ולפ השע ןהגליד ההז ה"רישומ לש ההשיר תהערבי ההחדש ם<וג וז <הקלאסית תבתרבו תהישראלי שקלו .ביותר םהתרגומי המשיר וז תלעברי םמעטי ןואי םבעול תהתרבו ושלנ ןרצו טבול בלהקשי םלמשוררי םהערבי לשימינו . ן'עתר 77' תבעריכ ביעק רבס הניס םמיו וייסוד דוע םעצ םהיו ,הזה רכלומ ךבמש הלמעל ימחצ ליוב םשני רליצו תמציאו השונ ןבנדו "זה. ואל ודברי לש ןששו ךסומ אבמבו דשהעמי הלאנתולוגי םלחולמי לבלי םגש :<עורכים יפרופ ןששו 'סומך 'פרופ ןשמעו סבל בויעק רבס <המנוח השראת ראו ילפנ עארב ,שנים אוהי המקיפ רמבח םשירי המהשיר תהערבי ושרא ראו למע ידפ ןהעתו להח םמיו היווסדו . ןועדיי - דמלב ןהזמ ףשחל - אל להתחול 'שינוי אל תבמציאו תהספרותי 'כאן ףוא אל ובעמדת לש ן'עתר 77'. ןבגליו ההז םמופיעי םתרגומי תמערבי תלעברי םונשמעי תבבהירו תקולו םביקורתיי יכלפ תהמציאו ,הערבית ללמש ,'אדונים 'למשל םבאגי .וראלי וכמ ןכ םמתפרס ןכא הלראשונ רמבח םשירי ומספר ןהאחרו לש דמחמו שדרוי יכפרח דהשק רא קרחו 'יותר ןוכ רמבח םתרגומי שבדג לק לע השיר תנשי :מודרנית ןאימא 'מרסאל אדוני למיכאי דוסוע לא .צבאח ש<י ןלציי יכ תמשוררו האל תמופיעו הבהרחב םג הבאנתולוגי םלחולמי לבלי .גשם> הז םהמקו רלהזכי םג תא ההאנתולוגי ךשער פרופ , יעמ דאלע ,בוסקילה תקולו ןמ םהי 'האחר תשיר םנשי תערביו תב וזמננ ת<הוצא בקש הלשיר 146 ,2007 (עמ' - ההמציע רמבח לש םתרגומי הלשיר תנשי תמודרני לש םהעול 'הערבי להח תביוצרו תותיקו אכפדו ןטוקא ,הפלסטינית רעבו רבדו םהביניי דכסוע לא ,צבאח תהמשורר ,הפמיניסטית הוכל תבמשוררו תצעירו 'יותר 'למשל תהמשורר ההמצריי דהינ 'אל-קאדי השמעט ונכתב תהשורו תהיפהפיו ת"בנוכחו רהשי -/ דהיחי חשנוכ תבהעדרו -/ יאנ תנעשי /שלמה. בל ןהעניי ואיננ ;כאן דמלב יברגע /התרוממות למע ילמבוכ ;ההזדקקות רלדב "היחיד ,('השירה' התרגמ החנ 'עמית-כוכבי .שם> אבמבו ףהמקי דשהעמי יעמ ,בוסקילה ווב אהו רסוק תא תהתפתחו ההשיר תהערבי תהמודרני לבכל תוא וז תהנשי תהערבי ,בפרט אהו התול תא תהאפשרו תלהתפתחו ההשיר תהחופשי תהמודרני םבשינויי םפוליטיי ושהתחולל םבעול .הערבי דעו ןבגליו ןריאיו לש גאלמו רבה םע רהסופ יהעיראק יהח הבגרמני םבאגי 'וראלי ךשנער תבע וביקור 'בישראל םודברי לע רהסופ יהמצר בנגי ,מחפוז םשחמישי השנ ומלא תלהופע ההטרילוגי תהקהירי שלו . ה<תוד תמיוחד רלפרופסו ןששו ךסומ לע ועזרת תבהפק <הגלידן. םבימי םשבה רמדוב הכ ההרב לע םפונדמנטליז יאיסלאמ לוע םהאיו םהגלו 'בו ןמרענ בלהתעכ לע תקולו ,אחרים תקולו ,ביקורתיים לומע 'לכל לע וקול להצלו לש דהיחי. דעו :בגליון סעמו ןלוית ובמדור בכות לע םחיי יגור - ש"אי חרו שואי "מעשה - ללרג תהופע ישנ םהכרכי םע ההשיר ןוהזמ םדפי המאוטוביוגרפי .ספרותית למיכא ,בסר תעמי דישראלי-גלע דעומ תלראו ראו -ב ישכ~רוי ווmנuגi וןןן ןכמ ןכ ןוךא ךאן ןבקר :ב ורןת /ורןן םחן ראפרפ ((שירה הרונ דבשן/הצ והשמאל לש חהור ((שירה הרבק il תרנן / םוןוו לש ןח ףר ((סיפורת תצמו -יי סםירפ ישכ~רוי ווmנuגi ןן 11 ;)11/iJO/J םמתכבדי םלהזמינכ תלהשק םהספרי תטפטפ קהמר ה/בתי ,שיין םביו ירביע 11.06.08 הבשע 19:30 האנטומי לש בל /שלם רסמד ,שרת םביו ישליש .80 29.07 הבשע 19:30 עהאירו ךייער תבצומ םספרי - ההספריי ףדיזנגו ,סנטר רשע 6 הקומ 2 בתל-אבי ההכניס תחופשי שירים מחמוד דרויש, מערבית: שמואל רגולנט ועפרה נבגיו ציפי לידו רות פרדו ירון אימאן מרסאל , מערבית: ששון סומך דוניא מיכאיל , מערבית: ששון סומך אימאן אלאיבראהים, מערבית: פרץ-דרור בנאי סועאד אל צבאח, מערבית: צבי גבאי סאמר הישאם סקיק, מערבית: פרץ-דרור בנאי שירקו ניקה-סי, מערבית: ששון סומך איתן קלינסקי 4 14 14 16 18 18 20 21 25 26 27 בשער : אימאן מרסאל , צילמה : ר~ןה ת~;נ~ שי אריה מזרחי יאיר אסולין אנזר אלון 27 יואב רז (פרסום ראשון) זבי סער 28 29 29 35 37 22 23 24 ,------------------, לכבוד אגודת סופרים ואמנים - עתרן דדן ו ת"ד 51208 ת"א ד 13 ד 6 ו ו אבקש מנוי לשנת 2008 סיפורים ו ידיים של חורף (קטעים), רבקה רגנות זוהר , מה יהיה? סיפור והערה מאת המחבר , סם ש' וקובר ו שם ושם משפחה כתובת רשימות, מאמרים ו ו ו קהיר אתמול , קהיר היום, ששון סומך על הטרילוגיה הקהירית ו של נגיב מחפוז אדוניס ואוהל הדוד מועמד , צבי גבאי פגישה עם סופר עיראקי , אלמוג בהר עם באגים וראלי טלפון ו ו ו מצורפת המחאה על-סך 280 ש"ח לשנה כולל משלוח ו ביקורת ספרים יאיר מזור על השכלה ומודרניזם, התחלות והמשכים מאת משה פלאי יהודית רונן על לילות שטרסכורג מאת אסיה ג'באר רות נצר על נפש, מסע מאת דינה קטן 6 '------------------~ 7 8 דן יהב על אחוזת דג'אני מאת אלון חילו רוני סומק על כוכי ובטורה מת כמו שחי מאת נמרוד וייזל 8 7 מדורים לפי שעה אורית אילן על לילות ערב - מבחר מאלף לילה ולילה חצי פינה • רוני סומק, מריו טובינו , מאיטלקית: עמוס עברי בתרגום חנה עמית-כוכבי בוית נואל על אוקטובר מאת שבתאי מגיר 10 10 אמריקה שרה . עודד פלו , ואלאס סטי בנס עמוס לויתן - מצד זה • על עם השירה והזמן מאת חיים גורי , שמואל שתל על אלמוגי הזמן מאת יואב ורדי עדנה שמש על אשה בורחת מכשורה מאת וויו גרוסמן 11 12 על תמונות משפחה מאת מאיה ערד ועוד תיאטרון - כרמית מירון על "היה או לא היה" בתיאטרון הקאמרי יוסי נונע על נסיך ירושלים, פרשת ההתנקשות כרוזן פולקה ועל "אנה קרנינה" בתיאטרון באר שבע פון-כרנדוט מאת עופר רגב ~ןןןן 13 המלצות 'עתרן '77 (מדור מורחב) שנה ליינ • רגיוו םננ • אייר-םיוו ת•םייח • נאי-יוני 1םם 2•s נ •ייח ןוחרי תורפסל תוברתלו :ל"ומה תדוגא םירפוס םינמאו םודיקל תורפסהתוברתהו ךרועה :דסיימה בקעי רסב התומע 'סמ580073575 םיכרוע: לאכימרסב1 תימעילארשי דעלג. תכימתב דרשמךוניחה1 תוברתהטרופסהו ירבח :תכרעמה ןועמש ,סלב יפר ,סרכייו סומעןתיול1 ףסא Iton 77 Literary Monthly מידני, ששון סומך, רוני סומק, אריה סיון, יובל פז, דורית עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות First Editor: Jacob Besser ןרק עשוהי ץיבוניברתויונמאל ,גלפ דדוע ,ולפ םולש ,יבצו בקעי יש סיבש תכרעמה :הלהנימהו :'לס5618271, ד"ת51208 א"ת67137 תזכר :תכרעמ הליג לואש תכרעמה הניא תיארחא לע ןכותתועדומה :דוקינ חספ דילימ מועצת המערכת: אורפז, סלי שוורצשסיין · יצחק אורבוך בסר 1 משה דור 1 נתן זך 1 א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם iton77@actcom.co.il Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Assaf Meydani,Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom • 1. 7 15 34 42 43 www.iton77.com Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Jacov Shai Shavit, Rafi Weichert המערכת אינה עונה בתכב על פניות כותבים ואינה מחיזרה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מיונות ומומענת. __,______ח _ לשוח רק דבואר וגיל, מודפס רבווח כפלו על צד אחד לש הנייר. אפשר בצירופ דיס~ט;תקליטו ________ _ר. ומר יש ל _ 1 מחמוד דרוויש :. 4 ג_ץ ב.. ב.. .J.J~ מערבית: שמואל וגולנט ועפרה בנג'ו כפרחי השקד או רחוק יותר כאילו שמחתי אינני מכיר את האיש רהז :p ~לף ry ~w ז:וי: w ~ז:וי. לס~ז:וי על אינני מבכיר את האיש הזר ולא את מעלליו .... T T -: -•: : T -• T •: 0 -• :• •• ~ע,מ;ן iJ ןלת ~עם ךע;ן ~עם, יו:זדיt~חך•.. ר~י l} י ?ג:ה ךסל~ז:וי t\ ס,רי ס~ר;ן' א~~ ~סךז:וי. ~יש ~ינ; פ;נכס ~ת iJ ןלת, ~ין :p מ; ס~ o רים ~ראש ~ר fן 7 א;ת fב;ד · דסש ~זp79ר;ן . לא ר~י l} י 9~ה 7:ל;א~ ~י הףא ס~יש מזר? ~~~ךז:וי ת;ח~~~~ ~י l} י 'יpזע ךח~~~?ז:וי ry י~ן סי ך~י~י ~ת ]9 נ;ת מ~ןת י~~~ :י~~ע ~~ry ג{יף, א~~ ח f ~ס ןנ;ת, ~י~יסן :p ~ב סס:ים]. t\o/ ?ז:וי :י~~ע מ~ם הףא ר;~ה א;סנף : : נכנסנף ..• אני הא;רח בביתי והמארח. • :•• ··-T :-· ·:-: ז •-• ח~~ז:וי ~ל ל;ל~~ סריק ךלא א; ~הףא ר;~ה ן;ז~~ ף~~ר על ?ף;פcמ :ד~ז:וי ר~י l} י .ד~ר 7'י~~ע אף לי ••. אףלי לא ס:י J} י fאן . ~לא :~נכח ~ת ס~ר;ן ר~~~מ ~11 7~9 ;ת :p רי לא ר~י l} י ח~נכקפ 1 ת .ת;אך~~ ס ?ח~רד ~~ל.ינף, 7 ה;ד;ת לנף 7 ך ןח;ש ~ת ס~~ת w ~ז:וי: ry י~ן 'י~~ ך~עקז:וי ?סעיר ע~~י ~סש:ה ףנ~ז.~~ נ~חי .]?ת~~ס אףלי הףא, f מ;נף, ל~~~ ךלא ~לה ~:די ... ~~~ךז:וי :p א;ת; ק;ל מזp~~?~ל ~ת ;ל~ ~o/ ע;ת ~לה. ~ןא ~הףא ס:ה ס~ןם iJ ~חיד על סר~~ה. ~~ךז:וי: ~זףע ס t ךז:וי ~ם f ך? ר~~ לא ה~~ מנקר iiJ ה, יו:ז?~~~ח י~~~ :י~~ע ~~ry ז:ויף, ~א ~ם !ן~ ךלא ן~ה ~ת מ~ןת מ~ד o ף ~~ל.ינף :p ~ז-מ~~דים ךלא ~לה ~:די . סל~ז:ו י ל q דר WiJ ~ה י~[ סס:ים ry ם י~tב ן;ןים ~ל iJ~l} ים, ך iJ~l} ים ךמ q ל;ם ח~~רץ 'יד~~? י~~~חך t\o/ ל: האם השתנית? אמרתי השתניתי, :פי ט;ב · -· :-·· זז -:··:-··· . ~ w ~ים בt~ק,ט,בt~ק,ט,בt~ק,ט[ ךלא ר~י l} י 9 ~ה ל~א;ל: ~י הףא ס~יש למףת בנית מאשר תחת פ.לגלי מכ;נית :• -:-•• --:-:· •• --· T כן.ר ף~ה ?;מ~ [שףם ~ןק ~ינ; ז; ry ר ];מ~~ ררtבfזr ר~~? רי~ה! והה;לכים אחריו עשרים איש מלבזי [אני מלבזי] . -: . . :-. -: • • . : :· -• : -: :--·· : . ד-: ותהיתי בלני נשער ה:פנס 11 ה: •ז: -:··· ד אףלי הףא ס;~ר א; פ;ע,ל א; ~7 יט א; ,ב~~ א; ~;ר o..• ~ין .זה ~w ה~ והלא המתים שרים הם נפני הזפות •.. אינם םמדברי :• -: T •• "."T -••: • •• • T • ••--: ד ואףלי פ.ם אינם ח;למים++ • : .. --: t לריח האיש הזר יכלה להי;ת לריחי שלי 0 • :• • TT : : T : T 0 T : לףל.א ~י ;ל~ ry י ~ךסה זrס;א ~~לל 9 נ;ת ןנ;ת ~י~י ry ן: ה~~~ ~ן;ל !ה~~;פ~ גליון 330 ן- - 4 שכחה עננה במטה עכשיו אחריך שכחה עננה במטה. נפרדה ממני :-ד T T : T0 •: • T : : • T וי~~~ t\ס,ד:ר ... ל~~ סרףז ה;ל.ם • ~ס~ t ה ך~~ןה: י~~ ח~~~ .ף~;א ך~לףת, םי~יpזי~ סע.~ים ~ת ע,~יןסם ךצ; q .קים t' ר חיא ~~סה ה~~,ע ~זp~ה. ~~י~יס ~~V! י · .זהף קיץ 9iJסיו •••Q:Pה~~ א~ל ך~~ךז:יי :זrלt' ל סעף~י ך t' ל נכ?~י ~עקב;}יי Q•,זrסע~:P ~דסןה ~. ז~ן ףח~~~~ חיא סש 1 ב ~ליף. ן~ח~נ; [צפרים כחל;ת, אדמ;ת, ·.•-: •.. : • ז:. צהנ;ת היף ג;מע;ת מים מעננה •• • -: T "•. : ז-: T · קיץ 9iJ סו הףא :p ח~סךגףת i] ~~ים 9 ~יב ~ן :ןק :ד שחלפה זrטאל נהתנ;ננה על כתפיה] :· ד:ד ז :·:-: :· :· ד ·· שטרם הבשילף פך;תיו א; סביב ספףך • • : T •• • : • :• •: •: כשתשףב אל ,זrתינ בלי פמליה של צפרים, " T: 0 "." T: -T " : T •• 0." T ."" : ~לא Q~לם : ש.: ~קך~נף ע;ד י~~ ~ס~ים חיא ס~ין ~ס~ריןה ח~נכ~סה v ס~ים ~ן סןח;ק ~ל סןח;ק כ.מיש;ך הכתפים, ושהעננים התאדף -: • • T •: : • -••: -• : :- השמש צ;הלת נרח;ב;ת, והנשים T: ז-: • אז תכזו נמה ששכחה: עננה :• :• ·::• T : T "." -: •• T T : - ז T - •ז • i]ת;דך;,: ר~~ wז , צ; q ק;ת צ; qק;ת, נמסתי , אז תחז;ר להשיב זrמצעל • --: T :ד :ד :ד : את גנףניה המלכףת:,ים בעננה .•• 0 T -" : --T ."" • :• ט;דל;ת ~V/ ן~~ i],תי~י~~ ע.י.רמ;ת ע.י.רמ;ת. :- שמחתי זrדיאל ןח:,כתי. 0 : -• : T •• ; " : -T · .זהף קיץ 9iJ סיו iJ~י~~ ן~ז.~ סןש נ; 9 ף. :זז :• :-:•• -T •ז•: ושעה שנכנסתי למסתי לנףח ~~9 פ;ןה, iJם:~ י~ףביpזךח. · קיץ 9iJ סיו י~~~;מ:ך~~;מף סנף, ם~\_ז iJ,ם:~~ו~~~ ~ס;ף t'ח.ר , ה~: ריt;י ה~~~ ל~ם כשאת איתי לפני תחנת המטר;. אףלי ההתחלה נכנסה T : : " T T ; ---: :• -:---•• : • ?~ית wiJ ~ה ךלא ה~~: t' ס,רי~ם. א 1 לי ~~סב אהבה אחד חתעכב בבית הראו . - :- :• ד --·:· ·· -·: וי~~~ t'ס,ד:ר ... ל~~ סרףז ה;ל.ם ~t'~:P ~ז:יי י~~י~:ר~;א ו~~~ ,f אן ~~ףנף :.סד .~~ י א;~ך :~~י ,t\~ ך iJח~~ - ~שףם ~ק;ם ~ןס,~ים ך~לףת •••םי~יpזי~ סע.~ים ~ת ע,~יןסם ךצ; q קים. י~~ ~~ת;קק ~ל:ר ף~~ת;קק, ~9 דל.ר ~Vi~ :·.. : . · זהף קיז 9iJסיי ~ריר 1.ם:~ ~נף ~~ךקים ~ת 9iJ ~לים. ~ע.~יקים w מ;ת ~~~לים w מ;ת ד~י~נף ~~יחים ~לא :p רי לד~ת ה~~ w ר ~~רס P· כחפשה שלא .זrתענ ע;ד נלמד לדעת :· ד ·:-·: -- ד אנחנף אנחנף ... וש;כחים את הזמנים והעתים • • T : • --: :• • : : : --: : --: ז · ;- - : ;ד : שז;הי ע;נה המגנה על צרכיה ועל אהבה :• -T • :• ד אגדתית ... מאשרת - דד • :·:· ••. : --; --;-• -• -; : ז• י~~י~ ז;~ך ;ןי~~ ~ךץ נ;לן~ ,~\_ז iJש~~ צ; ry קת ?~ב?נכנף ךצ; ryקת, ף~~ין; ~ן~ה ~~ז:יי י~~ ל~ח~ה. ןע;ןם לא ~שףב, ןע;ןם לא סשף~י! אויר ףמים ואנחנף על הכ;כב כשתי צפרים • •• : • T ~ז:יי i]ה~י~~ ~~~:p ז-: • ~~~9 ה ,ה~ד. i] ~חףת ן;מעת מעננים, המים נ;כים, ףב;כה האדיר • -: T •: • • --•• על עצמ; כל אימת שמתאחדים שני הגףפים . -:·· -:-· :· :· -··: - ך~ין ~q ~ה מתוך הספר כפרחי השקד אר רחוק יותר בתרגום ~~q,ה~ ז;חי ןק ~שף~ת iJה~~~ לע 1 ף ל~ךסקים שמואל רגולנט ועפרה בנג'ו , שיראה אור בספרי 'עתרן 77' מאי - יוני 5 2008 מה מןעד ראשותה של הםפרןת העברות החדשה? משה פלאי: השכלה ומודרניזם; התחלות והמשכים; התקבלות ההשכלה המוקדמת במאה הי"ט ובשלהי התקופה, ספריית הלל בן חיים, הקיבוץ המאוחד 2008,173 עמ' <תקציר אנגלי 72 עמ') מוקד דיוניו של הספר הוא ראשיתה של סיפורת משה פלאי השכלה ומודרניזם התחלות והמשכים m רבןתרל בש:ד:ד:רל תםךוםד האמב יה "םרכושל יה m!!jו :ד ail~r-.~~ נערכו רשימות ספרים של מדפיסים וספריות פרטיות, חיקו סגנונות וז'אנרים של ספרות ההשכלה המוקדמת, העמידו עוד זיכרונות סופרים על התקבלות סיפורת ההשכלה וסופרי ההשכלה . בהמשך משרטט פלאי את כיווני השפעתו של רמח"ל בראשית תקופת ההשכלה, את השפעת יצירתו של דיזל והתקבלותה בדורות מאוחרים, את השפעת 'המאסף' ודור המאספים והתקבלותם. פלאי מבחין בארבעה גלים בעיצוב ובאימוץ היחס כלפי ספרות ההשכלה הגרמנית בהמשך תקופת ההשכלה. הגל הראשון התממש בשנות השלושים של המאה הי"ט עם ראשית עיונם ההיסטוריורגפי בספרות העברית לדורותיה של ריב"ל ופין והמשך הדיון בפיריודיזציה של היהדות בה השתתפו ההשכלה העברית ברגמניה, ראשיתו של המודרניזם בספרות העברית, תכונותיו המובילות והגדרתו 1 והתקבלותה והשפעתה של ההשכלה העברית המוקדמת במהלך המאה הי"ט. הספר פותח בשאלה שנשאלה זה מכבר: מה מועד ראשיתה של הספרות העברית החדשה: האם היא מתאבחנת עוד בכתיבתו של משה חיים לוצאטו 1 באיטליה או מאוחר יותר 1 בספרות ההשכלה הרגמנית ? כיוון שספרות ההשכלה העברית מזוהה עם מודרניזם, יש הכרח להגדיר ולברר את טיבו של המודרניזם. חוקרי השכלה בקלוזנר וסלושץ ראו בחילוניות את עיקר דיוקנו של המודרניזם הספרותי. כיוון שכך קלוזנר מזהה בדיזל את ראשית המודרניזם לפי שהוא "היה אדם חדש" אשר "נלחם על חיים חדשים, חינוך חדש וסגנון עברי חדש", פישל לחובר 1 לעומתו 1 רואה ביצירתו של משה חיים לוצאטו את ניצני הספרות העברית החדשה לפי שנמצא בה את "תורת האדם", חילוניות ו"אנושיות חופשית". מרדכי וכסמן ועוזי שביט תומכים דבעת לחובר בעוד ששפירא רואה בעורכים ובסופרים של 'המאסף' אותם הוא כינה "האנשים החדשים מישראל", את מבשרי הספרות העברית החדשה . בשנות החמישים מציע חלקיך את "הופעת ההומניזם בתולדות ישראל ובספרות ישראל" כקריטריון לקביעת ראשית המודרניזם בספרות העברית. קורצוויל 1 לעומתו 1 מזהה בחילוניות את ראשית המודרניזם בספרות העברית ובמחשבת ישראל. שביט קובע כי האמונה בשכל 1 באל 1 ובכוחו של היפה היא זו המזוהה עם המודרניזם בספרות העברית. אך לדעת פלאי 1 כל האספקטים שזוהו עם המודרניזם בספרות העברית אינם אלה סימפטומים של תהליך שהוביל למודרניזם, ואותו תהליך של שינוי היה הדרגתי ואטי והיה רחוק מלהקיף את העם היהודי כולו ואפילו את כל מרכזי האינטליגנציה האלו. התהליך ההוא היה מורכב וחלחל לאטו לוכדי החברה, התרבות, הדת והספרות. פלאי מטעים כי ראוי להדביל ולהבחין בין סימפטומים של מודרניזם לבין תמורות מהותיות בהשקפת עולם שהן הלוז של מודרניזם. סופרי ההשכלה דגלו בהקניית דעת ובהפגנת סובלנות, שהן כרוכות זו בזו והובילו לפתיחות למתהווה בעולם הרוח, התרבות והספרות האירופי. המעבר מקיום יהודי פסיבי לקיום יהודי אקטיבי 1 הוא, אם כך 1 השינוי המובהק של הדור הראשון של ההשכלה. היו משכילים ששבו בחדווה למקורותיה התרבותיים של היהדות, בשלבם אותם במימוש השכלה ומתוך תחושה של גאווה כלפי העולם הנוצרי. סטאנוב, לעומת זאת, טען כי אין האמונה מתיישבת עם האמת, שהיא ההשכלה החילונית. אייכל רואה בהשכלה, בין היתר 1 חתירה לאושרו של היחיד שאינו עולה בקנה אחד עם קיום מצוות. גישתו של שאול ברלין באותה סוגיה חיתה קיצוני ת ונחרצת יותר. פלאי מטעים כי אימוצן של סוגות ספרותיות אירופאיות על ידי ספרות ההשכלה הוא בבחינת מאפיין מובהק של ספרות ההשכלה. עם אותן סוגות ספרותיות נמנות סאטירה, כתיבה אפיסטולרית, ספרות מסעות, ביוגרפיה, אוטוביוגרפיה, אוטופיה, שיחות עם המתים ועוד. פלאי עוד מטעים כי חידוש הלשון העברית כשפת חול 1 ספרות ומחשבה, אף היא נמנית עם האספקטים המובהקים של ספרות ההשכלה. בספרו קוהלת מוסר מדגיש משה מנדלסון כי כתיבת ספרות בעברית היא אפשרית בלא כל ספק. נפתלי הרץ דיזל קרא לחידוש הלשון הערבית באמצעות חינוך יהודי . פלאי עומד על החשיבות של התלכדות קבוצה של סופרים עברים סביב כתב עת משותף, 'המאסף' )1783(. במהלך התפתחות הספרות החדשה בראשית ההשכלה התקדמה הביקורת הספרותית ונערכה לקראת מיפוי כולל של ספרות הדורות וחלוקתה לתקופותיה . כאן מתעכב פלאי על תפיסת הספרות של שלום הכהן 1 ביקורתו של פרידריכספלד את החיקויים, גישתו של יצחק שמואל ריג'יו הטוען כי התורה והפילוסופיה "חוברות אשה אל אחותה", שלמה יהודה ראפופורט הטוען כי סיפורת הדורות משקפת את תולדות האומה, יצחק בר לבינזון .ו( ק"ל) הרואה בהשכלה המשך ליהדות ההיסטורית, משה מנדלסון פרנקפורט הרואה באורח חיובי את השינויים שחלו בלשון העברית במהלך הדורות, ותפיסתו של שמואל יוסף פין את היהדות ההיסטורית כ"השכלה דתית". דומה שהתקבלותה של ספרות ההשכלה חיתה איתנה למדי . המשכילים המאוחרים שבו והדפיסו מהדורות חדשות של ספרי קודמיהם. שבו ופרסמו ספרי לשון וספרי לימוד 1 ספרי אידיאולוגיה, ספרי פרשנות ובלשנות, ספרי מדע וטבע, ביוגרפיות של המשכילים הראשונים, בראשית המאה יהודה לייב בן זאב ושלום הכהן. הגל השני התמקד בביקורת ספרות ההשכלה בעי קר על ידי קובנו ופאפירנא. הגל השלישי התממש בביקורת חריפה של סמולנסקין נגד מנדלסון והשכלת ברלין . הגל הרביעי היה החריף מכולם והתממש בשלילה מוחלטת של ההשכלה (אהרנפרייז). פרופסור פלאי איתר ~נשר בלתי ידוע לחידוש הוצאת 'המאסף' בשנת תקס"ט ובעקבותיו הוא משרטט את דיוקנה של ספרות ההשכלה בראשית המא הי"ט. אותו ~נשר מטעים את חשיבות חידושה של הלשון העברית (שלום הכהן). עוד איתר פרופסור פלאי מאסף בלתי ידוע על כה (כתב יד כתר תורה המאסף) שנכתב על ידי משכיל בודד בהולנד (מאיר וולפט, תקע"ה). נטייתו למאספים שקדמו לו אינה עמוקה והיא מתבטאת בעיקר בכתיבה בעברית בז'אנרים שונים אך איכות הכתיבה נופלת מזו המופגנת במאספים שקדמו לו . יש באותו מאסף שירים (חלקם שירים ~כתמיים בנוסח שירי מוסך), סיפורי מוסר השכל 1 תפילות ודרשות ופניות לארגונים ציבוריים. הפרק הבא מתמקד בדיוקנה של המליצה בספרות ההשכלה המוקדמת, בה שימש הביטוי 'מליצה' שם כולל ליצירה הספרותית. עם זאת, פלאי מפגין התנגדות להגדרה זו של המליצה. הוא מוכיח כי סטאנוב ראה במליצה ביטוי נעים, אסתטי 1 אמנותי 1 שלמה דוקנא ואף מנדלסון ראו במליצה ביטוי רטורי 1 ובדומה להם יצחק אייכל שראה במליצה צחות הדיבור 1 מכשיר רטורי 1 יואל ברי"ז ראה במליצה לשון פיגורטיבות, דיבור ה~שגב. פרופסור פלאי ממשיך ודן בז'אנר האוטוביוגרפיה בספרות ההשכלה, באוטוביוגרפיה אביעזר )1864( מאת משה לייב ליליינבלום, ומנתח באורח בהיר ומדוקדק את מורכבות דיוקנה. פרק שלם מוקדש לרומן הסאטירי קבורת חמור לפרץ סמולנסקין 1 על מקורותיו 1 דיוקנו האידיאולוגי וסממניו האסתטיים ובעקבותיו בא דיון מעמיק ברומן הדת והחיים לראובן אשר בדרדס המשקף את הדרישות לתיקונים בדת עוד משחר ההשכלה. מכאן עובר פרופסור פלאי לדיונים מפורטים ומאירי עיניים בסיפור הקצר בתקופת ההשכלה: הסיפור "מרדכי קיזאוויטץ" למרדכי דוד בראנדשטטר ושלושה סיפורי התבגרות מאת מרדכי זאב פיי אוברג, דבמדומי ההשכלה: "בערב", "הקמיע", "הצללים". גליון 330 קצר המצע כאן לשקף באופן ממצה את העושר השמור עם ספרו של פרופסור פלאי המוצג כאן. אכן , ספר זה הוא בבחינת מכרה בלתי נדלה של ידע אדיר , בקיאות מופלגת וכושר ניתוח מפליא בחדותו . כך אפוא, לספר שמורה חשיבות שאין כמוה לחקר ספרות הערבית בכלל ולחקר ספרות ההשכלה העברית בפרט. ספר זה מצטרף לשורה ארוכה של ספרים משל פרופסור פלאי המוקדשים לחקר ספרות ההשכלה העברית רמצינו בחוד החנית של חוקרי ספרות ההשכלה העברית זה עשרות בשנים. ·:· יאיר מזור עוברות האורח אסיה ג'באר: לילות שטרסבורג, מצרפתית: חגית בת-עדה, הוצאת שוקן 2007,238 עמ' העיר שטרסבורג שבצרפת היא הבמה שעליה מוצגת עלילת הסיפור הסבוך ולעתים החמקמק שכתבה אסיה ג'באר. ג'באר, שקולה מושמע מפיה של תלזיה <שלגיה בעברית>, היא לא רק סופרת אלא גם במאית, ומן הסתם, אין זה מקרה, שאווה, חברתה הטובה בסיפור , היא צלמת תיאטרון שהמספרת עצמה מבקרת בו אף היא: שתיהן , לצד חבריהן , קוראים לו תיאטרון סמאלא' • מאהל , משפחה בלשון האלגייראית העממית. תלזיה היא · ג'באר אשה אינטליגנטית וסקרנית, ואיור לכך הוא האסוסיאציה שמעורר בה שם התיאטרון לציור המפורסם של הצייר אוראס ורנה, התלוי בוורסאי. אסיה ג'באר היגרה מאלג'יריה לצרפת <בדומה לאנשי ספרות ותרבות רבים מן המגרב, ביניהם הסופר המרוקאי טאהר בן גיאלון> והיא כתבה עד כה למעלה מעשרה ספרים. לילות שטרסבורג הוא ספרה הראשון המתורגם היהודייה הברברית, כפי שהיא מגדירה את עצמה <שתיהן נוטשות בעל וצאצא לטובת חיים חליפיים בשטרסבורג, שם הן מנהלות מערכות יחסים חדשות>: טומה, המהגרת המבוגרת מן המגרב, המייצגת את בוני תשתית ההגירה המרגבית לצרפת החל מאמצע המאה העשרים, לאחר מלחמת העולם השנייה. ברקע נזכרות נשים · מוגינות נוספות: ב 1955, מציין האב זה-מאריי, שתיעד את חיי העיר שטרסבורג, חיו "עשרים ושבע בנות-חלוף בשטרסבורג!", או במילים אחרות, "עשרים ושבע נשים ערביות או ברבריות שחצו את הים התיכון , נישאו לבני המקום" ומרגישות כפי שתלז'ה מרגישה, "עוברות אורח", ובכל מקרה "בנות · חלוף". אז, כמו היום <הספר ראה אור לראשונה ב 1997(, התלישות, הניכור, אי-ההשתייכות והדבידות הם אורחי קבע · במרחב האנושי המגוני האירופי ובספר לילות שטרסבורג יריעת המרחב נמתחה אף יותר ו"אורחים" אלה מלווים גם את הנס ואת פרנסואה, כל אחד מן הסיבות שלו • לילות שטרסבורג הוא סיפור של אנשים השטים החלומות על גלי זיכרונות טראומטיים ומנסים לנתב את דרכם בין הגלים. הדמויות בעלות הנוכחות הגדולה יותר הן של הנשים אך גם בני זוגן נקרעים ומונעים מכוח זיכרונותיהם. כך פרנסואה, ששט על גלי זיכרונותיו מתקופת הכיבוש הנאצי ושנאלץ , כמו משפחות צרפתיות רבות, לגלות מאלזס אל דרום צרפת, וכך גם הנס, חברה הגרמני של אווה. פרנסואה מסכם את המתח יבן הדמויות, יבן הזהויות, בין אירועי העבר ובין המתחים באופן חד: היום, לאחר כחמישים שנה מתום מלחמת העולם השנייה, "הכל נבנה מחדש, האבנים, הבתים ואפילו הפסלים הושבו על כנם". אך האם זה נכון גם באשר לאנשים? והוא משיב: אלה "צוברים רובד על רובד את שכבות העבר הסותרות ואז שותקים". הזיכרונות, לצד הדמויות, הם גיבורי הסיפור • עם זאת, מעשי האהבה, שתיאוריהם תופסים מקום בולט בסיפור ומעידים על פעימת הלב ועל חיות הגוף, שזורים תכופות בעלילת הספר ומסמלים את ניצחון החיים על הזיכרונות הקשים. ·:· יהודית רונן חצי lr מריו טובינו ~ו מאיטלקית: עמוס ענוי' r:: :T •: • •: : לעברית והוא מציע חלון ראווה לעבודתה ז;ע,~ים ף~תףקים, ;מ~ .ש~~ס הספרותית. בספר זה טוותה ג'באר סיפור מפותל החל;מ;ת, החל;מ;ת ש;רפים לי את רףח הפעףרים. . --: .". :· -:--: ז;ך~ים f ן~י' ןע;לם ~י~ם ~~עים ףמג.רשים מזפפי הם ח;זרים ש;צפים פנימה, T • • : •• • • חל;ם החנוים אשר עתידים ע;ד לב;א, T :-•• :-:• --• : ורב רבדים, שבו שלובים חיי יום יום עם קטעי היסטוריה ופיסות זיכרונות אישיים. אלה נובעים םtז םי:~י~~ םtז ~ח;ךים וניזונים משתי חוויות טראומטיות מרכזיות: מלחמת ד~~ח ~~יעף, ףדא;ן ןב. העולם השנייה ומלחמת השחרור האלגייראית. זו האחרונה התחוללה יבן השנים 1962-1954 ובמהלכה נלחמו האלגייראים לסילוק שלטון הכיובש הצרפתי , סע.~~ים ש;~;כים ~~לה ז:~~ ס~ד V/ יל ~ס~ית. שנמשך כ 130- שנה. <צרפת שלטה גם במרוקו ובתוניסיה אך בחסות משטר פרוטקטוראט ולא בחסות משטר כיבוש ולכן החוויות וההקשרים בין שתי מדינות מגוניות אלה לבין צרפת ובכיוון ההפוך רכים לאין ערוך מאלה "המשייטים" במרחב רווי המתח בין אלג'יריה לצרפת, אשר עדיין מדמם, חרף חלוף כמעט חמישה עשורים. גיבורי הסיפור נעים במרחב · הפיסי-תרבותי היסטורי-אישי בין המגרב וליתר דיוק בין אלג'יריה ומרוקו ליבן צרפת וגרמניה. תיחום זירת הסיפור מוכתב על ידי תלזיה האלגייראית: אווה-חוה מתוך הספר אס תלתן 11962 אם נשים את החלומות של מריו טובינו על ספתו של ד"ר פרויד , הרי שהיין מהשורה האחרונה היה שוצף עוד יותר בשורה השלישית והאון מהשורה הלפני האחרונה היה מיני לחלוטין. אם נשלח את החלומות לביאליק הרי שהיו הופכים לעוד אשליית כוכבים. על שאלת הרמאות אי אפשר היה לקבל תשובה ברורה משום ששאלת הנעורים או האהבה עדיין לא פתורה. בכל מקרה טובינו מאניש את החומר המופשט של החלומות ומרשה לקורא לכסות את המילים בשמיכה ולחכות לרגע בו אלה יחליטו להגשים את עצמן. רוני סומק מאי-יונ 7 2008 וורגשותי םמלאי .בהם םאול םג ןכא אל תהמשורר תנוכח .בהם אל הרגשותי ,ומחשבותיה אאל םהקיו יהאנוש וב אהי .מתבוננת תא רהספ םחותמי ישנ םשירי םקצרצרי םיפי דבמיוח 1 םבה אהי השב לא העצמ הומעיד לע :עצמה ,"נפשי תנוסע ;אלמונית ,סמויה םביקו ;הזמן והת ףכ םע ראו הזריח /מפארת םממרו הפגוד "בבגאן '<עמ 55(. תהמשורר המעניק ולנ רבספ וכול תא תחוויי שהנפ ,האלמונית ,האנונימית תשמשוחרר וול הלשע הקל ימהאנ ,המערבי ןמהמטע .הביוגרפי תוהאלמוניו תהמבורכ והז תמאפשר תלחיו תא ףהנו תוא תהזול אלל ונוכחותנ .האישית תצניעו השור ןבי ידפ רהספ אוהי תהמאפשר תלכותב וולנ תלהיו םנוסעי םאלמוני םביקו ןהזמ בולהרחי תא .הווייתנו רהשי םהחות תא הספר 1 רקצרצ ףא :הוא ה"שקיע המרהיב ץבאר ;רחוקה ;אוצרת בסי גנמו קמסומ "חיי י<עמ 56(. דמבע ההזריח הוהשקיע םניבטי וחיינ 1 םזריחותיה .ושקיעתם ישנ םהשירי םמכילי תא יניגוד םהאד :והטבע ההזריח תמפואר שוהנפ ,אלמונית ההשקיע ההמרהיב בוסי םהחיי .נמוג ·:· תרו רנצ הספר לש תרו רנצ 1 ,הקוסם ההשוט תוהקיסרי. יקלפ טהטארו לבמעג םהחיי הובתרפי הרא ראו תבהוצא ןמוו םמתפתו ןהוונ ןלהאמו לשהב ןבןון ןאלו :חילו תאחוז ידג'אנ , תידיעו ,אחרונות תספרי דחמ 367 ,2008 'עמ רספ אמופל הז רמספ תא תתולדו ץהאר ,ואנשיה אוהו סמבוס לע םיומניה לש םחיי תמרגליוקלווריסקי 1 ""העריבסט לש ההתנוע תהציוני יבשלה ההמא ההתשע-עשר לוגוא ,קרקעות ישנ עליהוש ןחנקי 1 להמתגלג רבספ ובדמויותי תהבדיוניו לש רויקטו 1 ךהמלא ךוהמלא ,המשחית לוש ,צלאח דיל רע יביא ן<בלשו ,הספר) ותמה ינ 1 ,חלוש ההלוק הבמחל אשל תמתבהר לכ ,צרכה ,שמא ,שיגעוןדיכאון 1 המוכ תחזיונו ,ודמיונות גהמייצ ובדמות תא יניצנ ההתנוע תהלאומי תהפלשתיני םשטר .בשלה וחיל טנוק תבטכניק הכתיב תמרתק ךבכ תשא ישנ ,היומנים דהאח ת"המחבר ,השחורה" יוהשנ םדפי םפזורי םכתובי ,ערבית אהו קמעתי הבז דאח הז ףוא םש םביניה ;סימנים וכתביו-זיכרונותי לש רקלווריסקי-ויקטו םנפתחי דתמי ךבתארי יעבר הומרא ,מקום וואיל ומכתבי לש חצלא תבאו ,מודגשת אלל ךתארי וא ןציו .נוסף םסיפוריה םפורשי הלמעש תא םהנרטיבי םהשוני לש ישנ םהעמי םהנאבקי לע האות תפיס עקרק .. תהתובנו ראיב ;בריא ץנחל ומשבי שוש רלהתפרפ ./ אל ןכ ימהל~ יבנופ ,ה~נים / יפצע ,החמצות ןעךרו החוטי ;המצויה יזכר ,יתמות יקרע "נדוד '<עמ .40-41(. אוהי הפונ לא העצמ לוא אהקור :כאחת ם"קו בעזו תא ימכאוב ךחיי ;הטובים תא רצע ההיור /הרותחת אוצ לא ץאר "רחוקה '<עמ (. 29 םהאד יהמערב ףשוא רליצו הקרב םע םהמקו רהאח 1 חלהיפת תממגבלו ונפש לא הגאול לש החווי :אחרת ה"קרב תפתאומי ,ניצתת ;רמזי הישוע תזמני םבאתרי םהנדמי םרחוקי אמכל .עצמנו" םבשירי םאחרי תעוברו הב .תובנות הלמרא תחזזיי הקטנ עבסל אוהי :כותבת י"ותודעת תהאנושי תרושמ העודב תזא ;לפניה: בבמרח עהטב ;האיתן ןאי לגדו 1 וא .קטן" תותנוע ןהזמ המתגל הל ךכתהלי לש םשינויי םבסלעי םובהרי תכהתמר :חומרים "w שי אהו רגי רשעב "התמרה י<עמ 36(. ם"ג יהר ;פמיר םשצופני תא תסודו ;הבריאה ההתמור "והכליה '<עמ 29(, ךמתו תאמירו תהתבוננו הכאל ואנחנ םרואי םג תא :עצמנו ה"התשוק ;לכיבושים /לרכש, ,הקנאה ;הדיכוי ,האחווה ,בריתות תקמו /ומתפוררות/ לכ םהדברי םהרחוקי ;הללו רבצרו "החיים '<עמ 31(, ךכ םג ההאמיר לע םע םהאויגורי ןבצפו ןסי אשהי תאומר םעליה םשה ם"מחפשי תא /עצמם םממציאי םלעצמ רעב ;מפואר תעצמיו "עתיקה '<עמ 37(, הדומ םשג ועלינ רמדוב .כאן םבשירי םרבי שי תהתייחסו שלמפג .האנושי ושיא לש שהמפג יהאנוש אהו רבמספ ןקט לש םשירי םששוני דמאו רמשא ישיר רהספ 1 םובה עמופי לקו ראח .לגמרי האל םשירי ,ארוכים םשכתובי הכפרוז ,שירית תבשורו ,ארוכות םובה רהשי רדוב ימפ תהדמו :המתוארת חפר ,נזירים ךמדרי ,התיירים לפוע רשמייצ יעלעל ,זהב .ועוד םשירי האל םמבטאי תא ותחושותי תהפנימיו לש םהאד רהדוב 1 םומעבירי ולנ ףבהנ למכחו םעול וומלוא לש תהדמו יותנא .חייה המבט לש תהמשורר ירוו ,אנושיות החמל דוכבו םלאנשי םשחיי טבמע ,שבמעט לבגבו תהעליבו ,הקיומית םומצטיירי הל םכאנשי ןשאי םבה הקובלנ לע .כך םשירי האל םה בבקוט ךההפו םלשירי חברו ןהז םעליה ודיברנ .קודם יכ םהאד תנוסע תאלמןנו הדינ :קטן ,נפש ,מסע תהוצא לכרמ 56 ,2008 'עמ רספ םשירי ושכול שמוקד ילשיר עמס רמאפש ולנ ןלהתבונ םבאפיוני םהשוני לש השיר ,זו תובמשמעויו ששי עלמס יהפנימ ששמתרח תבע עהמס אהגי וגרפי . ,'נפש 'מסע והנ רספ םשירי ישיש הלדינ ןקט -בן .ציון רספ קד עוצנו לש ישיר ,מסע ושנכתב תבעקבו המסעותי חבמזר קהרחו -באוזבקיסטן 1 ךדר המשי 1 םוייטנא .וקמבודיה אהקור רחוב תלמשורר תשמתאר תא תהמראו םהנגלי הלפני םומהדהדי ,בנפשה אכשהי עבמס ךהלו בושו ןבי החיי םהאישיי ןלבי תמראו תהארצו תהקוסמו ,ללבה ןבי םהעול ההנגל ןלבי םעול .הפנימי ברו ישיר רהספ םה תמראו עהטב יכפ אשהו ולעצמ 1 רכשתיאו ההתמונ אהו ,כצילום אלל םדימויי ,וסמלים אולל תהתערבו תרגשו יהאנ :ומחשבותיו ת"בקת םקרשי ;בודדת ;מוגדרת בבל ןהישימו "הירוק '<עמ 26(, םבשירי הכאל תהמשורר העצמ אל תנוכח ,במראות אהי קר ההמצלמ הדרכ ההתמונ תעובר ואלינ . תהמשורר תמודע תלמטאפור ,הצילום אוכשהי התוה לע םהתיירי םהמצלמי אלל ,הרף אהי המגיע הלתובנ השלמעש הנכונ םג תלכתיב השיר לע תמראו :אלה ל"כ תהמצלמו ;הללו תשמתעדו "ומנציחות/. ףאיסו /מראות רלאצו תא יהיופ 1/ ללהכי ;בזיכרון וא ןניסיו תלגע תבאינטימיו /ויזואלית הבסוד לש תאח.רו 11 '<עמ 23(, ווב ןבזמ תקיימ ההידיע םש"שו המצלמ אל דתלכו תא ייפ ההשע "הזאת '<עמ 19(, םשירי האל םה חברו ןהז ושב תחוויי עהטב ,כשלעצמה תבתמצי לש המרא יחד-פעמ המעשיר תא ההצופ תבחוויי ,המפגש וכאיל אהו ועצמ ההי .שם םשירי האל בלרו ,קצרים םמגובשי םומבטאי תא תמלאו רה עג .וההוויה וז תהמלאו עשהנוס יהמערב שמבק ללצלו הבתוכ חולשכו תא וראש בהחוש אלל ,הרף תולהרפו ףמהדח תלמטאפורו םשמעצי לכ התמונ תבאפשרויו תנוספו תנסתרו .שבה אלל תהמטאפורו הנגל רהדב .עצמו הז עהרג וב אהצופה-קור הבתמונ ןמתבונ לאב םג גמתמז םע ,התמונה םע םהקיי לבכ ,מקום לבכ ,רגע םבאנשי עובטב רשמעב :לנו ,"המרחק ;המרחב טוהשק /שבנפשי; תפסגו םהרי ;רמים תטובלו ;בערפל. אל לכ ןשכ "אני '<עמ 19(, ל"כ ;זה קחל הממרא ;עי~י גסו לש "שותפות '<עמ 30(, ףוא ריות :מכך ה"פ םוש הרוע ברכו לע ;סוס ;המרחבים ;כף םמכילי "אותף '<עמ 33(, םבשירי םאחרי תהמשורר המנגיד תא תהמציאו השלפני תבנגיעו תעדינו רבזכ יפירור םחיי עשהנוס רמשאי לכביכו רמאחו 1 םאול םה דתמי איתר . יכ אל לק חלזנו תא וחיינ ,האישיים ץלהחל ימשב תהתובנו ףולעופ תבקלילו למע יחי .האחרים לע ךכ תהמשורר המעיד לע :עצמה י"בנפש תאסיר 330 ןגליו למדי' ונשכחו מלב.) באפילוג הקצרצר מחזירנו אלון חילו למציאות בספרו את העובדות על מספר מדמויות הספר <עמ' 359-361(, שכן היינו מתפתים להאמין שהבל בדיון ספרותי. ·:· דן יהב בלו ח il ורת בטוחות ו בלו ח il ורת צנועות נמרוד וייזל: בוכי וכטורה מת כמו שחי הוצאת גוונים 2007,158 עמ' את כוכי ובטורה מת כמו שחי קראתי מכריכה לכריכה כמו ילד המבלה שעה בפארק של מכוניות מתנגשות. הילד יודע שמההתנגשויות האלה אף אחד לא יגיע לחדר מיון' אבל המטאפורה של הטמבון ה"מנשק" מכוניות אחרות, עובדת על דוושת הגז שעות נוספות. נמרוד וייזל מזמין אותה למושב הקשוח של המכוניות האלה. אין /~~~~~ מתפתה לחיזוריו הנלהבים של הקולוניסט ויקטור' שלימים מגלה כלפיה אכזריות קשה. דמות מסוכסכת, מושפלת עד עפר ולעתים מוכת שיגעון כבנה, היא מנסה להתאבד בנהר' עומדת בעוז כנגד חורשי רעתה, עד שנכנעת להם בסוף. שני הסרסורים, סאלים וסאלם, מתוארים כנוכלים, הומוסקסואלים ועבדים מלידה, שכמובן הג'ין שולט בחייהם. האריסים, עובדי האחוזה, מתוארים כנחותים עלובים: "מן המדמנה ומן הזבל של הארץ", רדופים אמונות תפלות ורוחות רעים: "כל מנהגיהם נפסדים ואינם מצליחים להגיע ל"מולדת אחת לשני עמים". העלילות לעתים מקבילות, לעתים משיקות, אך ככל שמתקדמים בלוח הזמנים, האירועים מצטלבים ומסוכסכים ואין מפלט משפיכות דמים. אלון חילו מפליא להשתמש בשפת עבר שהיתה נקוטה בשלהי המאה התשע-עשרה ובכך נוסך נופך קדומים ואותנטיות בספר <למשל' אדריסא, אובליגציא, אלמניא, בנדורא, ביארא, דובליקאט, הוטעל, טלגרמא, פרוצענט, ציגרעטא ועוד רבים אחרים, עמ' 367-364(, ההתפתחות ההיסטורית של האוכלוסייה וכלכלתה בארץ ישראל בשנים 1895•1896 משתקפת בכל דפיו של הספר' הן בהשתלשלות האירועים והן בדברי הקישור כיד דמיונו הטובה של המחבר. עלייה לארץ דרך נמל יפו' בתי המלון הראשונים כהוטעל המושבות הראשונות, · קמיניץ' נדודים בקולוניות מגורים בנווה שלום <שכונה עברית שקדמה לתל אביב), שווקים ובתי קפה ביפו' אחוזת האפנדי מוצטפא אבו צלאח, עסקי מסחר'חקלאות, הדרים, החדרת מנועי הקיטור <עמ' 164(, גירוש האריסים, פרדסים שיהפכו לנכסי נדל"ן' על ידי כרישי קרקעות ועוד." על משקל "מעשינו יקוננו ומעשינו ירחיקנו", המוטו בספר הוא: "מעשינו יקרבום", אך התהליך המתרחש הוא "מעשינו ירחיקום". הדמויות בספר אין בהן מתום. אלה הערביות ואלה היהודיות, כל אחת מהן וכולן יחדיו' יש בהן תחלואים, פגמים, מזימות וסכסוכים. הגיבור מכל הדמויות הערביאיות, דווקא השפחה אמינה חגורת צג יערת. הוא הראשי' דמותו העולה מהמכתבים שהותיר אחריו מצטיירת כאשה היודעת לכלכל את מעשיה ולעודד משתמש בכל הקלישאות ועובדו בידי המחבר • צלאח בן מוצטפא אבו צלח, את גבירתה ואת בנה צלאח. האמנם הם קיימים האפשריות <למשל' עשרה מוכה חזיונות תעתועים, · ילד בן שתים באמת או שהם פרי הזייתו של ויקטור? סקסופון חלון) ויוצא מהן המאובחן על ידי הרופא כלוקה במחלת רוח כלשהי' כאמור' גם היהודים יוצאים נפסדים מידי המחבר . גדול. הוא מאלף אותן מסורג מרבית ימיו בדיוטא העליונה של האחוזה, ומראה איך מהחומרים של · גיבור הספר היהודי' חיים מרגליות קלו ודיסקי .11 טורה הלבונלטהתיקנא'גה רוטקיו אוה הרואכל ינויצ 'ךרובמותמישמש ףודר תוחור ,(םיני'ג) םולה תומולחב .םיתועיב םע רשפא חוקרל,הלילע תירקיעה לואגל תועקרק ץראב ;לארשי ךאךות תאז אוה רענ ךורב ,תונודשכ דחאש םהמ אוה חוכה תויומד וליפאו הלחתהלש ידכ ךכ אוה שגרמ תא םיבשויה ןהילע יכרדבהיימר 'יאובנה אוהו הזוח תא תיינק תזוחא"גד "ינא' / j<:;.';.;!"~ ~.·: , ונרפים, תאוות הכוח ותאוות הכבוד" <עמ' 317(, חגורת בטיחות ובטח שאין J , ~ 4 " ..,--··, ( , - -~?:·---.0- r-' ·,_,.. r r ~ .. f:i ·; ~ ~ f,.. נו. _ \ •1 ן \~/-;.'(, . /'; ( j ) / ~!.<-•. ,~ 1 . , /"'-'ץ> #'f ; • !_ \ i !i i ~ l,! ; 1/, -"' בובי תנt !i:f ונtכ ש n י קונפליקט. נמרוד הגיבורים שלו לא שירתו וייז ר בסיירת מטכ"ל' המילים לא מצוחצחות להן בפה והם לא חולמים לסיים בהצטיינות את הפקולטה למשפטים באוקספור.ד לפעמים העולם שלהם הוא חדר . לפעמים נפתח חלון' אבל גם כשהם במרחב, הטריטוריה שלהם היא של סרט מצויר. וייזל הוא אנימטור היודע שסרט כזה הוא הדבר הכי אמיתי שיש ושמכחול הדמיון יכול להפוך את הבשר ודם לרוקנ'רול. ולכן מי שמחפש כבוכי ובטורה מת כמו שחי תחביר' ש~דע מראש שהוא צפוי לאנרכיה. מי שמחפש מילים בגובה הצווארון הלבן או הכחול ש.~דע שהוא הולך לקבל את קטלוג הצבעים של "טמבור". ואולי, הקריאה בספר היא לא רק בילוי בפארק של מכוניות מתנגשות, היא גם רגע הבלאנס של גיטריסט ההולך להרים למועדון ההופעות את התקרה. וייזל' בהופעה, ימהר לקרוע את כל המיתרים. ·:· רוני סומק וגזל: "."והודעתי להם הגזרה הזאת שנפלה בידי בעלת האחוזה, עפיפה דג'אני' כי לא יעבדו עוד את אדמתה" <עמ' 251(; לשמע פקודת הגירוש, מחבר וילדער בהיימעס, בן דמותו התמהונית של נפתלי הרץ אימנו 1 שיר תלאובות וקינה: "היו שלום לעד'אדמות כרמים סוגות,/ בשדותיכם פרחו ימי שושן והוד./ בנותי האהובות, בפי בשורות נוגות: / עינינו הכבויות לא יחזו בן עוד" <עמ' (, 255 יעורר העיקרי של ויקטור הוא רכישת "אחוזת דג'אגי", וכל דרך כשרה בעיניו ("המלאך המשחית"): כיבוש האם האלמנה, הובלה בכחש של בנה, התעלמות הדדית מרעייתו <התמהונית גם היא) אסתריקה, והתרועעות עם רוזני ושפלי העם. · מה מוזרות דרכי ההיסטוריה, שכן הקולוניסטים קולוניאליסטים נקלו ודיסקי' אותרו ורפיך' יוסף נחמני ודומיהם, חברים גם בתנועות אידיאולוגיות שמטרתן לקרב בין העמים: "ברית שלום", "קדמה ומזרחה", "הליגה להתקרבות", "איחוד", ועו.ד" על משקל "יורים ובוכים" ניתן לכנותם "גו~לים ואוהבים". <מלבד זאת, תנועות אלה היו קיקיוניות ברמייה ועמה גם את אחוזות ובתי קברות מוסלמיים שבעיר. על אדמת המולדת נבנה "מרכז עזריאלי" על שלושת מגדליו, עגול, מרובע ומשולש. על בית הקברות עבד אל באבי נבנה מלון "הילטון" <עמ' 211(, על הכפר שייח' מואבים .קריית האונירבסיטה ובמקום "אחוזת ג'מוסין" <המערבית והמזרחית), מיתמרים מגדלי אקירוב ומגדלי "U". במקום הכפר סומייל מזדקר "מגדל המאה". האם מגדלים אלה הם "יד זיכרון" לאחוזות או שלמעשה הם "יד לשכחה", שכן הם בלעו והשטיחו את העבר' עד כי לא נודע כי בא אל קרבם. הילד צלאח עומד על המזימה הנכלולית ונשבע לנקום בגזלן' אך סופו שמתאבד במימיו הסוערים של ואדי מוצרארה <נחל איילון' והיום). האב מוצטפא, גם הוא מצטייר שלא בטובתו כאפנדי עתיר משמנים ובגדים משונים, המצוי כל העת דברכי המסחר וטיב יחסיו עם עפיפה אשתו ועם בנו צלאח אינו רבור . גם הוא הולך לעולמו' ודמותו ורוחו מלוות את חיי הילד ואת דפי הספר. עפיפה, הרעיה והאם, בבדידותה הרבה באחוזה, 9 2008 מאי-יונ התשוקה לםופור לילות ערב - מבחר מאלף לילה ולילה, כוכבי' עם · כרך א, מערבית: חנה עמית הקדמות של חמתוגמת ושל פרופ' יוסף סדן' הוצאת בבל 453 ,2008 עמ' "יש חשק ללכת לאיבוד בתוך אלף לילה ולילה", כותב חורחה לואיס כורחם על הספר שליווה אותו כקורא במשך עשרות שנים ושעליו גם הרבה לכתוב. "הכניסה לספר הזה מסוגלת להשכיח מהאדם את גורלו האנושי העלוב" <כורחם, שבעה לילות, מספרדית: אורי פורים, הקיבוץ המאוחד 2007, עמ' 63• במסה זו 1 כדאי להזכיר 1 עוסק כורחם גם ב"מזרח", וב"מערב" כמושגים וכדימויים). ואכן 1 אפשר ומפתה ללכת לאיבוד בתוך אלף לילה ולילה. לא רק משום שהספר הוא עולם בפני עצמו 1 עולם שמורכב "ממספר דמויות ארכיטיפיות וגם מאינדווידואלים", כהגדרתו של כורחם - אלא משום שהקריאה בו מעוררת את אחת התשוקות הקדומות שלנו: התשוקה לסיפור. התשוקה שיספרו לנו סיפור 1 התשוקה להילכד 1 להיבלע ולהיעלם בתוך סיפור. הסיפורים באלף לילה ולילה נפתחים זה מתוך זה כמו פרחים. הם קיימים זה בצד זה כאנלוגיות, כשסיפור אחד מהדהד ומזכיר סיפור אחר; הם צפים ועולים מול איומים במוות, השפלה ואבדן-כל; הסיפורים <וגם השירים, הפזורים בתוכם) הם השוחד המענג, שלא ניתן לסרב לו 1 שדמויות הקובץ ולא רק שהרזאד - מציעות שוב ושוב לאדוני הארץ: סיפורים כמטבע הקונה חיים, חירות, מעמד 1 אושר וכבוד. אולם גם אדוני הארץ, בצד הפחותים שבמשרתיהם, מציעים את המנחה שלהם. עשירים ועניים, אומללים ומאושרים, בני תמותה וג'ינים - כולם כאחד מפנים אל הקוראת את המארג הזוהר והססגוני שלהם. לוכדים את הקורא בטקסט המפתה שהוא הם, לוחשים "היכנסו אלי." הקשיבו לי." קראו אותי." זכרו אותי." ספרו אותי." ספרו את עצמכם דרכי", לילות ערב, שיצא לאחרונה בהוצאת בבל 1 שב ומזמין קוראים חדשים, שלא ידעו את קסם הסיפורים, וקוראים ישנים שלעולם אין להם די 1 למלכודת הזו • זהו כרך ראשון מתוך שניים של מבחר מסיפורי "אלף לילה ולילה", המופיע עכשיו בתרגום חדש ומלא חן של חנה עמית-כוכבי. מבחר - וכרך ראשון! עוד כרך עתיד אם כן לצאת לאור." עוד כרך 1 המצוי עכשיו באזור הדמדומים שבין הקיים לעדיין-לא-קיים, בין ההווה הסמוי מן העין לבין העתיד שבו יתגלה על מדפי הספרים. וכך' עוד לפני שקראנו שורה בספר כרב אנו נתונים בעולם של הספר - עולם, שבו אפילו הערה מול"ית שולית ביותר כמו "כרך א" היא חוליה ברצף הסיפור. גליון .3.30 כי בעולם של "אלף לילה ולילה" הבחנות בין פנים וחוץ 1 עיצוב ותוכן אינן רלוונטיות. ההתפתלות וההתפתחות הפנימיות של הסיפורים הופכות את אריג הטקסט לטבעת מאבירם, שהפנים והחוץ שלה זורמים זה לתוך זה לבלי הפרד. באופן זה, גם התרגום הקודם לעברית, תרגומו המופתי של פרופ' יוסף יואל ונלין 1 קשור לחלוטין למראה של המהדורה ההיא: "רבים זוכרים באהבה את שלושים הכרכים הקטנים ואדומי הכריכה של תרגום זה, שזכה למהדורות אחדות וניתן היום להשיגו רק בחנויות של ספרים משומשים", כותבת חנה עמית- כוכבי בהקדמתה המלבבת. מילת המפתח כאן היא "באהבה". אני זוכרת את הכמיהה שלי בכל פעם שנתקלתי בספרים הללו שתמיד קינאתי במי שהיו ברשותו אבל שמעולם לא קניתי. את הרטט, את הדחף להוציא כרך או שניים מתוך מארז הקרטון ולקרוא קצת. לפעמים אפילו לא לקרוא, רק לדפדף. ולפעמים בכלל לא לפתוח, רק להניח ליד ולעין להחליק שוב ושוב על הכריכה האדומה, החלקה, האטומה. מטבע הדברים, סוג הקסם הזה נעלם עם המהדורה החדשה, בכריכה הרכה, ובלבן הזורח של "בבל". ועם זאת - יש בה הקדמות מאירות עיניים על תולדות הקובץ ועל התרגום; סידור נגיש, בהיר וקולח <לשונית ורגאפית כאחת) של הסיפורים: וגם זמינותו המתוקה של ספר אהוב, שפתאום ניתן לאחוז בו בכף יד אחת ולשוטט איתר ממקום למקום. ויש גם כחול עמוק על הכריכה, ותצלום סוגסטיבי של ירח הנסוג לאינסוף ממרכז של אור ולעבר החשכה; ומימין לתצלום, בזהב עמום, השורה "הספדיה של בבל" - ככותרת אחד מסיפוריו החידתיים והפתלתלים-כסיפור-שהרזאד של כורחם. אכן 1 פלא חדש. שכן בעולם של אלף לילה ולילה, על מהדורותיו הרבות והמתחדשות והמבורכות של הקובץ, אין קץ לפלאות ולפלאים, הנפתחים מתוך עצמם, כפרחים וכסיפורים. "ביבתי מצויים שבעה-עשר כרכי הרגסה של ברטון" כותב כורחם, "אני יודע שאף פעם לא אקרא את כולם, אבל אני יודע שהלילות שם, מחכים לי. שהחיים שלי יכולים להיות אומללים. אבל שבעה- עשר הכרכים יהיו שם. תהיה שם הנצחיות הזו של אלף לילה ולילה של המזרח". ·:· אורית אילן 11 הולן לאו נוד בשדה דומו וום 11 שבתאי מג :ו' אוקטובר : שירים בתקופת מלחמה וחלום הוצאת גוונים 2007,79 עמ' הרבה ספרי שירה חדשים קראתי בזמן האחרון 1 שבמרכזם הזיכרון והגעגוע. הרבה שירים שמשתדלים לזכור 1 מייצרים הווה מתוך העבר 1 מבקשים ללכוד את רוחות הזיכרון מתוך היסוד החומקני שבהן. והנה מונח בפני ספר שירה, שהשירים בו נכתבו בזמן אמת של מלחמה, כשהמשורר חווה אותם וכותב בתוכם. אלו אינם שירים המחלצים מתוך העבר 1 אלא המתעדים את ההווה. בסוף כל שיר בספרו של שבתאי מג'ר אוקטובר: שירים כתקופת מלחמה וחלום חותם המציין את חודש ושנת כתיבתו 1 ולעתים גם יום כתיבתו 1 ולעתים גם בציון מאורע חדשותי הקשור למאורעות "האינתיפאדה השנייה" שהתרחש באותו יום. השירים מודפסים מן המאוחר למוקדם. אם נשאל ממונחים קולנועיים, מדובר בספר דוקומנטרי • שמו רומז לרומן המפורסם של טולסטוי 1 אך ממיר "שלום" ב"חלום", ונדמה שכדי לציין את תחושת המשורר בתקופת הדפסתו של הספר <אין שלום, ישנה, אולי 1 רק כמיהה לשלום), או כדי לציין שני סוגים של שירים שהספר כולל: שירי מלחמה מן הסוג שנהוג לכנות "פוליטי" <ומה אינו פוליטי?) ושירי חלום מן הסוג שמכנים "פיוטי" שעוסקים בחיי הנפש של המשורר 1 בחוויותיו ובגילומים השונים של היפה והמכוער בעולם מבעד לעיניו. לאור כל זאת, כותרת הספר "אוקטובר" משקעת אסוציאציות מההיסטוריה הישראלית של מלחמת אוקטובר <שמה הערבי של מלחמת יום הכיפורים) ושל מאורעות אוקטובר בשנת 2000• אסוציאציות על סתיו 1 ציפורים נודדות ותקופת החגים נזנחות לטובתן. על כריכת הספר יונה. לא לבנה, לא מעופפת. אפורה ושמנה, יונת כיכרות עצלה, יונת פיכחון 1 היונה שבנמצא. המשורר פונה אל הקורא כבר בפתח הספר' ומארגן את הציפיות בעבור מי שלא ייצר אותן עד כה: "השירים כולם נכתבו במהלך ]."[ החודשים מאז פרוץ המהומות והאינתיפאדה [."]שירים של מלחמה ושלום ארוגים בפחדים קיומיים ובהנאות החיים הקטנות, מתארים שרגה הזויה שנמשכת זמן רב מדי", 'הזויה' היא נקודת התצפית שמתוכה נכתבו השירים ה"פוליטיים" במחזור זה. השרגה הזו איננה "באמת", היא כמעט פנטסטית, קשה להאמין לה, קל לפחד בתוכה. הדובר בשירים הפוליטיים מציג חוסר ידיעה וחוסר יכולת לעצב עמדה חד-משמעית לגבי המתרחש סביבו. עולה כי השירים "הפוליטיים" נכתבו מתוך סימן שאלה גדול. רצון לברוח, מחד, מן המלחמה וסבלותיה, וחוסר יכולת, מאידך 1 להתמקד ברכיבי החיים הפשוטים של האדם, זה שסביבו מלחמה, אך הוא ממשיך ומקיים את חייו הקטנים. השיר 'ערפל', כך נמסר בספר 1 נכתב בערב יום השואה תשס"ב. מג'ר מרחיב מטעמו לגבי האירועים באותו היום מפרספקטיבה ישראלית במיוחד: "קרבות קשים בג'נין. 13 חיילים נהרגו בבניין ממולכד". השיר מערב שואה וזיכרון 1 הווה ואכזריות ופחד בערבוביה סמיכה כל כך 1 שנראה שאכן נכתב מתוך פרספקטיבה מעורפלת: "הם התפללו לשמים; הם קיוו להישאר בחיים, הם קיוו למות// י~~ פלשתין;/ ובכל זאת הם לא;/ והרי אנחנו ,';אל הם לא • מה? אנחנו לא • מה? נדמה שהשיר סתום כפי שהמציאות חידתית, עמומה, "הזויה" בעיניו של מג.ר' ימים מספר לפני כן <ולמעשה ממש לפני הטבח בג'נין ו"מבצע חומת מגן">, בפסח תשס"ב, פונה מג'ר אל ארצו על פי תבנית מלאת הפאתוס של "הוי ארצי מולדתי": "הר 1 ארצי 1/ ק~אף לך ~חףד:ר 1 ~~קף לך;~ים דלדקיקים; ~~כף ~ס;ד ר.:ד~ 19 ~רף ~~בףר;גכ:ר ./ הר 1 ן~~ של כל האשליות,/ ~גכנ;ו להם לךע;ת במרחבי שדות/ שלחת אותם ~9 דברים ל~נש ~ך נתיבות/ ולא 9 ~ךנ;ו ך~ר 1 ארצי", אך גם שיר התוכחה החזק הזה מסתיים באקורד של סימן שאלה: ;ה" 1 ארצי הזעירה; מה א~ר לו עוד 1 ביום ."ך~ס שיר שכותרתו 'שיר אהבה לאסי הזרים' נכתב "ביום הפיגוע באוטובוס הילדים והמורים ליד כפר דרום" בשנת 2000. בשיר פונה מג'ר למתנחלים ומסביר להם את הריחוק שלו מהם בנימה כמעט מתנצלת. שוב ניכרת החלוקה בין "אנחנו" ל"הם", בין "כאן" ל"שם", שוב היא איננה ברורה ושוב היחס אל המציאות רווי ספקות וחוסר ידיעה: "~סי המרוחקים, הרועים בחבלי ארץ אבות נידחים; מעודי לא ידעתי סיפור שליחותכם אל קרקע זקנה בתולה./ הוזים נדמיתם, אף חסרי בינה". שירה פוליטית שאיננה חורגת למהלך רדיקלי חייבת, בעי~י 1 להיות שירה של תשובה ולא של פליאה, של הצהרה ולא של שאלה, של מציאות ולא של הזיה. נקודת התצפית המבולבלת, המעורבבת, הבלתי ודאית של הדובר ממלאת את הטיעונים ה"פוליטיים" בהימנעות, בריחוק. שהרי אם המציאות היא כה מורכבת, מסובכת ובלתי ניתנת להתרה, אין מקום לפרספקטיבה רדיקלית שאיננה מתחמקת מן האמת ומן הממשי . עד כמה ממשית הטענה של מג'ר 1 ש"אנחנו" פנינו מן המתנחלים, "הותרנו אתכם לנפשכם,/ ולא שמענו עוד", כשלוקחים בחשבון את הבנייה הבלתי פוסקת בשטחים ואת המסירות המתמשכת של מוסדות המדינה ובראשם הצבא להגן ולשמר את ההתנחלויות לאורך ארבעים שנה? השיר 'הפסקת אש' נכתב בסוף אוקטובר 2000. "נפלה עלי; ביום חול; בצהריים; השינה הגדולה. //צלצולי הטלפון המנומנם/ לא יכלו לה; גם לא הדי המלחמה; ברדיו הפתוח". שירי הבריחה וההתכנסות מבטאים את הקוטב השני של הספר. כאן המבע ברור הרבה יותר . הדובר אינו ישן 1 זוהי השינה הגדולה ש"נופלת" עליו. הוא אינו סורג את הרדיו 1 אינו מסתרג מן החוץ 1 אך העייפות מכריעה אותו . מג'ר הוא משורר צעיר בן חמישים ושתיים. ספרו זה זכה בפרס שר התרבות לספר ביכורים לשנת 2007. ניכר שמג'ר מגלה מחויבות לכתיבה שלו 1 וחש את תפקידו כמשורר. קולו מובחן והוא דורב מתוך כנות גדולה. ואמנם השירים היפים בספר הם השירים שאינם עוסקים במאורעות חדשותיים באופן מובהק, אלא מייצגים מציאות קרובה וקטנה, כגון השירים המשפחתיים. אלה הם השירים שחוסר הוודאות הולם אותם. ראו כמה מרגשת האפשרות לרגעי החסד שמג'ר מעניק לאמו בשיר 'אצבע אלוהים': "לו נגעה באמי אצבע אלוהים;/ ]."[ חיתה יורדת מן המיטה בתנועה חיננית,/ מכרבלת כפות רגליה בנעלי הבית הממתינות,/ עושה צעדיה אל דלפק האחיות, מגישה להן פרחים, ומוןה, / גם מאחלת להן משמרת קלה, ויוצאת דרך דלת הזכוכית/ חיתה מעדיפה לרדת במדרגות, לא במעלית,/ ומשלא באה מונית לקראתה, חיתה הולכת אל החשכה", יפים גם השירים שמקפיאים רגע אחד 1 ובהם מג'ר מיטיב להתבונן בעדינות, כמו בשיר הקצר 'חג' שמתאר את ישראל מצפה ומיואשת בערב סוכות תשס"ג: "חג בפתח, היום הולך ומתקדש./ כבר הרכבות עוצרות, על מטענן.; דממה של המתנה מופרעת בקדחתנות קפואה ./ טקס עומד להתרחש,/ ואין ~ך~ה בנמצא; ואין מי שיברך". הספר מכיל לא מעט שירי מבט כאלה, שלא הסתלקו מאולמות התודעה של הקוראת זמן רב לאחר קריאתם. אי אפשר שלא להעריך את גילוי הלב והמבע הישיר של מג'ר 1 שאינו עוסק, כמו משוררים רבים אחרים, ביצור נרקיסי של "שירי-אני", אלא מתבונן החוצה. התבוננות זו ניכרת כמעט בכל השירים ומעוררות סקרנות לגבי הספר הבא. ·:· בוית כראל מאותקה ן בחזרה יואב ורדי: אלמוגי הזמן' שירים, הוצאת כרמל 2008,88 עמ' יואב ורדי בילה שנים באוניברסיטאות של ארצות הברית, ושירי הספר הזה <הכוללים אף שלושה שירים באנגלית> משקפים את השהות הזאת, בנוף הגיאורגפי והלירי המיוחד הנשקף בהם. שני חלקים לספר . הראשון ששמו "אמריקה אמריקה" פותח ב'איתקה שלי' שם "ההרים בוערים רב-גונית של קיץ אינדיאני" וחלק שני "מרוב געגועים", לאותה איתקה. באופן מסקרן 1 איתקה <עירו של אודיסס, אליה כמה לשוב ממסעותיו> היא דווקא המקום הזר 1 בו נכתבים השירים הראשונים "ביופי המוחלט". ואכן לשיר הפותח, 'שירי הראשונים' מוטו מתוך 'איתקה' של קונסטנדינוס קוואפיס>. איתקה נשקפת דרך תיאורי טבע ייחודיים כמו בשיר <בעמ' Big Red <17, המתאר ציפור אדומה, קרדינל 1 ככל הנראה, על עץ האדר 1 שקיעות ושלכת בגווני אדום, או בעשרים השורות המונות שמות באנגלית, המרצדות בקליידוסקופ של איתקה, ומציירות נוף עירוני אמריקאי עם ציוני דרך. כאן אפשר להבין: "להבין איך אחרי הגשם,/ הירוק הירוק הזה; שכאן במאי מוריק; את העולם ממש" <עמ' 49(. אך בסופו של החלק הראשון • בשיר '~שבילים', הוא מסכם: "בשבילי לגולה יש צבע ירוק; ורעש של מים רבים", ." "טיול ותו לא", אחרי השיבה מאיתקה באים הגעגועים אליה. מתוך הבוקר התכול 1 כתמי הדר 1 עיני שקד פחמיות, חגרי הסלע, אקויפר ההר 1 הכלנית, חום האהבה והמשפחה • כאן המחבר "בונה את שירי החדש; לעיר הדמיה ונצחית על החוף" <עמ' 73(.·:· שמואל שתל 1 1 מאי -יוני 2008 הולך על קירות גרוסמן ביקש לכתוב את פרשנותו לראייה הכוללת או החלקית של המציאות, על כן הכניס את איתמר-גופא לתמונה של ממש; כך גם כאן , הדרך - הרעיונית, האידיאולוגית, הנכונה או המוטעית, הופכת לידרך-הבשר-והדם' הפיזית שאנחנו אולי כבר שכחנו את יופייה התם, וגיבורי הספר שבכאן מהלכים עליה לאורכה ומגלים אותו מחדש, אבל גם את העובדה שכל צעד ושעל בחבלי הארץ הזאת מנומרים באנדרטאות של חיילים שנהרגו עליה, והן-הן שמהוות תזכורת לכך שאי אפשר לברוח משום דבר , בוודאי לא מהשבירףת של קיומנו כאן. אברם, למשל, חוזר מהשבי ונוסע ברחובות תל אביב ומרגיש שהבל הצגה אחת גדולה. "לא יודע, יש לי הרגשה." שהאמריקאי או הצרפתי לא צריכים להאמין כל כך כל הזמן כדי שאמריקה תהיה. או צרפת. או אנגליה". אחד הקטעים היפים בספר . ויש כל כך הרבה כאלה - הוא הגילוי שמגלה עופר הקטן את עובדת היותנו טיפה בים לעומת מיליוני הערבים הסוגרים מכל · עבר. הילד עושה חשבונאות פשוטה והאחד-ועוד אחד שלו מביא אותו בסופו של דבר אל התוצאה הפטאליסטית, החרדה, של "מה יהיה?"; זו הסיבה שבגללה אורה הולכת בשביל ישראל ומספרת לאברם את סיפור חייו של עופר • כמו מטבעות בקופסת חיסכון היא טומנת את הסיפורים בראשו , שיהיה לאחר כך , כי אחר כך אולי לא יהיה דבר בלתם. רקמת החיים העדינה של אזרחי ישראל המוסלמים והיהודים מוצאת בספר ביטוי בדמותו של סמי , נהג המונית הערבי מאנו גוש. כפרפראזה על ההליכה של אברם ואורה ועוד דמויות בשביל ישראל , גם הוא תר את הארץ , בדרכו שלו , נוסע דברכי הארץ במוניתו המצועצעת, מוכן ומזומן להסיע את אורה למחוזות חפצה בכל שעות היום והלילה. הרקמה העדינה הזאת מופרת כשאורה, שעד כה ניהלה עם סמי מערכת יחסים 'נורמלית 1, אומדת את ממדי הבעל-ביתיףת שלה, בוחנת את שליטתה עליו בטון דיבור מצווה ואדנותי , ובכך היא פורמת את התפר החלש בלאו הכי , שבדו-הקיום שביניהם, שלעתים נראה כמראית עין ותו לא, עד שפוקע ביניהם משהו שאין לו תקנה. סמי גם גורם לאורה להתוודע אל הסולידריות המחתרתית שבונים להם שב"חים ביפו , בעזרתם של תושבי המקום, אל ,"ם~"ה שהוא פתאום סובייקטיבי ורב משמעי , כי לכל אחד , כך מסתבר , ישנו ה"שם" שלו • וכאן גר וסמן , כהרגלו , מביט בעיניים מפוכחות "בערבי הטוב" שמתמרד כנגד התפקיד שנכפה עליו , שמתחיל , אולי , לפתח תודעה לאומית משלו . אבל בראש ובראשונה זהו ספר הלל למילים, לכוחה · של היצירה, לאותו עירוב שבין האמת לדביה שהוא הוא מעשה הספרות. רגוסמן מתבשם ממילים, מילים באשר הן: ארבם הצעיר שבפתח הספר שבוי במילים, באפשרויות הטמונות במשחק בהן , בכוחן המאגי כמעט. אדם, בנה הבכור של אורה, שבוי אף הוא בעולמן העשיר של המילים, מוצץ אותן בפיו כאילו היו סוכריות מתוקות וחמצמצות לסירוגין , "רואה סימני כתב בסדקים שבסבון , בקרומי הלחם, בסיד שאחד מהם כבר שירת בצבא והאחר מוותר על חופשת השחרור שלו כדי להצטרף מיוזמתו למבצע צבאי העומד להתחיל בשטחים - לוקחת את אברם אל הצעדה הכמעט היסטרית שלה בשביל ישראל מתוך רצון מודע לא לדעת, מתוך אמונה מנמיות לב שאפשר לברוח מהמוות עצמו , אזי גם היא מתכנסת בכך אל תוך בועה - נופי הארץ היפים שרגוסמן כה מיטיב לתארם - הרחק מהאירועים עצמם ומהחדשות המלוות אותם, ולא רוצה לדעת. קשה שלא להיזכר בסיפור המפורסם של ג'ון אוהדה, "פגישה בסמרה", שבו האיש שנקבעה שעתו למפגש עם המוות מחליט להתחכם לו ונס מעיר הולדתו למקום אחר , אלא ששם מסתרב כי המוות שם פעמיו היישר אל אותו 'מקום אחר'. במילים אחרות, התחושה שהמוות מצוי מעבר לפינה, ככלות הכל , וכי מהשורות משחרר רק המוות, ש;רה על בריחתה הנואשת של אורה ועוטפת אותה, באהבה וברחמים, כמו גם באירוניה דקה שבדקות. ואולם, פתח התקווה בא ממקום אחר: מאותו מקום שבו האמן' במקרה זה הסופר , יכול לעשות את ההוקוס-פוקוס האולטימטיבי ולנתב את גיבוריו אל שבילים שאולי בטוח יותר להלך בהם, להדוף את הבשורה, בהבל פה, בהנף קולמוס. אבל אורה, גיבורת הספר , לא יותר ממכה על חטא על שלקחה את עופר בנה הצעיר אל נקודת האיסוף הצבאית, משם יוצאת יחידתו לפעולה - היא חושבת, "איך זה שאני מצייתת ככה לכל זה, להם, לאלה ששולחים אותו לשם" -בפועל , היא לקחה אותו לשם. מבחינתה, כעת, הדבר דומה לעקדה, כאילו היא במו ידיה עלולה להביא עליו את הכליה, וגרוסמן , המושך בחוטים, אינו מונע זאת ממנה. דווקא בשל כך , לאחר שרוב הספר היה כתוב, כפי שמעיד גרוסמן בדף החותם את הספר , הבשורה שגיחתה עליו ועל משפחתו מהדהדת בעוצמה כה גדולה בין דפי הספר שבו לא רק הציבורי והפרטי משיקים זה לזה אלא גם הבדיה והאמת. לא צריך חדות אבחנה גדולה כדי לראות ולהבין ש'הדרך' אף היא אחת מגיבוריו הראשיים של הספר הזה. רגוסמן אשף בהיפוך המשל והנמשל: אביתמר קןם והתהלך בארץ וויו גרוסמן: אשה בורחת מבשורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד' 663 2008 עמ' קום והתהלך בארץ , לך לך ~ארצך , אומר גרוסמן , ומועיד את הציווי המקראי לדמות אניגמטית - לגבר שמן' חסר כוח, חסר אונים, שבתחילת הספר הוא רדום ממש, כמעט חסר תודעה, חי בדיר חזירים מסריח: שחייו שבויים בערב כאוב בשל גורל שנכפה עליו באקראיות בעת מלחמת יום הכיפורים - כמו שרק הגרלה יודעת לעשות - שנשרך אחר אורה אהובת נעוריו,כמעט בעל כורחו: ואברם זה, שעוד לא נוספה ה ry א לשמו , נאלץ לקום וללכת, בתחילה בחצי הזיה מתרופת השינה שלקח קודם שהוכרח להצטרף למסע, ועליו לעשות כרבת דרך לפני שילך ויתפכח, ילך ו.:עשה בתוך כך לכלי הקיבול לסיפורה של אורה, סיפור חייו של עופר הבן , הכופה עצמו עליה כמו גם עליו , בתוקף הנסיבות. 'הנסיבות' - ה'זףרףף' - משחקות תפקיד חשוב באשה בורחת מבשורה כמו שהן משחקות תפקיד חשוב בחיי המדינה, זה דורות: נסיבות שמתקיים בהן המתח הבלתי נלאה בין מה שניתן לשנותו לבין מה שלא ניתן לשנותו עוד , שכן את הנעשה אין להשיב: אבל השחקן הראשי באמת אצל שניהם, אצל החיים ואצל הפיקציה, הוא העתיד - זה שאי אפשר לברוח מהשלכותיו , זה שאולי נקיטת הצעדים הנכונים עשויה לשנות את פניו לאין שיעור , כדי כך' אולי , שלא יהיה צורך לברוח כל כך מפניו. ובעליל , כמו שאי אפשר לברוח מבשורה, ככה אי אפשר לברוח גם מהתובנות הנוגעות לכולנו המבצבצות מבין דפי הספר , אם כי הן מוצבערת במידה הנאותה שלא ינףפפו לנגד עיניו של הקורא כמניפסט. הספר רחוק מאוד מלהיות מניפסט, אף שנו~ל או~ליז', שהרי לגרוסמן נקשרו כבר כתרים של .'סופר ' לאומי', קול בעל סמכות, שלכאורה מצופה ממנו שיפרש, יבאר , יעיר ויאיר על המציאות: אבל רגוסמן מעדיף דווקא להטיבע בספרו סממנים של סיפור אישי , המסופר רובו ככולו מנקודת ראותה של אורה, האשה, האהובה, האם. אבל כמו שנסיבות חיינו כופות עלינו את השילוב המתמיד שבין הציבורי לאישי' בין הנורמלי לטרגי , כך גם הספר הזה אינו מצליח לברוח מאמירה כוללת על 'המצב', החטא הקדמון - אם כי קדמו לו בוודאי 'חטאים' אחרים - הוא מלחמת ששת הימים שבימיה הראשונים פותח הספר. בפתח הספר נמצאות דמויותיו של גרוסמן - אברם ואורה, ואילן , לימים בעלה של אורה - בחדר בידוד בבית חולים, בחשכה הנכפת עליהן בשל ההאפלה, עיוורות למתרחש תרתי משמע, נמצאות בבועה סגורה שהמציאות המתרחשת בחוץ - המלחמה - אינה זולגת ממש אל מעבר לדופנותיה: החולי הגדול של המלחמה הכובשת הזאת, שתוצאותיה מהדהדות במציאות חיינו עד עצם היום הזה ויהדהדו עוד זמן רב גם בעתידנו. וכשאורה העכשווית, הבוגרת, אמא לשני בנים, גליון 330 שעל הקירות": אורה כותבת פיסות מזיכרונה במחברת כי "כשהיא כותבת, היא לא צריכה להמשיך ללכת ולנוע בלי הרף" - ו~לך אחד שנקרה בדרכה והיה לבעליה של המחברת הזאת לזמן קצוב כותב בה גם כן' למורת רוחה של אורה, את דברי ימיו שלו; ומכל זה מבצבצת אהבתו של רגוסמן למילים, מבצבץ רגוסמן עצמו' שהרי הוא המנצח הגדול כאן על קו השבר שבין החיים והספרות, קו שבר שהפעם נשבה בו בשל נחרצותה של המציאות: האסון המתרגש; כשלא רואים את הנולד. ·:· עדנה שמש ספרה של עדנה שמש, אמסטל ראה אור בהרצאת הקיבוץ המאוחד וקסת ההוסטןןוה, אז ןהוןם עופר רגב: נסיך ירושלים, פרשת ההתנקשות ברוזן השוודי פרלקה פרן- ברנדרט' הוצאת פורת, 278 עמ' נבסיך ירושלים ספרו הקריא של חוקר תולדות ארץ ישראל עופר רגב, שם לו המחבר למטרה לתאר את פרשת רצח הרוזן פולקה פון-ברנדוט על רקע זמנה, אם כי הוא מוסיף שמדובר בניתוח "על רקע זמננו", ומכאן שמדובר בסיפא אנכרוניסטית. הספר 1 המתאר את ההתנקשות ואת תכנונה, עושה זאת בחזרות קופצניות ובכתיבה תמציתית, ודמותו של ברנדוט משורטטת בצבעוניות אנקדוטית. בין היתר מתברר שהרוזן סבל מהמופיליה וכי בשנת 1929 היה מועמד לכהן כמלך של פדרציה שאמורה חיתה לכלול את ליטא, לטביה ואסטוניה, תוכנית שלא יצאה אל הפועל . מעניינת במיוחד חשיפת מעשיו של ברנדוט בימי מלחמת העולם השנייה. בספריו הכתיר עצמו כמי שהביא לסיום המלחמה ופעל לקליטת יהודי דנמרק שהורבחו לשוודיה. עם זאת, מעיר רגב, משום מה תמיד התרחשו הפצצות רגמניות במחנות הבריטיים מיד לאחר שעזב ברנדוט את המקום. רק בשנת 1956 נחשף מסמך שהוכיח כי הרוזן ניצל את ניידותו כדי לרגל בתשלום לטובת הנאצים. הוא מסר מידע על מיקום נפילתם של הטילים הרגמנים הקטלניים 1-v:v-2• בגנזי הגסטאפו נמצא מכתב בחתימתו מיום 10.3.1945, שנשלח להימלך ועניינו אי פגיעת הרקטות במטרות והצעות אלטרנטיביות. פרק נוסף המאיר באור שלילי את פעילותו בימי המלחמה נוגע למו"מ על שחרור אסירי המחנות שניהל עם הימלך. כששאל פליקס קרסטן, מטפלו האישי של הימלר' לתוצאות הדיון 1 ענה האחרון: "ברנדוט מסרב לשחרר יהודים ואזרחים שאינם סקנדינבים" (עמ' 142,141(. רגב מציין את שליחותו המשולשת של ברנדוט לאזורנו כשליח האום למזרח (מתווך פוליטי בין הצדדים, ממונה על כוח המשקיפים הצבאי 1 ומרכז הטיפול בנושאי הפליטים והשבויים> כביטוי ליתר מטלות שלקח על עצמו . במוקד ההצעות הפוליטיות עמדה תוכניתו למסור את ירושלים - שעל פי תוכנית החלוקה אמורה חיתה להיות בידי האו"ם לעבדאללה מלך ירדן: תוכנית שכלל לא חיתה מקובלת על ישראל (והעילה לחיסולו' עמ' 238(. זו זכתה להתייחסות תמציתית כמו גם תוכניתו להחזרת הפליטים לבתים ולאדמות שאותם נאלצו לעזוב ב 1948-• למרות בהירות הקריאה והעניין' הספר לוקה בכמה ניסוחים ובאי דיוקים מסוימים. לטעמי 1 היריעה על יהושע כהן - מי שירה בברנדוט ומפקד הפעולה רחבה מדי מצד פרטי הנושא עצמו 1 וצרה מדי מבחינה ביוגרפית לגבי שאר המשתתפים בפעולה. גם באשר להתייחסות לפרשת דיר יאסין 1 הנטייה של המחבר לייחס את הפרשייה למניעים פוליטיים ולא למניעים מוסריים אינה מבוססת דיה. במסגרת הביקורת הקצרה אסתפק כלהצביע על חלקם של הניסוחים או הפרטים הלוקים מבחינת הדיוק ההיסטורי. למשל, מבחינת הניסוח, על יהושע זטלר נכתב שהתיידד עם חברים מחוגי הכנענים שהאמינו כי על העם היהודי לשאוף להתנתק מתרובת הגולה ולהשתלב ב"מרחב השמי" תוך שיבה אל ערכי התרבות העברית הקדומה (עמ' 61(, אולם היבטוי "מרחב שמי" מתאים יותר לתנועת "הפעולה השמית" ולא ל"כנענים", ששללו את הגדרת היהודים כ"עם", בהקשר ל"הצטיינות בפעולות התנקשויות אישיות באנשי צבא וממשל" של אנשי הלח"י 'מעיר רגב שגם לפלמ"ח חיתה מחלקה קטנה וסודית, "החוליות", שפעולות ההתנקשות שביצעה נותרו עלומות גם כעבור עשרות שנים <עמ' 57(, דומה שהליקוי העקרוני בטענה זו הוא בהשוואת היקף הפעולות של יחידות הפלמ"ח לאלו של הלח"י 1 שנקט דברך של "טרור אישי" כלפי החיילים הבריטים. אותן יחידות מיוחדות של הפלמ"ח התפרסמו דווקא בחיסול גוטהילף וגנו' התעשיין הגרמני מוילהלמה ושניים נוספים מוולדהיים. המשטר הצבאי היה קיים עד שנת 1966 ולא עד 1964 כפי שצוין. באשר לרצח ארלוזורוב, מאזכר רגב תיאוריות שונות לגבי זהות הרוצחים ומסיים: "ואולי 1 מי יודע, באמת היו אלה רוויזיוניסטים?" (עמ' 219(, אולם דווקא את האפשרות הזו שללה ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה ביוזמת מנחם פרלקה פרן-ברנדרט בגין כשכיהן כראש ממשלה. בקישוריו להיסטוריה של ההווה גולש המחבר לתיאור המשטר בשוודיה בימינו ומציגו כסוג של טוטאליטריות. לצורך זה הוא מביא כאסמכתא את ספרו של החוקר דולנו הנטפורד 1 הטרטאליטרים החדשים. רגב טוען כי ספר זה נגנז 1 וכי העותק היחיד שקיים בארץ צולם בחשאי בידי השגריר ד"ר משה יגר 1 שקיבל "תחת מעטה סודיות" עותק מעמיתו 1 השרגיר הטורקי בשוודיה <עמ' 180(. ד"ר יגר הבהיר לי שאמנם קיבל את הספר ושהוא אכן קשה להשגה <כנראה שהממשלה דאגה לרכוש את כל העותקים>, אך לא היה זה מבצע חשאי כלל. מרוע לא נעצור חבוי חוליית החיסול? דליה אירגא <עשת>, שחיתה מדריכה בתנועת נוער 1 סיפרה למשטרה הצבאית שואתה את הרוצחים דקות ספורות לפני האירוע ואף קשרה עמם שיחה, לא זומנה לחקירה. הילד יקיר פלסנו (לימים פרופ' לכלכלה> שהיה עד לאירוע, הוזהר בידי אביו שלא להתייצב במשטרה. התובע במשפטם של נתן ילין מור ומתתיהו שמולביץ היה אהרן חוטר ישי' והעדות המפלילה ביותר חיתה מכתב מאת יהושע זטלר 1 שבו נכתב על ברנדוט: "כאשר הוא ירצה לתקוע ציפורניים כאן 1 נטפל בו כדבעי 1 כפי שהחלטנו" (עמ' 220(, לעומת זאת לא נחקרו אנשי הלח"י בירושלים, יהושע זטלר'ישראל אלדד ויהושע כהן. ניתן להסיק אם כן' שהרצח שירת את הדיפלומטיה הרשמית, שגינתה אותו כלפי חוץ וכלפי פנים פעלה להענשת המבצעים לכאורה בלב.ד בתחילת הספר כאמור 1 מציין רגב שהספר מבקש לתאר את פרשת ברנדוט על רקע זמנה אך לנתח אותה על רקע זמננו • בהמשך הוא מעיר כי "קיים פיתוי עז ליצור זיקה בין פעילות הלח"י בשנת 1948 לבין מחתרות יהודיות שונות במדינת ישראל", דומה שהוא עצמו עושה זאת, באמירתו כי את העבר יש לנתח על "רקע זמננו" תוך הפלגה למחוזות רחוקים. אמנם יש עניין ב"סקופ" שיהושע זטלר תכנן ב- 1948 להניח 16 תרמילים ובהם מטעני חבלה בתוך כיפת הסלע, אולם מה לכך ולדיון על ה"מחתות היהודית", הגם התייעצות חבויה עם זטלר <שביקש םמצע -4 uגבLנ פיז'מ;ת הה;למ;ת את חל;מ;תיהם :• •• :-:• : -T • מערכית: ששון סומך 1ן~~ ~ל טקל~~יtז1 ~?ים י~~~ ת;ןע.י 9 ,~ךים 1 ~ה ~ryש i ב י;.r.יר ?Q,ק~ ~ך~עים סראש;~ים, ~~נ;רלה י~? ry ה ~ל ~ry~ב;.r.יינ1 מ~ר;ב;ת ן; ןז; . י~~ ;כ;דה, ~~~w ה ,ף~~ ?מ q ?יף ?ם;ק~ ם:~י.ע~ ~ק 1 ח;ת ?ךג ry ה ~נ 1 צ;ע,ןים ~ל ס~ס;ן , ללא מב 1 כה T : : םי~~[/ ~'בק? g ךר fה~? 1 ל~~י~ה ביקור 1 ~תקף מ~ a ד ;ד~?~נ 1 ת;ן~ים ~ת מק;ץ מ~עיק ~ל ~ח;.r.ינ1 ב;טחים בר;מנים המתרגמים • : : -• -" T T 0 : 1~קנו 1 ם ריti ~ים ~9םי~קtיt ל~~יןה. נאשר מטפסים למעלה, : :-:· -:-:· ז:- ואל 1 לירידה במדרג;ת :•• -: T • • • : רי ~ע,קי~ה t\ ח.ר מ~ע,קה ~t\ ך~ז ?נ 1 ~קךנו iת ~o/ ר~~ת וכל אחד מאתנ 1 ישכנע את עצמ; :• ··· ד ז -: :· :-:·· :p רי ~לא ?פל : ד ורצ i י בעת הנוציאה לע;לם T T T • -: •• : שמלב 1 ש; נשר בשל פרצי ר i ח מסת;רנוים • • : • -•• : • :• : -T : -:• : ז : ::• • :• : ~סראש :~t'ר מ 1 ןם ך~ס t' ~רים ושלא נפנה לאח;ר t' י~ם ~לא ן;י~~ T - ?מ~~ים ה~יtז~p ןמ;~ית לחנר p~ר 1ת. מי שנ:צב מאח;רי הדלת ....... :• :• •• :-•• T • :• • חנוב זrחתפל במהיר i ת מרבית ~t\ ך~ז ?נ 1 ~קךנו i ת - • ••-• : • T : T : בטרם תחשב ז; שלפני הדלת: :· ". -.. : . :· :--:· :· : t'י . ןה נס ןצ;ן ;פ: w ל : ז-: בהבטיחנ 1 שכאב אתי ה i א המצאה של אנשים ס;לידרנוים. 0 0 • • T • • ."" T T -."" : :• •• : -: לא ~ry ~ג ד[/_: ך iJן~~ ~~לם :p ןך:פ; הביא זrת;א הנה! •••T ד•• ~ת מ pq ןה סא; ry ןת ~ר;~זךים בה:פנסם לזירת הרצח ·: ז:-· דז :·- ~v?~ת qת~~ זכנ~pזמ. ~~די כך~~~~ 1 ?~רר ~י~ה w? 1 ל;ם. מ~ל;ן ~רי a ~ך~ע סראש;ן ~רי f a ~ד י;.r.יר, - - זיt~ ?ף ~ת ~ה ~סד~:ה לא :~לה .ת;ל~? לא t\~,עיק ?ף - את אשר לא הצלחת לה~יש לי . • • -: T : -: • :• -: :• האם יש שם צנו i ר שאפשר לחפש t\פל 1לי , א; י;תר רחב מנפי שדמיתי . • • • :• • : • T T •• " : •• -: T : •: •: • T •• • ה i א נדהם לנ;כח זrנ;זר המגזם "•.-T : -: -: • :· את שם ה:צנור של;? -•• :· :ד - סע.י~:ם ,זק 1 ק;ת ?נכ~?ית ךד~ר ~ל o/קיפ 1 ת; ~ל מז:ז i ר;ן נדי שההפתעה תתממש. :··:·--: דד ·:-·· ך~ל f ר ~ס~ך~ה מ qב 1 :ה יtl] ת ת;מ~~ :p.r.י~יס היא פtבi י מ;דרניסטי לנשנו 1 ת. ••".:•:• -ד • ע.ץ מח.~ה ~~ןע ת~~~ ~ך.ןז ב;הק ונח שנה, לפח;ת, בשמש, TT :ז -:•:• ry ~ילה ~ל ~ינ;ורי מק;ל ~ן ri ~ת ת~י~~ מק~ק i ש : ז l]t\ר , ל 1 ח;ת סע.ץ ~נ;ו~~ים ן:ד מקיר ~ע;ד ry יא ת~~;ח זrל ~מ~~יר 1~ע.ל.יסם 9 ~ךים ב ci ~~ים ~ז:ויקים ~ר 1 ש; א;סם ~~זךים ;ךקים ם~~~ גליון 330 נת ' ם נבילתם. T T • : : ~fו/]ת רי~?~? ~קדי ;;ןם שם T 1ך~~~ r1 ש f ע;ת ךצ 1 פ;ת פשהח;לים סביבי ~יק~'ך; ?~~j ז.ו~ך}ם, :ק~עט ?ל'א ת;ניpז א.~י ~P./Jקת ~יד ריק:;;? א;}וף :p ךךך ד!! f ה שאינה החלפת ךע;ת וזכר;נ;ת. :·: •• -r:-r · ·~· s עמים בשב 1 ע -r --:--· אני י;צאת שט 1 פה ~ןp~~יר ~קדי ;;ןם • T : •• • : ן;;ךחק ~געל ריח;ת ;;~r.וז אני מעשנת בצ 1 רה מש s רת. ·~ ·~ ·•• : T : :-·~·~ • -: ?"ןיpזק1'T" . האם קראת את ., : TI:,. . אל ;ןפחדי 1 א;ן הל'א אח;תי ול'א ~~;~ :ר~;י ;;פי ;-כל~נ 1 הטבעית • : • -•• : T : • : • •• •• -: : ?.ד~~ הףא חדק ~ת i] תףיל;נ; כדי שלא ~חורף אליו א;ר;ת iJת:~ w~זפףל • • T •• : : -:• :•• i] ח~ך ~~לם ךחכזף~י. i] ח~ר ס;~י .ח~~~ף אני ל;חצת נאצנע;נכי ~ל רא~י אי מאן מרסאל, צילמה: ד~ןה w'ת~ ~ל gף ז:" i~~~."~;ק i נ;ת ל~~~ים ךח;קים. י;ם אחד אתווה באדניהם ~· י ם ~~~~~· ~ ת;· 'ל;ק~ :ס gה~~ ~ךאף:ה 7.הג~~ הרעיה נפלא יהיה ::• • T : • w ~רחיב ~ת ע;רקי q ~די סר~~~ים ~';9 ~ת ~ת :PiJ ~~ים i] ~ק~ים ל~~ ryiJ ~ל וד;רכת על פרחי השטיס. ית?.ז iJW ~רחים רק~ים ע,ד:ז 'י 6~רר :... ~פעשף. צרים נשל iJך;ח~~ i]י~;ר~ - נפ; ·;~~ ש~~יתי ~~שרת לף א?.ז ' T •: •: "•. : 0 0 T •: • T : • ~רעף. ר~ שב~ גף~י~ ~לא' עמ~ לרשףתם ~~· T ך~ך ד • • T : 0 -T :• • •• : -•• • ףל~ר ח~יעף 7 ~פףק ~ת;ך ס~י~ה i].תך~~~~ • ולא אספר לאיש . : .. -:-: מתוך הקובץ ללכת כמה שיותר 1 קהיר 1997 ~ח 9ו:זךיt י ף~~ ~ת i]ע~~ i]ך~~ ~~דר ספר שיריה של המשוררת המצרית אימאן מרסאל גיאוגרפיה חלופית יופיע i]ע~~ בתרגומו של פרופ' ששון סומך בהוצאת הקיבוץ המאוחד ~~הף~י ~i] ג ;ק~~? :p ~ב;א זק p~י 7~?'. המרפסת שלכם צמ 1 דה לז; w ל ם.?י~?~ ך~ל ~ל.י ז~.ס ~·~ חם~ל~: לא נ;סת ,ק~~ לא התכף בתי להכיר ~ת ~יצ:ו?.ם כך . 2008 T • • • • -: • --: : • מאי-יונ דוניא מיכאיל אימאך אלאיבראהים ב~ ~J;נ 6)~ י .;:\'i ~ מערבית: פרץ-וווו בנאי מערבית: ששון סומך מלכודת עיראקים ודרקונים אחרים ~ל ס ry ןןה ס~ח;ןה ~ל ש;קיס חם ;צ 1 ךים ~~נןינ{ים לא ~ד~ה ~ת ~ש 1 ~נ{י ל?~ז ןא V/ ים לסם ~ח 1~ים 1 ~~~דדרים. אשר מל:פד א;תנ 1 אר:פ;ת ... ·..:-.. : . :· : ז ס;בבים בזפרנו בג 1 פי ש 1 רים וארי;ת. 0 -• T ; •• ; T ; • -; ז-; עינים גד;ל;ת נ;צצ;ת בחרב;ת. : : . -.. משפשפים את שפמיהם בעת שהם מבטיחים ז-:- ע~גות • • ; -•• :• •• ; :• •• T : :• • : : -: א; םי~~~~ מגשי הע 1 ג;ת שתכפ 1 על שלחני א; .םי~~;ע ד i מ;ם T לי • T : •.. -: T :• מאפיהם האדירים • • -T :• •• -•• f~~~ry ~ם ס~ד;לה •.. י;~א ז'~ דב, ע; 7 ה :zי ס w.ם:~ הם מרעידים את האדמה בעצמה שחשים א;ת;ך הזפתים. • •• T T T ."" • 0 : -•• :-ז T : T : 0 T •: - ח!זים בעלטה בלי מים א; חשמל • -· זז-:- :·-· -: השמים ק~~ ה i א א~ל לסם 1 ב;ץ ה iא ל ry ם. לא ידע 1 שנה א; מנ 1 חה. T : T •• : •• סר~לים מ t1 רים לסם: הס 1 ני ח;ןך ךא;מך שלשיעי זנב. TT • • -:· •• ; •• • ס wם:~ ;~V/ ים ד~~י ~ל ס~~ם םןה :p ח V/1 ים ן~ q ןיו 1 ב;ןןים ת;ך- :p ךי ~ל .ןה ... ס~ינזי נ;זקא f~י o; ~ת ~~~o סע.דז · ~ז ~q 'ש א;ב~~ ס w ןת. •ז;-- · - ס:פ 1 ךןי פ;~ה ~ל ססר f ע.ת קןב א; f ע.ת ךק 1 ךי "ך f."ה~ הוא ס~?ך~י ~j2 ~ל ס~ןע;ת ל;: ~י ני~~~~י~ 1 ת. ס~ש 1 רי ~~יח נ;~ה ל;; ראש; ןה;~י ry ~ o ~ה ~ת .ר~~ס ~~חי~ה ב; ~ך;ם :חיו ~ין ש;~יו ס~ר~~י ~~ליר ~ת ;מ~;; ל~סר :p ~ה i א ~~:z.ך~~הט 1 ךק~~י נ;זקא ;ט;~ ס~יי ל :zw ר .ן;י?~ס ס~~ידי י~~~ ~ת ס~~ן . תאווה הזפנראי ח;גג בשלשה ימי הסתגר i ת בבית. •:-: •:• T •: •• נןיןאקים ~לה 1ר~~ סךןק;~ים ו:~~ א;נ{י ב~ז.~ -~~o/ י ז:י ע~~ ס~~ש א;סה ~wQ ה ו~~ ז:י~ת;ק,ק ~י ךק;ל;ת סת;סחים :דזפ 1 - מ;ציאים את הגיטר;ת שלהם מהתב;ת •• -•• :• T "." T • -:• " 0 1 מנגנים לפעורים • T : -:· • ; -: אליו ~ןם, ;z ד ב;א סבק,ר. ~ל ~;z ם ~סש 1 ~~ fייt;עfדיד i ת ,ף~;~ ryט.ע~~ סא;ך ר t דח סנז i ר;ן ס w~יר ··• דוניא מיכאיל- משוררת עיראקית השוהה בארה"ב. נולדה ב 1964 ועזבה את ארצה ב 1995-• גליון 330 רזון מראה הזדמנות T כאשר מזמזתי את חטאי על מראה כהה 0 0 T •• T : --: •: :• -: : :• -: • ~;ל 9 ת ~ק,ל ק~מ;ך ל~ש~ ~יח; l] ~ק,ל רכrךכr~Q~i] ר iJ ח t י;ך זיt ?ד~!וףנ:וי w רף~ ~יד ~tיי·1 ד;ת ~oךסר;ת ... ך~~ב i]g ר ק~~? ~ל :ךיף. ז:~~ ;ת;~rזזrס;א ה~~ סןז;ך ..• כיבוש מניעה חיתול אתה פ;תח הונה זלת;ת T: •• :--•• T י~~י~ ~ליף ת~~~ מף?ף :p בף~ה לאה מבלי שתשפיל את כנףשי ~ר ס;~ך ~ת י~~ ~:ןף מףדע ~סם ~~ריסם f ןם. -• :• • : -:• • : • T •• ך~ל ~V? י~~י בודדה הצלה מנוחה כל הגברים שהכרתי : -T ד• • -: • :• לא השאירף לי שףם-זבר •.. הזפות אשמרהף ננ;כחףתי ש!וצליח -. : -·:. : : ..: : ". ס~ךמ;ך: : • T T 0 0 ד:· סע.ז :p ל~י ך iJ~.לי~י ~~סףךי ~~פףך יד~?~ ?לא ד~ 1ה ן ryptן~ י ... ~~~דףף !ת;כר.~ אדים התנגשות עלילה ל~~ p :ץ ~ק,י~י 7Q:PiJ ים ח~~~שףנ:וי ~ף ס;סה :p ~ר :ךיף iJת;ר~; סיף ם:~~ נ;ךקים עשנת את עצבףתי והעללת על זrרשנ חרטה נגדת מפי פרח שהחביא -:: ז-: • : :• :• :·-• • :•:• • T T T -T : -•:: •: : 0 : -•: T נאכזר!וףת של אשת אב ... -: :ז • T :• •• :• ~ת ~ל דע,~נףת; ן p :ץ ~ח~~ךה .•. ף~:ם חךזקיבףנף ~~בףדה ~ק?ה iJז:יי w ~י •.. ףפתח מחנר;ת ר;עד;ת ללא אויר :-· : :-:-: ז מכאוב זונה דח w ~י ~~ידה ת~י~? .ז.:דפףחים י;מי ולילי מתחרים לדעת א;תי • --T • T : • • :•• • ף~~לה ~rז צרר ~ל ז\'ה ~ס;סה ~נכ~!ה יח~?~ . ב~~י חבישה לביבת תפףחים חזפה ... מתנ;ננת נהם נלא-אכפת!וףת של ז;נה •.. T •: • -: • : •: T :•:• : • T -• --• : איזה פטפףט נאה •: T : • :• •• ~~לי~ים ק~~נף ~ל g ף ס~:ז דם שור רחום ךח;~~ים ~ת ףנןt;מ ק~~~ ~לסג .•. ז\ילז ~שףק;נכי נ;~א ת;ל;כ~~ ךם לא ץכrך: א;ת; כאשר השפילני עדר הפרים ··:.:.-· -:-:· · ז- · ~לא י?~ ל~ד ס:יס 7 ~ןף ~לקק ~ת ~~ע.יסם ךנ;~ l] ~~~ד!ו;נכי ~l]ת ~l] ת 7ז~~;פ ךל~רץ ~ד q ~ים סגידה ה 1 בףב הס;גד על מבףשי -: -.. --: לא :קףם ~9 זק~ה ת~ל~~ ... אימאן אלאבואחים • משוררת סורית ילי m חלב 1975• נחשבת למשוררת מורדת ומתקדמת. כותבת שירה למעלה מעשר שנים. הוציאה לאור ספר . חלון חמור הפרא. שיריה מתפרסמים בכתבי עת ובמוספי העיתונים הדגולים בארצות ערב, וכן באתרי האינטרנט החשובים. מאי-יונ 19 2008 סועאד אל צבאח b נ \1>כ h י. \(. מערבית: צבי גבאי אשה ••• בצוואר הבקבוק י~~ ך;~ה ~ריר דקי כלאתי מהז:ב 1 ר הח;זר על האהבה 0 00 0 T -: -T -•• --•• • : q~1 ה~~ ~דגה ך ח~ש סר 1כr ת;ד~~ ק~י סס 1ף ... המתנתי הר:בה .. : -. : -: . ,א;ב: אה 1בי , נמציא ד:ב 1 ר חדש ... T T • 0 : -0 -: ךסדבאי ךס;סה לי Q~לנ 1 ת iJך Rלים ** שנאתי לג 1 ר :בערי המלח ... אלפי זוע;ת רא 1 עיני -•• T T : ••: ••ז T • ••ז: -:· ,א;ב: ~ה 1~י , ~~לה ~ק;ם ןח;ק בע,ד : ז ח;ל~ת ~ל סנז~י f ~ל ך~ר , י~~ ך;~ה לל~ת 7 ע.~ק כזנ~סר * אני ך;צה להשתחרר מ:פל זבו. :-•T:•:-:•• •ז TT אבי ך;צה להשתחרר מה:פל ... -•• :•• -: • : T • -: ק~ע ~ת . ז~ן iJ~~יןה 1 מ;ע,ןה 1 מ:פל זבו ך p ח א;נ:וי ~~ר;ע;סיף סש,ק;ת .••p ח א;נ:וי T T T 0 ~~ י ך;~ה לל.~ת לס;ף ס'יר ... לעזן השירה ה:בלתי אפשרי •: ז -· ז -·:· :·: ד· י~~ ע,ד:ז ~ל 1,ה: ~ה 1~י ,f~i אר iJ~ק:ב 1 ק שנאתי הסבת פני .•. וצבע עיני ז·· . -ז- ד- -.• ::· שנאתי :פניע 1 ת העלמ;ת : -T • : 0 •• T -· ד השירה שלי , הפר;זה שלי וניצ;צי מחשבתי · :-:-•• :• • :• T : -• :• שנאתי אכל :בתי הסהר f לם ע;~ךים ...f~i אר iJ~ק:ב 1 .ק ~י~ד א;סב א;~ף f ~ל ס w צ;ר סזp~~wר ...o/ ~אנ:וי ~ת ס w~ט ••. ו~~~ ה 1 א ד~~ ס~ v/נז 1 ת רס~ 9 ז~י --"T •: ' "T f :פדי לאכ ך ry ךב ת~~;ק מ;ע,ד :p ~י 9 נ:וי. ry ךב ת~~;ק מ;ע,ד ;~י~נ:וי o/ ~אנ:וי ~ת ~~רי ס w ~ט ~א;~רים ~ת סר:ב 1 ר י~~ ~ת;ק ' ל א;תי ... . :·: :· ·· : שנאתי האגד;ת הש;ךט;ת את :בשרי • T : :• : -T • •• T ע;נ;ת השנה ח;לפ;ת - : T T ואיני ז;כרת שמ;ת הע;נ;ת. o/ ~אנ:וי סס?ב ~ry~יק 1 א;נ:וי T : •: •: • •• : :~אנ:וי :pד~~ V/ ?ט;ן iJ~נ:וים חךש ~י 9 ן >בי~~ס< ~י~נ 1 ק~ר~~ ~ל ר?ז:יי התנגדתי לכל ה~וא;ת שצ 11 ני • • •: -T : • : --: • וענני אל 1 ל אינם מווים את שד;תי. -: :• • -: T •• :•: :•• -: - עמדתי :בפני הסער;ת לבזי" :-ז ··:··:-· ד:- • שנאתי ד -1 השיח עם המראה ולא בעזרתי :בידיד • : -:: :· : •ד: ••ד T : --• -• -• ש~אנ:וי iJ~V/ יבה, י;ם וליל , :בבית ה:ב:ב;ת. • -•• : ••: T • T 00 אלא :בשגע;ני • : • : T ."" ת~~~~ ן p ~ל ש,ןה ,זכ 1 ת ס.ז~ R ה 1,זכ 1 ת קרי~ת iJז:י~ר ... 1,זכ 1 ת iJ ~.ס~ י~~ ך;~ה ~ק;ם ~ל ס~ן~ה, * * עמק הזעתר מסמל את מקום השלוו ה, היופי והחירות . הדקלי ם - סמל לסבלנות ארוכת סורח משום הניבם פר י כעבור שנים . ::iw; ~דלים ס'ירים :פמ; גפני הענבים. 0 ::T •• T :-ז • ל~י ח~ wp ה, ס~~ז:יי ד~ w ה .ע~ r פורסם ב'אל-חיאת ' הלונדוני 17 בדצמבר 2007 :ד • מ . חי יבש, אינני סב 1 רה שמ;חי זרדים. 0 • •: T : • •: •• •• T גליון 330 סועאד מוחמד אל צבאח נולדה ב 1942 · נכווית, למדה כלכלה במצרים וב 1981 קיבלה תואר דוקטור בכלכלה ומדע המדינה באנגליה. נושא עבודת הדוקטורט היה תכנון ופיתוח כלכלי נכווית ותפקיד האשה, דבר המעיד על עניינה המיוחד בקידום מעמדה של האשה הכוויתית. במסגרת מחקרה הדגישה את הצורך בתכנון ארוך טווח, במיוחד את התחום האנושי במדינה שכלכלתה מתבססת על הכנסות מנפט. סועאד אל צבאח לקחה חלק פעיל במוסדות בינלאומיים וערביים שדנו בנושאים כלכליים, כאשר קידומה של האשה בחברה הערבית היה בראש מעייניה. בנוסף לפעילותה בתחומים הכלכלי והחברתי , היא כתבה שירים וזכתה לפרסום רב בזכות יצירותיה הרומנטיות ושיריה החברתיים שבהם נאבקה באומץ לשחרור האשה הכוויתית מכבלי מסורות העבר . כך , היא הלכה בדרכו של ניזאר קבאבי שנמנה עם גדולי משוררי האסכולה המודרנית של השירה הערבית והתפרסם בזכות שירתו,שלחמה סאמר הישאם ~קיק L.גנ_yב~f' ·< י• ,כ\ג מערבית: פרץ-דרור בנאי רגע של אמת בעזה f זגוה :p ל 1 ~י נכךדג 7i ים ~ף~ים די . רקים אם ישלח 1 לחפשי • : T : : •••: • :~ריע 1 ~יש ~ת רע.ה 1 ד~ם w: ~ר w 1; ~ע ארסם מ:דשרף ד: w רער והאנשים נבוכים אינם יודעים :-ד :••: • T • • T : מי שלל את האחר •• -T •: -T • ~י ~ל.ס ~ry ם 9~Q ד~ ~סדם ~ת הוד w~כ 1 םסס;נ -1 סר ~ם ~סרס ש~~ או f דסע.ך · ~ד לתחס -·. : * f ך~ע ~סי ~ל ת~~ בצב החכזל לפני ההורגים -ד -: • •• : • --• לא ברנכו ~קום ל~סר לא ברנכו ~קום ךס ry ךג ~דסף ~על i]~כ 1נ i ת 1~:f ~ים ךעל מ~ר~סות wכ 1 לות ~~סקרת ~דדידרסד ך iJ~לדי , ז~ה סו 77 ת דרו ל~א 1 ס * f ך~ע ~סי ~ל ת~~ למען שוויון זכויות וכיבוד האשה ~ו;ז.~ w ט סס~ל 1 ~ו;ז.~ r~. * נרגע אחד של אמת :• •:: :• T •: -::• א 1 לי :f~ע 7 ן~רונו ו~~~ ן~ץ תסיtt~~iJ ה ושר לתהלה T • : -T : אחיו נפתח השני • •• --•: -• T ח i ל.ם fמוה 1 על ~ה ~~בוא ~ר f~iJ ר i ן ~ינ i יול.ד ~ת iJ ~חלה אלא האחר •• -T T ."" * f ך~ע ~סי ~ל ת~~א 1 לי ל~~: ע~מ f i ~סלה i] ~ם ryryס~~ ך~~רס ~~ןז:וי ךס t ךז:וי i] ~ם ~~דס ~~חיף הרא ~חיף ~סה ךאו:.דף לא :ry שש ף~~ f ל עוד ~סה י~? 7f י זרל.ז;וף ... ך~חיף ו~~~ ~.רסק ww ה * נרגע אחד של אמת ::·-:· ד :·::·:· א 1 לי ~ל.ך ל~ 9 ~ד דנ:וד~ה ww ה ~ל ל.ל~~ ~ת ע~~ף ~ר ח.ז;ו~ל.ל 1 ןרש ~~לרם iJ ~~יא ךח 9ף~יt ך ryiJ ~ם 1ד~ח )7~f לה> ךל.ר ?~חיף העולם הערבי וחלקם אף זכו לפרסום הערבייה. ספרי שיריה פורסמו ברחבי ך~ ry ~ז ט~~~ד באנגליה. מבין ספריה: דו-שיח בין ל~~? ~ו~ ~לו ~~לף ~.סןהרת הפרחים והרובים, מברקים דחופים לו~ר חד~י סלק ף~~ 1 ~קר ~ת i] ~ם i]ק i ןר למולדת, שירי אהבה ארשהללא חופים. ז~~ iJ~דע w סה ~ת נ~~~ח 1תו Q~1 ~ר f ןשוד מ ה~~~ו:ז 1 ~ס .~ר ~ר ryw~נ 1 תו נו w א לעתו~ים מ~יי 7 ים שירו של המשורר הפלסטיני סאמר הישאם סקיק נלקח מתוך האתר - אלאימבראטור מאי-יונ www.alimbaratur.com 2008 ןקהו 'אתמןל ןקהו םהון 50 םשני תלהופע ההטרילוגי תהקהירי לש בנגי זמחפו ההטרילוגי תהקהירי לש בנגי ,מחפוז תששלוש הכרכי םנקראי םבגרסת תהישראלי תבי רכקהי , התורגמ תלעברי יביד רהסופ יסמ למיכא הוהופיע ץבאר ןבי בהש םי 1984-1981. ראעי מיד , השז ההי םהתרגו ןהראשו לש ההטרילוגי הבשלמות הלשפ .כלשהי קר יאחר זשמחפו הזכ סבפר לנוב תלספרו תבשנ 1988 והתעורר םמו"לי םומתרגמי תבשפו תשונו יברחב םהעול םלתרג תא ההיציר ההגדול ,הזאת הגדול ,תרתי-משמע ףשהיק תשלוש םהכרכי השל רבמקו יהערב במתקר ל 1500- םעמודי ת<ובעברי - ףכאל .עמודים> רהסופ יהמצר - ךתומ ץנמר ךבתהלי תההתפייסו ןבי םמצרי לוישרא לקיב הבשמח הגלוי תא ההידיע ושיצירת תהמרכזי התורגמ ןללשו .המקרא דבאח יכמביקור ובדירת רשבקהי יראית תא תשלוש םהכרכי םבגרסת תהעברי םעומדי לע תכונני םספרי דלי ןשולח ההכתיב שלו . ה"מ "טעם? ישאלת א,"והל תעברי ךאינ "קורא! רהסופ בהשי :לאלתר ת"הסמליו םשבתרגו ההז המעניק ול ךער .מיוחד" ןבריאיו רלאח תמוהסופר , רהבהי דאח ומידידי ,הקרובים קתופי ,סאלח יבמא םסרטי מצרי , םשהתרגומי ושנעש תמיציר זמחפו בישראל , םוהמחקרי ושכתב םישראלי לע ויצירת , והסב ול תנח המרוב ווביסס תא ואהדת .לישראל תשלוש םהכרכי לש ההטרילוגי תהקהירי והופיע הלראשונ םבמצרי םבשני 1957-1956. וזה ןרומ יקהיר קמובה יואול ראפש :לומר ןהרומ לש רקהי ובת-זמננ אבה" .הידיעה יוכפ רשהעי ןדבלי הנקשר ןלרומ עהידו לש סג'יימ ,ג'ויס ,ירליסס ךכ הנקשר רקהי תלשלוש םהכרכי לש .מחפוז אהו דנול רבעי תהזא תבשנ 1911 תומ הב תבשנ 2006 ובהיות ןב 95. וילדות העבר ועלי תבאח המשכונותי תהעתיקו רביות לש קהיר , הולמעש וזה רהאזו ןהראשו אשנתקר הקהיר;אל-קאהר לע ייד ימייסד רהעי , ישליט תהשושל פה ת'אטימי -שיעית השכבש תא רקהי תבשנ 969 ןלמניי .העמים וזה רהאזו ושבמרכז דעומ דמסג -"אל ,אזהר" ןמעי האוניברסיט ,איסלאמית ףשא אהי הנוסד יביד םהפולשי םהפ'אטמי הבשנ .ההיא םש ןשוכ םג רהבזא להגדו לש רקהי יהקרו ן"ח'א .אל-ח'לילי" הבסמטאותי תהמצטלבו לש ההשכונ תהזא קשיח רהנע בנגי ,מחפוז ןב הלמשפח דממעמ םהביניי .הנמוך ומשפחת העקר רלאזו ""מודרני יותר , ,עבאסייה םוש רהתגור דע ונישואי ילפנ םכחמישי ;שנה רולאח ןמכ ףהעדי רלהתגור םע ומשפחתו-של תלשפ סהנילו דע םיו ומות , ובדירת השבקומ ההתחתונ לש ןבניי ,מגורים ובחפש הקרב תמרבי רלנה האדיר . ההטרילוגי תהקהירי אהי ןרומ ימשפחת בהכתו לע יפ ידגמ תהטרילוגיו תהמשפחתיו לש סתומ ןמא הגרמני , יגאלסוורת יהאנגל -ומרטין-די וגא .הצרפתי הביציר םמתוארי השלוש תדורו ימבנ המשפח ,אחת אהל אהי ומשפחת לש רסוח חמצלי רבבזא , לשהב םמכני ואות -אל דסיי .("האדון"> ךבכר ןהראשו בהא אהו רהגיבו המרכזי , לבע ובעמי טהשול דבי הרמ ובבית וובמשפחת , שאי דמכוב םהמקיי תא ומצוותי ,בקפידה ,לכאורה ךא רבהסת אהו שאי ,לילה רגיבו תתענוגו בהמאוה בבמיט תהרקדניות-זמרו ושפעל רבקהי לש יימ תמלחמ םהעול ,הראשונה הושות הלשוכר םע ורעי ימד .ערב האמינ ורעיית אהי האש תירא םשמי תועקר תבי ,למופת החכמ -ורבת ,תושייה הצופיי לע תהליכו הבית הומסור הלבעל .ולילדיה תבבי םמתגוררי םג תחמש וילדי לש אל-סייד , דאח םמנישואי םקודמי רהסופ בנגי זמחפו תבחבר ,ידידים רקהי 2004 הוארבע - ישת תבנו יושנ םבני - יפר הבטנ לש .אמינה לכ תהדמויו ההאל תמעוצבו ךלאור ההיציר םבתחכו :רב לכ דאח רוצרו םהנושאי םשממלאי תא חייו . ךהכר ןהראשו םמסתיי ךבכ פש 'המי , הבנ הבכור לש ,אמינה טסטודנ ,למשפטים גנהר שבא לש םהחיילי םהבריטי וששלט זא בעיר , תבע דשצע הבהפגנ תחגיגי השנועד ללהקבי תא ופני לש דסע זגלול , גהמנהי יהלאומ ,הגולה ובשוב מגלותו . ךבכ םמסתיימי יימ ההשלוו לש האמינ הולמעש לש לכ .המשפחה םג םא ההפוליטיק תממלא דתפקי בחשו הבטרילוגי לש ,מחפוז ןאי הז ןרומ יפוליט .מפורש ללכ רהיות ןנית תלראו וב ןרומ היסטורי , רהמשחז ההיסטורי הקרוב .בזמן דהמר יהעממ רהמתוא ךבכר ,זה וושב גנהר יפ'המ , לסימ תא ההמפנ לשח םבמצרי עושקב תא הדמות ההחדש הכדמוקרטי השביר ןבי ישת תמלחמו .העולם קר םע תהפיכ ם"הקציני "החופשיים לש 1952 הבא התקופ וז לע .סיומה ךהכר יהשנ אנקר ובגרסת תהעברי ."כמאל" אהו ןאכ ךהכר ושב ךיהפו ,כמאל רצעי הבני לש ,אמינה רלנע ,מתבגר דתלמי ןתיכו רואח ךכ טסטודנ .לפילוסופיה רהסופ קהעני ללכמא תתכונו תאחדו תהמזכירו תא ועלומי ושל , ךא ןאי רמדוב הביציר .אוטוביוגרפית לכמא אהו תדמו תבעל גמז יאינטלקטואל .,אינטרוספקטיבי םע והתוודעות תלתור ןגליו 330 דרווין החל מתרחק מאווירת הדתיות שאפיינה את משפחתו. באותן שנים הוא מתאהב בצעירה קהירית 'ממוערכת', בת-שועים, אך יוצא אדןנוס ןאןהל מאהבתו וידיו על ראשו . בעקבות אכזבתו הרגשית נותר כמאל רווק הדוד מןעמר מובהק. כמאל מייצג במפורש את ההתרחקות הרבה של מעמד הביניים המצרי בין שתי מלחמות העולם ממושגי ימי הביניים וקבלת המערב ותרבותו כבסיס לחיים ולהגות. הכרך השלישי והאחרון של קבלת הפנים הגרנדיוזית שהעניק הנשיא ניקולה סרקוזי למנהיג הטרילוגיה מציג לפנינו סוג חדש של לוב, קולונל מועמד קדאפי בפריז <בנובמבר האחרון> עוררה תמיהה צאצאים למשפחת אל-סייד. מדובר ולא מעט גבות הורמו . קדאפי' שלא ביקר בצרפת מאז 1973' התקבל אדונים בבני דור שלישי שנולדו לבנו הבכור בכבוד מלכים והצרפתים יצאו מגדרם להיענות למשאלותיו • קדאפי ולשתי בנותיו של האדון בשנות דרש ממארחיו להקים עבורו אוהל בגן ארמון מריביי המפואר. בכך ביקש ללגלג על הקידמה של השלושים. זהו דור פעלתני' חסר התרבות המערבית וללעוג לתנאי החיים הנינוחים שהיא מספקת. האוהל הוסק, כמובן , בטכנולוגיה נחת, שאינו מאמין בחשיבות ההגות - יצירת כפיה של הציוויליזציה המערבית, שקדאפי הפגין בוז כלפיה. כשהיא לעצמה, ומעדיף לפנות אדוניס, שם העט של עלי אחמד סעיד, משורר והוגה דעות בין הבולטים בעולם הערבי, מתח ביקורת למעשים. אחד מנכדיו של אל-סייד נוקבת על האוהל שמנהיג "הקהילייה העממית הלובית" <שמה הרשמי של לוב> הורה להקים בפריז. הופך לקומוניסט, ואחיו - לפעיל וכך, כתב אדונים בסגנונו המיוחד במדורו "מדאראת" <צירים> שהתפרסם בעיתון 'אל-חיאת' הלונדוני: בחרגי האיסלאם הרדיקלי . היצירה הגדולה מסתיימת ביום שבו המשטרה "אם האוהל הוא סימן לאחיזה במסורת אצילה, מן הראוי שבשם מסורת זו נשאל: למה לא מוצב מובילה את שני האחים, בשלהי אוהל כזה בכל עיר וכפר בלוב כדי שהמנהיג-המנחה יוכל להקשיב לטענותיו ומענותיו של בני עמו? מן מלחמת העולם השנייה, למאסר הראוי שבשם מסורת זו נשאל: למה לא מוצב אוהל כזה לעניים,לנבערים הערביים, מחוסרי העבודה, ולמשפט' כשאשתו של אחד מהם העשוקים, הזרוקים והחיים בשולי החברה? כורעת ללדת. מן הראוי שבשם מסורת זו נשאל גם : למה לא בחר המנהיג בדרך שמניחי יסודות המסורת -מתוך לנוכח שפעי ההיסטוריה החברתית כבוד להם והתברכות בהם - נהגו לנסוע בשיירות גמלים או בספינות? ולמה לא הזמין קדאפי את והתרבותית האצורים בטרילוגיה של חברי המועצה המחוקקת הצרפתית לפגוש אותו באוהל שהוקם, במקום ללכת אליהם. מחפוז' לא ייפלא שהיא זכתה ביוקרה ולמה הלך למלון "ריץ" כדי לפגוש אינטלקטואלים בולטים ונשות חברה, האם האוהל לא הוקם רבה. ועדת פרס נובל ציינה אותה לאירוח אנשים אלה? מסכן האוהל וכמה מתענה המסורת שמיוחסת לו". בהבלטה בנימוקיה למתן הפרס לסופר המצרי. קהיר-של-אתמול אכן שאלות הראויות להישאל , אך אין להביח שקראפי ירצה לחתייחס אליהן . הוא אף לא התארח ביצירה זו נפרשת לפגי הקורא באוהל שהוקם לכבודו . מעטים האינטלקטואלים הערבים שהעזו להפנות שאלות נוקבות אל מנהיגיהם, במלוא ססגוניותה ותהפוכותיה, אך כפי שעושה אדונים. באוקטובר האחרון העז לצאת חוצץ כנגד בשאר אל-אסר , נשיא סוריה, שהורה גם קהיר-של-היום אינה חסרה באלף על "שעורב" שלטי הפרסום הלועזיים בחוצות ערי סוריה. אדונים תקף מעל דפי 'אל חיאת' )7.10.07( עמודי הספר . החברה המצרית, וליתר את ההחלטה שאין בה, לדעתו , כדי להחיות ולקדם את השפה הערבית בדמשק, המתיימרת להיות דיוק - החברה של קהיר' תוארה "בירת התרבות הערבית ב 2008-". לשם קידום השפה הערבית, אדונים סבור , יש "לשחרר את המשכילים מבפנים תוך יכולת חדירה שנאסרו בגלל דעותיהם והשקפותיהם התרבותיות ולשחרר את בתי הספר והאוניברסיטאות מהמפקחים פסיכולוגית מופלאה: וגם אם קהיר ומהמורים שאין להם תעודת הוראה, אך יש בידם 'תעודת קשר' לגורמי השלטון". אדונים ביכה את גדלה והשתנתה ללא היכר' כביכול' רמתה הירודה של הערבית שבפי אלה המתיימרים ללמד אותה בבתי ספר. אדונים, שנולד וגדל בחמישים השנים האחרונות בהשוואה בסוריה, סבור שאין בהחלטת הנשיא הסורי ל"שערוב" שלטי החוצות כדי לקדם את הערבית שבעבר לזו המתוארת בטרילוגיה, הרי שורשי ידעה שגשוג, למרות שחדרו אליה מילים לועזיות. החוויה האורבאנית של הטרילוגיה לא נעקרו כליל' ואשרינו שהיצירה כולה פרשיות ה"אוהל" וה"שערוב" מעידות על תחושת המצור , הבידוד והנחיתות, בה נתונות סוריה ולוב. עומדת לרשותו של הקורא הישראלי . האחיזה ב"מסורת" של קדאפי וב"ערביות" של אסר נועדו לאותת לעמיהם שלא פסו הלאומיות ·:· והערביות, זאת לנוכח חזון החליפות האיסלאמית של אל-קאעדה והפונדמנטליסטים האיסלאמים. אדונים, כבזאר קבאבי בשעתו , משמיע באומץ את ביקורתו בנושאים חברתיים ופוליטיים. בשל דברים שנאמרו במפגש "קהיר אתמול 1 קהיר היום" - שנערך במתחם ביאליק התבטאויותיו אלה גורש בראשית 1995 מהתאחדות הסופרים והמשוררים הערבים, לאחר שהביע דעה בזכות קשרי תרבות עם ישראל והפסקת החרם התרבותי עליה. אדונים אינו חושש להסיר את המעטה בנובמבר 2007- שיוחד לצירן מלאת 50 שנה להופעתה הראשונה של הטרילוגיה מעל כוונותיהם האמיתיות של המנהיגים הערבים וחושף באומץ לב את תופעות העוני , אי השוויון הקהירית בגירסתה המלאה. החברתי והבערות השוררים בעולם הערבי. ·:· צבי גבאי הוא שרגיר בדימוס, מזרחן ומתרגם שירה ערבית 23 מאי -יוני 2008 ו השווiפ עם םןפר גא~'ם ובאלי עזב את עיראק בשנת 1980, כשהיה בן 24, שישה שבועות אחרי שהתחילה מלחמת איראן-עיראק, כאשר נדרש להתגייס לצבא ארצו . הוא חמק דרך כורדיסטן לאיסטנבול , המשיך לגרמניה ושם השתקע. עוד באוניברסיטה של בגדאד הוא למד ספרות גרמנית, ובהמבורג המשיך בלימודיו הספרותיים. מאז הוא חי באירופה, והפך לאחד הסופרים העיראקים הגולים הבולטים. ב 2004- חזר לראשונה נאג ' ם וראלי לעיראק ההרוסה, פגש את משפחתו וביקר במקומות בהם גדל. נפגשנו לשיחה ב"בית קטן בבקעה", מלון ירושלמי קטן בו השתכן עד כה פרסם וראלי שני קובצי סיפורים קצרים וארבעה רומנים בערבית, הזוג, בבוקרו של יום שישי , לקראת סוף ביקורו השני בישראל. וראלי אשר ראו אור בביירות. ספר אחד של סיפורים קצרים, אשר פורסם ב- סיפר על ביקורו בעיראק לפני שלוש שנים: "אתה יוצא לגלות ואז 1991, כתב בגרמנית, אך מאז בחר להתרכז רק בכתיבה בערבית, חוזר , והרבה דברים משתנים. אתה משתנה והחברה משתנה. ובעיראק מתוך אמונה שבשפה הערבית יוכל לחדש יותר מן הבחינה האמנותית, השינוי היה רדיקלי בגלל המלחמות, שלוש המלחמות, הראשונה עם ומתוך רצון להמשיך בדיאלוג עם העולם הערבי גם מן הגלות. כן הוא איראן ושתי האחרות עם אמריקה. עיראק הפכה להריסות, והיה זה מתמיד בכתיבת מאמרים בעיתונות, הן בעיתונות הערבית של גולים הלם לשוב אליה ולראות מה קרה. הרבה מן המקומות שרציתי לראות באירופה, בעיקר בלונדון , והן בעיתונות הגרמנית. כבר לא קיימים". וראלי נולד בבצרה בעלת הרוב השיעי , והוא עצמו וכן בת-זוגו שיעים, והתבגר והתחנך ב~~אךא שבדרום המדינה, שם לדברי פרופי ששון סומך "עיראק המודרנית התברכה בכשדונות עדיין מתגוררת משפחתו . מלבד דוד אחד אשר נפגע במלחמה באופן ספרותיים רבים, בעיקר בתחום השירה. בפרוזה מהווה באגים וראלי ישיר , היו שאר בני המשפחה בני מזל יחסית. בדבריו בכנס בחיפה אחד הכוחות הבולטים. הרומנים שלו כתובים בסגנון אישי מודרניסטי , סיפר כי בעמארא שכנו "כל העדות, הזרמים והדתות שהיה אפשר והם חגי גח של הר מב יזם ואהבת אדם. גיבוריו המרכזיים הם להעלות על הדעת: היו מנועים, יהודים, מוסלמים על כל זרמיהם, אינטלקטואלים עיראקים צעירים, הניצבים מול חידות תהומיות בכל נוצרים, אכדים, ארמנים, אשורים, תל-כפיים <ערבים-כורדים>, הנוגע לקיומם בארצם ומחוצה לה. חיבתו הרבה ליהודי עיראק, אשר טורקמנים ושיעים-כורדים. יתר על כן , היו שם גם אנגלים מתים גלו מארצם לפני למעלה מחמישים שנה, מופיעה גם במוטיבים ביצירתו ששכבו לצד חללים גורקנים, אפגאנים, הודים ואבוריג'ינים-אוסטרלים" הסיפורית, ולא רק בהצהרותיו הציבוריות. חשוב מאוד שהקורא העברי <תירגמו מערבית אהרן קלינגר-גבע ואברהם קנטור>. יוכל לקרוא משהו מיצירתו בהקדם האפשרי", לדברי וראלי הדור הספרותי שלו התפצל: "חלק גדול מבני דורי נשארו עם מפלגת הבעת' בעיראק וכתבו פרופגנדה, בעד המלחמות, הלאומיות בשנה האחרונה ביקר וראלי בישראל פעמיים, ואף כתב בהרחבה על וסדאם חרסייך. והחלק האחר הלך לגלות בארצות שונות. בהתחלה רשמי ביקוריו ב'אל-חיאת' הרואה אור בלונדון , וסיפר על אודותיהם הלכו לביירות, לגלות עם הפלסטינים, ואחר כך לאירופה, לגרמניה, בריאיונות לרדיו. בפעם הראשונה ביקר כאורח יריד הספרים הבינלאומי לצרפת, ובעיקר ללונדון". הגלות, לדברי וראלי , מהווה למעשה מצב בירושלים, ובפעם השנייה בא יחד עם אשתו - הזמרת םא~~tז וראלי , בסיסי של האדם הכותב באשר הוא, ומעוררת אותו לכתוב יותר. תפיסה המבצעת את שיריה של הזמרת העיראקית הגדולה של שנות הארבעים, זאת הביאה אותו , לדבריו , להזדהות עם המצב היהודי בארצות הגולה, סלימה מףדאד <המפורסמת כסלימה ~א w א> היהודייה, ומלחינה שירים אך הגלות היא לדבריו חוויה אוניברסלית העומדת ביסוד התרבות, של משוררות עיראקיות מודרניות - להשתתף בכנס באוניברסיטת והדתות המזרח תיכוניות נוסדו מתוך גלותם של אברהם, משה, ישו חיפה, שארגן מרכז מאיר ומרים עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי ומוחמד. ובכל זאת, אם היה חוזר השלום לעיראק, באגים וראלי היה בראשותו של פרופי אמציה ברעם, בנושא עיראק בעבר ובהווה. שם שמח לחיות בבגדאד . נשא בערבית דברים מרגשים על התבגרותו <אשר התפרסמו בתרגום עברי במוסף 'תרבות וספרות' של הארץ>, ועל היהודים שהכיר והשפיעו תחילת הקריירה הספרותית של וראלי בנעוריו חיתה בשירה, אבל על חייו , וביניהם דוקטור ואורד כרבאיה ומוכרת הבדים עסלה . לדבריו מכיוון שהנערה שכתב לה לא אהבה את שיריו , הוא עבר אל 24 גליון 330 הפרוזה ואמנות הרומן . הרומן האחרון שלו' תל אל-לחם, כלומר הר הבשר' נכתב לפני מלחמת אמריקה-עיראק האחרונה, אבל הפך רב- מכר לאחריה. תל אל-לחם, מספר וראלי' "הוא המקום שבו אברהם נולד' ליד אףך . זה הוא אתר שףמרי היסטורי' אך כיום הוא מעין תחנת מעבר' אותה פוקדים זרים ומבריחים. במלחמת אמריקה-עיראק הראשונה הכוחות האמריקאיים הגיעו עד תל אל-לחם, וגם המורדים שהתקוממו בתוך עיראק הגיעו לשם, והועברו משם למחנות פליטים בסעודיה. הספר מתחיל בחזרתו של חייל עיראקי מהמלחמה. הוא חוזר ולא מוצא את אשתו' ושכנתו מספרת לו כי אשתו ברחה עם בעלה. השניים נכנסים למוצרם גנובה ונוסעים יחד לחפש אותם, כל הדרך אל תל אל-לחם". הספר רחב היריעה ראה אור בינתיים בתרגום לגרמנית, ובשנה הקרובה יראה אור גם באנגלית, יחד עם תרגום לרומן נוסף שלו 'תמונת יוסף. לדבריו ישמח מאוד אם ספריו יתורגמו גם לעברית. ברומן' אשר פורסם בשנת 1999' מתוארים החיים בעיראק, חיי הנשים, תוצאות הדיקטטורה, אך בעיקר שבר הרומן את חטאנו בכך שתיאר את עיראק דרך פיצולה לעדות שונות: סונים, שיעים, כורדים, אשורים, ארמנים, תורכמנים וכן יהודים. המבקרים בעיראק בזמנו טענו כי יצירתו מפלגת את החברה ופוגעת באחידותה, אך לאחר המלחמה נתפס הספר כמנבא את פיצולה של אותה אחדות. לדעתו של וראלי האמת נמצאת במקום אחר: "סדאם חרסייך העניק זהות כפויה לכל העיראקים, אשר התעלמה מן ההבדלים ביניהם. והרוב הגדול הלך אחרי סדאם, אפילו בסגנון הלבוש ובתסרוקת. היה להם נוח לשכוח את השונות. אבל הזהות של עיראק היא בשונףת ", לדבריו רבים בעיראק שינו את זהותם עם השנים והדורות כדי לשרוד' ועל כן הזהויות הללו' של סונים, שיעים, כורדים, נוצרים ויהודים, שלובות ביניהן. לדברי וראלי מרבית העורכים הספרותיים בעיתונות הערבית כיום הם משוררים, ועל כן הביקורת מעניקה לשירה את מרכז הבימה, ולא לפרוזה. אך לדעתו החברה הערבית כיום דווקא זקוקה ליותר רומנים, ולשיח סביבם, כיוון שהם מסוגלים לקרוא את החברות הערביות השונות, ולהביא לתובנות חדשות לגביהן. וראלי אוהב את כותבי הרומנים הסעודים והלבנונים, ובעיקר הלבנוניות: "הנשים בלבנון משנות את פני הספרות. הודא נדכאת וחנאן אל-שיח' אחראיות להתפתחויות ברומן הערבי הרבה יותר מאשר אליאס ח'ורי 'שהוא גם עורך ספרותי". לדבריו מלחמת האזרחים הלבנונית השפיעה על התפתחות הרומן הערבי' משום הגלות שהביאה על חלק מן האינטלקטואלים, אשר יכלו לכתוב מתוך המרחק שנוצר בינם ובין ארצם. לדעת וראלי, רבים מן האינטלקטואלים הערבים, ובתוכם האינטלקטואלים העיראקים הגולים, חיכו שמישהו ישבור את חטאנו ויבוא לבקר בישראל. על כן הוא קיבל את ההזמנה ליריד הספרים הבינלאומי בירושלים ולכנס בחיפה. לדבריו הוא ביקש לעורר פרובוקציה אשר תיצור דיון ער' והוא מקווה לתגובות מצד אינטלקטואלים עיראקים וכן מצד אינטלקטואלים לבנונים, מצרים ומרוקאים. עתה, לאחר ביקורו 'הוא מבקש לארגן מפגש של סופרים עיראקים החיים בישראל' באירופה ובעיראק עצמה, ואולי לאחר מפגש ראשון שיערך באירופה, :.ערך מפגש שני בישראל או בעיראק. בהרצאתו בחיפה סיפר וראלי על דמויות יהודיות אותן הכיר בילדותו' ואשר עיצבו את עולמו . לדבריו סבו היה אומר כי "כשהיהודים עזבו עיראק נהרסה", והוא מוסיף ואומר כי לצד ה"פרהוד", הפוגרום של שירקו ביקה-ס' מערבית: ששון סומך פוחד אני פ; n ד אני מהמ;ני האדם שלמלים הצמא;ת -:•• -•• •: TTT 0 -:•• • :-•• ry ז;ע,מ;ת ~א i לבל יזפילף מצ;ר על הפ;אמה הא n ר;נה שמע;לם לא הסנה פניה 0 T 0." T T •• •• T 00 "." T -: -T T "." --T --: לל ry ם ry נ;?ה א; ל~:ם ס~~~ים א; לס~ים ס; o ;כים. ן; פ;אמה הפצבת מףל המראה :פל העת ד•: -•:•:•--:T T ז •• שףם דבר לא יסבור וrת;א מלבד וrיפי.וrלש T ••:-: TT·:- ד:ד ד•: ףברצינףת: אינפי יכ;ל למבע -: • T • :• •• • : • ~ת י~;מ~ ס~ןם סע;?ים ~ל ת?ל~~ סדש;ן ס~ 9 ~ךת מלהסיר את הפ;אמה ההיא מספר שירי . ·: · ד :·-:· ד -····:·. ז.?~ך ~סד ז~~~ י~;ת~ ל~? ;ד 9 קף ~זיסד סל.יל;ת ~ת י\_ז;ב~ רא~י ד:~~בף ~ל ייt;ריקry ם ~ת wע,ר 1 ר~ת סקנ 1 ד~ה ~ww רז:וי ע w ם, ך~אן ס~ס;ן. שירקו ביקה-ס' הוא משורר כורדי , בן העיר סוליימאנייה שבצפון עיראק. השיר נכתב במקורו כורדית ותורגם לערבית בידי המשורר. הופיע לראשונה ברבעון החיפאי 'משאוף' בעריכת סיהאם ואו.ד 1941' היו דורות ארוכים של אמון הדדי' גם לאחר ה"פרהוד"' בין מוסלמים ויהודים בעיראק. לדבריו המכרגרים בעיראק עדיין זוכרים את היהודים. היצירות של מוזיקאים יהודים, אשר היוו חלק מרכזי מן המוזיקה העיראקית עד 1951' נאסרו להשמעה בשנות שלטונו של סדאם חרסייך . עתה, הוא אומר' אנשים חוזרים אליהן' למשל לשיריהם של צאלח ודאוד אל-כווייתי. דור הביניים חונך על שנאה לישראל ומחיקה של ההיסטוריה היהודית בעיראק, ועל כן התקווה נמצאת במבוגרים, וכן בצעירים אשר ילמדו על העבר העיראקי' ועל מקומם של היהודים בתוכו . כל זאת, כמובן' כשישוב השקט לרחובות עיראק, וכשלצעירים עיראקים יהיו סיבות לטפח תקווה באשר לעתידם. ·:· מאי -יוני 2008 איתן קלינסקי ~ \.a... JיJ'י# ~* 'ג .a.· .י > י ~J;'J ו t....נ ."" ן על 1 מים אכל השרב. הכפר שנ;עד להשכים ליגיע י;מ; ··-:· :--:· Jן~ ~~ T T -T • :- ז:- לא ~ל 1 לית l]tt ת ~ל ןם ם~~~ ~ל ~ךי 1]9~1 ~ר ~ל ~ךי;ן ~q ~ר ~ית ס~~ר .ת;נ~? 0 L.w..J .ז' ' . .k -ן.) .;! '~ . ~ J.JJד t;יl" ~J'-~ רשפה ורפשה גמא 1 "ן •t ~~~J 4 ,~.. o, AA ~ ~ : T T : •: T : • ~נכת ך ry ם ג~ד • ~ :דד TT -•• ~~' u.גi... פ.נLLנ בב~;ת שנאת חנם. T • -: • • : ~' ~~ J ojl-... ג 4- 0. - ~~ '14 J " :ר p ח ?ף ע.ץ ~ry ד ~~;פס א;ת; ~~קן;ת ם;,~ס : -~ןז; ~$0\.:.A י t " ב ~ליו ך p ח ?ף ע.ץ ~ry ד 1 ~ת :~ry ק "~q ן~ה א' -~11' ךי בקר ך~ס,ד:ם ~q ל~ה ב' - L. ~\נ. בJנ...a.ג" .ז& (;;.. י ~~ .ןן Jי= ~ ~~ - • "8-r 8'י' • ..כ.ב. ~ .:פנ ~בן$ ך~רב א;סם ~ryד ~ל ~ry ד בילעין 1 טבת תשס"ז ןז ~ 1 כתב עליו - 0 •• T : T T : "1ם~יקt,ע ?ע.ץ ~ry ד והי 1 אחד בידי."* 0 T: T "." T : \~~-,~,J l.i.' &פ.נ 'ןג.~ ~'J " וc .... )o • ~ ~ 4) 1 .>!'-בייl.J "',..,.t?.יz:ג: ~נ:~' ~ ~ " ~ Nם , \.גן "י' "ןנ.~ _ t.i J.; \J..ג\j ' $ _ 1 ' . פרט•סגסל' ~ '' 03-6953256/7 • - <והיו אחד בידי> והיו אחד בידי איטום תרגם: מוחמד חמזה ע'נאיים ~ין ס~ךדז ל~ם ס~ר;~ים ~נ;ע,ד 1 ?:רק ח?~ינ 1 ~~רןה ~רבי ~ךש ~ב 1 ל t ס,רי ןקי~ ס~ןחים ~נ;ע,ד 1 ד~? ח~חיר · ם 1 ~~ךה י ו ~ח~~קם ~Lנג~J'<ו.ב...נ~ u.-.;..~נג.ן מתת ח~,י שרה והגר הל 1 ח שכל הלילה צפה וערג :· דד:-- •ד -ד ד:? ן fה 1ת~~ל~ ~ל מ;ןה ~~~tJ~\ב.ג.ך~ם ם:ד:? ~ס 9 ס;ת ~ל ~נ;ת f ל ע;ד סך~ע ~לי ז;ך 1] ע~~~~ 1 ~ת י;מ; ~~לים 9~1 @ר;ת ;חי ך~ר ~לחים t' לי ל.אמ ק~ל ~ת עtס1ש מ w ח;ר ~11' ךי ~ךב ךל;לה". ישמעאל מתוך ספרו של איתן קלינסקי'שירי מחסום ~1•!-·• "יז JJ * יחזקאל לז 1 י"ט ועוד העומד לראות אור בהוצאת ספרי ••1 .גינ~ (מתוך חזון העצים של הנביא יחזקאל> 'עיתון 77' דו-ירחו אגודת הסופרים העברים במדינת ישרא נתב העת הוותי . ק בישראל - נוסד לפני 80 שנה ע"י ח.נ.ביאליק מגיש לקוראים aguda-sofrim@bezeqint.net אתר אינטרנט: 1www.hebrew-writers.org i{ בפעם הראשונה. • ~ ~ מבחר יצירות במסה, פרוזה, שירה •ביקורת של היוצרים בארץ . כתונת מייל: לצד יוצרים וותיקים נותן "מאזנים" במה לכשרובות חדשים וצעירים ומפרסם אותם שי אריה מזרחי ציטוט 1 ריtז~ רי " ד?~יר ~עם כתב <פעם, באחד משירי ·· אצטט בע;ן בכשחים- בספסל על ההיפ;ןך;ם. משמאל ~הכף :--..:.:-. -·:·: : ~9 ךב ?נ.:יפףסמףץ. ry ~~l נף? שאצל; שנים זה :• • T : :• :• מה שפתפר דרכי , בכאלף • : • -: : • :• T ירים יכשף ףדמע;ת שהיף T"." T: f :T •-T Q~1 ~ר לר ~י תס~~כ: 7ש:. לי דr~ף צפרים נ!בף דם • סףרים-סףרים על חףסי החשמל " ם 7:כ~tי~ה, *י~י ?~ין ס'יר -: --.. -. של מאיר , עצם שמנה, ממנה אני • -: . : :· :· . .. :· f ל :סףךי ריtןי~~ ת~< ס:קל;ר ב; ~ק,ית ~נכי .םי~;ן~ ~סר f ר ה~~~ס~ךץ , ~ת סבף'ה תי~~~ >.ף:~י'!ג~ ךא;~ר לך: "~~ryנף Q דסא, ~~ry נף. שי אדיח מזרחי - יליד ותושב תל-אביב, 1974• י,;~ל ~ן ~מר~ עוסק בעריכה לשונית. קובץ שירים שלו דאה אוד עסה ש:. ~~דר ל?מד קר;א ף:קתב"". ~י ~ין f ל~ר ה~~~ ע;.ן בהוצאת כרמל, ב 2003-. פוסם בכתבי עת שונים . 0 עצמאות הה;רים של אמא נ;לןף בבףלגריה ~;,ינף י;~~ים על ס~~ה ף~~ך 9 7:כים נכפףסמףץ. T :-: : : T • :• • Vi ~ינף ק,ה;ת, ס qם:~י~ ~~ ואמא של אבא ממצרים. • -: • • T -•: T • : f ן;ת ךם. ::· ד ז- צ~נתי את ספר שיריו ממנף ~ן , .ןה די ,ה~;ןו~~ לי סתףך~י ~ry ~ט ל~ה ?סףפיt ~יך לא ל~ןנף ן;ר? - T • :• •• :• • -: • -· ?סףפיt רעת ? ת;לעת! ry יא ד:-- לא 'לש שףר;ת - א~ה ס;פיה הזJסנכבה והמס~ד הכחל. T -T : • -: T • •• : -T : - ך.ןה ryא;~לי 9 ק ס~ד;ל ?ם:ד~~כ: 7 ר:ז?~'י · ה~~ ~ry ~ךת סרינ:ו י לר , ת~~ ~~דז:וי א;ת; f,ה~~~י~ ~'יו ~ל ~גכז tר ~ן , ו~~ , ף~ TQ' ט;ב ל~ףף, ?ה~;ך תפףחימחמףצים, עסת -• • T : • בינתים, באן;ך אחר של העיר , נשים ת~ר;ת • T • T ."" •• -•• : • -: •• ,םיכ: 7~~~~יר~~ סת;לעת ~ן~ס ~ליס.> על f ל ,םי~~ך~~ 9 ~ת f ד~ל.י .ה~~ס ~קןא רי.ז?~יר , הףא - ~ןדף 7 גף~ן f ~דים f ן;ל לסתףל, ע;ן ~סת לא ס~יז .;ל כתב, באחד משיריו • T 0 T "." : -T ברח;ב העצמאףת. ס~קן 7:כים T : -T : • - 0 T 0 f מ; דינ; t א;ךים. " דה ~כ;ן ~ם f נ;~ע ~לי. דק לא יאיר אסולין דינ;ןא;רים. על בכל פנים 0 T T בכל י;ם, בבת בכלנים, אני 0 -: 0 T : -"•. T ץ~;ך~כ: 7 ~q ~ר;ת ~ןסק *ין חף~י סס~ים. ה~' 7ה~, לפני כן - מעשה שתי וערב אני. • :-••:• T • : •• :- עדאק תאנים ~סר f ר ה~~~ס~ךץ • ~י~י א;~ך ~~ין לעזיזה אסרלין, סבתי ך;רים םיtז~~ ~לי על 7:כ~סן סע:ן נ;~ךף ן~;ק~~ - ~ת ךי.r.ףדיד~ ~~סל f ~ןאק .ה~כנ~ב:~ הם ,םיtז~ ;מ~ ת;ר~pז9fף מזפ;ת ל~ e ל, .םי~~~ f מ; ~ס~ה 'ם <ך~ין פה>. על רצפת מדרכה. מה בפי :· ·:- זז :· - הם לא ש;~לים. י; 7:כי ~ס,רי : •ד:. ר:י:.נ;נ~ •םtזך ז:וך~י ~~נכח ך~ Vi יב לר ר~נכר . ס~;ם א~~ צלףלה כמ; הפחל שהיה .>םש< T TT •: ---: T : fר f ~לף ס;.זכה ~ל ס~ךץ ~ ·· ד ז•: ן~ת ריtףריר~ ~~מן f .זכ~ר f מ; ס;.זכה 'ק,ד .f מ; ק;ךע ד.זכחים ף~~יסם על ףפני האנשים לנשף ארשת צער :• T ך : T • T סיף ס~:ף q ~ר ףיtי*, ,ם, *ין ך~לים ןךמ;~ים. i2 ע,דת ס'יר , ~~עט ~ry ~ק : •:ך ו~~ח ~ת ~דד~ ~~ד w ח דrכז.;א ~קךם ~ד:ם ww~1~ ף ה~~כ: 7 ק;ח~כ: 7 1.ה~ד~ מאי-יונ 27 2008 אבזז אלזן 0 ב~~ ן~ד; מ 1 ל ת~~~ ס~יו ח; w ב ס~ד י~~ ד-: בתארה לבנ;ת ל; נרה בערבת המרחב אה 1 ביו נכו 1 0 0 : T -: T : "." --: -: "." T : -: ויריב; ה~~ ה~~ד~ 1ז.:ד~ ~ב;ן י~~ ~ן;ן א;ך~ת ~ת א;ב למחשבה הבכ;אבת בב 1 שה לש 1 ב לשוא בבגדים שלא יבש 1 מביאה ענבים גנ 1 בים 0 0 0 0 T T "." T : • : T -T T : "." "." -T T :-- : : :- : מ 1 ל ת~~~ ה;ןיו ת~~~~ ס~ז ~ך~ב :ם q ני;ת ס~~ן ס~אנה ryo/ ~ידה רדדי ~ב ~wב~~ ?דב; o/ ~דר;ש ~~בז ב~:~ 1;י~~ ב~~~ :דיי 1 ד~י :דסר ~דרת ר~ריר ~ד w ר ת;ע.~ה :p ל.ב ~לב ~רבת ~ס~ים ג; 1~ת 1 דל.ב סר 1 ב ~דב לע,ב;דה ~ל ~ד~ה ~ב;סה ת:~~ ~ח o/ סדב א;~ן 1 ~ין סך~רים בראי לא :p ~;ב J] קר;~יו o/~דר 1 ~ין ך~~ים ך~~ים ~ת סח;ב o/ ל; ~ב 1 ~ידיו סט;~ים ~כ;דן; ~ל ~~ים דנה ~~ ~~חים ~i2 בה ?ך~ב;ת ל#נ;ת ך~י~יו 1 ~.ןדע o/ ןגזב ~יב; ע~~ 1 דח.ז ~~;ט ~~יו ~ע 1 לת ~~יב ~דנה ~ליו א; ry ב ל~ךס~ים לב;א ;חידי 1 ~ךב;ת ס~~~ים ם;דב;ת ~~ים ~ךדים ןבח ל vז ק 11 ןדב;ת ך~~י ך~ב ח;ב;ת ם 1 ם דע 1 ~ן~יו דנ:ויב ס~ךא ~סרים ר 1ס Q ~ר ~ךב ה;ן ry ר ך~ק 1 ת .ה~~ן ר;נןים ~~ג;ןךים ריס ךןדים ךד~ד 1 ~ים ;ח~ ry ים 0 ד- זיiדי בין; עדי דהה ידע לדדיה מדדה :-:• T :-:· ••:• :-• T: TT ~נץ ~~;צ נן~ב;נ; ד 1 ד~יס ~דה ~~ך~יס ~ry ~ח ךחיא :p ד:ה ן;~ה ל~~ לחים ל ry י; ;ר~~ סדר חיא דןה ~ין ע.דריו ~שקת ח~~ה ;ש~~ ry ןי ;וידיו ~ע;ןךים T --•:•• :• : -•• -•• ז- אין; הד;מע ןה;ן; שדרדר במ;רן בכרע לבאר הרגיש רעש --• : • •• : :- אדמה הלמה בכדוי 1 בשלע בכתב 1 יריביו בדי; יבבה אבוב; T : T T T : : • T 0: : T -•: --: " T : T T 0 א 1 לי ס~?י?ים o/ דר ~~?זtיםq לל; o/ ל ע;לם ;לי~~~א 1 לם ק;ל; ה;ל.ך 1ל~ך~~~ ךל;~ש ~ת pזס7 ים o/ ?ף ןש;~ך תל~ד~~pזס:p ~ן~ל ה~?.ע# 1ל~~ ג;ל.ש ~~ ל~~~ o/ ת ~ח;ל ה~י?~~ ן~~לא;ת ~ח;ף םי~~~ תל~~~ ~לסט ~לה ןמ 1 ל ~דה ~ןמ;~ית לר לס~ז:וי ~ל.יל;ת ~ע,ל 1 ~י םי~?tזס ן~נכע חיא ןף ~לילה ~ין 9 לנזים ~ל ~לע סר םי~?~~ ~ך~ה o/רירינ 1 ~רים ן~ל;ת קך~ה הןיt; חיא ג~~ 1 ם ז-: ג;רם לרגע התרגע 1 ת געג 1 עים למגע • -: : :-· :·-: .. ~ל.י ק;ל.ך ה;ן~ים ~~ ת~~;ל א;נ:וי ~~לילי םי?ס~pזס ל.ח:~ ן~לדכ;ן:ה ~q ל;~ף ;לדים ~J] ~ים ~ח o/ר 7ש 1ב סש;לסת ~ן~~יס ןס~?ים ~ין ע;ל~י ס~ל 1 א ע;ן~ם גליון .3.30 דני סער יואב רז כי האדם עץ השדה ? לרש "י פלוגתא דר' נתז זך $ p t\ ל.י ת~ל~~ מ~~ן ~י~י ~ב;ת ~ב;ס יו ~ל ~טףע ~ס~ר ס~ןה סד;ךס ס~ j2 ~ן ~~9 ~ה ראש; ~ wם:~ ~ר ד~ליי דט 1 ע;ת ~iPר j2 ע. ~ל.א ~ךץ ~עש לא w: ל.ט נ;צ;ת נזלת נצפית ההר . 0 T T • ; :• :•: • -T •• • 9 ~~ים ~ד~ך~ים ף~~ לא ף~~: ?ן~ר י~? ~~~יסה ~~לה .הל~~ ע,~קים ןקדף 9 ~יב לד;ן~~ים חלףפי הע;נ;ת מנים נגףפ; ד~לים :ךדף לי~~~ ס~דףם ן w ר ~ה;נ;ת ל~~~ iJ~.ןלת. ~w ~o · ר f ר ~אף ?סר ס~ש ~לחים ~ח.דים. ז-:- ~ר רף n; צ;~ה נ'~ 1 :ים ~~o ת לא סךח.ק ליt~q תףל ס~ר ודלףגם עליו אהבה. TT T :• ~ם לילדיי י~: o ל~ד;ל ~~רסק 9 ~יר ד~~ t י דיר קרףח לא :q ליף ~~זקים ן;~~ים עם ס~ם על סק~ת תל~ע~pזס לשל;מם, לגזעם. T :• : T : • ~על ל~נכח סזפ;~יל ;ני~~?ו~~~ ק,ךן ש~~ תל~~~ ~~יק,י נ;ר~לה ~י t דזקית ~nw ר ס~ר 1 :ש "ס~ל ~ל ~ךג;ךי 1 ס ה; w ע דדח.ם ~.''ן~ י~~ ך;~ה ל ry י;ת ~ך;~יל ~ל ~לים 'ן~ . ןה ח~~ן - ~ין ;ני~~~ ;~ינ ל~פס א;סן ע;ך :pן~~ תק~נ; לע,ש;ת ~ry ן ה~,ע~ה~~~ wם:~ סיף קר;~ים י;.r.יר םי~:~ ס~ם. ס עלבון ~o · ר f ר ~אף ~לילים ~ח.דים. ע;ל;ת מזפעבה ההכרה ·-:-··-- זז ~o בת סט 1 ך~ינ;ת ל q ~י ע;ג עגים את האדיר לחשמל אני מנת הכתמה ·.. :-· זז:-- · ד :· -: · :-: ~ל כקףת ס~ qה~~ ~ין י;.r.יר ע,~קים, דס~סקים מיזנתרופית 28 נטרם הי;ת ך n ;קים, ךק 1 עים י~~~~ח.ד . :p לי~ה ת~~~~~ ~ק~ה גבע;לי התל 1 ש T -• ; • עד ~ד~ן ry ~ל ס~ה לפני הזריחה ס~ס. T • : -:•• • ה~~ ;ד;ל iJ~ך ry ק א,~י ~~ךקקת, קטף~ה ~ין א;ך ןח~ר מוטטת מרףח איזפה T •••;--•• :• :• -: ~ין דנכד:ה ל~די~ך;ז חיל ק;~י ~i(~לים פסל ~ין 37 ל 28- ש;ךזקים ~ין ~q ~ת ~ןם ~י ע:ט ךרףך ~ק;ך שףב ק~~~ לשנאת; T : • : נפףאנטה נזפרחב הףירטףאלי של ~פףא ~ראש עזפףך ס~:ש שמעי אדמה האזיני דממה -•: • T : • -T : :• -T : :• ן;ך;ת של גשמים ש~,פף צפרניו ס~~לית f ל f ר ס;דידףת • ; • ;- ; •-: -T T T כלי אדזפה - - :• : 0 T : T 0 : T • ףכנפיו פרףש;ת לעףט T •••-; • •". ס,ן v/ ים ?לא l}:p י~ה. T : T T : ה!ס~pזס י~~ גרי אף~ה ~אף~ה - נפרט~,ףת מךףךה, T : • T : • ושףב נשלתי. ~~ךב ס~~כ;ת ף~ f אן דק ~דדיו • : -T : צ;רב ~ת ס~ w ל;ן ה~,הףדי. מתוך מחזור השירים ~v/ יר. ערב פורים תשס " "קונצרטינת רגשות " ז מאי-יונ 29 2008 2000 במיוחד לספר זה, ומכאן חשיבותו בהיותו ראשית משוערת מנקודת התצפית של האחרית הוודאית. ובאמת, אחד הדברים שהוא מרבה להדגיש הוא העובדה, כי "היינו ילדים פוליטיים מאוד". כבר בגיל אחת-עשרה הוא קורא ב'דבר לילדים' <בפברואר 1934( את שירו של נתן אלתרמן 'אבא נלחם לחופש' על המרד הפרולטרי בווינה האדומה נגד השלטון האלים של הקנצלר דולפוס. גורי מפריך את "אגדת הכזב הרווחת על הצבריות הפרובינציאלית". נהפוך הוא: "אל הארץ הקטנה והסעודה, השוכנת על חופו המזרחי של הים התיכון , התדפקו כל סופות העולם". העיתונות והספרות וחיי הרוח והפוליטיקה היו חלק בלתי נפרד מההתרחשות. השירה הפוליטית, גם המניפסטית והפלקטית, חיתה אז באופנה. גורם משפיע אחר חיתה "תרבות המקהלה המדברת", קבוצות ילדים ונערים היו משמיעים טקסטים מדוקלמים, פרי עטם של משוררים עברים <למשל משל אברהם חלפי: "צועדים כפופי השכם; רעבי עמל ולחם"), או קטעים מהרפרטואר האירופי <"על בריקדות קומו העפילו; קומו עלו נא צבא עמלים"), או את שירו המפורסם של אלתרמן 'אל תיתנו להם רובים', או את 'נגד' של אלכסנדר פן , ורבים נוספים. הדקלומים הללו בחגיגיותם חדרו לנשמה. "כן , בגיל הרך הזה באו אלי המילים שנשארו בי ימים רבים וכן הריתמוסים, דרכי החריזה והאסוננסים", הוא כותב. גם לתרבות "המקהלה המדברת" ולתרבות הדקלום בעל פה בכלל חיתה תרומה חשובה. גורי ידוע כבעל זיכרון פנומנלי המכיר מאות שירים ויצירות שלמות בעל פה <למשל את כל "שמחת עניים" כעדותו>. אבל זה לא רק עניין של כישרון אישי ,אלא גם חלק מתרבות התקופה. אין ספק שהוויתור בימינו על כל שינון כזה של יצירות מופת הוא חלק מדלדולה של הרוח בישראל. "המקהלה המדברת" חיתה חשובה מסיבה נוספת: היא שילבה את קול היחיד בקול היחד לכדי מה שנהגו לימים לקרוא לעתים בזלזול "גוף ראשון רבים", אולם ברור שההשתייכות לדור ,גם היא חלק מהיותו של יוצר משורר מרכזי <וראה על כך להלן>. "להיות ילד פוליטי , להקשיב למילים, לנאומים, לשירה, לזכור חוצות, התגודדות וצעקת מחלוקת" <עמ' 22(, הוא כותב. "להיות ילד פוליטי , לראות יומני קולנוע, ערים זרות וגשם יורד, ומצעדי לפידים בלילה. בכמה מכשירי רדיו כבר יכולת לשמוע את קולו של היטלר" <עמ' 23(, "להיות ילד על סף נערות, לחוש את הזמן ההוא, לברוח מהבית אל החוצות. להיקלע לאסיפות ('ילד לך הביתה' - ולא ללכת>. להסתובב בין הרגליים. לראות, לשמוע את הגדולים בהמונם ושאונם, בריב ובמדון בוויכוחים הסוערים" <עמ' 27(, הוא מוסיף. הקיצור, להיות סקרן, פתוח, מעורב. לחוש את הזמן. ב. שכן ואויב בפרק נוסף על ילדותו "הקטע הנוסף" <פורסם ב'אלפיים' 1994( הוא מספר על מחוזות ילדותו בשכונות נוודיה, שפאק ושרונה בתל אביב וסיפורו האישי נשזר כמו בלא משים בסיפור הכללי של התקופה. למשל , המקרה של הרופא ואשתו היפה שדרו סמוך לביתם ויום אחד תעו בטיולם ולמחרת נתברר, כי נרצחו מעבר לירקון. יונתן וטוש כתב אז עליהם את הפואמה שלו 'אל קבר ישמעאל' ובעקבות המקרה הוזהרו ילדים עברים על ידי ~מותיהן: "ילדים, אל תלכו הרחק, יש שם ערבים!" גורי הבוגר, הכותב דברים אלה מקץ שנים, ממהר לאזן את התמונה ולומר: "לאחר מלחמת השחרור עם חורבנו של השכן הערבי , כאילו נעקר משהו שהיה חלק לא נפרד מעולמנו". וגם לאזן אמירה זו ולומר : "גדלתי על סיפור ידנו המושטת והדחויה, וגם על אותה צדקנות שלנו" <עמ' 96(. כל זה מהווה איור למה שהוא מכנה בשם "דואליזם של שכן מצד וה ~~~~~~~~-----~~ עמוס לוותו דיוקנו של משורר מרכזי; שני לוחות העדות של גורי הופעת שני הכרכים של חיים גורי עם השירה והזמן - דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית <מוסד ביאליק, הקיבוץ המאוחד> הם בלי ספק מאורע מרגש, לפחות עבור מי שנפשם נקעה מן האפרוריות השירית הנוכחית, והצמאים לדברו של משורר מרכזי המדבר לקהלים רחבים. חיים גורי הוא אולי מן האחרונים במשוררים הללו החי עמנו היום, גם אם יסרב להגדרה זו , שבידו לקיים את מסורת הקבלה והמסירה מדור לדור . לגורי , שהוא משורר ועיתונאי , איש רוח ואיש מעשה, יש הרבה מה למסור ושני הכרכים הם עדות לכך. גורי הוא ~ד המלך לא רק לשישים שנות המדינה, אלא גם לתקופה שקדמה לה <פלמ"ח, מלחמת השחרור , העפלה>, ושני הכרכים הם מתנה נפלאה לאוצר רושמי הרשומות. בראש ובראשונה הם אסופת טקסטים מרתקת מן השירה העברית <אין כגורי המכיר אותה ויודע חלקים גדולים ממנה על פה>, הפזמון , העיון , הנאום, הפלקט, הסיפור , הזיכרון , ספרות המכתבים, היומנים ועוד. השאלה רק אם יש מי שיקבל? אי אפשר , כמובן , ברשימה אחת להקיף הכל. לכן , בחרתי לעסוק, בעיקר , בשאלה מסקרנת אחת: מהו דיוקנו של משורר מרכזי <כפי שהוא עולה מן הדפים הללו>? מה הם החומרים מהם הוא עשוי? מהיכן נחל את שירו ומהו מקור סמכותו? שני הכרכים משיבים על כך תשובות רבות, אך אפשר לומר כבר כאן בהכללה, כי פני המשורר הן פנים מצולקות "בסבך הדורות של היהדות שאין להתירו" כפי שהוא אומר באחד המקומות. פנים חרותות באינספור מסות וניסיונות של מאבקים על זהות ועצמיות ישראלית. גורי כותב על הכל ומכיל בתוכו את כולם, כפי שכבר הגדיר זאת בשירו ובספרו אני מלחמת אזרחים. אנסה לעמוד על כמה מהם. א. ילד פוליטי הספר עשוי שמונה מדורים שכל אחד נחלק לפרקים רבים ובראש כל מדור ניצב שיר משיריו. המדור הראשון קרוי "ראשית משוערת" והשיר הוא '1958-1923' המציין את 35 שנות חייו הראשונות, ועוד נשוב אליו בהמשך דברינו . מדור זה כדבריו הוא "מסע המחבר אל הילדות, אל עינות הזיכרון והמגע הראשון עם השירה", הוא נכתב בשנים -1992 מןספום, ספרום, אוןןעום גליון .3.30 ואויב" <עמ' 23, כרך )'ב נושא המלווה אותנו מאז' שגם חלחל ללב הספרות העברית. מעשה השזירה ללא הפרד של הכרוניקה המשפחתית והכללית, הוא מסודות כתיבתו המופלאה בספר זה. סיפור משפחתי הופך לסיפור לאומי' ולהפך' ורוכש לו בתוך כך את קולה האובייקטיבי של העת. גורי מספר' למשל' בהמשך' את סיפור מותו העצוב של אביו' ישראל גורי <גורפינקל>, שהיה ח"כ מטעם מפא"י. תמצית חייו המסופרת שם היא סמל בפני עצמו: "אבי החיוור' אבי הקדוש, היה טבעוני' פציפיסט, אדם הגון. האלימות החליאה אותו 'אך הוא היה ציוני קנאי וידע כי היהודים חייבים להגן על עצמם" <עמ' 99(. מסיפור מותו וקבורתו של אביו בקבר המשפחה בנחלת יצחק, הוא עובר לדבר על יתמות העם היהודי בכלל לאחר השואה ועל נזקיה. "והרי משפחה זה שלושה דורות לפחות" הוא כותב <ולא במקרה, כנראה, מוקדשים שני הכרכים לששת נכדיו>. פרק זה הוא מסיים במעין אנתולוגיה קטנה מביאליק, בונו' זוסמן' עגנון' אצ"ג, אלתרמן' חיים גורי, 1984 ויזלטיר' הנוגעת ליחסי יהודים ושכניהם. הוא חותם בהזכרת ספרו שלו אני מלחמת אזרחים שהוא, כאמור' "תעודת הזהות שלי' כמי שכל הניגודים חברו בו' כמי שמכיל בנפשו הנקועה את כל ההפכים" <עמ' 107(. "דואליזם של שכן ואויב" בארץ ישראל' הוא אחד מאותם הפכים שהוא מתמודד עמם. ג. הוויית הדור פרק משמעותי ביותר הוא הפרק "תמונה קבוצתית עם בני דורי" שבו הוא מנסה להגדיר את דורו' זה הקרוי "דור בארץ" או "דור תש"ח" ולהתמודד עם עצם השאלה הדורית. ס' יזהר' למשל' פסל כל השתייכות דורית, אם כי כתיבתו' אומר גורי' חיתה דורית וארצישראלית במובהק. משה שמיר' לעומתו' הוא דוגמה הפוכה. בעיקרו' אומר גורי' היה זה דור תל אביבי שצמח בקן מרכז של השומר-הצעיר בגדוד "משמר העמק". דור שהתחנך על תערובת משכרת של רציונליזם מרקסיסטי' רומנטיקה מהפכנית וארוטיזם וינאי' ושעמד בשלוש חזיתות: המלחמה בנאציזם, המאבק בבריטים והמערכה נגד המתקפה הערבית. הגדרת הדור אינה פשוטה, אולם בסופו של דבר לאחר היסוסים והתלבטויות, הוא מכריז: "חרף הסתייגות מובנת מהתיאוריה הדורית, אני רואה עצמי שייך' כך או אחרת, לדור הארצישראלי" <עמ' 115(. זו רק הפתיחה, מכאן ואילך הוא הולך ונותן בו סימנים: דור שלא "נולד מהים", שכולו יליד הארץ' ששפתו האחת עברית, ללא "הכאב של שתי המולדות", דור שהוא בן למהפכה חילונית <בצעירותו - הוא אומר - לא ידע מהו נר' שבת, חג ומועד>, דור שהתחבר לארץ ולהיסטוריה באמצעות התג 'ך" דור שבסך הכל "לא היה לו זמן" כדברי השיר '1958-1923' הניצב בפתחו ("ולא היה לי זמן. / כעת ברור; שלא היה לי זמן./ מחצית חיי /.../ אני האיש; שלא היה לו זמן">. לא היה לו זמן לצמיחה אטית, לא היה לו זמן ללימודים, לא היה לו זמן לעצמו ולצרכיו. "לרוב הייתי מעשים יותר משהייתי מחשבות ... תמיד נקראת למשהו חשוב יותר". ואף על פי כן זהו דור שלמד הרבה ומהר תוך כדי עשייה. כך למשל הוא מעיד כי חייו השתנו מיסודם בפגישתו עם ניצולי השואה באירופה אליה נשלח כשליח ההעפלה לאחר מלחמת העולם השנייה: "בודפשט. רחוב דוב. האולם מלא מפה לפה. והדרשן דובר הונגרית. אינך מבין מילה עד שהוא אומר בעברית 'את אחי אנוכי מבקש'. לא אשכח את קולות הבכי סביב. יוסף בעמק דרתן . ואתה נמשך' אם תרצה ואם לאו' מהסיפור ההוא בשומרון בספר בראשית ועד ההתכנסות הזאת בקרב שרידי העדה הנרצחת" <עמ' 131(. כך בן הארץ' צבר מ"דור תש"ח", הופך בתקופה קצרה יחסית לבן העם היהודי ולבן כל הדורות וכל הגלויות כולם. בסיכום הפרק דוחה גורי את טענת סופרי הדור הבא "דור המדינה" שבאו חשבון עם האח הבכור וטענו "שדיברנו בגוף ראשון רבים, שהיינו שירה מגויסת". היה אופק היחיד והיה אופק הרבים, שתי רשויות נפרדות. עם זאת השירה העברית לדורותיה עוסקת בכפילות הזאת, ורבים ממשוררי שירת היחיד המובהקת דיברו גם בגוף ראשון רבים. ביאליק, טשרניחובסקי' אצ"ג, שלונסקי' אלתרמן' וטוש, ישורון' גלבוע, עמיחי . מתוך עיון בסיפור של ס' יזהר <שיירה של חצות> הוא מעלה תובנה מעמיקה: "מלחמות צודקות מאפשרות גם למיוחדים להיות חלק מהשיירה. כאן צומת הדמים בין ספרות להיסטוריה. בני דורי האמינו ברובם הגדול שהם לוחמים על עניין צודק" <עמ' 135(. ועוד הערה חשובה: בדברו על בני דורו אין הוא מדבר רק על השמות הידועים, אלא גם על רבים מחבריו ורעיו בתנועת הנוער ובפלמ"ח. חברים מן השורה - נחמיה ויחיעם וחמורו' נועה ודינה וזהרה, יוסף ועזריה ואהוביה, ורבים נוספים - שנפלו במלחמה ודמותם מתגלה לנו מתוך עיון ב"ספרות המכתבים" שהותירו אחריהם. גורי מקדיש להם פרק מכמיד לב בשם "אתם עדי". אלה הם "יפי הבלורית והתואר" המקוריים, עליהם אמרה בת הדור' נתיבה בן-יהודה, כי "רוב חללי תש"ח מתו בבתוליהם". ד • המחולן והמקודש העברית השירית והעברית העיתונאית של גורי' מצריכה, כמובן' מאמר נפרד . בקצרה אומר כי זוהי יכולתו המופלאה לאסוף את כל סרגי המבעים, הציטוטים, האזכורים, החבוטים והנדירים ולצרוף אותם בלשונו. הנה לדוגמה פסקה בלשונו מהפרק הקודם על בני דורו: "בודדים במועדם. איש ובבו לו על ארץ רבה ואחוזי יחד. כי זמן היחד היה הזמן ההוא. זמן 'אלף זרועות לגדל את האבן מפי הבאר'. תמיד היו הם 'בשיירה ומחוצה לה'. והיחד הזה דיבר בגוף ראשון רבים כמייצג את נוודיו' שאף לא נשאלו אם רשאי הוא לדבר בשמם. היחד ידע שהוא צודק. שמוכרחים. שאם לא, מה יהיה?!" <עמ' 141( מאי - יוני 31 2008 המ אל אנמצ הבפסק הקצר ?זו ם'בודדי 'במועדם רוית לע תהזכו בלכתו תא ישיר ההעליל לש תתקומ אהו םש וספר לש ןד ןמירו לע ההרפובליק לישרא רלדו דור , אול ענרת ךמלהפו תא שירתו 1n•ם תהספרותי ;העברית ש'אי ורננ 'לו אהו הרמיז לע ,פניה יכ קר ךכ ליכו ההי רלומ "אותם '<עמ תמקראי ולגורל יהטרג לש ;משה ן'זמ 'יחד -91(. וז האמיר העמוק לש יגור לע הטיב לש ההיציר האסוציאצי תלמגיל ך'שר 'היחד השנמצא תוהע לוע ומור וורב ןנת ןאלתרמ , ןשסיכ את ג lרי ;בקומראן ף'אל 'זרועות טציטו המשיר לש ;רחל ותהילת תהשירי ןלמע ןהעניי יהלאומ ושב .האמין ה'בשייר הומחוצ ,לה' םש ומאמר לש דדו יכנענ םפרקי םרבי םמוקדשי ןלאלתרמ םוה םמצריכי לע ;יזהר ,ולבסוף .'שמוכרחים םשא אל המ 'יהיה הרשימ .נפרדת רנאמ קר יכ םג םאות ראפש תלראו - ןלשו רהדיבו חבפלמ" תבע .ההיא ווז הרשימ תבמסגר ההקבל הוהמסיר לש ההשיר תוהספרו רמדו תחלקי דבלב. .לדור םע ההשיר רס הגי וז תמעורר ,פליאה ןשכ יגור ועצמ רמספ ולנ קבפר ל"ע תהתמורו ושחל "בי יכ הלמעש .ה םהנצורי םוהצודקי <<ולהפך והזמן להח דללמו תספרו תעברי קר .באוניברסיטה אנוש ףנוס ושב ,נסיים רהעוב טכחו יהשנ ךלאור י"ניצבת לבגי םעשרי עושב למו ןארו םהספרי ישנ םהכרכי הוזוכ הלהדגש היתר רבמדו הראשון םפד• ימאוטויבוגפוה o תפחית ךבכר יהשנ ץ"אר "רגומה '<'דבר טאוגוס 1993<; קעוס הבשאל לש תצדק ומאבקנ ץבאר תהזא שובחש םשא דנאב תא תתחוש קהצד סנוב ובסופ לש רדב הבשד בהקר יהמדינ וא .הצבאי םג כאן , וכמ םבתחומי ,רבים יגור אהו ותלמיד לש .אלתרמן אהו המכנ אנוש הז ת"תרבו םהנצורי "והצודקים למו ת"תרבו םהאש "והחרטה תהמתפתח רמאוח יותר . רברו תשא הההשרא ךלכ לנט רמהשי ת'נופל 'העיר תשבמח םעניי לש :אלתרמן י"ח לכ םעוצ ווישנ , יכ ןבי ;המצרים אל יאשר ,הצרים יכ יאשר "הנצורים! םג קבפר הז תנקוד אהמוצ ןלדיו אהי וילדות להת .אביבית לת באבי ""הצריפית החית .שלנו ויפ ""המסגדית החית .שלהם ךא םג "ה"שלהם ההי קחל יבלת דנפר גמהמוש .מולדת ץ"אר לישרא החית וארצנ , ךא םג םהערבי והי ץאר .ישראל בהמרח ההי דאח .ומעורב הההפרד החית תפוליטי אול דתמי ,מודעת דע ושבא יימ םהד .והאש" תא קהסד ןהראשו תבתחוש קהצד יהישראל לחול ת"חרב "הזעה וסיפור לש 'ס ריזה יבשלה תמלחמ רהשחרו ם"משו םשסיי תא ןזמ תתרבו םהנצורי םוהצודקי חופת תא ןזמ םהאש .והחרטה" ןאי החוב םלהסכי תפוליטי םע ועמדותי לש יגור , לאב ילטעמ אהו יראו הלהערכ לע .התעקשותו יגור ואינ חשוכ םלעול תא ,ההיסטוריה המ םקד ,למה לומנה לע ךכ םויכוחי .מרים םג םא םלעתי ועלי ,לסגת ןאי אהו העוש תזא .בחדווה ,בתחילה אהו ראומ , אל החית השנא אול החית תהתעלמו .מהערבים ןהביטחו תבצדק ךהדר ההי הכ בר דע ם"שג םהערבי ונכלל רבסיפו ,שלנו" םהדברי ךבהמש והשתנ , ןכמוב , לאב י"אנ יגדלת סבאתו םהנצורי .והצודקים" ימ לשגד כאן , אהו אומר , הרא ועצמ שכיור לכ התקופותי לש .הארץ הההווי תהערבי הארוג םביצירותיה לש ןגוטמ , שמי , תג'ר , ישמאל , יטשרניחובסק וואפיל יבספר ןדיי ןואלו , ושגדל יבנופ רהכפ יהארצישראל וודיבר .ערבית הז םג עהרק ולאמירת י"מנעור יהיית קדב תבשלמו ץהאר תכחוויי דיסו ,בחיי" םלימי ףהצטר לא ,"האלימות לא ,ההגנה חוהפלמ" לוא תתחוש םהנצורי םוהצודקי םשבגב .הים" התחוש וז החית תשלט ךבמש -"תשע העשר תשנו והק "הירוק דע השנשבר תבמלחמ תשש .הימים תא רהשב אביט ץהקוב חשי םלוחמי תבהוצא םחברי הבתנוע תהקיבוצי ב 1967-, השהי לבע ההשפע לע להשמא יהישראל אונש ובחוב תא תתרבו ם"האש ,והחרטה" אהנוש לש תצדק ההמלחמ קמעסי ואות תבמקומו .רבים הברשימ ל"ע תבדידו םהלוח חורו "הימים ל<'ע 'המשמר 1978( השב אהו סמתייח הלשיר לש לרח ''בשורה ך("א יאנ אל האוב תבשור ;גאולה םא ימפ עמצור ,תבוא") אנוש אשהו רחוז ואלי הברשימ תנוספ ת"בשור "המצורעים '('מעריב 1977( השבסופ אהו :קובע ת"השתתפו הבהיסטורי יוחשת דע המ והי ייד .ריקות" דע זא החית ** והשכלת תהיהודי תחילוני ילגמר ווהשכלת תהכללי תחלקי .למדי תבי ךחינו לבת ,אביב תבי רספ תבבי ,אלפא תבי רהספ יהחקלא יכדור , םומש חהפלמ" .והמלחמה וכדברי , אל רביק תבבי ,כנסת אל וערכ ול רב ,מצווה אול םזכורי ול ומבית יציונ גח .ומועד י"גדלת בבל תהארצישראליו תהעברי ,החילונית" אהו גנוה רלחזו .ולומר ךתנ" אקר ,הרבה םאול תא ןלשו לחז" הגיל קר :באוניברסיטה י"הרבית אלקרו רבספ ההאגד לש קביאלי בורב יצקי . וז החית הפגיש תמאוחר ךא המכריע םמשו תשהעברי תרב תהדורו הנתגלת יל לבכ ,ססגוניותה העושר תועוצמ ה תכיוצר תאפשרויו תנפלאו לביטוי . ןעיו יבספד םהמאוחרי המגל תא תהתמורו תהלשוניו ושחל ,בטקסטים תא יפר ההפגיש תהמחודש םע "המקורות '<עמ 146(. וספר ןהראשו יפרח שא )1950(, לדבריו , ד"מעי לע תעברי תב דרוב דאח תפחו וא .יותר" רעיק ההמפנ לח םע וספר תשושנ תרוחו )1960(. רבשי ש'הא 'והעצים ומספר התנוע עלמג )1968( אהו המונ רכב ששלו תשכבו :לשוניות ,מקראית תמורשי .וצה"לית וואיל רהשי ת'אותו 'נוספים ומספר תמחברו לאלו )1985( סמבוס לע יפרק שמדר םהעוסקי תבפורענו ההכרוכ תבעקבו חהמשי םוהלקוחי תממסכ ןסנהדרי תוממסכ .סוטה ,לימים אהו ,מוסיף והצטרפ םג תשורו תמשיר דספר יוממשורר תהדורו םהאחרוני - 'ש ,שלום שלונסקי , ןאלתרמ ןופ םהמשובצי .בשיריו תא וגישת תהלשוני י<ואול <הכללית אהו םמסכ םבמילי :הבאות ז"מא דומתמי יאהבת תא בשילו םהרבדי םהשוני .בשיר תא ,הרחובי יוהחגיג , ןוהמחול שוהמקוד םבהצטרפ הלהשלמ וא דלניגו וא ילשינו םערכי הבשיר תהעברי תהמקדש תא ןהחילו תומחלב תא "המקודש '<עמ 151( חניסו יחיים-גור יאופיינ ושאינ ענוג קר ,ללשונו אאל ללכל הווייתו . רבהקש הז ךצרי דעו רלומ ןשאי רמשור יכגור ןהמבי קלעומ תא ייחס ההשיר ,ומציאות אול קר ובשירת ושל אאל תבשיר לכ דאח םמהמשוררי םשבה אהו ןד םוה אל .מעטים הדוגמ תמעניינ אהי ותגובת לע וספר לש ןאלתרמ רעי ההיונ ההכלול קבפר לע .'נסית' רעי ההיונ עהופי תבשנ 1967 רלאח הארבע-עשר תשנו השתיק תשירי לוהתקב תברגשו .מעורבים םג יגור שח יכ רהספ רנעד .קסם יכ הרצ דמאו בלאהו ואות אול .הצליח י<שלונסק רהעי הבמסיב דלכבו והופעת םבבית לש ןאהוו דמג הואיד תצווי יכ ו"זה רטו ישביע .גרוע"> לאב תחשיבו ןהעניי אהי הבפרספקטיב אשמבי :גורי ם"לימי ריאמ בד ןסד רשספ ר'עי 'היונה ריישא רוייזכ רויישמ תבספרו תהעברי ימפנ תשבספרו םהיהודי תנאצרו רבעיק תיצירו תהמפלשו תא הההווי ;הלאומית" יוגור ומצד ,מוסיף יכ םלימי רנתבר ול עמדו בכת רהמשור תא רהספ .הזה ם"משו אשהו אל 330 ןגליו 1 דורי מנור , מייסד ועורך ,'!רה' סבור כמובן אחרת והוא מרחיב עליה את הדיבור בפתח החוברת האחרונה. לדבריו "זהו סיפור מפתח על עולם השירה הישראלי ועל מאבק הדורות שבו . קשה שלא להתפתות ולתהות תוך כדי קריאה אילו משוררים ומתרגמי שירה עומדים מאחורי דמויות כאייר הר נבר , שביט בנו , יהודה איש שלום או יוחאי נברת. עם זאת ברור כי משמעות הנובלה הזאת חורגת בהרבה מן הממד הרכילותי", להוציא סוגיית תרגום אחת שהיא אולי מעניינת באמת, זוהי לטעמי נובלה <או טלנובלה> של רכילות, שאפילו לא עוררה בי סקרנות מיוחדת לזהות את גיבוריה. אולי עבור אנשי '!רה' הכלואים בבועה של עצמם היא מהווה את פסגת העניין הספרותי-תרבותי משום שהיא עוסקת במרד של אנשי החרוז החדשים, מתרגמים ברובם, בדור המשוררים שקדם להם. גיבוריה המרכזיים של הנובלה הם המשורר הוותיק אייר הר נבר )-1927 2003( שכבר אינו בין החיים בעת התרחשותה; בנו שביט, מתרגם שירה הנאבק עדיין על דרכו; אחותו למחצה, נוגה, השואפת להיות משוררת ו/או סופרת הכותבת את האוטוביוגרפיה המשפחתית, שקטעים ממנה משובצים בסיפור; המשורר יוחאי נכות, נושא נס המרד בשירתו של הר נבר והמשורר יהודה איש שלום, בן דורו של הר נבר , הנמצא בשפל המדרגה של חייו. העלילה כולה נטועה במה שנהוג לכנות "הביצה הספרותית" שנמוך וגבוה משמשים בה בערבוביה. דומה שערד , ילידת קיבוץ נחל עוז )1971( המלמדת ספרות השוואתית באוניברסיטת סטנפור,ד ארה"ב, נהנית לבחוש בבוץ הזה ולהתיזו לכל עבר. מצד אחד הרבה קלישאות ספרותית נבובות היא שמה בפיה של נוגה <"עמוס עוז אמר פעם שכל דבר שהוא כותב הוא אוטוביוגרפי">; ומצד שני הרבה הגדרות חכמות על ספרות ותרגום ("ספרות צריך לקרוא, לא ללמוד") היא שמה בפיו של שביט, מתרגמו לעברית של המשורר האנגלי פיליפ לרקין. אבל אלה כמו אלה, משמשים בעצם ללהג וללגלג על ההוויה הספרותית הישראלית, מהלך שהחלה בו כבר ביצירתה הראשונה. נוגה, השואפת להיות סופרת, ושביט, המתרגם המוכר שכבר עשה לו שם כביכול ושממנו היא מבקשת הכרה וסיוע, שניהם בעצם מאוד לא בטוחים בעצמם, בידיעותיהם, ובדרכם. כאשר היא מבקשת ממנו לכתוב מחייבת התמודדות-תמיד עם בשורת המצורעים ועם תפיסת הרע המוליד את הטוב" <עמ' 130 כרך .)ב כן הוא מתייחס לשירו של יוסף שדיג שנפל במלחמת ההתשה <"מותי בא לי פתע / כאחד האדם ידעתי כי קרב") וגם לשירו של בארי חזק שנפל במלחמת יום כיפור ("הודע עוצמת אותותיך; דבר אלי / אינני שומע."") ונוספים שבהם "איננו שומע עוד את צידוק הדין ההיסטורי , אלא רק את החוויה הקיומית העירומה", ברשימה "בין הקיר האחרון לילדי האר.פי.ג'י" <'דבר' 1983( הוא סוקר את קשת התגובות השיריות מתחושת האין ברירה של ימי המאורעות ב 1936- בשירו של אלתרמן 'שולמית' ("אל הקיר האחרון הגענו; ותלויה עלינו החנית."") ועד "מלכת אמבטיה" של לדין ומלחמת לבנון הראשונה עם הפארודיות המקבריות על "מגש הכסף". אין ספק, גורי עצמו קרוע, ויותר מכל מבטא זאת שירו שלו 'אני מלא כפרים עזובים' מ 1998- ("אני מלא כפרים עזובים, חפצים עזובים,/ נעלים פעורות, קרעי שמיכות צמר , צרורות מנוקבים"), שיר חזק המובא בין כל הרשימות הללו שצוינו למעלה. אבל זה אופיו של הספר ומחברו שהוא מלא טלטלות לכאן ולכאן ולכן הוא גם מטלטל בעוצמה את הקורא. בריאיון עם מירי פז <'דבר' 1994( "צרודים מצדק וסיגריות" החותם את הכרך השני הוא שב כמה פעמים לנושא המרכזי: "מתרבות הנצורים והצודקים התגלגלנו לתרבות האשמים." המלחמה שאיחדה את הארץ פילגה את העם. הוויכוח הקשה לא פסח על הספרות והשירה. עודני מאמין שבראייה היסטורית ישראל עדיין נצורה ו גם צודקת במאבקה לקיום באזור הזה. אך לא יכולתי להתעלם מתופעות רבות, מנקרות עיניים, שבהן אנחנו היינו המדכא והשליט, ואני יודע מה הדבר הזה עושה לשירה העברית", את הריאיון הוא מסיים באנקדוטה: בדצמבר 1977 פגש במצרים את הסופר והמשורר ד"ר חרסייך פאוזי שאמר לו: אילו המודיעין הישראלי היה קורא ברצינות את השירה המצרית מאז 7196, לא היה מופתע באוקטובר 1973. "אני מרבה לצטט אותו מאז", אומר גורי, ומוסיף: "אני תוהה לעתים כיצד אנו נראים בעיניו של קצין מודיעין מצרי דרך השירה והפרוזה שלנו כיום", תם ולא נשלם. לא העלינו אלא על קצה המזלג ממה שיש בשני הכרכים הללו • אני רק מקווה כי הצלחתי להצביע על מקצת מן הסגולות שלו כאדם וכמשורר - "תמצית השורשיות הישראלית" - העושים את נוכחותו , בעיני , לכל כך חשובה. כישלון <מוצלח> מובטח מאז דרך כוכבה של מאיה ערד בשמי הספרות העברית עם פרסום הרומן המבריק שלה בחרוזים מקום אחר ועיר זרה )2003( על פי יבגני אונייגין של פושקין ,היא אינה מצליחה לשחזר את הצלחתה הראשונה. כבר יצירתה המחרוזת השנייה צדיק נעזב )2005( לא חיתה אלא פארודיה, משעשעת אמנם, על דור המייסדים ואת הרומן בפרוזה שלה שבע מידות רעות )2006( לא הצלחתי לסיים <מחמת מידה רעה של שעמום>. מספרה האחרון תמונות משפחה )2007( קראתי רק את הנובלה Fail Better הפותחת אותו , שפורסמה בגיליון 'הרז' מס' 6 <הוצאת אחוזת בית>, ולא אוכל לחוות דעתי אלא עליה. בדבר אחד לפחות נראה שהיא עקבית: ביזוי הספרות הישראלית המקומית כפי שהיא נראית לה ממקום מושבה בחוף המערבי של ארצות הברית, לה היא מבטיחה כישלון מוצלח. 33 2008 מאי-יונ לה הקדשה על ספר התרגומים משירי פיליפ לרקין שתרגם, הוא כותב ששביט קורא, מאכזב אותו' כצפוי' ואכזבה זו מצויה כבר בפתח סיפורה לה באנגלית: של ערד המטרים את אכזבתו . חרף התחכום הצורני <סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור של בקט>, אינני חושב שנדרשת פרשנות מעמיקה במיוחד כדי להבין שהדור הספרותי . Ever tried . Ever failed No matter . Try again . Fail again. Fail better . מקורו של הציטוט ביצירה מיצירותיו הפחות מוכרות של סמואל בקט: !Worstward Ho <כל קשר לכתב העת '!רה' מקרי מן הסתם?!>. גם כאן 'בשיחה המתנהלת בין שביט לנוגה על מקורו <"מחכים לגרדו ודאי ששמעה. דיברו על זה בבית הספר. תיאטרון האבסורד, נכון? ".הביטה כמבקשת אישור. הוא הניד בראשו סבלני ומלגלג. בהחלט. תיאטרון האבסורד"), ניכר עד כמה נהנית ערד להשתעשע בתיאור הפרובינציאליות הישראלית של שניהם בעצם. שכן בה במידה ששביט הוא מעין נפיל בעיניה של נו גח, כך אייר' אביו' הוא מעין נפיל בעיניו שלו. אביו הוא שגילה לו את המקור בסמואל בקט, ובפגישה בין השניים, מפליא האב להתהדר בשלל ידיעותיו בספרות אנגלית, ששמה ערד בפיו 'בהזכירו את כל המקורות והרמזים האפשריים לביטוי זה <עמ' 28(. אני מודה כי העמודים הבאים שבהם מנסה שביט לתרגם נוסחים שונים של שש השורות הללו של בקט <ובעצם פרק 4 בנובלה>, הוא היפה והמעניין מכל 8 פרקיה. אולם בל נטעה! גם כאן' מה שהיא מבקשת לומר לנו הוא כי הדור הולך ופוחת. אייר הר נבר היה משורר נפיל' כי היה בקיא לא רק בספרות אנגלית <אליוט, פאונו' מילטון' דון>, אלא בשירה העולמית בכלל <עמ' 42( ואף הכיר היטב שירה לטינית <עמ' 43(. פחות ממנו שביט בנו' המתרגם מאנגלית בלבד' ועוד פחות ממנו' נוגה אחותו. כנגד דמותו הנשגבה של אייר הר נבר' הספוגה בתרבות העולם, מציגה הנובלה במין סימטריה משפילה את דמותו העלובה של יהודה איש שלום, יודל'ה, ככינויו בסיפור' משורר בן דורו של נבר' שהיה פעם מישהו ושכיום אין איש זוכר עוד את שמו . בערב לזכרו של הר נבר בשנת 2007 <להדגיש כמה הנובלה מעודכנת לימים אלה ממש>, במלאות שמונים להולדתו וחמש שנים למותו' מגלה יודל'ה את העובדה כי בניגוד למה שחושבים, הר נבר הוא בכלל יליד פולין' בעוד הוא, כיליד הארץ' היה זה שסייע לקליטתו . אולם גילויה של ערבדה זו בנובלה <עמ' 47( דווקא פועל לרומם את הר נבר ולגחך את איש שלום, שלא חרג מעולם מתחומי הפרובינציה הישראלית. בהמשך אותו ערב גורר איש שלום את שביט הר נבר למאורתו ברחוב יונה הנביא, מנבל את פיו בסיפורים על בחורות ועל זיונים, ומאיים לדרדר אותו במסלול דומה לשלו אם לא ימהר ויתעשת. הדמות המקבילה לשביט הר נבר' היא של המשורר יוחאי נברת, "המתרומם"' כדברי יודל'ה. בן גילו של שביט, אך בניגוד לו' הנוהה אחר בקט ולרקין המודרנים, נוהה אחר הקלאסיקה ומתרגם מלטינית את הורטיוס <בתרגום מאיה ערד בנובלה, כנאמר בהערה> בערב לכבודו של אייר. סיומה של הנובלה באקורד סמלי: לאחר שיצא ממאורתו של יודל'ה בשתיים לפנות בוקר' "הוא הלך ברחובות החשוכים בדרכו לדירה בשדרות ח"ן' הדירה שבה מת אביו" <עמ' 55(. שדרות ח"ן ע"ש חיים נחמן ביאליק והדירה בה מת אביו' הן תמרורי אזהרה ספרותיים המוצבים בפניו. בפתח הדירה מחכה לו אחותו למחצה נוגה, ובידה כתב היד של הסיפור המשפחתי שכל כך לא רצה לקרוא. בראש הדף "כתבה בכתב ידה הבערתי בעט אדום: 'אני מקווה שהצלחתי להיכשל טוב יותר' הישראלי הנוכחי הוא כחגבים לעומת דורות קודמים. ובין אם ייכשל טוב יותר או טוב פחות, אחת דינו' להיכשל! וזאת מאותן סיבות שכבר רמזה עליהן ערד ברומן הראשון שלה, שגיבורתו עוזבת בסופו של דבר את ישראל בעטיו של צמצום אופקיה התרבותיים . לא טרחתי יתר על המידה בפענוח הנפשות הפועלות. נדמה לי כי אייר הר נבר ושביט בנו עשויים להיות המשורר אבות ישורון ובתו המתרגמת חלית ישורון. אין לי מושג לגבי יוחאי נברת ויודל'ה. ואין זה משנה. לעומת זאת ה- Fail Better מזכיר לי בדיחה ובעצם מעשה שהיה: בקיבוצי <שבו נולדתי לפני שנים רבות> היה חבר אחד מגמגם. שלחו אותו לטיפול. כשחזר אמרו החברים: "עכשיו הוא מגמגם הרבה יותר טוב". מהפכה בהרגלי השינה אולי לא שמתם לב, אבל מתחת לאפכם התחוללה במפנה האלף מהפכה בשירה העברית. "השירה העברית ילדה עצמה מחדש", מעיד המיילד אילן ברקוביץ' על עיסתו בלא פחות משלושה מאמרים ב'תרבות וספרות' של 'הארץ' )28.3;4.4;11.4(. "מאבק איתנים מתחולל עתה בין ספיחי השירה של הדור הקודם לבין הדור החדש הפורצני", ברקוביץ' עושה לעצמו מלאכה קלה ולא הגונה כאשר הוא בוחר לו דוגמה אחת בלבד מספיחי הדור הקודם ומתעלל בה שלא בצדק <ברוח המאמר מ 2005 בכתב העת 'מטעם'>: "המייצגת הטובה ביותר של משוררי הדור הקודם היא המשוררת אגי משעול ילידת 1947'', והרי גם מאיה בז'רנו )1949(, יונה דולך )1944(, יצחק לאור )1948( ורבים נוספים הם ילידי הדור הזה שמשוררי הדור החדש, ילידי שנות השבעים והשמונים, אינם מגיעים לקרסוליו. ובכל זאת, אם יש את נפשכם לדעת על מה מתחולל המאבק, הנה כך מתאר אותו ברקוביץ': "התנועה המרכזית בשירת הדור החדש, אשר הופכת אותו למהפכנית, היא התנועה מהבית הבטוח אל המרחבים הפתוחים ובהם הרחוב, הים, ההרים, המדבר [."]למשוררי הדור הקודם סימל הבית את המסגרת הבטוחה, השלווה הבלתי מסתכנת לעמוד מול המציאות החיצונית. הבית שימש מקום מבטחים מפני אינתיפאדה ופיגועים המוניים. המשוררים הצעירים מעידים לצאת החוצה."" לא ייאמן כי יסופר! היו כבר מהפכות בשירה העברית - ציונית, כנענית, מודרניסטית, שמרנית - אבל מהפכה כזאת של יציאה מן הבית אל הרחוב ואל בית הקפה! "שבירת מסגרת הבית הבטוח מטובימית, כמובן' גם לשבירת מסגרות אחרות בשירה", מוסיף ברקוביץ' לאלפנו בינה. ובכן מי ומה במהפכנים הנועזים? "דורי מנור ומאיה קופרמן גודעים עצי משפחה: גילי חיימוביץ ורונן אלטמן קירר מטילים ספק בזוגיות הבורגנית: יקיר בן-משה עוסק בחקירת האני וגבולותיו: ענת לדין חודרת למחלקת טיפולי הפריון ומציגה אותה במערומיה: נטע לי בדאון נוברת בחוויות הילדות שלה: גנו שבתאי עסוקה בילדות כמקום של שבר גדול: נועם שדות בא חשבון עם אביו המכה ..." וכן הלאה, שמות רבים וטובים שהוא מונה. אין להסיק מדברי כי הנזכרים כאן ושם <במאמרו 'הארץ'> אינם משוררים טובים כל אחד בדרכו'אלא שהניסיון של ברקוביץ' לעשותם שותפים לאיזו מהפכה של "שבירת מסגרת הבית הבטוח" של "דור פורצני" הוא מגוחך ומגמד. ·:· ותחתיו , באות שמנה, הכותרת: "Fail Better <עמ' 56<. הסיפור גליון 330 םוןוו לש ףחור ן הבק il תרנן רלד" ,, ימכסי כי ראח ושדחק ,הימים ווהחליפ ,עונות ןוהזמ ענס עבמס םהשני ךוהפ 'עבר ובא תנפלאו בהכא יבל תהרמ קול . ההתפתח ההמחל בבנתי .ידוע םשינויי יבלת םהפיכי והחל עלהופי תבכפו .ידיה תהאצבעו 'התעוותו וחבק ןעצמ לא ךתו תכפו .הידיים ןאינ תניתנו 'ליישור תשואפו תלהיו תמחוברו דיח תכפקע ,ארגוף יבל תיכול חלפתו תא ףכ דהי. ןאי האחיז הבידי לש .אלה תעצמו הידי תדקו ןוצורת .עקומה םהמפרקי ,נפוחים םחמי .ואדומים הההליכ ,קשה תעייפו תצונח העלי םלעתי .קרובות וכמ רשהסבי רד" :ורבין ת"זא תדלק םמפרקי .שגרונית 'אנחנו ,הרופאים ואיננ םיודעי תא םהגור לכך . םיכולי ללהק ןבמת ,תרופות וכמ תזריקו בזה תשא ,מקבלת וא תתרופו יאנט תדלקתיו אוכיוצ .בזה שי ןכא הבעי לש תהמערכ ,החיסונית תהיוצר םנוגדני םהתוקפי תא תרקמ ףהגו ועצמ םופוגעי .במפרקים םהקרו יהסיבוב ףהעוט תא קהמפר הנעש ,מודלק ,חם חנפו .ונוקשה תהעצמו תנעשו תדקו ןוצורת .מתעוותת ואנ םנותני לטיפו הלהקל לע ,המחושים ךא תא ההמחל השהפכ תלהיו תכרוני ואיננ םמצליחי בבשל הז .לרפא 11 'כך רבהסב 'קצר ההבינ תא .המצב האל ההלכ חלניתו תבבי םהחולי ןקפל .ברחובות תבמחלק ףכ דהי ההתעורר העייפ .וכואבת סגב לע ,ידה ןמ תהאצבעו ךלאור ,הזרוע רוה לג החבוש תבתחבוש .אלסטית החש הבחיל העול ,בגרונה תוהאחו ההביא לא השפתי למק ףעטו ,בד גספו תטיפו ,מים בלהרטי תא הלשונ .היבשה בכא בצור להזדח הועל ףבכ ,הרגל זאח ,באצבעות םבתפרי םהשחורי םהמכוסי תבתחבוש .רחבה רכעבו םיו העל רבחד חרי תפריח יעצ רההד ןמ סהפרד 'הסמוך הואל החש אשהי הרוצ .להתקלח האמר תלאחו קדבלפ אשהי .במקלחת הישוב לע אכיס ,גלגלים הכיוונ העצמ לא רחד .המקלחת ההסיע תא העצמ דע חפת רהחד סהדחו ,אדים הוהצליח םלהתרומ לא אהכיס דשעמ .בפינה הדחפ תא אכיס םהגלגלי ההחוצ הוסגר תא .הדלת הנשמ תבכבדו למגוד .המאמץ ההניח תא הרגל ההחבוש תבזהירו לע ההרצפ הוקפצ לע .האחרת ההתפשט תבאטיו הופתח תא זבר .המים 1 השע הקל .ישבה הנתנ םלמי םלזרו לע הגופ ,בשקט תברגיע ףהגו .המותש ראח הניגב תא .גופה הלבש תא יבגד תבי םהחולי .הירוקים הסירק תא השער דבי .השבייה ההביא תא אכיס םהגלגלי לא קדלפ ,האחיות אשל ויחשב ישאול ההתעלפ .שם חרי ןסבו יתפוח סהני תא בהכא רמעב .לחלון ונד תצמרו םהעצי חברו לבמחו 'אטי תוטיפו םגש ורעד לע םהעלי םהירוקי למו תהקש השהופיע .בשמים םג העיני לש האל והתעגל .לקשת *** למיכא בשוכ רבמנז ןבעי םכר .שבירושלים לבטיו שגיבו הבעבוד ילפנ ,שנה ונסע םהעובדי רמהעי 'ערד ךבדר רעפ ,משובשת השב תעליו .וירידות ועל לברג לבשבי ההסולל לא רה .מצדה רלאח רביקו ןבארמו ךהמל ,הורדוס והחל םיורדי לבשבי .הנחש למיכא לנתק ןבאב ד'איב תא ישיוו להמשק לוהתגלג ןבמדרוהתלול . וראש טנחב יבאבנ 'הדרך וגופ ענפצ ימצמח המדבר . ףמעול אהוב תלבי םהחולי ,בירושלים להובה רלחד ,הניתוח תלאחו תא רהשב .ברגלו רהתעור יבל .תזוזה ופני ווגופ םמכוסי םבכתמי .אדומים ינימ םד םדקי םוכחולי והתגל דמבע תלשקיפו .העור רלאח תסדר תבדיקו םואשפוזי אלל ,תוצאות חנשל למיכא לא דאח םהמנזרי תבשכונ ןעי .כרם המבנ רצ ךוארו ההמצופ ןאב ,ירושלמית שששימ תא אהצב יהבריט ןבזמ .המנדט גג ושצבע םהאדו הדה הוהי םלחו ,צרוב תדלתו םשפע והי תלבנו םוהיו תמקולפו ,וצהובות תקירו םמוכתמי תבנגיעו הזמן . ,שם תבאח ,הסמטאות םבמקו רהמוסת ןבי יעצ שהברו ,הירוקים רבאווי יהירושלמ להצלו 'והקר חהונ 'מיכאל בושוכ השנ יבל .תנועה תמחשבו תעולו תויורדו 'במוחו דע תשנכנס ולחדר תהאחו ,ז'ולייט תמחייכ םבשיניי ,צחורות תחד םפני ,ובהירה תנוגע .במיכאל ה"את הנרא בטו "היום! הקול ךמוש תא .המילים הלבוש הבשמל האפור הוארוכ תבעל םשרוולי ,ארוכים לע הראש תמטפח 'כמסך לשכ השער ףאסו בתוכו . קר ספ ןלב טמבלי תא העיני .החומות תאוחז ובגופ ,הרזה תמסובב ואות לע וצד .האחר תאומר לשהב היהי רבסד אבמבט יצרפת דכב. ומחשבותי לש למיכא תנודדו לא ואמ השנפטר ילפנ .שנים תמיוסר .משם הבא לא ץהאר תצרוב שהשמ .שכאן בחוש לע ואבי םשנעל תבשדו גהשל ,הלבן אשהקפי תא .גופו לע 'שכנו רמ יברזיל שהקשי םנעי ,ההליכות אהב םבערבי 'לבקרו לומיכא ןמכי ול סכו הת ,חם ביוש רומספ לע המ השהי םבמקו .האחר ,מיכאל ןכב ,ארבעים הגב הקומ .ורזה ופני ,מאורכים ומצח ,גבוה ושפתי ,דקות ושער רהשחו רשזו יחוט ןלוב םהמוסיפי ול .שנים ועיני תהשחורו תשקועו .וקטנות םאד ,שקט ואינ המרב .במילים בש ולבית תבשעו בהער ,המאוחרות לאוכ הארוח החטופ חומני קדיס לש תמנגינ רפסנת .רוגעת םעוצ ועיני לא ההליל .הבא דעוב תבחבר םמחשבי לבת .אביב ביוש תשעו למו 'מסך קעסו תבכתיב םקודי .לתוכנה המשונ :הדבר דכיצ ,אדם להנופ ןבמדרו חומנות וברגל ה'יחל עלפת הבמחל יבלת .ברורה לכ וגופ וופני םנפוחי .ואדומים למטופ יביד תנזירו תקתוליו רבמנז ןיוחנ להמטבי .בירושלים תמיישרו תא ,הסדינים תטופחו לע ,הכריות תרוחצו ואות תבמטלי הרטוב תומלבישו דבבג 'נקי תמביאו לא ושפתי תארוחו הות ,חם תרחמניו .ומסורות ימא-יונ 35 2008 תאחוז ,תזזית תיושב לע ההמיט הומסיר תא ההשמיכ ההחומ .המשובצת תנוגע הביד ובגופ לש .מיכאל םבגידי םהחורשי םשבילי תמתח רלעו ם,בוורידי םהמשתרגי םוצומחי יכענפ ץע .בגוף תבאצבעו תמעוקלו לע רעו ופני ,הנגוע ובמצח , תבגבו ועיני .השחורות תחולפו תבשמורו ועיני , תיורדו לא .העפעפיים הבחמל תחובק תא וגופ , תנוגע בשפתיו , תיורד לא וצוואר , העול לא מצחו . הידי תמלטפו תא בהכא דמבע רלעו .הדק טמבי רמ יברזיל ןבחיזיו המוזר . הבידי תהשבורו לש האל והנ תגעו .במיכאל ןמבחי תבלחלוחי תבקצו ועיני לש מיכאל , יבא טשק ךההול רומתגב טהמרטי תא גופו . ,"אלה !די הקש "לו! ראומ לבקו .רם המניח .לו למיכא למוט ,במיטה הצופ .במתרחש זאוח ןבסדי .המיטה א"ל המבינ .דבר יבאת ןלכא .לעזור יהאכלת תא ,מיכאל יסידרת תא ומיטת י,קראת תידיעו ןמ ןהעיתו םוסיפורי ,קצרים יישבת .לצדו ינגעת ובפני , ובמצח , ובידי , ובגופ ..." לקו היבב העול ,מתוכה הוגופ ןרוכ לא .הרצפות ט"הב לע ייד ,המעוותות רמ ברזילי . יאול שי בבכא ישל רדב המ יבלת ןנית ,להבנה ומשה ימסתור אול "ברור! תמתייפח האל תבדמעו ,מלוחות תאוחז הבחוזק תא ויד לש רמ ברזילי . ם"בידיי ךשל שי ומשה ידמיונ "מאוד! ענשמ לקו רמדב לבחל החדר . דה אב ןמ .המיטה רמ יברזיל הואל םמפני םמבט לא .מיכאל תזווי ךחיו תבקצו .שפתיו ןתימהו .בפניהם החש ,שמדמיינת ןשאי רהדב 'מציאותי לוהקו ואינ לחד חלקדו .במוחה למיכא דיבר , ראמ .משפט רמ יברזיל שח חשרו הגדול ,באה טושק רהשתר בחדר . ויד הבשער ,הדק קצחו למתגלג רבחד .הקטן םג הקול קצוח דמבע םלריסי ,לחים הועול ךדר תקירו רהחד לא ,התקרה רונשא .שם ש"י םסימני םבהירי תבמקומו םשבה ינגעת ..." .ממלמלת א"ל ליכו ,להיות ומשה ןכא אל יהגיונ ..." ראומ ,מיכאל םעוצ םעיניי .ופוקח ה"את אל ?מאמין םג רמ יברזיל הרא לשבכ תהמקומו ישנגעת הנעלמ "הנפיחות! ת"דמיוני !מאוד המ םפתאו אהי תאומר רדב ?כזה החפצ ךשכ היהי תואוחז "באשליה, בחוש מיכאל . ר"מח אאבו ,מוקדם הונרא ..." תאומר .בהתרגשות ם"חייבי עלהודי "לרופאים! ראומ רמ 'ברזילי יועינ םהי .נוצצות ובקול לש למיכא שי .מילים הבידי תהדקו תוהחיוורו זאוח עמג קומרחי תא םהכתמי מגופו . החש האל תחמימו תבקצו .אצבעותיה ·:· םקטעי ךמתו ם"ידיי לש "חורף - רספ דהעומ תלראו ראו תבהוצא יספר ' ןעתר 77' בשוכ ףרדו ,מראות יבל ןזיכרו .הנפילה רד" ךרובי שביק תמתנדב לא .המקום הבא הבחור הנמוכ ,וצנומה רשיע ףאסו לע ,ראשה הידי תנפוחו ,וזוויתיות ההליכת תנרגר .ואטית בעצ קעמו חנ הבעיני .האפורות תנוסע למת באבי םלירושלי לבקרו , תיושב דלי ההמיט תומדבר אליו . בעצ למזדח לא ומחשבותי ישאול אל .תבוא *** תנוסע האל ,באוטובוס שבכבי להמתפת ךבדר .לירושלים םנופי םחולפי .בחלון םברושי יזקופ הקומ יבצעיפ התחר ,ירוקים םגופ ענ .ברוח םמרבדי םירוקי יבצד ךהדר .העולה םענני םנמוכי םנוגעי .בהרים ראו שהשמ רמבהי תא יקוו רהמתא לש .העצים לצ חמונ בהר , רסגו ךבתו ערוץ , תבשכבו תהחצובו ,בסלע יבאבנ הגיר . רהעי המתגל דלנג .עיניה תעומד הבגוב .השמים סהאוטובו רעוצ תבתחנ דאג .החדשה האל תיורד לא בהרחו הועול לע וק יפנימ עהנוס תלבי ,הכרם רלה הרצל , דויור םבסיבובי ןלעי ,כרם לא יבת ןהאב .הנמוכים םבשמי םענני םאפורי םהנסי לא קהאופ חמכו ,הרוח תשנושב הבחוזק הואינ המניח ,למטרייה המניפ תומגלגל האות דבמור .הכביש חרי לש האדמ הלח .באוויר יפעמונ ההכנסיי םנשמעי .מרחוק האל המציצ תבמרפסו .הארוכות תבאדניו יפרח ןאמנו רותמ ,ריחניים יכפופ שרא בבצהו ישמש לוסגו .עז המביט ןבאב ההלבנ טובשל ,המוצנע בהכתו תבאותיו :נחושת ד"חס .לאדם" תממהר ןבמסדרו רהמוכ לא רהחד םשבחודשי םהאחרוני ךהפ תלהיו .ביתה הבציפיי הדרוכ םלמקו ושב אנמצ םאד .קרוב תנכנס האל לא החדר , תנושא חרי םגש .ולימון רבחד רהמוא רבאו להחשמ ,צהוב שששמ תחיוור תחודר לא תוכו , בשוכ למיכא הבמיט ןוממתי .לבואה המבט חנ לע .פניו םקווי םלבני ךבתו ,הנפיחות תבהירו ךבתו .האדמומיות העיני תמורחבו ,ופקוחות הלב םפוע בבקצ מואץ , תטיפו תנאחזו יבשורש .השיער תעומד תדקו תממוקד ,במראה רבעו ושב ונגע תאצבעו .ידיה המניח די תרועד הומט תא ושער .הצדה הרוא תא ןלוב מצחו . םפסי םלבני םמניסי תא .הנפיחות הבוה למו .המראה תיושב לע ההמיט תבמחשבו .מפוזרות אלקרו רלד" ?רוביך רלספ ?למיכאל המ ?אומר ישנגעת יבאצבעות ובמצח לש מיכאל , ןלכ שי םסימני םבהירי לע ?פניו ןהרעיו עיישמ רמוז יובלת .נתפס ביחשו תשזא ,אשליה ןדמיו .מתעתע ועיני תהשחורו לש למיכא ןאינ תמניחו .לה שמבק תלדע המ .קורה ם"שלו !לכם המ "שלומכם? ענשמ וקול םהר לש רמ יברזיל סהנכנ לא .החדר רמסי תא וכובע חומני לע .הכיסא רסוק תא הפני םהסמוקי לש .אלה ה"קר ומשה , ומשה אל "בסדר? לשוא .בסקרנות האל תמספר רלמ יברזיל לבקו דרוע קהמשתת ,לעתים לע רהדב רהמוז .שאירע ,"בוא "הבט! ,אומרת הקול .ניחר י"היית ןכא לאתמו הבליל יונגעת "בו, דרוע להקו .בהיסוס המוביל תא רמ יברזיל לא .המיטה ונ הגע ובשער לש למיכא דע השנתגל חהמצ .בבהירות המביא ולעיני תא ששור ףכ .ידו ה"את ?רואה הז וכמ אל אמיתי , לאב הז .כן אל תיודע ךאי רהדב הקר אול "מאמינה! 330 ןגליו זוהר' מה והוה? סם ש. ךקןבר בסוף לא חיתה לה ברירה והיא נהגה לירושלים. במעלה שער הגיא המתפתל לעבר העיר הקסומה, נזכרה לפתע שלא הודיעה לבוס שלא תופיע היום לעבודה. היא הוציאה את הסלולארי מארנקה וחייגה. "דוב, "אמרה בהתנצלות, "אני נורא מצטערת, אבל שכחתי להודיע לך שאני מוכרחה לנסוע היום לירושלים, ואני מבטיחה לך שאיך שאחזור אני מתיישבת על תיק התביעה נגד אברון ומסיימת אותו בצ'יק צ'אק ..." "זוהר!" שיסע דוב את פרץ המילים, "את כבר הודעת לי על כך אתמול בערב." "אני הודעתי לך אתמול בערב?" ".ןכ" התחילה לצחוק מאולצת ונבוכה. "אלוהים, "אמרה, "תראה מה שקורה לי. יום אחד האחריות הזאת תהרוג אותי. אני ממש מצטערת שאני מטרידה אותך." "זוהר , גם את עיקר העבודה בתיק נגד אברון השל~ת, והעברת אותו להשל~ת ספיחים לשולמית, המשתלמת החדשה במשר.ד" המומה ומבולבלת, פרצה שוב בצחוק, מנסה לומר משהו , אך חוץ ממספר הברות, שהבקיעו בין פרצי הצחוק ההיסטרי , לא הצליחה לומר דבר. "תשמעי," אמר דוב, "את נשמעת לי מאוד לחוצה. אולי תיקחי כמה ימי מנוחה. תחזרי לעבודה ביום ראשון או שני. בינתיים לא הגיעו תיקים דחופים שיש להכין למשפט." אלוהים, לחשה לעצמה בחרדה, זו התחלת הסוף. את נשמעת לחוצה, קחי כמה ימי חופשה! מה הוא בעצם אומר לי? שאני עומדת לעוף מהעבודה! תמיד ידעתי שהוא מחכה לי בפינה. איזה מנוול! אין תיקים דחופים? ש-קר , ש-קר. אין דבר כזה במשרד הזה. כל הזמן · יש לחץ. לחץ נוראי שמפוצץ לי את הבטן והמוח. אפילו על שישי שבת צריך להילחם בשיניים, עד שמשיגים איזה וריק-אנו עלוב. כל הזמן הלחץ הזה, עוד עבודה ועוד תיק דחוף. ופתאום, טוב הלב הזה אצל הרשע, הרודן , רודה העבדים הזה, קחי כמה ימי מנוחה. מה פתאום? כשאחזור לעבודה, מה אמצא? איזו עורכת דין צעירה שיושבת על הכיסא שלי. אחת שחלב אם עדיין מרוח על שפתיה, ילדונת, מתוקונת, שמשלבת ירכיים חלקות בחצאית קצרה וחיוך מתחנף מאוזן עד אוזן . הוי הביציות היפות שלייי. כל חודש הן עוזבות אותי. כל הביציות הטובות כבר נטשו אותי. ומה נשאר? מה נשאר במלאי המתדלדל? סחורה פגומה. ביציות לילדים מפגרים. וגם זה עוד כמה שנים יגמר. ומה יישאר ממני? זוהר מעומעם. בוהק דלוח, שהולך ומצהיב ומאפיר . קליפה חלולה. הוי הביציות שלייי , מתנתקות ממני , זונחות אותי . הוי זוהר , קליפה כמשה, עור צפור ומדולדל על אברים מסוידים ומאובנים. עיניה מלאו דמעות וראייתה היטשטשה. ניגבה אותן בגב ידה ומיד בחנה אם האיפור נמרח על פניה. לא. עיניה הירוקות-אפלות נשקפו אליה מהראי. עדיין אין קמטי סכין גילוח בקצות העיניים. השפתיים מלאות וחריצי האף אינם אלא רישום עדין בצבעי מים. וראשה היפה אפוף בגלי שיער בלונדיני שופע. היא חפנה את שדה השמאלי בכף ידה, עדיין הם ניצבים בזקיפות, נלחמים היטב בכוח הכוב.ד אז למה עזבת אותי , חתיכת מנוול , צרחה בכל כוחה. אם אני עדיין כל כך בסדר , חתיכה כמו שאומרים, וגם משכילה, וגם עובדת ומרוויחה, אז למה עזבת אותי , נמרוד , למה? למה פתאום, כשחזרתי מהעבודה מאוחר בערב, כבר לא היית ? לקחת את כל הדברים, הסמרטוטים שלך ונעלמת מבלי להשאיר אפילו איזשהו פתק, למה? מדוע נמ-רוד? בזווית עינה השמאלית נקלטה תמונת מכונית הדוהרת במקביל לה. הפנתה ראשה וראתה בחור צעיר העושה לעברה תנועות משגל באצבע משולשת. מדי פעם ;ךפנה ראשו אליה בחטף, מלקק את שפתיו בתאווה ושולח אליה נשיקות מציצה לוהטות, כשידו הימינית מחווה בלי הרף, במין ריתמוס מטורף ותזזיתי , תנועת זימה מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה. מניאק, פסיכי , עוד זה חסר לי , חשבה, לחצה על דוושת הדלק והאיצה את מכוניתה. ההגה לא נשמע לה, והמכונית החלה למשוך אל עבר מרכז הכביש. אלוהים, אני עומדת להתהפך . דרכה על דוושת המעצור ובכוח רב השתלטה על ההגה ועצרה בצד הדרך באנחת רווחה. בדיוק כשנוכחה לדעת שהצמיג של הגלגל הקדמי-שמאלי נקרע, עברה מכוניתו של המניאק ועצרה לפני מכוניתה. "יש לך מזל גדול," אמר האיש בעודו מתקרב אליה, "אני כבר לפחות עשרה רגעים מנסה להסב את תשומת לבך שהצמיג שלך בצרות, הולך ונקרע, ואת כלום, ממשיכה לנסוע ועוד מגבירה את המהירות. בחיי ,אני לא מבין איך לא הרגשת שהמכונית שלך מתחילה להתנועע כמו ברווז." הוא בחן את הצמיג ואמר, "גם הג'נט שלך הלך. את נוסעת עליו כבר כמה קילומטרים טובים. לא הרגשת שההגה קופץ לך בידיים?" היא בחנה אותו. איש צעיר יחסית, מתקרב לגיל ארבעים, בעל פנים נאים וטובי סבר. "אני נורא מצטערת," אמרה בפרץ צחוק קצר ונבוך, "הייתי שקועה לגמרי במחשבות." הוא לא הגיב, בחן אותה במבט ארוך והעלה חיוך רחב על שפתיו . "אבישי." אמר והושיט את ידו . "זוהר." השיבה מחייכת ולחצה בחמימות את כף היד. "אני מקווה שיש לך גלגל-ספאר במצב טוב." אמר. אחרי שהחליף את הגלגל ובטרם שנסע, השאיר בידה כרטיס ביקור: ד"ר אבישי רז , מומחה לתפקודי ריאה, בית החולים 'הדסה', עין כרם. "איך שתגיעי לעיר , חפשי פנצ'רייה וקני גלגל-ספאר חדש. לא כדאי לנסוע ככה."קצת לפני הכניסה הראשית לירושלים, פנתה מאי-יונ 37 2008 ימינה ועלתה על הכביש המוביל היישר לבית החולים 'הדסה'. כשעלתה במעלית לכירורגית א, עלתה בה מועקה שתפסה אותה בגרונה. ניגשה אל דלפק האחיות ושאלה, "היכן החדר של דן דיוידסון?" "מי את?" "הבת שלו." "החדר השלישי מצד ימין במסדרון הראשון." בלב הולם פתחה בזהירות את הדלת ומיד נשקפו אליה פני אביה המיוסרים. לאפו מחובר צינור חמצן ולזרועו אינפוזיה. היא התבוננה בפנים שהזדקנו כל כך. גם בשנתו הציף הכאב את הפנים וחרץ בהם סבל . נבהלת סגרה את הדלת. שוב פעם זוהר'" שמעה אותו לוחש, "אני תכף מסיים." קולו גבר בתקיפות, "זוהר' הגיע הזמן שנעשה סוף לעניין הזה פעם אחת ולתמיד. תפסיקי לבכות ותקשיבי' תכניסי את זה לראש זוהר' זה לא הייתי אבי שעזבתי אותך ! ההפך הוא הנכון' זו את שעזבת אותי ... מבלי שהסברת לי מעולם מדוע. היה לי קשה מאוד' זוהר . קשה מאו.ד אבל היום זה נגמר . זהו . די . ואם את לא זוכרת את מה שסיפרתי "סליחה," פנתה אל האחות, "מה המצב שלו?" "עכשיו יותר טוב. נתנו לו חומר הרגעה." "את יודעת מתי יתעורר?" "לא. אבל ככה יותר טוב. הוא כבר בצום ומוכן לניתוח." "מתי הניתוח?" הסתכלה בניירות שלפניה ואמרה, "הוא מתוכנן למחר באחת-עשרה בבוקר." "הגידי לי'" אמרה מבלי לפגוש את עיניה, "מה הסיכוי שלו?" "כדאי שתדברי עם פרופסור אופנהיימר' ראש המחלקה, הוא שינתח אותו מחר." "אני יודעת שיש לו סרטן במעי הגס, אבל אני לא יודעת עד כמה זה חמור." "נכון' יש לו סרטן במעי הגס. אבל' באמת, הכי טוב שתדברי עם פרופסור אופנהיימר ." "איפה הוא?" "בניתוח." נחנקת אם לשאול מתי יתפנה הפרופסור' אמרה לבסוף, "טוב. אם אבא יתעורר, בבקשה תמסרי לו שהייתי כאן." "את רוצה להשאיר לו פתק?" ".ןכ" השיבה בקול רפה ומבטה התרוצץ על פני דלפק האחות ימינה ושמאלה כחיה ניצודה. ".אל" אמרה, "רק תגידי לו שהייתי פה." ~ \ .,' נסעה לדירת אביה ברחוב 'אברבאנל', הוציאה את מפתח הדירה מארנקה, רוקנה את תיבת הדואר שהתמלאה, פתחה את הדלת ונכנסה. שנים רבות לא חיתה שם ובבת אחת עלו בה הצלילים והמראות של ימי נעוריה והיא החלה לבכות נשענת בגבה על הדלת שנטרקה. ריח חמוץ של עזובה עלה באפה והיא מיהרה לפתוח את החלונות. שטפה את פניה והתיישבה על הכורסה של אביה. בפינה ממול ניצבה הכורסה הזנוחה של אמה המנוחה. הכל הולך ונגמר' כל כך מהר. היא חייגה וכששמעה את קולו של נמרוד אומר בקולו העמוק "הלו", השתנקה. "האלו'" חזר קולו ונשמע. "נמרוד'" לחשה, "זו אני ..." "זוהר?" ".ןכ" השיבה והדמעות שטפו את עיניה בלי שליטה. "זוהר'" חזר ואמר' ומשלא ענתה, שמעה אותו נאנח, "זוהר' מה שוב, זוהר?" "למה עזבת אותי' נמרוד' למה?" "הוי' זוהר' את עוד פעם מתחילה עם כל ... כמה פעמים עוד נדוש בזה? זה נגמר זוהר' "די. היא לא יכלה לענות וקול יבבה דקה וצפצפנית עלתה מגרונה. ו"ז לך בשיחת הטלפון האחרונה, אז אני אחזור על זה עכשיו עוד פעם, בפעם האחרונה, זוהר . אני אדם נשוי' זוהר . נשוי באושר ועומד להיות אבא עוד כמה חודשים. אני לא יודע מה עובר עלי,ךי זוהר' אבל באמת אני מאחל לך שהבל יסתדר ... זהו, זוהר." היא הניחה בזהירות רבה את השפופרת על כנה, חרדה שלא תשמיע קול נקישה, אולי כך יישאר הקו פתוח. לאחר מכן התיישבה אל השולחן והחלה למיין את הדואר במוח חלול. לאט, לאט, נכנסו פרטי הדואר ותפסו מקום בראשה. דוחות של בנק, ארנונה, חשמל' מים, פרסומות, ומכתב מארצות הברית, קליבלבד אוחיו 'ארגון לוחמי מלחמת העולם השנייה באירופה, הדיוויזיה המוטסת 101• נרעשת החזיקה את המכתב בידה. אבא נלחם באירופה, במלחמת העולם השנייה? מעולם לא דיברו על כך בבית, אפילו כשאמא חיתה בחיים לא דיברו על כך' ועם מותה, נסגר אבא בתוך עצמו . פתחה את המכתב וקראה: לכבוד קפטן דן דיוידסון הדיוויזיה המוטסת 101 הנדון : כנס צנחנים, ארבעים וחמש שנה לאחר יום הפלישה דן היקר , גליון 330 גיבור מלחמת העולם השנייה. ניקתה את הדירה ביסודיות, התרחצה, התלבשה, אכלה ארוחת בוקר קלה, וברבע אחרי עשר 'בעודה נוהגת במכוניתה אל 'הדסה', חשבה בעגמומיות שאמא כבר לא תוכל לנסוע איתר לנורמנדי. אבל אני אוכל. לעזאזל עם העבודה והדוב הזה, רודה העבדים. אני נוסעת עם אבא לנורמנדי ויהיה מה שיהיה. סוף סוף, אוכל להכיר את אבא שלי, לגלות את העבר המפואר שלו. היכן צנח, היכן נלחם, מה הרגיש, מה חשב ... היכן פגש את אמא? בנורמנדי? בעודה נוהגת, קיבלה דרך הסלולארי שלה טלפון של סוכנות נסיעות בירושלים וחייגה. '"תיירות בינלאומית', במה אני יכולה לעזור?" שאל קול צעיר. "תגידי' אפשר להזמין מלון בנורמנדי?" "בוודאי. אין שום בעיה. אבל אני צריכה קודם כמה פרטים. בואי נתחיל, לאן בדיוק בנורמנדי את רוצה להגיע?" "זה לא רק אני. זה טיול משותף של אבא שלי ושלי," "מצוין . אין שום בעיה. איפה בנורמנדי אתם רוצים להיות?" נפלה דומיה וסוכנת הנסיעות אמרה, "סליחה, את איתי?" "כן אמרה זוהר' "אבי עדיין לא יודעת בדיוק •••11 11 • "אין שום בעיה. את יודעת מתי אתם רוצים לנסוע לנורמנדי?" "כן' אמרה זוהר במהירות, "אנחנו רוצים להגיע לשם כמה ימים /1 לפני יום "הפלישה. "אחה. יום הפלישה. מלחמת העולם השנייה ..." "כן . ביוני 1944," "נחמד מאו.ד אבל את יודעת שעד יוני יש לכם הרבה זמן' יובל שאדע היכן בדיוק אתם רוצים להיות, קשה לתכנן את הטיסה, כן ..." "אני רק רוצה לשריין כרטיסים "לשם. "אין שום בעיה. אין לך בכלל מה לדאוג, אפשר להגיע ילנורמנד באלף דרכים, דרך פריז, דרך ... אני יכולה לארגן לכם טיול עמשג שיתחיל מאיפה שאתם רוצים בצרפת ויגיע בסופו לנורמנדי ..." "תשמעי,"אמרה זוהר' "תעשי לי טובה ופשוט תכניסי אותי תלרשימ עדיפות. תרשמי בבקשה, דן דיוידסון ובתו זוהר' בסדר? אני רכב אתקשר איתן בקשר לטיול אחר "כך. "אין שום בעיה. נרשם. צרי קשר ברגע שיתברר לך מהו למסלו הטיול שלכם. תודה שהתקשרת ל'תיירות "בינלאומית'. היא סגרה את הסלולארי וחיוך רחב וחם האיר את עיניה. זו התהי הפתעה נעימה לאבא, אבל קודם הוא צריך לענות בחיוב הלוועד המארגנת של הדיוויזיה המוטסת 101• *** ב שבע וחצי בבוקר התעוררה זוהר בדירת אביה, בחדרה לשעבר' במיטת נעוריה. בהתה בקיר שמולה ונוכחה לדעת שתמונתו הישנה של אלויס פוסלי עדיין תלריח שם. על שולחנה הניחה אתמול את כרטיס הביקור של ד"ר אבישי רז' המומחה לתפקודי ריאה, כדי להזכיר לה להתקשר איתר' אולי יוכל לעזור במשהו עם הניתוח של אבא. אולי פרופסור אופנהיימר הזה ימסור לו אינפורמציה שלא העביר לשלומי? היא חייגה למספר שלו בבית החולים 'הדסה' ושם נאמר לה שד"ר רז יופיע למרפאה רק בארבע אחרי הצהריים. "למה רק בארבע? אני צריכה אותו דחוף עכשיו." "כי לד"ר רז יש גם חיים משלו' גברת, הוא צריך להחזיר את בנו אנו שמחים להזמין אותך לכנס השלישי ומבקשים ממ,ן כאחד הצנחנים שקיבל את המדליה זלב הארגמן' על אומץ לב נדיר בשעת קרב, לשאת את נאום הפתיחה . אנא אשר השתתפותך לפי הכתובת בראש המכתב . הכנס יערך כמו בפעמים הקודמות בנורמנדי . על המקום המדויק תבוא הודעה מיוחדת . מכתב זה מהווה גם אישור לקבלת דמי חבר. בברכת לוחמים הוועדה המארגנת . חזרה וקראה את המכתב פעם אחר פעם, ולבסוף הכניסה אותו למעטפה. חייגה ומיד דיברה, "שלומי, מדברת זוהר." "זוהר! מזמן לא שמעתי ממך." "אתה תהיה מחר בניתוח של אבא?" "בוודאי. מאיפה את מדברת?" "מהדירה שלו 11 • "היית אצלו?" ".ןכ" "איך הוא מרגיש? 11 "אני לא יודעת. הוא ישן כשהגעתי. תגיד, אתה יודע מה הסיכוי שלו?" "קשה לדעת. דיברתי עם פרופסור אופנהיימר והוא אמר שיידעו בדיוק מה המצב רק בניתוח עצמו . מקווים שזה לא התפשט. אם זה לוקאלי' יש לו סיכוי טוב." "תגיד 'אתה ידעת שאבא היה צנחן בצבא האמריקני 'גיבור במלחמת העולם השנייה?" "בוודאי." "אז למה אני לא יודעת? למה הם אף פעם לא סיפרו לי? למה? הם תמיד העדיפו אותך' הבן הבכור' פאר המשפחה." "איזה שטויות את מדברת, זוהר . בחייך . מה קורה לך . קודם כל הם כן סיפרו לך' אבל את היית תמיד שקועה כל כך בעצמך שבכלל לא שמת לב. הכל חלף מעלייך ולא נגע בך . כמו אוטיסטית, אפילו לא שמת לב שהם נסעו לכנסים האלה בצרפת, בנורמנדי . ואם כבר מדברים על העדפה, אז בטח גם לא שמת לב, שאחרי מותה הפתאומי של אמא, אבא ראה בך את ההתגלמות שלה. את כל כך שקועה בעצמך' שלא שמת לב כמה את דומה לאמא. 11 היא לא ענתה ורק רחש נשימתה עלה וירד חרישית. "אם תפתחי את המגירה בשולחן הכתיבה של אבא, "המשיך שלומי לדבר' "תוכלי למצוא שם קופסה קטנה ובתוכה עיטור הכבוד שאבא זכה בו במלחמה הזאת. 11 *** ב שבע וחצי בבוקר התעוררה זוהר בדירת אביה, בחדרה לשעבר' במיטת נעוריה. בהתה בקיר שמולה ונוכחה לדעת שתמונתו הישנה של אלויס פוסלי עדיין תלויה שם. על שולחנה, שממול למיטתה, הניחה אתמול את קופסת המדליה של אבא, עיטור 'לב הארגמן', האות לגילוי אומץ לב יוצא דופן בשעת קרב. פתחה את הקופסה ובחנה שוב בעיניים מעריצות את המדליה הנאה, הציון לשבח של הצבא האמריקני. אבא הצנחן האמיץ, .39 2008 מאי-יונ הערה מורחבת מאת המחבר הסיפור הליניארי והסיפור המתפצל הסיפור ' זוהר , מה יהיה ?' מציע מבנה חדש לסיום הסיפור הקצר . בהשוואה למבנה המקובל של " הסיפור הליניארי '' המחקה את החיים והמבוסס על עלילה שמתגלגלת ונעצרת בסיום אחד 1 נעצרת עלילת הסיפור על זוהר בשלושה סיומים אפשריים : סיום " לב הארגמן " מתאר את זוהר נוסעת ברבע לאחת-עשרה בבוקר לבקר את אביה בהדסה ומתכננת סיור משותף איתר בנורמנדי ; סיום 11 ד 11 ך אבישי רז " מתאר שיחה בין אבישי לבין זוהר שקובעת להיפגש איתר בתשע בהדסה ; ולבסוף סיום " צביעת השיעי " מתאר את זוהר נוסעת בפאניקה לתל אביב בבוקר השכם כדי לצבוע שיער . אני קורא לסוג זה של סיפורים בשם " הסיפור המתפצל ". הקורא יכול להתמודד עם הסיפור המתפצל בשתי דרכים אפשריות : באחת (אפשרות א) , הוא יכול להשתעשע בשלושה סיומים נפרדים המהווים שלושה סיפורים על אודות זוהר . בשנייה (אפשרות ב) , הוא יכול לנסות לארגן את שלושת הסיומים במסגרתו של דפוס הסיפור הליניארי . במה יבחר ? איד יתפוס את הסיפור ' זוהר , מה יהיה? ' התשובה לשאלות אלו (שניתנה בעקבות מחקר אמפירי שערכתי על הסיפור) קשורה להשערה הבאה , שקראתי לה בשם " תיאום זמן-מקום ": אם הקורא יבחר באפשרות א , הוא יוכל לארגן את הסיפור וסיומו ביומיים : יום נסיעתה של זוהר לירושלים ולמחרת , היום השני שבו מסתיים הסיפור . אולם אם הקורא יבחר באפשרות ב יקשה עליו לתאם בזמן ובמקום את שלושת הסיומים במשך יום אחד כביום השני) והוא י צטרך למתוח אותם על פני משך זמן ארוך יותר. למשל , קשה לתאם ביום אחד כביום השני) את הנסיעה של זוהר לתל אביב בבוקר לשם צביעת השיער יחד עם נסיעתה לפגישה עם דז ז ך אבישי רז בתשע בבוקר בהדסה ירושלים. כדי לפתור בעיה זו עשוי הקורא להציע ששתי נסיעות אלו התרחשו בשני ימים שונים - נסיעה בכל יום . כדי לבדוק אמפירית את השערת תיאום זמן - מקום העברתי לתשעים סטודנטים מהמחלקה לפסיכולוגיה שבאוניברסיטת חיפה (שנה או-ב) שאלון 1 שכלל בין היתר את השאלה - במשך כמה זמן התרחש לפי דעתך הסיפור על אודות זוהר? יום אח,ד שניים, שלושה , ארבעה , חמישה (סמן אפשרות אחת). תשעים הנבדקים התחלקו לתשע קבוצות שונות כל אחת בת עשרה נבדקים: שלוש קבוצות ביקורת שכל אחת קיבלה סיפור עם סיום אחד ) ז לב הארגמן '; זדזזך אבישי רז' ;' צביעת השער '(; ושש קבוצות ניסוי שכל אחת קיבלה סיפור עם שלושה סיומים בסדר שונה : קבוצה אחת קיבלה סיפור עם סדר הסיומים )' לב הארגמן ', זד זז ך אבישי רז ',' צביעת השער '(; קבוצה שנייה )זד ז זך אבישי רז ', 'צביעת השער ', ' לב הארגמן '(; וכולי . קבוצות הביקורת , שקיבלו סיום אחד בלב,ד ציינו שהסיפור שהתרח במשך 1.77 ימים בממוצע ואילו קבוצות הניסוי , שקיבלו שלושה סיומים , ציינו שהסיפור נמשך על פני 2.55 ימים בממוצע [ההבדל בין םהממוצעי הקטן לאמא שלו אחר הצהריים. אז בבקשה להתאזר בסבלנות. ואם זה כל כך דחוף, אני יכולה להעביר אותך לד"ר ענבר , גם הוא מומחה לתפקודי ריאה." היא ניסתה את הטלפון בביתו . "אבישי," אמרה בטון חמים, "מדברת זוהר , כן , זוהר מהגלגל-ספאר אתמול. לא, עוד לא קניתי חדש. קודם כל אני מתנצלת שאני מצלצלת אליך הביתה, אבל גיסתי קודם את המרפאה ב 'הדסה' , והאחות אמרה לי שתבוא לשם רק אחרי שתביא את הבן שלך לגרושה שלך ... לא, היא דווקא לא נשמעת לי כמו סבתא רכלנית. אני מקווה שאני לא פולשת לחיים הפרטיים שלך , אבישי.אני רק יכולה לומר שאני מצטערת על הגירושים, אבל בארץ כבר כל זוג שני מתגרש ... נכון , זו נחמה קטנה. כן , אני שמחה שכל זה כבר מאחוריך. במה אתה יכול לעזור ל י ? בהרבה. תשמע, אני מתקשרת אליך לבקש את עזרת,ך לא, לא המקצועית ממש. אני בסדר גמור. העניין הוא בזה שאבי, דן דיוידסון, עומד להתנתח על ידי פרופסור אופנהיימר , בשעה אחת-עשרה היום. כן , סרטן במעי הגס. כן , הוא שוכב בכירורגי ת א. חשבתי שאולי אתה מכיר את הפרופסור אופנהיימר ... תשמע, אבישי , אין מילים בפי , אתה ממש מלאך , לא, לא, אל תצטנע, הושעת אותי אתמול ואתה מושיע אותי גם היום. נהדר,ממש תודה, אז נפגש בכירורגית א בעוד שעה, בתשע. אני אשמח מאוד להכיר את בנך , מה שמו? אורן , איזה שם יפה." *** בשבע וחצי בבוקר התעוררה זוהר בדירת אביה, בחדרה לשעבר , במיטת נעוריה. בהתה בקיר שמולה ונוכחה לדעת שתמונתו הישנה של אלויס פוסלי עדיין תלויה שם. בטרם תציף אותה העצבות על עלומיה שנבלעו כניצוץ בחשכה, מיהרה לחדר האמבטיה ושטפה את פניה. לאחר שצחצחה את שיניה, החלה לסרק את שערה ונחרדה לראות את שורשיו השחורים. איך הזניחה אותו . אם יש בה משהו צעיר , יפה ומושך , הרי אלה הם גלי השיער הבלונדיני שעטור את ראשה עד לכתפיים. לקחה ראי קטן ובחנה את אחורי ראשה ונבעתה לראות שפזורים שם אינסוף של גרגרי פלפל שחור. אלוהים, נבהלה, איך אני יכולה להתהלך כך? איזה בזיון , צחוק בעיני כל העולם. חייגה לאלברט בתל אביב ואמרה אחוזת תזזית, "אלברט, אתה חייב, אתה מוכרח לצבוע את השיער שלי עכשיו. אני לא יכולה להסתובב ככה עם שורשים שחורים, זה נראה זוועה, מחריד." "זוהר?" ".ןכ" "חכי רגע, לא להיכנס להיסטריה. לא להיכנס להיסטריה. מתי עשית צביעה? נדמה לי שלא מזמן. טוב, בואי ונראה. תשמעי, רשום פה 1 שעשית צביעה לפני יומיים! לא יכול להיות שכבר רואים ..." מובהק מבחינה סטטיסטית דהיינו, השערת .[t(88)=3.54 p.<001 : תיאום זמן-מקום אוששה . כדי לארגן את שלושת הסיומים כפי שדורש דפוס הסיפור הליניארי , הזדקקו הנבדקים למתוח את הסיפור וסיומיו על פני משך זמן ארוך משני ימים (משך הזמן שהוצע על ידי קבוצות הביקורת) . קשה לתאם בין הסיום המתאר נסיעה לתל אביב לבין הסיום המתאר נסיעה להדסה באותו יום . קל יותר יחסית לעשות זאת במשך יומיים ככך שבסך הכל , נמשך הסיפור על פני שלושה ימים) . ממצא זה תומך אם כן בהשערה שהנבדקים נטו לארגן את הסיפור בהתאם לאפשרות השנייה - בהתאם לדפוס הסיפור הליניארי . ניתוח סטטיסטי נוסף שטיפל בהשפעת סדר הצגת הסיומים על אומדן "זה לא מעניין אותי," צרחה, "אני רוצה צביעה עכשיו. אני לא יכולה לצאת החוצה עם הזפת הזו על הראש ..." "לא להיכנס להיסטריה, לא להיכנס להיסטריה. בואי נראה אם אוכל להכניס אותך לצביעה ... אוקיי , בסדר , בואי בעוד שעה וחצי בדיוק. ותדעי לך , זוהר , שאני עושה את זה רק בשבילך , כי את משהו מיוחד אצלי בלב." באמצע הדרך לתל אביב, דוהרת כמשוגעת, עוקפת מכוניות ומתפללת לאלוהים שלא יתפוס אותה איזשהו שוטר תנועה מחורבן , נחרדה להיזכר שטרם קנתה גלגל-ספאר. ·:· גליון .3.30 משך הזמן שבו התרחשו הסיומים, תמך אף הוא בבירור בהשערה שהנבדקים ארגנו את הסיפור על זוהר בהתאם לדפוס הסיפור הליניארי . נראה אם כן שהנבדקים הבינו את הסיפור המתפצל בהתאם לדפוס הסיפור הליניארי . הבנה זו נובעת מתהליך פסיכולוגי רחב הפועל במספר גדול של תופעות : אנו תופסים את העולם בהתאם לסכמות קוגניטיביות וקונספציות הקבועות בראשנו (כתוצאה מלידה או מלמידה) . סכמות וקונספציות אלו עוזרות לנו להסתגל לעולם, אולם לעתים הן גורמות לטעויות גסות בתפיסה (כמו במקרה של אילוזיות תפיסתיות) או בהבנה (כמו במלחמת יום כיפור כשהציעו פירוש מודיעיני שגוי להתנהגות האויב) . האם גם הבנת הסיפור הנוכחי שובשה על ידי ארגונו באמצעות דפוס הסיפור הליניארי? מתברר שלמרות זזההיגיוןזז בהרחבת משך הזמן שבו התרחשו שלושת הסיומים, הבנת הסיפור אכן שובשה. נסתכל לדוגמה על הסיפור הכולל את הסדר הבא של שלושת הסיומים: ) ז דזזך אבישי וז ז , זצביעת השער,, זלב הארגמןז). במקרה זה הציעו הנבדקים פירוש ליניארי שלפיו התמשך הסיפור על פני 3.10 ימים בממוצע: ביום הראשון הגיעה זוהר לירושלים ובשני הימים הנוספים התרחשו שלושת הסיומים . הבעיה היא שמעשית פירוש זה אינו אפשרי. כדי לראות זאת נבחן שתי פרישות אפשריות של שלושה סיומים אלה על פני יומיים: האחת: ביום השני התרחשו שני הסיומים 1 ד 11 ך אבישי רזו ו-'צביעת השער', וביום השלישי התרחש הסיום ולב הארגמן'; השנייה: ביום השני התרחש הסיום 1 דזזך אבישי רז', וביום השלישי התרחשו הסיומים ו צביעת השעך ז ו ולב הארגמן'. שתי אפשרויות אלה כוללות התרחשויות בלתי אפשריות מבחינה מעשית : זוהר אינה יכולה לנסוע באותו יום להדסה ואחר כך לתל אביב או לנסוע לתל אביב ואחר כך להדסה, משום שאינה יכולה להימצא בעת ובעונה אחת בשני מקומות . יתר על כן , לפי פירוש זה יוצא (בשתי האפשרויות) שזוהר נסעה לבקר את אביה ביום השלישי 1 דהיינו 1 יום לאחר שנותח. אם כ,ך מהי הסיבה שבגללה ציינו הנבדקים שסיפור זה התמשך על פני שלושה ימים? הסיבה הנה כנראה, אשליה, הונאה עצמית . הנבדקים השלו עצמם שהפירוש הליניארי שלהם הוא טוב ויעיל , משום שהם התעלמו מכך שיישום דפוס הסיפור הליניארי על הסיפור המתפצל אינו מיישב את כל הסתירות. אנחנו כבולים אפוא בדפוס הסיפור הליניארי ודוחסים בכוח לתוך תבנית זו כל סיפור , כמו גם את הסיפור המתפצל .·:· שתי הערות לגבי הסיפור "המילר השני" מאת טוביאס ודלף בתרגומה של דליה סופר-שיינו , שראה אור בגליון הקודם המשפט האחרון בסיפור: וויסלי 1 הוא אומר 1 תודה לאל שהגעת הביתה. נכתב במקור ללא מירכאות המציינות ציטוט . כמה מילים על הסופר טוביאס ודלף נולד באלבמה ב 1945- וגדל עם אמו. השניים נדדו במדינות שונות בארצות הברית ונאבקו בקשיים כלכליי ם. בהמשך התגייס ודלף לצבא ואף לחם בוייטנאם. משמש כיום פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת סטנפורד. עד כה התפרסמו בעברית ספריו: הרומן אסכולה ישנה, קובץ הסיפורים לילה מסוים אחד וספרו הביוגרפי חיי הילד הזה. ודלף ידוע בעיקר בזכות סיפוריו הקצרים, שהקנו לו פרסום והערכה בקרב הקוראים והמבקרים כאחד. פרסומם של קובצי סיפורים קצרים משלו ומשל עוד אחרים <ויימוגו קארבר 1 למשל> בשנות השמונים והתשעים הובילו להכרזה על פריחת הסיפור הקצר בארצות הברית. ספרו האחרון - קובץ של סיפורים ישנים וחדשים <הכולל גם את הסיפור "המילר השני") התפרסם בארצות הברית בסוף מרץ האחרון . הניוון מזרח: 11 ציור ללא קיר וו - קומיקס חברתי-פוליטי (,:ויליון 15( 20 ש 11 ח (לא כולל דמי משלוח) 03-5224906 8002 כתב-עת לתרבות וסרפות ןtודח תשס " ח וtיחם%0 ש " ח הדרך) ובו התייחס אל "עשרת הדיברות" כאל בסיס איתן להשקפת עולמו היהודית והאנושית, יוצר השיר המדהים, הנבואי 'חזון זינבה', שנכתב בשנת 1934 <לאורך הדרך), שנה לאחר עליית היטלר לשלטון ובו דן בבעיות מלחמה ושלום, ומכריז באורח עתידני: "~לילי המחול / כעדר פרות / יוזמנו לכר~ס / בזרועות הגזים!" ובאותה ראייה נבואית מצמררת הוא חוזה את אימי המלחמה הבאה: "כי אך צחוק הוא מלחמת תרע"ד/ לאור חזונה של זינבה!" .>םש< הבוחר <במקרה זה הבוחרת> לעצב דמות מסובכת, מוכשרת ורבגונית כמו אלכסנדר פן ולהציגה על בימת התיאטרון,מתחייב בנפשו ההיסטורית והאמנותית כאח.ד כנ"ל לגבי השחקנית הגדולה חנה רובינא. צעקותיה ההיסטריות, כפי שגולמו על ידי השחקנית הצעירה, צעירה מדי , הלנה ירלובה, כמבטאת את דמותה של רובינא - לא הלמו , לא את דמותה הנשית המלכותית ולא את כשרונה האמנותי הגדול. יש עדיין בקרבנו צופים רבים אשר זוכרים הן את דמותו של אלכסנדר פן והן את "אם המשיח" של חנה רובינא. רומן האהבה בין שני אמנים דגולים אלה זכאי היה לעטו של אמן הראוי לרמתם של נושאי כתיבתו . הצגת האווירה הקפריזית והווכחנית ששררה בבית הקפה של האמנים באותה תקופה, לא יצגה את הערכים שבהם דנו משוררים כמו ביאליק, שלונסקי ואחרים. ויש להצטער על כך . "אנה קרנינח" חבימח-תיאטרון באר-שבע, על פי רומן מאת לב טולסטוי; עיבוד: הלן אדמונסון, תרגום: רבקה משולח, בימוי: אילן רונן, תפאורה: כנרת קיש, תלבושות: ילבה קלריק, מוסיקח: יוסי בן- נון, תנועה: מרינה כלטוב " כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו , כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה ")" אנה קרנינה " מאת לב טולסטוי , תרגום : נילי מירסקי) עלילת הרומן של גדול הסופרים הרוסים, היא למעשה פשוטה ומורכבת בעת ובעונה אחת: סיפור המעשה שגרתי ביותר. אשה בוגדת בבעלה, עוזבת אותו ומתאבדת לאחר שהתאכזבה מן המאהב, וקרסה תחת הלחץ החברתי שהחרים והחריב את חייה. ואף על פי כן,אנה קרנינה הוא רומן מסוג אחר לגמרי. עולמו אחר, דרך כתיבתו וראיית עולמו שונות ומורכבות לאין ערוך יותר מכל מה שנכתב לפניו. רומן האהבה של טולסטוי הוא רומן חברתי,ביקורתי,המחפש ערכים וטוהר מידות, כנות ואמת, בתוך ים השקרים הקונוונציונליים שבתוכם הוא חי ופועל. לכן , קשה להפוך יצירה רבת ממדים זו להצגת תיאטרון , המתקשה להכיל את מרב הדמויות והרעיונות שבספר . מאחר שחיי אדם אחד אינם יכולים לייצג רעיון בודד , ברומן של טולסטוי העלילה אינה מתרכזת באפיזודה אחת עיקרית, אלא כוללת שפע של חוויות, התרשמויות, מחשבות ותגובות. אולם לבמה יש חוקים משלה, על כן בחרה המעבדת להתמקד בעלילת האהבה בין אנה לוךר;~סקי , הקצין יפה התואר , בתוספת הזוג השני , קיזקי ולדין. יש להצטער רק על הקיטוע העלילתי הנגרם על ידי וילונות ענקיים המוזזים מצד לצד והמפריעים לעקוב אחרי התפתחות המחזה. ואשר למשחק, במרכז ההצגה עומדת, כמובן , יבגניה וודינה בתפקיד אנה קרנינה, אשר יופיה, רגישותה ועומק תגובותיה למתרחש העניקו ממד נוסף לדמותה המרוסקת. רמי הדיבר גר בתפקיד לדין , השכיל אף הוא באהבתו , בשנאתו ובכמיהתו לשכנע במשחקו • השתתפו עוד: אלכס אנסקי כקארנין , ויובל סגל כוורונסקי , הילה וידור בתפקיד קיטי ורבים אחרים. גם אם "אנה קרנינה" איננה הצגה מושלמת, כדאי גם כדאי לצפות בה ולו בשל משחקה של יבגניה וודינה. ·:· ויזורכeJjך)cך}~ כרמית מירון אנה קרנינה ואלכסנדר פן "חיה או לא חיה" מאת עדנה מזי"א, חתיאטרון חקאמרי, בימוי: עמרי ניצן, תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי, דרור חרנזון, מוסיקח: יוסי בן-נון, כורואוגרפיח: יחזקאל לזרוב " מכל צבעי הקשת החיים / אני אוהב את צבע החיים !" (ישיר הלל לחיים ', אלכסנדר פן) כותרת המחזה של עדנה מזי"א לקוחה משירו של אלכסנדר פן 'רומאנס', הנכלל בספרון רחוב העצב החד סיטרי • בהמשך כותב פן "הפשר לא הלנה ירלובה ויחזקאל לזרוב, "היה או לא היה" נודע לי". גם לנו , הצופים, לא נודע פשרו של המחזה המתיימר גלהצי את דמותו ויצירתו של אלכסנדר פן . ודאי , הרומן הידוע בין רהמשור יפה התואר לבין השחקנית, מלכת התיאטרון העברי , משך עטים םרבי והצית דמיונות לא משוערים. אולם לא ניתן לצמצם את םאיכויותיה וכשרונותיהם של שני אמנים דגולים אלה למסגרת של הבלי רכילות. כל אחד בתחומו - השחקנית הגדולה, והמשורר שביאליק גילה אותו , הבחין בפוטנציאל היצירתי שלו ולקח אותו תחת כנפי השגחתו והדרכתו - שווים יותר מסיפור רומנטי למתבגרים בגיל העשרה. המשורר המהפכני , שכתב בשנת 1956 את השיר 'אבי יהודי' <לאורך גליון 330 והומי~ת uמןןוורll ישראל 1 בהסתמך על מקורות "תרבות". הוא דן בשתי תפיסות יזמנו של פטר גינז 1942-1941, נשלחה לוסטרבורק ולנרגן כלזן. בטי עורכת: חוח פרסבווגו, הוצאת יו נדדה ממקום למקום בזהות ארית. היסטוריים. עיקריות, האחת, הרואה את המשפט כמכונן תרבות והשנייה הרואה אותו ושם, רביד 175 ,2008 עמ' הקשר בין האחיות מעולם לא .ניתק בתיה שיין: טפטתפ המרק, הוצאת כמערכת תרבותית .נבדלת יומנו של ילד יהודי בן ארבע-עשרה, בטרם גורש לטרזיינשטאט. היומן רן לזר: שתפ המאה הכאה, הוצאת ספרי עתרן 143 ,2008 77 עמ' מבטא בנאמנות חיים ההולכים ספרי עתרן 63 ,2008 77 עמ' קובץ סיפורים. אנקדוטות מסיפור אלכס בן-ארי: ימים סמויים, הוצאת ספר שלישי. קובץ שירים המותח קו המשפחה בשואה ובארץ 1 ובהמשך 1 כרמל סררת קסת 51 ,2008 עמ' ומתקדרים. ציוריו היפים של פטר גינן מלווים את הכתוב. אחד מהם, הציור בין השואה לישראל 2008. "אתה סיפורים שעניינם התחדשות ותיקון. "היזכר בדברים הרבה. /אחר כך שכח "נוף ירח", ליווה את האסטרונאוט מוזמן; אדון מוזלמן; אל עולם את כולם./ אחר כך היזכר בה./ אחר כך שכח אותה./ אז קום. התרחק אילן ומרן במסעו לחלל . חוה התענוגות, /אל אולם המסיבות, /אל שהביאה את הספר לדפוס, הקוקטייל התמידי 1/ אל הקוקפיט משולחנך./ לך בבית כפי שלא הלכת פרסבורגר 1 היא אחותו של פטר גינן. יונתן ספרן הממריא,/ אל חקוק הפרסי" (אתה בו מעולם" (עמ' 11(. פריו העמיד הקדמה לספר . מוזמן 1 מוזלמן' , עמי 16(. ודר לוינשטיין: מה שממלאאתהפה, יF 'f; ערח פגיס: ימי אפלה, רגעי חסר' הוצאת כרמל 64 ,2008 עמ' ,~י.~י r[~ ~:'Iז ---~' פטר ג ינז "נקי מרעב; נקי מעבר, מזהות; פרקים מחיי ישראל זגטמן, הוצאת מלחמוד מלחמוס מלחשוק;/ אני נסחב הקיבוץ המאוחר-יו ושם, חכבשח יומכן של בשערי; ומושלך אל; מולך; שב;ך חשחורח 2008,248 עמ' / ופתאום אהבה" ('מה אעשה אתך', הביוגרפיה של חוקר ומתעד השואה 1941 -1941 עמי 24(. ישראל גוטמן' ששרד מכל חבריו לקן השומר הצעיר שהשתתפו במרד גטו צביקה שטרנפלר: רקתה של ורשה. גוטמן עבר למיידנק, לאושוויץ 1 הכריוז,ת שירים 2007-1977, הוצאת ובצעדת המוות למאוטהאוזן 1 שירת קשב 2008,139 עמ' בבריגדה, וסייע בהעפלה. רויאל נץ ומאיה ערר: מקום הטעם, "כשהמצפון הבילאומי יציק לי; אספור נt מסות על ספרות ישראלי,ת כין צליל מכוניות מדלגות/ מעל למחסום/ להיסטוריה, הוצאת אחוזת בית 2008, שהקמנו; מכוניות פזיו לבנות דעה פגי ס 319 עמ' ומתוקות, /דחוסות בחום, /ריח הכפר ימ י אפלה , רגעי חסד סזf' ~יוpD ' שינ>רל u טןונ שמונה מסות, שבהן נבחנת השירה עולה מהן'/ והשנאה -/ הבל פה ז'קי ברקן: מסע כשחזר לכן, הוצאת עקר 2008,198 עמ' סיפור חייו של ברקן 1 יליד בריסל 1 שהוסתר אצל שתי משפחות נוצריות בבלגיה, והגיע לישראל עם עליית הנוער. חיפושיו אחר המקום בו הוסתר, ביקורו בפעוטון שם נפרד מאמו 1 מפגש עם מי שדאגה לו למקום מסתור' ועוד . שוח גולו דייך: יולדי איננו 'יזכרונות צורכים מקרפטורזם ומאזשרזיץ. הוצאת יו ושם 2008,111 עמ' שרה ויוסי חיו בכפר בקרפטורוס, שם נולד בנם בורים. בקיץ 1940 גויס יוסי לפלו גרת העבודה ההונגרית ונרצח. בדרך לאושוויץ נקרע בורים מזרועותיה של שרה. זכרו אינו מרפה ממנה עד היום. בטי באוש, אלישבע אורנך: השקט שנשכר' סיפורן של שתי אחיזת מהולנד כימי המלחמה, הוצאת יו ושם 2008,139 עמ' סיפורן של שתי אחיות ילידות הולנד, והדרך שעשו כל אחת בנפרד כדי לשרוד בימי השלטון הנאצי . אלישבע אלישע פורת: קריאה מאוחרת. הוצאת גוונים 2008,125 עמ' עיונים ביצירתו של אבא קובנו וביחסיו עם המשוררת יוכבד בת-מרים ועם המשורר אבות ישורון' ורשימות נוספות; מסות קטנות המעוצבות כסיפורים אנושיים. נורית גובוין: קריאת הוזרו,ת ספרות עירבת כמעגליה, כרכים ,'ר,'ג הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב 2008 המשך לשני כוכים קודמים שהופיעו ב 2002- (בהוצאת גוונים וארכיב' .)א"ת קריאת ספרות בהקשריה ההיסטוריים והאקטואליים: פרשיות שונות הקשורות בגיבורי תרבות בארץ הישראלית המקומית על ציר ההיסטוריה והתרבות, בהתייחס למקומם של החרוז והמשקל. משירים של אלתרמן' פניה ברגשטיין ואהרן שבתאי, דרך דוד אבירן וחנוך לדין ועד טקסטים של מאיר אריאל והחמישייה הקאמרית. עורכת עופרה י גליך: שירי אהכ"ה חה",כ הסונטות לש לאה זגלרכרג, הוצאת ספרית פועלים 2008,161 עמ' כינוס כל הסונטות של גולדברג, אלו שכתבה (ביניהן 'אהבתה של תרזה די מרן', 'פצעי אוהב' ועוד), ואלו שתרגמה (מבחר סונטות של פטררקא, ונטה, בוולד 1 עמנואל הרומי ואחרים). כן נכללו בספר סונטות מן העיזבון' טיוטות ונוסחים מוקדמים של שירים מוכרים. עופרה יגלין וגדעון טיקוצקי העמידו אחרית דבר . מנחם מאוטנר: משפט ותרבות, הוצאת אוניברסיטת בר אילן 2008, 359 עמ' פרופי מנחם מאוטנר מנסה להבהיר את מושג המשפט באמצעות המושג ושיניים" ('יומן מילואים', עמ' 25(. לכינוס השירים . שירי האינתיפאדה הראשונה, שירי אהבה, משפחה, נופים, שירים מארצות רחוקות ושיר פוליטי למחמדו דרוויש . נוספה אחרית דבר שכתב אנידב ליפסקר . יואב ' רינון: קינת מרסיאס, לשושה התילי,ם ישר הישרים, הוצאת כרמל 2008,88 עמ' "אך מה לך ולסבלי' המשורר ?1 ומי שמך לפה לשיר את קינתי?/ הקשב לשארית קולי המתפורר; וקח עמך את מתנתה של ברכתי:; ארור אתה וארורות הן המילים; אשר בוקעות מתוך קליפת הזיכרון; ולוואי וחרוזיך יוולדו חולים; ועל קביים ידדו אל הקרון" ('קינת מרסיאס', עמ' 12(. אפרת הראל: קירות, הוצאת ספרי עתרן 772008,67 עמ' ספר ראשון . "שבע דקות ממגדל שלום/ , (כן, זו עדיין אופציה)/ החנויות כמשענות לבתים. / המדרכה מכסה את האדמה,/ לנו יותר נוח ללכת" ,'לבב'( עמ' 18(.~~~~~~~~~~ מאי-יונ 43 2008 החידתית, יהודייה . ילידת וינה, קומוניסטית בצעירותה, שחיתה אשתו של הסוכן הכפול הבריטי קים פילבי ואף חיתה מעורבת בפרשיות ריגול ידועות. המתרגמת הוסיפה הערות. ריצ'רר ייטס: תלזן פנורמיי מאנגלית: קטיח בנוביץי הוצאת אחוזת בית 2008,379 עמ' פונק ואייפריל וילד חיים עם שני ילדיהם הקטנים בפרוור אמריקאי מהוגן. חייהם נקלעים למשבר כשאייפריל מציעה לפרנק לעזוב את משרתו הפקידותית המשמימה ולעקור לפרים, לחיים רוחניים ומספקים יותר. מארק האדון: בעיה קטנה, מאנגלית: אמיר צוקרמןי הוצאת מחברות לספרות 2008 י 445 עמ' אשתו מנהלת רומן עם חברו לעבודה, בתו מתחתנת שוב, בנו נמנע מלהזמין את אהובו לחתונה והוא עצמו חושש שלקה בסרטן. תיאור התפרקותה של משפחה רגועה, באופן מטריד ומצחיק כאחד . קיראן וסאי: ירושה של אזכרן, מאנגלית: מאיר בן שלוםי הוצאת עם עובר 2008 י 429 עמ' בכפר שקט מול ההימלאיה, על רקע מתיחות הגבול בין הודו לנפאל' חיים בבית שהיה פעם מפואר' נערה יתומה, סבה, שופט אנגלופיל בגמלאות וטבח-משרת שחייו נסבים סביב בנו 1 מהגר בלתי חוקי המנסה להגשים את החלום האמריקאי. החיים משתנים עם הופעתם של לוחמי גרילה בבית. ·:· הלנה יגב-מור: משל התאנהי הוצאת הקיבוץ המאוחה סדרת צפון 2008 י 270 עמ' סיפור ילדות והתבגרות בבאר שבע של שנות השישים. הגיבורה, בתו של פיני תושב הארץ ונוצרי אדוק, כמהה להשתלב בעיר הדרומית והחמה. סיפורה משתלב בהיסטוריה המשפחתית - סיפורם של האינגרים, פינים שחיו בברה"מ ונמלטו ממנה לפינלנד כפליטים בעקבות הטיהורים של סטאלין ומלחמת העולם השנייה. ציון בן-כנען: כאמצע התזרףי הוצאת גוונים 2008 י 189 עמ' מחלתו ואשפוזו של עורך דין מכובד ומצליח מכנסת סביבו את משפחתו הקטנה והמאוזנת לכאורה, וחושפת סוד מעברו . בעקבות הגילוי יוצאים בני המשפחה לחיפוש עצמי אחר אהבה, תשוקה והגשמה של אינטימיות. יעל בן-צבי: תתזנה כשלגי הוצאת גוונים 2008 י 79 עמ' קובץ סיפורים, שניתן לקוראו גם כרומן. הגיבורה - גלי - והדמויות הסובבות אותה, אם שתלטנית מדי' אב שקט מדי 1 ספק-אח שבא והולך 1 וחיפוש עיקש אחר אהבה והכרה. יעל בן-צבי מתארת מציאות המשלבת זרמים אפלים הרוחשים מתחת לשקט עם ראייה אירונית וחדה. חתו :i ה בשלג יעל בן-צבי ברברה חוניגמן : פרק בתיי י מגרמנית: ופנה . עמיתי הוצאת עם עובד 2008,141 עמ' ברברה הוניגמן מספרת את סיפורה של אמה סמדר שרת: אנטומיה של לכ שלפי הוצאת ספרי 'עתרן 2008 '77 י 69 עמ' "כשהשמים נפלו מעלי; חישבתי את התנועה המדויקת של הלב; תנועה דקיקה; איך נוצרת מועקה; איך הזמן עובר לאט בתוך הקונכיה" <עמ' 34(, אלי חירש: מוזיקה תזשהי חרגול עם עובד 2008 י 163 עמ' "אצא אל הים בסירה לבקש לגופי בעל; הים רדוד וצמא ובעל לא יימצא; קולי יתנפץ אל החוף ויקונן - איה בעלי; איה הכוכב שיאיר את חיי הכנים; מי י~ביק את גופי בפרח הלילה? ('רחם הלילה', עמ' .9(. רבקה איילון: רק ציזר 'ו'י כרמל 2008 י 127 עמ' "~ימי שגזר את ;י~~ עשה בהם מלאכה; מ~נ:יי והערב פוקעים את ~ן:ם 1 חוט חוט ~זףר אל אבניים.// ולעתים מי שואל: האת היא באר של ז;כך:ם?" <ללא שם, עמ' 21(. סמי מיכאל: עאיזהי הוצאת כנרת זמורה ביתן 2008 י 271 עמ' רומן המתרחש בעיראק המודרנית, בתקופת משטרו של סדאם חרסיך . אהבתם של זכי ראלי' יהודי מבו גר' מגיש בטלוויזיה העיראקית, ושל עאידה, פליטה כורדית הנכנסת לחייו בפתאומיות. שמעון אדף: פנים צרובי תמה, הוצאת עם עובד 2008 י 479 עמ' א;רי אלחייני - סופרת נוער ואם תל-אביבית, היא פלורה מנתיבות של שנות השמונים, שחוותה התגלות אלוהית בילדותה. התגלות שהשיבה לה את יכולת הדיבור והעניקה לה שם חדש. התגלות שנייה מחוללת בה טלטלה עזה. 11