זדט העברי הקדום ואת האידיש - החיים בר - בגרמנית, העכשווית והביניימית. )1329-1260(. והדי כמה דוגמאות: בגרמנית הוא ק;ךא ~ל .ן:~י:: ~ל ש~ז:: ר~ל ;:זע;לם - קורא מתוך ת;הו עצמו, מתוך "DU SEI WIE DU" מתייחס אל : "אהיה אשד אהיה" (שמות) ; ;:זת;הו שלפכי ה~קו~. שלפכי הריקו~. Stant up Jherosalem inde erheyff dich . Schlammbrocken im Turm Finster Kumi ori מישעיהו. וכמובן " im Ungeschiedenen bezeugt sich ;ני~/}זנ;" ,דן~~ ז;?~יןה ~ל ד;~~~ אל : "קומי ירושלים והתכערי" (ישעיהו) ; תודיז:iק:ז:: אל : "רפש וטיט" (שם) ; ::ז;ךדו~ה ." אל : "(תהי) טירתם (כשמה)" (תהלים) : אל : "מצולה" (שם) ; אפשר גם להוסיף : die klamme Helle". "fזנ;;:~ erluchtet מתייחס אל : "ויהי אוד" (בראשית) : ".ן:~י::-יך;ח~~ ואם מזין מקוד זה את המצאותיו הפיוטיות - הדי אז כמצאת לו אל : "מרס . די (צווארך)" (~שעיהו) : הגרמנית ככרכדייה . אל : "(הידיעה הקיצוכה) במחברת "(כתר מלכות" אבן-גבידול). "~ליף ל;מד ד~יך ~ז:: iר:ה : ה:י ם:~ז:: . ריליtז:rךp ש' :ק~יז ~ז:: i ר~ה ~ת ~ל.ה W ~סה י;ך~ ם:~נ; · ~ליד לקד'א להד f? ת;ן ם:~ז:: : רות !~~t? י !t? ך:ם !-" das Band Lisene Stant up Jherosalem inde erheyff dich inde wirt erluchtet הוא ישן לצד הגרמנית, אך עמו ולכן גם ~מ;ן - נמצאות הדמויות מעבדו. אמידתו כאן ציווי ; ציווי של הודאה . הוא מצווה על עצמו בגוף שני האחד . 1 דרת המואבייה, שבאה מן הנכד, "זכתה ויצא ממכה דוד שרינוהו להקדוש-כדוך-הוא בשידות ותשבחות" .- רמז לתפקיד המשיחי : נושא העולה בשירים שונים : משיחיות בהתגלות : 'היי אשד תהי' "תמיד. משיחיות - המתגלמת ם~ל~ו~~~ :: '~~זקייי (שוב בציווי) :;כי ם:לVןודך "ה;כה. משיחיות - אליה הוא דVןק~" זגזכןש, .~זפוןע" הוא מצווה : ב- Mittelhochdeutsch- תדגום מלטינית. בציטוטים מעין אלה נהג מייסטד ~ק;:זדט לפתוח את דרשותיו . כלומד 1 ב- DU SEI WIE ou ניתן לזהות דברים לשוניים שרכים : המקרר העברי ; התרגום ללטינית (סמו') ; גרמנית ביניימית : וגרמנית עכשווית; בשיר זה מופיעה מלה שקשה לאתר;ן ב f? לון גרמני כלשהו :Gehugnis. שמובנה הכרה, תודעה, זכירה . מופיע צירוף ייחודי של מלות-יחס :"dir hinzerschnitt)zu(" שתרגומו המילולי :")rןh ך> אליף ןV~ה". צירופים כאלה מפוזרים בשירים דנים : ~וקרי ז ' את, :p ~לו ס:יגי:וי ~~' ןה ר.~~ל 1 "sags, als ware ich dieses dein Weiss" :p ~לו :כךכו ~7 ~זיכו '$נו ל:ךי;ת, "~וקרי זאת, :p ~לו ס:יגי:וי י~~ ןה " als Konnten wir ohne uns wir sein", ל~גר מלות-יחס חד-הכרתיות וביניהן מלים מצורפות דב-הכרתיות : :p ~לו ::י:ית הוא. ::ז~דיק-::זזקו:זכה. w: ז א;סר ~לי. ז;ילי ." -"Er, Sie, der Beleben-Gerechte, schlief dich zu mir" ייתכן שהמפתח לצירופים מעין אלה נמצא בעברית הביכיימית, ;ופיוט, כמר : המשיחיות ה;כה גם ,;ב פתוחה, כאהובה :היא ה;נה גם בכו, בכל אחד מאתנו, 1111 יי כזיק 1 29 "(ראם תבקש לערכי, אברח) '?זקף - אליף" -von dir zu dir- (אבן גבידרל) של אמונה. ינואר-פברואר 1984 סופור שירת האלבטווס שמאי גו לן אולי אתה מתנקם בי בגלל אבי . בגלל אותה הפלגה ארורה ו ש לכם בים-כנרת הסוער. מה רצה להוכיח לי הזקן שלך , נירה ? הרי ידע שהסערה קרובה . על פי הגלים שהתרוממו פתאום, הרוח שפרצה מנחל ארבל, כמו אלפי שדים, הרימה את המים, את הסירה הקטנה שלנו . אולי ביקש לנסות אותי ? תמיד הוא מנסה אותי, הזקן שלך . מדוע הדמים את המנוע ? לא שכחת לתאר לפני אפילו את צבע השמיים , יואל. n ומים-צהובים, והתהום למ Tטה , ח~מה , מפחידה. והסירה העולה ויורדת על פני התהום, ואבי שפתח בשיר געגועים ביידיש. על סורטנ;לזtה שאינו ירא את הסערה . והתדהמה שלך. יואל, שתיקת התדהמה עת אבי יליד ראש-פינה, יליד אדמת הבזלת שלנו שר לו ביידיש על הציפור הנוסקת למרומים, כנפיה הגוברות על רוח הסערה, חותרות מעלה-מעלה, ופתאום נחבטת הציפור אל הגלים, אך שוב מנסה להתרומם, לפרוש כנפיים, נושאת את מקורה לשמיים, ורק רגליה זקופות כשתי משקולות, מושכות אל התהום . ואבי שם מסיים את סיפור מותה של הציפור בקללה רוסית כפולה ומכופלת . ואחר-כך נשא אבי את המשוטים, חיכה בגלים , ושוב פתח אבי באותו שיר . האלבטרוס הנוסק למרומים, חותר נגד הרוח , וגופו הנחבט במים . הכנפיים הפצועות . המקור . הרגליים . התהום המושכת. והקללה הרוסית . כמו תפילה שד אבי , בעיניים עצומות, נשואות לשמיים, בהתמסרות מוחלטת , ללא תנועת גוף, רגליו טובלות במים שהתאספו בתחתית הסירה . וגם אתה יואל י:rפריצ פתאום את קולך 'בעיניים עצומות, כשינחה עצמית, ואז הרגשתי שאביך אינו זוכר את קיומי בסירה, סיפרת לי, רק ממשיך ושד לעצמו אותו שיר של גבורה ואבדון . אף זו סיבה טובה לשנוא אותנ~. יואל ? ואולי מפכי שאבי פתח לפניך את ליבות תושבי העמק הזה, הביא אותם אל הבנק שלך . כי על חתכו של ברקוביץ אפשר לסמוך . אני האשמה רק מפני שאתה אוהב-שונא-מעריץ את הזקן שלי . כן-כן' תוךה, יואל . הידיים הקשות האלה של אביך, .י:rרמא המי~בלות, הגוף הכמוך הגמדי, המוצק השרירי, והקרחת המבהיקה. הקרחת הזאת הורגת אותך, אמדת . איכפת לך שאבי מגלח את ראשו כל שבוע . נוסע למרכז העיר אל האדון כהן ושם מגלח את ראשו . הקרחת הזאת המטיפה לך מוסר בעצם קיומה . אנחנו כובשי-אדמת- הבזלת הזאת מתנגדים באופן פרינציפיוני לשערות ארוכות. מי שחורש וזורע ורוצה גם לקצור בעמק הזה של ארבעים וחמש מעלות חייב לגלח את שיער ראשו חה-חה-חה . הוא נכנס לי לנשמה , הזקן שלך , כירה . ואולי בגלל אותה כסיעה 1 יואל' לראש-פיכה . אל סבי . בטנדר הישן . ואתה סתם-טרמפיסט-נלווה-לא-קרוא. כך הרגשת את עצמך . לא מנהל בנק קרדיט בערבון מוגבל . אחד זר היושב על השמיכה הצבאית הישנה . לצידו של ברקוביץ אבי . יואל שהגיע משם ושומר לו את השם ההוא בלינו כמו סוד צבאי מבקש להכיר את בית סבי. אני הזהרתי אותך, יואל, אין לך מה לנסוע, אינם צריכים גבר שלישי בין שכי הברקוביצים. אבל אתה התעקשת . אמרת, אביך הבטיח לספר לי את אגדות המקום בדרך לראש-פיכה . וכך ישבת לך לצידו של אבי , והוא סיפר לך את אותן האגדות שסיפר ל:;נת; הקטנה כירה לפכי שנים רבות. על חמי טבריה שמוצאם מן הגיהינום מפכי ששלמה המלך ציווה על השדים לחמם את המים . אפשר לשמוע את השדים מיללים שם בלילה, יואל , סיפר אבי, ודק בזכותו של ר' מאיר בעל הכס שבבית הכנסת הסמוך אין בני אדם ניזוקים . והחורבה למעלה על ההר אינה אלא ארמונה של בת הבליעל קיסר רומי . היא שחמדה בליבה אתר' ישמעאל וכשכגזר דינו עם עשרת הרוגי מלכות ביקשה שיפשיטו עור פניו של אהובה וציוותה לחנוט אותו במי אפרסמון . על כך חרב ארמונה' יואל 1 וזה סופם של בעלי תאווה ' כן יאבדו כל אויביך ישראל . אני ידעתי את סיפורי אבא , יואל, ויכולתי לספר לך בעצמי על החורבה הצפונית שאיכה אלא בית-הכנסת העתיק שבין אב~יו גנוז ספר-מע;כה הנזכר בספר דברים לאמוד :מעוכה אלוהי קדם. דווקא התחלת הנסיעה חיתה נעימה, סיפרת לי יואל , אפילו צחקת במעלה ההר עת אבי לא פיכה את הדרך למכוניות המהירות שצפרו מאחוריו. עכשיו הם ממהרים, חייכת לדברי אבי, פתאום אין להם זמן' אבל כאשר אנחנו סללנו את הכביש הזה איפה היו הם ? ואיך קינאת באבי כשפגש את אביו הזקן בחצר הבית יושב לו בכורסת הקש ומחייך אל העמק שלמטה כמו סגי נהור, כמו ידע שתבואו. על כן המשיך וישב זקוף בחליפת הפסים הזקופים כמוהו . ואבי כשק לאביו על שתי לחייו ' 1 ואתה , יואל, לחצת את היד הרזה של סבי, זו היד שצבעה היה כצבע העפר וריחה כריח פריחת ההדרים. ואביך, כירה, סיפרת, גדר והביא כורסת כצרים פרומה מקצה החצר וישב לצד אביו כמו בתצלום משפחתי. וכך הם ישבו שם השניים, שותקים, ספק מחייכים ספק מלגלגים לדברים הנאמרים בלי קול מלב אל לב, ואולי ליגלגו לי לזר שפלש לחצרם, וכל זאת מתוך ישיבה בטוחה שכזאת , שותקים שתיקת ביטחון שהכל בה מובן לשניהם . החצר המרוצפת, וחומת האבנים, וחלונות הבית הגבוהים המשקיפים אל הר מירון . הם לא שוחחו על זריעה ולא על קציר ולא על קטיף בעמק החולה ולא על דיג בכינרת, ואף לא על מיפלס מי הכינרת, ולא על הרעפים שהיו מתפצחים בחום הצהריים . דק אביך, נירה, היה שב ושואל כמו בטקס קבוע, הכל בסדר אצל אבא ? ואחר-כך לחיצת הידיים כמעבירים סימני סוד מוסכמים , וחיבוק פרידה כשכי דובים מגודלים, ואביך כירה שב ואומד, בכל זאת כתקין לך טלפון. אבא, כמו סיסמה קבועה, ומתי יבוא אלינו סבא לראות את העמק, להציב מלכודות-רשת לדגים כמו בימים עברו, לראות את כידה, את הנינים, וכשייוולד בן לאון ודאי שנתקין לך טלפון' אבא . ואחר-כך בטנדר, בדרך חזרה, נעימת השמחה בקולו של אבי, דאית את הזקן שלי , יואל, בריא כמו שוד, יחזיק מעמד ודאי עד מאה ועשרים, גם כתוב לא ימותו בכים לפני האבות. ואם לא כתבו עוד יכתבו חה-חה-חה . יש סדר בעולם , לא ? קח לדוגמה את אברהם ויצחק ויעקב, רואה ? אז פרצת בצחוק, יואל . עליצות תקפה אותך . גם הצעת לעצור ליד הפונדק . לשתות לחיי אביו של אבי, לחיי משפחת ברקוביץ כולה . לחיי אברהם יצחק ויעקב שמתו כסיורם. הזמנת שמפניה. מפני שזה המשקה ששותים לאריכות ימים. ואתם פתחתם כשחיה ' יואל . לחיי האבות המייסדים' ולחיי האבות של ככדי המייסדים, ולחיי האבות של ניני המייסדים , ולחיי המתים, והניצולים , והחיים-מתים מי יודע, אמר אבי 1 כולנו באותה קלחת, סערות בכינרת, שרפות בהדים , אדמה מתבקעת, מלחמה פורצת . ואחר-כך שתיתם לחיי הנשים, יואל, אני יודעת. לחיי הנשים בהר ובעמק, בירושלים ובטבריה, בשיכון רסקו ובשיכון-~יקל . ושתיתם אפילו לחיי אמי המתה . ואז ראית את בבואת עצמך בתוך הגביע, כך סיפרת, פכים צהובים, אישונים מבוהלים, שיער שיבה . ו ijרג w ת הבחילה. אני מת, לחשת, ואבי שאל מה-מה. אני מת, שוב אמרת. ורצת אל מדרגות החירום החשוכות. וכך יצאת פתאום אל החוף' סיפרת לי יואל . השמפניה לחיי הנשים בכל השיכוכים היא שהרגה אותך' כיסית להצטדק. ולא הבכתי מדוע כככסת לכינרת, לבוש בגדיך התקדמת עד ברכיך 1 עד כיסי מכנסיך. זכרתי את ארנק התעודות, י:rרפיס. שטרות הכסף, קבלות, אישורים , תצלומי הילדים, כרטיס האשראי, פנקס ההמחאות, ושיון הנהיגה, פוליסת הביטוח . כמו צילמת את תכולת הארנק בקרני רנטגן היוצאות מליבך . וידעת בכטחון שהכל כשחת בתוך המים, עד שבאו גלים וכיסו אזן ראשך . ביקשת למות, יואל ? בבקשה. יכולת להישאר שם . אבל פתאום רצית שוב לראות את השמיים, את אבק המדבר הצהוב באוויר, את שביל השקיעה האדום על הגלים . ניסיתי להתרומם, נירה, לעלות על פני המים, אבל כעלי היו כבדות, כמו משקולות משכו אותי למטה. זכרתי את ציפור האלבטרוס וכבהלתי, כירה. כהוגן י:rלהבכ פחדכון שלי, יואל . והרי אף פעם לא הצטיינת באומץ לב . אף לא בזחל"ם . כאשר הסורים פתחו באש באל-חמה . ובכל זאת יצאת בשלום. כנזר משם. וגם מן הכינרת :~את . חלצת את כעליך מתחת למים ואחר-כך נחלצת מבגדיך, אפילו מתוך הגופיה והתחתונים, ובזכות החלר t ה כבוכה זו שלך, יואל, אנו חוגגים עתה עשרים שנות נישואינו . פתאום היית שם קל-קליל, גיבור חוצה מים אדירים. ואבי על החוף מכפכף בבקבוק הריק. מתנודד וצווח בקול שיכורים, בחיי שאני רואה מנהל בלי מכנסיים, תביט על עצמך יואל תראה איך אתה נראה שם למטה בין הרגליים מכווץ כמו 1 1 תולעת רוץ ותתלבש לפכי שכל טבריה תראה את מכהל הבנק שלה בלי מכנסיים . וכך עמדת לפכי אבי, יואל, עלוב בעירומך. אין לי בגדים , אבא, לחשת . ואבי נתפכח ושאל וחקר , איך זה, ולמה, ומה עם הכסף, התעודות, ושיון הנהיגה . ואתה רצת אל המים וגרפת באגרופך עיסת כייר שצפה בין הגלים, ודחקת בכוח את אגרופך אל פניו של אבי . הכה הרשיון ברקוביץ !צרחת כמו משוגע, הכה הרשיון ברקוביץ ! ואבי רץ אל הטנדר ושב עם שמיכת הצמר הצבאית. באמת, יואל, מה היית עושה בלי השמיכה הישנה שאבא הביא לך . וגם הוליך אותך אל המכונית, ותמך בך עד שעלית וישבת בפנים . אחר-כך 'כמובן כיסה לשכנע אותך בצידקת אמונותיו. רך היית, וככנע, ונתון לחסדיו. והוא דיבר על האדם שצריך ל~תח הגנה נגד יאוש, ונגד ניהיליזם. עבודת האש והמים והאפר הם הם היסודות כגד כל קלקלה. ודיבר על אותות הברית , הלא הם האש הבוערת במדרונות פוריה בקיץ' שנאמר והסכה איכר אוכל ' ועליית מיפלס הכינרת בחורף, שנאמר יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד . והעפר הבוער בבקעה, השורף את ילוד האשה המבקש להעמיק את מחדשתו . על אחד~ת האדם והאדמה דיבר אבי . אף על פי שאתה ישבת שם ורעדת מקוד ומבושה ומזעם אין-אונים . הכה כך באה האחדות, יואל, דיבר אבי, חורשים וזורעים וקוצרים ונוטעים וקוטפים, בזיעת הגוף , בדם אצבעות הידיים . האדמה והבשר והדוח הופכים לגוף אחד .• מתוך "חופה", העתיד להופיע בקרוב בהוצ' הקיבוץ המאוחד. עתון 77, מס 49 -50 1 מסה מקרדיות. הבעה וחופש הדיבור. היה קפדן ביותר בכל הנרגע לסיגכרן .יחסי טרכרלסקי ויעקבזרן היו מושתתים על הערצתו של טרכולסקי וידידותו לעורכו' שלא השתכר אף עם התגנדרת פירסרמר של המשתתף הקבוע הצעיד. "היה זה המקרה הכמעט יחידי במינו. שמול הכרתן עמד מקבל, לא מדפיס בלבד. אנו משדדים את גלינו - מה מגיע אין אנו יודעים. דק לעתים דחוקות. כאן הכל הגיע. המקלט העדין ביותר שהיורה איש זה. דידכן לעבודה הטובה ביותר - אי-אפשר היה 'לסדר' אותר." להלן שתי דוגמאות קצרות מפרי עטו של טרכרלסקי. שפורסמו בשנים 1931-1930. הדייג בעל הוגש הדתי באסכוגה בחבל גכסין [שווייץ] חי לו אדם שיש לו עסק עם הדתיות. אוהב את הבריות רכל מה שמזדחל מסביבו. טוב . אלא שאיש זה מאד אוהב לדרג. ועל-כן יושב הוא לעתים על שפת האגם לאגו מאג'ודה בכידנוד רגליים. מחזיק בידר את החכה ומביט אל תוך המים . ותוך כדי כך מתפלל הוא . ותפילתו : שאף דג לא יתפש. כי הרי הדגים תמיד סרבלים כל-כך כשהם משתוללים על הקרס ובזה אין האיש רוצה . ועל-כן משגד הוא תפילה חמה אחד תפילה חמה אל האלוקים. מחלקת דגי לאגו מאג'רדה : שבשרם אופן לא יחפש אצלו דג. ואז הוא ממשיך לדרג. הר יקירי ! האין איש זה אלגוריה ממש. סמל אפילו? כזה הוא. איש זה חייב להיות אר יהודי זקן . אר . מקדה קיצוני של היהדות - הוא למד אצל הישועים . הוא העפיל אל פסגת הרבדים. אותם יכולים בכי אדם להשיג :הוא זיווג את האידיאלים השמימיים עם יצריו החוטאים. ולכך דרושה יכולת. לדגים המשתוללים אצלו אין זה משכה בוודאי ; אבל אצלו זה משכה, כי הוא השיג כעת את השניים : את הדגים ואת שלוות כשמתר . סוף . מבט כללי : כך יושבים הם על חרף החיים ... אר על ים החיים, זה בעצם יפה יותר ... כך יושבים הם על חרף החיים בנידכוד רגליים ומחזיקים את החכה בתרך המים, כדי לדוג את ההצלחה . אבל אם הם פיקחים הם מוסיפים על-כך את התפילה, והם : זוכרת בעלות דגש דתי ; מנהלי בנקים סוציאליים ; אנשי צבא דמוקרטיים ועיתונאים האוהבים באופן אינטימי את האמת. הם דגים ומתפללים .)4( 1930• וקטעים מתוך 'האדם' : לאדם שתי רגלים רשתי השקפות עולם ;האחת לזמנים טובים, והשינה, 'כשלא הולך לו: את האחרונה מכנים דת. האדם הוא בעלת חוליות ובעל כשמה נצחית, כמר-כן יש לו מולדת, על-מכת שלא יהיה יחיד מדי. את האדם מייצרים באופן טבעי, אלא שהוא חש את זה כבלתי טבעי ראיכואוהבלדבד על-כך . מייצרים אותר . אלא שאיכר כשאל אם רצונו להיעשות ... לאדם. מחוץ ליצר- המין ריצד האכילה רהשתיה. שתי תאורת: לעשרת רעש ולא להקשיב. ניתן ממש להגדיר את האדם כיצור, שאיכר מקשיב לעולם. אם חכם הוא. צודק הוא בכך ;כי אך לעתים רחוקות ניתן לו לשמוע רבדים חכמים. מה שהאדם מאד אוהב לשמוע : הבטחות. התחנפויות. רבדי העדנה וקומפלימנטים. התחנפויות מומלץ להעניק תמיד בשלושה מספרים גס יותר מכפי מה שנדאה ערד כאפשרי. האדם אינו 'מפרגן' רבד לבכי מינו. על-כן המציא הוא את החרקים. לו אסור - אם-כך שגם לאחדים לא יהיה. על-מכת לסמוך על אדם. מומלץ להתיישב עליו ; אז אתה כטוח לפחות בזמן הזה. שאינו נודח. דנים סומכים על האופי . האדם מתחלק לשני חלקים : חלק זבד. שאינו רוצה לחשוב. וחלק כקבה. שאיכר יכול לחשוב. לשניים מה שמכוכה רגשות. מגדים את אלה באופן בטוח ביותר על-ידי הפעלת כקודרת-עצבים מסריימים באורגניזם . במקדים כאלה מפרישים חלק מבכי האדם ליריקה . האדם הוא יצוד האוכל הן צמחים והן בשד ; בעת מסעות לקוטב הצפוני הוא ארכל לעתים עותקים מבני מינו ; אלא שזה מתאזן על-ידי הפאשיזם ... לכל אדם כבד אחד.טחול אחד .ריאה אחת ודגל אחד ;כל ארבעת האיברים הם חיוניים. אומדים שישכם בכי אדם ללא כבד. ללא טחול ובעלי מחצית הריאה ; בני אדם ללא דגל איכם קיימים ... חץו מבכי אדם קיימים עוד סאכסוכים. ואמריקנים. אלא שעל אלה טרם למדנו. חואולרגיה כלמד דק בכתה השישית. )5( 193 1. עווד פתגם קצר וטיפוסי : "את מצבו של המוסד האנושי כולו ניתן להגדיר בשני משפטים :don'tWe ought to. But we" [אנגלית כמקוד י . .].א בדוד שארבע תכונות של טרכרלסקי - יהודי. סוציאליסט. אכטי-מיליטאירסט ואנטי- לאומי - לא היו עשויות לחבב אותר על גרמנים דנים בסוף שכרת העשרים ובראשית שכרת השלושים. הרפובליקה גוססת. הדיך השלישי כבד נדאה באופק. אנשי שמאל נרצחים בזה אחר זה על-ידי הימין המשתולל . טרכרלסקי כקלע למצב קשה רגם הידרשה הנכבדה מאביר הפכה לאפס בגלל האינפלציה. לאחד תקופה קצרה כפקיד מתחיל ואחד-כך כמזכיר בבנק מאס נעיד מולדתו ובארצו ויצא ככתב פיליטרנים של שלרשה עיתונים לצדפת. השכים בפריז היו מן המאושרות בחיי טוכרלסקי . הוא נסע דדך הבדטאכיה . לדיניידה. דדך הפדרבכס, לדגיה ולשווייץ והרחיב את אופקיו . הוא כתב את 'ספד הפירנאים'. אלא שלפתע הוכחתה עליו מכה קשה ביותר - ידידו ועורכו. זיגפדיד יעקבזון כפטר באופן פתאומי . טוכולסקי חזר עוד באותו היום עם אשתו לגרמניה . אלמנת יעקבזון וחברי המערכת. המשתתפים. היו כולם בדעה אחת : דק טוכולסקי יכול לקבל עליו את הנהגת ה'שאובינה: שהפכה ניגחים לינלטבינה.' מיום 7.12.1926 מופיע כתב-העת בעריכתו. בגיליון 14 מיום 4.1927.NS נר מוצאים גם מאמר מאת אלכסנדר לוי על אחד-העם. אלא שטוכולסקי לא הדגיש טוב. לא בברלין של אותם הימים. ולא כממלא מקום של ידידו המת ליד שולחן העודך . הוא העביד את עריכת כתב-העת לקדאל פרן אוסיאצקי וחזר לצדפת . שם המשיך לכתוב. הוצאת דובולט הוציאה כדך מכתביו המפוזרים. אך' כפי שמגדיד זאת אחד הביוגרפים שלו :הצלחה, אך אין תוצאה. יוחנן ארנון למ.באהבה וi ורט טוכולסקי נולד בתשעה בינואר 1890 בברלין לבעל העסקים היהודי . האמיד אלכס טוכולסקי l. רצה המקרה והבית במרכז ברלין בו 1 נולד. עמד בכל ההפצצות הכבדות ונשאר על תילו ; לרגל יום הולדתו השבעים. בשנת 1960 ,נקבע בבית לוח-זיכרון .דאגות פרנסה לא הכבידו על הצעיר שנשלח עם תום השכלתו העממית לגימנסיה הצרפתית הממשלתית. מוסד בעל שם. ליבראלי ובעל רמה חינוכית גבוהה. שנוסד אחרי בריחת ההוגנוטים לגרמניה בשנת 1689. אלא שטוכולסקי לא שבע נחת מבית-ספר זה. מתחת לאחד החיבורים שלו צייד המורה :העבודה כוללת רעיונות. שאינם כנראה משל המחבר. התלמיד לשעבר צייר מאוחר יותר תמונה אירונית ביותר של מצב ההוראה בגימנסיה. דבר שהוכחש על-ידי חברו לכיתה. בשנת 1905 מת האב האהוב אחרי מחלה קשה. ורסן השילטון בבית עבר סופית ורשמית לידי האם .היא לא הצליחה לחכך את בנה בכורה שהיה עייף מלימודיו .ראשית הוציאה אותו מן הגימנסיה ואחר שלחה אותו לגור בפנסיון .דוריס טוכולסקי כפטרה בשנת 1943 ב'גיטו לדוגמה' טרזיכשטאט. בגיל שבעים וארבע. עובדה היא שטוכולסקי סבל כאדם צעיר מאוד מאמו וגם מאוחר יותר לא מצא גשר של חיבה אליה . למרות שעזב את הגימנסיה, הכין את עצמו לבחינות הבגרות כנבחן אכסטרני ועמד בהן . באותה התקופה פיוסם את הסאטירה הראשונה שלו בכתב-העת הסאטירי נחלצה] · הברלינאי 'אולק - אגדה על הקיסר וילהלם השני ובורותו המופגנת בענייני אמנות מודרנית. הוא למד משפטים וזכה בשנת 191 s בתואר דוקטור באוניברסיטת יכה. הדיסרטציה שהגיש. לא זכתה להתקבל בפעם הראשונה. תוקנה על ידו ונתקבלה לבסוף. לא מתוך אהבה למשפטים למד. אלא כדי להשיג את התואר לפחות כקישוט נאה לשם המשפחה שלו . בסופר ומשורר הלומד תחילה משפטים אין חידוש - קדמו לו בכך בין השאר גיחה. היינה וקפקא. אלא שעוד שלוש שכים קודם לכן הופיע ספרו הראשון 'דייכזבדג - אלבום תמוכות למאוהבים.' באותה התקופה כפתח בברלין 'בד לספרים' ביוזמת קורט טוכולסקי עומיתו ללימודי המשפטים, קורט ספדכסקי. הצייד שאייד את 'דייכזבדג.' עיתונאים כתבו על החידוש וסופדים ביקדו בבד הזה - הלקוחות הטובים זכו בכוסית יי"ש . העסק לא האריך ימים. חיתה זו מין מתיחה של סטודנטים. שהכעיסה דנים, כיוון שמעל חלון הראווה התנוסס שלט בכל השפות (החיות והמתות. אפילו ביידיש). שבפכים ניתן לרכוש ספרים בזול. עוד לפכי הפתיחה הניד פדכץ קפקא את הצמד. ב'יומכים 1923-1910' מופיע תיאור קצר אך מאפיין של טוכולסקי וידידו ספדכסקי ובו המשפט : "הראשון אדם חד-צורתי לגמדי בן עשרים ואחת ... זילזולו בעבודות הספרותיות של עצמו ..•"2 יחסו ליהדותו וליהודים היה פרשו. "מנעוריו היה · טוכולסקי מדוחק מן היהדות וכסטודנט פרש גם מבחינה פרדמאלית מן הקהילה היהודית (בלי להתנצר). היהודי הצטייד בתועדתו כטיפוס מיוחד של הבורגני הגרמני. אופורטוניסט וריק מבחינה רוחנית. ואותר תיאר בצודה שלילית בכמה מרשימותיו הסאטידירת" כותב ישעיהו ליברבץי בעדך טרכרלסקי באנציקלופדיה העבדית 3. בין השכים s1918-191 שידת טרכרלסקי כחייל בחזית המזרחית. בשנת 191 7 בבית- הספד לטיס באיזון יטלנiה ואחד-כך ברומניה. ואולם לא טייס היה בבית-הספד לטיס . אלא ספדן היחידה עוודך בטארן חיילים מקרמי בשם 'הטייס' . בתפקידו כעודך ככשל כי לא עמד במידת הפטדיטיזם הנדרשת בבימה כזר.הוא היה מאושר מן העובדה שבמשך כל תקופת שירותו כחייל לא כאלץ אפילו פעם אחת להדים כשק נגד ה'אריב' . מן המלחמה יצא כבעל השקפות פאציפיסטירת מובהקות, שקירבו אותר אל הקומוניזם. מבלי שיצטרף למפלגה אמכם. בדחותו את האידיאליזציה של בדית המועצות. במשך כעשור רחצי זכה קורט טרכרלסקי ליחסי ידידות מפרים עם עודך ה'שארביכה: זיגפדיד יעקבזרן . יעקבז;ן היה' מלבד אלפדד ק.ד - מבקד התיאטדרן המפורסם ממכר פחד שמעטר ידאו הכל . הוא גילה את טרכרלסקי הצעיד והזמין אותר להשתתף בכתב- העת שלו . טרכרלסקי כתב עבוד הבמה הזאת תחת ארבעה שמרת-עט מלבד שמר האמיתי : איגכץ (דו;ל' פטר ~נטר . תיאר;נלד טי~ד רקאס~ד הארןד . ראשית משרם שלא יכל לחתום על מספר מאמרים באותו גיליון בשם אחד . ושנית כדי להקדיש לכל סוג מסוגי כתיבתו שם-עט מיוחד . ערד במחצית השנה הראשונה פיוסם טרכרלסקי ב'שא רביכה' עשרים ושלרשה מאמרים. בין יולי 1913 וירכי 1914 פיוסם שם תשעים מאמרים . יעקבזרן' סובלני ביותר בענייני קורט 'טוכולסקי ןסאטיריק .4 אלו םרינ,9.7. 1890 יפכ ןייצמש יקסדבט תועטב ודפסב תררפס""םלועה. .1 . 70-71Tagebiicher 1910-1923. [Frankfurt], S. Fischer, 1954, SS .2 .5 ' הידפולקיצנאה 'תריבעה ךדכ ,ח"יא"ת-םילשרדי, ר"כשת, םירוט415-413. .3 Tucholsky, Kurt. Zwischen Gestern und Morgen'. Frankfurt, 150-151. 1954. SS. Rowohlt, ibid. ss. 118-119 עתון .77, מס' 49-50 "אמיגרציה שכיח זר, אם רוצים לככרתה כך. ניתכת להסבר רק מתוך ההתמרמרות הגדולה, שהשתלטה עליו ; כי האיש שהפך למעשה בתקופה זר לאדם בלי מולדת, הרי אהב את מולדתו - הוא לא אהב תופעות ומצבים בתוכה - והחוצפה הב . רליכאית כמר הסנטימנטליות הברלינאית בוודאי לא מצאר ביטוי אמיתי ומקררי יותר מאשר בשני השירים 'אל הברלינאית' משכת 1922 ר'ידיה של אמא', שכתב בשנת 1928611• ר-זתכ ~כל םימעפתובנר יהיד לש אמא תנע המ~'המ הולד~·- ם~~דריכtס תלצלצמ; ר-זככה ~כל םיבידכנ ~ןן~'אT,;ככrו•1,'' ,'' )~~ה ~w ~ל. וק,ד:;כז;ו ~ל.יכ~ ttת ס w ~רות - 1 ~מו~ה ס~ה ~9.~כר.~ מכתבו של קורט טוכולסקי אל ארנולד צווייג ש נעה סופרים יהודים גרמניים שמו קץ לחייהם ביו השנים -19351945. (קורט טוכולסקי -1935, אגרן פרידל -1938, ארנסט טולר -1939, ולטר האזנקלבר -1940, ולטר בנימין 1940, סטפן צווייג -1942, אלפרד וולפנשטייו -1945(. אחדים השאירו מכתבי פרידה, אחרים לא הספיקו לעשות כן - כמו פרידל שקפץ מתון חלון כאשר באו הנאצים לעצרו. מכתב הפרידה המפורסם ביותר הוא מכתבו הקצר של סטפן צווייג, שהתאבדי יחד עם אשתו י בברזיל. גם טוכולסקי השאיר מכתב קצר אל אשתו לפני ששם קץ לחייו . במכתבו ביקש שלא יורשה לרופאים להתערב ויותך לו למות על-פי רצונ~ . כיודע לא כובדה בקשתו והיה עליו לסבול כיומיים עד לצאת נשמתו . פרט למכתב הפרידה אל אשתו מרי, כתב טוכולסקי, כשבוע לפני התאבדותו (ב 15.12.35-(, מכתב אל ארנולד צווייג -שישב אז בחיפה . מכתב זה נכתב גם הוא במקום מפלטו האחרון של טוכולסקי, בהינדאס, שוודיה, ויש בו משום תרומה רבת-ערן להבנת יחסו של טוכולסקי אל יהדותו, נושא שמיעט להתייחס אליו בכתב. (כעבור חודשיים כתב צווייג במכתבו אל זיגמונד פרויד :"... בוודאי קראת את מכתבו של טוכולסקי המסכן שלנו וכן את תשובתי ... הוא מת מבריחתו מן היהודים, פשוטו כמשמעו ..·"· ).א.י צידיך 15.12.1935 [למעשה : היכדאס, שוודיה] t t אדכרלד צררייג היקר אני מרדה לך מקרב לב עבוד מכתבך מן ה 13.11-. תרדה על כל המילים הידידותיות - ראם תרצה לשלוח לי מלבד ''Verdun1 גם את Bilanz der' '2Judenheit, אהיה אסיר תרדה לך מארד. העובדה שהנני ערכה לך דק היום, נערצה במצב בריאותי : שלרמי איכר טוב. כן. כאן יש לומד רבדים אחדים. היכן צררייג היקר אחד הסרפדים הנדירים כל כך שקיבלו ביקורת (בזמנו על t t t ''Grischa3( כפי שהתכוונה להיות : כלומד ידידותית. זאת לא שכחתי לך . לכן ברצוני לכתוב לך רבד מה הקשור אך מעט עם מפעלך אך הדנה עם השקפת t עולמך - זה כלל לא מופנה אליך אבל אני מרבד אליך . •עזבתי' בשנת 1911 t 'את היהדות: ויודע אני שלא ניתן כלל לעשרת זאת. ההגדרה בפני בית המשפט חיתה כך . אתה יודע שזה לא היה קשור ב'זחילת קרכירנקטרדה' מצבר של יהודי בממלכת הקיסרות היה סביר, מצבר של אדם ללא דת, לא. '~~טאת ו;זר~כrו זק~ה ~ד~ד םי~ו:rכ.. (צבא, ח'שרד, כלב ח'שרד). מדוע עם כן עשיתי זאת ? עשיתי זאת משרם ~w ית וסו~:;כז;ו ... סנכ'ל :p~ד~יף . שחיתה בי. ערד מתקופת ילדותי הקדומה ביותר, סלידה בל תימחה מן הרב סנכל' :p~ן~יף . המשוח - משרם שחשתי יותר מכפי שהבנתי את פחדנותה של החברה תופוו:r סי~ ו i? רות, הזאת." רנדדיכך 4 טרם נולד אז. כן נולד - אך טרם הוענק לו שם. אם כן. נכשית את החלב ת~~ סד ךק,כות, החוצה. לכ~סינ~ ·~ ;תחב סנכרייות ~וכח ~ז;ו ה~;ן~ ל~ץ . באנטישמיות חשתי דק בעיתונים. בחיים אף פעם. באינסטינקט הדק המציין T..: ~~לח; םי~וו.T~ ~אן ~פ~~ עווקךים. את הטיפוסים חשבו אותי אנשים דנים לא ליהודיי רבד שאני מציינו לא ספרז-ר את תהחלצו ~~r;וiןך:;נים ~ל~יף ,כמחמאה אלא כמשעשע. במשך שלרש רחצי שנות שידרת צבאי : כלרם. ;קל~ז;ו ת~" ה~ן~ס-ינr~9~ ~ת ~ד~יף לל w ף. סנכל' :p~ד~יף . 1928 לבסוף היתי קומיסר משטרתי - אף לא צל של רחש של רעיון . השתכרתי עם t הטיפוסים בקאזיכר רבד שאיפשד לי מאוחד יותר ידיעות טובות של האווירה - כלרם לא הדגשתי . כלומדי איני מרבד מתוך טינה . משכת 1929 חי טרכרלסקי בהיכןס (שוודיה) . ב 23.8.1933- הופיעה בעיתונות הרשמית בגרמניה רשימה של אנשים שכשללהמהם האזרחות הגרמנית, ביניהם ד"רטרכרלסקי , כמר כן איני שייך לאנטישמים היהודים הידועים. על פלשתינה איני מדשה לעצמי שרם העדה -: איני מכיד את המצב. שכי קורט. את ספריו שרפו הנאצים על המרקד המפורסם עליו עלה באש החלק הטוב של רבדים מושכים את תשומת לבי : הספרות הגרמנית. טרכרלסקי ביקר לעתים בשררי r ובצרפת. אלא כאדם חסר נתינות אין זאת מדינה יהודית, אלא מושבה אכגוית, בה ממלאים היהודים .-כמר הוא הפך ציד למשטרות-הזרים השוכרת ומרבן ששרם הלשנiמ לא העניקה לסופר באופן ספרכטאכ" את אזרחות הכבוד שלה, כפי שלא העניקו כברד זה לאלזה לסקר- שילד 1 המשוררת הגדולה ביותר בשפה הגרמניתבמאות האחרונות, שלכהעל ספסלים על שפת אגם ציריך ... שאלו את טרכרלסקי מדעו חדל לכתוב. הוא ענה :"אי-אפשר לכתוב אם כשאר רק הברז ... צררך התקשורתשלי הוא אפס - לא ארכל לעולם לכתוב בשפה אחרת." העולם למענו עבדנו, שרב איכר קיים. העולם אליו השתייכנו, מת .. צריך לדעת לשאת מצב זה בכברד" . קורט טרכרלסקי לא האמיד ערד ; ב 19- בדצמבר 1935 לקח רעל וביקש לא אלקור תחת פרכטירס פילאטרס - תפקיד שאיכר ערב לחכי, וכפי שאני מתאר לעצמי, גם לא ליהודים לא מעטים שם . שנית, היהודים הגרמניים שהיה להם כסף. הורשו לצאת דק אם הוציאו אתם במקרם כספם הסכם, שלפיר הרצפה פלשתינה בסחורות גרמניות. אלא שזה עניינם של הציונים, וכיון שאיני משתתף בזה, לוקח אני לעצמי אך מעט זכרת לנקד . לערמת זאת מותר לי לומד לך :~ לרופאים. מרבן שלא שמער לבקשתו האחרונה. אך לשווא. אחרי יומיים מת. • ; .6Schumann, Kuert. Im Bannkreis von Gesicht und Wirken; Max Polgar ו .Erziehung vor Verdun,' 1935 ' ונאת ארנרלד צררייג . Bilanz der deutschen Judenheit,' 1934 .2 ' ונאת ארנרלד צררייג. Der Streit um den Sergeanten Grischa,' 1927 .3 ' ונאת ארנלרד צררייג, עליו כתב טוכרלסקי ביקורת ,Schuler, Kurt Tucholsky, Alfred 1959. S. 121. Verlag-Brod, else Lasker מונצה . Herr Wendriner' .4' דוברת של יהודי נטמע. אופורטוניסט, ירק מבחינה רוחנית , המופיעה בכתבי ",וחבל. טרכרלסקי . יש וראו בה פרי גטיה אנטישמית אצל מחברה. Vier Vortragsstudien. Munchen, Ner-Tamid 7. ישראל דינג. בספרר "דרכים להבנת השירה", תרגם: "רת'סיר דחפת תחתינו ינואר - פברואר 1984 מי שהחירות אינה בדמו, מי שאינו חש מה פירוש 'חירות' - לעולם לא ישיגה. מי שמקבל את הגיטו כדבר נתון מראש. ישאר בתוכו לנצח. וכאן. וכאן בלבד, טמון כשלרנה של כל האמיגרציה הגרמנית. שממנה לא הייתי רוצה לעשות שאלה יהודית - כאן אשמתה, ביזיונה, אומללותה. אין זה שווה דבר. כל זה מצלצל כעת כאילו מופנה כלפי מי שאני מפכה אליו מכתב זה - אבל כל זה קשור אליך לגמרי בעקיפין .אמנם איני יכול להבינך כאשר אתה משבח את היהודיה, משום שיש לה תכונות שאני מבחין בהן אצל אחרות בדיוק כמו אצלה ("יודעת היא להיות יפה בכשפי-גן" - אבל הרי זאת יודעת גם מינכן מילד [כל גרמניה פשוטה]). - אבל יודע אני שאתה מעולם לא ויתרת אפילו כרוחב האגודל . אני מתלונן בפניך - איני נובח כלפיך. מאשים אני את השקפתם של היהודים. ועל אחת כמה וכמה את השקפתו של מה שמכונה 'השמאל הגרמני', וכאן מותר להשתמש במלה 'בעביך' נעלוב]. ספגו מפלה. חתפו מכות כפי שלא זכתה בהן זמן רב מפלגה שהיו לה כל הקלפים הטובים ביד . מה יש לעשות כעת -? כעת יש מקום לחשבון נפש בכוח של ברזל. כעת יש לבצע. אפילו בסכנה המגוחכת שינצלו זאת. ביקורת עצמית, שלעומתה חומצה גפריתית היא מי- סבון . כעת חייבים - גס אני ! גם אני !- לומר :בכך טעינו, ובכך ובכך וכאן ככשלנו . ולא רק : האחרים עשו ••• ו אלא : כולנו עשינו ... מה קורה במקום זה ? במקום זה נותנים לכו לקרוא ליקוקים. שאיני סרבלם שינחם של היהודים. שינחם של הסוצי'ס [סוציאלדמוקרטים]. שינחם של הקומוניסטים. "כאן הם יושבים ומכבדים אחד את השני. "כפי שנאמר באיזה מקום בשוודית. ואין זה עניין של המפלגה. להצליף במין בובת דוכן הקליעה כמו Breitscheid או 9Hilferding או מישהו אחר - זהו חילול המת. והרי לא הבינו כלל אלה ולא מישהו אחר - לפחות לא ידועה לי דוגמה - מה ש~ירע להס. "בלי לשמוע, בלי לראות, עמד לו האיש חטוב שקוע במחשבותיו - והוא שואל כיצר זה אירע ומרוע לו אירע." במקום ביקורת עצמית וחשבון-נפש אני רואה כאן משהר כמו "אנחנו גרמניה הטובה יותר" ו"אין זאת כלל גרמניה" והבלים דומים. אלא שארץ איכה רק מה שהיא עושה, היא גם מה שהיא מוכנה לקבל. מה שהיא סובלת. מדהים ]gespenstisch[ לראות במה עוסקים אנשי פריז [הגולים מגרמניה] - כיצד הם משחקים בדבר מה שכלל איכר קיים יותר. כיצד הם עדיין פוזלים - כיצד הם מרגישים עצמם כגרמנים - אבל לעזאזלי הגרמנים אינם רוצים בכם ! אין הם שמים לב לכך . זאת גרמניה . המדים מתאימים להם - רק הצווארון קצת גבוה מדי עבורם. קצת לא כוח - מעט מפריע - כל-כך הרבה פאתוס וכל-כך מעט ;RudolfHilferding, שני סרציאל דמרקראטיים. הילפרדינג נספה בברכנררלד ; ברייטנשייד. שהיה שר . התאבד . טרכרלסקי לא יכול היה לצפות את מרתם הטראגי ; אך למרבה האירוניה הוא השתמש לגבם במלה חילול-המת . Rudolf 1877-1941 Breitscheid, 1874-1944 ·9 מנהיגים עתון וו / מס 49 -50 1 מה אתה ?- שייך לצבא מוכה אך לא מנוצח ?לא, ארנולד צווייג. אין זאת אמת . היהדות היא מנוצחת, כה מנוצחת כפי שהגיע לה - וגם זאת לא אמת, שהיא נלחמת זה אלפי שנים. למעשה היא אינה נלחמת. האמנציפציה של היהודים אינה מעשה ידיהם של היהודים. השיחרור הוענק ליהודים על-ידי המהפכה הצרפתית, כלומר על-ידי לא-יהודים - הם לא נלחמו למענה. ודבר זה התנקם בהם . אתה אומר : כן ו קיימים ונדרינרים, 5 אני לא מכליל אותם, הם מטרידים אותי - אבל ... אני אומר : קיימים גם יהודים הגונים, אחדים, כפי שמראה מספר המהגרים [מגרמניה], אך אפילו לא עשרה אחוזים - איני מכליל אותם יש לי הכבוד הגדול ביותר בפניהם. מפני סבלם השקט - אבל ...- השאר אינו שווה כלום . אין זה נכון שהגרמנים הם מיוהדים ]verj udet בגרמנית, נגועים ביהדות] . היהודים הגרמנים הם verbocht [הפכו ל- Boche, מלת גנאי צרפתית לגרמני]. בעיני אף פעם לא מצא חן ההסבר הבלה והפושר, שבאמצעותו סיפרו לי שיהודי הגיטו במאה השש-עשרה לא יכלו אחרת. כי הם היו מדוכאים וכי לא הורשו לעסוק אלא כמלווים בריבית. לא. ידידי היקרים, גיטו איכר תוצאה גיטו הוא גורל. גזע אדונים היה כשבר - אך אלה "הרי חייבים לחיות". לא. כך לא חייבים לחיות. לא כך . אך נניח ליהודי ימי-הביניים - ניקח את אלה של ימינו, את אלה מגרמניה. כאן רואה אתה שאותם אנשים שניגנו בתחומים רבים את הכינור הראשון מקבלים את הגיטו .- את רעיון הגיטו וביצועו . רואה אני את המנוולים האלה עד לכאן . מבלי לשים לבי עליהם ; איני קורא עיתונים גרמניים וכמעט ולא ספררת-גולים - אני רואה אותם. עוצרים אותם. דוחפים אותם לתוך תיאטראות ליהודים עם ארבעה טלאים צהובים מלפנים ומאחור, ויש להם, (כפי שאני שומע זאת !)רק שאיפה אחת : "כעת כרכל להראות להם פעם שיש לנו את התיאטרון הטוב יותר!". טפו. לעזאזל. והם איכם מרגישים זאת. איכם רואים זאת, איכם שמים לב לכך . אני מצרף קטע אחד מתוך מכתב מלונדון י המוסר, רק בצורה היתולית- למחצה, את החיצוני ובכל זאת גם את הפנימי נשל העניין]. בעצם זה גרוע הרבה יותר - זהו רק איור . וכך הוא : היהודי הוא מוג-לב. הוא מאושר כאשר בעיטה אחת אינה מגיעה, וכך מקבל אותה למעשה כדבר המגיע לו. הוא מתכופף. 'רק עיסקות'. - אבל אין זה כל העניין. יש עוד דבר נוסף. אחר לגמרי. הוא האי-יכולת המוחלטת להבין מהו הירואיזם בכלל . מכיר אני את כל הטענות כולן . יכול אני לדקלמן בשינה : "איזה מעשים הירואיים עשית אתה .- האם אתה אולי ..." זהו הפזמון החוזר שהיתי שומעו היום, לו היתי חסר-בושה מספיק. כדי להופיע לפני אולם מלא ד.רק - כפי שזכיתי לשמוע בימים עברו : "מה יוצא לך מזה?" "האם אתה זקוק לזה?" אלא שהרגע הגדול מצא לו דור קטן -. איך לא להבין שבמרס 1933 הגיע הרגע לצאת בפרופורציה הפוכה - כלומר לא כמו היום, אחד מתוך עשרה, אלא אחד היה צריך להישאר ותשעה היו חייבים. היו צריכים. היו חייבים ללכת. האם נמצא לכל הפחות רב אחד שהיה מנהיג לעמו ? אפילו איש אחד ? אף אחד. בנירנברג חיתה קהילה יהודית כה עשירה ובעלת השפעה כה רבה - שם גדל מר שטרייכר ןה 6. "עידנו את האיש ! נור קא רישעס קר["! לא לגרום לאנטישמיות !].והאם לא ראיתי במו עיני. שהקהילה בפרנקפורט המליצה למאמיניה, כאשר אירעו ראשוני הפוגרומים. דומני ב 1931-, לחזור מייד עם תום התפילה הביתה ולמנוע התקהלויות ברחוב - ברחוב שלחם - צווייג היקר ? כך זה היה . לאן נפלו אזהרותינו, אתה יודע. ואחר כך זה היה מאוחר מדי - חיתה אולי עוד דקה של זמן - ומה היה אחר כך ? אז עשו האנשים משהו שהזכיר לי תמיד את דברי ~ר-הופמן 7 ו שאמר לי פעם : "היהודי אינו חכם כלל. האחרים. באיזורים רבים. פשוט טיפשים יותר." ככה זה. לו אמרת ליהודי הממוצע בשנת 1933 ,שיעזוב את גרמניה בתנאים שמציעה לו שכת 1935 ואילך. הוא היה צוחק לך בפנים. "הרי איני יכול לעזוב!" (וכעת כמו מהמר) "הרי אני בהפסד ! מה אתה חושב -- העסק שלי ..." וכעת הם זוחלים ויוצאים עצובים. מוכים. מכוסים בצואה מעל האוזניים. פושטי-רגל, גזולי כספם - ובלי כבור (אך חושבים את עצמם 'טובים יותר'). הירואיזם היה כעת גם כאן העיסקה הטובה יותר. מדוע אם כן לא בחרו בדרך זו ? משום שאיכם יכולים להיות הירואיים. משום שאינם יודעים כלל מה פירוש הירואיזם . אצל פגי ][Peguy8 הגדול, עליו איני יכול להמליץ לך די. יש פיסקה. בה הוא כותב בערך כך : היהודים איכם אוהבים לשמוע לנביאיהם. כי יודעים הם מהו המחיר. כסירכם בן מאות השנים ... וכר', פילושמי ממש. זהו אמיץ וטוב אבל זה לא ככרן . 5. כנ"ל . 6.1946-1885 Julius Streicher , עררך ה- Stiirmer הידוע לשימצה . נתלה בנירנברג ב 1946-. Richard Beer-Hofmann, 1866-1945..7 Charles Peguy , 1873-1948 .8 A •Z3 שלויים פתוחים תפקיד נכבד ברבים מן השירים יש לפועל "היה" -sein בנטיותיו השוכרת. בשיר "מצריים" הוא קושר - על בסיס ה Q צלרל - בין sehen, sein (ראה) ר- sie (היא, ארתה, הן). בכולם ה- s ה~יצרר השורק, דדן .כך גם, נאותר שיר -wasser ןג~ם. "!Sei das Wasser "-"tז~יiכ~~ם".- מים רבים. "י 1 דע iג~~ם""Wasser weisst ".imQ" תודן iכ~~ם"-"aus dem Wasser "- מים כאחד היסודות : "בעשרתך כד:ור האץר נחלק לשניים -/ · חציר יבשה וחציר מים." (אבן גביררל). על החלוקה לשניים, על הפיצול שבין הנרכרייה לבין עצמו -כ( Du(, עומדת ביאטריס קאמררן במחקרה המקיף "adeux"folie1976)(. היא מתעכבת על יחסי האני-אתה ומצביעה על הכפיל:ות רהשניי:ות שבכפשר של זלאן. ה"אני" )ich( בברר תמיד, הוא פארל צלאן עצמו ; אך אל הגרף השני -ה( Du( ניתן להתייחס כאל "האני האחר'.' אר כאל אחרןת, אל בת-קול אר האלוהים. Du · מופיע מדי פעם באות גדולה כשם · העצם עצמו ולא כשם-הגרף הבא במקומר. כך. למשל, פותח ה Du-"-ב WIE DU DU SEI" · -.:-ש~חבים למשמעותו של שם-עצם ~~גמטי. האם מתכוון כאן ה תולגתא?ההuט שב"אהיה אשר אהיה" ?האם הוא שם-עצם. שם-וגף. כינוי-ישיר. גוף-שגי. יחיד? וכיצד יתייחס אליו המתרגם לעברית. כאל זכר או כאל נקבה? וח;ף של העבירת חייב המתרגם להחליט. אין דרך-ביניים. העברית חודרת כאן אל » מ השוליים הפתוחים בגרמנית ומחייבת פרשנות שיש בה מן ההגבלה : "אתה ה~ה כמוי:ז", או "את היי כמודן". כקורא בחרתי נבוסח הגק~י. הוא יכול להתייחס אל ירושלים. נפש. שכינה. אלוהות. משיחיות ; וכשם-עצם-מופשט יכול הוא להתייחס אל ערגה, כמיהה, או כפנייה אל דמות נשית :אהובה, אם. אחות - דמויות הרווחות בשיריו. הלשון הנקבית יכולה לקשור (כפי שהיא עושה בשיר "היי אשר תהיי") בין ההגתלות האלוהית לבין ירושלים המשיחית. הבחירה מצמצמת אמנם את השוליים. אך גם כך נשמר בהם די מרחב לדמיון ולפיענ:וח. נדמה, כי ב"בין לבין" הנוצר תוך כדי העברה מן ה"מקור" העברי אל ה"גכר" הגרמני - מרחש עיקרו של המטען הרגשי. שם. במעבר, טמון כוח הביטוי הייחודי של צלאן . קורא הבא אליו מבחץו . הער למתרחש בהתליך הסמיו והנחשף כך אל וגמר חמאה - אבל חץר מזה ? איך אומר אלפרד פולגו : "הנפילה מתחילה בכך . ששומעים : דבר אחד מוכרחים להגיד לטובתם ..." והס אומרים דבר הז ודבר אחר ואחר-כך הכל . מר הוא להכיר בכך : אני יודע זאת משנת 1929- אז יצאתי למסע תהרצאו וראיתי את 'האנשים שלנר' פנים אל פנים. לפני הבמה. מתנגדים .ומצדדים ואז הבנתי את הכל . ומאז נאלמתי דרס יותר ויותר . חיי יקרים לי מדי . ימכד שאעמוד מתחת לעץ תפוחים ראבקשר לתת אגסים . אני - לא ערד . לי ךאי ערד קשר עם האץר הזאת. שאת שפתה אני" מדבר כמה שפחות. שתתפגר . שרוסיה תכבוש ארתה - אני איחה גמרתי . חושב אני להכירך כסופר - יתכן שאתה תתמודד עם עניינים אלה ה(במקר כזה הייתי שמח מארד אס תוותר על שמי ; איך ברצוני אפילו לעמוד סכבסי לוויכוח על עניינים גרמניים - חלף. עבר). אבל לא יתכן שאני טועה : העובדות מדבררת בעדי. העובדה שקיים עם (יהודים. והבורגנות הגרמנית החלושה, שהצהירה על עצמה כשמאל. אר אף חיתה כך בחלקה הקטן יותר), עם הסופג ביזיונות מבלי להרגישך . לך אשה - לך ילדים. אני חושב. אס כך ... "יחד עם זה טיפוסים רגישים. שאולי לא הרגישו כל-כך נורא כשברנש ישר לגמרי צעק כיוס כיפור 'נבלה יהודית מקוללת !, אחרי אדרך עם סידור תפילה ביד, אר כשסרן מיחידת ה'אחת עשרה' הכריז בלי ברשה. קדימה, על החשמלית : 'כמה יהודיות הרות רואים - ממש להקיא!.' לא זה. היה פוגע. אלא כשחברים נאורים. בעלי בררנות טובות, אמרר בהתחשבות : 'האדונים היהודיים' ... זה פגע." את זה כתב קך 10. איך צריך אס-כך להראות דבר זה אצל אדם נחרת יותר ?לא יקירי - זה לא בלוס רמזה לא יצא בלוס. שאלה זר אני רואה ארתה הרחק מעבר לכל דבר יהודי - רואה אני סרציאלדמרקרטיה, שתנצח רק אחרי שלא תתקיים כבר - וזאת לא רק - משרם שחיתה ללא אופי ועמדה למכירה וחיתה מוגת-לב (רמי היה כך אלא שרב הגרמנים) - אלא משרם שהפסידה את הקרב. כי הדוקטרינה אינה שררה בלוס. היא מוטעית. אנא אל תאמין עשברתי בינתיים ל'דס ראדמה' l l אר משהר אחר - אני ממליץ לך על 'La Revolution necessaire ' מאת Dandieu ר- Aron. אני ממל r לך על החוברות של 'Ordre Nouveau ,' אחד הדברים הענייניים ביותר, שאי-פעם הגעיו לידי. אני ממל r לך. במצב זה, גס על 'Esprit' (פריז) - רתב;ך מייד מה כוונתי . יש להתחיל מחדש . יש להתחיל לגמדי מן ההתחלה -Ford, c'est Descartes descendu dans " "la rue [פרוד, זה דקאדט שירד לרחוב], נקראת אחת מנוסחאותיו של דבריה (למדנה הצעד הוא נפטר צעיר מדי, בגיל 36(. יש להתחיל מחדש - לא לשמוע לסטלין המגרכח הזה • הבוגד באנשיו כה יפה . כפי שמסרגל לכך בדדך כלל דק האפיפיור. דבר מזה לא יהיה מסרגל להביא את החופש. מן ההתחלה. לגמדי מן ההתחלה. אנחנו לא נזכה לדאות את זה. נחרצה לכך. רבד שדוב הגולים אינם מבחינים בר . דוח נעורים. שכבד איך בנר . יבואר חדשים. אחרינו . אבל כך זה לא הולך . המשחק נגמד . ניהיליזם ?צררייג היקר, למדתי הרבה בחמש השנים האחרונות. ואלמלא מצב בריאותי הגרוע הייתי נרתך לכך פומבי . למדתי שמוטב לומר שאיך כאך כלרם מאשד להציג דבר מה לעצמי ולפני אחדים (דבר שאתה לעולם לא עשית). אך תיאטדרך היאוש, הרואה גבר אף בברנש כמר ותמס מאך. שהוא. בעל פרס נרכל . אינו מעז לצאת ומרשה להמשיך ולמנוד את ספריו ה'בלתי מזיקים' בגרמנהי - היאוש הממשיך באותך השגיאות בהך אנחנו אבדנו : לא לדייק כל-כך עם בעלי-בדית - בתיאטדרך הזה איני יכול להשתתף יותר . רהבה מה שדוחה אותי כל-כך באמיגראציה הגרמנית : הכל נמשך כאילו לא אירע שרם דבר . תמיד הלאה, תמיד הלאה - הם כותבים את אותם ספרים. הם כראמים אותם נאומים. הם עושים את ארתך ז'סטרת. אלא שזה כבד לא פעל כאשר עידין היו לנר בפנים אפשרות וקצת ברח - כיצד זה צדיך לפעול מבחץו ! הביט בלניך בגלות : פלדה וניקיון מחשבתי קיצוני - ואלה כאך ? התמזמזות, נכך :Doitsche Kuttur בכתיב נעלג מכרוך!]. מצפרך העולם" . יכול להתבשם מאמנותו של צלאן. יכול ל : שקרר, למשל. בין DU SEI WIE DU לבין -Gehugnis לבין Kumi ori . המלים הן הקונטורה של הביטוי ולא הביטוי עצמו . צלאן אומר : "עליך לומר לנרכרייה : ראי ישנתי לזדן !"- לזדן של רות. נעמי ומרים. דמויות הנמצאות לצדנו. קוראי העברית. תמיד. זר. אולי. הסיבה שהביאה גם אותי לנסות. בדחילו ררחימר. לחזור ולשפוך מדלי הגרמנית בבטרייה. המוחשי. הנראה ונשמע. - אל דלי העברית. הסמ:ויה. - אל המקור w ל~גי. אין ספק. כי בחדירה כפ:ויה אל שולי שירתו של צלאן ; על-ידי התרחקות - · מקוצר יכולת - מן המשקל והחריזה ומן הדיוק המילולי - חוטא התרגום למקרר . להצדקת חשיפת תרגומי באה ההנאה הגדולה שנגרמה לי מעצם פעולת התרגום ש~פשרה לי להתקרב אל קסמי-השירה של אמן מיוסר המחזיק באמונתו. מקרר יש אחד, תרגומים. כרפרודוקציות. יש אחדים. ידוע לי על תרגומיהם של בנימין הורושובסקי . מנפרד וינקלר . דוד רוקח . נתן זך . יהודה עמיחי ואברהם רימון . נפח-הזמן הפעיל. לילה טוב. אני מתנזר מכל צעד ציבורי, משרם שאיני האדם היכול לבנות דוקטרינה חדשה איני מנהיג גדול - אני יודע זאת. אני מצטיין כשאני יכול לתת ביטוי להכרה של המרך כשהיא עדיין עמומה - אך כאך אין כזאת. האם אני מרפה דייים ? זה כבד הרבה אם אתה מפרק תקרות מטעות ומשלות. אגב. מאמין אני ביציבותו של המשטר הגרמני. הוא נתמך על-ידי כל העולם. כי הוא נגד הפועלים. אך אילו היה זה מתמוטט אפילו :לאמיגדציה הגרמנית איך בכך כל אשמה . רואה אני את היועץ במשרד התעמולה : עליו להשתעמם תוך גיחוך . כשהוא קורא את השטויות האלה . הך בלתי מזיקות. מכתב זה התארך - אנא בחסדך . כן . אם תברא לכאך ואני בדיוק אשהה בשווייץ. אשמח לשוחח אתך. אני סרפד לשעבד - אבל לדבר אתך. זאת תמיד תהיה חגיגה קטנה. כל טוב לך : ובעיקר למען עיניך ,12 לבבית בירתו שלך בנאמנות הכוללים גם תרגומים שונים לשיר אחד. קריאה בהם. השוואה ביניהם -יאפשרו • לקורא המעוניין להעמיק וליהנות. אל שירת צלאן התוודעתי באמצעותן של אילנה שמראלי ועירית רפרפררט ; בבחירת Alfred Kerr , 1867-1948 .10 השירים ובמלאכת התרגום היו לי שותפים אילנה והרצל שמראלי . אני מרשה לעצמי ו ו .'Blut und Boden ' מונח גרמני לארמני המקשר בין עם לדם ולאדמה. • 2 ו . צררייג סבל בשנים אלה ממחלת עיניים שהקשתה עליו בעבודתו הספרותית. להודות להם. כאן. על ריגושים שחוויתי מכוחם. ינואר - פברואר 1984 טרכרלסקי היחסים האירוטיים בין האדם לבין הדומם. מגיעים לשיאם בפרק השני "בשפתיים אל אופק". מבחינה עלילתית פרק זה מוקדש לתיאור הלירי של ברא הרכבת ופיצוצה. הרכבת מכרנה בשם "כלה", והפרטיזן המחכה עם הפתיל ביד כדי לפוצץ את המסילה להורידה מהפסים - הוא החתן . "ערד חששתי : לברך פני חתן ?/ותחבוק ערוותך עד אחרון /האופן" (שם עמ' 53( "הנה אל נשימתך נקשיבה - היא קרבה כבר /אך גרפך עדי נראהר, /אנא !בראי הכלה : לא צל. /כי פניך באנו קבל" (שם. 55(. התפיסה האירוטית שלטת בפרק זה, אירוטיקה שפירושה - חיים. כוח, עצמה, כיבוש . כיבוש האוייב ונקם. הרמזים כולם לקוחים ממושגי הארוטיקה האנושית. הרכבת נעצרת למילוי מים בדרכה אל היעד, והדימוי הוא "ברחם מלאה". הפרטיזן המתחבא ליד המסילה ובידו הדינמיט להפעלה - מתואר כגבר שנפשר יוצאת אל גרף אשה. והרכבת מכונה "עלמתי על אופן" : "אליך אפלל /אל - לשד גורך אשא /אצמא - ולא לצל!/ אתאפק יגלה לי ראשך. / אחלוץ אז חזך - /שדיך אגמא. / בפיטמה כי אשבר/ בחלבך הניגר /צימאוני ארווה /ומי יתנני ואאזר /געת אל מטה חבוק עד סוף. הוי - כל הקר" (שם. עמ '58(. פיצוץ הרכבת קשור בתיאור - "ערוותך לחזור /לשוות נגדי" (שם עמ' 63( רק ירידת הרכבת מן הפסים מרגיעה את יצריו של האני השר "שרועת גרפי חדלה חדלה", רעימה ערלה אהבה ראשונה לחיים. המשורר עצמו התייחס לתופעה בהסבירו, כי הסיכוי להיחלץ מחוסר האונים ומהמתח הנורא שבר היו שרויים בין תקווה ליאוש - "היה טמון ביכולת לבטא את הריחוק. לבוא במגע בקרבה , בהתמזגות עם ממשרת נאהבת. האהבה היא חוויה של התכונות. תנועה לעבר קירם אחר.זולת . "הוא מצייד כי מהשוררת הראשונות של "עד לא אור" החלה התקדמות, אבל בהיסח הדעת, עדיין לא במוחש - "לעבר ממשרת נחשקת. שאני חייב לנכסה, לארסה לי. כי בלעדיה התבוסה היא תבוסה עולמית. הסיכוי היה בשיר, הייפלא איפרא שזרימתו אר מה שקוראים ריתמוס . השיר חיתה וחינה אהבה" 6. קרבנו מתייחס לחוקרים שראו בפואמה "שיר קינה", או כסירן להעלות זכרונות - אולם דרמה שהוא נוטה להדגיש את הדינמיות, התנועה ואף את הארוטיזם . דברים בנוסח זה הופיעו בזמנו בהקדמה לפואמה "עד לא אור", ("עד לא אור", עמ' 10/11(. מבחינה מסויימת ניתן לאמו, כי גרעיני המיתוס הפרטיזני עליו מושתתת הפואמה "עד לא אור" מופיעים כבר קודם לכן. בשיר בודד שפורסם כעיתון "הארץ" עוד בעצם ימי המלחמה - חתום בכינויו הפרטיזני של א. קובנו : "אורי". שם השיר : "והיה לבבכם לכינור". המוטיבים המרכזיים של "עד לא אור" מצויים בשיר הבודד בצורתם "העוברית" - המאבק. האהבה, היד המחזיקה בכלי הנשק והאצבע על ההדק או על החוט המוביל אל הדינמיט : "בעלות המחנה לא נשלח " את העצב ./ נעלע את הצער/ טרם נעל /ונצור ללב "אהב ךא""! אחה ! איך נרים . את נס הגאולה / וכף ידינו שכולה ?/ מעשר אצבעות רק אחת שרדה / האחת היודעת לקלוע. "ך ב. מיתוס הכיתור בפואמה "המפתח צלל" י;צר א. קובנו דגם של גיטואיזציה ללא היסטוריזציה . הדגש הוא על ת ri רשת הכיתור והחנק , של צינור יהודי . שסגרו עליו לפתע באמצעות גדר או חומה. יש להניח כי הדוגמה שעמדה לפני המשורר חיתה גיטו ווילנה, אולם הפואמה אינה בונה עצמה על פרטים היסטוריים. על עובדות ותאריכים. או על שלבים של הפי תרון הסופי . הבטיח היא ליצירת ארכיטיפ של י גיטואיזציה וכיתור . זאת ללא שימוש בביטויים ישירים כגון : "גרמנים", ''גיטו" ו"פרטיזנים" . הגיבורים מכונים בשמות ~ספר יצוג'ים - העדה מכונה "האלף", הצעיר העומד מולה ודורש לברוח מהכיתור ולפעול נגד האוייב מכונה "האחד", וקבוצת הנערים המוכנה ללכת בעקבותיו מקבלת מספר בעל משמעות מיתית - "שניים עשר" נערים . .א( קובנו עצמו בנסותו לפרש את יצירתו מעלה אפשרויות פרשניות !וגבי המספר האחרון שנים עשר מרגלים. תרי-עשר נביאים. שנים עשר שליחים. ואפיל . ו אסוציציה ממשורר אהוב עליו - אלכסנדר בלוק). s המספר שנים-עשר מופדע אף כתשתית מבנית לפואמה. כל פרק שירי ' מכונה "אכן", ולפואמה שתרם-עשרה אבנים. אבנים רבות עולות בדעתו של המחבר כבואו לפרש את .בחירתו : "אבן , הטועים", "אבן הכתף" "אבן העזר" וכד' . אולם הוא מדגיש . כי התמונה העיקרית שנותרה מגיטו ווארשה בחורבנו - חיתה "מדבר אבן ענק ! בעצם . לא מדבר אלא כמו נחשול אבנים שקפא לרגע. בקו האופן של גל אבנים כזה מתנשא מבנה ' אחד ויחיד של הכנסיה, אשר חיתה לחומת הגיטו ;ואין איש בכל התמונה הזאת. רק אבן .הנה הגענו עד אבן הלב" .9.. מכאן כי הפואמה אינה מתייחסת לגיטו ווילנה (בר שההא . קובנו בשנים 1941-3 עד צאתו דרך תעלות הביוב אל היער ואל הפרטיזנים) - לפנינו . כסיון ליצור מודל של יחסים בין ציבור לבין יחיד על רקע הכיתור שהושם עליהם. ראשיתה של הפואמה בתיאור החוויה של הופעת הגרמנים והיווצרות תחושת .;ךגי טר והכיליון . התהליך המתואר הוא איטי, וכראשיתו אינו מטיל אימה - כדוגמת הופעה ראשונה של המטוסים (הגרמניים) כשמי העיר : "זרמו מטוסי ' ם מול רוח" . שהוא עדיין מראה המעורר השתאות, ויחד עם זאת קיימים בו רמזים מטרימים על "עורב טורף" המרחף מעל, וטרף מהדס מתחת . הכיתור, הגדר והחומה, באים על העדה בהפ "תעה ; מעין מלכודת שהוצבה והעדה מנסה להסתגל אליה ולחיות עיז_נה. בפרקים הראשונים של הפואמה - העדה מעוצבת כגיבור סטטי ורק בפרק התשיעי העדה מתפרצת "כהר געש קטלני" . את תחושת הכיתור מצייר א . קרבנו בתוך מעגל צר הסוגר על האלף . העדה פועלת כעדר להוציא ה"אחד" , והוא היוצא לפני הקהל מצליח לעבור אל מחוץ לעיר אל מחוץ לכיתור - אולם לאחר מכן שב אל העדה . האלמוניות המספרית תומכת בהיווצרות הרושם של דגם ארכיטיפלי ושל תבנית מברית. לפי תפיסתו של קובנו, הטרגדיה היא של העדה. לדמויות הראשיות אין שם פרטי ואין שם משפחה . הנסיו ן הוא לבטא טרגדיה של ציבור ועמדתו והתייחסותו של היחיד . ה . ברזל טוען. כי א. קרבנו משתמש בדרך העיצוב הסינכרונית כדי ליצור את תחושת האימה : אלף-ציבור יהודי, נשך-סמל נאצי , וכן מפתח, אבנים וכך, O\ ברוח זו ניתן . אולי . לראות את הפואמה כולה כדגם ייצוגי . ציבור יהודי אחד . חומה אחת, עתון וו / מס 49 -50 1 מסה הפואמות של אאב קובנו כמערכת מיתית* חנה יעוז א בא קובנו מעלה ביצירותיו את חוויית התשתית של חורבן יהדות אירופה, והופך אותן למעין מערכת מיתית, העומדת בפני עצמה . בשיריו ובמיוחד בשלוש הפואמות הגדולות : "עד לא אור", "המפתח צלל" ו"אחותי קטנה". י הוא מנסה לצקת חוויות לאומיות היסטוריות במסגרות פואטיות . "אבא קובנו פנה לז'אנר הפואמה המודרנית, כדי לעצב עולם יהודי שנכחד . הוא מעמיד תמונת עולם סמלית, אך אינו מספר סיפור ישיר ורצוף. פואמה שלו היא מיכלול שירים וקטעים. ספק סימפוניה מרמזי תווים שוני סולמות, ספק קליידוסקופ בו מעורבים הזמנים והמקומות, הצבעים והקולות, והמביט מקרוב רואה שברי זכוכית ומראות כתושות". 2 הפואמה מאפשרת יצירת יחידות . שיר . קטנות יחסית, המשתלבות יחדיו כמסגרת עלילתית, סביב גיבורים היסטוריים משותפים ורקע היסטורי משותף. תשומת לב מיוחדת ליחס בין הקטע הבודד לבין המעגל השלם ביצירתו שלא.קובנו - נתן ה , ברזל בספרו "משוררי בשורה" 3. לפי תפיסתו, קשורה שירת קובנו קשר חזק לתבניות המושתתות על מטונימיה וסינכדוכה, והיא מטפחת את היחס בין יחידת השורה קטנה ביותר - ההברה, המילה לבין השיר בשלימרתו. היחס בין השלם לבין חלקיו מאפיין את שירת קובנו כמיכלול, אולם יש להתבונן במיוחד בדרך העיצוב של הפואמות בנושא השואה. שכן. לפי תפיסתו שלא.קובנו, אף הגישה המיתית לחורבן אירופה היא בגדר שלם הנתפס ע"י חלקיו . שלוש הפואמות : "עד לא אור", "המפתח צלל" ו"אחותי קטנה" - מעלות שלושה מעגלים : מיתוס, הכיתור . המיתוס הפרטיזני והמיתוס של המאבק בין היהדות לנצררת. שלרשת המעגלים יוצרים מערכת מורכבת, המעלה את חוויות היסוד של חורבן יהדות אירופה, והופכת אותן למעין מערכת מיתית . א. המיתוס הפרטיזני הפואמה "עד לא ארד" מושתתת על יסודות אוטוביוגרפיים ותקופתיים . [אבא קרבנו היה מפקדה של חטיבת פרטיזנים יהודיים בשם "הנקמה" 4[. היצירה בנויה פרקים פרקים. הקשורים זה בזה מבחינה עלילתית . יחידת הזמן - לילה אחד בעולמם של פרטיזנים יהודיים, החיים ביער ויוצאים ממנו, כדי לפגוע ברכבות צבא גרמניות. לפנינו "פואמה פרטיזנית", אשר הנפשות הפועלות בה בצד הלוחמים הן - הלילה, היער, הביצה, הגשר המתנדנד ו . סערת השמיים. הקררבן היחיד לו מוקדש פרק שלם בספר - הוא אדם שנמחץ תחת עץ ענקים שקרס, קררכן לסערת הטבע .s דרך העיצוב של הפואמה היא יותר דרמתית מאשר אפית. אחד היסודות המעצימים את המתחים הדרמתיים בפואמה ·- הוא יסור הארוס . הפואמה "עד לא ארד" משלבת מתח פעולה פרטיזני. מאבק גבורה להישרדות ונקם עם מתח ארוטי. העובר כחוט מקשר בין הפרקים השונים של הפואמה . המשורר יוצר מתח בעל משמערת ארוטית מובהקת לא רק בין בני האדם, אלא אף בין החי והדומם רבין הדומם לבין עצמו. בפרק הראשון. המכונה "הגשר", והמהווה מעיין אקספוזיציה להתרחשות העלילתית המפרנסת את הפואמה - בולטת ההתייחסות הארוטית אל הצומח והדומם . בקטע הרביעי (שם. עמ' 24( בתיאור של עץ אשוח ענקי. המתנפץ לפתע אל "בינות הערוצים", מעלה קרבנו תיאור מפתיע : "מוזר / בחפזונו הפשיל בדיר, / וממערה חיקו הרוטט במחשוף/ נתערטלה שפת הביצה השעירה ./ אבל חיפה מיד עלי ערווה / הרס /על שביל /סכסך דליה, / רכס." העירטול בפומבי מעלה על הדעת אדם החושף עצמו . בסיום הקטע מופיע הפועל "רכס" ; כאילו אדם הוא הרוכס בגדיו לאחר שחשף חלק אינטימי מגופו . באותו פרק מצרי קטע נוסף בעל נימה ארוטית, שאין לטעות בה . תיאור הטבע של גשר המחובר לביצה טובענית, הופך לתיאור של יחסים אינטימיים המועברים אל הטבע הדומם ממישור היחסים המוכרים בין גבר ל~שה . "מוצנע סר הגשר אל בין הסבך / גוהר זהיר עלי מידורן'" (שם. עמ' 28( ומספר שורות לאחר מכן "פרץ מסבך. חשף גופו, /מתח, -/ויכבוש ראשו בחיק . /ובשכיח - לרפת הוא הרחק - הרחק / כתפיה ,/ צווארה. / גחונו דבק אל גופה הרוטט. /רבין ליטוף לפרכוס לואט / וגונח. פני הנפחדת נסערים /אל - מעגלי קמטים זועפים וסרים ./ אך הוא עד ארגיעה, / הנה כבר שלו אזי היא תוהה / רק עררה הנרגש אז מועב//" ("ער לא אור", עמ' 28( *מתוך הספר "נושא השואה בשירה העברית הצעירה - גילוי וכיסוי'', העומד לראות אור בקרוב בהוצ' עקד . הפואמה "אחותי קטנה" כנריה מסירות שירים ליריים הסובבים סביב דמות מרכזית - ילדה קטנה, הנמסרת בעיצומה של המלחמה לידיהן של נזירות . היסוד הדרמאתי והיסוד הלירי בולטים בפואמה' כאשר הצד הדרמתי ידו על העליונה. האכספרזיציה של הפואמה מציבה באורח דרמאתי "חרמה" וקבוצת אנשים המכונה ."םה" (החרמה מעלה על הדעת את הגדר ותחושת הכיתור של העדה ב"המפתח צלל" ; הכינוי "הם" מציין את הקולקטיב) זמן ההתרחשות "בלילה השביעי" מציין מספר מאגי. התמרנה המרכזית - לילה מושלג, רוח לבנה ואנשים הצועדים בשלג וטובעים בר. העיצוב הארנרמטרפאי בולט בקטע הפתיחה, והוא שליט אף בשבעת הקטעים הראשונים של הפראימה (הארת "ש" מתוך המילה שלג, ואותיות המילה "רוח" - שליטרת במיצלרל). מתוך שינע.:ו קטעי השירה הראשונים ערלה סיפורה של ילדה יהודיה הנמסרת ע"י קבוצת אנשים המלווים ארתה, לאחיות במנזר הדומיניקני. תהליך המסירה מתרחש בפרקי שיר שזמנם לילה, שחר ובוקר. הכסירן להפעיל מצילה קפואה בשער המנזר מעלה על הדעת פעולת החייאה - "כאחוז פני איש קופא החזיקו בה לעסותה". קול הפעמון כסיכוי וכאזעקה מעביר את לשרן השיר מלשרם "הם" בלתי מיודעת ללשון "אנחנו" ; רכך מוצגת "האחרת הקטנה" מול "תשע האחיות" של המנזר. האחרת מכרנה "אחותי קלה", ועיניה מחפשות בחומת המנזר "תקרות שני" צופנים תנכיים ברורים. אולם. הנזירות מביטות בה "נחבט באפר מדבר" ... העמידה על הסף המוזכרת מספר פעמים בחלק הראשון של הפואמה - היא על סף החיים. ערל סף בין יהדות ונצררת . "עדת המלאכים" המלווה ארתה. מתחלפת "באלוהים אחר" . האירוניה הדרמאתית גרברת שעה שהמשורר מעצב את מערכת היחסים בין האחיות לבין הצלרב 15 (פרקי שיר 13/10(. ויוצר קונפרונטציה בין הדרישה לאהבה בתפיסה הנוצרית, לבין היחס להולכים בשלג ; ובמיוחד ל"אחרת קטנה" שבובתה רוטשה בשלג . (ההשלכה וההעברה אל הבובה, המייצגת את הילדות התמימה - רווחת בשירה השראה 16(. במדור השני - תיאור טיפר 9 י הנזירות, כאשר כל קטע שירי מתייחס לאחת האחיות. המזוהה בשמה הפרטי ובתכונותיה ; רכן תיאור חוויות הילדה במנזר, וגורל בני עדתה אשר המשיכו להלך בשלג ובמצוד. המדור האחרון - עם תרם האש והמצוד -תtזורחת היתמרת והשכול, תוך כדי התיחסרת קונקרטית למקרם ולמצב והתייחסות ערטילאית לאחרת הקטנה ולגורלה (עד כי יש הרואים בכך שבירה של המסלול הסיפורי, באמצעות הזרה אר השהייה מכררנת 17(. בפואמה "אחותי קטנה" משולב באורח דומיננטי המערך האגדי. השואב כוחו מעולם מיתי. המרשתת על נקודת המוצא של המפגש בין שני עולמות רוחניים יהדות-נצררת :. "את אחותי מלווים מלאכים / עדת מלאכים מלווה את אחותי עד סף . אחרת קטנה / לקחה לה אלוהים אחר / נפתח לה שער וחצר." (קטע 6(. המיתוס של יהדות-נצררת בא על ביטויו אף ביצירת שני מעגלים מקבילים בתחום ה~ך;ס. המסגרת היהודית נמסרת באמצעות המרטיב של הכלה והחתן היהודיים . "אחותי קלה"="אחרתי כלה" והיא מושתתת על האחרת הקטנה של "שיר השירים". התיאור "עירומה צמתה על חזה / אחותי קלה" מעלה אסרצייטיבית את הפסוק "היכן יפה עינייך יונים מבעד לצמתך" ; ובעקבות "שיר השירים" המתפרש לא רק כיחסי גבר-אשה. אלא אף כיחסי קירבה בין הקב"ה רעם ישראל. 18 בראשית הפואמה אנו נרמזים בקשר לאחרת-כלה. ובמרכזה של הפואמה : תיאור האחרת היושבת אל שולחן החתונה בנוסח יהודי : "אחותי יושבת שמחה אל / שולחן חתנה / לבה ער/ עולם שלם שרתה / מרק ערף כשר / הכופתאות מקמח מצרת הן / מעשה חמרתה, משתאה העולם / טועם ממרקחת האם :'' (אחותי קטנה", עמ' 58 ,59(. זהר תיאור אידילי של העולם כפי שיכול היה להתקיים. אלמלא המלחמה והכיבוש הנאצי. אולם, עד מההר חודדת המציאות לתוך משחק הדמיון האידילי - "אבינו את לחמר רדה בררך השם /משנים מנתזר אחד. ל.א. ש"ער /שיכול עם שלם לעלות בתנורים/ והעולם בעזרת השם מתקיים" (שם עמ' 60(. לפיכך. אין . חרפה ואין חתן הכתובה "באבן תכתב", והאחרת הקטנה מונחת על התל לרגלי החרמה : "ראשון יביאנה חדריו / בררך הוא מגברים / חתכי!" (שם עמ' 61(. שיאו של השילוב בין המרטיב "חתן-כלה" לבין מרטיב המרות הוא בשיר החידתי "מברר תחתיות ךדוךי", המרשתת על הפסוק "דרמה דודי לצבי" מתוך "שיר השירים" מחד, רעל "ברר תחתיות בית החיים והמרות" (עמ' 81(. כותב על כך ה. ברזל : "כנגד ה~סתרר הארעי הכוזב. ניצב כאלטרנטיבה לא החתן הנוצרי. אלא "הדוד כצבי". שיר ההתגלות, הוא צרמת התפנית בגורל האחרת מתנסח בנוסח הפייטנים מדורי דורות. פירטו של שלמה הבבלי "אור ישע" (יוצרות א' לפסח). הפותח במילים "מברר תחתיות רידודי", נמזג בשירו שלא.קרבנו . אך. הפירט החדש על גבי הישן אינו נכרן להחליף כלולות של מורת בשיר דודים שכולו חיים . "מבית חומר קצבי" רכן "בית חיים נדיבי" - רומזים להררית מרות . בית החיים הוא גם בית- קברות. רבית חומר הוא העולם שהגרף חולף בר בדרכו לעולם האמת" .13 אבא קרבנו בפירושו לשיר ציין כי השררה : "מצפיי מציפי . מצבי - דרמה דודי לצבי" ניתנת לפירושים אחדים : מצפי - זה שעינו צרפה בי תמיד. רכן הרחום שאני מצפה לו . י(;!י~מ - לשרן ראיה והבטה (צופרת רעים רטובים, משלי ט"ר) מצבי -מלכי ; והוא מצטט : "מעשה ארג" מפרש : כשראה הקב"ה שהמצרים מציפים בים את ילדי ישראל. שהם שורשר ויסודר של עולם. קם כמלך מצביא והיה (דודי) לצבי, הממהר לשים קץ ליסררים. אלא. שהפירוש שלי למצפי. מציפי מצבי - הוא רואה אותי, מציל אותי /נותן זרעו בי". 20 מכאן. שהפרשנות שלא . קרבנו רומזת ליסוד ארוטי. אולם. בערד ביחסי חתן-כלה יהודיים הארוטיקה יותר מכרסה מאשר נגלית - הרי ביחסי "כלות ישר" הנזירות והצלוב הרמזים הארוטיים ברורים למדי. בפואמה שלפנינו "בכל לילה וליל / האחיות על מיטתן מתנשמות / כנשארת בסו לם / גרן רועד ./ מגודל הכמיהה גם הלילה הזה / כתרבתן על גרפן בוערה" ("אחותי קטנה" עמ' 26(. הצלוב מתואר כשהוא יורד בחשכת הלילה מתמונתו - הוא גוהר על כלות ישר הנדירות ואומר : "את בתי/ השמש /הכפור /השרב /מנקבים באחת את בשרי ./ מצחו הקודח על פני / והים הרחב בתוכי ./ אין עולם זולתו/ אין זולתו בי. " אמנם גיסו אחד - והם מייצגים את כל תהליך הגיטראיזציה. ניתן לחזק גישה זר כבדיקת הפרטים בהם משתמש המשורר, כדי לכנרת את התמרנה :שם הנהר העובר ליד העיר ומשמש גבול טבעי הוא ה"שצ'ארה" נהר מעין זה אינו מופיע כלל ליד העיר ווילנה, אלא במקרם אחר שרנה לחלוטין על מפת פרלין . "הוא נכנס לפואמה לא בזכות היכרותי את הנהר הזה, אר קשר אוטוביוגרפי כלשהו . למק;ם - אלא הודרת לצליל ." צלילו של השם עשה זאת, מרגע . שעלה בדעתי לא יבלתי להפסד ממנר". 11 מכאן. שם הנהר אינו בעל משמערת מזהה, רק צלילו המכושף והמיתי הוא בעל משמערת . לפנינו עדה יהודית העוברת תהליך של גיטראיזציח וכיתור, אי-שם בפרלין . העדה קיימת וקיים היחיד. העדה מדומה לעדר, ושיאה של אסוציאציה זר בשיר "הנסים עם פעמון על צוואר". אולם, למרות האסוציאציה של צאן הנזקק לרועה, התפיסה הבסיסית היא של ראיית הטרגדיה של הכלל היהודי כגדולה מזר של היחיד . בהתייחסו לגיבור המרכז' ברכה א. קרבנו גיבור קבוצתי כפול - העדה והקבוצה (שכים עשר במספר) ובצידם, היחיד - הצעיר המרדן. המנהיג . אולם. בהתייחסו אל דמויות אגב ולרואי - יש והוא מככה אותם בשם ; כדי למסור אווירה וליצור מידה של אמינות. דוגמה ארפיכית - הקטע על זימל הנפח. (קטע 2 מתוך "שכים עשר כערים נפעמים" "מכל האהבות", עמ' 154( "אכן. לזימל הנפח /אבד הסוס. כבר לילה עשירי זימל מפרזל /במסמרות ברזל את אנחותיו ./ במסמרות ברזל ... קרב זקיף !/ לא זה הוא מקיף / את החרמה." ההתייחסות למציאות היא באמצעות השם הפרטי המזהה את הנפח, רכן בתיאור עיסוקיו, המקבלים משנה תוקף באמצעות הגישה המטאפררית : "מפרזל במסמרות ברזל את אנחותיו". אף החרמה והמגפיים הם בגדר מושגים מיצגים מציאות קונקרטית מזוהה שאין לטעות בה . אולם, במתח שבין הקונקרטי והמיתי - ידו של האחרון על העליונה, כשהוא מתחזק ע"י היסוד הריתמי השמיעתי . הריתמוס והחריזה מקנים לפרא ימה כולה את כוחה. אין זה שיר זעקה ·- "השררה ב'המפתח צלל' אינה זועקת ערד", כותב א . קרבנו ;והוא משררה את הפואמה שלו עם "עיר ההריגה" של ביאליק :"אצל ביאליק עדיין ערלה המחאה. השירה נשמעת כזעקה. הורה אומר אי ההשלמה. כנראה היה צריך לעבור דור שלם עם כסירן חיים חדש עד שלשרנו תרכל לקלוט את כל עוצמת הדרמה הזאת. עד שתרכל לומר ארתה בלי פאתרס, בלא זעקה, מתוך אדישות, בשקט כזה פשרט ."12 · ג. מיתוס יהדות נצרות הפואמה "אחותי קטנה" מבוססת בחלקה על כסירן אוטוביוגרפי "ואני אז במנזר עם ערד כמה חברים נחבא ~ל הגויים. המנזר ע _ רמד על גבעה. במרחק שישה שבעה ק"מ מהעיר. מדי יום י'וצא אני אל הגבעה לחרוש. לעד;ך ולזרוע - עשירי אל . תשע הנזירות. נפשי שחוחה ועגומה. אך טרם דiניבה למתרחש והולך שם שישה שבעה ק"מ מעבר לגבעה" 13. [אל המנזר הגיע . א . קרבנו כמקלט זמני, בעיצומן של "חטי~רת" הגברים שקדמו להקמת הגיטר באוגוסט 14 1941(. ינואר - פברואר 1984 ו"ישהונגו מבעוו רח 1 הס 114 ת 11 א טל 11653147651239 חימיקלים בסיסיים ומתכות מסוגים שונים . יבוא יצוא חליפיו קומיסיון 'W לנו 17 תכנ'ות ביטוח חיים ואפשרויות בלתי מוגבלות לשילוב בנייהן אחת מהן ה' N בד'וק התכנ'ת שתענ'ק י(ן ולמשפחתך בטחון מלא! פנה אל וסכן "ירדניה-הלבנןו" ~ירדניה .הלבנון A p ן ביטוח, אחר• 1 ת ~בטחון ~ עתון 77' מס' 49 -50 הקטע השירי מסתיים בהסתייגות - "רק הנפש ערה ויודעת / כי זר חמדת הדעת." ההמשך האירוני מעלה את מתן האהבה והחסד הנוצריים ל"הרלכים" בשלג. "להשיבם ברחמים בצלצול פעמונים רבדם." וכאשר בא הבוקר. תשע אחיות "שטרפות עדנה", "הבקר קם / לאהבה" (עמ' 29(. אם נבדוק את תאודי האחיות נראה כי כולן להוציא את אם המנזר סובלות ומערנות [קדיסטינה האחת נכה. השגיח זועמת ומביטה מערכה כשהשמש זורחת סודן נכדיה. צרכפת ראשה כשמצלצלים הפעמונים כמפני שרט ;21[. הנזירות נתונות במעיד תסכול טראגי . ואהבתן לנוצרי היא מקוד כוח אך גם מקוד תסכול . אומד על כך א. קרבנו : "בשעה שעבדתי על 'אחותי קטנה' היא חיתה בשבילי יותר מעדות, ממקרי טרגי. בציפייתה לגאולתה, להבדיל מעולמן המגושם (מלשרן הגשמה) של 'האחיות: הנזירות הבכדיקטיכירת. באופן של קליטה בסתר (כנגד מתן בסתר) שבה הילדה ולומדת את עובדות החיים בחרטי האשליה שהיא אורגת סביבה. כי קשה כה קשה לכטרש אשליות ולבסוף לזכור את מה שלא קיים עצמו היגר בחדדה לבאות. נדמה שיש לנר משהר חורג ממקדה טדאגי וממאורע שבעבד - אולי זר תמצית כל ניסיוננו האנושי והיהודי ?1122 ד . מיתוס אישי - צופנים פרטיים עירן כשידיר של · אבא קרבנו מעלה. כי המערך המיתי המשתקף כשלרש הפואמות שלו בנושא השראה : "עד לא ארד'.' "המפתח צלל" ר"אחרתי קטנה" - הרכיל ליצירת מעדנת צופנים. החוזרת ומופיעה ביצירותיו האחדות. "החרמה'.' "הגשר'.' "התל" ר"הביצה" רכן "האחרת הקטנה" - חוזרים ומופיעים כשידיר. תופעה זר בולטת אף ביצירות. המעוגנות בכרפים ובמראות ישראליים מובהקים. בקובץ שידיר "תצפירת" 23 בולטים הצופנים הפרטיים המציינים את זמן האימה. כבד בשיר הפתיחה ערלים רמזים ממקרם אחד ומזמן אחד - "הוא זכר תעתועי כרכב ביער הטבועים / הופעמון צלצל -ילד ! שמע ילד". ("תצפיות" עמ' .S(. בשירים המתארים את הבית הישראלי כאן ועכשיו - ערלה ומגתנבת הממשות האחרת של האימה הישנה : "הבית גדול. ומארם לא חסר / דק הפחד הזה להיות בגדותיו / כשמש סובב מקיר אל קיר ונופל על גדר". (שם. עמ' 10( ובשרדה אחרת באותו שיד : "חבוקים על פכי ימה טובענית". ואכן. "הגדר" היא מלה טעונת משמערת בפואמה "המפתח צלל'.' ואילו "הימה הטובענית" מעלה על הדעת את הביצה והיעד בפואמה הפרטיזנית "עד לא ארד". יתד-על-כן Q לרת המפתח '.'רשג": "חרמה" ר"מכהדה" מופיעות בשירים המציידים משחקי ילדים אידיליים על שפת הים בשמש הישראלית (שם . עמ' 13(. שירים על כרשאים ניטרליים כגרן : "פסנתר'.' מעוצבים כמעלים ממשרת כפולה :"האחרת" בתרא לפרוט על הפסנתר, האם המתה תופיע ומיד לאחד מכן מילות צרפן מקובלות בנושא מחנות הריכוז והמרות : "כותנת . פסים" ר"פסי רכבת" (שם. עמ' 4S(. תיאורים של "העיד העברית" משולבים בתמוכות של "חרמה" (שם. עמ' S4( ופרח הלילך מעלה את "הד שלרשת הצלבים רהרריליה" (שם. עמ' 63 (. 61 , הצופנים הפרטיים של אבא קרבנו חוזרים ומופעיים אף ביצירות הרחוקות מרחק דב מנושא השראה - דרגמא מעניינת לכך הפואמה "אדמת החול" [שככתבה לפי עדרת המשודד לאחד ביקור בברזיל בשנת 1956 ].העלילה, הרקע והדמיוות שייכים לגרפים אחדים ולפולחן זד. אולם סמבגרת התיאור הפולחני חוזר ומופיע הדגם של "העדה" מול "האורר העובד לפניהם" (שם. עמ' ך 1(. ושידר של האחד בתפילתו הפולחנית והזרה משרבצת מילים טעונות משמערת כ"ברררת" ר"תהרמרת", שהן בגדד צרפן אימה מרבד וידוע . לסיכום, כתיבתו של אבא קרבנו בנושא השראה איכה כתיבה רידריית. אין חשיפה ואין ניסיון לתעד. אר למסור את מידב הפרטים המזהים. יתדה מזאת. ביצירותיו של אבא קרבנו - אין תיא~רים של מחכות ריכוז ומורת. למעשה - כמעט ואין פניה לעיצובה של האימה. הדגש הוא על תפיסה דרמתית. המעצבת מיתוס של תקופה. והיא מוצאת ביטוי במישרין בפואמות ובעקיפין אף בשידה הלירית. • ביבליוגרפיה 1. א . קרבנו "עד ספו•ת פרעל•ם. :· לא ארו 1947. לוב•" ·: "המפתח צלל" נוסח ואשרך בקובץ שצ-א לכברד •רכל החמ•ש•ם · של אברהם שלרנסק• ספ"ת פערל•ם ב 195o. נוסח שכ• מרפ•ע בספו הש•ו•ם "מכל האהבות", ספו•ת פרעל•ם. 1965. "אחרת• קטנה", ספו•ת פרעל•ם. . 1967 2. מנ•מרק• רועדת השרפט•ם לפוס •שואל לספורת •פה תש"ל . פרדסם ב"על המשמר", .22.5 .70 3. ה. בחל. "משרוו• בשווה", •חד•ר, ת"א, 1983, עמ• 288/9. 4-7. א. קונגו, "על הגשר הצו", ספ"ת פערל•ם. 1980. עמ• 112,124/5. 8-9. שם. עמ' 141,148/9. 10. ה . בחל "משורו• בשווה", עמ' 289. 14-18. א . קרבנו. "על · עמ :· הגשר הצו 238 ,57 , 147 , 139. 15. א. בלאט. "ב•ן ש•רה לק•נה',' הצופה, 12/67/29. 16. א. עמ•ו - פ•נקופלד, "ברבה שו•גה'.' "גד•ש ועומר", דב•ר, תשכ"א, עמף 452. 17. ש . לרו•א. "אבא קרבנו ומחוזרת ש•ותר", "על עמ' :· הגשר הצו 278. 18. א . פפוקרון. "המ•לה והדממה באחות• קטנה לא. קרבנו',' מאזנ"ם . מרץ 1975. 19. ה . בחל . ההקדמה לאנתרלרג•ה : "השראה בש•וה העבו•ת -מבחד" . •ד רשם רהק•בץר המאוחד, תשל"ג . 20. א. קרבנו, "על הגשר הצר" ,116/177. 21. מ . שארל. "הש•וה · בן כממש•כה מאג•ת", על המשמר, 25/1/68. 22. א. קרבנו , "על הגשר הצו',' 184/5. 23. א. קרבנו. "תצפ•רת", ספר•ת פערל•ם. 1977. 24. א. קרבנו ספו•ת פרעל•ם. :· "אדמת החול הערות אחדות על תפקידם של סופרים ממוצא יהודי בספרות הפולנית ךושךך מטושבסקי Riszard Matuszewski מפולנית :אביבה שביט ספרותיות רבות לתהליך הדה . למשל . דמותה של רחל במחזהו של סטכיסלב ריספיאכסקי "החתוכה", השייך לפאר היצירה הקלסית של הספרות הפולנית. דוגמה נוספת ואף חריפה יותר אנו פוגשים במחזהו של אכטרכי סלוכימסקי "הכושי של וארשה", שגיבורו הוא יהודי המתחזה לאציל פולני. מין גיוסה פולנית לזק 9 ~ה ג'דדן של מוליאד. כדאי להעיד, שעצם האופי הנלהב של תהליך ההתבוללות של אחדים מיהודי פרלין יכול להביא למחשבה, שתהליך זה בעיקרו לא נשא אופי חד-סטרי, כפי שניתן היה לחשוב . היהודים שחדרו לתרבות הפולנית לא דק ספגו מן התרבות הזאת, אלא גם תרמו לה מעצמם ול~ רק אותו להט, אותה חי~ת אינטלקטואלית, אותו חוסר מכוחה, ארתה סקדכ~ת. ארתה תאורת החיפוש אחד מובכים ופתרונות, אשד לעתים כאילו העידו מתרדמה מוחות סל אביים עצלים משהר ; בתהליכי היצירה האומכרתית והמחשבתית w משו כשמדים. שהחישו את הבשלת הרעיון . מעניין לציין שהתבוללות היהודים בפרלין החלה להשפיע ממש כהשתתפותם הפעילה בתרבות הפולנית דווקא בתקופה, בה עוכב התהליך ורעיון ההתבוללות היה כבד על סף פשיטת-דגל, אני מתכוון לתקופה שבין שתי המלחמות. הרעיון הציוני, והדגשת היחרד הלאומי והדתי של היהודים תאמ~ את הגל הכללי של הלאומיות, שהלך וגבר באירופה כולה. דבר זה גדם, ללא ספק למשבר ברעיון ההתבוללות, אך בד-בבד הופיעו תוצאות תהליכי-ההתבוללות שראשיתם מוקדמת יותר. בולטת תופעת השתתפות אינטנסיבית, יותר מאשד בכל תקופה קודמת, של דמויות ממוצא יהודי ביצירה התרבותית הפולנית . ניתן לומד, שלפכי מלחמת העולם הראשונה, בתקופת פרלין הצעידה, בתקופת "המודרנה", הצטמצם תפקידם של היהודים בספרות הפולנית לתיורך עדין בלבד ; דבר שכחשב לפעמים על-ידי אלה אשד התנגדו לכך ל"אופייכי למכטאליות היהודית". לעומת זאת לאחד מלחמת העולם הראשונה אחדים מן הסרפדים שמוצאם יהודי מרחיבים את שררותיהם של גדולי היוצרים של התקופה. בין המשודרים יש לציין כאן את דמויותיהם הבולטות של בולסלב לסימיאן )7-1878193( ושל יוליאן ט~כים )1953-1894 ),שבלעדיהם חיתה השידה הפולנית של המחצית הראשונה של המאה העשרים לוקה בחסד. בפרודה, כתופעה מיוחדת במיכה, תופעה בלתי חודדת במקוריותה יש לציין את יצירתו של ברוכו שרלץ )1942-1892(. חשוב לזכור את הרקע הרחב יותר שעליו מופיעים הכשדרכרת הגדולים הללו. לריבוי הסופדים ממוצא יהודי בספרות הפולנית של השכים שבין שתי מלחמרת העולם סיבות מספר. ראשית - כפי שכבר הזכרתי פדי רעיון ההתבוללות, שראשיתו בתקופה מוקדמת יותר . אופייני הוא שהמשודד הגדול אכטרכי סלוכימסקי מחד, מדגיש ביצירתו את מוצאו היהודי ומ~ידך מתגאה בכך שאביו חי כאווירה של מסורת פולנית פטריוטית. גורם נוסף. אשד עודד אף את המתבוללים החדשים להשתתפות פעילה ביצירת התרבות הפולנית, בתקופה הדר חיתה עובדת החדרת העצמאות לפולין והגברת אפשרויות הפעילות הספרותית בשפה הפולנית הקשורות בה. כתיבה בפולנית לא חיתה יותר, כבתקופת שלטון הדדים - ביטוי למאבק הלאומי . הכתיבה חיתה חופשית, וכשלא כתקלה באיסורי העבד פנתה לביטוי בתחום האינטלקט. הרגש והשקפות העולם. יתד על כן . בתקופת שלטון הדדים בפרלין .חיתה הפעילות הספרותית צררת ההגשמה העצמית היחידה של הפולנים, מפכי שהתחומים האחדים היו שמורים לבכי העם השולט ; בפולין החופשית מצאו עצמם פולנים שמוצאם יהודי במצב דומה, מיגורן מסויים של תחומים - פוליטיים, צבאיים, - היו לגביהם אסורים. רכך כשורכותיהם האינטלקטואליים והיצירתיים יכלו לברא לידי ביטוי במקצועות חופשיים וביצירה הארמכרתית. לכן מופיעות בתקופה דר קבוצות של משודדים. מבקדים, פובליציסטים שבהם זכתה התרבות הפולנית הודות להתבוללות של היהודים. חלקם בחיי האומנות והדוח של התקופה היה בעל חשיבות מדובה. השבועון הטוב ביותר של ארתה התקופה זכה לקיומו ולרמתו הגבוהה הודרת לעורכו, מצ'יסלב גדוג'בסקי, פולני ממוצא יהודי. מסה ברוכו שולץ' אוטופורטרט עם חבר ב פרלין . שלפכי מלחמת-עולם השכיח חיו כשלרשה רחצי ןמליר יהודים. שהיוו מעל לעשרה אחרד של הארכלרסיה כולה, על ןכ קירם קשר בין התרב~ת היהודית לבין ספררתכ~ הוא טבעי . כדאי . על כן . להרהר באופיר המיוחד . בעצם . החברה הפולנית והיהודית, למרות הימצאותן בארץ אחת, חיו דמן רב בהפרדה מוחלטת. אשר טופחה מצד היהודים על-ידי שליחי הדת האורתודוכסיים וחיתה פועל יוצא של הגנה עצמית. הארכלרסיה הפולנית, מצידה, חששה דמן רב מקשרים עם היהודים, ואף חיתה כטיח לדמוניזציה של הדמות היהודית. אגב, ביחס זה אל היהודים היא לא כבדלה מארצות האחרות באירופה . תמוכות המעידות על הפרדה דו בין החברה הפולנית לחברה היהודית. הונצחו על- ידי הקלסיקוכים של הספרות הפולנית, גם על-ידי אלה שיחסם אל הארכלרסיה היהודית היה חיובי ביותר, כמו למשל, אלידה אוד'שקובה, אשר בזכותה קיימים מספר רומאכים המתייחסים לסביבה ולבעייתיות של יהד.די פולין . תמוכות דרמות הונצחו בספרות בשפת היידיש. לא מכבר, הופתעתי מאד, כשבאחת היצירות של בשביס-דיכגר מצאתי תארו חי של ררארשה. בה התגורר דינגו בתקופת כערריו, ואשר לגביו חיתה עיר מגוריהם של יהודים בלבד. הסופר מחק מתודעתו לא רק את התושבים הפולניים, אלא גם את אותם ההוגים היהודים. שהיה להם קשר עם הפולניים, כלומר, כל השכבה המתבוללת. דבר דרמה - אם להאמין לאנקדוטה המיוחסת לאכטוכי סלוכימסקי - קרה לשלום אש, שסיפר שעד שכת חייו · השלוש עשרה לא העלה בדעתו שבפרלין חיים גם לא יהודים. זה כמובן רק צד אחד של המטבע. באותה מידה של הצלחה אפשר להצביע על דוגמאות ספרותיות המעידות על שיתוף פעולה בין הפולנים ליהודים עוד לפכי התקופה בה הגיעה ההתבוללות לשיאה . קשה לא להזכיר 1 כי הדמות הראשונה המוכרת לכל ילד פולני, היא דמותו היפה של היהודי המזדהה עם שאיפתם של הפולנים לעצמאות, המופיעה ביצירתו הנפלאה של אדם מיצקביץ' - הפואמה "פן טדאוש" . אין דו אלא דמותו המפורסמת של יכקל אשר תארו כגינתו איכר רק אחד 1 הפרקים היפים ביותר של הפואמה, אלא גם השאלה הממחישה את תרומתם של היהודים לתרבות הפולנית בתקופה ההיא. גם ב Eaegi monumentum" של מיצקביץ' על פי הורציר, מופיעה הערה אופיינית, על יהודי בעל חכות-ספרים. שבזכותו הגיעה אל הקורא הפולני ספררת לארמית מחתרתית האסורה על-ידי שלטון הצארים ; מכאן, למרות איום הצארים, תחת אפם של השומרים, מבריח יהדוי לליטה כרכי יצירונ::וי האסורים. לדמויות הספרותיות הללו יש כיסוי בעובדות היסטוריות ; למשל 1 דמותו של ברק ירסלביה אשד כבר במרד קושצ'ושקו כשכה 1 1794 הקים גדוד חיילים יהודיים, . שכלחמו לצידם של הפולנים כגד דיכוי הצארים, ולאחד מכן נלחם רגם כפל כקצין של הצבא הפולני באחת מחטיבות צבא כפוליאון . תקופת ההתקוממ~ירת המאוחדות יותר של הפולנים כגד הצארים הרוסיים, ובמיוחד מרד 1863-- שופעת מעשים פטריוטיים מצידה של יהדות פולין . עובדה זאת קשורה בהתפשטות תהליך ההתבוללות, אשד שאב את השראתו מרעיונות המהפכה הצרפתית. התפתחות הקפיטליזם, ההשכלה ~לבסוף תנועת-הפועלים, החישו את התהליך הדה . אשד בעיירות היהודיות הקטנות בפולין היה לפעמים דדאמטי מאד . אחת העדריות האופייניות לתהליך זה מועלית בדרמאן של יוליאן סטוייקובסקי "קולות באפלה". הדומאן ככתב לאחד מלחמת עולם השכיח, אך הוא מתאר את תהליך ניתוקו של הגיבור מסביבת הגיטר היהודי, המאפיין תקופה שקדמה לו בחצי המאה . כמובן . להתבוללות היה אופי חד-סיטדי . שהדי נבעה ממעבדם של יחידים מן הסביבה היהודית אל החברה הפולנית ולא להיפך. עובדה דו גרמה לכך. שבעיקרון לא השפיעה התרבות היהודית על הפולנית, אלא ספגה, ולפעמים ספיגה כלהבת ביותר וקשורה בהרריה רוחנית עמוקה מאד, את התרבות הפולנית. קיימות עדריות ינואר-פברואר 1984 יהודי, אך המציאות הפתיעה יותר משניתן היה לשער. חלקו ההגון והישר של העם הפולני. אשר תמיד התייחס כסלידה אל האנטישמיות, פשעי המשטר הנאצי היוו לו סיכה טובה להניח שהאנטישמיות. לא תחזור לפולין לעולם. גילה לצערו כי היו אלה אשליות שווא. חשיפת פניה האמיתיים של האנטישמיות על-ידי מעשי הזוועה של הנאצים. והמחשת תוצאותיה האכזריות גרמו לרגשי כוש i; גם אצל הפולנים שקודם לכן רשמו את סיסמאותיה על דגליהם . רכים מאנשי הימין לא זו נלכד שהצהירו על בחינה מחודשת של השקפותיהם, אלא אף עזרו בפועל ליהודים אשר היו כסכנה. חל גם מפנה ביחסה של ה כנסיה הפולנית הקתולית אל בעיית היהודים . חלקה של הכנסיה בהצלת היהודים לא היה מבוטל. לעומת זאת, תוצאות ההשפעה ההרסנית של המלחמה על קבוצות שליליות שונות נתנו את אותותיהם גם לאחר המלחמה. בשנת 1946 זועזעה דעת-הקהל הפולנית מידיעות אודות הפוגרום בקלץ' שקורכנותיו היו ניצולים ממחנות הנאצים. הפשע הזה הצביע על העובדה שאלה אשר כזמן המלחמה התעשרו מסחיטת היהודים המסתתרים ומהחרמת נכסיהם, לא נעלמו והמשיכו להוות גרעין של רקב חברתי . רבים מהיהודים אשר ניצלו הודות לבריחתם לבריה"מ, חזרו לפולין כמצדדים נלהבים של הרעיון הקומוניסטי ואחדים מהם תפסו משרות חשוכות כמפלגה, כמשטרה ובצבא. רוב החברה הפולנית לא אחדה את הקומוניזם. רבים מלוחמי המחתרת הפולנית נכלאו ועונו בבתי סוהר בנופלם קורכן לטרור הסטליניסטי. לא חסרו אנשים שהלך-מחשבתם הפרימיטיבי והפשטני עזר להם ליחס את שורש הרע לקומוניזם וליהודים תוך הצבת יחס שוויון בין שני המיגזרים. בתהליך מאוחר יותר ניצלה אחת הקבוצות השולטות את הלך-הרוח הזה במאבקה על השלטון. כשהיא דוחקת את הקומוניסטים ממוצא יהודי . אנטישמיות זאת, שבאה מ"למעלח" לא מצאה, למרבה המזל. הד רחב בחברה הפולנית, אבל היוותה לגבי השלטונות אמתלה לתת לפולנים רבים ממוצא יהודי הזדמנות לעזוב את פולין בשנת 1968. אלה הן עובדות ידועכת ומזכיר אני אותן כאן כדי שנוכל להבין את הפרדוקס שבעוד שבפולין של היום אין כמעט יהודים, אפשר עד היום לדבר על נוכחות, ויש להדגיש : נוכחות חשוכה, של פולנים ממוצא יהודי בתרבות הפולנית. כיצד להסביר את התופעה הזאת ? אולי כמידת מה על ידי העובדה שהסיכויים להינצל היו טובים יותר לאלה אשר היו קרובים לתרבות הפולנית, והודות לכך יכלו לזכות כעזרת הפולנים. נוסף לכך' לאנשי-הקפד הכותבים בפולנית אדמת פולין היא קרקע טבעית וההגירה הייתה לרובם כורח עצוב, ולעתים גורם לכשלובות מרים וטרגדיות . חלק מהסופרים ממוצא היהודי היו קשורים מבחינה רעיונית. בפרט בתקופה שלאחר המלחמה . עם השמאל. עם הרעיונות הקומוניסטיים. רבים מהם. כמו יוליאן טובים. האמינו אמונה שלימה כי הם נוטלים חלק כבבית פולין החדשה . שכה לא זו בלבד שלא תתקיים עוד אנטישמיות. אלא שתהיה גם התגלמות השוויון והצדק החברתי . מתקיימת עדיין קבוצה של סופרים פולנים שמוצאם יהודי. אשר לא יכלו לראות עצמם מחוץ לגבולות פולין' הם קשורים כה בלשונם. בתר:::ותם. כזכרונותיהם ובראש וראשונה בהזדהותם הלאומית. אין זה מוציא מכלל אפשרות - הזדהות כפולה אצל אחדים מהם. פולנית-יהודית. כמו אצל טובים וכמו אצל סופרים אחרים אשר ראו את ייעודם כהשארת מסמך מעיד על מה שקרה לאחיהם כשואה (כמו ; אודלף רודניצקי) או, על מה שחיתה החכרה היהודית בפולין לפני השואה (כמו ; יוליאן סטריקובסקי). אך ישנם גם כאלה הרוצים שיתייחסו אליהם כאל סופרים פולניים. ומעדיפים להסתיר את מוצאם היהודי . אני מבין שעמדה כזו ' תולדת האנטישמיות. יכולה לפגוע ברגשות של יהודים רבים. אכל עלינו הפולנים חלה החובה להבין את רגישותם זו. חשוב. ככל אופן . להדגיש שגם הסופרים האלה וכן הסופרים כעלי ההזדהות הכפולה. מפגינים בהתלהבות את אהבתם למולדת. דבר לא הצליח לנתקם מפולין . אפילו אם אחדים מביניהם נאלצו לעודנה לזמן מה או אף לצמיתות . אב טוני סלונימסקי אשר מת כלוחם על הדמוקרטיה כפולין . טמון בכית-הקברות כלסקי ליד וארשה, וקברו מטופח על-ידי נזירות קתוליות המטפלות כילדים עיוורים. ארנולד סלוצקי. אשר מצא עצמו כשנת 1968 כגלות. מת מגעגועים לפולין . שיריו האחרונים מעידים על כך . ידידי מימי נעורי . מכקר מפורסם ופרופסור לספרות כאוניברסיטת Stony Brook (ארה"כ), היה היחיד מכין הסופרים הפולניים הגרים מחוץ לגבולותיה, אשר יום לפני הכרזת מצב-החירום כפולין הגיע אליה להשתתף ככנס תרבות, ובהרצאתו בכנס זה הצהיר שאין הוא - כפי שמנסים להגדירו "אמריקאי ממוצא פולני" אלא "פולני ממוצא יהודי". מפליאה ביותר היא הנוכחות המתמדת בספרות הפולנית של אלה שתולדות חייהם הושפעו מהתקופה שלפני מלחמת עולם השניה ותקופת ההשמדה . בוגדן וידובסקי. מחבר הרומאן "הלחם שהושלך למתים", מתאר את הטרגדיה של גטו וארשה. אותו הכיר כילד ;בפרוץ המלחמה היה בן 9. הבריק גרינכרג היה כן 5 כשפרצה המלחמה והוא הנציח את שמו בספרות הפולנית כפרוזאיקון מעולה בספרו "המלחמה היהודית", בו תאר את חוויותיו כילד יהודי המסתתר ככפר ליד וארשה . בשל הופעתו של ספר זה כ 1968- הואשם המו"ל בפרו-ציונות ומחברו אולץ לעזוב את פולין. כה התפרסם גם כשחקן בתאטרון היהודי של אידה קמינסקה . אבל הבריק גרינברג, המתגורר בארה"ב מצהיר על בריתו הנצחית עם הספרות הפולנית בשיריו שהופיעו לא מכבר בארה"ב. בהם מהדהדת המנגינה הפולנית העממית ושירה פולנית ששורשיה כמסורת הרנסאנס והרומנטיקה. חנה קראל ניצלה הודות לכך שנמסרה כזמן המלחמה לזרים ואחריה גדלה כבית- יתומים. היא זכתה לפרסום בין-לאומי הודות לספרה על ד"ר מרק אולמן המנהיג האחרון שחי עדיין מכין מנהיגי מרד גטו וארשה. כעיתונאית מצוינת ערה חנה קראל להתרחשויות כפולין של היום. דברים אלה מדגימים את כ.חה של הכרית הקושרת את כני שבט ישראל עם מולדתנו הפולנית. למשורר הגדול שהוזכר לעיל . אב טוני סלונימסקי . הנחשב ובצדק לכעל הלשון החריפה כיותר של התקופה, היה כשכוע;ן זה טור קבוע. שכעזרתו עיצב השקפות של דור שלם של קוראים. כדאי עוד להוסיף ולומר שהקורא הנאמן הוא כעיקר מתוך האינטליגנציה הפולנית- יהודית. רופאים . עורכי דין . אמנים וחוככי אמנות. נוער רגיש ובהיר מחשכה . אופיינית השתתפותם העיונית של הסופרים הללו כזרמים החדשים של השירה ; הפוטוריסטים - אלכסנדר ואט. אנטרל שטרן וכרונו יסינסקי . חלוץ האוונגרד של קראקוכ טדאוש פיפר. וכווארשה אדם ואז'יק - טוענים כי אחת התכונות של המחשבה המשוחררת מחוקיה הנוקשים של היהדות האורתודוכסית. היא רגישות חדה לכל שחדש. ראשוני ומקורי. מוכן שאת ההכללות הללו יש לגבש כזהירות יתרה כדומה לכל דעה כללית הנוגעת ל"תכונות יהודיות"; תהליכי-ההתבוללות נושאים כתקופה שכין המלחמות את פירותיהם היפים כיותר כתרומתם הפוריה של הסופרים ממוצא יהודי לספרות הפולנית. עם זאת מאופיינת עמידתם כתקופה זו כמרירות. הנובעת מן העובדה שעצמאותה של פולין לא הביאה עימה פתרון לבעיות הלאומניות כתוך המדינה הפולנית הצעירה. להיפך. אפשר לראות התפשטות גוברת של האנטישמיות שמקורה כהתפתחותן של התנועות הלאומניות ככלל . אישים רכים אשר היו קשורים קשר הדוק עם פולין ותרבותה רואים את חובתם המוסרית. לאו דווקא. כטיפוח הקשרים איתן . אלא כהדגשת נאמנותם לסביבתם היהודית. דוגמא בולטת של עמידה כזו היא פעילותו הרב-גונית של הסופר והמחנך הדגול יאנוש קורצ'אק. שגדולתו אינה רק כתרומתו לספרות אלא כעיקר כתפקידו המוסרי וכמותו הדראמטי כזמן המלחמה. כבואנו לדון כרגישותם המיוחדת של סופרים מסוימים ממוצא יהודי לזרמים החדשניים כיצירה האומגותית. יש לזכור גם שסופרים כמו כולסלכ לשמיאן . אנטוני סלונימסקי או . הטוב מכולם , מלכד טובים. הכותב שירי ילדים יאן כז'ככה. היו מייצגי הצורות המסורתיות כשירה. לכן יש כעיקר להדגיש את הרב-גוניות של העמדות, הסיגנונות וההשקפות של הסופרים הללו . מה מקשר כין המשורר הגאוני . כעל הדמיון המטאפיזי והמוז:זשיות החושנית כתאורי הטבע. המאפיינת את לשמיאן וכין כעל הגישה האירונית והספקנית ועם זאת מעריץ רומנטי של אוטופיות חברתיות ודון קישוט אציל כמאבקיו על חירויות פוליטיות. כאב טוני סלונימסקי ?מה המשותף למיסטיקה היהודית-נוצרית עם הנטיות הפציפיסטיות של המשורר והמספר יוזף וויטלינה. ידידם של יוזף רוט ושל סטפן צווינג, לשילוב הפרדוקסלי של החשיכה המפולפלת והדביקות כניסוי המעשי של אדם ואז'יק. המוקסם מהתרבות הצרפתית. ומהחדשנים כמו אפולינר והקוכיסטים ? דמות אחת של אמן גדול מכילה כקרבה לעתים תכונות ונטיות סותרות עד כדי פליאה . מתכוון אני כין היתר' ליוליאן טובים' משורר מהולל' כעל הכרה כפולה יהודית-פולנית, שאודות תסביכיו שנבעו ממוצאו והשתקפותם כיצירתו כתב כזמנו כהרחבה אותרו סנדאור. דבר אופייני הוא שאף אחד מהסופרים הפולנים היהודים לא הותקף כמידה כזאת של ארסיות על-ידי האנטישמים כמו טובים. הוא עורר פולמוסים סוערים כשיריו שנגעו כבעיות, אשר לדעת הימין הלאומני השתייכו לטכו"יים לאומיים, וכשירים אשר לעגו ל"הידד-מולדת" והאשימו כמיליטריזם והסתה למלחמה עולם. כהתקפותיה על טובים השתמשה, לא פעם, העיתונות הלאומנית כטעונים ad hominem, אשר הטילו כספק את היותו פולני , ודגלו כהנחה האומרת שכדי להיות משורר פולני לא די לכתוב כשפה הפולנית, יש גם להיות "כעל נפש פולנית" והשתייכות גזעית. מוכן' שאמות-המידה של הפולניות ה"רוחנית" וה"גזעית" הזאת, המוכרות לנו היטב מהאידאולוגיה הפשיסטית, היו מעורפלות ועכורות. אפשר להסתכן כהנחה שדווקא התכונות, אשר נקראו כפיהם של נציגי- המנטאליות הלאומנית והגזענית "זרות רוחנית", היוו את התרומה החשוכה והיקרה כיותר של טובים לספרות הפולנית. ההלצה החדה, הפולמוס החריף היו כשירה זו לכלים מחודשים אשר כמעט ולא השתמשו כהם מאז תקופת ההשכלה . כתקופת ה"מודרנה" שלטו הפואטיקה המליצית והאווירה המלנכולית עד כדי כך כסגנון השירי, שפנייתו של טובים לביטויי שפת יום-יום והעשרת שפת השירה ככנאליה ואף כוולגריזציה נחשבה כעיני אחדים לחדשנות אמיצה , וכעיני אחרים הייתה כהכפשת שפת-המולדת. קשה כמיוחד היתה לאוהדי הפאתוס קבלת העובדה, שטובים איחד כאישיותו את דמות המשורר הלירי עם זו של הסטיריקון' ואף היה מחברם של שירי-קברט מפורסמים . משורר זה של חרדות מטאפיזיות ותהיה על סוד הקיום האנושי ידע כעת וכעונה אחת לכדר את קהל הקברטים כשנינותו הצולפת וכלהיטיו המשתלבים כקצב הג'ז ;יתרה מזאת, דווקא כאותה נקודת המפגש הפרדוקסלית של מטאפיזיקה וקברט, יצר טובים את יצירתו הגדולה כיותר' את הפואמה המבריקה "נשף כאופרה" . גם לאחר מותו תלו בו את האשם של הכתיבה הקברטית, והיתה כהאשמות האלו כסיון להוכיח מה שמסוגלת "הנפש היהודית הטיפוסית" ... אין ספק שהיה כטענה הזאת שמץ של אמת, מפני שאת העשרת השירה הפולנית כהלצה טובה והומור אנו חכים כמידה רכה למשוררים ממוצא יהודי . די לציין כנוסף לטובים גם את סלונימסקי, את מריאן המאר ומהצעירים את מחברם של "המחשבות הלא מסורקות" שזכו לפרסום כין לאומי, וכן את סטניסלכ יז'י לץ . ממרחק של כמה עשרות שנים אפשר לראות כנקל' שאף משורר פולני לא ניחן כווירטואוזיות כשימוש לשוני כעשייה השירית כמו שני המשוררים ממוצא היהודי - לשמיאן וטובים. האנטישמים אשר האשימו אותם. וכמיוחד את טובים, כ"זרות רוחנית" שמו עצמם ללעג לאור העובדה, שדווקא שני הן:זמנים הללו ידעו לחדור לרבדיה העמוקים של השפה הפולנית וכזריזותם כשימוש כחומר הלשוני התעלו מעל כלל המשוררים כני זמנם, אשר להם שושלת היוחסין בעלת שורשים פולניים - סלאכיים. על כן אין להתפלא כי ערב מלחמת-העולם השכיח, כשהאווירה הפכה חונקת מאד וצילם של צלבי-הקרס הפשיסטיים העיב על אירופה, המקום בו חיפש טובים מחסה ואשר לא היסס לכנותו "ביתי" חיתה השפה הפולנית. נדמה שאיש לא • הביע את אהבתו ללשון הפולנית כפי שעשה זאת טובים כשכתב כפואמה שלו, "הירק", על אהבתו ל"מולדתי - פולנית שלי". נדמה היה שהשמדת יהודי-פולין על-ידי הנאצים הרסה את בסיס הדו-קיום הפולני- עתון 1 77 מס 49 -50 1 רלעתו 77 רצרו · תברכו תחמו תבמלא םלכ םושני םמהאנשי ושבנ תא ןסביו ~יא הארפיק לישרא תלהשקעו "בעמ תמקבוצ לבל" ,תל-אביב ירח דאח םהע 13' 'טל 650281 .-י,...... rf::\~-,;.., ..... ~" -· ·'"""= ~2?~; '~ 1K . (. 'וl~1' ,ו /IV!. it..____.:Jיייי!יי 1118 ·{·.~ (·~ ~: ' ,,. / · ~ • r r 1';' ,,.-r • ' 11 ( ' /'/ v/ \ ן c / 5~" ~l ,-~ ".~ L., ((~ י 1 ' .4 r ,ז ". 1 ( ' י • ייתכן שאתה חש במעגליות/ אך הקורא/ למשל לגבי הספר היוצא עכשיו לאור 11 1 לשון הנהר 1 לשון הים 11- אינו מבחין בשום קו מחבר . פרט לרצף הכרונולוגי 1 שכיו~נו מהופך 1 מהקרוב אל הרחוק 1 נראתה לי בחירתם של השירים מקרית לחלוטין . בשום אופן לא. רציתי לתת חתך .או, מיפוי עולם נפשי של ניצול. לכן אין אלה ישיר שואה, כמו "כרף בעשן", אלא מה שנוצר על יסוד השואה במשך כל השכים. יקנ המידה היו אסתטיים, אבל הרצון לשקף צדדים שרכים של המצב הנפשי הזה, ההי העיקר. את הבחירה הראשונית עשו הלל ברזל ויעקב בסר וגם אשתי, שאני סומך לע דעתה. חוץ מזה הכנסתי שירים שידעתי כיצד התקבלו בעבר, גם אם נירם םה רחוקים ממכי . זה מבחר, לא ספר שירים אחד, אך יש נושא משותף. כמו שאמרתי, עולמו של ניצול . גם במדור "בגבר ואשה באור צהריים" זה מצוי, ואם את טוענת ככגד השוני הסגנוני, הרי ברור שיש תמורות סגנוניות במשך השכים - משורות קצרות שבהן יש ריסון הריגוש ל~לה אחת ועד לשימוש בגושי חומר גדולים, משום שהריגוש הבסיסי שיכה את מהותו. • למעשה בשירים הראשונים 1 הצימצום על דרך הפארדוקס 1 יצר מוסיקאליות קלילה ואילו באחרונים 1 הרחבו n הביעה בגרות והתמודדות - במובן זה משמעות התמורה הסגנונית הפוכה למה שאמרת. איזו קלילות ? ה~לה היחידה היא צעקה שאפשר להסתפק בה, שלא התרחבה לכדי משפט שלם כשל הלחץ הפנימי. למעשה, גם כזמנו רציתי לכתוב כשורות ארוכות אכל משהו כי מחק. כתבי// · .להוציא ווכל כזה ועדו בהוצאה שלך/ יש טעם לפגם. האם לא רצוי שלפחות ספר כזה יוצא לאור בהוצאה אחרת ! קודם כל זה לא כל-כתכי. שנית, כיוון שפרסמתי חוכרות חוכרות היתה לי הרגשה שהדברים מתפזרים, למרות שכל מה שאני כותב זה "סיפור כרצף". ובכלל. זה רצון לגיטימי לכל משורר לאסוף מבחר משיריו לאחר 25 שכה. דווקא משום שלא חיזרתי על פתחי הוצאות אחרות הייתי זהיר. רציתי מעגלים סגורים מלווים כעולם אידאי מסויים. עכשיו יש לי הרגשה שהמעגל אולי כסגר. יש אולי איזה רצון להתנתק מאותו מעגל. אני יודע שלא אתנתק, אכל יש תחושה שאת עיקרי הדברים כדרך הזר ככר אמרתי, ואני איני אוהב לחזור על עצמי. שלא בדומה לסופרים אחרים שעולם חוויותיהם מבחינת השואה, היה דומה לשלי. אינו יודע אם שמת לכ, אכל פניתי למתכונת קבועה, שירים מחורזים, ממושקלים. ולגבי הטעם לפגם, יש לי מחוייבות ל "עקד". אני מצפצף על טעם לפגם. מי ששופט אותי מנקודת-ראות כזאת, איני מעריך את שיפוטו. למעשה, ככר נאמרו עלי כל-כך הרבה דברים רעים. אני רגיל להיות מותקף. הביטי, מעולם לא הלכתי כתלם. לא ליקקתי . מעולם לא ביקשתי להתאים עצמי למסגרת ספרותית קיימת. עובדה, הייתי מסוגל לעשות זאת והצלחתי - ולא סלחו לי על כך . ונוסף לזה, הייתי שוכה כתשעים אחוז מן הנעשה כשירה העברית . .רק מ 90-! ה 99- כבר שמור לאצ"ג. איך להגיד לך. נולדתי לתוך עולם של w יכאה. למעשה. מאז שעמדתי על דעתי. הנחת היסוד שלי היא, שאנשים לא חייבים לאהוב אחרים. מי שמגיע אלי יגיע בלאו הכי. ברור שזה לפעמים צובט בלב. ברור שיש רגעי חולשה. איך אפשר בלי? • בין יוצרי /וספרות השואה וו אפשר להבחין באלה הרואים בכתי בתם יעדו/ אבא קובנו למשל, באלה הממוסחרים~ ולא נזכיר שמות/ ובאלה/ עתון וו 1 מס 49 -50 1 שוחת החודש איתמר טיערז-קס מיפוי עולמו של ניצול מעבר למשקפיים עיניים מחייכות ותוקפות לסרוגיו , יליד הונגריה שהשואה עדייו מזינה את עולמו העכשווי. ספרי שירה, 3 רומנים, מחזות ותרגומים. המשורר היחיד שהוא בעל הוצאה פרטית והמחזיק מעמד , כבעל הוצאה - כבר 26 שנים . • כמי שלא נולד בארץ 1 מה הסיפור מאחורי שמך ! יעוז-קסט הוא י'עברות וצירוף של שמות משכי אגפי המשפחה . סבי האחד היה פטריוט הונגרי גדול וחיפש w ם שיאפיין זאת, הוא בחר באויןה. ומן בצד השני באפוס ההונגרי ישנו קאסט במשמעות של העזה - כך שעשיתי מעין צירוף . איתמר, הוא כבר מעין בחירה חופשית. ומעשה שהיה כך היה . בחיפה, כשהיגעתי לארץ' פגשתי אדם שלמדתי אצלו עברית עוד בהונגריה . יהודי דתי . לא אדוק . הלכנו לבית הכנסת וסיכמנו שאבחר בשמו של מי שייכנס הראשון . אני מניח שכככסה קבוצה ומבין השמות השונים העדפתי את איתמר . שמי המקורי היה ו~~אווריד . ביתנו היה בית מתבולל. על כל פכים, מעולם לא התכחשתי לשמי המקורי - ואיני שייך לאופכת "חוזרי התשובה" בשמותיהם. עד לפכי שנתיים, עד מות אמי, נקראתי על ידה בשמי המקורי, ואינסטינקט ההגנה לשם הקודם, עדיין קיים בי. אם כי הכל קוראים לי בשמי העברי . • על פי כתביך שפורסמו 1 אתה כותב שירה 1 רומאנים 1 מחזות/ מתרגם המרכזי והעיקרי לג~י - זו השירה. ~ם פניתי לז'אנרים אחרים. היה זה מתוך רצון לבכות עולם מסויים, הואיל והשירה יש לה הגבלות מסויימות. דברים שאתה אומר בשירה, מאבדים את הזיקה הישירה, לראליה . וכיוון שאיני כותב שירה ראליסטית, צילומית, אני פוכה לתחומים אחרים. נכון שהזיקה לראליה כעלמת גם בז'אנרים האחרים שלי, אך בכל זאת, מבחינת הרגשתי, זה היה המניע לפנייה. • תדירות הפירסום של כתביך גבוהה מאד . כל שנה 1 כמעט 1 ספר . לולא היית בעל ההוצאה המוציאה את כתביך 1 היתה 1 לדעתי 1 התמונה שונה לחלוטין. לדעתי, אני כותב מעט מאד. בממוצע איני כותב יותר מארבעה-חמישה שירים לשכה. לפעמים יש התפרצויות . קובץ זה למשל הוא מבחר מעשרים וחמש שנות כתיבה. הרושם המוטעה נוצר משום שאני מוציא חוברות קטנות. מי שמכיר אותי יודע עובדה זאת. וחוברות אני מוציא, דווקא משום שאני בעל ההוצאה ויש לי שיקולים כלכליים. מבחינה כלכלית קל יותר להוציא חוברות קטנות מאשר ספר. • למרות ההסבר 1 הדעה הנפוצה היא שהסלקציה היתה חמורה יותר לולא היית אתה מוציא את ספריך איני נוהג להדפיס לפכי שאני מקבל ביקורת של אנשים שאני סומך עליהם. אשר לאחרים - לא כל-כך מעניין אותי מה הם חושבים. אני יכול לכתוב במנותק כי אני במילא רואה עצמי כמנותק מן הזרם המצטייר כיום כזרם אדנותי בספרות הישראלית. כככסתי לשירה כשהתחיל מהלך שוכה בתכלית מזה שצוךיתי ל גבי עצמי - מעצמי. האווירה הכללית של השירה היתה הינתקות מפרובלמטיקה ומכל גורליות יהודית, ואילו גורלי שלי. כנראה, הוא לבטא גורליות יהודית. כך. נוצר ניתוק בין המהלך ה;לידי של השירה למגמה שלי. לבטא גורל יהודי אי אפשר ללא אידאולוגיה, אבל שיהיה ברור, אצלי האידאולוגיה לא קדמה, מעולם. לכתיבה. ושוב, לגבי הסלקציה, בין כך איני מדפיס לפכי שאני חש שכגמרה המעגליות. אני כותב מחזורים, מעין פואמות, לא שיר בודד . וכשאני מרגיש שהמעגליות כסגרה אני מדפיס. • גורלי הוא לבטא גורליות יהודית. • מה שנשאר בסופו של דבר זה רק הספרות והאמנות. • לומר שרק בני עדות המזרח סבלו קיפוח בעלותם ארצה - זה שקר גס. • איני מאמין בשירה המנותקת מהראליה . .בהשפעת זך נוצרו נורמות המרוקנות את השירה העברית מפרובלמטיקה . מדבר כעת על כישרון ' אך נוצרו נודמות המרוקנות את השירה העברית מפרובלמטי קה. • לא את השירה האישית אלו הן נורמות הסוגדות לנגאלי העשוי יפה . לדעתי מאד חשוב מה אתה אומר, מה יש לך לומר . מילוליות בלבד לא די בה . ~לה כמו "קסום" הפכה לאידאל. אני נזהר שלא להשתמש בה. מובן מאליו שהאלמנט האסתטי הוא הבסיס אך אינו מספיק . בספרי האחרון יש, להערכתי, שלושה בסירנות חזרה אל הזהות הראשונית : בדרך החלום , כוו אריציה על העי ר בה נולדתי' סארוואש . עיר-הצבי בדרך הדמיון' חזרה גם כשאין חזרה בפועל , והאופן השלישי , חזרה של ממש שארעה לפני שנתיים . אד הרגשתי כאילו כל העולם שקע ואיננו קיים ולאט לאט קורם עור וגידים . זו תחושה מקבילה למה שמתרחש אחרי ההצגה . כיבוי אורות והתפאורות כפשוטן . קודם חיתה בימה יפהפיה ואחר-כך הרס - איני פוחד מהרס . אך מבחינת הדו-שורשיות, אנ י מבקש שהתפתחות שחיתה ריאלית תהפוך מטאפיזית . עד עתה היה הדגש על האין . הוצרך לחפש בנבכי מקום אחר . היום, יש לחפש כאילו בטרנסצנדנטאליות של ארץ ישראל וזו מצויה באנשים עצמם . האנשים הם הנושאים את המטען הכפול. זהו כוח שאין עלי ו שלי טה והוא קובע את גורלך מתוכך. גם מה שמעל לאדם , יש לחפש באדם עצמו . איני מאמין שיש מחוץ לאדם משהו נוסף ולכן' השלב בו אני מצוי כעת הוא הנסיון למצוא קורלאציה בין מה שאני מחפש לומר לבין הסגנון . למעשה , השיר הראשון שכתבתי נקרא "רעב" . ואכן . כל אמנות צומחת ממצוקה. ודאי שלא רק ממצוקה פיזית , אך גם מפיזית. וסך-הכל לא כתבתי יותר ממאה שירים. יש בי פחד מחזרה . שלא אחזור על עצמי ויש בי ביקורת חריפה . הנספח למשל . בסוף הספר , שירים שכתבתי כילד בנרגן-כלזן ועם השחרור, לא רציתי להכניסם . היססתי . חששתי , בעצת הלל ברזל , הכנסתי אותם . אך אין להתייחס אליהם כאל אמנות . זה מסמך . אך נחזור לטעות האופטית שדיברת עליה לגבי כתיבתי . אך מי יודע , אולי הצורך להוציא חוברות ולא להמתין לספר נעוץ אף הוא בעבר - החשש שמא לא אספיק להוציאו , כי מי יודע , מה יילד יום. • שככל אמן, עוסקים בעולם חוויותיהם וממילא הם חייבים לעסוק בשואה. אני מניחה שתשבץ את עצמך בין האחרונים. בשלב מסויים אדם מודע, מודעות זו או אחרת, לחומדי יצירותיו . אני מאד אינטואיטיבי בתחושותי ולכן מאד לא סומך על אינטואיציה . למעשה , דק בגיל מבוגד למדי למדתי להפעיל את הדציו, למדתי שאדם יכול להסתמך לא דק על החושים . חשוב לבחון דברים. וזהו עולם החומרים שלי . הילדות . ומה שיוצא - דו הבעתו . יש תחושות שונות, אך מה פירוש יעוד ? ספרות היא כבר יעוד כשלעצמה . לדעתי, בכל תמורות הזמן ' מה שבאמת חשוב הוא הספרות והאמנות . לא חיים טובים , כי מה פירוש לחיות טוב? ודאי שנוח כשיש . אבל כשאין אז אין . לא נורא . אול י אני יכול לדבר כך. משום שאין לי רכוש, אבל שיהיה בדוד, אני אוהב לחיות בנוחות . מי לא ? אך בסופו של דבר מה שנשאר זו הספרות והאמנות . ברור שאם אין קמח אין תודה . עולמי בדרך-הטבע, הוא עולם של ניצול שואה . זו מחויי בות-עצמית ואותנטיות של ההווייה - אך לא יעוד נפרד לכן אני גם נגד כתיבה פוליטית . לעלות על גל . מי שמיצה את עצמו בספרות או מי שאינו יודע לשתוק - מוצא לו כד פעולה בכתיבה פוליטית . כל השירים הפוליטיים הופכים אחר כך לאוסף של זבל . סלי חה על הביטוי . .ואם נמשיך את הלך המחשבה, אני מבינה שחייב להיות נתק בין הספרות למימסד . נאמר כך. אמנות מתקיימת ללא מימסד. נוח כשמימסד תומך. אבל הוא לא חייב. יצירתו של אדם אינה מותנית בתנאים חומריים . איני מאמין שאפילו שיד טוב אחד נכתב או לא נכתב כתוצאה מתמיכה . בדוד שזה נוח, אך לא יותר . התחום שבו התמיכה חשובה הוא תחום התרגום . כאן קיים אלמנט ההזמנה. המצב הקיים בארץ מבחינת התרגום אינו קיים בארצות הכי נחשלות . משורדי מופת כמו גיחה , שילד , יצירותיהם בקושי מופיעות בעברית . במקום שבו קובע לא רק הדחף של היוצר. אלא שיש צורך בהזמנה חיצונית, יש חשיבות רבה לתנאים . • נעזוב את היוצר ונפנה לבעל ההוצאה . כיצד נוצרה ! לפני 26 שנים תרגמתי שירה הונגרית לעברית . חיפשתי מ ו "ל . היו עמי גם תרגומים, מאד חופשיים, מאנגלית , של שירה יפנית . היה לי ידיד צייר שעיטר אותם . אורי שטטנר . וציר נוסף . משה גיל. שפנה אחרי-כן לארכיטקטורה . גם שמעון שרב . מין חוג ק טן. שלושת הספרים הראשונים שי~או בהוצאה החדשה היו " מלאך ללא כנפיים" , שלי, "לפעמים" של הבמאי יוסי יזרעאלי ושירים של ש . תמרי . שפנה אחרי-כן לארכיאולוגיה . וכמובן השירים היפנים והתרגומים מהונגרית . אחרי-כן הופיעו ס;ן' תרגומי ךי;ן' שנעשו על-ידי ראובן צור ותרגומי פריוור . למעשה , קמו לנו חקיינים רבים משום החידוש האסתטי והצורני . כל ההתקפות על מיסחור השירה, משום הוצאות-הבת השונות של " עקד", הן התפרצות לדלת פתוחה. או שאתה נשען על המימסד ומקבל תמיכה כהוצאה , או שבשלב מסויים נוצר לחץ מבחינה כלכלית . מצוי עימי דף הסבר לגבי ההוצאות השונות, טרקלין. "גוונים" ,"מרים" . מרים היא שרותי-מו"לות גרידא. איני מתערב כלל . אי ן לי שם כל שיקול דעת כעורך או בעל הוצאה . ב "טרקלין " אנו מוציאים מה שאינו מתאים ל"עקר" משום אופי הכתיבה . כך נוצר דירוג מסויים . ושוב , ההוצאות השונות הן תוצאת הצורך הכלכלי, אם איננו רוצים להוציא רבי מכר זולים . • ומהי בימת יחיד ! זוהי מסגרת פרטית , המאפשרת ביטוי לעמודתי האישיות . יש אנשים הפוחדים מחותמת ; ואילו אני לא רציתי, שמי שהוציא ב"עקד" יחוש ניזוק. בגללי . לכן הוצאתי את " מול גרמניה" למשל ' בהוצאה זו . בזמנו ביטאה התפיסה הניאו-יהודית את עולמם של אנשים שהגיעו לארץ על רקע העליות ההמוניות, ולא מבתים עבריים ולא ממסגרות ציוניות, קראתי לכך ביאר-יהודיות מתוך המשמעות המוכרת של ה"ניאו" כחזרה למקורות, אך בסופו של דבר בחרתי במונח " דו-שורשיות". רבים כאלה בספרות העכשווית . שני עולמות . ההורים והארץ . ולא מתוך משחק או העמדת פנים אלא כמהות קיום. אצלי, בכתיבה, התווספה לכך גטיה מיסטית . • אם כבר מזכירים עליות, כאשכנזי יש לך זכות ליחס מועדף לעומת קיפוח עדות המזרח ! זהו אחד השקרים הגדולים שהולכים ונוצרים עכשיו. אני עצמי אמנם עודדתי את זה במקרה של ארז ביטון. אך זה הופך לתופעה בלתי נסבלת. שקר ממדרגה ראשונה . שקר מתועב . להורי שהגיעו לארץ היה יותר קל ? אבי , כאדם זקן' קיבל התקפת לב בשיכון ך;ןה. מקום חרפה בנתניה . תנאים נוראיים . למעשה עדות המזרח עברו טלטלה פחות נוראה מאשר אנחנו . גם לנו היה הלם כלכלי ותרבותי, אך לנו התווסף גם הלם אקלימי. הלם הנוף. הלם החום . .נחזור לספר היוצא עתה לאור, המבטא 25 שנים שנות כתיבה. מה התמורות שחלו נוסף לשוני המשקלי 'או לשימוש בגוונים (מלבן לצהוב) ! קודם כל משפה עברית גבוהה לשירה בלשון דיבורית . זוהי כנראה תופעה נפוצה אצל מי שעבר משפה לשפה . מתחילים בשפה גבוהה' אולי כדי להוכיח שליטה' אחר-כך חל היפוך . מבקשים ליצור אינטימיזציה של הלשון . כיום נחוצה לי שפה גבוהה מסוג אחר . שתאפשר לי לבטא את הראליה לא כפשוטה . כך למשל יצרתי עולם בדיוני שלם של צמחיה, פרח הצ'ודא למשל, שהזכרת - אינו קיים. אך הוא מבוסס על מה שהיה במקום הולדתי . איני מאמין בשירה המנותקת מהריאליה. אך כדברי המשורר, לא הריאליה "אלא בבואתה השמיימית". אני מחפש לשון שתהיה הולמת אותה מציאות על-מציאותית . זה אולי פשר החזרה לצורות סגורות . כך אף חשוב לי אלמנט השיר בפרוזה בו מתאפשרת זיקה נמרצת יותר אל מציאות בעלת פרובלמטיקות . ובעיקר . בהווייה שלנו, שהרי כבר אמרתי , נוצרו נורמות בשירה, בהשפעת זך והמושפעים ממנו. ואיני ינואר - פברואר 1984 • הספרות הדיאלקטלית משלימה את החינוך המסורתי במקרם אחד הגדרתי ופיתחתי את מושג "שלמרת המחשבה היהודית", תוך קביעת עיקרון אחדותה האורגנית ; עמדתי על הסולידריות הפעילה שכרככה את היחסים והזיקות שבין חיי-הרוח היהודיים כמרוקר לבין גילויי המחשבה היהודית האוניברסלית, וכל זה מתוך הנחה שיהדות מדוקו מהורה חלק בלתי-כפ 4 ך מן הנוף התרבותי והלשוני של המערב המוסלמי . במסגרת המרחב הרוחני הזה תהא זר טעות להפריד בין הספרות הקלאסית המסורתית שבעברית, לבין היצירה הכתובה רשבע"פ בלהגים המקומיים. האחרונה משמשת לעתים קרובות כמכשיר לאינטרפרטציה וככלי-עזר פדגוגי בשרות הראשוכה 4, היא-היא שבשורש חיוניותה מקנה לה את צביונה המקומי והמגוני, וקובעת את הזהרת החברתית-תרבותית המיוחדת לה ולאלה השוקדים על שימורה והמשך מסירתה. בערד שהספרות שבעברית הנרגעת במידע הכתוב ובמדעים המשוכללים של הקבוצה המשכילה מכורכת לגברים בלבד, הרי שהיצירה הספרותית הדיאלקטלית מכרוכת לכל, לקטגוריות החברתיות חסרות ההשכלה אר בעלות השכלה חלקית, ובמיוחד לכשים ולילדים. שתיהן כאחת נוטלות חלק בהפצת הידע והמנהגים. לשתיהם אותן מטרות חינוכיות רליתורגיות, אם-כי באופן שונה ובדרכים שוכרת. האחרונה, הנוטרת הנאמנה של המסורות הבלתי-כתובות, היא ארצד בלום של איכפורמציה 1 5 יתד-על- כן 1 באחדים מצדדיה החילוניים מתגלה סגולה מיוחדת, המתבטאת ביכולת מלכדת ובהשפעה חברתית חיובית, כפי שהדבר משתקף באחדים מן החיבורים שהבאתי בספרי. מאידך. אין אפשרות להשתחרר מן התחרשה כי קיים פער בין הכתוב שבעברית לספרות הדיאלקטלית שבע"פ. העברית שהיא לשון התנ"ך והתפילה משמשת כאמצעי תקשורת בין אדם לאלהיו : היהודית-ערבית והיהודית-ברברית (אר ה'חקתייה' היהודית-ספרדית, לשונם של החברות דובררת הספרדית) הן הלשונות בהן מדברים בני האדם אלו עם אלו 1 עם קרוביהם ורעיהם . הספרות הדיאלקטית היא הבבואה לכך. בה מתבטאים תהומות הכפש, גילויי חיי היום-יום, החילוניים והדתיים וכל מה שאסור או שאיננו ניתן לבטא ולומר כלשרן הקודש . הספרות הדיאלקטלית, כספרות הכתובה עברית, ראויה לחשיפה, לאיסוף ולמחקר, לכינוס תיעוד כתוב ומוקלט, ההכרחי להכרת עולם שלא נחקר כל צרכו עד כה ; עולם זה נדרן עתה לכליה, לאחר אלפיים שכרת קירם, עקב עקירת הקהילות היהודיות המגדניות ופיזורן 1 ובמיוחד אלה של הרי האטלס וקצה מדבר סהרה 1 ועימד זיכרון קיבוצי ומסורות עתיקות יומין . התעודות הכתובות והמוקלטות שנבחנו שייכות, מבחינה לשונית, לקבוצות שרכות של להגים. הקצירה, המייצגת מקצב חשוב של התרבות העממית, עשויה כיבים ספרותיים. שמרכיים 6, חמריה הצורניים-תחביריים ותשתיתה הלכסיקאלית אינם בשימוש הלשון היומיומית המדוברת, אינם מזוהים ואינם מובכים כקרב השכנה היהודית העירונית, או בקרב השכבה התרבותית המוסלמית בעלת ההשכלה המודרנית. לשון המלחון. כלומר זר של הסיפור העממי. נעשית לאט-לאט לנחלתו הבלעדית של מספר קטן של מומחים, חוקרים ואנשי-אוניברסיטה, אר של זמרים ומספרים נודדים. • סימביוזה יהדוית-מוסלמית סוגי הספרות השונים כדיאלקטים המקומיים הם ברובם יצירות בע"פ. חיבורים כתוכים הם תופעה מקרית ושולית ; יש והם מועלים על הכתב, וזאת לשם שימורם לצורך הנסיבות, על-ידי סופר מוסלמי באותיות ערביות, או על-ידי סופר-מעתיק יהודי כאותיות עבדירת 7. הספרות שבע"פ משתרעת על תחום עצום ורחב שקשה לתחום את גבולותיו . היא שייכת לתחום הפולקלור, אך גם לסוציולוגיה, לאתנו-אנתרופולוגיה ולהיסטוריה . כל מה שנאמר ונשתמר אחר-כך בזיכרון הקיבוצי הוא מתחומה. גם אם היא נחשבת בדרך-כלל לעממית, הריהי נוטלת ומתעשרת גם מיצירת המשכילים, בני התרבות, ארתה היא מאמצת ומטמיעה עד מהרה. מוצדק. אם-כן. להסיק כי הספרות העממית שבע"פ משמרת ומוסדת לדורות הבאים לא רק את המורשת התרבותית הפרה-היסטורית, אלא אף את יצירת הציריליזציה ההיסטורית. יחד עם זאת, השימור והמסירה מתבצעים בהתאם לכללים מסריימים וכפופים לאופני התיפקךך של ךךכי המחשבה העממיות B. כתוצאה מהדמיון בין התכניות המכטאליות ודרכי המחשבה של היהודים והמוסלמים - ערכים וברברים - במאגרב, נוצרו ספררת ופולקלור בהם נתמזגר חמרים תרבותיים יהודיים והמורשת הערכית-ברברית לכדי יצירה מקורית. לכך יש הררשה רקיעכ ימוגרת ארקמה תידוהיכ .תיכרעה תושרד תררפסושרדה. .4 האר. םיימשרה היצמרופניאה תורפוש םוקמ תא תאלממה ,הריצקה דיקפת לע .5 םימסרפתמ רקורמכ"ןיא :407 'ע 1904,E. AUBIN, Le Maroc d'aujourd'hui, Paris םינרתע םינווכמה ביתכהל םינומהל תא רקהימשרה... םיאנתכ ,הלא םיכירעמ הרישהש היושע העבטמ בצעל תא תעד להקה .תינוריעה םינימזמו ךכ-םשל הריצק לע יניינע אמריד ררושממ לעכ .ןיטינומ ·גאח-לא .ילכארג-לא תאש הלוק וכילוי םיכיישה הלאזנמ :·הלאזנל םיסאלקה םיירישה םילדומל םיפופכ םניא םיימלסומה הריצקהשןרחלמהר ןייצל שי .6 .םייתרוסמהו דחי םע ,תאז שי הרישו "תיממע" וז העיגמ הגרדל ההובג לשתרמלש. םיריש םיילטקלאיד םיידוהי םיליבקמ םה ילעב ךרע יטתסא תוירוקמו אל .םילטובמ דחוימכ רואל האוושהה םע םיטריפ םיבותכהתירבע. וללה םיפופכ יללכלרישה-תרות. תשורי תולוכסאה לש ינטייפ לארשי-ץראדרפסו. תוקינכטל היציזופמוקה תושירדלו הקיטמיתה תיתדהתיטויפהו; לשב הדבוע וז הריציל תילטקלאידה דמעמ 'דחוימ תויצקנופו תויתרבח תונושתונחבומו. לע סחיה ינדשחה הלגמש תרוסמה תידוהיה יפלכ .בתכנה לער תפדעה הריסמה פ"עבשךרד .7 ,העימשה הארירפס, .ליעל ·ע2. סחי הז ססבתמ רקיעב לע יבתכשדוקה, הוושהו: םירבד :ר מסה הספרות העממית והספרות בלהגים המקומיים של יהדות המאגרב חיים זעפרני* • ספרות כתובה וספרות בע"פ החיים התרבותיים של יהודי מרוקו מאז גירוש ספרד בסוף המאה הט"ו ועד תחילת המאה העשרים. עם ראשית הפרוטקטורט הצרפתי והתמורות שבעקבותיו - הם נושא המחקר בן ארבעת הכרכים שעליו שקדתי בשנים האחרונות. הכרך השלישי במחקר זה שעניינו הספרות העממיתי . מהווה המשך טבעי לכרך השני המוקדש לפיוט חרתי ולשירה העברית. הכרך הראשון. עוסק במחשבה המשפטית בתנאים החברתיים-כלכליים והדתיים כפי שהם מצטיירים בקבצי התקנות והשו"ת. בכרך הרביעי כחקרו הכתבים הקבליים וחיי המיסטיקה של יהדות המערב המוסלמי . ככל שהתקדמתי בעבודתי, גברה התעניינותי בספרות העממית הדיאלקטלית, ושדה המחקר הלך והתרחב על תחומים שאת עושרם וגיוונם לא יכולתי לשער מראש . הספר דן בקשת כרחבה של טקסטים :מיצירות שנושאן יהודי בלעדי, בעלות יסודות מקראיים ומשכאיים, פיוטים וחיבורים האג'יוגרפיים וכר' ועד ליצירות מתחום התרבות החילונית, הסימביוטית, שחיתה כר כרחב למפגשים ולשיתוף-פעולה בין יהודים ומוסלמים, בעלי כטירת עוניינים משותפ'ם (הקצירה של ה"מחבוב" בלדת האוהב, "האורכי" - הגלימה, המודלים הערביים שהיוו דגמים לשירה העברית ולמוסיקה היהודית). התעודות שכרכסו בספר זה איכן אלא מעט מזעיר מכלל הסוגים המגוונים של היצירה היהודית-ערבית והיהודית-ברברית. בתוך ים הספרות שבלהגים המקומיים. נאלצתי לבצע - יותר מאשר בחירה הבחנה בין אופני דיבור שרכים, בהתאם לתפקידיהם ולתכליותיהם השונים, מהם הבאתי מספר דוגמאות מוגבל המייצג את סוגי הדיבור השונים . בכל המקרים כבחכו הדוגמאות לאור קני-המידה של הניתוח הספרותי ובחלקם גם של הניתוח הלשוני . חקר התיעוד הכתוב והמוקלט דורש חדירה אינטימית לחומר, ותחושת האווירה המיוחדת של המת~אר בו. הדיון בו מציב בעיות רבות, שכן הניתוח חייב לרדת לכבכי הנאמר, לגלות את הרמזים החב~יים. לעמוד על המטען התרבותי במלואו כדי לבארו כיאות, לגלות את המקורות ולזהותם, לעמוד על המובאות הנקשרות ב"זיכרון הקיבוצי", במסורות כתובות ובמסורות שבע"פ, בתרבויות וציוויליזציות שאותן מקיים תיעוד זה קשרים קבועים ומתמידים וסולידאריות פעילה. לצערי, נאלצתי לוותר על הטיפול בעולם המופלא והמקסים של הסיפור והאגדה, בפתגמים השנונים ובאימרות העם רוויות הלמדנות או השעשוע, בספרות האפיסטולרית ובסוגים המשכיים הנהוגים במידה שווה אצל היהודים והמוסלמים ובמיוחד בחברת הנשים והילדים, כגון : "אס-סלמאת" - ברכות שלום. מכתבי אהבה ומסרים אחרים ; "אל-לאגדה" -חידות ; "אל-חוג'איה" -קושיות ; "אל- מעכי" - לשון כופל על לשון ; "אל-מעיאר" - גערות ותוכחות ; "אל-אעיוא" שירים לעת מצוא, בתי-שיר שהם לרוב מאולתרים ובעלי אופי בדחני וסטירי ; "לא- ענה, אל-עכאיה" - פזמונים, שירי-ערש (ה'מתשה' הערבית וה'סבוקה' היהודית) ושירים המושרים תוך כדי משחק ; "אד-רא" - פניות לאל ולמלאכים, לגיבורי המקרא, לקדושי א"י אר לקדושים המקומיים ; סוגים שרכים של "מלחון" ר"אדרבי", מעשירת ('חראפאת' ו'חקאיאת'), שירים בעלי אופי פוליטי ופולמוסי שחוברו לרגל מלחמות אר מאבק בפולשים וכר.' בניגוד להרגלי. נאלצתי גם לוותר על הכללת פרק המוקדש למניין החיבורים. שכן 1 במסגרת המחקר על הספרות בלהגים המקומיים. הרכבת רשימה איכררכטרית כרוכה בקשיים רבים יותר מאשר במסגרת המחקר על המחשבה המשפטית 2 אר על היצירה הפיוטית 3 בשל כמות החומר 1 גיוונו ופיזורו : החיבורים שברשותי 1 אחרים שיש 1 לגלות ולחשוף מארכיבים ותעודות המפוזרות בכל רחבי העולם, אחרים - תעודות שבע"פ - החרוטים בזכרון מתי-מספר, שלא תמיד ככרכים לשתף פעולה. במסגרת מחקר מסוג זה, מפעל כזה היה בלתי-אפשרי, הן מתוך הצורך להציב לו גבולות מתקבלים על הדעת והן בשל לחץ הזמן . בשל סיבות אלו ואחרות, אני רואה במחקר הנוכחי כסירן חלקי והתחלתי, תרומה צנועה ראשונה לחקר הדיאלקטולוגיה המרוקנית ולהכרת הספרויות המגדניות, היהודיות והמוסלמיות, שבהלגים המקומיים . * יליד מרוקו )19ZZ(, דיקן הפקלוטה ללימדוים לסביים, מזרחיים ואסיאתיים, וראש החוג ללשון העברית באוניברסיטת פאריס 8. פרסם לאחרונה את הספר "אלף שנה של חיים יהדויים במרוקו", העוסק בתלודות התרבות והמגיה בארץ זאת. H. ZAFRANI, Litteratures dialectales et populaires Paris, 1980 Juives en Occident Musulmas. ו . ל"ב ; ל"ב, ז' : "שאל אביך ויגון זקניך ויאמרו לך" ; שמואל א' כ"ה , ח' ; איוב ח' ח ' וכר' ... והשררה גם ספר חביב בן אליעזר טולדנו · תרומת הקודש לד(מרוקו . המאה ה-י"ט) . ליוורנו 1860 Les Juifs du Maroc, Vie economique, sociale et 2. ראה ספרי 243-264 (עיין במיוחד בהקדמה). .8 religieuce, ed. Geuthner, Pau's, 1972, PP. ראה. PP.3-26. tome chap ,ו Mircea Eliade, Litterature orale, dans "Histoire des 3. ראה . פרק Vll עע• 397-424 מתוך ספרי ,de la Pleiade, Paris 1955, .Xl-Xll. 1977Encycl.litteratures", השורה עם Paris Poesie Juive en Occident Musulman Philippe Joutard, la Legende des Camisards ~--~-~~~~~~~~~~~~~~--~~~~--~~--~--~----------------------------~~~~~~~~) ed. GeuThner, Paris, 1977. עתון 77' מס so 1 38 49 לנוח ולשעשע <כחיבורים הפארודיים לפורים> מלווה את הקניית הידע לשומעיה . ואכן 1 תפקידה העיקרי הוא הכשרת היסודות לקניית ההשכלה . טקס אירוסי הילדים ה"אל-כתאב" 15 והמעמד החגיגי של בר-המצווה ושבמרכז עמדה דרשת הנער בן הי"ג שהגיע לגיל הבגרות הדתית, מאשרים .זאת .ספרות חילונית משותפת ליהדוים ולמוסלמים לעתים קרובות מאד, יותר משניתן לשער, יוצאת הספרות היהודית הדיאלקטית מתחומי הקודש ועוסקת בסוגים ונושאים שאינם ממוקדים בחיי הדת והתפילה . ספרות עממית זו משותפת לחברות היהודיות והמוסלמיות, ואין להבחין בה כל שריד מהמקור הדתי והאתני השונה . דבר זה נכון באשר לסוגי-שיר כקצירת "האוהב", בלאות ה"גלימה" וחיבורים רבים אחרים שהבאתי בספרי בפרק "המודלים הערביים של השירה והמוסיקה היהודיות". בחיבורים אלה, כבתחום הנרחב של המעשיות, האגדות והשירים העממיים וכן המוסיקה הקלאסית של מורשת אנדלוסיה, יהודים וערבים. שרים בשבח האהבה, היין והאוכל הטוב, מפארים את בגדי הנשים ותכשיטיהן 1 מתלוננים על יסודי הפרידה ועל כאבי אוהבים אומללים וכר' ... תוך שימוש בדיבור ובלשון זהים, בסמלים וציורים מיתיים דומים, באותם אמצעים וטכניקות של תורת השיר והמלחון 1 תוך תפיסה אסתטית שווה ושימוש זהה באותם נושאים ומוטיבים. בתחום ספרות זה מתרחש המפגש האמיתי בין שתי קהילות ובו מתקיימת מזיגה תרבותית אמיתית . בתקופת תור הזהב במערב המוסלמי התגשמה הסמביוזה בתחום הספרות הכתובה בלבד, ב"אדאב", מקצועות הרוח ומדעי-הטבע, במקצועות הפילוסופיה, הדקדוק, המתמטיקה, הרפואה וכיו"ב 16, בהם התחרו יהודים בערבים. לאחר גירוש ספרד 1 שהיה מנת גורלם המשותף של יהודים וערבים. לאורך כל התקופה הידועה כ'תקופת השפל והירידה', תקופת ההסתגרות, המשיכו שתי החברות לקיים מפגשים על אדמת המאגרב בתחום הפולקלור על גילוייו השונים, בתחום האמונות העממיות והתורות שבע"פ - פרי היצירה התרבותית הדיאלקטאלית. לאור בדיקה של מספר רב של חיבורים מתברר, כי במרבית המקרים מדובר ביצירה ספרותית אחת, בטקסטים ובדרכי הבעה המופיעים בשתי החברות בשינויים קלים בלבדיי . בסוג ספרות זה ניתן לעמוד על פתיחותם של הגבולות בין הדתות והקבוצות החברתיות-תרבותיות השונות . שתי החברות הללו, השומרות בקנאות על יחרוך והמקפידות בחומרה על אמונותיהן. נפגשות במישור ההבעה והמחשבה, בתחום האינטימי של הלשון. במזיגה המנטאלית ובקירוב הלבבות, תוך דו-קיום מפרה. היצירה הספרותית דיאלקטאלית, הן בתחומי הקהילה היהודית, והן בתחום הבין- דתי של שתי החברות, היהודיות והמוסלמיות, היא כר של פשרה ומפגש רעיוני בו נוצרת ומתגבשת זהות חברתית-תרבותית מיוחדת ומקורית. יצירה זאת טבעה את חותמה הבלתי-נמחה על דמות היהדות המאגרבית. קולה מהדהד אף היום בנשמות התלושות - של המהגרים שהתיישבו בישראל . ובמקומות אחרים. משיריהם, מן המוסיקה שלהם, מהפולקלור והטקסים שהם מקיימים, בוקעים קולותיה המרים והמיית געגועיה, קולות צער ועצב. קולה מהדהד בצורה מתוחכמת יותר גם בהתחלותיה הצנועות של הספרות העברית של המחברים הישראליים בני המאגרב ובעיקר בביטוי הרגיש של המשוררים הצעירים s י .מן המסר השירי שלהם בוקע קול הנפש המעונה של תרבות נחבאת ומושפלת, שאותה הכרתי לפני שנים, על שמחותיה ומדוויה, בהיותה עדיין על אדמת מרוקו, ופניה קורנות, מקסימות ושופעות .חום • S ו . ראה. Pedagogie Juive en Terre D'lslam, p. 36ZAFRANI,H. טקס ה "אל-כתאב" מציין בד- בבד אח אירוסי הילד בן החמש עם הילדה שייעדר לו ארחה הרריו מאוחר יותר לאשה. ואח נישואיו הסמליים עם החררה . שכן.הטקס נערן בערב שברעות, חג מחן חרדה, ובארחו יום מתחיל הילד בלימוד כחב האלף-בית העברי . 16. בהקשר זה נזכיר אח נתיבות החיים האינטלקטואליות הומקצועיות המקבילות של שניים מנציגיו המובהקים של חור-הזהב האנדלוסי. הדמב"ס ואבן ררש,ד בני קררדרבה. השניים היו רופאים. פליוסופים. בקיאים במשפט ובהלכה . 17. קובץ השירים והנעימות האנדלוסיות הנושא אח שם עורכו מוחמד בן אל-חרסייך אל-חייק בן טטראן. נכתב בשלמותו באותיות עבריות ע"י מרסיקאיס יהודיים ; הללו הכניסו שינויים רק בחיבורים שריבדו בשבח האיסלאם. והתאימו ארחם במידה מסריימח לצב•רן האתני שלהם . 18. ראה "המשיח אר רקיראם למלך מרוקני" מאח גבריאל בן שמחון . וקובץ שיריו של ארז ביטרן "ספר הנענע" חל-אביב. 1979. להוסיף כי החיבורים ההיסטוריים החשובים של הספרות הדיאלקטלית שבע"פ, ההפטרות, ההגדה והסיפורים המוסלמים, שייכים כולם לזיכרון הקיבוצי חש . מי, בו נשתמרו ועוצבו גירסאות רבות ומגוונות של נושאים שמקורם במסורת כתובה. בהקשר זה יש להזכיר, כדוגמה, את הסיפורים האגדיים שרווחו במזרח ובמאגרב על חיי אברהם ויוסף. על מות משה ועל המקרים שאוער את איוב, בדיאלקטים אתיופיים, קופטיים, ערביים, מוריסקיים וברברים. במסגרת התפיסה היהודית במיוחד 1 הפולקלור מקושר ומזוהה במסורת ; המסורת היא מה שהתקבל ונמסר - כפי שמציינים המונחים 'קבלה' ו'מסורת' - המופיעים בראש פרקי אבות : "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים ..." מראשית היווצרה, קיימים ביהדות מ~דעות קהילתית וזיכרון קיבוצי, מסורת העשויה מכל התורות שנתקבלו ונמסרו, והמשכיותה הובטחה הודות לשלשלת של יוצרים- מוסרים. ואכן מדובר ביוצרים-מוסרים, שכן גם המסר שהועבר וגם דגמיו נמצאים ביצירות המסורתיות. מסר זה יונק את חמריו ממאגר הרעיונות שכבר נקבעו והוצקו. אך הוא מפרש אותם מחדש ומעניק להם מימו אקטואלי בעקבות שינוי נקודות הראות, ובכך יוצר יצירה חדשה. אפשר לעמוד על המימד הפולקלוריסטי-מסורתי ולהעריכו לאור זיקותיו למחשבה היהודית על אפני הבעתה השונים - מחד, ומתוך בירור קשריו ההדוקים לסביבתו התרבותית והחברתית-לשונית, ולמנהגים והמסורות של הסביבה בה הוא מתפתח - מאידך. • הדמיון העממי הר בגוני מבדיקת הפיוטים ויתר התעודות שהובאו בספרי מתגלה יצירה בעלת עוצמה סוגסטיבית כמעט בלתי-מוגבלת, הגות מרוכזת ותמציתית, מצבור רגשות, מערכת סבוכה של מובאות, כr~סינ מעובה של משמעויות, משמעויות-לוואי המכוונות אל מחוץ לגבולות הטקסט, אומדים אל עולם סמלי ואלגורי ואל מסורות ספרותיות ונופים תרבותיים אותם מגלים בהנאה מרובה. עבודתי התרכזה במיוחד בבירור החומרים המסורתיים, השו~אה ביקורתית ופירוש המקורות . כל ~לה ו~לה מתךנ~ת מופנמת זו, היא הד ובת-קול ישירים או עקיפים, לאיזו קריאה, לאיזה צורך לומר ולהתבטא 9. מאידך 1 ניתן גם לעמוד על הטיפול שניתן ליסודות האקזוטיים והמיתיים " והתאמתם לנוף המגוני ולמסורות העולם הסובב. הדמות והמאורע הזרים משולבים בחלל המקומי ומקבלים את צביונו האתני - מה שנותן לסיפור העלילה אופי מוכר. בדרך זו הולכים החיבורים המרוקניים ביהודית-ערבית, כשהם מעלים דמויות מקראיות מובהקות או קדושים ועושי נפלאות ארץ-ישראליים (מרדכי ב'מי כמוכה' ואיוב בעלילה ההיסטורית שבספרי, ושב"' בקיצה של טינג'יר וכיו"ב ...(. ה~לה 'שפוך' שבהגדה הופכת בדמיון העם לזקן אגדי קדוש או לדמות דמונית . תרגומי המקרא עצמם הם עדות לדרך הראייה המקומית של כתבי הקודש. הם נקראים, מובנים ומתפרשים באופן אישי ומיוחד, המשתלבים במסגרות החיים המקומיות ובסביבה הלשונית, החברתית והדתית של האזור הגיאופוליטי המסויים . כל אחד מהטקסטים שהובאו מספר, בדרכו, סיפור. הצביון הדתי המובהק שבמרכז היצירה הפיוטית הדתיתסי . שמור כאן לסוגים בעלי האופי הפדגוגי והדידקטי הנוצר בעיקר לשרות הוראת המקרא והתלמוד בבתי-הספר וללימודי המבוגרים בדרך הדרשה והקריאה בספרי המוסר והדרוש. ביטויו העליון הוא בפיוט הליתורגי. עניין רב ניתן למאורעות ההיסטוריים. לא רק החיבורים שניתן לכנותם "היסטוריים", אלא גם שירי השבח והשירים ההג'יוגראפיים, ובצורה מובהקת יותר הקינות, שואבים את יסודותיהם מעובדות היסטוריות. המציאות ההיסטורית לובשת עד מהרה צורה חדשה מכוח הזכרון הקיבוצי ; ולאחר שהיא מתגלגלת בדמיון העם היא נעשית למיתוס או לאגדהי י .ערבות הזמנים והתקופות בתהליך המיתיזציה הוא על חשבון רצף המאורעות הכרונולוגי 2 י . החיבור "סיפור איוב", כסיפורים אחרים שהבאתי, משופע ב"טעויות" מסוג ןה 3 י . גיבורנו המקראי שם הוא בן-זמנם של האבות. הוא גם מחרטומי פרעה בימי משה, בן-זמנם של דוד המלך, מלכת שבא ואפילו של אחשורוש ; הוא שב עם גולי בבל ונמנה עם מייסדי ישיבת טבריה ... יש ומתבטא השינוי שחל במאורע ההיסטורי בתהליך הפיכתו לסיפור אגדי. על כך עשוי להעיד הסיפור ששמעתי מפי הצייר החוזה יוסף מנור, בן עיראק, המתגורר נפריס : "סבי זקני, סיפר הוא, הצליח להתגבר על לילית שפגעה והמיתה את התינוקות הזכרים היהודיים. הוא עקר מידיה את חרבה עקובת הדמים אותה הפקיד למשמרת בידי בני המשפחה, השומרים עליה מכל משמר עד עצם היום הזה". לדברי המספר, סבו שהיה רב-מג בקבלה המעשית, נהג לרפא בדרך פלא חולים רבים. הסיפור המקורי, המבוסס על גורלם האמיתי והטראגי של התינוקות היהודיים בבגדד 1 חשוב בעיניו פחות מאשר המיתוס שהוא הוליד . הזיכרון ההיסטורי אובד ומוחלף באגדה החיונית הממשיכה להתקיים 4 י . ·~ כלל היצירה הספרותית הזאת, וגם זו הפולקלוריסטית, שלכאורה מתמצית ברצון 9. רג•שרת לגב• העבר ראה, 12-13.Poesie Juive en Occident Musulmant PP o ו . שם. שם. ומקומרת אחר•ם . 11. השררה, מ•רצ'ה אל•א,ד שם ;הש•רה ה•הרד•ת במערב המרסלמ• (צרפ') עע .18877- ו ("ש•רה ואגדה") רעע .6662- ("ז•קרת הפ•רט למדרש") . 12. בסרג•ת הזכדרן ההיסטרר• והאגדה, רהערבדת•רת הה•סטרר•ת שמאחור• האגדה עצמה. ראה עבודתו החשובה של PhilippeJOUTARD, בספדו הנ"ל ;תופעה דרמה ו">דiצמ אצל ה"קמיזר•ם" - הענקת אופי של ערבדח•רת ה•סטרד•ת ל•סרד החרבות• שבאגדה, שבעקברת•ר מחל•פה האגדה אח ההסטרדיה. 13. ראה. ע' 133. 14. יחסו אם ר•לדה, תלמיד ורבו, שבחי ארס •קר אר א•ש שררה, מצריינ•ם באותם מרנח•ם. בארחן מטפורות בחיבורים היהודיים הומוסלמיים בעלי נושאים שונים : 'ולידי שג'רה עליה' ("ילד• הוא אילן דם ונישא") בספרר של ,Chants et Jeux maternels a RabatJouin,J. 1950 ,P .140XXXVll,Hesperis, מרטיב האילן מופעי גם בקציה היהודית המוקדשת לרשב"י : יא' בר-ירח אי סדינא. יא' שג'רה חלרראה" ("הר ן• בר-ירחאי . הר אילן נאה") ; נניח ה-ט"ר של ה'מי כמרכה• מתואר מרדכי המקראי כ'קטאב אל- n זראן' ("קנה סוף"). בארחו תוא ר מכרנה גם מוחמד בבלאדה ("אדוני") שמביא JOUIN ,Nouveaux poemes de Fes145 J. p.1958, • et de Rabat-Sale. Hesperis LXV. ראה גם נוסחות ההבעה והקללה בספרי ע' 214. ינואר - פברואר 1984 מסה קריאה לפי הנחות של לוי-שטראוס בתנ''ד וכס.פרות )ד( \ . ן \ בנבלותיו", נבלות של אלוהים, היהודים שנבחרו על ידו להיות לו לעם שהם ברואיו . ההיפוך האירוני מוריד את הגיבורים פאר האדם והאומה, למעמקי שחת ועבדות, כשירו של יל"ג , האריה מנצח את האדם והעבדות את החרות.האלוהות נראית עביה, שחורה כמקום לבנה, "אלוהיכם עני כמותכם", אצל ביאליק. עם נבחר, עם סגולה מתגלה כעם של קבצנים ו"שנוררים", מתייחד באוזלת ידו ובתגובותיו העלובות . שירו של אצ"ג מציג אף הוא את גורל היהודים היפים בהתהפכותו ואף מציג כצורה נוקבת את האלוהות בעמידתה הפסיכית . אף אניית הפליטים-השרידים המסכנים מוצאת דרכה תהומה . סלודור הוא כינוי נוצרי לישו' הגואל , המושיע . אנייה המכונה כשם זה נבלעת במצולות. במערכת הניגודים של יל"ג מעומתים מלך ונביא, חומר ורוח-של-הדייה . הנביא, הוא איש הרוח, במובן של משוגע, הנביאים הם רועי רוח. אור ניצב כנגד חושך . תפיסה ממלכתית שתכליתה חוסן מתייצבת מול תפיסה ערטילאית שמטרתה הבל . ביאליק קורא תגו נגד הפסיביות ומציב לעומתה את ההתקוממות. הפואמה מתארת בפרטי פרטים מצבים של עליבות מתוך כניעה וקבלת גורל' כאשר ההתנהגות ההפוכה הרצויה היא המובנת מאליה ומתייצבת כאלטרנאטיכה . התפיסה של גרינברג אף היא מציגה מלחמת השם כנגד קידוש השם (ראה : "הקבר כיער"). בשיר שלפנינו "מיבשת ומים מחדה לאלוהים" ההתנהגות האלוהית והאצילות היהודית הן המעומתות. דו כנגד דו ניצבות ההשלמה עם ההשמדה מצד האלוהות, וההשפלה שאין כמוה של העם שהגרמנים-הנאצים עושים כר כרצונם, וכן גם האנגלים, "סרדיוטי בריטניה" האשמים בטביעת האניה, המתעללים ביהודים כחפצם. מערכות הניגודים מודרכות על ידי השקפת עולם התובעת מעשים נחרצים כמישור הלאומי והאישי : שינוי הנורמות מנבואה למלכות אצל יל"ג, שמירה על דמות אלוה כיהודי וכצלמו' ועמידה של כבוד מול הגויים כשירי ביאליק. צו לנקם כמרצחים והתגייסות למלחמת תקומה מפעם את שירת אצ"ג . הציווי מתחייב מן ההגיון המנוסח כשפת הרגש . לחובר הגדיר כצדק את הפואמות של יל"ג כרפלקסיביות לאמור נוטות אל ההרהור, אל החשיבה. ביאליק ואצ"ג אף הם' קושרים את יצירותיהם למסכת ערכית. המסקנות הרעיוניות ניתנות בתבנית הקינה . מלת "איך" השלטת :שירו של גרינברג, המוליכה למלת-הקינה איכה, משמשת אות זיהוי ז'אנרי גם לשני השירים האחרים . לפנינו קינות לאומיות רעיוניות, החובקות את כל המציאות היהודית, דרך אירוע מודגש בדמן ובמקום . על אף שהקינה הרעיונית. היא חד-משמעית בציוויה ושליחותה, הרי שניתן ללמוד מן התבני;ת הגלויות על התבניות הסמויות . יל"ג המשכיל מעמיד בסימן שאלה את הנוכחות ההיסטורי. אם האריה מנצח את הגיבור, סימן שלא לאדם בצלם אלוה · האלוהית במהלך האחריות והיכולת לכוון את המהלך ההיסטורי . מצד אחר סמיכות הפרשיות כין גורל מרתה לגורל שמעון אהובה, מלמדת על מציאותה של השגחה עליונה. יש השגחה, או אין השגחה מלמעלה, האם קיימת השגחה פרטית ולאומית, היא השאלה שאינה באה לידי פיתרון ומהדהדת בתשתית השיר. ביאליק שואל שאלת-התגרות שעניינה נוכחות האלוהים כשמיים ב"על השחיטה" . לעומת זאת בפואמה שלפנינו ב"בעיר ההריגה" אנו מתוודעים לנוכחות החזקה של האלוהות , אבל האחריות כולה מוטלת על הלאום, אלוהים הוא עד, ולא שותף למעשה ההיסטורי. השאלה הנשאלת היא בדבר אחריותו וכוחו של המוכיח . בסיום השיר הוא נפרד מהשכינה והקול דובר אל עצמו :"ועתה מה לך פה בן אדם, קום ברח המוכרח". המירנו הוא אתר התגלות אלוהית למשה, לאליהו ולעם ישראל כולו. עתה הוא מקום מנוסה, ועדות להעדר הבשורה, לקול ששוב אין לו כוח של אמירה וניסוח דברים . "ושאגתך המרה שלח ותאבד בסערה." המוכיח קיים ואינו קיים. שאלה שהציב יל"ג לגבי נוכחות ההשגחה האלוהית, שואל ביאליק ביחס לנוכחותו המשמעותית של הנביא. המקונן-המוכיח. אצ"ג מציג שאלה כיחס לטיב הברית בין האלוהים לעמו, ברית שהיא קיימת מכוח ברית כין הכתרים, מעמד הר סיני ועד אחרית הדורות, והמציאות בפועל כאילו מכחישה אותה. "מחדה לאלוהים" הוא המתרחש עתה ביבשת ובים, אבל מחדה לאלוהים הוא גם הינצלו של אברהם מן הכבשן באור כשדים. כרמל ההר שבו הפגין אליהו הנביא את הברית עם האלוהים הנזכר בשיר, וכך. באופן פאראדוקסאלי כל המתרחש הוא בצו אלוה "ואתה אלוהים את טיטוס הדרכת על דביר מלכותנו בהר". כניגוד ליל"ג אין לאצ"ג ספקות ביחס להשגחה האלוהית שהיא וודאית ומוחלטת. ושלא כביאליק אין הוא מפריד בין העם לאלוהיו, ואין הוא משאיר אותו כבן לריח בלכד של המוכיח-האדם. או כנוכחות משקיפה בלבד במרתף הייסורים. אכל טיבה המיוחד של הברית בין האל לעמו . הוא המתיצב לבחינה . נמצא כי גם הפואמה ההיסטורית אינה יכולה להיבחן מן הצד הדיאכרוני כהיסטוריה, אלא מן הצד הסינאופטי חובק הזמנים, המקומות והשאלות. שאלת העומק מקבלת חיזוק מכוח נסיבות הזמן אליו קשורה הפואמה, אבל היא יפה לכל הזמנים . כך כמחדורי השירים ההיסטוריים האחרים של יל"ג במיוחד ב"צדקיהו בבית הפקודות" . אפילו השיר "אסנת כת פוטיפרע" המוחזק בעיני חוקרי יל"ג רומאנטי (קלודנר, לחובר) הוא למעשה אידיאולוגי ואוצר בחובו את מערכות הניגודים. של חומר ורוח שבשירה המאוחרת. יוסף הוא משכיל. מדבר בשפת פרעה ועל כן הוא מצליח . עדות לצו "היה יהודי בצאתך", נמצא בנישואיו של יוסף לכת-נכר, שהמשורר אינו רואה כהם פגם, אלא סימן להצלחה. אצל ביאליק נמצא הבדלים בין "על השחיטה" שבו מובעת התנגדות לנקמה, למעשי גמול, ובין המשתמע מן ההתייחסות להרוגי קישינוב בפואמה הגדולה. אבל ברור כי המימד הסינאופטי, חובק הזמנים והמקומות, מקומו גם ב"על השחיטה" כשיר של כל הזמנים. המתקשר לז'אנר של שירי עקירה. הסינאופטיות, הניגודיות ומערכת הציווךם הקוראת למלכות, מציינת. כידוע, את שירת גרינברג בכל גילוייה. חיפוש מדוקדק אחר תבניות העומק יגלה את תוקפה של השאלה . כצדה השני של הוודאות, גם בשיריהם ההיסטוריים האחרים של כל המשוררים . על השירה ההיסטורית בכללותה, דומה ונוכל לומר כי הצד הכולל. כפי שטען אריסטו ב"פואטיקה" ביחס לטראגדיה, חזק בה מן המסויים. בתארו היסטוריה, המסוים נתון בתוך רצף של ארועים מסויימים הנכרכים זה בעקבות זה. בשירה, גם זו המתארת אירועים, הכולל הנקשר בראייה הבו-זמנית. החובקת זרועות עולם, הוא העיקר. השאלה האם גם הטקסטים שכרעדו לתאר היסטוריה לשמה. אין בהם מידות של הכללה, הערשות גם אותם מועמדים לניתוח סטרוקטוראליסטי, סינכרוני. סינאופטי, חורגת מגבולות הדיון מהבעות ספרותיות שהצד האמנותי הוא המייחד אותן . ל"ו . מקבילות מן ההיסטוריה ההתבוננות בשירה, המציבה את המהלך ההיסטורי במרכזה מראה כי בצד ציור המאורעות לפי סדרם בזמן מצויה תמיד אידיאה על-זמנית, שלפיה נערכים המאורעות מחדש. לא ההיסטוריה עיקר. אלא השיעור הנלמד הימנה. הדרך ללקח האחד עוברת תוך מערכת ניגודים. אבל אין המצווה הברורה המשתמעת מן הניגודים עשויה לפתור את בעיית היסוד, האוניברסאלית אף היא, והחורגת מגדרם של ארועים נתונים בזמן ובמקום ומתנסחת כאלטרנאטיבה. גם בסוגות אחרות נגלה תופעה דרמה. הרומאן ההיסטורי מונחה על ידי אידיאות-על סינכרוניות, הקובעות יחס בבואתי בינן לבין המסופר ברצף דיאכרוני . תארו רדיפות הנוצרים ב"קוו וואדיס" לסנקביץ' ברומא האלילית, מקביל להנחה הגלויה והסמויה כאחת בדבר גדולת הנפש של המאמין הנוצרי, גדולה המופקעת מן הזמן והמקום המאיימים. הרומאן עתון 77, מס 15049 השאלה ,:. ' כתבנית עומק מאמר רביעי ואחרון בסידרה הלל ברזל ל"ד . סוגות קשות התשתית המיתולוגית עושה את כתבי הקודש, את הטרגדיה הנשענת על המיתוס ואת היצירה החזיונית-המיטראריאליסטית נוחים לניתוח סטרוקטוראליסטי שכליו לקוחים מן ההתבוננות במיתוס . תפיסה הרואה בחשיבה את דפוס העומק של ההבעה המיתולוגית ניתן יהיה להפיק ממנה לקח בפירושן של יצירות אליגוריות מסוגים שונים, שתכליתן היא השמעת בשורה רעיונית, או יצירות שהצד האידיאי הוא הא רנותי בהן . אולם סוגות המעדיפות היבטים היסטוריים, פסיכולוגיים, ציווי חוק ומשפט, תהיינה קשורות לגישה שהסינכרוניות, האידיאיות וא ri דות-התשובה, ולא השאלה הן במוקד התיחסויותיה. ניתוח המעדיף את ציר הניגודים, עשוי להתאים לשירה הלירית, שסימנה הראשי, אולי, הוא אחדות הניגודים, אבל הליכה מן הניגודים המתאחדים אל השאלה הבלתי-פתורה, תיראה כמיותרת. מוסיף לכך גם את היסוד האישי הנמרץ. העשוי להאפיל על הסטרוקטורה האוניברסאלית שהיא בראש מעייניהם של מבקשי דפוס העומק . אולם, רצוי לזכור כי כל סוגה עשירה ביסודות מרובים לרבות מרכיבים מיתולוגיים ורעיוניים שבהם ניתן להיאחז. המהות הקומפוזיציונית, כשהיא לעצמה, מניחה ,ןונכי:z קביעת הנאמר מתוך התייחסות רעיונית. סוף מעשה-יצירה, בתכנון ובמחשבה תחילה. נמצאת האידיאה קודמת לכל הבחינות האחרות, המגוייסות לתוך תבנית שהאינטלקט הוא שהחליט עליה . גם שיר סוריאליסטי, הנכתב בכתיבה אוטומאטית-אסוציאטיבית, העלאתו על הכתב והצבתו כשיר היא תולדה של רצון ומחשבה. המחשבה מכוונת את ההחלטה לראות בשיר הנכתב בצורה כזו, ביטוי אמנותי רב-ערך. שנודעת לו עליונות ביחס לצורות הבעה אחרות. הגישה הסטרוקטוראליסטית, ניתן לטעון' שעה שמדובר ביצירה שחיקוי ההיסטוריה הוא במרכזה' או בביוגראפיה האישית בעלת רצף של מוקדם ומאוחר' אינה דוחה את חשיבותו של הרצף הדיאכרוני' כמפתח לביטוי שינויים ותמורות על ציר הזמן . אשר ליצירה הפסיכולוגית יטען הסטרוקטוראליסט השטראוסיאני כי הבינאריות היא סטרוקטורת יסוד בנפש האדם ומקומה בכל הבעה נפשית. כאשר מדובר בסטרוקטורות-יסוד המבט מכוון לתודעה האנושית. אפילו הבעות של חוק ומשפט, יאמר שוב נאמן תפיסתו של לוי-שטראוס, הן ~דו האחר של המיתוס, דוגמת הפולחן והדת. ובאשר לשירה הלירית, אז;זדות הניגודים עשויה להיות גילויו של השיר ואילו כיסויו תהיה גם כאן השאלה הבלתי-פתורה, הניגודים הממשיכים להתיצב זה כנגד זה, כאלטרנאטיבות שוות ערך. בדוגמאות שלהלן יוצגו באופן מפורט הקשיים ודרכי-העזר הסטרוקטוראליסטיות בפרשנות של יצירות שאחת הבחינות : ההיסטורית, הפסיכולוגית, הלירית והציוויית היא העיקרית שבהן. ל"ה. שירה היסטורית: "ביו שני אריות", "בעיר ההריגה", "מיבשת ומים מחזה לאלוהים" ("רחובות הנהר"). לשלושת השירים, ממיטב השירה העברית, המעמידה במרכזה אירעו היסטורי (חורבן בית המקדש וגורלו של שמעון בר גיורא, הפוגרום בקישינוב, מעשה הנאצים והטבעת אניית הפליטים "סלבדור"), תבניות-יסוד משותפות. משותפת להם הסינאופטיות. הצגת דברים השייכים לזמנים שונים או מקומות שונים יחדיו מתוך ראייה בו-זמנית. כמו כן מציינים אותם היפוך אירוני, ניגודיות חריפה, והבלטתן של מצוות עשה לאומיות כתולדה של תפיסה אידאית מוגדרת . השאלה הנשארת במעמקי השיר, דומה שגם היא אחת בשלוש היצירות . השיר "בין שני אריות" פונה פנייה חדה, תוך כדי תאודו של שמעון בר גיורא והמגיבים על ירושלים, למסכת האשמות כנגד החכמים. שהורו את העם להלוך נגד החיים, הורוהו להעלים עין מן התבונה. הטילו על העם גזרות, ולא לימדוהו מלאכה ומלחמה. המצע האידאולוגי, שכחו יפה בעיני המשורר לכל הזמנים. מוצג בצד תאודו של שמעון בר גיורא ואחריתו בזירת הקולוסיאום כשבוי הניתן טרף לאריה. הפואמה הבנויה מוקדם ומאוחר מן המרד בירושלים עוד לאחריתם של ~מעון ומרתה, זה מידי האריה וזו מרוב צער וייסורים. מקיימת בתוכה מסכת המופקעת מן הזמן המסויים. הקורא מוזמן להתייחס למאורעות ברצף שלהם, ובעת ובעונה אחת לראות הוויה שכל הזמנים נכרכו בה. הסינאופטיות, הראייה של כל הזמנים יחדיו והדיאכרוניות, מופיעות זו ליד זו . מאחר וזו האחרונה מנומקת ומוסברת על ידי הראשונה, הרי שידה של ההתייחסות הסינאופטית היא על העליונה. הפואמה "בעיר ההריגה" מזמנת יחדיו את העד, המצווה ללכת לגיא ההריגה ביחד עם השכינה ("ושכינה שחורה אחת. עייפת צער ויגעת כוח, מתלבטת פה בכל-זווית ולא תמצא לה מנוח"). האלוהות מתלווה למעשה בקולה, בציוויה אל מי שנקבע כאילו על ידה להיות ~י ומוכיח. האלוהות המצויה למעלה והאדם שנגזר עליו להיות למטה, מזדמנים זה ליד זה, גם בירידה למרתף ולבית הקברות. השיר שומר מצד אחד על רצף של התקדמות אנכית : יורדת במורד העיר --- ואל מחוץ לעיר תצא ובאת אל בית העולם - לבית הקברות קבצנים וחפרתם עצמות אבותיכם. ממורד העיר למרתפים שבתוכם מצויים שרידי הנטבחים ולמעמקים גדולים עוד יותר של הקברות. מצד אחר באה האלוהות וכן השכינה בהתלוותה אל האדם וקובעת הוויה נבואית לדברים, המפקיעה את הנאמר מגבולות זמן ומקום מסויימים. הפנייה היא לכלל העם באשר הוא שם. ישרו של אורי צבי גרינברג קובע לעצמו כבר בשמו כמטרת תיאורו שתי זירות הריגה : היבשת והים. ביבשת ציור מפורט של זרעוות הנאצים : "איך עושים מכבלות יהודיו היפים - סבון". בים. הטבעת אניית הפליטים : "עד אשר בלב ים יפתח פיר/ סנדלפון שר הים ובלע/ ספינה בילל דם : סלודור". הראייה הסינאופטיתה מציינת את שירת אצ"ג, כפי שהסבירה נפרטות, ברוך קורצווייל, מצויה בפואמה זו, לא רק במהלך הזמן אלא גם בהתייחסות למקרם. יבשות וימים. וגם האלוהות מובאת. כמר בשירו של ביאליק. לגיא החזירן . אבל כאן לא היא מזמינה את עצמה אלא האני השר ערשה ארתה עד קבוע, צופה בנעשה . "איך עושים תתבצר הביוגראפיה כמקבילה לאידיאה , ולא נשלטת בלעדית, כאשר היא נתרנה במבדה הפירטי , הסיפורי, אר הדראמאטי . נהרהר, לדוגמה, במחזה "לאחר הנפילה" של אותרו מילד שבר נחשפים חיי המחזאי . כבר שם המחזה מעמיד את מיתוס הנפילה כבבראה להתרחשויות . תהליך הסיפור הוא מבפנים בתרן מוחו של הגיבור הראשי קררנטין . הסיפור ' במקום שישמור על רצף מקובל' מעדיף את הצורה האסוציאטיבית. האסוציאציות נקשרות זר לזר על בסיס מרטיבי-תימאטי, מאורעות כואבים של מורת אר גירושים . על ציר הניגודים מופיעה היעלמות העין השופטת כמביאה דווקא להתנערות, לתקומה לאחר הנפילה, במקרם ההשלמה עם המפלה והידרדרות נוספת . אם אין שופט הכול חייב להיבנות מחדש, היא נוסחת הגיבור הנופל רקם במחזהו של מילד. אורח חשיבה אקזיסטנציאלי-סרטריני, מחליף אורח חשיבה אקזיסטנציאלי-דתי . היסוד הררידריי-בירגראפי , שהיה אולי חשוב בעיני מחבר המחזה, מפנה את מקומר לראייה אידיאית ולצו מוסרי : אל תתן לנופל למשוך אותן אחריך . אלא שצר זה מותיר שאלות יסוד בלתי פתורות במישור האחריות של האדם לעצמו ולזולתו . כל אדם אחראי לנפילתו שלו בלבד . אר כל אדם אחראי גם לנפילת הזולת , היא שאלת-העומק ששואל המחזה . שאלה שקאמי משיב עליה ללא היסוס בסיפורו "הנפילה ", נשארת כבעייה ללא מענה במחזהו של אותרו מילד . נמצא לדעת הסטרקטרראליסט השטרארסיאני כי כל הסוגה המכונה היסטורית , על סרגי המישנה שלה, בשירה, בסיפורת רבדראמה, לרבות הסוגה הבירגראפית , על סרגי המישנה שלה, ניתנת לבחינה מתוך זרוית ראייה א-היסטררית, אידאית, ארניברסאלית . בחינה כזר אינה דוחקת הצידה את סגוליות היצירה , אלא להיפך. משקפת את יסודותיה . ל"ז . הבחינה הפסיכולוגית הסוגה ההיסטורית רהבירגראפית כמטרה לניתוח סטררקטרראליסטי-סינכררני הציגה קושי בתחום הרצף. הסוגה הפסיכולוגית מציגה קרשי בהעמדת היצירה על הבסיס של ההתנהגות האי-ראצירנאלית , אי-השפיות במקרם השפיות. את הקושי אפשר לפתור בטענה שאי-שפירת היא מרטיב במערכת המרכיבים העלילתיים, בדרמה לטירוף המשתלט על אדיפוס המלך. אותר מזכיר מפורשות סרפרקלס במחזה , אר בדרמה לרוח הרעה הפוקדת את שאול המלך כפ י שמסופר בתנ"ך . אי-השפיות הנזכרת בכתובים אין פירושה שלא היסוד החשיבתי הוא השולט בכול רובדי הטקסט . הטירוף של אדיפוס , אר של שאול הוא תולדה של נסיבות, התאכזרות הגורל ותעתועיו במקרה אחד , קנאה עזה וזרות מבית ומחוץ במקרה השני . הפעולות הבלתי-ראצירנאלירת כמו ניקור העיניים. אר רצח כל אנשי ברב, שייכרת לתבנית חשיבתית מקפת יותר , הכוללת את כל האירעוים ומסבירה אותם כמשתלשלים זה מזה. מה ערד שהפנייה לתבנית העומק משמעה השארת הטירוף בחזית הקדמית בלבד של המחזה , הררמאן. אר הסיפור . במקרהו של שאול. למשל, אפשר להצביע על האלטרנאטיבה שבדפוס העומק :המלך מרשל מכוח עצמו, רצונו, יפי תוארו (שאול גברה משכמר ומעלה מכל העם). סגולותיו העצמיות אר מכוח מי שממונה עליו, מפיח בר את רוח ,'ה מר wr:ז אותר בשמן המשחה . הרוח הרעה ככל שתהיה מציקה ומזיקה, מציגה את המלך בתהפוכות רוחו העצמיות . הרוח שהנביא משרה עליו' ככל שהיא טובה ורצויה והכרחית. נכפית עליו מנחרץ . הכתובים בגילו~ם מציגים את חולשת העצמיות, הקנאה התוקפת את שאול ביחס לדוד ("חכה שאול באלפיו רדוד ברבבותיו") ואת חוזקה. שאול מצטרף מרצונו לבני הנביאים ומחולל עמהם כל הלילה . שאול נופל על חרבו רמת בגילוי גבורה ואצילות. שאול מרחל מדי פעם לדוד . הכתובים מצד שני מחייבים את זיקת המלך לנביא. לנביא עליונות הראייה, הצפיה לעתיד גם בחייו רגם לאחר מותר ואצל בעלת האוב, על אף המעמד האסור שנכפה על הנביא הוא אומר בסופר של דבר לשאול מה צפרי לו. עונשו של המלך הוא באי הכפפת רצונו עד תרם לצר הנביא . אי מילוי הצר ביחס לאגג מלן עמלק. הימנעות מהמתנה לנביא, יסודם החלטה ושיקול דעת עצמיים. אולם שמואל מחמיר בתביעתו למשמעת מוחלטת, המבטלת כל סטייה. גם אם שיקולי טעם מסבירים אותם . נמצא כי בערד שהחזית הקדמית מ Qפרת על טירוף ורוח רעה שאחזה במלך' ברובד המעמקים מתייצבות שאלות חשיבתיות טהורות, המכילות בתרכן את בעיית הנפש . מלך מרשל מכוחו, כהרריה העומדת ברשות עצמה, כפי שהדבר קיים אצל עמים רבים, אר מרשל מכוח הנביא בלבד . פיתררן של אמצע, אר פשרה, נדחה במראה הגלוי של הכתובים. פיתררן של סמכות מוחלטת אינו אפשרי, שכן הוא עלול להוליך להאלהת המלך . להתנשאותו על הכהן והנביא והפרת עליונותם . ברגע טירוף אכן מגיע שאול לפגיעה באנשי ברב וערשה זאת בידיו של דואג האדומי, האיש הזר בקרב מחנה ישראל. מייצגה של תרבות נכר. אבל, השאלה : מלך שאינו מרשל מכוח סמכותו ואישיותו ושאינו רשאי להפעיל מערכת שיקולים עצמאית, כלרם למלך ייחשב ? אינה נדחית, והיא מתקיימת בשורשי הכתובים . גם הררמאן הפסיכולוגי המציג את מורכבות הנפש וסטיותיה נתמך במעו כת אלטרנאטיברת ערכיות, המעתיקות את הספירה של הטירוף לתחומים של דעות נרחבות יותר . אנה קרנינה מאבדת עצמה לדעת מתוך שהגיעה לעצבנות, עד לארנון השפיות. הררמאן בכללותו שואל על גבולותיו האפשריים והבלתי אפשריים של הרצון לאהבה. "סיפור פשוט" של עגנון מציג את הירשל בטירופו ושואל בפניו הגלריות : אם יש לשאת לאשה מכוח צר הלב. אר מכוח צר אברת ואמהות, המביא בחשבון שיקולים חומריים. וייחוס שושלתי. במעמקי הררמאן נמצאת שאלת היסוד מקיפה יותר שעניינה בהתמודדות בין ספירות חומר לספירות רוח ורצון . השאלה הרוחנית היא תולדה של שפירת המחבר, המייצגת את שפירת האדם באשר הוא, על שאלותיו . בכוחה של שפירת זר להציב גם את הטירוף והסטייה בפני העין הבוחנת והמוח השואל. המחבר ידמה, איפרא , לרופא הנפש . אשר למקרר האמנות באי השפיות , בסטייה ובחולי של האמן. כפי שגורס פרויד, תלות זר יכולה להסביר את מבנה-השטח, את הדבקות במרטיבים רבתימאטיקה של השגערן והסטייה, ולא את המערכת החשיבתית שבעומק . טירוף גמור המשבש את כל מערכות הנפש. עד תרם. מחבל גם בסיכויי היצירה. מרבן מאליו שתתבצר פה נקודת מחלוקת בין הראייה הפסיכראנאליטית הרואה במחלת הנפש מקרר ללשון משלה, לשרן משמעותית רבין העמדה השטרארסיאנית הרואה בסטרוקטורה החשיבתית עיקר שממנו מסתעפות כל ההבעות כולן . ל"ח. "מראה מעל הגשר" כדוגמה ליחס בין מראה השטח שכולו משקף אי-שפירת והתנהגות איראצירנלית, למראה העומק המציג שאלה חשיבתית. נתבונן במחזהו של אותרו מילד "מראה מעל הגשר". את התפתחות העלילה ניתן לתפוס במונחים פסיכראנאליטיים. בראשית הדברים מתקשר אדי קרברנה, האב המאמץ. לאחייניתו המאומצת קתרין בזיקה של "תסביך המאדרנה" . קתרין נערצת על ידו, הוא רצוה לשמרו על תומתה רטרהרתה וחרא מצפה לנישואי מרפת שלה, נישואי מלכה. אר נסיכה. למעשה הוא חפץ בה למענו והיחס האמיתי שלו לבת חרא כאל אהובה. בלש קשריו לקתדין חדל אדי קרברנה לקיים יחסי אישרת עם אשתו ביאטריס. והיא מוכיחה אותר על כך בהגנה על קתרין בפני ררדרלפר הצעיר, אף הוא קרוב של משפחת אשתו רוצה האב ל"סרס" את מתחרהו ועניין לנר במעשה. שאינו נשאר בגדר של פחד בלתי מברסס מצד ילד ביחס לאביר. אלא יוצא לפעול במעשים של ממש. אדי קרברנה בדיבור ובמעשה מבקש לשלול את גבריותו של מתחרהו, את זכרותו. בנוסף להאשמתו שאין רדררלפר אלא "המבול" של אותו סופר מציג את מלחמות גוסטב מלך שבדיה בפולנים, שעה ששבריה חיתה אימפריה זוטא. אבל בדומה לעליונות הנוצרים ברומאן הדתי, כך ניתנת עמדת בכורה לרעיון בדבר עליונות הפולנים ברומאן הלאומי . "מלחמה ושלום" של טולסטוי . הוא יותר מאשר סיפור פלישתו של נפוליאון לרוסיה, חיים ומוות, ארץ ושמיים מעומתים בו ועושים אותו להוויה על-זמנית. סולז'ניצין המתאר בדייקנות את מעשי הזוועה של הרוסים במחנות כלא חותר להציג אידיאת-על של רשעות גמורה. "עיר שטן" בפועל, המחליפה את "עיר האלוה" הצריכה לכוון מעשי אנוש. \ ~' גרינברג אם ברומאן ההיסטורי המובהק כך . על אחת כמה וכמה ברומאן שרקעו בלבד הוא היסטורי וכוח הבדייה עולה בו על שיעור המאורעות המסופרים . "תאיס" של אנטרל פרנס הוא ורמאן שבו מנסה הקדוש הנוצרי לשנות את אורחות חשיבתה והתנהגותה של הזונה מאלכסנדריה. שעה שהפרוצה הופכת קדושה מתברר לו לקדוש כי כל מעשיו לא היו מכוונים אלא לזכות גם הוא בחסדיה של הפרוצה. הרומאן הוא דמוי שעון במהלכו , שני המחוגים מתקדמים זה נגד זה ותוך כדי פגישתם הם מחליפים תפקידים. כמו שעון שתפקידו לשמש את כל הזמנים כך גם הרומאן הדומה לו , שההיפוך מופיע בו כתופעת קבע. קדוש נוצרי ופרוצה המחליפים תפקידים מלמדים על חולשת אנוש ועל הווייתם המסכית. ההופעה הערכית, המגובשת של גם הרומאן בעל הרקע ההיסטורי, הבנוי בנוסח פיקרסקי. ניתן ·~ הדיוקן אינה אלא א~לי לרוב למצוא בו אידיאת-יסוד כבבואה לאירועים בשרשרת תחנות במסע . "שכהת המצרי" מאת מיקח וולטארי מתאר חיים מופלאים ורבי נדוד ותהפוכות של רופא במצרים הקדומה. אולם ניתן לגלות בו התייצבות הפונה כנגד חיי משה. משה המנהיג חייו מאופיינים על ידי נצחון הרוח , המטה האלוהי, כיבוש הבשר למען האלוה . שכהת המצרי יודע את עליונות הבשר, שלו הוא משתעבד, את נחה של חרב הברזל המביאה לנצחון צבאי של .םיי:זז:rה לא לוחות הברית משנים פני תקופה, אלא כלי הנשק המתחדש . בעל הכוח. ז זרית ראייה עקרונית, סטרוקטוראליסטית, ניתן לאמץ גם ביחס לדרמה ההיסטורית . בפרק על "המלכים ביצירת שייקספיר" (בספרו "שייקספיר בן זמננו") מראה יאן קרט כי כבר ברואמות .J ההיסטוריות הראשונות "ריצ'ארד השני" ר"ריצ'ארד השלישי" נמצאים קורי היסוד המאפיינים את הטראגדיות הגדולות המאוחרות שמלכים ניצבים במרכזן : "המלט", "מקבת", "המלך ליו". "שקספיר הוא כמר העלם, או כמו החיים עצמם. כל תקופה היסטורית מוצאת בר מה שהיא מבקשת רמה שהיא חפצה לראות," טוען יאן קרט. כך אפשר לומר במהופך . שקספיר בכתיבתו מוצא בכל תקופה שהוא כותב עליה מה שהוא חפץ לראות בה. אכן. כל הדראמרת ההיסטוריות של שייקספיר, אומר יאן קרט. מציגות תבנית התרחשות אחת : תחילה מאבק להשגת הכתר, לאחר מכן התעצמות i:t,;ת ולבסוף מרת המלך והכתרה חדשה. בכל אחת מן הדראמרת ההיסטוריות המלך המופקד על החרק מבצע שרשרת פשעים. הוא נעזר ונדחה על ידי הלורדים שסייעו לו להשיג את כתרו. כל אחד מאלה מיועד למיתה, אבל לא את כולם מצליח המלך לחסל. כך נשאר תדיר האחד המועמד לרשת אותר וחוזר חלילה . יאן קרט משתמש בצדק בתארו מעגלי : "המעגל הסתובב בשלמות. פרק חדש מתחיל . טראגדיה היסטורית חדשה" . תבנית העומק מחליפה את הרצף הקרוי ההיסטורי, ברצף דמוי מעגל שתוכר רצוף ניגודים אכזריים . ניגודים אלה יש לתרפסם לא רק במונחים של כוחות נפש חזקים ששייקספיר אוהב להציגם בפעולתם. אלא גם במונחים רעיוניים . הראייה התנ"כית המעגלית: "ויעש הטוב - ריעש הרע", היא החולשת על תנועתו הסיבובית של המעגל . המושל נמדד לפי ערכים מוחלטים שהם חייבים לזכות בעליונות. הצלחותיו הן זמניות. הפשע חוגג ניצחון . המוכרח להיות ארעי בלבד . הסדר הקבוע בכל מחזותיו של שייקספיר חוגג את נצחרנר בחישוף האמת היוצאת לאור, והיא תמיד המנצחת. בדראמה ההיסטורית המלך שחטא ורצח, נפרעת כאילו ההשגחה העליונה הימנו ומשלמת לו מידה כנגד מידה. ההשגחה הסמויה חזקה מן ההיסטוריה בגילויה, והיא המתייצבת כמקבילה להתרחשויות . מכאן הסמיכות בין הטראגדיות שאינן קרויות היסטוריות לאלה המכונות היסטוריות. מדובר במסגרת בלבד מן ההיסטוריה, גם כאשר המלכים מזוהים בשמם ומופיעים ברצף השרשלתי, תוך מתן השמות של השליטים לפי סדרם וכינוים . השמות משתנים, אבל התואר דוכס, או נסיך. נשאר. ההירארכיה היא קבועה וכך גם מעשי הרצח והדמים. "בעולמו של שייקספיר קיים הניגוד בין סדר הפעולה לבין הסדר המוסרי. ניגוד זה הוא גורל אנוש. איש אינו יכול להתחמק הימנו". מובן מאליו שקיים הייחוד של כל אחד מן המחזות . שעה שיאן קרט רואה ב"ריצ'ארד השני" את המבשר של המחזות האחרים, מציג אותו טיליארד בספרו "מחזותיו ההיסטוריים של שקספיר" (הספר באנגלית, ניר יורק, 1944 ),בקריו הס t וליים :המחזה הרשמי והקלאסי ביותר מכל מחזות שייקספיר . שיאו של המחזה הוא בטקס של הדחת ריצ'ארד . גם לשון המחזה היא של טקס, ולא של רגש . אבל, מזרוית ראייה של הניתוח הסטרוקטוראליסטי גם הטקסיות קשורה בפורמאליות, וזו כשהיא לעצמה היא ביטוי לפולחן הקבוע, שאינו משתנה . הנותן מסגרת אחידה, לדמויות המתחלפות. פרשן אחר של מחזותיו ההיסטוריים של שיקספיר רואה בהם טרגדיות של דמים. z זנים של דמים. הצד הפוליטי אינו אלא משני. הזרועה, כמו במחזה הרומאי . נעשית בהם מסגרת-יסוד . הפקעת ההדגשה בררמאן ההיסטורי והדראמה ההיסטורית מן המסוים אל הכוללות, מן המשתנה אל הקבוע, אינה פוגעת ברצף מחוייב של ראשית, אמצע וסוף במהלך העלילה, אבל היא סוללת את הדרך לפרשנות הקוראת את היצירות מתון סידור חדש של פרקיהן ומתוך מגמה להגעי לתשתיתן . הרחוקה מן הזהיוי המגדיר את שייכותן . להיסטורי דווקא . גם ביצירה הבירגראפית הטהורה, נמצא לרוב כי תארו מהלך החיים בא להקביל לרעיון של הצטיינות, אר חיים מיוחדים במינה. האידיאה של המופלאות, היא שמתיציבת כמשחררת את הארעוים מן הרצף שלהם ותולה אותם בהרריה על-זמנית. משוחררת מן התחנות של כאן עוכשיו . גם אם הבירגראפיה מציירת התנסות בחטא, ירידה במדרון. שהייה בבית כלא וכדרמה, היא ערשה את הווידוי עצמו, המכפר על החטאים לאידיאת-על. המזככת את המעשים. הכישלון הוא בבחינת הז;כיגים ועצם התהליך הסיפורי הררדיויי הוא בבחינת המעשה המצרף. העושה את החוטא לאדם וארי . להיות ראוי מחדש. היא נבראת הקבע לעיצוב המעשים הנתונים ברצף של סיבה ומסובב, חטא ותולדתו. על אחת כמה וכמה ינואר-פברואר 1984 טשרניחובסקי על מהותה של שירה בעלת אופי תיאורי הנשענת על תשתית אידאית מובהקת. המחרוזת "עמא דדהבא" היא דוגמת מרפת להצגת מקבילות משלימות זו את זר , מציגות הרמוניה : עם הדבורים, בהקבלה למקהלת האומרת . וכבר ההקבלה מפנה מקרם לשאלה , חרות העבדות כנגד עבדות החרות איזו מהן עדיפה . הקיבוץ והחתונה המצריירים בשיר זה, בעקבות תארו הדבורים , יופיעו כמבטאים נוספים של הניגוד הנזכר בניסוח אחר בשיר "שלוש אמיתות " של טשרניחובסקי השוני והמתח שבין " אמת הרבים " ל " אמת היחיד ". החתונה היא אמת היחיד בתוך הקיבוץ המבטא את אמת הרבים וחובת הציות לכלל . גם בכוורת מצויה אהבת מוות שבין המלכה לאהובה הנבחר . טשרניחובסקי הסוגה הפיוטית המתחמקת מן הקונפליקט היא הליריקה הטהורה , בעלת הגוון המיסטי , ה;נלדי, או הורידוי-האישי-הבירגראפי . כאן תופיע אחדות הניגודים כעיקר השיר , מתוך מטרה להבטיח אדנות; של הלך רוח ריגושי, אמוטיבי . צריך יהיה תדיר לראות את השיר הלירי הבודד, או הבלדה הבודדת בצידם של שירים אחרים, ליריים או כלדיים, שנכתבו על ידי אותו משורר, כדי לעמוד על היסוד הרפלקסיבי, החשיבתי, המקנה לשיר את בשורז.ו הגלויה והסמויה, הבשורה, שהיא תכלית השיר, ואשר כל האמצעים שאינם לוגיים (המלה כלוגוס, בכלל) אלא מלודיים , לא באו אלא לשרתה . נכון ששירה בלי מלוס אינה שירה, אבל היא עוד פחות מכך, אם אין ללרגוס מעמד בתרנה . התבנית הפירטית היא בוודאי צירוף של אידיאה ומנגינה . בראשיתה כמנגינה ממש ובאחריתה כהתנגנות ריתמית . אבל המנגינה' אר ההתנגנות אינן מטרה בפני עצמן והן רתוקות לןג Q ר רעיוני . אותם הכללים חלים גם על השיר המופשט, הזורם. המתחמק מן הריתמוס המדוייק, מן החרוז ומן האידיאה הניתנת לניסוח . שיר ללא מנגינה, או ללא בשורה, יגיע לרמת הפשטה שלא תביא להתרשמות כלשהי ותגרום לביטולו העצמי של השיר הן כשדר בעל אופי מיוחד אמנותי . והן כהבעה אנושית הקוראת לתגובה . שיר פתוח. זורם, הנשאר בגדר של הבעה מנוסחת שניתן לעקוב אחריה מכיל בתרנו . בדומה למחזה האבסורדי . תגובות רעיוניות למתרחש. דחף של בשורה שכלית. ערכית . עיון בשירתו המאוחרת . המופשטת. של אמיר גלבוע "רציתי לכתוב שפתי ישנים" ו"איילה אשלח אותך ", או בשירתו המופשטת. החדשנית של קאמינגס. מאמת את ההנחה כי הופעת השיר בריבוי פנים ובריבוי אפשרויות קריאה , אינה מבטלת את מעמדה של התשתית הרוחנית. הרעיונית שבלעדיו אין לשיר קיום . אופני הקריאה השונים נעים מסביב לצירים אלטרנאטיביים. המציגים את "האחדות השואלת" כמר בטראגדיה הקלאסית. או הסוניטה המסורתית . מ. "צפרירים" כדוגמה מן השירה הלירית נתעכב על השיר "צפרירים" של ביאליק . השיר מ Q פר בפניו הגלוי;ת על חוויית ילדות שניסוחיה חד-כיווניים . מרובים בו סימני הקריאה וההתכוונות היא כלפי מעלה : "אלינו. צא . פוחז !כזרחה כזהירה !"השיר מסתיים בקריאה :"אלוהים. שטפתני האורה!". קריאת סירם זר מצויה גם בקטע קודם של השיר. כך מוענק לשיר גרון אפיפררי. צררת סיום החוזרת על עצמה . האפיפררה ב"צפרירים" היא קריאה מתרגשת, ציורית . המלה "אלוהים" מציינת אופן הבעה של התרגשות. ולא צד מיטאפיזי מרומם בעל חשיבות בשורתית. השאלה שבה פותח השיר היא קלילה ואינה מיועדת להרהור, או לספק. ~ז:: W יקת ~י ~וקי. ~ם ~~צוף ::זךר;ך יוJ??וני;ז ז q ל;~י ::זזקת;ק ;:ז~~;כיקו ? השאלה היא אחת . קצרה , בת שתי שוררת . כל השיר לאחר מכן על שני בתיו הקצרים בני זקישה טורים לאחר השאלה. שמונה טורים בבית שלאחריו. ועל שני הבתים הארוכים . שמונה עשר טורים. ארבעה עשר טורים. בא להשיב לשאלה במשפטים המסתיימים בין השאר אר בנקודרתיים . או כאמור לעיל. בסימני קריאה . גם הניגודים הם פחותים. ציוריים : "עיני אפקח. אסגררה", לקראת סיום הבית השלישי. ולקראת סיום השיר . בהחלפת העינים בעפעפיים : "עפעפי אפקחה. אסגורה ". סיפורו של השיר. נתרן ברצף של זמן : יקיצה ובוקר שלאחריו וברצף של פעולה : הצפרירים. המכונים כרובי בוקר הם רזי האור. קרני השמש המתעוררות . אלא שבמקום שהילד המתעורר יצא אליהם הם מוזמנים למטחו . אל-מתחת לסדיני ה:צח;ר, הצח ! w ם של~~~ :iל~~ iר-:ב;ן _v י;ם. ו~זךסם ~ל ע;ךי vזנ;:ו" רי ::ידר . תרם וילדות הרחוקים מכל שאלה ובעייה נסוכים . לכאורה, על פני השיר ומכוננים את חרוזיו. הבעותיו ואת ארשת פניו . אולם קריאה מעמיקה יותר של השיר תגלה אותר בתבנית רעיונית מובהקת ש~נינה מקרר השירה . מוקד השיר נתון בשוררת : :;נוt:;ות;ת כ;ס ךכו:;וית. :;נבו~ה .תיך;בנ-לpז בכפת;ר נח;שת. נבחרוזי השירה אל~נו צא.' פ iחז ! -נ 1'הוiר כזהי.רה !" T • :-'t' T ': '' '' ' "' ' הדגש הוא על חרוזי השירה . השיר "צפרירים" נתון כצלע של מלבן. בן ארבעה שירים. שתי צלעות קצרות ושתי צלעות ארוכות הנתונות ביחס גומלין . המלבן במכלולו בא להשיב על השאלה בפתח אחת הצלעות : "מאין נחלתי את שירי?" . המלבן מורכב מן השירים : "שירה יתומה" , "צפרירים", כצלעות הקצרות. "שירתי" ו"זוהר", כצלעות הארוכות . שירתי שירה יתומה צפרירים זוהר עתון 77' מס' 49 -50 אשה המתחזה לגבר , הוא גם מנשקו על פיר, מעשה מובהק של סורס . השגערן המתגבר, מונע מאדי קרברנה את קבלת עצתו הטובה של עררך הדין אלפירי המייעץ לו לא להפריע ליחסים המתפתחי ם בין קתרין לרודולפר, והוא מלשין על קרובי משפחתו ררדרלפר ומרקו , בפני שלטונות ההגירה . מעשה נקם אכזרי זה מציג את אדי קרברנה במצב של פילוג אישיות, שכן הוא מכחיש בתוקף את מה שעשה , ומשלם על כך ועל מעשהו במחיר חייו, בקרב הדמים בינו ובין מרקו . בסיום המחזה יוצאת אמת אחת מן הגנוז לאוויר העולם .אדי קרבונה בטירופו מנשק לקתרין על פיה וקורא לה שתעדיף אותו על פני חתנה . האמת השנייה, ההלשנה, נשארת מוכחשת והיא סיבת מותו. אדי מתגרה במרקו וקורא לו להסיר ממנו את כתם ההלשנה ומשלם על כך מחיר דמים . במערכת המקבילות, במחזה, נוכל להבחין בקירבת שארים, המצווה אחריות וקבלת עולן של נורמות משותפות, מעשה האימוץ עצמו, קבלת הקרובים המהגרים לחיק המשפחה . קירבת המשפחה עולה בחשיבותה על נורמות אחרות . אדי קרבונה הוא ממוצא סיציליאני שבה ההלשנה נחשבת לחמורה בחטאים ולעניין זה אין הבדל בינו ובין קרוביו האיטלקים . בשמן של נורמות אלה קוראת ביאטריס (בקיצור היא נקראת בי . ב' דגושה, דבורה באנגלית, הדבורה היא תמיד חלק מכלל המקיים משמעת וציות לסדרים קולקטיביים) לבעלה לחדור מהתנהגותו הסוטה כלפי בתו המאומצת. אדי קרבונה נקרא על ידה לחזור ולהתנהג כאב אמיתי וכבעל שחובתו הראשונה היא כלפי אשתו, וכמי שיודע לכבד את חוקי "השבט" במתן מסתור וחסות מובנים מאליהם בפני שלטונות החוק. מצד שני מבוטלת לחלוטין משמעותם של חרקים חברתיים ומשפחתיים כאשר אדי קרבונה נענה ליצריו הכמוסים, המבטלים את החיץ, האמור להתקיים בין אב לבתו ואת האיסורים או ה"קוד" של השבט . או סוג אחר של שייכות לפי מוצא. כאן תבוא ההיעזרות בחוק לא כדי לקיים חוק אלא כדי להשיג מטרה אישית . התשוקה לדבוק בקתרין וההלשנה הן מקבילות המשקפות חוקיות אחת. במחזה בן זמננו חוקי היצר יופיעו כגורל וציווי החברה כהזדמנות למרד ' פריצת הגורל . דפוס העומק יוליך אותנו להעמדה של גורל המוכתב על ידי יצר שאין לבלום אותו, כמו גם איסורי טאבו, ציווי חברה, מול רצון עצמי וחרות ההכרעה. עורך הדין אלפירי מצווה בשם החוק לראות נכונה את הדברים . אך הצעתו היא מעל הגשר, מתוך קירבה ומרחק ביחס לנעשה , מרחק היוצר כוח הבחנה והסתכלות מלאת הבעה ורחמים ביחס לכל הדמויות . לא כן מי שחי בצלו של הגשר, מתחתיו ולידו, שהוא קרבן של הנסיבות . אלפירי הוא על כן המקונן. אדי קרבו כה הוא הגיבור הטראגי בו עוסקת הקינה . בין מקורותיו של המחזה נוכל לראות את "אדיפוס המלך" ואת "מריאה" לאריריפידס (על הקירבה לאויריפידס עומד גיל גרסון בספרו באנגלית על אותרו מילד) . אדי קרברנה, אדי קיצור של אדיפוס וקרבונה מלשון · פחם הוא כאדיפוס ה פחמי, לא מכס המלכות, אלא מן המכרה של החיים מן המרתף. מתחת לגשר . אף הוא מתנסה בעבירה על חוקי אינצסט חמורים, גילוי עריות בין קרובי משפחה, אם לא בפועל ממש (להוציא את הנסיון לנשק ולחבק את קתרין כגבר ולא כאב בסיום המחזה) הרי בכוח. גיבור המחזה הוא דמות אב, שיד הגורל מקפחת את הורית חייו התקינה . בדומה ל"מדיאה" הוא מגיע לחמת רצח מטורפת בעטיה הוא מוכן להקריב את הקרוב ואת הרחוק על מזבח הנקמה . בעת שנאה וקנאה בטלים כל השיקולים ונעלמים כל המעצורים. שהמשפחה והחברה כאחת מחייבים . השנאה היא מורת דרך לתכנון צלול הבא לשרת את הנקמה העיוורת, מחוסרת הרחמים . כמקורות רחוקים יותר אפשר להצביע על היצירות המרובות שבהן מופיעה ההתנקשות בין הרצון הפרטי ובין מערכת התביעות "קוד" של הציבור. סיפורו של פרוספר מרימה "מתיאר פלקונה" מספר על הילד הסיציליאני המסגיר את הנמלט לידי המשטרה . אביו מוציאר להורג כמצוות הסיציליאנים. על אף שמדובר בילד, בבנו יחידו אשר אהב. סיפורו של מרימה מציג ברובדו הנסתר את הילד כ"יהודה איש קריות", הנמשך למראה הכסף . לפנינו סיפור-צליבה מהופך. האב מוציא להורג את בנו משום שחטא. במראה הגלוי בחפירו את ה"קוד", במראה הסמוי משום שסטה מדרך הישועה האמיתית, ופנה לדרך פסולה, מזוייפת. אותרו מילד _שואב מן הישן . הטרגדיה היוונית, ומן החדש בכדי להציג בעיות שימיהן כימי עולם :גורל וציוויי חברה ככורח, ומאוויי הגשמה יצריים-אישיים. מי מהם עדיף. כהוכחה ממקום אחר ישמשו מחזותיו האחרים של מילד כמו "כולם היו בני", "מותו של סוכן", הנדרשים לבעיה זו. כמו כן ניתן להתבונן בגלגוליו הטקסטואליים של המחזה, מנוסחו הראשון לנוסחו השני המורחב, כמצביעים על המעבר משאלת היחיד לשאלת החברה. מילד ראה במחזהו "מחזה חברתי" וטען במבואו למחזה כנגד תפיסתו כמחזה רומאנטי, "פסינו-סקסואלי" . בעל הגישה הפסיכואנאליטית . ידחה את הגישה המוצהרת של המחזאי ויראה בה הוכחה לעוצמת היסודות מן המעמקים הלא-מודעים של המחבר המתגלים במחזה בניגוד להצהרתו . הסטרוקטוראליסט השטראוסיאני יראה במחבר את המתכנן השפוי, העושה את האיראציונאלי מרכיב, המשרת את הנוסחה המחשבתית. שלה עמדת הבכורה הבלעדית בהתוודעות לתשתית המחזה, ליסודותיו. ל"ט . הבחינה הפיוטית השירה מציעה עצמה כבת לוויה לאופני הבעה המציינים סוגות שונות. דין שונה לעניין פרשנות-עומק לשירה מיתולוגית , למחזה הפיוטי, לשירה היסטורית או לשירה סיפורית בגוון אידילי, או קינתי . דרכי הפרשנות ההולמות טראגדיה מיתולוגית, או טראגדיה שייקספירית הניתנות בלבוש שירי, תלויות במהותן כטראגדיה ופחות מכך ממהותן הפיוטית. אפילו התמורה שחלה בפרשנות המחזות השייקספריים במעבר מניתוח הדמות (ברזלי) להסתכלות במערכת הדימויים והתמונות הפיוטיות, אין פירושה ויתור על ההיבט הז'אנרי טראגדיה . קומדיה . וראמה היסטורית שהוא האדנותי . עדיין תשארנה סוגות חשובות בתחום השירה הנבחנות מתוך ה מימו הפיוטי הטהור . כאן ראוי להבחין בין ז'אנר שלפי סגוליותו המוצהרת פונה אל מערכות ניגודיות ובין ז'אנר שלפי טבעו פונה אל המבע האחדותי, החד-כיווני . הסוניטה נבנית לרוב כניגוד בין הנחה אחת להנחה שכנגד חידה ואנטיתיזה . ההנחות המעומתות ניתנות לניסוח חשיבתי-ערכי. ומהן אפשר להגיע לשאלה הסמויה . גם אם הסוניטה מתנסחת כסינתיזה מאחדת, קל להבחין בהתנגשויות. שקדמו למסקנה המלכדת, וללמוד מהן על מהותו השואלת. הנסתרת, של השיר . קשה יותר להבחין בסטרוקטורה החשיבתית המציינת שיר שכל כולו פנייה להלך רוח אחיד דוגמת האידיליה. אלא שגם האידיליה משליטה את המנוחה הרוחנית-החשיבתית. הנבנית ומתקיימת מן הסובב. היקום, החברה והפרט . על הקירבה בין האידיליה לטראגדיה עמדו רבים. טראגדיה נבנית על הקונפליקט המכלה שאינו ניתן לפיתרון .הקומדיה על הקונפליקט הנותר הרחק מאחוריה, אבל העקבות קיימות ומוליכות לאפשרות האחרת שאינה הרמונית כלל ועיקר. אין זה מקרה שמשורר כטשרניחובסקי מרבה בכתיבת סרניטרת, בצורתן המקובלת. בצורתן המיוחדת ככלילי-סרניטרת ובכתיבת אידיליות. הסרניטה שלו נבנית כהתנגשות בין חדיה לאנטיתיזה, רכך גם כלילי הסרניטרת בהיקפן הרחב . האידיליות מתרחקות מן השאלות המציקות, על האלטרנאטיברת הניצבות להכרעה, ושאין הן מתבטלות. אם האידיליות מפארות את המסורת הדתית מן המורשה ("לביבות", "חתונתה של אלקה"), לא נעלמו קריאות הגתר נגד היהדות של בעל "לנוכח פסל אפולו" ר"נטע זר". הן רק נשארו מאחור, מזומנות לעדות שכנגד. הסרניטרת והאידיליות מלמדות אצל כיוונית . כאשר המחרוזת נבנית מחוליות הנראות שרנות זר מזר, הרי שמד~כר כתבנית רופפת שאין להכין את טעמי ההצטרפות זו לזר של חלקיה השונים . פרשת "ראה" (דברים, י"א ,ז"ט- י"ז) מופיעה לכאורה, כמנותקת מן האפשרות לניתוח עומק . היא כוללת ענייני מאכלות אסורות בכהמה, בדגה ובעוף. איסור קרחה והתגודדות . כל אלה כגדר של חרקים שאין לדרוש את טעמם. כלולים כפרשה דרכי תגובה לנביא שקר. עיר הנידחת, מצרות מעשר, שלרשה ר~לים. ככורות כקר וצאן. איסור עבודת אלילים. איסור אכילת דם . אכילת בשר דרך קר::פנות, השמדת מקומות הפולחן של הגויים . מתן הברכה והקללה על הר גרזים ועיכל . התבוננות סטרוקטרראלימטית במבכה הפרשה תמצא מקבילות דרך הפסוק החוזר : "במקרם אשר יבחר ה' אלוהיך" . סירם הפרשה' שביעי : ט"ר ' י"ט - כ"ג, ט" T' א ,- יד ' בנרי כמורכב מארבעה עניינים : הקדשת הבכור הזכר מן הבקר והצאן והנוהג בר, פסח, שבוערת. סוכרת. ארבעה נושאים אלה מסומכים גם על ידי הסימנים המפסיקים פ' רס' . הפסוק "במקרם אשר יבחר" בהתגוונות קלה מופיע שש פעמים בכל אחד מארבעת הנושאים. פעמיים כפרשת הפסח ופעם נוספת כסיום המאגד את שלושת החגים במצרות העליה לרגל. מצרות שלרש רגלים. אם כפנה לתחילת הפרשה ,א"י( ,"כ -,)כ"ל נמצא כי מדובר בהר גדידים והר עיכל . ולא מדובר במקרם אשר יבחר ',ה שהוא המקום המרכזי. המלה מקרם איכה נזכרת. אולם מייד לאחר החלק הקצר . שבעת הפסוקים שענייכם הר גדידים ועיכל מופיע מחדש הפסוק הנדרש למקום אשר יבחר . וחוזר שבע פעמים בפרק י"ב . לפסוק החוזר כרכל להוסיף את המלה מקרם ביחיד ובריבוי המופיעה בציר הניגוד : מקרם אשר יבחר ה' וככגדר מקומרת להשמדה ולהכחדה : "אבד תאבדרז את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים --- ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" ,ב"י( ב - ג) . "לא תעשרן בז לה' אלוהיכם כי אל המקום אשר יבחר" (שם. ד -.)ה היא חוליית המעבר מז המקום שיש להשמידו למקרם שיש לקדשו . ושרב נמצא את הפסוק "במקרם אשר יבחר" בלב הפרשה במצוות המעשר המתייחס לתבואה ולצאן. כמרטיב רצוף ,ד"י( .)ו"כ-ג"כ נצא עתה מן ההנחה כי העיקר המאחד של הפרשה קשור בהדגשת המקום כנגד הזמן . מדובר בנצחיות המקום. המקרר הנבחר, ציר העולם כנגד הזמן הנצחי . מז הצד הדיאכרוני באה תחילתו של ספר "דברים", שלוש פרשיותיו הראשונות : "דברים", "ואתחנן", '.'בקע" והדגישה את נצחיוז: הבורא, נצחיות בזמן. שהמקום הנקשר כהופעותיו הוא ארעי , מעמד הר סיני . (בספרי החרמש הקודמים נזכר המשכן. כמשכן החשוב אבל הזמני. המתאים לתנאי כדוד, של ארון הברית והלוחות). עתה. בפרשת "ראה", הפרשה הרביעית, נתרנה חזרתו של משה לארץ הבחירה ולמשתמע מכך . מכאן הדגשת המקום. הר סיני עם כל חשיבותו הוא בגדר של משבז חד-פעמי לכברד ה: אתר ההתגלות. מעמד הר סיני חשוב, ולא ההר עצמו . איז הוא הופך מקרם פולחן. לעומת זאת ערב הכניסה לארץ צריכה תשומת הלב להיות מופנית למקום אשר יבחר, שעדיין לא נודע כשמר. הוא עתיד בהמשך להיות מזוהה עם הר הכית, הר המוריה בירושלים . לפי זה, פתיחת הפרשה שעניבה הר גדידים ועיכל מציגה סרג של מקום במעבר .תחנות למתן הברכה והקללה, ולא מרכזי קבע . איז הם בגדר של מקום בחירה קבוע ומעמדם פחות משל סיני. שנבחר למתן תורה ולעשרת הדברות, ופחות גם מז המקום אשר ייבחר כמרכז קדושה המחבר עם לאלוהיו . את מקומות הגויים יש להזכיר כמיועדים להשמדה גמורה לאבדן .ר,?ן למען לא יעלה על הדעת שיתחרו במקרם הנבחר רפן יהיר לו לרועץ . אולם. מול הנחה סטרוקטרראלית-ערכית זר, ניצבים חלקי הפרשה האחרים. שאין בהם לכאורה צד של מקרם : איסור אכילת דם, איסור הדרישה לאלוהי הגויים. נביאי שקר. זיז המסית מקרב המשפחה לעבודת אלוהי העמים . מאכלות אסורות, איסור התגודדות וקורחה . אם אכן. ההדגשה היא במקרם נזרק אור מפרש על צדדים מסריימים הכלולים כאיסורים שהם על ציר הזמן . ולא המקום . ראוי לזכור כי גם איזכור "המקום אשר יבחר" נתון כהיבט מודגש של עניינים התלויים כזמן . כמר שלרשת הרגלים. מצורת מעשר, שמיטה, עבד שאינו רוצה לצאת לחופשי לאחר שבע שנים. נרכל לומר כי כך גם בעניינים התלויים בזמן. ולא כמקרם השייכות לפרשת "ראה", היא בשל צד המקום. איסור עבודת אלוהי העמים קשור באחד הגילויים המאפיינים את התפיסה של העמים האחרים. אלוהיהם הם אלוהי הארצות, כמרבן של ארץ. כל ארץ ואלוהיה, אליליה . אר אליה. כפרשה המדגישה מקרם יושם לב להיבט זה של איסור עבודת אלוהי העמים שנכבשו. "ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא" (י"כ , ד) שהוא אתר חיוניותם, סיכת הירתם. האמרנה בהם. רכך גם ביחס לצורת הפולחן העברת הילדים באש, שהיא מייחדת את אלוהי אדום על שלוחותיו וחיקוייו .הסכנה של חיקוי פולחן הנקשר באלוהי המקום גרברת דווקא בעת היציאה מז הנדוד להתיישבות הקבע . "וירשת אותם וישבת בארצם --- הישמר לך פן תינקש אחריהם" . הדגש לצורך ענייננו הוא על המונח ארץ כמזוהה עם מקרם . רכך כיתר הרחבה והנמקה בסוגיית ההדחה לעבוד אלוהי נכר על-ידי קרובי המשפחה : "מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך אר הרחוקים ממך מקצה הארץ רעד קצה הארץ" ,ג"י( .)ח ארץ . כמונח המציין מקרם . גם באיסור אכילת הדם ראו; לפי זה לשים לכ להדגשת הארץ . המחזקת את המקום כמקשר את כל חוליות המחרוזת של החרקים והמשפטים : "לא תאכלנר על הארץ חשפננו כמים" ,כ"י( כ"ד) . סוגיית מאכלות אסורות היא בוודאי מן המצרות הקשורות בזמן . שאינה מותנית במקרם מסריים . אבל ההתמצאות הטובה כיחס לסוגי הבהמה , החיה. הדגה והערף. נקשרת בארץ הבחירה, יותר מאשר במדבר. "את זה תאכלו מכל אשר במים" ,ד"י( )'י איז הדברים הולמים מדבר ציה, רכך גם כיחס להתגוונות סרגי הערף . החיה והכהמה . מאכלות אסורות גוררות עמן את פסוק הקדושה המשמש כהנמקה חוזרת בתורה ליד כל איסורי מאכלות וגילוי עריות, קדושה כנגד יצרים עזים. רכך כחוליית פתיחה לאיסורים שהסברם אינו מנומק במקרם אבל ערלה יפה בהתקשרות לנרפים עשירים בחי ובצומח :"בכים אתם לה ' אלוהיכם לא תתגודדו ולא-תשימו קרחה בין עיניכם למת - כי עם קדוש אתה וכר ' ("יד . א -.)כ ויש מפרשים לא תתגודדו לא תיעשו אגודות אגודות . אגודות כניגוד לעם קדוש. נבחר .המאוחד בבריתו עם אלוהיו . ומכאן גם חולית הסירם : "לא תאכלו כל נבלה לגר אשד-כשעדיך תתכנה ואכלה אר מנוד לנכדי כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך לא תבשל גדי כחלב אמר" (שם. .)א"כ כעקבות הארץ. המקום. נזכרים השערים כביטוי למקרם . מתווספת חוליה שהיא כבחינת פרט שאינו מלמד על הכלל : "לא תבשל גדי בחלב אמר" (שם. שם) . נשארה כיוצאת דופן פרשת נביא השקר. שיתכן רדארי לראותה על ציד המקום כמוליכה מז הקל אל החמור. תחילה נזכר נביא שקר. שאינו מסית לעבודה זרה דווקא. לאחר מכן הדחה של קרובי משפחה לעבודה זדה, ולבסוף כפיסגת הסטייה עיר הברחת. עניין של מקרם שאינו אפשרי בתנאי המדבר והנדוד , אלא בעת הישיבה בארץ . "כי תשמע באחת עדיך אשד ה' אלוהיך נותז לך לשבח שם לאמור" .גי"( י"ג) . ציד מלכד שכי. הנקשר גם הוא במקרם . הוא העתקת נקודת הכובד מן השמיעה אל הדאייה. הפרשות הראשונות של ספד "דברים" הדגישו את השמיעה : "אלה הדברים אשר דבר משה", "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמוד," "והיה עקב תשמערן" . מעמד השמיעה המונומנטלי הוא ליד הד סיני . כה חזק הוא כוח השמיעה עד שהקולות מתהפכים לחרייה של דאייה . העם מפחד מן האש ורוצה להסתפק בתיורנו של משה והבקשה מתקבלת. עשרת הדברות הן מלשון דברים. "עשרת הדברים" כפי שהן כקראות בפרשת "ואתחנן" ,'ד( י"ג) ובפרשת "עקב" .י( ד) וגם בספר "שמרת". השמיעה יפה בעת ההתיצברת במעמד שבר כאסרה llייייתיישע45 התקכלתיות היא ניגודית ונועדה להראות את המקוררת השונים זה מזה כתכלית של השירה, מראה השטח, הערוך לפי מקוררת כינאריים. מציין את מקורר של השיר הפרטי, הכיאליקאי . מראה העומק מראה את מקורותיה של השירה ככלל. תוך הצגת אלטרנאטיכה שואלת שאין לה מענה. "שירה יתומה" ו"צפרירים" כמערך תקבולתי מציגים חוויית מורת. כנגד חוויית התעוררות רחיים . כ"שירה יתומה" הדגש הוא על השממה, על הרקב המתבצר, על אות קין ראות מורת הטבוע ככריאה. "מתוך חררלים נמים הנדים. יבשים ועגומים" ("שירה יתומה"). הצירוף הכבול הוא נע ונד המזכיר את קין . כאן כפריצה הצרוף מחליפה המלה "נמים" מלשרן תנומה את המלה "נעים" מלשרן תנועה . המלה נמים כתנומה מזכירה את הכינוי "יתומה" של השיר כולו ומחזקת אסוציאציה של מורת. כאן התנומה אינה קלה כמר כ"צפרירים", משחק של פקיחת עינים, אר עפעפיים ועצימתן. אלא מדובר כשינה ארוכה . שנת הטבע כולו כדמות היער כחורף. שאינה ארעית . החורף והשלג מציגים רקב מצטבר , פגרי אלונים. כשם ש"חררזי השירה" הם עיקר כ"צפרירים", כ"שירה יתומה" חשוכים ככשררת השיר ולקחו הזמיר והמשורר כבבואות המשקפות זר את זר . ך;ענ;:~ ;;כךף דז~i;ר ה~';:'נ;ז ח;ך . ךת. ?רירי . ע~~ך-יכ;: /$ד~יף ריקt זז;ניר :כ 7? ף~~~ ךה; ?f ה האמנם ל'א תכ~ד למש;ךך ה::פ;דד, היחידי, ךל : זנ;~ע ~ · א wידת i ~זנ;מ~ ק;ל" w'iי:די · ה??;תך ! "שירה יתומה", כשם שירו של רכי יוסף אכן חסדאי משמע שיר יחיד, מיוחד כמינו שאין דרמה לו . כאן נצטרפה היחידות למושג היתמות. יחידות של בדידות שיר שקולו הוא קול החדלרן . "שירה יתומה" כמר "מזמור יתרם" ("מזמררא יתמא", עבודה זרה, כ"ד, ,)כ שאדוניו לא ידוע . התשובה הפואטית . האישית, הערוכה איפוא כמקבילות, היא : שירה יתומה = רקב. יתמות, זמיר צפרירים = תחייה, אחורה, צפרירים הקרים הארוכים כמלכן : "שירתי" ר"זהר" ירחיבו את תחומי הניגוד תוך הרחבת ההיסטוריה הכירגראפית. הזמיר מתחלף לצרצר . כהדגשת הצרות והיחידות. הצפרירים מתחלפים כעדת כרוכים . ליד הזמיר ניצבים השלג ופגרי האילנות. ליד הצרצר מצויים הכנים היתומים. דמות האם. כפתח "זוהר" כזכרים חברים "וחכרי מה רבו" . הציר הכירגראפי הפרטי קושר את מקור השיר לחיים ומוות. יחידות 'ו( שריקה) ושותפות. תוך פנייה ליסודות עמוקים יותר מוצגות מקבילות ניגודיות ומשלימות המציגות הנחות פירטיות כוללות יותר. כ"צפרירים" מדובר כעידון הארוטי. צפרירי התום מוזמנים אל מתחת לסדין הצחור . "ופיזזתם על-אורי וכשרי הרך". כמקביל מורה השיר "זוהר" על החוויה המיסטית. מדובר איפוא כשכי סוגי התפשטות והתמזגות כמקור השיר, הארוטית בתבניתה הסובלימאטיבית והמיסטית בתבנית הטהורה ביותר, נטולת ניהיליזם כלשהו . מכגד "לצפרירים", ניצבת "שירה יתומה", תאכאטוס בניגוד לארוס, כאשר מדובר בכלייה הקוסמית . הצבת היסודות של השיר על ציר המקבילות הניגודיות היא הצטמצמות ככגד התפשטות, או כיסוי לעומת גילוי במוכחים התיאורטיים של המשורר. במאמרו על "השכיות בישראל" ("דברים שבעל פה") קבע ביאליק את ההתכנסות ואת ההתפשטות כקרוי יסוד מנוגדים של ההיסטוריה הישראלית הפועלים יחדיר. בתפיסתו הפירטית כפי שהתכסחה ב"גילוי וכיסוי כלשרן" ההתכנסות, ה~מצום. הכיסוי כלחמים בגילוי. מנ;רייצבים לעומתו לפגוע בר . השיר הוא כיסוי ולא גילוי . בהבעה הפיוטית, "צפרירים" ו"זרהר" נותנים תשובה אחת רצ~יה, "שירה יתומה" ר"שירתי" משיבים אף הם תשובה רצ~~ה . השיר כבכה גם מז היתמות וגם מז החיוניות, הוויטאליות, וכאילו נאמר יש צורך בכל ערכות השנה כדי לראות את התמוכה בשלימותה. השיר "שירה יתומה" ככתב בערב פסח, תר"ס, בסיום החורף אבל תוך זכירתו הנמרצת. "צפרירים" ככתב לאחר מבז כסיוון . תר"ס, סיוון ראשית הקיץ לאחר כיסן ואייר . "יתיV"ש" ר"זוהר" ככתבו שכה לאחר מכן בתרס"א, נדפסו יחדיר ב"השלח" כתשובה לשאלה נדנד מקורות השיר. אפשר לראותם כהרחבה של השירים הקצרים יותר, שכשארו בבחינת פרולוגים לדראמה העיקרית על שתי מערכותיה. שכפרשה לאחר מבז ביתר הרחבה, ומתוך העצמת הנאמר בשירים הקצרים. המוקדמים יותר. מקררות השירה מתייצבים איפוא. על ציר הניגוד וממילא גם כתיקו כצחי שארתו העלה על כס ביאליק ב"גילוי וכיסוי בלשון". הצורך בחזרה מפרטת ומרחיבה, המעמידה את השירים החדשים, הגדולים. המתחברים זה לזה והנפרדים מראה כי לא הושגה הכרעה . שכי קטבים. גילוי וכיסוי במסה, שניים שהם ארבעה בשירה, ואין הכרעה מי מהם עדיף. על בז בכל אחד מן השירים נמצא שרב סתירה מסויימת בפכי השטח. המלמדת על המחלחל והתוסס מתחת לכתובים. ב"שירה יתומה", כותר הזמיר, כשאר המשורר. איז דינר כדין הפגרים והעלים היבשים. אלה האחרונים הם בבחינת "אין" והוא המשורר בבחינת ."שי" תמוכת המוות איכנה איפוא כה מוחלטת. ב"צפרירים" מצרי ניגוד ביז המידות הזעירות של הגיבורים צפורי הדרור, הצפרירים המשולים גם ליונים. הילד הקטן . התם. רכיז ההתייחדות שאיכה יודעת גבולות : "ומתפרץ כמעין של נגה נודע ---". שלרשת הקורים בשיר כרעדו להדגשת המשכיות ואין-סופיות, הכוונת השיר העוסק ב"כצח הקטן" אל הנשגב נטרל המידות. רכך מצרי ניגוד כציור הגיבורים. "זמיר" מורה על מוסיקה מתפשטת וקטנות הגרף. "הדרור" מורה על החרות שאיז לה סוף. שירתי יעמיד שיר צרצר, במקביל לדמעת אם ואנחתה. דעת לככרן כקל כי הדמעה הרותחת פורצת את המוגבלות. הדמעה המתגלגלת לתוך הבצק הנאכל. כמוה כפי שהעיר בצדק לחובר המגילה הנאכלת על ידי הנביא יחזקאל כפעולה של הקדשה כ . נראית. כ"זרהר" נמשך המעיין הנובע כמו ב"צפרירים", אכל השיר בסופר מציג את האין . היעלמות הכרוכים. גמר המסע, הישארותו כזיכרון כלכד . הניגודים כתרך השירים רומזים כי גם בגבולות השיר המציין קוטב אחד במראהו, כשארה בעיית היסוד כתיקו. כבעיה ללא מעכה . התשובות המקבילות, משלימות זו את זר במערך הפירטי למראה עין . הן נקבעות זר ככגד זר . כשאלה מציקה. במערך הפיוטי הסמוי . יוצא איפוא כי שיר לירי "תמים", אם כתור אחרי שייכותו הרחבה יותר, נמצא אותר מתמודד עם בעיות שהלך הרוח האמרציאלי, בדומה לצד המלודי, הוא בז לוויה שלהן. מעניק להך ארשת רגשית, אבל איכר בא במקומן . הרוח השואלת בשירה . כמר כמיתוס לובשת מסכות מגוונות של הבעה. סימן הקריאה מתייצב בשיר למול העולם. סימן השאלה מבטא את מעמקיו החידתיים של השיר. מ"א. ציווי חוק ומשפט : פרשת "ראה" הסוגה הקשה ביותר לניתוח סטרוקטוראליסטי היא בוודאי זר של מד r ררזות חוקים ומשפטים. החוק. במוכן של ציווי שאיז להכין את טעמו ההגיוני. דוחה לפי סגרלירתר זו סטרוקטורה חשיבתית. אם הוא חוק המתקשר לפולחן . חלה עליו לפי תפיסתו של שטראוס החוקיות המהפכת בהקבלה למיתוס, לא שאלה היא עיקרו, שרשר. כי אם הוראה למילוי, גזירה חד- ינואר - פברואר 1984 לחםוךמטבעחוץ בהוראת עקב גם בונוח וגם חפתו איד תשמור על ערך כספך וגם צתמר רווח? דע שתחליט אם לרכוש בו מוצרים שונ~ם,לנסרע לחו"ל או לחסוך לכל מטרה אחרת - תן הוראת-קבע לרכישת מטבע חוץ, ותקבל הנחה בעמלת הרכישה . בתשלומי]? חודשיים או תקופתיים, במגוון מטבעות, בסכרם הרצוי לך, ולתקופה הנוחה לך -אתה תקבע, ואנו בנצע! ועכשיו - לתקופה מוגבלת : הטבה גם בשער החליפין ! הקדם לתת הוראת קבע לרכישת מטבע חוץ רכך תהנה. מהטבה על יותר הפקדות. הוראת קבע~ #}9 .... - ~ ~ i ו tי P v . ·. tf'""'י ז ,,~- בנק לאומי@ טראוב מוסיף חיספוס וקשיחות בוגרת המעניקים פן נוסף לכל הסיפור. בנוסף יש להזכיר את בלכקה מצבר. "סבתו" של רובי. שמשחקה עשיר והבעות פניה כובשות את הצופה לעומת זאת. מהווה בן לוין כאמור, את שחקן ההחמצה של הסרט. וגם האחרים איכם ראויים לציון מיוחד . באשר לצילום של יוסי ויין - יש בו דיוק רב ללא התחכמויות . ה"שוטים" ארוכים לרוב ונעים באיטיות ימינה ושמאלה. גם הפרטים והצבעים שבתוך התמוכה תואמים - והאסתטיות איכה מוגזמת. הצילומים הרבים בתוך ומחוץ לחלונות ממוסגרים כעין סורגים - מדגישים את הגיטו האישי-חברתי של גיבור הסרט. המוסיקה לעומת-זאת ה"מתאמצת" יותר מדי להוסיף דברים משלה, כמצאת גורעת. בסיכומו של דבר מדובר בסרט כן מאוד. למרות הבדלי הרמה והאיכות שבחלקיו השונים הוא משתייך. באופן כללי. לדדם-התודעה העצמית של הקולנוע. כדוגמת "שמוכה וחצי" של פליכי ו"הלילה האמריקאי" של טריפו. יש כאן קולנוע המטפל בקולנוע המטפל באהבת-גברים בדרך של חדירה ככה. אמיצה חושפנית ובלתי סנסציונית. אין זה סרט מושלם המשאיר את הצופה פעור פה י אבל כסירנו של עמוס גוטמן לספר את סיפור כסירנו להרים סרט . על רקע חייו יוצאי-הדופן מן הבחינה המינית - הוא צעד חשוב קדימה בקולנוע הישראלי. ויש להצטער מאוד ש"הוועדה" המפורסמת לא מצאה לנכון להקל עליו ולהעניק לו מחסדיה. אם-כי אולי יצאנו בסופו של דבר • כשכרים מעובדה דו . ~43 השאלה כתבנית עומק כל פסל וכל תמוכה והוכרז על אדנות ה' שכל הזמנים וכל המקומות כפופים לו . והוא מקוד הציוויים המוחלטים לכל הדודות. "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", כהכרזה המדגישה שמיעה, בהמשך להשמעת עשרת הדברות, ואף היא בפרשת "ואתחנן". ההסתכלות בעגל. בממש. "אלה אלוהיך ישראל", היא אות קלון בהתנהגותו של עם שבמניין זכויותיו הכרזתו : "כעשה וכשמע" ! מעשה תחילה, כשמע - לאחד מכן . ושמיעה מלשרן הבכה, תפיסת המופשט . השמיעה כתוכה על ציד הזמן. הדאייה - על ציד המקום . פרשת "דאה" המעבידה את נקודת הכובד למקום מתייחדת גם על ידי הדאייה הנזכרת בפתח הפרשה : "דאה אנוכי כרתן לפניכם היום ברכה וקללה" ,א"י( כ"ר) דאייה תחילה ושמיעה לאחד מכן . "את הברכה אשד תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם --,םש(" כ"ז) . וכאן, שמע, במובן של צירת. הפרשה מסתיימת בדאייה : "שלוש פעמים נשכה יך~ה כל זכודך את פכי ה' אלוהיך במקום אשד יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ולא ~ך~ה את פכי ה' ריקם" ,ז"ט(.)ז"ט דאייה נזכרת כאן בהקשר של מקום וכמצוות-עשה כפולה ומכופלת. בדדך החיוב (עלייה לדגל) ובדדך האיסור (לא לבוא בידיים ריקות). במראה הגלוי של הכתובים מקום וזמן מגיעים לכלל הרמוניה גמורה רכך גם שמיעה ודאייה . בסוגיית "שמע ישראל" כמצאת כדליות כל החושים והדגשות. רכך בכל החוקים והמצוות . כאמוד חוק ומשפט כנכים. שלא כמיתוס, על בסיס מוצק שיש בר מקום דק לוודאות ולמוחלטות . אולם רמזי שאלה אף הם מצויים. נסיכי רצה העם בשמיעה בלבד, ולא יכול היה לעמוד במראה האש. מעשה העגל הוכיח את פנייתו הנמוכה אל הנתפס בחרש. במראה. בארץ המונחלת מסביב למקום אשד יבחר ,'ה תוך הדגשת הדאייה והמעשים התלויים בארץ . מוצגת האלטדכאטיבה למיונו, שתביעותיו קשות ודוד שלם לא עמד בהן . ברצף הדיאכרוני עובדים הכתובים מהדגשת השמע, להדגשת דאה, מן המירנו אל גדזים ועיכל רמשם והלאה לעדים. וכל אשד בשעריהן. ובמרכזן המקום הנבחר. במעמקי הכתובים תהדהד השאלה :מה היה עדיף המידבד, אר הד חמוריה. כהוכחה ממקום אחד תשמש התדפקותם של הנביאים על תקופת המירנו דווקא כעידן הכלולות וחסד הכעורים. מעמד הד סיני ייזכר בנצחיותו ואילו בחיי העם בפועל, יופיע המקום אשד יבחר ה' לקרבנות ולפולחן של קבע כדדך העיקרית. הכוהן רבית המקדש יתבעו לעצמם עליונות. תפיסה מייחדת עדיפות לשמיעה ולזמן. מתחרה בהכרה, המעניקה עדיפות לדאייה ולמקום. בפכי הכתובים. "שמע" ו"דאה" משלימים זה את זה, במעמקיהם : "שמע" ר"דאה", ניצבים כאלטדכאטיבה שאין הכרעה בצדה. מ"ב. סיום - דרך משלימה ההתמקדות בביכאריות ובשאלה כבדפוס עומק. של היצירה התכ"כית והספרותית, יש לראותה כהצגת דרך משלימה, ולא בלעדית. של פרשנות. כדדך יחידה היא עשויה להוליך ללוגוצכטריות, לאמור העמדת הכתובים על צדם השכלתני בלבד ולריתוך על ההיבט ההתפתחותי ההיסטורי של הסוגה ושל היצירה המסויימת. גם בעיית ההיענות , לקהל ולקורא נדחקת הצדה. אסור גם להתעלם מן הצד הנועל. הסוגר, שבהעמדת הכתובים על השאלה הנסתרת בלבד. אולם. יתרונה הגדול של המיתרדה השטראוסיאכית הוא בהכרה באוכיבדסאליות של רוח האדם החוצה תקופות, לאומים ובהתיחסות להישגיו ולמעמדו של הבין-האישי. מצויה כאן מידת פתיחות 'ו( שרוקה) שראוי לדבוק בה. חיפוש השאלה כדפוס עומק מציג אתגר רב עניין שלא די לו בהסתפקות במיתודה האחדרתית האריסטוטלית. שגאוניותה ותרומתה הן מעל לכל ספק . הפרשנות הסטרוקטוראליסטית ראוי להשתמש בה. כמסוגלת לגלות פכים נוספות בכתובים. ביצירה הדרמטית. השירית. או הסיפורית. פכים אל.ה איכן מכחישות קיומן של פכים אחדות, קרלנרע מודעות עצמית הלל דמרון "נגרע". סרט ישראלי. 83 דקרת. במאי :עמוס גרטמן )29, בוגר בית- צבי, 4 סרטים קצרים). צלם :יוסי ויין. תסריט :עדנה מזיייא ועמוס גרטמן. מרסיקה : אריק ורדיך. עריכה : אנה פינקלשטיין. עיצוב אמנותי : איתן לוי . מפיקה בפועל : אושרה שרררץ . צלם סטילס :מייק גבור. הפקה :סרטי כסלו בעיימ. שחקנים :יהונתן סגל, עמי טרארב, בלנקה מצבר , בן לריר , בועז תררגימן . ב גרע" כפתח במונולוג ארוך של הגיבור, המספר בטון נוגה על רצונו העז לעשות סרט. מונולוג פתיחה זה הוא מעין מבוא. בו מכסה קולנוען ישראלי לתאר את ההתמודדות עם מעשה ההפקה ,, והיצירה, אך בו בזמן הוא קובע גם את מסגרת העלילה. הצורך הכפייתי של הגיבור לעשות סרט. אשר אמור לשחררו מהבעיה האחרת המציקה לו - היותו הומוסקסואליסט . מעשה האמנות יוציא אותו כך כדמה לו מחושך לאור. מעבדות לייצרי הגוף האפלים והמנודים לחרות היצירה הרוחנית וההכרה החברתית . בעיית זהותו המינית החריגה לא תיפתר באהבה במישור המיני המוגבל . הוא לא יקים משפחה ולא יביא ילדים לעולם. הוא יעשה סרט ! הסרט אכן כרגע ללב. ומיין למן ההתחלה מצליח לרכוש את אמון הצופה בזכות משחק כברן ורגיש. דיאלוגים אמינים ושימוש כנון ואפקטיבי בחלק הגדול של האמצעים האמנותיים. כל זאת עד למחצית הסרט ;מחצית בה אנו מתוודעים לעולמו המסוגר של רובי (הגיבור), מכירים את סבתו ואת ידידו הטוב -אילן . וככנסים למהלך חייו ושאיפותיו העכשוויים . לאחר מכן נגרע משהו מהקצב הקודם של הסרט. הוא מאבד תכופה וכעשה "עייף" במידת-מה. אלמנטים שרכים הנדחקים אל הסציכות שוב איכן הכרחיות למהלך העלילה. הסציכות עצמו איכן קשורות זו בזו אלא עומדות בפכי עצמן . לפעמים ביותר ולפרקים בפחות הצלחה . אך לכולן מככה משותף : רצונו של עושה הסרט לעשותן . ולא קשרן האינטגרלי למהלך הסרט ולהתפתחות גיבוריו . כזאת היא גם הסציכה האחרונה "בגן-העצמאות", שבמרכזה פגישה של "סגירת חשבון" עם חבר לכיתה ובתו . סציכה קודמת בה מביים הגיבור שניים מחבריו כהכנה לסרטו העתידי . היא לא חסרת איכויות ועניין . אך גולשת לממדים כמעט מפלצתיים ומפתחת חיים משל עצמה . באחד מחברים אלה - עדרי אהובו הזמני של הגיבור, טמונה החמצתו של הסרט. את אפשרות החשיפה העמוקה יותר של עולמם הקשה, הפרובלמטי. ואולי גם היפה של ההומוסקסואלים. כבר פגישתם הלילית הראשונה של רובי ועדרי הבתול כמעט - ב"גן-העצמאות", נראית מאוד לא אמינה. בן לוין המשחק את עדרי. עושה רושם כי איכר יודע מה כדרש ממכר. מבט-עגל-מצועף איכר מצביע בהכרח על ביצוע כנון של תפקיד קולנועי . יתכן ופרשה רצינית יותר בין השניים חיתה עשויה להניע את גלגלי-הסרט אל מחרדות רחוקים ומעניינים הרבה יותר של חיי המיעוט ההומוסקסואלי . פלישתה של האשה אל הסרט. וחזרתה אל חייו של הגיבור, היא פרשה אחרת המעלה תמיהות. הגם שבעיקרון היא מובכת. מפליא שהסציכה הארוטית ביותר בכל המגעים האחרים אין ארוטיקה מתקיימת דווקא בין האשה לבין הגיבור . במודגש יש רק דיונים . קטע בעייתי נוסף הוא זה בו משתתף אבי הגיבור. שכמו צונח אל הסרט מהחלל החיצון וכשאב בחדרה אליו באותה פתאומיות בה הופיע, וללא כל הצדקה. בקטע זה יש גם שגיאות עריכה בולטות ביותר בהשתתפות הבחורה. שעצם נוכחותה בו איכה מוצדקת. הסציכות היפות והאמינות ביותר בסרט הן אלה המתארות את פגישותיו של רובי עם אילן . ידידו הכשרי . יש בידידות דו מן האמת ומן הבגרות. ולכן היא מצליחה לגעת ברבדים עמוקים יחסית שבחיי ההומוסקסואלים . שכי השחקנים המופיעים בתפקידים אלה - יהונתן סגל - הגיבור ועמי טראוב חברו, משחקים בצורה אמינה מאד ונראה שרמת ההזדהות שלהם עם תפקידים • סגל משרה על הסרט אווירה של רגישות. יופי וסבל . ואילו עמי אלא באות להצטרף אליהן . ודומה גם להעשירן . גבוהה ביותר . ינואר -פברואר 1984 (חלומות, מיניות) הוא יתעלם מן הצורך במערכת משמעות רחבה יותר והעניין שלו בתחומי חיים חברתיים יפחת. האידיאולוגיה של שיחדור האני מבוטאת בצורה ברורה ביותר בשיטות הטיפול ה'הומאניסטיות' למיניהן . הפסיכותראפיה ה'הומאכיסטית' היא רומנטית ואפילו אנטיכומית. סיסמתה היא חיפוש ה'אמת הפנימית', שעליה יש לסמוך יותר מאשר על אמת חיצונית כלשהי. כדאי לאדם לסמוך על ריגשותיו, ועל ה'איכטואיציה' שלו, ולא להיכנע לאמת אובייקטיבית הנמצאת מחוץ לחוויותיו הישירות. רבות מן התראפיות החדשות הן תראפיות של חופש מ- ושיחדור מ- . החופש והשיח דור הם ביטויי ההתנגדות של האני לחברה הכובלת אותו . אפשר לראות בפסיכולוגיה ההומאניסטית בצורותיה המוגזמות וה'מתמרדות' במיוחד, תגובה לעקרות ולקרות של הפסיכולוגיה האקדמית, ה'רשמית.' תנועת התראפיה ההומאכיסטית מהווה תגובה לכינור . אך גם משקפת אותו בעצם קיומה .גם התראפיות החדשות אינן מצליחות להתגבר על הניכור הבסיסי המתבטא בקיומה של כל שיטת תראפיה. דהיינו חיפוש האותנטיות באמצעות מצב מלאכותי לחלוטין. אך הן מצליחות להפחית את המלאכותיות שבמצב במידה מסויימת. את האמונות שעליהן מבוססת התנועה מבטאים אלה המציעים לנר את הגאולה בדרך דו. 'ביכולתך לעצב את מציאות חייך' - דוהי כותרת של הרצאה שניתנה ע"י סוואמי סאמטננדה, מארגון הסידהא מדיטציה, וסוואמ ז זה מציע לנו גם טיפול אינטנסיבי במשך סוף-שברע של 'גילוי העצמי: הרקע לטיפול :"בתרך כל אחד מאתנו מצרי כוח יצירה רב ערצמה י אולם לרובנו כוח זה אינו ידוע. אר אינו בא לידי ביטוי . מצרי בנר פוטנציאל ליצירת יופי רב בחיינו . חיינו עצמם יכולים להיות יצירת אמנות. זרימה ספרנטאכית מחוריה לחוריה .עד שכזכה להפכם ליצירת מרפת. "סוף השבוע המרצע לנר "מיועד לעורר את הנח הרדום המצרי בנר - ולכורנו לזרימה מתמדת אל מיצרי השלמות והיופי הפנימי'.' כיסוחים דומים מארד ניתן למצוא בפירסרמים של אירגרנים אחרים, שבכולם בולט הרעיון של שליטה עצמית והאפשרות לשינוי. ניסוחיו של הסרראמי דומים מאד לסיסמארת של אירגרן ה'אסט: שבין לקרחותיו נמנים היום כמה אלפי ישראלים יפים ומוצלחים . 'אסט' מגדיר את עצמו.בין השארי כתנועה ל 'שיחדור פנימי: לפרט המנוכר יש הרגשה שהוא איכר חייב דבר לאיש ואין חייבים לו. אין לו ציפיות לקבל. יש לו רק ציפיות לקחת. הוא 'ערשה מה שבא לו: לא רק חשיבות האני מקבלת לגיטימציה - הדברים מגיעים לכלל קידוש האני. האידיארלרגיה של 'ההגשמה העצמית' בצורותיה האכרשכירת ביותר הופיעה בישראל בשנות ה 70-. בין דובריה היו אנשים כמשה קרוי ודן בן-אמוץ .גלגוליו של דן בן-אמוץ .מן הסופר והעיתונאי הרגיש של שנות ה- so. אל האנוכיות החוגגת של שנות ה 70- .הם ייצוג כאמן לגלגולו של דור שלם ולשינויים בחברה כול:ו. משה קררי ודן בן-אמוץ חוגגים את גילוי האני ואת ניצחון האני על פני החברה המתפוררת סביבו . 2. צמיחת האזוטריקה את צמיחתה של תופעה דר אפשר להדגים בקלות נעדרת אמצעי-התקשורת ההמוניים והלגיטימציה שהם נותנים לשטרתרלרגיה האזוטרית. אך גם בקרב העילית הישראלית אפשר לשמוע סיפורים על פניות למגידות-עתידות ולבעלות-ארב למיניהן .ביקורים של מגידי-עתידות ושל אסטרולוגים הפכו לחלק מן התפריט המרגש בקיבוצים . קיבוץ ידוע בנגב כלל בתכנית התרבות שלו ביקור של מגדת-עתידות מיפו .שהוסעה לקיבוץ בכדי שגם חבריו ירכלו ליהנות מחלק זה של החיים בעיר . אפשר לראות את האסטרולוגיה כצורה העיקרית של תת-התרבות האזוטרית בישראל . האסטרולוגיה היא מערכת אמונות שאפשר לקרוא לה פולקלור פסיכולוגי .היא מציעה לכר תאורית אישיות מפורטת ומסובכת, שביסודה טיפרלרגיה מולדת. סדרת התרכנירת 'המעגל הפנימי: שהוקרנה בתאריכים .12.1981 19.1.1982 ,30,26.1.1982,,2198.2.2 היתה לשיא בניצחונה הציבורי של תרבות המאגיה בישראל . תרכנירת אלו נתנו לגיטימציה לטכניקות מאגירת שרכות, כולל אסטרולוגיה רספיריטראלידם . שידור טלוויזיה ב 26- לינואר 1982 י היה לגולת הכותרת בלגיטימציה של האסטרולוגיה בישראל . בעיותיו של מקצוע האסטרולוגיה בישראלי כפי שתוארו בתרכנית, הן בעירת של מיסוד האתיקה המקצועית בלבד, אין שום ספק שישראל היא המקום היחיד בעולם היום שבר מקבלת האסטרולוגיה לגיטימציה מסוג זה באמצעי התקשורת. "קול ישראל" מעניק לנר באופן קבוע תרכנית שבועית לאסטרולוגיה, 'לכל אדם כרכב', וכן גם 'חבר מאותר כרכב: תוכנית שידוכים שבה מדוהים המשתדכים · באמצעות ה'מדל שלהם. מלחמת הלבנון זכתה לניתוחים אסטרולוגיים מעמיקים בעיתונות, ויש רגלים לסברה כי מהלכיה תוכננו בעצה אחת עם איצטגניני הדור. 'העולם הדה' מציע לקוראיו, בנוסף לניתוחים פוליטיים על הסיבות למלחמה, ולפגישות אישיות עם יאסר ערפאת, גם ניתוח אסטרולוגי של הסיבות למלחמה ('מארס הקרין דורית דיסהרמרכית לוונוס'). ראם מארס הוא בדיסהרמרכיה לוונוס, כל הפגישות עם ערפאת איכן מרעילות, וכדאי אולי לחכות לדורית הרמונית יותר לפני הפגישה הבאה. אין דמות המסמלת יותר את תרבות-ההמונים בישראל של היום מאשר מומחה התרבות של הליכוד. ח"כ מיכה וייסר. אין זה מפתיע שכאשר מיכה וייסר מספר על דרכו הפוליטית ('הארץ' 7.83.l( הוא מגלה לנו כי ביום הבחירות לככסת בשנת 1981 פגש באסטרולוג שניבא לו כי הוא עתיד להיבחר, למרות שלו עצמו נראו הסיכויים קלושים. ואכן י ישראל של מיכה וייסר היא בדיוק מקרם שבר חברי-ככסת נפגשים באסטרולוגים . 'הסתדרות העובדים הלאומיים' בחיפה מציעה לחבריה שיעורים באסטרולוגיה. מן הסתם מתוך רצון לעדור לעובדים הלאומיים להבין את עצמם, רכך להיות עובדים יותר ולארמיים יותר. אך ההסתמכות על ההישגים המדעיים האחרונים של האיצטגכיכרת איכנה מוגבלת למחכה הלאומי . גם שמערן פרס זכה ליערץ איצטגכיכי בדמן מערכת הבחירות האחרונה. לפי דיווחיהם של הכתבים הפוליטיים, ויעוץ זה, שרב לפי הדיווחים. הביא לאופטימיות הרבה שלו. הפגישה בין מיכה וייסר אר שמערן פרס והאסטרולוג נראית טבעית לחלוטין בישראל . עתון וו' מס' 5049 מסה חרש" לה . תגרד בו: על הגאולה המיידית והעכשווית בישראל בכימין בית הלחמי פתיחה : משירי השקיעה החידושים התרבותיים. שבהם אנחנו עוסקים כאן. הם מקבילים ובו-זמניים. כולם הופיעו בשמיה של החברה הישראלית באותה תקופה. וכולם זכו לפריחה ולשגשוג באותו דמן .הם כוללים את פריחתה של החדרה בתשובה. את הפניה לכיתות דתיות לא- יהודיות מסוגים שונים. את הנהיה אחרי אדוטריקה ואסטרולוגיה. את הגאולה הפרטית המושגת בדרכים חדשות ומפתיעות. יהיו מי שיאמרו כי הנושא שלפנינו איננו ראוי לניתוח רציני ושאין הוא משקף אלא את פניה הירודות של החברה. ברצוני לטעון כי הוא ראוי לבדיקה. לא בשל תוכנו. אלא בשל מה שמסתתר מאחוריו - רגשות. כיסופים. וכמיהות לחיים טובים יותר ולעולם טוב יותר ; השאלות הרציניות מאוד של תיקון האדם ותיקון העולם. והחיפושים הנואשים אחרי אמת. שלווה וגאולה אמיתית. אנו נטען כי כל החידושים התרבותיים הללו יוצאים מאותו מקור וזורמים מאותו מעיין. התופעות שלפנינו אינן רק בעלות משמעות תרבותית. אלא גם בעלות משמעות פוליטית. אמנם התופעה של חיפושי הגאולה היא תופעת מיעוט. ואולם מיעוט זה, הפונה לשינויים רדיקאליים באורח החיים. הוא חלק מ"אחוד האבירות" של החברה הנתונה במלחמה מתמדת, המצטרף לאלה העוזבים את הארץ לטובת חיים בנכר. או המתמכרים לסמים משכרים למיניהם . שוק המציאות: ארבע דרכים לגאולה השלמה ג. התנועה לשיחרור האני - נרקיסיזם ישראלי התנועה לשיחורו האני מקיפה את אותן מסגרות השואפות להקל על מצוקת הפרט מתוך שהן מגדירות את מצוקתו כמצוקה פנימית ופרטית, הנובעת ממקורות גופניים או נפשיים. היא כוללת את מסגרות הטיפול המסגרות השואפות להקלת מצוקת הפרט ע"י תדונה נכונה, שיפור הכושר הגופני, טבעונות, או טיפול פסיכולוגי . הפתרונות הגופניים למצוקת הפרט, המוצעים במסגרות הדרכה שונות, וכמבול של ספרים לעדרה עצמית. כוללים הרפיית שרירים, ריפוי נעדרת לחיצות במקומות שונים בגוף . ודרכים לנשימה נכונה ומבריאה . הדייאטות למיניהן הן כמובן הפתרון הגופני הנפוץ ביותר למצוקות גופניות ונפשיות גם יחד .יש פתרון גופני מקובל . ופתרון גופני- מאגי. בפתרון הגופני המאגי ישנה גם מערכת אמונות בלתי מקובלת. יחד עם יחס שלילי לממסד הרפואי. המונע מן הציבור את השימוש בשיטת ריפוי חדשנית כלשהי. כגון טיפול בסרטן נעדרת דייאטה טבעונית, בגלל אנוכיות או בורות . אפשר להצביע על גידול עצום בהיקף כל צורות הפסיכותראפיה הלגיטימית בעשר השכים האחרונות. ישראל הגיעה לשיא עולמי במספר הפסיכולוגים (הרשומים באיגוד המקצועי) לנפש. זאת בנוסף לצמיחתה של תופעת הפסיכותראפיה הלא- רשמית. באמצעות 'מכונים' למיניהם. שהם תוצאת רעיונותיהם של ידמים זריזים ותאבי רווח . בעשר השנים האחרונות הופיעו בישראל מאות ספרים לעדרה עצמית. שקריאה בהם מאפשרת לקורא הנבון לפתור רבות מבעיותיו ללא כל ציוד נוסף או הוצאה נוספת. יעוץ פסיכולוגי הפך להיות חלק מתרבות ההמונים באמצעות תוכניות רדיו כמו 'תפוח וע:ץ 'שנינו יחד וכל אחד לחוד', וכן 'חלומות באספמיה: תוכנית הרדיו היחידה בעולם שבה עוסקים בפירוש חלומות מעל גלי האתר . הופעתה של תוכנית רדיו, שאליה מוזמנים מאזינים להתקשר. לספר על חלומותיהם. ולקבל מיד פירושים פסיכולוגיים לחלומות היא תרומה ישראלית מקורית בתחום התמסדותה של הפסיכולוגיה בתרבות. הפסיכותראפיה מדרך הטבע היא תמיד תת-תרבות של מיעוט. בישראל יש התמסדות מהירה ביותר של הפסיכותראפיה כתת-תרבות. ולא גידול הדרגתי כמו בארה"ב ובאירופה . בפסיכותראפיה קיימת בדרך-כלל הפרדה מוחלטת בין העולם הפרטי והעולם החיצוני, עולם הרגשות והחוויות לעומת עולם החברה והעשייה. יש הגמוניה אידיאולוגית, המגדירה בעיות כבעיות פרטיות בלבד . אפשר לומר שגיבוש מערכת משמעות להבנת הגורל האישי היא המטרה העיקרית של הטיפול הפסיכולוגי ב'נאורוטי' המצוי. אדם זה מגיע לטיפול לא בגלל סימפטום 'קלאסי', אלא בגלל הרגשה כללית של חוסר סיפוק בחיים .. ובטיפול הוא מחפש משהו שיעשה אותו מאושר . הטיפול הפסיכולוגי מספק לאדם מערכת משמעות להבכת עולמו הפרטי ;אם יש לאדם מערכת משמעות הממוקדת בחייו הפרטיים, ובחוויות הפרטיות ביותר השטותולוגיה בפסיכולוגיה עממית במוכחים סוציולוגיים, אפשר לדבר על מה שהתפתח בישראל כצמיחה של תת-תרבות של פסיכרתדאפיה, ותת-תרבות של אזרטדיקה ומיסטיקה. מה המשותף לטיפול הפסיכולוגי רלשטרתרלרגיה, רמה מפריד ביניהן ? המשותף הוא בכך ששתיהן מהרות דרכים להבכת הגודל האישי 1 ושתיהן מתבססות על אמונה בעקביות פנימית באישיות. ההבדל הוא במקרר שמייחסים לאותה עקביות, מקרר פנימי (בפסיכרתדאפיה) אר מקרר חיצוני (באזרטדיקה). כל טיפול פסיכולוגי עוסק בשינוי תפיסתו של המטופל לגבי אישיותו רדדנו בחיים. האמונות המאגירת מתפשטות במסגרת דפוס של פסיכולוגיה עממית, הזוכה להצלחה עצומה. הכהיה אחדי אסטרולוגיה והגרפולוגיה, הן במסגרת של צרכנות והן במסגרת של לימודים שיטתיים, מבטאת התרכזות בהבכת האופי והפרט, הצד הרומנטי של המטבע הפסיכולוגית. אישיותי היא גודלי, והשאלה היא דק אם את האישיות קובעים הכוכבים אר חוויות הילדות. אפשר לדאות את הפסיכרתדאפיה רהשטרתרלרגיה כשתי תנועות שוכרת מבחינה אידיארלרגית. הפסיכרתדאפיה היא המשך של תנועת ההשכלה הדאצירכלית, רהשטרתרלרגיה היא המשך של הדיאקציה הרומנטית לתקופת הלכ.uייהה. בפסיכרתדאפיה המסורתית, כמר הפסיכואנליזה, קיים מימו טדאגי, המניד בכך שמציאת האושר איכה דבר פשוט, ולמעשה איכנה אפשרית. בפסיכרתדאפיה החדשה רה'הרמאכיסטית' ירדד המימד הטדאגי רעולה האופטימיות. באזרטדיקה הופכת תפיסת הגודל לקרמית כמעט, והאופטימיות דנה. ניתן לתאר את השטרתרלרגיה כפסיכולוגיה עממית, אוסף של תיאוריות וטכניקות לניתוח ותיאור אישיות. ההבדל העיקרי בין הפסיכולוגיה הרשמית והפסיכולוגיה העממית ה;א מתודולוגי. הפסיכולוגיה הרשמית מדגישה את ההתנהגות כמקרר להכללות ושיפוטים, ואילו השטרתרלרגיה מדגישה 'סימנים' שאיכם כוללים התנהגות. ובדדך כלל נמצאים מחוץ לאדם, כמר תאריך לידה, קלפים. קמטים בכף היד. בפסיכרתדאפיה ישנה תמיד פעילות של האדם המטופל והנחרת לגבי האחריות שלו לגודלו. באזרטדיקה האדם הוא סביל. ונוחרת חיצוניים. טמירים ועליונים, קובעים את גודלו. האזרטדיקה, כפסיכולוגיה עממית, עוסקת בעיקר ב'איבחרן: דהיינו תיאור האישיות של ה'כבדק: ולא ב'טיפרל: שינוי האישיות. אך עצם התיאור נתפס כעזרה, והתהליך הופך להיות חוריה רגשית ללקוח. הפסיכולוגיה העממית מבטיחה, באורח דדאמטי ביותר, גילוי סוד אר כשרדת גאולה, המאפשרים לאחד גילוים הבכה עצמית מלאה ושלרות נפש גמורה . אחד היתרונות של הפסיכולוגיה העממית לערמת הפסיכולוגיה הרשמית הוא בכך . שהפסיכולוגיה העממית מציעה תשובות בדודות ובטרחות יחסית, לערמת הפסיכולוגיה הרשמית. ה'סרבלת' מן השפה המדעית, שבה הכל הסתברותי. מסרנך רמסרייג. ההבדל איכר בקיומו של סגנון אזוטרי . סגנון כזה קיים גם בפסיכולוגיה רגם באסטרולוגיה, אלא שבראשונה הוא מלווה בהיסוסים. ואילו בשכיח הוא מלווה בכטחון מוחלט כמעט. הפסיכולוגיה ה'דשמית' לא הצליחה לענות לשאלותיהם של אנשים בתחום האיבחרן .אנשים מוטרדים בשאלות לגבי הבכת עצמם. ואיכם מסרגלים להסתפק בתשובות המסוייגרת וההסתברותיות של הפסיכולוגיה הרשמית. הסירוב לקבל את הסיבוך שבחיים ובאישיות הפרט מוליך לתשובות הפשוטות והחדות של האיבחון המאגי . 3. אש זרה : מסיינטלווגיה לממשלה העלומית בעשר השכים האחרונות כעשר סיפורים על כתות מסתוריות וסוטות. המפילות ברשתן אלפי ישראלים תמימים. ללחם חוקם של קוראי העיתונות הישראלית. הגל הראשון של פידסומים על כתרת 'מזרחיות' למיניהן. הופיע בשנים 1975/74, והגל השני הופיע בשנים 1981/82. בסוף שכת 1981 הוקמה ועדת חקירה ביכמשרדית, שמונתה ע"י שר החינוך לבדוק את הכתות ה'מזדחירת,' ובראשה הועמדה סגנית שר-החיכוך. הגב' מדים תעסה-גלזד. הפירסומים בעיתונות, והקמת הוועדה, הם הוכחה לכך שכתות דתיות, שמסורותיהן זרות לתרבות הישראלית, היכר שורשים ינואר-פברואר 1984 בארץ . הקמת הורעדה שימשה הזדמנות ליושבת-ראש שלה להכרזות על מלחמת חרדמה בכתרת. ההיסטוריה של הכתרת החדשות בישראל מקבילה בדיוק להיסטוריה של דרכי הגאולה האחרות. הגדרתן הטובה ביותר מתמצית במושג 'דתות חדשות: הן שרכות מן הדתות הישנות. המוכרות לכר. בכך שהן באמת חדשות ;הן נוסדר כולן במאה ה- 20 (כמעט כולן מאז 1960(. הן חדשות נצרדת האידגרן שלהן ובצוררת הפעילות שלהן. הן מנוהלות על-פי רוב בצררה המזכירה אירגרן עסקים מודרכי. עם הדגש האופייני על ניהול, יעילות. ורווחיות. יתכן שצררת הניהול העסקית משקפת את המניעים האמיתיים של מיסוי הקבוצות הללו ומנהליהן. ויתכן שהיא תוצאה של הסביבה החברתית שבה נוסדר וצמחו . את הכתרת הפועלות בישראל בעשר השכים האחרונות אפשר לחלק לשלושה סוגים : קבוצות 'מזרחיות,' קבוצות מעדניות, וקבוצות כחול-לבן - שחרדתן ןולידת בישראל. יש רק שתי כתרת 'ישראליות', ושתיהן מונהגות על-ידי כשים .כריזמטיות מספר החברים בהן קטן יחסית. בין הקבוצות ה'מזרחירת' הידועות ביותר הן י'הד קרישנה' ר'המדיטציה הטרנסצנדנטלית'. תנועת המדיטציה .הטרנסצנדנטלית שהופיעה במערב בסוף שכרת השישים, זכתה לפדיחה בישראל כעשר שכים דמאוח יותר. התנועה משלבת לימוד טכניקה של הרפיה, שהיא בגדד טיפול פסיכולוגי. דיח עם מערכת אמונות ופעולות מסובכת הרבה יותר, המיועדת ל'מרדטים' םמתקדמי בלבד. למעלה מ 40.000- ישראלים למדר את טכניקת המדיטציה היומיומית ךבמש עשר השכים האחרונות. וברור שאי-אפשר לדבר עליהם כעל חברי כת דתית. םדרכ יסרבו לגלות לכר את ה'מכטדה,' שבה הם משתמשים לצורך הרפיה, אך לבד מכך אל רכשו כל אמונות אזוטריות. ה'מרדטים' המתקדמים. לערמת זאת, מאמינים םביכולת לעופף בעזרת מדיטציה. ולבצע מעשים מופלאים אחדים. תנועת ההמדיטצי הבינלאומית טוענת שאלפי ה'מרדטים' היומיומיים בישראל הביאו םלשינויי מרשימים באיכרת החיים של החברה הישראלית כולה. בין השאר. ההביא המדיטציה להורדת האינפלציה. הגברת המוסר הציבורי, וגידול כמרת הגשמים בבכג (כל הטענות הנזכרות כאן מופיעות בפירסרמי האגודה למדיטציה). קיימת םג 'ממשלה עולמית' של תנועת המדיטציה, שמטרתה ניהול העניינים ב'עידן 'ההארה שבר אנו חיים . הכתרת ה'מזרחירת' בישראל נמצאות עכשיו בשלב של ידידה אר קפארן . אך סיפורי ההצלחה האמיתיים הם כחלתן של הכתרת המערביות, והידועה שבהן היא ה'סייכטולוגיה: שנוסדה בארצות-הברית כשכרת החמישים. הסיינטולוגיה משלבת אמונות דתיות 'קלאסירת,' כמר האמרנה בנצחיות הכפש. יחד עם סיפורי כפלאות בסגנון המדע הבדיוני, טכניקה של פסיכותראפיה. ואפילו טיפול גופני כגד רעלים החודרים לגופנו וקרינה רדיואקטיבית. לאירגון זה היסטוריה ארוכה ;"ש הסתבכויות עם החרק בארצות שוכרת, ושל רעדות חקירה שבדקו אותו במספר ארצות. למעשה, זהר איפירן של כל 'הדתות החדשות.' הן מעודדות התנגדות לא דק בגלל אמונותיהן החריגות. אלא בגלל דרכי הפעולה שלהן והצלחתן היחסית. אנשי הכתרת נתפסים לא כתמהוכים בעלי אמונות מוזרות. אלא כסככה לחברה, וכמנצלים את ההזדמנות לרווח קל על חשבון אוכלוסיית ה'מחפשים: המוצאת את דרכה אליהן . 4. חזרה בתשובה תנועת החזרה בתשובה כוללת צעירים חילוניים. שגדלו במסגרת התרבות הישראלית החילונית, אך קיבלו על עצמם ערל תרדה ומצרות. תוך דחיית דדך החיים הקודמת שלהם . חזרה בתשובה היא היום הדרך הקונפורמית ביותר בין הדרכים לגאולה בישראל . מאז 1967 אפשר לראות בחברה כולה תהליך של חזרה בתשובה קיבוצית ושל 'התייהדות.' תהליך ההתייהדות בדמה הקיבוצית הוא כמובן ניסיון להתמודד עם קשייה האובייקטיביים והסובייקטיביים של הציונות. כשם שהחזרה בתשובה היא ביטוי למשבר זהות אצל הפרט. כך חיתה ההתייהדות פתרון למשבר הזהות הציוני. מאז שכת 1973 התחזק תהליך ההיימכה וההתייהדות בישראל. וסופר מי ישודכו. הצדקתה של הציונות, הן בהצלחתה )1967( והן בכפילתה (מאז 1973( במושגים חילוניים רדאציוכליים נעשתה קשה יותר ויותר . אך כשארה קלה למדי במושגים דתיים . יש שתי תשובות אפשריות למשבר הציונות במסגרת תנועת החזרה בתשובה ; ישנה חזרה בתשובה לציונות לאומית. שהיא חיזוק הציונות. וישנה חזרה בתשובה אל המסורת הדתית הקדם-ציונית והלא-ציונית, שהיא דחיית הציונות לטובת המסורת היהודית שקדמה לה . החזרה בתשובה היא מרד בדוד ההורים והוקעת צביעותם של ההודים. התרבות הישראלית ה'חילרכית' (ויש דק חילוניות יחסית בתרבות זר) היא עדיין יהודית. הצעירים שעזבו אותה, וחזרו למסורת היהודית המלאה, מוקיעים במעשיהם א ri הפשרה ההיסטורית של ההורים. וכאילו אומדים להרריהם : 'אנחנו נראה לכם מה זה להיות יהודים באמת: מסע הצלב של הילדים הגדולים : אוכלוסיית המחפשים המחפשים הם אלה הנודדים ממעיין ישועה אחד למשנהו . בתקווה שהמפגש הבא יביא להם את הגאולה השלמה. כל מפגש הוא התקרבות למטרה, והוא מעורר רצון לברא למפגש הבא. לאחר כל מפגש עם מקור הגאולה טוען המחפש כי זכה להארה והוא 'מבין את עצמו: אך למרות זאת הוא מוכן למפגשים נוספים. אוכלוסיית הלקוחות של התנועה לשיחורו האני ושל הפסיכולוגיה העממית מאופיינת ע"י עקביות פנימית רבה. לקרח הוא בדדך כלל לא דק לקרח חד-פעמי. אלא לקוח מועד. מי שהשתתף בסוג אחד של פסיכותדאפיה ישתתף בסוגים נוספים. מי שמאמין בסוג אחד של מאגיה מאמין בדרך כלל גם בסוגים אחרים. התשובה לשאלה : 'מדוע החיים שלי הם כאלה ולא אחרים?' היא תמיד במסגרת של דינמיקה פנימית באישיות. אפשר לשנות את הגורל באמצעות פעילותו של האדם. והצעד הראשון לקראת שינוי הוא קבלת התיאוריה של הבנת הגודל . המחפשים חפונים למסלול חאזרטדיקה. מקבלים את ההסבר לגורלם באמצעות נוחרת טמירים ונעלמים השולטים בהם. כאן האפשרות לשינוי אינה כדררה. אך המחפש כחכה תיסכול פרטי או 'נאודוזה' פרטית. היא משקפת בעיה מבנית בחברה, שפתרונה גם הוא חייב להיות מבני. התנועה לשיחורו האני. בצורתה הנוכחית בתרבות הישראלית. חינה לא דק חידוש תרבותי. אלא גם סימן מובהק של משבד ושל שבד בתרבות, שבד במשמעות של חוסר המשך. שבעקבותיו נפרצים גדרות וסכרים. ונולדת מסורת חדשה . פדיחתן של תנועות הפסיכותדאפיה והפסיכולוגיה העממית היא מהלך משמעותי בחברה הישראלית, מהלך המשקף נייכיון להתרחקות (או לבדיחה) ממציאות חיצונית ומייאשת. אל ההתעסקות בטיפוח האני . המתרחקים. או הבורחים. מקווים כי לאחד שכבד אבדה תקוותנו המשותפת. עוד לא אבדה התקווה הפרטית לבניית אני חופשי. משוחרר, ומוגשם בארץ ציון ירושלים. תופעות אלו שלובות זו בזו. והופיעו במקביל על במת החברה הישראלית. אפשר לומד כי עלייתן של הדרכים החדשות לחיפוש הגאולה החלה לאחד מלחמת 3197, והתמסדותן אירעה לאחד המהפך של 1977. אפשר להביט עליהן כסימפטומים של משבד הציונות. אם כהצלחה או ככישלון. לציונות יש מחיר פסיכולוגי כבד. ובדוד שהמחיר עולה בתקופה של כישלון ומשבד, כמו בעשר השנים האחרונות . הניצחון במלחמת 1967 היה נקודת השיא בהגשמת הציונות. אך גם להצלחה זו היה מחיר. והיא יצרה מתחים קשים בחברה. מלחמת 1973 חיתה נקודת השפל בהגשמת הציונות. מכיוון שהבהירה כי תקופת הניצחונות הקלים תמה . פעם היה הישראלי היפה ידוע בציניות שלו. ובקשיחות הדעת שלו. שהתבטאה בקיומם של נוגדנים לאמונות אידאציונליות שונות. בשנים האחרונות איבד הישראלי היפה את כושר החשיבה הביקורתית שלו. שנעלם יחד עם המכה לביטחון העצמי המוגזם. שהונחתה באוקטובר 1973. בישראל של עשר השנים האחרונות התחוללו עוד שינויים משמעותיים. המעידים כולם על משבד היסטורי. ההפסקה למעשה של העליה לארץ . הגידול בהגידה לארצות אחדות. ומעל לכל השינוי הפוליטי בכיוון של העלמות השמאל הישראלי והתמסדות הימין הציוני. שהפך למרכז ולדוב . אפשר, וצדיך. לדאות בכל הצרדות של חיפושי הגאולה מדד במצב הקיים וזעקה כנגד המצב הקיים. צודה אחרת של מדד בציונות. בשפה בוטה ובדודה, היא ידידה מן הארץ . במקביל להגירה מן הארץ .המבטאת חוסר יכולת להתמודד עם המציאות החברתית. קיימת ההגירה הפנימית אל מחוזות הנפש והדגש. שגם היא ביטוי לוויתור על התמודדות ישירה . אפשר למצוא מקבילות בהיסטוריה היהודית למגפות רומנטיות מסוג זה. תנועות של תקווה לגאולה מיידית צמחו בתקופות של קשיים אובייקטיביים נוראים. המשיחיות של שבתאי צבי מובנת על רקע גזרות ת"ח ות"ט, שהכינו לה את הרקע. בעשר השנים האחרונות שודדת בישראל הדגשה (מובנת) של 'כלו כל הקיצים: אך בעוד שבתקופת שבתאי צבי הביא המצב לציפיה ל'קץ הימין' ולביאת המשיח, שולט בישראל הוויתור על העתיד . במקום תקוות המיליונים. התקווה לגאולה השלמה. שולטים היאוש והציפיה לכיליון . נדמה שישראל של 1983 נמצאת בשיא של מועקה ויאוש. למרות הביטחון הקיומי והשפע הכלכלי. תחושתם של בני העילית המסורתית היא תערובת של חדדה וציניות מוחלטת. לגבי כל מה שהם דואים מסביבם. התגובה של בדיחה מן המציאות החברתית אל תוך האני או אל תוך הקוסמי מקלה על תחושת היאוש . אחת התופעות המעניינות בתרבות-ההמונים הישראלית של השנים האחרונות היא בהלת תשמ"ד, האמונה הסובבת בארץ על סוף העולם או על אסונות נוראים. אשר יתרחשו באותה שנה, אשד אותיותיה לבדן מרמזות על פשרה החמור. פחדה של שנת תשמ"ד הגיע אפילו אל שר החינוך והתרבות. אשד הציע להעביד את רוע הגזרה ע"י שינוי סדר האותיות. פתרון מאגי מסורתי וחביב . ידוע לכל כי השטן לא יצליח לקרוא את האותיות הגורליות בסדרן החדש וכך יינצל העולם. ובאחד העיתונים מספר לנו פרופסור מכובד מאוניברסיטת תל-אביב. כי החפיפה בין שנת 1984 ובין שנת תשמ"ד איננה מקרית (וודאי שאיננה מקרית. שמתם לב לחפיפה בין 1983 לתשמ"ג ?)והגדיל לעשות מכולם האסטרולוג הרשמי של דשות השידור, אשד בישר לכולנו ב 26- לינואר 1982 ,כי אמנם צפוי לעולם גודל מד בשנת תשמ"ד, אך אפשר להעביד את רוע הגזירה בעזרת חזרה בתשובה. כמובן . כי האסטרולוג הרשמי של רשות השידוד אינו רק אסטרולוג מוביל, ואינו דק יועצו של שמעון פרס. הוא גם חוזר בתשובה. אם החפיפה בין 1984 ותשמ"ד איננה מקרית. ודאי שהופעתה של אמונה בסופו הקרוב של העולם. או באסון נורא שיתרגש עלינו בעתיד הקרוב איננה צומחת באופן מקדי . היא צומחת מתוך הדגשה בדודה של יאוש וחדרה לקראת העתיד . מתוך הדגשה עמוקה של סופיות ואי-ביטחון . מדוע סוף העולם ?רוצים שזה ייגמר. פעם כלל סוף העולם גם את התקווה לביאת המשיח ולשינוי רציני ויסודי בעולם שלאחד ביאתו. היום הסוף הוא באמת סוף. אין תקווה לעולם טוב יותר, ואין כוח לסבול את העולם הזה כפי שהוא. זהו שיא השיאים של השטותולוגיה החדשה. ובאותו זמן גם ביטוי עמוק של סבל וחרדה . החשש מפני הסוף הקרוב קיים בדמה האישית. הלאומית והעולמית. כל אחד מן המאמינים כסוף העולם מבטא את החדרה מפני סופו שלו. סופה של המדינה. וסופו של העולם כולו . תהליך ההתפוררות של העילית הפוליטית מתרחש בחברה הישראלית מאז שנות ה- 60 והגיע לשיאו באמצע שנות ה 70- .לאחד מלחמת 1973 איבדה החברה הישראלית את האמון במנהיגיה. ידידת העילית המנהיגותית שהובילה את החברה חישובית אל הקמת מדינת ישראל ובנייתה היא משבר עמוק ביותר. אפשר לומר שהאידיאולוגיה של ההגשמה העצמית האגוצנטרית החליפה את התחושה של מחוייבות קיבוצית בחברה הישראלית. התהליך היה הדרגתי, ואין כל ספק כי הוחש בצודה משמעותית בעקבות מלחמת 1973. הניכור החברתי גבר בעקבות משבד המלחמה . ההדגשה כלפי החברה, שחיתה קודם לכן זו של מחוייבות הדדית. הפכה להיות זו של מדחק . 'אינני חייב רבד ואינני מצפה לדבר מן החברה' - זוהי הסיסמה לאחד 1973. אין כל ספק כי אפשר לקשור את ההתפתחויות התרבותיות שבהן אנו עוסקים לשינויים פוליטיים. קהל הלקוחות של הפסיכותדאפיה ושל המאגיה החדשה ניתן להגדרה מבחינה חברתית ופוליטית . זהו המעמד ה'בינוני' המבוסס והאשכנזי . הציבור שמצא את ביטויו הפוליטי האותנטי ביותר בשנים האחרונות בתנועת ד"ש. העלמותה של תנועה זו מן העולם הפוליטי מסמלת את נסיגתו של המעמד כולו מן עתון 177 מס 49 -so 1 מעצם ההבנה, ומקבל בדדך כלל גם תחזית אופטימית ('הצירוף בין אורנוס ויופיטד יביא הצלחה בעסקים לבני מזל חתול'). יש מצב שבו הפתיחות לפתרונות חדשים ובלתי מקובלים יוצרת חיפוש פעיל. ויש שלב שבו החיפוש הפעיל הופך לדיצה מבוהלת מתוך יאוש . חלק מאוכלוסיית המחפשים הופך להיות אוכלוסיית האבודים. הדגשת חוסר הישע של האבודים עושה אותם לטרף קל מאד לסוחרי אשליות למיניהם. האם צרכני הפסיכותדאפיה והפסיכולוגיה העממית הם כולם אנשים מופרעים ומעורערים. שנפלו טרף קל לנוכלים למיניהם ? בדוד שחלק מן הצרכנים המובהקים וה'מכודים' הם אנשים מופרעים, לעתים בצודה עמוקה. אך התנועה אינה יכולה להיות מבוססת על מיעוט מופרע בלבד. . האידיאולוגיה של חיפושי הגאולה הפרט יכול להגדיר את מצוקתו הסובייקטיבית בצורות רבות ושונות. ובהתאם להגדרה גם יחפש את הפתרון למצוקה. לצורך הדיון שלנו כאן נמנה חמש דרכים אפשריות להגדרת (או לאבחנת) המצוקה הסובייקטיבית : 1. הדרך האורגנית דואה מצוקה סובייקטיבית כנובעת מפגמים גופניים כלשהם . הדרך להקלת המצוקה היא טיפול בעזרת תרופות. ניתוחים. שינוי בתזונה וכר: 2. הדרך המאגית-אזוטדית דואה את המצוקה כנובעת מחוסר ידע על הכוחות הקוסמיים המכוונים את גודלו של האדם. הפתרון הוא ברכישת ידע על כוחות אלה . 3. הדרך הדתית דואה את המצוקה כנובעת מניתוק שבין האדם ובין כוח קוסמי מיוחד, ובכך היא דומה לדדך המאגית-אזוטדית. כאן הפתרון קשור בדדך כלל בהצטרפות לקבוצת מאמינים פעילים. ויצירת קשר עם אותו כוח קוסמי ('אלוהים'). 4. הדרך הפסיכולוגית דואה את המצוקה כנובעת מאישיותו והתנהגותו של האדם. הפתרון הוא בשינוי האישיות וההתנהגות ע"י טיפול פסיכולוגי . 5. הדרך הפוליטית דואה את מצוקתו של האדם כנובעת מהסדרים החברתיים הקיימים מסביבו, ואשד מונעים ממנו את אושרו. הפתרון הפוליטי הוא בשינוי סדרים חברתיים אלה . הכחידה בין הדרכים הללו היא בחידה אפיסטמולוגית. בכל תקופה היסטורית. דרכים אפיסטמולוגיות מסויימות הן דומיננטיות. בתקופות של משבד ושינוי. משתנה האפיסטמולוגיה הדומיננטית, ומופיעות דרכים חדשות. בישראל של היום מוגדרת המועקה האישית יותר ויותר בדדך פסיכולוגית, מאגית. או דתית. ופחות בדדך חברתית-פוליטית. חוויית המועקה והריקנות מביאה לעתים להתנהגות של הדס עצמי. כמו בהתמכרות לאלכוהול או לטבק. ולעתים היא מביאה להתנהגות של חיזוק עצמי. כל דרכי הגאולה שבהן אנו דנים כאן הן דרכים של חיזוק עצמי ובניה עצמית. אך גם מסילות ההדס העצמי אינן ריקות מאדם בימים אלה . המשותף לכל הצרדות של חיפושי הגאולה הוא הניסיון לשינוי העצמי. והוויתור על האפשרות של שינוי הסביבה החברתית. יש כאן התרחקות מכל התמודדות פוליטית. ובדיחה מן המציאות הקשה אל עולם קל ופשוט יותר . יש כאן גם רכישת זהות חדשה. ארכוש לעצמי זהות חדשה. ואזכה ב'אני' חדש. אם אדר במשקל ואחסן את גופי. אם אבין את גודלי. או אם אצטרף לקבוצת מאמינים נלהבים. אפשר להפריד בין שתי גישות בסיסיות. הדאציונלית והאידאציונלית ; במרשמי הגאולה המוצעים לנו . הגישה הדאציונלית מתבטאת בפתרון הגופני והפסיכולוגי . ואילו הגישה האידאציונלית מתבטאת בגישות הדתיות והמאגיות . הראשונה מאמינה בכך שהתנהגותנו ואושרנו נקבעים בעיקר ע"י גודמים השוכנים בתוכנו אנו ויהיו גודמים אלה נתפסים כ'אישיות,' 'אני' או איזון תזונתי כלשהו. האחרונה מאמינה בכך שגודלנו ואושרנו תלויים בקשר שלנו עם גודמים הנמצאים מחוץ לגופנו. גודמים שהם לעתים קרובות 'כוחות' ו'נפשות' המשוטטים ביקום או שוכנים בכוכב כלשהו. אפשר להשתמש במושג 'מוקד שליטה' לציין הבחנה זו בין שליטה פנימית וחיצונית. הפילוסופיה של הפסיכותדאפיה המודרנית מייצגת את הקאפיטליזם הליבדאלי והדאציונלי. המותיר לפרט מקום מפלט אישי. פרטי ודגשי. שבו יוכל להחליף כוח מתלאות החיים הציבוריים . זהו פתרון חלקי. אך עדיין דאציונלי. לבעיית הניכור. אפשר לחלק את דרכים לגאולה על פי מידת האינדיבידואליזם או הקולקטיביזם של כל דדך. הפתרונות האידיבידואליסטיים כוללים פסיכותדאפיה, מאגיה. פתרונות דתיים ופתרונות אורגניים. הפתרונות הקולקטיביסטיים כוללים קבוצות דתיות או פוליטיות. המגדירות את מצוקת הפרט, ואת פתרונה, כקשורים ליחסים חברתיים הפתרון הקולקטיבי הוא במציאת זהות חדשה ע"י הצטרפות לקבוצה אחרת : חזרה בתשובה או כת כלשהי. והפתרון האישי הוא ע"י פניה לטיפול פסיכולוגי. טיפול גופני או מאגיה . אל הבורות הנשברים : ניתוח אפשר לנתח את התופעות שלפנינו בשתי דמות. הרמה האישית והרמה החברתית. אפשר. וצדיך. בראש ובראשונה להקשיב לדבריהם של מבקשי הגאולה. מה הם אומדים לנו? הם מספרים לנו על מצוקתם, ועל פחדיהם, על הריקנות שמלאה אותם לפני שמצאו את הגאולה הנכספת. ושעדיין ממלאת את חייהם אם הם עדיין בין המבקשים. רצוי מאוד שנאמין להם. בדמה החברתית אנו צריכים לשאול מיהם האנשים ומאין הם באים. ועד יותר. מה הביא לצמיחתו של אותו ציבור של מחפשים, אותו מסע-צלב-של-ילדים הצועד לקראת גאולתו. גאולה בכל מחיר. בדוד שהקושי בהגשמה עצמית. ולא חשוב כיצד נגדיר אותה. אינו עניין פרטי. אלא קיבוצי. אם דוב האנשים שבחברה (או מיעוט שאינו מבוטל) חוו~ם ריקנות. תיסכול' רנן חוסר משמעות. הבעיה היא חברתית ולא פרטית. אם דוב הנשים . או מיעוט שאינו מבוטל' מרגישות תיסכול וחוסר סיפוק. ואינן יכולות להגשים את עצמן' הבעיה אינה של של כל תנועות הגאולה, אפשר לכנרת 'המגיפה הררמאנטית.' הררמאכטירת מתבטאת בדגש על הרגש לערמת השכל וברגש על הפרט לערמת החברה, שניים מיסודותיה המובהקים של התנועה הררמאנטיח במאה ה 19-. פניה כה נלהבת רכה כוללת אל הרומאנטירח אפשרית רק בסביבה שבה שוררת גם ציניות מוחלטת. הררמאנטירח המוחלטת והציניות המוחלטת הן שכי צדדים של אותר מטבע תרבותי. הישראלי הקשוח והמעשי החל בוחר יותר וירחו באופציה הררמאנטיח רהאיראצירנליח של מאגיה' אזרטריקה רדת. יש ניגרר אידיארלרגי בין ימין הררמאנטי, האנטי הרמאניסטי, רבין השמאל הראצירנליסטי-הרמאניסטי . בישראל שולטת חירם אידיארלרגיה ימנית ררמאנטיח ראכטי-הרמאניסטיח, ולכן אין פלא בכן שביטוייה של תוברח זר נמצאים בכל מקרם ובכל רמה של החיים. האידיארלרגיה של הפניה לאזרטריקה היא אידיארלרגיה ררמאכטית קלאסיח. איריארלרגיה הקשורה להשקפת עולם ימנית. יש בתהליך התרבותי הכללי המתגלה לפנינו תנועה לוויתור על הראצירכלירח, ולחזרה אל הררמאנטיקה, הרגש. העבר, האמרנה, המסורת והמושגים המוחלטים. אפשר לדבר על המהפכה הררמאכטיח כגילוי השרנה רק באופן כמרתי מן הפאשיזם הפוליטי האקטיבי. הררמאנטיקה של חיפושי הגאולה האישיים היא פאשיזם פאיבי. אידיארלרגיה סמכותית שאיכה מתבטאת בהכרח בנתועה פוליטית אלא בהשקפת עולם כללית. המיסטיקה רהמאגיה, כאשר הן משגשגות בחברה מודרנית, מייצגות פתרון קיצוני יותר למצב קשה ירחו של הפרט, ומקבילות לפאשיזם הפוליטי. אין זר דרך התמדודות ואשרנה ומועדפת. נוקטים בה לאחר שדרכי התמודדות אחרות נכשלו. דרכי הגאולה המדגישות אח השליטה החיצונית בגורלו של האדם הן כולן בגדר 'מנרם מחופש: כשם ספרו המפורסם של אוין פורם. שעסק בתופעה שיש לה קשר שייר לעניינים שלפנינו - צמיחת הפאשיזם האירופי. · האויורה של אנרמיה רציניות קיימת בישראל יחד עם ההופעה של עריונות אנטי דמוקרטיים מפרושים. יש קשר בין האידיארלרגיה של אנרכיות לאומית רהאיריארלרגיה של אנרכיות אישית. שתיהן יחד יוצרות חרבות של אנרכיות. והפרט מוצא אח עצמו אנרכי, ברדד, ונפחד. כתוצאה מן המשבר וחוסר המשמעות בתחום הפוליטי ובתחום האישי יש גטיה לוויתור על פחררנוח ראצינליים. בקבצוה אחת שלה דרכים לגאולה (ושל מחפשי הגאולה) אגר מוצאים ויחרד על ראצירנלירח לטובח חשיבה מאגיח. בקבצוה אחרת אנו מצואים ויתרו על אפשרויות של פעולה חברתית פלויטית לטובח חשיבה נרקיסיסטית. בשני המקירם. ואצל כל המחפשים העכשויוים. אנחנו מוצאים נסיגה מן המציאות הפוליטית. שהיא קשה מדי ומאיימת מדי. הנתאים החברתיים-פוליטיים מתאימים לציירת אידיארלרגיה פאשיםטיח. אידיארלרגיה זר מבתטאת בשתי צורות : אידיארלוגיה לארמניח-פאשיסטית קלאםית', אר מרד בציונות, · שאיכר לרכש צורה פוליטית מפורשת, אלא צררה של בירחה אל הפרטי, המיסטי. האיראצירנלי. המרד הזה הוא מרד אינדיבידואליסטי ואנוכי. יש שני צירים של פתרון למצוקה ושל חיפוש, שחי בריחות אפשריות. ישנה בישראל בריחה מן האנושיות ללאומיות. המבתטאת בנתעוות הפוליטיות השליטות. לעומת זאת יש בחלק מתנעוות הגאולה מחאה ובריחה בכירון ההפוך - מן הלאומיות לאנושיות. המשותף לכל דרכי הגאולה העכשוויות של העילית הישראלית הוא שהיכן דרכי בירחה מהפוליטי' ובריחה מהראציונלי . אל האישי' הפרטי והמיסטי . יש צעד אחד . שהוא מרד בציונות ע"י התרחקות מהלאומי אל המיסטי והקוסמי . אך צעד זה הוא בדרך כלל גם ויותר על התמודדות פוליטית פעילה בכלל' ובדרך זר חרא הופך לקונפורמי . שי המדברים על מחזור חיים של כל חברה, הדרמה למחזור החיים של כל אדם. החברה הישראלית הגיעה לשלב הנגררת במחזור החיים שלה, ושלב זה כלול ותפעות 'כומראלירח' שרכות, 'כמר בכל מקרם: יש הטעונים כי בכל חברה מתעושת. מודרנית. קיימת נהיה אחרי האיראצירנלי. יש האומרים כי כל השיניוים התרבותיים הללו אינם אלא ותצאה של חיקוי חברות אחרות, במיוחד החברה האמריקנית. רכי הישראלים. בררכם הקרנתית, פשוט מאמצים. בפיגור של שנים וברח, מה שהפך כבר לנכם-צאן-ברזל בחברות מודרניות אחרות. יש גם המרחיקים לכת וטעונים. כי הנהיה אחיר טכנולוגיה מאגיח ואמונות דחיות היא מסימניה של המדורניות. אם טעונים שהנהיה אחרי הדח והמיסטיקה, · אר במילים אחרות, נתעוה גיאו ררמאנטיח. מאפיינת אח כל המערב המתעוש, יש להוכיח זאת. ודאי שנמצא עדריות לחרבות ררמאנטיח-ריאקציוניח מסוג זה במדינות המערב. אך אם כשררה אח מה שקורה בארצוח-הבריח. בריטניה, אר צרפת. למה שקורה בישראל. נראה הבדלים כמותיים ואיכותיים גם יחד ; ברוב מדינות המערב, התרבות הניאר-ורמאכטיח היא חלק מחרבות ההמונים. העיתונות הםנסצירניח ושבעווני הנשים כלולים אח ארחה תערובת של סיפורים ררמאכטיים למשוחות ומדורי האסטרולוגיה, יחד עם סיפורי נסים על מרפאי-פלא ומגידי-עתידות. בארצות-הבירח קיימת חח-התרברח של הפםיכרחראפיה כחלק מן המעמד ה'בינרכי' ואילו חח-החרברח של המאגיה רהאזרטריקה קיימת כחלק מחיי המעמד הכמון . בישראל שתיהן במעמד ה'בינרכי'' והן כעשרת ירחו וירחו חופפות. יש המשווים אח החידושים התרבותיים בישראל של חירם לשינויים תרבותיים שהופיעו בארצרח-הבריח של שנוח ה 60-. הם גם טוענים כי המדובר חרא בחיקוי ישראלי מאוחר של תופעות אמריקניות. השוואה זר היא שטחית ולרקה בחסר' מאחר שהיא מתעלמת משינויים חברתיים אחרים בארצות-הבריח של אותן שכים. ההבדל בין המצב היום בארץ רבין המצב בארצרח-הבריח בשכוח ה 60- חרא בכך שכאן אין נתועות רדיקאליוח לשינוי פוליטי, חץר מנתעוות ההתחדשות של הצירכרח. שהן בעלות אופי ריאקצירני מובהק. ואין רוח של אופטימיות השררה בכל 'כפי שחיתה אז בארצות-הבריח. שם קירר שהעולם כולו עומד לפני שינוי אר מהפכה (בכיורן פוליטי אר מיסטי). כאן יש רק מעט תקורה לשינוי קיבוצי. ויש בעיקר תקורה לשינוי האני. גם בארצות-הבריח חיתה עליה בתופעות אסקייפיסטירת (חראפירח חדשות, דת ופולחן האני) בעקבות שקיעת השמאל החדש של שכוח ה 60-. כך הופיע 'העשור של האני' כשכרת ה- o ד. הנרקיסיזם האמריקני של שנוח ה-סך מתרכז בעיקר בחיזוק האני וכשיכויר.~ 71 התחום הציבורי אל תחום טיפוח האני. אפשר אולי גם לקשור באופן סיבתי אח שחי התופעות - ר"ש נעלמת רחרברח טיפוח האני פורחת. לאחר שבוחרי ר"ש נכשלו בתיקון העולם. הם שוקרים עתה על תיקון עצמם. ומוצאים שיש מה לתקן בע;למם הפרטי . אח הביטיו הברור בירחו לקשר בין אכזבה משינוי החברה ופניה לשיחורו האני כחן ברטרנר ראסל : "הדחף הטבעי של האדם ההגון והנמרץ חרא לכסרח לעשרת טוב בעולם, אן אם נשללים ממכר כל הכרח הפוליטי רכל האפשרות להשפיע על המאורעות, חרא יוטה מהמסלול הטבעי שלו, ויחליט כי הדבר החשוב ירחו חרא להיות טוב." 'התנעוה לשחרור האני', המתבטאת בפריחת הפסיכרחראפיה ובפריחת הפסיכולוגיה העממית, היא יורשת תנועות המחאה הפוליטיות של שכח 1973/74 ושל תנועת ר"ש. הישראלים היפים. שהיו מרככים ללכת להפגנות, אר לפחות לחוגי בית בכרי לשכוח אח פכי המרינה, משקיעים אח זמנם ומרצם בטיפוח האני הפרטי. פרליטיח. ברור ששרם ארם איכר יכול · זרחי בריחה נרקיסיסטית. המכסה להיות א פרליטי · להיות א באמת. רגם ההחלטה להיות פרליטי היא החלטה פוליטית · א חשובה. יתכן ש'הנתרעה לשיחורו האני' של חירם תלבש מחר צררה קולקטיבית, ותתרום לתנועה של אגוצנטריות לארמית, הנקראת בלעז פאשיזם. · אוכלוסיית החוזרים בחשובה, כמר אוכלוסיית המצטרפים לכחוח דחיות לא יהודיות, מורכבת מילדיה של העילית האשכנזית המסררחיח. ארחם צעירים שעולמם נחרן בדמדומים של משבר עמוק. וזהרתם מפרפרת ושוחחת רם. אמרכם במנהיגות המסורתית התעערר. הם מחפשים משמערת לחייהם. ולכן גם 'מחפשים אח עצמם: המשבר ההיסטורי של החברה כולה מתבטא גם ברמה האישית, והפתרון המקובל בירחו ברמה הלאומית חרא גם זה הנפץר בירחו ברמה האישית. אוכלוסיית בכי הקיבוצים היא הקבוצה הפעילה בירחו בחיפושי הגאולה העכשוויים. אפשר למצוא אח בני הקיבוצים בין החוזרים בתשובה, בין חברי איסקרן ('הרי קרישנה') ובחרת אחרות, רבין המשתתפים ב'אסט: בכי הקיבוצים מיוצגים הרבה ירחו משיעורם היחסי באוכלוסיה )3%( בין החוזרים בחשובה. המצטרפים לכחוח יהררירח, · דחיות לא והמשתתפים בסוגים שרכים של פסיכרחראפיה. מרוע דווקא בכי קיבוצים ? במבט ראשון' ושטחי, אפשר לומר כי בני הקיבוצים נמצאים שם בתוקף תפקידם כ'ישראלים יפים: ואמנם. בני הקיבוצים הם היפים שבישראלים. הוישראלים שביפים. הם בניה של העילית שבעילית הציונית המסורתית. וכאשר העילית הציונית נחרנה במשבר, העילית שבעילית, הנתועה הקיבוצית, היא בסיחררר אינסופי. בכי הקיבוצים. במצוקתם רברגישרחם. הופכים להיות הטובים והנאמנים שכלקרחות לסוחרי הגאולה למיניהם. העיתונים מביאים לנר ריווחים על הירידה בהתלהבותם של בני הקיבוצים מן השירות נצה'ל" ויש עדריות כוס פרח על הניכור הגרנו והולן בקבוצה זר . עוברות אלו קיימות במקביל לנחרכים אחרים על מצב הקיבוצים. המרגישים אח המשבר הקיומי שלהם - ירידת ההזדהות עם המרינה, ואווירה כללית של מברכה ואברן דרך . בעשה שאלה העוסקים בחיפוש גאולה אישית אר זחוח אישית חרשה הם צעירים בגילם. טעבית הנטיה לראות אח התופעות הללו כמרר הנוער בהרריו, וודאי שגטיה זר מוצדקת. חיפושי הגאולה האישית בעשר השכים האחררנרח מבטאים גם מרר של הדור הצעיר בישראל כנגד סביבתו והרריו. הדור הצעיר מחפש משהר להאמין בר, אמת .חטלז:rומ בוררה, ופשוטה, ואולי גם מנהיג שיסמל אמת פשוטה וברורה זר. מרד הונער, שהוא הצטרפותם של צעירים לתנועות הגאולה השונות, הוא גתרנה של הנעור לציניות שהוא רואה מסביבו . לחוסר המוסר ולברוטליות שהם רגליה של החברה. בעברית הרה · פשוטה, המצטרפים ל קרישנה' אר החוזרים בחשובה אומרים לנו שמשהו יסודי מאר דפוק פה באופן יסודי . המתבגרים מגיבים לצביעות לואנוכיות שאוחה הם רואים אצל המבוגרים. כאשר יש אנוכיות קיצונית, ואין מערכת אמונות משרחפת, כל האפשרויות פתוחות והכל פתוח רסניו בתחום האמונות. משבר הדור הצעיר הוא גם משבר דור ההררים. הרגשת אבדן הדרן והחיפוש הנואש אחרי משהו להאמין בר עוברת מן ההררים לילדיהם. ומן המבוגרים למבתגרים. הקמתה של הוועדה הביכמשרדיח לבדיקת הכתות הלא-יהודיות בישראל היא ביטוי אחד בלבד לדאגתו של המימםד הציוני מול תחילתו של מרד הנעור . בחלק מן הדרכים לגאולה יש משרם קיראת חגר על קרנסנסרם הציוני, ולכן אפשר להבין דאגה · זו. מיגורן האפשרויות הפוליטיות הולן ומצטמצם. בערד שאפשרויות הגאולה הלא פוליטיות מתרבות ומגתוונות. מיגורן הבחירות הפוליטיות מצטמצם יוחד בצד שמאל של המפה, כמרבן. ולא בצד ימין. עלייתן של הדרכים החדשות לחיפוש הגאולה מקבילה בדיוק לירידתו' אר העלמר של השמאל הפוליטי. אם היו בישראל קבוצות שמאל פוליטיות בתחילת שנוח ה- oד . הן נעלמו לחלוטין בסוף שנוח ה- oד . הארכלוסיה שממכה צמחו זהה בדיוק לאוכלוסיית המחפשים. ישנו תהליך של ופוליטיזציה בקרב קבצוות נעור של · העילית המסורתית, שפירושו כמובן הימנה. הארכלרםיה הפרכה לדרכי הגאלוה הלא פוליטיות בישראל של היום היא אוחה אוכלוסיה שחיתה יכולה ליצור אח האופוזיציה של השמאל . אפשר לתאר אח השינוי במונחים של ארפנרח אפיסטמולוגיות. גישרת מסוימות של חפיסת העולם וחפיסת העצמי בעולם הופכות להיות פתאום (אר לא פתאום) מקובלות יוחד. צריך אז לשאול כיצד הפכו ארחן גישרת אפיסטמולוגיות מקובלות כל כן. לאחר שרק שנים לא רבות לפני כן היו הן בלחי מקובלות לחלוטין. השינוי היה מהיר יברחו. מדוע ?כקורח המפגש של הנרקיסיזם. המתבטא ב'חכרעה לשיחורו האני: עם התנועה המיסטית. שהדת רהמאגיה הן ביטוייה, היא ברגש על הפרט, חוויותיו, ומרכזיות החויוה האישית. אפשר לומר כי האמרנה באמת האישית והפרטית, רבעלירכרחה על פני אמת אובייקטיבית, הנקבעת בעזרת שיפרט פומבי, מאחדת אח שתי החכוערח לגישה תרבותית אחת. המוניות יוחד וכפוצרת ירחו מבין הדרכים החרשות להבכת המצאות, הן אלו המבוססות על מאגיה אר דת, המבטאות שינוי תוברחי כללי בכירון של חשיבה ררמאכטיח. הררמאכטי בתרבות הוא הערפת הרגש על השכל, חיפוש ה'טבעי', האורגני, האינטואיטיבי. אח השינוי המרכזי בתרבות הישראלית, המורגש בקיומן ינואר -פברואר 1984 מסה ריאליזם סנסציוני בסיפורת תקופתנו ·)],וr.ווiי ~.f ,~~ יפוi..L ס· נך בשנות ה · יצחק בן 6 גדעון שונמי היינרין ~ל ס יפו רת ה"ריאליזם הסנסציוני" היא סיפורת המעבירה תמונה מסויימת מחיי היום-יום ועם זאת גם משקפת את רוח התקופה, על כל האירועים הסנסציוניים המתרחשים בה . סיפורת מסוג זה נקראת גם בשם "סיפורת עיתונאית", משום שאין היא משתקפת אך ורק ובאופן ישיר באמצעות חיקוי המציאות "הסנסציונית" של האירועים הפוליטיים והחברתיים המסעירים את תקופתנו, אלא גם באמצעות סינרן נוסף של אותה מציאות דרך אמצעי התיקשררת והעיתונות. כך נוצר תהליך מורכב ררב~מסלרלי. הכולל בתוכו יחסי-גומלין רבי-משמערת בין המישורים השונים : המישור של המציאות הסנסציונית. המישור של העיתונות ואמצעי התקשורת האלקטרוניים המגיבים במהירות למציאות זר ומגבירים את המימד הסנסציוני שבה, ומישור סיפורת הריאליזם הסנסציוני המושפעת בצוררת שרנות מהמערכת המתעצמת של אירועים מסעירים כמו גם מן הדיווח והפרשנות הנילררים אליהם. מבקרי "סיפורת הריאליזם הסנסציוני" נוהגים לתאר ארתה כ"סיפררת עיתונאית" גרידא רככך להפחית מערכה האמנותי רהאידיאי. כמר גם לרמוז שהעיתונאות היא עיסוק בסנסציות "נחרתות" וחסרות ערך לספרות. אולם סיפורת זר משמשת כבבראה סנסציונית. אך אמיתית. של המציאות הפוליטית והחברתית בתקופתנו. זר תקופה שבה העיתונים ושאר אמצעי התיקשררת משמשים כמקרר ראשון ועיקרי של חומרי-גלם ושל "דמויות מהחיים" הלקוחים מאותה מציאות ומשתקפים בסיפורת המבוססת עליה . "סיפורת הריאליזם הסנסציוני" עוסקת באדם הממוצע ברגע שהוא עשוי להורת חדשה עיתונאית. אדם רגיל עלול להפוך לסנסציה עיתונאית כאשר הוא מחולל פשע, אר ;כאשר הוא משמש קרבן למעשה:-פשע אר לשעררריה ציבורית. אר כאשר הוא נאשם בשותפות למחדל פוליטי אר צבאי . בכל המקרים הללו גיבורי הסנסציה העיתונאית הם "אנשים קטנים", לעתים נשים צעירות שאינן נשואות המשמשות קרבן ראשון ליסודות אלימים בחברה . גיבורות המציאות הריאליסטית הזו הן גיבורות אפרוריות וחסרות ייחרד, עד לרגע שבר הן מעורבות במעשה-פשע או מחדל בעל משמערת פוליטית-חברתית. מרגע זה ואילך הן מתאימות להיות גיבורות הסנסציה העיתונאית. רעל-כן גם הופכות לגיבורות הסנסציה הסיפורית. אנו נבחן שלוש גיבורות כאלו. המופיעות בשלושה סוגים שונים של "סיפורת הריאליזם הסנסציוני", על מנת לבדוק את היסודות השווים והמשתנים בסיפורת זו. הסוג הראשון . הוא "סיפור-מן-החיים", שקיימים בר סממנים מובהקים של סיפור- מתח. כדוגמת הסיפור "סיוט לילה כמבהטן" ליצחק בן-נר ·- אשר גיבורתו. תמי. משמשת בת-ערובה בידיו של פושע כרשי מסרכן בניר-יורק. הסוג השני. הוא סיפור פסיכולוגי. שמעורבים בו סממני מלודרמה פסיכולוגית וסנסציה פוליטית. כדוגמת הסיפור "ניקרל" ליצחק בן-נר. שבר גיבורת הסיפור. ניקרל. מעורבת במחדל מלחמת יום-הכיפורים. הסוג השלישי. הוא סיפור סאטירי. שבר משמשים יחד יסודות של סאטירה חברתית ופוליטית וסממנים של סיפור רצח בלשי . כדוגמת הסיפור "הכבוד האבוד של קתרינה בלום" להיינריך בל .שבר הגיבורה קתרינה משמשת מטרה למסע השמצה עיתונאי חסר-רסן של "רצח-אופי". כל אחד משלושת הסיפורים השונים הללו נמצא אי-שם ב"שטח-ההפקר" בין תחום ההתרחשויות החברתיות והפוליטיות המסעירות של תקופתנו לבין תחום הסיפורת הריאליסטית המשקפת אירועים אלו. כל אחד מהסיפורים הללו משקף בצורה שונה ממשנהו את גילגרלם של אירועי התקופה המדהימים, באמצעות כתבות-עיתונות סנצירנירת. רעד ל"סיפררת הריאליזם הסנסציוני". .מלדורמטיזציה של מציאות חברתית "סיוט לילה כמבהטן" ליצחק בן-נר ("סופשבוע", "מעריב", 27.5.82( הוא "סיפור- מן-החיים"' המתאר את סיפורה המדהים של תמי ("השם בדרי . הסיפור אמיתי עד לאחרון פרטיו"). זהר סיפור אמיתי, שאירע לפני זמן-מה לצעירה ישראלית בניר- יורק. אשר עשוי לשקף את הדעה שההתרחשויות בחיים עצמם הן סנסציוניות יותר מכל יצירה בדיונית. מציאות הפשע של החיים כמבהטן יכולה לשמש נושא לסיפור- מתח אר לסרט אימים, כפי שהגיבורה מודעת לכך בדברים שכתבה על דף בשערת הגורליות שעברו עליה : "אני לא יודעת אם אני אצא מכאן בחיים רזה נראה לי כמר מתוך סרט זרועה אר סיפור מתח ולכן מצחיק שאני כותבת מילים אחרונות כאלה כמר מסיפור . אני מנסה לשריין את האופטימיות הטיפשית שלי לפעמים. ולהאמין שהבל ייגמר מהר ושאני אצא מפה . אבל קשה לי להאמין . אני פוחדת פחד מרות -- ההקבלה המודעת של גיבורת הסיפור בין ההתרחשות המהממת שהיא נקלעה לתוכה במציאות, לבין החיקוי המלודרמטי והדהוי-כלשהו של אירועים מסוג זה בקולנוע, בספרות אר בעיתונות - עוברת בשיטתיות לכל אורכו של הסיפור . הקבלה זר מתחילה מראייתה של תמי את עצמה כגיבורת סיפור מתח או סרט זוועה בפתיחה, ממשיכה בתחושת הבררלסקה כאשר הפושע השחור (הנמלט מנקמת אנשי ה"מאפיה" האיטלקית שכבר רצחו יום קודם לכן את חברו, ומשתלט על תמי בדירתה) אינו מוצא במה לקשור ארתה ומסתובב ארבד עצרת, ומגיעה לשיאה המאיים כאשר הפושע מדגיש שב"פוסט" או ב "דיילי גירז" בטח כתבו על היריות ושהיא אסורה בדירתה ; רק ~ז "הבינה במין נוכחות מחרידה ופתאומית, כי הכל קררה ; הכל אמיתי. עכשיו. לה. היא חושבת שרגע זה היה הרגע המבעית בחייה". השיא האירוני של הקבלה זר מגיע ברגע שבו התייחסותה הממשית של תמי אל סכנת המוות האורבת לה משתקפת דווקא בחשש הנורא מכותרת עיתונאית סנסציונית, שאינה יכולה לשקף את הדרמה האנושית המחרידה שעוברת עליה : "היא כותבת ופתאום החלה להתגנב למחשבתה ההכרה שהנייר הזה' בעברית, הוא מה שימצאו אחר-כך בדירה, ליד גופתה הקרה. אולי גם ליד גופתו. גופרת. פיסת נייר שלא תסביר כמעט דבר. וכותרות בישראל הרחוקה. בטח משהו כמר 'צעירה ישראלית נרצחה בנסיבות מסתן , ךיהת בניר-יהדק' ." ההקבלה הסיפורית :יכ · ן ; תיאור התפתחות איידרעי-המתח לבין המשמעות הנלווית לסיפור כסנסציה עיתונאית, כתוספת תחבולות סיפוריות נוספות, יוצרת את האיזון האמנותי ההכרחי לסיפור-מתח מדהים . ואכן' הסיפור' שמחברו נתכוון לכתוב כ"סיפור-מן-החיים" שכל פרטיו התרחשו ממש כמציאות. הופך לסיפור-מתח המבוסס על יסודות אמנותיים מובהקים. ב"סיוט לילה כמבהטן" יש סיפור מסגרת, שנרעד להביא לאיפוק ולריסון המתח המתעצם בסיפור הפנימי. בסיפור עצמו יש קטעי חזרת המרמזים בצררה אירונית ומתוחכמת לפואנטה המפתיעה של הסירם . בדומה לטכניקה הסיפורית בסיפור "הכבוד האבוד של קתרינה כלרם", מופיעה הקדמת שיא המתח לשלב פתיחת הסיפור ("אני פוחדת פחד מוות --- "),לשם איזון המתח בהמשך וכדי שהמתח הבלשי בסיפור לא יפגע בעיצוב הפסיכולוגי של דמות הגיבורה. בדרמה לשיטה הסיפורית ב"ניקול" קיימת גם ב"סיוט לילה כמבהטן" טכניקה של פיזור אירועי הגרעין הסיפורי המר . כזי בחלקים שונים של העלילה הסיפורית, כדי להגביר את המתח גם בחלקים שהעלילה רפויה וכדי להתאים את הפסיפס הסיפורי אל התודעה המפוררת של הגיבורות. ובעיקר, כ"סיוט לילה כמבהטן" יש חשיפת תודעה מועצמת של גיבורה, הנתונה במצב-לחץ דחוס שגורם לה לתחושה סיוטית, בדרמה ל"ניקרל" ולסיפורים אחרים של בן-נר בקבצים "שקיעה כפרית" ר"ארץ רחוקה". לאור הנתונים הסיפוריים הללו נראה שהמחבר לקח מהמציאות חומרי-גלם - עלילתיים שתואמים את גישתו הסיפורית הכללית ביצירתו הבידיונית. הסיפור "סיוט לילה כמבהטן", הבנוי על מלרדרמטיזציה של מציאות חברתית של פשע ואלימות, מוכיח שלעתים המציאות עצמה הריהי מלודרמטית ומרתקת יותר מכל סיפור-מתח בידיוני' אפילו כשהסיפור הכידיוני עשוי לפי מיטב סממני המילודרמה הספרותית. השימוש של המחבר בחומר של סיפור הלקוח מהחיים בא כתחבולה סיפורית, שנועדה לתת לגיטימציה למחבר לספר סיפור מרתק מהחיים שופעי-הסנסציות ללא התחשבות בהגבלה של המיסגררת רהקרנררנצירת הספרותיות . המחבר המובלע עוטף את "הסיפור-מן-החיים" במערכת דקיקה של תחבולות סיפוריות שאינה פוגמת בחופש הסיפורי של היוצר המוסווה-היטב. חירות סיפורית זר קיימת לכאורה כעצם ההדגשה המובלטת מראשית הסיפור ("הסיפור אמיתי עד לאחרון פרטיו"), אשר משקפת את בסירנו הפרדרקסאלי של מספר סיפור-המסגרת, לתת לקהל קוראי-העיתונות סיפור סנסציוני הלקוח מהמציאות עצמה, כשאמיתות האירועים המתרחשים בסיפור מונעים מראש את הפיכתו לסיפור בידיוני . התלבטותו של בן-נר כין כתיבה עיתונאית, כעדות סנסציונית על חיי היום-יום, לכין כתיבה ספרותית. שהסנסציה מובלעת בה כשל הצרכים האמנותיים. באה לידי ביטוי בדבריו על ספרר "ארץ רחוקה" : "רציתי לעמוד על אותו גבול שהוא בעצם גבול עבה מאוד' המבדיל כתיבה עיתונאית מספרותית. רציתי את אותו טון המעבר' את המיידירת של לחם אפרי ועדיין חם, את הקר הזה בין מה שמכנים ספרות ככתיבה עם השראה וזווית ראייה רחבה, לבין כתיבה עיתונאית כעדות יומיומית" (בראיון עם חני קים. "על המשמר" 19.11.1981(. "סיוט לילה במחטן" משקף "את המיידיות של לחם אפרי ועדיין חם", שבאמצעותה מנסה המחבר לחמוק מן הסיפורת אל תחום עתון 77' מס' 49 -50 • רדוקציה דמוית פרוטוקלוים וכתבות של המציאות הציבורית בספרות המערב-גרמנית שלאחר מלחמת-העולם-השכייה קיימת נטייה בולטת של היוצרים לאמץ קר פוליטי שכרמז כעלילת הסיפור אר להתייחס אל בעירת אקטואליות של תקופתנו באמצעות יצירתם הספרותית. הייכריך בל . מגדולי המספרים הגרמניים בזמננו, זכה לפרסומו הרב כזכות כתיבתו הסיפורית המיוחדת המשחזרת את אירועי התקופה ומשתמשת כהם כחומרי-גלם לעלילה כידירנית מורכבת. ספרר של כל, "הכבוד האבוד של קתרינה כלרם" (זמורה, ביתן. מרדן. 1975(. הוא כתב מחאה נגד עיתונות השערוריות רבת-המכר, שבכוחה, לעתים, להרוס חיי אדם אר להשפיע בצררה מכרעת ומסולפת על דעת החברה והמשפט הציבורי . כשגת 1972 קיבל היינריך בל פרס נוכל לספרות על ספרו "תמונה קבוצתית עם גברת". עובדה שעוררה ביקורת. בין השאר כשל מאמר שכתב ;נל ב"שפיגל" כתגובה על ההיסטריה הציבורית שנוצרה בעקבות מאמרים כ"כיל;" ובעיתונות הימין. שיצאה, לדעתו, כצורה מוגזמת כנגד כנופיית הטירור כאדר-מיינהרף . היינריך בל כתב כגד אווירת ההיסטריה, שיטת הלינץ' הציבורי וציד-המכשפות - שהופעלו בעיתונות הסנסציונית נגד כנופיית באדר-מיינהוף. ~ל טען לאווירה שקולה יותר ולמשפט הוגן' ומאידך קרא לקבוצת חטירור להסגיר עצמה לשילטרנות. הסערה הציבורית וחסקאנדל העיתונאי כעקבותיה כגתובה למאמרו של בל ב"שפיגל" היו ללא תקדים. הן בערצמתם הסנסציונית והן במידת האלימות המילולית שכהם, בהיסטוריה הפנימית של מערב-גרמניה אחר מלחמת-העולם-השנייה. הגדיל לעשרת מכולם ה"בילד", שתקף את ~ל בצורה קשה. בין השאר כשמעה ההאשמה הפוליטית הכבדה והכלתי-ככרנה. ש:;;ול תומך בסתר במטרות וכשיטות של · כנופיית בארך מיינהוף. בעקבות מסע ההשמצה הארסי של העיתונות נגדו כתב לכ;;;: את "הכבוד האבוד של קתרינה כלרם" .. בל יוצא מנקודת מוצא ש"החרפש הוא חסד-משמערת אלא אם כן הוא מנוצל עך . קצה גבול יכולתו". לדעתו, עלולה העיתונות לסלף ולהגביל למעשה את חרות הפרט כאמצעות מסע דיסאינפורמציה המיעוד לצרכים פוליטיים מובהקים . העיתונות _ יכולה, לפי גישה זר, "להשתלט" על אירועי המציאות כאמצעות דיווח, הסברה ' ופרשנות מסולפת, ו"לשחזר" מציאות זו מחדש לצרכיה הפוליטיים . הסיפור (לדעת מכקדים אחדים - הרומן> "הכבוד האבוד של קתריכה בלום" כתוב כסגנון יבש ותיעודי המחקה בצודה פאדרדיסטית דפרדטאז'ות עיתונאיות ומיסמכים של חקירה מישפטית א, , מישטדתית. העלילה, דמוית סיפור-מתח בלשי. מתאדת כיצד אשה צעידה, עדינה ונקיית כפיים, הופכת תוך מספר ימים של · השמצות כלתי פוסקות בעיתונות לרוצחת של אותו עיתונאי המפיץ שקרים ורכילות בזריה אודותיה. . העלילה, שכגרעינה יש שפע של מתח, מלודרמה וסנסציה, מוגשת כמסגרת סיפורית מתוחכמת ומאוזנת היטב. תיאור הרצח מלכתחילה בא למנוע מתח וסנסציהמ-יותרת בהמשך וכסירם הסיפור . היצירה הסיפורית הופכת לכאודה למעדכת ·:· מ"ז:<-מפים. מורכבת ורבגונית הלקוחה ' מחיי היומיום . משובצות כה כתבות עיתונאיות השואבות חומד מכותרות העיתונים ' חושפי הסנסציות יחד עם תעודות רפדוטוקולך ם . הניתנים בצודה מדוקדקת כאילו הועתקו מארכיוני המשטרה רבתי-המשפט. כצד הכתבות העיתונאיות המדומות ניתנת בצודה סאטידית שיטת העבודה המסלפת של . העיתרנו.!{ הסנסציו . נית · ו.חסרת המעצורים : משלב הראיון התמים לכאורה דרך סינון החומר התיעודי בהתאם לחשיבותו הציבורית המ pוכרק!י " י~י . לפ . יג~ו p העי . תר~אי ע . צמר ~ שכהם מוסווית · בצררה מתוחכמת ררiכררכ המגמתית והזדרנ~ת של ' העיתונאי . ושולחיו . זהר סיפור דמוי מציאות, שלכאורה לא ייתכן במציאות כשל עודף היiבסנכ:iה שכר, אך דווקא בשל כך הריהו משקף את המציאות הסנסציונית של תקופנתו יותר מכל דמיון אפשרי. .• המעבר מאקטולאיה לבידיון ככל שעוכרים כחיקוי המציאות הסנסציונית של תקופתנו מסיפור סנסציוני ומוו כתבה עיתונאית הלקוחה מהחיים ("סיוט לילה כמבהטן") ועד שמגיעים לסיפורת הריאליזם הסנסציוני העומדת על רמה אמנותית גבוהה ("כיקול" ו"קתריכה בלום") - כך הולכים ומתרבים יסודות האיפוק והריסון הסיפוריים לעומת יסודות המילרדרמה הסנסציונית הטמונים כגרעין העלילה. דווקא הסיפור הקרוב כיותר למציאות הוא המלודרמטי כיותר, כערד שככל שהסיפורים מתרחקים יותר מהמציאות הסוערת באמצעות מנגנון ספרותי משוכלל יותר כך עלילתם, המלודרמטית ביסודה, הופכת להיות מאופקת ומרוסנת יותר. ככל שסיפורת הריאליזם הסנסציוני משתמשת בצררה מסוננת וביקורתית יותר בחומרי הגלם העלילתיים של העיתונות הסנסציונית - המשקפת את אירועי חיינו היומיומיים כך היא נוקטת במידה רכה יותר של איזון וריסון .פאררדיה רהלעגה. אולם תמיד נותר . ההבדל הבסיסי כין סיפורת כידיוכית. המעידה בצורה מובלעת ונרמזת על אירועי התקופה, לבין העיתונות, המדווחת על אירועים אקטואליים אלו בצורה מיידית ישירה ומפורשת ללא תיורך אמנותי . בסיפורת חריאליזם הסנסציוגי קי~ם ~הלין ייrגרדה של שינוי אמנותי מסיפור-המתח הלקוח מהחיים, דרך הסיפור הפסיכולוגי על רקע המלחמה, ועד לסיפור הסאטירי המשקף את האלימות הציבורית. ככל שכסיפור יש מילודרמה רiמזגרמ וסנסציונית יותר, המעוברת ישירות מהמציאות לביזיון ללא עיבוד אמנותי משוכלל. כך קיימים כר במכוון רק אמצעים מועטים יחסית לריסון המתח הסיפורי ("סיוט לילה כמבהטן"). האמצעים האמנותיים הופכים מורכבים ומשוכללים יותר כאשר נוצר איזון פסיכולוגי-חווייתי באמצעות נקודת-תצפית אישית, המעכירה את הסנסציה שכאירועים הלאומיים הטראומתיים מהמציאות לביזיון בצררה מעודנת ורגישה ("ניקול"). האמצעים האמנותיים מגיעים לדרגה ס~פררית . גבוהה ערד יותר כאשר פאררדיה והלעגה . סאטיר'ת של המחבר · המובלע, -: הנעלם לכאורה מאחורי הכתבות והפרוטוקולים דמויי המציאות, מכיאים לאיזון ולריסון מקסימאלי של הסנסציה הבלשנית והמלודרמטית ("הכבוד האבוד של קתריכה כלרם"). • העדות העיתונאית הסנסציונית ; אך אולי בניגוד לרצונו המוצהר הריהו חוזר בעל כורחו אל עבר תחום הכתיבה הספרותית, הנמצאת על גבול "שטח-ההפקר" בין מציאות לביזיון . • פסיבלווגיזציה של המציאות הפוליטית. הסיפור "ניקרל" יצחק בן-נר (בקובץ "שקיעה ,"iזירפכ עם עובד' 1976( משמש דוגמה לשילוב של מציאות פוליטית, סגסצינגית וטרארמאטית מבחינה לארמית (מלחמת יום-הכיפורים). ~חד עם ·'· חשיפ n' תודעה גפשית - א'ישית על רקע תקופה זר. הסיפור ניתן באמצעות נקודת תצפית מורכבת ומתוחכמת, המאזנת את תיאור המציאות הצבאית והפוליטית הקשה רמאפקת את רצף החשיפה הפסיכולוגית המיוסרת. הדירן שלגר ב"ניקרל" יתרכז אך ורק בשאלת מיקומו של הסיפור בין מישור תארו ה . מציאות האקטואלית לבין מישור הפעולה הבידירנית. והמשמעות הנובעת מכך. יצחק-בן-נר התנגד בזמנו לשיקוף בעירת התקופה בספרותנו החדשה, אולם לאחר מלחמת יום-הכיפורים חל שינוי בגישתו כפי שהוא מסביר : כל ·: מספר הוא מעין זיקית, המחליפה את צבעיה על פי ההשתנויות החברתיות במדינה והמתחים הציבוריים הפועלים בה. ההיסטוריון והמספר - שניהם כאחד עדים למאוערות תקופתם. אך בשעה ~ההיסטוריון נדרש להיות עד אובייקטיבי למציאות זמנו. הרי המספר הוא ער סובייקטיבי המשקיף על :כלל הדברים מבעד למסננת חוויותיו האישיות ... עדותו הסובייקטיבית של המספר מיתרגמת למישור החויוה האישית. שהיא מעבר לכל מה שנכתב בעתרן . משרם שיש בה תוספת של רבדים אישיים ומצפוניים. המהווים את עלומו המיוחד במינו של המספר ." (דבריו של יצחק בן-נר נאמרו במפגש יום ' העצמאות עם קבוצת שוחרי הספרות העברית בניר-יורק. ונמסרו על-ידי שרשנה רום ב"הדראר", א' סירן תש"מ - יוני. 1980(. עדותו של המ r;;~ פר, המתיימרת לתאר את מציאות זמננו באמצעות סיפורו "ניקרל", אכן "מהימנה עלינו לא פחות מעדותו של היסטוריון" (כדברי בן-נר) דווקא משרם ארתה תוספת מקורית של רבדים אישיים ומצפוניים אשר באמצעותם מעוצבת דמותה הבידירנית של ניקרל. גיבורת הסיפור, ואשר משקפים את המציאות מעבר לכתבות העיתונים מאותה תקופה. בסיפורו הסנסציוני של בן-נר על מלחמת יום- הכיפורים יש גרעין של עדרת אמת. חן בתיאור הרקע של אנשי-צבא ושרים מהצמרת הביטחונית בתקופת המלחמה (בין השאר נזכרים ברקע דדו' דיין ואריק ש.ררן> וחן כתיאור הסביבה חפיסית של מרחבי מדבר סיני' תיאור הקרונית, ופירוט השימוש כמכשירי הקשר כזמן המלחמה. כד~רתר של אלוף-משנה f רקר משתקפת ד~רתר של אחד "הנאשמים" העיקריים של רעדת אגרנט, אשר היעדרותו חמיסתררית כראשית המערכה עררה גל-ניחושים פרוע כציבור וכעיתונות באותה תקופח. השפעת ח"ריאליזם הסנסציוני" כ"ניקרל" על קהל-הקוראים נובעת מן הקירכה המדהימה אל . המציאות של מלחמת יום-הכיפורים, וגורמת לקוראים להזדהות עם ההתרחשויות ' המתוארות, דווקא בשל הזעזוע המחודש שנוצר עם קריאת הסיפור . ההזדהות של הקוראים נובעת גם משיחזור האווירה הציבורית של שמרעות מתעצמות שרווחה ; כזמן הקרבות וכמיוחד לאחריהם. כתקופת החקירה של רעדת אגרנט. רגם משיחזור . התופעה של רכילות iזיאנרתיע על הרקע האישי של העומדים בראש מחדל יום- הכיפורים. הסיפור "ניקרל" מרכא כחיקוי של מציאות אות:ר תקופח, הכוללת גם את המציאות" ·~ כפי שהוצגה .וiרגרתיעב יש ככך המשך לאותה מגמה שהופיעה •. כעיתונות, המנסה לכאורה "לפלוש" לתחום הביוגרפיה האישית של "נאשמי" רעדת . אגרנט וקצינים בכירים אחרים. על מנת לתקן את ליקריי החברה הישראלית . שמלחמת יום-הכיפורים חשפה כצורח כה קשה. . הסיפור "ניקרל" מ:כליט . כמיוחד אגר תחושת השליחות של המספר, שלדעת כן-נר (כדבריו הקודמים) "מכריחה את קוראיו להתמודד עם בעירת שלא העזר קודם להעלותן על-פני השטח". קיומה של ניקרל, כמי שלוקחת על עצמה אשמה . שלכאורה כלל אינה אשמה כה, משקפת את השליחות הביקורתית החבויה כסיפור . לגבי אחריותו ר"אשמתר" של כלל עם-ישראל במלחמת יום-הכיפורים. התייחסות ' לנקודה מרכזית באה לידי ביטוי ברשימתה של עמליה כהנא-כרמרן על הסיפור : "ניקרל" : "סיפור עלייתה ושקיעתה של הירפרירה שהיינו שרויים בה ב r מלחמת ששת-הימים למלחמת · יום . הכיפורים ". החלום . הרעם. היקיצה , הברשה והקינה בעקבות כל אחד מאלה ." רעת הדברים נוחתים עליה (על ניקרל) בסיפור, אף פעם אין זה בצררה הסטירארטיפית הצפיוה. כי אם כפי שנוהגת אמת לגלות את פניה כשהיא באה עליך בחיים : יותר נכרנה. יותר עמוקה. יותר אישית ויותר ספציפית. רגם יותר טרטאלית. מאשר עשיו היית לשער כל ערד ידעת על כך בתיאוריה." כך נוצר "פער בין המיתוס של . מציאות אשר איננה ערד לבין מציאות נעדרת מיתוס" . (עמליה כהנא-כומרן . "האמנם מיפנה ?". המוסף לתרבות ספררת ואמנות, ידיעות אחרונות. l l. l 97S 21.(. ההצלחה של בן-נר בחיקוי נאמן של המציאות. "כפי שנוהגת אמת לגלות את פניה שהיא באה עליך בחיים", למרות הנושא המסעיר ותיאור האירועים המדהימים של המלחמה, נוצר בסיפור באמצעות איזון אמנותי מורכב בין הרקע האקטואלי והסנסציוני לבין מרכז הסיפור העוסק כחשיפת תודעתה האישית של ניקרל . זהר כסירן לפסיכרלרגיזציה של המציאות הפוליטית. כאשר באמצעות חיטוט כתודעתה : הנפשית הסובייקטיבית של ניקרל נוצרת פרספקטיבה אובייקטיבית להתמודדות עם אירועי-התקופה הרת-האסון . תחושת האשמה המתעצמת של ניקרל משמשת כאמצעי משכנע ומעורר הזדהות לקראת תהליך הביקורת הכאוב על אחריותה של החכרה הישראלית כתקופת מלחמת יום-הכיפורים ולפניה. אולם תהיה זר טעות לראות כסיפור "ניקרל" אלגוריה. שכה כךק i מייצג את צה"ל ואילו ניקרל מייצגת את עם-ישראל . יש לראות סיפור זה כסיפור פסיכולוגי מורכב הכולל השלכות אקטואליות אל ההתרחשויות הסוערות של תקופתנו . חומרי הגלם העלילתיים שנלקחו מן המציאות הסנסציונית של מלחמת יום-הכיפורים רוככו, והפכו תוך כדי עיצובם הסיפורי למרכיבים חיוניים. המשמשים חלק כלתי-נפרד מן המירקם האמנותי הרגיש של סיפור-החוויה הפנימי . הטראומה האישית של כיקרל מתוארת. כדרכו של כן-כר, בצררה פסיכולוגית מועצמת. ובצררה זאת מ " סוככים מאורעות הטראומה הלאומית דרך הרשת הדקיקה של תודעתה המיוסרת של הפררטאגרניסטית. כצןרה זא - ח גובר "סיפורו החזק המ iע ·ז - ע ביופיו של יצחק בן-נר" (לפי הגדרתה הקולעת של עמליה כהנא-כרמרן) על קדרותם ההיסטורית של אירועי התקופה הנבלעים כרקע הסיפור וכמשמעותו המובלעת. ינואר-פברואר 1984 תההסתדרו תהכללי לש םהעובדי יבא" זהמכר תלרתבו ךולחינו זהמרכ תלתרבו ןולחינו םיוז חומפת תפעילו העניפ תהמיועד חלטיפו תהתרבו תוהאמנו דולעידו ןהחינו הוההשכל ןרכ תעפרלר ההסבר הוהכשר יבנושא תתנוע ההעבוד .וההסתדרות תבמסגר רז םמתקיימי : • םכנסי םאמנותיי ,(מקהלות יערב יזמרריקרדי-עס) . • יחרג דלימו ןבמגרר םנושאי יבתחומ ,חברה ,כלכלה ייחס ,עבודה ,פסיכולוגיה רעוד . • םחוגי תלידיע ץהאר תולהנחל הלשון . • תפעילו תתרבותי תואמנותי יבחוג ינוער םסטודנטי וצעירים . • םעריוניי חוימי-שי ,למחנכים ,הררים יעובד הרואה . • םמפגשי םע םסרפדי ואמנים . • יערב תראיונו תבמועצו הפועלים . תבי דהורע ,הפועל ירח בארלרזורו 93, .ת.ד 303, בתל-אבי ןטלפו 03-431111 דמיקו 61002 תההסתדרו תהכללי לש םהעובדי יבא" י"מפעל תתרבו ךוחינו "עב"מ י"מפעל תתרבו ןרחינר יבעיימי המהוו סחברת-א -לחברות בת תומחלקו לשכ תאח ןמה תעוסק םבתחו רמוגד ןוכול דיח תפועלו חבשט תהתרבו והחינון . • במישל" - ןמכו יישראל .להשכלה • קמחלת עהקלונו בע"מ . • והפקת םאירעוי תלושב .אמנים • תהפק ,סרטים תספרי ,קסטות ווידא .ועריכה • קמחלת ההוצא לאור . • האלופנ הלמוסיק . • ימעפל ,נופש ןעיו .וטילו • הספרי הלמוסיק שע" .נסימוב • ותבנית .אור-קלויתו • תיב 'דדו זמרכ שנופ זומרכ יסימינריונאבשלקון . תלקבל תשירו עומיד לבב םהתחומי להנ" אנ :לפנות ימפעל תתרבו ןוחינו מבע" ירח ןויצמ 53, בתל-אבי םטלפוני :03-219181-3,03-256723 עזרה -הדדית מאמינים ועושים ' החזון והגשמתו היו שלובים זה בזה כבר מראשית הדרך. · ממחנות ה . חוצבים וסוללי הכביי~ים של העליה השניה, מאהלי מייבשי וiדציבה. נימי העליה השלישית, ממטבחי-הפועלים ל-"' ברכיל הערים והין;,,כונות החדשות בתקופת העליה הרביעית, ממפעלי התעש:ה והמלאכה י t. ל העליה החמישית, מהמעברות ומחנות-העולים והישובים החקלאיים הצעירים של שנות ראי"-'ית המדינה - מאז ועד ימינו, לאורך כל הדרך, הגי 1:- יכזו אלפים את רעיון היב..זרה ההדדית; והאלפים היו לרבבות ... ... וגם . היום נמשך המעשה * כשמפעל ריווחי של "כור" מסייע למפעל אחר הנתון כקשיים . *. כשחבר בעל הכנסה גבוהה משלם מס-חכר גבוה יותר ומאפשר ככך לנעל הכנסה . נמוכה לקבל את ~לוא שרותי הבריאות כ"קופת חולים". *' כי~קיבוץ ותיק עוזר ב~ . מצעים, ידע והדרכה לקיבוץ צעיר. · * כי~עובד חדש בארץ נ ih.ה ·~p פנסיה בסיסית, עם ראשית עבודתו, הודות לתשלומיו של עובד רrו ~·· · ק~ . * כשלקוח הקונה בחנות של ''המשביר לצרכן" במרכז הארץ מאפשר לתושב נקרית-שמונה ובאילת להכות משרותיה של חנות דומה. *כשחבר מושב ערב לחברו במושב הנתון במשבר. עזרה הדדית ר 1 יא כשעובד לעובד הוא - אדם. 60 1f שנה לחברת העובדים n: ם e ם& שנה נדרך העולה להגשמת הציונות העובדת . שיא העונה בכל ההשנ במחיר יום אירוח במשך כל השנה מקבל האורח ללא תשלום נוסף (חינם) רחצה בכריכת גרפרית במרחצאות "חמי-זוהר החדשים אר כניסה חופשית לחרף ים מסודר ב"עין-ברקק" (ע"י המלון). לרשות האורח: * כריכת שחיה * גן מקסים -אראזיס * מועדון לילה - דיסקו * בר-קל מערלה * אולמות קריאה ומשחקים * חנות למזכרות * סרטי רידיאר במסך גדול - מועדון הסרט הטוב * מטבח כשר * ומעל לכל שררת אדיב ומערלה. פרטים הוהרשמ ישירות במלון "עין-ברקק" טלפון -057-84333. לחברי קופת חולים תכללי במרכזי .ההזמנות תל-אביב - רחי ארלרזרררב 148 טלפון -03)227155( חיפה -- רחי אחד iiעםו . טלפון -04)664241( החלה ההרשמה לחוגים של פעילות גופנית בשילוב רחצה בכריכת גופרית במרחצאות חמי-זוה החדשים בחודשי החורף (דצמברו ינואר ו פברואר) בהנהלתו ובהדרכתו של משה-מוסה זוהר. הנושא העיקרי הנלמד בחוגים הוא שיפור התנועה במרפקים ותרגילי הרפיה. 'f\ יי~ .... "ייי,\ ג)' iטי~ •••• 'י'יג)' 'f'י\:'~ג)'" ')גיייי r#!t. ","\'יי~ 0 ".~~\'יי ~ י ''r'7~\י:כ' v,, וג; "'יי o D ור מזון ומוצרי הצריכ הקבוצה התטשיתית ההמוביל בשירות הטובד וומשפחת ·שמו ·ע· y ·הזיתכלזבנך- התלמ · שפע-ערד · ·מטע טחנת קמח ·· באר שבע . הלו קרטים . חיזת אשדזד . יזנה · .נוו . פרי הגליה . · •פז-מור ג. · המגפר · ~ בעף · ~ •• ל " וב ירוש · ים ... i. מיכל• · \ ~ כ m~~ 4§ · טריוזל · ..)#~ >ן ~ .מוצרי-ניר בע"מ . ג~# .~ ה oh~>~ .\ן~ • /.ו .•hזו ,,~~ •ו.&ג ולן;,זiלענהה.\\\0 ' :פ חברה . בקבוצת 3 ור תתעשיו לספרית בית-הספר, אם מצוי בספריה הסיפור ימי צקלג, שעליו המליץ כפ~י כחום מכר של אבי, מורה לספרות, ששמע ממני כי אהבתי את סיפורי יזהר - אכל לא אמר לי דבר על היקפו . החבר חזר אלי למחרת נושא שני כרכים עבים בילקוטו והודיע לי, שגם המורה לספרות שלנו ממליץ על הסיפור, והוא רוצה לשוחח איתי עליו כשאשוב ללימודים . לא הבנתי לשם-מה הוא סוחב שני כרכים בשביל סיפור אחד, ואז הסביר לי שהסיפור האחד הוא שני הכרכים גם-יחד . חשבתי שהוא מ;::דתל בי, וכשהכרך השני נועד עבורו משום שהמורה לספרות רוצה בוראי לשוחח על אותו סיפור עם שנינו, עד שהצצתי פנימה, ונשימתי כמעט פרחה ממני. הוא לא התלוצץ . בשני הכרכים היה סיפור אחד בלכד' פרוש" על-פני מאות עמודים צפופים . למעלה מאלף עמודים ! אוי, אמרתי לו, תראה לאיזו צרה הכנסתי את עצמי . אצטרך להיות חולה כל השנה לפני שאוכל לשוב לבית-הספר ! חכרי חייך וקרץ . היה לנו כאותה שנה מורה לספרות שאי-אפשר היה להתחמק ממנו . טעיתי. נזקקתי לשני תריסרי עמודים, לפרק הראשון כלבד , כדי להיכבש למה שהפכה להיות חוויית-הקריאה העזה ביותר שחיתה לי מעולם . ד באותו אחר-צהריים התחלתי להיות חולה כאמת. פרט לצרכים הדחופים ביותר לא ירדתי עוד מהמיטה, בקושי אכלתי , כמעט לא דיברתי עם איש כבית, ופרט לרופא המשפחה שנכפה עלי בסיבוב ביקורי-הכית שלו לא רציתי לראות איש . קראתי בנשימה אחת, בלי הפסקה. לא יכולתי להפסיק. מ"עמדת"-השכיבה שלי במיטה קיבל חדרי את צורת המישלט שבסיפור' וחפצים שונים בו סימנו עמדות, חפירות ובקתות-חימר . מיטתי הפכה, על-פי מהלך העלילה, לעמדות שונות לחליפין. מיטת אחותי הקטנו שבצידו האחר של החדר חיתה לצד-האויב, והפרוזדור המוליך אל שאר חלקי-הבית היה לדרך המקשרת אל מישלט ה~ם . סגרתי את הדלת הפונה אליו - והייתי נצוד. רק שלוש-ארבע פעמים ביום חיתה הדרך נפרצת לאספקה : אמי חיתה מניחה ליד עמדתי מגש עם אוכל ותרופות ומסתלקת בשקט. בני-משפחתי לא הבינו מה קורה לי, אבל הם ייחסו זאת למחלה . איש מאנשי-הבית לא שער את עוצמת החווייה העוברת עלי . הייתי אז בן חמש-עשרה בערך . מה שידעתי עד אז על מלחמת-העצמאות בא בעיקר ממקראות-ישראל. אותה סידרה שליוותה אותנו לאודך כל שנות בית-הספר העממי, מאנציקלופידה מיכלל, שהיא או יריבת::ו מעיין היו נפוצות כמעט בכל ספריה ביתית, מכמה הסמכות שבלעתי עם כל בני-גילי עוד כשהיינו צעירים יותר, ממש ילדים, ואולי מעוד כמה סיפורים שהזדמנו פה ושם בכתב ובעל-פה . ידעתי יותר על מבצע- סיני, הן משום שנספג כחוויית ילדות אישית, והן משום שהיה בבית אלבום תמונות מבריקות ממנו, שהייתי מסתכל בהן שוב ושוב ומקבל תוספת הסברים לכיתוביהן מאבי שהשתתף במבצע . המיפגש עם ימי צקלג היה, לפיכך. מ;::דמם. אפילו ארבעת סיפורי-המלחמה של יזהר שקראתי שנה קודם-לכן היו רחוקים מלהציע הכנה מספקת למיפגש זה. ההזדהות, ללא מחיצות, שחיתה לי עם גיבורי-הסיפור באותה קריאה חיתה עצומה. בכל פעם הייתי דמות אחרת. גידי ובני, ואורי וקובי, ברזילי, ונוס ועודד וצ'יבי - ולזמן קצר, הייתי גם מוטה המ"מ ושמוליק הטבח שנסו על נפשם. גם איתם יכולתי להזדהות, כי בסופו של דבר ברחו כולם ;השניים רק הקדימו את האחרים במקצת . במהלך הקריאה הלך זמן הקריאה הממשי שלי וחפף את זמן ההתרחשויות בסיפור ואת קצבן . את זמני היום וזמני הלילה, השחר והשקיעה , ההתקפה והקרב והרגיעה, זמן החרדה וזמן ההתעלות - כל אחד מהם ואיפיונו שלו וקצב תקתוקו . גיליתי, כי כשעובדת שעת-שעון בסיפור, חולפת בערך שעה גם על-פני השעון שלי, שהיה מונח לצד המיטה . לא מייד שמתי לב לכך, אלא רק משהתחלתי לנשום בקצב אחד עם גיבורי הסיפור. ומשגיליתי זאת כעבור יומיים- שלושה לא רק נשמתי איתם. כבר אכלתי איתם, חרדתי איתם, ה~שאתי איתם בשמועות, חיכיתי איתם בקוצר-רוח לאספקה ולתחמושת, ולמרות היותי צעיר מהם בשנים אחדות העזתי מידי פעם להשמיע קול בוויכוחיהם, ואפילו לחלום קצת על חברותיהם. גם השעון הביולוגי שלי התאים עצמו ליום צקלג . מאוחר בלילה ישנתי איתם - לשעות ספורות, ומוקדם בבוקר התעוררתי איתם . חומי עלה וירד עם קצב האירועים ועם מצב המישלט ואנשיו . שבעה ימים תמימים, ימי צקלג. נמשכה קריאתי כמעט ללא הפוגות ובסופה, עם ההסתערות האחרונה של הגיבורים והנצחון שהביאה שכבתי מותש במיטתי, סח~ט ורועד, כל גופי רטוב ומצחי ופני צוננים . חומי סד ממני לחלוטין, ואמי שבה ודיברה בשבחי האנטיביוטיקה . עוד באותו שבוע שבתי לבית-הספר. בבוקר שובי החזרתי את שני הכרכים הכ~דים לספריה, ואם זאת ידעתי שנשאר עמי מהם משהו חשוב ומכריע, שהפך להיות חלק בלתי-נפרד ממני. מן המודה לספרות הצלחתי להתחמק הפעם ;לא רציתי לשוחח עם איש על הסיפור שקראתי. חשתי שעברה עלי הווייה שאינני יכול להתחלק בה עם אחרים, גם לא עם חבןי. ידעתי בברור שאיש מהם לא קרא את הסיפור. ה באותה שנה, זמן-מה לאחר מכן. סיפר לי חבר חדשה מרעישה :הוא גילה בספריה העירונית השכונתית ספד חדש של פוצ'ו ושמו אני פחדן אני. זה היה במועדון "הצופים" השכונתי, בו בילינו חלק ניכר מזמננו. כמעט כולנו, חברי "השיכבה" שלי, הנדנו את ספדו חבורה שכזאת, קראנו אותר יותר מפעם אחת, ומאד אהבנו אותו . אני במיוחד הכרתי את הספד היטב. שכן נפל בחלקי אותר w ם בו כרנו ארבעת גיבוריו, רכך נגזר עלי להיקרא לחילופיך יוסי, ירסקה, ירסלה ויוסיניר - הכול לפי מצב-הרוח של חבןי ו ry קשד-הדברים בו היינו נתונים. הספד החדש, אמד החבר, הוא המשך לחבורה שכזאת, ומתאר את עלילות חברי הכשרת הפלמ"ח במלחמת- העצמאות . אבל הוא לא הספיק לקרוא הרבה ממנו, כי לא הפסיק לצחוק והספרנית זרקה אותו החוצה. כבד למחרת הייתי גם אני בספריה העירונית, והספקתי עוד פחות : נזרקתי החוצה באמצע הפרק השני . רצתי לשתיים-שלוש חנויות ספרים עד שמצאתי את הספד, והמשכתי לקרוא ולצחוק. לצחוק ולקרוא בבית, עד שסיימתי עוד באותו ערב, בהנאה גמורה . רק בפינה קטנה בהכרתי ניקדה שאלה טורדנית. לא עתון 77, מס 49 -50 1 ספררתרת · רפררטז~ה עשר שנים למלחמת יום-הכיפורים עשרים-וחמש שנים להופעת /וימי צקלג" לס. יזהר מתל• ווצקלג'' ועד ציר-"עבביש'' : וריאציות אישיות לזכר חברי שלמה יוסקוביץ i נפל בגבול לבנון, 61911972 יוסי בן-ברוך והוא בן עשרים-ואחת א יום-העצמאות העשירי, חג העשור למדינה, נחוג ביום חמישי, ,,אייר תשי"ח, שכן על-פי הלוח העברי נפל באותה שנה יום הכרזת-המדינה ביום ששי, בדיוק כפי שהיה עשר שנים לפני-כן' בה' באייר תש"ח . באיצטדיון האוניברסיטה בירושלים נערך מיסדו, בחוצות-העיר צעד מיצעו צה"ל, ובאיצטדיון העירוני ברמת-גן התקיימו מיפגנים צבאיים שהיו מרשימים ביותר, לדברי העיתונות מאותם ימים. אותי המיפגן בו נכחתי הפחיד . אני זוכר שישבתי על מושב-הבטון הקר מכווץ בין אבי לאמי' ילד שנחשף · לראשונה בחייו לקהל-רבבות, מבועת מקולות-הנפץ שבקעו מכל עבר, מה~ש והעשן, מריח אבק-השריפה, מטרטור ההליקופטרים ומזעקות-הקרב של החיילים שרצו הרחק למטה בכיכר המדושאת. גם חרדתי לגורלם של הצנחנים. שגלשו כמעט מעל לראשי ממרומי-היציע כשהם אוחזים מן פיסת-מתכת מעוקלת המיטלטלת נוראות על-פני חבל ארוך. ונבלעו בתוך ענני-העשן שעלה מלמטה ; ומכיוון שהחבל עליו גלשו "נגמר" לנגד עיני הקמ;ת, הייתי בטוח שסיימו דרכם איפש'הו בריסוק עצמות . בשלב זה כבר אחזתי בחוזקה בידו של אבי, ונדמה לי שגם ביקשתי ללכת הביתה. למרבה המזל הושלך אז הס בקהל, ז · רקור גדול התמקד בבמה שניצבה במרכז הזירה, ואיש קטן ונמרץ בעל רעמת שיער לבנה עלה עליה בתנופה. "זה בן-גוריון", לחש לי אבי, בהטעמה מילעילית על השם, ומייד חשתי הקלה. אפילו לא הרגשתי צורך להתאמץ ולקלוט משהו מדבריו של האיש שהדהדו ברמקולים ונבלעו מדי-פעם בסערת מחיאות-כפיים. כבר אז, בכתה ,'א (תמונתו חיתה תלוייה מול המורה), לימדו אותנו איפה נגמר הפחד ומתחיל הביטחון . מנפץ זיקוקי הדי-נור ומברק~הם שבאו אחר-כך כמעט שלא פחדתי כלל . הרי בן-גוריון' במילעיל' כבר היה שם . זו חיתה, אם לא אביא בחשבון אזעקות-סיךנות וריצות ליליות למקלט בזרועות אמ " י שנה וחצי קודם-לכן. בעת מבצע-סיני, חוויית-המלחמה הראשונה שלי. ב חוויית-המלחמה השנייה שחוויתי קשורה באירוע שהתרחש חודש לאחר אותו מיפגן צבאי, ולגבי רבים דווקא הוא היה שיאן של חגיגות העשור. היה זה ~רוע ספרותי . בשלהי מאי 1958 הופיעו בחנויות הספרים שני הכרכים של סיפור ימי צקלג מאת ס . יזהר. "אירוע", ולא הוצאת ספר לאור סתם, שכן בשנה שקדמה להופעתו נוצרה ציפייה דרוכה לקראתו בחוגים רחבים, "ספרותיים" ולא-"ספרותיים" כאחד, ציפייה שהלכה וגברה ככל שנתפרסמו עוד קטעים מן הסיפור בבמות שונות במהלך אותה שנה. לאחר הופעתו הושלך הס בקהל-הקוראים. הם נזקקו לשלושה חודשים תמימים כדי להתגבר ולעכל אל תוכם שבעה ימי-מלחמה שנפרשו על-פני אלף מאה ארבעים ושלושה עמודים צפופים וקשים . בחלוף ההלם פרצה סערת תגובות, שדומה כי לא חיתה דוגמתה בספרות העברית ' לפני-~ן ואף . לא לאחר-מכן . אנשים "מימין", מ "האמצע" ו"משמאל", אנשי ספרות ;, ושאינם כאלה, צעירים וזקנים, במדורים הספרותיים ובמדורי "מכתבים למערכת" ~ לכולם היה מה לומר על ימי צקלג, גם לאלה שלא סיימו את קריאת הסיפור ולא היססו . להודות בכך. ולהיפך. השתמשו גם בכלימה זו כבטיעון בביקורתם נגדו. במבט לאחור, הסוקר לצד שלל התגובות גם את פרשת הפרסים (פרס ביאליק שלא ניתן' פרס כרנו שניתן ופרס ישראל שניתן למחצה), ברור כי הופעת סיפור ימי צקלג חיתה לא רק אירוע ספרותי' כי אם אירוע תרבותי וחברתי מרתק. ג לס. יזהר התוודעתי לראשונה כשבע שנים לאחר-מכן' בשיעור הספרות הראשון בבית-הספר התיכון . המורה נכנס לכתה' פתחנו ספרים היכן שהורה לנו' הוא הוציא את ספרו שלו, והתחיל לקרוא : "מאחר שרועים ועדריהם היו נטושים בטרשי הצלעות, ב~רי~י ה~לות, ב:;גתות . רדד-ההרים, ואף תויtזיגב המתעכסים שהיו מקציפים אודות - "זהו. לא יכולתי להפסיק. גם אי-אפשר היה, כי המשפט הסתיים דק בסוף הפיסקה. היו כאלה שעיקמו את האף. אני הוקסמתי. עד אז לא ידעתי שסיפור יכול להתחיל גם ב"מאחר ,"-ש ולא רק במשהו כמו "הרועים ועדריהם היו". אז ערד לא ידעתי להבחין ולהגדיר את כל הגוונים התחביריים של המשפט המורכב, אבל הדבר לא הפריע לי לגמוע ולהשתכר מהסגנון החדש שניגלה לי . המורה הודיע שנלמד בכיתה רק את "השבוי" ואת "חירבת חיזעה", אבל ביקש שנקרא את כל הארבעה סיפורים . הבקשה חיתה מיותרת. כבר למחרת סיימתי לקרוא גם את "בטרם יציאה" ואת "שיירה של חצות", ובמשך שנים זכרתי בעל-פה את המשפט הראשון ההוא כולו. הווייה ארץ-ישראלית חדשה, עם ריח אדמה, הווייה בלתי-מונות לי עד אז, חיתה מקופלת בתרנו, ודרך בלתי-מוכרת ערד יותר לסארר::ד. ב"ששית" חליתי באנגינה קשה . בהשלמת שיעורי-הבית לא יכולתי להתרכז, גם לא היה לי חשק לכך . כשביקר אצלי חברי שביחד שימשנו ספרני-הכיתה באותה שנת- ..ן ימררים, ביקשתי ממנו שיברר אצל המרדה החדש לספרות, שהיה גם האחראי עשר שנים למלחמת יום-הכיפורים עשרים-וחמש שנים להופעת /וימי צקלגוו לס . יזהר על ביתו המלא סודות-מדינה, ותהיתי אם הוא עדיין כה נמרץ כפי שהיה אז, כאשר דילג בצעדים קלים אל הבמה לשאת את דברו להמונים והרגיע בעצם היותו שם ילד קטן שנפחד מקולות מלחמה . במילואים הוצבתי לגדוד-תותחנים שאך זה הוקם. באוגוסט 1973 קיימנו אימון בנגב המרכזי. שבוע לאחר תום-האימון תירגלנו את רשת-הגי~ס הגדודית . נסענו לילה שלם' וקיללנו על שדווקא עלינו הוטל להעיר אנשים מתוך שנתם . אילן' בעל המכונית, סוכן-ביטוח אמר שלא נורא' שהתרגיל הוא פוליסה נגד מלחמה . 1 ח בחודש ספטמבר התקיימה בגני-התערוכה בתל-אביב תערוכת "מאה שנות התיישבות". נכללתי בקבוצת צעירים שמצאו עבודת-קיץ זמנית בתיפעול מיכשור חקלאי והדגמתו בפני קהל-המבקרים. מידי אחר-צהריים ראיתי בדרכי לעבודה את השלטים שבישרו על כנס חטיבת "גדלני" העומד להתקיים באוקטובר בפארק- הירקון שממ~ל. ובעיתונים פורסמו מודעות על כנס לוחמי חטיבת פלמ"ח "יפתח", אף-הוא באוקטובר, ובאותו מקום . כל הארועים הללו צויינו במיסגרת חגיגות שנת חצי-היובל למדינה. בתערוכה ביקרו אישים ידועים. גולדה באה ביום הראשון לפתיחה החגיגית. כנראה לא גילתה התעניינות מיוחדת במכונות חקלאיות, שכן לשטת-התצוגה שלנו לא הגיעה והעדיפה את החזירן האור-קולי "ח;מה ומגדל" שהוצג בסמוך,;דן. לעומת- זאת, הגיע אלינו, באחד הימים האחרונים לקיום התערוכה . כמדומני היה זה בערב הנעילה עצמו, בשלושה באוקטובר . כשראיתי אותו תמהתי, איך יש לרמטכ"ל זמן לבקר בתערוכות, כשאולי עומדת לפרוץ מלחמה. במפורש חשבתי על מלחמה. הצטייר לי משהו מוגבל, מין מלחמת-התשה כזו שהיינו בה שלוש שנים קודם-לכן. אבל ניסיתי להרגיע את עצמי : אם ןך; מרשה לעצמו להיות כאן עכשיו - סימן שבאמת שום דבר מיוחד אינו מתרחש . גם יזהר סמילנסקי ביקר בתערוכה . זכרתי אותו מהופעתו ארבע שנים לפני-כן בדגניה ב' בנעילת כנס נציגי ועידת תנועת "הצופים" וגרעיני-הנח"ל שלה, לפני חיולנו לצבא. הגרעין שלי, ששהה לפני גיוסו בקיבוץ סמוך בעמק. הופיע בהרכב מלא והתכבד בשורות הראשונות באולם . ישבנו שם מגוהצים ומסורקים, "חולצות הגרעין" הבלתי-רקומות עדיין בולטות בארגמ~ן 1 וסמל-התנועה מבהיק על דש הצווארון השמאלי. מאחורינו ישבו הצעירים מאיתנו, גיל~י ארבע-עשרה עד שמונה-עשרה, נציגי התנועה מכל רחבי-הארץ, והביטו בנו בהערצה. לאחר שורת דוברים ותכנית אמנותית קצרה הוזמן יזהר לשאת את דבריו . ציפיתי לרגע זה בהתרגשות ובקוצר-רוח, שכן חיתה זו גם הפעם הראשונה שהזדמן לי לראותו . אז עוד לא ידעתי שמזה כמה שנים הפסיק לכתוב סיפורים . עוד קודם-לכן' בדרכנו לאולם, שכנעתי את חבןי לגרעין שכדאי להישאר, שכן בוראי "ידבר לעניין" ויהיה מעניין לשמוע אותו. על הבמה עלה גבר תמיר בעל רעמת-שיער עבותה, מכסיפה. ו p בר-פנים מרשים. ראשית-דבריו חיתה מרשימה אף-היא . אבל אט-אט החל חוט-הדברים להתפתל, קישורי-קישורים נתלו בו מכל-עבר, והכיוון הכללי אף-הוא כבר לא נראה. בתחילה היו חריקות של אי-נוח~ת בכסאות. אחר-כך החל הנוער שישב מאחור להתלחש, והחלה התגנבות-יחידים החוצה, שעד-מהרה הפכה להתגנבות בקבוצות. ראשי- התנועה, ואף חברת-כנסת קיבוצניקית שהצטרפה קודם לדוברים וניסתה לעמוד עכשיו בפתח כמחסום, לא הצליחו לעמוד בפרץ . ז i ם הבורחים הלך וגבר . התרכזתי ככל-יכולתי בדובר ובדבריו, אבל ככל שהיינו קרובים לבמה היו הם הרבה לפנינו ומעלינו . חבןי בגרעין החלו לקרוץ זה לזה' ותוך זמן קצר פרשה קבוצת סיור ראשונה לביקור-נימוסין אצל תרנגולות דגניה לקראת "הקומזיץ" שעמדנו לערוך באותו לילה על חוף הכנרת, וקבוצה שנייה יצאה לבדוק את סידורי הבטחון במחסן הפרודוקטים. אחרי זמן נותרנו רק אני וח~רה אחת לגרעין שישבה לידי, אף-היא מין "ספרוסנית" שכזאת שציפתה יחד עמי לדברי הסופר הנערץ' ועוד אי-אילו קווצות נערים דלילות שנותרו זעיר-פה זעיר-שם באולם המתקרח. נמנענו מלהביט זה בעיני זו . הסתכלנו קדימה אל הבמה ונעצנו את עינינו בסופר שעמד שם ומבטו נעוץ בנקודה כלשהי בחלל האולם. הרחק מעל לראשינו, והמשיך לחצוב להבות. מז.ק.פע הדברים הנשגבים קלטתי רק איזה דימוי מעורפל של ~ש ועשן שחזר על עצמו שוב ושוב. הרגשתי מאד לא נוח. ידעתי שחברינו שבחוץ ישאלו אותנו כשנצא על מה הוא דיבר שם בכלל, ה:יור הזה שלכם, ולי לא יהיה מה לומר. כשסיים, לבסוף. יצאנו החוצה, ובפתח האולם שאלתי את חברתי לגרעין כבדרך-אגב, .~ב מה דעתן. איך היה ?לרגע התבוננה בין מן הצד ואחר אמרה שתפשה משהו על ~ש מתגלגלת ועשן . הבטנו זה בעיני זו, ואחרי רגע ארוך פרצנו יחד בצחוק מתגלגל . הלכנו כפרוקי מש'א רב לעבר הדשא הגדול שעליו התכנסו חברינו. למזלנו, הם לא שאלו דבר . הם כבר ישבו שם ושרו את שיריהם השקטים אל תוך הלילה. עכשיו הסתובב יזהר עם אשתו ובנו בין המכונות החקלאיות, ואני היססתי' והתביישתי לגשת אליו ולומר משהו. גם חשתי שלא אוכל לבטא בדיבור את עוצמת החווייה שעברתי בנעורי עם קריאת ימי צקלג. בחרתי לעמוד בקירבתם ולשתוק . מבין כל הכלים הנוצצים שניצבו על מישטח-ה f. טון הוא העדיף להתעכב דווקא ליד מחרשת-עץ פשוטה וישנה, עשוייה עץ מסוקס, שידיים רבות ודאי נתייבלו בו. העמידו אותה באחת הפינות כדנו לימים ראשונים וכניגוד למיכון החדיש שהיה מפוזר מסביב בשפע. כשראיתי את יזהר מתבונן בתשומת-לב רבה כל-כך דווקא במחרשה הפשוטה, חלף בראשי שבר-משפט שהמורה לספרות טרח להתעכב עליו כשלמדנו בכיתה את "השבוי", איזשהו הרהור המתגעגע באמצעו של סיפור- מלחמה אל "עמל; של f."ף~פ כשבאו כעבור ימים אחדים אנשי-הטלוויזיה שחכינו כתבה על התערוכה ובחרו דווקא בי להורידני ממרומי סולם חידראולי מתנייע משוכלל לקטיף פרי כדי לשאול אותי איזה מהכלים החקלאיים שהצגנו מוצא-חן בעיני ביותר, הצבעתי אינסטינקטיבית על מחרשת-העץ הישנה שניצבה בסמוך ואמרתי למצלמה משחו כמו "הנח, מזה הכול התחיל", או משהו בדומה לכך. !:,)פיזורה קצרה זו נעלה את הכתבה כולה, אשר שודרה ביום חששי האחרון שלפני נעילת-התערוכה, יום חששי שלפני ערב יום-הכיפורים תשל"ד . היה ברור לי למה אני צוחק כל-כך בעמודים המתארים, דברים שאינם מצחיקים כלל' כמו מנוסת חיילים יחפים וקרועים על נפשם . אבל שאלה טורדנית זו נדחקה הצידה מפני ההנאה. לאחר שהספר סיים את הסבב הרגיל בין החברים ב"שיכבה" - הפך לשיחת-היום בינינו. ל!:,)פיזודות המבדחות שכבר הכרנו מחבורה שכזאת הוספנו את החדשות שנפרשו באני פחון אני ושבנו ותארבו אותן בצחוק ובהמחזה מגזימה' אלה באוזני אלה . ושוב הייתי יוסי' יוסקה ויוסלה לחילופיך' וגם יוסיניו למרות שהוא כבר נהרג בספר הקודם. לרגע לא חשבתי אז שספר חדש זה קשור במשהו באותה חוויית-קריאה אישית מפעימה שעברה עלי זמן לא רב לפני-כן. לרגע לא עלה בדעתי שלוחמי צקלג קשורים לאותה "חבורה שכזאת" שירדה למשלטי-הנגב. הייתי רחוק אז מהשוואות ספרותיות, ומהשוואות בכלל . כל ספר נספג בפני עצמו ומצא את נתיבו שלו פנימה, בנפרד. חודשים ספורים אחר-כך. מיד לאחר יום-העצמאות התשעה-עשר, החלה תקופת הכוננות הארוכה, שהסיחה את דעתנו לעניינים אחרים ולעיסוקי-שעה דחופים ; בעיקר חפירת שוחות-הגנה ומילוי שקי-חול . מלחמת ששת-הימים שבעקבותיה הביאה עלילות חדשות שהיו מעורבים בהן מכרים קרובים לנו בגיל מבית-הספר ומהתנועה. המלחמה פתחה בפנינו מרחבי-ארץ חדשים והציפה אותנו בשירים ובספרים ובשפע אלבומים שדחקו את כל שקראנו וידענו קודם אל פאתי ארון- הספרים ואל שולי-התודעה . חירבת מחאז - צילום מן האויר' נעשה על-ידי חיל האויר המלכותי הבריטי בשלהי מלחמת העולם השנייה, ינואר 1945 (נתקבל מארכיון הצילומים של חיל האויר הבריטי בלונדון) . ו בקיץ 1971' במיסגרת השרות הצבאי הסדיר, נכללתי באחת משתי מחלקות נחל"אים שעברו הסבה מקצועית והפכו מחיילי-חי"ר לתותחנים במיסגרת קורס מפקדי תותחים מתנייעים, ובלשון הצבאית המקוצרת : תומת"ים. לאימון המסכם של הקורס הארוך יצאנו מבסיס-ההדרכה של החיל לפאתי הנגב הצפוני-מזרחי, לשטח- אימונים שהשתרע מזרחה מכביש קרית-גת - באר-שבע. הגענו לשם בצהרי יום שרב. מובילי-הטנקים שהקדימו צאתם בבוקר כבר חיכו לנו שם בשולי-הכביש, ומייד עם הגיענו נצטוינו להוריד את התומת"ים מהם, להכניסם לשטח, לפרוק את משאיות האספקה והתחמושת ולבנות את המאהל . בתוך כל ההתרוצצות ו;ןהתארגנות צדו את עיגי גרוטאת-משוריין ישנה ושלט קטן שניצב לידה בצד- הכביש. ליד ריכוז-המובילים. וממנו למדתי ש w ם המקום אליו הגענו הוא חירבת- מחאז, וכי במלחמת-העצמאות התחוללו בו קרבות קשים עם המצרים . השם היה מוכר לי משום-מה, וגם פרשת-הקרבות המתומצתת על-גבי השלט כמו הזכירה משהו. אבל עקת-השרב וצעקות המפקדים שזרזו אותנו להמשיך בעבודות הפריעוני מלהתעמק בזכרוני, ואז שבתי ופניתי מעם השלט אל הדרך היורדת למאהל ההולך ומוקם בסמוך, מ{!בר למסילת הרכבת היורדת דרומה במקביל לכביש . האימון התנהל בתנופה רבה על-אף החום הכבד, החול והאבק . נענו, התפרסנו, הפגזנו, ירינו במקלעים על מטרות-קרקע ועל בלונים פורחים נאויר, וכמובן גם שימפו וגירזנו עד מיאוס. ביום האימון האחרון. במהלך התרגיל המסכם, מצאנו את עצמנו מכונסים בראש גבעה חשופה שבשיפוליה עברנו כבר פעמים אחדות, מקשיבים לדבריו של מפקד מבסיס-ההדרכה שציין. בין השאר, שבדיוק במקום בו אנו יושבים עתה התנהלו במלחמת-העצמאות קרבות עיקשים. הבנתי שדבריו קשורים עם הגרוטאה והשלט שלצד הכביש, אבל לא התרכזתי בפרטים, בעיקר בגלל נסיובי לתפוס תנומה קצרה מאחורי גבו הרחב של הי w ד לפני. לאחר לילה רצוף של תנועה וירי. באותו יום בחלוף שבוע מהגיענו למקום' קיפלנו את המאהל ' העמסנו את התומת"ים על המובילים ויצאנו בכביש צפונה בחזרה לבסיס-ההדרכה. גרוטאת-המשוריין 'רכן השלט שהצצתי בו שוב, נותרו מיותמים מאחור, ונשכחו . ז כעבור שנה 1 בקיץ 1972' חיתה הפעילות האחרונה שלי כחייל בשירות סדיר יוצאת- דופן : שברע-שמירה על בן-גוריון בקיבוצו שדה-בוקר. לצערנו, קומץ-החיילים שהוקצה למשימת השמירה, בן-גוריון עצמו לא היה אז בקיבוץ' ואת מסלול טיול-הבוקר הקבוע שלו למדנו, לפיכך' לשווא, אבל עם תקןה שיגיע , לבסוף. שעות ארוכות, במשך היום ובלילה, ביליתי בתורנויות בפתח צריפו הירוק וה.יה לי שפע זמן למחשבות שבטרם שיחורר מהצבא . נזכרתי גם בפעם היחידה בה ראיתי, ארבע-עשרה שנים קודם-לכן. את האיש שעתה הופקדתי לשמור ינואר - פברואר 1984 איזה אי-שקט פנימי עירער את חז~ת-הבטחון שהופגנה סביב . הרדיו חזר במונוטוניות על תחנות בחייו של האיש . פלונסק. יפו. סג'רה . הגדוד העברי. ובסוף שדה-בוקר. ירושלים ותל-אביב, ושוב שדה-בוקר. נזכרתי בבסיס-היציאה שעזבנו לפני כמעט חודשיים . בן-גוריון הלך 1 חשבתי . ועכשיו הצריף ריק באמת . ~פיתי מעבר לסוללת-המגן לעבר איסמעיליה שמצפון-מזרח, אל האנדרטה הגבוהה שחששנו כי מעליה מטווחים אותנו המצרים . וידעתי : המלחמה טרם הסתיימה . י אל ימי צקלג שבתי כשנה לאחר מלחמת יום-הכיפורים כתלמיד בסמינר אוניברסיטאי שהוקדש לסיפורת העברית שלאחר מלחמת-העצמאות . הפעם חיתה קריאתי איטית יותר . מרוחקת יותר וגם בוחנת יותר . ממרחק השנים והנסיון חיתה v. ין-הקורא שלי מצוייה בעמדת תצפית גבוהה, והמעורבות, אם חיתה, באה על-דרך ההשוואה . מכך לא יכולתי להימנע. אבל הגתעגעתי הרבה תוך-כדי הקריאה אל אותן התרגשות ומעורבות שהיו מנת-חלקי באותה קריאת נעורים, וידעתי שלא תחזורנה . וכל זאת עד בערך מחצית הכרך הראשון . כשהגעתי שם לתארו הבריחה הראשונה מן המישלט עבר אותי לפתע גל-חום, וארועים שונים ורחוקים זה מזה הוארו באחת במפולש בקו-אור אחד שחצה את ערפל השנים וחרז אותן על-גביו כבמחרוזת. בבית-אחת ידעתי שמכאן 1 מתארו הבריחה הנוראה, נותרה בי לאחר חוויית הקריאה הראשונה הרגשת המונכר~ת שעלתה בצורה מוזרה כל-כך בעת הנסיגה לאחור על ציר "עכביש" , הרגשת הכאילו-כבר-התנסיתי בזאת. באותו רגע גם ידעתי בברור שקראתי את הדברים במקום נוסף. קמתי ממקומי והוצאתי בהתרגשות מן המדף ספר נוסף שלא ראיתיו מנעורי, אני פחון אני של פוצ'ו. אבל בטרם הספקתי לדפדף בו כדי למצוא את המקום המסויים ההוא, קפץ מתוך דש-העטיפה הפנימי וניצב לנגד עיגי . מייד עם פתרחת הספר, צילום מונכו : השלט של חירבת-מ n אז ! קו-האור חורז-השנים התעקל וסגר את מעגלו : צקלג . היא הבריחה 1 היא חירבת- מחאז, הוא השלט שלצד הכביש, וגרוטאת-המשוריין, היא חבורה שכזאת. קורס- המפקדים. הוא התומ"ת שהביא אילן. הוא ציר "עכביש", היא הנסיגה, היא צקלג . ימים אחדים עברו עד שהייתי מסוגל לשוב לסיפור ימי צקלג ולסיים את קריאתו בשנית, ובמקביל שבתי וקראתי גם את אני פחון אני . ו יצר ההשוואה שבי לא מצא מרגוע מרוב פליאה : איך זה נכתבו שני סיפורים שונים כל-כך זה מזה במיזגם. בשפתם, בקיצכם, באורך-כשימתם ובאור השפוך עליהם מ v. ין-המחבר. אודות עלילות-מלחמה זהות שהתרחשו בזמן אחד על אותה כברת-ארץ צחיחה והותירו חותם של חוויית-תשתית אחת על אותם לוחמים-נערים . חלפו עוד כמה שנים . ושוב חזרתי לימי צקלג. הפעם בסמינר של לימודי התואר השני שבו נתבקשתי להרצות על הספר ועל התקבל~תו החברתית . שבתי, לפיכך . לקרוא את הסיפור בשלישית. חלק ממכר קראתי הפעם בשרות מילואים . ושני הכרכים הכבדים תפסו מקום ככבד בתרמילי . ה~צבנו, קומץ חיילים, תחילה בקיבוץ מעיין-ברוך, שהוקם על-ידי יוצאי חטיבת הפלמ"ח "יפתח " אשר חייליה היו לוחמי חירבת-מ n אז, ואחר-כך במוצב על הגבול הלבנוני , צפונית לקיבוץ יפתח , הנושא את שם החטיבה והוקם אף-הוא על-ידי יוצאיה . חיתה זו תקופה מתוחה בגבול . באביב 1980, לאחר שחדרו מחבלים לקיבוץ משגב-עם הסמוך 1 יישוב פלמ"ח אף-הוא. והצפוני מכולם . היה מוזר, ולעתים משעשע. לקרוא בסיפור תארו פרטי-פרטים של פעילויות חייליות למיניהן במישלט ה a גבי במקביל לעיסוק ממשי באותן פעילויות במוצב הגלילי : הצבת-מקלעים , ספירת תחמושת . תצפית על הכפר הלבנוני שמכגד , מעקב אחר הסיור העובר למטה בכביש-המערכת, בדיקות קשר ודיווחים . הופתעתי לגלות עד כמה רב לעתים הדמיון. על-אף המרחק כשכים, בין שפת-החיילים שלנו לבין שפת-החיילים המובאת בדיבור ישיר בסיפור. המזון הצבאי, לעומת-זאת , תוגבר ושופר מאז 1 בזה לא היה ספק ; הקפה . כנראה נשאר אותו קפה . ופרט . כמובן . לשיפור הניכר בנשק ובכמויות התחמושת, דומה היה כאילו קיים רק הבדל מכריע אחד בין מישלטי-הכגב למוצבי גבול-לבנון : במישלטי-הנגב . מסתבר , לפחות על-פי ימי צקלג ואני פחון אני, לא כטרפו קלפים ולא קורקשו קוביות על-גבי לוחות שש- כש ... לצורך הכנת הרצאתי על ימי צקלג נפגשתי לראשונה עם ישראל וייסלר , הלא הוא פוצ ' ו , מחבר אני פחון אני. הספר המבוסס על חוויותיו האישיות בפלמ"ח ובקרבות חירבת-מ nאז . לאחר ספר זה הוסיף פוצ ' קרה, (המתאר את · זה · איך · ו וכתב את יוסלה ימיהם הראשונים של חברי הכשרת-הפלמ"ח ביישוב-מישלט. מייד לאחר מלחמת העצמאות. בכך הפך את שכי ספריו הראשונים בהצטרפם לזה האחרון למעין טרילוגיה המלווה את הכשרת-הפלמ"ח לפני מלחמת-העצמאות. במהלכה ולאחריה. פוצ ' ו הפקיד בידי את "יומן תש"ח" האישי שלו, שבו כתב גם בעצם ימי הקרבות בחירבת-מ nאז . לאחר שהוצע לי להרחיב את הרצאתי לעבודת-מחקר לצורך קבלת התואר כפגשנו שוב וביקרנו ב~ a ס-הפלמ"ח שכערך בקיץ 1981 בתל- אביב, ושם פגשתי באחדים מחבריו-לכשק שלחמו באותו מישלט אף-הם. בפסח האחרון נסענו יחד לבקר בחירבת-מ nאז . בעיצומו של הקרב על ציר עכביש, אוקטובר 1973 ינואר - פברואר 1984 תערוכת "מאה שנות התיישבות" ננעלה ביום רביעי, השלושה באוקטובר. בחצות התכנסנו ל"קומזיץ" גדול של סיום . בבוקר, לאחר שעות שינה ספורות, שבנו, אחדים מחבורת המכונות החקלאיות, לעזור בפינוייך מן השטח. כבר חיכו לנו שם שני מובילים ארוכים, ועליהם העמסנו את הכלים הכבדים במיוחד, ובראשם הקומבייד הענק. משהו שב והציק לי. ניגשתי לאחד הנהגים ושאלתי אותו אם שמע דבר, אם הודיעו לו בחברה להיות בכוננות להובלות צבאיות. הוא הסתכל עלי כעל מי שדעתו השתבשה עליו T ופנה ממני לעשן בחברת הנהג האחר' בבוקר המחר, יום ששי החמישה באוקטובר, יצאתי מהבית באיזה עניין . אמי החזירה אותי מחדר-המדרגות . בטלפון חיתה בחורה מהקישור בצבא שרצתה לוודא שאני נמצא בכתובת זו ובטלפון זה, אבל לא רצתה לומר למה היא מתעניינת בפרטים אלה דווקא בערב יום-כיפור . הלכתי לדרכי בלב כבד . למחרת, יום-הכיפורים 1 ישבתי בבית-הכנסת לא רגוע. שבתי הביתה מוקדם מהרגיל, כשהגיעו לאזכרת הנשמות . את הטלפון שמעתי מצלצל עוד בהיותי בתחתית המדרגות, ומיין כשהומתיו אמרתי 1 בקוצר-נשימה, "אני בא" . מלחמת יום-הכיפורים מצאה אותי בלתי-מופתע. ט ביום ראשון השבעה באוקטובר, בשעה שבע בבוקר. כבר היינו ערוכים כשדירת- מסע על הכביש המוליך מהבסיס הנגבי צפונה . לעבר הצומת המוליכה מערבה לניצנה - ופנימה למרחבי-סיני . מובילים לא הגיעו, ונאלצנו לעכל את הידיעה המדהימה שיהיה עלינו להתגלגל על שרשראות הכלים הכבדים עד קו-החזית, מרחק מאות קילומטרים . בדרך לצומת חלפנו זמן קצר לאחר היציאה על-פני שדה-בוקר. מעל הסיפון יכולתי לזהות, על-פי האנ~נה שעל הגג. את הצריף הירוק שלפתחו ישבתי בקיץ ii קודם. במשקפת לא נראה איש ליד הצריף. חצר-הקיבוץ כולה נראתה שוממה. איש לא עמד גם לצד הדרך . לא ראינו כל אזרחים בדרכנו למלחמה . גדודנו . שברשת-הקשר כונה בשם המחייב "תוקפן", נלחם עד לחציית תעלת-סואץ על ציר "עכביש ", הדרך שקישרה את מחנה 9t( ה שעל כביש-הרוחב עם המעוז "לקקן" שלחוף האגם המר הגדול ושימשה נתיב עיקרי לפריצה ממערב לתעלה בין ה~רמיות המצריות שסגרו על הדרך מצפון ומדרום . הגדוד התארגן תוך כדי לחימה . האנשים צ~ות~ בבסיס-היציאה על-פי סדר הגעתם וכך יצאו לדרך . כלים נפגעו או התקלקלו, אנשים נפגעו, מאחור הגיעו ךןרבות-המאחרים, ובהתאם לכך שונו מידי- פעם הציו~תים. החלפתי שניים או שלושה כלים וצוותים עד שהתעצב צוות קבוע שהחזיק מעמד עד תום הלחימה . בצוות אחרון זה נפגשתי. לפני חציית-התעלה. עם אילן. סוכן-הביטוח מליל תרגיל-הגיוס . בהמשך. בין ההפגזות שבמהלכן ניסה למכור לנו בצעקות מתוך שוחתו פוליסות ביטוח-חיים במחירי הזדמנות אחרונה בהחלט . סיפר לנו כי איחר להגיע משום שנשלח צפונה להביא תומ"ת שנותר בודד בחירבת-מ nאז . זכרתי את המקום מהקורס בשרות הסדיר . וחשבתי על כך שאני ממשיך את המלחמה בתומ"ת עיגה-tז' מהמקום בו התחלתי את שרותי בכלי זה . היו שעות קשות רבות, אולם יותר מכולן נחקקה בזכרוני דווקא אחת שלא היו לנו בה לא הרוגים ולא פצועים, וגם השתרר שקט יחסי, לפחות בסביבתנו הקרובה. היה זה כשבוע לאחר הגיענו לחזית עם תום מסע מפרך ורצוף-תקלות לחציית-המדבר. משעות הבוקר ניהלנו מעמדותינו שמצפון לציר קרבות ארטילריים עם המצרים, אשר תקפו את הגדוד גם במטוסים . ירינו לסורגיך צפונה , מערבה ודרומה . היה ברור שהמצרים במיתקפה חזקה, והם לוחצים אותנו. לפתע. בשעת אחר-צהריים, כשהתחמושת כמעט אזלה, קיבלנו פקודה לצאת מעמדות הירי ולהסתדר לתנועה על הכביש. שמחנו. שמועת חציית-התעלה כבר עשתה לה כנפיים. וקיוינו שסוף-סוף עומדת הא~גדה לפרוץ קדימה, לאחר שבוע של עמידה במקום ובלימה סטטית . מה רבה חיתה התדהמה כשהסתבר שהגדוד נערך במגמת תנועה מזרחה, בכיוון הארץ . הכיוון היחיד שאליו טרם ירינו . אמרו לנר בקשר שמתבצע "דילוג לשיפור עמדות, בעמדת חליפין". התבוננתי בחברי לצוות . פניהם היו לבנות, ואיש לא דיבר . אחרי שהמג"ד הודיע לנו במיסוד-היציאה בנגב שתוך ארבעים-ושמונה שעות "מנפנפים" את המצרים מ v. בר לתעלה (חלק מהתומת"ים נזקקו ליותר מכך רק כדי להגיע לקו- החזית) כבר לנו נתפר אמון רב בהודעות מסוג זה בתנאים אלה. התנועה על הציר בכיוון מערב עמדה, ואילו מנגד הופיעו בעיקול הדרך טנקים שלנו בנסיעה מזרחה . הם גלשו במורד הגבעה, הקנים מושפלים הצידה ולמטה, חלקם נגררים פגועים, ועל חלק מהסיפונים שכבו פצועים, ואולי גם הרוגים ,- וחלפו על פנינו, התומת"ים האמורים לסייע להם מאחור . הארטילריה המצרית שתקה באותה עת, אולם מטוסי- קרב מצריים חלפו פעמים אחדות בטיסה נמוכה ממערב למזרח מעל הציר העמוס לעייפה, ומשום-מה לא ירו ולא הפציצו. למטוסינו לא היה דנו . נזכרתי לרגע בצילום הידוע של ט~ר מצרי פגוע שנשחט מן האדיר, שר~ע כנחש-עקלתון פג~ר במעבר- המיתלה - וחלפה בי צמרמורת . חיתה הרגשה קשה של חוסר-אונים וחידלון . ונאויר ריחפו, גם מבלי שנאמרו במפורש. המלה "נסיגה", ומשהו נורא ואיום שמ v. בר לה . אף-פעם לא הכינו אותנו בצבא לכגון-זה. האנשים השתדלו שלא להביט אלה בפני אלה, וכל אחד היה נתון ל~צמו . כשהתחלנו לנוע, היה נדמה לי כאילו עברתי כבר פעם הווייה שכזאת. כאילו כבר טעמתי את טעם ה~ימה הצורבת שבהפניית-הגב, ובתוך המהומה שמכחוץ ומכפנים לא יכולתי לזכור היכן ומתי . בסופה של התזוזה הסתבר שאכן נסענו מזרחה לא יותר מקילומטר אחד או שניים. ומיין התפרסנו בעמדות חדשות, הפעם מדרום לציר "ענכביש". ייתכן שהיה זה באמת רק "דילוג לעמדת חליפין", אולם טעם ההרגשה הכבדה של אותה נסיעה קצרה לא פג גם עם תום המלחמה. חיתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שבה נענו לאחור . בשבת ה 1- בדצמבר 1973 'למעלה מחודש לאחר הפסקת-האש הרישמית, היה גדודנו פרוס ממערב לתעלת-סואץ בתוך םי:rתימ מצרי גדול שנינטש בחיפזון . שכבתי באוהל-סיירים קטן מאחורי התומ"ת, והטרנזיסטור ניגן חרש מתוך כיס החולצה הימני . נים-ולא-נים שמעתי את הרדיו מודיע על מותו של וריד בן-גוריון . התיישבתי בבהלה. כלשמע יציאת פגז מהקווים שמנגד, וזחלתי במהירות מן האוהל. עליתי על הסיפ~ן והתבוננתי סביב . שמש חורפית נעימה חיממה את חולות- םי:rתימה. אנשים בודדים הסתובבו בעצלתיים בשטח, ומרחוק נשמעו קולות הכנת ארוחת הצהריים. הצוות היה איש לאוהלו, ונשמעו קולות נחרה קלים, שלריס. אבל "איך זה יכול להיות?", נעניתי בשאלה מהססת. "הרי אנחנו התחלנו את המלחמה בציר-'עכביש'. על יד התעלה?" "לא כל-כך מדוייק", אמרתי, "כסה להיזכר מאיפה יצאת למלחמה". היה רגע של שקט בטלפון . אחר-כך הוא שאל חלושות. כמי שעוד מעכל משהו בלתי-מובן. "אתה רוצה להגיד לי שהדוד שלי כפצע בחירבת-מחאז ?" ":קרבר . אילן . בדיוק בשביל זה ה תקשרתי אליך." שוב היה שקט בטלפון . ורק אחר-כך כזכר אילן לשאול . וחוסר-ה~מון חילחל בקולו . איך בכלל אני יודע את כל זה. "אז בוא ניפגש ואספר לך", אמרתי. פרציו (ישראל יייסלר) וס . יזהר יג כפגשנו באותו שבוע בבית-קפה דיך . כגופי באחר-צהריים אביבי של יום ששי . כיסינו לשחזר את ימי-המלחמה הראשונים. ובעיקר את יום ראשון . השבעה באוקטובר 1973. בבוקר אותו יום, סיפר אילן . כשהגדוד כבר היה ערוך כשדירת-מסע על הכביש ליד הבסיס כדרך לניצנה ולסיני. פקד עליו המג"ד לצאת בראש צוות עם כהגר עום הקומכדקר שלו לחירבת-מחאז כדי לאסוף משם תומ"ת שממתין מוכן ומזומן ומזווד על-גבי מוביל-טנקים. לכרע איתר לסיני באופן עצמאי. ולהצטרף אל הגדוד בטסה. כשהגיעו כעבור שעות מספר לחירבת-מחאז חיכו להם לצד הכביש שכי מדריכים צעירים מבסיס-ההדרכה. קצרי-רוח ונרגזים מפחד ~ד יפסידו את המלחמה . אילן שיחרו אותם לר~ץ אחריה. ובעצמו התפנה לבדוק את המצאי : "אחד מוביל- טנקים" לא היה, כמובן . "אחד תומ"ת", שניצב לו בודד ליד השלט · רגרוטאת המשוריין ממלחמת-העצמאות. היה אמכם. אבל ללא הזיווד שהובטח . לא מקלעים ולא מגשי טעינת-פגזים. לא טלפון-שדה ואפילו לא מכשיר-קשר . אמכם. הוסיף אילן. "היה מכרע", אבל כשמעו מקרביו רעשים חשודים . וגם המצןגד בקושי תיפקד. לעומת כל הזדסרוכות חיתה ר w ת-הסוואה. אנשי הצוות התאימו עצמם. לפיכך. למצאי, פרשו' שמיכות בצל ,ת"מווiה והתחיל לצבור מה שתמיד חסר בצבא שעות-שיכה . למחרת. בחמש בבוקר. הגיע מוביל-הטנקים. והם יצאו דרומה. ביציאה מבאר-שבע פגשו בסגן-מפקד גדוד אחר, צפוני. שמסר לאילן פקודה חדשה מהמג"י שלכר. לפיה על הצוות להצטרף עם התומ"ת לגדוד הצפוני. את הגדוד הזה · מצאר בבסיס היציאה הכגבי בעצם התארגנותו לעלייה לחזית הסורית. אלא · שעכשיו הודיע סגן המפקד לאילן שיש לו עודף אנשים. ולכן הוא צריך רק את התומ"ת, בלי הצוות. וממילא, הוסיף כמתנצל. "העסק" יסתיים תוך יומיים. מכיוון שלא היה מוסמך להוציא שחרורים. הפכה את אילן ואת צוותו לסגן-מפקד הבסיס . תגיד לו, אמר. שאין לי צורך בכס, והוא כנראה ישחרר אתכם. כאן פרצה התקוממות כללית, ואנשי-הצוות כמעט היכר את מפקדם : מה אתה מןתר לו. מה ? לא מספיק שכשלחכו לאיזה "חור", איזו חירבת-מחאז נידחת . להביא תומ"ת ,"ק~פד" עבדנו עליו, תי j? פ~ אותו. עכשיו כעביר אותו למישהו אחר? לא מספיק שהופרדנו מהגדו,ד עכשיו עוד "כפספס" בגללם את כל המלחמה ?בסוף לא לסיגי ולא לרמת-הגולן ?סוף-סוף. אחדי כל השכים בצבא. יש לכר כבד איזו מלחמה ! איפה הצדק ?! אילן. הןתיק מכולם. שכבר במלחמת ששת-הימים עבר את טבילת- האש שלו כגד המצרים. כיסה להרגיעם. שלא ידאגו. שהמלחמה לא תברח להם. רגם רצה להוסיף איזו אמת חבוטה בעניין תאריכי הגיוס של הצדק וההגיון לצבא. אבל איש לא האזין לו. הם דחפו אותו בכוח ללישכת סגן-מפקד הבסיס ובעצמם כיתלר בחלונות, מוחים בקול. ומשגיחים בשבע עיניים שחס-וחלילה לא "ימכרו" אותם שוב. סגן המפקד הודיע שממילא איכר מוסמך להחליט מה ייעשה בהם. והורה להם להצטרף. בלי התומ"ת "שלהם", לשיירה היוצאת להביא תחמושת מבסיס- המפקדה, ושם יחליטו בענייכם. אילן ברח מאנשיו הזועמים לאוטובוס שעמד שם בצד, והלך לישרן. עם דמדומים הצטרף איתם לשיירה . במיפקדה הודיעו להם שלא משחררים איש. ואלה המשתחררים - עושים זאת רק על אלונקה . מאנשי-הצוות המתוחים עלתה אנחת-רווחה. גם לאילן הוקל. המלחמה הצילה אותו מליכץ' ודאי . את הלילה עשר במפקדה. למחרת בבוקר הצטרפו לאוטובוס שהסיע חיילים לגדודים בחזית-התעלה, ומיין עם הגיעם פוזרו בין צוותי-הגדוד בעיצומו של קרב ארטילרי כבד על ציר "עכביש". זה היה ביום שלישי. התשעה באוקטובר - אותר יום בר הגעתי אף אני לחזית בעיצומו של הקרב, לאחר המסע המייגע ורצוף-התקלות על- גבי השרשראות. - "והתומ"ת מחירבת-מחאז?", שאלתי את אילן . - "התרמ"ת ההוא כשאר בגדוד הצפוני ועלה לרמת-הגולן להילחם בסורים", חיתה התשובה. ~63 יא פרצ'ר לא היה בחירבת-מחאז עשרים-ושתיים שכים. אני לא הייתי שם תריסר שכים. יצאנו מוקדם בבוקר בדרכנו דרומה. הכבישים היו ריקים. ותוך כשעה היינו על כביש קרית-גת-באר-שבע, למרגלות תל-קשת, בימים ההם תל-אל-קרכייטרה. ממרומיו יכולנו לצפות על הסביבה כולה. מצפרן-מערב - תל-אל-חאסי. ורחוק יותר מדרום - כג'ילה, ממכר יצאו הלוחמים לכבוש את · תל א תל-אל-מחאז, מחוז-חפצנו. המשכנו דרומה. וחיפשנו את השלט ואת גררטאת-המשררייד שלצד הכביש. לא מצאנו אותם. גילינו כי בקטע הכביש ממכר מסתעפת דרך-העפר המוליכה מזרחה לחירבת-מחאז ניסלל כתיב נוסף לנתועה הבאה ממול, וכנראה בשל כך סולקו השלט רהגררטאה גם-יחד . ירדנו בדרך-העפר, חצינו את מסילת הרכבת. והתחלנו לעלות במעלה המתון אל הגבעות שממול. המכונית קירטעה בדרך המשובשת, והירק שצמח לצידי הדרך ובמרכזה סרט בשיפוליה ר ij כדררים · ~ט את תנועתה. שלטים אחדים חלודים רכרק~י לאורך הדרך התריעו :"סככה !שטח אש !",אבל הנוף כולו היה רוגע . בראש המעלה פנינו ימינה אל הגבעה שמדרום לדרך . כשיצאנו מן המכונית הסתער עלינו בכל עוזר האביב המשכר שלאחר חורף בררך-גשמים . לכל עבר השתרעו מרבדי-פרחים צבעוניים. פרצ'ר צייד שטעינו בכתרבת, ולא רק משרם שהוא זכר מקרם צחיח ואפור, אלא גם משרם שהגבעה עליה היינו לא חיתה גבעת אוכף ;ופרל-כיפרת . · תל-אל מחאז, הסתבר, נמצא מצפרן לדרך-העפר איחה הגענו מהכביש . עד-מהרה היינו על הכיפה שחיתה המישלט האחורי, ומצפון-מזרח התגנבנה הכיפה הנמוכה ממכה שחיתה המישלט הקיומי. קשה היה להכיר את אתר-הקרבות. לא כותר כמעט זכר לשוחות. לתעלות-הקשר, ואף לא ל · כקיתות שהפכו את המקום מסתם תל ל"חירבה". שרשראות כלי-הצבא הכבדים שעברו כאן במשך השכים באימוניהם הצליחו לנגוס ולטשטש · בחירבת מחאז כל מה שלא נגסו וטשטשו שיני-הזמן בתל-אל-קוכייטרה. בקושי זיהינו, על- פי גל מפולת שכסתר מתחת לסבך ירוק מכומר בפרחי-סגול . את מקום הבקתה המרכזית במישלט האחורי, זו ששיככה את ה 7' ~ה הקיומי ואת תחנת איסוף הנפגעים. ליד גל-המפולת מצאנו בור גדול שאף לתוכו פרצו הקוצים והירק. וחשבנו שאולי הוא בור-המרגמה שכפגעה בפגיעה ישירה לפכי הבריחה ההיא, הראשונה. ירדנו לכיפת המישלט הקיומי . פוצ'ו חיפש זכר כלשהו לשוחת המיקלע הקיצונית שארתה אייש אז, ומשלא מצא, כיסה לאתר את מיקומה בשפיפה. על-פי הכיוון והזוית בהם כיגלו לו לראשונה המשוריינים המצרים כשכיסו לעלות על המישלט מתוך הערוץ המוליך לוואדי שממזרח. ניגשנו לשפת הערוץ .לשמאלו, בצלע הגבעה שממול, בהק בשמש מצוק לבן ותלול. במרכז הערוץ - מדרגת-אבן גבוהה, שנראתה לי בלתי-עבירה למשוריינים. בוודאי לא לאלה של אז . "שמע", אמר פוצ'ו, "אולי ניגלה לי עכשיו בזכותך איך כשארתי בחיים. אולי המדרגה הצילה אותנו אז, ולא דגדוגי-המקלע." חצינו את הישורת המוליכה אל כיפת המשלט הקיומי ועלינו על הגבעה המשקיפה על תל-מחאז כולו מצפון . זו אשר שימשה למצרים מיסתור וקרש-קפיצה להתקפותיהם כאחד. התל נראה מכאן קטן ועלוב, ולא היה צורך בדמיון רב כדי לכחש איך ראו המצרים מנקודת תצפית זאת את המישלט ;ופול- הכיפות ואת אכשיר שכאחזו בקרקעו בציפורניהם, סרוחים תחת ברד ההפגזות ותקיפות המטוסים. מאחור שמעכו טרטור מכרע, והבחפ~ בגגון של טרקטור כסתר הנע לאיטר במרחק. והכה שמכר לב כי מצפון וממערב, מהיכן שעלו ודרסו המשוריינים המצרים. מסתערים עתה על משלט מחאז, משתופפים ברוח שבגבם. שדות ד w כים של חיטה המגיעים ממש עד פאתיו . וכבר הם עומדים לכרכשו כשיטפס הירוק . בדרך חזרה למכונית הצביע פוצ'ו על מקום בו כפצע בירכו חברו להכשרת הפלמ"ח מפגיעת פגז ישירה בעמדתו, והוא והחובש המחלקתי, גררו אותו תחת אש אל מחסה הבקתה וחבשו אותו שם . ו את · כבדרך-אגב צייד פוצ w ם אותו חבר : אליעזר צ .רירד . הייתי בטוח שכבר שמעתי שם זה פעם. כשהגענו למיפגש הדרך והכביש. למקום בו עמדו פעם השלט רגרוטאת-המשורייד . נזכרתי באחת :~. רוך ד - · הרי זהו שם המשפחה של חברי מהמילואים אילן. אילן צרורן שהביא למלחמה את התומ"ת מחירבת-מחאז ! פוצ•ו לא הבין את סיבת התרגשותי הפתאומית. כששאלתי אותו . אם הוא בטוח שזה היה שמר של הפצוע. "בוודאי", תמ::ו פוצ'ו על התעניינותי דווקא בפרט שולי זה, "ל.ייזר צרורן. חבר ההכשרה שלי. הכשרת בית-השיטה" . ואני התקשיתי להאמין שקישורים מופלאים כאלה עשויים להשתדך דווקא סביבי . יב את אילן צ . רירד לא ראיתי שכים אחדות. גדודנו, ה"תוקפן" ממלחמת יום-הכיפורים. שיכה את פרצופו. חיילים צעירים · כקלטו בו, והצוותים הותיקים פוזרו בגדודי מילואים אחרים. רק אחרי מאמצים הצלחתי להגיע למספר הטלפון שלו. אילן הופתע לשמוע את קולי פתאום, והתבדח על שסרףריסוף. כמעט עשר שכים אחרי המלחמה, ואחרי כל שכרת המילואים. אולי השתכנעתי לעשות אצלו ביטוח חיים . ואולם הוא הופתע ערד יותר כששמע מה בפי. "אילן", שאלתי, "יש לך קרוב משפחה בשם אליעזר?" "בוראי", חיתה התשובה, "זה הדוד שלי". "והוא השתתף במלחמת העצמאות?" "וערד איך. היה פלמחני"ק". "והוא כפצע במלחמה?" "כפצע קשה". "איפה?" "בירך השמאלית". "לא זה," תיקנתי, "באיזה מקום בארץ הוא כפצע?" "לא יודע איפה בארץ . אף-פעם לא דיברנו על זה". "טוב", אמרתי, "ואם אגלה לך שהדוד שלך כפצע במקום שאתה מכיר טוב מאד, בדיוק במקום שממכר התחלת את מלחמת יום-הכיפורים?" ינואר-פברואר 1984 שירים מסדנת היזע )10( בעריכת : יהודה גור-אריה, נתן יונתן וושוטפת זעה ממצחו של חלוץ" - שירי חלוצים בארץ ישראל אברהם לב 1 /לייבל החלוץ" בין חלוצי העליה השלישית, שנאבקו מאבק איתנים לבניית הארץ בעבודה פיזית מפרכת בחקלאות, בבניין י בסלילת כבישים וייבוש ביצות, תוך הסתגלות קשה (קטעים מפואמה) ועיקשת לתנאי אקלים אכזריים, מצוקה, מחלות, לבטים נפשיים והתלהבות חסידית, מצאו את מקומם גם סופרים ומשוררים שנתנו ביטוי למעשה החלוצי המתרחש לנגד עיניהם, והם משתתפים בו בגופם, בפועל ממש : (לוי בן-אמתי : נ;ק~ים z זקיו לpז לי f. ל :p זקזקמ;ן iJ ח;ל . ייביום אני גורף את גללי הזבל / מתחת רגל הפרה בדיריי ; שלונסקי : ייהלבישיני ~י;ם ס~ב;ןה. ~ליל :ק~ב מ~ .רק.ת . אמא כשרה כתבת פסים לתפארת /ועם שחר הוביליני אלי עמליי ; רחל : ייכבל מים Wi? ים ז:ז~י ץףלי:r. ד~~ זג~יק סעל ביד ; על השכם /מעדר מגרפה וסל /לשדות רחוקים, לעמליי). והיו משוררים שלא - iJ :;נגס ~ךאד ףזקש " יכלו להינתק מלשון אמם (יימאמע לשוויי> היידית וכתיבתם היוותה זיאנר ונושא חדש בשירה ובספרות יידיש : ך !q דש ףזקש"ך :pט.קpז! שירה של חלוצים, מתיישבים-איכרים, בנאים WiJקז:r ~ל סד.אש מדהיר ;נהיד-סכל . .ןק.ת. ורועים, שומרים ולוחמים בארץ-ישראל הנבנית . דוגמאות אחדות משירים אלה נביא כאן לסיום . 9 :;ביב ץגח"ס iJ י;ם ~ל ז~~ ~ש י; נ;tק.~תiJהוtד !ךדיף ~q .רי !ךדיף יוסף פפ~רניקוב ל. פאפיק מעל מצח;, פניו. מעל עךפ; ך;ססת ; .'' ' ," : T -'' T T : ' -'' הזר, ט;ב מאד. אלי ! מה ט;ב ףמה חביב ' T '," • •• : T שיר ס p ל~~ים ס~~אי ~ת ~ךזקג;וף ל~בד זג~;:ן:;נה 1ס 9ד . - השמש על הד"אש הלה של אש וזיו, ' T '' '." T • ז~~ iJ ר.~~ 9 ת. T -."' ."' הגנף, הגנף, הגנף חלףצים נגני-חיל . ' . -.. : . : - מלי;ני לבנים ידי תרים • T "T • • •; •• : • ר~לף קףננ f ~זק.ד iJ ~דךם . סהב Wמ?~ t; ה - fל iJ ט :גף P, נף אני ש;מך ערשם של העדים. ' T ',' •: T : -• • • : ~ך ט;ב זקאד . ~לי •iJ :ק~ב ;נ~:;נרים ! על להב-שד;ת דאש;נים פ " ה ה;פענף : -• • T -- לpז ל i ;ך ךח;ב;ת ;P. י ~יגךם . הז ין;ך-;ג;ךים ךאש;ך . הז ין;ך ךאש;ך ףנז;rג~! ך:;כ 9 נף~י;ת ס~:;ביב ;.וך ה~;ונף הין;ך יב;א אחדינף . ין;ךם של הנגנים ~11 ל; ןה ס . ר~ב ףנז;rג ל; ~ן:;ננף t ' T -'.' T '' ; -T הגנף !wת~~ ק;מ;ת :קלף~ה :;נזק~י zדי . - ףבית ל; יהיה ורפת לףל גפים . ' .-' ' :· ::· ". : . . ~גז;זנף ל; ה~~~ ךל; iJ ~ב ה w ז;זנף. הגה ~זקמת ז:ז~ים ;נ ry ך .ז:זי~~ ת;עכ;t ;נז:וים ~ח;ת f~יש;גי. ~9 ~ה חלףצים נגני-חיל . א; Q ך שףד;ת דpז~z רי ס~יז:ז . .הוtQ~ .הוtQ~ S זקקט ל ה~-.ד~ . : · א ךל"א ס~רי~נף ~ש ש.קזpז י;ק.ןת · :גףפ; iJ דל לpז לי~ל זt:..~ע. .ף~~ ידפי פ:גףם שלףבים ונשענים ; • T : • : • : • • ~ך הףא מקיש-מקיש ף~הז:זדק :קג~ד. א;צtזל ~זק~גנף f ח.יק iJ מ;לןת אש; f ~ד וילוt. ד;~ ךך~~לף .".·. זקלףז:זת םי~ב;:~ ~ת זקץגי זקד;ם .ת.ק~;חו " . . . . . . ס~ךץ ךr:י:;נה.:p דף;כת ;נ~ים. :גףפ; סשףש . ןצףץ . ין;~ב וילוt ~ל ו~~ . '' -: • T : ק :p מ; 7ק.~ד . ! הוtQ~ הנכ;ך - :קי ג~לה ת;ג;~ ל~ק.ת. ין;מה .לליננל : ננ;ך כפתח ףמתדחב ' ,'' '' : ."' " .ה~;ב~ .ה~;ב~ ה~;ב~ ךהףא נ; P, ל מוt-ק"מוt םלף~ים :;נגי-ז:זךל . י~~ םpז;נiJ :ז;ם ~ה"לס י~ז:: Qך ; לחד;ש ולזד;ע, -: . : : ל~צ;ז:ז ר~ה ~ם ~ל ז~~ w נ יז:ז. זקיןת ;נז:וים נ;~~ים ~ל מףל ד~וt. ~~~זקא;ך ל~ד ~ז:וד ~ת iJ~·~rכךם. iJ :ז;ם ~ב;ןהי זקיןה הג~ה - ה~יז:ז לי~ל iJ טףך~ה ~~דיו ך~ם iJ קךקע ל:;ג:;גה ~ם . סק W יז:ז נ;:~ f.ת.Pז:p ~ב;: zז . w ידת ס~.ר iJ r -' ,"T : • '." : -• והףא מרגיש חיףת נגאה ננאבריו שידת ןך;ע;ת של"א ילאף לנצח . ה~;ב~ ! P. ו; tז T ,ס?~י~~ TT ז - . ר~~ז ךאוד ל; ן; פעם דאש;נה ננבל ימי חייו :•• : T ' - ג~~י~ה . ג~ ~י~ה . ג~ ~י~ה ם~~ ~סה ~~זקם ר~ל ~ג;ו~ם לpז מךם • חלףצים נגני-חיל . -..: . : ' (מיידיש : אוריאל אופק) הצמח~ ג~~י~ה . ~הי~ה ךהףא י; w ב לרגע סז:זת זכ~ילד . הפז והזהב השד;ת שפשנכחף, נ;גב את זעת; מעל מצח; יזףע. T n נכל :גב•ע• ואחף הפד -T : ' -'' T ' ' ."' '' : ךהףא מר~יש iJ נכל ~ל ~ך :i? י ל; ~אך . TT -•: T -:•• -•• : ג~~י~ה ! ~פ"ה ךז;ז~ה ,;תי~ פה ~p ל; סקף~. ךט;ב ל q ש"ב :קי פה. :;נזקק;ם ~זק~ך iJ ג:יך. הגנף, הגנף, הגנף ד: :ז;ז~ה ךשףב ~דףז:ז. · ךז;ז~ה ךשףב .ק חלףצים נגני-חיל . -..: . -: " ז zf דינף ' iJ ~יד w ח;ד, .שףדי:r נ; w ם ר.ריזכ~י. ךע - ד;ף iJ~ W רים. - ~ד ~סה ;נם ::זל:;ננף, ך~ · ךךך~ה ;:r .ב~;א :קי תpזי;-ך;ד,ףנז;rג~ ךלי f. ל j? ם .דמוt. ה~יף מ;נט 9 ב:;בי הגנף ! ךה 9 ס~ד לקןב. הקזי:rל~ל ~זק..ןש . נבדני עמל ידי. את אדמתי-אמי ! 1הג;וג -· לי~ל -י~ iJ ;נד ~קוף ך~ם P. קלה ז~~ז:: ; ·~~ - - wם. w~-ף~ jףPז~~ ;יךב. · (מיידיש : י . יחיאל) (מיידיש : ש. מלצד) עתון וו' מס' 50 49 ספרים חדשים בספריית ""כתר בבית הוצאה כתר ירושלים מבחר מגוון ממיטב הספרים - ספרות י.פה במקור ובתרגום, ספרי עיון, ביוגראפיות, מדע בדיוני, יהדות וארץ-ישראל. ~כ~ 'ונ~זז וJו~ י\ב 3 וי 1ו l!J. וtשoן.' '80 080 נגזלד 1 D ~ jא t הסיפורת העברית 1980 -1880 מאת: גרשון שקד הסדרה עוקבת אחרי הסיפורת העברית במאה השנים האחרונות. המחבר מתאר הן את הרצף והן את התמורות הפנימיות שחלו בה, וחושף את הגורמים החיצוניים והתרבותיים שעיצבו אותה. כרן אי - בגולה - שראה אור לפני שנים אחדות, עסק ביוצרים שיצרו בגולה כמנדלי, ברדיציבסקי וברכו . כרן בי - בארץ ובתפוצה - שראה אור החודש, עוסק בסופרים שיצרו בארץ, מראשית המאה ועד שנות הארבעים ; יוצרים כ-שמי, בורלא, עגנון ויהושע בר-יוסף. יצירה מחוכמה עיון בשירי שמואל הנגיד מאת: עדי צמח וטובה רוזן-מוקד שמואל הנגיד - איש צבא, מפרש התלמוד , ראש ממשלה ו ... משורר לירי מופלא שכתב על יין , מלחמה ואהבה . עדי צמח וטובה רוזן-מוקד מפרשים שבעה עשר משיריו של שמואל הנגיד ומנחים את הקריאה בהם . המחברים מבקשים לחשוף את יופיים של שירים אלה, שנכתבו לפני כאלף שנה . הם מראים אין אפשר ליהנות מהם הנאה פעילה וכיצד אפשר לראות בהם שירה חיה, מקסימה ומזעזעת כאחת, שהיא בעלת משמעות עמוקה גם עבורנו היום . "'"""יייי .......----כתר-בית היוצר לספר ה~-----בוט ~ - כשצריתי לפתוחאת חנות קודם כל אני דואהשיש לה ttחלמית על חכתר העתיקות שחלמתי עלהי, טעם ושניתאני נותנת לה ג עבלי עדוד אותיעומד מאחור הנחה מיוחדת. לדביר תעקיות לאורך כל הדךר . אבל את למה ?! סנטימנטים . הכסף קבלתי בדיסקונט . פ Q "r הפיה םבעלו tt אשראי' הלוואות וכל מה ךרvזצ. לא זשה ההי קל' אבל ~a_ יותר חשובמהכסף חיתה ההדגהש שישעם מי לדבר. ~ ויראל. עבלתחנות לתעקי m. עכישו' כשנכנסת אלי לקוחה ומלשמת כשיקים עם הנופים של בנק ידסקונט' .,. כמין בין כסה לעשור, ורק משהתקדש העשור עצמו, יום-הדין בו נקראנו אנחנו, הגיע אילן לאותו אתר-קרבות כדי להמשיך מהמקום בו הפסיק דודו הפצוע את המלחמה שלא נסתיימה . סיפרתי לאילן. שבהדיפת המצרים בקרב האחרון על חירבת מחאז נטלו חלק מכריע שני תותחי עשרים-מילימטר, שבלחץ הנסיבות הורכבו בלילה הקודם על שני חצאי-זחלים של הכוח המסייע, ק . ניהם מופנים אל האחוריים הפעורים של הזחלים, שכדי לאפז.קר את הירי הוצרכו לתמרן בנסיעה- לאחור. יצורי-הכלאיים החפוזים ההם, משהו שבין זחל, טנק ותותח, היו ככל- הנראה התותחים-המתנייעים הראשונים בצבאנף, והקרב ההוא היה קרב התנועה- ו~ש הראשון של צה"ל. ואילו אילן השתתף בצוות הניסוי של התומ"ת הראשון בצה"ל, ומאוחר יותר השתתף גם בהקמת גדוד-המילואים הראשון של התומ"תים, במסגרתו נלחם במלחמת ששת-הימים בקרבות אום-קטף. בחלקו המזרחי של הציר המרכזי בסיני, שעליו נענו גם במלחמת יום-הכיפורים . לעבר התעלה . את חירבת-מחאז הכיר אילן עוד מלפני מלחמת יום-הכיפורים, שכן גדוד-המילואים הראשון שלו התאמן שם מידי-פעם . הוא זכר את השלט ואת גרוטאת-המשוריין ממלחמת-העצמאות, ועל- פיהם חיפש בבוא-היום את המקום כשנשלח לאסוף משם את התומ"ת הבודד. יד כשעזבנו את בית-הפקה לפנות-ערב לא נותר לנו להשלמת התמונה אלא הדוד אליעזר עצמו. מביתו הסמוך של אילן התקשרנו לביתו שבחיפה. אליעזר צ.רוךן אז 1 "לייזר", היום צ;ךן לא זכר בדיוק שהשבעה באוקטובר היה תאריך הקרב האחרון 1 1 המכריע, שבמהלכו נפצע. אבל הוא זכר היטב את הפציעה עצמה, אף-כי הימים ההם כולם, ימי-מחאז, נראים לו ממרחק-השנים כנתונים בערפל-של-חלום. הוא שכב נעילת ביניים עשרה פרקי שירה אלה שנאספו, תורגמו וזומנו יחד לאכסניה של "עתרן 11 77 הם פירורים אחדים מאוצר בלום ובלתי-נדלה של שירת-עם יהודית פועלית. מראשית התהוותו של פרולטריון יהודי בגולה, חיתה השירה בת לוויית נאמנה לסבלותיו ולחלומותיו . שירה זו' שלעיתים חיתה נלווית לה נעימה נוגעת ללב, לחן סנטימנטלי' חיתה מבע אינטימי לפועל היהודי, שהגיע אל שוק העבודה מה"חדר", מהישיבה, או מספסל האוניברסיטה, וסאת יסוריו הוכפלה ; יסורי הוייתו של שכיר יום מנוצל ועשוק ויסורי ההסתגלות לעמל כפיים מפרן . היידיש חיתה שפת החולין העממית של המוני היהודים בדורות האחרונים והיא הפכה להיות גם שפת השירה בכוח הפתוס של משוררים כמוריס וינציבסקי' מוריס רוזנפל,ד אברהם רייזין, יוסף בובשובר ואחרים. ראשיתה של שירה זו בשלהי המאה ה 19- ברוסיה ופולין ועם זרם המהגרים האדיר נדדה לאמריקה ואף בארץ ישראל היו לה ממשיכים . כאן בארץ התרחש בה משהו : נסתלקו ממנה המרירות והמרי המהפכני ואת מקומן מלאה תחושת הקרבה ויסורים של חלוצים, נושאי נשורת שחרור וגאולה לעמם ולעולם . משוררים כ-א . אלמי, אריה שמרי, י . צ שרגל, אברהם לב, פפיירניקונ, פאפיק ואחרים. רסיסים משירה זו הנאנו בזה לחתום בהם את הסידרה של "שירים מסדנת היזע" . רצינו לתת טעימה כלשהי לאלה שלא הכירו שירה זו במקורה' להדליק נר נשמה לזכרה, ומי-יודע - הרי ייתכן כדבר הזה בממלכת האמנות - להשיב אותה לתחיה בעולם הספרות בת-זמננו . שמא יהיה נכן גירוי רוחני, מוסרי, לקוראי שירה ולכותביה, יופנה המבט אל זיאנר ספרותי עממי שכוח, שמקורות יניקתו אינו בעולם המטפיזי של הרוח כי אם במעמקי המצוקה והעוול החברתי הארצי, היומיומי שאיננו מתמעט, איננו פוחת בעולם. בואו נטה אוזן לשירים . שם, רובאי פשוט עם רו;;נה ~'כי , בעמדה בכרייה-היטב עם מח p ה-ראש. במהלך • ההפגזה הכ;;נדה שקדמה תורערlסה.ל השריון המצרי ספגה עמדתו פגיעת פגז ישירה וי.רבו השמאלית התרסקה ונכוותה . מכיוון שפציעתו חיתה קשה, הו:פר כנכה-צה"ל ושוחרר מלשרת במילואים. הוא הוחזר לשרות מילואים רק כעבור עשרים-וחמש שנים, בעקבות מלחמת יום-הכיפורים - "כשהיו צריכים פתאום גם את הק~:זליק.ערס", כדברי האחיין אילן . אליעזר כלל לא ידע שךע; לנשק שהצילו אז, פוצ'ו, כתב ספר שבמרכזו עומדים קרבות חירבת-מחאז . לעומת זאת קרא לפני שנים את סיפור ימי צקלג של יזהר, וזכור לו שהתרשם מהדמיון שבין עלילת אותו סיפור ותזמונ;:ן לבין הק;ך;ת אותו ואת חבריו . אבל הוא לא שם לב שיזהר קיצר את ימי צקלג-ימי מחאז משמונה לשבעה, כנראה מטעמים ספרותיים-אמנותיים ולא משום שדבק בגיוסה שגוייה ולא-מדוייקת של תארו הקרבות שהתפרסמה בגליון כתב-העת הצבאי מערכות מיום-העצמאות תשי"ב . הסבתי את תשומת-ליבו של אליעזר לכך שיזהר כמו-חזה את העתיד לקרות כשסיים את סיפורו הגדול ביום ,'ד ג' בתשרי תש"ט, שהיה הששה באוקטובר אלף-תשע-מאות ארבעים-ושמונה - בדיוק היום בו פרצה, עשרים- וחמש שנים לאחר-מכן' על-פי הלוח הלועזי, מלחמת יום-הכיפורים . וכך "נעלם" מהכתובים, להוציא ספרו של פוצ'ו אני פחדן אני, היום האחרון והמכריע של ימי- מחאז, יום חמישי, ,,בתשרי תש"ט, השבעה באוקטובר אלף-תשע-מאות ארבעים- ושמונה. היום "נעלם", אך לא עלילותיו. הן ההיסטוריונים של מערכות, והן הסופר נתן יונןת / יהודה גור אריה הביבליוגראפי געכירטיג מרדכי, ואס געזאנג פרן ליכשאפט און צער. הוצ. "לעצטע נייעס", (תל-אניב). תשכ"כ , .1962 גפן מנשה . מלקט. "שירי ענות ומרי" - ילקוט מזמור'ם מתקופת הסער והדחף כתנועת םהפועליהיהודית ; "ההורי החלוצי כאספקלריה של הזמר" ; ליקט ותירגם מאירית, כתוספת מבוא ,והערות הנ"ל. אסופות, הוצ' ארכיון העכורה, 1966. נץ בנימין. קופשטיין כרכה, עורכים, אונטער יאנקעלעס וויגעלע, אנטאלאגיע, אנתולוגיה של -שירי ערש יהודיים. הוצ' שלום (ניר-יורק - תל-אניב). 1976. לכ אברהם, זהורית כרוח (שירים). הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1964. מאנגר איציק. דמויות קרובות, תירגם א. שלונסקי (מהדורה שניה), הוצ' ספרית פועלים ,1983. עם יהודיים מרומניה, הוצ' התאחדות עולי רומניה כישראל. (תל-אניב). · סקולץ אמיל. שירי 1970. פאפיק ל ., שטאפלען / מדרגות (לידער), תירגם מיידיש : אוריאל אופק. הוצ' רשפים . ,(תל-אניב) . 1981 פפירניקוכ י ., מן הטנא. (שירים) , (תל-אניב) תש"כ 1942. ראזענפעלד מארריס שריפטען. פערטער כאגד (פאעזיע), זיעכעטע אויפלאגע, עאינטערנאציאנאל כיכליאטעק פערלאג קא . (ניו-יארק -ורא רשע) 1910. ורבין ישראל, ביכורי השירה היהודית המהפכנית, הוצ' ספרית פועלים / דורון (מרחביה) 1946. ס. יזהר, "העתיקוהו" לאחור, אל היום הקודם, יום רביעי, ג' תשרי -הששה Orlov V.N, Yampolsky 1.G., redactrs, Russkyie Poety, tom izd. "Detskaya ווו באוקטובר 1 אשר לפי הדיווחים היומיים של קצין-המודיעין של הגדוד הראשון של הפלמ"ח, הנמצאים בארכיון-צה"ל, היה יום שקט, יחסית, ופרט להפגזה קלה של המישלט במשך אותו יום הקדישו הכוחות משני הצדדים את זמנם להתגכרףת ולהתארגנות לקראת הקרב המכריע שלמחרת. אליעזר לא שב לחירבת-מחאז מאז פציעתו בראשית שנת תש"ט. בסיום שיחתנו הפניתי אותו אל ספרו של פוצ'ו, ושוב אל ימי צקלג, ובפרט לשני העמודים האחרונים בסיפור הגדול בן אלף מאה ארבעים ושלושה העמודים. כשיחזור לשם הוא עשוי למצוא באותן שורות אחרונות משדה צקלג-מחאז את עצמו, או מישהו הדומה לו, מין בן-דמותו הספרותי, או את צילו של; הכל.רה ~ליו מאז' שכוב שם · בתום הקרב בלי - נ;ע - ושחים-שלוש שאלות מעיקות התלויות נאויר ממעל, מעל גבעת-המישלט, שכעבור עשרים-וחמש השנים שאלנו אותן בין תימרות אבק שוקע וגרוטאות מלחמה גם אנו, אחיינו אילן ואני, ואנחנו ממשיכים כולנו ושואלים אותן במודגש גם בחלוף עוד עש ' ;ך ובתום שלושים-וחמש השנים : מה נותר איפרא ?פה ואנחנו. צקלג, או מה. ואנחנו . אחדים שכרכים מוטלים אין-זוז . ויש אולי גם שעודם שכוכים גונחים כמכאוב, וצריך אולי לגשת אליהם, ואח,ד הה, אימה, שנעשה אפוי כתרנגולת אפויה, ירך אפויה לנגיסה, גועל של ,הי~:~ר וגרוטאות-מלחמה נקלות - אני כעת, כמר ... ונשמות אחדות פורחות שם ככר עם הצפרים הטובלות כשמש, כתחילת דרכן הרחוקה. כזה קרוב, ראמא יכולה לקשוב אליהן כמעופן. ··~ מגובר כל השמשות, נשמות שניתן היה ונשמרת שניתן הרחק-הרחק מגובר כל אופק - רשם ככר או.לי ירד החושך. והלילה סגר . ---------- רעוד נותרה כאן עייפות רכה, ומבט לא-ככרי אל העולם הפתוח. עייפות ככדה ויסודית על כתפי דממה שהולכת ומתהדקת להיסגר . כן' כן כן . --~------- והתפנה מקום לנשימת שטחי הנוף הצרוב . עפר-שדרת חם . פה לגם לגימת דם חרם, כתמים מעטים ספוגים עד תומם, אכל על העולם כולו מתרגעות · ש~י מסרת האבק שהופרחו יותר מדי, שנתכחשר כטלטלה קשה מדי, והרעש. והחיתוכים . והשוקדת, וברודת הפגזים. והכאב. והתהומות - מסתתמים והולכים. ובקומת חלקה שרקטה. ואור זהרורים מפכה, שלווה רכה . או אולי ? פתאום והשדה והגבעות המוכרים האלה נעשים מיסודם אחרים. אור אחר. מהרת אחרת ניתנת בהם. אולי להיפר : ניטלת מהם . וכשמעיינים כרכר רואים פתאום הר, מה ... אבל אין עוד פחד בהם . עומדים באין פחד . שרועים באין פחד . גדולים וקיימים. ולא כורעים תחת פחד . כן . אמא שלי. שוהים רגע. להביט בהשתוקקות . ומפנים גב. וחוזרים אל השוחות. אל הבקתה . כחזור הביתה . ----------- הגבעה שלנו. השדות, המרחבים, הארץ. האם גמרנו? • Literatuza" (Moskva) 1966 ...59 צקלג ועד ציר "עכביש" · מתל וכך הסתברה לי הטעות שליוותה אותי משך כל השנים מאז . שכן כשהצטרפתי כעבור ימים מספר, ועד לסוף המלחמה ולאחריה, לצוות שבו היה אילן, חשבתי בלהט-הארועים ובבלבול האנשים וכלי-המלחמה שהתערבבו שוב ושוב שהצטרפתי גם לתומ"ת שאילן הביא איתר מחירבת-מחאז. עברנו לדבר ;גך;ך . אילן מעולם לא ידע היכן נפצע ,;ך;ך הוצאתי מתיקי את "יומן תש"ח" של פוצ'ו ופתחתי אותו בעמוד בו מתוארות פציעת "לייזר" והצלתו בעיצומו של הקרב האחרון והמכריע על חירבת-מחאז . אילן קרא ולא האמין למראה עיניו. התאריך : השבעה כאוקטובר אל-תשע-מאות ארבעים-ושמונה, בדיוק אותו יום בחודש שבו הגיע הוא עצמו 1 חצי-יובל שנים אחר-כך 'למקום בו נפצע ך;ך; כדי לאסוף משם. מאצל גרוטאת-תש"ח, כלי-מלחמה עלוב שנותר יתום בשטח ולהכשיר אותו להמשך המלחמה. אתה מבין. אמרתי לו, זה לא רק אותו מקום ואותו תאריך, בעצם, זאת אותה מלחמה. רק השמות שףנף, והחזית זזה קצת. לדודך במלחמת-העצמאות היתה חירבת-מחאז, "צקלג" של יזהר, והיו לו תל-אל- ry סי ותל-אל-קונייטרה ותל-א-נג'ילה, כולם שמות ערביים, ולנו היו "ציונה" ו"חמוטל", "מכשיר" ו"טלוויזיה", "טרטור", "עכביש" ו"לכסיקון", "לקקן" ו"מצמד" . דודך · וחבריו הותקפו קשות שוב ושוב, משום שבמקום בו ישבו הם "ויגרגר" את פיקת הגרגרת ששילחו המצרים לשטחינו, גרגרת שהשתרעה מעיראק-סווידאן דרך פלוג'ה ועיראק אל-מנשייה עד בית-ג'וברין . ואנחנו העזנו לשלח, עשרים וחמש שנים אחר-כך. צוואר חצוף אל-בין קרי המצרים ,הלעתה-יחלוlר צוואר שראשיתו בלב החולות שליד מחנה טסה, וסופו - דרך מועזי "לקקן" ו"מצמד" - בג'ונגל החורשות ביבשת החדשה שבעברה המערבי שלוכ_עלת-סואץ. ההבדל, ההבדל הקטן והמכריע, הוא שהצוואר שלהם נחנק אז, ולשנו, כעבור שנים, נשאר שלם . ואשר לתאריך העברי' גם הוא אינו סתמי . חירם ' בו הסתיימו הקרבות והמצרים נהדפו סופית מחירבת-מחאז, יום חמישי השבעה באוקטובר, חל על-פי הלוח העברי בד' תשרי, שלושה ימים לאחר ראש-השנה תש"ט. מערכת קרבות זו שראשיתה בתש"ח וסופה בתש"ט, אשר היתה המבוא למבצע-"יואב" שבו נפרצה הדרך לשחרור הנגב, נסתיימה, לפיכך, בין ~9 ה לעשור. ובעצם, כל עשרים-וחמש השנים הללו היו לנו 63 ינואר - פברואר 1984 ספר זה (וכמה הכו) רחוק מידיעת הסטודנט, הקורא הצעיר בן ימינו - הרי דומני כי הכרח להגיש את מרכזיותה של היצירה בתוך תרבות התחייה העברית. בנח תרגומים, ונכח קריאה רהוטה ברוסית, נקראה היצירה ע"י "אבות האומה" הארץ ישראלים, חוגיה וסרפדיה - ועולמה הרוחני הפך לככס צאן ברזל של התרבות העברית המתחדשת. שמואל לחובר חיבר רשימה ביבליוגראפית על .מ.פ" דוסטוייבסקי בעברית, תרגומים וביקורת תרע "ב - תשל';א )1971-1911(." נושא זה - מקומה הייחודי של היצירה בתוך תרבות התחייה העברית - צריך היה, לדעתי. להיות חלק מספר המאמרים, לזכות ל "שער" מוזמן' כבדל . אין זה מתוך לוקאל פטריוטיזם או "הפיל והשאלה היהודית", אלא מתוך העובדה שתרגום הופך לחלק מתרבות השפה הקולטת אותו, ובמקרה זה - גם לפכי התרגום - מסיבות ידועות זכתה היצירה למעמד מרכזי בתרבותנו. • יאירה גנוסר על שירי צבי עצמון ו צבי עצמון : הבנה לבגרות ; םשירי בהוצאת ""עקד 1983;47 עמודים ; מ ה שמאפיין שירים רבים בקובץ "הככה לבגרות" של צבי עצמון הוא פירוטם ועיבודם של מרכיבי תיאור 1 של תגובות ותנועות אנושיות - לעיתים תוך הקבלה בין מצבים שרכים או דמויות. השירים רבגוניים מבחינה תימטית ; בצד סיטואציות יומיומיות, סיטואציות על חודו של רגע ושירי אהבה המשקפים את קשת הגוונים של היחסים בין שניים . מופיעים פה ציורי פורטרט כדוגמת "כס" וכדוגמת "סינונימים". ככגד שרטוטי דמות עכשויים מופיע בשירי עצמון גם "אוטופורטרט" - שיר, שבו טבוע רישומה של השואה או "יזכור" שיר עם השלכות אקטואליות . תופעה בולטת נוספת בשיריו היא שיבץו מלים ומונחים מתחום ההנדסה והפיסיקה תוך שהוא מעניק להן ברק חדש פיוטי ע"י הוצאתן מהקשרן השגור . המעניין הוא שדווקא פיתוחם של הפרטים החושיים הקונקרטיים ז;ןגגרב את השיר לא אחת ל~~י ההפשטה. התפשטות מד ' הגשמיות או אולי התנערות 'מדימוי אישי מסויים לשם חשיפת האמיתי - זהו, כמדומה, הרעיון המשתמע מהשיר "סוליפסיזם", שבו ישנה פרטנות של תנועות המגיעה לשיאה בסוף השיר. לפי השיר "התמחות בראיה ..." (עמ' 43( נראה שבכוח הראיה שבדמיון ליצור אשלית מציאות, שעשויה להימוג כהרף עין ולהשאר תלויה בחלום רחוק. כאן ניתן להבחין כיצד הרצון לק~~ דברים במציאות בעזרת פרטנות חושית מביא את המשורר בסופו של דבר למחוזות המופשט ; "אני מיטיב לראות למרות החושך / ושאיני מבחין בשמך / ואם שאת בכלל קיימת /או תהיי. עדות רשתית. ממש 1/ ולפני שיינתק מבט מכוח / משיכת חלום הכובד / אל אישונים פקוחים, חסרי תנועה, באור הנחיתה. הבזק". בעזרת ההשתהות על פרטי הפרטים של הבעת הפכים מושגת אוירה מסויימת בשיר היפה "סינונימים". הפירוט האכאליטי חושף את ה"אני" ואת זולתו גם יחד בדקויות של מערבולת היחסים ביניהם . המשורר מדגיש את ההקבלה בין שני מצבים או תחושות שיש להם מככה משותף :"... כשאני מדמיין את פרכוס צוארך, כמו רוח סועה לפכי פרץ הבכי/ אי יכולת לומר במלים. לכתוב על כייר / אלא שבמין דרך קלוקלת, פרטית משלי, /יש כמו רוך העוטף את מוחי/ וזוהר בהיר כפניך על מירקע עפעפי / כשאני מהרהר בך, / כשאני לבדי" (עמ' 6(. הקבלה דומה מופיעה בשיר "קרינה קשה, אורח כשים, מות ונוס" . לאחר תיאור יופיו של הגוף הנשי והחזות על כלירכו כותב עצמון : "אבל / הגוף-חסר-הגוף מלא שקיפות עכשיו/ שורט בעור פני, מותיר בי סימנים" (עמ' 11(. הבטיח לערוך הקבלה בין מצבים (לעתים קוטביים) נובעת ממציאת הדמיון ביניהם, כמו למשל בשיר "שאריות". על דרך האירוניה הכואבת מוצא המשורר עתון וו 1 מס 49 -50 1 מפתחים במאמרים עניין מוגבל מדי לקורא המערבי- הישראלי . ושוב - לא מפכי שהפן הנטורליסטי איכנו קיים או איכנו מעניין - אלא מפכי שהם איכם מעלים אותו לדיון הראוי. את אופני הביקורת השונים של היצירה, שהבל מודים בגדולתה וחולקים זה על זה בזיהוי הכוחות הפועלים בה - יש לבדוק תוך בחינת היכולת לעורר עניין בקורא, שהתעניינותו בעולם הרוסי ייחודי איכה בראש מעייניו . השער הראשון. על האיש מאחורי היצירה, מגיש מבחר מעניין על מהלך חייו של דוסטוייבסקי. פרסום שלוש איגרות שלו (בהן אחת, בה הוא מכסה "למכור מראש" את הרומאן בכתובים לעורך הירחון "הכרוז הרוסי" (ורסקי וסטכיק) (בו פורסמה היצירה, בהמשכים- מאוחר יותר). הוא מספר לעורך את תוכן ה ורמאן' כאילו הוא, דוסטויבסקי. קרא איזה שהוא ספר והוא משחזר אותו בכשרון סיפורי רב, אך בהבכה מוגבלת.) ופרק של ליאוכיד גרוסמן בשם "ספרייתו של דוסטויבסקי". בדרך זו מתעשרת היכולת להבין באורח הקרוב לתעודי את עולמו הרוחני הממשי של האיש, שהיה חובב ספרים מושבע. דוסטויבקסי שכי מאמרים הנם פרקי חובה. מאמר מתוך הספר של דרנאלד פאנגר "דוסטוייבסקי והריאליזם הרומאכטי", ומאמרו של פיליפ ואב "דוסטוייבסקי ב"החטא ועונשו", שכי כתובים אלה ראו אור בראשית שכרת השישים, וככתבו על ידי מומחים לספרות רוסית, הכותבים במערב. דונאלד פאנגר מתייחס בהרחבה לחוקר הסובייטי מיכאל בא חטיך' ומביא כמה מהבחנותיו הנודעות, כגון "המיבכה של הרומאן הפוליפוני" (ורמאן "המאוכלס בכקודרת מבט המגולמות באנשים. נקודות מבט הזוכות לחופש פעולה מלא והמספר כמנע מהשלמה או התרה שלהן' שלא כדרכו של מספר כל יודע מסורתי.") פיליפ דאב מצביע על "התודעה האנושית הערומה" הנוצרת ב"החטא ועונשו" תוך הווצרות הקבלה בין ניגודי העיר לבין הסתירות הפנימיות בעולם המוסרי של הדמות, תודעה הנאבקת על מכת לגלות מחדש את התנאים שיאפשרו "לחיות את החיים". דוכאלד פאכגר מתווה קוו בין הרומאן לבין התפיסה האקסיסטכציאליסטית : "הפחדים ואי הוודאויות של הפרט ושל הכלל, מאבקינו המתמשכים במה שקרוי בפי האקסיסטנציאליסטים "האבסורד", נתפסים רק במיתוס של הכרך המופשט ביותר ... שגיבוריו לעולם משוטטים ברחר.בות כרשאים וחסרי מטרה" . פיליפ דאב מצביע. בין היתר, על הרומאן של דוסטוייבסקי כעל כתב פולמוס כגד הדור הראדיקאלי של שנות השישים של המאה התשע עשרה. עם זאת הוא מצביע, באותו עניין בדיוק. על בעיות של הדור הראדיקאלי של שנות השישים של המאה העשרים שאלת הזכות של האיכטלגכציה למרוד מרד אלים כגד שלטון הדיכוי 1 ובקיצור - שאלת הטרור הפוליטי . "תהיה אשר תהיה חתימה הגלויה של ה ורמאן' הרי חתימה החבויה שבו איכה הפשע כשלעצמו או הצורך הפנימי של הפושע בעונש, אלא הזכות למרד אלים" . את רצח המלווה בריבית מעמיד פיליפ ואב בניתוח מאלף כ"תעלול של קוסם" : "פשע ללא משמעות כשלף מן הכובע ומחליף את הפשע בעל המשמעות". פיליפ רב מצטט בהקשר זה את מסתו של אלברטו מוראביה, ששם לב למשמעות הפוליטית החבויה ברומאן :"אולם רסקרלכיקוב - דרכו מוליכה אותו לביצוע מעשה שאיכר טרור פוליטי אלא פשע אחר לחלוטין" . ורמאן זה - בלש, בו הפושע נמצא בבילוש מתמיד אחר המניע שלו. "הוא מרגל אחר עצמו" בכיסוחו של פיליפ ואב . בניגוד לפתיחה, בה כיסיתי להבליט כמה יכול להיות ספרים רסקולניקוב מדבר אל תרבות המערב החטא ועונשו ודוסטויבסקי ; מבחר מאמרים ; עבריכת מנחם ברינקר ורנה ליטוין ; בית הוצאה בתר ; ירושלים ; ייעוץ ה ביבליוגראפי :ד"ר ל. טולסטוי סגל. כותרת שאולה מגיאורג לוקאץ', שכתב : "וכך 1 במחצית השכייה של המאה התשעה עשרה הגיעה דמותו של רסקולכיקוב ממרחק רב, מרוסיה הלא ידועה והאגדית, ודיברה אל תרבות המערב כולה." כן. כך היה, אולם אותו מגע בלתי אמצעי בין יצירה לבין קוראיה, שהיה, עדיין, טבעי באירופה, במחצית המאה העשרים ולפכי כן - איכנו קיים היום. היום מדברים על "הרגלי קריאה שליליים". ההתרחקות מרומאן עב כרס, באשר הוא עב כרס, שינויים בהרגלי קריאה, ריחוק מהעולם הפטרבורגי רוסי של לפכי מאה שכה - יוצרים מרחקים בין היצירה לבין קוראים אפשריים. הבעייה איכנה "החטא ועונשו". כמו יצירות מופת אחרות, "קלאסיות" - גם "החטא ועונשו" מקיים את הרלוונטיות שלו היום לא מכוח מגע ישיר בין קורא לבין כתוב, אלא בתווך הכרחי של פרשנות וביקורת . מידת הרלוונטיות של יצירת מופת נוצרת מחדש, רק אם ז'אנר נוסף, תחום הביקורת, חוזר ומעלה אותה מחדש. באחד המאמרים בספר מתוארת ההשפעה המיידית המהממת , של הרומאן על בת אצילים רוסיה, נאה ורגישה, אשר נסעה ב 1866-, בחודש ינואר, למחרת הקריאה בעיתון בו פורסם חלק מהיצירה 1 בליווי העגלון והמשרת, כמובן . אל אחד המקומות המתוארים בספר, ושוב חזרה לכגד עיניה, במציאות הרחוב הממשי. תמוכת אשה רוסיה אומללה. שההמון המתגודד סביבה בז לה ומציק לה. בהשפעת הרומאן כיסתה בת האצילים לגאול את בת ההמון מידי ההמון . אפשרות השפעה כזאת בטלה מן העולם. ולכן יש לדמות את החוקר בן ימינו לארכיטקט וקבלן בכיין שחוברו יחדיו כדי לקבוע אם לפניהם אבן 1 שאין לה הופכין, או "אבן הראשה", שיש להשיבה אל קדמותה. בז;ולים אחרות - אין יצירה מרכזית בספרות העולם - אם אין מחקר חוזר ומעלה את שייכותה לזמננו, מעבר לזמנה. לדעתי, חלק מתוך מבחר המאמרים על "החטא ועונשו" לוקה בהתיישנות. ובודק את שייכותה לזמנה בלבד . אותם מאמרים הבודקים את כאמנותו של דוסטוייבסקי לרוח התיאולוגיה הנוצרית ומעלים על כס את "החטא ועונשו" כמגלה "אמת נוצרית של האדם" - ספק אם מקומם במבחר סלקטיבי זה . מאמר שמוקדו בהוכחת "הכפש הרוסית" ("האדם הרוסי יכול להיות קדוש - אבל איכר יכול להיות ישר לב") עוסק במושגים ובכרשאים מנקודת תצפית פרובלמטית בהערכתה. (פרובלמטית - משום שיש בהם יופי, ויש בהם עניין - הן במאמרו של כ. ברדייב והן במאמרו של וו . איוואכוב, אך אם כערכת. בהכרח, סלקציה הרי ראשי פרקים כגון "המרד ככגד האדמה - האם" הם . סימפטומטיים למידת הריחוק.) אם אצל לוקאץ' נמצא שורות היוצרות עניין מיידי בפרובלמטיקה של היצירה, כגון : "דוסטוייבסקי תיאר בפניו גיבור המבצע פשע פוליטי ועומד להיות מוצא להורג. זהו אדם הצמא לאמת. אדם שבמהלך חיפושיו אחריה כעשה באורח טבעי לגמרי למהפכן" - הרי ההבדל בין מאמר מרחיק למאמר מקרב איכר הבדל של מינוח ואיכר הבדל של טעם, אלא השוני במידת היכולת לתפוס את הדלוכטירת של היצירה - עבור הקורא' ועולמו היום . גם אותם מבקרים סובייטים (לא בא חטיך' כמובן> המתפעמים מהפן הנטורליסטי הקיים ביצירה, המדגימים, דרך משל, כיצד ניתן בקלות לשחזר את הבית, את הרחוב, את הדרך בה הלך רסקולכיקוב מדירת הגג שלו, דרך המדרגות המובילות לדירת בעלת הבית ודלתה הפתוחה, ומשם לחצר ולמקום הגרזן אורים מוצלים מאש ... יגברו על חיילי צבא הוד מלכותו ..." (השעוד בקפא"פ עמ' 1·38. ההדגשות שלי.) או : "אנחנו זקוקים לכם בארץ-ישראל - שם תלחמו על אדמתנו" או : "יבואו אחינו מן הכרמל . ומן העמק ומן הגליל. יפרצו אלינו אל הספינה, יתערבו עמנו עד שכחיה עם אחד . עם ישראל חי" . (שם' 141(. ובמקום אחד, דווקא תוך כסיון לשבור סטדיאוטיפ מילולי : "ועל קברו הרענן של אהוד נשא את דבר המפקד כיאה וכנאה ... על הצטיינותו ... אומץ לבו ... ועל מחיר הדמים ... ועל צוואתו ... לשמור על המולדת ... ואורי לא אמו (ההדגשה שלי) שקד שקד הכל. כי המתים מתים ... ואיכם ק~ים לומד שקד הכל. כמו שם. והמוות הוא מוחלט . וכעדתו של אהוד תתנחם בחברו ואחותו תינשא ... ודק אהוד יצמיח עשבים מגופו ..." (המארב: עמ' 47(. חיגרות זו לרגשנות יתד המטשטשת לעתים את ייחודם וכוח הבעתם של הדוברים. פוחתת באופן בולט בסיפורים המוקדשים מראש לדמויות בלתי-הרואיות. אלה שאינן עטויות. אף-לא חיצונית בלבוש המאצ'ו הישראלי המצוי . כמו נפתלי המבוגר והחולה. ניצול תעלות הביוב בוואדשה ב"מיטת הפליסנדד של הגברת אלדרבי" (עמ' 26(: אר בחרב הקשיש המבודד בקיבוצו המתנכר ב"בדושים בשלכת" (עמ' 93(. ובעיקר הופכת דדך הכתיבה ו~מה עיצוב הדמות ועלילתה. לנקייה ואמינה בסיפור שהוא לטעמי הטוב שבסיפורי הקובץ - "החולה" (עמ' 144( העוסק בפגישתו החשדנית של חיימקה בן השחים-עשרה עם שליח הסוכנות . יתום ןכלוש זה המשקף בעצם את ילדותם של קציני המילואים הסטודנטיאליים הנזכרים בסיפורים הקודמים ; אינו מדבר קונפליקטים. אינו מחפש קליפה מטאמודפית להעטרת בה את אישיותו הפגועה, אינו הלי:r~ באיזכודי דת ומסורת כדי להאחיד בהם את הצדקת ק~ו · מו, ואפילו אינו מטפח תקוות אגרופנים עתידיים שי~צו את עליבות הוויית העבד וההווה שלו. כל עולמו האמרציונאלי מתמצה בחלום על יד שתלטף את מצחו" ו;ב.רך שיניח את ראשו עליה : "התחננתי בליני שתניח (גברת סלינה) את ידה על ראשי ... שתניח את פכי בק;עך שמלתה ... נכון הייתי לוותר על עשרה שליחים מארץ-ישראל תמורת נגיעת לחיי בחיקה. אך היא קמה ... כמעט דוחפת אותי מעליה ... ואני נשארתי יושב. דגלי תלויות נאויד. קצרות מלנגוע באדמה" (החולה עמ' 148 -9(. חיימק'ה עולה בסופו של דבר ארצה לא משום חלומות ציוניים "חו"ח" ולא מתוך פחד מאנטישמיות חוזרת או כל סיבה דומה אחרת. אלא משום ששליח היישוב הנזכר טופח בחיבה על ברכו ומחליק באצבעו כסוסת הצפודן על חוטמו, ואפילו מבטיח שמידה - הילדה שהרשתה לו לנשקה על לחייה, תימצא לו בארץ ההיא. ומאחד שנפז;ןה ועלה ונתחנך פה ובגד, למד לומד אותן מלים גבוהות של אידיאלים ומאבקי-~נים וחזרות פתטיות למקורותיו כביכול ועוד כיוצ"ב . ועם-זאת נשאר גרעינו האמתי של הילד ההוא גלוי ובולט בכל דמויות בגרותו המסופרות, ויתכן אף שבהירותו ואמינותו היו מוצאות בה את המש~ן הראוי לו נהג המחבר בדבריהן ובתיאוריהן במעט יותר חומרה לשונית מרסנת .• עמלה עינת ו"שם" זה אינו מייצג עצמו, דדך עיצובו של גולן. באמצעות תיאורי שואה מפורשים. ואף לא בהוויית העקודים שלאחד-מכן או בקשיי הסתגלות גלויים למציאות הא"" : אלא בתוצאתם המוכללת כביכול של כל אלה כפי שהיא עולה מאירועי חייהן של הדמויות - מתככיהם, מאופן ביצועם ומהשקפת העולם המתבטאת דדכם : אודי - קצין קבע בדימוס וסטודנט כצחי למדעי-הדוח (תולדות עמנו) יוצא למסע של חיפוש עבדו בשכונת נווה-חסד בירושלים. ושם למרגלות כסא החייט העיידתי, מ;כד משפחתו מאז, הוא מגלה את מקוד ~ישו המיליטנטית : "אש-אש לחש אודי ... הר, הר, ד' אבדהם-לייב מי יגלה עפר מעיניך לדאות את ככדך עומד על אדמת ירושלים מהסס לאיזה צבא הוא שייך . אך יודע שתפילין של ראש אי-אפשר להניח על ראש כדרת" . (המארב עמ' 57(. והמסקנה העולה בדודה : "קחו כשק ! מהד !... לא ניתן להם לחסל אותנו ככה, ללא נשק כמו שם ." (מפי אותו יוזק-יוסלה-אודי-קופדמןי:יפלד ב"צו קריאה", עמ' 62(. ובסיפור אחד - החצנת הקונפליקט ע"י חלוקת התפקידים בין הישראלי כתוצר ויהודי השואה כמניע - בין אמנון שליח הפלמ"ח ויהודה הניצול המכין עצמו לעלייה : "שימו לב !"- פתח אמנון ... "מטרת השיעור בקפא"פ היא קודם כל ללמד לא לפחד. מקל מונף עדיין איננו המכה עצמה. ואף למכות של מקל צדיך להתרגל . איש עוד לא מת ממכת מקל !" "שקדן" - קרא יהודה." "אתה משקד אמנון!" ("השעוד בקפא"פ ; עמ' 122( ועל אניית המעפילים. בעלילת ההמשך שלהלן : וכשגוועה "התקווה" פתח אמנון ב"תחזקנה" ... הוא לא השגיח שהמעפילים על הסיפון כבד היו שדים : אל נא תאמר הכה דרכי האחרונה ביידיש ... אך אמנון המשיך מתוך שינחה עצמית בעיניים עצומות : עפרות ארצנו באשד הם שם !"("הקרב האבוד" :עמ' 135( התוצאה ההתנהגותית המשותפת של שכי הגופים הנפרדים-מנוגדים-מתאחדים המהווים בעצם מעין מיקדו-קוסמוס להווייה הלאומית הנכולית המתחדשת בארץ : "ויהודה דאה את האלות המונפות, ואת המדים השנואים הולכים וקרבים ומכים. ודאה את חבריו קורסים ונופלים כמו שם. בפעם הזאת לא ניתן להם אמד בלבו ורכן ושלף את הגרזן ... ואמנון בתווך . כאחר מחם. בנעליים כבדות. בכובע מצחייה, ודק אלתו זריזה מן האחדות ופקודותיו נשמעות היטב. ראש-הך ! הך ! הך ! וסביבו חניכיו, מכים ... בדבקות, ללא מורא ..." (שם. עמ' 136(. גישה זו של הבנת סיבות ומכיעים שבדיעבד באמצעות התנהגויות מאוחדות, פתחה כביכול בפני ש . גול i אפיקי הבעה טדיוויאליים פחות מהנהוגים בד"כ בהתייחסויות הספרותיות הישירות לשואת אירופה, אלא שדא עקא - התפרצות המסקנות האישיות- לאומיות המופיעה בצמוד לאלה. גודרת אותו לפאתטיות מוגזמת המתלבשת לפרקים אף בקלישאות. ולמרות שניתן לייחס סיגכון זה גם לאופ:ן ולדדך מחשבתן של הדמויות, יש בו משום החלשת עצמת דבריהם : "נשקם של החלשים - מחה אמנון ... "וי. פצוע קשה" - הוסיף חדש. אבל הצלחנו לחרוף את חחתקפח ... לא היית מאמין. נחום. שפליטים אלה. ספרים את המכנה המשותף :"אני. אחמד, אתן לחם משלי /דק גמור עם השירותים / אני יודע משהו, אתה מבין. על מיעוטים / סוף סוף אני שאד / בשד, שרידים" (עמ' 33(. העמדת מצבים קוטביים זה מול זה תוך הדגשת הדמיון המפתיע ביניהם מופיעה בשיר הגבישי הקצר : "~ןןה. אזור עודו, פנים" (עמ' 19(: "בצרוד קצר ואינסטינקטיבי מהמותן יכול לקצור חייל מושלם. על ציודו, גם עוזי. / בפרץ רגע מאיזוד החלציים יכול ליצור אדם חדש. חדוות אמו. /דק גזרתו אינה הולמת, רישול איזוד /עודו, קמטי חייו, קפלי הבגד, הפנים". ההפתעה בשני הטורים האחרונים מטיחה בפנינו את המציאות ומגלה שאפרוריות נסוכה על החלום האופטימי ואירוניה על הנצחון בקרב. עצמון מוסיף להעמיד זה מול זה ניגודים בשיר אחד ("יזכור") . הפעם ההקבלה שקופה עוד יותר מההקבלה ב"שאדיות", והיא מלווה בטון נמרץ של מחאה. ככגד גודל ילדי העם היהודי הוא דואה את גודל ילדי הערבים : "ופתאם קם בבוקר. דואה /קם בבוקר. דואה /ילדים שנודו כשהשמש זרחה, /ודם אמיתי. השבוע זו איכה עלילה, / ילדים ערבים. בלי חצי כחמה" )36(. משום כך כבד אין בסיום השיר משום הפתעה : "וכל עוד בלבב פנימה נפש : אני כאשם !" בשיר משוקעים חומדים מ"בעיד ההוגה", מתפילת "יזכור", מאימותו הידועה של הרצל. מכוסח מגילת העצמאות, מההמנון הלאומי . חומדים אלה שזורים יפה אלו באלו בשיר המחאה הזה, ומבחינה זו הוא "עשוי" היטב. אך תוכנו השקוף מדי גודע כמדומה מעדנו האמנותי . בהשוואה לחטיבת השירים האישית והעכשווית חסד בשירים האקטואליים המימו הנוסף . החיוני כל כך . עיצוב מפורט של סיטואציה רגשית בהווה מביא את המשודד לדאות מבעד לציוד הפורטרט שינויים היפותטיים בדמות הממחישים את הזמן החולף. ועם המודעות לחלופיותו מסתננת הנימה המינורית. כך למשל השיר "תקתוק. משחק מלים", שבו מופיע מוטיב הזמן מפורשות, או השיר היפה "פסק זמן" )41( המעבד היטב קונוטציה מקראית ומעביד אותה למישור האישי . "מיזדקה" הוא שיד רגיש המתרגם את הכותרת החזותית ללשון התחושה הפנימית. והזרימה הנובעת ~לב המשודד היא זרימת הזמן . המימד הנוסף של העבד או ההווה מעניק לתאודי המצב בהווה את טעמם ומשמעותם . כותרת השיר "קרינה קשה. אודח נשים. מות וכוס" מאחדת כבד במהותה אלמנטים מזמנים שרכים .. סגנון הכתיבה של עצמון נע דדך חידות בין רוחב פרוזאי או רישול פרוזאי מכוון לבין תימצות לידי. כל עוד כשמד האיזון בין הלירי לפרוזאי יוצא השיר כשכד, אך לעתים פוגמות אמידות שכלתניות שאינן חלק אורגני מהשיר . כמו למשל סוף השיר "כאן בפומפיי דואים אותו כבד מת" : "נא להמשיך . את המוות החי תוכלו למצוא גם בביתכם / כאן בפומביי תדאו אותו / כבד מת" (עמ' 22(.• יערה בן-דוד . הסיבה האמתית לעלייה לארץ ו שמאי גולן: המארב ;<סיפורים) ספריית תרמיל ; 171 עמ' ;1983; ס יפו די הקובץ מתפרשים על-פכי המדווח הפסיכולוגי. התימאטי והסיגכוני שבין ה"כאן" ל"שם" מבלי שהם כרשאים עמם שום הצהרתיות פודמאלית העלולה לצמוח מהרכב ידיעה כמו זה. הגיבורים. (דמויי תולדותיו של המספר, עפ"י אחודי העטיפה) דובם קציני צבא-קבע במילואים וסטודנטים בהווה הסיפורי - אודי ו~מדוד ויורם ואמנון . גזורים לפי מתכ;כת ה"ישדאלי החדש", ואולם מקודם הדיאלי ובסיסם הקיומי הראשוני נעוצים ב"שם" האירופאי של - יוזק ואנושה ומיכץ שבמלחמת העולם-השכייה. ינואר - פברואר 1984 " a c יש עם מה דלעבו :ג N יס.גן איסגן , כלי עבדוה לחקלאות לבניה ולגן, קשיחים, עמידים ומעוצבים היטב. כשיש לך איסגן אתה על קרקע מוצקה. איסגן , סידרת כלים תוצרת איסכור , ספק הפלדות הגדול בישראל. ניתן להשיג בחבריות מובחרות של F; c ~ ~ Nי !ID ור שרותי tתדלםכr·עב אבן בגיררל 2 ת"א 64077 טלי 2s144sנ· o, סלקם 341474 -ציוד חקלאי רכלי עבודה. גת םיל · במפעל קוית os1·12s111• ''השיטה של 'סנפרוסט' מפעל ייסנפרוסטיי אינו רק בית חרושת אלא גם חוליה מרכזית בשרשרת של אמצעי ייצור ושווק, קטע מתפיסת-עולם, חלק משליחות חברתית וכלכלית המהווה תשובה הולמת לכמה מן הבעיות שמדינת ישראל מתחבטת בהך. הבעיה ידועה ומוכרת : מדינה קטנה שברשותה ידע חקלאי רב, אן הסובלת ממחסור במטבע זר ובאמצעי ייצור חקלאיים (מים בעיקר) ונמצאת, בנוסף לכן , במרחק ניכר ממרכזי השורק הגדולים לתוצרתחקלאית . כיצד עשויה מדינה שכזו למצות את פוטנציאל הידע שלה במגבלות הללו?התשובה פשוטה וחותכת :איכות. כיצד עושים זאת? - כאך באה "השיטה של סנפרוסטיי לכלל נטוי ועיקרה יצירת שרשרת מבוקרת ומפותחת ביו החקלאי שבשדה לבין הצרכן שבביתו . מזה שתים עשרה שנים מדריכה ייסנפרוסטיי חקלאים בייצורם של מוצרי-חקלאות אותם היא ' בוחרת בקפידה על פי דרישות השוק בארץ ובעולם. (חלק נכבד מאלה :כרוב ניצנים, גזר גמדי, ברוקולי וזוקיני, למשל, הם "פנים חדשותיי בארץ). ייסנפרוסטיי מעורבת בכל שלבי הגידול והמחלקה החקלאית שלה, הגדולה ביו המפעלים בארץ, פועלת יד-ביד עם החקלאי להשיג מידה רבה יותר של שלמות במוצר . (בתירס, למשל, איך קוטפים, כנהוג, שני אשבולים, כי אם את האשכול העליון בלבד!). כתוצאה מכל זאת מצוי · כיום בארץ צבור של חקלאים בעלי ידע רב ומודעות-מקצועית גבוהה שאינו חושש מפני תהפוכות השוק, שכך ייסנפרוסטיי מבטיחה לו מחיר קבוע והוגן ושווק בטוח לתוצרתו. בנכוון , ביו החקלאי לצרכך , נמצא המפעל המשוכלל שבאשדוד , המקפיא את התוצרת נתון שש שעות לכל היותר מן הרגע בו נקטפה בשדה. בדרן זו משומרים הטריות, הטעם והמרקם של הירק במתכונתם הטבעית והצרכן, בביתו, זוכה לא רק במוצר טרי אלא "טרי יותר מטרי", מוצר שייחייי שעות ספורות בלבד למך קטיפתו ועד לסיר הבשול . היש חנות ירקות שיכולה לספק מוצר אשר כזה, שגודל בתנאים מבו p רים, נקטף ונארז בקפידה ובעיקר : לא שהה שעות ארוכות (לפעמים אפילו ימים) בארגזיהם של סיטונאים ומשווקים למיניהם? הבשורה החברתית-כלכלית שביישיטת סנפרוסטיי שורה גם על המפעל עצמו . יחסי העבודה המצויינים וגאוות-היחידה של העובדים הם שם דבר בעיר אשדוד ובסביבתה . מנהל נח האדםשל המפעל הוא לא אחר מאשר המזכיר לשעבר של מועצת פועלי אשדוד , אדם שבא מקרבם של העובדים ואשר אפילו על פי אמות המידה של ייסנפרוסטיי הוא איש עבודה לתפארת . איך תימה, לכך שצוות העובדים המלוכד והמרוצה, בראשותו של המנכייל, אבי מרגלית, ממשיך לצעוד קדימה : מזה כמה חדשים נראים במקפיאי-החנויות מרקי ייסנפרוסטיי החדשים - מרקים עשירים ומזינים כמו שאמא ידעה להכין , העשויים ממבחר ירקות (במגוון ובאיכות כמותם לא תמיד הצליחה אמא להשיג ...( ובעיקר : ללא טיפה של חומר משמר . ואם בכן לא די - באחרונה הוקם ביזמת ייסנפרוסטיי מפעל חדש , "מעדנותיי שמו , ליצור מוצרי מזון קפואים בתוף עם שני מפעלים המובילים בתחומי ההתמחות שלהם ("ארסם" בבצקים וייעליתיי בדברי מתיקה) . איך ספק : "שיטת סנפרוסטיי - פועלת. למרות כל החידות המתחייבות מהעדפת העושר המלודי. אהבתי את שירי ביאליק ושירי שאול טשרניחובסקי יותר מאשר את המוסיקאליות של דור "המודרנה" . נוצרה אצלי. כנראה, הבחנה כין ריתמוס חפשי "פתוח" כדור התחייה לכין "מטרום" מיכאני מחייב כשירה הארץ-ישראלית. אולי לכן נראה היה לי כה טבעי מהפך הריתמוס של "דור המדינה", שחש וניסח את המכאניות של "המוסיקאליות הרוסית", על רקע העולם הישראלי המשתנה .• יאירה גנוסר לשנות את החברה הישראלית ירוארהזי: תעונת הודבעה העיקשמ ;הווקתל תאצוה תוברת - םע דבוע 'ךוניחו תיירפס ןמ דקומה,1983;Z04 .םידומע מ ןיכ םירפסה םיסכמה דומעל לע תוכיס יכמזד יכ ורפס לש ירוארהזי "ךפהמה". . אוההי בוסםולככז. יכ רוכחמ רכיא קפתסמ ' לוהינב סומלופ םע .םזינויזיברה אלא דרוי דלברים עמוקים יותר . בודק את טיבם ומנסה להסיק מסקנות שתאפשרנה תחיית תנועת העכורה על בסיס אידאולוגיה סוציאליסטית מעודכנת. חיפוש אחר פתרונות טכניים-טקטיים. הנהוג היום כצמרת מפלגת העכורה, אינו מקובל על יזהר והוא דוחה אותו מכול וכול : חזרה מהירה לשלטון כעזרת תמרון זה או אחר איכה אלא אשלייה . אין מנוס. צריך לעשות את הדרך הארוכה להתחדשות החכרה - הוא גורס מייד כמבוא. וכעמוד 158 הוא מפרט : "מאחר שמדובר כתהליכים חברתיים מנטאליים ורעיוניים בסיסיים. ברור שלא ניתן להתגבר עליהם כאמצעות שינוי השלטון כלכד. כעיקר כשמפלגת העכורה אין לה דרך של ממש. אין לה אוריינטציה על שכבות חברתיות שיתמכו כה. ואין לה מנהיגות ראויה לשמה ... הגיוס החכרתי והפוליטי ייעשה על בסיס האינטרס החכרתי של השכבות השונות וכאמצעות פעילות אידאולוגית אינטנסיבית." יזהר נרתע מדיבור בוטה. אך תוכן ספרו מבהיר : המלך .ם;ך~ והעוכרות כוורות : אחרי שכדמה היה כי הציונות תהפוך את הפירמידה היהודית מעמידה על הראש להתבססות יציבה על יסוד בריא -המו~ . י עם-עוכר - גברה המגמה הרכושנית ויהודי ישראל חוזרים להיות כלתי-יצרניים. המגמה הקאפיטאליסטית אף חדרה למשק ההסתדרותי . מציין יזהר . העכורה העצמית. שמורו יצחק טכנקין היה אחד מהדורשים כזכותה . עכרה לידי ערכיי ישראל ומהם לידי ערכיי השטחים. הוא רואה שלוש סיכות לכך : התפוררות הנושא האנושי הציוני-סוציאליסטי כין השכים 19391953, משכר החלוציות כיישוב הוותיק ואופייה הסטיכי של העלייה אחר-המלחמה. ויבוא ההון ואופן השימוש כר (עמ' 20(. עם זאת המחבר סכור, כי לא היה זה תהליך הכרחי. אלא שתנועת העכורה נחה על הישגי "הק;נסטרוקטיכיזם המהפכני" מימי העלייה השנייה והשלישית. ומשהצטיירו הבקיעים הראשונים כתורתה. עוד מן העלייה הרביעית. החלה דוגלת כמשהו סינתטי : "פלוראליזם של משק שיתופי ופרטי" (עמ' 139( וכך מוסיפים מנהיגיה לנואם עד היום הזה. כלי שיידעו על מה הם מדברים. מעניינים אותם נושאים מדיכיים-כטחוכיים וכעיקר פרסונליים-ייצוגיים הרכה יותר מן הנושאים הכלכליים-חברתיים מתאונן חכר-הקיבוץ הביקורתי. מנהיגי מפא"י וכייחוד אלה שהקימו אחר- כך את רפ"י והחלו מתגאים כתפישה הפראגמטית שלהם (כראשם p ךס) "לא עלו על דרך המלך להתמודדות מחשכר r ית עם בעיות היסיי של החכרה הישראלית" . אף אחה"ע ומפ"ם, טוען יזהר, נגררו אחריהם. כך קרה שלהסתדרות אין מטרות כלכליות עתון 77, מס 49 -50 1 כשישה חודשים לפכי מותו.) אני טוענת שהעכורה מדוייקת. אך לא מספיק מעניינת . קסמו של הנושא לא הוגש לקורא . לא הובהר לקורא מדוע זהו מפכה מכריע כתפיסה הפרוזודית. השאלות הישירות כהן דן המחקר מקבלות כיסוי מלא ונדרכות כבהירות. ותוך התייחסות למחקרים נוספים כתחום : (הפרקים מתאדים בעיות סביב משודדים שרכים ומשיבים לשאלות של אותו דוד - שאלת הניתוק כין ידיעת ספרות אירופה לכין מימושה העברי. ושאלת הפיגור כין הידע המוסיקלי לכין מימושו הקונקרטי כשידה העברית. דיכוטומיה של כאמנות כפולה : "היה אדם כצאתך ויהודי כאהליך".) האם יתכן שהמהפכה הריתמית הזו חיתה כשארת כאדוע שולי. לולא עמדה כמרכזה שידה גדולה כשידת ביאליק. שהמיראה . מעל לדוד שקדם ל · :?ה האם נrכורשכ של ביאליק זשל י והrיכדשט~ כסקי העניק למשקל דדטוכי סילאכי את מעמדו הנחקר :r שידהא מ.דוע. בעצם. מוסכם. ששידת "ההשכלה" , חיינ.ח כישלון ואילו שידת "דוד התחייה" הכה שירה כמיטבה ? הואיל והמחקר מתמקד כמהפכה הריתמית. משתמע ממכר. לכאודה, שמוקד הבדלי הערך מצוי כתפנית המוסיקלית, או שכל דוד עדיף על הדוד שלפניו . עובדה נחרצת היא שתחנות הענק של השידה העברית - התכ"ך ושידת ספרד טישטשו כמהלך הדודות את חיוניות הריתמוס שלהן (ההטעמות כתנ"ך והמשקל הכמותי כספרד) אך קדמתן לא התגמדה. תיאור המעבד לשיטה פרוזודית חדשה נקרא היום. על ידי כמטאפודה לדינאמיקה של חידוש ומסורת כשידה . מטאפודה הניתנת לכמה הזכרויות רלוונטיות. על רקע . העלמו המוחלט של הריתמוס הטרגי סילאכי האשכנזי הנדון כספר זה . פרוזודיה זו ככד . שבקה חיים לכל חי לפכי דודותיים פעם אחת עם מות ההכדה · האשכנזית . נשידה, לאחד מות המבטא האשכנזי כדיכ.ור החי (שרידים עקיפים נותרו לאדנינו כראיונות טלוויזיה עם חכרי ככסת. שומרי מסורת מן "האגודה", המדברים אל האומה על ענייני הבנקים. הכודסא. ומחירי המים והחשמל .( פעם שנייח עם רדת קרנו של המשקל ה טוני סילאכי הספרדי . ששלט כשירה העברית כארץ-ישראל כדורם של שלונסקי. אלתרמן. לאה גולדכדג, אלכסנדר פן ואברהם חלפי הצעיר ("המודרנה"). כלומר. מרחק תק על תק מפריד כין ריתמוס השידה העכשווית. שדחתה את ריתמוס שלונסקי. שדחה את ריתמוס ביאליק. שדחה את ריתמוס יל"ג, כלשון החך- גדיא ההגוי. לכן הדיון המפורט כהכנסת המשקל חטובי סילאכי האשכנזי יכול לשמש היום כמטאפורה לתהליכים קבועים של דיכאמיקה שירית. כה מכצח חומד רוטט. חי. מחוספס כתחילתו, את הנאמנויות האידאיות. שכוחן פג. למחקר יש יתרון : הוא מעניק איזון למהפכות. שבהתחוללן כדמה להן שהן גואלות אמת נצחית . (נדמה שתמיד חוזרת טענת המחדשים. שלחידושם יש ערכי כצח ואילו דחייתם את הקודם היא דחיית ~יקרון קלוקל מיסודו). מחקר העוסק כחוקיות. שחלפה מן העולם. עוסק כר זמנית כחוקיות קיימת. הריתמיות היפה של קבלת ריתמוס מוסיקאלי ודחייתו מפכי ריתמוס חדש. יסודו כעולם שמחוץ לספרות הכרוכה. יסודו כ"משתכים" של אקלים תוכרתי. אידאי. הכרתי וממשי של "עולם" לוחץ . לוחץ חזק. שהשירה - כחלק מן התודעה האנושית - מגיבה עליו . הואיל ואני ילידת הארץ . קראתי כזמנו את ביאליק ואת טשרניחובסקי כהכרה הספרדית. ששמטה מן השירים את עולמם המוסיקאלי. אחד כך קראתי את שלוכסקי. המעמיד כחזית את הצליל הבוטה. אני מודה ומתוודה, ספרים דינאמיקה של שירה עוזי שביט: המהפכה הריתמית ; סידרת מסה' מחקר' עיון ; הוצאת הקיבוץ המאוחד ; מכון נץ ; אוניברסיטת ת"א ; תשמ"ג ה מושג "מהפכה" - האם הוא מציין תוצאה י אר מאפיין תהליך ? המחקר על "המפכה הריתמית" מתאר תהליך . התרחשויות ספרותיות לקראת מהפכה מרסיקאלית. שאחרה לברא. תנועה ארוכה. מורכבת. בעלת סתירות פנימיות מעניינות כין עקרונות לכין מימושן . שהתחוללה כמשך יותר משלרשים שכה כתוכני השירה העברית. על רקע שירת אירופה. זהר מהלך שראשיתו כמחצית המאה התשעה עשרה, כתרך תקופת "ההשכלה", רכצחרכר על סף המאה העשרים. לא כשלכ הראשון של שירת ביאליק . (כאיכרתו המרסיקאלית מקדים שאול טשרניחובסקי את ביאליק.) משודדי אירופה העבריים הכירו כהלכה שידה רוסית וגרמנית כת זמנם. שחיתה בעלת פרוזודיה טרגית- סילאכית . הם אהבו . הכינו והכירו את מהותה המוסיקאלית. אכל כתבו מתוך כאמנות למתודה המעדיפה את טוהר השפה העברית התככ"ית. בעלת התכנית הדקדוקית. הנפרדת מן הצליל הממשי של "הפה והאוזן" כאותו מילייה. ההשכלה האירופית הרחבה והתרבות העברית העמוקה. תוך לחימה "למען העברית" - פיתחו הבחנה כין שתי מערכות. עברית ולועזית. שכל אחת מהן מעמידה פרוזודיה שוכה. ארגון המחקר סביב משודדים תורם להכאת הקריאה. כמוקד ישנה ההצבעה על הסתירה העמוקה כין הידיעה לכין המעש האצל משודדים כמו גוטליכ. יל"ג, אד"ם הכהן . מ"צ מאנה ועוד - המוצגים כספר לא על פי סדר כרונולוגי. אלא סביב פיתוח הבעיות. עוזי שביט בודק פרטים ומהלכים ומוקדי בעיות עקב כצד אגודל . כשאת מפת הרקע הוא מניח על תפיסות פואטיות עכשוויות. המצוייכות כ"אחדית דבר". "המהפכה הריתמית" היא התגבשות המשקל הטרגי- סילאכי כמימושו האשכנזי ("שלום דב שוכך"). פרוזודיה זו המידה את המשקל הסילאכי של תקופת ההשכלה, משקל של 11 הכרות כשודה, כדדך כלל. כסיומת מלעלית חרוזה, ללא גלישה. עיקר המחקר מתאר את התפיסה הדיכוטומית ושאלת ההשהייה של המעבד משיטה לשיטה . ראשון המצביעים על המצב הדיכוטומי היה ש.ז. זליגסון (מכקד שלא היה מוכר לי). כ 1845-, כברלין הוא מעמיד לראשונה את השידה האדופית מכאן ואת השידה העברית מאידן . כשתי מערכות פרוזודיות שוכרת. הלבוש המתאים לזקנים מכרכרים מול לכרש אופכתי דיכאמי ומשתכה לככי הכעורים - הכו דימוי של זליגסון . הוא תופס את העברית כשפה "קל אסית" לא חיה . כמקביל ליוונית ולרומית. שיאה לה לשמור על כורמות הכתיבה התכנית ולא לכסות להשתנות שינויים מגוחכים. כשם הבחנה זו הוא דוחה את הכתיבה הוייזלית. המשכילית. המיפכה הפרוזודי היה מרתכה כשינוי יסודי כתפיסת העברית כלשון חייה, מתפתחת :"תפיסה שהחלה לפלס דרכה דק כראשית שנות השמונים. עם ראשית תקופת "חיבת ציון". גם הכסיוכות הראשונים להנהגת המשקל הטרגי סילאכי (ה"אשככזי") כעשו עם מעבד זה לתקופת חיבת ציון ולהפיכת העברית (לפחות כתפיסת כאמניה) ללשון "עכשווית". הקשר כין האקלים האידאי החוץ- ספרותי לכין היישות הספרותית (התמסית. הז'אכדית והפרוזודית) עולה יפה כהצגת המשודד המוכר, מרדכי צבי מאנה, המביא עמו הן תפנית מתנועת "ההשכלה" לתנועת "חיבת ציון", והן מעבד מהפרוזודיה הסילאכית משכילית לטוכי-סילאכית . המחקר מצביע על מורכבות הנושא גם אצל מ"צ מאנה, על הסתירה שכין החיפושים אחד פרוזודיה הולמת יותר. לכין הנאמנות לפרוזודיה המשכילית דווקא . מעט מאד שירים כתב מאנה כסגנון שידו ה טוני סילאכי המוכר : "שמש אכיר נטה ימה / עד לקצות שמיים / זיו חכלילי הוצק שמה / תאווה לעיניים .// (ככתב ככיסן 1886, אותו . הפתעה בסיסית אליבא דלביו . חופפת במידה רבה תפיסה קלוקלת של מציאות כוללת ושל דימויו העצמי של המופתע. תפיסת-המציאות של הישראלי ומידת האמת שבדימויינו את עצמנו הם העומדים אפוא במרכזו של מחקר זה . כלשרן פשוטה. ללא התחכמויות או גלישה אל מונחים מקצועיים מטעים. מנתח לניר את המכשלות האפשריות האורבות לכל מודיעין באשר-הוא ומתרכז בעיקר בתפקידו של זה להזין נכונה את קברניטי המדינה. כך שיוכלו לקבל החלטות נכונות הן בדבר פעולה מיידית והן בקשר לעיצוב מדיניות לעתיד . אחת ממסקנותיו החשובות בעניין זה היא הצורך להפריד בין מסגרת מודיעינית שתעסוק במחקר-מצבי לצורך התרעה כטווח הקצר והמיידי רבין מסגרת שתתרכז ברמה הבסיסית ארוכת-הטווח ואשר תתיחס אל ה'גשטלט' הרחב יותר של המאורעות. הרבה מעבר לרמת ההתרחשות. מסגרת שכזו תבדוק. כך מתחייב. גם את מידת המציאותיות שכתפיסת האגו-הכללי כהתייחס לאוייב . ליכולתו ולמגבלותיו . פועל יוצא ממחקרו של ד"ר לניר היא העובדה שמדינת ישראל לא יצאה ידי חובתה בכך שמינתה את ועדת אגרכט ויישמה את מסקנותיה. שכן דו"ח הורעדה התייחס אל ההפתעה המצניח. משל חיתה הגברת ררבסטר חוקרת כיצד זה לא הודע לה מבעוד זמן על התקרבותו של כעלה אל הבית ! נראה כי התפיסה המוטעית הכוללת שעמדה בכסיסה של התדהמה (או ההפתעה הבסיסית) באוקטובר 1973 לא נחקרה עד ת;ם, וכך נמצאים אנו חשופים לווריאנטים נוספים של הפתעה מצניח. כאשר יזמ:ו זאת הנסיבות . כתיבתו של מחקר זה תמה. לפי עדות מחברו. בתחילתה של שכת 1982. התיחשב לי לתמימות התקווה כי אילו היה מי מקברניטי המדינה נותן באותם ימים את דעתו על התיזה של ד"ר לכיד וטורח לבדוק את מידת ההלימה שבין המציאות לבין התפיסה המוכחת ביסוד המדיניות שאנו מנהלים. כי אז חיתה נמנעת מאתנו ההפתעה- המצניח הנחשפת . בימים אלה מלוא-ערוותה כלבנון ? • אמנון ז'קונט אני ואתה ו יונה ולוך : אור פרא ; הוצ' איכות : ספרי אדם ;1983 א ם קשה לדבר על שירי אסופה בכלל בכשימה אחת הדי שהדברים קל וחומר באסופתה החדשה של יונה דולך . הקושי הוא באי אחידותה של האסופה . יש בה שירים במיטב כוחה על יונה רולך. ושירים אמורפיים מאידך. כן יש בספר תכנים חוויות ועיבוד חומרים שונים המחייבים התייחסויות שונות. ניתן להבחין בבורו בשלושה סוגי שירים שונים מבחינת כמענם . שירים שנמענם. אם ישנו בכלל נמען . הוא ה"אכי". או אם להשתמש בלשון דייקנית יותר שירים שכל עיקרם ה"פרנקציה הפואטית" של השפה . כלומר. שירים סגורים על עצמם . שירים שבהם אין מקום לאבחנות של תוכן וצורה-אמנותית בהיותם נעדרים היגד . ציור. אר מסר העומדים כמנותק מהשיר עצמו. לצידם של שירים אלו נמצא שירים שנמענם היכר לרוב "אתה" נכסף ונדחה בעת ועונה אחת . אתה. שילך וילבש ' מימדים של "אתה" בעל אופי רליגיוזי . וסוג אחרון של שירים שנמענם הוא למעשה חברה. ציבור השייך במידה זו אחרת למה שניתן לכנות "אמנות מגויסת". אבי מדגיש "יכול היה להיות" שכן יונה דולך בשירתה אינה מגויסת אך הפנייה לקורא בשירים אלו היא בעלת אופי של שירה כזו . כפי שאנסה להראות קשורה אבחנה זר ברמתם של . השירים. השירים הבנויים סביב עולמו האינטימי של ה"אני", שירים שאינם חורגים כמעט מגבולות ה"פרנקציה הפואטית" והנושאים אופי איזוטרי הם. לדעתי . מהשירים הטובים של ירבה דולך בכלל . לעומתם השירים בעלי ההיגד הנושא כמידה זר אחרת אופי חברתי. תרבותי אר אף אינטלקטואלי גרידא והנכריים לרוב על ההתחכמות או הפרובוקציה לוקים כן~רת.~ 71 עצמי הוא דבר פשוט שקשה לעשותו - פארפראזה מדברי ברטולט נובט על הקומוניזם. המחבר איבר מתחמק מן הבעיה הכאובה במיוחד לחבר-קיבוץ : עדות-המזרח. הוא מוכה ארבע משימות לפתרונה : העלאת שכרם של עובדי התעשייה המייצאת. תעשייה מודרנית. חינוך מקצועי למבוגרים. ומדיניות כלכלית כוללת. נס . ינום : כינונה של בכורת העבודה בחברה הישראלית - "כשלכ הבא של המהפכה היהודית" (עמ' 180 -1(. עם זאת הוא מתנגד למיסטיפיקציה ;נדלכית : "איש אינו מתנגד לאימוץ ~נהגים ונכסי רוח של עדות המזרח", אבל "ינודה של התרבות היהודית בישראל חייב להיות מערבי באופי;, ז"א מושתת על ריבונות האדם. האוטונומיה של היחיד ... מדידה אובייקטיבית של הישגים ..." (עמ' .( 174 כמוכן. גם ליחסי ישראל-ערב נדרש המחבר. בחוץ שילוב גמישות מדינית כלפי חוץ עם התקשחות. בניית כוח כבית. הוא מייעץ (עמ' 169(. כוח לא בתחום הצבאי בלבד אלא גם בתחום הכלכלי-חברתי. במקום אחר. בפרק "הדרך השמאלית", הוא כותב : החזקת השטחים המאוכלסים (ערבים בגדה וכר' -).ז.י השחיתה ו~שחיתה ... תנועת העבודה צריכה היום לצאת למאבק גלוי. אידאולוגי ופוליטי. בגוש-אמונים. עד כדי הפגנות כוח כבגדו בהתנחלויותיו" (עמ' 183(. עם זאת. דומני. המעיט יזהר כנושא זה - אולי מחמת מיעוט החשבת מידת השפעתה של הלאומנות על החברה הישראלית. רכך המעיט ב"מינון" התרופה לחוליי העם כישראל . וחבל ! הספר מהווה קובץ מאמרים שפורסמו בכתבי-עת שונים כין 1966 ו 1981-. אין זה פוגע ברצף פיתוח הנושא ובאקטואליות. כי הכול עונד ואוחד השנה. וטוב שהופיע. • יעקב זילבר התדהמה שמעבר להפתעה צבי לניר : ההפתעה הבסיסית מדויעין במשבר; הוצאת הקבץו המאוחד' המכון למחקרים אסטרטגיים, · אוניברסיטת לת אביב; תשמ"ג. א ין לך מכשלה צבאית שלא נמצאו לה לפחות כמה סיבות מתקבלות על הדעת- ברמה המיידית של ביצוע החלטות. דרך . הרמה של קבלתן ועד · לרמה של קליטת מידע ובידודו מן ה'רעש' הידוע. לצורך הערכתו הנכונה ושיבוצו כמערכת-כוללת של התרחשויות . מלחמת יום- הכיפורים הניבה מסקנות כמהירות יחסית ובצורה ממוסדת :ועדת אגרנט חשפה כידוע. שורה של מחדלים ברמות השונות. מחדלים הניתנים לסיכום בקביעה כי הממסד המדיני והצבאי הופתע הפתעה רבה הן מקצב השתלשלות המאורעות והן מהיקפם . ד"ר צבי לכיד . חוקר כמכון למחקרים אסטרטגיים. בודק בספרו את שאלת ההפתעה מן הנקודה בה הפסיקה ועדת גיזגרנט את הרiקידב. הוא מעמיק הרחק מעבד לבחינת ההפתעה חמצנית בה התרכזה הוועדה ומעתיק את המרכז של המחקר אל הרמה העמוקה יותר. הקונספטואלית. של הטעות בשיקול - אל ההפתעה הבסיסית. , ככדי להסביר את ההבדל שכין שתי רמו . ת ההפ _ תעה ואת שונותן המוחלטת זו מזו. מספר לביד אנקדוטה מחייו של המילונאי נח וובסטר שמצא. כששב הביתה במפתיע. את אשתו בחברת משרתה-מאהבה. "הפתעת אותי," אמרה הגב' וובסטר. "ואילו את," השיב המילונאי. "הדהמת אותי." תדהמתו של וובסטר. ההפתעה הבסיסית שחווה. פולשת אל מעבר להתרחשות (שהיוותה עבור הגברת וובסטר משום הפתעה-מצניח גרידא) אל כל מערכת יחסיו עם הסובב ספרים וחברתיות, שילכדו את שכבות העובדים השונות לפעולה מאוחדת. משפיכו את מקומם "האבות המייסדים" . "צמחו אנשי הצמרת הנוכחיים מתוך פרטי הביצוע", ואלה "כמנעים מכל הגדרה מדויקת והצגת תכנית אופרטיבית למימוש ערכי תנועת העבודה" (עמ' (. 74-70 הפראגמטיזם. המדיניות לטווח קצר. ללא ניתוח פרספקטיבה. סיככה את ישראל כמלחמות. זה התכדר כייחוד אחר מלחמת יום-הכיפורים. המחבר אינו אומר זאת במפורש. אכל מדבריו יוצא כאופן די כדור כי "הממלכתיות" הבן-גוריונית. "התפישה כי הסטיכיה והמכשיר (המדינה) שנוצר יעשו לבדם את המלאכה" (עמ' 89( מונחים ביסוד התבוסה של תנועת העבודה . מששקעה. מילאו את החלל הרעיוני שנוצר "אלטרנטיבות של ערכים" דתיות-מיסטיות ולאומניות- ימניות (עמ' 105(. "ה~רכיטורה השנייה", הכיצועיסטים שתפסו את מקום הוותיקים שהובילו לתבוסה ההיסטורית. לא יוכלו להוליך לתחייה. גורס יזהר. כל תמרוני "דור ה~דבר" אף לא יעצרו את תהליך השקיעה . גם התנועה הקיבוצית "נוגעת רק כשולי הבעיות. פועלת בתוכני הסטאטוס-קוו מכלי להיות מעוניינת בשינויו" (עמ' (. 77 "תנועת העבודה עדיין לא הבינה מה וכיצד קרה ב 7-1 במאי . על הפרק עומדים עיצוב אידאולוגיה חדשה והופעת אנשים חדשים." - (עמ' 147( "הימנעות מהגדרתו ופירושו של המושג 'סוציאליזם', בכלל ובתנאי ישראל - שהיא הימנעות מעיסוק רציני באידאולוגיה - היא אחד מן הגורמים העיקריים המונעים את התחדשות התנועה." (עמ' 128(. וכפרק "סוציאליזם ישראלי בימינו" שפורסם תחילה בכתב- העת "עמדה" הוא מנסה לשרטט. למה חרא מתכוון . הוא מציין כי הקאפיטאליזם של ימינו שוב אינו מאופיין על-ידי "ניצול גס וקשוח" כוסח המאה ה 19-. אלא משתמש ב"גירויים וסיפוקים לסירוגין". מניפולציות קאפיטאליסטיות אלה הן "הגורמים העיקריים למסלול של חומרנות ואינדווידואליזם בוטים" (עמ' 135(. "מירוץ עכברושים חומרני ויוקרתי" זה בעולם המערבי . ומתוך כך גם אצלנו . "מחבל גם בסיכויי היווצרות של נושא אנושי להגשמת הסוציאליזם." . אין ספק כי זאת אחת הסיבות לקשיים שתנועת הפועלים והשמאל בעולם ובישראל נתונים בהם . ההיבט הציוני סובל מזה אף יותר . "עבור הרוב הגדול של העובדים ... יהיה פירושה של הציונות הסוציאליסטית צמצום פערים כלכליים וחברתיים ותיקון עיוותים חברתיים". אולם "סביב החלק המשימתי של האידאולוגיה הציונית-סוציאליסטית עצמאות כלכלית. פיזור אוכלוסייה ודומיהם - יהיה קשה יותר ללכד ציבור רחב" (עמ' 140(. מדינת הרווחה איכה תשובה מהותית - היא אמנם "מסוגלת למתן במקצת את הפערים" - ומתוך כך יש להגן עליה ולהרחיבה - אך אפילו הרווחה מפותחת אינה מסוגלת ל גבור על הפערים (עמ ,144(. יזהר מתכוון לסוציאליזם ממש. ולמניית איפיוכיו הקדיש כשליש מספרו. זוהי קודם כול הלאמה של מירב אמצעי הייצור. כיסוד לדמוקראטיה. ומניעת שיקום הקאפיטאליזם על-ידי חוקים שימנעו הצבר הון חדש (עמ' 160 ואילך.) . אך לא די ב"סוציאליזם דוגמטי" כזה. "הסוציאליזם זקוק לטיפוס אדם מזדהה". לשם כך יש לפתח ניהול- עצמי - לא אכארכי. הוא מעיר על תורתו של מרדכי נלבש ז"ל. אלא מודרך על-ידי "מרכז רעיוני-פוליטי רב-עוצמה. המקובל על העם כזכאי להטיל משימות" כגון אלה שהוא מפרט להלן . והוא מעיר מיין : "מפלגת העבודה והמערך רחוקים מאוד מלהיות מרכז כזה" (עמ' 159(. ניהול-עצמי איכר. כמובן. מונופול ישראלי . עוד מארקס הגה בו. ובהסתמך עליו השתדלו להנהיג; ביוגוסלביה ובסיד העממית. סוציאליסטים כמו הצרפתים ואירו- קומוניסטים דוגלים בו . יזהר מזכיר את סין - אך מוזר שלא ציין את הבסיון היוגוסלבי הממושך והמקיף יותר . בצדק הוא מצייך. כי הקיבוץ היגר "מעבדה ... שלאחר שישים שבות קיומה כבר ביתן להסיק מסקנות ממנה" - אולם מיין הוא מוסיף כי "האדם בקיבוץ מכזיב" (עמ' 164(. בימה פסימית זו עולה בקנה אחד עם דברי הביקורת המתמידים ביוגוסלביה. מסתבר שניהול- ינואר-פברואר 1984 ·. :תאמר ' . ,, 'ל 9••• חוקי הבטיחות בעבודה מגיבים עליך • שמרד עליהם. Nוי&ו J ן ו;t/וl ויו/ ןוN.כ קסדת המגן שומרת על ראשך • חבוש ארתה. 'Pfוו&ו .Jז /וי;ו pnC~Jוlן ביטוח הדדי חוטיב םייח םילשמ ועברמ • הצטרף אליו .. 1ית&ו { Jן 11nC?/i .נ .Ni ן מרגש לציבור עייי ;נחוניבנו 1111n • המעניין הוא שאבחנה זו נאה לידי ביטוי אף כעיצוב האותיות של השיר. הקבוצה הראשונה נעלת האופי האיזוטדי והמהלכת קסם כאינטימיות וכסגידות הפנימית שלה מזכירה כיותר את שידיה המוקדמים של יונה דולך מ"גנים" ומ"אי" . כעוד שהשירים משני הקבוצות האחדות הם משל יונה דולך הפונה אל הקורא, המרנה פה ושם כמלל הנא לחפות ולכסות על אי עיצובה של חוויה או סיטואציה קיומית מטרידה . אכל יחד עם זאת. והחשוב שכקונץ זה, למרות כוחה כעיצוב השיר הקטן . האינטימי וכעל הקסם המאגי. הולכת ומתגבשת כקונץ זה חשיבת השירים שנמענם ה"אתה" . נדאה ששילוב כוחה כשיד האינטימי כעל האמת הפנימית שלו ועוצמת הפניה "לאתה", עוצמה הכאה לעת עתה לידי ביטוי דק כאמידה אובססיבית וכפדוכקציה, עשוי להצמיח חטיבות שירים כעלי איכות חדשה כשידתה של יונה דולך .• שלום וצבי ב 1 חוון מכמורח המקםים חלובב חגיחלוססnא זווווכפחות•הם ולא wנו n נאןייו lJיפ W ממניב להוווםקופ 4 ים• ביולי נ s.ו. 83--6.ו. 3 בתכנית אסטרולוגית מלאח הצראות אנדסז m, הקניית tדע בסיסי 1אסט 1יחג• n, וווטרוט מפ n אססחגולית וניתוחה, םשחקי םגע ו מסיתב יום הדלות לבני מזל סרטן ו להנאת חונפישם t בוננולס נוחים עם שחתים וונקלחות, 5 אחחוח נ r ם, פיע'ולות ספורט ובדיור, חוות סוסים; מועדון סיח.ח פיעולת ייצ m ית ואמנותית. לחביו Q וןחע חפסים מחיר הנחה מיודח ב" 29$+ מע"מ ליום יועםו נל • םנצע ההנחות חלופשת בייז משפחתית נמשן דע 15.7.8J• משכילה לשעבד עד כדי הפיכתה לשפה כלעדית ליונה דולך . שפה נעלת קסם מאגי . אין מקבלים כשירים אלו מסד כלשהו או היגד מסויים אין כהם פניה וגינוני חן אל הקורא ולו גם כצורת פרובוקציה . אין אתה יכול לדבר עליהם אתה יכול דק לקרוא ולחוות אותם . כקוטב הנגדי נמצא שירים כמו "החיילים יצאו לדדך" (עמ' 26(, "זה הגשם שיורד כדשא" (עמ '26(, שירים המתבלטים ככד כעיצובם החיצוני והמלאכותי כניגוד לשירים שמנינו כקבוצה הקודמת. שירים כהם האמידה והדברת מתבלטים וחורגים ממסגרתו של השיר כלי להצדיק את השיר או את עצמם . כין שני קטנים אלו נמצא כאמוד את השירים כעלי הפניה ל"אתה", כחטיבה זו נמצא את האמידה האובססיבית. את העוצמה של הכיסופים או הוחיה מה"אתה" ואת צורותיו המשתנות של האתה. כשירים אלו דווקא בולטת האמידה הפדוכקטיכית כמו כשיד "תפילין" )50( וכקבוצת השירים כשתבוא (עמודים 60 -56(. פרובוקציה שפעמים רכות נראות כגוניני-חן ופניה לדניות לכ הקורא המשכיל ככיכול . ספרים וספק אם לולא עוצמתה הרגשית של משודדת חזקה כיונה דולך היו עומדים כפני עצמם כשירים ויוצאים מגדר הפלאקטיות וחיקוי שידי תעמולה . כשכיניהם, ועדיין לא מגובשים, דיים מתבלטת חטיבה כמעט חדשה כשידתה של יונה דולך נעלת פנייה חזקה וכנה "לאתה" איזשהוא . כקבוצת השירים הראשונה, נעלת האופי האיזוטדי ואף מאגי משהו , שהם אולי צידוקה של אסופה זו, אפשר למנות שירים כמו :שיד (עמ' 6(, הרמוניה שמימית (עמ' 8(, לכל העצים היו סרטים (עמ' 12(, האש המופיעה כחלומות (עמ' 14(, שיד המזכיר כמידה מדוכה אם כי כיותר עדינות את שידה המפורסם של יונה דולך יהונתן "גופי" (עמ' 27( ונעירת זהות (עמ' 64(. וכמוכן השיר היפה והאופייני כל כך למיטבה של יונה דולך "אדרס" (עמ' 20(. עיון קל כשירים אלו יכול ללמדנו על מכנם המשותף שכר כוחה של יונה דולך : האני על מרכיביו השונים והמתחלפים על ניכורו מעצמו וכדומה . כשירים אלו וכקרובים להם יונה דולך מצליחה להשתמש כשפה יומיומית וישירה, שפה שיונה דולך הביטוי הקיצוני ביותר לניכור מוחלט מן האידיאולוגיה הקולקטיבית, ולמדד בוטה נגדה. הדימוי העצמי (והדימוי כעיני אחדים) של הישראלי היה, עד עשר השנים האחרונות, של אדם מלא מרץ ונכונות לעמוד מול קשיים. לוחם שאיננו מתעייף לעולם. היום הלוחמים כבד עייפים. ובמצוקתם כי רכה הם פונים לכל דדך אפשרית של הצלת נשמתם. כישראל של היום, יש שובע בקרב אלה המחפשים את הגאולה הנסית, שונע חמדי עד להקיא. שובע ויחד אתו מועקה נוראה. ופחד . פחד נורא המכרסם בתוך תוכו של האדם, ויש להרדימו, ויש לברוח ממנו בכל מחיר. הדגשה של סוף הדרך . מכאן יש דק פתח לאבדון (תשמ"ד) או לגאולה השלמה . הבעיה איננה בעייתם של יחידים אלה או אחדים ושל תופעות חברתיות חלקיות, דדאמטיות ככל שתהיינה . הבעיה היא הציונות, והאופי הבסיסי של החברה הישראלית. המחיר האנושי של המשטר הציוני עולה מחודש לחודש ומיום ליום. משטר חיים כלתי אנושי מניא לפתרונות קיצוניים של אלה המנסים להפוך אותו לאנושי יותר, לפי מידתם. אלה שעליהם לשלם את המחיר הופכים להיות הלקוחות הנלהבים יותר של הפתרונות החדשים . כל דרכי הגאולה המיידית, שבהן מנסים אנשים למצוא את תיקונם. הן דק חרס להתגרד בו, דק איס . פלנית על פצעי מוות. את ההוכחה לכך אפשר לדאות בפניהם של המחפשים, שרזכם לא מצאו את תיקונם, והם ממשיכים לנדוד אל הבאר הכאה שאולי תשקיט את צמאונם, ותרגיע את לבבם ששמם, ואפשר גם לדאות זאת כפניה של החברה כולה. חברה הנעשית אכזרית יותר ובלתי אנושית יותר י מיום ליום . אך בהעדרה של אלטרנטיבה פוליטית אמיתית, מחוץ לברירה הציונית שהיא כבר חוסר ברירה, ימשך המצעד הנואש ויגבר. שורות שורות של צעירים ומבוגרים ימשיכו במסע ללא סוף אל חלום שקשה לוותר עליו, חלום הגאולה המיידית ממוראותיה של חברה שנדונה לחיים על סף התהום .• 1יי 49 חרש' להתגרד בו: על הגאולה המיידית והעכשווית בישראל הנרקיסיזם הישראלי כולל רגרסיה חמודה יותר. כי הוא עוסק לא דק כחיזוק האני על-ידי פסיכותדאפיה, אלא גם כחיזוק האני כדרכים מאגירת. נוכל לטעון כי כישראל הבדיחה מן המציאות חזקה יותר. דומה כי התחלפו הדימויים ההדדיים . את מקומו של האמריקני ה 'נאיבי' וה 'מנותק מן המציאות', תפס הישראלי ה 'קשוח' והציני . ההבדל העיקרי כין תנועות חיפוש הגאולה כישראל וכארצות-הכרית הוא כטווח ההיסטורי שלהן . כארצות-הכרית קיימות צורות תרבותיות אלו ככד מאות שנים. ומקומן כתרבות קבוע, כישראל הן חידוש תרבותי שהופיע יחד עם חידושים תרבותים אחדים . כשמדובר כתרבות שנות ה 60- כארצות-הכרית מדברים כשתי תופעות קשורות ומקבילות : תנועה פוליטית דדיקאלית מחד' ו'תדכות הנגד' הדומאנטית מאידך . לאחד מכן . עם שקיעת תנועת המחאה הפוליטית, מופיעה כשונת ה- o ד התנועה לשיחדוד האני . או 'תרבות הנרקיסיזם'. ההבדל כין ההתפתחויות כארצות-הכרית וכישראל כדוד, לפחות מבחינת תוכן תנועות הגאולה. מה שצמח כישראל כעשר השנים האחרונות הוא שילוב של תרבות הנרקיסיזם ושל 'תרבות הנגד' הדומאנטית . איש איש ושבר כוכבו: סיכום אין כל ספק כי השינויים התרבותיים שאנו דנים כהם חינם סימפטומים של משכד רציני כחברה . מהירות השינוי ועצמתו מעידות על חריפות המשכר התרבותי' ואפשר להכין את התופעות שכהן אנו עוסקים דק על רקע המשכר העמוק כחבר הכולה . קל מאוד להוכיח את קיומו של משכד עמוק כישראל כעשר השנים האחרונות. המשכר מתגלה כסימפטומים רכים ושונים - הידידה מן הארץ' העליה כצורות שונות של אלימות, עליה כשימוש כסמים שונים. מהם שהיו כלתי ידועים לחלוטין כעבד . פדיחתן של הדרכים החדשות לגאולה המיידית חיתה מלווה כפדיחה של דרכים מסורתיות יותר לגאולה מיידית מלחצים : כשנים האחרונות הפך האלכוהוליזם לחלק מן החיים כישראל, והצטרף לצריכה ההמונית של סמי-הרגעה רפואיים.שכה החזיקה ישראל את השיא העולמי מזה זמן דב . התפשטות השימוש כאלכוהול' האלכוהוליזם, ותאונות דרכים הנגרמות על ידי שכדרת, היא עוד סימפטום של המשכר ההיסטורי של החכרה, כפי שחווה אותו הפרט . החכרה הישראלית נמצאת היום כמצב של אנומיה והתפוררות. אין פלא, אם כן ,שיש עליה כשכיחותן של נעירת פסיכולוגיות . התנועות השונות לחפוש הגאולה המיידית מצטרפות גם הן לשודה ארוכה של סימפטומים המעידים על מחלתה הקשה, או האנושה של החכרה . את האווירה נחכרה הישראלית היום אפשר לאפיין ע"י דרגה גבוהה של ציניות וניהיליזם . כשפת הסוציולוגיה, אפשר לדבר על ידידה כסולידריות . דהיינו התפוררות הנאמנות לחברה כולה. ועליית הנאמנות לפרט ולפרטיות . כדוד שהחכרה הישראלית כולה מצויה כמשכר עמוק. כדוד גם שפרטים רכים כתוך החכרה מצויים כמשכר. השאלה היא כיצד מוגדר המשבר האישי כיחס למשכר החכרתי . האם הגדרות המשבר האישי מכיאות כחשבון את מצב החכרה כולה ? אין עוררין על כך שהחכרה הישראלית נעשתה מנוכרת יותר כמשך העשור האחרון' חברה שבה מודגשת פחות האחדות החברתית, וקיימת יותר נדידות אישית . טבעי כי אלה שאינם קשורים לקבוצות כעלות משמעות, הן כדמה האישית והן בדמה הלאומית, יחפשו להם מסגרת לחברות ולאמונה . בין המחפשים נמצא יותר אנשים שאינם קשורים למסגרות משפחתיות או חברתיות. כאשד מעדנת המשמעות הקולקטיבית היא בהתפוררות, מתחזקת מעדנת המשמעות הפרטית . לאחד שכל הדרכים הדאציונליות להשפעה על המציאות לא נשאו פדי י יש פניה לאיראציונליות . הבריחה פנימה, אל תוך המציאות הפרטית והנפשית . היא תוצאה של עייפות מצטברת ושל יאוש מןה אפשרות שהתמודדות עם המציאות תביא לשינוי חיוכי . דאיית כל השאלות והבעיות כאישיות, פרטיות רא-פוליטיות היא גם ינואר - פברואר 1984 שני סיפורים "קרתניים" "חורשת לבנים" ; ירוסלב איושקביץ'; תירגם מפלונית · והוסיף אחרית דבר: יורם ברונובסקי ; 'הוצ עם-עובד 1983; 189 'עמ שתי הכובלות "חורשת לבנים" ר"העלמרת מררילקר" מפרי עטר של הסופר הפולני יררסלב אירשקביץ' )18941980-( חוברות יחדיר ומרגשות לקורא בספר "חורשת לבנים". באחרית דבר מציין המתרגם. כי "שתי הכובלות הללו, השוכרת זר מזר בכל. ובכל זאת קשורות ביניהן באיזה קשר פירטי עדין, עשויות ל;ןרארת לקורא של היום "מיושנות" משהר, וודאי שתראינה כיחוד בעיני הקורא הזר כפרובינציאליות להדהים" . קשה שלא להצטרף לדעתו של בררכרבסקי' כירון שאגב קריאה בשתי הכובלות מגתבש הרושם, כי לפנינו שכי סיפורים "קרתניים" המעמידים במרכז עלילותיהם בכי- אדם החיים בסביבה רחוקה מחיי הכרך' אירשקביץ' טרח לעצבם · עיצוב של חטיבה לעצמה, חברתית תרבותית רככך להעניק להם את ייחודם . "חורשת לבנים" היא הטובה והמפתיעה מבין שתי הכובלות. בה חוזר סטאש. שחפן צעיר, מבית מרפא נשוויץ לפרלין ' ארץ מולדתו ' למרת בבית אחיו היערן' ברלסלב, שהתאלמן מאשתו . היחסים בין האחים איכם כצפרי , ובמשך הזמן אף מתערערים. ברלסלב משוכנע, כי עליו לסעוד את אחיו הגוסס ולעמוד לימינו ברגעיו האחרונים אך להפתעתו. "ברגע בר טורק סטאש את הדלת כדי למרת בבית אחיו בשלווה, רק ברגע זה החלו החיים לגלות לו את פניהם האמיתירת." הוא רוכש לו פסנתר להנעים בכגינה את שעותיו האחרונות וליבו מתפנה אפילו להתאהבות. על רקע אהבה זר מגיעה הנובלה לשיאה . סטאש זוכה בשלושה ימים של אושר, בהם. כדבריו, הוא מגיע "לעונג עמוק של ההוויה". הוא חש כמי שכל חייו היו כחנכה לימים הללו ודווקא מתוך קדרותה של חורשת חליבכים חרא מגיע לאור הגנוז . בבולסל ב מתגברים רגשי קינאה סמויים, ערל רקע זה פורצת מריבה בין האחים. לאחר העפלת הנובלה לפיסגח העלילתית היא שרככת מחר . חורשת חלבנים משמשת חלקת קבר לסטאש. שמת בינתיים, ואחיו "זוכה" כשלרוח הגובלת באושר ... הנובלה השכייה בספר "העלמות מררילקר" מבוססת, בעיקרה, גם על סיפור "חזרה". ויקטור, גבר מזדקן. יוצא לחופשה בת שלרשה שבערות באחוזה כפרית בה בילה לפכי חמש-עשרה שכה ק r מכרשף במחיצתן של שש עלמות - העלמות מררילקר . בפגישותיו הוא חש את הזמנים בחם נהג לבקר באחוזה שעה ששימש בה כמורח פרטי . חרא מרבה לבקר בשטח האחוזה תוך שרובו ככולו שקרע בזכררכרת מימים עברו . פגישותיו המחודשות עם העלמות, שאחת מחן כבר פנתה לעולמה, כראות לו חסרות חמדה, כבדרת ומוזרות. "הכל נראה לו חדגוני רדומה לעצמו להחריד, גם ננתהל ממספר השכים שעברו" חדור ערגה לאהבות ישנות חסרות סיכוי למימוש. הוא שב מחופשתו בררילקר, חוזר לעבודתו, לעיכייכי היום-יום התובעניים ולצל זיכרונותיו . רבים בכרבלה זר היסודות האוטוביוגרפיים מחייו של אירשקב r: אשר מגיל צעיר עסק במתן שיעורים פרטיים בבתי אחוזה פולניים באוקראינה. שתי הכובלות יחדיר רכל אחת בכפרד מרשרשות חיטב בקרקע צמיחתו ובכרפי ילדותו של הסופר . מראות, צללים, דמ~ירת, מכחגים. עגה ולשרן - משוחזרים בחן. אירשקביץ' נולד ב 1894- בכפר קטן בפיכח נידחת באוקראינה. ימי צעירותו, כמורה פרטי בבתי-אחוזה פולניים פרכסו' כאמור' רבות מיצירותיו וכרפי ילדותו משמשים אבני בכיין לסיפוריו. בן עשרים וארבע עקר לררארשח בה רכש מקרם בשררה הראשונה של יוצרי הספרות הפולנית - כמשורר וסופר. לאחר מלחמת ~73 עתון 77, מס 15049 האפקים וכדיבות התאוו ובעיקר על השפה הלירית הענוגה אך מדרייקת בה כתובים הדברים. תרגומו של אביטל עכבר הצליח להעביר שפה זר אל הקורא העברי לא רק כלשוכה אלא גם כרוחה (אלה מן הקוראים הקרובים אל הצרפתית ישתעשעו בוראי למקרא כמה בטריים צרפתיים עסיסיים שעכבר מצא להם פתרונות לשוניים הולמים בעברית) . זהו ספר מומלץ בכל לב. מסמך מרטיט רארטכטי, צלרם- אמת כרקב וחושפני של "העולם של אתמול". • אמנון ז'קונט במרחק של דקרת מהעיר ו עדוד פיינגרש : יופי של ארץ ; ספרית מעריב; 1983;125 עמ'; של ארץ", הוא כסירנו של צייך- . סופר לשרטט עשרים וחמישה מסלולי טיול בלתי-שגרתיים, מתובלים .בדמיון פלסטי שופע, בהומור, רבחי~כירת רבה. את הספר החליט לכתוב לאחר טיול בחר"ל : "עולם גדול. עולם יפה - הוא מצייד בהקדמתו - אבל מי ישווה רמי ידמה לריח העשן בקפה המבעבע על מדורת ,,ירפי רועים בוואדי מרכה רוחות רעל צמחי תבו'יז בהרים המסרלעים -" המסלולים המתוארים. איכם מופיעים באף אחד מקבצי הטיולים המוכרים . רובם ממרקמים במרחקים של לא יותר משלרשים ק"מ מאחת מהערים הגדולות. רק צא מתחרם העיר - מפגרה המחבר - והטבע בהישג ידך . מבחינה זר משרת . הספר אותם בעלי משפחה שהכנסותיהם רכלי-רכבם צנועים ביחס . אולם במקרם בר נטוע יתרונו' נערצה גם חולשתו - חלק מהדרכים המוצעות, איכן מ 9 פקרת מטרות "טירלירת" במלוא מרבן הז;ןלה' ועיקרן' כעצם היציאה לכרפים פתוחים . והאתרים המצרייכים, נראים ברוב המקרים כשרידים דלים בלבד לעברם המתואר. כמר הקירות המטים לכפול שליד ג'לג'רליה, האמורים להעלות באוב מבשלת סוכר צלבנית, ואולם רק אמן תרסס עשוי להפיח בהם ריח מתיקות כלשהי גם כיום : "שלרשה מתוך השישה מספר המחבר - מאמינים שזר חיתה מבשלת סוכר שולרשה סבורים שזה היה מסגד. כשאיר את סברת הסוכר כי זה יותר רומנטי." (עמ' S8(. אלא שנראה שאפילו המחבר לא בטוח היה ביכולת גיר~ייה של הנחייתו המילולית שתעיר את דמיונם של הקוראים רתסחפם בדרכים המוצעות על-ידו . לכן טרח לעטר את אלה בציורים רבים ומעוררי תיאבון . המזכירים במידה רבה ספרי מסערת מהמאה הקודמת ומקנים למקבץ ייחרד רב. רעם-כל-זאת, ברור ש"ירפי של ארץ" שרכה מכל אשר היכרכו קודם-לכן בתחום זה. הוא ממריץ לצאת מן הבית ולהיכרת מהטבע הקרוב. הסטיות הנדרשות לו מדרכים מרכזיות, הן קטנות ופשוטות, ומרכילות להפתעות של עניין והכאה. ובמקביל למסלולים, אף דרך הכתיבה - קלה, שוטפת ומעירה חיוך טוב כמעט לכל אורכה .• יעקב ולו ספרים החיים בצומת מוריס זאקס: היללות מבשפות - סיפורם לש נעורים סוערים ; מצרפתית : לאביטענבר ; זמורה ןבית מוציאים לאור , 1982•229 .עמדוים מ וריס זאקס לא היה סופר דגול, גם לא צייר, משורר, פילוסוף אר מרסיקאי. בכל זאת מלא ספרר "הילולת מכשפות" בצלילי מרסיקה, בהגיגים פילוסופיים, במשיכות מכחול עריכות ובקטעי ספררת ושירה אמיתית. הוא רכש את כל אלה בדרך של השראה מן התקופה בה חי ומן האנשים שבמחיצתם כילה את חייו הקצרים והסוערים. ~תרע גורלו של זאקס והוא נולד אל שלרשים השכים שבין שתי מלחמרת העולם, תקופה שחיתה ייצרית, . סוערת ופוריה בכל תחומי האמנות והיצירה. רעיו היו אכווה ז'יד , ז'אק מארי~ן , ז'אק ביזה (בכר של המלחין , שהפך גם קרוב משפחתו) גאסטרן גאלימאר. אכווה מאלרו, מאקס ז'אקרב, ז'אן קרקטו ואחרים. את ספרריהם של אלה ואת רוחו של הזמן הוא נושא עמו אל תוך ספרר ביחד עם כקורת ההשקפה המיוחדת לו, המרתקת, משעשעת רטראגית כאחד . קשה לדבר על העלילה של ספר זה, באשר הוא חסר עלילה מוגדרת. זאקס מתאר השתלשלות כרונולוגית של מאורעות שרכים שהמשותף להם היא העובדה שהוא כטל בהם חלק. זהר . אוסף של אנקדוטות . שתחילתן בלידתו במשפחה בלתי שגרתית ("מופרעת לחלוטין", על פי עדותו) דרך פנימיות לבכי טובים, בתי מכזר' שררת צבאי וגיחות קצרות לארצות הברית ולאנגליה כשתחנת המוצא והסיום הוא תמיד המועדון הבוהמי "השור על הגג" במרכפרכאס. את חייו סיים זאקס כסוכן של הגסטאפר בזמן המלחמה העולמית השכיח. (תקופה זר איכה מתוארת בספרר זה כי אם בספר אחר שכתב ואשר זכה. אף הוא, להצלחה רבה לאחר מרתו) . סופרים רבים עסקו ב"דרר האבוד" שבין שתי המלחמות (רמארק. המיכגוריי, רואיאן ...( אך גם הטובים שבהם אופיינו בזרוית ראייה צרה למדי : היה מי שהצליח לצייר היטב את המועקה הפוליטית ואת חוסר הבהירות החברתי והיה מי שהיטיב לתאר את הז;כפכים שהחלו באמנות הפלסטית. אחר ידע לספר על תהפוכות בשירה, בספרות רבמרסיקה. אך איש לא השכיל להעניק לקוראיו תמרנה כוללת. מקפת ועשירה כפי שערשה זאת זאקס. יתכן שהצלחתו זר של זאקס נובעת מן הצומת המיוחד' הבעייתי' בר חי : הוא היה שאפתן מאד' יהודי' הרמרסכסראל' מכור לטיפה המרה ובעל רגישות אסטטית מופלאה שפלשה גם אל תפישתו את המופשט ואת הסמוי מן העין . בקראך את הספר אתה מתרשם שלא רק השכיל להבין את המעבר שחל בהרריה האירופית מן הןקןכטי אל המודרני רהליבראלי אלא חררה את המעבר הזה על בשרו. על גב הספר כתב מישהו, מן הסתם עררך בהרצאת "זמורה ביתן", כי "זאקס היה קרבן של דחף עצרם לבגידה. הוא בגד בכל ובכולם. בחור יהודי שהפך לסוכן הגסטאפר לאחר שהיה במשך שכים רבות ילד הטפרחים של הטרקלינים הפריסאיים ..." נראה כי אבחנה זר היא פשטנית אם לא מוטעית : זאקס היה, אמכם. אחוז דחפים. אלא שהיו אלה דחפים להתקרבות אל כל הטוב, היפה והנשגב שבתרבות המערב. הקונפליקט האומלל בר חי' קונפליקט שסופרי תקופתו ידעו לתאר רק מתוך מידה של ניכור, העמיד אותר, בהפכפכותו כי רבה. במצבים של בגידה לכאורה. נראה כי העורך כפל קרבן לרגש הבסיסי שעל ידו היה גם זאקס עצמו מודרך : רגש האשם . בכך' למרבה האבסורד' מומחשת עצמת כתיבתו של זאקס : הוא הצליח להעביר אל עורכי המהדורה העברית של ספרר את הדילמה של תקופתו רבת התהפוכות, דילמה של אנשים בעלי רגש ויצרים שהיו חסרים את פרספקטיבת-הזמן הנחרצה כדי להבין שלא בהם האשם לתהליכים ההיסטוריים המהירים והמכריעים העוברים עליהם . ראוי גם לעמוד על העושר בכתיבתו של זאקס, על רוחב ~72 שני סיפורים "קרתניים" העולם השכיח, שעבדה עליו כפקיד בשדרת החוץ הפולני באחוזתו שליד וארשה, נעשה חביבו של הממשל הקומוניסטי . שימש למעלה מעשרים וחמש שכה כעורכו של "טררדצירשץ'" - כתב עת ספררתי מרכזי של פרלין . לשתי הכובלות תכונות פילמאירת. המרטיב היסודי שבהן - "גיבורי חזרה" נוכח בכל שלבי העלילה, · סיפור התוכן וזמן התפרשות העלילה מרוכזים וחךמסילתיים ; ושלא כנובלות מקובלות, הנובלות שלפנינו אינן מצמצמות תכלית גמורה של תאודי לרואי כתארדי טבע, הררי. לבוש וכדרמה, אלא פונות במידה ההולמת תסריט קולנועי להרחבת המימן התאווי המתווסף לעלילה. תאודי הטבע והנוף משמשים את אירשקביץ' כאמצעי נוח לבכיית הלך הנפש של גיבוריו. ציד המרכז בשתי הנובלות הוא מיצרי תרכנה של אפיזודת החזרה - לסוגיה אפיזודות אלה, בהיותן מכריעות, מאירות באור חזק את הגיבור. לאחד העפלת הנובלות לפיסגתן הז מתדרדרות אל נקודת ההתחלה רכך יוצרות מבנה פידמידי-קלאסי . הספר זכה לשבחים רבים בפרלין ובשל סגולותיו הפילמאירת נתן לו הקולנוע הפולני פרוש יפה. מז הקורא הישראלי תידרש מידה לא מעטה של יכולת על מנת לחדור לעולמן הפררבכציאלי של שתי הנובלות ולגשר מעל פערי הזמן' הנוף והאווירה של תחילת המאה השמורים בקפדנות כה רבה, חדירה לממלכתו של איררשקביץ' עשויה להיות בסופר של דבר חוריה מעניינת. • שמואל רפאל •5 יוסי שריד : לצנזר את ירמיה~ מושג. פשוט לא התוודעת מעולם אל ארצד האמנות האוניברסלי. אילו היית מתוודע אליו, היית יודע שהיצירות החשובות ביותר, הרבות ביותר, ממלאות שליחויות שרנות, אחרות, לזמנן ולא רק לזמנן אלא גם לכצח . אבל הן בוודאי אינן ממלאות שליחות אחת והיא בישרם . האווירה. הרב דררקמן' מי שמך ? מה זאת אומרת צנזורה ? מה היא אומרת ? התנשאות, אדנות. פטרונות. אתה מניח שאתה אר מי שיברא מטעמך. כי הרי ככלות הכל צנזורה היא תמיד בצלמו ובדמותו של המשטר. היא לא תמנה כצנזור את חכרך לרין לדוגמה, ואתם, מתוך התנשאות עילאית, מתון אדנות, מתון פטרונות, אתם תקבעו לי אר לבן הבכור שלי מה אנחנו נקרא, מה אנחנו נראה. אילו סרטים. אילו מחזרת ? מה ההבדל העקרוני, אם כן. בין צנזורה כזאת על האמנות על פי אמרת המידה האלה. לבין צנזורה על ההיסטוריה ? הרי גם בהיסטוריה בוודאי יש פרקים שאיכם מקובלים עליך. שאולי היית רצוה למחוק אותם. שאולי היית רוצה להתעלם מהם. שאולי לא היית רוצה להדגיש אותם. שאולי לא היית רוצה שילמדו אותם ואז היית מרחק את כל ההיסטוריה . והמילונים, רבותי, למה לא תהיה צנזורה על מילונים ? מה ההבדל העקרוני? תסביר לי. את ההבדל העקרוני אני רוצה להבין . מה ההבדל העקרוני בין צנזורה על יצירות תרבות לבין צנזורה על היסטוריה. לבין צנזורה על מילונים ? יכול מארד להיות ישש שם מושגים שאתה לא כן מתלהב מהם. אולי נניח מלה המתחילה בג: "גדה" איכה מוצאת חן בעיניך' וכדי שלא תהיה סטיה מחשבתית אתה רוצה גם לנער את המילון מהמלים המאפשרות את הסטיה המחשבתית הזאת. מה ההבדל העקרוני? תסביר לי. אם כן. :ןררעדה הזאת תהיה ר~דה שידיה מלאות עבודה. היא תצנזר את הכל . אבל היא תצנזר לא רק את ההיסטוריה אלא תצנזר גם ~rו התכ"ן. למשל ירמיהו . הוא לא רק ניבא חורבן אלא העניין הרבה יותר חמוד מזה. אני חושב שהוא ראוי לשם : התבוסתן הגדול - ביותר בתולדות ההיסטוריה היהודית, משרם שירמיהו -א " זכיר למי שאיכר זוכר - פשוט הטיף לכניעה. להתמסרות. חיתה לו הערכה פוליטית מסריימת ככרכה אר לא ככרכה, אין זה משנה כרגע - רעל פי ההערכה הפוליטית הזאת הוא אמר : רבותי . אין בדידה אלא להתמסר לכשדים, והתמסד לכשדים . זה לא חייב להיות מצונזר ?•<111175 73 סימון וה ברבראד, למרות פתיחותה, מתקשה בעצם להבין מצבים הדחוקים ממצבה אר תפיסות שקשה להשליט בהן סדר דצירנאלי . כך למשל אין היא יכולה לתפוס אמונה דתית אר אהבה שיש בה משרם הבאת קרבן . את אמה היא . מתאדת כאשד שהקריבה את עצמה בפעולותיה, בהעלימה, עין מבגידותיו של בעלה ובהתייחסה אליהן בשלווה סטואית כביכול. הפתיחות המוגבלת ביחס לזולת היא גם אחת מתכונות אמה ; בשיחת ההבהרה עם האם בעית חוסר האמרנה מכאיב לסימון לדאות את אמה ברכה. "אך חיש נוכחתי לדעת שברכה היא על כשלרכה בלא שיהיה איגפת לה כלל על המתחולל בקרבי." מדוע התעוררו בסימון "חרם חיבה" ורגשות אשמה חריפים בדאותה את השינויים שחלו באמה בעת מחלתה ?- רבכן. גם משרם שהשינויים תאמר להשקפותיה של סימון : "היא נשתחררה מן הדפוסים השגרתיים שהסווה כל שהיה בה מן הכן והמרתק" (עמ' 87(. אמנם כשהיא עומדת על כך לראשונה (בשעה שאמה חושפת מחצית גרפה התחתרנה לעיני הפיזיותרפיסטית ומפטירה "אין לי שמץ ברשה ערד") - היא נרתעת מתוך הלם. שהדי בכך ויתדה האם על טאבר מקודש . "הייתי תמימת רעים עמה. אלא שגרף זה שלפתע צומצם על ידי אותר ויתור שפירושו לא להיות יותר מאשד גרף. כלל לא נבדל ערד מגוריה" (עמ' 16(. אבל בהמשך הרבדים, כשהיא נעשית יותר ויותר מרותקת למחלתה ולצרכיה של האם. מתמתן גם אזמלה החד . אמנם תחילה היא כותבת : "זיהיתיה באותה אשה שנפלה למשכב, אך לא זיהיתי את הרחמים ולא את טיב הנבוכות שהיא עודדה בי" . אבל ככל שמחמיר המצב גוברים הרחמים. אף שהביקורת של פוסקת. תיאור התחרשות למראה גרפה החשוף של האם לידי הפיזיותרפיסטית אינו מקרם היחיד שיש בר התייחסות לגרף האם. מאוחד יותר מתוארת נתועת הפה, שלתוכו מטפטפים מים : "מהופנטת הייתי מאותה תנועת מציצה, שרקקה וענוותנית כאחת. מאותה שפה מוצלת בפלומה קלה שתפחה כשם שחיתה תופחת בילדותי שעה שאמא חיתה נכרכה אר בלתי מרוצה" (עמ' 23(. פרץ הבכי שתקף ארתה אחד כך בנוכחות סאדטד נבע מרחמים על אמה. שארתה תנועת פה שיקפה את כל הרריתה : "גרגרנות מנועה, שפלות עבדרתית כמעט. תקורה, מצוקה, בדידות - זר של מרתה, זר של חייה שלא רצתה להודות בקיומה" (עמ' 26(. ולכך מתווספת סלידתה מהיחסים בין הרריה ומהעובדה שהיא פרי היחסים האלה. ביום קבורת אביה "ביליתי את הלילה לצדה ; בשכחי את סלידתי ממיטת כלולות זר שבה נולדתי רבה מת אבי ..." (עמ' 86(. לא קשה להסביר רגישות מעין זר . לסימון וה ברבראר כמר לסארטר, ירבדה לחיים, אין זכררכרת נעימים מהילדות. בספרר האוטוביוגרפי "המלים" קבע סארטר חד משמעית : "אני שונא את ילדותי ואת כל מה שכשתייר ממכה" . וסימון מתוודה כאן בזר הלשון : "לא היה בכרחי למחרת את תלאות הילדות אשר דנו את אמא לעשותני אומללה ולסבול בחזרה כתוצאה מכך" (עמ' 87(. שדשיה של מערכת הסבל הקיומי מקורה ערד באם אמה : "אינני סבורה שאמי חיתה ילדה מאושרת ... היא העלתה בזכררכה עבר שלם של מרירות. יותר מפעם אחת היא התלוננה לפני על קרירותה של אמה" (עמ' 27(. והיחסים המרוחקים שבין סימון לאמה הופכים להתייסרות הדדית קשה ומעיקה. הסבל איכר חד סיטרי ; יצר אחד היא דואה באמה אשה עריינת ששלטה בה ודיכאה את .זrת~רחבנ ומצד שני גם על האם עוברת מנת חיסורים בסופר T של דבר בגלל בתה האתיאיסטית המרדנית שעוררה שעחריה בסביבתה י החברתית. כשם שהסבל וחיסורים הם בלתי כמנעים במערכת היחסים עם הזולת, כך גם המעורבות במרת הזולת היא בלתי כמנעת. האדם לא מתמודד רק עם מרתו שלו אלא גם עם מרתם של אחרים. אבל, שרב :סימון דב ברבראר איכה יכולה כמרבן לראות ולתפוס את מרת זולתה אלא מתוך השלכה לעצמה : "כן . אנו נוכחות בחזרה הכללית של קבורתנו שלכר . האסון הוא שהרפתקה זר המשותפת לכל. חי ארתה כל אחד לעצמו" (עמ' 84(.. "מורת קל מארד הוא ספר אכזרי, קשה, סרקסטי. אך כיכר בר אומץ לגעת בכאב - בידיים הלובשות כפפות של הגירן. • יערה בן-דדו ספרים אוטוביוגרפיה בצל המרות ו סימון דה בובואר ; מוות קל מאדו ; הוצאת 'כתר'' ירושלים; 89 עמדוים. ראש הספד "מרות קל מארד" לסימון רה ב ברבראד ציטוט מדילז תרמאס : "אל תלך מתון אל תוך אותר לילה טוב. זיקנה תקדח וגתעש בערוב היום ;- התקצף. התקצף על מרת הארד ..." הדמות שאליה מכרונים הרבדים בקונטקסט החדש היא אמה של סימון רה ברבראד, שגסיסתה אינה מתוארת דווקא כמורת קל מארד בשל דבקותה העיקשת בחיים עד הרגע האחרון ממש, כך שהחציצה ביד גסיסה להתאוששות, ביד רחמים למיאוס ולסרקזם, ביד תקורה לייאוש ביד אדישות לזעזוע כמעט ראינה קיימת. כשמתאדת הסופדת, למשל' את התנודות הקיצוניות במצב האם, היא עובדת כבהסח הדעת ממצב אחד למשנהו. יסודי תופת עם תערובת שיירי הנאה לשעה קלה הם מנת חלקה של האם בחודש האחרון לחייה. הספד יכול היה להפוך בנקל לספר סנטימנטלי בגלל נושאר א - למלא המבט הדצירנאלי, האנאליטי והנרקב של דב ברבראד. דרושה העזה כדי לגעת בכאב בידיים הלובשות כפפות של הגירן : "לא התרגשתי כלל . למרות נכרתה חיתה אמי איתנה. ובסופר של דבר - הגיעה שעתה למרת. ואחדי ככלות הכל הריהי בגיל שבו- מתים". (עמ' 10( אבל הריתמוס של שני המשפטים האחרונים מצליח להעביד את הרטט שמאחודי ההגד הקד. זה נשמע לא פחות חריף מדברי החובש לברונזה ב"כינרדר של רוטשילד" לצ'כרב : "נר' מה לך ערד ? חיה חיתה לה הזקנה כל צרכה, רעתה הגיעה לפרקה". מחלתה וגסיסתה של פרנסראז וה ברבראד מביאים את הסופדת לחשוף ולשחזר את יחסיה המשפחתיים המורכבים. ובייחוד את מורכבות הקשר שלה עם אמה . שיחזור מערכת היחסים בעבד ובהורה משמש כאן למטרה כפולה : להארת דדך החיים שבחדה לעצמה לאחר עשיית חשבון נפש ולחריצת משפט על הקיום האנושי, על החיים, על המרות, על מוסד הנישואין רעל החידות. סימון רה ברבראד בנעוריה שהעולם ריק · כשגילתה מאלוהים, גילתה גם את הפחד מפני המרות, אך בניגוד לסופרים רבים אחדים היא לא דאתה במורת פתרון רומנטי הולם לס:;נל.י הקיום. הקשים כי אם איום שאין מנוס ממנו על החיים. ככל שהמרות מרכזי בספר הזה, האחיזה הפראית בחיים חזקה לא פחות ממנו. המרות, קשה אר קל' הוא לדידה "תארנה' אלימות שאין לה צידוק" . אהבה וידידות, גם בגילוייהם החיצוניים עוזרים לנר להגתבר על בדידות המרות. הסופרת מתוודה שבמרת אביה לא הזילה דמעה. גם כשחיתה שקרעה ביגונה "זיהיתי עצמי בתרכם". ואילו למראה סבל אמה "הפעם הזאת חרג יאושי משליטתי" (עמ' 26(. למעשה היא הזדהתה אם אמה יותר מאשד עם אביה חדף הטינה והביקורת שהיו לה כלפיה ערד מגיל צעיר . "בשנתי - לערמת אבי שהיה מופעי בנדיר ולהרף עין - היא מילאה תכופות תפקיד של ממש : היא נתמזגה עם סאדטד והיינו מאושררת יחדיר" (עמ' (.86 אבל לסימון רה ברבראד ביקורת נרקבת על האם, שלא ידעה לחיות מתוך חידות גמורה ונשלטה על ידי נרדמות חברתיות ומוסדיות. האם לא בחדה בדדך ההתמרדות כסימון' במשך שנים הגזימה בהערכת עצמה ולא רצתה להודות שהיא זקנה . דק לאחד שלרשה ימי ריתוק לערש דורי "מצאה בתרכה _ כרח לעמוד כנגד שבעים ושמרנה שנרתיה-.ה חוטית וצלולה. 'אני עומדת להפוך דף'" (עמ' 14(. היא חייתה כנגד עצמה, דיכאה והדחיקה את יצריה וגילתה ' חוסר עקביות ברעיונותיה. מדוע הכאיב לה מרת אמה במיוחד ?- על אף הניכור והפער הגדול ביניהן הכירו שתיהן בעובדה שיש משהר משותף ביניהן ; הדבקות בחיים, שמחת הקיום והחיוניות לאין שיעוד, שהיו עבורן תריס בפכי פורענות המרות . למעשה יש ביניהן מכנה משותף נוסף. שתיהן מתמודדות עם בעיה מוסדית קשה - בעית הזולת . ינואר-פברואר 1984 ____ ו • בו מודרניים לתושבי קרית-שמונה · בתי בל ואילת ממש במו לתושבי תל-אביב • • אחריות לטיב המוצרים וביקורת איבות המבטיחה סחורה אמינה לאורך ימים . • הנחות מדיחודש בחודשועל שורה ארובה של מוצרי צריבה לבל בני המשפחה • • הסדרי אשראי נוחים למשפחות ולזוגות צעירים על קניית ציוד ראשוני לבית . • הסכמי הנחה מיוחדים עם ועדי עובדים ומפעלים ברחבי הארץ . (ז~ )'~דכ הקונה במשביר לצרכן חוםךכםף, חוסך זמן ספרים מסעות לאזארוס לונג רובוט היינלייו : "די זמן לאהבה" ; מאנגלית : דפנה לוי ; הוצאת "כתר" ירושלים ;1983; 533 עמודים. ב ין שאיפותיו הידועות של האדם. אלה שכל ילד מאחל לעצמו בשכבו לישון . ישנן שלוש השבות ונשנות בווריאציות שונות : לחיות חיי נצח . להציץ אל העתיד וכן להבין ולשלוט בדינאמיקה של האהבה. ספרו של היינליין עוסק בשלושה חלומות אוניברסליים אלה : במסגרתו של סיפור מדע בדיוני מגולל המספר . לאזארוס לדנג, את מסכת חייו לאורך כאלפיים שנה. החל בשנותיה הראשונות של המאה שלנו וכלה אי-שם במאה הארבעים ואחת. לאזארוס. הגם שהוא אנושי מאוד בתחושותיו ובהשקפותיו, מתואר כבעל השררות גופנית אינסופית וזכרונו משתרע על פני אלפי שנות קיום של המין האנושי . בנון-שאלא נטיות של טרובאדור הוא סורק גאלאקסיות רחוקות ותקופות-זמן שערד לא נחור . תוך בדיקתן של דילמות מוכרות בתחומים כמר : היסטוריה, יחסי מין ואישרת, סדרי שלטון וחברה, כלכלה ומוסר . אך בעיקר. כמו שמעיד שמר של הספר, מנסה לא . זארוס-לונג לברר את משמעותה ואת דרכיה של האהבה. לצורך זה הוא לובש ופושט צורות. מנתר בין עמדות, השקפות ותקופות ומקיים מפגשים עם קשת רחבה של אנשים ונשים החיים במאה שלנו ובמאות שעוד תהיינה . המפגשים הללו מעניינים במיוחד בפרקיו האחרונים של הספר : בתרם מסעותיו אל העבר מגיע לאזארוס אל עיירת מולדתו ואל המשפחה בה נולד וגדל . זמן ההתרחשות הוא תחילתה של המאה שלנו והמקום הוא עיירה קטנה בארצות הברית . מכאן ואילך הופך הספר להיות מרתק : הניגוד שבין מצבר של לאזארוס על פני זרם הזמן ובין קיומם הזעיר לכאורה של בני משפחתו ומכריר יוצר פאראדוכסים המזכירים לפעמים את "אורלאנדו" של וירג'יניה ודלף. היינליין מתגלה בפרקים אלה כסופר בעל אבחנה דקה. כושר התבוננות ומטען עשיר של חוויות. דמותו של לאזארוס (שעל מגבלותיה עוד נעמוד להלן> נמלאת חיות ואפילו העניין שלשמו הוא נרדד יוצא נשכר : לראשונה יורד לאזארוס באמת לשרשה של האהבה ולחקרן של מערכות יחסים הנרקמות בין אנשים . אלא שמעושרם של הפרקים הללו, האחרונים. אתה למד על מ~שלתר של הספר : כפי שהיטיב לתאר את המימן האנושי שבמפגש בין לאזאררס לדנג רבני דורנו. כך נכשל היינליין בתארו המימד הזה במפגשים שמקיים לאזארוס עם שוכני המאות הבאות. אלה. כך מתברר, אפרוריים עד לשעמום וחסרי ייחוד : הם חושבים. מרגישים. מתלבטים ומתקשרים זה עם זה על פי דפוסי המאה שלנו . ואף זאת לא במקוריות יתרה . (אפילו תעלולי המיטה שלהם אינם עומדים במבחן עטיהן של אריקה ג'ונג אר קסביירה הרלנדר ...(. גם הפרשנות האישית שמנדב לאזארוס לכל הנקרה על דרכו וכן תגובותיו האמרצירנאלירת והאחרות אינן עומדות בקנה אחד עם היומרה האינטלקטואלית- חקרנית שהוא שטוף בה כשהוא יוצא למסעותיו . יהיה. אולי. מי שיטען כי "סובא דארעא חד הוא" ואי אפשר לצפות מן האדם של שנת 4272 שיהיה שרנה במבנה נופשר מן האדם של שנת 1982. מותר , בכל זאת. לקורת שבעוד למעלה מאלפיים שנה יהיה טרוח היישום של מבנה הנפש האנושית רחב יותר, צבעוני יותר וקונסטרוקטיבי מזה של לאזארוס לדנג. "די זמן לאהבה" הוא ספר בעייתי : אסור להחמיץ את מחציתו השכיח וקשה להפיק הנאה מרובה מזו הראשונה. הפתרון הוא. אולי. להתחיל לקרוא בעמוד 200 לערך. כך מזומנים לקורא 333 עמודים של הנאה .• אמנון ז'קונט 73 • אלעזר גרנות <המערך> : יש מלחמת תרבו n פתאום קם אדם בבוקר והוא ממונה על העם . הוא שומר על ערכי היסוד של העם והמדינה . אותה מדינה שננוכה על מגילה הקובעת שוויון גמור בין כל אזרחיה . האם השקפת עולמו של חבר-הכנסת רווקמן . לא רק בנושא היחסים בין עמים, בנושא היחסים בין מינים. היא ביטוי לרוחה של המדינה ? כבר נאמרו כאן דוגמאות אחרות באשר להשקפותיו הפוליטיות. אתה מדבר על אמנות שבאה לבשם ? היא יכולה להישאר לפי הטעם שלך בתחנה המרכזית. שם יש תערוכת תמונות שמתאימה להשקפותיך . האם שמעת על גרניקה ? תמונה לא רעה . אבל זאת חיתה תמונה שנלחמה נגד הפאשיזם שהשמיד את העם היהודי ולא כבושם שלך . אתה יודע איזה יצירות אמנות יש ? האם שמעת על נובט בחייך ? הגיבורה שלו שנלחמה על ערכי צדק . על ערכים אנושיים. חיתה זונה קטנה. מה אתה מבין בזה ? לא יועיל לכם . "הצנזור" היחיד הוא האדם הקורא. האדם החושב . האדם החוזה. "הצנזור" הזה קבע שמועדון "צוותא" יתקיים 35 שנה ומועדון "היקב" לא יתקיים שנה אחת . הוא קבע זאת. "הצנזור" הזה קבע ש"עתון 77", "סימן קריאה" , "מאזניים" הם עתונים שימשיכו לצאת ; ו"יומן השבוע" יגווע למות. זה קובע "הצנזור". לעם הזה שהיה לו די שכל כדי לעשות את כל המעשים הגדולים - יש לו גם די שכל לשפוט מה טוב ומה לא טוב לו . המורשת היהודית. חבר הכנסת דרדקמן . תמיד חיתה פלורליסטית. זה גודלה . זה יופיה של היהדות . אתה יכול לפרש אותה כרצונך ואינני יכול להכחיש אותך ואני יכול לפרש אותה כרצוני ואינך יכול להכחיש אותי . והיא לא שלך יותר משהיא שלי כשם שהיא לא יותר חברות הביוטח הולכות לע בוטח . מ י שקונה מכונת כביהס אמקור י~;רמם~~~~~ג~ו~~~~ י~~~~~ g~~;ו סהי~;;י;;י~ך~~ לבטח אותה דבןר ללכ במךש 8 שנים . מאבקור טתנים ןל 10 שטת במכוהנ ותכןנ במטרה אחת - לכבס ביוטח . מדעו! דביוק אמותה יסבה במכיסמום יעילות . אמקור קומפקט וספר 111 היא סוס עבודה אמיתי , שמאבקור טתנים ןל חאריות כופלה . חזק וסחכוני . שלי משהיא שלך . ועד שתבין את הדבר הזה - לא יד למרות מדיותיה הקטנות 40X60J ס "מ ( ביד, ברזל בברזל יורע. יש מלחמת תרבות בארץ הזאת. קומקפט 111 מכבסת עד 5 קייג כבסיה . היא אוטומטית ללחוטין וכסחונית נפסיק לרמות את עצמנו. יש מלחמת תרבות וצד אחד כל הזמן לא מכיר בה ומחפש שלום-בית והולך ונסוג במיוחד בצריכת מים ושחמל . המבנה המיו m לש המכוהנ ~f ןtז'\'"\••'"\ • ן((\( f\•זו t ז f\ צעד צעד . וצד שני מקצין והולך בלי להיות רוב בעם . וה m מרים המעולים מהם היא מיוצרת מביטחים לן מכותנ כביסה שאשפר סלמוך לעיה . הגיע הזמן שתדעו שהתקופה הזאת. האידיליה הזאת רוב יצרני מכותנ בכהסי חארים טתנים ןל קר שהנ חאריות למכוטת נגמרה . הכביהס לשהם . מאבקור טתנים ןל חיםנ חאריות למהא שלתניים . חבר-הכנסת דרדקמן ו לא ירעיל . בשביל לצייר צריך סמיהב שפוהט ' אחנט םמאמיני במה שאחנט מוכרים . לראות איש בעירום ואשה בעירום. וזאת לא תועבה . ואין תרענה אלא בכוונתו של האדם. פעמים של היוצר , להשיג בלכ נחווית אפמא ופעמים של מי שמסתכל ביצירה .• שרדת ~ .. '""""למשחה ומהתחחב. ~~אמיקןך .J אס-פא שרות ללא תחרות \... ינואר - פברואר 1984 חזון של רווחה ויופי שיחה עם אברהם נוסן מנב"ל מפעלי הלנה רובינשטייו בישראל ספורה של הלנה רובינשטייו 1 כמו ספורי הצלחה רבים של יהודים 1 תחילתו במסע וסופו באימפריה חובקת-עולם . המדובר בעלמה צעירה שהיגרה מפולין לאוסטרליה ובאמתחתה משחת-קרם שקבלה מן הרוקח שלה לשימושה האישי . הנשים שהכירה בארצה החדשה כילו עד מהרה את מעט הצלוחיות שהיו עמה . הגברת רובינשטייו הזמינה מנות נוספות וגם אלו נצרכו עד מהרה בידי חוג חברותיה שהתרחב והלך . המסקנה חיתה ברורה : נשים בכל העולם צמאות לתכשירים משובחים כדי לטפח את "חלון הראווה" שלהן עור הפנים . כאן נולד בלבה של הלנה רובינשטייו הרעיון לצאת לשויצריה וללמוד כל שניתן על עורו של האדם . היה זה צעד ראשון לקראת תפיסת עולם שלוותה מאז ועד היום את כל פעליה ומפעליה : שלוב המדע והמחקר ביחד עם תחושת השליחות שבספוק צרכי-היופי של האשה . התוצאות ידועות : מדענים , מכוני מחקר ומעבדות משוכללות מספקים כיום למפעלי הלנה רובינשטייו את העורף המדעי והמחקרי לשפע מוצרים של טפוח העור. במקביל, מקיים צוות של אנשי-שווק ויועצות-יופי מערך מכירות דידקטי ומקיף שיש לו מניית-בכורה בחנוכה של האשה הישראלית לטפוח עורה ולשמור מראה הצעיר . על אף הצלחתה המסחרית נעדר מחייה של הלנה רובינשטייו הסממן האופייני של הוללות וייחיים קליםיי . תחושת השליחות שבה הניעה אותה להפוך למצנאט של האומנויות בעולם כולו ולתרום סכומים נכבדים לבתי חולים' מוסדות צדקה וצרכי צבור <ביתן הלנה רובינשטיין, למשל, שבמוזיאון תל אביב). בסוף שנות החמישים נאותה, בהשפעתו של פנחס ספיר זייל, להקים מפעל בישראל. היא הגיעה לסיור ארץ ובהיותה בדרך 'ביו נצרת לחיפה 'ליד גבעה נישאה' ביקשה לעצור את המכונית, יצאה והשקיפה על מרחביו הירוקים של עמק יזרעאל . חיתה זו אהבה ממבט ראשון ביו אשה שהיופי בראש מעייניה וביו נוף-קדומים שהפיל ברשתו דורות של חולמים . אלא שהלנה רובינשטייו נחנה בכשרון ונכח להפוך חלומות למציאות פורחת : היום מתנוסס על אותה גבעה מפעל שגדלו 6,000 מטרים רבועים, המעסיק כ 200- עובדים (מחציתם תושבי העיירה הסמוכה, מגדל העמק) ומספק תכשירי-יופי ברמה בינלאומית לשוק המקומי ולשורקי יצוא רבים ביניהם מזרח אירופה, ארצות אגן הים התיכון והמזרח הרחוק . בראש המפעל עומד מר אברהם נוסן' הממשיך נאמנה את דרכה של הגברת רובינשטיין. תחת ניהולו מקיימת החברה, בנוסף לתהליכי מחקר ויצור מתקדמים' גם קורסים לטפוח היופי והחן המתקיימים במרכזי ההדרכה שהוקמו בכמה ערים בארץ 1 בבתים פרטיים 1 במקומות עבודה ואפילו באתרים אליהם איו 1 בדרך כלל, שרות שכזה מגיע (בסיסי צהייל, למש)ל. מר נוסן רואה קשר ישיר בין טפוח הגוף ובין היגיינה נפשית . הוא מייחס, לפיכך, חשיבות רבה ליצירת מודעות לנושא החל בגיל הנעורים ועד לגיל הבלות. גם הקשר שביו קוסמטיקה ובריאות-הגוף אינו מוזנח כאן : כל תכשיר מתכשירי "הלנה רובינשטייויי עובר בדיקה של משרד הבריאות. התכשירים המיועדים לעור מכילים חמרים מסננים - להפיג את השפעתן המזיקה של קרני השמש . בשפתונים נמזגים חמרי-מגן ואפילו לכת-הצפוניים מתוצרת המפעל מכילה בתוכה חמרים המגיבים מפני דטרגנטים למיניהם . גם תרומתו של המפעל לעיירה מגדל העמק אינה מוטלת בספק . היא מתחילה בהצעת תעסוקה בטוחה ומספקת לתושבי המקום, שהם ברובם עולים מכל ארצות תבל, ממשיכה ביחסי העבודה המצויינים השוררים במפעל ובשלוחותיו ובהזדמנות הפתוחה בפני כל עובד להתקדם ולהתפתח ("מבכייל" , אומר מר נוסן 1 "כמוהו כמנצח- תזמורת. עליו לדעת שההרמוניה בין הכלים השונים אפשרית רק כאשר הנגנים מאושרים בחלקם ונהנים לעבוד יחדיו) ומגיעה עד למרכז הקהילתי של העיירה - אף הוא תרומתם של מפעלי הלנה רובינשטיין . בכך מוגשם הלכה למעשה חזונה של הגברת הצעירה מפולין שרצתה לגרום אושר לחברותיה שבאוסטרליה וסופה שהביאה רווחה נפשית, גופנית ואפילו חברתית לאנשים רבים בעולם כולו . הריבוע להכחו שישבו להכ רשת קן אופ תל-אביב דן השרון בו יטוב דב רשת השיווק הגדולה בארץ. 105 סופרמרקטים מ : חדרה עד תאיל ~ ~ ~ ~ ל רוצה תדע ( r\~" "• חץ הדעת - הדרן לחיזוי עתידן מה שהיה במשך אלפי שנים נחרתם הבלידעת שר מרכים ושליטי מדינות הוא עכשיו בהישג ידך : חיזוי אסטרולוגי אישי המתאר m י יום מה צפיו רך . טרם נצמא הסבר ליכולת היחזוי שר האסטרולוגיה , אורם יכולת חיזוי זו הוכחה שו ב ושוב במחקרים m יעיס רבים . רוב החוקרים סבורים כי כמו יתר תופעות הטבע, חיי בני האדם ניעם במחזוךות שיש לה קשר למחזורי טבע אחזום. על כן ניתן ל m דו ~~דתה בין השאר באצמעות מחזוריות תנועת הכובכים . יכולת הידוק של החיזוי האסטרולוגי התפחתה בחמשת אלפים השנים האחרונות והגיעה לרמת מהימנות עוהה . גס כיוס מרבים שילטי ידמנות ומודסות ביון להשתמש באסטרולוגים אישיים לצורך יחזוי המאורעות הצ~יויס להתרחש . הסאטרולוג האייש מבסס את חתיזויתו על נתונים אישיים : שעת הלידה, תאריך הלידה ומקום הלידה . ככר שנתונים אלה m וייקיס יותר כך מהימנות החיזוי גבוהה יותר . ץח הדעת מספק לך איישת חיזוי מפורט . ומהימן על פי נתוניך האישיים תוך שימוש בכל הידע •••••••"".האסנ י רולוגי , בדרך ~ מתוחכמת וחדישה . מעתה חיזוי אסטרולוגי אישי אסטרולוגים בי -1 לאומיים ביניהם ר~אסטרולוג ה~שראלי הנדוע. דני הרמן . וזה מה שצפוי לן בשבוע הבא! התחזית שאתה מקבל מץח הדעת מיתיחסת ביפרוט רב לנושאים המרכיזים של חייך: m י שבוע תקבל דו H ח מפורט לביתך ובו ארבעה עמודים המפרטים את העתיד לקרות ךל בשבוע הקרוב . ידיעת הצפוי מאפשרת לך להמנע מסיכונים מיותדןס ולנצל הדזמנויות . התחזית יכולה לפרט משבר עם המעביד ביום מסריס בשבוע . יידעה זו תשמש בידך כיל חשוב בהתמ m ות עם המשבר הצפוי . ימנע מךמ המשפט המפורסם "אילו הייית ידוע"! באצמעות ץח הדעת אתה ידוע! התחזית שלך עוסקת בחיי המשפחה שלך ביחסים חבריתים, בעסקים, פיננסים , בעדוה, האבה. יזנן ולמעשה בכל נושא המעיסק אותך במהלך השבוע והשנה . 85% אחוזי הצלחה בחיזוי בשלושת החודשים האחרונים באמצעות חץ הדעת נערכו ע"י דני הרמ l תחזיות בתחומים שונים שהתפרסמו בשלושת החודשי . מ האחרונים בשבועון "אנשים" . התוצאה :85% מהתחזיות התגלו כנכונות!! האם יוץע הבורסה או חזאי מזג הראיך יכול להגיע גם הוא לתוצאות כה מרשימות? סא תאה רוצה לבדוק את איזנתות הענין , הצטרף ל " ץח הדעת" ובדוק בעצמך כמה אחוזים מהתחיזות העוסקות בך מתאמתות m י שבוע בשבוע! סא אינך מאיזנן דעיין בסאטרולוגיה - אנו צמייעם לך התנסות שאנו סבוירם כי תשנה את דעךת . האסזברורוג רני הרמז חזה זאת ~ באמצעות ''חץ הרעת" כבר לפני 4 חורשים ·i פורסם בידיעות אחרונות 9.6.83 כיצד צמטריפם? סא יש לך כרטיס אשריא , יחיג עדו היום למספר 04-245871,04-88791,0.3-296829, 02-2.3.3175 ,0.3-291949 ומסור את הפרטים הבאים : תאריך לידתך גיוס. חדוש. שגה) "שעת לידךת המדוייקת או המשוערת (בוקר , צהרים. ערב. לילה) ומספר כרטיס האשראי שלך . סא אין לך כרטיס אשראי. מלא את התלוש המצורף, גזור אותו ושלח אותו ל " המרכז להכוונה אסרטולוגית לב דיזגגוף )762(m· ידזגגוף 50, תר-אביב 64.3.32.~ ךגובשiו יחוייב אחת לשנה ב -$12 לוכ שבוע ב $2-(בשקלים ( הדזרז והצטרף עדו היום , מספר המנויים מוגבר . חץ הדעת ידזדז ולl'ג"סםראכלב-rנדיא ובשע אר חשרח כסף . חייג עור היום וחייב את כרטיס האשראי שרך 04-88791 ~04-145871 ~ 03-191949~03...;196819~ ~01-133175 רוק · נייפ שלושת האירועים הראשונים כבר התיקימו. האם גם הבורסה תתאושש לרקאת סוף השנה! דנ י הרמן : האסט רולוג שחזה א ת של"ג המרכז להכוונה אסטרולוגית מ נוהר בידי דני הרמן האסטרולוג הישראל י הנדוע. מוסמך הפקולטה הבריטית לאסטרולוגיה דני הרמן , מרצה קבוע בכינוסים בין -לאומיים , מפרסם מאמרים ומחקרים בעתרנות המקומית והבינלאומית - פרסוימם שזכר להערכה רבה בקרב אנשי מקצוע ובציבור הרחב . מזה כשנתיים הפנה דני הרמ l את כר מרצו רפרוייקט " ץח הדעת " בר בשיתוף עם אסטרולוגים נודעים mנמרק , יוון , גרמניה , אנג ליה וארה "ב נבנתה תכנית המחשב המקיפה והמעמיקה שמכירה את הידע האסטרולוגי כורו ובנויה לקלוט אר תוכה כר חידוש בנושא . דני הרמן חזה בין השאר את מרחמת שרום הגליל ואת נפילת הבורסה . חץ הדעת - מפעל מנויים ארצי של המרכז להכוונה אסטרולוגית הצמטרפים למפעל המנויים, מקבלים לביתם m י שבוע בדואר , תחזית שבועית מפורטת ומלבדה חתזית שניתת ורגחזית תלת חודשית . מספר חשבו ן בבנק אל סו ג חש : בכל שבוע! יד- ---------------------גזורושל לרוב הציבור יש מושג קלוש ביותר על קוד מס קה ח ::>c:gr - המ iכ T והכוונה אסטרוווג"ת סנ' ננ ו · אטסרולוגיה . בשבילו האסטרולוגיה היא שס -- ;י;נז~~~ A 1 אר ץ " לב דיזנגרף" כ 62ו < m וד התחיזות המתפרסמים בעתוני סוף ו השבוע . אך התחיזות המתפרסמות בעתונים תאר' l לידה ___ ע'ר דיזנגרף 50 הן כלליות ביותר ולא תמיד ניןת לסמוך על ) אס אינן יודע שעת לידה מדויקת סמן נע'גול תל-אביב, 1 .64332 קוד המו 1°ו 11 אסמכתא . י י פל i ות בוקר 0 בוקר 0 לפני הצהרים 0 צה i' ס 0 איזננותן. (מה גס שהתחיזת היא לכל בני _מ_ס_פר-מ-זה-ה_ש_ל_ה_לק-וח- )-ו תנlפל רעב o ערב 7 o 'לה o<. -----~----'----י-- ·-~רז ( המזל והרי לא יתכן שאותם דברים יקרו לכל הרשאה בני אותו מזל!) . לחיוב חשבון יזכ שהתעמק יותר באסטרולוגיה, השתמש לכבוד 3. הוראה זו נ ' תנת ל ב 'טול ע "' הודע ה ממ J1' מאתנו בכתב ל בנק . ו בישרויתו של אסטרולוג אייש. תמורת אלפי למרכז להכוונה אסטורולוג ' ת או עפ "' הוראת ד'ן . שקלים קיבל תחיזת אישית אחת, בלב,ד בנק . אתס תפעלו בהתאם להוראות הנ " ל כל עוד מצב החשנו \ 'אפשר ו 4 s סנ'ף _____ מעיזנקה ומקיפה יותר . ץח הדעת נו\ח הננ' 1 נו משחרר 1 'ס אתכם מכל אחר'ות בעד נזק . הפדס זאת וכל עוד לא תה'ה מנ'עהחוק'ת א ו אחרת לב ' צועו . הרבה יותר מזה (ה 'l לא כל אסטרולוג כתובת הסנ'ף אישי יכול להכיר את הידע שנבצר במשך . . הוצאות 1 אליפ שני ro. הפתרו l המהפכני w ל וכו ' העלול' O לה'גרס עקב א' מ'לו' הוראות אלו . אס נגלל חוסר כסו' ~ ו נגלל ס'בה אחרת . 1. אנ '; ו הח "מ ץח הדעת: הכנת תכנית מחשב ו בiש נעל 1' החשבון כמופ'ע בספר' הבנק האוגרת בתוכה את כל הידע 6 נא לאשר למרכז להכוונה אסטרולוג'ת על קבלת הוראות אלו הסאטרולוגי הקיים היום .תJיכת הג n 'ס ב ממנ' 1מאתנו . נותן t 'ס ל .JL בזה הרשאה לח" J אח מספר זהות _ -- המספקת מפה אסטרולוגית איישת, - ו חשנונ '1 נד הנ " ל אצלכם בסכומ' O שיה'ו נקו O'J ברש'מות הח'ו O'J תאר'ן --------------ו מפורטת ומעדוכנת ידמ שבוע ו 1 או נסו t:. 'ס מגנט" WL' ומצאו לכס m' פעס בפעם ע "' המרכז בשר . רע לכל דאם ישצרה :כך . להכוונה אסזנרולוג'ת ומספר חשנונ' 1 נו 'ה'ה נקוב בהס . מת נעל 1' החשבון -----------ו בהוצאתו לפועל של רעיון 2. הנ t'J נו מוות nO' על קבלת הודעות ח . ' וב מכס נג'ן ח'ו J 'ס אלה חת ' חדשני זה, עסקו בץרא ובחו H ל. ---וiiוו----------- חלקזה"שמרבסנ'ףהבנק " •" " :~ -י!זl....~....; . .·~ ~ז · -.,,!" • _f " 1 ז .". :::.,. f • נ .ני: 11 י , . \, . ~-i 1 · רפים של תרבות- ספר זבוב עלנייר זבוב. נייר חררה. .: מפעלי נ•ך אמךיקא••ם ם••לאך,_.•ב D"U AMERICAN ISRAELI PAPER·MILLS LTD• ··