הנכם מתמנים להשקה חגיגית חדש!! ב- יירנפכסtJUJווןןוווm לצאת ספרי שיצאו לאור ב 2013-: אמות כנולדת )שירים , הוצ ' עיתון 77( הכל מלא אלים )מסות , רסלינג ( מוצאי שבת 11.1.14 בשעה 20.30 הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, רח' שטריקו תל אביב אולם רן ברון בהשתתפות : מוטי אברבו.ך יעקב ביטון , אורי הולנדר, נורית זרחי, תמי יישראל זימרה ונגינה : צביה ליטבסקי ועמיר ץפדורובי מנחה : טלי לטוביצקי כניס ה חופשי ת אי תן קלינסק י אספן של שלום הזמנה ערב משוררים ושירה לכברד השקת ספרר של איתן קלינסקי "אספן של שלרם" (ספרי 'עתרן 77'( יתקיים נירם שלישי, 21.1.13, בשעה 19:30 ב"גדה השמאלית" ברחוב אחד העם סד, ק-ב. משתתפים: איתן קלינסקי, מוחמד אגראני, יונתן קרנות, זהייה קרנדרס, נורית להב, איאת אבר שמיס, דן אלמגרר מנחה: עפרה ליית-ישרעה חוה ניסימונ ,~ ין ~: ת תד~: בערב יוצגו למכירה הספרים: "אספן של שלרם" מאת איתן קלינסקי,"תנאים מוקדמים" מאת מוחמד אגראני ויונתן קרנות, "סל מלא שפרת שותקות" מאת איאת אבר שמיס יוגש כיבוד קל שירה מתורגמת מיכאל ארגרסטין, מגרמנית צביקה שטדנפלד וילך תומס, סימןו רסטל, ר"ב ייטס, מאנגלית שלומית קדם ג'ון ואן, מאנגלית דניאלה שחם-ליפסןר דרת לובטייך, מאנגלית יעקב אלג'ם רובוט קדילי, ריליאם קדלרס ריליאמס, מאנגלית יהודה ריזן ריליאם קלדרס ריליאמס, נעמי שיהאב נאי, מאנגלית משה דוד אנדדיאה גיבסןר, מאנגלית תחל אילן לי-יאנג לי, מאנגלית מכבית מלנין ויואב רדדי קלאדריר פרצאני, מאיטלקית ואנגלית חגית גדרסמן הודחה לראיס ברדחס, מספרדית פרץ חניצקי 5 24,25,26 27 27 28 29 31 32 32 33 בשער: מוטל רייך-רניצקי, 11 מילים הן המולדת הניידת שלי 11 (עמ' 19( ביקורת ספרים אסר בבצ'יצ, אודח' זרפן, מסלובנית ואנגלית חרה פנחס כהן עם ברבדה פרגצ'ניק 34 יעדה בן דוד על חומר נפש מאת אשד דייך וריד אלבחדי, מסרבית דינה קטן בן-צירן 35 דוני סומק על שכרבת התקררה, קהיר מאת סיגלית בנאי רסיל סטרס, מאוקראינית ויקטור דדרצקי 36 עינת רדצקי על דיונות החול של פריז מאת עדנה שמש אדיך קסטנד, בדטהלוד נובט, מגרמנית חנה נחבא 37 שחד מדיר מרדכי על ש~רי אהבה מאת דניאל עוז סטיינד ארפסטאד, מאנגלית חמוטל בד יוסף עם סכינה מסג 38 ברכה דחנפלד על הכרח המדמה מאת ריקי וסקל נאסר ובאח, מערבית יותם כבשלום 39 דרת נצר על יש נקודה מעל הראש שלך מאת גיא פדל על המתרגמים 40 מרגלית מתתיהו על לנווט לבד בחרשך מאת אביחי קמחי ידון אביטוב על ללטף סרפדים מאת צביה פריו שירלי סלע-לבבי על אנשי פינות מאת אסתי ג' חיים עמוס לריחן על גיבור דורנו מאת מיכאיל לדמרנטרב שירה דבקה שאול בן צבי על אגדות המקום, טרילוגיה מאת צבי לרז 14 15 16 16 אסתר אייזן 41 יובל גלעד על אחרי האור הצהוב מאת מדגו פאןר 17 חגית בת אליעזר 41 יוסי ברבע על מדינה אחת, שתי מדינות מאת בני מרדיס אדם צ'יזיק (פרסום ראשון> דיבה ורבין, מאנגלית גיואר לשם, עודד פלו קרן אלקלעי גרט, מאנגלית דפי רייכדט 41 46 47 מדורים עמיד עקיבא סגל יפה ברדמן-ביק 49 49 לפי שעה, מיכאל בסד, עמית ישראלי-גלעד על 2, גיא פדל על צרר של המרחק מאת ענת שדןר-בלייס רעל שולמית סטאדקמן 51 בערד אלף ימים מאת גלית סליקטד 8,9 דונן בלרמבדג 52 מאות, דפי רייכדט, דימויי ריקות 11 הפינה הצרפתית, צביקה שטדנפלד: פול אלראד חצי פינה, דוני סומק: סאמד ח'יד, מערבית פרץ דרור בנאי סיפורת סרפ"ש שידה, ליקטה וכתבה ענת חנה לזרע: ענבל אשל כהנסקי, 11 13 יעקב אשד, עונג שבת (פרסום ראשןו> 50 יונתן בדג, דניאל עח, סמדר שדת מצד זה, עמוס לריחן על שתיים דובים מאת מאיד שלו, על 22,23 מאמרים, רשימות: הגבעה מאת אסף גנדרן, על צל עולם מאת ניד ברעם רעוד מילים הן המלודת הניידת שלי, מידי פז על מדסל דייך-וביצקי שלומית קדם: האלכימיה של המילים 19 24 טרד למחשבה, יצחק כבימיני, מיתוס התועבה והגשמתו, א' תיאטדרן, על האדרת מאת גרגלו, אורנה לנגד 54 גביש נדיר בדוח, דפי רייכדט על דיבה ורבין לוזכהר 47 המלצות עתןר 77 Literary Magazine ירחןו לספרות ולתרבות בתמיכת: משדד התרבות הוספורט, מינהל התרבות First Editor: Jacob Besser העודך המייסד: יעקב בסד ז"ל עיריית תל-אביב יפר - האגף לאמנויות Editors: Amit Israeli Gilad, עורכים: מיכאל בסד, עמית ישארלי-גלעד המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזיהר כתבי יד. Michael Besser חברי המעדנת: שמעון בלס, דפי וייכדט, טקסטים רצוי לשל m בקובץ וודר, כצרופה. Gila ShaulEditorial Secretary: עמוס לריחן, אסף מידני, תמר משמד, Editorial Board: Shimon Ballas, ששןו סומה דוני סומק, אדיה סיןו, יובל פז, המו"ל: אגדות סופדים ואמנים לקידום הספרות הותרבות Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar דורית פלג, עודד פל,ו שלום צובי, יעקב שי שביט עמותה מס' 580073575 Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit רכזת מעדנת: גילה שאלו Peleg, Shalom Ratzabi, Arie Sivan, מעוצת המעדנת: יצחק אודבךר-ארדפז, טלי שררדצשטיין iton77@actcom.co.il•www.iton77.comSasson Somekh, Rony Someck, Jacov בסד, משה דוד, א"ב יהעשו, אדיה סיןו, ש' גיואר שהום המערכת הרמינהלה: טל': 03 5618271 ת"ד 51208 ת"א Shai Shavit, Rafi W eichert 67137 מיכאל אוגוסטין מגרמנית: צביקה שטרנפלד כמה שאלות בנוגע לשירה לפיוס הצ'ינסון לומדטין מרי "i] אם מש;דדים יכלוים 7ת;נqז א.ת סע;ןם?" גוטפדיד בן האם שירה T • • היא ז$~ד ה~~~ אר ארק~נרס? ij ~ם ~ש ירז.ור םיךיקtובר;ז~~pז אר ~~לו אלpז ~~ז;רבו? ~ה ע,לות רוצ~זr זק.ל ?ריקt ~יןה ריקt אר~ר ירז.ור ~ל ??זב~רר סראשרן אר ס qt' ררן? 7 ~יזר ~מות זקיךים משפחה ממצעת בת ארבע בפשרת ·: זז :..· ד- --:-: ז זקוקה על מנת לגמר את החרש? :• -·: : • -: -T : ם~זr ~ש ל~לל ריקt~ ~ל ~ה ~י~רמpז ~גזתרן אר ~ל ~ה זז?~ינר מר~י~? ~ילו ~לים מערלם לא הופיעו • T •• ?ריקt~ ~~זpר ~~יחים ~. רד זקיןה ~ל מזr" אז~:ם ואלו מתיצבים 300 גרם :...:-:. :ז ij ~ם rז~~~ה היא 7~~iZ ל rז~~ר אר ד~~~לם זק.ל ij?םיךיקf באופן קבעו וצרוף למדי מגיעים למערכת תרגומים דנים, יפים וראויים, ואנחנו מניחים אותם בצד ומקדימים מקום לשידה מקורית (מלבד הפינות הקבועות המוקדשות לכ,ך המצומצמות יחסית, 'הפינה הצרפתית', 'חצי פינה' ו'שידים מאמריקה'). לקראת השנה המתחלפת, הדגשנו שבא הזמן הנכון לשחרר את התרגומים האלה מהתיקיות לותת להם לדבר. כך שאם התרגומים המופיעים כאן הם אנתלווגיה ,)דד( זו אנתלווגיה בהחלט לא מתוכננת או מוזמנת מראש, ובכל זאת, היא יוצרת מגוון צבעוני של פרטים ושל הקשרים. הרשימה המקדימה, "האלכימיה של המילים", שהיא חלק ממסה ארוכה מאת המתרגמת שלומית קדם (העוסקת בחלקה הנרחב בתרגום פרוזה), מצביעה על סוגיות עקרוניות בתרגום שידה. בכללה ובהמשכה מופיעים תרגומים (מידי מתרגמים שונים) של משודדים קלאסיים וידועים כג'ון ואן או ויליאם בטלו ייטס, וגם תרגומים של משודדים צעירים, וכאלה שאינם מוכרים או שהם מוכרים פחות במקומותינו. בהקשר לכ,ך מעודדת חיוך שאלתו המשעושעת והפרובוקטיבית מעט של המשודד מיכאל אוגוסטין: "האם שירים מתאדים כשהספד נותר פתוח זמן דב מדי?" ובכן, כנראה שלא. ועוד הוא שואל, בנימה דומה, "כיצד יכולים שירים ; להתגונן בפני ; כליאתם באנתלווגיות?" ובכן, נדאה כי ההגנה הכי טובה שלהם היא בעצם היותם. המאמר העיקרי בגליון זה עוסק במנקד הספרותי החשוב מדסל דייך וביצקי, שהלך השנה לעולמו, ומי שהיה אלוי התייר המילולי הגדול של המאה, מי שהמילים הצילו אותו גם בפועל ממש, הויו לו "מולדת ניידת". מדוד חדש נוסף לעתון 77- על 2, גאי פדל יסקור מדי גליון שני ספדי שידה. וכרגיל, המדודים הקבועים. מיכאל בסד, עמית ישארלי-גלעד בקרוב ב ':Dפרייעש rn תיבוגיול=ייוo: השמ ת:ובגג ומכהנגפה ם•אק•שומורפה לשש' תובלונ ןמח·oפי ו ם•ד ו~ה ~י~ד ;כרלים ז?-יירים כזבה טרב ח~ב להירת שיר - T - .:. חפוכר 7 ןחג;וגרג ~ל ת~?? זp~~9 ר? ?ריקt לpז נפני כליאתם T T • : . .: • " T : " " T :p ?~~תרלר~ירת i] ~ם ז?-יירים ~ג;ו~רים כזבה שירים ישנים כשהספר כרתו פתוח -T -:· •• -:• : מוכלים נשיר חדש? T T " : "T i] ~ם ז?-יירים ם;כרלי ד~ד ןב ~ריד וכזבה חדשים " T -: T -: להתרנרת :p?ן~~ ~ל ;די iJה~~~ תי~~~ i] ~ם ~דור ס~ךץ אר שזנא לשם כן הוא כרכב הלכת היחידי • • : -:• :• -T T •• : T ;• ~ה ~ר~ר ~ת iJ ס~דל חם ס~יד ךקוקים רנpז ~סה ~ג;ו~ל :p?םיךיקt ~יד ריקt עם כר ry ךת 7 ז?-ייר ~ל ךברךים? ?~יד ריקt ?לא כר ry. ךת, i] ~ם ~ש ?iJ ~יב םיךיקt אם נשים נצר את העבדה T : "•. T ·; --" T " i] ~ם ריקt ~p ~ה ח~ב להירת טרב כזבטה? ~~זרךי ?ר~~~ שלאחד יש כרתרת ·: :· • • T ·: : :· - רל~חר ~ין? T . -: . i] ~ם ~ש ??לאי ז?-יירים ?~קךה זךרום, ~ילו ז?-יירי ~יפ . ה ריקt~ א~??~ ריר~יtiJ ?ז;יפו~החם ~ל.ה יג~לpז אר ~ל.ה זp?~rכר~ע,tקה? i] ~ם ~סד ?iJ ~ריר ~p ~ה טרבים ירתר: ו?~זקה ד~ד ~9 ~יקו? ~זקה ד~ד ~ת ןpז~i]ריקt יכרל אדם i] ~ם ז?-יי . רי ~p ~ה T T T ?~זכר ~קי~ת סקפרד קשורים 7 ~ךם ~סד לז;ורר אר נתבים להעברה? ?לא ז?-יירים? TT -: -: • T · i] ~ם ז?-יירים ;כרלים ?qiJ ירת ~הים? מתי לכל המאחר ~~ס ~י~ ~~~ ~ס~ t? יק i]~ם 7 ז?-ייר ש~ ~ם הוא לא רו~ה ן::ז 9 ס~ז י~~ זק.~ךאו בו יר.חו ~~מרת ?1רtז ריקt מאשר לחתול, T : •: -:.. אר ~חרת, האם שיר יכרל לחוש T T · · ר~זקה ~~מרת ~ש 7 ז?-ייר ~ל q תולים. קpץ~pז י~~~ iJחי 9 טרך~ה לpזQiJ ~רות ע~~ נר? i] ~ם ~סד 7כrו;גח9 ד ~ה זר~ךים :;נ~גי ז?-יירים. שירים כלתי נשכחים? • T : . . : . • • מה האפשרות T : "." T T i] ~ם ז?-יירים םפרלי~:י מיכאל אוגוסטין )1953, לינק גרמניה); למד פלוקלור וספרות · ל~כ 7o יר??~ ז?-ייר אנגלו-אידית באוניברסיטאות של דבלין וקייל. פרסם ספדי שידה, םי~~~?? ז?-יירים שנאלצת ללמר? : • T : -•::·;;· מחזות קצרים וסיפורים קצרים . ממנהלי פסטיבל השיהד בנדמן, שאינם פוליטיים? . . • T .. ;· 1 עודך ושדןד בדדיו העיד בדמן, שבה הוא מתגודד עם אשתו המשודדת סח'טה בהאט. 5 נובמבר-דצמבר לשי" ונו'. הושיר מסתיים בקונפליקט, המאיר באוד שונה וחד את ההקשר המקארי: "לבי שתלו על פלגי דם; ונעלי נודדות ללא ד~לך;ם ארשי חושב בעדו גופי מנומנ;ם במעמקי 'o/ ~ת ילדות" . עוקבות הדם הטרי, הקונקרטי הומטאפודי כאחד, אינם מדפים מן הדובר ומקבלים גוונים שונים. באחת התמונות נדאה הבן מחזיק חבה מישון "בידו העיוורת" ו"מתגאה בי עד מא!,רו ליתד דיוק, בקומץ דמי השפוך". המוות במובניו השונים האו אם כן דו-סטרי. שביר הקדום חלוצתו לש המשודד, המוכתמת "בדם של פיגעו מבית הקפה", היא הפחיקציה של דם הבן ההחג. ושביר אחד החלוצה "הבהוקת מדם" היא העונש מנקתדו מבטה לש האם החדרית, המאמינה עבונש אלהוי שהכה בבנה על כי ישב "במאודת חוטאים" . תחשות האשמה, המההדדת כאן בעליל, בחמה לצרח הקדמןו לש הבל, היא מספיחיה הבלוטים לש חוויית האובח הקשה. שידי ספח הקדום לש אשד דייך חור בגרב נסבו בעיקר סביב חווית הזמן . באחד מהם כתב: "אני עובד רדכך כמו אר;ך ךדד זכוכית. הזמן הוא חוד בגרב,/ וגם דרכו אני עובד לאדות שמי;ם; שמעלום לא היה הלם צבע כחלו ;. הזמן האו פצצה מתקתקת עשמ;ה הורגלנו לחיות". בספח הנוכחי הזמן מקפל בתוכו את הבטדם, את ככלות הלכ לובסוף את היע m. מצד אחד את פוטנציאל הפצצה המתקתקת הומארב המסוכן שטומנים החיים לאדם, אך מצד שני גם את פוטנציאל התחשדות החיים כאשד "שוב איולו;ך ~. חרם עשד הדגים, כיונה". המשודד עד גם לתמונות זמנים שונות לוקשרים ביניהם: '~אדיתי איך העבד פער בי פת;ח לעתיד סדוק. את הס;קד כבד יתקן נכדי". אלב א r להתעלם גם מקיומו של עתיד שאינו צופן נחמה: "הההוו מתאוהו לחבק אות;י; ב jZתות m וב כדי שהעתיד לא יבעצ ב;י את זממו לחטוף אותי לשרותו". אגב, 'לחבק אותי בקתות m וב' מעודד מיד אסצויאציה לידיים הא m זות ב'קדנות המזבח' כעבוגן הלצה. לוהזכיר לכלונו - אשד דייר הוא אשף המילה הכתובה המור~ךת שאינו יכלו בלעדיה. האו כבד הוכיח גם את יכלותו להתמדדו עם זמן מתאיין ו"עתיד סחק". חידת היש הואין (או 'העהרד' בלשונו) היא חלק מהפקחדסים שאיתם הוא אהוב להשתעשע. כך שביח היפה 'היערדויות': "אנו חלומים את היע m תנ;ן מן היומיום וממשיכים לחיות; בתוכה". ומיד מתבהר הרקע לכך: "בני, בני יחידי את;ה היע m תם לש חיי עבת הזאת". כשמדובר במוות, מישטטש הגבלו בין הערד לנוכח m. אלב אפשר לאדות רדע~:;~ גם בריאה. הגבלו הדק בין קיים ללא קיים האו שושר ארשיתה לש הבריאה מחשד. חומר נפש האו בחלקו ספד לש שכלו וכילשןו, כילשןו החיבור המשפחתי, לפחות ביחס לעבד ה m קו, ובחלקו האו מספק את התשובה למשבר הקיומי בדמות החיים הואהבה, הפעומים בההוו כמגן מפני פחד המוות. מנבכי הנפש עלוים גוונים מתחלפים לש ההדודים קשים על הזמן האלזו, ומנגד - חיוניות לש מי שמחפש ומצוא את המשחק בחיים ובשיהד. אמנם מחלחלת בדובר חהדד קיומית, אלב יכלותו להתבונן בו-זמנית על דברים שונים לוהכיל את שני ההפכים לש הסיטואציה היא מסימניה של שיהד טובה דנת פנים . כך למלש שביר 'תמונת שני הדים', שבו הקשר הזוגי האיתן הוא התשובה לקלוות מלחמה מהצפןו. וכבד דאינו אלצ דייך איך באמיחת מפלחות נצורים חיבורים מעניינים ומקבילות בין האישי לקלוקטיבי לוהוויית חיינו בארץ . הספד אמנם מוקשד זלכר הבן, "על מכת היע m תו מחיי", אלב העובהד שהאו פץרו גם לתחומי התייחסות אחדים לונימות אחחת שוונות, יש בה מן הנחמה. שבירים אחדים למלש מבטא המשדדו בהומור ושבנינות את יחסו האמביולונטי למחשב המת m כם, לומחת רתיעתו m ששו מן הגלום ההלוך ומשתלט לע חייו, מאגתרת אותו מאדו שפתו הדיגילטית הוווייתו האקלקטית המשתנה ללא הרף: "ממ m קים באים המוני מילי;ם ; להצטופף לע הצג לשי כבשוהד:; קיל m י חוטים mm רוי גלים 1. שווב לשואו כזב אהוב". בספר זשורים בין היתר גם שירי אהבה נפלאים לאשה שאיתר, בת דמותו של הטבע החי הונשום ("גילית לי את עץ הש;הד אות סודות לבלוביו") שוירים לנכד, שהאו הגשר לעתיה אסיים שביר הבא: "ביום הצה m אהבת;י נשמעה שמחתך בלכ הבית;; הילו m הגלחה לש האהב;ה החזיקה אותך כתינוקת ; בידיה ונבההל לאדות;; את עינייך הקטנטנות; אוישונייך השחרוי;ם מאירים את החדר כלו;ן אות חדרי לבבך". • יערה בן-דוד אלבום משפחתי בין מציאות לדמיון אשר דייך: חומר נפש, הוצאת קשב 2013,105 עמ' הקובץ חומר נפש מתאפיין, כדוב ספריו של אשד דייה בהתמקדות בנושא מסוים ושבימור מוטיבים דורכי ביטוי מוכרים בכתיבתו. בספר החשד המוקשד לארנון הבן עלוות תמונות חיים שונות מתךו אלבום משפחתי, כשהחוט המקשר ביניהן הוא האני החבר. "בני, נער שכמותו", כותב דייה "חי על פני אדמ;ה עליה טרם החל לחיות". ובהמשך מגלה ההבזק המטאפודי היפהפה דגש בלתי נלדה כלפיו: י~~" הנחשות של;ן מתמרקים בכפות ידי". שם מצולח וקלוע בחד אשד דייך לספרו הואו הלום את נטייתו המוכרת למיזוג הפכים. החיבור הונתק בין חומד (או גוף) לנפש הוא שאלה פילוסופית שהזמינה ומזמינה עדיין התמדדוויות שונות. בשירי הקובץ מצב הנפש משתקף היטב בחומד המוחשי, בתמונה הקונקרטית ובאמיהד הנקייה. האמיהד הצינית-אירונית, הזכוהר היטב מספריו הקדומים ובעיקר מחור בגרב, מתמזגת כאן כשבןוד לב ובחשבןו נפש חשוף. בשיר הפותח כותב המשודד: "אוני דומה למי ששב עשכיו לעלומ;ן הקטן מחשד וחש, m."ש השירים הם ניסיןו ללכדו את הבלתי נתפס של האירעו הטרגי על ידי נביהר חשוית בבויעדם לש האלבום המשפחתי, ותוך כך iJ ע.~הר של האני הדובר כנגד זלותו הוזיכרןו הנלוהו לס~טואציה המתאורת. במסע לאחוד הדפדוף הזה מנעד את אבק השכחה המצטבר, מבהיר תחשוות ומאפשר חשבןו נפש, שאלות ותהיות, מבלי לספק תשובות של ממש . אשד דייך הוא מין אנטי מחיקןו, משודד השב ונזכר, שב ו~~קקם זיכחנות. ספדו עובדות בדיוניות )1993( למשל האו ~ק~ץ לש ח;ויות ילדות ותחשוות שליוו אותו מילחת עויצבו את דאיית עלומו. ע.בי~י, דווקא הארת i] ~:קים הקטנים הקשורים בתמונות מן האלבום המשפחתי יש בה העצמה של האובח הוכאב, מכ m העובהד שהמשודד אינו מתמקד במוות -שכלעצמו. המוות כאירעו קונקרטי נשמד ברקע, הודגש משום בהשלכות הנפשיות הורגשיות שלו על האני לותיאורי הנפשה של דמויות שהיו ואינן, דוגמת האם ב m וב עם מקל הליכה. ההתבוננות באלבום אינה מלוהו בנוסטלגיה לוכן לא יכלו להיווצר בעקבותיה החיבור הדגשי המצופה. כך מצטלבת ילדותו האבהדו לש המשודד עם הווייתו ה~לדית של הבן אותו .ל~~ מערכות היחסים המתוארות כאן, הנעות על הגבלו הדק בין מציאות לדמיןו, נגעוות בדובן בזרות ובריחוק ומחדדות את הבדיחה. מכאן התכנסותו האינטימית של המשודד בתמונת עו~ךיות i: "מסערתי בתוך ה m ;ם היו המופלאים שיעדתי עד הנה ... אז היו חשדוי חיי היפים ביות 1.ו לא צריתי לצאת החוצ;ה אל עלום מנוכר, חופשי מאשו 1.ו את המלאך עמו צריתי להיאב;ק; לא אדיתי". מהדפחף באלבום, כמו בסיטאוציה תיאטלדית, עלוות בזו אחד זו דמויות הנבחנות מתךו יחס אמביולונטי: כך דמותו הגרוטסקית של הדדו ה"מתהדד במלאו כיעורו" ו"מתגנדד לחיות; כאילו זה יומו האחרןו", וכך דמות האם, "הישובת בהד;הר לע כיסא גדלו עותיק" ומאחוריה "נדאה ראש;ן הקטן של בעלה החשד", שאינו יעדו שסופו לעבוד מן העלום כאביו של המשודד. התשתית הרגשית המורכבת מגלה כאמוד ניסיונות נפל של התחברות לעבד. "בני דדוים לי לדו;ב כלום בעבורי אלמונים". אבל גם התבוננות המשודד באני שלו מתמונת ילדותו נגעוה בניכור ובספק. מיטיב לבטא זאת השיר הממחיש את התמונה שעל עטיפת הספד: "כאן בתמונה עדוני יל;ך הניצב על כיס;א לצד דדותי. חבל:// גן ביתה לא נאדה מהחלןו./ וברצף בתמונות מהבית; אני חש כצופה בסר;ט תעהדו שחוד-לבן". בעקבות תמונה ישנה, שבה נארית אחותו הגדלוה מחזיקה בזעורותיה תינוק שמן ומתבוננת בו מן חצה כותב דייך: "זה אני. אולוי מישהו אחד, קחב משפחה,/ אוולי תינוק של השכן". תחושת הנתק מזכיהר מאדו את 'תימהןו' של נתן זך: "כל זה אינו 1 6 גלירן 372-371 הד מסרב לגווע עדנה שמש: דיונות החול של פריז, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2013,213 עמ' -"אההה והיה .שקט ושוב "אההה- הד ממוש,ך סמיך וכב,ד ילווה את הקורא ברומן הזה עד דפיו האחרונים ועוד הרבה אחריהם; הד המלויך את הקלו ובה בעת רושם את היעדרו, מתעתע ואינו מרפה: "בפעם הראשונה שהתוודע אל קיומה של אנאיס, אלכד לא ראה את פניה, ולא את גופה. בפעם הראשונה היא חיתה רק קול. בפעם הראשונה, ההיא, שתיחרת בזיכרונו בבהירות, רק שמע את קולה והזדקף במיטתו מבועת מתשוקה פתאומית, והקשיב לאנקות אהבה שלה. אההה-" עדנה שמש היא עיתונאית, מבקרת וסופרת. ספהר הראשון אמסטל (הוצאת הקיבוץ המא m ד וקסת) זכה לביקורות אוהדות והיה בין המעומדים הסופיים לפרס ספיר לספר ביכורים )2008(. דירנרת החול של פריז הוא ספרה השני של שמש. מדובר ברומן עדין ואלגנטי המגלול את סיפורו של אלכד, צעיר אלג'ירי שעחב את כפרו הקטן ובא לעבוד בחנות הירקות של דודו בפריז. הסיפור נמסר דרך עיניו של אלכד, בדקויות השמורות למבטו הבראשיתי, המאוהב, שאינו מחסיר אף פרט; מהגר המבקש להיבלע בתוך העיר שזה מקרוב בא אליה, כאילו היה בנה הטבעי, בן-המקום, בן-בית. שמש מצליחה לתת ביטוי גמיש לקולו של המהגר, והזהות שהיא מעניקה לו אינה מובנת מאליה. בדחיסות תיאורית איטית ונוגעת, היא משרטטת את פריז מבעד לעיניהם של דמויותיה, כמעט כלום מהגרים, ולכל אחד קול ייחדוי השמור רק לו. יחד הם מעניקים לקורא תמונת נוף פריזאית, שיותר משהיא מרהיבה בגווניה, היא מצטיינת בפירוט דייקני, זה השמור לגימורים הקטנים ולעיטורים הדקים, אלו שהופכים את פריז למה שהיא. בקצב איטי סורגת שמש את קלוו של גיבורה אלכד המוביל את הסיפור. הקורא, בדומה לאלנו, נדרש לסגל גינוני קריאה שיהלמו את ההתפתחות האיטית של הרומן שאך זה היגר אליו. הרצון לשעוט קדימה משוהה שוב שווב, מתגלגל באיזה קצב אחר, שרק ההתמסרות אליו מאפשרת התקדמות. הרומן נפתח בבכורת הקול המההד,ד זה קלוה של אנאיס, שאלכד לא רואה את דמותה אלא רק שומע את אנקות האהבה שלה מבעד לקירות דירתו העלובה בפריז, מגלם בבדידותו את מרחקו האינסופי של הנמען, זה שלא חתמן, אבל דווקא מתוך כך האו הנמען הקשוב עד אין קץ, הנאמן ביותר. והוא מוקסם מהד-הקול שנוצר בתוך ביתו, מעבה אותו בתיבת התהוהד של תשוקתו עד שהוא נעשה לו לקול לובית. ובנקוהר זו טמןו, לדעתי, סודו של הרומן: שמש מפיקה פאוטיקה של הד המסרב לגווע. האיטיות שמאפיינת את כתיבתה משמרת את תחושת המעגליות המערסלת של ההד הבראשיתי הפותח את הרומן, הד המסרב לחשוף את מקורו, הד המצמיח הדים ובני-הדים ככל ששמש, אלכד הוקורא תרים אחריו. כלום בכורת הקלו היא ככלות הכל בכורתו של הקול המורחק, הנעלם? כלום בראשית לא היה אלא הד? הטקסט הופך לפיכך למסע חיפשו אחרי הקול הראשון, אשר עלוה וצף לאורך הרומן בתנדוות משתנות, מז m ל למהלך הדברים, לכמיהה של אלכד, לפגיעותו הדקה, זו המזכה אותו בקולו הייחודי, קלוו של המהגר. הפחד מחילדון ומוות מומר מבלי משים בפחד קמאי יותר, הפחד למות מבלי לדעת את מקור הקול. נדמה שהטקסט כולו נובע מן הקריאה הבראשיתית "אהההה", הולך ומההדד אותה להרהור ארוך ומתמשך שלא כבוד לשאגה סיגלית בנאי: שכונת התקווה, קהי,ר הוצאת ספדי 'עיתון 77' 2013,70 עמ' ברית ערים תאומות נכרתת בין קהיר לשכונת התקווה. לטקס החתימה מוזמנים האזרחים הסמויים מן העין . הרוח הנושבת היא רוח מזרחית וסיגלית בנאי מערבלת ברוח הזאת טונות של אהבה. ' שכונת התקווה היא הבית שבו גרים. קהיר היא הבית שבו חולמים. המקומות מתערבבים ומן הערבוב הזה רוקחת סיגלית בית עראק משובח. למה עראק? כי עראק הוא חלב אריות, ובספר הג'ונגלי הזה יש כבדו לשאגה. הג'ונגל הממשי הוא ג'ונגל השפה. "העור שלי עברית", היא תגיד באחד השירים, "ואני אחוזה באדמה הזאת במלוא ציפורנ/' ואין לי מקום אח;ר אליו אוכל להגר". זהו משפט של מלדיקת משואה לתפארת הא"ב. זהו משפט של מי שכותבת בשפה שאין בה חלוקה (כמו בערבית) בין "ספרותית" ל"מדוברת" ולכן יכולה סיגלית בנאי להרשות לעצמה את הכדרור של המילים. השפה שלה צבעונית, ערבסקית מאוד. העברית בראש והערבית היא ששררת זהב על הצוואר. סיגלית בנאי באה לשיהר מן הקלונוע ואני מציין את הפרט הביוגרפי הזה כדי לומר שלכתיבה הקולנעוית שלה יש שורשים מוצקים. חשוב לה לתאר בדיוק כמו שחשוב לה להגיד. כמעט כל שיר שלה הוא סקיצה לקליפ. הקורא מתבקש להיות סוג של במאי. כך הופכת הקריאה ליותר אינטראקטיבית, כך אפשר כמעט לגעת ב"מדאם קרוסטי" ב"עאישה" או אפילו ב"סיגלית", שכמו היצ'קוק מכניסה את עצמה לרגע לתסריט. יש מקומות בדודים שבהם הוראות הבימוי מופרשות מדי (כמו השורה "אני מנסה לחיות כאן בגלות פנימית שבלב") ויש מקומות (לושמחתי הם הרוב) שבהם סיגלית בנאי רומזת. הרמז בעיני הרגע שבו נתפרות למילים כנפיים ואלה מעיפות אותן מהאספלט של הרחוב לשמי הדמיון. מזחר, למי ששכח, • אוה םוקמה ונממ תחרוז .שמשה ינור קמוס אב לע .וקופיס האירועים סביב אלכד מסתבכים, אך ההד אינו פוסק. הוא הלוך ונשמע מבעד לנטישה, ניכור, זנות, רצח, מפגש עם אח שאליו התגעגע ועכשיו כשהגיע הוא זר לו . לרגעים קצרים, חומקים, מפסיק שקט עמוק את ההדהוד הבראשיתי. ההד המהלך ברומן הזה אינו מסגיר את מקורר ראינו חוצב קלו מן הדממה. ככלות הכל, אפשר שזה קלור המאחר להופיע של המהגר, המהגר ~קךם כל הגירה, המהגר מאז ומעלום; קול המותיר אחדיר עודף מינורי של ה :i רה שבררה המפעפעת לאורך הרומן, הד שאינו משתייר לשום מקום. ואפשר שזאת קריאתו של הקבצן המוטל בחרוב, דחוק אל כתם העיוורון של העיר, ופנים אין לו, וקולו שבור, הד של הד; שייר ומנהדו, אזרח שכמרתו כמהגר. ואפשר שהם אותר האיש, כי הד קולו של המהגר נרדד בין חסרי הבית. ואפשר שקלום הוא הד קולנו שלנו. ואפשר גם לא, אפשר שהם יותר מכל השקט המטריד האופף אותנו, השקט המההדד בחתימתו של הרומן הזה. • עינת ורצקי עינת וצדקי היא בוגדת החוג לתרבות במכללת ספיר, מבקרת ועורכת. נובמבר-דצמבר 1 7 אשת לוט )2( "t' נ;יה זר~ד ~ין ~?~נ;רנו ןה /?הן~ ר t' ז:זד ~ך ה~~ס ~ת ~בדנרינו ל.סמוך i]זרע.ם. / ד;~? ע.י~י~ ד~~ ~ז ~לר~ם זק.ל סארחךים 1. "~שו לחד ~טוב ~ע.יגי?.ם" הר g ~נ;י ר~~ךנ;ר, 1 ב~~~נו ס:ינו, ןה /,הן~ ~נ:וי ו~~ ~לוסה, i]1 גוף רשד ערד. ;;"t\ ף פעם לא מצאתי את הרגע המתאים לומד ל,ך; שאני אוהב ארתך;. את יותר יJי~ ךחו '9."ה i1 ה~~ ט i ב :ש -,ם:~°י.ע~ ~ד~~ זק.ח 1" ~~יטרח ?~חזר;.ך לבי ~דם ;,ז~ י~?~ הוא ~ב ופרע.ם". בשיר 'אשת לוט )2(' נעשה צעד נוסף, הומשודדת, מתוך נפשה של אשת לוט, מבקשת להתמדוד עם האירועים שקדמו למנוסה מסדום, ולמערכת היחסים הזוגיים. בבית הראשןו מזכירה עידית אירוע קשה שהתרחש זמן קצר לפני חורבן העיד: לוט אירח בביתו את שני המלאכים המבשרים וכאשד דשרו אנשי סדום כי יוציאם ל m וב ויפקידם לאונס, מציע לוט למסור לידי ההמןו את בנותיו הבתלוות כתחליף:"." דק לאנשים האלה אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי" (בראשית יט .)ח הסיפור המקראי אינו מזכיר כלל את אמן של הבנות, ואין לדעת מה חיתה תגובתה באותם רגעים. גם בשיר זה נכנסת שרןו-בלייס בעורה ובקולה של אשת לוט, וחושפת 1 תמונה מורכבת ומרתקת. הבית הראשון מעלה סיטואציה רגשית זה את זה. הארשןו מתאר את הדינמיקה טעונה בקונפליקט בלתי נסבל: השניים לפותים זה בזה בנפש ובגוף היסודית של הפיכת עלום פנימי עשיר וסועד - עירית אהובת בכל לבה את האיש שלפתע מציע את בנותיהם לגרגרי מלח, הושני מ m יב את הידיעה אל להמןו. הבית השני אינו המשכו של הראשון ונוצרת תחשוה של ההקשר הזוגי שבו התקיימה. אתייחס עתה אל קיטוע. על פי פשרנותי, אשת לוט לא עמדה ברגשות הסוערים שני השירים. הוסותרים שהציפו אותה, ותהליך m יסה רגשית שתחילתו ככל הנראה קודם לכן (כנרמז בשיר הראשןו, והמיוצג כהצטברות אשת לוט )1( המלח) - מגיע לשיאו. הקונפליקט החריף שבין האהבה לאישה, ~ר~" . רי iJ ~לח ה~~:;גדו :;גתר:;כ;י;:ז:;כינו ~ת ז:ינו~ת לבין הקשוי לשתוק נוכח היבטים בהתנהגותו, מסתיים בקריסה עינ~ שנה . אחד שנה . כמר" תרגיל;, השמים. מעלי דיסצויאטיבית פנימה. הן הקונפליקט והן ההתאבנות ההלוכת האדימ;ו ח!!בת הייתי לעצח להסתובב/, ח!!בת ••-TT --TT י :-:'' -ז -· · -ז וקרבה מתאורים בשיר בתמציתיות חריפה: "דעתי כבר מלוחה, ס:ינ:וי ?t'ד??ז~ ל~? iJ ק.לח iJהi.ך צוהך,; גוף,; :· :· -/ •• : • : / :--• • T :· :· -• ·:: ·: הגוף דשר עוד". אולם, השיר הראשון מציע הבנה עמוקה של ז~דןר." הקריסה, לפיה יש בה הרבה מעבר לניתוק ההגנתי - זו קריסה ובה מרכיב של שימור הוננחת הקול בנסיבות שלא הותירו כל דדך אחרת. עם שוך הסערה שב לוט אל עירית המאובנת הודחוסה, לונה האהוב חתר לפעום. פשרנותה של שרןו-בלייס לסיפור אשת לוט מצטרפת לפירשוים מודרניים של המיתוס באוריינטציה פמיניסטית-פסיכדוינמית של המיתוס. קרש-זוהר )2007*( מציינת כי "קריאה מחדש של מיתוסים מכוננים )re-vision( מאפשרת קריאה אחרת, הרואה במבטה האסור של אשת לוט לאחור פעלוה אמיצה של מחויבות לזיכרןו העבד, והתנגדות לצו פטריאכלי שרידותי הקובע את מחיקתו" (שם: עמ' 89(. האקן (אצל קרש-זוהר 2007( מציעה קריאה פמיניסטית ביקורתית של סיפור לוט כמטאפוהר להדרתן של נשים מעיצוב זיכרון העבד בתרבות. בדומה לפרשנות שמציעה לתפיסתי שרןו-בלייס בשיר 'אשת לוט )2(', סבוהר האקן כי אשת לוט מייצגת אשה משותקת, אשר הטראומה הואובח שחוו היא ומשפחתה נתפסים בעולם הפטריאכלי כתכנים הראויים להשתקה. בנוסף, בדומה לתפיסת ההתאבנות המופיעה בשיר הראשון כמתן גוף, צורה חיבוןר לתחשוותיה של אשת לוט, הוצעתי הפרשנית לשיר השני, לפיה יש מרכיב של שימור הונצחה בקריסה הדיסוציאטיבית, רואה קרש-זוהר (שם) בנציב המלח דווקא עדות חכר למר~ה האסור שראתה אשת לוט, מראה אשר האל, כמייצג הסדר הגברי, הע;יף להדחיק - עונש קלוקטיבי, רצח המונים בהם דואי גם חפים מפשע. הקשב הנדיר שמייחדת שרון-בלייס לדמותה המושתקת והמאובנת של אשת לוט, הנו מאפיין מרכזי של שירתה. היא קשובה לחרישי וסמוי מן העין - "קגה ~רה לזק. ירגק ך;נש, ירח.Pזt;; ירת וי~~~ ~ז:זלרנ;י היא ז;יפלה" (עמ' 53(. באמצעות הקשב המדוקדק, חושפת שרןו-בלייס רבדים של רגש וד m המתקיימים בעלום ובתוכה. דוגמאות נוספות לכך אביא מתוך המחזור היפהפה בן תשעת השירים, ג•א פול: על 2 "חרישיות כנפיו בחלוני" ענת שרון-בלייס: צדו של המרחק, הוצאת קשב לשירה 2013, 68 עמ' כבד בקריאה ראשונה בספר צדו של המרחק, משכו אותי שני השירים המוקשדים לאשת לוט (עמ' 30-29( אל תוכם בחבלי קסם. אשת לוט נתפסה בעיני כדמות ~שנית, חלשה ואימפולסיבית, שהפכה לדמות אילמת ופסיבית, הונה שני שירים עזי מבע הממיסים את המלח וחושפים רבדים בדמותה שלפגי ואחדי שקפאה על מקומה. בהמש,ך הבנתי כי שני השירים, הנפלאים בעיני, יוצרים פתח כניסה אל הספד כולו. שני השירים שנכתבו מפיה של אשת לוט קשורים זה בזה ומשלימים אשת לוט כמעט ואינה נזכרת בסיפור המקראי וכחלק מצמצומה אף שמה אינו נמסר. במדשר מאוחר נמסר כי שמה היה עידית . כל שמסופר על נסיבות הפיכתה לנציב מלח הוא "ותבט אשתו מאחריו ותהי לנציב מלח" (בראשית יט כר). שלא כמו שדןו-בלייס, פשרני המקרא המוקדמים לא העמיקו חקור במניעים שהובילהו להפנות מבט אל העיד הנחרבת. חלקם פירשו את הפיכתה לנציב מלח כעונש. רש"י סבר כי נענשה על קמצנותה בשעת איר m המלאכים - "במלח מעטה ובמלח לקתה". הכלי יקר סבור כי דאגה לממונה לוכתו~תה אחדי מותו של לוט ("ותבט אחרי"). פשרנים אחרים נמנעו אמנם מביקורת, אך לא ניסו להבין את דמותה לעומקה. ז;כפרךנר סבור כי התעכבה לוכן דבקה בה הרעה. דק אצל הרמב"ן מצאתי פיר;ש אמפתי - "נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה לאחריה לדאות אם הולכות הן אחריה וראתה אחורי השכינה ונעשית נציב מלח". שרןו-בלייס בשירה 'אשת לוט )1(' מציעה התבוננות אחרת לגמרי - אשת לוט שבשיר היא בעלת עולם פנימי עשיר, הופניית מבטה אל העיר היא שיאו לש תהליך פנימי מתמשך. טיבו של התהליך אינו מפורש, ויובהר יותר בשיר 'אשת לוט )2(', אך מרתק לחשוב מחדש על אשה שהמקרא אינו מזכיר אפילו בשמה, ובוודאי שאינו מתייחס לעלומה הרגשי, כעל אשה הנענית לקול פנימי המבקש לבוא לידי ביטוי. עוד לפני הפיכתה לנציב מלח, חיתה עירית אשה משותקת - הן מצד הסיפור המקראי, ייתכן שגם מצדו של לוט (והדבר עלוה מן הסיפור המקראי העומד במרכזו של השיר השני) ואף מצד עצמה. הפיכתה למלח יכלוה להיתפס כהנצחתה של השתקה זו, אך השיר מציע פשרנות חדשה ומרתקת - נציב המלח נותן צורה, גוף חיבוןר לכל מה שנצבר בה, לופיכך מפר את שתיקתה. 8 גליוך 372-371 כנגד תשעת חושדי ההיריון - 'חול' (עמ' 15-13(. הפעם, במרכז ההתבוננות - "תאר ל 4, אנחנו בסך הכל ארמ;נ;ת של ח;ל ; ובכל ז"את אני ע;טפת את עומדת המשוררת הנושאת את בנה בבטנה, ואליו היא כותבת . השיר הראשון ·~ זכדר ·~~'רים /-לעת , ~ךב, / ?ס i?. ל ~ת ~צו jZ ת v,ה~~~נ 71 ו ע.ת · בק;, ;:·· מ; j ה במחזור נפתח בשוררת "ס~י 47, ~~חנו ~g ך i]כל ;ת;נ;מךזt זקל ח;ל ./ ןק י~~ ,די.?~? זק. 1!ryvת ~o/;ת?? ~ס~לה 1 ר~ w יצכ ז;ו~נרנו ."ה~ד ·~ · מלים ס;?כ;ת ~~ליבו, :קיךי~ה ~י ~י i ם ".טח:;ל בתחילת ההיריון נותר 1. הקשב לנשגב הצפון ביומיומי מופיע גם בשיר ללא כותרת בעמ' 56 ~דק.~ת ~זיל-~:;גיב ?חי~ה, ;ן~ זק.ל ס~י~ס;ף ; דנ;:;;ל ~ת ע.י~י" . הצירוף הדרמה שאף ניתן כשם לספר -";ו~ זק.ל v ~ךסק" - מופיע בשיר ללא כותרת החותם את הספר (עמ' 68(. השוואה בין שני השירים שבהם מופיע הצירוף מעוררת את התחרשה כי המשוררת אינה נותרת מאזינה פסיבית - כפי שבמחזור 'חול ' מוביל הקשב ללידה, בתנועה שבין שני הצירופים הדומים הופך הקשב לנביעה: הקשב קרוב אל הגשמי, אל החול, אל המלח כפשוטו . אולם ככל שמתקדם התהלי,ך נהדרת ומתפתחות בתרנה האהבה והקדושה -"i] גוף ~נ:ר~גל. / iJ ~ן~ה ~צו~ה ~9 מוי ~ן "ן:~ס (שיר מס' 4(. משיר לשיר, מחודש לחושד, הלוכת ומתאפשרת הכניסה אל הרבדים החבריים . בשיר מס' 5, למשל, מתוארת תנועתן הסמויה מעין של שתי התועדות זר אל עבר זר - ל~~י o/iJ,ה~ ל~~י iJ ש.מ;ת, ל~~י iJ~ןא;ת, ; עי?.יד ת;fזזש~~ ~ל ז~ך;ן, ~~I]·ל ; הה;לך אל ים, שם אני ש;חה, ; ס;פךת ירח רע;ד ירח עד ש~מלאו תשעה". T : • : : • ·: • "T "T ·: •; T " : T T ·: • • --: -- ת.?.?;בר;צ~" ~~i2ע;ת v~צ;ר aה v.ת;נ~? 1 ~מז:רינ;ת זק.סבא aה v~ד:ם 1 לקט .ף. 11 ה~~" רi9~קז:רי. " ה~~ ~לי ?9v~יק .""11 ה~~ ~ין ןה סשוב 1כלל 11 זק.קט 1 ;ו~ זקל v ~ךסק ~o/ ~ר ~חיקי" .• * קשר-זהור, ט' )2007(. לזכור או לשכוח : (או) פחיציות ממוגדרות . תיאוריה וביקורת ,30:109-89. לעקרב אחר המציאות החיצונית , אך התיאור אינו כפוף ערד לכלליה אלא מעיד על התנתקות מן ההתרחשות המאיימת והתכנסות אל הת m שרת פנימית שאינה כפופה ערד לכללי המקום והזמן. התיאור חלקי, מקרטע, ממרקד בפרטים שלכאורה אינם רלוונטיים לאיום המתרגש מן החוץ, ורצף הזמנים בר משרכש. הפיות הנפתחים ונסגרים מעבירים תחושת אלם m רסר אונים, ושיני החלב הנושרות ומתנדנדות, בסדר המשובש הזה, מעוררות תחושה כליאה בללואה סגוהר בה נפרדים כל העת מן בשיר התשיעי והאחרון חוזרת המשוררת אל מרטיב החול , אך עתה, בסיומו של התהלי,ך כפי שאצל עירית זיהתה המשוררת את פעימת האהבה במלח, היא מזהה את פעימתה בחול - "ס~י 47, ~~חנו ~g ך i] כל ת;נ;מךזt זקל ח;ל ; דה ןק iJ לב זקע; tp ה ~ת iJ ה:;גךל". ::iשי 1 ערד .חול' (עמ' ·, 17(ברiכנש אחרי הלידה, חתרת שררן- .כtיילב להקשיב לפלא הנחשף בגשמי היומיומי שירים שנמרים מהלכים בהם גלית סליקטד: בעוד אלף ימים, הוצאת הליקון, מורן 2012, 72 עמ' "ס~ה לי a ~י ~ל i2י??? ע.ץ · ~v ה ו~~עול ~זק.ל ~ז~ךזt צכ ry.תpזמ~זp~ט;ס חיל-ס~ריר היעךרi ~ת זכל;נ;ת v ~סה, ת;~~ ק~~ים ~~ז;וח 1ו ~9 ~רו, י~~סלב a ~רו ,וד~ר~ר:נרi .ר~ט ה~ל ; ב~ר ~~יח;זכ קל~~~ינ;ת. ה~~ז:רי ~~ריי ~ת v1 י???~ רס~~ז:רי ~פ;ך~ך~ה v:. ל~ה. · ~קע 1ו v~ירי°ם .·· הילדות אך נותרים בה. בתגרנה למצוקה ולחוסר האונים, נ o/ל ry ז:רי לע,מד ":ה~~~ iרצ;ר~~~ סע.ץ. ~ןח Vר~~ ~ן i?V???iר~q ך!ה ?tז~רי~ה. במשפט האחרןו מבין השלושה פר m ת התדועה מן הכיתה אל הפדרסים המהבילים. השיר ללא שם (עמ' 38( שלפנינו יכול להדגים מאפיין ההצפה הרגשית מסתיימת כאמור בהתפרצות הודוברת עיקרי ברבים משיריה של גלית סליקטר בספרה האחרןו . מנפצת את הקלמר. מרתק להבין את תפקידו המפצה היא מספרת סיפור בסגנון דיווחי רפרחאי, אך העמקה הומאחה של הזעם המופיע בעיצומה של ההתפרקות אל תוכר חשופת רבדים של רגש ומשמערת . השיר מתאר הוא מאפשר לדוברת לחנניה את עצמה חזרה במציאות, התרחשות בכיתה אשר התמשכה, יש להניח, זמן דרמה לקטוע את תהליך הקריסה, להתייצב אל מלו האירם לזה אשר דורשת קריאת השיר. ברוח 'זרם התועדה' , הפנימי והחיצוני ולרכוש שליטה מחדושת במקרם חוסר השיר מלווה את ההתרחשות החיצונית והפנימית בד בבד, אונים. הנמר הנהדר יוצא מן הקלמר. שלב אחרי שלב, מרגע שבר ערדו חלונות הכיתה, דרך אלום סביבתה של הדוברת אינה מכילה את הזעם ראינה ההתפרצות הרגשית רכלה בעונש הנלווה אליה. מרתקת מבינה את התהליך. על הילהד מוטל עונש והנמר נאלץ אותי האפשרות שהתיאור נאמן לגמרי להתרחשויות לברוח לאפריקה . לתחשותי, באמצעות שיר זה יוצרת במציאות, ורק בדיעבד נחשפת הסימבלויקה שנחבאה סליקטר מגע מחושד עם הנמר כדי להשיבו אל הקלמר . בדרמה לשיר זה, גם שירים נוספים בספר הם מאופקים, שפתם פרחאית והם מלבניים כקלמר - אך נמרים נהדרים מהלכים בהם והם מלאי עצמה . אסיים בשיר נוסף, ללא שם (עמ' 10(, המונע מתהליך דרמה: קריסה פנימית חריפה תוך שמירה על איפוק קלמרי, הן מבחינת מבנה השיר וסגנונו, הן מבחינת תכניו - ההתפרקות מורחקת ומוכחשת . גם בשיר זה מייצג בעל חיים את הרגש, אך הוא אינו מרגלה אלא נשאר על מקומר כשריד חי אחרון - תלוי במהופך בכלוב הצלעות רבין שוררת השיר. בתרנה . למעשה, רק הפיכת ההתרחשות לשיר מפנה את תשומת לבר של הקורא לגודש המשמעויות. שני המשפטים הראשונים מתארים את האיזןו העדין שבר מצריה הדוברת רגע לפני ההתפצרות: הנמר, אשר ניתן לראות בר סמל לפראות, אינסטינקטיביות וזעם, מרכל וסכור בקלמר. כדי להבטיח שליטה בנמר, הקלמר מצריד במנעלו כמר של ארגז תחמושת, אשר ייעדוו לסייע בהגנה על חומרים מסוכנים ונפיצים, ולהשאירם דרומים אר מרכלים בקלמה בארגז התחמושת אר בנפש. ואז מגיע מטוס של חיל הארריה כלי המלחמה מתפרץ באגרסיביות אל הסיטואציה ומרעיד את חלונות הכיתה והנפש. 9 י~~" ת~~;ש ~ש.הו ש; . רק ירi~99 ך~ה לpז1דר:נרi9 קות. מ~יכז זק. v נ;ף ~o/יזt האיזון העדין מרפד, ומתחיל תהליך התפרקות מהיר המסתיים בהתפצרות . שלם, י!ש להניח שן; מפלת באיברים הפנימ~ים. אנ;י עתרת. בפנים השיר מתמדדו עם שאלה מורכבת: מהר התהליך הרגשי המקשר בין זגוגיות ~o/ ר ק~~ ~~~;,-o/ רי°ק;ת/ ~סד;ת •~T א;ת ~ך~ק 6ד~~~~ : י~~ ~·?חי~ה ;· ~ל רועדות בכיתה לבין התקף זעם פתאומי לש ילדה? קזק.ר ל~ה זק.~ק~י ~י ;. ן;ק ע,~לף ~ך;ת ~סד ~o/,רזt סלוי ך~~~~ ; ~?לוב תהליך ההתפרקות מתואר בשלשוה משפטים ; לכאורה, ממשיכה הדוברת v~לע;ת" ..• נובמבר-דצמבר דניאל עת עוסק בשפה ונרבד בה. אמנם כל משודד עשוה זאת בדדך כזאת אר אחרת, אך בספדו הקודם עת הדגיש דווקא את הקשוי של השפה להבהיר ולהבהיר את המדחנים שבהם היא לכאודה מחטיאה את תפקידה ומעלה חרס בידיה (בלשונה?) בכל הנוגע ליצירת תקשורת פשוטה. אם בספר הקודם, חיי החול, שידתו של עת הנגישה את חוסר הנגישות של השפה עול כן נעה בין בהירות לסתימות, הדי שבספר החדש הוא נע בין מרחבי הלשון מן המאה העשרים ואחת אל המאה השחים-עשרה. מדוע? עת חתר אל מרחבי הלשון והדגש של המאה השחים-עשהר ובה בעת משיב אל המאה העשרים ואחת את אהבתם של פייד ואלראיז (הרגה דעות ואהובתו, שדבר אהבתם ב"חטא" יסדוו משרם היותר של פייד כומר). אבל אהבתם נוסעת בזמן אל עיןד שבר "הבל הפה שעל הצג כבד פג". מ m ק של כאלף שנים. "כמה שנים טובות, לא כן? אתם ידועים. לוא 1. לא כן". מדוע לא כן? כי הניגןו נשמד כליל. המהלך הפואטי (במרחב ובלשןו) שעשוה דניאל עת בש~די אהבה כל כך מרהיב, בעיני, שאני ממליץ לקרוא "בלי דעות קדומות". מכל זקידי הספד היפה הזה אני ב m ד דווקא בשיר הפחות מייצג את דוחו (אם כי לוכד אמידה שבו) משרם שהוא מתכתב עם החיפוש אחד השפה בספדו הקודם (כמר בשיר ,)א~ משום שעת הוא גם מתיקאי (מנגן), ומשום שהוא מתכתב - במדוע אר שלא במדוע - עם 'לעצמי בלבד' של יעקב ארלדנד: "ניגונים הרבה ניגנת;י ניגונים ללא i]~iן דק אותר אשד הבנת;י לא אדע ."ןג~ ;א~ (מתוך חיי החול) (מתוך ש~רי אהבה) * לא ~להג ~9 ~יק לינ;:pזנ;:דדכיו;נדiל חליל יחיד היה לכגון ' -TT 'T • T לא ..מ j2,ש~קt ·~ (ירחו וירחו מצטרד) ב!!רם שבר מצאתיר ~9 ~ק לינ;:קtנ;:לל~~רiל הונה כשנשב, החליל 1 האהבה הנוסעת בזמן דניאל עח: ש~רי אהבה, הוצאת אבן חושן 2013,32 עמ' דניאל עוז הופך לאישיות שנויה במחלוקת. אבל אני מגלה בו עניין משתי סיברת: כי אני מכיד אותו וכי אני אהוב את שידתו (השנויה במחלוקת). אם זה חשוב, אציין שמצאתי עניין באמנות שלו לפני שהנדתי אותר. בספרר החשד עשרים שולשוה שירים (ללא כותרת) ומע.ין-שיד נוסף (שהוא ציטוט יפהפה ממכתב מן המאה השחים-עשרה). בסך הכל עשרים וארבעה טקסטים (כמניין שערת היממה) שמתגבשים לכדי פואמה אחת. המילה טקסט מקודה בלטינית ופירשוה אריג (לכן טקסטיל מתייחס לתעשיית הבגדים), דוניאל עוז אורג אריג (טקסטואלי) יפהפה, שנע בין מרחבים של מקום, זמן, לשןו ונפש. למשל: "ידרתי נתב"גה ומצאתי מטוס בא אהד"ב" תנעוה במ m ב מישראל לאהד"ב, תנעוה בזמן ובלשןו מימי יונה הנביא לדניאל המשודד, תנועה בנפש מ"סעד גדלו" ר"אפפרני דוחות" ל"גחלת ~ת t\לח w ת של גנזך ההתכתבות". יופיה של התבוע.ה. הזו מתעצם כשעת מצמצמם את הפערים בין מכתבי אהבה המאפיינים את עיןד הפייסברק לכאלו המאפיינים זמנים קדומים כמר המאה השחים-עשהר, למשל. מכתבים (כפי שמצטט עת בפתח דבר את אלואיז מאח'נטיי מימי הביניים) - "יש להם כל עדינותו ועדנתו של הדיבור, לועתים עזות מבע שאף מעבד לו". האהובים, לעומת זאת, דומים למחשב. "ובשדנו מה בו?/ שדת קשר • (ז'ם " אר~י t\סה " שר~ל) ... ו~~~ : ~ג~נ i~ליל T חברי;ה לוחות שבירים; חרטי חשמל; נוריות שובבים""המיית מאוורר מבטא בנדוד במאה נאנרהדץ ~;כי ~;ד~ז:ריו פנימי". הטכנולוגיה משנה את דרכי ההתכתבות, אבל האהבה, "גם ממרחק כל • הגיג •שתהגה • TT :·: הביניי;ם גם כשהיא דחוקה דחוק;ה כמר pריti]ד~~ בידיים", לא משנה את ולפאiזז-הככ הלויתנים ' T : : • -• -: ',' T T מתכונתה. היא שרדפת עד שהיא קורסת אל תוך בעירתה. ומה נותר מזקידי ~ w יכד ~עודי: אהבה? שיירי אהבה או "שירים שאגנזם באו;ד להצילם מארפל המגהר" השדוף!? לא מבטיחים בע.;הד לוא · (עוד מבע יפהפה). "רמה אומדים לגפרור מגע שובד;ןו אולי תאמדי לו קד לי". "הרגשתי מועקה, קראתי זלה אושר" ריקי וסקל: הכוח המדמה, הוצאת עם עובד 2012,81 עמ' ספהד לש ריקי וסקל (זכה בפרס אקר"ם לעידדו פרסום יציהר) האו בעצם מסע חדור לדיגיתירת עמוקה ומשכנעת ("בשרהן ~ ארנ:וירת ד;רא?,? ברjו? מצח;י צרו המלי;ם אדני הוא האל ii ים", עמ' 9( אל שושרי ופ ופ ופ ופ ופוווופ םיע~רש ~י;נרא~א. ופ ופ ופ ופוווופ .אא ~א. וירמ-רחש יכדרמ ובמבנה הנפשי הוד m ני שלנו שפעול במ m ב של דמיןו. האו נמצא לא דק בזמן שאנחנו מדמיינים בהקיץ או חלומים בשינה, אלא האו בעצם חלק מדפוסי החשיבה הבסיסיים שלנר. בנפש של של כל אדם יש עלום של דימויים שמגדידים עבורו איך דברים אמורים להיות לופעלו. ובלשוננו, אלו הן פדריגמות, משקפיים, שאנחנו מחזיקים בתוכנו, שדדכם אנו מפשרים את המציאות לופיהם אנו פעולים, כאשד הם בעצם סוג מסוים של דמיןו. נאדה לי כי לכך מכוונת המשותדד בכותרתו של הז:יכדןו T T תוכל להגדיר את זהותה. הנערה שב : אמעצותר להגשמת מטהר זר היא מגייסת את "הכ m המדמה", מונח הספד המי m ד הזה, אולוי ליותר מכך. ריקי קסול ;:זכ ' זכ ס~ד~ה (tj ::ען;רב J'ס' ' הר במשמעות השגוהר היום, באומדנו "דמיןו" אנחנו מתכוונים בדךד כלל לכ m יצי m י הנובע מן המאוויים הכמוסים הותשוקות, שמקודם בתת מעדו היצרי הפרוידיאני אר מן האנרגיה הדיוניסית, לפי משנתו של ניטשה. המי m ד הומעניין בספהד של וסקל הוא שהיא מגייסת את כ m הדמיןו אל האינטלקט דווקא, אל תהיות היפותטיות אפשריות, כי "הלום בה הכ m המדמה של המילים" אשד "לוקח את חמשת החשוים לסיבוב" (עמ' 79( הלק m מלשןו ימי הביניים, שיסייע ביהד להשלים את פאלז חייה. על פי הדמב"ם, לאמנים כוח מדמה משולכל, לוו שני תפקידים: האחד - להבניה את שרמי החשוים גם בהיעדרם. הכוונה היא ליכלות לשמרם לושחזרם כזיכןור חי רמ m שי, הנחוהו כנוכח ממש. השני - להרכיב לוהתיך את משואי החשוים לוייצר מהם דברים שלא בנמצא 10 בעלום האמיתי, להמציא יציר דמיוני. היום היינו קוארים כבת לניצלוי שאוה, היא משתמשת בראש וארשונה באותו זלה לייצר "דימויים" או "ייצוגים" מנטליים. הכ m המדמה כדי להשלים פרקים חסדים בביוגרפיה לפי ו' נחמן, הכ m המדמה האו אותו חלק באישיותנו המשפחתית, השבטית הולאומית לומלא את פערי הזיכרןו, גליוך 372-371 /תואמ.•••••••••• רפ• •••••••••••••••••••••טרכ••ו "'El ''fc דימויי ריקןת כמו חזר שנגדש ברהיטים ומישהו עזב ליבשת רחוקה ולקח את כולם במכולה, חושף את ערוות הכתלים, את הסדקים ופצלי הטיח. עכשיו התקרה לוחשת לרצפה בכמיהה מג i בה בלתי ניתן לגישור. כמו מסוע מזוודות שמסתובב שעות על שעות באולם נוסעים שהתרוקן מן הבאים. כולם עזבו אל אהבותיהם ומשפחותיהם ורק החשמל העקשן מסובב ומסובב את הרצועה האליפטית הנטושה מתחת לקור הפלואורסנטי. כמו גופי שאוצר בקצות העור ובגרעין תאיו מארג של ליטופים אשר זהו נזמה נשיקות בכל חלל הפה אשר בפוגו באווי;ר מודע i ת צבעוניות על הצגה יומית שהוקרנה אי-אז בפני אולם צוהל תלויות על לוח צביקה שטרנפלד - הפינה הצרפתית פול אלואר אהבת השידה ~~רr:וי לד ~ת ןה ~~יל ס~~~ים ~~רr:וי לד ~ת ןה לי~~~ ע.ץ ij ~ם לי~~~ f ל ~ל לי~~~ ס~פורים ~יד v ~לים לי~~~ י~~~ vס~ r זק.ל סזבש בשביל נפות הידים המנדות .• -• -• : • -ך T לי~~~ סעךן ת.?~והpז םי~~~ או 7 נוף הושנה משיבה זrל את שמי זrעבצ 0 0 0 T : •: ·: T T 0 T • •-: • בשביל הלילה שנלגם כלו שנ~יל סבכת ה ·ודכים . · •:•:T--: ז • לי~~~ ij ז[לן' 1 ij ~תוזנ לי~~~ ק;ח ~לוי ~~רr:וי לד ~ת ןה לי~~~ ~~~בוסךך ~~לל ר~ךךר f ל לטוף f ל ~מךו שודך ~ת ע~מו. פלו אלאוד )Eluard(Paul1952-1895. דדאיסט ובהמשך סדויאליסט. היה פעיל במסגרת החיסטנס. ב 1942- הצונחו ספריו על ידי מטוסים בריטיים מעל צדפת. היה חבר במפלגה הקומוניסטית עד מותו. אשתו הארשונה ואם בתו חיתה גאלה, לימים בת זוגו לאודך שנים הומתה של סלבדוד ראלי. אלאוד ייחס חשיבות דנה לשפה בפני עצמה לוא דק כאמצעי. המעוק;ם אל הצבור הקרעו ; אל מחודד הופצעו" )65(!, אופטימי m דוד אמונה, כי - "ד.רם Wל ארד ~פרץו ~ל ~נרד" כעמ' 67(. זהו ספד שיהד שעל אף התמדדוותו . עם תחשוות קשות ביותר, מתגמל את קוראיו, כי יופיו העצוב מציע גם אופציה של נחמה, קדי - אמונה ויופי. • ברכה רחבפלד דד נובמבר-דצמבר ומתנפנפות בזמזומים. עוד אפשר לזהות בהן את פנינו. או בעצם לשחזר זיכרןו שמלכתחילה לא נצו;ר ואם נוצר, הדי שהשומד יחד עם הזוכרים. כך היא יצורת סיפורים אפשריים, היפותטיים, שלעלום לא תוכל לאמתם. את החסד הזה היא לוקחת עמה בנסיעתה לאוסטריה ולגרמניה, לחפש את שושרי המשפחה. שם העבד כמו קם לתחייה דורכו נחוהו ההוהו. כמו בשיר 'כך נארתה בלרין שלי לפני חמש שנים' עמ' 15 ו 16-' המסתיים כך: "כל האפשד!זרת ככרכרת אם כי לא נארתר הסד 1.ו כל האפשד!זרת לא ככרכרת פרט לעב;הר שכל נכי זrתחפשמלbז אמ~ · עלו השמ;מה T בצריח;ה והפכו ל~~ק : פר .רo ן~~ו? .~'ה.ל~~~ -ומה הוא ה oיפוד Tההיפרתטי T ומה הן האפשרו~ות המצועות כאדי לקרוא בשיר היפה הומעניין הזה. באותו האופן ממציאה המשודדת את "הילהד הילהד מא~יד שחיתה גם אם לא חיתה" כעמ' 18-11(. היא בוראת את דמות הילהד היהודייה ככנרמז משם משפחתה) אוף את הדמיונות שהיו יכלוים להיות לה: "את חזית הכית רמינה הי?הך כ~צךופו q מוד ו?~~ ~R ~יד ;יכ;tוד~1o/ ~י זכלרנר 1ו-ע,ל~ 1ו 6- ~ג ·,ו;~י.ע~זכלןר v ~גל ~ קר~ת ם:~י~~ ~פ;ר ל.רת :נ~~ 9 ה תר.~ק~~ ~~נכיי תר~~??~ה~~~~ ~q זקיבות תי~~~ 7? הלןה ~ק~ד "[!וד . הומשודדת ממשיכה את חוט מחשבתה של הדמות "אם לילר תגיד לי מחד עדר פעם משה;ו אני ~~נס זrסרא ~ד זpז:י~ק". זהר~ היפותזה משערדת לVז קיום -אנשו~ של דמ-ות שנספתה, שכבצד ממנה לעדת שלא יהיה לה עתיד: "אבל לא היה עדר מח;ך הרי?הך ~~tf ה ~ת ~~i17? ~ד זp~ע,R".ה (שם) : - T T TT כך היא ממציאה את 'לבהד אפשרית על מלכה באב"ד מבדדוי' (עמ' 44(, שיד המוקשד לחיים באד. שיד זה ועדו דנים משידי הספד נדדוים בין כאן לשם, בין עכשיו לאתמלו, בין חיים ומוות. המשוד m מגייסת את הכוח המדמה להעניק חיים, להקים לתחייה, את מי שהיו לוא נותר מהם זכר. בלשןו מרובדת, קונוטטיבית לוא מעט אירונית היא משחזרת את המסע הזה שתמיד מסתיים ללא תצואות ממשיות. "ו~ל~ט ~ל.ךת ~זp9ת.?.?רת לא ~צכד עדר ן;יח~~? ~ין א~ז!~ ,ס~~~? ~ין סדר~ס סtזך~ל; ~ין סדר~זכ ל~ך~ח ; ~י ~ל ירם ד~רpזע שר~ך חלר סשד ~ל עו~ת ן;~ך~ ך~ל ל;לה ךדרז!pז ןי~?~ ~ת o/:;גיל vבiלסקרtז?זו ~ת כר~~יו" כעמ' 19(. כאן לשונה האירונית מההד m את "החרב המתהפכת" ומחליפה את "שופך אוד" בשופך חלו (מזכיר את "זוהר חלו בעיניים"). בהמשך היא מתאדת את "גינת ביתו של מקס ליבדמן על גדות הוונזה היחקה מתמיד" (שזו כותרת השיר בעמ' 19( בביטויים הלקוחים משיד השירים "כרביבים עלי פוטסאדמד פלאץ ומגלדיו --- וביום ההוא הקרב ינוסו הלצלים". מכאן יצוא שככל שתתאמץ להטליא את חודי הזיכרןו, לעלום לא יעלה ביהד לעדת מה באמת קהד למי שמצאו את מותם בשואה. לעלום גם לא תצליח לשחזר באופן מלא ומדויק את הזיכרןו האישי לוא את הקלוקטיבי. תישאר התהייה לבבה האין הלאקאניאני, שמתאוהו להתמלא, הוואדוות היחיהד תישאר דואות המוות, שרבים מן השירים מטפלים בו. ייוותר העזם שאין לו פורקן, זלות שבירים. על רקע זה בלוט בספר מבטה הערנן הומפתיע של המשודדת, שחדף הקשוי הדגשי, הוא מלא חמלה ["הדוח שבי בחבלים נעלמי;ם נרתמת; אל המסמר 1 נקודת השיר גיא פול: יש בקררה מעל הראש שלה הוצאת הקיבוץ המאוחד 2013,93 עמ' מה שתפס את לבי בספר השירים הזה, הארשון למחברו, זו התמונתיות המוחשית של השירים, כשהחוויה האותנטית של רגע השיר חיה לפנינו. השיהר כאן היא דיבור פשוט ונוגע, שמצוא ביומיומי את המשמעות, את הטעם, ממנו ובתוכו, מעצם היותו החומר הפואטי עצמו. וממנו יצואות הפלגות הההרורים שממריאים אל גבלו המופשט ומשם שבים לאדמתי, ברגש הנכןו, באיפוק הנכןו ובמוסיקה הנכונה. שבירים נשמע קול בחר בוטח, שאינו שוגה בעדופי דימויים וביופי המילים, וכך האו מלדג על המהמורות של כותב מתחיל. אני צחה להתייחס כאן לשיר אחד, השיר הנפלא על הפייסטוס, עשל שמו קרוי הספר, הווא מההדד גם שבירים אחרים: ~ש ~קהך ~~ סארש 1?Wv~9; טרס 1-הכנזt לא ר~ה ארב:וה. ~ wם •. ~סרף rr.ה~~ח ~שיא rr ג;ה, . ר~ע ל~~י rr ;ריה:י ~ל rrה~pן rr~ד~ i?.,;ת ש;יקt~זr עבח 1.1 .ז~ v~9;טרס, ~ עליה זro/ ז'לה ~~- ~ל סעלים,/ ?rז~~ין?// ~ז rytt ם צ 7ילים ~ל .ףל~זr/ ~~11t?צ~זri ק נר מש.רר ז'ליר ~ת ~ל ג i~1 ~ז;ו 1 סמיו ~גי~ הפטיש;. אי אפשר לעצר את זה הפיסטרס 11. נש.ה:רא .~~רפה~ך Qטרס, ·rrש~~~ לש.~ n;ך,. ~ל ר,~ = ~_דרתו n6 זנ;ך הכנזtר מ~תגה. אתה נבר ~mר שההר תזעכ ארח;ן ~ם אם ת:;כין לה ~~ ב;; ;~ א~ T ~~ת ל~יז~ : -יפי ע~ית ~גן 11. ;ש.ש;ב ;ת~ T מ;יף א~ rז~~~ש;, ,סר~~:~ה .t'~כ 1 ~~יא T ל;~ • סעלים ~~.קךז:י~זr"~/T נ~~~ i ם~~~ש ~ויד ~ל סאררת;, ~ס~~נים תכניות נפתחתו אפשריתו -; נר:רן אתה הז'ל v~י Q טרס, ;,_~rr~~.ע~ / ~ש ~ק~ ל~~ ס~ש דw~v~ך 9כtרט-i·הכנזt לא ה~, ארב:וה 1.w ם. ~סרף rr.ה~~ח ~יא rr,;ה;ג .ר~ע י;~~ד rr ;ריה:י ~ל rrה~pןrr,;ת.ק.;ן~ ש;יקt~זr עבח 1.1 .ז~ v~9; טרס, עליה זro/ ז'לה 1?W ל;~ סעלים;, ?rז~~ין? השיר על האל הנפח האו שיר שנובע מהנקהדו שמעל ראשו של כותב השיר. אותי מעניינת הנקהדו הזאת. במבנה הצ'קרות ,יiדהה הצ'קרה השמינית היא בנקהדו מעל ראשו של האדם. במבנה הספיחה הקבלי הנקהדו היא נקדות הכתר העליונה, שממנה נאלצ עלום הספירות. הייתי אומ m שהנקהדו מעל הארש היא נקדות האינסוף של ההשארה שממנה מגיחה השיהר. נקהדו זו היא נקדות המצוא להקשת פטיש הנפחים על הבלח. הווא מכה בכלח בעדוו חם ברגע השיהר. זו נקדות הזער או הביצית, נקתדו ההתחלה שכל פוטנציאל החיים טמןו בה. הויא גם הנקהדו שהלב שב אליה. זו נקהדו לא נארית מעל ארשו של המשורר. זו נקוהד ששרויה בטריטוריית הנפש הלעלום בלתי נראית, בלתי ידעוה ומעבר לנו, שממנה מתחילה היציהר. לעלום היא לא תהיה בשרותנו ובבעלותנו. יש לה קיום משהל הויד מגביהה אליה, אל זו ששרויה נסתרת, והשפע זורם ממנה אל העלום. זו הנקהדו שמסופר עליה שביר 'ליקוי חמה', שהיא "~קכת לו;נרiכ::p דות" שבה "~ין ה!??י~~ ~ין :pב;~ ~ין ך~ר" הויא "~קכת ~טלו :כ :p,"ב~ נקודת טרנספורמציה של הנפש שמתאורת גם ב'שבעה שירי ריצה'. אז המשורר מרים ידו אל הנקהדו הלבתי נראית כפי שהאו יודר מדי בוקר אל המעין עם עץ התות, אל אל הציפורים, או אל הילדים הנעורים בבוקר במיטתם, אל לכ חומדי החיים כדי ליצור מתוכם. נציין שהנפחים היצורים באש נחשבו בעלי יעד אלכימי. האלכימאים עסקו באומנות השינוי לש המתכות, של החומרים שול חומרי הנפש. הונה בשיר לשפנינו כשהנפח חדור בפטיש אל פודורת החומר, הוא חדור גם אל פרודות נפשו ואז האו משתנה: ";:ז~tקיש17Wרiךח זיל iןת !;כדך;ת :כח " ק.;ך ר~נכה משתנה." אונו נזכרים ברילקה, בשיר 'טווסו ארכאי . של אפלוו', כשהאו נפעם" . נוכח עוצמתו של האל אפלוו שקוראת לצופה בפסל: "w ~ה ז:ז;.י 1" (תדגום שמעןו זנדבנק). גליוך 372-371 הנפח אצל גיא פלד יעדו לעצב את עצמו כמחוח שנצור בין הרמת היד הצוברת עצומה בדרכה עד לנקהדו למעלה, לבין המכה המדויקת שתנחת למטה. במח m הזה נצורות השאלה הותשובה, ונרצד הגעגעו שממשיך להתקיים גם אחרי שהכה בחומד ועיצב אותו. הגעגעו שיזין בו את הדחף להמשיך בעיצוב הכלים, ביציהר, בכתיבת שיר. האנלוגיה בין מכת הפטיש של הפייסטוס המרקע את החומר לבין עשיית שיהד יכלוה להפתיע. שכן מדובר בכ m פיזי שאינו הלום את ההשראה של הדוח הפואטית המחרפת. אופשר לומד, שהפייסטוס מלמד אותנו ששיהר אינה דק רגע ההשארה אלא גם מלאכת השיר שהיא עבהדו סבלנית על עיצובו המדויק, לןקע אותו עדו ועדו עד דק. הרגע מהיד המונפת כלפי מעלה נהימה שפוכה ונעצרת שם למעלה עוד כתיבת השיר הוא היצור את המטאמודפחה האנרגטית של מה שייולוד מהמכה הזו. זה הפייסטוס שטרם הנדנו. שנלוד כאן לארשונה. תנועת היד לעומת העציהר מתקיימת גם בשיר 'היזכרות': ה~~~" ם;ק~~ ב; אל מלו תנעות הכרו;ך נותרחש עציהר". אבל כשהפייסטוס מרים את ידו בשיא התנופה ונעצר בכקרח: · הכלת~ נארית -ה~" 9;!2V ט;ס, ע~ה :כ~זילה 17W זיל סע~ם;, ל:כזק~יך?" העצו?נה הושליטה . של הנפח בעשייתו היא כזאת שהוא יכלו לעצור ברגע הקריטי לוהציב שאלה לעלום. התוכן מתמזג בצורת השיר כשתנופת היד היא תנופת השוהר, שנמשכת עד סוף הדף ואז נעצרת פתאום. כמו שבנקהדו העליונה מעל הראש נעצרת תנעות היד אונחנו הקוארים נעצרת נשימתנו יחד עם הפייסטוס, עד שתגיע השאלה בתחילת השוהר הבאה - "ל:כזקשיך?" כך קוהר גם בשוהר הקדומת שבה השוהר נמתחת עד קצה השוהר, ואז במכה אחת בשוהר הבאה באה מכת "הפטיש". מבנה השיר כלוו נע במקצב תנעות היד לש הנפש, כשהוא בנוי ממתח בין שודרת ארוכות לקצרות. אבל האדם המדורני האו אדם מהסס. הוא עוצר את מהלך התנעוה הספונטנית לש תנעות המכה כדי לשאלו. כאן התדועה המתבוננת מתערבת בתהליך. הנקהדו שבה היד המונפת נעצרת יכלוה להיות גם נקדות הספק: למי אני עמל, מי יקרא בכלל את השיר הזה. בנוסף לכך הבעיה היא שהפייסטוס שבשיר שאול את העלום במקום את עצמו: "ע~ה :כ~זילה ?י-;ז 1 אל העלום". השאלה T שלו אל העלום שמתעודדת מעל ראשו היא למעשה המשך השאלה של השיר בפתיחת הספד: /?ךך;עהרiל"רופכ;t ז:ז~י צכלוי '/ל~~ :pת~~ ~ךם גדלוה". השיהר נובעת מהמרווח הזה בינו לטיפה הגדלוה הזאת, שהבל נעצר ונאצר בה. שוב הנקהדו למעלה וסימן השאלה - הופעם האו שואל "?דך;עהרiל" הפי~סטוס בשיח של פלד האו מביא המרחק. זה המרחב המעברי שבין לבין, שמאפשר השתהות תמן לתוכניות ואפשרויות. בשיר 'בעבים נשלמה התנעוה' אנחנו פוגשים את המחרק-מרחב הזה מחשר -"ז;-יקט w ד;ך ~. רבח :ככק רןr;נקז-/ ל~דת לא ~זק~~ה ."ה!יח~ הרווח הזה שבין המציאות והדמיןו, בין הקונקרטי הוסמלי, בין האדם ליקום, בין האדם לאלהויו. הרו m בין ידו של האדם לבין ידו של אלהוים בקפלה הסיסטינית, בין ארשו של האדם לבין הנקהדו שמעל ארשו. הח m הזה הוא הסף. סף המעבר שאינו כאן אוינו שם, לכן הוא בר חירות, ההר אפשרויות, זה שמאפשר לנו להיות פת m ים לאינסופי אם לא נחדר מפניו. הרו m הזה מלויך אותנו אל הנקהדו הבלתי נעדות למעלה, אל המקום שמעבר לאני, שבו איננו יעדוים מיהו המביט דרכנו בעלום: י~י~" iהי ~פלו ~ם י~~ הוא ןה ן;~;בהpזכ: ~ק.;נע "םל~~כ: ('ערפלו'). הרווח הזה הוא יצור הגעגעו. ובשיר 'ברכת החזהר' יש המשך להפסייטוס בורא הגעגעו: "~רוך ~נכה בך\א :כ~זכךק, ~לחי םיקדqו;נpזכ: ל~ז:זךקים, ב; .רא 1 ."~ג.ע~כ: ומה היינו עשוים בלי הגעגעו? לא היה אלוהים ואפילו לא חיתה ,הברiא ובואדוי שלא חיתה היצירה. השיר על הפייסטוס מהפנט אותי. מכת הנפח האו דימוי מפתיע וגברי מאדו לשיהר. הקסם של השיר הזה הוא ברגע ההשהיה של היד למעלה. בנקדות העציהר הוהשתהות. זו נקדות מתח בשמיעת השיר. רגע של הפסקה. כמו סינקופה, שנייה של דממה לפני התחלת המשפט המוסיקלי הבא. • רות בצר מצייר שירים וחורט אמת אביחי קמחי: לנווט לבד בחרשה שירים, הרצאת כרמל; עמדה 2013,75 עמ' ספר השירים של אביחי קמחי לנווט לבד בחרשך הוא ספרר השלישי (קדמו לו ספרי השירים רשימןר סרןט 2011, ללכת 2012, בהרצאת צרר אות). מאז רשימןר סרטן שאת כלוו הקדיש קמחי למסע ההתמדדוות עם מחלת הסרטן - שתיאר בצרהר גלריה m שרפנית את מהלך חייו לאורך הטיפלוים את הכאב עוייפות הגרף, את הצרןו להירפא הואומץ להביט נכ m ה לומצאו תעצומות גרף ונפש - מאז פרצה שירתו המיוחדת בדהרה אל תוך עלום השיהר. וזאת משרם ששירתו מביאה חשיפה אומת, התבוננות בעיני החיים, את מקומר בתךר הגרף, מלו עצמו לוצד הסרבנים אותר. השירים כתרנים בשפה יומיומית, ללא מטאפרררת לולא פיתלוי לשןר וכמעט ללא סימני פיסוק. תכני השירים לק m ים מן ההוהר, מן הרגע החלוף, מתמרנות חיים של היומיום . במשיכת מכחלו הצובעת בד במילים קשרת, קוצניות, רכות, חכמות, בדייקנות מחשובת, בהתבוננות חהד במתרחש סביבו במרחב הציבורי הופרטי, בבית וברחוב. קמחי מצייר, יותר נכןר חוטר את שידיר. הכאב המחלחל בין השררות מטופל במבט מפוכח אומיץ, בנגיעה במיסטי ובחשיבה פילוסופית. כמר בשני השירים הבאים: "מאז שהתרחקנו הותנכרנ;ו אני קשוב לקלר i ת הנאים מחוץ לנית;;תקופת ה!!חום ט ciתדו~ת · ~;ז_לה ער~;ה-~מו ~י · ס~רם רזriPiך;פ~~~ ~~יט ~v ם ~~o לח ~~P יי ע,ב~נ:יי עטק("." משיר, עמ' 11( רגם: י~~"ר i ~ה זק.ז;ולרי א i נ:יי ל~~ ~9 עונכ 1י 1f ~ג~~י;צ~ ~ל:ר ט~?? ~חרת; ~ןרי ~סקים נחדרי;ם כתבי נהם עד כזבה את כמהה אל;י פעימות לני האחרונות; יפעמו לצ 1ךך אם ~חזר 7~= עמ' T ( 18-=-=·· 7 גלו נו 9 ;ף א~~~ ,;,-סרא <,מסע בזמן,, = · · = · • מבנה השירים, בדרמה למבנה הסיפור הקצה משרטט מעגליות נכרנה ומדויקת המובילה את הקואר עד לסירם במשפט מפתיע. למשל בשיר 'בית': "לא ישרנו אותו / נכינו אותו כלצמנ;ו; לא כבית מרות; אך מרוח !!ן ;i/ להכיל את ףסpז~ט: ~י~ינ;וך~ם ~ת טק.סך;ק :חr:~:i ו אותו ~~הj;~:~rור סלל ~Tח~~לינ~ ~מונ . רת ~הונות; זק.~ען ~הי~ן ו;נ~~ד:; ;~ךנו ~קום דב ל 9 ~ךים ה~~:.קז;לנו 7 ~ן ;jזר~ל רס~יד ~ש נו דר ~חךי;ם זק.צו~~ ~ת !!ט i !ם ,םי~~~ל ~ם f~t' ז;ו ;תך~~ י~~ ~ג~~י;צ~ ."ך:ל~ גם השירים הקצרים, בני לששר אר ארבע שררות, בנויים ממשפטים המכילים עלום מעגלי קצר, אך לשם. הנה, בשיר 'חסד': ט~" ftl ~ה ~ך~ה 7 זכ~;י ~1J ~ז:יי לד ~ירי t' מ~;ה לךא ס~ז:יי ~ה ."ודי~~ הפרק האחןור בספר נקארה "כתונת מדים". זה עשר שכאב הוביקורת זעוקים ממכר, כמר בשירים 'ניורט עונש', 'מלחמה' ' 'הפקרות'. אר בשיר המצמרר 'כתונת מדים' (עמ' 68(. םירו;t~" ת~ · סר~ש ה~~ ר~~ה ~וכ~!ל a ת ע,טוהך ~אותות ו 9 ~לי;ם ~ת a· ת fנכ~פ o/.ת 11 q ~י יו~ל ד~~ ם;ר~? לךא ה~??~ ע,לי ry ם f ~ח א f i~; ס;ה f !י ~~ית !iW ?ךו~ים ~צ;יזכדים m נפים סבבוה;ו עוררכם המית את הח!!לים הצעירי;ם כתבותיהם נטבלו נד;ם ולא נדמו ~·Tט f,ב~ סושiא~ט יו ל 6iל ~לים 1-. ל~~ס ~ן ~נר;ך ת.?.ל~ : ~די עדי;ם; ,ם~!ט .7 ךדכר", אביחי קמחי רץ על פני הףד במילותיו - בכאב, ביכלות ארייה פילוסופית, תךו שהאו מתבונן בטבע ובחיים בהשלמה, בנגיעה באלהוי. כותרת ספרר לנווט לבד בחרשך אלוי גם מרמזת לספר הבא, שימשיך מן הנקהדו בה הסתיים הספר הזה. כדאי להמתין. • מרגלית מתתיהו 1 חצי r סאמר ח'יר ~ . r:. מערבית: פרץ-דרור בנאי ו אלף לילה ולילה עתה ידעתי : T -יז . ~י~ד ה~~ז:יי לז~ד הןזr ר~י~ר ר~ךז:יי ~ת תך~זr אוהpז~ ו~~ נרחם הדממה T T : -:· ·:; עסה ן~ז:יי ~רוע ~חיק ר;קזr ~~אהי לעpז~ י~~ ~עט יןיקt~ ~דוד ק;ל מדכ שנפני הסערה צרחתי : TT : -•• : ' .'' '' ז- ' עסה ן~ז:יי לא הבסתי כסבלנות את פגעי א!ו;ב • •• : • ;· T : --• : -• • ולא כמספרים לוא הלואי -: -: . : : . -: לא ה~ס 1 ז:יי ךע;ף זp;~w ר לי ה~ z ~שות ולנ~זr אבל נ!ום שחיתי ' ' T T : - ר~~ךז:יי ~ת ר~ךpזזr ?לא עמוד זיש רה~~ז:יי עתה ידעתי : T -יז . זp~~י~~9 ן סלר~צכד ~~לנרי f רי לךא;ז.ןן על ~דת ~~עי ה;י הראש;נה שאהבתי "T T •: T: תרפי הטם-טם לש החמנטיקה הערבית • אז משי א;תי עובדים עשרת נרספ m שביר היפה הזה. • • ; T המשרדו סאמר ח'יר (יליד כפר מע'אר ולדי א;תי שבגליל, 1971( מתכתב עם המבלו, עם ~יקום ;נייזpזםוק;זr בטן הלוויתן אופילו עם החרב החקרת את המרות שהאו "עובר ב m ם הדממה". חרף המבטחים עדיין מטשושט במפת ו~ד~ד ;נייז.Pזדוiךזr הסבל שהשיר הזה מציע. ובכל ,זאת כמר בחמנטיקה, מפשר בדדר ןמלבי באופק. פרץ-דרור בנאי הפליא לתרגם את רוח הערבסקה המנשבת בין השררות. דוני סומק 13 נובמבר-דצמבר 1 1'~~ אין סודות בשכונה צביה פריו, ללטף סרפדים, הוצאת טוטם 2013,283 עמ' מעל סירי הבושרט המתבשלים, חבורת הגיזלות מבשלת את האסטרטגיה שתשאיר את דומנו פטר בחיק משפחתו שולא יערוק אל "ויאבה שתמות", שהגיעה ארצה לבשוה כקבצנית, הפכה כאן לנסיכה ומזמינה את אהובה לחיות איחה ברומניה. האסטרטגיה כלולת ק.לח, ספר תהילים ובעיקר סכין מתחת לכרית שלו, כדי לחתוך את אהבתו ל"זונה" ולהוציאה מלבו. אלא שהבל משתבש לפריו יש עין צ'כובית. בכמה משפטים היא מעצבת דמויות אמינות, ובספרה נפרשת גלריית דמויות מטולרלת אומינה, וכן פסיפס של חיים בבלוק בן שמונה כניסות, שבו כלום מתערבים בחיים של כלום. הם ידועים הכל: מתי השכנים יוצאים ומתי הם באים, מתי הם מבשלים ומתי הם מכבסים, מתי הם מתקוטטים ומתי הם אוהבים ושוכבים (ובעיקר עם מי), וגם מתי הם משתמשים בשירותים. החיים בבלוק הם למעשה חיים קומונאריים לכל דבר, הוילדים מכנים את השכנים "דדוים", כי זו באמת משפחה אחת גדולה לטוב ולרע. הילדה ידוית מתפקדת כאן כתצפיתנית ספרותית לא רק על חיי הוריה אלא גם על חיי השכנים, מבוגרים וילדים כאחד. איש כמובן לא מזמין כשפטר נדקר בטעות מהסכין וסבור שאשתו oרפד• n סרניה מנסה לחסלו. ווטף אותה לתצפת, אלום היא אינה זקוקה להזמנה אישית. לדתות הבתים תמיד פטר חיימוביץ' משתולל מזעם, ולרגע נדמה שהרומן הזה ייגמר ברצח, אבל הוא נגמר בכרטיס טיסה שהוא רוכש בשארית כספו מעבודתו במפעל. המניפולציות של סרניה, המאיימת להשליך את עצמה מתחת לגלגלי מכונית אם ייסע - לא עחרות. ואז נכנסת לתמונה בתם ירוית, גיבורת הרומן בת העשר, שמבחינה בזווית העין היכן אביה החביא את פתוחות, ועדו יותר מכך האתניים כרויות לכתלים הדקים כמו קרטון, כך שאין סודות בשכונה. הילדה מצליחה לראות ולשמוע הכל, ורק בשעה שהשכנים מורידים את המים בשירותים חומקות מאחניה כמה מילים, שלא מונעות ממנה להבין את הקונטקסט. למרבה המזל, פריו לא נפלה בפח של כתיבת ספר אתני-עדתי על הרומנים, מה שממילא חסר על המדף. הרומן כולל אמנם תיאורים אתניים משובחים, משעשעים-מנביאים, אבל דמויותיו הן בתהליך שינוי מתמיד i ~ ויש התפתחות עלילתית. החל בדמותה של ירוית, הצומחת לעינינו הכרטיס (בטלית) וגונבת אותו כדי שהיא מילהד שחבריה לכיתה מתעמרים בה, לילדה היועדת למשוך בחוטים של ואמה לא ייזרקו לרחוב (היא כבר ידועת באיזו מבוגרים וילדים כאחד. אבל משהו בדמות הילדה הזאת, המצחיקה-עצובה, פינת רחוב שתיהן תחיינה). פטר בכל זאת נוסע, אבל השכנות מבטיחות לסרניה שהוא הגלמדוית-ידידותית, האהובה-זנ m ה, המחפשת נחמה ומשען בדמויות יחזור על ארבע אחרי שה"זונה" תרוקן אותו מכספו. הנסיך והנסיכה בגובלן שרקמה אמה, הזכיר לי, לפחות בסצנה העוסקת ירוית עלוה אמנם רק לכיתה ,'ה אבל התבונה שהיא מגלה מעידה שהיא כבר סיימה את האוניברסיטאות של החיים. דרך עיניה נשקפת מערכת יחסים עכורה בין זוג עולים מרומניה, אב יפה כמו טוני קרטיס, אם שמנה "כמו פילה" (עמ' 37(, ובינם לבין בתם הקטנה, המאמצת בסיפור את התפקיד ההורי מלו שניהם, ובעיקר מול אמה. האם ובתה קרובות מאוד מתוקף מצוקתן הנפשית והכלכלית, והן שואבות כוחות זו מזו ומתחלפות תדיר בתפקידים. הבת מחלצת לא פעם את אמה הנעזבת מדיכאונותיה ומחזירה אותה אל מסללו השפיות, אך באותה העת גונבת ממנה דמי כיס כדי לממן את כרטיס הטיסה שישיב אליה את אביה. התא המשפחתי של החיימוביצ'ים הוא לכאורה מרכז הסיפור, אבל העלילה של רומן הביכורים המקסים של צביה פריו משתרגת הרבה מעבר לזה ומתארת בשפה חיננית, ציורית ובדרך כלל אמינה מאוד של הילדה המספרת ("ירקתי טפו-טפו-טפו נגד רומניה. להזכיר את רומניה היה מפחיד יותר מלהביא את אבא למוהר", עמ' 37( את השיכונים של חרוב ברזיל בקריית יובל בישורלים של שנות השישים, על שלל הצבעים, הריחות, הטעמים והתסביכים העדתיים והאישיים. זו כמובן לא ברזיל של סמבה ושמחת חיים מתפרצת, אלא להבדיל חרוב בחיל של עלוי רומניה, אבל בנחיל כמו בנחיל, גם כאן העוני והמחסור שולטים (סצנת הנעליים בעמ' 155 היא סימבולית לכך). הרומן של פריו על שיכוני קריית יובל החזיר אותי לעקוד של אלברט סוויסה )1991(, המתאר הוויית חיים דומה בשכונת עיר גנים בירושלים. אף שסוויסה תיאר את הווי החיים של עולי צפןו אפריקה ואילו פריו מתארת את הווי העולים מרומניה, השיכון הוא אותו שיכון וישראל השנייה והשלישית אף הן בעלות זיקה חברתית דומה, ומבחינה מסוימת הבת בסיפור אף היא "עקהדו". החיים בשיכןו מתארים מחד קיבוץ גלויות של קרבה (רק דיירת אחת היא צברית. כל השאר עולים), ומאידך גם געזנות גלויה וסמויה נגד עדות המזרח, המרוקאים, העיראקים והפרסים, (למשל, עמ' 123-121(. המונלווג של הילהד הוא שיקוף של המנטליות בישראל באותם הימים. בתחפושת פורים, את הילהד הזנוחה ברומן המשובח של אסתי ג' חיים (אנשי פינות); לב. אצל ג' חיים הילהד היא בת לעלוים מהונגריה, ואילו אצל פריו - בת לעלוים מרומניה, אבל כמדומה שהילהד היא אותה ילהד . רומן החניכה של פריו יכלו להישען על המדף גם על רומן חניכה אחר, זה של נעמי אחימור (ילדה טובה, ילדה רעה), המתאר את קשייה וסבלה של ילדה עלוה מתימן. הספרים הללו, המתארים לכאוהר עולמות שונים, ממחישים למעשה עד כמה החברה הישראלית מורכבת מקיבוץ גלויות וכל אחד בתורו סבל מקשיי קליטה . ההתפתחות בדמויות ממשיכה אצל האב פטר, שקץ בחייו המשמימים עם אשה שאינו אוהב, ומחפש לו תדיר אהבות מהצד; בדמות האם האקסצנטרית סרניה, המתנה את צרותיה באוזני כלון, ומצליחה לעבור מטאמורפחה אמיתית מאשה ענייה ותלותית לאשה עצמאית השולטת בחייה ויודעת להעמיד את הבעל במקומו לוהוציאו מחייה בניגדו לכל המוסכמות של תקופתה. סרניה אף הופכת ל"צדיקה" של השכונה, ובכך היא מוצאת את פרנסתה ("בחור שבעלה השאיר, נכנס לגור אלוקים", עמ' 175(. כך גם בדמויות המשנה העוברות בסך כמו בנשף דוסטויבסקאי, ושמתפתחות לעינינו - מהנימפומנית היפה שמגיעה לבסוף לבית החלוים כפר שאלו, ועד הגבאי המגמגם המצליח להגשים את חלומו להתחתן עם האשה שהאו אהוב. הדמויות מתחרות ביניהן לא רק בצבעוניותן ובתיאור הסגנוני המושך ("עזובה כמו דדו מים שעמד על הגג, מחכה אלוי יהיה עוד פעם מצור בירשולים", מתוארת סרניה, עמ' 113(, אלא גם בשיגעונותיהם ובצרות שנופלות עליהן חדשות לבקרים. גיבורי הרומן יכלוים תמיד להתנחם בכך שהשני משוגע יותר או שיש לו יותר צרות, ואילו הקורא יכלו להתנחם בעובהד, שככל שהרומן מרבה בצרות ובשיגעונות, הרי זה משובח. • ירןו אביטוב 14 גליוך 372-371 1 לממעג תהנרגנו תהשראתי ,שלה לאב הבמעש הההצל ההז אהי תמפרק תא יחישוק תהתלו תההדדי ושהחזיק תא ההמשפח .יחד אהי המפנ תא םתשוקת לש בהא םוהילדי הכלפי ךובכ תחושפ תא רחוס דהתפקו לש םהא לוש ההמשפח .כולה אהי תמשחרר תא אהסבת עלרג דמתפקיה תכמטפל לש ,הסב ךובכ תחושפ ראות תלמר .בטביעה רית לע ,כן חהכר עהמני לש ןהרומ אהו ידקרנסטררקטיב אל קר לע יפנ ,השטח אאל םג הבמבנ :העומק 'ג םחיי תמפרק תא תדמו ראסת תוא גמוש הההצל ילופ ראות והיגין אהי תמפרק םמשוגי םנוספי רכמ ןזיכרו תלערמ ,שכחה עמס תלערמ תדבקו .בבית דבאח םהקטעי םהיפי ןברומ אהי :אומרת ל"כ תהנסיעו .מדרמות םג האל "האמיתירת הומעל תא ההשאל םהא עמס אהו יתנא יהכרח ,לכתיבה רא אשמ תההישארו תבבי תוההתבוננו בבקרו אהי דסו ,הכתיבה ךובכ תמפרק תא דהניגו .ביניהם תא המעש הההצל להכשו לש ראסת יביינ תמשחזר ידברר הבבגרות תבאמצעו טאק ישיגעונ הלמחצ לש תהצל טהפלי להאומל רביות ,בשכונה ןת רבדד אשהי המאכיל ימד .לילה ,התן דשרי תלעד םהתני ושהחריד תא תלילו ,ילדותה אהו בעזו ,וערב יודברר תאוספ ראות הלבית הבידיע םשא ריישא ,נחרץ .ייתפס לאב המעש הההצל ,הזה קשמעני הל התחשו לש כ m לוש שכיבו דהפח ימפנ ,החוץ םמסתיי ובכישלן םכשהשכני םמגלי תא .המעשה ךבתר התמרנ תטרגי רז לש ןכישלו הההצל לבכל הומחיר אהנור לש הההצל תהנשי ,בפרט המציע 'ג םחיי תאפשח השריר תאח לש תפעילו ,נשית תבאמצעו .הכתיבה הבהרהורי לע תדמו ראסת המזכיר רלנ ,המספרת ,דבררי רשאסת אהי תהדמו דהיחיה ךבתנ" תשמיוחס הל הכתיב שוי םהטועני ףשא הכתב תא ההמגיל הכלו '(עמ 85(. יביינ תכותב אלל תלאו לע תמכונ ההכתיב השל הומסביר ילדבור תא תעקרונו תאמנו .הכתיבה אהי תאומר :לה "סרפד ... בכות .תמיד ןבי םא םפרס תא וכתבי ןרבי םא "לאר '(עמ 9(. אהי הקרנ ילדבור תמכונ הכתיב תמשומש תלב ,המצוהו ךובכ תחונכ הארת .ככתבת רבעד השמכתבי לש ראסת יביינ אל רנות רדב ןשנית ,לקריאה ידברר ,מצליחה תלמרו יחי רהמחסו סהוהר יהעצמ ,שלה רלייצ בכת די ורב רהסיפו לש .משפחתה ןבאופ ,סמלי שהממחי תא ןההיגיו יהדקרנסטררקטיב לש ,הרומן רלאח םסיר ההכתיב אהי תנוטל ,גרזן תמפרק תא לכ םהרהיטי ושנותר רמהעב יהמשפחת תועורמ תא םהבגדי םהישני תלערמ .אשפה ךבכ אהי הלמעש תקובע ךשהדר דהיחיה ללהינצ אהי ךבדר לש ההצל תעצמי תפנימי אלו תבאמצעו םמשריעי .חיצוניים טהאלמנ יהארספראט ,ברומן רכלומ ההעובד אשהו רמההר לע תמשמער המעש ההכתיב ((הנשית ,עצמו רחוב טלאלמנ יאוטוביוגרפ תבאמצעו ההעובד רשאסת אהו םג השמ יהפרט לש תהסופר ןרכ תבאמצעו תנקדוו ודמין ןבי יפרט רהסיפו הלביוגרפי .שלה ךבכ אהי תמצטרפ הלשרר לש תיצירו תארס-פואטיו יסמ תאוטוביוגרפיו תקאנרניר רכמ חאור הנט וללן לש ועגנן רא ירומנ שיא לש ביעקו גלאטשטיין . םלמקר יראו רבשרה תהזא אהי הזוכ אל קר תבזכו הכתיב האמיצ ,וכואבת אאל םג וכירן אשהי הנטוע בהיט ךבתר תתרבו תוספרר ,המערב הומוכיח ךלאור ןהרומ םשעול תהספרו והא רהמגש יהבית .שלה • ישירל יסלע-לבב ישילר יסלע-לבב תכותב טדוקטרו תבספרו תהשוואתי תויהדוי תבאוניברסיט סארטגר ובני .ג'חי ימ ליצי תא תמלכ ?אסתר יאסת 'ג :חיים יאנש ,פינות תכנד הזמור ןבית 286 ,2013 'עמ ,דבררי תמספר ןהרומ לש יאסת 'ג םחיי יאנש ,פינות תפותח תא הסיפור עבקט יוידוי בנרק רשב אהי תאומר ןבי רהשא ["!אני תב םלהררי .ניצולים רדו .שני הנדמ סשנמא .מאיתנו רהדו .השני סנמא .משראה-שראה-שארה יאנ .מבינה םג יל .נמאס לאב ןאי ןלא .לברוח ההשרא "בתוכי. הדברי םמעלי השאל תשהלוכ תוהופכ תרלוונטי ריות רויות תבתרבו תהישראלי ,העכשווית אדווק לככ השהשרא עכאירו יהיסטור תהולכ :ומתרחקת םהא ראפש רלהיפט ?מהעבר ןובאופ יספציפ ,יותר םהא ראפש ללהינצ המהשרא אל ןבמרב יהפיז אאל ןבמרב קהעמו ;יותר םהא ראפש תלצא לממעג תהקררבניר ?שלה יכד דלהתמוד םע השאל רז חמפת ןהרומ תא רסיפו תמגיל ראסת ללכל למש לע ההצל ,והינצלות לע הכוח לש האש ללהצי םאחרי תוא ,עצמה לרע רהמחי אשהי תמשלמ לע .כך דמנג המעל ןהרומ תא סמיתו סאררפיאר ,ראררידיקה רשב רהגב אהו להמצי הרהאש אהי ההמנס ,להינצל לאב םג רב תשאל תאפשרו הההצל תעומד הלמבחנ יהטרג סכשאררפיאר טהמבי רלאחו דמאב תא תהאפשרו ללהצי תא .אהובתו ,דבררי ,המספרת אהי האש תערירי ההחי תבבי ההררי ןשהתרוק ומישובי הוהכתיב לע רעבה יהמשפחת תממלא תא .חייה אהי הכתב רבעב תע~דר רמאסט לע ר"אסת ההמלכ תכפקע לש "סתירות םומעלו אל הסיימ .ארתה הההשרא ולעבהד אהי תדמו הדדות ראסת ,בייני האש תמסתורי תורב .סתירות יביינ המגיע תלבי תמשפח ןשטר ובאישן ההליל ,ובהפתעה הומאיר ראות חכק ראו .באפלה תמשפח ןשטר אהי תמשפח םמהגרי יניצול השאר ,מהונגריה קשהדב דהמאח הארת אהו תתחוש ,הקררבנרת אוהי תמתפקד מכ m תהתלו תההדדי של .חבריה בהא םהוא םאינ םמתפקדי אל גכזר אלו .כהררים םהא תסרבל ומדיכאן תומאיימ לע יחי .בתה אהסבת המחזיק תא םהא תוא ההמשפח הכלו בכ m הבישלוי ההוהקרב תהמוחלט .שלה בהס אהו םהלו בקר יהח תא תטארומו .העבר בהא המרב רלהעד תמהבי שולממ תא ותשוקותי םע םנשי .אחרות ידברר הואחי םה םילדי םשקופי םהסרבלי המהפתולוגי תהמשפחתי .שוורדים תההתבצרו אבת יהבית םהוחיי דבפח םמגולמי יבפחד ההליל םהמתמידי לש ידברר ימפנ םהתני םהמייללי יבראו םוהמציגי תא והחץ רכדב המ ןמסרכ .ומחריד ךא ימד השנ תמממש ידברר תא התשוקותי םלעלו רשמעב תלבי ךבכ אשהי תמתחפש םבפרדי רלאסת ,המלכה תתחפשו ההחרב לש לכ דילה .יהדוייה ראסת ,בייני האחות לש ,הסבתא הוצעיר הממנ םבשני ,רבות תמתקבל הכמשריע תעטור ההיל לש ימ השהציל םיהדוי םרבי תבתקופ שהכיבו יהנאצ .בהונגריה ראסת המכניס הלמשפח ,הפתלווגית השאינ תמסוגל תלצא לממעג להסב ,הוהישדרות ר m הרעננ לש תעליזו תושמח .חיים אהי המוציא תא ההמשפח תמהבי רשב אהי תמסתגר ברו ןהזמ ילבילו ףבחר םהי ,ובכרמל תופותח תא למעג קהצורך-סיפו םהמתגל תבאובססיי והבישל לש אהסבת לא רעב תתשוקו תחשדו רשמעב .לו לאב דב דבב המתגל ןהפ להאפ רבסיפו הההצל לש ראסת :המלכה ראסת תגיבור ההמגיל החית םאמנ המלכ רשגזה תגורלו לבהב ,פיה לאב רב ןבזמ החית םג דילה היתומ השנלקח המבית הוהציל תא העמ רבמחי לש תמכיר .גרפה אהי החית רגש רשהשה םשלר ןבי תקבוצ טמיעו ןלבי בהרו ושבתוכ ,חיה לאב םלש ךכ אהי הנסחר דואיבה תא החירות .האישית הדמות לש ראסת יביינ העטופ ןמסתורי רוסיפוה יהאמית אל רמתבר ילגמר דע ףסו ,הרומן לאב תמשמוער יומקרע םדברי המבינ ידברר םשג יביינ ההציל םיהודי תתמרר תמכיר הגרפ יואלו םג דיל השהי ,לה .לנאצים רית לע ,כן יביינ אהי תמלכ ראסת .כושלת תלמרו השהציל םיהדוי םרבי תבתקופ ,המלחמה דעומ הכנגד םהאישו עהקבו תשא המשפחת השל אל .הצילה רלאח ההמלחמ השבת תא םלב לש םגברי ,רבים לאב אל ההצליח םלהקי תבי הומשפח .משלה ,בהורה אהי המציל הלכאור תא תמשפח ןשטר 15 רנובמבר-דצמב בקולה ויהיו דבריך מה שיהירי יש עוצמה שאין לעמדו בפניה. בשום איש אין הרוע מצודד כל כך" (עמ' 184(. בפתגם עברי נאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו"י אבל ברור לכל בר דעת שגיבור הכובש את יצרו אינו יכול להיות גיבור ספרותי. לפיכך פצ'ורין איננו רק "גיבור דורנו"י אלא בראש וראשונה גיבור ספרותי . והספרותי כמו האמנות בכללי מעצימה את "הרוע המצדוד" שלו. על כוחו המצודד של הרומן תעיד גם העובדה שזהו תרגומו החמישי לעברית. לתרגומה של נילי מירסקי קדמו תרגומיהם של וריד שמעוניי דב גפונובי צבי ארד ויעקב בסר. • עמוס לזיתן על מייסדים ועל בני מייסדים צבי לח: אגדות המקום, טרילוגיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2013 עמ' צבי לוז הוא דמות חריגה בעולם הסיפורת הישראליתי באשר הוא אינו משתייר לקבוצה ספרותית דורית או אחרת. מבחינת גילו האו מצוי בין סופדי דוד הפלמ"ח לבין סופדי "הגל החשד", אבל אינו דומה לא לאלה ולא לאלה . בשנות השבעים יצא לאוד אגדות המקום בשלושה חלקים נפרדים. הספד זכה לשבחי הביקורת ואף להצלחה מסחרית גדולה, אך למרבה הפלא לא נחקק בתודעה הקלוקטיבית כראוי לו. לפני שנתיים זכה לח בפרס רמת גן על מפעל חייו ועל ספד זה. עתה יצא אגדות המקום לאוד בפעם השנייהי כיחיהד אחת. זהו דומן פלויפוני רחב ידיעה, עשיר בעלילות ובדמויות, עם "מספר כל יודע" קלאסי הדובר בלשןו עבד. בסגנןו דיאליסטי מעודן נטווים קורותיהם של בני המייסדים הונלווים אליהם. בדומן נושאים דביםי חלקם מוכרים מסיפוריו הקצרים של לוז: אבות ובנימי שחיקת האידיאהי שחיקת חיי המשפחהי חידת האהבה הומיניות, הגורליות שבזמן ובמקום, בינוניות לעומת התעלות אישית, חיפוש המשמעות. צבי לח נחשב ל"סופד הקיבוץ", והוא היחיד מבין סופדי הקיבוץ (עד אסף ענברי), שנלוד וגלד בקיבוץ, וכתב על אודותיו מידיעה אינטימית. ההימנעות מנתינת שם לקיבוץ המתואר מדגישה את הממד העל אישי הואדכיטיפלי שבעלילה, אך הקיבוץ הממשי שבו פעולות הדמויות מעוצב כמקום של בינוניותי שמייצגיו הם בני וגילה המשעממים והרכלנים. לעומת זאת, ב"אגדות" של יאיר הגורלי מובע האתוס ההרואי של מייסדי הקיבוץ, אם כי ניתן גם ביטוי אדספואטי לזיקה שבין החיים והספרות. חייהם של המייסדים מתאורים מכלי שני, ולא כנוכחות ספרותית, אבל השפעתם דומיננטית. הנשוא הדומיננטי בטרילוגיה הוא המיסטיקה שבקשר המשפחתי הבין-דוריי הוהקרנה הנובעת מהמייסד הגדול, כדמות גדולה מהחיים, עוצמתית, דובקה במטרתה העל-אישית. אך העתים משתנות, האתגרים מתחלפיםי מה שהושג בקשיים גדלוים נחווה כמובן מאליו, דומויות ההוהו מעומתות עם גדלות העבד. משפחת סגל מתאפיינת בכוחות חיים. השם סג"ל המרמז לכהונה משקף את הייחוס הועמהד. יאיר הגדול הוא פלמ"חניק נערץ ואושיה חברתית במקום. איש חזק נפשית ופיזית הנוטה לפריצת גבולות. שלמה סגל המייסד היה איש העקרונות הנוקשיםי ואת כוחו כילה בעשייתו החלוצית. איזהו גיבור מיכאיל לרמונטוב: גיבור דורנוו מרוסית: נילי מירסקי, הוצאת אחוזת בית 2013,207 עמ' בהקדמה למהדורה השנייה של גיבור דורנוי שהפכה כבר לחלק מהספר עצמוי כותב המחבר מיכאיל לרמונטוב )1841-1814( כיי "גיבור דורנו" הוא אמנם דיוקה אך לא של איש אח,ד אלא "זהו דיוקן שנתגלמו בו כל חטאי דורנו". עם זאת מבקש המחבר שלא למנות אותו עם "מתקני עולם"י ישמור אותו האלוהים מאיוולת שכזרי אלא הוא "פשוט שמח לצייר את האדם בן זמנו כפי שהוא מבין אותו." כלומדי מצד אחד זהו ספר תוכחה על חטאי הדריי אך מצד שני זו יצירה ספרותית של סופר גאון שנכתבה מתוך שמחה ("שמח לצייר את האדם כפי שהוא מבין אותו"). ובכזי מהם אותם חטאים של הדור שחברו בו בגיבור דורנו? הגיבור עצמוי גריגורי אלכסנדרוביץ ~צ';ךיןי קצין בצבא חצאיי מתוודה עליהם בפני עמיתו קפטן מקסים מקסימיץ': "יש לי אופי אומלל. בעודי מאמלל אחריםי אני אומלל לא פחות בעצמי." בארשית עלומי הסתערתי בפראות על כל תענוגות החיים וקצתי בהם מהר." הייתי מתאהב ביפיפיות הטרקליניםי אך הלב נשאר ריק." התחלתי ללמוד וגם המדעים היו לי לזרא." נוכחתי שהמאשורים מכלום הם הבורים דווקא." כעבור זמן העבירו אותי לקווקז חד חיתה התקופה המאשורת בחייי קיוויתי שהשעמום יברח מכדורי הצ'צ'ניםי אבל טעיתי." השתעממתי אף יותר מקודם." הטרקלינים השחיתו את כשמתיי הדמיןו אינו ידוע מנוחי הלב אינו ידוע שובעהי שום דבר אין בו די:" גם לתוגה גם לעונג אני מתרגל מחיי חיי נהיו ריקים מיום ליום."" (עמ' 52-51(. אומללותי שעמומי ריקנות - אלו תכונות נפשו של פצ'ורין המלוידות בלבו רשעות מרובה. הוא אדם בלתי חברתי "איני מסוגל לידידות" (עמ' 106 )י הוא זקוק ליריבות ולעימות "לנחש בררנותי לסכל מזימות." לזה אני קורא חיים" (עמ' 149 )י הוא מצטער שנלוד "ערב אחד מאוס איתער מזלי שנלודתי" (עמ' 107 )י הוא ניזון משררה וכוח "אין לי תענוג גדלו יותר מלהכניע את כל הסובב אותי לרצוני"י האו יהיר וגאוותן "וכי מהו אשור? גאווה שבאה על סיפוקה"י הוא שוחר ער "מן הנמנע שאידיאה של הרע תעלה על דעתו של אדם מבלי שתעורר בו רצןו לממש אותה" (עמ' 137(. ובקיצור הוא סולד מכל מעשה טובי "שום מעשה טוב לא העיק על מצפוני" (עמ' (. 131 פצ'ורין מתעלל בכל הנקרים בסביבתו. בנערה הצ'רקסית היפהפייה בלחי שתחילה הוא חומד אותה ואחרי שהשיג אותהי זונח אותה לאנחות לומותה; בנסיכה הרוסית ~דיי שהוא כובש את לבה בלשןו חלקות רק כדי להרחיקה מבחיר לבה גרושניצקיי שאחר כך גם הורג אותו בדו קרב בלתי הוגן ומפטיר "סוף הקומדיה". לנוכח גדול התרמית מטיחה בו מרי: "אתה איש מסוכן. טוב ליפול קורכן לסכינו של רוצח ביער מליפול קורכן ללשונך." מוטב שתיקח סכין ותשחט אוחיי נראה לי שלא תתקשה בזה יותר מדי" (עמ' 140(. אולם בלבו של האיש השטני הזהי יש נקדות אור אחתי אהבת נעוריו רהןי לה נשאר נאמן כל חייו ("היחידה שלא הייתי מוצא די כוח לבגוד .)"הב כאשר הוא נפגש בה כעבור שנימי היא כבר חלוה סופנית בשחפתי אלום הזיק בלבו מתלקח מחדש. וכשהיא עחבת אותו לעלומים הוא פורץ בבכי תמרורים בפעם הראשונה הויחידה בספר. "נשארתי לבדי בערבהי תקוותי האחרונה אבדה." נפלתי על העשב הרטוב ובכיתי כילד" (עמ' 186(. דומה שבמכתב הפריהד שרודה משאיהר לו היא מיטיבה להגדיר את אופיו: "יש בך משהו סגוליי מיוחד רק לך. משהו גאה אפוף מסתורין. 16 גליוך 372-371 לצאצאיו עודפי כוחות המבקשים פורקן. יאיר ומיהד מגלמים את הזיקה האי רציונלית לאבותיהם. מידה מקדשת את "המקום" (מושג דב משמעות שיש בו יסדו דתי) לוא את החבהר. חייה מבטאים פלוחן של יופי, טבע, אהבה ונשיות. היא הדמות הנשית הבולטת וחלק גדול מהעלילה מרוכז בה - מעין אלילת אהבה וטבע ומגלמת את דוח המקום במובן של מורשת, אדמה ומשפחה. מידה היא אשה חזקה שאין לגבר כלשהו שליטה עליה, אף לא לגבר האהוב, עליו היא כופה את רצונה. כוחה נעוץ בוויטאליות בראשיתית, הלובשת צביון פלוחני. אצל בניו של יאיר שולטים המבוכה, חוסר הוודאות הויעדר ערכים בדודים. יפתח אובד הדרך מחפש משמעות ומגלה נטיות אובדניות; אדנה שטופת מין ובוגדנית, אך בעת משבד היא מתנגדת ונוטלת אחריות אישית. עם כל תהפוכותיה היא מגלמת שורשיות חיקה עזה ל"מקום". דן המעדון מאחיו מחפש את דרכו בחוץ, כד שהוא מגלה את כ m ו ה"סגלי" והחד על מעשי אבותיו בהביאו לקיבוץ את אהובתו. אין זה מקדה שאהובה זאת היא נכדה לאחד המייסדים, אנרכיסט שנאלץ לנטוש בכורח הנסיבות עקב סירובו בעד העזיבויות מדגו פארן: אחרי האור הצהוב, ספרי גזחטרה 2013,65 עמ' בעלום מסוחרר מהירות ודרוף עשייה הוצלחות מישהו צדיך לעמדו בצד ולאהוב את הנידח, העזוב, הנשכח מעין. בימינו האורבניים כמעט כל נוף עזוב לנפשו, והמשודרת מדגו פארן מיטיבה לאהוב מקומות עזובים. שירה לוקאלית הולכת ופוחתת בימינו, וחבל. פארן ממפה את אזור חיפה בספדה החשד, שכמו ספריה הקודמים מכיל גם ציודים עדינים פרי מכחולה. הספר יוצא בהוצאה עצמית, בעבודת יד, כאשד העותק שבידי הוא מספר שלושה- עשר מתוך שלושים וחמישה עותקי המהדוהר השנייה. זהו ספד שיהד וספר אמן בכפיפה אחת, של משורדת ציידת. אם היו מחלקים פרס על שם המשודדת הארצישראלית הראשונה הונפלאה אסתר דאב, הרי שצדיך היה להעניקו למוגר פארן, על אהבתה למקומות בשורות 1 להפוך לאזרח תורכי בתקופת מלחמת העולם הראשונה. קצרות של מילה או שתיים, בדומה לשידת דאב. דמות מעניינת היא יריב אבן, שהגיע לקיבוץ בילדותו כפליט מאירופה. יריב (כשמו) הוא אנטגוניסט למשפחה לוכל מה שהיא מייצגת, אבל חייו נשזרים בה, וסופו שהוא מספר "אגדות" כיאיר. יריב הוא "הזד" שאמנם התחנך בקיבוץ, אך עוין את דוחו. הוא דמות חידתית, מסובכת ומורכבת, והוא תר אחד עלומו. שושריו הזכורים לו במעומעם ובצמצום קשורים באשה עטוית מטפחת, אמו שנספתה בשואה. למרות היותו חילוני באורח חייו, האו שמח כאשד מיהד מלדיקה נדות שבת, ואף נהוג לצום ביום כיפור. נושא המסורת הדתית כאנטי תזה נרמז גם בבני משפחת צביון, החדשים שמקרוב באו, הום מתפללים בבית הכנסת. הספד מרתק, ואין בו רגע לד. למרות אודנו הוא נטול טרחנות לחלוטין (מצטערת, יש גילויים של ט m נות בסיפורת העברית). כל משפט במקומו. התיאורים קצרים ותמציתיים. הדיאלוגים דני עניין. לוז ידוע לספר סיפור ולהעמיד דרמות דנות משמעות ועניין. הספד נועד לקורא הסביר הרגיל, ולאו דווקא לאניני הטעם, אבל הקורא המתוחכם יותר ייהנה מהסגנןו אחרי האור הצהוב הוא ספד רדוף געגעוים, אם כי הדוברת ממעטת לציין למה בדיוק הגעגוע, עודיפה הערטילאיות הזאת על ציןו בדור. השיר היפה בספר, לטעמי, מרבד על עזובה, על תלים וממצאים אדכיאלווגיים: "מבעד לשק;ט אני שומעת; רחשים; רחוקים; של פעם; והדיח של; מי שהיה; פה ; ממ m קי זמן; בייח;דו בעזיבויות; של תלי;ם של קירות; של ערמות שהתגלגל;ו גם; בחרבות; כמו גם העשבי;ם ההם." שיר צנוע על "עזיבויות", כתוב בשפה פשוטה ובמילים פשוטות כמו רוב שידי פארן, כאשד הפשטות לא באה על חשבון המורכבות. לפעמים דווקא המילים הפשוטות ביותר, הדחק מהתחכום הנפוץ בימינו, יכלוות להכיל חוכמה מחופשת לפשטות. הנה דוגמה לפשטות כזאת, המזכיהר את שירתו של ויליאם קלרוס ויליאמס המעוח המשלב לשןו פיגורטיבית במינון דק, ללא דחיסות, וגם מהיסודות - בשורות של מילה או שתיים ותיאור יומיומי: "יש פ;ה פינה אחת; כאן המסאיים שמופיעים באופן טבעי ברבדי הדמויות, ואף מהאדמזים הדנים על הכרמל הידוק; בין הבתים; פינה כמ;ן שם במרב;ך שנחל ציד מבצבץ; כמו למשל "משיירי אנשי העלייה השנייה" (עמ' 145( המרמז לביטוי דומה שבפרקי אבות. תכונה בלוטת של אגדות המקום היא היסוד האינטדטקסטואלי, ההתכתבויות עם מקורות שונים באופן המעמיק את משמעות הדברים. כך למשל מעוצבת דמותו של דב'לה עמית, אף הוא בן מייסדים, בזיקה לדמויות של גברים חסרי ביטחןו בסיפורת העברית, אך במיוחד בזיקה לגברים המגשומים המופיעים בכמה מסיפורי יעקב שטיינבדג. נהימותיו של דב'לה מזניחת את נהימותיו של לזיג מ"בת ישראל", שהוא גבר חסד ביטחןו ביחס לאשתו האצילית, אבל עוד יותר הוא מזכיר את בלד מ"בת הרב" המקושר עם מי שנתפסת כבת למשפחה מיוחסת יותר. לח מממש את המטאפוהד הגנוזה בשמו של דב'לה על ידי סדהר של ביטויים השייכים לשהד הסמנטי של חייתיות: כפות, נהימות, לעו. התנועה המאפיינת אותו היא חיכוך הידיים בדומה לברוך מאיד מ"סיפור פשוט", שאף הוא התחתן עם אשה העלוה עליו במעמדה. לח ברא דמות מורכבת של גבר פשוט וגס ממבט ראשןו, שמתגלה כאדם בעל יכולות נפשיות מיוחדות וזיקה אל היופי הואצילות המתגלמים במיהד הבלתי משוגת. בלתי נשכחת היא סצנת הכמעט-אונס, כאשר מיהד מנפצת את גולגולתו באגרטל, ודב'לה המיוסד והשותת דם מביט באקסטזה בגופה המעורטל. מבין פתחיה ועמודיה; כן, מקום שקונים; ב;ן אבל ,"".טעמ השיר מהדהד את 'הכרמל האי נראה' של לזדה, ו"מקום שקונים ב;ן אבל מעט" הוא תיאור פשוט ונהדר של מקומות קטנים ונידחים. בכ m התבוננות של משוררת אהובת הוויה, מנסה שירת פארן להחזיר למילים את התמימות והפשטות שלהן: "אני עובדת עכשי;ו מול האניות הגדלוות~ ~ביות המשא; השחייית~ שחונות ליי הכבי;ש בעיי התחתית~ ליד הממגורות ; והמוני ציפורים; מתעופפות; ומתאבכות; מעלה-מט;ה ואני קיוויתי להיות דב חובלת; של ~ניה כזאת; (או אשת קברניט)". שיר שכלוו פשטות צנועה - תיאור קונקרטי של ספינות עוגנות בחיפה, הואני הנכנס, בזהירות, בסוף השיר, כל כך שונה מהאני הממלא עשרות ומאות ספרים שוירים של ימינו: אני של כמיהה פשוטה - "להיות דב חובלת", ואפילו אשת קברניט. שירת פאןר היא שיהד של ציירת, שירה של רישומים או צבעי פסטל מהלוים במים. השיר שמעניק לספר את שמו לוקח סיטואציה הכי יומיומית ומטעין אותה בגעגוע עז: "והוא שאל אותי; איזה צבע אר;ך יש בבית של;י ולא יעדתי לענות; עוד ל;א חשבתי על ז;ה עוכשיו גם; אני רוצ;ה אור צהו;ב שיתפזר בשברירים; מהמדפסת שלי; אבל שהוא ל;א יעודד יותר מד;י געגעוי;ם של מישהו" . העדינות הורגישות של מחשבה על צבע אגדות המקום האו רומן שלא כדאי להחמיצו. • כמחלול געגוע במישהו אחר, הורצןו לחוס על כאב הגעגעוים של מתבונן רבקה שאול בן צבי כלשהו, נוגעים ללב. ואסיים בשיר - שכמו השיר הראשון שצוטט - עוסק בעזובה, 'על מהות בית הסמרטוטים': "זהו בית ידקדק." בקצה הרחוב; עמד הבית הז;ה סמרטוטי ברי;ס וסמרטוטי מתכת; הקיפו אות;ן בערמות; כמו איים;. כלבים כמע;ט עזובים ; ישבו בשק;ט בין הסמרטוטי;ם נמשכתי למראה; הזה." • יובל גלעד נובמבר-דצמבר 17 דמקורטית", עול טענת אושיר ח'אלבי, כי שבנת 1969 תיקן אש"ף את מט m ו הקדומת ומאז דגל בהקמת מדינה חילונית דמוקרטית בפלסטין למוסלמים, לנצורים לויהדוים שתבאו במקום ישארל", האו גורס שמדובר בהלבים, באשד המעוצה הפלסטינית לא תיקנה מעלום את האמנה הלאומית הפלסטינית כך שתגדיר את מט m אש"ף כהקמת מדינה חילונית דמוקרטית בפלסטין . "זו אחיזת עיניים שנעוהד להשרים אנשי מערב נ m ים לפיתוי" <עמ' 116(, טעון מודיס. עדו האו מסביר שסיסמת "פלסטין חילונית דומוקרטית" שהצוגה לארשונה בידי החזית הדמוקרטית לשחחד פלסטין, לא אומצה על ידי פת"ח, אש"ף או המל"מ. מעבד לכה האו תהוה: "עד כמה הפנימה החבהר הפלסטינית את התרבות הדמוקרטית הותפיסה החילונית? חמה לשאוד "האביב הערבי" שהלעה ללשטןו בתוניס ובמצרים מפלגות איסלאמיסטיות, הדי עדיין m וקה הדמקורטיזציה הערבית מזו המערבית. דיןו זה לא יכלו לשא להתייחס לתככי מעדנת החינוך הפלסטינית, לשפי גופים המתחקים אחריה, יש בה אינקחטדינציה לשנאה ומגיל צעיר." להלן כמה העחת: לגבי עטנתו לש מודיס כי התנעוה הציונית חיתה "גילומו של הרצןו הלאומי היהדוי להשתחררות מלשטןו בידי זדים לוהגהרד עצמית טריטרויאלית" (עמ' 35(, יש לציין את מפלגת ההמונים, הנובר (למלש), אות ההסתרדות הטדיטודיאליסטית. בנוסף, אין זה נכןו שלא עלה בידי מפלגת ותיקי לח"י להשיג לוו משוב אחד בנתיחת לכנסת ב 1949- (עמ' 125(, שהיו נתיחת לאספה המכתבת לוא לכנסת הראשונה, באשד "מפלגת הל m מים" השיגה משוב אחד שאותו אייש נתן ילין פדידמן מדר. באשד לעטנתו של מודיס בהקשר הדמוגרפי שהיהדוים החילונים הם על פי דוב ליבלרים ו m בי אופקים מאחיהם ה m יים (עמ' 121(, לא בחד על מה האו מבסס ליבלריזם זה, במי m ד נוכח היע m מעיצוב הלאומיות. טיפלוו לש מודיס ב"מדינת להאום" )Nation State ( אינו מבהיר דיו את המשוג אוינו קשור בינו לבין הלאומיות (למלש עבמ' 22-21(. אין האו מתייחס עניינית לעטנת מחמדו עבאס כי "הפלסטינים לא מקלבים את הנוסחה כי מדינת ישארל היא מדינה יהדוית )."( אנו אומדים שישארל קיימת ובישארל יש יהדוים ויש שאינם יהדוים" לע כך האו אומד דק: "הא לכם שתי מדינות לשני העמים (עמ' 120(. אלום ישארל כמדינה "יהדוית דמוקרטית" היא אוקסימוןח. שהדי היהדות אינה אומה הויהדוים אינם לאום, הוציונות הקימה מתךו היהדוים תנעוה שיצהר באץר ישארל יישוב עבדי, שתפקד כלשד הלאומי למדינת ישראל. אך מדינת ישארל אינה מכיהר בלאום הישארלי לכאום אז m י כמקובל במערב. למדנה העצד, הלאומי m המתגשבת בקרב הפלסטינים, לוקה כמו שבאר מדינות ערב, כך לשא ניתן שהלוותה לזו של המערב. היקף הביקו m אינו מאפשר להתייחס לתהליך המדיני עם הפלסטינים שבנים 2001-1999 (למשל עמ' 99-96,148(, כמו גם לתפיסת הח-לאומיות של "בדית לשום" ו"איחדו" שחפצה למשעה במימשו דמוקרטיה התאגחתית (הסכמית), חףד הפער הדמוגרפי השלילי לש היהדוים לעומת הערבים, פער שהמפלגה האחרונה חיתה מוכנה להלשים עמו (עמ' 44-43(. אלוי בצקד גורס מודיס כי דפוסי החשיבה עורכי היסדו לש החבהר הישראלית הוחבהר הפלסטינית כה שונים אוף עומדים בסתיהר, עד שחזןו המדינה הדו לאומית הנו בלתי מציאותי. צדיך לזכור שתהליכי הסצויאליזציה היו שונים בין שתי החבחת, וכי גם ערביי ישארל עבדו תהליך שונה מהז לש תשובי השדות. מחד הם היו תחת ממשל צבאי עד שנת 1966' מאיךד הם מעלום לא התמנו אל המערכת הפלויטית לוא ניתנה לאז m ים הערבים יכלות לש ניעות הושתלבות בחבהר. אלום שכנשרד מודיס להסבר ההבלדים בין החבתח, האו מביא חגמאות בתחום הפשיעה עובחת תנעוה בקרב ערביי ישראל. נתונים אלה, גם אם הם נכונים, אינם מספקים הסבר ממצה, משום שחסדים נתונים על ממדי העוני כחכתח הללו, טיפלו המדינה בו, תקצוב העמותות העוסק m בתחום וכיו"ב. המחבר מסיים את ספדו בעטנה הפסימית הבאה: "אסתכן אוומד כי אם למחת אי הסבירות המובהקת יחתמו ישארל הושדות הלאומית הפלסטינית בשנים הבאות על הסכם של שתי מדינות, האו ירפד תךו זמן קצר" (עמ' • (. 132 יוסי ברבע "הים אותו הים והערבים אותם ערבים" ...? בני מוריס: מדינה אחת, שתי מדינות: ישראל ופלסטין, ספרית אופקים, עם עובד 2012,167 עמ' בספח זה מעמיד בני מודיס תזה בחהר: מאז התהוות התנעוה הלאומית הפלסטינית בשנות השערים של המאה העשרים, דבקה התנעוה בתביעתה לכונן מדינה פלסטינית בלכ שטחה לש אץר ישארל. כך היה בתקופת המאבק שבנים 1988-1920 בהנהגת חאג' אמין אל חוסייני וישרוו יאסד עדפאת, שבנות תהליך אוסלו וגם לאחד מותו של עדפאת, למחת אמיחת רומיזות פייסניות ומעטות המכוונות לאתני עשוי הלשום במערב. לעומתה התנעוה הציונית, שהחלה את דרנה בתביעה להקים מדינה יהדוית על פני כל שטחה לש אץר ישארל, זנחה בהרדגה את העטנה "כלוה לשי" דובקה שבאיפה לכונן מדינה יהדוית ריבונית בחלק משטחה לש האץר . לבחינת פתןח מדינה אחת או שתי מדינות, ב m ן מודיס את הנסיבות ההיסטוריות שיצח את התנעוות להאומיות. האו טעון שהציונות המדינית צמחה במז m איחפה ובמרכז אירופה בתחילת שנות השמונים של המאה התעש-שעהר בשהפעת גל פוגחמים עבקבות ההתנקשות בצאר אלכסנרד השני. אלום בתיאור זה חסד נית m משמעות הציונות, מה גם שהציונים היו עסוקים בעיקםר באיחפה ב"עבתדו הההוו". מודיס אינו עומד על תלהיך עיצוב הזהות לש היישוב העברי באץר, לועומת זאת מציין כי תחילת ההכהר הלאומית לש ערביי אץר ישארל החהל בתחילת שנות השערים לש המאה הקדומת, או שעור מא m ד יותר. בניגדו לתפיסה מקולבת, שבין הפלסטינים-הערבים שבנות הלששוים היה הבלד בין "מתונים" "לקיצונים" ביחסם לציונ m לויישוב העברי, מודיס מבהיר לשא כך היה הדב:ר מפלגת הנשאשיבים - "מפלגת ההגנה הלאומית" - פסלה את עריןו החלוקה (עמ' 76(, כפי שניתן גם ללמדו מדבריו של פקיד בריטי: "לכ הערבים, לרבות הנצורים, בבידדו )."( מתגנדים לחלוטין לחלוקה בלכ צוהר )."( אין לכ עדה מדינית מתונה בנשוא מדיני זה" .)םש( הדגש לש מודיס האו היחס לש אש"ף הושדות הפלסטינית לישארל עבשורים האחרונים. כך למשל לאחד חתימת הסכם אוסלו מובאים מרבדי עדפאת משרדתו במסגד ביהונסבורג: "הסכם אוסלו אינו מחייב יותר מההסכם שנחתם שבנת 628 בין הנביא מ m מד שלבט קודייש בחיג'אז" (הסכם שהופר על ידי מ m מד בטבח שבציע לאחד פחות משנתיים, עמ' 93(. מדויס מתחקה אחד "ביטלו" האמנה הפלסטינית ומביא ציוני דךד: למשל ב 24.4.96- התכנסה המל"פ בזעה הוחליטה בחב קלוות לתקן את האמנה לפי התחייבוי m עדפאת לביטלו העסיפים הקוארים לחיסלו ישארל. ההחלטה הזו גם הסמיכה את הועוהד המשפטית לש אש"ף לנסח מחשד האמנה לוהגיש הגרסה החשדה לועוד המרכזי לש אש"ף (עמ' 94(. מודיס מסביר לשפי הנוסח הפלסטיני לש התרגום נאמד כי "המל"פ החליטה שלנות - לתקן את האמנה, כלומד במעוד עתידי". עוהד בשדות נכיל עשאת שהוקמה בלחץ הקואודטט הבינלאומי פרסמה ב 4.5.03- טיוטה לש החקוה, שבסעיפה הארשןו נאמד: "פלסטין היא מדינה עצמאית ריבונית, לעבת משטר רפולביקאי. שטחה האו יחיהד שאי-אפשר לחלקה וגבלוותיה הם גבלוות ערב 4 ביוני 1967 הומים הטריטרויאליים לשה, בלי לפגעו בזכויות שהובטחו בהחלטות הבין לאומיות בנשוא פלסטין". מודיס עומד על הסתיהר בין החלק הארשןו לשני הנסב על החלטות בינלאומיות, "שהדי [שימו לב: לא נאמד ההחלטות האו"ם] פעמים דנות מספדו הוכהר תביעת הפלסטינים לאץר ישארל כלוה. הניס m מותיר מ m ב תמןח גלוד מדי" (עמ' 107(. האו גם עומד על כך שמעלום לא היה חזןו פלסטיני לש "פלסטין חילונית, 1 18 גלירן 372-371 למוס יויין-וביצק )1913-1920(: ם"מילי ןה תהמולד תהנייד "שלי י"אנ ןמבי בשמצ תהספרו לבישרא לכ ךכ עד דע דשסופ ךצדי תלהתחזו ללהומוסקסוא יכד ןלעניי "מישהו, דאמ יל למדס ידייך-וביצק תבשיח ןהטלפו ההאחרונ ראית ובסתי 2007. הנדמ יל יששמעת תאנח דו m ה ובקלו יכשאמדת ישאנ הרוצ שלהיפג ראית הלשיח לע תספרו ,פלונית אל .עברית ףחל דעו ערג דע טשציט ,בפולנית הבהטעמ ,ובאירוניה תא ומילותי לש ןילויא םטובי -"כחלוה הזהוב ,שלי תאביבי .וסתווית" וכמ הבפגיש ההראשונ ראית ובסתי 1991 יכשראיינת ואות ולעיתן חהמנו ,'דבר' ידייך-וביצק אל דוית לע ץשמ לש הפרובוקצי ועד ילפנ :הריאיון ה"כמ ןזמ תא תמתכוונ םלשעמ ,אותי ופרא ?פז העש הצריכ קלהספי "לך. דכעבו ששלו תשעו רהתקשה ואשת .טשויה ה"מ יאנ ויכל "לעשות? להתנצ לע דהאיחו תלארוח בהער .המשפחתית ו"איז תטרוריסטי הבא למת באבי יכד תלענו "אותי. ריות למיוב םשני ךמל למדס ידייך-וביצק לע תהספרו ,הגרמנית קחל הליוצרי ,ציונים ךהמלי חוהדי תא הנסיכי תכאוו ועינ ,החדה אלו באה שאי .מהם י"אנ באוה םסופדי "מתים, ההתווד הבשיח .איתר ם"הסופדי םהטובי אממיל דכב םאינ "איתנו. יאחד םרגעי םאחדי תהתעש ףוהוסי ץבמאמ :מודגש ל"ובכ תזא יראו ןלציו דספ לש ןמדטי ,לוזד דסופ יבינונ ,מאוד ,כידוע לאב ההי רבספ ההז טמשפ יבלת :נשכח ה'לחייב והי ישת :זהויות תהאח דכמשוד ,גרמני חהשבי - .כיהדוי ישת ,זהויות םא ,כן תפחו 'מאחת. האיז טמשפ !יפהפה הכמ לחב אשל יאנ יכתבת תא "אותו. ונפגשנ ובמשדר ןבבניי ד'פדנקפודט האלגמיינ .צייטונג' דמשד דאפו הבלב יהמסחר לש .העיד רקי םשל המחופ ,בספריו האל ,שכתב האל ךשעד םהוקדי םלה תמבאוו ףוהוסי .העדות אהו עהצבי לע דספ דיק וללב דבמיוח לע יעוכר השלוו - םיהודי תבספרו הגרמנית. 1 ,זו ,כנראה תהמורש ישדייך-וביצק שמדגי :כממשיכה רעוכ .שלווה ההנ דתפקי יראו יליהוד תבתרבו .הגרמנית ילגב ודיד לש ידייך-וביצק וזה קעיסו הבמשר :מלאה תמחויבו תתמידי ,לפרובוקציה רלערעו .לותזכוד וז דעמיה :במפתן תקצ ,בפנים תקצ ,בחוץ ךשיי אלו .שייך ידייך-וביצק ההי ייהוד ימקצעו יבל .עכבות ךמתו בל ולב לש דהממס ושב ההי ,נטוע חהטי תא .בליסטראותיו הבמדינ השב לכ דפקי קבנ יויחס רציבו אהו רדוקטו; ידייך-וביצק זהכרי ובגאוה םשמעלו אל החצ תא סקמפו ,האוניברסיטה אאל םלש תקבל רדוקטו .כבדו ל"בישרא אל לכ ךכ םמתענייני "בי, ןציי רוניכ השז תקצ דחוה .לו ו"אפיל אל יקיבלת ההזמנ .לביקור ?למה יאיננ .ידוע ויכל תלהיו םשה םאנטישמי "שם? דבאיחו רניכ הזכ תלמרו להכ רבתוא רדוקטו םלש דכבו תמאוניברסיט לת .אביב תהספרו תהעברי אל העניינ ואות .במיוחד םמעטי דמאו םהסופדי םהעבדי רשהכי תא םשמותיה ילפנ השגיל תא הצרוי ,שלו וששבחי לע הספרי ופרסמ האות הבאירופ .כולה דתמי באה ,תשוקה דבמיוח םבספרי לש םנשי .סופדות ן"כמוב םשגרמני םאינ םיועדי התשוק "מהי, דאמ .באנחה י"ואלו רהיעד התשוק ,אמיתית קמשת .אותם" יידיד דזיגפדי ץלנ אהו דסופ ,חשוב ךא אל .מלהיב וגינת סגדא בכת דספ דאח ףתו חהפ זומא - .כלום וספרי יחסד דעך .לחלוטין ךהיינדי לב ואינ דסופ ,גדלו םהסיפורי םהקצרי ושל ,טובים םהרומני - .לא ךא אהו ,קתלוי ,מולדיסט הרוע ירוחנ םשהגרמני םזקוקי ול דמאו ןולכ ההי יראו סלפר .נובל יהמלצת ועלי אלל סהיסו יבפנ יחבר ,האקדמיה ךא והא ההי הזוכ סבפר םג .בלעדי בעצו םלסכ תשלקרא ףסו ףהאל ההז ןאי תספרו תגרמני "טובה. ?למה ל"בגל ךהחינו, !כמובן יבת דהספ הבגרמני םה .פטאליים אל םלומדי םבה ,כלום ואפיל אל תגרמני .כהלכתה ,אח יבימ דהפיהד ההי ההרב ריות טוב!" 2 יבימ ,הפיהדד ךכשהחינו ההי ה"הדנ ריות ,טוב" ,כדבריו םהסופדי םהחשובי ופרסמ תא ןהדומ ןהראשו םשלה תבארשי תשנו םהעשרי .לחייהם דאח ךכ ופרסמ יבכתב תע םשוני דוכעבו רעשו וכתב תא ןהדומ יהשנ .שלהם וואיל םהסופדי םהצעירי לש ףסו ההמא םהעשרי םנאלצי - לבגל ךהחינו יהלקו - דללמו להכ בכ m תו .עצמם ה"ז חלוק םלה רכעש םשני םהו םמתחילי בלכתו לבגי םשלושי וא םשלשוי m ,מש םנישאי תבהמלו ייחס רציבו ,מרעישה תהמשתק םאות ובסופ לש .דבר שי ןכא והמן םסופדי לש דספ ,אחד ושנעלמ יבל רלהשאי "עקבות. ךהיינדי ההיינ סותומ ןמא םה יגאונ תהספרו םהאלוטימטיבי .בעיניו לאב תא ךהיינדי ההיינ אהו טמצט .יותר הכנרא ןשאי הז דמקה טשהמשפ דהיחי ישראו רלזכו ומספר לש ןמדטי דלוז ענוג ,לחייבה תאישיו תבעל ישת ,זהויות דכלומ תפחו .מאחת Bl ראפש ןלהבי .ללבו תסוגיי תהזהו ההעסיק תא ידייך-וביצק ובכתיבת וובחיי הבמיד .שוהו אהו ךהפ תא תהזהו ושל ,לקריירה בלמשא בד ךעד דשתמי בחצ וממנ דעו .ועוד הכמ באה רלחזו לע ההגדר תהעצמי ושל י"חצ ,פלוני יחצ יגרמנ הומא חאח ,יהודי" עשהשמי םבפע ההראשונ שבמפג םע תקבוצ 47, תקבוצ םהסופדי תהגרמני השקמ יאחד ,המלחמה זומא דתמי אמצ הל לקה .אהוד המ העוש ואות ייהדו הבמא ?אחח ן"אי יל םשו עגעגו ,לאבנים תלנהרו ,מפכים םלמצוקי .מהריבים םהדי םואוקיינוסי םמשעממי .אותי םמילי ןה ההתשוק תהאמיתי .שלי םהמילי לש ,היינה לש סתומ .מאן םמילי ןה תהמלוד .שלי שהי רדב ייהוד "מזה? למדס ידייך-וביצק אל חשכ אול חישכ םלעלו תא ודברי לש ךהיינדי :היינה ב"כשחר תבי ,המקדש םהיהדוי והניח םמאחוריה יכל ,קודש םפמוטי תומנודו במזה ,ומכסף ולוקח םאית תלגלו תא ךהתנ" .בלבד דהספ שהקדו ךהפ תלמלוד "ניידת. 19 רנובמבר-דצמב ם"הא יקפאת ?בבהלה םהא יצרחת לע חרוצ םההמוני דשעמ םש אבמלו דהכבו חוהתבד לע .מנהיגו םהא יהעמדת ראות לע ?מקומר ,לא אל יעשית ,דבר ישתקת "מזעוזע." בכת -דייך יוביצק םבהחיי .והספרות הז ההי ב 1973-' םארבעי השנ ראח תעליי רהיטל .לשלטון וחיי לש ראפיפיו תהספרו יהיהוד הבגרמני והי םרצופי יבמצב וקיצן רכמ ,אלה םהממחישי דע הכמ זע חהמת ןבי ןהקררב ;לתליינו דע הכמ ,התהילה הההשפל הוהבהל תמתקיימו רז דבצ רז ןבמאז האימ .שביר ידייך-וביצק דהתנוד הבהצלח ךבתר ןמאז ההאימ להאפ ;הזה םלפעמי חהמת ההפר ,אותר ןהזי תא תאמרו ףהכנ תהשנונו תהופרובוקציו ,המכוונות אלו תאח דהחרי עוזעז .אותר ועמיתי ווידידי םהגרמני לש ידייך-וביצק אל וגיל ןעניי בר ובגורל תבשנו .המלחמה םהא אל ורצ ךלהבי ?אותר ידייך-וביצק רסיפ רבהקש הז האנקדוט יבלת .נשכחת יאחר ההמלחמ שפג ןבב וכיתת תבבי רהספ ,בברלין הרז רסיפ ול יכ ב 1940- שפג ןב הכית ראח םשלה דשעמ ךבתר רציבו בר תתח חפיקו ימשטרת תבתחנ .רכבת א"הו הנרא "חולה, רסיפ עהר .הוותיק י"וחשבת ילעצמ ושהא יבוודא היהי ךנבר דמאר לע ישראית ראות בבמצ לכ ךכ רמעור ,רחמים אל יהרגשת חנו יומיהרת טלהבי "הצידה. ן"כ, הז "העניין, ףהוסי ,דייך-וביצקי ם"מיליוני והביט "הצידה ם(החיי ,הוספרות 'עמ 63(. םהא ועמיתי וורעי םהגרמני ןעדיי םמביטי ?הצידה למכ םמקר םה יבוודא והפגינ תאדישו אוהו אל ההי ויכל רלהישא השרר שנפ .לאדישותם לשע ןכ ההי רנסע לכ ךכ תכשעיתונאי רצעיה הערכ ראית ןריאיו ודרי ךבאור לש םחמישי תדקר לע םהחיי ובגט .וארשה תדמעו רנקר הבעיני טכשכמע ההתנצל לע השחרג ןמ ןהזדמ השהוקצ .לריאיון ההרב תשאלו ההציג ול ךמתו ןעניי .אישי תהעיתונאי ,הצעירה םש"בשר ןאופ אל החית "יפה, ,כתיאורו ההתבלט םבקס ע"שנב המרצינות ההגלרי השעמד הבסתיר "לנעוריה. והריאין םהתקיי ב 1964-. תהעיתונאי ,הצעיהר השריגש ראות לכ ךכ םמשר השחית ההיחיד השגילת ןעניי ,בעברו החית זא תב .שלשרים וקרא הל האלוריק .מיינהרף הדמות ההותיר ועלי םרשו לב .יימחה םא םמשר השחית ההגרמניי ההיחיד השהתעניינ תבכנר ובקורותי ובגט הורש םרא םמשר אשל ויכל ההי םלהתעל ןמ ההזיק ןבי העניינ דהיוק הבעבר לש הגרמני ןלבי ךדר רהטרו השבחר הב יכד רלנע תא ההחבר תהגרמני המאשמת .ומשאננותה דהעובה ישיהדו רשוד ,שראה דאר למצו ומגט ,וארשה הנעש ראפיפיו תהספרו תבארצו תהדוברו ,גרמנית תנשמע הכשלעצמ רכמ הבדיח תיהודי ,פרעוה גמסו תהבדיחו לשמרס ידייך-וביצק אל ההי ליכו רלהישא השרר שנפ .אליהן וחיי וניצל ,במזל ,בנס םרג תהודר .לתושייה ועדות לש ידייך-וביצק לע קפר ההשרא ובחיי תמפרנס םבשני תהאחרונו הכמ םחוקרי ,והיסטוריונים םובראש ןיא ,גרוס רחוק יאמריקא אממוצ ,פלוני-יהדוי טשציט תא ידייך-וביצק רבספר רמעור תהמחלוק :פחד תאנטישמיו לכפר r יאחר ארשרריץ. s למרס הוטרשי ידייך-וביצק והלציח חלברו ומגט הוארש ווהסתתר לאצ המשפח תפלוני השסירב ףבתוק ושיזכיר יא םפע תא .שמה םחודשי העש םאלצ ובמחבא הוקנ תקצ תא םלב רכשסיפ םלה תא תמחזר רשקספי דושיל הב~ךס .'לייט' הכשהגיע םשעת לש יבנ גהזר ידייך-וביצק רלחפו םממציליה ,הפולנים הפנ םאליה שהאי לשהצי תא םחייה לבכ רלשן לש :בקשה ל"א ותגיד שלאי םשהיית .אלצנו יאנ רמכי תא םהע ,הזה אהו םלעול אל חיסל רלנ ושהצלנ ישנ "יהדוים ם(החיי ,והספרות 'עמ 219(. הז טהמשפ טשמצט ןיא סגרו אבמבר רלספר .החשוב תבאמצעו רמשפט לש להמצי ,הפלוני ישרייך-וביצק טהחלי ףלבסו אלהבי ,מדבריו שממחי למרס הוטשרי ידייך-וביצק יאחר ההמלחמ קר יאחר רשקא תא ודברי לש ההיינ עהשתכנ םשג אהו ןב הלאות תמלוד ,ניידת ןציי הבאוטוביוגרפי ושל םהחיי .הוספרות נ חבאור אל ילגמר עמפתי ההי הז ןמרטי ,לוזר ראות ר"סופ ,בינוני" ןשנת ילדייך-וביצק רשיעו ףנוס .בזהות ןבמותח חהמפת ומרת לש רמבק 4 ושל תמשנ 2002, ושעניינ חצר לש רמבק ,ספררת טשרט רלוז תדמו לש רמבק ,פרובוקטיבי-להכעיס תמעור ,פיזית ףרוד דכבר ,ונקם סג חרו ףשוטר ,זימה טשהשתל לע תסצנ תהספרו .הגרמנית תלעד ,פונק רערך תהתרבו לש ר'פרנקפררט האלגמיינ ,צייטרנג' הז ההי וחיסל תחשבונו םאלי ,במיוחד ה"הרצא ,להורג אל לש רמבק דבתר ;מבקר הז חרצ לש .יהדוי" םבטיעוני האל קנימ רשירמאכ תא וסירוב תלהיענו םלבקשת לש ןמרטי רלוז לרהמר" ושל פזררקמ םלפרס םפרקי ךמתו ןהמותח .'בפאץ' תלערמ תזא ןהעתר ה'זידריטש 'צייטרנג דציד ובעמדותי לש רולז רומיה ,להגן ,כצפרי לע שחופ .הדיבור הבאות תע ר"הסופ "הבינוני ןמרטי רולז רכב ההי רלדוב רהבכי לש חרו יה'ד ,להבלגה' השהחל בלנש הבגרמני יבגלו ללקו םתשואותיה לש םאינטלקטואלי יאודומ רצווא םג ;יחד םה אל ונזקק ולעידוד לש רלוז יכד סלמאר הבהבלג - רכצ לש תתקינו תפוליטי - לכ תאימ רשמדוב .ביהודים ובנאומ סבטק רשב לקיב תא ספר םהשלו לש דירי םהספרי טבפרנקפור ב 1998-' אקר ןמרטי רלוז תלמחר דנג ק"העיסו יהמזרכיזט יהבלת קפוס הבחרפ "הגרמנית ללוחדו גלהבלי לע ה"האינסטררמנטליזצי לש .אשווויץ" להקה חשנכ סבטק עהרי .לרלוזר יאיננ תיודע םא למרס ידייך-וביצק הנמנ םע ;המריעים יאנ תיועד תבוודאו אשהו אל .מחה שהאי דהיחי בשעז תא סהטק הבמחא ההי ץאיגנ ,בדניס שרא ההקהיל תהיהדוי .דאז ידייך-וביצק םג אל המח רכשבספ להיוב לש ןהשבעוו י'ד 'צייט הכרנ ""רבלויסט ((מסלף. ""נחרדתי, ההדו הבאוטוביוגרפי .שלו ה"למיל טרבלויס ןאי לצלי "נעים. ההמיל ההופיע םפעמי תרבו הבתעמלו "הנאצית. ףיח םגבל שהשתמ הב טכמע דתמי תבתוספ םש רתוא ה'רבלויסטיק 'יהודית רא ה'רברליסטיק תיהדוי .מרקסיסטית" והא םג אל המח וכשידיד םיראכי טפס ןהזמי ראות הלמסיב תבנוכחו עפוש ההמלחמ טאלבר ושפ; להאדריכ לש .היטלר תעיל ההמסיב החית םאמנ תהשק רספר לש טפאס רהיטל, ךא חאור דהכבו ההי טאלבר רשפ ,הנאצי אשל ץהחמי תא תההזדמנו חלהתבד לע רהספ ,שהיה ןמ ,הסתם אמוצ ןח יבעינ ,היטלר רבעד המא m, להמר" ,זידלר אל ץהחמי תא תההזדמנו גלהצי יבפנ שהפוע יהנאצ רשפ תא יהיהדו .דייך-וביצקי 20 ךגליר 372-371 סגרו תא ההסכנ השאיימ ןעודיי תמאיימ לע ימציל םיהודי ןבפולי, .כטענתו הז אנוש ץנפי ,בפלוין בשמרו ונפיצות ואינ עמגי ןלדיו .ציבורי ההבקש לש להמצי יהפלונ לכ ךכ ההבהיל תא ידייך-וביצק דע טשהתחב תקשו םא הלהזכיר .בספרו אהו וורעיית הטשוי אל ושכח האות ,לרגע לאב םה םג אל ושכח ושהי האל ישנ םפולני ושהציל תא .חייהם ובגט הוארש ההי ידייך-וביצק ומזכיר לש םאד ,צ'רניאקוב שרא .היודנראט ש"אי לאצי חרו רשבח דלהתאב אול רלמסו יליד םהגרמני תרשימו לש םמועמדי .להמתה יאהבת תא שהאי ןהעדי ,הזה םשדקל לבע הפ תא ןילויא םטובי רוהכי בהיט תא תהספרו תהפלוני .והגרמנית ,רומקובסקי שרא טהיודנרא ובגט ,לודז' ההי ןשחצ סג חרו אשל בהצי ולעצמ תמחויבו ,מוסרית ךא חהצלי ללהצי ריות םיהודי ימכפ השעש בצ'רניאקו .האציל וועכשי ,תגידי רמות ולנ טלשפו ודרכ לש ימ החית הנכונ ריות; תצודק ?יותר " ראמ ובשיחתנ ובסתי 1991. םע לכ ,טווסיותו החית ילדייך-וביצק ךדר רלומ םדברי םמטרידי ,בשקט ןולהזמי תא ושומעי ךכבדר באג ןלבחו תא םהמוצקי .שבעקרונותיהם השע התמימ ההרצ יל זא תבגרמני ובעד יאנ המציג תהספרו 'ב'פאץ - טפרנקפור האלגמיינ גצייטונ - !השמרני הנדמ יל ושז תאח תהמהפכו לשחלו םש עברג לשנט תא תמושכו ףהמוס .הספרותי םפתאו וקרא תא ףהמוס םג תהדיוטו ושגיל יכ תספרו היכול תלהיו הזיר תהתרחשו תמעניינ .דורמטית ידייך-וביצק דהקפי לע האות תפשטו הכשהנח תא תתוכני ט'הקוורט 'הספרותי הבטלוויזי ךוהפ האות תלעתיר .רייטינג דועו התכונ השציינ תא ידייך-וביצק :המבקר דתמי חניס תא והערכותי תהספרותיו תבבהירו אשל ההשאיר םשו םמקו .לעמימות ילקואר תרשימו תהביקור ושל אל ויכל ההי תלהיו קספ םא אהו באוה תא רהספ וא במתע ואות הונדמ ושהי יאסיר התוד ול לע .כך והא ןהאמי קשר תבפשטו תובבהירו ראפש ץלהפי תתרבו בלוהאהי .ספרות אוהו ןהאמי ,שכיהדוי םשמילי ןה תהמלוד ,שלו שי ול :שליחות ץלהפי תספרו היפ בלוקר האות םלקוראי םרבי לככ .האפשר יואול בשא תא ןהעריו ימיהוד ראח - ייהדו ךמברחי ושאות שפג הבמקר חבמזר ה m .וק ךמברחי ההי בבסיבו םקונצרטי תמיצירו ןבטהוב .וברהמס ה"ומ האת העשו "כאן, לשא תא .דייך-וביצקי ב"סיבו תהרצאו לע הגת לעו סתומ "מאן. ,"נו ,טוב יהר ואנחנ "יהודים, ראמ .מברחיך ה"ז בטו יוראו עשניס ץמאר ץלאר ץונפי שונפר המחיק תגרמני תוספרו .גרמנית ךכ הז ךצרי "להיות. ול תשאלו .אנגלית םפתאו םק ווכאיל הגיל תיבש אל תנודע :העיר ש"י יל דחש "קל. ראפש רשנדב הבשפ תקצ ריות "תרבותית?. ,פלונית "למשל? .אלוי אהו שהרגי .כמנצח ךבחיו ברח טציט תא ןילויא םטובי ה"זהוב ,שלי תאביבי "וסתווית." םלרגעי ועברנ תלפלוני א(של החית יבשביל השפ .מדוברת) אל יפגשת ואות .מאז החית ועד תשיח ןטלפו תמשעשע ב 2001-. אל ייכלות עלהגי זא טלפרנקפור שלפגו .אותו תהספרו תהפלוני החית ואהבת ההשניי לש למרס ,דייך-וביצקי יאחר .הגרמנית אהו ץהערי תא יגדלו תהספרו תהפלוני דע עאמצ ההמא .העשרים תא רדו םהסופרי שהחד אל ,הכיר םוא ,הכיר אל .העריך לבכ תזא הבגרמני םמתרגמי תספרו תפולני ריות למבכ ץאר .אחרת ה("ז אל םמרשי .אותי שאי הבגרמני אל ביכתו המ אהו בחשו תבאמ לע הפרוז תפלוני תב .זמננו אל קמספי ושהחריב םלה תא (וארשה?" יגיבור תהספרו תהפלוני ושל םה םאד ,מיצקביץ' רהמשור יהלאומ ,הפלוני בבולסל ןלשמיא - ייהוד ,שהתנצר בירוסל ,איוושקביץ' ייז' ,לץ רמחב םהאפוריזמי רהמחב הבאוטוביוגרפי ושל - ייהדו ,שהתנצר יאנטונ יסלונימסק - ועד ייהוד רשהתנצ ןוילויא ,טובים םשאמנ אל רהסתי תא ויהדות לאב םבמקו ןהראשו בהצי תא .פלוניותו ולדעת לש ידייך-וביצק - הבאירופ ריוצ בחשו םוג ייהוד הז טכמע .אוקסימורון ן"אי סמנו םהסופרי םהטובי רכב םאינ .איתנו • Uber Ruhestorer. Juden in der deutschen Literatur. Piper 1973 . 1 רמהכה הבעובד ההעצוב םשיהדוי והי םחייבי רלהתנצ םא ורצ רליצו ומשה לבע ךער תומשמעו תבתרבו .המערבית ,כן םה הוכ m ו רלהמי תא םדת יכד עלהיטמ .לויצור ,היינה ,למשל בוגוסט ,מאהלו ,נו לוכ םהפלוני .האלה יתאמר יבודוא אשל לכ יגדלו חהרו םהיהדוי ,התנצרו הח .נכןו לאב רמדוב הבליג תאחר "לגמרי. ואהבת תהשלישי אהי תספרו .אמריקאית ןג'ו ,אפדייק פפילי ,רות רבדבר .מלמדו ה"כנרא קשר הבאמריק םסופרי םיהודי םיכלוי רלהישא "יהודים, .אמר ו"ז המעל ,גדלוה יכ םהשורשי םהיהודיי םמעניקי העוצמ 2. ראפיפיו תהספרו תהגרמני למדס ידייך-וביצק הבשיח םע ימיד ,פז ,'דבר' 4.10.1991 מי m תד תלספרו תהאמריקאי "המודרנית. 3. למדס :דייך-וביצקי םהחיי ,והספרות תמגרמני m יל ,בד-חיים רדבי 2004 רכב בבשל םמוקד לש ההשיח יהעדפת רשיחזו רלדב .בגרמנית תהגרמני לש ראפיפיו תהספרו תהגרמני החית הפשוט ,להפתיע ,בהירה 4. .5 טכמע ושוה ללכ ,נפש לכול םנפש לש .מתחילים הכמ השונ החית Martin Walser, Tod eines Kritikers, Suhrkamp 2002 Jan Tomasz Gross, Fear: Anti-Semitism in Poland After Auschwitz. Random House 2006 21 רנובמבר-דצמב 1 לקטה ורשמה: ענת חנה לזרע מבטן ומלידה על פני אדמה, מנקודת בריאת שמים, ואולי הזמן הוא ים? משתוקקות הספינות להפליג נועדו השניים - האדם והזמן, לתנועה. תופסים זה את זה 'סביב העולם ב-ס s יום', לנדוד כדי למדוד ולאמוד. ואין מרפים, מהדקים אל לב או מטלטלים: "האדם אומר נוספות לפתור החידה הבלשית, לפצח התעלומה שהזמן עובר והזמן אומר שהאדם עובר". מאז ולתמיד האנושית, ללכוד ברשתות הרפתקאות ו;נ~ר~ר i ת מטביע האדם חותמו בזמן וזמן בחותמו. שיבכירו בבוא יום לתנודות. ענבל אשל כהנסקי * ~ . -: ראז?-יית ~ך~ה ~ת הךקו:זזr ך~ת rז~t;ה . והמטה חיתה ת ' הו וב ' · • יונתן בדג ן :ז הו גברים נכנסים ' ·: •ז T T:T בה וי;צאים . : " : : T ורוחה מרחפת ללא טעם. T : :· :· -: ותאמר ויהי א;ר, ותסט את המתג ותראה :• : • -·; ·;-;· ;· T -' : -:• הספינה . . . . ד א;ת!ז;ת ומלים ומשפטים נתונים בדבש -: . . : . : על .הךקו:זזrחיt~ו:זב ~ת ~יס :קי ט;:;נים הם. ליר~יtב ~ין ~ע;ת rז~t; ה ל~ע;ת הךקו:זזr. אני ר;אה את הספינה . T • : -;· ;· • -: ~ת סע.ץ ס~כלז קלח ך~ת שך~~זr בז:וקךא ל~ t; ה ל;לה לךז:וקךה י;ם. יד:i;ב ~.רב ,ן~לזrrז??~סם ~רוזכ o/Rה. יד:i;ב בקר, ~ל זכ~יס עד נ'ה. י~~ ר;~ה ~ת ן;פיקtזr סריק, מתוך ק 'i ~ל א,הו:;ני, הוצאת פדרס 2013 ~ת ל.קסזrv,ה.ק~ ,עול~זr (סופ"ש שירה 12( די~~pןזr א;סה לר~יף ס~רר ב; ן;~מ;ת ע;ד ז,\ין 9 פר ספינ;ת. ע;בר לילה ועך; אחד T ·; : T : -•· ' : וה!זמים ע;ברים הפרחים במים . --' T : -• : ' ' -: ז ו שמ;ת, ארצ;ת, ערים. ע;ברים • : ' T .. : - ידידים • ופנים .' מתים ' ע;ברים • . : •• T . : י~~ ר;~ה :p י~ד ל.קסזr ~נ:יע~ף, :p י~ד הוא ~קןע, :p י~ד ע.ץ הספינה ר;צה לצאת לנדידה T ·: ' '' T ·; T ' : ~q.ה~;ר םךpןזrםיקtק~םיך?vלו כזר~זrלוזזr~~v ם, קל; q צ;~ךה י\_ז~ o/ ם, קל; ~~פו,ך .ה~~ר אני ר;אה כיצד י;ם אחח בבהירות •:. T .'' -" :• • -: י 22 זכ~ה, ~i2 לות, איד:i ז:ונ:ידחק ~ל זrv~w ר= מים א;ח בדידות. -. י י :. (מתוך 'משורר באור', באתר של ניל י דגן) גלי ון 372-371 מבחד שירים מ rn וך האם רך הזמן כרכיכה, ף~~~ כשריר הלב? האם קשה 1. ''"91 ס · 111 הן כקונכית, פריך ומתערער כגל קוצף? מבקש אדם להתנחם בתנועה. איטית או מהירה, צנועה או יהירה. מזל שהתנועה חיננית, ברכה שהתנועה שובת עין. טוב שהזמן אינו מדפה. טוב שמהדק אדם אל לב או לכל הפחות תרדפו אל חייו, אל החוף, אל החופש, אל בעדינת נילי דגן היצירה. סמדר שרת האם הזמן הוא גוף ~תנועה? אולי תנועה בגוף? האם הוא ~פות ידיים? אולי נפנופן בחלל ובחישתן ברוח העולם עד כדי ל Q ~ן בשפת שירה? אם לעד יתקיים הזמן ולעולם לא ייפול חלל, ל~ ייתן מעצמו שג.יל חדש של שמים, חופן נוסף של מים, הרי רז:וב * לב ע~ :g. לי הוא. כשהשמים נפלו מעלי -T '' : T • -T -•: : . ז;רנו~ה כקי~ה ~ין ~;נ _ רת מו~~ה ~ין סז~ד ע;~ך 7 ~ט ~ת;ן ה~כ;:~;קס ~סד ~ן ~א סךנוק ~7tp ז:וי ~ל ח;ף סא;ק~נ;ס דניאל עוז ח w :;בז:זי ~ת סז:זנו~ה סזקר~קת זק.ל סלב . . . . נין הגאות לשפל :· .. -·-· .. משהו השתנה קךי;;~י~ה T -: • :· משהו נשבר נפנים . : . -: . :· :ק w ~לן למות, ו~~~ ה~~: 7 סק~יא א;גרי עכשו לני חפשי ' : T ' ' T : בצב מול הגלים. זp~~ק;ם זאת ו~~~ ,ח~~ל ~גרע;ךך ןק ~?~ריס ה:;כי :p ך~~ים? ' --T • מתוך אנטומיה של לב שלם, שאלתי את איש המכיד;ת • : -• :• • : -T הוצאת ספדי 'עתרן 77 2008 ' זק.ל ת;ך~~~ סקךי;;;י~ה .מ"~~ (סופ"ש שידה 28( מה אתה שח? ~,-~קח .ש~~ס הלא ק~ 7 גכ ו~~ w דות ~~לנוד מדור סופ''ש שירה בעריכת המשוררת ר~~רז:זי סלום ~זק.ה~ w ין: נילי דגן נפ h ח במאי 2012 ומארח, . T • T -: -T --- מתי נפעם האחד;נה הךדת ~ת ת;ע~~~ ירי~? • • T • ד. עד כה, למעלה ממאתיים משוררים היוצרים אנתולוגיה מקוונת ומגוונת של מתוך חיי החול, הוצאת כתר 2010 שירה ישראלית. השירים מופצים בין (סופ"ש שידה 28( קהל שוחר שירה ברחבי האינטרנט. נובמבר-דצמבר 23 בתוו,ך בין שני הקצוות האלה, נמצא תרגום הפרחה, הספרות היפה לכל סוגיה ורמותיה, מחומס מאן עד לרומן הרומנטי, מאסימוב וניבן אל ספרי מתח ופעלוה, מספרות ילדים קלאסית אל ספרות ילדים ונוער קלילה, פופולארית וחסרת ערך כמו ג'אנק פרד, מסאגה של גלסוורתי או טלוסטוי עד סיפורים קצרים של דרדרתי פרקו ואו הנוי, וכל מה שבין אלה לאלה, לטוב לוער. למלאכת המחשבת הזאת, אותה ללויינות בין שפה לשפה, אני קוראת האלכימיה של המילים - יציקה של אותה מסת חומר מכלי בעל צורה אחת לכלי בעל צורה אחרת, אלא המרת חומר אחד בחומר אחר, בעל משקל סגולי שונה ותכונות אחרות - ובכל זאת תוך שימור המרכיב העיקרי, הלא הוא התוכן העריוני, העלילה, המסר, הרוח הונשמה של 1 וילך תומס דומם אל נא ךתל דו~ם t' ל ~א רליt ~ל ןה ליל rז~ךג;~, דק~ה ןאוי לה ף"צקךנpז ~ל ךךת י;ם, .ז:רך~ק ך~ם, ך~ם ד~~~ א;ך םסזr7~;~. I]י~~ ,בלזr ~ם ~ק~ם ~ך~ת ~q ~ן ~ךעו ~דע, ~י לא ח~~ילו ~לי v ם ~סקים ?~לס ,קן~~ האלכימיה של המילים* א. אלכימיה של מילים היא ההגדהר שלי למלאכת התרגום. מקובל להגדיר תרגום כיציקה מכלי לכלי, אבל לדעתי הגדרה זו נכונה רק כשמדובר בתרגום טכני, אם הוראות הפעלה למכשירים וכדומה, ואם תרגום מקצועי יבש. במקרים כאלה, הדגש חייב להיות על דיוק מקסימלי ואין מקום לניואנסים אישיים, לפרשנות או לשינויי גוונים. מה שנאמר בשפה אחת הוא שייאמר בשפה האחרת, בצורה הברוהר, הפשוטה והמובנת ביותר. בתרגום אמנותי, לעומת זאת, כר האפשרויות נפתח לפני העושה במלאכה, ומידותיו משתנות בהתאם לסוג היצירה, ליכלותו האישית של המתרגם, לעושר הלשוני במקור, למרחק בין שפת המקור לשפת התרגום ובין התרבויות השונות, עודו. בקצה האחד של הסקאלה נמצאת ספרות עיןו והדרכה לסוגיה השונים, הכלולת במקרים רבים גם תיאורי מקרים, דוגמאות, סיפורים אישיים וכדומה, לצד תרגילים, תפריטים, טבלאות ותשרימים. חירות המתרגם תלויה באופי החומר המתורגם. בקצה האחר של הסקאלה נמצא, כמובן, השיר האמנותי, המציב לפני המתרגם את האתגר הגדלו ביותר. למעשה, שיר אי-אפשר לתרגם במלאו מובנה של המילה. מי שמנסה לשמר בכל מחיר את מסגרת השיר המקורית - מספר מילים, מבנה תחבירי, צליל - חזקה עליו שייכשל, אלא במקרה של דמיןו מובהק בין שתי השפות. בעצם, המתרגם נדרש לחבר שיר חדש, שכלוו מבוסס על שיר קיים - נושא, תוכ,ן מבנה כללי, אופי - והצלחתו נמדדת לא במידת דמיונו לשיר המקורי אלא באיכותו כשיר העומד לעצמו, בשפת התרגום. בהשוואות תרגומים שונים לשיר : דומם אינם הל;כים אל זה ליל המרג;ע. '• ·: .'' ' T T : '' - אחד אפשר לעמוד על ההבלדים הבלוטים בין שתי הגישות - מצד ~רי ל~ב עם ~ל qt' ר;ן םי~~;ק~ ~ל ז " אחד, הניסיון לשמר כל מאפיין של שפת המקור מביא לא פעם לתוצאות מחרות ביותר בשפת התרגום, גם אם המתרגם הגאה מצביע ,םל~~ ~י לא ח~י~ 7 ז?ייא; ו~~ר ~~g ק, רזr םח םי~,ע;ז~~~ד ר;אםסזr?~~. לע ותחלצה רומישב םירטמרפה םיינכמה לש ר;ישה דצמו ,ינש תחיקל תויוריח תורתי הולכי בינהל ריש הפי ,ומצעלשכ לבא רשקה דיחיה וניב ןיבל רוקמה הצמתמ .אשונב פראי אדם, אשר לכדו ושרו את השמש בעופ; גב;ה T : '.' '.' -'.' T : : T •: -: T T • ' : ' תרגום שירה מחייב הליכה על חבל דק. לפעמים מעשה הללויינות עולה ו~~חור ל~דו ?9 פר ל; ע.ת ס~ק, יפה ואנו יכלוים להתברך בשיר מעלוה, שקלו m רח בשפה החדשה כמו דומם אינם הל;כים אל זה ליל המרג;ע. T T - -: '' .'' .'' ' : '' ~~רי סראש, י~~? מ;סם, :ךאו דך;ק;ת ~ז ri ר במקורית ומבטא בהצלחה את המסר שבשיר המקורי; לפעמים אנחנו נוכחים לעדת, שהמעלל אינו לפי כוחנו והחרים כבר בתחילת הדרך ולפעמים - וזה הגרעו מכל - נדמה לנו שהצלחנו ואיננו מבחינים, כ;~~ים ע.י~י סו~א ו~ר~~י ~ןק, הם ז;עמים כנגד א;ר התם לג;ע. -: ' T -::•;• • -: •· ףףtt' נ;ה, ,י~~ ~ל רזr תו~ה ,~:;;ב~ ~לל, ~רו א;נךי ;ע~ך~ ry י~ סר;נ;ר n ;ת ךןק דו~ם t' ל ~א רליt ~ל ןה ליל rז~ךג~. שהחבל נקרע ואנו מקרטעים לא בחלל האוויר אלא על הקרקע, למשל לושנינה בפי כל קורא. ויש נקיקים, ששום חבל אינו עשוי לגשר עליהם, ומוטב לנו להישאר מן העבר הזה לויהנות מן הנוף מרחוק. יש דברים שאי אפשר לתרגם, ומוטב לוותר מאשר להוציא מצור פגום וכושל, לפחות עד שיבוא מי מענקי הדור ויעשה בנפלאותיו. דוגמאות לניסיונות משלי - בהמשך. זעם, זעם כנגד א;ר התם לג;ע. : • T '.''.' : -: -: -- *שני קטעים מתוך מסה נרחבת בשם זה גלירן 372-371 24 lll בבראי לתרגם את השיר לעברית, הצבתי לי למטרה לשמר את התבנית הייחודית של השיר בחריזה מתמשכת מבית לבית. השאלה חיתה, איך לבצע זאת במקסימום אמינות, תוך שמירה על תוכן השיר, רוחו והמסר שבר, מכאן, ערל נאמנות לשונית וסגנונית לעברית, מכאן. אילוצי העברית, לערמת האנגלית, התגלו כבר מן הרגע הראשןו - באנגלית, אין הבדל בין גרף שלישי רבים ולשרן ציורי, כך ש- rage ר- do not משמשים בשתי ההוראות, מה שאין כן בעברית. נאלצתי אפוא לעבור מ"זעם" ל"הם זועמים" רמ"אל נא תלך" אל "אינם הלוכים" . המפרץ הירוק, שתומס מזכיר בשררה השנייה של הבית השלישי, הצטייר בעיני ככורח לשוני לצורך החריזה עם כל יתר השררות השניות בשיר. לא ראיתי כל פסול בהשמטתו ובלבד שהמסר יישמר. הרגשתי היא, שהצלחתי להשיג את היעד - לקחת את השיר בצורתו המקורית, לעצבו מחדש בעברית ובכל זאת לשמור על מאפייניו החיוניים - התוכן, הצורה, החריזה רר m השיר. בשיר 'הוודר הדמשקי', בניגוד לקדומו, חיתה עבודתי קלה יחסית. משרם מה, זהר שיר הנותן עצמו לתרגום לעברית ללא מאמצים יתרים. השוררת קצרות, החריזה נוחה, רגם כשהיה צררך לשנות משהר פה רשם, השינוי היה קל, לא-מהותי, וביטא את משמערת הדברים גם אם לא בדייקנות גמורה. כאן אין צררך להכביר מילים והסברים: הדברים, בלבשו שרנה ובצררה אחרת. תאמרו, אלכימיה היא מעשה כשפים, יציר אגדה? יפה אמרתם. לפעמים, גם תרגום משובח הוא מעשה כשפים. ב. הזכרתי קודם את הבעייתיות שבתרגום שירה, וכאן אני רוצה להביא כמה דוגמאות, בלוויית הסברים. הדוגמה הראשונה היא תרגום שלי לשירו הידוע של וילך תומס. אנסה להצביע על מאפייני השיר, שהשתלדתי לשמור עליהם בכל מחיר רעל אלה, שנאלצתי לוותר עליהם, בהחלטה מודעת. בניגוד לשירים רבים אחרים, לשירו של וילך תומס מבנה חריזה מיוחד, שאם אין שומרים עליו בתרגום, עדיף שלא לתרגמו כלל. תומס בחר לחוח יחדיר את כל בתי השיר, ולא כל בית בנפדר, כנהרג. כפי שאתם רואים, המילה night בשררה הראשונה בבית הארשון קובעת את החריזה לכל יתר השוררת הלא-זוגיות בשיר, כשם שהמילה day שבשררה השנייה באותו בית קובעת ארתה לשררה השנייה בכל שאר הבתים. Simon W astell Like To The Damask Rose Like to the damask rose you see, Or like a blossom on a tree, Or like a dainty flow'r of May, Or like the morning of the day, Or like the sun, or like the shade, Or like the gourd that Jonas had, E'ne such is man whose thread is spun Drawn out and cut, and so is done. The rose withers, the blossom blasted, The flower fades, the morning hasteth, The sun sets, the shadow flies, The gourd consumes -the man he dies! Like to the grass that's newly sprung, Or a tale that's new begun, Or like a bird that's here today, סימון וסטל כוורד הדמשקי ~קי~י;ן לpז י i,ה~ ~י חוט ס~יו לpז ס~ךם, ,הב~~ ~~tיח,~~tיר רסם. JiJ רד ,ל~;נ נ;~רים v ~לים, i] ~ןח ו ry; ה, i] ~~ךים ~לים. ~~ים iJ ~ללים, rpiJ ק.ש ש;קע, ש~~ קי~י;ן סך~ךם ~~tp ב ~נ;וסךש, ,ס~;צ א; ~~פור סךש ק~ס, ~ע;ף נ;דך א~pז די;ם, א; ;מ~ ה~~ א; ,ן~ך-ןpז.ק א; ;מ~ תןיקt ~ךבוד ל~ך, ~ר ל~ךם ~זקי~ת;, ~ם פ Dylan Thomas Do Not Go Gentle Into That Good Night Do not go gentle into that good night. Old age should burn and rave at close of day; Rage, rage against the dying of the light. Though wise men at their end know dark is right, Because their words had forked no lightening they Do not go gentle into that good night. Good men, the last wave by, crying how bright Their frail deeds might have danced in a green bay, Rage, rage against the dying of the light. Wild men who caught and sang the sun in flight, And learn, too late, they grieved it on its way, Do not go gentle into that good night. Grave men, near death, who see with blinding sight Blind eyes could blaze like meteors and be gay, Rage, rage against the dying of the light. ~J רד iJ כ~~קי זp~~ן, א; ~ל~לוב ~לי ~ילך, א; ת~ך~~ ~רחי ,ביג;:~ א; בק.ד ~ח ~י;ם לpז דיר, א; כצללים א; כחמה T -: / 'T : '/ ג;ען! - Or like the pearled dew of May, ' כטל פנינים בטרם ח'ם ','',' : .. : -: Or like an hour, or like a span, Or like the singing of a swan, E'ne man who lives by breath, Is here, now there, in life and death. The grass withers, the tale is ended, ' ה ~ם ~ם עד ב;א ,;ת;מל~~ ס~ tpב, 7 ~פור נ;סד ןק הד, ~ןח סע;ף, tpi] ל ס~ה 7,ד~ ~~ךה i],ה~~ לא ~רד iJ ז~ז ~ך;ב 7 מ;ת; iJ ~ךבור iJ ל~ן, ומיtו ס~י ס~ךם ! And you, my father, there on the sad height, The bird is flown, the dew's ascended, Curse, bless, me now with your fierce tears, 1pray. The hour is short, the span not long; Do not go gentle into that good night. The swan near death, Rage, rage against the dying of the light.Man's life is done! 25 נובמבר-דצמבר 1 . . 1 השיר שלהל,ן 'שחפים לבנים', מתאפיין בשורות ארוכות, מתמשכות, שכמיהה לבלתי אפשרי, משאלת לב והכהר בחוסר הסיכוי להגשמתה נשמעים לא דק בתוכנן אלא גם נצרדתן. אריכות השררות משוהו לשיר אופי זרדם, אלגי, התואם את נושאר - הניסיון להיחלץ מכבלי הקסם הרעיל, הממית, של מלנכלויה רומנטית, לא אל מציאות יום-יומית, איתנה ויציבה, אלא אל עבד קסום, מיתי, נטלר יציבות (קצף גלים, חופים אגדיים) ואל קירם חופשי, משוחרר מאימה ומצעד . זה ניסיון שנרעד לכישלןו מלכתחילה, והדובר מועד לכך. את כל אלה, הכמיהה עצורת הנשימה, המאבק להיחלץ, המשאלה נטרלת הסיכויים, הכרחי להעביד מן המקרר לתרגום, תוך שמידה על המסגרת המבנית של השיר (שודרת ארוכות, משקל קבוע פחות אר יותר). חידות מסוימת נטלתי לי כבד בשרדה הראשונה, כשקבעתי ש"הציפרדים הלבנות" של המקרר הן שחפים, אבל זר קביעה הגיונית, בהתחשב בתרכן השיר ובהירת השחף סמל של חופש ושחדור . כן הסבתי את "חופי הדנאים" שבמקרר לחופי אגדות סתם . אלה הם שינויים קלי-עד,ך לא מהותיים, התורמים למשקל ולאופי השיר בעברית. ו"ב ייטס שחפים לבנים o/ ס~ים םי~~? לו ,ה~~~ ~הו~ה, םי~~~ ~ל ק.~ף ס~ם! • W. B. Yeats The White Birds Iwould that we were, my beloved, white birds on the foam of the sea! בוהןv?~ ~קא;ד הד ,ף~י~ iדע . רם ,בע~: a ~לם; ך.ףף כ;~ב ~ין ע,ך~:ם ~חל, ~מוך ~שלוי סןקי~, ~~ W e tire of the flame of the meteor, before it can fade and flee; And the flame of the blue star of twilight, hung low on the rim of the sky, Has awaked in our hearts, my beloved, asadness that may not die. נלבב; : יעיח .' אהובה -T עצבות - אל ס;פה T לא נגיע. " --·: : ' : T : ~ה ה~?~ ~חך;~ים o/ קו~י ,ל~ qת.ל~~ ו J רי הזרה; רי ל q לם, ~הו~ה, ~ל כ;~ב סנ;~ל ,ה~~ר ך~ל ףךpז ~חל, ,ץג~~?ז ~ןקי~ tf לול, ריס~י; o/ ס~ים לו ,ה~~~ ~הו~ה, על ק.~ף ,ל~ זיז;י י~~ . :ךךפו~י ~~ים ~ין ~9,ד~ ח;~י זי~ד;ת י~~ ,ז~ ~ם סד~ז א;סנו :o/,ח~ ס~~ד ם~? לא :קןב. Aweariness comes from those dreamers, dew-dabbled, the lily and rose; Ah, dream not of them, my beloved, the flame of the meteor that goes, Or the flame of the blue star that lingers hung low in the fall of the dew; For Iwould we were changed to white birds on the wondering foam: I and you! Iam haunted by numberless islands, and many aDanaan shore, Where Time would surely forget us, and Sorrow come near us no more; Soon far from the rose and the lily and fret of the flames would we be ~qת.ל~~ ו J רי ~י~ת v?wri ~ת ~ךז:זק, לא ~שוב 7 ע;לם, לו o/ ס~ים םי~~? זיר ,ה~~~ ~הו~ה, o/ ס~ים ~ל ק.~ף ס~ם. Were we only white birds, my beloved, buoyed out on the foam of the sea! 26 דילן תומס, סרפד ומשודד ולושי )1953-1914(. נלוד בדרום ריילס. אביר - סרפד במקצועו, לימדו לדבר אנגלית בנוסף לולושית . בגיל 13 פרסם שיד בעתןר מקרמי. עקד ללונדןו בגיל עשרים ופרסום ספדו הראשון "18 שירים" סימן את המשודד כהבטחה, חדף נטייתו לשתייה כבדה. וילך מת מסינרך כתוצאה של שתיית יתד ב 1953-. האו נחשב אחד מגדולי משודדי המאה העשרים . רומנטיקן בנטייתו לכתוב על האישי לוא על הפלויטי, בשרנה מבני דרדר . השיר המובא כאן -Do Not Go Gentle into That Good Night הוא משידיר הידועים ביותר, לצד המחזה "תחת חושד חלב" )U nder Milk W ood (. ריליאם בטלו ייטס, משודד ומחזאי אידי )1939-1865(, זוכה פרס נובל 1923. נלוד בדבלין לאב צייד וגדל במשפחה בעלת נטיות אמנותיות . המשפחה עבהד לסליגר רמשם ללונדןו, עד ששבה לדבלין ב 1880-. שידתו המוקדמת של ייטס מבטאת את נטייתו לעריונות ורגשות דתיים, ומשופעת ממיתוסים ואגדות עם איריות, מפרסי ביש שלי ומהשיהד הפהד-דפאליטית . בעקבות התאהבותו בפעילה האירית הלאומנית מדר גןר, החל לבטא עריונות לארמיים כשידיר ונקשר לדוד הצעיד של הכותבים האירים שפעלו לתחייה הספרותית האירית (קלטית). ממייסדי התיאטדןר הספרותי האירי, "תיאטדןר אבי". נטייתו ללאומנות התגבהר בעקבות יחסיר עם המשודד האמריקני עזרא פארנו, שהפגישו עם יצורים מדורניסטים צעירים, אז מקבלת כתיבתו גןר חברתי. בשנותיו המא m דרת כתב ייטס שיהד אישית. סימןו רסטל )1632-1566(, חי לוימד בנרדת'המפטןר שבאנגליה . התמחה בענייני דת, בין השאר כתב ספד שנרעד לאימןו זיכרונם של ילדים. שידתו קלאסית, שקלוה רמחרחת. לגבי השיר המובא בזאת, יש טוענים שנכתב על ידי המשודד פדנסיס קרראלדס )1644-1592(. השיר הולחן בידי המלחין האנגלי אדראדד אלגד בשנת 1892. גליון 372-371 תורךייטבלו ןו'ג ךאד :תילגנאמ בקעים'גלא :תילגנאמ הלאינד ןוספיל-םחש םרכזל לש ימע ,ירואו ירע רוענמ תוכזהדיחכה תוומ לא היהת דקז~~ יי:ז?~חת~v~~ד, עור~ הן,הך~ תן~ ל~ז:י~;.ה ;דיךi~ ונ~1, ~~ך, ~צום ןנ;ןא, אולם ~י ~ע.י~י 1, לא לחם זק~ךמו ~נערים יס~וt1 י למה נ;עדתי ה!זלוה ההיא שהייתי, עטופה T -: • • T ·; . -T : --· :--: ה~י~~ג;: ה~זr ~~דיג ~זp~ץ,ry ~~ז:יי על תכקt ,א.ל~ כ;ס ת;ך~-ך~~ ו~י-ע.ךז ,יך~~ rז:;ג~ח;ן ~ר לא ~תו, ~ןת כל! ~ף י~~ ,יזr .ך~ זק~ה ו~נוסה - חרי ~מונ; ryי 1 חד - · קכזr ש;~ע;ת זך;ךמ;ת, ~ע~ג;ת דןt;י 1~~ זק~~ם ןק גןם rז~q לה, רחיש ט;;י ~גינו ~ב;או ~~1, ;נ~ ri ם~~ ר~~ש ~~דורי vז . ~~זקד ח~?ז:יי זקחם ~זקקו ה.;~~קז חלשה שאהיה ח;לה, למות T T '." : '.' •; T T ו~~ ג;לך, ~לך, ~ל~ים ;םיקt~י~ו רעל, ~לס~ה, ~q לה 17-o/;םי~~ ר~נו ~ w ד ~ם גזם ~. רג וק 9 ~ים, למענם, לאפשר להם להאריך את ח!זיהם לאינס;ף, : ' ' : ."' '' -.'' :-' -: '.'T '' : -: T -:-: ~חולים ל~~ ~o/,ה~ wםי~~~ 7 ת;ן ~נ:ריד; ~~~1 חם ~רי:;כים; ~q רי~ה ~ל o/.;ת~ ~~ך;ס על סר~~ה, יג;:~ י~~~ ~דך~אט;ד; גןם ע.ט ~זכ~ז 7 ~ה זק~ה ~לה רע.י~:ם פ;קחים. ל~ה ?ח~~י:ז על ס~ה ל;לה, rז~:ת ~לש wי~~ ~ין דןt;י ~ןת, ~ת ל~~ח ?~חים. על כף ~~~. רת ~~יד י~~ ז;?.ךת א;נ:רי ך;זק?.ת את שמ;ת כל אלה שחשבתי כי יעדיפו ' : -' ' : -T '.' '.' '' T : ."' שאשאר נח!זים. שמ;ת מספו ה;פיעו כמההד - T'' : ' ' T : ' : • --• • T '.' :· · לגני אחדים לא הייתי בטוחה י שפעו העט T : • • T • ••:-•• -:•.T -• ~דץ ץיחלדiך ~ת .יס;ע~~~ ז~זזrלזrז א;סה ,ה~~ :;ג~י;נ:רי ש;ק.ןת ו~~י~ה ~o/ry נ;ן, כ; ry ~ת ומ ry; ק.ת ךכ; ry ~ת ~עך; חזr " ם ~ך;קן ~ת יג;:~ ~ךמ; -,ת.קס~~~ ~לי יכ 7. ת לזוז, י~;ת~ ס~יד ידעתי שמספו השמ;ת של חבוי יעלה על גוש -.'' -:-·-·:-;· •• -T : • '.' • : - ת;ולקזr זקל o/ייtםיקt~ זקנ;ת זק~תו. זק~א ס~ה ןה א;קט;~ד זק v ~~יל ;ת~~~ על סדר~אט;ד, ~ע.ת י ~עך;י ה;~ה ;ת;א~ ל;לה, י~~י~ תזr~;ש זק~דךז:יי ג'ןו און )1631-1572( משורר מטאפיזי מגדלוי השיהר האנגלית. שירתו מתאפיינת בשימשו במשוגים מתחום הקוסמלווגיה הומתמטיקה שארתם ר~~ים על ,םי~~ דזr~ ~יי ~;א 1 ~זכ הקביל למושגים לותופעות מתחומי הרגש, הנפש והאחטיקה. יצי m ו ממשיכה לחיות אחריו. הסונטה 'מרות אל תהיה' היא אחת מסרדת סונטות קדוש שכתב ואן בשנות הארבעים לחייו, והיא מלוהו את הדמות הראשית במחזה "שנינות" זוכה הפלויצר מאת מרגרט אדסןו. ב 2001- עובד המחזה לסרט טלוויזיה בשם זה (בבימויו של מייק ניקלוס ובכיכובה של אמה תומפסןו, שכתבה את התסריט עם ניקלוס). " ך ש;~ל ~ם o/ ~י ~~לל ~א;סה ךזקי~ה? ~ף ם;ז!זr ע;ך~י ~ר vת.? - לגל;ת כי היה זה אפשרי ובהחלט יכ;ל להי;ת : ' T '' : '.' : ' T : '.' '.' T T ' : זקס~ה לי עך; ק;ל 7 ס~יא ~o/ry נ;ן. 1 רות לובטייך - משרורת אנגלייה, סופרת אושת ציבור רבת ואן מצוטט בין השאר בכותרת לספריהם של ויקארם סת מוסיקה שקולה פעלים. ל m מת כנגד גזענות, למען זכויות האדם ומבקשי מקלט אורנסט המינגורי למי צצללו הפעמונים. מדיני. מתגור m בטוטנהאם, יעוצת בהתנדבות ומדריכה עמותות אורגונים העוסקים ברו m ה ובבריאות הנפש . נובמבר-דצמבר 27 1 רובוט קרילי ויליאם קרלוס ויליאמס מאנגלית: יהודה וידן בלי שום סיבה אישה צעידה בחלון חלמתי אמש י;שבה :· ·: • : -T T : שמש הפחה שבא רר~~ה ~ל T •: ---T "," v,ר~~ ר~ס,דיו ם:pןס לחיה T : ;· ואיש ואשה יחוו לחיה על T : -/ T • : • : -T : ;· שוב, לכךוr ט~~ ידה TT בא;ר הצהרים העמום. ילדה -:T : -י T :· ' : ז ~חי~ה שיר הלל לשלחו שבז . את T ·; T : -: '' -' אפ; צ;ח~ה, צ;ח~ה ~לי, הו!!מים נמתחים על גבה : -ז ·: ז · - - ~ 7 מץ אל הזגוגית ס~ריר לpז ס~.ךץ, ~זpב, ~ןח ע.ךץ ץ~~ ~כןת;, ~לי שום t?.ה~ דיוקן עצמי הוא ר;~ה ל~י;ת ~ךם !קן ר!~~ר ~ךם !קן ~לים משמים ואכזר -: . : : ז ~רי~נות pז9 ~יב; הוא לא ר;צה פשרה T T : ."' גם לא להי;ת נחמד T : ;· : • ,שי~? 7ע; 7 ם, דק ןע, ומחלט בשלילת; האכזרית ' T: -T T ' : ' T : •', ~תסכל הוא נסה את הנחמד T : ·; -•; T • ~ת v ~רין, ~ת ס"ס~ה ~p ךיק ן:ם ~~רסא" חה היה נ;רא, T TT :;· משמים, אכזרי בחסר חשיבות; • -: ·; : ' T : -• : חבוט קירל? יליד מסצ'וסטס )2005-1926(. ספרו הארשןו, עכשו הוא בצב על Le Fou ("המטולרל"), אדה אור ב 1952- ובעקבותיו התפרסמו -T' T : קובצי שירה קצרים רבים . קרילי כתב גם פרחה ופרסם קובצי רגליו המלולו;ת : : -• -T : סיפרוים, מסות, רחמן אוטוביוגרפי-למחצה, האי . פרסם ךרער;סיו, ע;ר; למעלה מ 60-ספרים . היה מקורב לצ'לרס אלוסןו, רובוט וכקן, ~נ:י~ר~ים ~די י;ם הךוא אלן גינסברג אוחרים ממנסחי שירת דור הביט . א;הב, ~ר ש;~א ~א;סה ס~ךה. גליון 372-371 28 B ויליאם קרלוס ויליאמס נעמי שיהאב נאי מאנגלית: משה דוד זה דק כדי לומד עובית ז-: התרגום מוקשד לתמי שידועת ל~ה . ס;~ד ל~~ סע.י~:ם ;צ~:; q ק;ת סדל דוכ~ר אכלתי את כדי ל;מח "עד שתדברי ערבית . r-: . : -: ". -' -.. :' :· . : -T השזיפים ויס.Pז לא י~י~~ f."ב~ ~t\ ך~ז סק.ןח משהו שנ;גע נעדפ; : : -·· ·::· ז ' ערבי נ;שא צער נערפ;, : T : --•• • : - קןpז ה~~ ~~~l] ת, ~ין םי~~~ ואשד t\ ז;י ~ן ס 9 סם ~מ · ו:ז, ~יד ח; . רק זקל w ~י ~{1ת.? .ן~~ שמדת : : -T "נרגע שתדעי" לחש "תוכלי להכנס לחדר לי~~;: ~רוזכת סבק.ד :· :· -• • T • : • : I -T I • : • • ·: -·: T ל~~ עת זpז:י~~ך~י.ה~יוrמזp~~~ז;י ~ן n,ק; ~?חי לי ף ~q תו~ת זד ס qה~~ ~ת " ג;~ה ~ת;ן ע;ךך, ~ת;ך ;זקם ףחלו הם סיו ע,ר~ים לחך ב " ה ~חוקים ךכ " ה ~ריס 7 ש;נ;ת פע,;מ;ת. t\ ז;י "תי~וt~ה~ ~חוץ, ס o/. ל.ג ~Q ק ס;ף ס;ף. ~~ךץ ה~pזג.לpז י;.רד 7 עז:יים ךח;ק;ת, חשנו את ימינו צ;מחים לבנים ךך;ממים. • : : • T: • : '' T .'' : י~~ חזק;~ת ~ל f ~ב ~v ~דר לשן;. א; ~ל יrשל נעת ובע;נה אחת, מתרגם עילאי, כברה. אני מך;ה T ' -: TT : ' T ' •• : -: --T : ' ': ~~לי~ר,ינ: ל~י;ת ~ל tf' ~ת סע,ד~ית, ל~שר ~ת חו 9 יס סע, V? ירים ~לי 7 ס~ין ~ין ל~ו;ת ~ת יקt~סl]ןי~". י;: שום 9 גלוה. ,;לקז:; ל~~ לא סז;יחו~ה. המשכתי להציץ מעל לכתפ; שמא יזדמן אדם אחר ·· -TT ··-:· T '." ••:· -·· ' T : :· ·: דס w יוכ ,;ת~ ~דק.ךת ~q ~ךז:יי ;ג~:; 99 ת זקדק זק;~ה ב. ~ה ת~ל.ת ס~ה דקדוק · י~~י~ ;כ~ה ל~ת ~ 7 זק.הו ~שוי 7 ס~יא לה ~א;סה ~~הד יי:ז~~~ ,;ע;רן;: V ח!קז:ייס ~סד~ה, ~o/. הו נ~pז" ;:זג ~~י~ ה;pזעחךךpן~ סז:ייכן;, ואמרתי, "אעבר על זה", חשה צעד --T T '." -•: ; ',' ' : -T : ~~ין לב; ב;ט~:; סך~~ךן. ל~~ t\ ו:זר ~ר ~ך n ;ב ס q לקלק ~~ךז:יי מ;~ית ת~~~ "f"!ב~ הךוא סדל בכל שפה ופתח את לדת;תיו. T : -'." -T T T T : 29 נובמבר-דצמבר אנדריאה גיבסון מאנגלית: תחל אילן הלואי שהייתי תמונה T : " 'T .'' -: ~9 ס.רת י~~~~ t' ך~קך הלואי שהייתי מראה T : -' 'T '.' -: ~t'זP. נ; w את ;מ~ v ~נ:ייד ~~יקר ס?אבי יי:ני:סpז ס~ךצוף t'tP~ ~ך~ה ?!רים םהpז~ ש;~לים ~~יפ"ה t'~ אנדדיאה גיבסןו )1975( מתגודדת עם בת זוגה בבולדד קלוודדו. גיבסון היא הלואי שהייתי ז"את שממנה הגעת : --' T '." ' ·: ' ' T ': -: משודדת אמריקאית אקטיביסטית, ושידתה מתמקדת בעיקר בסוגיות ג'נדד , ל~~ ~עם תא~pז פלויטיקה ורפורמות חברתיות הנדונות בכך. נוהגת להופיע עם שידיה במופעי "ספוקן ורדד". הוציאה ספדי שידה ודיסקים . וכשאת שם T : -·;: ס?כאי יי:ני:סpז ז"את זp~~~ל.ת ~לפ;~ים ו~;לים םיך~;אpז ל~~ ~בק.ר t' ף ~סד ~v ם לא ~נ;ו~ים רחם ~~ליקים יס;ע~~~~ ~ל ~חוץ לרל.ת "הלואי שהיית אתי כאן" T ' ' 'T .'' -: וכל שג;תר הוא הגיח;ח שלן T ·; -' -T ·; T : הלואי שהיית אתי כאן T ' ' 'T ·; -; ~עם ~o/ ~~ז:יי ם~pז ס:ינ:יי ז;ךק.ת א;ת; ל~~ר ~o/ ~ל;ת כל ההבטח;ת בע;לם היו מתגשמ;ת T : - ז ' T T T· · ס 9 סו הוא סע;~ה ה~י ה~~ את ז;כרת v ~לים נ; o/ רים והם נ;פלים כאלו הם מתאהבים באדמה T T -: T ' -:-: ' ' ' ' : • : '· : את ז;כרת את הלילה שאמרתי לך T ' : -T '." T : --.'' •:•; : והעצים עירמים ןבך;דים • : • • · • ••T : pזt' ף ~עם לא ן~ינ:יי ך~ר י;סר ~o/ לם ~ אני משתולת להגיד להם שלג ש!ז;רד בא;ר העמום של פנס רח;ב : T T '.' T ·; T '' .'' ;· ·; .'' T . -: ·;;· -: ' • -; שעלעלים חדשים יצמחו באביב ' T T : : ' ' T -: ' T : -·; סס o/ ~ל ע~~~ ל~~ע הראש נכנע לפעימ;ת הלב •• -• ; • -; • T ןה ה?;ן ל~אכ רiלf ~ע ל t' ח~ה ~ל:ר אבל אי-אפשר להגיד לצמחים וברים כאלה '.''' T 'T : ' T : -' -: T : '.' ' T -: הם כמ;ני, הם פשוט ע;מדים שם T ': T •· ' T • · ךלא םי~יקtק~ ל~~ י~~ ע,ד:ן א; v ~ת א;סר ;מ~ סכ;~~ים ~ת ס w ?ש ס?כאי תי:סpז ~אן ;מ~ ;לריס ~ת ~?צול סס~ 9 ~ה ס~~גועים ~ל:ר ~9 רי~ים א;נ:יי י~~ ע,ןךן ת~~;ש ~ת ס~ליל רל.Pז ~עך~לים ~ת סר~~ה : ז וח;שבת על מגרשי משחקים • T : • · • • -·;;· : • : : -: • : -:· T בהם הדחויים מגמגמים י~~ ~~כה t'tP~ ת.?~ס~ אני שוב ב;הה בתחתית הכ;ס -. : -: T • -: -' 'T -'·-; -: : --; ·; T T ;· : ~דקרת םי~~~ אירi.Pז ס;סה f ל 1f ~ל~ה pז יר.;ח~~ הpז~ס ס~י~~ים ס~ Q לים רסס~'קו~ים ~~לו ~לחים מ;זקך ~ת ~ג;ת ר:ס~~ נדמה היה שאנחנו רך;פ;ת אחרי א;ר ה!זרח ;ס;ף ל;~ךים םיךיקt,עס.Pז רס~~ים ' ~י ל~ר;ת זp~~י ע.יר~ה ובך;ךה א; ת;קע;ת ~זקים ר?~ fז ס w ?ש ול;גמ;ת כאלו אלחים היה מנשק • •-: TT ' '.": ' : : : לא יגדלו להי;ת מאשרים • T •••: : • ; ; • י~~ ת.קpז;ח על רpזא~זp~~ית~pז;ח ~ל:ר י~~ ךח;~ה o/ נ;ת א;ר ~~w רת ממי שהייתי י;ם לפני שנפגשנו : -: • :· ·• : T ;· •. ~ךעיךה םי~~~ ~o/ ~יל ל~ tv "ף ע,~מ;ת ~יפה אלpז ז:י~:י י~~ ~~כה t'W~ קליעים ~סר;~ים ונךpז . • . ~t' י;דעת אלpזיי:ז~כ~ו;נרi ל?חץ על ס v ךק באמת ~t' ס:ית סקיל;?~ר סראש;ן אני . י;דעת - לשא התנדבת .-: ליר;ת . בחזרה -: -: :· --: : -ז י~~ ~~כה םי~~;כסpז~~o/ קים א;סך סל;לה ;בpז ל~י קקדו;נרi ?ד~ה אני י;דעת שלא התברגו לפגע אחת בשנ!זה T • : ----: • --: • ;· --• -: עכשו השמים מחליפים שח;ר בכחל T : T ' ' -; -' -T -T ; י~~ ~~כה ף;סpז ס;ף ~~את ר . רר ?ס~~יק ן.Pזע? י~~ ~~כה ר:ס;אךpז ~~סח;ת לס~ים רס?כאי תי:סpזf אן ס?כאי אלpז ס:ית ע;ז.~ת רסר~וו~ים ~ך~ים ;מ~ ע~~י~~ ~~כה רר~~pז ע,~יפ;ן ל~~ ~ע~ר ס?כאי זp~~~ה לד ןק ט;ב אני ע;טפת סטוצים של לילה אחד T ·; T : -.'' ' : ·;.'' ' ; עיקך~pז ל o/ סקים עד ר~.ע~ לכ;~~ים י~~ ~t' סל.ת לר ~ת ~ל רpזאסש~pז 9 ~יב גו~י ;מ~ ~~עת ~שו~ים ףג;נ;ורו לר י~?~ קיל;?~רים לpז חוט ? w ~רר (עדינת תדגום גליוך 372-371 : תמי זנדבדג ומתי שמואלוף) לי-יאנג לי מאנגלית: מכבית מלבין ויואב ודדי מוקדם בבוקר אני מבקש מאמא שלי לשיו בדית בעוד הגרעינים האדנים מתרככים . : -: • • •••-:T • • -: -: היא מתחילה, וסבתי מצטרפת אליה. T '.' '' '." '." T : ' ' T T : T ' : -' ,םך~~ ~~ך~רים אם ובת שדות כמ i נעדרת צעידות. ~ין ר~ד זp~~י לא ~כלו ל~צ " א ~ם ~בכוכת. ק iל i ת ,םי~.ע~ םי~כזrזrgp ךים ' : T: : T -•• ~ם י~~ ס~ה ~וכ~ים, הוא ס~ה ן~~~ של .ם!!ה ·; - על להבת נירים נמוכה, לפני :•• • T : • -• :• •;- קן;pזףר:חזrחל~~זr ~~ןס ק~~ iרךי i ן ולpזדiךנר;נ~ו ~מ Qi יןה. ל~דווכת ה.קבזr ל~~י פ~זri ךים, הכל מלבד שנה. T •• -: • ~9 ךק בס?.Pז ,הן~~~ 9 ~יר י~~ ~~לי~ה ~עןום לא ס:יגרי ~~קין, א i ~~ךמ i ן ,ץך~זr ~ף לא ~~ךז:רי על Q יןת ס~~ן הוןד~זr ?הנ;רב i ~ן לוילה הוא נהר המגשר ז:-: ·· -:-TT -: ל?~י~ת rז~9 ךק ך~ח i ד ~ךי iלpז ן~~ .ה~~ד~יל~ ~~זpם ~נ;וחיל ל.רךת על ם~~ קו~ן ,ג?י~ םיקt~~ס ~ין ~ד i ת דוברזr,ה~~קזrזrך םי~iךע ~ת קי~קי~זr רףים .אpזך~ היא י iת~pז ~ק~ה rז~~ה. ,ו~~~ לא מו~ן ךלא .לך~~י~~ עוקב, ביקtק~ אבל אני אוהב לשמע את זה מושר; T '," '." ' '' ' ; T : ~f?.י~ד. ~ין ש~נ i ת םך~זr ~נ;ו~ךאות ~;זpם עד ~ין ר~ד אלpז ~נ;ו~ים :סיס~יt~ w,תוכ~זrרג~ יו~קות ם:~ לתור :מ,~~ךןק iת 9תומ i ת ~נץ ~לים, . :-זז אחר מתנועעות. חזרה, ושוב מתמלאות. : -: . : -:: - הבתים לש ילדותי. ' : -;· • T י~~ ~9 .רק.ת, אוספת את שעדה לאחוד T : TT : ."' .'' '." שתי הנשים מתחילות לבכות. ~~Qי~ ~סד~ה, ~~7 ~ל.ת א iת i לוילה מתחיל כשאצבעותיה לש אמי ' ' ;· T ·; : : ·; ·; : ' : -T : -: ~ף T ~וכת ל~ .~, ~ת דיקtזr?זpה, · ~· סביב שתי אצבעות, מצמידה בסכות ' : T ' : -T : ;· • •: ' : מרפות מהחוט -.. . א iת i הן ק i~ד i ת ו~ז:ריד i ת לצנופה מאח i די ראשה. T •• -: •• T : ' להגיע אל אמדת הספור המתבלה שלנו. T ;· ;· -: • -• --: • ;· -• -: ~~זpךp ~י ה~~ ~~ים היא ע i ~ה f · י אבי אוהב לדאות את זה כך. T '." '." : • '' · T הוא אומד זה מסדר. T ':.• ;· •. אבל אני עiדי ז-: -.. . : ה.ךpז ~~לל סא " ~ן ב i השער של אמי גלוש . • • • :· T ·• אוהpז~ שלוף ~ת כ~זri ת. ~~לות, ~מ iלירזriנ i ת כשהם מתירים אותם עם ערב. ;•:• . T • • -•• :· : לילה הוא צל ידיו של אבי • T ·: TT •· T : ~~ךנ i ת ~ת iןע~זr לז;יח~ה. א iם~זriןע~זr הוא זp~~ןם,rז~~דi ת ~נ;וע i~פ i ת? ~ין ר~ד אלpז מ i ~א ~ם ~ךת: נכפים משלכות, נעלים אבודות, אלפבית שבור. T '' : ·; T -: ' --;-T : ·., • -T : הכל מלבד שנה. ולילה מתחיל -·: T '' :-: ז -: · לי-יאנג לי - משורד אמריקאי ממצוא סיני. נלוד ב 1957- בג'קדטה שבאינדתזיה, למשפחה סינית ממעמד גבהו. אביו היה רופאו האישי עם העדיפה הראשונה של מאו תה-דונג. ב 1959-, מאחר שנדרפו בגלל מוצאם, היגח דךד הונג קונג ויפן וב 1964- התיישבה המשפחה באצרות הברית. יאנג לי T 'T T ·-: T • pזלrז~9 ~ין, ~יח iח iדוכלזr מתגורר שביקגו, אילינוי. ~~tי~רד ס iף ס i ף ~~ע,קי קבוןה. 1 נובמבר-דצמבר 31 -·--· קלאודיו פוצאני מאיטלקית ומאנגלית: חגית גרוסמן משקה בעיר התחתית אינך יודע מי אתה אשת הדמעות המתוקות ~~ ttתpז סר~עות ס~תוקות לבי הוא כסא ריק עליו איש לא רוצה לשבת שרוע על אחו אנכי, T T; -ך ' ;· ."' T ·; ' T T •• ' '' ' ' י~~ ~יכק.ח 7 ~ך~ד ח~ךpז א i נ:וי ~ב i]i. ~ל ק.חכה ק~~ה חיא לס~ה . ומ.חי 9 פוג ~לא אותו סו q ~ים םי~~?~ס ?תוך ברקך. את הצל, את החתולה T -:-: -• •-: ~~קך ,יו:נ~~~ס סבוע.ד, גולש ~מוךד tt ~ר עד זp~~~י ל 1 ז?'י~ה ~ם :ש נ;: 1 ~ז עם יןt~קזtt ך~~ת שבורחת ואז חזורת ומטה מטה אל ברכינו הנוגעות ונפרדות ז ז : ז T : --.'' -.··: -: : -. . : . ·:. ומדפסות פצועות גדניום, : T'' : T : ' : ' את התנגשות הרכבת ~qליפ i ת נכ~וות לpז ע,~מות ~ךלק i .ת ~ז;-יקה ~עיר סנכ~ז:וית, ב~~י ~v ~קד ~לינ:וי קן ם~עך~לי אני לש לבבות ולהבי עשב -: -: . : ז- :· ·; :- בענפים המדחפים. ' ;--: -' T T •' -;-: T : T ' :· ;· ~?סד ~~ית ,ה~~ ~לחות, סןה ו;~~ 9ן . ךד, ךעוד ~עט סדו![ ~ן~ד ~ז:וי ~לךך. את כוס אלכימאים מלאה T '' : ' T ' : -: חשוקי ךכו~ית, ח!~ת סעלום 1 מו~ה ~9 ~יב. ~~9 ~ית ו~דורי ג~ךית ~ל;ךה, ~יד w ר:ר סקז;-יל~ים. ~~~עדנכי הד כרים לנ:ילות ע,לי v ם ~ת .ר:~ו!!ח מצאתי מעבד סודי ' T -: -' T T תני לי מלה למסגד ולתלות הלילה מעל מטחי :·T ' ' :·: · ·:-: : ז ·· ' T ' ~תוך ~יקי ~~Q1 י כמה אלכימאים אבדו את ואוחיהם :• •• •· .'' ; ' ' T ' : -T ~י ע,~~ז:וי ~ר~עות ו~ tp ~טוף אות ס~לון ס~~חי. ח i~ים 1םיקtוט ו~~ךץ טוךקיז, ~~ ס~~ה ה~יו:ז~~pז ~ת ק;ב סעונות םס~י~'-;זנ;: ~וכר ~רי גוקך .ע!~~סי~~ לי ~ת ~פות ד~ל:ר ךאולי ~~לו ס~~ילי אוסז ק~ה ~מוט בוע.ד . ~רי ל~ואpז ל 1 על אוסז ?ד~לי ס tP ?סז גוקך ~~לע ~חול 7ז~'-;ז~ ל~~ ~דוובת בקד. ע.י~:ר וב~~~ 7דא~~ים . · T : T : ' ·; '.' ·: T T : ר~~ הוא ~סד יכם סמ i ~יל ~ל נכ q ~ת תוד.Pזס וךד i עי ~~יש עוקף ו~~ ה~וחpז לז;-'~ךם ~ת ס~ךכח זי~pז ~עימות ל:;ני ל 9 גר ל v ד :;נךך~ה 1 ריךה ר~ז;-י~ית, ,~~ער ס~ם w · ~ר ליך tt וכד ~ר ~~ ךנוס ת.ק.קודי:נ~.Pז~!~ רם סל~ה או זp, קו~י, ב i ~י גלך. נשמה שאוחזת במנוהד להאיר. ~גרחי ~ת ז~~~ס ש~קזpז?~tיד ~ת ~ו .הך'-;ז~ס ~~ דו . ך?.ת על סעלום ~~לי ?ס~חיז ר~~ ו~~ל ~עד פר . ריכ ~ז .ךך~~?~ : ' T ' T •..'' ו;~~ ז;-'קיעת ש.ק.קtסרוtירוד~ ס~חוךה ~קלעת ~וכר עם ז:וקתוק י.Pזאך ס~~עות ס~גרוכ~ר '-;ז~~ ע,בורך סדו![ מוךה ל.~לחים ך~ל ~עד רל.Pז הוא ~י~ז קרי~ה . ש!!ש לה סבה לחיות . . רר סעלי. • -: --· -: T . -: אני סגוד בזית על גלגלים י~~ לי ל~י i ת ה~?~ס תכוכנ~pז ץה~~? ?שוגר ס~ר~ה. נושם ניחוחות יעד מז!!פים . • T ':.• --. . • י~~ לי ל~י i ת ס~ם ר:;:ד? סנכ~נו~יות, ח~~~ ~ריר ורבאות. ע,ד:ז לא ~כול ?ח 9 נכךד :;נ?~דךך . סל;לה ~~דין ?~יסרי ס~~ל לpז ד~לר סר~ה ~ין ס~רי~ים סרל.סבות ~9 גד ~ת ~פות ר:;:ד . ךק ס~ q דוז לpז יו~י. ?~וכר יו:נאך~pז~v ז ~ת ס~ י~~ לי ל~י i ת ס~סד ל~ת ·l] ~ת סל.ךח ל qלומ iך,ךיt לפני שאניח את מבטי על השדה T ' --' T -."' ' -.'' ' ': ' ואת העולם על כתפיו של אטלס. -; -·; T '' : -T T ·;: 32 קלאדויו פצואני נלוד ב 1961- בגנואה שבאיטליה . כותב שיהד, פרחה ומחיקה. שידיו תודגמו לשפות רבות . בשנת 1983 יזם את פסטיבל השיהד של גנואה . גלירך 372-371 1 חוותה לואיס בדוחס מספרדית: פרץ חניצקי פרידה המראה געגועים להווה T :• מתוך להט בואנוס איירם, 1923 מתוך תולחת הלילה, 1977 מתךו הספיהר, 1981 ~ין ~ה~נ:רי 7 ~י~י ~חצו נהי;תי ילח חששתי שהמארה T : --·; ' : -T / ;· ·; ' ·;:: נד!זוק נא;ת; הרגע האיש אמר לעצמ; : : -: -T ' T -'.'T : ' : ~לש ~א;ת ליל;ת זק.הם תראה לי פנים אחר;ת א; מסכה T ·' -'' -: ' T ' :· : ~ה לא ס:ינ:רי ןןt;נ ~עד סא 9 ר שקvל ~א;ת קיך;ת עוות לא מגורת המסתירה T • : --·;·::,•' ··.: • להי;ת z7 רר י~~ 9 ל~י ם~ךכi :~זקף ~י~ינו. ?לא 9 ~ק ר~י נ;ןא. ס w ~ז:רי ~ם - .. תחת ה!ז;ם הגךל; הןך;מם -: -- ובר לא יהיה אלא זכך;נ;ת. : • T •: ·:: · T T שזמנה הך;מם לש המראה T : --·: '' -T -: ;• לך p לק ~ת סך~ע ה; ערבים ראויים לצעח ' --: . : . r-: ' :99 ה ~~9 ל?וז י~;י~;ז!ס ליל;ת ~ל~י ז:וקחכ 7 ס~יט ן,~ לזק. ~ע;ת ס~ךם רי~~קן א; ~ת ;מ,ע~ לזק. ~ךי. ~ך;ת כך~י, ןקיע ~קךנ; ל~ך~~ רר~י;~י ~ר!זוק ;ת;א~ ס . ר~ע י~~ זק.חך;קים ~ת סמו Q י~ה זק.~~י עך; צ;~ה כ; הו~ר ".י~~~ . יצורים צוך;ת וצבעים חשדים . :•/:T:- ז • האיש ישב ליהד כאיסלנ:ד : -: ' : TT: -T ' T יציבה כשיש תעציב • :--1 . -: T • ריtוני~ ןע,~ים זק.עך; ;ב "או . (לא Q ~ךז:רי זאת ,שי~? ~י הרי ד~;~ הוא .)ד.ל~ס כעת אני ח;שש שהמארה תכלא נת;כה T : T : ' T : --·: '' ' -: •• T את פניה האמת!זים לש נפשי .יי T .י י .יי -:T T ' ' ': / ' ז; ס p ב?וה ה~~~~ ו~~ללים, ז; הגלויה לנ;אר אולוי גם לנך!ז;ת. :· ---: •• -T : עננים שותף לדבר ע~הד מתךו הקושרים, 1985 מתךו הספיהר, 1981 ז- - צל;בים א;תי ועלי להי;ת הלצב הומסמרים. :··· --: ·: .: :· :ז ~7 ~י .ן~~ חחדוה לאריס בו m ס )1986-1899( מוכר יותר ע,~~ים הם ס~סךלן;ת ~ד~ים א;נ:רי גתלי ל~י;ת ר.קpזס. כסופ;ו אמן הסיפור הקצ;ו בקי ומבקר ספחת םיקtי~~ לי ~ת סכ;ס גתלי ל~י;ת סרש;, לא ה~~: ר~ר ן~~~ סך~ה ו~לדח י~~~ מבעירים א;תי עולי להי;ת התפ'ת. :· -: • -T : • .• : ~;~~ ס ס~ן. ן~~ האו סאן 1יקי~ה, ~לי ?סלל ךוהך;;ת על ~ל ך~ע לpז ד~ד . יצוא דופן וכמי שהניח את היסדו לזרם לש הספרתו הפנטסטית הלטינו-אמריקאית . בו m ס התחיל את דרכו כמשדרו בשנת 1923 עם ספח מז;נ;תי הם הדברים בלם הארשןו להט בארנרס איידס . ~o/. W #ה ~~יס ;מ~ ס~ם. ל~~ ~נ:ריסה ר~ר .ה~;ש ח~סקפות ר:~~ · ~ךכ; ס~ן~ק לזק. ס;קום, ס~~לה ך~ם סרהכ בארבעים שהנים הבאות פרסם עביקר ספרי פרחה . T '•, 'T : -' ' -: : ---:· :• -T : • רק ב 1964- חזר לפרסם שיהר עוד למותו הצויא היא כבר אחרת על המךא;ת ~לי 7 ס~ריק ~ה זקפ;גע .י~ ם;ז!ךכi ה;~ך ?~בןד לזק. חסו Q ים. לא חשוב אם אני אמלל א; מאשר. T • .• : T: '•, '-: ' T לאדו ספרי שיהר רבים . שביריו, כמו בסיפוריו , מציג בחרוס מציאות דומיןו בערבוביה תךו .. : . ונ~~~ ~ל.ה ס~ 9 ס?קים י~~ ס~ש;:רך כדי נגיעה בנשואים פילוסופיים ארתיברסליים. כתיבתו מתאפיינת בשימשו בחמתות ומלשים ונ~?~ הוא ן~~ ~נח כמו מבךו, חלום, מארה, קיחת, מלכאות ונו' המתפ;ךך נ!זם. פעם אחר פעם בשפה תמציתית ומזוקקת. שביריו האו חשוף את - ה;~ך ס J יר .וי~~ רגשותיו לובטיו האישיים, הנובעים מעיוורתו, בדיחתו ונסיבות אישיות אחרות . ה~ר ,ן~~ ,ם~ ף~סה ~ם ~rזד. ה#ר ~ם ~ל ~ה זp~~י · לי 33 נובמבר-דצמבר 1 אטד בבצ'יצ' אורוז' זופך מסלובנית ומאנגלית: חוה פנחס כהן (עם המשודדת הסלובנית ברבדה פוגצ'ניק) עזבי את ירי, .1 ה~ i ם אני ע;זב למסעי. • T -: •• • -: שיט איטי הלילה הוא ים שקט ד;-- '' T T והמטה היא רפס;ךה שמחזיקה ארתנו T T ' -; -·; T ; -' T • -; על פני המים. כשאנחנו נרשמים אנחנו : --:. : : --: :· : . --..: .2 את אנ!!ה ואני -: : ז 'T -:' ' ' • ' • • -: -T באקראי נ;~נןים ןה ,;ז~ כ~~חנו ~~Q ים הש!!ט המצחיק י~~; ם~~~ · ~ל:ר נאט!!ות לספ . ר, כמר ילד, נאצנע;ת. כשאני ישן לצד,ך כשאת על חךט;ם ס Q פון זקלך. T ' : --: -·: : ו~~ יקח;; ·~ נצמ~י~ זה לז; ~· ; ' ;-: ·; ' T : ' T : · לא נכו~~ . •. : • .T • -: -ד .3 ~ה ~ריר ?ריקt ~ת ס~בלורת ~ין ע;ך סגוף סמם ~~ין ת;מ;לחדiוצך~pז7 ס~ריר ~י~ינו 7ו ~דר א;סנו ~~חלו סז~ד . ~לי ~סי אויר. ע;~ר ~יד י~~ סגו~ים .ונל.Pז ס~ל.י ס w~י ~ריר, סך~ה ~ריר ~ף ר~ף ~תרך ס.רסם הל.Pז ךנ;ף ואיש י;שב באמצע הנ;ף --: :· : .. . : • טקpזס הוא ~תרן ~ל ~סי ונ~~~ ליד האש, ' 'T T : •• -: ומחמם את ידיו. ו~~םלק ~צוןה כחfז TT :י .4 והמטה נתפסה על ירינו נתרן ~יס ללא דוהרת :-T : : ' T ' - ך' : • וגופנו מחס;ם חי וצדי המטה T . -.•. : -: -. • : ,ן~ כסר ~ל ךהיקtס ~תןר סארר סר~~לה. ~ין םfז~9 ף .לל~~ סד םיכ;tור;לי~ל ל~תכ W יןה, ל v ם, ל~~ ~קהך ~יד ~ה 7.ריכ;t~ס .5 ריב-ס~וי סןקירי י~~ י~~ס לכתכ את השיר החרש :הזהי~~ ~ם · -:· T T אסר בבצ'יצ' (לובליאנה, סלובניה 1965( איש החרב שאינ; יכ;ל לטע;ת, ר~ל ~Tת~-~~ p; למ;ס •: משרור סלובני. משלא סיים לימדויו בבית אןך;ש זופן )1963(, משרור ספר יסדוי שלח אותר אביו לעבוד בבית ומתרגם סלובני . למד ספרות חושרת. יחסיו עם השירה החלו כשפגש משרהר וסצוילווגיה של התרבות באוניברסיטת לובליאנה. עוסק בתרגום שיר של חומש סלומןו בערמת עיתונים מאנגלית, קרואטית וסרבית לסלובנית (תרגם אף משירי יההדו עמיחי). יכולה להיות גורלית אני מסבך : ד T • •• : '-: ' T : • במכתבים כמר אניד פצוע -T " -: , · T : • : ~טוף ~~g ~י סל;לה. הי~ן ~לו 7,ר~ ~ 7ך,:ד~ ישנים. כתב את שררות שיריו הארשונות בבית החרושת. בתחילת דרכו כתב עברו הקבוצה הפנקיסטית "דיה ארפנסיבה"; ב 1984- גריס לצבא היוגוסלבי, והמשיך T: ' •: T ' 34 את לימודיו בספרות קרואטית וסלובנית . כיום הוא עיתונאי טלוויזיה ומגיש תרכנית האם כל זה נכתב? אישית בדריו הסלובני. גלירן 372-371 1 שום דנו (שיד משותף) מה !ז;דע דבר על מהו דבר? שום דבר! TT TT --TT -'' מה !ז;דע שום-דבר על השמוש במתסיס? שום דבר! ;ה ~;ךז! rז~~עןiT על- -י~; ~~יו w ל ?~ך:~- שום !;~י ~ה ת;עiדז!t\י~נ;: לינ;:~זr על ~.ע~ w י דשינ;:~זr שום דבר! מה !ז;;עת א?נא של . דנה קמה ב 7ל איפזז ונח נמה? שזום ובר! T T T T T T '' -T T T T '." T ' -- ו~ה ~;א . רת ר~ה ~שו~ה ס~;סה ל~ q ןת ~בק.ר? שום ך~ר! ו~ה ת~~~ ~ת ך~ה ~ך~יג ה~~ o/. על ~י rז~~~סה צ:ו~יד? שום ך~ר! רוחבזrר זקלה, ~יטה שמ;, מה הוא בסתר לב; ש;אל את עצמ;ן שום דבר! ,ה~\_זך ~ה היא י; 1 עת :~· ;~~י T על ה~~ w ה: ל~י;ת• ל~ר? שו~ T o/.ד~?.~ש ~ין ~לום רסרב rז~~;ן ~ם rז~~ש לא ה~~~ לה ?ן~,ע~ שום ך~ר! ומה עם השיר הזה, ש;אל את עצמ; אתגר? שום דבר! T T T : '." : -·: '' ·: -' -' T איזה דבר? שום דבר! T T T T ;• •. באמת ממש שום ובר? שום דבר! ל;~ א;-שום ובר? T שום ובר! T T TT TT שום ובר? שום ובר! TT TT הסופר היהדוי חיו אלבחר;י יליד 1948' הוא אחד מחשובי הסופדים הסדנים, שספריו מתורגמים לשפות דנות. לפני שנים אחדות מונה לחבר באקדמיה הסרבית למעדים ואמנויות . בשנות התשעים למאה העשרים היגר לקנהד, שם המשיך לכתוב בשפתו וספריו פורסמו בבלגדד. לאחרונה חזר להתגודד בבלגדד. וריד אלבחרי ראויין במסגרת הפרויקט "מילים דומויות" (בהנהלת אלאונוהר לב ונתן בירק), שבמסגרתו מראויינים סופרים יהדוים חשובים הכותבים בשפות זרות. חמישה מספריו של אלבחרי תורגמו לעברית. ביוני 2013 השתתף בכנס חוקרי שאות יהדוי יוגוסלביה, שנעךר ב"יד שום". אחד ממשובי הכנס, הוקשד לספחת העוסקת בנשוא, ומשוב מי m ד הוקשד לרומן הידעו מפרי עטו של אלבחדי, גץ ומאייר (שתדוגם לעברית בידי הח"מ). בהדזמנות זו נתן אלבחדי בידי קונטרס דק, 10/14 ס"מ, שעליו נכתב "10 שירים", משם לקוחים השירים שתרגמתי. 35 נובמבר-דצמבר זריז אלבחרי מסרבית: דינה קטן בן-ציון אני חיב לכתוב את השיר הזה מהד אני חיב לכת;ב את השיר הזה מהר ע~~; o/.ן~~ לי j ~ן לה~ל~ט, -.. משמע ששגיא;ת תהיינה בלתי נמנע;ת אף שאשתול לשג i ת".פח;ת =ככל. האפשה ל~~ :·~~: תור;ה .tכ;.ר~תT ~ת rז~;ןה-,ך.ע~ י~~ o/. ~י~ ~ז:זקל ר~~י-ז:ריןס ל~רוז:זת ,רקבזr ו~י w א;~ל ~הי ~ו:נ~ w ה לע~ל, הה, ~~לים ,~חר;תא;~ר w ~ידה ~ריר .וקרא ,ט\_ז~ .... ~לא ~ם ~ן ~נו ר;~ים קידזrל לע~~נו רלםפד ~ת בלזr ל~עלי ת:~ .. לע~~~ ןק ~o/. ~ז~ר ~~סב;ת .ת;נ~;ל~~ לא, י~.?י~ ןי~~~ ~~עלי ת:~ ל t\ ה~ה, י~~ w ~י~י ןי~~~ ם:~~~~ םי~~;גזr ע,~דה קיל;~~רים, ~ם לא ~Q ~ךלים, ~;מ~ Q י~ים א; םי~~~~~ v~w ם ס t\ ה~ה צ;~ךת ~עקב;ז.וינו. לא, ~t\ ה~ה ~ריר ל~י;ת ;חף ,םי~~~י לא לעז:יים קר;ב;ת, ל~עת ף~~ סך~ל ~~רו ס~הו~ה הן ל~עת ~ק~ה · א; ~ב זr w ד. ל~~ ןה לה~~~ ~~~יות · ~דא ~q ריךה, ~ל ~י 7 ז_\ט עד wםיל~זr ת;ד~\_ז~ ~ת ח!זו~!זוסן, ה~;ד~ ל~:;ניז:זת ק.ל.ב rז~~י~ה ~ן rז~~הזr w~י w ל rז~~ר. )~tק.הו ~ע.ין: סאו-סאו-סאווו! סאו-סאו!) אזי יבינו בלם T ·., 'T :- ~רוע t\ ה~ה ו~הירות ~י~ן על;;ת ה.?~~ ~סד ו~דעו ~ריר להי;ת ;חף ~t\W סה מךוה י~~~ ~ע.דת םל;מ;ז.ןי~ w~~י~ ;כל; iדע ל q ל;ם ארסה, ····· רחיא ,ת~~;כ~~ ~רי~ה ~ל.ה ש~; ~ן ס~ך~ה ךא;~.רת ל~ ~ך~ינות ~מוהן w ~ע~ם לא vה~י~~ ~q ל;מ;ת, אפלו לא כשהסתכלתם יחד בכ;כבים רח · ~~סם ~ל -~ן~~ ~ry ם ~~לס-ם לסקים .ת:~ ~ךי ז_\סה ~ך~יש ~ין סקר ~דדחל ~ל ~פ;ת ר~לי~ ומטפס לעבר הלב, .... א iת i" לב: ר~~ -.. ~ה w לא ~~9 ה, ~ה אלpז סע, tp ה, ו~~.? לקדח ~ה;ה ~קוף, ל~ל~~ ו~ר ,א~;ק קדח ע~~ים. 1 רסיל סטרס מאוקראינית: ויקטור רדוצקי * - הגד נא לי - מ;דיליא~י היה ?ט;יךיtז TT T: ' · - ·· T , חיא סקןה רדר o/ ה, בפני תמונתו של יבנ ~ד~ד זp~~י ת;ע~~~~ דריז;ת לpז~g9 ?ז;ידז בגבתי על השדים השזופים. -·:-· ד- -· -:. על מה אתה ח;לם, בני ה!!קה • : •• T -T ז-ז - הוא ט;יךיtז ~ר!!וק ;מ~ ~לס ~ע~ם זrr, ה, - כאשר אתה לי~קtמ ~ת ע.י~י~ ?ת;רש~pזזr ~;לע~ש; ה;לז 1י משג פרו tV~~~~;~ ~~i~,יי.רי~~pז~w ל;ך i ל ~י ~סה ח;לם, הטפתי מוסר וב; ~ד~ז ח~קהי את : ההתפדצ!!;ת השקט;ת tzf ל ה~ח;ןךם זקלה. T • • T '.' '' : -••• : T : • -:• זP.o/ ם ~ין 6םיקtןקםי~~זrלpז,ןסל~זr א; . רב ל~ סך; םו!!קזr ס~~ק~ם ס~י?ס;~~ים לpזדהכקהזr על ~ה tt סה ח;לם י~~ ~~זpר . רא 1o/ - ס~ין, יקtקo/ א, י~~ ת~pז;ח לעהים קך;ב;ת על א;ד;ת המפלאות של האמנות . T T T '." T : •',- זה מ;תך;ת. T ;· ~o/ ~ז על rז~ד?tt סה o/ קוע ~חךהוךים, - רח!!וך ~נ " ג על 9~נכי 1, ;אשר נסוך על לח~י 1 • T , T '.": משפיל עד לגומ;ת .ןחזr ה;י הדר.~זr ,ן~ ס~~נות חיא ס~יד י;.r.וד ~כי, - · ~~ינ:וי לה, ~~זקק ~ת ~ר~יס ללא. תכלית, :tt ל נכם~יקי א;ר,ינ: ~ל T ה~?חי . . . : -: את לני הש;תת דם ! שנים רנ;ת, -' T T ·• -• · :• ר מתר;ממים נינינו • ••• • : : • - ל~~ ןק י;.r.וד ~כי, ~~ילה א;ז;נו ~ן סע,ליבות. לבני תמותה נשאר דבר אחד: לפח;ז, ,,;;י מדי- לו; קטן ··~י;.r.וד - , T T : -' ·• T : : : ימים אינספ " •• • T באמונה, כמ; ח;מ;ת, המכס;ת :ריק;ת רירקת. ~סר~לים, ~אני י;ךך נמ~~ג i ת לאט, לאט . ~ 9,םי~~ לע~ק ס~רהף. ·· כי. זיל-ז;י w דע, פשוט - בגחמנות. T -:-: T זכררני הנרגדני. ולאטי אני י;רד, • . • -:• •: . T : -• : ' ולא מ;תיר את מבטי מאח;ר. רןק ~.r.ו~י • • T •· • T -• · • • -ן~~ ק t1ת~"ט? ,ילpז ך;~ט;ת ~ל ך,~ ;מ~ .ם:~~~ .ל~ךאן~~ .ן~ ל~ךא. ~שום אלpז ~סד ?חברר;~ם על ם:~~~ את כמ; תמיד מדברת לעניך, ' T ·; ·; -: ' T ; ; : ז - של יבבה נמצרת ושפופה." T : •: •:: ' T T : .'' שבבתי , . : -. ~~ר o/ הי ~tק~י ~ך j נכ~כה. רסיל סטרם )1985-1938( נולד למשפחת איכרים באוקראינה, גלד בעיר סטאלינו (היום דונצק). למד היסטוריה וספרות. בזמן שירותו - וכאשד חולד לנו בת, ;3;ז; למראש iתיד~ בצבא הסובייטי בהדי אולר החל לכתוב רשיהאנו : T '.' -; -: ' -' -T לותרגם לאוקארינית משירי גתה ורילקה ןק ררןים, - חיא ~~ןה (התרגומים ה m רמו על ידי הק-ג-ב ואבדו). עבר לקייב , שימש כעורך עתרן עד שב 1965- ~קל; 9 דוק. החל בפעילות מחאה ופוטר; אז עבד בבניין, ככבאי, כמהנדס עודו. בשנה זאת הושלם גם - ספר שיריו הארשןו ונדחה מטעם ההצואות, כך גם ספרו השני (נדפס ב 1970-בבלגיה) . י~~ ל~ד~ש;נכיס, ו~ · v ~רוכ - רדרים, - ~ק;לי רזזr ב 1972- נעצר בעוון תעמלוה אנטי-סובייטית , שב לקייב ב 1979-. ב 1980- נעצר שוב ונידון לעשר שנות מאסר על פעילות אנטי הסכמתי בהכנעה . TT : -: ' : -: ' סובייטית . מת בעקבות שביתת רעב שפתח - איזה זבוב ט;ךדני . T : : ·;• • - בה בספטמבר 1985 במחנה עבהדו יסובייטםד~!~ ו~ך~ןם. תחוג א;ת; מחמדי. . -:---: לאסירים פלויטיים. גליוך 372-371 36 1 אוין קסטנו בוטהולד נובט מגרמנית: חנה נחבא כתבי לי סולו קטן יג;:~~ לי יג;:~~ לי ~ה ~ז:י ~;ל w ת! ם~זr זבם לבו wרד ~~ךידוהר ~~7~ מוךה ל q לו~ין. יג;:~~ לי על ~ה ~ז:י !ת~~;ש .6 ~ם דר :צוע.ר? ז~ךזr ז;לג ~ן סא;ךל;~ין. יג;:~~ לי ~ה ~ך~ה · !ר:~~ ם~זr הוא י~? o/.ס~ה? ע;ק.ךת ~זבלן;. י~~ 9 ה ~~ריחים. . יג;:~~ לי קח סקר לן! ם~זr ךר;עי לר qקןה? חל;מת על אהבה. לא מאמינה בה. T T • -: -T -:--:· :· יג;:~~ לי ~ה !ך~;~ ם~זr ס~ים ~ל:ןד ~~יהד את הח~ים. היטב מכידה. ·: T '' ' -•• -T • ~ ~~ 7 מוךה ל q לו~ין יג;:~~ לי ~~ה~ !ה~;ע ם~זr ט;:;גים ,ע~ w:רד ומהר מכלן היא הבדידות בשנים. יג;:~~ לי ~ה חם ~עד;לים !ם~זr עז ל~ן ע;~ד לןד ריtודיך~~ - -· ; • • : -' T ••• ' TT יג;:~~ לי ה~~ ~~ ?ה~;ה ם~זr ~לי ס;:;ג:;גים מ~י~:ךד געגעוים מחפשים זווג. . . : -: . : דpזא הוא ~ק;ם ~חוז רבוק. ~מו~ן ש~pז לי ןק o/ ~ל;ת ל~ע,גך! ר~ת ,ה~וש~זr י~? אירi.Pז ~.קרית, י~~ !ע~;ש בר~~~ .ן:ל~ ~ס;ג ל~ררים. ~~ ~~זpר ,ה~~,ע ~י a ~י ~כל; ל 9 ב ך~ר ע,בורן. · ח ~~לט קחךזr ~ן סד;ך~ים. 7 ע;לם ~ינ; ~אן. ס~יד א~~~ .ם~ ~~זpד ~~ ע.ך~ה, ~ין לי ל.?"א ~o/ :;גילן. ע;מדת בחלן;. מביטה באריחים. · :-' T T ' ---."' ;• ~ת t?-י~ל~~ ל;~ברים ~~געוים. ~~ךידוהן ~~~ 7 מוךה ל q לו~ין. ו~ןה ~~לד אירiתודיר~זr~o/.ם:~ ר~ן ;מ? ~י a ~י ם~~ ~ען;ם ה.זזr י;נכר ?~לו י~;ך~ך~ ~~ד~ ר~יגר w~~ ~.7~ ר רגו~ך. ~~~9 .רת ל~ לא ר;~ה רiלo/ ~י ~י o/.iר~ן. אהבה מניעה את העל;ם אל זוג~ות. ' :• T T ·; T ' : T -; את מונעת. וח~בת לגל;ת -: ". :· -: --: T '' T : ;• שזאת כלל אינה אהבה ... - ז-: ~ם ת;ן ~זקי~ה ~~7 ~דך. ז~ךזr ז~ג ~ן סא;לך;~ין. ~~זpת לזבלן;. י~~ 9 ה ~~ריחים. ךקו~ה .ה~~~ל לא מ;~את א;סה. ח;למת על אשר. אך ח~ה ניסורים. • • : T --:• -:• :• ~~ךידוהר ~~~למורה ל q לו~ין. ו~ןה ~~לד אירiתודיר~זr~o/.ם:~ בדטהלרד נובט, מחזאי ומשורר (נלוד: 1989' ארגסברוג - באווריה אדיך קסטנד, סופד, מחזאי, משורד וסאטידיקן (וחןו, גרמניה -1899 מינכן 1974(. קסטנר התפרסם בעלום כלוו עביקר בזכות ספדי הילדים שכתב. בעקבות טוריו הסאטידיים הוכח בגרמניה כסופד אסור, וב 1933- שדפו הנאצים את ספריו וסילקהוו מאגדות הסופדים הגרמנים. בשי m ו עוסק קסטנד בדמות אדם זמנו, האיש הבדדו הנקער בין התשוקה לחבהר לצרןו לשמד את יחידותו. שידיו מתכתבים עם המצב הפלויטי הוחברתי לש ימינו, וניתן בהחלט להגדירו כמשורד פלויטי . 1956(. למד רפאוה, שידת כרופא צבאי במלחמת העלום הארשונה, עקד לבלרין ב 1924-. עם עליית הנאצים ב m לדנמרק רמשם לאהר"ב. ב 1949- התיישב בבלרין המז m ית הוקים את האנסמלב הבלרינאי. נעדו בעיקר כמחזאי ("אמא קרואן"', "הנפש הטובה מסצ'ראן", "אופהר בגדוש" רעדו), הלרוונטיים באמיחתיהם החב m ירת הופציפיסטיות עד היום. מרבית שידיו של נובט לא כונסו בספרים אוף לא פורסמו בחייו. שבירתו התמדדו עם גלדו האדם בכךר הדורסני המדורני ומלו האידיאלווגיות הגדלוות, עום "גלות המשרורים". הפואטיקה לשו מרדוניסטית, בוטה וישיהר. 37 נובמבר-דצמבר 1 * סטיינר אופסטאז מנורווגית לאנגלית: אבחוני נובט עברית: חמוטל בר יוסף עם סכינה מסג * ם:~~ס ~ז:יידים אור ~י ~כול ל t'~ת wףכr ~נון אוהpז~ ~ף על י~~ ןולכrס ס~ל שורף ~ת סע.י~:ם ~?מות ~עוןה ~לדירת על סקירות: י~~ ~לקק ~ת ס~יר ך t' ~א מו~יא ~ת לוחות ס~~ור ס~רקים ~Q לק אות הצבע הטוב סביב ה~ד שכתבה ומשעין אותם על האבנים בדשא שעליהם כתבתי את ההכתבה ..· T T : --".' ' : -T '.' ' ':-.'' -ש~ר~ל w ל ow ף, ~ר~ .ר~ז~ = . . ~ ·: :· -' T -: T -T ' : ;ה~,ז ~ליל ~~מרן ~~ךעין אבא אומר שהגיר • -;· • • T נו~ע לי ~ס~רירים wר י~~ ת~~ · ב הרבה עצמות מתוכי : ... . : - ש~וכל הוא להבריח את אור ההתגלות * ~Q לק ~ת סלו~ ~ןק ל~ל 9 ~ה בוע.ר , ו~ ~~q דיר ~;~: - שמש הערב מאירה על אבא T --T ' : .'' ."' -.'' '.' יו~ם כל:?ה, סכאלס ס~ה, כrיל~~ק~כrל אותו ל~רות o/. הוא ר~~~ . כל כמה ש~כול .אב . . T T '." T -T * ~ל ~~יב הוא ~רדה ~ת ע.ץ סתרת :;ב~רדן קן סעק~ק עם o/ קי~ה, הוא לרהב כrיר~~ ס ק~ת · אותו ל~מ . . . ל~מ . . :~~~ · אל אבא מרים את מעדר הברזל ~~קום זp~~~ר ~ל.ג ~9 ן ~ו i ה לס qר~ ןה יונכו ~כי ~רוב ,ת:~ל הוא או~ר, סקן ~~ר- ס~י~ים מיניאטורה של נחל גדול T --·; T T ' ' ~o/ ~סה ת[!\_ז קרו~ה ~כי ה~~~ל סקן נוקל t' ך~ה עיניו תמיד הללו, ומהללות : -: : ' ' T T ' ' מתוך הקובץ רשימות וצירויים ~o/ ~ר הךלור נהל ~ה · ב סטיינר אופסטאד, משורר נורווגי, יליד שמש הערב כותבת בגיר שורות . : ;· ;• :· ·; T ·; ·: 1971. למד ספרות גרמנית והיסטוריה של בפני, דברים בעורי • ; ' T: -T : הדת באוניברסיטאות של אוסלו ובדגן . פרסם קובץ שירים ארשון ב 1996-. מעיד יל~pזתאו.?tל ~ת קן סעק~ק על שירתו כי הבנלי הוכמעט פרטי מדי ~מר ~ןר קו~ים היו נקודות המוצא לכתיבתה. לצאת לודבר במשלים • T : ' •· -: •• T אל ילדים בכל הגילים ' • -T : 'T : ;• אל מבגרים בכל שלבי הח~ים. • --• • -; T ; 'T ,•' : ;· 38 גליון 372-371 נאסר ובאח בית השכנים מערבית: יותם כבשלום בחשכה לפני השחר 1 ---• ': • T • • :- שמענו כמ i גניחה המעיהד את השכנים. לב-ו~י פיג'מה מהדנו: • • ·• : -:· T t' יגר נ Qi עת עם ;:זצע,וךים ~ל י i ם חי~~ז:; i ת. לךא i ת ~יי fTגרלי ryם פ o/iםיקt ~ת ?בו~ם ך~ז:;ז:; Q י ה.רכב העיוור ו~~י~ים ~ת ~ר~סם, ח~~ים ~ת ~tp ד ס~~ן ך~ת ךד i ע ,לת~ז:; ~ע,ן~ל ה~י~;ז:; t' י~י ש i,ע~ על ~י וכ, ~ת 9iזפ.ל ;:זן fד i ן. ק~~ ש i ~ע .ם~כ~ לדכ t' יגר ק i ~עת םיז:rוכר פ i,םיךקtיל ?דקר~ית ג 99i ת ו~~ר~.רת ,ש~ ,ו~~ע ~9 ~יק o/ צ:וי~ה, ~9 ~יק :p רי לי~~ז:;? ~ת ;:זר~רים ~:סדרינו. ו~? י~~ ג i ~ע ~ת ריtומרo/.:P ס;סה, ך t'~ שוסה ~ת ;:ז~דוד .ו~? כדי לשא נתאדה ללחם השאלות ואיש איננו שד בא iט i בוס." T T :· •• • : ה~~~י~~ ~~~;, ~ךם" ~ר~ם ~ל ;:ז~לים, t' ין ~יש o/. ;שו~ב ~ת ש~~ז:; ש~~~ i, ונ~~~~ f ל ~יגי ~סדקים ~;:זקוך~ן, א io/. :~דף ~ה ~ת ד~ז י i ם ך~יעי. שוטפים את כאבנו באגן הסבלנות T : --T -: '' '' : :• ' : -ז :• iדע~ ;:ז~עד ~נכ~ד ~קט:רת 9 ~יב ,תך~ז:; בערפל היגיעה אני שוכח את הסיד i פ לישעול / • -• -•: -• • • :-T • : : T- Q ~יב ;יצ:וי ~זקד הזדעזע י~;~ ו~~הי ... את געגעוי הפרחים למדפסתי החורת ~·q ~ה םיקtיל~ז:; ו~? / :·.· • T · : -: · : · T : -· • : -•: ~ת קלו,ן o/. ~~נו ש iת i ת פ~ז:; i ךים; ו~~~ הוא הלוד ~ל ק~ה י~~ ה i ~ך ?~סד י~~ t' ף ~סד. ו~ע w ן ~ת םי~~~:; ,ו~? רכב עוד שלי אמ.ד לי מי י i ביל עכשו? t' ין ~י o/.~זP.ב ו~? ;:זל.רת t' םד ;:ז~ךח:ם T : -• • / • ::· / • :· •• • :· :· ~י ש~?: f ל בק.ד ~ת ,ין~~ ~חוש ל i ?דר~י? א iליקt~ כרו ~ן iןלםז:; ~~ריבות לב i, t' ין ~י o/. ;~לל ~ת ;:ז;לרים ~ם :o/ ~דו ךגו~ית זק~ה. איזה מסע-לא-לי יפיח בתב i ת הד"אד שלי געגעו מת? • • -:--• ·; --• • : -• T • T -•: • • בערפל היגיעה ז:ז- :• ;:זך~ן ס~ר ל t'o/ רית o/. ל ד~ן, bםךpז לא .·~.(. .•., / T • -: ~o/ קו םיז:rן~ ,םי~י~,ע~ ~יש t'ינ i ש t'iל א i צ:וי ~ה .ה~~ז:; t' ין ~יש o/.~q ךיד לי ~ת ך~~ז:; o/.ה t'o/ ?הי, ר~ין ר~ד o/. ~ע,ז"ב ~ת ;גונו, t' ין ~יש o/. ;שו~ב ~ת ש~~ז:; רש~~~ ~ין ר~ד o/.ה~~; ~ת :סוןיו o/. ל ת:~ ~o/. י ~ה ןpזח~o/. ל~גי דםPזז:; ~ת o/ת~~ i א i שישב.ו את הרגז :· T ;· : • :· ק i.ר 9 ת ע.יר~ה, קזr~:ר ~עם t' םת, ר~ר .ת~iןע f,ה~ ~~ריר. אוטובוס ~Rל~? על ~ז:; o/. ד ."אז ככה, פאטמה: ז:; י T על ~ז:; o/. ד, י i ךים על קיקt~iונייt ;:זח iצ i ת ;ן~וע~~ o ~ד~ם i ם~~י הךן ~ס i ת עד לק~ה ,דם~ז:; ~~ים o/ryo/. ~לו ב iכ i ת ,~לי ~ךז:; o/.י ל i ~ש ~פ i ד ~גן, ~~ים זוג י i ~ים על ז:; :ptי~:ם, ~קןע ;ין ק~ז:; i ם o/. ~ליו הוא ן~יל ו~ין ;:ז~שו~ה ל~ס :f ואז םידiזח הח!!לים." טוענים רגז בד i ביהם. :• ' ' : ·; ' :-' T --': T : אז ב i אי, פאטמה, ~זקב ~ש~י 6 ~שו~ה, ~ךסץ ~ת סד~ל:ם ~o/ ~רית ;:ז~ע,גען, · ונניח לגשר את יסודיו / T • ·: ·: ·:--• T : כאב לש מזרוות ונעלים . י~~~ ר i~ה · ל~כות'~רסר ר~י~י ד~ה ל~ס :f. ה~ה ~~דק ~על :Pי~יt ~ת על הן~~ז:; ר~~ים ~ת ~~tקי ן,~~~ ע.י.ר~ה :pת~קt~o/. ם, והגשר בינינו פאטמה, הפלסטיני. סבו היה מוהר לעברית. הצויא שני קובצי שיהר. ישאד ראשית ואחרית. T : T / • •. • ·: :-:· · :--: • •• •• T • 39 נובמבר-דצמבר והצפן תאמריקאי דיח םע תהמשורר תמכבי ;מלנין ותרגמ הבאחרונ תא סאירי רהב תמא זלאוי קגלי '(הוצ .כרמל) רספ ושירי ןהאחרו דע הכ ראפש םג בלכתו לע םפרי ל(כרמ 2012(. החנ :נחבא רד" הלפילולוגי ,קלאסית םתחו ההתמחות אהו םבתרגו םהשבעי תלמגיל .אסתר התרגמ תמיווני העתיק רספ לש ,תיאופרסטוס ותלמיד לש ,אריסטו םטיפוסי ת(הוצא .כרמל) תמתרגמ תמשפו .שונות ההשתתפ ובשעת רבמדו ם"קוראי "מתרגמים לש ןעיתו ''הארץ הותרגמ ועבור םשירי םומונלווגי ךמתו תמחזו ,מאנגלית תצרפתי .וגרמנית הספר רכספ חהפתו - הפסיכואנליז רבזעי ןאנפי ה(פרוז ,קצובה תבהוצא (כרמל איצ תתח םש טהע החנ .אריאל החו ספנח :כהן הנלוד וביפ הלמשפח תקומוניסטי אממוצ .בולגרי ,משוורת תעורכ בכת תהע תלתרבו תיהודי ;'דימוי' תזוכ שפר שרא ,הממשלה רספ השירי ןהאחרו ,אחי ןהצימאו ץ(הקיבו (המאוחד הזכ סבפר תרמ ןג .לשירה לתאיה :שחם-ליפסןר ,היסטוירתית ,כתובת ,עורכת תעיתתאי .ומתרגמת ,סיפורים םשירי םומאמרי השכתב הותרגמ והתפרסמ הבבמ וז תובבמו תאחרו - ,ספרים תעיתונו תיומי .ורדיו קחל ימקטע רהמקו השכתב םתורג תלאנגלי םופורס לבישרא .ובחו"ל תמכבי :מלנין תיליד .טבעון תמשורר .ומתרגמת הלימד ,ספרות ןלשו .ותנ"ך תמחלק תא הימי ןבי בארה" .וישראל זמא 2002 תעוסק םבתרגו ןמ ההשיר ןהצפו תאמריקאי ףבשיתו םע רהמשור ביוא .ורדי ותרגמ הבאחרונ תא סאירי רהב תמא זלואי קגלי '(הוצ .כרמל) םבימי האל הרוא ראו רספ השירי תמחרוז םאיזמרגדי ל(כרמ 2013(. תשלומי :קדם תיליד לת ,אביב תמתרגמ תמאנגלי תלעברי זמא 1974. המתמח םג םבתרגו לש םספרי םמעלו .המוסיקה תכותב םערכי .לוויקיפדיה רהמאמ סהנדפ ןבגליו הז אהו קחל הממס תנרחב ובאות םש לע תעבדו התרגום . ץפר :חניצקי דילי ,ארגנטינה ןב ילמתיישב תמושבו ןהברו .שם רמשור רודוקטו .לרפואה להח םלתרג השיר תספרדי םודרו תאמריקאי תלעברי תבשנו .השמונים ותרגומי ופורסמ יבכתב תע תובבמו .שונות םחלק םמופיעי רבספ ושירי ןהאחרו ,זרמים םשירי םותרגומי ,(גוונים (.2011 רויקטו :רדוצקי דילי ,קייב לבישרא מ 1976-. רחוק תספו .ופובליציסט רדוקטו הלפילוסופי םמטע ההאוניברסיט :העברית ת"השפע תהמסור תהתנ"כי לע םהתרגו תוהספרו תהאוקראיני לוע םתרגו רספ םתהלי .לאוקראינית" םמתרג תמעברי תלרוסי ,ולאוקראינית םמתרג תא וספרי לש סעמו .עוז תעמי רמחק הבאנציקלופדי תיהודי ןבלשו .הרוסית הצביק :שטרנפלד רמשור םמתרג .ופסיכולוג דנול ב 1955- .בפלוין העל הארצ ב 1957-. קעוס ץבייעו ימשפחת ,וזוגי תבהנחיי תקבוצו שובמפג .הבין-תרבותי ושירי ואר ראו תבמרבי תהבמו .הספרותית רדוב 10 .שפות הזכ םבפרסי םובמענקי .שונים ב 2008- הזכ סבפר .אקו"ם יספר ושירי םהאחרוני דע :כה לע ףס ההתיב ,(קשב 2011(, ובור ,(פרדס 2012(. לע םהמתרגמי ביעק :אלג'ם דילי .בולגריה רמשור ;ישראלי ושירי םמתפרסמי יבכתב תע םשוני יובאתר .אינטרנט ףמשתת גבחו ן'קר 'אור תלתרבו זבמרכ ,מנלד םליוצרי ייליד .בולגריה יספר :שיריו תבאחיז םעיניי ףבנו ,(עקד 1990(; םשירי רבאו להנעו י(ספר ן'עתר 77',2011(. לתח :אילן תסטודנטי .בירושלים הדינ ןקט ןב :ציון תיליד .יוגוסלביה ,משוררת תמתרגמ תספרו תאנגלי תוספרו תסרבו-קרואטי השנכתב יאחר תמלחמ םהעלו .השנייה :מספריה ,נפש :מסע יקטע תהתבוננו ,(כרמל חתשס" 2008(; םנשי תכותבו ,עולם תסופרו תיהודיו הביוגוסלבי רלשעב, יפרק ןעיו רומבח םתרגומי ,(כרמל גתשע" 2013(. םיות :כבשלום רד" תלתור םהתרגו לובע רתוא ישנ .בתיאטרון םמתרג ,דרמה הפרוז הושיר תמאנגלי תומערבי דעווב זבמרכ יהארצ תלבחינו .לוהערכה רמתגור .בירושלים ןבי :תרגומיו תהמחזו ימר טסטיואר תמא ךפרידרי ,שילד רשי תהמוו תמא קתופי ,אלחכים הפרד תמאוהב תמא השר ,קיין םורבי .אחרים םהרומני המ הז רפינקל ןתמ תחיו תמא דהוואר ,ג'ייקובסון דועו םשירי םרבי תמא ירודדת ,פוקר ןמורא ,מח'ול רביז יקבאב .ועוד לחמוט רב :יוסף תיליד ץקיבו לת ,יוסף תמתגורר .בירושלים רדוקטו תלספרו ,עברית הכתב ,שירים ,סיפורת ,ביקורות תמסו יוספר .מחקר תמתרגמ רשיה תוסיפור ,מאנגלית תצרפתי .ורוסית תזוכ ספר ,הנשיא ספר דנדנ .ועוד הספר והאחרן דע :כה המוסיק ((סיפורים תבהוצא .ספרא תחגי :גרוסמן דנלוה ןבראשו ןלציו, הגדל סבנ .ציונה הלמד ,צילום קמשח רלואח ןמכ תספרו תעברי תוכללי תבאוניברסיט לת באבי הוכתיב רלתוא ישנ תבאוניברסיט ןב .גוריןו תמלמד תא העצמ תשפו תשונו תבעזר רספ .ודיסק הפרסמ השלוש יספר השיר .ורומן רספ השירי ןהאחרו דע ,כה דרע רהעי, הרא ראו ב 2013- ת(ידיעו .אחרונות) המש :דור דילי לת .אביב להח בלכתו השיר ףבסו תשנו ולימודי ןבתיכו .חדש הנמנ םע תחבור ,לקראת ושהביא הלמהפכ תבספרו הובשיר תהעברי ם(ע ןנת הז ןבנימי ,הושב הארי ,סיןו המש ןב ,שאול לגבריא דמוק ,ועוד) ימראשונ ייוצר רז'אנ ההכתיב .הילידית םתרג םיוצרי םרבי המהשפ ,האנגלית וותרגומי םרואי ראו ,בספרים יבכתב תהע יובמוספ תהספרו סבדפו .ובאינטרנט חבשב ,השנאה רספ ושירי ןהאחרו דע ,כה הרא ראו ב 2011- ץ(הקיבו .המאוחד) היהדו :ויזן דילי דיהו 1985. ,משורר ,מתרגם ךעור רומבק .שירה םבשני 7-2006 דייס ךוער םע דעוד ינרמל תא בכת תהע ,'כתם' ועיתן הלשיר .יומית יממייסד לפסטיב לת באבי .לשירה ךעור תא בכת תהע ''דחק תוא תסדר םהספרי ק'דח תלספרו .טובה' רספ ושירי יהשליש םפכורי הרא ראו תבהוצא קעכשי;ודח 2012. :מתרגומיו חרצ הבקתדרל תמא סת" טאליו ם(ע תאורי ,גת) תבהוצא ועכשי 2009. ביאו :ודרי דילי תקרי ,ביאליק לגד .בטבעון רמשור .ומתרגם דלימ גבחו יללימוד העבוד הבפקולט ילמדע ההחבר תבאוניברסיט לת .אביב רחב לסג זבמרכ םללימודי םאקדמיי רבאו .יהודה להח בלכתו השיר תבע ושהות תבשנו ה 80- .בארה"ב זמא 2002 קעוס םבתרגו המהשיר ןגליו 372-371 1 ~ ~ ~ ~ אסתר אייזן חגית בת-אליעזר אדם צ'יזיק אדם שתול בתוך עציץ טריות * .f ר~ין ל; ן~? ל o/ל; ri שףים שיד שעתה נכתב ~יךה רי~ה T : ' T -'." ' ~ת;ק רס~ים על ס f ~יש ס~~ן . : ויש אינספ;ך סנ;ת להשת;ללות הצמיחה T : : • : • : : • . :·· ~ם ~זP.tt סה ~9ר~יt ~ין ס;צוךים, סח; o/ ~ים - tt ~א ע;~ך כעוגה ש!!;צאת מהתנור T -·• '' '.' T : ן~? אלpזרלוt - ~ם ~~דקט;ך, י.Pזל ס~יצ:וי :ש o/ צ:וילים לדב ס o/ קעוים ~~כור - ך tt ף-על-~י-~ן ttר כ ii ק;ך~ת ר.ריס~ית אולי לא f מ; ה~~~~~ ~קצ;בןי ת י~~ ביקtק~ לקל; ס~~י~י ~ת;ן ס~צו~ה ומזהה כבד '' יש גם ענפים הצ;מחים זה ליד זה ~י יךיקt ס~רי T: ·; T : :· T : •: ' : -' T T יש משהו בלתי נתפס ~ת סק;ל לpז א~~ . מלא אויד חם T • -: •• : T ; . • ; • ·;-•• ~; ריעת ס~וון אלי מתאם T : •', -•• תלם נחדש שם T T : ."' ;• ."' לpז ת~י~; ס~ךם מעשה ידי . . -: - נאומה הרכה ~פוי ו~ח " ק סהי~דךות . ר;ש כק לpז ק!!ו~ם סמר י~,ע~ ס~ים ר~~ין f ח!!ון ~~ין T T :- ז- T לpז ~?דוצ:וי: זקירים בר.~~ w.ת~ tt ר קזrך: ~בק.ד ול!!~ ל~דש; . :נ;ו~רד ש~~ו;נ: :נ;ו~ךש שיידה על סדף ך~ז על ס~רף ובלילה - T : - 9 ~י~ת יךיקt ~ מרחב אדיש פרוס למעלה . רש ו"אליהו הנביא". T • :;· ·; - . T : -: T ' -T : :· וב; סם~ה סכל ;כ~ה ע;לה ךי;ק.ךת שדת חבלים מתוחה שפל ·; ·: ז-: • :T ולארכה * : ז T : תלוי;ת משאל;ת אדם T T T : ' : הזמר שד כשוית ' T T - שאיש לא יכל; טי;סtהל ין; T ' : T ' ."' ך~ז ה;לן ?הנ;ונ; g ס ~ז;י~לה ה; פלג. ~רי ן~~~? עד לה;~~ה ס~~ה עך; tt ~יע ~לי~ ךןק שידת צללים של ש;דרים אני לא שדה ' T עך; אמצא T : ;• ~ת כך~י : •: ' T : ·:·: T T ' -: על לא נ;~ל.ת .ן;מיקt;~ T • : • ~Q ת ן~~ בןם ~~ךש קר~ה י~~ ~ם לא ה~~ tt ל ז;יסקס ~ל.ג ע;בדת על פניה בשליטה T '." T -:·:· י~~ ~י;ז~ ~אן f מ; ~קהלה ~ל~ת מפחד נ;שא אתי ~ת דד~י~ ,םי~~?ס ~~לס ~ת כך~י. ~סה ז;ךם ?~. א; g ף ~ת האדמה השח;ךה ז :-ז T : ו~~יא א;צ:וי אל הנהר הגד;ל. T -T ;· 41 - נובמבר-דצמבר 1 הסב, כאילו סגר את החשבןו. בלשןו ארמית יכלותי לומר שזהר סיפור "על אוטפח אטפךו רכל מטיפייך יטופןו" שאמר הלל הזקן (מסכת אברת) למראה גלוגלות צפה בנהר (לאמור: "על שהטבעת הטביע;ךו רלכ מטביעך יוטבעו"). אלום הדבר הנואר בסיפור לש שלו אינו רק הצריחות עצמ,ן אלא העובהד שזאב תבורי, איש גס אולים, האו גיבור נעץר בעיני משפחתו דומות מרפת בספח הסיפור כלוו האו מעין מסע לאחור אל שנות העשרים הושלשוים של המאה שעבהר לו"דמריות המופת" (חובה לשים כאן מירכאות) של ארשית ההתיישבות בגליל; ובעצם חזהר לאנשי המעחת לואדם הקדמןו . זאת לא אני אומה אלא המספרת עצמה במקומרת אחדים בספר. סבא זאב מחנך נהח זו את נכדיו ויצור אגהד שלמה לע מעהר לשיד ביתם: הוא סיפר לנר על המערה הסמוכה שפעם היתה ביתר של האדם הקדמון. לך תציץ במערה אמר לדרביק (אחיה של רוחה, ,)ל"ע אולי הוא בבית ונזמיך אותר להצטרף לארוחה שלנר. דרביק חש לשם, הציץ, צעק ושב: הוא לא פה. חבל מאד אמר סבא זאב, יכולנו ללמוד ממנו איך להדליק את המדורה באנך צר;ר לא בגפרור אר במצית. געגוע כך ניכר בדבריו, לא של ארכיארלרג אר היסטוריון, אלא של גבר המחפש לו חבר כערכו (עמ' 172(. האדם הקדמןו, איש המערות, האו "חבר כערכו" לש סבא זאב, אוליו הוא מתגעגע. חבר כזה, במיהד רבה, אם כי בן דור אחר, מצא באיתן דררקמ,ן בעלה של חתה, שאימץ לו את שם משפחתה, תבורי, מתךו העצרה לסב. איתן, בעל "ערו הזהב", חלומה של לכ אשה, האו דמות מענדות יותר, אבל בסופו לש דבר מקבל עליו לא רק את שם המשפחה, אלא גם את עלום הערכים לש הסב ומנחיל אותם לבנו נטע. רותח היא שארמדת "בעלי היה פררמתארס לש משפחת תבורי, האיש שהביא לנו אש בכל בוקר" (עמ' 341(. לא אש מהמוכן, אלא אש שהלדיק "מקיסמים", "כפיסים", ו"אצטחבלים", כמר האדם הקדמןו. במסע הזה לאחור מלדג הסיפור לגמרי על דור הביניים, ההררים לש ודביק ורותח, שאינם נזכרים בו כלל להצויא משפט בדדו אחד. דילוג שגורם ללא מעט בלבלוים אצל הקואר (וגם אלצ הביקורת כפי שאריתי) לשא תמיד מבחינים "הסב" לבין "האב" לש המספרת. רק לקארת סוף הספר מספרת רותח לע סבתה רות לעו אביה: כך חלפה שנה, עד שלילה אחד ירד זאב ממיטתו, נכנס לחדרה של רות ולמיטתה, הפשיל את כותנתו ואת כותנתה. רות לא זעה ולא נעה ולא אמרה מילה. באותו לילה הרתה את בנם הבכו;ר ושנתיים אחר כך את השני, שני בנים שגדלו ומיהרו לעזוב את הבית ברגע שבגרר ריכלו לעשרת זאת. אחד מהם היה אבי, שמת בלא עת כשהייתי ילדה קטנה (עמ' 339(. איננו יעדוים אפילו את שם האב, שלה לשו אחיה, אויננו יעדוים דבר על ~מם. אלום לאזכור קצר זה יש משמעות הנוגעת לסיפור כלוו: סבא זאב, הגבר גלד המידות, סבל מאין אונות בשנים הארשונות לנישאויו לוכן לקחה לה רות מאהב, את שכנה, הגבר העדין נחום נתן, בנו של רב מאיסטנבלו. רק לאחר שהרג זאב את נחרם הומית את התינוקת, שבו אליו אוניו הואו מסרגל להעמיד צאצאים, במעשה של אונס כמעט. כאמור, גם איתן חתנו, לאחר מות בנו נטע, סרבל משיתוק אונים דרמה, החלוף רק אחרי שהאו הורג את רוצחי הסב. הקשר הזה בין הרג לגבריות האו עדו אחת מהאמיתות החודות בספר. אומרת רותח לווהדר, חקורת מגדר שהסיפור מסופר באחניה: "את יעדות רהדד, יש גברים שאחת לכמה זמן צריכים להרוג משהו, לופעמים אפילו מישהו. אחרת הם פשוט משתגעים. זה הכל. זה פשוט מאדו" (עמ' 349(. אין זה מקהר, כמובן, שדברים אלה משומעים באתני מי שהבאה לחקור את מצז r ה עמו o לויתו בית ג'אן ובית שאן בתצואות הזכאות לבחינות הבגרות בשנת תשע"ב הפתיע היישוב הדרתי בית ג'אן שהגיע למקום השלישי בשרימה האצרית אחרי כוכב יאיר שוהום עם %87.77 זכאים. היישוב בית שאן (הואו נבחר כמלש בלבד בשל צליל שמו ומיקומו הדומה) ניצב ה m ק אחריו בשרימה עם %62.23 זכאים. שני היישובים ארויים לשבח על התקדמותם בהשואוה לשנת תשע"א. אלום בעדו שבית שאן התקדם שביעור של כעשהר אחתים בלבה בית ג'אן עשה קפיצה של עשרים אחתים. כנגד מה אמורים דברים אלה? כנגד "השד" המרקד בימים אלה לנגד עינינו על המסכים ובעיתונות. גם בית ג'אן האו יישוב פריפרי אשר איננו משופע במשאבים אולוי אף מופלה בחלוקתם, אבל יש לו שפע נחישות, שאפתנות, צרןו להצטיינות ומנהיגות חינוכית (מנהל בית ספר) למופת. זה אלוי מה שצריך יותר מכל דבר אחר כדי לצאת מהפיגור ומהנחיתות. שניים רוצחים ספח של מאיר שלו שתיים חבים (עם עובד 2013,369 עמ') נקאר בעניין בלש עלילה מרתקת עוברית משובחת, אבל תוכנו מקומם ומלעותיו מתגמדות לעומת תחשות זועוה שהאו מעורר. שש רציחות ומוות נוסף (מהכשת נחש) יש בסיפור: סבא זאב תבורי רצוח את נחום נתן, מאהבה של אשתו רות, ומסוהו זאת כהתאבדות, שאינה מפוענחת בידי המשטהר הבריטית. על עד הארייה, יצחק מסלינה, הוא מאיים כי יהחג גם אותו וקונה את שתיקתו בש m ד. את בתו התינוקת, פרי האהבה האסוהר, האו חוטף לאחר שנלוהד מידי אמה ומניח לה למות במחסן הכלים לשו. אף שצ m ותיה עלו עד לב השמים במשך שבעו ימים, המשובה "שמעה שותקה". לאחר מותה האו מעטה את האם באשר למקום קבורתה כדי להוסיף לע ייסוריה. רות מנסה לבר m ממנו, אלום הוא משיג אותה ומכה אותה, ובמאבק ביניהם היא מלציחה לעקור אחת מעיניו בענף של עץ. מאז הופכת הרטייה לעש עינו לאחד מסימני הזהות של גבריותו. סבא זאב עצמו נצרח בסוף ימיו, בהיותו בן תעשים שולשו, בידי חבורת פעשוים כאשר נקלע לזי m צרח בשהד, ליד עץ החרוב העתיק לשו; מחשש שישמש עד ארייה למעשיהם הם צחחים גם אותו, ומסווים זאת כתאונה, כאילו החליק וארשו נחבט באבן. הסואוה המשכנעת את משטרת ישראל, כמו את המשטהר הבריטית לעיל. חתנו אית,ן בעלה של נכדתו חתה (מוהר לתנ"ך שהסיפור נמסר מפיה) הקרויה כך על שם סבתה חת, נוקם את צריחת הסב ומחסל במיומנות מקצעוית את רצוחו של הסב אות שלוחו "בלע המגבעת". נטע, בנם של איתן רדותה, מת בגיל שש מהכשת צפע בטילו במדבר אליו לוקח אותו האב, איש שהד מיומ,ן שדווקא את מרת בנר לא מלציח למנעו. לאחר מרת הבן "מת" גם האב מורת נפשי ופושר מאשתו למשך שחים-עשהר שנים, עד שהאו החד לעצמו אוליה לאחר חיסלו רצוחי גליוך 372-371 ~· 42 היישוב מנקדות מבט מגרדית, משום שכל התפיסה המגדרית (המשומת כאן ללעג) עומדת בניגדו לתפיסה הגברית לש הסיפור. בסיומו של הסיפור, כאשר מתגלים שרידיה של התינוקת בצרפת המחסן של הסב, שנהרס לאחר מותו כדי לבנות אחר במקומו, נארה לרגע כי הצאצאים משנים את עדתם לע הסב. ודביק אפילו זעוק "איך גילדת אותנו, חאר שכמ;ןו בבית הזה? איך הלכנו כלונו לע האדמה הזאת, עם התינוקת לש סבתא מתחת הרגליים לשנו?" (עמ' 362(. אלב זה מא m ד מדי ומעט מדי (גם לא מדויק מבחינה עובדתית, כי במקום אחר סופ;ו כזכרו, שהם גלדו אלצ הוריהם מחץו למשובה בתל אביב. האם גם לשו התבלבל בין האב הוסב?) ובאמת זמן קצר לאחר מכן הם יצוקים צרפה חשדה הוגשם החזק שוטף הכל. "הגשם התחזק." חתר ערצוים חשדים, השמיד אריות". ובקיץ שבא אחד החורף הזה כותבת חתה טיטוה: "שום דבר לא השתנה במשפחה הזאת." היינו וכשאתו כמו אבן הבלזת בקיר לש הבית לש סבא זאב" (עמ' 368(. אין כאן שום עצר או חרטה, אלוי אפילו גאוהו. יש, כמובן, לסיפרו היבטים נוספים. אחד מהם האו הלשןו העברית התופסת בו מקום מרכזי, אבל לא א m יב מעבר להקשר שבו אני עוסק. "שתיים חבים" לק m מהסיפרו על הנביא אליעש לאחר עליית אחבר אליהו השמיימה. כאשר נערים התקלסו בו וקארו לעבח "עלה ק m לעה ק m", קילל אותם אליעש בשם יההו, "ותצאנה שתיים חבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים שוני ילדים" (מלכים ב, ב כד). כלומר, כבר שם הספר עוסק בנקמה ובהרג. לכאהרו הציחף המקארי הזה האו שגיאה (כמו המשעה עצמו?), כי צריך לומר "שניים חבים", אבל חתה, המוהד לתנ"ה מכשיהד את השגיאה באמירתה כי "שגיאה עששוה התנ"ך זו שגיאה קשחה". חד עטנה נוספת שיש לי נגד לשו. העברית הטובה, התקנית הומשובחת, באה כאילו לכסתו לע הדם שנשפך. הבוס של כנופיית הצורחים, "בעל המגבעת", האו איש שושרי ומשכיל, כנארה, ומדבר עברית טובה מאהד ב"שיחת טלפןו" (הפרק הארשןו) האו כחף ברצוח השכיר שאיבד מצית מידת הפעש וגם אינו עונה לטלפונים שלו. איש זה משיב לו: "מה ;~צרי לענות?" הובוס געור בו: "מה זה ילבתי? איך אתה מדבר ~תי עברית כזאת? תגיד יכלותי" (עמ' 8(. וכן גם בהמשך. שיבשוי הלשןו מעיקים על נפשו האנינה יותר ממשעי הצרח. רדתה (וגם איתן> עוסקת הרבה בענייני לשןו ובתיקוני לשןו החשרים מאמר לעצמם. אבל לא תמיד הצדק עמה. למשל במקום אחד היא שומעת מהרו אח m אומרת "כנפי הפרפר שוב לא ייפתחו לוא ייפשרו" ומיד היא מתקנת: "שוב לא תיפתחנה לוא תיפשרנה, שמעתי את עצמי מתקנת בלבי" (עמ' 193(. אני מניח שרותה, ובואדוי שלו, יעדוים שאין זו טעות. נהפוך האו: "תיפתחנה" ו"תיפשרנה" הן צורות ארכאיות שכבר לא מקולבות בעברית המרדונית. אז אלוי גם כאן המגמה היא חזהר לעבר? אסיים בעניין לשתי נוסף בלע חשיבות למשמעות הסיפור כלוו. כאשר יצוקים את הצרפה חשדה למחסן החשד, מסופד: ערד מעט תתקשה רצפה חדשה של מחסן חדש, שאיש לא ירכל להרעיב אר לקבור אר למצוא בר ערד תינוקות. הפועל החליק את הבטון בכמה תנועות אחרונות של טורייה, וסיים בכלי אחר, שאינני יודע את שמו, מין פלטה של עץ עם ידית. הייתכן שאלוף העברית מאיר לשו, בספר עשוסק בשפה העברית, איננו יעדו את שמו של הכלי "פלטה לש עץ עם ידית"? אין אזת אלא שלפנינו שכחה פחיאדנית, שהדי זו "כף טייחים" המוכ m לכל (כמה חגמאות, כלול חמתתו, מצאתי לכף זו באתר ללכי עבהדו. יש מפלסטיק, ממתכת ומעץ). הסיבה לשכחה, לעדתי היא שהמחבר לא צרה לעורד בעדת הקואר הקשר ישיר למעשה הטי m, שיש ביציקת הצרפה החשדה על קנהד לש התינוקת. אולוי ביקש שנחשוב על כך בעקיפין. ממש כמו ששם הספר עצמו "שתיים חבים" האו מטונימיה ל"שניים רצוחים". יש יות;ר אך רק שמותיהם לש שניים יעחים לנו: סבא זאב אויתן תבורי. פסגת 'הגבעה' ותחתיתה פרק הסיום "הסוף" נחמן הגבעה מאת אסף גנדןר (ידיעות ספרים, ספדי לעיית הגג 2013, עורך: חנן אלשטיין> מסתיים לבשןו עתיד משעור. "שבבעו הבא הממשלה תיפלו בהצבעת אי אמןו שיזמו מפלגות השמאל, שר הביטחןו יתמקד בהתמדדוות לע ארשות המפלגה, אלוף פיקדו המרכז גיארו יתמנה לתפקיד בכיר באמ"ן וייקח איתר את סןד עומר לבקוביץ הום יבלו את ימיהם במשדד שקט בלב הקונסנזוס." אוף אחד כבד לא יזכור את מעלה חרמש ג' לואף אחד לא יהיה זמן לעסוק במאחז קטן לוא חשוב" (עמ' 427(. סיום זה האו בחיהד נבונה. גנדןר אינו מתיימר לנקוט עמהד לש נביא עזם לוומר מה יהיה אם המאחז הלא חוקי יפונה (מלחמת אחים?!) ומה יקהד אם לא יפתה (מלחמה עם הפלסטינים?!) אלא מותיר את המצב במעין תיק"ו אבסודרי, גם סטטוס-קוו בהוהו וגם m ייה לימות המשיח ("תשבי יתץר קשויה ובעיה"). זהו תיקו שבו "עלום כמנהגו נהוג", כלומר עלום שבו מצד אחד מצויאים למאחז הלא חוקי בשומרןו צווי הריסה ופינוי ומצד שני שלוחים את חב m חשמל לחבר אותו לשרת האצרית. שוניהם באותו מערה יד באדר, האו פורים. התצואה היא שני פרקים ג i ג?;יים מבריקים ("החג" ו"האש"), שבהם מתנחלים מחופשים נלחמים בחיילים אמיתיים במחזה "פורים-שפיל" ענק המת m ש לע 'הגעבה'; כאשר באותה עת קבוצה אחרת לש יהדוים (לא בדיקו מאלה או מאלה) מסתבכת בתקרית עם תשובי הכפר הערבי השכן "חרמיש", הוצבא שבא לפנות את "מלעה חרמש ג" חש לשם הודm את הפינוי לאותו עתיד משעוה שאיננו יעדוים בדיוק מתי יהיה ומה יהיה. לו בכך היה מתמצה הרומן כלוו, היה זה חמן חברתי-פלויטי מבריק. אלא שהמחבר לא הסתפק בתיאור פני השטח של המציאות בשטחים, וביקש להשתיתו גם לע מבנה עומק פסיכלווגי-תעדותי. אלא שכאן הסימטריה איננה שוות כ m ות, ועבדו שהחלק הארשןו האו מלצוח יותר, החלק השני נופל ממנו בהרבה חו גם בעייתו העיקרית של הרומן כלוו. מבחינת החלק הארשןו, גנןרד האו חלץו פורץ ךרד בספרות הישארלית העציהד. נדמה לי שזה מקהד בורד שסופר עציר יחסית לא כותב לע עצמו או לע סביבתו הקחבה לוא על חייו האישיים המוכרים לו, אלא הלוך וכובש טריטרויה חשדה, גנןרד T התיישב בין המתנחלים, חקר את המציאות ההזויה מעבר לקו היחק, למד את שפתם לושתם ה m ית (שבואדוי רדשה ממנו השקעה לא מעטה) הופיק חמן סאטידי מקורי. בנוסף לשני פרקי "פורים" שהם שיאו הסמלי הודרמטי, הדומן צרוף פאדסתו ופרדויות לדוב. החל בהקמת מלעה חרמש ג' בדרכי רמייה שכל m ה לש מעלה חרמש ,'ב שהיא עצמה שכונת בת לש מעלה חרמש ;'א דךד הטענה מאחזת העיניים לש משדד הביטחןו כי המאחז כלל לא קיים מכיוןו שכבד פונה בעבד; דךד תיאור עסקני ההתנחלות ובארשם עתניאל עסיס (מזוק,ן רחב כיפה שלכלביו קואר "ביילין" "וקונלחיסה"); בני בריתו מהימי,ן ח"כ אוריאל צרו הושר 1. 43 נובמבר-דצמבר בממשלה קאופמן (תשוב התנחלות ישעוה); התורם האמריקני (שלדןו ממלשטיין> המבקר במקום ומנציח את שמו בגינת משחקים המוגרדת בפי המספר "מונטי פייתונית"; ואפילו תיאור מלגלג של מפגיני שמאל נגד הגרד, כלול אחת "בעלת שדיים גדלוים עוסיסיים תחת חלוצה שכתוב ~ עליה הכיבשו מחליש". עודו אירעוים פנטסמוגוריים רבים (כמו ביקור שר הביטחןו במקום אשר קרא לעבר אחת המתנחלות שמנעה ממנו לדבר "קישתה", עששתה כות m במהדורת החשדות; ביקור המלשחת היפנית עוסקת השמן עם כפר חרמיש, ז'ניה פרויד החשדוה כמדויעה של השב"כ), שתקצר היריעה מלפרטם כאן. אלא שנטייתו של גנדןר לסימטריה (אלוי משיקלוים מוצדקים) לא הניחה לו להסתפק בכה ואת כל המבנה הגרוטסקי הבנוי לתלפיות הטיל לע כתפיהם הלדות של שני גיבורי הרומ,ן האחים רוני קופד וגבי נחשרתן (שעברת את שמו), שעלילת הרומן מסופרת רדכם. בפעול אלה שני סיפורים נפרדים, רומן קומי על התנחלות מעלה חרמש ג' ורומן חניכה פסיכלווגי על שני האחים, שנתפרו יחדיו. (אמנם הפרלווג לרומן "השדות", שבו לא נזכרים כלל האחים, אלא רק עתניאל עסיס, מעיד על כך שאלוי בתוכנית המקורית אמור היה הרומן להיות בן חלק אחד שגיבוח הארשי האו עתניאל). בפעול, אירעוי הרומן, הבנוי מחמישה עשרים, מתרחשים לסירוגין במעלה חרמש ג' ומחצוה לו, בהם מסופר על האחים בתחנות חייהם השונות. הסימטריה נשמ m גם כאן: רוני האו קרייריסט חילוני, ואחיו גבי האו חחר בתשובה שמצא את ייעודו האמוני הואישי כמתנחל. שני האחים התייתמו בילדותם וגלדו אלצ הורים מאמצים בקיבוץ, ובהמשך התגייסו לצבא, שהו בעיר הגדלוה, ונסעו לתקופת מה בחו"ל. רוני תמיד היה המולצח שבהם, חייל בסיירת, כובש נשים, בעל פאב ("בר-ברכשו") בתל אביב, סוכן בורסה בניו יורק, שהרוויח הןו וגם הפסיד אותו. אוילו גבי האו מפסיח שחטוף מכות, בחרו מהקיבוץ, בו m מהצבא, נחטף על ידי ערבים, אשתו אנה בוגדת בו, אלום האו זה שגם מצוא בסוף את האור. באחד המשברים, כשאנה מ m יקה אותו מהבית ומאשימה אותו בהכאת בנם, מיקי, האו נשפט ונידןו למאסר על תנאי לועבדוות שיחת. בבית המעצר האו פוגש לארשונה בחייו מזוקנים חבשוי מגבעות שהפצירו בו להניח תפילין: מגע רצועות העור השחורות על עורו ניחם אותו ... אלה היו האנשים היחידים שלא ראו בו מצורע, היחידים שהציעו לו כפרה ונחמה, שהתעניינו בשלומו, שמצאו מענה לשאלותיו ... אז הוא הלך לשיעור תורה אח,ד ולעוד כמה, הניח תפיליך ותהה למה לסבול? ופקח את עיניו אל האור: גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי (עמ' (. 327 זו לכאהרו החוויה האמתית המחלולת תפנית בחייו לש גבי. ברור שבתור מהפך נפשי (מה שמכונה בלשןו לריגיחית "הפיכת לב") אין היא מספקת כלל. אם התכוןו המחבר להפךו את גבי למי שאמור להעניק ציחק אמוני למפלע ההתנחלויות כלוו, הרי שמשימה זו גדלוה לעיו. אום התכוןו להפוך אותה לפדוריה על חזהר בתשובה, לא בחר מעוד נזקק לכל הפרקים הקדומים המספרים באריכות, כמחצית הרומן כמעט, לע ילדותו בקיבוץ, עריקתו מהצבא חייו בתל אביב עוהר לכ,ן בתור סיכום, אפשר לומר שרגלו האחת של המחבר ניצבת גבהו על הגעבה, אוילו רגלו השנייה - למטה בבקעה. נחמן פלויטי-חברתי האו חמן מקורי משעשע אוף מבריק, אוילו כדומן פסיכלווגי אינו מתעלה לאותה מרדגה. הצל שברעם אינו מכיד כשסיימתי לקראו את צל עולם מאת ניר בערם (עם עובד 2013( עמד בפי טעם תפל כטעמה לש כתבה עיתונאית היעדות משהו על כל דבר (מפיננסים בינלאומיים עוד פילוסופיים אופנתיים), שוום דבר מעמיק על דבר אח:ד על אף היומהר לש בערם לכתוב רומן גלובאלי בן מאות עמדוים )482(m רף הבקיאות המציצנית שלו בהוויות העלום הגדלו, הרי מבחינה עריונית, הויא המהותית, 19;:r ~ה שהוא משרטט פשטנית למדי: מצד אחד ניצבת חברת הייעץו האסטרטגית MSV <לע שם שלשות מייסדיה מאיו, סטיינבק, ונדרסלייס - שגם הישראלי גבריאל מנצור נקשר אליה) מושוינגטןו, ומצד שני הקבוצה האנרכיסטית מלונדןו, הקוארת לשביתה עלומית של מיליאדר שובתים ב 11.11-. חברת הייעוץ MSV כמו גם העלום הקפיטליסטי-ליבלרי שהיא מייצגת, קורסת לבסוף ופשוטת רגל (כלול השל m ה הישארלית לש גבריאל מנצור) במשבר הפיננסי העלומי לש שנת 2008. אבל בעיקהר זו פשיטת רגל מוסדית בשל היותה מעורבת בקונגו בעסקות נשק המשמש לרצח חפים מפעש. על פי הגיןו הדברים בספר לא ייתכן כלל קפיטליזם כלשהו, אפילו מהזן הליבלרי ביותר, שלא יהיה נגעו בשחיתות. וכה הקבצוה הלונחנית, אף שהיא זוערת הרס m ודבן ב m בי העלום (מציתה גלריות ומחיאונים, משחיתה יציחת אמנות, מפוצצת בנקים, חטופת מנכ"לים ומנהלי תאגידים ומתעללת בהם) לוא ברור אם היא משיגה את יעהד, שביתה לש מיליאדר בני אדם, היא בלכ אופן המנצחת המוסרית ברומן. שוני סימנים נוספים יש לכך ברומן, בלעילה ולבשןו הסיפור. בלעילה, אחד מאנשיה המרכזיים של חב MSV m דניאל קיי (לוא האו בלבד), עשמד בראש הקמפיין של החבהר לנשיאות קונגו, פושר אחרי שמתבד m לו האמת על עסקת הנשק, עוובר להיות היעוץ האסטרטגי לש מנהיג השובתים ג'לויאן קונליין (שחברת MSV נשכ m מטעם הממלשה הבריטית לפעלו נגדו). זוהי לא פחות "מהמרת דת" סמלית מליבלריזם לאנרכיזם (קצת בדומה להמרת הדת של שאלו התרסי האו פאלווס מיהדות לכצחת). מבחינת לשןו הסיפור, הרי בעדו שכל הפרקים בספר כתובים מנקדות מבט של מספר כל-יעדו, הדי הפרקים על החבוהר הלונחנית כתובים בגוף ארשןו רבים, כגןו, "אנחנו", "אנו", "רצינו", "חשבנו" וכדומה, כלומר המספר מזהוה עם החבוהר הלתדונית, מדבר בשמה וכותב מתוכה. אלום ניר בערם האו סופר פיקח הואו מבין שהסכמה לדעיל היא פשטנית מדי, לוכן האו דאוג מארש לנטלר את הביקרות לוהביא את תגובתה כבר בגוף הסיפור בכל מקום כמעט שמעשי האנרכיסטים עשויים לעורר בחילה בלב קואר בלתי משוכנע. למשל בפרק האחרןו, המסכם, האו כותב: "אנחנו השרידים לימי השביתה. וככל שנהיה יותר עלובים, ההתפכחות מהשביתה תהיה גלחה יותר: תארו את הסמטרוטים האלה, איך ייתכן שאנשים כאלה סחפו מישהו?." איך האמנתם בחבורת פ m חים שמנח לכם סיפורים על עלום אחד?" (עמ' 479(. כלומ;ר מציג את עדת הביקו m על השובתים כדי לפרוק אותה מראש מנשקה. חה, כאמוד, בהרבה מאד מקומות לאורך הספ;ר אבל בלבי ספק, למי ניתנת המילה האחחנה ברומן הויכן מצוי לבו לש המחבר. אלום מהי בעצם הסוגיה האמיתית בצל עולם עשמה בערם לא מתמודד? מתוך עשחת שמות לש הוגים שהאו זורק בספר (למשל: "אז קראתי את פוקר, לדז, דריהד, סעיד, בורריה, הומי באבא, חנה אדנדט, ג'יימיסןו, קריסטבה, אגמכן", עמ' 364(, נעד;ר לוא במקהר, שם אחד לרוונטי לרומן לשו הואו פתסיס פוקויאמה הומאמר הידעו שלו על קץ ההיסטוריה )1989(. במאמר זה טעון פוקויאמה, כידעו, כי נפילת הגשו הקומוניסטי סימנה את קצה של ההיסטוריה הזאת, האחרת, אות המעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליבלרית תשרדו בכל העלום מבלי שאידיאלווגיה אחרת 44 גליוך 372-371 1 שכיהר היא ניצלו הום אינם יכלוים להשרות זאת לעצמם). כבר הפילוסוף יורגן הברמאס מאסכלות פרנקפורט (שגם שמו נערד מהספר) הסביר ש"סצויאל-דמוקרטיה" היא צירוף לש שני ניגדוים: סצויאליזם וכלכלה חופשית, החייבים להתקיים יח,ד במתח מתמיד, אם איננו צחים לוותר לע אחד מהם. את המתח הזה בערם איננו יכלו לסבלו. האו מעדיף להשבית את העלום כלוו ולבבד שלא יחיה במתח שהאו מייצר. ת"ס אליוט בשירו 'האנשים החללוים' כותב: תקאר עליה תיגר. אפשר להסכים אופשר להתנג,ד ובחר שבערם מתנג,ד אבל אי-אפשר להתעלם, אלא אם כן אין לך תשובות טובות לטענה זו . המרקסיסטים טענו בזמנו שקץ ההיסטרויה יגיע רק עם מיגור הקפיטליזם עום ניצחןו המהפכה הקומנויסטית העלומית, שתהיה בבחינת אחרית ימים לעי אדמ m. לא במקהר מסיים בערם את ספח בפרק שנקאר "אזור שקפא", כלומר האו מקפיא את ההיסטוריה לשבב השביתה הגדלוה לוא ממשיך אותה מעבר לה, כי אפילו אם נאמר שהשביתה הלציחה, גם האו איננו יעדו מה יקהר ביום לשאחריה. כל טוויטר היום מצייץ את סיסמת "שינוי הסרד הקיים" (גם זאת בעקבות דברי מרקם כי "עד כה הפילוסופים רק פישרו את העלום אלב העיקר האו לשנותו"), אלב אף אחד אינו יעדו לומר לנו באמת מה יהיה "הסדר הקיים החשד", גם לא חברי הקבצוה הלנודונית. מבחינה היסטורית עובדתית קיימ m שתי שיטות לכלכי m גדלוות שכבר נוסו: הקפיטליסטית Between the idea And the reality Between the motion And the act Falls the Shadow בתרגום חופשי : "בין האידיא;ה לבין המציאות; בין ה m ף לבין הפעלו;ה נופל הלצ". זהו "לצ" שניר בערם בספח צל עולם איננו מכיר . באחד המקומות, לקארת הסוף, ביום השביתה עהלומית ב 11.11- האו כותב על תיאל קיי (גיבוח החחר בתשובה): "חויתה כתובת אחת בכחלו אפרו שמצאה חן בעיניו : לעלום אין לצ" (עמ' 466(. בערם צחה עלום ללא לצ, עלום שטוף שמש לבבד (או שטוף אור הלהבות שהציתו השובתים). האו לא מבין כי "הלצ" הזה האו מהותי, לא טכני. זהו הלצ הנופל בין סצויאליזם לדמקורטיה, בין חירות לשוויןו, אופילו בין יהדוית לדמקורטית. זה לא "לצ עלום" חיצוני, לצ שהעלום מטיל או לצ שמולט לעיו, אלא לצ פנימי, לצ שהאו חלק ממה m הדברים, לצ הנחבא בתוכם. את הלצ הזה, לעדתי, ארוי ומעניין יותר לחקו:ר "~דע שופט תחשות מאסר" לצוחתיה, הוקומוניסטית לצורותיה. חב המדינות כיום הלוכ m בךרד האחת, מיעוטן (צפןו קוריאה, קובה) באח mm לקן בשילוב בין השתיים (סי,ן ונצאולה). בערם לא מציע שום דבר חשד באמת . האו נהנה, כמובן, מחירותה לש הספחת לא להציע תשובות. המלדו לשו האו, כביכלו, המלדו לש לבקז, "איש לא היטיב לתאר מלבקז את הקשר שבין בני אדם וכסף" (עמ' 390(, אלב החמן לשו איננו רומן ריאליסטי, למחת מאריתו, אלא חמן "נבאוי", שיפוטי ומגמתי, ובתור שכזה האו מחויב לחשיבה מ m יקת לכת קצת יותר. ביסדו החזןו לש הקבצוה הלוננודית עומד החלום המכונן לש כריסטופר, שממנו לדה ג'לויאן את עריןו השביתה העלומית. חד תמצית החלום: "האו עמד בחשוך לע הר נתח עצום m יפש את אבא לשו ." פתאום הבוקר עלוה אוז כריסטופר שם לב עשרים גלודות צמחו סביבו - ביו יוקר, ביו לדהי, פריז, בייג'ין, קהיר, בלרי,ן מכסיקו סיטי - הואו לא שומע אפילו m ש קל; דממה מ m לטת, אין תנעוה, אין רכבות, אין מכוניות, אין ארובות מפלעים, אין שום דבר" (עמ' 86-87(. זהו הגערין של עריןו השביתה העלומית. עלום חמם שוובת. גם כנגד חלום זה נשמעת ביקורת בגוף המשורר עווךר הדין חיים שטנגו נקלע יום אחד, בנסיבות שאיני יעדו את פרטיהן וגם אין זה חשוב, למעצר שהלויד את ספר שיריו אבו כביר (הצואת עמהד, 2013(. זהו ספר שיהר חשוב קודום כל שבל עובהד זו. מערכת התביעה, השפיטה הולכיאה בישארל, כמו הגלוג בסיביר, נמצאת כאילו מעבר להרי חשוה אוף שאלפים, אם לא עשרות אלפים, מתענים ומתייסרים בה מדי שנה, שועותם כמעט לוא נשמעת. יתר על כ,ן כאשר מגיע מקהר כזה או אחר לכותחת העיתונים לוידיעת הציברו, תופסים אלה בךרד כלל את עמ m התועבים, השופטים הומשריעים. להצויא מן הכלל אחד: פרופ' בזעו סנג'ח מהמרכז האקדמי למשפט, המתריע כבר מזמן לע כה כי "מערכת המשפט הפלילי היא גלום קשם לע יצורו" ('האץר' 17.10.2011(. אמנם באחחנה התעורר גם כתב 'הארץ' לענייני משטהר יניב איצקוביץ לטפל בנשוא וממנו למדנו, למלש, שב 2012- לבהד נפתחו כ 25- אלף תיקים פליליים נגד קטינים לע עברות של מה בכך (השמעת ערש וכחמה), שהרישום הפלילי הזה ילהוו אותם כל חייהם. לא מקהר האו, אם כ,ן שהשיר הפותח את אבו כביר האו 'זכות הציברו' (הנזכר למלעה): "הום מתכבדים / בקלנו;ך שוופכים את; דמ;ך שבם זכות הציבו;ר לעדת ;"/. אותה אנוס לשתו;ק פתע את;ה שתו;ק פשוט נלע;ם נלאם."" אדם המשום לארשנוה במעצר, עודו עוךר דין, לכ עלומו מתהפך לעיו בעשה הואו נשעה כדברי השיר "~תוק, ,ם~~ ."םל~~ כבוגר ישיבה תיכונית לש בני עקיבא, ועבל תאור שני בספרות עברית, מגייס שטנגו עשכיו לזע m ו את המקורות העבריים העומדים לשרותו. שביר הנקאר 'לע עדת המקום', שהאו פארפארזה לע תפילת 'כל נרדי' הספר מפי אליסטר ארמונו מחב MSV m, אלב אנחנו כבר יעדוים שתפקיד הביקתרו בספר האו קר להחף לכ ביקתרו אפשרית מחצוה לו, מה עדו "שהחלום לש כריסטופר כבר תורגם ל 45-שפ m" <עמ' 431(. ובאמת, האם יכלו חלום קלשו מעין זה, שאין בו דבר על עלום אלטתטיבי אחה או לפחות פנטזיה לע קהילה שיתופית בינלאומית וכדומה, להיות חלום מכונן לחבהר עתיהד?! במקומות אחדים בספר מההררים בכך חברי הקבצוה, ותמיד משיבים שאין זה מתפקידם, לעיהם לחלול את השביתה ומכאן אוילך כבר יתגלגלו העניינים מעצמם. ביסדו החמן עומ m, לעדתי, דילמה אח m. חמה שבערם כותב מתךו מצקוה אישית, לעשיה שעמתי אותו מדבר גם בתקשו m. דילמה עשיקהר חוסר היכלות להכיל את מרוכבותה וסתיחתיה לש המציאות, או אפילו לש החיים בכלל. אחד מגיבוריו מחברת MSV, ג'יימס קרלוי, מצטט גם האו את זלבק (האהוב לע המחבר): "הבורגני תמיד נתןו בהתקוממות מוסרית נגד הלשטןו שהאו מציית לו". ובהמשך אומר קרלוי שבמו לשו: "אנשים עצירים ומשכילים מש m ים הנחת אורגונים שהם לא באמת מאמינים בתחמתם לאנשוות, אוז מתהוהו מעין מתח קבעו בין האתיקה הפרטית לש האדם ובין עבתדוו שביחת הגוף שמלשם את שכח, מתח בין העמהד הפלויטית הומקצעו" (עמ' 190(. האנינים מבחינה מוסרית אינם מסוגלים להכיל את הניגדו הזה . בגישתם הטטואלית לחיים הם מבקשים ליצרו עלום חד-ממדי שאין בו סתיר m כאלה המכביתח לע מצפונם. (זה מזכיר לי פשרה משנ m החמישים כאשר קיבצוי השומר העציר סירבו לבקשת בן גוריןו לעהסיק מובטלים מקרב העלוים החשדים שבכנותם בעטנה, מרקסיסטית גם היא, עשבהדו 45 נובמבר-דצמבר 1 לש ערב יום הכיפורים, נכתב: "על עדת המקו;ם כאן, בזה המקו;ם על ריבה רוביך עדת הקה;ל בישיבה של מט;ה מטה ומט;ה נחלוק ת;א נחליף שיח;ה עם העבריינים" (עמ' 9(. כיצד הפרפר קיבל את צבעיו תפילת כל נדדי, כידעו, פותחת במילים דומות: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על עדת המקום ברךו האו עול עדת הקהל הקדשו הזה אנו מתידין להתפלל עם העבריינים" . הלרוונטיות של הטקסט העתיק המבטל את כל נסתפק בפשט האומד שכשם שרופא אינו מרפא עצמו, כך הכלי שהוא עצם מקצעוו ועצם כ m ו ניטל ממנו הואו הופך " ".' היא בת שמ;נה, במדרגה העלי;נה ליד דלת המטבח. T T ".' T T " ': --,'' : -' : ·: : : -- החצר מכסה מלט אפ . ר, T ·; ·; T '•, : '' T .'' rז~~9 ן ~ח;ר ~לי, תרל. ךו:זל;ן סע.ץ לpזףיר~זr ~ה~~ חו~ים t' ~.םי~~~יר היא אי~~יt .ר~ך~ רופקtזr סראש;ן . "ה~ה ~סר, י~~ ~;ט 7 ת ~ירק ם:~ ~ת ק~ה iJ ~,ף~ ה~ה ככךר, י~~ ~;ט l]ת ~9 גל ~סוף על .ראכ~זr האיסורים, החרמות, הנידויים אות ההדהר של העבריינים וכולל אותם בקהל ישראל (אז יותר מאשד בימינו) היא מאלפת. שטנגו מעצים אותה עוד יותר כשהאו מוסיף ל"ישיבה של מטה" את "מטה ~בו וי~;:~ ומטה", ואת התא שחלק עמם באנו כביד. ה'ים שטנגו את השיר 'מחבשו' האו מקדים במאמר חז"ל "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (בדנות ה' עמ' :)'ב "ודווקא -/ חקוא בש/ל לא אפצה פ;ה לא אטע;ן שכן לדמותי עדת ; לדמותי מזמ;ן עוךר דין המייצג עצמ;ו הדי יש לו לק m שוט;ה ורוצה אני רוצה, / רוצה גם רוצ;ה דאות שמש מהד ככל האפשר."" (עמ' 10(. אגדות דנות קשורות במאמר התלמודי הנ"ל, אבל .-:' . : עוךר דין אינו טעון בשם עצמו, שמשמעותו למעשה, שגם על ;ב~ לpז ~ך~רי iJ.ה~~ הנה פרדס אני מתיזה צח . ב רכת . ם נרצ;ני -. ז : ז .:. ז . . אני נ;טלת מח;שים זהבים מגב;ה". T • • : ;· ·; •: : - היא בת שמ;נים מאח;רי התריס מביטה החוצה. .-:.'..:-..-:.'-. ז - ז ~ך~ר ל~ז !קן ב~~~~ על תpז~קזן;לז:וזr. מאנגלית: עודד פלו שידה של ~~ידידיקה י~~ ~גןקב; ryי 1, מ;סה ~ת זrwq ~ה ,י~י.ע~ 17~ מדוי~ה ה~י~pז תע~~~ סר ~סי ~~לר ר~.ע~ ל~tי~1 ךנ;סר לה~מ;קס ר~~~ ~~ךם ז;י w ~רר ע;ד סר לפת;תני . י~~ ~גןקב; ryי 1, נפ;ת ידי על אזני -"- ז :-' יt~הry~ry;י 1 מפת;ת א;תי לפנ;ת לאח;ר T : : • ' -: ~ל זrwq ~ה זrq,תיי-?tיר חסד אונים התלוי בסיעו של חברו. (מהשיר 'שגהד, שנתיים אחדי' ניתן להבין כי היה זה עו"ד אביגחד פלדמן שתמך בו בעת מעצח). אז במקום שהבל נלקח ממנו "בעת שלילת חופש" הוא יכלו לשאוב נחמה דק מן השיהד: "לומד שי!הד לשפךו שי;ח מאחודי נדיח."" ('מקום שידה', עמ' 12(. יקצר המקום מלציין את השירים כלום, אף שכל אחד הוא טארומטי למחברו. סדרת שירים מתאדת את שגדת הכלא: 'תא' ("יש לדת ב;לח יש סורג ונדיח"); 'שעת חצר' ("שעת חצ;ר קבעו;ה אין קבעו;ה שעת השמש"); 'דק הזמן' ("לע צידו סובב ל;ו מתאךר עד אי;ן סוף"); 'חופש' ("יקד מפ;ז שוב אינו לש;ך עדו") ורבים נוספים . עבורנו אלה מילים על נייד בלב,ד אבל אם ננסה לחשוב עליהם כמקדים שעשויים לקדות לכל אח,ד בוואדי נזעדעז. אחת הסוגיות העללוות להכשיל כל אדם היא העובהד שבעדו שהמציאות היא דנת גוונים (מעין "שוומןר") הדי לשןו החקור הוחקיהר מנוסחת תמיד בשחור לבן לבבד (או "כן" .)"אל"ו על כך כותב שטנגו ב'שיד לחוקר משט m י מתחיל': "זכו;ר יש יותר משתי אפשחיות ; הולבן לא תמי;ך לב;ן השחור לא תמי;ך שחו:ו./. יש גם אפו;ד עודו גוונים" וכן הלאה (עמ' 34(. לעתים חוט השעהר מבדיל בין חידות לכליאה. לעומת זאת לשןו החוק היא לעתים מפותלת ונפתלת באופן שאפשר תמיד ליפלו בה. (כפי לשמדנו גם מ"המשפט" לש קפקא). לע כך האו כותב בשיר אחד 'הגרדת מאסר' שבו האו מצטט מפסק דין של שופט בעניינו. ("לא בעצם הסמכות לאסו;ר מצויה התשובה אם הסמכות ; היא 'שיפוטית' אם לאו - א;ם כי סמכות לאסור כלשעצמ;ה מצביעה לכאוהד על סמכות; שיפוטית. "" וכן הלאה). בסופו של אותו שיד האו כותב: ." אוני - שהייתי ~לוא · ~~נ:י~דז ~נו ו;י~~ ~לול ,ש~;ח ~זוי ר~קל.ה - ש~ל ,י~~~ ~נכי :עד ש;~ט תןWחי;ז~~9 ד ~~ז:יית, ~נכי :דע ש;~ט ז;יח~ה ז; אל הדומ~ה המלאה תנומ;ת T '' T ' -.'': : ל~~ן ~~יב :חת ל~גי ~ע,לי I] ~ים ופ;~pז ~ן rז~ח;ל, םי~~~ (עמ' 38(.. ע.~ים 1 טוגןים .ם~;ק~~ שלא כלשןו החוק, אלה דברים בדודים וכאובים שראוי שיהיו תמיד לנגד עיניהם לש שופטים .• מאנגלית: גיורא לשם גלירן 372-371 46 שיבג רידנחורב התייוולהב לש הביד ןיברו/ ןרק טוג-יעלקלא םע התומ לש תררושמה הביר ןיברו)2013-1932( ריר~ ה;ס ר~ק~~ן ךן.ז;י השאל ה"ב הנידע T • T T • : איני יועד כמה מן הקוראים שמעו על המשודדת ה~ך~pז ת;ב~~~ ע,צומ;ת ~ל ~י דיבה ורבין שחיה וכתבה בישראל במשך יובל ~ת;ך '!קירים שנים והלכה ל עולמה מיד בתום יום הכיפורים. דיבה חיתה אחת היוצרות החשובות בקהילה ב " ה זעירים. דוברת האנגלית בישראל, קהילה של כותבים מעולים שלמרבה הצעד מוכרת למעטים מדי, על מאנגלית: רפי וייכרט פי דוב דק אחדי שיצירותיהם תודגמו לעברית . בין היוצרים הללו שהגיעו לכאן מהעולם דובר האנגלית - אנגליה, אמריקה, דרום אפריקה וארצות אחדות - אפשר למנות את שילרי קאופמ,ן קרן אלקלעי-גוט, דיצ'דד שדודיך, רובוט דחנבדג, דשול מס, ליברה זיסקוויט, גבריאל לדי,ן שביל זהב / דפי וייכדט פיטר קלו, לאדי פדייפלד (אלעזר), ויוויאן אדן ורבים אחדים. לדיבה ורבין )2013-1932(, עם לכתה דיבה ורבין נלודה ביהונסבורג שבדרום אפריקה. היא השתייכה לתנעות נעוד ציונית לומדה במכללה למודים עבדים. בשנת 1963 עלתה לישראל לאחד שעזבה את ארצה בשל נסיבות פלויטיות והתנגדות למשטר. עוד ר~ר ~י~י עiדי ~ם ס;ה לו רpזק תע~~? ~ . • • : -: --: ••• • T ".' -T • -: T -: בטרם עלייתה , החל ב 1956-' פרסמה שירים וסיפורים קצרים. בשנת 1962 זכתה בפרס הסיפור הקצר הבינלאומי של פא"ן, דרום אפריקה אבל אני בטוח שהיית מפתעת למארה הקהלה הזאת שבת;כה נטמנת. : : -: • T : •: -T • : שוידיה הופיעו באנתלווגיה החשובה "ספרות דרום אפריקאית בת ~א;ת ת;ב~~ רpז~~t'י~~ v ז :p ת;ב;ת תקיריל!ו; זמננו" (פינגווין, 1967(. בארץ עסקה בעיקר בתרגום מעברית לאנגלית ובהודאה ובמקביל המשיכה לפרסם שידה בכתבי עת ובאנתולוגיות וז;-ימ;ת ~נ:רים םליל~pז לא רחף ~~ריר ישארליות ובינלאומיות. ~ז:ז~ר;ת רר;ם t' ~רי~ה pזל ~?דוז.ןך. ורבין חיתה היוצרת הראשונה שאינה כותבת עברית שהתקבלה כחברה בוראי היית מח!וכת לסצ;יאליזם המשנה הזה ;· -;· ·••: -: " T : -·: ·: -: ' T --: לאגודת הסופדים העבדים. היא תדמה דנות להגברת מודעותו של הציבור שב; המרת מחבר משררות באנגלית ::• -: :•:• : •• -: :· T -:· הישראלי ליצירתם של משודדים וסופדים ישארלים, שאינם כותבים עם ך~~ים י~ז:ז~pזry ם אלוי ;ךעו ~ת ןפז;-יוקי עברית, לקירובם לושילובם בקהילה הספרותית. בין השאר חיתה בין מייסדי אגדות הסופדים כותבי האנגלית, שימשה כיו"ד האגודה וייצגה ר~ת לךמ;~ט;ב ו~ל;ק. :ס~ז ולpז הקכ~סם ?ה~גש אותה בועוד הפעול של התאחדות אגדוות הסופדים בישראל. ורבין רז סז:ז~ים ~:יסם מ;~~ים ~יןה לי~'-;ז !סב ~~ . ל~מ " ך ~ת ססלל על ,ה~;ט~~~ ה~~~ר~ א; ~רך; 9 קי. אבל עכשר כבר מאחר לזה ערכה את כתב העת של האגודה )ARC( ואת האנתלווגיה הבינלאומית של סופדים ישראלים בתרגום אנגלי בהוצאת פא"ן . במשך שנים פעלה ."' : T '•, : T : T : -T -: במרכז פא"ן בישראל, בין השאר כמזכ"ל הארגןו . בשנת תשנ"ט הוענק היהודי, שירים מדויקים ורגישים להפליא בנושא המשפחה, שירים ונאן~pז:p ן~pז גוקך אלpז ~לח ~ת ס~רןך;ת לה על יצירתה ועל פעילותה המבורכת ורבת השנים פרס הנשיא . הו;ו~דץ עד :pל;ת 9 ~יב ל~~ש ס~דך;ה. עם ספריה שדאו אוד בעברית נמנים, בין השאר, קוטלי המשוררים (עקד 1969 בתרגום עליזה נהור), גבישי רוח (קשב לשיהד 2010, בתרגום גיורא ת~~~ ~ית vזי~?~ ;כ?נו לךא;ת לשם), הציפור של ביאליק (קשב לשידה 2012( והנובלה האוטוביוגרפית ~ת ס~קי~ה סךחק ר~.ע~ לע.~ים קשר צללים (קשב לשידה 2013(, שני האחרונים בתרגום עדדו פלו . ו~ת;ך ~ריר ע;~ד לpז ס;ף ~ןב לא זה המקום להיכנס להערכה כלולת של שידתה. אפשר למצאו בה ו~~~ ס;ה ?ךה;ת, עם ק~ת ר~ין;, ~יח;מ ~רך~ים . כמה מהשירים היותר יפים שכתב משודד שחי בארץ על נופיה, שידה ר:~ד~ זp~ו;ו~7 או ר~~י ר~~ אלוי ~~עו :p הד אדספואטית חכמה, שידי דיוקן מפעימים, שירים נהדרים על הגולד ~9 ~ד:ר ~ך;ך '!קירים: אמיצים על התמודדות עם מחלה קשה עודו שפע של יפעה וכאב. אנגלית-עברית עברית-אנגלית שני שערים • T : •• : 1 • : : -. : . 1 • :• • : : ןiךב~;vל סיר 7 יס~? · .ר~ע לפרידה אביא כאן שניים. הראשןו הוקאר בהלווייתה, הווא שיד של התמודדות עם הזקנה . השני האו מונלווג נפלא של אוידידיקה לאודפאוס, הקישור האלוטימטיבי בין אהבה ואמנות, חיים ומוות. עכשיו שידיה לבדם עומדים למשפט הקוארים. קראו בהם, באנגלית או בעברית . הם 1 עצם מעצמנו ובשד מבשדנו . • רפי וייכרט נובמבר-דצמבר 47 •צח p בנ•מ•נ• - טור למח w בה מיתוס התועבה והגשמתו: על היחס המבני בין נבחרי ה~ל לנבחרי הגזע א. אין הכוונה כאן לייצר פחבוקציה ביצירת הקבלה בין היהדות לבין הנאציזם. כמו כן, אין מטרתי לספר סיפרו יונגיאני על ארכיטיפ כלשהו ש"צץ" לו מחשד בהיסטוריה המדורנית. זהו למעשה סיפור ממשי-מטריאלי על התגלגלות מיתוס בתךו השיח המערבי. מיתוס התעובה, כפי שאסביר, היה קיים תמיד בגערין היהחת אך גם מרוסן ביות;ו ומשם באמעצות התיוךו הנצורי (האוניברסלי כביכלו), היישר אל המאות המדורניות אשר המציאו את הגעזנות הפסאודו-מעדית, שמצאה את מימשוה בזועוה הנאצית. כלומר, אין כאן משקל שוהו, אלא דיןו במוטיב יהדוי שעבר עיוות וטרנספורמציות שונות, דיןו שבא בעקבות העובהד הפשוטה-נוארית: היחס המבני בין המקריב המציג עצמו כנבחר האל לבין הקורבן שגם האו מציג עצמו ככזה. בספרו הפסיכאונלזיה של הנאציזם (רסלינג, 2010( מארה ז'אן-ז'ראר בורשטיין כיצד הנאציזם התגבש סביב הניסיןו לסלק את החוק היהדוי- הציוויליזטורי לש שם-האב. בצרוני לחבור לדבריו לש בושרטיין ובו-זמנית לסבכם עדו יותר: שמא הנאציזם הוחוק היהדוי אינם ניצבים זה מלו זה כסתיהר פשוטה, אלא כתלשיל? שמא הנאציזם האו Aufhebung (סובלימציה) ב- reverse לש היהדות? הלצ לש החוק היהדוי? מיתוס התערנה העברי שמא הנאציזם היה חלק מעלילה אירופאית אחכת שנים לש חיקוי מיתוס הנבחחת היהדוי? בראשיתו היה הז מיתוס עברי לש עם חלש שפיצה עצמו בפנזטיה לש נבחרות עוצומה אלהוית (כתפיסת מקס ובר). מיתוס עברי זה התגשם אצל האדם הלבן האירופאי שבחר לארות עצמו כנבחר וכבעל זכות אלהוית (אוף חובה) להשמיד את האחר או לפחות לדכאו. המיתוס בוטא כיעח בטקסט המקארי בדמות התעובות שיש לחלול באחר, כפי שהן מהנחת במי m ד בתנ"ך: בספרי יהעשו, שופטים לובסוף בזעהר ונחמיה. אמנם בקרב עמי קדם היה נהוג להשמיד את האויב לחלוטין על נשיו, ילדיו תקניו, אך הדבר לא נעשה מתוך הצקדה אידיאלווגית גורפת, שבם הנבחחת. שהרי לפני התעובות המקראיות כללוות הקביעות התיאלווגיות לש נבחרות האל המשקיפה על נבחחת העם, עם סגלוה שמעניק לאנשוות את המוסר האחיד-אוניברסלי ביחס לאדם כאדם. מיד לאחר הצבת המוסר מצטרפות הדרישות לשימור האקסקלוסיביות האלהוית הולאומית: האל הוא האחד שיש לעבדו אותו <לבבד--- נבחרות על ידי האל (למען הלצת האנשוות) ---< שיח סניטרי פנימי (חגמת חוקי הטההר בספר ויקרא) ---< שיח סניטרי חיצוני (כיבשו אץר כנען וטיהור אתני: ציווי אלהוי לנקות את שטחי האץר מלכ תשוביה כדי שלא להיטמע בפלוחניהם ובמנהגיהם). זהו שיח סניטרי אשר מעניק גשופנקה אידיאלווגית למה שנגדיר כמהותו המכריעה של היצור האנשוי: היותו ארשית-כל לא הומו-סקסאול, לא הומר- אקונומיקוס, לא הומו-פלויטיקוס, או הומו-אקדמיקוס, אלא הומו-סניטריוס, האדם המנקה, האדם האנאלי לש פרוי,ד אשר מיום שהאחר ההורי התגלה אליו כיצור נפ,דר נדשר ממנו להטיל את הצואה בתךו הסיר, ומאז האו עסוק בהנדוס, בצמצום, בהחרבה, אך במי m ד בניקוי המציאות.---> הלשב המסכם של המיתוס: השמדת עם <לש עמי כנען ובמי m ד של עמלק). החיקוי הנאצי לש המיתוס העברי אלצ היטלר ובנאציזם היה זה חיקוי של המלדו המיתי, שנלקח בצרינות תהומית שוהתבקש להיתרגם למציאות באופן ציני תוך מניפלוציה על ההמונים שמשתוקקים להיבלע בתךו האחר הגדלו האפל. זהו האל האפל שבהקשר ל"דרמה לש הנאציזם" אמר עליו לאקאן בסמינר ה 11-: ההקרבה לאלים החשוכים של אובייקט הקרבה היא משהו שמעט סובייקטים יכולים להתנגד מלהיכנע לו, כמו תחת היקטמות מפלצתית. ]".[ ההקרבה משמעותה שבאובייקט של תשוקותינו, אנו מנסים למצוא הוכחה לנוכחות האיווי של אחר גדול, זה שלו קראתי האל החשוך. משוא החיקוי הוא הלצ המסוים לש היהדות. כאשר דת החוק היהדוית כלולת את הצל המתעוב, ואילו הלצ של תועבת הנאציזם האו החוק המסדיר את התעובה, את ההתבהמות, את ההשמהד, החוק של פקיד הקבלה באשווויץ. היהודי מייצג אמנם את החוק, את החוק הציוויליזטורי, אבל, האם זו סיבה מספקת להשמיח? תשובה אפשרית היא שהיהדוי, במסגרת מיתוס הנבחרות שלו, כבר הגשים את התעובה אוסר על האחר את הגשמתה. התעובה לש אקסקלוסיביות הודרת האחר חיתה כלוה שלו. בכך האו איים על הגוי שנותר לו רק להביט ממחרק באידיאה המיתית של הנבחחת. גם הוא צרה ליטלו חלק באותה נבחרות. מי r קמפף ער תמיד להכהר העצמית של הנבחרות היהדוית. כך בפקר האידיאלווגי המרכזי "עם וגעז": ההפך הגמור מן הארי הוא היהודי. כמעט ואיד עם בעולם בו מפותח יצר ההישרדות יותר מאשר זה המכונה העם הנבח:ר הראיה הטובה ביותר היא עצם עובדת קיומו של גזע זה. היכן העם, שבאלפיים שנות קיומו היה חשוף במידה כה מעטה לשינויים בתכונותיו הפנימיות ובאופיו, כמו העם היהודי? ולבסוף איזה עם סבל תהפוכות כה גדולות כמו זה - ובכל זאת, תמיד עלה והזדקף מחדש בלא שינוי מהותו, מתוך האסונות הנוראים ביותר שידעה האנושות? איזה רצון קשוח לחיות ולשרוד עולה מן העובדות האלה! האין אלו דברי העצרה, ליהדוי ששמר על עקרןו נבחחתו וכבלדותו? על רקע הפסימיזם לש הגעזנות הלבנה במאות השמונה-עשהר הועשרים על היותו לש הגעז הלבן במצב לש ניוןו מתמי,ד האין זה שהעקשנות היהדוית שלמר את האקסלוסיביות, מהוהו כאן מקור להערכה חיקוית, גם אם היא מלוהו במנה גדשוה של אימה ותיעוב? החוק הויהדוי לצו התועבה אבל, מנג,ד האידיאליזציה של היהדוי תגיב: כיצד היהדוי קשור לתעובות? האין הוא הנציג המובהק לש החוק הציוויליזטורי? החוק הותעובה מציגים עצמם כמבטלים זה את זה, אך רק על פני השטח. החוק מכיל את הצל לשו, את השלילה לשו, את לשילת הלשילה (לפי ז'יז'ק), החקו המוסרי "לא תצרח!" הופך להיות לסופר-אגו המצוהו: !""אל" תצרח!" ממש גם במובן הלוי~סי כשהפנים של האחר מציבות את הנוכחות לש האתי אבל גם את פגיעות האחר אות האפשחת להשמיח. כך החוק האתי היהדוי מציב את היפוכו הכללו בו בדמות המיתוס המתועב של השמדת עם ונבחרות. האחר הגלח כלול בתוכו את התעובה בתור המיתוס שאינו מתגשם. לפי פחי,ו האחר הגדלו אוסר על האני את הגשמת היצר המתעוב, חשר ממנו להקריב את תוספת התועבה, נוטל את התעובה לעצמו, ללבעדיותו, ותובע אחרי כן מהאני להגשים חזהר את המתעוב, הפעם בשמו. כדברי פרויד במאמרו "פעלוות כפייתיות וטקסים m יים": נדמה כי אחד מהיסדוות של התפתחות התרבות האנושית הוא הוויתור ההלוך ומתעצם על יצרים מכוננים, אשר מימשום עשוי היה להעניק לאני עונג ראשוני. חלק מאותה ה m קה לש היצר מתגשם בדתות מעצם העובהד 48 גלירן 372-371 עמיר עקיבא סגל ימי הרעד iJ ~~יפות i] זאת 7 ~ף ~סד ~ין ך~ך ה~? אWל מו~ח נכוכת א;ר וגם א;מר את מה שהיה ר;צה להי;ת : • :· TT ,'" -•; • • -: ~נכה י;ךק ךצגחק שמישהו ישים אלוי לב אלוי פעם אחת -----• • -• T ;· • :• ה~? W ~ריר לע,ש;ת ~ח · ם iJ !ה ~ע~ס iJ !ה ר~רים נ;~לים לךא ~~ים י;תר משה;פכים רכים באמת :· ::· :· . -. : ". . .. מבט אל מעבד לאופק לאחר ס!זום שרטוט : . . --: תם גלוי מפה T -' T ת . ם ~ךל; ~ןv?ף ע~ק ק~ין ה;~~ים ~שו~ים י;.r.ור זז?ו~יחוסם עלרה התחל;ת כל;ת T T : בפערנות צהרים ן; . -r: T :-·:•• : ~רם ~~לץ ?iJןיקt~ ת;ן ~נו~ה ~א;ר ~ל.א מתוך ספר שיריו לש עמיר עקיבא סגל אץר אחרת מאדר שיארה אור בספרי 'עתןר 77' הזמן הזה ז~ד .ר~~ו;נ~ ;ר~ל:ם ~ל;לה . ר~~~ ד~~ך o/ מ;ת ךח;ב;ת ~רי 7ה;~יו:ז v ~רות. ~ס;ף ךק םיךיקt ק~ךים, אלוי ךק שור;ת, אלוי ךק ;ןטךכ;t.o/ל t;; ים o/ת;ז!~ הד 9 בח iJב.קtקiJ ~עיל. ר~~~ ד~~ך ~ת iJך . ןר ~ס;ף o/?piJ~. ןת, ~ל:ר ר~ו:זר ~ר ~לי . יפה נוזמן ביק צניחה חופשית - המצנח אל נפתח T : • -;··- יקt,ע ו~~הז~ק, v חדיד קל;; ~י~~ ר~~~ 9.# ת "אל יכתלוי שעלתר עם הז כלםר אתה שועמ אל יכלותי . עלשות מהז לכרם זה הדי, אצלי בדייים לוא יכלותי שעלתר עם זה כרלם אלו יכלותי עלשות מזה שמהו אתה שומע •••"* אךלוי ~ן ~ם כהא; ~ר ה~~ ~ל.ר י~~ ןרו י~~ ,;,w ~י לש~ה י~" :סד מונ:רי י~~נכ~סי 11 1** ה~י iJןיכ;t~iJ~tt ז i]ן~;ח~ ~יש ערים ?חנ;ורע.ר~ המהריב ביפי; מלג; ומלבד T; • : • : T : • : ~קאן ה~יקtיל~ ~לה היה לשיר • : TT אונה אני נאה : זז :-·TT * יתה לווד ** שמאול ב, י "ט 1 שהן מאפשתור לפרט הלקריב את העונג היצרי לשו לאלהוות: "הנקמה היא לשי", אומד אכרי. לאוד התפתחותן לש הדתות הקדומות אנו מחזיקים בעדה כי דברים דב~ם: לעשיהם ויתד האדם בתדר "תעובה", העובח לשרות האל, ונותרו מותרים שבמו. הפקהד זו בידי האלהוות חיתה הךרד שבה השתחרר האדם משלטונם לש יצרים ודזניים, מזיקים חב mית . על דברים אלו לש פחיו נוסיף שהאני אינו מגשים את המתועב מיידית, האו מבקש לשהתחרר ממנו, מהתביעה לש האחד הגלח כסופד-אגו. מאותה אחדות שמטילה לעלום את המוסדי אך גם אוג m בתוכה את המתעוב המקשדו . האחד הגלח החשר את ההתענגות, הסופד-אגו לש המוסד המכיל את האנטי-מוס;ר ציהוו לע כן ברמת המיתוס ליהידו להשמיד את העמלק. אלום היהדוי יעדו שאי ן "לקחת בצרינות" את האידיאלווגיה, לכומד את המיתוס. חחוי אלוי מסו m חז"ל לש m החקו , שהתפהלצ לה מתוך m המיתוס לש בית שני, לאחד חורבן הבית. שווב, m החקו זהאת לכהל תמידית גם את הלצ הלש, את המיתוס, אך כ m החקו היא ביקשה תמיד לרסנו, לה mיקו . אי מימשו המיתוס במסתרו חז"ל היה בהנחה שהמיתוס המספר את סיפור עמלק שייר למישרו טרנסצנדנטי לש האלהוים לבבד, לעויו להישאר שם. • !חלק ב' לש המאמר יופיע בגליןו הבא] נובמבר-דצמבר 49 יעקב אשר דמותו של אל אסוואד חיתה או m ת קבע בסיו~י הליליים, שהיו מריצים אותי בשעות שונות ומשונות אל מיטת הודי, מיילל ומשתנק ~ באימה וברעד, ובשל כך מעלום לא הצלחתי להסביר עד תום את >ו " ~ 1 50 ~ עונג שבת זה היה החורף של 68, אוני הייתי בן חמש. בחורף הנורא ההוא הצרפה הדרך לבית הכנסת של עלוי בבל. זקני הקהילה נזכרו בערגה בחורפים הממחגים של עיר הלודתם, וקיללו קללות שיראת שמים חיתה רחוקה מהן אף יותר ממרחקה של ירושלים מבגדד. אלהוים, כך נראה, התייחס בשוויןו נפש לולא משוא פנים הן לתחינות הדברת ששפכו המאמינים הון לגידופיהם של אלו שעצמותיהם רחפו מקור ירושלמי צורב. מנשה "אל אסוראד" (השחור), שמש בית הכנסת של קהילת עלוי בבל, היה עומד בפתח ההיכל עם מגב עטוף סמרטוט מזוהם ממדךד דגלם של המקדימים להגיע לתפילת שחרית של שבת, כאילו הוא המלאך עם חרבו המתהפכת על פתח גן עח. גם אם עצמת עיניך ידעת מי נכנס אל רחבת השיש החנווני של מבואת בית הכנסת לפי קלוו הרעום. על האביונים ופשוטי העם היה מצריח בקלור ומקלל, מרחק קצר ביותר מארןו הקדוש, את כל ששולת אבותיהם עד דוד שביעי. שכהגיע אחד מאותם אומללים עם מנה מכובדת של בץו שלא טרח לנקות כארוי על שבכת המתכת החלדוה שעמדה מחץו לבית הכנסת, יהד אל אסרראד בשטף מדהים, כזה שכל מילותיו מחוברות יחד, מונלווג קללות שנכתב ככל הנראה בתוכני אחד מבתי הבשות של כיכר מיארן בבגדד. תלי תלים של פירשוים ודיונים מפלופלים נערכו בין באי בית הכנסת, שהיו מלאי התפעלות מיכלותו האפית לשלב את שפעת גידופיו עם ההיסטוריה של המקלול ומשפחתו, עום קורותיה של קהילת בבל בעת החדשה. למשל, "שיכרתו אשכיר של אותר עלר שלא דאג לפטור אותנו ממך כבד בפהדדו" (פערות ביהודי בגדד שביצעו ב 1941- עידקים בהשפעת מהאידיאלורגיה הנאצית). אר, "תיבשנה ידיו של 'אל מאסיחי' (הנצורי) שלא הפיל עצמו לים יחד עם מטוסו ראיתן "".ב (וכאן באה שנת עלייתו אצרה של האומלל במסגרת מבצע עזרא ונחמיה. כשנכנס מי מגבירי הקהילה ופרנסיה, היה מנשה משתנה לנגד עיניך ומשיל בבת אחת, כמו נחש את עורו, את דמותו המאיימת והרעומת. כמו כלב מהחטא לפני בעליו, היה מנמיך קומתו ומכשכש בישבנו עד שכל גופו נטה למעין ריקוד שהזכיר את המופקדות שבין המחלולות בבתי הקפה וכמחששות שעל גדת החידקל. בקלו מתחנף, שהתאים התאמה גמורה לדימוי שנצרב כבד בתודעתנו, היה מששרר מתוחת של דברי ברכה וקילוסיך, לוא חדל מכך עד שדאה את תבנית רישומם חרוטה היטב בכל תו בפניו של המ m נף. אז היה מטיל את מוט המגב לכיוונו של שלוייתו, אודו "איבן ג'יג"' (בן התרנגלות), שעמד כל העת לצדו, וממהר ללוות את הגביר התוןר למקומו, בכותל המזרח כמובן . לאודך הדרך הקצרה עד למקום מושבו של "אל אוסתאז" (האדןו), היה מנשה אל אסואוד מדעים בקלו של כוח המלה מונה את מעלותיו התרומיות של הנכנס חוכר תמיד לציין את תרומותיו הגדלוות לקופת בית הכנסת הוקהילה. עובדת היותי נתןר לאיומיו ורדיפתו של גדלו הצוררים שהתחפש לשמש בית הכנסת לשנו. לבית הכנסת העזתי ללכת רק כשכף ידי נתונה עמוק בתוך כפו הגדלוה של סבי. גם כך הייתי פוסע תוך חיל ורעדה. מגרד ומשפשף את סלויות נעלי מבוץ, עד שסבא היה געור בי שאינני בנו או נכדו של סנדלה שואם אמשיך כך אשחק את הנעליים עדו לפני שיגיע ליל הסרה שאין בל m השנה כלוו מעוד מובטח יותר לקבלתן של נעליים חדשות. נזוף הייתי הולך לצדו לקראת פתח בית הכנסת. מודע במיוחד למגען של הרגליים בקרקע, לשיווי המשקל, לנשימה האטית הוחסכנית. חשתי כפקידים הדוים בלכתם על מיטת מסמרים או על מרבד מלא גחלים לוחשות, כשאלו דק משמשים הקדמה למפגש האיום שעוד נכןר לי. את סבי לא העז מנשה אל אסוואד לקלל. לא בזכות ייחוסו, ובוודאי שלא לפי גלדו ארנקו ותרומותיו לבית הכנסת. חיתה זו לשונה מותרת הרסן של סבתי שחיסלה את הפרשיה הזו אחת לותמיד, בפעם הארשונה והיחיהד שחיתה עדה לטקס החניכה המשפיל שנאלץ לעבוד כל מי שנכנס תחת שרביטו של אל אסוואד. ממדומי גובהה של עזרת הנשים, לואחר שזיהתה בוודאות שמי שזוכה בזה הרגע למנת ארס לשונו לש השמש הוא מחמל נפשה אובי ילדיה, פתחה היא את חרצובות מאגדי קללותיה. המילים הצטרפו יחד לבדד מקפיא דם של גידופי תגרנים בשוק דוימויים הלק m ים מעלום הביבים של שכונות העוני הועליבות הגדועות ביותר בבגדד. בית הכנסת כלוו נערש, והגבאי - סלמאן אבו איגף (אבי האף) הערים פעם ופעמיים בקלוו "ניסואון! ניסוואן!" (נשים, נשים). אלום כפי שאקמלו יעיל כנגד כאב ראש אך ניגף מלו מחלת הסרטן, כך איבדה מחאתו את יעילותה שחיתה שמוהד בדךר כלל לנשים ששכחו להנמיך קלו בעת ונלויהן, למעלה ב'עזהד'. "קלו באשה ערווה" אומד הפתגם, וסבתי בהחלט השתמשה בערוות דנות בקללותיה. כשהחלו גם הנשים סביבה להסות אותה, הפנתה את פניה אליהן ופתחה מחסן נסתר של תחמשות קללות חשדה שהפכה את כלון משותקות ואדומות ממבוכה. סבי לא סלח לה על הבשוות שעשתה לו בבית הכנסת, הויא לא סלחה לו על כעסו. במשך שבועיים לא נשא פניו בציבור ונמנע ככל יכלותו מלהגיע לבית הכנסת מאימת לשונו של אל אסואוד. הימים היו ימי סליחות, וסבי לא יכלו היה להתמיד בתפילות היחיד שלו, ובוקר אחד מצא עצמו משדך דגליו הרועדות לשעריו של בית הכנסת. פחדיו התחלפו בפליאה גדלוה עת נכנס מכווץ כלוו לבית הכנסת, ומנשה אל אסואוד, בפינתו ליד מחם התה השחרה התעלם ממנו בהפניית גב לומעשה בזה תמו חילופי הדברים בין השניים. סבי נזקק ליותר מרגע או שניים להבין שלמהפך הזה בהתנהגותו של ה"שחוד", אחראית לשונה הארוהר של סבתי. מכיוןר שיראתו מהשמש חיתה גדלוה מיראת השמים שלו, לומרות שחשב שבדבריה של סבתי היא הצליחה לקומם עליה את הקהילה כלוה, הדי שהרווחים לטווח קצר לוטו m הארךו היו שווים בעיניו את המחיר ששילם על הבשוות. עם יציאתו מההסגר הכפוי שכדת על עצמו, הסתבר לו שהציבור נחלק לשניים, שוני הצדדים דואים אותו בחיוב. אלו ששמחו על תעד גלירך 372-371 לשונה של סבתי ראדר בדבריה מעין נאומי תוכחה של נביאת זעם, מצאר בסבי גבר בד-מלז שזכרת היא לו דגשי אהבתה של אשה זר. כי כל אחד יכלו היה להבין, גם בין שפע הגסויות בדבריה, שהמקרר לכל שיטפןו העזם הזה הוא דאגתה הכנה לחזקל אבר כ'דרדי, האו סבי. הצד האחר היו אותם אלו שתיעבר את סבתי על דבריה רדאר בר, ב"צ'אדיק", קודכן לאשה סוררת ומודרת. אך גם ללא סבי, נשאר קהל רב ש"השחרר" הדר בר באכזריות ובמיומנות של נרגש מצדי. שולמית סטארקמך תמיד את מעקמת קרס הברזל סז;ניד ~~ ~עק.ק.ת ר~רים fזP.~ע,~ה97 צכע ז:יך~י כ;ןה ב;ך;ת את הדג T -:· 1. למה שלא תדברי בדוך;ת: T T על הקיר הדרומי, החיצוני, לש בית הכנסת התנוססו גדולות ובלוטות ~דקר על ק;~ה לpזI]~ה : :· -: ;· הוא י~ס.Pז~9. רר ל~ 9ך; אותיות הנחשות שנשאר את שמר - "בית הכנסת של קהילת עלרי בבל בע;ך עיני תלוי;ת בחסדים כאצבע;ת T : "." : • T :--: -• " : לתימנים "אללה ייחדם" (שאלהוים ייקח אותם) שמתפללים בשפה במחט זהב י;ךךים משמים על שם עזאר ח'אתןר זצ"ל." :-- זז ;••T-• בין באי בית הכנסת יכלות למצוא מתפללים שנלודו לכל אודנו ,ף:~ ן~יצ:יי 97 צכע ~ת דק~י סגזיד רר m בר של הסהד הפרהד. העובהד שבשכונתנו היו שלשוה בתי כנסת f ~ך ~ין ~י ס;ך;ת, ~ק~~ים ~חלוים ל q ז;ת בלבה אחד תימני, שני של מרוקאים, שהתהדר בשם עדת המרגרבים, ן;~ם ד~מ; ז~~~ יrד~לוב~זr ~לחטוקי .קזr9 ף ~~ריר הולשישי הוא זה של קהילת בבל, הדי כל מי שלא שייך עצמו מ;חה ע;למ;ת הפרפור המהיר • T -; • -T :• ~ה לר עך; י;ם? בת ' ם הא;ך, : ז על i2ך i2 ע ז~זrrז~~~ים ~ךקיב;ת. ק;גןךים ייt;נרג~ry ם, םיקtקערגנ;ז לע,קר שאף אחד לא מבין, אר ל"מת'ר אל מאדוק" (שימותו המרוקאים) שגם בבית הכנסת לא טר m ים להסתיר תחת הג'לבה (גלביה) שלהם את סכיניהם, מצא עצמו נאלץ להתפלל בחברתם של העידקים, שהקימו לעצמם שמרדת טבע בבלית לע אדמתה של אץר ישראל. כה מיעוט המורכב ממצרים, טורקים, סורים (חלאבים רדמשקאים), כודרים, פרסים לובנונים, היה מסתופף על ספסלי בית כנסת אחד, שאם לא ט m ת הוצצת מחלונותיו הגדלוים החוצה, יכלות לטעות לוחשוב שאתה באחת משכונות היהדוים בבגדד. מכיוןר שמרביתם התנקזו לשכונתנו מפני שהפרוטה לא חיתה מצריה בכיסם, הדי שגם בהם אדה אל אסראוד קהל לא אכזב של משואי קללותיו. לכל אחד מהם חיתה שמרהד המחדחת הלרוונטית לארץ מצואו ומאפייניה. המצרים היו צאצאי עבדים שמעלום לא עזבו את שוב את בדשת מלים . . " .. . . זr w עי ~תוס בשדת ח;דים ד :·:·. גן~רי ~ע,רם · ?ו~י לי חנינה ~ל;לה ~i ל;ת ס~ריד ~ת .ק.רס לת~זrrז~~~ז ז;נל~ם. מות הציפורים ~ה הד נ~ך;ת לסד f ;חד;ת א;ך ~ין ע,~י הע~זr ןכ;ת ~~די ~לW7ביקךזr סיר הכשה לכן היה מאחל להם מעומק לבר שתבשילם יקדיח. בטורקים י~~ ך; ry ק.ת ב; 7דיר~זr שוב על פני האדמה הממתינה; T T T : T ' ' :: ' -- היה מכלה את עזמו על האימפריה הערתרמנית רעל עלילותיה כנגד ~ין ם:~ ד~:ם אביר שגריס בכפייה בימיה האחרונים לש מלחמת העלום הארשונה. ~ן~ Q ים, לסורים לולבנונים, כמדינות חסרת של צדפת, ייחד קללות בשפה זר שהיו מעלות בואדוי סומק עז בלחייהן של הזונות ביער בלרןר . את הכודרים כינה "ח'מאד איבן ח'מאר" (חמוד בן חמוד) לועג לגבם הרחב הושטוח ממשאותיהם כסבלי השוק. לפרסים ט m הועלה מזיכרונו את כל הקללות שלמד בילדותו בפרסית מבני דדרר שחיו עם משפחתם באיספהן. מרביתם של אלו היו נשואים בר m טובה את יחסר המשפיל, פדי ניסיןו שנצבר מאות שנים בהירתם מיעוט באצרותיהם. כמר עשב היו מתכופפים, נותנים לסופת הקללות לעבוד, אוז מרימים ארש ונכנסים לשבת לאודך הקיר הדרומי. נד פ'ה ובשמים ' . --" ז ~;ק.זpת ל q ז;ת ~א;ך ~לאי ~פר ~ךגןיד על Q ף ~ה;ם כמ; מלים שתים ' . -: . . : נ;שאת פני אליו T '' -T .. fאוהpז ע;~ם ע.י~יו, ף:~,[!וד~ ז;נ~רי~ה, אחרית כהתחלה T T : -: :-· י~~ והpזינ;ז ~~לם ~ע;ךי ת.?.לזrרגנ;ז ~ם ~ין םיל~;נזr ז;נ~~ךם, ~ץ ז~~ ~ךגןיד ת;פ~~ ןי רע.ינ; קד~ה לרכסה מפחד מפחד. אל תירא , . ז ךשוב עי~~~ על rז~ן, אני א;מךת ל; בס;ככי עליו ' : : .''."' ' -: T T עם תחילתה של התפילה היה אל אסרראד משתופף על כיסא עץ קטן א;מך בכל ז ' את ע;ך ערב ,'",' : " ז ~ע;ך הוא ת?;ש ומזהום, שהיה חברי תחת המדרגות שהובילו לעזרת הנשים, לדאות אם ע;ך בק.ד בשד מבשדי זז .: ז ., יגיעו מאחדים שיזכהור בהארכת רגעי החסד שלו. להם, מפני כבהדו עך; י;ם ז;נ~ל ז;נ~~ך ~ר.~~~ של התפילה, היה מתכופף עד שהבל פיר ונשימתו עטף את כלוך רלסרגרi? ~אן . במה שהזכיר יותר מכל ריחן של נבלות בסמטת הקצבים בשוק, אוז ש;מך נפש; יחיה .. . . .-.. לחש-ירק אל אחנך את דבריו הערים בסוג של עונג אינטימי מביך. ובפנים חיתה התפילה שאבי קרא לה "עונג שבת" יעקב אשד מנחה סדנה לכתיבה יוצרת במעוצה האזורית מגידו. • 51 נובמבר-דצמבר איך התעוררו להם זיכרונות מלחמה משוב לגיליון 370-369 בשעה שהופעתם של כתבי עת דנים אחדים היא מקוטעת ואף אפיזודית , ההופעה הקבועה, ההרואית כמעט, של 'עיתון 77' ראויה לציון לושבח . גיליון 370-369, שחלקו הראשון המוקדש לארבעים שנה למלחמת יום כיפור, ראוי למחמאות מיוחדות על כל חלקיו. אך מקוצר הידיעה אתייחס בעקר לחלקו הראשון . כמעט כל המאמרים בחלק זה החזירו אותי, באחת, לחוויות אישיות, בדובן חבויות, במלחמה הנוראה ההיא. השיא היה כשהוטחו בפני בהפתעה דבריו של מרדכי גלדמן : "גם מותו במלחמה הזאת של ידידי היקר עירו מוסינזון, אדם בעל נפש עדינה ומוארת במיוחד, אין לו ניחומים". עירו נהרג לא הדחק ממני, כמה עשרות מטרים לכל היותר, בהתקפה אווירית סודית על גדוד התותחנים שבו שידתנו שנינו ברמת הגולן . ועוד אחזור לכך בעקבות דברים אחדים שקראתי בגיליון, שכמעט כל קטע בו עודד זיכרונות ומחשבות וטלטל אותי טלטלה של ממש: מזיכרןו לאסוציאציה ומשם לגילוי דברים שאלוי נסתרו ממני והחד חלילה, כפי שיתואר. גם הציטוטים "מהפכי המעיים" מספרו של יזהר (שהביא עמוס לויתן בהבחנה ובהקשר מבריקים כשלעצמם) "דבוק באדמה בבטנ;ן וכל שדי השאול מייבבים סביבך" - החזירו אותי שוב לאותה מתקפה אווירית, שבה נהרג עירו . והנה וכשקראתי על השפעות פוסט טראומטיות אפשריות, עלה בי מהלך אחר הקשור לאותו אירעו. הנה מעשה שהיה . חברו הטוב של עירו לצוות, איבד את עינו באותה מתקפה . עזרתי לטפל בו וכשאתיו באלונקה שהבאתי מהזחל"ם שלנו (עודי זוכר איך בגמר "הפינוי", כל הגדוד החל ב"תזוזה" ואני רץ נואש עם האלונקה בעקבות הזחל"ם המתרחק - "למה לא עלית על זחל"ם אחד" תמהו). את החבר פגשתי פעמים אחדות בפרחדורי "הדסה" ובית הספר לרפואה, שם למד והתמחה באחד מתחומי הבילווגיה. דיברנו מעט על המלחמה. לא היה רונן בלומברג אי אפשר לכתוב יונה דולך * ~י ו~~~ ל~תכ י i ~ה וולד ו~~~ ןק 7קזri ת - חקרי זול ~י ~י ו~~~ ו~~ ל~ת ' ב י i ~ה וולד ~לי 7ח~ o/tt ~ז ~ךצ i ן ~~ית םיע~pז~ ~ךי 7ח o/עגוt ~לי 7 חס~ע ~~Q ע ~ל-~ס-ךי . כלי לגדל עם אמא דנה גדיזלית ואנא מתאכן כלי אנדד i גינ!זות ;··;''TT'•, :·:': -ז ·;-··:·-::.. ~לי ל~דף ~~ריס םיקt~ך ~ל;לה ךלקום ~נקד נ i ךךים כלי לרצות לדעת ולהיות הכל לושלם את המחיר :..: ז- -:.:-:-..:·-:. ל~ד ~י ו~~~ י iדןt ל~תכ י i ~ה ולוד ו~~~ ןק לקדא י i ~ה ו i לן. * בלם לא מדגישים טוב • ' : -T ·•• תמיד בלם לא מדגישים טוב ' ' : -T '•, ' T ~לם הpז~ ל v ם לישן ~לס שדנרים ~ק.ח ~חוד ~ל;לה ל~ד רדו~דות ל v ם ם:ד~~ ר:ש ל v ם ~יקים ~ר~ל:ם ועגולים סביב העינים הכבויות : -· -••T • ; . . ; 7 ~לם ~א 7ד.Pזע ~ל ~ן~ד ~לס לוקחים ~רופות ~לס על ~דודים זיריק i ת ותמיד בלם לא מדגישים טוב. ' ' : -T ••. ' T : הרבה מה לחדש . יותר התעדכנו מה התחדש אצל כל אחד מאיתנו . יום אחד, אני משער שהיה זה במחצית הראשונה של העשור הראשון של שנות האלפיים, בדרכי מהחניה אל בית החולים, פנה אלי איש שלבושו חרדי למהדרין, פניו מעוטרים בזקן ומגבעת שחורה לראשו . למרות הפגם בעינו, וחיוכו הקבוע, שלא נפקד מפניו גם בפעם זו, לא הכרתי אותו. כשהציג את עצמו, פשוט לא האמנתי. הייתי המום וגם אמרתי לו זאת ," אתה האחרון ונו' ."" כי הוא ורעייתו היו בעיני סמל החילוניות. ילדיו כבר בגרו מאוד, חשבתי, חלקם אלוי הקימו משפחות חילוניות למהדרין . הוא סיפר לי שהוא משמש בתפקיד בכיר בלשכת המדען הראשי של משרד ממשלתי. לא הבנתי איך זה קרה, לא הבנתי את הקונטקסט, שניתן אלוי להבין במקרים אחרים (אפילו אצל אורי זוהר, למשל). השיחה חיתה די קצרה. שנינו מיהרנו לדרכנו. לא עלה אז בדעתי כלל לייחס את המהפך בחייו לאותה טראומה. היום , בעקבות מה שקראתי בחוברת, כבר איני ידוע ... שיריו היפים של יעקב בסר ז"ל הזכירו לי את טיסותי שלי לחופשות בארץ במטוסי המשא מרפידים . אינני זוכר אם היה זה בדקוטה שמזכיר בסר או במטוס אחר , אך היטב אני זוכר את הגעגעו שצץ מתוך בליל הרגשות, על אף הקהות שהעייפות השרתה. ואיך הצטופפנו בישיבה על רצפת המטוס ואת דפנותיו הפנימיים שהיו מכוסים בצפיפות בכבלים אמת שבודה לולא יו:ז~~~ או~~ ללוא לא ן~ז:וי לולא יו:נא~זr~ח י~~ע~ הייתי דואה את האמת השבורה T : -'." •;; T •; '." ' 'T כבד אז T T ; ס:ינ:וי ד i ~ה או~~ ר~ת י~~ ~ר~רים כפי שהם נאמת - ואז T ; ·: ;;· ;· •• ;· • ; ~ח!זון י~~ד~ על ~~צכי ~~ו o/ ~~ים נ i ךךים ~דודים ~ך~קים במשפטים משלמים ' T : '•, ' T : ' ; ס:ינ:וי קורע ל~!רים או~~ ר~ת o/ ~רי~ םי~~~ ספרר של רונן בלרמברג המשוגע בעליית הגג רואה אור בספרי ' עתןר 77' גליוך 371 372 וצינוריות, אויך חדרתי שמישהו, בהישענו על הדופן, ימשוך בלא משים איזה כבל וינתק שקע- תקע בעל חשיבות קריטית. מה שבט m, הטיסות לא עמדו בשום תקן בטיחותי. אבל כמה יקד היה ה"פס" למטוס ויקדה ממנו חיתה החופשה. הביתה. עונודי, שנישאתי במהלך המלחמה, במיוחד. כבד בקריאת מאמר המערכת לא יכלותי שלא להזהדות עם מה שנכתב במשפט הפתיחה: "טראומת מלחמת יום כיפור מתפוגגת לאיטה", אם כי בהקשר קצת שונה. השנה חיתה מגמה בדודה (לא בדוד אם מכוונת מלמעלה) להדגיש שלאחד קרבות הבלימה צה"ל היה 101 ק"מ מקהיר וכמה עשרות קילומטרים מדמשק. אבל שכחו לצייד שהארמיה השנייה של הצבא המצרי נאחזה היטב ובכוחות גדולים ומבוצרים בגהד המזרחית לא ה m ק מצפון לציד המרכזי ("עכביש") שהוביל לתעלה לומתחם הלציחה ואיימה לחסום אותו. לא שהתמחיתי במיוחד במהלכי המלחמה. גם כאן היעד האו לצעדי אישי, אישי מדי, כי מדמת הגלון ידרנו לסיני והתמקמנו קרוב מאוד מדרום לניצודי הארמיה השנייה. ובמקדה או שלא במקהד, דברים בדוח זו כתבתי בהקשר לשיר שלי על מלחמת יום-כיפור שהתפרסם ב'ידיעות אחרונות' סמוך ליום כיפור השנה, שנכתב על מתחם זה. ואם לא די באסצויאציות הכרוכות זו בזו, השיר עצמו (כשאתה דר~ה ~ת ס~חל סשכוב כאן לאחד דi/סtעמ אתה חשוב על מלחמה ~יד ~רלi. ,ה~~ד דר י~ל~;ב b ך~ה ירה.ד> שנכתב נמהל,- המלחזמה, עלה בי שוב כשקראתי את שכתב ס' יזהר על "מכיתות בחל לפגוע בכל בשד ךר". יפה שהובאו קטעים מסיפורו של אלישע פו m ז"ל בהקשר למלחמה. תחילתו הזכירה לי קטע אחד (מתוך סיפורו הביוגרפי "הבן האובד"): "."עדו לא התאשושתי מהמלחמה הארוכה שנגמרה לפני שלוש שנים (מלחמת יום כיפור, .)א"ד ותוך הליכתי המהירה באוויר הירשולמי הצונן חשבתי שגם אני בעצם, נפגעתי מהלם קרב במלחמה". השירים גם הם הביאו את רוחות המלחמה ובמיוחד איני יכלו שלא לציין את שיריהם המפעימים, הן בתוכנם הציורי המחיק והן באיכותם הפואטית, של איליה בר-זאב וראובן פורת. ועוד אני יכלו לכתוב כהנה וכהנה על רושמם הטוב של מדורים קבעוים, שירים, מאמרי ביקורת וראיונות (כמו הריאיןו המרתק של רפי וייכרט עם גידי קורן) בהמשך החוברת המצוינת הזו. לא אוכל שלא להתייחס לנשוא חשוב אחד, שהעלה עמוס לריחן באומץ רב בשרימתו "אזעקת אמת" (בהקשר לגיואר לשם ז"ל "הסותם באצבעו את החור שבסכר כדי למנעו חלחלו של ספרות בוסר חסרת ערך למאגדי התרבות שלנו"). אכן נארה, שלצער כולנו, שהלוכים ופוחתים היום שומרי הסף )gate-keepers( של השירה. לוא אוסיף. • דוד אדלר הערה נוספת על הגליון החטיבה הגדלוה המוקשדת למלחמת יום הכיפורים בגליןו האחרןו משרימה מאדו-מאדו. הביטוי לנימות השונות, לזוויות השונות, לגוני הזיכרןו השונים - מלא עצומה. אני מניחה שמערכת העתןו קיבלה הדים רבים של הערכה הורקהד - גם בכלל וגם בפרט בכפוף למוקד רגישותו של לכ קורא. תושרה לי הערה נוספת: בין דבריו ב"לפני אוחרי" אומר צבי גבאי שאין לו הסבר להיעדר דיןו בסבלם לש פליטים יהדוים שעזבו מרצונם שולא מצרונם את בתיהם בארצות ערב. לא פעם מנסר נשוא זה בחלל האוויר. היעדר הדיןו בנשוא זה נובע מהחשש שפתיחתו תחייב מניה וביה היענות לדיןו ב"תאום" לשו - בסבלם של פליטים ערבים שב m ו מרצונם מבתיהם בארץ או גושרו מהם במלחמת העצמאות. • החסהר מדינת ישארל כאב ארש נוסף על סדר יומה? יעל מדיני 1 53 נובמבר-דצמבר 0 OD~@lכOffiכ 000 1 אורנה לנגד דבר אלי בכרבולת וזנב מצויץ "האדרת" מאת גרגרל, תיאטדןר החאן, עיבדו: שחד פנקס; בימוי: שיד גרלדבדג; תפאורה: שני טרד; תלבושות: פרלינה אדמרב; מוזיקה: דניאל סלרמןר; תאודה: דוני כהן ב"גלגלו" מתאר קפקא כיצד אדם שבוקר אחד הפך לחדק ענק הולך לעולמו מצעד לאחד שכל הסובבים אותו הראשי. אלא שלמרות משחקו המשובח של יואב היימן, שגילם בכישרון רב את דמותו של הפקיד הנואש, שכל רצונו לתקן חוד באדרתו בזמן שהעולם הסובב אותו בז לו ומתנכל לו - הרשימו יותר השחקנים שגילמו את תפקידי המשנה. כך למשל דודי קיגלד, שגילם את תפקיד החייט בהפחה קריקטררית כנדרש, בעיקר כשהוא שולף מממחטתו את האדרת המהודרת, ובו זמנית גילם בהומור את הפקיד, הגנב וקצין המשטרה. דודו בן זאב גילם את דמותו של היועץ "האיש החשוב" ב"גדולה" הנדרשת מדום מעמדו כשהוא מבליט את הפרופיל ה"מלכותי" שלו, שאת דיוקנו פיסלה אמידה פנקס ובנוסף היה מוכר כפתורים שהיטיב להבליט את הבוז לדמותו הנלעגת של אקאקי. אדי אלתרמן היה מעולה בתפקיד אשת החייט והפקיד בלשכת "האיש החשוב". כל הפרטים היו מעובדים להפליא למעשה מרכבה של מלאכת מחשבת. האדרת עצמה הפכה לגיבור הראשי, ואילו מקומו של אקאקי נפקד. וכך נראתה ההצגה כפרש כרות ראש: כל סיפורי המשנה, שחלקם _ רק מאוזכרים בסיפור המקורי, תפסו מקום מרכזי בעיבוד זה, ואילו עיקר העיקרים, הסיפא הפנטסטית, ידידיו ואפילו בני משפחתו הקרובה החיים על חשבונו - משנים את יחסם אליו לתיעוב. למותר לציין שהשינוי המהותי חל ביחסו של גרגור לעצמו. שני דודות לפני קפקא - שבעים שנה - מתאר גוגול בפרוטרוט כשפתר הציורית המיוחדת כיצד אדרת נכספת ומהודרת מעצבת את גודלו של פקיד קטן ומהוה. הוא כה דפה אונים ושכוח אל, עד שאפילו בלידתו הסתמית ומתן שמו, אמו הדרתו כמעט מתנכרת אליו. בשפה ייחודית יצרו הבמאית שיד גרלדבדג ושחד פנקס, שעיבהד את הסיפור למחזה, תיאטדןר עתיד דמיון. תוך שימוש בשלל רעיונות מרהיבים בפשטותם, בנר השתיים תיאטדןר חפצים מלא הומור שבו הופכים במחי תנעוה תיקי עוד מרובעים לכיסאות, קולבים לפנסי רחוב, שטיח ועציץ - למפתן של לדת. יותר מכל תרם עיצוב התלבשוות המרהיב של פלרינה אדמרב לפן ההומוריסטי של הסיפור: למן הרגע הראשןו, כשאת פני הקהל מקדמים שלושת הפקידים "האדרת", תיאטרון החאן במכנסי "t;כט. רץ'" מתוחים בסגנון של פעם, על ראשם כרבולת שיעד עשויה למשעי רעל גרום אדרת עם זנבות מצויצים, היה בדוד לקהל המחייך שהפעם נכון לו מפגש עם צירוף כישרונות נדיר המייחד את תיאטדןר החאן: תיאטדרן זה משתבח לא דק בצוות שחקנים מעולה, אלא גם בשפה תיאטדלית ייחדוית הנובעת מהתיאום המושלם בין מעצבת התפאוהר שני טור למעצב התאוהר דוני כהן, שיחד עם הבמאית, המעבדת ומעצבת התלבושות משתהים על עיבוד מדוקדק של כל פרט. במקדה של ההצגה הנוכחית, בחדה מעצבת התפאורה בבמה ריקה, ואת התפאוהר יוצרים השחקנים בעצמם תוך כדי העלאת תמונות שונות. התוצאה היא ~ימה של רוח פטדבררגית מקפיאה הנושבת ברחוב ומעיפה את קודבנה, ודעתנות שמקרין השביס האדום על ראשה של יעל טרקו. זו מגלמת בורידטראחיות שלל תפקידי משנה, בהם זה של בעלת הבית המתעמרת באקאקי, גיבורנו הנרפה, ובנוסף היא אורחת קלת דעת במסיבה אצל הגביר. הומור גרוטסקי בוטה הביע עיצוב התבללו בעינו של החייט. כשדוחו של אקאקי קמה לתחייה הווא נוקם את עלבונו ופושט מכתפי אנשים ללא הבדל מעמד ותואר את האדרת שלכתפיהם, נעדרה. בערד שלאחד מותו התחיל אקאקי להטיל מורא כבד מינן, "האיש החשוב" נמלא חרטה על מעשיו. בסיומת הפנטסטית נוסח גוגרל נרגעת דוחו של הבר-מינן רק אחדי שהיא תלושת את אדרתו של "האיש החשוב". רק אז הופך דם-המעלה לקשוב לפכירת הציבור, ואילו דוחו של הבר-מינן שלנו, שכבד הצמיח שפם עברת, חלדה לתלוש אדרות ונעלמת בחשכת הלילה. לא דק הסיומת הפנטסטית של מסע הנקמה והצדק נעדרה מעיבוד זה. בעיקר חסדה כאן דוחו המערכה של אקאקי המושפל, שהיא-היא - לוא פרטי-הפרטים דוגמת הכיסופים לכפתורים הנוצצים שאינם בדי- השגה - לב הסיפור. כך למשל דמויות הבתים הגזורים מנייר האמורים לגלם את בתי פטדבררג: תחת המסתורין של סמטאותיה החשוכות והקודרות, נראו אלה כקלפי משחק "מודבקים". מה להם ולעוצמה 54 בלטו בהצגה הקצב המסחרר של חילופי המצבים, תוך הדגשת האדיהר של נקמת האיש ה"קטן". האוטומטיות המכנית של השעבוד לשגרה ועליבותה של דמות הגיבור גלוון 372-371 • רספ השיר ישנ לש האורנ ,ריבלין דריקו תהקולו י(ספר ן'עתר 77'(, תבחנו םהספרי ר"סיפו "פשוט לבת .אביב ,בהשקה תבהנחיי יציפ ,שחרור ונטל קחל םמשוררי ,ומשוררות יבנ ,משפחה רהכינו לש החי ,ליבני םוג תחברו םוחברי ימימ תבי רהספ .התיכון ווז החית הסיב קמספי הטוב תלזליג ,דמעות ראש םשתיי ןמה יאספת תבעדינו .הביתה אעזר ,לוי םצל יפואט :בתמרנה ,אורנה ,דיבלין יציפ ,שחדור :צילם אעזר ילו ספסיפ - ןרבעו הלשיר תכתב-ע ףהשוא בלשילו יהמודרנ םע ,הקלאסי ךתו ףשיקו תמחנו תומשמרו םשוני הבשיר - ךותו ההדגשת לש תזווי הראיי תיהדותי .בת-ההווה למע ידפ ""פסיפס תמוגשו תשיחו םע ,יוצרים םשירי םחדשי לש םמשוררי םותיקי םוצעירי דגם-יח, וכמ ןכ םמאמרי םתיאורטיי תורשימו תביקור לע ,ספרים תלרבו םתרגומי תמשיר .העולם רהאת טבאינטרנ לש :עקד-פסיפס www.eked.co.il ימנו "ל"פסיפס דלכבו ,"פסיפס" ןרבעו ,לשירה ברחו םמרי תהחשמונאי 25, את" 62032 שאבק ימנו תלשנ 2013)4 (גליונות במצ" ההמחא סע" 100 ,ש"ח לכול ידמ חמשלו .בארץ םש המשפח .................. תכתרב ........................טלפון ..................... כלסןר מנלדה: אבי, כלסןר מבדלה - שיחרת עם עצמי, מאנגלית: קרבי מיןו, הרצאת אחחת בית 2013,495 עמ' ספרר האחרןו של חתן פרס נרכל לשלום 1993' הנשיא השחור הארשןו של דורם אפריקה לווחם החידות שהלך בימים אלה לעלומו. מכתבים אישיים, הקלטות מתומללות של שיחות, קטעי יומן משנות שהותו בכלא, רשימות המתעדות את חייו וזיכרונותיו, ואף רשימות קצרות שכתב בפנקסו האישי. הספד כולל פתח דבר מאת בדק אובמה . צ'אלדס דיקנס: בית קדרות, מאנגלית: אמציה פודת, הוצאת כרמל והמפעל לתרגום ספדי מרפת 2013,1020 עמ' (שני כרכים) תדגום ראשון לעברית, של הדומן מפסגת יצירתו של דיקנס. כתב אשמה סטירי וקומי כנגד שיטת המשפט האנגלי , העוול הכרוך בה פלויטית וחברתית, הפערים בין עוני לעושר; כדרכו הווירטואוזית, עושה זאת דיקנס במפגשים דרמטיים בין דמויות וטיפוסים, ביניהם מתבלטת אסתר סאמדסןו , שהיא גם המספרת של דנים מפרקי הספד. נתן דונביץ': אריות ברחוב הירקןו, הצואת כרמל 2013,177 עמ' אסופת עשרים וחמישה סיפורים על אנשים ומעשים שהתחלולו בתל אביב: רצח מסתורי, ארש העיד מתרחץ בעירום בים, צפלין גרמני ממטיר . חבילות ומכתבים על תל אביב, דב מגלד בביתו אריות וחיות אחדות ועוד. אגרד שיף: המאחרים, הרצאת עם ערבו 2013,369 עמ' הדומן נע בין כמה צידי עלילה הנפגשים ביניהם בעקבות המעשה הקיצוני , שעושה ליאורה כדם, גיבורת הדומן: ניסיון התנקשות בדמטכ " ל. בין מלחמת ששת הימים, שבה נפצע מיקי, בעלה של ליאורה בראשו, לבין מלחמנ:י ל;נןגכ השנייה, שבה היא ת לעשות מעשה. אדוי הלרנדד: פרלודים, הצואת מוסד ביאליק 2013,232 עמ' מסות קצרות המכונות "פלרדוים "; הדהודים על מוסיקה ועל ספרות, על המוסיקה כשיחה, על אנשויותה לש היציהר, על זיכרון שטמןו בלוח הפטפןו, על ההבלד בין הפסנתר הכחלו לש לסקר שילד ל"פסנתד השחור" של ארית פיאף, על מוסיקת רקע לסרט על תחריטיו של רמברנדט, יאן סולרינק בביצעו גלן גלוו ועוד. רוזtדהףוא פלרדוים nזזודג • קי'וא• •nילישם .פג:~ באדיה חילו: פורצת הדרך מעג'מן הצואת הקיבוץ המאוחד 2013,166 עמ' ספד אוטוביוגרפי , חברתי ופלויטי; סיפוהר המשפחתי של האשה פוצרת הדךר נדיח חילו שחד את ההיסטוריה הפלסטינית-ישארלית מזרוית אישית, הנותנת קלו לעצירים ערבים שהתנגח באץר על רקע הסכסךו המתמשך. חנן חבר: בכוח האל, תיארלרגיה ופוליטיקה בספרות העברית המזרחית, הרצאת מכןר ןר ליד הוקיבץו המא m ד 2013,232 עמ' קריאה פלויטית של הסיפור הלאומי ההגמוני : עיון ביצירותיהם של בדדיצ'בסקי, ביאליק, א"צ גדינבדג, עגנון, אלתדמן, וילזטיד, לדיה דביקוביץ ורונית מסלון. חבר מנסה לחשוף את הרובד הדתי הטמון בספרות הישארלית החדשה . צביה ליטבסקי: הכול מלא אלים, העצמי והעולם במיתוס, הוצאת דסלינג 2013,222 עמ' חמש מסות העוסקות בסיפור המיתלווגי מזוויות שונות. המסה העיקרית עוסקת בסיפורי מטמודפחה , באשד הם משקפים את החוויה האנשוית על הבטיח השונים. יותם וארנבי: שירים 2012-1970, הרצאת קשב 2013,172 עמ' "כל הקיץ נדדו זדים מן הגני;ם אל מיטתי ואנ!י נדדתי מן המ~טה אל הגני;ם ס~~ שצדיך לשלם לפני ה w נה. כ~~חה 1. עכשיו חורף בגנים ;. עכשיו דומיה" ('חורף בגנים') . מזי כהן מלמד: תקתוק המטרונום, הרצאת עמדה 2013,80 עמ' "אינני סלוחת ; לאשה בתוכ!י השדה בקלוה הבלונדינ!י את שיד אהבת!' וממשיכה ומההדדת ; את אהבת!' בקלוה השני" ('מתוכי הבלונדיני ', עמ' .(42 מכבית מלנין: מחרחת אזמרגדים, הצואת כרמל 2013,50 עמ' "האיש בדואר אמד לי: / בדואר אווי;ר יגיע תוך שבעויי;ם המכתב שלך לירשולים ;. מחד שם ערב חנוכה, שאל, נכו;ן אז האו מכד לי שני בלוים עם מנו;הד ואחד עם סביבון ."" (נס גולר היה שם, עמ' 27(. דורית ויסמן: נורמל, הצואת פדרס 2013,104 עמ' "ישובת אל השלוח;ן טובלת לחם אחיד ברוטב עשי;ר / מצוצת עצמות בבית; שלא זכוהר לי ממנו כל אד m;ה ; לבד מאחת , בה בישלתי בשד ביי;ן הוגזמתי בכמות היין" ('תיקון', עמ' 35(. יורם רדטה: קיץ וחורף, מרובעים, הרצאת קשב 2013,115 עמ' "פניני ב;ךד מכובע צמ;ד צלולות מה;ד בקערת מדק" ('מתוך חורף ', עמ' 77(. אברת ישורןו, הבית, הקיבוץ המאוחד 2013,64 עמ' הפואמה "הבית" שנכתבה מלו בניין משחפץ, מתוך הזהדות עם סירובו של הבניין להשתפץ. את הספד מאיידים שישה-עשר אמנים; עדך : עדדו ולרקשטיין. "."הובית ; נשאר כשל;ך עצמ " ת, בל!' איברי עכל 11. בית ע;ם רו חדים שה !'! nים שה !' פעם לדתת ~ פעם חלנ li":"• ••• T אודה עשהאל: הולדת תמח, הצואת ספאר 2013,183 עמ' "כשהתשובה חבוקה :;ב~דוד פ m ים -; מצע ירוק מדגיש ~ת ~ n לר תי~ל~כi.~ י~~ שוקעת בריחו, חשה זרעוותיו ;, ידועת ~ת ~לונכיו;, זו התמונה הנכונה" ('התמונה הנכונה ', עמ' 35(. אזרה עשהאל הולדת תזכדז m לי לוך: קערת חפירות מגישה את התפטרותה, הצואת כרמל 2013,38 עמ' "אנחנו מעניקים לך את דובדבן הזהב ./ דובדבן הזהב האו אדום;, אדום למשעי 1. הוא אכיל, אך לעלום לא נרקב ;. אוין בו אותו יסדו מפת;ה שגודם לאדם להשמיד את הדבר הנדי;ר שזה עתה נפל לידיו" ('דובדבן הזהב', עמ' 8(. יעל זילבד כהן: בתבעות פרישה מתמדת, הצואת גורבים 2013,71 עמ' "בימים ; הלכת!' לשהד הקי;ץ מאחודי הבתי;ם קרתי לשיבלוי;ם שהסתירו אותי 1. שם הבשילו חלומות!' לגעריני חיטה זהובים" ('ואמא אהבה אותי', עמ' 47(. נילי דגן: ידלה של פעם, ספר ילדים, לגדולים ולקטנים גם, אבן חשון 2013,60 עמ' שידי חוויות של זיכרןו ותצלומים; "אבא לא גד איתנו יות 1,ו אבל הבטי;ח שיבאו ד.iקבל/ שאלתי את אמ;א מתי וא;ם/ הויא דק אמהד:/ לפעמים" (לפעמים', עמ' 40(.