• דינה קדלין ירדד - עיישח ובנח חאלד: הסוף . • שיחת החודש: יעקב בסר עם רוני סומק ' \.. ·• ,,. ,_,, ~ ~ י שירח • סיפורת • פרוזה • מסות • מאמרים • וכל המדורים הקבועים .' . ~~ ~ ן 77" תמונות מתו ך חגי גת יום-חולדת ח 17-ל"עתו · בישתוף עם המרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות, בית לסיןי המרתף העליון י--'.יך~ ·~ שגמו•------------. ••ע המרכז לתרובת ולחיםך של -------------תחדתםהה • יוסף קרא חבר הוועדה המרכזת, יו"ר המחלקה לטיפול במיגזר הערבי והדרוזי באגף לאיגוד מקצועי, נציג ההסתדרות באירגון העבודה הבינלאומי הקידמה מגיעה בליישו יהערב האיגודים.) לצורן ייצוג פועלי השטחים, שכרנו חמישה עורכי דין ערבים ישראלים, שמקבלים קהל ב"שטח" כ מחסום ארז, ג'נין, קלקיליה, טול כרם, בית לחם, רמאללה ועוד) ומנסים להשיג עבורם את זכויותיהם. יש הרבה בעיות, במיוחד בנושא פיצויי פיטורים, בייחוד בעקבות הסגר של השנה שעברה. אנו מקיימים עבור פועלי השטחים סמינרים, כדי שיכירו את זכויותיהם וידעו כיצד לממש אותן. זה שירות שניתן חינם אין-כסף. כמו כן, תרגמנו עבורם את כל הסכמי העבודה לערבית (בניין, מתכת, בתי מלון, מאפיות, מוסכים, חקלאות, אלקטרוניקה). אנו מקיימים קשר עם האיגודים המקצועיים בשטחים. בנובמבר הייתה הכרה הדדית בין ההסתדרות לאיגודים בשטחים. חשוב להדגיש כי אנו לא כופים את עצמנו, אלא מעודדים בנייה של משק נפרד ועצמאי. חשוב לנו שפועלי השטחים יעבדו על-פי התעריפים וההסכמים, כדי למנוע ניצול, וגם מתון רצון למנוע תחרות לא הוגנת עקב עבודה זולה. לכן אנו דוחפים לעבודה מאורגנת - פועלים שבאים באמצעות לשכות התעסוקה ולא באופן פרטיזני . זאת גם הסיבה שאנו מתנגדים לגבולות פתוחים ואזורי סחר חופשי. בסך הכול יש אווירה טובה בינינו לבין האיגודים בשטחים. כדי להגיע אל מגוון האוכלוסיה הערבית, אנו מוציאים עיתון חודשי שאני העורך שלו. "אל-נדא" - בטאון ההסתדרות בערבית, מופץ ב sooo עותקים בערבית, והוא נשלח באופן אישי ליחידים: מורים, פעילים, ראשי מועצות. העיתון עוסק במדיניות ההסתדרות בתחום המקצועי, פועלי השטחים, חוק ביטוח הבריאת הממלכתי, ראיונות, איגודים מקצועיים במזה"ת, מהנעשה במועצות הפועלים. העית. · ן · יוצא זו השנה החמישית. נסן-הכול, אני רואה בתפקיד מקום לשמיעת הבעיות של החברים ששלחו אותי 1 לתת מענה לדרישות האוכלוסיה שאני מייצג, הנמצאת כיום בתהליכים חשובים ודינמיים .• נולד ב 3919 בדליית אל כרמל. למעשה, כל מה שההסתדרות עושה בגדול, האגף עושה במגזר הערבי והדרוזי. אנו באים כתוספת על מנת לסגור את הפערים. האוכלוסיה הערבית רואה בהסתדרות גוף שיותר מכל גוף אחר עושה למען השוויון • החברה הערבית והדרוזית יוצאת לאיטה מהמסגרת השמרנית. לפיכ,ן מלבד מתן אוזן קשבת, אנו עורכים סמינרים לאוכלוסיה מגוונת, כשהמטרה ליצור מנהיגות מקומית בחברה בקהילה ובמקומות העבודה. כמובן שמהקידמה נגזר גם יתר טיפול במעמד האשה, הכשרה בביתה ובקהילה ויידועה לגבי זכויותיה. דגש מושם גם על טיפול בגימלאים וחיזוק האוכלוסיה הצעירה. במגזר הדרוזי, למשל, הקמתי ב 1986- תשתית לתנועת הנוער העובד והלומד. כיום יש תנועה של 5000-6000 בני נוער בתוך בתי הספר . קיימים 16 קיני נוער (כמעט בכל יישוב). לגביי זו גולת הכותרת - כי בנוער טמון העתיד. ועדו בענייו האוכלוסיה הצעירה: בגלל שמה הטוב של ההסתדרות ועקב מדיניות השלום וההבנה שלה, ניתן להגיע לאנשים ולצרף אותם לשורות ההסתדרות. זאת על-ידי מפגשים במועצות המקומיות, ימי עיון, מפגשים בבתי-ספר עם תלמידי הכיתות הגבוהות, טיולים וכן כ 200 מלגות שאנו מעניקים כתוספת למלגות הרגילות. אנו מעודדים פעילויות של צעירים כגון חוגי דיון , ויכוח ועו,ד ומעניקים להם גם אכסניה, גם מנחים וכן מסייעים בלוגיסטיקה . האגף דוחף לשיפור השירות בנושא קופת-חולים: תנאים טובים יותר, רפואה מקצועית יותר, שירות משופר. אני שמח לומר שהמצב הולן ומשתפר . במסגרת הבינלאומית, האגף מייצג את ההסתדרות בארגון העבודה הבינלאומי. זה מוסד של האו"ם שמתכנס פעם בשנה, וכמעט לכל המדינות יש בו נציגים, ובכן מייצגת ההסתדרות גם אינטרסים של המדינה כ אחרי הפסקת נציגות של עשר שנים). האגף מטפל גם בפועלי השטחים. אנו מחילים עליהם את הסכמי השכר הכלליים שההסתדרות עורכת עם המעבידים והממשלה. (גם בתחומי הקו הירוק אנו דואגים שההסכמים יגיעו לידי מועצות הפועלים ומזכירי .""""""""""""""""""""""""""""""""""""""""". שירח אנוד אלון : שירים משה דור : שירים אברהם חמי : שירים מ. וינקלר : שירים חיה אסתר : פואמה ציפי לידו : שירים עדי אלון : שירים j פרסום ראשון סיפורת שרה חפרי-אפלל : פנים אל פנים ולכטין טובלין : המנצח j מרוסית : שמאי גולן תיעוד דינה ורדי : עיישה ובנה חאלד (המשך) אמנות פלסטית זיוה רון : תערוכות ואמנים מסרת ומאמרים 6 7 9 ll 24 25 37 38 40 28 26 לאה גלזמן : הבלתי מוכר הוא בלתי אהוב - על "תרגום בצידי הדרך" 12 דן אלמגור : סיפורי אהבה לא כל-כך יהודיים יעקב בן אלעזר" - על "סיפורי אהבה של 14 יהודה רצחני : "אשר אחז בכנפות אהבה" - על שני שירים חדשים לריח "ל 16 תמונת השער: לואיס בונואל (עמ' 20( חיים מרבץ : הדת בסרטיו של לואיס בונואל ביקורת ספרים עמירם גיל על "המזרח התיכון החדש" לשמעון פרס יהודית כפרי על "עובר ושב" לעמירה הגני רות לאופו על "שנים-עשר סיפורים נודדים" לג"ג מארקס רות שנפלו על "משוררים ושואה" לנתן גרוס מדורים קבועים המלצות לפי שעה חצי פינה 20 6 8 9 10 4 5 8 לכבוד ת"ד 16452, ת"א 61163 הנני מבקש להיות מנוי על "עתון 77" לשנת 1994 שם ---------------~החפשמ ------------------תבות טלפיו----- 22 שיחת החודש מצורף בזה שיק על סך 120 ש"ח עבור 11 גליונות, כולל משלוח חתימה lAU ןןן תאריך שנה יייח• גליון 169• אדר תשנייד • פבחאר 1994 •14 שייח ירחון לספרות ולתרבות הערוך : יעקב נסו חבוי המערכת : שמערך בלס, ששרן סומך • דירה שמיו ערוכת משנח : עמית ישראלי-גלעד ניהול ועיצוב : מיכאל נסו ניקוד : שמואל וגרלנט איור : מיכאל כסו מועצת המערכת : יצחק ארררברך-ארופד, גילה בלס, נתז דן. א.ב. יהושע, רוני סומק, צבי עצמון • עודר רביז • בסיוע : משרד החיכוך והתרבות, המועצה לתרבות ול- אמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות ולחינוך המערכת והמנהלה: · טל :5619879, ת"ד 16452 ת"א המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ראינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת. חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Sasson Somekh Ziva Shamir ' ש . גיורא שוהם, אנטרז שמאס . Vice Editor: Amit lsraeli-Gilad המו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות גרפיקה ממוחשכת : דפוס מופת-רודמריז נע " מ תוחלi: אורניב וחתרנות בישראל - עמותה agement and Graphic Design: chael Besser ח? M ו M s ו :(ן ~1 צJימהn ~ווו מרסל פרוסט : כעקבות הזמן האבוד מרטין ס' ברגמן: דרכיה של האהבה; דוד קירר: דודתי טאטיאבה; הוצאת עמיהר ערן: ואיך תהיה לי תשובה; )2(; מצרפתית: חלית ישורון; הספדיה מאנגלית: דינה קטן בן-ציון; ספרית ספרית פועלים; 1994; ד 12 עמ' הוצאת עקד; 1994;59 עמ' החדשה - הוצאת הקיבוץ המאוחד; פועלים; 334 ;1994 עמ' פרשת חייה ואהבתה של הדודה - שירה רליגיוזית פילוסופית - הנובעת 212 ;1993 עמ' פרופ' מרסין ס' ברגמן, בנו של פרופ' סאסיאנה - בתקופת מלחמת העולם מן המקורות, ויש בה עומק ומסתורין • "בצד של סדואן" : <חלקים -שני ~ ושלישי>. ב"אהבה אחת של סוואן" שקוע סודאן שלפני קומברה - בפרשת התאהבותו בארוס - בעיקר כפי שהיא עולה בתודעתו וזכרונו. ב"שמות מקומות" מובאת התאהבות הילד פרוסס, בבתם של סוואן וארוס במקביל לסיפורו של סוואן ובמרחב בו הוא התרחש בעבר. אחןר מגד: געגועים לאולגה; הספרי עלם - הוצאת עם עובר; 1994; ד 25 ע'מ אלברס גיוון, פקיד ותיק ולא ,בכיר סובל מהקנסות ומלחץ הממונים .עליו הוא מנסה לפרוץ את חומת תהבינוניו באמצעות הכתיבה ובאמצעות אולגה מושא געגועיו . כתיבה תריאליססי ומדויקת. כלהט החרב המתהפכת; :מערבית שמואל רגולנט; הוצאת ספרי ןעיתו דד בשיתוף עם "ע.י . ;"ן 120 ;1994 ע'מ שמואל רגולטנ מעמיד מבחר מייצג מן השירה הערבית החדשה - מסובי המשוררים של מאה השנים .האחרונות המבחר נותן כיסוי לזרמים םהאסתטיי השונים וכן להשקפת עולם תתרבותי כלכלית ופוליטית. משיריהם לש אדוניס, מחמוד דרוויש מישל חדד דועו רבים ואחרים. הקדים דברי מבוא פרופ' שמואל מורה. ~לסט הוגר ברגמן מעמיד תיאוריה פסיכואנליטית על אהבה. בהסתמך על פרויד ופסיכואנליסיקנים אחרים, הוא זוגיים. חלקו · מנתח יחסים אינסימיים הראשון של הספר - מנתח סקססים שמן העולם העתיק ועד לתקופה פי · הרומנטית, על כללי הפסיכואנליזה. החלק ה . שני עוסק בפסיכואנליזה המודרנית, כמפתח להבנת המושג אהבה. זאן אמארי: שארל כוכארי רופא כפיר ; מגרמנית: יעקב גוטשלק; הוצאת ספרית פועלים; 120 ;1994 ע'מ "שאול בובארי , אזרח ומאהב, ילמד נא זכות על עצמו." - פרשת מראם בו בארי , מזווית הראייה של הבעל הנבגד ש"סופל בידי פלובר כיישות זניחה" לטענתו של אמארי - המצרף מסה משלו למונולוגים הבדיוניים של בובארי ויוצא כנגד הקודים הבורגניים של התקופה ו"כשלונו" של פלובר להתמודד איתם. מאצ'י טאוורח: יום השבה לסלט ; מיפנית: יעקב רז; הוצאת ספרית פועלים; 1994;193 עמ' ספר שירים שעורר סערה ביפן , והפך מכר עולמי. · לרב סאוורה משתמשת בסגנון הסאנקה העתיק תוך כדי פריצת גבולותיו אל לשון , נוף ומערכת דימויים עכשוויים. תמונות תמציתיות וחדות, מחיי אשה צעירה בכרך ענק. הוסיף דבר · אחרית וביאורים - יעקב רז. איירה: אילת זהר. פרדינן סליך · לואי : מסע אל קצה היללה ; מצרפתית: אילנה חמרמן; הספדיה לעם - הוצאת עם עובד; 595 ;1994 עמ' רומן שנוי במחלוקת, של סופר שנוי פשיסס, קרא לרצח · במחלוקת, נאצו יהודים. באמצעות גיבורו - פרדינאן בארדאמי , מנפץ סלין מיתוסים גדולים - גבורה, מלחמה, דמוקרטיה ומוסר: "."החיים הם 'רק חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה:" ואפילו האור הזה כמעס תמיד הוא חיוור ודלוח." <אחרית דבר , עמ' 586( השנייה. המבנה המקוטע, תשלובת של הערות המחבר והערותיה של דודתו מרחיבים ומגוונים את זווית הראייה. אבנר יניב: פוליטיקה ואסטרטגיה כישראל ; הוצאת ספרית פועלים; 508 ;1994 עמ' לטענתו של יניב, החשיבה הסקסית בישראל מפותחת בהרבה מהמדיניות האססרסגית: הביטחון אינו יכול להתקיים רק באמצעים צבאיים, ויש צורך בהסדרים מדיניים. "יניב מנתח באיזמל חד את מרחב הפתרונות האססרסגיים האפשריים." ומנתח בביקורתיות את גישותיהם של מקבלי ההחלטות" <יהושפט הרכבי , מהמבוא שהעמיד לספר>. פוליטיקה ואסטרטגיה בישראל אבנו יניב שמואל שתל : כלדת סלע הכביאס ; הוצאת אגודת הסופרים העברים; 1994;53 עמ' ספר שירים חדש של משורר ותיק, מהנדס בנייה במקצועו. שירים על אהבה, ציור וקונססרוקציות. לצידו של פתוס אמיתי - מוסיקלי - לשון אמנם נשגבת משהו , אך מעבירה חוויה כנה. עמירה חגבי : עוכר ושכ; שירים; הוצאת אור; 1994;46 עמ' ספר שירים חמישי לעמירה הגני. הספר מורכב משתי חסינות שירים - "עובר ושב" ו"חבצלת'.' החסינה הראשונה מבסאת ניסיון התקשרות בין גבר לאשה: החסינה השנייה עוסקת במוות ולידה, כששתיהן נקשרות זו לזו. "שירה שהיא, בראש וראשונה ומעל לכל , שירת אמת שתכליתה בה צעמה." <שלום וצבי> רות אלפרן בן-דוד: היכל בנייה מאוחרת ; הוצאת ספרי עיתון דד; 1994;55 עמ' "שירה רוויית אחריות, חסרת גוזמה, לשונה ללא גימיקים, ללא ברק מסנוור: שכרון תבערת ילדותה בתקופת המלחמה הגדולה - הוא הצל הארוך המוסל על חייה - על שירתה." רות אלפרן ב 1- דדו היכל בג••ה מא 1 חרת "' נייג'ל ניקולסון: דיוקן נישואים; הוצאת שוקן; 1994;205 עמ' ניקולסון מתבסס על האוטוביוגרפיה של אמו, המשוררת והסופרת ויקסוריה ווסס: הוא · סאקוויל משרסס את דיוקן חיי הנישואים יוצאי הדופן של הוריו • אבנר שטראוס: מרחק ומידרת אחרות; הוצאת ירון גולן; 61 ;1993 ע'מ ספר שירים ראשון לאבנר שסראוס, מלחין , גיסריסס וזמר . השירים עוסקים ב"מידות" - מידת הזיכרון, מידת החלום, מידת השיגעון ומידת הזמן. שסראוס מעלה עולם חף ולא מנוכר , כמעס נאיבי , קרוב לסבע, זורם. 4 גליון 169 איך חמוצים והסטודנטים בצוותא, הפסידו את השביתה ם אלה בהם נכתב הסור הזה לא · ודע אם ממש ברגע · · ב· הייתה זר הזדמנות פז להצביע על כמה וכמה מחדלים רציניים, ובדרך N .·. ;" ;··.. התעלמות, אר הימנעות מדירן כזה מצד השלטון היא ברורה. לשם מה מגיעים האוצר ונציגי הסגל האקדמי לידי הסכם השם קץ זר להראות שנושא שכר המרצים איננו מנותק מהחולי הכללי בר נגרעה לשביתה הארוכה, הכואבת אך הצודקת, לדעתי. המערכת, אלא הוא חלק מתחלואיה. גם אם יהיה הסכם, והלימודים יתחדשו' הנזק כבד' אם ' לא יותר מכך . הקורבן העיקרי למראית עין' הם הסטודנטים. לא רק בשל הפסד שערת רבות של לימודים, אלא משרם שחייו של הסטודנט הישראלי' הם קשים גם בימים כתיקונם. הוא מתחיל בגיל מאוחר את לימודיו' שלא כעמיתו במדינה אחרת, רזה בעיקר' בשל שירות צבאי יחסית ארוך • חלק מן הסטודנטים, ולא קטן' הם כבר בעלי משפחות. רק העשירים ממש מביניהם, מסרגלים לממן את לימודיהם מבלי לעבו.ד גם בכך הם שונים מחבריהם ברוב ארצות העולם, שם הלימודים הגבוהים ממומנים על-ידי האוצר הממל:;כתי . על-כן' מובנת התרעומת שהביעו הסטודנטים. מרבן' אולי' אך לא מוצדק הקיסן; שהוציאו דווקא לכירון הסגל האקדמי השובת. ההיגיון אומר שקיימת זהרת אינטרסים דווקא בשביתה הזאת, בין הסגל לבין תלמידיו: ולו מן הטעם הפשוט: חלק ניכר מן התלמידים אמורים להיות חלק מן הסגל בעתי.ד יוצא אפוא, שהשביתה הזאת היא גם מלחמתם של הסטודנטים - המרצים העתידיים באוניברסיטאות. עמדותיהם האמביוולנטיות, אפוא, של הסטודנטים היו תמוהות אם לא יותר מכך." אך אין להסתפק באמירה מינורית זר לכירון האקדמאים לעתיד לברא. יש להצביע על קוצר ראייה תמרה, על מחשבה לא מקורית, על משחק לא נעים לידי הממסד בכלל' ולידי האוצר' שביצר עמדותיו מול תביעות צודקות של הסגל האקדמי • אך כישלונם העיקרי של אנשי הסגל האקדמי ושל הסטודנטים כאחד, כציבור בעל אינטרס משותף, הוא באי-יכולתם להפוך את הסכסוך הזה לדירן מעמיק, אמיתי' נרקב ואולי גורלי' על עתידה של ההשכלה הגבוהה במדינת-ישראל, דירן, שלעניות דעתי, לא נערך כאן מעולם. נחרץ לו כאב ראש "דווקא עכשיו". הצירוף "דווקא עכשיו", הרי הוא תמידי. דירן כזה לא יהיה נוח לעולם, כי בסיכומו יעלו תביעות, לא רק כספירת אלא גם קונספטואליות. השאלות המתבקשות, ערלות כבר בשלב בתי-הספר-התיכוניים המכינים את ציבור הסטודנטים לקראת האוניברסיטאות. למשל' האם לא הגיעה העת לנסות מערכת לימודים הדרמה במשהו' לזר האוניברסיטאית. כלומר התלמיד בי"א רב-י"ב, בוחר לו' עד גבול מסרים, את המרצים וחרגי הלימו.ד זר רק דוגמה אחת. אולי יש לשאול את השאלה, כמה ממעוסי יכולת לומדים לימוד במסגרת · באוניברסיטאות. אר' מה היחס בין חוסר כיס ראי אוניברסיטאית. אר' מאלו שכברת הציבור מגיעים צעירים לחר גים היוקרתיים כגרן: משפסים, רפואה, פסיכולוגיה." שאלה נוספת, מידת הוויסות האפשרי במספר סטודנטים בחוגים מסוימים וכר.י" אבל' למרבה הצער' לא המרצים ולא תלמידיהם השכילו להתעלות לרמת הדירן' והשאירו את הציבור עם תחושה קשה, שהראשונים תובעים יותר כסף <מה שהוא, כשלעצמו' מארד לגיטימי>, והאחרונים קובלים על הפסד שערת לימו.ד גם זר קובלנה סבירה. אבל הציפייה מציבור זה היא אחרת. הציפייה שדווקא הם ידעו לראות את המפה כולה, על-מנת להצביע על קשר בין השכלה כערך לארמי' תרבותי' כלל אנושי' שבר תלוי עתידה הכלכלי' תרבותי' חברתי של המדינה ושל כל אזרח בה. הם היו צריכים לדעת לשכנע גם את הציבור רגם את בייגה שוחט שאין מדובר כאן במעט כסף נוסף למשכורת, אלא בדרך אחרת של ניהול נחלת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. ובכך' אלה רגם אלה הפסידו את השביתה! /;.• /1) /_ף סוציולוגיה או תיאולוגיית מעמקים? ~ ~:-; כתלמיד לשעבד של פרופ' אברהם יהושע השל' שמחתי מאוד לראות את אממדו של שלום וצבי, "תיאולוגיית המעמקים של השל" בעיתונכם <גיליון 166-167(, חשוב להביא לפני הקורא הישראלי את ההגות היהודית בת זמננו בכלל , ואת ההגות המורכבת והעמוקה יותר בפרס. אכדהם יהושע השל <לא אהרבם ש. השל כפי שכיניתם אותו בסערת> היה מגדולי ההגות היהודית בימינו' ודק צדות עין ופדובינציאליזם ישראלי בתחום הדת מונעים מאיתנו את לימוד מחשבתו • לכן , אממדו של וצבי היה צעד נכון לתיקון המצב הזה. בכל זאת, אינני מסכים עם חלק מן הקביעות של וצבי , ואף לא עם הגישה הבדית · הכללית שלו. המחבר דואה את התיאולוגיה היהודית שנוצרה באתות אחרי מלחמת-העולם השנייה, כפריה הבשל של האמנציפציה. קיימת פה הנחת יסוד שהאמנציפציה באה, כשמה, לשחרר את היהודים מן היהדות. האופי האוניברסלי של תיארלוגיה זו מוכיח את סענתו. אולם, במה שונה דבר זה מן הציונות ו לייחס לחשל ולאחדים רצון "לספק זהות לאומית ליהודי האמריקאי" זהו בסירן להפשיס דבר מרוכב כמעס עד אבסודדום, דבר שהמחבר עושה לעיתים תכופות במאמר. גישת המחבר מקסינה את התיאולוגיה לסוציולוגיה. בעיני דוהי הפחתה רצינית בעדך הדברים. חבל . שהמחבר לא עיין בספר היחיד שהשל כתב במקור בעברית: 'חורה מן השמים". בשני הכרכים של ספד זה אפשר להבחין במקור לתיאולוגיה שלו הנשען באופן איתן על מקודרת היהדות. הפיסקה האחרונה של המאמר מראה עד כמה המחבר עיקם את תודתו של השל , בסענתר שבתיארלוגיה מעין זו "אין מקום לדהרת לאומית קולקסיבית." וכר"' אדרבה, השל סען שקוממיות העצמאות היהודית במדינת ישראל היא הזדמנות גדולה לשקם לא דק את היהודים, כטענת הציונות, אלא אף את היהדות, שלא פחות מן היהודים סבלה מיסודי הגלות. בספדו "The Prophets " השל נותן בסיס ראשוני ואיתן לגישה האוניברסלית ביהדות. פן זה של היהדות חייב להיות במרכז התודעה היהודית שלנו שוב. השל ביקש, שוב ושוב, להוכיח שגישה תיאולוגית אוניברסלית יכולה דווקא לשמש בסיס לחידוש ולתיקון היהדות בתנאים של עצמאות. הוא התכוון שמחשבתו תשמש ככלי בהגדרתה של היהדות והעם היהודי בעידן של עצמאות לאחד השואה. המחבר משתמש בסענת השל, שהמולדת עדיין בגלות, כדי להראות את חוסר התאמתו למצבנו כאן. ההיפך הוא הנכון. גישת המחבר למחשבה חדשה המנסה לבקר את הגלותיות של היהדות, מוכיחה את שמרנותה של החשיבה הישראלית, ומוכיחה את סענת השל שבתפיסתנו אנו עדיין בגלות. לדעתי , גישתו של השל מתאימה דווקא יותר למצבנו כאן מאשד ליהדות ארה"ב, ואם יש סיכוי לחדש את היהדות בכיוון שהוא הגה, הרי זה יהיה במדינת ישראל. כדאי לפתוח דיון בעיתונכם על הנושא של חידוש היהדות. כדי לחדש את היהדות, חייבים להיגמל מהססריאוסיפים של קנאות גלותית, או היהדות כפולחן גרידא, או היהדות כבסיס ללאומנות. השאלות הן גדולות וחשובות מכיד להתעלם מהן. • בכבוד הר ב ד"ר מיכאל גרז פברואר 94' fi·---,--,_ '1 •1 ' האזורית", עמ' 72( אנחנו עומדים היום"' אר תוך קביעת הירוטסיהה אל הצעה מרתקת זר היא דרגמא למקוריות "משמ נביא היה הפרס הזה, תראו איך ולמחשבה העתידנית המאפיינת את הוא חזה את מה שיהיה "".הפ לפיכך' תחכה יb:י ו~ שמעון פרס (בשיתוף עם אריח תרכנו של הספר . מי שרוצה ליהנות מחוריה - גם את "המזרח התיכון החדש" מומלץ ספרותית, אך בעיקר תוכנית לקרוא עתה, בימים אלו . קריאתו ומהותית - חייב להקדים ולקרוא את בערד מספר שנים תהיה תוך אמירת הספר . ההיסטוריה לא תחכה. • "תראו על מה חלם הפרס הזה ואיפה עמירם גיל אנדד אלדן • בבצל עלות האשל הלילית • •• -:• •• T -: -•• : סץ~~ה סל; ry ~ת ~ל:;גי Wה 7גו P. ן ~לי~ה ושלולית צלולה בכלהבה לךוך~~ ~,קל~~ R~;ל.~ל ~לןסן ~Qל g ל.ת 13ל 13 ל ~f ל;רית ךל;וךזקת :ריlזזל .ל"א לד~יt .ל 7 ט"ף ·~דלzפ· ל~~ :p זקז:ןפ"ל ל;נד f סל~ג;וף ~~לה ~ל.ן ~ל ~לילד' 7 סךליק fל~· ש Wיר:zלtז. ~ת ק;ךף , ע;ך; ק;ל.ז:ז ו~ל 9f ש,ל;~ ~ל iJ ל~ה lי~~ ~לה למודת ~ל . • לזפה ללילה הלה מב"חלת ל~בנ~ ~ל;~- ;ח~ה ".". ~~~T לב~ זr~נ ~לל T ה הלכז-ןי אליה ל b ל.ל T ז:י iJ~~rז ל; T למל -~לתי זr~כבש•זrלש למנה העיקרית והיא החזרן האזורי לעירך השלום. משסיים פרס להוכיח בפרק הראשון' "שחר השלום" שמר' תיכרן חדש היא · כי בניית מזרח אפשרית רכי הצעד הראשרך' המשמעותי ביותר, כבר נעשה, פונה פרס אל החזרן גופא. פרק אחר פרק, פיסקה אחר פיסקה, הוא מתורה את מבנהר של האזור בעת שלרם. הוא עובר מהחומרי אל הרוחני' מהיום יומי אל הנשגב: הפרקים הראשונים מוקדשים לשלום כאסטרטגיה, להסדרים מדיניים כביטחון לארמי' לכל אותן סר גירת שמהורת את עמוד השדרה עליו נשען הספר כולו. מקץ 60 עמודים בהם שוכנע הקורא כי השלום הוא הפתרון האזורי אליו אנו שואפים, כי המחיר הסריסרריאלי אותר תידרש ישראל שללם הוא סביר ומתקבל על הדעת, וכי הערך הבסיסי בתכנון השלום וביישומו הוא חיי האדם: אז מוזמן הקורא לקחת נשימה ארוכה, צלולה ועמוקה, ולהצטרף אל המסע על כנפי השלום. לכל אורך הספר' מרבה פרס לצטט מפרי עטם של מחברים שונים לשם חיזוק טענותיו שלו' באופן אקדמי. נאור): המזרח התיכון החדש - מסגרת ותהליכים לעידן השלום; הוצאת סטימצקי; 171 עמ' כאשר נתמנה שמעון פרס לתפקיד שר החוץ בקיץ 1992' הייתה תחושה הקיימת גם היום, כי אין מדובר בערד מינוי מיניסטריאלי. התחרשה שהייתה ועודנה היא כי פרס מתפקד כ"מרליך הרוחני" של תהליך השלום, מעין יישר על", כהגדרת הנשיא לשעבר ברש, לענייני האזור. פרס הוא ערף מוזר בפוליטיקה ובחיים הציבוריים בישראל: במשך השנים קנה לעצמו תדמית של פוליטיקאי משופשף, חלקלק ומתוחכם מחד' ושל מדינאי בעל חזרן אדיר ותעוזה מאידך. מי שמצפה למצוא בספר את השקפותיו הפוליטיות הפרטניות של שמערן פרס, את זיעותיו על אנשים מסוימים, מי שמצפה למצוא בספר אפיזודות פיקנטיות בנוסח "פנקס שירות" של יצחק רבין ודב גרלדשסיין' יתאכזב. הספר מהורה דוגמה מצוינת להתעלותו של פרס םג אם דרכו הפוליטית סותרת הנחה זר מעל לד גשות הר גע ולהתחבטויות אישיות. הוא עוסק בסרגירת הכלליות ביותר' הרחוקות ביותר' ויחד עם זאת, הבסיסיות ביותר והעקרוניות ביותר עליהן מרשתת תהליך השלום ושעליהן יתבססו הסדרי שלרם עתידיים. פרס נמנע, לעתים בצררה מאולצת למדי לא תמיד הדבר נחרץ: לעתים ~בכל ~wד T קס~~ ;~·· -~~ ל~לל טל T •: מתקבלת התחרשה כי הספר נע בין ולעתים בצררה טבעית לחלוטין' כנפי החזרן והשלום לבין שיח ושיג tt ר ס~ל ~!i ל ~ןבו WזrWל.ר W לה יי:z;א T מלדבר על שאלות ספציפיות המהוות לש אנשי מדע ואקדמיה המצטטים זה את עמוד התווך של המחלוקת שהביאו להכרה ההדדית עם אש"ף הביוטכנולוגיה והמלחמה במדבר"." חדרנ~ ם~~~;ך בגש:ר~ ~·~ ~אור רז ל"א חדל להבכ;ת משאל;ת מלתי השבכולה 00 T :-T ז:• T • • QiJזP.~ה זקלי ש; R ~ת ע;ד זק~~ה שחה אל חשושים רשם נ;שמת T~w ית ~~סל~~; שול r:r ת 1ל ת~." סח wר w דר ~שוז:ז זקק,ט W ךא, ל;~י tt7ט 7 ל:;גל.ב :P גז ~גו~ זק~ע;ך ~:;גריא ~ז ס.רא;ת אירtז~ ע;ף סח;ל W ~!;נליא ~~!;נילה ~P. לה הח;ל הלח ממלמל לכן.ן; שמי ס. · ~ז .סל~לה 1 ש fג;: ·~ ~~ ם~~שז:ז wי·· ~ w ;~זכם ~~13 ~לים ן;~.רר זןה. • ~דריסה רוז:ז ~ךןה זרזירים, !רזכה לרוז:ז וגופם שפ !i ל s ;עם אספנו ל;טפים נפעמים את זה בחנופה הדדית. יחד עם זאת, מצליח פרס להשרות אווירה סמכותית והחלטית, המשכב עת את הקורא באמינות דבריו ובצדקת טענותיו . פרס מקפיד להשיב, ככל שניתן לעשרת במסגרת כוללנית למדי זר' על השאלות שיעסיקו את הנושאים והנותנים משני הצדדים, רעל הסוגיות שיטרידו אותם בדרך ליישומו של החזרן. מעניינת וחשובה מכולן היא הצעתו של פרס להקים מסגרת דמוית חגורה באזור: םא"." נעטוף את האזור כולו בארבע פוליטיות, הכרחיות · חגורות כלכליות ואפשריות. ייקל לזהותן אם נסמן אותן בצבעים: אחת ירוקה, אחת תכולה, אחת אפורה ואחת לבנה. החגורה הירוקה תעסוק בענייני המים, הפרליסית הישראלית. הוא פורש יריעה רחבה של המבנה האזורי על כל היבטיו - הבסחרני' המדיני' הפרליסי ובעיקר הכלכלי והחברתי' אשר ייכון בברא השלום. פרס מפרס, תוך כדי העלאת הצערת קונקרטיות דיין למסדרת ספרותיות, אך רחוקות מלענות על צרכים מדיניים במשא רמתן ענייני, את התהליכים המתחייבים, לטעמו' במזה"ת כחלק מהסדרי שלרם של ממש, ואת העקרונות הבסיסיים להסדרים אלו: פשרה, שיתוף פעולה והתחשבות הדדית. וזהר' כאמור' המקסימום אליו נכנס פרס בנושאים המצריים כבר עתה על שולחן המשא רמתן. פרס מקדיש את הפרק הראשון בספרר לתיאור ההתרחשויות המדיניות • T : • + T T : 0 -: :-T 00 • "החגורה התכולה תאפשר פיתוח ולחתימה על הסכם העקרונות עמו. י~~ ~ץ f ~את iJ~7i ~ה ~לסץ ~ל iJ זךנצו~ה סזפ;וך~ת תיידות אזורית."" אנשים מסוימים, בוודאי יטענו' כי "החגורה האפורה תעסוק ביצירת זהר החלק המעניין ביותר בספר' ולא ~חוץ בכ"ה !ן ךז,r;דךi סס!ה iiJ ה iJ ןקוק ל~ךךה בלי צדק, אך חשוב להדגיש כי דווקא תשתית תחבורה ותקשורת במזרח iJ ~ןאר iJ זךנ~וקק ת;ע~~~ס צ;~ק;ת ~דחי~ה פרק זה, ה"עלילתייי ביותר מבין התיכון."" "והחגורה הלבנה אהי פרקי הספר' הוא בגדר תוספת בלבד צצמום מירוץ החימוש." <"המסגרת s ת ;· ;רש :P~!i ךם ~פוא;ת f ~ף :דף . גליון 169 6 משה דור שאלות ף~~ ס~ןר ~ע ~רףr:ז, e עם מעלה ףפעם משה. ז:- - ~לף ~~רז:יי : 'ף~~ ~צ i! ס~ה עו~ר? ננשמים של ~לףיה מצ~~רת .••:•.• : T : •: • -T : זrלR ת ~ן x י-~ר ז-ווד~ת ~~פוך ?דרום. ~לף ~~רז:יי :,ה~זrל ש~י ~ףףן ! סךסה ה~ש?? ? :p ~.ךץ ךחו~ה ~אףלי ::זיא ~ר~י ז-: :• T -• אנשים ש.ונאים אנשים לזפות. ז-; •:• ז-: • אלף אמרז-וי : אנשים אהבף ! ::• :• t • : " T • סיף אוה~ים ? שאלה, שאלה רעוד שאלה T •• : : T •• : T •• : ן~ין ~!;ולף ז;ושף~ה ~r:זת. אלף אמרז-וי : חדל לשא'ל ! : • :--• : -T • כלבה סךיג:יי סול ? י~-ל~ ז:rףלס ל.א ד~סה אוג:יי, W ?,ה~? הריחה שנה ן.ןמימה : הכלנכ ז••• TT ז•: ז:- ההכחש :p~;ו~י-ךסוד ,wחור-ל~ז , i?.7? ר!לת, ~~זע ננרחוב הבזה יש נכז-וי םצעצףעיא-~ךףר. · ל 0 00 -: -•• T •: -: T ?~~ים rז~re םיו;! תופ~ ~ף-~ל-~י-~ז ~~w היל~ םי~ףצ~~ .תוקר.ך ~~ד, :p יל ץ~קו לקו ,סףסז::7? תקו~~~ ראפלף מתחולל משחף מאחורי .. :-.. :· -.. : . . -: זrr ירות זrP.7P ~דים-סי~ב ~יז יר.~~ ~~צף~ים ף~ין ~שות ~~צף~ים ל.א ך W ~ע :;נן~~rז, ~י~יס ??~ירות, א· ף;גה~יסה ר rrw על ירכי המז-וינה ללטיפה. 0 T • : • T 0 : 0 :•• " סקול ~חףץ :;נןכףת סזפו.ךוקת ס~.ר~ה וקל ~ימף g י ןןאי' ~סם ז;ו~פף ::זנ;ר~הגףת ~ז'את צעצףעים זrתישארש כראשית ן.ןעש ~i ת -• :--• •• : T • •• :• • :- כלנבית נרצעת מתמנות. ". ."-: . ' --: . ' . : iJ ~~צף~ים ץך.~~ . לי ל'א ~.ת~נ;: איש מנם לא אהבני נכה םג -•• :-."" • • T • ז - שוש~ת ~ש נון~ה ךד~ם ל~?~ ~ת ז;וךי g י ?!;וי~זן ,f וק~ךסה ~רחוב ס~ה ~נ;רא.ם wf ;וז:יי ~אן ~יגי~ם, ף;ול:;נז:יי ~ת זכרי ל'א נצר ננהתמסרףת נז'את, ננל'א 0 0 0 : T : -: : -T : iJ ~~צף~ים ך~ף ~R ר ~סדים ~סם ~ז-ווש;ו~ם, חשננונות, ן.ןביעות, ננל'א ז-וונחות מףסר T : : • : : :• ~~ w ?ןה ךהף~ר ו-ז דק ן~וקזן ·~ םי~~~ס-ם ז~ז ~~, דג;?נ;: . 'ן~~ 9~iJ ףךים ן~ת ל~ה ף~זף~. fןה סך iJת~~~ עולם, ן.ןו~לת, ,תו~~~~ :p ל'א ת ~· ~ל ??כו~ית-ז-ו - W ~ים ~גף ~זן ד ל~ננ~ :p ןןאףת - ל'א סיף ~לא ~מףעות על- e י הלףח ל.א ראתה אותי, שמעה, 0 0 T 1 T T -: T -- זדון או ~סלה ןןוקpזקו:p ~רףת ~ךן או סריסה W ~ה .הtזי~ו;ז ~זן זrל ן~י :p ~;ודן ~~ז-וונות ף:;נ~ל וק~~הרף ז:rףל: א::זי ?::ז~גכ~rכ ~ן ךי~ב. דק ~.ה~? ו פברואר '94 כביכול, מורמים המעצורים למן וההתרסקות הצפויה בעקבותיו , פחד הנפש · התחלת השיר רעד לחשברן המוגדר במלים: "כאילו אין שבסופר. "לדבר זה לבקש" היא תמיד חברי; לסרוף את · איום הצפוי אומרת, ולכן היא משתתקת - כדי והשפוי" )24(, לא לבקש. האורות חסומים: הדלת המחזור השני מציב את סמל החבצלת הנעה וחורקת יותר משהיא דלת דין המוות · מול גזר הגזור על כולנו . שנודעה לסגור על יחד אינטימי , היא מכאן השיר הראשון על הכליון , פתח להימלם. ה"לתת" שהגבר מציג ולערמתו זה שבא אחריו , על ניצן לעומת היילנקשיי של האשה, אינו החבצלת. שני שירים מנוגדים אלה מבטא מבחינתה איזו נתינה אינסופית מציגים את העומד לפקוע ולהיגלות הדדית, אלא מלווה במחשבה לחיים לעומת המסיים את חייו; המצמצמת את הנתינה האפשרית כמעם הפורח לעומת הנובל; השפע האינסופי לאפס: "אבל מה יהיה לתת ו" את לעומת ההצטמצמות והכליון: השעה מקום הבקשה-נתינה תופסת השתיקה, הקצרה האחת של החיים לעומת שהיא בהקשר זה ניגודם של הנתינה אינסופיות המוות. זה מה שיש. ואולי והקבלה. מספורת האור שנחסם (אומרים השירים>, בגלל היש הזה מתבררת בהמשך כאמירה על חוסר יכול האדם לחיות עם ידיעת כלירכו; תקווה. הקור משתלם. האהבה בעצם בגלל היש הזה, שהוא עורמת ,החיים · בלתי אפשרית. אמנם בהמשך יש גם המציגים עצמם לשעה קצרה יכשוו שיר )26( שבו האהבה מתממשת, אך כוח :למורת הז המימוש היחיד בכל המחזור הזה, כםעמ פקע, כמעם נגלה / פריחת שמסתיים בשיר 29, בציור של אידו החבצלת הגדולה/השפע המזומן לך , שלווה ויידממה בלתי מופרעת", כולו / אולי שעה אחת, אולי כבר לא המושגת לבסוף במ n יר של ויתור על".כן לא להרפות, לא לוותר / גמרו כמעם על כל רגש שהוא. מחיר אם לא הפעם לא תהיה יותר / שמלשמים כדי להחלץ מהכאב, אין אפוא פתרון לדילמה. • מהדילמות חסרות הפתרון: להחלץ יהודית כפרי מהפחד של ארנון השליסה על החיים רוני סומק חצי ו אלחנדרה פ•זרניק\ ~ מספרדית: עודד סברדליק r: שיר 23 מבגס מבגעו ל~הר Yשi ע;לם · י לה~;ת -תפישת T -• : : • T מרד פר~ש; להביס בודד ~ו רס~ק ס !lם~-~~ _".". במילון של שושן מוגדרת · אבן המלה מרד כ"התקוממות נגד הרשות, פריקת עול' התפרצות מפני עול שלסרנו של מישהו". בשיר של אלחנדרה פיזרניק המרד מכוון עיניים אל ורד. העיניים מתרסקות ומן השברים נבראת הגדרה חדשה. מרד' מסתבר' הוא גם מרידה במלה מרד . עמירה הגני "." זו בבואה;/ המאותתת לנסות לבלום; מה שאולי דמיון אולי חלום" (שיר 3<: "חושבת על הלילה הקרוב; ומהדקת את אחיזתי" )5(; "ולחשב חבל ולתכנן; רמה אפשר רמה לא יתכן" )9(; "הדהירות יפה לי , גם לך" )t :>ו "לחתום תנועה סובבת וסוגרת/ / בקפאון בלתי נפרץ בחחסמות; והתאבנות כמעם נשברת" )14(, <כל ההדגשות כאן ולהלן לא במקרר>. שוררת כאלה וכיוצא באלה מופיעות ברבים משירי המחזור הראשון . המחזור השני מתחיל כאילו מוצא · מנקודת שונה. אבל עד מהרה אבר שבים וקוראים גם בו: "ואיך לומר לך עכשיו; מוסב להמנע ממהלך לא מחושב;/ מוסב אולי שיקול זהיר , שיקול חוזר; וברואי מוסב להישמר; מכל ססיה מדרך הישר".// )6( ועוד כיו"ב. במחזור השירים הראשון קיים כעין רישום של עלילה: סיפור על התקרבות בלתי אפשרית ובלתי נמנעת וגם נמנעת לבסוף, בין אשה וגבר. השני פותח בהתמודדות עם המוות והצגת התמצית הנסתרת, העמוקה של החיים, לעומתו; אבל ברגע מסוים חוזר ועולה גם במחזור השני הנושא "העלילתי" של הראשון , דע לשיר הסיום המאחד את כל המוסיבים. אחד השירים היפים ביותר במחזור הראשון , שיר שמבחינה תמסית נמצא עדיין (כמרבית השירים אולי> בקוטב ההתנגדות לרגש, הוא שיר 6: "האהבה כואבת לי , וזה כאב / שאין לו כבר מקרם אצלי בלב // אצלי בלב צפוף וכל דבר / שלא ממש נחוץ לי , מיותר" אבל בהמשך , עם ההתפתחות הבלתי נמנעת, מתקיימת הפגישה, שוב באחד השירים היפים )15<: "כי לדבר זה לבקש, אמרה / והתכךנה לזה והשתתקה // התריסים כמעם חסמו את האורות / פנימה וחרצה, דלת נעה וחרקה // וכמה קר כבר , והאור כל כך מעם / ומה היה כבר לבקש, רמה נתת" אבל אפילו כאן , בפגישה המתקיימת בגלל ה z ש הזה עמירה הגני: עוכר ושכ; הוצאת "אור"; 1994 הדר ספר שיריה החמישי של עמירה הגני. בשירה הישראלית קרר כל מיני דברים בעשרות השנים האחרונות. היא ויתרה כמעם לגמרי על המקצבים הקשולים והחרידה. היא "מתהדרת" בפררדאידמים, בתחכומים למיניהם, ובמבנים פרועים דע מבנה כלל. · אי את עמירה הגני זה לא מעניין. היא כותבת שירה חרוזה, מקצבית, בנויה בנייה מהודקת מארד. בלשון פירםית הדיברר · גבוהה ששפת בה נדירה למדי. מי ערד היה מדע · להוציא ב 994 ן ספר · עם כ 40 שירים, שכולם <למעם שניים-שלרשה> בנויים במבנה דהה: שישה אר שבעה בתים בשיר , כל בית בז שתי שוררת חרוזות בחריזה של עיצור ותנועה, ורוכז נאותר מקצב חמישה-שישה ימבים בשררה? עמירה נשארה נאמנה לגמרי לעצמה; מוותרת מדעת על "רוח הזמן" , רמה שיכול היה להחשב פעם מיושן , מתגלה היום לפתע שרנה ומיוח.ד קריאה בשירי הספר הדה מגלה, אולי יותר מאשר כל ספריה הקודמים, שהבחירה הסגנונית שלה אינה מקרית ראינה מניירה, אלא היא נובעת מהתמםיקה המרכזית שהשירים מתמודדים עמה, ומשרתת תמםיקה דר . בספר שני מחדורי שירה: "עובר ושב" המרנה עשרים . ותשעה שירים ר"חבצלתיי המרנה שנים עשר שירים. ביד שני המחזורים קיים קשר הדוק, הן נושאי והן מבני. כאן רשם בנויים רוב השירים אותם שישה-שבעה בתים לש שתי שוררת ימניות חרוזות. אלא שכמחדור השני המבנה מהודק אף יותר - מחצית השירים מתחילים בשררה האחרונה של השיר שקדם להם, ומחציתם השנייה בשררה שהיא וריאציה על השררה האחרונה בשיר דקשם להם. למבנים הצורניים המהודקים האלה אפשר להוסיף את הלשון , השומרת, כאמור , על משלב גברה, ראינה מרשה כםעמ כל "התפרעות" אר "ירידה" אר אפילו משחק. גם החומר המםפררי איבר מתפרש על תחומי מציאות רבים ומגורבים אלא לקרח בעיקר מהסביבה המיידית: הבית, הקשר עם הזולת, הגינה ונרפי םבע קרובים. דהיינו לשרן השירים, הן במשלבה המלרםש והמאופק והן בתחום דימוייה הצר יחסית, תורמת למכבירת המגובשת, הלא חופשית, הלא מתפרצת, השקולה (תרתי משמע> של השירים ושל הספר. לכל המבנים ההדוקים והאמצעים הלשוניים המוקפדים האלה יש תפקיד ויש היגד שירי ברור; כי לפחות אחד מברשאי התשתית של השירים הוא המאמץ העצום של הדוברת לשלום בחייה, ברגשותיה, בהתנהגויותיה, בעולמה, גיוס הניסיון , התבונה, הכרח, האחריות, ואולי קודם כל הלשון - כנגד הכוחות המערערים העצומים הקיימים בחיי האדם ובנפשו: גליון 169 ו~ 5 ~1 ~ 8 מתוך סערת פשוטה <ושוב לכאורה> במוסד סגור לחולות נפש. הקורא שמצפה לתיקון השגיאה, נותר סגור םע הא שה באותו מוסד / וכבר אינו יכול להיות מושכב ע שאכן מדיה זה לה לרס g רואנסס היא אכן אשה שפריה, ומי ומה בכלל שפוי <או צפוי> בעולם הזה. שוב סיפור קפקאי ב~דה רבה, עם הנופך המיוחד של מארקס, שאיבר שוכח לציין שהגבר היחיד שמצליח לחדור לנפשה של האשה השפויה/לא שפויה, הוא דווקא רופא המוסד שאין לו כל כוונה לחדור אליה במובן הפיסי של המלה. והנה לכם עוד נקודה מאר j?. סית למחשבה." כפסר סיפורים לא קל להביא נימוקים נגדו . במיוחד לאחר קריאת ההקדמה שבה כותב מארקס "הסיפור הקצר' לעומת זה, <לעומת הרומן> אין לו התחלה ואין לו סוף או שיש לו חיים משלו או שאין "".ול <עמי 9(, ועתה, עם סיום הקריאה, אינני בסרחה, שאכן זכה כל אחד ואחד משנים עשר הסיפורים שאכן יהיר לו "חיים משלו", כספר של מארקס דומה שאכזבה מסוימת חינה בלתי נמנעת. עם כל יופיים של הסיפורים, מארקס אינו מצליח לנסוק עמם לגבהים של הסובים בספריו . אמן <או אשף> הרומן , אינו מתגלה כאן כאמן הסיפור הקצר , ודומה שיותר משזו נקודת חובה, היא נקודה של זכות גדולה. והספר כולו , כפי שהוא, עדיין בהחלט - בהחלט ראוי לקריאה. • רזת לארפר אברהם חמי י~~ מו Qיף 7ך~~~ ך~!!ח ~ז ן;:וז~רו טו~ם ~~סק ijשוד . ןולז:r~ נו~~~ר ל"א ה.ל~~ iJ ל:פ" . . . .. קו.רא ל~את ~ליו ל iJכrי~ ח~~ ~ל ~ךע ~ץ f נ,ז ~~· ב"~ך םו~~~ ~קנ~ק ~י ~ל~r:ז בהכנסה l$ ~יף f ~די תכrזtו:; ~ת iJ ףל.ת f ~רי iJה~~~ ץ~ 5ו~ iJלי;נpז ij פוזקה ~ת ח.~ה ז,נ R. רב ~גי לז,ינ;ילה ךשו~ף ארוכות ~ז iJ י~~ f אוסה WiJ ~ה ~~חולים םיןו;r~ ~ת י~ג :p זק~~י ~ן;ונוגן ךל"א ן~:;גי ~~גי ז,נ~;דים אוו:רי ~מו q םקי את הגבולות בין ריאליה לפנטזיה, בין סביר לבלתי סביר , בין מה שהקורא מ~כן לצפות לו' לבין מה שבאמת )?( קורה. כך, למשל, מריח דרס פרזיס, בסיפור הנושא שם זה, היא זונה מזדקנת המתכוננת לכל אורך הסיפור אל המותה הקךב. והקורא וכלנגה <שיודע לבכות במקומות הנכונים> מובלים עם הכנותיה ומצפים למותה הנראה, לפחות בתחילה, קרוב ובלתי נמנע. אבל לא, במקום במרות, מסתיים סיפורה של הזונה הזקנה בחזרה לחיים. בשובה מבית הקברות, מהקבר שהכינה לה, היא מוצאת, כמעס בשגגה, גבר צעיר שרוצה אותה כפי שהיא, כפי שהייתה כל חייה, אשה וזונה. ורק אז היא מבינה <או אנחנו> ש"סעתה בפתרונו" של "החלום הנבואי ששינה את חייה בשלוש השנים האלה" <עמי 112(, "אלי" אמרה לעצמה בתדהמה. "לא במוות היה מדובר!" <עמי 113( ניגוד גמור לסיפורה של הזונה ה"נוסה למות", מעמיד מארקס בסיפור העדין , העצוב, הקפקאי משהו, המסיים את הספר -H בתיב דמף בשלג", סיפור אהבה ותשוקה לש זוג שאך זה נישא, הופך לסיפור מותה של הנערה מפצע דקירת ורד שהוגש לה כמנחה של אהבה, ומשלב את דם הבתולין עם דם המוות. שוב, סוף מפתיע, כמעט שלא מתקבל על הדעת, ובכל זאת - עובדה. סיפור נפלא, או מופלא אחר הוא "באתי רק לטלפן", שבו נכלאת אשה צעירה ובריאה בנפשה <לפחות לכאורה> • :פמו ס:פר לתה •• : T •"• : מארקס נקודה של חוזק. ספרו האחרון של מארקס, שתורגם לעברית זה עתה, קל יותר לקריאה בהשוואה לקודמיו' אך בה בשעה הוא שומר נאמנה על אופיה המיוחד של הכתיבה המארק,סית המשלבת צבעוניות, רגישות, מגורן נושאים מהיבסים שונים ראותנסירת כובשת שקשה לעמוד בפני קסמה. הספר פותח בהקדמת המחבר' אשר בה הוא מוסר את ה"כרונרלרגיה של H שנים עשר הסיפורים הנודדים, ודרכה, בעצם, את האני המאמין הספרותי של מספר גדול' המכיר היסב בגדולתו' ואולי , על כן מרשה לעצמו להמעיס בערכה. הקדמה יפה ומיותרת לסעמי' משרם שאינה מוסיפה לסיפורים שיבואו בעקבותיה, את מה שדרמה כי נתכורנה להוסיף להם, קרי את הפרספקטיבה <הנכונה?>. הסיפורים בספר עומדים לצעמם, וההקדמה מחווירה משהר לערמתם, ונותרת כצורך של המחבר לספר מה שאינו מתחייב מהספר כולו. כאן בניגוד לספריו הקודמים של מאקרס, הסיפורים אינם מתרחשים ביבשת מולדתו , אלא מתארים את הקורה לבני ארצו ביבשות אחרות. רדומה שמארקס משתמש באמצעי זה לש H פריצת גבולות של יבשות", גם כדי להרחיב משמעריות. ועוד בניגוד למרבית כתיבתו הקודמת, בשנים עשר הסיפורים הנודדים בולס ואולי ףא מודגש מקומו של המח~ר שכאן אינו רק "יודע כליי, אלא הוא משתתף פעיל' דמות בסיפורים עצמם. שני ניגודים אלה, דרמה שיותר משהם מוסיפים, הם גורעים. משהר מהאותנטיות הדרום אמריקאית · הנמסרת נפלא כל-כך במ"אה שבים"." וב"אהבה."", אובדת כאן בסיפורים הנודדים, אולי נודדים מדי . רעוד , השתתפותו הפעילה של המס~ר בחלק מהסיפורים מצליחה "איכשהו" לגנוב את ההצגה, ולאו דווקא לסובה. נראה לי , תוך הקריאה, שסופר גדול כמארקס, איננו חייב להשתמש בטכניקה "אוטוביוגרפית" או אוטוביוגרפית לכאורה, כדי להקנות לסיפוריו יותר אמינות. ב. הסיפורים עצמם מאקרס, גם ורפכ;tב זה, מפליא לסש~ש אמיתות נודרות גבריאל גרסיח מארקס: שנים-עשר סיפורים נודרים; עם עובר - הספדיה לעם; ;1993 א. המחבר והמסגרת מארקס, הסופר הקרלרמביאנ י' חתן הנובל לשנת 1982' הוא ללא ס~ק רירסרארז. רירסרארז בשפה, ביכולת המסירה של דק~ירת אבחנה: ביצירה לש ססגוניות מוחשית שאינה באה על חשבון אמינות מסירת התחרשה והאווירה. כצפרי מסופר גדול' ואפשר נעק, גם ביצירתו של מארקס ישנם שיאים מדהימים, שבהחלס יכולים להחשב לקלסיקה במיסבה, כמר ספרו המרנרמנסלי מ"אה שבים של בדידות IH אר ספרר הנפלא, שכולו, לדעתי, שירה בפרוזה - "אהבה בימי כולירה", ובצד אלה קשה שלא להזכיר ספרים שאינם עומדים במבחן הרמה שקבע הסופר עצמו ליצירתו . כך' לשמל ספרר הקודם, "גנרל במבוך" )1989( שעם כל היפה שבר' הוא אינו עונה לציפיות הקורא שייהוד גל" לערצמה רגשית ולחוריה ספרותית אחרת. בפסרר החדש - ש"בים עשר סיפורים בודדים", מציג מארקס לקוראיו ז'אנר ספררתי אחר' גם אם לא חדש עבור המספר. לפני שנים, משתורגם לעברית ספר סיפוריו המוקדמים של סקראמ - ע"יניים של כלב כחול" <הרצאת כתר>, הייתה בספרר זה מידה של הפתעה, ולא רק מבחינת הז'אנר' אלא גם, והרבה, מבחינת האתגר הלא לק שהעמיד ספר זה בפני הקורא. בניגוד למ"אה שבים"." רליאיהבה".", שבהם נדרש הקורא למעורבות רגשית אל מכבידה, רבה בשעה הרפנס ונסחף ףסשב האירועים, הצבעים, החוויות והרעיונות, סיפוריו הקצרים, המוקדמים של מארקס תבער מקוראיהם מעורבות אחרת. מעורבות שיש בה לא רק הזדהות <אר אי-הזדהות> עם החוויה ה~מסרת, אלא גם השקעה של מאמץ אינסלקסראלי לא קל. קורא ה"עיביים של כלב כחול" נדרש גם לידע לא קסן' או לפחות להכרת . מה · של בדוחס, של קפקא ושל אחרים. הסיפורים הקצרים של מארקס מחייבים, אם כן' את קוראיהם להתייחסות ולהתכוונות שרנות מאלה הנדרשות בקריאת הרומנים שלו. וזאת מעצם הירתם סיפורים קצרים ולא רומן רחב יריעה, כך שהריכוזיות הצפופה שבהם 'עלולה' בכל שררה להביא את הקורא להחמצת הפר~נסה. הספר ע"יניים של כלב."" ש .:i כתב בשנים 1955-57 והרגש לקוראי העברית ב 1975- מדגים היסב את הבעיה. זהר' כאמור' ספר מוקדם, ולפיכך' משתלבים בר היסב, מחד' האותנטיות של כתיבה פחות מיומנת ואולי יותר אמינה, ומאידך הערפול המסוים שמקשה על הקורא לקבוע בנסחה את הפראנסה, רלהחליס אם הערפול הזה הוא חולשה אר דווקא 9'94 פברואר השראה בשירה הפולנית אשמה מצד הפולנים, כאשר המשטר לאותם אנשים מדוכאים ומזי רעב. הם הקומוניסטי גיסה להשתיק את הדירן צמאו למזרז הרוחני הזה לא פחות בנושא השראה בכלל/ אר , לפחות, שאמר רעבו ללחם אר לכף מרק להציג את הפולנים כמצילים ופרדים <וההתקבלות הנלהבת של שירת ו~ s בלבד/ הגיעה העת של חשבון הנפש שלנגל תוכיח>. ~ ~ הכן והמעמיק. חשבון זה התעורר דווקא באותה שירה עממית חסרת Natan Gross: Poeci i Szoa : Obraz zaglady Z'ydo 'w w poejןi Polskiej; Offmax; סביב שירו של צ'סלב מילרש "נוצרי היומרות באים לידי ניסוי הגילויים מסכן מביס על הגסריי, והצית אותר האנושיים המרגשים ביותר. כאז אנחנו מחדש בשנת 978 ן פרופסור יאן מוצאים את הסיפור על הילד היהודי Sosnowiec; 1993, 191 pp. "מלבד ספררת יידיש ועברית, הספרות הפולנית היא המקרר העשיר ביותר בעולם של יצירות על נושא השראה, ובייחוד של שירה, על סבלם והשמדתם של היהודים בימי מלמחתיהערלם השנייה". משפס זה, הניצב בפתח ספרר של נתן גרוס "משוררים ושואה", הוא איתרת לכירון חוקרי ספררת השראה בשתי הלשונות היהודיות, יידיש ועברית. בלי הכרת הספרות הפולנית, התמרנה לא תהיה שלמה. כמרת עצומה של יצירות בנושא השראה נתחברה בפולנית עליידי פולנים ויהודים כאחד , ומפליא שלא רק יהודים מתבוללים אלא גם יהודים ממשפחות מסורתיות <כפי שמוכיח גרוס> נזקקו לשפה הפולנית. עליפי ספרו של גרוס מתברר , שיש נושאים נצחיים החוזרים על עצמם בשירת השראה בכל הלשונות: הזיכרון והשכחה, השירה כשומרת החותם וכמביאה עדרת, הסחת דברים כלפי שמים ובקשת הצדק האלוהי וכר: גרוס לא התיימר לכתוב ספר מדעי והוא עצמו מכנה את חיבורו י אסופת מסרת. יחד עם זאת, לא נעדר מכאן ב יסירז של סיססמסיזציה ושל חלוקת הפרקים לפי נושאים. מלבד הפרק המוקדש לוויכוח עם האלוהים, פרקים אחרים רוכזו סביב נושאים כגון: הילד היהודי, מרד גטו וארשה, היוצרים היהודים שהסתתרו ב"צד הארי", יחס הנוצרים לגטו , מחנות הריכוז רעוד. אולם הספר מצטיין במיוחד בהבאת שפע של מידע. נסקרו בו רוב האנתולוגיות שהופיעו בפולנית על נושא השואה ויצירותיהם של למעלה מחמישים משוררים. כל המידע הזה נמסר בסגנון קל ושוסף, שעליאף הנושא הכאוב והמיוסר , איננו נעדר, פה ושם, ניצוצות של הומור והערות עוקצניות. אלה האחרונות מופנות כלפי אותם המשוררים שנכנעו לעודף פתוס, לתעתועי הדמיון המוגזם או לתכתיבי המשטר הקומוניסטי. בין שפע המשוררים המוזכרים בספר , בולסים שמותיהם של צ'סלב מילרש, ריסלבה שימבררסקה ריז'י פיצובסקי , שתירגם לפולנית את "השיר על העם היהודי שנהרג" מאת יצחק כצנלסרן. בין המשוררים ממוצא יהודי מצטיינים מייצ'סלב יאססרון <אגסשסיין>, דסיארש ררז'ביץ' רססגיסלב ויגרדסקי, שחי בארץ משנת 1968 ונפסד כאן במאי 1992. פרק מיוחד הוקדש לרלדיסלב שלנגל, משוררו הפופולרי של גסו וארשה ומחבר השיר הממריד נתן גרוס מאיאקרבסקי. קלח נכבד בספרר של גרוס תופס מרד גסר וארשה, ובכל זאת השירה הפולנית מייחדת מקום רב יותר לסבלם הירםיירמי של היהודים בגטאות ובמחנות, ולגורלם המר של הילדים, מאשר למרד הגטאות. המרד צעמו אינו מופיע בהקשר של הניגוד ביד המחתרת החלוצית הלוחמת לביד ההמון הפסיבי , המובל כצאן לטבח, אלא כגילוי של אומץ כלל אנושי. בימי התכתיבים האידיארלרגיים הקומוניסטיים הוא הוצג כחלק בלתי נפרד ממאבק הפררלסרירן לשחרורו ולבניין עולם סוב יותר. לכן, מובן שנעדר מכאן מרטיב השראה והתקומה שנכרכר יחדיר ללא הפר.ד עם זאת, משוררים רבים מביעים פליאה נוכח ההתעוררות המחודשת של גבורה ורוח הלחימה ללא חת אצל בני המכבים, שלמשך דורות כה רבים הניחר את מורשתם הקרבית. אבל גם הגיבור הפסיבי זוכה לתהילה בלתי מסרי גת, ומכאן המספר העצום של שירים שהוקדשו ליאנרש קורצ'ק, שנהפך לסמל המובהק והנאור ביותר של גדלות נפש באותם ימים חשוכים. בספרר של גרוס מצטיירת בבירור האמביוולנטיות ביחסם של הפולנים כלפי היהודים, שאיכלסו את ארצם במשך אלף שנים, ונכחדו בצורה כליכן אכזרית. ליד האנטישמיות המסורתית קיימים גם גילויים של סקרנות עצומה לנושאים יהודיים ושל הרצון הכד להזדהות. לכן איד זה מתמיה, שדווקא בשירים מפרי עטם של משוררים פרלניםינוצרים מופיעים יידישיזמים והבראיזמים ליד רמזים רבים למסורת ולהיסטוריה היהודית. לערמת זאת, סופרים ממוצא יהודי הסוו לעתים את זיקתם ליהדות, ונזקקו למרטיבים נוצריים, יותר מחבריהם הפולנים. ישו מופיע בשיריהם כסמל היהודי המעונה והצלוב בימי השראה, כפי שהוא מופיע לפרקים גם בשירה העברית <למשל, אצל אצ"ג>. אמנם מרטיב זה אל נעדר גם משירים שנכתבו בידי פולנים, כגרן שירו הידוע של רלדיסלב בדרג יינקי , "רומנסיזם", הופעת ספרר של גרוס בפרלין היא ציוד דרך בהתפתחות יחסן של "התקפת נגד", שנכתב בנוסח שירי המדינה והאומה הפולנית כלפי שואת הלכת הנלהבים של ולזימיו היהודים. אחרי שנים של הכחשת כל 10 •••• גליון 169 בל'רנסקי מן הארניברסיסה היאגלונית בקראקרב, במאמר שפיוסם בשבועון "סיגרדניק פרבשחנייי. כותב עליכן גרוס: "המשורר הרא מצפרן האומה והספרות - סייסמוגרף של המצפון. המצפון הזה לא נח על שמריו בימי זרועות המלחמה והוא השמיע את קולר מיד אחרי המלחמה. אחריכן דיכאו אותו איכשהו , ובמשך 30 י 40 שנים הוא נתן אותרת חיים רק לעיתים רחוקות, כדי להתעורר לפתע מחדש, אחרי שנים רבות, להביס כמנס נוצרי על הגסו ולעררך חשבון נפש" <עמ' (.95 אולם החשבון עוד לא נגמר והוויכוח ההיסטורי לא נסתיים. את הפצעים הישנים פותחים, ביד השאר/ שיריהם של אותם משוררים ממוצא יהודי המושרשים בשירה הפולנית ובמסורתה, כגרז מ' יאססררן / ס' ריגרדסקי / ס"י לץ/ רק"ק בצ'ינסקי . הם חזר מבשרם את הניכור והעוינות של הסביבה הפולנית בימים שבהם הסתתרו ב"צד הארי", למרות זאת שחשו את עצמם פולנים וסופרים פולנים בכל רמ"ח אבריהם, הם נאלצו להיזהר - כדברי לץ - לא רק מפני הצורר הנאצי/ אלא גם מפני "השכן,/ ואפילו מפני חברי", יאססרון מזכיר באחד משיריו , שאיש לא הגיש אפילו כוס מים ליהודים המוסעים בקרונות הבקר למחנה ההשמדה. בצ'ינסקי , שנהרג במרד וארשה הפולני בספטמבר 1944 בשררות "הצבא הלאומי" הפולני ,>ק"א( הודה שעמו "איננו דרמה לאיש/ נבדל במרתו/ נבדל בהולדתו". מקום מיוחד מקדיש גרוס בספרו לאותם יוצרים אלמונים, שדווקא החוויות האיומות שבהן התנסו במשך חודשים ארוכים שחררו אצלם פרץ יצירה עצום. בניגוד לדעה המקובלת, שאושוויץ המיתה את השירה, "העם היהודי הלך למות עם שירה על שפתיו" - כדברי חוקר השואה נחמן בלרמנסל. המלה הכתובה, רעוד יותר מזה המלה הנאמרת בעליפה, שימשה מקרר של חיזוק ועידוד לא אכזב בז השלוש, שלא הניד מדוע מובילים אותר למורת: הרי הוא היה ילד סוב ואכל את כל הדייסה <עמ' 69(, כאז הסיפור ' על המשוררת האלמונית אסתר שסרב, שגרוס גאל את מחברת שיריה משכחה. היא לא חדלה לעודד את חברותיה במחנה העבודה בשיריה, רגם הייתה מוכנה להקריב את עצמה למענן. למשל, אסתר הסתירה כיריים חשמליים לוהטים של חברתה מתחת לשמלתה, כדי להציל ארתה מהממונים לע המחנה <השימוש במכשירים חשמליים נאסר בתכלית האיסור>, ונכוותה קשה <עמ' 41 ןי 142(. ולבסוף, לכאן נשתרבב הסיפור הנוגע ללב על שתי האחיות המשוררות, הבריקה ואילרנה כרמל , שביום השחרור ממחנה הריכוז נדרסו על-ידי נסק ביושנן לצד הדרך , מפני שלא היה להן הכוח לברוח. "אמן נדרסה למורת תחת שרשראות הטנק; אילה איבדה את שתי רגליה; הנקה - רגל א M." לא פלא שלא היה להן הכוח להביס פנים אל פנים בחירותן"." <עמ' 165(. הסיפורים והשירים המרגשים האלה מוכיחים, שתקופת השראה הייתה תקופה יצירתית מעין כמרה. תקופה זו לא רק השפילה את העם היהודי עד דכא, אלא גם שחררה בו כוחות נפשיים כבירים. נוכח הסיפורים המופלאים האלה מיטשטש אף הניגוד ביד הלוחמים המעסים לביד ההמונים המובלים לטבח. ניצוצות של גבורה מתגלים בקרב אנשים מן השורה, והעדריות הדוקרמנסריות או הספרותיות על מעשיהם הפכו אותם לאגדה. הם עצמם וחבריהם חשו מחריבות לספר ולכתוב, לשיר ולדקלם, כדי לשמר את העדות ולא לתת לדברים לצלול בתהום הנשיה. זכותו המיוחדת של גרוס, שהוא ייחד מקום של כבוד לאותם גיבורים ויוצרים אלמונים בספרו / ונתן להם פתחון פה להשמיע את קולם, שלא יכול שלא לנגוע ללבנו .• רות שנפלד ע 1R ןן 77 ,,זrעה 'י- \))"'"":\ L--L\ווl~-ז~--4יוi'-~~______~ 1" ~ מ. וינקלר אני ילד הפינוקים שלן המקומט ~יד ~ר~יק,י-~ךס ל~לול 1ת- iJ.הגי?וt אני דואה את עצמי עולה מדרגות .. : -". . : -". ". .: מ 9 עם לפעם אנו םילור:r את עצמנו :--•- :• • T -:•• אני דואה את עצמי כמדאות : -: . : -:· ". .: ~ל ~גד טו~ה זקל חלום איש איכר דואה אותי נפי שאני .:-". . : . ". .. . - wמךם. iJד~~ן;גpז ל ~ת י~~~ נעל-שיבה ועיכים עצובות :-• -•• : T •• - :p ~לו זק~ז:רי ~ P.7י- w ~ים הרהורים על פאריס ן~~י Q ך iJ נ"ל זק~נןים תכr~ך לזכרו של פארל צלאן י ששם קץ לחייו בטביעה במימי הסנה, בסוף אפריל 1970 והוא כבן חמישים במרתו. ~סדרת ~סד ~~לדת מזקז;יעות ~סדרת ~סד .ריקות :p מו נוערת זקל Q נון איני רוצה לדאות עוד את היר:rנב הגבוהים של 9 דיס 0 0 00 0 T •: 0 : -T "•" T :• : ."" ~סדרת ז;וסד 9 סם - ~ין- iJ ~י~יד סם מ~חידים אוג:יי . והשאר נמו עשב שוטה נדרכים גם הלוכד הזפתסנל על ויתוכומר:r T : --:-:•• : - 0 00 0 T: "." •: : T : -: והיו גם נאלח נמו נלכ~~ות גדול לתפיסתי 0 T 0 : 0 T :ז - ז••:· : ז- · ~ף זr~ויח זקל מוגה ליזה ~יכו והיו גם נאלח. ~9ירור:r ~ל ~ך שזפא הוא מתננו לעצמו כעדינות מכסיפה של יוצרו. 0 0 :• T • : --: -: -: •• -: T :• :• 00 T -T : :p !;כי זק~בורים, י~~ מחזיק ~ת iJ~י w לר ן ~ל ךךיtוד~קז ז,נ P. זדות f ~לים אני מהדהד נ 9 דיס על 9 ידכזה העיד ". ·:·:·· :-:·· :-· :p מו טו~~ ם~~ ז: · - והם~ם זרמה לשמים אדזפים. על ליוכדדו ושאד החולמים נפתח השער -:• : • : -T : -: : 0 "•• -: 0 -T : "." T -: וכעש"ה לי עצוב מא i. : T • :• -:-: iJ חזיקי סזק ~ת iJ~י w לי של"א אטבע ול"א אתע~ב עוד .. -: :· : -: ". :· - w הו מד:;ניי ~לךר ז,נאד . ~ש י~;:מ י~~י~ דו~ה לשוב ?~ריס, זrסוא ~ל-תכrפr~-לקזW רים או iJ זוס.ןת זקל לאףי R טוךז. Rf ר~~א לז?ד ז,נד f רים ~ל !;כי דב ~ך:;נית מו~ן:;נית י~~ ~לי iJ ;~פוקים w דר iJpזi?. .ט~ ו~!'ךךן וה לו~ 9 ן,נבנוד ז,נק~זקרים ~דול.י-ס~~ה f יום ~ך!;כלי - ~לוךם ~ל ~ך :;נןיו~כות-ס~~ד אנו חיים על סף ביתנו נפי שזפעולם ל"א היו נחם~יהם. :• •• -; T T 00 ."" 0 : iJ ~~ים iJ ~ל.רים :p כד ~~דו ~ךמן אולי ~י:ג~ w ב ~ד w ו ~ל Q ~9 ל וג:;ניט 7-ד~ w הוא 9 סם ~ג;וה 1י~~ זקגי ךהודים ~נזיי ס~גקית f !'ררד וה לו~ 9ז;נבנוד ~נו םי~כr ~ל Q ף ~יסבו כלי לחד 9 i : :--• : זrמיכ T • זקגי ~דדי-לשון וכ"אמו ~סוק.י-ק"סלת ~רירים - םיבבור:rסמ לכל ה~~ותד נזפעבדים : ·: · :ז -.. ז-:-- · ·: ז שכים עובדים לזפדחב נמו לאל נמעט כשנח ·:-:·· : :· :-· -:·: ז או fםי~~קז-תוד~כr ~חוךי-~דוף . ו~ re ח י~~ ח"~ד מחולות םינ;:כi~ זקל ~ג;ומול זק~א גקום ךגל.ך דכr~ ~ך ם~( ~י~ך ף~~ ~די> אל םידשגל-תחר:rמ וכשכב על הדשא ה~הבהב לעז-רים נמו .סחרורים -".". . :--: .. : ךג:;ניט ~י~י םיכ;!~פtקז~ ס.רי-ךדו W לךם ךחוק.י- iJ ~קי~ה וכהדהד אולי על זrתוא האלמונית הם~פה שזפשוה משם אנו חם~ים על יד כעמי נתשבע או מדים ;ל י~.שמ i ת הי;,~~-~ופש. -מזכדוכ~ :_..:. ". :·: ז:-:- ·- - ·: ז· ל'~ זrיtרמ-י~ך: ס o/ל.רי T ם ~~סם ל'א ~זג-~ iJ ~· ן •T T • T 0 0 0 : : T "." •• : -•• T ,~~-י.ליל~ iJםיקי;זגן;גpז ל~? ~~,. ה~~ t;כs ורים ~~W י עוד ?iJ חיות ~~קום iiJ ה ~נו םי~כr ~ל זמן R צוב ~ל ~לה ובךז;r~קז ל~גי ~ש"וו או ח~י-נןןן ? מד 9 ד מחטים של צל זק~א ~ף ל"א ~סי •• :• • T : -:••" נמו חסידות לל"א אביב - :· :ז • T : • :-: וכזפה אלה'י-השם~וטים שהפכו לחלום ? -:-. -· .. ::· ז-: ך~~ה ~~דרת ךחוקות-מך~ה ? על דגל אחת. --:· ". 1 1 פברואר '94 ~ s ~וי חבלתי מוכו הוא גם בלתי באחו לאח ןגלזמ רתגום כצידי הדרך; ע יו נים בתרגומים מן הספרות הערבית לעברית בימינו; עררך: ששרן סומך; הרצאת אוניברסיטת תל-אביב והמכון ללימודים ערביים - גבעת חביבה; 106 עמ' '::,'::~~·: בעיה היהודית ערבית היוותה תמיד "'ii.... בקורת צ ו מת ש ל תהיות •• וקונפליקטים הנוגעים לעיצ~ב תפיסת עולם בהקשר הכולל של בעיות יסוד בחינוכנו ובתרבותנו: בעיות שהתנועה הציונית התחבטה בהן מראשית קיומה. כנגד אמירתו הנחרצת המפורסמת של רודיארד קיפלינג: For East is East and Wcst is" Wcst and ncvcr ,thc Twain shall mect ", נתקבלה בה בשלבי עיצובה המכריעים התפיסה המסנתזת, שקובעת את שייכותנו כפולת הפנים לחוג התרבות מערבי ולחוג התרבות · האירופי מזרחי גם יחד' תוך חיזוי בסייח · האסיאתי "תנועת המסוסלת" מזרחה, ול~ על יסוד ההנחה, שאת "כוחה הראשוני' הכוח היוצר תרבות, לא שאבה ארצנו מעולם המערב אלא מתוך היותה חסינה בחיק התרבות המזרחי" t, מזא' ידעה התמודדותנו עם שאלת הזהות הרוחנית ומקורותיה - תמורות ותנודות שונות, תלויות בסיבות היסטוריות רוחניות ופוליטיות: ועם זאת, קיומנו הפיזי ורציפות יצירתנו הרוחנית בחיק אזור עולם זה על מגוון בעיותיהם והבסיהם, שוב אינם מאפשרים לנו לחיות בתוך בועה רוחנית תרבותי המקיף · מנותקת מן המרחב הלשוני אותנו מבית ומחוץ. דומה כי כיום, יותר אולי מאשר פעם, הם · אי מחייבים את כולנו להתוודע מקרוב, תוך סילוק מכשלות ואמתלות מיידי' אל יצירתו הרוחבית לסוגיה של המרחב הזה, בעבר ובהווה. ואם ה"בלתי מוכר", כלשונה של אמרה הולנדית מפורסמת, הוא גם ה"בלתי אהוב", הרי מחובתו ספרותי · של הממסד התרבותי לדאוג לכך , ש"הלא מוכר" יהפוך' ללא דיחוי' ל"מוכר", אסופת המאמרים שלפנינו , אשר מקורה בהרצאות שנישאו כבר בנובמבר 89 בכנס סופרים, מתרגמים וחוקרי ספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב, מהווה ביטוי מחקרי מגובש, מרוכז וראשון מסוגו' העוסק לא רק בבעיות מקצועיות מובהקות, שכרוכות בתרגום יצירות ספרות מערבית ועברית. הוא מצביע בראש ובראשונה הצבעה טרומית ומעוררת מחשבות על אנומליה תרבותית מדאיגה: רוב רובה של הספרות הערבית בת ימינו וזו של ימי הביב יים טרם תור גם לעברית: ולהוציא תרגומים ספורדיים, ולעתים קרובות שרירותיים ולקויים באיכותם, של יצירות בתחום הפרוזה הסיפורית, במג עת המולו"ת הישראלית בעקביות מפרסום תרגרמים מז'אנרים שלמים בערבית, ובהם המחזאות ואף השירה הערבית, זו המוחזקת בעיני הערבים וחוקרי תרבותם כאחת, כגניוס הלאומי הערבי הייחודי זה למעלה · מ 500 ן שנה. החוקר או חמתוגם העוסק בתרגרם יצירות מן הערבית אל אחותה העברית, שתיהן שפות מערב-שמיות שהתפתחו בקרב חברות שבטירת קדומות, הנושאות קווי דמיון רבים 2 מוצא עצמו מתמודד עם בעייתיות מיוחדת, שדווקא קרבת שתי הלשונות מחריפה ארתה לעיתים קרובות בהשוואה לתרגומן לעברית . של יצירות משפרת התרבות המערבית. חמתוגם המודע, האחראי והיצירתי , ככל ששליטתו בשתי הלשונות, הערבית והעברית, יסודית וכוללת יותר , ולא במובן המילוני והדקדוקי בלבד , אלא בעיקר במובן היותר עמוק של חדירה אל "רוח השפה" ואל דפוסי החשיבה וההתבטאות שלה, הוא זה האמור להתייסר במיוחד בחיברטי העתקתו-יצירתו מחדש של הטקסט המקורי הערבי אל שפת היעד , העברית. המשתתפים השונים ביחרגום בצידי הדרך" מנסים להגדיר , איש איש בדרכו , ובהתייחס בעיקר לז'אנר הספציפי בר הוא עוסק, תוך הדגמה טקסטואלית פרטנית, אשר רק יודעי שתי הלשונות מסוגלים לעקוב אחריה, את בעיות היסוד הלשוניות, הספרותיות, הציבוריות והמרליו"ת של תר גרם יצירות מערבית לעברית, במטרה להפיק לקחים "לקראת עתיד סוב יותר" בתחום זה. המתרגמת וחוקרת התרגום חי עמית-כוכבי מטפלת במאמרה בתרגרמים מן השירה ספרותי · הערבית הקלסית, "קורפוס תרברתי מרכזי" בעולם מוסלמי · הערבי , שהיווה בו תמיד ז'אנר יוקרתי ואריסטוקרטי ועם זאת נפוץ ומקובל. ז'אנר זה מהווה גם כיום מפתח להבנת אורחות החשיבה והאתוס החברתי-מוסרי של דודנינו · שכנינו , והכרתו מאפשרת ליצור כלפיהם את האמפאתיה האנושית והסוציר-תרבותית הרצויה, שהיא משמעותית גם במישור הפוליטי-פרגמטי . השירה והפרוזה הערבית המודרנית נשענות על הקורפוס הזה כבסיס וכמקור להתייחסות לא רק במובן האלוסיבי הישיר והעקיף, אלא בחזקת שורשים ודגמי-חיקוי. התעלמות מחטיבת יצירה זו , משמעה בעקיפין , ניטר ול היכולת להבין לעומק גם את היצירה הערבית העכשווית. בשרנה מן הגישה המחקרית-היסטורי השלטת עד כה ביחס לשירה הערבית הקלסית , מציעה החוקרת למשוררים ולמתו גמי שירה שיעסקו בהעברתה לעברית, מודלים יעילים, נועזים וגמישים של אסטרטגיית תר גרם הולמת ומחוכמת המעדיפה, בצדק, שיקולים אסתטיים ופואטיים בתוצר של לשון היעד , על השיקולים המסורתיים של נאמנות צמודה ונוקשה ללשון המקור , תרבותו ופרשנותו )= תכנים ומידע>. <עיין עמי 95•4 ,)ן האיפיון העקרוני שהוצע בשעתו על-ידי מורי המנוח, המזרחן והערביסט הדגול פרופ , ד"צ כב עט , באשר לעליונותם המוחלטת של המבע והצורה )"'ט~ל"< על התוכן והרעיון >"א~ז;~"( בשירה ובפרוזה הערבית הקלסית איננו תופס, אמנם, במהותו ו בממדיו ל גבי הספרות הער בית בת -זמננו , ועם זאת הוא מחלחל גם בה, אף כי במוטציות ובגילויים בעלי אופי שונה במשמעויותיהם. לכן , מובן מדוע עולות בכמה ממאמרי האסופה, לצד היבטי תרגום כלליים, גם בעיות והתלבטויות תרגומיות ספציפיות, שהן תלויות הקשרי מצב חברתיים-היסטוריים וחווייתיים-רוחניים 12 גויון 169 " ביצירות מן הספרות הערבית בת ימינו' אלא גם פוליטיות' לאמץ בתר · ערכיות גרם הימים בשפה הערבית, הוא ריבוי משחקי המקשים על מלאכת ההפגשה התרבותית בין יצירות מערבית לעברית, אסטרטגיית הלשון למיניהם, מורפולוגיים, מילוניים, 1;::j פונטיים ותחביריים, שגובלים כי הם · "בווירסואוזיות לשונית לשמה", אם מתפקדים בכתיבתו כאלמנטים יוצרי משמעות ברמות שונות. תרגום יצירותיו לעברית הופך בהכרח ל"מפעל פואסי" בפני עצמו , הראוי למחקר נפרד , ואולם אפילו תרגומיו של אנסון שמאס <יוצר ערבי הכותב עברית> ליצירות חביבי , נתונים באסופת המאמרים שלפנינו במחלוקת <עיין עמי 21•53(, סמי מיכאל מכניס אותנו במאמרו "ציד האיילה" אל מרתפי סדנת חמתו גם הספרותי "נטו", שאינו תלוי אוריינטציה אינפורמסיבית, ואשר כל משאלתו · מחקרית היא "לצוד את האיילה" בעולם המבדה של התרגום, מתוך ידיעה, שיצירה <ומלאכת התרגרם היא כזו>, הגדרה ודיוק לעולם אינם מתיישבים זה עם זה", ולכן על המתרגם הספרותי לסמוך , לרוב אינטואיטיבית, על "הגורם המעורפל" שקרוי "השראה". מאמרו עוסק בנושא נוסף הנידון ברוב המאמרים, תוך כפילות וחזרות, שניתן היה למונען על-ידי עריכה קפדנית ומתערבת יותר. זהו נושא "הדיגלוסיה" הלשונית דז.~< 1,<ןייr.'~ללא··גא כלומר השניות והשסע בי"ד ה"ק~ס"א" - הלשון הספרותית, הפורמלי ri והתקנית - לבין ,"ה:~א~ה" "שפת השוק" החיה העסיסית והתוססת. נושא תרבותי-לשוני זה העסיק בשעתו ועודנו מעסיק גם כיום ברמות דיון והתייחסות שונות, עקרוניות ומעשיות, את טובי הוגי הדעות והיוצרים של העולם הערבי בדורנו' ואף עבד במשך הזמן תהליך של התקבעות בסטטוסים שונים בתוך ז'אנרי הפרוזה והדרמה בערבית. הוא מטופל באסופה במיוחד במאמריהם של ג' דוזנבאום ולאה שדיג, המניחים, שהעברית המודרנית מאפשרת בשימושיה הטבעיים "הבחנות משלביות ברורות" בין רובדי השפה השונים, התקניים והעגתיים, ולכן חינה מסוגלת לקלוט את ההבחנות המשלביות המקבילות מן הערבית. הדיגלוסיה הלשונית הזו בערבית, שאין לה אח ורע בשפות אחרות, מחייבת, על כל פנים, את המתרגם לחפש בשפת היעד שווי-עדך לקודים המיוחדים שאותם מפעיל במסגרתה היוצר הערבי ביחס לקוראיו הערבים. וחשוב: השוואת קסעי פרוזה ערבית מודרנית במקורם לתר גרמם העברי , לא רק מדגימה כיצד עשוי דווקא התר גרם לסייע לאבחון תופעותיהם הלשוניות והתחביריות, אלא, היא גם חוזרת ומעמתת אותנו עם האבחנה הסגנונית החשובה, שפרוזה זו לוקה ולעתים קרובות ב"מציאותן של תכונות, שאינן תורמות לבהירות הסקסס"' בבחינת מטען "גנטי-ספרותי", שסדם השתחררה וממנ <עיין עמי 7•11'90-69(. המשך בעמ '19" תרגום "אינסרליניארית" <בהשאלה מגיתה> כמתאימה וכראויה ביותר' בהיותה רוחשת כבוד למקור תוך שילוב של דינמיות והזדהות עם תפיסת עולמו' תרבותו וסגנונו' ללא ליסרליות מר גזמת ומוחלטת מזה, ו ל לא חת יי חסות מחקרית ל"אינפורמציה" בלבד' או גלישה לתר גרם "פרודיססי" מזה <עיין עמי 67-59(. מאמדו הקצר' יחסית, של שמעון בלס מאיר בדרך מחודדת במיוחד את הבעיה המולי"ת, כביכול' שכרוכה בתר גרם פרוזה ערבית מודרנית לעברית, בהצביעו על הבעייתיות תרגומית הקשורה · הבסיסית, הסרום באנומליה של חיינו "בלב המזרח הערבי". המדובר בהווייה "מורכבת וסבוכה" כמו בעיית יחסינו בכללותם עם העולם הערבי , בהיותה משקפת התחבטות רוחנית וקיומית בין הרצון לגלות את עולמם של שכנינו במובן החיובי , לבין ההכרח להכירם נחכר אויבים. ממנה נובעת, לדעתו , התייחסותנו הכוללנית אל הספרות הערבית בת זמננו כאל "ספרות של עימות"' מתוך עמדה של זרות וניכור , ובמקרה הסוג מתוך מידה של סקרנות, כזו שחשים כלפי קוריוז תרבותי-ספרותי. עמדות בסיסיות אלה מסבירות את העובדה, שעד כה הועדף לרוב תר גרמם של ספרים בעלי משקל אינפורמטיבי עם רלורנסיות פוליטית בהקשר של הסכסוך המזרח תיכוני , תוך התעלמות כמעט שיטתית של הממסד הספרותי מהספרות היפה הנכתבת בערבית. גם תר גומי יצירות מתחום הספרות היפה, מדגיש בלס <בהתייחס, למשל , לדומן החדשני של מחפוט' "השודד והכלבים", שתודגם לעברית על-ידי מ' קפליוק> משקפים בתפיסת התרגום שלהם עמדה של התנשאות פטרונית וסובייקטיבית, תלויית אוריינטציה מחקרית ופובליציסטית מן הסוג המזרחני , כשמלאכת התרגום מתפקדת לא פעם כמלאכת שיפוץ ועיבוד מן "הנחות והלא מוכר" כדי להתאימו , כביכול , לצרכיו ולרמתו של הקורא, או החוקר העברי. העיון במאמרו של ששון סומך על תרגומיו העבריים של אנטון שמאס ליצירות אמיל חביבי תובע, במיוחד , שליסה מלאה בשתי השפות. הוא עוסק בעיקרו באספקטים הסגנוניים של יצירת אמיל חביבי , ובכלל זה בסינקרסיזם הלשוני שכבתי · הרב והרב-סוגי, שהוא מפעיל בכתיבתו בתחום הערבית הספרותית במשולב עם הרבדים העגתיים לסוגיהם של השפה הערבית המדוברת, שילוב היוצר בה "מתח טקסטואלי תמידי", שהינו עיקר ייחודה האמנותי. מאפיין נוסף ביצירת חביבי , המה.רוח למרות חדשנותה של זו - גילוי מובהק של המשך מסורת הכתיבה הספרותית עתיקת ששרן סומך סיפור העלילה והסגנון" מהווה, כשלעצמו' חלק מן המסד ומן התמטיקה, הן הדמנויטיות לכל דבר • לפי תפיסתו חייבת הפרשנות לסקסס המתורגם מערבית להוות מרכיב אינטגרלי של מלאכת התרגום. הערותיו הפרשניות לרומן של מחפוס', מעלות, בין השאר' את השאלה המכרעת לענייננו של H אמינות המסופר" בדדך העיצוב הסגנונית המיוחדת של הדומן' והן מעמתות קוראים, או מתרגמים בכוח, עם מכלול מג~ון של נושאים הקשורים בתחום המבע הלשוני' או הסגנון ("הצורה"), מכלול שאינו מוכר בהיקפו ובמורכבותו במשימות תרגום רגילות. טיפולו של פלו ב"תדגום" מושגים בעלי תדבותי · מסען היססורי , כגון מושג ה" p ו;רה" ("גביריונות" על-פי ההלחם הבלתי · קולע של המתרגם למושג דב משמעי במקור> מצייד אותנו בכלים לבדיקת שאלת האמינות היצירתית כלומר' שאלת האמון שניתן לרחוש לעדכן האמנותי והמוסרי של יצירות מהספרות הערבית הנקראות על-ידי קורא "מעדבי t H מ' פלו' המונה רשימה ארכנית של סטיות, עיוותים, גילויי חוסר עקביות והחמצות בתרגום העברי של יצירת מחפוט' הנדונה, שולל בפסקנות עקרונית כל "מאמץ פסול" מצד חמתו גם "להעלות" את רמת המקור · ואף "לעלות" עליו' לצד הנטייה ההפוכה לשמר בהגזמה רובדי לשון אחרים, רטוריים, בדרך העושה עוול לטקסס. הוא ממליץ על בסיס הנחות יסוד שאינן ספרותיות בלבד' מזרח למערב בלשון העברית. להקשר זה שייך מאמדו של מ' פלו' העוסק בבעיות ובאססדסגיות התר גרם של יצירות נג'יב מחפוט' לעברית, וניחרד בדומן המיוחד שלו "אולאד חארתנא" <בני; ילדי שכונתנו>. העדותיו על התר גרם העברי ליצירה זו' בה "הקשר המיוחד שנוצר בין 13 1•••• פברואר 94' ~ ו :(ן = ן~ ~ כך · סיפורי אחכה לא כל םיהודיי (או: בין ו' יעקב לד"ר רות) רן אלמגור סיפורי אהבה של יעקב בן-אלעזר )1233-1170?(; מחו' יונח ורו; הרצאת רמות; ארכיב' ת"א; תשנ"ג; 296 עמ' 1 פתח באזהרה, בדרמה לאזהרות "נמני", שהרי כשם שלדייג מותר לאהוב דגים, כך גם לצייד מותר לאהוב חיות מחמד בדמות צבי צעיר מן · ולאמץ חיית היער • אך אם הכוונה לצבי ההולך על ארבע, למה התכוון המשורר ר' יעקב כשכתב מיד: "רישכיבהו בחיקו". ויהי חשקו ובאשפתות השליכוהו" <עמ' 47(. רוצים עוד סיפור אהבה יהודי אופייני? המחברת הבאה, השישית, פותחת ב"ויהיה כאשר גדלו העפרים /-- ויעלו אבר כנשרים / ותנבנה הצבאות" וגו', ו"מלך היופי" שולח את משרתיו לבקש "עופרה או • המופיעות בפתח סרטי קולנוע אר הולך וגדל." כי קשורה נפשו בנפשו"? עופר" יפים במיוחד . "וימצאו צבי החן בחדר • טלוויזיה מסוימים: כל מי שיפנה אל הספר 'ס'יפורי אהבה 11 לד' יעקב בן אלעזר מתוך תקורה למצוא בספר סיפורי אהבה רומנטיים "יהודיים" ארפיינ יים ברוח המסורת, צפרי לכמה הפתעות מרעישות. נכרן שכל עשר ה'מחברות שמהן מורכב 1 הספר כתרבר _ ת בסגנון של המקמח הקלסית, המורכב רו ב ו כ כ ו ל ו מ פסוקים מכתבי-הקודש: אולם לפחות ארבע מתוך העשר מכילות סיפורי-מעשה ומרטיבים, המתאימים יותר לפזרליני אר בוקצ'ר' סאד' מאשר · ולעתים אפילו למרקיז דה לסופר יהודי שומר מסורת. אלעזר' שחי בספרד הנוצרית <טרלידר> · בן בשנים המצוינות בהבלטה על הכריכה )1233-1170?(, תרגם לפרוזה עברית מחורזת את ספר-המשלים המזרחי המפורסם, 'כ'לילה וזימנה", גם ספרר שלו' שיצא זה עתה לאור במהדורה ביקורתית, כתוב בפרוזה המחרוזת המשובצת שירים שקולים, האופיינית למקמה ולספרות השעשועים העברית של תקופתו • הטקסט שזרד ממארת, ואולי אלפי שברי פסוקים מכתבי-הקודש העבריים, המשובצים זה בצד זה, מעשה פסיפס, כמקובל בז'אנר זה. אך התכנים, התכנים." ניקח לדוגמה את המחברת החמישית, "המעשה בבחור ספיר' בשפיר אהובו וברשע הזקן האשמאי": מעשה בגבר מ"ארץ לבאים" ושמר ספיר בן תרשיש <תרשיש היא אמר . שמום מה נזכרת כאן דווקא האם>, והוא "איש יודע ציד איש שדה", אך גם "גדול מכל בני חשק", המנסה לצוד לו "צבאים וצבאות", אחד ה"צבאים" העוברים לפניו' "רשמו שפיר רשם אחותו צביה", נשא חן בעיניו מאוד' "ריאהבהר מאד." כי לא היה כתפארתו / כצבאים אשר גדלו אתו." 11 יפה? לכאורה, כמעט סיפור ממשפחת מכאן שכמו בכל שירת האהבה העברית של ימי הביניים - ברוח השירה הערבית ובהשראת הדימויים שבשיר-השירים - אותו "צבי תואר יפה-עין" אינו אלא נער צעיר ורך , שהצייד מאמץ ב"יתדות חשק" וב"מסמרות אהב" אל ביתו ואל חיקו. אבל כאן מתחיל לפתע הסיפור להזכיר לא את "נמני 11' אלא את 'לוליטה 11: אל התמרנה מצטרף גבר נוסף, מאנשי סדום, זקן ומנוסה, רשע וערמומי' בעל "זקן רחבה" <הזקן מופיע בסיפורי בן-אלעזר בלשון נקבה, כנראה בהשפעת הספרדית>, והוא מגייס את כל קסמיו ולהטוטיו ("ומחליק אמריו כנקבה." ויפתחו / אולי אחריו ימשכהן"), בהעמידו פנים כי הוא רק מחפש את בנו הצעיר והיפה, שאבד לפני שנים. והצבי הרך נופל ברשתו' ומוצא עצמו פתאום "כעגל מדבק / - ועיניו בורק / ושפתיו פושק / והוא יורק / ובלשונו לוקק / כמשפט כל חושק". אך הנער מתגעגע, בעצם, לגבר הראשון שאספו. ורק בעזרת "אחות קטנה / יפה כלבנה / אחות צביה / ושמה אקדח" <זוכרים את האקדח ב"לוליטה"?) הוא מצליח לאתר אותו' ופגישתם דרמטית באמת: "ויהי כראות הצבי / ויטופחו כלביא / ויחבקהו ויפול על צוואריו וישקהו ויבכו", שני הגברים החושקים בילד מובאים למשפט, שהוא גיוסה כל-גברית למשפט שלמה. בירשע הרשע מסדום מוכן שישמטו את הנער, בעוד שהצייד הנרגז, הרואה איך הוא מסתולל ומתעלל בנער' "כאשה מצרה מגדף ומקלל / ויפול ארצה ויתהפך / וכמים נשפך". ובראות הנער את סבלו הוא קורא לעברו "אוהבי! אוהבי! ' ואחרי כמה 11 התעלפויות ובכיות נוספות "ותחמול עין השופט על ספיר ועל אוהבו / ויצר לאשר סביבו / ויכו לכרשע וימחצוהו / ובין הדלתות לחצוהו / וימת, ויסחבוהו / המיטות / ריביארהו לפני מלך היופי 1/ וירא כי כולו מחמדים באין-דופי/" והצבי בן שלש עשרה שנה /-- ושמו משכיל / וכל וראיו חשקו יאכיל", במקום להפנות את המשכיל הצעיר לעניינים שכל ילד יהודי עוסק בהם בשנתו הי"ג, לוחשים שרי החשק באוזנו: "שמענו כי יש אוהבים / בארץ הערבים!" והם לוקחים אותו לשדה מיוחד במינו , שבו "צבאים וצבאות / עפרים ועפרות / כשמש מאירות // מתהלכים בחוצות האהב / ותיקו בהם אש חשק ולהב / ויקומו לצחק, / זה מנשק וזה מחבק"." שם פוגש הנער ב"נערה קטנה / ושמה פנינה / והנערה מבנות התערובות / ותטרף ביפייה לבבות", ועד מהרה, "ותיישנהו בין שדיה, / ושניהם קטנים <הכוונה כנראה לבני-הזוג, לא לשדיים!) / נחמדים מפנינים / וחישקם תמים ונבר / לא ידעו כל דבר'.' ושם, "על שפת נחל אהבים", חרף תמימותם כי רבה, "היו דדי העונג מעסים /-- ומתענגים בשמחה ובחדוה", אבל גם הפעם אין האידיליה נמשכת זמן רב. במקום בירשע המזוקן מסדום, מופיע הפעם על סוסו פרש כושי ענק, "איש מרה." וחבו שש אמות וזרת." ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש". משכיל האינטיליגנטי תופס מיד: "לא בא זה הכושי / כי אם לקחת נפשי!" וכיוון שגם הוא אדמוני עם יפה-עיניים, הוא יוצא להתמודד עם גוליית השחור , "נושן ושעתיים", המנסה לגזול ממנו את הנערה, "רחם רחמתיים", הדו-קרב מתואר בפרוטרוט, ומכיל גם תיאור יפה ונדיר למדי בשירה העברית של סוס ("וזה משפט הסוס וצורתו / ומעשהו וגבורתו"), כיוון שלמשכיל אין אחות בשם אקדח, ו"שפת נחל אהבים" דלה, כנראה, נחל · בחלוקי , נאלץ הנער הפעם להשתמש 14 גליון 169 ב"כלי מלחמה חדשים" : "ותעל ביניהם הסוס. רק אז , כשהיא שר רעה על הארץ , מגיעים לשדה, וחרא מוצא את עצמו בין המלחמה / וגדלה בלבם החימה / ויעל מצסרף הגבר למערכה, מכה ארתה אל הטלאים והכבשים, גרבו דמו הזאבי על כל העפר מן האדמה. / ויבוא זה על זה. זה החרמש, ומגלה לתדהמתו שהאביר שאיתר האילוף שהושקע בו . וכשהמספר נוזף בר על ~י יצווח / וזה יצרח / עד שנשברו "הרמחים רעליו התמרדו אינו אלא "נערה יפה / שחרא משלם לו "תחת סובה רעהיי, מתנצל ושדיה עומדות כתפוחים / ובנפלו עליה הזאב <שלא כמר הנער , מצח-נחרשה ו~ וגרי. בסופו של דבר מנצח דוד בן עשדה בקרב · השלוש הכידון' "וימת <נושן> ריחשבם לרמחים". שכמוהר>: יילא ארכל לעשרת כי אם כפי ויצאו מעיו / ריפול ראשו על כרעיו" • הוא בסופר של דבר משלימות שתי הכנרת מ"שרק תרלדרתי. / כי לא סרב אנכי מאברתי". נושא את פנינה לאשה בשיר ובמחולות, הבערותיי זו עם זר, ומתחלקות בשמחה בנער סיפור זה קרוב אולי יותר מכל האחרים ובעבדם ליד גרויתר המצחינה יילבן השיניים עם יפה עינייםיי: "ויהיר שבספר להגדרה "משליי, שארתה העניק שלשתם בנשק וחבקיי, והחרס המשולש לא יעקב בן אלעזר לסיפוריו ההקדמה · <שיר יותר של הענק שהוכרע · ערד · רהמשחירה "ריקחר אבנים מן המעגל' / ויקימו עליו גל' במהרה יינתק. אבל גם כשהשלושה בפתח הספר פותח במלים "משלי יעקב / ויקרא לו 'גל הכושי' עד היום הזה". "משחקים / כמשפס החושקים" מופיע לפתע בן-אלעזר", אם כי המהדירים אר המוייל 'סיפרו אהבה' אחד שסיפרנו עסק, אפוא, העדיפו להדפיס על הכריכות את השם במאבקם של גברים מבוגרים על אהבתו של ""סיפורי אהבה" בלבד>. נער צעיר: מאבק המסתיים במותו הברוא של הרשע. הסיפור השני במאבק בין שני גברים, מנין באו כל הסיפורים הללו לספרר של יהודי מאמין' המוצג בדרך כלל כשהתראו אחד קסין ואחד ברגר , על נערה רכה. גם אמבק זה תם במותר המצמרר של .הרשע המכובד ו' מקדים את שמר? בצדק מעיר המחדיר בהקדמתו הקצרצרה, ואילו המחברת השביעית, הבאה מיד כי "אין ספק, שבן-אלעזר שאב השראתו כך · אחר , עוסקת, לשם שינוי' ב"ישפה רשתי ממקוררת לועזיים, ומשרם כך הערכת אהובותיו' עפרה וימימה". מעשה בנער רשמו מחברותיו מבחינה אסתטית ופירוט ישפה, "וכמוהר לא היה איש יפה". ישפה הוא ממשפחה סרבה במקרם הנקרא חצר-סרסה, ההשפעות המרובות, שבאו לו מתחרם הספרות הערבית, הלטינית, הפרובנסאלית אך ככל צעיר הוא נכסף להרפתקאות באוצרת וחוקרת, יוצא לנורדים, מתחבר והעברית מחייבים מחקר מקיף ומעמיק" ל"אנשים נבזים ושפלים", מתלוצץ ומשתכר <"שאין לר מקרם בפירסום זה"' חרא ממהר עמם. עד שהוא מגיע בעיר אחת ל"שרק להוסיף.> אין ספק שמחקרים כאלה ערד ~'·~ יבואו' ריפה עשה המחדיר שהעמיד לרשותנו --;; ______ -___ נעדרת", ופוגש שם "נערה קסבה ... ושמה ,,~::::,,~-"---_,~_,-_-____ \--_____ בכריכה אחת את כל המחברות, שנתפרסמו יפהפיה •.• רתסררף לבר כלביאה". ה"מלצר" ...,__,,,.,_.,,,_____, "י-- -___- עד כה <על ידי חיים שיומן רעל ידיר> השומר עליה, הנרתע ממראה בגדיי המהוהים של הצעיר הבוהמי מחצר-סרסה, פרש מפחיד נוסף, "ולבושו אדמדם רמגינר במקומרת שונים. אך נציין כי גם הציידים מאדם / וחניתו אדומה מדם". והפעם לא המובהקים של מרטיבים ומקבילות, שהצליחו מוכן לתיתה לו רק אחרי שחרא מופיע שרב נחשוף את זהותו' רק נגלה שבסוף הסיפור עד כה למצוא מקררות ונוסחים "תאומים" ב"בגדי חמודות ... עם סוס ... ונער כרשי". "ויהיו ארבעתם אוכלים ושרתים ... םרוכבי לרבים מארד מסיפורי ספררת השעשועים תחילה נרתעת הנערה מפניו' כי "קודם זאת לא ידעה מה אהבה מה משעול / ולא עלה צמדים". העברית, לא הצליחו לגלות מקוררת עליה עול" . אבל אחדי שהוא מאכיל אותה דוגמה אחר רנה לסיפורים "יהודיים" אלה ומקבילות לועזיים משמעותיים לסיפורים מצוייה במחברת האחרונה, העשירית. גם שבספר שלפנינו . האם זה משום שבן-אלעזר ומשקה אותה ביין , "ויאכלו מפרי אהבתם / ויהיר השניים / בהחזיק אזניים / ולקחת הפעם, כמר במחברת החמישית, מדובר בגבר כך? ואולי · היה באמת מקודי כל זה עניין של מזל. שהרי ניתן למצוא בספר קווי-דמיון לחיים / ונשרק שפתיים / וקרוץ בעיניים / המאמץ לו חיה - ונער. הפעם מספר למואל בן איתיאל על עצמו . כיצד פעם, כש"הנצו לא-מקריים לכמה מחיבורי המקמרת - ומעוך שדיים". עד שהם נרדמים זו בזרועותיו של זה, "ישנים שנים / רווח לא הרימונים / והגפנים סמדר נתנו ריח" , טייל העבריים שקדמו לו . יברא ביניהם / יעפים מן השחוק / כדדך כל םע חבריו בגליל' "כהולך בחליל" , מעין כך , למשל' ניתן לעמוד מיד על השפעת השוחק וחרק". פסח · סיול ... "והנה עדת זאבים" ... כיוון "נאום אשר בן יהררה H לשלמה אבן•צקבל f דם, · אידיליה של אוהבים? שוב, דיגי שמדובר בימים שלפני "שמרדות הטבע" המקמח העברית הראשונה שהגיעה לידינו , דם, מגיע תרד הקסססדופה. גם · דיגי םהפע ר"החירת המוגברת", מגרשים הוא וחבריו את במחברת התשיעית, "אהבת סהר וכימה" מופיע פרש חמוש ואניד על סוס מהיר , והוא הזאבים, ורק אז הם מגלים במאורה גורי זאב <התפוח הנזרק מן החלון , שבעזרתו מזמינה חרסף את הנער המותש ממיסת הזרג ונושא פעוטים, שזה עתה נולדו . המספר מחליט הנערה את המספר לחדרה: הנערות אותר הרחק. לא, לא בירשע הסדרמי וגם אל לאמץ אחד מן הגורים, לקחתו לביתו , הרוחצות, ועוד>, רבקסעי ההתחפשויות נושן ושעתיים. הפעם הפרש אינו אלא "כאשר ישא האומן את היונק. / כי אמרתי במחברות האחרות. ואילו השפעת יהודה נערה יפה, ימימה שמה, גם היא מ"שוק אגדלהו ,/ ודברי חכמה אשמיעו". ואכן , אלחריזי ניכרת לא רק בשם המספר , למואל הוא מביאו אל ביתר' משקהו חלב עזים · בן איתיאל , אלא גם במחברת השמינית, הנערות", שהתאהבה בנער והחליטה לחטוף אותר לעצמה. יפהפיה אינה מוותרת, ומשקיע הרבה זמן באילופו ובחינוכו . והזאב "מעשה בעכברו הזקן" , המזכירה מאוד את ולמחרת היא מופיעה על סרס אביר' לכרשה שמשמ לו זאב לשמירה: "ראשים · גם ככלב המעשה כמסיף הצבוע שבפתח "מחברות קרב · כפרש. רהדר הסוער מתנהל הפעם בין הגרר שומר-הבית מאויב רמצו" מאוחר יותר איתיאל H!, הדורש מכולם חיי פרישות, בעוד שתי הנערות היפות, הנלחמות על הגבר. הוא מאמץ גם נער ומעניק לו מכל סרב. אבל חרא עצמו חי בסוב. גם מחברת זאת, שיש הנער מתגלה עד מהרה כשרעל ערמומי , נח ביקורת חברתית מזה והערות גזעניות "ותהי ביגרתם מלחמה גדולה / זאת יורדת וזאת עולה / זאת צורחת וזאת צווחת / הברגד במאמצו . אשר לזאב, הוא נשאר נאמן העור · נוספות כנגד שחררי - הערות, זאת ורדפת וזאת בורחת". עד שימימה לבעליו , ויוצא עמו לסי ול' נאותר סלח של ימינר · המביכות מארד את הקורא בן מצליחה לחברס ביריבתה בחנית ולהפילה מן מרי הקסבה משירי "אמא ארוזה'.' אבל כשהם מסתיימת בתיאור סדיסטי למדי של המתת המשך בעמ 's1 42 15' פברואר 94•••• ~ י:ך( "אשו אחז בכנפות אחכה" ו~ שני שירים חרשים לו' יחווה חלוי יחווה רצחני '•, ~~~~פ~~ו~ה~~~י~:~~: ~~~:~ i! איכות שירתו וגם מצד היקפה. עד עתה נמנו כשמונה מאות שירים ופיוטים מפרי עטו . החיבה לשירתו זיכתה אותו במעתיקים שכינסו את שיריו בקבצים <דיואנים>. הדיואנים שהגיעו אלינו אין בהם גם אחד' שיקיף כל שיריו או פיוטיו • דומה שהמכנסים לא הדביקו את שפעת שיריו הפזורים. וכך אנו עדים ליצירות חדשות משלו המתגלות חדשים לבקרים: אם מקטעי הגניזה ואם מקבצים של כתבי-י.ד גילוי איגרותיו בגניזה בידי מ"ו פרופי גריסייך המנוח, הזורעות אור יקרות על מסעו לארץ-ישראל ועל השירים שכתב על אדמת מצרים, חידשו את ההתעניינות בו במחקרי הספרות וההיסטוריה. לאחרונה הגיע מרוסיה למכון התצלומים שבספריה הלאומית בירושלים צילום כ"י לנינגראד-פרקוביץ 11 A 39 <במכון תצלומים ס' 42637(. מתוכו אני מפרסם את השיר 'אט לי חזק לבכ'' שיר תהילה לוי שלמה בן אלמעלם, המכונה אבו איוב, ששימש, כיהודה הלוי' בשני כתרים: משורר ורופא, ואף זכה לתואר הכבוד 1 זיר. השיר; מצד מעלתו' נמנה עם מיטב שיריו של הלוי . לשיר 'אס לי חזקי היסטוריה מעניינת. ו' שלמה בן אלמעלם שיגר שיר שפתיחתו 'עב תערוף' לגרנאדה לוי יהודה הלוי. אותה שעה לא היה ריה"ל בעיר. מחמת הנימוס, ואף משום כבודו של בן אלמעלם, ענה לו ו' משה בן עזרא בשיר 'נופת שפתים' <נדפס בדיואן ו' משה בן עזרא, שירי חול' מהדורת ח' בראוי' ברלין תרצ"ה, עמ' צו-צח>. כמקובל, שיר המע.נה חייב להיות כתוב באותו משקל ווiואבו חרוז של השיר' שהוא שמשמ תשובה לו • כשהגיע שירו של בן אלמעלם לידי ריה"ל השיב עליו בשיר שלפנינו 'אס לי חזק לבב.י נמצא ששירו של בן אלמעלם זכה למענה כפול' ושלושת השירים כתובים במשקל אחד ובחרוז אח.ד בין שלושת השירים קיימים צדדים משותפים נוספים: בתוכן' בציורים ובמוטיבים. הם קובעים חקירה לעצמם ומחמת קוצר היריעה לא אדון בהם כאן • שירו של בן אלמעלם 'עב תערוף' ראה אור באנתולוגיה של שיומן "השירה העברית בספרד ו בפרו בנס 11' ירושלים-תל-אביב תשכ"א, ח"א עמ' 542• ואילו שירו של הלוי נודעו ממנו עד כה שבעה בתים ראשונים (ראו אור ב'מזרח ומערב' בעריכת א' אלמאליח, כרך ה' תר"ץ עמ' .10•11(. ועתה רואה הוא אור במלואו )40 בתים>. השיר שווה-חרוז ומשקלו הוא: השלם והסוער: בדלת - מפועלים )3(; בסוגר מפועלים )2(, ם:- · בפעלים. החרוז הוא <סיומת של תצורת זוגי>, והיא מצביעה על שתי הדמויות שבשיר: המהולל והמהלל. פתיחת השיר היא של אהבה, והיא מעוצבת בלשון זכר <על-פי התדגים הספרותי הערבי>. קיימת זיקה בין הפתיחה לשבחי ו' שלמה בגוף השיר' שכן זו אהבה לנער-נערה וזו אהבה לריע. הפתיחה מספרת באוהב אהבה המתחנן לפני אהובו יפה התואר · צמא וקשה-הלב. מכאן עובר המשורר' לתהילת השיר · מגילת שקיבל' ומשבח את כתבה הנאה ועיטוריה המשולים לרקמה בבגד משי' וכאן הוא מגיע לעיקרו של השיר: לשבחי ו' שלמה, ומונה מעלותיו • הוא מכנה אותו 'כרוב ממשחי וממשילו לחמה של ימות המשיח שאורה יגדל פי שבעה. הוא סח בברית האהבה הכרותה ביניהם ובגעגועיו העזים לראותו. הוא מציג, זה לעומת זה, את אושרו בעבר' כשבילה בחברתו' ואת סבלו הגדול בהווה בלעדיו : וכיצד ח w ך עליו עולמו בשעת פרידתו ממנו בעלות השחר . בסוף השיר הוא מדמה את סבל הנדודים לאש גיהנום כפולה ולמיתה. לזרמי הדם · דמעות הפורצים מעיניו' תמיהות: גם העיר גרברה, שיהודה הלוי מתגורר בה, וגם ירושלים שהוא נושא נפשו אליה. השיר חותם בברכה שאהבת המשורר הגדולה לו' תנחה אותו בדרכו . כמשורר החליף ודאי בן אלמעלם שירים עם משוררי דורו' אך הם לא הגיעו אלינו . בדיואן ו' משה בן עזרא כלול שיר נוסף 'לבבי יחרד', ששלח רמב"ע לוי שלמה ואחיו <עמ' קיב>: ובו הוא · קיא מהלל את תורתם, חכמתם וצדקתם. השיר השני 'יונים ירונו' מקורו הוא: ויראן יהודה הלוי -אוסוגר ריה"ל , סנקט פטרבורג, אוסף פרקוביץ 11 A 1\44 דף 51. הוא נשתמר בצורה לקויה גם בקטע של הגניזה, שסימנו 191:43n.sT-S. על גביו רשומה הכתובת ['ליהו]דה [הל]וי: ושיומן הזכירו בספרו "שירים חדשים מן הגניזה 11 <ירושלים תשכ"ו' עמ' 232(. אף וילסקער ציינו ברשימת שירים ששיגר לארץ. מצד עניינו' זהו שיר אהבה קצר בן חמישה בתים. המשורר מתרפק על אהבת העבר ומספר בסבלותיו מידי האהובה האכזרית. בהמיית היונים הוא רואה המיית-לב שלו. כמוהו כמותן מבכים את העבר שחלף ללא טובה וללא קורת רוח. האקרוסטיכון של השיר - 'יהודה', ומשקלו משקל התנועות. חרוז השיר 'הם' מגלם את ההמיה של היונים ושל המשורר. האקרוסטיכון' הכתובת ואף נועם השיר וערבותו מעידים על בעלףת הלוי עליו . השיר רואה אור על-פי שני המקורות בניקוד שלי. הפזמון החוזר 'יונים' מלמד שהשיר הושר בחבורה, והבית הראשון שימש פזמון-מענה בפי בני החבורה. תודתי אמורה לספריה-לאומית סנקט פטרבורג על מתן הרשות לפרסום השירים .• 16 גליון 169 H מיופיו ורד <אדום> ושושן <לבן - כפירוש בן עזרא לשיר השירים ב .>ב כביכול כלאיים הם זה בזה, שהתורה אסרה אותם " <ויקרא טי יט>. הכוונה לפנים הצחים ;:i בלבנףתם וללחיים האדמדמות <הנער הוא אובייקט אהבה כל זמן שלא צימח זקנו>. ורד ןושוש - נ"א: שושן וורד. המוטיב ערבי • כיוצא בו כתב המשורר בשיר חתנים: R ןה ry ~ן;~יר };ו~רם ן~יר נ:ינ;ול~ד <יונה על אפיקי מים, טו-טז>. ה;ד ~דד ~ 4 אש לחיו ונו' - את אש האהבה היוקדת בקרבי אני מנסה לכבות באש לחייך <הכוונה להזנת העין ביפי הלחי> והריני מכבה אש באש, שלא כדרך הטבע. עת האצמא וכר' - שעה שאני צמא-אהבה מוצא אני בלחייך מקור מים לרוות צמאוני. נמצא שבלחי מלוכדים שני יסודות ניגודיים: אש ומים. אצמאה, אמצאה - לשון נופל על לשון . 5 מצה וכר' - משתוקק אני לינק מן השפתיים האדומות כאבני אודם <פנינים אדומות> ולוהטות כגחלת את ריר פיך . וחכיי העליון והתחתון , משולים למלקחיים שחותים בהם גחלים. מצה - נ"א: מראה. אודם - משנה הוראה: אבן אודם, אדמימות. רצפה 'ונו - עפ"י ישעיה ו ו . ומלקוחיי - פירש בן ג'נאח: ונקראו כן מפני םשה נקבצים בעת הלעיסה כצבתות. <ספר חשושים, ערך .>'חקל' בצורה דומה אמר המשורר בשיר חתנים: אם שפתותיך רצפים / מלקוחי מלקחיים <יונה על אפיקי מים, כה-נו>. 6 חיי תלואים ונו' - חיי מיטלטלים בן שתי השפתיים האדומות המשולות לחוטי שני ותולעת <שיר השירים ו .>ג אבל מותי וכר' -שיעורו , אם יצא הקצף מאת האחו ב ופניו יאדימו כזהרורי השקיעה, או אז ימצא האוהב את מותו <מוטיב ערבי>. 7 טורי ונו' - תהילת הכתב ו גלירן הנייר של שיר בן אלמעלם. דרור מור - הוא 'מור דרור' <שמות ל כג>. תרגמו אונקלוס: מור טהור • והוא הנבחר ,שבבשמים שכן העמידה אותו התורה בראש הבשמים של שמן המשחה. פירש בו רב האיי גאון 'שרף שיש לו ריח טוב' <בן ג'נאח, ספר חשושים, ערך ,)'ךומ' בימיהם נהגו למזוג את המור-הנוזל לתוך הדיו . ומכאן הסבר לטורי-הכתב הנודפים ריח מור . רקמו רקמת שרד - דימוי לעיטורים צבעוניים שעיטרו בהם איגרות ושירים. והם משולים לרקמה צבעונית בבגד יקר. רקמת שרד - בגד משי רקום חוטי זהב וכסף <בן ג'נאח, שם ערך ,)'ךרש' רקמו רקמת שרד - איזכדר בגדי הנוהגים 17 94 פבוראר '····· ~ט לי ק..םז ~ס לי .ס,זק ל.~ב ך~ה ם:~ו;נ~ 1 ~ס לי ע,די מ~'~ . רה ~ם:~ w גף דף ע.י~י ן:;ןם 1י~~ 1 ~זקדם ~ה;ר ל.ב לא ~ה;ר ע.י~:ם ר J רף ד :z :ד הר.~ו;} ~נכ~רר~"ד.רי ןש; w ד ~,זךעף ם:~ןכ;: .ז ~ש ן ry, :ר ~ry };וה ן~נ;ת ~ש ד~ש; ע.ת ~~זק~ה :;כי ~זק~~ה ב; ם:~ 5 ~צה זק~ת אךם ר~~ נ:יי~ד fה~~ך;;מ ף~ןק; JJ י JJR77?f :ם IJ :י םי~ףלו;r. ~ין י~' חף~י זק~י; .n ;ןע ל~~ מ;,חי ~~ין :z ר~:ם סףרי ןך;ך מ;ך ךקמף רק~ת זק "j ;דןמף ד :zר~:ם 9 :;גיב ~ry ד:ם :ן~ה ד~ 7 ~ל ~ךק;ם ~ij ם ע,די 1ת~~ 'למה הן~,: :ד:ם י~~~ זק~ןה ןקמף :דיו /ך~~ לא ךקמף י~~~ יג;:~ ע.י~:ם 10 הףא fiJביtיiJ ~ע,~יק רד לע,דק 1 ~ןאס ,יל;ךס ל q ~י ם:ד~~ iJ הףא ר~~ ~l] ז ~~דפ;ת ~q ~ה;א;חז ן~ב;ת l ~חףז ם:~~ ~א;זקןה: ~'די די;די לי דע;ד; לא ~זקקף ~~q~ה w ד:ם ~ך~ב f רףב lJW ק קיז:rך~ן נד ~~ל;ז;ןים ע,ר:;גים לי ןלא ד~ל:ם לךז;ף f רףב ~זק w ח ר~~ :/לה ע.ל.י 1ב/: ~ל ן:;כ 9 ה א;ר ע.ל.י ~~ים 15 ה~'~ ןק;ךןת ~~דדי iJן~~/ן~ זק~~ה הףא ן , ךה ם:ד~~ לףל.י זקא;ך; ~q זיה :z :ד ן~ם/ לףל.י ;מ~ ןה דע,מף ם:~ז,~ ~זק~יל ןסלי?ה ן iJ זק~יל; ןא;ר/ J] ~ה ע,די .ח.ח:ה ד~ד:/גכ:ם ד~ה דד~ר fiJ רףב נ:י'~ןף;ז:ן~ל ~חיק ~זק "j ה ף:;גד.r.י~:ם נ:יזק~א ~ן~ה חד ~ע.י~יף ן ijי~~/א ~:;גירי :;כי ןף ~;r ל:ם 20 .:דר ד~~ר ~ל קן:;גים ":ס,מף;:קי לא נ;ןה;מ;ת ij ם ל~~ ~:z :ם קיר;ת ן~:;גי לר ל~~ לףח;ת ~רית ;:קי ~ם ר~' סרףת f לףח;גכ:ם ;:זל.ב ר~~ ~ינ;ת ויריtי~ ב,לז:;;ך;ב,ע~ ר~~רז_~~ ןף ם:~'לך;נ~~ ~ף ל.יל;ת fמ; Q ~יר ה~;-ך~ן ~ן.r;וף :~ים f מ; :קיד:ם לא ~זק~~ה :zנכה 7 ל.יל;ת קץ ן~ז/ לא ~א ~שףן ל:ל ~ת;ך ם:~;י ry ~ 25 י;ת , ז~~י ~ין ~די ryי~~ דמ;;ח~ה , ו iJל~?~ f מ; ם:~ד~ JJW ר דד;ד :qif ף א~ל ף:;גד 1- ~דףת ף~ס~~ף~ ;rם:~ן~ :קי א;ךף :~יס זקא;ך ע.י~י ף~ה;:ק,ר;ן ןא;ך ~זק o/ר ~:z~:zם:~ ~ם ;דבף ע.י~י זק:וט ~T זס,ר;;;ךן ~ןמף ל~~ ד~ר~נז~:ם :'.n ;זקמף ~ל ~~.r.יי ~~ךח ן:ו;ד לא ~דקעף ~ם ~דקעף ~ry ד:ם 30 ~ד~ה ף~ת ל:ל .r;ו~לJJW ר f מ;;נף~ית ר~~ ל'ח;ר .r;ו~ל ם:~~ ףד~ים ,ז~יר;ת ר~דה ~פ;ר ע,די R1 ךעף , ידי JJW ר דסףת o/ם:~ JJW ר f ~ןמ;~י ץ~;ר~ל qל;ש 1 ל:ל ר~~ר~; f ~יש ם:~י~ JJw ר ל~~ס w ר ~ע.י~י ;ר;ח~~ ry ~ר ןד;ב w נףל זקק;ם ~ryם:~ א;~ר ן:/לי ע;זקןים w ר~י דד;ד;ףד~ש ףשו;r.R ה ~ןאף ם:~~ס 35 ן;ןי ,q גזרנכ ד 11:z ;,חי ש~~ 1 נכ~};רה, ך~ה ~ש נ;ןף :ק~ל:ם נ;ןך ףמ;,חי :ול '~יסם ,עז,~ Rה ry1 ה ~נז i?י~~ iJד~, ~;rם:~ לא נ;ן:/ה י;ם ~i? ר:/ה :z ב iJי.ל~~;יכ;:~ ~לליס יכ;:~ם:ל~~ ~ם :z ל די;דר נ:ינ;ו~ה רזנ;ן ד~ם 1:z ל ,;ב f רףב נ:ינ;ו~ה ~רף w ל:ם נכח ה' רך f ף :קי ~ין ך~י / לן~י דרי :ןמף ~א;ך ם:ד~~ ij 40 י~ין ן iJלי'נ:זקt~q ~זיר ~ד q ף;:קי ~q ~.חי ד q ~ת .ם:ד: אט לי ((פירוש אט לי - עדה"כ שמואל ב, יח ה. 2 שגו בך ונו' - התמכרו לך העיניים בלבד 1 אט לי וכר' - אתה האהוב, קשה-הלב ודק <רמז לאהבה אפלטונית>, כי באמת אני סהרו המותניים, גז::~ בי בחמלה ובנ n ת עד שאבוא לב, לפי שאיני הוגה באהבה חושנית; אבל ואשתחווה . לפניך • האהוב, במוסכמות אינני סהרו עיניים, משום שעיניי תרות השירה, מתואר כמקסים ביופיו , אך קשוח אחרי יופיו ונמשכות אחריך . ואכזרי כלפי אוהבו • שגו בך - עדה"כ משלי ה יט. פירש בן רפה מתנים - מותניים דקות ורפות נוי הם ג'נאח: התעסקות באהובה ולא בזולתה <ספר באידיאל היופי הערבי • הציג המשורר , זה חשושים, ערך .)'הגש' לעומת זה, את היופי הגופני כנגד 3 הרף לעין ונו' - הנח לעיניי ללקט קשיחות-הלב 22 הלב וכר' - באהבתך לבי נגזר לשניים. ואתה, באכזריותך , צועד בין גזריו . ושמא הכוונה שהוא עובר ביז הכתרים כדי לקיים הברית. בינות נתויר וכר' -עדה"כ ירמיה לד יח. במקור: 'בלב, בלב'. 23 אזכור בך וכר' -זוכרני לילות - החברה, שעשיתי במחיצתך , כיצד האירו כלבנףת הספיר <עדה"כ שמות כד .>י והימים, בלעדיך , הפכו שחורים כשולי קרירה. 24 לא אמצאה וכר' - איני רואה את הקץ לימיי שהפכו לילות. אך אז בימי הסרנה בחברתך לא הייתה חשכת לילה במשך יומיים, מאחר שהלילות האירו כיום. 25 בהיות זמני וכר' - כשזמני התנהל כרצוני כחמאה נוזלית רדודה. וגלגל החמה סובב כמו האבניים של היוצר. l] ~ה - עדה"כ איוב כס ו . 26 שחר נדוד - היא השעה הקשה של המסע והפרידה בשחר , כשהאחו בה או הידיד מרחיקים נדוד , ומניחים את אוהביהם שוממים וגלמודים. יקחך אופל - קללת המשורר לנדודים <עדה"כ איוב ג .>ו ובכבדות וכר' - למען תהא שהות לאוהב להזין עיניו באהובתו או ויעו <עדה"כ שמות יד כה>. 27 כי אורך וכר' - האור של שחר הפרידה מחבל במאור עיניו של המשורר. מה תועלת, אפוא, לעפעפיו מאור שמשו של ו' שלמה. כשרון - הנאה ותועלת כתרגום הכתוב בקהלת ה י. 28 אם גנבו וכר' - הנזק שנגרם לעיני המשורר מאורו של ו' שלמה כפול ומרובע מן ההנאה ממנו . הציור לקוח ממעגלות גבינת בקר וצאן ועונשה <שמות נא לז, כב .>ג 29 ישתוממו וכר' - בעת הפרידה עיני המשורר נשואות למזרח, אל השמש הזורחת. אך נסרם שנפקחו עיניו ליהנות מאור השמש, נבקעו מתוכן שני נהרי דמעות מצער הפרידה. ישתוממו - יסתכלו <עדה"כ ישעיה סג .>ה 30 אבכה וכר' - בעת בכייתו מצטייר לו השחר באפלת הלילה ככושית החושפת שיניה הצחורות <דימוי שאול משירת ערב.> 31 ונעים זמירות וכר' - רינת הציפורים בבוקר עריכה חיתה לאוזניים כנגינות דוד המלך , בעים זמירות ישראל , ורינתן נמשכה עד שאור השחר גבר על מעסה האפלה בשמים וקרעו כדרך שקורעים בגד <אף זה ציור ערבי>. 32 שחר כאדמוני וכר' - השחר המתאמץ בכל כוחותיו לגבור על הלילה, החזק ממנו , ולא - במקור: 'ולה'. 14 לרדוף כרוב ממשה - הוא ו' שלמה. עניינו איש רם במעלה <עדה"כ יחזקאל נח יד>. השווה בן ג'נאח: 'וכבר נקרא המלך כרוב על דרך הרוממות' <ספר חשושים, ערך .)'ברכ' אשר עלה וכר' - המריא לשחקים - כאדם דגול שמקומו יכירנו בחברת הגלגלים והמזלות - על מרכבת ענן , ובעננו כיסה את אור השמש. כפים - הוראתו עננים, כתרגום ו' סעדיה לכתובים שמות לג כב וישעיה מס סז <האחרון לפי עדות בן עזרא ורד"ק>. עלה וכר' - עדה"כ ישעיה יס א. וכיסה אור - עדה"כ איוב לו לב. 15 משנה לקהלת וכר' - לגבי מאורעות החיים הוא משנה לקהלת, שקרא עליהם 'הבל הבלים'. הוא משתדל להתעלם מהם ולשוכחם, אך הגורל מפרה ומרבה את תלאותיו . כל הבית הוא רמיזה היסטורית לקהלת ולבני יוסף מנשה ואפרים <בראשית מאגב>. בילדי הזמן - מונח שאול , כתרגומו , מז השירה הערבית. 16 לולי מאורי וכר' - אלמלא אורו היו עיני הבריות כהות ושמו ערב לכל אוזן <פירוש הסוגר דחוק>. ך 1 אמשיל וכר' - חלילה לדמותו לאור החמה, שכן אורו גדול מאורה. אך כאשר יחזק אורה פי שבעה, אז יש מקום לדימוי <מיוסד על ישעיה ל כר>. 18 רפה כנפך וכר' -תבל , אויבת האדם, מתחננת לפניו ל w תק את המולת כנפיו , דהיינו , שמעו ופרסומו כשר וכרופא. בחיק משרה ובכתפיים - קשה. ושמא נשתבש הנוסח. מכל מקום מדובר במשרה, שהוא נושא על כתפיו . 19 תמצא וכר' - תבל משתדלת לשאת חן בעיניו . ולאות כניעה מציעה היא להתקין נעליים עבורו מעור פניה <מוטיב ערבי>. ושמא הדברים חוזרים למשורר , המשפיל עצמו לפניו. 20 ירך לבבך וכר' - לאחר שתיארו כ'קשה לב' )1( מתחנן הוא לפניו לחמול על קרביו, הסוערים ורוגשים באהבתו , לפי שהם מעיים של בשר ודם ולא של תהומות. רמזים לכתובים תהלים עז יז: ירמיה לא כ. 21 קירות לבבי וכר' - קירות לבי הומים לך <עדה"כ ירמיה ד יס.> יתירה מזן <כהוראת 'בל' בערבית>. אין אלה לרחרח בשר אלא לוחות ברית האהבה הכרותד ביבינו . ושמך חרות עליהם כמו מכתב אלחים בלוחות הברית <שמות לב טז> במקור: 'רוחות', בלוחותים'. והגהתי עפ"י העניין. ששירתו בקודש <שמות לא .>י דמו לערבים וכר' - ערבים הוא גון חוטי הזהב. צהריים - גון בד המשי • כל הבית שבח לכתיבתו הנאה של בן אלמעלם. הציור שאול מן השירה הערבית. 8 בצלאל - הוא בצלאל בן חור , שעשה באמנות של ב· מלאכת המשכן <שמות לא .>ה כאן העלה המשורר קישוט הרמיזה. שלמה - הוא שלמה בן אלמעלם, שבצלאל כביכול שואל ידיו למלאכתו . 9 בפני מגלה וכר' - הקישוטים הצבעוניים שעיסו בהם הכותב את גלי רן השיר , עולים על הצבעים שבפני הנער האהוב המתואר בראש השיר. צבעי פניו של הצבי: לבנףת עורו ,w חרףת שערותיו ואדמימות לחייו . מקבילים להם הנייר · באיגרת: לובן ,רוחpז הכתב ואודם העיטור . עיניים - צבעים, גוונים <במדבר יא ז: יחזקאל א טז>. 10 הוא הכתב וכר' - הכתב המשול לאבנים יקרות מעניק פנינים למחרוזת. ב'הקדשה' משול השיר למחרוזת פנינים, ומקבלו עובדה לצווארו . בתקופת ספרד דימו את השיר לפנינים, והשיר כולו למחרוזת · בתי פנינים. אף זה מוטיב ערבי. בלאט וכר' - בחשאי מכלה המחרוזת, בסגולות הצפונות בה, קס?נים מסוכנים, מעין מעשי הלהטים של חרטומי מצרים <שמות ז יא>. אף כאן קישוט הרמיזה. הקדמונים השתמשו במחרוזת כסגולה נגד כשפים. המעניק לענק, בלאט ילהט להטי - לשון נופל על לשון . 11 ההוא אשר וכר' - הוא ו' שלמה הד~ק באהבה, לוכד את הלבבות בקסמיו והבריות מחבקים ומגפפים אותו . אחז בכנפות - עדה"כ איוב לח .יגאחז , אוחז ואחוז - לשון נופל על לשון . 12 ואומרה וכר' - המשורר משתבח באהבה שרוחש לו ו' שלמה. לא צמקו וכר' - ביטוי ציורי לאהבה השופעת ואינה פוחתת. הלשון עפ"י הושע ס יד. ודודי לי - עדה"כ שיר השירים ו ג. 13 ארכב וכר' - אעוף על שמים, · כרוב אדור למרחקים ואמהר לבוא אל הידידים, שהם ערבים לבואי , ולא רגליי המוליכות אותי. ארכב כרוב - עדה"כ שמואל ב, כב יא. וארחיק נוד - עד ה"כ תהלים בה ח. דודים ערבים וכר' - על דרך המאמר בתלמוד <סוכה גג :>א רגליו של אדם ערבות לו . למקום שמתבקש לשם מוליכות אותו <בתרגום>. גליון 169 י:ן( s ~ משול הוא לדוד , הנער האדמוני , הלוחם יונים ~רוני נגלית איש הביניים <שמואל א יז, ד מב>. יונים ידו;ג~, כמוני כהם;על כל משאבים זב~ מימיהם •••• • T ""T 0 T T .,.. :• -: - - י;נים זוהר השחר המפציע נמשל לדוד על שום ;:i H שהיה אדמוני: הלילה העומד על סף הו~ים :ןל :~ים ס?כ~ ~לא ryן~~~;הן~ ~יד~ד :;כי ry לף ~י~יסם ממשלת היום הוא איש הביניים, שהתייצב יונים בין שתי מערכות. הציוד של חליפות ואזכור רודי רדי יונתי/גם עבד עלי ריח בשמיהם T •• 0 T •• •• T :• •• T :•: T : --- -- הלילה והיום כמלחמת שני צבאות - מוטיב יונים ן~ים שו~~ת ]י[~י~ס ry.ךב 1 ~לבות :;כי ~ין גו~ל לד~יסם יונים gry ~י ~ת ע.י~:ך יר~~~ 1 ~~ןה :;כי ל~יא ןל:ש ~סם יונים 3 דודי ונו' - עדה"כ 'צרוד המרד דודי לי . ונו' <שיד השירים א יג>. דודי , דדי - לשון נופל על לשון . גם - נ"א: יען כי. 4 דמים שופכת ונו' - כינויה של האהובה בפיו • עפ"י המוטיב הערבי והספרדי שהחשוקה באכזריותה קורעת את לב החושק ושופכת את דמו . השיב ]י[ - במקור 'השיב.' בגניזה: אשים. והגהתי עפ"י העניין והמשקל. כי - במשמעות 'אשד.' s הסבי ונו' - שיד השירים ו ה. לביא וליש מהם - אריות פורצים מתוכם לטרוף את החושקים הממסד התרבותי בארץ , הוא דואה ביוצרים המצויים "על קו התפר" מסוג נעים עדאיצ'ה ואנסוך שמאס <הכותב ב"עבדית שהופקעה ממנה יהדותה") "יוצאי דופן מוחלטים" ביצירה הערבית הפלסטינית בישראל , שאינם מייצגים כלל את הפואטיקה שלה, בהיותם מנותקים משורשיהם החברתיים והלשוניים מכורח הסתגלותם אל המערכת הלשונית-תרבותית של הדוב. בסיכומו של דבר , ניתן אולי לקוות, כי אסופה חשובה וחלוצית זו תדרבן בדרכה תדבותי עקרוני וגם · לשינוי עמדות חינוכי מול"י-ספדותי מעשי ביחס ל"ים בסול החופים", כלשון הדימוי הערבי , של ספרות שכנינו בעבד ובהווה, ספרות, שעד כה חינה בגדד "נעלם" עבוד דוב הקוראים. שינוי זה כדרך , כמובן , במאמץ הסברתי ולימודי עצום, ו בכלל זה בהרחבה משמעותית ומחייבת של הודאת הלשון הערבית ותרבותה בבתי הספד התיכוניים בארץ ובהכשרת קאדד מתרגמים מקצועני ורגיש, לא פחות מאשד השקעת משאבים חומריים מיוחדים בבחינת פרויקט "סערן סיפוח" לכל דבר .• מראי מקרם: 1( עיין: ז ' להמן: שורשים - הבעיה היהודית-ערבית בחינוכנו : הרצאת ראובן מס, תש"ג. S.D GOITEIN: "JEWS 2< עיין: ;"AND ARABS יונים ירונו (פירוש) 1 על כל ונו' - חוזר ליונים. משאבים - בודות ששואבים מהם מים. זכו מימיהם - מוסב על 'משאבים.' 2 הוגים - הגות היונים מבסאת צעד ויגון <השווה ישעיה לח יד: נס יא>. פירש דד"ק את הכתוב האחרון: וכן היונים הוגות לקול יללה. הלכו בלא חמדה - שלא נתמלאו בהם מאווייהן <עדה"כ דברי הימים ב נא כר>. וזמן פירוד ונו' - ועל סבל של פירוד , שאירע באותם ימים. כי - בהודאת 'אשד.' המשך מעמ' 13 מאמדו של סלמאן מצאלחה מתמקד בקשיי התרגום - פרוזה ושידה כאחת - משפה אל שפה "אחות", דווקא בשל הדמיון המילוני, המורפולוגי והתחבירי בין השתיים. הוא מדגיש את תפקיד המתרגם כ"מתווך" בין דומות, · שתי מסודות תרבותיות שונות שמוטל עליו לעצב ולהפעיל , באמצעות תרגומו , מכשיר של תקשורת "פנים אישית" ולא דק "בין אישית'.' בהתייחסו במיוחד אל המשקעים הדתיים-היסטוריים האיסלאמיים, בספרות הערבית בת זמננו , הוא מביע את ההשקפה, שעבירותו המיונית של הטקסט המקורי מותנית ב"דיאלוג" תרבותי פנימי ופרשני אמיתי בינו לבין התרגום מתוך הנדת "השונה" ומאבק על ה"דומה" גם יחד . <עיין עמ' 11•21.< ראובן שניד קובע בנימה ותוכן פולמסניים מובהקים - במאמרו המתייחס בעיקר אל הספרות הערבית הפלסטינית, ;פ י "בסדיסודיה" הזאת לא קיים שוויון הזדמנויות מבחינה תרבותית. לדעתו , אין למצוא כיום שום סימנים המעידים על תהליך הפיכת היצירה הספרותית של ה"מיעוס הלאומי הפלסטיני", בחיק תרבות הדוב העברית, לשותפה לגיטימית ומשמעותית בתהליך היצירה הספרותית של זו • כנגד התבטאויות שונות וגילויים של ערבי הוא. וכשביקש המשודד לייהד את הדימוי הלבישו במלחמת דוד ו i לית. 33 שחד וכר' - אמנם זה היה שחד מאיד אבל בעיניי חשך משחוד בגלל תוגת הפרידה. זאת ועו.ד במקום שיהיה לי השחר לשני מחנות של מלאכים, בדומה ליעקב אבינו <בראשית לב ,)ג הוא נעשה לדב שכול <הושע יג .>ח ויש לזכור כי 'מחנים' שבתודה קשור במסע, ובפרידה של יעקב ממחנה מלאכי חוץ לארץ ופגישתו עם מחנה מלאכי ארץ ישראל, שבאו לקראתו <בראשית רבה, סוף פרשה עד>. 34 ועלי - וי"ו המצב: שעה שעומדים עלי . שדפי נדוד - מלאכי הנדודים. מלאו - והדברים ·~ אפשר גם לנגד 'מלא חוזרים ל'שדפי נדוד.' .: 35 תפתה - גיהנום. עדה"כ ישעיה ל לג. תידגם יונתן: גיהנום. דאה - דע, כפירוש ו' סעדיה לכתוב 'ולבי דאה הרבה חכמה ודעת' <קהלת א סז>. 36 נודך וכר' - עפ"י הפתגם הערבי 'הפירוד אחי המוות' <אלפדאק אכ'ו אלמות.> יעקבני ונו' -עדה"כ בראשית בז לו • פירש דש"י: נתחכם לי. הזמן - במקור הוכפלה התיבה. 37 לא נודעה וכר' - בכיו של המשודד · ענן כשנבקע הזיל נספי-דמעות כגשמים לדוב, ובכיו שהיה בחשאי ולא נודע בקהל דמה לבכי אגלים <ישעיה סר >.ח טללים - גשמים <דאה חגי א י ותרגומו>. 38 ומרן - שמה העברי של גרברה בספרות ימי הביניים. כדוב - מלאך. 39 נוכח וכר' - עדה"כ משלי ה נא. הכוונה: יצליח ה' דרכך • אין דמי ונו' דמעות הדם של ענני-עיניי זורמות בלי הפוגה, והן דומות בשפען למימי הנילוס. לדמי בדי - כביכול הוא בוכה מלב קרוע, והדמעות מהולות בדם לבו <מוטיב נפוץ בשידה הערבית והספרדית>. 40 הימין והשמאל וכר' - בין שתפנה לימין ובין שתפנה לשמאל , אהבתי המרובה לך תנחה אותך בדרכך . אהבתי -במקור : אהבתו . Wishful Thinking מצד האחראים על SCHOCKEN BOOKS; N.Y ; 1955 19 פברואר .94' rם: י:ך( חרת בסרטיו של לואיס לבונוא ~1 ~ חיים מרבץ )l'i=~~~~~ ל~ 5:י 1 ל~>ה~:~~מ~~~~ב נגינה לחן ישן , לירוי חרדקני לתמונת חיים בשכונת ערני מקסיקאית. אין אנו יכולים לשמוע מלים, אבל מהכותרות ערלה שהשיר נקרא Dios nunce muereH אלרהים לעולם איננו מת t H קשה לחשוב על מימרה סרבה יותר ביחס לעבודתו של ברנואל. עבוד ברנואל , כרפד גמור , אלוהים איננו חי • אדרבה, אלוהים לעולם לא יכול למרת, מפני שלשם כך , הוא צדיך קודם לחיות, ועבוד ברנראל אלוהים לעולם לא היה חי מעבד לכמיהה הניארדרסית שלנר אליו: רכך , הוא יחיה ככל שיימשך צודך זה. במרבן זה מביע השיר המקסיקאי-הישן מסד עמוק יותר מזה של ניטשה, שסען באימה מעודנת כשימחה, כי בני-האדם הפכו לרוצחי האל. אבל הדת, נושא עקבי בסרטיו של בונואל , החל מ"כלב אנדלוזי" )9291. (, ועד "נושא אפל לתשוקה" )1977(, היא יותר אישית מן התיארלרגיה ההומניסטית שלעיל. אלוהים, בנר וכנסייתו חיים מארד בסרסי ברנראל. הוא חוזר ומחייה אותם בפרודיות שרנות על תחיית המתים. ומבין השלושה, הוא מתרכז בעיקר בבן. הסוס "תור הזהב" )1930(, מסתיים בסצינה בה קבוצת נוכלים מתנודדים יוצאת מאורגיה המתייחסת בבירור ל"מאה עשרים ימיה של סדרם" של דה-סאד. האחרון לעזוב את הארד גיה חיבר ישו חייכן ולבבי • ב"רידידיאנה" )1961(, מברימת סצינה בה חוגגת כנופיית קבצנים בנוסח "הסעודה האחררנה של ליארנדדו כדי לחדד את t H הנקודה, נשמע המשיח של הנדל גשוא ברגע, והתמרנה קופאת למספר שניות, לע מנת להבטיח שאנחנו קולטים את זהרמ .<המביך> ב"נזדין" מסתכלת זונה הוזה בציור לש הצלוב, בעוד הכומר , נזוין עצמו , מתפלל כלסינית. הצלוב שבציוד נדאה לפתע צוחק בכל לבר , מבלי שזד קוציו יפריע לו . <למעשה השתמש ברנראל בבדיחה זר הרבה קודם בשיר פרוזאי שפיוסם בכתב-עת סרדיאליססי>. ב"שביל החלב" )1969(, אנחנו דואים ישר מתבדח, מתרגז, רץ במורד גבעה ואפילו מאיים לגלח את זקנו , המהווה את סימן הזיהוי שלו בכל ייצוג מקובל. הוא כבד מכין את הקערה והקצף כאשד מדיה מגיעה ומשכנעת אותר שהוא נדאה סרב יותר עם זקן מאשד בלעדיו . כיצד נפרש תמונות שכאלה? האם הן מייצגות, אולי , את חילול הקודש המהוסס של אדם שאיננו כה אתיאיסס כפי שהוא חושב, והוא למעשה רדוף על ידי האל אותר הוא מכחיש? יהיה זה נוח לנוצרים להחזיר כך את ברנראל למוסב, אלא שאין הם יכולים לעשרת זאת. הוא אמד פעם בראיון: "תרדה לאל שאינני אתיאיסס": והוא בילה את עשרים שנות חייו האחרונות בחרסה על העדה זר , מפני שזה גדם לאנשים לראותו כ"נוצדי בלתי-מודע" או כ"נוצדי למרות אמונותיו הוא", בכל אופן , אי-אפשר לפרש העדה זו כהודאה בלתי מכוונת באמונה, ("תודה לאל" - נאמר ברצינות>, ולא כדחייה צוהלת שלה, <"עדיי ן אתיאיסס" נאמד בסבר פנים חמוד>. מכאן שיש להבין העדה זר כבדיחה על האמונה, הנוגעת הן למאמינים דתיים, והן לאתיאיססים כוחניים, שמחאותיהם המדוברת עוזרות לאלוהים להישאר בעניינים. לדעתי , יש לייחס תכונה אירונית גם לאיומיו החוזרים ונשנים של ברנואל , כי על ערש מותר יפול לחיק הכנסיה, אותם השמיע בעשר שנות חייו האחרונות. ראיה לכך , נמצא בעדותו שלו כי בכל פעם בה היה "מאיים" לחזור אל הכנסיה, נישאה מחשבתו אל חברו הוותיק ביותר , חרזה אי j? נסיר ן;ק~~~ , קומוניסט מושבע, ואל ארשת פניו , לכשישמע על עריקה זו שברגע האחרון , משררות התבונה. רברנראל מסביר: "כך שאדור אהיה פעמיים, בראשונה כשנשבעתי לשווא, ובשנייה כשעשיתי מזה בדיחה", למרבה צעדו של ברנואל מת חברו מספר שנים לפניו. ברנראל סירב, באופן עקבי , לראות בסוסיו חילול קודש. עד הסוף היה מוסדר מן הסטריארטיפ שנדבק אליו: האנטי-ממסדי הפנטי , האיש שלא יכול היה לעשרת סרט מבלי להכרת בדת. ואכן , נדאה כי לא קשה למצוא סימוכין לדעה זר בפרובוקציות הבוטות שלו , כנזכר לעיל , אר כדוגמת הצלב ב"רידידיאנה" הנפתח והופך לעט-סכין • אמנם, חשוב לשים לב שסכין זה איננו המצאה של ברנואל . דנים כאלה מצויים בספרד: הוא פשוט משלב אותר בסרסר. ובכל זאת, כדאי להמשיך ולבדוק את ההאשמה בחילול הקודש. ברנראל יודע, כמרבן , שיש משהו מחילול הקודש בשילוב סאד · ישר עם דה , וגדוע מזה, םע הדוכס רה בלנגיס <הרשע הפיקטיבי הראשון של דה-סאד>. ברנואל טוען שהנקודה היא מוסרית אר פוליטית ולא תיארלרגית. השעדרדיה, לדבריו , היא הנשק הבדוק והמועדף ביותר נגד החברה, וברוח זר הוא משתמש בה, ולא כניסוי להשקפתו האישית על הדת. אבל ויתור זה מסורה את תכונת ההיתול הארבססבית של ברנואל בדת. אותר הדבר חל על העדותיו לגבי כפירה. כפירה, מציע ברנואל , איננה עניין דתי. היא עולה בכל מקום בר יש מתחרה לאורתודוקסיה - למשל בסוצירלו גיה, בפסיכולוגיה ובאמנות, אך מעל לכל בפוליטיקה. כופר הוא יריב-מאמין מתנגד' שהוא מסוכן הרבה יותר מסתם H לא•מאמין", אם "שביל החלב" עוסק בכפירה דתית, זה מפני שבו נואל מכיד תחום זה. לדבריו' תחומים אחדים יכלו להיות מטופלים באותה המידה. יש כאן משהר בלתי הרגן במידת -מה. "שביל החלב" מלא בידע שנרכש בסבלנות, המשקף חיטוט דב בכתבי אברת הכנסיה. דת לא יכולה להיות דק מה שיש לבונראל להציע באופן מקדי . הנושא עולה הרבה מדי , ובצוררת מסדירות מדי. אלוהים חי בסרטיו , והוא דחוק מלהיות מת בהם. לי נדאה, כי יש צדק בתפיסתו של ברנראל את המושג כפירה, ובדוח זו , אכן , כדאי לפרש את הסוס "שביל החלב", הדת מציעה לו אירועים ומאבקים, ואנחנו מספקים את הפירושים והאנלוגיות, באותה המידה שאנחנו יכולים להמיר את הבירדרקרסיה האיומה אצל קפקא, החצי כנסייתית רחצי של חברת-ניסוח, בכל סוגי המימסד המוכרים. בדוד שלמרכיבים הדתיים עצמם משמעויות שונות עבוד קתולים ועבוד פדרסססנטים, וכמובן שונות עוד-יותר לגבי אנשים שאינם נוצרים. השקפתו של ברנראל הושפעה, ללא ספק, משנות לימודיו בבית -ספד יש ו עי בסרגרסה. לקתולים באיטליה ובספרד , דדך אגב, לא הותר לצפות בסוסיו של ברנראל עד אמצע 20 גליון 169 האם היה כך · לו חלק בעיבור החתולה. אחר ג:: רואים את קרוזר מעלה על פניו ארשת ינ= l המביעה חוסר אמרן בתזה זר , ואז שומעים אותו אומר "יש הרבה מסתורין באי."" ר להבנתי , הדת אליבא דבונואל משתמשת ~ במסתורין כדי לשעבד אותנו , ובמובן זה היא הפכה לשלוחה של האידיאולוגיה הבורגנית. אסור לנו לשאול שאלות. עלינו פשוט להאמין, כמו המלכה הלבנה של לואיס קרול , בשישה דברים בלתי אפשריים לפני ארוחת הבוקר . המסתורין , עבור בונואל , משחרר. זוהי הדרך לצאת מן הכלוב. ההוכחה שאפשר שציפיותינו הצנועות תהיינה מופרזות או הפוכות באופן ורססי . למרבה הצער , לא זה מהלך הדברים, וסוסיו של בונואל משקפים זאת. בסוסים אלה אנשים נקברים בחול , מותקפים ונטבחים, נתונים לשיגעון , מאסר או השפלה. עמדת בונואל מנוגדת להמלצתו של גדמצ'י: אופטימיזם ולא פסימיזם של האינסל pס אבל ,· פסימיזם, אם לא של הרצון , לפחות של מה שמוערך כמעשי . לבסוף, ברור שבונואל , רדוף על ידי העבר , ומאבקיו החוזרים נגד הדת חינם עדרת מובהקת לכך . הדת היא הסדר הישן , זה שהיה ואולי יהיה תמיד . עבור ב ונואל הדת היא ההיבט הבולס ביותר של הסדר הבלתי רצוי , ובסוסיו היא מייצגת לא רק את צעמה, אלא כל דבר המאופיין בקביעות חונקת ובלתי רצויה. אין בכוונתי לרמוז כי בונואל אחוז חרסה או אשמה, או אפילו נוססלגיה. לטענתי , למרות האופטימיזם התיאורסי שלו הוא לא היה מסוגל לתאר בריחה מכלא הדורות. לקרות להתגבר על עריצות ההיססרריה, להשתחרר מערלה, הן מסדרת שניתן להשיג באינטלקט בקרשי רב, ולפרקי זמן קצרים מארד . בכל אופן , סרג זה של חירות הוא דבר בלתי מושג. מנואל tt ?~אלה, ישועי , מסורג את ביקורתו של בונואל כ"מקרה קיצוני של חוסר תקווה": כמרבן שיש בכך לקשור את ברנואל באופן מתוחכם לקהל המאמינים הנוצרי. למרות זאת, יש דברים בגר . נראה כי בונואל שונא את הקתוליות רק כפי שיכול קתולי לשנוא, ומזכיר בכך , את האופן בו סרסר שונא את הבורגנות, רק כפי שיכול בורגני. בונואל עונה לתפיסה הנוצרית שאמונה בנויה על הבטחת החיים שלאחר המוות בהיצמדות עקשנית מפולפלת ומלגלגת למרכיבים המיידיים של החיים: מין , מזרן , צער , צחוק, פחד - והמרות שממנו אין תקומה. החיים, בחשבון אחרון , חינם כפי שהם. אם יש בהם יותר מזה, אזי ברנראל לא היה מסרגל לראות ולתאר זאת בסוסיו. לתפיסתו , התקווה המוצעת לעולם על ידי · הדת חינה שקרית. ייתכן שלא נהיה מסוגלים להיפטר ממנה, אך , כל ס;ב לא יכול לצמוח ממנה או מהמאבק בה, מלבד , אולי , כמה יצירות אמנות כדוגמת סוסיו של בונואל .• שהוא אינו יכול להיות מר גבל לחיוך האווילי ולכאב של האיקונוגרפיה המוכרת. הבדיחה על זקנו של ישר ב"שביל החלב", הריצה והכעס מבסאים את אותה תפיסה. וכמרבן אין כאן דבר שבכפירה. אלה הם רק יישומים מפתיעים של דוקסרינת ההתגלמות, הדורשת מידה של אנושיות מן הצלוב. כל זה סוב ויפה, אבל זוהי עדיין נגיעה חלשה ורגישה מדי. אנחנו מחמיצים את העיקר בהתעניינותו האובססיבית של בונואל בדת. אם אין הוא רדוף על-ידי האל שלעולם איננו מת, מה בעצם רודף אותו? לכך, לדעתי, יש שתי תשובות המשלימות אחת את השנייה. בונואל, ככל סוריאליסס סוב, נרדף על-ידי המסתורין , על-ידי התפשטות העולם אל מעבר לתבונה. כנושא מסתורי מתמשך , הדת היא מפחידה במסתוריותה וקוסמת כאחת, והיא מקור בלתי נדלה לבלתי מוסבר • "שביל החלב" עוסק בכפירה, אבל הוא בנוי סביב שש תעלומות נוצריות גדולות - סעודת ישו , מקור הרוע, טבעו לש הצלוב, השילוש הקדוש, בעיית החסד וחופש הרצון ומסתוריות הבתולה. אם לצסס את ויסגנשסיין , הרי שהיא מלאה "בחוסר שפיות של הסבר יתר". "אני תמיד אומר" מעיר הפונדקאי "שגופו לש ישו כלול בלחם הקודש כפי שהארנבת כלולה בממרח" - כנראה התייחסות לניסוי כפירה מן המאה ה 16-. ישועי וינסניסס עסוקים בקרב חרבות חריף <על בעיית החסד והרצון החופשי>, מסיחים טענות תיאולוגיות אחד נגד השני , תוך דחיפות והדיפות: "רצון קודם הוא חולשה פשוטה! אני מתנסה בכל הזדמנות שמחשבותיי ורצונותיי אינם נתונים לשליטתי! ושחירותי אינה אלא חזירן תעתועים!" סצינה זו מעיד , פרנציסקר t\ ןדןלה ביוגרף ו גם חבר , מחבב בר נואל במיוחד , וברור מדוע. המרנן והבלתי רציונלי נכרכים באופן פיזי רקומי אחד בשני , וזהו סיבר של המסתורין עבור בונואל. אין פירושו הסכמה או קבלה מעורפלת של תופעה שלא חלים עליה חוקים, אלא ניסוי של נקודת שבירה. - השלב שבו הצלילות עצמה מגיעה לקצה יכולתה. "ראה" אמר פעם ברנואל לארנדלה "אם חברי הסו ב ביותר , שמת מזמן , היה מופיע לפניי , נו גע באוזני באצבעו ושרדף ארתה בו במקרם, בכל זאת לא הייתי מאמין שהוא בא אליי מן הגיהנום ... הייתי רק חושב, לואיס הנה לפניך עוד דבר מסתורי שאינך מבין". זה מה שחוקר החרקים, פנו כינה - "צוק ידוע", ושדמויותיו · הלא של בונואל תמיד נתקלות בו • בגידסתר ל"רובינזון קרוזו" , מצליחה חתולתו של קרוזו להמליט גורים מבלי שיהיה סימן לבן זוג - אין חתולים אחרים בסביבה. קרוזו מסתכל בכלבו , רקס, וקהל הצופים יכול כמעט לשמוע אותו תוהה · שנות ה 10, מה שמעיד על חשש של הכנסיה מבדיחותיו . אבל בסךהכול · , קתולים שאינם פנסיים, מוצאים את עבודתו של בונואל פחות מזעזעת מאשר הפרוסססנסים. עבורם זהו כמובן זלזול , אבל אינסימי ובעל סגנון משפחתי. הפרוסססנסים בוסים להתייחס לזלזול ברצינות רבה יותר. הדבר מחזיר אותנו לכפירה. "כפיוחיי Blaspheme כהגדרת המילון , באה לידי ניסוי ביידיבודים לא-דתיים", ב"ניסוי החילוניות" ובייהשמצה". בובואל יכול להתחמק אך בקושי מאשמת הדיבורים דתיים <אם דיבור · הלא כולל גם כתיבת תסריסים ובימ ' וי שחקנים>. אבל עובדת דתיותו היא, לדעתי · אי , עקיפה ומסובכת יותר • עם · יחד זאת הוא · לעולם לא השמיץ ולא זילזל בדת. היא הייתה קרובה אליו הוא הכיר אותה סוב מדי: הוא עצמו היה חלק מעזבונה. מה שבונואל עושה הוא התקפה על הדת ובכך אין ניסוי השמצה או זלזול - <למרות מה שיאמרו חסידיו> - כי אם להתייחסות שיש בה כבוד • דת עבור בונואל היא הגבלה, רעה חולה, סירס שהאנושות נאלצה לשאת הרבה יותר מדי • הדבר בולס במיוחד ב "שמעון איש המדבר" )1965(, סרס קצר בו נזיר קדוש על עמודו , באופן נואש ובמעס מאוד הצלחה, מנסה להכניע את תאוות בשרו , רק על מנת להיגרר , בסופו של דבר , אחרי השסן לדיסקוסק ניר-יורקי. איש אינו מושלם. ייהשסן חופשי במדבר" , אומרים קולות בסרס, והשסן הוא אשה אותה מגלמת סילביה פינאל , מי שגילמה את וירידיאנה הדתית בסרס קודם. השסן מחפש את שמעון ומפתה אותו, מפני שאלה הם עסקי השסן. ובאופן מתוחכם יותר , השסן מגיע למדבר בעקבות פעולותיו של שמעון צעמו. כלומר , יהירותו וגאוותו המתגנבות לתוך קדושתו מושכות את השסן למדבר . בונואל הופך כאן את הדת על פיה, הוא מקבל את הגדרת הדת לחסא בל יכופר , על מנת להאשים את הדת עצמה בעידודו של החסא. יכולת הדיבור שלו הופכת את שמעון לאנושי וניתן לסליחה. בונואל מבין את הפיתוי לקדושה, את שאיפותיה לסוהר ולמשמעת, שהוא עצמו מעריץ • אבל , לדעתו , הפיתוי הוא אנושי · על , מתחומם של מלאכים, לא של אדם. גם נזוין · בני וגם וירידיאנה שואפים להחליף ולפשס את העולם, להוציאו מתסבוכת המיניות, הבצע וההזנחה שבהן הוא שקוע. שניהם "נופלים על גופם" , אפשר לומד: וידידיאנה על פגיעותה המינית, נזוין בהיווכחו כי . בקירנו עצמו קיימים הרגשות המסדבכים, שעליהם נהג לבסס תיאוריות. הם לודמים, בכאב, שהם אנושיים בדיוק כמו כל אחד אחד. שיו הצוחק של בונואל הופך למעס יותר נסבל. הוא צוחק מפני שגם הוא אנושי , מפני 21 פברואר 94' שיחת החודש srן:י ו~ רוני סומק: המלים כפועלי בניין האהבה במוסך יעקב בסר אם אומר לך שיש כמה משוררים והארוטיקה לא רק לכביש אלא גם למוסך הפחד וגם את היופי של החיות אותן הוא שאני מצפה לספר השירים החרש שם מתעניינים יותר בקרבורטורים של עומד לצוד. שלחם, וכי אתה ביניהם, זה ישמח או מכוניות מאשר בקרבורטורים של יפתיע אותך? בחורות.כל רבו יכול לחיות ארוטי, גם אם אני נזכר בשיריך הראשונים, זה משמח אותי מאוד . יש לי תחושה שכל השולחן חזה. הארוטיקה אז פחות . העסיקה אותך . ספר הוא סוג מסוים של מסע שאתה יודע את נכון , אבל זה גם תלוי באיזה חלון ראווה חייתה לך מוליד מוכרו אמנם, והרבה קו הזינוק שלו , אבל אינך יודע איפה הוא ראשוני עוצבה המלה - ארוטיקה. שולפים, קאובויים ואינדיאנים, אבל יסתיים. פחות ארוטיקה. זה הגיל? חייתי אומר ששירים ארוטיים חם לא. אז , אייתתי את המלה ארוטיקה דרך השירים הראשונים והנועלים שירים שאתה אוהב לכתוב. בספר חזה מוליך מוברר , אקדחים, נערות פאבים בנוסח שבספרים חם בררך כלל משמעותיים, יש שירים ארוטיים רבים. המערבונים - בחורות עם שובל ריח של מבטאים את ח"אני מאמין" של כן. אולי כל כתיבה היא בעצם סוג של אבק שריפה." לאט-לאט הבנתי שזה סוג המשורר - ארס-פואטיים. מרוע פתחת סטריפטיז , של חשיפה. האמת היא שבספר מסוים של מסכה. יפה אמנם, אך , מסכה. בישר שעוסק בבניין ובמעשה האהבה? הראשון שלי , למשל , כל פעם שכתבתי על בספר יש שירים ארס-פואטיים ו גם עצמי , השתמשתי במלה "הוא". במשך המ הוכחת? חברתיים. רציתי להציג כרטיס ביקור פרטי , השנים הפכתי את "הוא" ל"אני", וחלק הדברים קרו , ואז חשתי שאולי התבגרתי , אישי. גם בשיר הזה יש פיגום ארס-פואטי כי מהתהליך הזה, הוא, באמת, להסתכל למלה ואפשר אולי להתייחס לדברים שקורים לך הוא מתאר את המלים כפועלי בניין מנופחי "ארוטיקה" בעיניים, ולא להשפיל אותן. עם בלי לתלות על חדר-השיר תמונה של שרירים. למרות שזה שיר אהבה, יש בו זאת, יש לי קווים אדומים, מלים שאני עדיין מוליך מוברר . שכבה ארכיאולוגית ארס-פואטית -מלים לא משתמש בהן . כפועלי בניין , משהו שמטפס על פיגרם. לאחרונה, שוחחתי לצורך ראיון עם אןי אצלך "זיון", למשל, לא נתקלתי אליעזר שנייר (חוקר מרעי היהדות) אני מבין שזאת לא טענה כנגר המלים, אצלך במלח "זיון" למרות שזאת מלח וריבונו, בין היתד' על הספרות חן מתוארות כ"עו"ברות" ... רווחת היום בספרות. העברית. הוא טען שיש לו אי-נחת כמובן. לי יש פחד גבהים, לכן יש בי הערצה לא אין . אבי משאיר איזשהו סיכוי מחשידה העברית הנכתבת עכשיו, למי שמטפס על פיגום. אבל , זה מתחיל לרומנטיקה, והמלה זיון , לטעמי , ישירה מדי , (אני מניח כי בעקיפין הוא כלל גם באהבה ומסתיים באהבה. רציתי שיריית גם בחיים אני לא כל-כך משתמש בה. אותך ואת בני דורך, ואולי גם את בני הפתיחה תהיה יותר כדור נותב מאשר כדור דורי> - שירח שהיא פחות מרבדת שיכול להרוג. אבל בכל זאת אתה מתאר את שיער אליו משום שהיא עוסקת פחות הערווה וגם את שיעד איבר חמין תבשתיות עומק של חתרנות העברית, השילוב חזה - עבורה, בניין, לפעמים הזכרי ואת הקליעה שתי וערב 'nי השאלה הלאומית, של הגורליות טכנולוגיה, לפעמים מכניקהשלחם ... האנושית של חיינו כאן, זאת אומרת וארוטיקה, ר;_ךח אצלך . זה j!ו?כן . אם המטפורה, או לא המטפורה, עוזרת - פחות מדי נשענת על מקררות לא. כשאני חושב איפה ראיתי את הטנגו לי להגיד את הדברים בלי להשתמש במלה תרבותיים. איך אתה מתייחס הזה בין עבודה לארוטיקה, אני נזכר באחת המפורשת, זה נראה לי הרבה יותר חזק. לטענה כזאת? העבודות הראשונות שעשיתי - שליח בבנק ובכלל , האדם הראשון שפתח את המילון יש לי הרגשה שהתפיסה הזאת אינה נכונה, הלוואה וחיסכון . הסתובבתי אז הרבה בדרום ואולי אז לא היה מילון , והוציא את המילים ואני אגיב על זה קודם באופן כללי , תל-אביב, הייתי עובר במוסכים -שהם "אני אוהב אותך", היה משורר. כל שירי ואחר-כך אנסה להיות עד הגנה של עצמי: תמיד מדברים בשפת הגריז . על קירות האהבה שבאו אחר-כך , הם בעצם, וריאציה סיפור שסיפר לי סטודנט לא יישראל המוסכים, ליד המדפים עליהם סידרו םברגי על המשפט הזה. כל כותב מנסה להניח את מאוניברסיטת אוסטין בטקסם: הוא חקר תא ואביזרי רכב אחרים, היו תמונות ימעמוד טביעת האצבעות הייחודית שלו על המלה - מוטיב השקיעה בשירת העולם. הוא בחר האמצע של פלייבוי , וזה נראה לי בהתחלה אהבה. אבי כותב שירים ארוטיים או שירי שירים של משוררים ממדינות שונות, ןהזי שילוב בלתי אפשרי. יכול להיות זשא אהבה כמעט כמו אותו אדם קדמון שצייר על את המחשב ב~בחר , כשהשאלה המנחה היא הבנתי שאפשר להוריד את האהבה קיר המערה שלו ציורים כדי לבטא את - מה הדימוי הר;וח. בשירה האנגלית, 22 •••• גליון 169 מעט בנושא זח. אני עוסק בנושא מעט, אבל עוסק בו: יש שיר, למשל, על סבא שלי שאני כותב שבא מארצות העראק, בספר הקודם שלי "ברדלס", יש שיר על אום כולתום, יש שיר על פיירוז , שיר על המעברה. אבל אני מודה שלא ארצה להפוך את הדברים האלה לכרטיס הביקור שלי . אלו אינם השירים בהם אני פותח את הספר. זה לא הנושא שאני רוצה להפוך לסוס שעליו כדאי לרכב. אולי גם בגלל רתיעה מרושם שאני מדבר · על קיפוח. אני לא קופחתי והמשפחה שלי לא קופחה. להיפר , ההורים של אמי , שהגיעו · בעלייה הגדולה ב s1, כך · היו אנשים כל גאים, שהם לא הסכימו לגור בצריף. בתוך אבן · כותב שירים," מהרגע שהוא אמר לי את המעברה הם בנו בית . בשבילי , למשל , "גימל", הוא התחיל לדבר איתי בשפה שבה המעברה היא תקופה מאושרת. ניסו לחנך הוא חושב שצריך לדבר משורר . למשל אותי חינוך אנגלי , ובעצם, הפעם הראשונה אולי למדרשים, לשפה התנכ"ית כי לא הייתה שפה אחרת. אנשים בעירק או בפולין או ברוסיה הלכו למכולת ודיברו בשפת המקום. הם התפללו בעברית וכתבו בעברית, ולכן , לכותבים בעברית היווה ספר התפילה מילון. בינתיים העברית הפכה להיות מיקסר: היא הפכה להיות משפט שיש בו מלה ביידיש, מלה בערבית ומלה בעברית. אני חושב שבעניין הזה אנחנו בעצם לא נוגעים בנקודה החשובה ביותר השפה. לפני כמה שנים הייתי בבסיס צבאי. אחרי ההרצאה, המפקד קרא לי אליו לחדר . ואז הוא דיבר איתי כמו שמדברים בצבא: "אלף: ההרצאה הייתה מצוינת. בית: ~תח :-. }-. את היומן ונקבע עוד תאריך. גימל: גם .אני § Q p rנ... ~ שהורדתי את העניבה - הייתה ביום הראשון בכיתה א' - שם המורה אמרה לאמא שלי שכדאי,אולי , שאבוא לבית הספר בלי עניבה. אני לא מסתכל אחורה בזעם אלא באהבה רבה. אני יודע שהיו קשיים, שהיה הלם מעבר , אבל זאת לא ממש הנירגרפיה שלי . אם אני נזכר בשיריך שמלפני הספר הראשון, רוך מחזור "סולר" ושירים אחרים, והנוכחיים - אני מוצא התפתחות ניכרת לכיוון ליטוש ודיוק. השיר יותר נקי וצלול, המטפורות יותר חרות וברורות. יחד עם זאת - אין . שינוי מחותי בבחירת הנושא, ואפילו לא באורך השירים. גם חמבנח הטיפוגרפי שלחם - שורות לא אחידו,ת ללא הלוקח אובססיבית לבתים - ישכח אחידות מחשיד הראשון וער חנה - קרוב לעשרים שנח. פה ושם יש בסירנות - מבנה של סונט וכר'. אבל אתה צודק. במרה מסוימת אני מנסה להיות כנר שמנגן על מיתר אחד . זו הטכניקה, אבל אני מנסה ומקווה שאני מצליח לשכלל את הנגינה. אני אתן דוגמה מתחום הספורט: ישנם רצים של 100 ,'מ ולריצה הזאת יש את החוקיות שלה שעליה מתאמנים כדי שהריצה תהיה מדויקת ויפה יותר . אבל מעטים מאוד הרצים של 100 מ' שהחליטו לעשות הסבה מקצועית ולרוץ מרתון. אני מרגיש שבעניין הזה, עוד לא פרצתי. ניסיתי וחשבתי גם על כיוונים אחרים, אבל אני פוחד שזה יהיה מלאכותי . יותר מזה, כתבתי פעם סיפור קצר שהתפרסם וקיבלתי תגובות טובות. כשהסתכלתי בסיפור המודפס, אמרתי לעצמי כי אם הייתי יכול לכתוב שיר של שלוש שורות שיגיד כל מה שיש בסיפור הזה - הייתי עושה את זה בשמחה. זה כנראה איזשהו גשסלס שבתוכו אני מרגיש טוב. המשך בעמ' 42 "צמאה נפשך" ודברים מהסוג הזה. עוד לפני שהספקתי להתאושש מהמעבר שהוא עשה, נשמעה דפיקה בדלת הגיע רס"ר הבסיס ששאל: "לו"ז מסדר?" והוא ענה: "שבע גג". ביקשתי תרגום: "לו"ז" - לוח זמנים: "שבע גג" - מקסימום בשבע: ושנית אחרי שהרס"ר יצא המפקד המשיך לדבר איתי ב"צמאה נפשך" וכר'. אז אמרתי לעצמי , 'מה קורה כאן? אני מדבר איתר בעברית, והוא מדבר איתי בעברית הגבוהה ביותר שיש, והרס"ר מדבר שפה צבאית:' שלושתנו מצויים לפני בתוך ואחרי שושן. זה מאוד מעסיק אותי. · המילון של אבן לא במעשה הכתיבה, אלא לאחר שהשיר כתוב. על איזה אוטוסטרדה של שפה נוסע השיר. בספר יש שיר אחר כלבר שמרבו על ילדותך ועל עיר חולדתך - בגרר. האם שיר אחר משום שהגעת כל-כך קטן וצעיר ואולי משום כך המשקע לא מאור עמוק? זג". · הסיפור שלי עם בגדד הוא "סיפור בזיג בזמן המלחמה קרה לי משהו מאוד משונה. לא ירiיאר פעם סרס על בגדד או · אף תמונות. הפעם הראשונה שראיתי את העיר שבה נולדתי , הייתה בתקופת מלחמת המפרץ אבל זו הייתה ראייה משונה. הגנרל שוורצקופ הקרין כל ערב תמונות של מקומות שאני שמעתי עליהם סיפורים. שניה לאחר שהסתכלתי על המקום - באה עוד שקופית שהראתה איך האמריקאים הרסו אותו . זו הייתה תחושה שאני חוזר במסרס דמיוני למקום שבו נולדתי בסגנון של "פרטו רצח" - "הנה התמונה" - "הנה אין תמונה." באוות עניין, קיימת המשפחה שלך, חשיית (ואולי אתה עדיין> מחובר אליה. ובבית רווחת תרבות שנמרח מסוימת חובאח משם. ואתה עוסק אך הצבע האדום של השקיעה דומה לשושן , בצרפתית -ליין , בעברית - לדם. אני לא הספר המטפורי למשוררים · חושב שבבית מלמדים שהאסוסיאציה לשקיעה צריכה להיות דם. מכל מקום, זה סטודנט מאוסטין סקסס הרחוקה, המשווה אותנו לתרבויות אחרות, וזה הממצא שלו. אני מרגיש שהשירה הנכתבת כאן , מחו בדת לחבל תרבותי אפילו אם · חברתי · הסבור הפוליטי היא לא אומרת את הדברים במפורש. בבלאדי מרי , למשל , יש שיר על חוואג'ה ביאליק. יש שם ילדה ערביה ששרה שיר של ביאליק. יש שיר על ברבר . יש מחזור שירים שנכתב בימי האינתיפדה, כמו שלגיה במחנה הפליטים ג'ילזון , כמו פוסטר של נדרס לי שתלוי על קיר של מכון כושר ליד שער שכם בעיר העתיקה. כל הדברים האלה גם אם אינם מוצגים בקדמת הבמה, קיימים בספר. למשל, שאלו אותי פעם, 'למה אפילו כשאתה כותב שיר אהבה - הדימויים אלימים. למה אתה כל הזמן מדבר על מסלולים בליסטיים של כדורים והתנועה אינה רכה.' התנועה היא פחות רכה, מכיוון שלמי שקורא עיתון , ששומע חדשות התנועה אינה יכולה להיות רכה. ואני חוזר למשפט - האולי בנלי - שאם האדם הוא תבנית נוף מולדתו , אז בוודאי שגם המשורר. נראה לי ששבייר מתכוון למשחו אחר. הוא מתכוון להתייחסויות עומק. למשל . להישענות על מטפוריקח מן חתרנות שלנו. מבחינתו נרנו וביאליק שייכים לעכשווי, למודרני . אני חושב שהוא מתכוון למקרא, למורשים, חרי הקיטוב ןיב חילוניים לדתיים, למשל, נובע משם. כן, אבל אני לא יכול להיות תצלום רנטגן של איזשהו עולם שאני לא ממש מחובר אליו . ויש עוד דבר: לפני מאה שנה התייחסו פסואר 4~""""" לנטשה ~ ו:וי =-= דרך היהלום ~ Q9י? z ה ס~יי~ה iרג:י~זf'~ה ~ל ;ז~ף ~זסב wא~~ ז;כ:;גרו~י ר~ל ס~לפרת w ~ערלם רס~~ז;פרת ~זקרו לי f הרנרסי זקתוח;ת, ~ד~יי י~~ ת~ירi~גז להקת ס~~רים w :;גי השמים שנני עש i הינומה לשמים •-ז- :••T• ז •-ז- השמש הכ s ילה עצמה לאל.הים • •• t -T • : • :• :• ז iJיר:זז;rד רוזכ ז;כ~ל רוחות ס W זגךם ;זלו ~לי ~rכw ים י.ל~~ :P ~~ךם דזנ 11 רת ס r דש תירךr~~ ס~ז;כים ~ל !ה R ןה ~~חר.רי ז;כ~ךר 9 ~ט ג'ון f כךת ~ם ז;רךי Q ים 9 ~לים י~כrן ~ם ז:ריכי~ית זקן~~ת ז~~ השמש השילה נכתבת אדזפה רנכה למגע T -: T -T ".-: •: f T 0 0 :• ."* ה~ררת ,תרפךrרר ~~ים ז;כזקגכ?זקלים ז;כ?זג~לה, ז;כ 9 ם, · ז;ר.רי ס~ד קiזשסן ~לים ~~W ה ס~?וכה K ט:ךת ~סרי ~ךשו וילאות םי~~ךrור ~~מרט ס.רי 9f. ף ;ז!;כים טובעת ענרמת נככפים • -T : -:-•• -- 9 :;גיב ס~ךן ס tf'לי w ית הר;ניעו הfiזלקזK ~~ים ~~שוף ~~יד f. .ךם חדל.ס tזi?. ל~ ~זקןגת ס i?.?p ~ל פרדזנת ל~~ לן~pזס פר~זנת f !י~ הpזמ ד~נו ז;כג;ןרר~ץ ~ W זגךם תרר~ךr צר~קים :" Wק.ט w ק.ט" iJ ~ט :;גי ~יגי וחpז~ קךגי ס~:;גי ס W ;זה זקער~~ת :p מר ן~!;כיפר תרפ?ז;rגז ססי ז;כג;יד~שרת 'ןדpזח ז;כ?ייגי ~יגךם תרת'fזר.tז ראו ז;כ~טר~פרת 9בי~;: ס~.רזנ רוצות ?סי~יק ארהי w ש~ זק Kטוס Q~ W ךגכי ~ש טז.rרל ~וים :K ~Q טוס ~~מרסי ורי~~רi ~ש ה~.כ~ .תררז;pז~ ~ן~ים יר~ק,י VATRAYANA ~ W:Pשיקרi ס~?~דן :;גד~~יו ~ל זקערן סז;כ~ןל ~שזקז:רי ~זפור w ןןה ~ז:ריק ןקל.א ז:ר K ןה :p מר ס~רזנ fi:ז~?דר ~ריגא~~א נכר~:;גים ך.רקים ;זלו ~ךדו, זג?~~ים ~ג;ןחו סארר ס~נוז ס re ז;קרזקננרת f מ.חי ס~דימו םי~~~~ ~~ז;רחו ז;כ Kן Wי w ש~ ~~ד?דה םרלךrס~ ;זרו~ה ארז:רי wf ~ש :P ס~ה ר~~יף יוס~י 9 ל· גז;כזג~זג r. א· י י w י ;זלה סורטוס ל~ז יירi~ו ר~יוי ס i סב טר~ל ~ל~ז w ~~ךז ז;כ 9 ז-ור~ב מולי . W:Pשי~רi ך'אן K לרד ~ת ~י~יו לןל~י לא~ה ~9 זנט זרעו w ל ל~~ ~ז זק~סךם fד 11 וק, f ס.רי ה~לגזירiס ~י ~~לי י~~ ~חובי :;~זק~ררת מ.חי ס~תרק סדדז זסי סחוט סל~ז , רס~פיי w לי i:ז9 ~ילה ת~~ !דע הלז;r?ח ?תרדן Rד R די סךק.ל ס~זסב ~ז זקמרגת סךררערת i:ז9 ז-ור~ב ;זלה ז;כ~~י י~'fזסן ~וקדח f ~גול ז;כי 9~י ~ל ~גי ן 9 :;גיב ?ל:;גי Qfרורז;r י~~ ;ז~ף ארז:רי סדל~י לא~ה "גל.דן pזלKן w ים" ~י~ט ה~יג;:רi ~~ייי w ~שזקז:רי ז;כ 9ז;rו:ג. ר.רת ~~לה w ~ס:;גית סחסררה אמרלדה זז::-ז:ז-•: zכ . ?ז:רי ~ןןא זו~א zכ 7 ז:רי אןןt:ו ד~א שביל חלב משן.ן;ללים מית;לרגיה 0 0 0 0 T: t T T : T T: הייתי מנדלה : • • T ~ז ךד~נו f תולרת י~~ ן~~ק ז.את ן.ןחנת צ'מת הרגע T "." T ."" -:- ~בו~ f ןם ~קוף י~כrורן 9 ~יב זגזקליכרז:רי ~?P. י קר~~~~רת תר~~~;:,ק~ ג~ך~~רת זקסךהררת ~~יייי~י ה~~~;ק ו.רדה ~ןה שיר ז;כךמרר נהייתי ולאי לאמה עם נככפים סג 'r רת •:••• •ז: -T• •-ז: :." ~י ~~לי ~ךי א,חו;י f ~י~ט ~שדן ז;כיל.ך~ה ט~? וכ~דינות ~ת קךנרת נז~ךpזס הזפרגל~~רת נדדו כמעגלי החסד ז:-- ז: · :-::••-".". וזג~ךגי סךשו;זה וציכ;!ז.r ם~~י~י נהר ן.ןח~~ת הזפתים נש.א א;תי הלאה ההלא ~זiזג;~ ם~~ר יר:ז~~~ , -~~~~·~ ל T~זViק~ :~י~ךים ~;זךים ~רי~י גוף ס?פו f ~יגי 169 גויון ···· חיה אסתר עלמים נעלמים אלמונים בהירי ארד •• • t • 1 -• T ~י 1 גכךם ~ל~ מך~ל'ירת ד~דרך 9Q :גר~'ירת • T -: - ן- עיניהם עפרת בארד ה:גנ~ז T -T T ."" •• •• ~שושנת לוט~ס iJWג;ןדרזק 9 ה ~ז-ורדן ג~שי העינים שלי עפרת בארד ה:גנ~ז . ו ו ז ז בשרש צ~אדי נפז-וח~ דלתות t ." -ד ז •• T • .'' -• ז - . . ס~ךגךם W לי תרדיכ;t ד:פרת ~ארד ז~נ~ז:: וכל השדים שבעולם הז-וכ~ לארד ה:גנ~ז T : -... T T ."' -••• ."". -: משם התחילה התדרממ~ת הפפש ,;גלדז ל~~ד vlים;, : :ז - '!1 ~י ~ךך :p גי ~ Wש?? ~ארך ז:: 97 .ךת םיז:rרפז~ ~זפ r:i ס~חרךי בלילה הה~א הייתי ש~ב שמש עכשיו אני עומדת ך~ל ~W1 ~T w~ש ז:: · ל~ק~ ח ·~": iW דם י~~~ ד~לי ~מ :• :• • :-T : · ק :Pז~ר?? ~ז~ד ס~.ר r ,.אשי ~דקי~ י!'ינ;:~ז:: ::זל.ב W לי זק~ך~ד ק 9 זגי ~דירת "'.?ז~ 1 ת ~ז:: 9 ף הלילה T : -. ש~ם ח~ט ל"א ד.Pץוק ארג:רי ~די ::ז~ד~שרת ל~ןןים ~ג;ןנר~ערת :pכ"r:ז ::ז~~י:;כירת א~~ ~ז-ורדן םלרם :ג~;כי המרך ~ל.י :פרס . ךת טרד'!ים ~דן;= i י ו;= 1 שי~ה אר אעלם בעלטה ;ני זקזג~~ף מךם 1 ארךים · · ז· • זז-:- יt:ורס ::זפר~ץ זק :p ~יגי ~הלום - ~י w ם ~י w1 ם ??לדז ס~~~ים ~מ ji ~ד~י סלל רסל~ה סן~ה :p ק · תרדן ::זל~לה ס~מ ::זןp9 ז-וררי זרסה ז:: Wש??י~~ ~זז?זכ i ~ת ~ל ::ז~רr:ז זז?כ~~ה ~ל =;נזt~י מרוזכת Wש?? ~ז:רי~ה ~ל :ג~;כי ל~ט ז:: w ק,ט יש~~ז:: · W ק,ט ה~~ןהרל~ת ~יגךך ~פ~ :p יי~ים ל~ך w ~דת ז:: סד iiJ ~יד שחודרת ס:;נזז?ז;ו :פר:;נע Wש?? זקק,ט :p ח~ט WiJ~ןה i)~י~ :פנהד האלימ~ת רחב ה'ידים • כמגזל הזפים • -T -: • ז ן - ~~·: ~ניפ -ל;; הש~ים ~~נ~~ :פ~~לים ז:גל~ :פרכ:;נים בכל~ב הזמערת T : -: • ז-ו:פי • -T -".":• • : • T Q ~יך זקק,ט דק~ד :p לסב ס~ךאד ~ד ם~י ת:רך על שפת ברכת ערבים -· :--··: :- שח,, מזזפד :פתבת צליל • : -•• : •• -: T נגינה מבט אפ i זרדם 00 T T -T • : ~ל חד iJ ~~יך ל~ך 9 ~ןה אהבה. ה~~ הרל~ת T :- ס~ה :פר~ב מ~דים :p ןאן'יות סך~דרך זז?ק,ד~ת ס :p :;כי sתז:rןר דק P. ל~ה נרזק??ת זקל דז,יערת ס~סד חצב עינים ברעד .. -· .. --: ~i) יד באדרת באדות עינים צ s דים רועדות : . -· .. ::· ". ::· ". ביעד סתיו. ז: · T : --: :·· -ז · :· ז·.· ז:-- במי השפיר :פעלה שלית הלילה :-· סבר~ד זג.רסס חר P, י iJ ~~ןה הלא רחמה אני שמי החרדה הבהירים 0 0 0 : -T -יrt -•• t -: T T "•• :p ~ד ~יגךם ~ט~ש נרזכ ~, ~9 זכ~ד זג~חר . רי !ה~ת :p ד~~ה ס~מךם י~!' מפלת :פר~:;נים רחוקים. פברואר 25 94'••••י r אמנות חפלםטי 5 ~וי 1 תערוכות םואמני 26 זיוה רון מתוק לו קלאס אולדנבודג: חפצי יום-יום ודפי מחברת מוזיאון תל-אביב -'- מנות כחלק מהחיים" - הוא המוטו .......;.:: של קלאס אולדנבורג, אמן הפופ · האמריקאי שהתמסד והפך לנכס צאן ברזל עוד בחייו. תרבות הצריכה, הפלקטיות, האלמנטים מעולם הבידור , הקומיקס, המוסיקה והקולנוע של שנות ה 60-, קיבלו זה לא כבר לגיטימציה באמנות המאה העשרים, ואילו המאה העשרים ואחת העומדת בפתח, ודאי לא תוכל לחתעלם ממנה ותמשיך את מסורת דור המייסדים - הדאדא )1923-1916( ומרסל דושאן . ומכיוון שאין תחליף לפיוט שבנבליה , אולדנבורג וחבריו <ליכטנשטיין , סיגל , ווסלמן , רוזנקוויסט, ג'ונס, ראושנברג ועוד> שעו היסטוריה. וכל מי שמציג היום סרג של ריאליזם או חפצים בקטגוריה אליגורית יוצא עוסק ב"פוסט-פופ" בין שיודה בכך ובין שלא. היסודות לכך כבר הונחו כאמור , אז , בדאדא ואולי אסתכן ואומר שגם ה"פוסט-מודרנ יזם" באקלקטיות שלו , <ציטוטים מתולדות האמנות> או "עידן השיעתוק" הנבואי של ו ולסר נבג 'מין , <הצילום על כל הבטיו , במשמעותו הפילוסופית> רק מחזקים את תחושת הפופולריזציה של האמנות הכוללת, כמובן , את הקולנוע ואמצעי התקשורת ההמוניים כחוט השדרה של התרבות האנושית. קשה לי להיות אובייקטיבית כשמדובר בפופ-ארס. אני מוצאת שזה זרם נפלא והכרחי שלא מ 1 צה ושטרם מצא פורקן אמיתי לתסכול ולדחייה של האמנות הפיגורטיבית <בארץ> על ידי האמנים המופשטים <עיין · שנות ה so<. ארט לא · ה"פופ השפיע כאן" אמרה לי בזלזול לפני כעשור שנים שרה ברייטברג, אז - אוצרת במוזיאון ת"א. מאז נכנסו למוזיאון צעירים רבים נציגים של מייד" · ה"רדי , המג זי ב ים והפוליטיקה <לדוגמה: דוד ריב, סיגל פרימור או פיליפ ונצר> שקיבלו חיבוק ממסדי . אלא שכאן עוד לא הגיעו לשלב "השפעת הפופ על האמנות הישראלית" כי כולם קפצו כיתה לעכשוויזם. ימ שהחזיר חלק קטן מהחוב היה גדעון עפרת, בתערוכה קטנה "האמריקניזציה של אמנות ישראל" בגלריה "בוגרשוב" בתל-אביב, לפני כ 3- שנים, ולא אהבו אותו בגלל זה. נחזור לאולדנבורג. ואני לא הולכת לדבר עליו כאן בסופרלטיבים. לא בגלל שהוא לא טוב: הוא מקסים. אלא שהיום ני~ל ממנו העוקץ שאיפיין את שנות ה 60-וה 70-, פרצופי הג'לי ועוגות הגבס הנהדרות והתמימות כבר פחות מרגשות אחרי שראינו בדוקומנטה האחרונה בקאסל את ערימות הגברים ההומוסקסואלים בפעולה <פסלים היפריאליסטיים> או חזינו בסרט "איש בשן כלב", או קראנו עיתון. נעורינו הלכו לבלי שוב ראיתם התמימות. אולדנבורג עוסק באוכל שטרם עבר את מערכת העיכול ואנחנו עוסקים בהפרשות שאחרי <קיקי סמית בתערוכת "האדם שאחרי" במוזיאון ישראל>. ההומור החודר לאמנות כקתרזיס מועיל הולך ומשחיר כמו שיכנת האוזון. ובעוד אנחנו מנהלים דיונים אם להכניס למוזיאון את עבודות הצלם הנועז מייפלתורפ בשלמותן או לצנזר אותו , מרצפים את האולמות החדשים המפוארים הסמוכים לאולם התצו גח הפשוט של אולדנבורג, רצפת פרקט חומה ומבריקה ותולים שם אמנות אירופאית מהמאות ה 19-16- במסגרות זהב כבדות. האצילות מחייבת. בגלל המעבר הדרסטי מאולם לאולם כמו במכונת זמן , סיפחתי בדמיוני הפרוע את האגף הקלסי העתיק לתערוכתו של אולדנבורג הציניקן <הזכרתי פוסט-מודרניזם?) כאקס אירוני "כיצד הוא היה רואה את זה", זה לא יותר גרוע מלהדביק למונה ליזה שפם, ולא פחות מצחיק. שאלה למוזיאון תל-אביב: לאן הוא הולך: תערוכות מיובאות זה טוב, אבל ציטוטים ארלדנבררג אורז פיסות ערגה מתוך מזכרת ה M רנה, 1963 מקומיים חשובים לא פחות. קוראים לזה לעשות סדר כרונולוגי , וזה תפקידו של המוזיאון . קטגור מסנגר איציק עדי: הכסאות ד' - מתוך הסידדה ח"בקוד מול קו 14" גלדיה נמה וגלדיה אנגל - בתל-אבי איציק עדי , פסל , צייר ומורה לאמנות המעמיד זה שנים תלמידים הרבה <מייסד הסדנה לאמנות בגבעתיים, עורך פרויקטים בנוף, לימד באבני ובמדרשה ועוד> מכה בשתי חזיתות. התערוכה שלו מחולקת בין שתי גלריות. בנמה - עבודות על נייר. באנגל אקריליק על בד . ושוב חוזרים האובייקטים המהווים מוטיב מרכזי בעבודות הפיסול שלו - הכיסאות. כיסאות אלה המופיעים בווריאציות שונות לאורך שנות יצירתו של עדי , אינם סתם כיסאות, אלא סימבול למשהו טורדני בחיינו . כיסא - כנושא להערצה מצד פוליטיקאים ורודפי שררה, כיסא - כמזבח, גויון 169 תאח תא .השנייה ךכ ,לפחות והוכיח םטע בטו רמספ בר לש תתערוכו םבמוזיאוני תובגלריו ךלאור תשנו תהתפתחו תהאמנו תהישראלי זמא ת· שנו ה 20 "ו"בצלאל דוע .היום :למשל ם"אופקי ,חדשים" ,"אקלים" " 10+", י"מפגש ,תל-חי" ןובמוזיאו בתל-אבי ח"רו ,אחרת" ,אמן" · חברה · "אמן ת"דלו "החומר דועו תרבו תוטובו ראש והעשיר תא ההחווי תהאמנותי תבסערו תציבוריו תובקריאו דבע .ונגד תקבוצו תאידיאולוגיו ןאי םהיו ה<תוד <לאל? יכ ןאי .אידיאולוגיה שאי רהיש ובעיני ,יעשה רו"הדו "המזוין קמסתפ יבמעש ןאונ םקטני הלעיני לש האדמ · אמא ,הסלחנית רוצוב .קטלוגים יזוה התופע תמוכר ,בנוף וולא אדווק הבתערוכ .זו רהעי המלא תבתערוכו אנוש ן<עניי יחיוב <כשלעצמו תהמצביעו תישירו לע תפעול ראוצ ,חכם ,טיפש וא יאינטרסנט י<מבל רלסתו דאח תא ,השני> רכאש ברו תהאחריו ,בעצם תנופל לע 'כתפיו .ובצדק ההתערוכ ת"נקוד אמוצ - תנקוד "משען היכל תלהיו הסיב הלמסיב תבאגוד םהציירי ההכמה ,ל"אקשן" ךא המ אשיצ הל אהו זשעטנ רמוז לש םאובייקטי םוציורי לש םמפורסמי םוטובי ריות וא תפחו ם<עשרי הוארבע <במספר ספלו ה:ב~~ל תאח ןמהמוזיאו י<אור ,קצנשטיין> ףומאוס יחכמ ב<יעק <דורצייז בלעיצו .האישיות לוהתקב םהרוש לשכ ימ רשעב דלי החי זאח יבדימו השל ה<כמ םכול םאוהבי תא ההמל <דימוי יעד ,איציק תהכיסאו יכגירו יצורנ סוכאק .מחאה רבעב והי האל תבי םהאמני - בתל-אבי בועז תא ההחי תלטוב ,הקונספציה אאל םשג תחביו טהנפ רומשב םהפטרודולרי ושהעסיק תאוצר - היפ ופל ההקונספצי הנשאר הסתומ יובלת תמובנאותו . ,היום 'כאמור האל .הכיסאות קאיצי ןמטבע לש תתערוכו אנוש ""מגויסות תלהיו תלמרו ההסברי םהמוזרי לש ,האוצרת היפ יעד ןמפגי השליט יבשת :קטגוריות 'כפסל תקשובו ללבע ןהרעיו <<האוצר תולעשו תא ךפל, .בקטלוג אהו רבוח ול הקונסטרוקצי ,צורנית שמלבי וחפצ הבצור ההיעיל 'ביותר 'לתפארתו רברו יל ל יגמר השבריחת לש תהאוצר המהארי גהשוא לש ,מלניקוב םופסליה של העלי ,קונספט ךבדר לכל עצוב תא הכול וא תולתפאר .המליצה ירוד ןלהמ וא החנ ,אורלוף םוציוריה של ,חלקיה רויוצ לפס לבע תנוכחו השקש תתערוכו ,נושא זמא 'ומתמיד ושימש ץתירו ילדרור ג ושו ןדי וא ואד ןוי ןסלומו <לדוגמה>, םלהתעל ממנו . רוכציי אהו המתגל ןכפייט ןמצוי הלאמיר תכוחני לש הקבוצ השמנס עטב :ונוף רכאש אהו רמציי תא ,אילת ,צפת רכפ ןרופי וא תא םי ,המלח אהו חמוכי תא ועצמ םכרש טואקוורליס .מעולה ,אגב בברו וציורי תמככב רהציפו השהיית רבעב בעור אמנב ,רעות םוהיו אהי לסמ שחופ .ותקווה ההמסקנ תהמתבקש אהי קשאיצי יעד טשול תבטכניקו ,רבות המזדה םע ותלמידי בואהו ,עליהם ךא ,לפעמים תההזדהו ההיתר ושל עם רחומ הההורא המכתיב ול תא יאמצע יהביטו "ה"קונבנציונליים ,מהם ןכאמ יעצמא 'יוצר אהו ליכו להשתחרר • ךכ וא 'כך ה"נקוד למו "קו אהו םש ההמלוו תא לכ ותערוכותי לש קאיצי יעד תכעימו דמתמי ןבי םגורמי םצורניי תלחוויו ,אישיות ןאות אהו םמתרג הלשפ תויזואלי החזק .ואסתטית ביעסדורצ'יז . טפורטר יעצמ םע לתרנגו לברז האיפ ?מלניקוב תלת יביטו ןלרעיו ךדר תהשקפו תאישיו לע תנובע ךמצור ההשע בהמחיי האות תכאוצר במצ יחברת יפוליט · תאמנו · ואידיאול · י יג הלגיש .פרגמטית האהב תאמיתי לחיה :חיות תנקור אמוצ - תנקור ןמשע ןבמובנ בהמורכ לש ,המלים יומבל רלסתו הואפיוני אל ההיית .שם • התערוכ תקבוצתי 27 רפבורא 94•••••, וחיכו וכלרם. המקום שקט, אין חייל ואין עציר. השערים סגורים. ועדיין הם מחכים, רוצים לדאות את הכלואים. הדי זה יום חמישי וזה יום הניקוד , שהוא עכשיו אחת לשבועיים. בסוף, בשמונה וחצי הופיע ג'ונדי <קצין> ואמד שכל הכלואים כבד לא בניתוביה. סוגדים את המקום ואת מאות הכלואים שהיו בר העבירו לחמישה בתי כלא אחדים. לא, הוא לא יכול להגיד להם מי נשלח לאן. בניתוביה נשארו רק כעשרים איש והוא תלה רשימה עם השמות שלהם, כך שבני משפחותיהם יוכלו לבקר אותם. יתד המשפחות יצטרכו לבדר להיכן נשלחו בני משפחתם. וכך , סיפרה עיישה, התחילו כולם להתפזר . אלה שבאו באוטו בוסים עלו עליהם כדי לחזור הביתה. אלה שבאר במכוניות פרסיות החליטו לנסוע ל'פדעה', שאולי שם ימצאו את העצירים שלהם. פרעה? כן , זה שם בית הכלא בשכם או בג'נין , היא לא יודעת בדיוק. היא רק יודעת שזה מקום איום ונורא. הכי נורא מכולם. היא יודעת, השבאב סיפרו לה. אבל ניתוביה, הר ניתוביה, היא מקוננת, איזה מקום טוב זה היה. אוויר מצוין , פתוח, נקי , מסודר להפליא. לא כמו והדיה, ששם חם, צפוף ואוויר דחוס ומלוכלך , מלא אבק וזבובים. עכשיו יש חמישה בתי-כלא, היא מונה - והדיה, פרעה, מגידו , כדם וקציעות. הלוואי שחאלד עבד לדהויה או למגידו · סול . אבל האדום אמרו שהם עדיין לא · היא לא יודעת איפה הוא ובצלב יודעים. אני מציעה שבסלפן ל'מוקד להגנת הפרס' והיא מסכימה, ספקנית לגבי התוצאה. אחדי שווידאתי שהמשיב בטלפון דובר ערבית, נתתי לה לדבר , היא אמדה בשקט וביובש: 'הבן שלי היה בניתוביה: והאיש ענה: 'כן , אבל את ניתוביה סגדו: וזה היה בשבילה סימן שמי שיושב שם, בצד השני של הטלפון , יודע בדיוק על מה היא מדברת, והיא עברה לסרן הדיבור הרגיל שלה ומסדה לו עוד פרטים. הזהות · לבסוף נדנדו שהיא תטלפן מחד ותמסור את מספר תעודת של חאלד והם יחפשו אותו בשבילה. חאלד הועבד לכלא מגידו. ביום שהיה אמוד להישפט, כלומר ב 9/92/25-, העבידו אותו למגידו וכך שוב נדחה המשפט. בשבוע שעבד הגיעה גלוית דואר קטנה - היא מראה בידיה כמה קסבה, ובה · כתוב שחאלד הועבר למגידו ב 2s ל 9-, עכשיו עיישה מדברת על חאלד כעל בן אבוד. במגידו מותר לבקר דק פעם בחודש, בראשית החודש, ואת המועד הזה כבד הפסידו . והכלא רחוק רחוק, מרחק ארבע שעות נסיעה ומי יודע איך תדאה אותו. עדיין לא נקבע מועד חדש למשפט, ואת עורך-הדין אין הם מוצאים. תמיד הוא לא במשרד , וכשכבר מוצאים אותו בטלפון הוא אומר שאין חדש. ימים רעים, היא אומדת, ולחאלד פשוט אין מזל ויש לו גורל דע. 17/10/91 אין חדש, ועיישה מדברת על חאלד בפנים אדישות, אפילו מתנכרות קצת, כאילו מה אכפת לה בכלל. אבל לאס לאס הפנים מתרככות, ובסוף היא אומדת שכואב לה בחזה כשהיא מדבר עליו , עיישח ובנח והאל המשך מגיליון קודם פרק ב - משפט 2519191 ו: יום הוא התאריך שנקבע למשפט של חאלד. דכב כך · כחודש ימים שעיישה מדברת על , ולאחד ושהחליפ דין · עודך , ביתד תקווה. ובכל זאת היא באה הכדרכ לעבודה. מלכתחילה היא לא רצתה להיות נוכחת • 111 במשפט. אין לה כוח לזה, והדרך הטובה ביותר להעביר את הזמן היא ללכת לעבודה. אבל מעבד לכך , היא מספרת היום שבכלל לא בטוח אם המשפט יתקיים ואיפה. היא שמעה . שמחסלים את הכלא בניתוביה, ולא ברור אם חאלד עוד שם או שמא הועבר לכלא מגידו <מגיידדר היא אומרת> ואז המשפט יתקיים בג'נין ואז כבד בכלל לא בדור אם הוא יתקיים בתאריך שנקבע, כלומד דין אמור לדעת דק היום בבוקר · היום. את כל זה היה העודך , ולא היה לה כוח לחכות ולשמוע אם ואיפה. בכלל , היא אמרה לחאלד בביקור האחרון שאם יעבידו אותר למגידו כך דחוק, ואיך היא תיסע ותמצא · היא לא תברא לבקר אותו. זה כל שם בסיביר הדחוקה, · את המקום. היא דיברה כאילו מגידו נמצא אי ירים, · סהדה. ישראל נשמעת בדבריה כארץ רחבת · אר בחולות מדבד ובעיקר בלתי-מוכרת, זדה. אללה, שם יש בתי-מלאכה לבגדים, וקנתה · ג· אתמול נסעה לבית לחאלד לבנים חמים רטרנינג כחול - דק את הצבע הזה מותר הדין · ללבוש בכלא. היא קיוותה שתרכל לתת את הבגדים לעודך אבל כעת לא יודעים איפה הוא - ואני לא ידעתי יותר אם היא הדין עצמו. · מתכוונת לחאלד אר לערדך ואז סיפרה לי על הביקור האחרון שלה בכלא, הביקור שאליו דרדתה ושלרש אחיותיו של חאל.ד היה נורא · הצטרפו אמה רחמרתה צפוף, היא סיפרה, והם חיכו וחיכו עד שיקראו את שמותיהם ויוכלו להיכנס, ואז - כשכבד הגיע תורן , התבדר שאמא שלה שכחה את הזהרת בבית, והחיילים סירבו להתיר לה להיכנס. עיישה · תעודת ביקשה והפצירה והצביעה על האם הזקנה, מה כבד היא ~יכולה כך ביקשה, עד שהחייל · להזיק, אבל ללא הרעיל: אבל עיישה כל התרגז ואמר שערד מעט גם לה לא יתירו להיכנס. ואז אמדה עיישה לחייל - סרב' והשאירה את אמה מחוץ לכלא ונדחקה עם · טרב · 'טרב דרדתה ובנותיה כדי לפגוש את חאלד ולנסות לצעוק · חמרתה ולגבור על המרחק והקהל שמסביב כדי להחליף אתר כמה מלים. 2/10/91 היום הגיעה לעבודה באיחור ניכר , עייפה ומתנצלת. היא הלכה הדין אבל הוא לא היה. היה משפט? · מודקם בבוקר למשדד של עררך הדין · אני שואלת. לא היה משפס, לא מוצאים את עררך , ולא יודעים איפה חאלד . נמאס לה מהילד הזה ומכל הצרות שמסביב. ביום חמישי בשבוע שעבר , סיפרה, נסער לבקר את חאלד בניתוביה. שישה אוטובוסים ובהם בני משפחות הגיעו לשערי הכלא מוקדם בבוקר , רעוד הרבה מכוניות עם משפחות שבאר בכוחות עצמן . חיכו גויון 169 ו~ ~ו 28 חומר-נפץ ליד הבית, יהרסו את המכונית. אז אין מה לעשות, הם צריכים לשבות. אבל היא, אחד. היא · עיישה, לא מפחדת מאף תמיד הולכת לעבודה, בשביתה ובעוצר. היא רק משתדלת בימים כאלה לא ללכת לבד , והיא מצטרפת לשכנות שלה, שגם הן עובדות אצל היהודים. ישבתי יחד רצפינו בטלוויזיה במשלחות שהיו מגיעות לארמון במדריד , שם התחילו שיחות השלום. תרגמתי לה את דברי הקריינות: ~ז.יינר התרגשנו ועיישה אמרה שהעיקר זה השלום. ופתאום עצרה ואמרה: 'ראם יהיה שלרם, את חושבת שיתנו לי לברא לעבוד כאן'? אמרתי ששלום פירושו דרכים פתוחות לכל צד , והיא צהלה ואמרה: 'אז תבראי לבקר אותנו - כל שברע תבראי'. כשנראתה המשלחת הירדנית על המסך , עיוותה עיישה את פניה אדם. הם הכי גרועים עבור · וירקה, קיללה אותם ואמרה שהם לא בני הפלסטינים. הרבה יותר מהיהודים. והדבר הנורא ביותר שעשו ,>;' :\':,':\......•...···.··.,····· .··.·.·.. "\-~. . -·,\'_ ,-· \"·~,.· ~ז~ ·'"'·' בירדן זה · מה שקרה שם ב 972 ן . בפרס מה שקרה לשכנה שלה. עייפה נפנתה מוועידת השלום שעל המסך וסיפרה לי בהתרגשות רבה על השכנה הזו ועל שלושת בניה, שברחו לירדן עוד במלחמת •1967 אז - במלחמה של שישים ושבע - כולם נורא פחדו מהישראלים והיו בסרחים שיתחולל סבח נורא ושהם ימותו. אז המון אנשים ברחו לחם לירדן · מדהיישה ומבית . עיישה הייתה אז בהריון עם בנה הבכור ואחיה של עיישה אמר שלא צריך לברוח, מה שיהיה יהיה. םא נגזר עליהם למות -ימותו . אבל לברוח - לא! מספיק הם ברחו כבר פעם, אמר אחיה, במלחמה של ארבעים ושמרנה, כשהיהודים כבשו את צרעה, הכפר שלהם, והם ברחו ברגל , סוחבים חבילות ככל שיכלו , ועיישה התינוקת נישאת בידי אמה כחבילה על הראש. ובכן עיישה ומשפחתה נשארו בבית-לחם ולא ברחו במלחמה של שישים ושבע, אבל שלרשת הבנים של השכנה שלהם ברחו לירדן ונשארו שם. אחרי ששמעה השכנה על מה שקרה בירדן בספטמבר 72, קמה ונסעה לירדן לחפש את בניה. הראו לה גופות של מאות אפשר היה לזהות אותם, כי היו מכוסים בדם. אז היא · הרוגים, ואי עברה מאחד לאחד, ופתאום ראתה על היד של אחד ההרוגים שעון מוכר לה וקראה 'זה בניי. ועל ידו היה עוד בן , ועוד בן . אחמד , 29 פברואר '94····· אז היא לא מדברת בבית. שאלתי אם חיתה מעדיפה שלא אשאל עליו והיא מיד עונה בנענוע ראש - לא, לא, לא. היא רוצה לדבר עליו ולספר לי מה קורה. אלא שלא קורה כלום. כעת, בדיוק שלושה חודשים ויום מאז נעצר , הם מנסים לברר אם יוכלו לבקר · אותו ב 20 לחודש, שהוא יום הביקור במגידו . אפשר לבקר שם רק דרך הצלב-האדום, והם הולכים יום יום לראות אם חאלד מופיע ברשימות שלהם. אם שמו יופיע - יוכלו לבקר . אבל עד היום כל פםע שהלכו לשאול , אמרר להם שלא מוצאים את השם שלו , ואם לא ירכלו לבקר אותר בשבוע הבא, יצטרכו לחכות ערד חודש. היום ילך בנה הבכור , דואר , לברר בצלב האדום אולי יש משהר . דואר יושב בבית ולא יכול ללכת לעבודה אצל היהודים בבקעה, היא מסבירה לי , כי היום עוצר בגלל בייקר • היא עצמה הגיע לעבודה בלי בעיות. 'את כבר מכירה אותי', היא אומרת, 'אני יודעת איך להסתדר עם עוצר ושביתה'. במחסום עצרו אותה, אבל שי דרך עוקפת, רק צריך ללכת יותר ברגל ואז מגיעים ליגילוה' <במלעיל> רמשם באוטובוס: היום ליתר ביטחון נסעה באוטובוס ערבי. הדין · םע עורך סדם דיברו והמזכירה שלו אמרה שאולי הוא יפגוש את חאלד השבוע. ועיישה אומרת שעד עתה לא דין · פגש העורך את חאלד בכלל , וכעת במגידו זה ייקח עוד יותר זמן · . מגידו זה לא כמו בכיתוביה: איזה כלא סוב היה ניתוביה היא נאנחת - כל שבועיים דין · ביקורים, והעורך היה יכול ללכת ולבוא ולשוחח עם העצירים מתי שהוא רוצה. 22/10/91 היום קרנו פניה של עיישה - מחרתיים תיסע לבקר את חאלד במגידו . הם כבר רשומים האדום, ועליהם לקום בארבע וחצי · בצלב בבוקר כדי להגיע למקום האיסוף במרכז בית לחם ולעלות · על הזקונים רמה. כעת · האוסוברס. יסער היא ובעלה, הבן הבכור ובת עליה לקנות סרנינג חדש כחול כהה חלק, בלי דוגמא. היא כבר קנתה סרנינג כחול בבית גיאללה, אבל עם ציור , ובמגידו אסור ללבוש סרנינג כזה. רק חלק. אז היום אחרי העבודה היא תיסע לאזור התעשייה בתלפיות ותקנה שם סרנינג חדש. סיפרתי לה קצת על מה שתראה בדרך למגידו , והיא שמחה לשמוע שמזג האוויר באזור מגידו פחות קר מאשר כאן . כשדיברנו על הנסיעה לארץ ביקשה שלא אשאיר · הקרובה שלי לחוץ אחת כשאחזור: כך · כסף לשלם לה כל שברע, אלא שאשלם לה בבת דין. · תחסוך כסף בשביל לשלם לעורך / 24/10/91 ביסלר את הביקור בכלא מגידו! אתמול בערב חזר בעלה מוחמד מהעבודה וסיפר שהיה כתוב בעיתון שהביקור שהיה מתוכנן למחר , 25/10, בוטל. כבר חודש וחצי בדיוק מאז ראתה את חאלד לאחרונה, ושרב היא שואלת את השאלה הנצחית שלה - מי יודע מתי תראה אותר פעם? והיכן? · שוב היא חושבת שאולי ביטלו את הביקור בגלל הוועידה הזו במדריד , שבגללה היה גם עוצר בימים האחרונים. אין מזל לחאלד , היא אומרת. זה הגורל שלו , שהוא יישאר בכלא ושהיא לא תצליח לבקר אותו. 30/10/91 היום מתכנסת ועידת השלום במדריד · ועיישה מקורה שאחרי שייגמרו סוף לבקר את חאלד בכלא. היא חושבת · הדיונים אפשר יהיה סוף שבגלל הוועידה ביסלו את הביקורים, רגם הציבו הרבה מחסומים בכניסה לעיר • בעצם יש היום שביתה וזו גם הסיבה שהבן הבכור לא הלך לעבודה. וזו הסיבה שכל החבריות אצלם סגורות. לא מפני החנויות מתנגדים לשלום. להיפר · שבעלי , כולם רוצים שלום, היא מסבירה לי , אבל הם מצייתים לקריאה לשבות כי הם מפחדים. אם הם לא ישבתו יבואר הצעירים בלילה וישרפו להם את החנות, ישימו בכלא מגידו , שם עצור חאלד . היא עשתה חשבון שאביו לא ראה אותו יותר מחמישה חודשים, מאז שנצער. והיא לא ראתה אותו מאז המשפט הקצר בג'נין לפני שלושה שבועות, אבל זה לא נחשב. לבקר אותו ממש לא ביקרה מאז החודש התשיעי' כשעוד חיה בניתוביה. ושוב היא מונה את כל הבגדים שתקנה לו בבית גיאללח - סוודרים, תחתונים ארוכים רחמים, וםרנינג כחול , נוסף לזה שקנתה לקראת הביקור הקודם שהתבטל. למה דווקא בית גיאללח, אני שואלת, שם יותר זול? לא, בכלל לא. פשרם שם פתוח גם אחרי הצהריים, שעה שאצלם בבית לחם החנויות פתוחות רק כמה שעות לפני הצהריים. 'בגלל האינתיפאדה', היא נאנחת. 17/12/91 'השבח לאלי אמרה עיישה 'ראיתי את חאלד והוא בסדר. בסדר גמור •, את המלים האחרונות היא אמרה בעברית, כשהיא מאריכה כך סיפרה איך ביום שני · רי. אחר · ו· ו· במלה 'גמו , כמתוכנן' הם עלו על חאוםובוסים בארבע וחצי בבוקר , והגיעו לכלא מגידו בשמונה בערך. עברו דרך רמאללה, שכם, ג'נין. איזה שדות יפים שם בדרך, היא אומרת בפנים זורחות, ממש ארץ יפה. וגם בכלא עצמו יש סידורים סובים, הכי סובים מכל בתי הכלא שהכירה: הכי סובים בשביל המשפחות היא מתקנת את צעמה בצחוק, בשביל האסירים הכי סוב חיה בניתוביה. במגידו יש למשפחה מקום לחכות ואפילו לשבת עד שמגיע תורה להיכנס פנימה. אחרי שהגיעו וירדו מהאוטובוסים - היו שם אולי ארבעים אוםובוסים, היא אומרת, אז אחרי שירדו ועמדו והתחילו לדבר ולהסתובב, הופיעה חיילת עם מיקרופון' ואמרה להם בערבית בוקר סוב וברוכים הבאים, וביקשה מהם לחכות בצורה מסודרת ובשקם. עיישה חיקתה את החיילת עם המיקרופון וניכר היה שהמעמד הרשים אותה ביותר. היה להם מזל ותורם הגיע מוקדם: אחרי שעברו את כל בדיקות הביטחון והגיעו למקום המפגש, היא הייתה הראשונה שראתה את חאלד' מבים בדאגה במשפחות הנכנסות ומחפש אותם. ואז אחותו הקסבה רמה קראה לו והוא ראה אותם ושמח מאוד . הוא אמר לחם לא לדאוג, שהוא בסדר גמור. הוא גר באוהל, ויש להם אולי חמש שמיכות - שתיים על חמיסה, שלוש להתכסות. הוא אמר להם שבמגידו לא ירד שלג ופחות קר מאשר בירושלים ושלא ידאגו . הפעם הבאה שיתראו יהיה כמשפם שיתקיים ב 23/1/92-. אם יתקיים במועדו' היא מוסיפה. 22/1/92 עיישה מאוד נרגשת, כי מחר סוף סוף המשפט של חאלד. היא מפחדת לחשוב על כך, אבל לא יכולה לחשוב על משהו אחר. הלב פשוט נופל לה כשהיא חושבת. מי ייסע איתן , אני שואלת ? אחד · אף , היא משיבה. יש ושיון רק לבן משפחה אחד' אז היא תסע לבדה, מוקדם מוקדם בבוקר, כדי להגיע לג'נין בזמן. 29.1.92 כשעיישה נכנסת הביתה, אני מנסה לנחש על-פי הבעת פניה מה היה במשפט, אבל אני לא מצליחה. מה היה? אני שואלת. לא היה שמפט, היא עונה. ומספרת שביום חמישי' ח 23.1.92- המיוחל' הביאו את חאלד לבית המשפט, דין לא בא. אז קבעו · אבל חעורך ליום שני, 27.1.92, ואז בא דין, אבל · העררך משהר השתבש ולא הביאו את חאלד. אז קבעו ליום שני הבא, 3.2.92• זה הגורל פעם לא יהיה משפס, והוא · של חאלד' היא אומרת. אף פשרם ישב לעולמי-עד בבית הסוחר • אולי רק ברחמי אללה משהו יסתדר. במשך שבוע אחד נסעה פעמיים לבית המשפט בג'נין. כל נסיעה מאח שקל. והיא מונה: בית לחם - ירושלים, ירושלים - שכם, שכם - ג'נין' ומג'נין מונית שירות לבית המשפט. הנסיעה במונית היא הכי יקרה, אבל אין דרך אחרת להגיע לשם אלא באמצעות מוניות אלה. מאתיים שקל הוציאה במשך יומיים של נסיעות, וכל פעם ערמאד וחמאד . מרוב הצער ומרו ב הבכי , איבדה השכנה את מאור עיניה. ואילו בעלה של השכנה, הוא לא נסע עם אשתו ואחרי שנודע לו מה שקרה לבניו , הסתגר בבית ולא יצא. השכנים שמו לב שהוא לא יוצא: תמיד היו רואים אותו עובד בגינה, הולך למכולת, ועכשיו לא ראו אותו . אז השכנים דפקו בדלת, סרק סרק סרק, ולא פתח. ניסו לפתוח - והדלת לא נפתחה. ואז לא היתה ברירה והם היכר בדלת בחוזקה - םראח, הדלת · ו נפתחה ומצאו את האב מת. אז עיישה לא רוצה לשמוע על הירדנים מלה. הם פשרם אדם. · לא בני ובחזרה לחאלד - אולי יהיה משפם ביום שני הקרוב, בג'נין • דין ספר · העורך להם שחאלד רשום עדיין כמחש . ב של צהייל מאז נעצר בינואר 1991• אני שואלת איך זה, ועיישה מסבירה בסבלנות רבה: 'אז הרי תפשו אותו ליד האוטובוס ואמרו שהוא זרק אבנים והחזיקו אותו שבוע בייארוןיי רו:rאו כך בכלא בזהריה: את לא זוכרת?' אמרתי שאני זוכרת, ושהיא סיפרה לי שמאותו מעצר הוא השתחרר כעבור כמה זמן . 'כן' , היא ממשיכה בסבלנות ומדברת יותר לאם, כדי שאבין, 'אבל זה לא היה שחרור מסודר. מה שהיה זה שיום אחד הוציאו קבוצת עצירים אל מחוץ לכלא. חאלד היה בקבוצה הזו והוא חשב שמעבירים אותם לכלא אחר , כי הוא הרי סדם נשפם. אבל השומר התחיל לקרוא: "פלוני אתה משוחרר: פלוני אתה משוחרר; חאלד זיתוני אתה משוחרר". אז חאלד הלך הביתה, רק עם הבגדים שלבש כשהוציאו אותם החוצה, כל הדברים שלו נשארו בפנים, והוא בא הביתה ואף אחד לא בא לחפש אותו ואנחנו חשבנו שבזה גמרנו את העניין הפעם. עד החודש השביעי , כשבאו החיילים לבית בלילה וחאלד לא היה בבית כי הלך לבקר דודתו · את בת . כעת מתברר שהמחשב לא מחק אותו , ושם רשום שחאלד בעצם עצור כבר מהחודש הראשון. 'אני שותקת, מנסה לעכל את הסבוך החדש הזה. עיישה קולטת את הבילבול שלי ואומרת שבעצם לא נורא, כי אם, למשל , הוא יקבל כמשפם ביום שני עונש של שנה, נשארו לו רק חודשיים. וצמנו 1991 חודש לא הייתי בארץ, ולכן גם לא ידעתי שחאלד אכן הובא בפני שרפם בבית המשפט בג'נין. כשחזרתי, סיפרה לי עיישה שהמשפט לא הסתיים כיון שלא היה "העד", הוא הנהג שהתאונן על חאלד · שזרק אבנים על האוטובוס. נקבע מועד חדש ל 23 לינואר 1992• אם גם אז לא יבוא העד , ישחררו את חאלד . אבל היא בסרחה שהעד יבוא. בבית המשפט ראתה את חאלד אחרי הרבה זמן שלא התראו . הוא נראה צהוב, אבל לא מוזנח וזה הכי חשוב לה. רק שהיא ראתה אותו בקושי. בית המשפט בג'נין זה לא כמו שהיה לפני שנתיים, בפעם הראשונה שעצרו את חאלד. אז היה המשפט ברמאללה והם יכלו יד. והיו מכניסים את העצירים · לשבת קרוב לעצירים, ממש על כולם בבת אחת, כך שבעצם היה אפשר לראות אותם הרבה זמן , ולא רק ברגעים שהתקיים המשפט של כל אחד מהם. אבל בג'נין מושיבים את המשפחות רחוק מהספסל של העצירים, והעצירים מחכים בתא יד אולם · קםן עלהמשפט, · בית ומכניסים כל פעם רק את מי שקוראים בשמו . כשקראו בשמו של חאלד והכניסו אותו , היא רצח אליו ורצתה לחבק דין שלה נגש · אותו לפחות, אבל החיילים עצרו אותה. אז חעורך לקצין ואמר לו: 'תנו לאם לנשק את בנחי והקצין חסכים והיא חיבקה ונישקה את חאל.ד 'המזל הוא' היא אומרת 'שאני לא בוכה כשאני נפגשת עם חאלד. איכשהו אני מצליחה לדבר ולקשקש ולצחוק כאילו כלום. יבשה. כך · אחר בכיתי בבית בלי הפסקה. המשפט חיה ביום רביעי , ואני בכיתי ביום חמישי, ביום שישי, וביום שבת.' 10/12/91 ביום שני הקרוב תסע עיישח לבקר את חאלד! היא סיפרה שאתמול' כשחזרה חביתה, אמר לח מוחמד בעלה שהתקבל 'ךירסיt'ח לביקור ו:וז s ~1 ~ 30 •••• גורון 169 לצבאו אחר-כך סיפרה שהדברים לא התגלגלו כל כך פשוט במשפט. בראשית הדירן עמד עררך-הדין שלהם והרצה את טענותיו בפני שהופט ואמר שחאלד חף מפשע, הוא לא זרק אבנים ובוודאי לא היכה שרסרים ונהגים. השרפס, סיפרה עיישה, ישב רכון על שולחנו המוגבה, והקשיב קשב רב לדברי העורךדין · . היה נראה לה שהשרפס השתכנע לגמרי רכי הוא עומד לזכות את חאלד. אבל אז קם התובע ואמר , שהוא לא מסכים בשרם אופן שחאלד יצא זכאי , הרי ישנה עדותו של נהג האוטובוס וכר.י השופט אמר - סרב, אז תביאו את הנהג להעיד . אבל הנהג לא הופיע, ולכן קבע השופט מרעד לחודש הבא, אז יתקיים המשפס ויישמעו דברי הע.ד היא נשארה לשבת באולם המשפט, כי רצתה לראות את חאלד כמה שיותר • ואז יצאו כולם להפסקה, נסח השופט היה צמא ורצה לשתות דין הלך לדבר עם השופט ביחידות, · תה, היא אמרה. רהעררך ואחר-כך הוא יצא ואמר לה שלא יהיה ערד משפס בחודש הבא, iז . 1""' שהוא סיכם עם השופט רעם התובע שחאלד יישב עוד שבעה חודשים והם ישלמו שלרשת אלפים שקל קנס, וזהו . היא נותרה המומה, לא הבינה איך ז ה יכול להיות. שאלה אם חאלד יודע והעורך-דין אמר שכן , חאלד ה סכים, ושזה עדיף על משפס שנסחב כבר כל-כך הרבה זמן. עורך-הדין גם אמר לה לברא לבית המשפט בעוד שבועיים כדי לסדר אם ענין הקנס: אולי אפשר יהיה לפרוש את זה בתשלומים, ואולי אפשר יהיה להפחית את הסכום. רכך , כעבור שבועיים נסער עיישה ושכנתה, שגם היא מיוצגת על ידי אותר עורךדין · , בסקסי ספיישל לבית המשפט נגיב ין כדי לשמוע איזה סידור ייעשה נעביד הקנס. הרעיון לנסוע במונית ספיישל היה של עררך הדין - כך ייחסכו מהן תלאות הדרך' החלפת ארסו בוסים ומוניות והמתנות מיותרות, והמחיר לא יהיה יותר יקר . הן קמו מוקדם, סיפרה לי עיישה, ויצאו לדרך בארבע בבוקר' כדי להיות בג'נין בשמונה. כל היום הן ישבר באולם בית המשפט רחינו לעררך-הדין. מן הכלא הביאו את חאלד ואת בנה של השכנה, אבל עורך-הדין לא בא. בסופו של דבר' בשלוש וחצי אחה"צ נשארו רק חזרה הביתה הרוגה ומיואשת. בפעם הראשונה, ביום חמישי ה 23-, הגיעה לבית המשפס ומיד ראתה שחאלד ישבר דין איננו · והעורך . היא הסתכלה וחיפשה את העורך-דין , רככה לא שמה לב כאשר שמש בית המשפס קרא לכולם לקרם. היא הייתה כל-כך מודאגת שהמשיכה לשבת ולחפש בעיניה דין · את העורך , עד שהבחינה שצועקים לה 'קרמי , קרמי'! ומיד הזדרזה לקרם. היא נשארה בבית המשפס כל · היום, וראתה איך השרפס לא מקשיב למה שקוראים בפניו ורק קובע תאריך משפס חדש לכל אחד . עשה רושם של איש רע ממש. ובפעם השנייה שהיה צריך להתקיים המשפס, כשהעורך-דין בא ואת חאלד לא הביאו - אז היה דווקא שרפס סרב, שהקשיב בסבלנות לכל מה שסענו בפניו. רמה עם הנהג שצריך להעיד, אני שואלת. הוא הגיעו לא, הוא לא בא - לא ביום חמישי, ולא ביום שני. בשני הימים הללו ישבר אחיותיו של חאלד בבית ולא משר מהחלון כדי לראות אם הנהג ישלהםי נוהג בארסרברס 'אגדי לקוית ארבע. אם לא היו רואות אותר , היו יודעות שהוא הלך להעיד במשפס נגד אחיהן. אבל בשני הימים של המשפס ראו אותר נוהג בארסרברס, רעיישה חיקתה את אחיזתו האיתנה בהגה, בישיבה קצת כפופה ועיניים בולשות לכל עבר . ואני חשבתי , כך אולי הוא מחפש זורקי אבנים כדי להתגונן בערד מרעד. 1.3.92 כבר איבדתי את המעקב אחרי המועדים שנקבעו למשפט שלא התקיים: היה לפחות מרעד אחד כזה בחודש פברואר . באותו שברע חיתה שביתת עורכי הדין הערביים בגלל 'ההוא שמת בכלא והריהי אמרה עיישה <הכוונה לעכשאררי>, והוסיפה בפנים עייפות שאולי בחודש הבא יודיעו להם מתי יהיה המשפט. יאיבסארי <אולי>. סוף מרץ 1992 בשבוע האחרון של חודש מרץ, נסעה עיישה ביום שלישי לבקר את חאלד בכלא מגידו. זה היה ביקור סרב, היא סיפרה לי כך · אחר , והם היו מלאי תקורה: המשפט נקבע למחרת יום הביקור , והם קיוו שבכך תסתיים הפרשה רחאלד ישוחרר הביתה. את ערד תראי , אמר לה חאלד , פיסר>. · אל · אני אהיה אתכם בסעודת החג כשברע הבא <עיד עיישה לקחה איתה לביקור זה את בתה פטמה, מפני שחאלד בקש לראות ארתה. פסמה היא בת 14, נערה צנומה ועצובה. היא פשוט לא אוכלת, סרענת עיישה: ובאמת כך היא נראית. עיישה מתלוננת לעיתים קרובות על פטמה, ששוקעת במצבי רוח ומסרב לכל , רעיישה מרנה באצבעות: לא ארכל , לא בית ספר , לא שיעורים כלרם: רוב הזמן היא במצב רוח, מתקרססת עם אחיותיה וצורחת עד כדי איבוד קול: הרבה פעמים עיישה מאבדת את הסבלנות ומחכה את פסמה מכרת נמרצות. חאלד בקש מאמר שלא תכה את פטמה, ושיביאו ארתה לאחד הביקורים. אפריל 1992 למחרת אותר ביקור , נירם רביעי , נסעה עיישה לג'נין ל משפס של חאל.ד הוא המשפס שהיה אמור להתקיים בחודש הקודם, ובזה שלפניו רכך יותר מחמש פעמים. כשבאה אלינו לאחר המשפס, אמרה בקצרה ובפנים אסרמרת: 'הוא צריך לשבת ערד שבעה חודשים. ואנחנו צריכים לשלם לצבא שלושת אלפים שקלי. כששתינו קפה היא הסבירה: היום מקבלים כולם לפחות שבעה חודשים. לא חשוב מה עשית - תשב לפחות שבעה חדשים: לחאלד שי מאסר על תנאי של 15 חודש, רעוד שבעה חודשי מאסר שנפסקו לו עכשיו - ביחד זה עשרים ושנים חודש. כשהוא נעצר במלחמת המפרץ זה היה לפני 15 חודש, אז כך נשארו ערד שבעה חדשים . 'זהרי אמרה והתחילה לנכרת. היא כל כך קיוותה שהוא יהיה איתם בארוחת החג, ועכשיו אין סעם לחג. זו פעם ראשונה שאחד מילדיה לא בבית בחג, רעוד בכלא. ומנין תיקח שלרשת אלפים שקל לתת 31 . פברואר 94' ירצה האל - בחודש האחד-עשר השנה. אבל השאלה הכי חשובה היא, ממתי יספדו השלטונות את עשרים ושניים חודשי המאסר שנגזור על חאלד - מינואר 1991, אז נעצר ושולח לדבריו הביתה אחדי כמה חודשים ללא משפס, או מיולי 1991, כאשד באו החיילים דין · לעצור אותו בבית. והעודך , כרגיל , איננו , או שהוא מתחמק מהם, או שהוא אומד להם לבוא והוא יסביר הכול וכשהם באים הוא עסוק. וכך - יש ימים שבהם עיישה בסרחה שהענינים מסודרים: הם ישלמו את הקנס בחודש העשירי וחאלד יחזור הביתה בחודש עשר · האחד • ויש ימים בהם היא מוצפת סימני שאלה, התאריכים מתבלבלים, והיא נשבעת שעוד הערב תלך אל אחיה ותאמר לו דין · שיגיד לעודך שזה לא בסדר ושיטפל בהם סוב. סרף ירכי 1992 סוף-סוף הופיע שמו של חאלד ברשימת הצלב האדום, והם יסער לנקד אותו בשבוע הבא. היא כבד מתייחסת לינקבי כאל מקום מוכר ולא חוזרת על הצהרות שבחיים היא לא תיסע כל-כך דחוק אל ארץ לא נודעת. עכשיו היא אומדת שינקב' יותר קרוב אפילו ממגידו . אמדו לה שבסך הכול שלוש שעות נסיעה הלוך וחזור . עכשיו , היא מסבירה לי , משהופיע השם של חאלד ברשימת הצלב האדום, הם יקבלו 'תסדירי <ושיון> וכל חודש יצטרכו להחליף אותו , וכך תובטח להם זכות הניקוד אצל בנם. שני מקומות מוקצים להם, ובפעם הראשונה יסער היא ומוחמד. 1/7/92 הביקור אצל חאלד היה מוצלח מאד , סיפרה עיישה בפנים רגועות. הוא נדאה סוב, מוסד שלום לכולם, וגם שאל עלי , וביקש למסור שלום ליסית דינה'. בכלל לא דחוק הכלא הזה, סך-הכול נסעו שעה וחצי. וסידורי הביקורים שם הכי סובים, כי כל פעם מגיעים רק מספר אוטובוסים, ואפשר ממש לשבת עם חאלד פנים אל פנים, רק מחיצה מפרידה, ולדבר בשקט, לא לצעוק דדך כמה גדרות תיל 1 כשהמבקרים האחדים עומדים קרוב וצועקים גם הם. חאלד מודאג כיוון שבספר של הכלא כתוב שהוא ישתחרר רק בחודש החמישי בשנת 1993, ואם לא ישלמו את הקנס - הוא ישתחרר דק בחודש האחד-עשר בשנת 1993! כמה שהיא ומוחמד הסבירו לו שלא כך , ושחרורו קרו ב הד בה יותר , הוא לא האמין . הוא טוןע שכך כתוב בכלא, ועד שלא יגיע פסק הדין למשרד של בית הכלא - כך יהיה. אז צדיך שוב הדין · ללכת לעורך , ולבקש ממנו שייסע לבית המשפט בג'נין , ייקח שם את פסק הדין ויביא אותו לנקב. דק כך בסרח חאלד שהוא ישתחרר בעוד כמה חודשים, ולא בעוד שנה. על מה עוד דיברתם, אני שואלת, ועיישה אומרת שמה כבר אפשר להספיק בחצי שעה - חאלד שאל על כל אחד מבני המשפחה, וכך עבר הזמן . היא לא ראתה את הכלא עצמו , אבל חאלד סיפר שזה בסדר: הוא גר באוהל , האוכל בסדר , ושלא ידאגו לו . המקום שבר נפגשו עם חאלד , הסבירה לי עיישה, הוא באמצע הדרך , והוא מיוחד בשביל הפגישות בין בני המשפחות והאסירים: יש שם סככות וספסלים ולשם מביאים את האסירים שבני משפחותיהם קיבלו ושיון לביקור באותו יום. הכול מאוד מסודר , היא מדגישה: ביום הביקור שלהם, למשל , היו שם שני ארסובוסים מבית לחם, היה אוטובוס מחיליל , מזהריה, ושבעה ארסובוסים מעזה, היא מונה באצבעותיה. איך שהם ידדו מהאוסובוס, שמעה מישהו קורא: יאבו רדארי, 'אום רדארי , ומיד דאתה שזה חאלד , שגם נתן להם כך כבוד , ו גם קצת התבדח. מוחמד , למשל , לא הבין מי קורא להם, ופנה אליה מבולבל 1 והיא צחקה ואמדה - הנה חאלד' זה הוא שקורא לנו • אז כך עבד הביקור הראשון שלהם בנקב, וכעת הם ינסו לטפל נעביד של העבדת פסק הדין מבית המשפט בג'נין לכלא. 8/7/92 מסתבר שזה לא כל-כך פשוט, להשיג את פסק הדין. שוב היא שתיהן באולם. הפקיד קרא לחאלד להתייצב בפני השופט וזה קבע מועד חדש כדי לדון בקנס. כך גם לגבי בן השכנה. עוזר של אחד מעורכי הדין אמד להן , שהעודך דין שלהן לא בא משום שברגע האחרון נקרא להופיע באופן דחוף בבית המשפט ברמאללה. רכך הן חזרו הביתה נירים ריקות, עייפות ומאוכזבות מרה. כעת ארמדת עיישה, שבביקור הקרוב אצל חאלד היא תאמר לו שאם דין לא · הערדך יברא שוב, עליו לבקש שבית המשפט ירשה לו לטעון לעצמו לבד. ממילא אין תועלת הדין הזה, שמשגע · בערדך אותם ומשקד במצח נחושה, ומוסב שחאלד יטען לעצמו וחסל. סרף מאי 1992 אני כבד לא זוכרת בדיוק את השתלשלות העניינים, אבל סופו של דבר שלא נערך בידוד נוסף בבית המשפט, רחאלד הועבד לכלא בנגב, 'נקני בבית דגושה כפי שעיישה מבסאה, הוא כלא קציעות. ושרב היה בילבול גדול - האם עבד ישר לינקב' או שמא הוא בזהריה ודק משם יעבוד לינקבי, ואיך ידעו איפה והיכן לבקר אותו. פרק ג: מאסר 27/5/92 היום סיפרה עיישה שקיבלו מכתב מחאלד: הביא את המכתב בן של אחד השכנים שהשתחרר עתה מ'נקב', הוא כלא קציערת. חאלד כותב להם ששלומו סוב, אבל עיישה לא רגועה: תמיד, היא ארמדת, הוא כותב ששלומו סוב, אבל היא זוכרת מה סיפר להם על הכלא הזה כאשד היה שם במאסר הראשון שלו לפני שלוש שנים: הוא סיפר אז על חום נורא, ארכל גדוע ומועט, ומים שתמיד חמים מדי. זה הדי מדבר' היא ארמדת. במשך חודש מאי , כשסיפרה על פסק הדין , דאגה מאוד על המאסר-על-תנאי שחוסל עליו - שנתיים. לא בדוד לי אם זה למשך שנתיים, או שנתיים. כך אר כך בסרח שייעצר שוב, אמדה. זה דק ענין של זמן, והאמת - היא הכי שקטה כשהוא כלוא. ברגע שייצא לחופשי היא לא תפסיק לדאוג: בכל יציאה שלו לרחוב - לקנות עיתון , לנקד חבר , סתם ככה - יכולים לעצור אותו. מישהו יצחק, יזרוק אבן , או אפילו סתם - יעצרו אותו , ידאו תעודה ירוקה ואת שמו שמופיע פעמיים בקומביוסד -וזהו • הוא שוב ייעצר , וייכלא, וישב שנים דע שיישפט על כלום. באחד מימי ראשון אחה"צ, נכנסה אלי ,'ב שגם אצלה עיישה עובדת יום בשבוע ואמדה לי' שצדיך לשכנע את עיישה לשלוח את חאלד לחוייל ברגע שהוא משתחדד: הדי בדוד שאין לו כאן עתיד , והוא יחזור לכלא, זר דק שאלה של זמן. 'תגידי לעיישהי, אמדה 'שתחכה לו בשער בית הכלא עם כרסיס סיסה.י לאן? לא חשוב אוסטרליה, קנדה, ארצות ערב - העיקר שלא יישאר כאן. 'אם היא רוצה ילד חי וחופשי היא צריכה לשלוח אותו מפה: כך אמרה ב.י יוני 1992 עיישה עוד לא ביקדה את חאלד בקציעות. היא מחכה שהשם שלו יופיע ברשימות של הצלב האדום, וכנראה שזה יהיה בסוף החודש. היא כבד לא מתייחסת למרחק ולחום אלא פשוט מחכה לדאות אותו. ושוב קנתה לו סדנינגים, ומכנסי ג'ינס, כי שם מותר ללבוש בגדים כאלה, לא כמו במגידו. ובתא ההקפאה במקרר בבית שלה היא שרמות קופסה עם עלי גפן ממולאים באורז' אותה תיקח כשיסער לכקדר. פםע אחד פעם היא יושבת איתי ומנסה לחשב את החודשים שנותרו • חאלד חושב הוא ישב עד החודש החמישי בשנה הבאה <היא לא קרואת לחודשים בשמם, אלא ממספרת אותם>: כך כתב להם בגלויה שהגיעה לפני כמה ימים. כנראה שהעודך דין לא דיבר איתר אחרי מתן גזר-הדין , וחאלד לא יודע שישנה האפשרות שהם כן ישלמו את הקנס רכך יידרו' מן המאסר שישה חודשים, והוא ישתחרר - אם ~ -== ו י:ו === ן~ ~ 32 גליון 169 הביקורים החודשיים של חאלד ננגסו לשיגרה - עיישה יודעת מתי יודיעו להם על מרעד הביקור , והנסיעה למקרם המפגש בנגב גם היא כבר מוכרת ואין אכזבות אר הרפתקאות. ועדיין נשאר מרעד השחרור של חאלד בגדר תעלומה: הם ישלמו את הקנס על שלרשת אלפים שקל בחודש הבא, אבל הם לא יודעים אם חאלד ישתחרר · בחודש ה 11, או חצי שגה לאחר מכן , כלומר בחודש החמישי בשנת 1993. כך ארכך , הוא נעדר מהבית כבר ארבעה עשר חודש, · והגעגועים של עיישה כשהיא מדברת על חאלד לא הפכו לשיגרה. אוקטובר 1992 כמעט לא נפגשנו החודש: - החגים 'נפלו' על יום העבודה שלה אצלנו , שהוא יום רביעי , וגם הביקורים אצל חאלד התקיימו דווקא באותו יום. אחרי יום הכיפורים נכנסה לשאול איך עבר עלינו הצום, ואז סיפרה שהיא מאוד מודאגת משביתת הרעב של האסירים. כל ",.Jזi; הזמן היא חושבת על חאלד שלא אוכל והיא מאוד דואגת לו . איך את יודעת שהוא צם, אני שואלת, והיא אומרת שכבר בביקור האחרון שלהם חיתה אצלו בכלא שביתת הרעב. זה רק התחיל אז , אבל הוא אמר לה שהוא מוכרח. ככה זה, היא אומרת. מספיק שיהיה םש בבית הכלא אחד שיגיד שצריך לשבות רעב, וכולם יפסיקו לאכול. אין מה לעשרת. את חושבת שחאלד רוצה לצום, היא שואלת. נסח שלא. אבל אין לו ברירה. · אומרת 25/10/92 כעת עיישה דואגת משרם ששמר של חאלד לא הופיע ברשימה של האסירים שמותר לבקר אותם. כל שלרשה שברעות היו מוצאים את שמו ברשימה, וכך חיתה שגרה של ביקורים סדירים אצלו . אבל כבר חמישה שבועות מאז ביקרה אצלו לאחרונה, שמו היה צריך להופיע כבר מזמן ברשימה של הצלב האדום - ואין. כל יום מוחמד אר דואר הולכים לראות, עוברים על כל השמות בזהירות -ואין . היא מאוד דואגת, אולי הוא חולה ולכן לא נותנים להם לבקר. כשיצא מהמאסר הראשון היה רזה מארד ונשלח לבדיקות ומצאר שמשהר לא בסדר בשם אצלו. כך · אבל אחר עשר בדיקות ביקורת והכול היה בסדר . גם עכשיו הכול בסדר , אני מבטיחה לה, כאשר ה'כיסרי' מספרת על הנסירנרת להשיג את עררך הדין · -בטלפון , במשרד , בבית, וכאשר כבר השיגו אותר , אמר להם שיתקשרו איתר שרב פעם השבוע, רזה לא קל , כי כמעס כל יום יש שביתה השבוע. עיישה מקללת את השביתות הבלתי פוסקות, כל יום יש סיבה אחרת, והכול נסגר ואין אפשרות לסדר שרם דבר , חרץ מאשר לקנות לחם דין לפני · וחלב. אולי היום יספיק דואר להגיע למשרד של העררך הצהריים. אבל דואר הוא 'כסלן', · שייסגר בגלל השביתה של אחרי צעלן , והיא לא כל כך סומכת עליו · . אוגוסט 1992 בסוף יולי היה ערד ביקור של עיישה ב'נקב'. חאלד נראה בסדר , היא מספרת, רק מתאונן שאין להם מספיק ארכל. גבינה, למשל, נתנו רק פעם אחת מאז שהוא שם. הם לקחו איתם לביקור את רמה ואת פסמה, אבל בסוף דווקא לפטמה לא גתנו להיכנס, והיה צריך להשאיר אותה, ברכה ומאוכזבת ובעיקר מבוהלת מאד , לחכות לבדה בחוץ. היא מיררה בבכי , אבל לא היה אפשר לעשות כלום. היא כבר לא קסבה והיה צריך להסדיר לה אישור . כשיצאו מהביקור מצאו אותה בסוב, מחכה להם באחד האוטובוסים. היא סיפרה שאחרי שהם נכנסו והיא נשארה לבדה בחוץ, החיילים כל פעם אמרו לה שתלך, שאסור לה להסתובב שם: עד שנהג אחד האוטובוסים ראה אותה ואמר לה בואי בואי תחכי אצלי באוטובוס. הם לא הצליחו לחשיג את נוסח פסקהדין · , והם עדיין לא יודעים מתי חאלד ישתחרר באמת. סוף אר גוסט 1992 אחרי ציפייה מתוחה במשך השבועיים הראשונים של החודש, שאז בדרך כלל מתפרסמים שמרת האסירים שמותרים לביקור משפחותיהם, התקבלה הודעה שגם החודש יוכלו לבקר את חאלד. הפעם יסער היא וראג'דה, שלא ראתה את אחיה כמעט שגה! ואגירה היא בת 18 ולומדת בבית הספר. עד כה חיתה הטובה והמוצלחת מכל הילדים ולא גרמה לאמה כל דאגה אר צער . והגה כעת גם היא ערשה בעיות. היא אמרה לאמה שהיא מרגישה לא טוב, שיש לה 'מחשבות רעות בראש' ושצריך שעיישה תקח ארתה ל'ררפא נפש'. אולי ילכו היום אחה"צ לרופא בעיר המזרחית, הוא הוא הרופא אליו הלכה עיישה בזמנו ובעצתו התחילה לעבוד . מה יהיה עם הילדים שלה, היא מקוננת, כולם מופרעים ועושים לה בעירת. ההודעה של הממשלה על שחרור מוקדם של כמה מאות . אסירים לא נותנת לה מנוח - אולי חאלד ביניהם. אמנם מוחמד אמר לה מיד כשפורסמה הידיעה, שמי שהיה אמור להשתחרר בדרך זו - כבר השתחרר • אבל , היא מוסיפה, גם מוחמד מחכה לחאלד . כל יום כשהוא חוזר מהעבודה בבית החולים, הוא · פותח את הדלת לאט ובשקט, מציץ פגימה ומביט סביבו וסוקר את כל פיגרת הבית, אולי חאלד בכל זאת הגיע. כעת כבר בטוח שחאלד לא יהיה בין המשוחררים. 'את יודעת כמה אסירים יושבים בכלאי היא שואלת אותי , 'שמוגה אלפים! תארי לך , שמוגה אלפים, אז מה זה שמוגה מאות משוחררים, זה כמעס כלרם. רחוץ מזה, מבית לחם השתחררו בסך הכול שלרשה אסירים. אז בסרח שאין סעם לחכות שחאלד יצא עכשיו' היא מסיימת בנימה של התנצחות. ואז היא מוסיפה, מהורהרת, שאולי ישחררו ערד אסירים לקראת החגים שלגר , והיא מוגה אותם באצבעותיה - ראש השגה, יום 'כינור' ר'עיד אל עריש' <סוכות אותו היא אוהבת מכולם>. באותם ימים התפרסמו ידיעוני .' ע~ל נסיעתו של המלך חרסייך החולה בסרסן לארה H ב: עיישה דיברה על חרסייך החולה ברחמים, '~סכין' אמרה: ובאותה נשימה לעגה למלך שנוסע להתרפא באמריקה: ובכלל לא בסרח שהוא חולה, היא אמרה, ואולי הסיפור על המחלה זה סתם תרוץ בשביל לנסוע לאמריקה, אבל מצד שגי - אולי זה סימן שאין לו תקורה. סוף ספטמבר 1992 33 פברואר 94' אותו • פעם אמר לה לטלפן בשעה עשר • סלפנה מבית אחת המעסיקות שלה בדיוק בשעה עשר: היה תפוס: הרבה זמן: ולבסוף כשהשיגה את המשרד , אמרה לה המזכירה שהוא יצא בעשר • ואז מיהרה לסיים את העבודה ולנסוע למשרדו , והגיעה עשר דקות אחרי השעה אחת, אבל המשרד כבר היה סגור • חוץ מזה, לקראת בירור העביד של תאריך השחרור העבירו כנראה את חאלד מבית הכלא בנגב לבית כלא קרוב יותר , ושוב חוזרת השאלה אם ואיפה לבקר אותו • בשבוע שעבר , למשל , לקח אביו של חאלד חופשה מן העבודה, ונסע עם בנם הבכור ועם בתם הקסבה לנקב כדי לראות אותו , אבל חאלד לא הופיע, ובסוף התברר שהעבירו אותו לכלא פרעה, ומשם למגידו . בשבוע שעבר התקיים סוף-סוף הבירור בבית המשפט ברמאללה, ונם גם ראו את חאלד • הוא נראה רזה מאוד , קוננה עיישה, וסיפר להם שהוא קופא מקור , כי כל הבגדים שלו נשארו בנקב, והקור , כידוע, כבר חזק. השופט חקר את חאלד על הזמן שבין חורף 1991 ויולי 1991, <שאז בעצם לא היה בכלא, כי השומר קרא את שמו בתוך קבוצת עצירים ששוחררו ושלחו אותו הביתה, עד שבאו החיילים באותו לילה בחודש השביעי לפני שנה ואמרו להם להביא את חאלד למחרת בבוקר למרכז בבית לחם>. העורך-דין יעץ לחאלד לטעון שהיה כל הזמן בבתי הכלא, ופשוט עבר/הועבר מזהריה לניתוביה למגידו לעננתה וחוזר חלילה. וכך ישבה עיישה בבית המשפט ברמאללה וראתה את חאלד , שהוא רזה ועצוב, עונה לשופט כמו שהעורך-דין הנחה אותו. השופט שמע ושמע, ובסוף אמר שהוא יודיע את החלטתו ביום שני הבא. 'עוד יום עבודה הלך' אומרת עיישה. ואני נזכרת ברשימה שהייתה לפני כמה שבועות בעיתון סוף השבוע, ובה תואר אחד השופטים בבית המשפט ברמאללה, כמי שמתייחס אל עצירים ערביים בציניות ובדעה קדומה: ואני חושבת ששופט זה ודאי לא 'יקנה' את הסיפור של חאלד: ובכלל - איך אפשר יהיה להסביר למישהו במערכת המשפטית את ההעדרות של חאלד מן הכלא כסיפור תמים: יתר-על-כן , הרי מבחינת הנהלת הכלא יש כאן מחדל ברור וזה בוודאי לא יועיל למצבו של חאלד: פעם ראשונה שאני חושבת על הדברים מנקודת המבט של בית המשפט והצבא, והתקווה של עיישה שחאלד יחזור הביתה בקרוב נראית לי לראשונה תקוות-שוא. אני לא מעזה לומר לה, שלא רק שחאלד יישאר בכלא עד האביב של 1993, אלא שהוא עוד עלול להישפט ולהענש על עצם ה'בריחה' כביכול. 2.12.92 היום הביאה לי עיישה שני מיכלים גדולים של שמן זית שקנתה עבורי בדהישה. כל שנה הייתה קונה עבורנו רוטל או שניים של שמן-זית ירוק, סמיך וטרי , ישר מבית הבד בבית ג'אללה. ואז באה האינתיפדה, והייתה בצורת, והיו שביתות ואיסורים על מסיק הזיתים, ואני קניתי שמן זית בסופרמרקט. השנה הודיעה לי מבעוד מועד שיהיה שמן , והרבה, והיום תאחר לבוא היות שקודם תלך לקנות את השמן . כמו לפני שנים, מלווה כניסת השמן למטבח בחרדה רבה של עיישה- האם יהיה טעים לי? אולי דווקא השנה הוא מר; אמנם היא טעמה ממנו , והמוכרים אף הם הבטיחו שהשמן לעילא ולעילא, אבל אולי זה לא כך: ואולי המחיר יקר מדי. וכך ישבנו אל השולחן במטבח, טבלנו פרוסה של לחם בשמן הסמיך , פיזרנו עליו צקת מלח וטעמנו. טעם גן-עדן. פניה של עיישה התבהרו והיא נרגעה. השמן טוב, וגם המחיר סוב מזה שבסופרמרקט. השבח לאל. ואז חזרנו לחאלד ולישיבת בית המשפט שלשום, הוא יום שני , הוא המועד בו היה השופט צריך להודיע מתי ישתחרר חאלד מבית הסוהר - עכשיו או בעוד שישה חדשים. והיא סיפרה כיצד ישבה באולם בית המשפט ברמאללה עד שעה שלוש אחה"צ, והשופט שישב בדין היה השופט הכי חשוב ומכובד שישנו ברמאללה: כמו תמיד כשהיא מדבר על שופטים, היא מרימה את ידיה לסמן כמה חשוב היחידי שיש לי להבטחה הוא מין קוצר רוח שתוקף אותי נוכח הדאגות שלה, שפתאום נראות לי מופרזות: הרי בסופו של דבר תמיד הדברים איכשהו מסתדרים. ומצד שני אני נזכרת בעצירים ואסירים שפתאום חלו בכלא, ואף נפטרו שם. מזכיר את הדאגות הפרועות שהיו לי כאשר עלמה ועדה היו בצבא, נסעו לביקורי בית ביישובים רחוקים ואני הייתי משתדלת לא לזכור את המקרים של חטיפת חיילות מתחנות אוטובוסים. בעוד שבועיים תצטרך לשלם את כסף הקנס, וכפי שביקשתי ממנה, היא מודיעה לי מבעוד מועד , כך שאוכל להכין את אלף השקל שהבטחתי לה. נובמבר 1992 כשדיברנו בזמנו על תשלום הקנס, ביקשה עיישה שאלווה לה אלף שקל ואחר-כך אנכה את הסכום משכר עבודתה. אני הצעתי לה · אז לקבל את הסכום כמקדמה על חשבון הפיצויים העתידיים שלה, וכך לא יהיה צורך לנכות את הסכום משכר עבודתה השוטף. עתה, כשהגיע זמן התשלום, הסברתי לה שלפי החישובים המקובלים, יהו.ךה הסכום של אלף שקל פיצוי עבור חמש וחצי שנות עבודה. הסכמנו שנעלה את הדבר על הכתב. באיזו שפה, שאלתי. באנגלית, אמרה. ראג'דה בתה הגדולה יודעת אנגלית היסב. כתבתי את ה'הסכם' והכנתי אלף שקל במזומן. כשנתתי לה את הכסף ואת העתק המסמך , הודתה לי ואמרה: 'תסלחי לי סית דינה, אבל יש לי חברה שאיחה אני נוסעת באוטובוס מבית לחם כל בוקר , והיא סיפרה לי שהיא עבדה יום בשבוע אצל היהודים במשך חמש עשרה שנים, וכאשר עזבה, שילמו לה פיצויים על-פי חודש בשנה, ולא כמוך על פי שבועיים בשנה.' היא הפתיעה אותי וגם הכעיסה אותי: הרי בסך-הכול אני רוצה לעזור לה, וגם ביררתי בהסתדרות, והנה היא מציגה אותי כמי שמנצלת אותה. שתקתי כדי לתת לדברים לשקוע. הבטתי בה וראיתי שהיא שקטה ובכלל לא מתנצלת, אבל גם לא תוקפת. כאילו אומרת - הנה העובדות כפי שהיא שמעה אותן. אמרתי לה שלא אשנה את התחשיב והוא לפי החוק: לא יכולתי להתאפק והוספתי שכנראה יש לחברה שלה מעסיקים סובי לב. היא לא התווכחה, וכך נשארו פני הדברים. פרק ו: שחרור בשבוע השני של נובמבר 1992 באה לעבודה ועיניה אדומות מבכי. סיפרה שהם שילמו את הכסף, ומאז הם מחכים לחאלד אבל הוא עוד לא יצא מן הכלא. העורך-דין ממשיך להבטיח להם יהיה בסדר , אבל חאלד הסביר להם שיש בעיה קשה: בבית המשפט אכן כתוב שחאלד עצור מאז ינואר 1991 והוא יכול להשתחרר עכשיו , אחרי ששילם את הקנס. אבל בבית הסוהר כתוב שהוא נעצר ביולי 1991 ולכן עליו לשבת עוד חצי שנה לפחות. עד שלא תתיישב המחלוקת בין בית המשפט לבין בית הסוהר, לא יצא חאלד לחופשי. חשבתי לעצמי שזו אחת הפעמים הבודדות מאז נצער חאלד שעיישה באה לעבודה בפנים בוכיות, חיוורת ומיואשת. דווקא על סף התקווה. שוב כעסה על עורך-הדין , שמריץ אותם בלך ושוב, מבטיח תשובה ואינו מברר דבר . כל יום באות השכנות, היא מספרת, ושואלות: הגיע חאלד? והיא פורשת את זרועותיה ואומרת - לא. לא הגיע. עוד לא. וכעת - במקום לחכות לשחרור של חאלד הם מחכים למועד שבו יוכרע העביד בבית המשפט. עיישה חיתה מאוד מיואשת ומותשת והיה קשה לנחם אותה. כאשר סיימה לשתות את הקפה, שאלה כמו תמיד לשלום כל אחד מבני ביתי והתחילה בעבודה. סוף נובמבר 1992 כל שבוע התחיל בסימן שאלה - אם הבירור ברמאללה יהיה ביום רביעי , עיישה לא תבוא לעבודה, ואם לא יתקיים המשפט אולי תצטרך ללכת למשרד של עורך-הדין , והוא - תמיד קשה למצוא גליון 169 ו~ 5 ן~ ~ 34 ובא רהבחו :ואמו העייש ההגיש דכיבו ,וקפה דומוחמ הבעל בהסתוב תבבי אול אמצ ול .מקום םה והי םמופתעי .ומבולבלים תלקרא ףסו רהביקו השאל ;אמ לש רהבחו םא םה ,מעוניינים הועייש האמר ךשצרי ללשאו תא ,אחיה ריות בסו אשהו טיחלי אול מוחמד . רבביקו יהשנ בשו ובא רהבחו אוהאמ 'שלו הוחי םג חהא לש .עיישה םה וישב וושת הקפ חוהא לש העייש הניס חלשוח םע 'הבחור לאב אהו שהתביי .ושתק חהא ראמ םלה ושיבוא ואלי דעו העשר םימי ללקב .תשובה 'כשהלכו ושאל םכול תא הואגיר םא אהי הרוצ תא 'הבחור אוהי האמר השתעש המ השהמשפח .תחליט חהא לש העייש ראמ ןשאי המ 'למהר הז רהבחו ןהראשו אשב שלבק תא היד לש הואגיר אול ךצרי ףתכ רלומ .כן ץוחו המז הואגיר הצריכ םקוד לכ ל רגמו תא םהלימודי בבית-הספר . אהי ,צעירה תאומר ,עיישה קר תב 18• הבפגיש תהשלישי הבא תמשפח רהבחו לש חהא לש העייש ללקב ,תשובה רונאמ םלה השראג'ד דעו הצעיר ןואי לע המ .לדבר ,כעת תמספר ,עיישה רהבחו סכוע לע ,ואגירה קוצע העלי בברחו אשהי השינת תא ,דעתה ושכאיל םקוד האמר ול אשהי הרוצ ואות תוכע אהו הרוצ עלשמו הממנ ןכ וא .לא אהו קמצי הל בברחו טובסופרמרק 'ודואר רהבכו ,במשפחה רכב םאיי אשהו רישבו ול תא תהעצמו הועייש ההזהיר תא רדוא אשל איוצי הלמשפח םש ער טושישלו בעצמו . םוהיו העייש הבא שובד להמעי השל הסיכ תמנצנצ עבצב ,זהב אוהי הספר השראג'ד הקנת הלעצמ םעגילי הולעייש הסיכ .יפה ןאי קספ לשהתחי בשל שחד םבחיי לש .ואגירה השלוש םאחי שי .לעיישה דאח 'עשיר דאח ,מגורש לוע יהשליש אל יידעת רדב דע עכשיו . רכאש הסיפר לע הואגיר .ו'הבחור' חהא 'העשיר רמבוג המעייש יונשו הלגיסת לש .עיישה ועלי החית תמספר יל ההרב - לע ונסיעותי תהרבו 'לחו"ל לע ואשת ה<גיסת - <בת-דודתה תשנוהג תבמכוני ,מפוארת לע תהבי להגדו השבנ ווב הדיר רעבו םהא .הזקנה לע חהא יהשנ םג ןכ הספר יל :בעבר אהו שגור ןלירד תבראשי תשנו ,השבעים דעב תבכרוי רבתו ,'מהנדס' ךאחר-כ ץנאל בלעזו שם רוחז םע ואשת ווילדי ,לרבת-עמון םש יח .בעוני םפע וסיפר ,להם חשהא ההז ךנמש יאחר האש ,מצריה ענס האחרי םלמצרי הורצ ןלהתחת ,איתה ףובסו טהתחר רוחז ולאשת ווילדי תברב .עמון דמי יאחר תמלחמ ץהמפר הניס רלעבו תא להגבו שולחפ העבוד ,בסעודיה םוש סנתפ אונכל אבבית-כל םשהוק שממ לע .הגבול אהו ןעדיי 'עצור לאב תכע ושמע בשבקרו םיסיי תא ועונש אוייצ .לחופשי ךאי ,שמעתם יאנ .שואלת זוא ילמדת לע חהא ,השלישי הז םשג שפג תא ''הבחור ואמו . חהא ,הזה תמספר ,עיישה רצעי :ממנה אהו דעוב ,ניאגר' אהומוכשר / עיוד אקרו בוכתו ,עברית שי ול בג'ו .סוב אהו דעוב םש ההרב .שנים שי ול הכמ ,בנים דאח םמה דלומ בבארה" א<הי אל תיודע <מה רואח דלומ :רפואה אהו להתחי דללמו הרפוא ,ברוסיה רעב תלרב 'עמון · הובשנ ההאחרונ אהו ךממשי דללמו הרפוא .בעירק ןוהב ההז בכות עקבו ולהורי ך<אי הז <מגיע? ךוכ ושמע לע רהשחרו בהקרו לש חהא יהשנ ןמ אהכל לע לגבו .סעודיה-ירדן רפברוא 1993 םהענייני לש דחאל ושקט הוהשגר החזר תלפעילויו לש העייש :בשבילו לכ הארבע תשבועו םה םנוסעי רלבק ואות אבכל :מגידו ואפיל אשל דתמי שי ,שביתה םממשיכי םהאוטובוסי םהמיוחדי עלנסו אלכל ומגיד ךדר שכבי ףהחו - ריות ,יפה ריות חבטו תמבחינ ,הכביש הועייש הממשיכ רלספ הבהנא הרב לע תהמראו םהיפי שבדרך • דבייחו אהי תמתאר יל תא תהשדו םהרחבי םוהירוקי לש .העמק אכשהי רמדב .עליהם םהעיניי השל תמבריקו וכאיל שי הל רקש יאיש םע ףהנו .הזה דחאל רכב הנרא ריות ,טוב אהי תמדווח לי . אהו רהת לג שמחד אלכל 'מגידו אוהי ההביא ול םסרנינגי םחדשי .וסוודרים להכו יעל-פ המ רשמות שללבו אנכל םומור םמע אהו .השופט טוהשופ ,הזה אהי ,ממשיכה טשפ ההרב םצעירי ושנאשמ תבזריק םאבני תובהתפרעויו וואפיל תבנשיא ,נשק יוהכ ההרב אהו ןד םאות .לשנתיים קור דחאל אל אנקר אלבו ילפנ ,השופט אאל ביש ןוהמתי רבחד ,הכלואים ,רזה ,שותק םוהעיניי ושל .שקועות םהמרפקי םוהקרסוליי ושל והי םכפותי ,באזיקים אוהי האמר יל תשזא םהפע ההראשונ השראת ואות .אסור ,ואז ףבסו ,היום אקר טהשופ ןלעורך-הדי םשלה רואמ ול תשא ןהעניי לש דחאל אהו רמעבי תליבי סהמשפ 'הגבוה - ךכ ,אמרה יואנ המניח השהתכוונ תלבי סהמשפ :העליון אהי האמר השז רכב אל הברמאלל אאל בברחו חצאל לא ןדי רבעי .המזרחית םה והי ,המומים והי לכ ךכ םבסרחי דשהעבי רייגמ ףסוף-סו םוה וידע ימת דחאל .ישתחרר ךובתו ההתדהמ תהזא והתחיל תלפנו םאות םמאול ,המשפט אוהי ההצליח ףלהחלי הכמ םמלי םע :חאלד האמר ול אשהו ,חזק אשהו 'גבר בשהע ןי ריסתד תובעזר להא אייצ ילחופש .בקרוב אהו קשת אוהי - הלב רנשב .בקרבה הכשהי ,בנקב ,הוסיפה ההי הנרא .מצוין ,שזוף ץנמר .ומרוצה וואיל עכשיו • וכשהעביר ואות 'למגידו אהו ךכל-כ ,רזה ,עצוב םוהעיניי ושל ךכל-כ ,שקועות ףא םפע אהי אל הראת ואות כך • 10 רבדצמב 1992 'אתמול יתשיע 'בדצמבר ההי םיו רביקו אבכל 'מגידו הועייש ההודיע יל אשל אתבו הלעבוד ובאות .יום וסיכמנ אשתבו תלמחר םהיו יאחר .הצהריים אהי הבא םבפני .מרוצות םה ונסע םכול רלבק תא 'חאלד יכ אשל וכמ בבנק םש רמות קר ילשנ יבנ המשפח אלבו 'לבקר ובמגיד םיכולי אלבו הכמ יבנ המשפח .שרוצים איצ ךכ השהי םיו ,יפה אוהי הסיפר לע ךהדר ההיפ 'שעשו ךואי ורא קמרחו תא ,תל-אביב וונסע ךלאור ףחו ,הים וואפיל ורא קמרחו תא םה'הרי לש 'חיפה אוהי דמי החשב לע העד תשלומד .שם אל יהבנת האיז למסלו םה 'עשו תהיו םשפע הסיפר יל ושהי םנוסעי ולמגיד ךדר הרמאלל .וג'נין ישאלת אוהי הצחק הואמר - לאב לאתמו ההיית !'שביתה' ד<תמי אהי תאומר ''שביתה 'ויעוצו .בעברית> לאתמו ההיית השבית ,גדולה ,אמרה גוהנה לש סהאוטובו דהמיוח וב ונסע רלביקו אבכל ראמ ,להם םשא ריסע ךדר הרמאלל - םשכ - 'ג'נין ליכו תלהיו ושיזרק םעליה .אבנים גהנה 'הסביר אשל בכתו לע סהאוטובו םשה םנוסעי רלבק יבנ המשפח םשיושבי :בכלא ההשבית והז דמאו החשוב םואנשי םיכולי בלחשו סשהאוטובו למובי םאנשי הלעבוד וא ומשה .כזה ךוכ - לבגל ההשבית לש םיו ההשנ ,לאינתיפדה ונסע יבנ תהמשפחו רלבק תא יכלוא ההאינתיפד ךדר והק .הירוק הועייש אל החדל רמלספ יבשבח ךהדר ,חיפה ההירוק י<תרת ,משמע יחשבת ,לעצמי> תהמעניינ .והמשמחת ראש ךלהמש טהמשפ תבבי טהמשפ ''הגבוה - דחאל ראמ םלה .שחלאס אל היהי ןדיו ,נוסף אוהו בייש דע שהחוד יהחמיש לש תשנ 1993 זוא וייגמר םעשרי םושניי .החודשים ןהעורך-די ראמ 'לו םשא ריתבר תבבי טהמשפ ןהעליו אשהו רשיק רכשאמ אשהו אל בעז תא יכותל תבי ,הכלא םא ךכ ריתבר - אהו לעלו שלהענ לע .כך דוחאל טהחלי .שדי אהו אל המנס רלהשתחר ריות ,מוקדם הויחכ .לאביב העייש תכועס דמא - יהר דחאל רשיק תבבי טהמשפ לע יפ וצעת לש ןעורך-הדי 'שלו תוכע רמתבר אשהו לעלו ךלהסתב לבגל .זה לאב ןאי המ ,לעשות דחאל טהחלי אשהו םמרי םידיי אול היהי דעו ןדיו תבבי .המשפט תוכע העייש תמתכננ דכיצ יומת חתצלי אלהבי ול אלכל םבגדי :חמים אהו יהר רהועב ולמגיד קר םע םהבגדי ,שלבש לוכ םהטרנינגי תוהגופיו תהחמו השהביא ול אלכל בבנק ונשאר .שם םוהימי תכע ,קרים םקרי 'מאד אוהו םג ראמ הל רשק .לו ףסו רדצמב 1992 ךובתו לכ ,זה רמספ יל ,עיישה אב רבחו שובק תא היד לש ,ואגירה הבת .הבכירה הז רבחו דשלמ םע דחאל וכשהי םילדי אוהו רמהכפ :אל-חאדר תכע אהו דלומ תלהיו חא תבבי -החולים. רבביקו ןהראשו •••••'94 רפברוא למוכתאר 'יאללה בואר . אין על מה לדבר'. סוף אפריל 1993 לפני חג הפסח התחיל הסגר. אבל עיישה ממשיכה לברא כמר תמיד. לפעמים היא מאחרת, ומספרת איך הורידו אותם מהאוטובוס במחסום של 'גילוח', ואיך היא והחברות שלה הלכו ברגל עד שעקפו את המחסום רעד שמצאר שוב רכב שיביא אותן לירושלים. ביום הראשון לסגר , הסעתי אותה במכונית שלנו עד למחסום בגילה. בדרך עברנו את אזור התעשיה תלפיות והיא בקשה לרארת איפה חנות "גלי": חאלד ביקש שתקנה לו נעלי התעמלות, היות שהנעליים שהיו לו כבר ישנות, וכמה זוגות נשארו באחד מבתי הכלא שהיה בהם. כעת ביקש שתקנה לו נעלי התעמלות של גלי , בצבע לבן, ראותן ינעל כאשר יצא מהכלא בחודש הבא, הוא החודש החמישי. הראיתי לח את המקום, והיא שאלה אם ארכל לבוא איתה לקנות את הנעליים, דבר שאף פעם לא ביקשה ממני: אמרח שעכשיו לא נעים לה להסתובב לבדה. אבל אני מיהרתי ולא יכולתי להתעכב. בשבוע שלאחריו לא הייתי בבית, ועדה הסיעה אותה עד לפתח החנות. עד סיפרה לי לאחר מכן , שאף פעם לא ראתה את עיישה כל כך מתוחה וחרדה, אבל היא התעקשה לקנות את הנעליים בגלי , כמו שחאלד ביקש. כך חיתה · אחר עיישה מרוצה מאוד וספרה לי כיצד קנתה נעלי התעמלות חדשות ולבנות, ובשבוע הבא תביא אותן לחאלד ביום הביקור אצלו . 'זה יחיה הביקור האחרון שלנו אצל חאלד בכלא, אמרה'. אבל לא כך היה. ביום המיועד יצאה, כרגיל' שיירת אוטובוסים שמארגן הצלב האדום למקום המפגש עם אסירי 'נקב' <היא קציערת>. הם נסעו דרומה, עברו את חברון , זהריה, ואז הגיעו למחסום. החיילים הורידו את כולם מהאוטובוסים, בדקו רשירנרת וניירות. הכול חיה בסדר גמור , סיפרה עיישה כשישבנו במטבח, חוץ מהרשירן של נהג האוטובוס שלהם, ולכן לא נתנו להם להמשיך לנסוע. יתר האוטובוסים המשיכו , והם ישבו בארסו בוס החם משבע וחצי עד תשע וחצי בבוקר וחיכו. אחרי דין ודברים נסעו חזרה לזהריה, משם סלפנו לצלב האדום שאמר לא לדאוג, מיד חם מטלפנים למחסום ומסדירים את הענין. חזרו המשפחות לאוטובוס, נסער חזרה למחסום, אבל החיילים לא קיבלו לא טלפון ולא שום דבר מהצלב האדום. קיצורו של עניין , אחרי שניסו לדבר עם החיילים מכאן. ועם הצלב האדום משם, הסתובב האוטובוס והחזיר אותם הביתה. עיישה מקללת את הצלב האדום ואת הנהג הטמבל שבגללם היא הפסידה את הביקור של חודש אפריל ונעלי ההתעמלות הלבנות והחדשות לא הגיעו לחאלד; אינשאללה ינעל אותן בבית בחודש הבא. שוב עולה עניין התשלום של הקנס, והקבלה שחאלד טוען שלא הגיעה אליו , אבל עיישה מראה לי תצלום של קבלה על התשלום, שנעשה בבנק הדואר וכתוב בפירוש שהמקרר הועבר לכלא קציערת והתצלום 'זהה למקרר'. 12 מאי 1993 מחר צריך חאלד להשתחרר . עיישה מתכוננת לכך כבר הר בה זמן , בעיקר מכינה אוכל - עלי גפן 'מקלונה', מרק, והיא מונה ערד רעוד מטעמים שכבר הכינה. היא חשבה לנסוע ולפגוש את חאלד בצומת ערד' לשם יגיע ברכב בית הכלא, אבל השבוע קיבלו ממנו גלויה, בה הוא מבקש שלא יבואו לקבל אותו , והוא יגיע הביתה בכוחות עצמו . כמו בפעם הקודמת. ארמדת עיישה. כאז , גם מחר , ישבו היא ומוחמד בבית ויחכו סרף נגמרו · לבואו. נסח יגיע בצהריים. סרף הספקות, החששות, הדאגה שהמסמכים אבדר' לא הגיעו' לא השפיעו - מחר חרא יחזור הביתה אחרי עשרים ושניים חודשים. 19 מאי 1993 השבח לאל , אומרת עיישה, חאלד חזר הביתה. כמה שהוא רזה, היא מקוננת, עיניים שקועות, נסן קעורה - היא מדגימה לי - והוא מגידו . את כל הבגדים החמים שקנתה לו עד עכשיו השאיר בכלא שבנגב. למה לא נתנו לו לקחת את הבגדים מהכלא בנגב, אני tם: שואלת ועיישה מסבירה בסבלנות שכל הבגדים שלו שבכלא נקב, י:ן( הוא קציעות, הם בחבילה שמורה שתחכה לו עד היום שישתחרר. ~ וכעת יש המשך לסיפור הבחור ודאג 'זה. בשבוע שעבר' חזרה עיישה הביתה בערב, ושם חיכתה לה סבתו של הבחור! היא באה לדבר על לבה של ואגירה שתסכים להתחתן עם הנכד שלה. הסבתא ספרה שהנכד אוהב מאוד את ראג'דה, והוא נשבע שיחכה לה כל ערד לא התחתנה עם מישהו אחר • התברר' שהבחור עצמו המתין באותה שעה במונית, ליד הבית, רעיישה שלחה את בתה הקסבה שתזמין את הבחור להיכנס. גם ואגירה הייתה בבית, רגם מוחמד' אביה. מוחמד' סיפרה עיישה, הרגיש מארד לא סוב עם כל העניין. חרא התהלך כל הזמן ואמר שהילדה ערד לא מרננה כך חזר · להתחתן. על הבחור ואמר שחרא יחכה לח. הבחור טען שראג'דח ררדקא נתנה לו תקורה, עד שבאה המשפחה שלה ואסרח עליה להתחתן איתר: חרא חזר ואמר שבגלל המשפחה שינתה דאג'רה את היחס שלח אליו . דאג'זה צחקה ואמרה שלא נכרן' זר היא שהחליטה שהיא ערד לא רוצח להתחתן . כך אר כך' אומרת עיישח, המזל הגדול חיה שרדאר' בנח הבכור' לא חיה בבית. מה חיה קורא אילו חיה בבית, אני שואלת, רעיישח מעבירה אצבע על צווארה. הוא נכנס חביתה ממש דקה אחרי שהבחור וסבתו עזבו כאשר שמע על הביקור' התר גז דואר ואמר שלעולם לא ירשה לאחותו להתחתן עם הבחור הזה. וכאן עברה עיישח לספר לי על ראג'דח, איך היא כעת גבוהה ריפה וחכמה, איך היא הולכת ברחוב בראש מררם רכל מי שרואה אותה עכשיו רוצח נח. בפעם האחרונה שראיתי את ואגירה היא חיתה ילדה שמנמונת, עם פנים מלאים ונברנים, צמרת שחורות מבריקות, מדברת בשקט ובביטחון. זה היה מזמן. מרץ 1993 עיישה כבר מתחילה לתכנן את השיבה של חאלד הביתה. יום אחד שאלה אותי כמה עולה מערכת חקרמפקס דיסק שאצלנו: אמרה, קה, דגש על .)'יס'ה · שחאלד אוהב לשמוע מרסיקח <היא ארמדת מרסי אחרי שהסברתי לה מה כלול במערכת הסכמנו שעדיף לו רדיו סרנזיססרר סרב, עם שני רמקולים. היא סיפרה לי שהזמינה בשבילו שולחן כתיבה עם מדפים וארון עמליו , והיא כבר יודעת מה תבשל לו <מקלונה, פול>. אבל בינתיים קיבלו ממנו מכתב, ומתברר ששוב הועבר לנקב. היא הראתה לי את המכתב: דף נייר מקומט, כתוב צפוף משני צידיו בכתב יד מארד יפה, שררות ישרות, אותיות קטנות ואחידות: המכתב היה מקומט ובסכנת מחיקה וטשטוש מרוב שהיא מנשקת אותו , פורשת ומקפלת אותו. עכשיו ימי הרמדאן , רעיישה מספרת איך שלשום, כשסיימו את ארוחת הערב בסוף יום הצום, שמער דפיקות בדלת. היא שתקה רגע, ואני חייתי בטרחה שהיא תספר על 'ביקור של צבא אר משטרה, אבל לא. מוחמד הלך לפתוח את הדלת, היא המשיכה לספר , ושם עמדו הבחור שמבקש את ידה של דאג'זה, אמר , כמה בני משפחה, ו .•• המוכתאר של הכפר שלחם. את יודעת מה זה מוכתאר , היא שואלת, וניכר בה שהביקור הזה ריגש ארתה מאו.ד האמא של הבחור התחילה מנשקת את ואגירה ומבקש ממנה להגיד כן לבן שלה: הוא חולה, הוא מתייחס, הוא מחכה לשמוע את היכן' שלה והם מבטיחים לראג'דה שיחיו לה חיים טובים. יבנו לה בית, יש להם אדמות רבות, והנה המרכתאר יעי.ד כנראה שבחדר חיתה מהומה לא קטנה, וסופר של דבר שהבחור ראמו רראג'דה והרריה הסתגרו בחדר השני. אמר אביה של דאג 'זה, שאין להם דבר נגד הבחור , רכי ההחלטה בידי ראג'דה. אם תאמר כן , הרריה רבני משפחתה לא יתנגדו . רראג'דה הנידה בראשה, הרימה גברת ומשכה כתפיים <עיישה מחקה ארתה> ואמרה שהיא לא רוצה להתחתן. וזהר. אז יצאו הבחור ואמר לחדר שבר היו המרכתאר ושאר בני המשפחה, והבחור אמר 36 גויון ····· 169 כמעס לא אוכל. כלומר, היא מתקנת עצמה, ביומיים הראשונים המכונית, והחלה לצעוק <'כמו משוגעת' היא אומרת לי> ולקרוא כעמס לא אכל , היה רזה, מצב רוח כמו מססול . אבל עכשיו כבר לבני המשפחה שחאלד בא. יותר סוב, והוא חוזר לעצמו . אחרי הברכות והאיחולים, היא אומרת לי שכעת חאלד לא מעז מתי בדיוק חזר הביתה, אני שואלת, ועיישה מתארת את יום לצאת מן הבית, היות שהוא חסר תעודות. הוא קיבל מבית הכלא החמישי בשבוע שעבר . איך היא ומוחמד בעלה ישבו בבית, וחיכו פתק בתוקף לארבעים ושמונה שעות, בהן היה צריך לגשת לממשל שיגיע הביתה בצהריים. כמו בפעם הקודמת, וכפי שכתב בגלויה. ולהוציא תעורות חדשות, אבל בגלל הסגר , והצורך ברשירנות אבל שעת הצהריים הגיעה ועברה, וחאלד לא הגיע. הם ישבו על עבודה, יש לחץ כזה במשרדי הממשל , שהוא לא הצליח להיכנס המרפסת, היא מספרת לי , ואני חושבת על אותה מרפסת שמשקיפה פנימה ולספל בעניניו. אז הוא יושב בבית ולא מעז לצאת כלל. היא לע כביש · לחם · בית n ברון שם עמדה בלילה שבו באו לעצור את כך · סיפרה לי על כאילו זו גזרה משמים, במין שלווה מיואשת ואני חאלד , רכל ארסו שנצער , או אפילו התקרב, קפצו לראות אם חאלד לא יכולתי להתאפק וגערתי בה ש'צריך לעשות משהו' וסופו של הגיע •. אבל המכוניות עצרו ונסעו , וחאלד לא בא. ובשעה ארבע דבר עשינו תוכנית, שמחר בבוקר ילכו היא או בעלה מוקדם מוקדם החלו להתייאש, ובנה הבכור , דואר , אמר ש - די , הוא כבר לא בבוקר 'לתפוס' תור לחאלד , כדי שהוא כך · יבוא אחר וימשיך יגיע והוא - דואר , הולך' לחברים שלו . והיא , עיישה, החלה לחשוב לעמוד בתור ויחכה עד שייכנס למשרד שצריך לתת לו תעודה םאש דע שעה חמש חאלד לא יגיע - היא תלך לבית של הדין · עורך ירוקה, כזו שמעידה שבעליה הוא תושב שטחים אשר ישב בבית תתיישב בפתח הבית ולא תזוז עד שהוא יביא לה את חאלד. ואז - הכלא. בדיוק בשעה ארבע ושלושים וחמש, היא מספרת בפנים מאירות, ואני סירבתי לחשוב, שהנה מתחיל פרק חדש לקראת המעצר הבא היא שמעה אוסר נעצר , ורצה למרפסת וראתה את חאלד יוצא מן של חאלד . • עדי אלון באהבה ~ 4~ סס~ב ~נ;יד;~ץ ~ין iJםי~;' ראשית שמשת לי ג~פיה~ ~ ~i:ייLJ ~f ~ובר ~ך ci1ני~ ל~ ' ~ל TP ~ןי;ן ~ל ~י;י~ה ל~גי iJ ~ךו$ה •ז••ז שהע שאני ותלמידי "הדיאלי" זז v •ו- 1-1." נאתר אדכיא;ל;ג~ עדבנ~ נננ~ש שע i י פרא ם;!!נ מה~ה את ח~לצת עב;ךה fדי R ת iJח,~ה ~~סד ~:j פ;ך א;נ;וך ל 9~ךסו~ס :·~ iJ ~ם ~ל fiJ ן~ים םיק~דוr - ו"" T ' • 1 iJאpך~ "ןךך ijז;ך;ת " ~ך י~~ ג;~ל לך ל~לא הי~ תלמידי מגמה ני;ל;גית • • T -: •• 0 : -T " על ששרת א;תי ננאמנ~ת -T :•::• : • : ··-:• נרןאי הי~ מו;צצים את ראש; :• • 1 : .,. ·- ~ז~ז ~ז iJ ~~ים א~לי ימצא~ א;ת; 1 1 • האם הזפחשבים בוועלים .:-... : --. :p ד גכקיד ~· א iJ ~ם ~ת Q י~גי iJ ך.ךן ).צ.נ.ה( י~~ ~:;ניד האם על נשא המפלט .. : --.. . -. י~~ שול.ט ז~~~~ ~ין Qי~? ij ~יר של מה שהיה פעם • --TT \0 -": ים םםיס. . :• w ו מ~~ו האם בבעלותי על נכש הזפטוס פברואר 94' T -."" ."" -• :--• ג~ר י~~ ליחי;t~שושךrל מחנה לאהבה ~ל יגי;t~ T -: -T ". .-: • ע;למ i הד~חני של הפרח נס~פים T לגשם :• יקtלך9 ה ~י בנוש ן"רי ד~~ה נו w· א יpן~ ~דד ~בו ס.ךב :·- ~ל :p ס~י סץ ןק, W ת :• :• 1 • • נפש; צפ!!ה להפצת נזבגיו · לפגע ננחת~ל הננו T -:---: • -רז- TI ד' ה~י~~ R ל?ל~ית ~:;נזקעות ~יד ס~ך~ךם מבנער לחמדות העצים • •• T : • : --• שול.ף ~ל.י iJ בךד מתעזפת עם הפמדים ... : -. .. -: . ~ ~ ינ: .... )י:ן - פנים אל םפני שוח חפרי אפלל רש האנשים הגורל היה מכרובל במעיליו' חברש ררסים, מאלה · של · גם הם, במלים האלה של האורח, ביידיש - . ... בכרבעי הבוס, גרש גורל, חסר צררה מוגדרת, רעצי ארון מקיפ~ם ארתר מסביב. בארו האחרון של הערב שנצסרכר מיליונים ורבים בכדי להעבירם מן העולם. במלים האלה נואר האנשים כמר חיה רבת רעגרלת בליסות, של האורח, שמתנפצות פה עכשיו אל קיררת המצודה, חוזרות ובאות אליר' עוטפות ואורגות אותו אל מקומר. קרלרתיה עמומים, לא בוררים. חיים רייסברג ישב כאשר סיים האורח לדבר היה חשוך מאר.ד עדיין שערן אל מקומר ;" ראה חיים את החיילים שהתפזרו להם למקומם. הוא ניתק מן החומה בצד' שערן על החרמה. חרא הקשיב לד בריר של איש לא מרבו לר' 38 שדיבר בפני החיילים. האיש דיבר ביידיש, שפה שכנראה לא הייתה מרכות שם לכולם, אבל היה בדבריר משהר שריתק אליר גם את מי שלא הבין דבר' גם את מי שידע את הצלילים רכז להם, מי שידע רוצה לשכוח ארתם, גם מי שידע את המלים רלא רצה להבין את תוכנן. חיים דררקא הבין . למורת שהיידיש ששמע כאן לא הייתה זר שהכיר מן הבית רגם ורב התמרנרת שציירה לא היר ידרערת לר. הן היר שייכרת לעולם שכבר לא ידע. המלים רעב, גסר' רכבת, חזור שם כך שמע מלים מציירות פחרת, שלא הכאיבו לר · חזרו רהלרך. אחר בנסגר אבל הכאיבו עליר את ואשר . האיש - האורח דיבר על אשמה. על מנהיגים שחיים אהב לקורא בספריהם, על אנשים שהעריץ' שסלסלו אותו מכפרו הקסן גדול לבנות חברה צודקת יותר' · בפולין חברה אחרת. והנה, אמר האורח, גם הם באשמים והם טלטלו את העולם פנים ואחור עד שנע ככברה. עד שלא נשאר שם כמעט דבר. אולי' חשב חיים, רק קומץ יהודים קסן' כמו זה היושב פה עכשיו בחצר מצודת האבן הגדולה אשר באומבריה. ~אפלת הערב האוריר נהיה קר • רוח קלה הביאה ריח של עשב קצור וחלב סרי מן הגבעות המקיפות את המצודה. ידיו של חיים וייסבדג מיששו בתרמיל הצד שלו כמר שהיו ממששות בתרמיל אחר' בשדות אחרים. הן חשו בקווים המרובעים והקשים של המכתביה העשויה עור חרם. ושם, בין בטנת הידסה הבהירה ("מתנת היישוב לחייליו" כתוב שם, בפינה, מתחת לפרופילים של שני מגויסים> שכנו התמונות, השרטוטים, ההזיות, ואפילו' מודה עכשיו וייסבו ג, השירים. בלילות הקרים, יושב באחוריה הפתוחים של משאית, עטוף עד אחרונת שערותיו ורק אפו שואב אוויר קפוא של חורף איטלקי' בלילות האלה היר מלים מתנגנות באוזניו. השדות דיברו אליו דברי שיר' נהר הארנו העובר על גדרתיר מחא כף והרי האבררצי ריננו לכנודר . "קרי ' את שמע" ר"הדרר נאה" התערבבו לו עם נוף זרוע פרות וכבשים, כרמים של צעי זית וצריחי כנסיות. דרך ארוכה עבר חיים רייסברג עד שהגיע הנה מכפר קטן ישראל והיה · גדרל, עלה לארץ · שבפרלין שם לרועה צאן. בבקרים היה רועה את צאנו ובלילות היה מצייר' בסתר . דיוקנאות של אנשים ראת פי דמיונו · גרפן של הנשים: בתחילה על כך את · ראחר גרפן של ערלות צעירות מגרמניה שהקפידו פחות על צניעותן. גדרל לא היה · בפרלין ישראל, כלומר, · מצייר. רק שם בשמש של ארץ בחשיבה שבחדור • לפעמים היה נדמה לר שאביר ראמר שנותרו בכפר היו כועסים עליו אילו יוער . כבר מזה זמן שאינם יודעים על מעשיו רמקרמר רגם הוא אינו יודע על מעשיהם ומקומם. ואולי הם נמצאים, וליוו 1/;0 רפנה אל הא רוח שעמד עטוף במעיל גדול' ידיר מסיבות את צרראררנר . - נסייל קצת ?- שאל ארתר והם הלכו שניהם יחדיו בשביל היור.ד גשם דק החל לרדת. חיים הסיב את כרבע הבוס שלו על ראשו ומשהרגיש את אפו' וסרב ולח, מסיף סיפות על שפתיר' עמד' פשט את מעיל היישיבליי שלו ותלה אותו על ראשו וכך יצר לר מעין אוהל משולש מראשו אל כתפיו . - רעיון יפה - אמר האורח ועמד אף הוא, מתקין לו אוהל דומה, וכך' ירדו עם בתי האבן הקטנים שגדרו שבילים שהובילו ארתם אל הכפר. חיים לא ידע מה לשארל . הרי ידע הכול ומה שלא ידע לא רצה לדעת. נוח היה לו ללכת כך. היה נדמה לו שהכול עומד איתר שם, אביר ואמר וביתר וסיפורי האורח ההולך לצידו' עומדים איתר פה בכפר האיטלקי הקטן. לא זרים, שייכים, רובצים באבנים, הולכים בכביש, יורדים בדרך. הוא אהב מאוד את הרגע הזה. את הידיעה שהכול קיים עכשיו' חד פעמי' עבורו · בלבד' ורק הוא, חיים וייסנרג, יחידי בעולם, נועד נרגע זה בפגישה הבלתי אפשרית של משפחתו ואנשיו עם המקום שבר הוא נמצא כרגע, ושהוא, חיים, האיש היחידי כך לא שייכים. · שבזכותו הם מתחברים, דברים כל אושר גדול נפל עליו . היה רוצה לספר על כך לאיש שהלך לצידו אבל פחד שלא יבין אותר . כמעס התבייש במלאות הלב הזאת דווקא נזמן שנודע לו' ולו בעקיפין' על גורלם של הרריו . - אתה היית שם - אמר פתאום, בזהירות, חושש לקרוע את הקורים העדינים שהלך נהם. - הייתי. ויחד המשיכו בדרכם עד שהגיעו לכיכר קטנה מרוצפת אבנים שכנסיה שרכנת בקצה שני אוהלים משולשים כהים, ולחיים נראה האיש ההולך לצדו כמר עוף גדול ומוזר ולו כנפיים שמוסרת וכבדות מבד צמר מנופץ. - נשב קצת? - הציע האורח. דלת זכוכית עבה וגבישית הסגירה קפה מעברה האחר של הכיכר. · בית קולות שקשוק כוסות ואנשים נדפו החוצה עם פתיחתה. חוץ מאלה חיתה הכיכר שקטה וריקה. חיים נד בראשו . הוא הושיט ידו לבדוק אם פסק הגשם וכשחש אותה יבשה הסיר את מעילו ולבש אותר כראוי . הוא, אכן' היה עייף ו גם רעב, אבל לא רצה להיכנס בדלת ההיא, ומכיוון שכבר היה יבש בחוץ' ניגש אל מדרגות הכנסיה והתיישב לנוח. דלת הכניסה, דלת ברזל כהה רעליה פיתוחים יפים, נפתחה ומתוכה יצא איש רזה מאוד שהיה כאילו מוכר לחיים. איש שהיה דומה קצת לרב שלר מן הבית, · ו' יוסף, תלמיד n כם, שחיים לא ראה מזה שנים, אבל עכשיו זכר אותו: רזה מארד ופניו מסוגפים וגבוהי עצמות. אלא שהאיש שעמד עכשיו בפתח הכנסיה היה מגולח וגלוי-ראש והוא הזמין את חיים בסבר פנים יפות להיכנס. - ברא, ברא, תנוח צקת. חיים לא ביקר מעולם בכנסיה. לא בכפרו בפרלין-גדול וודאי שלא בארץ-ישראל. את צררתן ראה ואת קולות פעמוניהן הכיר ועדיין סומרות השערות שעל זרועותיו לזכר הפחד המתעורר בר מיום-סרב לש הגויים, כשקול הפעמונים המתוק הופך לקול אזעקה וארד נדרת עדין ורך הבוקע מן החלונות הגבוהים הופך ללפידים של אש והם גולשים מעל למדרגות בקולות נהמה רצר'חה ופונים לעבר משכנרת היהודים. "כשאני שומע את המרסיקה הזאת אני נזכר בפוגרום" אמר פעם למרתה, ערלה יפה מגרמניה ששרה לעצמה קררלים בשעה שהרשתה לו לצייר ארתה, בחדרו שבארץ-ישראל. - אסור לי - ענה. - קר נחרץ - אמר לו האיש - ראתה זר פה. תיכנס. למה תעמוד בחוץ ו ז. אחרת חובקת, חונקת את מותניו. הזרועות באר מאחוריו והוא לא יכול היה לראות את הפנים. הוא הרגיש איך הן מפוקקות אותר ומפילות אותר לאחור ורק הצליח לזכור את שלמד במחנה הסירובים לש הצבא הבריטי בסופנו: לכופף את רגליו וברכיו קדימה כדי לתת ל גרף משקל נגד • הוא ניסה להתיר את קשרי האצבעות, תחילה על צווארו , שכן כמעם ונחנק. אבל כנגד כל אצבע שהתיר במאמץ רב באה אחרת במקומה והוא מצא את עצמו מתיר ונלפת, מתיר ונלפת. אף מלה לא נשמעה. רק אנחות מאמץ באוזניו יחד עם הבל פה חם נרגע בצווארו ובלחייו. הוא ניסה לסובב את ראשו ולהציץ בפני הלופת אותר ולא יכול: הראש היה אסור בזרועות הכבירות ומכיורן שרק עיניו הורשו להסתובב שם, שב ותר את אשר סביבו , שמא תברא לו עזרה. אבל כל עזרה לא באה רהאשה היפה והצעירה שמולו הביסה בו ועכשיו ראה חיים שעיניה מלאר דמעות. שרב ושרב חיפש את האיש הרזה שהכניס אותר הנה והבטיח לו מנוחה, מאכל ומשקה. והנה היה נדמה לו שהוא אכן עומד שם, על המדרגה הקסבה אשר בקיר , פורש ידיר כמר לתת לו מפלם, לחבק אותר . אבל כשרצה לפנות אליו , בלבר יותר מאשר נגופר , שכן היה אסור וכבול וכמעם מוםל לארץ , ראה פתאום שזרועותיו היו קשורות אל הקיר , כפרת ידיר פתוחות, זולגות סיפרת של דם. חיים נותר לבדו. - עזוב אותי -חרחר - עזוב אותי. והוא המשיך להאבק, בועט אחרד ברגליו , נושך בשיניו ומתיר , מתיר את הצבת האיומה והקשה הלופתת אותר. אם-אם נשאו מאמציו פרי והאצבעות שלחצר על גרונו רפו מעם, עד שרפו לגמרי רעתה היו f ""' ~ חזקה. ארד קלוש חדר כבר מבעד לזכוכיות הצבעוניות, אור חירור מוטלות לו על צווארו וחזהו כמר שני נחשים ענקיים, כבדים מארד ו r אבל חסרי חיים. עדיין לא ראה את פניו של בעל הזרועות והוא ך \.., שלח מרפקיו אחורנית ודחף אותו ואז הסתובב ופנה אליו בלפיתה ן \~ ב~~ r;r') ז\ מארד , ואז ראה חיים את פני האיש הצמוד אל הקיר , פנים רזים, מסרגפים, גבוהי-עצמות. נדמה היה לו שראה עליהן חיוך. - שחרר אותי - פלט הזר שהיה אסור בזרועותיו. ~ - לא אשחרר - פלט חיים. פתאום היה נעים לו בלפיתה הזאת, - אסור. - אסור? - מעשה 'למים - אמר חיים - לא תעשה לך • - צלמים? רמה אתה? סרפד סת"ם? מעתיק ספרי תרדה? הרי אני יודע את מעשיך בלילות, בחדר הקםן שלך. צלמים אתה אומר? ודמויות הנשים שאתה מצייר על הבדים המתוחים והנרפים והדוממים שלךו הצחקת אותי . ברא, ברא תיכנס. - קולכם עדורה - אמר לו חיים. - ואת מהו שירי "מה יפית" אתה שר בדרך? האילנות מספרים כברד אל? הפרות שררת שירי תפילה? אר אולי - רפה הפך קולר של האיש צורמני ומגחך - אולי מחלל החליל לנערה היפה כדי שתברא לאוהלך לשנות פרקי הלכה? ברא, ברא תיכנס. - ידיכם דמים מלאר - ניסה חיים ערד טיעון. - ראתה. אך זה למדתם, שלא נשווה חס ושלרם. אך זה. והזר הוליך אותר במעלה המדרגות אל הפתח הגדול והמקומר. חשיבה אפפה את חיים, עד שבתרגלו עיניו רדאר את אשר סביבו. הבהובי נדרת על הבמה האירו בארד קלוש את האוויר המתרומם לפתע ובעקבותיו טיילו עיניו במעלה החלונות המזוגגים בצבע אל התמונות שעל הקירות. מעל לבמה הקסבה ראה דמות אשה צעירה ריפה רבידיה תינוק. הוא הסתכל סביבו לחפש את מטיבו ולא ראה אותר. לרגע היה נדמה לו שהוא עומד לידו , לידו ממש , אבל לא. הדמות שעמדה םש הייתה אכן גבוהה ורזה, אבל היא עמדה קפואה על מדר גח הצמודה לקיר • כמעט חיבוק, שהיה נתרן בה. והוא רצה לעמוד שם ערד' צמוד רחם וחיפש את הפנים, את העיניים, את הפה שאמר אליו: - בבקשה ממך, שחרר אותי, - בקול ערב מאד, כדברי שיר. - מה תיתן לי? - שאל חיים. - אני הוא המבקש - שב וחזר הזר' ולחיים נדמה היה שקולו מתוק עוד יותר' כאילו דיבר עמו באלף קולות ובהדים שבאו מקירות האולם והתנפצו אל הבמה וחזרו ובאו אליו' עוטפים אותר' כמעט אורגים אותו אל מקומר. הוא כמעט התפתה. אבל חשק את שפתיו ואמר: תן לי לראות אותך. - קח. קח את כל היופי הזה, את חייך - אמר הזר וכמר נמוג מזרועותיו של חיים, חמק ונעלם. בשקט נעלם, באיזו מין םפיפה. ואלמלי ידע חיים שאין בני-אדם מכונפים, יכול היה להישבע שאכן היו לו גם כנפיים. כבדות, כהרת, מבד צמר מנופץ. ולפתע מצא את עצמו מוטל על מדרגות הכנסיה, חבול, פניו נפוחים וזרועותיו כואבות מאד. תיק הצד שלו היה מונח לרגליו. בזווית עיניו חיפש את הדלת אבל זר הייתה סגורה וחתומה. םע בוקר מצאר הכפריים את חיים וייסברג, חייל הבריגדה היהודית, מוטל חצי מת על מדרגות הכנסיה. לשווא שאלו אותר לאשר קרה, הוא לא היה יכול לענות להם ורק עיניו שהתרוצצו בחוריהן כיורנו אותם רצרא ושרב על המדרגות, ללא הרעיל. אשה טובה אחת הביאה לו ספל חלב חם ואחר-כך עםפה אותו ב"שינליי שלו רגם אמרה לו משהו באיטלקית, טופחת על גבו ודוחפת אותר בעדינות. וכך הלך משם, הספל בידר האחת וידו השנייה, מדולדלת ומאובנת, מנסה להצמיד לגרפו את גלימת ולפתע הרגיש זרוע אדירה נלפפת, מושכת אותו בצווארו וזרוע החיילים. פברואר · • 39 ••••'94 חהמנצ rrב: וב - - ~ ~ ןלנטין טובלין מרוסית: שמאי גולן 1· •..· :.·•··...·.· .. . יום היה נפתח ולגווע ברחש הניירות. הניירות היו נו זים אי-שם במרחקים, באין-ספור המשרדים של הבניין הענק, אבל נאספו אחד לאחד דווקא כאן: התעופפו ובאו ללא רעש, כלהקת ציפורים חסרות כנפיים, ואחר-כך בדממה חנונה, ברשרוש קל' התעופפו משולחן לשולחן' מרחיקים עוד ועוד' עד יום בפתח הדלת, ועוזב עשר דקות אחרי סיום העבודה. סמל העבודה חבקיה, הדיוק, החריצות, הניסיון' התגלמות שלוות הנפש, חוכמת זקנים או היעדר תאוות אישיות, כמו אצל זקנים • בהפסקת הצהריים הוא אוכל במהירות את ארוחתו' אחר-כך עומד ליד החלון' קטן-קומה, פנים יבשים, שותק, אינו דורש בשלום איש. מה המבט בעיניו איש לא ידע. כך הוא עומד ומתבונן' והגיבנת על שהגיעו אליו, אל המומחה הראשי. נתיבן של ציפורי הנייר ניכר היה בדפיקות הקפואות של מכונות החישוב, חריקת החרס המהסס, הלא-בטוח, קו לקו' בז לרעש מכונת החישוב המשליכה את טורי המספרים מסדקיה הצרים. כאן' על שולחנו של המומחה הראשי להערכה תקציבית הייתה מסתיימת דרך הנדודים של הניירות. כאן הם נרגעו' שכבו בהכנעה ובלי למהר עוד' מחכים לתורם. עד שהרגע היה מגיע. אצבעותיו הדקות של המומחה הראשי נעו במהירות, נגעו בניירות, למדו אותם, הפכו' יישרו •.• אחר-כך מובנית היה יורד עליהם העט, המושחז מרוב שימוש, חורט בקושי על הנייר המבריק, בתנועה בוטחת מוחק כל שהיה מיותר . במקום טורי המספרים הארוכים נותרו מחיקות דומות לצלקות. אחר-כך קו עבה - וסיכום. ריח ניקוטין קל' מתקתק, היה נישא מידיים מהירות אלו' נטולות הרחמים: העור בקצות האצבעות קיבל גוון חום-כהה, אך קצת למעלה הן היו פשוט חומות, ויותר גבוה, ליד המיפרק הראשון הפכו לחום צהוב, כמו קליפה של אגוז לא-בשל. המומחה הראשי לתקצוב ישב ממש ליד הקיר' פניו אל האולם הגדול' ככה יכול היה לראות את כולם. ארון גונח ושרוט התקוע ליד הקיר שימש מחיצה בינו לבין הדלת. הארון והשולחן בעל שתי הדלתות יצרו יחד מבנה הדומה יותר לקן' אם כי ייתכן שמראה הקן נוצר הודות למומחה עצמו . קטן' מתנפח, רזה, היה יושב מאחורי שולחנו הגדול, העשן הדחוס עוספו כמעסה של נוצות, חיוור ונמוג, מתרומם אל התקרה ושוחה שם למעלה, מעל הגולגלות הרכונות, מעל הרחש הבלתי נלאה של הניירות. המומחה הראשי עבד כמכונה, מבלי לחוש עייפות, ללא מנוחה. מעבר לחלונות ij ~ץ כבר העשב הראשון' בקיץ פרחו שם שושנים לבנות ואדומות. אחר-כך היה מגיע הסתיו . צללים עבים וקרים זחלו על השיחים ועל העצים העירומים, השמים התקדרו' תפחו' ואחר-כך היכר רצועות ארוכות של גשם בזגוגיות, מעוותות את צורות החפצים והפרצופים. והנה כבר שלג יורד' נחמד למראה, הרוח מאטאטה את התלוליות מאדני החלונות. אך איש לא יכול היה לומר בביטחון' האם מבחין המומחה הראשי בכל אלה. בכפור ובחום הלוהט, בגשם וברוח היה ממשיך מובנית ולוקח מתוך תלי הניירות, קורא, מסמן בעיפרון אדום או כחול, מוחק, מעיר ••. דומה, אין לו עניין בשינויים המתחוללים בטבע, ואף אין לו עניין בחליפות העתים. בכל עונות השנה מתנהג הוא ללא שינוי' בעל תביעות רבות מדי' ובעצמו עובד מעבר לכוחותיו . שתקן' מסוג האנשים שאינו יודע ליצור קשרים כלשהם עם הזולת מחוץ ליחסים הרשמיים. חמש דקות לפני תחילתו של יום העבודה הוא מופיע מדי גבו מזדקרת ככנף שבורה. האם היה שקוע במחשבות באותה עת ? על מה חשב? הייתכן שאפילו בזמנו הפנוי היה חושב על הניידות ?... על אלפי אלפים של ניירות שעברו תחת ידיו' ועל מה שייווצר מניירות אלו: בתים, כבישים, בארות? ... ואולי הוא לא חשב על שום דבר . זאת לא ידע איש. אבל הוא בעצמו הרי ידע. ובכל פעם, כשהיה עומד יחידי בתוך העשן הכחול המתפוגג, היה חושב על כך שעוד מעט, הנה בעוד כמה שעות, תגיע שעת שחרורו ••. השחרור מן הניידות. מעולם לא אהב אותם. כבר מתחילה לא אהבם, והתמיד בכך כל שלושים שנות שירותו' וככל שהתמיד כן גברה שנאתו . וכך נמשך הדבר עד שהפך למומחה הראשי. ובכל זאת הרגשתו לא השתנתה. חוסר החיבה הפך לטינה, חסינה הפכה לשנאה. והשנאה גדלה וגברה והזדקנה בתוך רחש כנפי הניירות, ואף הוא הזדקן מבלי שחי את חייו . לפעמים נדמה היה לו שכל חייו אינם אלא חלום, מחזה תעתועים או משחק מבולבל ואכזר בחוסר הטעם שבו' וכבר לא יכול היה להכריח את עצמו להאמין' שכביכול הניירות החורקים בין אצבעותיו הצהובות-חומות, אכן קשורים למציאות כלשהי: לבתים, לדרכים, לבארות •.. ובאותה שעה מבקש הוא להתעורר. ואכן, פעמים רבות בלילות חיה רואה חלום נפלא. הנה האביב, וחרא מגיע למקום עבודתו' אך שלא כהרגלו' אינו לובש על זרועותיו את השרו ולו נים, אינו פותח את הארון השורקני' אינו מושך משם, כמינהגו זה שלושים שנה, את חישובים. לא, הפעם · ספרי-העזר הממורטטים המלאים טבלאות הזאת, מבלי למחר הוא אוסף מן השולחן את כל הניירות, נועל אותם במגרה הנמוכה ביותר' המפתח לכיס, ופוסע אל הנהר' על פני הגשר. מבלי למחר חרא שולף את המפתח, ובתנועה מתונה, רחבה, משליך אותו אל הנהר. משק מים .•• מעגלים .•. רחבים יותר ויותר ... ודממה. ואז חרא הולך לאיצטדיון ... כך' בדרך כלל' היה מסתיים החלום. וחרי זה לא יכול לקרות, לעולם לא, בשום נסיבות: המפתח, התנועה המתונה של היד' המעגלים - רחבים יותר ויותר עד שנעלמים במים. אפילו בחלומו הוא חודה בבהירות רבה באי-האפשרות להגשים את החלום. לא יכול לקרות. או-אז היה מתעורר' שוכב בחשכה, מלקק את שפתיו היבשות, חש בטעם המר' ושעה ארוכה עדיין אינו מבין מהיכן הטעם הזה, עד שתפס: זוהי מרירות התבוסה. 40 גלדון 169 כן' יכול היה ללכת לשם, וגם לשם, אבל לאן שלא יפנה, לבו תמיד היה נתון לרצים למרחקים ארוכים. אותם היה שומר לעצמו לקראת הסוף. הם היו רצים בדרך האינסופית, והוא ביניהם. הקפה, הקפה, ועוד אחת ... עוד ועו.ד כאלה הם, דומים לו' מגוירים, רזים, אינם יודעים ליאות אף במרחקים הארוכים. סיבוב, עוד סיבוב, עו.ד .. היה מאזין לנשימותיהם המאומצות, הניחרות, כמו שלו . בהתחלה רואים רק את צדודיתו של הרץ במסלול הארוך' בעיקול כאילו נעלם לרגע, אחר-כך מופיעות פניו. הן קרבות, כבר רואים עליהן את המאמץ המרוכז, ההחלטיות הבלתי מתפשרת. עוד רגע והפנים נעלמות, נותר רק הגב, גב עקשן המתרחק אף הוא, שוב עיקול' ומסלול מקביל, ארוך, והכול מתחיל מחדש, הקפה, הקפה, הקפה ... הם התחרו ביניהם. אחד לאחד חלפו לידו הרצים, עקשנים, מרוכזים, גמישים. והוא היה יושב בצד' על ספסל ירוק, ולבו מתכווץ וגווע, כמו בימי ילדותו' כאשר ביקש להינתק ממקומו ולרוץ' לרוץ' לחלוף על פני אנשים, על פני בתים, עצים, ערד וער.ד רחוק יותר' מהר יותר' שהלב יכה בחזה פעימות כבדות, להשתנק, ללקק את הזיעה המלוחה מן השפתיים, ולבסוף להתגלגל על הדשא, למרת מעייפות בתחושה של שמחת הניצחון. אבל הוא אינו יכול' אינו יכול ... והוא מתבונן . ובכל זאת, עם הזמן התחיל גם הוא לרוץ. היה בוחר לעצמו אדם אחד' דומה במקצת אל עצמו' והיה רץ יחד . עמו . תחילה מצפה לאות הזינוק, מחליף כמוהו רגל ברגל, מתעצבן, מנגב את סובני רגליו, אחר-כך קופא במקומו' רכון מעט קדימה. הירייה רעמה, והוא ניתק יחד עם כולם, מנסה במהירות לתפוס מקום במעגל הפנימי' מקפיד על קצב הנשימה, מציץ לצדדים, מדי פעם מפזיל מבטו אל הרץ הקרוב, מתעלם מרעש היציע, הקפה אחרי הקפה, הקפה אחרי הקפה, צובר ניסיון יותר ויותר' מתחרות לתחרות. היום הוא רץ למרחק של עשרה קילומטרים. זכה במספר שתים-עשרה, וראה בכך סימן טוב אף-על-פי שלא האמין באמונות תפלות. קטן' בעל רגליים רזות, פנים מקומטות, לוחם בעל ניסיון ותכסיסן' הוא, כמובן' לא האמין בשום סימנים מבשרים: לשם כך הרי חי שנים ארוכות. ובכל זאת שמח על שלא קיבל את מספר שלרש-עשרה. כך חשב, ובאותה שעה כבר היה רץ, מטיל את ברכיו במידה שווה, מסייע לעצמו בזרועותיו . זו הפעם האחרונה, כנראה, שהוא מזנק, ואף-על-פי-כן חייב לסיים בניצחון. כמובן, הפסד תמיד נלקח בחשבון' אך לא הפעם הזאת. היום פשוט לא היה לו מוצא אחר. לנצח! האיש שישב בצד על הספסל הירוק הבין שעתה לפניו המירוץ האחרון. והיו רצים זה ליד זה. בהתחלה, עד להקפה השנייה, הם התחרו בקבוצה הראשונה. אבל אחר-כך התחילו לפגר מעט. הקצב לא התאים להם, מהיר מדי בשביל עשרה קילומטרים. האחרים רצו בעקבות המוביל' חוששים לפגר . ואילו הם השניים נותרו מאחור . ועוד מאחור . וכבר הם רצים בסוף, הרחק מאחור' לבדם. משתדלים להעמיד פנים שאינם שמים לב לקהל ביציע. הקפה, עוד הקפה, עו.ד האיצטדיון חג לפני העיניים כטבעת ירוקה ללא קץ' השביל נפרש תחת הרגליים כחגורה ללא סוף, עוד הקפה, עוד ... קילומטר אחד' שניים, חמישה. עתה הם כבר אינם האחרונים. הם במרכז החוט המתמשך' ועדיין באותו קצב. הקפה, ערד הקפה, עוד . בקילומטר השביעי הם הגיעו למקום החמישי' בשמיני - למקרם השלישי. עדיין רחוקים היו מן המוביל בראש, אך כנראה לא די רחוקים כדי שיחוש את עצמו בלתי מאוים. הנה הציץ לאחוריו • על צווארו האיתן ניגרת זיעה, הכתם הכהה על הגופיה הלבנה גדל וגדל. בקילומטר התשיעי הם היו כבר במקרם השני' במרחק עשרים מטר מן המוביל. הוא הציץ שוב לאחוריו' הוסיף מהירות. שבעה עשר מטר' חמישה עשר' עשרה •.. שבעה, חמישה, שלושה. כבר היו רצים כמעט זה ליד זה, יחד, המוביל - גבר צעיר, חזק, קיבררות ענקיות, צוואר עז, ואילו בךואך ונותר האיצטדיון . כל יום היה הולך לאיצטדיון' בקיץ ובחורף. הוא בחר באיצטדיון המרוחק ביותר' במקום שאיש לא יוכל לפגוש בו . החשמלית הייתה מסיעה אותו זמן רב, כמו מעבירה אותו אל עולם אחר' מערסלת, מגלגלת עוד ועוד, ולבסוף, בעוד הוא מתגלגל, הייתה מגיעה אל נהר רחב ידיים. כאן הוא יורד . תחנה אחת לפני התחנה הסופית הוא יורד. לבר פרעם בחוזקה, אוהבים. צמררת העצים הצפופות ניבטות כבר · כאילו הולך לפגישת ממרחקים. ריח חריף, מעורר' רוח נושבת מן הנהר' גלים ארוכים מכים מתוך עצלות בשיפוע החוף. כאן לעולם אינו ממהר' לא. הוא פוסע לאטו' נהנה מן המתינות כמו ממשהו השייך לו בלבד. דמותו הקטנה, הכפופה, מתיישרת, הופכת גבוהה יותר' הליכתו קפיצית, הקמטים על פניו מתיישרים. היה נכנס בשער' חולף על פני הקמרון הירוק ועוצר לרגע לנוח. השמים הכחולים תלויים על אמירי העצים, העצים מרשרשים, והרחש אינו דומה לזה של הניירות, אלא חי' עליז, ובה-בעת ביישני מעט, כלוחש וידוי אהבה. הוא עמד זקוף, מואר' וסביב היו נעורים, ואוויר רועש וגועש כמו תוף ענק, עלום. בסמוך חלפו רוכבי האופניים הנועזים והמצחיקים, ממרחק נשמעו הפגיעות של כדרר המשחק, וסמוך מארד' על הדרך' מזנקות מן הארץ בגמישות נערות גבוהות קומה. הן נשארות רגע תלויות באוויר' ואחר-כך ללא רעש, בתנועות אצילות, נוחתות. היה עליו להחליט לאיזה כיוון יפנה. אפשר היה לפנות אל המגרש של שחקני ה"גלילונים". הוא אהב להביט במלאכתם הרבה והקשה, ובהתבוננו היה חש את עצמו אחד מהם. לפעמים, במיוחד בקיץ' היה פונה מן השדרה שמאלה, פוסע בשביל ליד השיחים של ורדי הבר, יושב על הספסל החלק והנוצץ' וזמן רב, מבלי לעפעף בעיניו' היה מתבונן כיצד המחבט מטאטא, כמר הגורל בכבודו ובעצמו' את הדמויות הקטנטנות מסדין הברזל הדק .•. ואפשר היה ללכת אל הנהר סמוך למגרש משחקי ה"גלילרנים", דרך סבך השיחים הקוצניים, שם על המים נישאה בשלל צבעים מניפה של רסיסים זוהרים, סירות-השיט הנטמנות בקצף הגלים מושכות ללא ליאות קדימה, פעמים נעלמות, אך תמיד-תמיד מופיעות מחדש, מתרחקות, אובדות באר~, מתמזגות בגלים הססגוניים. ורק אחרי שמלווה אותן בעיניו יכול הוא להמשיך על החרף לשם, אל המקום בר עמדו המטרות הפרחוניות הענקיות, שמראיהן עין דמיונית. וכאשר החץ היה ניתק מן המיתר באנחה שקטה, מתנוצץ רגע באוויר וננעץ במטרה, היה מתעורר משהר בעומק לבו. כן, משהו היה מתעורר בו . היה מדמה את עצמו לצייד' למנהיג זקן דחכם, לזוחל בתוך העשב הגבוה והקשת בידו' לאדם שאינו יודע פחד מהו' לאיש שמעולם לא הכיר את רחש ציפורי הנייר נטולות הכנפיים. ' ' ,בעצם קר תבמליצו לשכ ןכוונת אלהחמי ןלנמע שולהדגי ייחס תידידו הוקירב םאפלטוניי .לחלוטין םגיל רהצעי לש הכמ םמהגיבורי תוהגיבורו המקש םג אהו שלפר הכמ תמהמליצו "ה"נועזות תהמופיעו רבספ .כפשוטן םע ,זאת יכדא רלזכו יכ הבאות התקופ והובא םילדי תוילדו הבנות-מצוו הובני-מצוו לא רחד תההתייחדו לש ללי תהכלולו םבאישור םובברכת - טכמע יאמרת ""בלחצם - לש יבנ .המשפחה םוא רנזכו תא ידבר לבע "'ל'וליטה בחוב ,הפרפרים יהר םג הביאטריצ' לש ,ואבטח וא ורומיא הויולי םועמיתיה אל והי םקשישי ריות המכמ ןמ תהגיבורו םוהגיבורי לש .בן-אלעזר םהא םאופיי 'המוזר גהחרי לש ברו םהסיפורי אהו םשגר 'לכך רשהחיבו אל הזכ הלתפוצ ,רבה עוהגי ולידינ דבכתב-י דאח ?ויחיד ואול . י םג ןכא יזוה השאל לש המקר דבלב. ימ עיוד הכמ תהפתעו תמסעירו אל ,פחות יואול ואפיל 'יותר תממתינו ולנ ןעדיי םבמרתפי ,ובארכיונים דבכתבי-י ושנתגל םוטר 'נקראו הוכאל םשטר ונתגל ?בכלל ,אלפים תרבבו םעמודי לש דכתבי-י 'ו'דיוואנים םוקבצי םספרותיי םעבריי ןמ תהתקופו 'ההן םממתיני ןעדיי .לגאולתם רמספ םהחוקרי יהפנו לומסוג חלפענ תא דכתבי-הי והלל םזעו .ביותר בטו תשלפחו םמנסי םלצל לכ המ רשאפש ;במיקרופילם ןה יכד חלהבטי רשישא רזכ ןמ םהדפי םהעתיקי 'הללו םשחלק םמתפוררי ןמזוק םוכול םדליקי .כל-כך םלעתי הכ תקרובו םמובילי ךאות םהחיפושי יאחר בכת די וכלשה הלשור - ף"נשר הכשריפ השאחז תבספריי ,טורינו" וא - ד"נשמ ןבשיטפו עשהטבי תא ףהאג יהמזרח לש תספריי --"• ימ שבא יומ םבמי יומ שבע יומ .בתולעים הומצוו ועלינ זלהזדר םולצל קולהעתי .ולההדיר יכד םשלבאי ואחרינ היהי המ חלנת ןולבחו .ולהשוות םכרבי ןמ םהסופרי םהעברי דבספר תובארצו ,אחרות דמציי םג ביעק רבן-אלעז יכ דאח םהמניעי םהעיקריי רלחיבו רהספ אהו 'פטריוטי תקנא םעמי תולשונו ט<כמע יאמרת רשהספ בנכת םמ"מניעי :לאומניים" י"בנ םהישמעאלי םדוברי / יכ םבשפת לכ תלשונו 'יוניקוד / םלשונ 'יחליקון / ןואי םמלי םערבי / ןכלשו .ערבים" אהו דמציי יכ להא ר"בח ןבלשו שהקוד ןלשו םהעבריי / למכ תלשונו ,הגויים" ךא המוד יכ 'אכן ו"לשוננ דיר .פלאים" לבגל וחטאינ ווגלותנ יוכד. ןאף-על-פי-כ אהו סמתגיי ללהצי תא ,כבודה אומפלי .לעשות יאנ המוד ששי םמשוררי יומחבר תמקמו םעבריי םשסגנונ הנרא יל ,גמיש יאלגנט עומשעש ;יותר ךא יאנ ךמבר לע רהספ ,הזה עהשופ ת"מרכבו "חשק יו"גדוד ,אהב" ןומוכ ללקב םג תא לכ יבנ 'מינו ושיבוא 'אחריו "ב"חשק "וב"אהב םגדולי .לא-פחות • ךהמש 'מעמ 23_ תלקרא םסיו ;השיחה םש רהספ ךשל המשק ףחרי - ,רווח תקצ בוהמי . םג ההעטיפ המזכיר תא :המשקה םאדו ,העגבניות ןלב ,הוודקה רהשחו לש .חפילפל אל יחשבת לע .זה האת יד ""בסדר םע עצמך . חמשפח ,מסוררת העבור תמסורר, העבור ,מסוררת אל סהטיפו יהבוהמ יכפ אשהו רמוכ .לנו םהא שי ןכא עגעגו תלחיו ?כזה י"כלאד "מרי אהו תכותר לש רשי םשבעצ רמדב לע .שירה וז המטפור הב ההשיר אהי ןמי תנער םפושעי בבמוש לש תמכוני ,אמריקאית יואנ עמצי - ובוא אנקר הל ימר - יכלאד .מרי יבבלאד ימר שי םג הוודק םוג ץמי .עגבניות ןברמ בטו עיוד טלהבלי תא .הוודקה עיוד השבלגימ ההראשונ האת שמרגי השז המשק אל יקטלנ ,בצעם לאב הבלגימ תהשלישי ההוודק המתחיל דלעבו תשעו .נוספות יאנ ירצית ףבצירו ההז - ןלהתכוו ריות תלחריפו ההוודק רמאש ךלרו לש ץמי ,העגבניות לאב אל ללבט לאותו . לויכו תלהיו ששי האיז עגעגו תלבוהמיו חבנוס רה"אלכסנד "~ני תשרמז ועלי גהזו ,הזה רמספ השתים-עשר הוהמומח יהראש ,לתיקצוב םשניה ,כחושים אל ,יפים םאינ םדומי ,לספורטאים יבעל ףגו .פחוס םלשניי האל העת ההי הקש 'מאוד םה ןעדיי ופיגר רמאחו םבאות השלוש ,מטרים הוז ץשר ועמ בחש םפתאו אשל אייצ המז םשו .דבר לאב יהשנ עיד םשעליה ,לנצח ןואי אמוצ 'אחר .וזהו-זה השלוש 'מטר םשניי ••• ךא להמובי אל .נכנע ההנ ץהצי 'לאחור ופני תמעוותו לכסוב במכא .שיניים אהו .גנח חבכו ורצונ דבלב הכפ לע ורגלי תהמאובנו קלהינת ןמ ,האדמה קחז 'יותר דעו .פעם חהמרוו םביניה להתחי ,לגדול חלצמו יבחצ ,מטר םבשניי •.. הנשאר דעו ,הקפה האחרונ ךמתו םעשרי שוחמ תהקפו .אינסופיות חהרוו םביניה לגד ,וגדל השיש ,מטר ,שמונה השמונ ... להמובי ץהצי בשו .לאחוריו ופני והביע תעייפו .נוראה ,קדימה הקדימ ... אוהו טשע .קדימה הנדמ ההי ןשאי חכו להיכו תלשנו ובמשה תהתפרצו זו . ןולכ םג אל ושמ ,לב הבמהומ שוהרע ,הכלליים לא שאי דאח 'קטן םשהתרומ ,פתאום ומג 'בנן אוהו םמעול אל ההתחר ,בריצה הועת ההי הז אהו ץשר םבמקו ,השני םש הבשד ,האפור .הקודר וידי ונאחז ,בגדר אהו ,התנשף ורגלי רעדו . ה~דימ .•. קר .קדימה הזיע הניגר לע 'פניו הזיע הכבד תומבורכ הכיסת תא .עיניו ץהערו יהבלת הנדל ףנט לעחזהו . הקדימ .•. הקדימ ••. וועכשי ךצרי ףלהוסי ... אהו אל שביק אול קצע יכפ ושקרא ,מסביב אהו דפק לע 'עצמו דפק לע 'לבו לע ורגלי יהבלת ,גמישות דופק םג לע הז ךשהמשי ץלרו םבמקו 'השני !קדימה !נו אוההו .שמע .והוסיף חכו אל ההי ול .עוד אוהו ףהוסי .עוד ךאחר-כ דעו .קצת ךאחר-כ 'עוד 'ועוד דועו הטיפ ... ןענ לכחו קירו םואדו הכיס תא .השדה לצלי ,עמום אל 'ברור םהתרומ ןבי םהגלי .ונעלם אהו רכב לחד ןלהבי קור שח חבכו 'טמיר אל 'שלו 'זר ףהדוח ףודוח תא 'גבו אוהו ףמוסי 'סנטימטר ,שניים ,חמישה עושומ לקו ההמצוו :עליו !קדימה םלסיו ונותר םמאתיי ,מטר אוהו ןעדיי .פיגר המא .וחמישים ןעדיי .מאחור .מאה תמעט-קצ .מאחור וכוחותי .אזלו להמובי ןעדיי ץר ,ראשון םאמנ קבמרח החז ןואף-על-פי-כ ,מקדים דוע םלסיו ונותר דעו םעשרי .מטר .חמישה-עשר ןהזמ רעצ הוהי יתלו .באוויר ןהאיצטדיו וכול דעמ .וזעק החמיש .מטר ההליל הוהדממ ההכרוכ 'הנמיכו ,וההוא 'השני ןאכ אל ליכו ההי ךאחר-כ רלהיזכ האיז חכו ףדח ואות הקדימ תבשניו ,האחרונות דוכיצ ךהפ רממספ םשניי רלמספ דאח. אוהו אל ,ראה ו םג אל ליכו ההי ,לראות אול ענוד ול שמאי עמדו קם שרח םביציעי רכאש םשניי םבחלוקי םלבני ונשא םמש םאד .אחד אהו בשכ 'קטנטן רחס 'משקל זאוח וביד תא 'לבו לוע ופני אקפ ךחיו לש 'אושר ףעיי ·ללא 'גבול .מנצח • לע ךולנסי :סרבליך דנול דבלנינגד תבשנ 1934. העל ללישרא לבאפרי 1991• ובמצקוע - סמהנד םדרכי ךא מ 1970- קעוס הבכתיב .ובתרגום רכמ ,כן ההי ךסרבלי יספרדסא ימקצוע ם<בתחו הידי .מקשת> בכת םרומני ,היססרדיים םסיפורי םקצרי ם<רבי םהעוסקי <בספרדס ןרכ םסיפורי ילבנ .הנעורים ךסרבלי הזכ סבפר לרפא סובפר םלסרפדי יכותב תלועזי םמסע תההסתדרו .הציונית גש" ךהמש 'מעמ 15 שהאי ןהזק עהר ת<"וימ ןמ םהמכי ראש ,הנוהר") וואחרי ןמעי תהילול -יצרים חבנוס ע'שיב תכלו הלשבע .אחים" ןמעניי אשדווק םפרקי רבספ ,הזה עהשופ לכ ךכ סארו םותיאורי לש ייחס האהב םג ןבי ,"קטינים" רתוא יביד הכמ םחוקרי יכאופיינ םלחיבורי םשעניינ ה"אהב "רוחנית .דווקא ןנכו תשבשירי-ידידו ,רבים ,למשל ונקט ימשורר ההתקופ אל םפע ןלשו ההפלג תחושני הוטעונ 'מאוד ההעשויי שלהתפר תכמרמז הלקרב תגופני תומיני • ם<ניבי םהקשורי תבנשיקו קוברו קובחי ,וכן') הבשע 'שמדובר ,קודם דולכבו ואות עגעגו יהרמת סכו לש יכלאד מרי . ןגליו 169 ~ הבית של מרווין מאת סקוט מק'פירסון •. נוסח עברי: בן בר-שביט • בימוי: איציק ויינגרטן תפאורה ותלבושות: פרידה שוהם • מוסיקה: חגי אלקיים תאורה: מאיר אלון משתתפים: ענת וקסמן, רבקה נוימן, דבורה קידר, רפי תבור, גילת אנקורי, עדי סופר ועוד . מםעותי עם יוiדוד מאת גרהאם גריו בימוי: ג'ון פופ עיבוד למחזה: ג'יילס האברגאל תרגום: אהוד מנור • תפאורה ותלבושות: אבי שבוי • תאורה: פליס רוס משתתפים: אבי אוריה, אוהד שחר, רפי תבור 1 חן חגי י;,;- המלך ~ מזחה מקורי ונאת שמואל הספרי ובבימויו תפאורה ולתבושות: אלית הרפו • עריכה וניהול ונוסיקלי: יגאל חרד אתורה: ניןס גלברד • מתשתפים: מתי סרי 1 אורי גברילא, ניונוס לביא, הnנ אולואי, אדי מוכתר, לשונח טודלו, נאות מדינה תובאיחן יבת לימין קומדיה מאת אדוארדו דה-פיליפו נוסח ענוי: מיקי גווביץ בימוי: איציק ויינגוטן תפאורה: אדויאן ווקס • תלבושות: גילה להט מוסיקה: אלדד לידור • תאורה: חני ורדי משתתפים: יונה אליאן-קשת, ששון גבאי, כיסים זוהו 1 דבורה קידו 1 דנה שרייר 1 יוסי סיקוראל, נכו קמחי, יולי הרגיל, אבי שמר 1 הוגו ירדן בוקר של שוו:וים מונודראמה לפי ספרו לש ציקח ןב-נר נייבדו: קחצי ןב-נר .משקח: פיני מילטןמ .ביומי: ג'ק סםנג'ר תפאורה: רימ לקד • תאורה: ראוןב ולונר בסמגרת תיאטרונטו 1993 ~ םיפורו של זרע ~ מאת חנון רוזן ובבימויו מוסיקה: אלין שס • תפאורה: ענת מסכר תלבושות: מישל דנה וi תאורה: מיכה מרגלית • ריקודים: סיגי ניסן בהשתתפות 12 שחקנים. בסםר• מתון 77 בום•תוף םם יים•ןיי בלהט החרב המתהפכת (מבחר מן השירה הערבית החדשה) מערבית: שמואל רגולנט הקדמה: פרופ' שמואל מורה 1 1 f \ ,i " 1 ~ i 1·