!חדש! במפרייע m ~ןן הודר ץפל םקרצ-שיף עודו וופעהרשלו n נ w ו· מ רמחזו םשירי למיכא ןויי לכ םהנחלי םחולבי לא בחל -· סיפור י ם · 15 17 20 22 16 21 51 51-50 שירים טוביה ריבנו עומר ודלמן אלה נונק יובל געלד בנימין רדובסקי רחל פורמן אלבז אמץו דפני דלילה מסל גודרון געלד מאירי אלפדר כהן ששןו צחייק 5 19 19 24 33 34 34 35 35 36 37 שמעון מרמשלטייד 37 שבער: חדר העבהדו, צילם טוביה ריבנ;ו ארה עמ' 32-28 ענת עופר עופהר שלו עדינה מור-חיים 38 38 39 יוסי ברבע על אזרחות בין השורות, מבט ביקורתי על לימדוי האז m ות בישארל מאת הלל ורומן עמיחי חסון 39 יעהר בן-דדו על יורת האש' מבחר _ שירים מן העיזבון שהותיר שמעון רוזנברג 45 צביקה יעקבי עמית משען 47 יוסף כהן אלןו על ציפור על בד מאת עצמון ד' יניב יפה מיטלפונקט על מחרוזת אזמרגדים מאת מכבית מלכיך סיפורים אלון שהד, זיכרון ידלות 48 רשימות, מאמרים דבוהר נץ, 8 = 49 3+4 עמיר עקיבא סגל: משוררים קטנים וחביבים ליאת סירס: הגוף כאנטומיה של עוגנ, על שירתה של ללי ציפי מיכאלי טוביה ריבנו שיחה: הפלא הזה, אילנה סובל עם צביה ליטבסקי רפי וייכרט: חיזיון נדיר גיא פול: האנשוי המבקש הלימלט יונתן בדג: שלשו הדקות של טוביה ריבנו 28 קציעה עלון: על המדווס הרך שבירת צדוק עלון 28 29 מדורים ענת שרון-בלייס: אור אורפאי 30 ~יש~ משה ב' יצחקי: מילויו של הלא כלום באי-הידיעה 31 הפינה הצרפתית, צביקה שטרנפדל: אזמרגד ז'אבס ליאת קפלן: צצולת חצוה את חלוני 32 מאות, רפי וייכרט: מקבילות על 2, גיא פול: על ידל מאת עדי עסיס עול בעד הפרצה שבאווי,ר ביקורת ספרים מאת ענת חנה זלער יחד אביטוב על חתיכות הץע הקטנות של אלוהים, אנתלווגיה מסגנל רבקה שאול בן צבי על בית השמחה מאת אידית וורטון 6 7 חצי פינה, רוני סומק: אלכסיס נרנו, תרגם דניאל פלורנטין סופ"ש שירה, ליקט ושרם דדו אזלו: מדרכי גדלמן, גנה מרקמן, ישראל ויסלר על הפרומושיקאים מאת משה גרנות 8 יהדוית דריגס, ישראל בר כוכב, חמוטל בר-יוסף רבקה שאול בן צבי על אותיות יהדויות בספריית פושקין מאת מצד זה, עמוס לריחן: על נלסון מנלדה, על האנתולוגיה סוף רפי צירקין-סדן 9 העולם, מבחר מהשירה האקספרסיוניסטית הגרמנית עודו עדינה מור-חיים על להגתשר חכם מאת אלישבע זהר-דייך 10 יצחק כבימיני: מיתוס התעובה והגשמתו, המשך מגליון קדום ןד יהב על אסירה באץר חדשה, סיפורה של המהגרת עזרא לוי, צלם פאוטי חנה סנש מאת רותי גליק נעמה ארז על מלכת כל המחלות מאת סיהדרתא מוחרג'י iAUן 77 ירחון לספרות ולתרבות 11 12 המצלות עתרן 77 בתמיכת: משדר התרבות הוספורט, מינהל התרבות הערוך המייסד: יעקב בסר ז"ל עיריית תל-אביב יפר - האגף לאמנויות עורכים: מיכאל בסר, עמית ישארלי-גלעד המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ראינה מחזיהר כתבי יד. חבוי המערכת: שמעןר בלס, ופי רייכוט, טקסטים רצוי לשל m בקובץ וודר, כצרופה. עמוס לריחן, אסף מידני, תמר משמר, המר"ל: אגדות סופרים אומנים לקידום הספרות הותרבות Iton 77 Literary Magazine First Editor: Jacob Besser Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas, ששןר סומ,ך ורני סומק, אריה סיןר, יובל פז, דורית פלג, עדדו פל,ו שלרם צובי, יעקב שי שביט עמותה מס' 580073575 רכזת מעוכת: גילה שאלו מעוצת המערכת: יצחק ארובךר-אררפז, טלי שרשצרוטיין www.iton77.com • iton77@actcom.co.il Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom Ratzabi, Arie Sivan, Sasson Somekh, Rony Someck, Jacov בסר, משה דרו, א"ב יהעשו, אריה סירן, ש' גיארו שהום המערכת הומינהלה: טל': 03 5618271 ת"ד 51208 ת"א 67137 Shai Shavit, Rafi W eichert m בי מו~ה, שכדאי לשאת אליהם את המבט . ובעניין נשיאת המבט אל השיהד, עמיד עקיבא סגל מנסה לנסח את תפיסתו באשד לתפקיד השיהד בישראל. סגל היה מצפה מן השיהד לבעוט בצררה מוגדרת יותר, מה שלדעתו הצליחה הפרחה לעשרת הושיהד עדיין לא . הדיןר הזה כמרבן אינו חדש . נדנד למשל, כמצוין בספדו של דפי צידקין-סןד (דאה מאמר בגליןר זה, עמ' 9, על זיקתו של נדנד לספרות לומחשבה הרוסית) הסתייג מטשרניחובסקי כמשודד, כי לדעתו כתב האחרןו על היופי בלי להיות מערוב בחיים האמיתיים, זאת בשרנה מביאליק שהיה משודד מערוב. בהמשך הגליןד מתנסחות האמיתות הפואטיות של צביה ליטבסקי שול ללי ציפי מיכאלי, כל אחת עם תפיסה שרנה של האני בשידה, ושרימתה של קציעה עלןו על המשודד צדוק עלןו בוחנת את כתיבתו בהתייחס לקר של חברות "עדם-פאוטיקה", הושיהד המז m ית, המעודדת ויכוחים ומחלוקות. מדגשים הם שידיר של בנימין דרדבסקי, יליד 1927. דדובסקי, דב ואיש חינו,ך חי מאז ומתמיד בארצות הברית, הועברית שלו היא אם אפשר לומד כך - "עברית אידיאלורגית", שנלמהד בבית ציוני שהאמין בתחיית השפה. הוא כתב שירים בצעירותו שוב עכשיו לכתוב. ובכלל, רנח;tפ מניפת שיהד מגוונת בגלירן זה. קראו ראדר. והשאר, הריהו לפניכם. שרימות, ביקורות, סיפורת הומדודים הקבעוים. • עמית ישראלי-גלע,ד מיכאל בסר ... בימים האלה שבהם מתחיל לפעלו החוק להגנת הספחת הוסופדים, אר כמר שמכנים אותר, "חרק הסרפדים", מהומה דנתי משתררת ומה שהיה אמוד להיטיב, מאיים לקרם כגלום על יצוריו. השמיכה הקצהר מדי נמשכת רמתמדטת בין החנויות, המפיצים, המר"לים, ושרב משתכח הכותב, כפי שהיה מלכתחילה. על משודדים כמעט בכלל לא נאמדת מילה. ספריהם לא היו ב"מבעצים", לא יהיר במבצעים, הום ישובר ויידחקו למדפים בשלוי החנויות, כך בדרנם. גם כתב העת שלנר מתקשה למצוא לו מקרם על מדפי החנויות. אנחנו יעדוים שאנשים מחפשים אותר, ופעמים דנות נמסד לנר שאינם מוצאים. מדי גלירן כתב העת שלנר יוצא אל מחסני סטימצקי, אבל דרכו משם אינה ממש בדוהד. לפעמים הוא . מגיע לחנויות, לפעמים לא, על פי דרישתן, ואלוי לע פי דרישת מי שדושרים אר מי שמנהלים את הסניף. אבל לא לצורך התנגחות בשרתות רבכ m ן הבלתי מוגבל נכתבים כאן הדברים, אלא הם יותר ההדוד על הספרות בכלל ערל השיהד בפרט. שהיא מצד אחד פר m ת ונכתבת ומתפרסמת, וקמים כתבי עת חשדים וערננים, רגם בשדת יש לה מקרם נדיב, ובכל זאת, איכשהו, היא כל הזמן נאבקת על הכהר, על תפקיהד, על השפעתה. ... הגליןד הזה פותח בשלשוה שירים חשדים של טוביה ריבנו, ומקדיש מקרם נ m ב למשודד הוותיק, שמלאו לו תעשים שנה, עודיין כ m ר הפאוטי עמו במלאוו. כבד אין ד:;;גים עם דיננו וכמותר על בימת דרדר. לצדו - ובמלאו כוחו הפואטי גם הוא - חיים גרדי, שניהם כזרקורים הזמנה \'"-;-·----,_,.,, ל ' ?די> 1')·-- השקתהספר \. <>י"' ~ ~----ץכ"'י .o.ןו..יק,, ;ס -~., הפרףמ~שיק א כLי-····-~'\\ ך,~יזו . י?' :;.--:.----- \\ ~~-~~-. " :,נ~:א~שמ ··~----:~ יתקיי ם ביום ה ', ד 1 באדר ב ' תשע " ד )014.6.3.Z( בשע:ר 19.30 בבית הסופר / רח ' קפלן 6, תל-אביב על סדר היום : • התכנסות וכיבדו קל +בונות : • המשורר הרצל חקק , יו' i ן אגודת הסופרים + גב ' עמית ישראלי-געלד ' עורכת תכתב-הע וההצואה לאור -" עיתון 177' +דברים : + עו '' ד יואל ריפל + הסופרת ד " ר דורית אורגד + פרופ ' זיוה שמיו • הסופר אהדו בן-עזר + דברי תדוח ;משה גרנות ; מחבר הספר + קטעים מוסיקליים : תלמידי מגמת המוסיקה לשביה "ס א ' לאמנויות בת"א, בניהלוה של ד " ר רות ץכ הכניסה חופשית חני ון ללא תלש ום ברוחב ליאובודודדו· •ונצ ' י ממזרח לבניין הסוכנו ת -T : ",'-: " : 'T: טוביה ריבנו הלוויתן של צבי קליין דושיח בשעה 2 בלילה שפעת פרחים ~אס ~ןח;ק ~יזה י~י! ~~עת ~ןחים, ~רדס ~ת סך~ה. t'ל ~V(iZ קש. פרחי הנפש נבל הגונים / ' ח V?·סבrס ~~רס ~י ס~ךם ע.ץ ס w הך. ע~~י t' סה מ~נו ~t' ך~ז Wל ע.ץ על ~ב ןס/oל ~ד ~חד, לV(~ה דרים, V( גי ע,~י~ים. ;מ~ ס~יד. ס~יד לV(~ה דרים? ~V(jZ קש? ס~·~ על .י t' ל תא~ו ?ה~ י~pז .ו~~~?ו~~~ t' ל ה~~חש. ~ל ~י סך~ה ז:ז~ים. ~ין חיא הע.זה ,ש~~ס ~ין הע.זה ה~~ ?~ד~ל ~חבו ~;א i· זה .ו~~~ ~ל רנוד כ; . רע ~רד ל~~ת ס~ זה א;חז ~זה. שום לשה לא גיי?tיt ~עם .ע~~ ןק ל pt' ו;~ה ~ליס לי סך;?נpז~9 ל;בק~ה י~;מ~;מ~ ש r~; ט ?ה.ל~~ ~ל ס~לים ןק ת;סב;ת. ומאחו י;תך עבהר המשפחה ליוג;סלריה.;מ~ ס~ח;ק .ב~~~ :,•'T.. ז:ז -·: זז ::-: ז דם ושכח t' סה ?ט~~~~ ~י ס r.ה. · TT ~עם ה~אס לי ק~ו ,תי~~ך~~ ה~~ ה~לס~pז ס~~~ · ~~ ו ~ין ה~~עו ~ i ע.י~י i ~יזה י ' ~י ססךד ס r. ה. עד הי;ת; - לאך;ת םי~~ק~~ ק~~ים Wל ~ד~כם, כת'ם, אדגמן, כחל, צח.ב, ירק, סגל, לבן ?ה~ ~די ~עם הסיקt~~. ר~ת ס~ח~ה לע אר עךל סא. T T T T TT :-T זבח אלוי. ~חירים ו~~ך~לים, ז;חרים ךקחים -' "". ~ל ~?i ל t'?-ט t' ט ~ין לזה ס;ף? ~ת ז:ז~י ~~io/ סהך;~ים .ו~~~חים ~~ךי i ל t' ט, ~.ש ~נוע;סי i ל t' ט, ~ין iלכ~ ס~ךם ~לי ?י~'י ~~עת ~דחיס, ~~עת .~ןחים ךiונר ~לה ד~ךה. ~ין הוא ~כלi. ;מ~ ~~עת ל~~עת ~ע.ץ ~;צ IJ ~לי סזדות .ת,?ך:ב~ס ~זf~ה .ה~~ל ~לי סזדות סס;סךת. ~לי ~~הו זp~~~הו ~סא;ך סהוא? א~~ ' · ם ~סרס ~ה ?ונ~~~ ל~ן? ,ן~ ?ה~ל~מ ' ז:ז ?ה~~ ~לי ז~ן? לא 7ה; Q יף, לח~ןע? ~זf~ה ל~~ה ?ת;ח~ תמיד פח;ת תמיד פח;ת ' T ' T ' T עד ~ין ?ה~ ע.ץ ס w הד ע.ץ ס w הד T ~יז .ה p ל;ם במלאת 90 לטוביה ריבנו t' סה ?;ךדiנ ראה עמדוים 32-28 ונואר-פברואר הספרות לשהם, אין פלא ששלשות היצורים המשתתפים באסופה, אוסמך סמנן, מדיאמה בה שוייה המירו קן, לא דק כותבים בצרפתית אלא ממענים למשעה את יציחתיהם לעיניים זחת יותר מאשד לעיניים מקומיות. עם לכ העניין שמייצ m האסופה, היא אינה קלה לקריאה למי שאינו בקיא בתלודות ובתרבות סנגל. לקריאת החמן "חתיכות העץ הקטנות לש אלהוים" צרוי להצטיי,ד לפחות בתחילתו, במפת אפריקה. סנגל עבהד שינויי גבלוות דנים המקשים לעקוב אחדי ההת m שות. לעהילה מת m שת אמנם בסנגל, אלב לכתובים משתרבבים משוגים וכינויים נוספים לש המדינה מהתקופה הקלווניאלית כמו "סאדון הצרפתית", שהיום היא מאלי, "בני מבאו השמש" עודו. לבלבלו לש הקואר לעלו לתחם גם הלבבלו התרבותי הו m י לש תשובי סנגל עצמם - מוסלמים (האסלאם הגיע לסנגל במאה ה 11- ויותר מ -92% מהתשובים הם מוסלמים), הנלשטים בידי נצורים לוומדים בבתי ספד זדים. לא תמיד קל אפאו ללצ m את המחסום הדתי התרבותי, הן בגלל הגיית השמות המסובכת של הגיבורים, הנופים הומנהגים. אחרית הדבר המאלפת של לין לשד, הסוקרת את תלודות סנגל, מלציחה להבהיר לא במעט את התמונה לקואר, אולוי במקהד מי m ד זה כארי היה להקדים אותה ספרות על קו התפר חתיכות העץ הקטנות של אלהוים, בחהד: לין שלד, תדגמו מצרפתית: עח שלח אוביטל ענבה הצואת אחחת בית 2013, 575 עמ' את הסיפור (בתוך האנתלווגיה) "חתיכות עהץ הקטנות של אלהוים" קארתי בעשה שפצרה בישראל שביתת האחיות שהסתיימה בפשהר שהבטיחה להן 12% תוספת למשכו m ן. התשובה על השאלה האם גם פלעוי הרכבת בסנגל, שבהם עוסק החמן לש אוסמך סמנן הסנגלי, יזכו לקבל אחחי תוספת או כחד בין עהיניים בעקבות שביתתם הצומחת למדי אז m י תתקלב במהלך הקריאה. הגם שמחבר נחמן המת m ש לכאוהד בתרבות זהד לחלוטין מזו לשנו, הוא מגלה עשלום כמנהגו נהוג: פלעוים עוובדים תמיד יתלוננו על שכדם המקפח ויצאו לשביתות בלכ m בי הגלובוס. שביתות כאלו הן חלק מהכחניקה העיתונאית. השאלה האם אפשר לדק m מהן גם ספרות טובה של ממש, לפתח דנ:ו שכן לכאוהד ימי הדיאליזם הסצויאלי הספד m י חלפו הקארו העברי, שאינו מכיד את ספד m סנגל, אמוד להסתמך כאן מזמן ופג גם תקופן לש סיסמא m "פלעוי לכ העלום לע עטמה לש עורכת האסופה . מתקלב השורם שהעטם הוא טוב התאחה", ויותר מכל, האם ספחת כזו לרוונטית גם אלב אלוי מעט שמדני. לששות היצורים המשתתפים כאן נלודו לקואר בן ימינו. התשובה היא חיובית עם הסתייגויות . בשנ m העשרים לש המאה הקדומת, שוניים מהם כבד אינם גם בספחת הישארלית ניכ m בשנים האחרונות בחיים, אולוי חבל שהאסופה אינה כלולת גם יציהר של סופד מגמה בחהד לש חזהר ל"ספתח חברתית", אם כי מהדוד העציד יותר. בבחיהר הזו לש הקלאסיקונים חיתה כמדומני בסגנןו מדורני הרבה י m ד מזה שאפיין את הדיאליזם לעורכת האסופה אג'נהד בדהדו - לשתף יצירות החשופות הסצויאליסטי הספתחי לש פעם. את לבבלו הזהות של תשובי סנגל ויצוריה, בקו התפר שבין "חתיכות העץ הקטנות של אלהוים" האו סיפור קלאסי קלווניאליזם צדפתי לשבטיות סגנלית, בין השלוט לנלשט, בין לע שביתה ה m אסןו בעלום השלישי, סיפור המבוסס השפה הצרפתית לשפ m הילידיות, בין שפת הכתיבה למסוחת על שביתה שפצרה בסגנל ב 1947-, שתדמה מן הסתם האוארליות (בכתיבתם, היצורים מסתמכים לע מסוחת אוארלי m את תחמתה לכך שהמדינה המערב אפריקנית הזאת, 6 שחיתה תחת לשטןו צדפתי במשך כמעט 300 שנה (החל מ 1677-(, השיגה לבסוף עצמאות 13 שנים לאחד מכן. החמן, אחד מלששוה שנלכלים באסופה שארתה אוד שבם זה, משקף את המעבד עששתה אפריקה מקלווניאליזם לפוסט-קלווניאליזם. במתכןוו אינני נוקט כאן הגדהר לש עצמאות, שכן היציחת הנכללות בקובץ לא משקפות עדיין עצמאות תרבותית אמיתית. סנגל, אחת המדינות העניות בעלום, השיגה אמנם עצמאות לפני 52 שנה, אלום עדיין מחצית מהתקציב השנתי שלה נעשנת לע תרומות מצדפת ומהאיחדו האיחפי. הדמויות לשבשות החמנים שבאסופה, מונחת, חשובות וגם כ m בות צרפתית, ויותר מכך לששות המחברים עצמם. נשאלת השאלה, כיצד אפשר להיות באמת עצמאי אם הנכשב ממשיך לכתוב בשפת השליט לעשנה גם כשהוא כבד יכלו להשרות לעצמו להשתמש בשפתו שלו? שפת הכתיבה של סופדי סנגל היא סוגיה מורכבת. תשובי סנגל, שמספרם אינו עלוה בהרבה לע 13 מיליןו, חיים במגלד בבל לש שפות - לא פחות מ- 36 שפות, אחת-עשהר מהן מקומיות - כך שהדבר לא הותיר כנארה בדיהד ללשטונות העצמאיים אלא לאמץ את הצרפתית שכפת הדיבור השרמית לש (וגם את הפדנק כמטעב), לוסופדים, מסיבותיהם, לאמץ אותה כשפת כתיבה. קשיי התקשורת בין הסנגלים מומחשים לא פעם בלששות החמנים, שכהגיבוירם עובדים מדיבור שבפה אחת לשנייה . הגם ש 43%- מתושבי סנגל משתייכים לשבט הלוווף, שהאו לעב דיאלקט משלו, בני הולווף שבאסופה מעדיפים לדבר צרפתית, הומשכילים שבהם גם לקאח בצרפתית. כך למלש מנהיג השובתים, בקאיוקו, שהאו מעין לך לונסה אפריקני, המקומם במקהד זה לא את עובדי המספנות בגתסק אלא את פלעוי הרכבת נדקר ובתייס, האו במיהד דנה אויב הצרפתים, אלב אפשר לכנותו בנקל אינטלקטאול צדפתי. וגם הנעהר נ'די טוטי, המאהובת בו בזכות השכלתו, מעיהד על עצמה שהיא מכיהד את מפת איחפה טוב יותר מאשד את מפת אפריקה. "היא לא קארה מעלום ספד פדי עטו של סופד אפריקני, חויתה בט m ה מארש שקריאת ספד מה לא תתרום לה מאומה" (עמ' 190(. מתוך עמדת מצוא מאת לש האינטלקטאולים הסנגלים לע עצמם לעו גליון 373 מקומיות), בין אסלאם, בצחת m ילתיות, בין העיד הגלחה לכפר המבדדו (כשעבים אחח מתשובי סנגל חיים עד ימינו בנפדים), בין האליטות לפעולים השחורים ת m י משמע, לוא פחות מכ,ך בין גברים לנשים. אום אכן זו חיתה האג'נהד לש לשה הדי שהיא שהיגה את מט m ה. החמן לש סמנן האו אלוי האנכחניסטי ביותר בסגנונו מבין השלשוה, אבל בזכ m התמה המרכזית לשו - השביתה - האו עדיין אתיבדסלי. זהו חמן אתני כמעט מקרסיסטי המתפתח בהרדגה אל סיום הלעלו ללכאו אותו בהגדהר לש ספד m מגויסת. הדמוי m לש המנהיג האניגמטי בקאיאקו שול מאם סופי, מנהיגת קומנדו הנשים, שמרכלים לעיה שהיא זונה, מסקרנות מאדו את הקואר, אולוי אף היו יכלוות לקבל פית m גלח יותר. ריבוי הדמויות נחמן לא בהכרח מש m אותו. "מכתב אחך לכ כך" לש מדיאמה בה עונה להגדהר של ספחת פמיניסטית אפריקנית. האו מספר את סיפוהר של אלמנה אום לתריסר ילדים, המתאבלת על מרת בלעה האהוב הובוגדני שמצא לו אשה שנייה. מדיאמה בה וסמנן עוסקים בהרחבה בבעיית הפלויגמיות האפריקנית, שהאסלאם מתיר, שומציבה אתגר קשה לחיי המשפחה. סנגלים דנים באסופה נפדרים מנשותיהם ומשאירים אותן בחוסר כל, קד על מנת להקים תאים משפחתיים חשדים והחד חלילה. סמנן לא חוסך שבטו מהקלווניאליסט הצרפתי, בעדו מדיאמה בה שוייה המירו קן לא עלוים כמהוו על בדיקחת בביקורתם על הצרפתים, אלא מתאדים את השניות הומתח בין המסתרו האפריקנית הותרבות המערבית. אהבתי במי m ד את הפתיחה לחמן "הרפתקה בערפל" לש קן, המתאר את נפתלויו לש ילד אפריקני תחת החינךו המוסלמי. היחמה לתרגם יצירות מעלומות m וקים היא בהחלט ברוכה, צודיך לקוות ש"אחחת בית" שביתוף מרכז תמר גלון יתרגמו חמנים ממדינות אפריקניות נוספות שהספרות לשהן אינה מוכרת לקורא העברי. • ירןו אביטוב קשקשו יכנפ ,הבחל ת"בי "השמחה הכטרגדי תמודרני תאידי :וורטןו תבי ,השמחה :מאנגלית תעידי ,שורר תהוצא רכת 2013,382 'עמ םאקדי דאוומ תשהופע תבי ההשמח )1905( הבתרגומ ההיפ לש תעידי דשוד אהו החגיג .ספרותית ולפנינ ןדומ תמופ ,קלאסי רבהי ,עושיר ידוו החוכמ ,שונינות קהמעני תחוויי הקריא העמוק .אוינטנסיבית תאידי ווודטן תהאמריקאי הכתב םרומני ,דנים םשהמפורס םבה אהו דעין תהתמימו השזכ הלגרס תקלונעוי .ידועה דמח אאפו הששמ ואינ וידע ,בישארל ףא ההשתייכות תלליג יסרפד תהמופ רכמ ,בלזק ,פלרבד הפרנטנ יוהנו סג'יימ ר(חב יאיש ,שלה השכתיבת השרנ דמאר .משלו) ןרודטר האינ פסר m תחדשני המבחינ ,צורנית םוחרת רהקש יהאינטדטקסטראל ההז שמדגי םהבלדי לש יאופ .וגולד הדבק פשאד תהציני אל החית המחמיצ רמחז לבע ,הןו הוהחמצותי ןבדומ ןה תטכניו אלו .ערכיות ,רוניה רכמ יליל ,באדט תנילצ סמאונ חבכו הרבדי ,ומחוותיה ךא האישיות תהאלטדראיסטל תמנוגד םלאגאויז לש יליל הוגודל בטו .יותר יפאנ תגיבור קפאר דמנספיל לש ןארסט תנאבק על הערכי החרכ ,באהבה תזא םמשר השבעלומ לש תהמחבר ת(ראשי ההמא (התשע-עשהר שי דשכ שועונ .הלומים הגיברחתי תהתרו דאח לבע םמתאי ןה תנפשו תפשוטו תותמימו ,יותר ןהו תחיו םבעלו ימשפחת ברח m י םשערכי םתופסי רב םמקר .חשוב יליל טבאד תלערמ תזא אהי תדמו תמורכב ההחי םבעלו יהחברת תהמערו לשע ףס .המדדרניזם החצוי ןבי תנטיו שנפ ,סותרות ןשחלק יפד ךחינו תמערו תודמו םא תנלצני ,ודיקנית אהי תמרחפ ןבי תעלומו םחברתיי םשוני הראינ המכ רשוש ףא אל דבאח .מהם יבעינ ןהדומ ההז אהו הטרגדי ובאות ןמרב השסוג תזא רהוגדה הבספד לש הדודותיא קקדר תיסדוו ,הטרגדיה בהמרחי תא גמשו ההטרגדי דמעב הלסוג ,הדרמטית סומבס ראות על הארבע :יסודות המעש ,מביש ,סבל ההנד רואישו שמחדו של .ערכים התקופת רניכ הבצירת תלמוסכמו ןהדומ לש ההמא ה"מעש "מביש אהו ואירע להמחלו תא ההעליל הטרגית, :התשע-עשרה הכתיב תדיאליסטי ,מימטית ההמציב תא רואיכ אדווק ההמעש לש רהגיבו יהטרג .עצמו ןכא ההמעש תהדמו לע ערק יחברת רעשי תבאמצעו דמס~ לכ דיוע שהמבי במורכ תמששרר של תהכפשו תעוולוו תשמחלול .ומתערב ההלעיל תמתחרש לע ערק ההחבר ההגבהו רבני רבעיק תדמו תזדוני ,אחת הבדת ,דרדסט ךא תמתרחב קיור לש ישלה ההמא ההתשע-עשר ה("התקופ (הזהרנה" הלחבר ,כלוה תהמתכחש ילמ .שנופל הוחלק .באירופה הבמרכז יליל טבאד דשנלוה רלעשו להסב יהטרג אהו הנחלת של יליל ,באדט תהמגלמ תואנינו םטע רהועיקןו יהקיומ לש החיי והא ועידן יאסתט הבאישיות תתכונו תמעודדו תהשתאו ,הווקרה דיח םע לש יחי .מותרות יאחד תהתרשושו ההמשפח תומר ההודי תחלושו שנפ ,ניכרות תשמדדדח הארת לא .התהום הנחשו יליל סלפל תא הדרכ םבחיי תבאמצעו לבע .עשיר תבראשי רהיציה אהי החזק תואופטימי ההסמוכ רבט m ה םבינתיי אהי תמתגודד תבבי תקרוב המשפח ההמעניק הל ,בכוחותיה ךא ךמהל םהאירעוי אמבי הארת םלשיאי לש הקצב ,מוגבלת תוסרבל רמהפע ןשבי תהכנסו תמצומצמו בסל .וייאשו הלנטיי תלבזבזנו ,קיצונית תתלוד ךחינו ילקר וונטל הההנד תמבצבצ רלאוך ןהדומ ,כלוו רוקשוה תבחבד~ םע .ערכים אהי תמוותר לע םנישואי סללרדנ חסל םהמקסי לבע תהסגלוו ,החורניות ףשא אהו הנמנ םע ראות דמעמ ,חברתי ךא למסרג דלהיבל וממנ ףלוהשקי ועלי .באירוניה ובהיות לבע יאמצע םקיר ,בינוניים והא לנפס ןכחת שומשמ קד .ידיד תבמרצו ההעליל המכשיל יליל תא העצמ ושרב בשר תומשחק םלידיה לש ימבקש .עדתה וררדטן המפליא תלעשר תבבניי העליל ,מחשובת דאש לכ הפרטי םמתייצבי םבמקומ ןבזמ והנכן םובמקר .הנכןו ךכ שלמל השהרת לש יליל תבבי חסל הבהמתנת ,לרכבת המציב החלוי הארשונ ךבתהלי ההפגיע הבשמ .הטוב הלמדנ ,האירוניה וזה ךתהלי אשמבי ףלבסו ולרתיעת לש חסל ועצמ ימהדימו רשנצו ,לה ילב תלעד רזשה ידימו ישקר לשהח םלהתרק תבעקבו תרכילו תשושרר לש .אי-הבנות הדמות של יליל טבאד תמהלכ םקס על רהקוא גבמיזו לש ייופ ,נדיר םקס ,אישי תהליכו תמעדונו לשוכ דק .ונוקב חס m ,אשליות תמתייחס יליל םלגברי םלונשי לכא םכלי קבמשח טשחמ םמתוחכ רבדך לא ,העשור ךא ואפיל אהי האינ תשוקל יכארו תא ,הרעו םהאינטרסי ,והרגישויות ךרכ אהי תמבצע םמהלכי םאומללי םשחוצרי תא .דינה ההבעי הנעצר ובאות דרוב ינפש קעמו ףששוא םלחיי של תחידו תואותנטיו הלומ חשסל המכנ ה"הרפובליק לש הד m". יליל המנס רלהתנכ טלהיב הז של ,אישיותה ךא םזרמי תת םמעדוי םמכווני תא ההתנהגות םומכשילי הארת ךבדד לא .מטרותיה רבתיאו תהמורכבו תהנפשי תהזא ההגיע וררדטן םלשיאי לש תיכלו .ספרותית הנאר ןשהדומ במתכת םע הכמ תיצירו :ידועות םע דירי םההבלי של ,תקריי ושבמרכז יבק ,שאדפ היתומ העניי ההמנס אלשוו חלהצלי תבאמצעו הירפי .רכישחנותיה פאדכיטי ההיתומ ההעניי עמופי םג יבג' r ראיי לש טשלדו ,בחנטה ףא רשהגיבוה תמתנהג ןבאופ השונ .בתכלית תסצנ סהכמעט-ארנ תבבי ההשמח המזכיר אל טמע הסצנ אבהחט וועונש ,לדרסטריבסקי השב הרוני תמצוא העצמ תביחידו םע בסררידדיגאילר דחס .המצפןו םתכני ימסיפרו דג'יי ןארסט ףא םה םנרמזי לאצ ,ררדטןו דובמיוח דהניגו ןשבי תאותנטיו תאישי ןלבי םנישאוי רלגב יבלת .מתאים ןסלד םרע תב ודדות ,גדטי םאלו אהי המגיע אלשי העצרמת תהרגשי תלקאר ףסו ,הדומן דכאש החיי ,ומעשיה רכמ םג ,גולדה םנשקפי דלנג העיני לש יליל תבבהירו .אכזרית ךסמר הלקטסטרופ עמופי םג רהאישו .המחשדו המעש בטו השעשת דבעב שלוב תנוכחו תפתאומי ,עזה קומעני הל הכמ ירגע קעומ קוסיפו םשאינ םדומי לכל תלחוויו דהעב .הרדדוות אהי םג דויתה לע המעש לש יגילו השהי יעשו שלהכפי תא ,יריבתה ךובכ ראישה םערכי לש ריוש .ואמת דאח םהנושאי םהבלוטי ןבדומ אהו ההמחא תהנשי לע םיכלות לש םגברי תלהשרו םלעצמ םדברי םשכבצדי .מנשים האל תחייבו תלהיו תצעידו תויפו גלוהשי ןב גזו .הלום האנרגי הדנ תמושקע הבהופע תחיצוני םג רלצוך תהפגנ רעשו םרג יכביטו ולחפצן .האשה ימ השאינ קמספי היפ רא ,עשירה פת m םי הלפני ישעד תההתנדבו ,החברתית עוד דומ ןגולד לש םנשי דממעמ .הפעולים במצ ההאש רקשו אלל רהפד דבמעמה יהחברת ןומכא םג ,בנכסיה ךא םג ההאש ההעשיר אהי דעב ,החבהר הוקיומ יהנפש סמברס לע יהדימו הנכון . ףהכס אהו םהגוד בהחשו ,ביותר עומופי בכמרטי ,מרכזי דלצ במרטי יהיופ .הנשי םאסיי עבקט רקצ תלהמחש הסגנונ יהסוגסטיב לש .ררדטרן םהמשפטי םהספרדי והלל םה קחל המפסק תמצרפ ידימוי :חשוך ,"פעם דבאח םהבתי השהתאחר ,בהם המצא םתדגו לש ת'נוטר 'החסד לש ,אייסכילרס הדומיונ הנשב הבתמונ דהמפחיה דע האימ השב ,ארדסטס במאר m ,האורקל המגל תשהציידו תהנקמניו תהרדופו ראחדי תישנו םלפעמי בוגונ ולעצמ השע לש .מנוחה ,כן ראפש תשהפוריו תישנו ,לפעמים לאב ןה ןישנ, ןה דתמי ןישנ תבפינו ,החשוכות תוכע והתעודד קשוקשו זהברל לש ןכנפיה דמההד "במוחה '(עמ 175(.• הרבק לשאו ןב יצב רינואר-פברוא שלוש אחיות יפהפיות וגיבורים צביקה שטרנפלד - הפינה הצרפתית אחרים משה גרנות: הפחמושיקאים - תמן סיפורים, הצואת 'ספדי אדמון ז ; אבס עתןר 178 ,2014 ' 77 עמ' שיו ללשרזזגה - מתום תמהים היום, בגילי המופלג שכהזיכןח האו כבר לא מה שהיה, אני משתלד לקאור ספרים שיש להם שם פשטו, כדי שאחר כה אם ישלאו אותי - אזיה ספר קארת לאחחנה - אולכ להגיד את שם הספר לבי שאצטךר להציץ בפתק. היינו לששה מתים • •• T : • T לספר עם שם כמו "הפחמשויקאים", לא היו שום סיכויים שיגיע לידי לוא יעדנו מה נאנז ל ri ~ש -.::::. T "ך- :T•:'::::-: : אלמלא היה למחבר שם קל למזכר הוודות לכך זכ m י כמה נהניתי משני ספרים אחרים לשו, האחד האו זקחזרוים הושני האו." נו טוב, לא חשוב. הפחמיקשאים הם גיבירו חמן הסיפירום החשד לש משה אמתדוי נטענ~וזת: מהיוום קרמת חיים מ m קת ברות פנים. יצר לעההלי ענץו יבן הדמויתו המלתוו את הספר ניתן למצאו לששו אחיתו _ ~~דו ס~תזוב · ס!ה. מה שחשוב האו שברגע לשקחתי לידי את הספר החשד לש משה גתות, ס i?,! ד 7:כ~י~ינז :ו~~ "ה:f "!ה~ שוב לא יכלותי להרפות ממנו עד שהגעתי אל סופו ושכהגעתי, הבנתי מעח האחו: "חם ••,r ו T-· •:יי אי-אפשר היה לתת לספר שם אחר. אוני זשה עזוה הגחתי משנתי • T : • • : -•• T -·: :' ' -:, • : • ·•: ·T: גתתו, סיפירום שמקםרו ייעבהר הקטנה פמחשויקה, "נכב?ג" :ז שבצפןו מחנהי. לכ סיפרו האו יויח לש אחד הגיירובם, הילג~ ..לשהש . ללצים ולכ יודיו מתקשר לא סיפירוהם לש גיבירום אחרם, שיחד T : .. • T T:' ללא שפתים, ללא צאןו ; _ • -T : _, . : - באתוה עייהר מחנית שכ m ת לא, בימים לשפני חלממת ע.ס :iקח~ עהלום שהנייה אוחהר. מוו nn לזעה --: ,:.,., . יל~ti תומולת. :ותניינעמ היבליס "תבבותסמה" ח"מלפבש) יולא ויה דהעתדהיצע םיראוק לה ("תנותנה" החיצלמש ליפהל חפב תא םעל ודותמחה של .רהייעה המיס החצחהבועהm תובקבע חאב;;~ ללילה · T:: -: T : :• הלעב לכפר ני m, משגתעת מעשמום ומגעגעוים לא m לבז חלבהר. למשפחתה, ומתךו ייאשו מתחיהל ללמד את נשתו הכפר :•::•.,,,,,-T::• · ..:: ז אמרןו ז'אבס )Jabes(Edmpnd1991-1912. ז'אבס, ילדי קהיה הירג ילוגוtינ. ממ~ ..' צלפות ~:-~יהףיי,ו ··· שרם הףחנך. ד?י עצביתורו התקבר לסזילאיררם, אך עמלום אל . שהתייך בפלעו קלבצוה. כבת גם ספרי פהחר זוכה הלקוהר בחייו. במ m ף ביתר ארריןח מעץ, כדי שיטיס אתור אות הנח הקרוב אצרה. מתי עלוה בסופו לש דבר לע אתייה, מגיע אצרה עם הרויו חרכה לפגשו כאן את "הנפילים", חלצוי לעהייה השנייה הולשישית, שאתום עהרץי לכ כ:ך אולוי המחבר האו בלו? ילד יהדוי אחה ילד מזה ערב, הנשוא לע נגח טלאי צהוב ונילצ מערב מכתו גוי חמני המגניב לו עככים. היו גם כאלה בין הגויים . לשבב מא m ר יתור מלציח אותו בלו בתשוייה בוג m להציל את אמר אות אחתוו מאלימתוו לש חייל חסי שיכרו. לובסוף, נדמה לי לשא אעטה אם אומר שמשה גתות האו הסופר הארשןו שכתב לע לעהייה החמנית. בין המדפים לש ספרי השארה אני לא זוכר אפילו ספר אחד שנכתב בייד ניצלו שארה חמני. אבל אל תיקחו אתוי כחגמה, כי כבר אמ m י שהזיכןח לשי האו לא כמו שהיה. מה שאני כן זוכה זה שגתתו כבר זכה פעם בפרס אקו"ם על ספר (שחזרוים) שנחלש לתחחת עבילום שם, הרפחמשריקאים האו ספח השני הזוכה בפרס הז. נדמה לי זשה המקהר השארןו הויחיד בהיסטירוה לש פרסי אקו"ם, שפרס עבליום שם ניתן פעמיים אלתוו סופ:ר תופעה שהיא אלוי נדיהר בלכ עהלום ובלכ אזת אני חשובי שאיש בתקשו m המתקושרת לשנו לא מצא לנכןו להלעתו את עהובהד הזאת לע נס. הספר יצא אלדו, הומוספים הספתחיים לא עטו לעיו, וספק אם זהניח אותו בלכל. כואן אני חייב להודות עשובהד זאת מנחמת אתוי מאהד כי ממנה אני למד שאני לא היחיד באץר זשיכתרו לקוה • ישראל ריסלר (פרצ'ר) קאור וכתוב. לשהוישית היא פחמה היפיפייה, אשר בדי עמל תוחבלותו מלציחה שלדח את תאתוויהם לש הגרמנים עשרותום לש החמנים. כאשר לששו אחיתו שכאלה מהוות את החטו המקשר לש סיפרוי הפחמשוקאים, לא קשה להבןי מעח הספר לכ כך מ m ק. בסיפרו מופיעות גם דמויתו משנה, כמר מאלי המצואת ניחומים מעחתויר לש חייל חמני מחיל הפשרים ובר m ת עמו לא משפחתו שגהר מעבר להר החשוך . שם היא פוגשת את מארויה לש שנאת היהדוים ובדךר עקלקלה תדעות, היא מלציחה חלזרו לבית הדויה , ליהדות, אופילו לציונתו לולעייה אצרה. גם לע גיבור הספר הגבריים ערבתח תחלופתו רבתו עניין. לעם החמודות חיים בישרטיין שנישא לסילביה לבי אהבה (בחניה ענקית מילאה את מקומה) נאסר בימי הלשטןו הפשיסטי באשמה שהאו קומוניסט, ובימי הלשטןו הקומתיסטי נלשח לעבודות פךר באשמה שהאו ציוני. בסופר לש דבר האו מגיע לאץר שכבר לכי, שותיים מאהובותיו עשלבר נוכחות לעדת מה נותר מהאגהד שמלאה את חייהן . מדדוי, לעבה לש סימה החצחה, מלציח לעבדו את מארותו לשהטןו הפשיסטי, רגם את התנלכתוו לש הלשטןו הקומתיסטי, עלוה לאץר, משוכן במעבהר בבאר שעב, ומתכנן לשדח לע ידי מכי m נקניק שבקו השחרו בימי הצנע . כדי שהקארו יבןי לשפחתו חלקו לש הספר נעשן לע עובתח היסטרויתו, מלשב המחבר בסיפרו גם שני גיברוים שבמם האמיתי, שניים שהפכו ברבות הימים לנשיאי חמניה הקומתיסטית, האחד צ'אשוסקו הושני גידוגיו-ח' . שהניים סלבו יחד עם יהדוי פחמישקה "הקומתיסטים" במחנה מאסר אחה ערבו יחד עמם m שו לע גבם את אימת הפרגלוים . מה לשא מנע מהם, בהגעים לשלטןו, למשלו כדיקטטרוים ללכ דבר עהלוניק לאחרים את מה עשבר לעיהם. אחת השאלות לשיוו אותי בעת הקריאה חיתה איפה המחבר עצמת תחת מי מבין כל הגיברוים האו מסתת:ר השאהל הזאת נפתהר לקארת סףו הספר כאשר הגעתי לפקר המספר לע מוני, בנם לש מדדוי וסימה שמנסה לבנות גליוך 373 8 פואטיקה של מעורבות דפי צידקין-סדן: אותיות יהודיות בספריית פושקין, יצירתו של יוסף חיים ברבר חיקתה לספרות ולמחשבה הרוסית, מוסד ביאליק 2013,260 עמ' עלומה של רוסיה כה מופנם בתרבות העברית עד כי לא נדוע כי בא אל קרבה. מנגינות חסידת בתחפושת של מילים עבריות, תיאורי קור שולגים בסיפורת ובשיהר של ארשית המאה, דמויות "טלוסטויאניות" בתקופת העלייה השנייה שהשפיעו רבות על האקלים הר m ני, סגנןו משחק רווי פאתוס רוסי בתיאטרןו "הבימה" לש פעם. אלה אך מעט מן הדוגמאות הממחישות השפעות רוסיות. רפי צירקין-סןד חקר את הנשוא הותמקד ביוסף חיים נדנד כדי לגלם דרכו את הדינמיקה של חדירת דפוסים ואידיאות לעורקי התרבות העברית של ראשית המאה העשרים . הבחירה בנדנד אינה מפתיעה. מלבד זאת שאצלו בלוטת במיוחד ההשפעה הרוסית, נדנד האו סופר הלוכד אותנו בישור הספחתי באופן מכני את התרבות הרוסית, אלא מיזגו אותה בשיח היהדוי. נדנד קלט השפעות רבות עויבד אותן בדרכו הייחדוית. בלוטת במי m ד השפעת הוגה העדות בלינסקי שמאמרו המכונן על אודות גוגלו הותיר חותם עמוק בלבו לש נדנד. בלינסקי היה הוגה העדות של הריאליזם, אך אין זה ריאליזם "פלוברי" מדוקדק ו"אובייקטיבי" כביכלו, אלא ביטוי נפשי של המחבר האכפתי והמעורב . בביקורת של בלינסקי ארה נדנד דגם מופתי שניתן להחיל גם על הספרות העברית. חותמו של בלינסקי ניכר גם בביקורת הספחתית לש נדנד וגם ביצירותיו, אך היו מבקרים נוספים שהשפיעו על דרכו וכן סופרים. מדוסטויבסקי למשל למד נדנד תחבלות פואטיות כמו רב-דיבוריות שמטרתה זיהוי קלוות מזויפים הודגשת הקלו האותנטי. נדנד קחב לטלוסטוי דווסטויבסקי גם בפסימיות שלו וביחס הספקנ י לגבי ה"קדמה" המערבית. פרק שלם מוקשד לתיאור דרכם של הנרודניקים חיקתו העמקוה של נדנד אליהם. בהשארתם פסל את טשרניחובסקי כמשורר, כי ראה בו מי שכותב על היופי בלי להיות מעורב בחיים גיבורים שהאחד הוא סוג של "טורף", מלציחן אהוב ואהוב נשים, לעומת "עניו" חחני ונטלו זיקה שושרית לחיים. בורסיף בעל הגינונים האריסטוקרטיים והביטחון העצמי שכבר אינו נראה כיהדוי, לעומת פאיירמן האנטי גיבור . סןד-צירקין מציין שגם ביצירתו של דוסטויבסקי מופיע צמד זה של עניו וטורף, הודוגמאות רבות. בהקשר זה מובאת הבחנתו לש המבקר המשפיע מח'קובסקי הרואה בהופעת הנצרות ראשיתו של היצרי בין עלום החח לעלום הבשר. (אגב, מוטיב נוצרי זה, שיש לו גם גילויים שופנהאואריים ביצירתו לש תומאס מאן, מופיע רבות בסיפורת העברית בסיפורים כמו "אגדת הסופר" של עגנון, בסיפורי שופמן ואלצ רבים אחרים . ר"ש) במסג m מצומצמת זאת העליתי אך מקצת ממכללו ההשפעות המצוגות בספר מכיוונם של סופרים וספרים, מבקרים ותנעוות אידיאלווגיות ופלויטיות. יש לשבח את המחבר על הנית m המורכב והדקויות הרבות. זהו ספר חי ומ m ק הוישג אינטלקטואלי חשוב. + רבקה שאזל בן צבי שלו, באמיהר החשופה הובוטה ובאכפתיות העלוה מכל האמיתיים, לעומת ביאליק שבו ראה נדנד ובצדק משורר שוהר. כל אלה קשורים לא רק למבנה אישיותו, אלא גם מעורב. בדומה לסופרים הנרדוניקים כתב נדנד ברישלו, לאני מאמין הפואטי שלו כפי שנתגשב כסינתזה של אך אלצו זה רישלו לכאהרו, כדברי ברינקר, בעוד בקרב מקורות תרבותיים . בכך ןד הספר. הנרודניקים הרישלו נבע מאילוצים חיצוניים. אותיות יהודיות בספריית פושק r הוא חגמה לספר הספר משובץ בדוגמאות מכתביו הספרותיים הוהגותיים עשוי כהלכה: כתיבה בהיהר ללא מהמורות, עריכה של נדנד וכן ממכתביו. פרק שלם ומ m ק מוקדש מצוינת, מבנה נכןו, ומלע לכל, הפרישה המרתקת לש לדמויותיו הספחתיות של נדנד חיקתן לעלום הרוסי כסוג הנשוא בסגנןו בהיר ונגיש. סדן-ציקרין בחר במתדוה בין- לש "אנשים חשדים" וכדמויות מתלבטות, מתוסכלות תחומית המשלבת ספרות הויסטוריה ומאפש m לחוקר ותלשוות מהחיים. חלקן מתמודדות עם העבר הישיבתי, לה m יב את אופקי הדיןו מעבר לסופר לוספריו אל עבר עם תמורות העלום עום הציונות העלוה. סדן-צירקין מ m בים תרבותיים ופלויטיים. הספר כלוו משקף עשור מצטט את קוצרוויל החאה ביצירות נדנד ביטוי ניטשאני השכלתי, אך תלעות מי m דת יפיק כל קואר, גם מי שאין לשנאת התבונה הועצרת החיים. כך מופיעים זוגות של עיסוקו בבתר ובני דוח, מהפרק הקרוי "בין אסתטיקה לפלויטיקה: התרבות הרוסית במחצית השנייה של המאה ה 19-11 ובו מתאורות התמורות המדיניות, החברתיות הותרבותיות במאה התעש-עשהר. הפרק סוקר תנעוות משפיעות, הוגים וסופרים וגם דמות כמו "גיבור דורנו" של לרמונטוב שנתפסה כדמות מהחיים הושפיעה רבות על הספרות הוחבהר, עד שתפס את מקומה טיפוס שלגיבור ניהיליסטי תלשו רב בעיות , כמו גיבור הספר באין מטהר של יהשוע בשרדסקי , דומויות דרמות בספרות החסית הועברית. בפרק זה וגם באחרים מתאורים ה"נרודניקים", אוטופיסטים סוציאליסטים ששאפו לכונן חבהר משולמת על בסיס החיים הקהילתיים הכפריים, אידיאל שהעניק השראה לחלק מחלצוי העלייה השנייה, שרבים מאדו מהם הגיעו מחסיה. אחת התופעות המעניינות הנסקרות היא של "האנשים החשרים", כשהכוונה למשכילים שלא הגיעו מחוגי האצלוה הובורגנות הגבהוה אלא ממעמדות נמוכים יחסית, לוא מצאו מקומם בחברה הגבהוה, כי לא הכירו את הקדוים ואת הנימוסים המקובלים. כך נצוח טיפוסי דמויות שבמונחים של היום ניתן לכנ m ם "היברידיים", ובסיפורת הם מופיעים כיצורים די אומללים. עם זאת "האנשים החדשים" בחבהר החסית של שלהי המאה התשע-עשהר היו חדורים בתחשות ייעדו חזקה ובהכרת ערך עצמית. בהקשר זה מדגיש סןד-צירקין את המשקל הרב שהיה לספחת כמדיום שעוקף את הצנזוהר ומשפיע על החבהר. הפרק מתאר גם את התנעוות הדריקליות, את צמיחת הניהיליזם ואת החלפת הסגנןו החמנטי לש העבר בסגנןו ריאליסטי קשוב לחיים לומדווי החבהר, כפי שנארה ביציחת טלוסטוי ודוסטויבסקי שהשפעתם חיתה עצומה. לקארת מפנה המאה עלוים זרמים דקדנטיים וסימבלויים שהשפיעו על חלק מסרפדינו. על כל פנים, מדגיש סןד-צירקין, סרפדינו לא הטמיעו ינואר-פברואר היו המלים מרככות חתוך ארתה ~לה ~פרצה מ.סארב, · ~סידרת ~~Q ;ם j2 דמר;ים ~~ייי .ה~ומ~~ השיר האחרןו ל~' ij גידשרים' (עמ' 257(, שנכתב בהשפעת המשודד חליל ג'רבדאן, מבטא תקהרו לעתיד לבאר בדמות הילדים שמסמלים אותר. חלקו יובא כאן: ~~זק.ד ij ~ישו~ין סר~דים םל~~~ באים םיוtזזדגה. סדר באי סדר אלישבע זהר-דייך: להתגרש חכם - משפחה בסבך הגירושים, הוצאת כרמל 2013,310 עמ' אלישבע זהר דייר היא מטפלת זוגית ומשפחתית המטפלת גם ביחיד ובילדים. התמחותה בנשוא הגירשוים ובפתרןו סכסוכי גירשוים מתייחד בשיתוף פעלוה בין כל הגודמים הלרוונטיים כחלק מתהליך שיקומי של ה"משפחה המתגשרת". כבד למעלה מארבעים שנה שהיא פולעת בשיתוף ~~צכמת .סר . דר ל~י-ךבאות עם מוסחת משפטיים, רבניים, חברתיים ופסיכלווגים. ניסיןו עשיר זה ח~~ ~לרא .ם.?רbכ ?ר.רר לךא ?~חרד ~ל ז;והרמרת ם.?ך~,ע היא מחלקת בספהד עם ציבור שנזקק להדרכה לוהכוונה מראש בתחום הדפו מזיכדרנרת קשים הגירשוים ומלווה את המתגשרים, במטהר למנעו תהליכים כואבים ר~ת תרנרדכ;:~דזrטזri :;גים ומיקt ו~~~ ~תום מלו ע.י~י?.ם ומיותרים, שהדי פריהד היא תהליך קשה ומכאיב מאין כמהור ומעזעז את ~נו ?1כtרק9~7 ז;ו .רי v~צ:ויד m יי~~~ · יו ~חוחים אמרת ספי המשפחה. ~ישו~י?.ם ן~~ ח~יעו ?ז;~יו ?1 ם "להתגשר חכם" אינה סיסמה אלא תרהד סדוהר וישימה המסייעת למי ~ו ~לרי~ם, ~די ,ם~~~נ;: םיכ;:יקt~~ ם~~~~ עם זוג הררים ~~סל.ת ~יא 6ר .רר ... שנקלע לכארס במסגרת המשפחה שמפסיקה לתפקד ומיטלטלת לכיוונים הפעולות, כך יקל עליהם לזהות לאיזה דפוס משפחתי ובתובנות המשמשים כור היתךר בדךד לחיים טובים יותר הותנהגותי הם נקלעים, כדי להימנע ממנו, אוף למצאו לו ומשמעותיים. פתרונות יצירתיים עודכניים. הספר מספר את סיפוריהן של המשפחות ומפרט תיאוריות אלישעב זהר-דייר היא משודדת הנשאוה (בשנית) למשודד רדוכי טיפלו מאתגרות הנרגעות לתהליך הגירשוים אותם אשד דיי,ך לו מוקשד הספד. הפן האישי של מי שעבהד אימצה זהר-דייר במהלך עבדותה. עיקןר "הטיפלו תהליך של גירושים באופן אישי ונישאה בשנית ניכר בספר המשפחתי המובנה (המערכתי)" על פי אחד האבות בגישתה הישיהר לתופעת הגירשוים, בבחירת ציוד ילדים המייסדים של הטיפול המשפחתי, ד"ד סלרדררד מינשרין, נרגע ללב הנמצא בעשרו, בהקשדת שיד מפרי עטה בעשר המתאר בצרהר בהיהר את משמעותר של ההקשר בטיפלו כל פרק למטופלים לונשוא הנדןו ובנתינת שמרת נגישים משפחתי, בהשוואה שהוא עשרה בינו לבין הגישה להם. ההתייחסות למסע זה היא כאל מסע שניתן ללמדו הפרטנית. בעדר הגישה הפסיכרדינמית, לע פי מינשרין, ממנו אוף לצאת ממנו מחחק, כאשד בסופר ניתן לקיים מסתכלת על האדם עכל "גיבור, הנשאר כפי שהוא למרות קשרים עם המשפחה לאחד שנדמה שכל הגשרים נשרפו. הנסיבות". הגישה המשפחתית, בשרנה מכ,ך דאוה את בספר שנים-עשר פרקים הואו כלול מבאר שבר מכרננת האדם לא כאי בדדר, אלא כ"יצרד פעול ומגיב בתךר סביבתו אלישעב זהר-דייר מלוהו את מטופליה, הרדים וילדים, מלשביה הארשונים של הפריהד, ההתלבטויות וההיסוסים ערד לשלב ההלשמה הועתי.ד זאת תוך התמקדות בקשיים, בעליות ובמרדדות, בהתלבטויות החברתית". אליו מצטרפים תודתה ההומניסטית הואמרנה בכ m ר לש האדם של רירג'יניה סטיד שכל מי שעוסק בתחום השינוי המשפחתי הגלובלי מכיד מקרוב דרך הסמינרים שהיא ניהלה דרדך מאמיניה. אלום, כאמור הכתוב בספר הוא פדי תבונת הלב של המחברת, וניסיונה העשיר בתופעותיה ובאופיה של המשפחה הישארלית בסביבה חיה, נשרמת ומשתנה. הספר והמקרים הנרגעים ללב המתוארים בר נקאר באופן שוטף וסוחף את הקורא במנעד משתנה של רגשות, שמזמן תהליך כה נפרץ בימינו. המחברת כותבת על מאפיינים החרים, כמר מאבק ההררים הקטלני על משמורת ילדיהם, על ציוריהם הזעוקים לתשומת לב של הילדים ששתיקתם הפכה לאמנות הישדרותי כואבת. על ההימנעות מקשר עם בני המשפחה שנותרו מאחור, על גירשוים שככל ש~דחר צנח תסכלו וחדפה. על "המשפחה החשדה" לש שני אברת המגלדים כזרג את בתם, כשברקע נשמעת ארתה מנגינה אופטימית שגירשוים בשיתוף פעלוה לא דק אפשריים, אלא הם בהשג יד של כל אחד מאיתנו. • עדינה מור-חיים בלתי צפויים מרגע ההחלטה לש האם והאב להיפדר. הידע הרב שזהר- דייר צבהר עם השנים לע דפוסי התנהגות החדים של משפחות כאלה, מתעול להפחת תקוהר בלב מי שנסחף בטלטלות סבך הגירושים ומבהיר שאפשר גם אחרת. ככל שיעד זה עובד בהלצחה אל הנפשות המחברת את ההקשבה הצרויה של הקורא שוזימרנו נצרד מבקשת מטופליה: "את חייבת לכתוב. את יכלוה לעזור לכל כך הדנה אנשים. למנעו מהם את מה שאנחנו עבדנו". ההקשבה הצרויה אינה מכוונת לספר תיארדטי, אלא כדברי המחברת: "זהר ספד על משפחות, בני זרג וילדים, שסוקר את המשברים, הטארומות הרארבדנים המתרחשים במהלך הגירשוים." בכל פרק מתואר מקהד שנבדר בקפיהד מתוך מאות שפגשה המחברת במהלך עבדותה, כמקהד טיפוסי שחזר על עצמו בווריאציות שרנות ולשכלל הקוראים ניתן להפיק ממנו לקחים דורכי התנהגות נאותות ומתגמלות. המקדים מתאורים בתבונת לב ובאמפתיה. על האשמה שנשואות המשפחות בלש חוסר האונים שלהן להתמדדו עם הפיחק הבלתי נשלט, מכסה אהבתה m מלתה זהור-דיי,ך שבדרכה התומכת הובלתי שיפוטית, תוך התייחסות רצינית ראמיתית לסבלם של מטופליה, היא מאיהד את דדכם אל פתרןו ארוי. הפרק הארשןו נפתח בשיר פדי המחב m-דתכצזr' ~שו~ין' <עמ' 15( שהבית הראשון המובא כאן מבטא פחד קמאי מהתרת שבערה שמקודה בעבד: ןיוtזזד~ םי~~~ ~~זהן חה שפני הוtזזבה אינם יכלוים לתאהר כמר • עבבד Tהד n רק, כגדשו בבל~ T ·; T •• ; לכו לכם מביתכם מהריחכם מלשכ~ם תהיו ' עם ארח-לשוח על מצחכם התרת נשואין מן הסתם . היתה-ההגדהר · הרצויה T ; T TT T T T -· T -: : : בליל ;• אפל: TT גליון 373 בורגנית, מהגרת ואשה כותבת רותי גליק: אסורה בארץ חדשה: סיפורה של המהגרת חבה סנש, הוצאת פדרס 2013,189 עמ' (כלול מקורות הוערות) הספחת עהוסקת בדמותה ובמשעיה לש חנה סנש רבה ומגוונת, אך לחב היא פוסחת לע רגשותיה, קשייה ומכאוביה, ועביקר חבלי היקלט m ה לש המהג m הבורגנית ממדמ איחפה . כך מהספד הארשןו שפרוסם שבנת 1946 י שנתיים לאחד הצראתה הלרוג רכך בחמשה במשך חמישים שנה שבמלהכן יצאו חמש-שעהר מהחתח לש הספד חנה סנש: יומנים שירים, עדויות (הקיבץו המא m ד 1994( לשו אלי שאל ייגמר עללום (הקיבץו המא m ד 2005(. המחב mתחי גליק, שנחשפה לתרגומם לש כמה ממכתבי חנה סנש מהתגדית לעברית, גילתה את פניה המגנווות לועתים הסרתחת לש סנש, ובעיקר קעטי יומן לשא נחשפו עד כה, משיקלוי תקינות פלויטית ומתךו צרןו להתמזג עדדו בצד (שבדקו, 1969(, אך כאמרו יצאו לארו יומניה עבברית וספחת המתנדבים, בהם פרקים לע חייה, כספח לש טוביה פדילינג חץ בערפל (אוניברסיטת בן-גוריןו, 1998< וספהד לש יהדוית בארמל-תי m גיברוים למופת, צנחני היישוב במחלמת העלום השבייה (שם, 2004(. גם עטנתה לש גליק כי הנשים הצונעו בהיסטרויה הציתית הריישרבית אינה מחיקת שכן נכתבו לא מעט ספרים, מאמרים ומחקרים על נשים חלצר m, מלעהי m האדשתרת-המעצברת, נכןר שחכן מצואן ממז m איחפה לוא ממדמה (עמ' 30(. הקרע להבנת אישי m ה המורכבת לש סנש נסקר בפקר השני: יהחת הבורגניות ההונגרית, התבלרל m, אנטי-צירנ m ותפקידי מגדר שונים. מכל אהל ניתן הלסיק שהחלטתה העצמאית לעלות אלץר עבדר בני משפחתה נרתח בבדופשט רבחי m ה במסללו לש חלצוה חקלאית באץר הקשה הזאת היא מהפכנית במה m ה. הפקר הלשישי מקושד לחייה קושייה לש חנה בבית הספד בחבהר שאליה הצטרפה לוא להיות בטוה יתד לע המיהד. הספד מברסס בעיקח לע יומנה המלא (בדופשט 1991( רבו מאות מכתבים בהונגירת לאמה, לאחיה, לושניים מידידיה היותר קחבים (אם כי לא אהובים). גליק מפליגה לנשואים חובקי עלום בניסיונה להסביר לונתח את מקרמה לש סנש בחבהר ההונגרית הראצרישאדל ית, כך בנשואי תבר m, מנהגים, מג;וד יחס לעבהדו, להתיישב m לומהפך מבחהרר ברוגנית, אינלטקטאולית ל"אדם החשד" הציוני-התיישבותי, תךו שהיא מציגה את המחקר הכלולני בנשואים אלה באץר ועבלום. בניגדו לחב הספדים עשיקר לעילתם הגיוס, ההכנות הוצניחה לע אדמת איחפה במסג m הצבא הבריטי במשימ m מידועין, חילץו שבויים הותארגנות הקהיל m היהדויות להתנגחת החקלאי לעציחת בנהלל. במשך שנתיים )1941-1939(, חיה בתנאי פנימייה חמרוים עוסקה רדmבבע שיתח מתסלכ m. היא ערב m משבדים ברים הנועבים משינויים רדסטיים בהווייתה, עד כי היא נאלצת ל"חלרב פהד בסתר" לוא להיכנע לדיקטטהרו המ m לטת לש חנה מיילז, מנלהת בית הספד שכפתה לע התלמיחת חיי נזיחת (עמ' 62(. ןות• גל•ק ו אסורה בארץ חדשהו O'•"" של o ת » מה n גה o גש בחב ספדי יומניה צרנזח דברי ביקתרוה הקשים לכפי בית הספד, המנלהת הוהוויה לש השכ m הכנרת, קרו ביומניה נחשפות גם ערבחת פחות מחמיאות. אי הסיפקו, המדדנ m ארי ההתאמה מבחינת ההשלכה הורמה התדב m ית ממשיכים גם במעבד לקריית חיים m (מחנה מעבד שיתופי) ושבתח ים. היא ב mm לחיות ובדיחה, היד ספד זה מתמקד שבנים 1944-1939, הדיינו משנת לעייתה אצרה ערד לפקר "הצנחנות, השבי הוהצראה להורג". ניתן לעטןו שבין ספתח ומחקר המגדר הנשי, חנה סנש היא דגם נשי ייחדוי לש מהפך תרבותי הרתנהג m י לאר קרחא סצויאליסטי-דריקלי, כמניה ש m ט המהפכנית, חנה מיילז, שהד מלנין, ילע גןרדדר, m ל ינאית בן-צבי, מדים בץר ארחחת, הויא חמה י m ד דלמ m הנשית המרוכבת לש הציי m איהד יאן (אסתר סאלפיאן). דמותה לש חנה סנש הפכה לייחדוית לשב היצררד m ה לש גיבהרו לארמית (לצד חביבה דייק); ~ם בתהליך היצררתחר זקקו לאתוס הגבוהר לודמויות "מיתלררגי m" ר"כתשרבה מקביהל" למדרכי אנילביץ', איש "השומר העציד" ומנהיג מדד גטו ושדה . בפקר המבאר עוסקת החקו m בהגתלגלות ובהתפתחות "הדימיוים" לש חנה סנש, ממחזהו לש אהןוו מגד "חנה סנש" (הבימה, 1958(, דךד ביקתרוו הקשה לש אביג m המאידי: (הבימה m ר את "אשדי הגפ m"( רגם במאמר ב'דבד הפלעות' (ירכי 1958(, מצוגת חנה כגיבוהר לארמית, לוא כמהג m, מורכבת לועתים מתוסלכת מחיי היום-יום באץר ישארל המנדטורית. אך את עיקר הביקתרו לע דמ m ה לש סנש הלעה מטרי לתר במחזה "משפט קסטנד" (הקאמדי, 1985(, שם נעטן בין השאר שבתקופת מאסהד עוינוייה, חשפה חנה סנש את הצנחנים יאול פלגי ופץר גלרשדטיין, שאמוירם היו לחבור אליה. עטנה זר לש הסגהר למשטהר ההתגדית נעשנת גם לע ספדם לש הנזי ויאול בתר השןט והנפש )1960(. גרסה זר עלרה גם במאמח לשח לארו: "חנה סנש יושארל קסטנד: דימוי דוימיו שכגנד" ('שבביל הזיכןור' 20, תשנ"ז), לעריה האו החד במאמח "מי היה גיברו רמי היה הבוגד?" ('האץר', תדב m וספתח, 18.10.13( לעטנתה לש גליק, לא נכתבה עד כה ביוגרפיה מפטרות לע חייה לש סנש עד להתגייס m ה, הלצויא הספד לבני הנערוים הצנחנית שאל שבה, מאת בקיבץו עררב m ךדד תחנת ביניים בגינרסה כי היא חאה בקיבץו העציד אתגר אישי לוארמי (עמ' 70(. גם כאן היא ביקתרוית כנגד האידש m, חוסר האחירות, כסף פרטי ארי ושווין (כבד בתחילת שנות החמישים). ייחחר לש הספד בחשיפת צדדים פחות מוכירם בדמ m ה לש סנש: תחשות הניכרו הוזתח בקיבץו, יחסה לעבהדו, מעדכ m יחסים עם חברי הקיבץו, עם חבריה האישיים, יוסף רייס לואישו פדידמ,ן אהב m לבתי מרגשמ m, לאיטיזם מסרים מלו חבריה ה"פשטרים", סער m ולבתי מתפש m, חרהר קשיי תרבות ועביקר שפה, "התגרית כבד לא - עבירת עדיין לא". חנה סנש מגיעה ללשילת הגל m הופנמת האתוס הציוני. מעניינת במי m ד התייחסותה לכפר הערבי הפלסטיני שהיא דאוה בר את הפרימיטיביות, אך נאדה שאינה מכיהד ארינה מתעמקת בסוגיה זר (עמ' 127(. מבחינה מגירדת, סנש אחה בעבתדו הגבר עבהדו פדקחרטיבית ר"לעבת מעוף" מח,ד אך חרת m להיות "שרהר" כאסטטרגיה לש דדmשיה מאיךד. היא מהדזה עם שהיח הגברי, אך נ m ית בביקתרו עלוג מדצ חברי קיבץו שתח ים, כ"עלרה חשדה" m בהד חדשה באץר ובקיבץו (עמ' 137(. הספד כללו נספחים -אדית m עם חבריה ומכידיה לש חנה סנש mמרנ m, שניתן ללמדו מהם לע דמ m ה, פשט m ה וניסיונותיה הלידמות לישארלית - חלצוה וסצויאליסטית. • ןד יהב 11 ינואר-פברואר להתבגר על הרתיעה סיהדא mא מ mדג'י : מלכת כל המחלות - ביוגרפיה של מחלת הסרןט, מאנגלית: יוסי מילאו, הצואת עם עובד 2013, 572 עמ' (כלול ביבליוגרפיה אוינקדס) הספד מלכת כל המחלות - ביוגרפהי של מחלת הסרןט מאת סיהדא m א מ m דג'י, יצא לאדו שבנת 2010 באוניברסיטת קלוומביה חכה להחלצה מטארוית ב m בי העלום לופרסים דנים. הספד מגללו את הסיפור ההיסטורי לש ההתמחדות בת חמשת אלפים הסופד נוקט לעתים קחבות הומרו שמאפשר שמיהר לע הפחפוצריות לעו איזןו בין מיעד לבןי זעזעו עבת הקיראה. הטקטיקה לש שילוב בין אנקחטות לש החלוים לבין סיפרוים לע חפאים או חקורים, עשסקו עווסקים בתחום הסטרן , מאפש m לקארוים להתעמק בספר מבלי לשקעו בדיכאןו, גם כאשד מתאוחת פקרטיקתו רפאויתו מסובכתו קושתו. פקר אחד פרק מתאר הסופד את האנשים אות הטכניקתו השונות, אות המאבקים הבין-אישיים הובןי-מוסדיים, קנאה שנאה ונו' . גם תאתוו הממןו באה לייד ביטוי בספ;ר באמעצתו חבחת התחפרת אשד מספקות או מונעתו פית m החפתו מצילות חיים בגלל אינטרסים לכלכיים . העהר לסיכום: יש מקום הלתייחס לתרגום לעברית בידי יוסי מילאו . ללא שנה מלו מחלת הסטרן ומתאר את האופנים הומאמצים מלו מחלה קלטנית ספק מחבר בתרגום איכותי, עם הסתייגתו : שם הספד "The Emperor ומפחיהד זאת. הנגיעה הארשונה בספר לעלוה לה m יע: ספד שנכתב בידי אונקלווג m קוד עיסקוו במחלת הסטרן. לכאהדו הז ספד עיןו רפאוי, שואלתי את צעמי עד כמה אפשר להפנות ספד מעדי-טכני לביקתרו ספתחית. אלב כלכ שמעמיקים בקריאה, מגלים שיש כאן יציהר יצואת חפן . אמנם הספד מביא לקארוים מיעד טכני פרומלי לע המחהל, אלב עליסקו בסטרן יש איכתו מי mm: בני אדם רגילים הלתייחס אל הסטרן מבחינה רגשית כאילו היה תאתת רדכים או אסןו טעב . כלונו יעדוים שסטרן לעלו לתקוף את הגוף, אלב לא מצפים שהאו יתקוף אתונו אודוים בו תאתה חירגה, יצואת חפן תדחית, שמתגנבת לתךו חיינו לבי יעדתנו; מי ש"נדבק" במחלה נחשב למת מלהך. הסטרן מעסיק את האנשוות אות הרפאוה, מפחיד ומטדיר ובו בזמן מעדדו את הסקותת "החלונית" ששמהרו למצבים בהם יש ן.ס 5אתך . מגר;:ו~ · i:., זעווה שמפחיהד, מ m יעה וגם משוכת, כמו בלכ מקום שבו יש פגיעה אמריה אולימה בבני אדם . הסטרן נתפס כעביה יצואת חפן, טרגית רדומטית אף שמבחינה סטטיסטית לכ אדם לשישי יחלה of All Maladies". אלב תדוגם עבבירת ל"מלכת לכ המחלות" (באגנלית: The Queen of All Illnessws(; לעדתי ה m טאה הכוונה לש הסופד . אחת המסקנתו, אלוי המסד המומי לש הסופד לקואריו, האו ש"אין סרטן אחה יש סטרנים". הסופד צחה לפוגג את האמונה ההיסטרוית שניתן למצאו תחפה אתיבדסלית כללות למחלה הנוארה . לעטנתו מחבר בצבר m ב לש מחלתו, ששרודות החפתו שתות . לעטנתו, אלה מחלתו שתתו שאד משותפת להן קד התכתה לש גילח פארי לש תאים. הקיסר האו מלך לע ממלכתו דנתו , התרגום לש "קיסר" ל"מלכה" פוגע בכוונת הסופד לתאר את לשהיט הער ההז כחלוש לע תחומים דנים. אונקדטוה אחחנה: עם סיום הקריאה חיפשתי את הקדריט לסופד הללצים זעשר לכתוב את הספד -אוין . סי;:ח m א מו ry דג'י האו חפא m קוד סטרן בוגד האתיבדסיטאתו סטנפדדו, הוחרד אוקוספדדו, משמש היום פחפסדו באוניברסיטת קלוומביה בניו יקרו וחפא במכרז הרפאוי לשה. האו מעיד לע צעמו שהאו עוסק לכ העת בקיראת ספרים וכי מהם למד לכתוב . לפנינו סופד עשובד במשהר מאלה במקצעו תועבני ביתו;ר ומקדיש לכ יום חמש-שעהר קדות לכתיבה. • במהלך חייו בסטרן . אנשים בריאים נ m עים מקשר עם חלוה הסטרן (אלוי בגלל הפחד שהאו נוטה נעמה אח למתו m וסד היכלות או היעד המעבריים להתמדדו עם המתוו הקחב אולוי בגלל החשש לפגשו בסלב לש האחד) . אך הנה הספד מגהל לקארוים כי כיום הסיכיוים לש מי לשקה בסטרן לש m עומדים לע לימוד מתוך הבנה ומכמה גישות יותר מחמישים אחח (ישנם סוגי סרטן שהסיכויים להחלים מהם לוחזרו לפעילות לשמה קחבים אידיאולוגיות לתעשים אחח, וישנם סוגים שמדברים לע הברה פחתו מהז, אלב אנחנו מדברים לע הממעצו). אחד המאפיינים המבירקים לש הספד המי m ד הזה האו האופן שבו הסופד יעדו לנלצ את הסקתתו "החלונית" לכפי תאונתו אוסתות לוהתגבר לע ה m עיה לש הקארוים מפני מלכת לכ המחלתו, הסטרן. הספד כתוב, מפתעי, בלכים לש חמן מלצוח, ומן המשפט השארןו האו ס m ף את הקארו, ויצור קשר דגשי לש ההדזתו צויפייה. האו פותח בסיפוהר לש קלהר, חלות לקוימיה מתקדמת, ומספר איך שאה ודmעמש אמפתיה הוהדזתו עוב m סתרד תופעות מתחת לבי שהיא מבינה שמשהו נארו קוהר לה. הסופד משתמש עתה בטכניקה שבה הקארוים הופכים באחת להיות צופים "יעדוי לכ", לופני שהם מספיקים למצץמ הם כבד מעדונים באופן דגשי אוישי בתאתה הנארוה לש קלהר . הסופד מנלצ את הטכניקתו לש חמן היסטורי, אלא שאין מחבר כאן לעבילה פיקטיבית נחמן, אאל האו מתבסס על נתונים אמיתיים. הלכ כאן אמיתי , ומצוג כסיפרו מ m ק שמוגש בכישןור אשד מבקדים ב m בי עהלום כינו אותו "יפה" )beautiful(. הסופד מלדג בין "צידוים" תויארוים אישיים ורגשיים לש אנשים, חקורים, החפא הסופד הוחלוים צעמם, בין מקומתו, תקופות, קוני מיהד שנעים מהאישי למדיני לללכ-אנשוי, שוחד היטב את חטוי הסיפרו הז בזה באופן שמעדדו עניין ומשאיד את הקארו צמא הלמש:ך הלל ורומן: אזחרות ב r השחות, מבט ביקררתי על לימדוי האזחרות בישארל, הצואת דסלינג 2013,315 עמ' ספח זה לש הלל דוומן מבקש להציג את מרוכבתו תחום החינךו האז m י בישארל, תךו הצעבה לע הנחתו יסדו סמויות, המכנווות את התכנןו השרמי לש לימדוי האז m תו. לצךרו הז התמקד המחבר בספר להימדו המומי : הליות אזחרים בשיארל: מירנה יהדוית דומקורטית. נקתדו המצוא לביקתרו לע הספ;ר כמו גם לע לימדוי האז m תו בישארל, צריכה לעדתי לעמדו על סוגיית הא-נומליתו לש ישארל כמידנת לאום דמקורטיה מדותית, סוגיה מדמיה לשא באה לידי ביטוי בספח לש דוומן . עם אזת מלהך המחקר בספר הנו מלהך ארוי מעצם שילובו את הממד הביקו m י עם הפחגדמטי הוספד מבוסס לע פקרים קצירם וממוקדים התרומים לדיןו הללכי, כמו ללשמ: גישתו לחינךו אז m י עבת עהתיקה (עמ' 3940-(, וגישות לחינךו אז m י עבת החשדה (עמ' 43-40(. מקדצו בהחלט ללשב בספר התייחסתו דלמקוטריה הריונית היצואת כנגד הדמקורטיה הייצוגית (עמ' 61-58(, עצד המאפשר לתלמיד הליות שותף פעיל בדמקוטריה. נכונה מדגיש המחבר בסףו הספד את "הצרןו להמיר דמקוטריה גליון 373 תהמתנהל רדך ,הכערות ןבי תעמח עדר m תקבעוו תאפרירוי הלדמקוטרי תויוני )deliberative democracy ( דאש תמפתח פתחנ m םמורכבי םשה יפד רדין ךממשר ןבי ,גרפים תקבצוו ארז m םי ,בחבהר וומתך תהסתמכו לע החרכמ "קלוקטיבית '(עמ 284(, ישהד ןאי אאל הדמקוטרי רז היכלו רmהל החורי תחינוכי תמשמעותי תמבחינ והחינך תהופנמ האז m .רת ןמכא םג חשיב m המדיני m תהחינוכי הבהתמתרדדר םע תעביי האדויינ m ,הפלויטית ה"עשיקרי והניסין דללמ תסוגיו שנרי m תבמחלקו ומתך ההצג של מ m בעד m תאויידאלררגיר הקיימ m רבחבה ןבאופ "מאןח '(עמ 280(. דכב תבתחיל דהספ עמהל רהמחב דילמ m, תשכאח משאל m והיסד :היא םהא על וחינך אז m ילהי m יאינקלרסיב רא ?אקסלרסיבי '(עמ 44(, רובהקש הז מלעו m שאל m תהמבחינו ןבי תפרספקטיב ההאידיאלררגי תהשמתי תלליבלרי דח ,הפחגדסיבית רכמ םג ההגיש תהרב-תרבותי '(עמ 47-45(. רהפק ת"מדינ רישלא אהי המדינ "יהדוית פ m ח תבסוגיי להארמי m; רבספ והלימד ןשדררמ דמבק רמוסב יכ ,בישראל הגרמני ןופלרי ת"הלאומיו תנעשנ דבמיה הדנ על רדmסי ,אתניים רכמ ,שפה תמשרו תתרבותי יאגס ב r תד ,אלוום תקלאר תזהו תאלומי ,ישארלית דמהחה השניי תמחרוב ,ומתקונת 1993(. ךבהמש ךלכ, ןאכ תקיימ תהתייחסו תלמדינ לישאר תכ"מדינ כל אז m ,יה" באל אל כמסג m תלאומי ,פלויטית אאל אהי תמובא ובניגד תל"מדינ םהלאו ,היהדוית דכלומ המדינ ההמזהו םע םלהאו יהיהדו "לבבד '(עמ 102(. החמ םשג גמשו םהפלולריז תמבי דהמשר יהליבלר ץמאומ רבספ אלש ,כלהכה דבשא גמשו זה םהמתקיי רבחבה תהמקדמ סולבנ m, רהכה שבת m תהאינדרריאחלי הובאוטונומי ,האישית המ ש m וק תמיכלו םיישר רבחבה תששהתו הב אהי ןבי םמילטי ת<עח m (ירת ,וסקטרוים םשחלק ףא םעויני הלדמקוטרי .הליבלרית םאלו םג םא ןנית בלקל תא תעטנ רהמחב לע ההפרספקטיב דהצה של דספ ,הלימדו דלכומ תהעדפ וז תהליבלרי על יפנ תהשמרני ,הודריקלית החמ םשעלתי והצרן לה m בי תא ההידיע ןאי רב םמשו התחמ .לשיח ךכ ,למלש סביח גלמשו ה"מדינ "יהדוית בכות ןרוומ אשהי ת"נלמד הכהמשג תהנרגע דק דלמקה יפרט דאח, זה של תמדינ .ישארל אהי ,הויסטרוית תולבאומיו תהפלוני תהויהדוי םג ה m. תבמדינו האינ הנחנ הכקטגויר דאש הל תשותפו תמדינו תאחח לכאה הקש לקבצר m והמעיט רלהצטף םללאו טשהלו ךבמלה "ההיסטרויה. רכגן תממלכ לישאר ,יוההדו תמדינ הבמדינ םמשר ושהא סמברס על תיסדוו "אתניים '(עמ 100(. ,החשמונאים הממלכ תיהדוי אבנהעדד דאש "בבבל." '(עמ 130(, תדווגמאו מחגמא m תשתר של תמדינו קדם- ךבהמש והא דעומ על ךכ ישמרכיב להארמי m םהאתניי םאינ ,מתדרירת אלש ןנית וללמד ןמה אל על אז mm אלו לע םולוונטריי תלערמ האל של להארמי m תהפלויטי '(עמ 168(. תזא השהואו ,עבייתית םמשו םשא םבמקר ןפלרי בייכת הדמקוטרי תחבריו האז m .הואדם ךבהמש ךלכ והא סגרו ,צדפת יהד היהי רנכן דלומ תשהלאומיו השב תנעשנ דבמיה ףא יכ ן"אי ההשאוו ןבי וערין ההמדינ תהיהדוי ןלבי וז הדנ על השפ תומשרו תדב m תי ,הויסטירות ךא תצדפ אהי של לקהיה תיהידו רבתך תמדינ כל אז m "יה. ההקהיל המדינ דשבהגתר ההזות תלהאומי כלל האז m םי םמכתני תא תהיהדוי תבמדינ לישאר התהי תלעב דמעמ החמ הזל של םהלאו ,הלש כלון אהי םדג של תלאומיו תאינקלוסיבי אלו תהקהילו היהידו m הגלח m הבאיחפ רבאצר m תהביר ח) ,קקדקצרין 1994, ,שבאהר 193, 'עמ 142-141(. .אקסלוסיבית ההעבי דבהגתר הלאומי m סביח ללישאר הנעצר תבמשמעו ןמרב ילשגיטימ אלהבי תא ופתתו יהפלויט יההזו ילמד גהמשו ת"אלומיו .אתנית" רבהקש זה יאבא תא ועהחתי של שהוממומ תחלקי של ןקקדצרקי י(שהד ילפ יבנ ופל, לישאר אהי ןאכ הקהיל ,יהדוית הוממלשת אהי דעו הקהילה, המש טבת והטןע דמח יכ כל תהאצרו המז m איחפאי m תהמזהוו כאתני m... ענל דיי רחקו תהדמקורטיו תהאתניו דד" יסמ סמ mה 1דדmגרמ תכרפולביקו ןדעויי חשרמת תא הזה m ןבי אז mm תלוארמיו "הז m תהמאפיינ תא ההמידנה-ארמ ..."; גם םא ןה מטר m תלטוב התרבות של ההקבצו תהאתני ,החמיננטית ןעדיי ןה תמאפשח םלפטרי םשאינ םמשתייכי תלאומ הלהיב בשהלתל בתבד m תהחמיננטי תהליו ישרר תזכריו הבאומ .(הטירטרויאלית) ואויל ל"ישאר אהי ,ייחדוית ןשכ ןאי אהי דמכיה הבקיומ של האומ תישארלי כלון האינ מאפש m תא השתלב m ם של ימ םשאינ םמזהוי יכבנ תאומ ההליב בתדב m "הדומיננטית ם(ע לככ ,העמים תלקאר ההקמת של הרפולביק ,ישארלית 'עמ 108(. תא תהלאומיו תהאתני דמעמי ןוורמ דכנג תהלאומיו תהפלויטי תהמאופיינ וכ"פלע איצו של והצרן המש m ף רהוחביה של םיחידי דלהתלכ תלקבצו ,לאום" וא בניס m :אחד ו"ישנ םלהאו יהאתנ ושאלי םאד דנלו, באל וישנ םהלאו יהפלויט רא יהאידיאלררג רשב והא ועשי ולכחד "ננגתחן '(עמ 100(. על ךכ שי דהלעי ןשאי םלאר ושאינ ,פלויטי םמעצ תהיו םלהאו ןמאופיי השבאיפ תפלויטי לירבת m ד(שבךר כלל .מרמשה) ,בנוסף תההגיח ההמתי m תמשנו תא יהכרב ההארלכרסי תבמדינו רההגיה תר"אתניו "טההרו אהי דק דבגד גמשו יפלויט ,מחמייך המש m דבךר ללכ תא קהמאב יהאידיאלררג םהפני ימדינת ד(בךר כלל תא ןהימי .הקיצתי) שבל רחוס תהיכלו ולהתמדד םע תתפיס תמדינ םהלאו ,הישארלית השאינ מוכ m, האינ ,לגיטימית םהג אשהי תקיימ תאובייקטיבי ך(א אל תסובייקטיבי וא ןבי ,סובייקטיבית) ומתמדד רהמחב םע המשמעיו m השונ m של ה"מדינ "יהדוית תא-נומלי ,מיסהדו הממדינ תדתי ,לאומית ועבד דךר תמדינ ,תהדו דעו תמדינ םלאר תיהידו תבד m תי וא תמדינ םהיהדוי '(עמ 101(, השכהאחתד תמאופיינ תכאחארי םללשומ םלוביטחונ של ייהדו ,התפצרות 'עמ 103(; תזא ,עודר להאומי m תלהיבלרי כלל האינ תמציונ ,בספר תלמרו ועטנת תהעקתדי לש רהמחב דשספ האז m תו המרט הלתפיס תליבלרי ותך תהתלעמו המתפיס תשמתי רא תדריקלי '(עמ 147(. ע<ל לאומי m תליבלרי :אדה חספ לש ףיוס דמאח לשבישאר ןאי תתפיס תריבונו תטירטירואלי תרפולביקני היצר m אז m ,ים) ךא ומדע אל אלהבי םג תא ומלד תמדינ םהלאו האז m י רהעהל הממאבק יהמשפט של עמ m ת י"אנ "ישלארי? ,(אגב דבצק אמבי רהמחב תפחתוו םפלויטיי םשתי הלעבי ,היהדוית האד 'עמ 142(. שי דצק בעטנ m רי של ןדררמ רבדב ושטטש יאיידאלררג של גמשו ההדמקוטרי ח(ששבי בהמקול תנתפס הכדמקורטי ,ליבלרית) ירכ תהחלופו תהשתו ת"מצויאו רז תא .זר ההגיש תהרפולביקני המדגיש החוק ,מעדונת םשהמתי םמחייבי םמנגנוני של גייצו םאוליטיז ,אחארי םהליבלרי םמקדמי האוטונומי ,אינבדיאחלית ואויל ההגיש תהידרקלי וסבהר ישחיונ םלקד םמנגנתי של הדמקורטי "ישיהר '(עמ 181' ולע ולבבל ןבי םשמדני ,לרפולביקאים ואד 'עמ (. 218 םאלו דשבוה ההתחתרנ שי דלציי יכ שי התחמ של שממ רבספ הז רלדין על ולימד האז mm ,בישארל ולימד ההלקו ,ביסרדר ןה בלש תא-נומליר תישאדלכמדינ םלאו תדמוקרטי ןהו לבש תהפרספקטיבו ושנבחר דללמ .עליה • ייוס עברב רינואר-פברוא ...........מא rת ן, רפי ו••כר .ט ..................... מקניל i ת אני זוכר לילות של חורף על שטיחום, לצךז גרף עירום, נשרק סליל כתום . אחד בתנור החלת-סלילי מחמם את החלל הרבוע ואנחנו שוכבים בלןלי גפיים, עתוקי נשי b ה שאת מיטבה הענקנו לתנועות ופעימות האהבה. אוויר החדר היטלטל בין קור לחמימות וחובת נוח וiבש הפלגנו יחידים הצליחה לשרוד על משברו המים שבחוץ בדרנה א 2 איזה אררט עלום שמעבר לגגות עירנו. היום . כשנתת לי לרגע את כף ידך וליטפתי קלות את גבה הרגשתי שאותו מקל רושף מאז הונח שנית באמצע כף ידי והוא חורך את עווה הרך. ושוב החדר הסתחרר, · ושוב הקירות נתרעדו, ושוב הפלגתי · מעבר למבול אל מים והרים, תהומות, פסגות ורקיעים. "קטונתי מלומר כידצ/ טיפסתי על המזבח" צביקה יעקבי: יורת האש, מבחד שירים מן העיזבןו, הצואת קיבוץ נען 2013,137 עמ' יותר האש האו מבחר שיירם מעיזבונו לש צביקה יעקובי, שארה אור באחחנה, במלאת שנה למותו. משרוד מי m ד, מעניין שוונה היה. איש ספר צנעו, רגיש מאדו חרוב עדת, לשא הדנה להסתופף בהברחת משורירם. המעיט לדבר אבל הרבה לכתוב. כתב שי m אמת אותנטית m רם לשיהר הישארלית בתרגומיו הטובים משידיהם לש תיאדווד חתקה, קאמינגס, סילביה פלאת אוחדים. את צביקה הכ m י לפני שנים רבות בהיותי סטנדוטית בירלשוים. האו היה חבח הטוב לש אליעש פו m המנ m, שנקטף גם האו לא מכבד. אז לא יעדתי שהאו כותב, אבל התשרמתי מהיעד לשו, מהתעניינותו הרבה שביהר ומהבנתו הדקה. לימים שלח לי שני ספרי שיהר שהצויא: איך - אל )1988(, פיליגח )1997(. לארוך השנים הקשר איתר היה מקועט, על פי חב טלפוני. נפלו בו הרבה שתיקות קשות שהסגיח את מצבו, שהצטייר כךרד ללא מצוא. על כתיבת שיהר לא ויתד, גם לא שבנ m הסלב האחחנות שלו. הספד לעב השם הקלוע יותר האש האו חיבוק אחןח לש הקיבוץ לשו חברים טובים למי שהיה חלק מהם אויננו עדו. עהריכה נשעתה ביהד המיומנת לש המשוררת והדר גנוסד. ליוהו את הספד גם ירום שעו;ו עשךר לו ערב השקה מי m ד בקיבץו. שירי יותר האש קחדוים בתהומ m הנפש ונפתלויה, נפש חופשייה, תאבת חיים שומחה, אלב פגעוה, מצלוקת, כאובה m הדר, נפש חסרת מנ m ה, שהכתיבה חיתה לה מזור לעשה קלה מתעקות החיים. שיריו של צביקה יעקבי משדרים :זקיחת ומרוכבות נאחה רגישות רבה שלפה לע רבדיה התרבותיים עם התייחסויות רבות למקדחת. מדי פעם אפשר להיתקל בציחפים חשדניים, כמו למלש "זלוג שמחן;". עבדינות האו טהוו את המילים מתךו חיברו למלצלו לותמונה, מה שהזכיר לי את שם ספח הקדום פיליגח, מילה שפישורה טכניקה עדינה לעשיית כלי קדוש יהדויים, אלב פישורה הנוסף האו סימן מים לע ניי:ר הוציטוט שנבחר להופיע בארשו מתךו "הציהד" של גבסיך, אכן מבהיר זאת: "הונה במקום אחד בתךו כתב יח הצפוף-הספידי הנפלא אשר לעיו השתומם לכ אחה חיתה נקתדו כתם אחת קטנה ומתחתיה שרום: פה נפל אגל דמעתי. אגל דמעה לע אונח החיים, הנה האו שורף את הנייר". זהו בעצם הקו המחבר בין כל שיריו לש צביקה יעקובי גם בספר החשד - הכאב הקיומי הוחיבוטים, דוגמת השיר הפותח, המציג קיום בטבעת חנק - "המעצר מונף הום קוארים לסרד", או שיד הדיוקן "אל המלזות": "במלז עקרב מר-חש;ןד יצאתי לעלום;, נשוא מלפנים לוצדדים, ובתוכ;י יחי m קשתי;ם הו~סים נישאים סביבי סחור סחור". בספח פיליגןר כתב: "אמוד דבר מה שותוק כפליי;ם עת בין ערביים מסתלקה חמ!ה חשוף נותרת בגד אח;ןור נלקח מלע גופך שהת;י עורב הנרקם כעין נקם" ובהמשך: "לשח לחמך על פני הגיהינום". הפיליגח חתר ונשזר גם בכמה משירי הספד יורת האש. כך ב'שונא מתנות יחיה' וב'מצוא את עצמי'. הספר כלול פקרי שיהר מן השנים האחחנות. בכות m כל פקר מופיע צבע אחד. לעתים מתחלפים מצבי החח הקשים בתחשות נינ m ות ורוגע, עלתים אהבת הטבע הסובב נמזגת בקשב למקאר לומקדחת היהדות, אבל חשדת עננים מעיקה עליה: "לאן אנו הלוכים בלילות; סחופי העי;ןו ומה יבאו לעינו ע;דו ומי ינצח את המוות; ומי יזע לשבור שב;ן זע תואר אוכז;ר לשום עליכם מלאכי השרת; מתי תלשימו את עלומנו הח". החיברו למקדחת חוי איחניה כאובת ומהר כמו שביר הבא המסתיים באזכור מקהולת: "אני קטונתי מלומד ניצ;ן טיפסתי על המזב;ח הודי כבד נאמר: הצבי ישארל לע במותיך ח;לל הוישמר לך מלענדו טבעת לע אצבע השטן הקטנ!ה כי אז תהא ניןח להיעקד, אונא;, אל תעשה ספרים הרב!ה לושאוו". את האזכור מתחילים "ישוב שבמים ישחק" ממיד יעקובי ל"ישוב שבמים ישת;קו כי אני מת לחיות; לוו חיי חיה בלכוב;, למלש תוכ i ~ים לשו;ך שורקנים אותנה צו;ב בחביונם". אבל מעבד לכאב ללא תחתית המפעפע בשירים יש לצביקה יעקבי גם אני מאמין שייר, היעדו לקאח תיג:ר כך השיר 'מטמורפהח', שבו האו מביע את עמ m ו ביחס לאחריות לשפה, למילה הכתובה לוזו הנאמרת. הסתייג m ו מקביעות נחצר m נובעת מכך שאין אבסלווטיזם. וכך האו כ m ב: "השפה יצו m מציא m; לוכן הזיהח אתם, המקצעונים;, ביצי m קטגוירות לשוניות;, כי הלכ יחסי;, ~ר:ז. נשפכת ?~~/' וטולבת כאשה באגן ה m צה;, וגם הילדים נלודי;ם עם מנת משכל ההלוכת ומשתנ!ה עם הגיל;. כי לא על הלחם לבד;ך יחיה האדם;, שור". משדים ומטלטל האו השיר האקסטטי החזק החותם את הספד 'אהיה אשד אהיה' שהאו אסצויאציה לתשובת האל מתךו הסנה הבעור: "אהיה אשר אהי!ה אהיה למה שאהי!ה אהיה לעב לב קל כנצוה, פותח עשרי שמי;ם אהיה מה שאהי 1ה אהיה מלא מהוי m מופלאות של טוב, חסד m יפשו האמת;. אהיה איפה שאהיה .." אהיה לשחני, לעו כן אתן כ m לחחי לפשור כנפיה לרדכה, לשוב למחחותי 1ה הסנה בעור ואיננו אוכ/ל וחח אלהוים מ m פת על פני השמים" וכר'. הואדם הופך לאלהוי צרונותיו, חזק דיו כדי להחליט לפשור כנפיים לושוב למקום שממנו בא לעלום הזה. צביקה יעקובי יעד לצקת את סע m נפשו וסבלו בשותח שיד מצמרתח בלעות מטען אישי ותרבותי. העוגן הועטם בחייו היה המילים הכתובות, המשאיחת כאן עקב m גם לאחר לכתו: "ולכ מעשיך בספר נכתבי;ם איזה האו הספד הנכ;ןו אויפה האו ~o/ם:~ מונ;ח שמא בתךו קופסת ם;י~~ צומיד ליופי, ונזם נצו;ץ ופיליגןד כתכשיט ../. שיעניק איש לאהובתו". • יעהר בן דוד גליוך 373 מצבי ד m מלשו הותנהגויות משלו, הואו יכלו להכרת רגם להתל: ."נ" 1t' וכד ~ר ~ס;גו ס~לי;ם נ tp; אים ע~;ם ~ת ~ח~י סאנ:זר~;ת; א;צכם ח~~ ה;ןך 1ן לר 7"דף.? (מתוך ,'ןכז~' עמ' 32(. ובכל זאת אין המחבר רצוה לוותר על הדברים האלה, אף שבבסיסם מעוגנת דק אשליה של קיימות. שורב מתערד m הציניות השכלתנית, שיש בה גם נחמה קלה, השמוהר למי שכ m ר ללגלג על עצמו; מין לגלוג שחובק מרכיב של תסכלו כאוב בתרנו. הכאב שהאו הידיעה על תופעת החלרף, שאין ממנה מנוס: "ו~ה נ;ס;ד Pt'. יי ס~רידות; ה;~~סרכi ו~א;ד ס~~י;ם גה;קי:זךכi רס~לו;י שJ;ר.רס ו~עימות ט 1~~ס ו~נ:ייחות ס aש;~ סךע.צ;ת oט;ב;ת; o ~תו;ף רסא;ד ~י~ך;ם ת~~ סגוף?" ('רמה נותר', עמ' 43( רמה אם כך נ m ד מן העלום? עדיכת האדם היא גם עדיכתו לש העלום. דרומה שהעלום מאיים לע עצמו, כאילו צורה אך גם חשוש להיכחד. ומתוך האירם הזה נארים השמים כעוסים הושמש מאדימה, ותרפי המלחמה מתדפקים על האדמה המשוגעת הזאת, לעשיה אנו אנו יפים כל עוד האור זורח על פנינו עצמןו ו. יניב: ציפור על ב,ד שירים, הצואת ספדי 'עתןר 77' 2013,147 עמ' תחשוה של ציני m קדה, מפוקחת רטובת מזג ליוותה אותי במשך הקריאה בספר השירים הזה לש עצמןו יניב. לא ציניות כעוסת, שנוטרת לעלום לע אופן הקיום שלנר אר לנר לע התנהג m נר, אך היא קיימת ובשקט יחסי גם בעוטת. עצמןו יניב מעדו לכך שאין לנר לשיטה על הדברים. על חלקם אין שליטה כי הם מעשי בריאה, לע חלקם האחד אין לשיטה כי הם חזקים מאיתנו, מתקדמים מאיתנו, מחוכמים מאיתנו. אנחנו נעשים תלויים בהם יותר וירתה עד כי לכעדיהם לא נרכל למצוא את דרכנו. לער אף כל אלה, ערל אף פגמי החיים לעשיהם האו כותב, אתה חש עם הקריאה כי בדךד מלשו האו ספוג באופטימיות. "אין קליטת לריבי;ם נשר המכשי;ר חה לקח ל~ שבדי;דלהבין דורכים ומתמיהים בהתנהגותנו את הבריאה. רכל זה ~לי ~~9~ז:ד/י~ t\ נ;יה ·· ~ב~ד :;ט;א~ 9דןרת 1:]."[ ~ש קל;~ת קוהד בעדר המשודד כותב את שידיר. האם עובהד זר לריבי;ם נשר המכשי 1.ו אונו לרגע חשבנ;ו לשא נדע ע;ך; שהאו עדיין כותב, אוחדים כותבים עווסקים באמנות לע~ם ד~את 1 ~ז ci~ב~ :"ה!~ :(מ-תךו f T לר~~ים', ; עמ' · 1-0(, ועבנייני דmה ומשיבים משב מנפשו של האדם, האם איש אינו חומק מהאדייה המחוכמת, מן הציניות הדקה, עובהד זר נותנת תקהרו לעלום? לו קד אמח לנר שכן . המעדונת, שבה המחבר דאוה את הדברים. ציניות מטבעה כי החשש לא נלעם: "ס~קיע;ת ~ע.ש;ת ~ךמ;ת יזח;ר ספוגה בחדיפ m, אך כאן, אני יכלו לומד, זר חריפות טההרו לבא כשנרקע נשמעים תפי המלחמה ן~ ·לא" p~;iר•],"[ מ; -ע~ . T ~ן הואריי נשעה כב;ך :ס :jה/~ קל; T רזכי שמץ לגלוג, מה עדר שאינו שוכח להכליל בה את עצמו. ככלות הכל זהר משחק שהחיים מכתיבים, רכל מה שיש בהם רכל מה t'זדiיס וך~~ה" (מתוך 'השקיעות נעשות אחמרת שמסתבר מהם תלוי בהרבה מן המקדים בנקתדו המבט לשנר יותר', עמ' 81(. לעיהם. ונקתדו המבט לש יניב, ככל היותה ביקורתית וספוגה הדממה שבסוף השיר מנקדת בתעדוה. דממת עלום. תסכלו מסרים, היא עדיין אופטימית אוהובת את הקיים. לא כמר הציפור המצרי m על בד, שאינה יכלוה לעוף פעם האו כאילו מסתלכ על הדברים מהצ:ד האו ח;הו בצרןו אוינה יכלוה להשמיע ציץו. הודממה הזאת w בה את ה:ש, מתךו קלבתו, רשכם שה:ש הזה יכלו להיות מעט, ~ ·~ · ומנקדת, בעוטת באיזה קיר בחחקה גם אם אינו משיב לה קלו. כי אין כנארה הדין ההאו שהיה בארשונה, כאשד דמו השפךו לש הבל תעב את לשו אוף נענה. לא m קר מאיתנו אנו עדים לדם שנשפך אוחדיר דק דממה. דממת העלום המגאול אך השותק, המתחסד, המתחשבן עם חוחי עצמו. דממת עבלי הכ m ולעבי העניין. "]."[ ןק ס?מות ל~ם ;ם~~~ס םiךךכi סז;ךם ןךר ס~ ס tp נו;ן לז.ות I] ~י;ם ל~ל. 1א רiלהזr ר~ע, tp ;ה יוז.ןד ךי;ז.ןד ו, 1ח~ עך; ~עט ר~~י !l] ךא;;ן ו~~אן ~יל 1ך ;ז~: . רף ~ל סת;ן" (מתךו 'לתת חיים לפלא', עמ' 95(. לואיזה מן התורים יצטרף הנלוד? לטוב אר לער? האם ירכל לנחרד? האם על כך אמר קלהת כי הבל הבלים? רכי-הלכ הלב? על כל מחשבותינו, צרונותינו, מעשינו, אלחת ידנו? אם כן אז אלוי נעמדו מלו המארה ונגחך לעצמנו. כך נדמה לא פעם, בדפי הספד הזה, מעדיף המשודד לעשרת. כי שמא כמר שוחת השיר הקצר הוזע הסוגר את ספר השירים הזה, אנו יפים כל עדר הארד זר m על פנינו. ככלות הכל, עצם העניין לא דק בזה שהעלום בד-חלוף, אלא גם שלכ העניין נאדה קצר מדי, לועתים לא נ m דרי מג m ך: "פני;ה לש מ;?.תך ם;יךד:r~ס~~A ת~ג;: ~קי~ה" ('מרכ m הפ m ים', עמ' .(t43 האו גם הרבה רכשם שהאו מתסלכ האו יכלו להיות גם נפלא למדי, תלוי בנקדות המבט: "הנקהר הי;א שאני דאוה את הנקהר לש!ן ואני iךעיtק.t\ ז;ו ~א;ן ה"עiירtק.t\ ז;ו-~ה ~ת r~ ~קחך ךזp·; ת;ןע~ך ···~~~~ ·· ~אן i.-.'j" (מתךו 'ס~קהך' עמ' 25(. רמה היא הנקהדו הנבתה? רמי בסופה של התנצחות מנצח אם לא העלום, שהנקהדו לשו חזקה מלכ? אני יכלו לדאות חיוך מסרים על שפתי המשודר בכותבו את השחרת. כי האו תהוה גם לע דברי עצמו. אך אל לנר להניח שהתהייה מסתכמת בהתפלמסות לש יומיום. הודי לא היום נצרח הדברים. אלה היו מיושנים יותר אולוי יותר נ m ים, אולוי היה בהם תרם שכבד איננו, שכבד נרמס בעלום החשד. העבת געגעו לאפשחת הזאת, אלוי אף למה שמצרי בזיכןור ילתח, אינה נעד m מן השאלה. שואלה זר מתערד m בר מגילוי לש ישן תךו ביצעו החשד שהאו דאוה, דרי בחפי m יסדוות לבניין חשד בשכנותו, כדי למצאו את סימני החיים שהיו פעם, חיים שהתנהלו לע ארתה חלקת אלהוים הקטנה עשליה אנו ישובים ונותרו שם מתחתינו. האם אותר עלום היה ארוי י m ד? אכן זה נאדה חמנטי, לשבת בלצ תאנה לואכלו ענבים, כמר שביר הבא, אך הכ m ב לא שוכח לשאלו על הער שהיה, לע ". T ומילה אחחנה: פעמיים קארתי את שידי הספד הזה בטרם אכתוב עליו. חיפשתי את החוט המקשר בין השירים, את הדוח שמובילה את הספד הלא דקיק הזה. אוני יכלו לומר כי סגנןו כתיבתו לש המחבר תאום את דm השירים, הואו פ m אי למדי מבלי להיתפס, פרט למקרמ m בדדוים, לליריות של השיהד. הכתיבה היא כתיבה מתבוננת. מי שבא לדבר לע פגמים לא בא להתנגן לוא להתחח, כך התחרשה, באם התכוןו לכך ובאם לא. במקרם אחד הייתי אומד: אנא חלדו מלהדיר את הכתיבה הלירית, שנעוהד להיות יפה, שקלוה ומהדח ומתנגנת. נסר לכתוב ארתה. ליהנות ממנה. לא הפעם. • יוסף כהן אלןו זכריות לשא היו, שבכל זאת, בחב המקדים הן ישנן כאן הויום. "]".[ חשבתי לא אחת; על מי שחי כאן נאז;;ן הוסת;ב;ב לע פני האדמה סזאת/,-נ~ד ךת 1; א;ת; -ע1tיt0רiתאT זגן/נ ~ר ~ל~ ·/ת;~~ד ו~י ;:ת;ב.;ח T]":נ אני ב;סtח לעיו תדיר ]".[ האם היו ח~יר ט;בי;ם כש~שב נח " ם השמ;ש תחת ה;~~~ · י~~ה T ~~יונ ;,?םיג;:~,ע (מתךו- f ~ש;ן iךרנ:f ע;ןנ 16:(,-;•;•- כך בא הטבע ובאות השנים חה מכסה לע זה חה מנצח את זה. כ m ר לש האדם אינו יכלו לטבע, הוטעב אינו עשרה כצרןו האדם. באופן סמלי מכסה ה~ל את שמה לש האהובה שנכתב בחלו. דוגמה קטנה של כ m גלח יותר. באופן מעןדו מאדר מובא הנשוא שביר הבא, החמנטי לכאוהד, הפעוט לכאוהד, בינו לבינה לכאהרו, המתאר רגע בחיים שומא שרב דק לכאוהד - אך יש בר מחאה שקטה לנוכח כ m ר של הטבע שנותן לנר חיים אך יש לו ינואר-פברואר ג•א פרל: על 2 מדברים על לבך שיתחיל לפעום עדי עסיס: יל,ד הוצאת הליקון 2013,84 עו:כ' את ספדו החשד של עדי עסיס ילד פותח מחזרו בן 35 שירים שרמו 'ילד'. נמענו של המחזור הוא בנו שטרם נלו:ד עסיס מתאר בפני הילד המי m ל את מסכת המאמצים הוקשיים שחווים האו וערייתו בניסיןו להביאו - סדרות של זריקות, הפדיות מבחנה, השבחות זער, חיפוש אחד אם פונדקאית, תקוהו, אכזבה, כאב, אכזבה, כאב, אהבה. במרכזה של היציהר עומחת הכמיהה העזה להולדת הילד הותשוקה להרחת, ומרתק להתבונן בהן מבעד לעיניו של אב . גברים דנים חשים כי אבהותם מתעודדת ומתעצבת בתוכם בהדרגה, ואילו בשלבי חייו הארשונים לש התינוק, ובוודאי בשלב ההפריה הוהיריןו שהם חשים מעט מר m קים מן הילד ומן האבהות הנובטת בתוכם . לעומתם, אבהותו של עסיס מתפצרת ממנו מלאת חיות וקשר אל הילד כבד בשלבים המוקדמים לש ניסיונות ההפריה . כמהויות רגשיות הן הילד הון האב קיימים בפנימיותו לש עסיס, אך חסד להם גוף בעלום, לחגמה - "~ין ?1 ך;~~ ,ד.ל~ tt נכה ר 1ם 1כוiלק ~ין סד~ל:ם ~א~~ o/.זזi? ל 9tt לה" (עמ' 5(; י~~ ~נ;רע;ך;ד ,ב~~~ לא י;~~~ ~1 ~י ~י;ן /?1 ו~ק" (עמ' 9(; "~ין ptt ~נדנו מנ;ר~~ק.ת "ד~~~ (עמ' 12(. לצד הכמיהה המתמדת להלודת הבן ומימשו האבהות, נע עסיס לאודך קשת m בה מאדו של מצבים רגשיים מורכבים ובהם אונח, כעס, ואהבה. שלא כמו בנסיבות אונח ואבל אחדות , שבהן אחדי אונח האהוב ניתנת לנותרים אחריו שהות נפשית להתאבל על לכתו, מיטלטלים המשודר ורעייתו ענת, המחכות בשירים, בין אונח חתר ונשנה לתקוהו מתחשדת. הילד מתממש עבלום שוב שווב, דוקם גוף להרף עין, שווב אובד -נ;:" .ר i2 ע 9 נו 1פ הג ??דקל.ס: ;ן;י?~' ; ךן~ים למות; ~l] /ך tt וכת'. tt סה ב; 1ך;ד ~"?.זpל ry ךי;ני. 'qttך;י ;תך~זr סראשןיר ~י;ן tt חד'. ~~נו ס~ה" (עמ' 10(. דוגמה נוספת לדבר ניתן לאדות בשיר מס' 18 שאביא במלואו : "~ע.בר י;~י!ם ד~~ V!ד~?~ ~נ;ר~קע 1 ~ז:וקהכ ~זןק ן,:ל~ 11 ??ד~דים על ל~ 1 זק.~נ;ר ·ליז:r ל~ע · ם, ע?;ים ~vr רחת ך;~ 1 גורית י~~? ~סרים;, ??ד~יים על ל~ ,11 י;ררים ך~~ . רג;ת ת;וללי;זזr;; לח;ף ??ד~רים ע!ל בלזrזזi~ ~נ;רע~ב, זק.ק.ש ה;~~? ; ל;א ש; jZ עת ~וו;ך זק~ה" (עמ' 22(. בשיר זה מודגשת היטב הנימה המאופקת הוחפה מרגשנות שנוקט עסיס לאוךד המחזו:ר דעיכתו של הילד אל מותו, לדוגמה, מתוארת בשלשוה משפטים קצרים המתייחסים אל לבו - בראשןו מחכ m התקווה כי יתחיל לפעום, בשני נעלמת הפעימה, ובשלישי את הפעימה מחליפה ההכהר בכילשןו . בחלק מן השירים מביע עסיס מדיחת וכעס אל מלו פני הדברים, ובאומץ דב הוא מפנה אותם אל הילד -"tt סה ~וכט ~.זכוכת ~א/~~ ~1?~. ךב ן;~ / ~. ךב לא? tt ס 1ה זק~עןיר הך;מ~ים, 9 ק 1ס .ס~,םי ~יב?י 1ם 1פחקtrnונ~pז חן;קי 1ם ~tt ך~ ~בק.ח; י;ם ~לה ך;~;ע ; ?חי:נ~~ לא ri~; ם 1 ~1" (עמ' 13(. בשני שירים בספר כעוס עסיס על פגיעתו של הילד בערייתו האהובה - "ז;ידופ;ת ~ריק;ת 11 פד; wת;~~ ~ריק;ת, ז;ידופ;ת ;ה~תזrV?,ה~י~ ת~~~ ~ IJן~?? על .ן:~~ ;,א~~ ;:זנ;רע;ךךי . לע,!אלז "ד:.ל~ )15(;"~~tקתי ~ע,הן ;:זיא ה;~ר;נ~ i לי ~ת ~ל י;.ע~?ב תקt.קזr ע~ W !ר ;:זיא ה~~ גו~;ה i בע.ידר. ~ה לiiלעי;ז ע~ w י ~דרי ז;רכל 1 סע:ד? זקז.יה ",;ע <עמ' 31(. גלוון 373 ככל שמתפתח המחזור, ניתן להבחין בתהליך מורכב ומ m ק - האפשרות לילד ממשי מת m קת, ובמקביל מתחזקת נוכחותו דומותו לש הילד שאליו מופנים השירים, עד כי יש שהוא ניצב אל מלו הוריו כדמות המתקיימת גם מחוץ לתועדתם. הדבר בלוט בשני השירים העשוים הקבלה בינו לבין האל -"~, י~~ ס:ינו V?ם:~ לא ~ז~קים, 11 ע~ w י פ~~י ~י ~ל.י 1, ?תו~ים זזiך~~ ~לחים ~ז;ד ~סורי!ם / :;נף~ת י.?~ 1" (עמ' 25( ו"~ני נש.; 1א ~ת זזi??קז לשאו" (עמ' 27(. כמו בחוויה הדתית, העדרו של האל כישות פיזית בעלום אינה מפחיתה, ואף מחזקת את נוכחותו בחיי המאמין כמהות ד m נית בלעת ממשות הפעולת בעלום. בשיר מס' 24 שוב משווהו הילד לאל, וקיומו כמהות מתחזק עד כי מי m סים לו צרןו ובחיהד -"tt סה זק~וכךסנ;ו ל~~ םיך;הזr ל~י;ת ;?1 לכשלןיז" (עמ' 28(. בשיר מס' 31, שאביא במלואו, מגיע התהליך לשיאו הוילד כה ממשי עי כי הוא הופך מנמען פאסיבי לייני : א/~~" t\א!~ ~נ:יתי לכם הכ;ל ; עכיש;ו ; אנ;י ; כלום" (עמ' 35(. לכל אודך מחזור הש~דים : נשמטים ההריונות המתהווים והילד לא זוכה לגוף, אך עסיס מלציח ללדת - הוא ילוד עצמו כאב, ובפנימיותו של האב נלוד הילד שאותו הוא אהוב בכל לבו. האהבה לילד לואשה, הגדושת את מחזור השירים כלוו, בונה מקום וגוף דגשי עבוד הילד שטרם נלוד. כך מסתיים השיר האחרןו: "ז;ימו~ת הס~~~ ~V? ~ה 11 ~נ;רפ; .ךתך 11 איש, ,ה~~ // ~?.111 י~~ א ;r; ב א;נ;ר 1 ;מ~ זP.tt סה" (עמ' 39(. נולדת מן המים ענת חנה לזרע: בעד הפרצה שבאוויר, הוצאת ספרי 'עתרן 77' 2013,52 עמ' הדמיון שאני מוצאת מערפל לי ומעט וחוק T -: • T ; ,.·: ר:;ניק ו??עט סדוק אני ע;טפת מעדמי החפים מזהות תך??~~ .a;ciה~~~ זק-~~~הד יס~~~ ?~ו;נ:יי כחבצלת המים 'ויקט;ךיה אמז;ניקה' ל;;ןת :·~pר;ת tt~ז 6ז~~ i ~ס T . T T • ~;צ aת ;עך ~~i2 ר~גוית ב;ב?ית w הי ענת חנה זל:ער ;ע?? aת w ףי ~נכא ימי~זr~. חרם י~~ו~~ i]!פ ~ה ז ;ו~~ייי ~א;ד ri,~;ה ע~ע~י לקדום w קוף ו:;נח"ם גוף ןק;נזr :;ני טקקt י~י~~ ש:שך ת~~ ס~~~ ס~ם ~·~ ה ??i2 ~עת ~נרה ז; זכות ~ב;ת בתנעוה רכה בת;ן מים קלשוים פר .ףת ~;ךע~~ i)םי~~~~ '. םינ;:וג;נזr ~ן ףוגזr ??iWת~~ ס~ל ~בור ל~? זrw ~ו;ת :;נב;א י;ם :ריןת rז~:ם מגיחים עלי ענק מעגל~ים וצפ~ם על .. פנ~ המ~ם הד 1ודים T T ל iוiז· ם ~דיי ' ד~~~ ק~ו~ 'י , הוא וכר י~,ע~ בלילה דאש;ן ב; נפקחים על פני פ Tm י לבנים ":T -· T • T: ' -T : םןj ~~יל כללו;ת ו~~ל םימ~זr ס~חרים ~וכןי ורדים . שיר נפלא זה המתאר את לי m ה, פותח את ספהד לש ענת חנה לזער. דה" · "בלי מטען, בלי כבו התיאור הנר סימבלוי מאדר, מת m ק מן הליהד הגופנית-ביוגרפית לופינה עברוי, מתאר ליהד או בריאה תעדותית. תיארו הליהד מזכיר סיפויר בריאה מכבית מלבין: מחרחת אזמרגדים, הוצאת כרמל 2013, ממיתלווגיתו שרנתו וספר בארשית בלכלן, אשר נפתחתו בהפהדר בין מהרת עמ' מימית-ימית-נשית למהתו מצוקה-ישבתית-גברית. אחת מגרסאות סיפרו הבריאה במיתלווגיה המצרית, למלש, מציעה תיאור חמה כמעט לחלוטין 50 לזה המופיע שביר - "בטרם נבאר העלום חיתה קר ביצת האין סףו, ה'לא קיים' הוחשכה. בתךר ביצה זר נצרח נןו, ח n;, ,;כ~ ~מןיד רבנות זרגם. בוחרת אלו יצח יחד את הגעבה הקמאית, אשר נקארה 'אי הלהבה'. הם היו האבות הואמהתו הארשתים. הם שהלריח את האל ער ריצח את האל את;ם: הם שפכר את זערם אל תךו מי הבזו הוחידח אר 1ור לפ m הלוטוס אש 1 לעה מן המים הקמאים. מתךו פירחתו נחשפה החרפשרית לש האל ח'~ךי, מקרר האור, ונעשתה ליהל אשר בכה עם התגלתוו. דמעתויו נגח אצרה הופכו לאנשוות." (ישארלי, 2005, עמ' 18(. שביהד לש חנה-לזער לא עלרה מן הלעה הפשח חרפשרית לעש גבה שריןר (אר ביצה לע פי גרסה אחרת) - זלער נעצ m לשבב הךור ובריאתה מסתיימת בהופעתם לש פ m ים עדינים ריפיפיים. לתחשותי, תאום הדבר את איכתר מפגשה עם העלום המתאו m ברבים מן השירים, מפגש שיש בר הח רגישות, חשוניות ויופי, לצד פגיעתו רבה. שביר 'עקב אכילס' (עמ' 11( למשל, העוסק אף האו בלי m ה לוערתי מההרו את המשכר לש השיר הפתוח, מתייחסת לזער באופן ישיר להרירת הפגיעות לש מי עשפעפיה קחמיים שוקופים הויא נשרמת ךדד לעי ענק פחסים לח m ה - "אמי שהל;יהד א;תי בבת אחת עם עך; ~קור קדך /]."[/ לחיז;ה גו~י ~ם לא דוi ~ת ע,ק:;גי ~ך~~ j ג / פ?;~ i ת יריח ;:~טובות // יצא שהחלשה אחהז בי / בלכ ."iזכה מטריב ההיריןו, 'וחי m _הוחרם שב ימיפיע זבובים- משייי הספר הותחשרה המתקלבת היא כי המשרו m בתתה בתלהיך מתמשך לש היריןו לויהד. בכמה שירים מתאו m שהיהד כתתדלו התלהיך ההריתי המתמשך - "~ר!הר ; עד ~ל:י ~רי ז;ו~ת 1י ::r ~ףית" אר "~דאדו w יהן רםיpג י;ם ::זך'ה 1י ~ 7אנiw יןה םריpג יום :ר w7 / rrm יהן יכ.Pז לדי~ה ~~לא 7 נכת מועך ~קבו:;גי" <עמ' 31(. שבירים אחרים מרעבת ההשתקוקתו המפשרות לליהד, הן במובנה הסימבלוי, למלש -ף~~~~ ~בר ~ךג;ר :;גגופי העירם !לע m מי הסגלג;ל כביצת ~~יר~ 9 1ה Qqriיהך .ל6~~iה עךיר ·; .עד 2וע~: גגך ~11 ב;ח~ ,;ן;א ,מע<_ 21(; ,-הד ללידת ילה למלש - "~דב עד ~לי כ;~ס יז:rלw ת ~פ;ת ד~ל:ם ~לח m/ בז~י א;נ:וי עד סרינ:וי א;נ;ר~ "יג;:~ <עמ' 18(. אלום, חמה כי יש . קשרי. לל m היישר מתךו רכתו הפ m לעהוה הפחם - ייתכן כי חסנחם לש שריןר החרפשרית אר קליפת הבציה אשר מהם מתאפש m הליהד במיתוס המצרי, מקשה לע התהליך - "~אר ~ w רישה עמק הגוף נחה לבחלחוית m מ; האחהנה / מר לי חrנ~ ז?עט." // ~י 7 ~כחי לא .ת~ ף~~ ~י ק~ i ה ~לרי Q ל~:חי i?~ לךקט ]~"[ ~ף ~ד ק~~ה i2 ע,חךית רע,י~ה ~ין ~כחי "ת~ שביר 'מים קר ישבה' (עמ' 20(, מתאו m באופן בהיר נסיגת תהליך הליהד חזהר אל תךו איכתר המים - "הרי הביקורת מאין תימצא, חיתה מחשבתי הארשונה עשלתה בי כשסיימתי את קריאת ספהר של מכבית מלבין מח m ת אזמרגדים. עירן במחשבה הזאת לימד אותי שאיננה מקרית. נדמה שלאורך כל מהרחת השירים מצליחה הכותבת לשבור שרב שורב את הציור הדמיוני שעשרה קורא השיהר, כמעט בלא מועד, בבראו לפענח את היציהר רבה בעת היא ברנה את האמיהר השירית מחשד. כך לדוגמה כשהיא צובעת מחתרת מוכרים בצבעים מעלום אחר בשיהר 'מח m ת אזמרגדים'; "האדם אינו אלא תבנית נוף מלודתו" שייר לטשרניחובסקי ולאהודי הצבריות בדיוק באופן שבר הוא משריך לאיש הקטן המצייר תוכיי ג'ונגל ססגוניים מנוף מלודת חמה, וכמהור לזרג סינים זקנים החונכים לנכדם בשפתם. על פני המים ערל פני רקיעי השמים חוחים בטורים אוחים בעלי כנף ובעלי שרירן, קררמררנים שחורים וברבורים לבנים, לוכלום כמר לאדם פיסות קרקע של אץר קטנה. תופעה נוספת הניכרת היטב בקובץ השירים הזה היא טשטשו הגבלוות שבין העליונים לתחתונים רבין האדם לבעלי החיים, כל זה בחיפשו עיקש אחר אותנטיות, כך ב'ערב' מבטלים הסנאים הבונים את קניהם לחורף את משמערת גודרי השחקים - "מקרם משחקי השדר הושרהר" ומלמדים להעריך את האור בחדרים, את המים החמים שבקומקום. מתוך כך הערב הועייפות הופכים לטעם הפשוט הואותנטי של החיים. הכותבת מתגהר גם במבנה השיר רגם בקלו המרפק בר וממנו. היא הופכת בשניהם רב m נת את כ m ם, כך ב'אמ m י שיר בפה סגור' כך גם ב'קרקירת'. רירטראחית היא בעיני היכלות המופלאה לש מכבית מלבין להפוך הגדהר מילונית מרריקיפדיה לשיר. ב'סיחפ מייפל' היא ב m נת את עלום התוכן השירי תוך שהיא מבטלת תחומי כתיבה. די בפירוק ההגדרה המילונית לבתים דוימויה לאהבתו של גבר כדי לחרפנה לשיר אישי מרגש. ב'סיפ m' מתגלה הכמיהה להגדהר אחרת ויותר מכך לאישור החיפשו האינסופי אחר "אשרת הכניסה למחתרת הנ m ים". הטלטלוים השיריים הללו מכינים את הקואר לששררת החיפשוים שהיא ~גוק,ן ::r ~י~י חהש ~י ש~ג ]."[ ר~~ iדףה רם ן~;ת~ רזt סחוכ ::r~,על~ · ה ללא ספק חשדנית בהגשתה, רעננה אוחרת. בנ:ונעותה ת,קדtfו ר:~פג;: ~חקדה ומסגיהד. ]."[ את בלכ זאת מזכיהר לי ים." ב'חיפשר 1 ו תהר הכותבת אחר ימי התיכןו, שיעורי האנגלית אונבל לי. ההשתקןקרת · הלכת~ ממומשת, שביייי m האהבה, T הפגיע m זחכאב נוכחים = ב'חיפשר 2' רב'חיפרש 3' היא תהר אחר כפהר לתלעולי הנערים. ב'חיפשר בספה אך ללכ ארוכו קהלו לש לזער נותר מאופק -י~~" ~~חתר ומחןק,ת · רפ;ה ~ני ~מש ~לב ~מש ~עט ~אר ב;כה 11 אני מאב mוiא אחר הזמן האבדו רב'חיפשר 6 ו אחר האודים הבעורים שסבלם לא נראה (עמ' i3(, היא נסוגה אלזהמי 6, א 1 אינה מניחה לצעמה :שלקעו בהם, T התלהיך לעין. אינו נעצר, הויא ממשיכה -"Any hard feelings?" "ך~ש w m~ ים ךזןך~מו אחרי כל זה "ניתוח" השיר כביתור צפדרע בפני כיתת תלמידים משלוהבים / ל~שקבןים רזt'None' משקעים א r ;אלא טפה תנוiמהm באריר ·;· אגל איננו התרסה רק בפני המבקר הספרותי, אלא בפני כל המבקש לעשרת ~V?ימה T;:זזpלזp~ נחה / ק, נבא; ה~רם רשתסtא• כדמעת ארמה טרנה / אפ~ר את השיר בימה פרוצה לכל החורות לוגלות את מבשרי השיר. ש.~יי- לנ:וה;ם 11 ;ד~נררי בזאת ערמ~ הסליח ·;; כ~ _תיטיפה-~תפ_מttT/ ובהעדר 4 ו היא מבקשת אחר טעם החיים לש יהדוים עורבים ביח,ד ב'חיפרש 5 ו ימ האהב;ת" יrי~רi11ה.Pזל/ 'מע(-"ה~ן~ג;: = ·1 5(. גם היפים הומרמיים בספר אוף נבחר להופיע לע כריכתו האחרוית, חח m לזער את שיריה של מכבית מלבין כדאי לקרוא באופן אחר, להוציא חדש מפני ' שביר ;מקךןפת' 'מגi.35( שהאו ' מן ישן, פתוח בפני סגור, "להאחז בזיזי הסלעים ובסבך" "להתפלש להישרט להיפצע" ללעות. לר m. לופתוח מחשד. כמר 'באוויר' להגיע אל השיר עבייפתוה לא המים, שורב זקופת גב, וממשיכה -"לע n ;ף ה~ם, אני מלשיכה רק פעם אחת "בלי מטען, בלי כבהדר"." • ~לע;י לה~קt ~רכה הפקtWן' ~ת ::r ררד / לשא תתפתל מכאב T// ש~ל~ה: בבדו ~נ;ץ ~ו:נ~~ר ·· ::ז~ק~ןת ~ה ה~;~"אל;/]",[;; י~~ ·~~~ ןק · תקס?ז~ /·~; י T;ף~ יפה מיטלפונקט i2;ת.ק~ ~כזק.~ת/ .ק~?ז o/, ת! עך;" (עמ' 35(. ישארלי, ש. )2005(: המיתלווגיה המצרית. הצואת מפה: תל באבי • ינואר-פברואר שאל ,ילשמו דעוןיי לא ךכ םבתי רשיה הטבו ואל ךכ םבתי תבר m שמעמ m .ית ךכ יבאדוו שאל םבתי דמעמ שמעמ m י רשליה .לומשיררום םג אהל םהמפסרמי רשיה תפלויטי בלח םנמנעי עמימ m .ים םחלק םפתי אל שהרג יהבסיס ולשנ ומל בסל ,אנשוי ךכ שלמל רהבחיה להקה ליביד םעהוביד םזהיר וא יידל ימקבש להמקט המאפירק יכמאשו םשייר .יברם םאחרי כ m םבי רשיה תפלויטי ובידק בבמ m ןשבה ויסכימ .איתם וז לא החוכמ בלכתו גבנ m והכיבש 'ב'מעטם ה<השכי ,קיים) רבאת דהגה תשהמאלי ואופיל לא עמל ידפ .'האץר' ןאי יל החיב דגהלו חלציית תקבצו ""עסרפאוטיקה באל םה לפח m םמלציחי ןבצוiי תא .הברים זה .שחוב םא ,כי םג םה םנמנעי רמעהלבי וביקתר יהשלכ על םיmבכ מז m םי םאחיר םוmקיבו תמופני ךא וקר לא הכ m םבי ה m םקוי םמה - תמבחינ תקבצו ההתייחס m, הכנאר יכ הקשי m ר תהלתעמ םע רחבי תקבצו ההתייחס m של .צעמך ךא לא חבר המ הלרנווטי m של הקבצו "כ"עסרפאוטיקה םשני ראחי חא ,יבטןו יירק רשין ודע ילמת ושמלאוף גלאומו ובה: עימ m הבמר תהפאוטי יהה רמבהי .אזת ההי וארי גלנהו אח m שיו העהליר ,למלש תא והמשרד ףיסו רעח רשבספ ושייר קעמ לזיערא םילשחי רמהש וצעלמ הלי mיוmקיב ילכפ רשיהמז m ,ית ילכפ ההאמת ה m תי יולכפ ההתישיב m עהוב m םיולשורי חכאח ךא יש ומלא חגמא mורmפס ובתך החנפנ m הו jZטנ m ושהשתלט על םעלו רשהיה .הישלארי ואפלי םשמיררו השניתנ םהל ההבימ רלבק שאל חן רשהיה םנמנעי חמאמית יוmקיבm .מיד מללש והשמרד יהפלויט ומאד ימת ,שמלאוףו ושעשכד יהה ,באץר יהה יאחאר הלכמ םשייר הלוכמ פעיליו m עמניינ m של ר"גהלי ברת m", ההי םבמאמיר רב'ישלא 'היום רך הבהבר תינ m הבהרב רמשא ושבייר .הפילוטיים ,שמלאוףו ,הפעיל בלע ,האמיהר והא ההחגמ ההטבו .הוחייבות תאז תמווiי האירקציתיר m בעההש של ושמירר רהחהזי ,המחשדות םעלשתי קבח m םקארוי קאיר m דגנ ילכפ כל ראמיה תפלויטי וא רשיה .פלויטית ןכמובשחז m ם לא במקצ םשיירה של ,לאתמרן ,לשתסקי גאצ" וא קבאילי תנמדי םעבינהי ראלמיה תפאוטי חלכנ זה רמח ומאד יכ רמבח הבכמ םמהשמיררו mריה םפלויטיי ושכתב .עבבירת צבקד םכרויכ תא דעממ רשהיה דבמעמ .המשיררום ךא קמאב כשל ותלכית ועד בתקצי י(באדוו םא עהנמן והא עמפל .הפיס םשכמשיררו םכמהי בלקל ספר וא בתקצי עממפל םהימירו זה לא ותםר הבמאומ ,לעממםד ויק m ם ואישו m (ם והא במאק רמגזי יקובצנ על ףכס ישךל םלכיס של ,עמטים ביורוכ םמסכומי םקטני ומאח בהמאק יהאמית דעהומ יבפנ םהמשיררו והא על מד mם, על דמ m .שהיהר םמשיררו לא םיצח .הלתעמת לא םע םחבירה ,השמיררום לא םע חנת והיצבר וילאש םה םאחי םצעמ .שייכים יכאד וללמד המכמ יmבכמ ,הפהדח ,שם רק במןי םהעצייר m י ר ןנית למנ m תא רני ,בערם ףאס רענבי וא יסיד .קשעו םכלו םמשרי םצעלמ תהלתעמ םע יקהההל ילאשה םה םשיייכ - בעניר םע ,הקיבצוניקים וקשע םע יעברי רישלא םובער םע לשהמא .הישלארי כייתן שהשחש ומארנן ,קארוים וא ומארנן במ m םלפסר תא שי m ,ם ימבא תא תמברי ומשירר לישאר עהלימנ רמלומ חאמית ושעימת א m ם םע הקל ,השמיררום םע הקל יקארו רשהיה וא םע ההקבצו תהפלויטי האשיל םה םאחי םצעמ .שמתייכים זה .הגיתי לא םנעי רלבק ,חבירם םידידי .ומכירם ךא וז ועד החגמ שהלתלט m הבתז'אי m, החנפנ m ןלוכ נהקטתו על םעלו .שהיהר כל ועד לא וישר םצעלמ די םשמיררו תהלתעמ עבימ m םי ,לאו ךנמשילאר m תא םהידתי םהמשמימי על ד"עממ רשהיה "היום ובמקם הלגתא m ,(או לא פח m ,טוב <הלתעצןב ואשכנ םאחי ומשרד ךשהפ דלמ m תיצבירומשמע m .ית • רעמי אעקיב לסג םמשוררי םקטני םוחביבי דשיה תמצוינ תנכתב לבישאר .ועבברית ךכ ההי םג השבנ תהחלופ הב ופסרומ םשייר ,מציונים וציא ואלר רספי רשיה םשמובחי ה(כמ םספיר םטבוי ומא;ד ועהל על ,כלום ,לעטמי חספ של ראזעל גת m הקשעי ~רבד בוכמון שהז ראומ ישש ולנ הכמ ומשתחר םושמיררו .מעלוים ךכ חלשקא רשיה תעביר ,שממח בלוכות ילעה .גם באל בלכתו על םעלו רשהיה תהעביר ךמבי .למיד ולכאהר תשנ 2013 החית השנ תמציונ םג םולוiי .שליהר ועד ועוד הופע m של םשמיררו יבאמעצ והתקשתר ם(ג םא םמברית םאיעחי ישאן םביניה יבון איכ m רשהיה ובר: ךכ רבמקה יתלא חע ,הופייסבקו םנעו פ m ום רשהויה תהמיני ,לוהשעמ ואפלי וחבתר ,עסרפאוטיקה) רהבחיה םבשמיררו יכמ ושיופעי על חשטת ףהכס םהחשדי של רישלא םוג לא טעמ כתב m, םמאמיר םסופיר םהתי רשביה .בושמיררום כל ואל דחי םע םהופעת של הכמ רספי רשיה םמציוני השבנ .החלופת באל תהאמ יהא רצשב םהאיעחי ההז רק עמציב על דהמעמ יהשה םפע םלשמיררו ולע כן םהששמיררו והלציח מעבל רב ל m ב ולוציר םצעלמ .היםו ,אלו זה לא רק יכ םאנשי םקארוי פח m .שיהר דמח ראהעב םמשיררו משמע m םיי םעבלו רשהיה לו m והציבר רשא ויופעי על חשטת ףהכס של .שיארל עד ילפנ הכמ םשני שקה יהה ימדלין יקטס וים ריזכןו ילב רשיקוא םבה ש"מג "הכסף .ללשמ ,נכןו םכלו םשאכניז םמתחו .המשוב ההי וארי ולפעל אח m, ,אלב לא דכי םהלתלע ומהדין יתדעה ,החשוב תבאמ רמבח הבאעבר םמשיררו דשעממם יהפאוט והויצביר חאיד ואר תא ףשט ההכתיב םהופסרומי על ןאלתרמ םשבני האחנח m ו(אופיל השבנ .האחנחה) ,בנוסף דעהבוה תשמדינ רשילא רבחה םשמיררו דלבב חשלטת ףהכס - ואפלי ובמקם רסופ הזוכ ,נולב אהי ונקתד זכ m הלמידנ .שלויהר ךא ימא;ןד ומשהח ראלשח ההשקאיר הכמ םשייר ייוח םתכני םמיניי ילפנ יתלמיד ,תיכןו וובמקם ןהלג על השייר ה(שכתב הקואר ,צעבמה אלל דאקח ומכןו (לקרתה היאצ אל ועיתן 'עידי m' דכי רלומ אהשי ב m לא ,התכנווה לאא ושמהר ה(גב <כמבון והא ראשמ לה וiישm .אזת ךכ ההפכ העצמ וקלןכר רבפהש על .שמה ךכ םג תקבצו ""עסרפאוטיקה ןשאי כל םתאו יבן הלרנווטי m ההמעוט m רוס החשדנ m של םשהייר םהנכתבי יביד החביר בוןי םהפמפו יהלבת ספוק של ושייר של יעח ןחס עמל יפד ועיתן .'האץר' ,נארה הלמבר ההעצ יעשרוכ "תבר m "סופתח ומצא םמצוiי ואידלגטר זמ m י דחש זשבמל כ m ב .שיהר ךכ םה םיכלוי משהלתש בפבחקוצי m רמפי ועט דכי רלייצ וידן יתדע ריבשלא של .היםו ודין והשא תברמ תתוכני ,לאיריטי באל ""שהיהר ושב המקנ ול ךנופ של ראמיה ברת m ,ית אמנ m .ית כל זה וקהר ההשכבר םמהמשיררו םה םmביכ ,פלויטיים םחלק םטובי .למיד םחקל והלח בלכתו רשיה תלעב םמאפייני ,פלויטיים חב m ,יים םתדעיי רק םשבני האחנח m- הכאופנ השפצר בקע ההמחא החב m תי של יקץ 2011 ,וכמבון ההבימ השנתנ רשליה תאמ תקבצו ל"גירה תבר m" וכמ םג הכמ יכבת .עת העביק רמחב רשביה תהלרנווטי י m ה ההשחבו י m ר מלוהשע תהמבתקש mריב רבישלא י(אולו כבל .מקום) באל זה לא .מספיק םע ימ םמתעמתי םמשיררו ?היםו מלהשע םע ףא דאח .כמעט בהמאק יהפלויט חהגל של תקבצו םשמיררו הבתקופ ההאחנח והא ימגזר קבמבוה - םתלשו םלמשיררו תבבי .יבלאיק זה במאק ,מקדצו בטו ושלשימ רמשא ןגליו 373 עומר ןולזמ אלה נונק * פתק. פתאום תלהודו ~עם ס:ינו ~ד~רים על ~פ;ךים ע~ךנו זp~~~נו י~~ )ש;נ~ הגיע זמן iזדמל חמאה הרבה הבטנו בכמיהה אל השמים · •: -T : .'' -: ' -: -• • • -T -·; T • : • : -" על סל. ry ם, ?ס~ליש ~ת סלב עזו י;הד, ~~הי~ים 7 שו~ן ל~ה ?סקש;ת. ל?מר שוב ~לים p שך;ת ~~יכו ת;ת~? א;סן ב t'tP~ ;מ~ "Q ך~ןת". ל~ש · שוב ~~ד~ןת במי סכו חךע;נים • ·; ·; T ••• •• ; לפעמים היו אפלו נכנס;ת . T: • . -: T " T : " ,י~ ש;~ל.ת ~י~ד ד~י;? ~ה ~ 9 ~ד אתי . ז;כךת דברים אכזרים רחמים • -: ' T: -'T : •:·: . • ו~עם, ס!ךנו ס~;סה .יהך~~pז סכל א;ת; ך~ד, י~~ ע;~ה לד ע~~ס~ ו~~אנו על סר~~ה יל.Pז ך~~ ~~כאד ;מ~( ירני:ס.Pז ל;חש לד ~אזד ~ל סל;לה v סתלו לקק ~ת ~פ;סיי ~Q פוק, רס:ית ~~ע;ךךת ק~ת סר:ינרי ~ם ד~~ ל?תכ. ~יד לןה סדוז) ונ~~~ ל~קנו ןה ?ןה ~ת ס~~ים. ל~~ t\~ ח.רי ו~~ ין;עת: ס~יד :ש Qיטו t'ה~~ ב ס~יד ~ה ל;~ך א; ?ח~עדד םי~~? · ר~ריד ל~ש * לךא לחת סא~~pז ~יךי;ט, ו~ה ק; . . T ; . רי ח:שך 7PQ ~הי ר . יבלתי לדא;ת בזה אשד. הכל היה יכלו להדא;ת מאשד . בקד ~סי רר ~Qכ;ת w ~ד את גלר הטעות ומי בחדד פ י '," '." ' , T ·; כדי למצא את לדת היציאה T • : -:• .'' ·: : ' :•• הר י~? די~~pזt'~ ה יכלו עכשר ל;מך T : ---- T '·. : T'' : T T T -•: '." T : ' ' : T ו~~ק.ת ו~~ ~יד פ.ה ~יש ,יר;?~ ~יד לי לב דילקtס? ~לד סיר ;ך~~~ ry י~ חפצים שגמ;ג מהם הדיח. את יזועת שאת בצך;ת T : : -·: --: --''T ',' '' T ·: ' T -: ~ם ~~ים ~ל:ד ~ל.~ים ~9 ךד;ת ,ת;!!~~יר.ק~ ~~יוכ * ~י~ר ;נ~ח ל.~ח i ~ם ~~קבוק ך~ם ~~ל.ד ל~גי ~ניע ~ז~ר~י ~"דויק ."ש;'גר ~ w רריק ,~;א ח~יחי א;ת; על ו~~ נזתה ך~~ ~ w קהי ~ ~א ד~י חךש לא w ה. רג';ש אוהpז> ~לי ~ד 16( א;~ד 16 ה~~ לא ~tP קהי ~ w ה. ר~ז רערק ,~;א ל; . ר~ע זP.~tP קס w ה ~~ע;רד . את t'ח~ה. ~ צח: לא ס~יי ז ך;ך~~ ?~ס f לה. ~ ~~ רווז:ז על ס~ןך;ת ס p שך;ת ~~יץ ~~עד ~פ;ת ~ךמ;ת עהיק;ת ואני שחצי שנה לא אמדתי מלת אהבה עלוה בי אמי לש ת;דשה T T ;· ' ' ' T T -: --' ' : -T T T ' -:."' ' -: ~~?דוסה, תך~~~~ סי~~? זp~~ש א;סה, ~~, ת.ק~~~ . ז.ה ~~לו לר~רים ס~ל.ה :ש ~וה ~~,ם~~ע t\~ ,ה~י~~ * ראפלו ב; הכל כבד עלוה, מכוח להפציע, כמ; השחר, כמ;ד T ---; -' : -: T: '•, '.' T : -' -: ~יד ~י ך~ר ;לכ~pז ?ח~~קד י~~ ~ w ~ל.ת ~ת ד~לי, ף~~~ ~ד;ק י~ר~~~ ~יש לא ~~יע 7;קר * בקד י~י~~ יצאתי אל הואר --'.' ' TT הך;~ה ה~~~ אלה נונק , ילי m תל אביב 1973, משודדת ומפיקת אירעוי תרבות . ינואר-פברואר 79 "המשמעות הבזויה של האפידרמיס, כל שכברת הדם, בלוטרת הזעה, ליאת סידס החלב ונו' -/: עבוד זזiר.ttנה הודמיס, T השכבה החת עורית, הש~מנית : ·~ ע,בוד ןןה~יל~זr ,)-םש( ' T -' T : ' ' :·: -T- "אני מתעסקת המון בגוף", אומדת מיכאלי בריאיןו לאלי אליהו ('הארץ' תרבות וספרות 2013(, בהקשר של המיצג 'שידה לעובדי או 'm2008)(, שנוצר בשיתוף עם עמיחי שלו: מיכאלי קראה את שיהד 'החיים הם בית זונות', כשהיא מתהלכת ביום קיץ על שפת ימה של תל אביב עם מיקרופון ביד, לבושה בשמלה אדומה מתגהר. מתפיסת הטקסט-הגופני כמו גם הגופניות-הטקסטואלית יש להבין את הדיןו בגבלוות הלא מובהקים של הגוף, בעימות שבין הנפש-הגופנית האריסטוטלית לבין הנפש-האידאית-דוחנית האפלטונית לופרובלמטיקה גוף-נפש (חיים) כסוגיה פילוסופית, מטאפודה לגבולות הנזילים שבין האמנות לחיים, בכלל ובין השיהד לחיים, בפרט. "משודד נמצא תמיד על קו התפר בין 'אני רוצה לחיות' לבין 'אני לא יכלו לחיות'", אומדת מיכאלי באותו ריאיןו, ולכן לארס-פואטיות ביצירתה יש תפקיד משני לעומת העיסוק בחיים עצמם כמו גם במוות: "ל~לים ~י;ן ;תוע~~~ ?אר;ך "תואי~pוזr ('דרגת גוויה 3'(. ההתמוססות הטוטאלית של הגבלוות המפרידים, לכאוהד, בין האמנות לחיים בהקשר לעשייה האמנותית, כמו גם הגבלוות המפרידים בין המוות לחיים כמצב מנטלי, עלוה מתוך דבר העורכת שלה לאנתלווגיה 'התנגדות', שירת מחאה )2011(. "קד צירוף של שידת מחאה פלויטית ומעמדית ~ז עם שידת מחאה אקזיסטנציאלית ואף א~שית ארנ:יתו ארורת ר.Pזחזr ~ע.י~י מסוגל ליצור את האפקט הדגשי שאנו מבקשים. הגלגלת של דמיא i הידסט : : • T • -:· :· : ••• זהוי נקדות ה ry לחם שעשויה ליצור חזית רגשית ומחשבתית חדשה" .)םש( ,'זא' פתאום, באופן בלתי צפוי, ב~בחה אחת ומשום מיכאלי, אם כן, מציגה את הגוף, הנפש, הדוח, מקום - כמו שעלוה מהתחביר, הרווח בין חשודות האמנות הוחיים-מוות ףנ;tכ לש מ m ב אחד. וחיתוכן, המקצב, הדימויים הופלסטיות של המילים ההלחם שבין האישי לפוליטי האו מקדה פרטי של - הגיחו "ארורת ר.Pזחזr י;~י.ע~ ."תלגל~זr האכניטס העריןו הכלולני. מכאן W' ~רי יר~Pז ~ת 'ן~~~ היא )vanitas(, הגלוגלות של כiסר~ה המשובצת קוארת '-ב Mementum Mori ' ומצטטת מתוך יהלומים מנצנצים מציינת את ריקנות עלום שיד שלה 'גוף' (צייר אותי בוערת, עמ' 51(. הגוף החומד, ומעמיהד דימוי חזותי מקובל לש המומנטו ה;דוי מדמם והדוח-נפש, העצמיות, במנו 9 ה. שוב מודי. אחדי השתהות, המתבטאת בריק הלבן של הדדיות אוקסימודונית ביחסי חיים-מוות וגוף- חלל הדף, עובדת הדוברת לבחינת גבלוות החיים ל ומיאן הידסט :For the Love of God נפש, חה מבלי לפגוע במרחב החיים זה של זו: "לךוק י~ונקt~ ~י~ךים ק ry !ק ס!ק ~ין ןךם ?ד~ל:ם . ס~י~ד זק.~:;ניד ארנ:יי ~זקם לא ~פוש" הגוף המדמם הומפורק שב ומובנה מחשד "נין ירים לדגלים", בשיבוצי יהלומי הגולגלות. ך;~י~ס" זp~:;ני;ך ארנ:י 1י ם~~ ל~ ;,ףפ~ - הוא מקוד העונג-כאב או ההתענגות על הכאב כמו גם המוות-החי. עונג וחיות הגוף כארוטיקה של כאב ומוות הוא עריון ב'שיח' מחקר האנטומיה בתקופת הרנסנס הובאדוק , ביחס לפרקטיקות מחקריות של נתיחת גופות, אך בסיסו כבד בעת העתיקה. 'מומנטו מודי' )memento mori( שמקודו ברומא העתיקה, ו'עד את עצמך' )Nosce teipisum (, שחקוק על קיר מקשד אפלוו בלדפי, הם עיקרי שיח זה. מכאן שהציווי 'עד את עצמך', שמעדדו את האדם למחקר, להכהר ולידיעה עצמית, בא לגשר על הסתיהר שבינו לבין ביזוי חגוריה לטובת המחקר. ומכאן הגוף כאנטומיה של עונג ללי ציפי מיכאלי: הסולנית, הצואת 'עכשיו' 2013,126 עמ' השיר ,~~נטוס מודי', 'דע את יום מותך', הוא השיר הלפני האחרון בספר הס;לנית ובעקבותיו בא השיר הקצר 'כל מה ש' כהצצה אל עתיד נחשק שאחרי המוות. "מומנטו מודי" (לטינית: memento mori - זכור שתמות או זכור למות) השגור בשיח הנוצרי וגורס קיומם של יום הדין, גן עדן, גיהנום, אחרית הימים וגאלות הגוף הונשמה, האו בעיקר ביטוי לסו~ה של יצירות אמנות, בעיקר מתקופת הרנסנס הובדוק, שמטרתן להזכיר לבני אדם את חטא ההיבריס הויהוהר וכי סופם למות (הצגתם של גלוגלות, נחת, פ m ים או פידות כמושים). מה תהיה המלה האחדרנה כשתמות? ~הד~~ .''-'T '.' : T -: -T T וגבו ות הגוף הממשי שלה עצמה: וא~~" ~~כלוות חי;י ביזמה פעשות". שאלת T גבולות - החיים מובילה לשאלת יחסי גוף-ד m או גוף-נפש ובהתייחס ליצירתה של מיכאלי - לדיון בשאלת ה'אוקסימודןו השולט ביצירתה' (דדו גודביץ: 'אורגזמת המשמעות', יקרם תרבות 2010, על השיר 'צייד אותי בעורת', כשם ספדה שיצא באותה שנה בהוצאת כרמל). הסימלוטניות של המוות החי-מאדו בגוף הנעוד מתשוקה, קשוהר לגוף האישי כמרכז עצבי-יצרי ויצירתי הכלול בתוכו הן את יצרי החיים (הארוס) הון את יצרי המוות (התנטוס) בכפיפה אחת. הגוף אצל מיכאלי נוכח במילים אוילו המילים נוכחות כגוף ונשזרות מחומדי הגוף כהתענגות )Jouissance במובן הלקאניאני) של הדס הותפוררות: "ע i ד אד;ם לשפוח!!רת ; חלבונים שכהדס;ו רדגה 3/ ערד סדר;ך ~ך~ה ~ז~!~ ~:~ל ~~~ילו ל/ר ' ערד סף;: .·: (מתוך-:'דדגה כוויה 3', הסולנית, עמ' 107(. על פי תפיסתו של לאקאן העונג מתחיל בנקהדו שההנאה נגמרת, בקו השב;ר ברגע הפירוק, האבהד והכאב. חציית הגבלוות של התרבות, התחביר, השפיות, עוד הגוף וגבלוות ההנאה הלגיטימיים, המוכרים, היא הטדנסגדסיה, ההתענגות המבטאת את המהות האוקסימודונית, ואצל מיכאלי: 20 ;;,ן• %m11;:ג 1נ:=:&=: גליוך 373 ש'מומנטו מורי' הוא גם ביטוי למועקת הנובעת מטכניקה של חיתוך ~· חצ פלושני של הגוף לצורכי מחקר. a ;=., r:. תחילתו של הריןו בפגיעה של הגוף (בהקשר המחקרי-ניסיוני) כעונג אלקסיס נרנו ארוטי, מופיעה כבר בטקסטים ספרותיים בתקופת הרנסנס הוברוק. תרגם: דניאל פלודנטין ו המשורר האנגלי ריצדו לו~לנס מציג בקובץ השירים לאהובתו לו Qj2 ~ה )1659(, חלום ארוטי שבו מ . הדהדת עמדת ה:קניעה מצרןו לסכין החקרנית של המאהבת. "כעת, בהיותי בשפל, אני משול,ך כמר על גלים; ומנוחתי הופכת לקברי; / אני שוכב ברפרוף;, מכה את עצמי ומת,/ אך מצפה לתחייה ממבט עינך." אולם כאשר המאהבת מגיעה, הופכת התחייה לבלתי מושגת ונדרשות רמות עמוקות יותר של פירוק, שאותן מאפשר רק איזמלו של חוקר האנטומיה: "הורוצחת היפהפייה שלי! הנך מרפאת באופן אכזרי,/ באמצעות כאבים שונים מיךד אחלים?!/ אם כן הניחי לי, ;להיות האנטומיה החתוכה שלך ]."[ תדאי את לבי". רעיןו הגרף ה'פת m' הומפורק כמקוד של התענגות ארוטית מופיע אצל מיכאלי ב'אהדו על טבע האדם': "~נ;ו~ךקת י;זזt ~ו;נ~ . ךקת לך~שרת; הכוזt ק!]ךi חרד :קךי ריג;:.עזrל ל~~ י~~ ל~;ך הכוזt שלוט ~~~תרךי;ס ז;י~נןי~ים ארנ;ו~ ~a ~י נר 66 ;כ:;גי/חך / וכ~יד~ לו זp~~~ס7תר~י 9םורקtק~ סךש .Pזל תגןךרה 1 חר;ך ~~וכח ?.~t2 ם ~ך~ם ץ~~ ~וכר ע~~ "ףל~~ (הסולנית, עמ' (. 77 ההתפרקות הרגשית מתחוררת כהתפרקות גופנית על רקע ~גדרי ויחסי כוח ושליטה. 'אתה' השלוט, מקרר היעד לופיכך הכ m,'ק!]ךi חור :קךי להעביר נבל מצד לצד'. אני, לערמת זאת, אולי בדומה לגווייה, אמנם קררכן אבל מע 1ו: 'ס~~~, 7 תר~י 9~ק tp דום סךש לזק. * ~קו~ת ז:; pתpזר סךע,ב;ת .ת;מ~;ןנו~ p רגה ~ל ~ב?ו 1 ל~~ ~ת ~~לת ;:ז~לזך זp?1 ;:זtק~ר ~ת ז :; p לוךה ~ל ע,לי א;קט;~ר. אני אהוב בשיר חזה את קיפלו מסילת הבלח . כך יכלוה רכבת האסצויאציות להדור בחופשיות בין החלהדו לעלי אוקטובר. ברגע זה אפילו הערבות הדוממות יצויאו מילה. רוני סומק את הדואליזם הקרטזיאני בין המוח לבין הגוף, ןבי אני לבין האחר רבין גבר לבין אשה . מיכאלי מאמצת ללי ציפי ימיכאל את המלדו :הזה "תגידי לו שאני נבר לא; נאותר מצב צבירה שהוא זוכ;ך אות;י ]."[ וה~~~ ה~, · להה 6 הן נןם ןהוח~זriד~~;ה: ~י~הו 1" ~ה לק . נ~ ~ה צוהן" ךווiמ> טבע האדם')". · 'אוהד על כמשודדת 'אדוטיקו-ארדבנית', בשפתו של מרקד, ובכ m תעדותה ונשיותה, מיכאלי מנכסת את הטכנלווגיה ככלי לשכתוב הסדר החברתי על פי עקרונות פמיניסטיים: "נכ~ידי לו אוהpז ;כלו 7 ד~י ~ז:יי ע,ד:ן ~מו~~ים מו Q י~ל:ים ן.?צךועת ר;קך~זr לו Qןpז לי ~קורת ~ןמרת לזק. זבי~~עות; י~~ ;כ~ד זבןזק.הו "רחזt .)םש( תועד;ה חרד'. כמר כן, הדיון בגוף מתקיים בדוברים זאת המשמעות הנצורת מהטרנספורמציה של בלת; נפדרים של ר m m רמד המתמזגים לישות הבשר, המטמורפחה של הגוף, האיןו הואידוי של עריונית - אמנם מפלצות, חתוכה ומדממת (פיזית) החומר לנתונים, ל'משוגים', לתווים 'מוסיקליים', - אבל אחת. קודים, סימנים, ו'נקדוות אדומות' שמרצדות הדיבור על הגוף במונחים של בשר וטכנלווגיה מבעד למסך הצג של הנדקר. זהוי המשמעות של (מקדחות חשמליות, כפתורי שליטה, ~בלים ותבניות), מצב הצבירה הנצחי של הנשיות הטכנלווגית מזכיר את הדיןו על דמות הסייבודג, כדימוי למצב (סייברפמיניזם) העכשווית-עתידית, שבגלגלוה האונטלווגי המדורני של יחסי גומלין עם מכונות הקדום (בשיר 'צייר אותי בוערת') חיתה הותקשרויות בעזרת ממשקים טכנלווגים. לדבריה של המשמעות שנוצרה ממצב הצביהר של האפר, דונה הארווי, היסטוריונית m וקדת התרבות )1985( ה~ךן: י~~" ארהי נ~ . ךת ~מ;ר דר~א ]."[ ~מר ~ריר !בזדם המכר~ה סייבדפמיניזם -lcyberfeminism, י~~ :~.רף 1 זבי~~עוהי ז:ינ;ו~די י;ך~~?.ן t' יןזק.הו הסייבודג אי.נו רק הכלאה של אורגניזם ומכונה, אלא פשר מגידי יתד". גם של מציאות תרבותית ובדיןו. המעורבות ההלוכת הדוברת פונה-למאהב מחמה ומציעה לו השראה וגלדה של אנשים עם מכונות, לעדת הראווי, יש בה מתךו הבעהד שלה עצמה. מצב הצביהר של פוטנציאל משחרר, שכן בכ m ה לאפשר התעלות הכיליןו, האפר המפחד והאין, הוא שחרור מעל למגבלות הגוף הקונקרטי, הטבעי, וכך לפתור כמצב של יצירת משמעתו: שחרור מהגוף, מהגשמיות, מהשפה ומהתחביר. (כניס m ו של הבלשן והמתרגם עימנואל דובשק: 'תחריד במקום תחביר'; תחדיר משמע שחרור בערבית - כך שמשתמע מכאן כתיבה מש m דדת מכבלי התחביר). התצואה היא כפל אוקסימורוני: עונג-כאב, גוף-טקסט, גוף-עונג, טקסט-כאב, גוף-כאב, טקסט-עונג, ובכל מקהד מיכאלי כותבת ב'גוף': י~~" ל~~ ~.ק;הך רו~:ז 1 רו~:ו ~שיז?.ז?.ת ן.?על גוף וזביה לי לךגוף ]."[7 זביען סדו~:ז גו;ף גוף". • ד"ר ליאת סירס - חוקרת תרבות, מתמקדת במופע הסובייקט הגופני. ינואר-פברואר =::==~~x .: אילנה סובל הפלא הזה שיחה עם בציה ליטבסקי ספרה הראשון של צביה ליטבסקי, בחושך המ'ט'ב )1998(, זכה בפרס משרד החינוך והתרבות לספר ביכורים. מאז פרסמה חמישה ספרי שירה נוספים: אל תצב'ע על' )2003(, ה'רוק בדרכו אל ה'רוק (עם רישומים מאת תמרה ריקמך, 2006(, לק'ר אחד קראת' ב'ת )2007(, ל'טורג'ה )2010( אומות כנולדת )2013(. לאחרונה ראה אור ספר המסות שלה, הכל מלא אל'ם: העצם' והעולם במ,תוס )2013(. קולה של ליטבסקי הוא קול צלול, מדויק ונשגב שמבטא חוויות יום- יום, תהיות קיומיות והתמודדות עם טראומת ילדות רעם הקשר הטעון של אם ניצולת שראה רבתה. קולה של צביה ליטבסקי מהורה את עיקר הטקסט. חירם אני מאוד סומכת על הקלו הפנימי שלי, אבל פעם לא כל כך סמכתי. לאחרונה התבהר לי מחו הדבר שמפריע לי, הודבר שמפריע לי חאר פרטיות יתד בשירים. זאת אומדת, אם הכתיבה באח ממקום שבו אני מי m דת כפרט, זה פסלו. אם זה מקום אנושי כללי, זה נכון. כל אחד ואחד בעלום חרא מי m ד אבל הייחדויות איננה ייחדוית. המשפט של אפלטון, "חטוב, האמת חויפה חם אחד" תמיד לכד אותי. זה מעלה את שאלת האתיקה הואסתטיקה. באינסטינקט תמיד הדגשתי שהאסתטי מוכרח לחיות אתי. אלוי זה נשמע צדקני. ההכחר הזאת הראתה לי את חאחחת בין האסתטי למוסדי במובן שברגע שזה אנושי כללי זה מוסדי וברגע שאני מעלה את עצמי כסובלת מיוחדת במינה או כמשודדת מהדימה זה מעכיר את הנפש. זה עונג גלוד לחיות קודכן. לחברותא שאני משתתפת בה יש הלקסיקןו החסידי שלח ואני עשוה לעצמי את התרגום למילים שלי. המילה "עצבות" שם היא שם נדרף לדיכאון עודיף לחיות שמח. שאלתי את בתי !שחזהר בתשובה, א.ס. 1 למה היא קוארת דק ספדי מוסד ומדעו הפסיקה לקרוא ספרות יפה. היא אמחר לי שזה מכיוון שהיא לא רצוח להיפגש עם עצבות. אמדתי לח שעם עצבות שאינה נפתרת שואין עמה תהלי,ך גם אני לא רוצח להיפגש. אבל, שאלתי ארתח, עם תהליך של היועדוות את לא רצוח להיפגש? אז היא אמחר שלא מעניין אותה תהליך של אחדים, אלא מעניין אותה התהליך שלח. השיחה הזאת עשתה לי משחו. חשבתי לעצמי, האם אין לגיטימיות יותר לסבל? יש כאב עכור, שהאו כאב האגו, ויש כאב, שאני התחלתי להתנסות בו כשהתחלתי להשתחרר מתחשות חקודבנות (כי קדום לא חוויתי אהבה; לא יעדתי מה זאת אהבה, יעדתי מה זאת התמסדות אבל לא מה זאת אחנה). לא יעדתי גם מה זה סבל לא של האני אלא סבל של ארנון. אוז בתי אמחר: ישנו צעד השכינה, צעד חגלות, זה הצעד על אי השלמות בחיים ומי שחוהו את הצעד חזה מגיע לשלמות. ויצאתי עם התרוממות ד m בלתי רגילה - זה אישר את הסבל, אבל צדיך למחוק ממנו את הסבל של "אני רוצח שיכתבו עלי בעיתןו" או את הסבל על כך שהספדים שלי מונחים כאבן שאין לח הופכין בחנויות הספדים. - אולי כשאת מדברת על קררבנות שאיך לה מקרם בשירה את מתכוונת למגע ישיר מדי, לא מעוב,ד אולי את מתכוונת לשירה שלא השכילה ללטש את הכאב? כן, יש כאב עכור ויש כאב לצלו. אני מטבעי מאדו פנאטית וקנאית ודק המעדוות הוהתבוננות ממתנות את זה. הגדרת השיהד שלי, לפיח השידה חייבת לחיות פרט כלשהו שמשקף את חמטאפיזי, נעלוה וקשה. אבל יש שירים שאינם עשוים את זה וחם נפלאים. - אתמול הראית לי תמרנה שצילמת באירלנ,ד והבהרת לי בהתלהבות שזר חשות עננים. אני תוהה מה עורר בך את העונג: התמרנה, הרגע הזה בטבע שמשוויץ בעצמו, המילה עצמה אר ההתגלגלות של "חשדה" בלשון? ואולי זר הגאווה שלך על הייחודיות של המילה, כמר איזו הצהרת כוח, הנה אני יודעת את המילה המדויקת לרגע הזה? לפעמים המילים מאבדות את משמעותן ונשארות דק לצילים, אבל המילה המדויקת, האחת הויחיהד, היא גילוי, כמו שכותב ביאליק . הדיוק חזה חושף את הייחדויות שלח. מישהי פעם אמחר לי שאין מילים נדרפות . יותר מזח, יש לי תמונות ויזאוליות חזקות m ד משמעיות למילים. למשל, הצמח אלזיאח. למילה "אלזיאח" יש לי תמונה של מגרפה ארוכה עשושה מין תנעוה. למילה "פיקוס" אני מדגישה כאילו משחו נלקח לתוך גרעין . - כל תמרנה תמיד מכילה תנועה? שאלח מעניינת. אני חשובת על המילה "ספד": נפתח-נסגר. כשאני מעלה את המילה "קד" אני מדגישה את טפיחת היד. כ,ן זה מכיל תנעוה. - כלומ;ר את לוקחת את דר הממדיות של השפה הכתובה ואת הופכת ארתה לתלת ממדית? כמו הסיפור המיתלווגי על הפחת החיים בחומד. מבחינת השיהד יש כאן עניין פדרוקסלי: השידה כשאיפה למצאו מצד אחד את המילה המדויקת, הדיינו משחו מאדו כפות ומצד אחד, השידה שאופת להפיח חיים באותה מילה. ההדגשה שלי היא שאני מעלום לא ישנתי. חייתי עהד וחוויתי את אחותי ישנה לידי. היא ישנה. כאילו זו בחידה שלח עד חירם לא לדאות לוא לדעת ואיזשוהי בחיהד כפויה עלי לא לישןו . אם אבי אוני חיינו שנינו יחד בבית חייתי מחזיקה את סורגי החלןו . תחשות חגב שלי חיתה של אי~ם נוארי וגם אסור חיה לבטא את הפחד. חיה דיכוי של הבעת רגשות. לא חיה בבית דיבור. הכל חיה בדממה מוחלטת. אני חשובת חרבה פעמים עד כמה הדיבור חרא גאול. - הדיבור היה מציב את הדינמיקה המשפחתית בגבולות של תרבות, של מה מותר רמה אסר:ו דיבור בהגדרה, למשל, מציב את ההפרדה בין בוגר לילדה. במצבים שבהם יש טשטוש של גבולות איך מקרם לדיבר:ו השתיקה הזאת. אוני חייתי אדם כל כך מיללוי. גם אמא שלי. דיברנו מעל, כמו קצף על חמים. הדיבור הנואש עם אמא שלי. אסור חיה גם לסגוד את חלדת כי אבא שלי חיה בסלון אונחנו דיברנו בחדד, עם החהדר והמתח שאלוי ישמע. אסור חיה לסגוד לדתות בבית אבל אבוי אם לדת של אחן חיתה נשארת פת m ח. לימים חשבתי עד כמה זה סימבלוי: לא לסגוד לדתות של חדרים כי אין פרטיות, אבל לסגוד את האדןו כי יש שם שלדים. - הדיאלוג שמתרחש לנוכח מבט מאיים מופיע בשיר 'איילות' בספר ל'טורג'ה: //ממבטי הך נמלטות". הכתיבה בשיר הזה נחווית כמבט 22 גליון 373 פולשני שמקושר לעונג ("מבטי החומ!ד השורה על גבך היפה''). אם הדימוי הקלאסי בספרות המערב הוא של המשורר שמתנוכך על העולם ומכיל אותו, את מבטאת את האגרסיביות של המבט, את האלימות שבהתבוננות. אבא שלי היה הלוך בבית עם מין מבט שהחריד אותי. היום אני ידועת שזו חיתה החרהד שלי. הוא היה האומלל באדם כי לא היו לו מילים. בלי גבלוות אין אהבה - זו בלוענות. זה כמובן פדרוקסלי כי רגעי השיא של האהבה הם בהתאחדות, כלומר ביטלו הגבלוות. אבל אלה רגעים שמעבר לזמן . אם יש אהבה בתוך הזמן היא זה הבלד גדלו בחיים, להתחיל לחיות טוב. חוסר הגבלוות הוא למעשה צמצום גלוד של חוויית החיים. באקסטזה אין חיים, זמן ומרחב. הכתיבה שלי במיטבה היא לא מדועת. בכחשוך המיטיב השירים יצאו כמו מתוך סיר לחץ שהוחזק שנים על גבי שנים חד חיתה אקסטזה לכתוב. אבל ההבדל המרכזי בין אז להיום הוא ברו,ך בחמלה ובאהבה. פעם יכלותי להבין אהבה רק במושגים של בליעה (במונחים סמיוטיים) או במונחים של טרף. את השיר עם 'מדמעותיך אתפור לי מעיל' (עמ' 33 בספר לקיר אחד קראתי בית, ).ס.א לא יכלוה להיות בלי גבלוות. אני לא יכלוה חלמתי כלשונו. לא חיתה לי נעוזות פאוטית להצביע על נקהדו שבה התהוו אצלי הגבלוות כזאת בהקיץ. השיר הזה יצא לי מתת ההכהר. הותחלתי להרגיש מה זאת אהבה. הלוואי חה יקהר לי עוד פעם. יש לי עט ונייר הספר הראשןו שלי הוא ספר שבשורש כתיבתו ליד המיטה. ואם אין לי נייר, אז יש לי ערמות נמצאת האקסטזה, על פניה המחרידים ספרים ואני בלי בושה פותחת איזה ספר והנפלאים. העיוורון האקסטטי היה הדבר וכותבת שם בדפים הריקים. היחיד שהיה לי הווא היה מחרי,ד מה גם שניסיתי להפוך אותו לנכס. דיוניסוס היה האל נסעתי שנה אחרי שנה לפולין. הנסיעה שלי . גם היום אני אוהבת אותו, אבל יש מקום הראשונה חיתה טילו שלי ושל אישי עמיר. לעדו אלים. לא נכנסנו לשום מחנה ריכוז אבל לא הפסקתי - הלידה של דיוניסוס היא טראומטית, כמו שאת מציינת בספר בחוךש המיטיב. עמית שלי, אלחנן שילח, שלח לי בזמנו ציטטה של יעקב קלצ'קין על העם הגרמני, שבה הוא כותב (עדו לפני מלחמת העלום) שמה שמי m ד באומה הגרמנית הוא שיש בה מצד אחד הדקות המטאפיזית המעדונת ביותר ומצד שני - הברבריות הנוארית מכל. תגיד שזה מקהר, לא, זה לא מקהר, מכיוןו זשה עם ששאוף לצאת מגבלו האנושי, למעלה מן האנשוי או למטה מן האנושי. האנשוי הוא מה שמתרחקים ממנו. שום אני הייתי. חה המקום שממנו צמח בחרשך המיטיב. - מה הוביל לחמלה ולרכות שיש לביטורגיה ?שהרי גם ליטורגיה שואף למחוזות על אבל בלי טוטאליות ועם הרבה רוך. אני חושבת זשו תוצאה של תהליכים אישיים שקשורים לבניית זוגיות שמשותתת על כבדו הדדי (כבדו הדדי זה גבלוות), על הקשבה, על קבלת חולשות של האחר. המשפטים האלה היו רשומים לי באני העליןו שלי אבל הם לא היו בפנים. - כיצד זה מגולם בכתיבה? איך עושים רוך בשירה מבלי שזה יפגע בכתיבה? קיבלתי את עצמי כאדם פרטי. קודם השירה חיתה דרך לצאת מעצמי, המילה אקסטזה היא יציאה מן העצמי. ישנו הצורך לצאת מעצמי אבל עכשיו היציאה מתוך עצמי נמצאת בתוכי, אני לא צריכה להשתגע. אני מסודרת. אם כי יש כאלה שאומרים לי שאני צריכה להשתגע, לפתוח את הכתיבה שלי, ללכת למחוזות חשדים. - גם רביקוביץ מתארת עולמות מסוכסכים וקשים בשפה מאורגנת. אני מטורפת על הספר הראשןו שלה. את יאיר הורוביץ אני אהובת. את יונה דלוך פחות, כי היא הורידה את מעמד השפה השירית. אני מבינה אותה כי היא משוררת אמת, רק לא לטעמי. יש לי את מלאו הכבדו אליה, לניסיןו מעורר החמלה הונעוז שלה להגיע אל טרום-מילה, חו ההתכוונות השירית ביותר שיכלוה להיות. אבל אין לה עדינות. - אם לחזור להתפתחות של הכתיבה של,ך הספרים הראשונים מציבים פוזיציה קיומית שונה מאלה המאוחרים. לבכות. אמא שלי חיתה בכל מקום, אמא שלי כשחיתה מדברת על הלבנים העיניים שלה היו מצטעפות. בפעם הראשונה ראיתי יערות לבנים לוא יעדתי את נפשי. בכיתי, הייתי עצובה m זרתי עם לדקת ריאות, היחידה שחיתה לי בחיים. אני פתאום נזכרת שאבא של אמא שלי היה הגנן של בעל האחחה וכשאמא שלי חיתה באה אליו מבית היתומים, הבת הקטנה, היא אמרה לי על עצמה, "הייתי תעוה בעשב של הגן". היא סיפרה על עץ אגס ענק שנתן מעט מאדו פירות אבל לכל אגס ואגס היה טעם גן עןד. אני המןו אמא שלי, המון: בתום הילדותי, בפליאה מהעלום. אהבת הספרות הושפה העשירה והמדויקת זה ממנה. העברית שלה מהדימה. היא גם חיתה זמרת ביידיש בבית היתומים. יש בי המון מאמא שלי, אבל לאמא שלי לא היה מאבק על האני שלה. אמא שלי לא יכלה לקבל מתנה או תשומת לב. היא מאדו רצתה שיתנו לה אבל היא לא יכלה לקבל. גם בי יש את זה. - בשירים שלך יש אמנם כעסים על אמא שלך ויחס מאוד מורכב אליה, אבל למה השירים מבטאים מקום כל כך". כאוב? - לא, מקום של "כל מרחק ..." כל מ m ק הוא עיוורןו? העיוורון הוא הנקוהד האקסטטית ... - לא, התכוונתי ל"כל מרחק הוא הקרבה אליך" אמא שלי כתבה דרכי את שיריה. חיתה סימביוזה מוחלטת. - אם אמא שלך חיתה חלק מההתעללות, כיצד זה שבשירים היא לא נחוות כחלק מזה? מדוע ההתעללות נחוותה רק מצד האב? למדתי שנשים שעברו התעללות מינית אינן סובלות מהדחקה אלא מפיצלו. אני לא חוויתי מעלום את האמא הטובה הואמא השותפת להתעללות כאדם אחד. אלה היו שתי דמויות נפרדות. למרות שהיו התפצרויות זעם הוטחות אשמה של "למה לא שמרת עלי". - למה הדברים האלה כמעט ולא נכנסו לשירה? אני לא ידועת. 23 ינואר-פברואר * ס~ב ס~נלו חח.ל ?~תכ ןהיקt ~q. רי א;ת; י;ם ני היה ח~ב לשבי ר את הכאב ' ': -,'' : ' T -TT ' ?שור;ת קצוצ;ת ל~~ ס~~ב ס~ם ל~~ ריקt~~9ה 9~7 ~ח ס~ב ס~נלו ~סב ~עם ?קרא אבל מאז ה~;ם ההוא כל ספר אינס;פי : ·: '' T --T '' T -: 'י ' ~v~;וקף q הךן ~זק.~ב ק;~ך ~ת ;ב~ סדר הדברים מפרע T: '•. 'T : -''."' דע ר~רוr נכז:זת ש.קpז :~ר~לית ~q ל;מ;ת ס~ן ח ri ר כרוח המלט האב T T ',': --: םיךיקt ו;~ ב~~ ;ט~~ 9 י ו~~ ו;~ ק~~ ~ער ד; . רס ~ל י;ם ך~רן; ע.~ים חם ךקי~ים ש;מרים על שפ~ות אב;ת T • : -• : ~~ים ?~קר ~~ים ק;~~ים נכז:זת ת;ב~~ ~י ז~: מ;נ:רי נכ~ ryי 1 י~~ סןץ ~על ~חך; ~ל ~ק;ם ב; טקpזס יובל גלעד * ?א:רר ~ל ~יך;~ה ע.~ים ~~זקי~ים םי~~~בצללי הם הז;ממים ' : -·: ••T : • ~רמים םי?~ר~י:~~ ם~~ע~ ~;לרים זק.ה; .רי v ם ד=;גים ~יך;~ה חיא י ' ~י חן;ה ת;ר~; על ת;ר~; 9q. רי דר י~;י?י~ ע.~ים חים ~ד~יךים ~ה רוס~pז ל qשי ב ~ליו ~ם לא ר~ים ~ב~? ~~ער ~~עת ~Q י~ה ת~~ד~ת;ר~; חך;~ים ~ךים ןק ~~~ירים !רות ה~;ךי~~ ~חןש ~אי ס~~ה ~רמים ~ב;ענ:רים ~~ים םי~~~~ ~~ים ~ק~ים לא ~=;גי~ים ~דע,ם ת;ר~;~ זק. 9 ~גו ~יקt;נ~ ת~~ס? י~~,ע v ם שלהרדים שלי לא היה שם מדדך כף דגל אולי רגם בשביל להצטיין לוקבל אהדה. - ואולי גם כי האינטלקט הוא דדך לארגן את הכאוס? יוסף בן שלמה הבין את הפנימיות שלי, היה לנר חיבור מאדר עמוק. היינו מדברים פילוסופיה, במרבן האישי רגם האוניברסלי . הייתי באה אליו כל שבעו לשעות הקבלה שלו. פעם, כשערד לא הכתר, שאלתי אותו בבשוה, איך זה שיש כלב ויש חתלו. הוא אמד, "איזו מן שאלה זאת!" אבל אחד כך האו הבין אותי . - ואת עדיין שואלת את אותה שאלה. נכןו . - ועדייך תשובה אין. איך זה שיש כלב? בן אדם? אין יום שאני לא נתקפת בתחושת הפלא הזה. כל פעם דדך משהו - ואז אני עומדת, עומדת ב m וב ומסתכלת. • - מדוע בשידה יש כל כך הרבה חמלה לאם? יש לי הדגשה שאמא שלי ילדה אותי כדי שאכאב במקומה את כאבי הילדות שלה. כשאני חושבת על אמא שלי אני רצוה לנכרת לוהיקבר. לנכרת ארתה . יש לה סיפורים מחרידים . יום אחד בחורף היא הצמיהד את השפתיים לעמדו בלח הויא לא יכלה לנתק אותן כי הן קפאו. בסוף היא ניתקה הון נקערו. היא חיתה ילהד הויא אמדה לעצמה, אני לא אגיד יותר "אמא", ומאז לא השתמשה במילה "אמא" כשכאב לה. כתבתי על זה איפהשהר l עמ' 16 בספר ויקו אחד קואית יבת, .].ס.א לעשרת את החיבור בין האמא שמפנה את הגב לאמא שמחבקת אותי באהבה - איך אפשר? אף פעם בעצם לא הייתי במצב שאני כבויה לגמדי, כמר הרבה נשים שעבדו דברים איומים . תמיד בעהד בי אש ותמיד היה לה מוצא. דיברתי בלי סוף, אני כל הזמן דיברתי אינטלקטואלית. דדך האינטלקט היה לי חופש, האינטלקט היה המפלט שלי להיות אני. גם מפני 24 גלי וך 373 קציעה עלון על המודוס הרך בשירת דצוק עלון לאחרונה עלה לכותרות שידו של רועי חסן, 'בארץ אשכנז'. עז חיה הפולמוס שהתחלול סביבו, כעזרתו של השיר הארוך עצמו. הפואטיקה של חסן היא פאוטיקה מזרחית דוקרנית, פאוטיקה הבאה לחמם את חצופה - ויהא מזרחי או אשכנזי. קוטב בוטח זה מצוי בשיהד חמז m ית לא מעט - דאו שידתם של סמי שלום שטויח, מתי שמואלוף, קלאדיס חרבון, עודו. למלו קוטב זה מתנתן בשיהד המזרחית גם צד אחד, רך מאדו, שנציגו הבלוט כיום הוא משח אוחיןו . שידה זו נכתבת מתוך מדווס של פיוס והשלמה, ויחד עם זאת עולה בה ומתוכה רפרטאור מז m י מובחן ושלם. ברשימה זו בצרוני לשייר את הפואטיקה של צדוק עלןו לצד זה של המפח הפואטית, ולהצביע על המאפיינים המזרחיים המובהקים בשידתו. אלום ראשית גילוי נאות: צדוק עלןו הוא דודי, אחד משבעת אחיו ואחיותיו הצעירים של אבי, ומטבע הדברים היכרותי עמו היא דנת שנים ועתידת רבדים. כותרת ספד השירים השני שהצויא עלןו היא אנסה הקולמוס ואראה - שם המתייחס למקצעוו של האב, סבי, שחיה סופד סת"ם. בשיר הקרוי 'אנסח הקלומוס אודאה' מספר עלןו כיצד ניסח האב את חדוו של הקלומוס החשד תךו כדי כתיבת המשפט חזה על חתיכת קלף שאינה שימשוית, לובסוף כותב עלןו : "פעם נערו ח~א מבתיא תפלח ~לנ;ר ?ס~לז:זת ךרנר ~ק 7 מר;ס ~iP ~ז:וי ~-נ~~ ~~ ל~ר~י ~י~ד ל~תכ ' ב/ר 1 ח~א ל~~ קלף ; ר~~ד ל;י ה~~; י~~ סק?מרס ר:ך~ח ;/ ה~~~ סק?מרס ר~ףה". דומה כי בכמה משפטים הצליח עלןו ללכוד בקליפת אגוז מאפיין חשוב של הפאוטיקה חמז m ית, עשמדתי עליו בספדי אפשרות שלישית לשירה. ציינתי כי עבוד מזדחים ומזרחיות דנים, מעמדו האונטלווגי של החפץ הקרוי "ספד שירח" אינו כמעמדו בעלום החילוני הומחלון . בחיותו "ספד", דפים מכורכים, דפוס, הוא מקבל מעמד לדיגיחי מניח וביח. כך גם חופנת פעלות הכתיבה לפעלוה נעלת נופך קדוש . מאפיין זה, הבא לידי ביטוי מובהק בספריה של ברכה סדי, למלש, כמו גם בספדי שידה דנים אחדים, מצוא הנכחה קונקרטית ממש בשירו של עלון - השקילות הסימבלוית שהאו יצור בין כתיבת ספד התוהד של האב וכתיבת השירים שלו היא בדודה, ואף שהיא יונקת ממקורות ביוגרפיים מובהקים, היא מקפלת בתוכה דבר מה כללי חרבה יותר . כתיבת שיחר נתפסת בשיר ספציפי זה, כמר גם במדווס המזרחי בשיהד העברית, בדדך כלל כחמשך של הפרקטיקה הדתית של העתקת התודה לוא כמנוגדת לה אר כדבר מה המבקש לחלול "תרבות מתחהר" . באופן חמשתדשד מ~~יון זה, הצבעתי על שימושם של משודדים מז m ים כtיבד בספר השיהד כ"יד וזכר" ליקיריהם שמתו - אם בכתיבת הקשדות ארוכות בפתח הספד, ואם בשירים שלמים המעלים את דמותם. תופעה זו בלוטת גם בספדו של עלןו . ריבוי השירים העוסקים בדמויות האם הואב, השירים המעלים תמונות של דמויות מן השכונה, ובאופן חריג לוא חריג כאחד - גם השיר המוקשד למאיר אריאל, כלום כמו מבקשים להקים גשר של מילים אל העבד, להעלותו באוב פן ישכח, להיצמד אליו כל עדו ניתן . צדקו לעןו קשה לי לחשוב על משודד שאינו מזרחי, הכותב כיום על הנגד, חמסג;ו הרצף, וסופד חסת"ם . שידתו של עלון היא שידת המלאכות הפשוטות, כמר גם שידת מלאכות חבית - הכביסה, הבישלו וגידלו הילדים. למאפיין נוסף של השיהד חמז m ית קראתי "שיחר שזרהד" אר "שיחר סבוכה" . כך ביקשתי לסמן את חיותה לש השיהד המזרחית כמי שדואה עצמה חלויה בצרף המנהל דיאלוג צמוד עם התפילה, הפירט, המקרא הותלמדו, חאת למרות חיותו של הדובר לא פעם חילוני באו m חייו העכשווי. כך באח לידי ביטוי הגרסה דינקרתא של דנים מחמז m ים והמזרחיות. גם אצל עלון בלוט מדווס כתיבה זה. למשל, השיר 'מזמור' בנוי כלוו סביב פסוקי חתחילים של "מזמור לדדו ה' רעוי לא אחסר", חברנה החותמת את השיר "משני צדי הזמן", השיר חשלם הקרוי 'ברכות', ואחד -' תפילין: שני הרכיבים חללו - מחד הקשר חסמירטי אל המורשת והמסורת הדתית ומאידך הרגישות אל חיי היומיום של הנשואים במלאכות הפשוטות מייצרים יחד את מה שכיניתי "אונטלווגיה של עוני ואפיסטמלווגיה של קשדו", מתח שחרא המתח המכונן של השידה חמז mית . לעוני הממשי של אי-אז נלוהו גם ערני סימבלוי - על אף העושר הרוחני העשיר שהביאו עמם העלוים מן המזרח, לא נמצא לו כד נרחב להביע את עצמו, בהיותה של ישראל מדינה המכוננת מתוך דגמי מחשבה אידרפרצנטדיים במובהק . "ערני סימבולי" זה אינו ערני ממשי כמרבן, אלא שלעתים העושר הפנימי עללו להיראות תחת עדשות מקטינות, מתוך היותר נתפס כ"בלתי הלום" לקריטריונים מלאכותיים. עלןו הצויא לארד ספד שירים ראשןו (בהמולת היום והלילה אני שוכח חוכ,ר הצואת ספדי 'עתרן 77'( בגיל חמישים שולשר, גיל מאוחד יחסית, המעיד על התמודדות עמוקה עם השאלות "מי הוא משודד", "מי ראוי לחיות משודד", "האם אני משודד" וכדרמה. זר היא התמדדוות שאינה זרח ליוצרים ויוצרות מזדחים, בשדרת התרבות השונים, וההתמודדות חזר, גם אם היא לעיתים בלתי מדועת, מטילה ארד לא מחמיא על חזיהר הציבורית הישארלית, אשד עדיין מקופת חומרת אתניות בלתי נראות. לומרות כל זאת אנו עדים בימים אלו לרנסנס של שיחר מזרחית, כפי שהבחין נכונה מבקד השידה הומשודד אלי חישד .• 25 י נואר-פברואר 1 מחר כבר יהיה מאוחר ליקט ודשם: דוד אולר ~בחרו ~נךו p פ 1 ; ןבח:רן lll)·:j · i8 1 !· ~ האויב אינו בהכרח מעבר לגבול, הוא גם אינו בזולתנו. מורכבים ככל שנהיה, הוא גם לא זה שבתוכנו. האויב הוא הזמן. הזמן הוא האויב הגדול, האמיתי. מסיבותיו, הוא אינו נוטה להיות לצדנו. מרדכיגלדמן * חיתה לי הארה TT ·: • T: T ~סו~ך 9~9 ר זp~9~9 ר - ע;ךני מדח חלצת פלן; -: ..· .. . ·: :"יr~יוד.v ·~;\ ב ניל~ יגז הוא אורב לנו, בשקט, בסבלנות. תמיד מצליח להפתיע. גם אם ננסה להקפיא את הזמן. תמיד יהיה זה מאוח:ר ~~n זקל ;רק זrופס ו~ין ~.r.וי ~ךא;ת ן~יצ:יי ~ת י;~ לצמצם ולזכור ר~ת ק~ע גו~י v סשוף נגה מרקמן וtיל~רח לי זp~~יליקt~~ לצמצם את מה שכתבתי, ' : -T •: T ."' '' : -: ךעך; זקעט ~~שר זtופכצ~ לזכ " ר ~ת ~לק.~ט ;:זן~ן . הפכתי להי;ת כתם של ה;רי -: .. ואחבט כאדמה החמה :T T T -: T '' T '' ז- : ז · ~ ו~ליל 9~q ה ע~~:על g ף מ;סם. מה עם השירים? .. -• ד ך ij ~ךץ לא ז:יךעד ~נ;ו~לל .ורז~~pז ך;:ז~ם לא ה~~: ;:ז~רק ר!~~ ~ז;:זב ;:זזקכ?;ים . ך;:ז ?f א;ר;ת לא :ךקו י~~ יגחדת ןק 7 :רנ;וכ;~ן .ביקtקז:;וך סופ"ש שירה מס' 6 ~זrקזw ים .ם:~ סדעש שפו; ~ל ת;ך .;~זקי ~ע,מן; ~חל, ש~ך~ ר;ע.ד מול tזל;~י. סופ"ש שירה מס' 39 26 ספח של דדו אלור סקיצות לתמונה בלתי שלמה, בהצואת "אבן חשון", זכה בפרס רמת גן לספחת תשע"ג, בקטגוריית שירת ביכורים. גלי וך 373 תמיד נתוודע לכך שהזמן קצוב וההקצבה גם היא לא נודעת - מאוח;ו מאוחר מדי. לרוב לא נספיק . לא נספיק לשאול. לא נספיק לומר את שחייב היה להי אמ:ר לא נספיק להתפייס . כל מה שהוחמץ יהדהד לו ויוסיף להדהד באיך משיב. ישראל בר כוכב טלפון ~~, ~סד ~~,;ןפ.ל?זזr ,~~ו זP.~י ~~כת ףמ;נ;ול~~ ןה לא ,חךז:וי~ל~~ ז"את יו:ז?~~ ~ל.יף ל o/ אל, ~ה ~o/ ע~ (~~ריס o/יtי:ם ה~~ לא ry ~ל~נו <~לה,א~~ ~ה ~o/ ע~ אנא - ז מתוך שירים - מבחר שירים 2010-1915, הקיבץו המא m ,ד מוסד ביאליק סופ"ש שיהר מס '16 ואולי יש בכל זאת דרך להערים על הזמך? לא להמתין. לא לתת לקצבו הקבוע להרדים . לפקוח עיניים . להשתמש בנשקו שלו: להקדים. חמוטל בר יוסף לא ם:~~~ לא ~ wם:~ לא ן n ;ק ~ ב;טזr w ב. חלא ~ך;ב הוא ~אד הלא פ " ה הוא חלא לחט; ~; ךף שז.r;ל לע,ש;ת; ו~~~ . 27 סרפ"ש שיהר מס' 6 צילם ח פררגס י נואר-פברואר נחמת עניים - הדרך היחידה להשיב מלחמה, אבל רק לאחר מעשה, רק לאחר שהשער ננעל, היא להחזיר את הזמך לאחו;ר להתנחם בזיכרון. יהודית דריגס מ;רה T ה;רי המתים שוב פליטים . . . . .. - בת;כי :. י ל; q ~ים ~ת זכ~י ry ם ~ר~~ 9ת 9 גוהן, ע.רים י~? .ר~ע דס?rז?~~9ה w ע.כ~ית ג;מאים תה מחלש T : •', •• • : ~ w ק!ז;ת ~זp~ש;ת, משרשרים את ספררם T . ·: • : : -: גום ~רו~ת עו~ת o/ ??רים, ךא;ת; ~ען; ~ע;ךר ק~ך~זr~9פ;~;ל ע,ד:ד ~;כךן ~ת f לבר. מתךו שעת הסדקים, כרמל 2010 סופ"ש שיהר מס' 30 גיא פול האנושי המבקש להמלט בני אדם אינם אלא בני אדם / טוביה ריבנו ~ך~ר ~ד~ . רף ךע;;ר ~ל ,י~~ם~~;ו סראש;~ה ~;קום י~~ ~~ז:זיז כי לפרפרים לא תנעוה לוא צבע, -•: : T : • -: --• :pמ; ry ם ~~דז:זים זייז.Pז ל v ם לא ע;~ לךא ~י n ;זכ. ס~;ע הוא ל~~ ס~;ע ~ל ~1 ~י ס~ך~ר jזכס ~י~~ס הוא ס~נו~ה ~נ;ונו~ת ס~ך~ר. ס~יח;זכ הוא סנ;ז.ון ריזכ ~. ריזכ ס~ןח. - הפרפר אינ; אלא פרפר : -T ;· • • -: רס~ןח ~ןח. ~גי ~ךם זיי~ם ~לא ~גי ~ךם . לא .ם:~~~ לא .~ךגלר לא :קל:;נים. לא 1:;ניח;ת . ~ה וש~pז לא חם .~שו ס~ע,ז?-יים .~שו סרז:זיפ;ת ך p פו. ס~ריח;ת .~ךחו ס~כ;ת הכו. סל~ג ל~ג. ס~קלח;ת ~.וח? vז~~ לא ס~ה ~לא ז~~ . האפר - אפר. ;· • • ;· • •T לא כלום אינ; אלא לא כלום . : T ;· • • : לא ~לום ק~~~ ~ר :i לא ~לום. את השיר 'בני אדם אינם אלא בני אדם' אני קורא כניסיון בדיחה מן התופת. ניסיון שבדומה לשם הספד שבו הוא מופיע 'כמעט שיחה' - כמעט מצליח. הבית הראשןו הוא הרהור פילוסופי, ציטוט מתוך שיד מאת פדננדו פסואה תחת ההטדונים אלבדטו קאיירו. פסואה מבקש להוליך אותנו אל המהות הערומה מתכונותיה - אל הפרפר שמעבר לצבע, הפרח שמעבר לניחוח. בבית השני מתרחש מעבד חד, מבלבל, מן הגן המלבלב אל זועות מחנה הריכוז, אך ריבנו מנסה לשמר משהו מחסד הגן - תוך שימשו באותם הכלים הפילוסופיים שהציע פסואה, הוא מבקש לחתור אל המהות האנושית באמצעות הפדרתה מזהותה ומעשיה. ריבנו חותר אל הגרעין האנושי הטהו;ר אל האנושי המשותף לקלגס לואסיר - אם יצליח, יימלט האנושי מן התופת המאיימת למחוק ממנו כל זכר, אצל התוקפן וקורבנו כאחד. ניסיון הימלטות המהות האנשוית מן התופת כמעט מצליח. רק כמעט. הבית השלישי, בייחוד ביחס לראשןו, קצר ומדויק כמהלומה. כנשימה גועות. כמו אצל פר גינט המקלף בצל ונחשף ל~:ן -"tק~~ה ~ל זק~~ה. ~ין קץ ר~ין סוף. ~נכי ס~ךעין יי~י~ סרף-סרף? ~ד לב ס~~ל - ו~ה חיזיןו נויו משרדו שגמעי לגיל תעשים האו חזיןו נדיר בלכ מקרם שהאו עבלום. ··.. משרדו . ןב תעשים עשררנו שביא .. כ m ר הפיטריי אחדי לששרה עשורים שבהם כתב את מיטב שי m ו האו בגדד נס לש ממש. אני אסיר תהדר לעורכי 'עתןר 11~ לע זן~ t;t חוו ·שד;י:קtזל ליצי m ר לש טוביה רב .....·a לןןן ~וו בגיליןו שדאוה אדו בסמינר יז:כ ליום הדלותו. את יום זזהלו m חגגנו נירם ה' ה 30.1.2014 באלום זזךפ .f!····. לש :;יח . הספד . החקלאי ..... ריצ''ר בללהי שם m,זrנ המשדזוים משה . יצחקי עונת שדןו-בלייס .. איעבד זכרג~. משודדים m קרדיס קארו מש~ףר לש ירבנ ;i ומי הארל בותן סלוד ביעצו ~ תעזסה למחניו הנהרדים של מרני אמירליו לשיד'ים אחדי~ . ~של' י t'~)וז~ העמק הועיד באר לחלקו כ:בזד לחתן פרם . ישאדד לשיהד. בסירם הערב .. הלע טוביה לבמה · לקארו כמה שיירם שיקרים .•· במיוחד ללבו, מ . היבלו שנלכל בספריו השרבים ..•. ומן השירים הברים החשדים •..•. שהוא ןכמשךך וכותב .. לאחד פרסום ספדו אחחנים 12-2011.20, זו)אדזז אדר בהצראת וקשב לשיהר: יבםו יזזזיש ה 4-!7.~.20' ך.זין,קךךז;נזז . חיגגה •ת,~נתt ברת משתתפים •. קולה, לבכדו ·.דבבויהית:כt באלום "צאתזג" שבתל א:ביב עבירכתה לש הייצ m נליי שחדו .הודייiבש שימשו השארה אלחדים . משיידו. אבי שמח . מאדו לע כך שטובי)ן . ירבנו זכה להכהר ••·· חמא mm לשה . היה · ארוי כבד לפני שנים בד m. איד . ספק .: שהאו אחד ה:משדרירס החשובים, העמוקים mחכ . מים בירתו השעשיח את עלומה לש הספתח .• העברית שבישים השנים .! ה~חנרד ·חו ~ ~לד ••·•• חר~ד ·.ryא n דבוים היה לי ··וו'\tנfפה': ה?צראי .' ?~קש!ב שליהד'את ··· דרב ספדי שי mר, ·את a אוטויבוגירפיה חיים ארוכים ,כiירצק·.. את i' לאפןם · נרלצרמיו המהריבים גס זאת !2~~:~r~ l שזהי כידסטוף מקל . (לשח חומה '. עם שאד דייר> עלובדו איתר לע ספח המקיף לש אירה לרדרריג ~~tוד? ךק קלפרת ק~~רת דוtרי*".דוtריך- גם כאן, אין גרעין. לא נותרה מהות אנשוית. קורה שהמהות אינה שודדת את התופת, והזרועה, כמו חור שחור, בולעת את האור ואז קורסת אל • עצמה. נותר לא כלום . נותר מחנק. * בתרגום לאה גולדברג (דביר, 1975( גלירן 373 יונתן ברג שלוש הדקות של טוביה ריבנו אובע לפנות נוקד ~ך~ע ל~נ;ת בקד י~~ ,~ק;ש ,~ק;ש ~ין ס~ז:רית ל~ה;ם בת;כי י~~ ~~;ש ~1 ~י~ה ~ל זקיד דיקtזr~ ~ף עךד.;ה ~ י~~ ח~ם? ג!ד? ח~ם? זr w עה ~ףה ~ר~ע ל~נ;ת בקד ~ש דק;ת. (העהד לשיר: בני הנעדר אהב את השיר Pastime with good company שחיבר המלך הניו השמיני) השיר מתךו אחחנים הצואת קשב לשיהד 2013 נדמה שהשיר 'ארבע לפנות ברקד' מקפל בתוכו את המתח המרכזי החותך את יצירתו של טוביה דיננו: אותר רגע שבין התבונה המלאה לעמעום המחיקה הוצלילים, הרגע שבר מתוך מה שהתבונה דואה, יום אחדי יום - ניצלו הודס, אונח אולימות, התמוטטות העבד ואימת העתיד הלא ידעו, מתוך ארתה בהירות של 'מד קרגיטר' עלרה השיר, כפעלות התנגדות, אותר חרט עשומד תמיד להיקרע, שעליו נעשנת האנשוות אלפי שנים, נחלצת מאותה חווית בהירות, מאותר זיכרןו גהור תמיד של מי שאבד רמה שאבד. העשה היא ארבע לפנות ברקד וריבנו עד. אפשר לחשוב על ארבע לפנות ברקד כרגע שלפני היום, אופשר לחשוב לע השעה הזאת בידיעה שמי עשד בה, לא הלך לישןר, רמה שמטריד קדדו m סד מרפא. המשך השיר מגלה לנר את הקריסה לתךו עצמנו. היכן ישנה באמת תהום גדלוה יותר מאשד הזיכןור? ההחמצות שצפרת רעלוות ללא הגנה, השנים שחלפו ביעף, מבטיחות משהר לוא מקיימות, המאבק להניח לחם על השלוח,ן המאבק לשמוע מחיקה. כאן מת m שת התפנית, בתךר ארתה תהום מגיע דיננו לקצה, ומתךו אותר קצה, מנקדות האפס של הנפש עלרה מנגינה, ומיד אחד כך המנגן. המנגן שהאו גם קצה התהום -הבן הנערד. אבל השיר משנה את התנועה. אם לפני כן השררות הלכו קורסו בהותירן לבסוף את המילה "בתוכי" עומדת לבהד, הדי שלפתע יש נשימה שבררות, עדר לא מנ m ה, אלוי לעלום לא מנ m ה, אבל יש נשימה: מישהו שד. אוז השרהר המרכזית - "אני חלום? עד? חלום?" הבחיהר לשנר בחיים מסתכמת אלוי באותה בחיהד - ממה אנו מתחילים ובמה אנו מסיימים רמה באמצע. הצירוף הזה שלוח אותי אל מאיד אריאל ר'מהדר אני' שלו, שם הוא ב m ד כמר טוביה ירבנו דיננו לכתוב "הוטובה הועדה והטובה". דיננו בוחר להתחיל בחלום לוסיים בר, באזור שבר הכל אפשרי - התאחדות עם האוב,ד מימשו מה שחלף, חזהר אל המקומרת הנשכחים, אבל מישהו שומע שיד, אם כך האו עד, עד ממש, עם המחשבות המתחצצרת והיעדר החופש של החלום? השיהד, השיהד היא החלום. אותן שלרש דקרת שבין ארבע בנוקד, ארבע בבוקר של התהום שבתוכנו, ארבע בנוקד של חוסר מנוחה הוערש הקשה ביותר לש דממת החדר, ארבע בנוקד של חנק המילים הושפה עד לכדי מילה בדדות, נחלצת בקרשי מבין השיניים. בין ארבע בבוקר שכזה לארבע לשושר דקרת יש שיד ויש מנגן, האבוד חחד. האם אין השיהד החלום שלנר? האם היא לא המקום שבר הכלו אפשרי? יצירות האמנות הגדלוות החדרת לעמדו מלונו, העבד נמהל בהוהו, העתיד נפשר כאפשרות תמידית, ממתינה לידנו המחליטה, צבעי כפר הילדות עזים מתמי,ד חיות ממהדרת אל המים. האם אין השידה חלומה של הנפש העהד? דיננו מבקש מאיתנו לזכור את הזמן, הזמן מתחיל את השיר ומסיים אותר. עובדות שלשר דקרת ומישהו מחזיק שרב באותו חרט קרעו, האו נשען על השיר, נחלץ לרגע מהתהום שבתוכו, נשלף מאותה הידדררות של עדרת נטלרת קצה. שי m ר של דיננו כלוה היא שלשר הדקות הללו, שלשר הדקות שבין עדרת לעדות, שלשר דקרת של שיהד. דיננו יעדו לעומק בשידתו שהזמן, הזמן שלנר הוא ארבע בנוקד, אבל הוא מאפשר לנר את שלרש הדקות הללו. אולוי שלרש דקרת של מוזיקה ושיהד צריכות תמיד את העדות הקשה של ארבע בנוקד. • ינואר-פברואר אוד אודפאי / טוביה ריבנו :ש ו:ז~ים עם ~ד 1]15 ת, . ר~ל 1]15 ת, .ר~ה 1]15 ,ת:ק 7 ~ה 1]15 ת, ~לי ד~ל:ם, ~לי ,ם:;:ד ע:ן 1]15 ת, ~לי ע.ם:~י.י~~ ו:זי עם לב .~סד לא ן::זינ:יי 7 ~לות. ~י~י יודע ~רוע .~לינ:יי ע~~ר ~בואו תרע~~~~ כקרת זק ry תרדו ,וטקtז:ו; ,וש~~; :~זדו, דקpז ר~!ב י~~ ~9 :קים, י~~ ~9 :קים. י~~ או~ל, ~זקן, עו~ד, שו~ע .ה~יכ;tומ "~~pה~~ ס!~ה הוךעpז ל~גי הקב"ה נברא בו מלאך. ובמחשבה של פדענות T : ••• ·: T T -: -: T : -T : " ~~ןא בו זקד." ~יןה .טופקtפ;! ~יןה טופקtפ;! נוןא. ~זptgםיכ;t ~על ע~גי קומלווס 15 ~דוך~ים, אוד ,דס~?? ~צ;רעזקע.ם, םיpזןקז ~ה jp ל ,ת.?.לל ~עד דר ~זק~ע לא-~ז;ו~ע שום ,ץ~~~ לז;'~ב ~~לי לקום עוד, גוף j2 ל, זקדחף, :קזקעט לא גוף, נוף ~ןת ן,ך ז;והומות ~ןת, שקpז ~ןת שו jZ עת, סך . די ז;'אלו ע,שו:ים ~לו~ה _ דזנו:ים, רזנו:ים. ~י a ~י סתול. ~ין לי הז;ו~ה ו:ז~ים. 7 זקם ,ה~ 7 זקם ~ה ~ל ןה? ~י~י יוךע. ס~קת ~יןה טופקtפ;! נוןא. המיתי (אררפיארס), אבל גם מבקר אותר ואת עצם מעשה הכתיבה של המשורר, שהוא שתי וערב דימויים-דימויים, שאינם מסרגלים לגעת במרות, לחדור אותר, להגיע אל המתים לוהשיבם לחיים. למעשה נדמה כי כתיבת השיר היא שחזור הכישלון האררפאי, והדובר מאשש את הדברים, כאשר הוא מטעים: "אינני חתלו. אין לי תשעה חיים", כלומר גם המשורר ;ןאר הדובר אינם יכלוים לחיות אר להחיות באמצעות השיהר. שלרש שוררת לפני קצר של השיר ערלה השאלה: "לשם מה, לשם מה כל זה?/ אינני יודע." ומתוכן שב רעלוה קלוה של רחל, שכתבה בשידה 'בברא': "תהו? רק זה?/ אול זה לשאת עיניים כלרת."בשל זה לנאץ אלוהים."" (גם משוררים נוספים שאלו את ארתה שאלה בלתי נמנעת, בודואי אל מול טרגדיה ושתיקה). התשובה שחותמת את שירו של ריבנו "האמת -/ איזה פטפוט נורא", מהדהדת את השרהר שחתמה את חלקו הראשון של השיר, ולמרות שהיא קוארת תיגר על מלאכת השיהר ומותיהר אותי מלו האין-מוצא הארר p אי, הרי שנותר בכף ידי אחד השירים האמיצים בשיהר העברית. החיים עם לב אחד, ושברר ככל שיהיה, פועמים אפשרויות אחרות, למשל בשיר 'מדריך למשורר צעיר': "שכח את ל~;ך כלא את קלו;ך שכח מי אתה; ותרכל להתחיל; בזיעת אפיך". • ענת שרון-בלייס 1 'אור אורפאי' קשה לבחור שיר אחד של טוביה ריבנו ולכתוב עליו. היד מדפדפת בספרים ומחפשת את השירים על העמק, משרם שאני חיה כאן, בין הנרפים שלו, אבל לבסוף היא שבה ונעצרת בשיר, שתמיד לרפת אותי: 'ארד ארר p אי' (בתרך אסופת השירים ואל מקומו שואף 1990(. כותרת השיר מרמזת על סיפור אהבתם של המשורר אררפיארס ואשתו אררידיקה, שהסתיים במרתה הכפול ובמותר שלו, כשהנימפות קרעו את גופר לגזרים. אבל היא משמשת רק כמסכה לשיר אוטוביוגרפי וארס-פואטי, שאינו עוסק (רק) בסיפור המיתי, אלא במורת מרחשי וקרוב - מותר של הבן, מררן, בשנת 1983 (ברקע מהדהדים גם מרתה של אשתו הראשונה, עדה, רמותם של בני משפחתו בשואה). ערד ראוי לציין, כי שמר של השיר מכפיל את המילה "אור", משרם שהיא מופיעה גם בתרך השם "אר;ךפיארס", לפחות בכתיב העברי שלו. השיר נפתח באמיהר כללית עובדתית "יש חיים עם יד אחת, רגל אחת, ראה אחת."" כשהשררה השנייה ממשיכה את הרשימה ומופיעים בה איברים נוספים. כלום, למעשה, קיימים בגרפנו כצמדים, אולם אנו יכלוים להמשיך לוחיות רק עם אחד מהם. רצף האמירות נגדע באחת בשרהר השלישית: "."אני חי עם לב אח 1.ד לא רציתי לגלות. אינני ידוע מדעו גיליתי." ברגע הראשון נארית השררה כהטעיה נדרשה, אך במשנהו מתברר המקרה החריג - הדובר שאיבד לב מוסיף לחיות. והוא ממשיך: "עכשיו יבראו באצבעות דקרת מחודדות; יחטטו, יממשו, יגזרו, שקר וכזב / אני מסכים, אני מסכים"""; לא ברור היכן יחטטו רמי הם המחטטים - בלב, בשיר, בשניהם? האם מדובר באנשים קרובים אר בקוארים לא מוכרים? כך אר אחרת, תוצאת החיטוט היא "שקר וכזב" והכותב לא מגלה התנגדות, "מסכים" כלשרנו. אפשר שריבנו מתכתב כאן עם שתי משוררות: עם רחל, שכתבה בשירה הארס-פואטי 'ספר שידי' - "ואת תוגתו של הלב הכורע; יד כל במנוחה תמשש" רעם השיר 'יונתן' של יונה דול,ך שם מסכים הילד, הדובר בשיר, שיעשו לו "חרד של נעץ" אבל סופר שכורתים את ראשו. אצל ריבנו הופכת היד הממששת של רחל לגלדילוה המשספת הנזכרת אלצ דולך. הדובר בשיר ממשיך בשגרת חייו חרף הנסיבות: "אני ארכל, יש,ן עובד, שומע מרסיקה" - רשימת פעולות, שנחתכת בשררה שלאחריה: "ממחשבה הזכה שערלה לפני הקב";ה נברא בר מלאך. ובמחשבה של פוערנות; נברא בר שד". שרהר זר שאלוה מספר תלודות האדם של ו' יוסף הבא מששון הביהר, הודובר מבטלה באבחה מהירה בהמש,ך שעה שהאו פוטר ארתה במילים "איזה פטפוט נורא". אם הדיבור הבורא, בין שהוא בורא מלאך בין שנברא בר שה הוא בחזקת "פטפוט", הרי שמקופלת בשירו של ריבנו התרסה נגד מלכות שמים. חלקו השני של השיר מעביר את הקורא למרחב אחר, מעל העננים, מעל העלום, מעל החיים. בתחילה השררות מרחפות בנעימות "כשטסים מעל ענני קרמלורס אפרוריים"/. מה קל ללכת."/ לשכב מבלי לקרם עדר, גרף קל, מרחף, כמעט לא גרף."" אלום בהמשך נבלם הריחוף הזה והופך לנוף קודר: "נוף מורת רה תהומות מררת."הררי שאול עשויים פלומה - דימויים, דימויים." מרחב המרות שמשרטט הדובר מתכתב עם הסיפור 30 גליון 373 משה ב. יצחק• מילויו של הלא כלום באי הידיעה בנאום הנובל שלה )7.12.1996(, בהתייחסה לשאלת מהות ההשארה, מציינת ויסלבה שימבודסקה את הסקרנות, את אי הידיעה: "." השראה, תהיה אשד תהיה נלודת מתוך 'אינני יודע' מתמיד." שתי מילים קטנות, אך עם כנפיים חזקות. הן מ m יבות את חיינו לכלל המחתרת שבהם מצוי כדוד הארץ שלנו" (מתוך כשבח החלומות, קשב לשיהד 2004(. טוביה דיננו הוא משודד שבין מאפייני גדלותו נמנית היכלות המופלאה להיאחז בכל מאדוו בכנפי אי הידיעה לוברוא מהן שידה גדלוה. בכנפיים אלה האו טס, צולל, נוסק, כמעט מתרסק בקרקעית תהומות ההוויה, אך עם איזו תדמיקה עלומה הוא מתעופף אל פסגות ומחתרת אין חקר. ברגישות ובהקשבה עמוקה, בניסיון למצוא פשר ומשמעות, הוא עומד על סף הבלי-מה, שאול m וקד, לעתים אירוני לעתים סקןר ומלא פליאה, הוא מבקש לדעת. דומני שאין משודד בשיהד העברית ובשי m העלום, אשד בשידתם יש כל כך הרבה סימני שאלה כבשידתו של דיננו. האו תר אחד האדם, שאול ציפורים, פרחים, עצים אובנים, הוא שואל את האמנות, את העמק, את הנפש, את המוות, את השיהד הוחיים. שאלות אלה המעמיקות זקאלו, כמעט נואשות מלמצוא מנ m, ממלאות באורח פלא את החלל~ם ואת נפש הקואר בתחושת יופי וגילוי. השיר 'שמאלי וימיני' האו יצירת מופת ארכיטקטונית. יציהר הבנויה על פירקו מ m לט של מבנים, מרכזי עד,ך משוגים תיאלווגיים. בריאה שלמה חתרת בשיר אל התהוו ובהוו. אך מתוך האפלה בוקעת אלומת אוד, המאירה על 'האני' המאפיר, היחיד, שאינו יעדו בין שמאלו לימינו, 'אני' שהאהבה חמקה עבהד ממנו הוותיהר אותו בשאלה: אני אני? זהו מעין שיד סיכום של חיים מלאים, שבו מתקיימת שיחה מרתקת עם משודדים, פסוקי מקרא, מדרש, צירופים כבלוים, ביטויי לשןו ידועים. שיחה הבנויה על ידי שיבוש, עקירת מילים ופסוקים ממקומם, ובכך האו ממלאם במשמעות חדשה, לעתים אירונית, מפוכחת, צורבת כאוד השמש. שלא כמו 'העיד עוטפת אוד' של בן העמק יוסף שדיג, לוא כמו העמק של אבהרם שלונסקי בשירו עמל: 'עוטפה ארצי אוד כטלית."", נופי החיים של דיננו בשיר זה 'עוטפים אפוד', כל ההדו הוהדר ויארת הקדושה לש מעמד הד סיני מתפוגגים להם בתךו חווית הלא כלום של 'אני' המתרוקן מאהבה. 'אני' שיד שמאל שלו המטונימית ניצבת תעוה ומתריסה, מפרקת 'שיד השירים', שאולת 'לאן'? מחפשת את האהובה שתחבק, אך פוגשת דק את בת זוגה הימנית . רגע זה של עצב ובדידות שול נופי חיים מאפירים, ניצב לפתע מלו אהובה אחרת המופיעה לא פעם כישות ארוטית בשיריו של דיננו, היא 'האץר היפה שחמוקיה חמהד ועצי השקד פורחים בה'. בהתגלות זו הבוקעת מתוך הריק, יש רגע של קדשוה, שגם העיפרןו של המשודד, שהוא גם קלוו לש 'עפחני' השד את שידת הנוף הוחיים, אינו יכלו לעמדו בעצומת החוויה המטלטלת. דק הבהייה השואלת היכן האני בכל זה, האני השואל שספק התמזג בחמוקי החמהד של הארץ, ספק התפכח מאותה אהבת נעורים, נותרות הבהייה אוי הידיעה כנוכחות הממלאת את הלא כלום. העיפןור אמנם מונח, אבל 'האני' עדיין שואל, עדיין טוביה ריבנו / שמאלי וימיני נ;פי ח!לים עטפו אפר. T : T 0 -•• ע;ף סא"~ק ק~ל ,וי~~~ ~לל. לא ~לום ~זקךג ~לא ~לום. ~פ;ך לא ,ץ~~ ע;ף לא ~ןח ה!לם לא נזדעזע. -ד .:-: ~מ " אלי ~~סןת ~~ריר, ~tt :ד ל~ך? י~י~; ~9 ךק :לכסזr ה; נא;ת דשא כחלים שלשמים • -T -:• • ••• : :• :• : ס~.ר rrז~~ה זק. o מוק.יס סזקךה בע,~י דק~זr פ;ךחים ~ה י~~ י~~ o ~ת י~;ד~~ משלב ימיני כשמ " אלי שמ"אלי בימיני . . . . : ' . : . . . : .. -: י;זקב וב; ry ה י~~ ?י~~ מתוך: אחרונים 2011-2012, הצואת קשב לשיהר שד, וממלא בשידתו את ההוויה. ינואר-פברואר • 31 ליאת קפלן צוצלת חוצה את חלוני צוצלת חוצה את חלונו של הכותב, הממלל את המתרחש . וברגע האמור, המהיר הזה, תנועתה של יונת הבד מחוללת שפה, מדחישה מציאות: הצדי, שהוא בה בעת אות, צליל, צדייה, צידוד, מיתמר לתנועה ולברק, נפרד מן הציפור ומן ו נ.; הדיבור. הלשון מהבהבת, מבהיקה להרף עין. ברגע המופלא הזה, בו הממשות מתאבכת בדיבר;ו קשוב הכותב אל המילים, שם לב אל הצליל בתוך הגופניות האילמת, הפגומה, החנוקה שלהן . כעת פועלות מערכות של חצייה וסדיקה: הצוצלת חוצה את החלון, הדיבור שוסע את המראה, נ י ~~iוד הצדי סודק את הדובר, ההיסוס חורץ את הריתמוס . בעין הסעדה של ההתרחשות הזו, הממשות מופרת, דבר כבד איננו מה שהיה : האוד שחדר אל אפלת החדר שוב איננו אוד באפלת החדר, וגם אינו דבר אחד . בכאוס הזה נאחזות פני הדובר בפני הנמען (הבלתי מזוהה עדיין> כאיל תומסתבכו בסבך סיפור העקדה המקראי, המשו,ך מפותל ומהופך אל השיר. אברהם קויצח הולכים יחד בשתיקה, המופרת במילה יחידה בפיו של הבן: "אבי" ובכפל דמילי של האב: "הנני, בני". קינתו של אב אחד, אוהב אומלל, נשמעת, נכפלת בעצמה, מתךו סבך פניו: "בני אבשלום אבשלום בני בני". '"'י האלם האוחז בגרון הופך לגמגום המפריד גם בין שתי המילים "הנני" ו"בני" בשיר. מתוך השסע הזה הולך קלו הנמען בתוך קול הדובר, האב, ללא קלו. עם הקול מתאיינים אני, אתה, ההופכים, בהעדר הזה, אחד . ~יי f.. אני שבה וקוראת בשיר הזה מאז פגשתי בו לראשונה. מעיינת בכתב היד שלו, '~ן מקשיבה לקולו של טוביה דיננו הקורא אותו - נחבטת שוב ושוב בחלונו. ')ד ך'ו) בשורות המעטות והקצרות הללו, החשופות תמונה פשוטה וצעד, אצוד כל מה 1:-r·~י--+~rגi ב.~ שאני מבקשת משיד, והדנה יותר מכך: מעשה מאגי נדיר מתרחש ברגע זה ממש, ו ~~1.': נכתב ונקרא בה בעת, בעיני, טורד מנוחה, חילוי ומורכב. אני קשובה לריבנו, הדובר לנפשו בדבשיה פנימי, משתנה, מתגלה ונחשף חליפות עם טקסטים קודמים לו הנבראים כאן מחדש ואיתי, הקוראת. נס נדיר, נורא של השידה מתהווה: המתרחש, הנאמד, הנכתב הונקרא מתאחים בדשת צלילים שאינה חדלה להדהד: הנני הנני בלי בלי בני בני בראשית כ"ב, 8 ,7:"... ריקת בידר את האש אות המאכלת וילכו שניהם יחדיר . ויאמר יצחק אל אברהם אביר ויאמר אבי ויאמר הנני בני."" )2( שמואל ,'ב י"ט, 1: "רידגז המלך ויעל עליית השער דינך רכה אמד בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מרתי אני תחתיך אבשלום בני בני". שם ,5: "הומלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדלו בני אבשלום אבשלום בני בני". 1 ,"' ..ו )': י ;י ' Lf( ..,,./,.J·;, /1 rJ ~·rl כ r~ 3 i" P.Q,~· ,.,_( 'j !..';~ ,.. _L rJ ~ /'ור '•~ . ~·~"~·r.&~~~~}~~}: ) ~i\"; .... ~ ~ . . ~!· ·,;r~~ ~"r~! ך ,....11 , ~~ "*"~~~-· ' '-י lc. -.יd(-->- די~ 'י1י :-••.• ~ וi ~ ::~· ו.> r~~· A!s.~..~" ·.· :~~ )-1 e:. ~ ג'~ r~,; ~ס:כ J.,_' ז •.·1ז . ·:-· ~:: . 1 • ••\" ~~ \:':f ~י\ נ:..~~ * ~ ;)·~~ ~r;·r \ " " נ f ~ 41< " \ 9;, ל ד ~ה::~~ ? .,j, ו.ג . 7 ~? 'J ~. • (1) 32 גליון 373 כמובן' לא אדע ~מו~ד, לא זירע ~ם זייד ןה לי ס~~יב ס~ q הד. ך~מו~,ן לא ע~?זtי:צ ע.י~י ~ךא;ת ~ת ס~~~ים ~~חךו ~ד ל;לה ~נ;ף מלו q ~ךי: סרע.~ים ~~טו ןק ~קש :lי~~ o/ כל. ~~tיע ס~כו ~רק ~ח " כ ~g ~ןר. ~~tp ר ~ריסה .ת~~;א ך~מו~ד, לא ע~?זtה ~ד~י ~מ~~ לא;ך השמש החמים צ!!וצי צפרים • • ••• • T :• :· .'' -: : ז :lל ך iZ ע o/ ~י-~כל ~::דירים: והכל כמשכבו השנים ... ' T -T : .'' ' : -: בנימין רודבסקי התגלות ~~~~v קת ךקך;.רת ;ג;~ים ~י;ם סר~י: ;ל p קך זק~זקך ~סהד די-נור ה~~? בהתערטלה מגלמי עננה אפ"רה, T -: · • : T T : : -: ' : : -ז ~~~~v קת ;ג;~ים רק.ו -יג~ g ?ע.י ןךד:ר ~~נו~ים ק;~~ים ו~ק~י~ים לב;ת .ך:~~י ו~שוב זק~זק,ך ~לי~ה !דחה י~,ע~ :l ~גי ,ה~ח~ ד~ר.? ~גןו רוח;ת ~יליל;ת ,ךש;ךק;ת-~י~ים ק;ךךת ~~ ;.םי~;ג ~~ י;קךת זיש- o/ ח;ןה ר~ת;ם _ ~ר דק ז"את ס~ :l ם לא זירע ף~י-;קר ~לים לי~~~ -ל~ :lל ... צפים לצלים באלם הלומי עצבת. י~~ הינ;ק ר~ה לקארת ~?רות, יוקר . למד בישיבת עץ חיים ובישיבת ~י ה~~ א; . רר ?~tיע, ה~~ א;ךך קיד:;~~ ר~לר ה~~~ ~זכרת: ~ם זייד ןה לי ס~~יב ס~ q רה ~q תלןה ת~ך~~ ~יד ~o/,ת;ת~ נזך~בה י "א q ז~י ת~~~ ~לי-ל~י ~לא ::ד~ךהיו ~ע;ךי ... שיד לעדגון ך~-~נ זrור?9סי g ~ךיר. ~ג-סג ע.יט- o/ כל ~o/ ~י ~ח"ך ~פ · ר. o/ ריק ,ת~~ד ר~י סליל ס~ם, ילל-שעול על-רס סלעי מג;ך, T " : --T ·· : י~~ ךקוף-אזד ~ט לק~ב ראש: ~:ג י;ם -ת;ת~~ ~ןק-~ז ל~~ . קלילה, ת~~;ל זrור ~גי סנ;ף . ~יד ת;ת~~ 9 ר ן,ז:;~~ רע,;ךה ~~ ~ר~~ו . רת, ~~7 לה ~ק · ר )~~ ךרוח;ת ~יליל;ת) ?חו~ה ~לי ר:~~~-ריק 9 חוב;ת, ,ת;נ~;צ q לקלק;ת דך;~מ;ת ?חו~ה לך;rז~~~י." ~י י~~ ך~;ת~ ~~סם ב~~י ך~;ת~ ,ם~;ך~ ~o/ה~~ ~ב~ה ה~יקtק~ ?ד~ק רוtונ~ ךא;~ה לי." · ו~~ לי תשי"א ~גווע י;ם מו~ף סנ;ף ~-ך;א 7 א. הך; ר;גד ר . ר~ט ~ך~דו~י .שקpזס םיקt;ךג ך;ח~-י~?~ ~יד ד~~ך~ ,ת.ל~~ו בנימין דדובסקי נלוד ב 1927- בניו ".""."I-: ·: ·· : "T: " T - ו ' פלטבשו , גלד בחיק משפחה ציונית שחיתה מסוהד לתחיית השפה העברית. הוסמך לרבנות ב- 1950 בניו יורק , שם התועדו לשמעןו חלקיך . עסק בעבהדו חינוכית שוימש כרב רפורמי . שיריו הראשונים התפרסמו ב'הדאור' וב'ניב' <י m ןו ?~עוף ס~יס ~חיל טחtר סךם . על פני צמיחה ך;ממת, ~ל.ה ~רף גן;ה סלוד לי~~~ '.'.'' T • : :•• זיי-~ם ~ך~ם ס~ל.א. ~קלע ס~ך~ה, ~קלע י~~ זיי-~ם. ם~-י~ ~חיק ס~ . רב שזrך: ט~?: ~לה, ~חיל ,י~ג~~ רה רע.גה ! הנעור העברי עשורכו הארשןו היה עלי מיתרי חלדי פ;ךט יג;ד . T •• • : .'' :•• • • -: ~~~ י;ם. ט' כרמי). באחרונה שב לכתוב . 'ניב' , כסלו טבת תשי"ז 'הדאור', ה אב תשי"ז ינואר-פברואר 33 1 רחל פורמך אלבז * * * לס.א.ק ~ת ה~ח~~ י~~~ ~Q ךז:יי ~פ;ך ~צו~ה 7ע; . רר ~צכב תסע. ל~" ז:י~לא א;סה" ~~ךז:יי ל; ~o/~ף 7 ת;~י ~~קוי ס~יש ~ס~ה י~ל אל נשמתי תב;א T " T : • ;· ו~" לי בד~~? א;סן י?~~י;ז ע,בוןה 80[ill ~~י:ז tp ם ~ן ס~יח;ס סע;ל.ה ל~~ דך~י גו~י ך;פ~" ה~;ק~ "ע~~~ :;ב~עוןי ו:;ב~עוןי תחת עצי אדנים בחדשת הכרמל ואהבנ " -: :זד T ;· : ---: •••: • -: w חרי ל~ר;ת ."הס~י~~ ר~ת ס~פ;ר ~ י~~ ח.רי י;ן~ת ~סקי א:זר ז:: 9וכ~יt יר~~ב;: ס~יי ::זיא לא סשוב עדו ?ע~ם ז.זך~לו ריס ~ןף :-::· ז- לא תהיה ע;ך חשופה לרעם -T ' מה !זהא עליו מה !זהא עלי. - •· ; -TT :" ן- לא ם~~: ק~ה ד~~י ו~ע,ו;~י ה~~~ נך;ךת ~ד f רה ?ד fרה . אמוץ דפני נטפים אוהבים מלא הקשת הגדניום הדיחני ~קעו ~~גו~י ךמ;ן ,;אול~~ ע,לי סגן~יום ס.ריס~י ~~9 פו ~ל:ר f ל ת;ב~~ ס~~ע ~זורים ם:~,ע~ אומו ז : ל~~ סקיה ~י ם~~ ע;ךקי ryם, ~~קי ~דירות. גרגרי מצו;תיו T : • ;•• ; כ~ד .ה~~ר התכתשו ~ריפ;ת םי~~~ ~לוט;ת ~קן ריס~י םי~~~ א~~ים מלים ג;ךש;ת ~ ס~לךה. על לוח לבי ' .. - - לנשים בשולי י;ם על חלצתי הלבנה ..·: ד· -:ז ~רות. א;ך~ים קצ;ת ע,~:;בים לחוש כל תרח ר~ל ס~ך~ה. ק~ת ~זq~:ם ז ז ' ·:·: ~לא ~~סה - מ;ך ר~ךכ'ם ~~9 ~ים ~מ; .הלס~ס~ .תוד.ע חירפהל תובקע יוקישאפרמ דפס תודלותןרואה הך~ב;: רובס ~ר.רר סא; . " : . . : זערתי צמחי נח -ןי ז ר~ת ~ל:ר ' q רי~י קל~ת סארז הסל;נום השח;ך -T -T ך~פ ~9 ?י;ת יto/~ץ-ךק~ה זtיר~ס? ע,קב;ת נים לא נים ~חום-~ךמ;~י, ל?ד תזtיt ~פ;ת ד~ל:ר נ;קך ~ע,ןב;ת ' ר ןב-~~ים, מתמם בפרחים לבנים. ~י;ם ב; .ר~ך; ' T: ' T : " .. -' ~סךקי ת;ב!~~ תצלום אויר .·-. --,'' של מפת ח!זיו - ' בiזר לב; נאגר -····· . ~א'קץ t2~ע;ת-;:זזq~ים. פרי רעל מבשיל ' . : ---. : שם מרפא נחפש •· -; •• : -T ע; . רנו ?ס~יל. גליון 373 34 דלילה מסל גורדוך חשבון נקי * * ~ת ~עיל rז~~רתpז~;ל יש שמים ב~ם ואלחים שלא י;דע לש n;ת ר;זי:נ~pז~ לי ' -'' ."' ' T ' -T ' ' ·•::: : - לארועים מיתרים זp~~~ה ~פ ה א;ק.ךת. ~.ק.ןר ~~~נות זו~ית. ~רירי סלב ~נ;ר~ך~ים ה!ו.ז~י~;ט;פ~ • T :,•' • • • : ~ת זrq ~~ית איזה פלא הא-סימטרית " המים ' : •: • T עם תירסזr-?ר"פ~ שבארתי ' TT :• Desigual -;מ~ !ק~~ ~ry ~ל ~ה -י~< w ריך;, ~9 ~רדית> לא ד:~ז:רי 9ל ry ז:רי לה ד~~ לךא ~9ת.ק~יt~~n ;ת .ה!~ םחpז ולתמיד :T• אמת~ים ~ל ~ל rז~~~ים ך~pז ובי ע~~~ו ס~נ;זקי ר~ל זrq ל~ה rז~7 ז:רי צ;ךק.ת לדילה מסל גודרון - כותבת ועוסקת באמנות פלסטית . ~ע,ליל. גלעד מאירי סונט צדדים קשורים אהבה ~ךנול ערב ~נו ~~חלים ז:ריק ,יר:ז~~~~ סל~לה ע,~~ים ~~דרים אנו מחבקים על ספסל T:..• ן •--: ד ~~קינןים ס?;יך~ים, ~ד סא"~ק ;מ~ 9 רי~ים בגנה עיר;נית הזנ;שב T -' • • T • ; מממשים א;פצי;ת : .ה~~~ סד~~ה ~V? ילה ס~ח;רי לזק. .ע~~ס : . : -: 7 ע.~ר א;ך .י~י~~ ~פ;ת z דינו ~וב;ת חדוק;ת ~~צ:וילי ~י~ית. ב~~ רוס ~~רד ~ת 7 ס~:ר ~כרד ~זקי~ה. ~וים ~9צכ? 9 לים י~ק~~ ת;כ~קt ס~ן, ס~ר;~ה ת; 99 ת י~ק:~ ערבו ז:~~ ל~ד ו~חכוך ~ין ס~צ:ויק;ת ן~~~ !. רם חילו~יז לpז .ה~ח~ א;ךה ו~סך . נרו ~~ךד;ת רמ;ת גב m;ת לש נההר . TT: '." : T ~~ין ~פ;ת ~~יש ב;לךי , ר:~~ ~לו~ש;ת ~!גדהר לזק. קרי~ה ~~נזית. י~~~ ~ח~ה צ;~ח;ת ל p; צ;ת ס!ק ~ת סלב ל~לע;ת. ~רבו םי~~~ ~ט ~ת ססל;נ;ת, הפרחים • T : - י~~ ס;~ג ~זק.ק.ט י~~~ ך;"ח ~~צכ~ים, ~ז;י ~~ק.לת ס~~ס;ת .ד~ס~ מכבדים תאום מס שפתים ' • -T ; -•• ;• -; פ; 9 חים ~ל 9 נןי~ים ק t1 ~ים ~ל~~ים .םי~י~?~ו ~ש ~ם ליל;ת ~עדה ~ח~ה סר~סר;ת אה ~ר ~ס~ב;ן ~p רה, ~נו ~רךים קשורים צמודים למדו הילדים. ' T: -T -: ' : םיר;סtנה וךתמ דפסה רחחש םיאנתבםיליבגמ של בתכ) די הכזש סרפב ם"וקא2012( דמועה .ת;מישנה תואדל .דוא 35 ינואר-פברואר 1 אלפרד כהן רהשחו אדם אחר "אנחנו חושבים שהקוראים צריכים להשתמש בספר הזה כדי לחפש אדם אחר " רהשח;ך חנכ~ר~ב ךת;ך ק~ר ס~~ים סא;ך~~י רל.Pז יואל הופמן ~-;~~ ~יד נtירי~ר~ס ם~~~ו ? w ~ש ~ת ם~~ ה.ה ס~~חים רל.Pז רע;ך לפני שתבחי~י רצ:ר~~~י א;צ:רי ~זכד עם ~ל סע~ם רל.Pז אני ח;זקב רל~.Pז לזכ~ש ~ךם ~חד . . .: . ע;בך רי~~~ ". ג~~יר ו~ לס!;כךיד, ~די ?ס~~יר ל~י;ת ס~הוב רל.Pז ~~~· ך;~~ס ס i חיד ~ע~ם כrיל~ח~ .ל pדר 7 ת;ך סןה רל.Pז ·~g ה נל;מר נחוהו הממתיק הטבעי הובריא ~י;ז.ןר םי~כrל.ךל.Pז --:·-·:·:-ז ·.. ~~~ ~~יק ז~ת י~~~ סרוז:ז לpז י;~ל ז~~;ה · ,בא~~ אלוי ~9 ~ךה ~ל ס~ח;ך י;~א ו~~~ ס~~ים סא;ך~~י רל.Pז ר · ~~יל א;ת; ואז נחווה תרים א;ת; ~סר~~ה • ' T T -T : נדנו מתגלגל נת;ך tq קית ה~~פה ס~נ:י~לה ס~קל;;~ית רל.Pז ,םי~~~ ה.ה ס~~חים ב~~י 7 ת;ך ס ry ךר סןה רל.Pז ~ר~~ר · ח~~ g ~יז ר~נ;ו~ע א;ת; ~לב הספר נד~וק נמלה - ~מבה וננסה להרטיב לוסך;;ת ~ת סע~ם ס~~סד רל.Pז ש ·~·~ יט '" לפז~ ~רתח ~כלזס g.ר~ • T • T מחר נבר אמצא א;תה ~~-~נ ש~ר~ חד tvבליt~~Pז עם ס~~י~ים ס~ל;~רי~:ים רל.Pז ~~;ךג~יים, T'' ,;~זב : כל 6~י~לרים w • וי T : T :· • ; • ·· -; ושלך. , ן ,.ק,~~:~~ ~ל~ ~ה ז T :· : ר~קריש לה ~יו הנחווה 'אדם ~חי' ז:וח:ה w וי. • •• TT T - "~ריר ל.~הכ ~ךם ~חד, ~ס.רת א~~~ ~ת "ונ~~~ חתולה vs זבוב נ;ט טו ~;9:ף? ל;~ך לה ~ת ט~~~ס ס!;כיל;ס;!;כי סןה. זקתאסב א;צ:רי י;ז.ןר "הקזקה בשירים האו זה שאני כותב עכשיו לשא תרצה לדתו עלי בעודי מגרש זבוב מפ~י" שתלצ~ ;ל ~;~ · ת;~נ;ת שלנו מדואדן מח'לו חתלותי ואני מנסים ללנר דבוב זP.~~נס לחרד כ~;~ש ~;סט שלם ננל i; זלשה ~מה איח.Pז.יל.Pז • • T T '.' : -'' T ; ; • :• ~;~יע~( ל~-~;~~~; )םי~~~ד . . ז אדם אחר, אני א;הב א;תך T '' '-; '' -T T .. ערק~ים יר~בtז~ ~עופ; . v סרי ךק~ומ; ז~~~ ו~מ · אל םיל~~~~ 9 ~יב ס ry ךר g ~יז ס~אנ ע;ךה ~עו~ה ~g ~ר אם נ;ציא א;תה, הכל -T • • .ען~: זמזומ; היסטרי ופחדני • T : -• ;· : • : • דבוב ,;לך~ ז~~ ו~~ד ~ע;ף קס~~~~ סןה ס p תלןה ס~יד ת[ז~~~ י~~ ~ק~ימום ~כל; לנ;ופ.ס ג'וק והיא כחשויה החדים נטבעה סט; . רף T : ' : ' --T .'' : • : נרא~ת הלילה ~ל~ר כל בו;~- שטעה ~ןךנ; • • T T '.' : T ; · ךח 9 ס~ך. חתלותי ח;גגת את נצח;נה T : • ·; ·: ·; • T -: ~~דקךז י~~~~ ~ל סר~~ה מו~ח סמו~ס ~~ . רזץ.ת לpזw ?כה ~~~ידה וזבוב לא ידע ניצר מצא ~ת ,;ת;מ אלפדד כהן נלוד בנאד שבע, חי בתל אביב. למד לתאור שני לימדוי ספרות • T T -·· T ' ' : 36 כללית באוניברסיטת תל אביב. בוגר החוג לקלונעו במכללת ספיר . בלוגו ומשורד. גליוך 373 ששוך צחייק שמעוך מרמלשטייך מאחדי תלת האופן יפה צו ירושה :;נררר לו-ך'יז_\~ג - יפה TT ו~ה ~ג;נ~ לנ;ודו~ת ~ך~י;ת סע.י~:ם עדר ~דחך ~~י~ ~חלד ך~ה לש אמא ?." T • ;· ~י לא ~קךא מלו קיך;ת מנסה האח;ת הראשית לשרטט '' : -: ' TT T T : - מאח;די תלת הא;פן. T T -: ·• :-•• ~ית ק~ד עמוס לבקרים • T: • T 7 ש;~ךים ~ו pt' ד;ן pזל ס 9 ד מלו סמ;~יט;ך ס~בוי. ;ש;קט ?א:רר ס~ךח, שעהד פחם T '." TT : מו~ף ש.קpז~ ך~ית. · ח נ;ע.ד סל;לה ~נ;ו~רץ ?לא נ~ה ~ל ססךד דוח; ~~ין ~ ~נ;ומלו ~זpק.ש. ק;pזנ ל 9 רין. ".כזר~~ עם םיקt~ ל;קט;ת ~י לי~~~ ~אן ךאש;ן ~ת ,;ט~~ תה רצה : אשפה כמטאטאי זדרים, T':-:-:•': ז • T T T T רגופ; עדו ;ש;קט משילה את כתא הכפפ;ת שנא;ט; ;· T • T '," T : -T : כמאה העשרים ואחת: --: " : ;· T T '' צל ~ין ע,.ר~ת יקיקtך~pה~~ t' ך~ית צעירים נשח " ך לבן T T T : ' ' : מנח;ת תצ;א;ת מענהד ישנ;ת לשה ח!זיה - T :·,.·T '," T : T T : -T T ו~~לךי ע,~ק נ~~ים ~גו~ה. משנת 2009. ודמות; נדפנ;ת פ;שדה אדמה T '.. -: ·: : : T : : ~זכ?פו ~ל ~~יו רצה T T הדכ נגבלו;ת הג;ךמה T : -: ' T ץ;ך~~ ל.~נ:ייר." תה T T ןק סכ?;~קדלו ק~ת ז:;;ב~ . . .. T ,'' ; --: -: '.' : T : לאוב; לש זמן הונלח נמוך . ש;ק~ הראו ר~ם ע 9 ~ת ת;ד;~ ע..רר כעיניו לש :· T •· : לי~י;~ד. לpז ק~~ ספע,;לים, 9 ~יף ~לי~ס;ן י:~,ע עיר~ !~קז:רי :;ל 6.2.07 - ירשולים פ' אג"ח חבך;ת T -; ' -T ; ר~ה י:~.ע עיר~ רצה מתחת שמי התכלת ··:· : -.. : --. T T 156.341 ע..רר ~קוב." ~ק~א לpז לו-ך'יז_\~ג רא;, ס~ 9דר~יt עם גו~ה ~ו ןיt~ ~ו ;. זתה. ביתם עשו נמחיל;ת ' : ' T T '' ~p ךיד ~כ~ת ס~ךח חלו~ה. לחפשה נך;מא. ~חי ח?;ם זp~Q ע ס;ף ס;ף עם ;ת~~ T : T : .·' : נפג;ת המנהרה TT : ' -' : אני כבד לא חלום. •• T : • -; פשרו שמיכ;ת, שמיכ;ת ... רצה • : ' : : T T T ד~~ן ל~ןאש;סם. י~~ w; ן עם ע.י~:ם ~קוח;ת. מאיש;ני הליגי;נך :· : . -.. . .. ס~~~r:זים שמעןר מלרמלשטיין זכה (במקרם ראשןו> בפרס עידדו אל עיני אביה י~ל~~ים ע?;ים, וי;ךךים נעינים עשש;ת .. -: -· .. : . : : T ' T '' '' .'' היציהר הספרותית בין מעדנים לזכר עפר ליוד. הגעצמ;ת. -:·::יד * ~ . רב :דך ~ל ~ין • • -T ' • ••: ענ!זי עירה מטילים ג~י'~-י\_ז ל~~רים ג;לדם יעלה, ·-:-: T T ~צוךת; קבו~ה זחיוי סכא;, )Dao- "הדךר" על פי תורת לאר טסה) סין 30 בנובמבר 2013 ינואר-פברואר 37 ענת עופר עפרה שלו 1 בלילות ~ליל;ת, ט.קpזpז~~~9 ה ~ת ס~ךץ ךבו~ים נ;~חים ~P רדי ת;ב~! םי~~ךpז ב;ע,ךים ו;חךים ~ל ~9 ללו .םי~;ך~ בחדרים אני :-' ' T -: ללוינית ' T : סס;ל כק סחלי~ה ב;~ו:זת. ~סל ,~יד~ רד~~~ ~ל חךל;נ;, קדימה ממני משחק מילים משהו בי ;ב~~ זק.ל סן~ב הו;ר ~רי~ה הצ;נח ממני ללא כ " ח וכאב; של השד T -:· • • : בר~~~ י;ז.ןך התלוי T ~י~~ 7י~~ ?לא ז,?"תבי~~~ ע~~ זק p קו ~י רחרוח ~tp ח.ק שי~~~ ח;~ק ~ין ~לים ;נ~ך~~ וטס יד ביד T: T T : ;זם סרוו:ז אבל אני לא • -: T : מתי ואני ה;~אנ:וי ~ן הל;כת ס~ך~ז אחדיר קך~ה -: - ומצאתי " תרד T T םיקt~~םי~יקtק~7 קל;;ת ~חוץ ל~סלים, י~~ לב;ק;זים .ם~;ת~ ~ש ו:ז~ים ~ין ק~לי ס~ט;ן, חחךורים ~9 ס;~ים ~חד ס~ך~ק 7 ר~נ;ת ע;ך סת . ף, ~ם ~ש ל~לילים ק.~ב ~חיו, ח:חר ~ל ~,;מ~ ח:חר ~ל ,;מ~~ רח:ח יל.קt ה~ס~~ ~ל סד~ז ~ם ~ל י,;ך~; בדוחים אני א;ךבת ז: T•;-•,''.'' לסךר ס~~;.קז ~יד ס~בו~ה 7 קמוט .ש~~ס מתוך הספר תנשמי שיארה אור בספרי 'עתןר 77' .ה~ס~ קו רך ים אפ"ך T T ר~ז:ו~~ ם:~~ל י~~ דר ~ל ~ר דר כמ; ה~~ לסה ת~~;נ ~ד~ד ה~~~ מתוך הספר קדימה ממכי שיראה אור בהצואת גוונים 38 גליון 373 הנידע רומםייח יחימע ןוסח ריצקדמ םידפרס שלש םישנ דהשבושטנ יר;ע הסכמ םידפרס wר~ק~ ·· ~~ יהל~!~~ ~~זק.ם י~~ ry ן זע,ךמ;~ ס~ירז 9 בלו רזr·ז~ לרא;ת את ערות הארץ ."" T T T : ·: ·: : • דא wי ry ן ת;פ~~~ ת;א~~ תחת זrתלמש הנפתחת נים. . - :זז --·: :ז ש n ;ר;ת עינים עצומ;ת ידךם ' :--· .. : ל~ן ~די ד~ה ~ry ~ים י~~ pזryח~~ ~~דריו םיר~יtזr הנשים בנו את התמח בפאב הכפר ~, ;שהתפתלתי לוא הש~יחו " ~ין ,ע~~ · ס~ך~ה : -~;~~ג~ סי~~~ ג~ר נ~קזל~ת דהך; ה~~?~ - משהר צערי יזrתרעצל : ·-:-:• : ז - :T ~Q ~ן ~תרים T , , האחר באפללוית עם אהובת; הנ;זזr י ש,; מיז שע;גב אח~ נערהז~ךישהזל~עוךיה --•· ;· · ··; T , , T םיiיקזדק ל V? ~ינוי זק.~ען חי~ן - -ז , להניח גופי כשיכאב. -: . ·:: . -.-: נש;תיהם עב;ת T :· •• : ךע.ב;ת על פי המרשם w ~צכן לי :זקנן T • • • T : • -• רד~ים ןב;ת ?סקל ~ת ~t':יג;: מגע ידי -ז-י מגע ידי אהובתי ~iלל;ת : שבועה ק;ם · ~ל זמ T '." '.' ',' T שהסרפדים לא משיגים ב;י • • -• T : • -·; איני מאמינה באלים לנחו את האת . • •• : T • -:-••• ."' T T '." -: • ~ף לא ~t' ל;ת. בכיסי לששה גמדים קבבןוים ש iמ . רי~ עלי מ -~~ים : שתיקה גדולה ' T: ' -T :' מרוח;ת ומאנשים. ....:- ז . אדם נ;תב את בית; מחדש T T ·• •• '.' •• T T משרטט מבפנימי נ; t' ב ~~חוץ. • : • • T : ,•' : ~טן; סשוף ~~9ה q ךךים מו~ךים. נאשר קךש; ~~היק ~לי םיקi~ ~ת נ;t;כ'י -ר~ ~פלצת מתפרצת ~טעות לזכרדי אנשי~ :· :~יב;; ;~~~יtכ לי ttכtי~ג ~~עים חפו . :ז ~חץו ;ןלז:rל בדך; ~o/ ~ף ען;ם: הים : ~ערלים: • T : •.• • -• ז י ז עצים ~לריסי מדרכ;ת לא ~חיד;תי . · : ... .: ז נשים מטפח;ת הך;כ;ת ~tק:;~יל. אז אני לששה גמדים ' T -T : '-; T • • T '•, : 'T מעלה רוח טחנ;ת T : - אורב;ת . ·..-: : - מעל;ם לא ד~קו ~ל לכת;, • • T T "' מע;לם לא ~ך g ם t' ת ~ית; בות~זr ~ד~ים . ~ת · הכלבים הבריחו t' ת ט~~ זrg קףים. • ' • :' • • T : ~~t' ~ים ח~י o ו rז~9 צכ~לים מתךו הספר המצב הרחח שיארה ארו בספרי ' עתןר 77 ' ;ןת~;:ו rז~:תיטק~זr המרהט כל כה ז ה~;רז נפ~ס ~לק ~ין .םירדםזr T. TT :• T עמיחי חסןו, יליד רמת גן 1987. סטדונט לקלונעו בבית הספר סם שפיגל, מעורכי כתב העת 'משיב הר m'. י נואר-פברואר 39 מ~צ~ T~~-~~~~~~~'~~~ז~ OIDJI לויתו כלסןר מנלדה - "משל השמש הוחח" לא יעדתי הרבה על כלסןר מנלדה האדם. אחרי מותו קארתי את הספר אני, כלסןר מנדלה -שיחות עם עצמי (מאנגלית: קובי מיןד, הקדמה בקר אובמה, אחחת בית 2013( שממנו ניתן ללמדו הרבה לע סגלוותיו ותכונותיו לש האיש, שהיה אחד המנהיגים הגלחים לש המאה העשרים. הנה כמה פכים מאלפים מספר זה המתבסס על מכתבים, שיחות חיכחנות. * מנלדה נלוד כמחת כפרי שבם קרנו, שבו גם נקבר, לועלום לא שכח את שושריו אלה. "גלדתי באזור כפרי עד גיל עשרים לשושו אוז עב m י ליהונסבורג. למדתי לאמץ סגנןו חיים מערבי, אלב ערותי התעצבו בעת שחייתי בכפר. מכאן הכבדו העצום שאני חחש לתרבות המקומית שלי. מובן שהתרבות המערבית איננה דבר שאנו יכלוים לוותר עליו, כך ששהפעתן לש שתי התרבויות זשוהר בחיי" (עמ' 38(. מנלדה היה קשור מאדו לאמו וכל חייו, בכלא ובפעילתוו הציברוית, התייסר על ריחקוו ממנה. הוא ניסה להעביהר אליו העיהר "אבל היא לא חיתה מסוגלת להתמדדו עם העקיהר מאזור הכפר שבו התגוהרר כל חייה" . בעת מאסרו מתה אמו ומת גם בנו תומכי; מנלדה לא הושרה להשתתף םהיתויווfיהב לעו כך התייסר ברגשי אשמה כבדים. "לא פעם שאלתי את עצמי אם אפשר להצדיק אדם המזניח את משפחתו לשו כדי להיאבק למען קידומם לש אחרים?" (עמ' (.80 * כלסןר מנלדה היה לא רק משכיל, עוךר דין ועבל תארים בהיסטוריה, אלא גם ש m ר עדת מטעבו, עדו לפני שנעשה מנהיג פלויטי. משיכתו חיתה לספתח המופת הקלאסית הואו למד לשם כך גם לטינית ויוונית. עורכי הספר מציינים את שהפעת "מדיטציתו" לש הקיסר מקרוס אאולריוס לע חיברו ספח זה. שביחה עם ריצ'דר סטנגל אמר מנלדה: "מחזות כמו 'אנטיגתה', מחזתו יותיים, באמת כאדי לקאח. כמו היציחת הקלאסיתו לש טלוסטוי. אחרי קריאה בספחת כזאת אתה תמיד יצוא בתחשוה לש התחממות ר m הורגישות לשך לאחיה בני האדם, מעמיקה. לקראו טרגדיה זאת אחת החוויות הגלחות שאתה יכלו לחוות" (עמ' 121(. במכתב לוויני מנלדה, אשתו, כתב: "כבלי הגוף הם לעתים קחבות כנפיים לחח", ומצטט את שקספיר, מתךו "כטוב בעיניכם": "פרי המחסור מתקו האו; כמו לשקרפד ארסי ומכעוב;ךכל זאת על המצח יש תשכיט" (תרגום: דרוי פתס, עמ' 66(. * מכתב נוגע ללב האו מכתבו זלינזי מנלדה, בתו, לאחר צאת ספר שיריה שחוהר כפי שאני שפרסמה בגיל שש-עשהר. מנלדה מנתח ברגישות ובתבונה רבה את השיר 'עץ שנגעד'. האו כותב: "שכקארתי את השיר התשרמתי מתמונת העץ הישב, הבקתות הוהרים שברקע, הווקסמתי מיד מסמליות הניגדוים העלוה בניחר מהמילים. המטפוהר הפכה את החיזיןו המת לאובייקט חי עבל משמעות כביהר" (עמ' 208(. * חףר החחניתו הוהומניות לשו, לא דגל מנלדה, בניגדו לפרסומים שונים, באי-אלימות חגמת גנרי בהדוו. בעניין זה חיתה לו מחלקות עם הזרם המרכזי במפלגת הקונגרס להאומי האפריקני, בהנהגת צ'יף אלבטר לתולוי, עליו אומר מנלדה כי "האו האמין באי-אלימות כעיקןור, אונחנו דגלנו בזה כטקטיקה". כך עשל מנלדה הוטל גם להקים את הזרעו הצבאית לש המפלגה. בשיחה עם ריצ'דר סטנגל אומר מנלדה: "ההחלטה אם לפעלו ברדכי לשום או בדרכים אלימות נקבעת לפי הנסיבתו. אין עיקרןו שקובע שאסור להשתמש בכ m. זהו לקח היסטרוי מחדי דוחת" (עמ' 96(. * במסג m זאת יצא מנלדה שבנת 1962 לאצרות אפריקה ומדינות ערב לשם אימונים בנשק ובחומרי נפץ. באריס אבנה שהה חשדויים. "לימדו אותי ליחת ברובים שונים למטחת שונות." המוהר לנשק וספרותה הרדכה היו בערבית." חץו מזה היו מסעות מייגעים, עם תרמיל כבד מאד צרועוות כחדים סביב המותניים. אותה ס m ב עליך שק שינה, הרבה אספקה ובקבוק מים." אות הרובה לשך." חצוה הרים עומקים. די מפרך" (עמ' 104(. כן היה במצרים באלג'יריה ובמרקוו (לופי ידיעתו בעיתונות, אומן גם בידי ישארלים). * מנלדה קאר גם ספחת צבאית ומהפכנית. האו למד את קלאחביץ (אבי תתרו הלחימה המתדוית) את כוכב אחם מעל ס r מאת ארגו סכו על המהפכה הקומוניסטית בסין, וגם את המדר לש מנחם בגין. "זה היה משהו מאדו מעדדו בשבילנו." הם ניהלו את המאבק בדךר נחשוה חה היה באמת מעניין" (עמ' 116(. * צרוני לסיים ב"מלש השמש הוד m", שבו מתאר מנלדה את רדכו העקרתית בחייו האישיים הוציברויים, שהיא בעיקרו לש דבר ךרד הלשום. העמדתי את העוצמת של השלום מעל ומעבר לזו של השימוש בכוח . וסיפרתי איך פעם היה ויכוח בין השמש לרוח מי יותר חזקה. השמש אמרה "אני חזקה יותר ממך" והרוח אמרה "לא, אני חזקה ממך". לבסוף החליטו לבחון את כוחן על איש אחד שהלך בדרך עטוף בשמיכה. מי שתצליח לגרום לו להסיר את השמיכה, היא החזקה יות:ר הרוח התחילה לנשוב, וככל שנשבה חזק יות;ר הידק אותו איש את השמיכה חזק יותר סביב גופו. הרוח נשבה ונשבה ולא הצליחה לגרום לו להסיר את השמיכה. אז יצאה השמש והחלה לחמם אותו בקרניה העדינות . וככל שאלה הלכו והתחזקו הרגיש אותו איש שאין לו עוד צורך בשמיכה, עד שהרפה את אחיזתו בה והשליכה ממנו. זהו משל לכך שבאמצעות שלום תוכל לשכנע את האנשים הנחושים ביותר, וגם את המחויבים לאלימות, כי השלום עדיף. וזו הדרך שבה אנו צריכים ללכת (עמ' 216(. זהו מעט מעזיר ממה שיש בספר זה הצריך לשמש נד ללכ מנהיג דגלו. "סוף העלום" עדיין כאן כבד כמה חשדוים מונחת לע שלוחני האסופה המקיפה סוף העולם מבחד מן השיהר האקספרסיוניסטית הגרמנית, שתרגם עוךר אשד דייך (הקיבץו המא m ;ד בסיעו מכןו גתה 2013,237 ,)'מע אוף שאני נהנה ממנה הנאה מרובה, לא מצאתי את נקתדו המבט המי mm לכתוב לעיה. מה גם שהיא מלוהו במבאוות (פתח דבר אוחרית דבר), ומילתו הקדמה הוסבר לע כל אחד מלששוים המשררוים המופיעים בה, ומחלוקים לחמש תקופות: "משבדים", "מקודמים", "בלרינאים", "מהפכנים", "מי m דים". כך לשא היה טעם לנסות לוסכם במדוד זה ספר דב כמות אויכות כגןו זה, מלבי 40 גליון 373 לומד עליו משהו אישי. דק באחחנה נמצאה לי הזווית המי mm לכתוב מתוכה אותרכז עביקר בה. "סוף העלום" קחי לע שמו לש שיד קצר בן שני בתים לבבד מאת יעקב און-הדויס שפדרסם לאדשתה בבלרין שבנת 1911 אדררי הלביאו כאן לשבמתוו: בשיר 'ומחמים' כותב: "שבהד, על קביים אחכים;, נגררים נכים, פטפטני שחת"; גיאדוג חיים )1912-1887( שביר ששמר 'חוףר הדמחמים' כותב לע "ערמת בד וכתמי ד;ם עשדו נתוח שבהד, בר נתור אחד הק;בר חייל אחד השומר לע הגוויות"; גרטפדיד בן )1956-1886( מן הבוטים במשידדום האקספרסיוניסטים כותב שביר אנרכיסטי-ניהיליסטי 'קזינו', בתרגום מבריק לש דייך: "אידיוט היה מנגה כבד בטיחנרת 1. עשכיו האו מפקד חטיבה בפתח תקהוו אחדוי;. משכב זכרו לטוב! פתח אחדוי לתקהוו! הר הר הר -"; פאלו בלוטד )1921-1885( כתוב שיד 'בלרין': "ידיות אר:ו בבת אחת: בים ב;ם מלע בלרין השמים בעורים"; המשורד קלאברנד ~~קךדר v ~דחד סכר~ .ף~ סוף העלום / יעקב און-הידום )1928-1890( כתוב לע ה m רב המהרדו בבלרין 'מקוםד בבקור ~קתר ~נ;ו~סרדת ~~ ע,;:ז~ךים. בפדידדיכשטאדסה': "עהגלתו הארשונות עם חבילות העיתתי;ם ח~ים ~~ים ~~גתר .םיך~~~ נועסתו אל תחנת הרכבת בפדידדישכטאדס;ה ." לא נשמעים יותר ס~ם, אר~ךים, ~ת סחר~ים .ף~~ לצילי האוולס הומחלותו -/ מהמפלעים ומספינתו הנהר מייללים צופרים"; פדדיננד הקדדרף )1945-1876( מתכתב שביח 'מא m,'ד סופה קצפה ומשבדים יציפו כפי שמציין דייה עם השיר 'סוף העלום' של און-הדויס ר'דמחמים' לש ליכטנשטיין שכהאו כתוב : "אגם אפללוי שרקע בקנ;ח זהר ארדו צבה וכפדר עצמרת י m יפו. ,ה~~~ T ל~חץר ·.ם~ר~~סז=,~ האחןח לש היקום". חגמאתו מעטתו אלה מצייתח את התמרנה לש "דמדומים", "נפיהל", "שקיעה", "ארנןו", "הדס", "שיגעןו", ד~בתר ' נר~ל i ת ~ן .םיך~~~ תרגם: אשד ידיך שיד צנעו, לכאהדו, מאת משדוד לא מן הבלוטים בתקופתו (בהשואוה למשדדוים כמו גטופדיד בן, איבן גלו, אתסט טלוה נטוולר נובט, גאודג טאדקל, אהזל לסקר-שילד, שיבאור בהמשך> שהפך שליר האקספדסיתיסטי הנעדו ביתו:ו בפתח בדר ("שבתרו האקספדסיתזים הגרמני") כתוב לעיו "חרובן" וכחמה. האסופה גם נחתמת שביר ששמר 'סוף העלום' מאת אזלה לסקר-שילד )1945-1869(, אשד חיה משנת 1937 עוד סוף ימיה בילשורים. הנה הארשןו מלששות בתיו: יש בכי באור בבזקום כאיל~ מת T האל היטרב הומיטיב אשד דייך: '"סוף העלום' הפך להמנןו לש שהיהד האקספרסיוניסטית ·~ ~ י~~רvע צלול ה~~ ~גום ופתח באופן שרמי תקופה ספחתית שביזתה מהדגשה קיבצוית, כי הנה ימים באים, ימי ומחמי האנשוות. שיח לש און-הדויס הושירים שבאר עבקבתויו, יצח את המיתוס לע באוו הקחב לש הקץ, אר לפחות לע באוה לש אנלרדמוסיה קוסמית, שתשתללו בקחב ותהיה אכזרית תארוה בתצואתויה" (עמ' 14(. עיקהר לש התקופה האקספדסיתיסטית משתערת לע פני כארעבים שנה )1940-1900( ותחילתה במעבד המאות (עדו לפני המהפכה החסית תיסיןו המהפכה הקומתיסטית בגרמניה לופני שתי מלחמתו העלום) מן המאה התעש-שעהר החמנטית למאה העשירם המנרדוית, אשד חלול את המהפכה האנווגידרת הגלחה בביטוי האמנתוי. התחשוה האפקוליפטית לש ץק עהלום, שהתחקזה, כמובן, לאחד מלחמת עהלום האדשתה לעויית הפשזים שבנות לשהשוים, היא גם שהפכה לביטיוה הבלוט. האסופה המכתבת לש השיהד האקספדסיתיסטית הגרמנית (שדייר הלוך במיהד רבה עבקבותיה) חיתה זר עשךד קרוט פינתרס שואדתה ארד ב 1920-. אסופה זר שפינתרס הגדיהר בתדר "מסמך האקספסריוניזם" הוקחיה דמחמי האנשוות, נפתחת גם כן שביר הנזכר, 'סוף עהלום' לש און-הדויס. פינתוס כתב במבאו, כי המשתוף לכל משתתפיה האו "הדגש האינטנסיבי הדריקלי ותחשותם, כי האםד שקע בדמחמים ויש לעהלתוו אל ומחמים לש יום חשד". בין אם אלה "ומחמי קשיעה" רבין אם לאה "ומחמי זריחה", "הדמחמים" בכלל הם אחד הדימויים החוורים שביהד זר. כך למלש כתוב תיאדודו לבחו )1934-1876( שיד שבם 'אפקוליפסה' אוילו שביר אחד האו אומד: "אני מת, כן, אכן מת אני". עהתדי מעלום לא היה"; פתץ וופל )1945-1890( כתוב שביר 'כלונו זדים לע פני האדמה הזאת': "כלונו זידם לע פני האדמה זהאת; רמתו ימתו מי שאלינו יתחבר"; תה שיקהל )1940-1883( כותב שביר 'שקיעת שמש', כי "עהיד מעצובת לעיצב;ןו ביבים להוטים עכקרוי הזב"; אלפדד ליכטנשטיין )1914-1889( ,~~ר .ד~.ק~ עד כא,ן בארשי פקרים, תיארו האסופה החשובה הויפה הזר. לולהן הההדדוים (האישיים) עשלו בעדתי עבקבתויה. כמאה שנים חלפו מאז הופעת התנעוה האקספדסיתיסטית עוד היום. הברה חבר בה לע "סוף עהלום" הועלום, חדף הזמנים הקשים מאדו עשבה עדיין קיים. חלק מהשירים האפקוליפטיים נכתבו כאמוד עדו בארשית המאה עהשרים, לפני הזעוותו לש שתי מלחמרת העלום לשו המשטירם הטלטויטריים שבאר עבקבתויהן. חיתה זאת, אפאו, חח התקופה המנרדוית ה- Zeitgeist המפרוסם, "חח הזמן", אר "חח הנבאוה" שש m ה לע המשורדים להתנבא באתוו סגנןו . אינני בא עלערר לעיו בתדר שכהז, אלא הלצביע לע כ m ה הבר לש "חח הזמן", בלכ זמן, לכופף לכ יצרד כמעט לכתוב בחחה. גם היום שותרד "חח זמן" חמה, אף שהנסיבות שהתנו לחלטוין, אולוי לא יעדה האנשוות מימיה תקופה כזאת לש קדמה כבימינו, בלכ זאת החזרת קתדדו נשאהר שכחיתה. גם היום הקפילטזים לגנוויו האו הלצ המלטו לע עהלום, כמר למלש נחמן החשד לש ניד בערם לצ עלום שנסקר כאן לאחחנה, חר חגמה אחת לבבד מן הזיהד המקומית ויש דנתו כמהו עבלום. הח מביא אותי לנקהדו נוספת בההדויד. האמנות צלתורויה (מרסיקה, צי;וו מחלו, שיהד, פ m,)ה יותר מכל הבעה חחנית אח m (מעדית, עיתית, m ית> - מצטיינת בהקצנה לשילית לש תמתח המציאות שהיא מתא m. "ומחמים", "נפיהל", "קשיעה", "ארנןו", "הדס", "שיגעןו", אהל אוחדים הם גם המאפיינים לש היציהר האמנותית הפרסט-מנרדוית. דברים אלה, כמרבן, קזקוים הלוכחה, אלב הם, כאמרה הההדדוים עשלוים לע עדתי בהקשר זה: האם זר תנתח אינהתטית לאמנות באשד היא בלכ זמן? אר שמא זר "חח הזמן" הנוכחית לבנת האם, עוד כמה, חייבת גם האמנתו באחריתו (אובייקטיבית) כשלהי לאמיחתיה? אר שהיא פטהרו ממנה כליל ינואר-פברואר בעטנה שאלה מטאפוחת בלבד? האם היא נהנית מחסות מ m לטת לש ה- leicentia poetica "חיחת המשודד", או שמא גם זו כפופה לביקו m הספחת? כאמרו שאלות, ללא תשובתו, עבקבות 'סוף העלום'. סןד המשור m ופטיש המתרגמת שהילוב לש למכה חפץ-טחמאן )1992-1894( בספר גהותר על עצמי בתרגום מייידש לש חמלטו בר-יוסף (הצואת קשב שליהר שביתףו בית לשום לעיכם, 2013( האו שילוב מנצח. אינני יעדו ייידש אוין לי משוג מה רדשמ שהם המקירו "איעבר זין געביוגען" ליעדוי שהפה, אלב "גהו m לע צעמי" האו תרגום עביר נה:רד הזכ האו גם לכיל הסתטתו שבם הז , למשטו ומהקועצ לתפא m. לכיל סתטתו האו מחזרו לש ט"ו סתטתו ששההרו האחתדה בלכ אחת מהן היא השהרו השארתה לש הסתטה הבאה, אשועבר-שעהר השתורו לש הסתטה האחתדה (החמש-שעהר> לק m תו מאעבר-שעהר שהתורו השארתתו לש לכ הסתטתו הקמדותו הל . זשיהר משוללכת אמת אל נארתה הז זמן בר שביהר מקירות ומתרוגמת כאחת. מחה שבספר הז מצא סח המשתדדו את פטיש המתרגמת האריו לו. המתרגמת כתובת באחירת בדר לספ;ו כי "שי m ה לש מלכה חפץ-טחמאן ללכ ארוכה כתתה במתח שבין התפצרתו לש m ת סרן לבןי שהאיפה לרסן את הסעהר הפנימית הלואיר את הכאוס" (עמ' 177(. אמיהר שניתן הלדגימה בביטיו יפהפה להק m מצמד שהתורו המסכם את הסתטה הארשתה: "הארפל בתרני מזין פעשות ומאמינה ./ ס~ר אנ:ררי! ~ם m ~י י~~ חה:זי ~~!" <עמ, -50(:- תכתה המתלבטת בספהר שהני "הרגעי פארותי", ערו כתרתו יפהפייה, שמספק התרגםו עהברי לש בר-יוסף :T:••:• חפץ-טחמאן איננה כתובת חקוא סונטות. המחזור "גהו m לע עצמי" האו יחיד בספר לוא ציינתי אתוו אלא כדי להצביע לע יכלותה הטכנית הגבהוה לעו המתח שבין "התפצרתו לריסןו", או בין "יצריות לתבונה ", המצוא את צו m ו ההלומת קוחא בסתטה, שהאו, כמחמני, אופייני לשתי היצוחת הללו (בר-יוסף היא בארש וארשתה משררות מקורית בזכות עצמה) שמצאו כאן זו את זו . מגןוו הנשואים צותורו הכתיבה בספ;ו שהאו מבחר מתךו ששת ספיר המשתדדו ומן עהזיבןו, האו m ב ביתו:ו כפי שמציון באחירת דנ;ו חץפ- טחמאן כתובת לע נשואים "גלחים" - היסטירוים, אלומיים, פלויטיים - לעו נשואים "אשייים" - משפחה, אימהתו, אהבה. מתח נוסף שבי m ה מתקיים בין שהקפת עלום חילתית מנרדוית, לבןי געגעוים למשרות היהדוית. מבחינה סגנתית האי שלוטת הן בסוגתו קאלסיציסטיתו (סתטתו, לכיל סתטתו, טיראלויטים וכחמה), הון בטכניקתו מנרדויסטיתו מגתותו. קשה בשרימה קצהר להדגים את כל השער הזה אוסתפק בשני שירים. הארשןו שיר קצר, המלציח בחמש שורות לבטא את עצומת המתח הפנימי המצוי בחב שיריה (עמ' 111(: שירים קטנים w7 ידי rז~~~ים ~ה ~לרו חגה עדר ט~~ :~לעו~י . המתח שבין "השיר הקטן" ל"פה הגלח" האו גבהו הוקריאה בו מחשמלת. השיר השני האו שיר אךח יו"דין קטנות, אבל גם האו כוךר את "הקטנות" אות "הגלרותו" : "אל ת m עי מלנחר;ב את הקטנות ;. גלרוות מתמסרות ; ~יחיחת לק~נתר" . בצותרו זהו · ש~ר מ m י בזtלמה בין = המשרות = ,;.הרוית לבין ההוויה האמריקנית, בין העבירת לאנגלית, בין השיהר הוחיים. השיר מספר על המוהר לתנ"ך באתיברסיטה, לשמיטב הבנתי האו גוי גמור , אמריקני: "~רךך ~. ץר ו~~ס~ה זרקרת י!~~ ~ת יי~ 9 ~ט רי?סןר, ;:ז~רר~סרר 'דv:!.י1. ן"~ו;נז:; ס~ה t' ח~תר ז:זר~יו ." וינסנט רשום "יר"ד ק~~ה ~ל ;:זלוז:ז השתרר" אוומר "זחרי הארת יר"ד בהיבח אלפבית" . התלמיהד היהדוייה לשו נשערת :"~ק.tכ~7~ טו ~ס~~ קחי~ה ."ד"ר~ הואו קלוט וvזותא ט~~~ ~ תהךר הוא נכ~ס ~ת ;:זיר"ד ;:ז~קז;ה לv:!.י ו~~ד ry ~~יד יר"ד הי~~~ לצהר הת m ק מהל m, פנה אל הכיתה אומר: הביטו נא אל שתי היר"דין הקטנות ,~ליטל ~דרס" :..-.-: ' :· . שתי יר"דין קטנטנות והדi בראו סע~ם ;:ז~דלר (עמ' 114(. גם כאן זהו המתח בין קטנתו לגלדתו, בין מעט המחזיק עלום מלא, כמו כל שיר טוב . כ m ם לש שיריה (עבברית> לש מלכה חפץ-טחמ,ן האו ביכלות הזאת לגלתו את הגלחה בדבר הקטן, היומיומי לכאהרו, לועתים גם החפה הדיינו את הקטנתו בגלח , לכאהרו . ובטובים ששביריה , הום אינם מעטים, חוהו הקארו את תחשות הגילוי הזאת. חא וניגןו פינצ'יק האו ספח השלשוים אוחד לש ישארל אליח (ריתמוס, הקיבץו המא m ד 2013(. מסיבתו שונות לא כתבתי לע ספריו האחתדים, שכן שידתו שהלכה ונעשתה מופשטת יותר ויתור, כמו אל נתנה לי סיבה לעצור לרגע לוההרר . הונה בא פינצ'יק עוצר אתוי וגרם לי לחקור: מיהו פינצ'יק? מהו פינצ'יק? מה פתאום פינצ'יק? פינצ'יק איננו עריןו או מחשבה, אלא אדם, פנחס סגל )1971-1900( בשמו המקורי, יליד קייב שהיגר לאצרתו הברית ונעדו בעלום שבם פייר פינצ'יק . חז,ן זמ;ו ומלחין לש שיירם עממיים ביידיש . יצי m ו היעחה ביתור היא התפילה 'חא שדנת' שהפכה לקלאסיקה בעלום החזנות. תחילה אפילו לא שמתי לב להעהר הביוגרפית המצונעת (בתחתית עמדו 5 על אודותיו) קרו כשהגעתי לאותו מקום בספר שבו האו נזכר לארשונה -"במחב m הרישומים לחא שדנת ; בדק פינצ'יק את היחס בי;ן החומר לבין מחיקתו" )38(- התחלתי לתהתו . ללמךד על כ m ה לש עובהד קתקרטית שביר לעררו עניין . הספר בכללו האו לע ילד היצוא אל העלום , מגלה אותו ויצור את עצמו: "הילד האו חומר ביד היל;ך וכל מה שיש לומר על היל;ך הילד האו שיאמר אותו" (עמ' 11(. לא לכ האמיחת המוכללות על הילד נשאו חן בעיני. למלש "מתי לארשונה למד היל;ך שהאו שעוי מילד?" (עמ' 12(. גם התנגתחן בהמשך קשוהר שבאלתו מופשטות, כגןו "הכל האו ל ;m הכל תלוי לע ח;טו הכל מקופל בשאלה :/ מה יקהד עשדו לא קהר" (עמ' 58(. אבל בניגדו אללה קיים גם הממשי שמייצג פינצ'יק (אוביו לש הילד) : 42 גליוך 373 "בחזנ m יש ~גן, אל lied; מעין תנלעו'ה;, א-קניישט" !קמט ביידיש! (עמ' 37(. מחבר בחזנות לש פינצ'יק שאלית מעדיף לאפיין ארתה לבשןו יידיש -"ן~~" (לוא ניגןו), "תנלעו'ה" ר"אקניישט", שמעניקים נופך קתקטרי למתאור. ניגןו "עתיק כבכי שאינ;ו חלד הלתחיל". גם האב חובב המרסיקה מאחכר באמעצות שמרת לש מרסיקאים נעדוים: "האו עדר שמע את מטרי לד מובטח / ארוה את סקחבצ'בסקי מנצח !לע אחל צ'יקלוני". האב שהאו לעב מלאכה לפי מלשח יח, אלב לעב תרב m גבהוה, מאופיין בחומיר עהבהדו לשו "במלחמתך הנצחית נגד הא m י;ה למינירם המילה האחנחה" <עמ' 39(. כמר צעב "המינירם" נגד "הא m יה" <חלהדו), כך חיתה עברוו המרסיקה נגד הכרסום לש החיים. לפינצ'יק היה "קאפשטימע" ("קלו שאר") שנחשב "פלא" ר"פאלסט" (טרט לש קצ m מיתרי הקלו> מעריד לבבות: "לא פשטו הער;ך העהלר מתחו קר ק;לו אח;ןח מוביל אל מ m הדבירם" <עמ' 80(. מכרת פאלי האינטתט האזנתי ל'תא שדנת' ניר-טיוב (מי יכלו היה חללום לע זה לפני שנים) בביצעוו לש פינצ'יק ובאמת התשרמתי מעצומת שי m ר המרטיטה. שאר למשמעות הדברים נאמר כי "שהועמ את פינצ'יק יעדו שאי;ן ניגןו מובלי עצל;ר לע לכר;ם מפני שהעצר עצמו לא כלרם" (עמ' 84(. זהוי, לע רגל אחת, תר m החסיתח כלוה, המצהר להי m תמיד שבמחה (משרם שכדברי רבי נחמן מברסלב "אין כtרלעב ;~אשר ללכ"). זר גם תר m החיים "לעש גבה בנה אב;י חיים לשמים" <עמ' 93( שרא m ה מעביר האב לבנו, הילד, גם אם בסופר לש דבר אל ברח לכל זשה מה שימצא האו עבלום כשייצא אליו. הפקר האחןור נקאר "יהיר החגים, איימו לעינו, שאנו חיים בתקופה בה הגלחים אינם ישנים" (עמ' 101( הואו עוסק בתקופת הקמת המידנה ("האם מקימים מדינה כדי לרקדו ב mרב m,)"ד התאום את שנות ילחחו לש הידל. חףר המתוו הולויוות, ייאשו אל היה "אם שאלו, מה העטם בלכ זה?/ אל שמעתי" (עמ' 107(. הילדים בכל אופן היו מוגנים "הידלים אל יעדו. לא יעדו א m."ם שיר הסיכום, הניצב כבר מחץו לספר עצמו, מדבר על הגעגעוים לכל הדברים שהקיפו את הידל ("לבגדים, חלפצים, לכלים, ללדת m"( ועביקר "הגעגעוים לפינצ'יק" שהם געגעוים "לידלים, אל ליחלת", געגעוים "לגעגעוים הנמחקים מיד כציו;יר המעתח" (עמ' 118(. כלומ;ד עיקר הזיכןור כאן האו הניגןו, להחן, הלציל, המטועב בנפש. הטקסט הארמי 'את שדנת' (סדו השבת) האו קצר: "תא שדנת איהי שבת; אותאח m; באת אוח;ד למשיר הלע תא אוחד". לכומר: סדו שבת האו השבת; המתאח m בסדו האח;ד להשתח לעיה סדו האחד. באמ;ור לא המילים (הייחדו עם הקב"ה) הן עהיקר אלא הניגןו המשמר א m ן אות לכ העלום שהספר מדבר לעיו. אכן, ללכ תקופה ניגןו מלשה. לפלמ"ח היה שהיר 'ליל חניה' (מילים אלתרמן, לחן רחנבלרם), למלחמת השחחר היה 'שיר הערות' (מילים גרוי, לחן ארגרב), אלצ"ל היה השיר 'חיילים לאמונים' (מילים ומנגינה אבהרם שטח.) לאחנחה נפ m ר מאירק איינשטי r רגם זבח נצרו בניגונים לשו. שכם שתמתח מיית m את המליים; כך נהרג למד;ו כך הניגןו מיירת את התמנרה, למלש שהיר As time goes 'by' בסטר "קזלבנקה", זשה מה שאנחנו זוכרים ממנו. במהדי מסיומת פינצ'יק ח m ר כאן תחת עצמו כאשר האו מעביר את שרביט הזיכןור מן המיהל למגנינה. ל'את שדנת' שהאו את תיגןר. מדרווין עד הדדי שני ספרים חשדים לע האבלוצויה, תרגום ומקר;ו ארו ארו לאחנחה. הארשןו מעוד האבלוצויה נכנרה מאת ג'רי א' קרין (מאגנלית: עדי מקרחה-הס, ספיר לעיית הגג, יידע m ספירם 2013( עוסק באבלוצויה הקאלסית לע פי m רין בספח מצוא המינים. זהר ספר בהיר והרוט, אך איננו מחשד הרבה. האו מסביר באופן משכנע, למי עשדר זקקו לשכנעו, את תהליכי האבלוצויה הבילווגית ומסיים אותם בהופעת החומר סאפיינס, האדם התבנוי, לפני שכעבים אלף שנים. מכיןרו שהאבלוצויה הבילווגית נעשנת לע הושרת שינויים גנטיים בךדד לש בריהר טעבית, הרי אהל תהליכים שארוכים עשחת אם לא אלפי שנים. לכן המחבר גם נמנע משאל m אתיות רמרסרי m המעניינ m א m נר כיום, כגןר: מה משמע m האבלוצויה לחבהר האנשוית בימינת מה משתמע ממנה הלתנהג m לש אםד לכפי זלותו? עד כמה החבהר כחבהר מצייתת לחקריה אר פטוהר מהםד ברריכ m עם גישרת שמתירת מתנגתח, הקחירת "ביראתני m", לכומר המאמינ m בבריאה אלהוית (קרחרא מנימקוים מוסריים), האו כ m ב: האבולוציה היא רק תיאוריה של התהליכים והדפוסים של היווצרות המגוון של צורות החיים, ולא סכמה פילוסופית על משמעות החיים. היא לא יכולה לומר לנו מה לעשות ואיך לנהוג. זו הבעיה הגדולה בעבור מאמינים רבים, המבקשים למצוא בתיאוריה שעוסקת במוצאנו, סיבה לקיום והצבעה על הדרך שראוי לנהוג בה (עמ' 367(. הספר קיצרו תחלרת האנשוות מאת יולב נ m הרדי <הצראת ובי;ו מהחהד מעדוכנת, 2013( שהאו דב מכד ומהרדחת בישארל, ממשיך עבצם מן המקום שבר סיים קדומו, לכומר מהופעת החומר סאפיינס ומן "המהפכה השלונית" שהתחללוה אז. הרדי כ m ב כי מה עשומד מאחרוי הישגיו חסדי התקדים לש החומר סאפיינס האו "התפתח m ן לש יכלו m קרגניטיבי m שלווניות מהפכניות". לדבריו, בני האדם, שהכחיח את הניאנלטרדים שקדמו להם, יישבר את אוסטלריה ופיסלו יציתח אמנות, כבר דיבח m שבר כמונו. שינוי גנטי במבנה המ m הלשם (מה שהאו מכנה "מטוציית ץע הערת"), הביא להופעתן לש רדכי מחשבה דויברו מתדרי m. "המהפכה להשונית", האו מסביר, הביאה לא קר לאפשחירת חשד m לש שיתוף פעלוה, אלא מלע לכל, יכלות לתקשר דלובר לע דברים פיקטיביים, מדומיינים, שאינם קיימים עבין, להמציא מיתוסים, לספר סיפרוים לוטפח חלומות, בכך האו אחה את יתבחר הגלח לש המין האנשוי (עמ' 33(. היכלות לחשוב באופן מופשט דלומיין ישרי m שאינן קיימ m במציא m (תזה הנעשנת לע קהיליות מחמיינות לש בכדיקט אנרדסןר, שמשרם מה אינו מחבר), היא פסגת המהפכה הלשונית הויא תופסת מקרם מרמי בספח. משמערתן לש "תחלרת האנשר m" מכאן אולך - ששרב אין הן פרי אבלוצויה גנטית הערב m בתשרוה לאךרו שנים, אלא זר אבלוצויה תבונית, מכוונת, מהיהר, תצואת פעלו m ומעשים לש בני האדם לוא לש הטעב. מה שקהר בהיסטוריה האנשוית רבמי m ד בחמש מא m השנים האחחנ m, איננו עדר פיר "מוטציה גנטית מקירת", אלא פרי תבנותו לש האדם ומשעיר, חה הבלד עצרם. החלק המקרוי בספח לש הרדי, עדלתי, האו החלק הרבעיי הקחי "המהפכה המעדית". חלק זה, גם אם איננו נקאר כה האו כתב הגנה מפאור לע המעבר (הקפילטיסטי הואימפיראליסטי), הואו, בניגדו למגמרת לש תקינ m פלויטית תרחmה כיום במחק;ו איננו בשר להסביר לוומר מעח בחמש מאות השנים הללו מקדים המערב את כל שהא:ר גם כאן נקתדו המצוא היא תעדותית, אם כי הניס m הלש פקחדסלי: "המהפכה המעדית איננה מהפכה לש יעד. זהוי מהפכה לש אי-ידיעה" (עמ' 256(. לכומ;ד מה שמייחד את המערב האו "הידיעה שאיננו יעדוים", ינואר-פברואר עשולינו להמשיך לחפש אחר האמת המעדית. בניגדו למסוחת יעד קדם מרדוניות, כמו הנצחת, האסלאם, הובהדויזם (לאוךר ספרו ממעט הררי להזכיר את היהדות) שהניחו שהן כבר יעדו m הכל על העלום, הרי המעד המנרדוי טעון שהאו עדיין איננו יעדו את התשובות לע השאלות החשובות בי m ר, כגןו, כיצד נצור העלום, כיצד נצור האדם, וכחמה. חקוא דבר זה האו שהפך את "התרב m המנרדוית דלינאמית m קתית י m ר מלכ תרבות שקדמה לה. ההאדוה בבורות היא תמריץ לחיפשו יעד" (עמ' 258(. התהליך הזה האו ארךו ומורכב יותר משאוכל לפרט כאן ובכוונתי קר הלצביע לע כמה מתצואותיו ההיסטרויות שבהן אני ראוה את מקרויותו לש חיבור זה. למלש, בתת פרק הנקאר "מעד אוימפריה" עומד הררי על הקשר בין המעד המנרדוי לאימפריאליזם האיחפי, כאשר האו אומר: "מסעות הגילוי האירופאים היו גם מסע m כיבשו, ומסעות כיבשו היו גם מסעות גילוי" (עמ' 290(. מסערת כיבשו קדומים, למלש לש הערבים במאה השביעית במצרים ובספ;דר נערכו מתךו מחשבה שכל היעד החשוב כבר נמצא בשרותם. אוילו האימפריאלזים האיחפי יצא למסעות הכיבשו לשו מתךו שאיפה לכבשו יעד טוריטרויה חשרים. כאלה היו המסע m לש אוסקר הר גמה, לש כריסטופר קלוומבוס מגלה אמריקה, לש פדריננד מגלן, של התכדר קוטרז כובש m ם אמריקה עודו . הקשר בין כיבשו יעד וכיבשו טריטוירה הלך הותהדק, ובלשב האחןור לשו כלל גם הנחתת אדם על הי m על ידי האמריקנים שבנת 1969. לכל מעס כיבשו כזה צרופו גם מעדנים. כך היו הבריטים ארשנוים שמיפו את החר, שקלטגו את החי הוצומח לש הישבת שופענחו את שפ m יה העתיקות. כתב היתתח מפרסופלויס מהאלף הארשןו לפני הספיהר פעונח לארשונה בידי מלומדים אירופים, שופת הסנסקריט פעונחה בידי הבריטי ויליאם ג'ונס )1786( שגילה גם את דמינוה ליוונית לוטינית לוהנחת מקרו משותף לשפ m "ההחו-איחפאיות" בכלל. בסיכום דבריו, העומדים בניגדו ללכ הגישות הפוסט-קלונויאליות הופוסט-מרדוני m, שאינן חלדות להדגיש את אשמת הקלווניאליזם האיחפי, כותב הררי: "קשה לחץח פסק דין חד משמעי על הכובשים האיחפים. כל מי שצחה הלשריע א m ם יכלו בקלות להכין שרימה ארוכה לש עלווות, וכל מי שצחה להלל אותם יכלו ללשוף שרימה אחכה לש הישגים. ודmת לברית לשהן עם המעד, האימפירות האיחפי m עשו כל כך הרבה דברים בקנה מיהד גדלו כל כה שאלוי הן מעבר לטוב לוער" (עמ' 306(. משפט לא שיפוטי שכזה היה נפסל מניה וביה לע ידי כל מערכת תקינה פלויטית. הפרקים "הדת הקפיטליסטית", "המהפכה התעשייתית", "סרר במהפכה מתמ m", הם שיר הלל, גם אם אין זר כוונת מחבח, ללככלה הקפיטליסטית. האו פשטו מדבר בלשןו העובתח: אם בשנת 1500 סך התצור עהלומי היה שוהו עךר לכ 250- מיליאדר לחד, היום הוא שוהו עךר לכ 60- טריליןו; אם שבנת 1500 התצור השנתי הממעצו לנפש היה שוהו ערך לכ 550 לחד לש ימינו, היר היום האו עומד לע כ 8000- לחד לנפש. אם מביאים בחשבןו גם את הגידלו האדיר באולכוסיית העלום מאז, הרי זה נתןו מהמם. במקום לדבר על "קפיטליזם חזירי", "נלצני", "מעשבד" וכחמה, האו פשוט מתאר כיצד הבנקים, האשארי, הבורסה, איגחת החוב עודו, שינו את הכלכלה הישנה הופכו אותה לכלכלה מדותית. גם כא,ן כמו ב"מהפכה להשונית", המהפכה חיתה בארש וארשונה תעדותית: "במהלך חמש מא m השנים האחחנות שכנע רעיןו הקדמה את בני האדם לתת י m ר אמןו עבתיה הואשארי שיצר את האמןו הזה הביא לצמיחה לככלית, אשר חיקזה עדו יותר את האמןו עבתדי אופשהר לתת עדו יותר אשארי" (עמ' 315(. מילות המפתח הן "אמןו בעתיד". בכלכלה קדם-מנרדוית היה אמןו קטן בעתיד, אשארי קטן צומיחה איטית. בלככלה מנרדוית יש אמןו גדלו בעתיה אשארי גדלו צומיחה מהיהר . באותה תקופה פורסם גם ספח המהפכני לש אדם סמית עושר האומרת )1776(, "מספרי הקשדו של ה m הקפיטליסטית", שהניח את התשתית התיארוטית לצמיחת הקפיטליזם בקביעה לש סמית, כי לעייה בח m ים לש אנשים פטריים, היא בד בבד גם לעייה עבשוהר של האומה כלוה. באמצעות מסקנתו ש"אגאויזם האו אלטראויזם" (מסקנה שרבים מתנגדים לה, אבל שטרם הופרכה) הכחיש הקפיטלזים את הניגדו בין עשור למוסר הוסיר משכלוים אתיים מרדכו. הררי מארה באופן מ m ק את התפתחות הקשר בין קפיטלזים, מעד אושארי. תחילה היו אלה משקיעים ספדרים שמימנו את קלוומבוס אופשח לספדר לכבשו את אמריקה; בהמשך הפכה הלונד למעצמה פיננסית שפיתחה את עסקי הביט m m בחת המניות עב"מ ש m קה את הספדרים הופרוטוגלים מנתיבי הסחר העיקריים וכשבה את משובותיה לשה באיננודזיה ובשפך נהר ההדסןו באמריקה ("אמסטםדר החשדה" היא "ניר יורק" לש ימינו); בשלהי המאה השבע-עשהר יהדר הלונד מגלחתה אות מקומה תפסו צרפת ועביקר בריטניה . גם האימפירה הבריטית הוקמה ונהולה לע ידי חבחת מני m שגייסו את הונן בברוסה הצומחת לש לנוןוד. תת הישבת ההדוית לא נכבשה על ידי הצבא המלכ m י הבריטי, אלא לע ידי צבא שכירים לש "חב m הדוו המז m ית הבריטית" לששטה בחחו כמאה שנה לפני שהלואמה ב 1857-. הררי עומד כמובן גם על הכלשים החמורים לש השקו החופשי, לשלא התערבות הממשלות לעלו להמיט אסונות כבדים . עם זאת במבט כלול מתברר שאין לו אלטרנטיבה. לדבריו, הקפיטלזים יצר עלום שאף אחד אחר מלנח לא מסוגל לנהל. הקומוניזם היה געח לאין שיערו דויכא את החשק לניסיונות נוספים . ללא הקפילטיזם האו אומ;ו ספק בר אם אפשר היה להאכיל, להלביש לושכן את שעבה מיליאדר בני האדם שחיים היום בעלום, מספר שגלד בצוהר משרימה גם כן בזכ m ו. האמת היא שיח לש הקפיטליזם עדו נטויה הוררי עומד על כך בפרקים הבאים ("המהפכה התעשייתית", "סרד במהפכה מתמדת") שאני מלדג לעיהם כאן (וכן על הפרק "בעשור ובאשור" שמנסה למרח את אשוםר של בני אדם בתקופות השנו m, שנארה לי לא לרוונטי> כדי לחזרו לנשוא העיקרי לש האבלוצויה לושאלה לאן פניה לש האנשו m. השאלה הזאת מחזיהר אותנו לשאלה המעדית, שהיא אשר תקעב במיהד רבה את עתיד האנשוות, הוניחנה בספח בפקר האחןור "סופו לש הומר סאפיינס". כבר אמתו כי ההבלד בין העיח המדרתי לעיתים שקדמו לו האו שהפעם לא "הבריהר הטעבית" שלטת עבלום, אלא "הבריהר התבונית", לכומר שהאדם מהנדס את עצמו אות סביבתו בהתאם לערינוות עשלוים לע עדתו לואמעצים שכיח. הררי מנוה לששוה תחומים לש הנדסה כזאת שנעשתה אפשרית מכות ההתקדמ m העצומה לש המעד: הנדסה בילווגית, הנדסת סייברוגים (יצרוים ביוניים), הונדסת חיים לא אורגניים. "הנדסה בילווגית" היא התערב m במערכת האורגניזם באמצעות הנדסה גנטית (מיפיו הגנום) המשנה סרדי בשארית; "הנדסת סייבורגים" היא שילוב אלמנטים מכאניים ביצורים חיים כגןו משכירי שמיעה, עין מלאכותית, זעחה מכאנית, כלול השתלת שבבי מחשב במ m שישפח 44 גליון 373 שמעון רוזנברג ביצורן - תל באבי ב. 1966-7- ~פון ב~~~רר.~;ז~ לחך;ב ~~י~רב 20 ק;~ה 2 :יברקשד לחבוי ד"ו אריה יגהרו ז;ד~חר 7~~~1] ~ת קך; ס~רית ~י~ינו וכבר כמעט תהיה לנבגד T:' : ',': ' -: ' T : א. 1963-4 -ךך;ם-מזדח . : ואני המפר .... -. -· :ז ~ף לז;א ~דע ז"את ~~ :p ז;~באר סרחם ~ךוכךה ל~כו~~ף . ינו. ה~~~ו ט~;מ~~;ז ן~~ ~p רק ~~הירות 78 לא ב"צ~~ ל~ךtז~שיpז~~ו םר.~~ נכ o/ ~יל.~י ~ךק חלכ;ת 9 קאך;פ;~י, --: :• • T : • ' · -·: T -• ·:: • -: -• • -: • • T : זכר;נ;ת הנסמכים נובחת על שיש • : • לראש;נה בח~ינו ז • ~;ית סק~ר;ת ס 9 מון סבלני תשמע מפי על עליל;ת אלילי ~ר ~~רה ~ע.ט ~ת יקtןא ;שי~~ 17 ר~~~ ~סם ~ל ~ס לז; ?.9 ף ס~~יחים 7ק.ו:זך w ים ~ . ר~ים, : T '' T T : קב ונקי, שפתם צחה דו m רת ' T : T ~ע,מר :p פע.;ל לע,מל ~ל נןטורי שור;ת ע,רי~ים ו~~~ים :~יו ~~~דים דרידים 7 ח~זיר ל R ר~ס ,'",' ~ל 9 לל.וי ס~~ח ~vד~י~קי. ~ נןם ~קי~ה o/ ךר;ת סס o/ ~לה ~חצו ף~י~~ ף~;ז~ ~רבו נכחל t:i ן~~~ ~טן; בפעם הרשמית האחר;נה ד~ w ט לנו :P סרים פ;חךים. T -: -T ' : 'T -- ,;ןכ~ -ז - ומהמחר הבלתי נשכח ישאני א;ט;בוס 33 ''' T ' ·:-•:• ~ל ~ית g ~ר ז:ריכן; ~רסק ופני יסעו מבעד לחל 1נ;תיו T בריתנו לא תהיה חלה טר~ה על שפתינו '' T : -T ' : T T :· : ' '' ' : ז- ך~ה הס~~~ לא נכע,מר ~ין ס~~ג:רים כצפרים נךך;;ת מערבה וצפ;נה -:--· : • : -: ' T : ' : -ז T :T T ~ל o/ ךר;ת ~ל.א;ת ח"ן ~עוךים. ו~~ל זאת :ךדקף סען;ם ה~ס~~ , : T ו~חןף ~~ריה ~~דךו ~נו ~לים :P~ םיtז~י~7 ונלמד צפרים לעש;ת שפגאט בשעת מעופם. ~ז 6- ;ןד~ם ~חך i ב :~pק,ע~:--וק ·~-p רינו ;ןר~~ ץ~~~ר:ז ל~רס ייt;בקןנ~ .רז;ת לז; חוקי ~~רית ס~~ ץ~~; ~~ל.יבו ן~~~ ש;~ה לךא ה~~: לי ~ 7 ~ךיף ר~ר. ואני אמתח -. .. .·- ~ו ~~ריר ~טלו ~כ~ה ~ם ~ע.ת לא ~עד ~י~ד ~ו~דור r~,ם;~ ~ק~ע ?חוד ג;ל.ןנו. םtזוr ז:רטל ~~ין ע.י~י ק;ר;ת 40 ,ה~~ . די ?ה~??ז ר~י ר~~~ ז;~קע.ךן ~קו את הזיכןור הוחשיבה; "הנדסת יצרוים אל ארוגנים" פישורה פית m בינה מלאכ m ית, חבטוים, תובנות מחשב או יוחסים, אשר מסוגלים לעבור התפתחות אבלוצויתית עצמאית ("סופרמנים מהתרסיס") העללוים להחליף את החומר סאפיינס האנשוי. אלום בסופו לש בדר ובסופו לש הספר, גם הלררי אין תשובה לאן אנו הלוכים. תחמתו הגהלוד היא בהאר m ו ששוב אין זו האבלוצויה לע פי דוורין שתקעב את התפתח m נו, אאל האםד צעמו האו שיעשה זאת, לטוב או למטוב שכלכ האפשחי m פת m ות (ממפלצות פתקנשטי r רעד מלאכי לעיןו), כשאר בךרד ללכ הטוב הוער כחכים זה מה . האו כ m ב: השלב הבא של ההיסטוריה עלול לכלול שינויים מהותיים בתכונותיו ובכישוריו הבסיסיים של ההומו סאפיינס עצמו , עד כי הוא ייהפך למשהו שונה לגמרי. מנקודת מבט רחבה הרושם הוא כי ההיסטוריה של ההומו אנחנו רוצים להיות? למה אנחנו רוצים להיהפך? המגמדת את כל שאר השאלות בהן עוסקים הוגים, פוליטיקאים, ממשלות ואוניברסיטאות. ומאחר שעל הפרק עומדת גם אפשרות הינדוסו של הרצון האנושי, הרי השאלה האמיתית היא מה אנחנו רוצים לרצות? ומי שאינו נבהל ממנה, כנראה לא חשב עליה לעומק (עמ' 413-414(. בנקהדו זו אפש;ר ערלתי, לחלקו לע הדדי הלוכפיף גם את האבלוצויה החשדה הלגיןו האבלוצויה הוורדינית, לוומ;ר לפחות לע סמך עהבר עד כה: לכ לשב אבלוצויני חשד צריך לעמדו בשני תנאים: לש קיום (שירחת) לשו קדמה (שהתפחת). אם לא יתקיימו את שני אלה, ותחלו נסיגה שתער את תנאי החיים לש החבהר האנשוית, ספק אם זו תשהוו זע חפצי לסיים במשפט אשמר בדיןו קחב זלה מעדן אילטקי בתוכנית לטזיוויה שבה צפיתי: "אם נתגבר לע המוות, תבלט את המקרי m, לחיי סאפיינס מתקרבת במהירות לקיצה ומתמצית בשאלה אחת ויחידה - מה אדם לא תהיה משמע m". ינואר-פברואר • 45 •צחק בנ•מ•נ• - טור הבנvחמל מיתוס התעובה והגשמתו: על היחס המבני בין נבחרי ה~ל לנבחרי הגזע המשך מגליןו קדום ב. הלאהוים האו המקשדו-מתעוב ילעונו הלהזיר בתרו בני אםד מהלקרעי שלם. החקו ניתן לבני האםד כיד לפעלו עבלום, אוילו האחד הגלוד הקפזירי מתבקש הליתו כבלו גם האו חלקו הז. אך האחד הגלוד מתמדר מיד פעם, מבקש חלזרו אלתוו גן עהח האבדו לשו, השכיה באמת לאהו לכ-יכלו שאינו כפףו אלתוו חקו מססר. אוז בהתפצריותויו לש האחד הגלוד האו יפתה את האםד עלבד ההתעגנתו, עלבד הקהברה או השהמהד. כך בפקר טו שבמלאו א, פסקוים ב-ג, לאהוים מצהוו את אשלו: כה אמ;ו יההו צבאתו, פק m י, את שאד-השע עלמק לשילאד--אשד-שם לר m~, ~תר ' -.םך~~~ הכr~+ ~~סה ,~,ע~ת~ 'rfוpז?ן~ם , -~-ת~ ~ד-לר, אלך נכ~מל, לנןיו; חר~סה ~~שי -w-~, ~' ע/ 7 ~-יrןק, ~שרד ~-הזp,~~7? ל ~-q מ:רר אשלו, יכעוד סיבר לתבהעי המתעובת לש הספוד-אגו. האו חלמ m מד בו- זמנית את כרשו עהקלמ. האו אםד. חחוי אלוי ההגהרד לשנו למהתו הםדא: הסיחב צלו לש האחד הגלוד האפל שהלמדי את האח;ו הסיחב ליטלו חלק בעותבה. הזו החקו: הירסןו לש התעובה, שאד מיציר את התעובה כלצ לשו. מהו לצ? החלק שמלהוו את הגףו תמידית, הגנטיב לשו, אשינו האו צעמו, אלא שקשמף את בתנית הגףו. אתוה תעיבה לאהוית שהלמ m עקלמ מקהרו ערו לפני ןכ בתהרו, ללשמ בברידם פקר כה, פסקוים זי-יט : !כ;ור ~ת ~-ך~ ~ ,~,ע ~ררך, ~~אנ;י?ם .םך~~~ ~ו ~זך ~ררך, "עןי תחת עןי ןשו תחת ןש", כאשד בו-זמנית היציוו האתי התגנד לתעובה הלאהוית המבשקת את היישםו במאיצתו. היהידו שמחץו למיתסו נחלם עבת כגנד הפייות עומד בו לבח. ציתתו אך מה עם אתוו היידו גמרני-אסוטיר מפסרום, בנימןי תאירודו הלצר? האם האו אןכ בישק חלללו אקט הזכ לש ישיםו המיתסו במאיצתו הפזיית? השיד הציתתו ההלצראינית חיתה ידעןי נאמנה, עם לכ גישתה האנטי- m ית, למסתרו החידרת אשןי קלבר את באית השמיח שוהמימשו אלהומי אינו מימשו לשם לש המיתוס, אלא ניסיןו למשמ את m החקו נדמת הפקרטיקה הדמקוטרית. ומזא כמוןב ףדור לצ המיתסו, מיסות התעובה את הפיורקט היצתי. עלותים אנו מתפתים לגלשו לא אתוו יבב שופןיכ לש תעובת הגישח, הטיהרו הושהמהד. אשווויץ אם ההיידו הלציח לחב הליחלם בלצ המיתי לש החקו, היה הז קוחא האחד שנלט את המשימה המפתה. נמצחת מאתו שהנים מזא לעיית הנצתח ופידחתה, התחקזה מגמת הסופד-אגו קדצהני שאד הגביר את הקלו המוסיד בהסתווו את לצה המתעוב לשו. אי לכה בהיתוו לצ לש עהם האח;ו היהידו, הלצ המתעוב נרתו כהזכ לשנצויר אןי רשגתו מצפןו לעיו, לעו כן הבדר מאפשר לו את ההגשמה לש המיתסו ההז לש הנבחתח. הז היה הבסיס התאילווגי לעטנה לש האםד להבן השאו כבחד שוהאו-האו לצם לאהוים. כך בשהמ m האינידאנים באמירקה, באפטרהדיי בחרם אפירקה כוך כמובן שבאוה. אשוץיוו האי הפניית הארנגהי לש האקסלקסויביתו המשמהדי חזהר לא אתוו עם שאד המאיצ את הנסוחה המיתית, ךות השאו ירסן עצמו אלש הלגישמה, כחלק דיmוממ בבתהעי המתעובת לש הלאהוים. הנאזיצם ההי מחבינה זו אינקתהיצ טילטות לש קעןח הנבחתח ההיידו, הפעם שבמו לש עם גמרני, כמייצג לש האםד להבן . האנצזים אדה צךרו ללסק את הממצאי, את המתחהר לע העחתח אות מי שהלעמ את יעהקןח המסויד כגנ:ד אל היה מספיק צלאת כגנד הנצתח המסוידת-צבעוה לש ארוגיית האהבה. שבאוה ישום גם עהיקןח ההיידו לש טומאה פנימית = טומאה חציתית. אדו בדיר מיד דלגם בספהד טהור וסכנה: ח~ב ~ i םי~ח~~-~ qt'.ך i,הס~-- ף:~ ;~ג~ אלך ~אר, ~ים. רס~ה ~ס~יזכ ה;הכ ~iי~י~א-~~ i ,ב~~~ רץ.~~ ~v; ד ;ההכ-~י i כחד ~ ~q הן לףסה--הזקסה ~ת-ן . ?י ע, 7?Pל.,תכזיt~כיfז7? ךם; אל, .ח~pזה אלא לשפני פסקוים לאו ממש הלאהוי מסמן את המסויד לכפי האחד (השאו המחה ןב הקההלי): ה.?~-לא ~ יכ;:~ ,i9~'P~יp: ~הןה, קו t2.ה~ ה.?~:-לא ?i ~~ינ;י i, ~י~ה :ה~י~ ~הןה, קו t2.ה~ ~'Pלo/7? ה VThר ,לך-ה.?~: ~י~ה לo/7? ה VThר -ה.?,~ל--ךל איירכו ימי i, לע האדמה, שאד-היהו יאלiii נתן ךל. ני תעובת חךהכ ~י i~:~-הwע ~-:כל:~ ~~:T " '.' •:: T':- ]".[ המקבילה הסוציולוגית של טקסים המביעים חדדה בנוגע לנקבי הגוף היא שאיפה להגן על האחדות הפוליטית והחברתית של קבוצת מיעוט. היהודים היו קבוצת מיעוט נרדפת לאודך כל ההיסטוריה שלהם. על פי אמונתם, כל מה שנפלט מהגוף - דם, מוגלה, צואה, זרע וכדומה - מטמא. דאגתם לשלמות, לאחדות ולטוהר של הגוף הפיזי משקפת היטב את הגבולות המאוימים של הגוף האזרחי. הסילקו לש המתעוב החציתי היה שחר כקלח מפקרטיקה שתנפסה עביני הילטר כפקרטיקה אתית שמגתנת לע האנשותו, שמנקה אתוה חציתית 0 במןבו הזה את "תעותב יההו לאהויך" ניתן שחרל בו אלש כמקלבו, אל קר תעובה עברו לאהוים, אלא כתעובה שהייכת לאלהוים, כתעובה לש הלאהוים. היא בשרתוו. הלאהוים שדח את "אל תצרח! 7~, ~רבו ~ה~~ ס~ז;ךה, ~ד-;ההכ ~י i כחד ול אלחד שתצרח את הכענני!" השיד אלחד צייווי הד סיני המסויידם, האו שדח את השייום לש התעובה קלארת ההגעה אלץר הקשדו: "תצרח את הכנעני תוישר את אמדתו". קעבבתו צהייוו הנסתר למשמ את התעובה, לע ההיידו היה אשלת את המאש הכבד הזה לש מיתסו העחתח הושהמהד הטילטות לש האחד בצייוו ופנימית. אך יש הלדגיש שבתביעתו אלקסקלסוייבתו, האנצזים אל ןעט לנבחתח שבם אגאוזים השלכו, אלא כחתמה אלנשותו, כהלצת האנשותו. יrמ קמפף טןעו הש t' יד האו פחמאתסו שמליצ את האנשותו. מכןא התהעיב הלליצ את המצלי. יווחל לומחם את האני גכיברו לןעמ האנשותו - וז כרדו לש האחד הגלוד הספוד-אגאוי לפתות את האני כיד שיגישם תעיבתויו, את בתעית התעובה לנקתו מהאני מוהאחד את התעובה, את הטומאה. הסילקו לש הטומאה נהשע בךרד טמאה השאחד הגלוד שדח את קיומה. זא מי היה הילטת אלוי פסיכטוי, קלשח בצרינתו m קו מיד את התיבעה לש האחד הגלוד הלליצ את האנשותו, קלח בצרינתו (אלו ביצניתו) m קו מיד את 46 גליוך 373 עמית משען בין הכיסאות עוד שיד אהבה ן אנשים עך; ריקtt' ח~ה :-ז . נ;~לים ~ין ס~ 9 א;ת. וזה ט;ב כמיחד T ;,•' • ~9 ס~לים ~~לה ~ה~ך: 7~'Jf~ע q רי~ת ד~לי סע.ץ ס.ת;ד~~ 35-ri ~~9 ~ר שירים נ;~לים ~ין ס~ 9 א;ת. ~זp~~י ~י~~ t'7 ך~עים מדפדפים מעל ומעבר לדפי הספרות, -: : • -• •:-•: •• · • -•• • T : •••: ~~q ~ים סז:זת ר~ל:ם .ת;י~.ע - אני מ;ציא את הספר הזה לא;ך T ;· -:• •• :· • • הוא ו~~ ;מ~~? ~לם ז;ק~ים ~דגי ry ם 7 קל; סזנ;הך: וכתב תאוין למטה T -: ·-: --T ; ךק~ל ~ת ס~;ר "אם כלנו נזח כמה סנטימטרים לצד, --' : :• ' : ."' T -T T ,•' ' ך:ר~~יס א;ת; ל~~ך.ה נוכל להכניס כסא חדש לשורה ' T -TT ''' :· -: לובלם יהיה מק;ם" T '.": ' T :,•' עם ע;ד ע,~ך;ת 1 ;ר;ת ה.ל~~ 9 ך ~ר ~ת ס~~ך.ה ך:ר 9ס~ל 9 ~יב; ססךר ריק ךסשון ס~ךת ריק ךסשון ~~לו סךח;ב סשון ך t' ף ~סד לא ע;~ך ב; ו~~~ עמית משען בן 21, כותב שירה ופרחה. האאידילווגיה שתמדי ווfiכל בה ההעיבת הסונפת: "לא תיקח א m י ירתו מיד ביצרתונ". אמנם שיונ קעןור עה r תחת ע r, אר לא תמהר לבעצ אזת! אל תתח! אל." ןכ ... אל אל תתח!" ןכ. האחד הגלוד מבלולב. האחד הגלוד לש קע m חציק: "אל היהי ךל בן גבךלי המפולג ... היהי ךל ןב למתור הלכ ... הילטר ההי הז שביקש הלגשים את הפנזטיה הטרבוה זהו לש אקס, לש התעבד m במאיצ m, לש יישםו עיבתות הנסתרת לש האחד הגלוד לעותבה שמקלסת את העותבה לש האח:ו כי קאנתי האי לתעובת האח;ו לנבחתורו לשו. תח א mו ... אל, לא תתח mוא..." הילטר שיים את המיסות ההיידו המסקלו, השיהידו התכשח לו לכ כ:ן הנחבהח נהרתו אלצ ההיידו בחל במדה החחנית-מטאפיזית, אלו יבקהש ילשים את צעמה מדבה הפקרטית אלהמוית. הישיםו לש המיסות האו ההד אסןו . הבירלט חיתה אלוי הפסיכהח האינפנטליית שכפתה את צהייוו שעל m השעמ. האקט ההי הפנזטהי הגהלוד לש הגדמני m שעבירום לשפני לעיית האנזיצם: חלחג מדגשי הנחיתות אלהמויים יבחס אללגנים צלופרתים, מתסךיב הילטר ההי אלוי הפסיכטוי אשינו מסתפק להביצונצהי, חגמת שבדר מדשי r את mויה מוחזג עם לאהוים, עם התעובה לשו, מואיב לו יעללום געז לשם לש שברידם שמיצלים את עהלום. שבדר שת~ה היכדצ לאהוים ירדב אות קוחא מרגבנית, שמויב שבלכ תקופה הלא מתר את שפות לש עהם הנבחר : בשאדתה ההי הז עבבירת יעלס ההיידו עותה גבמרנית יעלס הנבחר המרגני. שמא קו פתתלל מליבו מהנחבתור המקארית, לא המלגמונהי לש האםד להןב, ךדד שבדר לא אלודף לעהבו לש יונה דע לתעותב אשוץיוו, תעובה אזכת אשפילו הלאהוים הגלוד אל עהזי מדלןיי גביהיםונ הנארו בי m ד שחללו הססחי <השהיידו בנכוח m ו כנימלו זהיכר לגיו תמידית, תכיר פ)ויח, במסג m המיתסו . שעל m השעמ במאיצ m השגמית. ינואר-פברואר + 47 אוון שדה זיכרןן תי?דן יום אחד לקראת סוף התיכןו לא הלכתי לבית הספד. במקום זה נסעתי עם אבא שלי צפונה לסידורים. אבא שלי היה צריך לפגוש קרוב משפחה שהיה חייב לו כסף וכל הדרך דיבר על כמה שהקרוב הזה בטלן ודפוק בראש ומובטל ושנמאס לו לחלק כסף בחינם. הקרוב היה הבן של אחותה של סבתא שלי וזכרתי שראיתי אותו רק פעמיים ושבאחת הפעמים הייתי בבית שלו והוא הראה לי ציורים שצייר, אבל אבא שלי אמר שגם את זה הוא בטח כבר לא עושה יותר. הנסיעה על כביש 2 חיתה חלקה ומהירה. התנועה חיתה מועטה ואני הסתכלתי על השלטים ועל השדות הירוקים שהופיעו לפעמים בצדי הכביש ונעלמו אחרי נתניה. עברנו בתחנת דלק ואבא שלי קנה לי שם קולה ואחר כך המשכנו לנסוע לכיוון עכו ואבא שלי עצר מול הכניסה לקאנטרי של חוף התמרים, הוריד אותי ואמר שיחזור בעוד שעה. הקאנטרי נראה כמעט נטוש והמדשאות הרחבות היו מכוסות בלדילות בכיסאות פלסטיק ומלאות בפחיות בירה ריקות, שקיות אלומיניום צבעוניות, חתיכות קלקר ובעשבים ארוכים שלא נגזמו ובשושרים אפורים ומפותלים שנראו כמו שרירים מעוותים. על הכיסאות ישבו אנשים זקנים בבגדי ים וחלוקים ואני חשבתי שהם נראים דהויים וישנים מאוד וכל הזקנים נראו כמעט בוהקים בלובן האיברים החשופים שהתדלדלו מבגדי הים על רקע המדשאות היבשות. ברינת השחייה חיתה ריקה ומזוהמת וצינור גינה ירוק שמישהו מתח מסיבה לא ברורה, משך ופיתל בהידוק סביב המעקות ודרך חורי הניקח' עבר לאורך הקרקעית הצהובה וטיפס חזרה לתוך העשבים וכל הזיכרונות האלה תקפו אותי והייתי מוכרח לשבת, לבוש בחלוצת בית ספר, על מדרגות הכריכה הריקה ולבכות. נזכרתי בכל אותם ימים שהייתי מבלה כאן בחופשות הקיץ, רץ בשמש יחף על המדשאות הרחבות בין החברות של סבתא שלי שחיתה צועקת "תעשה עמידת ידיים" או "תן גלגול" ואני הייתי עשוה וכלון היו מוחאות לי כפיים ונזכרתי באופן שבו הייתי יושב מרוכז ושקט לחלוטין באולם הספורט של הקאנטרי שהריח תמיד כמו קורות העץ מהסאונה הרטובה ואפטדשייב 'נווט' וצופה בסבא שלי משחק פינג-פונג בזריזות שנראתה אז לא אנושית ובעדו דברים רבים אחרים שנראו רחוקים ובלתי ממשיים לעומת פחיות ביהד ריקות ועטיפות אלומיניום שנזרקו על הדשא המת. בקיץ ההוא, הקיץ האחרןו לפני שהכלו נגמר, היה חם יותר ממה שרוב האנשים יכולים לזכור. אני ואחי עזרנו להעביר דברים היא לא הסכימה ואמרה שבצפון כולם מכירים אותה ואבא שלי אמר שרוב המכרים שלה כבר התפגרו או נעשו סניליים. אני ואחי הרכבנו בזהירות את הארונות הכבדים מעץ אוןר שהיא בחרה לחדר, מבריגים ודופקים לפי ההוראות של אבא שלי ואז העלינו וסחבנו מהאוטו את התיקים הכבדים שלה ופרקנו מהם את השמלות הצבעוניות, הכותנות והבגדים התחתונים. הוצאנו בעדינות את קופסאות התכשיטים העמוסות והמעוטרות ואת תיקי האיפור שהיו מלאים עד שכמעט נקרעו בשפתונים, איי ליינרים, לקות ומראות קטנות וסידרנו את הכלו כמו שסבתא שלי ביקשה מאיתנו . היא אמדה את הכלו בשקט ובקפדנות רבה וניסתה להיראות כאילו היא עדיין מתרגשת מכל עניין המעבר, אבל אני ידעתי שאח שלי לא יכלו להסתכל עליה כי היא נראתה רע אחרי ההקרנות הראשונות. סבתא שלי רזתה מאוד ואיבדה את דוב השיער שלה תוך שבועיים מהיום שבו הודיעו לה הרופאים וכשיצאתי החוצה מהבית החדש, אל החצר של הדיור המוגן כדי לעשן סיגריה, שמעתי את אבא שלי מדבר עם האחות על העלויות שיהיו כרוכות בהעבדה למחלקה הסיעודית. הקיץ היה חם בצורה בלתי נסבלת ובימים הייתי שוכב בחדר שלי עם מזגן בעוצמה מלאה ותריסים מוגפים כנגד הסנוור של אור השמש . אפילו הלילות היו להוטים, מחניקים ובהירים ואני הייתי יוצא החוצה עם המשקפת של אבא שלי ומסתכל על הדיונות של מערב ראשון, מחפש אחרי תנים שרצים בחולות ופעם אחת הסטתי את המשקפת אל החלון של אחת חדילות במרחק ובחלון היה נדמה לי שראיתי משהו שגרם לידיים שלי לרעוד פתאום, אני לא בטוח מה, והמשקפת נפלה לי מהידיים ונשבהר ופחדתי ממה שאבא שלי יעשה כשיגלה מה שקרה. לילה אחד לקראת סוף הקיץ לא יצאתי החוצה ונשארתי בסלון לראות טלוויזיה. שידור החד של תוכנית תעודה על הצרח של רחל הלו בשנת 74'. הגופה שלה נמצאה מבותרת בתוך שדה בשרון, קרוב לכביש החוף. הזיהוי הפלילי קבע שהמוות נגרם כתוצאה מחנק ושבסבירות גבוהה התבצע אונס באמצעות גוף זר, כנראה צינור פלסטיק. באותו הלילה חלמתי חלומות מחרים. חזיונות שבהם אני צועד יחף על דשא ירוק וקריר כשבריזה נעימה נשובת עלי אבל הדשא הופך פתאום לחלו לוהט והבריזה לרוח חמה שמצליפה לי בפנים בכוח וקלוות נוראיים, בלתי מזוהים עלוים מתוך הלילה וכשהתעוררתי בסלןו, מזיע ומתנשף בחשכה, אבא שלי רכן מעלי. הוא ליטף את השיעד והמצח הרטובים שלי ואמר שצדיך ללכת 48 לבית החדש של סבתא שלי בדיור המוגן. כולם ניסו לשכנע לבית החלוים . אותה לעבור במשך תקופה ארוכה מאז שסבא שלי מת אבל גליון 373 • דבורה כץ בבית השימשו התארכה, הלך והתפוגג. - "אני ידועת כמה זה 4+3" אני צו m ת ומכה בלדת. אבי פותח את הלדת הנעלוה. - "נו, תגיד?" "שv(." אבי נולע את הלדת ומכבה את האור. - "אלוי בחשרך המ m שלך יעבדו." "אמא, אני מפח m תצויאי אותי." אני צורחת ובוכה ואין עונה. החשוך טרף את אמי ועומד לטרוף גם אותי. בחשוך נשתכח ממני שהשולכתי לבית השימשו כדי לחשוב. אני מת m קת מהלעו השחור של האסלה ונצמדת ללדת הנעולה. ר m ות הרפאים מתקבצות סביבי. ראשונים מופיעים ילדיו המתים של אבי שכהם עירומים ורועדים מקור ארמם לצדם. אמם שומרת על ילדיה. אני שונאת את האשה הזאת ומקווה שנשרפה ושלעלום לא תופיע בביתנו, כמו שהופיעה אשתו המתה של אבא לש ששונה חברתי. היא הופיעה בביתם בלי הילדים שלה כי אותם שרפו באמת. הרבנים הטיפשים אמרו לאבא של ששרנה לעזוב את אמא של ששרנה וגם את האשה הראשונה שלא שרפו לוחפש אשה לשישית, שרשרנה בוכה. "אמא, אני פ m דת." זעקותי ממלאות את חלל בית השימוש. בחוץ דממה. הם עזבו הושאירו אותי לבד. אני דופקת על גב הלדת הנעלוה, פקרי אצבעותי הקטנות עומדים להתפרק. - "אמא תוציאי אותי." - "לייני, תפתח לפחות את האור." מתחננת אמי. לופתע או:ר אמי חתרת ומבקשת: - "תצויא אותה." אוני יוצאת לחופשי. בחץו דממה, שקט שלאחר הסעהר. אמי מגישה לאבי את ארוחת הערב. אבי לעוס בערבתנות. אני מביטה בפניו לורגע חלוף במוחי רעיון שמציף אותי באושר. כשאבי עסוק איתי בפתרון התרגיל הוא לא מדבר על ה"מיין זןר" שלו. את האשור הרגעי הזה מ m קות השאלות המכרסמות. למה אמי שתקה? למה היא לא נכנסה עמי לבית השימשו לשמור עלי? למה היא לא הלדיקה לי את האור? בתום האר m ה פותח אבי את המיטות המתקפלות שלי שול אחותי. אני מטילה עצמי אל המדרון, וממתינה שיכסה אותי בשמיכה. אני אהובת להביט כיצד כפות ידיו הגדלוות אוחזות חזק בשמיכה, גופו החסןו נכפף לעברי ועיניו החומות מביטות נוגות אל תךו עיני ונוסכות בי ביטחןו. אבי מתיישב על הספה הסמוכה למיטתי. אמי מגישה לו את הסידור 3+4=8 8=3+4 קארו אבי מתוך מחברת שיעודי הבית בחשבןו עויניו רשופות. - "כמה זה 3+4?" - "שמרנה." אני פוסקת. ניתנת לי הזדמנות שנייה, ושלישית אוני בשלי: - "שמרנה." - "כגס לבית-שימשו" מצרהר אבא ומצביע לעבר המסדרון הצר. בקצהו אסלה נטלרת משוב, שמעליה חלןו קטן הנפתח לצהור דק. סמוך ללדת ישנו כךו המשמש מקלחת, ובתוךו נירו מתכת ממורט. בית השימשו מהריב בצבעיו. בכל אביב צובע אבי את קירות הבית ובתחילה את בית השימשו. - "צבע פלסטיק זה פנטסטי, אפשר ל m רץ וצבעים יפים," מתלהב אבי מדי שנה. - "צבעים יפים," נאנחת אמי. "אבל בית שימשו צריך בלבן, לוא כמו זקנה מכערדת עם איפור חזק, אר כמו הםךיר בעברית." אבי משיב לה נחירך סלחני וכמצורת אנשים מלומדה חחר ומשנן באהבה, תחילה בעברית אוחר כך ברומנית: "נזם." זהב" באף." חזיר. ".auur inel de nas in nas de porc בכל אביב משיבים הורי את הזקנה והחזיר לבית השימוש שלי ועמם נערו בי החשש שמא ייפגעו ר m רת הרפאים השוכנות שם. - "לייני," פונה אליו אמי, "אפילו ~מיל, שפ m י הזהב בקירות הסלןו שלו זה כמו הזהב, נר, s de porc ~in n , אפילו הוא את בית שימשו משאיר לבן." אמי מקנאה. אני חשובת. גם אני. בכל אביב מעביר שמיל הטייח את גלגלת הצבע, פ m י זהב צצים תחתיה, דוירת החדר של מינה חב m י הופכת כבמטה קסם לגן קסום. קנאתי בערדת אוני מתנחמת בקירות בית השימשו שלנו, שלא צבעוים, כמו אלצם, סתם בלבן. לער פיר האסלה פעור ונופל אל חור שחור. צינור היודר מן הקיר ובארשו נח עגלו מתחבר לאסלה. שכמסובבים את הנח העגלו נשמעת חריקה מצמררת ומים נשפכים אל לער הפיר השחור, נבלעים בו בגרגור ערבתני. משני צדי האסלה, על הצרפה האפרפהר, מונחים שני פחים מהחבים, שקיבלה אמי במתנה מבעל המכלות. לכ אחד מהפחים הכיל בעבח כעשהר קילוגרמים לש זיתים כבשרים. הפח השמאלי מכיל נפט לופח הימני נזרקו גזרי נייר של העיתןו בחמנית לאחר הניגוב. אבי אסר עלינו לגנב את הישבן בעיתןו שכתוב כלשרן הקשדו. האחריות לחקן את הפח מדי יום ביומו נפלה על דדוי המפגר, שחי עמנו וישן במטבח, הואו, למרות גערותיה של אמי, לא הקפיד על כך. יום יום m צה אמי את האסלה והכיור בנפט, ריח הצואה שעלה מגזרי העיתןו התמזג בריח הנפט. הריח הכה באף בכניסה וככל שהשהייה ינואר-פברואר התעקשתי: ש 4+3 הם s. אם אענה את התשובה הנכונה מ m י יילבע במ m לש בנר שמת. אלוי זה מה שהאו היה רצוה שיקהד, שמ m י החי ייטמן בתךר המ m הגאוני לש בנר, אר לחילופיך שילציח להכניס את מ m ר של "מיין זןר" לתךו מ m י. אני צורה את המ m לשי לעצמי, אני לא הבן המת שלו. אולוי בגלל שהמלאך שומר דק על בנים אבי אומד לי 'אתה' לוא .'תא' אלוי האו מנסה לבלבל את המלאך שיחשוב שאני בן וישמור גם לעי. ביקשתי שיגיד לי ,"ת\_ז" אך האו מרבד אלי כמר לבן. כשהוא קואר בשמי "ליה", זה ברומנית בשפה לש גויים לובן לשו האו קואר "מיין זןר" בייי~ש, בלשןו הצדיקים. אני אלחם באבי. לא אענה את התשובה שהאו רצוה. אני אחליט כמה זה 4+3. שיספר לכל העלום שבנר היה גאןו בחשבןו, שבגילי הלויכו אותר המרדים בכל טרנסילבניה שיפגין את יכלותו בל m הכפל במספרים גדלוים. לא אכפת לי. אני לא הבן לשו, אני מישהו אח:ו השנים חלפו. חשבןו שינה שמר למתמטיקה, מקצעו זד ומאיים. לא חיבבתי את המרדים למתמטיקה. לבלוס, מלבד אחה היה מעב שהזכיר לי את פני אבי שבעה שלא רציתי לענות לו כמה הם 4+3. ציוני לאוךד השנים העידו על סלי m י הזעה מתדות המספרים. בכיתה י"ב, לקראת מבחן הבגרות, הופיע מרהד חשד. גבר צעיר ונאה. התאהבתי בר, אוהבתי הלויהד אהבה למקצעו. החיברו בין האהבות הסתכם בציןר 100 נבגדות. מאשורת מהלצחתי ומשופעת אהבה התשב m י שהאו עומד להינשא למרהד לספרות. אהובי נמלט לחיקה לש אשת מילים. אבי ביךד אותי לעז הלצחתי, לא מבלי שהוסיף נימוק מלשו: - "נר, מה שחשבת בכיתה אלף בחשרך נכנס לך לארש ננגחת." - "איך קוארים למרהד לשך?" -"מיין ".;ןז צריתי לעצקו. • (חלק מדומן בכתרנים) והוא קורא לנר מתוכו את 'קריאת שמע על המיטה'. אמי דק שפתיה נערת וקלוה לא ישמע. בכל לילה היא מבקשת עזרה מהמלאכים שאבי מזמן אל החדר. - "מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, ומלפני אוריאל, ומאחודי רפאל, לער ארשי שכינת אל." אני לא אודה אף מלאה אמי דאוה. - "הנה לא ינום לוא יישן שומר ישארל." מרגיע אותי שיש שומר כמר בפדרס שוקוארים לו ישארל. - "הנה מיטתו לש שלמה, שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל, כלום אחחי חרב מלומדי מלחמה, איש חרבו לע ידבר מפחד בלילות." לשלרמ'לה, הבן של ציפקה השכנה יש שישים שומרים. זה בגלל שציפקה חיתה שבאוה אוח לשה לשרמ'לה מת שם מערב. החדר לשנר קרוב לחדד לש שלרמ'לה הושומרים שלו ישמח גם עלי. לילה אחד אבי אמד: - "המילים האלו קארתי בכל לילה באתני ילדים שלי שמתר שבאוה." דבריו פילחו כסכין את בטני. - "המלאך הגאול אותי מלכ עד יבךר את הנערים." המשיך אבי לקאור. - "למה הנערים? למה לשא יבךר את הילחת לשו?" כעס בעד בי. באותם רגעים שנאתי את אבי לע שהציל עצמו, לשא הציל את ילדיו מהשרפה, לשא מבקש מהמלאך לשמרו עלינו הבנות לשו, שמבקש על הבן לשו. לע ה"מיין זןר" האו חשוב. - "ודאה בנים לבניה לשרם לע ישארל." חרתם אבי את פסוקו. סוגד את הסידור ארמי נטולת אותר מידיו, ומקרבת אותר תחילה לשפתי לואחד מכן לשפתי אחותי. אנו מנשקות את הכריכה המחוספסת ומביטות שבפתיה הדברת לש אמי המשוטות אף הן לעבד כריכת הסידור. אני שרכבת במיטתי בחשרה מקשיבה לנחיחתיר לש אבא המתמזגות שבי m ה לש ציפקה הבוקעת מהקיר המפריד בינינו. לא נכנעתי, פסיפס - רבעון לשירה כתב-עת השואף לשילוב המודרני עם הקלאסי, תוך שיקוף מחנות ומשמרות שונים בשירה - ותוך הדגשתה של זווית ראייה יהדותית בת-ההווה. מעל דפי "פסיפס" מוגשות שיחות עם יוצרים, שירים חדשים של משוררים ותיקים וצעירים גם- יח,ד כמו כן מאמרים תיאורטיים ורשימות ביקורת על ספרים, לרבות תרגומים משירת העולם. האתר באינטרנט של עקד-פסיפס: www.eked.co.il מנוי ל"פסיפס" לכבוד "פסיפס", רבעון לשירה, רחוב מרים החשמונאית 25, ת"א 62032 אבקש מנוי לשנת 2013)4 גליונות) מצ"ב המחאה ע"ס 100 ש"ח, כולל דמי משלוח בארץ. שם משפחה ..................כתובת ........................טלפון ..................... עזרא לוי, צלם פואטי בתאריך 7 בינואר 2014, נערכה השקה לספר שירה שני של חהר ניסימרב, אין בית לבית (ספרי 'עתרן 77'(. ההשקה נערכה בחנות הספרים "סיפור פשוט" בתל אביב. המקום היה גדוש באנשים, כולל קרמת הגלריה. בין יתר הדברים שנאמרו בערב זה, הנה ציטוט מדבריה של אפרת מישורי: "הקריאה בספר גרמה לי לשתוק. לא רוצה להזכיר את המילה טראומה, אבל בזהירות אומר, שהיא נמצאת שם. יש כאן נגיעה במקומרת שכלונו רוצים לקבור, ראי-אפשר לבטא זאת במילים, למרות שהן נאמרות כאן. כי אם אנחנו הורגים את החלק המת, אז אנחנו הורגים בעצם גם את החלק החי שבנר". בתמרנה: הקראת השיר 'אבן' בעברית בפי חרה ניסימרב, ובפולנית בפי המשורר-אמן יעקב גרטרמן, שגם תרגם. ניצה בן אדי: ס. יזה,ר סיפור חיים, הצראת אוניברסיטת תל אביב 468 ,2014 עמ' בעזרת יומנים, כתבים, עדריות משפחה וחברים רגם ספריו וסיפוריו, מנסה ניצה בן אדי להבין מי היה האיש שמאחודי הדמות האיקרנית. נ•הו cגףי•כן אילת נגב ויהודה קררן (ערוכים): פנחס שדה - היומנים, הרצאת דביר 2014,372 עמ' בין השנים 1994-1954 ניהל שדה יומנים, ששימשו חומד גלם לכתיבתו. הספד נכתב על סמך היומנים שנמצאו בעיזבונו, ואלה מספקים מבט בלתי אמצעי אל חייו. תהמצו איתן בד-יוסף: וילה בג'ונגל, אפריקה בתרבות הישראלית, הרצאת הקיבוץ המא m ד, מכןר ןר ליד 2014,314 עמ' בר-יוסף מתמקד בשנות הפדיחה של יחסי ישראל אפריקה )1973-1957( ובהשתקפותן בתיאטדרן, בספרות ובתרבות הפופולרית בישראל, תוך בחינת אפריקה כמרחב תודעתי. חנה אדנדט: המצב האנושי, מאנגלית: אריאלה אזרלאי, עדי אופיר, הצראת הקיבוץ המאוחד, סדרת קר אדום 2014,406 עמ' באופן החורג מהדירן הפילוסופי השגרתי, אדנדט מקדישה את ספדה זה לחיי המעשה של האדם בעולם. השפעתו של האדם על המרחב החברתי ומימוש חירותו בדדך זאת. צבי גבאי: מבגדד לנתיב הדיפלומטיה, הצראת אגדות האקדמאים יצואי עיראק בישראל 315 ,2014 עמ' ספד זיכרונותיו של צבי גבאי, לשעבד דיפלומט בשידות החוץ של ישראל, החל בילדותו בבגדד, החיים בישראל, ושירותו בנציגויותיה במדינות שרנות. מרקי צרר: פניה ברגשטיין, סיפורה של משוררת וחלוצה, הרצאת הקיבוץ המאוחד 2014, 158 עמ' ביוגרפיה לש פניה בדגשטיין; חייה של המשודדת (הידעוה יותר כמשודדת לפעוטות) הוחלוצה, כלול שירים וקטעים משרימות ומכתבים. הבריק איבסן: חמישה מחזות, מנורווגית: גד קינה הצראת ספדא 2014,395 עמ' בפעם הראשונה תודגמו משפת המקרר חמישה ממחזותיו החשובים של איבסן, אבי הדרמה המודרנית: "ברווז הפרא", "הדה גאבלד", "האשה מן הים", "אירלף הקטן" ר"ג'רן גבריאל ברדקמן". הספר כולל מברא ("הטרולים שבפנים") שכתב גד קינד על תדגום איבסן לעברית. ~~ יגאל שררדץ: האשכנזים, המרכז נגד המזרח, הרצאת אוניברסיטת בד אילן, סדרת אופקי מחקר 209 ,2014 עמ' ארבעה פרקי הספד מציעים דיןר מנטלי-סגנוני בספרות העברית החדשה: האם ניתן לדבר על שני נוסחים ספרותיים נבלדים, יהודי מזרח אירופי ויהודי מרכז אירופי בכתיבה הספרותית הישראלית? המקרה הייחודי של ספררת התחייה העברית והשפה שעמדה לרשותה, דרום אמריקה במפת הדמיןו הישראלית. יובל פז: תן למפלצות בשקט, הצואת אבן חשון 2014,114 עמ' "פעם חשבתי שאדם עייף כבה בליל!ה כמר טלוויזיה בסוף יום שידודים אד;.ןו ; אבל היום אני ממשיך לשד;ד גם אחדי שכלום נדרמו;.; בנוקד ירדד עלי החשר 1,ן העיניים מצרדות; עד שהלב מתכסה שלג" (סוף היום', עמ' 33(. חבוט וייטהיל-בןש: סטפס דחורים שחורים, הצואת הקיבץו המא m ד 2014,65 עמ' "מי זה האיש הז!ה מי ז!ה אני לא מכיד אות;ן קלינט איסטר;דר הארי המז ij ם שז ij ם קצת יותר?/ רוכב אךררר שרמו /?סרסז.r קלו חתן וקלו הסו;ס/ המערב לשי פעור לשבישי m מיש;י ככה זה היום במטבח לש;י אר אלוי זה קיפאןו מרחי" ('מערבןו במטבח', עמ' 39(. עינה אלדד: כשהגעגעוים היו ,ם;שיבנi הצואת קשב לשיהד 2014, 81 עמ' "אם תיגע בי כפי שנוגעים באח אר אחרת,; אבלע את המפת;ח ואשקע בשינה עמוקה;. ההדוד קלוך יישמע מבעד מעטה של נוצרת ופחדי;ם אל תקרא לי יות;ר אלא אם תעד את שמי האמיתי" ('תשוקה יכלוה להיות דבר הפכפך', עמ' 41(. שדי שביט: רמה יש עדר, הצואת אחחת בית 2014,39 עמ' הספד דאה ארד במסגרת פחיקט "שיהר לע הךרד" של עיריית תל אביב. "אם אמא של אלכס חיתה אמא שלי א;ז היו לי זרג עיניים כחלוות מא;ןר ומתחתיהם היו לי שושרים רומניים;. הייתי בן. הייתי אלכס. // גב זקוף. אף עבה. זין. וידיים גדלוות" ('אם אמא של אלכס', עמ' 11(. במרח מתך, על פן הצואת מוסד ביאליק סרדת כבד 2014,85 עמ' "מלבנןו גדדוים גדדוים ילדי;ם ילדים יודרי;ם לאודך החר;ף ארוכי שיעד ורכי שפ!ה ואני צמא בין הפדרסים הוגינות הפרוצות:/ נלודתי בירושלים לפני מלחמה שהדג;ה את צרף הדודות" ('לבנןו', עמ' 36(. ח אלנו: הקצה שא r מאחוריו דב,ר הצואת כרמל 2014,62 עמ' "כמר ממט;הר את עומדת בערמומיות באמצע מעגל הערג;ה ואני בכל כרחי נאחז ברסי;ס מב!ט של;ך משתכשך בעונג; שגומתו נמשכת מעלה לפתח השמים" ('כמר ממטהר', עמ' 33(. יחזקאל נפשי: העךר הקיים מיילל בחשכה, הצואת עמהד 2014,96 עמ' "הונה בחזיוני דאיתי שני חדרים קטנים;, ואני כמר ניצב בשניהם במקביל;. והנה באחד מהם, הלכה דמותי ופגה;, עד שתכלה;. אוני יעדתי ששם האמת, שבתוך ההעל;ם הזה טמונה התשובה;. אלא שהסבר ופירשו מבואר לדברים אין בידי" ('חזירנו של הנביא בתל מגידו', עמ' 54(. איליה בד זאב: מכתבים מאוחרים, הצואת קשב לשיהד 2014,70 עמ' מכתבים שכתבו הרדיו לש הילד איליה בד זאב לצד שירים המשיבים להם. בתשובה למכתב הפותח במילים "נהניתי מהציודים שלך" נכתב: "צייד לא אהי!ה חבל; געגעוי -/ בית, הרדים, אוריד סלעים באץר עייפה;, קר האופק אשכלו נכו: המקוהו האחןור בסיביה הצואת כנ m זמהרו ביתן 2013,240 עמ' הדומן מתרחש בשנות התשעים, בעיר שהיא כנארה צפת. נדבן יהדוי אמריקני מבקש להקים מקוהר על שם אשתו המנוחה. סגן ארש העיד, משה בן צקו, חחד בתשובה המתגעגע לאהובתו, מחפש את האתר המתאים. האתר הנבחר נמצא בשכונת עלרים מדרסיה, הנקראת סיביר גם משרם נידחרתה. אהדו בן עזר: והאח תערה הצואת ספדי מקור 2014,272 עמ' סאגה היסטורית, אחטית ובדיונית למחצה, המת m שת בארץ ישראל לש המאה התשע-עשהר. תחילתה בצפת בשנת 1834' אוחריתה בפתח תקוהר, .1878 יצחק גרדמזאנר גרןד: מלכת הפיננסים, הקיבוץ המא m ד סרדת הכשבה השחורה 2014,440 עמ' ספד שני בסדרת "קוורטט הסניוהר". חייה של דונה גדסיה מנוס בעיר אנטוורפן, לשם נמלטה מפורטוגל לאחד שירשה אימפריית מסחר, והפיכתה למלכת הפיננסים של איחפה. --·· -"-··· _"_" __ המתרחק;, אלייך" ('צייד לא אהיה', -... - עמ' 37(. 1 אמיד אדו, שלל, שיירם נבחירם 2013-1977, הצואת הקיבץו המא m ד 2014,327 עמ' "הנ!ה כי ~חת ו;נ~~ אני חש ~לח;ם ~ת כל גרגירי החיטה;. בקד::;ני באזים היו;ם ומחד גם אני ~ל מ;ןג; י w ~נו אחד אל חנה" ('ברכה על הלחם', :·:·..· ז מתוך אני מביט מעיני הקופים 1987' עמ' 9(. הדס גלעד: כל אור בעצם, הצואת פדרס 2014,81 עמ' "עומדים. בינינ;ו מדחק הבלדה:/ שללוית; כרבלות בצלים בהלו;ה תינוק כמגן על ל m לב~ פניו כשל~. הוא אינו מחיי;ך עויני מתעקשות, כמעט הוייתי אני לאמ~" ,'קרש'( עמ' 28(. ציפי שחחד: לאונרד כהן שר לה, הצואת הקיבץו המא m ד 2014,62 עמ' "אמי צעיהר משנותיה אבל הן צמאות;. אמי צעיהר מבנותיה. מי הבת, מי הא;ם כשהיא רוקדת את עצירותה;, משכיחה עצמה מעצדי לא להתגעגע/./ לבד אני רקודת עכשיו את חייה" ('שלומית', ריקדו, עמ' 9(. אדיה קחח: לא רק על עצמן הצואת צבעונים 2014,64 עמ' "כשני תאומים נ m ;ם אנו מתכרבלי;ם חןבק;;ם מתחבקי;ם מתמסדים לדר םiחרל אך השעןו ט;יWלזr ~~לרבו ושלוח אותנו לחיים" ('התכרבלות', עמ' 30(. לדיס: לחזור ולגעת, הצואת עקד 2013,63 עמ' "כשתבאר, ארצה לאחוז בכנף הבית; אבן פינה ותבליט ,;םי~~ה חלום ישן - מרד רקנמןו;, ויש אתמלו ויש היו;ם ומחד מתההך על פי צרוני" (שיד ללא שם, עמ' 9(. יעקב בצו'ן: צרחה אילמת, הצואת עם עובד 2013,149 עמ' ספד לבני הנעורים. מיום שדאה עחי את אביר . נדרס, שקע בשתיקה ובבדידות. כל חבריו התנכרו לו מלבד נטע, הילהד החשדה בקיבוץ . גורינו להר: פאדרה פדררנה, :תיוiלטיאמ מירןו דפרפרדט, ספריית פעולים 2014,235 עמ' סיפורו חייו של גורינו להר, בן למשפחת איכרים בסדריניה, שנלשח לעדות את צאן המשפחה בטרם מלאר לו שש. תיאור הקשר המי m ד עם הטבע, המערך החברתי הקש m לש סדריניה, ובעיקר התנגדותו שרחדרח ממרותו הדדונית של אביר, כדי לממש את תשוקתו להשכלה. ~