ו ": ••.. · -:,;'-~~t.1\'~ר ~~ד: f-···." ~~ ~..-·.~; ~~'""· i ~ ·, ..:, ·,.·" :. i j • ".:. ~:-·" "". • 1·. '.11:1i1'f;;:;; י ג:~::ר=:: • ~;;·;;;~~~t-. .:.·,, ·". .' .'..: .. " . '·" "" p ~;~; ~~iנi . ' . ·-~ ~ ~' ~. ~ "\.' --~~ ' \ ~ "ץ '\ 1 ".,:, ~ -. --... _" Ot ~~ .--.-..---.~-~~~ י ..e,, ~ _/ '' CJ מדור לתיאטרון עמ' 48-44.• יעקב אגם משוחח עם עצמו, כולל פוסטר צבעוני עמ' 29-27• חדש אוויו · טל 'י- . ' ~. ···· ~ ,, .,, 1נ . '4.-11 ~ \ יג 0 ~ן \\~ \\\t\'\\, ·ז\\\~~\ \\~\\\\, ~ " ' " \ 1 \ן\ו\ ן\\גי\\ 1~"'\ ~11-i't1~l\,\ ג \~. 'ב , ן,~~~.ג\\\\ 11\;\ג~\וא, \\\\ \\\\\\\\'\\~\\~~\\\~~ג\~\\, \\\ג\~\\ן\\~''\ ~ il . . \\\ "'6 ~ ' % ~ ~ יי~~~~~--~----~-:--~.~~~~::;::;;:::::::-.:.::~::;;:;;:=-;:~~ --<"""--~~~~.,-· ץ ",-~---~~~-...-.---~~.----~-==:::..-=.:::.-=-==~~.;:;.,::~=:-:::::::;:::;;::::,:-::;::::;:;::~;;::;::;::::;:;;:=:;:;;;;;:;;:;;;;;;...,;;~ j. טורים אישיים ~ בגליוו הזה שירה וסיפורת שלמה טנאי ; שלושה שירי מקור ואחד תרגום ;7 יוסף; שיר · ראובן בן ;10 מיכל גוברין ; לבלוב ; סיפור ;12 ז'ול סופרוויאל ; ילדת לב הים ; מצרפתית : יצחק עקביהו ;16 ז'לו סופרווילא ; שירים ; מצרפתית : יצחק עקביהו; 17 עמליה כהנא כרמון בני וציפ יהדוית כפרי יונת סנד אורציון ברתנא ; שירים ;19 עמ' 9 עמ 1S 1 עמ 211 עמ 24 1 דן לוי ; שלשה סיפורים קצרים ;19 אנדד אדלן ; שיר ;20 ספי שפר ; שירים ;20 מיכלא ונטו ; התרגיל ; סיפור ;20 חגיגה עם "עתון 7 -1177 שנים חמדת; שיר · עפרה סמבורסקי ;20 בית לסין - המרתף העליון 22.3.84 שעה שלמה אביו ; שיר ;21 ~ 21.00 ו.' חזי לסקלי ; שיר ;23 מרים מיכאליס ; נערה לבושת שחורים ; סיפור ;25 קוראים שירים : אנדד אלדן' שלמה טנאי' יעקב קדוש ; שירים ;25 יהודית כפרי' דן לוי' רוני סומק' שולמית לט רובינשטיין ; מאחורי הגב ; סיפור ;37 ספיר' דן פגיס' צבי עצמון . ן ; אבנר רוטנברג ; רק על תשאנ אותי ; סיפור ;38 מעוין בסיסו; שיר ; מערבית : מוחמד עינאיים ;4·~, 1 , 47 הופעות השחקנים : לאורה ריבלין מוני מושינוב . מסות, רשימות, טורים כרמון; · עמליה כהנא זמנים חדשים, זמירות שיחה עם שמעון בלס על ספרו החדש . ;חדשות 117711 9 להקת גיזש . יעקב ; אתי מלבנון ;10 יעקב אגם: שיחה עם עצמי; עמ' 27-29 גברילא מוקד; 12 תיזות על הסיפורת שלנו ;11 עורך ומנחה - יעקב בסר נסים קדלרון; מתון מכתב לעמליה · נחבאכומרן ;14 בני ציפו ; איו חוויות פרטיות (מאמר שני שיחת החודש בסדרה) ;15 נקדות משען - אמנון זיקונט, מארח את יהדוית כפרי ; לאן הולן המשורר ;21 אסא כשר 'איציק בן-נר 'אהוון אמיר יונת סנד ; בין להוכיח לבין להראות ;24 ,נ~;: 1~}ד' נורית גוברין ; מן הסיפורת הארצישראלית )ה( ; מחאתו של א . ד. גורדון ;31 המדור לתיאטרון עמ 140-43 ציון; · דינה קטן בן תולדות סיפורת כסיפור ערוך בידי נורית יערי' גליה שיפמן תו?דות ;34 מדורים קבועים טור "עתון 1177; המלצת "עתון 5 ; " 77 נתן יונתן -עמ 122-23 פנקס ארעוים ; דאו קוראים ;6 גבריאל מוקד : אמנון זיקונט ; נקדות משען ; אל נא תקלו ראש 12 תיזות על בטרזה ;18 תמונת השער : עודד פיינגרש הסיפורת שלנו שולמית גינגולד-גילבוע ;. שיחת החדוש ; · אסתטיקה עמו 11 מלאת עצבות ;22 סאטירה סובייטית בתיאטרון צרפתי ;43 יעקב אגם ; אמנות פלסטית ; שיחה עם עצמי ;27 הלל ומרון ; קלונוע ; אחדות המקום והזמן נוסח נורית יערי ; גליה שיפמן ; מדור נרחב לתיאטרון: היצ 1 קוק ;45 התיאטרון של רובוט וילסון ;40 מוחמד עינאיים ; פנקס התרבות הערבית ; מותו של עדו אמירה על המלט ;41 העץ הזקוף ;47 בלט - תהליכים בהכנת העיצוב ;42 ביקורת ספרים ;50-48 -__, ---~''-' ,·-- ·-----· ITON 77 .1,1ת i ~ןו חתום על J 'עתון 77" Literary Monthly :לשנת 1984 Editor: Jacob Besser Editorial Members: Shimon Ballas, Amnon Jackont ירחון לספרות ולתרבות Sasson Somekh ו לכ 1 תייר 16452, ת .. "א ' Assistant Editor: Amela Einat שנה ז• , מס •51, אדר ב• תשמיי.ד מרץ 1984 מחיר 240 .שקלים ו הנני מבקש להיות מנוי על "עתרן 177• לשנת 1984 vv u? עהורך : יעקב בסר . ו שם ומשפחה ----------- עוזרת עורך : עמלה עינת . .ב....o4...1l~נ. .:~ .."..)f--יי'_ ו כתובת ------------- חבוי המערכת: שמערן בלס, אמנון זיקרנט , ששרן סומן . ו.ןבג; : 'ל~ ~ ו ו טל ~_,.__ מעותצ עמרכת : יצחק אוורב~ן אורפז 1 ארז ביטון' 1L..A.I ~~ו :~~~1..14''-יrיי'~_,.....,~ גילה בלס, מיכל גוברין, יוסי הדר, א.ב. יהושע, דן ו.ןבג; ו U.גs.:'-'~~~ ו מצורף בזה ציק על , זון 1800 שקלים כולל משלוח גפיס, חיים ספח, יורם קניוק, עוזר רבין, משה ו המשוך על .;...;...__.;.קנב _________ רוזנטליס, ש . גיורא שוהם, אנטון .שמאס חרניםכת mםנ nל n: תייד 16452 תייא, לטי -456765 נ o. המרעכת איכח חאראית לתרןכ המודעות ; ו החתימ תאריך המ'ו'ל : גאודת סופרים ואמנים לקידום תהספרו n רעמכת איהכ ועחכ ככבת לע פניות כרתכים ראיהנ מחזירה כתכי יד אס וי 0 פnרוצ אליהם מהפטע מוביתל . והתרבות בישראל - אגודה עותומנית. ו החותם עד 31.3.84 מבטיח לעצמו הגליון חזה הודספ על נייר חדרה "מפעלים אמריקאים ישראלים" . ו מנוי ~בתי במחיר הנקוב כלול משלוח. מזכירת המערכת : ספי שפר סדר, צילום, לוחות וכריכה : מפעלי דפוס כתר, ירושלים יסבניו: משרד החיונן רהתררנת, המועצה לתרבות ראלמרנת . צפחה - יייס'נטאי עגיים. תסהדרות העודנים הכללית, המרכז תלרבות ולחיונן . ------------- ץמר 3 1984 ספרים חדשים בספריית '''רתכ' בבית הוצאה כתר ירושלים מבחר מגוון ממיטב הספרים - ספרות יפה במקור ובתרגום , ספרי עיון , ביוגראפיות, מדע בדיוני , יהדות וארץ-ישראל . ; ~כז :;,יl::י~~ י .···•· ···.···.·.· ז ··.·····.··· ~ · ····. ..•···.•li...; ct וי~ . ...·..·.··י ·..•..:····.······..·.. .... ~~י .........·.·· ·.··.·· ו·;~ ,ש '11isa; (א f כנול..,, הסיפורת העברית 1880 מאת: גרשון שקד 1980 הסדרה עוקבת אחרי הסיפורת העברית במאה השנים האחרונות. המחבר מתאר הן את הרצף והן את התמורות הפנימיות שחלו בה, וחושף את הגורמים החיצוניים והתרבותיים שעיצבו אותה .כרן אי - בגולה - שראה אור לפני שנים אחדות, עסק ביוצרים שיצרו בגולה כמנדלי 1 ברדיציבסקי ונרנו . כרן בי - בארץ ובתפוצה - שראה אור החודש,עוסק בסופרים שיצרו בארץ, מראשית המאה ועד שנות הארבעים ; יוצרים כ-שמי, בורלא, עגנון ויהושע בר-יוסף . יצירה מחוכמה עיון בשירי שמואל הנגיד מאת: עדי צמח וטובה רוזן-מוקד שמואל הנגיד - איש צבא, מפרש התלמוד , ראש ממשלה ו ... משורר לירי מופלא שכתב על יין, מלחמה .ואהבה עדי צמח וטובה רוזן-מוקד מפרשים שבעה עשר משיריו של שמואל דהנגי ומנחים את הקריאה בהם . המחברים מבקשים לחשוף את יופיים של שירים אלה, שנכתבו לפני כאלף שנה. הם מראים איד אפשר ליהנות מהם ההנא פעילה וכיצד אפשר לראות בהם שירה חיה, מקסימה ומזעזעת ,כאחת שהיא בעלת משמעות עמוקה גם עבורנו היום . ~.......----כתר-בית היוצר לספר -----בוטה ............ טרר ג.ית i ןוו: דן מירון : • המבנה המשותף ב מעשי האלימות שהתרחשו בימים האחרונים יש כמה צדדים משותפים : ראשית - הקורבנות. אמנם מצד אחד גויה, שלד של אשה, ומן הצד השני אנשים חיים מאוד המבקשים להמשיך לעבוד ולחיות . אבל המשותף - כולם אינם מבני-ברית, או שהם ,,,,,,---...... נחשבים כאילו היו שלא מבני-ברית, שלא "משלנו" . ולפי זה איו להם מקום בארץ הזאת . לא מעליה ולא בתוכה. ומאלפת מאוד מבחינה זאת השלכתה של הגןיה אל בית-הקברות המוסלמי ברמלה . המשליכים סימנו במו ידיהם את המכנה המשותף שבקוונן ובשנאתם אליו . הם גם קבעו בבירור את כוונתם כלפיו :גירוש, סילוק, הוצאה מחוץ לתחום. את תרזה אנגלוביץי אל מחוץ לתחום בית-הקברות ; את הערבים , אל מחוץ לארץ . מכנה משותף אחר : קיצוניים, "חמומי-מוחיי. הכל מסתייגים מהם. כביכול איו לאנשים, שהכוח וההשפעה בידיהם' שום חלק במעשים הללו . ~, הקיצוניים "חמומי-המוח" והמטורפים הם העושים . אבל זהו מכנה משותף מדומה. המכנה המשותף האמיתי והמכריע הוא אחר . קיצוניים , תמהוביים ויוצאי-דופן היו תמיד , כשם שתמיד נמצאים בגוף תאים סרטניים . אבל באלו כשלעצמם איו סכנה . הם נעשים פעילים ומסוכנים רק בשעה שהמערכת רציונאלית, המוכתבת על-ידי נתוני החיים בנקודת המלצת עתון 77 המתגוננת שבדרך-כלל מצמיתה אותם מייד 'מתחילה זמן מסויימת. שהרי בתוך מציאות רציונאלית זו אנו להתערער . מי שאחראל למחלה באמת הוא זה עושים דברים בלתי-מציאותיים לחלוטין . כל המעשה שמערער את המערכת. לא התמהונים והמטורפים הציוני היה בלתי-מציאותי . .יצחק אוורבוך אורפז: העלם ; עם עובד ; שפרצו אל תוך השער הפתוח . רקע סבוך זה החריף עוד יותר בגלל הגוון הלאומני ספריה לעם ; תשמ"ד ראש-הממשלה אמר שייאיו מלים בפיריי להביע את שהתווסף לו ובגלל המערכת הפוליטית העושה בו • נורית גוץ : חירבת חיזעה והבוקר שלמחרת ; הסתייגותו וסלידתו הן מחופרי הגופה והן מן היורים מניפוליציות לצרכיה. ספרות משמעות תרבות ; המכון הישראלי על האוטובוס . מוטב שלא תהיינה מלים . מה שהוא משום כל אלה חל הפיצוץ ועלינו החובה לשאול את יכול לעשות או לא לעשות במלים, כבר קבעה עצמנו כמה זמן יעבור עד שהמימסד המדיני יבין שלא לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטו ; הקיבוץ בבהירות ועדת כהן . הדברים באים להצביע בכיוון של מדובר במקרה של ירי בודד פה ושם , אלא במרד של המאוחד ; תשמ"ד המכנה-המשותף האמיתי. האנשים, המוסדות, הדתיים בריבונות המדינה - מרד שחייב לבוא לידי תומס קבילי ; רשימת שיבדלו ; מאנגלית : הזיעות, הלכי-הרוח, שהכשירו את הקרקע, שערערו פתרון מהיר. • עמשי לריר ; דומינו ;1984 את המערכת ושהביאונו למקום בו אנחנו נמצאים. יעקב שביט ; מעברי עד כנעני ; דומינו • בשיתוף אוניברסיטת תל-אביב ;1984 יעקב בסר : .אנרי מישו: פנים רחוק ; תרגמה מצרפתית אברהם בורג : והוסיפה אחרית דבר : אילנה תמומן ; ספרי • אנחנו והגויה סימן קריאה הקיבוץ המאוחד ; תשמ"ד • מרד הדתיים בריבונות • א.ת.א הופמן : קדירת הזהב וסיפורים כ מר באחד המחזות של יונסקו , עליו סיפרה המדינה השחקנית חנה מרון, בכנס צוותא )7.3 אחרים ; מגרמנית נילי מירסקי ; ספרי סימן תייא) אנחנו חיים עם גןיה מצחינה קריאה הקיבוץ המאוחד ; המועצה הציבורית בבית. אנחנו השלמנו , כמו במחזה , עם לתרבות ולאמנות המפעל לתרגום ספרי מופת ; העובדה שיש לנו גןיה בבית. היא מעלה ריחות תשמ"דלמה זה קורה? מסגיימים מאד . ריח של דתיות פנטית-קיצונית. .עמלה עינת: עודד שרצה להיות עודד ;איורים הדרך הקלה ביותר , לומר מטורפים . כך ריח של לאומניות גזענית קיצונית. ריח של אלימות. דני קרמן ; הרצי זמורה ביתן ;~198 אנו מוציאים את הפורעים מתוך המחנה ריח של בסירנות חוזרים ונשנים לסתום פיות, וריח של • קונרד לורנץ ; פרנץ קרויצר : חיים הם לימוד ; ופוטרים את עצמנו מאחריות. סכנה מרחפת על חופש הדיבור . דו שיח על מפעל חייו של קונרד לורנץ ; תרגום אלא שאסור לנו להסתפק בכך . עלינו להבין כל זה יחד מעלה כבר לא ריח אלא סירחון ממש של למה זה קורה ולשם-כך יש לראות ראשית את הצד פשיזציה זוחלת של המדינה. הגןיה הזאת, הצליחה מבוא וביאורים : זאב שילח ; ספרית פועלים ; שלהם. הם לא רואים את עצמם כקנאים דתיים, אלא תשמ"ד להרגיל גם את הציבור השפוי לחיות עימת איכשהו כאנשים המחפשים שלמות שבאמונה ובדת . לשם-כך בצוותא ולוותר בהדרגה על תנאים אלמנטריים • שלום עליכם : כתבים ; דלים ועליזים ; עליהם ללכת, לדעתם, עד הסוף. ומבחינתם ייעד מיידיש : אריה אחרוני ; הוצאת אלף ; הוצאת המאפשרים לקיים חיים רגילים, עד שעוד מעט לא הסוף" פירושו להגיע להחלת הגישה התורנית על יהיה עוד על מה לוותר . ספרית פועלים ; תשמ"ד מכלול החיים . לכן, איו ברירה, אלא על ציבור זה להתנער וכמו • ע. הלל : עד :כה ; מבחר שירים מספריו ואילו אנחנו חיים במערכת דימוקרטית-חילונית, שאמרה חנה מרון , הגיע הזמן להוציא את הגןיה הקודמים ; הקיבוץ המאוחד ; תשמ"ד . שמשמעותה ריבונות המדינה . הזאת החוצה, ןלא - נצטרך אנו ללכת. •• יוסף אבן : מבחר מסות ; עיון מסה מחקר ; הדתיים, לעומתנו, מוכנים לקבל ריבונות זאת רק הוצאת הקיבוץ המאוחד ; תשמ"ד ביחס לענייני חולין מובהקים כמו מערכת ביוב. מעבר • עוזי שביט : ביום שידובר ; שירים ; הקיבוץ לזה, בנושאים כמו ימית והר-הבית, מצווה לדעתם רק סמכות האל . א.ב. יהושע : המאוחד ; תשמ"ד • ש . גיורא שוהם 1 גיורא רהב : אות קין ; הוצאת ניגוד העמדות המתואר מסתבך מאוד בגלל מצב אבסורדי' בו נותנת המדינה החילונית אוטונומיה • מנעולים לקבר שוקן ; תשמ"ד כ דתית לגופים המתכחשים לעצם קיומה .• מנשה לוין : שלושה מלאכים מושלגים ; ל זה היה צפוי ועוד צפויים דברים המדינה לא מוחלטת עדייו ביחסה לדת. מרדנו סיפורים ; הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים ; במסורת אבל לא הצלחנו עדייו ליצור תרבות חדשה . קשים מאלה. תשמ"ד לא הקמנו משמרות אדומים . הלוגיקה של ההתפתחויות מוכרת טוב • אהרן אלמוג : רקויאם לזונה ; שירים ; הקיבוץ יחס אמוויוולנטי זה הוא בעוכרינו וגוש אמונים הוא מההיסטוריה . המאוחד ; תשמ"ד אם הציבור ימשיך בעייפותו ובהשקעת כל האנרגיה התוצר של אותו יחס . .ללוה סלפצוב: הפיסול והציור בצרפת וברובד האמוציונלי אנו חיים במציאות שלו בשמירה על הפקיים וכדומה, הוא יצטרך במהרה בתקופת הרנסאנס ; ציריקובר ; תשמ"ד ו;נטהריאלית, למרות פעילותנו כביכול בצורה לקנות לו מנעולים לקבר .• 5 מרץ 1984 .... פנקס ארועים דאר קרראים • טקס הענקת פרסי יצירה לסופרים עבריים מטעם ראש הממשלה את חשיבותם נעדרת הדימוי הידוע :" כתבי העת הם קרקע גידולה נערך ב"בית הסופר" בתל-אביב ב 84-..119. חמישה סופרים של התרבות והספרות העברית ."• שוביניזם' רשימה נגדית ומשוררים זכו בפרס : דוד גרוסמן. פרץ דרור-בנאי , שלומית כהן . אבנר שלו . יו"ר המועצה לתרבות ולאמנות במשרד החינוך . דיבר על לרשימתו של רוני סומק, "עתון 77" גל' 50-49 רנה ליטוין ושלמה ניצן . ישראל קרגמן . יו"ר ועד הנאמנים של הקרן . חשיבות הופעתם של כתבי העת הספרותיים ועל הקריטריונים במ riד מדובר בשוביניזם . ולי כבר קל לאיית את נשא דברי פתיחה . אבנר שלו . יו"ר המועצה לתרבות ולאמנות התמיכה לבמה ספרותית דו או אחרת . יעקב בסר ציין שהאחודהו;כלה . לפני מספר חודשים, בחרף תל- במשרד החינוך והתרבות דיבר על זכותו של האמן לחופש ביטוי העובר מתקציב התרבות לכתבי-העת הוא אפסי . והוסיף : "עם-זאת אביבי' אני וחברה שצילמה קבוצת דתיים מלא. שמאי גולן בירך את חתני הפרס בשם אגודת הסופרים. פרופ' אני מאמין שהבעיה הכלכלית אינה הבעיה העקרית של כתבי-העת. המקיימים מצורת יתשליןי, הותקפנו במפתיע אפרים שמראלי. דיבר בשם ועדת השופטים. רנה ליטוין נשאה אלא הרעיון המרכזי העומד מאחורי היצירות המתפרסמות בהם ." עייי גבר . בתגובה לכסירן ההתגוננות המילולי הקלוש שלי, דברים בשם מקבלי הפרס .• זכיתי ביריקה לחה שנחתה היישר במרכז פרצופי הנדהם. בחלקו השני של הערב קרא בן-ציון אודגר משיריו המתורגמים של • כנס מחאה נגד מגמות הקיצוצים בתקביצי החינוך והתרבות נערך פאול צלאן על ירושלים . אחריו קראו עשרה משוררים ארדה ואבוש : חברתי ואני הסתלקנו מהמקום בשקטב 84-.22.1ב " בית לסין " בתל-אביב . השתתפו : פרופ' מיכאל משיריהם. • ובזריזות . אחר-כן י מייד אחר-כ.ן ניסינו לשכנע זר את זר כי הוסגרו מאוניברסיטת תל-אביב, השחקנית חנה מרון .יחזקאל יפתח • חגיגה ספרותית ל "מאדניים " נערכה ב 84-2.23. ב"בית הסופר" הסתלקותנו חיתה הדבר הנברן ביותר לעשרתו י רכי כל אדם - מנהל הסמינר למורים "נהלל" ונחום פסה, יו"ר המרכז לתרבות בתל-אביב . השתתפו : חיים פסח. אשר דייך . משה בן-שאול . מרדכי שמרחו בראשו היה נוהג כמונו . האומנם וולחינוך . חיבתה - שלמה טנאי. בסיום הערב הוחלט לשלוח מברק גלדמן. משה דור. רוני סומק . דן צלקה. אריה דקס . עדי צמח . הנחה : תאמרו : אותר אדם היה מטורף . נכרן הדבר, אן לא בזה לשר החינוך . שבו הובעה מחאתם של באי הכנס נגד הקיצוצים . אייל מגד . העניין, אף לא בעובדה שאף אחד (אר אחת) מאותה קבוצת השחקנית חנה מרון הביעה חרדה עמוקה וזעם נוכח המגמות לפגוע בפתח הערב ראיין מגד את שני עורכי "מאזניים" . הראיון נסב על דתיים (שלא גילו כל התנגדות להיות מצולמים) לא נחלץ בחיי התרבות במדינה וקראה למנוע את המפולת בעוד מועד . פרופ' שאלת השינויים הנערכים ב"מאדניים " אחרי שנות-דור וכן על לעזרתנו . המדובר כאן בפחדנות טהורה ומבישה האופיינית מיכאל הוסגרו הדהיר שהקיצוצים בתקציבי האוניברסיטאות השיקולים ההערכתיים המנחים את העורכים בבחירת החומר הרב בדייכ דווקא לנשים . משרם מה . משרם מה? ברשתו של עלולים למנוע הזדמנות שווה לבני עדות המזרח ללמוד במוסדות והמגוון שמגיע אליהם . מרדכי גלדמן . משה דור , משה בן-שאול מוחמד עלי, לו נתקף פתאום פחד וסרב לעלות לזירה, היא להשכלה גבוהה. כן התריע על הפניית כספים ומשאבים ורוני סומק קראו משיריהם ודן צלקה קרא דיאלוג מתורגם כאין וכאפס לערמת ברשתי שלי בהיזכרי כמה זמן חלף עד להתנחלויות ואמר שהדבר עוצר את ההתפתחות הטכנולוגית שכה מאיטלקית . אריה דקס דיבר על "שירה בעקבות "- על בעיות שהצלחתי להרים יד רועדת ולנגב את נתז הרוק מפני . זאת חשובה לנו. יחזקאל יפתח, מנהל הסמינר "נהלל" ציין שהפגיעה בתרגום שירה . המנחה נטל חרות לעצמו למלא את מקומה של יונה אולי הסיבה לכן שאם אגיע לארהייב באחד הימים , חזקה בהשכלה הגבוהה היא גם פגיעה בדור שלם של מחנכים .• דולך שנעדרה מהערב וקרא שני שירים חדשים מפרי עטו . במהלך עלי שאחד המקומרת הראשונים בהם אבקר יהיה רחוב 42 • ערב שירים ומנגינות עם נתן יונתן נערך ב"בית הסופר" בת"א ב- כמבהטן , הערב הרצה עדי צמח על התיאוריה של הביקורת כתיאוריה שם אני מקורה לחזרת בהיאבקות נשים . זאת .84 12.1השתתפו : נתן יונתן . אורציון נוחבא. דירה בן-פורת. שלמה אסתטית. • למרות, ואולי דווקא, משרם שקשה לי להגדיר את עצמי ארצי. צביקה פיק . בזמרה הופיעו : חנה אסמן. משה דץ . מרק וולדך. .פגישה עם שמאי גולן נערכה ב כאדם אלים . 84-.2.16 ב"בית הסופר" בתל- ורדה שגיא ואיתן גליקמן . הנחה את הערב משה בן-שאול .דירה בן- אביב עם הופעת שני קבצי סיפוריו החדשים "המארב " ו " חופה" ועדייו מדובר בשוביניזם : נשים מותקפות , נשים נאנסות , פורת מאוניברסיטת תל-אביב הרצתה על הנושא : שירי הספר ושירי ועם סיום תפקידו כיו"ר אגודת הסופרים. חיים נגיד ציין שהתרגש נשים מופלות לרעה בחרקים אזרחיים ודתיים כאחד .אף על הזמר של נתן יונתן . היא אמרה כי המשורר הוא בעל שמיעה במיוחד למקרא הסיפורים "חופה " ו"הסתלקותו של ברוך ביילכן" פי כן, תהיה זר כמרבן י דמגיגיה, עפייי רוני סומק , לתלות את אבסולוטית מבחינה מוסיקלית, והדבר בא לידי ביטוי אפילו בשיריו והתייחס לייחודיות של הדמויות המופיעות בסיפורים . הלל וייס השוביניזם על הרו הזה. הגבר, עפייי ניטשה למשל, הוא מלן המודרניסטיים האנטי מוסיקליים כביכול . לכן שיריו מושכים מאוד דיבר על הרומן "מותו של אורי פלו " בהסתמכו על דברים שכתבהעולם . אולם זוהי דעה שאינה מקובלת כיום על דעתו שללהלחנה . כשירי נתן אלתרמן . אורציון נוחבא דיבר על הצופן איזה גבר נאור שהוא . בספרו "דיוקן הלוחם" והאיר את הדמויות בשני הספרים של שמאי יוצא מזה שהשוביניזם האמיתי המטאפורי והצופן החברתי כשירי נתן יונתן .• גולן . המנחה , אהוד בן עדר , ושני הדוברים · האחרים עמדו על הקשרנמצא , איפרא, במחתרת, ואני אכן מוצאת אותר בשירה , • בבית הסופר בת"א צויינה ב 84-2.2. הופעת ספרו של איתמר יעוד- בין הביוגרפיה של המספר לבין תחנות חייהם של גיבורי סיפוריו . בפרוזה, בחנות המכולת, ובעצם, היכן לא? קסט " לשון הנהר , לשון הים - שירים ושירים בפרודה, מבחר הלל ברזל נפרד בשם אגודת הסופרים משמאי גולן עם סיום תפקידו יי נשים טובות הן מערכות הסקה ביתירתיי , כן כותב אשר 1983-1958." השתתפו: פרופ' הלל ברזל. שמעון פינקל . שולמית כיו"ר האגודה, וציין את כוחו לשמור על השקט ועל ארשת הפנים דיירי ייתמיד אפשר לחסרת בהן מן ההמולה ..." בשמחה אדר והמשורר עצמו . הנחה : יעקב בסר . פרופ' הלל ברזל הרצה על הנכונה גם בתקופות קשות .• הייתי מציצה בפרצופו של הגבר שיושווה למערכת הסקה נושא השואה בשירה בכלל ובשירת יעוד-קסט בפרט . א h הערב • נמת צעירים לספרות ביתית . קשה להניח שהבעת פניו תהיה מרחנפת במיוחד . חתמה השחקנית שולמית אדר, שקראה את הבלדה "מול הדלת מפגש יוצרים ותלמידי תיכון נערך ב 84-.2.6.1ב " בית הסופר" בתל- יכול להיות שאשר דיירי משורר ישראליי היה מכניס אתהנעולה" .• אביב . הנחה : ד " ר אברהם הגרוני-גוין. המפ p ח על הוראת הספרות אנגילה דייריס, ממנהיגות הנשים באמריקה, לרשימה.ב 84-.2.1 נערך בבית הסופר בתל-אביב טקס חלוקת פרסי יצירה במשרד החינוך והתרבות . דברי ברכה השמיעו נתן דולך -סגן-שחררה . אולי משרם אותר הפחד המאפיין גברים מסריימים מטעם יו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות ראש עירית תל-אביב וראש האגף לתר;בןת " נוער וספורט ויעקב בסר שעה שהם נאלצים להתמודד עם נשים הרחוקות מלהיותהיהודית , אריה דולצ'ין . את מתן הפרס ידם בן ציון תומר עם כניסתו - חבר הנהלת אגודת הסופרים . לאחר מךכ . סיפר משה דור על דרכו "מערכות הסקה ביתירתיי . אולי גם משרם אותר הפחד לתפקיד יו"ר התאחדות הסופרים. חתני הפרס השנה היו : המחזאיבשירה . כתריסר תלמידים מבתי ספר ri: יכוניים בתל-אביב ושתי הגורם לאותם גברים לעסוק בפמיניזם דווקא עייי צלילות מכס צוויג. שמחזותיו הוצגו עוד לפני 2030- שנה ב "הבימה" תלמידות מבית-שאן קראו מיצירותיהם . לב 6 וי:ן נערך דיון בנושא : סנטימנטליות אל אגם החזיות השרופות, שזמן רב חלף מאז ובחו"ל, המשורר יוסף פאפרניקוב. מגדולי המשוררים ביידיש . מקומה של הספרות בביה " ס התיכון .• התאדה ואיננו ערד .• המספר מרדכי צאנין על מפעלו הספרותי ביידיש והמספר דוד .הסופרים דוד מרקיש. יוסף פפרניקוב. מרדכי צאנין והמחזאי מקס מרקיש על יצירתו ברוסית . סכום הפרס לכל אחד מהיוצרים - צוויג. זכו בפרס מטעם יו " ר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית אפרת עוז אלפיים דולר . דברי ברכה השמיע אריה דולצ'ין . חיים שוהם הרצה - מר אריה דולצ ' ין . הפרס נועד לסופרים . ישראלים שאינם כותבים על היצירה היהודית לא בלשון העברית . הנחה את הערב בן ציון עברית ..•תומר .• הטקס נערך ב 84-1.2. בבית-הסופר ע " ש שאול טשרניחובסקי הסו~כי bq • מפגש עם סופרים כותבי רומנית בישראל נערך בבית הסופר בת"אבת "א ...:' אגודת ,.. עברים ..במדינת ב 84-.1.21, במלאת עשר שנים לקיומה של אגודת הסופרים בשפה ' ישראל ומיבז פא f11י' 1. במ iינת י ישראל נגד הרומנית . במהלך הערב הוענק פרס ציון לשנת תשמ " ג למשורר • בפרס "ציון " מטעם אגודת הסופרים בשפה הרומנית זכה שאול התער~ות ~מבנז:י p לןיט~ת בח . שאול כרמל . נשאו ברכות : בן ציון תומר ויצחק ארצי . י . שנטר דיברכרמל . הטקס התקיים ב 84-1..21 בבית הסופר בת"א .• יי הרוח על עשר שנות קיומה ופעילותה של אגודת הסופרים הישראלית ביום שלושה '. בינואר 1984 ה n ליטה הכנסת ברוב בשפה הרומנית . על יצירתו של שאול כרמל שוחח פרופ' אגרריי עדות ~, היא ,?מ" : ~ה הג~זt;ך.לנו . כח ות f:) עות שלסטריחאן . הערב נחתם בדברי חתן הפרס .• ספרו של א .ב . יהושע - "גרושים מאוחרים " זוכה להגיע גם פגיעה עברכי היסדו של היה -fות ~ העם והמדינה' לקוראים שמחוץ לארצנו. באחרונה תורגם לאנגלית ע"י הלל .בבית היכרו יוניון קולג• בירושלים נערך ב 83-..12 29 מפגש עם תוג~יtב,! תיא\ןדון ובבמגת תובותוות וספרותיות חלקיך והופיע בארה " בכהוצאת " רכל ד י' י ". לפני מספר חודשים ד"ר דוד פטרסון. ראש המרכז ללימודים יהודיים ועבריים שונות". י י הוא תורגם לצרפתית ובקרוב הוא עומד להופיע גם בשפות באוקספורד וראש המחלקה לעברית באוניברסיטת אוקספורד . עקב הלחטה זו י הוועד המרכזי של אגדות המפגש נועד לקבלת דין-וחשבון על פעילות המרכז בשנהאחרות .• הסופרים העברים במדינת ישראל האחרונה . פטרסון הרצה על פעולות המרכז ועל המחקרים הנעשים 1• י שלול ' בתקוף את חהחלטה המהווה בתוך המרכז ובעידודו בנושאי היידית . נוכחו בערב פרופסורים העתרבות של סמכות פלויטית בחיי הרוח, לספרות ולמקצועות היהדות מכל האוניברסיטאות בארץ . המנחה יערה בן-דוד היה פרופ' חיים רבין מהאוניברסיטה העברית .• האמנות ' והתרבות. • ערב על הנושא : סיפורי-עם מפי מספרים יוצאי עדות שונות 2. מוןריע כי ה~לטה חסרון תקדים זו בתו .לדרת התקיים בבית הסופר בתל-אביב ב 84-2.9.. השתתפו : יעקב אביצוק דמינת ישראל מהווה צעד מסוכן שמגמתו(רומניה) . אליהו אגסי (עיראק). פלורה כהן (מצרים). שלמה רבין ה~וונה מגבוה של היצירה הספרותית(קורדיסטן) . ראיין והנחה : פרופ' דב נוי . כל אחד מהמשתתפים והאמנותית במדינה . סיפר סיפור-עם אחד . פרופ' דב נוי הוסיף דברים קצרים על כל 3. קורא לא .זרח~ . מדינת ישראל להיחלץ להגנה סיפור. הקהל גילה עניך ומעורבות בנושא . הערב נערך מטעם המדור חתום על על ri ופש הבי'טוי והיצירה. • לספרות במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות בשיתוף עם החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים .• תל-אביב, ל ו בשבט תשמייד •ערב ספרות רב לשונית בישראל נערך ב 83-..12 22 בבית ציוני 3 בפברואר 1984 אמריקה בת "א . השתתפו : ריבה ורבין (קראה שירים באנגלית) . בוריס וק סלר (רוסית) , ד " ר פאול נבדק (הונגרית) , נפתלי עירוני (רומנית) . וארנה נחמיאס-קובוס (יוונית) .• נגד התערבות הנשיא בתוכן המחזה חיבתה איתמר עיוד-קסט . ותיuגi ןןן_ן במהלך הערב התפתח דיון על מצבם של סופרים שכותבים בארץ "משיזכ'' בשפות דרות. לכבדו ונו חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל .ערב ע ל ספר שיריה של תחיה בת-אורן "בין שדי לבינך" , התקיים יחן עם כל שוחכב . חרו ..ת ה .. ביטוי וחו~ . ש היצירהב "עקד " ב 84-2..7. שוחחו על הספר פרופ ' לוין וד"ר מנוחה גלבוע . האמ ' נותי ' ת, מוחים גם סופרי ישראל המאוגדים תחיה בת-אורן קראה משיריה . ראיין והינחה : איתמר יעוד-קסט . באגודת הסופרים העברים על התערבותו של כבוד פרופ ' לוין עמד על יחודיותם וחד פעמיותם של השירים המאופיינים הנשיא בתרכן הצגת המחזה יימשיחיי בתיאטררן בנימתם האישית המשלבת בתוכה רבדים קדומים מהמקורות וציין שאלה שירים שיש בהם מצעקתה של אשה . חי~ה .• • • חגיגה במלאת 7 שנים ל " עיתון 77 " נערכה ב 84-.1.31 ב"בית אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל ציוני אמריקה " בתל-אביב . השתתפו בדיון : יעקב בסר, נורית עד ל 31.3.84- עדייו במחיר הישן הועוד המרכזי גוברין . מאבנר wלו . קראו משיריהם מרים איתן. משה בן-שאול . אורי ברנשטיין . משה דור , גד יעקובי . יאירה גנוסר , עודד סברדליק .1800 שקל הלשנ תל-אביב, ל ' בשבט תשמ 11 ד אשר דייך. שלום וצבי. יעקב כסר . בן-ציון אודגר קרא מתרגומיו 3 בפברואר 1984 לשירי פאול צלאן . ראיין והנחה : איתמר יעוד-קסט . נורית גוברין הרצתה על כתבי עת ספרותיים שהופיעו בתקופות שונות והמחישה 6 עתון 77' מס' 51 ע 0 0 פתרוכז ת 7 ' ץמר 1984 'כן אאנ ושילח יל תא תנותו ואשית . ךלמש V2 o השנ רבמחי 3,978 לשק ר(לאח ההנח לש 15%(o השנ רבמחי 7,0ZO לשק ר(לאח ההנח לש Z5%( במציי קשי תלפקוד ת•כותר יראשית לע ךס לשק ל(כול ימעי מ (ומשלוח . וא וחיינ תא סכרטי טישראכר //ויזה סדיינר ישל-----יס ףבתוק דע םליו ----- םש יפרט םש המשפח זת" ןטלפו עיר 1 בישו ברחו 'מס תבי הכניס ומיקד חתימה _____ • יבעל הויז / טישראכר / סדייכר יכול י ם שלרכו ימנו תבאמצעו ןהטלפו 02-521201, 03-293408. רהמחי ףבתוק םמיו .2.84 1 ."" :ר, דיה. ·;-.~".... יי ....t" י• 1~'........ 'י . .. ~ .. ", זסידות חדשות n דש"ם' קיסרות התקפלה. זאת חיתה אז התחושה . אני רובינזון קרוזו . זה היה אז איש איש מדבר רק בשמו ורק בעד עצמו 1 מתוך ידע אישי בלבד 1 מסרב לקבל מן- המוכן . איש איש רוצה להתייחס לרגע של אמת שלו' ואפילו אם הוא לא רגע מרשים במיוחד מבחינה לאומית . ועל-סמך הצרור הקטן הזה, של רגעים כאלה של אמת, לעבור ככל שידך החלשה מגעת לחשבון- הנפש' ולסינוס ושיערוך היש' לפי סדר-הקדימויות החדש' שהאיש מוצא את עצמו בונה לו עכשיו . כשעל יסוד מסקנות מיד-ראשונה' הוא מגבש לו תמונה של המציאות, כפי שהוא מכיר אותה, על המובן ועל הבלתי-מובן בה, ככאלה. ומי שהיה בנוי שלא להיות זאב-בוד,ד זה ברור, היה אז במצוקה. זה אני רוצה להדגיש . זאת חיתה אז המצוקה של אנשי 'דור-בארץ', לא הפואטיקה החדשה . כי גם הם, מעצמם, עכשיו באה להם הפואטיקה החדשה. שאלה אחרת היא אם כולם הגיעו, בביצוע שלה, לכדי אותה תנופה ואותו שריר ואותו עזוז' שהיו טבעיים להם קודם לכן . ובכן 'מי שכן ומי שלא. אבל המצוקה חיתה שכעת כל אחד מדבר בשם עצמו בלבד . מבחינתם' היה בזה עלבון . אבל לחזור לענייננו . הכוח והחיוניות, שהיו - אז בכתיבה המצטמצמת הזאת, באו בעיקר מתוך כך' שלאור שבר-האמינות, אפילו אם אמרת דברים בצורה דווקא יותר עקיפה' או יותר סימלית, או יותר מרומזת, או יותר קטועה, או יותר אימפרסיוניסטית, ונוי -יותר 1 כלומר בהשוואה למה שנכתב קודם-לכן -אף-על-פי-כן 1 איכשהו 1 וזה מענייו 1 התעבורה ביו היד הכותבת לבין ההתרשמויות והרגשות והמחשבות שהיא מוסרת, נתפשה כעושה דרך הרבה יותר קצרה. מדוע? כי היא התקבלה באותם הימים כיותר אותנטית, וכבלתי-אמצעית, וכן חיתה, בהשוואה למקובל עד אז . מפני שאתה חישלת מעליך את מה שתיקני לך לצפות מעצןמ' וע"י כך יכולת לגלות לעצמך את המקום האמיתי שתופש ' ות בחייו גתובות אמיתיות לך 1 רגשות ומועקות אמיתיים לך . לך אישית. זה מה שהועמד כעת באור הזרקורים .. ואנשים קנו את זה. זמנים חדשים, זמירות חדשות. כשרשות-הדיבור i) תחילה לעבור אל מה שהיום קוראים לו אני ראש קטן 1 על כל אי-הטוטאליות שבדבר 1 ועל אף דרכי-הביטוי הפחות-ישירות בהרבה 1 רסיס-המציאות שאכן הוגש' נתפש כיצוג-מציאות, שבהשוואה, הוא גם נאמן יותר אל מה שאנשים חוזים בשטח, וחשים מבשרם ,, וגם, וזה חשוב יותר : כיצוג שהוא חווייתי יותר, חודר אל רובד יותר עמוק, ופחות מילולי . יתר על כן . כשכל אחד עכ~יי הוא גבדר סולן 1 פתאום שמענו באוזניים חדשות את העושר ואת הרבגוניות שהריבוי של קולות עצמאיים מסוגל לתת. כל קול הבליט את המיוחד שבשני שלידו . ולא להיפר . זה היה אופטימי . והסיפורת, המקובלת עד לפני זמן קצר 1 עכשיו, במידה רבה של אי-צדק, נתפשה פתאום כמין סיפורת מולאמת, ציוד ליום גדנ"ע. כל זה התחולל כשגם מסביב, זה חייבים לזכור 1 ממילא השה הישראלי דאז יותר ויותר הלך וניכחד מן הנוף . ו~תו כמובן, גם מן הנוף הספרותי. ישראל חיתה לאחרת, והסיפורת שהיא הצמיחה חיתה לאחרת. ולסיום . נדמה לי ששום דבר איננו יכול לשמש אינדיקציה כל-כך טובה להבדלי-הגישה למציאות כמו כשזה מגיע לתיאור של נוף הארץ. כדי לא להפליל אחרים, אני או~ר את זה כך. בכתיבה שלי, למשל, נוף, טבעי או בנוי, גס הוא מאוד מאוד נפש-פועלת בסיפור. זה תמיד. אף-על-פי-כן, כשאני שואלת את עצמי' האם בכתיבה שלי למשל, ההתייחסות לנוף שונה עקרונית מההתיחסות לנופים של ארצות אחרות שמופיעות בה, התשובה היא : לא. בשום-אופן לא. התפקידים הרבים והנכבדים שיש למסירת מקום מוגדר בכתיבה שלי 1 אצלי הס תמיד אותם תפקידים . ולא משנה אס המדובר הוא בסיפור שמתרחש בשדה- בוקר או בניו-יורק . אני יכולה למנות את התפקידים האלה אחד לאחד. אבל לא כעת. מבחינתנו כאו~ אני יכולה להבטיח לכם, שבכל מקרה, לא יימנה ביניהם 10~ לילה ועוד לילה בונה לנו סיפורת קונסטרוקטיבית. קודם תעשי מוביליזציה של המרץ לאפיקים הנכונים , ואחרי-כן תבואי אלי עם סיפורים •11 עזריאל אוכמני, בתחילת שנות השישים, ייצג את מה שהשוק עדייו רצה לקנות . ברור שכל מערכת של יצוגי-מציאות היא תמיד ענייו מוסכם, ענייו שבקונבנציה. קונבנציה בין הצד המציג לניר הצד שמציגים לפניו . נדמה לי שהקושי' אפשר לקרוא לו הסירוב, מתקופה מסוימת ואילך' להכיר במסמרות הקבועות-מראש של קונבנציות לא- סובטיליות שעיקמו לך את הזרוע - בו' בקושי הזה, נעוץ היה שורש ההבדל, ביו הסיפורת-היפה שנכתבה במשך מה שאתם מכנים בשם ' דור-בארץ' לניר מה שאתם מכנים בשם ידור-המדינה'. בהמש,ך נ;tתא תראו שאני סבורה ששעתה-היפה של כתיבה נוסח ידור-המדינתי, בתור תשובה לזמנים, כבר עברה . אבל בכ.או נסתכל עליה במבט היסטורי . הנה באו אז זמנים, בהם יצוג-המציאות ניבנה מגורמים שנתפשו כחדשים . כי הם היו לא-מוכרים ביצוג-המציאות התיקני המקובל באותה עת, לא תואמים אותו' וכרוכים בקישורים חדשים בדמיון . למה ?- כי כשהתכנים הם שונים, גם הטיפול, מבחינת הביצוע, הוא שונה . הלא זה אלמנטרי . מה שקרה אז' ביו התקופה האחת לשנייה, היה זה : הראי הלך ונסדק . עד שהתנפץ . נותרה רק מסגרת- ראי, שחיתה חישוק שהחזיק יחד את כל הרסיסים של מה שהיה פעם ראי שלם . כעת, כל רסיס-ראי כבר שיקף משהו אחר . רסיס של מציאות, ומזווית אחרת. ואז' הסך-הכול של כולם יחד' נתן מין תמונה קוביסטית, שמייצגת רק את קווי-המיפגשים בין המישטחים . כשכל מיש טח ומישטח כשלעצמו 1 הוא מבט על המצב מזווית אחרת . כי כאמור' כל מישטח, הוא רסיס-מציאות מזווית אחרת. בהמשך 1 התמונה הקוביסטית הזאת תלך ותעשה כל- כך ערטילאית, שבתור קונטרה, כבר יעלו בה על האופנה של להדביק על התמונה פה-ושם קיטעי-חבל אמיתיים, קצת רשת-קש של כיסא-מיטבח, קרע של עתרן 'לה ז'ורנאל', שהפעם יהיה עתרן יומי ישראלי, ונוי - וכל הקולאזיים הללו, יודבקו כאן כדי לענות על הרעב לממשות שיורצו 1 הרעב לויאלית . וגם זה יהיה פטנט שיהיה פיתרון חולף, כידוע. כשהשאלה לאן הלאה בעינה עומדת. לפני מי שהיא עומדת לפניו 1 זאת-אומרת. עומדת לפניכם החוקרים, זאת-אומרת . כי הסיפורת, כמו מים זורמים, היא כבר מוצאת לעצמה את הדרך . אבל לחזור לענייננו . מדוע, מלכתחילה, נסדק הראי הזה והתנפץ. הראי נסדק והתנפץ משום שאנשים התחילו לתת עלצמם היתר : להסיט את נקודת-הכובד' על דעת עצמם' אל מה שעכשיו היווה מרכז אישי לכל אחד מהם . דהיינו, מרכז שקיים במישורים הנחשבים למשמעותיים בעיניו שלו' ואפילו אם הקונצנזוס דאז היה אמור לראות אותם כשוליים . בכתיבה הזאת, המבט הוסב אל הפרטיקולרי, בדק את הפרטיקולרי, ובזה נעצר' מתוך הכרה . מה פתאום אנשים התחילו לעשות את זה ? ובכן' זה לא היה פתאום . היו כאלה שתמיד עשו את זה . אבל לא הם היו הדמויות המרכזיות בשטח . לא הם נחשבו לנושאי-הדגל . ואילו עכשיו 1 כתוצאה מהצרימות-באוזניים של המליצות, השיקריות כבר' שהתחילו לחלחל לתוך המיתוס הלאומי שניסר מעל לכל הבמות הציבוריות, החל להיווצר שבר-אמינות, שהלך והתרחב. געגועי-הישועות וחזון-הגאולה הלאומיים - שאיש אמנם לא כפר בהם, לזה זה אף פעם לא הגיע - הם כבר התמסדו 1 וכבר לא היו ימלים אם-כן להוות גירויים מפעילים לכתיבה. הס היו אזורים מתים לסופר . כי היה ברור שלא בהם התשובות לתהיות הלא-מנוסחות. התהיות של אז . אני הלא מדברת במבט היסטורי . כך שבשקט בשקט, אנשים החלו לגשש אחרי דרך משלהס, לתשובות משלהס, תשובות למציאות הקונקרטית שלהס . איש איש מנקודת-התצפית שבה הוא מצא אתעצמו . אפשר לומר 1 נקלע אליה . לא בחר בה. כשהוא מתחיל שם, מהתחלה, כמו לאחר שאיזו זסבים (דברים ב"מיפגש סופרים וחוקרי הסיפורת העברית המתהווה", מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מדרשת שדה-בוקר, .1.84 23-24( אני אפתח בדברים שהם מובנים-מאליהם : אל"ף - יצוג-המציאות ביצירה, הוא נתון ימרכז בעשייה שלנו . בי"ת - בעיצומה של מציאות חדשה, אנחנו םמוצאי שבד-בבד, בלי-משים, כבר הלכנו והצטיידנו לקראתה במיכשור שונה' בהאתם . מיכשור - הכוונה היא כמובן לדרכי-הגישה להבנה, לטיפול, ולעיבו,ד של המערך שקיים באותה עת בינך לבין המציאות, המציאות שלך . כך שהנחת-היסוד האלמנטרית, שתנחה את דברי היום, תהיה זאת : חלוקה לתקופות - נקבעת על-פי ההתייחסות שלך למציאות ולמקומך בה . ואם אמרתי את הדברים הללו' אולי כבר אמרתי הכול . אבל בואו וניישם את הדברים על הימים הרחוקים ההם . שהם נושא המיפגש . סיפורת ידור-המדינה'. באיזה מופע פומבי לא-מזמן' לפני שנתיים אני חושבת, שמעתי את נסים קלדרון ידידי טוען מעל לבמה' שאנו' דהיינו כותבי-הסיפורת כיום' רק מעטים בינינו אכן מתמודדים עם המציאות האמיתית, דהיינו עושים את מלאכתנו אנמנה . מהי המציאות האמיתית, הוא שאל . וענה במשהו מעיו זה : כשאני לא מצליח להירדם כל הלילה, כי הדרוזים ברמת-הגולן החזירו למדינת-ישראל את תעודות-הזהות שלהם, ואז אני קם ממיטתי, יוצא ומשוטט בסערת-רוח ברחוב דיזנגוף, עד שאני רואה לפנות-בוקר כיצד משליכים את צרורות-העיתונים הקשורים אל מיפתנו-הקיוסקים, ואני נוטל לי עיתון חדש של יום חדש כדי לקרוא את החדשות - אני יודע שהנה זה ולא אחר הוא הסיפור האחד על המציאות האמיתית . זה ולא אחר. האומנם . אישית, אני פחות בטוחה . לי נדמה שההגדרה המפורשת את המושג מציאות היא תמיד ענייו די מוקשה. על אחתכמה וכמה כשהמדובר הוא בסיפורת. שהיא מראש דבר שהוא לא רק סובייקטיבי, לא רק סלקטיבי, כי אם גם בדיוני. ומצדיי' אם לענות על השאלה על רגל אחת, נדמה לי שהתשובה שעלי להסתפק בה תהיה בדומה לתשובה שנתן פעם הבעש"ט, כשענה כי האדם נמצא במקום בו נמצאת מחשבתו . ההמשך של הסיפור על נסים קלדרון הלך כך . אני ניסיתי לשאול מן הקהל, בקול ענות-חלושה : ולו במקום לשוטט בדיזגנוף' כן היית מצליח להירדם' וחולם על דיזנגוף . ולמחרת היום היית כותב : חלמתי על דיזנגוף-שבחלום, ושם ארע לי כך-וכך . האם זה לא היה אז סיפור על המציאות. ונעניתי באופן קטגורי : לא. כלומר, כמו בראשית ימי-הראינוע : הנה פה תהיה הנקודה בה לומייר יבחר להציב את המצלמה. מראש' מה שייכנס אז למסגרת הזאת, קיים במציאות של הסרט שלו . מה שבורח .מהמסגרת החוצה, מפסיק להיות קיים. אם לפרט : הנער השובב בסרט של לומייר' אתם זוכרים, לוחץ עם הרגל על צינור-ההשקייה של הגנן המשקה . הגנן, לבדוק מה קרה, מקרב את פי-הצינור אל עיניו, הנער משחרר בבת-אחת את לחיצת-הרגל, המים מצליפים על פני הגנן' והנער בורח . לאן ? אל מחוץ למציאות, כי כדי להרביץ בנער' אתם זוכרים, הגןנ צריך לרוץ אחריו אל מחוץ למסגרת- התמונה, למשוך אותו בכוח בחזרה לתוך המסגרת, ורק שם להתחיל לחבוט בו' מציג לנו את המציאות שנמצאת רק פה, למול המצלמה הסטטית. כך שלכל אורך האפיזודה עם נסים קלדרון' ליוותה אותי חתושה של כבר הייתי כאן' ותחושה של המצלמה הסטטית חוזרת. המצלמה שצריך לגרור את החיים לפזז לפניה, במקום שהיא תיגרר אחריהם אל כל אשר יילכו . אני ע;ייו זוכרת, למשל, אתעזריאל אוכמני, מהוצאת 'ספרית פועלים', שחיתה אז גוף מוביל. אני זוכרת אותו מחזיר לי את כתה"י של 'בכפיפה אחת', בהצהרה ש"מה זה פה. האם את חושבת שתיאור של מרץ 1984 כל הניגודים האלה משתלבים זה בזה ומשלימים זה את זה, רק אנחנו - מחוץ לבית-צורמים כדו- סוננס . .לפנות ערב רוח המערב הקלילה של שעות הבוקר שינתה כיוון ועוצמת , ולעת צהרים התרומם מן הים רקיע אפור ודחוס והחל לטפס ולהתקמר מעלינו מפאת דרום-מערב. ראשונה נעלמו מן העיר ספינות הענק של הצי השישי, שבצלליותיהן הבחנו עד עתה סמוך לאופק . אחר-כן התגברה הרוח ועצמנו עינינו כדי סדק צר ועטינו כובעים ושכמיות ונעקצנו בפנינו על-ידי ~רעות-גשם ראשונות. השדרה מתחתינו וסעיפיה התנצלו את הולכיהן וגשם כבד ומלוכסן שטף את העיר התחתית ושעט ברחובות המטפסים מזרחה והעפיל עימם בגבעות (הלאה מהן . לפנות ערב . הגשם חלף הלן לו , ומבעד פצעי הענן בדרום-מערב ליטפו את הים אלומות שמש בודדות. קר . אין עוד מה לעשות כאן. הגיעה השעה לשוב הביתה .• •9 זמנים חדשים' זמירות חדשות התפקיד של לשמש סיפור על אין האנשים עובדים את הארץי וכיצד הם עומדים בכן . כי אם להיפר : זה יהיה סיפור על אין הארץ עובדת את האנשים האלה, וכיצד היא, הארץ, עומדת בכן . לטוב או לרע, זה היה אז ההבדל העיקרי, נדמה לי . כן או אחרת, כאמורי שעתה-היפה של כתיבה נוסח ידור-המדינתי ותו לא, כבר עברה, אני סבורה . ולא רק מפני שבינתיים גם היא יצאה לגמרי מן הכוח אל הפועל, לפחות לפי-שעה, והתמסדה. לא רק משום כ,ן כי אם בעיקר משום שהזמנים, שתשובה להם היה המבט המוסב אל הפרטיקולרי' הם עברו . מה שאני מדברת בו הוא עדייו בסך-הכול לא יותר מאקלים וזירמי-מצולה, ולדברים עוד אין שם . למשל, נדמה שעור ישן י עור מת שהצמחנו עלינו איש אישי כשריון שהלן והתעבה - העור הזה הולן ונקרע, אולי בברוטליות, אבל העיקר הוא שהוא חושף תחתיו עור חדש , חיי עדייו דק מאוד ופגיע. פתאום מחדש לכל אחד נעשה א - יכפת לברר בדברים שעד לפני זמן לא רב הנורמה של הנאורים חיתה להסב מהם עיניים . זאת היא רגישות חדשה, חיה . אחת האינדיקציות לה , ורק אחת מהן, ואפילו די חיצונית, היא בכך שמקיר אל קיר לאנשים צעירים מלים כמו מעורבות או ציונות וכרי, לא רק שחדלו להיות מלים לא-מנומסות , כי אם הפכו להיות דברים שמעבר למלים , דברים שכרוכים בעשייה אישית . השאלה אם לרדת או להישאר בארץ, עד לפני זמן קצר , למשל . וכן הלאה. אני יודעת שאינני מגלה שום אמריקה , כשאני מציינת את כל זה . ואני עושה זאת רק על-מנת לחזור ולהזכיר, חלוקה לתקופות נקבעת על-פי ההתייחסות שלן למציאות ולמקומן בה . אם ידור-בארץי היה תיזה, וידור-המדינה• אנטי-תיזה לו , אולי אנו על סף תקופה של איזו סינתיזה מפתיעה , שתשתמש בשתיהן כבבסיס-המראה י גם תגיע, בדרכים רעננות משלה י אל עורקי-מחצבים חדשים . אבל קודם-כול, תניח לנפשם את הדחלילים • ~תי ןמלבנו ש' יעקב .תצפית ממרומיו של בנייר זה בן שתים עשרה הקומות העיר כמו פרושה לרגלינו . אותו גודש דחוס של בתי-חמר-ואבן וצריפים ובקתות וכ?וצא באלה מבנים שונים ומשונים , ש~ער קר o של אנטנות טלביזיה מצ 9ר o מעליו , והוא ספק עיר עתיקה ספק שבבים ומיני פסולת של עיר-מסחר מודרנית, אלא שהפעם מצוי הוא בעיבורה של העיר דווקא, גלעינה - גודש זה שכיעורו וניוונ i יופיו מפורקד לו כעיר מניפת סחף ומה לנו , הצופים, למן כביש החוף ובית-העולם שלצידו ועד לקו המים, שגושי בטון מאור:;ןעי-רגליים מפוזרים לאורכו כשריון קשקשים, מגן לקז;כבה בפני סערות הים . בוקר של אמצע ינואר עכשיו ועינינו דומעות ברוח המשתוללת, ובעוד אלה מבינינו עומדים על משמרתם ובולשים מטה בספוני-הרחוב וסאון- האדם שבו, מוליכים אנו, הנותרים, את מבטינו סביב-סביב : צפונה לאורן המפרץ עד לנחש המכוניות שראשיתו במחסום וסופו אי-שם מחוץ לטווח העין, משם - כשהים בגבנו - אל שיפולי הגבעות על בתי הקומות המודרניים שקצר מצעם מהמשתרע, גבעה מעל לגבעה, וכולן מטפסות אל מזרח השמש , ועינינו אורות בה ופונות מעט-מעט ימינה אל עבר הפרברי שבהמשכו מחנה הפליטים ואחריו הפרדסים ומטעי הבננות וערוץ הנהר והלאה ממנו הרחק- הרחק הבית שבקצה המילואים . .יום השישי בוקר , יום השישי , ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. המואזינים - ספרות העוסקת בסבכי הפשט של "פה שלם של הרב-מערכת הספרותית, זהו כמובן אוצר בלום. בארץ חמדת אבות" וגו', לעומת הגזעים והצמרות שמצמיחה קרקעה של ארץ אבות מנקודת ראותו של קורא בדרגות התמצאות שונות , אחד מהישגיו המרשימים של בתחום היצירה האנטי-ז'אנריה (כרכר , עגנון> שהפרדוכסים והספקות , ברמות תפיסת הספר הוא' לדעתי ' במימוש - הן בלשון המחקר הספרותי והן בלשון סיפור הפרובלמטיקה' מתגלמים כה גם כפריצת הדרך הסגנונית, כאסתטיקה ובפואטיקה העובדות עצמן - הגישה הדיאלקטית, שבמסגרתה נתפסת הספרות כמכילה את האישית. ברמות גילומן והגשמתן של המורכבויות . והנכצרויות . התולדות והתולדות - כמחולליה ומכיליה גם יחד של הסיפורת . שוב ושוב, בדרכים ובאמצעים לרוב, מזומנות התשובות-הדוגמאות, אם אפשר להתבטא כך' אי אפשר שלא להתייחס לספר זה כדחילו ורחימו, מתוך יראת כנוד בפני אוצר בלום באשר לריבוי הדרכים האופנים, הגלויים והסמויים, שבהם משקפת הספרות את של ידע ומידע מפורט, הערוך מתוך כסיון סינתזה בין הזמן י נסיבות העבר ה מורשתי "ק רביה" של ההיסטוריה , האסתטיקה את נפתלות הכרוניקה ונשמתה , המוצר וההווה ההיסטורי, הייחוד האינדיבידואלי וה"הצלחה" או ה " כישלון" כמונחים ה"מוגמר" והגלוי-לעין של סיפור-כפשוטו, לכאורה, - את התהליכים שבעומק . אלה . זהו , מצד אחד, ספר קשוב לכל פרט נושאי וסגנוני שבתוכן וכצורה . ועם זאת בהקשר זה נהניתי הכאה רבה במיוחד מקריאת ניתוחי הי צירות השונות המתקשרים מכלול יצירה היסטוריוגרפית המודדת זרמים ומהלכים , תפיסות ועמדות בספרות תמיד א ל החיים ובעיותיהם , אל מערכות הניגודים הספציפיים שהם מכילים ואל גם על רקע זרמים כספרות העולם - והמקנה רושם שאינה משאירה שום פרט "ל א ההרס ה פנימי האורב לפתח כל אחד מן הפתרונות - במונחי המחיר הממומש מכוסה" . לפנינו עבודה עשירה כתכניה וכרוחה, יסודית , הנמנעת מעמדות של שיפוט ועם זאת, אינה נסוגה מביטוי תפיסות והערכות מחייבות ומנומקות . אי נקיטת עמדות מוצהרות והערכות שיפוטיות חד-משמעויות היא כעיני חלק מקסמו גרשון שקד : הסיפורת העברית -1880 1980, כרן ב ' הוצ 1 הקבוץ ח מאוחד - בית הוצאה כתר ואמינותו של הספ ר, הגורם לקורא לחוות תוך כדי מסירת הדברים את האלטרנטיבות תשמ"ג ,455 עמ' . עתון וו' מס' 51 34 השונות והרכות, המתגלמות כגורלותיהם של גיבורי הספרים השונים. לא רק כמונחי פרטי העלילות וחמרי המצאי של הסופרים. ואף כמגמת ההוראה-ההסבר, המסכה ה"לגיטימיות" שלהם מנקודת ראות ספרותית-אמנותית, אלא כמונחי הכורח את הקשב לדרכי קריאה ועיון כיצירות. ההיסטורי שלהן . פן אחר הוא החשיכה הדיאלקטית, שכמסגרתה, לשם דוגמה, לקונצפציה הבסיסית הזאת יש ביטוי גם בז;נכנה הספר. כרך זה עוסק כסיפורת ה"זאנריות" של סמילנסקי. או להבדיל נסיובו של כורלא, למשל, הווה לחלק מן הארץ-ישראלית בשליש הראשון של המאה . חלקו הראשון (הפרק השביעי ה"אנטי-ז'אנריות" של עגנון' ולו כמונחי הטרמינולוגיה הדיכוטומית לכאורה, אך בטרילוגיה) דן ביצירותיהם של ראשוני המספרים הארץ-ישראליים' ובהם אלה הדיאלקטית מיסודה, המודעת גם לאזורי הביניים. הקורא למד על ז;נרקם יחסי המהגרים זה-מקרוב-כאו , שתמימותם היא זו של "המהגר-העולה, המביט אל הגומלין הסמויים הפועלים כתוך הרב-מערכת הספרותית, שכחלקם קשורים מולדתו החדשה בדחילו וכרחימו של מבקש להכות שורש כארץ אבות" 'ע( 68(, כהשפעות שכין סופרים, וכהמשך כחיי הספרות, כולל כתכי העת ומדיניות הוצאות וספרותם ז'אנריה, נאיכית-ריאליסטית, (סמילנסקי, פוחצ'בסקי. ולפי דרכם גם צמח, הספרים, וכקשרי הגומלין וקרי הדמיון שכין הסופרים 'ע( 68, למשל) או בינם לכין לואידור ווליקנסקי), לעומת שמי, בורלא וחורגין. ילידי הארץ. שניים מהם בני עדות קהלם, ועוד. גם כתחומי החלוקה המרכזית לסופרים ז'אנריים 'ע( 36( ואנטי- המזרח, שבאישיותם וכיצירתם הם תבנית-נוף-מולדתם, ויצירתם משמשת ביטוי ז'אנריים לסוגיהם, הנכס העיקרי של הדיון הוא כהצגתם וכאופן שיוכם של לעימות הסופר ה "יליד" עם המערב ותרבותו . הפרק השמיני מוקדש כולו ליצירת ההיבטים הספציפיים השונים שהעסיקו סופרים שונים. ש"י עגנון' והפרק התשיעי לספרות הארץ-ישראלית כתקופה שכין שתי מלחמות העולם, כאשר הציר המרכזי של היצירה (והחיים) הוא כהתמודדות ה"אדם הישן" איכויותיו של ספר זה כאות לידי ביטוי כתפיסה' כז;נכנה וכאופן הטיפול כחומר . עם העולם החדש שהוא מקים במו ידיו, וכר גלי העליה, יחסי יהודים-ערכים, מפעל "ה'התחייכות' שיש לסופר ככרוניסטן ולכרוניסטן כסופר היא שקובעת כמידה רכה ההתיישבות והנורמה החלוצית במישור האידיאה וההגשמה, על השאלות המדוכות את גורלו של הסופר" 'ע( 318(- אם יש כספר תפיסה מלכדת ומגובשת, המעניקה שמעמידה המציאות החדשה הזאת תוך כדי היווצרותה . היוצרים הישראליים בני להיסטוריוגרפיה של הספרות את משקלה ההיסטוריוסופי - דומני כי זו היא הדור הזה - דור הנינים בין עגנון לדור המדינה - זרחי, הר-אבן. המאירי, אריכא. התפיסה התשתיתית, אך כמוכן לא כפשוטה. שכן כמות שהיא, כספר זה, ממנה יערי' שנהר ויהושע כר-יוסף - מוצגים כמי שיצרו ספרות ז'אנריה כעיקרה' נגזרות הקטגוריות האסתטיות, אמות המידה השונות של קביעת מערכת היחסים מתוכנתת על-פי קני-מידה המבוססים על הערכים החברתיים האידיאולוגיים של וההשפעות שכין הספרות והחיים, וכין סופרים מסוימים לאחרים. כרוחה של תביעה תנועת העבודה, וחשיבותה של חטיבת סיפורת זאת מוערכת בעיקר כ"תופעה זאת נמדדת הספרות המכונה "ז'אנריה" כיחסה לסיפורת הקרויה "אנטי-ז'אנריה" היסטורית תרבותית", שחשיבותה בתחום זה "גדולה יותר מחשיבותה האמנותית" - ומותר אולי להכין את החלוקה כין הספרות לכרוניקה כמתייחסת לאופן'ע( 352(- מה שעומד כניגוד להתרחשויות כשירה. הנאמנות למציאות, לאופן עיצובה כיצירה, כאשר אופן זה גוזר גם ערכים אסתטיים- הסמיכות של עגנון לסופרים הז'אנריים שלפניו ואחריו, מבחינת הרצף (אף כי מדרכו אמנותיים : "גיבורי הספרות האנטי-ז'אנריה אינם מנסים לדבר כשמן של כעניין כמעט-טכני כעצם), עשויה במוכן זה להעניק לקורא-מן-השורה מושג ביחס אידאולוגיות רמות, כשם שיוצריהם אינם מייפים את ההורי ואביזריה ו' אלא חושפים למיפוי של דרכי ספרות וסופרים כמונחי המעבר מספרות (מעולם-תודעה) את גיבוריהם כריאליזם אכזרי ... מבית מדרשו של נדנד ... שעושה את כתיבתם שמקורותיה וראשיתה ב-"שם" הרחוק-קרוב, וקרקעה כאן. לספרות שגזעה מהימנה ... (כעוד) לחלק מן · הסופרים הז'אנריים ... ערך פולקלורי ודוקומנטרי ושורשיה הם בארץ-ישראל . וכגן הזה מזוהים, כידוע, צמחים שונים -פרחים, כלכד' מעין עדות סלקטיבית מאד על הלכי רוחה של התקופה ועל המעשיים שיחים ועצים ואילן-ע~ . ף. אף על פי כן. גם עגנון וגם סופרי דור המעבר, כקודמיהם, ה"היסטוריים" שנרתחשו כה, ואילו למרבית הסופרים האנטי-ז'אנריים ערך ספרותי יהיו לאבותיה הרוחניים של ספרות דור המדינה, אלא שהא:;גהות, כשהמדובר בעולם ממשי" 'ע( 153(. התודעה והיצירה האמנותית, היא לעולם מורכבת ודרכיה, כידוע, רחוקות מן הפשט . אלמנט נוסף הקשור כתפיסה המנחה בספר, כפי שהיא מצטיירת כעיני, הוא כצרוף הפרק הדן כעגנון מעמת את יצירתו עם מקורות היניקה במסורת העברית ובתרבות התמונה השלמה מחלקיה המרכזיים. המשניים, הצדדיים והשוליים, ובהתהוותה והספרות העולמית, וכן עם מכקריו ומפרשיו. הדיון משלב מעקב דיאכרוני עם כאן על הקרקע הארץ-ישראלית ("ואכן' הקשר אל המקום הוא החידוש הגדול של מוקדי תיאור סינכרוני, ומציג את התזות השונות, כלומר יש כר גם תיעוד של רשות הספרות הזו" - נאמר נע' 23(- ת:וך כדי עירוי תמידי של חלקי ה"שם" הרחוק. המחקר וממצאיה' תוך הצגת תפיסתו המסכמת של שקד.הגורסתאת הדיכוי :"סגנונו המתקיימים כתודעה כנופים מנטאליים, שעוכרים תהליכי טרנספורמציה של עגנון עשוי למלא תפקידים הרבה", כאשר אחדותו היא כ"תפקידר להביא לידי (הדוגמאות רבות ונוגעות כמעט לכל אחד מן הסופרים, למשל, ע' 305 או 333(. כל 'התגברות' הראייה על הרגש, מתוך התכוננות אירונית ומרוחקת" 'ע( 187(, החומרים החודרים אל הסיפורת העברית מארבע כנפות תבל הופכים במידה זו או ובמסגרת פואטיקה ואסתטיקה, כידוע, אידירסינקרטית. אחרת - על פי שיעור קומתו של היוצר כאסתטיקן אנטי-ז'אנרי או כ"ראליסטן" ולכסוף. הערות מספר באשר לאופן הטיפול כחומר, ושיטת הצגת הדברים כפני ז'אנרי (כלשון המינוח של שקד) לחלק המתועד במסגרת היסטוריוגרפיה זאת כזכות הקורא. למרות הסירכול המסוים שכאופן מימושה של הפונקציה המתעדת, ולמרות הצגת החמרים כחלק ממכלול הסינתזה כיניהם לבין תהליכי התגשמותו של החזון שהיא נמצאת לא אחת בעוכרי המגמה ההיסטוריוסופית (כמובן זה שריבוי הפרטים הציוני . במסגרת קונצפטואלית זאת וכזאת - הרי לכל מה שהיה ונוצר יש ערך יחסי מעיק לפרקים ומכביד על הקשב לעיקרי הרצף המושגי), יש כה הישג מצד עצמה, ידוע, או כמלים אחרות, ה"מרכז" וה"שוליים" זקוקים זה לזה לעצם קיומם כמרכז בהיותה בעלת ערך רב גם מבחינת המעקב אחר התפתחותו הפנימית של כל סופר ושוליים' או נתח ומי הביניים . וסופר (ראה, למשל, ע' 122- על התפתחותו של אריאלי-אורלוף). זאת ועוד . היענות מסוקרנת כמיוחד מעורר בקורא אופן הטיפול כסופרים הלא-מרכזיים, תוך הבאתן של תמציות עלילותיהן של היצירות, - למרות ההכבדה על רציפות הקשב החלת אמות המידה של שיפוט אסתטי והיסטוריוגרפי בקביעת מיקומו וחלקו של כל לחוט מרכיל קרנצפטראלי, היא מצד אחר פן מרתק המעניק למישזר ספציפיות, אחד מהם ברב-המערכת הספרותית ; השכר הוא כפול : הן בהתוודעות לסופר ייחוד ואמינות, ומעל לכל טעם של אורגניזם חי . כך מוצא עצמו הקורא למד על הספציפי, עולמו, תפיסתו ונסיובו המסויים, בגבולות הז'אנר שלו ובמונחיו, והן החלוקה הקונצפטואלית הבסיסית. אך גם למד, לעתים עד לפרטי-הפרטים, על לחלקו' המאופיין והמזוהה' בכלל האורגניזם הספרותי . עושרה של יריעה המכילה את ריבוי הפנים וממילא את ריבוי הסתירות והסכיכויות. כך הופך הקורא לחלק מתהליך של מודעות ליחסיהם ההדדיים הדיאלקטיים של סיפורי העלילות הם - פשוטו כמשמעו - מטעני חיים ובסיון אנושי' המשקפים "מרכז" ו"שוליים". גישתו המהפכנית של עגנון. למשל, כתחום הלשון והצורה, את חומר הגלם ההיסטורי האותנטי מבעד לפריזמה של המיכדה. שפרק מרכזי ומקיף מוקדש ליצירתו, היא, על-פי השקפת שקד, כמיזוג הז'אנר . דרכו של שקד היא בשילוב כין עולמה הייחודי של מונוגראפיה כמיקרוקוסמוס לכין לאנטי-ז'אנר 'ע( 161(, וכמיזוג כין הספרות והתרבות היהודית לזו האירופית 'ע( הרשות הרחבה של ההיסטוריוגרפיה כמאקרוקוסמוס. הספר נשלט כראייה 164(, ואילו יצירת קמחי' למשל' אשר "נזקק לחומרים דוקומנטאריים רכים' התפתחותית, שבמסגרתה נקבע מקומו של כל אחד מן היוצרים ברצף . (ראה כאחת כמקשרים בין האינטריגות השונות לבין העלילה הציונית" 'ע( 136 ),הגם ש"החומר הדוגמאות עמ' 304303-(. ההיסטורי משמש מקור לסיפור של ממש ולא רק מצע לשיר-הלל או לתעודת במציאות הפלורליסטית, שבה אנו חיים, מופגזים ב"תיזות" קצרות ומכריקות, הכשר" ,)םש( נתפסת כ"תופעה טרום עגנונית" 'ע( 138(, כאשר ייחודו הוא ככך ענייניות והחלטיות, כנוסח "מאה מילים על", ההופכות לחלק מעולמנו הנפשי ש"הכיא מיפיפיותו של יפת לאהלי שם בנסותו לכתוב רומנים אירופיים כעזרת והמבט אלי' נתון הקורא בכרך ב' לא רק לרושמה המפעים של כמות המידע על מרכיבים יהודיים וארץ-ישראליים" 'ע( 138(. קורותיה ותכניה של הסיפורת העברית כשליש הראשון של המאה, אלא לכוחה אלמנט נוסף. הנגזר מתפיסתו של שקד. קשור כקריטריון האסתטי עצמו. אף הוא, ולתוקפה של התפיסה הדיאלקטית, שכה נשלט הדיון בסוגיות השונות ובהקשרן אל כמו מקומו ומיקומו הספציפי של כל אחד מן היוצרים נקבע מכוח הקורלציה בין המיכלול : ספרותו של עם - כמכילה את תולדותיו כעומק ובנאמנות, וזאת הך היצירה הבדיונית לבין המציאות ה"היסטורית", - קורלציה שהיא, כידוע, אופן מבחינת הכיסוי המלא של פרטי התמטיקה והמוטיבים, והן מבחינת אופן העיגון של תודעה ומודעות, דרך של אינטרפרטציה והתייחסות. לפיכך אנו למדים , כי רב שלהם, הן ביחס לקהל היעד כן זמנו של הסופר' תוך כדי דיון וקישור עם מקורות כאשר, "התקרבו ללב לכו של המתח הפנימי של התקופה, ולא ניסו לעקוף כדי להלל השאיבה שלו מפנים ומחוץ' והן הקשרם כתמונה חכוללת, המצטיירת בפרספקטיבה ולשבח, ידעו (סופרים) הישגים מקוריים ומעניינים, כל אחד לפי דרכו ולפי שיטתו"כת-ימינו . • 'ע( 338(. הדיון ככל שלביו ורבדיו נסמך איפוא אל הרקע ההיסטורי כ~ז;וגה. גם אם פריצת הדרך כתחום הספרותי האסתטי נעשית בדרכים מורכבות, חלקן ישירות, אחרות הפניות או פרדוכסאליות. צד נוסף קשור בהצגת כל אחד מן הסופרים כאופן שכר נתקבל כזמנו, על רקע הציפיות והנורמות של ימיו, וגם בפרספקטיבה ארוכת הטווח, ההיסטוריוגרפית, חגיגת uת iןוו הקובעת מערכת נורמטיבית אחרת, בהועידה תפקיד שונה וספציפי לאלמנטים השונים, (כמו, למשל, הערך המז:י~ד ; גילום ההשפעות הקודמות והמאוחרות ; המאחזים השונים של חמרי הבניה של המציאויות שביצירות הספרות, וכיו"כ. בית לסין - המרתף העליון כאחת הדוגמאות ראה ע 338 1, בדיון על יצירת שנהר). המאמץ - וההצלחה שכספר זה - קביעת מקומו הספציפי של כל יוצר, עכורת יום ה' 22.3.84 שעה 21.00 המיפוי המדויקת - היא לדעתי אחד מהישגיו הגדולים, וזאת בכל המגמות המובלעות ככתיבתו של שקד 'הן זו ההיסטוריוגרפית, שברמת ההשקפות והתפיסות כניסה חופשית המנחות, והן במגמת הביקורת הספרותית הטקסטואלית, כמו גם כמגמת התיעוד של מרץ 1984 35 מריבוע למכחו שישבו למכ רשת קן ארפ תל-אביב דן השרון בו יטוב וב רשת השיווק הגדולה בארץ. 105 סופרמרקטים מחדרה עד תאיל ~ ~ ~ ~ סיפור ההסעה בשלוש האוויר מריח לי מוזר . המיצים והזיעה חסרים לי למשך כמה זמן . בערן עד ארבע . מה שלומן היום . עייפה קצת הבוקר? רואים . את מהעיר? תגידי כמה אחים אתם . הס שואלים הרבה . אני עונה בכן ולא עם הראש וזה יוצא מצחיק כי הס צריכים לנסח טוב אתה שאלה . קודם למשל הס שואלים בת כמה את ואז נזכרים שאני לא יכולה לענות ומתחילים לנחש. עשרים ואחת? עשרים? לא נראית. בהרבה יותר נחמד בעבודה בזמן האחרון . המשמרות רצות. כי יש עם מי לדבר .האמת היא שאף פעם לא אמרו לנו שאסור לדבר איתם .לא אמרו לי שאסורלסובב את הגב, לא אמרו שאסור לזוז או לעשן, רק אמרו להשגיח . אני מרשה לעצמי מאחורי הגב להוסיף מלבד הכן והלא גם פהושם פרצופים קטנים שמסבירים יותר כמו נמאס או מצחיק וכאלה . לפעמים אני גס מסובבת יותר את הראש . כמעט עד לגמרי . אני יכולה לראות יותר את הקיוסק . דווקא לא עלוב כמו שחשבתי . סוחבים שםכל מיני דברים ונכנסים הרבה לבקר מהסביבה. הס יושבים ומתלחשים אבל לא נ ראה לי שיש כאן משהו מסריח . אס משהו פה לא בסדר זה המדינה . גס קצת כסף, הם הסבירו לי' וגס מה זה לעמוד בשמש כל היום בלי הפסקה . טל רובינשטייו אני בלי בעיות מסתכלת בתיקים . הכל רשום . לא אכפת לי להציץ . בסך הכל רוצים לדעת איפה עומדות הבנות ומתי . ומה כתוב עליהם . למה שאני אהיה בסדר אס לא דואגים לי אפילו לסיגריה . השוק צבעוני יותר בסתיו . הס הבטיחו לי שזה עודכלום . הרבה ריחות של תבלינים, בגדים משומשים, מפות . הכלי נחושת זה זיוף אין כאןב בוקר השוק שקט . בצהריים מתחיל הרעש והדוחק . עתיקות. טבעות וצמידים שתיירים אוהבים, מרוויחים רק מתיירים , תמונות לקראת . דתיות ותחרה הערב הוא נרגע . אני עומדת ליד קיוסק של מיצים וסיגריות. לא כתוב עליהם שהם מוכרים למרכז . הס חשודים בזה שהס חלק מה ארגון של בדיוק . ברווח בין הקיוסק והמפעל רהיטים . אני צריכה לעמוד ישר ההברחות והפריצות בכל העיר . ולהשגיח . לכובע אסור ליפול והחצאית צריכה להיות מגוהצת . כבר אין הוכחות אבל יש מלשינים . העתקתי אתהשמות מוקדם בבוקר החום מעיק מאוד . אסור לי לזוז במשך שמונה השעות של המשמרת שלהס ואין הזקן שמח. בדוכנים יש דברים נחמדים. בנות בכל הגי לים באות ולא אכפת לי הכאבים ברגליים רק לא נעים שהזיעה נוזלת ואי אפשר לנגב . אנשים כשנגמר הקיץ בזוגות לחפש תכשיטים או קישוטים לחדר או שמלות רקומות . גסמסתכלים . חושבת לקנות משהו ששמתי עליו עיר .ארנק קטן מחרוזים . נחמד להתרווח בכסא , לשתות ברנדי, ועוד לקבל על זה קצת כסף השוק הזה מועד לפורענות . כדי להשגיח על העבריינים המלוכלכים האלה אני . הסעה חינם .• מזיזה את העיניים . אני יכולה לראות כלמה שלפני או בצדדים אבל אחורה לקיוסק או למפעל לא . במפעל שקט . רק מכונות . אבל את המוכרים בקיוסק אני יכולה לשמוע צוחקים ומקללים . יורקים , עושים קנ~קים עם האצבעות של הידיים, מושכים באף, מפהקים בקול ומפצחים. הריח שלהס מגעיל. את התפקיד הזה קיבלתי אחרי שני ראיונות, ארבעה מבחנים בכתב וקורס של שלושה שבועות . הבנות היו נחמדות, היינו שמונה בחדר . כבר יותר מחודש אני 12 ~11 תיזות על הסיפורת שלנו באותו מקום אבל ככה אני מכירה את הסביבה יותר טוב ויודעת עם מי יש לי עסק. אני מזהה את האנשיםכבר לפי ההליכה או הקול או הריח.הטיפוסיםקבועים.ככה את הפואטיקה של יורם קניוק . קיצורו של דבר, קשה להבין את הפואטיקות זה בכל שוק . כולם פושעים . ואני רק צריכה לגלות מה הס מבשלים . הס מתכנניםהפארטיקולאריות , החורגות ממיפויי-מיקרו אמינים, בלי מודל הזרמים המרכזיים לפגוע במדינה והס מתעסקים עם כסף שחור ויש להס סכינים ועוד נשק . אומרים בסיפורת העולמית . אפשר, כמובן, להוסיף. כי לפחות ככל שמדובר ביצירות-מופת, שאולי זה אירגון שלם בדיוק כמו האירגון שלנו . רק אצלם הכל הולן באיומים הבנת המחווה הסמאנטי המרכזי, המגולם בפואטיקה הבסיסית של יוצר מסוים, ובגניבות ובדרכים מפוקפקות . הס באמת נראים עבריינים . מכוערים ומלוכלכים . מובילה אל הכללה אינדוקטיבית הדרגתית של נוסחים, שהם מעין מאקרן-כל ו;נלה שלהס שקר . אבל בי הס לא יעיזו לפגוע כי אם הס פוגעים בי אז יש להס עסקשבמאקרו-מיפוי . עם המדינה . 11. ומכיוון שבאינדוקציה עסקינן י כלומר בהכללה של תופעות כאשר מעמד- הימים דומים . ההסעה מביאה אותנו בשבע . עדייו לא כל כן חס ואיו עוד תיירים . הבכורה ניתן לתופעות עצמן. אומר משהו על התעייפות החומר והצורה בשלושת הס מגיעים בעשר . עד שלוש בצהריים אני עומדת באותו מקום . אני צריכה לדווח נוסחי-הסיפורת ועל הפערים הכרונולוגיים בספרות העברית לעומת ספרות בעולם . למרכז אס רואה משהו חשוד . יש המון דברים חשודים אבל לא נעים לדווח על כל הסתודדות או כל משאית שנכנסת . פה בשוק הימים דומים . אם כן י ראשית, העימות בין שלושת הנוסחים העיקריים הנ"ל הוא ביסודו תולדת לפעמים קורה שאני מפחדת מכמה ביריונים שמסתובבים פה. אבל אני לא מראה. הרבע הראשון' או לכל היותר' המחצית הראשונה י של המאה שלנו . בימינו מורגש ככה למדנו בקורס . להמשיד לעמוד עד שיחשבו שאתפסל . פעם קרה לי שמישהו שם בהם מיצוי מסוים, ובולטים מאוד ניסויים שב"שידוך" ביניהם ובטיפוח מסורותאת התיק שלו על הרגליים שלי . או שהוא לא ש "ס לב אלי או שהוא לא ראה שאני בן אלגאנטיות צדדיות מסוימות, כגון זו המובילה מנאבוקוב עד ד .מ . תומאס ולחלק אדם . הקורס היה מצוין . מענייו וגס חוויה. רחוק מהבית, היכרתי הרבה בנות שלא מהסיפורת האמריקנית של העשורים האחרונים. כדוגמה קלאסית למיז וג בין היכרתי קודם ואוכל טוב . ריאליזם חברתי לפאנטאסיה בארוקית או סוריאלית עשויים לשמש ספריהם של פתאום מדברים אלי מאחורי הגב . אני יודעת שזה ההוא עם הקול הדק לפי הסחיבה גראס ומארקס, וסימפטומאטי הוא שדווקא מיזוג-הנוסחים שבכתיבתם ברא רעננות של הרגליים . אני יודעת שהוא מדבר אלי כי הוא משנה את הקול ואת הקצב. הוא לעומת העייפות של הסיפורת בכללה . מאוד בולטת גם ספציאליזציה, התמקצעות , אובזר , את, איד קוראים לן ? אסור לנו לדבר עם הפושעים . לא oo לן ? את לא כמיסגרת להמשך של אחדים מהנוסחים הנ"ל בימינו. כך, למשל, הרומאן החדש, מתבשלת? לא עונה לא צריך. בואי רק תזוזי שני צעדים ואת ב~ל של הגגון שלנו . איזה עקשנית זאת . ועוד יותר סולרס, בצרפת הביאו לידי מיקצוע והקצעה יתירים את נוסח זרם- לקח לי יומיים לזוז צעד ועוד שבוע לזוז את הצעד השני . אחרי יום זזתי עוד חצי צעד התודעה, אף כי לרוב בשטחיות לעומת ג'ויס, פרוסט, פרקנו ווירג'יניה ודלף. כדי להיות עוד יותר בצל . לא על הקו . נעים. אני עומדת ישר, זקופה ומתוחה כמו 12. מכל מקום' אם אפילו שלושת נוסחי-האב העיקריים נתונים כיום במצב של שצריך' רק שיניתי את המקום . עכשיו אני יותר עיונית בשגיל לתפוס עבירות אבל מיצויי וטעונים בפועל מיזוג של תירכובות אלכימיות שונות ביניהם, וכן השלמה הקולות והריחות שלהס מפריעים יותר . אני מסתכלת לאנשים בסלים . מה הס על-ידי אכספרימנטים טכסטואליים חדשים, קל-וחומר שאין שחר לקריאותסוחבים . אם בא אוטו מה מורידים ממנו . או מה מעמיסים . אס יש התקהלות או שמרניות לחזור ולהתבצר באחד מהם . כיחוד הקריאה לחזור אל ריאליזם פוליטי להפך. פתאום נורא שקט . זה גס חשוד. האנשים מהקיוסק חשודים בעיני. יכול אצלנו, מובילה להופעת מיקרו-ז'דאנובים ו"אוכמנים" פעוטים בשנות-השמונים. להיות שהם פושעים רציניים אבל קשה לי לדעת אס אני עומדת עם הגב. זהו פוזיטיביזם פוליטי עקר, המעמיד פאראדיגמה פוליטית האהודה עלי (של הציעו לי לשבת . הסכמתי . יש להם שם שרפרפים מעץ קטנים וכנראה היה להס אחד "שלום עכשיו") כמו פיל מסורבל בלב הבעיתיות האסתטית והסמאנטית המורכבת. מיותר . הס פשוט שמו אותו לידי וההוא המגמגם אמר בשבילן . אני מכירה אותו התוצאה של מיקרו-ז'דאנוביות זו, שכמובן מסוכנת ממנה היא השאיפה הלאומנית טוב כי הוא יוצא הרבה מהקיוסק, עובר לפגי מסתכל . חשבתי אם לשבת או לא . של הימין והקלריקאלים להכפיף להם את הספרות והתרבות, הם רומאנים בנוסח בסוף חשבתי שאם הרגליים לא יכאבו אני אתרכז יותר בדיבורים שיש מאחורה. אם אני מוצאת חן בעיניהם יהיה לי יותר קל לך~ל . בקורס אמרו שאסור להתקרב "מיני-עמוס-עוז", "מיני-א.ב. יהושע", ואף כנוסח "מיני-יצחק-בן-נר", שכהם גולת-הכותרת היא עוד פעם האנאלוגיה השחוקה בין מתחים נופיים למתחים אל האנשים האלה אבל זה לא נקראלהתקרב. לא מחליפה איתם ו;נלה כמו בחוקים . אפילו לא ממש ראיתי אותם . זה תלוי בהס, אס הםעוברים לפני. ואס ראיתי אז לא נפשיים, ובינם לבין מתחים פוליטיים, וכן שיחות עם זקנים ערביים וצעירים -מגוש ברור כמו שרואים שאפשר לזכור . בקורס אמרו לשמור מרחק אבל שמו אותי מאוד אמונים, וכר', שטובות ונבונות מהן מצויות בכל כתבה בעיתונות היומית והשבועית . מאוד קרוב אז אני לא מסתכלת . המגמגם הוא גבוה עם פיקה בולטת ושיער בהיר' אכן. רק ניתוק חטיבות מהסיפורת העברית וחלק מההוגים בענייניה מכיוונים שונים המצפצף לא גבוה לא נמוך , רגיל, הולן עם כובע, יש אחד ~קן-~ו;;נן ויש נער . של יצירה בעולם מסביר מוזרות זו. בקורס למדנו שני דברים . שאנחנו נציגות, הכוונה, לעשות רושם מכובד . ושהמטרה קיצורו-של-דבר, הטפה לחזרה לריאליזם פוליטי מביאה לרדידות ולאי-עמידה שלנו היא להשגיח , כלומר להיות על המשמר , הכוונה , לדיווחים . זה שהס הציעו לי בתחרות עם ~דיה אחרים . לעומת-זאת ניסויים צורניים ותוכניים על סמך המודליםלשבת באמת בהתחלה זה היה נראה לי חשוד ולא ידעתי אם לדווח או לא. אולי זה הגדולים של שלושת הנוסחים והמיזוג ביניהם, שבצידם קיימים גם ניסיונות-חידוש הוכחה שהם לא בסדר . אבל כשהס הציעו לי מים בפעם הראשונה חשבתי אולי הס כנים, מובילים לפחות לסיכוי של רעננות בסיפורת ולפלוראליזם, שבמיסגרתו נשמר סתם אנשים טובים שבמקרה שמו קיוסק בשוק הזה והם לא בעניינים על עולם מקום גם לריאליזם מסוכג. לדעתי י כל מי שיתבונן בפרוזאיקנים הצעירים שלנו תחתון . העבודה עכשיו בהרבה יותר נחמדה .לא מזיעה ,לאכואבות הרגליים ואפילו בשנות-השמונים (א . דורית, י . ברמה' ד . גרוסמן' א . נכות, ד . שביט ואחרים ; וכן יש לשתות . אני בטוחה שלבנות האחרות לא היה מזל כמו שלי . במקומות אחרים בשוק זה לא ככה . ביצירות יוצרים קצת יותר מבוגרים מהם, כגון ד . שיץ וי. ואונני, או רות אלמוג , כל יום מים. מעכשיו מיץ. פטל או לימונדה. קר. עכשיו אני רואה את הפרצופים והדרה לזר). יוכל לראות כי כל הגישושים והגיבושים הראשונים הללו נתונים במפה שלהס טוב . הס מקרבים את הפרצופים שלהם כשהם נותנים לי לשתות. הנער מורכבת בין הנוסחים העיקריים בסיפורת העולמית והעברית, באופן שגם את מחייו .יש לי את העבודה הכי טובה בעולם .בישיבה ועם מיץ.הפרצופיםשלהם כבר הכישרוניים שביוצרים הצעירים, ואולי דווקא אותם, מעסיקה כיחוד הבעיה של פחות מפריעים ולסירחון במילא מתרגלים אחרי יותר מחדשיים . כשאני עוזבת עם האופי הבסיסי, של מציאת הנוסח, אשר לכתיבתם. • מרץ 1984 37 סיפור - אין לכם קשרים בממשלה ? צריך לעשות משהו . אלה פחי הזבל 'שלהם והם מעבירים אותם לכאן ו מתחת לאף שלנו . אני שואל אותך : זה צודק ? - אין גבול לאלימות ! אמר גינדל .לאנשים היום אין בושה ! בערב, רכשסיפ למירה, אמרה לו : - אסור לך לריב עם שכנים. הם עלולים לחקור אותך ! אך עוד באותו ערב הוא ירד והזיז את העגלה אל עברו השני של הכביש ו דלי קר ת בית יוספוב. הוא קיווה כי בחסות החשכה לא יבחינו בו אך הם הבחינו. אות - אתה לא תיגע באשפה שלנו ! אנחנו נרסק את ע :l מותיך ! קרא יוספוב. - אם זוהי האשפה שלכם. שמרו אותה בבקשה ליד הבית שלכם ! - אשכנזי נבזה ! חכה מעט, רק יחזרו הבנים שלי ... ואכן הם חזרו' והיה דין ודברים חריף ו אך לכדי מהלומות לא הגיעו ו כי גינדל אבנר רוטנברג ידע : הוא לא נועד להחליף מהלומות ... שוב נטרפה שנתו. היה חושש לעבור ברחוב. הוא עבר להתגורר בביתה לש רגע ששם לב לכך החל גינדל מת z. רא מפני עצמו ; הוא השתדל מרק ל חשוב טובות על אנשים וללמד עליהם סנגוריה. הוא לא מירה עד יעבור .םע'!' אך במהרה חזר לפני שעבר זעמם, ושוב זכה למקלחת גילה לאיש דבר. וגם לעצמו היה אומר בקול רם : "זוהי של קללות . הוא לא השיב. יוספוב המשיך לצעוק. רדי.די צוארו התנפחו, ועיניו מלאו דם. גינדל חמק בשתיקה .. שטות ממדרגה ראשונה ; אמונה טפלה ותו לא !"אך הדבר היה שב ומציק לו. מקרה נוסף קרה, והיו חייבים לחקור בדבר. הוא לא פחד ןמ גרשון עוז חזר מאמריקה וירד לחייה של אשתו : - מספרים לי שלא היית בודדה בתקופה הזו . ראו אותך עם חברים החקירה, אלא מן העתיד, אשר כמו בסרט קולנוע, זורם בהמון נקודות אור קטנות. ועם הכותו באקרן ו נדפס עליו בזמן הווה, וכהרף עין הופך להיות לעבודה ... מירה לא ענתה. רוח קנאה עברה אותו : נחלת העבר. ותמונה חדשה תופסת את מקומו. - הסתובבת עם אנשים אחרים. הה ? יש לך שם של זונה בעיר ! - אני מזהירה אותך ! אני לא אסבול דיבורים כאלה ! אתה חושב שרק לך - אני רק רואה אותך וכבר אני מתרגז ! אמר לו זגורי . מדוע אין לך יותר יוזמה ? אין מה לעשות ? אתה יכול לרכז נתונים של כל מפעלי הסיבים. יש זכות להחזיק חברה בכפר החורש וחברה ברמת השרון ?אתה חושב שאני לעשות איזה סקר או משהו, אבל עשה משהו, למען השם ! הממשלה משלמת עיוורת-חרשת-אילמת ? גרשון סטר לה, ואחר הכה אותה על ראשה. על גבה. היא התכופפה ונסחה לך שכר - ואתה בוהה באוויר ...!? להתכנס בתוך עצמה כשבלול הבורח אל תוך ביתו ושואב את מחושיו אל תוך - אבל אני ... אני מחשב את התפלגות ... הייצור ... ענה לו גינדל ו ועוד לפני שהספיק להסביר שהוא עומד למצוא פתרון לשאלה שהעסיקה את זגורי עצמו . רק מיתרי קול אין לו לשבלול' שיספרו לנו על הרגשתו כשיד ענקים מניפה אותו, או מגף ורמסו. אך היא צרחה צריחות נואשות ; גרשון רצה הרבה זמן : התפלגות הייצור לפי ענפים, ומניעיה הכלכליים - התפרץ זגורי לחדול : מה יאמרו השכנים ובאותו רגע צלצל הטלפון . גינדל שאל אם היא בכעס, כתרנגול הודו שקראו עליו תיגר. ורק על מנת שלא לצאת מן הכלים בבית. נכנס לחדרו וטרק את הדלת; ואחר הציץ שוב. שתה כוס מים. ושוב טרק. - אולי תשוחח אתו ... אמרה לו מירה במבט נחמץ. בלא תקווה כלשהי. - מי המדבר? -גינדל ו מהעבודה . אפשר לשאול אותה משה i? היא ידעה שגינדל ניסה כמה פעמים. - זה לא יכול לחכות למחר ? - את יודעת שניסיתי כמה פ.עמים. אז למה את סתם ... גינדל חי בחשש מתמיד . בבוקר היה בא למשרד ומתמלא פחד כאשר זג ודי - יש איזו בעיה במחשבים ... אמר גינדל . אולי אשאיר מספר טלפון' והיא היה מברך בראש מורם את העובדים ב'בוקר טוב', מלא יוזמה ומרץ ו כאילו תתקשר כשתגיע ? כלו כל הדיווחים והוא איתר פרוייקטים חדשים לדווח עליהם. גם אם עבר מירה חטפה את הטלפון : היום בשלום הוא היה נעור בלילה ומתווכח עם זגורי, ויודע מה שישיב לו, - יורם. זה אתה ? בעלי חיכה אותי ! ומוכיח לו נקודה אחר נקודה, מבלי " שהלה היה מוצא עוז בנפשו לפצות פה. -מה ? (גרשון היה גבוה ממנו. שרירי יותר ...( - מה שאתה שומע. הוא טוען שאני בוגדת בו. הוא כגד בי שנתיים, אבל זה לעתים חלם כיצד הוא סוטר למנהל על לחיו, מסתובב לאחוריו ועוזב את החדר בטריקת דלת. אך לא כך היו פני הדברים מדי בוקר . גינדל. שהיה עשוי לא חשוב ! יורם ו אתה יכול לבוא הנה ? ללא חת ונחוש החלטה בלילה - היה עייף ורגוע, נוח לחשוש ופגיע יותר גינדל גרד במצחו. לבו הלם בחזקה. היא בצרה, חשב. ועליו להגן עליה. - מירה, את בטוחה ... את חושבת שזה בחכמה שאני אדחף את עצמי בבוקר. ביניכם ? ואז התחוללה התאונה. - לא, אתה צודק. אני אגמור את זה בעצמי . גרשון עלול לרצוח אותך . ומיין - המשרד כמרקחה . הטלפונים מצלצלים. העובדים עומדים. כעבור חצי שעה היא הגיעה עם מזוודה קטנה בידה : מסתובבים ומשוחחים בפנים רציניות. מאזינים לרדיו ומחכים לידיעות מבית - באתי לגור על הגג ... החולים. מירה נסעה. אך לא הרשו לה להיכנס. מצבו קשה, אמרו, אך יש תקווה. למחרת חל שיפור במצב . מירה עליזה יותר. הרופאים אומרים ... גינדל חיבק אותה והיא בכתה. אחר כך אמרה : - אני רוצה עכשיו רק דבר אחד : להרוג אותו ו ומהר !... - הרופאים לא יודעים הרבה ... אמר לה . בשבוע שלאחר מכן קיבל גרשון התקפת לב, ואושפז בבית החולים. מירה - מה פירוש לא יודעים ? הרי הרפואה מתקדמת בכל יום . באה לבקרו, אך הוא היה בחדר הטיפול הנמרץ. ולא הניחו לה להיכנס . - אינני סבור שהוא יצא מזה חי . אמר . תקופה ארוכה הוא שכב בבית החולים והיא שמרה את מיטתו . שם התיידדה - איך אתה יכול לומר דבר כזה ?! הם אומרים בפירוש שיש סיכוי !... מה' אתה נביא או משהו ? ישנם אנשי מקצוע שיודעים מה הם עושים ... הקרא עם איש כבן שישים בשם יוספוב . גם הוא חולה לב. מצבו היה הולך ורע. ובני ישבו ליד מיטתו, ותוך מספר ימים ליוו את ארונו. מירה בכתה. היא ההחליט אליו מירה. ללכת לבקר את המשפחה של אותו יוספוב. לנחם אבלים . וכשהגיעה - אני בטוח שהם עושים את המקסימום. אבל יש לי הרגשה ... למקום -עמדהתמהה : היה זה מול ביתו של יורם . - אתה עם ההרגשות שלך ... עוד תראה שהבל יסתדר . ואולי גם הוא - שכן שלכם מעבר לרחוב, נפטר ... היינו ידידים טובים. הוא שכב בחדר ישתנה ... אחד עם גרשון בבית החולים ... יוספוב ... יהודי סימפטי ... רבים השתתפו בהלווייתו של זגורי . שר המסחר והתעשיה הספיד אותו - הוא נפטר ?... גינדל החוויר מעט. לא חיתה זו הפתעה, אלא רק תזכורת ; במילים רמות, שיבח את דבקותו, יזמותיו, רצונו הכביר. התחיל כנער שליח תזכורת על מה שהיה כבר ידוע מראש ; אישורו ; בדיקה חוקרת . והגיע למה שהגיע בזכות המרץ, הרצון ... אנשים בכו. גינדל לא בכה. כללית הוא הצטער אולי. המוות נגע ללבו, אך באופן מעשי הוא נשם לרווחה. באותו לילה חלם גינדל חלום, וסיפר למירה : - בקשר לבנות אינני זוכר כרגע מי הן היו . אך הייתי צריך להסיע אותן על הלילות התארכו מעט. הוא היה יושב על גג ביתו ומחכה לעליית הירח .מירה . התיישבתי עליו, רגלי הגיעו לרצפה . נסעתי באה לבקר פעם או פעמיים, ואחר כך נשארה לישון . בעלה, איש צבא עקב אופנוע כבד לדרום הארץ. לאילת - הוא לא פעל . מעצור הרגל פעל . בבלם היד היה בהשתלמות בארצות הברית. אם יצלצל - תאמר לו שהטלפון למקולק בירידה וגיסתי את בלם היד היה צורך למתוח בורג. נכנסתי לתחנת דלק מוצלת. שבאחוריה היה שער היה . סיפרה שחיתה לה דווקא לשון משותפת עם זגורי' אם כי בזה לו תמיד . עתה היה מבקר במשרד ביתר שמחה, ואף נשאר לעבוד שעות נוספות . שהוביל לחצר פרטית. הנחתי את האופנוע על הדשא, ונכנסתי לתוך הבית, בלילות חיתה שנתו שלווה יותר. לעתים היה נעור בשש בבוקר : יוספוב, כדי לומר לבנות להתכונן לנסיעה . המכנסיים שלבשתי היו בהירים . חשכתי השכן שגר מעבר לרחוב, גרר בחריקה את עגלת הזבל מפאתי ביתו והעמידה לקחת גם זוג מכנסיים קצרים, אך התחרטתי. שמא אקבל מכת שמש ליד ביתם . רק לא להתרגז : מנצור ו חבר ועד הבית, בוודאי יטפל בכך . הבנים כבירכיים . של יוספוב ניסו בעבר להכות את מנצור. וכשלא הצליחו (הוא ברח לדירתו) בבית היו אנשים רבים. חלקם שתו יין או ליקר . הן היו מוכנות. אבל אני נזכרתי שאינני מוסמך לנהוג באופנוע. אופנוע מתהפך בקלות. היכן ארכיב ניפצו את הזכוכית בדלת הכניסה לבניין . עתה הם מנסים לחדש את הריב . שתי בחורות על אופנוע ?חבל שאין לי מכונית, חשבתי. מכל מקום אסע לאט בדרכו למכונית התלונן לפניו מנצור :. עתון וו' מס' 51 38 -... הוא ?... הפעם היא מחווירה . אך מתעשתת ואומדת : - שטויות. דמיון חולני . הדמיון שלך פשוט חולני ! את גרשון עוז קברו בחלקה הצבאית של הד הרצל' בטכס צבאי מלא . כ יתת יורים הטיחה מטחי כבוד' והדמטכ"ל בכבודו הספיד אותו . מידה ' לבושה שחודים, מדדה בבכי. גרשון עוז הועלה לדרגת תת אלוף אחדי מותו גיבור . היה, ונכונו לו עתידות בצה"ל. רכב הסיוד שבו נסע עלה על מוקש בסביבות עזה ... מידה חזרה לביתה . היא לא ניתקה את קשריה עם גינדל אך הם היו מתראים לעתים דחוקות יותר. היו לה חובות משפחתיים, הן כלפי משפחתו של גרשון והן כלפי שלה. אנשים באו לנקד, ניסו להקל עליה. היא לא דיברה עוד עם גינדל על האפשרות המוזרה, שמותו של גרשון קשור איכשהו עם איומיו על יורם. אך לא עבד לילה מבלי שחשבה על כך . תחילה בביטול, ואחד כך לא. היא חיבקה את יורם בחזקה, ואמדה לעצמה שמכל מקום אין זו אשמתו' והוא נושא על מצפונו אשמה בגין מעשים שלא עשה . גינדל הסתגר בביתו, הפסיק לצאת לבלות, ואף חדל להשתתף בטיולים של החברה להגנת הטבע. הוא לא התראה עם חברים, וכשחיתה מידה מגיעה אליו מדי פעם, ונשארת ללון בביתו, היה עצבני, אם כי ממושמע. שעו ת דנות ישב על הגג והביט בכוכבים . אך הם נשארו אנונימיים' חיוורים . דפי דוח . ולא השיבו לשאלות. הוא חשש שמא יסתכסך עם אנשים נוספים . ואזי ימותו גם הם . במקום להעניש בעונש קל - נמצא שהוא הורג את היריב. עד כה היה רוצח בשוגג. עתה, משנודע לו הדבר, עליו להיזהר ולהימנע מרצח במזיד ! יש חוסר פרופורציה בין מה שאתה מדשה לעצמך לבין מה שאתה מדשה לאחדים. אם מישהו עשה לך עוול קטן' אתה מוכן לפעמים להרוג אותו, או אולי מתבטא וחושב כך . ואולם אם היה זה להיפר - לא היית מרוצה מעונש מוות על עוול קטן שעשית ... עיסוקו העיקרי היה הדהודים ... הדהודים ... מידה עוז התרגלה במהירות לחיי שיגרה כאלמנה בודדה. היא הרחיבה את חוג מכדיה והחלה מתיידדת עם עודך דין ידוע. לאט לאט פחתו ביקוריה בביתו של יורם. אולי משום שסיפרה לידידה החדש על הדהודי יורם , והחלה בעצמה להאמין באמיתותם ... לא עבד זמן דב, ומבלי שיורם ידע דבר וחצי דבר. החלו בלשי המשטרה לשמור את צעדיו. עם עקבו אחריו עשרים וארבע שעות ביממה. עתה, בתום אשמורת אחרונה, בעת שקיעת הירח, הביטו בו יורם גינדל על הגג והבלש המשטרתי בפינת הרחוב, ושניהם הדהדו באותו דבר. אותו ירח, שבזריחתו הוא גדול וצהוב, ומאיד עיניים בחיוך של מי שמתכנן תכניות לעתיד, היה בשקיעתו חיוור ומימי, כמעט שקוף, נפוח מעייפות . אוד עצמי לא היה לו, והיה עליו להחזיר כאספקלריה את אוד השמש הדחוק ; וזהו תפקיד מתסכל וכפוי טובה. שהדי אין לו משלו כלום. וגם משל אחדים לא נשאר לו דבר. השבועות חלפו, וגינדל חש כי מידה כבד לא אוהבת כבעבד . אם מתדפקת חיתה משתדלת לכסות על שמסתירה היא ממנו משהו. ואם מחייכת חיוכה היה קצת יותר מדי מאולץ על מנת שלא לגלות את המזימה . גינדל הבחין בזאת, אך פחד שמא הוא טועה. לילה אחד הוא הציץ מן הגג לעבד הרחוב אל המקום ההוא בו עמדו פחי האשפה. ודאה לפתע את הבלש בהעוק אחדיר, כשזה מנסה להסתתר בזווית הבניין . מייד הבין . הוא צלצל אליה. השיחה הוקלטה על ידי המשטרה : - מידה - כן יורם - זו את שסיפרת ... - נכון - אבל בדוד לך שאני לא עשיתי כלום. נכון ?זה קדה מבלי שרציתי בכלל . בניגוד ל ... המיקדים הללו קדו ... ואינני יכול למנוע אותם מלקדות. נכון ? - נכון' יורם' נכון . - ועכשיו' את יודעת מה יקדה ? - אתה רוצה לומד . שלפי ה תיאוריה שלך' יקדה לי משהו ? -כן . אנא היזהרי ! אל תצאי מן הבית. תני להם לשמור עליך עשרים וארבע שעות ביממה ... מידה' אני פוחד ! אני פוחד' מידה' מידה ! קולו השתנק. מאד . אופנוע כבד הוא מסוכן כמו כלב זאב גדול. את דואה את הסימן הזה ? כאן נשך אותי כלב זאב בילדותי . ביקשתי שיביאו את הכלב מן החצר, שם הינחתי אותו. יצאתי ןבעקבותיה ודאיתי תיק גדול . הבנתי מיד : הן עטפו את הכלב בשקיות ניילון . הוא עלול להיחנק ! הן פתחו לאט, שקית אחד שקית. מובן שלא היה לו אוריד שם. מובן שנחנק. ידעתי מראש שיחבק. חיתה לי הדגשה מוקדמת שכך הדבר . התחלתי לייבב, לבכות, ממש לבכות ! כשהתעודדתי חשבתי שלחיי רטובות אבל ... לא כלום . האם את דואה איזשהו פשר לחלום הזה ? מוזר, נכון ? - והכלב . "מת? - בדוד. ידעתי מראש שימות. הוא היה כמו דג משה רבנו עשוי מבד. סמרטוט, וזה הכל. ' חשבתי על הנשמה מלאכותית ; צד היה לי שהשארתי אותו בחצר ... אבל כל זה כבד סיפרתי לך ... כשהוטב מצבו של גרשון עוז הוא קרא מייד לעודך דין והחל לעשות צדות לאשתו מידה. הוא גם איים לתבוע לדין את גינדל . משהבריא, הופיע בביתו של גינדל, פתח את הדלת ואמד בשקט : - אתה הרסת את חיי ! - אני מצטער מאד, מד עוז, אינני יודע על מה אתה מדבר . אני מנסה בסך הכל לעזור ... - אתה הרסת את חיי . ואני מבטיח לך' אני אהרוס את חייך . אני אדאג שיחסלו אותך בצבא ! אני מודיע לך זאת ! ובאמדו זאת, תקיף ונחוש' יצא מן הבית וטרק את הדלת. גרשון הוא בעל דרגה ובעל קשרים נצה 'ל" במיוחד בחיל תותחנים . שבוע לאחד מכן קיבל גינדל צו מילואים לארבעים וחמישה יום . בדוד היה לו כשמש' שמישהו מתנכל לו . ביום הגיוס הוא בלע אפר של סיגריות, וכשעלה החום, נסעה מידה במונית לקצין העיד, עם פתק מרופא המשפחה . המילואים נדחו בחודש ימים . - קצין בצבא יכול לעשות ככל העולה על דוחו, על מנת למדד חייו של חייל . הוא יכול להעיד אותו ראשון' לטרטר אותו' לבחור בו לתורנויות, ולשפוט אותו על כל עבירה, קטנה ככל שתהיה . אם הוא נושם - אל תנשום ! אם הוא לא נושם - מדוע אתה לא נושם ?! את מכידה את זה ?! - אתה מפחד מהצל של עצמך' אמדה לו מידה . ובאמת גינדל פחד. הוא פחד מעצמו. הוא ידע שקיצו של גרשון עוז קרב ובא. היה יושב על המיטה בחושך' מכה באגרופו על ראשו ולוחש : - אני רוצח ... אני רוצח ... מן הטילטולים התעודדה מידה. - מה אתה רוצה ? - לא .כלום - ומדוע אתה עושה תנועות ולוחש : 'אני רוצה' ? - אני 'רוצח.' לא 'רוצה.' רוצח ! - יורם, אולי תפסיק כבד עם השגעונות האלה ?! בוא לישון וגמדנו ! אהו חזר לחיקה, אך שעה ארוכה נשאר עד. באשמורת הנוקד הירח מסיים את משמדתו בשמיים . הוא שוקע לאחד ששמד במשך מחצית הלילה, וצעד לאיטר בקשת גדולה לרוחב הרקיע . הוא עייף, וכביכול סובל מקוצר נשימה. גם השמיים, הכוכבים, אודות הפנסים - כולם מחווירים מעט, מאבדים מעוזם הראשוני, כשומרי ראש בתיאטדון העומדים על הבימה זו המערכה החמישית . קריאת התרנגול מזכירה להם שמשמדת זו עומדת להסתיים . גינדל רוצה להתייעץ עם מידה בנושא דאיית הנולד : האם יתכן שמישהו ידע מראש מה יתרחש בעתיד ? האם אין כאן אלא מקריות בלבד ? הוא יודע ; לגביו מתחיל ההווה עם יציאת האוד מן העדשה למסע היתקלויות בפתותי אבק דקיקים השטים לאיטם באוויר ומוארים ומופזים לפתע, נדהמים, וממשיכים לדחף. כבד אז הוא דואה את התמונה שתופיע על האקרן . בשעת הפסקת הצהריים בעבודה הוא מחליט לספר לה : יש לו תחושה מוקדמת של מה שיקדה בעתיד . ועוד - כל מי שמציק לו ויורד לחייו בצודה זו או אחרת פשוט מתפגר. מת ! אין הוא רוצה לנקום באנשים שיורדים לחייו' ואין לו כוח מאגי כלשהו' אך עובדה היא שזג ודי חשב עליו דעות ונהרג. ואחדיר יוספוב, זה שאיים עליו במכות, מת ... והיו עוד ... (אך זה לא כלול בסיפורנו) מידה צוחקת, מבטלת כלאחד יד אמונות טפלות. יש מיקדיות • בעולם. ולמה דווקא הוא, יורם, שונה מאחדים ? גינדל מתעקש וממשיך השיחה נותקה ... להסביר, ומזיע, ומידה נעשית קצרת דוח : - מספיק עם התיאוריות המטופשות האלה ! אתה לא גודם לכלום. בסך הכל אנחנו נסחפים בחיים, והמיקדיות מפגישה ומפרידה אנשים. אין תכנון !33" נוגע בדבר אין ! אתה יכול להוציא מראשך את המחשבות הללו ! - אבל מידה, אני בטוח ...18. יהודה אידלשטיין' 'אברהם שפירא (שיך איכרהים מיכה) ,' הוצ ' ידידים, ח"א, חרצ " ט, כרך א: הפרק : "חרות ממלכה ודגל לאום", עמ' 185-181. - ' הפועל הצעיר' כ " ט סיון חר"ע . וראה רישומו של המאורע כספרם של שלמה שנא ודן כן-אמוץ 19 הסיפורים האלו ? זה מעשי ? הכל רומנטיקה מטופשת ! 'ארץ ציון ירושלים : הוצ ' וויידנפלד וניקולסון ירושלים, 1973, עמ' 168, תחח הכוחות : .ד.א" גורדון זועזע" . - מידה, רגע אחד' יש לזה משמעות דיאלית ! אם זה נכון' אם אני בטוח 20. משה סמילנסקי [חתום : חוג ' ה מוסה], "שרטוטים . א. שוחט - מלמד", ' הפועל הצעיר ,' חוב ' שמישהו הולך למות בקרוב ! 11-10, חמוד-אב חרס"ח , עמ '11-10. - מי? 21. דאב וילנאי ,' רמלה . הווה ועכר : הוצ ' עירית רמלה , חשכ"א, עמ' 81; הנ"ל' ערך "רמלה',' כחרך הוא שותק. דק מסתכל בה ומניד את ראשו ' אנציקלופדיה אריאל: הוצ ' עם-עונד חרבות וחינוך , ח"א, חשמ"א, כרך ח ,' עמ' 7542. 22. ראה הערה 10. בסדר' די ! הרעיון הזה סתם מנדנד . לשם מה בכלל אתה מספר לי את מרץ 1984 תואטררן רובוט וילסון הוא גם המחזאי' הבמאי , הכוריאוגרף והמעצב של הארועים התי . אטרוניים שלו ולכן ההגדרה המתאימה לו ביותר היא התיאטרון של יוצר תיאטרון . נולד ב 1941- בטקסס, ארה 11 ב. למד בפקולטה לאמנוי i ת באוניברסיטת טקסס 1 למד ציור עם ג'ורג מקנייל נפריס , וארכיטקטורה בניו-יורק . רובוט וילסון מאז 1968 עובד במסגרת ה- Byrd Hollman Foundation בניו-יורק, ויוצר הצגות וארועים תיאטרוניים בינלאומיים באירופה, יפאן על מנת לחדור אל מסך קליטה פנימי זה שובר וילסון כמה ממוסכמות הא רוע התיאטרוני : - ערעור התפקוד של התמונות הבימתיות כסימנים. אותם הצופה חייב לפענח על מנת להגיע לסיפור . - סירוב חד משמעי לבנות באמצעות התמונה הבימתית מערכת של משמעויות. - שבירת מו w· ג הזמן . כפי שהצופה רגיל לו בהצגות התיאטרון' על ידי מתיחת הזמן בו מתרחשת הפעילות הבימתית. ההצגות של וילסון אינן נכתבות, אלא מעוצבות כמארג של אימאז'ים. במקום שפה דרמטית הוא משתמש בתפיסה ויזואלית ומעצב על הבמה שרשרת של תמונות בימתיות המורכבת מצירוף של אלמנטים שונים ומגוונים : אנשים, חפצים, עצים, אניות, מכוניות, חיות, ועוד ועוד . מערכה ראשונה י תמוכה 3 מערכה שכיה י תמוכה 1 מערכה שכיה י תמוכה 2 נתבונן בז,נספר סצינות עוקבות מתוך האופרה : בסצינה השלישית של המערכה הראשונה (ראה תמונה) שתי ג'ירפות ושני נמרים. הנמרים שרים. הג'ירפות מפטפטות. בסצינה הראשונה של המערכה השניה : הגנרל לי רוכב לבדו על סוסו . בסצינה השכיח של המערכה השביח :דמויות מן המאגר התרבותי-היסטורי . 1. הנוי הרביעי רכוב על סוס. 2. אישה בתלבושת ימי- הביניים. 3. מאתיו בדיירי. 4. שני תוכים. 5. מרקס .6. טייס סובייטי. 7. הרייט טאבמן .8. מאטה הארי. 9. דון קישוט ותחנת רוח. התמונה הבימתית של וילסון מעוצבת כתמונת מוזאיקה או, כפי שהוא נוהג להגדירה, כשטיח קיר שבו ארוגים זה ליד זה דמויות, תיאורי נוף' חפצים' אותיות ומילים . חלל הבמה הופך בידו לחומר, אותו הוא מעצב בהתאם לכניסות וליציאות או להעמדה ולקומפוזיציה של האלמנטים מהם מורכבת התמונה . (ראה תמונה מתוך מכתב למלכה ויקטוריה.) התמונה הבימתית בתיאטרון של וילסון היא קומפוזיציה נעה, אשר קיימת למען עצמה ללא קשר אל עתון 77' מס' 51 וארה"ב. מעצבים, סופרים, מחזאים , קומפוזיטורים ומנהלי תיאטרון שרצה לשתפם בעבודה זו. הוא הכין מקט של ה- shrine והמעצבים הכינו את המודלים של התפאורה לכל מערכה ומערכה . בסיום העבודה התקיימה הצגה בשם "יצירה בתהליך של עבודה" שנמשכה כ 7-שעות . לאחריה התפזר כל הצוות למשך שנה. ביוני 19~ 2 וילסון ~רגן תקופת חזרות נוספת, הפעם בפרייבורג. לחזרות אלה הופיעו כ 80- איש מכל הארצות שלקחו חלק בהכנת הארוע . החזרות נפתחו בפגישות כלליות של כל המשתתפים . וילסון כיסה את הקירות בקטעי טכסט שכתב וציורים שהכין' ופרט את מבנה הארוע . לאחר מכן התחלקו לקבוצות עבודה כשכל אחת מתרכזת בפן אחר של הארוע. לכל תמונה נכתב ספר בימוי, אשר בו נרשמו האביזרים הנדרשים לביצוע התמונה והצעות לקואורדינציה בין הרבדים השונים של המופע . החזרות נמשכו 4 שבועות ובסופם שוב הוצגה הצגה , המראה את תהליך העבודה. כ- o ס l צופים השתתפו בארוע זה : נציגי רדיו, טלביזיה, הוצאות ספרים, תיאטראות, מוזיאונים וגלריות, קונים פוטנציאליים של היצירות שיווצרו תוך כדי תהליך העבודה. ולסיכום העבודה, חמישה מדיה שונים יציגו את ה- CIVIL warS לקהל הרחב : קודם כל הצגת התיאטרון . ובהמשך : - תכנית טלביזיה שעקבה אחרי תהליך העבודה ותביא גם קטעים מן המופע. - המוסיקה והטכסט ייערכו כאופרה שתשודר ברדיו. - כל אחד מן החלקים יתועד בספר מיוחד שיוקדש לו. - הציורים שהכין וילסון במהלך העבודה מוצגים כבר עכשיו בתערוכה ב- Pavillon des Arts בפאריס. • מרכיבים אופיניים בתיאטרונו של וילסון לכל מי שבא לראות אורע תיאטרוני של רובוט וילסון בפעם הראשונה וללא הכנה מוקדמת, נכונה הפתעה מיוחדת במינה. כבר מן הרגע הראשון מגלה הצופה שהכלים שברשותו ל"הבנת התיאטרון" ול"צפיה נכונה", אותם צבר משך כסירנו כצופה בהצגות תיאטרון. אינם יכולים לעזור לו בארוע כזה. כל כסירנותיו להבין את המוצג או ל"תרגם" את התמונות הבימתיות שלפניו לסיפור או עלילה כלשהי מגיעים למבוי סתום. תאורים, הניתנים על ידי צופים או מבקרי תיאטרון ל"סצינות" של וילס רן' מעידים על המבוכה הגדולה שיוצר תיאטרון זה, על הקושי להגדיר את מה שראו. וכשהם מנסים לחפות על אי הבהירות הם כופים בדרך כלל על הא רוע הגיון שהוא זר לו בהחלט . נראה אם כן' כך מסיק אותו צופה מופתע, שיש צורך במציאת כלים חדשים, בחינוך מחדש של הצפיה. על מנת להסביר את כסירנותיו משתמש וילסון במטאפורה של שני מסכי קליטה, אשר קיימים לדעתו בכל אחד מאתנו. מסך קליטה חיצוני, בו משתמשים מרבית האנשים ובו נרשם העולם המוחשי, ומסך קליטה פנימי' שבו נרשמות חוויותינו כשאנחנו חולמים ובו גם נרשם עולמם של החרשים האילמים ופגועי המ .ח s. על המסך הזה נרשמות החוויות בצורתן הראשונית, בצורת אימאז'ים אשר אינם נזקקים לתהליך "תרגום" כלשהו. וילסון חוזר ומצהיר שבתיאטרון שלו הוא מעוניין לגרום לצופה להגיב על פי רשמים הנקלטים במסך הפנימי הזה, ומטרתו היא להעלות תמונות בימתיות אשר יובילו ליצירת האפקט הרצוי. נורית יערי ב יוני 1984 תוצג בלוס-אנג'לס תבמסגר ה-ו Olympic Art Festiva אופרה של טרובו וילסון הנושאת את השם :the CIVILwarS a tree is best measured when it is down. אופרה, שאורכה כ-ס l שעותי ומורכבת מחמישה חלקים (כשכל חלק יכול להיות מוצג כארוע בפני עצמו), היא ללא ספק אורע תיאטרוני בעל ממדים בינלאומיים . ראשית, כל חמשת החלקים עוצבו ובוימו במהלך שש השנים האחרונות במקומות שונים באירופה, אמריקה. ויפאן ובנוסף לכך' כל המרכיבים הטכניים של הארוע עוצבו במקומות שונים : המוסיקה הוקלטה במינכן' הסרט' שמוקרן במערכה הרביעית, הוסרט ונערך באמסטרדם ; התפאורה והמסכים המצוירים עוצבו בפאריס, הדמות של "האישה הגדולה ביותר בעולם" נבנתה, הולבשה והותקנה לתנועה ברוטרדם, התלבושות של כל ההצגה עוצבו ונתפרו בניו-יורק. מספטמבר 1983 ועד אפריל 1984 מוצגים החלקים השונים בגרמניה, איטליה, יפאן. הולנד, אמריקה וצרפת. ביוני 1984 יקובצו חמשת החלקים לאופרה אחת שתהיה, כך מעריכים, הארוע התרבותי החשוב ביותר של המשחקים האולימפיים. 2 שלושה אלמנטים שימשו מקור השראה לוילסון בתחילת עבודתו : 1. ספר צילומים של Matthew Brady, שתיעד את מלחמת הצפון והדרום בארה"ב. 2. ביוגרפיה של אברהם לינקולן שנכתבה ע"י Carl Sandburg ואשר הפרק האחרון שלה, המוקדש לרצח הנשיא, נקרא על שם פתגם אמריקאי a tree is best measured when it is down. 3. צילומים המראים את יפאן במאה הקודמת כשהגיע לשם אדמירל פרי )Peery( ופתח תקופה של חילופי תרבות ופתיחות הדדית, שגרמו לשינוי מהותי בחברה היפאנית המסורתית. שלושת מקורות אלה העלו בוילסון את הרצון לספר, בדרך המיוחדת לו, את סיפור המלחמות( ב;:דסטוריה האוניברסלית. בתחילה חשב להשתמש בדמות של לינקולן או בזו של בדיירי כדמות מרכזית, אך אלה היו כמובן רק ההתחלה . הצגות רבות של וילסון סובבות סביב דמויות הסטוריות : "אלברט אינשטיין", "אדיסון", "המלכה ויקטוריה", "פרויד", "סטאלין" 4, אך דמויות הסטוריות אלה משמשות רק מקור השראה . בתוצאה הסופית אין ההצגות בעלות אופי ביאוגרפי, ובתמונות הבימתיות מוצאים רק אלמנטים מעטים השייכים למקור ההשראה . וילס רן נותן חרות ליכולת האסוציאטיבית שלו וחולם. ואת החלום הוא מעצב על הבמה. כ 1978- העמיד וילסון את הוורסיה הראשונה של ה- CIVJL warS בשלב זה יצר שני ספרים. האחד - ספר טכסטים אשר בו אסף את כל קטעי הטכסט (קטעים משיחות ששמע. קטעים שכתב בעצמו או ציטוטים הסטוריים), מהם בנה את המלל לסצינות השונות . הספר השני - ספר תמונות המכיל ציורים ושרטוטים מלבניים המציגים את מה שיתרחש על הבמה . שני ספרים אלה שימשו לוילסון כספרי בסיס עם תחילת החזרות. ספר הטכסטים עבר שינויים תוך כדי החזרות ולעיתים, כפי שקרה במערכה הרביעית, זנח את הטקסט הקיים והזמין רוסיה חדשה אצל המחזאי הגרמני הייגר מולו' שכתב את המערכה על פי אמפרוביזציות שהוצגו במשך תקופת החזרות. ספר התמונות עזר לו בתכנון הבמה והתפאורה לחלקים השונים של היצירה . החזרות הראשונות התקיימו באוגוסט 1981 במינכן . וילסון אסף כ 25-אנשים : זמרים, שחקנים , טכנאים, תואטררו המציאות הקיימת מחוץ לתיאטרון . אין היא מעונינת להעביר לצופה מסר מסוים, כל מטרתה היא לחדור אל מעבר לתחומי ההגיון והפענוח ולעורר אצל הצופה אותם מישורי התגובה, ששגרת היום יום וההגנות שבנה לעצמו גרמו לו לשכוח, ובאמצעות הגירוי של מישורי תגובה, אלא לגרום לצופה חוויה מיוחדת. ובאמת, אם תמונה בימתית מסוימת המופיעה על הבמה היא ברגע מסוים (רגע מדוד בצורה מדוקדקת) מכעיסה, מרגיעה, או בלתי נסבלת הרי זה מפני שהיא מצליחה לחדור אל אותו מקום בו נפגשים הדמיון של וילס רן' זכרונותיו וההסטוריה שלו עם אלה שלנו . אלמנט נוסף בו משתמש וילסון הוא האפקט שנוצר כתוצאה ממתיחת הזמן' בו מתבצעת הפעולה הבימתית בהצגותיו. משך הזמן בו יכולה להתבצע פעולה כמו הליכה מקצה אחד של חדר לקצהו השני, מעבר מתנוחת גוף אחת לתנוחת גוף אחרת או כניסה ויציאה, יכול לנוע בין חצי שעה לעשר שעות. וילסון משתמש במתיחת הזמן ובתנועה המואטת על מנת לשנות את הרגלי הצפיה של הצופה מחד, ומאידך לשנות את המודעות של המבצע . אצל הצופה יוצרת האטת התנועה מתח בין מהירות הקליטה ואיטיות התנועה. האפקט שנוצר הוא שהתמונה הבימתית אינה נתפסת כרצף . אלא כהווה מתמשך עד אין סוף . למבצע מאפשרת התנועה המואטת לקשור קשר עמוק יותר עם האחרים הפועלים אתו על הבמה, ועם הקהל היושב וצופה בו . "לצפות בתיאטרונו של וילסון" , אומר באסיל לאנגטון 6' "זה כמו לצפות בצמיחת העשב. כשאנחנו מסתכלים על שושנה היא אינה נעה, אך נפנה את העיניים לרגע וחנה עלה כותרת אחד נפל . החיים עצמם איטיים. מי ראה אי פעם תינוק כשהוא גדל ?האם אנחנו רואים את עצמנו תוך תהליך ההזדקנות ? בטבע, כמו באמנות של וילסון • הזמן אינו זז." תקוותו של וילסון היא שהצגת האופרה שלו the CIVIL warS תהיה אורע בסדר גודל של קונצרט רוק המושך כ 60,000- עד 80,000 א.יש. המתרגשים מעצם מספרם הרב ובאווירה הכללית מרשים לעצמם להיסחף עם כל מה שמתרחש על הבמה . תגובה כזאת, אם אכן תתרחש, תהיה הצלחה ללא תקדים לגבי הסוג המיוחד של התיאטרון של רובוט וילסון . • ו . האררעים התיאטרוניים של רובוט וילסרן ידועים באורכם הבלתי שגרתי . ב 1972- הוצג באיראן אורע שלו Ka Mounlain Guardenia Terrace במשך 168. שעות שתי סצנות מתוך יימכתב למלכה ויקטוריהיי כלומר במשך שבעה ימים ושבעה לילות . 2. האופרה תוצג באודיטוריום Shrine המכיל כ 6000-צופים . מפתח הבמה באודיטוריום כ 30- מטר רוחב ר 10- מטר גובה . 3. לצורת הכתיבה של השם the CIVIL warS משמערת מיוחדת . עוד אמירהה- s של מלחמות באה לבטא את העובדה שמדובר בכל המלחמות של ההיסטוריה האוניברסלית . האותיות הגדולות של CIVIL באות לציין שלמילה מספר מרבנים. לא רק "אזרחי " אלא גם "מנרמס", "מחונן היטב " וכמובן חלק מתון המושג "צירריליזציה" ..לaנ "המלט 11., the beach (1976); Edison (1979) .4 חס Einstein A letter for (1974); life בהיפתח חמסך בתיאטרון בקרקוב, שבפולין 1 האמיתית (כלומר 1' Queen Victoria The and על צדדים שונים באופיו המעידים )times of Joseph stalin (1969) Byzdwoman (1968 הצגת "המלט" בבימויו של אנדזיי נרידה ניצבו על על צרכים אנושיים כגרן הצורך בידידים, באהבה, 5. כאן משתלבת בעבודתו התיאטרונית עבודתו הקודמת הבמה לצד הכס המלכ i תי כל הדמויות המשתתפות תשומת לב, וכרי, המונעים ממנו מערכת של בתרפיה באמצעות התנועה . אחד הילדים אתם עבד , חרש בתנוחה של כעין כtוליצ משפחתי - לנוכח אורם של התנהגויות המאפיינת אותם פוליטיקאים ששברא אילם מלידה אשר הופיע אחר כן במשך שש שנים כשחקן זרקורי~ רבי עוצמת• , עיני כל הדמויות ניבטו נכחן .סרrינייעמ הייכסא" ב~בד); זה כבר סיפור בפני עצמו . בהצגותיו של וילסון היה נוהג לגעת במקומות שונים בגופוורק ' עיניו של המלט היו מופנות אל כס תהמלכו כשנגנו בפסנתר . כשנגנו צלילים גבוהים. נגע בחלק גופו אך מי שחושב שחמל\כ שכזה, שייר תלממלכ הניצב במרכז הבמה . העליון . ובצלילים הנמוכים - בחלק גופו התחתרן . מתון ןכ דנאמרק ההיסטורית והמחוחקת, אר למדינות הסיק וילסון. לגוף שמיעה משלו . לא ~ארתח עוצמת ולא אבותה קוהרנטיות של טוטאליטריות בלבד , מנסח "' פשוט להתחמק מן Basil Langton "Journey to ka mountain" T.D.R .6 הב'ע il, אבל יחד עס זאת בתפיסה דומה מאד האחריות יהתמודדות y צינינ 1 עס ההשתמעויות .June 1973 P .58t-68)( מופיעה ' דמותו , ~ל המלט על קרשי תיאטררן הבלתי-נמנעו n., של ההצגה, ., כפי שהיא מועלית 11 הבימה". בימים אלו נתיאטרון הלאוו;כי הבימה .• ~-'$ "'~ '''!>< »::: '~,·?f;: ' משפט המפתח תנבוfל הדמות הזר הוא המשפט י ' לא ביבליוגרפיה נותנזס לי להתקדס'~ .1 בלשונו של אבידן . המלט, ג.ש. .) כשאר הדמויות במחזה אינו נקי מאהבת השלטון -Frantisek Deak "Robert wilson" T.D.R. (T-62; June 1974 p. 67-81 . ' ומן השאיפה לכוח הנלווה. הסכמתו לקבל בצורה Francine mimoun Auger "Le retour du theatre a la - גל~יה, אנך הורציך . כנושא קולר . של אביר {שה:וי פשוט . .. a ltalienne: chereau et Wilson" Alternatives scene כל . ~ך לסובב . ~ת . ;ןר~ש , ולראות את הדובר Thetiale s (12) p. 18-29 Bruxelles 1982. ז מאחוריו) ביתכ-ת להסבר אחד בלבד : נראה שיש לן . ,-Pasquier Marie -Claire. Le theatre Americaine =?בהר מרככות נפשית ןנספקת לקבל כל נימוק שחרא, p. 212-228 P.U.F, Paris 1978 dausouidhiui, כדי . להצדי b את . מעשיר העתידיים . מוכנות זו -Robert Wilson, the CIVIL warS a tree is best .: מנוצלת היטב על ידי פוליטיקאים שנונים כהורציו . measured when it is down, Paris 1983 12-13.Helga Finter "Robert Wilson civil wars" p-יחד ;~ס ;. זאת המ . *ט ~יננך ," קורבן . גס הוא ~מה .את ב~לירן ה eרו .;ו ,;,.,,.., " מלאכת ה"ציתות ' י בסתר ואת הטכניקה הנוחה של ' "חמלן ' ליו'' בנימוין 'v) ל יויס יזרעאלי . Art Press (73) Paris Sept. 1983 ."Ossia Trilling "Robert wilson's "Ka Mountain-·ה"כאילו שיגעו, ,!t חפותרת אותר מאחריות למעשיו . "מן תמשח~ אל המשמעו~:כיי ע:כ -- פי וינה ירושלמי<כמ ג ר~ח פולו~יוס ה 11מצוזןת' p .. (.1 ידה ...~- ז: ~$:*':'?c~ .T.D.RMountain"Basil Langton "Journey to Ka -.. מתיי שבת שאיפתו "כiכל המלכות עס יכולתו .. .33-48.TDR (T-68) june 1973 p ., באיזו עוד אמירה על ייהנשי o האבודות מטרויהיי של חניד לייי . June 1973 (T-68) p. 48-58 מרץ 1984 41 פנקס עבודה של יוצר תואטררד בלט תהליכים בהכנת העיצוב (תפאורה 1 תלבושות ואביזרים) גליה שיפמן א חד הקריטריונים להערכה של יצירת בלט את סוג הבד שברצונו להשתמש בו, כשהוא רואה מול עיניו כיצד ייראה המארג על הבמה. במיוחד או הצגת תיאטרון היא מידת הצלחתה של ההפקה המוגמרת ליצור מהאלמנטים כשחושבים עליו בראייה מרחוק . כדי לעשות תלבושת השונים שלמות אחת בעלת קודים ברורים . מוצלחת לרקדן צריכה להיות, לדעתי. גם הבנה רחבה היוצרים השונים השותפים למלאכת ההרכבה (כגון לגוף הרקדן תוך התחשבות באולם החלקים אשר הבמאי-הכוריאוגרף, השחקן-הרקדן י מעצב התפאורה "יחמיאו" לגופו באופן מיוחד. והתלבושות, התאורן וכדומה) עוברים תהליכים רבים עד הגיעם להפקה הסופית המוצגת לעיני הקהל .• ציורי הנסיכה טאטיאנה .. השלבים השונים נעלמים · בדרך . דווקא שלבים אלה הם . במחול אנאסטסיה בכוריאוגרפיה של מאקמילן. בשנת מעניינים ומרתקים בפני עצמם , והחלטנו ליחד להם 1971 י ניתן לראות את תהליך העבודה שלו על מדור שיקרא "מפנקסם של יוצרים" . היווצרותה של התפאורה : מעצב של תפאורה ותלבושות לבלט נמצא, בדרך כלל, בצל · הכוריאוגרפיה והרקדנים ואמור בעיקר לשרת את צרכיהם "לא להפריע" לתנועה ולשפת הגוף . לא כך רואים זאת היוצרים השונים העוסקים במלאכת הכנת התפאורה, התלבושות והאביזרים לבלט. לבארי קיי )1(Barry Kay הכנת התפאורה היא כעין יצירה של פיסול או של ארכיטקטורה . הרעיון המרכזי התחיל להתגבש בעזרת אסוציאציות התהליך מתחיל בשיחה בינו לבין הכוריאוגרף, שבה וזכרונות ילדות מתקופת שהייתו של בארי קיי הילד עם נזרקים על ידו מספר רעיונות ראשוניים תוך כדי כך משפחתו בשוויצריה . משפחתו נהגה לבקר כמה מבני שהכוריאוגרף (המכיר בדרך כלל היטב את סגנון משפחת הצאר , אשר ברחו בזמן המהפכה לשם. עבודתו) מל~ן את פרטי ההפקה . אחר כך הוא מסתגר בזכרונו נחרטו מספר תמונות זעירות של מבנים קטנים לשבועות ולפעמים לחודשים של עבודה עצמית . הוא מעץ עם כיפות זהב, בשלג, שנהגה לצייר הנסיכה ממעט ברישומים וציורים . הרישומים הראשונים הם טטיאנה (רישום מספר 1(. תמונותיה הזכירו לו את בכוונה גסים ופשוטים . זאת כפי שהוא אומר בעצמו הכנסיות הרוסיות . הקונסטרוקציה של הכנסיות "כדי לא להפחיד את עצמי" 2. כלומר, אלו סקיצות הרוסיות הקסימה אותו תמיד ולצורך הבלט הזה פשוטות, שניתן לקרוא אותן בקלות עד שמתבשל מהן המ.חרחש ברוסיה . הוא תהה כיצד יוכל להעביר רעיון כולל כלשהו. תהליך היווצרותו של הרעיון הוא אלמנטים מכנסיות אלה אל הבמה. הרישומים חידה בפני עצמה. הוא תוצר של אסוצ . יאציות פרטיות, הראשונים היו של הכנסיות האלה . היה משהו במבנה זכרונות ילדות, שמיעה חוזרת ונשנית של המוסיקה של הכיפה שריתק אותו במיוחד, והוא שהשפיע על הקו ל~לט ומרכיבים רבים אחרים, שקשה לעמוד עליהם. המעוגל המופיע בתפאורה הסופית על הבמה . לצד כשנוצר הרעיון המרכזי והוא מקבל את ברכתו של הכיפה הצטרף היער הרוסי . גזרי עץ . (רשום מספר 2( הכוריאוגרף למענו הוא מתכנן את התפאורה, הוא הוא ניסה לקרב את שני האלמנטים. עד שלבסוף הם מעדיף לעבוד מיין עם אלמנטים תלת ממדיים · ולא עם הזדקרו מתוך המסכים (רישום מס' 3(. כל הקומפלקס ציורים . חפיסות עץ י קלפים וכדומה . כדי ליצור גוף חיזק יפה את המשמעויות של סיפור הבלט, כמו למשל תלת ממדי ולחוש את המרחב . הגישה שלו לבניית כשבסצינה האחרונה לכוד הצאר עם משפחתו בכעין תפאורה היא גישה קונסטרוקטיביסטית. הצד מלכודת של מערבולות מטאפוריות, שנוצרה בעזרת הסטרוקטוראלי של העיצוב הוא שמעניין אותו התפאורה שלו (רישום מספר 4(. ב~לטים . רק . אחר כך הוא עובד על התלבושות וזה החלק הקל 2. • בלט קלאסי לילדים לגבי דידו , שנמשך לא יותר מארבעה שבועות של קופסת החלומות הוא בלט קלאסי לילדים עבודה . התלבושות יוצרות, כמו בכל שאר היצירות בכוריאוגרפיה של ארז דרור המבוצע על ידי הבלט לבלט או לתיאטרון י מערכת יחסי-גומלין עם התפאורה הישראלי הקלאסי. את התפאורה והתלבושות לבלט זה (על דרך ההשלמה או על דרך הקונטראסט). עיצב יוסי בן-ארי ואת המסכות והאביזרים הכינה .~ ' המגבלות הרבות של הבלט מהוות אתגר עבורו, כמעצב יהודית גרינשפאן . לשני יוצרים אלו היו תהליכי ההפקה תפאורה ותלבושות. מצד אחד, צריך להשאיר מקום מסובכים במיוחד בשל המגבלות שנוספו מעבר פנוי לרקדנים (המינימום הוא 8 מטר על 12 מטר של למגבלות הקלאסיות שתיאר בארי קיי י המלוות הכנה רצפת לינולאום למחול), אך מצד שני צריך לבנות חלל של כל ~לט . במה משכנע. ואם על חלל במה להיות ריאליסטי תהולכ הבלט עוסק בסיפור חלומי על קופסא של פלאים ' הבעיה ומחריפה. שמתוכה יוצאים כל מיני יצורים (בובות) כאילו מתוך בארי קיי, אישית. פיתח במרוצת השנים טכניקות שונות חלומו של הילד רז שחלם אותם. הבלט עוצב עבור לשימוש בחלל שמעל הבמה (מסכים תלויים וכדומה). ילדים. לכן היה חשוב לתת מקסימום של ריאליה בעיה נוספת היא ה"טוטו", בגד הבלט לבלטים ואמינות בעיצוב הבימתי . הקלאסיים המהווה את בסיס התלבושת. הוואריאציות דוגמה בולטת לתפיסה זו באה לידי-ביטוי בעיצוב השונות הן רק לסוגי הבדים, אם כי גם אלו מוגבלים. יש דמויות הסנאים לבלט . הם היו צריכים להיראות צורך להתחשב בגוף הרקדן ובתנועה . התנועה מכתיבה ממשיים ואמתיים, מאחר והקהל שצפה בהם היה קהל שימוש בסוג מסוים של בדים בלבד כגון טול . שיפון . של ילדים. ארז, הכוריאוגרף, התעקש על אמינותם ולכן משי. לייקרה וכדומה. בארי קיי יודע בדרך כלל בדיוק עתון וו' מס' 51 42 תואטררו הרישומים הראשונים של יוסי כן-ארי, שדמו כמקצת למיקי-מאוס, לא התקבלו על ידו . גם יהודית גרינשפאן לא חיתה שכעת רצון מהתוצאה ההתחלתית עד שלכסוף נאלצו להעתיק חיה ממשית (ארנבת) כמודל לסנאים. לגבי יהודית גרינשפאן כל פרט ולו הקטן כיותר כמלאכת הכנת האביזרים חייב להיעשות כצורה מקצועית כיותר . מעבר ל"אמינותם" היה צריך גם לאפשר לרקדנים לנוע כתוכם . כדרך כלל הכנת סנאים כאלו ככימות כגון הרויאל בלט חיתה מתבצעת על ידי נוצות רכות. כדי לאפשר את התנועה. חומר זה אינו מצוי אצלנו וכמקומו נאלצה יהודית גרינשפאן להשתמש כפרווה סינתטית . כדי לאפשר תנועה מקסימלית, נעשה, למשל, הזנב הגדול והמרשים של הסנאים מרצועות רצועות של פרווה ולא מיחידה אחת, שנתפרו כל אחת כנפרד, דבר שה~חית את ה~שקל הרב שהרקדן צריך היה לשאת על גופו. המצאה נוספת שלה חיתה כתחום הראייה. כתלבושת מעין זו הכוללת מסכה כדרך כלל הרקדן אינו רואה . ה"פאטנט" הישראל שיהודית גרינשפאן מצאה היה נדיר כפשטותו . החלק התחתון של כקבוקי הפלסטיק השקופים למשקאות קלים הוכנס למסכה כמקום העיניים. דבר זה יצר אמינות כלתי רגילה שיש לדמות עיניים ממשיות וכמו כן אפשר לרקדנים ראייה . יהודית גרינשפאן . כדומה לכארי קיי . מתייחסת לעבודתה כאל יצירה של פיסול . פיסול נח ומר רך . • התפאורה של ארי · יוסי בן והאביזרים של יהודית גרינשפאן האלמנט המוביל את התפאורה והתלבושות של המעצב יוסי כן-ארי הוא "ההפתעה" . על הכמה ניצבת קופסת ענק כצבע לכן עם נקודות - אדומות וסרט אדום, הנראית כמתנה גדולה . על פארקט המחול גוף כל-כך גדול כתפאורה הוא שכירה של קונבנציה מקובלת. אחריו באה שורה שלמה של "הפתעות", הכאות לידי ביטוי הן כתפאורה (מן הקופסה יוצאים הרקדנים. הקופסה נפתחת והופכת לתפאורת רקע - כמו כתיאטרון כעומק הכמה, עליה ניתן לטפס, להיכנס וכר') והן כתלבושות. תלבושות רודפות תלבושות כצבעים רכים מתחלפים . עינו של הצופה הקטן כאולם מופתעת כל פעם מחדש . שיא ההפתעה הוא כמוכן הופעתם הכלתי צפויה של הסנאים . הצבעים הנקיים והצורות המודרניות (עיגולים. משולשים וכדומה) מפתיעות אפילו את המחול הקל אסי המסורתי . המונח כיסודו של בלט זה . כין הקשיים הרכים המוטלים על שכמו של מעצב הכמה היו גם אילוצים כגון "ניידות ההפקה" , שיש לקחת כחשבון .על אלמנט כגון זה שנראה לכאורה חסר משמעות יכול המעצב להקדיש הרכה זמן ומחשכה . (דוגמה : האם לעשות גלגלים לקופסה שיסתובבו לכיוון אחד כלכד או לכל הכיוונים. מאחר ו;:ז~לט יוצג כמקומות שונים כארץ ויש לקחת כחשבון מאיזה כיוון התפאורה תוכנס לכמה .( יוסי כן-ארי נוהג להתחיל . כדומה לכארי קיי . את תהליך ההפקה שלו מן התפאורה. צבעיה של התפאורה הספציפית הזאת הותאמו לצבעים הססגוניים של התלבושות (לכן היא צבועה כצבעים של אפור ותכלת המאפשרים הבלטה של צבעי התלבושות) . לאור האילוצים של המציאות הישראלית מחפשים המעצבים פתרונות לא שיגרתיים. כדי לעמוד ככבוד כרמה המקצועית הנדרשת מהם (ויותר ממה שהיא נדרשת מהם, הם דורשים אותה מעצמם) לצורך הצלחה כמלאכת ההרכבה של ההפקה הכוללת .• זיכ ויתוריציהדימ" בצעמ תורואפת תושובלתוםסרופמ. . 1 דגנכהדימ" קיוודלואל." "רוטקיו לאיורל ריפסקשינפמוק, הרפואכ תיתוכלמה-ךבוקב גרכנרינמ" " םירגניזרטסיימה " סימ ג' "ילו טלבל ,טרגטוטשכ "סילארטמ"רוכע זרוג' הרפואהסירפנ, זוז" "טושיק םע ףלרדור .כיירונ" "הררדיזיא םע ףרגואיררכה זלימקאמ לגרל לכוי-הso לש לאיורהטלב. Roy Strong, lvos Guest, Richard Bucle, Baary Kay, liz .2 מתוך קופסת החלומות ; כוריאוגרפיה : ארז דרור ' מוסיקה : רוסיני-רספיג מקום אחר סאטירה סובייטית בתיאטרון צרפתי המחזה של לאוכיד זורין "הימים הסעורים של גארונסקי" המוצג בימים J אלה באחד מאולמות ה- Lucernaire בפאריס' משתייד לסוג מסוים מאוד של מחזות בברית-המועצות, "הקומדיה הסאטיריתיי, אשר מדגישה סטיות מסוימות של היישיטהיי והופכת אותן לקריקטורה . גיבורו של ז i ריו' גארוכסקי' הוא אזרח שקט היושב באחת הערים בברית המועצות ושאיפתו היא להשיג לעצמו ושיון נהיגה, או ליתר דיוק אשתו, הגברת גארוכסקי' היא זו שדוחפת את בעלה להשיג לעצמו ושיון נהיגה . ביו יתר המסמכים, שכדרש מועמד לרשיון נהיגה להציג לפכי קבלת המסמך המיוחל, הוא אישור המעיד על המועמד שלא היה מעודו מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי . גארוכסקי מגיע למקום הדרוש להחתמת הטופס המבוקש . תוך כדי ליווי שאנו מעניקים לגארוכסקי עולה בידינו לעמוד על אופיים של בתי החולים הללו בברית-המועצות . הרופא, שתפקידו לחתום על הניירות, מגלה את גארוכסקי לוהטי אדיש ועצבניי הוא הגיע ברכבת החשמלית . הרכבת היתה מלאה עד אפס מקום והיה חס מאוד . גארוכסקי שכקלע לכאן בשל לחצה של אשתו' אולץ להמתין בחדר ההמתנה של בית החולים . בקיצורי האזרח גארוכסקי המופיע לפכי הרופא מפגין עצבנות קיצונית. לא חולף זמן רב וגארוכסקי מוצא עצמו מקבל זריקת-הרגעה ומתאשפז באחת המחלקות של בית-החולים. מצבו של האזרח גארוכסקי . חייו של גארוכסקי בביתו הופכים לגיהינום . לו קיבל לפחות את ושיון-הנהיגה המיוחל ... סוף המחזה. לכאורה סאטירה קומית פשוטה . אך עם הצגתה בתיאטרון בפאריס פרצו הארועים את הבמה והפכו למציאות . מוסקבה, שאישרה את הצגת המחזה בפאריס לא השלימה עם הפירוש הפאריסאי ומצאה לנכון להזהיר את המחזאי זורין . הכייל פכה מייד והגיש תלונה לתיאטרון בדרשו שינויים בתפאורה ובבימוי מאחר והם נוגדים' לדעתו' את רוח המחזה שלו . תגובתו של מכהל התיאטרון היתה חד משמעית : ייהתיאטרון לא יסבול לחץ פוליטי" . מה הכעיס כל כן את מוסקבה ? קיצפם יצא במיוחד על האינטרפרטציה של סציכת הסכטוריום בקרים . בהצגה בפאריס הוצג הסכטוריום בצורה מכוונת כמחכה ריכוז . גא רו כסקי מופיע לבוש בכתונת פסים כשעל גבו מספר. ראשה של הסופרת מגולח, במרכז התמוכה דמויות קרטון מוקפות בגדל תיל, ובעמדות שמירה . הם נראים כאסירים, בכותנות פסים, אז.רי- חפירה בידיהם' כאילו שוברים סלעים . גם לגארוכסקי את חפירה בידו . והכה כפיית איכטרפטציה זו על הקומדיה הסאטירית תוך שהיא משרתת את הכוונות של הבמאי (בוגדן כרסיו' פליט רומני שרצה כפי הנראה לסגור כמה חשבונות עם המשטר הסובייטי) הוסטה הקומדיה ממסלולה . המבקר הצרפתי שמדווח על ההצגה )Michel Cournot Designing forthe Dancer, Da Costa. London כשלח המועמד לרשיון הנהיגה " לתפוס צבעיי גארוכסקי מתברר תוך זמן קצרי אך ליתר ביטחון ב- Le-monde מן ה 21- בדצמבר) מסיים בתקווה שאותם האנשים, אשר איפשרו את הוצאת המחזה בסכטוריום בקרים, על חוף הים . בדרוס הוא פוגש להצגה בפאריס לא ימצאו בייבגידהיי הפאריסאית סופרת הנמצאת אף היא בחופשת מכוחה . הוא סיבה להחרים ללאוכיד זו ריר את ושיון הנהיגה שלו . מבלה עמה בשיחות ידידותיות ובסופו של דבר חוזר ובכך עדייו לא תם הוויכוח על מידת החופש לבמאיי יש הצגות כל , כך חלשות ~אינן יכולות לרדת הביתה לאשתו . הסופרת מפרסמת את השיחות העונה בדוחק על מה שמציע המחזה עצמו .• מן הבמה בכוח m עצמן . ס.י . לץ האלה בעיתון' דבר המעורר את קינאתה של הגבי נ.י. מרץ 1984 לו וטורמטבעחוץ בהוראת עקב גם בונוח וגם חפתו איד תשמור על ערן בספן וגם צתובר רווח! דע שתחליט אם לרכוש בו מוצרים שונים,לנסוע לחו"ל או לחסון לכל מטרה אחרת - תן הוראת-קבע לרכישת מטבע חוץ, ותקבל הנחה בעמלת הרכישה . בתלשומים חודשיים או תקופתיים, במגוון מטבעות, בסכום הרצוי לן, ולקתופה הנוחה לן -אתה תקבע, ואנו בנצע! ועכשיו - לתקופה מוגבלת : הטבה גם בשער החליפין ! הקדם לתת הוראת קבע לרכישת מטבע חוץ וכן תהנה מהטבה על יותר הפקדות. הוראת קבע~ 91# ..... ~~ נ t1 '°י .· tf~-h יי-י' vr בנק @לאומי / היציקוק מצולם מן הגב " הפיפינג-טום" אף לא פעם אחת . ולמרות זאת, הסרט אינו משעמם . הוא מהנה ביותר , וההנאה נשאבת משימוש יוצא מגדר הרגיל של תנועות מצלמה מתוכננות ומדויקות להפליא . הסרט צולם כולו באולפני "פארמונט" , הסרט היה גדול במיוחד ובניית התפאורה ארכה חודשים רבים . צילומי הסרט היו כה מתוכננים על-ידי היצ'קוק. עד שלבסוף רק כמאה רגל של פילם כשרו על ריצפת חדר העריכה כטייקים לא טובים . יש לסרט ניחוח של סרטים שכבר לא עושים היום' וזה כולל תפאורת אולפן . צבעים חמים מאוד (בעיקר אדום) והומור מסוג מאוד מסויים . הסרט כולו אכן מסתיים לבסוף בכימה הומוריסטית . בניגוד למבכה הקלאסי של סרטי מתח. אין הסרט אוחז אותך בגרון ומצמיד אותך לכיסא. הוא משתלט עליך בהדרגה . יש בו גם מיגרעות : דמותו של הגיבור (המשוחק היטב על-ידי סטיוארט) סטאטית מדי לאורך זמן ואיכה מתפתחת, כרגיל אצל היצ'קוק, וכן גם דמותה החד-מימדית של גרייס קלי, הבלונדינית המושלמת . גם הרומן ביניהם חסר עניין ומתפתח בדרך המקובלת על היצ'קוק ועל הקולנוע האמריקני . אין לדמויות רבדים נוספים ועמוקים יותר . ואולי זה המס שמשלם המאסטרו לקולנוע שהביא אותו מהאי הבריטי, מהיבשת האירופאית הישנה, ליבשת החדשה שהעסק שלה הוא "בידור". הדיאלוגים לרוב שנונים מדי. נוטים להתפלספות מיותרת ולהתחכמות . יש שימוש רב מדי בטכניקות של פייד-אין ופייד-אאוט כנראה במקומות שלא היה להיצ'קוק פיתרון טוב יותר. התפאורה היא "תפאורה", למרות איכותה הגבוהה , והגם שהסרט מתרחש כחום כבד הרי שהחלונות הפתוחים כל העת, ומאפשרים לגיבורנו להציץ דרכם ככל הנעשה , מציבים סימן שאלה מטריד . "חלון אחורי" הוקרן לראשונה כ 1954-- לפכי כשלושים שנה. הסרט יפתח את פסטיבל סרטי היצ'קוק כקולנוע "אורלי" בתל-אביב. בו יוקרנו חמישה סרטים (מתוך יותר מ- so שייצר היצ'קוק). שמזה 20 שנה לא הוקרנו בפני הקהל הרחב. מכיוון שזכויות ההקרנה שלהם היו שמורות לאלפרד היצ'קוק . וסיבותיו שמורות עמו . הסרטים הנוספים הם : "ורטיגו", "החבל", " צרות עם הארי", ו"האיש שידע יותר מדי" . יתכן ולכד מצ'ארלי צ'אפלין' אין עוד עושה-סרטים המזוהה כל-כך עם יצירתו הקולנועית כמו היצ ' קוק . הוא , כמו גיבורו בסרט זה , יכול לחדור אל חייו הפרטיים של מישהו ללא בושה. היצ'קוק סבר כנראה שהוא לא מפריע לאף אחד כשום דבר שהוא מצלם. כמקום זאת, הוא הרגיש שתפקידו להאיר מצב מסויים - וכטרם יחתוך ויסכם את הדברים - להניח לכל אחד להסיק את מסקנתו שלו ממה שהוא רואה . או שמא רק כדמה לו שהוא רואה ? אוהדי היצ'קוק. כין הקהל ובין המבקרים, ודאי יקבלו את "חלון אחורי " כתשואות סוערות. אך גם מי שאינו כמכה עם אלה האחרונים יפיק מהסרט הנאה מרובה . וכדרך אגב, המצלמה (שהיא נשקו העיקרי של היצ ' קוק) . או יותר נכון הבזק י הפלאש שלה' הם הנשק שנו משתמש גיבורנו כמאבקו נגד הרוצח , המסתער עליו בסוף הסרט . • מן השאלה האם היה, או לא היה רצח . סטיוארט מנסה לשכנע את ידידו הבלש שאכן היה רצח , ואילו זה סותר את טענותיו אחת לאחת, ובזילזול קובע שההתרחשות היתה תולדה של דמיון פרוע של אדם חולה ומשועמם . כלומר לא עלילה מותחת, כרגיל אצל היצ ' קוק , אלא ההחשדה , הניגוד : המאבק בין המציאות להזיה ; בין היום ללילה ; בין האמת לפנטסיה . ובכן מי צודק : הבלש המיקצועי הסותר את כל ההוכחות-לכאורה כולן ' או האזרח הלכוד בביתו' השבוי בכלא דמיונו . מישור זה של הסרט יוצר עניין מסוג שונה, מעניין ומעמיק הרבה יותר מהרגיל אצל היצ'קוק . היכולת האמנותית המרשימה שבה פועל הסרט משאירה את הצופה תוהה ; מתנדנד בעצמו בין המציאות לדמיון . מישור נוסף הוא מישור היחסים בין הגיבור לאהובתו. כאן' למרות הופעתה המקסימה של גרייס קלי' אין כל חדש . היא האשה המושלמת, הקלאסית ; והיא רוצה להתחתן והוא לא. היא יפה, עשירה, נבונה - כמעט יותר מדי. היא אפילו אוהבת אותו. אבל הוא אוהב את מקצועו . הוא צלם, הוא מציצן מיקצועי. במקום להיענות לחיזוריה הוא שקוע כולו בנעשה אצל שכניו . כלומר , הוא מסיט את עניינו ואת מרכז הכובד של חייו מעולמו הפנימי, מיחסיו עם הסביבה הקרובה לו, אל הנעשה מחוצה לו. שם לא הכל יפה וטוב. ולכן מעניין יותר . כמובן שמעגל זה נסגר לבסוף, עם סיום העלילה, בהפי-אנד . כדרכו של היצ'קוק ושל הקולנוע האמריקני . מעגל אחר בסרט הוא מעגל השכנים . היצ'קוק חושף לפנינו את סיפורם של השכנים, המתפתח לאורך הסרט מרצף של אנקדוטות לכלל סיפור שלם . ממולו של סטיוארט גרה "הגוף" - רקדנית בלט בלונדינית בעלת גוף משגע, אשר מייד בתחילת הסרט שומטת את החזיה שלה, ומרימה אותה בתנועות בלט . דירתה מוצפת מחזרים לאורך הסרט . כולם יפי-תואר , אך רק בסוף הסרט מגיע האהוב האמיתי, חייל קטן קומה. המחפש קודם כל אוכל - לא אהבה. סיפור אחר הוא סיפורה של גברת "לב בודד", המתכננת לכל פרטיה את פגישתה עם אהובה העתידי' עד שהיא אוספת ברחוב צעיר המסתער עליה מיין עם היכנסו לדירתה כדי לספק את רעבונו המיני . היא עומדת להתאבד' תחת עינו הצופיה של גיבורנו , אך לבסוף מתחתנת עם הפסנתרן הבודד שמנגינתו באה להצילה בדיוק ברגע הנכון . ישנה גם פסלת זקנה המרבה להשתזף בגינתה, וכן זוג עם כלב , אשר הוא המוביל את הבלשים החובבים לאחר הפשע ואף משלם על כך בחייו. גם זוג צעיר אשר מקבל את דירתו בליל החתונה . כמובן שישנו הזוג המרכזי : האשה רתוקה למיטה וממררת את חיי בעלה (ריימונד בר) המטפל בה במסירות. לבסוף הוא " סוגר איחה חשבון ". כך- על-פי הצלם-בלש . בלילה גשום הוא יוצא מדירתו וחוזר אליה שלוש פעמים עם מזוודה ביד ' נוסע לאי-שם (אנו רואים דרך מעבר בחצר האחורית גם פיסת רחוב ( וחוזר כלעומת שבא . למחר ת האשה איננה . נעלמה . ההנאה האסתטית מהסרט נובעת בעיקר ה משי לוב של כל האל מנטים לכלל שלמות אחת בת וך מסגרת ברורה ביותר . הלוקיישן הוא אחד . זוויות הציל ום תמיד מנקו דת מבטו של הגיבור, הצלם, ובעצם של היצ'ק וק ושלנו . למעשה לא עזבה המצלמה א ת חדר ו ש ל קולנוע אחדות המקום והזמן נוסח היצ'קוק הלל דמרון "חלון אחורי" ; מפיק ובמאי : אלפרד היצ'קוק . שחקנים : ג'יימס סטיוארט 1 גרייס קלי 1 ריימונד בר . תסריט : ג'ון מיטשל הייס - עיבוד מסיפור קצר בשם "זה חייב להיות רצח " מאת קורנל וולריץ. צלם : רובוט בקרס . מוסיקה : פרנץ ווקסמן . עורך : ג'ורג' טומאסיני. פתיחה : חצר אחורית של בית-דירות . המצלמה לא נעה . בקידמת התמונה עולים התריסים וחושפים את מראה המרפסות והחלונות האחוריים. הרחק מאחור ישנה התרחשות במרפסות. סוף כותרות. המצלמה נעה קדימה ומרחפת אל תוך החצר' עוקבת אחר חתול העולה במדרגות, עוברת מחלון אחורי אחד למשנהו, מגלה חלק מהדיירים מבעד למרפסות ולחלונות, עושה סיבוב של 360 מעלות וחוזרת אל החלון האחורי ממנו התחילה את הסיבוב . היא מגלה שם ראש של גבר מזיע, המודד את חומו . שוב יוצאת המצלמה לסיבוב בחצר האחורית , מגלה לנו עוד פרטים על תושביה, וחוזרת לבסוף אל הגיבור, היושב בכיסא גלגלים ורגלו האחת בגבס . לצידו מונחים כמה שבועונים ומצלמה שבורה. הוא מביט אל אחד משכניו. פס . נתרן לעת מצוא . על הקיר מגלה המצלמה תמונה של מסלול מרוצים . כך נקבעת המסגרת של הסרט "חלון אחורי". זהו גם השוט המתוכנן ביותר בכל הסרט' הרומז על העתיד לבוא, וקובע את מרבית האלמנטים שיפותחו לאחר מכן בעלילה. מתחילת הסרט ועד סופו לא מש הגיבור, ג'יימס סטיוארט, מ~סאו ומחדרו (למעט בדקה האחרונה - וגם אז הוא חוזר לבסוף אל כסאו) . אין רכבות ; אין מטוסים ; אין מקלחות ; אין שדות רחבים והרים גבוהים. הסרט כולו מתרחש בחצר אחורית של בית-דירות, נשקף מהחלון האחורי של הגיבור המציצן . האיכות הקולנועית המיוחדת במינה של הסרט נובעת בעיקר מעובדה זו : אחדות המקום והזמן' והשימוש האמנותי שהיצ'קוק עושה במסגרת זו. העלילה לכאורה פשוטה : גיבור הסרט, צלם עתונות, שנפצע במסלול מירוצים, רתוק לכסא הגלגלים כשרגלו האחת מגובסת, צופה תוך כדי שעמום בשכניו דרך החלון האחורי של דירתו. הוא מגלה עניין בנעשה אצלם, אך בעיקר רתוק מבטו אל דירה אחת, שם רוצח הבעל את אשתו לעת לילה . כך הוא סבור על כל פנים, משום שאת הרצח ממש הוא איננו רואה. גם הצופים לא. לאחר מכן משכנע סטיוארט את ידידתו ואת האשה המטפלת בו שאכן התרחש שם רצח, ויחד בכוחות משותפים הם מנסים לאסוף הוכחות כדי לגלות את האמת ולהאשים את הרוצח . בשלב מסויים מכניס סטיוארט לתמונה את ידידו' בלש העובד עמו בשבועון . כך נמשכים הדברים עד לשיאו של הסרט - אותו לא אגלה כמובן . ואולם , שלא כבסרטים אחרים של אמן המתח והאימה , העלילה בעצם כלל אינה חשובה . היא אינה יורדת על הצופה ברעמים ובברקים, והסרט איננו מפחיד כלל לבד אולי מדקת הסיום. יתרה מזאת, למן ההתחלה נסוכה על הסרט מין איטיות הנקבעת על-ידי תנועות המצלמה הארוכות והאיטיות, המתוכננות היטב, וזה בתיאום עם מצבו של החולה הרתוק לכסאו. עד לשלב מסויים מנקרת במוחנו השאלה מה קורה כאן בכלל ? האם תהי ה עלילה בסרט ? האם ימות מישהו ? האם זה סרט של היצ ' קוק בכלל ?... ואמנם הוא מפתיע אותנו שוב בהו פעתו הקבועה, כמתקן שעו נים בדירתו של השכן הפסנתרן ' ולרגע מפנה את ראשו ומביט אל גיבורו ואלינו . או אז יודעים אנו באמת כ י זה אכן סרט של היצ 'קוק . בסופו של דבר נובע המתח של הסרט, ובכך עיקר כוחו , מרץ 1984 ו • · בתי בלבו מודרנייםלתושבי קרית-שמונה ואילת ממש במו לתושבי תל-אביב . • אחריות לטיב המוצרים וביקורת איבות המבטיחה סחורה אמינה לאורך ימים . • הנחות מדיחודש בחודשו על שורה ארובה של מוצרי צריבה לבל בני המשפחה . • הסדרי אשראי נוחים למשפחות ולזוגות צעירים על קניית ציוד ראשוני לבית . • הסכמי הנחה מיוחדים עם ועדי עובדים ומפעלים ברחבי הארץ . (ז~ )'~דכ מקונה במשביר לצרכן חוםךכםף, חוסך זמן ~~~~~~~~~--==-=========:-:-=========-==~~~=========~~---iiiiiiiiiiiiiiiiiiii~~======~=====) ולכן הם דחו את השיר המשותף שכתבתי עם מחמוד דרויש (פורסם כ"עתון 77", גליון מס' 38(. למה ?כי הם לא הכינו אותו . ולא יוכלו להכינו . מכיוון שזהו השיר הראשון המופנה אל החייל הישראלי . אנחנו לא הפנינו את השיר הזה אל ה"החייל הציוני", אלא למאות ואלפי החיילים הישראליים שהתברר שהם, או חלק מהם. דחו את המלחמה המלוכלכת. והתפטרו או לקו כהתמוטטות עצבים. את השיר הזה הפנינו אל "החיילים הישראלים המאושפזים ככתי החולים הפסיכיאטריים". הפנינו אותו אל מפקד אוגדת הטנקים הישראלית שדחה את הכניסה לביירות, אלי גבע. והתפטר . הפנינו אותו אל 400.000 המפגינים היהודים כתל-אביב . נגד המלחמה המלוכלכת." ואתה, לאן פניך • מועיד בסיסו ? - "ואני אותו אדם w ~כו עלי את ~מינם w ;ככו עלי את רףח;תיכם אשאר על הגל אינני הטובע שלכם הצרים של ההמונים. ועליו לקרוע אופקים חדשים לפני הציבור . וכספרות, כמו כפוליטיקה . המשורר האוונגרדי חייב להיות כראש תנועת ההמונים ולא כזנבה, שאם לא כן תיהפך שירתו לשירה דמאגוגית, שמובילה כסופו של דבר להתעיית ההמונים. המשורר חייב להנהיג את המאבק של ההמונים ככל כוחו היצירתי . כך הכין בסיסו את תפקידו, כאומרו : לא נכון לומר שההמונים אינם מכינים את היצירות הגדולות, או דוחים אותן . זהו פשע לומר שהמשורר מסכים להיות כסופו של דבר מתופף ..." 1 אם כן לאן פניהם של המשוררים הפלסטיניים לאחר הגלות ? בסיסו אומר : "יש אנשים שמאכדים את הכיוון כזמן המצור, והמצפן נופל מידיהם. אינני סכור שאמיל חביבי נמצא כמשכר ו/או סמיח אלקאסם, ושאד אבו שארור (מספר פלסטיני גולה) או מחמוד דרויש ." ומועיד בסיסו אינו נמצא כמשכר ? - "אנחנו סובלים מדבר אחד כלכד . הוא הזמן הדרוש לנתיכה . זאת הבעיה שלנו 1 בעיית הזמן שעלינו לנצלו לנתיכה . אך מה שהמשורר עצמו משקף. כתוצאה ממשכר פוליטי. נהפך אצלו למשכר פיוטי. ספרותי . פנקס התרבות הערבית מותו של העץ הזקוף מוחמד ע'נאיים ייאל תעיר את העולם משנתו זו גופתי נתקעת באדמהיי (מחמדו דרויש> מ ותו המפתיע של המשורר הפלסטיני מרעיך בסיסו לא העיר את העולם מתרדמתו. העתונאים מסרו על כך ככמה שורות וכר • אכל אנחנו אופטימיים." אני הטביעה". מי • אם כן • נמצא כמשכר ? - "אלה הם המשוררים הצמודים אל פנקסי השיקים ! ז'את השע 1 דה האחרונה על "של nנ;תיכם ~=,;=~:::': ר' :...-",~:<:;~;~-·::;=.-,.,.- ג ...'::~!:~-:: ~=:ק "·::.:;-~:<;'•:-_:~; נאמר כי המשורר נפטר כליל ה 25- כינואר כחדרו כמלון "אינטרקונטיננטל" ככירה הבריטית. כישראל זכה המשורר כידיעה אחת כלכד ששודרה כצהרי יום ה 26-, וכך נסתם עליו הגולל ! למרבה האירוניה 1 מוות זה שם קץ לחייו של לוחם פלסטיני ומשורר מן השורה הראשונה אשר השאיר את חותמו על השירה הפלסטינית ככללותה. דרך חייו של בסיסו )1984-1929 ),החלה כעיר הולדתו עזה 1 שרכים הכיורה כאמצעות שירתו 1 חיתה דרך זו ארוכה, ךןףיית סכל ותלאות, וככל שלכ כה עמד המשורר כפני הדילמה הנוראה למצוא בית : "ועכשיו בירח חדשה ועכשיו חלון חדש ועכשיו כתובת חדשה" כתובת חדשה ? אכל חלומו של המשורר להקים בית משלו, כר "ארגע ואקבע את מקום מושכי", לא התגשם. .·- למען האמת, התגשם כחלקו כלכד 1 כשהצליח המשורר להבטיח את השלווה והרגיעה לכלכו מוג 'אן 1 וכך הוא השגריר הפלסטיני הנווד שמסעותיו זיכוהו כעיטורי "~בארה" ; "מהפכת הכושים" ; "הסלע" ; "הצפורים שכפעם הראשונה צמחה שירת התנגדות הקשורה כלוחם, כאשר הופיעו עתוני-קיר שהשתלבו כלחימה ז~ר~ז:: ! כתעלות וליד מיתוסי הלוחמים כצורה זו נפל המשורר ~~~ן;; ;! ~ג: i!: הפלסטיני עלי פודה, כאשר חילק את העתון היומי שבויים כין ישראל לאש"ף). וכך כדיוק היה גורלה של קריינית "קול המהפכה הפלסטינית", נעם פארס, כת , י:!'~~ Z' הדרום, שנפלה כ 4- כאוגוסט 1982, כמערכה אל · ;וו.rפיע מאסז-וי :פעפ:ב " ישים פחלצתי '", וס~ר~ר T~כ 'iz ד~ -ל"א ~דליי' .;~ן ן;ול; tff~~ס .· אומר : "יש לי חכר טוב ואמין . זהו כלכי מוג 'אן . הקמתי לו בית משלו, ואמרתי לו : תירגע עכשיו, ואל תשכח שאני הבטחתי לך את מה שלא יכולתי להבטיח לעצמי ..." מסעו של בסיסו הקיף את כל כירות העולם . הוא היה ,;' : ~~~;,4dfi '"" זמן ףזמן _ . ז .--,;ן- 'i::t;T":*i•.-.,-.:=;.]';·.,,)·fi'' ך ·' ~ ~;1 _.~;;; ד~ד w :פר ז:ו::ז~ה נודח · :ק~ר~י ~תר : ה;י . ~י ~~~קןל; קד;~ ב;ת~~ : ן;וי · ך b ד ר~זז?~י:ך ". ו;כ~ז w י :~?פוסי ~VI ~יגף 97 ~יז ס~ 1ז 1 ןה. כבוד רכים, החל כ"אות המהפכה" וכלה כפרס =ו• - הספרותי "לדחוס", שמעניק ארגון סופרי אסיה ואפריקה, וזאת כאשר ערך בסיסו את כתב-העת של הארגון כשפה הערכית שנשא אותו שם - "לדחוס". בסיסו כתב ספרים רכים, כהם ספרי פרוזה, שירה ומחזות. הבולטים כספריו היו "העצים מתים זקופים" ; ן.ן . חי ·\.· זבנב: תיכ ir OM; •"' ;.;· :· בונות את קינהן כין האצבעות" וספרו האוטוביוגרפי "פנקסים פלסטיניים". למרעיך בסיסו לא היתה דרך לביטוי הסכל של כני עמו זולת השירה אשר שיקפה את ראייתו האמנותית, המעמדית והפוליטית, כי כעצם, זה מה שמשורר יכול 'i~;; ס~ת r~ ::~דנא ,,~זר ~; לתת כזמן המלחמה. וזה כדיוק מה שמניע אותו רלהגדי את תפקידו כזמן המצור על ביירות 1982 כאומרו ח~ wף'~ ם~~~לי 1 םיי.rו=7ס ז.כה .אני מתאו :;, המה :, א מתאו · ו ? :·-•: ז ••.:,...T ';-\_ T•• ד' ; . ·w~~ י גכעז w:לכr רן ~זןן . נגד הטנק הנרכש, וכפעם הראשונה נערכו ערכי-שירה הע i מד על אצ:פעות"ו °%:(' :f ~~וג 1 ~ ~;;,", -: .יT •· i :c.j:·~· & ~·:--:%:: f'; - -,· .,. . ·'~ד~ .כrס w זח ,,.. : ל 9 ןכה ~ · ~יי T ד' •. 'ן;ו ' ~נף גכ~יץ tז?וfן.לומז:: שערך כזמן המלחמה , "המערכה", וכך נפל העתונאי ס fף " רו f.' ןת. wד~ב ·,עדוt...· ז:כ;:~~& .·:כrסי.ז~:~ וצ 1ןס ,~ 'i • ,",, סמיו דרויש, כעת מילוי תפקידו כזירת הקרב. (דרויש ואז-וה וועד. ד וו~~~ז w וזי~תר ,צר~ת .;...,, "'" . T -: שהה כשכי הישראלי 13 שנה , והוחלף כמבצע החלפת , אלחכ', ri ם ~מ~ 1~;:iמשע'·: ד:רראשו(ים ."".,-••:••.,::.."":' '""!י "r i.> • T·''f· ?~סכ ,~ ל~~~ג g , .·<('. " מה ' אני מתאר ףמה לא מתאר ?~9 ע .••.,~9 ע ... ·tז1ק~ . ., ~' ··;ך~, ; אלשיאח כשהיא מקליטה את קולותיהם של הלוחמים . ז .נ+~ D,,.·~:ס tfע " y : דאגתו הפוליטית והלאומית של המשורר הפלסטיני, גם ףקןץז:ויר ' יחי עספiח T -.,.. • : כמקרה הזה, אינה דומה לדאגתו של החלזון הדבוק · להצין-: אל דמי . מסע - f::;::-~~-T נ :;.·•;;י=: «=•.• ז , :·;;;: המשורר הפלסטיני גדולה יותר מכיוון שגורל המשורר * לאו קעטים אחדים מהפואמה האחרונה ~ל מעריו בסיסו' אשר קראו ~ותה ב"שבעו כאך תלוי כגורל העם כולו, אין לו גורל אחר . ותפקידו התך~ת הפל . ~ינ!ת" שנ~רד לב~?~וו דבצ~ו אשדקת, בו ה~יגוןפו סו~וזם ומןווכ .רים של המשורר הפלסטיני שונה מתפקידם של ערביים מישראל, ובן המשורר מחמדו דרוו:ש" תושב ישרלא לשעב · ו. '*, הפוליטיקאים . הוא אינו מותחם כתחום האופקים מרץ 1984 ''{:,'..~ל ···~~~י~ לסלע כשהמים מציפים אותו ונסוגים ; דאגתו של ס . יזהר חטיבה מיוחדת בפרק הנדון מוקדשת ל"פרוזה התל- אביבית", בה מעוצבת העיר כמיקרוקוסמוס לכדליות היקום באותה דרך של חיפוש אחר ה"ממש" . אחר צבעם וריחם של הדברים. אותו ממש, "הקורם להפשטה ולרעיון שהוא בעיני אלתרמן מסימני היהודיות ההסטורית של התקופה" (עמ' 111(. דברים אלה מחזירים אותנו כמובן לשירי העת והעתון ולזיקתם הכפולה לאירוע הממשי ולתפיסה ההסטורית העולה ממכר, עפ"י ניתוחו הנזכר של לאור. הצטלבות נוספת, ישירה, של דיוני השכים ביצירה האלתרמנית, מתייחסת למחזה "כנרת כנרת" בו ראה לאור המשך מהותי לשירה הפוליטית, ואף קרטון-בלום מדברת עליו כעל עיסוק ב"מציאות הסטורית מוגדרת". אלא שבדרכה, היא מכפיפה עובדה זו לרעיון המנחה של מחקרה - לניעתו המקבילה של המשודד בשני מישורי המציאות - הטבעית, המתייחסת לעולם החיצון 1 והספרותית, המתארת את עולמו הפנימי של היחיד . (הקושי בקבלתו של המחזה ע"י הביקורת, נבע לדעתה של המחברת מתוצאותיה הטקסטואליות של כפילות תנועה זו .( כסיכום עולה ממחקרה של קרטון-בלום, כמעבודתו של לאור, בצד התיזה האנאליטית המכוונת, עושר פניו היצירתיים של אלתמן "שהחל דרכו כמשורר מודרניסט, כמעט אוונגרדיסט והגיע להיות מחזאי קלאסי, הכותב מחזות שידיים" (עמ' 127(, ואשר חלקי -םדוחייב ,הריש תוזחמםירמאמו ותריצי םינושה- תושיגרב םתפוקת ינפ תא ומשר םדוחיאבו תיפאדגומסייסהאלפומ. • להסביר תמונה 1 משל למה הדבר דומה 1 לנביחות בלב הנובח על עץ אחר מאמריו המכונסים של ס. יזהר מחזיקים בקצס הקיצוני-מנוגד של הגישה החקר-ספרותית הבאה לידי ביטוי בשני הספרים הנזכרים ובדומיהם. קווי-המחיקה המועבדים על-ידו על עקרונות החידות השונות הנהוגות במדע הספרות, חריפים ומוכללים : "אין דורות ואין קבוצות ואין אסכולות ואין זרמים בספרות". כל אלה "אינם אלא אמצאות של חוקרי הספרות ... תמיד כמובן אפשר למצוא קווי דמיון בין תופעות ותמיד אפשר להצביע על השפעות רעל הדדיות בין משפיעים למ~שפעים, בין זמנים ובין מקומות. אך אלה מעניינים את חוקרי ההסטוריה, את חוקרי התרבות והחברה, ולא את הנוגעים בדבר 1 אותם קרר~י המופלא שביצירה האחת הזאת שלפניהם." (עמ' 9( מעבר לפתיחה חד-משמעית זו, מטפל יזהר בדדך ההיקש השלילי בכל מה שהספרות איכה ; גישה המאפשרת לו שלא לפגוע במהות היש שאינו ניתן להגדרה מדעית, עפ"י השקפתו, רכן. לחבוט בציניות בלתי-מבוטלת בכמה תיאוריות "אירגרכירת"-ספרותיות הנהרגות באופן מוגזם ראי-רלוונטי . לדעתו . במקומותינו. היצירה הספרותית. טוען יזהר, בניגוד לשיטתו של לארד, איכה עוסקת בשיקוף המציאות. שכן האחרונה היא בבחינת ס~ק משאבים בלבד ליוצר, הבוכה מהרכביהם. רשמיהם וכדר', מציאות אחרת, שאיכה מהורה בשרם דרך חיקוי של זו שמחוץ לה ; אלא מערכת חרקיה 1 הקשריה וסדריה 1 שרכים לחלוטין . מראה העולם כפי שהוא. כעצר על-סף היצירה, ומשמש לה לכל היותר מסגרת אשר מפנימה והלאה אין ביכר לבינה דבר. היצירה הספרותית איכה אף אופן של תקשורת, ממשיך המחבר בטיעוני הלאו שלו ; שהדי הלא-בהיר שבה~ עתון 77' מס' 51 מצויות באופן בולט גם ביסוד שיריו הליריים של המשורר : המעבר מהארוע הקונקרטי להכללה מסטית- סימבולית, וההליכה הטראגית-הירואית הבלתי-פוסקת על גבול ההפרדה הדק שבין החיים למוות. גם במחזותיו של אלתרמן נראה לדעתו של לאור אותו ערבוב רשויות של מבע . אמנותי. המעוגן בקונספציה מוכללת לאומית-חברתית . כמו זה הבא לידי ביטוי ב"ככרת כנרת", בה מוצגת א"י של ימי העלייה השכיח כדגם ראשוני וטהור של החברה הישראלית הטרום- מדינתית, בהשוואה מ:;גr::ז~. ת לא"' של שנות החמשים והששים . רק בדרך קישור.כמו זו של הז'אנר הדראמטי האלתרמני 1 לחטיבות השירים הפוליטיים שלו, ניתן לדעתו של לאור להבין נכונה את מיקומם של המחזות בכדליות יצירתו . במסה האחרונה שבספר, מתייחס המחבר למאמר "החוט המשולש" ודרכו לסטייתו של אלתרמן בסוף חייו לצד הימין הפוליטי - ל"ציוכות הגדולה". גם כאן 1 מסביר לאור 1 למרות השתכרת האידיאה ודרכי ביטו:ה. ניזונים מקורותיו הנפשיים של המשורר מהחרדה היסודית המתבטאת בחילופי פנים בכל יצירותיו - חרדת הקיום על "קו הקץ" התמידי-לא- פתור. • נשמתו של עולם ברגעים שליטתו הווירטואוזית של אלתרמן בז'אנרים ספרותיים שרכים היונקים מחוויית תשתית אחת, משורטטת בקו התפתחותי ברור בספרה של רות קרטון-בלום - קו הנע עפ"י ניעתו הנלבטת של המשורר מתחילת דרכו 1 במישור המתוח שבין ראיית הכתיבה כמייצגת ממשות חד-פעמית, לבין דבקות במבע אמנותי מערפל ומפשט מציאות עד לכדי מושג מוכלל . הצטלבויות, התרחקויות ועורביך אלה שבין "ההיצמדות לעושרו של הרגע ולעושרם של הפרטים" לבין העמדת "תבניות סמליות-מסוגננות", מתוארים לפי תקופותיהם ודרכי בחמשת הפרקים ביטויים בסוגי היצירות השונות, שבספר . הראשון שבהם עוסק בהדגמת השתנותה של הקונספציה האמנותית האלתרמנית מז'אנר סיפורי לז'אנר לירי עפ"י שינויי הנוסח שבעלילותיהם ובדרכי עיצובם של שלושה משירי "כוכבים בחוץ". שירים אלה, הופכים בנוסחם המאוחר ל"קצרים יותר, מתוחים יותר" ובעלי כוח סוגסטיבי רב יותר. ה"אני" השר עובר בהם "תהליך של ניכור וחומריהם האוטנטיים שבנוסח ,'א מוחלפים במציאות פיוטית המתכוונת לתת במודע משמעות תקפה יותר לחווייה ע"י יצירת עולם פיוטי, סמלי ומסוגכן . על-זמני." (עמ' 45( ואולם עיצובם הכמעט-הרמטי של שירי "כוכבים בחוץ" לא פתר פיתררן חד-משמעי את המתח ממשות - מושגיות בשירה האלתרמנית . ובאי-פתרונו פרץ זה את מסגרות הז'אנר הלירי ויצר תיזמרו רב-היקף המתבטא בערצמתו המכסימלית, לפי קרטון-בלום, ב"חגיגת-קיץ" המהווה לדעתה "פסיפס המורכב מפרוזה חרוזה, שירים שקולים, פיליטרנים . שירה בחרוז לבן . מכתמים. שירי הגות, חידות, משלים" ועוד, שאין להם אח וןע בספרותנו (עמ' 46(. ע"מ לברר את התפיסה ההגותית העומדת בבסיס ערבוב חומרים מדהים זה, פ;כה קרטון- בלום למסתו של אלתרמן - "בין ספרה לסיפור", בה שב המשורר להתייחסותו הערכית למשמעות הקיום (אותה העלה דן לאור בניתוח שידתו הפוליטית), הנעוצה בהפעלת מערכת חוקים מוסרית. הגישה הפואטית העולה מתפיסה הומניסטית זו . מדגישה כמובן את חשיבות עיצובם של "פרודי הרגעים" שבהויית חייו של "האדם הקטן". כלומר, בחזרה של לאחר שכים מן ה"כשגב" ל"כמוך" (עמ' 51(, לעלילות אנשים במקום סמלים. ומ~בר ברור מאמות מרה דרמאכטיות-טראגיות לראלי 1 ם אירוני . סיפור החיים הופך שרב בכתיבה האלתדמכית להתרחשות, "כי האבסורד והיאוש תקפים רק כשהעמדה היוצרת היא עמדה של הכללה והפשטה. אך הם מופרכים ומתנפצים אל הפרטים הרוטטים של ההוייה" (עמ' 63(. פרק כפרד בספדה של קרטון-בלום עוסק בפרוזה השירית של אלתרמן . שגם בה רואה המחברת. במובלט, את הכיוון הכפול שביצירתו - המימטי מזה, רהסימלי-שידי מזה. רגם פה, ניתן הדגש מיוחד לעושר סרגי הבעתו של המשודר אף כשהם מאוגדים בז'אנר אחד כביכול . (מדובר ברשימות ליריות, בפיליטרכים, בציורים שידיים, ברסיסי הגרת רעוד). ספרים היש והאין שבספרות דן לאור ; רהשופ והחרב; 'הוצ הקבוץ המאוחד ; 128 עמ' ; תשמ 11ד ; · רות קרטוןבלום ; ביו בהנשגלאירוני ; 'הוצ הקבוץ המאוחד ; 128 עמ' ; תשמ 11ב ; ס . יזהר ; רסיפו אינו ; הוצ' ץהקבוהמאוחד ;112 עמ' ; ;תשמ"ד • שאלות של מהות ספרות - בחינת שיקוף הראליה, ניווטה, או בניית מציאות חדשה, שונה לחלוטין ? ובהקשר לזאת - עיסוקה של היצירה הספרותית ברישום פרטי הממשות או בעיצוב סמלים פיוטיים ? ובאיזו מרה סותרות, משלימות או מזינות אפשרויות שונות אלה האחת את רעותה ? והיתכן השימוש בכולן בעבודותיו של יוצר אחד . והאם ניתן ל"תרגם" את סגוליות שימושו של ריוצ בחומריו לכדי נוסחה מדעית-ספרותית מספקת ? ביחס למכלול סוגיות אלה שכבר נידונו לא ,אחת משרטטים שלושת הספדים הנידונים את זווית םדאיית הייחודית של שלושה חוקרים. אשר שניים מהם מרוכזים בחלקים מיצירתו של נתז אלתרמן . והשלישי - בגישה להבנת הספרות בכללותה. • להעמיד הפרשה על עיקריה גישתו הבסיסית של דן לאור בספח זה נובעת מראייתו חטיבות מסויימות ביצירה האלתרמנית כתגובה ישירה להתרחשויות תקופתו. ששת הדיונים שבספרו עוסקים, במימדם התאווי הישיר, בשיקוף ה"אני מאמין" החברתי-פוליטי של אלתרמן 1 כפי שהוא עולה מחטיבות אלה ; ובמקביל - בהשפעת המציאות המשתנה על הדינמיקה הפנימית של "אני מאמין" זה. ואולם, תוך בדיקת מקבילות אלה, מתפרשת תכונת יסוד של היוצר בו מדובר (המובלטת מזווית שונה אף בספרה של קרטון-בלום) והיא יכולתו ל"תרגם" חומר תשתית מציאותי אחד לקליידוסקופ ספרותי רב-פנים ורב-רמות, ולנוע בו בחופש מוחלט - אם בהפרדה מוחלטת של pן מ p ן, ואם תוך ערבוב מראות. מלכתחילה. טוען לאור, פיצל אלתרמן את שירתו, הן מבחינת ניסוחה, . הן מבחינת נושאה המוגדר והן מבחינת הבמות השורות בהן פרסמ::ו, לשני אפיקים ברורים : האפיק הלירי-סימבולי והאפיק האקטואלי- פוליטי . האחרון . לו מקדיש המחבר את מרכז דיונו . מיוצג בעיקר ע"י שירי ה"טור השביעי" המהווים למעשה מעין "יומן פיוטי שליווה את כל אירועיה של התקופה" (עמ' 15( ושהשפיע באופן בולט על רישומיהם בתודעת הדוד . שירים אלה מאופיינים. עפ"י לאור, באפיוני היסוד הבאים : א . מתוך ראיית המחבר את עצמו כש"ץ . הוא אמבט דרכם את ה"הגיון הפוליטי. החברתי וההסטורי של מחנה הדוב בציבוריות הישראלית" שבאותה תקופה, כאשר דרך הבעתו, כמובן. אינדיבידואלית במובהק . ב . מעבר ל"כאן" ול"עכשו" של האירוע הישיר, מתחוללת "טרנסטנדנציה של המאורע הטדיוויאלי והיום-יומי למאורע הטעון משמערת הסטורית- מטאפיזית" (עמ' 20(. היינו. לא מדובר באוסף תגובות על תקריות אקטואליות, ולו-גם דראמטיות במיוחד, אלא ברצון הסטורי-לאומי ("שד האומה") העומד ביסודן ומקשרן לחטיבה הידראית אחת. ג. למרות הזדהותו של המשודד עם הקונצנזוס הלאומי של התקופה. אין הוא נמנע מקריאות תגו נחרצות שעה שנשקפת לדעתו סככה כלשהי למסד המוסדי . עליו מרשתת קיומה של החברה בישראל. שכן משמערתו וערכו של מאבק הקיום היהודי המתחולל על "קר הקץ" מאז ראשית ההסטרריה רעד המשכה - לאודך כל העתיד הנראה לעין ; הנם מוסריים ביסודם ובתכליתם . והכה, לפחות שתיים מתוך שלרש הנקודות הנזכרות, אל שדשיו מפכי הבדידות שמעמד שכזה משרה עליו . אלא שאין בכך כדי לפגום בהכאתו של הקורא : הרי כותרו עוד . בסיפור זה של היפוך-ערגות , מעלליהם של " בכי החיל" העורגים מצידם אל מעמדו של דודכם וכותרו . כמובן . ה~לים : דרך הסיפור המופלאה של כהן . עוצמת הרגש שבה, החומדות ההיסטוריות המחוכמות ובעיקר : ההומור האנושי החם . השופע .• אמנון ז'קונט מיפוי נופים פנימיים ו מרים איתן ; יסמין ובנזין ; שירים ; הוצאת צ'ריקובר ; תשמ"ג -1983; 88 עמ'. '' יסמיך ובכזין", קובץ שיריה הראשון של מרים איתן . זיכה את המחברת בפרס על- שם רחל ומרדכי כיומן . מטעם בית-הסופר על-שם חיים הזז בירושלים . הספר , כמעט כולו עומד בסימן קוטביות , הניתכת להבחנה ברורה בשירים השונים . על קוטביות זאת יעיד שם הקובץ "יסמין-ובכזין" המעמיד סביבו מערכת שלמה של יחפים. שהמשוררת משתדלת לעמוד עליהם. פתיחתו של הקובץ בשיר "המרכבה" מהווה כעין מוטו לספר כולו . יצאתי לדרך ובתוכי מרכבה ן לשני סוסים היא רתומה ן אחד - דוחו אל האורווה ן שני אל היבשת הטבועה/. דרכה של המשוררת נשלטת נשכי הקטבים האמורים . האחד שחור השני לבן . האחד יציף רי חות יסמין לכל אורך הספר והשני - ריחות בכזין רכך גם ניתן לרמוז לאיכותו של הספר, אשר חלקו מצטיין בשיריו וחלקו השני -פחות . שיריה של המחברת עשויים רבדים לשוניים שרכים הנבדלים זה מזה בכימתם ואיכותם . גם "האני" הדובר משתכה לעיתים תכופות ומותיר , לא אחת , את הקורא במבוכה איכטרפרטטיבית. לעיתים נמצא את הדובר כשהוא מופיע באופן ישיר (שירים בגוף ראשון) ולעיתים הוא מסתתר בתוכני השיר ובין מילותיו . בין הסגולות העיקריות של הקובץ שלפנינו ניתן למכות את כוחה הבלתי-מבוטל של המשוררת במיפוי כופים פנימיים של הכפש נכוסח דיכאמיקה אקציסטכציאלית . וכן יכולתה הרבה בתיאגר כופים חברתיים כמו בשיר : לומדים ... ואיך נירם שבת יברא החבר שלי מן הצבא ן יפה כמר עבריין • והמשולש שלו ממש שווה שוקיים. מרים מרבה להשתמש בדיבור יומיומי. לכאורה, כאשר המילים הרגילות לחלוטין והשיחה העכשווית עם הקורא ממלאות תפקיד בצופן חווייתי פנימי יותר ולעיתים תת .מודע שירים אלה דווקא. למרות הנכות הרבה שבהם , חושפים אחת החולשות של ; מרים איתן . והיא : אמירתיות יתר. שיריה האחרים מצטיינים הן םבתיחכר לשוכי והן בתיחכום רעיוני כן לדוגמה השיר ערס- פואטיקה - לא. אין זו מוזח. אסיח ן זו אפרודיטה. תמימת העין ן ששלחה לי ארוס ן שירה בי ערס ן עשושה בי פואטיקה . סוג אחר של שירים בקובץ הוא שירים כתובים בכימה פוליטית הגם שזו נעשית באופן סמוי וצנוע . המשוררת מסורה היטב את האספקט הפוליטי, אך התבוננות לעומק השיר איכה מותירה אפשרות של זניחת הצופן הפוליטי כדוגמת השיר "כמו שבט אפריקני", ממכר בחרתי את שתי השורות האחרונות . ובו תרועת רוין -· הטררכאוס ן ב ! ב•-ןרין !. מן הראוי להקדיש גם תשומת לב לעטיפת הספר המעידה במידה רבה על תככיו . שמו של הספר "יסמין ובכזין" תורגם למסר ויזואלי המדגיש את אספקט הקיטוב בין איכויות היסמין-השירי של מירם איתן ואיכויות הבנזין-השירי . לסינרם ניתן לומר, כי הקובץ שלפנינו הוא אוסף שירי, מתקופות שוכרת בכתיבתה , ואולי מכאן ההבדלים כאיכותם מהשירים הטובים יותר שיופיים והדיכאמירת המלים כסוס טרויאני ו אלבר כהן; או~ל"~מרים ; מצר'פתית: אביטל ענבר' ספריית פועלים ;1983; מ שפחת סולל של אלכד כהן היא דרך מיוחדת במיכה לטפל בבעיות הנמסרות , בדרך כלל, לטיפולן של . משפחות ספרותיות "מהוגנות" : פאליסר , פורסייט או ספרא. את מקום הזיקה הכמעט-היסטורית ~ל המציאות תופסת אכארכיה תיעודית-אסוציאטיבית וכתרם המקודש של תעצומות הכפש . כאופן-הבעה למצוקות ולהגיגים . כרדד מניה וביה אל שפעה של מלל רגשני לכאורה . מנופח ומליצי הטעון בתערובת צורבת של רצינות תהומית והומור מטורף ומופרך . העלילה כסבה על חמישה דורכים, בכי הפלג היררכי של משפחת סולל (הזכורה לקורא העברי מן הספר "סולל" שראה-אור בהוצאת עם-עובד), היוצאים מן האי היררכי j? ~ל;כ~ה אל ז'כבה הקרה, בעקבותיו של כתב-חידה מסתורי שכשלח אליהם בדואר ואליו צורפה, ליתר ביטחון . המחאה דשנה . ההמשך הוא הפתעה . דבר איכר מוחלט . דבר איכר ברור ובוודאי שלא כמשך זמן רב מדי :~ז:יים כדמה שמכיעיהם של "בכי-החיל" (זה השם ש~מצו הדורכים לעצמם. ביחד עם אוסף בלתי אפשרי של גיכוכי-טכס לאומניים- צרפתיים) הם משיחיים-לאומיים ול~תים אין ספק. שתאוות-בצע מן הסוג הגרוע ביותר מפעמת בלבותיהם. בפרק אחד מתרשם הקורא , כי ידידות של אמת שוררת ביכרתם , ובפרק הבא הם גוזלים איש את אחיו בלא יסודי מצפון . לפתע לובשת העלילה צביון של בשורה לאומית ומתגלגלת, מייד עם הפיכת הדף. לכלל שיר-הלל להומניזם האוכיברסאלי . הקורא התמים (יש כאלה היום ?( שוקע והולך בעולמו המטורף של אוכלמסמרים (הדומיננטי שבין החמישה), מצב רוחו נע בין הזדהות לרחיה, נוחותו הנפשית נחה או כטרדת בקצב של פעם ופעמיים בעמוד . עד שהיא מקפיצה את "האני הקורא" שלו ממקומו : מה מתרחש כאן ? ובכן. מה שמתרחש הוא החיים . מוגדלים, מעוותים. כגועים בחסרים ובהדגשי-יתר, בלתי מאורגנים. שטופים ביצרים ואנוכיות, אלטרואיזם-כעלה ואידאליזם-סוחף. והכל נע במעגל של פארסה , משוח באיפור מוגזם כמו הצגה של תיאטרון רחוב, פנטומימה של ~לים . זו גדולתו של הספר . דומה כי כמו באגדת הילדים. בה יוצאים הצעצועים במחול של לילה , יצאו הפעם המלים מגדרן כדי לתאר את אלה העושים בהן שימוש . הן מוליכות את הקורא אל מחוז ספרותי . אישי ומכרכר כאחד . כדי לברא שם חשבון עם עולמו של כל אחד מ~תכו, עם ההיסטוריה, הפוליטיקה העולמית, הספרות, ערכי מוסר ומה-לא . הקטע בו שוקל או;?למ 9 ז?רים את אהבתה של אכה קארכיכה ככגד נפיחה אחת של ורוכסקי (עמ' 80(, המעמד בו כחרדים "בכי החיל" באימתה של עלילת-בגידה, שהם עצמם המציאו (ביוזמתו של או;?למ 9 י?רים. כמובן - בעמ' 118( הפראפראזה של שלמה סולל על "חרות או מוות " ("תמיד בכלא אך תמדי בחיים" - בעמ' 72(- כל אלה איכן אלא נקמתן של המלים בכאב , במבוכה ובסבל שכגזרו עלינו באמצעותן. ומשחדרו המלים. כמו סוס טרויאני . אל לבו של הקורא, כשאו אותו הרחק אל ממלכת-הפארסה והפכוהו מרתכה למחולן הפרוע, צומח יש-מאין גיבור חדש - הלא הוא דודכם הבכיר של "בכי החיל", בן הפלג האירופי לבית סולל. המכהן כפקיד רם מעלה בחבר הלאומים בז'כבה . כקל לשער כי גיבור זה הוא בן דמותו של אלכד כהן (שכיהן בתפקידים דומים במוסדות בינלאומיים שרכים) וכי המסר שלו - ערגה גדולה לשוב מליבה הקר של האריסטוקראטיה האירופית אל חיקה החמים והשורשי של היהדות הים-תיכונית - איכר אלא תמצית מועקתו של המחבר . היבט זה שבספר איכר עשוי כהלכה . קשה קצת להבין מאילו מרכיבים עשויה ערגתו והלא-אפשרי ל"תרגום" ת~כי, רב לאין-ערוך על הנהיר ועל הכיתן להעברה . בפרקו הבא של הספר מתייחס יזהר בציניות כרקבת לאפיונם של אלה שאמורים להיות "אנשי-ספרות". וכאן . היות ומדובר בתואר שמהותו הבסיסית מוגבלת לחלוטין לדעתו , מרשה לעצמו המחבר להגדיר הגדרות פוזיטיביות כביכול כמו : איש אקדמיה המניע אפאראט מדעי ... או עורך מוסף ספרותי - שומר הסף של התרבות המתהווה ... או - ה"תרבותכיק" המזמין ספרים ... או - המבקר הבקיא בתורה כולה ע"ס רפרוף מהיר ... או - חובש בית-הקפה ... וכליו של "איש הספרות" האמור, שאולים במשיכה משדות מחקר הזרים לנושא בתכלית פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה , סוציולוגיה ועוד ועוד , להוציא כל כלי המתייחס מעצם ברייתו לספרות גופא . תוצאת החריש שחורשים גמדי-ספרות אלה בכליהם הלא-מתואמים. ברורה ... וכשם שגלעינה של היצירה איכר נחשף באמצעות טיפולם . כך לא מובחן אף זמנה המרכזי, שהוא זמן הקריאה (בכבדל מזמן הכתיבה ומזמן התרחשות הארועים הנזכרים בה) בו מתחולל מגע המתחים בין כל שהשקיע היוצר ביצירתו, לבין קשבו הרגיש של קולטו , ובתחומו מתרחשת הזרימה המעצבת עולם חדש , רוטט, שאיכר דומה בכלום לזולתו. בחלקו האחרון של הספר, מדגים יזהר (עפ"י קטעי גבסיך ועגנון> את דרך הקריאה האחת הנכונה לטעמו , זו העוקבת בקשב ממ~קד אחרי לשון דיבורו של הסיפור, שכל מה שנמצא בו -"העלילה , הגיבורים. המקרים הקורים. המצבים. האידאות הגלויות והסמויות - הכל בכל איכר נמצא לשם עצמו ... אלא לשם יצירת משחק של "מצבי דיבור" ולשם העיצוב בדיבור כבחומר גלם . והדיבור הזה , לבסוף. כעשה גדול מן התואנה שהדקיקה אותו ." (עמ '79( לכן אין על הקורא אלא להתנועע עם תנועת הטקסט "ולא להתבזבז על מיון מיונים ולא על שיוך שיוכים ולא על הבכת הבכות, אלא פשוט-לרקוד" (עמ '81(. רא עקא שע"מ להדגים את תנועות הריקוד האמורות כזקק אף ס . יזהר למיונים ולהקבלות ולניתוח מבכים לשוניים ועוד כיוצ"ב, שאם-גם הם כרגעים אכן ב"חומר" הסיפורי עצמו . הריהם ממסגרים מסגרות וקובעים אופני התייחסות ומכשירי התייחסות מתוחכמים ומקצועיים המחשידים לא מעט את מסקנתו ש"אין דרך לקרוא סיפור מלבד אותה דרך שכל אחד יודע מעצמו כשהוא קורא סיפור וכהנה הכאה, אותה הכאה שיש בכוחו להכות ..." (עמ' 96(. ומה אם הכאתו של קורא מתרחבת דווקא תוך הבכת רקעם ה . ראלי של ההתרחשויות הסיפוריות. או בחיפוש רמזיהם ההגותיים. או בהתבוככות בציוריהם החוזרים ביצירות אחרות של אותו מחבר, או במוטיבים מקבילים ביצירות בכי-דורו וכדו' ? והרי מירכו של הדומה והשונה בכל תחום, ניזונים מאותה גישה אכאליטית עצמה . ועוד . האם עיסוקים חקרניים כמו אלה מבטלים בהכרח אפשרות של מגע במהות האסתטית שביצירה ? ויותר מזאת - האין "חרישג:יה" של זו בתצלובות שתי וערב למיניהן מביאה לעיסוק חוזר במהותי, בחינת שלא לשמה. כביכול, שמוביל לשמה? אלא ייתכן שהדגשי הלאווין של יזהר באו אך ע"מ לטלטלנו מעט ולהחזירנו לפרופורציות הקריאה ההתרשמותית הנכרכות, ולמרכזו החשוב של העיסוק הספרותי , שרבים ממבקרינו ומחוקרינו אכן שכחוחו ולעתים אף הפנדהו . ביודעין ובלא יודעין . לאמצעי כמעט מכרתק ממטרתו המנוצל בעיקר להתייפייפותם העצמית שלהם .• עמלה עינת עדייו לא חתמת על uת i ן~ תלשנ של הדודן האירופי. ומהו בדיוק האלמנט המפתה אותו שלהם מעידים עליהם כשבעה עדים ניתן ליהנות ! כל כך בעולם הצבעוכין של "בכי החיל" . מעבר לנהייה כהחלט. • האירופית הידועה אחר אקסוטיקה ים-תיכונית. ומעבר לרצון המוכר כל-כך של אדם שהגיע למעמד רם לכרס שמואל רפאל 1984 מרץ 1984 הקיומי המאפיין מחד את שידתו של דייך . ומאידך מהווה גודם מעצב לתפיסתו האמנותית. "האני" מצמצם עצמו לגבולות הגוף. לזכרונותיו של הגוף. אין הוא מתחייב לנקיטת עמדה או לחוויה. נרצד מעין חיץ בין "האני השד" , הכותב שירים במודעות מלאה ובין האני הביוגרפי . חיץ זה הינד חיץ קיומי-מודע ולא אמצעי אמנותי בלבד . כפי שמעידים שירים כמו "לעבוד שידה זה לכתוב את הנפש" (עמ ' 92( ו"המשודד וחיבתו הגדולה לצעד" (עמ' 5(, שירים הפותחים וסוגדים את האסופה . הצטמצמות האני בזכדונות בלבד, תפיסתו הבנויה על פיחות האני ופאסיביות קובעים מחד את גבולותיו כגבולות הגוף ; אך מאידך מתיכים אותו לתוך מסלולו של הגודל ה~ווד. תפיסה המתוארת היטב "באלגיות בשפת הזיכרון " ובמיוחד בבית 5 בי "שדשים חשוכים מוליכים אותי / ומולכים בי עד קצרתי /עד הנה ברכות ירכיים ורחם / עד הנה מפת זכדונות" וכן בהמשך . בהגדרתו של האני כ"קדיאה למודה של הנפש ... אדם יסודו מאי ידיעה / ועד סופו סוד חתום / דוד לדוד יביע צופן" (עמ' 77-76(, מולידים את הניכור . ובניכור זה נמצא את עמדתו הפנימית של דייך . עמדה שהיא מצידה קובעת כביכול את עקרונותיו הפואטיים. דייך נוקט לכל אודך שידיו עמדת ביניים . בין החוויה לבין השפה . העוצמות ההיוליות - אשה ארץ שאליהן מצטרף הגודל - מביאות את האני להסתלקות מכל מחוייבות מוסרית או חווייתית כלפיהן . אין דייך חש מחוייבות למציאות כפויה, לא ל"אני" הביוגדאפי ולא לחוויותיו הספציפיות. במקום מחויבות זו נוקט אשד דייך מחויבות לשידה, לשפה . עמדת ביניים זו בין החוויה לבין השפה. כשנאמנותו של דייך כמשודד נתונה בראש וראשונה לשפה, יש בה כדי להסביר את נטייתו למוב~ . ה. לאסתטי ולדב משמעי . אין הוא נחפז בכתיבת השיר . הוא בונה שיד ואיתר בונה, או נכון יותר כותב . את הנפש, נפש שהיא מוצרה של השפה והשידה .• שלום וצבי קשים מירושה סמויה". כל מה שיכול האני לעשות בסיטואציה מקובעת מעיקרה הוא בדיקת "דגמי דגש אפשריים" . סיטואציה דומה נמצא אף בשיר "עץ היהודים" . ירושה ובחירה מוצאים זה את זה ומשאירים בידי "האני" את החירות היחידה של חיוב או שלילה מילוליים. הבחירה המיוחסת בשיר שציטטתי ל~שה, יכולה בהקשרים אחדים ועל סמך קונוטאציות ברודות, להתייחס גם לארץ . אשר דייר במסגרת זו של אשה-ארץ-גודל חל פיחות בעדנו של ה"אני" מצליח לזהות עצמו דק במוות ובשלילת ישירות , כאישיות אחראית, בפני יסודות מוחלטים אלו . אסתפק להדגמת תחושת פיחות עצמי זה בציטוטים משני שירים. המתייחסים הן לאדמה ולארץ והן לאשה. ב"אלגיות בשפת הזיכרון" המתייחס הן לארץ והן למקבילתה האוניבדסאלית , האדמה. מצהיר ה"אני" : "פתחתי את האדמה הזאת / לדאות מניין בא המוות / ודאיתי מאין באתי" (עמ' 75(. ודי להזכיר שלגבינו אין המוות בגדד ישות אלא פשוט שלילה. הווי אומד, ה"אני" מצליח לזהות עצמו דק במוות ובשלילת עצמו . ב"שישיות" הפיחות בערכו העצמי של ה"אני" מתבטא בהזדהותו עם הקלף הנשלף הן על ידי האשה (אם . אשה) והן על ידי הגודל . האשה "בריאה כמו שיש שכל לילה", משחקת ב"אני" את "אופל משחקיה /וכל הקלפים הם בידיה" (עמ' 16(. האפלה מיוחסת לאשה וגם לאדמה . לשתיהן מיוחסים עוצמה ואי ~כפתיות אשד אליהן עורג "האני". שתיהן עונות לאדם החותר אליהן בדומיה . ומקודה של דממה זו בשלמות שאיננה נזקקת לדבר (דאה עמ' 33 השיר "מתחת לאדמה השלמות הזו היא אופל") . פיחות זה בערכו של האני. פיחות שמקודו בלבדיותו מול האשה הארץ והגודל. מוליד מ~ך; את המצב ~די"~~מל~"~~ת~~מ!תינ n.ו~ .~,,-' לצאם מנתים .ואנשםי םינוuיעש חארים מנתים וDלירע בגלירנרת האחרונים של "מיגורן" השתתפו בין השאר: שרש באיגל . ח " כ נארה ארו. מיורן בנבנישתי. אל " מ (מיל.) אלי .גבעח " כ אהוון הראל, גבי זהר . יצחק טארב . ח"כ גר יעקבי . אהוון מגר. יוסי מלמן , אלוף (מיל .( עוזי נרקיס. מאריו .סרארש המשורר ורני סומק, בועז עבורן , פנחס ענברי. ח " כ שמערן פרס , המעצב הגרפי איתן פימנטל. רני ,ררבינשטיין פררפ' אסף וזןי, יגאל תרמרקין ורבים אחרים . חרתם עכישו לע תג[ m סוך 40% מדמי המנוי פנה אל "מיגורן ", רח' ארנון 6',א תל - אביב 63455 וצרף 550 שקל, ו/א ו לטלפון 03"229398 ומסור את פרטי כרטיס "ירשאכרט " שלך' והגליון החדש יגיע אליך . nגו L. הירחון למי שרוצה לדעת יותר ממה שכתוב בעיתתים עתון 77' מס' 51 ספרים בין חוויה לשפה ו רשאןייו; הסיפח ;השדח ;םיריש צוה1 םעדבוע;96 מע1;1983; ,ץרא השאה לדוגהו םהשכ םיכלוה םישבוכו םהל דמעמ יטננימודטעמכו ה ידעלב ותדישב לש דשא ךייד 'דחמךדיאמו י התוטלתשה לש הסיפת ,תידיש-תיתונמא שאמנם בצבצה כבד בקבציו הקודמים, הם המעניקים לאסופה "חפיסת חדשה" את חשיבותה בכלל ואת ייחודה . ארץ ואשה כיש~ירת (להבדיל מדמויות) אינן דווקא יסוד חדש בשיריו של דייך. החל מאסופת שידיו הראשונה "בשנה השביעית לנדודי" וכלה בספדו הקודם "סדר נשים" מלוות ישוי;ת אלו את שידתו כנותני-גוון. או כנושאים העומדים בזכות עצמם . בדם' בספריו הקודמים לצידם של נושאים אלה מופיעים נושאים דנים ומגוונים . כך נמצאו שירים המנסים לשרטט פורטרט ביוגרפי של "האני", שירים הסובבים סביב דמות האב ושירים שנושאם, לפעמים, התשוקה כפשוטה . השתלטותם החדשה והכמעט מושלמת של האשה והארץ החלה למעשה עם קובצי שידיו "תמונת מצב" )1975( ו "סדר נשים" )1980(. כאשד ב "תמונת מצב" מעצב דייך את הארץ ואילו ב"סדד נשים" הולכת חאשח, כישות ולא האשה הקונקרטית שאפיינה את קבציו הקודמים . ומקבלת את תווי היכרה והיקפה. ב"חפיסה חדשה", כפי שמראה עיון ולו גם רופף בחטיבותיו המרכזיות, מופיעות האשה והארץ כשהן מעובדות היטב . יתד על כן הן מהו;ת נושא המרכזי ובלעדי. פה כדאי לציין שבעוד שביחסיו עם "האשה" מצליח א. דייך ליצור חטיבות שירים ארוכות, מובנות (מלשון בניין), הן תוכנית והן f? בנית. כדוגמת "שישיות" (עמ' 17-16(, "שביעיות" )20-18( וכן הלאה, הדי כשנושאם המרכזי של השירים הוא "הארץ" השירים נעשים מאופקים ומכונסים יותר ב"אני". את הנימה המתנשאת לכאודה שבשירי "האשה" מחליפה נימה מאופקת ואירונית . שורות כמו "מדינת עמוסים כמה תוכל עוד לפול בלי להגיע / ככה לחיות בין תפוזי האש לשדוד כמרהבה" ("כבד זמן דב" עמ' 45(, או בשיר שנכתב מן הסתם אחדי מלחמת לבנון "התקופה הנאורה" (עמ' 6(: "ואפשר שאין צודך לספר /השמועות. כך עוד יסתבר, מחלחלות מאליהן / באדמה ומגיעות עמוק והדחק מעבד לה / והזמן ארוך יותר מכל כאב", אל מול שורות כמו "כאילו מתוך קרן שמש בלולה בעננה עלית עד עיני נתחלה מאוחדת / דמות מאור כסף בצעידה ..." ("תשיעיות" עמ' 24. ההדגשה שלי - ש.ו) מיטיבות להראות את הנימות השונות. מהפתיטית מתחנחנת משהו אל המדידה והאירונית . נדמה לי, דק בספר הנוכחי כפי שאף עולה משמו "חפיסה חדשה" (השווה לשמות כמו "בשנה השביעית לנדודי", "זריחת הלילה", "סדר נשים" , המכילים קונוטאציות מתורבתות) מתבלט "הגודל" בנושא יחודי, הנותן וקובע הן את אופיו של ה"אני" והן את אופיה הכולל של האסופה. הגורל, כיסוד מאוחד בשידתו שלא . דייך ;הוא גם מקור התגבשותה של התפיסה האמנותית ב"חפיסה חדשה", יכול היה להתפתח דק אחדי שהישויות של ה~שה והארץ קיבלו את מלוא משמעותן . כאילו ה"אני'' בהתייצבו אל מול ובין שני היסודות האדכיטיפיים. המהווים בשידה זו ישויות היוליות ולא קונקרטיות או מוגדרות, חייב לגייס לרשותו את הגודל כדשות-על. גודל ההופך מצדו את החיים למשחק קלפים . דק בגייסו את הגודל. יכול האני להעמיד משהו מאוזן מול עוצמתן הדמונית של ה~שה והארץ . כך השורות "בחידתי ואני שכבנו שקטים לחשך /עם קשרים קשים מירושה סמויה / בודקים דגמי רגש אפשריים של חיינו / לכל מקום שהלכנו ילדו תך באה אתך / וחוט ילדותי שנארג לגידים בגוף / לא היה בי ככנפיים ללילות האלה" ) עמ' 17( מכילות בתמצי תיות תפיסה זו . עמידתו של האני מתחילה כביכול בבחירה . אך מיי ן באה ההסתייגות ומעמידה חוסר אפשרות של בחי דה וממילא של אחריות . ובמקומם מעידה על "קשרים לעתון 77 מהאנשים שבנו את סביון w~ אפריקה ישראל להשקעות מבע" מקבוצת בל"ל תל-אביב, רח' אחד העם 13, טל' 650281 ~~~~~~~~~ · א :תאמר 11 ' . ,, ·. י 9•• - חוקי הבטיחות בעבודה מגיבים עליך • שמור עליהם. Nוי&ו .J ן 'rt/וl מו/ ןוJו.כ קסדת המגן שומרת על ראשך • חבוש ארתה. 'Pf וו&ו.נן וf11n&9~.ווliן ביטוח הדדי חוטיב םייח םילשמ עבורמ • הצטרף אליו. ]י n&י Jז ?fו..Ni,j11nC ן מרגש לציבור עייי ;נתוניבנו n וווו• --========~~~========---==~~~·/ D ור מזון ומוצרי הצריכ הקבוצה התטשיתית ההמוביל בשירות העובד וומשפחת ·שמן ·ע· y ·הז•ת בלובנך- התלמ · שפע-ערד · ·מטע טחנת קמח ·· באר שבע . הלו קרט• o. ח•ות אשדוד . ובה •· .נון . פר• הגל• J •1פ -1 מ 1 · ר · ~~מה בעף ·ל '0· •כל · מ· • ~ בt /1 ~ ~ =~נ: " '1 ש•רו כרמנז · .טר•וול ~ 4 ~~ ># A (>v .מוצרי-נ•ר בע"מ . ~#ג ה h oh זן ~>~ ~ /.ו .• "-1~& • ~~ ::\,,~ \\\-נההשi'Jל,;ןלו0 ' . פחברה נקנ 1צת 113 תתעשיו r ) \ j ' 1 \ \ נ i ! . 1 ! 1 ' הריבוע להכחו שישבו להכ רשת קן אופ תל-אביב דן השרון בו ופוב וב רשת השיווק הגדולה בארץ. 105 סופרמרקטים מחדרה עד תאיל ~ . ~~ ~ --~--~~----------·~~.../ • ברא נעשה סדו בדברים. נצא מתרסו כנזרק, בזה אתו זה, את שורתי הבנק הבהירות. נפריד ניר טפל לעיקר . ואת אפיקי ההשקעה שאנו נוטים · בוא נבחן את העובדות ואת לקבלם כמובנים מאליהם. הכל עומד האפשרויות העומדות לבחירתנו . דלירן! אך כדאי שנעשה זאת בהגירן, בשיטתיות ובמקצועיות. נשכלי זה שי בקנ. ~ נפרק כל שיורת ואפיק השקעה כנגד זה, נבדוק כמה עולה לנר לכלמרכיביו . כנזרק מהי התועלת בו' שיורת ומה האלטרנטיבות .להשקעהאם בכלל . נכתת בצררה בוררה את לבסוף נסכם: האם תהיה זר תטעו כדאיותו ותירנירתר עבורנו, וכתאו כלכלית לררתו על שיורת זהז יואול לעצמנו את חייכו )... וכספנו) בלדעיו. כדאי, באמת, לא להשתמש זבו נשכלי זה שי בקנ. חשוב שנבין כי כפי שאנו דרושים שהבנק מסייע לכר לשמרו על ךעד לקבל תמורה הולמת לכספנו, חסכונותינו, לממן צובים של םעסקי "לעשרת עסק טוב" - זכאי גם הבנק ולהשקיע בפיתוח התעשיה יוענפ דלורש מאתגר תמררה לשדותיו'המשק האחדים. חשוב לנזרק תא ליעילותו רלמקצרעירת של עובדיו .. הנתונים ולנכרת מחדש עם קהבנ חשוב שכביו כי שידרתי הבנק כרעדו מעוכת בורות, עניינית, .ואמינה עבורנו. זה חשוב לכולנו . נשכלי זה שי בנק. בנק ד•םקונונ ר n\' ('-~ . " \. ן l 1 כ ך . , . רפים של -תרבות ' ספר זבוב עלנייר זבוב. נייר חררה. Q"D~"D מפעלי ניר אמךיקאיים ך,_.י _ אליי AMERICAN:i-SRAELI PAPER ·MILLS LTD• '· 1 ~~~-~------~--)