. ""~''~ כולל מחברות החאן מוסף מיוחד לתיאטרון גרשון שקד ; פגעי הזמן וזמירות של ליצנים ;35 תכניית החאן ;73 תהילה ; עפייי ש 11 י עגנון ; עיבוד יוסי יזרעאלי ;39 שי בר יעקב ; שחקנים מחפשים דמויות (יומן חזרות) ;44 יוסי יזרעלאי ; לקראת תיאטרון יהודי - קווי מתאר; 46 -~--------------------, ח . תום על "עתרן 11 77 לשנת 1985 לכי ת " ד 16452, ת " א הנני מבק J\' להיות מנוי על עתרן ·· 77" לשנת 1985 שם ומ v \פחה כת ובת ר 1. ל · מצורף בזה ציק על סך 9,800 שקלים כולל משלוח המשוך על בנק חתימה תאריך -----------~-----~ 3 {ן>;< .f ·:--.:..~• ..ח i.:'·~_':::, ' מדור מיוחד - חינוך במשבר; 14 שיחת החודש - עם ס . יזהר ;28 על ' 'שלי שמור ביניהם" למירה מינצר-יערי ; יערה בן-דוד ;49 על "עילית ללא ממשיכים" ליונתן שפירא ; יעקב שביט ;50 על "בשנה השנייה למלחמה" לנסים קלדרון ; יעקב זילבר ;51 על לקט מהשירה הרומנטית הצרתפית : תרגם : דוד גלעדי ; ש . אלונים 51 j על 11 הדים ורוחות 11 לא. דורית ; אמנון זיקונט ;52 על 11 אורחות אמונים 11 לאברהם בלאט ; חנה יעוז ;52 ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Editorial Members: Shlomo Avayu, Shimon Ballas, Shamai Gelander, Amnon Jackont, Sasson Somekh Assistant Editor: Amela Einat ו:L;.ג;e..ב-~ ~vv ~~ ~'='~:נ.ג.:.,_ו ~_,,.::JI~:_,J..נ_,.. ן~ '~.;~d' 4'-נ .:. L..._,....:._,...&• .:.;_,s~ 1' _) ~\?L...J ~~~ : \....ג.נs.l נ.tבנ.1 'A נ ע;,.ו :~jנ~ • .i'fi--• ן~ J:!:ב-iינ.::.l~<}.J-• המערכת והמנהלה: תייד 16452 תייא , טלי 03-456671. המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות ; המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה המחזיר כתבי יד אם לא צורפה אליהם מעטפה מבויילת . הפונים למערכת מתבקשים לטלפן אן ווק למס' 03-456671• חומר יש לשלוח רק בדאו וגיל, כשהוא מודספ ברווח כפול על צד אחד של הנייר. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש . סדר, צילום , לוחות והדפסה : דפוס בארי, קיבוץ בארי . הפצה : ייאטלסיי בעיימ 8 בגלךון ההז שירה וסיפורת לאישע פורת ; סיפורי הראשון ;6 שלום וצבי ; שירים ;8 אייל מגד ; שירים; '9 נילי מילוא ; שירים ;11 יחילא חזק ; רחם ; שיר ;11 אהדו דור ; מלח הארץ (קטע מרומאן) ;13 תמר משמר ; אשת לוט ; שיר ;13 אורה לוטן ; ציפור באיגואסו ; שיר ;23 לוזימיו ווינוביץ' ; שני חברים )5(; מרוסית : יהודה גור-אריה ;30 יהודה גור-אריה ; שירים ;32 מסות, מאמרים 1 תגובות מארקס · גבריאל גארסיה ; ים סיפורי האבודים ; מספרדית : ידידיה יצחקי ;9 מנוחה גלבעו ; על הזהות והנקם ;25 יהדוית כפרי ; 11 סוף דבר 11- דעת אחרת ;48 מדור מיוחד - חינוך במשבר האלטרנטיבה : חזון חינוכי חדש ; רב-שיח בהשתתפות : נחום פסה, יוסף בן-שלמה, מאיר קליין' מרים קונדה ;14 לאיעזר גלבעו ; אידאולוגיה ואינדוקטרינציה בחינוך (קטע מספר העומד להופיע) ;15 שמעון רשף ; דמוקרטיה ואוטונומיה בחינוך ;17 מונולוגים אריה סימון ; לקח השואה ;21 יעקב בלומר ; חובת החינוך המודרני ;21 סמי מרעי ; שימוש במושג 11 בי\,?חון 11;22 מוקי צור ; או שאתה מצליח או שאתה מסביר ;22 לאכס ברזל ; אתוס הצריכה ;23 שיחה אורילא סימון ; מיושם בדוק לחורבן ;24 אמנון זיקונט ; מדורים קבעו~ם טור 11 עתון 77";5 דני קרמן ; קריקטורה ;5 המלצת 11 עתון 5 ; 1177 קלונוע - הלל -דמרון ;27 שיחת החדוש עם ס. יזהר ; אחרי האחד יבואו רבים ; שולמית גיגנולד-גלבוע ;28 ,..· ביקורת ספרים על 11 אלגביש 11 לש . שלום ; שלום וצבי ;48 על 11 וכ . בך בהתחלה 11 למשה דור ; תמר משמר ;49 uר b ן~ י . רחון לספרות ולתרבות שנה חי, מסי 59 :;כסלו תשמייה, דצמבר 1984 העורך: יעקב בסר עוזרת עורן: עמלה עינת חבוי המערכת: . שלמה אביו, שמעון בלס, שמאי גלנדר, אמנון ז•קונט, ששון סומך. עריכת המדור לתיאטרון: נורית יערי, גליה שיפמן. עריכה גרפית: יגאל זורע. מעוצת מערכת: יצחק אוורב~ך אורפז, גילה בלס, מיכל גוברין, יוסי הדר, א.ב. יהושע, דן פגיס, יורם קניוק, עוז, ~ רבין _, ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס. המו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום תהספרו והתרבות בישראל - עמותה' בהשתתפות ספרית םפועלי מזכירת המערכת: שבולת דגן . בסיעו: משרד החינו'ך והתרבות, המועצה לתרבות תולאמנו - הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות .ולחינוך קי{ .~תר~ - ות .אמריקה-ישראל י;'. םםרית םרעלים מגישה לקרואים את מיטב הסםררת לקראת חג החנרכה ועת זמננר עקיבא ארנסט סימרן -יעדים * צמתים * נתיבים הגרתו של מרדכי מ. ברבר כבסיעו קרן רלייאם ראלרגה לקריץ לחקר הגרתו לש מרטין נובח !:כראטיקה רביקררת הלל ברזל - אמיר גלבע, מונוגרפיה סורח זמן חררה 1984- מבט שני* טרטאליטיררת במאה העשרים. קובץ מאמירם בעירכת איררריגנ האר . סורח אםיק - משותפת לספירת פועלים, סמינר אורנים - ארבי' חיפה, רהרצ' הקיבוץ המאוחד . אניטה ריבו - מחץו למשפחה השמת ילדים בארץ ישראל בתקופת המנדט. לאה הורמי - עם צל כבד כעופרת הררמאן הגרמני שלאחר הנאציזם חינרך מרגרט ורנלוסרן - חשיבתם של לידים תרגום : יהדוית כפיר ה!:כררז.ם.'ז סארטר - מרות בלב - החלק השלישי הבטלירוגי "דרכי החירות" תרגום ואחירת דבר - יונת סבר כהצראה משותפת לספירת פעולים, הרצ' הקיבוץ דהמאוח, המעוצה הציבוירת לתרבות ואמנות והמפעל לתרגומי (מרפת נתן שחם - ההר והבית בית אלפא בשישים ל"קהיליינתר" ברטן - מכתבים מתאילנד (יופיע בקרוב) אליאס קאנטי - הלשון שנצילה הספר הראשון באוטוביוגרפיה של המחבר בעל פרס נובל (יופיע בקרוב) תרגום : צבי אדר כבשיתוף עם זמוהר-ביתן> 'W כנו 17 תתכנ'ו ב'טוח ''ח D ואפשרויות בלתי מוגבלות לשילוב ביניהן ןץחת מהן ה' N בד'וק . התכנ'ת שתענ'ק כך וכמשפחתך בטחון מכא 1 פנה אב o וכן ייירדנ'ה-הלבנוןיי ~ירדניה .הלבנון 1P ביטוח, א 1·1nת 1בט 11n• ג 'יימס ג 'ריס - ירליסס תרגום : יעל רנן כספר מרפת בשיתוף עם זמורה-ביתן והמועצה הציבורית לתרבות ואמנות) שירה ליאה רלוימיררבה - ימים נסרגים מרוסית : מדרכי סבר ריבה ורביד - אוושות של אש מאגנלית : אילן שיינפלד יהרוה ארפן - שיירם (יופיע בקרוב) ירכל גאול - ערללרת אביעזר (יופיע בקרוב) ילוים רן ביון / יאן הרבו - הפלגה שמראל הרפרט - אולי לא שאלו (יופיע בקרוב) אסטריו לינוגרן - האחים לב-ארי (יופיע בקרוב) ציפי גצלה - אמא שלי דילית (יופעי בקרוב) לימרו רפאל גבערן - עקבות פרעה בכנען (יופיע בקרוב) סםרים בהרצאת ס!:כרית !:כרעלים הוררזים בישראל - קרבץו ארבי' חיפה במבצע לחג החכרנה יימכר הספר גברות הארד ן יצחק בשביס-זינגר בהנחה גדלוה בחבריות ספרים פועלים (רח' אלבני 73/ ת"א ; רח' הגר"א 26, ת"א) מהורררת חושדת בסםרית !:כרעלים יהודה האראר - השראה, היבטים היסטוריים אשר ריבלין - מרנחרן לספרות איטלר קלרינר - העירם הסמויות מעין ג'רלד דאלר - משפחתי וחיות אחרות ג'לרד דאלר - פגישות עם בעלי-חיים ג. פלרבר - מאדאם ברבארי ש . נץ - גלריות ירשולים 80,000 דונם םפרד לברחב••שרא 10 בת 1 אר•זה חד•ש•ם ומשוכלל•ם. 10 מל 1 ון מיכל• פרי הדר לייצוא . 3 מפעל• תעשית מוזן לע•בוד תוצרת חקלא•ת. מפעל לייצור פקט•ן. מפעל לזוצור ת•בות פר• הדר. 6.500 םעובדי קבוע•ם .ועונת"ם יןיכיןיכיןיכיןיכין &נםיפסיאזורייס ~באר ---.... ------.-----,• 76 מולון דולר וזצוא. .". --· --· --· ---~ ~ 11 יכין 0 5: המלצת עתרן 77 הלל ברזל : אמיר גלבע ; מונוגרפיה , פואטיקה וביקורת ; הרצי ספרית פועלים ;1984. ריבה רוביך: איוושות של אש, שירים ; מאנגלית : אילן שייכפלו ; הרצי ספרית פועלים ;1984. פלו סארטר: · ז'אן דרכי חירות - מוות בלב ; מצרפתית : יונת סנד ; הוצ' ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד ; המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות ; המפעל לתרגום ספרי מופת ;1984. מרדכי גיאורגיו לאנגר : מעט צרי ; כתבים ; שירים ומאמרים ; עריכה ומבוא : מרים דרור ; הרצי עקד בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל ;1984. אנדרה ז'יד : מרתפי הוותיקן ; מצרפתית : אביטל ענבר ; הרצי עם עובד - הספדיה לעם ;1984. קסט: ~בי הפלאות · איתמר יעזו ; שירת הוגנריה לדורותיה ; אנתולוגיה ; מהדורה דו-לשונית ; הוצ' עקד ;1984. מרים אורן: זוקפים אוזן חדה לנחש ; שירים ; הרצי אלף ;1984. מיכלא ולוצר : מלחמות צודקות ; מאנגלית : יורם ברונובסקי ; הרצי עם עובד - ספרית אפקים ; .1984 ליאה לודאימירובה : ימים נסוגים ; שירים ; מרוסית : מרדכי סבר ; הרצי ספרית פועלים ;1984. אברהם ביק (שאלוי): מוצאו של מארקס ; הרצי הקיבוץ המאוחד ;1984. מאיר איילי : אוצר כינויי עובדים ; בספרות התלמוד והמדשר ; הרצי הקיבוץ המאוחד ;1984. אניטה וינר : מחוץ למשפחה ; השמת ילדים בארץ ישראל בתקופת המנדט ; אפיק ; אורנים ; הרצי ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד ;1984. נורית זרחי-בהן: ניצי מזווית העין ; ציורים : דבורה דובינו ; הרצי הקיבוץ המאוחד ;1984. 8 טור uת i ןוו "נגד הרצח הזה האיום ..." א.פן ~~--~ל:~~~~~~ ע ד לפני שנים לא רבות, חיתה לנו הרגשה של ~----....;;.~ חיים בארץ פתוחה , בה צעירים יכולים היו לתכנן טיולי אורך ורוחב - מדן ועד אילת. '~~, מי מאתנו אינו זוכר את טיולי תנועות-הנוער ~, --..... , המסורתיים - מים אל ים וממצדה לעין-גדי ; ואת הבילוי המקובל אז על יחידים וזוגות ~ מסעות רגליים אל פינות החמר שבארצנו . גם אם תחושת הביטחון לא חיתה ריאלית לחלוטין , שכן גם לפני מלחמת ששת הימים חיתה עוינות - היה רצח מעלה-העקרבים ורצח גן- מאיר וקיביה ועוד כהנה וכהנה ; חשיבותה חיתה בעצם היותה. מעולם קודם לא הגענו לרמת חרדה כזו , המאלצת צעירים "לחשוב פעמיים" אם להצטרף לטרמפ מוצע. ' כולנו שואלים את ה"למה" וה"מדוע" השכם והערב. ובידי כל שואל לחוד , תשובה נכונה על-פי השקפתו. האמיתות המשותפות לכל השואלים והמשיבים הן שמשהו השתבש באופן קיצוני בארץ זו ושכאב f השכול קשה לכולנו מאד . אך בהזדהות עם הכאב הנורא איו פיתרון לדילמה . בעת כתיבתן של מלים אלה, לא ידוע עדייו מיהו שרצח באכזריות כה לא אנושית את הדס קדמי, ~ אבל ברור שהאווירה המוסרית הכללית בארץ , חיתה שותפה פעילה לרצח זה. חיים במצב של כיבוש משך שנים ארוכות אין בהם כדי לעודד מוסריות יהרה בכובש ובנכבש גם יחד . והשתתפות מתמשכת במלחמה בלתי נחוצה ובלתי צודקת, יוצרת יחס ציני לחיי אדם, שלא לדבר על התייחסות למושגי אמת-שקר, צדק-עושק ונוי. לכל אלה כמובן השלכות על מכלול חיינו כבנו- אדם, כיהודים, כישראלים. אני מניח שלפחות חלק מקוראי דברי כאן , ימשוך גבה ויגיב - מה למשבר זה מוקדש מדור נרחב גבליון הנוכחי. החידוש? הדברים הרי ידועים וברורים. ועם-זאת אנו מצפים מקוראי העתון להגיב ל~תוב ולתרום ברור לי שמוטל עלינו לחזור ולהתריע בנושאים בדרך זו לליבון הנושא וליצירת התמורה האפשרית אלה . שכן אם מדינת-ישראל לא תסיר מעצמה את עדייו . אולי .• עול-עם-כובש , וכל העולה ממנו ; לא נשנה דבר ולא נשתנה . וחמור מכך - חיינו יהפכו לחסרי-טעם ח לק ניכר מגליון זה - "מחברות החאן" ומשמעות, והשאלה הנוראה "לשם מה?" עלולה שהופק בהשתתפות תיאטרון החאן להביא אז למסקנה הנוראה לא פחות של הירושלמי מוקדש לתיאטרון . אנו מקווים "לשווא". שעיסוק ממוקד זה בתיאטרון היהודי ובתרומה עדייו ניתן לשים ק;ור לדבר הזה, בתנאי שכל אחד שתרם לו גדול הפרוזאיקונים שלנו - ש"י עגנון מאתנו , בתחומו , יעשה משהו של שינוי .• - ימצא הד מפעיל בקרב קוראינו . וכן תקוותנו עמנו שגם בעתיד נוכל להקדיש חלקים נכבדים ב קשר ישיר לנאמר עד כה, ברורה השפעתו של מעתוננו לנושא זה, המהווה גם-הוא בבואה לחיינו. משבר החינוך העובר עלינו , על אווירת חיינו • הכללית כאן . י.ב. ~ק~וב~_ה!נ 1 והב_ל!יבי-~ i!םנ.י E ואנחנו שחבנו השגולם לא יקןס _,, ל זזiי ךא עסינו • הוא חזר והוציא אח זרבובי n ר האף ו ילי n, קפח חא . עיני סה ומרח, הריר חא ריהר ןיי-חצגzה ופסל חא רהזשr החשד לש מרבדי • אנחנו לא ארינו חא .הזגznה אין לנר דעה עליו. ייכתן ודמורב ביצירת מופח וייתכן :גשגפל אמנותי. אם כך או כך, הגיע הזמן ונררשnריש המפמלצת הצב ז ררליח הזתא שוד n נ ו לצינור רגzצע פשלוס. מי אשדשי ל:בץרע איזו לשםםה תנהל חא חייו וחא חיי הדמינה נוהל, אשרי וודאי להחל~ס איזו הצגה הוא רוהצ ריכול לאררח. כבך אר ·~-חאשלחא' ' הגי גר 'w ןדזן 1גסד:זr ית הזאת; זiכ*1נש7בzהצע זרא המרב ופול על החכהמ והמוסר • ~ל .,, ובר הבהנח משלור על ער;ן ~רזr היציהר, לאא סרפנוt באוויר חצ לגש? - זש. :זריך היה לקבור חא ה:זנ זוהר ל uדו _ לש סדנבzה זה נכמר• עשכיו זה שפוס הרכחי • ר.ב. דצמבר 1984 אבל משהו השתבש פתאום . איזו דמות התגנבה לתוך הצללים של חורשת בית- הקברות. שמעתי צעדים ואחר כך גם את קולות קqז~ה של י?י-הצינור, את הטפיחות הקצרות של שיני המגרפה על החצץ הדק. ולפתע נעצר הזמן וכאילו פקעתי כולי, כמו איזו שלפוחית זוהרת, מן החול ומן האדמה בכלל. והתחלתי לרחף בין השמיים ה~:;כהים לאיטם ובין הצללים המתארכים שעל האץר . הכל נעצר. הגעגועים נעלמו וה~תה לי הרגשה מוזרה שאולי נקרתה לפני הצצה נדירה אל חיי העתידים. חשתי בתוכי איזו התרגשות. כאילו מישהו הבטיח לי שעכשיו יתגלה למעני צוהר זעיר ובו ירוצו חיי לפגי כמו על מסך . באזני נשמעו קולות שדימיתי לשמוע בהם את הסיפור הנכסף של קוררתי. כאילו יש מי שקוצב לי את שנות עבודתי. מבדיל בין מלאכה למלאכה, מתיר ואוסר ומגיש המלצות. ואני אין לי אלא להתמכר להאזנה מתוקה, ואפילו לא להניע בראשי שאני מסכים לכל זה. ושבעצם גם אינני מופתע ביותר. כיוון שקיוויתי מזמן להארה כזו שתבוא. וכבר במשעול הקוצים בין הגויאבות הכומשות ניחשתי שאני הולך וקרב לגילוי משמח כמו זה. וכבר קמתי מתלולית החול נערתי את הגרגירים ממכנסי וברגל יחפה ומהירה חשתי אל צריפי המחניק. אל המחברת הישנה ואל העיפרון הגס . אני זוכר : על המיטה הסתורה מתוך ענן הצחנה החמץו' כשכולי נוטף זיעה המטפטפת על המחברת ומרככת את הדפים, התחלתי לכתוב מתוך התרגשות נואלת שאני מוכרח :<יו סופרר ב קץי ההוא, כמה ימים לאחר שנשתחררתי מהשרות הצבאי י באה עלי שעת אחר-הצהריים מוזרה. ~~P. יחי להוציא מתוך הארגזים שבהם היו מעט חפצי . מחברת ישנה שנותרה עוד מימי לימודיי ועיפרון גדול צהוב. לא היה לי אז חדר מגורים קבוע בקיבץו ואני בטלטלתי בין הצריפים הישנים. פעם הושלכתי לחדר צר ומזוהם ופעם מצאתי עצמי בחדר שרצפתו מבריקה אבל קירותיו פרוצים ואין בו חלונות. פעם אחת אפילו התעוררתי בחדר מוזר, בתוך צריפי ~חלקת-הגוב"ל המרקיבים שהיה כולו ערימת מדרונים חמו~ה. ... הייתי משכים לעבודתי בךיר-הצ ' אן מבעוד לילה. שבילי החול היו לחים עדיין וקורי השבלולים מתוחים עליהם. הייתי מוציא את היום בעבודה קשה בחום ובלחות, מב;סס בתוך הזבל וסופג עמוק אל תוך עורי את ריח הכבשים החריף שלא היה מתפוגג. בשעות אחר הצהריים הייתי ניעור לפתע משינה מהבילה, דחוסת-זיעה, שוכב בין הסדינים ומהרהר בחיי הצעירים. בין חובה לחובה ובין השכמה להשכמה הרי יש איזו שעה שבה הנפש מפרפרת אל עתידה. כל כך הייתי להוט לדעת מה יעלה בחיי, ועם זה כל כך מסור לפרטי ההווה הדוחקים, שלא עלה בידי לתכנן אפילו מהלך מכוןן אחד. הכל בא עלי בהפתעה ללא בחירה מפורשת. ועם זה כל כך צפוי, כל כך מקובל, עד שלא העליתי בדעתי שישנם חיים אחרים, קרובים עד נגיעה, מעבר לאופק המהביל. ספנ~רי הראשון אלישע פורת ..f.. E " f ... F .r להנציח את המראה הנפלא שזה עתה חזיתי . כל כך נחפזתי כדי שלא לשכוח כלום וכדי שלא לערבב בין הפרטים עד שהעיפרון קרע את הדפים. אבל לא ראיתי בזה הפרעה . ללא מעצור הפכתי בדפים. כתבתי הכל בהתנשפות ובשקיקה על השעה המוזרה שפקדה אותי. על הדמות שהתגנבה לבית-הקברות . על הידיים שעשו במלאכה הקדושה . על השקיית הצמחים וגריפת-העלים ועל הנקיון שנעשה מסביב למ~בה. והכל במין אלמוניות כאילו אין שם לדמות וכאילו אינני מכיר אותה. וכאילו אין אני יודע בדיוק מי היא ומה היא עושה כאן' עכשיו י בשעה המנותק ה הזו . שקעתי בכתיבתי עד שלא יכולתי עוד להמשיך כי החשיכה מילאה את החדר. וכשקמתי להדליק את האור נדמה לי שכבר כתבתי כל מה שהיה לי לכתוב. והרגשתי איך אני מתרוקן לאיטי מהמתיחות הקשה שאחזה בי . ואחר כך החזקתי את המחברת בתוך ידי והתפלאתי איך זה כתבתי כל כך מהר. ומה בעצם מונח אצלי בין הדפים. הזעתי נורא ויצאתי להתאוורר. מישהו מחברי כבר התכונן לעלות לחדר-האוכל לארוחת הערב. בשעת הכתיבה הייתי כל כך מו~ךש מהזמן שלא הרגשתי איך נעשה מאוחר. שריקות וקריאות החלו לחלוף בין הצריפים המרקיבים. ועלי נחתה הרגשת שחרור מופלאה. קלי קלות כזו של הגוף כולו . היטלתי את המחברת על המיטה ואת העיפרון העפתי אל הקיר, הצטרפתי לחדרי ובדילוגים על רגל אחת עליתי איתם אל חדר-האוכל. ו כך גם שלחתי את הסיפור למערכת הר:;נע;ן יחורפכ;tה. בקומה העליונה של בית-התרבות, באולם הקריאה של כתבי-העת מצאתי את הרבעון שהיה אז חדש באץר . לאחר חליבות הלילה המפרכות הייתי נכנס לאולם הריק ומדליק את האורות יושב ליד החלון ושוקע כולי בקריאת כתב-העת . נערים בני-גילי, שזה עתה השתחררו משרותם הסדיר פרסמו בו שירים וסיפורי-בוסר נהדרים. דרכם חיתה כבר פרושה לרגליהם. מישהו דחף בהם ומישהו משך אותם והם לא יצטרכו להמתין כמוני, עד שלא יוכלו עוד להתכחש לכתיבתם. הם לא יעשו עשר שנות שתיקה באכילת בשר- עצמם. בהתרחקות להכעיס ממה שבאמת חובתם לעשות. כבר אינני זוכר אם העתקתי את הסיפור העתקה אחת או שתיים . ייתכן' אבל ודאי חיתה זו אותה מחברת נושנה ואותו עיפרון חריטה מגושם . נתתי את הדפים לפקידת- הדואר שלנו ויחד סידרנו את הדפים ה~ז,נךים בתוך מעטפה חומה. "אתה בטוח שזאת הכתובת הנכונה?" שאלה אותי פקידת-הדואר "אתה בטוח שיש בכלל כתובת כזו בתל-אביב?" "כן כן," נחפזתי לענות. החוורתי והזעיתי והדופק שלי ה??::דיר את מרוצתו . כל העניין מאד לא נעם לי . הרי זה לא עניין לאנשים שייעודם לעבוד עד כלות נשימתם . איזה עיסוק משונה, יוצא דופן. וחכה חכה, אמרתי לעצמי, עד שהדבר יוודע בקיבץו. ואני מיהרתי לשכוח הכל ולהשכיח סביבי את כתיבתי . ושקעתי בעבודה הקשה ובסדר הרצוף של פרטי החיים . לאחר שהארכתי ככל שיכולתי את השעה המתוקה הזו, שבה אני ניעור משינה הזרייה, מלאה בזכרונות מן הצבא שזה עתה עזבתי ומלאה בחלומות עתידים משונים, קמתי ויצאתי מן הצריף . מעבר למחנה הצריפים, ממש אחרי הקירות היה מטע זנוח של אילנות סובטרופיים. גויאב;ת שחדלו לעשות את פריין י רימונים מתולעים וכמה עצי שסק שעליהם התייבשו. שעות ארוכות עשיתי במטע המוזנח בהתעטף עלי נפשי. הייתי מתבונן בעורקי העלים, בגזעים המתקלפים וצופה ב~נו.רי החלזונות הלבנים המצטופפים באמירים. בדממה שנשתווה לאחר ההמייה הקשה של הצאן דימיתי לשמוע קולות הקוראים אלי ומכוונים אותו לדרכי החדשה. נדרכתי כולי . עשיתי אזני כאפרכסות גדולות, טיפסתי אל מרומי העצים לקצר את הדרך אל הן,נח;ז ה~יל~י. אבל לא שמעתי כלום, והייתי נאלץ לרדת מהעצים ולפלס את שניל " י בין הקוצים היבשים אל מחץו למטע . לחפש את מה שאני כל כך נזקק לו במקום אחר. איש לא חיכה בכל העולם כולו. את חובתי עשיתי, את מכסת עבודתי השלמתי והרגשתי עצמי פנוי לשיטוטים עד מחצית הלילה . מעבר לגבעה המו החיים בחצר הקיבץו . אימהות קראו לילדיהן בקולות מתמשכים שאפשר היה לשמוע את הדיהם מתגלגלים בשדות הרחוקים. כבר בימים ההם, התחלתי לשאול את עצמי אותן השאלות שבהן אני מתענה עד היום. היש משמעות לחיי הצעירים ?בשביל מה אני מתגלגל מצריף לצריף ? מי מכוון את חיי ועושה שאשכים אל ההבל הנודף מן הכבשים ?האם זהו בסיון שאני צריך לעמוד בו? ומה יבוא אחריו, אחרי שאעמוד בכל קש~י קשייו ? ההרגל הזה לשאול את עצמי שאלות על חיי תוך שיטוט בשבילים ולאורך הגדרות נוהג בידי עד היום. ותיכף גם מצאתי עצמי ברחבה הקטנה ומכוסת העלים של בית- העלמין . כבר כתבתי במקום אחר שבית-העלמין שלנו עומד מחוץ להווייה . כל כך מחץו למקום שהרי סביבתו אינה שיכון ואינה מוסך אלא איזו פיסת קרקע הדוקה שמשמרת בתוכה את המקום כמות שהיה לפני שנים. וכבר אמרתי במקום אחר שבית- העלמין שלנו שרוי מחץו לזמן . שהרי איזו משמעות יש כאן למירץו השעות ? ומה אם עכשיו שעה של אחרי הצהריים מתאחרים ? ומה אם הרוח המסלסלת בענפים תשקוט עוד מעט ותפנה מקומה לגלי הקרקור הפוקעים מן הביצה, מאלפי הצפרדעים היוצאות עוד מעט ל~יד היתושים ? ישבתי על תלולית של חול . החול הקריר חילחל בבגדי ונגע אל עורי . אם יש זיכרון שאני אוהב הרי זה מגע החול בעור החשוף . הרגל מתפלשת בין המאורות הקטנות של טורפי-הנמלים ומן המכתשים מחליקים הגרגירים לאורך השרירים, נעצרים בשערות וממשיכים להחליק עד לסדקים העדינים. וכבר חשבתי להפקיר עצמי לאותו סוג של רחמים עצמיים שהיה חביב עלי. הייתי קובע עיני בשמש השוקעת בים שאינו מרוחק כל כך. ומפנה את כולי לגעגועים. לאיזה סדר רצוף וכמעט קבוע של געגועים. סדרות של געגועים היו מתארגנות בראשי, ויוצאות למצעדן שאינו נלאה. עתון 177 מס 1 לכתוב ? ומה הסודיות הזו ? מה החשאיות הזו ? פקידת-הדואר סיפרה לי משהו. מה כתבתי שיר או סיפור?" "משהו לא מגובש," אמרתי דרך אגב ולא רציתי להמשיך בשיחה הזו, שנעשתה פתאום גלויה מדי. לפעמים כשהיה אבא נפתח בשל משהו שגרם לו התרגשות היה מספר בחידושי מלים שמצא לצורך תרגומו. היה מתפעל מסיפור מעולה שנמצא לו לפתע באיזה כתב-עת לועזי. היה משבח מספר צעיר שאיש לא שמע עליו עדיין. "הכתיבה היא עניין רציני," אמר אבא, "והיא לא נעשית ככה, אחת ושתיים, בין חליבת הלילה ליציאה אל המרעה." פקידת-הדואר הכעיסה אותי מאוד . מי ביקש ממנה לדווח על כל מכתב שיוצא מכאן ? ומה זה עיסקה אם אלו הם נסיונותי הראשונים ? ומי בכלל שם אותה להודיע לאבא ולפקח על מעשי? מזגתי את התה בכוסות, הנחתי את התחתיות ולא השבתי לאבא. "איפה לשים את התה?" שאלתי אותו · וקרבתי אל השולחן . היה מונח שם כרך עבה של "משפט הא~רים" ואני הכתמתי את ישעיהו שטיינברג בכמה טיפות של תה רותח . "אין דבר," אמר אבא, "גם למזוג תה צריך לדעת . ואני משום מה חשבתי שגם אתה משתוקק להיות שחקן כדורעף ." אחי שיחק כדורעף בנבחרת הקיבוץ . הוא היה שחקן מצטיין ואבא, כשהתפנה משולחן עבודתו, שאב ממנו הרבה גאווה . "אם לא שחקן אז מרכז הדיר. או סדרן עבודה. או אפילו מרכז המשק. מה יש, גם אלה דברים חשובים לצעיר בגילך." ישבנו ושתינו את התה . אבא הניח מידו את החוברת הרוסית, הסיר את משקפיו והביט בי בעין משונה . כאילו אנו מתראים לראשונה אחרי זמן רב של היעדרות. "הבאת אתך את כתב-היד?" שאל אבא "תן. ונראה." ",אל" אמרתי "זה היה בסיון מגוחך שלא כדאי לדבר בו. ואני השמדתי אותו בעצמי." "זרקת?" השתומם אבא "ולא השארת לך שום העתק?" "לא ." אמרתי "אין לי צורך בשום העתק ." "אבל אולי לי יש צורך בהעתק," התפץר אבא "ובכלל אל תרגיל עצמך לדברים רעים . כדאי שתתחיל כבר מעכשיו לקנות לעצמך הרגלי עבודה נכונים ." עיינתי במדרשים שהיו סמוכים אל שולחנו . בספרי הפירושים שניירות היו תחובים בין דפיהם ובספר התנ"ך שלו השחור, שהיה ממורטט. גם אם ניסיתי בסיון נפל קטן הרי עדיין אינני סופר. וגם אם הצצתי לרגע למחוזות רחוקים הרי חליבת הלילה עודנה מצפה לי. וגם אם תגיע שעתי להכריע בין העולמות הרי היא עוד כל כך מרוחקת. נסתרת כולה בקפלי שנים ארוכות שיחלפו בינתיים . ומה לי עכשיו שאיטרד בשלה? הזמן מצפה לי בשדות המרעה, כבול לשרפרף החליבה הקטן ובתוך אבק התערובת העולה מן םיב;לז;r~ה נראה לי ארוך. אינסופי, ולא ניתן למדידה. אבא ניסה להתקרב אלי בדרך אחרת. רכה. אולי יצליח בפיוסיך במקום שאני נסמר כולי מדיבורים גלויים . "אולי תנסה לכתוב את הסיפור מחדש . אתה ודאי זוכר את רובו. המלים הרי אינן נשכחות כל כך מהר . תעשה את זה בשבילי. אני רק רוצה להצ r. ובכלל. טוב שתכתוב כמה נוסחים. תמיד יש מקום לליטוש נוסף." נזכרתי שאולי השארתי בצריף את דפי הכתיבה הראשונה . תלשתי אותם בנמהרות מן המחברת . אבל אולי הם מונחים שם עדיין . אם לא התעופפו ברוח של אחר הצהריים המנסרת בין הקרשים שהרקיבו. ופתאום התקרבנו קצת, כמעט נגד רצוני. כוס התה, דרכו הרכה, הסיפור המפתיע שלי . ובכן לא כל בני המהגרים יהיו שחקני כדורעף . הם חסונים מאבותיהם גבוהים מהם אבל מי יודע, אולי גם ביניהם יש מי שנמשך אל עולם הספרים. "קראת את 'ה גברת עם הכלבלב' של צ'כוב?" שאל אבא . כשהייתי נער עשיתי לי מנהג לחסל סופרים ידועים לפי עמודות ספריהם בספריה. כמה כרכים כתב דוסטוייבסקי? לקחתי את כולם, בחבילה אחת, וקראתי בהם אחד אחרי אחד . כמה ספרים תורגמו מספריו של תומאס מאן ? את כולם העברתי אלי . וכך הלאה , לפי הזמן והמקום והמלצות של ידידות שהרבו בקריאה . ",ןכ" אמרתי "קראתי מעט מצ'כוב." "מצרייך," אמר אבא "אם כך תוכל להבין מה שאני רוצה לומר . אתה זוכר את הקצין קל-הדעת ואת הגברת המשועממת ? אתה זוכר את משחקם המשעשע ? כאילו רק להעביר את הזמן. רק ליהנות מפגישה מקרית . ופתאום, בין רגע, כמעט מבלי שהם חשים בכך הכל מתהפך . היא מתאהבת בו אהבה קשה והוא מבין שלא יוכל עוד לחיות בלעדיה. אתה רואה, זהו צ'כוב האמיתי. כביכול מוליך אותך שולל. מספר לך מעשיה קלילה . רציף קטן של תחנת-רכבת בעיר קייט, שייט מלא הנאות בספינת נהר וקיץ נהדר בדרום. ולפתע אתה מבין כמעט יחד עם הגיבורים שכל חייהם נעשו תלויים בהרפתקה הקטנה הזו . אני קורא לכך : נקודת המהפך של צ'כוב. ואפשר לעקוב אחריה בכל סיפור וסיפור שכתב המ g פר הנפלא הזה." הקשבתי לאבא. כבר מזמן לא שוחחנו שיחה מקורבת כזו . אבל בתוכי חשבתי : מה לי ולצ'כוב? מה לי ולגברות חובשות הכובעים שלו? מה לי ולנקודת ההיפוך המכאיבה שלו? כל המעט שרציתי לשחזר הוא רגע של הארה, בחורשת בית-הקברות, אחרי שינה הזרייה, ולהיענות לאיזו הזמנה חשאית שנשלחה אלי. לא להתעצל, לכתוב כל מה שהרגשתי בתוכי וכל מה שראיתי בחץו . אבל איזו ספרות תצמח מכאן ? והרי הפרזתי בתיאור העצים, העלים, האדמה . הגזמתי בציור המגרפה, צינור המים, היד השלוחה לנקות. כי הם היו חשובים לי באותו הרגע לא פחות מן הדמות האלמונית אך המוכרת שעסקה מתוך ריכוז והתעלמות באיזה פולחן שריתק אותי . "וכאן," המשיך אבא בשלו "בחוברת הרוסית המשובחת הזאת פרסם איזה חוקר מאמר נפלא על צ'כוב . מלא נקודת-ההיפוך זוהי כבר תגלית ישנה. אבל תקשיב 1 תקשיב איזה חידוש ." אמר אבא והחל מתרגם לפני בעל-פה ממש מתוך הקריאה בחוברת. "יש לצ'כוב המספר תכונה נפלאה . תכונת ההפתעה . אף פעם אינך יודע לאן מושך המשפט שלו . אף פעם אינך יודע כיצד ינהגו הגיבורים. האם ישקעו בייאוש ? האם ימהרו לעלות על ספינת-השעשועים ? האם ייעלמו בקרון-הרכבת הדוהר?" אבא הניח מידו את החוברת. הוא יכול היה להמשיך כך ולקרוא באזני עוד עת רבה . אבל הוא השגיח שבתוכי אני מתרחק והולך . עם מי יכולתי לחלוק את מצוקתי ? חברי בענף הצאן היו טרודים בכבשים . ובערבים הפנויים היו צ;לים בשר-טלאים ש;תים בירה ומתראים כגרגרנים. הצעירים האחרים שבקיבץו שקעו במלאכתם: בנערותיהם ובמכונות החדישות. ואני הרגשתי מוסיקה מופלאה סביבי, פלאים העומדים להיוולד והעולם היה חדש בעיני בכל רגע. חשתי מרחוק שישנו עולם אחר, שהוא מיועד לי ואני מיועד לו . אבל בינתיים הייתי שבוי בידי מירץו החיים . ובעצם היה לי די נוח בכך . מישהו היה צריך להגיח ממרחקים ולגרור אותי בציציותי עד שאדע ששעתי מתקצרת. ואם לא עכשיו כבר לא אוכל להצטרף לעולם אל המקהלה הזו שאת קולותיה הרעננים שמעתי מתוך התרגשות כשעלעלתי בדפי הרבעון הספרותי . רק הספרן הוותיק שלנו חשד בי כנראה. על אף שהיה נרגן וקנטרן נהג בי חיבה מיוחדת. אחרי שדילגתי מעל המכשולים שהניח בדרכם של הקוראים, יכולתי לחוש במעין הזמנה חשאית שלו. "לא כל אדם יכול שיהא קורא, קורא אמיתי," כאילו ניסה לרמוז לי "צריך להתאמץ ולעלות במדרגות הקריאה." הוא היה מזמזם לו מנגינות ישנות, כפוף מאחורי תיבות הכרטיסים, ומטיח בקוראים המיוסרים שאלות מרגיזות. "לשם מה לך לקרוא בכלל ? העיתון היומי כבר לא מספיק לך ? ומי אמר שישנו סופר כזה 1 שאתה מתעקש לקרוא בספריו ? ובכלל' בחץו כל כך מעניין . בונים את המשק 1 עורכים מלחמות. ומה לך שאתה נדחק דווקא את הספדיה העלובה הזו, שאפילו קטלוג כמו שצריך אי אפשר למצוא בה?" אבל לא יכולתי לפתוח פתאום, מסמיק מבושה פתאומית, ולספר לו על בסירנות הכתיבה שלי . הוא היה שואל ולמה לך לכתוב בעצמך ? מה שכתבו אחרים כבר קראת ? ומי אמר לך שמה שאתה מנסה לכתוב לא כתבו כבר סופרים טובים ממך ? ובכלל 1 יש יותר מטיפה של חוצפה במעשה שאתה עושה . מי אתה בסך הכל ? הנה כאן מונחים כל כרכיו שלי .ח . נדנד 1 כבר קראת בהם ? ואת סיפוריו של א.נ. גבסיך ראית ? ובספר שיריו החדש של אברהם שלונסקי כבר הצצת?" ואני ידעתי שאין לי מה להסגיר את פנימיותי בפניו. שאפילו הוא מבין יותר מאחרים ואוהב ספרים עד שיגעון 1 הרי את המנגינה הקטנה שלי הוא לא יוכל להבין . וככה חלפו להם כשלושה שבועות. למען האמת לא ציפיתי אפילו לתשובה. הכתיבה הפתאומית חלפה לה ואני שבתי כמעט למסלולי. מה שעבר עלי סמוך לשעת הכתיבה כבר שכך. ואם היו צצים ספיחים מרגיזים הייתי משקיטם. אל בית-הקברות לא נזדמנתי יותר. ואת התמונה המיוחדת ההיא, של הדמות הקטנה המתגנבת לטפל במצבה ביקשתי שלא לזכור. גם את שעת ההארה שדחקה בי בכוח שהיה לגמרי חדש בשבילי ביקשתי לא להחיות. אני את לקחי למדתי ונרמזתי היטב . אבל השאר לא היה בכוחי לשנותו . וגם לא העזתי להעלות בדעתי שישנם חוגים של פרחי-משוררים בעיר הגדולה. ושגם אני, אם רק ארצה, אוכל להצטרף אליהם . ושבכל מקום נדחקים אנשים צעירים, כותבים מתחילים, אל מדפי הספרים . פקידת-הדואר פגשה אותי בחדר-האוכל הלוהט, בשעת צהריים בין חליבה לחליבה . "הגיעה תשובה מתל-אביב," אמרה לי. וכיוון שהמעטפה גדולה הריני מוזמן דלמשר הדואר לקחת אותה בעצמי . הלכתי אחריה מלא מבוכה. מה פשר המעטפה הגדולה ? ומי בכלל ציפה לתשובה מעורך הרבעון ? ובכלל 1 מה לי ולכל העניין הרחוק חוהשכו ההוא? נכנסנו למשרד והיא שקלה על ידי את המעטפה. ואחר כך כשסגרה מאחוריה את דלת המשרד שאלה אותי: "ולאבא שלך כבר סיפרת?" "על מה?" שאלתי "על מה אני צריך לספר לו?" "על המעטפה הזו," אמרה פקידת-הדואר, "ועל סיפורי-הבוסר שלך." היא לא המתינה לתשובתי והסתלקה. ואני ביקשתי לי פינה מסותרת שאתייחד בה עם תשובת העורך. רצתי כמעט במורד הגבעה אל הצריפון הנידח שלי. סגרתי היטב את הדלת מאחורי ופתחתי את המעטפה. ניירות המחברת הנושנה שלי נשרו מתוכה. היכרתי מיד את כתב ידי החפוז. את לחיצות העיפרון הפראיות שלי . וכשניערתי את המעטפה נשרו מתוכה גם נייר משרדי עם שם הרבעון מודפס עליו . וכבר תכפו עלי פעימות הלב הצעיר שלי . ואני כרעתי על הדרגש וקראתי . לא העורך עצמו השיב לי, אלא עוזרתו, מזכירת-המערכת . "כיוון שהעורך ,עסוק ואינו יכול להתפנות לקריאת כל החומר המגיע אל המערכת ."" ואחר כך "ניכר שזהו סיפורך הראשון .יש בו הרבה מבעי-נפש והיגדים חשובים . אבל לצערי, זו עדיין אינה מעלה . יש לך המון להביע, אבל אין לך עדיין לשון פיוטית פרטית משלך. ונו' ונו'." ואחר כך עוד היא ממשיכה "למה שלא נמתין, אנחנו במערכת ואתה אצל שולחנך , נאמר שנה-שנתיים עד שיעלה בירך דבר-ספרות מוצלח יותר, מה דעתך?" ולבסוף "דע לך שטובה פרטית עשינו לך כשטרחנו לקרוא את כתב-ידך המבולבל . ועוד בעיפרון ! זהו דבר ששנים כבר לא נשמע נקרית-ספר שלנו ! להבא, אם תרצה שמישהו יטרח לעיין בכתב-ידך אנא, הואל בטובך ותקתק אותו במכונת-כתיבה כמו שעושים כולם ! והרינו מחזירים לך את כתב-הירך שלך בתודה, אף על פי שלא הקפדת לשלוח ~תו גם מעטפה מבדיילת כנדרש ! על החתום, בכבוד רב, שלך, מזכירת-המערכת." ואני, המום מקריאת המכתב התנפלתי על סביבותי לחפש בארגזים שלי קופסת גפרורים. זרקתי והפלתי כל מיני חפצים אבל ~ש לא מצאתי. חטפתי את חבילת הניירות ומיהרתי אל סבך הגויאבות. ושם, מעל למשאבת-הביוב המרכזית של הקיבץו השתופפתי ' מעל לרשת-המגן וקרעתי את הניירות לקרעי קרעים. ואחר כך טיבעתי בזעם את סיפורי הראשון ואת מכתבה המצורף של עוזרת העורך בזרם החזק והמתערבל של מי-הביוב . שפפתי מעל הרשת עד שנעלמו אחרוני הקרעים. ואז התיישבתי מתנשם על מכסה הבטון. ומרוב התנשמות נרגשת אפילו לא חשתי בצחנת הסרחון החזקה. כ שנכנסתי בערב לחדר-ההורים ישב אבא כהרגלו בשנים האחרונות ליד שולחן-הכתיבה הגדול . על השולחן היו מוערמים מילונים לקסיקונים וספרים פתוחים שמתוכם היה אבא מתרגם. הוא דפדף בחוברת רוסית ואמר "שב ותכין לעצמך כוס תה. אמא עוד לא חזרה. אבל אני אשתה אתך ברצון." כשהתעסקתי ליד הכיור בבישול התה אמר אבא משולחן-הכתיבה "אז מה, התחלת דצמבר 1984 "העולם הזה, עולם הכתיבה, הוא עולם מלא ועצום. ואם אתה מתכוון להיכנס לתוכו דע לפחות לפני מה אתה עומד." שעת הביקור שלי כמעט ונסתיימה. קמתי ועשיתי הכנות לפרידה. אספתי את הכוסות, את התחתיות, והנחתי בכיור את הכפיות. "אני מאוד רוצה לקרוא את הסיפור'" אמר אבא לפני שנפרדנו . "בסדר," אמרתי "אבדוק בצריף ואראה . אולי נשארו שם כמה ניירות." וכשהלכתי מחדר-ההורים עינו אותי השאלות הישנות. באמת כך יהיו חיי ? ערימות של ספרים וניירות סימון תחובים בין הדפים ? חוברות זרוקות בכל סדק וכתמי ה.זרה מודפסים עליהן ? ז;ןרד P,בrור-י מתורגמים אחרי גיבוריו המופתעים של צ'כוב ? איזה מין חיים משותקים הם אלה. איזה חיים עקרים. והיכן כל ההבטחות על חיי הסופרים הצבעוניים ? היכן כל ה?עימות, הכוח, התבונה ? האמנם אלה יהיו חיי אם אצטרף למקהלה הרעננה של כתב-העת ? ובדרכי אל מיטתי שבצריף המרקיב, בשולי מטע הגויאבות הנטוש' עלו באזני המון קולות מן הלילה. עולם מלא של יצורים חיים פעל והרעיש במחסה החשיכה. ומרחוק. בתוך :קליל הקולות יכולתי להבחין גם בפעיות הצאן. המצפות לשעת חליבתן . ה יום ליד שולחן הכתיבה העמוס שלי. שהספרים נחים עליו פעורי דפים וניירות ' דקים תחובים לסימון בין העמודים. אני מנסה להיזכר ולדייק. שנים רבות חלפו מהימים הרחוקים ההם. ומעשה ההיזכרות שאני נכנס לתוכו, קשה לי לנחש לאן יוליך אותי. האם מלאתי את בקשתו של אבא והבאתי לו - את טיוטת-סיפורי המבולבל ? האם באמת מצאתי בין הארגזים את דפי הכתיבה הראשונה ? "בעיפרון פשוט? ככה, ישר על הנייר?" התפלא אבא "כבר מזמן לא ראיתי ראשוניות כזו." אני מתקשה להיזכר . ביקור חטוף בחדר-ההורים. אבא מרים בכניסתי את משקפיו אל מצחו הרם. "נו מצאת ? תן. נקרא." ואני מטיל בחופזה את חופן הניירות אל שולחנו. מקצר ככל האפשר במעמד הזה . ~גיס בו אל לבי . מנסה לשוות לו הרגשת חולין שבחולין . "אה כן. לא חשוב. אני נורא ממהר. תסדר בעצמך את הדפים. ואם חסרים אחד או שניים לא נורא. כבר תוכל להשלים בעצמך . והעיקר. אני נורא ממהר, מחר יוצאים עם העדר לשפת-הים. לרחיצה השנתית . ובטח לא נישן בלילה, ונחזור שרופים מן החוף . להתראות." האם שמע אבא את משפטי האחרונים שזרקתי אליו? או שכבר היה שקוע בקריאה, רכון אל הדפים. אוחז בהם כאילו היו כלי-עבודה, ומקרבם אל אור המנורה ? האם השיב לי. או שהיה זה המהומו הרגיל. שממנו ידעתי שכבר הפליג למרחקים ? ואף שהוא שומע היטב את שאלתי . ואף שיש לו עליה יותר מתשובה אחת, הוא כבר בדרכו למקום אחר. האם פטר אותי לשלום, ועוד הוסיף מ~ין איום קליל. חכה חכה עד שאגמור את הקריאה ואז נדבר משפטים ? או אולי שאל אותי אם נכון הדבר שממערכת הרבעון הוחזר לי סיפורי ? האם אינו מתאים לרבעון ? האם הוא בו p ר כזה ש~ק ry ה את השיניים. או שהתעצלו שם במערכת לקרוא את "הדפים המפ;ן~י 6 שלך. החרוטים בעיפרון קשה, שהספגס אותם בריח החלב החמץו וןבל-ה n ~רות שהתק w"?ה בשבת ההיא. ליד שולחן ארוחת-הארבע. כשכל המשפחה מכונסת על מרפסת חדר- ההורים. הוציא אבא את הדפים מתוך המעטפה. הניח אותם לפני ואמר : "העברית הנוראית שלך . ומניין לך משפטים כל כך לא מדוייקים ? ולמה ה חפזון הזה בתיאורים ? לאן אתה בורח בן-אדם?" והוא הפך את הסעודה המשפחתית לשיעור ~ל~ה בתורת הכתיבה. כש:רי P. ך את הדפים חשכו עיכי. הכל היה מלא וממולא בתיקוניו, בדי; אדו~ה. השפוכה ממש על גבי q רית;ת העיפרון שלי . "קראתי הכל," אמר אבא "ולא כמו שקראו שם במערכת הרבעון בתל-אביב. וכשגמרתי לקרוא פעם אחת קראתי שוב פעם ועוד פעם. הוי. כמה שאתה עוד צריך ללמוד." ':אתה יודע כמה החמיר עם עצמו," אמרה אמא כאילו קראה את מחשבותי . ",ןכ" אמרתי "גם אתי החמיר מאד." "דווקא לא," אמרה אמא "אני זוכרת איך התמלא שמחה כשהחלו סיפוריך הראשונים להתפרסם בעתרן." "כן . אבל מה הוא חשב כאמת ? אף פעם לא היה מרוצה עד הסוף." "טפשון'" אמרה אמר "אין לך מושג באיזו אהבה עקב אחריך . הוא הרגיש שאתה כותב גם נשכים שאתה הסתרת הכל מאיתנו. הוא כיחש שאתה מתכסה כמשהו חדש גם כשאתה הכחשת הכל. היית כל כך סגור, ואי-אפשר היה להוציא ממך מלה ." "זה לא מדויק." אמרתי "את כבר לא זוכרת. שכחת כמה רצה שאהיה שחקן כדורעף?" "הר, כמה שאני זוכרת," אמרה אמא, "לא אוכל לשכוח אף פעם איך הוא פחד שתיכשל. איך הוא חשש שמישהו יר~ה את ידיך. והוא כבר לא יהיה על ידך לחדק אותך." אבא נפטר כשנה לפני המלחמה. ואחר כך פרצה המלחמה ואני לא יכולתי עוד לכלוא בתוכי את הכתיבה. והינחתי, סוף סוף. לסיפורים לפרץו מתוכי. אחרי כמה שכים הציע לי איזה עורך שאכנס את סיפורי בספר . "יש ככר בידך ל~נים טובות להתחיל את הבכיין'" כתב לי . בתחילה לא רציתי לשמוע . ספר? לשם מה נחץו ספר? האם אין די בסיפורים לבדם ? ובכל זאת כשמעתי לאיזה קול מתוכי. ישבתי ובחרתי את הסיפורים בשביל הספר. אבא לא זכה לראות את ספרי הראשון . ורק תמונתו הניצבת סדיר על שולחני ליוותה אותי בשעות עבודתי . האם היה אתי בכל השעות הקשות של ה:;כינוס ? האם נשא אלי אצבעו והזהיר אותי מחיפזון מכשיל, מלשון לקויה, מדמויות רופסות ?האם סיפר לי על נקודות ההיפוך וההפתעה של צ'כוב. שהן נשמת הסיפורים ? האם שאל אותי כיצד עכרו עלי עשר שנות השתיקה שלי? "טפשון." אני שומע את דבריה של אמא מהדהדים באזני "אין לך מושג איזה P.. רד נ;~ט היית . וכמה ניסה להתקרב אליך כשנותיו האחרונות. כמה חבל שלא זכה לרא;ת את ספרך ." ואני. כשאני מעלה כדבררני את השעה המטורפת ההיא, על תלולית-החול. כשולי בית-העלמין. ואיך תיעתעה בי מזכירת המערכת, ואיך השתופפתי מעל רשת-המגן של משאבת הביוב, ואיך היה מוטל סיפורי לפני. רצו~ ו~~ןים מ~ט; המחמיר של אבא. אני מתחיל להכין כמה קרוב הייתי לזקע;ד, בקיץ הה;א, כשכתבתי את סיפורי הראשון .• שלום ' וצבי זקזכ~ש ~ק;ם :p מ; i? רכז ~~יד לרדת אל ן.ן;כ; ע ii י ה~~ ~.הןvןjו;נ ~·;~ ש;•קג" r· ~ק 1 לות 9 גףךים זכ;~~י:ן i את ז:ו.ר w ת ~ל:ם w~;.זסיר.זr זקל~ף א; bזr,:"'ת;מ;לזrw~י~ר z כ;ל לו w ת :p מ~~ים א; 4 :;נים ~:;~~נ :p ~ל ע~מוסיך כiv. ת ס~;כז wי(~ ד;~ה ,:p ~ל זקאך; ~r;ו~ל.ל ך;ו$ה א;~:רי ה~~ דק ך;~ה ~ת אותו מך~ה ףפו j2 זכת על עזוק; . זקש:;כ~ל ~ת v. י~י~ את שאליו אז-וה ירא v., ל~ w ת _ ז ". :pWת; 1 ז י(~ _; ::,r ואני ישבתי מול הדפים הנהפכים ולא הכרתי מה שכתבתי. מניין צמחו המחיקות, מהיכן הופיעו הפסיקים ומאין הגיעו אל הנייר סימני השאלה הרכים ? הרי אני רק התכוונתי לשחזר מראה nק~; . צל מתגנב. משב רוח . וככלל לא התכוונתי לכתוב ספרות. וזה שרצתי ונדחפתי לשלוח אל הרבעון . הרי זה רק בגלל שגם אני רציתי להיות בין הנחשונים מכגי-ד;רי. שאך פשטו את מדיהם וככר נעשו פרחי-משוררים. • ~ז-iו:;כ; 1~!7? • Qילזrj? ה לסגי שאת שיריהם משננות בלילות נערות שהספרים נושרים להן מחולצתן . זרעונים · לצפרים עדות ו~יז י(~ z כול לע.צר ~rr ה~~ .זף 'iו~· לז ii? ם י~י~'ז:; או לע.זר לה "פעם הלך פאוסט;בסקי ." סיפר אבא "אצל הסופר הנודע ~:קז;כים ג;ךקי . וכשהניח לפניו את סיפוריו הראשונים קרא בהם גורקי ופסק : "לך בחור, ותחייה כין הכריות עשר שנים ואחר כך תכתוב. רק אז תשוב אלי ותביא מה שכתבת." האם בגלל דבריו של אבא על המרפסת. בערב של שלהי קיץ . כשסיפורי ה nw וט והזקן~ם מוטל על שולחן-המשפחה, נשתתקתי לעשר שנים ? האם החמיר ~תי אז במשפטו? האם בשל דבריו נבטה ביכינו אי-הבנה, ההתרחקות ?היום. ממרחק השנים אני שואל את עצמי האם לא נולדה אצלי אז גם בקשת-נקם ילדותית ? מין התרסה שלהכעיס. האם בשל כך התרחקתי מהמחברות לשנים רכות כל כך ? האם משום דבר אותה שיחה וזכרם של אותם דפים שיקעתי עצמי בין ה~ין;ת המאובקות, בטל~י הצאן מפרישי-הזיעה, ובערימות הריחניות של 9לק-הב;ךמות ? אחרי מותו קראה לי אמא לחטפל בארגז ניירות מעדכונו. מתוך תיקי-הקרטון משכתי והוצאתי צרור דפים. כשהתחלתי לקרוא התמלאתי פליאה. רשימה קטנה משלו חיתה זו, לזכר ;מ~המנוי:יה . על השורות המתוקתקות בכתב-מכונה היו מצולבים בחמת- זעם תיקונים בדיו אדומה. הוא לא חס על ז;ןלה ולא הוציא שורה אחת כקיה. מסביב התמלא הגלידן במלים חליפיות ושיפורים לאין סוף . הנחתי את הגלידן מידי ומראות רחוקים הציפוני פתאום. סיפורי הראשון מוטל על השולחן. בין ספלי הקפה ופרוסות •' הלחם הקלוי . כולו מצולק בקווים אדומים מעטו של אבא . W ל v.יגי . מס.ליף לי :P סע.לףמות י;ם רלילה 'ק 'ם~י:ז~.ע '1 ו דמז כע.~ז:יים W ל ~קום ףןנאךף-רףזכ צו~ה מה עישה איש ,כזק~~ז ~אר." על ~ף =י w~~ס rr מף~, ף:;כ;בר :pזנו ' ו~~ ס~ z ה יכr~ס י(~ מ~יוכ תובקtז;rמ ל~ מח~ום לעיני ·~{: ;פ'ונה ל;רכ~ם מוב;יי" הפנימ לtז .~קום ,;ו~' ה;:ז~זקי~ ממ;טת זrמצע ;ח~ה מ;פור < ' .' "....... .. 8 עתון וו 1 מס' 59 ים סיפורי םהאבדוי גבריאל גארסיה-מארקס מספרדית : ידידיה יצחקי שנים רבות רציתי לכתוב את סיפורו של האיש שתעה ואבד בחלומות. האיש חלם שהוא ישן בחדר כמר זה שישן בר במציאות, רגם בשינה השגיח, זר שבחלום, חלם שהוא ישן וחולם אותר חלום עצמו בחדר שלישי' גם הוא כמר השניים הקודמים . ואז צלצל השעון המעורר שעל שולחן הלילה שבמציאות. האיש הישן החל להתעורר, אך לשם כך צריך היה, כמרבן, להתעורר מהחלום השלישי אל השני. הוא עשה זאת בעצלתיים, וכשהתעורר סוף סוף בחדר שבמציאות כבר פסק צלצול המעורר. לפיכך, ער לחלוטין' עלה בר להרף עין החשש שמא הלך לאיבוד : החדר היה דרמה כל-כך לאלה שבחלומות עד כי מצא מקרם לפקפק בממשותו. לאסרנו טעה טעות נוראה, וחזר לישרן. ברצונו לבדוק את החדר שבחלום השני' אם אין בר אותרת ברורים יותר של המציאות. כירון שלא מצאם' נרדם שרב בחלום השני על מנת למצוא את המציאות בחלום השלישי' ואחר כך ברביעי ובחמישי . מכאן - עם רטט ראשון של אימה - החל שרב להתעורר בחזרה, מהחלום החמישי אל הרביעי, ומהרביעי לשלישי' ומהשלישי לשני . מחמת הבהלה איבד את מנייד החלומות עובר בהרבה את המציאות. כך המשיך לחזור ולהתעורר מחלומות בחדרים אחרים, שלא היו מעתה לפני המציאות, כי אם מאחוריה. הוא אבד בסיורה אין-סופית של חדרים זהים, ונותר ישן לעולם, עובר מקצה לקצה בחלומות רבים ללא 9 פרר בלא שיוכל למצוא את פתח המוצא אל המציאות. המרות היה המפלט היחיד' בחדר שאת מס~רר לא יכול היה מעולם להש'יג בוודאות, T : זמן רב חשבתי שלא כתבתי סיפור אימים זה משרם קרבתו הברורה לסיפורי חווסה לואיס נכווסס. ויותר מזה משרם היותר נחרת מהם. אבל כעת, משנזכרתי בר רכתבתיר, הבנתי לפתע שחדר זה בר אני כותב אותר במכונת כתיבה ליד חלון שהים הקאריבי כולו מתפרץ דרכו - הוא החדר שרציתי בר תמיד בשביל החלום שבסיפורי : רבעו, בעל קיררת ישרים ללא צבע, עם דלת גבריאל גארסיה-מארקס דצמבר 1984 אחת וחלון אחד, וללא ריהוט מלבד מיטה פשוטה ושולחן לילה עם שערן מעורר' שהיה צריך לחזור שרב ושרב בכל אחד מהחדרים שבחלומות, לו רק נרדמתי בחדר שבמציאות. עכשיו שאני רואה אותר בממש' הבחנתי שסיפור זה איננו משל ננררחס, כי אם מייחוס עתיק יותר ומפתיע - של פרנץ ק~פק~. כך אר כך' מעולם לא כתבתי אותר, ואפשר שזר מעלתו העיקרית. אין זה הסיפור היחיד שהנחתי בלא שכתבתיר . גם אין בכך כל ייחרד בעולמה של הספרות. חייהם של סופרים מלאים ביצירות שמעולם לא נכתבו . אפשר שהיו בהם סיפורים טובים מאלה שנכתבו. המעניין הוא שזרם זה, ללא גבול' כמעט, של סיפורים שהגו סופרים ברוחם ומעולם לא הוציאו לאוויר העולם, הוא חלק נכבד מיצירתם, אם גם לעולם לא יופעי בכרכי כל כתביהם. הרבה שנים לפני הסיפור על האיש שאבד בחלומות חלמתי לכתוב סיפור שהיה לו רק שם : "הטבעו שהביא לנו צדפים". זוכרני שסיפרתי עליו ל tcלרר tc וו ~P. וו ס tc מודיו, בלילה זעוף בבית האהבות של ~ילאו ,ה.ך~ר~ והוא אמר לי : "שם זה כל כך טוב עד שכבר אינך צריך לכתוב את הסיפור עצמו". כמעט ארבעים שנה לאחר כך הופתעתי להיווכח עד כמה שנון היה משפטו. בדיעבד' ציורו של האיש הכביר והרטוב שחייב היה להגיע בלילה עם חרפן של צדפים בשביל הילדים נשאר לעולמים בעליית הגג של הסיפורים שלא נכתבו. לעומת זאת הרצאתי זמן רב במאמץ לכתוב, שוב ושוב את הסיפור על מקלקל המכונות. אל נכון חיתה זו גיוסה חדשה לנושא שהטריד אותי ללא הרף - המגיפות. האיש הגיע ברגל לכפר של אומנים, ושאל איש שעבד על טרקטור על מישהו. הטרקטור התקלקל ללא תקנה. כך אירע גם למכונת תפירה של התופרת שמעט אחר כך שאל אותה שאלה . וכך לכל המכונות שאותו איש היה לו עניין עם בעליהן . כתבתי סיפור זה בגירסאות שונות, עד שהמלאך הממונה על הסופרים העקשנים שינבע אותי שגורם לב~י הוא פשוט מאין כמוהו - הסיפור היה רע מאוד . מצד שני' תמיד סבור הייתי שסיפור אחר' שגם אותו לא יכולתי לכתוב, היה סיפור טוב מאד. כוונתי למה שעלה בדעתי בערב משגע בין ההרים בק~ד~ק,ס - הכפר היפה והשמור ביותר בקוסטא-בראווה. אחרי שלושה ימים של רוח זלעפות ראיתי לפתע בחוש, בבהירות גדולה שלעולם לא אשוב לכפר הזה, כי הדבר יעלה לי בחיי . גיבור סיפורי צריך היה להתמסר באותו שיגעון כפייתי שנים רבות, עד שבלילה אחד גילה אותו לחברים במסיבת רעים ב;נר~ל;נה. החברים, בכוונה טובה לרפא אותו "רפואת חמורים", הכניסוהו בכוח למכונית, ועוד באותו לילה הביאוהו לקאדאקס. כל הדרך היה האיש משותק מאימת האמונה הת;כלה, וכשנראו לבסוף אורות הכפר מהעיקול האחרון שבדרך ההרים, נשמט מידי חברי והטיל את עצמו לתהום לא יכול היה לעמוד באימת החזרה למקום. במצב זה נשאר גם סיפורה של הנערה שחיפשה שנים רבות אלמוני שאנס אותה בפארק, ולבסוף מצאה שהיא רוצה למצוא רק כיוון שאין היא יכולה לחיות בלעדיו . וסיפורם של הילדים שזממו להרוג את המלך ולבסוף הרעילוהו בסוכריה. והסיפור על ילדים שהרגו את חברם יודע הכל' כי לא עמדו בכך שהוא ידע כל כך הרבה. היה לי גם סיפור שגמרתי לכתוב : על איש שנכנס לשיריון ברזל כדי להפחיד את חבריו במסיבה, ולא היה יכול לצאת ממנו, רכך המשיך לחיות בתוכו עד שמת בשיבה טובה. עמדתי כבר לפרסם סיפור זה, אלא שידיד כלשהו קרא אותר והסביר לי ששיריוני הלוחמים לא היו עשויים מקשה אחת - כמו שחשבתי עד אז היו לובשים אותם חלקים חלקים, כמו את החליפות הזוהרות של לוחמי-השוורים. רכך. כמר רבים אחרים, שקע גם סיפור זה לנצח, ובצדק גמור, בים סיפורי האבודים. • איל מגד אני לוחצת א. י~~ לוזך~ת ~ת ~פו~ךת ןופלeזס ~ל ~י:ן ס!ק :ק Wי~~ ז,כד~ . ךת ~ז:רף שלא שמז-רי לב הgז~~~~ מ~~י~ה לע~ז;ני :קשם wי~~ ת~~~נ;ז ~ל ~ופי את איש הרנסאנס ש~מצאת~ . מים' ·~ '' עול מזפוצא :••:•••T t•• ז ~יןקי' ~י~יו :p ~;נע זגי ס~ןת. Wיי:גא~gו כ tf' כו~ה :Pi2 לז ל~בודות ז:~נ;: ושפוצים יוצא יחידה מנחרת ~טול מות ~~·~~:ק;ךווות. :".". י~~ ז;נ~ןגת ~ת ~:r מו הוא ק~נrנ;ז אוגרי תןוגןtכןוחgזנ;: ז;נ~גיף ב. ננעשב ז-רחת ענני אדר ~~;ת~י~דr ;ו~לכה.ר re ה ~~י 9 .רי :קל~ים ר~כ;: סדקי~ זנ~קי~ה ~ל ז;רז;נימוסנו . עוד ה~';ז i2 לה ז:ר~:ק~י ~י:ן ~ז-וו' י~נr:p כף ~די:ן סזקתו~ה ר~! ן:יךכr~ק\תופtזלקזס ~ת ~:;נדי םי~~~~ ג. ס;ו~ה ס~ P. לה ~לי~ ונ~נrן~ נ;:~ j2 ~ת כזךןר ססשוי:ן :p ~ס אור זגס re ~ה סרושף Wל ס 9 י~ד~ה :PW :די :;כ~סןה ז;נ~~ס ס~~ש התפכחות ~ג:יי~ה חנ;tז~כ ~יד Qאיtנ;: לכי~י ~לילי "סק.י 9 ר" זגססדי ס w ~י ס~.ךק סדי:ן ל~גי ס 9 ווום. סבז-רא אומרת: :~אן ך.~~ n". ות~!~~ W ל זכוהtז~ ז;נ~פולאון , :פבר לא זrתוא התלהבות". ~i) כק.ר י~~ T סש ' ~כדור ~ת מ'ז:זי ס~לול :ק~לו י.רךt~ ךזנך דב חג;ר~ tf' ~ה ד :r ז:רי והחווים שבו לממדיהם הפכונים . ,;;,;ז~ לו;, ~ם,ס ciל i ם על הן!.זr ל~ןר ס~ W ז ח:;נחיר ~ת סז;רמו~ה או "כר~יגו" w ד~יג:יי ש~~ כ w ~ית ~~כר םיךקt~ ה~';ז ו~~ננור ס~ךט יר:זךדז;rוzז~ח ז;נ~ 7מוס ; נrור ~כ~ים עו~ךת' :p ~ל ~ןשת ~ס~ים ו~ w חיא זנר~ה תווו~י~ןtס ז;נג;רפו~~ת גרות סזק~;נה ~זנ 9 ים ס~לדים ז;נג;ר~ךךים ~יש לביתו מתוך "מתחת ל~טיזכ הכח iל" ; קובץ שירים חדש , שיופיע בקרוב בהוצאת "כנרת" . \@ r'\ ... או תדקם 11.1 $.---.ד •lרf!l.1 חטיבת התקשורת .תד'ראן חט'בת תקשורת ךח ' הס'ב'ם 18 'אזור התעש'ה , פ "ת , טל .lJO" .9262399 ,9262213 '9262484 לופון" בע " מ -l ח' צה"ל 10' קר'ת אל'עזר ח'פה, טל .04-539227 8" רם-טל " בע " מ - מערכות תקשורת ,lח ' תפוצות 'שואל 3 גבעת"ס , טל 5) 03-770141 קו' O(•" א"לת תקשורת ": ח' הל · ן J' המלכה 5, 'רושל'ס, טל. 404 -222606&02-24 ." אורטלקו" Jע " מ -lח ' מטלון 55. ת " א, טל 352069 ,381814 ,373731." שמח אלקטרונ'קה" )1977( בע " מ -l ת' השומר 72, בנ'-ברק, טל .03-772171. צילום : איתי גורל ל~א;ת, לטא;ת, ל~ w ה לו$~ר ~ת iJ~בףל wr:ז~ה ה~~~ ראש;~ה ~גי ~לחים ה~~~ ג?? w ה ו$ח~ה ונס;ג, ~ T מ; iJ ~ם ~ז iJ ח;ל ר iJ ~ד ~ן ס~ש )iJ ח;ל ~ז האפר. את פר w ~ת םי~~=~- :P ח.לים. מ w ילה ~ת ע;.רר . רק 9 ם ס~ש w ~י~נף ~f ל נ;~ר :;נ~יג:ר .ו$T:י ז;רמת .פסים מ;בילים פחמים • T .'' • • • -,••."' מטעני ידמידףמים . . : . :-·· : . הגה f א ןה jPiJ ךץ' סק,ץ ןה jPiJ ךץ ר~ל זק~ח;סיו נשד;ת המצהיבים חיתה פרף'שה שלרה גד;לה -ז --:•• ז:ז ;T ז:- :T מ;ת החציר היף מכשפ;ת, · ועי T "•. : T ' T ;• • •-: ~~W י סב;א ~קמת r:iPiJ' iJ ח.'רף ן;רןr$וס ס:ה tt רר ~ד ww מ~ז:וי ~ת ;י~י ס~ w :;נים ק;רז:ו םח;רי ..בשממה ח'נ;:~ i ךים ס~ל.ה ~Wימ;ת W ??ז:וי ? ת;פףטןr ףק~ר;ת W ~ךבף ~ת .רא;סי . ריק;ת רד~יהי א;ב:pזjPiJ ךץ . ~~W י סב;א ~קמת iPiJ :ץ בחרמשי השמש ףמכנשי .. : : -". ·.·-.. : : ". : סרף o. ףג;רק P. ד ~ת ןא W י ס~ w ם:;ני iJ ,נ;~ים ר~~לה ~W ז ןהףי ~ד WiJ ד;ת, ול'א יה!!ה ע;ד משיב . .. .::· : לצףאר הרחם b ש;~ל T'".''. יחיאל חזק רחם יכ;tג לז:ו;.גר שןז:rו;~ ~ת J ךם iJז:ו~מל W~. מק. אל תהססי ללב;ת את המרבצים :--:: · :·-·: יז סע;??~ים f רףז:ו f~t; ז f רףז:ו. ל w ים ~ת iJ נ;צ;ת ~ל w~.rכי ם~רד~י רלךא;ת ~יד סד~ד ר~;;ע vf ז ר~יר סחנר;ן לא;ן ק.ק.סז:iר א;זדז f. ~לים WiJ ~ים ;יו$ךו;ת ?ג;ה ת; חמימ;ת-לבףב;ת, ~דא w~ י w :;נים ע;ד iJ ~ל ג~ג?? r רסד~ד ח;ן;וק ר~ו;~ w ת ;. ר~:ר ףמף W ן ;נך!{רים ףךב;ךים ~ל iJ ~ףף iJ ת;קס .~~ןחים ף~~ע;ת מרריד;ת ףך W ~ים מ;ךיקים ורףח;ת מנשב;ת צמר;ת ר;טט;ת : T -: -: : רסא ' ~ק פ; _ ך~ חני עד שהרעדה הזאת תעבר. :---T T : T •,• -• היא מ~בר ~ם מ~??רי ה~,ק~ ~~~ימת ~יג:ם ר w ~ר tt סףף ~ד ס;ף iJ .ה~י~?~ ר~ם ~~יסוים סד~ד ל ' א :~קע רע;ר iJ ת;ף ל'א :re דע ול'א תזףז האדמה ;ל ' א תמס ה:עכנ T ה :•-T :-זז לו$ז;ן ~ד:ן ה~יו:ז??~ רףח נחרשה ער~ה-ל iתi~זח אפלה רעננה של פחד וגעגףעים. ~ל~לת עלי'ם מרליד; ';;למףל 'ת;!!~;~יפ -:. ' ' : ' T ' • T -•• : נפתח;ת ונעצמ;ת, ~;שהמח~~ם T נ;פל;ת על האדמה הלחה :.''-:T•:-T: -ז T --T wח . רי~יס .םיו~~~י~~ סרףז:ו א; 9 פ;ת ~ת ן~י 1f ןה הג;רחיל :p זץ.ה:;נרילף א;סנף iJ ם;!! ל iJ ל;לה. ז:וזקה ףל~~ה א;סן רא;הי. ~רה ח tg ה קו iJר~~ ף~.דה ~ע;ךים קו iJ קץ י ף;ניגינף ~~ןש ב!,?~ ??fftP ~רף~א;ת זקל מ~~ת קרף~ה wר נ;: .רי ·6 דדה נילי מילוא בדרך הג'מא והקיקיונות 1 f ת;ן iJ ח.'רף ן:;~~ ~חףץ ,בינ;:~ ףל~?? iJ נ;~~ים ק.רד f קך~ית ס~:ך ; לק'ו~ רק דק לה 9 מ~ל ר 'r את iJ ;נ~ם ל iJ :;נריל ~לף iJ :;נןל;ת ס;ף ס;ף לךא;ת, f צק.ת רינ;:~-ל~ f ~ד תגןrמiJ .ןלק. :;כג;ר~;וי מפףז:ו- !סב ~ל ~רירי ~~ים הזהנ ם;!!ה לנס;ת ~י~~ל ו$ור.רה 7 א;ת; ~ק;ם . ~.ר.רר wה~~י~ .דרר ק.לד' .ןרר קסר fן:; ~צףם iJ גק.א ר~ r ז;י~~ה למ f ט ראש;ן הףא ק re י;ן 2 שם נע;לם העצמים - ש!!חשב אמתי w ם ת~~~ ם~ל;~ iJ קקי;נ;•ת• T ~f לי להךדקק ל iJ ~.ה~ן ו$ן f אן ע;לם ~לים -W~r:זW ב י~~נףה f אן םיקtקנ;:?? לד~ת המ ~~ריק ל iJ ~ל;ת ~ת ם~~ 7PiJלה : - היא תעלה זכר י;נה אשר חרה ל; - ~ם ו$ך-;כךה ל~גי- TiJ ~ן ל~ל :~עף ~tק~י~ה -ל~~ ל:;נד ~זאת iJ~.rכר- דק ~:;נין;ת ז:ו~ים iJ ,ת;שקנ;:?? :p מ; f ז:ופףת 67 ~ל;ת ר~רי o ·; ם~~י 7 ט;:;נת ז~~~ ~ד דנ;:נ;: ~ם ~ל;ת הז:rירנ; ע;לה ~ם םף!!~ הק~יל לאוי'ר הע;לם. י;צאי.ם תפר; נעלי מ T סמ~;ת מ'~יןדי~- :קראזן?י ו$לה, ~ימ;ת iJ .קןם ~ו~לי' מרידע;ת מ:רנ Tי~פנים ••T לחרישה • :ן-;מ~~ף : פ; 7 ~ים" י~; i' חפף w;רת :PT ס??סמ;ת ת;קלקלןrםיךףרןr~iJ ??שףחים ;יןק-ל f ה ף:;נ Wח.ר- iJ חףם JiJ ה ~דד~ת iJעקךןi 3 ןה ~סה ~לזכה דקית ~ד iJ ח;ל' רל::ד :p סףת ,ן:;ן;ע בחפזה מהרה לחצ;ת את :• :--' T : T : ז-: ז;יכףגת :piJ :;ניש היא תהתה ~ם ;b א P,QT ק ד::ן:י; ל w נ;ת ~ת ן:;~נ;:~ ; מטאטא-כבישים נת'ם-א;ר היה ם~~נ;: ן;ברה ד::ןנ;:~ל j ה: ~מף~ן: ry .דד ;יי iרכr. ~ת TiJ~~לה ,·_.T••• :P ס~ים. ?.i?. ר;ת ס?:לה · יד;ת ~פ iJ .ב~ ~tto/ ר נ;תרה צחנה. f~. רם סלף מזק~~א -ן:;~י~ה ~ף ~ל קגה iJ גק.א ~י ז; iJ .ךרר ע;לים fן:; ~~ים ?!-P. :;נןה . :P ס~ים :;נקשף דך f ם לה t; מע ד~~ iJ נ;~ה ~ל iJ. ד.רר סל~ה רס~~ה ה~לדr והלאה, הלאה מה. ארע :ז:ז T:TT·· ~ין ע~ד הןףנז;rמ ה;~;כי~ה לק'ו~ ע;ךק,י :pםיקtינ;: ;.גינ;ת ל w יחים ה~ז:ויז ~לם ~קיר היא סל~ה ל~ב;ןה דצמבר 1984 • מתנה כ רק צלצל ~.:·,S1824261. שלוחה 540 ואנו A~ נדאג לספק תt-ז העיתו,~~ 1t~3= משך חודשייםד .·.~ :.,· ב.י ·" בשעות הברק;ן ~:ן המוקדמות לכתובת ::(€§. שתמסור לנן,] $1 י תמורת 8,280 לקש בלבד ··;--~~ (מחיר מוזל למתנה ~~.:.-.· ~:·:: ~ךבמקום tti/iJ16,560 שקל) עם העיתון הראשוך ישלח כרטיס · ברכה ..::~·---~- עם פרטי שולח השי .. • • הארז • הארז • זהאר של המדרון התלול, המשתפל לו אל הראוי הסמוך . עשוי הייתי לשבת כך שעות ולהתבונן בזר זיף המים הדק דק (הרי לך פעם נוספת), אלא שקריאתו של אבי , אשר י צא מפתח הבאר , נטלה אותי חזרה אל הקרקע מעולם חזירתי. וכך, בין הצינורות העבים והחלודים , היה אוחז במפתח הצינורות הגדול, שאף הוא היה חלוד ומוכתם בצבע מיניום, ובעוד אני מצוי בין שתי זרועותיו החסונות (מה שנכון נכון) , היינו םפותחי יחד וסוגרים את השיברים . בוקר בוקר נוהג היה לקרם ולרדת לבאר הישנה. בוקר אחד קם ונסתלק לו מן העולם. ולא פעם אחת , תופס אני את עצמי חושב. שבתבונה נהג. הבט, אבי שהיו בו ענווה ואמונה בדרך )אגב , שתי תכונות שלא עלה בידו להוריש לי), היה בוודאי' מתקשה מארד למצוא את דרכו בעולם בו אנו חיים, אשר אין בו לא ענווה של ממש , ולא אמונה בדרך . שנים רבות ניסחתי לעצמי, כך ביני לביני וביהירותי המופלגת , שמיום שנסתלק -נסתלק ה ענווה מן העולם . לעתים (וסלח לי על רגשנות היתר הזו , אשר פקדה אותי מניה וביה) , כאשר אני מביט בבני דורו, אשר עלו-כבשו-הפריחו-יבשר-לחמר-הקריבו רבות כל-כך למעני , כאשר אני מביט ורואה , כיצד דועכים להם, איש איש בפינתו: חלקם היו לנטל על החברה , חלקם איבדו את אמונתם וכל הדורות הצעירים רואים אותם בשקיעתם, ואינם זוכרים להם את רגעי השיא שלהם - אני נזכר בו, באבי . ולפעמים, לעתים רחוקות יותר (בהן-צדק !),אני מקבל מרותה של מחשבה עמומה שבי, שאפשר ונכון, דווקא כאשר אתה בפסגתך , דווקא אז, לשקוע ולהתמכר לקרירותם הטחבית של סלעי ההר, וכמו מים שקטים לחלחל ולחדור עמוק אל אדמתו ולהיטמע בשורשי האורנים . עכשיו כשמפתח הצינורות בידי, אני מצמיד את מד-לחץ-המים אל הפיה המיועדת לכך . מעיף מבט נוסף בקו הצינורות הפרוס בפרקיו ', ממני ועד לקצה החלקה , ומתחיל ופותח , לאט לאט את השיבר . המים , משנפתח להם פתח, פורצים היו בשאון ובמרץ שוקק ופרוע ונדחסים , בתוך-כך. אל ריקרתו של הצינור השליו והרגוע. במתינות מבוקרת ובעוד אני מרותק למראה עיני, אני מוסיף ופותח למים נוספים לבוא ולחדור אל תוכר ." קו הצינורות אשר נח, רופס בפרקיו, הולך ונמלא בזרם השועט, הולך וצובר און , הולך ונקשח ." נוזליו חומרים בתוכו, ועוד רגע והוא הופך מקשה אחת ." הלחץ שבר מתעצם וגובר בתאוצה מצטברת ומסחררת." הנה כבר מאיים הוא לפרוץ בכל רגע !." גלים גלים של מתח גברי חולפים בזרמיו עד להתפקע ומרעידים אותו לכל אורכו! ." ולפתע , כמו דלה קשיות אחרונה ששמורה חיתה לו בשורשו - נדרך ונדרך עד קצה גבולו! ." פורץ ! כמו מיתר שפקע בערצמה פנטסטית ושואגת ." עצומה וסוחפת עד-אובדן-חושים-בן-רגע. " עד ההקלה הנושפת והרווחה הרפוייה." בפעימות ממטרותיו. " • תמר משמר אשת לוט היא ה~י~ה ~ח;ןה ר:ד~ה :ך.~ מעבר להליכה מאח;ריר . Q~ןכות :,-~9ה~~ . (ז(~לח :ב;א f ע;ךק.יס. ~נזלה גס ב~~; ק;~סה . היא .ה~ד: iJ ~ל nt?: פף f עוךק,יס :z:י9 'ר לה w זקלה ת~~pזקז ~:;גגי ~wר . ~:;גגי .ר 9 ס י~סק iJ מח~~ה. הי:rל זקתו~ה ~~רו~ה סא;ת .סי~י~~ ס~ש ל iJ ~~ךית . רהיא לוט ר~~רי ק, t? לא. דב ינ;:~ w י. 7 ~לוי יל~לוי. היא הסrדד7ה~~ר . ךצו~ה ך~~~ סיי.tגז~ ל iJ ~לח לזנר גו 9 ה )iJ ~לח ס:ה ךצו~ה ר iJ ~קדכות i]~חוסה w ס~~ה ~~כה ן;דןr~ס יונקti] לה.ת ~ת i] טון היא ד הסrד7ח W ~י :ך~ה . :ךעו f נ;סיס ~f? ה w~r:יה זק~~~ת ;ג J ה חרי ;רךסר חרי ל ' א חךחידו ארסה ןאו ;גה שו.ר~ת י?;ודpז גנזליו ךחיא ~n ;ןה הה~י~ לךאות ~ת i] נרלר סרפרר · מלח הארץ אהוד דור כ מה מילים בנוגע למים שקטים . פינה מיוחדת שמורה אצלי, עבור אותן שעות בין ערביים של פתיחת המים בשדות הכותנה . הנסיעה בג'יפ הפתוח (אח ! באיזה אמון אני כבר זוכה !( ברוח החמה על פני, אל השדה העצום, הממתין לי אך ורק לי, מעבר לכביש הארוך והישר . ואז לבד מול השקט הירוק הזה. הנאלם. ליד הכותנה ניצבת חלקת החמניות על קרקפותיהן הוואן-גוכיות. החלקה שעוד בצהריים. בערה בשלהבותיה הצהובות- כתומות (שמת לבך לתמורה הלירית שחלה ,)?יב געשה ורחשה ופלטה גלי חום וניחוחות חריפים ובשיים ומגרים - עומדת כעת בשלווה רעננה וקפואה. בעוד ימים מספר , תערפנה קרקפותיהן הכבדות של החמניות, וגבעוליהן אשר יצרבו בשמש יקריחו ויאפירו, ויעמדו נטויים על צידם , כמו מצבות משל עצמן - בבית-קברות ישן ונטוש. במשך היום עסוקים היינו בהעברת צינורות ההשקייה, מן החלקות אשר הושקו בלילה, אל החלקות הבאות . עבודה קשה ומפרכת - לעניות דעתו של מי שבוסס בה. יחף ושוקע בבץו, היה עלי להניף צינור אחר צינור, ולפלס , נואשות, דרכי בין שיחי הכותנה המשתרגים ואחוזים, זה בזה, כראוי . מצינור האלומיניום הרטוב , שגושי בוץ דביקים וכבדים היו אחוזים בו, ושאך במאמץ עליון הצלחתי להחזיקו מעל לראשי, זרמו קילוחי מים, עכורים, לאורך זרועותי וחדרו מבעד לשרוולים, אשר קופלו בקפידה רבה, כל-כך, עוד באותו בוקר, והפכו את החולצה לעיסה אחת של בוץ ובד. באותם ימים. התגאתי מאד ללבוש את חולצת העבודה, הכחולה כהה. הכביסה והעבודה בשמשי שינו את צבעה והעניקו לה גוון אפור-דהוי . ומה גם שאף הקטינו את מידותיה, וכך יכול הייתי לחוש, מעט שיכור מתחושת העוצמה, המדומה, אשר הרגשתי בגופי הפוץר מתוכה . אחד מאותם קילוחים עכורים. מצא את דרכו אל משקפי השמש שלי וטשטש לי בכך את הראייה, שנתערפלה, בלאו הכי , מנוזלים כלשהם, אשר עלו והציפו את עיני . היו אלו, כפי הנראה, דמעות תיסכול וחרון י הן מן המצב המזופת ששרוי הייתי בו והן בשל רכז הענף, אשר באורח-פלא ידע לבחור עבורי , תדיר, את העברת הצינורות . בעוד שלאותו בחור, שהיה מבוגר ממני רק בכמה שנים (בחזקת חוזר-צבא נחשבתי בעת ההיא), בזרמנו לו, בדרך שאיננה ברורה לי עד היום, לעולם עיסוקים אחרים שלא איפשרו לו לקחת חלק בהעברה . אלא שלעומת זאת, היה מבשרי כחלק מתכנון לוגיסטי מורכב למדי , שיבוא ויאסוף אותנו (את שני המתנדבים שעבדו אצלנו ואותי) בג'יפ , בגמר העברת הקווים בקצה השטח. ידעתי שלמעשה, לא יסתייע הדבר ואיאלץ, בסופו של עניך. לפסוע יחף על רגבי העפר היבשים והלוהטים ובשמש , מקצה השדה ועד לצריף הקריר והמוצל - ממש כשם שידעתי שכל אותו נאום מבריק וקטלני, אשר שיננתי לעצמי, בדרך החמה, ואשר עמדתי להשמיעו בפניו, יישאר שמור עמי עד למקרה הבא - באם הוא יעז, פעם נוספת לנהוג כך עמי. וממילא, וברור, כי שנו ושבו מקרים ומעשים כגון זה, ברם במין צורך, שאינני יודע מי נטע אותו בי, לשמור על שלום-בית בכל מחיר הקצבתי לו תמיד הזדמנות נוספת לשיפור דרכיו, מבלי שאפגין ולו ברמז , מה דעתי עליו . אבל כעת, באור האחרון , שנמשך מן השמש ופגע אנכית בעלי הכותנה ושיקפם, ובשקט הרחב הזה ." הכל נשתכח וחש הייתי משיכה עזה מאד אל שדה הכותנה הזה, אשר בקצהו ניצב השיבר, אותו ברז ענק. שהיה עלי לפרחחו במפתח הצינורות הגדול והחלוד , אשר נמצא דרך קבע בג'יפ . בכל עת, כאשר הייתי עומד לפתוח את השיבר, משווה הייתי לידי, את אותן התנועות בהן נהג אבי לאחוז במפתח הצינורות . כילד, נוהג היה הוא לקחתני עמו למכון המים, ליד הבאר הישנה והאפילה , שהוא, כלומר אבי. היה הממונה עליו . זו אותה באר מופלאה, אשר נמצאה סתומה עם העליה על הקרקע, ואשר אותו דור בראשית מופלא , טיהרה תחילה (כאותם מכבים עזי-הנפש , אשר טרחו לטהר את בית-המקדש - מדמה הייתי בנפשי שנים לא מעט) ולאחר מכן העמיקוה עד שנתגלו המים. הם המים אשר הרוו את גרונם הניחר, בימים הראשונים. במכון המים ובסביבתו הקרובה, ניתן היה, ללא מאמץ ניכר, להעביר שעות רבות מבלי לחוש בזאת כלל וכלל . ראשית הנעת המנוע . פעולה זו כשלעצמה די היה בה בכדי שאתמלא בגאוה ויראת כבוד אל אבי מולידי . מנוע דיזל מיושן זה, אמור היה שיהיה מונע בסיועו של אויר דחוס, אשר נדחס לצורך זה במיכל ברזל שהותקן למטרה זו ומתמלא היה על-ידי אותו מנוע עצמו, בעת עבודתו . אלא שמאורע זה, אם אכן התרחש, היה מעורר התפעלות, אף אצל בעל ההמצאה עצמו . על-פי-הרוב, בתום השריקה המחרישה והמחרידה, שלא הועילו כנגדה שתי ידי האוטמות את אוזני, לא נתרחש דבר . אזי, מתאזר היה אבי, ניגש אל גלגל התנופה העצום והיה מסובבו בנח רב , מסובב ואינו חדל, עד שהחל משתעל אותו מנוע סב ופוצח בנקישותיו . לאחר מכן, כשהוא מצויד בפנס גדול ומבריק (כשאגדל יהיה גם לי כזה אחד !),היה יורד אל הבאר העמוקה והאימתנית, בסולם של ברזל . מנת אומץ הלב אשר נדרשה בכדי שארכל להתלוות אליו י לא נמצאה בי י כמרבן . די היה לי בסיפור אודות התנשמת המקננת באחד הכרכים, אשר בקירות הבאר והניבטת אליך בפני הגולגולת שלה, בכדי שאדחה על הסף, כל רעיון העוסק בירידה לשם. במקרם זאת, ניגש הייתי ומתיישב , ליד מוצאו של צינור המתכת הדקיק, זה המטיל את מי-הקירור של המנוע אל שיפועו * אהוד דור - חבר קיבץו שמרת. הפרק המתפרסם כאן - קטע מתון רומאן פרסומו הראשון של המחבר . דצמבר 1984 רב-שיח ז'\ייברר <~ • המשתתפים במדור : פרופ' שמעון רשף - ראש בית-הספר לחינוך אבוניברסיטת ת"א. נחום פסה - יו"ר המרכז לתרבות לוחינךו של הסתדרות העובדים הכללית. פרופ' לאכס ברזל - מרכז המקצעוות ההומניסטיים בטכניון העברי בחיפה. פרופ' יוסף בן-שלמה - החוג לפילוסופיה יהדוית, אוניברסיטת ת"א. ד"ר יעקב לבומר - מרצה לפילוסופיה של החינון בסמינר הקיבוצים. אריה סימון - מחנן, ממייסדי ומנהלי כפר-הנוער בן-שמן' מפקח מחזוי בדימוס במשרד החינון והתרב m. ד"ר סמי ~ערי - מרצה לחינךו באוניברסיטת חיפה. מאיר קליין - מנהל ביה"ס התיכון בנס-ציונה. מרים קונדה - מנהלת המח' לחינון במרכז לתרב m ולחינוך של ההסדתרות. מקוי צור - היעוץ האידאלווגי של התק"ם. ערכה והביאה לדפוס : עמלה עינת האנשים האלה שאני מכיר אותם אישית, הם אינדיקציה למשכר, משום שהם למעשה, מייצגים היום את תנועת- הנוער האידאליסטית המגשימה היחידה הקיימת כארץ . ואני אומר זאת לא מתוך אירוניה . וכאמירה זו אינני מצדיק את דרכם . ומה פירוש אידאליסטים ? כאלה שמוכנים לממש כעצמם וכגופם את הערכים שהם מייצגים וכאלה הם חכרי שתי התנועות שמצליחות היום לעשות נפשות מכחינה חינוכית : גוש-אמונים והחוזרים כתשובה. כשתי אלה, המחנכים והחברים הם אנשים המגשימים כחיי היום-יום שלהם את ערכיהם המוצהרים וזה דבר שעושה רושם על אנשים צעירים . אני חושב שאם אנחנו מתנגדים הן לביטוי של גוש אמונים. והן לביטוי החזרה כתשובה, עלינו לשאול את עצמנו, מה האלטרנטיבה החינוכית שאנחנו יכולים להציג כיום כפני הצעירים וכפני עצמנו . מאיר קליין: אתחיל כשורשים. כשכן-גוריון יצא כסיסמה "ממעמד לעם", זאת לא חיתה סיסמה כלכד. הוא חשב כמושגים של עוצמות שמרכילות למדינה. הוא הקים את אחדות-העבודה כדי להגדיל את מסגרת פועלי-ציון . את מפא"י כדי להגדיל את מסגרת אחדות- העבודה, את ההסתדרות כדי להגדיל את מסגרת מפא"י ואת המדינה כדי להגדיל את המסגרת של ההסתדרות. ככל אלה חיתה קפיצת דרך עצומה ומהירה שאפשר להשוות אותה רק למהפכות גדולות. המנהיגים היו חייבים לפיכך להתמקד כבעיות הגדולות והתמקדות זאת הולידה כמה דברים נפלאים : מימוש החזון של צבא עכרי . חקלאות עברית. מדע יהודי . כלומר מדובר כהפיכה חברתית מהירה כיותר. וכניגוד לכל חוקי הסוציולוגיה. השינויים החברתיים, הכלכליים. הפן- ליטיים היו עצומים. והם יצרו הרכה שאלות. כבעיות שלאחר פריצות הדרך הגדולות לא ניתן היה כאותה שעה לטפל כאותה מידה של יעילות . למשל . כעניין מיזוג הגלויות. או כנושא החינוך הממלכתי. אותה "עיסקת-חכילה" של ביטול הזרמים שהביאה להיעלמותה של התשתית החינוכית עליה קמה המדינה . כתחום זה של החינוך אני "חוטא" ככר עשרים וחמש שנה כחייל-שדה ממש . ואני רוצה להעיד שהמשכר הזרם שכה. והשאלה כעת, כמצב הקריטי כר אנו נמצאים כיום. היא - כאיזו מידה יכולה המערכת החינוכית הקיימת להוות גורם כעיצוב הדור הצעיר, כיצירת תפישות אחרות לגבי העבודה, הדמוקרטיה. הפער החכרתי? יוסף בן-שלמה : אני לא חושב שאנחנו כמשכר מוסרי יותר מאשר כל מדינה נורמלית אחרת . המשכר שלנו הוא משכר אידאולוגי . משכר של ערכים והוא לא התחיל כ-ד 6. הוא התחיל כאשר הלך וגבר הפער כין הערכים לכין התנהגויותיהם ונורמות חייהם של האנשים שמציגים ומייצגים אותם. כין אם הם מנהיגים. ולאו דווקא פוליטיקאים. וכין אם הם מחנכים. המורים עצמם . אפשר לרמות אנשים צעירים ככל מיני דברים. וזה ידוע . אכל קשה לרמות אותה כמה שנוגע לצביעות אישית. כלומר, כאשר ערכים מסויימים שהיו פעם כעלי משמעות ריאלית. הופכים למליצות. "עיסקת-חבילח" של · ביטול זרם העוברים הביאה להיעלמותה של התשתית החינוכית עליה קמח המרינה. השאלה היא כאמת - מה הלך כאן לאיבוד ? יש איזו אינדיקציה לכך כאשר כדיון ככנסת מדבר ראש- הממשלה, על עליה לארץ-ישראל, וחכרת הכנסת מתקנת אותו ואומרת : אל תדבר על ארץ-ישראל. אלא על מדינת-ישראל . כאשר ארץ-ישראל הפכה למלה גסה, זו אינדיקציה למשכר כציונות. הטרור היהודי מה שהתכוונו בזמנו להקים בארץ זו לא היתה רק מדינה' לאא חברה חדשה שוויונית, שתיתן ייחדו אחר לקיום הממלכתי הישראלי . והנה ביום אנו עומדים בפני טרור יהדוי וערבי בשטחים ובפני משבר בלבלי חמור. בלומר, נמצאים במקום אחר לגמרי מזה שלאיו פיללו המיידסים' ומהמטרה לשמה אנו נלחמים מלחמת קיום עד עצם היום הזה . מה אם-בן קרה ! מתי זה התחיל לקרות ! ובעיקר' איד מעמתים את הנוער של היום שצמח במדינה האחרת הזתא (ומדובר בחבר'ה בני 18, שמכירים אותה רק במתכונתה הנוכחית) עם העפר שבין מה שאמור היה להיות ובין מה שקיים ! נחום פסה : אנו נוהגים לדבר על המשכר הכלכלי . מלחמת לכנון וכר', אכל אני כהחלט חושב שבסיסית ישנו משכר של החכרה הישראלית. יש לזה ביטוי ככל מיני כיוונים. לא רק כעניין הטרור, שעם כל חומרתו, אני עדיין מאמין שהוא מהווה תופעה שולית. אכל יש דברים אחרים. קודמים. למשל התרחקנו מעבודה כמוכנה המודרני . הרחב כיותר . מכל פעולה יצירתית - על מחשב. על טרקטור, על נושאי תרבות. האווירה כיום היא של עסקי-אוויר. אנחנו חוזרים לגלות. עניך אחר שלפי דעתי צריך להדאיג אותנו הוא נורמת התנהגות. לא רק השאלה של חוסר הסבלנות של אדם לזולתו אלא חוסר דרך-ארץ כלפי האמת. הדרך כה אנשי-ציבור מתבטאים כפומבי. כשקרים. כחצאי-אמת . וזה כאילו חלק מקובל מכללי המשחק. אלה רק דוגמאות למשכר המוסרי הפוקד את החכרה הישראלית. משכר שהוא לא רק תוצאה של מערכת החינוך הפורמאלי אלא של תהליכים חברתיים שונים ששורשם נעוץ כעובדה שמשך כל השנים היו האבות המייסדים עסוקים כשני דברים מרכזיים : כלכנות את הארץ וכלהישאר כחיים. כלומר, ככלכלה וכביטחון . הבעיות החברתיות והחינוכיות לא קיבלו על-כן את תשומת-הלב שהיו צריכות לקבל. לגבי חלק מהן. חשכו שהזמן יפתור אותן. אלא שהזמן עצמו לא פותר דבר. נכון . שגם המערכת החינוכית המוגדרת. לא התמודדה עם הבעיות החברתיות. היא שימשה כמשך הרכה שנים יותר כראי של החכרה מאשר ככוח החותר נגד כיווני עתון וו / מס 159 החינוכי-חברתי אליו הגענו כיום לא התחיל בתנועת החזרה בתשובה וכיוצ"ב, אלא מאותו רגע בו פקדה אותנו תחושת העוצמה. הכוח. מתוך הוויכוח האידאולוגי האותנטי בין תנועת-העבודה לבין הרביזיוניזם, ובין תנועת-העבודה לבין מתחרים אחרים הצטיירה דמות של מדינה גדולה וחזקה שיכולה לממש את כוחה כדי להשיג יעדים היסטוריים שמקורם בתנ"ך וכדי לבצע מאוויים לאומיים שמאחדים את כולם. כששאלו את ווייצמן : איך אתם מקימים מדינה במקום בו יושב עם ? ענה בדרך שחיתה מקובלת למדי, בתפישה הציונית, שכאשר צריך לתקן עוול גדול' לא תמיד אפשר לעשרת צדק מוחלט . משתדלים אז לעשות עוול קטן . רכל ערד שלטה גישה מנחה זר בתוכנו' שאין כאן צדק מוחלט מול עוול מ · רחלט - כל היהודים מול כל הערבים, היה השימוש בכוח על-מנת לממש את יעד המדינה - מוצדק. אבל ברגע בר הביאה תחושת הכרח שבנר לרצון להשתמש בו רק משרם שאפשר למצרת אותר, נולד המשבר החברתי. על רקע זה האידאולוגיה של גרש-אמונים ושל החזרה בתשובה מהורת סימפטומים מז;כרכנים שצריך להתמודד איתם. מרים קונדה : אני לא רוצה להיכנס לשלב ההיסטורי של הוויכוח. הייתי רוצה יותר לגעת בעניין העשייה החינוכית. וההתמקדות בנושא זה צריכה להיות לדעתי בדמות המדינה בה היינו רוצים לקראת שנות האלפיים . לשאלה זר יש להתייחס יום-יום - לעניין החברה המתועשת, הטכנולוגית, רעם זאת השוויונית. כלומר, עלינו להחליט ראשית - גם במערכת הפוליטית רגם במערכת החינוכית - לאיזו מדינת-ישראל אנו כרשאים את עינינו כיום תוך התכוונות לעתיד . נחום פסה : כל אחד מאיתנו התייחס לכמה סימפטומים. אני בשרם-אופן לא מזלזל בתופעה של הטרוריזם ולא בנושא החזרה בתשובה, אלא שאינני מקבל את הניתוח הרואה בהם סימפטומים. לדעתי מדובר בקטעי תהליך שעלול להמשיך ולהתפתח, וזאת החומרה שבדבר . ולכן מדאיגות אותי בעירת-היסוד' הבעיות השורשיות שבתשתית התופעות כמר משבר הכורמות עליו דיברתי : אי-האמת ; הפער בין דיבורים למעשים, היחס של חלק גדול מבני-הדור הצעיר לדמוקרטיה, היחס לעבודה, העובדה שבראש תנועת- העבודה נמצאים מעט מאד נציגי-עובדים. מרבן שהפרובלמטיקה החינוכית בפניה אני ניצב כהומניסט יהודי חילוני אינה קלה, משרם שאני רוצה לחנך לאהבת המולדת, אבל לא לשוביניזם, לזיקה היסטורית לשכם, אבל לא לכיבוש ולדיכוי של עם אחר. אני רוצה לחכך ליהדות, אבל גם לערכים הומניסטיים כלליים. אני רואה עצמי כפטריוט יהודי רעם-זאת ברצוני למצוא בסיס משותף לחיי שני העמים באזור הזה. לדר-קירם מסודר תוך הכרה. אני רוצה לחכך לאי- ויתור על זכרירתי ובמקביל ליחס של כברד לזכויותיו של זולתי. מבחינה זאת קל יותר לחנך לקיצוניות. ולא רק בגלל הגשמתם האישית כביכול של הפלגים הקיצוניים שהוזכרו. אני לא מקבל את ההנחה שגרש-אמונים אר הטרוריסטים הם האידאליסטים המגשימים היחידים . יש בידי דוגמאות אחרות, הנרגעות לצעירים רבים שמגשימים חיי שיתוף בערבה, בגליל ובבקעת הירדן. התנועה הקיבוצית מארגנת עשרות גרעינים שיוצאים לנח"ל, ליחידות מובחרות בצבא ואחר-כך בונים ישובים חדשים. אלא, שאנו חיים בעידן אמצעי הקומוניקציה. בר קיים מי שמרעיש, רמי שעושה מעשים "אפורים" ושקטים אינו נראה לעין. זאת כמרבן טעות אופטית. יוסף בן-שלמה: הזכירו כאן את ביטול זרם-העובדים. לדעתי ייתכן שביטול זה היה לטובת תנועת-העבודה משרם w כעת קל לומר שאם היה זרם העובדים כשאר היה הכל יותר טוב. והכה, החינוך הקיבוצי נשאר די אוטונומי ריכול היה לכאורה להמשיך בכיורנו של זרם העובדים אלא שאנו יודעים שזה לא מה שקרה שם. אר תנועות-הנוער . הרי איש לא סגר אותן ואנחנו יודעים היטב מה חיתה משמערתן פעם. ועכשיו ?תנועת-הנוער היחידה ששמרה ערד על משהר מהאופי התנועתי שלה מבחינת האידאולוגיה. היא בני-עקיבא. אני מסכים בהחלט, שלו חלה התחדשות של תנועת- העבודה, והצגת גישה סוציאליסטית אמיתית על-ידה, חיתה בכך אלטרנטיבה אידאולוגית לאותם הדברים דצמבר 1984 כבר בתנ"ך נאמר : באין חזון ייפרע עם. ואני שואל איזה חזון t חוץ . מזח של גוש אמונים והיהדות החרדית, ישנו ? ואצלנו חזון זה לא לוכסוס. בלי זה לא נוכל להתקיים. שאתם רואים אותם כחמורים . האדם הוא יצור המחפש משמערת וכבר בתנ"ך נאמר : באין חזרן ייפרע עם. ואני שואל, איזה חזרן חץו מזה של גרש אמונים והיהדות החרדית, ישנו ? ואצלנו חזרן זה לא לרכסרס. בלי זה לא נרכל להתקיים. בעניין זה אני במחנה אחד עם חזן . למרות שאנחנו חלוקים מבחינה פוליטית. והשאלה היא, איפה החזרן שמציעה תנועת- העבודה ? מאיר קליין: אינני חושב שהאלמנט הסוציאליסטי בחברה הישראלית איננו משמערתי . הוא נמצא בתנועה הקיבוצית, בקרב האינטלקטואלים, בשכבות של עובדים אר של מנהיגי-עובדים. לדעתי, בטרוח מסריים של זמן צפרי שתקרם מתוך כל אלה מנהיגות חדשה שתיצרר אידאולוגיה סוציאליסטית מותאמת לזמננו . אינני מסכים גם לכך שהדמוקרטיה אינה ערך לעצמו . הדמוקרטיה הליברלית היא ערך ובמעשה החינוכי המכוון אליה חשוב להקנות לנוער את התפישה שאין תשובות פשוטות לבעירת מורכבות. רשעם כל מורכבותה של הבעיה החברתית אצלנו' חייבים לתת גרשפנקא ליברלית לגיטימית לפלורליזם החברתי. איך- שלא-יהיה, האלטרנטיבה להיעדר אידאולוגיה כביכול ברגע זה בוראי שאינה בקנאות הדתית, אר הלאומנית. איו ספק שבהתחלה היתה כאן אידאלווגיה יסדוית משותפת, אלב במציאות של היום, מה שאמור היה להיתו כור-היתךו, הפן במובן הד~וגרפי לבליל של פלגים קיצוניים - עדתיים, דתיים עודו. והשאלה הלא-נעימה היא, האם יש עדו משותף לכולנו. שאלה שמכוונת בעיקר 1 כמובן 1 לחילוניים שבתוכנו . יוסף בן-שלמה: זאת שאלה טובה מאד, לאור השינויים הסוציולוגיים והדמוגרפיים שהתחוללו באץר . לפני זמן הלכתי לאיזו שמחה בבית-כנסת ספרדי . חיתה זר ברית-מילה ביום-כיפור. והיו כמרבן הבדלים בין הנעימות והמנגינות שעלו משם רבין אלה להם הורגלתי אני, אבל הטקסט - אותר טקסט. פתאום חיתה לי הארה, מדוע המערך לא הצליח עם האנשים האלה . תפשתי שיש כאן עניין שהוא בעצם לא פוליטי . ואינני יודע אם בגין נהג לומר "בעזרת השם" מפני שהיה דמגוג אר לא. זה לא חשוב . אני מאמין שהוא דיבר מליבר. בזה אני לא אומר שהמערך צריך להפוך אידאולוגיה ואינדוקטרינציה •בחינון אליעזר גלבוע א חת הסכנות הגדולות ביותר דלמוקרטיה ולמערכת · הערכים, שהיא מגינה עליה, טמונה בחינון האי דאולוגי . סימניו של החינון האידאולוגי ניכרים לא רק במשטרים טוטאליטריים, הם קיימים בכל משטר מדיני . עוצמתר של חינון זה תלויה במידת הריכוזיות השלטונית הקיימת בכל חברה . האידאולוגיה והאינדוקטרינציה הם שני רכיבים משלימים במערכת תפיסות פוליטיות וחברתיות . הם משלימים האחד את השני כאשר האידאולוגיה קובעת מרות ואילו האינדקטרינציה משמשת מכשיר רב ערצמה להשגתן . האידאולוגיה מספקת, .. נדרן-כלל, תשתית למערכת רעיונות, המשמרת מציאות נתונה בחברה מסויימת. כן היא מבססת מערכת השקפות להצדקתה של דרך פוליטית מסויימת בחברה נתרנה. האינדוקטרינציה לכשעצמה, אינה יעד בפני עצמו, היא כאמור, אמצעי, בחינת מכשיר המשרת את המטרות שנוסחו במסגרת האידאולוגיה ומסייע להשגתן. מנהיים, נספרו הידוע 'אידאולוגיה ואוטופיה• )Mannheim , 1(1972' מקרב אותנו אל הגדרה רחבה וכוללת של האידאולוגיה. על-פי תפיסתו, אידאולוגיה היא מערכת עריונות, המשקפת מציאות חברתית והיסטורית נתונה, אבופן בלתי אדקררטי 1 משמשת כראצירנליזציה ומעוררת מוטיבציה להתנהגות קונפורמית במסגרת חברתית נתרנה. על-ידי כן היא תרומת לשימורם ולייצובם של דפוסים חברתיים קיימים. כל משטר חברתי חייב להתבסס על אידאולוגיה, שתקפותה נמדדת על-ידי קרנסנזרס רחב. תוקפה של אידאולוגיה קשרו בהצדקות משלרשה תחומים, היסטוריים, פוליטיים ופילוסופיים . מטרת הצדקות אלו היא לשלב את האדם כפרט במסגרת הפוליטית הנתונה, ולקבל את הסכמתו הלגיטימית, אם אפשר, לקיומה של המערכת החברתית-מדינית בכל רמותיה . בכל משטר חברתי הורצה לקיים את עצמו ניןת למצוא זיקה לאדיאולוגיה, משטר נאור, או כאור פחות, מותנה בתהליך העברת תכני האידאולוגיה אל הפרטים החיים במסגרתו, כאשך התהליך קשרו נשני גרומים : הראשון מתייחס לבסיסה ההיטסורי-פילוסופי של האידאולוגיה, . וככל שהבסיס רחב ומוסכם במסגרת כtוזסנוקה הלאומי , נזקקים לפחות אמצעים חריפים להנחלתה . השני , כרון אבמצעים עצמם . הישענות על הבסיס האמור מאפשר ויכוח פתוח, ברמה ערכית, על המטרות הלאומיות. ככל שצידקת הטיעונים מבוססת יותר 1 חש המשטר בטחון ופותח כרשאים לאומיים-קיומיים לוויכוח במסגרת של הסכמה לארמית. אלה החורגים מהקו האידאולוגי השליט, ומעעררים את אמיתותר או תוקפו, מבודדים באמצעות וויכוח, או אמצעים שאינם דסרטיים . אולם כאשר קבוצת מיעוט שלטת, אזי הוויכוח אינו מספיק כאמצעי להצדקת הרעיונות הפוליטיים-חברתיים השליטים . כאן בולטת תפקידה של האינדוקטרינציה כאמצעי הכרחי . במקרים אלה האינדוקטרינציה הופכת מאמצעי למטרה עצמה, ועיקר השפעתה מרוגש במערכת החינוכית . מרקוזה רואה באידאולוגיה, בניגוד למנהיים, אמצעי תרפויטי' המביא אנשים לקבל תפיסות מדיניות של קבוצה שלטת . מנהיים סבור' שהאידאולוגיה מסוגלת להציג את המציאות בצררה אמפירית רמדרייקת רבכן לקבוע את מטרותיה הפוליטיות והחברתיות . מרקוזה וראה בה יותר ביטוי פילוסופי כללי, המנסה להצדיק מציאות חברתית- פוליטית מסויימת, שלעתים היא עומדת בניגוד לעונדות אמפיריות. ויש הרואים באידאולוגיה, פילוסופיה מעשית המשרתת צרכים מדיניים, כפילוסופיה נורמטיבית שתכליתה להציב נורמות ועריונות לחברה ולממשלה .2(1970, Rapael ) הגישה האנליטית )3(1975 ,Snook מתייחסת אל האינדו- קטרינציה כאל תהליך שתכליתו להשיג יעדים הקשורים באמונה, שלא באמצעות - ניתוח אינטקלטואלי . האינדוק- טרינציה מאובחנת, בדרן-כלל, כפעילות חיצונית לגני האדם, שתכליתה להביא אותו להסכים לעמדות, שלא באמצעות שכנוע שכלי . לכן מנוסחת האינדוקטרינציה כאנאלוגית לתעמולה, לשטיפת-מרח ולהתניה . בהקשר חינוכי הדוק ניתן לייחס את קיומן , הן של האידאולוגיה והן של האינדוקטרינציה, למשטרים טוטאליטריים מכל גוון פוליטי שחרא. ואמנם, ההיזדקקות לשני מאפיינים אל במשטרים המסרג האמור, אינה מותירה מקום לביקורת ולפתיחות בתרן המערכת החברתית-פוליטית . לפיכ,ן התפתחות נרן-קונפורמית, ביקורתית ומתנגדת, אינה אפשרית בתרן מערכת כזר' שכן בנוסף לאידאולוגיה ולשימוש יעיל בתהליך האינדוקטרינציה מתווספת הסנקציה, שלעתים היא פיזית. השאלה היא, אם במשטרים ליברליים ודמוקרטיים ניתן לוותר על האידאולוגיה במסגרת החינון. ראם כן, האם יש צידוק לאינדוקטרינציה מכל סרג, כאמצעי להשגת יעדים לארמיים. התשובה לשאלה נערצה בנקודת המוצא של בעלי התפיסה החברתית-מדינית. בעלי האוריינטציה הליברלית, רובים מהם הוזכרו' טוענים שמהיות האדם יצרו חברתי ופוליטי מעצם טבעו , הוא ימצא ממילא את מקומו במסגרת החברתית של חברתו' ולכן איו צורן בכפייתה של אידאולוגיה כלשהי. לעומתם, האנשים הקובעים את המערכות הפוליטיות ונכלל זה את החינון ' באותם משטרים עצמם, פחות סומכים על טעבו החברתי של הפרט ובשם שמירת הארג החברתי-פוליטי, אינם מתעלמים מהצורן בטיפוח אידאולוגי, למןע הערכים החברתיים .• · 1. Mannheim. K., ldeology & Utopia Routledge & Kegan Paul, London 1972." 2. Rapael, D .• Problems of Political Philosophy Macmillan, Lond'on 1970. · 3. Snook, l.A., lndoctrination & Education Routledge · Kegan Poul, London 1975. • מתןו הספר : "מרד בחינןו אושלייתו" שעומד לאצת לאור בקרוב. מרים קוברה מאיר קלייז הצבא הוא מעבר חריף מאד' שמהווה בסיס למשבר ערבים חמור . והשלאה מה אנו עושים בהבנה לבך ! מאיר קליין: יש כאן בעיה אמיתית ומבוכה אמיתית, שאינן ניתנות לפתרון דק על-ידי הסבר מילולי . בדוד שבית-הספד אינו י כול להתמודד עם בעיה זו בכוחות עצמו . הוא יכול להקל במידה מסויימת , להסביר . אבל אין לו תשובה משום שלמערכת האחראית אין תשובה . יש מעין הכנה טרום-צבאית במסגרת של של"ח, בשיעורי-מחנך מיוחדים לתלמידי י"א-י"ב . יש מפגש עם קציני צה"ל . עם חברים שהתגייסו כבד, אבל כל זה לא מספיק . יוסף בן-שלמה : אני לא כל-כך מסכים . למה שמאיד אמד, שבית-הספד לא יכול להכין לקראת מה שקודה בצבא, אבל כמובן. מסכים בהחלט שזה לא י כול להיות במסגרת פורמלית של שיעודים כאלה וכאלה . החינוך בבית-הספד , אם הוא תהליך שלם. הוא מכין גם לצבא ואם הוא לא מכין לצבא , משהו לא בסדר בתהליך . בית-הספד צדיך לחנך לערכים, לטוהר הנשק וכד '. אבל בעיקר הבחורים חייבים לדעת בשביל מה כל זה , בגלל מה הם צריכים להיות מוכנים להרוג ולהיהרג. ולכך לא ניתן להגיע כשיש ערעור גמור של זכותנו וצדקתנו הבסיסית בגללן אנו מגייסים לצבא . כשמביאים את הנערים כהכנה לגיוס ל"צוותא" ומראים להם הצגות פציפיסטיות ממלחמת-העולם הראשונה, מזעזעות מאד, שמקנות את התחושה , שבעצם באופן בסיסי יש פה פוליטיקאים מנוולים ששולחים את הצעירים להרוג ולהיהרג בגלל גחמותיהם האימפריאליסטיות או הקולוניאליסטיות . אז למה שבחוד טוב והומניסטי ירצה ללכת לצבא ? אתה שומע היום : שום דבר לא שווה למות בשבילו . אלה דברי הבל . זאת פיל וסופיה של מנוולים . החינוך לצבא צדיך להיות בעל ערכים הומניסטיים מצד אחד, ומצד שני, בעל נימוק מספיק עמוק המצדיק עשייתם של דברים נוראים כל-כך כמו להרוג ולהיהרג . ואת זה מחלישה האווירה הציבורית בארץ בשאלה החוזרת בדבר זכותנו . אפשר ליצור 1 גבולות פוליטיים , אבל אי-אפשר להעמיד גבולות מלאכותיים לגבי הצידוק הבסיסי שלנו על ארץ-ישראל . נחום פסה : אני בוודאי מסכים שמדובר בתהליך חינוכי ארוך טווח ולא דק במה שעושים ממש בתקופת המעבד ובכ"ז אני רוצה להדגיש שלוש נקודות אותן אני מוסד לב~י ושאותן היתי רוצה לומד לכל נער שעומד להתגייס : א) ה"למה" שלי הוא בגלל אהבת-המולדת ועל-מנת להבטיח את קיומי וקיום משפחתי. ב) ההדגש העיקרי חייב להתמקד בעדך האדם ובעדך חייו . והכוונה - גם לעצמי וגם לזולתי , וגם כשזולתי הוא אוייב. ג) טוהר הנשק והאחריות האישית לגבי ההתנהגות. הצורך לחשוב ולהיות ביקורתי בכל מצב. זאת כמובן לא כל התשובה . התשובה המורחבת חייבת להישאב מכלל התהליך החינוכי ומסוג האדם אותו הצלחנו לעצב משך תהליך זה . מרים קונדה: ההכנה התהליכית חייבת להתחיל לדעתי מכתה א' באמצעות מפגשים עם נועד ערבי בתחומי המדינה ומחוץ לה ; דדך שיעודי ההיסטוריה והספרות וכדומה. אם עושים את העבודה החינוכית יום-יום. הן בצד של ביסוס הגישה ההומניסטית והן בכיוון של קשר לארץ ולעם , עשוי המעבד לצבא להיות פחות פרובלמטי .• עתון וו 1 מס' 59 כן-ש למה ואידאה בדודות לגבי העתיד . לגבי מדינה יהודית בעלת חברה מתוקנת . נדאה לי שזה אידאל משותף לכולנו . נכון שיש פירושים שונים ביחס למהותה של חברה מתוקנת, אבל זה לגיטימי בכל חברה דמוקרטית. עכ"פ לקראת מטרה ציונית זו צדיך לחנך . הציונות של בן-שלמה , לומד את האמת מדאיגה אותי . משום שאני קולט בה מיסטיקה . מעין חינוך לקדושת דברים . מושגים . הצלחת הציונות בתחילתה נעוצה חיתה בכך שבצר החזון הגדולי חיה ראליזם . חצר השפוי של חציונות t חיה חצר שהגשים ואני · חושש שהרגש על קרושת ארץ ישראל מביא בסופו של דבר t לשוביניזם ללאומנות מסוכנת. t הצלחת הציונות בתחילתה נעוצה חיתה בכך שבצד החזון הגדול . היה דיאליזם . הצד השפוי של הציונות, היה הצד שהגשים ואני חושש שהדגש על קדושת ארץ- ישראל 1 מביא בסופו של דבר לשוביניזם ללאומנות 1 מסוכנת . אהבת העם היהודי ואהבת הארץ 1 נמצאות בעצם ההוויה שלי. אני אוהב את האץר הזאת, את הנופים שלה . אבל שכם למשל, לא נמצאת בתודעתי וזה לא עושה אותי פחות יהודי, פחות ציוני או פחות פטריוטי. ובכלל החינוך על "קטע" הציונות בלבד אינו מספיק. יש לחנך לקראת חברה מתוקנת . חברה בה מצוייה עבודה לכולם. בה אפשר לחיות בכבוד מעבודה. בה ניתנת אפשרות אמיתית לחינוך ולהשכלה לכל, ולאודך כל החיים . בה יש יותר השתתפות ואחריות של הפרט על חיי הכלל (ומדובר בחלוקה הלא-נכונה כיום של מנהלים-עובדים). חברה שיש בה ערבות הדדית . וגם כמובן 1 הזדהות עם העם היהודי תוך כיבוד והערכה של •ב.מים ותרבויות אחדות וזכויותיהם . זה החלק של ההומניזם מתוך היהדות. ועל רעיונות אלה יש לדעתי להתמודד עם נפש הדוד הצעיד ועם הציבור כולו . מרים קונדה : אני חושבת שהבעיה של תנועת-העבודה היא לא שאין לה מה לומד, אלא שהיא לא אומדת. יש לה רעיון . יש לה כיוון 1 אבל הוא נשאר טמון באמתחתה ולדעתי, המאחד בינינו הוא קודם כל השפה העברית. אנחנו חדלנו לדבר האחד עם השני ומכאן הניכור הגדול . אנו מזכירים את הניכור בקשר לעיירות פיתוח ונועד מושבי 1 קיבוצי . הם פשוט לא מכירים אחד את השני לכן תחושת הניכור . כשמדברים תחושה זו נעלמת. נדמה לי שבחידוש הדיבור נעוץ האלף-בית של התחלת החינוך המחודש . יש לנו בעיה חינוכית ספציפית קשה : בגיל 18 אנחנו נותנים רובה לבחור ואומרים לו : אתה חייב להשתמש בו' משום שאתה נמצא בסננה ועליך · להרוג נדי לא להיהרג. והסבנה היא ממשית, יום יומית לאורך שלוש שנים לואורך בל החיים. מעבר זה מבית-הורים, בל בית-הורים שהוא ומביה"ס, אל נחרם פסה לדתי . אבל בדמה האנושית עליו לחוש את התחושה המשותפת שכולנו יהודים. זה לא עניין של דת . יש פה דברים קונקרטיים . יש משהו באותו יום-.כיפרו. אפילו לאחד-העם שהיה אתאיסט, היה מובן שבמדינה יהודית - לכשתקום, ישמרו שבת ויאכלו כשד. בדל כצנלסון עצמו השתדל לאכול כשד ולא משום שחזר בתשובה . בדוד לי שצדיך לחשוב היטב על מסגרות מסורתיות יותר, בלי דת , שכן אנחנו חייבים למצוא מה הוא הדבר השווה לכולם. הציונות היא דק מגזר אחד של היהדות היום , ובכל-זאת במדינת-ישראל המכנה המשותף היחידי הוא הציונות. לכן אני מדגיש את עניין ארץ- ישראל . אני אישית גד בישוב הכולל דתיים וחילוניים . אבל כיוון שמאחד את כולנו רעיון גדול - רעיון יישוב ארץ-ישראל , אין שום סימנים של חוסר סובלנות . צריכים לחזור לאידאולוגיה שתהווה סיבה לכך שאנשים ירצו לבוא לכאן . ובזה אני חוזר לעניין החינוכי . יש סתירות גלויות אצל הנועד . שכן אי-אפשר להתחנך לציונות כאשד התלמידים שומעים מכל הצדדים שארץ-ישראל היא מולדת פלשתינית, ולכל היותר גם לנו יש זכות עליה . ובעיתונים ובתיאטדון ובקולנוע, אנחנו מצטיידים כנאצים , והציונות כלא דחוקה מהנאציזם . כולנו בית- סוהר מאחודי הסורגים . אין וויכוח על זה שצריכים לחנך ליחס הומניסטי . אך אני שואל על הצד השווה של הציונות . איך אפשר לחנך 1 כאשד דוב המודים בבית-הספד התיכון הם בעלי דעות כנ"ל' ואיך בכ"ז אפשר להסביר את כישלונם החינוכי של מודים אלה 1 שתלמידיהם פונים לכהנא ? מאיר קליין: אנשים מאוד שונים בדעות בתוכנו, בהיקף הידע שלהם . מה יכול להיות משותף בינינו ? הייתי אומד אולי מה שנובר מכנה בשם "הומניזם עבדי" . אנחנו יכולים להיות שונים בפולחן או במידת הביצוע של פולחנים למיניהם , של מצוות מעשיות, אבל נדמה לי שה"הומניזם העברי" הוא משותף, כלומד, מכלול הערכים האוניברסליים שהיהדות העניקה לדודות, לעמים אחדים, העלאת עדך הדוח. עדיפות הדוח על-פני הכוח . לזה יש משמעות ממדרגה ראשונה . בנושא של אהבת ארץ-ישראל 1 ללא כל קשר לדעות ולמטרות הפוליטיות של מחנות שונים, אני חושב שהיא מאחדת את הדוב הגדול של העם . וביחס לאהבה אין כל סתירה בין מדינת-ישראל לבין ארץ-ישראל . מדינת-ישראל מסמנת את הגבולות שקיבלנו במסגרת המציאות. אץר-ישראל היא בבחינת מושג מרכזי . אפילו בתכנית הלימודים. בסך-הכל. אני חושב שיש הגזמה גדולה מאוד בהדגשת העניינים שמפרידים. בעיקר בגלל השפעתם של כלי- התקשורת. במציאות יש במרחב הגדול של הדעות שבתוכנו . מרכז אדיר וקצוות שאמנם הם קיצוניים ומסוכנים, אבל נמצאים בשוליים. נחום פסה : גם אני שותף לתחושה שבשנים האחרונות היה פה איזה ניפוח ואולי ניצול בדדך בה הוצגו הבעיות החברתיות . בעניך העדתי למשל, בו אני דואה תופעה חולפת תמיד היו וישנם גודמים המטפחים קונפליקטים והמנסים להיבנות מהחמרתם. אני רוצה להתייחס למשותף שבין כולנו . אני לא איש דתי , ועם-זאת אני מדגיש יהודי מאד . אני חושב שיש אצלנו מעין שותפות גודל הנובעת מההיסטוריה המשותפת . לכן אני חושב שחשוב מאד ללמוד היסטוריה יהודית . אבל מעל ומעבד לזה, יש לנו שאיפה ז\יבר ך ~~ שני דברים בהקשר זה גרמו להחלשה או לחוסר חינוך לדמוקרטיה . האחד - במערכת החינוך נתפסה האינטגרציה בכלל 1 והאינטגרציה החברתית בתוך זה 1 כהעלאת רמת ההישגים של התלמידים שזה מקרוב באו , ילדי-עולים, שרבים מהם הוגדרו מאוחר יותר כטעוני-טיפוח , וילדים טעוני-טיפוח זוהו אח " כ במידה רבה עם תרבויות יוצאי ארצות המזרח באופן כללי . אם אנחנו סוקרים את מה שעשתה מערכת החינוך במשך שנים, וההנחה היא כי עשתה הרבה מאד ע"מ לסייע לתלמידים שצריכים היו להיקלט ע"י תרבות חדשה ; הייתי אומר לשם הזהירות : כמעט כל המאמצים הוקדשו או רוכזו בתחום אחד, הוא התחום האינטלקטואלי . כל תכניות הטיפוח נתנו את הדעת איך להביא ילדים כאלו להישגים גבוהים יותר. הם לא הקדישו תשומת לב וארייה לשאלת התרבות שצריכה להיווצר כאן על יסוד מיגורן כל-כך גדול של מקורות תרבותיים ושורשים תרבותיים, למה שצריך להיות היחס בין-לבין 1 ובין כל אחד מהם למרכיב השלם עצמו . הדעת לא ניתנה לדברים הללו . המעיין למשל בחוק חינוך ממלכתי , על סעיף 2 המפורסם בו מנוסחות המטרות, שם לב לתופעה מאוד מוזרה . מתבטאים שם במונחים השאולים מהמאבק בין הזרמים בשנות ה 30- ואין שום התייחסות למה שקורה <י ;.,. ם ~ ~ r ~ ~ r ~ סביב המערכת בעת חקיקת החוק בראשית שנות ה- 5o. מנסים ליצור איזו שהיא סינתיזה, מלאכותית כפי שראינו מאוחר יותר, בין סימני הייחוד של שלושת הזרמים, תרבות-ישראל 1 הישגי המדע וחינוך לעבודה 1 ומלפפים את זה בכמה מושגים ערכיים על-זמניים, הטובים לכל חברה מודרנית, כמו סובלנות , חרות , אהבת הבריות. אבל אין שום התייחסות לשאלות שהחינוך הממלכתי צריך לתת עליהם תשובה : מה קורה לילד שחונך על מסורת מסויימת בהיפגשו באורחות חיים זרים לו ולמשפחתו . המוטו היה, מבחינה מעשית, שהתרבויות האלה צריכות, ללא הצהרת כוונות להיעלם. המאמצים של המערכת, ברובם המכריע, עד לסוף שנות ה- o ד ביקשו פתרונות לשאלה איך לפתח ילדים מבחינה אינטלקטואלית, איך להביא אותם להישגים גבוהים. הטיפוח האינטלקטואלי הפך להיות היעד של המערכת. האמונה חיתה כי ככל שילדים טעוני טיפוח יגיעו להישגים גבוהים יותר , בעיות של חברה ותרבות ימצאו את פתרונם מאליהם . וזה כמובן לא התרחש . זה חסרונו האחד של החינוך הממלכתי . החיסרון השני - המערכת הממלכתית ביטולה את בית-הספר ממה שקורה סביבו. המצב הוא פרדכוסלי . בחברה הישראלית, שהיא חברה פתוחה ורוויית מתחים חי הילד בכל שעות היממה את בעיותיה הפוליטיות , הכלכליות, הלאומיות . הוא צופה בטלוויזיה, מקשיב לרדיו, מדבר עם ההורים, קורא עיתון והמקום היחיד שבו אפשר לחנך אותו לדעת, לתת בידיו כלים להבין את תופעות החיים סביבו , כך שדעתו לא תשתנה עם כל רוח מצוייה, מנוע על פי החוק מלעשות זאת. נכון הדבר כי מפעם לפעם יש פרצות, ואפילו יש הוראות או הנחיות שסותרות את רוח החוק ולעתים זו את זו אבל הנחיות והוראות לא באות במקום מדיניות 17 דמוקרטיה ואוטונומיה בחינוך עניין-יתר בחיכוך . תפיסת הממלכתיות חיתה : יש מי שמופקד על עשיית דברים, יש לו כלים והוא גם נושא באחריות . ואפילו אותו סעיף ידוע בחוק החינוך הממלכתי שהבל מדברים בו היום, המאפשר להורים לקבוע עד שיעור של 25% מתכנית הלימודים ביחס לכיווני חיכוך רצויים לילדיהם, לא נוצל כמעט עד סוף שכרת ה 70-. היום הוא מגיע לידי ניצול גדול יותר, בשל תהליכים חברתיים והחלשותה של מערכת החינוך . אבל גם מהבחינה המוסרית, לא רק החברתית-ציבורית , כמעט ואין מעורבות במה שקורה בחינוך . אין כמעט מסגרת פוליטית המתכנסת ועוסקת בענייני ם המרכזיים של החיכוך . יש מוסד שמ . עוגן בחוק החינוך הממלכתי , וזה ועד החיכוך שצריך להתכנס מיד שכה . אני חושב שאם היו בודקים את העביד הזה 1 היו מגלים שהוא בעצם לא קיים . מערכת חינוך צנטרליסטית מ Q ~קת בעצם לעצמה למורה, לבית-הספר , את היעדים , את התככים ואת הדרכים להשגתם . היא גם מעריכה את התוצאות . יהיה זה בלתי מדוייק לקבוע שהיא אינה חשה את צורכי החברה, אלא שהיא עושה זאת באופן סלקטיבי, ועל-פי הסלקציה שלה היא מנסחת את יעדי החינוך . גם התנאי השני 1 או העיקרון השני 1 לא התקיים במערכת החיכוך הממלכתי . מ 1953-, משהחלו גלי העליה הגדולה לתת את אותותיהם במערכת . וצריך לזכור את טיב המהפכה הדמוגרפית שהתרחשה בין שנת 1949 וסוף שכת 1952 כשמערכת החינוך היהודית כמעט שולשה . זה לא רק עניך סטטיסטי 1 אלא גם עניך בעל אופי תרבותי לשוני 1 התנהגותי . המערכת ניסתה בעצם לפתור את השאלות השונות בדרך של יצירת אחידות מוחלטת בתוכה, מתוך איזו שהיא אמונה תמימה, או אולי לא כל כך תמימה, שתפקידם של הרבים להיקלט על-ידי המעטים, על-ידי קבלה מוחלטת של דפוסי- החיים שהיו קיימים בארץ . ככל שעיקרון זה כרגע לחינוך לדמוקרטיה פירושו יהיה : כל נער או ילד מתחנך ילמד להכיר ולחיות בתוך סדפו תרבות אחד ודפוס התנהגות אחד 1 וההיכרות עם יטיפוס חיים אחרים כבלמה באופן מלאכותי ורק הבתקופ מאוחרת יותר היו התפרצויות הדורשות תלהחיו דפוסים אלה. כלומר, דובר אז בצכטרליסטיות ,מובהקת כשהפועל-יוצא שלה , זו אחידות המערכת, תאחידו שיצרה קונפורמיות, שכן מדוע צריך בית-ספר או המור לחשוב איך להתמודד עם בעייה של פער חברתי, לע יסוד של גיוון תרבותי , אם המערכת אומרת לו : כך ךצרי לכהרג ולא אחרת ? היום זה משתנה, אבל בצורה לא מתוכננת ולא מבוקרת . שמעון רשף הפניית אצבע מאשימה אל מערכת החינוך בכל ~ מה שקשור בחינוך לדמוקרטיה או חוסר , דמוקרטיה, ולביטוי גזענות וחוסר סבלנות כפי שבאו לידי גילוי בתקופה האחרונה בקרב תלמידים ; היא כסיון של החברה לשחרר את עצמה מאחריות לחינוך בכלל 1 ולאפשרויות חינוך מעבר לגבולות ביה"ס . הנסיון לאתר סיבות, תהליכים וגורמים שהביאו למצב שנוצר' חייבים להיעשות, בין השאר 1 על דרך ההשוואה, ואפילו כללית, בין מה שקרה בחברה בכלל ובמערכת החינוך בפרט, עד לחקיקת חוק החינוך הממלכתי , ומ 1953- ואילך. חינוך לדמוקרטיה ולסובלנות מיוסד במידה רבה על שכי תנאים : על טיב הקשר שבין החינוך או בית-הספר לבין החיים הסובבים אותו, על היכולת של הילד המתחכך או קבוצת הילדים המתחככת לפגוש ברב- גוניות של מציאויות שרכות מזו שהם מורגלים אליה . אי-אפשר ךכדiל אדם להכרה , להבכה, לסובלנות ומכאן גם לדמוקרטיה, אלא אם-כן הוא לומד לחיות עם אנשים בעלי אורחות חיים אחרים, בעלי דפוסי תרבות אחרים, בעלי סגנון פוליטי שוכה וכדומה. מערכת החיכוך היהודי, עד 1953, על ליקוייה ומעלותיה חיתה במידה רבה מאופיינת על-ידי מעורבות חברתית גדולה. התקיים בה הכלל הראשון שהוזכר קודם, לגבי חיכוך לדמוקרטיה. זרם העובדים הואשם במשך שכים כזרם פוליטי, בעיקר משום שמעצבי הדפוסים הפדגוגיים בו עמדו על-כך שאלמנט שנקרא "הבכת המתהווה ברוח האינטרסים של תנועת- העבודה" יהפוך לחלק אינטגרלי של תכנית הלימודים ושל תכנית הפעילות החינוכית-חברתית מעבר לשיעורים . בדרך זאת התקיים בו אותו כלל שבית- הספר הוא חלק מהחיים. הוא מחכך לחיים, נהירתו חלק מהם. המעורבות החברתית באה לידי ביטוי בדרכים שרכות אך היא הובטחה גם בצררה ממוסדת, באמצעות הוועדים המפקחים של כל הזרמים, ובעיקר של זרם העובדים, בהם ישבר נציגי החברה ולא רק ההורים, הם שקבעו את מדיניות החיכוך . החברה הקרובה לבית- הספר' חיתה מערבת אף היא בחיי היום-יום של בית- הספר בשני ביטויים : א) בית-הספר היה חשוף כלפי סביבתו המקבלת וצורכת את שרותיו ; ב) ובאותה עת, אותה מסגרת חברתית, הרגישה את עצמה שותפת למה שקורה בבית-הספר ואף ניסתה להכתיב לו כיווני חיכוך שרכים . קשה לומר שהתקיים התנאי השני, כלומר היכולת להכיר בדרך חינוכית, קונסטרוקטיבית, תופעות אחרות, קבוצות חיים שונות. בתקופת המתח החברתי החריף בישוב חיתה ההיכרות עם צורות חיים אחרות במידה רבה על דרך השלילה. אגב, מבחינה פדגוגית, הויכוח בזרם העובדים, בעיקר בשנות ה 30- על החיכוך הפוליטי 1 ביטא ביסודו שאיפה למציאת דרכים חיוביות להתייחסות חברתית בעידן של מתח פוליטי . מחככים שרכים טענו : אנחנו איכנו רוצים לחכך את הילד לשנוא בן מעמד אחר . כוונתנו לחכך אותו להבין ולהכיר תופעות בחיים, שהן שליליות ביסודן כמו למשל 1 חוסר ככרכות של פרדסנים יהודים לתת עבודה לפועל יהודי, ותופעות שהן בעלות אופי חיובי בהקשר זה, כמו למשל שביתה שהיא ביטוי להזדהות הדדית בין פועלים, המביאה להישגים תררתיים ומקצעויים. בחיכוך הממלכתי 1 שכי התנאים האלה או שכי העקרונות האלה לא התקיימו . החיכוך הממלכתי מאופיין במידה רבה של צכטרליז b מובהק. רצכטרליזם זה מנע בעד החברה מלהתערב במה שקורה בחיי היום-יום בחיכוך 1 אפשר גם לומר שלא רק שהחינוך מנע בעד החברה מלהתערב בכעשה בר אלא שהחברה עצמה גילתה דצמבר 1984 האלה , בשנים ההן . היום חייבים לתת לכך תשובה בצד התרבותי כחלק מתכנית הלימודים , ובצד החברתי- פוליטי-כלכלי - על-ידי קירוב החיים לבית-הספר . אם נעיד ל"בזבז זמן" כלשוכו של דרסו , ולא כחשוב שאנחנו צריכים כיום הזה להקנות השקפת עולם לילדינו ' אלא נראה בכך תהליך מתמשך של 12 שכים' כרכל להביא את הילד להכרה שבחברה דמוקרטית חיים אנשים שרכים זה מזה, ושאורח החיים המשותף מלווה אמכם בקונפליקטים אך גם ביכולת לחיות זה לצד זה, להבין זה את זה ואפילו להשתכנע זה על-ידי זה . רק כך חיים בכי-אדם במשטר דמוקרטי . משטר כזה צריך ליצור בתוך בית-הספר מגיל צעיר ולמלאו תוכן כתהליך מתמשך . המערכת הריכוזית לא הצליחה לעשות זאת משום שכפתה ' כאמור ' על בית-הספר דפוסי-עבודה אחידים . מערכת חיכוך אחידה וקונפורמית איכה יכולה להביא להתמודדות עם בעיות חיכוך ערניות . התמודדות זו מחייבת מיצוי הפוטנציאל הקולקטיבי שמצוי בצוות המורים ואיכר מנוצל בשל כל מה שנאמר לעיל . חאוטונומיח, לא זו המאפשרת למורה לפעול מתוך חופש' אלא זו הכופה אותו להתמודד עם הבעיות בעצמו , בכל אחד מן השלבים, תוך שהוא כעזר במערכת החיכוך ; היא הדפוס האירגוכי היחיד הי כול להמציא תשובות במקום שככשלה הגישה הנקוטה עד כה . את בעיית החיכוך לדמוקרטיה כמו את בעיית הבכת הנקרא ואחרות , יש להטיל על ביה"ס , ולתבוע ממכר וממוריו תכנית עבודה מנומקת . מן הצד האחד יבכה בית-הספר על בסיס מקצועי כאות המושתת על הכשרתם וכסירכם של המורים . הדבר יביא למוטיבציה מקצועית ולתשובות שסימן האחידות אינו טבוע בהן . דבר שכי אותו יש להבטיח ע " י הארגון התפקודי החדש של בית-הספר , הוא ההיחשפות לסביבה החברתית הקרובה -לקהילה . הן על-ידי זה שביה " ס יהיה חייב לה דין-וחשבון על דברים שהוא עושה. והן ע"י כך שהיא תהיה רשאית לתבוע ממנו לעשות דברים, בצורה מוסדית . נציגי הקהילה יהיו חברים ושותפים במוסדות החיכוך של בית-הספר ובאותה מידה ישאו כמובן גם באחריות למה שקורה וכל זה בתוך מערכת ממלכתית . כלומר - מרקם יחסים חדש בין בית-הספר לסביבתו החברתית ומבכה תפקודי חדש של המוסד החינוכי שיביא למיצוי מקסימום הפוטנציאל הקיים בקרב המורים .• ' מםוםרמי המרכז לחינרך של ההםתוורת : תבנירת לימרוים ההסתדרות תנועת העבדוה העברית 70 שנח לדגניה יובלות להתיישבות - חג לעמק יזעראל העבדוה היא חיינו - שתי דרכים בציונות . - העליה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה מקומח של ההסתדרות בקליטה העבודה במקרא - דמוקרטיה - תנועות הנעור החלוציות בתקופת השראה מקראה בספרות קברץ / שוויון מושרת ההגנה רחפלמ"ח - חברה צודקת בישראל (חדרך הישראלית לסוציאליזם) דדו בן-גוריון (למורח) דדו בן-גוירון כלתלמדי) 1 במאי עתון 77' מס' 59 כוללת של המערכת וזו איכה מאפשרת לבית-הספר הרבה פעמים שאלתי את עצמי מה קרה לכל בוגרי בתי- להכשיר ילד להתמצאות טובה בחיים הקרובים לו . הוא הספר הפרוגרסיביים בגרמניה שבין שתי המלחמות . הם אמכם לומד היסטוריה , ע"מ שיוכל להבין את תופעות למדו להיות אנשים חושבים, אנשים בעלי ערכי-מוסר. ההווה באמצעות היכרות עם תהליכים אולם אבל כאשר קרה מה שקרה , לא נודע על שום ביטויי כשהדברים כרגעים לעולם הפוליטי סביבו -ירק . התנגדות בהיקף רחב יותר , אצל מי שהתחככו בבתי- הסוציולוגים והאנתרופולוגים מלמדים אותנו שאנשים ספר אלה , שהיו בגרמניה בהיקף גדול מאוד. אנחנו הופכים לחסרי-סובלנות באופן קיצוני כשהם גדלים מודעים לכך שבתקופות קשות מבחינת ביטוייהן ומכירים את המציאות הסגורה שלתוכה נולדו האנטי-דמוקרטיים, גם אנשים בעלי תודעה דמוקרטית ו . שבתוכה הם חיים. אני מבקש לטעון שאנחנו חיים מתקשים לחיות על-פי דרכם, ובכל-זאת החיכוך כשאר בחברה פתוחה שיש בה מציאויות רבות. אלא שכאשר האמצעי היחיד שדרכו או על-ידו אפשר להבטיח שגם לומדים להכיר אותן שלא באמצעות חיכוך טוב , הופכים תקופות כאלה של משבר תחלופנה והחברה תשמור על להיות בלתי-סובלניים ובלתי-דמוקרטיים . ההיכרות של יסודותיה הדמוקרטיים . והרי כולנו מודעים לכך הילד עם תופעות חיים שלא באמצעות חיכוך שיטתי שביטויים של אנטי-סובלנות ואנטי-דמוקרטיות רווחים ומכוון, מבוססת על הלכי-רוח, על תהליכים חברתיים אצל צעירים במדינת-ישראל משמע שהחיכוך בן 12 העולים וגוועים, על "אחרי רבים להטות" , על מצב השכים לא ממלא את ייעודו בצורה מספקת. כלכלי משתכה המשפיע על השקפת עולם ואיכר זוכה שכי דברים היו צריכים להיעשות אולי בקשר לכך : לאיזון' על-ידי כושר שיקול הדעת המוקנה באמצעות א) בית-הספר חייב להפסיק להיות מסגרת מוגנת כלים שמערכת החיכוך צריכה חי תה לתת. העושה מה שמצווים עליה כשחוותו של המורה היא החברה הישראלית היא חברה פתוחה . היא איכה חברה בעבדותו. חסרונו של מצב זה, בין השאר , בכך שהוא שבטית השונאת את כל מה שסובב אותה וזר לה . זו מכרתק מתופעות שעל הילד לפגוש בהן בצורה חברה שבתוכה יש חומות וסייגים לרוב , ומערכת שיטתית , שאס לא כן הוא יפגוש בהן בסוף תקופת החיכוך לא רק שאיכה עושה כדי להקל על הדבר הז ה התחככותו, ואז יקרה שוב מה שנחשף לאחרונה בחברה אלא היא עצמה הצמיחה חומות בין לומדים בתו ך הישראלית, יש לחשוף את בית-הספר למתרחש סביבו ביה"ס .מה הפלא אם-כך שהיא מגדלת אנשים שנושא ע"י הבאת הבעיות אל תוכו ולימודן האינטנסיבי הדמוקרטיה הוא להם בבחינת תשובה לשאלה בבחינה . השיטתי. הם איכם סובלכים כלפי הזולת, במוכחים של יחיד' כמו הדבר השני ' והוא החשוב בעיני : יש לשאוף כי במוכחים של קבוצה ומכאן כגזרת שורה של תוצאות הפלורליזם החברתי ישתקף בחיכוך . כל כסיון ליצור שביטויים חאכטי-דמוקרטי מעורר תמיהה ופחד . אחידות הוא כסיון מלאכותי ' וברגע שנוצרת ריאקציה המערכת נוטה לפתור בעיות מן הסוג הזה באמצעים כגד כסיון זה, היא מלווה ומלובה על-ידי שיקולים קונבנציונליים, אם היא רוצה, למשל, שילד חילוני יהיה אינטרסנטיים . יש מי שלא מתרגש מן העובדה בעל תודעה יהודית גבוהה יותר, אז היא ממכה קבוצת שקבוצות עדתיות , תרבויות שוכרת , מבקשות להן היום מומחים וזו מוסיפה עוד טלאי למערכת שעות שהיא רנסנס, בהנחה שאלו תופעות חולפות . אך מה שברור ממילא כבר איכציקלופדיסטית ורוויה . אבל להיות הוא שהפלורליזם התרבותי עדיין קיים . אי-אפשר יהודי זה אורח חיים , זה לחיות חג יהודי, זו מערכת למחוק אותו ואי-אפשר לפתור אותו על ידי דפוסים יחסים בין אדם לחברו, ומערכת יחסים של אדם עם אחידים, כך שהתפרצויות כאלה היכן צפויות, אם הן עצמו . ואם לא מוטל על כל המורים בבית הספר מלוות על-ידי מתחים פוליטיים או על-ידי רצון כן המייצגים את מיגורן הדעות השונות להחליט כיצד להחיות שרידים של מורשת תרבותית . להתמודד עם הבעיה' כי אז ההתמודדות איכה פלורליזם יהודי הכרחי בבית-הספר. התרבות היהודית התמודדות חינוכית . יותר משהיא מעוררת לגישה היא פרי של שורשים מגוונים מאוד ' אלא שבית-הספר דמוקרטית המבוססת על הכרת הזולת, הבכתו והיכולת כנראה לא יכול היה, ואולי גם לא רצה, למצוא לזה לחיות אתו למרות הניגודים ; זה מוליך לפיתוח רגשות פתרון בשנות ה 50-וה 60-. עובדה היא שתכנית כגד עצם הימצאות הנושא כמרכיב נוסף בתכנית הלימודים הממלכתית כמעט והתעלמה מן הדברים הלימודים . המחלקה לחינרך במרכז לחוברת רלחינרך םרעלת להעמקת מערוברתה רםעילרתה של ההםתוורת במעובת החינרך הכללית. מתוך אמונה שבכוחו לש החינוך לחיות ידיר את ישו אל של מחו . בנוחר גררם משפיע חשוב ביותר בקידום יחד עם צררת חמורים והחרידם ובשיניו החברה, רואה המחלקה את לבנות תכנית המותאמת לצוני הקהילה שליחותה של ההסתדרות בהתמודדות בה חרא פעול. בנוחו, בנוחם, לעצב את עם האגתר לש חינוך חדור הצעיר אופי הקהליה לוהעמיד את בית הספר לציונות מגשימה, להעלאת קרנה לש נמוקד מקרין ערכים בתוכה . העבדוה, ליצירת חברה מתוקנת בקרב ציבורי חוירם פועלת המחלקה מבוססת על דמוקרטיה, סובלנות, שיתוף במטרה לעודד את מעורבותם בעשייה ומחיויברת הדידת ברוח הסוציאליזם החינוכית, לוטפח ארגון קבוצות חורים וההומניזם המתקדם רלגיברש עם ערבו השואפים להעמיק את החינוך לערכים רירצו. בכלל ולערכי תנעות העבודה בפרט, מאמציה של המחלקה לחינוך ופעליותה תוך ניצלו זכריות המוקנות לחם על ידי מנוונים לעבצ לופתח את בית הספר חוק חינוך ממלכתי תשי"ג )1953(, למוסד חינוני חינרן · יוצירתי, לבית המתיר לחוירם תכניות השלמה ותכניות לאדם עובד בעל חכרה צירנית נוספות בשיעור 250/o. פעילות זר סוציאליסטית, לא משדר החינוך מתנהלת באמצעות סמינרים, חוגים ותכניות מוכתבות מגברה, לא איגדוים וסדנאות לרעדי חורים וחורים פעליים , מקצעויים ומסגרות אירגרנירת כלולניות בשיתוף מורים מאותם בתי ספר ובסיוע ירכלו לתת תשובות מעשירת לבעירת פעיל של חברי תנועת המחנכים לחידוש החינוך של ישראל חירם . וק המחנך' ערכי תנועת העבודה. . בםינתר רבקהילתר' הרא המעצב במר 18 1 ן · ב \ 1 פרםים םבינלאומיי הגה הזהב -בגמרניה -מקום ראשון. מכונית השנה -באיחפה-מקום שני. מםפר .n ז לכ אדח מנותני ה- zos• מספר חזק ביציבות, אבמינות • מספר חזקבשעפ הדגמים - נחפי מנוע הינו מפסר זחק -זחק מדא . ובשליטה בדןר . של 954 סמ 11 ק, 1124 סמ 11 ק ר 1360-סמ 11ק . • מרפס חזקבתצרוכת לדק -21.3 ק 11 מ • מספר חזק בבטיחות והגתנ הנועסים . לליטר (לפי תקן UTAC במהירות של 90 הנכם מזומנים להכיר את קמ 11 ש • מספר חזק בעיצוב ובנוחרת -5 לדתות, - בדגם .-ה G.R(. 5 מקומרת ישיבה ותא מןעט מרווח. המספרים החזקים של ה 205 • מספר חזק בטרוח הנסיעה - יותר לונסיעת מבחן בסוכנויות פיג'ו . מ 1000-ק 11מ ללא תלדוק. •מספרחזק באתוצהמ- o ר 100 קמ 11ש 11.6 שניות (בדגם .ז.-ה G(. • מספר חזקבמהירות 170-קמ 11 ש (בדגם .ז.-ה G.(. ך[ ו """ PEUCiEOT &!05• נ ~~~~!!!!!~~;;~~~~~~~~~~~~;~~!. המ ~!י.J9י ~l~~~ י 4"~ ~~. -4"""~ ....~ • l b ~כ..ו;~~ ~סב~ o ו ,ך~~י- --~~ ~י-י ~ ~# סו-ו די. ..:וי'iל">" ...לפ !J ם ... לגיזרה בוכלל ... לררוגשה הטובה~ -----~~-~=- חיב . -i.8י"~ 'כמיעבר פיתחה זו תופעות פסינו-סוציאליות שליליות בהחלט . בנוסף לעימות עם תרבות הרווחה, קיים עימות עם התרבות הטכנולוגית, עם ניידות חברתית (שכמעט כל החברות המערביות התנסו בה) עם היווצרותן של חברות פלורליסטיות שעד שתגענה להיות הומניסטיות וטולרנטיות הן מהוות כור הצטופפות של ציבורים זרים, בלתי אהובים ובלתי מובנים אחד על משנהו . כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, נוצרה גם ניידות חברתית פנימית. אוכלוסיות אשר התמקדו בדרך-כלל מבחינת הסטטוס, המצב הכלכלי והציפיות, ברמות מסויימות, זזו כלפי מעלה, כלומר, החברה הסטרוקטורלית נמצאת בתנודות גם בציר חוצה-פנימה וגם בציר הפנימי של מעלה-מטה. היiזוכלשה של מציאות זאת הביאו את כל החלוקה המעמדית, החברתית וההשקפתית למצב של ניידות מואצת . העולם המודרני נמצא כיום בזעזוע מוחלט של כל הרשויות הסטרוקוטרליות . במצב של התפרמות כל האידאולוגיות וכתוצאה מכך נשמטת כמובן מסגרת ההתייחסות הפילוסופית הבסיסית של כל מה שקרוי חינוך לערכים . בעייתיות חמורה אחרת נובעת, כאמור, מהפלורליזם או מההטרוגניות החברתית דהיום, כאשר הפלורליזם ההומניסטי מדבר על חברה חזקה בה שומר כל אחד מחבריה על ייחודו. כלומר, חוזקה של החברה תלוי בחוזק כל מרכיב שבתוכה . אלא שברגע שאתה מתחיל לכבד את זכותה של חטיבה חברתית, בין אם מדובר בחטיבה אתנית, בין אם בחטיבה פוליטית או השקפתית ; אתה פחות ופחות רואה את עצמך רשאי לאחוז בדוקטרינה אחת מחייבת. אתה רואה אז את תפקידך לא בהקניית או הנחלת ערכים אלא בפיתוח כלי-שיפוט על-פיהם יבחר לו האדם את ערכיו הוא . במלים פשוטות : החינוך המודרני כיום' בעולם כולו' נרתע מלהיות דוקטרינרי (חוץ, כמובן, מהחינוך הדתי) . ועניו זה נפגש יפה עם התפתחותו של ההומניזם המודרני, במובנו המשפטי. כלומר , במובן הזכאות האינדיבידואלית שהתרחבה בתקופתנו פי כמה מהזכאות שחיתה לאינדיבידואום לפני ס -6ס s שנה. זו זכאות המשתמעת גם מחובתו של החינוך לסייע לאדם להיות הוא עצמו . זאת הפילוסופיה החינוכית של העולם המודרני . כשמדובר בביצוע, הדבר כמובן קשה מאוד . משום שיש פה העברה של זכות ההחלטה וההכרעה לפרט. קל יותר ליישם עקרונות הנראים כמקודשים, מאשר לחפש לגבי כל סיטואציה דרך הכרעה אישית ולקחת אחריות לגבי הכרעה זו . תפקיד החינוך כיום החינוך אם-כן רואה את עיקר תפקידו כיום בפיתוח כושרי חשיבה , אחריות אישית ודרגת מחוייבות גבוהה. אם-כי גם באלה יש כבר משום נקיטת עמדה, למשל לגבי מחוייבות הפרט לחברה . מהו הגבול ומהיכן חייבת החברה ביחס לפרט? הנטיה לברוח אחת מהתוצאות הקשות של המשבר האקסיסטנציאלי בתרבות השפע, היא הבטיח לברוח. השפע החברתי אינו יוצר כל תחושת משמעות והבריחה היא בכיוון של משמעות, או משמעות כביכול. הנפוצה ביותר היא הפנייה אל המיסטיקה, על צורותיה השונות מיסטיקה דתית ממוסדת ובלתי ממוסדת . בריחות מסוג אחר - לעולם ההזיות של הסמים. לארוטיזם ועוד . משבר הנעור כל אלה סימפטומים שהפכו לסיבות . יצרו אופנות ומוקדי משיכה לנוער. בשביל הנוער כל הבריחות האלה - מ"האבנים המתגלגלותיי ועד לחזרה בתשובה, יצרו משמעות רגעית מסויימת . המבוכה שלטת, כפי שכבר אמרתי, בכל הדור. אבל אצל הנוער גדלה חריפותה משום שבחיפושיו אחרי מסגרת התייחסות כלשהי עומד מולו עולם מבוגרים שסמכותו החינוכית התערערה לחלוטין ושבנוסף אין בידו כל כלי עיכול למה שנראה כ"תרבות הנוער" עצמה שהיא תרבות שונה לחלוטין מזו של המבוגרים ומתאפיינת בלשון אחרת, בסגנון לבוש אחר , בחוקי אתיקה ואסתטיקה אחרים וכד.י כל אלה זרים לחלוטין לעולם המבוגרים הרואים בהם התבטאויות מופגנות, צורמות ומכעיסות בלבד' במקום לראות בכך בסיון של מימוש עצמי . עם ולמרות כל האמור עד כאן אני נשאר אופטימי כמחנך, ונזהר מלראות עולם מודרני זה שלנו בצבעים אפוקליפטיים . עקרונית איני חושב שאנו רעים יותר משהיו הורינו' ושבנינו רעים יותר מאיתנו . לאורך הדורות נראית בד"כ אותה פנורמה של טיפוסים, כלומר ' ההתפלגות של היום אינה מסמנת התמוטטות אמונות או "סוף-העולם" . אנחנו חיים אכן בתקופת תמורות, של קטגוריות ואידאות, בתמורות של תהליכים סטרוקטורליים, לכן הרגשת המבוכה והמצוקה הקשה בחיי היום-יום . ואולם כשם שהאדם, כך וכך פעמים בהיסטוריה חילץ את עצמו ממצבים של תמורות ומבוכות ומצא ביטויים חדשים למציאות החדשה ; נראה שגם אנחנו נהיה דור שלשונו נשמטת מפיו . צעירינו , ימצאו את אמונותיהם החדשות והמותאמות. ואולי המלה הנכונה יותר אינה אמונה, אלא משמעות, שלמענה כדאי לחיות, להיאבק, לטרוח .• התאוששות. מיו ייאיברלייבעןיי - חיים .אעפייכ כנראה שמה שמוטל עלינו כיום, הוא להמשיך קלהיאב על משמעות חיינו הציבוריים , כשם שכל אחד ומאיתנ נאבק על משמעות חייו הפרטיים . מבחינה קונקרטית אני בדעה שצריך לעשות הכל יכד להעמיד - בכל הרמות החינוכיות הפורמאליות הכשרת מורים, תלמידים, השתלמויות ונו• - תא בעיית המשמעות הערכית של חומר הלימדוים. יואינ מדבר באידאות גבוהות אלא בדברים של יום-יום כשאני מלמד את ספר יידבריםיי, ושם כתוב - אייל תח~ה כל כשמחיי - כיצד יש להתייחס לזה? יוכשאנ מלמד את ספר יייהושעיי בו מסופר על חרם יריחו יותע - איד להתייחס לזה? ועל מלחמת-השחרור - על דיר-יאסיו - כיצד להגיב על-כך? חייבים להעלות דברים אלה ושכמותם לדיון , משום שכאשר אין עושים זאת, מתגבשת במהירות אותה לאומנות שדופה שמאחוריה אלילות ו"אני ואפסי עוד" - יסודות הרחוקים מרחק רב מהיהדות. אמנם במורשת היהודית שלנו' וש מכל וכל - מן הפסגות ועד לתהומות. לכן יש להעמיד בכל פעם ובכל הזדמנות מחדש את השאלה - מהו "כלל גדול בתורה" - ו"בצלם אלוהים עשה אותו" או - "טוב בגויים הרוג" ו"לא תחיה כל נשמה" ? אם אגרוס שרק " בצלם אלוהים" היא היהדות, בוודאי שיהיה בכך משום סילוף , אבל אם אני מחליט תאישי לבחור לעצמי בגיוסה זו ; האם יוכל מישהו ןלטעו שמשום-כך אני פחות יהודי ממי שבוחר ב יי לא תחיה לכ נשמה"? • יעקב בלומר: חובת החינון המודרני לסייע לאדם להיות הוא " ודם כל' מבחינה מקצועית עלינו לשאול את "י עצמנו אם אנחנו נמצאים בתקופת משבר או בהיפוכה , משום שפילוסופית - ימי חיפושים, תהייה, התלבטויות וחריגה מדרך מוצקת - מבטיחים דווקא כניסה לתקופת התפתחות ופוריות . כלומ,-, נשאלת השאלה - האם אנו עומדים בפני משבר' או בשלב של מפנה . דבר אחר : בדרך כלל כשאנחנו שואלים : "מה קרה לנו?" עומד מאחורי שאלה זאת חשש מאד דרמטי , שאנחנו חלשים יותר , נבוכים יותר' מבולבלים יותר ממה שהיינו צריכים להיות או ממה שהיו קודמינו . שקצת ירדנו מנכסינו הרוחניים . אני אישית לא ממהר לתייג את עצמנו במדבקה הזאת, ובמקביל אני נזהר מאידאליזציה של העבר . אני מניח שגם אצל הורינו חיתה אותה התפרסות אנושית של אנשים מאוד נאמנים, מאוד נחמדים, מאוד ... ואנשים שפחות . כלומר - אם אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה בה נראה לנו שרוב הערכים מוטלים בספק לא הייתי מחפש את הסיבות לכך רק בירידה של דור מנכסיו אלא משער תהליכים סוציולוגיים וסוציו-אקונומיים שגרמו לכך . באופן כוללני, התקופה המודרנית העמידה את האדם בפני שורת בעיות, שהוא לא היה ערוך להתמודדות אתן . תרבות השפע הביאה עליו באופן פרדוכסלי מצוקה רוחנית . הוא מצא את עצמו רתום לדינמיקה הישגית, המביאה ללקיחה בלתי פוסקת מן השפע החומרי המזומן, ולאחר-מכן - לבעיות אקסיסטנציאליות . שכן , מהי בסופו של דבר משמעותו של עוד ועוד כזה ? ייתכן שבמשך הזמן ידע האדם לגייס את הרווחה החומרית גם כדי לאזן את צרכיו הטבעיים . בינתיים אריה סימון: לקח השואה שזה לא יק _ ךה בתוכנו ה חינוך הוא במידה רבה מאוד פונקציה של המצב - החברתי הכללי . לכן אינני מבין מדוע נזעקו פתאום כולם לענייו הכהאניזם. מזה שמונה-עשרה שנים אנו מחנכים דור של כובשים שלא מכיר מציאות אחרת. שנתקל בגילויים המשפילים ביותר של התייחסות אנושית. שחונך על ברכי "חיה דו- רגליתיי ו"גיוקים מסוממים" . מה הפלא אם-כן שחלה התדרדרות בערכים ? איך ייתכן אחרת? לנו היה חזון . באנו ארצה להקים חברה אחרת. חדשה . "לבנות ולהיבנות בחיי לא היה פראזה ריקה . אלא ששני דברים נוראים קרו לנו בדרכנו : ראשית -השואה . כדי למקד נקודה זו 1 אספר לך על אחת מהתקופות המרגשות ביותר שהיו לי בעבודתי החינוכית . היה זה זמן קצר אחרי שחזרתי מהבריגאדה. קלטנו בבן-שמן ילדים משארית הפליטה . כאלה שעברו דברים שעם כל מה שידענו כבר אז 1 לא יכולנו לתפוס . רבים, לא כולם , היו פצועים בנפשם . חיפשנו דרך לעזור . ואני זוכר כמה נחרדנו כשגילינו שחלק מהם היו מזוהים בעומק נפשם עם הנאצים. הם לא היו ילדים פרברטיים. לא חולים בנפשם. אלא שהנסיונות הנוראים שבהם התנסו 1 הביאו אותם למסקנה ש-או שאתה תליין או שאתה קרבן . ולנו נראה היה שכל עיצומה של הציונות (בה אני מאמין עד היום למרות שספק אם היא עוד קיימת), הוא ליצור מציאות שבה אלטרנטיבה זו איננה תופסת . שבה איו תליין ולא קרבן, בה אנחנו לא דורסים ולא נדרסים . אני זוכר מספר פעמים בהם הרציתי אפילו לפני אנשי תנועת-העבודה בשאלה - כיצד עלינו כמחנכים להתמודד עם השואה . וכאשר הגעתי לסוף פסוק, לרעיון שמבחינה היסטורית העם שעמד מאחורי שואת אירופה היה אמנם העם הגרמני ; אבל מבחינה מהותית, זו אינה שאלה גרמנית אלא שאלה אנושית של תהומות שנפערו בנפש האדם' שיכולות להיפער גם אצלנו . וזה לדעתי היה הלקח הראשון והגדול של השואה - לדאוג שזה לא יקרה בתוכנו . אז כעסו עלי . לעגו לי . נקודה קריטית שנייה בתולדותינו חיתה תקופת קליטת העלייה בשנות ה- so. היה אז רגע קטן של סיטואציה משיחית אמיתית . של "הנני מביא אתכם מארץ צפוןיי . היה רגע שהעמיד אותנו בפני ציווי היסטורי' ולא עמדנו בו כראוי . ב 1952-, בהיותי בבאר-שבע, כתבתי מאמר שנתפרסם ביימגמות" ובו אמרתי בערך כך - אלה הם ילדים ככל הילדים . אם ניתן להם מה שהם צריכים' הם יהיו אזרחים מועילים וטובים של המדינה. אם לאו - יהיה אסון . והאסון בא. חיתה לנו אידיאה של בנייר עם, בנייר חברה חדשה, והיא איננה עוד . שני המשברים האלה - השואה והעלייה, יכולים היו לקדם אותנו ללאומיות הומנית. לאומיות שמהווה גשר ביו האנושיות לבינה. אולם לאחר שהחמצנו מה שהחמצנו (ולא רק משום שהיינו גרועים, אלא משום שהיינו עייפים . עוד ליקקנו את פצעי מלחמת השחרור, והיינו תחת הטראומה הנוראה של השואה), נותרה בידינו אידיאה לאומנית-קנאית-גזענית-הרסנית . מה אפשר לעשות היום ! אני לא מאמין מזמן בשום מימסד ככוח מתקן . לאנשים הטובים אין זמן לזה. הכוח העוזר הוא כוחם של המורה, העובדת הסוציאלית, הרופא, האחות, הפועל והחקלאי . כל אחד מאלה העושים עבודה הגונה, אנושית, במקום בו הם נמצאים . כוח זה עובר גם לאחרים, דרך שיחה אישית, סרט, הרצאה, הצגה. הוא חייב לעבור . שכן אני מסרב להאמין שהעם אליו אנו שייכים, שקיים משך זמן היסטורי כה ארוך, ושעבר מה שעבר, יהפוך לבית-גידול לנאציזם של המזרח- התיכון . הדעת לא נותנת זאת . אם-כי יכול להיות בהחלט שהכוחות הדמוניים שבחברתנו יתגברו . גם אלה שפועלים במודע וגם אלה שבלא-מודע. בזמן אסון כרמיזאן , למשל, דיברו בעתונות על יירצח נתעב", אבל כשכתבו על ההתנקשות באוטובוס הערבי בירושלים , דובר (גם ב"הארץ") על הייפיגועיי באוטובוס . רצח מול פיגוע . בעיני, זה אף זה הוא רצח . במצב של מחלה ממארת, אפשר לעתים קרובות לעצור אותה , אם עושים זאת עד לרגע מסויים . אם פוסחים על הרגע -נכשלים . ואחת השאלות הגדולות שאני פוחד לשאול את עצמי, הוא באיזה שלב התפתחותי נמצאת המחלה הממארת הציבורית שלנו . נחשול אפל עובר עלינו כעת . האם נוכל לשמור על שלמות נפשנו תוך מעברו עלינו ? יכול להיות שלא . ואז נגיע לאסון . עם-זאת, יש דברים מוזרים בהיסטוריה שלנו שאינם חסרי משמעות : ראשית, אנחנו היינו מתמיד גדולים באסון ובלתי-נסבלים בתקופות טובות . שנית, היה בנו מאז ומעולם כוח בלתי-רגיל של דצמבר 1984 שהבטיחה שלכל דבר יש פתרון . שלא יכול להיות מצב ללא פתרון . אומר זאת בשפתו של ארלוזורוב : ציוני אמר ארלוזורוב - לא מכה את ראשו בכותל. ציוני מחפש פתרון . ואני חושב שלא מעט מתופעות הגזענות נובע מתוך-כך שאנשים חייבים להביא את תכניתם לידי פתרון , והפתרון לא נמצא . אבל הם אינם יכולים להימצא במצב של אי-פתרון . ואז הם ייקופציםיי אל המציא~ת במערכת של פתרונות, ומוצאים את עצמם בעורם של גזענים . במסורת הציונית יש בעיית קשה מאוד של תגבולוהאמנציפציה ; שכן אמנציפציה היא גם סוכנת לש התבוללות, וגם סוכנת של גילוי עצמי . מאז םקו המדינה, זירת האמנציפציה נמצאת בתוך ישראל. אהי מתרחשת בציבור הדתי , עם כל העוצמות ועם לכ המתחים הפנימיים, ועם כל הבריחות לכיוון זה ןולכיוו אחר . והיא מתרחשת גם בציבור החילוני , שעובר תא הליכי השינוי ולא מוצא את האיזון המתאים ובי הנאמנות לזהותו האישית לבין שייכותו לחברה . אני חושב שהגזענות באופן בסיסי היא הריאקצי פסיכולוגית למתחים הגדולים האלה והיא נובעת ךמתו התחושה הבסיסית של אי-היכולת לעמוד במצב לש חוסר-אונים, במצבים שאינם ניתנים לפתרון, כאמור . הפתרון הזה נמצא אז בדרך של גזענות . ברומן של יצחק בן-נר "ארץ וחוקתיי ישנה דמות לש נהג מונית, המעצבת בדיוק את הסיטואציה הזאת, לש חלום לנסוע לאוסטרליה . ותחושה לאומנית תקיצוני ופחד שמא כל ה יי עסק יי יברח, הכל בעת ובעונה אחת . להערכתי , דברים אלה התגלגלו לאט לאט, ובמלחמת יום-הכיפורים הם קיבלו תנופה גדולה . היה אז מצב של אי-וודאות שאנשים לא יכלו לעמוד בו' וחיפשו שיווי משקל מיידי בדרך של השקפה המצנזרת את הפחדים, או נותנת להם לגיטימציה - עד הסוף . לכן להערכתי איו זה מקרה שהיורדים בארה יי ב, הם לעתים קרובות גזענים יותר ממי שנמצא בארץ . ואני רוצה להוסיף פה עוד נקודה שגם היא לדעתי מהווה גורם חשוב : במצב של חוסר-אונים, או של אי- וודאות, יש ערך עצום לעשייה, חריפה ככל שתהיה ולא חשוב מה , ולקולות האומרים מה לעשות יש אז תהודה אדירה , כי הם מעוררים אצל כל אחד מאתנו את התחושה שיש מישהו שיודע, שיש מישהו שעושה משהו . והעריצות של הפעולה ושל הרגש החריף ושל העמדה סמינ ר לנוער יהודי-ערבי מבתי-ספר על-יסודיים באוהלו הברורה' שנופלת על מצב של אי-ודאות, יוצרת סיכון עצום של ארטוריטה של קצוות, אוטוריטה שכמובן מחזקת מאוד את צד הגזענות . ודבר אחרון שאולי קשור עם תיאור זה : אני מעריך שאחרי מלחמת יום-הכיפורים חיתה תחושה של דאגה רבה מאוד למצב הציונות . ואני מתייחס לתגובה של איש שהוא סמל הליברליזם החינוכי, כמו יזהר. אפילו הוא, אחרי מלחמת יום-כיפור, אחרי ששמע מה שהחבוי ה אומרים ומספרים נבהל. התגעש . ואז נוצרה אסכולה שאמרה : אם זה המצב צריך לחזק את השורשים היהודיים . ולקח זמן עד שאנשים (כולל אני> הבינו שיש פה גם מלכודת, כלומר בפרוש המושג " שורשים יהודיים" . זה פתח איזה פתח ל~צר משיחיות, הקבוע כנראה בכל אחד מאתנו, אבל בציבור שעובר תהליכי אמנציפציה, זה דבר מאוד חריג . כיוון זה של יצריות משיחית הלך וגבר ככל שהתברר שאין לו סיכוי, שאיו לו שורשים, שהוא לא עומד לכבוש את העם, ושבעצם, אם לומר את האמת הגסה על כל חוזר בתשובה יש עשרה חוזרים בשאלה . הרגישו אז עתון וו 1 מס 59 1 טיפול בדרך של כיבוי -שריפות . אני אפילו הייתי מרחיק- לכת ואומר שצריך לחזור לכנסת ולעצב מחדש את חוק החינוך כך , שי פרט את עמדתו נגד גזענות, ושיתבע ממבצעי המדיניות ומקובעי המדיני ות למלאו עפ יי י רוחו . צריך לערוך בדיקה ומיפוי של כל ספרי הלימוד , כולל חשבון (כי יש גם מיליטרי זציה של המתמטיקה) וטבע בכל הרמות של מערכת החינוך , כולל גן-הילדים . צריך לפתוח פתח לתרבויו ת האחרות - הערבית והפלשתינאית , על חגיהן ' מנהגיהן וכר •. אני חושב שלא רק שלא יהיה בז ה נ זק לתלמיד היהו די' אלא שזה יעשיר אותו כמו שאותנו מעשיר הידע בספרות היהודית, ההיסטוריה היהודית וכר י . ודווקא היהודי ם שהיו פעם עשירים כל-כך מבחינה תרבותית , רב-תרבותיים אפשר לומר, הופכים לאט - לאט באמצעות משרד-החינוך והמערכת החינוכית , לחד-תרבותיים . כדי לשנות מצב זה צריך לערוך ' בנוסף לכל האמור תכניות של השתלמויות לציבור המורים . מורה הומניסט יהפוך גם תכנית לימודים גרועה וספר לימוד גרוע לחומר ס~~ך-הומניסטי . צר יך לפתח רגישות זאת אצל המורים . ולגבי החינוך שבתוכנו - קיימת סכנה שנגיב לגזענות בגזענות . תפקידו של החינוך הערבי בישראל לפיכך הוא תפקיד מניעתי - למנוע התהוותן של תופעות גזעניו ת בבית-הספר הערבי. לחזק את ההומניזם . נדמה לי ששני הסקטורים - היהודי והערבי יכולים לעזור במטלות אלה האחד לשני . למשל , בדרך של הוראת ערבית בביה יי ס היהודי בעזרת מורים ערבי ים ולהיפר הוראת ספרות עברית בבתי-הספר הערביים באמצעות מורים יהודיים . דבר זה לעצמו עשו י להכניס שינוי עצום בגישה - הוראת מקצוע ע יי י אדם הנושא על שכמו את תרבותו' מכבד אותה ומעביר אותה בצורה היפה ביותר והמשמעותית ביותר לצי בור אחר . אקט כזה עשוי לקטוע את רצף התודעה של קיצוניות ועוד יותר קיצוניות ועוד יותר קיצוניות , שמגיעה בסופו של דבר לגזענות . צריך לגייס לשם כך את כל המערכת, את ראשי המזכירות הפדגוגית , ראשי משרד-החינו,ך השר, המנכייל, כולם צריכים להתבטא באופן חד-משמעי בכיוון הומניסטי' שוויוני' דמוקרטי . צריך ליצור דינמיקה כזאת שתשנה את זרם התודעה וזה ניתן לעשות. זה לא בלתי-אפשרי . צריך רק את ההחלטה העקרונית, ומהר ' כי אחרת יהיה אולי מאוחר מדי .• מוקי צור: אר שאתה מצליח אר שאתה מסביר ע צם העובדה שאנחנו נזקקים להסברים המוכיח שמשהו קרה פה . משהר רציני . אני לא יועד קבדיו מה ההיקף שלו . אבל באופן בסיס י חשבנו שמהפכה סוציולוגית יכולה להיעשות ללא מחיר , ומסתבר שלמהפכות יש מחי ר ואנחנו נמצאים היום במצב בו איננו יודעים אם נשלם את כל המחיר . אדם יכול לעלות לארץ ורק כעבור חמש ' עשר שנים להבין לאיזו סיטו אציה הארץ הזאת הכניסה אותר . אני מעריו שבתו פעת הגזענות , באופן כללי , מתמקדים כמה דברים בעת וכעונה אחת . קודם כל יש בתופעה הזאת קריקטורה של הציונות . כלומר , אותה ציונות סמי "רעי: שימוש מיסטי במושג "ביטחון" מ ה שקורה עכשיו בזירה החברתית-פוליטית בתוך ישראל , דהיינו שלילת קיומו של הערבי הישראלי או הערבי בכלל הוא לא פונקציה של מספר השנים האחרונות - של מלחמת לבנון או של כיבוש 67 וכדומה , אלא פונקציה של תהליכים , שהיו אמנם הרבה יותר צנועים, אבל בהדרגה התחילו לקבל פומביות עד שהתמסדו . כבר ב 1948-, מיד אחרי קום המדינה , נוצרו השורשים הראשונים כאשר נולדה ההחלטה הצבאית-ממשלתית על המימשל הצבאי . בהתחלה עוד אפשר היה להביו זאת אבל זה נשאר עד 1966 ובדעת הקהל היהודית בחלקה - כבר בשנות ה- so התעוררה השאלה - מה טיבו של מימשל זה ומה טוב בו ליהודים ולמדינתם . הלגיטימציה עכייפ חיתה בשם הביטחון . עשו במלה זאת שימוש מיסטי כמעט, עם כל החרדות התלויות בכך . מאוחר יותר התברר שהמימשל שימש כרגולטור של עבודה וכוח-אדם . ענייו כלכלי פשוט . נדמה לי שבמקום ההוא נמצאים שושרי הבעיה . ואח יי כ , לאט לאט כהתה הרגישות שחיתה אצל םהמייסדי והערבים הפכו למוקד של מניפולציה - בשרות הכלכלה והפוליטיקה . כמובן שזהו רקע קוגניטיבי ופסיכולוגי טוב גם להצדקתן של תופעות חריפות יותר . כמעט התרגלו לכך שאלימות כלפי ערבי היא לא דבר נורא . שענייו זה נעשה בשרות המדינה, בשרות הביטחון , בשרות טובתה של החברה היהודית. אני כמובן מסופק אם זה באמת לטובת המדינה, לטובת הביטחון, לטובת היהודים , כי טובת היהודים לא נקבעת רק על-ידי ראייה צרה של מה טוב להם עכשיו, אלא על-ידי כוונתם להמשיך לחיות טוב באזור במדינה שלהם. ובקשר לכך אני נדהם בכל פעם מחדש מהבורות המשוועת בקרב היהודים ביחס לערבים . כי למה בעצם צריך לדעת עליהם? הם הרי לא רק בשולי החברה, הם אכס-טריטוריום. מחוץ לתחומה של זרימת התודעה היהודית בישראל . הדבר הפרדוכסלי הוא, שרק הקבוצות הליברליות מצד אחד והימניות ביותר מצד שני מודעות לקיום הערבי . מרכז היישוב היהודי לא מודע כלל לקיומה של הבעיה , של יחסי יהודי-ערבים, של מעמדם של ערבים, של זכותם של הערבים להתקיים . בחברה היהודית יש ניגודים רבים, קוטביים , בין דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים . ניגודים אלה יוצרים מתח חברתי , כלכלי ופוליטי פנימי . עיימ למצוא פתרון למתח זה ניצלו את הגורם הערבי . להשקטת ולארגעת הקונפיקטים שבתוך החברה היהודית . על-ידי החזקת הערבים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי ' פתרו כביכול את הבעיות שבתוך החברה היהודית . עד עכשיו יש וויסות של כוח עבודה ערבי, על מנת להבטיח שקבוצות אתניות יהודיות מסויימות תקבלנה מעמד בינוני . זה כמובן מעמד בינוני מלאכותי מאד . ואלה שמוצאים את עצמם בתחרות כביכול, עם הערבים על מקום העבודה הזול, הם אובייקט קל למניפולציות אידאולוגיות. לסיכום , אני חושב שאחת הבעיות השורשיות של המדינה היא בעיית מבנה של החברה היהודית . ומנקודת ראותנו שלנו כערבים יש.ואלים , אנחנו מעוניינים בחברה יהודית מלוכדת, שתהיה מגוונת מבחינת הדעות הפוליטיות, אבל שלא יהיו בה קרעים, שלא יהיו בה קיטובים וקטבים, שתהיה כמה שיותר קוהרנטית , שתהיה כמה שיותר סולידרית מבפנים , כי אז לא יהיה צורך להשתמש בנו כשעיר לעזאזל ולא יעצרו את ההתפתחות שלנו, המקצועית והתעסוקתית, על-מנת לאפשר לתושבים יהודים כאלה או אחרים לתפוש מקום בחברה. וכאן יש מקום לפעילותה של מערכת-החינוך' שיכולה לשמש בהחלט כצינור לימו,ד כצינור להצלחתן של קבוצות נחשלות . מה שצריך לשם-כך' ומיד' היא אסטרטגיה לך-הומניזציה של היהודים בישראל , בה תהיה מערכת ' החינוך בעלת תפקיד מרכזי , אבל גם למערכת האינפורמציה יהיה בה תפקיד לא קטן , לאמצעי התקשורת ההמוניים, למערכת הפוליטית, הכלכלית ואפילו למימסד הדתי . באשר למוסד החינוכי עצמו - אין זה סוד שספרי הלימוד בישראל נגועים בגישה לאומנית . זה פורסם בייהארץיי, ביימעריביי, בייידיעותיי . הערבים לא קיימים כלל בספרי-הלימוד . הם איזה שהוא גוף בלתי-נראה . בספר האזרחות של אמנון חבר, למשל, העם הפלשתינ י לא היה ולא נברא . הרשימה המתקדמת לשלום הגישה בכנסת הצעה דחופה לסדר-היום בעקבות גילוי זה . נדמה לי שהחינוך יכול לעשות הרבה בך-הומניזציה של התלמיד היהודי. בעוד שכעת תהליכי הן-הומניזציה נמצאים בשיא האינטנסיביות שלהם. לדעתי לוקחת המנהיגות הפוליטית חלק ארי באחריות למצב זה . לדעתי צריך לצאת נגד המצב בתוקף . לעשות שלום במושגי מלחמה. צריך לעצב איסטרטגיה ולא לתת חיבר ך 'כדכיע'כר צורן להגן על ה"רעיוו" ללא כלים (בציבור הדתי יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים לעבור את המטמורפוזה "-------------------------------------------------- ~!ייי8יי11!J!יי הזאת מתון פתיחות ומתון התמודדות על הזהות הדתית). אז נוצרה הגישה הטוענת שאין מקום יותר לציונות, שיש מקום רק לחזרה ליהדות, היות והציונות חיתה תקר . בשפה פשוטה זה היה ."ק'.ג" והנה הרמנו את המכונית, תי w נו את הפנצ•ר , ואפשר לשים את ה ""ק'.ג בחזרה. היהדות ממשיכה לנסוע ואת "ק'.ג"ה כמרבן רצוי להסתיר, כי הוא מעורר בנו מיני חר -f ות, שאולי יהיה שוב תקר וכו• . אלא שענייו היהדות ש"נוסעת" היה אשליה גדולה מאוד . ה"עסק" לא נסע לשום מקום . הבעיות נשארו. בציבור הדתי ובציבור החילוני . משום שדבר בסיסי וודאי הוא שהציונות היא הגירסה הדמוקרטית של היהדות בתקופתנו . לא תקר מקרי' אלא זאת הפרובלמטיקה עימת נצטרך להתמודד עוד זמן רב, כמובן באינטרפרטציות ובפתרונות אחרים בכל פעם . אס לא נבין זאת, אחננו עלולים להביא את עצמנו למצב של דרום-אמריקה של שנות ה- o ו וזה לא יגמר בגזענות של אדם אחד , אלא זו תהיה גזענות שתתמסד , גזענות שבסופו של דבר תרצח את המשטר הדמוקרטי. והעם היהודי בעולם תלוי במשטרים דמוקרטיים. איו לו קיום ללא משטרים דמוקרטיים . ואין להניח שהמזרח-התיכון יהיה שונה מבחינה זו . לכן אסור לנו להיכנס לסחרור של אובדן הדמוקרטיה, משום שעם אובדן זה תלן חבריו בהסתדרות ולא חבריו בתנועת-העבודה , ולא אלה הגזענות לא נולדת מתון הרגשת עליונות, אלא מתון לאיבוד כל האנרגיה שהעם היהודי מסוגל להפעיל על- שבמפלגה נענו לו . אף אדם אחד לא הלן בעקבותיו . אף מנת להילחם את מלחמת קיומו' ואז כל ה"עסק" לא אחד . משום שאז כבר עלה באופן בולט גורס ה"תן תחושת סכנה קיומית הצומחת על קרקע של אובדן ערכים מכל וכל . יתפרק . לדברים אלה יש כמובן מסקנות חינוכיות דמאו משמעותיות : א) בעצם העיסוק בשורשים היהודיים אין רע, כמובן' אבל מוכרחים להבין ששורשים אלה אינם םמסתיימי ברגע מסויים . ושגרשון שלום הוא שורש ציוני לא תפחו מאשר חנה סנש ואנצר סידני . יש כמובן בעיית דאי מסדרים את זה, בשרשרת הדורות. זאת תבעיי אינטלקטואלית שיש לנסות לפתור . מבחינה ,חינוכית עכ"פ, מוכרחה המערכת הציונית לחפש את םאות אלמנטים תרבותיים ודמוקרטיים שגנוזים בה, םושיכולי לעבור מדור לדור . )ב חייב להיעשות מאמץ בתוך המערכת החינוכית, לש מלחמה נגד התפישות הקיצוניות, האלימות מצד אחד והכ i חני~ת האגואיסטית מצד שני . לשם-כן עלינו ליצור קהילות , וקבוצות ולטפל בשאלה של דרכו-ניהול דמוקרטיות, ובבעיות של מוצאים תרבותיים, שוויון המינים ועוד ועוד . ג) הבעייה בעבר חיתה בעיית של מנהיגות סינתטית, דרכה עברו כל הבעיות, בה היו תלויים המון אנשים' והיא נתנה פעם פיתרון מסוג אחד ופעם פיתרון מסוג אחר . כיוס המנהיגות היא מנהיגות פוליטית . הפוליטיקה הפכה למקצוע, של הערכת כוחות, שבירת כוחות, העלאת כוחות וכר• וכר• . לנו דרושה מנהיגות אחרת . לא כזו שחותרת להגיע למוסדות הפוליטיים , אלא כזו שהמוסדות הפוליטיים חייבים להתחשב בה . זה בעצם אומר הפעלה של כלים חינוכיים לי יותר ", והקרקע התנועתית לא חיתה מוכנה לכן . תנועת העבודה המשיכה באידאולוגיה של המאה ה 19 שצמחה בתקופה של מחסור ' כאשר אנשים ביקשו לעצמם את המינימום בלבד ' והאידאל היה לספק להס יותר משכורת כדי שיוכלו לקנות יותר . האתוס חי היותר והוא נשאר בתוקפו גס כשכבר לא הי ה אקטואלי . קרקע אחרת שהוליכה לכיוון זה מעוגנת בתחום השקפתי . הסובייקטיביזם הבין-מלחמתי שהוליד את האכזיסטנציאליזס , הגיעו אלינו במאוחר כשבאירופה התחיל כבר לשקוע . אותו סובביקטיביזם שטען שה"אני" הוא החשוב ולא ה "עולס ". שהסיפוק האישי קודם לסיפוקו של ה"עולס" . ומאז יש משבר כולל בכל מערכת החינון שלנו . אינני חושב שביטול זרם-העובדים גרס לכן. לגמרי לא . אלא האתוס הזה של הצריכה . מסוף שנות ה- so התחילה גם ירידת המשקל של תנועות-הנוער . ושוב לא במקרה . היתרון של המדריך התנועתי בתחילת שנות ה- so, נעוץ היה בזה שיכול היה לתת לחניכיו ' לפחות תיאורטית, דוגמא חיה של הגשמה . הוא אמנם לא היה מסוגל כבר לומר מה צריך לעשות, אבל יכול היה להגיד : כן עושים אלה שחושבים כן . בשנות ה-ס 6 לא יכול היה להביא אפילו את זה . לכל היותר העסיק אז את חניכיו בערבי-מועדון כדי שלא יתרוצצו ברחובות . תנועות-הנוער במובן של גורס מעצב , נעלמו . נכחדו . והמורים של בתי-הספר בשנות ה-ס 6 המאוחרות היו כבר בני-הדור שצמח משנות ה- so, כלומר' בעצמם היוו את פרי תקופתם . פרי המהלך של היינה כתב לחברו : יש לי סרוויס סיני כל כן יפה בבית. והחבר ענה לו : אם אתה רוצה במהפכה , זרוק קודם כל את הסרוויס מהחלון . זה בדיוק מצבנו . למה אין רוח מהפכנית במדינה ? משום שיש יותר מדי סרוויסים . יותר מדי וילות . יותר מדי חומר בכלל . ומבחינה רוחנית, ערכית, r לה התפרקות . אלמנט שצריך היה לתת משמעות לחיינו' נעדר היום . צריך להוסיף שזה עוד חטא על פשע . תנועת הפועלים מטעמים מוצדקים שלה , מסרה את היהדות לידיהם של אלה שלא היה מגיע להס שיהיו נושאיה . היהדות אינה בית-כנסת, אלא אורח-חיים ותרבות , אבל מאחר שהמדינה הלאומית נטלה מהקהילה היהודית את כל תפקידיה - לא צריך יותר "ביקור חולים", כי יש קופת-חולים וביטוח לאומי ' ולא צריך בית-דין רבני כי יש בית-דון אחר' כל מה שנשאר ליהדות האורתודוקסית הוא בית-הכנסת. מתי אתה יהודי ? כשאתה מדליק חנוכיה . כן קרה שהאורתודוכסיה הלכה והסתגרה יותר ויותר ותנועת-הפועלים מסרה את היהדות לידיים אלה. וכשבא תור שיקום הרוח, חלק מהנוער היהודי החליט כביכול שהוא רוצה להיות יהודי ופנה לחפש את היהדות במקום המצומצם בו הסתגרה וממנו חיתה מסוגלת לתת תשובות , ומה שאמרו לנוער זה , בתוספת למצוקה הקיומית בה היה שרוי , אנחנו "אוכלים " היום . התופעה אינה משמעותית כל-כן מבחינה אחוזית . כ 2%בסך-הכל , אלא ש 60%- הלכו אל הריקנות ואילו אנחנו, אנשי תנועת-העבודה לא הצענו לאלה ולאלה שום אלטרנטיביים, ושל כלים קהילתיים אלטרנטיביים, ושל עבודה דמוקרטית אלטרנטיבית . בדרן התבטאות סכמטית - קודם חיתה חברה יישובית ואחר-כן מדינה . כיוס הגענו לנקודה בה אנו מוכרחים להפוך ולהיות חברה ישראלית שנאבקת על דיוקנה התרבותי , החברתי' הדמוקרטי' הקהילתי . תגובתו של המימסד הפוליטי לגישה זו היא בד"כ במשפט המפורסם הטוען ש"אין לנו זמן" . ואילו אצלי, בשנים האחרונות מסתמן פיחות גובר והולן בסובלנותי ביחס לתגובה זו . נראה לי שאין לנו זמן ל"אין זמן" . אנחנו חייבים להתחיל בתהליכים ארוכים . כאלה שהגולם הפוליטי אינו מסוגל להפעיל . הוא פשוט לא הצרכנות והסובייקיביזציה . אז קרה לנו גס האסון, שכמה ממיטב סרפדינו וחוגינו מילכדו את עצמם . יזהר התחיל בסוף שנות ה-ס 6 וה- o ו לפעול בשני מישורים שונים, בעת ובעונה אחית , ואז בא הזעזוע הרוחני של מלחמת יום-הכיפורים שהעמיד בספק את וודאות הגורם הציוני כגורם מציל של העם היהודי והתחילה ה"ירידה " של בני-הארץ , כאשר לא היה בטחון בהצלת הנפש, נשאר הדחף לפחות להציל את הגוף . בנוסף לכן' כאשר אדם (או דור) מטיל ספק בעצמו' הוא מבקש לקבל מאחרים גם את סיפוקו הרוחני , משום כל התחילה בתקופה זו החדירה העצומה של התרבות הזרה לתוכנו . הכחול-לבן הרוחני נעלם כמעט לגמרי . האמנות מסוגל לעשות את זה . • הפלסטית הישראלית וגם האמנות המילוית שמאמצע אלטרנטיבה . אורה לוטן ציפור באיגואסו ~פור קט~ה fג . ןל ~ף ~י • אלכס ברזל: אתוס הצריכה ראשיתו של חורבן הבית השלישי ה מפעל הציוני צמח מתון תודעה עצמית יהודית ' מוצקה עם ידיעת משימה מסויימת, שבחלקה חיתה בעלת משמעות קיומית, ובחלקה התכוונה לשימ, ' ך ולחידוש חיים יהודיים עצמאיים ולתיקון החברה היהודית . בשנות ה- so בערן נוצר מצב שכל ההמונים שהגיעו מאירופה בלא-כלום, וכל ההמונים שהגיעו מארצות המזרח בלא-כלום, הרימו קול בדרישות צרכניות . לעשות את החיים נוחים יותר . מאותו זמן כל דבר שעיכב את האדם מלמלא את מאווייו הצרכניים נדחק הצידה . כן התחילה הנסיגה בתודעה החלוצית ופירוק הערכים הטוטאלי שאת פירותיו אנחנו אוכלים עכשיו . א i מר לן מה מסמל לדעתי את ראשית חורבן הבית השלישי . כשבן-גוריון יצא ב 53- לשדה-בוקר כדי ליישב את הנגב, הוא קרא קריאה גדולה ללכת אחריו . אבל לא דצמבר 1984 שנות ה- o ו הפכה לאמנות דקדנטנית לתיאבון ובכוונה . פורק במכוון כל אובייקטיביזם אמנותי' קיים רק מה שמוצא חן בעיני ומה שמוצא חן בעיני משתנה מרגע לרגע . הסופרים הוסיפו לכאבם העצמי האמיתי מניי רות של ספרות-היאוש המערבי . באירופה חיתה זו תופעה בעלת רמה אינטלקטואלית גבוהה מאד . האבסורד והזעקה של יונסקו ובקט ' צמחה מיאוש גדול ראמיתי . זעקתם של חנון לוי ן, יהושוע סרבול ומרבדי צמחה מיאוש קצר-טווח ששרשיו היו רדודים מאוד ' לו היו מרחיקים לכת במקצת , היו מגיעים לקרקע פוריה יותר העשוייה להצמיח תרבות רוחנית . אן הם לא עשו זאת . כלומר , הספרות והאמנות שלנות בשנות ה- so לא עשו דבר לשיקום ערכי-רוח, אלא להפך - להרס רוחנו . כמה שאפשר לזרוע יותר יאוש - כן יותר "טוב " לבמה . לסופר . ולא רק זאת אלא יצרו אצלנו רטרוסקפטיזם מיוחד שהפן גם את העבר למפוקפק . ב " ליל העשרים ", למשל - לקח סרבול תופעה שולית והפן אותה למיתוס של ההתיישבות באותם הימים . הנוער במצב זה ביקש למצוא פיצוי ורקונסטרוקציה למעמדו הקיומי' ואחת המסקנות של תחושת הסכנה האכזיסטנציאלית שהיה נתון בה חיתה , שכולם ארייבינו , ~כל העולם נגדנו . כשמסקנה כזו נופלת על קרקע של היעדר ערכים נגזרת ממנה מסקנה הכרחית נוספת - שככל שהנשק שבידי חזק יותר ואגרופי חזק יותר ' כן מצבי טוב יותר , כי איו על מי לסמוך . ~פ " ןה ל " א ~פ;ך תן.ס~??ה~כ;:~ p9 ק Z$ פד p9 ק ל"א ע~~ :;כזק~נףל ~ך~ילי םיכ;tיכ;tך ~ך~לף הכrןףצ קט~ה ס;סה ~פ;ך קט~ה זקהץ.ךה לעףף f ת;ך ז~~ 9 ~יך זקל ~ן~ל ~ל לכ ס~י~ה ז:: ?E ~ל Z$ ה זקל ~~לי ם:~ ~;~זקים f~יגף Z$ סף. ך;~ןת ~ל ·יי:rא :ך Z$ ה :;נ~גי סרףזכ ::זזק~ J ה רףזכ ~פ;ך קט~ה ~ל מףל ת~~~ ז:; i~ ~י רסרףזכ רלף ריז:rtזנ;: ::זזכ~ים . שיחה אשד לו וללכת אל ארץ אחרת ששם, כשמתה אשתו אין לו אפילו נחלה לקבור אותה. זהו מה שנקרא בתיאולוגיה בשם Scandalon: פער בין ההבטחה ובין מימושה. זו שערודיה אינטלקטואלית ואמנותית : הפרה לכאודה של הכתוב ב"מגכה כאדטה" של העם היהודי : בבדית-בין-הבתדים. בה הובטחה לאברהם ולזרעו פרופ' אוריאל סימון מיושם בדוק לחורבן הארץ מוואדי אל-עדיש ועד לכהר פרת. באותו מקום גם נאמד "ידוע תדע כי גד יהיה זרעך ועבורם ועינו אותם בארץ לא להם ארבע מאות שנה ..." מדוע קיים הדבר הזה ?. מדוע גלינו למצרים ? לא מפני חטאים שחטאנו אלא, התודה מסבירה, "כי לא כ;tלש עוון האמודי עד הנה .." כלומד : הקדוש-בדרך-הוא לא דשאי לתת את ארץ-כנען לאלה שהוא הבטיח להם עד שלא תצא הבית השלישי אמנון ז'קונט באופן חוקי מחזקתם של היושבים בה ושולח, לפיכך. את עמו להמתנה בת 400 שכה במצרים ... דואה שיש לה תשתית כחילוניים 1 יש בנו הסתייגות מן הדת, שתחילתה התודה ככתבה וכדוחה בחשש מפני ריטולאים והמשכה -בחרדה מתגברת אוניבדסליסטית. אברהם, אבי האומה, הוא בנו של המתנה מתוך ידיעת הסוף! כן . מתוך ידיעת הסוף . מתוך הכרה כי סך-הכל החטאים בפני הפן הפלויטי-מיליטנטי שהיא מגלה. תרח : אין לו ייחוד גזעי ולא ייחוד גנטי. הוא נבחר לשם של יושבי הארץ יגדמו לכך שיוכחדו ע"י שליחיו של אני יכול להבין זאת. מה שמדאיג אותי היום הוא באמת ייעוד . הבחירה של ישראל היא ייעודית ולא מהותית. חוששני שהרבה יהודים חרדים יתקשו להסכים למשפט הקב "ה -עם-ישראל . אבל אותו הסוף יכול גם לבוא הקיטוב ההולך ומחריף בין דתיים לחילוניים. קיטוב שיש בו הרבה מאוד סימפטומים אבל בשורשו, כך האחרון ויטענו שישנה בכל זאת איזו נשמה יהודית, על עם-ישראל אם, כשישב בארץ כנען. ינהג כככעכים. נדמה לי, מונחת התופעה שדת ישראל מקבלת היום "ראש-יהודי" וכיו"ב. גם אנשים חילוניים דנים יש כאן מעדנת מוסדית שהקב"ה עצמו כפוף לה : הבחירה של עם ישראל אינה מעניקה לו עדיפות על תדמית ופירוש פחות ופחות אנושיים, כך שהציבור משתעשעים במחשבה הזו . אני חושב שמוסד הגדות החילוני, כדדך התגוננות או כדיאקציה, נוקט עמדה מוכיח בעליל שהדבר לא נכון . זהו מועדון-פתוח לא עמים אחדים. וכשהוא נוהג כאמורי, הוא מפסיד את שהיא פחות ופחות יהודית. אספר לך מקדה שיכול גזעי . עם פ,-ספקטיבה אוניברסלית, עם אוריינטציה הארץ פעם אחת ואח"כ פעם שכיח. אילו היו מחככים נערים חילוניים כך . בהיבט הזה של הציונות, היו מקנים להמחיש את מצב העניינים הזה : פגשתי אשה אחת לאומית ועם ייעוד בינלאומי (שהדי החזון של אחרית- העוסקת בהכנת תכנית לימודים לשיפוד היחסים שבין הימים, של ימות המשיח הוא שוב חזון אוניברסלי). להם את התפיסה הבריאה ביותר של שילוב האמונה הדתית עם הציונות המדינית. זו הפרספקטיבה הנכונה ילדים יהודים וערבים במדינת-ישראל. בתכנית הפעולה בגלל הגולה, בגלל הסיטואציה הקשה של מיעוט זעיר, ביותר של קיומנו היום בארץ הזו . קיום שמתחיל שלה היה כלול המשפט הבא : "החינוך להבנה הדדית ~ להגשים את הייעוד של ההבטחה האלוקית בתנאי ולמניעת שנאה ולאומנות קיצונית יושתת על הערכים ס שאנחנו נהיה כאן "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אחרת היהודיים ההומניסטיים ..." התבדר שהמשפט הזה עודד ~ לא נחזיק בארץ . עם קטן באץר קטנה, מפולשת וללא התנגדות בשני המחנות . הדתיים התנגדו למילה ~ גבולות טבעיים יוכל להתקיים כאן דק עפ"י התנאים "הומניסטיים" והחילוניים לא רצו את המלה [ המקראיים. "יהודיים". אפשר לצחוק. אפשר גם לבכות . אני חושב והתנאים המקראיים הללו - דת ישראל -זוכים שצדיך לבכות. היום לפרשנות לאומנית בשתי ווריאציות. האחת נתחיל לבדוק זאת מן הצד הדתי : דת ישראל, מבין חרדית-אגודאית שאינה כל-כך מסוככת מפכי שהיא שלוש הדתות המונותאיסטיות, חינה היחידה שהיא דת ממשיכה במודע ובמוצהר את האידאולוגיה הגלותית לאומית. הנצרות והאיסלאם הן דתות בינלאומיות ולא מתרגמת אותה לשפה אקטיביסטית פוליטית. הפונות אל האנושות כולה ומנסות להביא את כלל המין (לפיכך היא די מתונה בנושא מדיניות החוץ . הבטחרן האנושי אל מתחת לכנפי אמונתן . כך שביסודו של דבר וההתנחלויות, מפני שהיא בעצם אנטי-ציונית או הן לא סובלניות, אסור להן להיות סובלניות כי מי שאינו לפחות לא ציונית). הווריאציה השכיח היא חרדיות משתייך לדת הזו מוגדר בעצם ככופר ובתקופות לאומנית שבה מצטרף אל ההתנשאות הגלותית על תוקפניות נערכו נגדו מסעי צלב או ג'יהאדים. הדת פרופ' אוריאל סימון עמים אחדים השימוש בהישגי הציונות והמדינה. היהודית , כדת לאומית, פונה אל עם ישראל לבדו. מפורד נרדף ונרצח שצדיך היה לשמור על אמונתו הווריאציה הזו היא, לעניות דעתי, מאוד מסוכנת, הם הברית שנכדתה בסיני היא בדית בין הקב"ה ובין עם בתנאים תת-אנושיים. היסוד האוניבדסליסטי הזה משום הפוגעניות שבה והן משום כך שהיא מסדנת מיוחד שעליו ועליו בלבד מוטל לקיים את הצרדה בשלמותה . זה מאפשר ליהודים להיות סובלניים כלפי כמובן נחלש והועמד בצל. מה פשוט יותר, כשאתה ללמוד מבסירכם של עמים אחדים ושל דתות אחדות מושפל . מלשכנע את עצמך שמשפילייך הם בעצמם שהלכו בדדך זו מתוך אמונה שדת האמת אינה צריכה לא יהודים ובלבד שהם מקיימים את שבע מצוות בני- שפלים ? כך נוצרו ביטויים כמו "שייגץ", שהוא ביטוי ואינה יכולה להשוות את עצמה עם אחדים. אני סבור נוח . לכן יהודי ממאה שעדים ההולך בעיר העתיקה קשה שמשמעו שקץ או שיקוץ אך יש בו הקלה שעמים שהסתאבו, דתות שהסתאבו צריכים לשמש לנו ודואה חנות ערבית פתוחה בשבת איננו נדרש םלשו כשאפשר לכנות בו נער המיידה בבנך אבנים. כך נוצרה מודל של .אזהרה אקט של סובלנות שכן בעיניו לא נענדה כל עבירה . גם המנטליות של התנשאות, שחיתה קומפנסציה הסיכוי היחיד שלנו לחיות בארץ הזו ולהגשים את ואולם, ברגע שהחנות שייכת ליהודים, דמיו של אותו טבעית ואולי נחוצה מבחינה פסיכולוגית והופכת הציונות ע"י הקמת חברה יהודית בריאה אינו דק יהודי ממאה שעדים מתרתחים מפני שבני ישראל להיות תופעה רבת-סכנות כשאנחנו עם חופשי בארצנו, בחידוש עצמאותנו אלא גם בחידוש עצמיותנו . שיבה ערבים זה לזה ואנחנו אחראים כלפי הקב"ה אחריות עם נח צבאי ניכר וכשלחסדנו נתון מיעוט בוכרי . מה אל המהות שלנו אחדי נדודים בין העמים. הסיכוי קולקטיבית. שהיה אולי נחוץ לבריאות הנפש בגולה, יכול חלילה היחיד הוא, לכן שחוגים דתיים ידעו שבלי דמוקרטיה אני מדשה לעצמי להתבונן בתודה ובהלכה באופן להפוך לסם-מוות כאן . כשהסיטואציה הבסיסית אין לנו קיום וחוגים חילוניים ידעו שבלי יהדות אין לנופנומנולוגי 1 שכן זוהי שיטת ההתבוננות המקובלת עלי התהפכה בעוד שהתפיסות נותרו כפי שהיו. עם שסבל קיום. המטרה היא להקים להקים מדינה דמוקרטית כאדם מאמין . אינני מתעלם מן הצד ההיסטורי אבל במצרים משעבוד, הייעוד המוסדי שלו אינו לבוא לארץ יהודית בארץ הזו . חברה שתתייחס גם למבנה המודרני אסור לשכוח שזהו דק המכניזם שמאחודי האמונה . לא כנען ולשעבד . של המדינה, לאופי הפלורליסטי של החברה ולשורשים חלק מהותי ממנה ובוודאי שלא מרכיב בעיקריה. אפשר לתת דוגמא מתחום יומיומי ואנושי : אהבה. כשאתה כשאתה מדבר על יציאת מצרים 1 כיבוש הארץ ומוסר היהודיים של העם כולו. כלומד : אדם הדואה עצמו אוהב אשה, כי אז העובדה שנפגשתם באוטובוס אינה בכפיפה אחת, האין בכך איזו צרימה ! כחילוני, אם לא ילמד על המורשת שלו: תודה, הלכה, מעלה ואינה מורידה לעניין הקביעה הנולדת בך שזוהי כאן שוב צדיך להפריד בין ההסתכלות ההיסטורית שידת ימי הביניים וכר', ידגיש עצמו יותר ויותר תלוש . האשה הייעודה לך. עוצמתה של האמונה שיש בך כלפי החילונית שעל-פיה יכול באמת להיות ויכוח האם סדרי באשד למחסום של המיליטנטיות הלאומנית שמגלה האהבה שאתה חש אינה מושפעת מן הנסיבות עולם שבהם עם אחד מגרש, משעבד או הורג עם אחד הדת הממוסדת : כאן בפירוש דרושה דוויזיה מצד הם טובים ובין ההסתכלות הדתית-תיאולוגית. אי- החוגים הדתיים. ההתנהגות צריכה להיות מציאותית ההיסטוריות של הקשר ביניכם. כך גם באמונה וא אפילו בבחירה פוליטית ובשטחים רבים אחדים . אפשר לקחת מן התודה דק עובדות היסטוריות והמציאות חטראגית היא שהארץ חזו איננה .ריקה נחזור אל הלאומיות. דת לאומית יכולה להיתדדדד ולהתייחס אלחך בלבד . אחת מעובדות היסוד של התודה יש להכיר בצודך לפשרה, שהדי הפשרה נעשית בעצם במהירות לדת לאומנית, כפי שבדת אוניברסלית היא זו שהארץ הובטחה לאברהם מאת חקב"ח. ההליכה רה-פקטר, אפילו ע"י "גוש אמונים". בעיני זו חובה טמונות שתי צורות התנהגות הפוכות ונוגדות : מן לאץר ישראל היא חובה דתית וציווי מחותי . וכאן אנחנו דתית להקים מדינה של אמת וצדק ושלום וכאשד הכפייה "בדם ואש" ועד לדאיית כל בני-האדם בעולם מגיעים לקביעה נוספת בדיון זה : הדת היהודית אינה דק שלמות האץר מביאה אותך לערעור השלום עם מצדים כולו כשווים. על רקע זה חשוב להדגיש משהו שנשכח לאומית אלא גם ארצית, בניגוד לנצרות, למשל שאין ולהתנגדות לדו"ח קדפ, אני דואה בעליל שזה לא מה היום והוא שהתודה לא מתחילה באברהם אבינו כי אם לה כל קשר מהותי לארץ כלשהי : אין ציווי לחיות שהתודה תובעת ממני. ברגע שהדוויזיה הזו תיעשה, ברומא או בכל מקום אחד. הדי המחנה החילוני או לפחות חלקו. הדוגל באנושיות באדם הראשון . כלומד : היא מציבה כנקודת פתיחה את אחוות המין האנושי. לכן לא תיתכן ביהדות, עקרונית, אפשר לחיות בסומאטדה ולהיות נוצרי כאמן . על רקע בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-עדני לא יחוש עצמו מקוטב ומכרכר כל-כך . אם הדוויזיה הזו לא תבוצע, כי שום גזענות ואם יש גילויים של גזענות בתוכנו אלו זה צדיך להבין את ספד יהושע וגם את מסעו של אברהם אז זהו מיושם בדוק לחורבן הבית השלישי .• גדולי-פרע שתמיד אפשריים. בכל שדה . מי שבוחן את לארץ כנען : הוא מצווה לקום . לעזוב מאחוריו את כל 24 עתון 77/ מס 59 1 מסה כי עד עולם לא נרכל לשכוח את הנקמה הזאת שלא לקחנו' עד עולם לא נגיע להתפייסות. אין כרירה. יש טרגדיה ... (עמ' 116-117(. על הזה~ת והנקם דמות המרכז - אלישע קררך - נקרעת בין שתי התפישות זו של גלעדי 2 וזו של תמרי. אלא שבניגוד עיון ב"פצעי בגרות" של חנוך ברטוב לגלעדי הגיע קררך להכרעות מוסריות לאומיות אחר לבטים קשים - הוא מונע אונס גרמניות באיום של ירייה ופגיעה בחבריו המנסים לאנוס אותן. אם כי אין מנוחה גלבוע הכרעות חשובות אלה סוף פסוק ללבטים . ההכרעה נגד נקם אישי עדיין אינה מעמידה את קררך הצעיר בתחומו של מחנה אחד. זהו איפוא רומן של התבגרות פוליטיתספרר של חנוך ברטוב "פצעי בגררת" 1 !ק 7 7,? ן אני לא יודע מח . משחו . משחו שיפחידו בו את הילדים של נער הסופג את כל האידאולוגיות ומגיע למסקנות דירן בשני נושאים אידאולוגיים : האחד, חחררף. מה עשר לנר היהודים. משהו · שלהם כלילרת ברורות ונוקבות ודוחה אחרות . בעיית הנקמה בנאצים - האם יש טעם שימלא את אגדות האחים גרים . שיעיר את הילדים הייתי מעידה להניח. שהחלוקה לשתי האידאולוגיות בנקמה והאם נקמה כזאת היא בת-הישג. השני. בעיית משנתם כערד חמש מאות שנח. (עמ' 48(. הסותרות מהותית זו את זר. חלוקה זר והסיטואציה הזהרת - האם קיימת זהרת נפרדת לישראלי ואחרת הדיבור על הנקם. אצל גלעדי. אינו יוצא מכלל חלום. ההיסטורית. שבה היא מתרחשת - מזכירה אתליהודי . בראייה ישירה נראים עניינים אלה כנפרדים. אם מכלל סיפוק שמצוי בחלומות. בהזיות ובדיבור ועדיין הסכימה של הראייה הביאליקית. הדואליסטית ביסודה. כי. בראייה רחבה נראה שיש זיקה בין שני הנושאים, אינו כרוך במעשה, שכן המעשה בלבד הוא המסמן זו משתקפת בצעדה אל נהר האבדון ב"מגילת האש" ואין קירם לנושא האחד (הנקמה) אלא כחלק מבעית ומצביע על הכרעה מוסרית. גלעדי הוא הקיצוני ובמרכזה שני העלמים האחד בהיר התלתלים והאחר הזהרת. אולי בשעתו כחלק בלתי מודע, אין העיסוק בדיונים על הנקמה הנערכים בתרך החבורה . נאומו של - זעום העפעפיים ושחור התלתלים. צעדה זו כמוה בהיבטים האידאולוגיים בספר זה פרגם בהיבטים גלעדי הוא חריף. ספוג רגשות שנאה ונקם בשילוב עם כצעדת המוות באירופה שחיתה לנהר האבדון של העם האסתטיים. הדרמטיים המהותיים. שמצד אחד קובעים גאווה לארמית כאשר נטוש היה מאבק על קירם המפקד היהודי בשנות מלחמת העולם השנייה ומיד לאחריה . פעולה ומצד שני - רבי שיח בין הדמויות. הן לזיהוי שני האונסים : גם כאן שתי גישות. שמייצגים אותן גיבורי "פצעי דיאלוגים והן מונולוגים לרבות מונולוגים פנימיים . אני מכריז חרפח · ומודיע, כמסדר לא אשתתף. (עמ' בגרות", שתי הגישות הנוקבות והמהותיות של בעלי ואכן ההיבטים האידאולוגיים מעוצבים עיצוב אסתטי 105(. העפעפיים הזעומים והאח וים . כמתחייב ממבנה יצירה שיסודות דרמטיים שליטים בה. ]."[ רק יד אחת ניצלה, רק אגרוף קטן אחד. אנחנו. הזיקה של סופר יליד הארץ .שהתחנך על שירת ביאליק. היום נעסוק פחות בעיצוב האסתטי ויותר בהיבטים כאן. היא מתבקשת מאליה . מה עוד שהיו הן בדברי פיכמן •3האידאולוגיים . ]".[ מאימת הפשע הו:ויתי אפשר להשתחרר רק על-ידי והן בדברי ביאליק 4 עצמו רמזים לסיטואציות גמול ו:ויתי." (עמ' 108-109(. אקטואליות ביצירה הזאת. הכאילו רחוקה לגמרי. א. בעיית הנקם התפישה הרעיונית-דואליסטית נמצאה, כנראה, חשובה הנקמה בנאצים היא בעייה. שיש לה מספר רמות של בעיני המחבר כדי שיישם אותה בתשתית יצירתו "פצעי דבריו של זוננשיין נגד הנקמה י הכרעה ביצירה, הן הכרעות בתחום השיפוט המוסרי- בגרות" ומן הראוי לשים לב לניסוחו של ח"נ בעניין זה : אינדיבידואלי והמוסרי-חברתי והן הכרעות הנראות אולי יש גם בחם נימוקים שאל כאן אחד על-דבר העלם זעום העפעפיים והעלם כפראגמטירת. למשל תמרי - דמות האב האידאולוגית חעיניים, רכותי' הייתי יכול לפתור · בחיר את השאלההאץר-ישראלית ; הוא. הקיבוצניק המבוגר. התגייספראגמטיים . חמוסו הלאומי הזאת כתשובה קצרה, שהעלם זעום-העפעפיים חרא לבריגדה מתוך אחריות לגורל העם היהודי. מתוך ראייה והצורך הלאומי קודמים אצלו חיסור של שבאח. אתם יודעים שחיחרדי אינו אוהב את של החשיבות ההיסטורית של הזמן ההוא . טיעונו שלמכאיכיו ככל צורח שהיא .]."[ ויסוד השנאה תמרי הוא, שכל נקמה עלולה לשמוט את הקרקע של למוסר האישי . רחמשטמח מוליך אל חנקמח. s אפשרות הצלת יהודים בידי חיילים של הבריגדה דומה שכאן המקום להצביע על אחד האלמנטים היהודית בצבא הבריטי. נימוק זה הוא פראגמטי אלא שנאומו הנשגב של גלעדי בזכות הנח והנקם האמנותיים ב"פצעי בגרות" . אולי צריכים היינו לשאול כביכול, אך הוא מעיד על סולם הערכים של תמרי. שבר מתנפץ אל פעולה חלשה. של המסדר, שיזם תמרי מדוע איחר הספר להופיע רק בתשכ"ה )1965(. היינו ההכרעה הקיומית-היסטורית של הצלת יהודים היא כתוצאה מתפישתו הלאומית. שאין מקום למוסר אישי כעשרים שנה לאחר מלחמת העולם. התשובה מוסרית לעצמה וקודמת להכרעות כאילו מוסריות- ועל כן אין מקרם לנקם אישי ביחס לגרמנים ולגרמניה. האמנותית לעניין זה היא כמדומני . בגיבוש נקודות אישיות אר גם קבוצת . ירח, עם זאת אין לנתק. כמרבן. את מעין אפרלוגטיקה של מוסר כפול כשהמוסר הלאומי הראות שבספר, האחת של המספר הזוכר -קררך תמרי מהכרעות מוסריות. הוא שלב גברה יותר מעל המוסר האישי . בשביל תמרי הצעיר. המתלבט. ונקודת הראות השנייה היא של חבורת הדמויות. בספר היא מגוונת. יש בה ילידי האץר . המסדר. החלפת שני האונסים בשניים אחרים. ראי המחבר המאוחר. שהכרעותיו הפוליטיות כבר נתגבשו. יש בה מי שעלו לאץר בעליית הנוער ערב השראה. יש כמנערתו של הזיהוי - הם המאפשרים. שלא להטיל והן אולי גם אלה שהכתיבו . את הזיקה לתפישת ביאליק בה צעירים ואף צעירים מאד, ויש בה מבוגרים. שהם דופי בבריגדה היהודית ואף שלא להטיל עליה עונש ב"מגילת האש" . בבחינת מנהיגים ; יש בה אנשי אצ"ל ואנשי הגנה וכך יונח לחייליה לעסוק במלאכת הבריחה וההצלה.ולבסוף . הדיון בצורך לנקום וברצון לבצע נקם הם ומפקדים בה. החתך בעד נקמה ונגדה אינו עובר בין תמרי מתוכנן איפוא ומחושב ודרוך כולו רק לעניין אחד עדות וסימן לזיקה שבין שני הנושאים האידאולוגיים זה קבוצות בעלי רקע דרמה (ערלים חדשים לחרד, ואנשי - לעניין הצלת יהודים ועל כן למרות השקר של שדנתי בו (הנקמה) וזה שאני עומדת לדון בו (הזהות). א"י לחרד ; צעירים לחרד ומבוגרים לחרד . עירוניים המסדר הזה הוא למעשה מוסרי : הרצון העמוק לנקום. ולפחות לדבר על כך. מאחדים לחרד וחברי קיבוצים לחרד) . החתך עובר בתרך הקטבים אנחנו לא נזבח לכרכת חשיכחח וההתפייסות. תמיד ומוכיחים זיקה של אחריות הדדית בין הישוב בארץ של המחנות הפוליטיים באץר . תמרי רזרננשיין -אנשי תאכל כנר הנקמה שלא לקחנו . חשנאח שלא כיבינו . כזח לבין יהודי הגולה על כל גוני הקשת הפוליטית. ייתכן . הישוב המאורגן וגלעדי - איש האצ"ל וכמה מחבריו . אתח צודק גלעדי. אכל כרירה אין לנו. (עמ' 118(. שתחושה זאת של אחדות. של זיקה יהודית עמוקה באה הדיבור על הנקמה מקיף את החבורה כולה . בתרך גלעדי נואם. צועק. דורש ואינו מקיים - אין הוא לידי ביטוי במעשים כמר אלה של החותמות המידית הניחושים על גורל החטיבה היהודית נשמעות דעות מסרגל להגיע לכלל הכרעות מוסריות : להצלה לפני הדיון האידאולוגי . כאלה: אילו צעק גלעדי שלא לצאת למסדר' אילו הוא עצמו לחזיז יזיזו' אכל לאן' זאת חשאלח ! סירב, אילו בלם אותנו איזה מהפך פתאומי ; ואולם ב. בעיית הזהות - או האם קיימת זהות - גרמניה, אני אומר לכם. חיל ככרש. גלעדי נע גם חרא עם האנשים הדוחקים זח את זח, נפרדת לישראלי ואחרת ליהדוי -חלראי' רק חודש אחד . אחרי זח לא ישכחו אותנו גרורים זח לזה, כשרוח ארוכה של קרונות, שניגח אותם אם בעיית הנקמה בגרמנים ובגרמניה. מיד לאחר לעולם. קטר. (עמ' 118(. מלחמת העולם. תופשת חלק נכבד ברומן "פצעי - אחרי זח תחיה לחם סיבה לשנוא אותנו. (ההדגשה דבריו של זרננשיין נגד הנקמה, אולי יש גם בהם בגרות", אזי שאלת הזהות חורגת מהזיקה הבלבדית במקרר. מ"ג) (עמ' 46(. נימוקים פראגמטיים. המוסר הלאומי והצורך הלאומי ל"פצעי בגרות" . אדרבה. היא עוברת כקו מרכזי ]."[ קודמים אצלו למוסר האישי . הוא מנסה לבסס בנימוקים ביצירתו של ברטוב בכללה. קו המאפיין את יצירתו. - חלראי רק חודש אחד . מעשיים ביותר. מדוע הוא נגד נקמה : לובש צורות הרבה. ועוצמתו משתנה מרומן לרומן. - לא חרכה. קישינכ אחת. עם מספרים עגולים : אלף אתה שומע אותי, תמרי? לכאורה, צודק אתח כמח ב"פצעי בגרות" לובשת געייה אידאולוגית זו שני פנים בתים שרופים. חמש מאות חורגים. מאח אנוסות. (עמ' שרמזת, כאותה 'עמדה מוסרית' שלא רצית לדבר כה. כי בשתי סיטואציות-יסוד של האדם : האחת - מרד בן 47(. אוי לנו אם חנקמח שלנו תרכל להתגשם רק כשנרד בהרריו. מרידתו של בן ~;נר כלפי הרריו הדתיים. יוצאי בכל אלה מהדהדת השררה הביאליקית "נקמה כזאת למדרגה כזאת, שנהיה חושכים ופועלים כאילו אנחנופולין . מרד כלפי המוסר היהודי אשר למן ילדותו בבית ערד לא ברא השטן". קיצוני מכולם הוא גלעדי איש נאצים. תחיה ככך לא רק אירוניה, כי אם קללת ;ריפנים אלישע קררך . אולם תוך כסיון לשבור זיקתו האצ"ל : ההיסטוריה. אכל רק לכאורה, זר טענתי: ]."[ אנחנו למוסר זה. השנייה - הפגישה עם ניצולי המחנות. אנחונ פח כשביל לגאול דם, נקמח יהודית פראית אחת. מונעים עצמנו מבקמח אך ורק מפני שמלאים אנחנוב. 1. המרד במוסר ההורים: פעם אחת כמו חטאטארים. כמר האוקראינים. כמר כהרגשה המובאה, כי לא כמנצחים עומדים אנחנו' כי המאבק בהורים לובש צורה של מלחמה באיסורים. הגרמנים. (עמ' 47(. אם כמנוצחים, ולכן - רק לכן - מוטב לנו שלא שהיו קיימים בבית אבא ובמנהגים שבר. כמר הקפדה על אר אולי גם ברבי מינץ (מי שיצא אחר-כך לנקמות תנהדר כעקרונות, כי אם נעשה כל מה שניתן לנר לעשרת כשרות, קדושת השבת - מצד אחד . ואיסורים פרטיות של אונס. שרד וכסירן לרצח) : כמצבנו. ואולם נעשה ]".[,ןכ כעינים קרועות - נדע מוסריים - מצד שני . דצמבר 25 1984 בחילה ופחד: שהנה יגש גם אלי, ואולם הבחילה ומפניאליה . גם בהם הרבה מאד מן המהות הקיומית . אך שם לדוגמה, נביא את העמידה בתור ליד בית זונות איטלקי יש עוד סיכוי גם למהות האחרת, הילדים מתקבלים מיד לאחר הכרזת השלום. אלישע קרון אומר : ממלאת אותו בושה מפני עצמי." (עמ' 135(. משתאה בחנתי את עצמי' את עמידתי זאת, עם כל הידיעה שזאת ההיסטוריה, אינה מצליחה לסחוף את באהבה . קרון פנימה, לעשותו פחות זר : "השתדלתי בכל לבי הרבים המכוונים למה שבמעבר לשער' חצי צעד לסיום להיות שותף למראות ולרגשות, אבל הזרות לא נשטפה ועמידה, חצי צעד ועמידה, לא חיתה בי לא בושה אול קיימת אצל ברטוב תפישה דואליסטית של החיים . והיא מבוכה. ]...[ אני יודע מדוע הצליח דוקא היום יברוצק בויסקי ובשירים ." (עמ' 17(. מיושמת אמנותית בכמה מישורים - באנלוגיות בתוך כך נפגש קרון עם קרוב משפחה רחוק . המהות לדחוף אותי אל האיסור' לעבור על הלאו החמור הפוכות זו מזו . שהוא מייצג מנוגדת למהות שייצג נציג הפרטיזנים האחרון . לא היה צריך להתאמץ' מפני שתארה זאת מבחינה פוליטית גלעדי מול תמרי . "דיבורים על" ." שוכנת בי מאז' רוחשת בחל ומותי' וכשהייתי משוטט הפלאי . מלא שמחת חיים קיומית על ההישרדות בחיים זה גלעדי, מעשים באוד הכרעות מוסריות - זה תמרי . (הקירבה מתגלה בזכות האסוציאציות בין סיפוח לבדי, זר ברחובות-נכר, חיתה אוחזת בי פתאום תולוחש מבחינה יהודית-לאומית, הפרטיזן מול קדוכמל ההורים על המשפחה לבין השמות ברשימת הניצולים) . לי להתנסות, לקפץו עוד אחת אל מחץו לעולמו סהמוב והאחרים שבמחנה, האסנס מול האכסזיסטנס. קרוכמל הקרוב הרחוק והנידח, ניצל תודות לעבודותו - לא, השנוא - של אבא. םעפ]".[ אחת לעבור על מבחינה יהודית, הישראלי - מול היהודי. עם זאת, פחד-השוא האחרון' הכובל אותי ככל המצוות בקרמטוריום . קרון הזדעזע : זהות הישראלי נשברת פעמיים הן מפאת ההזדהות עם הוא דיבר ברצון' במלים רבות; כמי שחיכה להזדמנות והאיסורים שצימחו אל תוך בשרי - פעם אחת והכל האב והן בעקבות ההזדהות עם הפרטיזן - היהודי ייעלם לע,ד כלא היה. (ההדגשות שלי, מ"ג) (עמ' 26(. הזאת. תוך כדי דיבור שילב זרועו בזרועי ונצמד אלי' כאל מחסה. קרבת-הגוף לא נעמה לי. (עמ' 147(. משם. כאן אולי האמירה החריפה ביותר ביחס לעולם של ההכרעה בעולם דואליסטי. כמעט בכל היבט. ואני המוסר היהודי, שהבית מייצג אותו, הרצון להיות מדגישה דואליזם של מהויות ואיני רוצה להשתמש כאן מחוצה לו . וכאשר ההורים מבקשים מאלישע קרון במכוון במונח של הגל השייך לתחום ההיסטוריה של להשתחרר, לחזור הביתה - אין פלא שקרון מכריז הדוח - ולא לאמנות הספרות דיאלקטיקה, ההכרעה לעצמו: היא קשה, משום היותה מ~בד לטוב, לרע ולמוסדי לנקודת-המוצא לא יחזירו אותי. ]."[ לבדי אני. לבדי. (הילדים) ובוודאי שהיא מעבד ליפה ולמכוער הכל נותק מאחרי. (עמ' 47(. (קדוכמל). s הבריחה מהבית והשימוש בפועל "בחוק" מבטא אולי נושא הזהות - מי אניאם כן . מנוסח בדיבור ישיר יותר מכל את היפוך הסיטואציה של השיר . שהיה כל כך אחדי הפגישה במרתף עם החייטים היהודיים נדוש, באותם ימים שלפני מלחמת העולם "לא נותקה מהונגריה : עוד השלשלת". ומיין אחריה כאשר לקח קרון את כמה הספקתי להתרחק בזמן המועט מאז ברחתי הרובה בידו, כדי להציל נערה גרמניה מאונס, התברר לו משולחנו של אבא והפכתי לו עורף. לא שימים רבים שלא הרחיק לכת ממוסרו של אבא, שהחלומות על עברו, אלא כאילו מעולם לא היו, ומי אני בכלל, קרש ניתוק מן האיסורים והמוסר של בית אבא הם חלומות מהוקצע, מלוטש, ממורק בפוליטורה, אבן שכל מים באספמיה . שוחקים אותה. כאילו מבין האבנים קמתי. (עמ' 86(. סוף-סוף עשיתי מעשה, מרצוני בן-החורין, ומה עשיתי חיפוש הזהות מגיע לשיאו האמנותי בספר אחד של - אצתי להציל לי את t;:כדי . בן-רגע נמחו כל ·המנוני ברטוב "של מי אתה ילד", 9 ודומה שמסתיים השנאה ושבתי להיות בנו של אבא. שוץר בטוהר . אדם. ב"הבדאי" 10 במבנה של מהתלה עצובה, המגיעה לסוף אדם מחורבן . עכשו אני יודע, אלה אנחנו' נידונים עגום ואולי אף לסוף טדאגי . עד כאן היו למעשה בספדי להתהלך עם צלם ה' על מצחנו כמו אות-קין . '(עמ ברטוב דמויות מרכז רבות, שלמעשה הנן דמות אחת 213(. בגילגולים שונים - אלישע קרון בשמות הרבה. עם אחר מעשה החירות וההכרעה המוסרית, שנטל על סיום המוטיב בעיצוב הגיבור ובמותו - המוות שאליו עצמו קרון, בהגיבו על הגרמניה הביאה אותו להכרה , דהר ב"הבדאי", לבש המוטיב צורה חדשה, ואולי אף שבעצם לא הרחיק לכת ממוסרו של האב . אלישע קרון חנוך ברטוב צורה שיש בה משום הכרעה בין הישראלי לבין היהודי צועד מן המרד בהורים אל ההשלמה וההזדהות בספר "יהודי קטן" . י י בספר הזה האב היהודי ולא הבן המוסרית עם האב . התואר "אדם" משותף לשניים, גם המוסר של קרון הוא מוסר מקובל עדיין . הוא צעיר ..• הישראלי נעשית דמות זמרכ לאב וגם לבן . כשלרן המרד ~~ית מסתיים בשיבה אולי. מכדי לראות שמה שקרה ליהודי אירופה שובר לכ למוסר, שחדר ל"בשרו" של הבן בילדותו . יש ןכא מוסר נורמטיבי . ואכן' קרון נשאר גם כאן האיש שתי הערות מאוחרות : תפנית מעניינת, ניגוד כביכול' בין תפישת הישראלי מבחץו . ובהמשך אומר המספר המאוחר : א. ביום העיון סיפר ברטוב שראשיתו של " פצעי בגרות" במחזה לבין תפישת היהודי אינו בגדר של סתירה החלטית, הרבה ניסיתי להערים על הרגע ההוא כדי למחקו שעיקרו היה "מסדר זיהוי" . משום שתפישת היהודי ב"פצעי בגרות", שמייצגה שם מזכרוני . [רגע ההיוודעות של העבודה בקרמטוריום] ב . עוד סיפר ברטוב שבתשובה לפניית הכנענים אליו (בצעירותו) הכריז "אני פשוט יהודי" . הוא האב. היא תפישה של איסורים מוסריים, ואולם השנים הרבות לא הדח~ה~ ולא יפ~ כיעורו .]."[ המשותפים לאב ולבן. ולא של איסורים פולחניים ואולם גם היום, בדומיה השלמה שביני לבין עצמי 'איני ו . חנוך כרטוב . "פצעי כגרות", עם עובד . תל-אביב. בלבד . ההכרעות המוסריות של קרון יונקות אם כן ממורק מן החלחלה, שאט-הנפש והבושה שאחזו בי תשכ"ה/ 225 , 1965 עמ : כל מראי המקומות הם על-פי מימים עברו. כאשר שמעתי את קרובי זה, שאימצתי לי זה עתה, אומר ההדפסה הרביעית. תשכ"ט/ 1969, להלן יצויינו רק מספרי בעניניות רהוטה: "בקרמטוריום". (עמ' 148(. העמודים . ב. z. פגישות עם ניצלוים שתי המהויות, זו האקזיסטנציאליסטית (קרוכמל !( וזו 2. "פצעי כגרות" הוא אחד הספרים המעטים של איש הישוב המאורגן שנותן אפשרות לאיש אצ"ל לנאום ארוכות ולהביע הפגישה עם ניצולי המחנות הוא פיסגת הספר. גם כאן האסנסציאליסטית (נציג הפרטיזנים!) הם שתי מהויות את דעותיו בהרחבה . לפניו בולט ספרו של חיים הזז "כקולר נשאר אלישע קרון האיש ה"החץו", 6 האיש הניצב בין החיים. וההכרעה ביניהם קשה. קשה מאד. מה שברור אחד", עם עובד, ת"א , תשכ"ג/ 212 , 1963 עמ '. שתי המהויות, והן שונות זו מזו עד כדי תהומיות . הוא שזו האכזיסטנציאלית יש לה לעיתים לא רק 3. יעקב פיכמן . "סופרים בחייהם", ספריית "ומרן", מסדה בסיוע הפגישה עם שליח הפרטיזנים, האיש "בסגין שחור" םע בהירות ושמחה , אלא גם כיעוד . אין איפוא פלא בקרון מוסד ביאליק . ת"א . תש"ב. עמ' 58-60. 4. ח"נ ביאליק . "משהו על 'מגילת האש ',' מאזנים ', כרך ב. תל- פנים "כחושות, שועליות", לא היה בה כדי ליצור נמצא שוב "מבחץו". כאשר תמרי פגש את קרון בתוך אביב . עמ '350. כמו-כן דברים שבעל-פה , ב. דביר. ת " א, הזדהות עמוקה ורחבה עם כלל הניצולים . המחנה הוא שאל : תרצ"ה, ת " א, עמ ' כב-לו . כמו-כן ראה פ' לחובר. ביאליק בבת-אחת ראיתי הכל, כפגישה עם רוח-רפאים - מה מעשיך כאן ? [תמרי] חייו ויצירתו . כרך שני . מוסד ביאליק על-יד דביר . ת"א , - באתי לראות. [קררך] תש"ד/ 1944. עמ' 538-574. העיניים הכהות, הבולטות מאד' הצללים הממלאים את - אין פה מה לראות, חביבי." זה רק מפריע." כל מי 5. 'מאזנים', שם. עמ' 358-359; 'דברים שכעל-פה', שם . עמ ' רקותיו השקועות, ]."[ אדם שבא מרחוק. ]."[ הוא לה-לו ; לחובר. שם. עמ' 558. מ"שם" ]."[. · עיניו הבולטות מבין עצמות-לחייו היו שאין לו מה לעשות כאן, מתבקש לפנות את שטח בית 6. גרשון שקד. ' גל חדש בסיפורת העברית ', ספרית פועלים. שלוחות לאיזו נקודה רחוקה, ונדמה היה כי כל הגוף העולים. (עמ' 138(. מרחביה ות " א , תשל " א. בעיקר עמ' 72. רק במקום אחד בספר יש בקרון רגש של הזדהות עם 7. מבחינה אמנותית ברוצקי אולי הוא בן-דמותו של קררך הזה משרת ומזין את הקדחת השחורה שבשני הגל גלים האלה. ]."[ האיש הזר הזה, שיצא אלינו מתוך החושך' אנשים. זה קרה בעת היותו שיכור, עם החיילים הכושים ברוצקי אולי המהות האחרת שבתוכו. המהות הקיומית שלו. שאינה כל-כך רחוקה מקרוכמל : אבי נמשך אל כרוצקי וסולד בכל חזותו הפלאית, הוא אחד מאתנו, ממש, רמדב ונוצרים בפיצידיה . שם שימש ושיחק בהצלחה את מפניו • ולו רק מפכי שאבי יודע מה מושך אותי אליו . כחברתו בשפתנו' יוצא אלינו' ישר מן היער' מכוון צעדיו אל "דניאל איש חמודות" . שם , כשכרונו, הוא ממלא יכול אבי לחיות שוכח מכפי שהבכי, ככיכול, ועם זאת גם נקודת-הגבול הזאת כמו לפי כוכב. (עמ' 128-129(. תפקיד משיחי . מדבר על אץר ישראל כמשיח מ~בד (אם להתנשא עליו ולהישאר טהור ותמים ממכר . (עמ' 21(. מצויה פה תחושה של מהות ;כלאית אחת בעולם מותר לנסח זאת כך) לנצרות וליהדות גם יחד. שם הוא 8. ראה פתיחת מאמרו של הלל רייס " פצעי בגרות ",' דיוקן הלוחם: בר אילן. תשל"ה/ 1975, עמ' 164-192. וייס פותח שם הוא היה "מעורב". התעוררותו הדואליסטי, שההכרעה בין המהויות קשה היא. דמי נשאר "מבחץו" . בתפישת הדואליזם במשפט " תולעת יעקב ". אחר הפגישה עם נציג הפרטיזנים. באה הפגישה באה רק לאחד שבדוצקי צרח : "משוגענער, מה אתה 9. חנוך ברטוב. "של מי אתה . ילד" , עם עובד . ת"א, תש"ל/ 1970, הגדולה עם המהות האחרת הדומיננטית גם היא, עם נואם פה אל הכושים !]."[ אלישע, קום וצא מיד 261 עמ : ניצולי המחנות. וזוננשיין. אולי היחידי, שחש את משק החוצה אתה שיכור." (עמ' 10 (. 35.- '"הבדאי", עם עובד . ת"א. תשל"ה/ 220 , 1975 עמ' . בעניין זה ראה מנוחה גלבוע. בין "יהודי" ל"ישראלי " בספרי ברטוב. כנפי ההיסטוריה בפגישה זאת. הוא אומר לקרון : ת"א התפכחותו של קרון שוב מביאה אותו למצב של עומד משא. ב' אלול תשל"ה, 8.8.1975. רכן "הצבר בספרות המקום הזה אל תשכח לעולם. כאן ההיסטוריה." '(עמ "מבחץו", רואה ומתבונן. מצוי אולי קטע אחד, שבו המיתוס והבדייה", 'מעריב: כ"ר במרחשרן. תש"מ/ 79.16.11. קרון הצעיר רואה מין שביל. לא שביל זהב, העובד בין 137(. ו ו . חנוך ברטוב. "יהודי קטן", עם עובד. ת"א , תש"מ/ 167 , 1980 המהויות וזו פגישתו עם קבוצת הילדים והתקרבותו עמ '. עם זאת הפגישה עם ניצולי המחנות ממלאה את קרון 26 עתון 77' מס 59 1 קולנוע המדבר רחב הידיים, אל חלקת האדמה שקנה : "פריז,טקסס" , אותה לא יכבוש לו ולמשפחתו לעולם . קטע סיום זה 1 הנדיר כיופיו 1 מרכז כתוכו כל מה שהסרט מבעד לזכוכית כולו מספר . יש כר צירוף מוצל של איכות אירופאית ותרבותה עמוקת שורשים . עם אווירה ומקום אמריקנים. מצד אחד הפי-אנד כחדר שכור של בית- מלון -םזt וכנה מתאחדים מחדש 1 ומאידך טרגדיה החד-סטרית - הגבר האהוב, הבעל והאב נסוג מהחיים אל מרחבי האינסוף . זהו אם כן גורלו של אנטי-גיבור אירופאי. הלל דמרון כמסכת ח . יים זו אחד מהשלושה חייב לצאת. ללכת. אחרת יתפוצץ שוב הכל . הפרש הבורר חייב לשוב ולתעות כמרחבי המדבר . "פריז t טקסס" משחקו של דין סטנטון כטוניס הוא ישיר, מופנם ; כלבמאי : וים ונדרם. תסריט : סם שפארו . ווייס' העצומים ועליהם זורמת תנועה כלת י פוסקת של מבט וכל צעד שלו הם אמינים. אומר דין סטנטון עלמכוניות . שם הוא פוגש אדם - משוגע כלפי חוץ - תפקידו כטוניס : "שיחקתי כדיוק כמו שהרגשתי . צילום : דובי מילד . מפיק : דון גסט . עיצוב העומד על הגשר וקורא קריאות נביא זעם אל המכוניות התפקיד קרוב מאוד לליכי . כל המצב שכסרט מוכר לי. אמנותי : קייט אלטמן . עריכה : פיטר הרצות אל האינסוף . אל הכלום לגביו . טוניס 1 ללא יש לי כן שמעולם לא ראיתי ... אני חושב. שהסרט עוסק פדזיגודח. מוסיקח : דיי קודד. מלה, טופח לו על השכם טפיחת ידידות של מכין ללב כעצם כארנון התמימות והרגשה זו הנחתה אותי לכל שחקנים : הארי דין סטנטון (טוניס), חכרו. אורך ההסרטה ." נאסטסיח קינסקי (ג'יין), דין סטוקוול אשת האח מגלה לטוניס שאשתו שלו, ג ' יין -אמו גם השחקנים האחרים אינם מאכזבים : נאסטסיה האבודה של הנטו 1 מפקידה צ'קים כבנק מסויים קינסקי. עושה כאן. אולי את התפקיד הטוב כיותר שלה. (ולט), אוורר קלמנט ,)ןא( חנטו קדסון כיוסטון לזכותו של הנטו. זה מספיק לטוניס כדי לשוב בסירנות המשחק שלה כסרטים האחרים נראית כמו (חנטו -הילד) . אל הכביש . כנו , הנטו , מצטרף אליו . כך הוא רוצה . בי ת-ספר למשחק של חוככים לעומת משחקה כאן . הסרט זבח בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל האב מסכים והם יוצאים לדרך . משפחת האח מאבדת (הסרט הראשון כר שיחקה היה "הצעד הלא נכון" קאן 1984. את הנער . לאחר מסע של ידידות ואחווה ככבישים וכדיים אף הוא על-ידי וים ונדרס) . הילד הנטו . מצליחים השניים לאתר את האם . הנטו , כנה מזהה היפהפה. משכנע כזכות משחקו המופנם -כניגוד אותה לפי סרט משפחתי שראה קודם לכן . טוניס מוצא למשחק המוחצן כדרך כלל של ילדים . המצלמה מרחפת על-פני מישוריה הרחבים של אותה כבית-זונות אמריקאי למציצנים ולמאוננים . תנועות המצלמה הן איטיות ומחושבות. הצילום אהו .1111 טקסס, חושפת את המדבר המוכר כל-כך ללכ קטעים אלה , כהם מתוודע לכסוף טוניס כפני ג'יין גם כעל משמעות עצמאית משלו וגם משרת את הסיפור , צופה קולנוע מעשרות מערכונים, ומגיעה אשתו לשעבר מכעד לזכוכית החד-סיטרית , כעוד היא נאמנה וחושף אותו נירכן אחר נירכן כאפקטיביות לכסוף אל אדם בודד התועה כמרחב העצום ללא כיוון . יכולה רק לזהות את קו.וזו . הם מקטעי הקולנוע הנדירים רכה. וים ונדרס , הגרמני, עשה סרט אירופי כאמריקה, הוא נעצר ומרים אל פיו קנקן פלסטיק לכן ויונק ממנו כיופיים. הכובשים כעוצמה חזותית ורגשי ת גם יחד הוא הצליח לשלב שתי תרבויות למסכת אחת מרשימה . את טיפת המים האחרונה. זהו גיבור הסרט - גיבור ניתן לומר, שקטע זה כפני עצמו, הוא יצירת מופת כיותר . כמקום שנכשלו : פולנסקי, פורמן. אנטוניוני, ללא סוס . כעצם אנטי-גיבור ; גיבור אירופאי כ 'לוקיישן " קולנועית. מאל ואחרים - הצליח דווקא הוא. זהו הביקור אמריקאי . לאחר מכן . לאחר שינצל ממות על-ידי רופא דרכים. יבוא אליו אחיו ממרחקים כבסיון להצילו ולהשיבו לחיים . טוניס תעה כמדבר זה 4 שנים ללא מטרה גלריה לעין וכמעט והגיע אל סופו המר. אחיו מנסה להוציאו םלזtהמ שכפה על עצמו ומהבדידות כה הוא נמצא . אנו.הצו .פיס , מקבלים רק את פיסות האינפורמציה המעטות שמשמיעים שני האחים, וכך נשמר המכנה הפנימי של מתח כלתי מאולץ לאורך הסרט . טוניס מנסה לכרוח כרגע האחרון מאחיו ולשוב את המדבר האינסופי. אך אחיו משיכו למכונית. שם, כשידבר לראשונה, הוא יגיד רק שתי מלים : "פריז 1 טקסס" . לפי התמונה שהוא מראה לאחיו מסתבר שזוהי חלקת אדמה קטנה, כאמצע הלא-כלום של המדבר, שטוניס רכש לעצמו . עדיין אין לדעת למה . האח . כמחווה שלעתים היא כלתי מוכנת , אך מוכרת נאסטסיה קינסקי לכל מי שראה את סרטיו האחרים של ונדרס, כהם ב"פריז 1 טקסס" משחקת "אחוות הגברים" תפקיד מרכזי , משיב את האח אל כין החיים, אל חיק משפחתו שלו ; והעיקר אל טוניס, המוצא את אשתו האבודה, מתוודה כפניה האירופי המושלם כיותר באמריקה. סרטי הדרך של כנו, הנטו, המאומץ על-ידי האח ואשתו מאז שנטשה ופורש לפנינו תוך כדי-כך את סיפור חייהם המשותפים. היוצר האירופי התמזגו ככבישיה הרחבים של אמריקה אותו אמו כעקבות שרשרת אירועים עליהם אין אנו היא, מתייחסת אליו מכלי לראותו כל קרח רגיל 1 והפיקו מהם את המיטב. יודעים עדיין דבר, ואותה אין טוניס מסביר לאחיו כלל . מתחילה לאט לאט לעמוד על המתרחש . מלרחיו , קולר וים ונדרס , מהבולטים כבמאי הגל החדש כגרמניה, תנועותיו הגלמניות, פניו הגסים . דיבורו האיטי העבה - כמר חודרים אל תוך נשמתה מלה אחר מלה. מצטרף עם סרטו זה להרצוג ופסלכינדר שהובילו את והמתומצת של טוניס שיש כהם אמת -מעוררים לכודה כתאה, כלי לראותו, זולגות הדמעות מעיניה . הקולנוע הגרמני והאירופי של שנות השבעים אמינות. f,;נ הנרתע ממנו כתחילה , מתקרב אליו מלה אחת יוצאת מפיה : "טוניס ", שמר הלא-שכיח שלוהשמונים . הוא נולד כדיסלדורף כ 1945-, נטש את כהמשך - עד שלכסוף הופכים השניים לידידים של כעלה, שם נרדף ל"לונר", ל " פרש בודד" . לימודי הרפואה והפילוסופיה כדי ללמוד קולנוע אמת . אותה שעה מתחילה להתפרק משפחת האח, לאחר הגילוי נדבקים השניים אל מחיצת הזכוכית, כלי ככיה"ס לקולנוע ולטלוויזיה כמינכן. הוא היה מכקר השלווה עד כה, לכאורה . חשוכי ילדים כעצמם - יכולת לחדור כעדה . משהר כלתי נראה מפריד כין קולנוע כשני מגזינים גרמניים חשוכים וכ 1971-היה הנטו היה להם ככן. האם. אשה צרפתיה בעלת מבטא השניים . סיפור נישואיהם הוא סיפור אהבתו המרה של כין מייסדי המכון הגרמני לקולנוע, אשר איפשר ליוצרי בולט, סביר להניח שלא כמקרה - גם היא חלק גבר לנערה יפהפיה, אשר עם לידת כנם, כאילו תמה קולנוע גרמנים להפיק ולביים את סרטיהם. כין הסרטים מהתרבות האחרת, האירופית , ויופיה הוא יופי שונה אהבתה אל הגבר. חייו שלו שרב אינם חיים . אלא מסכתשביים : "עיר הכסף", "מכתב הארגמן", "אליס והמיסתורי משהו כניגוד ליופי האשה האמריקנית רצופה של שכרות וגיהנום לו ולאשתו . הוא מנסהכערים" , "ידיד אמריקני", "מצב דברים", "האמט" הסטריאוטיפית. הניגוד בולט כמיוחד עם הופעתה של לככול אותה אליו כאמצעים שונים ומשונים עד הסוף סרט שכמהלכו נוצר שיתוף הפעולה כינו לכין סם נאסטסיה קינסקי . מאוחר יותר הטרגי ולבריחתה ממנו. חודר אוגדן כנה שפארו, שעכר מכחני-כד לתפקיד כ"האמט" ונתבקש המאומץ לתודעתה. כעלה. שהוא אחיו של טוניס, אינוטוניס , אשר השאיר את הנטו כנר כמלון עם טייפ- על-ידי ונדרס לכתוב את התסריט ל"פריז 1 טקסס" . יכול למנוע את מהלך העניינים משום קשר הדם רקורדר וקסטה המסבירה את צעדיו , מפנה את אשתו התסריט נכתב כהשראת סיפורו של סם שפארו עצמו והאחווה שהוא חש לאחיו. הוא קונה לאחיו מכונית ג'יין לשם . אל הכן . הם יפגשו כחדר השכור כמלון 1 "רשימות אכסניה" . הוא כעצמו שחקן. מוסיקאי. סופר ישנה, נותן לו כסף. מלביש ומאכיל אותו. ואולם דווקא םזtה והכן כפגישה עדינה ומרגשת כעוד למטה , כרחבת ומחזאי פורה מאוד וחתן פרס "פוליצר" . כמו כן כתב האשה היא אשר מכיאה לתפנית ומניעה את גלגלי האספלט, עומד טוניס ומשקי ף עליהם. מדוע הוא לא את התסריט ל"נקודת זכריצקי", סרטו של אנטוניוני העלילה קדימה . היא שולחת את טוניס לחזור ולנוד מצטרף ?... מדוע החליט להשאירם לכדם ?... אין זה כעל הקשר הישיר כיותר לסרט זה . אף הוא סרט כדרכים . דרכים וככישים, שהם מגיבורי סרט זה , ברור . ברור רק מה שרואים : אדם המשאיר מאחוריו את שעיקרו ביקור כמאי אירופי כאמריקה ; בבחינת חריש כדומה ליתר סרטיו של ונדרס. כרגע נפלא כיותר מהלך כל האהוב עליו ופונה לו עורף . נכנס למכוניתו הישנה עמוק כאדמתו וכאנשיו של העולם החדש וחיפוש אחר טוניס על גשר ענק , מתחתיו נמתחים ככישי ה'היי- ויוצא שוב לדרך המובילה לשום-מקום . ואולי שוב אל השורשים של העולם הישן .• דצמבר 1984 27 שוחת החודש ס. יזהר אחרי האחד יבואו רבים שולמית גינגולד-גלבוע / 1...-..... (: , \........,_ · l 'ר . ד \ ""'--1 יו~ר שהחליף את "כצע~תה ?" /ו ;:.:~-"_)ל כ"ספרות אינה" ו"חינוך אינו". אמן F -1 i שהפך לחבר-כנסת, אך נאם על פרחים וחזר לאספסת. סופו שגיבורו המתלבט, ;:,~1, r סמלה של ארץ-ישראל היפה, הפך תוך ג (r ,-/ _,. כדי מהלכה האירוני של ההיסטוריה f 5 י 9 לשם גנאי נפש". איש, · כ"יפהשבלוריתו ~'· למרות שנותיו' עודה מדיפה ריח של קיץ' שחיוכו אופטימי ושמליו אתה יוצא, למעשה, מתוך הנחת יסדו, · שהאדם, על באיזה מוסד-כליות 'לחפש את השורשים', 'לחזור לתודעה יהודית'. על מה מתפלאים ? אמדו שהתרחקנו, - שבויות בהרהויר ליבו . פי טעבו ו מסוגל לקחת אחריות ולבחור . שהיינו יותר מדי חילוניים, שצריך להדליק כרות-שבת, לאא-אם-כן הוא מוותר על כך ו ישנם המון םאנשי לחזור אל היהדות וללמוד את הדברים האלה . -בית שמוותרים על זה. הספר לא תרם הרבה - לא בזה ולא בזה. אבל נוצרה לפכי שכה הוצאתי ב"ספדית-פועלים" את "קריאה תפיסתך את החינךו ידועה. "לא צריך לחנך וזה איזו דעת-קהל מסויימת. החוזרים-בתשובה אינם לחיכוך". שמו האמיתי של הספד היה צדיך להיות מיותר". זו ציטטה מדבריך.האם התקופה האחרונה תוצאה של בית-הספד אלא אנטי-בית-הספד . הם אנטי- "פרידה מחיכוך", אבל חיתה התנגדות לשם נורא כזה. לא שינתה משהו ! כתבתי בו שסימן ההיכר של החיכוך הוא, שיש בו שכי בית-הספר בדיוק כמו שחמש-מאות-אלף יורדים. או מעולם לא אמדתי מישפט כזה. אמדתי שצדיך לחכך. אני לא יודע מה מספרם. הם לא תוצאה של בית-הספר רצונות לפחות. בחיכוך לערכים יש רצון אחד' ומה שצדיך לחכך היטב, שצדיך לחכך ככרן . ככרן שאמדתי עושים עם בכי אדם שלא רוצים, שלא רוצים לרצות, או אלא אנטי-בית-הספר. ביה"ס לא עשה כלום שהם ידדו, ש"חיכוך לערכים" זו פדאזיולוגיה, שאי-אפשר לעמוד שלא יודעים לרצות, או שסובלים ממנוס מרצון ? חלק נדמה היה לו שהוא עושה הכל כדי שיאהבו את בה. אך לחכך אפשר. אפשר לעשות כל דבר שמביא המולדת : שרו והלכו לטיולים והלכו לפיקניקים ותרמו מתפקיד החיכוך הוא לשקם רצון חבול, כמו שהוא אדם עד למקום שבו הוא מבוגד, שבו הוא מוכן לבחירה מכסה לשקם אינטליגנציה חבולה, או אמוציוכאליות לקק"ל ודיברו בשבח האומה וקראו סיפורים ודיקלמו ואף יבחר באופן אוטונומי. אי-אפשר להגיד לו מראש ועשו חגיגות וכן הלאה. כדי שלא ידדו. כדי שיאהבו את חבולה. במה הוא יבחר. הארץ . אך התהליכים החדקים ביותר הם תהליכי המציאות. תהליכי המבוגרים. תהליכי המבוגרים האלה אך עיקרון הבחירה הריהו ערך . יצרו אי-נחת מסויימת, שתחילתה, אני חושב. בתקופה עיקרון הבחירה הוא אכן עדך . עדך שכתרן בידי אדם . שבין "ששת הימים" ל"יום הכיפורים", ביום הכיפורים הוא השופט לגביו. הוא יכול לוותר עליו, יכול להיות הכל נעשה מואץ יותר, החלו פחדים ואי-כחת, אנשים מכוס מבחידה כמו מכוס מחופש. אבל לדעתי אם מישהו • מי שבנח את אפקח t רמת-אביב חששו מאחריות אישית והעדיפו את החיים כלפי אומד : ערכים הם א, ב, ג, ובמקום אחד ישנו מישהו אחד שיאמר, הערכים הם ד, ה, ו, והוא יכפה, באופנים שמיים. פשוט לשם מכוחה נפשית. חלק מכני האדם וצהלה - אינו יכול לחיות "זרם אינם מסוגלים לעמוד כל הזמן בתביעות המציאות, שרכים, במקל ובגזר, ולפעמים בהמתקה, לקבל תא התפיסה שלו - ככגד זה אני מתקומם. האדם איכר יצוד עוברים". כקונפליקט. האחריות היא חילונית. מה פירוש חילוני ? פאסיבי, איכר תיבת דואר שמקבלת את כל המכתבים. אתה אחראי. אם יש לך מישהו, שמסדר לך את העולם - יש בכך סוג מסויים של בריחה. אותו דבר גם לגבי הוא יצוד בוחר ומה שצדיך החיכוך לעשות הוא לאמן ופול ונחבא. יש כמיהה לאדם חזק, למישהו , שיפטור אותו ולטפח בו את האופנים שבהם דברים כבחדים. אני יוצא מנקודת מוצא של עולם דמוי קונפליקט ואדם אותנו פעם אחת ולתמיד מהשאלה הערבית. את באמצעות הפלורלאיזם ! סיפוק אפשרויות כדי לשבח בכרי קונפליקט ומציאות זורמת. יש אנשים, שיש להם הזדמנויות לקבל אחריות ואיכם עושים דבר. הנושא ההתיחסות אל ערכי כאל מישהו שיש לו סטדיאוטיפ תא הבחירה! דוחה, שלילי. לא הילדים המציאו. בית-הספר יכול למעשה הוא אחריות : לקבל אחריות, לברוח מאחריות, אדם איכר פלודאליסטי' אבל צדיך לספק לו אפשרויות לנסות לעשות דברים, כמו שאמרתי, לקרוא סיפור. שוכרת ולתת לו הזדמנויות להכרעות שוכרת ולהראות לו או לקנות את האחריות ארוזה, מרככה. לערוך מפגשים, אך לא יותר. התלמידים מצויים שיש לדברים שרכים זוויות-דאךת שוכרת. לא לפכי הזמן אם זו המציאות, כפי שאתה מתאר אותהו האם לא בהתנגדות עצומה . מאיפה ההתנגדות הזאת ? טבעי המתאים, כי ילד קטן יכול לבוא לידי בלבול מוחלט ראוי להקים שוב את "זרם העובדים" ! לבן-אדם. לאגו הפרטי ולאגו הלאומי שלו, לחשוב והוא זקוק למסגרת תומכת. אבל ככל שאדם מתנגד שוב אני חוזר אל אותו ספד מסכן. יש בו מאמר שעוסק שאנחנו הכי-טובים ומי שמפריע לנו הוא צדה, הוא הוא צדיך לדעת לבחור. אין היסטוריה אחת. אין בזה : למה אבד זדם העובדים ? הוא התבטל לא משום ג'וק, צדיך להילחם בו, צריך לרסס אותו, צריך להעביר השקפת-עולם אחת. אמכם אין צודך לתת את כל שהיו אנשים רעים. שדיכאו אותו מלמעלה, אלא משום ו הוא זרם מתנגד . אותו מן העולם . חיכוך' כשהוא חיכוך ההשקפות, מספיק לתת שתיים שיש מרחב ביניהן . כמו שההודים, מלמטה, לא רצו בו. הם היו זדם בורגני ורצו דווקא משום שזה המצב יש כאן פיספוס מבחינה שיש שכי פירושים לפרק בתכ"ך ועשרה פירושים לשיר. בית-ספד בורגני. הם לא רצו זרם, שידבר על זה, פוליטית. הקצאת המשאבים מותינת בחישובים מי יקעב את שתי האופציות השונות, את שני סוגי שאנשים צריכים לעבוד עבודת-כפיים . זה נדאה להם פלויטיים, מיגזרים דתיים נהנים מתנאים לימדויים עהרכים המנוגדים ! מיושן והם לא היו כאלה. הם בכו את אפקח ואת רמת- נוחים, בתי-הספר החילוניים, שבהם יושבים 42 זה לא חשוב. שיהיו מי שיהיו, בתנאי שיהיה מרחב שבו אביב ואת צהלה - ובאותו זמן לא יכלו להיות זדם תלמידים, גם בשמינית, מאשימים ב"חינוך של ניתן לבחור. מרחב עם מתח מסוים. המתח הזה כתרן עובדים. הם רצו שהפדאזיולוגיה תישאר אותה בית-חרושת". לטיפולו של המודה, להסבריו, והוא גם המרחב שבו פדאזיולוגיה אבל במעשים' שהילדים דאו זה תוצאת הבחירות. אדם מאמן את עצמו לקראת המציאות, שהיא דנת- המכוניות, הנסיעות לחו"ל ורמת-החיים, הם ביטלו את מתחים וחסרת ודאות. זדם העובדים. באחרונה, כל בתי-הספד מותקפים זה היה גם קדום. עתון 77' מס' 59 28 מתמיד זה היה תוצאה של בחירות, של קואליציות. לשינוי שיבוא מלמטה. הרי גם המתלבטים, בשלב באנשים, באדם הפרטי ובצורך הביטוי שלו, הופכת נחזור לשלאה מזווית אחרת. אינך חושב שמלו עליית זה או אחר 1 עללוים להיגרר . אותו לחומרים מסויימים, שהופכים ללשון, שבלשון הגזענות, מלו מסגרות מצומצמות של חינוך דתי עם לא תמיד . לפעמים אפשר לעמוד על כך . אפשר לומר : הזו בוכים איזו יצירה וליצירה הזאת יש מבכה של יצירה הרבה משאבים כספיים איו להמתין למצב אידילאי אני לא הולך אתכם . ולפעמים תפקידו של הסיפור לא סיפרותית, שקוראים לה סיפור או שיר. בו הכל יצמח מתוך הקהילה 1 אלא יש להפנות כספים לגמור בתשובה, אלא להעביר את השאלה אל הלב של הקריאה שמפיקה מסר ולקח לחיים. זאת קריאה, מלמעלה, להקצות תקציבים לחינוך אנטי-גזעני כפי הקורא ולומר: השאלה עברה למגירה שלך. חביבי. זאת שגומרת עם הסיפור בשליש הראשון שלו והיא מביאה שהיקצו בזמנו לחינוך ל"תדועה יהדוית", להקים שאלה שלך . כי התשובה שכגמרה כבר לא מעסיקה את הסיפורת עד הברכיים שלה, לא כרתכת לסיפורת בתי-ספר יהדוים-ערבים, אינטגרטיביים וכדומה! אותך. היא מלאכותית, היא מדומה. האומה והמדינה להיות סיפורת עם היופי שבה, שמעבר לברכיים, של לא פתרו את השאלה, השאלה כשארה פתוחה. לכן זו יכול להיות, אבל יש ל~ הרושם שזה יהיה דיקלום יפה שכי החלקים הגבוהים שבאדם, שהם הראש והעיניים. וכסירנות פאתטיים עם תוצאות מפוקפקות, משום שכל בעייה שלך . תפקידו של הסיפור, במקרים כאלה, הוא אני חושב שזה מה שעושים ברוב בתי-הספר וכך הסביבה תסתכל על זה כעל דבר עדיין . איפה הצליח להעביר אל הקורא את השאלה ולומר : אתה חייב, אתה נוצרים בתי-הקברות של הסיפורת. ופול ?בבית-ספר בצפון תל-אביב, שם מחאו לו כפיים. אחראי, זו שאלה שלך לפתור . יש מכנה משותף, דרך אגב, ביו גישתך לספרות לבין אבל שוב, מאיפה הביטחון שאבן יקומו כלאה גישתך לחינוך-לערבים. פן נוסף לאותה גישה. שמובנים לפעלו לוהגיד שהבעייה צריבה להיפתר אין ספק. ולמה אני עושה את זה ?כי האדם איכר עשוי בצורה מדינית כלשהי ! אין ביטחון י לא לצד זה ולא לצד זה . רק מדבר אחד, הוא עשוי מכל מיני דברים. םטובי • טבעי לאגו הפרטי והלאומי ורעים והם תובעים ממכר' כאדם שכותב, את הגילויים לחשוב שאנחנו חכי טובים ומי אלוי כלונו נכוון את הרובה !! השונים. בחלקם הוא עושה יצירות סיפורת ובחלקם אין ביטחון - לא לכאן ולא לכאן. הרי אמרתי, העולם הוא מעורבויות ישירות בתוך הציבור, כהתערבות בתוך שמפריע לנו הוא צרח. הוא ג'וק. תמיד משתכה, תמיד זורם, תמיד בקונפליקט. תגיע דיונים קיימים. ואם. בתוך דיונים קיימים. אני שומע, סיטואציה חדשה והביטחון ייגמר. נהייה אובדי עצות מכל צד, שצריך לחכך לערכים, וביה"ס שלכר אין לו זמן-מה, ואחר-כך נמצא דרך אחרת. הדוגמא, שאני מספיק משאבים לחכך לערכים' אני מתערב ותורם את לא רק בגלל שהתשובות שלו היו פשוטות מאוד . לא רק מביא ובצורה פשטנית, היא הדוגמא של ביל"ו. ברוסיה קולי הצנוע ואומר : בזה אתה עושים שגיאה, אתם מפכי שהוא מצטייר כדמות אבהית עם סימן קריאה היו עשרת-אלפים שהאמינו בביל"ו ובדרכה. לאודיסה הולכים לבזבז את המשאבים שלכם, אתם םהולכי במקום כל המתלבטים והמחטטים, ששמים שלוש הגיעו אלף. ליפו הגיעו מאה, לגדרה הגיעו .עשרה לעשות משהו, שלא רק שלא תצליחו בו, אלא משהו כקודרת, אלא גם מפכי שבסביבה, ממכה הילדים באו העשרה האלה עשו שתהיה מדינת ישראל . אני לא שהוא מתנגד לתפיסה של חיכוך י אם מה שאני מאמין ושאליה הם חוזרים, קיים הסטריאוטיפ של הערבי כמי מזלזל במעט. עשרה כאלה היו התקווה לישראל, או שחיכוך זה חיכוך . שעושה את העבודה השחורה י כזה שאפשר לדרוש המכבטה לישראל, עשו מעשה שהוא מעשה היסטורי . ממכר הכל . כמי שמפחיד אותי י שבגללו אני צריך כך שלעולם אני לא מזלזל בהם . לעולם את לא יודעת היית חבר עודת החינוך של .הכנסת להתגייס לצה"ל . כדי ליצור את מה שאת אומרת צריך מה תהיה השעה שתהיה . אבל צריך שיימצאו בכי-אדם כן. לחטאי אני מסכים . ליצור זרם כגדי . זרם כגדי לא משאבים עושים י אם ולכן תפקיד החיכוך י לא לדכא בכי-אדם, לא לדכא בהם למה חטאיך ! הרי אפשר להתחיל לפעלו גם .משם בבית-הספר יהיו דמויות מחככות, חזקות, שיקחו את את האנטי, כי את אף פעם לא יודעת מה יהיה האנטי לא. " הנוער לראות ישובים ערביים, שיזמינו ילדים ערביים. הנכון . למה לא! ההתגייסות מתחילה באנשים בולטים, באיזה קול קורא, האם לא צריך לפעמים מחסום-עורקים חינוכי ! זה לא משפיע. זה רק חלון ראווה, שמשלם מס לפעמים באחד ואח"כ מצטרפים אליו ונוצרת תנועה. זה יורצו. העבודה צריכה להיות בתוך הציבור, בתוך לדמוקרטיה. אולי בינתיים השתנה. כך התאספו ארבע מאות אלף איש . הכנסת, בתוך בתי-החרושת. בתוך הכסיון לעשות משהו אבל רק קדום אמרנו 1 שכל אחד צריך לשנות שישנה את הדימוי הזה וגם בביה"ס. איך ? אין לזה אלוי צריכים היו להיות סברה ושתילה, בדי שיבואו בסביבתו. תשובה אחת. אם עיתונים יתחילו לכתוב יותר, אם ארעב-מאות לאף איש! יש אולי רק שתי ועדות שמשפיעות : ועדת הכספים הטלוויזיה תראה יותר ויותר, אם יציגו את הדבר הזה סברה ושתילה לבדן לא היו עושות דבר . זה קיבל וועדת חץו וביטחון . מכיוון שהייתי' פעם י גם חבר כמשהו, שאנשים מבוגרים צריכים לענות עליו פירסום, תגובה של טלוויזיה, של עיתונות בינלאומית, ועדת חוץ וביטחון' אני יודע, שגם היא לא משפיעה תשובות, אם יראו את התשובה ההפוכה, אם יציגו את ואז זה הפך למשהו . יותר מדי . משפיעים אותם הכוחות והאילוצים החזקים האפשרות של שלום עם הערבים, לא רק את הפחד, לא כדי שיבואו ארבע-מאות לאף איש היו צריכים וקבוצות הלחץ הגדולות. רק את האימה וכן הלאה, אז גם ביה"ס יצטרף. זה לא לסברה ושתילה 1 כאנלאוגיה 1 צריכים אלוי לארוע עניך של תקציבים . שוב, אז למה שלא יהיה כך בחינךו! קבצוות הלחץ נוסף, חמור, להרג רב, כדי שתהיה התעוררות! הגדלוות תקבענה .•. ואיך תשתנה החברה 1 על סמך עיקרון דילאקטי אולי . נחבא לא היה מצליח לדעתי, לולא שתי תופעות • יצירת גרעין ציבורי מתחילה מיחיד, כמו מוטי פשוט ! תמיד תהיה ריאקציה ! קודמות : ההתיישבות בשטחים וכל מה שקורה בהם, אשכנזי ." תמיד יש כאלה שמשכים חברה. חברה תמיד משתכה, והתחושה שהדמוקרטיה איכה די טובה כדי לשמור תמיד יש ציבור של מעוניינים בדבר, שמתחילים ולהגן ולפתור את הבעיות. בתחומים אלה צריך לעבוד . ויוצרים . יש משהו לא מוסרי בשטחים, יש משהו לא מוסרי בהתנהגות שלנו עם הערבים. יש משהו בלתי מוסרי אם כך 1 למעשה 1 לעלום לא צריכים להיות מזועזעים. באופן שבו ויתרנו על הדמוקרטיה . לפעמים דמוקרטיה לא, צריך ליצור את התנועה ההפוכה . אבל תנועה כחנא לא היה מצליח לולא צריכה להתארגן ולהפגין את כוחה . תמיד יש יחידים הפוכה היא תנועה כללית. ביה"ס צריך להיות יחד עם כאלה שבולטים ואחריהם בא איזה זרם. אם כפנה את כל ההתיישבות בשטחים והתחושה סביבה . הוא משתכה עם סביבה וסביבה משכה אותו. כובד הבעייה לתוך חצר בית-הספר, זה יהיה קל מדי, ובינתיים הסכנה תמתין ! פשוט מדי וזה לא ילך . שהדמוקרטיה בכשלח. תראי, "שלום עכשיו" התחילה כתנועה קטנה. פעולתהעבבר 1 ביטאת את הקונפליקט שאנו מדברים עליו 1 הביאה לאפשרות שיצרה תנועה ציבורית גדולה . כך כל בסיפורים, עכשיו במאמרים. האם לא עשית כאן דבר. אם הציבור לא ישלים עם נחבא, אם הציבור אבל הוא צריך 1 דלבריך 1 לבוא מתוכן 1 מתוך הסביבה. מעבר מן העפלוה המעשית אל החינוך! יזדעזע מנחבא, יהיה שינוי. לא יודע, הוא יכול לבוא מכל מקום שהוא, יכול כל הזמן י כמחכךי אני עובד על הדבר הזה . למעשה י מאז מבפכים, יכול מבחוץ . הוא יכול להיות מישהו, שיכול אבל אם הציבור ימשיך! אם ימשיך לסבור ש"הוא שאני זוכר את עצמי . זה לא משהוי שעברתי אליו לגייס דעת קהל. בעצם אומר את מה שכלונו חושבים" ! פתאום . גם אז הכתובת המרכזית היא הציבור. את במקומך ואני אז הוא צריך להיות קצת דמגוג, לא ! כוונתי אחרת. כסופר ביטאת במורכבות סיפוריך את במקומי, גם בככסת וגם בטלוויזיה וגם באסיפות וגם יש לך דעה גרועה מאוד על הקהל. לפעמים קהל נזעק הבעייתיות של הקונפליקט 1 בלומר 1 בלי שתרצה גם לדעות אמיתיות ולכאב אמיתי ולפעמים קהל נזעק ברחוב וגם בהפגנה ובכל מיני דברים וגם בסופרמרקט ביטאה הספרות את התיאוריה החינוכית. בבך להרים תרומה למשהו שנראה לו באותו הזמן . אלה לא ובכל דבר שהוא. במעשה היומיומי . תמיד צריך להיות גרעין אקטיביי שעכשיו אתה מחבר ספרים ומאמרים על חינוך דברים של יום-יום. יש דברים כאלה, שלפעמים זה לערכים אתה עושה למעשה את מה שאתה יוצא כלהב. תמיד יש קנאים שעוסקים בזה, כמו שכל תנועה מתחיל מיחיד ויוצר את ההתפשטות, את הגיוס ואתנגדו • למעשה 1 אם היית ממשיך ליצור כסופר היית ציבורית מתחילה . דעת הקהל. אבל יש עוד דבר אחד, שעושה את השינוי מקיים את מה שתאה מטיף לו . הזה : זה לקבל בעיטה מהמציאות. מה שאנחנו מכסים אתה 1 אופטימי ופסימי גם יחד -מצד אחד אין טעם במיעוט כוחי או ברוב כוחי, אני רוצה להתנגד לתיזה לעשות הוא, שלא קודם כקבל את הבעיטה, שלא יהיה לחנך, זה צריך לבוא מהסביבה, ומצד שני, תהיה הזאת שלך . הסיפורת לא זגשקפת, הסיפורת לא מבטאת קודם "יום כיפור" ואח "כ נתחיל לחשוב : אוי ואבוי' פעילות בחיי היומיום ואז יש לזה סיכוי 1 כי זה לא קונפליקטים, סיפורת לא יוצאת בשם הציבור ולא איזו צורה יש לכו, או קודם נתחיל להסתבך בלבנון יהיה מלאכותי . אבל ב"חירבת חיזעה", גם הגיבור יוצאת למען הציבור. היא לא עוסקת בזה, זה לא העסקואח "כ נתחיל לחשוב : מה קרה לכו, או קודם יקרו המתלבט נגרר ומסייע ליורים לכוון אל הנמלטים .•. שלה, היא עוסקת בסיפורת. היא גם לא רק ביטוי אישי, דברים נוראים בשטחים ואח "כ נאמר : אוי ואבוי' מה בבל אחד מאיתנו ישנו מטען לאימות ומטען היא יצירה . כלומר, סיפורת לוקחת חומרים שישכם קרה לכו. גם כהאכיזם זה בעיטה, אנחנו כחכה לבעיטה תוקפנות. תסביר לי 1 איד אדם שרואה כך 1 באופן במציאות, שישכם בקונפליקטים, שישכם במריבות, שתהיה איומה, שתגרום לנו לבושה ושתגרום לנו מסויים מדא 1 בסופר 1 את כל בני האדם 1 יכול לחכות שישכם במצבים ציבוריים, במלחמות, בשלום, להפסד. • דצמבר 1984 29 סיפור אולגה טוימופייבנה ישבה על השולחן ושוחחה עם אדם כהה-עור, דומה ,לצועני שעמד ליד החלון. הפילטר של הסיגריה שהחזיקה בידה, היה מרוח כולו באודם . אמרתי שלום . "שלום" ענתה אולגה טימופייבנה בקדרות. "אתה - ~"?יל שני חברים *(5) "כן . שלחו אותי ." "שמך ואז'נין? קח כיסא , שב. תיכף אני מתפנה. ובכן, סוגיי פטרוביץ ', אני סבורה ולזימיו ווינוביץ' שבעיה זו נפתור בעתיד הקרוב ביותר. כיקולאי ניקולאייביץ' אמר שהוא אישית לא מתנגד ." מרוסית : יהודה גור-אריה "נו, טוב" אמר סוגיי פטרוביץ. "עוד נראה ונבדוק ." הוא לקח מן השולחן תיק צהוב. גדול, ומעל הארון הוריד מגבעת-קש בעלת תיתורת מקופלת במדוייק, אמר שלום ויצא .ה כעדה כחולצה הלכנה הניחה את החיבור שלה על שולחן המודה ויצאה כשקט נשארנו שנינו. אולגה טימופייבנה הציתה מחדש את הסיגריה הכבויה . היא ישבה ישר ' מן האולם. אחריה מסד את עבודתו חייל משוחרר כחולצת ספורט עם צווארון מולי . רגליה מונחות זו על זו . פתוח, ואחד-כך כאר כל היתד. הם הניחר כשקט את דפיהם על השולחן ויצאו. כשאדר "אז זה העניין. חבר ואז'נין" החלה לדבר באיטיות , "קראתי את החיבור שלך . הוא כשישה אנשים. המרדה התהלכה נין השולחנות וזירזה את המאחדים : כתוב לא לפי הנושא הנדרש ." "גימדו, חברים, סיימו. הזמן כגמד." היא ניגשה אלי. "גמור." "נכון" אישרתי ברצון . "מיד" אמדתי. "בכלל ," אמרה "לא מקובל אצלנו שנבחנים יכתבו מה שמתחשק להם. אבל החיבור עדיין הייתי עסוק כנתינת העיקר . "המוט אליך, דגל שמאל קדימה . המוט קדימה , שלך מצא חן בעיני ונתתי לך '5.'" , רגל שמאל קדימה . המוט ימינה, רגל ימין קדימה . רגל ימין קדימה. המוט שמאלה '"5'?" הסתכלתי עליה : היא מתלוצצת. המוט קדימה, הרגל אחורה. דגל קדימה, המוט אחורה."" מתברר שלא . י הרגל קדימה. הרגל לא, זה לא כך . מחקתי את זה, כדי לכתוב ככרן . "המוט אליך "היו שם . כמובן . כמה שגיאות קלות . תיקנתי אותן בעצמי. אך בכלל . החיבור כתוב אליך. המוט קדימה."" ברעננות כזאת, בבהירות, דיאלוג טוב, פרטים מרוייקים ." זה הרשים אותי . מבין כל בסופו של דבר התבלבלתי לגמדי . הרמתי את הראש ובמבט המום הסתכלתי על הנבחנים שלי, איש לא כתב ככה . אתה משתתף באיזה האולם חוג ספרותי?" . לא כשאד איש מהנבחנים. המורה הגבוהה, ידיה משוכלות על חזה, עמדה "לא" אמרתי וניסיתי להתחכם : "אולי זה עניין של ~נים?" לפכי וחיכתה ולא כתנה לי להתרכז . "איזה גנים?" "איש צעיר, אתה חושב שאני אחכה לך עד הערב?" "נו, רגילים. תורשה. הרי אבא שלי סופר . לא שמעת -ואז'נין? " "מיד" אמדתי, "ערד שתי דקות." "לא. איפה הוא מפרסם? " "שום דקרת, תן את העבודה מיד." "הוא מפרסם מעט . הוא כותב קטעים לקירקס ." לא עניתי לה, לא היה לי זמן . הייתי צריך לכתוב עור על הפסקת מתן הגאז , על לחץ "אח" אמרה. הכבידה, על זה שכיציאה מצלילה כלחצות הלחיים והכתפיים , איך רועד המטוס "אחה" אישרתי . ו"צוכח" בהמהידרת כמרכה, לפכי הכנסתו לגלישה . עור הייתי צריך לספר הרבה היא הניחה את בדל הסיגריה בקסת הדיו וירדה מעל לשולחן . ומיהרתי, ואילו המורה עמדה לי על הראש ורטנה. " אני שמחה מאוד שהכרתי אותך . במכללה שלנו יש חוג ספרותי בשם ' מקור .' אני "איש צעיר." היא אחזה בכתפיי "מה אתך ? התעורר!" מנהלת את החוג . יש לנו חבר'ה מוכשרים מאוד . אמנם. מעט כותבי פרוזה . בעיקר. "קחי ממנו את הנייר!" צרחה השכיח. שישבה ל'ד שול n ן המרדה. "מה את מסתכלת : ''בעצם. גם אני כותבת שירים." משוררים ." היא השתתקה , חשבה קצת והודיעה עליו?" "?ןכ"התפלאתי. זו שעמדה לידי, חטפה את הנייר ומשכה אותו אליה . העט השאיר על הנייר קו "רוצה לשמוע?" אלכסוני. "ברצון רב ." "אל תגעי!" צעקתי. כשאני מכסה את הנייר בכל גופי. "אני כבר גומר, עור חצי "אני אקרא לך את השיר האחרון שלי ." דקה." היא ניגשה אל הקיר, התמתחה, מתחה את צווארה ופתאום החלה לדקלם בקול אבל המורה משכה שוב את הנייר, הוא רישוש, ואני עזבתי אותו, שלא ייקרע . צעקני : "אתה מתנהג בצורה משוכה מאוד, איש צעיר" אמרה המורה והביאה את הרפים שלי ך;~ם .ם~ןז:;ן~ש Q.ר~ ר~ם י~~לשולחן. ש;ר~~ ף~~ כסערה המתפורעת. ~ךק ~~יד ;דק ~~.ךת . "מה איכפת לי מכם," אמרתי, כשאני סוגר את העט הנובע שלי. תוחב אותו לכיס ~די י; .רד . ל~~ ל~~י ל~ T-iף~ע$! •?' ה~~, ~שז 5ף ? והולך לכיוון היציאה . ;:זע;ך;נ~ית םקi91?ר.ז;rכז.רת . י~~ י?ו~~ ~י~י י;ך~ת . חשבתי שיעצרו אותי וינזפו בי על גסותי, אך הן לא אמרו כלום : לא רצו כנראה להתעסק עם פסיכי . יצאתי למסדרון . תוך-כדי-כך התנפחו העורקים על צווארה ופניה האדימו מהתאמצות. היא התנשמה נסופר של דבר. האם כדאי לטרוח כל-כך. בשביל ציון '2'? והשהתה את מבטה עלי , מחכה לשמוע את דעתי . שתקתי . כעבור יומיים הלכתי לדאות את הציון . בחדר ועדת הקבלה הצטופפו המון אנשים . "נו, איך?" לא החזיקה עוד מעמד, "מצא חן בעיניך?" כולם נדחפו סביב בחורה, שישבה ליד שולחן צדדי. "מאוד" מיהרתי לענות . "תבריא," כיסתה לצעוק חזק יותר מכל אלה שסובבו אותה, "בעוד חצי שעה יתלו את "גם בעיני זה מצא חן " הודתה בגילוי-לב. " בדרך-כלל' אין לי דעה טובה במיוחד על הציונים במסדרון, וכולכם תדאו. האם זה כל-כך קשה לחכות חצי שעה?" כשדוברתי, וגם לא תמיד יש לי זמן מספיק. אבל השיר הזה, לדעתי, הצליח לי . שמת הנערה, שבפעם הקודמת חיתה לבושה בחולצה לבנה (עכשיו לבשה חולצה ירוקה) לב לאליטראציות ?הצליל הקשה של הדיש, המבליט את המתח שבמצב . 'ברד יורד . עמדה לפני שולחנה של המזכירה ונדנדה : מעל ליער ."' אתה חש בזה?" "חברה . כר . מה איכפת לך . ב· א~· תסתכלי -א~באר;בה ." "כן' זה ישנו" הסכמתי . "חכרה . אמרתי לך 1 כעוד חצי שעה תראי בעצמך T fl ' "ודמותה של העורבנית , המסתחררת מעל ליער."" "למה בעוד חצי שעה ? איזה בחורה משוכה את . האם זה כל-כך קשה ?" "כן, כמובן"התפעלתי. "מה את חושבת. שזה לא קשה ? תראי כמה אתם. וכל אחד ירצה יחס מיוחד" אמרה "שלחתי את השירים האלה לירחון 'נעורים : אבל אינני יודעת אם ידפיסו, או לא ." המזכירה, מדפדפת בחוברת. "איך את אומרת? אובאררנה? קיבלת '2,' אובארובה . "מוכרחים להדפיס" אמרתי בשכנוע ." אם לא ידפיסו שירים כאלה. "" בואי אחרי הצהריים. תקבלי את התעודות חזרה. ומה אתך, איש צעיר?" היא נתמלאה שמחה . החייל המשוחרר בחולצת ספורט עם צווארון פתוח החזיק בידו כובע צבאי ירוק . "אתה חושב? גם לי נדמה שצריכים, אבל בלי הכרות אישית, קשה להגיע . הם עשוי מתערובת של סיבי פשתן וכייר. עכשיו חובשים כובעים כאלה חיילים מדפיסים רק את המקורבים ." המשרתים בדרום . "בטח, קליקה," .הסכמתי "תסתכלי אצל ~.רלי~ין י" ביקש בהיסוס . "נו, בסדר." היא קמה והושיטה לי יד שטוחה, עדריה בטבעות. "אני חושבת דשעו "חכרה. איך זה '2,'" לא וויתרה אובאדובה. "זה לא יכול להיות. בבית-הספר לא ניפגש ונשוחח . כל טוב לך ." כתבתי אף פעם פחות •-מ 4.'" "להתראות.""פרליגין י יש לך '3.' אתה כבחן מחץו לקוכקורס ?" "בטח" שמח פרליגין. "אני לא צריך יותר '-מ 3.'" לפעמים נדמה לי שאני אדם חסר-מזל . הנה , כאשר רציתי להתקבל למכללה. לא "חכרה, תסתכלי שם עוד פעם, חלה ודאי טעות." נתקבלתי . ואילו כאשר לא רציתי ועשיתי הכל שלא להתקבל - נותנים לי ציון '5' "אובאדובה." המזכירה העוותה פניה בלאות. "אמדתי לך . זה הכל . התעודות ועוד מוצאים אצלי כשרון ספרותי . ואני לא צריך את הכשרון הזה . אני רוצה להגיע כמחלקת ההרשמה, אחד הצהריים. מה שמך?" פנתה אלי. "ואז'כין ? אתה יודע , לבית-הספר לטיס . א;ך~ה ה~ג;:י.?נ;;מי~ רוצה לדבר אתך." בבחינה בעל-פה בספרות , רשמה לי אולגה טימופייבנה '5,' ללא כל בעיות . רציתי "מי זאת אולגה טימופיינכה ?" שאלתי. לענות לה ולברבר לה כל מיני בירבורים. אך היא הפסיקה אותי ואמרה : "המורה שלך . כדמה לי שהיא עכשיו בחדדו של הריקאן . לך ישר במסדרון י הדלת "אני מאמינה שאתה יודע הכל ." הרביעית מימין." ורשמה את הציון. אילו היה הכל הולך לי ככה , הייתי מוציא אפילו מלגה גבוהה , אבל למען האמת, לא כל-כך התחשק לי ללכת לדיקאכאט. אם קיבלתי '2', מה יש פה חישבתי מבעוד-זמן מהלך מחוכם . בלשון זרה נכשלתי כשלרן חרץו 1 וזאת מפני לדבר? היו אומדים לי, כמו לאובארובה : "בוא אחדי הצהריים לקבל חזרה את שבמקום להיבחן באנגלית, שלמדתי בבית-הספר, ניגשתי לבחינה ב. "גרמנית. התעודות," - והייתי נא . לא הייתי מתווכח. כאן כבר נהניתי מנקמה מתוקה . מכל אלה שדחפו אותי למכללה זאת ומאלה שרצו • פרקים קודמים הופיעו גבליונות 54-55,56,57,58 עתון 77' מס' 59 30 לעשות אותי לגאון מקומי . תשובה נפלאה כזאת. לא שמעו ודאי קידות המכללה מה למהר . אני למדתי אחדי המלחמה, כאשד הייתי כבד מנוגד ממש. אתה כבד הלכת העתיקה הזאת מימיהם. הבוחנת חיתה מזועזעת כל-כך. שכאשד רשמה לי את '-ה 2,' אז לגן." נשברה לה הציפורן . ברצון דב הצעתי לה את העט שלי. העט שלה כתב עבה, בעוד נזכרתי. שאותו זמן. כאשד הלכתי לגן. עזב אותנו. אבא נזכר כנראה באותו הדבר, שלי. כתב בקו דק. לכן התקבלה הספדה 2, כמורכבת משני חלקים : ראש שמן על גבי מפני שברגע זה התחייך. כן. באותו זמן שאני הלכתי לגן. חיתה שודה בגילי עכשיו. בסיס דק. הם למדו יחד באוניברסיטה ושם קדה הדבר ביניהם . בבית היו אנחות במשך שבועיים. אך אני הייתי מרוצה . עכשיו נשאר לי דק לחכות שודה הציצה בדלת. לצו-גיוס, ולזה לא הייתי צדיך לחכות הרבה. אני וטוליק קיבלנו את הצווים בו- "תאכלו ארוחת צהריים?" זמנית. נאמד לנו להתייצב לבדיקה רפואית. כשאנו מסופדים קצר. במכונה. ושיהיו "ודאי" אמד אבא . ברשותנו תעודת זהות ואישור מגורים . "אז בואו , זה כבד מוכן ." "מיד." אבא חיכה עד שנעלמה ונפנה אלי . "כן. אתה יודע. ואלוה, אני רוצה לבקש ממך משהו , זה אמנם מאוד לא נוח "".יל הוא התפתל והחליש את קולו, "אבל. ככל מקדה , אם תתפתח שיחה ליד השולחן. אל תספר שאני מביא לכם כסף וכל זה. לא. אל תחשוב שום דבר, כל זה לא חשוב, ובענייני כספים אני בעצמי מטפל . אבל פשוט. שלא יהיו דיבורים מיותרים ." הוא קם. וגם אני. הסתכלתי בו . הוא הסיט במהירות את מנטו ממני והתחיל להתעסק בניידות שעל השולחן. מתוך מבוכה. ברגע זה הוא נדאה לי כל-כך מסכן. שממש לא היה לי נוח לדאות אותו בכך. אמא הדי תמיד אמדה לי. וגם אני עצמי ידעתי. שאבא שלי הוא אדם טוב וחכם מאוד. אז איך זה, שבגלל איזו אשה, תהיה יקדה לו כמהשתהיה . הוא מדשה לעצמו לדבר דיבורים כאלה ?אך אני. כמובן. לא אמדתי לו כלום . דק מלמלתי בגמגום : "בסדר, אבא ." "נו, בסדר" אמד בהתעודדות מלאכותית. כמי שנותן להבין שהשיחה בנושא רגיש הז גמורה . "נלך לאכול ." יצאנו לחדד הגדול . השולחן היה כבד עדרך . שודה מזגה מדק .כצלחות " תשתו וודקה?" .שאלה "בטח , נשתה" אמד אבא וקץר לי. "אתה "שותה? " ככה, בחברה " אמדתי . " נו, היום, אלוהים עצמו ציווה" אמד אבא . שודה הלכה למטבח והביאה בקבוק של חצי ליטר שכבד חסד ממנו קצת. שושלו כוסיות . "את יודעת שוואלדקה הולך לצבא?" שאל אבא את שודה . " לצבא?" היא חיתה עסוקה כהנחת הכוסיות. "מתי?" "בקרוב ." " לאיזה חיל ?" "בינתיים עוד לא ידוע ." שודה העיפה מבט על השולחן לדאות אם הכל בסדר. וישבה. גם אנחנו .התיישבנו "ובכן, " אמדה שודה, "הצבא מלמד את האדם משמעת. המנהל שלי . יאלכסי ~ אדקדייביץ ' אומד תמיד שהרבה מתכונותיו הטובות כאו לו דק נזכרת הצבא. "ובכן, ;:::: :כ J'- היא הביטה בי, אחד-כך באבא "נשתה "לכבודו? r "כן . ודאי ." f1 E) הרמנו את הכוסיות והקשנו . "לחיי"!ך L שתינו . כולנו הושטנו את המזלגות אל דג-המלוח שהיה מונח בצלחת עבאמצ השולחן . הוא היה שמן . מכוסה בשכבה עבה של בצל . " הדג-מלוח מצוין . נכון? " פנה אלי אאב . [~ דג-מלוח, כמו כל דג-מלוח . שעה ארוכה עמדתי לפני הדלת. המרופדת בשעוונית שחודה. לחצתי על כפתור "טוב " אמדתי . הפעמון. וזה צילצל אי-שם דחוק. עד ששמעתי בקושי. אחד-כך נשמעו צעדים " שודה יודעת להכין אותו טוב מאוד ." מדשדשים בנעליים רכות והדלת נפתחה. מאחודי הדלת הציצה אשה כבת שלושים " די להחנף" אמדה שודה וקרבה אליה את צלחת המרק. וחמש. עם שעדות אסופות בקשר ומחוזקות במשהו. היא לבשה חלוק עבה מבד גס. כמו לפי פקודה, התחלנו לקשקש נכפות . באווירת ידידות . מצרייך בפרחים אדומים גדולים ונעלה נעלי-בית. אשה זו חיתה ש~דה. היא חיתה " תכתוב לפעמים ?"שאל אבא. אשתו השכיח של אבי. ולפיכך. חיתה אמי החורגת. היא לא הופתעה כלל לדאות אותי. "בטח ." אף שעשתה דושם כאילו הופתעה . "אפילו לעתים דחוקות" אמד אבא . "אה. ואלוה. היכנס" אמדה וזזה הצידה, כדי לתת לי להיכנס פנימה ." פעם בשבוע" הבטחתי . אבא ושודה גרו בדידה בת שני חדרים . חדד אחד שימש כסלון . ואילו השני היה חדד- " לא, פעם בשבוע , לא תכתוב " אמד אבא. "יימאס לך . אני יודע מעצמי. אני עצמי. שינה. אך שימש גם כחדד-עבודה, שבשקט ששדד בו, יצר אבא את קטעי הקישור כששידתתי בצבא , אפילו בימי המלחמה, לא אהבתי במיוחד לכתוב מכתבים. אז אם השנונים שלו. המערכונים וקטעי ההומור והסאטידה בשביל הקרקס. הבמה הקלה פעם בחודש תשרבט כמה שודרת - 'אצלי הכל בסדר' - זה יהיה טוב ." האזורית ותוכנית הרדיו הסאטידית "הגל הדוקר". א:;לנו את המרק שעה ארוכה ובריכוז, אחד-כך שמה לנו שורה את הצלי . באותן שודה ניגשה אל דלת החדר השני. פתחה אותה ואמדה בקול דם : הצלחות. שתקנו . כמה פעמים הרמתי את העיניים ופגשתי במבטו של אבא, ומבט זה "p,ה'!;יד יש לך אודח ." היה מעודד רחמים . אבא ישב ליד מכונת הכתיבה ותקתק עליה משהו. כאשד נכנסתי הסתובב ושמח. ספק נדמה היה לי שאבא רוצה להגיד משהו, והוא מהסס להחליט. או שאיננו יודע איך להופעתי . ספק לאפשרות להפסיק את עבודתו . הוא קם והושיט לי יד . להתחיל . אחד-כך הוא הניח את המזלג. הסתכל עלי במבט חודד ואמד באופן בלתי- "שלומות . באת לנקד?" צפוי : "אחה" עניתי. " אתה מבין בכלל מה קודה עכשיו?"".בש" הוא הפנה אלי את כסאו וניגש והתיישב בכיסא שעמד ליד החלון . "אני יושב " באיזה מובן? " פה. אתה דואה. ימים שלמים ומתקתק על המכונה. האצבעות כבד כואבות . נו, מה "במובן השפוט . ה~לד~ת והנעורים שלך נסתיימו. מתחילים חיים חדשים וקשים. אני חדש אצלך?" לא תפסתי את זה כל-כך מהד . גם אצלך זה יקח קצת זמן .הכל די לא-צפוי. צדיך לתת "שום דבר" אמדתי. "אני פשוט הולך לצבא." לך איזו מתנה." "מה זאת אומדת . לצבא?" התפלא אבא. " אנא, אני לא צדיך שום דבר " מחיתי . "בינתיים זה עוד לא לצבא ממש" הסברתי. "בינתיים עלי להתייצב לפני ועדת הגיוס . "לא , צדיך ." אכל אם אתה כנד מסופד. זאת אומדת שאתה כבד מגוייס ." הוא הסיד במהירות את שעון היד שלו והושיט לי . "לעזאזל . איך זה נא לי בהפתעה" מלמל אבא, "ומה עם המכללה , לא יצא כלום?" "קח. " "אני לא רוצה ללכת למכללה. אם יקבלו אותי. אלך לבית-ספד לטיס ." שודה זרקה עלי מבט חטוף והחלה למעוך תפוח-אדמה כמזלג, בהתרכזות . ההתקרב "אמא סיפרה לי. נו, אני אפילו לא יודע איך להתייחס לזה. אתה צדיך לחשוב על הכל סעדה. הבנתי זאת לפי דריכותה של שודה . בשיקול-דעת מידני. מפני שבחידת מקצוע. זה עניין לכל החיים . לכן אתה צדיך " לא צדיך " אמדתי . עוקב אחד תנועותיה. לשקול את הדבר באופן מפוכח. אולי זה אצלך דק התלהבות-נעורים ולא יותר ." צדיך!" התעקש אנא . הוא רכן מעל לשולחן וענד לי את השעון . מקצוע הטיס כנד חדל מזמן להיות מקצוע רומנטי. אך גם עם המכללה. כמונן. אין " בעצם, איזה צודך יש לו לנער בשעון-זהב?" לא יכלה שודה להתאפק יותר . דצמבר 1984 31 מרוח בפוליטורה וריפוף בעתוכים ישכים. גם אני לקחתי עתרן מעל לשולחן והתחלתי "הוא לא נער" אמר אבא בחומרה, "הוא הולך לצבא." לעיין בו. "זה כמובן עניין שלך" משכה שורה בכתפיה, "רק שיגנבו אותו אצלו . אלכסיי בינתיים יצא מן האולם לקוח, מדיף ריח של בושם . הזקן שתורו היה לפכי, ניגש אל ארקדייב r' סיפר. שפעם הוציאו לו מצלמה מתחת לכרית." הדלת, עם עתרן בידו, הציץ אל תוך האולם ואמר לי : "זה בכלל לא מעניין אותי. מה אומר אלכסיי ארקדייב r' שלך. זה הבן שלי. והשעון "גש אתה . אני, יש לי Q ~ר קבוע ." שלי. ויש לי זכות מלאה, בלי לשאול אף אחד. לתת את השעון שלי, מתנה לבן שלי." תרח זקן . תראו אותו, יש לו ספר קבוע. הנחתי את העתון וקמתי . "בבקשה, עשה מה שאתה רוצה. אני לא אומרת לך כלום" נעלבה שורה. "הבא בתור!" אמרה הספרית והסתובבה . הכרתי אותה מיד . זאת חיתה טאכיה . איך "לא, את אומרת" הרים אבא את קולו. "את אומרת בצורה ברורה מאוד, שאני לא יכולתי לחשוב שלא אכיר אותה ? צריך לתת את השעון שלי לבכי." "שלום" אמרתי, כשאני ניגש אל הכורסה שלה. שורה לא ענתה כלום ותקעה את עיניה בתוך הצלחת. עמדה שתיקה כבדה וממושכת. "שלום" אמרה, "שב בבקשה. להוריד הרבה או מעט?" שורה דחפה את הצלחת וקמה. "קרחת" אמרתי . "את לא מכירה אותי?" "כשתגמור לאכול" אמרה לאבא. "תוריד בבקשה את הכלים מן השולחן ." היא כככסה היא העיפה מבט אדיש בדמותי המשתקפת בראי והחליפה את המספריים, במכונה לחדר השני. חשמלית. אבא הסתכל עלי במבט של אשמה . "לא מכירה ." "נעלבה" אמר. "אבל אל תחשוב, היא אשה טובה. רק לפעמים אומרת משהו, בלי "אני ואלרקה" אמרתי, כשאני זוקף את ראשי. "את זוכרת? ישבנו ביחד במשטרה. " לחשוב. אחר-כך היא עצמה מצטערת." "לא זוכרת .". שורה יצאה שוב מן החדר הסמוך . היא כבר חיתה לבושה ושערותיה היו משוחררות. "איך זה?" נעלבתי. "אחר-כך טיילנו ביחד , עמדנו על מישורת המדרגות ואפילו ." חיתה לה הבעה עניינית. מה, את באמת לא זוכרת?" "אולי אתה יודע איפה המסרק?" שאלה. "לא זוכרת" חזרה בטון תקיף ולחצה באצבעותיה בחוזקה על ראשי. "תסובב את "את עומדת לצאת?" שאל אבא. הראש ."".ןכ" היא הפעילה את המכונה והעבירה תלם ראשון באמצע ראשי . קווצות ראשונות של "ללכת בכלל?" תסרוקתי המפוארת כשרו על הסדין הלבן . "בכלל. אתה יכול להישאר לבד וליצור את יצירותיך הגדולות, בבדידות. ואלוה, אתה היא רככה אלי ושאלה בשקט : יכול להתגאות באבא שלך. הוא סופר . מהנדס של נפש האדם. הוא כותב קטעים "למדת להתנשק?" לקרקס. 'ביפ. מה יש לך במזוודה?' 'חותכת' חה-חה-חה !" "היכרת?" שמחתי . היא מצאה את המסרק וכככסה שוב לחדר השני . "מיד . עוד כאשר הסתכלת פנימה בפעם הראשונה, ראיתי אותך בראי . אז מה, אתה "אין דבר. זה יעבור" אמר לי אבא. "אל תשים לב לכך." הולך לצבא?" "אני לא שם" עניתי. "מאיפה את יודעת?" שורה שוב יצאה . היא החזיקה בידיה כמה דפי כייר . "לפי התספורת. חבל . שערות יפות." "ואלוה" אמרה. ""אתה יודע שאבא שלך כותב ורמאן?" המכונה רעשה בטון אחיד וטאכיה העבירה אותה בתנועה קצובה על פכי ראשי . אני "שורה" אמר אבא בשקט. "את לא מתביישת?" הסתכלתי על דמות בראי, שנראתה לי מכוערת יותר ויותר . "אני מתביישת מאוד" אמרה שורה והרימה את הדפים מעל ראשה . "הכה עמל של "הראש שלך איכשהו איצטרובלי" אמרה טאכיה . "אומרים שראש כזה יש רק לאנשים שכים רבות. שבעה-עשר עמודים. בתריסר שכים. אמן יוצר ! ואיזה סגנון ! חכמים." היא קרבה את הנייר לעיניה וקראה את השורה הראשונה : "הים היה ירוק." הים היה "מדוע לא באת אז? " שאלתי . "כדברנו להיפגש ליד השעון ."ירוק ." היא נפנתה אל אבא : "ראית פעם ים ירוק?" "הים יכול להיות בצבעים שרכים" אמר אבא. "כחול. לילכי. שחור, ירוק ואפילו. אם "ואתה באת?" "בטח שבאתי . עמדתי שם שעה וחצי ." את רוצה לדעת. אדום. בעת השקיעה ." "שעה וחצי?" התפלאה . "אני לא נוהגת לבוא לפגישות כאלה . את קובעת עם מישהו, "ואלוה" אמרה שורה, "ראית פעם ים ירוק?" והוא מרמה אותך . את באה, ויש רק אי-כעימות ." "בכלל לא ראיתי ים" עניתי מהר. הסתכלתי בראי על הגולגולת שלי, העירומה עד חוצפה, ובלי כל תקווה שאלתי : "חבל מאוד" אמרה שורה וכככסה שוב לחדר השני. "אז אולי ניפגש היום?" אבא עמדי כשראשו כתרן בין ידיו . "אפשר" אמרה' כשהיא מסירה ממכי את הסדין . "חמש-עשרה קופייקות ." "איזו בושה" מילמל . "איזו בושה." ניגשנו לקופה. אני שילמתי והיא חתמה על הקבלה. הרגשתי לא-כוח. הבכתי שאין לי עוד מה לעשות פה. "אני גומרת את העבודה בשעה שבע . בוא לכאן." היא פנתה אל הדלת : "אני הולך. אבא" אמרתי. "הבא בתור!" • "בסדר. לך" נאנח אבא. "רק אל תספר לאמא. בסדר?" המשך בגליון הקרוב "בסדר. להתראות, אבא ." "מה אתה הולך ככה ? אני צריך לנסוע, וכנראה לא אוכל לבוא ללוות אותך . בוא ניפרד כמו שצריך" . יה : דדה גור-אריה התחבקנו. מאחורי גבו הסרתי את השעון מידי, מבלי שירגיש, והנחתי אותו על השולחן. אבא ליווה אותי עד לדלת וטפח על שכמי בעידוד. "אל תשכח לכתוב ." תעדות מעבר "בסדר" הבטחתי שוב. ירדתי עד למישורת הראשונה. הסתכלתי על אבא וכדמה היה לי שעיניו מלאות צל ףלורt בוש.מד דמעות. הרכנתי את הראש והמשכתי לרדת לאט במדרגות. כאשר עוד למדתי בכיתה ,'י קרה אצלנו מקרה כזה : ברב j2 ראסייב התאהב בל~ה ~ל סקיד סבב~ם w~ווכד ~ר~סק~ךי~ה. שישבה אתו ליד אותו שולחן. לנה אמרה לו ."אל" ברב הלך הביתה, מילא את האמבטיה במים. כככס פנימה וחתך לעצמו את הוורידים בלהב של תער . ~ל חול.ף --- דו~ט עוד ןגע j? ט בקושי הצילו אותו. אנשים כאלה, כמו ברב. לא הבכתי אף פעם. האם אהבתי מישהו בחיי? אהבתי את ו~יש לא ~ד.ע זג :v יד: אמא. גם את סבתא אהבתי, למרות הכל. אך להתאהב בכערה כלשהי. ועוד לחתוך את .ןא~,~ זו אr-ו. ' הוורידים בגללה. לכך לא הייתי מסוגל בשום פכים ואופן . יכול להיות שזה לא טוב. :pאור .םךכך~·ןיגi ו:כדי המוןה לכימיה ליאוכילה מאקסימובכה אמרה. שאדם אמיתי צריך לאהוב באופן מישה~ עבד ' היי m:. • 1' -"' אמיתי ולשנוא באופן " אמיתי. האם שכאתי את מישהו? בעצם. לא. אולי גם לא היה את ול~ הו~יי c;,~;נךג;ר. מי. כל חיי לא היו לי שום אוייבים. היו. כמובן. התנגשויות קלות-ערך פה-ושם. אבל אלו כשכחו כעבור זמן קצר והכל עבר . לא יכולתי להאריך בכעסי, להעלב לאורך-זמן 2י 9 ך ק?~ש ' בב~ם ~גג . הרסךג;ר ףךלז:rזt. ולא יכולתי להבין אנשים נוטרי-איבה, נעלבים. בלתי-מתפייסים. בעצם. לא יהבכת הרבה. לא הבכתי את אבא שלי . הייתי מבין. אילו ידעתי שהיה לו רע עם אמא, וואיל עם האשה החדשה היה לו טוב. אבל הוא אהב אותי והתייחס יפה אל אמא, אך בכל- ענן עוו ע.רג זאת חי עם האשה הזאת, שלא אהבה אותו. הייתי משוכנע שהיא לא אוהבת אותו. אך ' כךזפוג הוא חשב כנראה אחרת. מעל Qדגiך ,קסו~י . ת. הלכתי ברחוב הרחב. ששעטו בו מכוניות ורעשו חשמליות. שמש הסתיו הקלושה. ן~~ ן~~ :~~י:ו~ אך החמה עדיין. האירה בקמצנות. לא התחשק לי לנסוע בחשמלית והלכתי ברגל. :pכף- zיש ~· ו .·'~ נכ'לא iזיה. לאחר שעברתי כמה תחנות, ראיתי בצד השני של הרחוב מספרה ונזכרתי שאני צריך t !לא .תי;~ t ג להסתפר. בלשכת הגיוס היה עלי להתייצב כשאני מסופר קצר, במכונה . זה היה כתוב ז • ~j2 ר. 1·'/~ בצו . במספרה היו כל ה Q ~ךים עסוקים בעבודתם . ~א *. זנל , א· כן .~ ון~ד. התור ,~~לש כלל זקן אחד, ששערותיו הארוכות, המנומרות בקווצות ג'ינג'יות. מסורקות בקפדנות ונמשכות עד מעל כתפו המתרחבת. הוא ישב ליד שולחן כמוך, עתון 77' מס' 59 . 32 ימרצו ןתכ םמברכי תא תמערכ ן"עתר 77'' ווקוראי תוא רציבו ישוחר תהספרו תוהתרבו ץבאר גבח םאורי .שמח \( לחירת שמרת עהזרו הריט משולם מכל תזרי ןיאו יקדובם ריהט לשומם! יקדובם תא וסג ץעה . מרוב עצים לא רואים את ה mיט ... רוב ה m יטים אבץר שעויים ץע אשרר <ברק), אשר איט מאתים לאקלימט . עלרמת זאת שים לב לרהיטי שמרת הזוער. הם שעויים ץע תיק שאיט מתכוץו אר מתשפט . זאת סהיבה עלמדיות החיטרים ובללכ לחוזק הרהיטים . יקדובם תא היחירובם. מאוחדים לאוןר זןמ ... אם תתקרב אל החיבורים תרכל להחבין כי הם משולבים ולןכ דגמליים את שטח ההדקבה יפ 3. ואיזו דהקבה? ! היא נשעית ליפ שיטה מיוחדת שאינה ניתתנ לרפוק (אל תנהס איפלו ...(. מים, חרם אר קרר אינם משעיפים לע הדקב . יקדובם תא יכהופף. מכויפפם את ה m יט ליפ מדיתך ... חבקל מרהיטי שמרת הזוער מכויפפם את ץעה עי יי "כבישה צררתיתיי, שהיא הדקבת שכברת ץע <..'n"" וכיופםפ חברם . שב לע הסכא ותחוש בטחות . שביטה זר כמעט ראיו חיבורים, דבר הטןת עמדיות יתר ל mיט . יקדובם תא הגירומ . קבצרת האעבצות ... את הגימור סהויפ של הרהיט תרכל לחוש קבצות אצעבותךי . משש את החקל התחתרן של הרהיט, הוא חייב להיות זהה בטיבו עליבדוו של הקלח הרנאה . שנמרת הזוער הגימור מושלם גם קלחב הנסתר . ועכשיו, אחרי שקדבת דואי תשים לב גם עליצוב סבגנון המיוחד שלמות הזוער, המשלב איכרת, עמדיות ואתנפיות . מה עדר תרכל דלרוש מ m יטים? בוא אל שרת בתי האפנה לרהיטים של שמרת הזוער ותמאצ מחבר של יפנות ארכל, חדרי שינה, רהיטים לסוניים, מזטנים ורהיטי משדר . חבר עלצמך את הרהיטים המאתימים דלירתך ותוכל סלמוך כי הם יעמדו במחבני ביתך שלנים רבות . רשת יתב הנפאה שמ m הזערו לת-יבאב - בית שמרת הזוער, דיזגנרף טסר (רחי המךל גיררגי 67(. ירילשום - בית שמרת הזוער, שלומצירן המלכה 18. יחפה - בית הזוער שמרת, אלנבי 117 7) קומות תצוגה). ראב-שעב -m יטי הדר, ספגי .קסרו נהירה - רהיטי ג. וכ. דבריאן, ככר קדל . צתפ - בית מימון' לעיה 13. טירבה -m יטי הצופן, רחי .הגליל מבילעפם - יקץוב הזערו: תשעית םרהיטי הזוער. יקץוב שמ m -m יטי קיבץו שמרת . שמרת הזורע עיצוב ואיכרת לארוך זמן "ובברדא ליצנים הרבה שקוויו ברדאי"ר זינגי"י 1 מחבריהם לבמה. המחברים לא ניסו להעלות על הבמה את שקועבים כל פגעי הזמן בחוחים עוושים זמירות של הרומאן כמות שהוא, או למצוא לו מיתאם הולם על הבמה.ליצנות". כדי לציור אפקטים אפיים האופייניים לורמאן . אלא מיצו את (ש"י עגנון, "הכנסת כלה", עמ• שב)ב תמציתו הדרמטית, מי בצורה אפיזודית סמי-~פית יותר, ומי בצורה דרמטית מלאה יותר. . ב עיית ההמחזה של הרומאן. או ההעברה מז'אנר גישה שונה ניסתה לגשת את הרומאן בצורה שונה לחלוטין . לז'אנר מהווה סוגיה נכבדה, החוזרת בתורת אפשר לומר. שזו יצאה אל ההמחזה ממסורת ההמחזה התיאטרון ובעבודת הבמה מאז שנות העשרים הדוקומנטרית. נקודת-המוצא שלה אינה "דרמטית" במובן (חשיבות מיוחדת נודעת כאן לעבודותיו של אווריד המקובל של המושג. היא ניסתה "לחזיין" את הרומאן .להפוךפיסקאטור על הבמה הגרמנית של שנות העשרים) . בדרך- את הרומאן לחיזיון קולי-חזותי, בלא שייפגם סגנונו של כלל מתבלטות שתי גישות עיקריות : גישה אחת הופכת את המקור. גישה זו נזקקה לתחבולות חזותיות וקוליות שונות. העלילה ואת הדמויות העיקריות של הרומאן בסיס על-מנת להחליף אפקטים לשוניים אפיים של הרומאן שלום, ל"תמליל" חדש, הנזקק לדמויות, לעלילה ולתמאטיקה של המתפתחים או מתגלים במרחב (מוטיבים. תיאורי מרחב. "מחברות החאן" יהווה כלי ביטוי לפעילות הרומאן כדי לכתוב יצירה דרמטית חדשה. מחברי התמליל אטמוספירה) באפקטים המשמשים מיתאם הולם. הבמאי- תיאטררן החאן . את מרקד הפעילות בתיאטררן המעבד אינו כותב כאן תמליל חדש . אלא בוחר ובורר קטעים החאך רב"מחברות החאן" יהווה הביטוי לתרבות סוטים מן הסגנון ומן התבנית ה~פית ויוצרים יצירה חדשה . יהודית, בסירך לאתר זיקות גומלין ביו תכנים כוונתם איננה להעלות את הרומאן על הבמה באמצעים מתוך התמליל הקיים (בלא שינויים בגוף הקטעים עצמם). וצוררת ותהליכי ההתפתחות היצירתית הנובעות חזיוניים. אלא ליצור תבנית חדשה באמצעות חומרי הרומאן . ברירה זו מאפשרת לו לצרף לכדי אחדות שברצף אפזיודות, מכן. במידה מסויימת משמש הרומאן כעין חומר-גלם. בדומה המייצגות התפתחות בזמן או בקטעי מרחב (אפי) . כדי לא ל"דברי הימים", למחזות קודמים ולחומרים אחרים. להרחיק עדות גם בעניך זה. נצביע על עבודותיו של מייקל שאלות יסו,ד כתפיסת הדמות, הסיטואציה ששימשו בידי המחזאים חומר ביד היוצר. ההשוואה בין אלפרדס ב"אלף לילה ולילה" וב"פרוטוקולים הפרסיים". הדרמטית, תבניות דרמטיות, מושגי חלל וזמן רעוד הרומאן לבין המחזה צריכה להיעשות כהשוואה בין שתי בשתי עבודות אלו ניסה "לחזיין" טכסטים לא-דרמטיים בהקשר לתרבות היהודית באלף פניה יהרו את יצירות שונות . אומנם מלכות במלכות נוגעת ; אך כל מלכות בעזרת תחבולות . שונות של החיזיון (תמליל . מחול . השטח בר ננסה להתגדר . פנטומימה. מוסיקה, תלבושות, תאורה וכל כיוצא באלה). ברשות עצמה היא עומדת. מי שבא לדון את המחזה באמות- הבמה פתוחה לכלל אנשי התיאטררך בארץ ואנחנו המידה של הרומאן . או מי שבא לשאול אם המסר של הרומאן י וסי יזרעאלי הוא מן הבמאים הישראליים .הראשונים תקווה שתעודד ותפתח את הדיון 1 ההתחבטות "עבר" במחזה, טועה טעות חמורה. השאלה תהלגיטימי שפנה לאוצר הבלום של גדול המספרים העבריים . וליבון דרכי פעולה שיקדמו את היצירה האחת במקרה זה היא - האם התבנית החדשה שנוצרה בדורנו. ש"י עגנון. וניסה להתאימו לבמת התיאטרון. העלאת התיאטרלית . (התמליל לחזיון התיאטרוני) משכנעת מכוחה, שכן בינה רומאנים של עגנון (כמה מן העניינים שיידונו להלן יפים גם לבין המקור קיים קשר חיצוני בלבד. כדי לא להרחיק עדותנו, לסיפורים הקצרים ולנובלות) על הבמה מעמידה את הבמאי- בחרנו לדור כדייר משנה בבית 11 עתוך 1177 מתון די אם נזכיר כאן "מחזות" כ"חדווה ואני" (מגד) שו"ש תחושה שכתב-עת זה עשוי להשרות עלינו המעבד בפני בעיות קשות, שסוגיית סגנונו של המספר האינ כנפיים לאחד" (ברטוב), שהם רומאנים. שהותאמו על-ידי מחיוניותו ורצינותו . הקלה שבהן . סגנונו של עגנון יוצר מרחק (היסטורי ואסתטי) בין הקורא לבין היצירה, קל-וחומר בין הצופה-בכוח לבין "מחברות החאך" יופיע ארבע פעמים בשנה. היצירה המומחזת. בניגוד למלה ברומאן . צריכה המלה בחיזיון לעבור במישרין ובאופן שאינו ניתן לחזרה מן הבמה יוסי יזרעלאי אל האולם. לשונו המסוגננת של עגנון איננה לשון התיאטרון . היא אינה מבחינה בין הדמויות, אלא גורמת לניבלציה . מסוגננת משלהן . הכל שווים בפני סגנונו . וההבחנה בין הדמויות ברומאנים תלויה בהנמקתן הפנימית והחציונית. הנסתרת מעיני הצופה (וגלויה למדי לקורא). כדי לקרב הנמקות אלה אל הצופה חייב הבמאי-המעבד להזדקק לצורות לא-דראמטיות של הבעה (דמות המספר על הבמה. פגעי ןהזמ זומירות צורות ביטיו לא-מילוליות). הסגנון ביצירתו של עגנון אהו גורם !$-פסיכולוגי. כדי להגעי למעין פסיכולוגיזציה םחייבי תוכן החיווי והגורמים הלא-מילויים לפרוץ את מ:י.בלותיו . הסגנון המסוגנן הוא גס גורם אירוני. המרצי מלכתחילה ףבגו היצירה, ויוצר מרחק בין ב"במה" לבין הצופה. כדי לגשר לע תהום זאת. וכדי שהצופים יגיעו לידי הזדהות (קירבה וא ניגוד) כלשהי. על הבמאי-המעבד לחפש דרכים השתפרוצנ של םליצני (על עגנון בתיאטרון)• מעבר למגבלות שהסגנון מטיל עליו . בעיה אחרת נובעת מן העובדה שיצירתו של עגנון היא, מבחינה מסויימת, חלק מהקאנון התרבותי של חברת גרשון שקד הקוראים-הצופים. היא שלמה ומושלמת בעיני מכירהומוקיריה ; אולם כל המחזה מקטעת תבנית שלמה . מפרשת "סיפור פשוט" ; הבימה, 1979 אותה פירוש מוגבל על-ידי ההדגשות החדשות הנוצרות על- ידי הקיטוע, הברירה והארגון-מחדש של התבנית. כמו-כן פועלים בהמחזה גורמים אמנותיים רבים חץו-מילויים (במאי- שחקן. תפאורה, מוסיקה. במה). ההורסים את שלמותו ה"קאנונית" של הרומאן. הצופה המיועד. האמון לע כתבי עגנון . אינו יכול שלא להשוות בין המקור לעיבוד ; ובדרך-כלל עולה המקור השלם והמושלם על כל עיבודיו . בתחרות שבין המקור לעיבוד נדון העיבוד מראש לכשלרן . הצופה. שאמת-המידה הקאנונית נקוטה בידו , עשוי י(ואול חייב) לדון את העיבוד במידת הדין ולא במידת החסד . ובעיה נוספת : הרומאן והמחזה פתוחים לדמיון היוצר לש הקורא. המבקר והבמאי. ההמחזה מק~עת פירוש אחד ןמבי הרבה פירושים אפשריים . ההמחזה היא ביטוי לדמיונו רהיוצ של הממחיז אבל היא מגבילה את דמיונו היוצר של .הקורא ככל שיצירה פתוחה יותר לפירושים מפירושים שונים יהר ממעטות ההגבלות את אפשרויותיה . קל וחומר ביוצר ןכעגנו (או כקפקא) הפתוח לפירושים שונים והמכיל םדברי הויפוכם. כשכל פירוש (או מרבית הפירושים) מוותרים לע היפוכם של דברים לטובת הדבר שהממחיז בחר ל j! ב~ אותו. זאת ועוד : ציירתו של עגנון היא אפית ביסודה . במתח היוצר כל עלילה המיטלטל בין השהיה לפורקן מעדיף עגנון את ההשהיה . הוא נהנה להשהות את ההתפתחות הדרמטית לקראת שיא. ומרבה בשהיות המעוגנות בסופר עד שסיפור- המעשה נעלם תחת תילי תילין של השהיות בעציוב הסיפור. משמועברת הציירה מן המדיום האפי לדרמטי . חייב היוצר (המעביר) להרבות ב"קידומים" של העלילה לקראת סיומים כלשהם - סיומי תמונות, סיומי מערכות וסיום המחזה כולו . במהופך ממה שמבקש יוצר אפי כעגנון . שאינו חפץ להר r את סוסי העלילה אלא דווקא נבנה מכך שהם סרטים מן • מאמר זה הוא עיבוד של נוסח ראשון שנדפס ב "ידיעות אחרונות" ,79.23.2 . השביל הסלול, כביכול. אל המטרה הנכספת. דצמבר 1984 35 כין כה וכה מתעוררתהשאלה : מה לכם העבודה הזאת ? למה חיתה תלויה. איפוא, בתפישה הקבוצתית-ה~פית של הרומאן כניגוד אדכיטיפי בין שני העולמות. ה"מיתיזציה " של יפכה אדם שפוי בדעתו ויעבד יצירת-מופת לבמה. כשהוא (ללא ניסיון של דראמטיזציה מלאכותית). בניסיון הדמויות הביאה להמעטה ולהגבלה של הגורם הריאליסטי יודע יפה שאינו מסוגל לעמוד בתחרות ? התשובה לשאלה המרסיקאלי · להעלות את האווירה הרומאנטית ש"כשבדה" בהמחזה לעומת הדומאן ולהרחבה של גורמים ~ היא מורכבת למדי : הבמאי-המעבד דרמה למבקר . מה על-ידי דדך המשחק ה"מנוכרת" ובגישה "המשחקית" לא דיאליסטיים (גרוטסקיים. ליריים וסמליים). המעבדים והבמאי ויתדו מראש על המימוש הדיאליסטי מתוך הנחה מבקדים שונים מנסים לקרוא יצירות-מרפת חדשות .לבקריםהעבד ; ובעיקר בניגוד הפנימי שבין אירוניה וניכור לתמימות שבהצגת ה"רומאן" (ולא המחזתו הדרמאטית) יש משרם כשהם חחרים ומתרגמים אותן מלשרן הספרות ללשון ולהזדהות. שהועלה על הבמה כגעייה ואיפשד לצופים ויתור מראש על המוסכמות של וראמה "דיאליסטית ". המושגים. ומנסים להציג את היצירות מנקודת-דאות חדשה. התבוננות דב-משמעית בתבנית המורכבת . המוסרת את היחס הסגנון המסוגנן . והצורך בהכנסת "דמויות מספרים" על אף הבמאי-המעבד מנסה "לתרגם" את היצירה המלשוכ אל העבד יותר מאשר את העבד עצמו . הדומאן כמות שהוא הקל במידה מסויימת על מלאכת הבמה (דמויות מן הקהילה בדמויות מספרים) . השימוש המקורית. לשרן הורמאן . ללשון החזירן . החזירן הוא הביטוי החרשיי והמוחשי לדרכי הבנת ה ורמאן של הבמאי-המעבד . העיבוד וההמחזה, משום שההמחזה הפאדרדית של המסע בתזמורת המופיעה על הבמה ומלווה את המחזה וכן העמדת כשם שאין הביקורת מסוגלת למצות יצירה כלשהי עד תרמה. מצוייה בגוף הדומאן עצמו. המחבר עצמו התייחס. .כביכול המחזה כולו במרחב בימתי אחד בלבד - בכל אלה יש רזו האחרונה תמיד עשירה יותר מכל הביקורות שנכתבו אל מסער של ,, יוזיל כאל נושא ה"פתרח" להמחזה תחזיוני משום ויתור על המוסכמות הדיאליסטיות. המעבדים והבמאי עליה , כך אין העיבוד הבימתי-הפרשני מסוגל למצות את של הבראדי"ר זינגי"ר . יזדעאלי לא הלך. איפוא. נגד מגמתו ני 6 ו להפוך את החיסרון ליתרון . כשהעצימו את הגורמים היצירה בשלמותה. אלא אך ורק היבט מצומצם שלה . כאן הפנימית של הרומאן. אלא הדגיש היבט. שהיה נתון הסמליים והרחיבו אותם , כדי להתא;ם את העימות שבין האם המייצגת את הכלל. העיירה, החברה הבורגנית. הדיכוי תשוקתו כתשוקת המבקר לקבע את היצירה ולכפות עליה את מלכתחילה בגוף היצירה . המסע כמשחק של בדיון קיים . לבין הבן פירושו שלו. בסוף הורמאן . יזרע אלי נטל נושא זה . והפכו מנושא מישני הארוטי והעדפת השיקול הכלכלי על הנפש זאת רעוד : כיורן שלשון-הבמה היא לשרן של אמנות, הדי לנושא עיקרי. ופירש את הדומאן כפי שפירש. נדאה לי . שיצא המייצג את היפוכם של דברים . נוצרת ממילא גם תבנית חדשה. שיש לדון אותה גם לגופה בשלום מן העימות האמנותי . בדרמאן הורחבו הגודמים הריאליסטיים על-ידי מערכות של מוטיבים (קריאת התרנגול ' האח המטורף . הסעודות) - כאמנות בימתית העומדת לעצמה . ואשר לדיון בפירוש הבימתי לורמאן . הרי יש לדון אותו באותן קטגוריות שבהן ש וכה לחלוטין הוא "סיפור פשוט" . הדמויות ב " הכנסת שבאמצעותם קי בלו הללו משמעות סמלית . יזרעאלי ) וכאן נשפטת ביקורת. הורה אומד : האם הצליח הבמאי-המעבד כלה" היו אפיזודות ~-פסיכולוגיות. מריונטות בפי רוש יזרע אלי יותר מאשר המעבדים !( · נזקק לגודמי עיצוב בימתיים לא-מילוליים כתחליפים למערכת-המוטיבים להגיע לפירוש מעניין של היצירה ? שאלות אלה ואחרות הסובבות במחול אירוני ; הדמויות ב"סיפור פשוט" הן נשאל להלן מתוך עירן בשני עיבודים מומחזים של עגנון -"פסיכולוגיות" . הרומאן אינו ורמאן-מסע קומי. אלא ורמאן המילולית. הבמה ואביזריה. קולות המוסיקה. פעי לויות "הכנסת כלה" שנעשה לפני כמה שנים על-ידי יוסי יעזדעאלי ריאליסטי-פסיכולוגי עשוי היטב . המעבדים (שלמה ניצן פנטומימיות . תפסו את מקומן של מערכות המלים . המרחב ויצחק גררן) והבמאי (יזדעאלי) עמדו כאן בפני בעיות הבימתי כולו במלוא אפשרויותיו תפס. איפוא . את מקומו של ב"הבימה" ו"סיפרד פשוט", שהומחז והוצג כמה שנים המרחב ה אפי ברומאן . המוטיבים קיימים הן באורח סטאטי מאוחד יותר אף הא ב"הבימה". סבוכות. משום שלא חיתה כאן גם אפשרות להשתמש במרחב מסוגנן (כמו ב"הכנסת כלה") ולהפוך את הנדודים במרחב והן באורח דינאמ י כתופעות קוליות או חזותיו ת י יזדעאלי עיבד לתיאטדון את הררמאן הפיקדסקי של במרחב לנדודים במרחב מופשט. המרחב ב"סיפוד פשוט" חוזרות . שבהצטברותן הן · מעבירות מסרים באמצעים לא עגנון "הכנסת כלה" והעלה אותר בתפישה מודרנית. הוא מוגדר ואין לעקור את הגיבורים ממקומם ומזמנם . מילוליים. הצגת הורמאן חיתה משימה נכבדה : יזרעאלי לא ניסה, ' כאמור, להפוך את הדומאן לדרמה. אלא נתן לשחקנים. שהחליפו ביניהם תפקידים שונים. "לספר" את הרומאן . ההמחזה של "הכנסת כלה" חיתה מבוססת על בסיס של תיאטרון קבוצתי המביא טכסט כ"חזירן" בפני הצופים. ייחודו של השחקן נתבטל . והוא שימש כלי ביד הבמאי והמחבר לביטוי התכנים ה"ספרותיים", שהפכו באמצעותו לתכנים בימתיים. השחקן חזר כביכול להיות " מימוס" המציג סיפור . זאת ועוד : הבמאי שמד גם על לשו כו המסוגננת של עגנון . שאינה לשון התיאטדון אלא לשון אפית מובהקת. הסגנון המאוזן והמנוכר (הרחוק מלשון הדיבור ( יצר ממילא מדחק אירוני בין הבמה לבין הצופים. אירוניה זו נשמדה לכל אודך ההצגה גם משום שחוסר-ההזדהות של השחקנים עם תפקידיהם (החילוף המתמיד של תפקידים). להוציא דמות אחת ) דמותו של הגיבור הראשי). יצרה במה מנוכרת. הבמאי קרץ כביכול לקהל . והצביע על כך . שההצגה איכה אלא מישחק. הורמאן מבוסס על שתי תבניות-יסוד : תבנית של מסע (ר ' יוזיל חסיד נוסע דרך גליציה כדי לאסוף כסף להשיא את בנותיו) ותבנית של סעודה 'ו( יוזיל חסיד מתעכב ומשתהה בתחנות השונות בדרכו ושומע בשעת הסעודות סיפורים ומעשיות). יזרעאלי ניסה למצוא דדך הולמת לביטוי שתי התבניות הי סודיות. כשהוא מקשר ביניהן בעלילות על ,, יוזיל ,,, יוזיל נתנזון . בחלקי-המסע האט את הקצב ובקטעי הסעודה הגבירו (הגברת קצב הדיבור בתיאורים שלסעודה) . הוא ניסה למצוא אקוויוולנט ריתמי בחזיון לריתמוס של הדומאן (דווקא על-ידי שימוש קרנטדפונקטי בריתמוס) . למרות הניכור בעיצוב הדמויות ובסגנון . השאי ר הבמאי דמות אחת בלתי מנוכרת . דמותו של ,, יוזיל חסיד מופיעה "הכנסת כלה" ; הבימה ,1972 כניגוד לכל הדמויות האחרות בתלבושת יהודית "מסורתית" . הוא גם האחד שאינו מחליף את תפקידו ועורו. הוא כלבוש אין כאן גם אפשרות "לשחק " בלבושי-הרומאן ו " להלביש" מרחב הבמה המוקף שקים (מלאים נוצות. כרמז למוטיב בין עירומים או כערום בין לבושים. הוא מואר על-ידי דמויות את הגיבורים בלבוש מודרכי , ברמז דק שהנושא חשוב התרנגול) הוא קלסטרופוכי . הדמויות סגורות במרחב הכמה - צירל וברוך מאיר שבויים שם (הכמה מסמנת חנות) . כשם אחרות באורח אירוני (משום שהן בכות הזמן "ה"משחקות מלבושיו. הנושא ב"סיפור פשוט " אינו קיים מחוץ להקשר שנישבה שם היושל . הנראה כתינוק שנישכה בין חנוונים . את משחק התיאטרון), אך גם מאיר אותן באורח יאירונ החברתי-ההיסטורי הנתון . ולבושיו (למראות האוניברסליות של הנושא) איכם חשובים פחות משאר המרכיבים. זאת ועוד : מרחב הבמה מקיף את הגיבור . וכשזה יוצא מדעתו , משום (משום שהוא הדמות האותנטית והשלמה היחידה על הבמה). כמה מן הדמויות (האשה והבנות) היו "דמויות אם ב"הכנסת כלה " יכול היה יזרעאלי להזדקק לשיר ולפזמון שכיסופי אהבתו מתגברים עליו. מתמוטט מרחב הבמה. מפולת המסמנת את התערערותן של אמות-הסיפים הנפשיות ביניים" ובתלבושותיהן יש רמז מסורתי כלשהו -(מטפחות כגורמים אטמוספריים . שהעניקו לרומאן אפקטים ליריים הגיבור יוצא מן העולם המחניק של החנות ראש. חצאית ארוכה). דמויות אלה היו כעין רדמויות-מעב ושימשו גם בתפקידים מוטיביים. הרי אופיו הפסיכולוגי והחברתיות . לעולם שכולו טוב - עולם הטירוף . משמחזירה אל אותן דמויות שהיו מחוץ להקשר ההיסטורי. הדרגה וז והטדאגי של "סיפור פשוט" אינו מאפשר מעין מיבנה של שהתערער . "מחזמר ", האפשרי ברומאכים סמי-קומיים כ"הכנסת "כלה החברה את הירשל לחיקה באמצעות קיסמי הפסיכולוגיה ' עידנה במידה רבה את התבנית כולה. ו"דון קישוט " (אף-על-פי שגם ב"סיפר פשוט" אין יזדעאלי חוזרות חומות החנות ומתייצבות והכל בא על מקומ ו בשלום יזדעאלי העביד את בעיית היחס בין העבר להווה מן העימות שבין האולם לבמה אל הבמה עצמה. במקרם להעלות עבר. מוותר על שדותיה הטובים של המוסיקה) .- הציפור שנמלטה חוזרת לכלוב-הזהב שלה . מסך-הברזל הוא העלה את בעיית העבד . הצעירים שדו על העבד ושיחקו שני המעבדים והבמאי צריכים היו. איפוא. לגשת להמחזת (הסורג) היורד בסוף המחזה על הבמה מעביר את המסד ב"עבד" . הגיבור הראשי חי. כביכול. בלב-ליבו של העבר הדומאן מזווית-ראייה אחרת. עניינה של העלילה הדרמאטית הגיבור חזר לשביר . הוא נפל ולא יוסיף קום . הוא סורס עצמו . בחזירן זה יצר אצל קהל הצופים יחס של אהדה לא (במחזה!) הוא המאבק שבין דמות האם . צירל. המייצגת את ונשמתו ניטלה ממנו . הנורמות של החברה הבורגנית שכל מעייניה בכסף . לבין הבמה הפכה איפוא . למעין מטונימיה של המצב החברת י . או הדמות הנאיבית הבלתי-מנוכרת. המוקפת משחק של ניכור הירשל , המשתוקק לחיות את חייו שלו. בעיית למעין מטאפורה של הנפש המוחנקת. המתפרצת וחוזרת ואירוניה. הדמות מאפילה על הצעירים ""המשחקים דמות הבן . הבחירה של הירשל בין מינה לבין בלומה נאכט. היא יביטו ונופלת בשבי שרביה הבורגניים . מה שהרומאן מבטא ב"עבד", ובמקום שיתהווה אצל הצופה יחס אירוני אל להיטלטלותו בין שני אורחות-חיים ומערכות-ערכים , בין באמצעות שרשרת של מוטיבים. הרהורים, דיבור משולב וכל ה"נרסטלגיה", נוצרה אצלו מידה רבה של אמפתיה עם הצעירים המשחקים "עבד" ועם הגיבור המשחק-לא-משחק השתלבות חסרת-דמות בחברה הבורגנית לבין מימוש האני . כיוצא באלה (וכן הערות והארות המספר) הוחצן כאן והועלה הדומאן מאוכלס דמויות רבות. שאיפיונן מעודן . מורכב ורב- באמצעות אפקטים חזותיים מבוימים . עימם. צדדי מאוד . כשהדמויות העיקריות מוארות על-ידי -דמויות ה~ם הפכה לדמות מיתולוגית ) כארכיטיפ של הבורגנות איך ספק. שחלק מן ההצלחה נעץו ביצירתו זו של עגנון . שבנפש) באמצעות המוטיב החוזר של ה "צבירה " הבורגנית. שבניגוד ליצירות אחדות מסוג זה איננה חד-משמעית. אאל מישנה מקבילות . המעבדים ויתדו מראש על קליr מן הדמויות . למעשה, ויתרו גם על ה"פסיכולוגיזציה" המורכבת ספירת הכסף. ספירת הכסף פותחת את המחזה (וכאן עשו צופנת בחובה גודמים אירוניים וגרוטסקיים. שפירושו של המחזאי הוציאם מן הכרח אל הפועל. בלא שידחה מכל וכל והרב-צדדית של הדמויות העיקריות . יזרעאלי נתפס יותר המעבדים בטכסט אינברסיה , שינוי מיקום. מעניינת מאוד ( לנ ~ גוד ה"קוטבי" שבין שתי הדמויות העיקריות המוצגות וחוזרת בהקשרים שונים . הספידה הי א אחד הביטויי ם של ~46 את הגרעין הנאיבי של הדמות הראשית. הצלחתו של הבמאי עתון וו' מס' 59 36 נ..... • תיאובחן החאן הירושלמי חברי הועד המנהל של תיאטרון החאן הרי ספיר - יו"ר יאיר אלון דב בן דרור תמר הורוביץ מיכה טל יוסף עוזיאלי עזריאל ציון פרופ 1 גרשון שקד גדעון פז יוסי פישר - משקיף מטעם הקרן לירושלים שרה ליסובסקי - משקיפה מטעם משרד החינוך עובדי תיאטרון החאן יוסי יזרעאלי - מנהל אמנותי דניאל אלטר - מנהל אדמיניסטרטיבי שוש עמית - מזכירת התיאטרון שלומית רדי - מנהלת מכירות שמשון קריסטל - יחסי ציבור ענת פלנקר - מקדמת מכירות משה צבי - קופאי בוטה שטרית - מנהלת חשבונות אילן בלבינדר - מנהל טכני שי בר יעקב - עוזר למנהל האמנותי שלמי בעתם - עוזר למנהל האדמיניסטרטיבי יפה פרידמן - ניהול הצגות יעקב מוזל - תאורן שרה יוסף - תופרת נסים אגאי - מנהל אחזקה ישראל אשור - אחראי אולם בנימין ויטל - טכנאי במה מיקלוש יעקב - טכנאי במה צילה רביץ - מלבישה שמואל גנון - רכז קניות רחל נחמיאס - אחראית על עובדות הבית קמיל תורג'מן - עובדת הבית שמחה חנופה - עובדת הבית מוטהדה חביבה - עובדת הבית אברהם מוזס - סדרן מיכל שפיגלמן - מרכזיה - מודיעין חנה דיבור - מרכזיה - מודיעין דיילות : מיכל חנוך 1 יעל השכל גליה סיטון , הדס גלעדי , איה גרינהוט 1 יעל אדם , צפי שרפסקי , צילה מוזס שחקני החאן בעונת תשמ"ה יהודה אלמגור מיכל גולדברג עידית טפרסון אברהם לקס אורה מאיסרון שבתאי קונורטי חנוך רון איילת שזר "תהילהוו עפ"י ש"י עגנון עיבוד ובימוי : יוסי יזרעאלי עיצוב תפאורה : יוסי יזרעאלי ועפרה צדיק . מוסיקה : אורי וידיסלבסקי תאורה : יעקב מוזל עוזר במאי : שי בר יעקב ייעוץ : נורית פריז :משתתפים יהודה אלמגור -שרגא , קבצן . מיכל גולדברג - אם תהילה, מקוננת , אשת החכם . עידית טפרסון - הרבנית, המלאך .המשחית אברהם לקס - אבי תהילה , בעל תהילה , מקונן . אורה מאירסון -תהילה . שבתאי קונורטי -הסופר . חנוך רון - החכם, אבי .שרגא איילת שזר - תהילה הילדה, בת ,תהילה .קבצנית מחברות החאן מערכת : גרשון שקד יוסי יזרעאלי מיכל גובריו יעקב רז מנהל מערכת : דניאל אלטר רכז מערכת : שי בר-יעקב ו הסופר (שבתאי קונורטי) ותהליה (אורה מאירסוז> מנהלת הצגה - יפה פרידמן . מנהל ייצור - אילן בלבינדר . מלבישה - צילה רביץ . טכנאי במה - ישראל אשור, בנימיו ,ויטל יעקב מיקלוש . ייצור תפאורה - בנימין ויטל, יעקב מיקלוש . ייצור כלי הקשה : .אינדובאי מסכות - יהודית גרינשפן . פיארת - ליליאן בורשבסקי . תפירת תלבושות - שרה יוסף . צילום הצגה - יעקב אגור . הצגה ראשונה - יו-ם ך 1, י"ח כסלו תשמ"ה , 12 בדצמבר 1984 תדוות מיוחדות למודסות לואנשים שתרמו ממרצם ומזמנם לסייע בהפקת "תהילה" בכל דרך אפשרית: גב • לנדאו ומר הרשקוביץ, בית החרושת לרהיטים "ריס יי , הוצאת הספרים ייכתריי, מאפיית ייאגנ'ל " ועובדיה , עובדי עיבוד נייר "אמניריי בחדרה ומנהלם מר מרדכי דרי, יי דפי זהביי , בית החולים "שערי צדקיי : מר גייגר ומר קלמן ממחלקת הנדסה, גב• שושנה לב ממחלקת פיזיוטרפיה, מחסן ההנפקה, בית הספר הממלכתי "הגימנסיה העברית", חיים גריבנאוס, תמי תמוז 1 אסתי קריב, תזמורת הנוער העירונית ירושלים . תודה מיוחדת לברוך אמבולנס . תיאטרון החאן, ככר דוד רמז 2, ירושלים שחקנים יוסי יזרעאלי -במאי , מעבד ומעצב יליד ירושלים . בוגר ה- RADA בלונדון , אוניברסיטת בריסטול . קיבל תואר דוקטור ב Carnegie Melon Uniiבפיטסבורג . מכהן versty כפרופסור ללימודי בימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב . שימש כמנהל אמנותי בתיאטרון ייהבימהיי בין השנים 1975-77. בי ו הצגותיו החשובות בארץ : יי איש חסיד היהיי , יי מדיאהיי, "שבעת הקבצנים" (בתיאטרון החאן) . הרבה לעסוק בסיפורים של ש יי י עגנון ובין היתר העלה עיבודים לייהכנסת כלהיי ו יי סיפור פשוט יי ב יי הבימהיי . מרבה לעבוד גם בחוץ-לארץ וביו עבודותיו הבולטות, יי אין דבר יותר שלם מלב שבור יי , עפ יי י סיפוריו של ך • נחמן מברצלב, שהועלה יהודה לאמגור אורה מאירסון בתיאטרון של היידלברג בגרמניה והוזמן . למד בחוג לתיאטרון בוגרת בית-הספר לאמנות הבמה "בית בן 25, יליד חיפה 1983. זו עונתה השניה בתיאטרון לפסטיבל ברלין היוקרתי . של אוניברסיטת תל-אביב . השתתף צבי יי ' החל מאמצע עונת תשמ יי ד משמש כמנהל החאן . בעונה הקודמת הופיעה תבהצגו בתיאטרון החאן בהצגת יי קליגולה יי. האמנותי של תיאטרון החאן ." שעת סיפור יי, "יובל יי ו יי קליגולה יי . עפרה צדיק - מעצבת תפאורה ותלבושות בוגרת יי בצלאל יי במגמת אמנות . למדה עיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב . עבודותיה כמעצבת כוללות , בין השאר, " ראיתי אנשי ם צוחקים יי (ערב יחיד של עדנה פליד)ל , יימסע לילי יי בתיאטרון לילדים ולנוער ו יי מה עושות האיילות יי עפייי לאה גולדברג . עבדה כאסיסטנטית ב יי קאמרי יי בהצגות "מעגל הגיר הקווקזי ", יי נשים בצמות יי ו יי הסערהיי . מיכל גגלודבר שבתאי יקונורט בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב . קשיח כת קיבוץ עין גב . בוגרת סמינר אורי וידיסלבסקי - מוסיקה הקיבוצים כמגמת משחק ,1984. מנגנת בתיאטרון יי האהל יי, בתיאטרון חיפה נולד בשנת 1955, למד קומפוזיציה קלרניט, בס-קלרניט וסקסופון . לוותה ובתיאטרון הקאמרי . משנת 1972 משחק באוניברסיטת תל-אביב . כתב מוסיקה להצגות : כנגינה את הופעותיה של נטע פלוצקי בתיאטרון החאן . הופיע במספר רב של "פנטזיה על נושא רומנטי "- מאת חנוך לוין, בהצגתה . זו לה הצגתה הראשונה הצגות, ביניהן :" שבעת הקבצנים "' " פונדק הרוחות יי מאת נתן אלתרמן - אשר כתיאטרון המקצועי . יי מולייר יי, יי אגדת שלושה וארבעה ", זכתה בפרס הראשון בפסטיבל עכו 1980' יי עד יי אגממנון יי' "מלחמות היהודים" ' מרות יי - מאת עמוס עוז ' בתיאטרון נרה-צדק ," הרפתקאות החייל איבן ציונקין יי, ייתל- " נשים יושבות על חצץ יי - בתיאטרון חיפה אביב - ניר-יורק -תל-אביב יי , "המרפסת" , ו יי קליגולה יי בתיאטרון החאן . יי כנזי מת יי' "סקופ יי' "יובל יי ו יי קליגולהיי . שי בר-יעקב - עוזר במאי יליד 1958. בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב במגמת בימוי . במסגרת החוג תרגם וביים את ההצגות יי המצרףיי מאת וו .ב . יטס ויימקסיי מאת גינטר גראס . עבד גם בתיאטרון בובות במסגרת מוזיאון ישראל ובתיאטרון הגלגול . העלה את ההצגה יי חוו באהבה" בפסטיבל עכו 1984. עידית טפרסון חנון ןרו בוגרת בית הספר לאמנות הבמה " בית בן 26, בוגר בית הספר לאמנות ההבמ צבייי ,1984. השתתפה בהצגה " שבועת " בית צבי ",1984, בו זכה גם תבמלג אמוניםיי בפסטיבל עכו 1984. זו לה הצטיינות . זו לו הופעתו ההראשונ הופעתה הראשונה בתיאטרון החאן . בתיאטרון המקצועי . יעקב מוזל - עיצוב תאורה נולד בירושלים, 1942. בוגר ישיבת חבייד בלוד . עיצב תאורה לרבות מהצגות תיאטרון החאן ' ביניהן ; יימרתוןיי, "בדמי ימיה", "הרפתקאות החייל איבן ציונקיןיי, יימולייריי, ייחסותיי, ייתל- אניב - ניר-יורק - תל-אביביי, יימלחמות היהודים", ייהמרפתסיי, ייוולפונהיי, "כבזי מתיי, ייאילומינטוסיי , יילפוצץ אותםיי, ייגימפל תםיי, "סקופיי, יי אגדת חורף", "נופלים כפחיי, יי אכא אוכויי, "יובליי, וייקליגולהיי . נורית פריד - יעוצת איילת שזר למדה ספרות וחינון כאוניברסיטה העברית אברהם לקס יליד 1947. עלה מגרמניה . גר תכקבוצ ילידת ירושלים . בוגרת בית הספר וכסמינר בית יעקב . מורה ומחנכת מזה 23 שנים כבית ספר תיכון ייחורכיי ומכללת גבע . בוגר סמינר הקיבוצים במגמת לאמנות הכמה יי בית צכי יי, 1984. משחק, 1984. זו לו הופעתו ההראשונ השתתפה כהצגת ייעליסה בארץ ירושלים,.ורעייתו של הרב יוחןנ פרי,ז ראש המחלקה לחינון יהודי תורני כמשרד החינון כתיאטרון המקצועי . הפלאות יי של תיאטרון הקופסא. זו הופעתה הראשונה בתיאטרון החאן . והתרבות. ' •-------------------------------- ווותהילהו עפ''י : ש"י עגנון עיבוד וגירסת הצגה : יוסי יזרעאלי הדמויות: תהילה תהילה הילדה הסופר החכם אשת החכם הרבנית אם תהילה אבי תהילה בעל תהילה בת תהילה שרגא אבי שרגא קבצן קבצנית מקוננת מקונן מלאן משחית. מערכה א' תמונה ראשונה בחדר האיפור של הסופר ההופך לחדר הסופר . הסופר מחסל את כתביו' קורע ניירות, מגלה מחברת ישנה. הסופר : (קורא) צדקת." חכמה." חיננית." זקנה נאה (הסופר צוחק צחוק סרקסטי ומתחיל לקרוע את הנייר. עם הקריעה עולה וחוזרת ירושלים. הסופר הולן לאיבוד בזכרונותיו . מנסה לערוך בהם סדר דרך שחזור פעולות. נוטל תיק ומתחיל להסתובב כמחפש כתובת). תמונה שניה רחוב בירושלים. הסופר מנסה לקרוא כתובת מתון נייר מהוה. נתקל בתהילה, הנושאת פח מים. הסופר : היכן ביתו של אותו חכם ? תהילה : בוא ואראך . הסופר: אי את צריכה לטרוח, אמרי לי היכן אפנה ואלך לי. תהילה : מה איכפת לך אם זקנה תזכה במצווה ? הסופר: אם מצווה היא - זכי בה. אבל תני לי פח זה שבידך. תהילה: למעט את המצווה אתה מבקש . הסופר: לא למעט את המצווה אני מבקש, אאל למעט את טרחתך . תהילה: לא טורח הוא, אלא זכות הוא ןשנת הקדוש ברוך הוא לבריותיו להביא צרכיהם בידיהם . כאן ביתו של זה שאתה מבקש . תמונה שלישית אצל החכם . הסופר : (עדייו תחת רושם הזקנה עם פח המים) זקנה זו שהראתה לי את הדרך (מעיין ברשימות שרשם לאחר הפגישה עם הזקנה, מצטט) "שמאור פניה שלום, וחיבת קולה נחת-רוח", מי ".!?איה הסופר עסוק בהתחכמויותיו ובחידושיו . הסופר מחטט בפנקסו, נזכר : הסופר : חרי קודם חזירתי לירושלים הבטחתי ל~ז ח~נ;: לפקוב את שלומה (הסופר אינו זוכר למה .התכוון)החכם : (מזכיר לו) הרבנית ... תמונה רביעית אצל הרבנית. הרבנית במיטת חוליה. הרבנית: אוי, אוי." מי כאן ?! הסופר: אני בא מחוצה לאץר ובידי ברכת שלום מבן בנך. הרבנית: (בכעס) : כמה בתים יש לו !? אה ?! משרתת מצריח בתוך ביתו. הא ?! ושטיחים םנאי בכל חדר . הא ?! (שוברת אנחה). צינה זו המוציא אותי מן העולם !!! אוי . הסופר : (לעצמו) תנור של נפט היה מקל עליה תא יסוריח . (לרבנית) : נכדך שלח בידי מעות לקנות ךל תנור . הרבנית : תנור ?!". הסופר: (מסביר) תנור מטולטל שממלאים אותו טנפ ומציתים את הפתילה. והוא דולק ומעלה .חום (מוציא כסף מארנקן) חנה הכסף . הרבנית: חיאך אלך ואקנה תנור, וכי רגלים יש לי ?!". גלידי קרח יש לי !!! צינה זו עד שלא תביאני להר הזיתים. תוציא אותי מדעתי ." ושם בחוצה לארץ אומרים שארץ ישראל אץר חמה. חמה היא לרשעים בגיהינום !!! (ממהר להביא לה תנור. הוא יוצא תוך כדי כן) : מחר תזרח החמה ותעביר את הצינה !". (צועקת אחריו) : עד שלא תבוא הנחמה. תצא הנשמה. תמונה חמישית ברחוב. הסופר : לא כל הזקנות שוות. זו שהראתה לי את ביתו של אותו חכם, נוחה לכל אדם. וזו ששיגרתי לה תנור, אינה נוחה אפילו למי שמבקש את טובתה. אב• שרגא (חכרך רון> ותהילה (אורה מאירסון> (מפשפש ברשימותיו על תהילה, חוזר על המשפט) : t "זקנה נאה . זקנה נאה זקנה נאה" . (רעיון מבזיק בראשו . מדבר בקול רם ורושם) : הסופר : "זקנה אחת חיתה בירושלים . זקנה נאה . שכמותה לא ראיתם "מימיכם.תהילה : ומה שלומו ? (הסופר מסתכל עליה ואינו מזהה אותה) . תהילה : (צוחקת) אי אתה מכירכי ?! הרי אתה אהו שביקשת לטלטל את פחי כשהלכת אצל ואות חכם ." הסופר: (מדפדף בין רשימותיו, מזהה אותה ספרותית). את היא שהראית לי את הדרך' ואני עומד הותוה כאילו לא חכותיך ! תהילה : וכי מחוייב אתה להכיר את כל תהזקנושבירושלים ? הסופר : והיאך הכרת את אותי ? תהילה: ירושלים, מתוך שעיניה צפויות לכל ישראל' כל שבא לכאן נחקק בלבנו ואין אנו שוכחים אותו . הסופר : יום מצונן חירם, יום גשמים ורוחות, ואני עומד ומעכב אותך בחוץ . תהילה : כבר ראיתי קרירות גדולות מאותן שבירושלים. " ולעניך רוחות וגשמים, עליהם אנו מודים ואומרים משיב הרוח ומוריד הגשם. עכשיו בני לך אצל הרבנית ותראה כמה מחממת . המצווה שעשית. תמונה שישית אצל הרבנית . הסופר : דואבי אני שהתנור דולק יפה ומעלה חום . מרוצח את ממנו ? הרבנית: ואם מרוצח אני, כלום ימעט ריחו? או דצמבר 1984 תהילה לעגנון כסיפור קרוש ." תמימותה של תהילה איננו גילוי של אי-ידיעת האמת . הרי ראתה בחייה לא מעט שרעות ורוע. תמימותה היא גילוי של רצון מוכער לאמונה . רצון המביא לידי ציות וצרון המביא לידי בחירה ועשייה ". (עמי 66(. ." הכרעת הרצון ליראת-שמים היא ענייו להתחדשות בכל רגע, ואיו הוא בגדר הישג שאדם מחזיק בו אחת ולתמיד . ובאמת חייה של תחילה בתקופת זקנותה הס מאמץ-תמיד להכרעי את רצונה לאמונה על פני תהומות של סבל." ."· גס פחדה וגם השחרור ממנו מוצגים בדיבור מכוון שמים · של יראת וכמתן מגבוה . כל כךלמה ? מפני שהיא אנקבת עם חפדה, מנצחת אותו וכובשתר לאמונה תוך כדי דיבור' והיא מעצבת את הרגשתה על-פי רצונה על- ידי הדיבור הנכון' ואינה מניחה להרגשתה לקבוע את דבריה. זהו איפרא ההדבל האמיתי שבינה לבין המספר . איו הם שונים זה מזה מצד הנטייה האנושית לעצבות ולרפיון ולשכחה, אבל הם שונים זה מזה בנכונות ובערות של ההכרה והרצון להכניע נטייה זו לאמונתם ... ... בחר האדם לחיות את הנסיבות שהוא נתון בהס כגילוי של רצון שמים, הריחו חופשי. הפקיר עצמו לחיות מסות אלח כזימון מקרי הריהו משועבד למקרים, שכן הבחירה ביראת שמים היא חירותו האמיתית של האדם. ייהכל בידי שמים חוץ מיראת שמיםיי עמי 67(.• לאיעזר שביד לבי לא יוציארני מן העולם. מיחושי ראשי יוציאוני מן העולם. הסופר : רואה אני שקשה עליך הדיבור . הרבנית: אתה אומר. קשה עלי הדיבור, ואני אומרת, כולי קשה עלי! ." מה ביקשתי לומר ? כל מה שמבקשת לומר אני שוכחת !." תילי איכה כן . היא. שחבילות חבילות של שנים על כתפיה, עדיין כל חרשיה משמשים ארתה והרי שנותיה כפליים משכרתי . אילו היה אבא, זכר צדיק לברכה. חי היה. נחשב לפניה כתינוק. הסופר : מי היא תילי זר ?! הרבנית: ולא אתה הזכרת ארתה?! ." עכשיו אין מכירים את תילי . לשעבר היו הכל מכירים את תילי לפי שחיתה עשירה גדולה ובעלת עסקים הרבה. כשהניחה את עסקיה רעלתה לירושלים. הביאה עמה כמה חבילות מלאות זהב. ראם לא חבילות. תיבה אחת מלאה זהב ודאי הביאה . אמרו לי שכנותי. אמרר להן אמותיהם : "כשבאה תילי לירושלים. היו כל גדולי ירושלים מחזריך אחריה, מי בשביל עצמו ומי בשביל בנו . והיא השיבה את פניהם וכשתיירה אלמנה". תחילה, אלמנה עשירה. אחר-כך . אלמנה אמידה . ולבסוף. סתם זקנה. הסופר : כשרואים את תילי דרמה כאילו לא ראתה שעה קשה מימיה . הרבנית : אתה אומר שלא ראתה שעה קשה מימיה . ואני אומרת שלא ראתה שעה טובה מימיה . ואפיל את שונאי איני מברכת ניסורים שהתייסרה בהם תילי . סבור אתה . הואיל ראינה זקוקה לחסדי הכוללים . חיים חיים של ברכה ?! ואני סבורה שאפילו עני . המחזר על הפתחים. לא היה מחליף צרותיו בצרותיה !." מיחושי . מיחושי !." אני מבקשת להסיח דעתי מהם. והם אינם מסיחים דעתם ממני . (הסופר מתכונן לצאת) . הרבנית: לא הספיק מנקה הארובות להיכנס לתוך הארובה וכבר פניו מפרייחות. עדיין לא ישבת וכבר עמדת לילך ! חיפזון זה למה ? הסופר : אם אתה רוצה שאשב, אשב. (הרבנית שותקת) . הסופר : אפשר שתספרי לי משהר עליה ? הרבנית: ואם אספר כלרם ייקל לי? ! אר כלרם ייקל לה ?! אני איני אוהבת סיפורי מעשירת. מדביקים קררי עכביש לקורי עכביש ואומרים מעשה טרקלין הוא ." דבר אחד בלבד אומר לך : חס הקדוש ברוך הוא על אותר צדיק. לפיכך הכניס רוח רעה באותה משומדת יימח שמה !." מה אתה מביט בי ? אי אתה שומע לשרן יהודית ? הסופר : לשרן יהודית אני מבין . לשונך שלך רבנית איני מבין . מיהר אותר צדיק ומי היא ארתה משומדת שקיללת? הרבנית: שמא אברך ארתה?!." שמא אומר : יפה עשית משומדת שהחלפת את דינר הזהב בפרוטה עתון 77' מס' 59 הסופר : אפשר להקפיד שלימדתיני כיצד צריך אדם לדבר ? הרי מקרא מלא הוא - אשרי אדם שלא ישכחך. תהילה : אדם טוב אתה ופסוק טוב פסקת לי . ואף אני לא אמנע ממך דבר טוב. אתה שאלת על שרם מה הייתי שמחה עול שרם מה שרב אני שמחה . ודאי אתה יודע כמרני . שכל מעשיר של אדם קצרנים לו משעת לידתו רעד למיתתו . ואפילו כמה פעמים יאמר אדם תהילים . אבל הבחירה היא בידר כמה מזמורים יאמר בכל יום. יש אדם שזוכה לסיים בכל יום כל הספר כולו . ויש אדם שזוכה לומר ספר אחד אר יום אחד בכל יום. אני מנהג עשיתי לי לומר בכל יום יום אחד. היום, נמשכתי אחר המזמורים וגמרתי שני ימים. כיורן שהרגשתי בדבר נעשיתי עצובה. שמא מיותרת אני בעולם ומבקשים להיפטר ממני רזרזרני להשלים חרקי ולגמור קצבתי. והרי טוב להודות לאדוני. ראם אני מתה איני יכולה לומר אפילו מזמור אחד, אפילו תיבה אחת. ראה הקדוש- בררך-הוא בצערי והפליא ' חסדו עמי לדעת שכך רצונו יתברך. ראם חפץ השם להמיתני. מה אני שאתעצב? מיד הסיר אלוהים את יגוני מאתי. בררך הוא וברוך שמר ." הסופר : יותר ממה שאמרת ראית בעיניך . תהילה: כשמאריכין לו לאדם ימיר ושנותיר, זוכה ורואה דברים הרבה, גם טובים רגם טובים מהם. הסופר: ספרי לי מאותם הדברים הטובים . תהילה : במה אפתח ? אתחיל בימי ילדותי . כשהייתי תינוקת. פטפטנית הייתי . ממש מקימה רעד לשכיבה לא פסק פטפוט מפי . היה זקן אחד בשכנותי. אמר לאותם שהיו שמחים לפטפוטי : "חבל על תינוקת זר, אם היא מבזבזת כל דבריה בילדותה, מה ישאר לה לזקנתה?" ועכשיו, שנשתייר לי קומץ של מלים אתה מבקש להוציאן ?!." הסופר : (נבוך) על מנת כן . ודאי לא ביקשתי . מה זה, אנו מהלכים והולכים ועדיין לא הגענו. תהילה : עכשיו בני מגיעים אנו אצל הרבנית. היכנס, ואף אני אכנס אחר-כך . ארתה עלובה, בשביל טובה מדרמה שבחרצה לארץ אינה רואה את הטובה האמיתית הסופר : הטובה האמיתית מהי ?! תמונה שמינית אצל הרבנית . הרבנית: מה אתה שומע מבן-בני ? ודאי מתרעם הוא עלי שלא כתבתי לו אגרת תרדה על התנור. אמרר בעצמך . כלרם יכולה אני לילך ולקנות דיר ועט ונייר לכתוב מכתבים ?! בקרשי אני מגעת כף תבשיל לפי. תמהני שעדיין תילי לא באה . הסופר : אם לאותה זקנה חיננית את מתכוונת. הרי אמרה לי שהיא תברא בקרוב. הרבנית: אם חיננית היא. איני יודעת. בעלת מעשים - ודאי היא. ברא וראה כמה נשים צדקניות יש בירושלים שהן מזמזמות כדבורים תפילות ותחנונים. שמא באה אחת לשאול אותי "כבוד הרבנית. שמא צריכה את דבר ?!" ראשי ! ראשי !." אם מכאובי יוסיף חרם ? (כאחנת) נתור היה לי בביתי . שהיה בעור ממוצאי-סרכות רעד ערב פסח. והיה מרשך חרם . כחמה בתקופת תמוז והיו מוצאים בר נחת רוח . לא כאותם התנורים הקלים שחמימותם רגע. באמת, אין לבקש מן המחדשים שיהיר עושים מעשים גמורים. דיים שמראים פנים כאילו עושים. דבר זה אמרתי להם לאנשי עירי . לאחר פטירת בעלי הרב שיהא מליץ יושר בעדי כשהביאה לה העיר רב חדש . אמרתי, מה אתם מבקשים. שמא שיהא כרבכם שנפטר ?!." דיר לזה שאינו ערשה צררת ! כיוצא בזה אמרתי לשכנותי שבאר לראות את התנור ששלח לי נכדי על-ידך. אמרתי להם : ."התנור לפי הדור, והדור לפי התנור. מה כתב לך נכדי? לא כתב כלרם ? אף לי אינו כותב. סבור הוא שמאחר ששלח לי כזית תנור, כבר יוצא ידי חובתו! ." ארי ! הסופר : <ביציאתו) אף אני סבור שיצאתי יד חרבתי ששלחתי לה כזית תנור ושרב איני צריך לילך אצלה! !! תמונה שביעית ברחוב . הוספר: (כזכר בתהילה, מוציא פנקס, רושם בקול רם) : "מארד פניה שלרם"." (מוחק. רושם) אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלרם. עד שלא יצאתי מירושלים לא חכותיה . וכשחזרתי לירושלים הכרתי ארתה . תהילה : (תופסת בזרועו) התפללת מנחה ? (הסופר אינו מזהה אותה, מפשפש ברשימותיו) . למה אני שואלת ? שאם פנוי אתה, אגלגל לידך מצורת ביקורת חולים . הרבנית שתחיה חלתה . עכשיו חולה ממש היא ! אם רצונך . ברא ואראה לך דרך קצרה . (בדרך תהילה מטפלת בקבצנים). תהילה: רמה שלומר?." ושלרם אשתו." רמה שלרם בעלה." (הקבצנים מרעיפים עליה ברכות ומכנים אותה "תילי") . הסופר: מאחר שאת שואלת לשלום כל אדם, אשאל אני לשלומך . תהילה: בררך הוא וברוך שמר. איני חסרה עימר כלרם . הקדוש בררך הוא נותן לכל בריותיו ילפ מידת הצורך . גם אני בכלל בריותיו . ויותר . יצריכנ להודות לו היום שהכפיל מכתי . הסופר : רמה היא ? תהילה: בכל יום אני מסיימת יום אחד של .תהילים והיום סיימתי שני ימים של תהילים . (תהילה שוקעת בעצב עמוק) . הסופר : כסתלקה שמחתך. " תהילה : כן . בני . שמחה הייתי ועכשיו איני שמחה . (פניה חוזרים ובוהקים) בררך אלוהים שהסיר יגוני מאתי . הסופר : מפני מה היית שמחה ואחר-כך עצובה עוכשיו שרב את שמחה ? תהילה: אם אין אתה מקפיד, אומר לך. לא כך היית צריך לשאול, אלא במה זכית שהסיר אלוקים את יגונך ? שהשם יתברך . הכל שררה בעיניו . השמחה , כעצבות. מה אומות הניקרות על "תהילה" עירן בביקורת על יצירתו של ש"י עגנון בכלל, רעל "תהילהיי כפרט, מעמידנו על תופעה מעניינת למדי : כתוחים רבים תניספם לגישה אליגוךית-סמלתי השקורה ביהדות, עבם-ישראל, בירשולים, וביחסי עם ואלוקיו . את שהעפ הרב של , מ~רי הביקורת ניןת לחלק לכמה קבוצות : ישכם המזהים את הסיפור על-פי מונחים שבתורת פסהרות : כטר.גדיח ~: גורל, עכיצוב של תפיתס זנונ •. כאמצעי לשחיפת דמות וכיוצייב. יש קבוצות המעמידות זכר)i.זב ל~ ,הרוציה תורחא תנדקנ'!תמ תומדב ,תישארה ןקלחו תוחתנמתאתוכרעמםיסחיהויבש ןחותינתא נוכמת. '''~ םילפט ויכנתב םיירקיעה לש רופיסה ךות הקיז והנבמל תובכרומלו יחסי.וירוביג םירוביגה. ולאכ סג םיפקש~ תא תושיגה תונושה תרוקיבב לע רופיהס"הליהת". םיטעקה וצמחw ו ל יש הרואה את המרפס סביפור כאדם אוניבלסרי , ןב זמננו הנקלע לחיפוש אחר עולם תמים בתרן עולם קרוע ומפוכח (ל . גודלנרג), דאם מדורני עבולם טפאליסטי המתלטב בשאלת התיקון לעולמו (בהט). יש הרואה בסיפור נציג של יהדות יפה, מאיתית שולמה (קרצרריו)ל, יהדות שבעבר, יהדות של חסד ושל צדיקות יפת-נפש (שב"ד, דיגנ) . הניגוד שביו הדמויות מייגצ עבר , שי.ןדסח ואמוהנ, תמימות ויופי (תהילה) המתגנשים עם ספקנות וכפירה (הסופר), חסד (תהילה) המתגנש עם דיו והרכנית c (במתסר שלשב"ד C, עולם של א"י מתגנש עם עולם של חוייל <יייס לCקנרפו ישן מתגנש בחדש (פרנק)ל תמימות מתבכשךן אביתניה (קומר' טרקו) • < ••• גם הייצוגיות ש;ל . ת;ז אשית שכרייה במלחוקת. מכאן - צדקנות אמיתית וטהורה, המסמלת קשרים הדוקים איהאליים ניר פז;מ 'r הקב"ה, אשר גt~פרמ מעפם לעפם ע"י חטאי האומה (קריעת התנאים) (פרי;דמ;ן); מול צקדנות מאוהס ·,, ספ תונזti הבאה לפחות על דחפים ועל תהום נפערת (שמראלי). גולדה האשיי של 1 זחי~ה אב סל;מל אתגורל האומה וגורל ירושלים <יייס) . מותה הואקץ היופי והתמימות (שג'י,ד דיגנ, ויסי, גודלבר)ג. אמ i נת;;ו היא ביטוי לציפייה לגאולה אישית, לאומית וקוסמית <וייס) ואילו השליחות המשותפת לתהילה וסלופו; אות היא לקתורת יעיוד משותף (מץל) תפח-תקוה לתיקון מעוות . מעוות שהואאטימות וניכור של דור חארון לכפי אמונת אובת. .)ד"ב(ש • נורית פריד ------------------------------------- י (החכם מנסה לגרור את הסופר בהתחכמויותיו וחידושיו . הסופר : התבשיל הוא בתוך הכף . מחוקה !!!". שוב קבעת פניך בי כאילו שחתי הסופר תחת רשמי סיפור תהילה . רושם בפנקסו). תהילה : אתה אומר שיש בו דיו ואני איני רואה בלשון טורקית !." אתה שמעת שבעלי זב רונו החכם : משעה שהזכרתי את תהילה . הסחת דעתך טיפת דיו. לברכה רב היה, לפי שקוראים לי רבנית, ולא שמעת (הסופר מראה לה את פעולת העט הנובע.) שאף אבא שלי היה רב. שכל הרבנים כנגדו, מכל העולם ! תהילה : (משועשעת) אם כן . לחינם מלעיזים על הסופר: ספר לי דבר על תהילה. דרדקאים ! כשאני אומרת רבנים. לרבנים ממש הדור הזה שכל החידושים שהוא מחדש אינם אלא החכם: אמא עליה השלום, רגילה חיתה לומר : התכוונתי ולא לאותם שבכאן לובשים ~צטלא דרבנן להרע. הרי המציאו תנור מטולטל והמציאו מן עט "כשאני רואה את תהילה, רואה אני שיש פורענות וקוראים להם רבנים. הוי עולם, עולם ! אתה שקר שכזה ואפשר שהמציאו שאר דברים לתועלת קשה מאלמנות ומשיכול בנים." מהי פורענות זו לא וכל מה שבך שוא ושקר !!! אבל אבא שלי . זכר אמרה היא . ואיני יודע מהי . ולא נדע לעולם . שכל הבריות. מוסיף שנים. מוסיף לראות. מכל מקום. צדיק לברכה . רבאמיתי היה כבר מילדותו . לפיכך הדור שהכיר את תהילה מחוצה לארץ 1 כבר מת. טול נוצה זו שהכינותי אני וטבול אותה בדיו זו . היו כל שדכני המדינה בהולים לשדכו. חיתה אלמנה איני מפקפקת בעטך . אולם רוצה אני שאגרתי אם אני אומרת עשירה, עשירה ממש ותהילה, הרי אינה מרבה דברים. ואפילו עכשיו, אחת עשירה . תיכתב משלי. הא לך גליון נייר, נייר קיסרי, משומר שנעשה בה שינוי ומדברת יותר משחיתה רגילה חיתה. חיתה לה בת יחידה, ולוואי ולא חיתה ! הוא עמי מימים שעברו, מאותם הזמנים שהיו נטלה חבית מלאה דינרי זהב ואמרה להם לשדכנים : אינה מספרת על עצמה. אם אתם משדכים אותו לבתי. הרי חבית זו נתונה לו . ואם מעט היא. הריני מוסיפה לו. וחיתה אותה הבת ראויה לאותו צדיק. שהוא צדיק היה, והיא. תיפח רוחה, משומדת חיתה, כשם שסופה הוכיח על תחילתה, שברחה ונכנסה לבית הנומריות והמירה את דתה. ואימתי ברחה, בשעה שהוליכו אותה לחופתה. בזבזה עליה אמה חצי הונה כדי להוציאה משם. עד הקיסר הגיעה האם העלובה. ואף הוא לא הועיל כלום, שכל הנכנסת לבית הנומריות, שוב אינה יוצאת משם לעולם . יודע אתה, אותה משומדת מי היא ? בתה של." הס ! הנה היא באה . (נכנסת תהילה . הסופר קם ללכת). תהילה : שב ידידי, שב . ביקור חולים מצווה גדולה היא. (לרבנית) : פניך רבנית מיטיבים והולכים, ישועת השם כהרף עין . והשם יתברך שולח רפואתו כל שעה יותר. הבאתי לך כף רוטב כדי גמיעת הפה. הגביהי ראשך יקירתי 1 ואני אסעד את הכר . כך 1 כך יקירתי ". הסופר יוצא . תמונה תשיעית אצל החכם . הסופר נגרר אחר התחכמויותיו . מאחר שהוא מתייאש מלשוחח עם החכם על תהילה, הוא עומד לצאת. אשת החכם: (לחכם) : שכחת מה שהבטחת לתילי. החכם: הפלא ופלא!." מיום שאני מכיר את תהילה, לא ביקשה ממני דבר ולא שמעתי שהיא ביקשה דבר מאדם. ועכשיו, ביקשה ממני לומר לך תהילה (אורה מאירסון> ועידית טפרסון (המלאך המשחית) שהיא מבקשת לראותך . הסופר : מתכוון אתה לאותה זקנה שהראתה לי תא עושים ניר טוב. למעלה משבעים שנה הוא אצלי ביתך ? (מפשפש ברשימותיו) אם איני טועה, לא כפי מערכה ב' ועדיין הוא כמו חדש. עוד אחת אני מבקשת ממך. שהיא נקראת קראת לה. כתוב באותיות של תהילים. אוי לי בני ! לא סיימתי החכם: תהילה, הוא שם הקודש של תילי. מכאן היום את היום ". אתה למד שכבר לפני ארבעה חמישה דורות, היו תמונה ראשונה הסופר: את אומרת "אוי" והרי עליך לשמוח. אבותינו קוראים לבנותיהם שמות שדומים כאילו (אצל תהילה. הסופר נכנס) . תהילה : לשמוח ? נתחדשו היום . הסופר : ברוכה הנמאת. הסופר : מן השמים עכברך כדי להוסיף לך יום על הסופר : לפני ארבעה - חמישה דורות ?!." תהילה : ברוך הבא. החכם : שנותיה אינן חקוקות על פניה והיא הרי הסופר: הרי את דרה כבת מלכים. ימייך!." תהילה: אילו ידעתי שמחר יבוא משיח, הייתי אינה נוהגת לספר בת כמה היא. ואלמלא לא נפלט תהילה: כל בנות ישראל בנות מלכים הן. ואני, שמחה להתגורר עוד יום בעולם הזה . אבל כשאני הדבר מפיה, לא היינו יודעים. מעשה שבאה תהילה תהילה לאל חי' בת ישראל אני . יפה עשית .שבאת מוסיפה ימים ומשיח צדקנו שוהה ואינו בא - המ ביקשתי לראותך . ולא לראותך בלבד, אלא לדבר לברכנו לחתונת בננו, וברכה אותו ואת אשתו שיזכו עמך . אפשר מוכן אתה לעשות לי טובה ? חיי ומה שמחתי . חס ושלום שאני קובלת על שנותי, להגיע לשנותיה . אמר לה בני : "מה ברכה זו אם יפה לו ל הקדוש ברוך הוא להחיותני' אף לי שבירכת אותנו?" ואמרה לו : "בת תשעים שנה הסופר : עד חצי המלכות . יפה. אלא שאני שואלת את עצמי. עד אימתי יהא ואחת עשרה שני אני" . וזה מעשה שהיה לפני תהילה : כלום איני מקפחת את זמנך ? בוראי צריך צרור עצמות זה מטלטל עצמו בעולם הזה. צעירות שלוש שנים. נמצאת היא עכשיו בת תשעים וארבע- אתה את זמנך לשם פרנסתך . נשתנו העתים שהיינו ממני זכו להשכין גופן בהר הזיתים ואני שוחקת את עשרה, כלומר בת מאה וארבע. משובעים בזמן ושמחנו להוציא שעה יתרה מתוך רגלי עד שישחקו עצמן . וכי לא יפה יותר לבוא שיחה. עכשיו הכל בהולים, הכל ממהרים ורצים. מרגילים עצמם לרוץ 1 שאם יזכו - ירוצו לקראת המשיח. רואה אתה בני, פטפטנית נעשיתי. כשתנחה עגנון על עגנון "תהילה" וספר תהילים תורתו של אותיו זקן שהזהירני מלדבר דברים יתרים . יימאהבת לשוננו ומחיבת הקודש אני משחיר פני על דברי תורה ומרעיב עצמי על דברי חכמים ומשמרס ודאי שאתה תמה שהטרחתיך לבוא אצלי. דומה שבחיפוש מהותה הייצוגית של תהילה מן הראוי לעשות את ספר תהילים נקודת-מוצא. ראשית ןנית בבטני כדי שיכונו יחדיו על שפתי . אילו היה בית הסופר : אדרבא !." שמח אני !." להראות כי הזיקה לספר התנייכי מתבטאת לא קר המקדש קיים הייתי עומד על הדוכן עם אחי תהילה: אם אתה שמח, אף אני שמחה . אני שמחה בשם הסיפור ובשם הדמות הראשית שבו 1 אלא היא המשוררים ואומר בכל יום השיר שהלוויים היו שמצאתי אדם שמוכן לעשות לי טובה . אתה 1 על הופכת לתשתית עולם האמנות המתגלה ןמתו אומרים בבית המקדש . עכשיו שבית המקדש עדייו שום מה אתה שמח ? התנהגותה של דמות זו . היחס לתהילים אינו מצוי קר בחורבנו ואין לנו לא כחנים בעבודתם ולא לוויים כפרט במעשיה של תהילה, הוא קושר גם מה שנראה עוסק בתורה ובנביאים (הסופר נבון, כאילו נתפס בקלקלתו) . בשירתם ובזמרם אני קרוב נזמן למרוחק הימנו . כל רובדי הסיפור יש םלה ובכתובים במשנה בהלכות ובהגדות תוספתות דקדוקי תהילה: שמעתי שאתה בעל עט, מה שקוראים היום אחיזה במקור הקדום. שיטת הצירוף תהעגנוני תורה ודקדוקי סופרים. כשאני מסתכל בדבריהם "סופר". אפשר שתשאיל לי את עטך לשם אגרת מתגלית גם בסיפור זה. תהילה מתחברת םלתהילי ורואה שמכל מחמדינו שהיו לנו נימי קדם לא רנשתיי קטנה ? כמה שנים ביקשתי לכתוב אגרת אחת, אם נשמה, בהתנהגותה היומיומית, בעמדותיה הרוחניות. לנו אלא זכרון דברים בלבד אני מתמלא צער . ואותו כתוב לי האגרת . כאן ההצטרפות הגלויה, מהות היחס ביו יייחסדי · מעשיות, כאדם שגלה מפלטריו של אביו ועושה לו (הסופר מוציא מכיסו עט (נובע. צער מרעיד את לני, ומאותה רעדה אני כותב סיפורי באמת אתה מוכן 1 ליידיןיי ברוח ספר תהילים, מתייצבת כתוספת סלבסי העלילתי של הסיפור .• סוכה קטנה ויושב שם ומספר תפא:ות בית אבותיו . תהילה: מטלטל אתה את עטך עמך. םכאות <סדו כתיבת סיפורי מעשי m, חוש הריח, לאו ולאו, הכף הלל לברז שנושאים עמהם כף _, שאם יזדמן להם תבשיל 1 עמי רצז-רצח. נדפס תחילה בייהארץיי 14.5.1937(.• מוכנה בידיהם. 41 דצמבר 1984 הסופר: כתבתי . (מקמצת עיניה כמנמנמת . קמה מכסאה ומביטה בכתב . חוזרת ולוחשת) : שרגא שמו" . שרגא שמו ... (תהילה חוזרת לשבת. שותקת ארוכות) . תהילה: אגיד לך בקירוב מה תכתוב. .(שותקתמוטרדת) . דואה אני שאני צריכה לספר תחילה לכ המאורע, שמתוך כך אתה עומד על הדברים עויוד מה לכתוב. מאורע ישן הוא. מאורע שאירע ילפנ הרבה שנים . לפני שלוש שנים ותשעים שנה . (תהילה נוטלת את מקלה ' סומכת ראשה עליו . המגביה ראשה ומשתוממת למראה הסופר . שלוותה תמתחלפ ברוגז וצער . מגששת במקלה . מגיחתו . חוזרת וונוטלת וסומכת עצמה עליו . מעבירה ידה על מצחה תלמחו קמטיה .( תהילה : אם אספר כל הדבר, אקל עליך את הכתיבה . את שמו הדי כתבת. שרגא שמו. אני אספר ואתה תבין דבר מתוך דבר . (בוחנת את הסופר) . אם אתה שומע, אספר לך . הסופר : (בלחש) : ספדי . תמונה שלישית (אצל תהילה.) תהילה: ובכן, כבת אחת-עשרה שנה הייתי . הליל אחד, אחד תפילת ערבית בא אבא עליו םהשלו לבית-הכנסת ועמו כמה מקרובינו . (כולם מתלחשים מעל ראשה של תהילה הילדה . התהיל הזקנה נסוגה אחורה , צופה במתרחש .( ~ם תהילה : תילי !." תילי !." תהילה !." (ה~ם רוחצת את פני תהילה הילדה ומלבישתה יבבגד שבת .( אבי שרגא : תינוקת לא מכוערת !." (אבי שרגא פורץ בצחוק .( אבי תהילה : (מחליק על לחי תהילה הילדה , מרגיעה .( יודעת את מי דיבר עמך ? אביו של חתנך רדיב עמך! ". מזל טוב לך בתי, הלילה הזה תנתאדש והדי את כלה !." כלום : מזל טוב ! מזל טוב כלה ! כלה' מזל טוב !." (אמא של תהילה משכתה מהחדר' מחבקתה ומנשקתה .(. ~ם תהילה: מכאן ואילך ארוסתו של שרגא את, ואם ירצה השם , בעוד שנה, ביום שיגיע החתן להנחת תפילין . נעשה לכם חופה." תהילה: אני הכרתי את שרגא, כשהיינו םמשחקי במחבואים. עד שהגדיל והתחיל לומד גמרא . משנתאדשנו הייתי דואה אותו בכל שבת . (שרגא חוזר על פרשת השבוע של בר-המצרה לפני יאב כת תהילה (איילת שזר) והמלאך המשחית (עירית טפרסרן) תהילה . ~ם תהילה שולחם את תהילה לתת אלשרג א-גוזים .( לעולם העליון כשכל האיברים שלמים ולהחזיר אתממחשבותי . עד שאנ י מכנסת את מחשבותי כבד תהילה : בינתיים התחילו מכינים את צרכי החתונה. הפקדון כשהוא שלם ! איני אומדת שצריכים העלית אותן על הכתב . אביך' יאיר לו אלוקים את אביו כתב לו תפילין' ואבי קנה לו טלית ואני להרבות בשד , שטורח הוא לנושאי המיטה , מכלעדנו , לא הוציא עליך שכד לימוד לבטלה ." (צוחקת) תפרתי לו תיק לתפילין ותיק לטלית של שבת . מי מקום , איברים שלמים יפים למת . שוב אני מדברים מחול לי בני . עייפה אני . נדחה את כתיבת המכתב עשה לו שק לטלית ותפילין. איני זוכרת ." שבת דברים . אבל כבד אין חילוק : פחות מילה , יותר ליום אחד . מתי יש בידך לבוא ? אחד , כארבע שבועות לפני אותו היום שקבעוהו מילה . כבד מוכנת אני להחזיר את הפקדון לבעליו. הסופר: מחד ? לעשות בו את החופה, לא בא שרגא אצל אבא. טול בני את הנוצה וכתוב. תהילה : מחר ? רוצה אתה לבוא מחר ? איזה יום אבי תהילה : (דואג . מברר בבית-המדרש) היכן (תהילה שוקעת במחשבות .( הוא מחד? (בודקת) ערב ראש חודש . ערב ראש שרגא?! ." תהילה : התחלת ? חודש יפה לאותו דבר . ובכן, אם מחד , יהיה מחד. תלמיד: נסע .הסופר : עדיין לא אמדת לי מה אכתוב . (מתעצבת) אם חפץ השם להשלים את חפצי אבי תהילה : להיכן נסע ?תהילה : תחילת הדברים אתה יודע בעצמך . פותחים יאריך דוחי עמי עוד יום . תלמיד: (בסוד) אצל רבן אחד של החסידים נסע . בשבחו של מקום וכותבים "בעזרת השם יתברך ". (הסופר כותב . תהילה בודקת.) תמונה שניתתהילה : יאה' יאה. " (מהרהרת) ועכשיו מה (אצל תהי לה -למחרת) . עגנון בשלושה קולותתכתוב? ." כתוב "עיר הקודש ירושלים תיבנה תהילה : (לסופר הנכנס) יפה עשית שבאת . סבורה ותכונן במהרה בימינו אמן" ." מרגישים אנחנו את קול געגועיו של היוצר על העולם הייתי שמא שכחת, ורציתי לילך לעסקי. (הסופר כותב .( הזה וקביעת עובדה שאין עלבור חוקיה .· זו אשרהסופר : אם את צריכה לילך' לכי' ואני אבוא אחד- קירילוב אומר אותה בפשטות כזו ב"שדים" של תהילה: עכשיו בני, כתוב את היום . ואת פרשת כך . דוסטוייבסקי : "אני בשמים לא הייתי" . אבלהשבוע . ואת השנה . תהילה: לאשד את החוזה עם החברה קדישא אני דוסטוייבסקי קורא תגו על-כי לא ניתן לו להיכנס (הסופר כותב . תהילה שוקעת במחשבות . מתוחה מאוד בשער העולם התמים והמאושר הזה, בשעה שעגנון .( צריכה. אבל מאחד שבאת, שב ונכתוב ואחד-כך מתפייס ומודה על הזכות לראות את העולם הזה ול~ גם תהילה : עכשיו בני' הנף את ידך וכתוב "למד אלך בשביל החוזה. מרחוק . כמעט סמלית היא אותה פרשה בראשית דגולה" (הסופר כותב) כתבת ? הדאיבי היאד יצאה . (תהילה מביאה את קסת הדיו , הנוצה והנייר . הסופר הסיפור, שהזקנה היפה, החכמה והחיננית משמשת לו (בודקת) אי-אפשר לומד שאינה נאה . מכל' מקום, טובל נוצה וממתיו .( מורת-דרך בסימטאות העיר העתיקה. לה נהירים כדאי היה לדומם את דגלה ." עכשיו בני' סמוך לה השבילים של אותו עולם נפלא ושוקע . תהילה: מוכן אתה ? אף אני מוכנת . והסופר-האדם, היכול עדייו לחרוד מצילו או לחזות "כף" ואחד י ה " כף" כתוב "בית" ואחריה "וו" . "וו" )ה סופר חוזר וטובל את נוצה בדיו . תהילה מהורהרת .( בזיוו? אבל עולם אחר סביבו, עולם אשר בו חייב הוא אמדתי . ועכשיו באה "דלת". הדאיבי היאך יצאה תהילה : במה סיימנו? ." סיימנו ב"כבוד הרבני לחיות יום יום את חיי החולין שלו, את חיי יומו תיבת "לכבוד" . (בודקת) נאה, נאה . ראוי הוא זההמופלג ."" עכשיו כתוב את שמו. וטרדותיו מבוקר ועד ערב, מה יהא על העולם הזה?& שהאגדה נכתבת לשמו לכבוד נאה . ועכשיו כתוב (הסופר חוזר וטובל את הנוצה . ממתין .( "הרבני המפורסם ". מה , כבד כתבת ?! ידך מהירה תהילה : (בלחש) : שרגא שמו ." כתבת ? לאה גדלוברג 42 עתון 77/ מס 159 היופי הנשגב של היהדות אצל עגנון נקיונה של תהילה , סדריה למופת, דיבורה המאופק, זריזותה, מידותיה, עליזותה העילאית - כל אלה הם סימני יופיה שהוא גם יו !5 י גופני חיצוני : תהילה היא דמות ריאלית נעלה, אשה שהיא התגלמותו של היופי האידאלי . ליופיה יש מסורת . היא היא, אבל היא גם סמל , סמל לכנסת ישראל, שכל היופי גנוז בזקנתה. אולם יופית מקרין גם בהווה, למי שמסוגל לראותו . מיופיה המיוחד של תהילה אפשר להסיק על תפיסת יופית של היהודות אצל עגנון . איו לנו כאן עניו עם יופי גופני בלבד' כשם שמאידך רחו.ק הוא יופיה של תהילה מלהיות ספיריטואלי-מופשט גרידא . השלמות שב- דמותה מעידה על מעיינותיה שמלפנים, בטרם נתפצלו והתפוררו ערכי החיים ".• ברוך קורצוייל אורחים . לכאודה, לא חיתה בתי צריכה לי, ששכרתי לה מודות וחיתה שוקדת על לימודיה ואני כונסת שבחים הרבה בגלל בתי. ואפילו אומות העולם שמלגלגים עלינו שאנו מדברים בלשון עלגים, משבחים היו את בתי שמדברת בלשונם כטובים שבהם . וביותר היו המודות הנכריות מתייקרות בה ומזמנות אותה לבתיהן . קראתי לשדכנים והם מצאו לה חתן מופלג בתודה ומוסמך לרבנות. אבל לא זכיתי להוליכם לחופה . שכככסה דוח דעה בבתי וכטרפה דעתה . ועכשיו י מה אני מבקשת ממך בכי כתוב לשרגא שאני מחלתי לו על כל הצדות שנתגלגלו לי על-ידו, וכתוב לו שאף הוא צדיך למחול לי י שכבד לקיתי דיי . תמונה רביעית (אצל תהילה .( תהילה : שכה אחת, קודם שכעשה בנכו הבכור בך- מצרה , בא . ד~ד לעולם והרבה חלו מן הדבר רחמנא- ליצלן . ה~ה בית שלא היה שם חולה. פגעה בנו · לא המחלה וחלה בכנו הבכור . לסוף ריחם עליו השם יתברך אבל לא לימים רבים. אחד שעמד ממחלתו, התחיל לומד הלכות תפילין מתוך ה"שולחן ערוך". ואני דואה ושמחה שחסידותו לא קיפחה את תודתו . יום אחד השכים בננו לבית-המדרש . ומצא שם אדם לבוש תכריכים כמת . אותו מת לא היה מת, אבל מטרוף רחמנא ליצלן, שהיה עושה מעשים משוכים . כבעת הילד וכשמטה כשמתו ממכר . בקושי החזידוהו לחיים . לחיים, ולא לחיים ארוכים. מכאן ואילך היה דועך והולך כנד נשמה עם תפילת כעילה . לא הספיק להניח תפילין עד שהוציא כשמתו ומת . תהילה : בשבעה ימי האבל ישבתי והדהדתי : בכי מת במוצאי-שבת אחד ההבדלה, שלושים יום קודם הנחת התפילין . ובמוצאי שבת אחד ההבדלה, שלושים יום קודם שעמדתי להיכנס עם שרגא לחופה, קרע אבא את התנאים. ואפילו אין זה אלא מקדה, הדי יש להדהד בזה" . לאחד שתי שנים הגיע אחיו למצוות. הגיע ולא הגיע. מעשה והלך עם חבריו ליעדה של עידנו להביא ענפים לחג השבועות. עם שהם ביעד, הניחם והלך אצל הסופד לדאות את תפיליו . ושוב לא חזר . סבורים היינו שצוענית חטפוהו, שדאו להקה של צוענים עובדת בעיר. אחד ימים מצאו את גופו מושלך אצל הביצה הגדולה שאצל היעד, וידענו שתעה הילד בדדך ונפל לתוך הביצה . משעמדנו מאבלנו אמדתי לבעלי - מה נשתייר לקחו אביו להתברך מפיו להנחת טלית ותפילין . תהילה : מאותה שמועה כמעט שפרחה נשמתו של אבא. שלא היה אבא יודע שאביו של שרגא הוא מאנשי הכת, שהיה מסתיר חסידותו' שעדיין היו החסידים בזויים ונרדפים, ואבא ראש לרודפים היה. שהיו החסידים בעיניו כאילו יצאו חס ושלום מכלל ישראל. אחדי ההבדלה קרע אבא את התנאים . (שרגא ואביו חוזרים מן ךרדיi.( , --:-י -~...~"~-~--~ '' לנו, לא נשתייר לכו אלא תינוקת קטנה . אם לא מתוך ההצגה תהילה הסופר : בבקשה ממך י מיום שקרע אביך תא נבקש מחילה משרגא, סופה כסופם של .אחיה התנאים כבד יצאו למעלה מתשעים שכה. כלום f סבורה את שעדיין שרגא חי ?... ואם חי הוא, כלום נתגלה לך מקומו ? תהילה : שרגא אינו חי . שרגא מת. לפכי שלושים שנה נפטר . מהיכן אני יודעת שנת פטירתו ? אותה שנה ב-ז' באדר הלכתי להתפלל מנחה. אחדי קריאת ההפטרה, בשעת הזכרת הנשמות, שמעתי שמזכירים את שרגא. אחדי התפילה שאלתי את השמש : שרגא זה שהזכרת, מי הוא ? אמד לי : פלוני בן פלוני קרובו י צידוני להזכירו . הלכתי אצל אותו קרוב. ושמעתי מה ששמעתי. הסופר : אם שרגא מת, היאך את מבקשת לשלוח לו מכתב? תהילה : (צוחקת) סבור אתה שמדוב שכים כטרפה דעתה של הזקנה, שהיא סומכת על הדואר שימסור את המכתב לאדם מת ? הסופר: אם כן. מה תעשי? ." תהילה : אטול את המכתב ואשים אותו בכדי ואטול חומד כחותם, ואחתום את הגד. ואקח עמי את הכד עם המכתב הסופר : להיכן תטלי את הכד עם המכתב ? תהילה : להיכן אטול את הכד ? לקברי אטול את הכד עם המכתב. שם, בעולם העליון, מכידיך את שרגא ויודעים היכן הוא . וכאמנים הם שלוחיו של הקדוש-ברוך-הוא שיגיעו את המכתב לידו. עכשיו, שכל הענין בדוד לך אתה יכול לכתוב מעצמך . (הסופר כותב, מסיים וממתין . תהילה מהורהרת .( תהילה : כבד סיימת ? (הסופר מתכונן לקרוא. תהילה מפסיקתו .( תהילה: טוב בני, טוב. נתכוונת לדעתי. עכשיו בני, תן לי את הנוצה ואחתום את שמי על המכתב ואשים את המכתב בכד, אחד כך אלך לאשד את החוזה . (תהילה חותמת בנוצה שהסופר מגיש לה .( תהילה : ברוך תהיה בכי שלא חשכת טרחתך ממני . מכאן ואילך' לא אטריחך . הסופר יוצא . מות תהילה . כל אותן השנים לא שמענו על שרגא כלום . שאחד והוא וכל משפחת בית אביו הלכו להם מעידנו, כשתנחו ולא ידענו היכן הם. בעל תהילה : שרגא הוא חסיד . אסע אצל דבר ואשמע היכן שרגא. תהילה: נסע בעלי אצל אותו רבי. לא הגיע למקומו עד שמת הרבי וחילקו הבנים ביניהם את וביותו והלך כל אחד מהם לעיר אחרת. חיזר בעלי מבן לבן ושאל על שרגא - ולא היו יודעים. חסיד זקן: (נזכך) על שרגא אתה שואל?" . החמיץ שרגא וכעשה מתנגד . היכן הוא ? איני יודע תמונה חמישית (אצל תהילה .( תהילה : אחד שהעמדתי מצבה על קברו כככסתי לעסקים . כבד בחיי בעלי הייתי מסייעתו בעסקיו י כיוון שמת כככסתי לעסקים בכל כוחי והשם יתברך הכפיל כוחי עד שהיו הבדיות אומדים : "אשה כגבורתה" ." טוב היה לו ניתכה לי חכמה במקום גבורה, אלא אל דעות ארוכי ואינו נזקק לדעתן של בדיותיו לומד לו מה טוב. חשבתי בלבי : כל מה שאני עמלה, עמלה אני לבתי, ארבה הון וארבה טובתה. מדוב העסקים. שהיו מתרבים והולכים, לא הייתי פנויה לביתי, חוץ משבתות וימים טובים, ואף הם, חצי היום לבית-הכנסת וחצי היום לקבלת מותח של תחילה כביטוי לגניזה עד ביאת הגואל מוטיב המשיח והציפייה לגאולה טווים רשת סמויה בסיפון . המעקב אחר המוטיבים הללו' והעמידה על תפקידם, תורמים להבנת אחד מרבדיו ". ." בהתנהגותה ובדבריה של תהילה עולה כמיהתה לבואו של חמות. היא חשה שהגיע זמנה להיעלם . וויתורה על חמשך החיים הוא רצוני . היא מכחישה את הנחתו של סופר גחש"א המנסה להעניק לה מימד של נצחיות ושל שחרור מהמות ... ... תחילה המדברת בשמה של ירושלים, טוענת לאחריות יתר בכל הכרוך בשאלת ההכרח . אחריותה של ירושלים לחקוק בלבה כל אדם מישראל, והיפוכה - חסרונה של ההכרה, המתבטא בעיוורונו של החכם ועיוורונו של המספר . עיוורון זה הוא ביטוי של מעילה בתפקי,ד הציפייה לכל ישראל ...• שרגא: (מתפרץ) לעולם לא אמחול לכם את העלבון !!! תהילה : ולא חש אבא לבקש מחילה משרגא ~ם תהילה: אם מבטלים שידוך. צריכים לבקש מחילה מהנעלב ... (מתחננת) פייס את שרגא !... אבי תהילה: (מלגלג) אל תתייראי ... מן "הכת" הוא ... תהילה : כל-כך בזויים היו החסידים בעיני אבא' עד שלא השגיח ברבד שהבל זהירים בו .. הכל היה מוכן לחופה. לא היה חסד אלא חתן. קרא אבא לשדכן ומצאו לי חתן אחד ונכנסתי עמו לחופה. מה שאירע לשרגא איני יודעת. שאבא גזר על אנשי הבית שלא יזכירו את שמו של שרגא. אחד ימים שמעתי שהוא וכל משפחת בית אביו עקדו דירתם לעיר אחרת. תהילה : לאחד שלוש שנים לנישואי נפקדתי בבן זכר . ולאחד שתי שנים חזר ונולד לי בן . ולאחד שתי שנים נפקדתי בבת. השנים נהגו כשודה והפרנסה חיתה בשפי. הילדים גדלו והצליחו ואני ובעלי עליו השלום דואים ושמחים . שכחתי את שרגא ושכחתי שלא קיבלתי ממנו שטר-מחילה. אמא ואבא נפטרו לחיי העולם הבא . קודם פטירתו ציווה אבא זכדונו לברכה את עסקיו לי ולבעלי עליו השלום. העסקים היו טובים. · וניהלנו את ביתנו בכבוד . החזקנו מלמדים טובים לככיכר ומודה ככרית לביתנו' שבאותם הימים היו יראי-השם מרחקים את המודים היהודיים שהיו מוחזקים לאפיקורסים . אותם המלמדים היה בעלי מביא ממקומות אחדים . מאחד שבאו בגפם, היו סועדים על שולחננו בשבת. בעלי, שמרוב עסקיו לא הספיק לקבוע עתים לתודה, היה שמח באורח שכזה משום שהיה שומע ממנו דברי תודה . בעל תהילה : מהיכן נוטלים כל-כך הרבה -יראת שמים? המלמד: יסע מעלתו אצל רבנו שיחיה, ויקבל כפלי כפליים. תהילה: לאחד כמה ימים הזדמן בעלי לעירו של רבו של המלמד והביא עמו מנהגים חדשים שכמותם לא דאיתי אצל אבא, וידעתי שהם מנהגים חסידיים. (צוחקת) מי יגלה עפר מעיניך' אבא, שדיחקת את שרגא בשביל חסידותו, והדי חתכך שכתת לי במקומו של שרגא, עושה מעשה שרגא. • אם לא בא הדבר לשם כפרת עוון' איני יודעת למה הלל יייס סוף מה הוא בא. דצמבר 1984 שחקנים מחפשים דמויות פרקים מיומן חזרות שי בר-יעקב . -3.10 דיון ראשון בבעיית העלאת הדמות בהצגה שלנו רוב הדמויות חיות ברמות שונות של זיכרון, חלום או פכטסיה . לכך על-אף שהסיטואציה שלהך היא לכאורה מוגדרת הרי היא הרבה יותר מורכבת מאשר במחזה רגיל . איך מצבים ריאליסטיים, אלא זכרוכות של מצבים ריאליסטיים שאחד הגורמים העיקריים שבהם היא הדמות הזוכרת, קרי : הדמות המפעילה . 8.10- כדי להביך את האופן בו הדמויות מופעלות, אנו מתחילים חזרות דווקא מסוף המחזה, כאשר תהילה מעלה בזכרוכותיה את סיפור חייה, והדמויות הנחלמות "מוזמנותיי אל הבמה . דמויות כמו אבי תהילה, אם תהילה, תהילה הילדה , מקבלות את השראתך מתהליך הזיכרון של הזקנה . זוהי גם נקודת הפתיחה של הדמויות האלה המתגלגלות לדמויות אחרות בהמשך ההצגה . השחקנים מבצעים את התמוכות, על-פי יכולתם, בצורה הריאליסטית ביותר . מיכל נ r סתבכת עם המשימה שלה' לספר לילדה דמיונית על חתונתה הקרובה . אברהם מחפש מה לעשות עם ידיו בזמן שהוא אמור לדבר . חכוך, אבי שרגא, מתחיל לעשות פרצופים לילדה הקטנה . האבות גם מתעסקים ביניהם בכל מיני לחשושים לא ברורים . . -9.10 יוסי פותח את החזרה בשיחת הבהרה "צורת העבודה המקובלת של יצירת יחסי דמות- סיטואציה, יוצרת מצב של גבולות צרים ברי-הגנה . אנו בעבודתנו מחפשים דרכים לפרוץ אותם . אתמול נתקלנו בבעיה של "רגע היצירה", שהוא שיא-היחידה הדרמאטית" . כדי להביו את המושגים עלינו לתת מספר הבהרות : "היחידה הדרמאטיתיי - שכי האבות חוזרים הבמאי יוסי יזדעאלי ואודה מאידסון בשעת חזרה עפרה צדיק ; רישום הכנה לדמות הקבצן יוסי יזרע אלי והשחקנים יהוד ה אלמ ~ וד' אודה מאידסון ואיילת שזד בשעת חזרה 44 עתון 77' מס' 59 IN~I\.1\8'~"~ עפרה צדיק ; רישום הכנה לדמות הקבצן ר!כרטראר תשמ"ה כ!"עמונים ביורוסלים" (זסם זמנו) מחזה פירטי בעל אלמניטם של מתח. ענייונ - פשות מרתו הטדגאי של .. המש , ךדד יעקב שיראל רה-האן 1 מהדמיוות תרהiימתהתרוינ:שיזt במחלקות לש ואשית היישוב באץד-ךשראל. כתיבה ובימיו -~ רלרמן . ההגצה תעלה לק~את סוף פברואר 1965• "הוזברק" עפ n י מחזהו של אנסקי. עיבדו ובימיו - יסוי יזעדאלי . ההגצה תעלה בופס גדת פסטיבל ישראל, , החל מאמצע , מאי '1985• "עייי רעיכם" עפ"י סיפורו העודי של ""שבנעןר • עיבדו ובימיו - עיקב דז . ההגצה תעלה לקראת סוף הערנה הנוכחית. הביתה לספר לתהילה הקטנה כי היא תעומד להינשא . היחידה תורכב : א. מחומר םהגל המציאות של הסיטואציה , המצב האמפירי שלה . לשם-כן דרוש איסוף יסודי של פרטי תההתנהגווהאופי , ייכפי שזה היה במציאות" ... ב. בחירת רמת המציואת, נקדות המבט ומוקד הפעלוה המוקד נמצא בילדה (הדמיונית) המביטה במבוגרים . תיאור הסיטואציה דרך עיניה של הילדה . רק אותו חלק של התמונה שהיא רואה נמצא ב"פוקוס", כל השאר נמצא בשוליים. תיאור הילדה : "בהתחלה נכנסה אמא וחיבקה אותי ובכתה, ואחרי זה נכנס אבא עם עוד איזה דוד שלא הכרתי והדוד התכופף אלי ואמר :' תינוקת לא מכרעות .י ואז כולם צחקו ..." ג. איתור נקדות ההתחלה והסיום של "היחידה הדראמטית" וכמו-כן בירור קצב העלאת הדמות בזיכרון וההזדהות עמה, בהדרגתיות או באחת. העלאת הדמות כזיכרון לגבי איילת המשחקת את תהילה הילדה נמצא הפתרון דרך תהליך ארון של היזכרות השחקנית בריקוד של הילדה הקטנה (זיכרון שהוא בעצם זיכרון של תהילה הזקנה) . הריקוד (והדמות הלכודה לעד בתוכו) מתחיל בהתחלת התמונה , כשתהילה אומרת "ובכן, כבת 11 שנה הייתי ..."; הילדה הרוקדת תישאר מופרדת בצד הבמה משאר ההתרחשות של התמונה הזו , בזמן שבת-דמותה הדמיונית תהיה מוקד תשומת-הלב של ההורים המאושרים במרכז הבמה. רק פעמיים יוצאת הילדה מתון בועת הריקוד שלה ; פעם כדי לפגוש את שרגא ופעם כדי לשמוע על ביטול האירוסין . במקרה זה משמשים גם המוסיקה והמקצב של הריקוד כמסגרת בתוכה תיבנה היייחידה" של "זכרון הילדה הרוקדתיי . רק ברגעי היציאה מן הריקוד אל מרכז הבמה, השחקנית והדמות מזוהות באופן מלא. בשאר הזמן הדמות מוגשת לנו ברמות שונות של בהירות וטשטוש כזיכרון שבוי בתוך רגע בודד של אושר . 28.10- יוסי מתאר לאיילת את התהליך כתהליך של מדיום . בתחילתו השחקנית קמה והולכת למקומה, קשובה אן ריקה עד כמה שניתן . המוסיקה של הקלרינט (צלילי הוואלס המנוגנים על ידי דמות האם) מתחילה לנשוב דרכה ומרימה לה את היד ומכאן היא נשאבת פנימה אל תהליך ההיזכרות. היד מושכת את הגוף ולאט לאט הקצב של הדמות בתוך הריקוד ייצור את האושר הפנימי , שהוא הרגע הרגשי שאנו מנסים ליצור על הבמה . ברגע השיא של הריקוד מתגלית לעינינו הילדה הקטנה בשלמותה. זהו "רגע היצירה'.' כשאיילת מתרגלת את התהליך , הריקוד נעשה פתאום הרבה יותר הרמוני . ההתארגנות של הגוף איננה כנ;ן של רקדנית או בובה המכינה "פוזהיי אלא יוצאת מתון איזושהי זרימה פנימית ששולטת בכל הריקוד . הפנים נשארים רוב הזמן פסיביים, אן מרוכזים, והם בעצם רוב הזמן הפנים של איילת. כשמופיע החיוך המבוייש של הילדה בשיא הריקוד זהו באמת רגע מחשמל ... עכשיו היא מוכנה לצאת לקראת חתנה . העלאת הדמות דרך ניגון צורה אחרת למימוש "רגע היצירה" בשיא היייחידה הדרמאטית" ; הפעם בעזרת מוסיקה , נוסתה בהמשך אותה חזרה, כדי פתור את הצד האחר של התמונה שבה הילדה מתחילה לרקוד . דרך מרכז הבמה הקטנה אמורים להיכנס ההורים כדי לנרן את תהילה ולהודיע לה שהיא עתידה להינשא לשרגא. לכאורה תמונה ריאליסטית קטנה ... למעשה, "יחידתיי מתומצתת של זכרון שמופעלת על ידי תהילה הזקנה ... אלא שכאן תהליך העלאת הדמות שונה. לאחר יותר משבוע של התחבטויות סביב ארגונה של התמונה הקטנטונת הזו <יחסים ביו הורים , ביניהם לבין אבי שרגא, איד לשוחח עם הילדה הדמיונית ונוי), מציע יוסי הצעה שתוך רגע מארגנת את התמונה ... הוא נותן לכל אחד מההורים כלי-נגינה : לאם -קלרינט , לאב -אקורדיאון ולאבי שרגא גיטרה (שמאוחר יותר תוחלף בכינור). השחקנים נכנסים תוך כדי נגינה בכלים ורק ברגעים שבהם ~ דצמבר 1984 בתיאטרון י נוטים לעתים לעיבודים יותר מאשר למחזות מוכנים. הבמאי מטביע את חותמו על התבנית כולה, והשחקנים משרתים תבנית זו יותר מכפי שהבמאי עוזר להם לבטא את אישיותם באמצעות ה"תפקיד". לא אכנס כאן לפרטי עבודת השחקנים, אך נראה לי ששני השחקנים הראשיים ששיחקו את הירשל (משה בקר) ואת צירל (ליאה קניג), המהווים גם את זוג הניגודים, שבאמצעותו מפרש הבמאי את הרומאן. הבינו יפה את הבמאי ואת תפקידם . הם פרצו במישחקם ללא הגזמה קיצונית את גבולות המישור הריאלי והפכו לשתי דמויות ארכיטיפיות בלא שאיבדו את העוצמה האנושית הבלתי-אמצעית, שמקרינה אישיותם הבימתית. השחקנים התאימו עצמם לפירוש של המעבדים והבמאי, ונראה לי שבתיאטרון הישראלי . זהו שבח שאין לפסוח עליו. ה מחדת עגנון לא נסתיימה בשני מחזות אלה. יורם פלק ' ניסה ידו ב"והיה העקוב למישור" ועתה חזר וניסה להמחיז את "שבועת אמונים" . יזרעאלי עצמו ניסה להתמודד עם "תמול שלשום" . מכל אלה שהזכרתי כאן ראיתי את "והיה העקוב למישור" בלבד, ודווקא כאן אפשרי, אולי. היה לראות מה הן מגבלותיה של ההמחזה ומה הן אפשרויותיה . נאמנות גדולה מדי לטקסט איננה תמיד לטובת הטקסט עצמו. רק מי שמסוגל להוסיף נופך דמיון משלו לדמיון הנפלא של עגנון נכנס לפרדס ויוצא ממנו . עיצוב ריאליסטי מדי של היצירה הופך אותה ליצירת פולקלור , עיצוב סוריאליסטי קיצוני נוטל ממנה אותה פשטות ריאלית המייחדת יצירה זו למרות מעמקיה הסימבוליים . הממחיזים והבמאים מהלכים כאן על חבל דק ואין דבר קל יותר מאשר למעוד בין ריאליזם פולקלוריסטי להפשטה סוריאליסטית שהם כסקילה וכאריבדיס, שיש להדהד מהם . עגנון "מזמין". כביכול, לפנות לאחד משני "סלעים" אלה . אך שומר אמונתו ידחק משניהם ויזדקק להם במידות נאותות. עד כמה שאני יכול להבחין הרי אלה שנקטו אחת משתי גישות אלה הצליחו פחות מאלה שניסו למזג ביניהן . כל עיבוד ריאליסטי פשטני לסיפורי עגנון (כפי שנעשה לטלוויזיה) לא עלה יפה. גם סיפורים ריאליסטיים כגון "הרופא וגרושתו" מאבדים את אפיים הריאלי-פסיכולוגי משום שהסגנון אינו מאפשר לקרוא (או לצפות בהם) כיצירות ריאליסטיות פסיכולוגיות בלבד. דין "הרופא וגרושתו" כדין "סיפור פשוט" - ריאלי ולמעלה מן הריאלי . ה פירוש שניתן ל "סיפור פשוט", שהפך חיסרון ליתרון י ' הוא פירוש סמלי . כסיון להצגה ריאלית של " סיפור פשוט" היה נועד לכישלון חרוץ י משום שהצגה ריאלית של יצירה מסוגננת (בלשון ובגורמים מטא-לשוניים). הכוללת ללא ספק גם מרכיבים ריאליסטיים (בתיאור החברה ובדרכי האיפיון של הדמויות) מוכרחה להיכשל . יזרעאלי י גורן וניצן העצימו את הסגנון והטעימו את המערכות המוטיביות ההופכות את הדמויות למה שהוא מעבר להן (כיחידים) . לצורך זה נזקקו לכל מערכות הסימון הלא-מילוליות שעמדו לרשותם (במה. תפאורה, מוסיקה, תאורה, תנועה ומחול) . מערכות סימון וסימול אלה תפסו את מקומן של שרשרות מוטיבים מילוליות . הבמאי והמעבדים הצליחו במשימה זאת בצורה מעוררת-כבוד . הפירוש שניתן לרומאן הוא, אומנם. חד-צדדי למדי . ויש בו רדוקציה מודעת של כמה וכמה היבטים חברתיים ופסיכולוגיים ; אך הניגודים הקוטב-ים שבין דיכוי לכיסופים. בין שפיות חנוונית לטירופו של אוהב, בין טקסי עבודת עגל-הזהב ועגל-הבשר לבין פולחן דיוניסי של הטירוף הקדוש - הוצגו כהלכה . ההמחזה של "סיפור פשוט" היא דוגמא מובהקת להסמלה י שאינה מוותרת על הממשות ולעיצוב ריאלי שאינו נשאר בתחום הפולקלור . נראה לי י שרק הצירוף שבין הקטבים הללו עשוי להעלות עגנון ראוי לשמו . זאת ועוד : שני הקטבים הללו אינם הניגודים הפנימיים היחידים האופייניים ליוצר זה . יצירתו מרחפת , כאמור , גם בין אירוניה לתום . האירוניה אינה מאפשרת לתום להיגרר אל הסנטינמנטלי והתום מאיר לעתים את האירוניה באור אירוני . כל המחזה שלא תתמודד עם כפילות זו ביצירתו של עגנון עשויה להפוך את עגנון למעין פרץ י רחמנא ליצלן מצד אחד או למעין יונסקו יהודי פשטני מצד אחר. כל כוחו של עגנון (ואולי דווקא בנדון זה הוא קרוב דווקא לכקט) שיש בו מן התום של האגדה ומן האירוניה המודרנית ושני הגורמים הללו משמשים בעירבוביה אמנותית מורכבת, שרק במטה קסם אפשר לחזור ולהעמידה על הבמה. כותב מאמר זה יכול רק לקוות שכל ההמחזות הבאות של עגנון תעמודנה במבחן של כפילות המסר והמשמעות שהרי יוצר זה עומד בין הממשי לסמלי. בין התום לאירוני . ורק מי שחש את כפילות המבע מסוגל להמחיזו כהלכה. רק מי שמבין שיש כאן דבר והיפוכו יוכל כאותם ליצני בראוי "לקבוע את כל פגעי הזמן בחרוזים ולעשותם זמירות של ליצנות" .• עתרן 177 מס' 59 36.... פגעי הזמן וזמירות של ליצנים (המשך> הפולחן הבורגני . פולחן ההופך לטקס והטקס לתבנית חוזרת במחזה . תבנית שחזרתה ההולכת ונשנית ברצף מקנה לה גם מעמד של מוטיב המעביר מסר שהוא מעל ומעבר לעלילה (אותו מרכיב אריסטוטלי של הדראמה. שחשיבותו מתמעטת בהמחזה מעין זאת) . מוטיב חזותי נוסף הוא מוטיב הסעודה הגרוטסקית. בטבור המחזה מתקיימת סעודה בבית המחותנים, שהבמאי (בעיקבות המחבר, אך יותר ממנו) עיצב אותה עיצוב גרוטסקי קיצוני . בתמונה זאת עוסקים הכל באכילה וסביאה (כמעט בנוסח ובלאי), כשהם ניצבים בין מריונטות (כעין חיתוכי-עץ גרוטסקיים), המייצגות את הדמויות כפי שהן . המריונטות הגרוטסקיות הן ביטוי מעוות וקיצוני של הדמויות . הדראליזציה מתחוללת הן בעטיין של התנועות המסוגננות הגרוטסקיות של הדמויות והן בעטייה של ההשתקפות של הדמויות הללו בדיוקנותיהם של דמויות העץ . דמותו של הירשל במחזה "מורחבת" באמצעים קוליים ופנטומימיים ובהופעה מפתיעה של דמות ה"מחולל" המוזר, המוסתר לאורך מרבית ההצגה מאחורי המסך (שהבמאי ביקש לייצג באמצעותו של הסתמי והבלתי מודע), לקראת סוף המחזה כשהירשל יוצא מדעתו , פורץ המחולל החוצה וחושף את נפשו המטורפת של הגיבור במחול-העיוועים שלו . המחולל המוזר קשור, כנראה, לדמותו של הדוד המטורף (אחי האם). שדעתו נטרפה עליו, משום שביקש גם כן להרוס אל מעבר לגבולות הקיום הבורגני . האח מופיע תחילה כמה וכמה פעמים במישור המילולי י אך המוטיב מתממש, קורם עור ובשר בימתי באמצעות הדמות . הבמאי הקדים את הופעתה של הדמות בקולות דיסהרמוניים של מוסיקה ובקולות התרנגול, שנשמע תחילה מאחורי הקלעים, עד שהוא מגיע אל הבמה בקולו של הגיבור הראשי עצמו, הקורא כתרנגול. בקריאת התרנגול מתממשת המטאפורה הקולית על הבמה והגיבור עצמו. ש"תרנגוליותו" ניטלה ממנו. אחוז דיבוק גברות שנחנקה . לצד מוטיבים המבטאים לחץ חברתי וטירוף. העלה הבמאי גם מוטיבים ליריים : אהבת הירשל לבלומה ויחסי מינה והירשל . שורת פנטומימות עדינות מאוד (וארוטיות מאוד בגלל אנינותן) הן רמז ליחסו הלירי של הגיבור אל אהובתו וליחס המורכב שבינו לבין אשתו . ההארה האירונית נעשתה באמצעות קבוצת "מספרים" - משרתי החנות ואנשי הקהילה. זו אפשרה לבמאי "לשחרר" רגשות רבים הן בשעת בכיו של הגיבור המאוהב "על כפות מנעול" בית אהובתו, בלומה נאכט , והן בשעת הטירוף. כשהגיבור הראשי מתפרץ במלה , בזעקה ובתנועה . תהליך הטירוף והריפוי עצמו אינו מתבטא במלים כמו בזעקות (קריאת התרנגול של הגיבור), בתנועות, כשהזחילה מתארת את תהליך ה"התאוששות" הפסיכולוגי . מכל הנאמר עד כאן מסתבר שזו חיתה הצגה של במאי . ההמחזה של רומאנים היא, אולי. אחד מסימני "תקופת הבמאים" בתיאטרון . כשהפירוש הכולל חשוב יותר מן הפירוש הפסיכולוגי לכל דמות ודמות, מופר ה"מאזן" האמנותי בין הבמאי לשחקנים לטובת הבמאי ; ואין זה מפתיע שבמאים בעלי-דמיון י המבקשים לבטא את אישיותם לקראת תיאטרון יהודי קווי מתאר ראשוניים התיאטרון כגעגועים התיאטרון עצמו - המרדף בעקבות המציאות, הנסיון הנואש להדבירה או הנסיון הנואל לשלוט בה בדרך החיקוי או אשליית הגשמתה - הוא . ביטוי לגעגועים . הגעגועים אל מציאות בלתי מושגת, בלתי נתפסת. את התיאטרון היהודי יש לפתח לא ככסירנות להגשמה של מציאות, כי אם כגעגועים אליה. הגעגועים וחרדת ההחמצה מצב השביר i1 הוא המצב התמידי בו שרויה המערכת . מתח הקיום, או המתח התיאטרלי, קיים ביו הגעגועים לתקרן - תקרן האדם והעולם - לבין חרדת ההחמצה המלווה את הדרך אליו . הגעגועים לתקרן הבלתי ניתן להשגה וחרדת ההחמצה של המשימה הבלתי אפשרית הם לב לבו של התיאטרון היהודי . יוסי יזרעלאי הם צריכים להתייחס ישירות לילדה הם מפסיקים יילהתחבאיי מאחורי הכלי . הנגינה בכלים מבטאת את התרגשותם ושמחתם של ההורים שאין הם יכולים להעביר לתהילה במילים. גם המשפטים המדוברים בין משפטי המוסיקה הופכים להרבה יותר ספציפיים וחדים באשר המשפטים המוסיקליים מגדירים לשחקן את מצב-הרוח ומתוכו הוא יכול ליצור את הסיטואציה ללא עזרים נוספים. עפרה צדיק ; ירשום הכנה להצגה "תהילה" הקטעים אותם ניגנו ההורים יוצרים את מנגינת הוואלס שממנה נגזר הריקוד של איילת המתרחש בו-זמנית במנותק בצד הבמה . כך המוסיקה תחבר את שתי היייחידותיי הנפרדות ותחבר אותן לכלל תמונת זיכרון אחת . גם מבחינת האיכויות המשחקיות התמונה פתאום ייקופצתיי' כי השחקנים אינם טורחים לעבוד על התנהגות של דמות מלאה' אלא מתמקדים במימיקה של פרצוף וקול, דבר שמחזק את תחושת הזכרון המגיע דרך עיניה של הילדה הדמיונית המביטה בפרצופים סביבה . רק ברגעים שבהם הם מדברים הם ברורים וחדים כדמויות ; שאר הזמן הם מוסווים ומטושטשים מאחורי כלי הנגינה . העלאת הדמות דרך איפור ותלבושת סוג אחר של יצירת דמות נמצא בעבודה על דמותה של תהילה. כאן נוצר שילוב של שתי רמות מציאות בעבודת דמות אחת . מצד אחד זוהי דמות ריאליסטית מתחילת הסיפור ועד סופו, העוברת תהליך פסיכולוגי מלא . כל הרחקה של הדמות תנתק את ההזדהות ההכרחית עם מצוקתה ותהפוך את ההצגה לתרגיל רעיוני . הקסם של ' הדמות הוא בפשטות שלה וכל פגיעה בפשטות של ההגשה תשבור את הקסם הזה. מצד שני' על-פי סיפור המסגרת, תהילה איננה דמות ריאליסטית ; זוהי דמות שיימתגלה • י לסופר במהלך כסירנותיו לכתוב סיפור . החשיפה שלה בפניו היא גם ההתגבשות שלה כדמות מלאה' תלת-מימדית במחשבתו . לשם-כך יש צורך ברובד שני של עבודה על דמות תהילה : הכנתה החיצונית של השחקנית לדמות. רובד זה יכלול את תהליכי ההתלבשות והאיפור של השחקנית שנעשים על הבמה בפני הקהל . מצד אחד זהו תהליך איפור של שחקנית ההופכת לנגד עינינו לתהילה, האשה הזקנה ; במקביל זהו ביטוי חיצוני לתהליך בו מתגלה תהילה לסופר במלוא מצוקתה . כך ההזדקנות במראה החיצוני מוצאת לה תקבולת בהתנהגותה של השחקנית המזדקנת לנגד עינינו . התהליך הוא גם ביטוי לקבלת המוות על ידי תהילה . רק ברגע הסיום' לפני שתהילה נפרדת מעלינו בריקוד אל האין סוף' יש התאמה מלאה בין חיצוניות לפנימיות, והדמות אוספת לתוכה את כל רבדי נוכחותה שנחשפו אט-אט על פני הבמה , ששימשה גם חדר האיפור שלה לקראת תפקידה בעולם האמת. • עזרה -הדדית מאמינים ועושים החזון והגשמתו היו שלובים זה בזה כבר מראשיתהדרך . ממחנות החוצבים וסוללי הכביי~ים לeיי העליה השניה, מאהלי מייבשי הביצות בימי העליה הי~לישית, ממטבחי-הפועלים לeיי בדני הערים תונדכ,eייהו החדשות בתקופת העליה הרביעית, ממפכ~לי התעשיה והמלאכה ין:ל העליה החמישית, מהמעברות ומחנות-העולים והישובים החקלאיים הצעירים של שנדת תיeייאר המדינה - מאז רעד ימינו, לאורך כל הדרך, הגי~יכזו אלפים את רעיון הינ.-זרה ההדדית; והאלפים היו לרבבות ... ... וגם היום נמשך המעשה *כשמפעל ריווחי של "כור'' מסייע למפעל אחר הנתון בקשיים . * כשחבר בעל הכנסה גבוהה משלם מס-חבר גבוה יותר ומאפשר בכך לבעל הכנסה נמוכה לקבל את מלוא שרותי הבריאות ב"קופת חולים". * כי~קיבוץ ותיק עוזר באמצעים, ידע והדרכה לקיבוץ צעיר. * כי'י'-עובד חדש בארץ נהנה מפנסיה בסיסית, עם ראשית עבודתן, הודות לתשלומיו של עובד ותיק. * כשלקוח הקונה בחנות של "המשביר לצרכן" במרכז הארץ מאפשר לתושב נקרית-שמונה ובאילת להבות משרותיה של חנות דומה. * כשחבר מושב ערב לחברו במושב הנתון במשבר. עזרה הדדית ר,יא כשעובד לעובד הוא - אדם. rר: ם ז 60 שנה לחברת העובדים -c 60 שנה בדרך העולה להגשמת הציונות העובדת 1 תגובות "סוף דבר'' - דעה אחרת סיימתי את קריאת הספר בהרגשה לא נוחה . בהתרשמות שונה מכל מה שקראתי ושמעתי סביבי על אודותיו באמצעי התקשורת. ושאלתי את עצמי למה ? מה חסר לי ? מתון בסיון לבחון את הדבר הסתבר לי שחיתה לי בעיה מסויימת עם הלשון המיוחדת של ספר זה וחיתה לי בעיה עם הגיבור 1 מאיר . הערה קצרה על הלשון . ביצירה זו (כמו גם ב"זכרון דברים") ברא יעקב שבתאי תחביר מיוחד של משפטים מחוברים שמשתרשים זה מזה לאיו קץ. הדבר יוצר עיקב שבתאי תחושה של זרימה, של המשכיות החיים "כפי שהם", כביכול . שהרי בחיי המציאות איו פרקים, מגירות, מדורים וכיו"ב. וכל זאת, לעתים הופך תחביר זה למייגע . נכון שךתמוס החיים אינו מחולק לתאים או לתקופות באורח מסודר' אבל ישנן בו תמיד גם השתהויות, הע~ר~יות, "הפסקות". ברובד הספרותי מאפשרות העצרויות והשתהויות כאלו' שאפשר אולי לכנותן דממות סביב המלים - להעמיק פנימה. לחדור לאיזה עומק נוסף . להשלים בתחושה את שלא נאמר במלים' את מה שמעבר למלים . התחביר הבלתי נפסק של יעקב שבתאי גורם לאיזו היסחפות שלעתים הופכת לרדודה . יש גם משהו מונוטוני בתחביר הזה. חסרות גמישותה ועושרה של שפה שמשתמשת בו-זמנית בךתמוסים, באמצעים ובמבנים שונים ומגוונים . והערות אחדות על הגיבור . מה שהתבלט בעיני אולי יותר מכל בדמותו של מאיר הוא התמעטות האדם המיוצגת בדמות זו . מאיר מתלבט בפחדי מוות, אבדן קרובים, תחושת כישלון' התפוררות, חוסר-משמעות, גלות במקומו ומחוץ למקומו' תשוקות מיניות מתוסכלות, וכיוצא באלה ובכן מבטא או מייצג כביכול בדרכו שלו כל אחד מאיתנו . אבל במבט נוסף מתברר שבעייתו האמיתית נעוצה במקום אחר' וממנה נגזר כנראה כל היתר . מאיר הוא בעצם גבר לא שלם, לא גמור, לא בוגר. גבר ילדותי נרקסיסטי שלא מסוגל כמעט בכלל לקיים יחסים בין-אישיים בוגרים של קח ותן, של מח~יבות, של אחריות, של התחשבות, של אמפטיה. יש לו לא פחות משלוש ה~~" iת 11-~מ i האמיתית שנראה כי עדייו' למרות היותו בן 42, נשוי ואב לשני בנים, היא הדמות הנשית הקרובה לו ביותר' והוא עדייו "אוכל אצלה" i סבתו שמתפקדת בזכרונותיו גם כן בתפקיד אמהי מובהק i ואשתו שגם ביחסיו אתה מתבלט בעיקר יחס של ילד עם אם (למשל, בכך שהוא פונה אליה לשם קבלת תמיכה, אבל לא מתוארת אפילו פעם אחת שהוא משמש גם בתפקיד של תומן) . בזה לא די לו והוא מחפש בלי הרף נשים נוספות שמהוות עבורו אפילו לא דמויות-אם נוספות אלא סתם עוד "שדיים" שמהן יוכל "לינוק", דהיינו לקבל, ולקבל בלבד. מצדו של מאיר אין כמעט מחשבה על זולת כשהוא לעצמו - ייחודו האנושי, צרכיו, עולמו. הזולת קיים כמעט אן ורק כמקור הזנה (תמיכה, אישור, חמימות) ל"תינוק הרעבתני" הזה i ודבר זה פוגם במידה מסויימת גם בתיאור האמנותי, כי במהלן היצירה מתבררת לנו יפה דמותו של הגיבור הראשי' אבל ידוע לנו מעט מזעיר על הדמויות האחרות המאכלסות את עולמו . נוצרת כעין הרגשה "נצלנית" של הדמות הראשית ביחס לדמויות האחרות - הן ברובד ההשתקפות של המציאות והן ברובד האמנותי שבו מופר כל איזון . תיתכן, כמובן, יצירה של "גיבור אחד", אך נראה שהמתווה של יצירה מהם : חסר לחלוטין התחום המוסרי . הדילמות המוסריות הן חלק חשוב ממרכיבי העולם הפנימי של אנשים מבוגרים באמת . למן ההיבטים הבין-אישיים המצומצמים ביותר, ועד למרחבים, הכלל-אנושיים . הרבה מהכאב האנושי, מההרס, מהיופי שמוותרים עליו, מהשאיפה, מטעם החיים ואבדנו - קשורים לתחום זה של המוסר או של האני-העליון ויחסיו עם שאר חלקי האישיות, והאופן שהוא משתקף ביחסים הבין-אישיים. מאיר אינו מתלבט התלבטות מוסרית ורגש האשמה חסר בתחושתו הקיומית. אין גם כמעט שום התייחסות לעבדותו . העבודה אף היא כידוע מרכיב הכרחי בחייו של האדם המבוגר, ומגלמת את אחת המחוייבויות המרכזיות שלו . אבל כמה שידוע לנו בענייו זה על מאיר, זה שהוא מהנדס . איו כמעט שום י:r~ויד נוסף על עבודתו משום בחינה שהיא, וזאת בקונטקסט המתאר במפורט לא רק בעולמו הפנימי אלא גם חיי היומיום שלו . וכן גם מאיר ~אב. נאמר' אמנם שיש לו שני בנים (לא ברור, אגב, למ ii שניים, כי לאחד מהם אין תפקיד כלשהו ביצירה) i אולם איו שום קטע שבו הוא מתפקד כאב לבניו, שקיימת איזו אינטראקציה ביניהם, איזו התייחסות הדדית במישור רגשי' מעשי או רוחני . איו ביטוי לאחריות להם, לדאגה, לשמחה בהם, לכעס, לאהבה' למשהו !' ישנו חוסר ענייו גם בכל מה שמריח מאידאלים, חזון, ערכים - שהם בעצם שמות שונים למה שנכלל במושג ראיית-הזולת, איכפתיות ביחס לזולת - ביו שהזולת הוא אדם יחיד וביו שהוא החברה כולה . מכאן נגדת העדרותו של התחום החברתי פלויטי (להוציא דיאלוגים ספורים ביו ביל לבין האם). ובאשר ליחסו לאישה לואהבה, אם להרחיב קצת את שנאמר קודם - הוא מתאפיין בתלות ילדותית מחד' וביחס לאישה כאל אובייקט בלבד מאידן גיסא. שניים שהם בעצם אחד. אביבה, אשתו של מאיר, מתפקדת ביחס אליו כפיסת הקרקע היציבה שלו . היא לא מתוארת כאדם שלם. כל מה שידוע לנו עליה זה שהיא עובדת במשהו, שהיא שכבה באופן מקרי עם מישהו, ושטון שיחתה עם מאיר הוא ןציונאלי והגיוני . יחסו של מאיר אליה לא מתואר כיחס אל אדם שלם שיש לגביו מחוייבויות, התחשבויות, רצון להעניק וכיו"ב. הוא רק לוקח ממנה, ומקנא לה . הנשים האחרות הן כמעט אך ורק מקור להתרגשות מינית רגעית ולמעט רוך (או צער על החמצתם של אלה) . הן לא מהוות אישי~~ i ת נפרדות לעצמן . לא פרטנריות ליחסים מלאים רב-צדדיים בין גבר לאישה . לא מקור לתחושת התפעמות, יופי, טעם חיים אפילו שמתמידה מעבר למפגש המיני הממשי או המדומה. הן קיימות אן ורק בהקשר של מה שהוא יכול לקבל מהן ברגע חולף כלשהו . והספקות היחידים שיש לו אינם נובעים מהתחשבות איזושהי בהן, אלא אן ורק מפחד מפני דחייה אפשרית (פגיעה נרקיסטית) . הצד השני של מטבע זה שפירטתי לעיל כמה מתוויה, הוא חוסר של רגשות עמוקים ותאוות גדולות במובן של גורמים יגשנ,r חיים, וחוסר חופש במובן של בחירה בין אלטרנטיבות. מה נותר איפוא ? אהבה בוגרת - לא i תיפקוד כהורה - לא i דילמות מוסריות - לא i היבטים ערכיים- חברתיים-פוליטיים - כמעט שלא i רגשות עמוקים ובחירה חופשית מסוג כלשהו -לא . כלומר - גיבור "מרושש", לא בוגר, דל, שמחפש חיפוש נואש אחר משהו לא ברור, ושמתאפיין שלא בכוונה בתמונה הז;ומלית המסיימת את הספר, כשהוא חוזר ונולד מחדש, והסובבים אותו אומרים : "איזה ילד יפה", אכן - ילדותיות ונרקיסיות . הוא לא חרג מהמצב הזה ומסוגל רק לחזור חלילה עליו מבלי להתבגר לעולם . קשה לי על כן לקבל קביעות בנוסח "ברומן זה מתמודד י .ש . עם החיים ממש , עם שאלות הניצבות בבסיס הקיום האנושי" (ראה נימוקי השופטים למתן פרס עגנון ליצירה זו) . לי נראה שיעקב שבתאי מתמודד ביצירתו זו עם תופעה ספציפית מאוד של "החיים ממש" 1 לא עם שאלות הניצבות בבסיס החיים, אלא עם תופעה של אדם שלא צמח מעודו לכלל אדם בוגר שלם פחות או יותר i והדבר משתקף בגיבור הספרותי שהוא יצר' שהוא גיבור שחלה בו התמעטות והתרוששות אנושית קיצונית, והמעוצב בשפה אשר עם כל ייחודה אף היא "מרוששת" בוותרה על אפשרויות רבות נוספות הגלומות בלשון . גיבור כזה יכול לדבר או שלא לדבר אל לבם של אנשים שונים . קעט החיים שהוא מציג נראה לי צר, ואופייני למבנה אישיות מס~ים השכיח במידה זו או אחרת בתרבות המערבית , אן רחוק מלהיות מייצגה הבלעדי או העיקרי . ולבסוף, ברצוני להדגיש : לא "הגיבור החיובי" חסר לי . מי לא נשבה בקסמו של פצ•ורין, גיבורו של לרמונטוב, שהוא אולי במובן מס~ים הגיבור השלילי בה• הידיעה של הספרות. פצ•ורין הוא הרבה יותר "שלילי" ממאיר . אבל הוא אדם הרבה יותר חי' יותר עשיר' מגלם יותר פוטנציות אנושיות, הרבה פחות חד-מימדי, ולכן יותר מעניין. עד כאן קצת ממה שניתן להסביר . מעבר לזה ישנו סודה של היצירה אשר מדברת , או שאינה מדברת ללבות ספררם מ"יה-אדם" אל "אני-אדם" . ש • שלום : לאגביש ; שירים ; עם עובד ;1984• א סופת השירים החדשה של ש . שלום, יש בה חן מהמוכר והמאפיין את שירתו מראשיתה ועד עכשיו בנשואים ובדרכי העיצוב של הישן בחדש חנותן לח, לדעתי, גוון מיוחד . הנושאים חם לרוב אותם אלח המופיעים בקבצי שירתו הקודמים : הפלא, מקומו של ח"אני" בעולם, היחס בין ח"אני" הפרטי לכללי בין ה "אני לאשה ובין היהודי הישראלי לארצו. ברור, שמאסופה לאסופה משתנה יחסו של המשורר לבעייתיות המועלית על ידו, השתנות שמקורח בזמן ובקורות הזמן . מהכרת כוחו של ח"יח-אדם" שבשיריו המוקדמים של ש. שלום דרך שירי "תפתח ערוך" בספר "חי רואי" עד שירי האסופה הנוכחית על התלישות והעזיבות הפיזית והנפשית, המעצבות את מערכת יחסיו של ח"אני" לעולם. כלומר. העמדת מחיצות בין ח"אני" לעלום, מחיצות המצרות את גבולותיו של ח"אני" והעומדות בקוטב הנגדי לתפיסה של "יח-אדם". מיעוט ערכו וכוחו של ה "אני" בולט בשורות כמו "מפני שעל אדמות לא זכיתי לתהודה -/ ארחו לי מלאכי עליון לסעודה" המסיימות את השיר "מפני" (עמ' 85( או, שורות כמו "ואני לח עונה, ואני לח משיב t ואותי אין רואה ולשירי אין מקשיב/ אף אחד מסביב, זולתי - האביב" (טרם בקר שבת, עמ' 81(. ברומח לשינוי יחסו של ש . שלום לנושא זה, משתנה אף לשאר נושאיו. אך השוני החשוב, לדעתי, לציון בקובץ זה, חרא בגישה לבעיית היחס שבין האדם לאל . יחס זה חרא חנותן את חגורן המיוחד לאסופה. המשמעות הניתנת ל"יח-אדם" פעמים היא בעלת גוון מיסטי ופעמים בעלת משמעות פסיכולוגית . בהקשר המיסטי היא מדברת על הרגעים, או החוויות של ח"אני" בחם נמחקת האישיות העצמית ונבעלת באל או ב 1$ ין . המחציות בין ח"אני" והעולם נופלות וה"אני" מזחה עצמו בעולם ואת העולם בעצמו. בהקשרה השני מדברת התפיסה על חוויות פסיכולוגיות בעולם מח~לן . דהיינו 1 בהעתקת חטרנסצנדנ- טאלי לחייו הפסיכיים של ח"אני" . ברם, בין-כך-ובין-כך 1 אין האל (ויחיה אשר יחיה) מועמד במובנו חמונותיאיסי . כאל אישיותני, הדורש ומצווה על האדם. באסופה בה מדובר לא נמצא כמעט אחיזה לתפיסה מיסטית כזו . במקומח עומד האדם בפני האל כנתבע, ובהתאם לכך לובש אף יחסו לעולם צביון שונה : שוב אין ה "אני" חורג מגבולותיו וחובק עולם כב"יח-אדם". נחפון הוא : ה"אני" עומד בחריפות על המרחק בינו לבין עולם זה, בינו לבין ח"אתח" וה"אחד". ש . לשום ח"אני" חש באחריות בפני האל . חרא מתוודה בפניו ומוסר לו דין-וחשבון 1 ומעל לכל - מקבל עליו את הדין . הווה אומר 1 במקום יחס המעלה את ח"אני", עד-כדי ביטול השונות בין ח"אני" והעולם ויחד איתר - ביטולה של האחריות ; מוצג • זו, ואולי אני טועה, היה אחר. שונים, מבלי לדעת למה. יחס המעמיד את האדם בפני האל בבחינת יצור מול יוצרו. העמדה הילדותית נרקיסטית של הגיבור מתאפיינת עיון בשירים "נחת רוח" (עמ' ך 1( "הלוחם" (עמ' 71( "הזכות בשורה שלמה של תחומים שנעדרים מחייו . ואמנה כמה יהדוית בפרי הגדולה" (עמ' 50( "מחוץ לתחום" (עמ' 51( "כתם" (עמ' 52 ~ (66 שלום וצבי עתון וו ו מס 159 קורטוב הגות, מתארכות מעצם העניין ומכוח ההבעה שבהן . האיזון ףהנכס "האיזון הנכסף" בין אמנות לחיים, בין יופי תמים השורות הרחבות מבקשות לחבוק גם בתוכנן מרחבי דמך לאסתטיקה מסוגננת , בין ואליה לאידאליה . האיזון הוא תמצית השיר . אך "אשיר ברננה ."" הוא ספק רציני , ספק ומקום ולעתים למקדם בנקודה אחת בתחושה : "מרחב משה דור : "וכבר בהתחלה" ; שירים ; הוצ' אירוני וברמת ה"דיבר " שוב לפנינו שי מוש במכשיר געגועי פוחח עד כמעט לנקודה אחת של כאב שהיא נענית "עם עובד" ;59 ; 1984 עמ'. לכאב וצעקה" . רושם כללי זה נשאר בעינו גם כשפה ושם האירוניה (אמנם דקה) לשבירת המהלך ה"אידאלי " והעברתו מורגש שאין כיסוי לשטף המילולי הקולח : כתוצאה למישור של "הפיכחון הראלי" ." האיזון הנכסף "- בין אם הוא ספרו החדש של משה דור מגדיר את מצבו של דהיחי . יתכן חה מוגשם ראלית ובין אם מובן כ " שאיפה אידאלית" , משמש מהיסחפות זו נוצר רושם פאתטי ללא צורך והצדקה כחי את קיומו בקו - המתח המחבר בין איזו שאיפה הסיכון הטמון בכל שירה פואמתית באשר היא, המרשה יותר כארס-פואטיקה. "איד ,אלית " לבין איזה "פיכחון ראלי" . ברמת "הנושא" אנו לעניין הזמן . דומה שהזמן הוא קניינו של " הפיכחון הראלי" : לעצמה להתיר את חרצובות המלים, כך שייחודה של המלה מוצאים את היחס האובססיבי כמעט למקום ול " פרספקטיבה דוגמא לכך הן השורות הבאות : "שלושה "וכבר בהתחלה היה ברור שאין~ תכלה ".)עמ '45(. אך הבודדת מיטשטש . של המקום " ואת ההתייחסות המודגשת לתעתועי ןהזמ ימים נישא אבק האץר כרוחות עורמות געגועים . ן שלושה דומה, שגם כאן' אין הדובר יכול להימלט מן המישור האחר :ול"מחדליו ". ימים עלו מוחות געגעוים כרחובות של חושך נהפך דבירם." · "ודוק של חום רטט לגובהו כמעפיל אל מטרוח לא היחס למקום מופעי משתינקודות-מבט : אחת, זו של המוכר ' (עמ '40(. מושגות." (שם) . הקרוב, הישראלי, שטוב לשוב ולגלות אותו כמוכר , כוודאי , בין התכונות המאפיינות את שירתה - רגישות לתמונות- אך בלא התכחשות לזכר של "האחר", של הבוכרי . שנייה, מצב , עושר מילולי במבנה תחבירי מעניין . אינטגרציה בין מתוך הפרספקטיבה של הזר, המרוחק. ה -15ישראלי , כדי הזמנים , בין המופשט לבין המוחשי. מלים כמו "שקט" , להאחז במוכר אחיזה מחודשת. "זמן ", "שינחה " נתחמות בתוך הקונקרטי הצר בהן צורה : . נקודת המבט הראשונה זורקת אור על תל-אביב : "תל-אניב ."מתכת" , "כסף ", "אבני משכית", "מלילות קמה" . מראות היא חול היא מלח היא חלום/ עוכר היא תמרנת ירח שקפאה מיתרגמים לתחושות על דרך הדימוי וההאנשה . כאישונים" (עמ' באחד 5(. ברמת ה"דיבר" יש לנו כאן . מצד אחד , השירים היפים בקובץ - "בטעם חלום" - מעין פריטה לפרוטות קטנות, אלמנטריות, "ראליות משרטטת "- חול המחברת את דיוקן אמה מתוך התבוננות נוסטלגית בפורטרט ומלח. מצד אחר, אידאליזציה, כביכול - חלום, תמונת ירח . שלה' וכמובן שגם פה מפליג המבט מן הריאליה אל ההוויה הריתמוס של הפסוק נוטה למישור השני , "האידאלי ", באשר הנסתרת שעבר לניגלה, וממנה - להשלכות על "האני" הנסיון להגדיר רדוף' אובססיבי' מרומם ושואף אל המוחלט . השירי שלה . יסוד פניה של האם הוא בטעם חלום "מחיזק "הפיכחון הראלי" , שסומן על ידי המלים "חול" ו"מלח" , אפשרות חותמה וזוהרת כצרועות דוגמא עלומה ונסתרתן מתבטל מאליו מכוח קצב הדיבור הסעור . כתמונת צייר לא נועד, כמאה אחרת, ומדינה רחוקה מאדן הזיקה למולדת מובנת כיחס שלגישוש : ""כשטח ההפקר צל להעיד אוחה כי". הראו אדם. הד הוא דיבור. אפרו הוא עפר ../.../... מולדתו קיימת בשירים פתיחות מירכית לשפת הטבע בהתגלמויותיו היא ענן מגשש ככף איש כשמי מצולה." (עמ' 27(. ברמת השונות. היא מדובבת אותו . ה כדי להפיק ממנו ריגושים דקים. "דיבר " הפתיחה היא של "פיכחון ראלי ": פישוט הגורמים אנושיים . ולפעמים הזדהות רומנטית . לקטגוריה זו שייכים המטונימיים (צל , ה,ד אפר) לשווי הערך "השלמים" שלהם השירים היותר טובים , לטעמי. אחד מהם הוא "להסיר (אדם, דיבור, עפר) . כשמגיעים ל"מולדת" הפישוט מסווה"' שמשמעות התמונתיות המתפתחת לאורכו עומדת מטאפורי, "אידאלי" , וכך נצור איזה מתח בין חלקי הארץ על האנלוגי ה בשורות המסיימות אותו : "הוא הידן הפרוטים כיל,ד -אנוש , שפה, טריטוריה - לבין איפיון המולדת שטעה להחזיק כיד זרה,/ והשאיר אח כשלמות, שהגדרתה מפקיעה אותה מוודאותה, עושה אותה עיניו נמוך שלא להסיר מסווה נמה שככר נועד לו :ן שאין זו יד אביו .ן והוא הדין בלתי נתפסת במובן המיידי וכך "מחטיאה" את המטרה ככל מיטב המופלא סביב כעולםו כמו גם נשושר השיר ." שבעצם ההגדרה : להגיע לרמה סבירה של ברירות . (עמ '23(. השירים הפחות מוצלחים בעיני הם אלה, שבהם בשיר "ארוקריה " (עמ '29( הדובר נמצא מאוכזב כאשר מורגשת "צניחה" , שלא שומרים על רמה לשונית אחידה . הכרזתו "ארז !" אינה עומדת במבחן המציאות , משום באחד השירים הנאים בקובץ נאמר : "כגפנים מכשירות גופן ש"אשה נדינה/ תיקנה 'לא, זילנד' · כי ארוקירה, מניו ... "גם דרך כרמים לעשות עננים כחלקות שהוחיו ההר מאכןו כאן הדובר הוא בחזקת מגשש : "ואחו שעודני מגשש רצוע וכעמק הרחוק - ערכות ופירחות תפוח כנטשיות וכוחו וחיגר כיןו אצבעות עננים מהגרים אחר ארץו כהבטחה , כחלקות שהותיר ההר מאכן ונוחר עמוס ניחוחות להנץ - ן מאחורי גמיבי-רוח פרוצים/ לכל רוח מצויה : אשה תקנה שם היה הקץ כמוס ומעלה עליו - מן הקצה - קיץ כאחת ..." ה "דיבר" משלב את הרמה "האידאלית " עם כהירם./ וכך גם יכולתי לאהוב אותך כל כך". (עמ' 17(. המישור של " הפיכחון הראלי" : הגישוש אינו אחר אץר ' אלא "הזמן נאי כמנערתו" משמש. בקובץ שלפנינו, לא רק אחר אץר כהבטחה, זהו מהלך "אידאלי" אפשר לראות בטור האחרון פשטות שירית יפה. אך השוני , מרומם . האמירה כ "נושא" בפני עצמו אלא גם כמסגרת לשירת אהבה : "אם ברמתו הלשונית לעומת הטורים הקודמים מתיר לנו לראותו על מגיבי הרוח שוברת אותו על ידי האירוניה, שהיא כאן גשם ירד הלילה, יקרה מלכינה שלי" (עמ' 14(; "אח נערהן גם כפשטני גרידא . מה שמעלה שיר זה מעל לרמה הבסיסית "רק הקמיטם העוטרים המכשיר של "הפיכחון הראלי" - "כל רוח מצויה " היא, עודך . עודני נער." (עמ '15(; של ההזדהות עם הטבע הוא, שבניגוד למצופה . אין האווירה לעינייךו נמשכים לקמטים החוצים אח ליני ." (עמ' 50(. למשל, תיקונה של אשה . הפסטורלית משקפת את מצב רוחם של אלה המצויים בה' , בין השאר , כציון המתח בין "שאיפה אידאלית" לבין "פיכחון ראלי ", אשר בשיר "אחרי החגים " ציון הזמן נתפס שכן דווקא "נעשה של חסד גדול ונורא עשוי אדם לשאול הדובר משתדל לאזנו, כדי לא לגלוש לנוסטלגיה מקום . נכון יותר : מקומות, נכון יותר : חיים ' על כל "חגיגות נפשו למות" (עמ' 18(. המקום" שלהם (ואחרות) : "אחרי החגים, אמרח, אחריו ולסנטימנטליזם, מצד אחד וכדי לא להופיע כהוגה ""צונן מירה מינצר-יערי מנסה לחוש את הזרמים החת-קרקעיים שו '16(. אמירה זו , מדי , מצד אחר , מצוי גם בהיגד מתוך שיר המדבר םבדמדומי ההרים, השפלה, הים, אחריו עננים ..." (עמ ההוויה היומיומית . אחד השירים נפתח במלים : "ילדי נרדם הפורטת את התשובה הנדושה "אחרי החגים" לשטר; n תל-אביביים "נטו" : "סגולים המסוקים/ בהגיחם מרחם םמי יושן עטוף מחשכה רחוקה" . מכאן ואילך היא מפליגה הגדולים של מקומות בלתי מסומנים . שמה לקלס את מה ומחכת ." (עמ '31(. ראשית, בעצם הצירוף ם"סגולי למחוזות הסמויים שבהווייתו העכשווית ולמה שקדם לה שנחשב כתשובה לשאלות רבות . מיפגש בלתי צפוי זה , בין המסוקים", שהרי סגול הוא צבע רך ומדומדם . חלומי . ךשיי בזמן ובמקום . נקודת המוצא בשיר זה או אחר יכולה להיות זמן למקום, מסמן את שיאו של "הפיכחון הראלי" : הדובר למילון ספרותי "אידאלי" ואילו למסוקים "ראליות" מוצקה אסוציאציה תנ"כית. מצב או עובדה, למשל : האזנה נראה כמתאפק מלומר במפורש כי "אחרי החגים " עבורו הוא ונחרצת . שנית, בצירוף הפראדוכסאלי " רחם מים ומתכת" : לחמישית שלבטהובן . התבוננות בגזרי הזכוכית במשקפתאו "אחרי החיים" ולכן הוא נוקט דרך עקיפה, שבולט בה משחק ה"מתכת" שוברת, בפיכחון . את "הפיוטיות" האידאלית" לש בתדפיס למחבר, וכר' . ההאזנה למוסיקה של בטהובן אירוני-מריר . "רחם מים". והדוגמאות הן רבות. בהפרשי זמן ניכרים היא אמצעי בידי המחברת לחוש תכשהזיקה למולדת נבחנת מפרספקטיבה של המקום "האחר", לסיכום א , הדובר , בספר השירים שלפנינו, תר כל העת אחר התמורות שהתרחשו בה עם הזמן . כך היא מבינה "אח רקוצ אנו מוצאים פחות גישוש ויותר ודאות של "עיניים עצומות" : "מיתוס "; שכדברו , "שדשי ו יונקים חרון מחזה-האדמה התופעות כהן עישה לחייו מאותו מצב, שנו ניתנו .לו הרזה" (עמ '7(. ללא מיתוס אישי , ללא "דמיון יוצר" , הים המוסיקה " הוא נוסע לוויצ'יטה" מוליכה לבקשה :"... אם כאפשרותו ועד הזמן נו חדל לשמוע את מערכות ותראו זיתים ו עקלים הודעיוני קיומ • אם תראו משרכותו צבר "ימלמל בשפתי זפת ואצה של עובר בטל " (שם) ו"נפש כהווה, ן וכזה - מכין עצמו לבאו עם הדברים, םשאינ השר" לא תצא אל הערפל ." השאיפה האי דאלית", ליצור הודיעוני • אם תוארו אח הקנטרי שלי הודיעוני • אביו ,מקשיב קיימים נו כלל ,/ אלא כמשמעות מצב מוקדם, צכד השיכחה עולם מוצק . עולם יפה, שמושג בו האיזון הנכון בין אמנות עיני עצומות ..." (עמ' 22(. ציון ' מאפייני הקנטרי' העובדה והימים". (עמ' 27(. נקודת המוצא בשיר אחר היא : י"אנ שהדובר יודע מה לבקש , העובדה שהוא יועד לאיזו "הודעה" לחיים , אינה עומדת ללא "הפי כחון הראלי ", שהוא מין "זכות נולדתי כשנה שווירג'יניה ודלף טיבעה עצמה כנהר" '(עמ הטלת וטו" של הקיום האנושי עצמו. האמירה המנוכרת הוא מחכה, שייכים לתחום של "הפיכחון הראלי" . ןהאופ 35(. מכאן ואילך מתפרטות משמעויותיה של העובדה בתיבת מונעת את הדובר מלגלוש אל המתק הסנטימנטאלי של חבת שבו בקשה זו "מתבצעת", בעיניים עצומות, תוך כדי ההקשב התהודה של השיר, בתחושה. המחברת צרה צורה למופשט הנגינה, המבשרת, בצליליה, לא רק "שבעה סוגי גלידה " אלא למוסיקת קנטרי, שייך לתחום "האידאלי" של השאיפה בעזרת מרכיבי הטבע : בוגנוויליה אדומה . אנפה בלבושלבן . לתפוס את המולדת בהינף אחד' בבהירות מקסימלית , גם " שבעה סוגי מוות." (ראה עמ' 31(. עווד . ברמת ה"דיבר" מה להוסיף ? קובץ שירים מגובש של משורר בעל יד מנוסה . פנימית . ללא תיווך של חוש הראייה . דמות האב , אחד המוטיבים המרכזיים בשירה בת ימינו, ההתנגדות החוזרת "אני מקשיב. עיני עצומות" " משבשת" • מופיעה פה כמטביעה חותמה על ההווייה הזורמת- את מידת הניכור העולה מן הנגן המונוטוני של ה"בקשות " תמר משמר מתמשכת. השיר "וחותם דברים - יתדות בעולם" נפתח הראליות. בנימה נאיבית של שיר ילדים : "כנר השארנו את אנא לכדו כך. המראות הנשקפים מחלונות החדרים ב " הילטון", כחושך" , ובהמשכו מוסר המסווה בהדרגה. ככל שחוזרת אמסטרדם יוצרים את הקרקע הנוחה לאמירה :"... עכשיו המשוררת על שודה זו במהלך השיר כן חשים אנו יותר איך אשיר נרננהו אח שירי ציון כי האיזון הנכסף התקיים/ כין ממשות לפרטיה קודחת יישותו של האב. השקוע בתהום מחשכיו, בקיום אמנות לחיים ונ r ציפור האש שהיאו לני וציפור האכן שהיא העכשווי וטובעת בה חותמה . ראשי ונ"הליטון"/ אמסטרדם אמן אני אומר לכם הנהו יום יערי · מירה מינצר : שלי שמור ביניהם מאין. אם כן. היא "שואלת שירים"? - מותך גופי הגאולה קרב ונא" (עמ' דבירם,/ 46(. תעלה, שהדובר מזהה את (שירים) ; הצו' ספרית פעולים ;51 ;1984 עמ'. שקיומם, גם עככור שנים על שנים, נמסר כמימו זמן.ו שלא מימיה "כעין הפנינה האפורה" ; מגג ולירת, שהדובר' בדמיונו גבז; לאדם" (עמ' 27(- ו"האני" שלה שמור ביניהם .• היוצר, מקנה להן מיהרת של "רקדניות ורודות-צחורות ": ה מייחד את ספרה של מירה מינצר-יערי מספרי שירה אחדים שציאו לאחרונ ה הוא הנשימה הרחבה , היציבה נרקיסים. שהדובר מדמה לראות את אופן עמידתם ככזו של ' יערה בן-דדו פחות או יותר בעזירים ; השורות הליריות , שלעיתים ספוגות "מנדרינים כטויר טקס חגיגיים" - כל אלה הם הגשמות של 49 דצמבר 1984 ספרים מופיע במחקר עולה ממש הד של השקפה "נונדיסטית- קומה אינטלקטואלי" של יחידי סגולה ולא על "תרבות" של אגדת הנפילים יידישיסטית" ; החזרה לעברית היא ריאקציה ונסיגה אל עבר "יחידה דורית'.' זאת ועוד : הוא מתעלם מן האופי האקלקטי"מלאכותי" ; היא הינתקות מן השפה העממית, החיה המובהק של השכלת חסמי-אינטליגנציה היהודית, ונכלל זה והננסים יורשיהם והעשירה של היהודים במזרח אירופה ומתרבותם העשירה . היהדות הדאדיקלית. הוא יוצר, למשל . מיתוס של היכרות זוהי שפה מוגבלת שלא ניתן להתבטא בה ושעתידה לעצב קרונה עם ספרות מהפכנית, מיתוס ללא כל שום ראיות יונתן שפירא : עילית ללא ממשיכים~ קור m דור מוגבל מבחינה לשונית ותרבותית . לכאורה יכול המחבר מבוססות, דווקא קורא העברית של שנות השלושים לטעון שרק תיאר תמונת-מצב , ולא לו להציע פתרונות והארבעים יכול היה לקבל את מבחד ומיטב הספרות מנהיגים בחברה הישרלאית; סדרת זמן; הצו 1 רטרואקטיביים (נניח לימודי שפה אירופית בנית הספר המהפכנית בעברית מהקפיטל ועד כתני סטלין ! העושר ספרית פעולים; תשמ"ד 1984-;173 העממי והתיכון) .2 אבל התמונה ההיסטורית שהוא רמציי התרבותי של אירופה היה פתוח בפניו לא פחות , ואולי אף עמ'. מתעלמת מן העיקר . והעיקר הוא קודם כל תפקידה של יותר, ממידת פתיחותו נפני תלמידי בית-ספד נפינסק, העברית באינטגרציה הלאומית של החברה היהודית החדשה. נונרוייסק או וארשה ! ה אם יכול מישהו לתאר לעצמו את הסיודוס והומרוס ' בעברית ?- כך שאל ארנסט וכאן לפני כמאה שנה.ו לא מדובר היה נשפה "חדשה", שצריך היה ל "החיותה" ; ב) ציור ה"תרנות" העברית (והתרבות הכללית בעברית) תשובתו חיתה שלילית, שהרי השפות השמיות "נכות אלא בכזו שצריכה חיתה להיאנק בלשונות אחרות כדי נספרי מעוות מן היסוד . שפירא נוחן רק את תוכניות להפוך לשפה לאומית שבלעדיה אין חברה לאומית אלא רק הלימודים ומציג אותם נצורה מסולפת וחלקית. אבל גם אם המדבר" היו, לפי השקפתו הפסוודו-מדעית (ועם יותר מקורטוב של אנטישמיות "מדעית") שפות ללא עושר פנימי חברת כוללים ועדות. מכאן שאותה אינדוקטרינציזציה נניח שאכן בית-הספר העברי היה בית-ספר רדודי האם בית- וללא דמיון י שאינן יכולות להניא לעולם את העושר תרבותית-לאומנית שהמחבר תולה במורים ובסופרים ונשאר הספד היהודי במזרח אירופה היה עשיר ממנו בהשכלה התרבותי-האמנותי שהניאו לו השפות החודר-אירופיות . "שליחיה הרעים" של התרבות העברית, לא חיתה הכללית שהעניק לתלמידיו ? (והכוונה : נ"נית-ספד" אינה אינדוקטרינציה אלא מאבק חיוני והכרחי (שאינו אופייני רק בשנות הארבעים, כידוע, יכול היה תלמיד תיכון ארצישראלי , יכולה להיות רק לרשת הגימנסיות לzזו "תרבות"!) וחשוב ויכול היה ה"משכיל העברי הממוצע" , לקרוא את הומרוס לחברה היישונית) . אי-אפשר להתעלם גם מן העובדה עוד יותר - האם לא נפתחו נפני קורא העברית באץר- שהנסיון (המוצלח מאד !( להפוך את העברית לשפת תרבות בתרגומו הנפלא של שאול טשרניחובסקי . אפשר אפילו ישראל אופקים שלא היו ברשותו של קורא היידיש (או נעשה בתחומיה של חברה קטנה, שחיתה "שוק תרבותי" הרוסית וכד') במזרח אירופה ?שפידא מתעלם באופן מוחלט לשאול מי הכיר יותר את הומרוס : הצעיר בן העיירה היהודית במזרח אירופה (שלא למד בגימנסיה פולנית) או הקורא מוגבל וצנוע ניותר . חברה זאת היא-היא שנשאה את כל כובד מכל המפעל התרגומי הגדול והמפואר שהעביר לעברית את העברי בארץ-ישראל ? אין לי כמונן תשונה סטטיסטית משקלה של התרבות העברית החדשה. על רקע זה צדיך מיטב ומיגורן נכסי-הספרות (ספרות יפה וספרות מחקר לשאלה זאת אבל בוודאות אפשר לומר שתלמיד תיכון עברי להעריך את מפעלם, הישגיהם וכישלונותיהם של יזמי ומדע) העולמית. האם חבר העילית, בן דוד הנפילים הדמיוני, בארץ-ישראל יכול היה להכיר את הומרוס ולקרוא את התרבות העברית לסוגיהם . יכול היה לקרוא, וקרא (להוציא כמונן את ההקבוצ הומרוס בעברית - ובעברית עשירה , חיה ויפה. המשכילה באמת) את כל מכלול היצירות שדאו אור תבעברי הקורא ישאל את עצמו בוודאי מה להומרוס, לדכאן בהוצאת "שטיבל", "אמנות" וכד' ?האם יכול היה להכיר תא ולטשרריחונסקי ולחיבורו של פרופ' יונתן שפירא על העילית ה"עושר של התרבות היהודית" המעורפל ששפידא רמדב הפוליטית בישראל ? טענתו של וכאן עלתה בדעתי כשקראתיעליו , לפני מפעל ה "כינוס" של ביאליק ו"דניד" ? האם ינפנ את הפרק השלישי והרביעי של הספר העוסקים בשרטוט ילד יהודי נגולה היה מבחר, גדל והולך. של םספרות-ילדי בדיוקן התרבותי של ילידי הארץ לעומת הדיוקן התרבותי של ונוער, ממבחר הספרות העולמית כפי שעמד לרשותו לש אבותיהם העולים ממזרח אירופה . לפי התיאור , היו הדור העברי הארצישראלי ? האחרונים "מפוטמים" ממש בתרבות יהודית ובתרבות ומכאן לטענה האבסורדית נדנד דלותה של השפה תהעבריהמערב ; אנשים שנפגשו עם תרבויות שונות והשקפות והיותה לשפה אידאולוגית . לטעון כי העברית חיתה תמסוגל שונות. לעומתם, ילידי הארץ י פרי החינוך העבריי היובתק 1 פה הנדונה כאן, להעביד דק מסדים אידאולוגיים וז מנותקים משפות זרות ומתרבויות זרות ומהשקפות עולם טענה מעוררת תמיהה. האם העברית שימשה רק תא אלטרנטיביות להשקפת העולם הציונית (עמ' 62-63(. לא הפובליציסטיקה והרטוריקה המפלגתית ? האומנם לא החית זאת בלבד שלא חיתה קיימת תרבות עברית שניתן היה להיות שירה עברית לירית ופדסונאלית ? האם לא נכתבו תבעברי ניזונים ממנה ; גם לא חיתה שפה עברית בנמצא . העברית מכתנים אישיים שעניינם חוויות אישיות ? האומנם חיתה קר ה~תה שפה דלה והתפתחה כשהיא מעוצבת על-פי "שפה עברית צינורית" שלא התפתחה כשפה דנת םרבדי אוריינטציה לאומית. לפיכך התפתחה כשפה אידאולוגית ורבת שימושים ? שפירא בחן עתונות תלמידים ומצא יכ "מוגבלת באוצר מלרחיה, המסוגלת להעביר רק השקפת- התלמידים כתבו בה דק על "גורלו ועתידו של העם העברי" , עולם פוליטית אחת, ומונעת מעבר של מסרים "אחרים". אבל הדי זה מונן מאליו כי בעיתונות מסוג זה יכתבו ילפ עווד גרוע מזה, בני הדור הארצישראלי "לא גדלו עם הכלים קונוונציות שגורות כלפי נודמות שליטות בספרות ; אבל םהא הלינגוויסטיים, ומתוך כך המחשבתיים, לבדיקת השקפות . די לעיין בעיתונות תנועתית כדי להסיק מסקנות -חך אלטרנטיביות". ועוד גדוע יותר : "השפה העברית הצינורית משמעיות על הדיוקן התרבותי של הדוד הארצישראלי או לע גם ::זקשתה על הפנמתה של המעדנת הפוליטית נדרך של ה"מיגבלות הלינגוויסטית"(?) שהטילה עליו השפה תהעברי האנשה" אלא עודדה קונפורמיות ותלות במנוגדים" (עמ' הדלה .והקונפורמית (.76-77 ואיך קרה אם-כך שבאוניברסיטה העברית בירושלים למדו עד כאן התיזה של המחבר נעניין תולדות התרבות העברית פילוסופיה כללית, לימודי האיסלאם וכד' בעברית ; ובארץ- והישגיה העלונים והמדכאים ; זו התרבות שעל נדניה צמח ישראל הלכו לראות מחזות קלאסיים ומודרניים בעברית דוד צד אופקים, מוגבל באופן מחשבתו, פרובינציאלי וקראו את פושקין ודוסטויינסקי, שקספיד והוגר, המון וגיחהלהחריד . את תוצאות המחדל התרבותי הזה מוצא כמונן יונתן שפירא בעברית ה"אידאולוגית" ו"בעלת האוריינטציה הקולק- המחבר במישור הפעילות הפוליטית והמדינית (בלי שיגיד אפשר לטעון, כמונן , כי מחיר ההישג הזה היה כנד : יש טיבית" ?! לכל התמיהות הללו אין תשובה אלא רק הפנ:ה דבר וחצי דבר על דעתו נעניין הישגי או מחדלי התרבות אמנם נסיבות מקילוח , אבל התוצאות היו חמורות. נוצרה אכן למציאות תרבותית בורייה בגולה ולאידאליזציה של מערכת העברית בתקופת המדינה) . לא אדון כאן בהיבטים החינוך האמריקאית (שבזכותה בוודאי הפך דייגן למנהיג הפוליטיים של שיטתו של שפידא . כיוון שהנמה היא בראש תרבות עברית אבל תרבות דלה ומוגבלת . על טענה זאת יש לאומי) . להביט משני כיוונים נוגדים : ובראשונה נמה ספרותית אסתפק בעיון בפרק "התרבות" במחקרו, שעקרונית אהו א) האגדה נדבר קיומו של דור נפילים אינטלקטאלי ועשיר, כל הדברים הללו לא באו לשמש סנגוריה לדיוקן התרבותי סימפטומטי לדיסציפלינה הוא "דור המייסדים" . של הנועד הארצישראלי או לדיוקן התרבותי של העילית ולמתודה , ובעיקר טענתי היא לפירותיהם . נקצרה : -נקודת שפירא אינו משרטט דיוקן תרבותי של העילית היישונית 3 אלא מסתפק בהכללה . ההכלל הפוליטית והיום. הם באו לטעון כי התמוכה שמצייד שפידא המוצא פגומה והראיות הנאות לסייע לה הן סלקטיביות ומגמתיות . גם במקום שנו יש להלכה טיעון נעל משקל לא המשרטטת דיוקן נדרי של היהודי המזרח-אירופי . שתהליכי היא פגומה מיסודה ויוצרת אגדה של נפילים מול אגדה של נאות ראיות מספיקות לתמוך נו, והוא נשאר תלוש ומנודד היצזירוטלוקזtה בתרבות סביבתו הקרובה היו מוגבליםננסים . זוהי אגדה יפה מאד . אפילו נוחה מאד וקליטה מאד . ו~קר . ניותר . איזה " עושר תרבותי " היה לבוגר "החדר " בעיירה ? אבל רחוקה מן המציאות . וכך. מחקר סוציולוגי שמעצם כך אנחנו מקבלים לא רק תמונה שרירותית וסלקטיבית (וגם אינטרסנטית) אלא גם לגברה חדשה. לגברה של דור מה היה ה"עושר התרבותי" שהציעה לו תרבות היידיש טבעו בא לחשוף את ה"מציאות" שמאחורי האידאליזציה נפילים שהתהלך בארץ-ישראל 'בתקופת המנדאט, י~ר. עיצב (שפרחה נעצם במקביל לפריחה העברית) ? כמה מיהודי שלהי כדי להיטיב ולהבין את ההוויה העכשווית מתוך פולין. למשל . קראו פולנית והכירו את התרבות הפולנית ה?משורשיה ; יצר תמונת עבר שרירותית ופגומה . והנהיג את החברה הישראלית לפי דמותו ודיוקנו, והשאיר אחריו היה ה"עושר התרבותי" שקיבלו מן התרבות הרוסית בת- נגעתי רק בהיבט אחד של הפרשנות והאגדה שיצרה . אני דור עלוב של ממשיכים, מוגבל נכשדונותיו ונתכונותיו ; דור של ננסים חסדי-יכולת להנהיג וחסרי זמנן ?- לכל אלה אין תשובות במחקר . יכול המחבר לטעון סבור כי גם בהיבטים האחרים, ואולי המרכזיים יותר, הדיון תרבות. כי אינו מדבר על " ההמון הפשוט" אלא על העילית . אבל גם של שפידא לוקה באותן מגרעות ובאותם חסרונות . מכל כאן אין הוא מניא ראיות כלשהן - לא נגרף החיבור ולא מקום גם לחידות רעועות יש עדך משום שהן מהוות אתגר אני יודע שהקורא האמון נדרך כלל על הבטיח לקבל את בהערות ובמקורות . מה היה ה"עושר התרבותי " של חבר ןמ ומחייבות אותך לבדד ניתר חריפות את הנקודות המועלות ההנחה כי "תור הזהב" היה קיים נעבר וכי "פני הדור" השורה ב "הפועל הצעיר" או ב " פועלי ציון" ? ושוב, ראפש על-ידן בקיצוניות רבה .• הנוכחי הן פנים עלובות ומייאשות, ימצא במשנתו הסוציו- לצמצם עוד יותר את היריעה ולדבר רק על העילית המנהיגה פוליטית של שפידא עגינה מעין מדעית להלך-הדוח מקובל ממש, אבל אז יש לנו עניך בהשוואה נין שתי קבוצות קטנות, ורווח . ואכן . מה קל יותר מאשד לתלות את האשם יעקב שביט ואז צריך היה לשרטט דיוקן מפורט יותר של העילית נ"מנהיגות" או נכון יותר נ"הידלדלות שורות ההנהגה" המנדאטורית ממוצא מזרח-אירופי ; לברר כמה מחבריה והי Ernest Peran, History of the People of lsrael (London 1888) p. 41 . 1 ונ"היעדד מנהיגות". לטענה כזאת יש שותפים מכל םהצדדי . בוגרי גימנסיות או אוניברסיטאות במערב וכד: שפירא אינו מביא נתונים על הוראת שפרת זרות בבתי הספר - מיונתן שפידא ועד רפאל איתן . אולם ענייננו כאן במחקר 2. בתקופת המנדאט ראינו מביא נתונים של ממדי השליטה בשפה היסטורי מדעי ונתור שכזה אתייחס אליו. אנסה, בהקשר כן יש לברד כמה מנוגדי בית הספר התיכון בארץ-ישראל זרה (בעיקר האנגלית) בקרב ילידי האץר . לבד מזאת הוא המצומצם של ה "תרבות", להצניע על הכשלים החמודים של יצאו ללמוד באירופה ; מי היו תלמידי האוניברסיטה העברית מתעלם מכך כי רבים מבין אלה שהיו בשנות ה 20-לחייהם הטיעון וחומר הראיות ועל התעלמות בלתי מרננת מן הרקע, בירושלים ; ובעיקר יש לשרטט דיוקן תרבותי ושווה של בשנות השלושים אר הארבעים של המאה לא היו ילידי הארץ אלא בנים לערלים שהגיעו בגיל צעיר ואין שרם דמיון משררה מן הנסיבות ומן .ההישגיםהעליתות . אם רוצה שפירא לומר שהדור הארצישראלי לא ביד שני הסוגים הללו . הצמיח אישים משיעור קומתם האינטלקטואלי של א.ד. 3. ראה משה ליסק . מתיאור "השלטתה" של העברית בארץ-ישראל כפי שהוא גורדון . נובר. נול כצנלסון וכד ' הריהו מדבר על "שיעוף האליטות של הישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדאט. עם עובד 1981. 50 עתון וו 1 מס 159 ספרים להציב פנקס חבר של ההסתדרות וימכרו לך מוצרים זולים עם הפלשתינאים ושלום עם מדינות ערב. פרק שלם הוא יותר ? האם מועצת הפועלים תעז לעודד את תושבי השכונה בדק-בית בשמאל מקדיש להגנה על תנועת "שלום עכשיו" מפני מבקריה לבחור מתוכם ועד אקטיבי, נלחם על חלקו בתקציב עירוני "הרדיקאליים" . הרוצים "לדחוף אותה" להתייחסות אל ממשלתי ? האם יש דרך להביא את הקיבוצים לשותפות עם שאלות חברתיות, והוא מסביר שזה היה רק מיצר את היקפה מצד מזרחי עובדיהם במפעלים האזוריים ? האם יש סיכוי שבנק הפועלים ועוצמתה )24(. ובכל זאת הוא מגדיר את פעיליה ותומכיה כ"מחצית יעניק מימון ואשראי לפעולות כאלה, בלי שיאבד את כושר נסים קלדרון: "בשנה השנייה למלחמה". על השבעה" של הישראלים ואף מכנה אותם "ילדי שמנת" )15(. התחרות?" )l 7(. צוטטה כאן התיזה הבסיסית במינשרו של נסים קלדרון י בשל הסיכוי לעבור ממחאה לא האתרגנות מדוע ?לפי כל הסימנים, מפני שהוא מבקש למשוך אל מחנה זה גם את בני עדות המזרח, אולם אלה הנשארים, ברובם חיוניותה בוויכוח שיתנהל עתה עם הופעת השמאלהמורחב, פלויטית ; ספרי סימן קריאה ;38 ;1984 עמ'. . ומאחר שהם, לפי ,הגדרתו ואולי אף המשותף. כאופוזיציה ל"ממשלת האחדות" המכריע, בשבי מפלגות הימין מ ינשרו של נסים קלדרון נכתב במארס השנה ופורסם מהווים את המחצית הרעבה של הישראלים - הוא אמוצ ולמימסד בהסתדרות. כמובן י בלי שיסתיר או יגביל את מאבקו לפיתרון שלום בסכסוך עם שכנינו הערביים. • במאי, בוודאי כאתגר לקראת הבחירות. אם חשב טעם לפגם ב"שבעים" ואף חושד בהם שהם, כמקובל לחשוב מחברו כי קריאתו של אדם בודד תשנה את היערכות הכוחות על "האשכנזים הללו", נגועים גישה מתנשאת. יעקב זילבר ערב ההצבעה, הרי לא היה שונה מן השמאל כולו, שהוא בגלל "הניגודים המעמדיים" בין "הרעבים" ו"השבעים" הוא מייסר בטענתו שזה "משמיע עדות ותו לא" (עמ' 15(. סתירה שוקל התארגנות שמאלית נבדלת של הספרדים : הוא ממשיל זו ואחרות משקפות תסבוכתו של אדם, אשר שנים רבות על שאלתם העדתית אפילו את הפיתרון המארקסיסטי של רומנטיקה נאבק בימין - ויחד עם חבריו-לדעה לא יכול לו . עם זאת השאלה הלאומית, אך אינו מגיע לכלל סיכום )18-19( , ייאמר מייד לזכותו, כי זהו כסיון של בדק-בית רציני וכאוב בוודאי משום שעד היום לא קם כל ארגון נפרד כזה הגם סנטימנטאלית בשמאל הישראלי, שהלוואי והיו רבים כמוהו. העובדה שהוא שלא חיתה כל מניעה לכך . התבדלות כזאת קרתה רק בצד נעשה מנקודת-מבט עדתית-ספרדית, מוסיפה לו משקל הימני י ובוודאי אין מקרה בדבר . "לקט מהשירה הרומנטית הצרפתית", מיוחד, ואף אחר הבחירות יש בדברי קלדרון טעם שלא נס למרות שמיעוטם המזערי של בני עדות המזרח בצד השמאלי ליחס . הוא גרעין השאלה המטרידה את מנוחתו של נסים קלדרון תירגם דויד גלעדי, איורים הדי קון; עתה, אחרי הקמת ממשלת האחדות הלאומית, דווקא נוספה - וזו גם הבעיה הקשה הניצבת בפני השמאל הישראלי כולו הוצ' "עקד" ;96 ;1984 עמ'. להם אקטואליה מיוחדת. "שבע שנים הליכוד בשלטון י ושבע - לא ניתנת לה בחוברת זו תשובה מספקת. בייאושו מסתבך שנים הם עסוקים בתמרונים טקטיים - ולא בעבודה המחבר בטענה, כי מאחר ש"רובם הגדול" של העיתונים ה ופעת לקט מהשירה הרומנטית הצרפתית יש בה, מבחינת העיתוי י חיזוק לעניין המחודש שנתגלה חברתית וכלכלית." ולא בעבודה אידאית שמזמן שכחו מהי" והאינטליגנציה תקפו את מדיניות-החוץ של הליכוד . "נגרמה ' (עמ' 29(. במפלגת העבודה הגיע תהליך הרפ"יזציה לשיאו . דווקא התלכדות המזרחיים סביב הליכוד" )16(. אזי מה צריך בתנועה ספרותית זו הן בעולם, הן באץר . העניין המחודש "גם ברפ"י וגם בד"ש נטו הבנים לזלזל במריבות ההיסטוריות היה לעשות כדי לרכוש את בני עדות המזרח לצד שמאל ?לא מתחבר לראייה רחבה יותר של מהות הרומנטיקה. אם היא נתפסה בעבר, בדרך השיגרה, כדרך-ביטוי שיש בה רגש עדיף של אבותיהם . הם הניחו שהקונסנזוס הישראלי רחב יותר לבקר את מדיניות הליכוד ? זאת דוקא הדרך שמציע האגף על שכל, נהייה אל עבר קדום, בריחה מן המציאות וכדומה, משהניח בן גוריון" )28(. היום יכול היה המחבר להעיד על הרפ"יסטי ב"עבודה", שקלדרון יוצא נגדו, בצדק. הרי בדיקה מחודשת של היצירות הרומנטיות בספרויות עצמו את חה"כ דב בן-מאיר, נציג מפלגת העבודה, שהצהיר : "בעוד שעדיין חושבים כי קיים הבדל אידאולוגי תהומי בין אכן. כ 73%- של בוחרי הליכוד היו בני עדות המזרח אירופה מוכיחה עתה שחיתה זו עד כה תפיסה שעל יפנ המערך לליכוד, מראות העובדות שאין כל הבדל כזה" (ראיון ("ידיעות אחרונות", 84.19.10(. האומנם כולם או רובם השטח . אפשר שבצורתן הקדם-אמנותית, לפני המאה ה 18-, היה ב"ידיעות אחרונות", 84.17.10(. בזכות דעות חסלניות אלה, רעבים או נצרכים ? אין אפילו ודאות, שאחוז גדול מהם כנראה, העניקה לו את התפקיד הרם של סגן יו"ר הכנסת ! נימנים עם העובדים השכירים . אין ספק. כי בעשירונים ביצירות הרומנטיקה בעיקר מכל האמור לעיל, ויש בוודאי לא במקרה הגיעו תלמידי בן גוריון לקונסנזוס עם תלמידי התחתונים חלקם רב בהרבה, אך רבים מביניהם נמנים גם םע מיסודות אלה גם ביצירות האמנותיות של המאה ה 18- וה- 19. אך עתה מקובלת יותר ההבנה שברומנטיקה מצויהז'בוטינסקי . את החוליה המחברת רואה קלדרון. בצדק, בעצם העצמאים . "חוכמתו" של הליכוד חיתה, ליצור לעצמו שכבה ייתכן כי לצורך המוגבל לש ראשיתה של ההסתכלות החת-מודעת אל נפש האדם, על כל הממלכתיות הבן-גוריונית . רחבה של עצמאים. שמצבם הכלכלי שפר ו"אף פעם לא היה המינשר, די בקביעה זו . אבל אם רוצים להבין. כיצד הגיע בן להם כל כך טוב" כמו בשנות "הכלכלה הנכונה" . נפתוליה ומכאן - שיש לחפש בה את שורשיה של הספרות יש בה גוונים שונים ובהם לגיטימי גם גוריון להסכם עם ז'בוטינסקי - וכיצד הגיעו אפילו קיבוצים אף ללא נתונים סטטיסטיים - וכי כיצד להשיגם כשגביית המודרנית . אך י כמרבן י ומפ"ם במרוצת תולדותיהם לעמדות ולמעשים שבהחלט המסים מן העצמאים כה מפוקפקת בשלטון הליכוד ?- זה הסנטימנטאלי . שלוש ספרויות היוו מדגרות ראשיות לרומנטיקה : הגרמנית, אינם "שמאליים" ולעיתים אף לא "יוניים" - הכרחי לא מסתבר, כי הסברת הצבעתם של בני עדות המזרח בעד הימין להיעצר בתופעת "הממלכתיות" אלא להעמיק חקור ולגלות, משום היותם "מעמד הרעבים" חינה שטחית ומוטעית, מעין הצרפתית והאנגלית. בעוד שהרומנטיקה הגרמנית בראשיתה ובה סופרים כנובאליס, הופמן ואחרים חשפו את הפנטסטי, "מניין צמחו הרגליים" למה שקרה אחר קום המדינה. או אז מארקסיזם וולגארי. על התודעה פועלים גם גורמים אחרים יוחוור לנו , בוודאי, מניין נובעים קשיי השמאל הישראלי - ובניגוד לתקוות הסובייטיות ראינו זאת בבהירות ב "עולם הדמוני והבלתי-מודע, נתרחבה לאחר מכן לשירת טבע - גם בגררן סרקסטי. רומנטיקה במרוצת כל הזמן. מכל מקום, משימה זו עדיין מחכה לחוקר. השלישי". הלאומנות והדתיות המיסטית של הליכוד ושאר ואהבה עשירה, ואצל היינה, "לכן תנאי לסיכוי שלנו לקיים חיים פוליטיים ענייניים, הוא מפלגות הימין היו קרובות לעולי ארצות צפון-אפריקה לירית זו חיתה לה בצרפת פריחה מאוחרת במקצת ומבחר מייצג של פריחה זו, שבעיקרה היא סנטימנטאלית מאד, שהמערך יפורק" )26(. זה קרה בינתיים. בדומה למה שקורה והמזרח ; ההומאניזם, החשיבה המדעית ומגמת הסוציאליזם בתהליכי כימיה, התחברות "העבודה" עם "הליכוד" הפליטה היו רחוקים מהם, וכך זה נשאר במידה מכרעת, גם באשמת מובא בשירים של הלך-נפש, יפי טבע, שירי אמונה, אהבה את מפ"ם החוצה - אם כי זו מוסיפה לקיים את המערך מנגנונן השלטוני של מפא"י והמערך, שאת הפרקטיקה שלהן וגעגעוים אל הבלתי נתפס - בלקט שלפנינו. . כנגד כוחות בהסתדרות. כמובן . לא חיתה כאן רק החלטת "העבודה" . מוקיע קלדרון במלים רבות וחריפות, בצדק רב קיום שוללי המערך בקרב מפ"ם וחברי של"י מתוך הקיבוץ האלטרנטיבה המדומה והדמאגוגית , השותפה היום הארצי )%11 מן המצביעים !( השפיע בהחלט . ל"עבודה", לא צלחו עד כה קבוצות קטנות בשמאל . "צריך, לדעתי, לנסות להקים מפלגה חדשה." צריך שזן תהיה אולם י התיזה היסודית של קלד רון משכנעת : "צריך להזיז את מפלגה סוציאליסטית" )12( גורס נסים קלדרון . אין ספק החברה הישראלית", "יש להחזיר לפוליטיקה את מובנה שתוך חודשים מועטים אחר כתיבת השורות האלה חלה הרחב. היומיומי . היצירתי י הלא-עסקני" )16(. ייטב לשמאל התקדמות ניכרת בכיוון זה. מאיץ התהליך חיתה של"י, אם יאזין לביקורתו על "תנאי החיים", על הווי שהנהיגו שהמחבר התחיל דווקא בשלב זה לזלזל בה ("לא חיתה אף המפלגות לפחות מאז שנות השלושים, עד שהביאו לידי פעם יותר מכסיון של מעטים ." לכן אני כמעט ולא מסוגל ניכור וזלזול הציבור בפוליטיקאים : "יש להם עניין מועט להתייחס לזה כאן" - עמ' 28(. בלי חתירתה העקשנית של מאוד בפעילות של ישראלים רבים ובהתארגנות פוליטית של של"י ליעד זה, בייחוד אחר שפרשו ממנה אבנרי-פלד , לא רבים. עבודה, דיור, חינוך, בריאות , תרבות - כל אלה עברו חיתה קמה "קבוצת המאה" מבין פעילי "שלום עכשיו" תהליך של דה-פוליטיזאציה. חיים פוליטיים הם לא האופן דוד גלעדי ואינטלקטואלים, שהניעה את ר"צ להשמאיל במצעה וללכת שבו אנשים רבים ככל האפשרבחב 1 ה נוטלים אחריות · - לא עם של"י וקבוצת המאה ברשימה מורחבת. מי פילל קודם- רק על זיעותיהם, גם על מעשיהם ועל הכלים שיש להם בכל הלקט מבוסס על אנתלווגיה צרפתית מקיפה של השירה לכן . כי ר"צ תיכנס לכנסת ה 11- עם שלושה ח"כים ? מעשיהם ." מה שנשאר לחיים הפוליטיים זה עסקנות , מאבקי הרומנטית וגלעדי מביא, כעדותו, חמישה עשר אחוזים עתה הצטרף אליה גם יוסי שריד והכל מבינים כי אין זה סוף כוח מפלגתיים שאינם קשורים בשינויים מיבניים של מאותו אוסף גדול . אבל המבחר העברי פסוק. במסגרת שמאל כוללת כבר מוכן גם נותן לנו מושג מספיק "חוג 77", ואחר החברה ." הפוליטיקה נמסרה כולה לממלכה, למנגנון, על משוררי הרומנטיקה הצרפתית. . שיעברו חודשים אחדים של המתנה ואכזבה מ"ממשלת למקבלי-החלטות מעטים - היא נלקחה מן הפרט בישראל גלעדי מתוודה בדברי הפתיחה ללקט, המלווה באיורים יהאחדות" בעל - לא תהיה זאת "פרישה של בודדים בלבד", ומחיי היומיום שלו ." הפוליטיקה במשמעות שייחסה לה השראה של הדי קרן . שהוא נמשך אל שירה זו כ י"אמצע שבעת כתיבת המינשר חיתה אף היא בגדר תקווה. המלכתיות היא עיסוק בעניינים שברומו של עולם , זאת להפלגה לימים רחוקים מתקופתנו, בהם המציאות הוההוויי קשה לבוא בטענות אל אדם , שבמשך שנים רבות התאמץ אומרת עניינים יגעים שאי ן ולא כלום בינם ובין בעיותיך היו שונות משלנו ושונות היו החוויות שהזינו השיר לבנות שמאל משמעותי, עד שבסוף נתפס רגשי יאוש. זה קרה הקרובות, ומוטב להשאיר אותם לקבוצה קטנה של עסקנים" ומשוררים", היינו יש כאן בקריאה ובתרגום מיסוד .הבריחה לרבים. קלדרון, שבעצמו היה פעם שותף למאמצי של"י, )14(. אבל. כאמור, השירה הרומנטית, רק בחלקה מסייעת םחסר היה בשלב המכריע הבחנה בתהליכים לאד . להתרחק מעצמו, על ידי אשליית עולם-יפה שבמרחקים וא עם זאת אין לעבור על קביעתו, כי "תשומת הלב הממוקדת ומשכנעות גם הצעותיו לתכנית-פעולה, להטלת לחצו של בטבע . לסוג זה שייך חלק ניכר מהשירים הצרפתיים האלה . בסכסוך בין ישראלים לערבים, בפיתרון שיתבסס על הכרה שמאל עצמאי על המימסד בהסתדרות : "האם יש סיכוי להזיז ביסודה, מסתבר, מחזירה אותנו הרומנטיקה אל -את המשק ההסתדרותי אחרי שהסתגל שורשי למירוץ יהרכושנ הדדית בזכות ההגדרה העצמית, בעיקר בחרדה מפני ךתהלי האדם, על כל גילוייו היפים, גם הקשים. ואיבוד כל ייחוד בשביל עובדיו ? האם ייתכן ש'כור' -ברור ו'סולל של ברוטליזציה העובר על הישראלים" - הוא אחד רב-הגוניות האנושית, הקיימת היום כבעבר, יוצרת םתנאי משני "מקורות החולשה" של אנשי השמאל . קלדרון רגיש בונה' ייצרו שותפות אמיתית של העובדים בנכסים ובניהול ? שיש בהם מקום לשירים הרכים , העדינים. ואפיל האם יש תקווה שמפעל הסתדרותי ייעזר ב ' שיכון עובדים' אפילו אם הם םנראי באופן מיוחד לשאלה הסוציאלית, וזאת בעיקר משום אשהי הסנטימנטאליים שבלקט הזה, כדי להקים שכונה לעובדיו ? יפתח גן-ילדים ומעון-יום ? לדעתו, כמעט מזוהה עם שאלת הקיפוח העדתי . הוא ,טוען קונקרטיים מאד לתופעות של וולגריות ולחיספוס הרווחות יעזור לעובד לשלוח את בניו לאוניברסיטה ? האם תעז למרבה הצער בצדק, כי אורח מחשבת השמאל אינו ןמוב לא מעט בימים אלה, והיו קיימות בוודאי גם בימים שבהם ההסתדרות להכיר באופי העדתי המובהק של הקיפוחים ל"מזרחיים" ומתוך כך הם מצביעים בעד "המחנה .הלאומי" נכתבו השירים שבלקט ••1 ולדרוש העדפה לטובה של המזרחים בעבודה, בדיור, אבל מה לעשות - מעצם ניסוחו של קלדרון מתאשר. כי ןאי ש. אלונים בחינוך ? האם אפשר לקוות שבחנויות ' המשביר' יבקשו פיתרון לבעיות החברתיות בלי יציאת ישראל מלבנון י הסדר 51 דצמבר 1984 ספררם בכפיפה אחת עם סיפורים שחומריהם ישראליים בתכלית האלוקות", כדוגמת י .צ . רימון. וחותר להדגשת תפיסות הפיוט םשביומיו ובהעדר הכנה מצד הקורא (הכנה הקיימת. מן הסתם. בעת דתיות ביצירותיהם של סופרים דתיים, תוך מעקב מודגש קריאת ספריו המתורגמים של וונגוט) לקליטה של חומדים אחר הקונפליקטים והמתחים של האדם הדתי המודרני . א. דורית: הדים ורוח m; הצו' הקיבץו אמריקאיים. הופך "משחקים קטנים" לחוליה החלשה לפיכך הדגם הבולט ביותר הוא הסיפורת של ש"י עגנון . שבה המאוחד בשיתוף עם הוצ' "עכשיו" ; תשמ"ד . שבקוץב .גם אם ישנם בסיפור רגעים מיוחדים מאוד, הבנויים מושם הדגש על הצגת המתח שבין ריאליזם וסוריאליזם, כהלכה (הפרידה מלין והחזרה אל ניר-יורק. (לtזימל הדי איןכ שצייד אכדי וודהאל את פחית ה"קוקה קולה" היומיום המתואר מוכר לקורא די הצורך כדי שיבחין בפיוט והוא מוסבר ככסיון להתמודד עם מצבים יהודיים שונים (ולא המפורסמת ואת אריזת המרק של "היינץ" היתה זו שמעבר לו . כמתח שבין שתי דרכי-עיצוב) . העמדת הקונפליקט במרכז מחווה דדמאטית לפרטים הקטנים. הטריביאליים. המשך- מימו נוסף הנגזר משיטת הסיפור שלא.דורית הוא המבניות מנחה את המחבר בעיונו בספריו של כחום אריאלי . ובמיוחד נצים בדיקמת חיינו ואשד דודות קודמים נטו. מתוך נהייה הפסיכולוגית-היסטורית של הדמויות. יותר מכל שיטת סיפור ברומן "עולמו האבוד של רפאל בוגר", וכן את ההתייחסות לשיריו של מרדכי בוסאק על נושא השואה . שאלת הניגודים. אחד הנשגב והנאדד, להתעלם מן המשמעות הנודעת להם אחרת חושפת הזרימה של אביזרי היומיום את התרבית המתחים והפרדוכסים בולטת ביתר שאת בדיוניו על סופרים בעיצובו של עולמנו הרוחני. בספרות היה התהליך איטי יותר בתוכה אנו מבלים את ימינו ואת זיקת הגומלין שבין תרבית זו יהודיים בסיפורת האמריקנית - כדוגמת ברכרד מלמוד ומטבע הדברים גם מתון : סליך. מילד ואחרים נחשבים והתהליכים המתחוללים בדשות היחיד . דרך הצגה זו ראשונים למהות אי-פה אי-שם את זיעת היומיום בתוך (שיושמה בהצלחה רבה. וחיים פוטוק. כאשר ~ל;ת המפתח הן : "שתי מציאויות" אם כי בווריאציה אחרת.ו"דו-אכפיים" . העיסה הספרותית הפוזלת אל הנצח . הדור הבא (הבולט ב"דגטיים" של דוקטודוב) משמעותית במיוחד למי שמעוניין שבבניו הוא כמובן וונגוט) ידע כבר להפיק מידה עצומה של להבין ולאבחן תת-זרמים בטרם היותם לשינויים כלל- הקו הבולט השני בדר~י העיון והניתוח של בלאט הוא הקו הביוגרפי. אינפורמציה "חוץ ספרותית", הנוגעת לחיי רהיוצ אנרגיה פיוטית מערימות הפסולת שבחוצות תועדתנו : לא חברתיים הניתנים להגדרה מדוייקת. גם על רקע זה שמשמ בקרב בכי משפחתו ובכי דור מדריכה את המחבר. ומשמשת עוד שימוש ביומיום ובדקוויזיטים שלו כסימבול או כמיצג הסיפור "גבעה רמה" ציון דדך בהקדימו (כתיבתו נסתיימה, לו ככלי עזר בשאלות המפתח, שהוצבו על ויד . אחד םהדגמי של אווירה כי אם ניצולם לעצם הסיפור, להעברת תחושות. עפ"י התאריך הרשום שם . בשנת 1982- כלומר בשיאה לש הבולטים הוא העיון בשירה של זלדה. אולם. ההאינפורמצי מחשבות וחזירת על דדך הקונוטציה והאסוציאציה . כך . הזיית הביטחון והשפע) את תחושת ההשלמה וההתיאשות הביוגרפית כמסרת לקורא במובלע. על דרך הרמז בלבד, תוזא למשל. מבטא קילגור טדאוט של וונגוט עריונות דומים לאלו הפוקדת אותנו מזה זמן . למי שסבור כי אחד מתפקידיה לש של אלמאייד - גיבורו של ג'וזף קונדאד, אלא שמטבע האמנות בכלל והספרות בפרט לצפות מראש קיומם של מתוך הקפדה על דיסקרטיות . יחד עם זאת. יש להניח, כי הדברים מצא לו גראוט דדך קצרה יותר אל לבם של הקוראים תהליכים - לא נותר אלא להמתין ולראות מה יעוללו לעינה בלאט הולך בעקבי הקו השליט בביקורת הספרות של רהדו בהיותו גודם מקשר בין התנהגויות ועמדות מוכרות לביןהאחרון . הקובע הפרדה בין הדיון ביצירה ספרותית ןלבי הדגישה של המחברת המאורעות שאנו חווים כיום .• אינפורמציה ביוגרפית . יחד עם זאת מתייחס המחבר נופים ומצבים נפשיים שהקורא טרם נתן עליהם את דעתו כתיבתה של א .. להתפתחויות ספרותיות אישיות ותקופתיות - דוגמא טובה דורית נודפת (בשינויים מחוייבי המציאות) אמנון ז'קונט לכך. הפרק הדן על שירת הידיש של א . צ. גריכברג, תהמוצג את ניחוחה של התפיסה הספרותית האמריקאית כפי שתוארה על רקע השירה היידישאית שקדמה לה, והן על רקע וכתיבת לעיל . למיטב ידיעתי היא בין היחידים בכותבי-עברית העברית המאוחרת יותר של רהמשור . המבטאים תפיסה זו בצודה מובהקת ועקיבה . האופן שבו ספרות תוד גישה דומה נקוטה על ידו בהתייחסותו לכתיבתו של אמנון שמרש והצגת "ה"סאגה היא מחילה את השיטה על החמרים הישראליים יוצר בשלו אברהם בלאט : אורחות אמונים ; הוצ' של קהילת ארם-צובא מחד ולבטי ההיקלטות בא"י מאידך . מרתק של דחיסות פנימית עם עומס דדמאתי-תיאודי . זיקתו "מורשת" ; תשמ 11 ד ;229 .עמ' וכן בדיון הקצר על התייחסות סופרי דור-המדינה לנושא של הקורא את "האני המספר" נולדת תוך זיהויים של הדתי ולחברה הדתית . הפרטים הקטנים. תהליך המכשיר את הקרקע להזדהות עם מ עדך ההתייחסות שבין ספרות ודת . לסיכום, ניתן לאמו, כי א . ה"גשטאלט" כולו. דוגמה אופיינית עשוי לספק הסיפור השאלה ספרות בלאט. הוא לפי שעה מן המבקרים דתית מהי . והמתח שבין השקפת עולם דתית-מוסרית הספרותיים הבודדים. המטפלים בנושא "הספרות והדת", הראשון שבקוץב : "קרקס בחולות" . הקלסטדופוביה לבין תפיסות אסתטיות הישראלית ותחושת חוסר האונים בפני האחיזה שאוחזת בנו - אלו בעיות המרכז, המוצבות והוא היחיד המתמיד בכך. יתירה מזאת. בכתיבתו במוסף בראש ספרו של בלאט "אורחות אמונים". התשובות הספרותי של "הצופה", הוא קשוב למתרחש ולמתהווה האץר תוארו לא אחת בספרותנו : הן שימשו אחד המרכיבים מופיעות בחלקן באמירת מישרין במסגרת ההקדמה לספר, בספרות העברית מתוך אהבה וביקורתיות גם יחד. הספר לדמותה של חנה ב"מיכאל שלי" . מניע לכמה מעשיו של ובחלקן הן משתמעות מתוך פרקי הספד השונים . הדנים אליקום בטרילוגיה של בנימין תמוז ואפילו לענייני קרקס "אורחות אמונים" - הוא מדגם ייצוגי של כתיבתו. ויש בו בכפרד ב:ךבטים ספרותיים שונים של יצירות סופרים יהודיים עניין לחוקרי ספרות .ולמבקריה • כבר התגלגלו, במחזהו של יעקב שבתאי "נמר חברבורות".בכי-זמכנ 1 באץר ובעולם . בכל זאת. משיגה א. דורית התגלמות מיוחדת במינה. בוטה בלאט פותח את הדיון בהצגת שכי מעגלי ההתייחסות : ספרות ביותר של תופעה זו בסיפורה. הייחוד שב~רקם מקרין חנה יעוז במקרה זה על ההתלבטות האישית ומעניק לה מימו מוחשי ודת. כשכי אלמנטים הקשורים במציאות האנושית, והניזונים משתי תפיסות מקוטבות - האחת מעמידה את האל במרכז מאוד. אמין ונוגע אל .הלב בסיפור השני . והשכיח מציבה במרכזה את האדם. הבעיה המרכזית העולה 49" מ"יה-דאם" אל "אני-אדם" <(המשך "הדים ורוחות", מועברות באותו האופן מדיוניו היא : האם ספרות המושתתת על ה"ספק" יכולה דילמות אישיות הכרוכות בשכול ובחרדת-חידלון . הזרימה להיות דתית ? וכיצד מתמודדת השקפת עולם דתית עםוערד . דיים להעמידנו על שרני בולט זה בשירתו של ש . שלום המתמדת, העשירה של פרטים שהם לכאודה פעוטי-עדך תפיסות אסתטיות. שכן. האספקט האסתטי קשור ביהדות אשר קרב ארתה לעולמה של התפלה והגביר את הזיקה בינה בונה לעינינו תהליך חיוני מאוד. סובטילי ועם זאת רב מימדי. לבין מזמורי תהילים. ביסוד המוסרי . בעוד התפיסה האמנותית של האדם החילוני של שינוי אישי. של התפכחות ושל חיפוש דרך. כך גם איכה מזהה אמנות ומוסר. כך לדוגמה בשיר "נחת דוח", מועמד ה"אני" מול העולם. בסיפור הרביעי. המרשים והמיוחד :"גבעה רמה", שם מגיעה לאחר ההקדמה העיונית הרחבה - פוכה המחבר לדיון כפרד ללא שרם בסיון להרחבת גבולותיו. נהפוך הוא. הוא מוגבל המחברת באמצעות שימוש בדימויים עזים ובשפה חיונית אף בהליכתו : "משא המפח על גבי השח אל קץ הדרך בשורה של יוצרים ישראליים ויוצרים יהודיים. המעוגנים לאיזון מרשים בין ריאליזם חד והבזקים של דמיון ולעיון בספרויות ובתרבויות אירופה ואמריקה . הקוד המרכזי שלאצעד". מעמיק בהווייתם של אנשים צעירים בישראל של סוף שנות ההתבוננות הוא החיפוש אחר גילויי מיסתורין וקדושה מחד. אולם המפתיע הוא. שבמקרם חוויית התעלות והארה מיסטית השבעים . ולבטים קיומיים מאידך . החיפוש אחר הקשר בין כופי פכים בסיטואציה של בדידות ועזובה לה אנו רגילים משיאיו על רקע שלושה הסיפורים הללו חושף הסיפור "משחקים וחץו. בין גוף לנפש. בין ריאליזם לבין מציאות - תפיסה זו הקודמים של ש . שלום ; אנו מוצאים כאן מודעות קיומיתטקנים" . את הבעייתיות שבשיטה : ה"מיליה" שלו הוא מוצבת כסדה מרכזית במעדך הפרקים עליהם בנוי הספר חסרת פשרות : "בשארית רגעי אחפור בידי אבן-גלל לגולל ארצות הברית. חלקן של הדמויות אמריקאיות טיפוסיות. (למעשה כל פרק הוא בגדר מאמר כפרד . ועיקרו של הספר הנסתם/ נתתי חיי להבהוב של הבאי. בדרך שהציגני ריקם". מרבית החומרים וכל האביזירם (מכונות משחק. חדדי בצירופיהם של המאמרים. עריכתם המשותפת וההקדמה יש פה הן וידוי "נתתי חיי להבהוב של הבאי". משהר מעין באולינג. מזון אמריקאי. חיי-חברה אמדיקאיים ואפילו מעט העיונית שהוצמדה אליהם). הכרח חטא מחד-גיסא ומאידך-גיסא - צידוק הדין : "בדרך עגה חברתית ופוליטית נוסח "טייס מגאזין") מדיפים מידה שהציגני ריקם". במרכז ההתבוננות ניצבת שאלת ההתמודדות של ספרות ודת. רבה של זרות אל הקורא העברי . התוצאה היא שטווח כשהדגש הוא על חיפוש אחר הסמטיקה והמסר . המחבר כלומר. במקום הנסיון לחבוק עולם תוך היבלעות באל השכנוע של שפת-הקונוטציות שוב אינו רחב .כקודם בסוד האיחוד וההארה ; בא המרחק. הדיבור בלשון "אתה", מדגיש משוררים מוכיסטיים "בעלי רעיון מרכזי של תאהב בלשון התפילה .המסורתית תופעה דרמה נמצא גם בשיר "הזכות הגדולה" (עמ' 50(. דשי שכולו פנייה בנוסח התפילה המסורתית אל ה"אתה". הפניי בה מתייצב ה"אני" מול ה"אתה" ללא מחיצות של העשיי וגאווה. כשעיקר ודברי עתרן 77 מארח : - צידוק-הדין הקשה שבעזובה ובבדידות, עד-כדי הקריאה הפאתיטית משהר : "שאם דלשעב הוסחה דעתי לשבח ולהילה,/ ולו רק להרף עין בלבד; םהיו אני נקי מזה הלראי 1 שהשכחה הגאיונה תאלמרנני .בצלה" ולאחד-מכן הבקשה : "אל נא תחמול עלי. אלוהי,/ יעזבנ חינון לערכים לנפשי בהיכל אין שומע .תפילה" יחס רליגיוזי זה, בר מתייצב האדם מול האל מתוך תחוויי כישלון ומרחק. יונק מהמסודרת היהודיות הלא-מיסטיות ; מסודרת המדגישות את המרחק בין השניים ותובעות תא תשובה לגזענות אחריותו המוסרית של האדם. אחריות שהינה םלעול אקזיסטנציאלית ולא .מיסטית עם תמררה זר בשירתו של ש. שלרם. הולך ודב שימושו לש בית לסיר - המרתף העליון המשורר במטבעות המושאלות מהתפליה במקרם ששימו יום גי 8.30,8.1.85 במטבעות הלשון אותן שאל קודם-לכן מתורת המיסתררין . רגם אלה מחזקות כמובן את תחושת המרחק אני-אל ושאינ למינויים - כניסה חופשית. ניתן לפתרון המעניק לשירי האסופה אופי טרגי רהירראי כאחד. • שלום וצבי 52 עתון וו' מס' 59 ," לו וטורמטבעחוץ בהוראת עקב גם בונוח וגם חפתו איד תשמור על ערך כספך וגם צתמר רווח! דע שתחליט אם לרכוש בו מוצרים שונים,לנסוע לחו"ל או לחסון לכל מטרה אחרת - תן הוראת-קבע לרכישת מטבע חוץ, ותקבל הנחה בעמלת הרכישה . בתלשומים חודשיים או תקופתיים, במגוון מטבעות, בסכום הרצוי לן, ולקתופה הנוחה לן -אתה תקבע, ואנו בנצע! ועכשיו - לתקופה מוגבלת : הטבה גם בשער החליפין ! הקדם לתת הוראת קבע לרכישת מטבע חוץ וכן תהנה מהטבה על יותר הפקדות. הוראת קבע~ 9j,t/ ~ ~~ .tfיי~ °'~ו, בנק לאומי@ ~-k. א תאמר: » 11 ~1 i i ••• i • 1 . חוקי הבטיחות בעבודה מגיבים עליך •שמור עליהם. ?fוי&ו J ן /ות)//.,, ןוN.כ קסדת המגן שומרת עלראשך •חבוש ארתה. /'Pוו&ו .Jן וfli~Jln69ןaו. ביטוח הדדי יבוטח יחםי ~בעומר • הצטרף אליו. f ית&י MJJו•Cמכ .Ni ן מרגש לציבור עייי . ---. ;נתוניבנו n וווו• ~·יc ·~ ~ שיכון עובדים בונה כבר חמישים שנה בתים מסוגים שונים : ידרות לרווקים ול " זוגות צעירים' דירות לעולים ולמשפחות בראשית דרכן' דירות רווחה, קוטג'ים ובתים פרטיים . את כל אלה בונה חברת שיכון עובדים תוך התחשבות בצרכי הציבור ובאפשרויותיו. בתכנון, בגודל הדירות ובמחירן מתאימה עצמה החברה לאפשרויות הלקוח ולצרכיו, אך על האיכות אין מתפשרים . בשיכון עובדים, והטיח אצלנו אינו מסתיר דבר. אנחנו בונים איכות בכל מחיר, כי אנחנו בנויים על איכות. Q מרכזי המכירה האזוריים : 1\ *אשדו,ד רח' רוגוזין 25, טל. 055-3121617 *באר-שבע, מרכז הנגב, טל. 057-72540 *חיפה, רח' החלוץ 43, טל. 04-660915 *ירושלים, רח' הלל 8, טל. 02-233396 *תל-אביב, רח' לה-גוויה 58, יד אליהו, טל. 03-390721. שיכון םעובדי לך כותב