בשולי השלושים רבין נשא בתפיסת דרכו החדשה תקווה גדולה אל העתיד' כפי ':::·:;:::,- תגובה הראשונה: הכאב והזעם, הצעקה פנימה והבכי • מוזר' 1i• גברים קשוחים בכו' בלי בושה ניגבו עיניים. גם אני. לא שהוא הבין אותו . •• היה כל קשר אישי ביני לבין רבין. הייתי לא פעם בצד האופוזיציוני למדיניותו' בעיקר בתקופת האינתיפדה. הבלוף הגדול הוא בבית הנשמות חמתות אז למה קיבלתי את זה כל כך קשה? משום, שרבין היה תשובה, של האגורה הוותיקה בניגוד לכל האלטרנטיבות האחרות, והן שלוש: אחת משיחית, מכיוון . הדת, האומרת - אנחנו בתקופת הגאולה. הנה המשיח בא, נתן יונתן יודע, שרוב רובם המכריע של סופרי-ישראל כותבי ובית המקדש יורד היישר מן השמים. עברית, שהם ראויים לתואר סופר' הצטרפו ל"איגוד כללי של וחשביה - אומרת שלום בין עם לעם, שלום שתלוי רק בנו' שיבוא אלינו על כנפי יונה צחורה כמתת מן השמים. ותשובתו של רבין סופרים בישראל", לכן' כשהוא טוען שהקמת האיגוד היא חיתה התקווה הריאלית. האנושית, ההומנית. בפעם הראשונה החלום "אמביציה" של אדם אחד' הוא פשוט לא אומר אמת. <מוסף "הארץ" 8.12( ועושה לעצמו, כהרגלו, חיים קלים. הנכסף הזה היה ריאלי • ואמין' משום שרבין עצמו התייחס אליו למעלה מעשרים שנים מתנהל הוויכוח על התארגנות אחת כוללת בהרבה "חשדנות", בהרבה סימני שאלה, לא מתוך חזון אלא מתוך של סופרי ישראל' לעומת אגודה לשונית אחת. התקופה של חישוב המצביע על אפשרות. התקווה הזאת, שחיתה בהשג היד תהליכי שלום, של התקרבות האוכלוסיה הערבית בארץ אל תוך היא נפגעה בכדורי דומדום - וה~נים שלה התפוצץ - הצל שלה קיים אבל הוא חסר שמחת חיים. לכן בכינו על האוגדן .שלה חייה הציבוריים של המדינה: העובדה היא שערבים לא מעטים מדברים עברית וקוראים עברית, ומעורים בתרבות עברית הרבה באשר לאשמים ולאופנת הפיוס: אומר ישירות, אין האשמות - כולל עם ציבור הרבה יותר מיהודים רבים, וזה כולל חלק מחבריו של יונתן שהם כוללניות נגד ציבור שלם. יחד עם זאת, אין פיוס שותפיו לאגודה עברית אחת. שלם. הכול לגופו של עניין. ועל כך, כמה מלים: אין פיוס עם הדברים חייבים להאמר: כל התירוצים של "מאבק למען העברית", אמרתו של הסופר משה שמיר , שאמר ביום בו נחתם הסכם אוסלו ,'ב בתכנית הרדיו של דליה יאירי' שהקשר בין וושינגטון לו ואבזה הוא של "דאגה לתרבות עברית", של "שמירה על המורשת והשפה העברית", הם כיסוי עלוב על ערוות הגזענות. וכי משוררים כמו לא רק באמצעות הוו. וממש סמוך לרצח, אמר האיש, ששמעון פרס עמיחי' דליה רביקוביץ' נתן זך' אורי ברנשטיין' אריה סיון' משה הוא משתף פעולה עם הנאצים! איתר אין פיוס. אין פיוס עם אותם הרבנים שהתירו את דמו של רבין ופסקו שדינו בן-שאול' ועוד •••ועו.ד .. סופרים כמו דוד גרוסמן , עמליה נחבא- כומרן' מאיר שלו' יהודית הנדל' אהרן אפלפלד' יצחק בן-נר , דין רודף. ואין פיוס עם אותם הרבנים שכבר לפני שנתיים התחילו רובית מטלרן , שמעון בלס, סמי מיכאל' הרגי דעות ומבקרים כדן לדון בנושא דין רודף בהקשר להסכמי שלום. אין פיוס עם םאות מירון' ב יסים קלדרון' רנה ליטר ין' עוזי שביט' וזו רשימה תחלקי המנהיגים הפוליטיים, שעמדו על מרפסת הנואמים מעל כיכר ציון מאוד: אם כל אלה הם מפקידיה של הלשון והתרבות שלנו' אז מי בירושלים ולמטה רקדו והשתוללו פורעים, כשהכרזה של איש ה- ss ופני רבין נישאת בידיהם. והם עמדו ודיברו והסתפקו בגערות הוא היוצר אותן? באשר להתאחדות, שנולדה בחטא, כדי לספק לנתן יונתן ולאחרים מנומסות. סיבה להתנגד לקבלת סופרים, הכותבים בשפות אחרות, ערבים אין פיוס עם אותו ציבור שמקבל באופוריה את שחרורה, אולי 'הזמני בעיקר' לאגודה: היא איננה אלא פיקציה, שלא פותרת דבר 1 של מרגלית הר-שפי' היא, בכל מקרה, אינה טלית שכולה תכלת, מכניסה את הסופרים לגטו תרבותי ומנציחה את האפליה. היא ידעה על הרצח המתוכנן • המפסידים הגדולים מקיומה של ההתאחדות הם הסופרים הרוסים מן עם כל אלה אין פיוס! העליה החדשה, הם גם מנציחים את הזרות בחברה הקולטת ו גם לא באשר לכל אלה, שנחקרים וטרם נגזר דינם, אין מלה בפי' אם יצאו זכאים, מה טוב. אבל אם יצאו חייבים - אין מקומם בקהיליה ושלנ נהנים מתנאים מינימליים, שהם הכרחיים ליצירה ספרותית. ואפרופו אמביציה אישית: נתן יונתן' נשיא האגודה הלא קיימת, כי לעולם ועד. סופרים אין שם, להוציא מעטים ממש, העמי - כ את מועמדותו באשר להאשמות שהשמאל גם הוא הסית, השמיץ גם את רבין עצמו לנשיאות האגודה מול עמליה כהנא-כרמון' ושומו שמים, הביס וגם את הממשלות הקודמות. זה נכון. לא פעם, חיתה הלשון חריפה מדי, וגם אני, אני מניח, חטאתי לא פעם בכך ... אבל, עובדה ,היא אותה באבירות שאין אבירית ממנה, על חודו של קול. כל האירועים שמנסים לארגן באגודת הסופרים הוותיקה, הנקבעים שלא נעשה מעשה אלימות על-ידי אדם המזוהה עם השקפת עולם דווקא לתאריך בו מתכנס האיגוד שלנו לוועידת היסוד שלו' או המקובלת על מחנה השמאל, במובן הרחב של המלה ..• לסביבתו' אינם אלא נשיפות הפחדה רחוקות, שאין להן כל אני חושב, שאין זה מקרה. תפיסת עולם הומניסטית היא רציונלית. השפעה, מעין צביטות לחיים עצמיות, למען תעלינה סומק. היא לא מקדשת אדמה, לא אתרים, לא ציוויים שמקורם מיסטיים או פגניים. היא מושתתת על תפיסת עולם פחות או יותר דיאלקטית • ולבסוף, תרבות וספרות המסתגרות בגטו של עצמן' גוזרות על עצמן כליה. הן מסוגלות להתפתח רק בסמוך לתרבויות תוספרויו מתפתחת, ולכן' היא בעיקר מתרכזת בעתיד ולא בעבר • ישורש תרבות היא ממיינת לעצמה לפי הנדרש, למען העכשיו , הכשמבט אחרות, מושפעות ומשפיעות עליהן. זאת האמת כולה. הבלוף הגדול הוא בבית הנשמות המתות של אגודת הסופרים הוותיקה •• מופנה אל העתיד בתקווה גדולה. -~11jfl .f וז גז שירח ופרודה מחמוד דרויש: שיר: מערבית: עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט איתמר יעוז-קסט: שירים יחיאל חזק: שירים עודד פלו: שיר עמירה הגני: שיר נורית טל: שיר דוד קפלן : שירים סלים נדכאת: קטעים מפואמה: מערבית: שמואל רגולנט מוחמד אל מאג'וט: כרתו מעץ: קטע סאטירי: מערבית: נימו נימו נירא חורי: שיר: מערבית: ששון סומך אורי יזהר: שיר עלי סאלם: הלו .•. הצילו! קטע סאטירי: מערבית: דוד שגיב כאזם איברהים: שיר: מערבית: כאזם איברהים ודורית פלג מחמוד דרויש: שיר: מערבית: לאה גלזמן סוגרן בולוס: שיר: מערבית: ששון סומך רבקה קשתן: יין וחלב: סיפור ניר איזיקוביץ: שירים: פרסום ראשון בטי בוגר: שירים ביקורת ספרים שמואל ר גולנט על 'מ'שאדיף" בעריכת אמיל חביבי רותי גור על "החברה שלי ואני עושים חיים משוגעים" ליאיר טריבלסקי ניצה גורביץ' על "סוכנת חשאית" לפנינה עמית דודיך מרגלית על "גן עדן לעבדים" לגריגורי כנוביץ ברכה רוזנפלד על "אוכמניות בגשם" למלכה נתנזון עדין כוזבי על "קסם על ים כנרת" לרויטל בק יעל ישראל על "חכמי האפלה" לסלים נדכאת מסות. מאמרים. רשימות בשולי שוליים: צבי רפאלי ציירים מציירים את ברבר: אבנר הולצמן האקורד הסופי: דוד ארן על שירת ט' כרמי בין שיח מודיעיני לתרבותי: סלמאן נאסור האדם שמאחורי המסכה: אוריאל זוהר מרורים לפי שעה: יעקב בסר המלצות קולנוע: כולם משוררים: יעל ישראל על "הדוור" ו"עישון" חצי פינה: רוני סומק ע llA~ שנה ח"• • נליון 191• כסלו תשנ" l• דצמבר 1995•16 ש"ח ירחון לספרות ולתרבות העורך: יעקב בסר "'( 5 7 9 11 16 1 7 ~ t i 21 24 27 27 • 29 %, 1, 30 t' :ו ' ." '" 31 ' 32 & 33 ~·· --""""' ""~.. 38 ·~ תמרנת השער: רנה מגר,ט, 1953,Golconde 41 41 6 8 8 9 1 0 10 11 6 12 14 28 34 2 מוסיקה: ארנה לנגר 4 18 תגובות על רצח רבין: שירים של גד קינר , רחל פורמן-אלבז , ליאורה בן-יצחק, דינה קטן , רות נצר , אהוון אילן. עמיחי לוי: רשימה 20 ITON 77 - Literary Monthly Editor: Jacob Besser Maזזagrng ~Rfltorial Board: Shimon Ballas, Sasson Somekh,Ziva Shamir Vice Editor: Amit lsraeli-Gilad Management and Graphic Design : Michael Besser - חכרי המערכת: שמעון בלס, ששון סומך , זיוה שמיר כסיוע : משרד האמנויות, המועצה לתרבות ולאמנות. עורכת משנה: עמית ישראלי-גלדע יפו · עיריית ת"א האגף לאמנויות. המערכת וחמנחלח: סל': 5618271 ,5619879, ת"ד 16452 ת"א ניהול ועיצוב: מיכאל בסר המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה ניקור: שמואל רגולנס כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעספה מבוילת . יחסי ציבור: רותי סבס מועצת המערכת: אורפז · יצחק אוורבוך , גילה בלס, יוסי הדר , נתן חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל, כשהוא מודפס ברווח כפול על דצ אחד של הני יר. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש זך , א.ב. יהושע, רוני סומק, צבי עצמון , עוזר רבין , ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס חמרל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל גרפיקה ממוחשכת: דפוס רוזמרין בע"מ · מופת לוחות: אורניב, עמותה המלנ 1ת lRU ןןן ~1~ %1 1t פול אוסטר: המצאת הבדידות; מאנגלית: משח רון; הספדיה החדשה; הוצאת הקיבוץ המאוחד; ספרי סימן קריאה; 189 ;1995 עמ' רומן ארסו ביו גרפי של אוססר <וספרו הראשון>. חלקו הראשון של הספר - "דיוקנו של אדם בלתי נראה" עוסק בחייו ומותו של אביו. החלק השני - "ספר הזיכרון", קסעי הרהורים, זכרונות, התייחסות לכתיבה, למקריות - תמות העולות גם בספריו הבאים של אוססר . אראל שליט: הגברר וצלו ; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 143 ;1995 עמ' פוליסיים של · הנסים פסיכו מיתוס ומציאות בישראל. ניסיון למפות תהליכים פוליטיים ואידיאולוגיים של ~גע ישראל בארץ ישראל - בהקשר לתהליכים פסיכולוגיים, על-פי משנתו של יונג; החל ברעיון הציוני יורם קכיוק: טיי גר היל ; חספויח החדשה; הוצאת עם עובד; 1995; 197 עמ' מותחן • הדר' צלמת בעיתון' נקלעת לפרשת רצח. מרקי' כתב פלילים, אוריאל , גאון וידיד' וכן סופר מזדקן - מסייעים בידה <או שאיגם מסייעים> ויוצרים מותחן קצבי, צבעוני ומרתק. ציפי קלו: הנביא מרחוב עשר; הוצאת ספרית פועלים; 192 ;1995 עמ' במרכז הרומן עומד מרקום וייס, צעיר יהודי אמריקאי - סופר ואיש עסקים לשעבר. הרומן שהוא כותב מתערב בחייו והגבולות אינם ברורים. ספרה הראשון בעברית של ציפי קלו' שסיפורים . קצרים משלה התפרסמו בכתבי עת שוגים בארה"ב. מארק טורייך: הזר המסתורי; מאנגלית: רות כובדי; הוצאת עקד; גוונים; 143 ;1995 עמ' השסן' דמות כריזמטית מלאת קסם, מגיע לכפר קסן באוססריה של המאה ה 16-' ומתחבר עם שלושה נערים. על רקע דתיות, בערות ואמונות ספלות, מצסייר' ברומן סאסירי זה, האדם בנחיתותו' חייו ואמונתו האבסורדיים. אחרן אפלפלד: עד שיעלה עמוד ו,שחר ; כתר; 188 ;1995 עמ' בלנקה, אשה יהודיה שכרתה את ראשו של בעלה הגוי, המתעלל, נמלסת בחברת בנה אל הקרפסים. זהו רומן מסע, שבמהלכו מנסה האם להנחיל לבנה את עיקרי מ"ורשת השבס", רבקה קרן: טיטה והשטן; הספדיה החדשה; הקיבוץ המאוחד; 1995; 191 עמ' סיסה היא יתומה מאב, ששם קץ לחייו בנסיבות מסתוריות ואם שנעלמה. פתרון חידת ילדותה נעוץ בספריה שמול ביתה ובשלושה גברים או סקר , גומא ואליהו • רומן סבוך ומתעתע, גדוש צירופי מקרים שלא יאמנו' מעין מלודרמה העוסקת בקשרים, תלות, חסות ואהבה. ,;1 ך~ · , <וצל השואה>, המלחמות, וכלה בהסכמי השלום. מרדכי אבישי: יחיד ויחד בצבעי .וזמן; הוצאת ירון גולן; 1995;174 \)\'')~~ .וסיפור החדש - מבחר הסיפור הזר המסתורי אורי צייג: חצר אחורית; הוצאת עם עובד-מדף; 1995;96 עמ' ספרו הראשון של אורי צייג, אמן פלססי חזותי. במרכז הסיפורים עומדת דמותו הנוודית של המתבונן. · המספר נוף המכס - סימסה, בית או הכיכר בברלין' בקריית גת, בירושלים, או אביב, הוא תמיד מכיוון · בתל השוליים. הפגישות, תמיד אקראיות. המתבונן מתמקד · המספר בדמות השוליים החמקמקה <פועל ערבי, נער מהגר , איש עיוור> והופך אותה לסיפור. גם בין הסיפורים עוברת זרימה, הקשורה במכס - במתבונן' ההופכת מקום מסוים - לכל מקום. אר-ד- צייג ןךגי אח~ י"ז ~ ' r עמ' רשימות מסה וביקורת על יוצרים בולסים בספרות העולמית -מופסאן , מאן , מארקס, לנץ , קו נדרה, בל , וגילו קיש, ועל עולמם. יעקב שבתאי: נמר חברבורות ואחרים; הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה; 239 ;1995 עמ ' מחזות "גמר חברבורות", "הנבחרים", "ברקיע השביעי", "חיי קאליגולה", "דון ז'ואן ושיפל חברו"; כולל מאמר מאת עדנה שבתאי. יעקב שבתאי: כתר בראש ואחרים; הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרי סימן קריאה; 239 ;1995 עמ' מחזות - "כתר בראש", "אוכלים", "מאנדראגולה", "מעשה ירושלמי", "מתוך פרשת חייו של האנס ואלדמאר". כולל מאמר מאת עדנה שבתאי. חיים גורי: שושנת רוחות; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 1995 (הדפסה שביעית); 47 עמ' הוצאה מחודשת של ספרו המשמעותי מאוד של חיים גורי' משורר מרכזי' בן דור תש"ח. הספר הצביע על שלב התפתחותי מרכזי בשירת גורי; שחרר אותו' במרה רבה, מההשפעה החזקה של אלתרמן על שירתו המוקדמת וקירב אותו אל השירה האירופית המודרניססית של התקופה ההיא. "י:ד . דר ומארן; והנה שמש על הלילות ההם// הולך' חור ומ ארך./ בלי קול.; אחד. ריבה ורבין: סיפורו של לה לה לה; הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד; 59 ;1995 עמ' פסר אנסי מלחמתי , בפורמס של ספר ילדים, שכתבה ואיירה המשוררת ריבה ורבין. לה לה לה הוא דמות המצוירת בהומור, בקו קל. הוא ובני דמותו;מיגו משרססים, בעזרת סקסס קצרצר , מהלך שמחיי שגרה - למלחמה <וחוזר חלילה?) .ועברי החדש 1995-1985; סדרת כותרים - כתר; 372 עמ' אנתולוגיה המנסה למפות "דור חדש" של מספרים <המחצית השגיח של האנתולוגיה> ומספרות <המחצית הפותחת.> סיפורים של: לאה אילון , גפי אמיר , אורלי קססל-בלום, גיל הראבן , נורית זרחי ' פביאנה חפץ , צפרירה ניר, שהם סמיס, דורית פלג, עפרה ריזנפלד, אפרת שסיגליץ, צרויה שלו' אלכס אפשסיין , יואל הופמן, עוזי וייל, גדי סאוב, שי סובלי , בועז יזרעאלי , יצחק לאור' חיים לפיד , ראובן מיון' אתגר קרת, משה רון' אגור שיף. יואל חופמן: מה שלומך דרלררס; סדרת כותרים; הוצאת כתר; 1995 333 קסעי מונולוג קצרים, נשיים ככל הנראה, הנוגעים בשירה - של מחשבה, מנס חודר בקסעי מציאות קסנים, או נוף הנשקף מחלון הבית. לפעמים הפניה היא אל דולורס ישנם גם הילדה די והילד מיכאל; ומתוך הקסעים המשולבים בתצלומים ישנים של נשים, עולה שוב האווירה של "יקום" מזרח אירופי' על זכרונותיו' בתוך מציאות ישראלית- תל-אביבית. "בין אנה ובין השמים חצצו שלוש קומות. קומת האינקץ , קומת הזרות. וקומה שקופה שדמתה מאוד לחייה." n~ ווו גרוסמן: דו קרב; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 1995;78 עמ ' ספרו הראשון של דוד גרוסמן , שהופיע בהוצאת מסדה ב 1982-, בהדפסה מחודשת. ספר ילדים: דוד' נער ירושלמי בן שתים עשרה נקלע לפרשה, ששורשיה בעברם של שני זקנים - אהבתם לאשה אחת. מרתק, עתיר דמיון, מאויר בציורים הנפלאים של אבנר אברהמי. חיים גורי: עסקת השוקולד ; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 1995;109 עמ' ספר שראה אור לראשונה ב 1965-. ראובן קראוס ומרדכי נויברג, יהודים, ניצולים, נפגשים בעיר אירופית חרבה, שלאחר המלחמה. השניים מתמודדים, כל אחד בדרכו' עם העבר הכבד, הנורא, לעומת עתיד, הנראה בלתי אפשרי. אילנה וייזר-סכש: חלונות כפזלים ; הוצאת ידיעות אחרונות; 1995;186 עמ' רומן ראשון . תהליך התבגרותה הנשית של תמר, בת להורים ניצולי שואה, שגידלו אותה מוגפת מאחורי חלונות. במהלך הרומן' ניתקת תמר מילדותה המשתקת, ו"מתחברת" אל עצמה, אל נשיותה, אל כוחה. 4 גליון 191 ~ ~ מחמור רוויש - מערבית: עפרה בנג'ו שמואל רגולנט לילה גואה מן ףהחו ~Q ~יז ~ל.יל 'ז~מיr ~יו לשני זרים הנ;עדים ברח;ב ללא מוצא •• :. :-· ~ ~י י~~ מ~ל יי:rpז ע.י~:ם ת;"ך.קpז? א;~ר כ~זר ~י י~~ ~ס,רי ף~~ל~?י~;ת~ א;~ךת כ~זןה. יפה, אפוא, הבה נהיה זהירים שלא i ס · ךק ·ת~" דlל~ ם·~~ ככ b~,·~~ םיף~ג~." wר.?;ז ..• ס~סה ה~י~~ ל; ג~ף סם, ךה~א ~~יב לה ג~ף סם. . . ג;עש!ו,' כפ~ שהם םילiבt;נ ת לב · א .i ;הם י' i :·~ ~סר 6ע;יןמ;ת •..:. כך ע;זבים הא;הבים הזרים את אהבתם ם:י.חיך !ו:נ~ ••• ~ :· ":. ·: ;היא ב;כה' כהרגלה, עם ש~בה 0 T • T •• : "." : T : - ככ:ן: ~ס~י · ם:~'~ ~ג;ן םtז~?.1 י;~ה~ ,ה~~ ס~ר לי ~יו מ'יךים' 1 ס,ק;ק י~~ ~ל ~ךץ ~~ין לי ~ה ~פ;ך ה~~~ על צפצפ;תיה, ה; הזר! .. ~ל ~_זע ע.ץ . ךזפ;ן ת;נ~~ל~~ ••• ry1 יא- i::iכה ל'', :i רא יער;תיה בזפסע םtז~?.1 .ז:ראם;י~י' ~י~י ס~ר'ך :~~~~ל~ ~~-~~·;?T ס,ל;~י ~:די •יר~tז ';ל 7 ~ז ,ם:ך~ - T - ~י י~~ ~ס,רי ף~~ל~?י~~ג~ איכה עשית בנ~, כפי שח;לל.ז:ר בנפש~, א;י לי ךא;י לף ךא;י ל~ך~י Qק· ~י ה; T '~~יך~ ~זtT ם 'ש:.~נ~ ''די ~·~;W~ · ~י מ~ל ייt~ :~י.ע ~י ~ ' - . . . לעש;תנ~ ישרים מחר? ם ת;י'ך.קpז? הדאיבי את מחדי! ••• -: - •ז: TT ~יר ~ן~א ~ז ככ 9 ~יז ~Q ר? • T : :• • • : ר.~ ע;,ז;ים סא; q ;ים ~ת ~ריןסם גוע. w ת, ~~ יח;ס ככ Q ~יז ~ל.יל ז~פזיr..• - ~יר ~ן~א ~ז ככ 9 ~יז ~Q ר? מאפילים יחדיו בצללים מר :t דים ~ 'ז~פזיr' י~~ז: ככ Q ~יז ~ל רח;ב ללא מ;צא •.•. i~לtז~~י ~~F ~י ~ירי : . ·~ ~ל גסךר T:i ל~ · ~;j ~ה ק iןר , מ~ל שדי . - אמרה ,,.•• :ו~~ T ~ד:ר .: : ל~ןה ~~יו ~ת מ ry!)~~ י f ~Q ~יז ~ל.יל w ד:ר - ל:לה י~.ק'ג~ , ד~~ל.אנ~ י~~ ךמ~ק;ם ~ל~לה ג;ל.ש ~ז 'מנ;ס .•• . •••ז~פזיr ~~~ry קת ןז.יא~ר; • ~סר נ:ו~סק י;ז.ןר ~מ ry ~י~ה ~ת ~ןר;ן מל,יל ri ~:ןה ••• - ה; אה~בי, ל~ יכ'לן.ןי - ל~י;ת :-~67•••q:י T .חיף ·ה~~ מתוך ספך שידיר האחרון של מחמןן ןךןיש (ל"מה עזבת את הסוס לבדו n(, שדאה אןך בר-זמנית בלונדון וכביורת. ל~ הייתי עלמה 0 T T : -• 5 דצמבר 95' ~ ספרות · בנושא תרגומים ותפוצת חזרות, הסובבות סחור סחור כפרפטום · ב 1994• ףמשאר מובילה סביב אותה הפתיחה הנאה, ;~ עיון בשירתו של מחמוד דרויש - כמשא כבד מנשוא. IH כתב עת חרש תבערבי ספר שיריו האחרון <"מדוע עזב)ו את - ומה עם מארסל פרוסט? הסוס ל~ד i?"( מאת סלמאן מצאלחה, תתריסו נגדי . נכון . הצדק אתכם. אך t משמעות המלה משאוף : גבעות, ועוד. לא כל אחד 1 הסובב סחור סחור סביב מקומות גבוהים או פוכרים. עצמו בשיממון 1 עד עייפה, הוא מדובר בירחון ספרותי היוצא לאור פרוסט. וחבל. אבל נחזור אל עמוס בירושלים ובחיפה. הגיליון הראשון החוברת השניה עוז. "נניח שאתה רוצה לספר סיפור יצא לאור באוגוסט 1995• על בחורה אחת מנהריה, מתילדה". החוברת פותחת בהקדמה מאת העורך 1 חברי :המערכת אבל מה בהתחלה? מתילדה קמה אמיל חביבי 1 ה קוו א העורך הראשי: אמיל חביבי. ל ה י עמב בבוקר"." - ממשיך עוז בבת שחוק. מפילוגים: טוען שיש ללכד את מנהל המערכת: ~סאן זק~אן: םסיסא <פול ואלרי לועג לנוסח השבלוני השורות, ולאחד את העם. ואוד המופיע בסיפורת הרומנטית כדוגמת יועץ: עזת ע'זאוו זכריה מוחמד <תושב רמאללה>: "הזאת "המארקיזה קמה בחמש"), אמנות: ג'מיל אלאפע'אני היא המולדת", זועם על משך-הכיבוש אוניברסיטת חיפה. תואר שני רכש אל קל אפוא, להתחיל סיפור 1 ולסיים ותוצאותיו . סולד מן המתנחלים, מינהל: יחיה ברקאת באוניברסיטת ת"א. השתתף בחמישים אותו? כנראה פי כמה .קשה ובייחוד מן הקיצונים .שבהם תערוכות, עם פסלים שונים. וכן ערך ב"שתיקה הולכת ונמשכת של סאלם ג'בראן <תושב נצרת>: "הוא תוכן העניינים: עלי :אלח'לילי תערוכות יחיד בשנים 1987-1994• משורר", מספר א.ב. יהושע על 'האחרון' ביחס אלי ואבי , 'האחרון' הקריקטורות הישראליות תבע.לו משורר 1 מתוסכל ובנו רפה השכל. • ביחס אליו", קורא לשיבה אל השנים .הצבאיות כאשר שתיקת המשורר הולכת המקורות אל שורשי תרבות ערב, מאמרים בעלי צביון לאומי ,מובהק שמואל רגולנט ונמשכת, הוא מבחין ב"קשקושו" של ולהסתייג מן ההשפעות הזרות ככל כגון חרפת המלחמה ביוני 67• בנו. "רק עכשיו הבחנתי שמי שלי האפשר. <מאת ג'האד הובייב>. מסריט בראש השיר 1 ובאותיות כן מופיע מאמר חלקלק ונפתל משהו ע'סאן זקטאן <תושב רמאללה>: מפרסם מתמוטטות" - מסיים יהושע את בירחון זה שישה שירים, שרובם משל נעים עראידי. סיפורו. אם תרצו, בשתי מלים בלבד נכתבו בתוניס, שבה התגורר עד כן מצויה רשימה מעניינת לע גלומה הפואטיקה האניגמטית של 1988. לאחר מכן 1 חזר לארץ וחתיישב קורותיו של אהמר ופיק ערוץ - הסיפור. "אותיות מתמוטטות" -ותו ברמאללה. לפני חודשיים לערך 1 תרגם לא! סלמאן מצאלחה שיר אחד משלו בשם זכרונות קשים של פזעל יערב בשולי שוליים במסעדה יהודית בשנים 91•1989• לסיים סיפור? "הבחירה" <גם שיר זה נדפס בגיליון שיר לאומני "על גבול ירושלים" של זה של ."משאוף" א. לסיים סיפור ליאנה בדר. מחמוד שקיר: <תושב גבל אלמקבר> בהרצאה מרתקת, שנשא עמוס עוז פרק נרחב - יייז על הגותו ושירתו ירושלים "פרטים שיש בהם צללים", באחד הימים במוזיאון הארץ של המשורר הסורי "הכנעני" ארווi להישען על כוח ו ת העם, "להתחיל סיפור", אשר שועתקה והקוסמופליטי - אדוניס <עלי אהמר לדבקות במטרה, וקריאת תגו נגד מכבר ב"ידיעות אחרונות", מגולל סעיד>. הכיבוש לטובת ה"שיבה" והקמת הסופר את חוסר אוניו של סופר 1 חרף גדולתו קשה לכותבים לייחד לו מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים: הניצב מול נייר ריק ועליו ליצור יש מקום ברור ומובהק בשירה הערבית ומאידך יש לחתור להגשמת שלום מאין. החדשה. .דמוקרטי כיצד להתחיל סיפור - שואל עוז המשוררת החיפאית 9 יסאם ואוד משתתפת גם היא בדיון 1 תוך עיון מוחמד איוב <עזה, ח'אן יונס>: "לזולת והוא מוליך את הקורא, תוך בדבריהם של כמה משוררים יש יותר מאשר פנים" קורא להבנה קפנדריות משעשעות אל מבוך הפתיח ולפיוס. מצביע על התכונות הסיפורי 1 כאשר פיקציה אחת מצטלבת המתייחסים לשירתו של אדוניס השליליות והחיוביות של הישראלי . עם אחרת. <כגון: עלי אל'חלילי, סאמי אלכלאני, יש בו טוב ורע, כבכל אדם. המסה המצוינת של עוז' מוכיחה ג'מל סלחוואת, סלמאן מצאלחה, סאלם סלמאן מצאלחה <ירושלים>: "על בעליל שאין שני לו בבניית תבנית גובראן 1 מוחמד המזה ע'נאיים, אסעד הבורים ועל התוחבים ראשיהם בחול". סטרוקטורלית של מסה. אלאסעד, אמיל חביבי.> קורא להתפכחות, לראיית המציאות "מי לא ישב פעם ככה לפני דף לבך 1 שלושה סיפורים של ג'מאל אבו כמות שהיא. שפוער מולו הפ חסר שיניים ולועג: חמדאן . וכן שלושה שירים של מוחמד ממחד נפאע: סקירה קצרה על חייו - בבקשה, בוא נראה אותך 1 רק תיגע המזה ע'נאיים. וספריו. פרסם כ •180 סיפורים דיון בשירתו של עצאם יאלעבאס בי" - רושם עוז. ב. מצבת הסופר האלמ ו נ~ בירחונים ובעתונים, ביניהםאכן 1 קשה כקריעת ים סוף בנייתה <שנפטר> מאת סיהאם ואוד . אט, אט, הם נעלמים ממדפי הספרים "אלאתחאד" ר"אל ג'דיו". ןלהל של ראשית העלילה. אך כיצד לסיים באשר לתיאטרון - ראיון לש של ספריות ציבוריות. מושלכים אל מפרסם בירחון הזה סיפורים בשםאותה? עיתונאים עם פדריקו פליני: םקטעי מרתפי המחסן 1 למאכל עכברים. עדיין "ואדי אלימאם", הגמל" וכן הכמ כיצד לשזור עלילה אורגנית בחוטים אין שורפים אותם. ספרים אחדים של הסופר המצרי לוטפי אלחולי על פואמות ושירים: "מסע אל תוך נארטיביים מתקבלים על הדעת מרכזיותו של העיתון ""אלאהראם נמכרים בפרוטות שחוקות. אינם האדמה" ו"שיש" 1 וכן שיר בשם ולעתים כמו סמויים מעין? מתאימים לעידן הרייטינג. כך מצאתי "לילה ושיבה". לא האקדמיה ואף לא המחשב השכילו על דוכן המכירות את כל כתבי דדו הנא איברהים: פואמה בשם ו"עכ לספק מענה לשאלה.פרישמן 1 קיצח שנהר ועוד . מי כבר '\1u}JLliAtA העתיקה - האם תתחדש?" הסיפורים של קפקא דרך משל 1 שמע עליהם? אמיל חביבי: אום רובאביקיה <מחזה>. טומנים ,ברובם כבר בראשיתם את על "אגדות מדבר" של פרישמן ועל עבאס נידון: <עמאן> ויכוח בענייני סיומם ואילו הרומנים של פרוסט, תרגומו הנהדר של שנהר "משא .ספרות בחזקת מונולוג פנימי אחד ארוך 1 בין אהבתו ומותו של הקורנט כריסטוף צלאחה הזין: "הספרות הישראלית תחילתם וסופם אין כל הבדל. רילקה" לדיינו מדיה וילקה. ואלה והמשבר הקונבנציונלי" מבחין בין בניגוד לרומן, נדרשת ממחבר נובלה, רק דוגמאות אחדות. ספרות יהודית, ציונית ועברית. לרוב, סיומת, שבה כה הצטיינו צ'כוב כל הסחורה, בכריכה קשה, שבע בלעדי ההבחנה הזאת אין להבין את או מופאסן . <כמה מפליא עמוס עוז אגורות בלבד. בתור בונוס -ספר התפתחותה של הספרות העברית לרקום במסתו את סיפורם של גורוב בגרמנית או !יידיש .החדשה ואנה מ"הגברת והכלבלב" לצ'כוב!) מי עוד יקרא בשירי ?טשרניחובסקי עלי עבד אלאמיר: רשימת ספרים אולם, לא כולם התברכו בכישוריהם ברוב בתי ספר אין מלמדים .אותו שראו אור לאחרונה. של יחידי סגולה. לעתים, רלאח מוקצה מחמת מיאוס. כנראה, ןבגי אסר עזי: פסל תושב שפרעם. בוגר פתיחת סיפור נאה, נתקלים יבמעגל .... 6 גליון ····· 191 1=== ~1 ~ איתמר יעוז-קסט שני שירי ביקור מתוך המחזור: דלתות צריפים עוד נפתחות בי א. "~~ינ:וי ר~-ל~ - אמרה האשה הזרה כשרא~תי אתכם -מ~בליםנרח;ב ..." 0 T • T • : •: : •: T :• : ז~~י יי:ז.~יrר~ ן~ח;ר :p רי ה~י~~ t' סת. ~~r.ז:יי 7 ח~דח.ק ומיתי כי נגח ני הס i ס הרת i ם לעגלת-משא, i מעט הצך;ך;ת עם 6א~~ ך~~לסן ~ ס~ ir ו!;נ~ך-"ן~~ · ~ים 6ע. r,_-, ~R ~~ים ~~דיר; ~ן~ה ש;~~ים 7ח~ע;~ף 7 ע.~ר ס wם:~ א; ס~ךץ. סס 1 ס חיr~ ~דסןה ת;ך ר~· ן~ש לא i ר ~ל ססל;נ;ת ~9 ~יב. t' ר ~ס~יע.נ i ~ל שן~pזס סריק, .ןה ס~~ריד ~ין סעיר ך w ~ר ס~ט; , ~ל i םן~-י~~ נ; 9 ~ים לע,;לה ךע~ם םיקtיחר ךקךע.י-ס,~יל;ת, :p~ל i י.ח~~ ד;ך;ת םיקtן;פ-םן,ק~ א;סם ~ן ס t':ן , . ו~ם ק;ל ס~~ל;ן :P די חדחד ~ל.ב סל.ילה ~~r ~ש-ס~ר~ה ואני מתכרבל לצד אמי על הספסל המתנד"נד ~9מ· 1~ נ~-~ 1• ן; ~ל 6ס" 1 ס •• : -: • -T : .:.-- אפל i עצב לא היה ני , ,ו דק ה~~~ ~ל ,ה,~רה~~~~ ~לי ~קץ ~~ים סך~ה כדי להניע את תנח i מיה 6:לי~" ~~ ~י.ןה ח;-ך ~ 9 ן iT ~קרי כ~· ל~~ ר~יס i ~ית ~~Q ~ג ~ג i ף, ב. נע;ד "השערים ננעלים" סביב-סביב ~אן ך jה ס w ~י ל~ית-ס~~ g ת -י~~ ~Q ~יר ל~~.ז:יי ואני נרתע לא n ור מפני Tדiשאה• ~ס~~יעי ~ל ס~ i יר. ;י~ד~ דק ח~~ רי"ק. ~ד:ן ג;מ~~~~י~ך i• T • T •• : • T : T : • • :-• וגם השמש אינה מאירה ע;ד את חל;נ;ת הויטראז'ים ו~~~( , ~ת;ך ~י-~ןק ~מ i ר) פסיעה אחת נ;ספת. ע~~~ר~~~" · Q ק ~~עת ~ד~~ 1.i9 דא 1 ר ·~ דם ס~~ן · ~דר :• :• --T • : מ;~ים ~יש, ~· ~דעים עם םילי~ךיr ךעם ~~יכ;ת ~ק~ך;ת ~ס,דלים, :p רי ליש;ן ~ל סר~~ה סל Q ה. ry א;ר ~R ע ן~זפ; יר~!!~ך ס~~ש;ת ח~rי~o/ע i פ~~ 1 רי ת;!!~,ע~ ~ן סת~"ך. ךח~ה ה~~סס. w ~ה ~ןסח 1 ץ, ד! ~ר~רס ד~~ק~.ע · ~ י~~-ל t' :ל;ן ry ~ש i י ןכ i ~ית. י~~ ~ךרם ~חד ~אד י~~-ל~ ~עיל-סחןף ~~ןש ~rיry~יו • דסר ~ק;ל ןם. ס~ע;ן ל~~~ 7ר~~ · ס :p ~י 9 ה עך~ב ~ת ח~לת ~ח;;יו י~~~~ ;כ~רי ~ח~יע i ר~~~ · שס 1 ק. 9מ 1ך ל q צ;ת ד~ינ:וי ~י~ד ע;~ךים ~דרים ע,ס i ~י ~לית;ת 9 ס~רית ס,ש · ~יב ~ר;ן 1 סקן~:ם · ף 1 פ;~חים ר~"~ i ך ה~\_ז •••" ךא 1 ןם, ע.י~י ר~ק i ~ל סא"ס ~~דה ל; ~~יסה ~ש 1 ל.י ס~דך~ת ס :p ~ןה ו~~ ע~~~~ ~.ז:יקןה. ד w ף. ע.ידיו ע~ע,פ i מ 1לי , א; ~ר ~ד~ה ך~ה לי . w ם דך ס~דך~ת ח~~ךדןה ח~ה 1 ש;ב :pם:~~-םך~ ~~קלע ~ל ~ך;ח~ס-י~ של בני-אדם הישנים על םרצפת-האריחי ~ע;ןה ש Tת~~; ·~~ יק~~~-ת 6ה סלסה ·~ ן~- ס~ד .ךס~~ל~ת - כבלשון עגנונית, ומאז לוחית הזיכרון ישאו תינוקות דנית רבן לפידים מה אומר לך' בוגר אוניברסיטה יקר 1 גם קלאסיקה זו' שבקה חיים. שירו האפיקורסי: "נוכח פסל אפולו", מ"מחקריו" של מר דובשני. כיום נותרה במקומה. בוערים ומקהלת פקידי עיריה תפצח השם זלמן שניאור? שמעת על בסיירי פעם בעיר האגמים האיטלקית והיכן התגוררו אצלנו 1 לאה גולדברג, ברינה: "אנו נושאים לפידים לכבוד דוד שמעוני 1 בנימין תמוז 1 יונתן הסופרים האלמונים"! • "במשעול הצר" של קאבק? לא, לא, סירמילנה, מצאתי לוחית קבועה וטוש, אמיר גלבוע ורבים אחרים? קאבב, קאבק! במשעול הצר של בפונדק דרכים. "כאן 1 לילה אחד לן לזכרם, נקים את מצבת הסופר המחשבים, שמו אינו בנמצא. פעם, המשורר גתה". האלמוני. אחת לשנה, בשמחת תורה, צבי רפאלי לפחות למדת ספרות עברית לילה אחד היה פה, אורח נוטה ללון 7 דצמבר 95' ליצירתיות יש כאן ייצוג כל-כך נוגד כשאלו לעיתים מהווים מסאפורה קבור בתרך המחשב חיות ומדוע סריבלסקי מתעקש על לרגשותיו של הפרס, או למצבו השקעה יצרית נרקסיססית, שאינה הקיומי • כמו כן' גם בפרק השלישי לא ~ 1 יאיר טריבלסקי: החברה שלי מתכוונת באמת לעבר זולת, אפילו נפקד מקומה של דמות המרגל בין נכי זולת כקורא. השירים השונים: "אינני בסרחה לאיזה ואני עושים חיים משוגעים; \: להטוט אינטלקטואלי מוגבל, שמשאיר צד רגל. ]."[" <עמ' 59(, עובדה זו הקיבוץ המאוחד 1995;150 עמ' אותי עם זאת במצב של המתנה קשורה למבנה הספר שדומה שתוכנן נניח ששאלת חבר סוב שלך <המספר מסוקרנת, כמעט נלהבת, לספר הנא.• בקפידה. ניתן להבחין בריכוז של כידיד, בערך> איך פגש את בת-זוגו. נושאים מחד, ופיזורם במינונים קטנים הם הלכו ברחוב, לגמרי לתומם, רותי גור לאורך כל הספר מאידך . כך מתקבל שורקים אותה מנגינה מה שגרם להם םג סדר עם היגיון פנימי 1 וגם אווירה להחליף מספרי טלפון, הוא מספר. או מסוימת המלכדת את השירים בקובץ. שפתאום המזלג שלה עף לתוך השניצל שהם "סוכנת חשאית" מעורר שלו "וככה התחילה אהבה מטורפת": אסוסיאציה לספר בלשי 1 כשהמלים ואולי בכלל הוא ענה למודעה שירה בלשית השיריות לא רק שלא מפוגגות את שפירסמה בעיתון: '"מחפשת אהבה תחושת המתח והמסתורין אלא גדולה'", "פחדתי, אבל התקשרתי", מחזקות אותה. בכך אפשר לראות מסביר זה שאין קץ לפחדיו. "רציתי פנינה עמית: סוכנת חשאית; שאין כמוה נעו ם, אב גם מזרח מעין משחק ספרותי כפול, בו לראות את הנאיביות יושבת מולי הוצאת תמוז אגורת לקיים איתה יחסי מין 1 כשהוא קסן השימוש בשירה, שמעצם טבעה מכסה בתוך מגש מלא גויאבות, עם זבובים ואבוד וכל הזמן בסכנת היבלעות. הסופרים/ סררה ע"ש שאול יותר מאשר מגלה <בדרך-כלל>, מכפיל למעלה" <עמ' 7(, ואשה שהחיים בשבילה הרפתקה טשרניחובסקי; 71 ;1994 עמ' את היסוד הבלתי מפוענח הקיים אתה כמובן מוקסם מריבוי הגירסאות גדולה. סקסית, חמה, כוחנית וגם "סוכנת חשאית", ספר שיריה הנוכחי בדמויות ובנושאים עצמם. כלומר 1 השובב הזה, ובהחלט נחמד שיש לך מסרסת בתובענותה המתמדת למגע, של פנינה עמית, מקיף קשת רחבה של נעשה חיבור בין מספר "קודים", ידיד מילולי כל-כך: אבל מה בעצם למין, לתשומת-לב. שזקוקה למרחב נושאים. המכנה המשותף לרובם כאלה שקשורים לעיצוב האמנותי 1 גילית עליו ועל החברה שלו? אולי 1 ורוצה להעיף את כל הזכרונות שלו ככולם הוא הניסיון לרדת לחקר וכאלה שקשורים לצופנים בלתי בעיקר, שהעובדות לאמיתן נחסכו ושלה כדי שלא יפריעו לחיים ביחד 1 המסתורין של היקום, תופעות מפוענחים במישורים אחרים. התוצאה ממך והן מצויות בכלל בגיוסה אבל מקיפה את האיש והמחשב שלו ומושגים כמו חלל וזמן 1 גלקסיות עשויה להשאיר את הקורא במעין רביעית. לולא פגשת מספר פעמים את בצעדים נמרצים, עצבניים וכל הזמן ו"חורים שחורים", קרינה קוסמית תחושה של תעלומה בלתי פתורה. אך החברה עצמה, היית בכלל חושד מקטינה את האפשרות שלו למרחב שאינה קיימת. פרסי מחשבתי-יצירתי. אבל שלוש הגירסאות הצבעוניות כייצוג נאמן למדי של מערבולות הללו נמסרות לך בעולם של בדיון 1 התודעה המפחדת של הגבר המחובר שיש לו אולי היגיון אחר - כזה למחשב, הלוא הוא המספר של שאינו מחייב את התקפות של טריבלסקי, בנוי הספר ברובו וכוכבים רחוקים, אוקיינוסים השירים לא מכוונים להציע פתרון 1 אפשרות רביעית, או כזה שנותן מפיסקאות קצרות, מהירות, ויבשות. באותה רוח בוחנת המשוררת אאל לתאר את הדברים, לעתים לפרש לגיטימציה למציאויות סימולטניות. תזזיתיות, לפעמים כמעט מסנוורות תופעות אנושיות, בהתייחסות את הדמויות והעולם, ולעתים לבטא מכל מקום, שלוש האופציות שנמסרו בחן ובאפקטיביות המילולית לדמויות שונות מחו.ב קרא או ספקות. למעלה הן כמעט במדויק המפגש מוסיקלית. אלא שבערך במחצית מהמציאות, שהילת סוד גבורה או בניגוד לאווירה, למקצב השירי הרומנטי של המספר ושל האשה הדרך 1 ככל שהדגש התיאורי עובר תהילה אופפת אותן . וכך 1 באותה ולסגנון הכתיבה, ש"שומרים על שאיתה הוא "עושה חיים משוגעים", יותר ויותר אל תהליך השתכללותו מידה של סקרנות, נעשה הניסיון אחידות פחות או יותר לאורך כל בספר שמוקדש בעיקרון לזוגיות וחרדתו של המספר 1 זה נהיה מעיק. לפיענוח 'האני' הפרסי 1 הנסתר לא הספר 1 הדוברת בשירים משתנה בלי ההטרוסקסואלית, ברמותיה כטעמ כאילו שהניילון - דימוי נאה פחות מענקי הטבע וגרמי השמים: הרף. היא מופיעה בדמויות שונות, הארכיסיפיות ביותר. כשלעצמו - העוטף את המספר "לכאורה; בכ ' חה האנטלקסואלי מחליפה "מסכות", "תלבושות", אבל אולי בספרות, כמו בחיים, אפשר ההיפוכנדר - בולע לתוכו גם את מסכלת אסטרט;ות-על/ מתפשטת דוברת בקולות שונים. היא נכנסת להתחיל לחשוד בקיומה של גיוסה הקורא, וזה נשאר מוטל מפרפר למצעמה גלובלית/ בכ ' חה האפל/ לנעליהן של דמויות מדמויות שונות, רביעית: אולי אפילו באפשרות ומותש. נגמר הקסם. החינניות, יוזמת מלחמות מקו ' מיות מפילה ביניהן כאמור דמויות ו.בקראיות, שהדרמה האמיתית מתרחשת כאן ההומור ומקצב הסטקטו הגיעו לבסוף ממשלות/ משעבדת אליה את שרותי דמויות של מרגלים, דמותה של מאחורי הקלעים. זאת אומרת שעניין למצבי עודף קיצוניים. תכולת המסך הביון/ למעשה י ' פיה מפתה את סוכנת חשאית. הזוגיות שהספר עוסק בו בפרטנות, של המספר 1 אותן מחשבות, הבדידות/ לעמק הסיליקון/ במעבדה השיר "סוכנת חשאית" הפותח את בהיסטריה, לפעמים בנועזות רעננה, ה"לכלוך" שהוא פורק, הועברה המוגנת היא מתעלמת מן ההרס/ הקובץ 1 וכן שאר השירים העוסקים איננו בעצם לבו של הספר • ואם נחזור כביכול כמו שהיא, ללא עיבוד 1 ללא מודדת את חלל נפשה להקים/ כור בדמויות נסתרות ומיסתוריות, להיסק הבלשי קמעה שאנו כקוראים עריכה. וככל שהייצוג נהיה נאמן גרעיני משכלל; לנסות/ בסריי אהבה מעניינים וסובים יותר מהשירים אחראיים, קצת נוירוסיים, מצמידים יותר לטיוטות המחשב הוא מאבד נועזים/ ו ל i \-בין את ממד :בח ·~ר 1 כהוא בפרק הדן בדמויות המקראיות. ברירתית: אנחנו יכולים · לפתיחה הרב יותר ויותר מתקפותו הספרותית. זה ו;נ~~י הזמן" <"לכאורה, . למעשה" למשל, השיר "אני, קהלת", שיר בן גם לחשוד שהמספר הזה מאוהב לא לבסוף, משרסס המספר את אנטומיית עמ' 10 (. 18 עמ' בקירוב, עשוי לעצור את מעס בצליל קולו' בתוצר של מערכת הכישלון של מערכת היחסים שלו • הספר בנוי משלושה שערים: הקורא בדרך אל הפרק: "הרפתקנית". היחסים היצרית שלו עם מעבד המערכת לא עובדת אם מביאים אליה "מו~חית", "מסכה", "הרפתקנית". הדבר מתייחס לנושא של השיר 1 התמלילים, עם התודעה, עם השפה. מטען חריג, אם ממשיכים לקיים בפרק הראשון מרוכזים בעיקר השירים לתוכנו ולאורכו. השירים הטובים יאיר סריבלסקי העמיד ב'החברה שלי במקביל אליה מערכת אינטנסיבית הנוגעים בנושאים "חשאיים" עליהם יותר הם אלו בהם מתקיים שילוב בין ואני עושים חיים משוגעים" זוג נוספת: כמו זו שיש לו עם המחשב, מצביע שם הספר "סוכנת חשאית". האישי לבין הקוסמי. חבל שהרובד שהקשר הבלתי-אפשרי שלו הוא או עם מעשה הכתיבה. יושב מול בפרק השני מרוכזים בעיקר השירים האישי לא מודגש קצת יותר 1 לעומת קריקטורה מוקצנת של זוגיות. גבר המסך הריק, בוהה המספר במה שנראה העוסקים בדמויות ו;נקראיות כמו הרובד האינטלקטואלי החזק. שפוחד כמעט מהכול ומעדיף להיכנס לו כמחיקת האני 1 עד שהוא מזמן אל אבשלום, דוד המלך וקוהלת. בפרק ולסיום, ראוי לציין את ציור העטיפה יחד עם המחשב שלו מתחת לעטיפת המחשב קובץ חדש. אתה נאלץ לחשוד השלישי מרוכזים השירים היותר היפהפה של הספר' שצייר משה ניילון 1 להסתתר מחיידקים, מאנשים, בו: אולי לא עסק כאן מעולם אלא אינטימיים - שירי אהבה ותהיות בן-שאול 1 בו נראות ארבע דמויות מרעידות אדמה. שמסרב כמעט לעזוב בקובצי מחשב. אולי החברה קיימת אישיות. אך גם שירים אלה הם נשיות על רקע ובצבעי פסטל רכים, את הדיאלוגים, שהם םבעצ כאן רק כרעיון 1 כהפשטה, ומי אישיים רק באופן יחסי כיוון שגם ודמות אחת רעולת-פנים יבצבע מונולוגים, אותם הוא מנהל עם חפצים שמתבונן כל הזמן רק פנימה יכול רק בהם משתקף מצבו של הפרס כבלתי שחור-לבן לצידן. העטיפה מושכת את דוממים וכמובן עם מסך המחשב עליו לשער קיומו של זולת בוודאי לא נפרד ממצבו של היקום. גם בפרק זה העין בעוצמה הכמוסה בה, מתאימה הוא מטיל את מחשבותיו 1 על-מנת להתקיים לצידו . בולס העיסוק בגלקסיות, בכוח לתבני הספר, ואף מוסיפה ממד נוסף להסתכן בדיאלוג של ממש עם עולם לא נותר אלא לתמוה מדוע המשיכה של כדור הארץ וכדומה, ל~רפול הקיים ברבדים השונים. • שיש בו זולת. שמוקסם מהאשה ושל ניצה גררכי r 8 191 גליון ····· ~ יחיאל חדק ~ 11~ •~ו iJ ~ןקט;ר ~ח~ץ ך iJ ~~דןה iJ,תל~~~ ק;ל;ת ךח;קים ~ל :וק w נ~ת לא ~"P.~9ת, 1 ע,ד:ז לא נאמרה הופלה האחר;נה. ד:•:•: -:-זז•- T ~נכך~~ים זית iJ ך~ר סה~א ןןש;ן ~ל ע,~~ים ר;ע,ןים, ~~~וים ;ןל iJ ,ף~ ~ל ה~סד ~ן iJ זפ;ןן, ~ל ה~סד. מער~צי הזעה הש;פכים את חמתם הזפל~חה על האדמה, ~-1 ר.~ס ~~מ ~:;· i רת: כt';לקל ~ת ~2~:ר Tר~~ךד~ת. 7י-~ :iJכtי~יי:~ הא;ר א~לי יחז;ר' אחר' ללא לו~~ w ל~ק~ ;· ל_ ת ~~.זמ;ךים, ללא iJ וד:ים, ןק ח~ט ~סי' ע,~יר:ה, :ש~ב לדע;ר . ,ודק סד:וד ~לי סע.~~ים י~?,ב~ש: :~יא ~ת iJ ק;ל;ת ~ל iJ ~ןקט;ר ת~ל.יל; ך~ת י~~ iJ ~~רןה ~~R ל;ת, ח;ךש;ת, פ;~ע;ת ~ת vriJ ~,ה רי~-ת~~~ • אביב מאחר' א; אביב שפמצא נסת;ו' א; אביב ~הס~ר: ~ל ~~יב i ~ל b:ז:~ .זה. ciן~~ ל iJל~~~שרו~לים .ולתל;ת נאויר את נCיד!!ה ~שאר" האיברים 'על · שהם ·- מתל~ם לכtצה:iת;!! 'של 0 ."" .•" : -: 00 "." 0 : 0 -• T •• T ס~דיר iJ ~ךס~י iJ פ; g,ן; R ך ך~י iJש~~ iJ פ;קר;ת ,ה~ן~~ ךזיי"זה !ה~~מ~ למר;ת הרא~ת שאיגפה ט;בה ולא חש~בה השעה ~מה ~.~wry ב ה~א iJב~~ ~ה;לך וי~נ;:ן;-ל.ל~~~~ -:Pב;~~ס~ T ס~ר ל~:ץ ך~ל ~ל ת;!!ך~ן~ iJ,ם:~~ ~ר~ה ~יר wם:~ ~לי ז~~ ~ם ~ד~ר דמ~ס ~סת iJש~' iJ פ; i.,ת~ ךדק iJ ~לב iJpז9ן~~ ך iJ ~רןה ל~י;ת מ~ R ע א; ל~ל~? ~ירים ט~~~ • נשם אל;הים מי שאמר את זה אמר ולא ידע מה שאמר ~י ~:Jם~ · ~T ~צ~~~ iר w א ;ןל fp-iJT."ם:~~ ךאוי-ן~~~:ם iJם:~~ ת;ש~~ ?ספ;ת :ןר ~iJ ק;ל י;~יל ז~? ~דיו נבל מסזר;נ;ת הבית, ואם נבר אז על נה;נ;ת דל.~ת לא ·ד~ :zת _w ם .זה: ~ו ו~ם .זה לא וס~~ר .ולא" ת~~-~סת ךלא ~~סד הנ~ 7 ק;ל ~סי :p ~ר iJ7~י; ;ןד םיך~pזל ח~~~~ ·~ o,ף; ס;ף לא דק w ם iJ ה~א ו.זה w ע;ד ב~~ w נכק :P ~לד~~ !נלם נא;ת-ד;עי ci ו גם זוכים נבל~ ~ 0 0 : T T: -: : T "•. 9 דצמבר 95·יי•••• הרומן 1 לפאתטית ושטחית! דורסקי · מירון אלכסנדרוביץי 1 עורך הדין האלמן והאפרורי 1 אמנם מחליט באמצע ש(;תיו להעבות לבקשתו של האורח בן ' עיירתו ולשמש כסניגורם של החפים מפשע, שביניהם מצוי גם דודו נפתלי ספיבאק, ועל ידי כך הוא בצעם גם יוצא במחאה כנגד הפרעות ביהודים. ואכן 1 ניתן לראות כיצד פרקים נבחרים ברומן 1 כמעט מחציתו 1 מתארים בפרסים את נסיעתו של הפרקליט בכרכרת הסוסה של ינקל וישנייבסקי · חיים 1 כאשר נימת קולו של שלום עליכם עולה מתוך השיג ושיח בין העגלון "החכם" לבין נוסעו 1 חסניגור האורבני וראה אף כיצד ההתחבטות בשאלה הרציבית והמורכבת על אודות הזהות היהודית הופכת ברומן 1 הלכה למשעה, למסכת של התעלפויות והתקפי לב נשנים של הגיבור 1 כשגם יעד המפגש עם האסירים בבית הכלא הרוסיאני, המתואר בדרך מאגיה איציק מאנגרית", · "פסאודו מסתיים בסופו של דבר באוזלת ידו של הפרקליט הידוע לשבח: הוא אמנם מתלבט בעניין הנוסח המשפטי 1 אך בפועל אינו עושה דבר למען הנאשמים במשפט עלילת הדם, ושב כלעומת שאב - דבר שמותיר את המסע כמסכת של תיאורים בלבד, ריקים מתכנים משמעותיים. סופו של הרומן אינו שונה כל עיקר מהנסיעה: הוא מסתיים באפיזודה תיאטרלית ופתטית ככל שניתן תוך איבוד צלילות דעתו של הפרקליט דווקא בבית המשפט שבעירו: וזה אף מתגלגל להתקף לב נוסף, אך מוחץ וסופי 1 כאשר ברגעיו האחרונים, הוא שומע רק את משק המים והינף הסנפירים של הדגים הטריים, הדגים חסויים של מוכרת הדגים מהעירה זאבלינה, היא כמובן אמו! ואני שואלת את עצמי - האם טעם, ניחוח, של סל הדגים, אשר מוגש ברומן "ואין עדן לעבדים" · גן 1 הוא אמנם סל דגים טריים, או שמא סל דגים, שאבד עליו כבר כלח."? • וזריז מר גלית דגים טריים, דגים טריים ...?! גריגורי כנוכיץ: ואין גן-עזן לעבדים; מרוסית: ווידה קרול; הוצאת הקיבוץ המאוח,ד 1995 גריגורי כנוביץ עלה לישראל לפני כשנתיים, ובאמתחתו כבר שמונה רומנים, שתורגמו לשפות שונות, וכמו כן 1 כעשרים מחזות ותסריטים, אשר הוצגו פעמים רבות המועצות. הוא שימש אף · בברית כיו"ר קהילת יהודי ליטא והיה חבר הסובייט העליון של ברית-המועצות, כנציג התנועה הליטאית קומוניסטית. "ואין · האנטי עדן · גן לעבדים" הוא ספרו השני הרואה אור בעברית. עלילת הסיפור מתמקדת בעיקר בדמותו של מירון · אלכסנדרוביץיו ורסקי 1 לשעבר מיילך ויינשטיין 1 אשר משמש כפרקליט והוא נקרא, כעבור שנים רבות, להגן על אחד דם, על · מבני עיירתו במשפט עלילת רקע הפרעות ביהודים בראשית המאה. הרומן נפתח עם חלומו של דורסקי 1 המעלה את דמותה הגלותית של אמו 1 באמצעות דימויים וסמלים לשוניים, אשר במידה לא מועטה, הם בחינת מטבעות שחוקות, כשבמרכז החלום עומדת ההתחבטות בשאלת זהותו של הגיבור 1 אשר עוברת כחוט השני לאורך סיפור העלילה: מיילך ויינשטייז , בנה של מוכרת הדגים בשוק מהעיירה זאבלינה, שפיאה חסרת טעם לראשה, שמלתה מחוררת מרוב כביסות, והיא דוברת רוסית רצוצה מעורבת ביידיש: זאת לעומת דורסקי המומר · מירון אלכסנדרוביץי 1 בעל תואר הכבוד "פרקליט", אשר נישא לכריסטינה, בתו של עורך דין ידוע מווילנה, שהותירה לו בן . הרומן 1 בצורתו או מבנהו 1 ערוך בדומה למחזה ולתסריט, באופן שהוא מציג מבחר דמויות מהעיירה כמו יהושע מנדל המוזג ואשתו הטריח, מרוטה הגיורת, המצפה לילד ממנו בערוב ימיו 1 כמו מארכוס פראדקין 1 האב המלווה בריבית ובתו הצדיקה דלוח, אשר עוזרת לכולם, כאחות רחמניה - וכן תמונות מתוך חייו של דורסקי: בעבר · מירון אלכסנדרוביץי 1 כאשר אשתו כריסטינה חיתה עדיין בחיים, ובהווה, הקשר המורכב בין האב המומר לבנו המורד 1 שנאבק ללא חת לשוב למורשת אביו . התמונות מתוך חיי העיירה היהודית-גלותית לעומת החיים בעיר פרווסלאבית, עומדות זו · האירופאית מול זו כתצורה של תשבץ 1 אשר ללא ספק יוצרת אצל הקורא תחושה פיוטית, וזאת גם משום שילוב האופי והסגנון העממי • אך התחושה הפיוטית והסגנון העממי מאבדים מעוצמתם, ויותר מזאת, את נביעתם, מבחינת החוויה הספרותית, בשל, לדאבוני 1 אוזלת היד של החרס המקשר 1 הוא הוא ההתחבטות בשאלת הזהות היהודית, אשר הופכת מהר מאוד 1 במהלך ~ו מצד אחד: /1 נער בבגדי אכד 1 רתום שכולם משקרים זה לזה, מזיינים זה שירים מאר r לעגלת ש~ . לים נצית/ . קלשון על את זה, עושקים זה את זה, מקטון עד כתפו /l/1> יאר · באבי /l עמ' 5(, או גדול. לכן, התענוג היחיד דבשתו הוא הצללים "בבית סבתי/ ליד הגשר החוצה את לראות את כל העושק הזה במות ו. הגבול" (עמ' 15(. ומאידך מן ומשום שהמוות הוא הי ו פי היחיד האימאז'ים האקספרסיביים המעצימים שנ ו תר בשלמותו הבלתי מעורערת, את החוויה: "הדממה פצעה את יותר אפילו מהזיון , או 420 הזיונים הנק'ר/ כעורק שסוע" <שם) או "נחשי בעבודה של ימים אחדים כזונה, אין אש חגים מול עיניך/ במחול דמוני דרך אחרת, אלא לרצוח את הקר ו ב אוצר הרס" (כ " חף לחיות הולך למות" ביותר וכביכול . היקר בי ו תר. עמ' 30(, וכן מהעמדת סיטואציות טעונות והפקת מלוא המשמעות מהן: ולאהוב ניתן רק עובר שלא נ ו לד, "בתוך השלוליות זחלה אמי" (עמ' השוכן בבקבוק, שנגנב בזמנו ממעבדת 15(, "רגלי שקועות בבוץ השחור" בית-הספר, ושמו פוט ו נ ו בסקי. גם (עמ' 20(, "בין צמחי מרפא ופרחי סופ ו של זה להישפך מן הבקבוק אל פרג/ קוטפת פטריות רעל צחנות" הרחוב. אבל ו הראשונים . ההורים; (עמ' 32(, ועוד. סיטואציות שיכולות הם נרצחים בחבטו ת המגהץ שקנה האב להתפרש גם כריאליות ו גם לאם. והמספרת חשה לראשונה בח ייה כמסאפוריות. • חיבה להוריה המתים ומ תפעמת מיופיו של המו ו ת. ברכה ררזנפלד הבאים אחריהם . המורה החתיך והחברה הכי טובה, בעת שהם . כמובן . .מזדייניםאחר-כך , האהוב הבלש וכ ר"'. אל מעבר לחרא ( ולשמ ! רויטל בק: קסם על ים כנות; תג, ההוצא ואור; 119 עמ'; 1995 יש תחליף עכשווי לרומן הרומנטי או קםםדזל m רומן למשרתות, כפי שקראו לסגנון הזה פעם. לרויט בק ;~ ספרה של רויטל בק ,) או אולי ספרו> כי אין לי מושג אם מדובר במחברת או במחבר , גם המו"ל של הספר מתקשה להשיב על כך 1 מאמץ את סגנון האלימות הקולנועית נוסח טוב סינר ומרעיו 1 או את הפר סט מודרניזם בנוסח "דולי סיטי" של אורלי קססל בלום: בשונה מהאחרונה, כאן נעשה עוד צעד אחד לכיוון האבסורד האלים, השרירותי 1 בלי למה? ככה. בלי תחושה, בלי חרסה, לשרת רעיון 1 תפיסת עולם, קו :כל דבר אנושי - זר לה! - עיוות הפוסט-מודרניזס בלי דאגה. רק בטהובן החירש מרגש מחשבה. אלימות לשם אלימות. כי הוא בלתי מושג כמו המוסיקה וחמור מכך , שבניגוד ל "דולי סיטי", עצמה. העדין יחסית, קושרת מחברת / לכאורה, ניתן לבנות תיאוריה מחבר הספר הנדון מין לאלימות ולהסביר למה. אך אין היא נובעת חייתית וחסרת פשר. מין כצורך נפרד בהכרח מהדרמה המסופרת 1 מהטקסט. מתחושה; די לו ל"כוס" כלשון שלוש אפשרויות: א. בדיחה צינית, הספר 1 להירטב, כדי שמספרת מעין פארודיה על הז'אנר. ב. גבינת הסיפור 1 הגיבורה, תצא לרחוב לחפש דעת על-ידי סופר מקצוען, הטקסט זיון . רהוט מאוד 1 ערוך כהלכה וקריא חד לכאורה, ניתן למצוא הצדקה לענישת וחלק, המתכסה בשם בדוי כדי 'לבדוק העולם במסופר בספר . כלומרף את השוק'.' ואפשרות שלישית, פשוט העולם חרא, האנשים חרא, גם אני לכתוב משהו · מודרניסטי · "פוסס ', חרא: האב מזיין את מזכירתו ה"מה זה ההולך עכשיו סוב, ללא שכבת פרחה"" בעמידה, לעיני הבת. האמא הרגישות האימהית של קסטל בלום, מזדיינת בזכות עצמה, אבל האב, ביום ותוך הליכה אל האבסורד השרירותי הזיונים מהצד שלו, מביא 1 כהרגלו, המוחלט, אל מעבר ללא אנושי 1 אל מתנה לאם. לרוע המזל, הפעם הביא ,הכלום הריקנות המוחלטת, אל מגהץ. השקר המאפיין את המשפחה, מעבר לפסיכופסיה הקלאסית. או , אל מאפיין את בית-הספר (המורה, מזיין מענו לחרא לשמו .• כמובן את התלמידה, שלא במקרה היא המספרת את סיפורה בספר). ברור עדין כרזני אשר נכתב בהשראת נסיעה לאוקראינה בעקבות שורשי משפחתה והוא מוקדש לזכר יהודי לודביפול שנספו בשואה. ספר אשר מעמת את המראות, את הנופים המוריקים רווי : מלכה נתנזון: אוכמניות בגשם: הוצאת "ספרי עתרן 77":1995 בספר איוב כתוב: "ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על ,'ה ויבוא גם השטן בתוכם" <איוב א' 6(, המלאכים ותפקידו להיות /1 המלאך הרע 11, אך כולם נתונים למרותו של האלוהים. ואילו בספרה של מלכה נתנזון ./1 אלהים פוסע עם השטן שלוב זרוע /l <עמ' 6(. כאן המוטיב של אלוהים ושטן נתגלגל לצורה מוקצנת ביותר . הם פוסעים שלובי זרוע כמו ידידים ותיקים שווי מעמד. בשיר 11 קינה 11 <עמ' 22( התמונה עוד יותר חריפה: /1 רואה אותך , אבי/ לבוש גרילים/ נוסק אל היכלות לא לי; ואני/ עם אלחים מת בזרועותי/ בעיר זרה/ הולכת/ ושרה'.' זוהי קינה המושרת לאלוהים, מת הנתון בזרועות המקוננת, אל מול גיא מה גובר על מה -.. צער העבר על ;רינuה אר שהשיר מעשרר . אתהצער המים והפסטורליים של אוקראינה . /1 היו יערות ליבנה/ ושדות תפוחים/ ונחשי נהרות ./ בצבע אולטרה מרין /l <עמ' 42( עם זוועות המלחמה שהתרחשו בארץ זו 1 ומעמת את ההווה םע העבר, בעיקר העבר הרחוק שלפני הולדתה: "בחלקת השדה, שאבי זרע תפוחי אדמה, ראיתי היום את פוסקה היפה מניפה מגל/ מעל ראשי ה~~לים השמוטות ... ואבי 1 את אבחת החרב ·/ מעל ראשי ראיתי •. ואחי הקטנים המשיכו לשבת על המיסה הריקה בבטן 11 נפוחה 11 •) נתיב אחרי 11 עמ' 11( או בשיר 11 לחצות את הכאב 11 <עמ' 10(: "· ג · :ד עב פנים משליך/ חכתו למים/ אני מושכת את ידי/ האחוזות בפניהם של/ דודילה וחילה ואהרלה". העבר רודף ואינו מניח, הדוברת /1 כפותה אל זיזיו הקשים של הזיכרון /l >/1 יאר · באבי /l עמ' 9( ו• /l אל המתים מחוברת /l <עמ' 9(. חלקו השני של הספר עוסק בחוויות תהקשורו בכאן 1 בארץ . גם הן קשות כ"אבן שחורה שאיננה יודעת לשאול/ תלויה על צואר 11 <עמ' 50(. אך כאן יש גם נקודות אור וחמלה • "אמי יוצקת בתוכי את כל אהבתה; בקערת מרק; בלחם חם// אמי כובסת את אזלת שפתה/ בניב מבס 11 <עמ' 51(, ואף מסתמנת אפשרות של תקווה: /1 מחר אולי יהיה לי כ . ח להביס אל תוך עיניה /l .)םש( ll אוכמניות בגשם ll הוא ספר המשדר חוויה חזקה. זהו ספר הכתוב בשפה תחסכוני מדויקת וצלולה. אין בה ,עמימות אמירותיה חדות ונחרצות. הספר מגובש הן בתכנים והן בסגנון. כוחו נובע מן השימוש בפרסים ,ריאליים אשר מעניקים לו אמינות ההריגה שבאוקראינה. כאן חשוב לציין שמי שמוחה כנגד האלוהים איננו זה חסר האמונה, שהרי מי שאינו מאמין אין לו בעיה עם האלוהים אלא עם בני אנוש. זוהי מחאה חריפה ביותר של משוררת, שהיא בת זקונים להורים ששכלו חמישה מילדיהם בשואה, בת לדור הבנים של ניצולי השואה, מי שגדלו על סיפורי הזוועות בשמשם הן /1 אוזן "קשבת והן /1 נר זיכרון /l. המחאה הממחיש היטב את אופן היווצרות זיכרון היסטורי של עם: /1 בבלי דעת הענקתי לבני/ את כל נשרי האימה/ של חייך 11 <עמ' 29( וכך , החוויות הטראומטיות של ההורים, בעיקר כמו שסופרו על ידי האם, הפכו לחוויה המרכזית ביותר והמשמעותית ביותר בחייה ובשירתה של מלכה נתנזון: וכמו בציורו המפורסם של אדוארד מונק /1 הצעקה על הגשך 11 בו הדמות צועקת את אימת העולם, כך צועקת שירתה את הכאב, את האימה, את הזעם ואת המחאה על גורלם של רבים, שנציגתם המטונימית היא אותה /1 ילדה שחורת שפתיים/ נערמה ומוספרה~ עד יבוא אביב ו w ~לים יבוא/ בגופה" <עמ' 37( וכן את מחאתה וכאבה שלה על הילדות שנגזלה ממנה. /1 אמי חיתה מפטמת אותי/ כמו את האןז הלבן; /1 ברויס מיס שמאלץ; ברויס מיס מילך; ברויט מיס ברויט 11; ללא שוקולד; ללא שירה; במקום אגדה/ רקחה בצלחתי/ תופיני דם ואפר 11 <עמ' 23( ובשיר בעמ' 8 היא מתוודה: "הנר שלמראשותי/ לא היה בכ " חן להאיר/ את האפר; שריפד את עריסתי 11, זהו ספר שירי ii הרביעי של המשוררת 10 גליון ····· 191 ~ הולך ונשלם", ובאמת, כבר בעמוד מסעו של זרעון ~ ארבעים בספר מת הגיבור! ךא אל דאגה, הוא ישוב לתחיה עוד בארץ האפלה עורר פלו s פעמים רבות, ולמעשה כבר בפרק ~ הבא: הוא מופיע בתור זרע. שיוט סאלים נדכאת: חכמי האפלה; התודעה של הזרעון הוא אף מופלא 11 l ספריה לעם; עם עובד; 1994 לא קל לעקוב אחר סיפורו הפתלתל את סאלים נדכאת. לפעמים מעורר השיוט הספרותי שלו רושם מייגע. לפעמים חומק לו החרס המקשר בין שלל האירועים החולפים ביעף, ובין הדמויות שכל פעם לובשות ופושטות צורה. אבל אם משקיעים מאמץ 1 מגלים פה ושם שבבי רעיונות עשירים בדמיון 1 וקטעים נפלאים שמרגש לקרוא אותם. "חכמי האפלה" הוא, במודע, מערבולת ספרותית של ז'אנרים. ז'אנרים בלתי מתחברים, כמו סאסירה וכרוניקה, ריאליזם ופנססיה, חוברים בו ליצירת פסיפס משונה ביותר 1 שנראה לעיתים שרירותי, נתון רק לגחמות יוצרו. נדכאת עושה מה שהוא רוצה בסקסס שלו 1 והדבר מעורר רושם של חירות נפלאה, אך גם של כארסיות בלתי מוסברת. הקורבן הוא הקורא. ואולי בפרס הקורא המערבי 1 שנפתולי הדימויים והסמלים השזורים בסקסס, שמקורם דמות של אב בעוד שבעיני הוריו לא היה אלא תינוק שנולד והם הרגישו כלפיו מה שמרגישים אב ואם כלפי תינוקם הרך" <עמי 19(, היצור עצמו, שנאץל לצפות בהתבגרותו המסחררת, תמיד ביחס לבני משפחתו שנשארים בני אותו גיל, אומר: "אחר הצהריים אהיה בן ארבעים ובערב בן חמישים, ובלילה? אינני יודע", אך הוא מודע מקיומו המוזר של באנס. תיאורו משעשע ומצמרר 1 מפותח ומורכב בהרבה ממסע הגינותו המגוחך של הזרעון מסרסו של וודי אלן: "כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול", הזרעון של נדכאת שוחה באלבומיך הדביק, נלחם באחיו הלבנבנים שנעים איתר קדימה, באותו מסלול בדיוק. "חמורים", הוא קורא להם, דבק ביעורו להשיג אותם ולהגיע ראשון. היצור הזה, אגב, שונא שקוראים לו יצור. "אני מכלול הזיכרון שלהם", הוא אומר. ובמלים "השראה פנימית", הוא מתאר את המסלול הסיזיפי 1 מנסה לשוות מסרה ואופי ייחודי למסעו המפרך: "העניין הוא שעלי להעסיק את עצמי בדבר מה שיעניק לי צורה שונה מצורתם של המוני בני לווייתי העיוורים האלה, העושים את דרכם באדישות" <עמי (. 50 נדכאת קוטע את הסקסס הריאליססי שלו 1 המתרחש בכפר 1 בכל רגע שמתחשק לו 1 ומחזיר את הקורא למטלה העומדת בפניו: "יש דברים לתודעתו של הזרעון 1 כמעין סמל או :-T בתרבות הכורדית הייחודית, אינם 0 שיש לעשותם, כי את מעגל החיים יש הדהוד לתודעה הכורדית פסחא, ימים נוראים עת יכס עיני בב;א י.ל'~ר~ בוא · ב·~:, ד;,ת ע;ך~~ים ל~קר חל;נ;ת עררים · .<שח;רי .. : .: . חזה וחצפה יצריח 1 ם;ר'~ ··~'Y, מ;ן jZ7 ~ן ~ע,ד~יו ,>ןד~ :p~Q ~ה ~~רית i?ה~~ ע"ש ~ךת;ל;~א 1 ס :ש;ן~~ וה:פ'מר' :· -: ג 1 ץ ~~~R ף 91מ 1 · ק 7 :ח:ם י;ליר צאן מדעית; לתפלת -. : . . : י;ם .'א ח~ה, י~: ~-LENTj? ך~ים 1 באים, ארבעים • T נהירים לו . נטייתה של חברה זו ארח להשלים, אם ביום אחד ואם בעשרים הקולקטיבית, שסובלת כמו הזרעון 'ימים נ;ראים' טרם הפסחא, T עוד לאי,י• מיסטיקה, מקבלת גם היא ביטוי מודגש בטקסט, וגם היא מקשה על הפיענוח. הרושם שלי הוא, שמדובר אלף יום", שמפלס דרכו באפלה: "הוא היה ובכאס, אכן מבקש להדביק בעשרים ט~ i~ m T 'אנךרם מעך.כ.ורם ·... ד-: מיואש מכדי להמשיך במורץ . ביקש ~;םי רביעי של ~פ l~ג 1;1~1·.;נJ· ~גכ אבל". ·, האפר :• •• T o·'i;rQ; g~~11 :בנו ,p ~9ט ;l,p ~~~~~ w. : ry ךש נ;ו_ז~ר ~i? חלת ,םי~~~ ~ף ~ת 1 ל;ת ן:פ;ת ךנ:ו ינ;ק Rט " ן נ;חג לגעת בגוף כלשהו בחשיבה ולא מצא וארבע שעות את מה שמשלימים בטקסט סימבוליסטי <המקובל מאוד בספרות הערבית, ופחות במערב> אנשים רגילים במחזור חיים שלם. דבר. הניע זנבו ימינה ושמאלה ולא ~חן, ~ל ~ר~י ואביו 1 שגם הוא מתקשה לעכל את פגע בשום גוויה . הוא נבהל מדממת אמ; ברבכי 6 פסל הפלא העל אנושי 1 אומר: "גם אני האלבומין הדביק ומריקנות המעבר שמלפניו ומסביבו" <עמי 75(. קסע זה, זע. -יי.ז~ר~~א~לם נדהמתי כמוכם כשראיתי אותו בפעם המורכב מסמלים ומדימויים, ושנדכאת משתמש בכל הז'אנרים המערביים הידועים לו על מנת לדחוף טקסט כזה ולשוות לו אופי מערבי 1 הראשונה, צומח מרגע לרגע. שער למשל, בא מיד לאחר תיאור רצח ל'פתה עגלגל ;;,· -: :--T • : בנפשך 1 אחי 1 שאתה מסיס את דעתך בביתו של באפי ג'ואני 1 אחד מראשי ר.~~~ /J ג~:ע~ ~ח;ף לרגע, מגלגל לך סיגריה, ומביס שוב, החמולות בכפר. עם תום תיאור והנה אתה רואה שיער על צדעיו 1 תודעתו של הזרעון 1 שב נדכאת אל ~ל ח;ף :IJ.'ר~ כמעט פוסט- מודרניסטי. ייתכן בהחלט שגלגוליו התודעתיים והפיזיים של הגיבור 1 שפעם הוא אחר-כך השפם צומח, אחר-כך אתה תיאורו השוטף מהנעשה בכפר. כך :פפר נח 1 ם 1טבריה תינוק ופעם הוא זרע, ופעם הוא יצור רואה קמטים מופיעים על הפנים משתלבים הז'אנרים ומשתלחים זה מעוות שמתבגר תוך עשרים וארבע במקום המיועד להם, אחד מתחת בזה, מפירים את הרקמה ההרמונית שעות, הם סמל למסעו ההיסטורי רווי נרכ;ת עיניי "~דמ 1 ת לחברו 1 לאס" <עמי 27(. השגרתית המוכרת בספרות, ויוצרים התלאות של העם הכורדי הנרדף, שברירי!ו מהלכת מים והבחור 1 מאחר שתוך שעות ספורות קרמם חדש, פועם, זורם ומפתיע. לא iזחל;צ משנרי'ם, עד מטאפורה לאסונות הכבדים שגיחתו עליו • <באחרית-דבר שצורפה לרומן 1 מנסה המתרגם, המזרחן מתי פלו לפזר מלידתו מגיע לפרקו, מבקש, כצפוי, תמיד 1 אגב, לסובה. הערבוב הסגנוני ת· :סק~~-ם T~~מר - אשה. רק שוטת הכפר 1 סי נאם, מוכנה והלשוני 1 אינו פועל תמיד לסוכת להינשא לחריג. למעשה, איש לא הקססס. הגיוון הרב, אמנם יוצר רושם ~ךן~ה, מעט את הערפל האופף קהילה זו.) אבל כך מתחיל הרומן 1 וכך הוא נמשך: עם לידתו של יצור מופלא, שואל לרצונה, משיאים אותה, וזהו . של עושר ושל וירסואוזיות, אך לאו ובליל הכלולות, כשבכאס משלים דווקא תורם לקוהרנטיות. ואף כי עת ישב'ך הר;עה פת • *LENT- תקופת -:• T : • •• בלילה אחד את שעושים גברים אחרים מובן שקוהרנטיות היא הדבר האחרון ג 1 ף ~דם רכ:ן' ~יו · תענית אצל הקתולים, שתודעתו המפותחת והעשירה לא תדביק לעולם את מגבלותיו לע פני שנים רבות, היא אינה קולטת שעניין את נדכאת בכתיבת הספר ~~~ל · מ ח~ז.~ 1,ה~~~ אך בבוקר היא כבר <נדמה שכתיבתו משוחררת מכל האנגליקנים רעדות נוצריות אחרות, את סיב מעשיו 1 הנמשכת 40 יום וחלה הגופניות. בכאס נולד למולא בינאף, ר· ואבזח ענבזי 1 ח אבזח חכם הדת של הכפר 1 שמשפחתו הענפה בהריון. לאחר מעשה האהבה מגלה מוסכמה ועכבה: הוא מתפרע בסקסס i~ לפני חג הפסחא. בכאס, שעתה הוא כבר איש זקן 1 ועושה בו כרצונו>, בכל זאת חשוב ~לח ס~ר r, לציין שאופי פתלתל זה הופך את 1י " יום הרביעי של מכסה את מרבית הכפר . תהליך התבגרותו המואץ של התינוק הוא כאילו מעשה זה נסל ממנו את שארית ה~~ 1 ~ך;ך האפר - היום הראשון אונו: "הוא נוכח שידו מקומטת כולה. הסקסס למסורבל מעס, ומקשה על של צום הלנס, רבו מורח אחד הקוריוזים המשעשעים והמדהימים אצבעותיו התעקמו 1 וחרף מאמציו לא התחברות הקורא אליו .• הכומר אפר על מצח ביותר בספר. הוא מתואר כמי המתפללים. הצליח ליישרן. "הוי", לחש, "המשחק יעל ישראל ירנסון, אדר תשנ"ד ש"בתוך שעתיים מרגע לידתו לבש דצמבר 95' 11 ציירים מציירים את ובונ אבנר ןחולצמ LI~ %1 1 i: ברבר ו יורם גל השנים האחרונות יכולה להעיד' אולי' שהקרינה הזאת רק גוברת עם השנים. מדובר ביותר משבעים עבודות, מעשה ידיהם של כשלושים אמנים, שהרפרודוקציות שלהן נכללו בשני ספריה של נורית גו בדין' "ברנר - 'אובד עצות' ומורה-דרך" )1991( ר"צריבה - שירת-התמיד לברנר" שהופיע עתה. את מבצע האיתור' האיסוף וחתיעוד של היצירות האלו בכל רחבי הארץ יזמה נורית גוברין וניהלה ביסודיות ובתנופה, כדרכה. הרעיון הראשוני היה להשתמש בהן כאילוסטרציה חזותית לפרקי המחקר הספרותי העוסקים בנוכחותו של ברבר בעולמם וביצירתם של סופרים עברים . אבל ככל שנאספו היצירות, ובמיוחד משע ה שנפרשו לפנינו בשני הספרים, הסתבר שי ש כאן תופעה תרבותית העומדת בפני עצמה וראויה לדיון עצמאי . מה שבולט לעין בעיון ראשון הוא הגיוון הסוגתי והצורני הגדול של היצירות. כמעט כל טכניקה גרפית, ציורית ופיסוליה העולה על הדעת שימשה לעצב את דמותו של נדנד: ציור שמן' אקוורל' ציור קיר' קיר קרמיקה, רישום, הדפס לסוגיו' תחריט, תצריב, חיתוך לינוליאום, צילום מעובד' פיסול באבן' כיור בחימר' תבליט ברונזה, קולאז', טכניקה מעורבת לסוגיה, ועד "המלה האחרונה" - איור באמצעות מחשב. בולט גם הגיוון במעמדן של העבודות ובפונקציה שלהן: החל ביצירות אינטימיות קטנות-ממדים, איורים עיתונאיים, כרזות אותם, חיתה כאשר הצייר שאול רסקיך עמד מול גופתו של ברבר' שחיתה מוטלת על רצפת הגימנסיה הרצליה ב 2- במאי 1921' והנציח ברישום את פניו המתים. ואכן' הסיטואציה הזאת של ישיבה לפני צייר' על כל האסוציאציות הכרוכות בה, נראית כמנוגדת לחלוטין לכל מה שדמותו של נדנד מייצגת בעינינו • מה לנדנד' איש האמת הבוערת, מי שביקש לשוות ליצירותיו אופי של נתחי חיים אותנטיים, רוטטים ובלתי מעובדים, ולסיטואציה הנרקיסיסטית, המודעת והמסו גננת של התמסרות למכחולו של צייר? מה לברבר' שכל יודעיו סיפרו על אורח חייו הנזירי המסוגף, ולהקשר הבורגני' הבעל-ביתי של הנצחה עצמית בצבע ובמכחול? אכן' מבחינה זו קשה לתאר ניגוד גדול מזה שבין ברבר לבין ביאליק, שהרי דיוקנו של ביאליק צויר ופוסל בחייו עשרות פעמים על ידי גדולי האמנים היהודים, ששיחרו לפתחו מאז שהיה בן שלושים, וכל אחד ניסה בדרכו לפתור את חידת הניגוד' שבין חזותו הארצית כל-כך של המשורר לבין עוצמת רוחו הכבירה. ביאליק ב ענה להם בדרך כלל ברצון ובהנאה, הקדיש שעות רבות מזמנו לישיבה לפניהם והיה מעורב נפשית בהתהוותן של היצירות, כשם שאפשר ללמוד מעדותו המפורטת של חיים גליקסברג, מ"ציירי ביאליק" המובהקים, בספרו "ביאליק יום יום", מבחר מקיף מדיוקנאותיו של ביאליק יכולנו לראות לפני כארבע שנים בתערוכה 'פני המשורר' בבית ראובן בתל-אביב. התמודדותם של ציירים ו;;נסלים עם דמותו של ברבר החלה שנים רבות אחרי מותו' ומבחינה זו הם נמצאים' לכאורה, בעמדת-פתיחה נחותה לעומת 'ציירי ביאליק', משום שמעולם לא ניצב לפניהם מודל חי . היה עליהם לשאוב את השראתם מתצלומיו הלא-רבים של ברבר ולהסתייע ביצירותיו ובדברי הזכרונות של מיודעיו על חייו' דמותו וחזותו' אבל עובדה שהדבר לא ריפה את ידיהם - להיפך. המספר הגדול של יצירות אמנות פלסטית שברבר הוא נושאן רק מעיד על עוצמת הקרינה של אישיותו מעבר לזמן: והעובדה ששני שלישים מן העבודות האלו נוצרו בעשר ~~::;:. ;~~~~~,~~~-~~י~~ה~~י~;~~~~ ... בספר "בין חולות וכחול שמים"), אנו מוצאים את האפיזודה הבאה: יום אחד היה זה כנראה בסביבות שנת 1910- נכנס יוסף חיים ברבר אל בית אביו של גוטמן' הסופר שמחה בן-ציון' ולאחר שווידא כי האב אינו בבית התיישב מול הנער נחום שכבר נודע כצייר מתחיל' וביקש: 'נחום, צייר אותי', וכך מספר גוטמן: כשראה את הפתעתי' הוסיף מייד: "אני הסתכלתי אתמול בראי' ראיתי את עצמי - הייתי רוצה שאתה תצייר אותי", אני אז כבר ציירתי' הייתי אדם בעל מקצוע. התרגשתי מאוד ועניתי: "ברבר' אותך בכבוד", הושבתי אותו 1 פתחתי את ספר הסקיצות, והתחלתי לצייר. פתאום ממצמץ נדנד בעיניו הכחולות, נותן בי מבט בוהה ואומר: "נחום, אבל אני רוצה שזאת תהיה קריקטורה. דווקא קריקטורה!" נדנד רצה לראות את המגוחך שבו . התאכזר לעצמו • הסתכלתי בפניו הרחבים עם שתי עיניים כפתוריות ורצון חזק לשבוע-חיים, שאינם בנמצא משום-מה, ולא מצאתי בהם כל חומר לקריקטורה. דבריו נפלו עלי כמכת-לחי. בשום פנים לא הייתי רואה בברבר משהו שאני יכול ללגלג עליו. האמנתי באמיתות כל הגה וכל הבעת-פנים שלו. סגרתי את ספר-הסקיצות, ואמרתי: "ברבר' אני ממך קריקטורה לא יכול לעשות", הוא קם מכסאו' המהם בגרונו' לא אמר לי שלום ויצא במדר גרת. אחרי כמה ימים נפגשנו שוב, הוא חייך אלי ברוך וכל העניין נשכח. זה לא הפר את הידידות שלנו לאחר מכן בסימטאות ירושלים. ככל הידוע לנו' ניסיון בלתי-מוצלח זה היה הפעם היחידה בחייו של ברבר שבה התיישב לפני צייר כדי להעלות את דיוקנו על הנייר או על הבד • גוטמן עצמו חזר כידוע ועיצב את דמותו של ברבר' מתוך הזיכרון' ברישום ובשני פסלוני חימר' רק כחמישים שנה אחרי מותו . אירוניה עצובה היא, שהפעם היחידה שבה התבונן צייר בפניו של ברבר ורשם 12 191 גליון ····· ~ להפצה המונית, וכלה ביצירות מונומנטליות הסמלים, הנכרכות בדמותו המצוידת של הדמות, המשלבת מונומנטליות s ~ המשולבות במבני ציבור • היו אמנים ברבד' בולטת במיוחד הסמליות הנוצרית. ואקספרסיביות. היצירה היחידה הנראית שנגיעתם בברבר חיתה חד-פעמית, כמעט ההשוואה של נדנד לשיו הופיעה או נרמזה, כמשוחררת מן האיקוניות הנשגבת הזאת ומציגה, כאילו' נדנד יומיומי יותר היא פסלון החימד של נחום גוטמן' המעצב את נדנד שרוע בין גבעות החול של יפו בתנוחה אופיינית, ראשו נשען על כף ידו' דגליו משולבות והוא מביט בשמים. אבל אפילו גוטמן' האמן היחיד <חוץ מבתיה לישנסקי> שעיצב את דמותו של נדנד על סמך זיכרון אישי - גוטמן המעיד על עצמו שהיה מזהה מדחוק את נדנד השוכב בחולות יפו לפי החודים בסוליות נעליו - אפילו הוא לא יכול היה לחי מבע מלפרש בזכדונותיו את הסצנה הלילית הזאת בדוח של סמליות נשגבת, כשתיאר את נדנד הצופה בכוכבים ומונה את גד גדי החול הניגרים בין אצבעותיו' באופן הרומז בבידוד לכמה מעמדי הקדשה מקראיים. ואם גוטמן כך' על אחת כמה וכמה כל שאד האמנים. כולם מצייתים, איש איש בסגנונו' לתפיסת היסוד הגלומה באותו משפט נפלא של גוטמן' בעל התחביר הבלתי נשכח, המדויק כל כך: "נדנד' אני ממך קריקטורה לא יכול לעשות". • דברים במסיבה ספרותית שנערכה בבית אליהו גולומב <מוזיאון · ההגנה> בתל-אביב ב 1 בנובמבר 1995' לציון הופעת ספרה של פרופ' נורית גוברין "צריבה - שירת-התמיד לברבר", הספר הופיע בהרצאה לאור של משרד הביטחון בשיתוף עם בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. דצמבר 95'••••• t: 13 אמנם, פה ושם בדבריהם של הכותבים עליו - למשל במסת ההספד של מ"י בדדיצ'בסקי או בשירו של אהדן צייטלין "רצח נדנד" המתאר את נדנד כבן-האלוהים הנאסף אל חיק אביו - אבל בציודי הדיוקן שלו ב עשתה השוואה זו לאחד המוטיבים המובילים, בלא ספק בהשראת נוכחותו המסיבית של ישו באמנות המערב. אפשר למצוא את הזיהוי ברבר' אברהם אופק נדנד-ישו באחד הקולאז'ים של תומדקין' שצילום של בדבר מודבק בו אל צילום דיוקן הצלוב של מתיאס גדונוול.ד בצודה מובלעת יותר נוכח ישו בציודו של אורי ליפשיץ העוטד לנדנד מעין זד קוצים; בציודו של אברהם אופק המעוטר במלים רבות המשמעות "זה האיש"; ובציודו של קדישמן המציג את ראשו של נדנד מדחף על משטח לבן ממוסגר' ברמיזה למוטיב דווח באמנות הנוצרית - מוטיב מטפחתה של ודוניקה, שדיוקנו של ישו נטבע בה, לפי המיתוס הנוצרי' כשמחתה את פניו בדרכו אל הצליבה. נדנד של הציירים והפסלים נעשה, אם כן' איקונה קבועה, משוטחת, מונוליטית הרבה יותר מאשד ברבר של המשודדים והמספרים. זוהי איקונה עטורה הילת קדושה, שגב וייסודים, הרואית ופתטית, אפופת סמליות לאומית ודתית. יחד עם זאת, את הפסדה של המורכבות האנושית ראוי לשקול לאור השכר' והשכר הוא עוצמתה החזותית של אקראית, אם כי בדדך כלל לא סתמית, ולעומתם היו אחדים שנדנד העסיק אותם לאודך זמן בסדרות ארוכות של יצירות המתקשרות אל לב חזונם האמנותי ונובעות באופן אורגני מעולם הסמלים האישי שלהם. שני הבולטים ביניהם הם יגאל תומדקין ואברהם אופק, שציודיהם מתנוססים בשערי שני ספריה של נודית גובדין. כשבעים יצירות לפנינו' ודב הפיתוי לנקוט לשון פרפרזה ולהכתיר אותן בפסוק: שבעים פנים לנדנד. אבל האם באמת שבעים פנים לנדנד? האם באמת, כמקובל לומד' איש איש ונדנד שלו? אולי בספרות כך' אבל באמנות לאו דווקא. דומני שהתבוננות שניה ושלישית ביצירות אלו מבליטה יותר ויותר את הקשרים ביניהן ומגלה את כוחם של מה שנודית גובדין מכנה בספדה "היסודות החוזרים והמשותפים". בציודים ובפסלים טווח הווריאציות בתפיסת דמותו של נדנד מצומצם הרבה יותר מאשד בשירים ובסיפורים. נדנד מתגלה בהם תמיד כדמות קודדת, מונומנטלית, נבואית, לעיתים מאופקת ולעיתים כואבת וזועקת, אבל בדדך כלל מישירה מבט חזיתי חודד אל פנינו' לעיתים קרובות כראש בלבד ללא גוף. מודגשת השפעתם העצומה של שניים שלושה התצלומים הידועים ביותר של נדנד המזוקן' ששימשו בסיס לדוב המימושים האמנותיים של דמותו • לזה יש להוסיף כמה תחבולות עיצוב שכיחות, וביניהן: שילוב מלים כתובות במשטח המצויד' שבדדך כלל הן מצוטטות מכתביו; או הבטיח לצבעוניות עזה, רבת ניגודים, ששכיח בה במיוחד הצבע האדום, המרמז הן על השם הבוער נדנד והן על דמו שנשפך; או החציה האנכית של הפנים לשניים, מחצית מוארת ומחצית מוצלת, אולי בניסיון לרמוז על הצדדים המנוגדים בדמותו . בדוח דומה נהג אברהם אופק, שצייד בדדך כלל את שתי עיניו של נדנד בשני צבעים שונים - למשל כחול וחום - ולפי עדותו של גדעון עפרת <במסתו "דיוקן המנהיג באמנות הישראלית" שכונסה בספדו "גנים תלויים"> קרא להן "העין האמונית והעין הכופרת". יש גם סימנים לזיקות פנימיות מודעות בין יצירות שונות. הדוגמה הבולטת היא מעמדו המיוחד של הרישום "זכות הזעקה" של נחום גוטמן' אותו רישום מפורסם, משלהי שנות השישים, המתאר את מחאתו של נדנד' ביד מורמת, בוועידת היסוד של ההסתדרות. רישום זה שימש מקוד ישיר לעיצוב דמותו של נדנד התבליט ההסתדרות של גרשון קניספל המוצב בחיפה, והשפעתו ניכרת גם בסירות הברברים הזועקים, פעורי הפה, בקולאז'ים של יגאל תומדקין. מבין מערכות ~ן t:: בכו האקורד הסופי ז: רוו ארן ט. כרמי: שירים ; מבחר 1951-1994; מפרח אחד". מחול /על גבול הים האחרון", אבל ט. כרמי הקדיש - שנים רבות במקור' זהו בית אחד מתוך השלישי בין הוצאת דביר אחר-כך' ב 1986-- מחרוזת שירים <שמונה שבעת חלקיה של הפואמה הלירית "הים במספר> גם לזכרו של המשורר <הצעיר האחרון", שעל שמה נקרא הספר כולו . '-. אן-פול סארטר כתב באחד המקומות ממנו> דן פגיס, אשר נפטר זמן קצר הבחירה הזאת, של קטע זעיר מתוך פואמה, של חיבורו הפילוסופי המונומנטלי קודם-לכן. השיר הראשון במחרוזת הזאת, שחלקיה האחרים לא נכללו במבחר האחרון' הראשון' "הישות והאין": "המוות שסגנון כתיבתה דומה עד מאוד לזה השולט מצביעה על כך' שהשאיפה הפואטית לקיצור E • איננו בבחינת 'אקורד סופי' של החיים, אלא תמיד אבסורד", וזאת בניגוד למורו-ורבו חייו גר' שראה בחיים 'ריצה החלטית אל המוות'. זה כמובן נכון גם לגבי המשורר ט. כרמי' שהלך לעולמו לקראת סוף 1994' ושעל המבחר מיצירתו' "שירים", שעוד הספיק להכינו' אך הוא ראה אור רק לאחר מותו' אנו באים לדון כאן. ואולם, המשורר הציב בחלק האחרון של המבחר' ~'שירים <והדמיות> בעל כורחי" <אשר הופיע לראשונה בחוברת קיץ 1994 של כתב העת ''חדרים" בעריכת חלית ישורון> בהחלט אקורד סופי ורב-עוצמה לשירתו' כיצירת חיים כוללת מן הבחינה התוכנית ו גם הצורנית: וגם לחייו עצמם, שכן נושא השירים האלה הוא מחלתו הממארת ומותו הקרב. כי רק האדם המחליט והיוצר נוסך משמעות בחייו ובחיים בכלל' ואחד הכלים החשובים ביותר לכך היא האמנות, לרבות השירה. ט. כרמי רואיין זמן לא רב לפני פטירתו ברשת א' של "קול ישראל"' במסגרת התוכנית "מלים שמנסות לגעת", לרגל הוצאתה המחודשת של יצירתו המוקדמת 'א'ין פרחים שחורים", ושם דיבר, בין היתר, על המיקום שלו בשירה העברית בת ימינו : על ריחוקו מנתן אלתרמן וקרבתו היתרה לליריזם הצרוף של לאה גולוברג. לזכרה של לאה גולדברג הקדיש ט. כרמי בשעתו <בקובץ 'התנצלות המחבר", 1974(, מחרוזת של שבעה שירים, בה הודגשה, בין היתר' קרבתה לילדים, ראייתה את העולם מתוך חלונה <ראיה הקרובה לזו שלו' ועל כך עוד נעמוד בהמשך> וכן נאמר' <בשיר מס' :>ו "היא אהבה את שאגאל ;ולא התביישה בכך. /היא אהבה, /והתביישה, / היא מאוד לא אהבה, וגם בכך לא התביישה. /-/ מעולם לא ראיתי בחדרה / יותר בשירתו המאוחרת של פגיס עצמו' פותח: "העתיד"' אמר לי דן בטלפון' כשבועיים לאחר הניתוח, כחודש לפני מותו' "לא נראה ורוד". והנה פתיחת השיר הראשון ב"שירים <והדמיות> על כורחי": "יש סיכוי לא קטן שיחזור' /אמר האונקולוג, ;ולא התכוון למלך המשיח"." קשה להתעלם מן הדמיון שבנוסח בין שתי הפתיחות האלו' ובשתי המחרוזות <זו לזכרה של לאה גולדברג וזו לזכר דן פגיס> ניכרת תחושת קרבה ואהבה גדולות. חוץ ממה שנאמר במחרוזת על אישיותו של דן פגיס, יש בה גם דברים, העשויים להצביע על נטיותיו והעדפותיו של כרמי בשירה: דן הוא "זהיר כמדען מדייק / השותל לבבות חדשים /במלים החולות שלנו" וכן "ידעתי." שהוא שומע הן מכלל לאו' ;רואה את הדממה בין הקולות, /את החרוז הכתוב בדיו סתרים: /ידעתי שהוא זוכר את פשר השכחה, /מושיט יד ללשון נופל /ומוכן להעמיד פנים /שהמסיכה היא הפנים". טורים אלה, וכמטאפורה - גם ההערה על הפרח היחיד בחדרה של לאה גולדברג, בשירים לזכרה, מוליכים אותי אל הציטטה מתוך מסכת עירוביך ,)ג"נ( הניצבת בראש שורה של שירים קצרצרים בספר 'ח'צי תאוותי" )1984<: 'ר" יוסי הגלילי היה מהלך בדרך' מצאה לברוריה, אמר לה: באיזה דרך נלך לעיר לוד? - אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה? היה לך לומר: באיזה ללוד". השיר השני בקבוצה זו - "ליקוי פרטי" - הוא: "ירח מלא, /לפתע, כמו ענן /פניך חולפים על פניו", והנה, בשער למבחר מתוך הספר "הים האחרון" <מ 1958-( מופיעים, כמוטו' הטורים הבאים: "לשכב שכוח כאצה, /דמום כצדף הנעול' / בלי שם ודמות הגוף, /אשם ולא ולתמציתיות נעשתה כמעט טוטאלית בעשרות השנים האחרונות ליצירתו של ט. כרמי, בניגוד לתקופת צעירותו' בה הוציא את הספר "אין פרחים שחורים", שהוא כולו פואמה אחת נרחבת, על הגבול בין הלירי והאפי. ואינני יכול אלא לציין כאן' למרות היעדרה בקובץ שלפנינו' את האיכויות הפיוטיות הגבוהות של הפואמה "הים האחרון". ה"מוטו" שהועמד ל"הים האחרון" - עשוי לשמש נקודת מוצא טובה לדיון הן בצד הצורני של שירת ט. כרמי' והן בצדה התרכבי - מכלול המוטיבים, השולטים בשירה הזאת <והם שזורים זה בזה עד כדי שלמות אחת>. על אחד המרכיבים של הצד הצורני כבר דיברנו - הבטיח לקיצור <בו קשור' כמובן' ריכוז>, והצד התרכבי מרומז במלים "לשכב כצדף חבעול / אשם ולא "."ל~חמ הדיון הפורמלי יהיה קצר • השינויים הסגנוניים במשך עשרות שנות יצירתו השירית של ט. כרמי לא היו רבים, ולא חדים - בניגוד' למשל' לידידו דן פגיס, ואפילו לדמות המופת שלו' לאה גולדברג. ספרו הלירי הראשון - "מום וחלום" - אולי אינו רחוק, מבחינה סגנונית, מ'סבעות עשן" של לאה גולדברג, ושייך לעולמה של אסכולת שלונסקי בראשיתה <"כוכבים בחוץ" של אלתרמן' "שי כולת ירוקת העין" של גולובר >.ג והוא הדין ב "אין פרחים שחורים". מבחינה מסוימת ניתן להשוות את הקובץ 'הים האחרון" עם ספרה של גולובר ג "על הפריחה"' כספר השירה הבוגר הראשון של ט. כרמי. אך בניגוד לעל הפריחה", שהיווה מעין פניה אל עולם הרומנטיקה המרכז ומערב-אירופית, ט. כרמי מעודו לא התרחק מן הפואיטקה המודרניסטית. לשון "הים האחרון" - הפואמה והספר 14 ••••ו גליון 191 בלא רחמים, בלא חסד. ~ ~ היה אביבנו להרס, • היא גבוהה וקרובה לזו התנ"כית, כמקובל בימים ההם, אך בשל ליריות הטקסט ופיוטיות נושאיו אינה נשמעת <לפחות לא ~ ~ ונציק :תכלש·עוגנ ילאמש הדומצ ךדשל ינימיו הטווח .תסרשה תולילמ םינבל םימשבו ונברק ונילא :דסחב היה ונביבא ,סרהל ונציק עוגנ .תכלש ונילהוא סרק ,םדנו ונילילצ ושבע ,תכלשב ונשרוא םומב ,םולחו אלב ,םימחר אלב .דסח ,"םיריש'> 'מע21( עתה נבין טוב יותר את השורה מתוך הפואמה "הים האחרון": םשא"... ולא מחול" ••. ובעצם, טעם העפר' שתטעם ה"את" בסונט האחרון הנ"ל כך · של המשורר, אינו כל רחוק מן השרטת בשיר "מום וחלום", ומן האשמה ב"הים האחרון" <ובשירים אחרים, רבים עד מאוד' של המשורר>. תיאורי האהבה בשיריו של כרמי הם חושניים מאוד' מלאים תשוקת בשרים ללא כל בוטות. אחת התמונות, החוזרת שוב ושוב בשירת כרמי' היא זו של האהובה-הרעיה הישנה, כשהאוהב יושב או שוכב ער לידה: "אין עמוק משנתך /ואין ער מידי /אין שלם מלילנו הזה. לכ/-/ הרוחות אומרות טללים /כגוף -אהבתנו • /-;אין קצר משירי /הסוכך על שנתך / מידי". ("שיר קצר" עמ' 25(. אבל לא כך בסונט "היא ישנה", בספר 'הים האחרון": איה ישנה: אבל ידה ערה ידו · יותר מכף של המנתח לרוח ולדופק ולריח, לרחש הקינה המסותרה. איה ישנה: אבל אוזנה פקוחה לקיש מתכת קרירה וב יד עפעף כבד. היא ערוכה תמיד פתאום · לדומיית ולמבוכה. איה ישנה: אבל בך עינה בפחז האביב ובשלכת, חי · כל · במת הבא, ובנשמת .•• לשום לחלומה. היא ישנה. אבל ידה האמונה חותכת עד בוא השמש בבשר החי. ("שירים", עמ' 43( יחסי אהבה <וגם נישואים> מורכבים אלה כרוכים לא אחת בהתרחקות אחד מבני הזוג, לרוב של הדובר • בספריו של כרמי יש מסעות לרוב - אחד מהם אפילו נקרא 'א'ל ארז אחרת" - ורבים מן המסעות הללו חינם בריחות או לכאורה בריחות, שבמרוצתן מתרחשות הרפתקאות אהבים לשעה, או אף לרגע, ואף אהבות דצמבר '95 ···· יי ט. כרמי בנעוריו וכך לא רק בשירי אהבה, אלא אפילו בשיר על זיהוי גופתו של האב ("זיהוי" בספר "אמת וחובה", "שירים" עמ' 307( וב"שירים <והדמיות> בעל כורחי": כל הילוד -אין · אות על מצחו רואים, · אבל האות עלום מעין סתום, חתום, מוטבע בכתב-סתרים קרש הזמן יידע לפענחו. המצח הגדל לאט מורם אל האבות, אל הבנים בתום, אל אהבות הלילה והיום, כאילו אין שם אות במארב. טיפות מרות של גשם וגפרית, לשון חלקלקות נוטפת ריר' וביעקר דמעות, דמעות צורבות יוציאו את הכתב מן הבשר לאור ולשפתיך אוהבות, ישעטמו את טעם העפר. <בקשת מחילה, "שירים" עמ' 317( בסיום המחרוזת הזאת, המהווה, כאמור' פרידה מן השירה ומן החיים, ישנו "טריולט פגום", דהיינו - דפוס שירה רנסאנסי, וכבר ציינתי' <במאמר ב"דפים לספרות" של "על המשמר ")שלעניות דעתי המלה "פגום" מציינת לא רק עובדה צורנית, אלא היא גם בבחינת מטאפורה ... עינינו הרואות: אפילו אות -האין - בסונט חב "ל -הכתר ב בדיו סתרים על מצחו של כל ילוד' יוצא לא רק לאור אלא גם ... "לשפתיך אוהבת, /שיטעמו מטעם העפר" - ובכך אנו מגיעים לצד התרכבי של שירת ט. כרמי' שהיא ברובה שירת אהבה <או מוטב - שירה שבינו ובינה>, ו"את" עומדת כבר במרכזו של אותו שיר' שקובץ שיריו הראשון של המשורר <משנת 1951( נושא את שמו - "מום וחלום": שמאלי תחת ראשך וימיני חווטה השרטת אוושת לי במום וחלום, לאוזניי> "מיושנת" באותה מידה כמו לשון "אין פרחים שחורים", עם נושאיו היומיומיים, שלביטו~ם נוהגים משוררים וסופרים שבדור הנוכחי להשתמש בשפה הרבה יותר פשוטה ויומיומית, אשר בימים ההם לא חיתה מקובלת בספרות, ובחלקה אולי אף לא חיתה קיימת עדיין. אך דומני כי גם ביטויים כמו "האור יורד מן החופים לבוא במצולות" או "הנה החוף המיותם / נגדה-נא ים" וגם בית כמו "ותבוא ותרד הסופה /לנער אצה ועובר' ;והים יניפנו תנופה /עת יקרב הדין את השר" עם ו"ווי ההיפוך שלו ("הים האחרון"> קשה למצוא בשירה הנכתבת כיום, וגם בזו של ט. כרמי בעשורים האחרונים. כרמי התחיל די מוקדם לכתוב שירה בריתמוס של פרוזה. בספרו משנת 7196' 'האוניקורן מסתכל במראה", מצויים "שירים בלי שם", המהווים אחדות, בה חוזרות, בווריאציות שונות, כפזמון חוזר' מלות ה"שיר" הפותח: "אני כותב את המלים האלה בפרוזה /משום שהתחילו ונגמרו לפני זמן רב: /אלמלא ידעתי מה סופם, / יכולתי לכתוב אותם בשיר" <באחת הווריאציות נאמר "אלמלא ידעתי כבר אז מה יהיה סופם"). גם אם נביא בחשבון' שכמו בשירים ובמחרוזות שירים רבות אחרות של כרמי' מדו בר במחזוריות פטליסטית כמעט של התאהבות, אהבה, דעיכת האהבה ופרידה, ושנימת היצירה הזאת היא במידה ונח סרקסטית ואירונית, הרי יש כאן <כמו לעתים קרובות מאוד אצל כרמי' שביצירתו קיימת מידה גדושה של רפלקסיה> מעין ניסוח של השקפה פואטית בנוגע לתפקידן של פרוזה ושירה: פרוזה מספרת <או מתארת> דברים מר גמדים, ואילו שירה מבטאת דברים בהתחוללותם ובעיצומם. אבל כרמי שהוא גם מתרגם של שירה f קלאסית, בין היתר שירה דראמאטית, אוהב מאוד שפה שקולה, גם אם אין בה חרוזים ("חרוזים לבנים" במובנו של שקספיר>: לשון השירים מוזיקלית מאוד' הגם שחריזתו <במידה שישנה> אינה מצטיינת בעושר רב ואף לא בקפדנות יתירה, והוא הדין גם במשקל. למוזיקליות תורמות גם החריזה הפנימית הרבה והלשון-נופל-על-לשון השכיחה ("צלולה את מצללים, ;צחה מליל", ב"צחוקנו הצעיר", "שירים" עמ' 20; "מצור של ציורים", "על סף ביתי" עמ' (. 152 למרות החופש הזה חוזרות בשירתו של כרמי שוב ושוב "צורות חמורות" - דפוסים מימי הרנסאנס - ובמיוחד הסונט, ולא בצורה החופשית שאינה נדירה אף אצל משוררים צעירים יותר' אלא בפנטאמטרים יאמביים מדויקים ובחריזה לעתים חמורה. 15 קרובה לדממה - את שם "ההר" ו"המים", הרומנטיקן עצמו' שכסופד הוא בעצם מודע לוהטות לתקופות ארוכות יותר. מאוד למציאות <דאה מושג "האירוניה דהיינו - היקום, הבריאה. "מחזוריות האהבה" היא גם נושא ב"שירים בלי שם"; בשיר השני במחרוזת זו נאמר: אבל אין השיר מתאר מצב קיים - הוא הרומנטית". הן האירוניה הזאת מאפשרת ~~~ %1 "אני חונק אותך בגופי. רק דבר אחד יכול מצווה, מביע את הרצוי-הראוי' וזה מזכיר לי לחיות בשני העולמות - הפנטזיה והמציאות t: להצדיק /את הנבלה הזאת: שאת אוויר את ההבחנה, שעשה המשודר הגרמני - וליהנות משניהם •••(. ואכן כרמי נהנה אל נאיבית רק מהנאות פיוטיות והנאות רהבש נשימתי". ובניגוד לכך' וללילה התמים בו פריזריך שילד בין ה"שיר "נשכתי את שמך בכר", נאמד בשיר וסנטימנטלית", כאשד שידה "סנטימנטלית" הארוטיות אלא גם, ובמוצהר אפילו ובשירי היא, לפי הגדרתו' ביטוי לכיסופים לתום האחרונים, מהנאות חומריות כמו ם"טע האחרון' מס' 25, עמי 92: "שמך הולך וקטן' הקפה" וטעמם וכן צבעם וריחם של פירות האוויר מתרוקן' כבד אינני יכול להבדיל / (ה"נאיביות"), המציין' לדעתו' שבפועל-ממ בין רקיע לרקיע" ••• את שירת יוון הקלאסית. באחת: מדובר ("התות אדום משהיה /התפוח ירוק המשהי /הבננה צהובה משחיתה .."- ם"ימי אחרונים", 'שיירים" עמ' 319(. אך בסך-הכול' מדובר בעולמו של משודר' שתמיד נשאר בו משהו מילד: "מעודי לא הייתי תינוק שכזה /הנוטל מכל הבא לפה: /-/ <ואם תרצה - ממש גנב מועד /שכולו יד.) /-/ מעל ראשי חולף סילון ביעף, / ברבות הימים, בספר יליד אבן הטועים" ברומנטיקה, שהיא בשורש נשמתו ושירתו אני חופן את מרחקיו' /-/ מולי מדדה )1981(, אפילו יזהיר המשודד את בנו של כרמי. אך כבר בקובץ 'הים האחרון" - ישיש על מטהו המגולף, /אני משיר פרחיו ברוח סתיו •/-/ אילן צומח לעיניי' מגזע המאוהב, שראשו "יפה בין שדיה"' כי "כאב בשיר "נותר לנו מעט מאוד זמן"' שלא נכלל ועד עב, /אני עונד את טבעותיו. /-/הוא הפרידה נולד ברגע ההיכרות" ("דברי באף לא אחד ממבחרי שיריו - נאמר: "אותן / נוטל את ידה ברוך • בדומיה /אני מושך את למואל", עמי 180(. עיניים /שתשבענה נצח ,רגע-רגע וב"שירים מן העזובה" )1988( מתגלגל תבדוקנה אם יש נפט בפתיליה, /מים השביח. /-/ <ודאי נכמר לבו גם לשאר' / המוטיב של פרידת האוהבים בנושא בטנקים /וכסף בבנק", וב"נאום הרומנטיקן" אבל אני נטלתי כבר.) /-/ ארחוץ כבקירן הגירושין ונושק למוטיב המוות. ("שירים מן העזובה">; כפיי העמוסות, ;איש לא ראה לעיניי החומסות. /-/ ואז ארד לי למחתרת, אך אפשר גם להצביע על מה שאולי ניתןנ "כולם יודעים משהו שאני לא יודע. /-/ לכנות "אוטופיה של אהבה מושלמת" הם יודעים שבלב הירח המלא /מקנן תולע ובמחשכים /אשכר ממים מתוקים". <עמ' 47( החסר ./-/ הם יודעים משהו על הצמדה, / אם כדברי ניטשה, "בכל מבוגר חבוי ילד בשיריו של ט. כרמי . כבר בספר הראשון הרוצה לשחק", הרי לגבי אמן <ומשורר> זה כלול השיר "ארשת", שהבית האחרון שלו מס שבח ומשיכות-יתר ./-/ הם יודעים הוא ניגודו של "מום וחלום": .•. "מתי נמצא שגם רגלי המלאכים /משחירות את השלג. נכון שבעתיים. אך לא עוד אלא ילד טרם לנו ארשת ;גם לבוקר החד / וארשתיך /-/ הם יודעים שההולכים בחושך / למד להבחין תמיד בין אמת ושקר' ואינו יודע עדיין לחיות חיים של מילוי חובה. באמונה ובתום, /בלילה וביום" ('ש'ירים", הולכים בחושך'/ -/ שהפה שהרעיף הוא הפה שיחרף /ויאמר :/-/ כולם יודעים על-כן ספר השירים האחרון' שהוציא כרמי עמי 27(. ואחד השירים הנהדרים בספר 'הים האחרון" משהו שאני לא .יודע" לפני המבחר המסכם, ושעניינו שקר ובגידה - נקרא 'א'מת וחובה". בספר הזה, הכזב הוא זה הנקרא "לאט" <עמי 38<: הפה שהרעיף ושיחרף הוא, אפוא, פיו של אלט, ל בה את ל בך לאטו בהתקדש החג. לילה תמים יגהר על שנתך משיב השחר הכחול. שייר לעירב חג דקח משמות 'החול מנלע הנשלפת בחופזה. ~.הד . ה~א ב;ר~~~ני~: ? וככה הידנרים פחק את עיניך לאט כים לסהר הגמל • ~כ~~. ••···· ו i~~~~. ז;נ~ c. ד ~ר.יב .~. ס~ל~ם;ת ·•••• ם;י~תד אל תאמר את שמך • אמור את שם ההר _ השבבים האוה הירפא~ ע;ד ._ _:•...-••~ _ ; T ;-• העוטה אור כשלמה. ז rי התהיה עדנה אל תאמר את .שמה ר ':·~.''·T I לנפש הנ;אלת אמור את שמות המים ה-ס~~~ס עוד 7ש~~ ~ת זr~~קייז החיים בשחר-הר • אלט, הולך את לילך לאטו ד~ן:~ Kר·~~ 1ה ~.ל~ם r ו;~ים · ~~ין תמים, ולבך יעמוד בצאתו. אפשר~ h א nד;נה, • תמנםחלצל; n עו!כל ~מים'כאי ti הדגש כאן הוא על שלוש מלים: "לאט", -. .''T . ' •T ' -: : · • וחשכה • צ;נחת "תמים" ו "אל תאמר" <את שמך' את שמה - - T"-i וכאן החיבור אל הנושא שלנו>, ו"אמוד" אמידה טקסית "בהתקדש החג", שהיא 16 ••••• גליון 191 שהוא, לדברי חז"ל , "מיטב השיר", מזוהה ההורים, מותם של חיילים - אך על-כך בשעתו במסגרת הספר 'הים האחרון" , ומאז עם הכזב פשוטו כמשמעו , בפרט הכזב בהמשך>, הרי אסור לשכוח גם את מות ~ לא ראה אור בשום מבחר של שירי כרמי • 11~ שמכזב איש ביחסיו עם אשתו , ועם הבגידות הציפורים והגוזלים, בשיר "חשבון הנפש אפשר לכנותו בהחלט, על פי הנהוג ,היום שהוא בוגד בה. וכך באה על פתרונה חידת לפני השינה" שב"דבר אחר" <שלא במקרה 5" "שיר מחאה" <השיר נכתב כבר בשנת 1958 "המום", ה"שרטת", האשמה בשירים מוקדש לדן פגיס> וב"על סף ביתי" שב"אל או קודם-לכןז> ~1 המוקדמים יותר - והקשר של כל זה עם ארץ אחרת" ('ש'ירים", עמ' 149-152(, בוואחרי-כן , סומא, לוחך-עפר , השירה כבר התברר בספר "נחש הנחושת" מוצא המשורר על מפתנו בלונדון מדי בוקר אשי מימ 1961-, כאשר בפתיחת השיר "אל •••" גוזל מת והוא כותב -"••• חף אני מפשע, ימ אשי הועמדה מובאה מרובוט גרייווס לאמור: " לחשתי /•••/ ועורפי מוטה למכת המקור". צמח קר לכרכבים The Muse is the perpetual ויש גם "מוות ציבורי" כמו זה, שבשוליו וישאל שנות-אור ברגע האחד ופשר גרפו השואל' "other woman- המוזה חינה האשה מתרחשות עלילות הספר "אין פרחיםאלב האחרת, הקבועה ••• והקשר הזה בין שחורים", על פנימיה של ילדים ניצולי ברגע הראשון המוטיבים השונים בשירתו של כרמי נמשך: אמרר את המלה בעורפך חסר-הישע. שואה בצרפת, המוות בתקופת ביאפרה, בין השירים הלא מעטים ביצירתו , בשיר "שעור לדוגמה" בו מלמד אותנו כרמי בדומיה תלולה, הפריית-ראש המוקדשים לנושא הבן או הבנים, מצוי גם שלא להשתמש לגבי המוות בלשון רבים מלמחה מנה, מהר מנה את השעות והימים אחד בו נשאלת השאלה: "ילד , ילד , פרח אלא אך בלשון יחיד בלבד: "ילד מת רשא הלכו לאט פקוחי-עיניים וגפן אמרה שלי, /האם כבר אפשר לשחק איתן בביאפרה", ומות חיילים ואזרחים שלנוגפן במלים?" - ("דבר אחר" ,'ג 'ש'ירים" עמ' במלחמות - ובכך אנו מגיעים אל תחום וילד אמר 108(. ולהבדיל: את הספר "שירים מן אאב רשות הרבים כולו , תחום הצוותא הציבורי מלמחההעזו בה" חותם שיר קצרצר , המשמש כמוטו - הלאומי' החברתי <לפנים: המעמדי>, שישמהר למבחר מתוכו ב"שירים" ושמו "נאום עדיין הדורשים מן האמן להקדיש לו יתר הרגע הראשון מרחק בספוג חרש המשורר": "מסכן , מלאך המוות, /הוא לא תשומת לב. את כל האותיות מקרח ומאש יודע לשחק במלים, /לעשות חיים". בשיריו של כרמי לזכרה של לאה גולדברג מנה מהר לכאורה, בניגוד למשוררים אחרים -גם מדגיש המשורר את ראיית העולם שלה מן קורע את שיריי ואת עיניי עריה ויערום בדורו של ט. כרמי - המדגישים את החלון. אפשר להוסיף עוד משוררים <כמו , על דעת הקהל והמקום הרצינות האקספרסיווית של השירה, או למשל , זלדה>, שאצלם העיקר הוא המתרחשמלחמה לחלופין את יסוד ההכרה שבה, הנה כרמי בתוך הבית פנימה ומעבר לחלון הבית. ואחרי-כן שם את הדגש דווקא על המשחק בה ובוודאי נמנה עמהם ט. כרמי עצמו , ששירו סומא, לוחך עפר , <ובאמנות בכלל>, וכפי שמשתמע מ"נאום על עץ הרימון ליד ביתו , הכופה עצמו על אשא עיניי אל ההרים ימ אשי המשורר" - על ההומור • אך כפי שמשתמע המשורר, מודפס על עטיפת "שירים", <"תרועת מלחמה", "הים האחרון", עמ' 15( עוד מן השיר הנ"ל , המשחק הזה קרוב מאוד ושכתב על המטפס-הגפן החולה על קיר לרצינות האחרונה. וזו נוספת למחזוריות הבית הזה. הנופים השכיחים ביותר בשיריו • האהבה הקבועה <מן ההתאהבות עד לפרידה> הם הים התל-אביבי והרי ירושלים -נופים בספר 'שירים מן העזו בה" , כאשר לצד "יומן מרכזיים במקומות מגוריו בארץ • והעדים של מתגרש" מופיעים "נאום השריד", "נאום במשפט האוהבים <שהם "תמיד אשמים מראש בערוב ימיו" ("בלא שהרגשתי בכך , /הגיע /ועד כף רגל", "תביעה", מתוך הקובץ הזמן. /אני משליש את חיי: /שליש בקברות "האוניקורן מסתכל במראה", 'ש'ירים" עמ'חבריי , /שליש בארצות החיים /•••/ שליש 77(, הם "שתי שקיעות <סתיו> על חוף הים נורית טל בכברה המצפה לי /בכלירן אלפי התיכון" ו"ךמדומים <שניים> בהריעיניים" .••(, והמחרוזת "לזכרו של דן פגיס". ירושלים". ובשיר השלישי במחרוזת, "מי ועם גבור המחלה הממארת כותב כרמי את במים", נאמר: "אדוני השופט: /-/ תמיד משחק המלים הנורא : בלפידים, באש מוכרת וזרה, /בתהלוכות, סילבי חמורה מלמדת "היום נודע לי שאני ס; !f.י~ אמרות די-נור , /צפירות ומעשי-גבורה, לשטוף רצפהסולמות -שמיימה נואשים /-/ תמיד לא סופי )Sufi( מתספק במועט, מתמכר, מתנזר. בלפידים ומסיכות הסלמנדרה, /הדים שלאנוכי , החול · תפארת עוף , /שרפיםי~~ ר;~ה ה~,עס'; זאת >זד~< לא סייף -כפולי-לשון , /בני-רשף ובנות -קול -/-/ ה~.ך;~י; ~קי להט מתהפך ומסנוור . תמיד בלפידים וסהר מחשד , ;ריצפת גאות~מצחצח ושפל מלבה ;רצים שבורי-חזה /ואופק א :i~ :ר T ;צה שתרגיש לא סייפן -:-•T:•-:• נשי תמיר ומתקמר • מיתמר -/-/ אדוני השופט: /-/ תמידה~~רס'; צ; ryקת. בלפידים ואפר-שחרית. /אבל אולי הפעם / ולא סופה - <מודים, הודינו באשמה> / אוויר , ואדמה א;מרת סילבי הזפ;רה רוח גדולה, לבער ולטהר. ומים" <ההדגשה שלי -,.אד. עמ' 79(.:•:••:•-T ~מכניסה ט. כרמי כתב כמה וכמה שירים המזכירים אלא סופני. מוות במלחמותינו , והבולט חרא "לוויה 7ת i ן -7 ?י עם ק~ף "סוף אני" <"שירים <והדמיות> על כורחי" ',ג "שירים" עמ' צבאית כחום חירם" מאפריל 1974 <חצי שנה את כל אהבתה .. :•T זז-:- 318(, אחרי מלחמת יום הכיפורים> מתוך "אל ארץ אחרת" <"שירים", עמ' 167(. אבל השיר אם במורת עסקינן <מות ידידים, מות החזק ביותר שלו על מלחמה התפרסם 17 דצמבר 95.••••• l:::H~ כולם משוררים פי t: על הסרטים "הדוור" של מייקל רד פוררי ו"עישון" של ויין ואנג יעל ישראל - ספרות היא מחסן ענק של i =... תסריטים. בלי הספרות, לא חיתה C• ii ii הוליווד מחזיקה מעמד : בפרט בימי תור הזהב שלה. הקולנוע חב לספרות את קיומו הבסיסי' שכן ללא סיפור טוב אין ~ סרט טוב. ובכל זאת, מזה שנים רבות, ממאן הקולנוע להודות בפה מלא בתרומתה הענקית של הספרות לתחזוק יסודותיו • "הדוור" ו"עישון" מתקנים את העוול המתמשך והלא צודק הזה: מזמן לא נראו על המסכים, ועוד בו זמנית, שני סרטים שמצדיעים לעולם הספרות, ועושים זאת בדרך כה חכמה, חמה, ומרגשת. ל~י פסטורלי' בדרום איטליה, מגיע משורר מהולל בעל שם עולמי' המעורר את תושבי המקום מאורח חייהם המנומנם, ובעיקר מצליח לחולל מהפכה בחייו של דוור כפרי ביישן ומבולבל. כל זה קורה בסרט "הדוור". L' מאסימו סרואיסי' פיליפ נו וארה ומדיה גרציה קונציסה מתוך "הדוור" "עישון" מתרחש בחנות סיגרים בשולי ויתוודע למלים שבתוכה>, הופך למשורר . מבהטן , אליה מתנקזים אנשים בודדים פבלו ברודה. דוור הכפר' שחולם להיות שגורלותיהם נשזרים יחדיו: סופר כושל' משורר כדי שכל הנשים יתאהבו בו' מצווה יתכן גם, שהוא המשורר האמיתי של הסרט. מוכר סיגרים, נער שחור' אשה מסתורית להביא אל המשורר את שקי המכתבים למרבה הפלא, מתבצע מהלך דומה גם שמגיעים מדי יום מכל מעריציו <המשורר ב"עישון". הסרט פותח בפרק שבמרכזו עומד העוטה וטיח שחורה על עינה, ובעל מוסך. לכאורה, נראה שלא יתכן כל קשר בין שני הוא הלק;ח היחיד של הדוור' שכן שאר הסופר <ששמו' אגב, פול' כשמו של הסרטים המגד גרים כל כך . "הדוור" הוא סרט הכפריים הם אנאלפבתים>. במהלך חודשי התסריטאי' פול אוסטר>. לאחר הצלחה פיוטי' קלאסי במבנהו ו בדרך ביצועו . גלותו של המשורר' נוצרים קשרי ידידות מסחררת ושלושה רומנים, הפסיק פול בינו לבין הדוור . בטיולי ערבית בחוף לכתוב. "שתיקת המשוררים" שלו נמשכת "עישון" - כמו ספריו של יוצרו' פול אוסטר שנים מספר' מאז מתה עליו אשתו . אמנם, גם - מורכב מחיבורים פוסט מודרניסטיים הסלעי והיפהפה, עורך המשורר לתלמידו שאר גיבורי הסרט הם אנשים מיואשים, כמעט בלתי אפשריים בין עלילות וגורלות. סדנת שירה מזורזת. אך ההערצה המתבטלת את "הדוור" ביים אמריקאי באיטליה על-פי של חניך למורה גדול' מגיעה לנקודת מתוסכלים ול וזרים: אך פול' הסופר' הוא המיואש והמתוסכל מכולם. דווקא הסופר רומן צ'יליאני . את "עישון" ביים ,בניו-יורק מפנה, כאשר הדוור הבור מבין' שגם הוא יכול לחרוז פיוטים ולקסום באמצעותם בסרט לוקה באימפוטנטיות רגשית ויצירתית במאי טיואני-אמריקאי על-פי תסריט של לכפריה היפה בה הוא מאוהב. פעם, כשהוא חמורה במיוחד. האדם שיפרוץ עבור פול את סופר אמריקאי מהולל. נדמה שהשונה בין שני הסרטים רב מהדומה. "הדוור" הוא הרי מעז להשתמש בחרוזיו של המשורר הנערץ סכר מצוקתו הרגשית ויחזיר אותו לעצמו סרט מתוק, רומנטי בתפיסתו .הפואטית כדי לשיר ליפי אהובתו' כועס עליו ברודה. ולכתיבה הוא ראשיו' צעיר שחור' מבריק על-כך עונה לו הדוור: "השירה שייכת למי ורגיש, שפול "מאמץ" לביתו ולחיקו. "עישון" הוא סרט חמצמץ ודחוס, לפעמים כמעט פאטאלי בדרך בה הוא תופס את שזקוק לה, לא למי שכתב אותה". בסיום ראשיו' יתום מאם, מחפש את אביו . פול המציאות. אך בעצם, "הדוור" ו"עישון" תהליך החניכה הוא לא יזדקק עוד לחרוזיו מחפש את בנו האבוד' שלא נולד' שהיה אוחזים במכנה משותף מהודק ועקרוני: של אחר' שכן הוא ימצא את התכלית לחייו • ברחם אמו' כשנורתה ברחוב, על-ידי שביחם עוסקים במשמעותה הגורלית של האיש, שבראשית הסרט היה מגמגם שודדים. יש שלוש דמויות נוספות בסרט, המלה. ואנאלפבית למחצה <רק עיסוקו לימד על שסיפורי חייהן מצטלבים בפסיפס הטיפוסי הקרבה למלים, והצביע על היום בו הוא כל-כך לכתיבתו של פול אוסטר: אוטיס, הסרט "הדוור" נפתח עם בואו לכפר של המשורר הצ'יליאני הגולה, חתן פרס נובל' יפתח, באופן מטאפורי' את המעטפה האב שראשיו מעולם לא הכיר ואליו הוא 18 גליון 191 מתוודע בדרך עקלקלה ומכאיבה. ארגי, ~ו בעל חנות הסיגרים בה מתרחש כמעט רוב s הסרט: רובי, חברת נעוריו, באה לגייסו לעזרת בתה-בתם ההרה, שברחה מהבית ~ קולות הטבע בכפרו: גלי הים, ציוץ הציפורים ודבורן פעמוני הכנסיה, הם הם השיר שלו . את הסאונד לא יכול השיר להעביר' כמו שאת התמונה לא יכול הסיפור להכיל. כך, בעוד ששני הסרטים מנסחים את עליונות האמנות על החיים, הם מנסחים, במקביל' את עליונות החיים על האמנות. עמדה נוספת עליה מסכימים שני הסרטים, היא העמדה המטאפיזית בה עומד הבורא לעומת הנברא: היוצר לעומת בתינו . בפרדיגמה זו נתפס הסופר כבורא שרירותי' והיחסים בינו לבין צרכן סיפוריו או חרוזיו' מצטיירים כמתסכלים ובעייתים, ותמיד בלתי הרמוניים. שני הסרטים עוסקים בין השאר, ביחסי אב-בן, אותם הם מציגים כיחסים טעונים, מעוותים וכואבים. ב"הדוור", מצטייר המשורר כאב הנצחי אליו נכסף הדוור: הוגן, מעניק, ומכיל הכול. את חיפושי האב הקדחתניים והכפייתיים בספריו של אוסטר' מכיר כל חובב של כתיבתו. אצל אוסטר צץ מוטיב החיפוש אחר האב בווריאציות שונות ובכל רומן' החל מ "הטרילוגיה האמריקאית" ועד "מוסיקת המקרה" ו "ארמון הירח"' ולכן' אין פלא שהוא שב לנבור גם בתסריט של "עישון", חן בכמיהתו של ואשיר לאביו הביולוגי' והן ביחסיו עם האב התחליפי' פול הסופר . אבל האב בשבי הסרטים הוא תמיד אב מאכזב. האכזבה העמוקה מפני האב-הבורא, שאינו מעניק כפי שציפינו שיעניק, היא חוויה מרכזית בשני הסרטים ובמידת מה, גם תכלית קיומם הפילוסופי • במיוחד גדול כובד האכזבה והעלבון בסרט "הדוור", בו כמה הדוור למלת עידוד והכרה מצד מורו ורבו' המשורר ברודה, וזו אינה באה. אך בעצם, ההתנסות המקוממת והמשפילה היא חלק הכרחי מתהליך ההתבגרות שלו . חלק מהתהליך המכאיב בו הנתין הופך לבורא: סתם-אדם היה למשורר. • ויליאם הארס, מתוך "עישון" השירה - העוצמה שיש לאהבה עצמה. מצד שני' שני הסרטים אינם מבטלים את המדיום הקולנועי' ובהחלט מודים ביחסי הגומלין הפוריים שבין המלה לתמונה. היחס הזה מתבטא אצל אוסטר כבר בסגנון כתיבתו' שיש בה גוון קולנועי בולט ביותר' אך גם בכך שהוא עשה את הצעד המכריע, והחליט לשתף פעולה עם הקולנוע ולכתוב תסריט. גם "הדוור", שמצדיע לספרות בעצם השימוש בתסריט, המבוסס על רומן של הסופר הצ'יליאני הגולה, אנטוניו סקרמנטה <שם הרומן במקור: "סבלנות בלהבות"), ביצע שינויים אדירים בטקסט הספרותי כדי להתאימו לשפה קולנועית יותר • ואולם, ההצדעה המקבילה שעורכת הספרות לקולנוע, המחווה הזו שמבטאת הכרה של הספרות בדודן הצעיר יותר והפחות קאנוני - הקולנוע, מתבטאת בשני הסרטים גם בדימויים הבונים את הסרט. ב"עישון" יש סצינה <המהופכת, למעשה, לסצינה החותמת את הסרט בהצהרה על נחיתות הסרט לעומת הסיפור>, בה מדפדף פול באלבום תצלומים שמצלם ארגי. מדי בוקר בשעה שמונה, מזה כעשר שנים, מצלם או גי את הנוף מחנותו . את אלפי התמונות הוא כורך באלבום, למרות שבעצם הן נראות כמעט אותו דבר • פול' שמדפדף באלבום בשיעמום, אינו קולט את תכליתו' עד שבדפדוף נוסף הוא מגלה באחד התצלומים את פני אשתו המנוחה. התצלום מזעזע אותו וגורם לו לתגובה רגשית עזה. זהו מידע שרק תמונה מסוגלת להכיל, וכאן בדיוק טמונה עליונותו של הקולנוע. ב"הדוור" יש סצינה דומה בסוף הסרט. לאחר שתהליך החניכה תם, המשורר חוזר למולדתו והדוור נשאר לבדו' הוא מבין שהשירה שלו נמצאת במקום אחר' לאו דווקא במלה הכתובה. את שירו הוא "כותב" באמצעות מכשיר ההקלטה, שמקליט את והתמכרה לסמים. בתהליך בו נפרם הסבך העלילתי' הקצוות נקשרים, העשן מתפזר' והתמונה מתבהרת - תהליך שיפוצץ סוף סוף גם את חומת האימפוטנציה של הסופר - מתברר שלא רק הסופר הוא זה שמחבר את העלילות. יש גם סופרים נוספים. למשל' ארגי, שבסוף הסרט מספר לפול סיפור נפלא ועסיסי, סיפור ששווה נובלה נהדרת. כמו ב"הדוור"' גם כאן מסתבר שכולם משוררים, כולם מספרים סיפורים, גם, או בעיקר' האנשים "הפשוטים" : הדוורים, מוכרי הסיגרים, המוסכניקים. אבל יש דברים נוספים ששני הסרטים מסכימים עליהם. בשני הסרטים, הגורם המחולל את השינוי בגיבורים ובעלילה הוא סופר' ובהרחבה, הספרות והמלה הכתובה. בשני הסרטים מתבצע ניתוח מקביל של טקסט קולנועי וספרותי <אף שב"עישון" הוא בולט ומורכב יותר>. ושני סרטים מצביעים בהרחבה על עליונותה של הספרות ביחס לקולנוע. למרות שמדובר בסרטים, הפרדוקס הגדול הוא שהמלה מביסה בסרטים אלה את התמונה. או' ליתר דיוק, בסוף מסתבר שאין תחליף לסיפור טוב. אין פלא, אם כן' ששניהם מוותרים כליל על שלל להטוטי הטכנולוגיה הקולנועית המאפיינת את הקולנוע של זמננו' ומפנים את כל הבמה לשחקנים, לדיאלוג, ובעיקר לתסריט. המצלמה רק מתעדת את מה שרואים. טענה זו מקבלת חיזוק ב"עישון": סרט שתכליתו תיאור המאבק בין סיפור לתמונה. בסוף הסרט מספר או גי לפול מקרה, שלדבריו קרה לו פעם בחג המולד. כל מה שהמצלמה עושה זה להתמקד בפניו של השחקן' הרווי קייטל' המספר את המעשיה. הסיפור עושה את השאר' והוא מצליח להפעים אותך ולרתק אותך לכיסא. בתום הסיפור שמספר ארגי לפול כמעט ומסתיים גם הסרט, אך מיד לאחר הרצת הקרדיטים על המסך' ממשיך הסרט ובו נראה סיפורו של ארגי' הפעם ללא קול ומצולם בשחור-לבן. רואים שם, אחד לאחד, את כל מה שאוגי סיפר. אבל משום מה, כסרט זה הרבה פחות מעניין מכפי שזה היה כסיפור. במאבק בין הספרות לקולנוע ב יצחה הספרות, לפחות בעיניו של אוסטר' שנוכחותו בסרט מורגשת על כל צער ושעל. לגבי או סטר' סרט הוא רק אילוסטרציה מצולמת של סיפור טוב. נדמה לי שסופו של "עישון" מוכיח עמדה זו' ועושה זאת בצורה נחרצת למדי • גם "הדוור" מתבצר בעמדה דומה. הוא חוזר וטוען שעוצמתה של השירה איננה נמדדת, ואף אינה יכולה להימדד' בכלי המידה האחרים, הארציים. רק לשירה הכוח להיכנס ללב, רק לדימויים שיוצרת 19 דצמבר 95'וו•••• שלא חיתה לקהל כל ברירה אלא והיבש של תזמורת קאמרסה תרחובו את תפקיד ישו בפאתוס יהדרמט .הראוי כלכרפסטיכל להידבק בהתלהבותו וליטול חלק והאיפוק של מקהלת הריינישה קנטוריי מגרמניה, הפכו את הפאסיון המספר 1 הסבור האווארד קרוק, שר אף בשירה. מעלילה דרמטית לקונצרט קאמרי הוא את תפקידו ללא כל רגש סוחף, גוש · זו השנה השמינית שפסטיבל אבו קולות חלולים ובלתי מעובדים H!ב.! :םי אפיינו אף את שירת המקהלה "מהוגן" - כמעט "קודקסי'.' אף אחד כעומד מהצ.ד דווקא את נגינתו של מהווה מוקד עליה לרגל, לא רק הכנר הראשי 1 ארנולד קוביליאנסקי 1 \: לחובבי מוסיקה ווקאלית, אלא הקאמרית אביב, · של תל בניצוחו של מהסולנים לא התעלה לרמת שלהוב היצרים המאפיין את הפאסיון . האלס באריה "את ישוע, מושיעי 1 אלי למשפחות נופשים המטיילים בסוכות. מיכאל שני. היצירות שנבחרו והי הוא משופע באירועי חוצות מופלאות - 'מגניפיקס' של פרגולזי הישראלית עדנה פרוחניק חיתה אמנם החזירו!" אפיין פאתוס מרגש רשחס קצת יותר חיה ומרגשת מרעותה - לשירתו של ישו • וקונצרטים מוסברים, שהם אטרקציה וויואלדי ו'מיסה ברווים' פרי עסו של מהטקסט "נוקו" ככל האפשר הפסוקים לילדים, בשירת מקהלות ספונטנית מוצארס. אך 1 העדר תרבות שירה הסופראן בעלת הקול הקטן והיפה אנג'לה קזימיירצ'וק -אך 1 חסר לה ה"אנטישמיים" מדי - ויחד איתם שמארגנת בכשרון רב שעיקרה עבודה על פיתוח קול - בלט גם העומק הכהה הדרמטי החיוני "נוקה" כל הלהט מביצוע הפאסיון כהן, וביריד · גיברמן · סמדר ססגוני של בביצוע זה והיה חסר. תמוהה חיתה "מציאות" ובייגלעך עם זעתר. לא כל בחירתן של הסולניות - הסופראן לתפקידה. הקצב המהיר שגרס המנצח הקורק סי מדי .• מזל מצליח להיכנס לאולמות · בר סופראן שירה אבנר בירון כבר בצלילי הפתיחה, לא · לילך ניסר והמצו אפשר לבאס, רודולף פיירניי 1 לשיר אורנה לבגר הכנסיה הגדושים עד אפס מקום. כומרן. לעיתים - מגיעים רק כדי לספוג את מקצועית יותר בשירתה חיתה אווירת ה"כלבופסטיבל". המהקלה הקאמרית שליד האקדמיה לצד מבחר מקהלות ישראליות, מנסה שם ורבין · למוסיקה על אביב, · בתל הפסטיבל לשלב מקהלות אורחות. שהקים אבנר איתי • המיסה המופלאה הפעם, חיתה גולת הכותרת של של ז'וסקן וה פרה ומרססים של בך רוני סומק חציו הפסטיבל אנסמבל הקפלה ומוצרט זכו לביצוע נקי 1 אם כי המלכותית ממדריד 1 בניצוחו של שרביטו המרסן מדי של המנצח חנק אוסקר גרשנזון הישראלי 1 יליד ספר.ד את כל חדוות השירה. טוינירר סנשז ו ~ בביצוע בכורה, הועלתה האופרה מאכזב היה ביצוע 'מיסה קראולה' מאת י 'דידו ואניאס' פרי עטו של פוסל 1 ומיוד בביצוע מקהלת "קנסוס" מאנגלית: פנינה עמית שכל הפסטיבל עמד השנה בסימן 300 הירושלמית, בניצוחו של ריקודו שנה למותו • למרות הביצוע הגמן. קולותיהם הרועמים של הכלים הקונצרטנטי 1 חיתה חיות כה תוססת ה"אותנסיים" - התוף, חליל הפאן בביצוע המבריק, עד שהערב הפך והגיטרה כיסו על השירה הצורמת לחוויה מרתקת. האנסמבל 1 הכולל והקולנית של זמרי המקהלה. לסולן החלטות בבית הדואר שישה עשר זמרים, מייצג תרבות יותם כהן חיתה נטיח לרדת בעוצמה שירה במיטבה. צלילות השירה של או להאט לפתע באמצע פיסקה - מה כלל האנסמבל, הניקיון המופתי שהפך את ביצוע המיסה ל"קיסש" סל:;נ~י ל~ל;מ ~:;נtיב~q ~ה ~ל:ר ובעיקר - הכשרון הדרמטי של מופלג. נמה זה יעלה? שאלתי. הסולנים וזמרי האנסמבל והקצביות לעומתם - הפגינה מקהלת ילדי התוססת שהשרה המנצח על לכל ה~א ה~~-:,:~~ "דו~ שוק,לז אנקור תרבות שירה במיטבה. תחת הפליאה הביצוע הפכו את המפגש עם יצירה שרביטה של דפנה יוחנן · בן 1 פחות מושמעת זו - למרגש. מקהלת הנערות לשיר רפרטואר עשיר קפלה, בה שרו מבחר · בתוכנית א ומגוון מבאך ועד יצירות פחות זייר q~ ~,;,7 ~הז w ס י~~ , מיצירות גבריאלי 1 שיץ 1 עם · מונטוורדי מוכרות של וילקס, פורה ושירי ז;~ו ש~~ ~~R ל .םי?pול וסלדון 1 בלטו קולותיהם המשוחררים מלאי קסם של ברסוק. התזמורת י~נ;::ח ••• ~ח;ת ה~~~קיל;! והזכים של זמרי טנור להם · הקונטרה הקאמרית של "יד חריף" בניצוחו של צליל ראש מופלא. מרשימה חיתה רוני פורת חתמה את הופעתם בביצוע יכולתו של כלל האנסמבל לרדת חם וסוחף של ה p ונצ'רסו לארבעה ה~~ .ז~ן .ןה ?ח~:.י~?~~ לפיאניסימו חרישי 1 שאף פעם לא היה כינורות מאת ויואלדי. ה~א :ו~~ ~ל~י זייר !חל~~ חיוור. המנצח הצליח להפיח באנסמבל לצד פסטיבל המקהלות שהתקיים רוח התלהבות, שחיפתה אף על בכנסיית קריית יערים, התקיים נגדאו וגיל לפעמים של;שה ימים :-T" •ז:• :T ז• הרגעים הפחות מקצועיים. בקריפטה, הכנסיה הצלבנית שבמרכז עוד אנסמבל שבלט בלכידות חבקיה הכפר אבו גוש, פסטיבל קאמרי. הבאס של נגינתו חיתה תזמורת הפסטיבל יואל סיוון 1 סופראן · רעייתו המצו ~~~יןה ~.:חךת ••• ~ם ~ן • שהקים הכנר אבי אברמוביץ', איריס סיוון והסופראן חגית נועם והנ'ל - בלי אחוי~ת! שליוותה את שירת המקהלות. הגישו תוכנית תוססת ומרתקת -א_בל ••• זה . י~יע_ מחוז אל כל אנסמבל קולי המגיע מחו"ל סיפור ורמסי של מגוון מיצירותיו ז-: :•-· TT הוא בהכרח "משכמו ומעלה": מאכזבת של פוסל • אך 1 חבל שטקסט השירים מאוד חיתה שירתם של "קנטורי של פוסל 1 שבוצעו בפלסטיות רבה, דק ~ם היא !ת:~~ ה~א ו~~ , קונטנטי" משוויץ • המנצח הישראלי 1 לא תורגם, וכך לא יכול היה הקהל 1 שהיה של "מביני עניין", לעקוב אחר ואם תחליט לשל;ח את זה! דוד שביידו 1 בחר אמנם תבשכיו :.-:..:-".". חמדה מתקופת הבארוק, וניסה לנצל עלילות השירים. את בעיית ההד שבכנסיית מבחר ממיטב יצירותיו הקאמריות של יערים על · קריית ידי פיצול המקהלה · אבך הגישו זמרת האלט איילת כומרן 1 לשתי קבוצות העונות אחת לשירת החלילנית ואובנה הוד ונגנית רעותה: אך 1 עיקר העיקרים חסר: הצ'מבלו נסע לדר. הווירסואוזיות הדוורים חוזרים לאופנה. בדור הפאקס הם כמעט נוסטלגיה, והנה בא קולות מלאים ומעובדים. קולות הקלילה של ואובנה הוד לא זכתה השירה החיוורים והחלולים הפכו את תדיר למענה קשוב בצ'מבלו שהיה "הדוור", סרסו של מייקל רדפורד, ומחזיר לדוור את כבודו האבוד. בסרס (המבוסס על "סבלנות לוהטת", ספרו של אנסוניו סקרמסה) מדובר המפגש עם פניני הבארוק - לחוויה איסי וכבד מדי • קולה של הא לס בדוורו האישי של פגלו נוודה, ועל מעטפות המכתבים מודבק בול משמימה. איילת כומרן חסר את הגוונים הכהים האהבה. לעומתם, היה המפגש עם מנצח העמוקים הנחוצים לביצוע האריות המקהלות הקשיש - הנוי קלאוזנר - האהובות של באך. "החלטות בבית הדואר", שירו של סרינדד סנשז, יכול להיות פס-קול חוויה אנושית מרגשת. הוא הנחה את גולת הכותרת של הפסטיבל אמורה פיוסי לסרס. גם בשיר הופך המכתב לסייסמוגרף של הלב, וגם כאן המלים הקהל בשירת "אווה ורדום" של חיתה להיות ביצוע ה'מתיאוס פאסיון' חתומות בנשיקה. מוצארט בנחישות וקסם כה רב, עד לש באך. ואולם - הצליל הצחיח 20 ••••• גליון 191 Lfl~• ובין - שלושים ולמות %JJ t שלא יהי זכרו ברוך . עוד לא. שלא זכרו. ברוך או מקולל. שרק יהי. כמשה: כבד פה, עילג מלים, רוחו העצומה דפחה ממנו עצות שלום מצעמה ללא מיתרי גרון בננו T • כ.~י אויר ניחר מתוך לחלי האדמה ר;עןת. צפך; iזליוה מצוח;ת. מתוך ועצמ •:-T:-: : -•• T פורט על ב וקבי ר~ב;ת ע.י~~ם נ.;ה;ת ~ל ת;ך q לל ס~י~ה. כמו חליל ך;נןי' ולא אחסר. ו~~~ נך;ת הנשמה נ;בטים חרש זא .אנא :•:•:• T T : -•• עוד לא. ~ת;ך ס~ן~ה ח?~ף ~ן ry~ת 9 ~יב. כמשה: ירד במדרגרת בבו לארץ אנשיו המובטחים, נכר רטנה מדמע;תמרימה ."יונה · לבנה על כתפיה ,המבטיחים :•T TTT:-:••"."T ולא .עומדים כנפיה מכתמ;ת דם, T T : •. T •: T : ולא עמדה רוחו . ו;:~ נ;~ף ולא עמד. ך~ין ~~ry ם. שלא יהי ברוך . שלא יהי זכרו . שלו יהי. ליאורה בן-יצחק גד רקינ פוג להי;ת יירו משם ·, .ללכת "". :• T T • הפרג צ;בע את הכזרים. מוצ"ש, 4.11.1995 -ז -• :• •• TT "גדול כוחו של האדם מן הברזל בחשבון ארוך, אך הברזל חשבונותיו קצרים." צבי ארד מ~~יל ~~מרק - חם אל י;דעים. אתה ירוי • 0 T T - : ל q ש;ב ל;: ק~ץ ~ד~ים ~קר~ים הנ;כחים בשעת מיתתנו, מ~~ט מ~ vרסר w?ף דעים• ל~ריןה, 7ח~ T ךרות ו:נ~~ הי~ מניד נובע; לשל;ם. T : T ••" שלא נזנה ע;ן להפר. ~ל ~:i: ו~ת לל~ · ;,נ ~סג א.ל~~ ;ןיק~יt מ~קום כ~רוי נוע.ר ;מ~ על מאבטח פצוע, המנפה להנשים את האיש הדומם יt;~ .ת;ה;ג~ ~ל ס~מ~ו! ~ל.ב-מנון~ה~ל-ר i~~יiכpf ~ר :דם ..ךןvומ ליו ~· :pלול;תל;: ~ה ~~ין 7 ס~יב lר~~ ~חי 7 חך~ת ע;ןם f,ונ~;ר~~ שמים ואדמה. ~ם :ןל ~ה ~f :די' f :דף ו~~רי ~לנו, f .ע;ךנו ומ i ם -ללכ :• ."" T T 0 וינה קטן רות נצו 22 גליון ···· י 191 נורא". ולאחר מכן נשמס ראשו, ולא תמציתי · טרומפלדור להעביר מסר 1 באץר הזו 1 אב שי "השומר" 1 מיתה נכונה ~ יסף לדבר. כבר בפעם הראשונה שהיה חשוב מאוד בעיניו 1 מסר שידוע המחתרות, ובוודאי אנשי הפלמייח, שצפיתי נדמתי הנרגש, חשתי כיום לכל ילד ישראלי • להבנתי 1 כך אף הם סברו כך. שמעתי מאלמנתו של על מלותיו האחרונות של <ובעוצמה רבה> תחושת מוכרות: כבר ממש ניסה לעשות יצחק רבין. רבין גיבור-ישראלי <אינני יכול לציינו יצחק רבין המונולוג של רמתי 1 הנהג שהסיע את יצחק רבין הגוסס ל"איכילוב", הוקרן בטלוויזיה פעמים רבות. סיפור דקות ההכרה האחרונות של ראש-הממשלה ידוע, דומה, בכל בית בישראל. לכאורה די בתיאור הכאוב הזה, כשלעצמו 1 ואין להוסיף עליו • בכל זאת, נדמה שלפרשה רובד נוסף, שכן מלרחיו האחרונות של רבין <לאחר שאמר שכואב לו> היו "לא נורא, לא היינו כאן, כבר שמענו כזאת. איך יתכן? והלא זהו עניין "ראשון מסוגו" <רצח ראשון של ראש-ממשלה בישראל>. אבל דברים דומים השמיע יוסף טרומפלדור. טרומפלדור לא אמר 1 לקראת מותו <כנדמה לרבים> "סוב למות בעד ארצנו". הוא אמר: "אין דבר." סוב למות בעד ארצנו". הבדל מכריע. בחלקו-הראשון של האחרון בחייו השתדל גיבור · המשפס יוסף לנחם: השני · ובחלקו 1 האחרון באמת, של משפס זה, הצליח הבין שהוא גוסס, שלרשותו שניות מספר בלבד 1 וניסה להעביר תוך שניות אלו מסר-אחרון , שרק את חלקו-הראשון <המנחם, המרגיע> הספיק להשמיע. אני משער שהיה שמור עם רבין משפס חשוב אחרון 1 כמסר סיום לעמו. כמובן שמדובר בהשערה בלבד, ודבר איננו ביתן להוכחה. ואף על פי כן 1 ישנו סיוע עקיף לעניין. נדמה הנפילים <שיצחק · שדור רבין בהחלט נמנה עם שורותיו>, היה חדור עזה שלא · הכרה מספיק רק "לחיות נכון" <להעבות, חזור והעגה, החובה: · לקריאת לקום ולהתייצב מול אתגר אחר אתגר>: צריך גם "למות נכון": בעבור העניין הנכון, אבל גם בסיטואציה הנכונה <אם תרצו בפוזה הנכונה>, וכמובן שגם בנכונות. המיתה הנכונה חיתה חשובה בשמו 1 כיוון שלא קיבלתי אישורה של אלמנתו>, שחוסל עליו להוביל מסען של עגבניות במשאית, מקיבוצו לא אחת הערים, תוך שהוא צפוי כנופיות · לעבור בין פורעים ואנשי ערבים, שצלפו בו. אדם זה לא חשש מהמוות כשלעצמו. הוא אף היה מוכן למסור את חייו ברצון בעד מה שתפס כמשימה-לאומית. אך לאשתו אמר <וכמובן בסתר 1 כי גם אסור היה להתלונן>: "תביני 1 אני לא יכול למות עם עגבניות!", ואכן, תוך זמן קצר נמצא לו תפקיד נועז יותר 1 תפקיד שכלל סיטואציות "נכונות" מבחינתו 1 ושבהן היה יכול 1 אם צריך 1 למות "כמו שצריך" . יצחק רבין 1 האיש שכל חייו התייצב בנכונות למילוי חובה, שחי 1 במובן זה, "חיים נכונים", ניסה, בשארית כוחו 1 כשדמו ניגר וכשנשימתו ~ ~ לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ן;:ז~ןנכ ?ד~יף ~ת ו~~ ל!: ל~ף ונטע.ת חסד ורחמים נה;לכים נשבים i~i ~ש ~ל ס~ר- 1•r ז:ן ry רל l~i? צף Tה~י~~ לדור-הנפילים אולי לא פחות מן אוזלת, גם למות "כמו שצריך". הוא ~j2?Q ת i] ~~ים ~דר ~~לי ~Q ~ה א;ב~~ w ר · ע.נ:וי ל~נ ר · ~ם ל~כ ל,~חז ry ן~ת ~ן~ה . ~;ךא :ק~ת ~;כל.ז:יף ע,ר~~ת :p ~יס.ז:יף ללפיד הל;הב ברשפי מלאכים. --·-..:·:·· ז:- · רחל פורמן אלבז האור על חניכו ואחרי הא;ר הגד;ל ש~זרד על נכר ק•ן~~ ~ס~ה ר~ז-ייר ך Try ~ר ל-~ ד"~ Tם 7 רע.ה~ :קא;ת; י~.ע~ ב; ~ל~ i]ת;ל;~ ~ן ססר כמ; א;ת; הח;זה ~בידיו הל~ח;ת ;-·.• :ז T ןס~ם ~דק ~מ;ל ע iד 9 ~י ןק;ל;ת ~7 ס~ה ן~~ר ןן;ה י~~ד~ ~.רז ~א;ך 7מ 7 ר כ~זסב ~ל iZ ר~י סע.;?ה ן;ר~~~ iJ ח~~ים ת;ל;ח~~ ך;ת~~ סא;ר i] ~ד;ל ~:דד ~ל :ק~ר i]ל; ry ט ~ר~ר לא נ:וך~ח ~ן~~~ נם חרט באש; אל נורא האמ~נ ~ת ך;ר; :6ראש. 1ן 7~למ; ל~מ'' רסס והא;ר הגד;ל ש~זרן על נכר i ת סלים ססמו,ד iT ת ;י~~- Tד~ 9 ה ~ל ע.י~יו ך:דד לlו ~ך~יו ~R;ל~ ~ליו ריד ,~R;ל~ ~ליו ןת החיים הנכונים. ברור 1 שבכך אין בכוונתי לומר או לרמוז שאדם היה צריך לתכנן עבור עצמו "מיתה נכונה", מובן שיצחק רבין לא "הזמין" את המרצח. כוונתי · כדורי היא שכאשר, בסופם של חיים-נכונים, מתרגש ובא המוות, הרי שגם הוא צריך שיהיה "נכון". מיתה נכונה חינה, במובן זה, הפוכה במשמעותה מהניסוי הידוע "מיתה משונה" <כלומר מיתה סתמית, משמעות, · חסרת אקראית בלבד>. "צריך למות נכון", זאת אנו יודעים עוד מסוקרטס הגדול. אבל מקדימינו אכן הספיק לנחם, או להרגיע, את הנהג ואת המאבטח <"לא נורא">. הוא לא הספיק לומר את משפס-הסיום של חייו עמוסי-האחריות. לעולם לא נדע בוודאות מהו משפס-הסיום ה"אמיתי" לש חיים נכונים אלו 1 ואנו יכולים לשערו בלב.ד נוח על משכבך בשלום יצחק רבין 1 האיש שלא בכה, האיש שגרם לכולנו לבכות. אנו יודעים שחיית חיים נכונים, ואנו בסרחים שגם מיתתך 1 אף שלא הוזמנה, חיתה מיתה נכונה. • עמיחי לוי ני נא;ר הגד;ל ש~זרן על נכר ~ם ;j~ יף ci ח;.זה -ת~ ל~ח;ת · מ,ל;ם מ~ל ס~ם ן~ ry דץ ג;ןל; :p ג;ןל i] ~~יא ~ן ססר ~ת ס~ןץ ז-יך~ה ~לא rי~י~~ה ~י ם~~ ~בא;ך הגן;ל ש~זךן על כנר כב~ מא;ר;ת ד~ל~ ס~ w ז דס~ש ~לער ~ל ס רfז. ך;ת~~ iJ ך~~ה iJ ר~ה ~ל ~ן~ר ~.ז:יע;ךר ך;ת~~ i]ר~~ "ךה ~נכה ה~~~י:ז.~ ~ח i "ןה כלרה של א;תה שנ;לדה מ~ל ההר נמרנו ~ל T "".י~~ .ז:י~דת ד i? י~ ל"נ~: ל~~~ iJי~~ T עפה טסה אברה לבנה של י;נה ה;מ~זה 96 ;ך~ת ~iף T 'ל~ wם;ל ~נ:ויד :·~ ל ~ל ~סר. 23 ו דצמבר 95'··· נמ i חזר אל א;ת; ההר : ז- :•T T אהוון אילן ~u~ ~ סלים נבדכאת t: מערבית: שמואל רגולנט העגורנים דילאנא ודיראם T ' : T T • קטעים מתוך הפואמה "רילאנא וריראם" חלק ראשון ן~~r.יךf א;ת iJר~~~ ~ת iJ סף~ה ~?ךם ןrry נש ן; ~ת 9P-זrסד סע.ק~ה ~ןם, ןנ:ו~רם ~ת ןס?~ך;-ת~~ תיש פרא על הרמה,דס~י r ~ת u ~ל'ם ~ל י~~ w.ת;מ~~ך;-שי ס:זירי א;ת; , ."ה~~ד~ו i] ~~~יסה ~ת P- רדיו ~ע.לה f ~ל ז:ייש-סרים. ס:זירי א;ת; דילאדא. tt ל ~נ;ר R רב ~פ;א רן.r;י,tt ךןךר' ;· סה מ;ךה .ו ttל ~o; ג רן.r;י, סע.ר ,זrס;א דיןאם, סע.ר ר~ך~ · ~ת iJpז9 · ת;רין ף~;ךבף~;ק~ הףא iJ ~ק;ם ~זp~;נף ~ן~ים םי~pז;ח ~ן~ים זמזףמ; ••• הער את דילאנא והער זrתא את הבית אבן והאדמה - את .זrתשר;מ ,ן~~~ !Jttך •• ס:ז • ~ר ~ת T ;:;·~ סס~י ה~יק ~ת i],ת~~ :•:• T : :-ז T •: T : ותעיר את הגדר. ףלאחר שתגמר את ה:פל תעיר אתו:; 9ל~ןr~rז, ריןאם, ה~ו:; ry ~~יף ~ל •י~ד~ T זסב ~נ~rזciiבii י ר~ w_ן ל i ל~~ · רד;~ .וו ~·· iא~י ·;יiז;נ, ד T ,· ילאדא הז.גr~.ד ן~ף, ך~ה ~ין ;:ויא ד~ה ד~ R ה ?:;זךף ףד~ימ;זייס ;מ~ ע.י~ינף ~jp רידה iJ ~ן;:וי~ה ~ל ס~ן~ה ~נ;ר;:וימ;ת לסדה l]tt ר לסדה ~ל g~tt י-;ך~ך !J קים ~ל נהער;ת;ך עצמה ותפארת על שרי;ננף האנ;שי' ו -lףשזr 1 1 • ~~רףנ:וף i]ה~~;ר~ •.. ~ז[ר ~~ ~ת ' ך~ ; · ~דינף·~ ~י~-~~ ל "ciוi';דז tt ~ה ז;~ר ~ת סר ~ע יtיא~~ ~ליס םי~יtי ר.דו' ~ך~~ים ~ן iJםי~ןקt ד;:ויןסם · ;ךש;ק;זים ~ל ~ק;ם ~~ןיף ~נ;רר;ד~ים ~ל ם;~~ך; ך~ל i]ע~~ 9 יל~'~ ~· ~~ףר של השמשם וה:פר:פ " ם, :פאלף נסינף יחד להי;ת פצעים 0 T 1 tt סה ז;~ר ~ת ס~ךב ץ~~~~ ~ע.י~יף, אותו ~ךב ראשוןשמעבר 1 להם:א~גם ולא; y ;ן t ~t•-°: 1 T '' '." T ."' •••• ."' wם~י~' םי:זקזלוr~ו:; ת;קי~~~ ~ל ~~~. ~י-;ך~רי~ה wq1 ~ז;ים ~~· יק םל~~: "~.rי6וi?Qי.ע? · iJ?ה~~ד ?tt ט ןף, דיןאם, נ;א, ויראם, תעיר א;תה. ק~~ 9 ~ף ס~~~ ~ק~י-ל~rז ~ל דילאדא iJ סלףי ךע;~ן הער ,הוi;א ויראם, הע T ר את דילאנא, את המלאףת fזrס;א ןקיןה ryת??;ר iiry ףת ,ה~יז;:ק~~ ף~~ח ~ת T~~ן~יף •~i ד~ א~ו:;~ת~~ר~ ~לטף;ניף iJםיןז..,~~ ~נקר ,;p י ttסה R רב ~ליס iJ ~יזקי ~ליו דילאדא tt יך הףא ל;;נת ~ןקים ~:דיו ף~~יץ רףח;ת ך;:ויא ע.ך~ה l סיל~ר~~ ··· ~פף~הל~~ ~~r.יך. ר~י ~יר הףא ~~rו?w ל ~~~י~r.יר ;ך qפו t ה ;p ~רי ~vןל, ~ין הףא ~~יב ~ן:פ;ן;ת ל~~ו:דים ~~ים f ~י לר;נpז~ry ל;ך סע.י א;סה •.. לע.י -l :ך ~g.ם:~ך;-ינ;י i] ~יזקי tt יר הףא ~~ז:יי ~ת iJם:~ הער א;תה ... ~~~~wת ·;p די לצףר ~ל ז~ק-ל~ר סע; 7 ה ~ן uם:~ ת;~~~ףד~ ל~ ן:;זי~י ?ס:זיר ~ת ס~ן~ה א;ת; ב "קר • p ר. .~.ף~ f ltt ~הףא ~~יו ~ת ר~ת;סיו ~o ;ף iiiJ,ם; ,םי~~;~ך;ו לא רציתי שהאדמה תעיר א;תי • :-ז T' ' T T •; ' ' T ~P. זרים ?כל רף l], ס~יו:די י~~ w ן ל; ~qז;נ;סיו • ס~יו:די לו , דילאדא, ~:פל ~ה ~הףא ~q ןיק ~ל י~~ ס~ן~ה ~ינ; א?~ :פל ןדר ח;לף iJ~fםי~~יקt ,םי~ל~~ ף~י ס~ר;נ~~ ל~דסה, נדל-לבנה שרףפה, וכל מה שהףא מסגל לרא;ת אינ; אלא את ~1 ףהף ס~דסה, ן~ך ח;ן~ים - דילאדא ,ודיןאם - ל~ן לא ן:;זינ:וי -ינ;~~ '~1 :ר ci~יף~ים T ~~~-ל~ · ס~ן~ה: ~ת ;iJ ~ל ~ל א;ת; נקר ?סעיר ~ת ס~ן~ה, ן;:ויא לא ד~סה ?ס:זיר א;נ:וי. :• T :• ~ך~ית ך~דרףת. שניהם היף רא~~תי. עלם ואשה, והייתי · בטוח םמ;רה-דר:פהאו " ם :פ iאנ ~סלפנi'" לפג ."כiהי משע; Tלים :טלף לים/ •~כש ti ף;טט העירי ';ת;א דילאנא, העירי א;ת; משנת; האפףפה o/~~ry ם : ת~ :יל~~~ -;· ך b~ר · יסה: 'י~~!!ס ~ת ci~ריסה" .: י~ל~•ן;רג;:~-ק~~ Tלדב Tת; דס:זירי ,· ~~~ ~ת T ~נקר I לחנגה של נ;ןן עם .נ;ןןת :• :• ' •• ."' T : • : #~ע;רף ~ל:ר ~ry ןיו נ;רשף ~· R ה, ~;:ונ;ר~ע,מףת ףד~~סה, ;p י הףא ס qtt ר;ן ~~ך~יהף ~טרף iJ ת;ק~ ~q צ;~ך;ת tt ןרך לא ה;~ן~י ~ת · ר ~מ;ךה iJ ~~ס~ים א~ן מטריפ;ת, א; ;p א;ת; ~ל~ר ק~;~~ך; י.עי~~ · ~בףןה ~ל ת;ך ן~צףי ~ר ,i א~ר: ~Q ~ר ~ת ר~~ R ןה. ~~rןח ב~~ד~י Sט i ד:זים f ~ה~א ב~~ ·;ת;א~ .לי~~ Rדףם 9 ן~ים ~· חףף שאף~ל ל~רץ ~ל iJ ~~עים. :זם wי~~ ~ד~ר ~~גף ר~ים םירך:r~ וחדות -צמיחה ענתה: והףא האחר;ן שתראיהף קרב :י~~ ~ן~ים ש;~ים ~ל ת;~~ז;ק{!:ו Q י~;ם ךןם T זהב ףגךסקt~~ ::·:-:'T;-.. ז · : -:-ז :••:• ז •• 24 ••••• גליון 191 5 ~ 11~ 1~ ~oד ~ry רףח;ת. · ד~תלרנ;ת · ס~ד~ט iJ~o/י:.ז. w7 ל ~ל ה~?~~ ~ן.חי ~מףןה. 9 בףר ס:י.חי ו;נ~~ ry יל ~ן iJ ~ק;ם ;ב~ Q ~ק ס~~ק ז:.tת iJםי~דקt ~ל דילאדא ךדיןאם, ,וסיף iJם:~~ ח; , זרים ~~Q· יף ~קןזקח תי>וזילpז iJזיז:;~~ , ד~· ףזקל;א P-ה~ףבו;נבi-ת ~ל דא wי ry ם, f ~לף ~דלף נפריח;ת, והפריח;ת הליטף א;תם נגעש עלףסם החףשני. י~~ ז;~ך ~יר ;ך~.ז:ייעף 9jPIJ ז;ת ז; ~ת ז; ?~יכו ה~';ן ~~t9 ש~ :ה~~ ד~~ק;ת ב~~~ : ו~ל-ף סע.~ב T ן~ק T• שנזפזפף שני דפים, שספרף בשבחם של ויראם ודילאנא. לקןאנכם ?ס~יב ז:.tת ~ה;.חירף ~~qךי ryם. אב,- ז;כר שה,פ,ם נ o~מ~~ת וiהוnי Tלה העיר~ אני ז iכר Tשעשרים םךi סיף ח;~ךים ךס~ן~ה ס , ינכה ח; " ןךת זrןי~ק~iiiJי~;ד i?וi;רי ף. ~~· ףצ.ע o/~~1ר~~~ס~ים 1 ~פ .i צף 'ת;ך~~ 6-י.,ע.נ i ת. :·".,.דסב;ת, · םיל~~-י~?~~ ףד~?~י ףד~?~י ;ך 9ת;~~ר.עי:.ז. ו~~~סד דיןאם לא .ד v. דג, ~ף לא די?א.ןא, א~~ ~i]ם Q ,זרף ~יש ~יש ~~קיךים i] ~נ;ךים ז:.tת ג;ןןם ?~לים ~ע.ל~ים, ףד~?~ילערביו • ויראם השמיד את הכלים של אשה זrנלש לא עמדםי~~~ זקד~ 3ןים ףד~?~י ~ןקים ~~נ;ולףןחף ת;קי~~~לה T מפני הזפצ;ך •t צע•מה יילאנא עינ;ה מרא; 1ו" את כtלעה ףבעשרים אנשים ששלחף חצים של אפר נדילאנא ףבדיראם, ~q~וךiףר~ן.;ז ך j_(ןה T~~T ~י T6ע;זק~ים•• ~·ת To/".]';ת •סע.~יןה :ד~יכר ·~~ך ryך:קינף Tן•א wי ryכtl לד~~ה ~~רנכה ת;נ':ג:~ T • 1 T i]~צ;ך • ל~ז יי:ז.~~~ ז:.tת~ry· ר;ן qiJ ןיןים י~~~~ , ו;:זזק.ז.:יד.ז:יי ן ryךס דi#ךד~ה~~ךiך נףך~~;ת. נ; 9 ף. ';ה דין~ם, ס:ינכ ~לם ~~וקלט ~ן i]םיך;שיpזiJ זקג;ללים ~qןיןים. שףם א;הב לא נ;תך • כלם הלכף. כלם ןךןךף את פנינת ';ה דילאדא, ס:ית ה'~ ~זקל\?ת י~~~ זrל.ע~ ה~~ ל 7דןאתם~~~ ~~ד;ןה ~ל i]ן;רןpז61ףכן ~סי .-·; ;י~ע i .ר י iם ךןה ~· ~ין לt.:זך ע.לף~ים ח;זקקים. ~לם ך~'ה ~#ךתף ~רית ~ryןיו ~Q ד ~~~ף ~ךנ; .ןם ע.ד:ז' P- י וסלך. למטרה משתפת, ףכמט " רפים הציתף את הנערףת מסביבם.א;יהזכל T אחד הף • א ;לד f עלם Tואשה •.:. ילד · ~ם f -,אבי •:•T הם נ;ראים את גליהם ףמנפצים את התרנים. מ;ךה: iJךךר 6 ~ל.ם ·· מ iלי~;: " א;נכם ~י Tן • ך~~~י~.ע g ק ו~ל ~ן ~פ;א ל.ב: ~י ך~~ה ·~~ .ס~יד ;l א~~ Tז:~-ך~ ~ע;דךי•א jח l י~;ך~ סע.ד~ים iJ זקדז~ים. פ; i? ןים א;ת; ~ך~יפףת, א; s ;ן~ים o/7PiJ~י:.ז. o/ 3ןים 3ןם כ;ד~ים, ףן~יכר ן~~ ;:ךם ~ry#o/ים. ןךר ן~יל. ס:י.חי זקש;~ט ~ין · לא ס:י.חי מ;ךה o/·~ מףך;ת ם~י~י,ן~ ,א;פ~ .ן~ ך;אה את שהם ך;אים, מהלל כמ;תם את הדר-המלכים אשרד · ילאדא לא ~ךןזןה ע.ד:ז • ~ל:חף ~~~~ry ם ~ת •ך 9ס· ז i. רים' fחiי~•~7ד:~--;~ ,'T•:-:• זrל.ע~ סלר ליש;ן ך;:זיא לא. ואחר יצאף לחפש את נני-עז.פם. זrיצח לזיראם זrיצחו לשתי ננ;תיה. ciך~ה T ~א ל~ ,-1יןא . ם, ~~7~~o/ ף זק 3ןיל ~ל ד Qי:;כים.:~ס ri ל~:ת ךס~:ה T ל~רס~ים: :•T iJ ך~י דא לי' דילאדא' ?iJ ע.ט;ת ~ל:ר ~ד~ה ~ל ד Qי~ה. ואשה ר~ןאףת · ז;;ךי ~י ~ל iJ נ;וקףפ;ת .ת;מ;קpזמךח ·i · ~ף זקל;א Q ןי ן ry נף~י- iJ ~סר i].ש;ד~ ר~ןאףת · ז;;ךי ~י ~ל i] ~יר ס~ל.ם ~i] גףף ~ו ~ין iJזק~;ןבה; , זעם, האם היה עלי להנח;ת עלם נ;רח ואשה נ;רחת ? והנעל.~א~ rל.ב ל~- · q~ר~ר;ת ·,~~~f כרת ~ל ~לם ;j~ry יל -י~דאם.ז iד~י -אי-הוזאףת של הבררה ,זrלכ אי-הףזאףת של הז.פהלףמה הףא ד i] ג ?iJ ע.ל;ת 9 ~ךים ם;קpז~~ry · נ;~ם ?ןדר;ן iJ ~.חים iיייר~לךiJת~-ת~~~~ די~~~ iב i א, ~זפ; Qה · .ר~~~-ת~ -ן-- T :• ~o ד ח;ל;ת ך ry לים, ~· ךע;ת ןר;~ל.י · לףקי ~o ר ר~יה ח;.ןר ,~o ;;פ של ,ם;~~ה לשבת על גג-בית;' ל;גם את תה הערבית של; ףמתנשםה; •••~qזrכני~ ת~~;ש f ם ~ןה, ~~qזrכני~ ת~~;ש ;jg .~ןהי~~ i1Q;n~Tל :· -ה~~ ~לא ~?נכה דע.~ז ~ן i] ~ין ~~1 הףא ~i ש •• -1 • נדילאנא אחרי מאתים שמש;ת רצףפ;ת שפגעף נחלל שהמה w ז ל.ב ~טןף. ן;א~~ iJ•T.ה-~~~.לןך-~ TT•: TTI IT"." TI 1 דיןאם לא סלר ע.ד:ז 7יש;ן • . ידידת; qiJן~ה w~ דה, ~ר הףא לא ~ךןם ע.ד:ז . דילאנא חכתה גם היא אחרי ארבעים מחז;רים של תבףאה. ס 3ןיר ךסס.ןב;ת ~ךןמף f דר' ךהףא לא ~ךןם ע.ד:ז •~יא r רנכה 'ל Q פך ~ת o/~~.~נ;-tיי;J·דזקע.י' 1 ~מףד;, · ~ל דם י :.ז. o ת ןם. iJ ~~ךים ~ךךמף f דר' ~ר הףא לא ~ךןם ע.ד:ז • iJ,ם:~ סע.ד~ים ךסרףח;ת ~ךןמף f דר' ~ר הףא לא ~ךןם ע.ד:ז • ~קןזקח ךאש;דח כל-כל; לדילאנא ;ל-כל; ל~ך~ף שאינ; מאחה ולא כלףם. i]ם ד q גף ן;ךנ;ור;~ץ בי~;:~~ ן~ז.פףד.י-ס 3ןיר' o/ טף~ים ~זק~ימ;ת ~סrז:•• · לא ~נ;ודה · ל; ~רדה ~3! ד:ז: i] חךף, ע;ן~ים ~Qo/ ~ים, ~נ;ו~~ים f.םי~;:ך;ע דילא~א ה~pז~ר;נך; #אז סךצף o/סע.~יןה · נ;ת ~דילא.ןא !Jת~~ ר~'ז:;ן ל~)_ז ~ן·זף;rז. לצףד ~ת qןי . ןי-ע,לף~יו' ךהףא ךio/ ~דל ?iJ ע.~יק זrל ו~ בערפליה. ףכשנתיגעף נהגף לשבת יחד אצל עז.פףדי-העיר' w ז .א;פ~ח,-א 6 ~נכה -,;~~ר~ ט~~ T;מ~ iל :• f ך~ף-הףא :~מ;-נכrז;•b~f ם w ז זקטןף ~סי • ~o/ ~יךים ~ת ~7םסיי.r;צIJ~i?ת;פ'~ נ;ולףי;ת ~ל /J ,ם~~מ-י.ל~ ~~ין ל~ף ןךר ל · ~ןא ל.ב 'י~?~ ן~יז ה~~ ~ןא מ;ךה o/ ~י 25 ' דצמבר 95 ···· יי ~u :םי c נאהבים שלא השלימו את הבזה של נשמ;תיהם. נ;~א ~~יף ~ת iJי:~ ;:ךזנון;ת ~q צ;נ;וף ~ת iJ ~,ם: :· ::· ד •:·•:•:·-• ז ".•:••". ליו:;~~ ~ת iJ ~רוןים .ו~ת iJ · ~רנג;ל;ת שבשדה נטוח-חצי .הצ~~דים ק~~~ ~·:p מ;נ;וף i]T ן~ז;ן · ז;~ה,ח~~~ :•-T:•.:-•••--ז . דילא~א ןדיןאם;חלק שני ~י:ן י;ם ~סי' ~ן q ~ים, ~~יכו א ' ;נ;וף ?ry ם הןןt~ן- א;ת; י;ם, ה~' ~ךא;זייף ~ד ry ת;מ;ק~ ·~ ךח;ת 9 ת;ר קס;ז~~~,תי~~~ הוא ר~~ .r:י~ך.rייי' הוא ר~~ יייr.ך~כ;t ל~ן~ה ךל~ךיר: ~לם ~~דד :p א;ת; או ~ד~ליף סע.דינ;ת :ry יו ~ע;~ךיף. ~ךב םי~~~ ~~q ן;ת 7זק g:pי ryן ~7ד.~ ~לם ~. י~ן, םי~?~ iJםיד:rיד~ ~ת ogף ~ל ת;י:ן ר~ם, ם;ק~~ ·~ וי~~.עי~~ .זי- iJ ~לעים ~~י~ים ;ש~~ 7 ;ם נ:זי~~י~ת ~דךכו. הוא . ~ן~ת ה?ד:rי;נ ~ן ס~~~ים i] ג;ע,ש;ת, ~ן qiJ ןרים סע.שו:ים אבן על החלונות המעטרים פליז ככהנת-הזנלחמה. :p ~לו ;:ו~לו א;נ;וף iJ~~רים, ~ר ה~א ץ~~ ;;ז~~ד '~·r;~ryנול;ת' iJ ~ליט~ i.6ק;~ ~ת ם~ז.~ ~ל iJ ~,רים ~~לו ;:וב:וע;ןרת י;ם אחד' חשת מנכר נזנמלכה, ו~רר . ~ת qiJ מו~ים ~לא ~נ;ו /J,.וכ~~ qiJ פו~ה לא ij ~י~ה 'ל;ם ~ל ,ש~~ ~י:ן ס-~ד~~ ,ה~~~ Tט??ו~ ~~~1- ~ל ד.ע.:~ --T T 1 סזדות ;'~~דוחו י~;ך~-י~.ע~ ry ם ה;~;כיפו ל q מ;ת 'ויד~~~ת~~ ל~ת, f ו~קרי-~~פ;ן ה;~;כיפו iJ7זיד:r~7 סעיר ~ת וג}ב~-י.ל~~ · ~י !lיי ה; :זי ··· i אם, ך~י~נ;וף ;:ויא ך:; tp י~ן ר~ז:זיר ~ל ~ןכות, ז~ף הוא ק דג ~ל ~נ;ת-סע.~יןה ..~ נהגת לומר: 1 ע.ד:ז חדף תי~~~י,מה, ;,סק i ~ן:ה ה?יד:rו;נ~ .ה~י~ד~ ס~ןן;ה qiJ ר~ה ~זp~rבת ל~ד~יף jZשו~ה 7זי~י-ס~:ם. ~ד~י~ה ה?יד:rו;נ~77PiJ ס~ה f.זrן ;ד~י~ה iZ ?ה ת~.ל;הך:;ת~~~ו:ב~ו ,ט~-ט~ ן;זיקpזז:נ (הפלמינגו) ~ד~י~ה ע.דידה iJת?ס~~ ~q ~לה ~ל ~יש ך,ה,~ q ~ןה ~ל י~~ גו~ים iJ ~רי~ה ~ת ~ל-;:ך~רירים :pדי ?t?iJ ן~י סד~ין ס~ל.ם פ;ךש :P ד~יו ל~~.ם~~ל ~ת ~~ריסם' ~יש ~~ית-ס 7!l ~ין JJiJ י ~ל זוןת; •. ~ק;רו ה~~ :p ל~י ~tןה, ~ידיו -סר;ת ~זבר נ;ינו !l ה ~לי Tזה ~י:ן ~פרא ם?~~.זו-;:ךזקי o ~ל ~יש ,ה,~ךזו-ס~י 1J ~ל קך~ם ~ל ~wqי ו.זבו~ים ·~: ם .ירקים.'~~י~~ '!l ה ~~~ון~.סrז ~ל iJה~י~~ iriJ ?ה דע;ןה לך~ת ~לה ~ז ךצ;נ; ~~ך~נ;זייי. :ry יו צע.ו~ים '!lה w הוא ז_~ _~ק ~ת כלר 1 ז~ם .ו~ת ה:ן~;קך:; f?rז". ע יחם מונעל' ..ד iJיtי~ ר~;ל.:ן:י# :זיןאם, נ;י iZע ~q צ;~ןת סזד;ת ~~דדה ~~ ~ם ~ל~ים ,םי~?;עו. :p אותו ~ךב םי~~~ ת;רpזש~7זק g:pי ry ן ;7ד.~ ~י:ן ~.סה ע;לצים נמים עלי 1ים ' • •--· i • t ת~~~~ ף;ס~? לתוגה כדי לשמ . ע את תרועת החצ;צרה "זה ~~יב ';ת;א ~~~g;םיקבrך~•~ ז; Tס qצ i ~ןה: ~ן p ~ת o,ryןב;ת- ;:ויא T ~עיןה. " זה ~~יב ~ת iJ~קי~ן Q,ם.ל~ ~י:ן הוא מ;~;כיף ?,ק~ז_ מז;ר לד;ר על פני העליצות האלמת של .הזבים • ז -:·· ז ן -· ז·:·:· ".--· רילאנאנל T י;ם ;:ויא תבrןr.;פ א;ת;:ז דלת לשתי ננ;תיה. כ~ יךם ע;ך~ת א;ת; ~~סד :•ל·~.r:י~ · ~ג;זי~ס :• י~~~ו:: T כל יום ;:ויא ת~~;נו;נ~;ת;א~ ~יש -~ן·זו~rז. ס~ 97 ר סראש;ן ~.r:י~?~ל ה?.ע~ז~ ,ה~~? 1זrןיו:ב.ע הוא iJ ~סר ר~~ !l'ר~ א;זין iJ נ;ינוע;ת ךא;זין iJ ~נוס;ת. ה~?סר vtiJ'י~ ;:ךשלישי' הרביעי' החמשי ;:ויא ר~~ יייr.ך~כ;t ל~ם. ;:ויא ר~~ יייr.ך~כ;t ל~ן~ה ךל~רי 1' ושוב ן iJי~' ~.r:י~?~לים ·~~~ ל.ע il ·?~~ ~ה :-.. ~~שכה ~ל ;:ךנןידות לשמע את תרועת החצ;צרה מאפסי.:. ~ר 6 קים~ ורייr.· ~ת ~נ;ת~ה · הנ~ב;ת על רמה כחתול~י_ער האלסרים מתגלגלים מטה, אג;ז לאג;ז מתחת ~לא T:? ךף ~9 ~יב. •:•T-•T T -T-:---ל~ T r ס~ו.ם " ת~~ ;נ;ר~~ Q~?? T ף 9 ס י~~ •- ~ג;ז ל~ג;ז ל~?~?ו א;ת; ~ל ת;י:ן ??אוןת;. ה~?סרים מת~לגל מזי · ן~ר;ן שנה, אג;ז לאג;ז אך~ז:נ-שיי:r. ת;~ ~· ל~אורת -o~.~יכ;~ ·~~".i ר~ i ב ס~ליז "..". ךס~ץ ~;ש l]• q ~ם vtiJ ,ט~ לא, ;:ךנא;ר ,םי~כזr~ ~ע.לה את א;ת הח~~ה ונדר;:ן אל ,םי~סר~ס-י~?~ ע;ןה ךי~רי : ~ל י~~א; 'Jר"i ~ןר;ן זק~ןע ~·~ ף~~~~ ~ל י · ת~~ ·qיקpז!l ה, ו;קום נו פוך~ים qiJ זיזים ~ל ~t; זים, מ;נ:וירים ~ת סדסבות לךש " ף ,ם~לל~~ ~ןה iJ ~ללים iJ,םיעי;נ~יr.~ ו~~ךיר -~q ז~ת סלים ~ד~את ~ןכונ:וית. סס~ם ;:ךזו~ם ~ל vtiJ ~ט י~~~ i] ~ת iZ רדיו ~עלה, ל~~ יליד 1951• משורר סורי ממוצא נ~רןי. חי בבירות שנים רנות, עסק בעתונות ךהךים, משל :;· ?~ר~ל TT היה מ;רה-דרכםד:-של :• האבנים הנטוש;ת •. ושימש סגן-העורך של כתב-העת היוקרתי "אל-כרמל" של איגוד הסופרים •••,TT T••T ז-ז •-: הפלסטינים. נחשב כיום לאחד המשוררים המקוריים בשירה הערבית. הוא העשיר את השירה הערבית בתיאור מעמיק של מצבים אנושיים מורכבים, כפי שבאו זדזיר-חזפתנים :-• T -• : לביטוי בפואמה הארוכה "ויראם ודילאנא" - סיפור אהבה בין עלם לאשה מבוגרת. חך~ה לכתוב על יביות - נושא שהיה רווח בשירה הערבית הקלאסית, ijם ~iJ ~רים !l ליף, ךא כיום נדחק לשוליים בגלל הבעיות הפוליטיות האקטואליות של העולם ~ין . זה ג;רךף, ,ת;דומזr·ןנ שתנוח שלו נכלל' הערבי. גילה אומץ-לב בשימוש במלים ובביטויים יוצאי-דופן ובלתי מקובלים. T 1 " •• T -T :• ~סה זירו yןב; • ·~~ ן פרסם כמה קבצי שירה, לרבות נובלה בשם "חכמי האפלה" שיצאה לאור בעברית השנה בתרגומו של פרופי מתי פלו <"עם ·ברע כיו ~,.<· 1 ם הוא מתגורר ת; 9 יף לרוץ ~tp ~י:ן ל 9'ר~ ם.;:~~ ,ם~~ל .. בניקוסיה, קפריסין . 26 י ג'ןיון ···· 191 נירא ח'~רי מערבית: ששון סומך נדדת מע מוחמר אל-מאגוט םג אינני יודעת מערבית: נימו נימו מהגסיוגות הספרותיים והניסויים הגרעיניים, ת·~מתיiב בח o ~ת שו;טים אני מדברת אל השמים למ~ז;ם ה 1לדתי · :-· : ·:·::-:· ז- -· ·: ואינני י;דעת ניצר אני ב;ערת לנ;כח שפתים '-10 מאל~;ת. :·:· • -• -T : -: ~ם ~~י~ י י;ן~ת ~י~י מ~~ן ב;ע.ר ע~~~ ·~w ר .ייr;אר~. אני מד'ברת אל השדים מאז ראשית בערתי ו אינגי- ~'iי דעתי ניצר • נ;לד זבי "הזפור :" t ה היה בראש חודש וערב חג. שמתי את הסיגריה - • T i ם ., :י~~י~ -י i ן~ת -~יך מורד ~ת i ~י מ~:ךת. • . בפי ואת הארנק ככיסי ויצאתי לטייל ברחובות ···~ העיר עם מה שנותר ממשכורתי ומזהותי הערבית. = אני מדברת אל האהבה == מרוצה הייתי מכל דבר על פגי האדמה הערבית ;;;;;י~דל~דi-ם;ז~~ל ז-:-ז הטהורה מקהיר ועד נסיכות ערמן . מהעניים והעשירים, ד~י~~י י;ן~ת ~י~י ל~~ 9 ת ס~ךץ מהמדבריות הצחיחות והעמקים השוממים, מצ 1 ארי החללים שנפל 1 מהתיאטרון הישן והתיאטרון הנודד' ~ם · א~נני- ~-;דעת צן ~ןל;ת ;· נ הןפ;לן;ת ~· T - ~-~~ ~ד~.רת ~ל קצ;ת מ~~rי:ם ואינני י;דעת ניצר שם מסתימים ~ב 11ל ת י~-ך~ ."-• • : : T חלילה נוזל מל~לה נ;,ןל ~ת;ך י~~~~ ~~פ;ךר ~ת;ך ך~י ף~~~~ ~ל ~ךקי ~~~ע;rיי פ;קן ~ת ס~יו ונרדם. ר~~~ ~~חיל מ~ן ry ן ת~ר~~ מכ"חד ה 1 א ~~ע;ךר וןמ; מפעפע ' בהיכל .-:" הלילה נ;זל אלי בחזרה -ז:- ..··--:r ז ~מ;צא א;תי בהתנ 1ר 1 תי מ 1כ . נה ל 1י 1 י :.:-:. מהלבנים והשחורים, מהרופאים והחולים, מהשופטים והנאשמים ועורכי הדין' מהמולת המשאיות והמולת העמים, מהימין' מהמרכז ומהשמאל' ומתהלוכות הגינוי והתמיכה וההוקעה. אף פקדה אותי לרגע קט, כשאני מהלך ברחובות הרחק מביתי וממשפחתי' איזו הרגשה מיסטית חובקת עולם ומלואו' וחשבתי שאילו היה לי בקבוק מים קדושים הייתי יוצק מהם על ראשי העוברים ושבים כיאה לאיש בשורה או לקדוש הגאה בעבר והשמח בהווה והבוטח בעתי.ד לפתע נתקלתי בהתקהלות בני אדם שצפו בקטטה בין שגי גברתנים אימתניים בגלל זכות קדימה ברחוב צר שלא מאפשר מעבר לשתי מכוניותיהם המפוארות העומדות זו כנגד זו • נאלצתי לעמוד עם שאר הצופים ולהקשיב להאשמות, לקללות ולאיומים שהוטחו בין שגי הגצים ושכללו' בין ברמז בין במוצהר' שמות של אישים ומוסדות התומכים בכל אחד מהם. בתוך כך התברר לי שאחדים מבין המתקהלים בעלי הרצון הטוב גיסו לשווא, לפגי בואי, לגשר בין העמדות ולשמש מתווכים בין שתי המכוניות . וכאשר הבחנתי בעתוגים ובכתבי-עת פזורים על המושבים האחוריים של שתי המכוניות, הסתבר לי שבעליהן הם אגשים משכילים ושבלי ספק שמי מוכר להם. לכן' קרבתי אליהם לעיני הצופים המשתאים ואמרתי: אני פלוני. - טףז! הגיב אחד מהם. החוורתי מרוב בושה ואימה ואמרתי: טוב, עוד נראה. דחקתי ממנו' אבל הוא השיג אותי וחסם את דרכי בגופו הענק: מה ל~;ח~ ~7י 7 אמרתי לו: אני לא ענף שנכרת מעץ, מאחורי העם ואלפי קוראים ךה 1 א ~ן g ק .י~;א ויש לי שיגרון וקוצר נשימה ודלקת באוזניים ובפרקים, גם צפוי אני עוד נראה? אתה מאיים? - שאל כשהוא מרקיד את שרירי זרועו. י • 27 להתמוטטות עצבים .בקרוב מוחמד אל מאג'וט - סופר, משורר ומבקר סורי . דצמבר 95' ~ Lil :פי t · בין שיח מודיעיני לשיח יתרבות · סלמאן רנאטו ד חר" , ביטוי בעברית "נפל בחלקי" יש :::~. ביטוי מקביל בערבית והוא "~J ולשניהם יש משמעות של "התמזל מזלי". כאילו' מה שקיבלתי הוא מתנה משמים. במשך עשרות שנים של עיסוק בכתיבה בשתי השפות שמתי לב שאנחנו' גם יהודים וגם ערבים, מרבים להשתמש במושג הזה בשתי הלשונות. בכל אחד מאיתנו יש דחף חזק להיות הראשון שנופל בחלקו ·, אולי איזו שהיא חלוציות בלתי מודעת שהסתננה אל תודעתנו מהספרות .שנכתבה על חלוצים, כאלה שייבשו ביצות וכאלה ששתלו אקליפטוסים וכאלה שחרשו את האדמה, גם כאלה שכבשו ראשונים, ואלה שנעקרו או אלה שברחו ראשונים. אם יש מושג שמבטא נאמנה את הישראליות והפלסטיניות בהיותן חברות בתחילת התהוותן' אז הוא ה"נפל בחלקי" או "~J" נפל בחלקי' לתרגם את ישעיהו ליבוביץ לשפה הערבית, כמו שנפל בחלקי לתרגם את 'ד,זמן הצהוב 11 של גרוסמן ו"מר מאני 11 של א.ב. יהושע ושירים של נתן זך ודליה רביקוביץ ואריה סיון' וסיפורים של עמוס עוז ובנימין תמוז ויצחק לאור; ובכל פעם שעבדתי על טקסט עברי' העסיקה אותי השאלה כיצד אצליח להעביר את המטען הרגשי של המלים. מלים הן לא רק קולקציה של אותיות. גם למלים הכתובות יש ריח וטעם וצבע, ובעבודת התרגום אפשר להחליף אותיות אך יש לשמור על אותו ריח וטעם וצבע. כך מתחיל השיח התרבותי בעבודת התרגום מעברית לערבית, כי בתרגום אתה רוצה לאמו משהו מעבר למה שנאמר בטקסט. באמצעות התרגום, אתה מקיים דיאלוג עם היוצר ועם שפתו ושפתך' עם קוראיו ועם קוראיך. אתה מנסה כל הזמן לפצח קופסה שחורה הטומנת בחובה את הקודים התרבותיים והמוסריים והאמוציות - לא רק של היוצר העברי - אלא גם של החברה שהוא גדל בתוכה. במצב של מלחמה וקונפליקט לאומי' מלאכת התרגומים ההדדיים נעשית בדרך כלל על ידי הכוחות המזוינים וארגוני המודיעין' וכאשר מאזרחים את המלאכה, מעניקים לה כותרת "הכר את האויב". זהו השיח המודיעיני בתרגום, ולצערי הרב, תרגומים ספרותיים רבים נעשו בשתי השפות ומשך עשרות שנים תחת הכותרת הזו: "הכר את האויב". בשיח המודיעי בי שבתו גו ם ' חיפשו הישראלים מלים מגואלות בדם בטקסט הערבי' הם אפילו הלכו מעבר לכך' ונתנו לקציני צבא ושב"כ לתרגם ולהביא לדפוס דברים של משוררים פלסטינים. מישהו חשב על פדוא טוקאן שהיא כביכול' קניבאלית, האוכלת כבד אדם, ומחמוד דרויש הצטייר מחזיק במטאטא ודוחף את היהודים עם חלומותיהם לכיוון הים, ולא שמו לב למה שכתב סופר פלסטיני גולה על דלת חדרו: "חליל אלסכאכיני' בן אדם, אם ירצה השם". ו בשיח המודיעיני שבתר גרם, אנחנו הפלסטינים חיפשנו מלים עבריות רוויות שנאה, נברנו בכתבי עגנון לחפש את הערבי המפגר' הפרימיטיבי' רב"חסמבה" של מוסינזון מצאנו את מבוקשנו המודיעיני • גם את החוואג'ה "מוסא" של סמילנסקי לא אהבנו' עד שנתן זך נתן ליהודים ולערבים שיעור באריתמטיקה "על הרצון לדייק" ולדייק בספירת הגופות בסברה ושתילה. בשיח המודיעיני נשחקים ומאבדים מערכם גם היוצר והיצירה; ובשולי התרבות או בטקסט האנטי תרבותי גדל ומתנפח הסטריאוטיפ, שבנוסף לתפקידו המכוער' בא לפרנס חוקרים אקדמאים של דמות הערבי בספרות העברית, והיהודי בספרות הערבית, כאשר המסקנה מקדימה את המחקר לחיוב או לשלילה. התרגום המודיעיני הוא אויב הספרות והסאטירה, אויב הצחוק, אויב היצירה, אויב התרבות, הוא מטשטש ומזייף והופך געגועי מולדת "לבקבוק תבערה" וחלום "לחפץ חשוד" וסיפור על חופש "למטען ממולכד", כי לכך הוא נולד ובשירות המלחמה והמהפכה והכיבוש הוא פועל . כמו שכך פניו במלחמה כך יהיו גם בשלום. אל לנו לתרגם תחת הסיסמה "הכר את האוהב או השכן או הידיד החדש". בשנים האחרונות, אנו משתעשעים הרבה במלים כגון' ספרות למען השלום, ילדים ושלום, תרגומים בשירות השלום, כאילו כל השלום שישרור' אינשאללה, באזור עומד על מלאכת התרגום ויצירת תדמיות חיוביות על האחר • זהו גם תר גרם מודיעי בי פוליטי שפוסח על השיח התרבותי ואף מביס אותו ומפנה מקום נרחב בתודעה הלאומית של שני העמים לפופוליזם ולבינוניות. הבמה נפתחת בפני זמרי חצר וסופרי חצר של מלכים ונשיאים וממשלות משני העמים, שכובשים את אהדתינו לא בטיב יצירתם אלא בסיסמאות הנבובות על שלום ודו קיום. השיח הזה יוצר נורמליזציה בנאלית, שטחית, שקרית, מתרפסת, והוא בא לעקוף את השיח התרבותי האמיתי המעלה שאלות יותר מאשר מספק תשובות. בשיח התרבותי' כל שאלה היא לגיטימית, אפילו על עצם קיום האני והאחר כאחד' ועל זכויותיו ועל ההיסטוריה שלו' כמו על עצם קיום האלוהים, והוא לא מושפע מהלך הרוח. השיח התרבותי מחוסן מפני דמגוגיה והוא מעלה את הקושיות האמיתיות הנוגעות גם לזהותו של השואל ולזהותו של הזולת. זהו שיח שמחוץ לפרוטוקול' שיח חופשי' לעיתים שחור ולעיתים ורוד; זהו שיח פנימי' וכשהוא מתחבר אל האחר הוא נתפס כהווייתו וכפגימיותו • השיח התרבותי מתנהל ברובדים העמוקים ביותר של התודעה הקולקטיבי,.ת ולכן מלאכת התרגום הופכת לא רק לפעולה טכנית סימולטנית, אלא היא חלק מהשיח הזה, חלק מהתרבות וחלק מהתודעה של בני השיח. לפני שבוע, התקיים בקהיר כנס אנשי 28 גליון ···· 191 s תקשורת - עיתונאים ישראלים, פלסטינים, אופי הדיאלוג וכיווניו ואת תוצאותיו' באחד מסיפורי על הכפרים שנהרסו ב 48-', מצרים, מרוקאים, ירדנים ותוניסאים - כמובן. ~ הבאתי את הסיפור של עבד אלחסן • בחור 11~ שארגנו מרכז השלום הבינלאומי לבישרא בין ספרות של מלחמה ושלום נוצרת ספרות צעיר' גיבור' שנלחם באומץ הרואי נגד ומרכז השלום הפלסטיני "אלג'סר". כבר עשירה על האדם בהיותו אדם, על האיש האנגלים עד שהחליטו לחסל אותו • יום אחד בפגישה הראשונה הועלתה השאלה הבאיז הפשוט, על הפרטים הקטבי-ם שבחיינו , על (:: הגיע קפטן שיפר לכפר' הטיל עליו עוצר שפה יתנהל המפגש, בערבית או בעברית ? שנאות ואהבות, על רצונות אישיים וכאבים וציווה על כל הגברים להתאסף במרכז ובסוף כרגיל באה הפשרה: באנגלית. אינדווידואליים, על חיים עלובים לצד חייהכפר , כאשר הנשים והילדים נשארים כל המשתתפים הבינו אנגלית והציגו את שעשועים ועל רצח על רקע כברד פגוע לצד בבית, צופים בדאגה. תושבי הכפר החליטו עצמם באנגלית רהוטה אבל אווירה של ארוטיקה והתלהמות שובה לב. ספרות כזאת נחושה שלא יסגירו את עבד אלחסן' ואפילו ניכור וזרות שררה בפגישה הראשונה: את שי לתרגם מיד וללא הגבולות כך שהערבים ישאיר אותם קפטן שיפר חמישה ימים ללא הניכור הזה הביסו שני עיתונאים: ד'יאב יקראו על השואה מאפלפלד ויהודית הנדל אוכל ומים, בשמש הירקות של חודש יולי • אללוח מעזה, ואמנון אברמוביץ. והיהודים על העקירה מע'סאן כנפאני אחרי מספר שעות הבחין הקפטן באשה זקנה ד'יאב אללוח, עיתונאי בכיר ועורך ראשי ומחמוד דרויש, בשלווה הראויה לקריאת מתקרבת. היא נשאה כד מים וכיכר לחם. של השבועון "אלכראמה ",אמר: מאחר שאני טקסט ספרותי טוב. הזקנה התחננה בפניו להרשות לה לתת לומר דברים חשובים אני לדבר בהנאה מררנה תרגמתי את ספרו של וישעיה אותם לבנה, כששאל מי הוא \ בנה, ענתה :לו עבד אלחסן. הקפטן הרשה לה לגשת ואלי וכשזיהה אותו שלף את אקדחו , ירה ובמצח של עבד אלחסן שלושה כדורים .והסתלק תושבי הכפר ברוב כעסם אמרר לאשה: הלמ עשית את זה? את חשפת אותר: את הרגת את עבד אלחסן. והיא ענתה: אבל הוא הבן בערבית. אמנון אברמרביץ שנתבקש לדברלינרביץ' 'ש'יחות על מדע וערכים"• לא שלי' הבאתי לו מים לשתות. על העיתונות הישראלית אמר: מאחר ישאנ שראיתי בכך שליחות לארמית אלא חובה בארבעים ושמונה, ננטש הכפר • הזקנה, עם הולך לומר דברים חשובים אני מבקש לדבר וחוויה תרבותית ופילוסופית שתתרום מקל ביד' כד מים וחבילה של אוכל בעברית. שניהם ביקשו מזרהיר בחלול לקידום השיח התרבותי בלי כל קשר הסתובבה כל ימי חייה בין הכפרים ושאלה לתרגם את דבריהם. השימוש בשתי השפות לתהליך השלום וההתרחשויות הפוליטיות רק שאלה אחת: מי הרג את עבד אלחסן? הוא שהפשיר את הקיפאון וכשהגיעו למחרת מסביב. נדמה לי , שאילו חיתה שואלת את ישעיהו למופע עבדו · של פיפי p יכלו כל אחד אני שמח שנפל בחלקי להביא טקסט ליבוביץ מי הרג את בנה, הוא היה משחרר מהישראלים והפלסטינים "להתענטז" לפי פילוסופי לקורא הערבית ולא טקסט פוליטי אותה מרגשי האשם, ובכך גדולתו. • שפת הגוף שלו , מבלי להרגיש מברכה ומבלי פרי עטו של ישעיהו ליבוביץ: כי אני לנסות להתחרות עם מותניה של הרקדנית התוודעתי אליו לראשונה לפני עשרים וחמש המצויה. שבים כפילוסוף והרגח ויערת רה רא' כפי במפגש התרבותי בין יהודים וערבים, כל שהעיד על עצמו ויעידו עליו כתביו' בנה אורי יזהר אחד ידבר בשפתו הוא, כך הוא יותר אמיתי את כל השקפת עולמו הפוליטית על תורת ואותנטי: זאת, עד ששני העמים ילמדו את המוסר שלו ועל עולם ערכים אוניברסליים שתי השפות על בוריין' ואני לא אומר את והומניים. מוות בע - ירן חמודוני הדברים האלה כדי לבסס את מעמדנו 'אבר לפני שהתחלתי במלאכת התרגום, חזרתי הערבים תושבי ישראל מתורגמני הדיאלוג אל כתביהם של פילוסופים והרגי דעותהיהודי-ערבי , אלא כדי להדגיש שמה שנחוץ ערבים בני זמננו' ובמיוחד אל פילוסוף ~בא י;~י ~מ 1 ת ~ל ~~נרי ף~~ ~~~Qים. הוא חשיפה הדדית, ואם אנחנו באווירה של מצרי שעסק כל ימי חייו בתורת המוסרנ 1 ע..רר :קרצ · לים :קרי 1 ~לי ,ם~י~;נך~~ פיפי עבדו' מדובר ב"סטריפטיז תרבותי" ויכול היה לשמש בן שיח אינטלקטואלי ~~~ירים .ע~ר ה~; 1 ~ק ~ילידים ת~~~ך . שבו כל אחד יאמר כל מה שחרא חושב באמת לליבוביץ. הם דומים במקורותיהם, בהשקפת ס~ןם ז~?ב: :ב~א ~ל ויי;נ;בpז;מ ;ןם ק~~ /jם על עצמו ובאמת על הזולת. עולמם, בהבחנה בין עולם המדע לעולם בשיח התרבותי אני מבחין בין שני סוגים הערכים, ביחס אל הדתיות ואל ךזי~מ;ר;ת :p ל.י ד~י~ה. מ 91 י~ה תמ~~~ רי~~יt של שירים' השיר של הסלון והשיר של האובייקטיביות הן במדע והן בחיים. איש w7 ח ~ר ~~~~ירים ס.די~ים, דקד.~~ים 1~י o;ת המקלחת. השיר של הסלון' עוצמתו בטיב מוסר מובהק שהחברה הערבית זקוקה לו 7 מל.ר ק 9 ~ים ~ל י~~~ מס,רןה י~~~ :בח~~ךפ 1ת הניסוח ובמטעניו האידיארלוגיים והפוליטיים כמו שהחברה היהודית זקוקה לליבוביץ. לדךם. ובברחו לשכנע: זהר שיר של סיסמאות זקריא איבראהים שמו והוא פרסם יותר כ.מ ~·~~ תיר ~~~ע;rוי ~י~~ ן~ל~~ n;ק וסלוגנים. ואילו כאשר שרים במקלחת תחת מארבעים ספרי פילוסופיה: את ספרו על ~ת ך~ף מ~מ 1 נ;ת ע~ך~~~ l~~רף זרם מים צוננים נשמע השיר 'האמיתי השאלה המוסרית, שיצא לאור ב 1969-' אני ~ל.י ry ם ת;נ;ר~~ ~ל ~~ים ך~נ 1 ~ים. ה:ח~ ~יף. הפנימי' המתחבר אל בדידרתינר ומעררמינר ממליץ לתרגם לעברית. וחווייתנו הרגשית. איש מוסר מובהק היה ישעיהו ליבוביץ ע;~ן 9ע 1 ןי ~ס 1ר ~iZ ~מ א;זיי נ~~.~~ 1 ת ~מת השיח התרבותי שבעבודת התרגום יביא ועולם הערכים שהקים על הכרעות לשעה-שעתים. הן.ן;ןעה תבצע ז-ומר;נים מרננים אותנו אל ההיכרות האמיתית בין שני אינדררידראלירת חרא הערובה לחופש וחירות~ל T ח~ p~b ~ת י~.~~ T סס- ;~·~~ ס~~ת.ת • ז'ם ר:~ iה העמים, כאשר באופן פרדוקסלי הזהרת האדם באשר חרא אדם. ליברביץ לא נסחףא 1 ~ל לרנ'ש לי דב ר~· א; נ w:~יף נגזרת מהשוברת והטקסט הספרותי חרפך באופוריית הניצחון הכוחני' גם לא בשקר נח 1 מים .לאזני שנבד 1. יצי'ר;תי יש;טט 1 להיות הבסיס המשותף שעליו סמברס הגורס הטלת האחריות על הקורבן: הוא ידע ~ע;למ;ה,י ry ~·· ן, ב 1ת;~ ל~ר ~ק 1 רי : הדיאלוג. האוטוריטה של הטקסט בשתי להבחין בין קורבנרת ופושעים ולומר את השפות תהפוך לשלטון המרכזי שיקבע את האמת שלו' כמר נשבע שבועת משפט צדק. ס~לןה סדקים ~ל ~~לי;ז.ןי ry ן. 29 דצמבר 95···· %1 1t ~1~ הלו ... הצילו ! עלי סאלם מערבית: דוד שגיב '~לו , הצילו , הבית שלי עולה באש. ;:":::::·~::·:·~~· . .~~;......··..:•. ~··ז ·;~;,;;;:~·',- הגדר משמעות דבריך. האם הוא עולה .. ·;:.~;..·.. • ·.·.·.··..'·'' .........• באש או זנשרף 1111- שניהם, עולה באש ונשרף. - ממה אתה רוצה שנציל אותך מהשריפה או מהאש? - משניהם. - מהו האמצעי המתאים לכך , לפי דעתךז - שתשלחו את מכוניות הכיבוי מיד, הצילו אותי. - אתה רוצה, אם כן , את מכוניות הכיבוי • - כן. כן. הצילו אותי. - מה אתה מתכוון במלה מכוניות כיבוי? אתה מתכוון לכבאים? - כן. אני מתכוון לכבאים. - הכבאים לעצמם אינם יכולים לכבות את השריפה או לאתר את האש. אלה צריכים מים וחומרים אחרים המתאימים לכיבוי שריפדת. - כן. כן. הצילו אותי. - אם כן אתה לא רוצה את הכבאים בלבד , אלא אתה רוצה אותם יחד עם החומרים והמכשירים הנחוצים להצלתך • - כן. כן. הצילו אותי. - האמת, חבר , אתה מבלבל אותנו • האם אתה רוצה שנציל אותךז או שאתה רוצה לכבות את האש? - קודם כל להציל אותי. ואחר כך לכבות את האש. - ולמה לא נציל אותך וגם נכבה את האש בעת ובעונה אחת? - באמת דבר טוב ומבורך. אני עומד למות. - האם אתה חושב שמצרים תפסיד הרבה אם תמות, אדוני? - לא, הרי יש לה מיליונים כמוני , אבל אני מבקש שתצילו אותי מתוך רחמנות. - אתה לא רוצה את מכונית הכיבוי, אם כן, אתה מבקש רחמים. - כן. כן. רחמו עלי. אני מבקש רחמים. -בסדר • בסדר . אנחנו נציל אותך • אבל לא צריך להיות פזיז או - במקרה זה עליך להתקשר למשרד הדתות או למשרד הסעד. נמהר • בהרבה ארצות קרו תאונות למכונית כיבוי משום שהיא מיהרה יותר מדי ולכן עלתה באש ולא מצאה מי שיציל אותה. אין - אבל מכוניות הכיבוי שייכות לכם. - אוח, חזרת לדבר על מכוניות הכיבוי , מדוע, אם כן , ביקשת מנוס מרגיעה וקור רוח. אין מנוס, יקירי , מלדעת את סיבת השר יפה, האם היא תרמית - או חשמלית או כימית ?-כדי רחמים? - התחשבנו אתי אחר כך • עכשיו , הצילו אותי • שיתאפשר לנו להצטייד בחומר הדרוש לכבות את השריפה. - אנחנו מעריכים את מניעיך להצלת חייך , משום שאנחנו יודעים - קח בחשבון שסיבת השריפה היא כל אלה. כי החיים יקרים הם. אבל מדוע אתה חושב שאנחנו נחוש להצלתך .- מן הנמנע להניח את הבלתי-אפשרי. מן הנמנע שיתקבצו מהו המניע שלנו לכךז הגורמים האלה בעת ובעונה אחת. - רגש מחויבות, הרגשת אחריות, החובה המוסרית, חובת התפקיד ,- שמע! האש מכתרת אותי כעת. למעשה, אין צורך לכבות אותה. כבוד המקצוע, הגאווה, האנושיות. הצילו אותי. שלחו סולם ארוך. - אנחנו מודים לך • באמת אנחנו נהנים מכל התכונות הללו , וזה - מה אתה מתכוון במלה ארוך? באיזו קומה אתה גר? מה שירחף אותנו להציל אותך • עכשיו אמהר למלא את הטופס - בקומה החמישית. - אינך זקוק לסולם ארוך. אתה צריך סולם בינוני. הדרוש לכך לפני שנזוז כדי להציל אותך. - מה סיבת השריפהז - כן ~לחו סולם בינוני • - אין לנו סולם בינוני • יש לנו סולם ארוך מתאים לבניינים בעלי - לא יודע. בואו כבר! 30 גליון 191 חמישים קומות בלב.ד האם יש לידך בניין בעל חמישים קומות ? - - כן. האם תוכל לקפוץ אליו ולעלות לקומה החמישים כדי שנציל כאדם איבוחים אותך? ~ 11ls ~ מערבית: כאדם איברחים ורווית פלג - - - לא. לא. לא אוכל הוא רחוק מאוד • האם לא תוכל לעבור אליו בכל אמצעי שהוא של כלי תחבורה? לא. אני מכותר באש מכל הצדדים. אני חסר כל יכולת לעבור שייכות למקום אחר כלשהו . - מוזר. אתה מדבר מטלפון הדירה שלך' או מדירת שכנים? - אני מדבר מטלפון דירתי. העננים, הגשם T:-ז •-:•:• - לא. אבל עוד מעט הם יישרפו . -• : נאים מהשמים - זאת אומרת שהאש עוד לא כילתה את חוטי הטלפון . ;מכריז'~ם T על ש~כ 1 תם לאדמה. " - T T -: T T - אל תדאג החוטים החדשים שהתקינה רשות הטלפונים הם חסיני tt$ ס~ן~ה מ;ךי R ה אש, כלומר אחרי שכבודו ייהפך לאפר' הטלפון שלך ימשיך לפעול. והעצים נ;תנים פרי. i~~ ר י~~ :כ 1 ל :. - - והמכשיר' גם הוא חסין אש? לא, לדאבוני. המכשיר עשוי מפלסטיק רגיל. אם המכשיר יישרף · להכריז ש~כ 1תי לשמים דבר אתי מהחוט. • : -: - • -T -• - - ארה, המכשיר ניצת, ארה, הצי." הצי." ן~ז:~ ~~זpי חיא ס~ן~ה הלו' הלו' לאן נעלמת, חבר? האידיוט לא מסר את כתובתו •Q1 ~רי ה 1 א ס~~ן איפה הכתובת שלך, אדון? איפה אתה גר? ארה, טיפש, רשלן. איך י~~יt.זד י;ן~ נדע איפה אתה נמצא? האם ננחש לפי ריח כף הי.ד הוא מברבר וא.ם השמים א;הבים א;תי שעה שלמה בטלפון ואינו אומר מה שמו • לבסוף אומרים שהממשלה למר;ת T שאני בדi-וא את ה~רח, לא ממהרת לפתור את בעיות האנשים. לאן נעלמת, חבר? ל~ר;ת - הלו. - - כן • לאן הלכת ? אתה מדבר מהדירה? לא לדירה אין עוד זכר . -" T -,'' " :-' .'' שאני א;הב את הגשם. :· ·-:". .. :-· :· - איך יצאת ממנה? - - - לא יודע איך יצאתי ממנה. זהות של משווו מהו מספר הטלפון שממנו אתה מדבר כעת ? אני לא מדבר בטלפון. אני מדבר אתך מחתיכת חוט טלפון ~wי~~ ס;~ל שהצלחתי לקרוע בעוברי לעולם הבא. - לא ייתכן. אתה מדבר מהעולם הבא? יל~~ · - כן. ~ם ~ ~·R - זאת אומרת שהלכת לרחמי שמים. כמה אתה בר-מזל. לבסוף wי~~ לא ס;~ל , ךי. השגת את הרחמים שביקשת. - תודה לך. ~wי~~ ,ל~;ס אבל אני כועס עליך • מדוע לא מיהרת להזכיר את כתובתך אני'' מרגיש שהע;לם נחרז. - כשמסרת את הודעתך. איך' בשם אללה, יכולנו לדעת איך להציל אותך? י~~ ~ר~יש יל;ל~~~ 6: T - אבי מצטער . עם זאת אין זה מזכותך לכעוס עלי' כי לא ביקשת חם ח~ש. ממני את הכתובת. - האם תחכה עד שאבקש אותה בעצמי? אלה הם חייך' ולא חיי' :פשאני שמח בן-אדם! היית צריך למסור אותה תיכף ומיד. בפעם הבאה עליך ת-, לא · אזתי-א;~ך ס;~ל למסור את הכתובת מי.ד - - - לא תהיה פעם באה, אדוני' אני מת. אה, ארה, שכחתי. אם מת מדוע אתה מתקשר אלינו? כדי להפריע י~~ ש'~ר~ w ~םל;מ;נכי זיt.ז .ת.ל~;ת אני מרגיש שרףי נע;לם דiכש~ש•. -T 0 "." T : T • : -• : לנו ולהסיט אותנו מלמלא את תפקידנו? ומדוע הרשו לך להתקשר אלינו מאצלך? מהיכן אתה מדבר? סבלתי. ~בדמעת עיני . " - - עובדי אללה. ומה אתה רוצה עכשיו? האם אתה חושב שביכולתנו מעזאזל' אדוני. גדל החל;ם.' : ארה, אני מצטער. אין ספק שבעולם הזה הפרעת לאינטרסים של ·ס~ליל. · סבלת~~ 1 במל;תי ןv - להציל אותך מגיהנום? - לא, כמובן. האם אני טיפש? הבעיה היא בכל הפשטות, אני מתקשר כדי לומר לך כי גיליתי כאן במאוחר' שאין דרך עלי 7~9 .ז:יי' 1ייt;קי~ד ח~ךיח 1 ~ת 'ל~~ס ~qק 1 ~ת ס q ן~ה. ~ אדמות לטפל בטיפשות, וכי אין תרופה להקל על חוסר רגישות, סבלתי. • : -T ואין תרופה כדי להיפטר מכסילות. תודה. נתק את הקו. • :פתבתי שירי אהבה. ז-:· ... ז-:- * קטע מתוך ספר הומוריסטי חדש של המחזאי והסטיריקן המצרי עלי סאלם: "הואר צ'אחק מעאל-ג'ן ואל-עפארית" <דיאלוג מצחיק עם שדים שמחת לני נאה עם ה n ל;ם. ורוחות>, הוצאת "דאו אח'באר אל-יום", אוגוסט, 1995• שמחת לבי נאה כשמתחנו אלי הצליל. -:• ••-:-•• :•• : TT • • -•: 31 דצמבר 95···· ~11 ~ ז; ו. ~ אינפף נפ~שים אלא לפרידה נ~צמת .השיחה ~יא א;~ךתי לי :'ל~~~ :w א ה~~~ן~י. ry י T ן~ ר~זךים, ד~ה י;ז.ןר ת;נ~~ V{i],ט~ ~ר ~ל ןי~~~ ןשףם ה~~ זףל~י , ך~ל ~ןי~~ ףייt;נ;רדןל זי~יד. ~ל ~ע,לה ש~~ :p די ?ס~יר ~ת .ף~~ ז; ry י זrסדאל~ .ה~~ר ~ל ~ע,ר"ג ל~~~נף j?. י 9ף~; סד~ים. רףץ ~9 :ח ~ע;ןם 1ה:~ ~י ~ח~ף ר~~~ .ז-זח~ה ~ ~ת ל~~ ל~ף ;די~? ...q1 זו לד~זייךמב ~ך~ף ~לא ס~ךץ ףך:~~פ תנאיה ••. T •: T : ז. יpז~ ~~יןה ~ת :פ;ד~י :p ~ע.ן ס~ q ר;~ים סביב מראתי ה~יל~~~ T ~~ירי ס~ q ר;ן ~ת ~עי~rז. העוות ן. שם ;מ~ של המשורר 1 דמות מרכזית בשיו זה ובאחרים. 2. גם במשמעות הפרידה 3. במשמעות יציאת מנוסה מתוך קובץ שירים חרש "מדוע השארת את הסוס לבדו?" ,ביררת לרנדרן 1995• סרג;ן נ~,ל;ס מערבית: ששון סומך גשם · לחולמים בליל התע;ררתי, לאחר שחלמתי שע;ת, א;מר לעצמי אז מה י;עיל, אלה חל;מ;ת יפים אבל נ~רגע 0 ת~~;נ~ רףמ l ה~~ ןף~,~~ ci ~~יאףת -~ףףן l ~~קןש ?i ןי;נ;'ת ,~ס i 'ם•י;ם ף 7~;ר Tמ'ףת b~~ל~זi--ry ם ~~ל~ים :p ~ןים, ףד~דים ~~סקים ry ם א; ט.ע~~ ~~סקים ~ססלל. מףל f לב בן~-ה~~ .ןה, ר~דףע.~~ךאףת; , ע;~ךת iJה~~~ ע.ל ס~דף i] ~בףע. ~ןrז, ~סךזת ~פ;ר סח;~~ת ~9~י;סrז, ס~יד מף~דה לןפףק: סתףל א;ךב ,ה~~ן~ ~~רדיו ~תףח;ת: ~ךס ז;ע.ף, ,ה~ך~~ ~פףף :p ן~~-ח~ר , ~ט ע.ל זr~אר ~ד~~להו יע~~~ :עיל ~אד 9~7 ~ס ~ת .iJ1 ~ן ף ן ~ת סר~ע ~זp~י; :ר~~ר דלת מף~ךת ~r~ה 7ר; j?. iJה~~~ ~~~ry נף ,םי~~;פ א; ף~ן~~ ס~א י,ק~,ע~~ iJן~~ :לק,ק ~ת :ךיף ~חךף ~סר~י ר~ןדףת, ך~זיהף~~~י:נ ~ת ~7 ע;סיו 7PiJ ןזקר;ת :pת;ע~~~ ~ת;ך :pה~~ ~ןה, לסה, ש~~ :p מ; ע.ד~יו ••• אףלי ז; ry י נ:ימף~ת :ה~~~ס ~ך~ס;ת זילה סקרףע;ת ~ת;ך 9 לעים, אףלי .ןה ס~~ם ן~~pזס ע.ל ס~ג ~ת ~ד~ינ;זןיו ס:ז.ין~,;ת סמןג;~י;ת: ~מף~ת ה~~~ i]~Qת~~ ~נ;ת ~ז;ן ,ה~~~ל ~~~ילה זrס;א ~ע.ט ~יה~~י~ ,יכ;ןה לךא;ת וrס;א ע.ןה וrך~ל ~~סר ~ס.~כה :P ~ל;ש ~זף~ה. ךרף~ה ס~ן~ה :ףן~~ חיא ק;ךאת לף ~ל סל:ןה, ~י ה~~~ס וrדי~ א; ry ~ת א~~ ~ת סח;ן~ים. סוגרן ברלרס - מה בבגדאד הבירה, אך כמר רבים מסרפדי עיראק גלה מאוצר רחי זה כעשרים · נרצרית שבצפרן עיראק. חי תקרפת · משרור עיראקי בן העדה האשררית שנה בקליפררניה שבארה"ב. מהבולטים במשוררי האררנגרד כלשרן הערבית. השירים שתררגמר כאן לקרחים מקובץ שידיר של ברלרס ל'חיות ליד האקדופוליס" שראה ארד בשנת 1988 בקזבלנה שכמרוקר. בשיר ומידרת "אשררירת" מרבהקרת כגרן במלים "מנגינרתיר i] ,יז.ין~ות" המכררן לכתב היתדות הבבלי הקורם. דצמבר 95' LI~ ~ האום שמאחווי המסכה c אוריאל דוחו ישפור יחסי יהודים וערבים באמצעות האמנות צופה המסוגל לבצע פעולה אחת של שחרור, נזמן להשתתף במפגש אמנותי · תדבותי םע מסוימת. הסטודנטים למדו כמה עקרונות אירוע של תיאטרון פורום )Theater Forum(, הערבים מבית-הספד המקביל בטייבה - בתהליך קירוב הלבבות, בהפחתת תכמו יהיה מסוגל לבצעה במציאות של חיי היום-יום "איבן סינא". רצוי להדגיש כי מן הצד הדעות הקדומות, וביכולת להניד םג <למרות שהצלחתו לבצע פעולה זו חיתה תבמסגר בלגיטימיות של השונה והזד . לא נטען כאן הערבי לא התעודדה כל בעיה בשלבי הבדיונית של התיאטרון בלבד>. אם אכן הצליח לבצעה באופן מעשי , נזמן האירוע התיאטרוני הזה, ההכנות, החדרת המוטיבציה, שחיפו כי הצלחנו לשנות מנטליות ושרמת הוא יהיה מסוגל לבצעה בחיי המציאות" )1(, שותפים לרעיון ונו'. נדאה כי םהערבי הסובלנות הגיעה לשיאה. נטען דק, שהקמנו מסגרת לקבוצות עבודה אחוותיות של צמאים להיפגש עם היהודים ואין להם הבעי במובן כזה או אחד' לא מצד המשפחות סטודנטים, שידעו לתפקד בזוגות םמעורבי ;;;;...... דבריו אלה של אוגוסטו נואל' ai'"1e' הבמאי והמחזאי' הגולה מברזיל וההודים ולא מצד בית הספד · .והמודים ובזוגות הומוגניים, כדי להכין השמונ סדנאות שונות. אפשר לומד כי ךהתהלי ;p--= לאירופה, קיבלנו השראה ועידוד <למרות, שמאוחד יותר הסתבר כי ןבעליה לפעילות אמנותית שהחלה בסוף שנת של המודות מטירה לא התירו להן להגיע הפדגוגי היה בתחום הניתוח, הההבנ 1987' עם פרוץ האינתיפדה. המטרה חיתה למפגשים, מסיבות מסורתיות-משפחתיות.> וההנדה התודעתית והאינטלקטואלית. קד - שיפוד יחסי יהודים וערבים באמצעות למפגש הראשון, ב 1988-, הגיעו שלושים כאשד עבדו את התהליך כולו' כולל להניהו האמנות, בעיקר התיאטדון. וחמישה תלמידים מבית הספד בכפר-סבא, וההשתתפות האישית בסדנאות עם ,הילדים ההבנה האנליטית סייעה אולי גם בלהני הסובלנות ההדדית חיתה הבסיס לתחילת וכן שלושים וחמישה תלמידים מבית דהספ פידות בתחום המעשי. הסטודנטים והביע העבודה. לימוד משמעויותיה העקרוניות .בטייבה ויצירת תהליך מעשי' מצד אחד' באמצעות במרוצת הזמן התבדר כי דדנו הפתוחה של דעתם, בסוף האירוע הראשון' כי לא וישכח תדגול תיאטדוני, במעבד אל מצבי המנהל מכפר-סבא חיתה נכונה ומוצדקת. את העבודה הזו לעולם )2(. קונפליקט בחיי היום-יום, הנובעים הוא השאיר לתלמידים ולהודים דלת מטרת התוכנית חיתה, כאמוד' יצירה לש יחסים משופדים ואפילו יחסי אחווה ןבי מחוסר-סובלנות, דעות-קדומות, התעלמות פתוחה. הוא עמד על דעתו כי מבחינה יהודים וערבים, כאן ועכשיו . <בהסתמך על מן השונה, הזד' וההתרחקות ממנו . מצד פדגוגית אין להכריח איש להשתתף הרעיון של נואל כי התיאטדון הנראה שני' בדיקת מעדנת דעות-קדומות הנובעות באירועים פוליטיים ותרבותיים. דלאח מן התרבות, הדת והמסורת של הקהילה, הצלחת האירוע התרבותי הראשון' שהובאה והבלתי-נדאה מתקיים כאן ועכשיו )3(. לבחון עם הסטודנטים האם יש תאפשרו היוצרת ערכים נוקשים, אשד מונעים מן גם לידיעת ההודים האחדים, שלא שלחו תא הפרט להתגבר על מחסומים של תקשורת, ילדיהם, החלו תלמידים נוספים מבקשים לחיות ביחד? לתפקד כשווים? האם ירצו ו גורדים אותו אל הסתגרות במסגרת לקחת חלק בחוויה. אלא שאל לנו לשכוח יכ להתחיל זאת בקרוב? מכל מקום, ההמסקנ הראשונה חיתה: "לא בתחום .הפוליטי" קהילתית, מסורתית או דתית, מבלי לאפשר בשנת 1988' האינתיפדה החריפה, םההודי לו מגע עם קהילות ותרבויות שונות משלו . אינם שקטים ועדיין רבים מתנגדים המודים לעתיד ירכשו תבתקופ באותה תקופה, הסתמנה ידידה רצינית לפרויקט. לא פעם, שמענו מפי ההודים כי השתתפותם בפרויקט - מיומנות תהמאפשר ניתן' םבאמצעי בכמות המפגשים בין יהודים וערבים הם חוששים לחיי ילדיהם בגלל מלחמת להם להבין כי בישראל' ולכן בחרנו את מכללת בית-בדל האבנים: הם לא ידעו כי בטירה ובטייבה אין בלתי-פוליטיים, לתפקד ולקיים מפגשים עם העם השני · בן . ניתן לקיים מפגשים מבלי כנקודת מוצא. המכללה נמצאת על פרשת זורקים אבנים על מכוניות עם מספר לעסוק בשאלות הפוליטיות, כדי למנוע דרכים בין המגזר הערבי והיהודי' והדבר ישראלי. זאת אומדת, שהדעות הקדומות חיכוך מכל סוג שהוא. המפגשים הפוליטיים הקל מאוד מבחינת המרחק הפיזי. וחוסר הסובלנות החלו מבית. אל נשכח כי מתוך "אילוצי המציאות" בחד התיאטדון גם בין המודים בכפר-סבא התעודדה שנערכו בעבד הובילו אותנו תמיד לאותה להתמקד ביהודיי וערביי-ישראל. התנגדות לא קטנה והיא המשיכה לחדור נקודה, שבה קבוצה אחת עומדת מול פנימה ולהוות אופוזיציה פנימית למנהל. הקבוצה חשביה ומנסה לשכנע אותה בצדקתה: אלה מביאים נימוקים מן המסורת תיאטרון ילדים ונוער ואלה מביאים נימוקים מן ההיסטוריה: אלה המבצע הראשון, למעשה, היה להניע עם תחילת הפרויקט קיימנו עבודת הכנה לפעולה את מנהל בית הספד "בן-צבי", ממושכת, שותפתי למבצע, גב' יעל הראל מביאים נימוקים מהודיהם ואלה מביאים נימוקים מן הסיפורים שסבא סיפר להם. בחטיבת הביניים בכפר-סבא. המנהל הניד ואנוכי' בשיתוף עם קבוצת סטודנטים בחשיבות המפגשים, אם כי היה עד במיוחד יהודים וערבים <בני 19 עד 25( תלמידי העימות הפוליטי לא הביא לקירוב לבבות, הוא הדחיק את האנשים ריצד התנגדות. לקשיים העלולים לעלות, דווקא מצד המכללה. תחילה העבדנו מספר שיעודים לעומת זאת, ההנחה חיתה כי הניסיון לקרב ההודים במגזר היהודי' וכך היה. עד בתרגול תיאטדוני . וקבוצתי' המאפשר את בני-האדם בתחום היצירה האמנותית להתנגדות מבית, כולל המודים ספדו' · בבית היכרות ביניהם: אך ההיכרות הפכה ברבות פנה המנהל בקריאה אל כל תלמידי השכבה, הימים לקרבה ואפילו אהדה, במידה יוכיח שברגעים כאלה, אנשים שוכחים את 34 גליון ····· 191 הדעות הקדומות. פיתוח של תהליך מתמשך כזה בבתי-הספר יאפשר מגע של היכרות, כדי שבעתיד יוכלו בני-האדם לתת אמון זה בזה. כי באותה תקופה של האינתיפדה, הגיעו מים עד נפש. בשנת 1993, צבר הפרויקט תאוצה אדירה ומספר המשתתפים מצד שני בתי-הספר , הגיע לכמה מאות תלמידים: <המפגשים ממשיכים להתקיים גם כיום.> אחת מאבני הדרך של התפיסה היא, שאסור להפסיק את תהליך ההתקדמות ויש חשיבות גם לכמות המשתתפים בפרויקט ולא רק לאיכותו • ככל שישתתפו בו יותר תלמידים, יש סיכוי ליותר הבנה בעתיד , ליחסי שכנות טובים יותר • רצוי להזכיר שבי אירועים דרמטיים שבהם חלה הפסקה קצרה במפגשים : בשנת 1990, הרצח בראשון-לציון גרם מפח-נפש לתלמידים. הפוליטיקה חלחלה פנימה ומפגש אחד נדחה. שביתה כללית במגזר הערבי דחתה מפגש נוסף. בתקופה זו חלו עליות וירידות, לא רק מבחינת יחסם של ההורים, אלא גם מצד כמה מורים, משני עברי המתרס. כך גם בתקופת מלחמת המפרץ, בשנת 1991, חלו כמה עיכובים במבנה העבודה ודרך המפגשים. אך הפוליטיקה של המבוגרים לא יכלה לעמוד מול הרצון האמיתי והכן של התלמידים. הם רצו להמשיך בדרך הזאת, הם מצאו בה כוונה אמיתית, הם רצו להכיר אלה את אלה, ובתי-הספר פתחו בפניהם את הדלתות. הניסיון מלמד , כי הפרדת הפעולה האמנותית מן הפוליטיקה טובה ונכונה מבחינת הלימוד ודרך ההתנסות. אילו שמענו , בתחילת הדרך , את הדברים הקשים שנאמרו כמה שנים מאוחר יותר , על-ידי המורים הערבים, אינני יודע אם שותפתי ואני בעצמי היינו יכולים להחזיק מעמד , ולדחוף את הנושא. מכאן , עלינו להבין כי נאמרו דברים חריפים ביותר , שהיו קשים לשמיעה. לא ייתכן להשמיע את הדעות הפוליטיות ואת הטענות הקשות בשלבים הראשונים ואפילו לא בשנים הראשונות למפגשים. חייבים לבנות מסגרת ארוכת -טווח, שתאפשר לכל צד לקבל את סבלו ואת מצוקתו של הצד השני , כדי להגיע לעמק השווה. חייבים ליצור מבנה של שלבי עבודה לטווח ארוך , ליצור מערכת של אמון הדדי , לא רק כדי שהערבים ישמיעו את טענותיהם, אלא שגם ליהודים תהיה אפשרות להביע את דעות יחם, ואפילו טענותיהם כלפי הערבים בדרך פתוחה ודמוקרטית. אך אם הדבר נעשה בשלבים הראשונים, הכול עלול לההרס. כדי לבנות מבנה יציב, שיש בו מרכיב של סבלנות הדדית, מבנה מתמשך לאורך זמן , חייבים ליצור בסיס משותף של הבנה ואפילו ידידות בין המשתתפים. פיטר ברוק ואוריאל זוהר תחילת העבודה נעשתה בשלבים: א. כאמור , עבודה עם סטודנטים יהודים וערבים, המתמחים לצורך קבלת תעודת הוראה בבתי-הספר . עבודת ההכנה מתמקדת בצד הפדגוגי והאמנותי הערכי והמעשי , כחלק בלתי-נפרד מן התהליך • הקמת סדנאות לתיאטרון , הענקת ידע להפעלת תרגילים קבוצתיים, הנותנים בידיהם כלים ואמצעים ישירים לעבודה מעשית עם נוער ותלמידים צעירים מהם. ב. צירוף של מומחים לתיאטרון משני המגזרים, לעבודה מעשית. מורה לתיאטרון , יהודיה, שנישאה למומחה לסוציולוגיה של התיאטרון , ערבי , שהקימו משפחה וחיים בטירה, מצטרפים לתהליך , מתוך מטרה לאפשר גם להם להוכיח ולבטא את הידע המקצועי , אך מתוך הכרה שחייבים להימנע מן הנטיות הפוליטיות. נבחר מחזה ראשון שנדחה בגלל נטיותיו להטיף לנו מוסר פוליטי. נבחר מחזה שני בעל נטיות אוניברסליות ומסרים קוסמופוליטיים, המיועד להעמדה במקביל , בער בית ובעברית, במפגשים של שנת 1989• ג. צירוף מומחים יהודים וערבים בתחומים אמנותיים אחרים: סדנה לקרמיקה ובה נעשים כדים בצורות שונות וציורים על כדים, המקבלים השראתם מן הקהילה המסורתית של כל ."דצ" מומחים למוסיקה משני המגזרים מאפשרים לתלמידים המעוניינים להרחיב את תפיסותיהם ולהאזין למוסיקה שונה מזו המוכרת והנהוגה אצלם. הם יגלו עד כמה קל לנגן יצירות באורגן חשמלי , ועד כמה מורכב לנגן את אותן יצירות באמצעות כינור , במיוחד כאשר מדובר ביצירות מזרחיות. בזכות ריקודי הפולקלור , למדנו לקרוא בין השיטין של תנועות הרגליים והידיים, על נקודות המפגש של הריקודים מאירופה המרכזית עם הריקודים מטירה ומטייבה )4(. המשתתפים במפגשים מקימים צוות פנימי של עיתונאים, המטייל בין הסדנאות ומדווח בעיתון יהודי-ערבי משותף. הסטודנטים יוצרים קשר עם הרדיו ומעבירים מידע על האירועים הללו , לסטודנטים אחרים , במכללות ו באו ב יברסיטאות. מומחים לסיפורי אגדות באו להשמיע ולהקשיב לסיפורי התלמידים. לימוד המסורות, המנהגים והמאכלים של שני המגזרים. הקמת תפאורות ותלבושות, מסיכות וציורים, כולם סביב נושא השלום. המצאת תרגילים לצורך פריצת ההגבלות של המסורת. בשנת 1993, זכה הפרויקט לציון לשבח של עיריית כפר-סבא, המעניקה את "פרס החינוך" למנהל בית-הספר "בן-צבי", עבור שיתוף הפעולה והיוזמה המבורכת בתחום זה. אל נשכח כי עיריית כפר-סבא ממתינה לשינוי בשלטון הפוליטי במדינה, בשנת 1992, כדי להעביק לפרויקט את הפרס : שעה שתהליך העבודה עצמו נעשה בצנעה וללא כל המתנה לפרסים וציונים לשבח, בתקופה שלפני השינוי. יש לציין כי לא נתקלנו בהתנגדות פוליטית כלשהי , בעבר . הקושי נבע מן התהליך עצמו , מן ההתמודדות עם הסגירות האנושית. עם זאת לא היו כל בסירנות מצידנ ו להגיע אל העיתונות הארצית. קל היה לנו לתאר את האירועים באמצעי התקשורת, ברדיו ובטלוויזיה של צרפת ובלגיה ולהימנע מלעשות זאת בארץ , מחשש להתנגדות הליכוד • חיתה גם התנגדות בצוות ההנהלה של המכללה, אך בנושא זה אינני מתכוון להרחיב כלל. גם זו תופעה אנושית הנובעת בעיקרה מחששות כבדים ומ"קנאת סופרים". שלושת השלבים הובילו אל המבנה הרצוי , המאפשר למנהלי בתי-הספר משני המגזרים לתפקד באופן עצמאי כבר בשנת 1993, כעבור חמש שנים. כך שהפרויקט של התלמידים בבתי-הספר נמשך ללא התערבותנו. אנו יצרנו את הבסיס ובתי-הספר רכשו ניסיון מספיק כדי 35 דצמבר 95••••• ~ l:::u בניז: l אישיים על אירועים אמיתיים ואינטימיים, שהתרחשו בעבר ובהווה, בהקשר ליחסים בין יהודים וערבים. המורים האלה, כמו N OD\ S ז rE cl הסטודנטים, עתידים להיות המבנה הבסיסי שעליו הוקם הפרויקט כולו . רצוי לציין כי מערכת הכוחות ההתחלתית חיתה ברורה. יהודים מול ערבים, אלה כנגד אלה, ואנחנו , המנחים והמרצים, בתווך . היה צורך להשקיע מאמצים רבים כדי להתגבר על הצורך והרצון של הצדדים לבטא שנאה והתנגדות, במקום יצירה. המצב הכריח אותנו להתעמת עם שתי הקהילות כדי להתגבר על האגרסיביות ההדדית. בתחילה לא רצו להביך מדוע המטרה והדרך העיקרית עוברת בשבילי התיאטרון , ומדוע התיאטרון ו ישחרר אותם מן המועקות הפוליטיות ולא להיפר • הערבים טענו כלפינו , שאנו משתפי-פעולה עם היהודים ואילו היהודים סאלח רחאסן , ממשתתפי הפרויקט להמשיכו כחלק מתהליך הלמידה וכחלק מפרויקט חינוכי בתחום "שכנים" ו"דו-קיום", על התהליך חפרגו גי התהליך הפדגוגי המקורי נבע מעצם תפיסת התיאטרון והאמנות ככלים לביטוי ידע על האדם, ולצורך שימוש בכלים אלה כחלק ממערכת לקירוב לבבות: וכן , מן המחשבה כי יום אחד ניתן יהיה לשלוח אל הגבול המפריד בין שתי מדינות אויבות, את הרקדניות והרקדנים היפים ביותר , לאפשר להם לרקוד עד ארנון החושים, "עד לא ידע", כדי לשכוח את השנאה והאיבה. יעידו הסטודנטים עצמם, כי דרך העבודה חיתה חופשית ומשחררת. זאת, כדי להעניק להם זמן להבשיל ולהשתלב במערך של אמון הדדי , בתהליך האמנותי , על-מנת שיהיו נכונים לגשת, בסופו של דבר , אל העניינים הקשים והמורכבים יותר , מתוך נקודת מבט אחרת. הכלי האמנותי היה אם כן , אמצעי להתקרבות בין-תרבותית. הדלת נפתחה, ההזדמנות ניתנה לתלמידים יהודים וערבים לחשוב על עתידם המשותף. האמנות מאפשרת להם להכיר אלה את אלה מעבר למכשולים התרבותיים והפוליטיים, על מנת לגלות את האדם שמאחורי המסכה הדתית, לגלות את האדם שמאחורי המסכה של האויב, של השנוא והזר • כאן , ללא ספק גדול מקומו של חתיאטרון , בה במידה שהתלמידים משתפים עימד פעולה וחודרים להבנה והעמקת היסודות הדרמטיים הנסתרים, במהותו של התיאטרון. מפגשים בין בני-אדם אינם יכולים להתבסס רק על האינטלקט שבאדם. יש צורך לבסס אותם על מרכיבים נוספים שבו • התיאטרון הוא הכלי המתאים למשימה זו • מעצם היותו מעיקרו כלי של סינתזה, הוא מצרף לתוכו את כל סוגי האמנות, ללא קושי • מדוע שלא יצרף לתוכו גם את מרכיבי האדם השונים? את היכולת להיות רב-תחומי )Pluridisciplinaire( רב-תרבותי )Multicultural )ו ולכן , גם את יכולתו של האדם להיות היוצר של הסיפור שלו , להיות יוצר תרבות ומעצב גורלו האישי , בדיוק לפי תפיסת נואל כי אדם העולה על הבמה כדי להשתחרר , משחק בעת ובעונה אחת גם את תפקיד הפסיכולוג של עצמו וגם את תפקיד החולה שמבריא ממחלתו • כמו-כן , התבססנו על תפיסת עולמו של ברוק )5(, שכולה ממוקדת ברעיון המפגש הבינלאומי • מפגש של עמים, לאומים, מסורות, דתות, תרבויות, שפות, רמות משחק ושיטות עבודה שונות, כדי ליצור מיקרוקוסמוס באמצעות השחקנים בתיאטרון • דרך עבודה זו הראתה כי לא ייתכן לעבוד רק בתחום הטקסט , התפאורה והתאורה, אלא יש צורך לצאת מן הקונוונציות המסורתיות כדי לגעת בתחומים הפנימיים של כולנו. ברוק מדגיש את חשיבות ההכנות של הסטודנטים, לפני המפגש עצמו , בדרך מיוחדת, כדי שיוכלו להכיר מסורת שונה ולהסיר מתוכם את הדעות הקדומות. מדובר במפגש חביבותי , שבו באים לידי ביטוי רעיונות ודמיון יצירתי , במבנה קוסמופוליטי • הוא מנסה לחדור לעומקה של תרבות, לא על-מנת לשלול אותה, אלא כדי לדעת אותה לעומקה: אנו הוספנו את הצורך בקרבה אינטימית בין תרבויות ומסורות אויבות, מקום בו חייבים לפתוח את סגור הלב ולהסיר מסכות מלאכותיות, מבלי לפגוע במסורת האישית ובאמונותיו של מישהו מן המשתתפים. כקורות ציון בתהליך - קיום קורס למורים מטירה ולמורים מכפר-סבא, המיועד ליצור מצבים תיאטרוניים, לכתוב קטעי ספרות, להעמיד קטעים באמצעות התיאטרון ולטפל באירועים בלתי-שגרתיים שיאפשרו פתיחות, תקשורת והבנה. לספר סיפורים טענו בדיוק אותן טענות מנקודת מבטם. המאבק היה להוכיח כי תפקידנו איננו לקחת צד פוליטי כזה או אחר , אלא לייצג את הקוסמופוליטיות בהקניית ערכים משותפים בהתנהגות ובהנהגת המשתתפים. איך להשתומם כלל על התעמתות מסוג זה, כאשר מדובר במורים, שאינם מודעים לצדדים המשחקיים שבהם, ולצורך הקיומי של האדם להתמודד עם המרכיבים התיאטרוניים שקיימים בכל אדם )6(, לכן , התרגילים שהו בילו אותם להשתתף בקטעי-משחק בעלי משמעות רבת-משק מבחינה תוכנית ורגשית, דרשו מהם מאמץ פיזי ונפשי ניכר • מעבר לעובדה שהופיעו בקטעים מצחיקים ועצובים, היה עליהם להיכנס למצבים המעמידים כל אדם במבוכה, במיוחד כאשר מדובר במפגש עם שכך , שעד לאותו ערב נחשב שכך "עריך" או אפילו "מסוכן". מצבים אלה, בגלל היותם כה מורכבים, נתנו בידינו אפשרויות רבות לתרגול תיאטרוני כדי להפוך אויב לאוהב. תגלית נוספת היא העובדה, שהיהודים שחיו בעבר כמדוכאים, היו במשך שנות הכיבוש למדכאים ואילו הערבים הפכו למדוכאים. מכאן גם הצורך העז של הערבים במעורבות פוליטית חזקה ובהשתתפות מסיבית במפגשים. כאן שוב קיבלנו השראה מתיאטרונו של נואל )7( כפי שפגשנוהו בפאריס עם תיאטרון "המדוכאים" שלו . כיצד ביחסים כאלה, קיימת סכנה של חילופי תפקידים. כך גם עלה גם מסיפורים שהביאו יהודים מן העבר הלא רחוק של הוריהם, שסבלו במדינות ערב, וכן סיפורים על פגיעות בנפש ורכוש משני הצדדים במדינת ישראל • היות שתהליך העבודה היה מבוסס על שבירת סטריאוטיפים כאלה ואחרים, פתחנו די מהר בסיטואציות "בלתי-אפשריות" לדעת הנוכחים, כדי לשבור את הגבולות המפרידים ביניהם ולאפשר לרוח חדשה לחדור פנימה, להרים אותם מן הכיסאות, מן 36 גליון ····· 191 הפסיביות ולפתוח במסע תיאטרוני משותף, לחיפוש הדרך שתביא להתגברות על העבר ,~ === ls ~ ואזי עידקי מנהל חס"ב "ג'ונייד הי-סקול", דפי סלבי מנהל חס"ב "בן צבי" ואחת המודות בשעת משחק. גברים ונשים בבית-הספר? התרגילים החלו בתחומי התיאטרון , ומהר מאוד התגלגלו למצבים דרמטיים שנוצרו בתהליך הדינמי של הקבוצה הנוכחת. התוצאה התבטאה, גם בשיפור ההיכרות שלנו עם המורים הערבים. העובדה שאשתי השתתפה בכל השיעורים, העניקה אישור מיידי לרצינות הקשר , ולאותנטיות היחסים שניסינו ליצור עימם. דבר שהגדיל את פתיחותם והזרים את התהליך במהירות רבה יותר לכיוון הפנימי הרצוי. המצבים אפשרו לנו להכיר אלה את אלה טוב יותר , המורות סיפרו כי הנושאים שהועלו השפיעו בבית, ובשיחות שקיימו עם הבעלים נוצרה הבנה לבעיות הקשות והיום-יומיות. נוצרה הבנה, כי העיקר בתהליך הוא היכרות עם עצמך והיכולת להבין שפתרון בעיות הוא דבר אישי ופנימי תחילה. - הזמנו איש פוליטי ששינה את עמדותיו כל חוכמה מקבלת את הלידה והמוות" )9(. - בשנת הלימודים 93•992 ן , הודות לתמיכת השגרירות הבריטית בישראל , הקמנו שיעור שכולו מיועד למורים ערבים בלבד. זאת במסגרת הדרכה שניתנה ל 30 מורים במגזר הערבי , העומדים לקבל על עצמם את אחריות וניהול הוראת האנגלית בבית-ספרם. נושא השיעור היה: "התיאטרון ככלי עבודה קולקטיבי במסגרת האירגונית", השיעור כלל כלים שונים של התיאטרון: משחקי תפקידים, יצירת מצבים דרמטיים כדי לבחון דמוקרטיה ביחסים בין בעל ואשה, מה בין הסכמה כללית ללא בחירות לבין החלטת יחיד." להגיע לידי הבנה שהעימות התיאטרוני עדיף על העימות היום-יומי , דרך הרחבת ההיכרות בינם לבין עצמם. כיצד להגיע להסכמה דמוקרטית בקבוצה, ללא הפעלת כוח וערב שים. מהו מקומו של המיעוט בדמוקרטיה? האם ניתן בכל-זאת להקשיב למען עתיד טוב יותר. הפכנו את המדוכאים למדכאים. אוגוססו נואל: "רצוי לאפשר למדוכאים לדבר בעצמם, בלי תיווך של אמן, כך המדוכא הוא האמן~ באותה עת, סצינה של תיאסרון פורום יש בה הכרח לשלב בתוכה את כל המשתתפים, וכולם צריכים לחוש את הדיכוי באותה דרך וצורה. צריך שתהיה בקהל הומוגניות מסוימת. התוצר הטוב ביותר בסיטואציות כאלה היה, כאשר הצופים-שחקנים חיים את הדיכוי המוצג במודל ומחפשים יחדיו את הדרך הסוכה ביותר כדי להסירו לחלוטין" )8(. דרשנו מן הבעלים הערבים לשחרר את נשותיהם, ואל המורים היהודים שלא הגיעו לפגישות, שלחנו מסרים של אהדה על-מנת להפיג את פחדיהם. המציאות מלמדת כי אשה ערביה, הנמצאת בקשר עם יהודי , מקיימת עימד יחסי אישות, מסכנת את חייה - היא עלולה להירצח בידי בני-ביתה. אשה יהודיה שתנסה להתקרב אל ערבי , לקיים יחסי אישות עימד , תישכח על-ידי בני משפחתה והם יתאבלו עליה כאילו נפטרה מן העולם. ובכל-זאת, הצענו לקבוצות להתמודד בקטעי תיאטרון עם הנישואים המעורבים, בינם לבין עצמם, בין ילדיהם וקרוביהם. בחנו את תגובותיהם וביקשנו מהם להיכנס לראשיהם של אלה שחיים כיום במשפחות מעורבות יהודיות-ערביות קיימים בישראל כמה עשרות זוגות שנכשלו בגלל יחס הסביבה ובעיות מסורת, וכמה עשרות דוגמאות של זו גרת שהצליחו . הדרישה להתקרבות, ואפילו בפעולה בדיונית אחת, על הבמה, נתנה בידינו תקווה לעתיד טוב יותר. אולי לא לנישואים מעורבים, אבל ליחסי קרבה המאפשרים להחליף עוינות בהערכה. פיטר ברוק: "מסורת זאת אומרת קפיאה. זו • בצורה מוחלטת, מעמדתו של איש קרבות צורה להצעותיו ולקבלן? כיצד? כיצד עובדים לעמדתו של מי שלוקח חלק פעיל בתהליך מדסין זוהר ומוחמד בכדי בדיון לאחד ההצגה "עונת הנדידה אל הצפון" בכפר נענה בצפון הפעילות היהודית -ערבית והזדהתה עם קפואה הנוצרת בצורה אוטומטית, ממיתה, פחות האידיאל הקולקטיבי של התיאטרון. היא זו בקבוצה? מהו תפקידו האמיתי של מנהיג? או יותר' פרס ליוצאים מן הכלל' כאשר האיכות שהזמינה, בשנת 1991, כשלושים מורים האם לאשה נזקפות זכויות בהתאם היא כה נפלאה שהחיים ממשיכים שם, כמו אנשים דרוזים לרדת מן הגולן ולבוא להתארח זקנים מאוד' הממשיכים להיות מלאי חיים בצורה להשקעתה במשפחה ובעבודה, או שיש בבית-בול. אנשים אלה לא עזבו את האזור שלא תיאמן ונוגעים ללבך. למרות זאת, כל צורה הפרת זכויות במשפחה? האם ייתכן שוויון מאז כיבוש רמת-הגולן , בשנת 1967• סופה מוות. לא קיימת צורה, כולל אותנו' שאיננה 'כוירת במשפחה? מדוע הבעל חייב להעניק נשלטת בידי החוק הבסיסי של היקום: חוק בהזדמנות זו , הוזמנו למפגש גם מורים לאשתו שוויון? והאם המרכיבים האלה של ההעלמות. זה נפלא. כל דת, כל ידע, כל מסורת, לאנגלית מעזה ומירושלים המזרחית. שוויון בבית משפיעים על דרך העבודה של השלום עם מצרים. ח"כ עזר ויצמן הופיע בפני משתתפי הפרויקט וסיפר בפרטי-פרטים על תהליך השינוי האישי שחל בו. כמו-כן עמד על חשיבותם של היחסים האישיים שנוצרו בינו ובין הנשיא סאדאת. <באותה עת עמד ויצמן לסיים את תפקידיו הפוליטיים בארץ ורק כעבור שלוש שנים נבחר לתפקיד נשיא המדינה>. - במשך תקופה זו השתתפה גב' יעל הראל בכל שיעורי התיאטרון במכללה ורכשה בהם את הידע הבסיסי שהיה הכרחי להמשך פעילותנו המשותפת. כך השתתפה בכל • 111 סוף בעמ' 42..., 37 דצמבר 95~····· וי~ 5 ~1 ~ יי וחלב רבקה קשתן יום שלמד ללכת לא חדל. שלושים שנה הלך והלך , ...··.~ ~~~ה~דלםה~~~ ;;~~~ב '~2~~ה~ס~~~ה.~~~ ......... ~ .·.''•'•. · ··= האברים הגבוהים, מצמיח ענבי-יין. י----יי'י- בלוי , מזוקן , עייף נדודים, חיכה על דלת הבקתה אשד בירכתיי העמק. האשה, חבויה בין הגפנים, שמעה וקרבה, הביטה בו עת ארוכה עד שידעה נתיבותיו אליה. השקיני, התחנן, צמא אני. הביאה לו מחלב הכבשים, מהביל , רחצה אותו באמבט והכניסתו אל מיטתה. אותו לילה ינק ממנה דבש וחלב. כשהתעודד , עמדה השמש מעל לעמק. וכבד האשה עומדת אצלו , ובידיה טס-הכסף, וריח הקפה מהביל , וניחוח הלחם. עזבי , אמר , בואי , שכבי עמי , נעשה ילדים. היא חייכה. קום כבר , קום. אין פנאי • צריך לעבוד . השמש גבוהה בשמים והגפנים קוראות. אבל הוא כבר ??שכה אליו , בא אליה באון של ברקד • עתה התגלגל צחוקה בכל הבית, חובט בסירים, מהתל בווילונות, מתחכך בצמחי הקקטוס הפראים. ועץ תפוחי-הזהב שבגן הצמיח פתאום פרחים ובבדיכה הצטמררו האדוות. והוא אל המרעה, עם הכבשים. אבל בבוקר בנוקד , תמיד , יודע אותה בחדווה, ובלילות ריגושי דבש וחלב, מלקק את שדיה, מגשש דרכו באפלתה. והקיץ בא פתאום. השרי ב והקמיל ועזב. והסתיו • ואחד-כך החורף. בטנה תפחה, התעגלו תפוחי-הזהב, השקו הגשמים את העמק ובנה הגיח כברק. כשמלאה לילד שנה עזב האב וכבד לא שב. האשה בכתה. ומוכר הלחם, איש רך , עובר מדי בוקר בדרך העפר שמעל לבקעה, מכריז לחם לחם, חמאה. וכל הילדים רצים אליו , צועקים לי לי , קודם לי , חוטפים, נוגסים בלחם בשמחה. מוכר הלחם שמע על צעדה. ובערב בא לנחם. יושב מולה. נכלם. מביט בה ולבו פג. למחרת הביא לה לחם. בנוקד בבוקר. וכבד מרתיח את המים ומכין לה קפה. מניח לידה בשקט דב וחוזר למקומו המרוחק. והיא לא מביטה. מחזיקה בחיקה את היל.ד מיניקה בדממה. ובערב שוב הוא בא אצלה. והיא נושאת עיניה. מניעה בראשה. הוא מחייך. וכך ימים דנים. עד שבא וישב אצלה, והניח יד דנה על שדה וידו השביח על ראש הילד , ונשאר אצלה, מחזיק אותה בזרועותיו , מחליק על שעדה המלא ובא אליה חדש. בעדנה. למחרת רקדה איתר בחדד המואר בשמש בוקר , מפזמת מנגינה שכוחה, והוא לא ידע נפשו בשמחה הגואה. מוכר לחם ליושבי העמק ושב לביתה. והיא כבד אופה עוגיות להוסיף על מרכולתו , ושניהם עם הגפנים. לימים נולד בנה השני והיא מוכרת פדי גפניה ליקב. דואה ברכה 38 •••••גליון 191 בעמלה. בדרך העפר הראשית, קרוב למרכז הכפר , גדר גבוהה, לבנה. מעבר לה הגן הגדול , והנדיבה, וכנסיה צבעונית, יפהפיה, זרה, הובאה לכאן , כך , כולה, מבלגיה, לפני מאה שנה. ומוכר הלחם עובר שם עם מרכולתו , כמימים ימימה, מכריז בקולו החם: לחם טרי , עוגיות מתוקות, חמאה. ומעבר לגדר , מגן הכנסיה, התעופפה האבן , פגעה. וקולו נדם. שבעתיים בוכה האשה. והכומר עוזב את כנסייתו הבלגית, את עדת המאמינים, ממהר אליה, לנחם. פניה חתומים. מסרבת לקבל את הדין. אין אלוהים, היא זועקת. את חוטאת בשפתייך , אומר לה הכומר , היזהרי , אשה. איך אגדל אותם לבדי? אלוהים לא עוזר לי. ואתה." לך מכאן. ובערב שוב הוא בא, נכמר אל מצוקתה, תוהה אליה שהעזה לגרש את אלוהים מביתה. לך , לך מכאן , צעקה אליו • באתי לעזור. אינך יכול. ידיך כבולות אל הצלב. אתיר חבלי. אינך יכול. אני יכול. דק פרשי זרועותייך והביאיני כיבדתן. נטרפה עליך דעתך. לא לא. אתה כומר • אסור • אתיר את כל נדרי. לא אאמין לך. אנא, מדיה ! נעצה בו מבט. אספה אליה את שני ילדיה הקטנים. ושתקה. מדיה כמה טוב לקרוא בשמך. מדיה מדיה. שתקה. בוא מהר , אמרה פתאום, לפני שאתחרט. לפני שתתחרט. ואספה אותו אל בין זרועותיה. אל בין הילדים. ובלילה שכב לצידה, והדגיש דחוק מן העמק, הכנסיה, עדת המאמינים. ואחד בא אליה. לאט, מלטף, את פניה, את שדיה. מתבונן לאוד המנורה הענוג, עיניו פקוחות ונשימתו בהולה. והיא מסתמרת. והוא מתחדד. מעביד עליה אצבעותיו. מוצא אותה. העמק כמרקחה. הכומר עזב, זועקות הלשונות, הוא אצל הזונה הזאת, טורפת גברים. והוא לומד לעבוד אצל שיחי הגפן. ולהוציא את הכבשים למרעה ולחלוב. ולדבר אל הילדים באהבה. בשמחה. ועוד ילד נולד. והמלים הדעות שבעמק מתעופפות כבד בביתם. מתערבבות בתבשילים, בשירי-הערש, בקריאות האהבה. הזונה אשד בעמק. היא והכומר שלה. ובשרו עולה באש ונשמתו צרובה. ובלילות אינו יכול עוד לבוא אליה. ויום ראשון אחד הלך אל הכנסיה הבלגית שלו' תלה עצמו החודשים נולדה עוד בת. הר' מדיה אוהבת את ילדיה כל כך . ~ ~ על הגדר הגבוהה, הלבנה, ופניו אל דרך העפר. בחריצותה נושאות הגפנים ענבי-יין כבדים לרוויה, הטובים ls ~ שבעמק. אנשי-היקב אצלה באים לקנות. והיא יודעת, תמיד היא יודעת, את המחירים. ויודעת שענביה טובים מאוד ליין • והכבשים נותנות חלב, והיא מהנצת חמאה, וממציאה מיני גבינות לילדיה ולה. ומכספה קונה כל צרכיהם ובדים מוצאת בחנות שבמעלה דרך העפר' תופרת לכולם, מלבישה באהבה, ופרחי השדה בשערם. והיא יפה כל כך' מדיה, מתרוננת. וילדיה שמחים. ו גדלים. השנה גפניה כורעות, צפופות ענבים. מדיה מביטה ולבה מתרחב. בכסף שתקבל מאנשי-היקב תוכל להוסיף חדרים לביתה, ואת הגדולים תשלח לבית-הספר. אנשי-היקב, בני-בליעל, תמיד מנסים לרמותה. היא תהיה זהירה. אבל הפעם בא אחד בלב.ד איש חדש בעמק. צעיר' גבוה, דק, עיניו נבוכות, חיוכו קורן. מביטה בו מדיה וגופה מפרפר' ולבה הומה, וראשה סחרחר. מה קורה לי? נבהלה. אני אמא. וחמישה ילדים. והם קוראים לי זונה. ואני רעבה. אני צמאה. ואני אשה. והוא איש. אני רוצה איש. לי. שלי. והשפילה עיניה. האיש הצעיר הביט בה ולבו פג. איפה האיש שלך? אין לי. מה, לבדך מגדלת את הגפנים הנפלאות האלה? נושא עיניו אל השיחים הרבים. לבדי. איך? יש לי כוח. יש לי אהבה. יש לי חמישה ילדים קטבים. אתה רואה. מצביעה על ילדיה שהצטופפו סביבה. צחק. נו' באמת. הרי אלה אינם יכולים לעזור לך . להיפר . מדיה לא בכתה. היא ידעה כבר . יוצאת אל הגפנים עם שלושת ילדיה. ועם הכבשים. ואופה לחם ועוגיות. ובחנות הקטנה ירקות. וממתקים. ופעם בחודש מגיע הרופא מן העיר • מבקר • גם בביתה. הילד הגדול חלה, האחרים אחריו . הרופא מטפל' מדריך • היא כורעת בדאגה. הרופא מציע, אשאר אצלך הלילה. היא מנידה ראשה. מסדרת לו את יצועו בחדר הקטן . והיא עם הילדים. וכבר הוא עומד אצלה. מביט בה. צחורה. צעירה כל כך • אשה ושלושת ילדיה. לבדה. היא הפנתה אליו עיניה בבהלה. אחר כך חיתה התחינה, החרדה. גהר עליה ולקח אותה בסערה. ועוד באותו לילה עזב ולא חזר עוד לכפר . וכשהגיעה השעה נולדה הבת. החמישי היה השכן שבמורד' אלמן' שריח המלה הזאת, זונה, הרעיד את נחיריו' הזקיף את אונו בכל פעם שהרהר בה. לפעמים ~גשה בגבעות, הולכת בעקבות הכבשים, ארבעה ילדים מדדים א ' חריה והיא מחזיקה בהם בחבלים אשר קשרה לגבם, לא לאבד' לא לאב.ד ובליל רעמים סער על דלתה ופרצה. והיא מתפשטת את בגדיה. אתה לא מבין' ענתה ברכות. האהבה שלי להם נותנת בי כוח. וכל יום אני מלטפת את הענבים. ובמבטי שוזפת אותם, עם השמש. <מעולם לא דיברה כך> וכשנולדה הבת החמישית, היה לי כל כך הרבה חלב שיכולתי להיניק את כל ילדי. אז השקיתי את שיחי הגפן בחלבי' פעם שיח זה, פעם אחר • הר' הם שתו בצימאון כזה. שוב צחק האיש. וגם היא. הר' איזו אשה את. כזאת, ענתה. עתה מישירה אליו מבט. אז מה, כמה תרצי בשביל הענבים? הרבה. הרבה מאו.ד אני צריכה להגדיל את ביתי. והוא נתן • והיא קיבלה. הרבה כסף. והאיש בא למהותו • וגם למחרת מחותו. ג: והם דיברו שירה. והתנשקו שירה. ושכבו שירה. ושרו . ולילה אחד נשאר עמה. והאהבה פרחה. והוא הרחיב לה את ביתה. והיא סיפרה לו סיפוריה. את כולם. והוא שמע ושמע ואהבתו גדלה. לבנם, הילד השישי • בהיר' ועיניו גדולות, ירוקות. כעיניה. על c, Q r ~ Q J' ~ r.: J' ~ r ואיש אחד' קנאי דת, היבחר בגרזן ליד הגפן ביום שמלאה שנה ן;ן r.: מצחה של מדיה הופיע, פתאום, קו אנך' קמט עמוק בין גביניה, משווה לה מראה סתום, מסתיר נעוריה. למחרת הופיע הרוצח, השליך אותה אל מיטת אהבתה. היא התעלפה. פשק רגליה ותחב אל תוכה את אברו העבה, נאק בתאווה, אחר התיז עליה מימיו' ובציפורניו החדות שרט בשדיה. והילדים צבאו סביבה. מביטים באימה. הבן הגדול החזיק בתינוק ובכה. וכולם גועים אחריו • כשהתאוששו העירוה. חישקו אותה חלב. הכניסוה לאמבט חם. ועיניה קמות, לא ראתה אותם רק ידעה. ובירכה אותם בדממה. אחר משכרה אל מקום קבורת אהובה מתחת לגפן. והיא סיפרה לו. והוא הקשיב לה. ואהב אותה כל כך • היא חייכה. וכל הילדים חייכו אחריה. ובתום תשעת החודשים נולדה השביעית. יפהפייה. אדמונית. עוד דצמבר 95:••••• כשראתה אותו נבהלה לכסות מערומיה, חיבקה את שדיה, סמורה. זונה שכמותך' מה את משחקת פה את התמימה? ן lj ם, הידחו קולה, אני אמא. ארבעה ילדים קטנים. לא עשיתי לך כל רע. צחוק רע. בשם אלוהים! ככה. נושאת שם אלוהים לשווא. ואת הכומר את החטאת. ואת הכומר את הרגת. הכומר מת. מת. וכבר הוא הורס אליה, קורע את בגדיה, סותם את פיה. מקלל. מוריד מכנסיו . מפיל אותה אל מיטתה ונועץ בה את אונו כחרב. מדיה נשנקת. ועירומה, רועדת, היא מתעוררת אל בוקר של חורף. ולתום תשעת 39 רבהיר-השיע טמבי הב ובעיני ,הירוקות 'ואדומת-השיער וכל אל היצא הכול רוכב הפרצ .בצחוק םוכול וצחק ,אחריה ףותיכ ואהב .אותה ראח ךכ הנתלת לע ישד האמ הוינק בחל .בציוצים .מצחיקה .הילדים תשותו םג ןה ,מחלבה ןופריי הנעש אמופל דעו ;יותר קהעמ נבהל. םוהגפני םויו דאח עהופי שרא 'הכפר לגדו ,ומגושם ץפר הדלת והפגיע: המשנ .לשנה .הזונה תרוחש .כשפים לכ ההשות ןמיי הגפני רישתכ .לעולמים תשמועו תמתרוצצו ,בעמק תמזמזמו .בכרמים עומשוג דע 'מתי מדיה? 1 אוהי הנשא ואלי תא הפני ,החתומים טהקמ יהאנכ ןבי הגביני עמוק רהכפ .תהה ךהל .אצלה קדפ לע .דלתה יהשקינ ךמיינ, 'התחנן םהחיי ,קשים דבייחו .למשוגע ישמעתוקודר • תוש .קח םאומרי ךשאצל ,הגפנים תא ,יודעת 'והיין לשכ ההשות וממנ םיו דאח וירצח םג 'אותך .מדיה רישתכ .לעולמים יואנ לכ ןהזמ ,הכנסיה · בגן בעזו 'לנפשי ךמשלי הומ היהי לע ?הילדים .זעקה ךאי האת זמע דלהפחי ?אותי ירצית רלהזהי אותך • .אבנים הציליני • זא הז ?אתה ,מילמלה הורחמ איוצ ואלי .בחמלה תא ןשיחי-הגפ זא המ יעל לעשות ? יגל יל תא .הפלא המ תא העוש ?לגפנייך המ תא העוש לגברים? המשק יאנ .בחלבי אבו ,בוא השת םג .אתה אוהו רנשא ,אצלה בשוכ םהשדיי 'שלי .לאטה םהשדיי םמלאי בחל לכ .הזמן םוהילדי נולדים. תבלילו ,לצידה השות ,מפטמותיה קמצח ,בערוותה ףמלט .שערותיה בושו שי יל בחל .להשקות יאנ המרוו תא האברים. רובבוק 'בבוקר םהלו 'מיין איוצ לא םהכר דבמור ,הגבעה תלחקו יול ןאי ,ילדים ,מדיה תא .יודעת יאול םא באשכ ךאת אל דייוול ךל תא תתנועו ,הגפנים רחופ הגומ עותוק 'רגליו דמרעי ובידי םע .הרוח גפן . םוהילדי רכב 'סביבו םצוחקי ,ודומעים םמביאי םמי דעו דיל ךוחלב .יחדל ,בכדים םמשקי 'אותו םמחזיקי 'בידיו .ומושכים אצ 'כבר אצ רכב ןמ שאי הנבז ,אתה ,גונסלס .שפל-נפש יאנ תא יילד .אוהב םוג תא .הגומה ,מה תבאמ האת ?גפן .הגפנים יואהוב אב יאל הבליל .בלילה וואנחנ םיושבי הבסוכ הומדי ,באה תסופק הכפי לא םהמשוגעי ,שלה תקורא םלה ללאכו .הגדולה .ומספרים .ואוהבים 'חדלי .מדיה תא תבאמ .מכשפה תא תבאמ .זונה המעביר םגברי לע ןמ ,הלחם .מתבשיליה הבסוכ 'רוחשת-הצל דלי ןשולח ץהע 'הגדול םיושבי םכול .ואוכלים 'הר ,וצוחקים .ושרים .דעתם הכשנולד ,השמינית הבליל ,בלילה דעמ עהמשוג לאצ .מדיה 'חדלי ,מדיה וא בשאשכ ךאת םג אני • הוכשיצא וילדת קהחזי ,בה תשחור -שיער' העיני תפקוחו .לרווחה יאחר לכ םהגברי ושהי ?פה ?והלכו ןאי דעו דפח בלבי • יהרא יל תא ךשדיי ואדע. .ובכה םליו תהמחר םק שכאי אחר . .בריא רעוז הלמדי לבכ .מעשיה הומדי הקרע תא ,שמלתה ,ושדיה ,רעננים ,נפלאים םמשרוסי רבצפו רני לש ,הרוצח ב 'יגלו .עגולי-חלב 'הר .מדיה םלתו ההשנ והגיע והורי ראש ושמע יכ ארפ .לבנם והביט הכ ,וכה שרא רהכפ .נסוג 'הר ,פלס :הר ורא תא לכ םהילדי םמצחקי 'בחצר ונכנס ,פנימה ומצא תא םבנ םע ךאחר-כ ראז ,אומץ דצע הלעבר חוהני וידי .עליהם ,מדיה םשניה םמביטי הבשמח רבשחורת-השיע .הקטנה המדי אל .נעה זוא סתפ תא הראש יבשת ,ידיו בקר האות ,אליו .בעוצמה קונש לע חק ךחפצי ,ובוא וציו .עליו .פיה לוע .פניה לוע .פטמותיה הוהרימ 'בזרועותיו שלוח ןאי יל ,אמא ,אבא יאנ באוה תא .מדיה ,בנים ,מדיה יאשת .עקרה בושו ופי לע .פיה םוה רכב במיטה תא ההזונ הזאת ? ,אמא ,אבא שוי יל ,ילדה .הביטו ,הרחבה םמתעלפי .בתאווה 'הר הגופ לש המדי אצמ .לחלב אאלמל .בת-זנונים ,חוברתי ,מדיה אאלמל .אשתי ,הר ,מדיה ול שאי קחז ,אני חלנצ אל יהיית .עוזכן המדי ,מדיה ךאי אל יידעת לכ ?השנים ,אמא ,אבא המדי .נפלאה קר הבזכות יאנ .בריא הלבד הלבד הילד המדי תא הבנ .האחד-עשר רזעי .להפליא במסר יאנ .בריא שוי יל .ילדה .לינוק המתאוו ץלמי ןענבי-היי בלב.ד םה והחזיק וב ,בכוח וקרעוה ןמ ההגומ ראש רחפ .בלבה ופני ונער רכב לא .שגעונם םוה ומשכ ואות הבמעל .הגבעה לא ךדר .העפר ךוכ, ,פתאום קפס .חלבה הרחמ נסגר • שואי אל אב האלי דעו. לא .הכנסיה אוהו הבוכ לומייל קוצוע המדי ,מדיה רה םא ,בתולה הוילדי 'גדלו וועזב תא ,הבית םחלק והרחיק דנדו לא רמעב ,מדיה ךאי תא המפקיר יאות לע ?הצלב .לאברים ונישאו • ווהוליד .ילדים םוילדיה והוליד עוד • ועוד • םופע הבשנ םה ,באים ,כולם לאצ םאמ ,הגדולה םשה םאוהבי כל הי· מ-ר ... .כך הואל םהגרי בקרו םמבקרי .יותר הודובי ,מדיה רבת-שנים תא יאב תח תשיעי אל הראת .מדיה הבליל ךחשו רחד יאלמונ ,לביתה שגיש ודרכ לא ,משכבה רהעבי 'מאוד תיושב .זקופה טכמע השאינ .מדברת תמתבוננ הבמשפחת ויד המראש ,ומטה ,לאט ,בתשוקה זוא להפשי השמלת אוב .אליה ,הגדולה םבכר םהגפני ,שלה חפור תבערג .החלב אוהי ןעדיי ,עובדת הדונ .מדיה תאח המנכדותי הגר ,עמה םע בעלה הכשהתעורר הנד~ הל אשהי המחזיק ובשולי לש םחלו .מוזר ,וילדיה הצחוק למתגלג ,בעמק לכש הסבת אדומת-השיער. הונולד ההילד אלל .אב הילד .עדינה ושעכשי אהי חבמטב רהמאולת 'שבחצר תצוחק םע םהנשי המבשלות המ ךיבוא ,עתה ?מדיה הבליל הבליל החית תמספר הלאהוב ,המת ןבי הגפני ,הפורחות .ומטגנות ןאי םכדגי ראש .בצ'ילה םוהמסרבי ,אוכלים ,בתורם יא ראפש ושיישב םכול ,יחד םשה םרבי לכ .כך םמדברי םוצוחקי בעמק אוהו דמני וראש ,בעצב ,מדיה יאנ באוה ךאות .כל-כך תוא לכ יאלק ראש קבחי האברים. .ילדייך ול םבחיי יאנ יהר והי ולנ דעו 'ועוד יzוןז, םשרי .ברחמך לא הובליל חהיר לגדו םש לכ כך • םוהכוכבי םבהירי ,ועזים אפשר ,תבכי ,אהובתי ךילדיי םכול .שלנו לובלי חיר אמל רעב רהז ,בעמק דצוע ךבדר רהעפ תומלו תהמתיקו רלספו ,אותם דאח 'לאחד וכמ השעש .אברהם ,עולות תרועדו 'סביבו וורגלי רכב תנושאו ואות לא ,הכרם לא ,ועוברת-אורח יכ ,תיקלע 'כמוני ,לעמק בתש םאת םוה וישיר הל ההאש .החמה רולאו ההלבנ אהו רמגי העלי לכ געגועיו • יבארצ ימשיר .צ'ילה הבתחיל םה ,נבוכים זוא ויפתח ,הנשים תמגששו רוכב םמצטרפי ,הגברים חוהיר םוהכוכבי םעוני • החית יל האהוב כמוך • אוהי .מתה הומדי רכב .יודעת אוהי תפושק ןבקול ,הענוג ול ,לבה ווזרע .ברחמה ,במקהלה לבקו 'שני שלישי • ןמזמ אל עשמ קהעמ השיר ראש .כזאת .העשירי םוהילדי נ i םכיני רכב ,עריסה םומקשטי .בפרחי-השדותומדיה •. םתשעי שוש ומלא הל ,השנה םה .מספרים תובלילו ךהחוש תנשמע תילל עהמשוג תמשוטט ,בעמק תנהדפ ןבי ,הרוחות הוהילד תשחור -השי רע תמ תעורר ,ובוכה דוהיל ,הר .מדיה 40 ןגליו ···· י 191 11~ בטי בוגר ניר אידיקוביץ ls~ שיו בין-יבשתי ~ נילדףתי . : : בנגף נחצו ביתי פרסום ראשון . .. :---: . ס,דרים ת~~ ם~;ק~ • ~אב. 12 ם:ד,ס~~ לא ה~דהי: חצי 'ך;כ;:ש חצי .ם;!!ה באין; פנהה:ז.~דל~~ ת~~ק-~מל~~ מדל~ק מתים ה!!ףג;סלבים של החצר •• T :• :• י~~ר~ למ~ · ~י ק,ך~ם ם 9יק הף~ם מזp~~ח,7~ך 6 ומ;ת. .. הי~ן • • בכלףב מנחשת ס,דר מה;ךים, :·::· ב; מטה מכסה מצפה בזהב .iי;חכנ·.. ז · ~יש מקקו 7 :זד:~י f~ב· ד· לי i מףטלת T : .. ~'דלי ~~o ;ן ל~ל ןע.ב ~Tק~~ת ר~• w לת זחלים, נהם התנ;ננתי' ~~סה ~ry~יןה 7~;ת ף;ר~~~מףץ ,ירי~ת ק~י~ה אלה שנפנים פ;חדים מאלה שנח 1ץ רה.. oלפף Tדסדנv~ ~ד ·ם · ~דיו ,..:·:·.:.:-·....:·".- ךקף~ה ן~~ר~ ועלי; ה· תמףנ ·:-.·~·-: מכסים את בהבכלף רגלים מתףח;ת להאדרת גהענף ~ת 1~ה ' קמ~~י :י wז w ל ךנ 1.ר~ ~לף ~ד~ים ~לי : ע,ב i ןה • T ("~ינף ~זףג")ועכשו' T : -: • ביבשת אחרת, ~ן~ה ~ח;ןה, ~קטךן :· :· -:· :· -: ~?ןה ת~~ק~ ק~ד~ךת ~מל.ב· ע~~~ יףלי בכפה אדזבה שהרגה זאב 'T :-,.· זז:ז•: :•• סבא לא השת!!כת לא ע~ד ~יפה וי~~~ ה~~ר:ד-~ T לא ~שףם ~.ם;ק ~ירי :~ןה ךא;ז;ן :ןם ח;ר צעדי אזבי הנמרצים לא ח~רהי א;זןף ~ף .ם~~ל";~לו. ~~· י: -•:T• אם אתם ר;צים לשמ;ע דק ~י~י ן~ז.~ f ii קח~~דהי ~ת ל; o ~ד~'לס ~~דד wח;ר ל Q :י ~ל ס~~ן מ~ןה f.~לח i ף על ·הבכפ f.~ר'; מפחד מאל;הים א; מאנא דמ~דיס מזב 1~ף w ל ם~ i ל מ~ 9 ד~ז ~לא ~.ז;י w ל ק,ר א i i די••לא לרא;ת את T ~ית ~רpזםoת, יצרח ש'לא אכפת ל; י;תר • .:- הזמע;ת של ·~ סבתא · ' .. :· -: . לין; הצטלמנף -:T: T -•: :ז .:--: טרם הפרידה אבי נעלם ·; T לא .חד " ע rיבת י • • T :-• --: מתי~~ט ל~ת;ב ומתי הר i מאיזה שער הפלגנף ~י ~יד לף o~ים ה שע;, ;· נאנ . לא : יזבכף ל Tהבכירלכת;ב . T :ז 'T.'' ' T' T נזבה מכל עירא i ט;סטרדה של רחמים ~~דה -:ב:;תנ;:ל T T:•-:-' ~T זקן ו~י וי,:~ ף~~ז ~י ןי; 9 ~יר ~ןם ל~~ ן~יף ~ין ~~ י תד~.~~ ו~~ ~טףף ~:ןיףלכת;בן~~~~ T ז:ןיר f עיניו . מצ"עפ;ת שכל אדם מצ!!ד ';בל~~~ סע;ןם נזכר בנית שלי ך·~~ ק i ~,=~· מ; בו 17 דאי ~~t ז מהיכ;דה. ·:---·".. ה;א דק א Qף ת:~~ ~;ב~מ ~ל ~ד כtי~ ~קרי ;נןזpזמQ ס ו~:~ קלא ~~ירים 7 ~י ~יהי' בלבנים האןזב;ת אחד את השני • •• -:• T :• דק w מ ד;ת שטיו :iוJ;ל צער ·;= ---: :· מסזבנים את הזמ-נים: :-:.".-:-. נחבר;ת האבטחה ~~מףנ;ת T ~ל ci~ף ע;נת פריחת הילדים, • T -: -:• ת:~~ סריק ניר איזיקרביץ - סססרדנת:~~ מ o .ף ףבל;תי שלי. . :· . : 41 דצמבר 95'···· סוף מעמ' 37~ LI~ - נוצרו קשרים הדוקים בין ראש המחלקה בתיאטרון הטכניון , .חיפה C'est"Stop!BOAL:Augusto(3) Magique" Coll. בגי ן לאנגלית, שהשתתפה ןבאופ פעיל בכל - לאור הסכם עקרונות השלום שנחתם L'Echappee belle ,Hachette-Litterature, ~ הפרויקט, לבין המפקח על לימודי האנגלית ב 13- בספטמבר 1993, בוושינגטון, בין 1980, Paris. במגזר הערבי כולו. המפקח מפנה לה את ישראל והפלסטינים הועלה המחזה "עונת Eugenio BARBA and Nicola( 4) מקומו בניהול המחלקה לאנגלית הנדידה אל הצפון" טייב · מאת א סאלאח, SAVARESE. "The secret art of בבית-הספר לעובדי הוראה של המגזר הסופר הסודבי , בהשתתפות השחקן the performer" ldictionary of theatre anthropology. P. 12, "The הערבי. בתגובה למעשה נעלה ןויוצא-דופהפלסטיני , מוחמד בכרי , ובבימויי • השחקן reader should not be surprised if I זה, מזמינה ראש החוג לאנגלית שני םמורי זכה בציון לשבח, במסגרת פסטיבל עכו , use the words actor and dancer בדרגת ד"ר , מן המגזר הערבי לבוא וללמד שיוחד באותה שנה לנושא השלום. just as I moveindiscriminately, אנגלית, בחוג לאנגלית במכללת with a certain indifference from בית-בול. - העלאת ההצגה "דו-קיום יהודי ערבי", the Orient to the Occident and vice versa." Published by עם מוחמד בכרי , בבימויי , בשילוב קטעים Routledge London and New Y ork - במאי 1993, נערך כנס המכללות מאת הסופרים טייב · הערבים: א סאלח לחינוך לשלום, שבו השתתפו מרצים חסרוני , חנא מינא הסורי ואמיל חביבי )5( אוריאל זוהר: "פגישות עם פיטר ברוק", ממכללות שונות ומן האוב יברסיטאות. הישראלי-פלסטיני . ההצגה מוזמנת לצרפת, הוצאת זוהר 1990, ת"א, 177 עמי הכנס כלל הד גמרת והרצאות בנושא ל"פסטיבל ליל" באוקטובר 1994, פאריז, ,"BROOK Peter, "L'Espace vide ecrits sur le theatre, Le Seuil, 1977, השלום, בנושא האמנות, הפולקלור , 1994, בריסל, דצמבר 1995• Paris. הספרות, המוסיקה והתיאטרון. השחקן בעברית, "החלל הריק" הוצאת םאור-עהפלסטיני , מוחמד בכרי הופיע עם ההצגה: אם נסכם, בתכלית הקיצור את הפרויקט, 1992, ת"א . "העוגן", מאת חנא מינא, הסופר .הסורי נוכל אולי לומר כי חיתה זו מעין יצירה של "תיאטרון מעבדתי", לא במובן של פיטר "LeNicolas:EVREINOFF(6) theatre dans la vie", Ed Stock, - נכתב ספר ללימודי אנגלית, בשיתוף ברוק, לא במובן של גרוטובסקי ולא במובן 1930, Paris. פעולה בין המפקח, ראש החוג רופרופסו של יוג'ניו בארבה, אלא במובן של מגרמניה, כדי להתגבר על הדעות תיאטרון , שאיננו יוצא במכירת כרטיסים BOAL Augusto: "Theatre de(7) הקדומות, ועל העובדה שמעולם לא נכתב לקהל הרחב. תיאטרון כזה בנוי כלפי פנים, 1980,Maspero"L'Opprime", ספר באנגלית על ידי ערבי בישראל. מכוון אל שיפור של תהליכי התפתחותו .Paris בעזרת סטודנטים יהודים, ערבים םנוצרי שלו-עצמו. הקשרים המיוחדים שנוצרו בין (8) Augusto BOAL; "Stop! C'est ומוסלמים, נאסף החומר המאפשר תלת המשתתפים והתוצר המציאותי , היום-יומי , Magique" p. 150. ביטוי לכל מגזר ולכל קהילה בישראל • יוכלו אולי להוות סמן לקבוצות ןתיאטרו הסטודנטים המשתתפים בהכנת החומר הם מן הסוג הזה, במדינות אחרות בעולם, c'estPeter Brook "Le diable9)( אלה שלקחו חלק בפרויקט הגדול , וחשו הנמצאות במאבק ובעימות אלים. זוהי Actes-Edition P.61-L'ennui" Sud-papiers, 1991, Dijon. בשינוי שהתחולל בתוכם ובנכונות .לעזור מעבדה הבוחנת את עצמה, לצורך תהליך הספר יופץ במגזר הערבי , יבשטח השתנות. • ביכליו גרפיה נוספת האוטונומיה ובמדינות ערב. הערות Eugenio BARBA and Nicola1)( - בזמן האינתיפדה, בתקופת מלחמת SAV ARESE. "The secret art of the performer" A dictionary of (1) Augusto BOAL: "Jcux pour המפרץ , נכתב מחזה בידי סטודנטית theatre anthropology, published acteurs et non-acteurs". Pratique מאוניברסיטת תל-אביב, שעובד על-ידי by Routledge, London and New du theatre de L'opprime P.13 , Ed סטודנטים יהודים וערבים, במסגרת לימודי Maspero.1991. FrancoisYork, התיאטרון בטכניון. המחזה "סולם אל סאלאם", עוסק במערכת יחסי עובד-מעביד ,)2( המפגש כולו צולם במצלמו ת וידאו , ע"י )2( דן אוריין: "תיאטרון בזמן אינתיפאדה", מט"ח< בית-בול, כולל הדיון המסכם עם '.'המב" מס. 135. עמי 19-36, <ירושלים, 1994(, ויחסי אהבה בין בחורה יהודיה לבין בחור הסטודנטים . ערבי מן השטחים. ההצגה הועלתה תיקון טעות בגיליון 190-ספרד , פורטוגל , דרום-אמריקה, נפלה טעות ברשימת הקרדיטים: טל ניצן-קרן היא שתרגמה את השירים ב"דון-קיחוטה", וערכה את תרגום הפרוזה. 42 "•••••גליון 191 אריאלה ובחלול-וימנ נוצח אחר נוצח קדח רהאו ~' גן•פ 1 11-ft~ ןt.ר~\ ספר ראשון; שירי אשה רגישים ' וכובשים בכנותם הווירויית. אסתר איידן ער ציפת גוף ו ןגרעי ספר שירים חרש. שלב נוסף בהתפתחותה של המשוררת. ג1פ•ן ~ ~וןt. ןt.ר~~ ··· ~".~. Y/t , ~ ~,ג~ טובי לין-קמנץ םבן-שלו בגוגיף שנפ ספר ביכורים ~_,.~ ~ ;1 - t:lji י fllJ l1l:i!~J ו !ו !I•1)i} • חברה • ביקורת •ןורבaא·ת• אמנות • • ספרות עברית - מה שקורא .מיטב הספרות העולמית ~ הכרות עם ספרויות האיזור ~ מעורבות חברתית המתנה חיפה רביות lנ f י lנ f ו !