.,,.., ילפ ה•ע ימי שירה בימים אלה יתקיימו ברצף שני פסטיבלים לשירה, הפסטיבל הבינלאומי השביעי במשכנות שאננים בירושלים, והפסטיבל הבינלאומי לשירה "שער", מטעם הליקון' בתל אביב-יפו . לכאורה, ימים טובים לשירה. בפועל' למרות הפסטיבלים ולמרות כתבי העת החדשים, מתקשה השירה לקבל את מקומה הראוי' וספרי שירה עדיין נדחקים למדפים שוליים בחנויות הספרים, ועדיין המבחר המוצג בהן תמיד קטן מהראוי . 'עתרן 77' מאז ומתמיד הקדיש מקום נדיב לשירה, בעברית ובתרגום לשפות שונות, משל משוררים ידועים יותר וידועים פחות, וגם פרסומים ראשונים. הפעם, הרחבנו מעט את המצע. נקורת מבט: בגב הגלידן מוצגת עבודה של הדס קירר שהוצגה בתערוכה "הווה עכשיו". בגליונות הבאים, נמשיך לארח עבודות מהתערוכה. לסדנת קריאה וכתיהב ב"'עתון 17 77 בחב . חיית אוירת Kי לן (מחזור שנר) יבדוב הםר;נך, איד חובו .הכזrבr בת•הב rהי:::ןל תב םוהב p .ת ש'ת" לרmדהם דחוסרת נננםורזתרכ וכדםדנת ילmשcוr הלדפסו[ ....[תPיזזה. 'זשן:'ובנ בוmולבגp .כנסחם וזזפר"ן לי.כחם ובzיbב].....[ םדועות לםנא p ו, חלסו או הזדיםןי, לע חןןנים םנחנשרת בירו m ~..~לד ... ןםבר ~ יורונםןו L סר בה ייחתףו, חמשלבת קראית בקסיסםם מוברגים ,רהס'"[ פרוות, חבות םttיםקםו[םירדאנ-יוrח עם תנ"י בת של חמשתת . פים. נחtר תר הםדרננ: רולr: ייבם תב אדח m.תרתגםcוו לס שםוב, יבקורת רהתנסו ת בכתיבה : לחדד את חד'י'דק" חק שב רחמ ודעות ש ל דתשזנ'י'פתם בתחלביי יcוהרקח הוכתיהב: להמעקי י םולכלל רתלעשיר את . חפםבס הלשם םע קט o ישם, םע העולם, "1 ם עצמם. א'יררת יאלן כרכתת, ח pרn ומופלת ~ריר רJם'תר;1• ונדדת ותנרכtו רמ נוכn תםתוא כתיתב .אהירייF ריסם » ל t"'תJ'T'ו11•1 ו iton77@actcom.co.]} .r13-, 6162 שירה אשר דייר או ~ לין נץ חגית קזיניץ (פרסום ראשון) צדוק עלון שלמה שפירא אמירה הס 5 9 10 11 13 15 15 16 18 . פסטיבל זלצבורג (עמ 140( \.. שבתאי מג r ן 20 יעקב וקסלר יוסי גמזו חלי אברהם-איתן ציפי לידו 27 30 37 37 ךוכ-;;א ;r;ס;:-;ה;פ;;;- ~ r---;,.-;lו ו ד"ת16452 א"ת61163 ו ו ו ו שקבא ירנמתנשל72006 ו סיפורת ו שם רשם י משפחה ... """.....".."...""....."".....".. """.""".".........."..".".."".....""..." ו נגה אלבלך - שרוולים, למדוד 60 שניות 38 ו מאמרים, רשימות יעקב ארבמסון - אהבת נפש, עוזר רבין ויעקב שבתאי 17 צפרירה לידובסקי כהן - תרזה נגד שוברה, דליה רביקוביץ ויונה וולך 22 ו ו ו כתרבת" ...."..."""".""...".......""."""......."....."........."............................. ::~~~-~~~~"~~:~·~··~:~·~~~··;·:··~;:;~;~·-~~;;·~~~:ו דליה רק - העובדות כובלות והבדיון משחרר, על ספריו של חיים באר 28 ו בנק" .....""........"........סניף.""" ......".............. סמ' המחאה"" ..."".............. ו ביקורת ספרים יהודית כפרי על מחוץ לאופק, מערב לרחוב מאת חנוך רבטוב יערה בן -דוד על קדיש לאבא מאת רות נצר רוני סומק על כשהבלונדינית עשתב מאת מוטי ריקלין אלמוג בהר על ביו שמואלוף לבין חזז מאת מתי שמואלוף יעקב אברמסון על קרקס תבל-אביב מאת יעקב שבתאי אלברט בן יצחק יעקב על בוריס פסטרנק, מבחר' בתרגום מירי ליטווק יוסי ברבע על מאוריצי נוטלי ב, אמנות, היסטורית, זיכרון , מאת עזרא מנדלסון יהודית רונן על בוא אלי לאימלשיל מאת עוזיאל חזן ~----------~-----~--' 6 7 8 8 10 12 14 16 מצד זה - עמוס לויתן על זהויות במדים מאת אורנה ששון- מדורים לוי, על ספריהם של טוביה ריבנו ואריאל הירשפלד ועוד המלצות 1 עתון 4 177 פסטיבל זלצבורג - אורנה לנגר (המשך מהגליון הקודם) 32 40 חצי פינה - רוני סומק: שנדור מזאי; מהונגרית : יוסף (טומי) 14 תיאטרון - כרמית מירון על ''גן הדובדבנים" ועל שלוש עודד פלד - אמריקה שרה: לירוי ג r ןנס 20 קומדיות קצרות של צ'כוב ~ll !ן 8 f נn ל' • ירג i ו 31 S'• ת P8 ת•םייז • ירחון לספורת ולתרבות העורך : יעקב בסר עמותה מס' 580073575 עורכים בפועל: מיכאל בסר, עמית ישראלי-גלעד בתמיכת משרד החינוך 1 התרבות והספורט. " 2 28 1נlliJll • '21 •י'מ [i' lton 77 Literary Monthly חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לזיתן 1 ששון סומך 1 עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. Editor: Jacob Besser רוני סומק, אריה סיון 1 צבי עצמון 1 דורית פלג, המערכת והמינהלה: סלי: 5618271, ת"ד 16452 ת"א עודד פלו 1 שלום וצבי 1 יעקב שי שביס המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. רכזת מערכת: גילה שאול ניקוד: פסח מיליד Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Jacov Shai Shavit Vice Editors: Amit Israeli Gilad, Michael Besser אורפז, גילה בלס, משה · מועצת המערכת: יצחק אורבוך דור 1 נתן זך 1 א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות www.iton77.com Editorial Secretary: Gila Shaul המערכת אינה עונה ~בתכ על פניות וכתבים ואיבה מחיזהר בתכי י"ד אוא אם צרופה איוהם ~עטפה מוירבת ומו 7בעתנ. חורמ יש וושוה ו K רובאו וגל'. מרופס רבווח כפלו על צד אחד לש הנייר. וציר לצוף ידסקט. תביאום עם המערכת. פגשיות עם הערךו רצוי לתאם מחאש. טיל: 561827103~ ' דואר אלקטרוני 1565-253X ISSN iton77@actcom.co.il המרו~ת uמןןתlו אמיר גלבע: חבל חולך • רישומים יזמניים כעזבה מאוחרת, הוצאת קשב לשירה 2006,139 עמ' שירי ספרו האחרון של המשורר ו גם שירים שטרם פורסמו . השירים בכתב ידו של גלבע, כולל הערות והארות, תצלומים ורישומים. "הנוסע הגדול! אין עוד פה גדול; שיצחק; לא נסעת אתה; בערים לא חדרת/ אתה בערים לא; העפלת אתה; בהרים לא פקדת/ אתה הקברים רק; חלומיך אתה קבורים"/ )8.3.84, עמ' 43(. איתן איתן: האדמה הקור.תנ הוצאת קשב לשירה 2006,141 עמ' · מבחר של המשורר שהלך לעולמו ב 1991. משה דור 1 העורך 1 העמיד מבוא לספר. "והבן אדם נעשה דק; הולך מעטף אוויר קריר ומחשיך;/ בלכתי קדימה יחוויר העולם" ('בן אדם', עמ' (. 101 אנוד אלון: שנים שמעז שירח, מבחר שירים 2005-1955, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006,157 עמ' "כאשל פורח מלבין שערה; שערי תפילותייך ננעלו; שערי דמעותיה לא ננעלו; מחשיכים שעריה שעה שעה; והאור מפרפר בחריצים תחת ריסיה" ('כאשל פורח', עמ' 115(. Kכוו K ולן שנים שמע~ רישה 'T T ' : T ואחרים. יהודית כפוי: וזשח, ישירם, הוצאת ספרי 'עתרן 46 ,2006 '77 עמ' מחזור שירים שנכתבו בעת כתיבת באירועים דרמטיים ובלתי צפויים. יהושע קנז: כין לילה וכין שחרי הוצאת הספדיה הקטנה הקיבוץ המאוחד 2006,102 עמ' הרומן הניר גרפי זושה . מעמק נו בלה. מחנה של שביעיסטים יזרעאל לתזמורת האדומה. "."ורק מקצות השפתיים המתרוממות קמעה; של הטוסקנית; אפשר היה לנחש; ולראות; כמה מוטב היה להיות; לפני חמש מאות שנה; אשה חיה, נושמת, איטלקיה, מול מכחולו של לאונרדו; ולא יהודייה לוחמת" ('מול המונה ליזה', עמ' 42(. זושח סחזש יוסי יזועאלי: ישיר הקיזם לש מרת וליבגנ. הוצאת ריתמוס סרוח לשירה, הקיבוץ המאוחד 2006,76 עמ' "נשקפת מבעד רעד חלון היא; גדנ"עים, במעבר שבין נערות לברגות. שיא הנובלה בשערורייה, עם הופעתו של הנער פסח בעירום ובזיקפה בצריף הבנות. ;~קמ יבן ה ויבן שחר ~ בשמת חזן: מים הפוכים, הוצאת ספרית פועלים הקיבוץ המאוחד. סדרת ספ 2006,156 עמ' סיפוריהן של חמש נשים שביניהן קשרי משפחה וחברות, סביב יום החתונה של אודי ומירב. <ממחברי הנזיר והפילוסוף>, מאמין שלמרות היות הסבל נתון 1 יש דרך להעשרת מאושרים, משום שהאושר נתון בתוכו של כל אחד. ריקאר בקי בכתבים בודהיסטיים ונפגש עם גדולי רוח כראלי לאמה. הוא משלב מתובנותיהם עם מחקרים נוירולוגיים ופסיכולוגיים ועם טכניקות מדיטציה. דיירי סמית: על יהופי 1 מאנגלית: קטיח בנוביץ, הוצאת זמורה ביתן 2006,446 עמ' ד"ר הר וארד כלזי 1 מומחה לרמברנדט, עומד מול משבר משפחתי. החיים עם אשתו השחורה קיקי 1 בה בגד עם דrתימע לעבודה, ועם שלושת ילדיהם המתבגרים • אינם פשוטים. התאהבות הבן הבכור בבתו של מונסי קיפס, מומחה שחור לרמברנדט ויריב מקצועי תסןnוד:קיביזהmות מחבקת את עצמה, חיבוק; שמפוגג אותה כמו שלולית של אד; על שמשה וכמו שלילת ושיון" <'חיבוק', עמ' (, 50 נסים אלוני: רץו. חליי טורקיי הוצאת הספדיה הקטנה הקיבוץ המאוחד 2006,108 עמ' הוצאה מחודשת של הספר בן ארבעה הפרקים, שכתב אלוני במחצית השנייה של שנות החמישים. על 9 ןמון קבילי 1 נער בשכונה דרום תל אביבית, זאביק לופאטח: עיר עירומה. הוצאת ידיעות אחרונות 2006,166 עמ' ספר ביכורים. אוסף של סיפורים קצרים . סיפוריהם הגדולים של האנשים ה"קטנים", כתובים בסגנונם של הסופרים האמריקאים העכשוויים. מבט מעמיק וחומל על מי שבשולי החברה ההישגית. אילה יפתח-ולבה: מי ראה את המזג אווירי הוצאת גוונים 2006, עמודים לא ממוספרים ואידיאולו גי 1 מסבכת את התמונה. מחווה ספרותית אוחוזת האווארד של פורסטר. צ'יו סיאו-לונג: מותח של גיבורה ארומה. מאנגלית: יעל אנמוך. הוצאת ינשוף 2006,400 עמ' מבט על סין העכשווית דרך עלילה בלשית. צ'ן דאו 1 בלש צעיר ואמביציוזי במשטרת שנגחאי ומשורר רגיש וחובב ציטוטים, עומד מול חקירת רצח של אשה צעירה, "גיבורה אדומה" של ואין תכלה לקרובת לוהר.ג ישרים ממלחתמ לכבזן. מחדווה מחודשת. ערכו: חנן חבו ומשח וון. הוצאת הקיבוץ המאוחד קו אדום 2006,144 עמ' מהדורה מחודשת של הספר שראה אור לראשונה ב 1983-. בין המשתתפים: מאיה בז'רנו 1 ח"נ ביאליק, נתן זך 1 אכסון שמאס, רוני סומק, וולט ויסמן 1 יאיר הורוביץ, דליה וביקוביץ בשנים של מלחמת העולם השנייה. יורם שפו: ימי מילואים, הוצאת גוונים סדרת זהות 2006,248 עמ' בימי שירותו במילואים, מחליט רון להקליט בסתר את שיחותיהם של חבריו ליחידה. על בסיס השיחות שהקליט בלילות השמירה, הוא כותב ספר שתמציתו הווי ישראלי: ויכוחים, התלבטויות, עקיצות; אלה נקטעים סיפור ילדים. מעין משל; לפני צאתו למסע עם חבריו 1 יוצא ג'ירף צעיר וסקרן בעקבות מזג האוויר 1 ומגלה שכולם עושים הרבה רוח. אייר: פרץ ויי בדייך . מאתייח ריק או: בוכות האושר 1 מצרפתית: דן ואור, הוצאת חרגול עם עובד 2006,303 עמ' ריקאר 1 ביולוג צרפתי ונזיר טיבטי המפלגה הקומוניסטית. מייקל מושל: האדם חוקזף. מאנגלית: נטע ידי.ד הוצאת ינשוף 2006,360 עמ' מרשל חוזר אל העולם האפל והמורבידי שיצר בספרו הקודם אנשי הקש. וורד הופקינס יוצא בעקבות אחיו התאום, רוצח סדרתי אכזרי בעל תיאוריות דרוויניסטיות. ש גליון :ןן. עמית מאוטנר ~ c:::: ן~ ~ 1. (מכתב לאהובה:) הרואה בשושנים ~~ :pת~ת p ע,קף~ שאלפזוי על גףפי . -. : -. :· ואני שמרים בעיר , • T :• • -: סך~י ~ין ;ר~י ~ל.יל;ת. ~ס;ד • ~יר ~~סל.ר ה~~;ס~ב ב~~ק w ה ~ת הס~~~ י~~~ , :ז~ר , ~חידת ע;ךי את מש:פבי בליל;ת. •• -• T : • :• : ס~?ז:וי q.ה~י~ ~יר ך~~~יסה ~ר , ~ח;ת .ה~~קרי~~~ ס?~ה ~~ךד w ד:ם ~ין לי . ~~ד חרףטה בי לבלי חרטה. דגףלה ואיזפה, T •••-:-T • : • • T ז-: T: - : ד•: ה~ז;שבת בגנים :פטירה חתףמה, T --• :•:• ~זפףם ~ין ~ר ~ר ~ל~ר .ה~;ח 2. (מכתב תשובה מאהובה:) ע.י~י ~ר ר;~פ;ת ר~~י ,ש~ ךת~ת תטפנה שפת;תי: -: • T : • :ך~ ~~~ןיף ס~.ר~ים, ~הף~י. ס~.ר~ים מה נעשה ?ףנiנחאל מה נעשה ,וrב T -:-:• -•• -:--:-:• :פגלףת האר:פה ף~מ; מ;ק.ש שק~~~ - T •••-: T ע,ק~ת ~נ{יק;סיף ?ryץ~;פ~ ~רכ: ?ע~~ אליה יצאה נפשי מה נעשה ?ףנiנחאל מה נעשה ?וrב • : -T : T T :• ••T :• :---•• -:-:• :-- חשףכה אל :• T -: ~נכסת ~~ןיף ס~.ר~ים ~ל ע;ר ~ןנ;~י ~א;ר • שיקום :p מ; ;ש~ 1 ךים ~מףןת ע~~ ry ~ה ~~ןב י{ני~~~ לי ~ין ס'יחים, לךא;ת ;ש~ w ~ים, ?ס~יץ ~ן ס q ןקים. ך~יןת; ~לים ךת;כ; ןצףף נכ~גה. lב~~~ ב; ף?~~נף ~לה ~ל:ר , ~ח;נ{י , ג~~~יט ~ת w ?מ.ס:ר ~~סד ~ע.י~י , ג~~שט q ךש ~ל ע;ךך , ף~לש ש.ל~~~ ~דיח.ך , דס~יס ~~ד :p riw ס, · רי ל~מ ~ר י~~ ב~ך~יץ ~ר ב~ך~יץ ~ר ~ת ~י~ים ~ב;ןי ד- מניח לזיפים שעל פני , להדשיא דשא. :· :· • : -: -:· • -· --· ~ד ;.ר~קף :פ ·ח;.rי:ר, ~ח;נ{י p ןה, ~מאלי נכסת ?רא w ר רי~י~י נכ~ריח.ר , ~1 ךל · ז מזניח שערי , לפר . ע. -: • : -• : ולא מתאים בגדים. ףמשלח שףב -•• -: • T : • : -: ך~צףר ~ל:ר , ~ל ~i ארך -·: •ד את הרגלי הנכחדים להתרב;ת בר: ~Q ~ן ~ךיט;ך:ה, ם. · ~סם ~ח ך~ד -:·:-··-::· :· ש;סה .ה~ס~ לא מ;ךיד ~ת קךש ס~ 9 ךה. ~ין סזפףק.י ר:~ר; , י;~נ{י ~ס 1 בי ס 9 לע, ~נ;ו /J.ר~; אע;רר את האהבה :· .. : ד-:-ד ~י~י IJ ~ב .שי~? ד-:-ד ואע;רר את האהבה -:ז .•:· w רפף ~י דסרגף ~י , ב~ןגל ~ל:ר ~ ~~ד w ו ~א לא לדייר ע;ד ~לי • א; ~ד ~~פףס ס~ז;ם ך~סף ~ללים ~?כף ~י ך j? זקפף ~י ד q,ה~ ~ד ~~ry ~ץ T •:•:ד -ד נא לא לשבת על צבעי הטר~זים. -:•• ך: ry מק ס q ל;ם ~א ?;ךנ:רח.ק, ~אן נ;~ים. ך~ע,בר. אוקטו בר 5 2006 ן"אי ולנ תרשו טלשפו תא ימ השהי יביד הנאצים. הכמ םמילי תאישיו לע וספר שהחד ואנחנ םיכולי קר תלהשתאו ץולהערי תא האל לש ךחנו בברטו ךחנו :ברטוב ץמחו ,לאופק רמעב ,לרחוב תהוצא הזמור ןבית 287 ,2006 מע 1 יביול ההשנ הרא ראו רספ שחד לש ךחנו בברטו ץמחו ,לאופק רמעב .לרחוב רהספ היפ דמאו בעיני / יושמחת לע ךכ .פעמיים םפע תאח ימפנ דשתמי חמשמ אלקרו רספ היפמאוד / םופע השניי ימפנ ישאנ תזוכר תא ךחנו ימימ ינעור םהרחוקי יבקיבוצ ןעי ~החורש ושב והי אהו וואשת תיהודי ז"ל , םחברי ךבמש םשני .אחדות זמא השמור םלשניה הפינ החמ בלבי , תליהודי רשכב ,איננה ךולחנו ןשעדיי ואיתנ ןועדיי ריוצ םספרי םיפי לכ כך . רהספ רמספ תא הסיפור לש תמשפח ·רבינוביץ'אלחנן , רסיפו יאמית ~וקשה ושתחילת הבגול ,ובשואה והמשכ ץבאר לישרא לש תשנו םהארבעי תובמלחמ רהשחרו השב לנפ ירב , דאח תמשלוש הבני לש ,המשפחה ווסיומ ובימינ .אלה ראומ טמע םמלי המההרב ששי דלהגי לע .הספר רהדב ןהראשו אשב יל דלהגי ושזה רספ שמרג דמאו. יבכית ריות םמפע תאח ךבמהל ,הקריאה יואנ אל הבוכ לבכ .ספר לאב אל קר .בכיתי םג ינסחפת םע רהסיפו לש ההמשפח ,הזאת השסיפור אהו המקר יפרט דאח לש רהסיפו יהיהוד להגדו הבמא םהעשרי םוהעשרי .ואחת םוג יהרהרת תבדילמו השמעל רהסיפו , ךובדר רהסיפ .המיוחדת םוג .נזכרתי לאתחי ךמדר .הסיפר עברג םמסוי הבמא םהעשרי חהתפת תבספרו ההיפ רז'אנ .חדש ילפנ ןכ והי תלספרו יכלל הכתיב םקבועי םוברורי תפחו וא .יותר חניק הלדוגמ תא בל .טולסטוי ,הוא יכסופר ודור ,האחרים ריצ םעול לש תדמויו תבדויו לוש רסיפו יבדו , אשהו ועצמ ואינ םקיי וב . המהביורגפי השטרוא בכת ועלי ואנחנ םיודעי השכמ תדמויו םוקטעי הבמלחמ ,ושלום למשל , םלקוחי הלמעש ומחיי לש טולסטוי . לאב אהו ההסוו תבאמנו ןה תא תהמקורו ,הביורגפיים ןוה לכ זרמ רישי רלסופ ווחיי ךולתהלי ההכתיב .עצמו לאב עברג םמסוי הבמא םהעשרי עמופי רכאמו רז'אנ יספרות ,חדש פוסטמודרניסטי , םא תרצו , שמתאפיין , דבניגו ןלרומ יהקלאס ה,במיד הגדול לש שחופ בלכתו לע יפ םכללי תפחו ,נוקשים רומאפש תפחו ה~~ן רויות .מציאות הריאלי הלכאור אלל םישנאה."דiווסמ םנקראי םבשמותיה םהאמיתיי םומתוארי יאירוע םחייה .האמיתיים םמובאי םלעיתי ,מכתבים ,תעודות יציטוט ,שיחות םטקסטי םמספרי םאחרי אוכיוצ .באלה רהסופ ועצמ ךמתהל ןבי ודמויותי , חמשוח ןאית ףוחוש רבספ םג תא םעצ ךתהלי .הכתיבה לובכ ,זאת ןאי הז ןיומ וא הביורגפי וא האוטוביורגפי ןבמוב להמקוב - אאל יזוה .ספרות הומ השעוש האות תלספרו אהו השור לש ידרכ עמב ןוארגו ,הטקסט אשל דאעמו ןעליה ועכשי , לאב ןשתוצאת אהי היציר תשמשלב רמחק םע .אמנות ינתקלת תבצור ההכתיב תהזא ובספר אהנפל לש החורח ןסמפרו עהמס הגדול ; קבמונטו לש םמק ;פריש לאב המ גשנמו לש תנורי גוץ , רסביפו לע האהב ךוחוש לש סעמו זעו - לכ דאח הוהווריאצי תהמיוחד ול , יכ וזה רז'אנ רשמאפש תוריאציו .רבות יבינ ןלבי יעצמ יאנ המכנ הסוג תזא ןרומ ביוגרפי , שבדג השוו לע ישת ;המילים וא םלעתי דתיעו יספרות ובאות שדג .כפול וספר לש ךחנו בכתו רבז'אנ .הזה יאנ המוכרח תלהודו בשבשל הז לש יחי וזה דאח םהז'אנרי םהספרותיי יהכ םאהובי עלי , רוהספ ההז לש ךחנו אהו דאח ומספרי יהכ םאהובי .עלי תאח תהדילמו השמלוו ואותנ ךלאור תמרבי רהסיפו , התחיל טכמע אבהיחב ףולבסו דמאו שבדי יגל - אהי תתופע טהיודנרא .בגטאות תמכ להחשמ השהרעיד תא חנוך , יכפ אשהו רמספ רבספ , רכשהתבר ול ישאב ,המשפחה ,יצחק ההי טביודנרא לש וגט ,קובנה ההרעיד םג .אותי תהפתאומיו השב אהו רמספ ,זאת דיח םע תתמונ שהאי ההז קיצח ףבסו ואות ,הדף דשבמצע תהמוו בשוכ גבשל שומבק תא ונפש ,למות יכ ןאי ול חכו תלחיו דעו, הזיעזע .אותי לכ ךכ ההרב םשני ושפטנ ,אותם יכפ ךשחבר דמעי םג לע ועצמ ובספר , לאב רכב לכ ךכ ההרב םשני ואנחנ םמתביישי וששפטנ .אותם ההחבר ושלנ .בגרה ווספר לש ךחנו אהו תאח תהעדויו .לכך ילעצמ יאימצת ןבעניי הז הנוסח דמאו הברור ךמתו וספר לש לז'י ופר לע ת"התזמור :האדומה" ושהי םבידיה אול "נשברו. רובהקש הז רמזכי ךחנו תא רמבצ גברנדונ ,בבלגיה שששימ אכל לש והגסטפ , דאח םהזוועתיי ,באירופה ושהתבצע וב תחקירו םבעינויי השקש לתאר . אבכל הז ונחקר םבעינויי םג יחבר ת"התזמור "האדומה תלרבו םהיהודי דדו קאמי , המיר שוהר סוקול , הזוש הפוזננסק .ואחרים ותוכל , םא היהי םלכ ,כוח אלקרו רתיאו טמפור לע תהחקירו ההאל םבספרי לע ת"התזמור .האדומה" ,מוזרה הקש תומרגש החית יל ההפגיש תהזא לש להגור יהיהוד רשיצ ךחנו בספרו , ןיב טפור <<מבצר עתש אבליט םלש ונשלח ייהד הקובנ ,להשמדה ןלבי רמבצ גברנדונ .בבלגיה ףולבסו המיל לע תשלוש םהבני םהלוחמי לש תמשפח .רבינוביץ'-אלחנן רבעיק הליוות יאות הההרגש השז אל .צודק לכ ךכ אנור אל קצוד השמשפח השעבר תזוועו הכאל ,שם דתאב םג ןב ןכא הבמלחמ לע .ישראל ההרגש ,מטופשת יכ המ םפתאו יאנ המצפ קלצד .מההיסטוריה ךוכשחבר רסיפ ובספר לע ןהב רבי , תדמו המופלא ,באמת לוע בהקר ןהאחרו ושל תביב ,עפא רוהזכי תא החרתי הדחת ,הסמוכות יאנ ינזכרת רבספ ושירי ןהראשו רהנהד לש אאב וקובנ הפריד םמהדרו ווב רשי ושכול החרתי ,דחתה רושי ראח ששי וב השור אשל יהבנת יכשקראת הלראשונ תא רהספ ההז הכנער הצעיר :מאוד ה"לראשונ ובחיי הרא םומב םפרחי ם/קרועי .בנחיריו" לאב יכשגדלת קר טמע רכב יהבנת קשר אכשהו לנפ לע ההאדמ תהזא ליכו ההי תלראו ךכ תא .הפרחים ןלהל תהבי ןהאחרו לש רהשי ,הזה םשג רגד להתי תנזכר וב , ןושייתכ אשהו בנכת שממ תבעקבו בהקר לע תבי ,עפא םע רגד להתי ושנאלצ םהלוחמי רלעבו העלי תולמו העלי ,שם יכפ רשסיפ ולנ ךחנו בספרו . .זע לזח . להתי הנחצ דע ועיני תרקפ השותק הדבק ובלחי - םרעי ןלא לנפת להשבי ןהאחרו ?המאיר הולראשונ - הראשונ ובחיי - הרא םדמכ םפרחי םקרועי ובנחירי . וספר לש ךחנו בברטו למגול תדילמו יואירוע םחיי םקשי ףוא םקשי ,מנשוא םועצובי .מאוד לובכ ,זאת םבהפיכת רלסיפו םובהוצאת רלאו רכספ שי םג השמח הגדול .מאוד יואול לבגל ההאלכימי תהזא השב תהופכ םלעיתי תהאמנו תא ההקש בוהכוא עוהר למכ ער הלשמח הגדול - תהאמנו תקיימ .בכלל התוד ךלחנו לע רהספ .הזה • תיהודי יכפר ל<ע יפ םדברי ושנאמר בבער דלכבו תצא <הספר ןגליד ~ האזכורים מהמקורות נעשים תכופים יותר בתיאור שירים לאבא ג::: היפרדות הנשמה מן הגוף: הולך "הלוך ף~כ · ה; ~ נושא אלומותיו; משיב לאלוהיו מה שנותר -== רות נצר: קדיש לאבא, הוצאת כרמל 2006, מגופו/ • זו אלומתו שנתת בידו; . כמו מי שמחזיר ~ 92 עמ' חובו לשיעורין". מחאת האב כלפי האל הנוטש קדיש לאבא הוא קובץ שירים מרגש על דמות האב, המת החי' שנוכחותו הקבועה בחיים שלאחר מותו מזכירה נטייה בולטת בכתיבתה של רות נצר - חריגה מן האישי-הקונקרטי אל הרוחני- מטאפיזי • בהבדל ממרבית הכותבים על אב ואם בתוך מכלול שירים העוסקים גם תומז,r.ב אחרות, ייחודו של הספר בכך שכולו מוקדש. לאב, ומסכת חייו נפרשת אט אט מנקודת מבט משתנה בזמן של הבת, המעמיקה להתבונן בו דרך התמונות מן המציאות ומן האלבום. השיר הפותח 'אקורד' מסכם בכאב את חייו ומותו , שהם עבור הבת "יריית פתיחה" הקודחת לעומק וחושפת חיים תחת "מגלב הזמן". על הבת, המתמודדת עם ההעדר , מעיבה התחושה שלאביה נעשה עוול בכך שנענש כמו פרומתאוס. שאלה אחת כבדת משקל נשארת תלויה באוויר "היכן האש?" ההתבוננות הכרונולוגית באלבום התמונות מעמתת עבר והווה, תום ופיכחון , וראשיתה במשקפיים ה"מעגלים לי /את הפנים //כמו בתצלום מאז/ - המשקפיים העגולים;/ של אבא שלי", החופפים להרמוניה שבקוסמוס: "והשמש/ גדולה ועגולה;/ וככה העולם". המשכה של ההתבוננות הרטרוספקטיבית הוא תמונת התינוק העירום על השמיכה - ומיד נוצר החיבור: "אחרי שבעים שנה/ אראה את גופך העירום/ בהישמט מעליך; חלוק בית החולים". עולם העבר התמים והשלם, המיוצג על ידי האב האידיאליסט בעל הנפש הפיוטית, ניבט גם מתמונת האח והאחות בילדותם ("משום מה אני מדמה; יונה חרישית מרחפת מעל התמונה">, מתצלום האב , "עלם אלגנטי מעודן", הנוסע ברכבת מגרמניה למרסיי בדרך לארץ ופניו מסגירות געגועים להוריו שנשארו מאחור. עדשת המצלמה נחה על "חלוץ תמים; לדבו זורע בשדה" ועל תצלום של ילדה קטנה עם אביה. בברגותה הוא מצטייר בעיניה כ"ספקן בודד; עיקש וסבלני .•. חותר אל האמיתי" בציוריו, כשהוא מנסה ללכת בעקבות סזאן. "מעבר לזמן", במבט לאחור , מזדהה המשוררת עם ההבעה בדיוקן שהיא משרטטת: "אתה רואה אותי /-יתומה/ מביסה; יבתום", נוכחותו התמידית של האב בזיכרונה עולה מציור נוף ארצישראלי שצייר בנעוריו לפני עלותו לארץ ובו חקוק פסוק מהמקורות, שלאחר מותו הוא לובש אצלה משמעות אחרת. מתנגנים בה גם קטעי אופרה ששר , במיוחד הקטע הטוגי ב'דולי הפנינים' של ביזה, המרמז על סבלו העתידי ומותו. הדוברת שבה ואוחזת בזיכרון כלחם חוק, כדי להנציח יופי חיצוני ופנימי אך גם כאב בלתי נדלה, כמו למשל ב'פרימה': "אוחזת בו כפי שאוחזים כיכר; לחם ארוכה מתחת בית השחי , לנגוס; בו לעת מצוא" - ואני נזכרת בשירו הידוע על עמיחי: ר~ז:' אבי עטוף בנייר לבן; כפרוסות ליום עבודה". בשירים המתארים את האב בתחנות חייו השונות משתהה המבט על פרטים קונקרטיים בדמותו הפיזית: עיניים, כפות רגליים, "כפות הידים / ציפורים מתות", ה~" תועה", "עורף סמיך.; שיער לבן דואה./ תפבtעמ פנים תופחת", תנועות ושתיקה רווית מילים. במחלקה הסיעודית כמו נסגר מעגל הזמן , כשבתלותו המוחלטת בסביבתו חוזר האב לינקותו: "תינוק בן שבעים ותשע" שננטש. כשהבת משדלת אותו לאכול <"עכשיו נשים סינר נייר; שלא יזל מהפה על הצואר "(, מתחלף הדימוי הגרוטסקי והמנמיך של התינוק בדימוי אכזרי: "אחףז כמו חיית מחמ;ן ברצועה לצוארו / במסלול הציות המתדמה/ לאנושי", כשם שאי אפשר להתנער מקיומו המתמיד של האב המת בחיי בתו , כך אין להתעלם מכך שהפרספקטיבה של הזיכרון נוגעת גם בדור הסבים: "המתים עומדים מאחורי גבינו.; לכן משני צדיו; עומדים מחרישים/ הבלתי נראים; - אביו ואמו". אך בהדבל מהבת ~ע.ןה לנוכחותם הנמשכת בחייו , האב החולה המרוכז בסבלו "עיוור מראות את מבטם המלווה", המעגל נסגר כשעיני התכלת הפקוחות, המזכירות תמונות ילדות, מוקפות עכשיו "חוט של חסד", הן נותרו לפליטה "כמו שתי ברינות/ שהדגים נמלטו מתוכן; ועזבףן". מבטה של הבת מתמקד במתרחש iJהו . ךי ובמשוער: "מה ראה אבי בעיני רוחו ברגעיו האחרונים?" והיא עונה בשאלה טעונת משמעות: "האם ראה את המלאך נאחז בסבך?/ האם ראה את המלאך שנגע בירכו?" הרגע האחרון הוא "הרגע העתיד להישאר בזיכרון" של הבת. היא מניחה, שבאותו הרף שבין קיום להתאיינות הספיק אביה "לשאול עצמו/ אם זאת שלווה". המבט עוקב אחר כליון הגוף <שהוא "חלל כניסה ויציאה למעבר הנפש"), מכאן והלאה מוסט הדגש מן הפיזי אל המטאפיזי : הנשמה עוברת את המחיצה האחרונה בין חיים למוות בידיעה שהחיים הם "פרוזדור מבוא שנכנסים בו/ ועוברים דרכו", עולה שלב כשהוא משיל את נעליו "לא מפני הצו האלוהי; אלא מפני רגליו הנפוחות מבצקת", ולבסוף גם מסיר מעליו את סמלי הדת • הכיפה, התפילין והטלית. עכשיו מתמקדים השירים באבל , בהעדר , בהנצחה בזיכרון , בהרהורים ובשאלות הנוקבות: "ואחרי הבכי צריך כל אחד; לעשות חריץ בחזהו; בעבור שיהיה שם נר". גם לאחר הסתלקותו מתגלה האב בצניעותו , כשהוא מופיע בחלום ונראה ת~ iJ "על שום שעושים עניין ממותו; של מי שלא החשיב עצמו בחייו; קל וחומר במותו", במותו מתאחדת דמותו עם הטבע: "ספינות התכלת של עיניו יפליגו הלאה מזה; ורעמת השיער הלבן תצמח כשקדיית מעמקים", בעולם המתים הבדידות אינה קיימת, שכן מתחת לאדמה "הם שולחים שורשים זה אל זה". קיומם של המתים מונצח בנרות הנשמה "כדי שייטיבו לראות./ שלא יפחדו בחשכה", השירים נעים מן הקונקרטי והמוחשי אל המופשט והרוחני. יפה בעיני השיר הבא שהוא מארג של אסוציאציות: "רימון פצוע/ נופל גלוי עיניים; בלב מאפליה;/ בסוד מרכבה; תינשא נשמה; אל סתר מדרגה". אלבום התמונות של האב מכיל את הטוב והרע, היפה והמזעזע. הזיכרון מחבק גם תמונות קשות ומסרב לנפותן , מנסה ב" lj ~ת המלים" לעכב את היעלמו . יום הולדתה של הבת, שחל בשבת הוא גם יום מותו של אביה, מה שהופך אותו לציר מפגש כבד משקל בין חיים למוות. חיבור מרובד ומעניין נוסף עולה מהשיר "עריסה": עכשיו הבת היא; האם הנושאת/ את האב-הבן; שהורד מצלב העקדה;/ כובשת ראשו בחיקה; מנענעת עריסה", מחאתו האילמת של האב כלפי האל מחלחלת דברך אחרת בהתרסתה של הבת בשיר 'קדיש בת': "גם אני רציתי להגיד קדיש"" ולא נתנו לי", היא מתעלמת מן האיסור ואומרת קדיש: "שפתי נעות; • קולי לא יישמע", אבל השיר נחתם ב"קולי יישמע" . לא רק קולה של בת אבלה וכואבת, אלא גם קולה של אשה המוחה על סייגי ההלכה הנוקשים. קדיש לאבא של רות נצר הוא דיאלוג רב גוונים ורגיש בין בת לאביה, החו~ה את הגבול הדק שבין החיים למוות ובין הפרטי לסמלי • ההתרפקות על דמות האב, שעשויה גם לייצג עולם שחלף ואיננו , מוכרת היטב עוד משירת שנות השישים. ציור הנוף היפהפה על העטיפה, מעשה ידיו של מאיר נויפלד , אביה של המשוררת, מיטיב להמחיש את דמותו המיוחדת, שהשפיעה רבות עליה ועל • יצירתה. יערה כן-דוד אוקטו בר 7 2006 ועוד משהו על חדרי החושך מוטי ריקלין: כשהבלונדינית נושבת, ספרי 'עיתון 64 ,2006 ' 77 עמ' ברגע הראשון יכול כשהבלונדינית נושבת, ספרו של מוטי ויקליד / להיקרא כדו"ח אינטימי על מצב שוק הבשר בעיר החטאים תל אביב. המילים מעורטלות ומערטלות. שדי הבחורות מדומים ל"כדורי מוקה", הבלונד עובד שעות נוספות, העברית מתערבבת באנגלית והעיניים מסונוורות מהפרוז'קטורים של הקליפ המצולם בזמן אמת. ויקליד אינו מנסה לעדן • זיון הוא זיון / תחת הוא טוסיק ו"אפריל", בהכתבות עם ת"ס אליוט, "הוא החרמן בירחים", הבחירה לא לחפש במילון את הצד המהוגן יותר מתלתלת עוד יותר את הבלונד. וכך בקריאה שבה משקפי השמש מסמנים את המרחק שבין הטבור לברכיים, נשמעים השירים כאיתות מקסים של סימני · מורס מעמדת ה D.J . זהו הרווח · שבין הבר ל B והתחושה הבובתית הזאת לא מאבדת לרגע אף צעד מדוד על רחבת הריקוד. אבל לא כדאי להסתפק בקריאה כזאת. כדאי גם לקרוע את עטיפת הצלופן ולגלות טונות של דבידות בפינות הקרטון של האריזה. ויקליד לא ממהר להראות זה, אבל התחושה הזאת מנוקדת בכמה שירים. הנה, למשל / השיר 'סיפורים מהקפיטריה': "בכל שעה, מדושנת/ ועגל גלה, מתמלאת הקפיטריה, / כמו מחבת, בקשקוש פרצופים,/ שדגים מבטים, ממעמקי הכיסאות הכחולים.// וכשמבטך קופא, כמו הזמן; בצילום, ובחדרי החושך של; הלב, מצלצלים טלפונים, אני חולף לידך;/ ולא אומר מילה", ויקליד מתאר את קשקוש הפרצופים, את השמן הרותח במחבת המטאפורי וגם את המבט הקופא כמו זמן. אפשר לעקוב אחרי תנועת המצלמה, להצניח את העדשה על פני הבחורה וללמד אותנו אפ, אפשר למחוק את התרגום מגוף · שיעור בקלוז הסרט הזה ("ולא אומר מילה"), אבל אי אפשר שלא לשמוע את אוושת הלבד באותו מבט. הרצון לרהט את הסלון הרועש בכמזה כורסאות שקט משלים את הטון של הספר הזה, שבא מאהבה. איך אמר וודי אלן: "האם המין מלוכלך? רק אם הוא נעשה כהלכה". • רובי סומק .•:.•r " '.·. ,~;.·~~: ך--ג שמואלוף יש תשוקה להיסטוריה, להיסטוריה מיומנו של "אוןטיביסט האחרת שתיכתב כנגד ספרי ההיסטוריה של משרד 1, , : • f• 1, .·.·.::' /גיי• 4\·.·";:::, ו/' '.. ז' .~t•',".;::;:,· <ב.\\ ב.r/(' החינוך ותכיל גם את משפחות שמואלוף וחזז 1 את שירה" /-·.r'\, .,. ·,~ ,,-..... ...;· ~·:~\.~ {! '"" "'' \i ' . מחי ום ו אלוף יהודי עיראק, סוריה ופרס, את המזדהים בארץ בני הדור השלישי, ואת סיפור המרד שלהם ושלו. מתי שמואלוף: בין שמואלוף לבין חזז' הוצאת ירון גולן 48 ,2006 עמ' היסטוריה, שאם לא יכתבו אותה ההיסטוריונים, אזי יכתבו אותה המשוררים, בשירי התנגדות להיסטוריונים ובאחיזה בזיכרון כמחאה. לעתים שירה באה ~מקום מעשים אחרים, ~מקום שמואלוף מודיע לקוראיו על תיקון שהוא עורך בו המעשים האחרים חסרים, והיא מנסה למלא את דרך השירים, תיקון שהוא פנימי למשפחה אך קשור החלל שנפער במציאות. ואז היא עומדת מול או בשל כך בקשרים עמוקים למצב הישראלי 1 עד שהוא כנגד 1 בהתנגדות אשר אינה מוכנה להיוותר אילמת, כמעט נוגע למצב המדי ני: "oם;~ י~~ ~לקט ~ת ומציבעה על מקום הפצע: על חדירתה של המדינה פרף . די םחי 9 ט;ך:ה ~ל ייr;ב~1 ך n;ק . ~~פ~ i ת אל תוך הזיכרון האישי והמשפחתי / אשר הותירה oנכ~~יזקים oזpק;~~;ת/ ךא; g ף ~ת t\~~י oח.ז w ל רקמת געגועים קרועה; על "משרד החינוך העקר", םך~ר;ן 1 ~~ללף לז'נף;; fא iק:נ; ' ס םנף w ה" •1 ... '1.:ד ' . "1 , אשר נתן לאמו ולאביו של המשורר "חינוך של • עבדים" <עמ' 38, 'יש מילים מכעיסות'); על ('באמת', עמ' 11(, הזיכרונות שהיו פעם אבני חן, -~---\: והיום כבר אינם נמכרים בחנויות התכשיטים של ההחלטה ש"ארסים ופר n ;ת לא ע;ברים / לכתה י' " אשר נשמעת . באוטובוסים <עמ' 43, 'אל 1 הי'ם לא מרחם על הארסים והפרחות'); על כך , שגם פנתר שחור יודע כי רק ב"עוד ארבע מאות שנה תיפול; no:"ה~; ועל כך שהרצון "לשחרר / את האחים המזדהים מן המסכה" לא מצליח <עמ' 19, 'הבעיה האשכנזית'), השירה היא מקום ההתנגשות. גם מול השירה האחרת, של ביאליק והומרוס, של דוד אבירן ונתן זך 1 אבל גם מול ההיסטוריה. וההיסטוריה היא מקום ההפסד הגדול. היא אשר ניצחה את הוריו של המשורר ואת קהילת הוריו 1 ומאיימת לנצח אותו . ההיסטוריה בה"א הידיעה סירבה להעניק למי שאינו שותף בשלטון את הזכות לכתוב היסטוריה לעצמו 1 ומסרבת עד היום אפילו להעניק לו את הזכות לספר סיפור <בכנסת, בבית הספר 1 בטלוויזיה, בספרים, אבל גם ברחוב ובחלל הבית ובחלל הנפש), ולמתי המקום הזה, אדבו ויש ללקט אותם חרוז חרוז. מתוך הליקוט מתגלות תמונות ראשונות של העבר: ט~~~" :~יד ~ל ם~ןק;ת ~ל ryo9 י ט;ך:ה 1 י~~ ~~לה ~oםי~~~ לא ח~לידף; דק oת;ק~~ ;ףק~~~ ן Q~ry יךים ע,ד:ז י;~~ים ף~ס~ים; ~ס 9ry י ט;ךי;ן ם~כ;ן :ב;א ד:~יר 1 ~ת י~~~ o ך~ע;ת ~ל ם w ד;ש ~רףך הףא" ('ההיסטוריון הנכון', עמ' 45(, כפי שהצעקות מודיעות כי יש מי שצועק או לפחות צעק, כך מגלה ההשתקה כי יש מי שהשתיק, הצלקות מגלות כי יש מי שפצע, האסירים מגלים כי יש מי שאסר 1 וההיסטוריון הנכון חושף את אלפי ההיסטוריונים ה"לא נכונים". ההיסטוריה שנגנבה, שנעלמה, שבלעדיה אי אפשר לכתוב שירה גדולה, מאלצת לכתוב שירה כמחאה, מול הגנבים, ולא מול עצמנו, ולא מול עברנו ולא מול עתידנו. אבל השירה מאפשרת גם את החזרה פנימה אל המשפחה כאלטרנטיבה להיסטוריונים החיצוניים: "ן~ם ~ם רך~י ד~~ןד ~ry ך 9 ה, / ןל~ר;ת י~~י~~ ן;~ך ~ת השפה, ; עכשו אני י;דע ש n~ י הם חתיכת חשכה ~ל ryTי 9ט;ך :;~ר כ~~לף:ה/ ~ל-ג-ו / ~פףר א;ך :רם יי ~ל 9 ~נ:וי" ('סיפור אור ירח', עמ' 30(, שמואלוף בספרו מהסס אל מי לפנות: אל בני המשפחה, אל בני הקהילה המזרחית המתגבשת <להם הוא מבקש לומר: "אתם tt סי מהרגע שלא היה לכם", עמ' 119 'הבעיה האשכנזית'), או אל המדכאים, ובתוכם מי ששמואלוף מגדיר ת?~~"כ oה?;ד; ,"ל~~ הציונות, שלאחר מסע אל תוך בטנה הוא יכול להצהיר: "אני ע;בן נמס ההכנסה של ופי ההיסט;ריה ה n סר~ם לי,/ ואת יפ~ה ' ~ל א~תי~ל-י~י~~ ~iרז :-,תך~~ · ת;ע~~~~ '/ ~ד;דים; .ס Q רי ~רר // ~לא י~א~~ א;ת; ~~ןנ;ם ~· מףנ;ת :o/ ז ~ל 9 ~נ:וי ry 1~י ךאקית, / ~ךמףת יpז~ry ~:p 1 ה~~ ~~יךה, ןבף o/ ה יד~~~ םנ;~ש; ry "י~~;ךי~ ('מסע אל תוך בטנה של הגנבת הגדולה מכל . "הציונות"', עמ' גליון של אתיקה, מעולם לא הוכרע. וכדאי' לדעתי' (ו: להאזין לקריאתו של שמואלוף ליצור קהילה ((:\ ספרותית אשר אינה אדישה למה שקורה מחוץ לבתי c:== הקפה: כן יש טעם בקריאתו ליצור קהילה ספרותית === ן~ מזרחית של סופרים, משוררים, מבקרים וקוראים ~ הקוראים אלו את אלו 1 ומנסחים אגב קריאתם וכתיבתם פואטיקה מזרחית חדשה-ישנה, אולי פואטיקות מזרחיות רבות. • אלמוג בהר הגרסה המלאה של המאמר הופיעה בחודש יולי באתר האינטרנט של קבוצת "כתובת" בירושלים: http://www.poetryplace.org/mati-about.html ספר שיריו הראשון של אלמוג בהר שיעורי כאב יראה אור בהוצאת עם עובד. אדמיאל קוסמן הליכה 9~~ ז;ירק~לי ~ידט~ ך'ה ל;יט. 9~~,9~~ ר;ירק~לי ~ידט~ ~יט. 9~~ ~ז ~~ירו. ,ס~ נו 'א~יק, ,ס~ ~יי ריר .9~~ ר;ירק~לי ~ידט~ ך'ה ל;יט. 9~~ ~ידט~ ~יט. 9~~ נו ~יו. הר , ~יי כרלידג. 9~~ ר;ירק~לי ~ידט~ ד'ה לייט. סטפ אז א היוו . יס, .. . :· :· : . : -: :· ~יי ריר. 9~~ ר;ירק~לי ~ידט~ ך'ה ל;יט. 9~~. נו ~א~יק. 9~~ נו פיר. סטפ אינט~ איט. . : . : .. : . ,~~9 ,~~9 9~~ ~יי 9~~· ,ס:. ,ס.: ק;~~לי~לי . ס.: ~יי ריר .9~~ ~ידט~ ך'ה ל;יט. 9~~ כ;ירק~לי אינט~ : ד'ה לייט. -: סטפ ..: : :· . וריב מי. האנו נגיי האנ.ו סטפ : .. : : :· -: :· . . נו 'א~יק. 9~~ נו ךך.ד א'~ 9 ט 9~~ וךית' ~י . אינט~ ד'ה וורלד . : : :· : . סטפ, הר סטפ אינט~ איט. סטפ מיי -: . : . : . : .. : : .. : זרלינג. סט e אז א היוו . סטפ אז א :· :· : .. : . :· :· : .. : : . -: ~'איינט. סטפ נגיי סטפ. סטפ רוית' מי. • • ; •• : : •• ; -: •• : : •• T 9~~, ~יי ריר . ~~;ק 7י~ 7 י 7 ~י~ייט. ~י נו ~יו. 9 אוקטובר 2006 12' ,>'אל' ודרך הכנסת השפה המזרחית האחות, הערבית המדברת על "שהידים" בטלוויזיה, ואילו בבית "אמאשלי מדנות עם סבתי נשפה / ry נןיךקית;, 'נ?ע( '35,' ~ב~ן י אום~כולת T ,ם לבין T אמי'), הערבית שחדרה אל העברית במסווה של סלנג ואומרת: "t\".הך~~ ~דלק." ".י~ףי~ ~אריסה" <עמ' 12' ,)'אל' אבל אין בכך לפתור את הפיצול שבין האקדמיה לבית, ובין הרגע בו "שירה מזרחית דיברה על זהות", והרגע בו "זהות מזרחית כתבה שירה" <עמ' 23, 'ערב שירה אשדודית, במרחב של סמי שלום שטרית'), כ"אקטיביסט שירה" <עמ' 17' 'ברכת יום ההולדת של אקטיביסט שירה ידוע') ופעיל תרבותי <שמואלוף עבד ב"קשת הדמוקרטית המזרחית" , וכעת הוא משמש כעורך כתב העת 'הכיוון מזרח', ומפרסם מאמרי ביקורת תרבות>, שמואלוף נמצא בין המקום המדבר על "זהות מזרחית" קיימת, כותבת שירה, ואשר יש לתבוע את כניסתה לתוכניות הלימוד הממלכתיות, לבין המקום המודע של ניסיון לכתוב זהות מזרחית חדשה דרך השירה. אחד הפתרונות של שמואלוף למתח שבין הישן והחדש בזהות המזרחית <והשילוב ביניהם בפרויקט "השבת עטרה ליושנה"), הוא בבניית שושלת משוררים מזוהים, אשר מצד אחד שותפים בזיכרון העבר התרבותי המזרחי, ומצד שני מכוננים יחד את הזהות המזרחית החדשה בעמידתם כנגד המרכז הישראלי האנטי-מזרחי 'בייצוג השתיקה וההשתקה בתוך המשפחה המזרחית הנשברת, בעיצוב מקומם בין הערביות ליהדות, בין המזרחיות לאשכנזיות, בין הדתיות למסורתיות ולחילוניות. השושלת הפואטית של מתי שמואלוף מתחילה במובן הזה בארז ביטון של מנחה מרוקאית, וממשיכה דרך ברכה סרי' סמי שלום-שטרית <ודרכו השירה האמריקאית השחורה> ומואיז בן-הראש <קינת המהגר>. האם כל משורר מזרחי כותב שירה מזרחית ? האם כל משוררת אשה כותבת שירה נשית ? כן ולא. כן' כי בסופו של דבר אין דגם אחד של שירה מזרחית <או שירה אשכנזית>, של שירה נשית <או שירה גברית), וכל יוצר חדש הבא מתוך הקהילות הללו מגוון את הדגמים הקיימים. אבל גם לא, כפי שמדגים שמואלוף בבחירתו להתייחס בעיקר לשושלת המזרחית המודעת למזרחיותה של שירתה, ולא למשוררים מזוהים אשר ,"ףז~~כנ~ח" שירתו של שמואלוף אינה וiדמוע לבדה, ואין היא מבקשת לעמוד לדבה, כיצירה בודדה, בשדה השירה. שמואלוף מבקש לשוחח עם השושלת הספרותית המזרחית הקודמת לו' ולהרגיל את הקהילה הספרותית לקריאה באותה שושלת, ולקריאה בו כהמשכה של השושלת: שירתו מבקשת להיקרא על ידי משוררים, ותיקים וצעירים, כדי להעניק להם כלים למחשבה מחודשת על השירה, וכדי לקדם את הניסיון של יצירת פואטיקה מזרחית חדשה- ישנה: ושירתו מבקשת להיות שותפה ביצירתה של קהילה מזרחית, פיוטית ופוליטית. הוויכוח הישן-נושן על השירה, האם היא אסתטיקה לשם אסתטיקה, או שיש בתוכה גם מקום לשאלות (.28 שמואלוף מסמן בספרו החדש דרך של חיפוש אחר פואטיקה מזרחית. פואטיקה שאינה מזרחית רק במובן הפוליטי' במחאתה על מצב חברתי-כלכלי- תרבותי' פואטיקה שאינה רק ציפוי דק של מאגר סמלים מצומצם של המזרח, המצוי בתחום אוצר המילים המערבי' כגון המאכלים, הקללות, אלף לילה ולילה, העןאק, העףד ואףם-כףןתףם, פואטיקה מזרחית שאינה מתקשרת עם עצמה רק דרך ההוגים הפוסט-קולוניאליים מן העולם השלישי הפועלים במערב. שמואלוף שואל: "~וףע ~ד?ה 9 רי ב q ~י~ה פריה לא נפגש;ת / נעונה אל מףל תנה סתףמה; מזףע שנה.ב ,: שטרי!ו "~,~;nט לא נכ · . נסים ,לח sת 1 ~ירת המזר nוiף~ הפזףרה על/ רצפת. הןכףי כ'מ i-כ;~בףךה-; · ל~~: q ל~יך~ -"=":םי~~;נ <עמ; 18,' 'ליצור אסתטיקה מזרחית'), שמואלוף שואף לאחד בין החלקים השונים של המזרחיות ולהכניסם תחת "חופת שירת המזרחיףת", אבל המזרחיות אולי אינה אחדות, והבקשה ליצור "אסתטיקה מזרחית" עדיין חזקה יותר מקיומה הממשי של אותה אסתטיקה, והרמזים הפזורים הדוקרים המכוונים אל אותה אסתטיקה הם זכוכיות שבורות, ואיך יפגשו שוב זכוכיות שבורות ליצור כוס שלמה. בשיר הראשון בקובץ מכריז שמואלוף על ההסתערות, ומכין אליה את קוראיו: "ח~יע הז~ן ל;מר הוכףי לא הסת~ם; האדמה לא מזרח-תיכ;ני . ת/ י~ · ~ם -~~r. ש ד~ת;"~יי T ;~~~~~ד~~~ w חר ~ת;ך ~חיל;ת 7 ~נ;ת / ~לים ~קךע;ת /אל~~ קףמף ח~ l] ~רף ל~ךד ~o/;ה~ ~ג ry נף j? ~נף; ~ין סךב;ת ry א;נ:ך~;ת ת;~~~~~ס ~ח~יפף א;~נף; ת;ך~~~~ לא ת;ך~~~ /~~Q נף ס~?י ר~~~סה ~ל ה;~ךףס ף~:אליק; ק;ךזזים ~~דחית, fד;~ 'ר~~~ף סףג ~ל / א פשו ף ת ש ל ישית ל ש יו ה" <עמ' 7, 'וזה לא T ציטוט, זה י אות צורב- על צווארי'), אבל קשה לכתוב שירים אנאלפביתיים, ולמרות הרצון הבוער להכריז על אנאלפביתיות כנגד האותיות הגזעניות, בשיריו של שמואלוף בולטת הקריאה האקדמית בכתבי הוגים מזוהים כיהודה שנהב, אלה שוחט וסמי שלום-שטרית, וכן ההיכרות עם פרקו וורידה. דילמה זאת של ייצר ג המזרחיות קיימת לא רק בשירה, אלא גם בפרוזה, ואפילו בפוליטיקה; התרבות המזרחית אשר קדמה למדינת ישראל היא תרבות עשירה, שכללה רכיבים אליטיסטיים רבים, ויעידו על כך אוצרות שירתה המורכבים אשר הוסיפו להתפרש ולהיכתב עד המאה העשרים: בארץ נתפסת העילגרת כמייצגת את המזרחיות על ידי הלא-מזוהים, תפיסה אשר הופנמה אצל חלק מן המזוהים <ולמשל מרבית הסטנד-אפיסטים המזוהים>, ומשמשת את חלקם למחאה אנטי- ממסדית ואנטי-אליטיסטית בעלת עוצמה גדולה <וראו ספריהם של דודו בוסי וקובי ארז' והמקרה הייחודי של ספרה החדש של שרה שילח שרם גמדים לא יבואר>. אחד מניסיונותיו של שמואלוף להתרחק מן המזרחיות האקדמית נעשה דרך הכנסת העברית המזרחית הפופולרית, ".הך~~" מסק." ד w"ה~ <עמ' השכונה במלחמה, הנושא הנצחי של הקיום הישראלי , עם התקבלותה על ידי אנשי השכונה בחנות המכולת של עקיבא. הבוננויות מפגישה כאן את המזעזע • נפילתו של הבן עם הנמוך והיום יומי , הקלישאות על המלחמה והקיום בארץ: "ארץ אוכלת יושביה", "הקם להורגך השכם להורגו" וכר', עם התודעה הנמוכה של החנווני' שמאופיינת כולה בהחמצות. זיכרון משגל ראשון עם אהובה שלא היה לו המשך' הכישלון ביצירת קשר אמיתי עם בניו , ולהבדיל' על חשבון מי לזקוף עלותם של 20 רגם גבינה צהובה שנפרסו בטעות. כל הכרוניקה נרשמת בריתמוס הסימולטני , המתגלה בראייה רטרוספקטיבית כבר כמבוא לטכניקה החדשה של סיפורת ברומן הנקרא באותו שם "זיכרון דברים", כבר במשפט הפתיחה המפורסם שבו מופיעים הגבוה והנעלה והיום יומי והנחות לגבי גולומן שתודעתו כמובן גבוהה מזו של עקיבא: "אביו של גולדמן מת באחד באפריל , ואילו גולדמן התאבד באחד בינואר' ודווקא בשעה שנדמה היה לו שהנה, בכוח ההינתקות וההתכנסות, נפתח לו עיון חוש והוא מצא לעצמו ראשית תיקון באמצעות ה'בולוורקר' ואורח החיים המבוקר' ובעיקר באמצעות האסטרונומיה ותרגום ה'סומניום'", • יעקב אברמסרן יעקב אברמסון עוסק במחקר יצירתו של י עקב שבתאי <ראה עמ' 17( ששון צחייק שני אנשים קטנים פנס של ךח;ב ד ד :·: .םיt;א ריtזry -V! ~י םי~~~ ק~~ים ~;כל 1 לא ח~~ ~~ךשם ל ry ם ז 1]1 ל;: ע,ו;כיןה ~א;ך ~חב. ~ם לא מ;~ס ה~~~~ ~ס ~דיד 1 ת. 7 ~י השחיר הלילה T : --• : • ונשב ננ.הבל פיו • :• :• : -T : להתנהגות הצבועה של הסביבה, מאשר למותה- התאדבותה של האשה הצעירה ("צריך לסלק את הילדים זה רע בשבילם": עמ' 124( ולהתנהגות האכזרית של הי לדים שהציקו לה עד מוות. להיבט המחויך והסלחני תורמת בעיקר נקוות התצפית המרוחקת של המספר' המשקיף ממרחק על התנהגות הדמויות, אולי משום שהן שייכות לדורות קודמים ולזמן עבר. הדוגמה המרשימה ביותר ניתנת בסיפור "הצעת נישואין", שבו מוותר המספר על פעלתנות היתר של הדמויות (הדודים, למשל> ומתרכז רק בסיפורה של אפיזודה אחת לכל פרטיה . הצעת נישואין של הרש מרישה מ"חברא קדישא" לסבתא הטובה שהתאלמנה. לקורא ברור מלכתחילה שאין להצעה שום סיכוי להתקבל , אבל השלומיאליות המתבטאת בהתנהגותו הגסה של הרש מרישה, הפורצת מבעד לגינוני הנימוס שעטה עליו 1 מוכרחה לעורר צחוק בקורא. אין ספק שבין הסיפורים "הדוד פרץ ממריא" הוא השלם ביותר ובו הגיעה אמנות הסיפור של שבתאי לשיאה, ולא במקרה קיבל עליו את פרס הרבעון 'קשת' ב 1969-; אם כי מפליא שאותו רבעון דחה את סיפורו המפורסם האחר "נמר חברבורות פרטי ומטיל אימה" כשנה לפני כן. אבל הערך המוסף של כל הספר הוא דווקא בסיפור הקצר "זיכרון וברים", סיפור זה, שהוא גם האחרון מבחינת זמן כתיבתו (אגב מדוע לא צוינו זמני כתיבתם של הסיפורים, במיוחד משום שלא נערכו לפי סדר כתיבתם?), שבו ישנו מעבר ברור מן הסגנון המאפיין את הסיפורים לסגנון של הרומן זיכרון זכרים. עניין זה מחזיר אותי לפתח דברי. הייתי מאפיין את השינוי , שוב בהשאלה, במונחים מוסיקליים כמעבר מכתיבה מונופונית לכתיבה פוליפונית. אין אני מתייחס כאן רק למעבר ממשפטים קצרים למשפטים ארוכים ומכתיבה בפסקאות ארוכות • עליהם עמדו כרב קודמים בערב (בעיקר משה רון>, אלא לאותו "ריתמוס של סיפורי יעקב שבתאי ההיבט המחויך יעקב שבתאי: קרקס בתל אביב, הספדיה הקטנה 2006,124 עמ' בנעורי הפיצה אחת מחברות התקליטים הגדולות תקליט בשם The smiling Bach, שכלל מבחר של מנגינות תזמוריות של המלחין הגדול. זה ודא י היה טריק שיווקי מוצלח, שכן הוא אפשר מחו התחברות אל המוסיקה, לפחות הפופולרית, של המלחין הגדול ומאידך גיסא, אולי גם פתח צוהר למוסיקה הרצינית יותר שלו 1 למי שרצה בכך והיה מסוגל. הספר החדש-ישן של יעקב שבתאי קרקס בתל אביב הוא במידה רבה תרגיל שיווקי דומה, ולכן ראוי להיקרא מבחינה שיווקית . "שבתאי . ההיבט המחויך". מצד אחו כלולים בו אחדים מסיפוריו הידועים ביותר של יעקב שבתאי 1 אחד מהם גם עודב למחזה מצליח ("נמר חברבורות") ומצד שני המפגש המחודש עם הסיפורים יכול לעורר עניין והוא מוביל אותנו לרומנים הגדולים זיכרון זכרים וסוף זכר שנכתבו לאחר מכן. יתר על כן, הקובץ שלפנינו מעורר מחוש עניין לגבי החידה שעדיין לא נתפענחה עד תום: סוד המעבר מן הפואטיקה של סיפורים "פשוטים" לכאורה לפואטיקה של הרומנים המורכבים, שללא ספק יצרו משהו חוש ומהפכני בסיפורת הישראלית. שבעת הסיפורים שנבחרו לספר לא נבחרו לפי הקריטריון של "הטובים בסיפורי שבתאי", אף שכולם סיפורים מעניינים ובכולם מתגלה שבתאי כמספר ממדרגה ראשונה. הקריטריון שהנחה את המו "ל 1 לדעתי 1 היה תמסי 1 שכן כל הסיפורים יכולים להיכנס תחת הכותרת "סיפורי הדווים והשכונה", שהיא תל אביב הקטנה ואילו את הסיפורים האחרים, לרבות הסיפורים המשפחתיים, ביורגפיים וסיפורי המסע דחה יבנתיים המו"ל לספר השני שהוא מתכוון לפרסם מאוחר יותר .מ( פרי 'ידיעות אחרונות' 11.8.2006(, שלושת סיפורי הדודים "הדוד שמואל", "נמר חרבבורות פרטי ומטיל אימה" ו"הדוו פרץ ממריא", ושלושת סיפורי השכונה "מודל", "הצעת נישואין" ו"צ'ארדש" הם למעשה וריאציות על נושא אחד . בסיפורי הדווים עומדת במרכז הומות שהמציאות הארץ ישראלית מאתרגת אותה בצורה ריאליסטית (הדוד שמואל>, בצורה קומית .היפרבולית (הדוד פינק>, או בצורה סוריאליסטית שיש בה מן · הקומי טרגי (הדוד פרץ>. בשלושת סיפורי השכונה הדמויות הן יותר קוונן של החרבה או של עצמן. ההתבוננות של המספר מכוונת יותר אל היסוד · הקומי היפרבולי. אם הדבר מובן לגמרי בסיפור כמו "נמר חרבוברות" ("קרוב לשנה ענש וודי פינק את העולם ואת שליחותו זו מילא בחסידות ובקנאות כקניבל שנעשה צמחוני": עמ' 28<: הדבר פחות צפוי סימולטניות" המאפיין את כל הסיפור. הבוננויות ל;; א;ך ~חב. ב"מודל", שבו הדעת ניתנת גם לצד הסאטירי 1 מפגישה כאן את הידיעה על נפילת אחד הבנים של גליון 10 j :ון. אשר דריי s ן~ ~ אוזניים בקבוקים ~נ:ו~קעים ~שדים הזוממים להפלט הח 1 צה ~.ןה 1 ת אולי~ר~ית. יק~~ק~- ~i-ב;~;ל o/ש~~ 1 ~ת i]הגל~pזi]קומ 1,תי~~י~ שר . הים נמי אידיאולו i יה חפשית. w ש;~ע;ת א;ת; דבר נ;זמנית 1 משז-ועממ;ת. אזנים א~~ 6 ב;ת ~o/מ 1,ת;; 1~ry~ך •o/~;· ;ן i~ ~ל ז~~~ . ~קנ~~י ~ל 9 ~יק ~זp~ר~?י~f;ק~ 1 ק~ ~כ 1 ?ית; • : T T דק ~ה ~סד .ת;ע~;ש א.ןד ~קיר ת~~;ש ~ת קרי 9 ת; i],ה;י~~ iJ ס,רי~ית o/ ל ע,נ:ויןנ 1. ~י ~דד ס~ם ~~9 ה .םי~;נ~ ~נ:ופו~~ים ~אוט'ונ' 1 סים בכדי לזכות נבת 1 לות ה.גיהנו'ם . . " -: . : . :" . . . . םי~~~ ~דק~קי ~?בכוהול' o/iנוזנ~ךכ~ ~סרת ~מ ry ם ~קנ 1 ק רו~ד~י iJ~ W ב~ ד:? o/סי~~יt .,ב ק~~ ~~ryיר 1 ת ~~ר.ןת .,א 7ס~ר . ~קנ 1 קי ט,;ר,ק~יtזwםיר~דpז ם:~ז.~ o/ ~י~ד קש 1 ר;ת לימ;ת i] ~~יס ע;ךכ;ת םי~,~~ .. :י~~ים ~ע,לי ת~ר י~ך~~ ~~קנ 1,ה:~ולווi.םיר~יt~~ o/ ~ינכת :ם:~ז.~ לא ,ת;ני~~~ לא ר;א;ת~ לא .ת;ר~ד~ .ם~~~~ ~קנ 1 ק חו'ל~י o/ ~עיף i] ~~יד fר 1 ך :ורא~~? .. ~נ 1 ?ים ~ט ry1 ים 11i]o/ לת ה 1 א דק ~~יל ~o/~ילד .. י,;ז,~ ~ע,ל:ם o/ח; o/ ב;ת o/ סד ~ןפ;~ים. ם:~~~ o/~ךןפ 1 ~ש;ת ~ל o/ סד ם:~~~ ~q ה;דנכ o/ ליכ,. ה~~~ד o/ ל ~קנ 71~ה qט 1.ה; ~קנ 1 ק wo/די, . ~קנ 1 ~ם: ועד הנז;ם ס;בל;ת מז-וסניכי הד;ר;ת. -.. . : -. : --: י,;~~ ס~ד o/ח; 7 מ;ת ~ל ~~ןח 1 ת ,תי~ןיtז ע;ד ש;~ע;ת ~ס~ש תי~~:. o/ה~י~~ די~;~ . ~קנ 1קים 9ת 1 ~י ראש ךס 9רי qה~; TT : למצב הנזיל נעולמנ 1 •ז- •• f ~ת t ע,ק;ת ע,~ךת ~~יו ~ל סע.ץ ך~ט ~ט ~~f ל;ת ·~~~ הסד.י~? זוכים לגל.ג 1 ל חדש. T T : 0 : 0 מתוך להיפך 1 מחזור שירים שיופיע בסירות ריתמוס, הקיבוץ המאוחד -·: ז ~נ:ול ry ~ש;ת ז; עם ז; על מצב המזרח המתע;רר. .. : -· ---. . . . ~ריב o/?pi]:יי:ז~~ א.ןד ~סת ~נ:ו:סרת ~~לל ~ךל;ת w~~ךמ 1 ל~ה 1 ךים, והשננזה מכ nה~~ את העב 1.ת;ל~?פתן , ם:~~א ~~~~~i~i;iJלכ i ת ;ר inב i~ נפסיע;ת א 1 ז י~~~ Tר;צ i ת י;~ך~מ~ל'• ~ל ס i;ר f .ך~ס~~ ~~i~ ~די - שנ;לד 1 במזל טלה, ר;צ;ת להי;ת מזל ש;ר . :·::--ד:· ·:- ~. ז~:ם i]~ט n1 ;ת o/ סד t ד ~~סר w ל ק;~?נז;ת rywנ:ו~ז:וח 1 י,;~ל o/ס:ינ 1f אד ך~ל ~ך 'סד ו!;ל~~~ ד~י ~הל~~~ o/ ע;~ד;ת ~נכ q ~ת דןי; ~יןא~ית ךס;~ל;ת ~7ק 1י:. o/ ~י~ה ד~~~ · י י,;ז,~ ת;~;ע מ;ןי;ןיד , מ; 9 ד א; i] ,C.I.A 1ת;ל~ד~~ ?iJ ק~יב דק 7דס. w ם:~~~ iJ~ש 1 ר;ת פדיtז?1ה:~ f רי ליצר ק o/ ר עם iJי~~ o. ק; 7 ט;ת ~ןח;ק את שקיעתה האטית של איר;פה. בכי הנה דמים נאים: 0 0 0 • T • T •• • • T •• •: T T T : :• ד o ש י~~יל~;פ~ ש~~~~ מעבר לפנת הע;לם. T T - 0 : :• •• •• 11 אוקטובר 2006 .וכדומה ימיר קליטוו ההצליח לבכ .אלה ,בתרגומה אל ךהול דלאיבו רהמקו םע לכ יהיופ ששי וב 1 אוהי ההשכיל רלשמו לע טהטקס לוע ,הקונטקסט לע תפנימיו חהרו לוע ההפעימ תהמיוחד לש .פסטרנק ועכשי יאנ ליכו רלומ ישקראת תא קפסטרנ תבשפ .הקודש ןכ 1 רהמשור אהו ההשפ ושאנחנ םמשתמשי .בה יכל השבונ .ציוויליזציות לוחב רשהמשור לש םהיו אל ליכו תלהיו םגור ההשפע וכמ ןשדר .הטלוויזיה ואנחנ 1 םהצרכני לש ההחבר ,המודרנית םמקבלי האינפורמצי לע לכ רמוצ הצריכ ,חדש לאב תפחו תופחו םמתענייני יבספר .שירה םוג הז .דיכוי ,לכן והשפעת לש רמשור לגדו לבכ תזא המציל תא .העולם ךכ םג .פסטרנק םבזמני םאפלי אהו קהפי ןחמצ ירגש רבעבו ,חברה השניסת תלבנו םעול לש קצד ןושוויו םובמקו תזא ,הרסה תבציניו ,ובבורות םאידיאלי לש .דורות תמטר ההיציר אהי ,התמסרות אול םפרסו וא .מחמאות הבוש שלאי רחס לכ תחשיבו תלהיו אנוש השיח יבפ .בריות םהזמני ,מתחלפים ךא המ בשנכת .נשאר וועבורנ רהמשור ךהופ ,למיתוס ושאנ םיודעי ועלי תקצ םובעצ אל םיודעי .כלום קפסטרנ דהתנג ןלסטלי אול דפח קלפקפ בשלטונו 1 ןממ םשכול והילל לבקו דאח תא רהאוש רוהעוש אשהבי טהשלי הגאון . קפסטרנ :כתב ,"נדמה רהאוש קהעתי חאור /כאן. ,נדמה רהיע מערסל 1 עשקו /בחלום. םמאושרי םאינ םחשי תא תנהיר "הזמן." קפסטרנ אל העש ןעניי המז אשהו ייהוד 1 לאב םבזמני השז אל ההי חנו . אהו אל שהתכח לכך . אהו ההי ייהוד בשכת תברוסי בואה תא ההשפ והז .כשפתו ק"ר הבתקופ לש תרדיפו הושנא וכלפי יגילית קשפסטרנ ייהוד 1 יכ יהיית חבטו אשהו ,רוסי" בכת רהמשור יגנר יאייג ך(מתו השיח ו"תכלית לש ,המשורר") םבזמני ושפחד בלהתקר ,לפסטרנק אמצ יאייג ץאומ בלהתייצ וליד ךולתמו וב לככ השהי .מסוגל הבאבולוצי תהספרותי עטב קפסטרנ דקו ,חדש דשעו ךצרי .לפענח אהו ההי ייהוד .קוסמופוליט ןהמצפו ושל רנשא ינק םבזמני יהכ .צבועים אהו בסיר םלחתו לע במכת דנג םקומוניסטי םליברלי ף(א דאח םמה אל רנשא <בחיים ןוסטלי 1 אל רברו םמשו ,מה חסל .לו אהו ההי ייהוד םוג טאידיאליס בשאה תא לכ .העולם בל יטרוצק ההי רמאוש ךמכ םשאיכרי םרוסי והי םבטוחי ,שהוא יטרוצק 1 ירוס אושדווק ןלני .יהודי שי ספרדוק ,בעודבה םשהיהודי לש ,רוסיה תלמרו לכ תהצרו ,והאנטישמיות ובסופ לש רדב והצליח תלהיו ריות םרוסי .מהרוסים םהיהודי והשתלב לבכ םהתחומי לש תהתרבו .הרוסית ןבי החמיש יחתנ ספר לנוב לש הרוסי והי ישנ םיהודי . םבורי קפסטרנ ףויוס .ברודסקי .ביאליק 'ברדיצ'בסקי רברב 1 דעמו 45(. תלהיו שאי םמפורס - הז אל ,נאה הז אל המ אשנוש לא .הפסגות ןאי ךצור ףלאסו קתי תביקורו העב יוכתב די רלשמו .באוצרות ההכתיב אהי ךתהלי לש .חשיפה ודהיינ 1 ןמי יגילו לש .האמת ךלפיכ 1 רהמשט תוהשלטונו וניס קלנת תא רהמשור אמהקור .שלו ברו יחובב ההשיר תבאמ אל וידע לע רהאוצ לש תשיר .פסטרנק הכתוצא מכך 1 ןבי םהכותבי ןובי םהקוראי והי הכאל ושאפיל וגינ תא המ אשל והכיר אול .קראו ""הרוב ההי ןמוכ ףלטרו ףולתקו .אותו קפסטרנ ראמ ובשעת ןלעיתו ה'ל 'מונו יכ וספר רד" וזיוואג גספ תיבקורו ,קשות תלמרו םשהמבקרי ואפיל אל וקרא !אותו םאול תתח שמכב יהדיכו לש ,המשטר םוברגעי יהכ םקשי ,האלה ונולד םג ושירי םהנפלאי רביות 1 וכמ רהשי שהמוקד ולאהובת 1 האולג ,איווינסקאיה :'שלכת' תא - ראוש ךשבדר ,לכליה בכשהכא שגוד לכ המעש יכ התעוז יביופ ,חבויה רוהדב ךמוש ואותנ הז .לזה םג יאחר ומות )1960( הנרדפ האיווינסקאי לע ייד רהמשט יהסובייט וונגזר העלי השמונ תשנו רמאס ד(יח םע .בתה> תבבקש ההחנינ :כתבה ם"א םבורי קפסטרנ ההי עיוד לע "מאסרי. אהו ההי לעלו תלמו .שוב" הלמעש הישב האיווינסקאי רבמאס ,פעמיים לבש האהבת .לפסטרנק אהו ףא רוית לע ספר לנוב הבתקוו ושיפסיק ףלרדו ,אותה ךא .לשווא םתרגו בטו אהו רנדי 1 יכ םלתרג תא קפסטרנ וז המשימ ישא ראפש הלבצע .במלואה ףיוס רחו 1 רהמשור הצ'כי 1 הניס םפע םלתרג תא ושיר עהידו לש קפסטרנ י'אחות ,החיים' עונתק בכד םבש .השיר ""החיים תברוסי םה הנקב הובשפ תהצ'כי םה רזכ ו(כמ .בעברית> לובכל 1 םהתרגו ,דורש ץחו מכשרון 1 ומשה ,נוסף רשיאפש ול אל קר רלעבו תא ימסכ ,הדקדוק יהיפוכ ,המשמעות תגזיר םהמילי םוהפעלי טקוסמופולי ירוס יויהוד םבורי :פסטרנק רמבח ומשירת , :מרוסית ימיר ,ליטווק תהוצא םגווני 2006,76 'עמ ל"א םלמו"לי םזרי עלהירת םמלפרס תא יספר לבגל שהחש .לחיי יכתבת ואות יכד םשיפורס .וייקרא יזוה ימשאלת "היחידה, ראמ םבורי .פסטרנק םע טששול וב רדיקטטו ווכנגד אל בניצ רמשור . אהו םע .בצרה םג הדמוקרטי השב ןאי םמקו רלמשור . תמאבד תא .משמעותה רמשור יאמית בכות ןומסמ תא סהמפל יהרגש לש .החברה ההמיל רשהמשור שמשתמ הב תמחולל .פלאים םבורי קפסטרנ דנול ב 1890- ךוהל ולעולמ ·ב 1960• אהו הזכ סבפר לנוב תלספרו ב 1958- לע ויצירת רד" וז'ירואג 1 ךא ןהשלטו יהקומוניסט עמנ וממנ תא .קבלתו ,היומנים ,הספרים םהמכתבי תוהזיכרונו אל םמגלי ולנ ועלי ,הרבה יכ קחל רניכ ומחיי רנות ןטמו הבמעבד לש 'המשורר םבמקו ושעבודת .נפסקה םבורי קפסטרנ אהו ןעיד ולעצמ תבספרו ,העולם 'ועכשיו תתודו תלסופר תוהמתרגמ ימיר ,ליטווק איצ רלאו רמבח ומשירת הבשפ .העברית קפסטרנ ההי משורר 1 םשג יאחר ומות ךממשי 1 תבאמצעו 'ספריו דלהתנג ללכ תעריצו ךוממשי רלעור הבחבר תהמודרני תא םהערכי .ההומניים םהשירי ושל םמוסיפי שלשמ תמופ הלהשפע םולחיקויי ,רבים ךבמהל יחילופ םהזרמי .והאופנות קפסטרנ ההי ייהוד ,קוסמופוליט בשאה תא םהעול וכול רונשא תלהיו דאח לבשבי םהיהודי דואח לבשבי .האחרים םשירי !שלי !לרוץ 'כן !מהרו יאנ לכ ךכ קזקו םלכ !עתה דלי תהבי השבקצ השדר 'עצרו םש ףרצ םהימי ,נתקע םש קרי 'החדר להעמ 'עקר םנאנחי ,וממתינים ןהזמ םש רנעצ . ,"סימבוליזם ,אקמאיזם "פוטוריזם. המ םה םהז'רגוני "האלה? לשא קפסטרנ '('סוברמניק 1922 ןגיליו 1(. ובכתיבת ליכו רהמשור בלשל םקטבי םשוני 'לגמרי תהמטאפורו ושל תרוויו הפילוסופי ק(פסטרנ דלמ הפילוסופי הברגמני לאצ 'פרופ ןחרמ ןכה רווית לע ולימודי ןלמע .השירה> רהמשור בניצ למו סהכאו טהמתפש הבאימפרי יהכ הגדול .בעולם אהו .משורר אל יפוליטיקא אול .מבקר אהו :הכותב ינטפ םהגש םמשתקעי תבאשכולו רומאוח 'מאוד דע ראו ןראשו םמטפטפי ישבר םשירי ןמ ,הגגות םנושפי םבחרוזי תבועו .סבון לע תשיר קפסטרנ ונכתב םדוקטורטי הוהפואטיק ושל המגל הומסתיר ההרב .סודות 'פרופ לחמוט רב ףיוס :כתבה ש"י םמשוררי לשק ריות םלשייכ םלזר יספרות הז וא אחר 1 שוי םמשוררי םשזיקת םלזרמי םמוכרי תמורכב "יותר. 11 ם(מגעי לש סדקדנ ןגליו בחייו של משורר חייב להיות גבול מסוים בין (ך: הספרות לחיים. פסטרנק טען שחיים פרטיים ~ אווליך נץ ועובדות ספרותיות הם שני דברים שונים. -== המשורר צריך לחיות כאדם רגיל ולא להזדהות ~ ~ לגמרי עם דמויותיו. עליו לדעת להתנתק מהן. היה גם הבמאי והשחקן ו' מיירהולד )-1874 הלמי נפש חבףיים. o/ ןקים צ;~?ים ~o/ לל ך~ה לדבריו , אי יכולת לעשות בך , היא הסיבה מפגש שני חופים העיקרית להתאדבויות בקרב אמנים. הזמן זרם והזדקן' פריך כמו חקר 9 קן הכורסאות חרק, נמס. ס~~ט o/ ~ץ על ס~~ים זrס;אo/ ~ש ~o/ ה~י~ פתאום, כה קולנית, שותקת את ונעצרת, סח"ףך w;no/ ף ם:~~י~~ ~nי~; א;ת; ס~ם. והחלום החריש, כמו הד פעמונים, והס. א;תם גשמים מצליפים 0 T • : • : T ~7 ~י~ים ~ליף ry ןןה על :p ~~ים ~לף:ים ך:~ :p .זכי ז~~ :ם סז:ויכ;ן. iזפחן~pז~ מ;לןז:ו י . ~ם על קיר;ת ~ז:וים ~~ך~רי "ן.ןף~יס ,"ה~ר.;ס פ;ך a ל · ~ז ס~ 9~יז · ~ךי;ן o/ ל ~יל. ך?י ~יד ך~~ דק חףן~ה ~ל ' ~ן נ; ry ק דק ~~ים o/ חרים לע.י~:ם ננש'יףת • T : מפן.ןים ףד~~יף א;~~ים האמן ברוסיה, במשך כל ההיסטוריה שלה, היה אובייקט לרדיפות אם לא אהב להתכופף. בורים פסטרנק לא פחד להיות שונה. סטלין הצעיר גם כן כתב שירים (אודלף היטלר התחיל כצייר>. את העובדה שלא היה לסטלין כישרון , כך אומרים, גילה לו דווקא פסטרנק. סטלין חדל לכתוב. לפני כן, פרסם ב 1915- שיר 'בוקר'. אבל כדיקטטור נשאר מאוד נחוש בכל מה שהיה קשור לאמנות, והיה מומחה בהשמדת כל מה שלא תאם את טעמו. בין קורבנותיו הריבם • ;-:• :• •• : T ~ךצף םי?;~~?םי?~~ ~o/ א;ן ק;ל;ת ף~~עים. ן.ןפףזים אדמים, ן.ןמרים דבש'יים • • : • • T : • •••:-• על דף~~ים, ,םי~~ך~~ ע;ןם משבכרים נרי n ;ת מציפים • . . : .. : . : -: ז:ופףף ת;"~ק עליז;ת o/ ל w ש *· ש ע;ד ~דלע *ין 7 ~ימ;ת ?ימ;~ןה ולסט qwי~~ ס*יל;ט. י~? ש;~ן iזפחך~pז~ שם פרחי גרניףם אדמים • ••• :-: :•-•• : • T ע;ד נ;~;כים י.ל~~ ~~גף:ןים. קן אבן i?.f ז ך~~ f ~ל ~ילנ;ת ~ןמף ס~ב ך~ם ס t' ם. ~על' ~~ים 9 בף~ים, ~ל~ w ל i]ם;" צ;~ף ~~יו ל~~ז:רי 7 ~ימ;ת ךע;ד 7 ~ימ;ת ק~נ;ת o/ ל ז:: ~ד'ם :p דם י~~~~נכ ry ז:רי ~7 ~ימ;ת ק~נ;ת .ר~ 9 ~י םי~~~ ~לףקים. ך?י ~יד ך~~ דק ח"ףך ל;~ד ף~~ק,ש עם אדם מהףל T •: • ז::~ ך.זינ:וים *ין ק~ע.י ~לים 7ת;פיpז לא יpזד~n ;ת והלמי נפש ר;גשים. • : :· :• •• : T : איפורים כ~ס ז:~~;ש~? 1 ~ןם ע,;בים ס 1 ת; (רבאשית מ יא> ;תך~~~ :19 לר תזrיtך :ק;~יו ~9ry ה (תהלים צא ן) אףלי הסבר לא י;עיל' למה לע, i''.ף ~~ךים ~סףת ן~~ Tה T של להג מלים? . . . --.. 1940( ואשתו השחקבית זיבאידה ויין . הנה בית מהשיר 'לבני הזוג מיירהולד', שכתב פסטרנק: הוא נדחק בין כוכבי הלכת הנתונים באקראי בבריאה, והוביל ביד מרפרפת לבמה שחקנית צעירה. בספטמרב 1957 הוא כותב: "הגעתי לכלל מסל~ה שמה שכתבתי לא יכול להיחשב כיצירה מושלמת. זוהי בסך הכל טיוטה לעבודה עתידית". זאת חשיפה מסוכנת של יוצר. לא כל אחד יכול לעבור את המחסום הזה. המשורר אנדרייב לקה בלבו בעקבות התקפה של אחד מ מנהיגי המהפכה, לב קאמנב, שכתב עליו כי הוא "אימפוטנט שכלי ונכה אידיאולוגי", אנדרייב הלך מחנות לחנות כדי לקנות את כל ספריו ולהשמידם, ומת על זrפס של חנות ספרים. המשורר הקולומביאנ~ לארבל קסטיליו קרא משיריו בתוכנית טלוויזיה בעיר קלי שבדרום- מערב קולומביה. הוא מת בשידור חי , אחרי שמישהו בקהל הגיב בשלילה על שיריו . בברלין קרוי אחד הרחובות בשם -Boris Pastemak-Weg (דרך בורים פסטרנק>. מותו של משורר הוא טרגדיה לא רק של השירה. גם השפה מאבדת משהו רב ערך בהתפתחותה. המיעוט כותב את הספרות העולמית הגדולה. למיעוט הזה שייך בורים פסטרנק, המשורר הקוסמופוליט. יש לי חשק לכתוב היחווי. רק ב 1987- החליטה אגודת הסופרים במוסקבה נתנףמה אדישה, אר:פת נצח . 0 •• T T • •••: :-- -: א; ?~נף י~~~ש~~ ~~פףךים. המאוחרת והמיותרת הזאת. • נטףיי שפתי' המתנשאים מתוך הספר שיר מנוקז באור העומד אלברט בן יצחק יעקב ם~~;ח ~ל -Q ער ci.ם~~ר לראות אור בהוצאת ספרי 'עתרן 77' אוקטובר 2006 13 לטהר את פסטרנק מכל אשם. הם לא הצביעו על כך פה אח.ד אולם הוא לא זקוק להגנה :p מ; ד a :ז ~~ים ~דרי o י ה~~~ מאוריצי גוטליב - יהודי או פולני? עזרא מנדלסון: מאוריצי גוטליב, אמנות, היסטוריה, זיכרון' מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל 2006,284 עמ' ההיסטוריון עזרא מנדלסון 1 שהלך לעולמו בשנה האחרונה, הותיר אחריו ארבעה ספרים שחירב ושנים עשר ספרים נוספים שערך . כמו כן היה שותף בעריכת השנתון החשו ב Studies in Contemporary Jewry. ספרו על הצייר מאוריצי גוטליב נכתב במקורו באנגלית ותורגם כהלכה לעברית בידי אורי שפיר . הספר 1 שהוא למעשה מחקר היסטורי 1 יצא במתכונת אלבומית מרהיבה, והוא מציג תצלומי צבע ושחור לבן באיכות טובה פרי ידיו של הצייר הגאון 1 שהלך לעולמו והוא בן עשרים ושלוש שנה. גוטליב נולד בשנת 1856 בדרוהוביץ, עיר קטנה במחוז גליציה שבאימפריה הונגרית. אמן · האוסטרו נוסף שיצא ממנה הוא הסופר והאמן ברונו שולץ 1 שנרצח בידי הנאצים בשנת 1942. אמן אחר הוא הצייר אפרים משה לי ליין . למרות שלא הונצח בעיר (השייכת היום למערב אוקראינה), גוטליב נחשב כאמן ידוע, לא רק יהודי אלא פולני. הוא קבור בקרקוב, בבית הקברות היהודי החדש, תחת מצבת זיכרון מרשימה שעליה כתובת בפולנית, עובדה המגדירה זהות. הספר מטפל בזהותו של האמן היוצר גוטליב, וכך מציג המחבר באחד המקומות את הסוגיה: "בכתיבה הפולנית המוקדמת על אודות גוטליב נעוץ אפוא פרדוקס. מצד אחד, בתור 'אמן יהודי-פולני' צריך היה להבין את יצירתו על רקע יהדותו וכך אמנם נעשה. המבקרים הפולנים, כמו המבקרים היהודים, התעניינו בעיקר ב'עבודתו היהודית', והסכימו בזה שיהדותו הכתיבה לו את נושאי עבודותיו." מצד אחר 1 כדי שיתקבל כייהודי מכודבי, כיהודי שהוא לאופולד פילכובסקי: "גוטליב היה פורץ הדרך ולפיכך חבים לו יתר האמנים היהודים המתארים את החיים היהודיים חוב אדיר.""; בפרק השלישי מגדיר מנדלסון 'אמנות יהודית': "מלאכתם של אחרי השואה אמנים ממוצא יהודי 1 שלא רק תיארו את החיים היהודיים אלא אף ביקשו לקדם מסרות יהודיות'.' מנדלסון טוען 1 בהתאם להגדרתו זו 1 "כי גוטליב היה מראשוני האמנים היהודים שהביעו את רעיון האוניברסליזם. החל במחצית השנייה של המאה התשע עשרה תיארו אמנים יהודים מחזות של פיוס בין קבוצות אתניות שונות, רעיון שאף גוסליב היה מסור לו ]."[ בעיני אחדים היתה זו השקפה יהודית במידה רבה, אידיאל ששורשיו נעוצים במשנת הנביאים" (עמי 202(, אולם מעבר לדיון ההיסטורי-אמנותי 1 יש לשבח גם את מגוון התמונות ואיכותן 1 הן של גוטליב הן של בני תקופתו והן של ממשיכי דרכו. אגב, עובדה מעניינת העולה כאן היא כי לגוטליב היה אח, אף הוא צייר 1 ושמו לאופול.ד בציוריו של לאופולד מופיעה דמות אם יהודייה, כמקובל בציורי התקופה. חיבור האלבום עם המחקר ההיסטורי הופך אותו הן לספר עזר משמעותי למתעניין בתחום האמנות והן לתשורה נאה לאוהבי מאוריצי גוטליב. • יוסי ברבע חצי 1r שנדור מזאי 1~ מהונגרית: יוסף (טומי> לפיר למרת בגז.פזפה ז; לא מיתה T • T • -T גם 'פולני אמיתי', נדרש גוטליב להתעלות על ~ברר ן;ןה 'ן~~;נ יהדות זמנו ובמיוחד על יהדות פולין" (עמי 162(. אלא ס~~מת ש;נה, מרזרה, TT T •: 0 T •.,,• הסוגיה האם היה גוטליב צייר יהודי או פולני 1~~l\ ;ןל ס~~יק ,וrל נקשרת לביוגרפיה האישית שלו. עליה כותב :פאלר מתה :פנ;צר~~ה. T T •• 0 •: : : מנדלסון את הדברים הברורים הבאים: "רשאים אנו אפוא להניח כי כבר בשנות העשרה המוקדמות שלו חי מאוריצי מחוץ לתחומיה של ההלכה היהודית. ידוע לנו כי דבר זה לא הוביל לקרע של ממש בינו לבין הוריו. אף ניתן לומר בביטחון שהידע שלו בנושאים יהודיים לא היה מרשים במיוחד" (עמי (, 30 מאחר שהזהות היהודית הוגדרה על פי הזהות היהודית, כלומר ההלכה, נשאלת השאלה • אם לא היה מאוריצי גוטליב בעולם היהודי 1 באיזה עולם אחר חוץ מהפולני יכול היה להיות? לדעתו של מנדלסון 1 גוסליב נתפס כאמור כאחד מאבותיה של 'האמנות היהודית: בשנת 1920 כתב "המתים באדמה", כתב יהודה עמיחי באחד משיריו "שכבר בערב רכשתי./ אני רוצה למות על מיסתי'.' נזכרתי בשורות האלה שקראתי על דודה נרימן בשירו החזק של שנדרו מזאי <משרור וסופר יהודי הונרגי - שחי בובדפשט). הצורך שלה למרת על מיסה הוא איות של המילה 'הישרדות'. הצורך הזה נולד בחדר הלידה הנורא שנקרא שואה. הiזימה עבורה היא כמר עלייה דברגה ודודה נרימן מרגישה שהיא הולכת למות כנוצרייה. יתכן שבאמירה הזאת הגניב שנדרו מזאי אירוניה דקה, אירוניה שבה צחוק הגורל חושף משהר מאותן שיניים שננעצו בבשר העם היהודי במלחמה הנוראה ההיא. רוני סומק גליון חגית קזיניץ צדוק עלון ~ ~ -== ן~ ~ $ ~ צרופות כדרך ~ןו;ת ח;ל הזפעיל יףסtעה מנד גס --• T :• • : ~ןךר ~~rז ח;~ק :נזp~~ס ~ת :נגףף םי~~~ ק~פ;ת ~כףב;ת ח~~נ: ~;ב~נ: ~ןךר ~~rז ~~ז\ים :נ~סב ל~תףב ~ל ן~~ הע;ר הזפחספס T : • •• : -T ~שףט;ת ~י~רים הכלב הפלוה ::· .-:· :· ~~יט;ת ~נכ;~~ים השרוףלים הזפפשלים ~ןךר ~~rז ה~י\ז~~ ש~~נ: 7א;ן r~ • T : "•.-• : - ~ל י.;~ ry ן ן:נ~ר;ע;ת :נ q שףפ;ת א;ר; :נח.~ר של חצי ירח לעזוים ה~רףפ;ת נלו;ת לאדם T ~ןךר ~~rז ~~ז\ים :נ~ןמ;ס ל~:ר ~ןךר ~~rז ~~ז\ים ו'~~סל~~ר • :-:· ז -·· 0 T T : : -0 0 : ~w פ;ת ח;מ;ת 9 לעים ף?עז:וים סד ת;פך~~~ ~ליו עם א;ךח;ת ס~יו' ~ץ~פף ~רףח;ת :נ.ז~ן . ?עז:וים סד ה~י~ד~~ ~ס~ןם ~~. דם ;מ~~? ~ןךר ~~rז ח;~קת ש~~נ: ~ת :נגףף ן~ין ז\יש י;ן~ ~ןךר ~~rז ~~ז\ים ר~~נ: ל~סר ע;ד ~ךסם ז\ןפ;' ~ןךר ~~rז ~~ז\ים סרסם ל~~ר ף?עז:וים סד q רףש;ת ;ר;ע~:נחיצ;~י • w ד:ם ל~ה ק.;;~נ: ~דרר ~~ri ~~ז\י~ים :נ ך~ןךר ~~rז ל;~ת;ת :ד:ר ~ת ~ן;ר qל~י . סל;ן :נ~~ריר ~נףר :נסם ד-: יש ימים נהם אני ר;אה :• :-• •: T • T •• נכי לאנשים יש צרףפ;ת : .. . -• ויש ימים שאיני ר;אה . :• • •• •: • T •:• :נ w,ה~ ~יח;ס סעזו;ן ?עז:וים י~~ ר;~ה ~י ~ם ל iP ך~ע . :ש ~רףפ;ת. הספר לסם :נ w לףי אשמת חטאי פנים אתמול -: -ז- :נ w ע;ת :נח;~ק;ת ~~חילה ~נכסת ?Q ף :נןלת. ל;מ~~ פנים לתזפם T "•. ; • T פ;נים לתזפם T "•;. • תיאמת בלילה לתןפ; נע;ברי ליד בית הכנסת :;i; נ;הג אבי להתפלל •• -: • ; • T •• :• ::• -•• -: • ; : ןז\ינרי ~י ~9 ~ר :נזp~~77 ים ה;ל.ך ,ט.ע~~~ף "•.: T -; : וחשבתי לעצמי • ; -; • ; -T ; ח~ר ~ל י.;~ ~ה;ם ח~ה רל~~~:נז~ים ואני' לפי פני הדברים, -:-·:•:••-: ד • ~~ן 'ם י~~;ת~ ם:~נ: w דז:וי ?ז~? ס נהם פסעתי מ~לדףת לנערףת ד ז- :· : -:-: : ·-· םי~;מ~~~ ח~~ר~לה ף?~ז ~;.ינף פ;נ;ת :נ jP ןמ;~ים ף~~ע,רףת ?~q רףת ~ריןת כ"ס ~~ף q רףת ?~דרףת ז~? ה;ל.ך :נל;לה ךסם 9 ~~יד:ר נ; q ~ים ~~7 י :נ:נדס~ה :נ jP ןמ;~ית ~ין ס~מף~ה ;תן~~~ ~ל י~~ :נ~י~י ר;ח~?ז:~~ ז:ו~נכח :נט;~ה ף~ין ס~מף~ה י~~~ :נןp~~ל.ל. ~מף ?סך~ך. ף~הף :נס~נ;ן . מתוך בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר העומד לדאות אוד בהוצאת ספדי 'עתרן 77 חגית קזיניץ היא אמנית דב תחומית אוקטובר 2006 ' 15 זאידה, שיופיה ובלט במיוחד' נחשבת "רווקה זל~ה", שכן היא כבר בת חמש עשרה בעוד גיל הנישואים הרצוי בחברה שבה היא חיה הוא כשלוש שנים קודם. היא עצמאית, דעתנית וחכמה ומתקשה למצוא את בחיר לבה. רבים המחזרים אחריה ואחד מהם אף מוצא את מותו בנסיבות מעורפלות, לאחר שאהבתו הנואשת אינה נענית. זאידה יוצאת לעיר האדומה והגדולה כדי לרכוש השכלה וזאת תודות למעמדו רם המעלה של דודה בצמרת הממשל המקומי . רק בשובה אל כפר מולדתה, כעבור שש שנים, היא מרגישה בשלה להיענות לאהבתו של מוניו 1 אותו הכירה בחגיגת השידוכים באימילשיל טרם עזיבתה לעיר הגדולה. תהפוכות הגורל ונפלאותיו מאחדות ביניהם ודווקא אחותה הבוגרת ממנה בשנה, שכה חפצה להינשא, מתגרשת מבעלה וחיה את חייה לבדה ללא ילדתה שעליה נאלצה לוותר תמורת הסכמת בעלה לפרידה. בוא אלי לאימילשיל הוא סיפור מעניין וכתוב היטב. הוא בראש ובראשונה סיפורה של האשה הברברית, אך בה בעת גם סיפור החברה הברברית וסיפור המדינה המרוקאית כולה. גם מקומם של היהודים אינו נפקד מן העלילה, שכן חייהם וחיי הברברים היו שזורים בלא מעט מקרים זה בזה. צורף הזהב היהודי והסוחר היהודי ארוגים במרקם החיים באזור. אלה הובילו גם לקשרים אנושיים חמים. מבטי אהבה אף ~~תו בין זאידה לבין אגרריי 1 בנו של מר קדוש, . היהודי האמיד 1 אשר אירח את זאידה בבית משפחתו בעת לימודיה במראכש. אולם מבטי הערגה ההדדיים בין שני הצעירים לא הבשילו ולמעשה, פרשה זו הסתיימה בחטף עם אירוסי אגרריי לעלמה גרציה טולידנו . האם חששה של משפחת קדוש מרומן שכזה האיצו את קיום האירוסין בין אגרריי לרגציה? זאידה חוזרת לכפרה ומממשת קשר רומנטי ישן. היא "אוהבת את מוניו אהבה שלמה, נקייה כשמים האלה, כמרחבים האינסופיים שלנו". הסדר שנדמה היה כי עומד הוא להשתבש, הושב על כנו ומי הנחל וחיי הברברים ממשיכים לזרום כימים ימימה. • יהודית רונן שלמה שפירא ,/ ן :~,;>;ij~'·?,:''• .~!·. ~ת !ו ·t;.-: ~~-{ינדא ' ~לי -לאיונ 'hש , יל :: ~ -~ ._-; _"·: :'::r ~ ~ ;_{ ~י ~~~~:.·f·:~~.:·:_~ עמקים פוריים ונהרות שוצפים", והמקיים עם סביבתו קשר באמצעות פרדות - אמצעי התחבורה המסורתי באזור. חזן מתאר את חיי המשפחה ואת קשרי הגומלין בינה לבין סביבתה. תיאוריו אמינים ומלאי חיים, וכל מי שמכיר את האזור ויש לו "פינה חמה" לתושביו 1 כמוני לדוגמה, יתמוגג מן הסיפור 1 מתיאורי הטבע ומן הדמויות הבונות את הסיפור. זאידה, שפירושו נוספת, אולי מיותרת, היא הגיבורה המרכזית. היא התייתמה מאביה בגיל עשר ומאז ועד שמלאו לה חמש עשרה היא גדלה ועסקה, לצד אחותה, כשאר בנות המקום, במשימות היומיום, המאפשרות את קיום החיים במקום: מכבסת במי הנהר 1 מובילה את שקי התירס על חמור אל טחנת הקמח ומקוששת זרדים לבישול 1 שאותם היא נושאת על גבה בעורבה על גשרוני העץ המיטלטלים לרוחוב של הנחל. עברתי על גשרונים אלה כדי להגיע אל כפרי הברברים. מי שאינו מורגל בהליכה על גשרונים מתנדנדים אלה, העשויים לוחות עץ במרווחים מפתיעים ולעתים מבהילים בסיכונם, יודע להעריך 1 כמוני 1 את אמנות היציבה של הילדים, הנושאים על גבם הקט משאות כבדים והמהדסים על הגשרונים הללו בקלילות, כאשר מתחתם שוצפים נחלי בוץ אימתניים. זו רק דוגמה לתיאוריו הנאמנים והיפים כל כך של עוזיאל חזן, ואלה מלווים את הספר בכל דפיו . ובאחרית הקשיים ~ ד~ q רית ס wr :ים ז;לבים אנחנ~ : :--• T ~רי?ים q מ;ן ~ם:~רי?ים q מ;ן ךא;~רי?ים q מ;ן םח~רי?ים q מ;ן ~~רים ~ת;צ~~~רי?ים qמ;ן 9~ןה q תךי~י אצל נכלנ~ נ~יחר ~לח~ד • : -:-T .•. :• •• חיי הברברים עוזיאל חזן : בוא אלי לאימילשיל' הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים 2006, 192 עמ' הספר היפה הזה הגיע אלי בעיתוי אופטימלי: זה עתה שבתי ממסע במחוזות הברבריים של מרוקו , מוקסמת ונפעמת מיופיו של הטבע - הדקליות הירוקות על רקע הכפרים הטובלים בוורוד מעושן , שמיכת השמים הכחולה העוטפת ישן וחדש במדינה רבת-הניגודים, צהוב החוליות המסמא, המינוסים המרובעים המיוחדים למסגדי המקום, הקסבות העשויות בוץ והבולטות בסגנון בנייתן המסורתי המיוחד ועוד ועוד • עיתוי זה לא רק שהחיה עבורי את צבעיהם ואת ניחוחותיהם המשכרים של הכפרים ה~ך~ריים ושל תושביהם, אלא העניק לי גם את חי . כולת להעיד על נאמנותו של מחבר הספר' עוזיאל חזן' למראות, לקולות, לערכים ולאורח החיים של אוכלוסייה מיוחדת זו. מיהם הברברים? מהו ייחודם? וכיצד נארגים חייהם בין צמחי החרציות, הפרגים האדומים נוטפי המורפין' העמקים הפוריים והפסגות המושלגות בסיפור בוא אלי לאימילשיל ? שתי קבוצות אתניות חיות באזור המגרב (צפון אפריקה), אשר כולל את המדינות לוב, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה. הקבוצה האחת היא של הברברים, תושבי האזור מקדמת ונא והאחרת, קבוצת הרוב, היא של הערבים, שהגיעו לאזור החל במאה השביעית. אלה האחרונים איסלמו את הברברים, שריכוזיהם העיקריים נמצאים במרוקו ובאלג'יריה. אם להתייחס לברברים שבמרוקו' אליהם מתייחס הספר בוא אלי לאימילשיל' הרי שהם מונים כשליש מסך האוכלוסייה המרוקאית, שגודלה הוא כשלושים מיליון נפש. רוב הברברים חיים באזורי האטלס וחריף - אזורים הרריים, הקשים באופן יחסי למעבר. עובדה זו סייעה לברברים לשמור על מורשתם התרבותית ולדבוק דבפוסי חיים מסורתיים, בכלל זה שפתם המיוחדת - שפת התמאזירט, הזוכה לעדנה בשנים האחרונות. הספר' הבוחן חוויית חיים מרכזית בחייהם של צעירי הרברבים ולמעשה בחיי האוכלוסיה הברברית בכלל' מתאר פיסת חיים המתנקזת אל חגיגת השידוכים השנתית באימילשיל - אירוע מעצב חיים, תרתי משמע. תוך כדי התפתחות העלילה, מתייחס הסיפור גם לשינויים החלים בקרב החברה הברברית בעקבות חשיפתה להשפעות "העיר הגדולה", הלוא היא העיר האדומה מראכש, וכן בעקבות חשיפת חברה זו לתיירות החוץ הגואה. כפרי הברברים ופסטיבל אימילשיל הפכו לאחד היעדים האטרקטיביים ביותר עבור התיירים, שביניהם תופסים הישראלים מקום נכדב. עוזיאל חזן' יליד הרי האטלס, אשר עטיפת הספר מלמדת אותנו כי הוא "חוקר וכותב רבות על הברברים", ממקד את עלילת הסיפור במשפחה ברברית קטנה - אם שהתאלמנה בצעירותה ושתי בנותיה הילדות-הנערות, החיות בכפר קטן ששמו טונפיט, הנמצא "במרומי ההר הגבוה, המשקיף על גליון 315 (ו: ~ ~ עוזר רבין ן~ ~ ליענק'לח שבתאי ---ל ry י;ת מבט הנשמה, לרא;ת ח'יים -- -:דד ·:-· י.;~ ת~~~ ~ח ו~: ח~~ ~~~~~, יו:נ~~~~ ב;ע,ך;ת, ~~לה ה~~~ 1ה~~~ א;נ:ןי ~ךיר ס.~י ד~מ;ת ~דסןה ~~ין קץ ?t.זrן,ס יiז~~ך י;ן~ת ~א i' ~יר ~~~, ע.י~יף ך;א;ת ~ת מ;נ:ןי ך~יר ~ל ס~י ת;ב~~~ ךא;נ:ןי .ת;ב~;א ~~יף ,ת;ר~;ס ס~ל 1 י;ת, סא;ך ס~ Q ~ר ~זp~ל ~נ 1 ~ה ~ף t דח. - ~י ~וכי לא ש~~~ - :די ~ל :ךיף ~ל n1,ת; ך:ךיף ~n ;ת בידי. נפש;תינ 1 השתים :-ד -:..-:-· ~ק;ל;ת-ל.ב ~~ע,~קים ש;נ;וקים ,ת;ר~ ~ד~י~סז' ש~~ ~ת ש~~ .ת;"ס~ ס~י n ;ת ת;כ~~~ 1ר~~ ל~ןה ,ף~~~ סס~ה V/,ם:כו~~ ~ת ~~זiי ף~~ לל~ת :ד:ם ם:ד:~ ד~~ה עם .ה~~ד עוזר רבין אי אפשר לסיים את הדיון באהבת הנפש שבין רבין לשבתאי מבלי להתייחס גם לקשר הבין-טקסטואלי בין השיר והרומן סוף דבר.מאיר , בן דמותו של שבתאי ברומן , חווה במסעו תהליך איבוד הגופניות באליזיום של הנפש, ב"שהות הנכלמת", ובאותו רגע עולה "ממעמקי גופו ... שירו של עוזר רבין כאחד מבלי שזכר גם מילה אחת ממנו כאילו התקיים השיר כישות טהורה" <סוף דבר , עמ' 218(; ואילו עוזר רבין "מנבא" לפני הופעת הספר , באחת הטיוטות של השיר , שנכתבה הרבה לפני כן: "שם תכתירני - כמו אז - להיות בספרך ..•"; ורבין מוסיף כעבור שנים הערה: "אז לא ידעתי עדיין את השי היקר - הצפון אך לי - בחובה של שירת החלום שהיא מעל לפרוזה ומעל לשירה וממזגת את שתיהן שבסוף דבר" )17.10.1993(. עוזר רבין לקה בלבו לאחר שסיים את כתיבת השיר. הוא הלך לעולמו לאחר 17 שנה, ב- אהבת שנפ יעקב אברמסון ב 4.8.1981 נפטר בפתאומיות יעקב שבתאי והוא בן ארבעים ושבע בלב.ד שירו של עוזר רבין שהוקדש לשבתאי נתפרסם ב'ידיעות אחרונות' ב- 22.1.1982• את הקשר בין השניים ראוי לתאר כאהבת נפש הדדית, שתחילתה ב- 1961, שבים לפני שהחלה לנבוע הפרוזה של שבתאי , והיא קשורה למחזה שכתב שבתאי <עם איתן גלעדי> ליו~ל מרחביה - "משחק של זמן". רבין , שהיה בעבר חבר מרחביה והיה קרוב לשנתו הארבעים, הלך מיד שבי אחר אישיותו וכשרונו של יעקב שבתאי בן העשרים ושבע. מאז היו השניים בקשר של ידידות עמוקה, שהלכה והתהדקה משחזר שבתאי להתגורר בתל אביב. מותו של שבתאי היה לרבין אבדה קשה וכבדה. הוא ביקש לבטא את הקשר שלו לשבתאי בשיר , אבל מעוצמת הכאב והזעזוע היה מוצף מבחינה רגשית. אלמנתו של רבין , רות, מעידה שעבד על השיר יומם ולילה במשך חודשים. עשרות הטיוטות לשיר , שהשאיר אחריו , הן עדות לקשיים ולהתחבטויות של רבין , עד שצלחה מלאכתו . השיר עצמו עוסק ב"העדר" וב"יש" של הידיד . ה"העדר" של גופו מרבע ממנו לפגוש בו ממש ולשוחח איתר , וה"יש" ;ן ל יעקב שבתאי ש נשמתו ממשיך להתקיים ב"מבט הנשמה" ומשקה את הדובר בשיר ב"הילה מפכה ומשקה." שאין קץ לזוהרה", מכאן פורצת הזעקה - "עד מתי לא ניפגש", והסיום עומד כולו בסימן הפגישה הוודאית, שתתקיים לאחר המוות: "איתן ללכת ידיים בידיים; נשמה עם נשמה", מבחינה צורנית ומבנית השיר כתוב כשיר מודרני , שיש בו זרימה בלתי פוסקת, כמו "הנהרה שאין קץ לזוהרה", שורותיו מתארכות ומתקצרות ומשפטיו מאורגנים בפסיחות, וגם ארבע הנקודות שבו אינן עוצרות את זרימתו. הוא מתחיל משתיקה (---)ובמילה אחת שם הפועל "להיות" - בשורה הראשונה, מילה שקובעת למעשה הן את ההגד והן את המוסיקליות הנפלאה של השיר , המושגת באמצעות החריזה הפנימית, האסוננסים, והשימוש התכוף בצורת שם-הפועל. השפעה של ימי הביניים מורגשת גם היא בשיר בשימוש במושג • 17 "הישארות הנפש" והאבחנה בין "נפש" לבין "נשמה", כנראה בהשפעת 9.5.1999• הפילוסופיה של הרלב"ג. במלאת עשרים וחמש שנה למותו של יעקב שבתאי אוקטובר 2006 ~ --··~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אמירה הס על הבולבול והרגליים העקומות חלק מפואמה א 1 לי ~~לל צ 1 ןסז ~~מ ry ךת o/ ל ד~לי י~~~~ ~ע,~קים ~ס 1 ךים לא ידעתי ללכת נמציא i ת ז- • : -:• :• T • : ע;ןם w דים א~~ מ~~יא 1 ת ח~ :zה~~ לי דך~א ~ז ~ת;ך י~~~ מדי; o/ ל ~~סד ר;ך wר . כשצמחתי נלנ i ל נפשי . : -: .·· . : -. :· : ךלא ~~t ךז:וי ם:~~ל ה~; ת~ר. דק ~לח ~:ןר רא v? י עת · נתחה ....·: ז . נפש; נאיזמל ויצאה ממנה -::·:·· :ז:ז ·:· ד ס:יג:וי ר;~ה ל ry י;ת ה;מ; 9קס 1 ~ל ן~ח;ת. פיtt1 ה כמיחד שהייתי ה;מלסית מעצמי 0 0 : -•• " •: : • T •: T .•" : • ~גךל קל.~דזקידה ל~~ ~סךז:וי o/ :ש ~י קד t' ת ~ין וגם לא רציתי ש~,עש 1 לי ברית מילה. T • •: • -:-•: • "T : בכדי שאהיה כמ; התפ 1ז;ת --: ::· :• :• . : א; מבלד~~,;ת o/ ל ~ךץ ל~ן~: . אבל הנלנ 1 ל הזה שלי , שמש לאחרים :- ד -•:-:·:·••••-:-••• ~9Q ה כנפי שכינה T • : •• : ~ין ייt~ ד~לי ס P ~ז:וי מ~ןנ i ל ry?o/ ם ~w ש ~יד סד~ל:ם o/ לי השיפוץ o/ ~ץ ,~ך~~מ 1 ת o/ ~י ס;סה דק ת~~;ח w ~ם ק~~ה :ול י~~ פרצתי חל;נ;ת הנפש :· -:· .ד~ר ל q ל;ם o/ ס:יג:וי ~רי~ה ?ח iל.ד ~ז ז -. : v? ~~ז:רי ~ך~פ;ת ךק 1ב;ת 1 ~ע,ל;ת ע~ש ~ידנכ:ם ~ד?ז:וי זיtס~חן1 ןח~~ךש ~ית ~~f ז ןר 1 חי v? ~~ז:רי תחת מטר~,ה אחת ·:· ד ~ךה 1 ט ~ז:ויק רמ?ז:וי נמצצתי נמצצתי מצצתי • : -T • : -: • • : -: • ~ע;ן לה' לא ס:יג:ו י היינ 1 אבר מהמם •• -: T •• • T והיכל אינני ה 1 א ~ל.א ~י ~ק v?יח 1 ת; ~ wח v?~י :z קול ~~ית מדה 1 ךזק~~ף ~ל ת;ך ~י 71 ש;~י עבך;ת ח~,ים .-: ·.. • :• •• T :•• בית בשת לא הצלחתי להי;ת : . . : -: . :· .. וי;צאת ממני מרפסת :· :· : · :·· . .. : : T --· אבל הבית סג iר 1 מס~ר :- •• ז · מק;ל;ת מנ;ק:ןים י~~~ אוירה מחשמלת מכשפת :• :• .•" : :• :• : .•" : T :-· o/ ל ~ךץ ry ם o/ קט ך~~ה של שני אנשים מפנמים אשר ח~,ים נת;כי • : • -:• -: • T : •.. • •• : :• ע;צרת את בכל האנשים מלכת 0 0 •: :• T T :• :• :• ז-: ךצ;~חים :ןם מ,ז~ן ד-: ~ק 1ךיק 1ל 1 ם ךי~ה o/ ל מס~ים ry?o/ ם. ד~~:ןים ח; · ןכ • גליון :ןן. אמיר אור s ~1 ~ תמונה 3: ראי מחמד T : ן~ם סע;ןם ס:ה ~~חיל ~ן ס~בף~ה סזאת מביט :;ב • ח!זה של זכר;נ;ת -ד :·•: ש;רן ערמףמי • : -•• ז••- מונפל הא;ר על הזנאח;ר האטףם TT -T •- פ; g ע ~ד ry רס ~נכףן , ~ךף, חף~~Jז;ת, ~ךסב. ry ךר ~ת;ך ry ךר ע:ז ~ת;ך ע:ז והףא שלי. אני נכנס - מ;ציא א;ת; • י;צא wר ? ~יר ס:י~ ד ~ - ושףב על פני הזנחשבה המצחצחת ··-: :-זז-:- ·:--.. • :• : T : • :-•: לחפשי • -• : T ס~ם ס:י~ ר;~ה מחשבה שלי 0 •: T T :- תנףעה מףל תנףעה T : T : חי-מחמד שלי • :• T : - נ;א ~ל.ר סחף~ה - ים ויבשה עצים, ת;זJח מא;ר;ת בשמים -• -T : - 0 00 T T -: T ~~יף סנ;,ז 7 ים ~מ;ןד ס~ך~ה י~~ ןיt;נ ל; ק~ת א~ל ,ה~~ ~י~ך:ה ~שף~ה ר;~ךת מףל ~שף~ה ר;~ךת מ;ציא א;ת; לט!זףל נמ;רן הגבעה, T : • --: • : • ןן~ים ש; ry ים ~ס,זף אל ה!זם? ". - ז;ךק ל; ~ה ~ז;ךק ~עם :p ~ב ~עם ע~ג נכמ; עצם לכלב ."" :• : :• :• : תאב ל~יד . • --•• T ~מף;ה ~ת;ך ~מף~ת סר 1 ס סנ;~ 7תה 1 א מ; wר ס t ק ל~~י~~ ~ל ,םי~~~-בן ~.ז~ t ז גף~ים מף~ן נכגפים ח;בט;ת לשוא : T -: • -T : ~ryתףפקיt~ ס~דיר ןס;ף ס;ף f~u ה ס~~ץ הג;אל - מפחד לאנו גם את האחד הזה - ."" T T •: T ."" -•• -: •• -: א;ח,ז ב; ןא;ח,ז , וא;חז ב; נרצףעה, T -: •• : ~קי:ןים ~~ים ח~~~~ תס,זכף~י ךם ~~יף ~ת ~ןקי ס~~ט א;ח,ז עד ~~חףז ס;~~ן ןהףא י~ל - והנה אני שף ב, לבףש נבשר , :•••:-•T -ד ש!זר;ת ארנכ;ת -ז :-..· ~J}ת;ט~~ ~ל סא~ק . . . • ןק;פ:p ;מסףר ל~ יר~~ןףפזלס םיpזע םיןן;נ ת~ ת;ר,ע:ן;ר~~ס. ןry בך~~ס~~ת ~~א יל~ד ךותמ דפסה ןואיזומ ןמזה דמועה תואדל דוא תאצוהב ץוביקהדחואמה ן~~ס~~~ר רסיסים - ~ם רי~~יt ?ס~יט f ל f ר די~~יt ~ת ס:ז~ר לא ס 9~יק 7 ס~פ את עגףלי האדו;ת -: -T •• • :• הזפתפשטים נראי • : T • : -: • ~ת ~~פףך ס~לי~ה שע;בר ב; עכשו T : -•• ."" ~ת י~~ ס~:ם ס w ~ים ~ל ס~ק,ט. אוקטו בר 2006 19 שבתאי מג'י הופיעו אצלי המילים לפני שנים לא הרבה •• : -• T :•• • ה;פיע 1 אצלי המלים .. -. : ·:. ?לא ~רךסז סר~יןה . ~ד~ז:ויז רס~רז:וי ?w ם .ן~;ב ~סת ~~רה -קן w ה לירוי ג'ונס אחת אמרה - ד:ד ~/j ת ~~ןה - משא - ~מא~י~( ~~ירי ~אךא~ה) ט;ל עמדתי פע 1ר 1 מסחרר T: "•. : T • : -T ~~ךז:וי - ~יך? זוהי ההבהרה עליה דיבדתי פעם אחת אמרה - הנה ז:ז ·· i] קא אחת אמרה - חנה ז : ז ·· lj קה השיחה הפחידה א;ת; . לבן;' אתי' 0 • -: T • : 0 T • אחת אמרה - בכה •• : T: T - ד~? iJם:~ <~ויזות מ q ף, אבל אתה תנצל. ע;מד שם ד-; -ד •ד ••••T ~/j ר ~ר ~ץנ 1 ~~ךנ 1 ש;~קים ום;פר מית;ת. ז; wלי , ר.דה ~ה wד~ינ:וי . ... . .. : שעה ארנה ~תא~ר' ר;י' ~סה סמ 1 ת .>הדס~~ T • •• -: T T ך i]נ "· ל i] נל ~ש 1 ןה, עד ס~ךב, ryפ~;ע~ 1. ע,~יסז ~~נ;ע,נןים ריקים ד~? iJ~~ךים ך -ז ד : הנהר . וכל זה בריאה. י;תר מאשר ·: -:•• •• T :• :• רעי;נ;ת. יד פש 1 טה ונאה שהאיש ~i ~יט. י;~ר מכפזי ~;T1 כל "ל~~ד -:· . : . .. . דלתות בע.ד:ז : f . . דברנ 1 באהבה על 'עצמנ 1'. י~~ ש;~ע ~ת i] ק;ל ~ל ריקי' ~ry יא א~tז ~לי ק;ךאת ~ל iJ ןלת 9i]ג 1 ןה Q' 'י~ ם~~ ~רי~ים ה~~ 1?' : · -: :- ל;ח~pזiJ ~ie ע ··:- ~~n ;ךי WiJ קט. ס~ה ואני מביט בדלת i]~ג 1רה w ל iJח.דר w ל ~יב, • •• • T • :• ·:-• -• -: שה 1 א iJ~ז w די ב~~י ש;~ע ~ת i] ~ח;קים -1י~~ ר;~ה ~ת א~tזw די ת~~:ס~ ר~.ע~ לדלת 9i]ג 1 ןה ~~ ·: הא~~ ז ו Tשרנ 1 לאט. זה ג' 1 נגל, ילדים מתים בהרף ~סשבה. T T : '."'." : ' •• • T ; :• ; :• ישבנ 1 מביטים, והר 1 ח שנתה i הפ;; נ~ל~ : : · ז · ז:ז ·•. : ד -: : : ~ל החדר ~לי' ואני וחברה שלי מ /j ~~ים י~? w :ר מ ".". ~ל~;ו • • • • • T • • : • • :• •: -:• : הש א~~י ·~~ -~~רק~;-' ~לי ךש;~ל.ת ' .ס " דה? iJ דרר בה תנ 1 ע אהבה. אני א;הב א;נ:וף, י~~ ל~~י א;נ:וף, • ' ו:ז ·~ ללא 1 עה. · 'אתה נהנה?' ואני מחבק א;תה והיא א;נ:וי 1י~~ ~i·~· ך-:'ז~' ·~ ר /J~- ~ר ~~ry נ 1 םי~?;~: ~מ;~ ,ש;~-ת~ז :• •: •• א; לשבת, להאחז בח 1 טי הא;ך T '' : •• T •• ; •: •: T : •T אל החדר שלנ 1,· וס;גרים ~ת iJ דל.ת. • • • :• : T :• :• :• -•: wi]ר 1 נזים. ר 1 ס ד~~רים, סג;ת מעל המים, דממה א; מות. --· -·· : דד ד :· גליון 315 (ך: ~ c:: ן~ ~ לירוי ג'ונס ומא~יtז> ~מירי ~אךא j? ה> ~ריר rר ~~~:zי 7ם:~י~ ~ר;ת ס 1 מ;ת. ג 1ף, w א ת,?ס~ o~ה 7.ה~~ ז; ry ךת f מ; ryם;~ ;ש~~ן · ז; qt' ~ה ,תי~;נ~ י~~ o י .םי~~~ ~לי ~ר~י ~t' סה ~ryt ה f ~לים א; ך;ש ~שףט. t' ר t' יז ל; ך;ש. f מ; ,ת,?ס~מ ה 1א o ם, לא, ~סד qt\7.ה~ ייסורים. כמו עכשיו . י~~ ~ת;ך ~י~ה 1 א~;ש~ א;נ:וי. י~~ ~o/ קיף מח 1 ~ה ~ע.י~יו • ~וים אל 1 צלילים מעפשים ח;דרים • : • T •••: • • : •• לד V/י~ת; . א; ry ב ~ת דש;סיו סע,ל 1 ב;ת. q ךי~ים ,ת,?ס~~ .ש~~? ם;ק~~ ב; ע.י~י ;ש 1 ב;ת, ,ת;ב~;ס ~~ריר מ p ךיר ס~דק א;ך , א; ג 1 ף ~ק~ה ר~ם~~ ~י , ז' w ה, ו~~ , ~לא ~ל , א; ק;ל , א; ~o/~ע 1 ת. .זה מ~~ח ר;~~מ <ג 1 ,ף o/ ם ת"ם ה 1 א f ל.>ק~~-ימ~ o/.ה~ .ע;~ <לא ~לי . א; ,>ף?~ ז'ם t\ סה מ~ o/ ~ה ה~ס;ס לי ~~~o/ ז:וי ~ry י;נ:וי ר!!ב ךא;;~י א~~ 1 א;נ:וי f ז'יש ת~ . זה ~ש 1י ל ry י;ת f.ב~ )f מ; ~~o/י ,f~ג 1 פ; צ;ך o. ביטוי גם ברומן שלו' מערכת התופת של ונטה )1965(, בו הוא משווה את <אם יפה ה 1 א, א; רחם>. -..• :• T • הףא צ;ךב ~ת מך~ר ;כ;ת~~ . ךמך~ר מהףא כל; מיסו א;תי>. זה עש 1 י להי;ת זה. א; :• : • T :• • •• -: ••• מאנגלית: עודד פלו לירוי ג'ונס - יליד 1934 'ניר ג'רזי. מחשובי המשוררים, הסופרים והמחזאים האפור-אמריקאים. ג'ונס סיים תואר ראשון באוניברסיטת האוורור' ולמד אחר כך פילוסופיה וספרות גרמנית באוניברסיטת קולומביה, ניר יורק, לפני שהפך לדובר רדיקלי של האפור-אמריקאים. בשלב מסוים הפנה עורף למשוררי ואמני הגריניץ' דילג' ולאמירה הרומנטית האישית שנתן לה ביטוי בספר שיריו הראשון, מבוא לפתק התאבדות בן עשרים כרכים )1961(, התגרש מאשתו הלבנה, אימץ לעצמו ב 1965- את השם ~י~אמף ~~ירי ~אךא~ה כחלק ממחויבותו לאפור-אמריקאיות, וייסד בדיף~ךק מרכז קהילתי אפרו-אמריקאי' "בית נשמה", במשך תקופה מסוימת ניהל את התיאטרון הרפרטוארי של האולם. הוא הצליף בזעם בלבנים בשני מחזות בני מערכה אחת: "הולנדי' העבד" ו"בית השימוש" )1964(. המרירות והתסכול מוצאים f.ב~ ~~א;סrוo/ ~ה ~~ךסה י~~~ 7 ת;ך מ~~ר מה 1 א. א; f,ב~ מת;ן~ה נ~~ 1 ~ה ל 1תי~:? fס 1 ~ה ~9נכ ry ךךת f ל~י ,ש~~מ ~ב;סה t\ף ~f ~י םי~.ק~~ ס~ל 1 ~ד~סם ~ת ~ק;ם ry;א~~ ~ל ~ל ;j ים. א; f.ב~ ךס t\חר . מ-~ן . ך;ת~< 9~ןיו , ~~~ע;סיו •ry ן פרחים צהנים נב 1 לים ולא הי 1 יפ;ת T T : 0 : 0 "•. : • T : .>םן;ע~ .ן~-מ t\ סה, ד o/ ~ה ~ב 1 ןה, תא~ר .'י~י' י~י, ,ל;ך~~ f מ; סע.ץ. הבהר האזבי . שמש לבנה נמשליו הרטבים. ד·· -דד:·:·: דד זד ד: :· ..•· א; , ס~~~ים מ p ךים ~ר 1ם ס 1.ה~ ~ק t~9 ה. ג 1 ף א; ד o/.ה~ .ן~-מ םסייt;מיל~> מ 1.ת;פ~ םסייt;ר,ע~ ריק;ת. ry ם ~l ~רים ~!!קב;tיי, לא .>ףי~;בק!!~ ג 1 ף א; נשמה, משחתים במזה שרה. שם הזפענה נע מהר מזי. 0 0 •:-: T T T T 0T T : "•. T T : :-- <שם םיiזלא ה 1 א האני , נס;פ; של זבו.> T T "." : • -: T 0 T •:: • 21 משכנות העוני של ניוארק למדורי התופת. יגון וזעם, שלובים ברובד לירי המבטא ערגה לנשמת האדם השחור ומהלל אותה, מאפיינים את קבצי השירה הבאים שלו: המרצה המת )1964(, מאגיה שחורה )1969( וספרים רבים אחרים. האוטוביוגרפיה שלו ראתה אור ב 1984-• אוקטובר 2006 שוברה תרזה נגד שוברה שףנרה חיתה לבנה ףורדה נעףגת מאכל: :ד ד:ד :דד :.. ד · :-ז-:- ;:זיא ס;נכה ~ל;דד;ן' ;:זיא ס;נכה ;מ~ 9ק~ה, דמות האשה בשיריה~ של דליה רניקוניץ ויונה וולך w~ת ~ל i] ~~ים זrל~ סיף םי~;, ד עם הרבה עננים, אבל זrתגג פרחה ם;~~מ לי;ם. T T T •• : -• : " : T ד-: •:-T• ~ךןת i]ם~~ ךלף iJת:; ~ת;ך ~ג ~ל ~כף~ית. ;:זיא ה~~~ לזבל;ן ף~י~הף r:ז~ה.זrן הףא ~רא ~~סב ל~~ ;:זיא ~7 ~לה ~ת יך~ן.ן; • ~ז ;חי~ז:; ך~ w ק זrכנ;א ~עף~ת .ל~~~ . ןה ס:ה ;נקר ה~~~ ~~ry ךת ךהףא ץ~~~ ~~~נכיו ~ל i],ם;" ~ל i]ם;" • שףדךה ;:ז~יסה ~~ית על ~ך~יס ךס;נכה ~לקקת עף~ת .לי~! שוברה ב שףדרה ס w י~ · ר ~~לףלית ~ל tסב, 7 ~ה w7~ ת;ד~~ i] ~ירה ~;דף ~~וים ס,בף w י 9j2 ד;ת. ~ן iJ ך~ס סץ.~יד ש;~ר ~~סי ןשףדךה, Y. י~י i] ש;~ר ~ןרף תבזרr.~ ~~זבת ;ע~;ק . ~ל i]םיז:rי~ ל~~ על iJם:~ ך i] שףף 9iJtי.r:ור י~~~ i]םיז:rי~ ועי~~:; ~ל שףדךה ry ל;ך .ג;מ~:;ך שףדךה ה~~~ ~ת Y. י~יס ~ת;ך i] ~לףלית i]~ק 9 ה. אףלי ~ךך~ה 7ה~~ ל~~ שףדךה ה~~י~ ט;~עת. הדמות העולה הן מ'שונרה' והן מ'שונרה ,'ב של רביקוביץ היא פרוטוטיפ של אשה "מתוקה, תמימה, ילדותית ופסיבית", כפי שמציינת לילי רתוק. מן השיר 'שוברה ,'ב למשל' עולה מיד בעיני רוחנו דמות דמי- מיתולוגית של נערה ידועה ומוכרת: זוהי דמותה של נסיכה קסומה השוכנת בטירה ומוגנת היטב מכל רע על ידי "בן הדוכס" - מן הסתם אותו נסיך-מושיע אגדי' אשר לו מחכה ומצפה כל נערה נאה וחסודה מאז ומעולם, הוא ולא אחר. הפרוטוטיפ חבשי הזה, שהקורא מזהה בטקסט לאלתר' הוא תוצר תרבותי שאנחנו סופגים בילדותנו מסיפורי מעשיות לילדים כמו סינדרלה, היפהפייה הנרדמת, ועוד . סיפורים אלה, כפי שטוען הפסיכולוג הידוע ברונו בטלהיים, יש להם השפעה מרחיקת לכת על התפתחותם הנפשית של בנים ובנות, על הדימוי העצמי הן של הגבר והן של האשה, על ציפיותיהם, על היחסים שביניהם, ועל מקומם בבית ובחברה.~ יחד עם זאת, גם אם הדמות המעוצבת בשיר זה נראית מוכרת למדי' בסיפורה של שוברה אין בעצם שום דמיון למבנה העלילה של מעשייה ארכיטיפית, שהרי אין בסיפור הזה שום זכר לנערה מקופחת, מושפלת או מנוצלת הזוכה למהפך בגורלה המר בזכות יופיה וסגולותיה המיוחדות. במילים אחרות, הדרך מלאת החתחתים אל הארמון הניצבת במרכזה של עלילת המעשייה הקלאסית ומעצבת את מהלכה נעדרת משירה של רביקוביץ. אבל היא בלי ספק מעסיקה את לאה גולדברג, למשל, בשיר 'לכלובית' )1949(, שהוא השיר העברי הראשון שבו שוזרת משוררת עברית את דמותה המפורסמת של סינדרלה בשיר מחאה נשי <חיה שחם, נשים ומסכות, עמ' 173(, צפרירה לידובסקי ןכח ה עיסוק האובססיבי בחוויותיה של האשה והניסיון לעצב אותן ו ב"קול אחר", לאמור' בקול שונה מזה שבו מוצגת האשה בקנון "הגברי", הוא מן ההתפתחויות המעניינות ביותר בתולדות הספרות העברית הנכתבת בידי נשים בעשורים האחרונים. היסודות הפואטיים של ספרות ענפה זו הונחו בסוף שנות החמישים בתחום השירה עם הופעתה של דמות נשית דמי-מיתולוגית בשיריה המאופקים של דליה רביקוביץ והתחזקו בשירת יריבתה הסוערת, יונה דולך . למרות ההבדלים הבולטים ברוח שירתן של שתי המשוררות הללו' אפשר בנקל להצביע על קשר סימביוטי ביביהן . לילי רתוק, למשל' בספרה מלאך האש :על שירת יונה רולך )1997(, טוענת כי שירתה המוקדמת של רביקוביץ השפיעה על דולך והותירה את חותמה על עיצוב הפרסונות השיריות המאכלסות את ספרה הראשון של ו ולך' דברים )1966(. כך טוען גם יאיר מזור במאמרו "העזה, הזועמת וזו שהעזה, שנתנה את האות: שירתן של דליה הרץ ויונה דולך בהקשר משווה של שירת דליה רביקוביץ" <'עתרן 77'220,1998(, מאמר שבו חושף מזור את היסודות המשותפים לשירת רביקוביץ' הרץ ךך;לך ואת השפעתה של הראשונה על שתי האחרונות. דולך לא ניסתה להעלים את עקבות הדמות הנשית שעיצבו קודמיה, רביקוביץ והרץ כאחד. שמו של קובץ שיריה הראשון' דברים, רומז ישירות אל השיר 'דברים' החותם את ספרה של הרץ מרגוט )1961(. כמו כן' ניתן בהחלט למצוא התכתבות מעניינת בין הדמות הנשית שאותה מעצבת רביקוביץ והדמויות הנשיות בקובץ דברים של דולך. למשל' השיר תרזה של ו ולך נראה כ"שיר-תשובה" ל'שונרה' של רביקוביץ, כפי שרתוק מיטיבה להראות <מלאך האש, עמ' 66(. יחד עם זאת, עימות בין שני השירים הללו יורה לנו שאם אמנם דולך מגיבה לשירת רביקוביץ' תגובתה היא תגובה קנטרנית, אפשר אפילו לומר הסתערות חתרנית, ודמות האשה שהיא מעצבת היא ניגוד גמור לתבנית האשה שאנו מוצאים בשירת רביקוביץ המוקדמת. 22 __ _j גליון שירה של רביקוביץ 'שוברה' פותח באותו עולם חלומות מלא חמדה ~ שהשיר 'שוברה ב' איננו מפרט. שוברה זו , ספק אשה בת זמננו , ספק ~ .=::: עלמה ויקטוריאנית או שמא נסיכה רוסית אצילה מבית הצאר , היא נערה לבנה ורודה ברכותה ומתיקותה אשר חייה בעולם שכולו כביכול ~1 ~ הצלחה ותענוגות. חייה מלאים בנסיעות ובהרפתקאות בעולם הגדול ("היא חיתה בלונדון , היא חיתה במוסקווה"), בקונטקסט שיריה של רביקוביץ , עלינו להניח כי היא דווקא יודעת מדי יום ביומו "חמדה מאין כמוה" משום ש"כל הימים שלה דומים לשבת", הידוע בכינוי "חמדת ימים", ומשום שהיא חיה לה במין גן עדן פורח, שהוא סמל תרבותי של מקום להשתכר בו בעונג ומיני תפנוקים. ואולם, מי שמכיר את השיר 'חמדה,' השיר שבו מופיע הביטוי "שם;אז ידעתי חמדה מאין כמוה" שלוש פעמים, יודע שהחמדה שעליה משוררת רביקוביץ בשיר המרומם ההוא אין לה דבר וחצי דבר עם העולם הזה, תאוותיו וסיפוקי הנפש שלו. להפך: היא, כלומר תחושה של חמדה, מוחשת רק בעולם שבו שולטים מראות מעולם החלום וההזיות, עולם שבו "בדי האילנות היו מתעצמים לגבוה." והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבוע ..." ונו.י עולם מופלא זה הוא העולם הזוהר שאליו מנסה שוברה להפליג בפתח השיר. אלא שהמציאות האפורה וקודרת כעננים המתרבים אורבת לה ומאיימת על בית החלומות שהיא מנסה להסתגר בתוכו ועל גג הזכוכית השקוף המאפשר לה להמריא ממנו והלאה. כיוון שגג של זכוכית איננו רק שקוף אלא גם שביר , הגשם היורד וסודק אותו מנפץ את הבועה שבה כלאה שוברה את עצמה ומחזיר אותה אל המציאות ואל הסכנה האורבות לה מבחוץ. נמצא שם זה ש"חיכה לה" והיה אמור , על פי האגדות, לשאת אותה על כפיו אל אושרה. אך עיניו של העלם הלז אינן נשואות בכמיהה אל החלון שבו היא מופיעה. "הנסיך" הזה, וכאן על הקורא לשים לב היטב לדקדו ק המשפט, הוא בחור רציני השקוע לגמרי בענייניו החשובים: בקריאת "מכתב'.' לאמור , לא המכתב האינטימי שהיא כתבה לו או הוא לה, אלא מכתב בלתי מיודע, כפי הנראה מסמך כלשהו . הוא עסוק בקריאתו של מכתב זה עד שהוא מבחין בשונרה, ואז דעתו המיושבת מתבלבלת עליו לחלוטין. הוא עוטה עליה כעל מאכל תאווה שאין לעמוד בפניו , והמפגש הארוטי ביניהם ממתיק את שארית יומו. אבל לא את יומה של שוברה. ממש כמו שירה של רביקוביץ 'בובה ממרכבת,י גם השיר 'שוברה' נחתם בדמותה של אשה, שהיא מנוצלת, מובסת ומתוסכלת; אשה אשר משלימה עם גורלה ואיננה מפגינה שום רגש של עוגמת נפש, זעם או מרירות. הסיום התבוסתני של השיר הזה הוא דוגמה מובהקת לדרך המחאה הנשית בשיריה של רביקוביץ. המחאה הנשית בשירתה מוצגת תמיד בדרך האירוניה המאופקת השולטת בפואטיקה של בני דורה, לאמור , בשירת שנות החמישים של זך , אבירן , ועמיחי , והיא מקרינה אמפתיה רבה כלפי גורלה של הדמות המתוארת בה, בדומה לילכלוכית' של לאה גולדברג 'ך( שחם, עמ' 173(, היא זועקת מן השורות החותמות את שיר המחאה הקלאסי של רביקוביץ, 'בובה ממרכבתי: "והיה לי שיער של זהב והיו לי עיניים כחולות/ וחיתה לי שמלה מצבע של פרח שבגן; והיה לי כובע של קש עם קישוט דובדבן ;;. המחאה הזאת זועקת גם מן השורה החותמת את השיר 'שוברה': "שוברה הניחה מפית על ברכיה וחיתה מלקקת עוגת וניל'.' העלילה שרביקוביץ מעצבת בשיריה היא דרמה אירונית מובהקת משום שבאותה שעה שהיא חותמת את גורלן הנורא של גיבורותיה, היא מציגה גורל זה באור מגוחך ואבסורדי לחלוטין . זה שהגיבורה עצמה איננה מבינה, או יודעת, או רוצה לדעת על מצבה העגום, וחוזרת בסופו של דבר לאותה התנהגות שתוביל למחזור נוסף של ניצול , אם לא אלימות, מעלה ומעצים את תחושת ~~ 23 אוקטו בר 2006 לכלובית עיפ;ת הזוכים מ~י נה וסףפה T : T • • • T : -:-•• ר:ר a ~פףא ;ךקי~ ~יר ~~לג ~מק ל~לף~ית ה~.ח; ן~נ;וח; ~ל ~ךמ;ן נכ~י~? ry ן ד~ליס ק~נ;ת, ry ן ד~ליס נ;זקל;ת, ~ין ,טן~~ ~ין ~9ry ה ו;~~ , ךצ;פ;ת ~rז ע.י~:ם ~ל iJ ל.יל;ת ~י.ע~ י ~~rזi]ח;ך .ת; ך ry רף![ ש;ךק ;ין ינ,;~~ iJ ז;יךז;ת: ך~" ה~: לר ך~ר ה~~ לר . i?תי~~~ ~~זאת, ל~לף~ית ~~זאת ס~~ה ~~ן-ס~לךז" ךק;ך~ים ~ת שףל.י זrכז.ל~~i] ~יז:זים ך~~בף q ךרים ~ל j? ןח. qדךי:.r ~ם א;ך-ב~ר י~~ת ~ן~~ים ~ל ~קב;ת iJ ך~ים ~ןךך? השיר 'לכלובית' של גולדברג עמד בלי ספק לנגד עיניה של רביקוביץ, ממש כפי ששירו של ח"נ ביאליק על הזר{!." יפה ועבותה ... העומדה כל היום מול המראה" ומצפה נואשות לנסיך חלומותיה, עמדה לנגד עיניה של לאה גולדברג. 'שוברה ב' של רביקוביץ מכיל מוטיבים דומיננטיים מ'לכלוכית' של גולדברג: רגליים יחפות, שיחים, מחסה, שקיעה או טביעה. סיפורה של שוברה בעצם מתחיל במקום שסיפורה של לכלובית מסתיים. שוברה כבר הגיעה אל הארמון הנכסף, לאמור אל המקום שבו מובטח לכל נערה אושר ועושר בחיקו של הנסיך האוהב. הבעיה היא, שבניגוד לציפיות, שוברה זכתה אולי בעושר <שהרי היא משתכשכת בזהב!), אך בוודאי שלא באושר , ואין הא בהא תליא. הארמון שאליו הגיעה, הוא טירה חשוכה שבה היא כלואה כאסירה מבודדת, וכל צעדיה, בלשונה של רביקוביץ בשירה 'בובה ממוכנת' הם "מדודים וקצובים". שוברה אמנם איננה מוכה ומושפלת כמו אותה "בובה", אך השקפת העולם הרביקוביצית בנוגע לדמותה הקלאסית של האשה "המתוקנת" ניכרת היטב בשני השירים כאחד: בשני המקרים מדובר באשה ילדותית, מפונקת ומוגנת, החיה בשעמום נורא תחת חסותם של גברים השולטים בחייה ומכתיבים לה את דרכיה. צל וקדרות מעיבים על השלולית המוזהבת שבה שוברה מבקשת לטבול כאווזונת שהותרה מן הלול • כשמוטיב הצל מעיב על השיר כולו והחושך סרגר עליה, שוברה, כפי שמעיד סוף השיר , עוצמת את עיניה - אולי כדי להימלט אל עולם החלומות הנפלאים שלה ולהרחיק מעליה את המציאות הכובלת שאליה נקלעה. כמו רבים משיריה המוקדמים של רביקוביץ , גם גיבורת השיר הזה חיה בעולם פגום לחלוטין , שאין בו שמץ של חמדה, והיא מוצאת את רגעי הרגיעה החולפים באמצעות נסיגה אל עולם התעתועים והדמיון אשר מרחיקים אותה לשעה קלה מן המציאות הקודרת מבלי לסכן את מעמדה, ואולי אף את עצם קיומה ("שוברה איננה טובעת">. בין תשוקתה אל אותו גבר לבין הגנה עצמית, שהרי היא רואה נכוחה כי יותר משהוא "אוהב" אותה, אותו גבר מבקש למצוץ את דמה <היינו' לנצל אותה> ושההתפתות לו עלולה להרוס אותה. זאת, כפי שטוענת לילי רתוק, למדה תרזה מגורלה של שוברה. היא למדה את המחיר הנורא שמשלמת האשה כשהיא נחשבת ל"עוגת מאכל" - היינו' לאובייקט של סיפוק תאוות בשרים ותו לא. מסקנה זו' למרות סבירותה, עדיין אין בה שום רמז למהפך שעושה וולך בעיצוב דמות האשה בשירת הנשים העברית. שאלת השאלות, לכל מי שמבקש לבחון את צמיחתה של וולך מתוך השורשים הרביקוביציים שלה, היא - הכיצד אותה תרזה ש"למדה את הלקח של שוברה"' כפי שטוענת רתוק, משמנת בסוף השיר את הסקטים שלה, אבל לא בורחת על נפשה כל עוד רוחה בה. ואם אמנם היא באמת פוחדת, עוד יותר משונרה, מן הפיתוי המיני' מדוע בוחרת תרזה להישכב לה למראשותי הנרות, כשתוצאות המעשה הזה ברורות לה מראש? ואם אנחנו כבר בסוף השיר' מן הדין שנבחן את הדמות החותמת את "שוברה" ונשווה אותה ל'תרזה', שוברה, עצורה ועצובה ועדיין מלאת ערגה, היא דמות קלאסית של "אשה מכובדת" לכל דבר' עם מפית על ברכיה, המוצאת בלית דליה רביקרביץ האירוניה העולה מן השירים הללו ומשרת את מטרתם החתרנית. גם שמה של גיבורת שני השירים מצביע על קול המחאה האירוני של רביקוביץ המוקדמת. כחיית בר' 'שוברה' היא ארכיטיפ ידוע של אשה יצרית, סוררת ומורה. יתר על כן' באגדה של פסח, שוברה היא כידוע חיה אגרסיבית, שבאה ואוכלת את הגדי התמים שקנה אבא בתרי זוזיך . לעומת זאת, גיבורותיה של רביקוביץ הן נשים כנועות הכלואות ב"חד-גדיא", שהוא כינוי חלצי לבית סוהר' הווה אומר' במסגרות תרבותיות נוקשות הכופות על האשה לכבוש את יצריה המולדים ולחיות את הדמות הקלאסית של אשה תמה, נאה וחסודה. לא כן גיבורותיה של יונה וולך. תרזה לא ל~את ~י לא 7ס~~ז:: 7רי:r.ד ~,ז::זירףת בי~~~ ל~ה ~~ח;ךי ~ל ךיל;ן ~ל ף~~~ :שףב ~~מת ~י ברירה את סיפוקה מליקוק חושני של עוגת וניל מתוקה. לעומת זאת, בתמונה החותמת את השיר 'תרזה' אנחנו מוצאים נערה נערית ושובבה על סקטים שהיא שימנה במו ידיה. זוהי' אם כן' נערה הפורצת את t\ ~~נ:וי ת~~;ש כללי ההליכות המקובלים על בנות מינה ומכינה את עצמה היטב למעשה ל~~ :כךם ~לר ~ל ~ר ~ת;ק של התהוללות. תוך כדי כך היא גם קורצת אלינו , הקוראים, ורומזת ד:ר ~רףמ לנו לאלתר שלא לראות אותה כדמות של אשה קורבנית מתוך איזו עלה גד;ל ףמנמס לרףח qt' רי ר~~ tה ~wת~~ ~ת םיpזק~כ: ::זיא ת~~;ש ל~ד~ש;נכי :כ~ר;ת ךק;ך~ת. טרגדיה קלאסית עתיקת יומין' אפילו אם כך נראים הדברים. כמו רבים משיריה המוקדמים של ו ולך' 'תרזה' הוא שיר מורכב ואניגמטי' שאין תוכו כברו . ראשית עלינו לשים לב לכך שסיפורה של :כזp~נ;:ןב: t\ ~ י;ן~ת T T "•.: T ·: T- השיר 'תרזה' של דולך' כפי שמציינת לילי רתוק <מלאך האש' עמ' -8 תרזה מועבר אלינו בשני קולות שונים. בתחילת השיר' דולך מכניסה 67(, מכיל מספיק מרכיבים טקסטואליים המעידים על כך שהשיר אותנו ישר לתוך מוחה הקודח של תרזה. אנו עדים לדיאלוג פנימי שחרתמה החומב רשאו שיאל ןמ ץוחה ןיאהשיג 'הרבוש' לש ץיבוקיבר היה דגנל .היניע קותר וילא- יאדווב אל רפסמל ינוציחה עיפומהםואתפ העיבצמ לע תודוסי םיפתושמ ומכ 'ןולח 'ןוליו יתשב תורושה תונורחאה לש רישה ראתמוונל ,בתכמ השאה .ףרטכ יאדכ ילוא םג ףיסוהל תא תונמאנב המ אוהש ,האור 'רומאלתוגהנתה דציכה התוא הזרתהדמל"ש הדבועה רישהש ,'הזרת' ומכ ,'הרבוש' חתפנ הרזומ רתויב לש הרענ תאש רשפ הישעמטלחהב תא חקלה לש ,"הרבושיפכ םילימב תוזמורה השאל הלובכ וא תרצובמ אל") השק ולןיבהל. ךכ םג 'ונל .םיארוקה אלאונאש תנעוטש ,קותר תנמשמףוסב תאצל ;יכ אל .("סנכיהל םלואו ןאכ הליחתמ םג - ונייהש םידע שחרתמל השפנב- םיעדויילב רישה תא םיטקסה ,הלשלבא .הדגנהה אלש ,הרנושכ רבתסמ ונל רתלאל יכ ץמש לש ,קפס המ םושש דע ץוחבמ וניא לוכי 'רעשל 'רמולכ הטלחההש בכשל ןיב תורנה אל תחרוב לעהשפנ הזרת הנניא תרצובמ םלועב לש םיעותעת הנניאו האולכ רביבב לש תיכוכז חסונ> יאזחמה תואריהלו ןבורקכ איה לולעת ,בבוששוריפב יאקירמאה יסנט ,<סמאיליו רשפאמה ,הל העשל קלה לפחות, לחיות בעולם פרטי ענוג הרחק מן המציאות המתסכלת. תפקיד תיאטרלי' אשר תרזה בחרה לשחק מרצונה החופשי ואחרי המילים: "לא לצאת כי; לא להיכנס" הן בעצם מעין פקודה אשר תרזה התלבטות קשה. מפנה אל עצמה בשעה שהיא מציצה מבעד לחלון אל תוך חדרו של הטקטיקה הדו-קולית הזו שבה נוקטת דולך מיני וביה גם בשירים גבר שאחריו היא עוקבת <מבעד לווילון הדק> ושאיתר היא מן הסתם אניגמנטיים אחרים מן הקובץ הראשון שלה, דברים ('ניזטה', 'ססיליה', כמהה לדעת חמדה. יש להניח כי הבעיה של תרזה היא שהיא נקרעת 'אנטוניה' וכן'), קודם כל מערערת את את דפוסי החשיבה גליון 315 הקונוונציונלית לפיה אנו מניחים כי יש קורלציה לוגית מוחלטת בין מחשבות הפרט לבין מעשיו: אור אדום נדלק עוצרים. מריחים סכנה או השפלה בורחים. האם זה הגיוני? כן . אך האם ההיגיון הבריא הזה הוא המנחה הבלעדי , או אפילו העיקרי , בהחלטות הקשורות לעולם הרגש של הפרט? בוודאי שלא. תרזה מעורבת רגשית עם הגבר שעליו היא משיחה עם עצמה. היא איננה פתיה, או אובייקט תמים לפיתוי וניצול כשדברה. היא נשכבת למראשותי הנרות למרות ואף על פי שהיא יודעת לקרוא את האמת בין השורות המנומסות של המכתב המונח על מיטתו ולמרות שהאינסטינקטים הבריאים שלה אומרים לה לשמן היטב את הסקטים ולברוח. לפנינו , אם כן , אחד ההבדלים הבולטים שבין דולך לרביקוביץ: אם לנקוט בלשונה יונה דולך של הביקורת הפמיניסטית, האמריקאית בעיקר ,2 עלינו לומר שיש משהו ופנסיבי , ולפיכך תבוסתני , בשירת המחאה הנשית של רביקוביץ, למרות האירוניה והסרקזם שמביעה המשוררת. הדמות הנשית המעוצבת בשיריה היא זו של אשה קלאסית הנכנעת לגורלה, ובריחתה אל עוגת הווניל או אל עולם החלומות היא אלטרנטיבה להתמודדות עם העולם הגברי המדכא, ללא שום ניסיון לשנות את מעמדה של האשה ואת האידיאולוגיה, או הטקסטולוגיה, המכתיבות את זהותה. עמדה תבוסתנית זו זועקת יותר מכל משירה הנפלא של רביקוביץ 'היונה'. דולך , לעומת זאת, שואפת להציג מודלים של אשה השוקלת את מעשיה ויוצאת להתמודדות פרונטלית עם המודל הפטריארכלי של האשה ועם דמותה הקורבנית שהתבססה בתרבות. חוץ משמה האקזוטי , אין שום זכר בשיר 'תרזה' לדמות הקלאסית שמצאנו בשיריה של רביקוביץ. תרזה היא הלכה למעשה דמות של אשה אקטיבית אשר מסרבת להסתגר בעולמה ולהיכנע לגורלה. נחושה בדעתה השם 'תרזה'' לחשוף את האמיתות הכואבות של החיים ה"אודיסיאה", זו שכולם רואים בה טרף ==וי קל , שומרת מכל משמר על קור רוחה, '=\ על כבודה ואצילותה. -=== ו~ אם האשה בשיריה של רביקוביץ היא לעולם "בובה ממוכנת" הלומדת להתקיים בכבוד בעולם הגברים האכזר , דולך מנסה להחזיר לאשה את כוחה, את עצמיותה ואת אנושיותה, גם כשהיא משתמשת לצרכיה באותם חומרים מיתיים שרביקוביץ , ולאה גולברג עוד לפניה, הניחו ביסודה של שירת המחאה הנשית. אין שום ספק בכך שלאה גולברג, דליה רביקוביץ , ומן הראוי להוסיף לרשימה זו את דליה הרץ , מייצגות גל חדש של משוררות עבריות, שהבינו לפני דולך עד כמה משפיעים אגדות ומיתוסים עתיקי יומין על החשיבה והתרבות של ימינו • שתי הדליות בעיקר , חשפו את כוחו השתלטני וההרסני של המיתוס ככוח מכוחות הטבע שאין לעמוד בפניו , והן , כל אחת בדרכה היא, מנסות לפתח אסטרטגיות של קיום בתוך המציאות האנתרופית המקובעת הזו . ו ולך לעומתן יוצאת לנפץ את המיתוסים האלה ולהציע אלטרנטיבה לסיפור הפטריארכלי שיצר את דמותה הכנועה של האשה ושואף לשמרו מכל משמר . תרזה היא מן הדמויות שיצרה, המדגימות הלכה למעשה איך סיפורה של אשה הולך ומתהפך , מתהפך והולך , מתפורר בשוליים, ובסופו של דבר משנה דמות ותדמית. המגמה החתרנית של דולך מתחילה בשמה של הגיבורה. השם 'תרזה', כמו כל השמות הזרים האחרים בשירתה המוקדמת של ו ולך , איננו רמז פשטני לאשה קלאסית או אקזוטית מארץ רחוקה, כפי שביקורת דולך סוברת. במסגרת השירה העברית החדשה, כל קורא מלומד הפוגש דמות שירית בשם זה חושב מיד על "תרזה רימון" - האצילה המשקיפה מבעד לחלון ומספרת לנו בקולה של לאה גולדברג על אהבה זרה שחוקי החברה הנוקשים מונעים ממנה לממש. באותה מידה, אין הקורא כמו כל המלומד יכול להתעלם מן העובדה שחוץ מן השיר השמות הזרים האחרים ולהיחשף בעצמה אליהם, תרזה חודרת בדרכה 'תרזה', זו שבה אנו דנים כאן , בקובץ שיריה בשירתה המוקדמת של ו ולך' הזדונית אל עולמו של הגבר ומסירה מעל פניו הראשון של דולך דברים, קובץ שבו אך 24 את המסכה הרומנטית הנפוצה של הנסיך המופלא איננו רמז פשטני לאשה שירים, יש עוד שיר ששמו 'דונה תרזה'. דמות שכולו אהבה טהורה וכוונות טובות. באותה שעה קלאסית או אקזוטית מארץ האשה בשיר זה, כפי שטוענת רות קרטון-בלום, 3 עצמה היא מסירה גם מעל פני האשה את מסכת הטוהרת והתום ומציגה את שניהם, הגבר והאשה כאחד , במערומי היצרים והמאוויים הבוטים ביותר שלהם. תרזה של דולך היא נערה "שרוצה" במדכאות כפולות, ממש כמו 'אנטוניה', דמות אחרת בקובץ דברים. היא נערה ש"הכמיהה מחלישה אותה", כמו את "כריסטינה" מאותו קובץ , והיא גם "כיפה אדומה" כמו "ניזטה" המופיעה גם היא שם ומתוארת כ"כל דבר שאתה בוער לטרוף במתח". אבל מיהו ה"טורף" הגדול בשיר 'ניזטה', למשל? למרות שמו המלכותי של הגיבור בשיר זה, "פרדריק" אין בדמותו של הגבר הזה שום זכר לנסיך-הקסם על הסוס הלבן המוכר לנו מאגדות הילדים שעליהם גדלנו . פרדריק הוא גבר פתטי שאיבד לחלוטין את ראשו ברגע "שראה את ניזטה" ונמצא משתרך אחריה "מתעלף מרוב כיסופים", כל זה בשעה שהיא, הנימפה - נימפומנית כביכול - על פי שמה הרומז לנימפות מן איננה דמות כנועה ומנוצלת, אף לא למראית עין . היא מעוצבת בדמותה של תרזה מאכילה, או תרזה הקדושה, דמות מיתית-נוצרית ידועה מן המאה השש עשרה אשר הצליחה להתגבר על עמדות מיסוג'ניסטיות ששלטו בזמנה, והגיעה לעמוד בראשו של מנזר גברים, ואף לשנות את הליכותיו . אבל אותה תרזה, שחיתה גם סופרת מחוננת אשר כתבה בפתיחות נועזת על חוויות נפשה וחזיונותיה <וחיתה מאושפזת בשל כך>, ידועה ברחבי העולם לא בזכות מעשיה ואישיותה, אלא בזכותו של הפסל האיטלקי הדגול ג'יובני לרובדו ברביבי , אשר עיצב את דמותה בפסל מפורסם מאוד , וקונטרוורסלי מאוד , המכונה "האקסטזה של תרזה הקדושה". פסל זה, אשר ניצב עד עצם היום הזה בכנסיית סנטה מדיה דלה ויטוריה ברומא, מתאר את המפגש של תרזה עם שליח האלוהים - חוויה דתית לכל דבר - כאקסטזה ארוטית מלאת כאב וסיפוק נפש כאח.ד 25 ~~ אוקטובר 2006 ,המקובלים <כמובן אוהי התעש לכ רדב יכד אשל חלהברי ואות .ממנה תסגיר ההפ תההרמטי לש התרז ,היא לדעתי , המעש םאלי ונועז , ושתכלית ללהצי תא התרז אל ןמ רהגב ושאות אהי ,חומדת אאל .מעצמה התרז המשתיק תא העצמ חבכו יכד אשל לתוכ חלפתו תא הפי רולדב לא ואות רגב םאות םדברי םנדושי רבדב ,אהבה דכבו עצמי , תהתחייבו ,מוסרית תפגיעו 'ובו .ובו' אהי תסוגר תא הפי חבכו יכד אשל התתפת קלצעו תא ההצעק תהפמיניסטי תהוולגרי ,השכיחה וז תהמתרעמ לבקו לגדו לע לניצו ימינ תושפיכ הדמ לש .האשה ההמחא תהפמיניסטי תהיוצא המעיצוב דהמיוח לש התרז תכדמו תאנדרוגיני ,מובהקת התכלית שלטשט ןלחלוטי תא תהתדמיו תהקונוונציונליו לש ההאש תהמיתי :<כלומר ,תמה הרכ ,וכך') לולבט תא ההדיכוטומי ןשבי תהמהו תהגברי תוהמהו תהנשי תבתרבו הבכלל :<כלומר רגב ת=פעילו האש ;=סבילות רגב ה=יוזמ - האש ;=חוסר-יוזמה רגב ה=חשיב תלוגי האש ה=חשיב ,אמוציונלית .ובו'> דיח םע ,זאת ןאי הבכוונת לש ךדול בלעצ ןבאב הקש תדמו ההפוכ לש האש ,חזקה ,קשוחה וא תגברי חבנוס םהפמיניז .הרדיקלי תדמו תשכזא יודא השאיננ תמתיישב םע ההתמונ תהפסבדו-רומנטי לש התרז תהנשכב הל ףבסו ילמראשות תהנרו .וקורצת לביטו תהמסגרו תהסטרוקטורליו ןשבה הכבול ההאש תוהרחב חהנפ לש ,דמותה ןה ךא תטקטיקו ,קונסטרוקטיביות ןשמטרת רלערע תמוסכמו תספרותיו תוחברתיו ,"בורגניות" הבלשונ לש ךדול , ראש ההחבר תהאנושי הנוט ןלקבל םכטבע יהאורגנ , יהאינהרנט , טהמוחל לש םהדברי למבי עלהצי םשו תדמו תחלופי הברור לש האש ג"מסו "אחר ץ<רביקובי , ה'בוב .ממוכנת') דעו הבצעירות תומראשי ,דרכה ךדול ההשכיל ןלאבח תאמיתו תפוסטמודרניו תמובהקו תהטוענו יכ תהמציאו רשמעב תלמסגרו תהתרבו אהי םששו ,אדם רבאש אהו םאד - םא אהו רגב וא האש - ואיננ ןנית ןלמיו וא רמיסגו לע ךסמ םנתוני .ביולוגיים-מגדריים ,כמשוררת אהי ההאמינ יכ התפקיד אהו בלעצ תדמויו תאנושיו תחיו ן"בזמ "ההיות הובמ אשהי המכנ ת"שפ "טבע - אשהי דהניגו רהגמו תלשפ תהתרבו - והיינ , הבשפ תהנובע תמת והכרת לש דהיחי תומעצב המ רשהדוב הרוא ובעיני שלו , וא שמרגי ובלב ושל יבל תלהיו דמשועב הלמ אשהי תקורא רבשי ך'חת 'רוחב ,"טעות" לאב תבמשמעו תהאזוטרי רביות לש .המילה ההמיל ""טעות דבתלמו יהירושלמ <<סנהדרין הפירוש ,"אלילים" רובשי הז אהי תמשמש תכחוליי רקישו תאינטרטקסטואלי ללכ םאות םאלילי ,מיתיים ןבמוב בהרח לש ,המילה תולמסגרו תהסיפוריו תהמכניו ןשבה םה .נטועים הכוונת ,היא ןכמוב , םלאות םגיבורי תוגיבורו ןמ ןהקנוהקלאסי , לכול תמעשיו ,לילדים ןולאות תמסגרו תסיפוריו ןשאות םסופרי ,וסופרות םמשוררי ,ומשוררות םאמני ,ואמניות םחוזרי םומפעילי בשו בושו רוחוז החליל - הבשע לשכ םאד חי , לכ טפר לעצמו , אהו אוהי כאחד , םה םלעול ןמנגנו יאנוש יחיד , דמיוח ובמינ הדמות לש הקדוש תנוצרי תמתמסר ההמוכנ הלחווי תארוטית-כואב תמהדהד ןכמוב ןמ ההשור ההאחרונ לש רהשי ''תרזה הונרא יכ ההשאל רשמותי רהשי יהבלת רפתו ההז אהי םהא התרז לש דולך , שממ וכמ התרז לש יברביב , אהי םאמנ האש הקדוש וא , להבדיל , .קדשה וא אשמ ןאי ,הקדושה תהנתפס גכמוש ירוחנ הנעל רוטהו , תנעדר תיסודו םארוטיי יכפ השהי למקוב םפע םבטקסי םהפולחניי לש תדתו תקדומו רואש תתור לישרא תנלחמ םבה תמלחמ ההורמ '<דב גכ 18(. תההתחברו תהאינטרטקסטואלי הלעיצוב יהארוט לש האש תרב םפעלי הוקדוש המוסיפ דלהפרי תא תדמו ההאש לש ךדול ומז לש .רביקוביץ רית לע כן , הנרא יכ עברג ךשוול המגל דע הכמ ההמעש יהאמנות - םא הז לפס וא רסיפו וא המעשיי םלילדי - עמשפי לע ידרכ ההחשיב ,האנושית םבעצ במעצ האות עוקוב האות תכאמ ןשאי העלי ןעוררי , יבר הל ישמ בשמעצ תדמו האש "כ"שונרה וא הכ"בוב "ממוכנת ןמסתכ ןבהנצחת לש תדמויו לש םנשי ,מתוסכלות תדהויו תודחויו םבמקו רלערע תא ןמעמד לש תדמויו הכאל וא ץלנת ןאות .מיסודן םא ךדול םאמנ תמתחבר לא תשיר ההמחא תהנשי לש רביקוביץ , ההמטר השל האיננ ללהגדי תא תתמונ ,הקיפוח וא ןלהשתריי דנג ההתקפ תחוזר לש ,אלימות יכפ תשטוענ יליל ,רתוק אאל תלרד לא תהמקורו םהקאנוניי םשמה הצמח תדמו לש האש ה"לבנ הוורוד תכעוג ,מאכל" ףלחשו תא ההמניפולצי תהגברי לש טהטקס יהפטריארכל רשיצ ,אותה רויות למכ רדב ראח שלטשט תא תהדמו ,הזאת ואפיל קלמחו וא קלשחו האות למכ .וכל וכמ תהפמיניסטיו תהפוסט-סטרוקטורליסטיו תהצרפתיו ושפעל הבזמנ רמעב םלי ה(ג'ולי ,קריסטבה ןהל וסיקס , סלו ,איריגרי> ךדול תקורא רתיג לע תהיסודו םהסימבוליסטיי םהמקובעי לש ןלשו תהתרבו לוע תמערכ תהאמונו תוהדעו אשהי ,מקדשת אוהי תשואפ בלכתו תא הסיפור לש ההאש ןבלשו תדינמי עשתבי םמצבי םאנושיי ,סוביקטיביים ,חד-פעמיים רובעיק .רב-משמעיים ךלאור סהקורפו יהשיר השל כולו , ו ךול המגל רחוס תסבלנו עמשוו יכלפ המ אשהי המכנ םבמקו ראח ת"בוב םהסיפורי ;המכוונת" ה"בוב "מכוונת וז אהי יבל םשו קספ התגוב רלשי ה'בוב 'ממוכנת לש .רביקוביץ רבשי ,זה אשהו המשירי םהמאוחרי ך<'חת ,רוחב' עמופ 'עמ 48-42(, ךדול תמלגלג לע לכ תדמו תספרותי ההמזכיר ףא זברמ תא ה"היפהפיי "הנרדמת לע תהוורסיו תהמודרניסטיו תהמגוחכו :שלה ה"היפהפיי ,הקטטונית" ,"הפרנואידית" ,"הסכיזופרנית" ,"הנוירוטית" -"המאנית "דפרסיבית .ונו' דיח םע ,זאת ך"חת "רוחב םבשו ןאופ ואיננ אב עלהבי המחא תנשי לע ךדר ההאירוני תהמקאברי .המבעיתה המ ששי רבשי ההז אהו רהומו ימקאבר יקטלנ שהמבק סלהרו תא תהמסרגו תהסיפוריו תהמעצבו בשו בושו תדמויו תמיתולוגיו לש האש ה"לבנ • דוח .פעמי תהערו הוורוד תכעוג ,מאכל" ראש העיסוקי םכוללי בלרו תרקמ םגובלני תואריג ישטיח קיר , םלעול אל םעיסוקי םגבריי וכמ ןשימו וא ריתוך , .למשל 'מ'תרזה דוע ך'חת ,רוחב' השירת ךדול תשואפ ץלנת למכ לוכ תא למוד ההאש ,הפסיבית ,התמימה .המנוצלת התרז השל האיננ ,תמימה יובוודא אל .פסיבית םוא אהי האש ,שתוקה יהר הז םמשו השבחר 1. Bruno Bettelheim, The Uses ofEnchantment: The Meaning and lmportance of Fairy Tales, 1975. 2. See, for example, Elaine Showalter, A Literature of Their Own: British Women Novelistsfrom Bronte to Lessing, 1977. 3. Ruth Kartun Blum, Profane Scriptures: Reflections ofthe Dialogue with the Bible in Modern Hebrew Poetry, 1999. .לשתוק אול רלאח המעש ,ובעדינות וכמ ,שוברה אאל ילפנ ,מעשה תבאלימו ,משוועת ךומתו הכוונ תזדוני השאלי תרומז ההקריצ תהחותמ תא .השיר הנרא יל רשהדב בהחשו רביות ךשוול העוש םבחומרי םהמיתולוגיי ,שלפניה אהו העיצוב לש האש תשוחר תמזימו תומלא .זימה התרז השל האיננ היכול דלעמו ובקסמי לש רהגב ישמאחור ןהווילו , םג אכשהי המגל תא וכוונותי י"הבלת "מוסריות י<במושג ההחבר ןגליו (ך: ~ c:::= ~1 ~ • T : •• • ~~ע;לים ;ת;~ים ~w~ל , קןנ;ת ~ל יעקב וקסלר תמונה של עולם איה? צדי דרכים. ~ןם ה;ל.ך ~ןךר' 1~7 ת .ת~ל~ ~ ~ןם ת;סה ~ןךר' ךר;ע,ף ךח; . ןר מ~גרן מ~~ן , ר~ד ry ~ת תיל~יt ~ינ; p ם, ~ןם ש;~ם ~ןךר . ךח;ך~ת ~~לט ךל; ry ~ת 'ן~~~ ~ןם א;~ן ~ןךך ... ך~ 9 ~ךת סורס ר; ry ~ת מ; ry קת, ~י ... ~י ?מןךך ר~סה םי~יv~ ר~~ים ,~~לנזיםדר~ w י םי~~~ םי~~~~ ךש;ך~ים ... ,ת~~;ס ת~~;ס .מןךך נ ; פ ; ~ ל ע ; ל ם. רי~ה מןךר' נ;~ה מןךר' צ;~ה מןךר' ע;לה מןךר' ך . :ש :ד:ם לכ.ל, ך . :ש ~ם ~ך~ע לד~ל:ם, ה~~~ר ... ךק;ך~ה ... ר~~ןה ... ויש אחיזה בדבר' רלעתים גם סלילה נכלשהיא, • :• : T T • : -• • : T T -T • :-:•• ~ר א; ~ר ך~ל ק~ה מןךר tי~י~... ה~~~ מןךך ... q ל ל ; ~ ל ע ; ל ם. ה~.~ ... ה~~ ~ןם . :ל.ר ~ןךר ? : ד- ויבש הלב, ונחר הלב, -·· :·--·· ~ןם א; ~י ~ןךר' ר~ש;~ט ,םי~~ך~ ךח;~ק ךע;~ר ר~ך~יט ,םי~ל~~ 7ר ;ד~ מןךך ... דע;ןבר ~ w א ב;רי וסרב, יר~~~ םי~~~~ ךק;~ים ... ר י ~ נ ר ת ~ ל ע ; ל ם. ~~ןrז. ל~יtך ה; 7 ~ת ת~~;ס ך~~ה ח;.ןךת, עיני תינוקות - :-זז T ראשית;:ן ,זrפ;סוזrכנרדזrתצררמר סתרמים זrתיוהכנ... • : T T : T : -T : T • •• ס ; ו ;~ ל ע ; ל ם. :pת;צ;~~ א;ך ~ד~ד;ת ... ת;מ;ה~~ ~ין ק~ים ... וע;ן יש נסתר וצפרי בע;לם, 0 T T T: T : •• : ע.י~י .ז:וינ;ק;ת. ךח;~ק ';פ;נ~ ףפ;~ה ~רי~נףת;' ךר;ח,ף ';לל,ס~ ר~ן~ט ךל; ry ש ';ן;ס~ י~~~~ ~~לת ע,~קים ... ד~ w א ךע;~י ךז;ע.ק ךק;ךא ... בכצלילי פלגים זנים ... • -• T : •• • : • ק ~; ~ל ע ;ל ם. ע.י~ י ז:י ינ;ק;ת. ~קרינ;ת q ל;מ;ת ךן~ים, משלח;ת נשמ;ת ונימים, • • : T : : -: ~9 ז:ייר;ת ח~~ ~~לת רקיעים, ע.י~ י ז:יינ;ק;ת. מתוך הספר צללים וחבצלות העומד לראות אור בהוצאת ספרי 'עתרן 77' אוקטובר 2006 27 תהעונדו תכובלו ןוהבדיו רמשחר ןבי םחבלי תלנוצו תמא םחיי רבא הדלי קר ה" םא אל לכ ,ניסוח םג לש ומשה השקר ,באמת אהו תפחו וא ו ריות "בדיוני? בכות רפט .הברקה ךובכ לכול ןה תא ההבדי ןוה תא ההאוטוביוגרפי םבתחו .האמנות ןדיו הבכתיב תאוטוביוגרפי הובכתיב תבדיוני ליכו תלהפנו ואותנ ילשנ םרומני לש םחיי באר , םבה אהו שמשתמ םבחומרי םזהי ךא חבנוס :שונה תנרצו .חובלים תנרצו אהו ןרומ יבדיונ בהכתו הבטכניק תאותנטי לש תהעלא תזיכרונו וילדות ווהתבגרות לש רמספר-גיבו ףבגו .ראשון םחבלי אהו ןרומ יאוטוביוגרפ בהכתו םג אהו ךבדר לש תהעלא וזיכרונותי לש רהמספ ומילדות דוע ולבגרות תולהגשמ וייעוד .כסופר תצור ןהבדיו יהאותנט לש תנרצו תמחייב התחבול תאמנותי בשתקר תא תהאמנו לא ,המציאות וואיל ךדר ההכתיב לש םחבלי רבז'אנ ההאוטוביוגרפי תמקרב תא תהמציאו לא .האמנות יבשת תהיצירו שמשתמ רהסופ םבחומרי םביוגרפיי .דומים הבכתיב תהבדיוני רהסופ ליכו תלת רדרו ןלדמיו רהמשחר , חלהפי םחיי םבדברי אשל קבדיו וקר ול שולהלבי תמסכו םועיוותי םלדברי ושקר לו . תלעומ תזא הביציר אה ווטובי תגרפי אהו למוגב קר רלסיפו חייו , לכבו תלעובדו תמזוקקו אלל תתזזי הדמיון . בהיטי רלהגדי תזא צוקרמן , רהאלט ואג לש פפילי ,רות ובדברי לא :הסופר ה"נרא ןשאי ךל בל - וא םד - תלעשו הבאוטוביוגרפי המ השאת בחוש ילחיונ ןלחלוטי .ברומן" 'ג ףגוסדור ןמציי השהאוטוביוגרפי אהי הקריא השניי לש תחוויו וחיי לש ;הסופר ראפש בלהרחי האמיר וז תולראו הבאוטוביוגרפי םג הכתיב השניי לש תחוויו .הסופר רבא ףמשת תא אהקור הבמעש ההכתיב יהאוטוביוגרפ שומרגי בכגנ בהגונ למש ועצמ , אכשהו בכות הבאוטוביוגרפי לע האות החווי בשכת ,בבדיה :ומתוודה ת"א יייסור הגוויעת הומות לש ,אמא ישהענקת יבפחזות תלדמו םהא בספר , ראש לא וכתיבת ישבת רלאח ,פטירתה יביקשת העת ץלחל םמש םולהעתיקלכאן , לא םמקומ "הראוי ,<חבלים 'עמ 330(, ךמתו ודברי ואל ןנית ןלהבי רשהסופ הרוא תא ההיציר תהאוטוביוגרפי םכמקו יהראו םלאירועי ,ביורגפיים ךא עברג עשהטמי תא טהאלמנ יהביוגרפ הביציר ,הבדיונית רהני הגרפי הבכפפ תלריבונו לש הבדיון , ןולכ ועלי קלזק תא ההחווי תממסכו ןהדמיו ר,ולהעבי האות אלל לכח קוסר הליציר .האוטוביוגרפית הבכתיב תהאוטוביוגרפי אהו נאלץ , ולדברי , תלפדו תא ההסצנ המשבי יהמלאכות תוהמעוו ךלצור תהאמנו ,נבוצרת רולהחזי האות רלמישו םהחיי .חבבלים ןעיו המשוו תבדמויו תמקבילו תובסצנו תחופפו יבשת ,היצירות תהבדיוני ,והאוטוביוגרפית עמצבי לע ההשונ ךמתו .הדומה רהסופ למשאי רלמספ תנברצו םפרטי םאוטוביוגרפיי םהיוצרי ,אותנטיות לאב ואינ המזה ועצמ םע .המספר לע תמנ קלהרחי תא רהמספ יהבדיונ ומדמות תהממשי לש רהסופ אהו ריוצ תדמו תמשני הומקביל .למספר תדמו תמשני וז אהי םחיי וכלבסקי , וכשמ לש םחיי רבא הסופר , הששינ תא םש ומשפחת יכד ללכלו םבש ההמשפח תא :הוריו ב הברכ אמו , א - םאברה ואבי , ו - .וכלבסקי רהמספ תנברצו רמספ לע וחבר םחיי :ואומר ו"ילדות לש םחיי יוילדות ישל והי תשזורו תופתוכו וז ובז ןלמ םהיו אההו יבשלה תמלחמ השחרור , רכאש אאמ יואנ וביקשנ המחס םבבית ימפנ ההפגז תפתאומי לש "הלגיון '<עמ 157(, םחיי יוכלבסק אהו ןב וגיל לש המספר , דלומ הבאות ,כיתה רג הבאות ,שכונה ולהורי שי תחנו תמכול הבדומ ילהור המספר , םובבגרות םה םנפגשי אבצב ובאות .תפקיד ודמות לש םחיי יוכלבסק תמעוצב םבהתא אלנוש יהמרכז לש :היצירה םהחלו ושברו . ם"חיי ההי דיל ךר חמשו ןבשמ , תשתחוש ייעוד , ראש ונטע וב והורי , דובייחו אמו , זמא והיוולד , המדריכ ואות לבכ "מעשיו ,<נוצרת 'עמ 158(, לאב םהחלו זנגו ר"ס רחיב ימלפג ומורי אוהו להח קלהידח לא ,השוליים וומוקירי םלפני והביא ואות לכמש הוכשנינ רלמאמ תהבריו לע אילד-הפל רשבג - ,הנה ךכ ואמר , ךהל אהפל רונשא "הילר ,<נרצות 'עמ 159(, םחיי םחל תלהיו יכימא :גדול א"בבו ,היום גהפלי םחיי ,בהרהורים היהי כימאי , יומ עיוד םא אל היעל וביד תלגלו דיסו "חרש ,<נרצות 'עמ 163(, לאב י"פינו ףהאוס וואחסונ תבעליי גהג - דע טשיוחל המ הייעש וב - ןציי תא ץק ןהעיד יהכימא ובחיי לש "חיים ,<נוצרת 'עמ 165(, הבדומ הלהקבל ןבי רהמספ םלחיי יוכלבסק שי ההקבל ןבי יהור רהמספ ולהורי לש .חיים םחבבלי סמתייח רהמספ הלתחבול תפואטי וז ןומציי אשהי הנועד תלת ןלבדיו תא בהמרח ושל אלל ההמגבל לש תהמציאו .הביוגרפית אהו שחוש ושאמ סתכע לע ךדר בעיצו הדמות תודמו אהאב .נברצות וכמ ןכ , םאנשי םהמכירי תא תהדמויו תבממשו וישו ןבי ההיציר ןלבי .המציאות יכד תשהמציאו תוההתחשבו םבאנשי וסביב אל ויפריע ול הבמעש יהאמנות החופשי , אהו טנוק ,בתחבולה תבעצ ואמ , בוכות תנבוצר לע םההורי ת"כדמויו המשנ אל תחשובו "במיוחד ,<חבלים 'עמ 324(. ואמ תמציינ ,בדבריה תשהדמויו תהבדיוניו ןאינ תהדמויו תבמציאו :הממשית י"אנ הואת םיודעי אשאב אהו אל אאב אואמ אהי אל "אני ,<חבלים 'עמ 323(, בשילו תהדמויו תהמקבילו רמשחר תא רהסופ תממחויבו תלאמ ,הביוגרפית ריוצ ,אותנטיות םוע תזא רהמס ואינ םמצטמצ תלדמו תמסוימ תאח אאל במתרח עלטב יהאנוש .בכלל ייחס ןהגומלי ןבי ודמות לש ואבי לש רהמספ ןובי ןאדו יוכלבסק םיוצרי התחוש לש תפתיחו בומרח לש תדמו תהמשוחח םע תב ,דמותה ןמעי חדו-שי תבתודע :הדמות ם"מעול אל ישמעת תא אאב חמשי הב םוג םע הקרובי םהמעטי ענמנ ,מלהיפגש קר םפע תאח ,ויחידה הבשע ושישב אהו ןואדו יוכלבסק םלבד רבחצ , הבאפל ,הקיצית וואכל יענב טמוסק בש הזכר רוניעו "לחיים ת<נוצר 'עמ 44(, םג אהאמ תוב הדמות תגבר יוכלבסק תמשלימו תהאח תא ,רעותה ןשתיה תחדולשון , ,חכמות תמעשיו בובמצ לש המריב םע :בעליהן ה"מעשי לש תהגבר יוכלבסק והי חלמורת-רו .לבעלה אהו ההי שמתלח םע אאמ ןגליו ואומר כי התנהגותה הקנטרנית של אשתו , הפלא שלו . ניתן לראות שהקו המנחה ~ ושפע הטובה שהיא משפיעה על הפילוסוף ביצירה האוטוביוגרפית הוא דיוק בדיווח ~ האדמוני אינם מאהבת המן אלא משנאת קרוב ביותר למציאות הממשית, שהובילה מרדכי - ובדרך זו היא נפרעת ממנו" <נוצות, את הסופר להגשמת ייעודו . ביצירה הבדויה c=: עמ' 167(. דמויות מקבילות אלו בנוצות ממלאות תפקידן בהתאם לרוח היצירה ולאו דווקא מתוך נאמנות למציאות. דמותם של שני האבות הן דמויות חולמות בדומה לדמויות הגברים ביצירה, ואילו האמהות הן המעשיות בדומה לנשים ביצירה. ביצירה האוטוביוגרפית מפצה המחבר את הוריו , דמויותיהם תופסות מקום חשוב והופכות להיות מרכזיות וחלק מעיצובו של הסופר כאדם וכאמן. חשיבותם של ההורים מתבטאת בעיצוב דמויותיהם על החיובי והשלילי שבהם ותרומתם להגשמת ייעודו . שתי חוויות שהטביעו חותמן על חייו של באר חוזרות בבדיה ובאוטוביוגרפיה: האחת מספרת על ביקור פקחי משרד הקיצוב בחנות המכולת של האב, השנייה מספרת על מות האם. ביקור פקחי משרד הקיצוב בחנות המכולת של האב נבוצות מסמן את מותו . בעקבות הביקור איבד האב את טעם החיים והפך לאדם בודד ומאוכזב: "יושב במקומו ואור השקיעה חיים באר במערכת 'עתרן 77', שנות השמונים, צילום: מיכאל בסר על פניו" <נוצות, עמ' 22(. כיון שנבוצות בעלת האלמנטים הניד גרפיים השלד הביוגרפי עובר טרנספורמציה, הסצנה הנידגרפית מושאלת לאביו של המספר שאינו הסופר , או שסיפור שתי הילדות מושאל לילד שנפטר . הסופר מפקיע את האירוע מהמרחב הנידגרפי כדי לתת לו משמעות נוספת במרחב סמלי , העוסק באדם המורד , מאבקו לחירות ודיכויו . סצנה נוספת המופיעה בשתי היצירות היא מות האם. נוצות עוסק בחלומות האדם שאינם מתגשמים ומסתיימים במוות, ולכן מדגיש מות האם את סופיות האדם, בניגוד למחזוריות ולאינסופיות של הטבע. בתיאור מותה של האם יש הקבלה והתייחסות לעונות השנה ומחזוריות היום והלילה בביטויים רבים כמו: "בחורף האחרון לחייה" <נוצות עמ' 59(, "חיתה מייחלת לבוא האביב" <נוצות, עמ' 60(, "באחד הבקרים בשלהי אדר" <נוצות עמ' 61(, "בצהרי היום שבודקים בו את החמץ" <נוצות, עמ' 63(, "באותו יום בערב", "בצהרי יום קיץ מוכה שמש" <נוצות, עמ' מועלה אבסורד קיומו של האדם, שאינו יכול להגשים את חלומו ,64(. ההבדל בין הטבע הנצחי לאדם בן התמותה בולט בתיאור הפריחה ממחישה האפיזודה את אוזלת ידו של האב. שני חלומותיו , למצוא את בטבע: "בחצר ,מול חלונה, פרח השקד פריחה לבנה, פתאומית" <נוצות, קבר בנו , ולהוכיח שענפי האקליפטוס הם ענפי הערבה, נגוזו . באר עמ' 61(. הפריחה מנוגדת לגוויעתה של האם הנזכרת בסצנה זו בהליכה מציג בהקשר זה את דמותו של הקברן ריקליס, ומעצים את תחושת עם אביה בשלג. הרצון לראות קשר בין האדם לטבע וההכרה שאין השבר בעזרת אוצר מילים הקשור למוות. הוא אף מדגיש את הדממה הקבלה ביניהם, העץ פורח, האביב בא, אבל אמא עומדת למות, מעמיד המשתלטת על הבית, ומשתמש בארמז לאגדה על מתי מדבר , באמצעות המילה ארכובה, ולפואמה 'מתי מדבר' של ביאליק, העוסקת במרד האדם, שם שולטת דממת המדבר . ארמז זה מחזק את מצבו של האב שרצה למרוד אבל נשאר כבול, הוא מתואר כשפסי הצל של סורגי החלון על פניו , כמו שמתי המדבר מתוארים "ככפותים ברצועות שחורות של צללי הרמחים". סצנה דומה של ביקור פקחי משרד הקיצוב חוזרת חבבלים אבל ברוח שונה. הסצנה מתוארת מתוך הסופר מפקיע את האירוע מהמרחב הביוגרפי כדי לתת לו משמעות נוספת במרחב סמלי' העוסק באדם המורד' מאבקו לחירות ודיכויו את האדם באופן אירוני במקומו ,במוגבלות של חייו החולפים. כוחו של הזמן הגובר על האדם מודגש לא רק בציון העונות המשתנות ושעות היממה, אלא גם בסמליות של השעון המורה על אחרית הימים, שעון שהאם ראתה בילדותה ומוזכר בסצנת המוות. תיאור המוות ממשיך בסצנה של טוהרת האם בחדר המתים, התיאור מפורט ביותר כשהוא כולל את תיאור המטהרות, הבכי שלהן , המעשים של המספר , קריעת הבגד , ותיאור האם המתה. כל אלה הם חלק ממוטיב תחושת החיים וההמשכיות, כיון שנושא האוטוביוגפיה הוא החיים. באר רואה בסצנה זו חוויה שהקרינה על סיפור חייו ומסעו להגשמת ייעודו. אמנם גם בתיאור חבבלים מופיעות מילים הקשורות במוות, אבל הוא מרגיש את החוט המקשר אותו עם החיים שלפני הולדתו לשתי הילדות שהיו לאמא, ילדות שהיו הראשונות לקדמו בטרם לידתו ו"התוו מסביב לעריסתו את המעגלים שלהן" <חבלים עמ' 109(. בעקבות הביקור יש דיבורים ועשייה, לעומת הדממה בנוצות: אמא "שלחה את מאותה באותו קליינט אלמוני וכפוי טובה, שהלך לאכול קורצה אצל המלכות וטפל עליה ועל אבא שיש להם יד בעסקי השוק השחור"." ואבא "מלמל שוב ושוב כי בסופו של החיפוש המדוקדק היה שללם של הכאלערעס לא יותר מקופסת פח ובה רוטל שקדים."" <חבלים עמ' 110(. אמנם החיפוש גרם להתקף לב, אבל אבא ממשיך במטבח בשיקוי המוות ביצירה, הפעולות והמעשים בסצנה מנסים לחפות על הכאב של ארנון אם. הכאב מודגש באופן מטאפורי בתמונה של "ציפור מתה והשלג הולך ונערם עליה וקובר אותה תחתיו" <נוצות, עמ' 62(. בחבלים מתגלים החיים מתוך סצנת המוות של האם. היצירה האוטוביוגרפית עוסקת בחיים, ולכן כאשר משתמש הסופר באופן מטאפורי בתמונת הציפור חבבלים, התמונה שרבה. נבוצות הציפור מתה בשלג, ואילו חבבלים זוהי ציפור חיה, דרור מעופף "עבר את החדר לאורכו ויצא בעד החלון שממול" <חבלים, עמ' 332(, המספר מתאר בסצנה של המוות חבבלים את הליכתם של האב ובנו אל מעמד ברכת החמה בהר ציון , ביום שבו משלימה השמש את מחזורה הגדול ושבה למקומה ברקיע לנקודה שנתלתה בו ביום הרביעי לבריאה. זהו ~~ אוקטו בר 2006 29 ~1 ~ יוסי גמזו שני שירים אחרי המלחמה א. בלדה על יושבי םהמקלטי ~בףןה ה~~י~ ry ~ןר; ~ל f פ;ר ס~ a ד ~י ~ם סא~ץ ןה;ד;ת ב; ~לי ל ry רל ~ל ~Q ~ת-~ןם ג; 7 ~ת ~ל ס~ד;סי סש~ה ל~~ P ?יףזה ד~ 9 אם. ~~אם ש;~עים ~ת ה~~~~ס-ן;נ~ד~ ל~?~~~ס f · ~ין ר~לקס fרי t ה י~;ל~~ ד"~~ · ב; ~~נכץ ~ת ~ל 9p נףת-ס~@ש א;ת; ~~נףר ~~דקי ~ל ~ספףת-ג;ןל. ~~אם סעךף ק w סעךף םןה ש.: ב; · ה ,f מ; ~י , דה "דך~א" ~ז ל~~ ~~ידת ~יךנ;ת, ~ין; ,ה:~י~?~ ~ס י~?~ , ;פך;מ~~ t ה ~ה ~ם זל.ם ~~;ה הס~~~? ~a ת. א~~ ' ם f מ; ע;ר ~פףד ~~דע ף~ ry לקת ~~~Q ~ים ק~~י סריב ךס~ד;ן ~?זקי~סן ~ל ת;ע~~~ א;ת; ~י~צף ס~ע,לה ~א;ב ~ע~ק ס~י~ה ~ת ס~~ים ~~דדירי ~וח.י סט;ב ~שףם ב;ך 7 ר לא :ע,לה ~ל ק~ה סר~ת פףי ~· ~ת ל~לף~ם סלא f י~~~ · ; מ p :ץ ~ל ס~ךבףת והפדיבףת .: -: .ת~~~סך ~בףןה ה~~י~ ry ~ןר; ~ל f פ;ר ס~ a .ד ry יא ~בףש; ךחבףש; ,f ןם · מ; ~~ף ?פףף ח; 9 ם-ע;ךקים ~~לא ;מ~~ ת; 7ry ת, ~ז:וינ;ק;ת תל~~~ ס~קלזקים י;דקים א;סה, f ~ר ,הס~~ ~ין בףם ?בףם, ~qב.ל ·~ ,ם f ~ין ~ךי p חסףן מףך~ת · ת· ה~~ ~~נ:ןיב ס D.N.A ;מ~~ ע i-רף את החצפה להי;ת, להי;ת ולא לחד.ל .•. : -: : • : • T : •',-••, החיים, כפי שאומרת אמו של באר לבנה: "מי שכותב יכול לחיות את חייו מחדש" <חבלים, עמ' 328(.• הערות 1. ח' באר, נוצות, תל אביב 1979) 1988(, ח' באר, חבלים, תל אביב 1998• 2. ז'אנר האוטוביורגפיה נדון במסרגת עבודתי 1 הז'אנר האוטוביורגפי בספרות העולם וביטויו ביצירת חיים באר וביצירת פיליפ רות - עיון משווה, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור בהדרכת פרופי רינה לפידוס, המחלקה לספרות משווה, אוניבסיטת בר-אילן, 2002• 3. פ' הברקה, אומללות שמחה כחלקה <תרגמה א' המרמן>, תל אביב 1980, עמי 19• 4. פ' רות, העודבות: אוטוביוגרפיה של סופר <תרגמה ד' לוי>, תל אביב 1992, עמי 152 ם סבף~ים, א; ~שףזם ~ל י.ע~~~ ס q ןןה ~גלר:אן , א; ס~~דת :~יש ~9 ~~זקי לק~ה ף~~~ ג;~ל ~ל Qף ס wry דקףת, א; ~~רףק; ~ל ~~יב ry ~ף~ נ;,ןב ל.~לי ~ךעד ~~ךקידס;ן י.ל~~ ס~קלזקים. ~בףןה ה~~י~ דק ~Q ס~?דק;ת ס~י~ס~י סהףא, ס · ע f לל לא ריךטף~לי ב; תס~~~ ~לף~ה ג' ~ג;ל~י עם ס~ןה ~~ס;סיס - ~פף:ן ~ל ~?דק;ת ת~;מ~ ~סיס ס~ר~ים ;ת;א~ ת:~ ~~ידת לי~'~ ~~סףת סח~~ ~י ~ם ~ם זאת ~ל ~י ה~~~ ~~לח ן~קף"ם ~א;ט;בףס, ל~~ ~ף t ר לה .ן;ר~~ ס~~רים ס~~ףחים ~~ךזקילך:ה מףל יר~~~ ~רףן ~-ןאס ~ת t ע,~ם ף~~י-~ילם ס~~~י~ים י;~ם !ל~לה ;ט~~ 9י ry ם י~~~ ס~:ץ סר;~ ry ים ,נ~-ל~~~ ~צ;ר ךדא ry ת~~~~ · :ה ~ת ק~יס ~ל ס Q סןם · ד.ררים ~~~ת ךסח;~~ים ס~ a ד~ים נכסת ~ש-ת~ת ~ת רע.י ry ם ך~~~עים ~ה ~ם ,ם~~~ לא ~ן ס~ם נ;ןדף ~י ~ם ;ת;א~ עךף ~הףא ם;~~ ןידת .סןית ל~? ר~ר ף~סק~ה ףק~י-~ך~ה ~ל א;סה א~~ ה~?~~~ ך~ךמףסה ~ך~ה א;סם. ~י שףם ~בףןה ~י~ה נ; 7 ךת ש:. ן:~~ ךשףם ף~~ ~ינ; ץ~~ ~לי זרזיו חלף~יז ~ל חם ס~ · ךא;ת; ,דךם a ד ס~~~לה ~עת;סיס ס~ש;ת ~ל ס~~ה מזאת ס~~ה ~~9 ~יס ~~יש ~סי ם'א~~ ~ry ~ף ל~~ ה:~: ~~ סיפור של תחייה, של זריחה, של קשר האדם לטבע ולבריאה. כיון שהכתיבה האוטוביוגרפית היא בעלת אופי דיווחי ושכלתני יותר מן הכתיבה הבדיונית, מנסה המספר למצוא הסבר הגיוני לתיאור האם הקוראת לו "אבא" לפני מותה וחוזרת למחוזות ילדותה בשפת היידיש. בתהליך גוויעתה של האם והסבל שלה ושלו כבן הסועד את אמו , מוצא המספר את האבסורד שבחיים. בהקשר זה הוא נזכר בציור הרוח של הגיאומטריה של רנה מגריט, המציג מבוגר בעל פני תינוק, נושא תינוקת שפניה פני אשה מבוגרת. ציור זה מעביר בו כאב חד , הוא רואה את עצמו המטופל באם גוססת, ומציין את המצב במציאות ~p~Q ת ז:וינ;ק ב;~ה ~רע ' J. ,"Conditions and Limits of Autobiography" G. Gusdorf, New ,Olney (ed.), Autobiography: Essays Theoretical and Critical Jersey, 1980, pp ..28-48. המודרנית, בה הבנים חשים עדיין כילדים וצריכים לסעוד את ההורים 5. החולים שהרפואה האריכה את חייהם באופן מלאכותי. 315 החזרה על אותן סצנות ודמויות ביצירותיו השונות של הסופר תמאפשר 6. ח"נ יבאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, תל אביב, עמ' תריז. 7, חייב ביאליק, כל שירי ח"ב ביאליק, תל אביב, תשל"ג, עמ' 349-340• עושר של נקודות תצפית וראייה רחבה, מעמיקה ומגוונת של חוויות גליון (ן: ((:\ c::: ~1 ~ ב. החיילים שלא חזרו על רגליהם משדות הקרב לחיילי הסדיר, המילואים , המשפחות השכולות וכל מפגיני המחאה ס o ~לים ~לא ס , זרד ~ל ד 1 ל.יסם ת;ד~~ס r ךב ה~בא~ז;ת, נהפער האדמה ~ת סח;~ה ל ry י;ת t\ry ך ת, לא ;נץ ~ל ~ד ~~o/ יו -:T " T ' : ' T:-ז T ~י ~ם ~~אד ~ין ס~~ע;ת סנ;ע,ך;ת ין ~לנד, י;ם !ל~לה ~?~· ל~~ ~נכי ~ל ראש ן~~ ד~ר;ן ~ד;ל אדלי ~י ם:~~ ני אם נמלא אחרידת; של עם ע;שה ח;שבים ושב T : ' : '." -•: T : -: ' ' ' ~ל ~~מדת; ~ry יא ןריכדת ~קד o ת .ם:~י.ע ~ry יא סס~ר ס~מדר ~q · ן:ת לא w צדז ~· ם ~ל t'~לי;ת w ~~פדת ד~חיחדת-ר~ת ם~~ א;~ד ~rז ק~ה ~ךה נ;סר ~rז דק ה~~ ךצדץ ~ליו ח;ן~ת :ד א;~~ינד סג;ן~ת. ס o סגדף · ~לים ד~י ס~לה, חם א; o דריסם ~ןע;לם לא ד~: jp נד ריt;י~:p ת~ת נכ~רי~י מ;סם ס q קדקים ~ל w יש םסייt;ב~~ ך~~ךם :~ריר ס~יד ~ת חק-סנ~, f ל ס~צדעים א; ס~דדעים ~זיין סל.ב לי~~~ לקלט ע;סיו ~ל ~י " זה מ?ר לא-:.דע- w ד~ה ~ע~ק ~?כדת סאךם ~לא די ל ri ~:~סקינד סע;?ים לע,קןה מדל נכדחד~ינד סנ;~~ים ב~? ן~ם, ~w ה א; :ז~ "~לא ת; Q יפד ן~~ה ע;ד 7 ע;לם" o/ ~ה ~f ל :p וד:.י ס~כ;ל' :p ~;ך.ןל ~pזס ל~ז' שדב לא . ~ןעד ן~ר t\ ח.ר ז ד ל ת ~דלם. ~י ~ם ד~ים ~נד ס~יד 9 ~יב נ;ך סק~ר q רי ~ii -ם; o/ ~ה ל . ןה ~qt\ ךיו ~~ים ~ח;ת -ת~~ ~ךה ל~~ נ;ק~ת ~ע,ריקים ס~~ל~ים ~~רה ס jp ךב. ךח.ךף f ךסמ;ןךת · ל ~ירי-ס~ם ~מדרי ח; g ם-ע;ךקים ~ירי ח;~ש ~הדא ;מ~~ ~קךב :pל ' לצלפיו של הא;יב נסער;ת- : -זז :•T••:-: · קךב;ת ~רדן t'-ךאס, ~ידת 1 '~יל ד~ t\ ר ~מ;סיו ב~סךיו ~ל ~ו ס~ןת ~ך~ Q ים ן;רןpז~ד עם סחלדץ ס~סרף ש~~ ~ת ש~~ ד~ךיו ך~ ry ~רד ;~דד~ה א; 'ן;ר~~ ס o ~לים ו~~ ~~נד ~ת ס~~ר ~f ל ו~~ ~ל ח.ךשדסם ~ל פ;קקי ם~~~ ~מ;ן ש~~ o/ ~ים ~~נד רא o/ ם ~ח;ל סדסב ס~~ר ~ל סס~יף ןס~ g ךר ןס 9 מ;ן' ~o ~?ים ~זpq7 מ;ת ס;~ךלים לא ~ןאד ~ת םס"~~~-ם;י~ R ךה ש~~ ~~אדם ואח"מי חלם ש~~נד עכשיו על חטא ולא ילאד f ל ,הס~~~ ~יג;ן ~~יס ,ם~~~ד ~ת ח~ןךם ~ןע;לם לא ור~.: ,iזפ ~ii;ם 7 י;ם רןt;י ~צד~ה, רןt;י נ;ךךת ~זייז ~מדךה לסם וזיין ע.רר לא ת;ל,ע~~ · ~בה ~ע;ד ~~ry נד נ; q רים ל~~ת ס~ם. קד;~ים ןלא ם;ה~~ ר 1 ~ם רןךרpזסiזפ f ל ~ל די 1t'נ; t ת זrךן~ס ד~ Q ירדסם ל; ry יא ~ם t'א~? ~ם ,ה~~;א ·: : ·:· ·-: :·: .. : -:- :ז - (~יש ~ל ס,ןה ש;דא;) ל~ד לא ~iio דם, ~זית 'זר~~ " זה ס~~~יא לסם ~נדסה לא דכ;~ה הח~ז לים המפלאים האלה, מלח המלחים --ז '-,•':T : --'." •: '' T ' T ' ~ל ~ךץ-ךם ן; סא?לת ~ת י;~~יס ~ע;ד ~~ry נד, ;נד~ה סחד;~י 9 ~ית לא ~עסם, לא ~~ילם ןלא ,קך~~ חם סנכ~לדם q ~י ע~~~ ~ל ~דן~ם ~ל ע,ך~ים ~ל ~אב א; ~אר א; ~~ללה א; די 9ק; 9 ק חם, ~מדל י~~ס 77P ס~ה סש~ה ב qז:;~;ר ~:p מ; ~צ;ף ם~; -f ל סש;~~ם .~~;ט ע;~~ים ע.י~ינד י~~;פ~ סד~ה, א;~י 9 ~ית יצאד זrמשנ של אהבה בלתי נמדדת ז : ·: ז :· ז-:- ·:··::·:· מדל ;פ~~-ת~~~ ~ל ןזדף קכנקיt~ ןא;ת; עךף ~ס~ר q ןית ~דסקת ן.ן;ן o/ ע;ת א;ת;ת-חר 1 ם של סלם וינטר המפגיע -. : --:· : . -•· סם םדל~יtס ס~ר ~ :· .. . ז; ~~ליס ~w ד~ים ~;דק סךם וסד~ע;ת במזמנים של הפ;רא מכל: הרגע -'.'T ' T -•: ' T ':,• ' ב; מדךןים חם 7ע.י~ י ~ב;ת-יך~;א- ~ריש- -ל~ ם~~ ~לא g:p ךר סז;ך;ת, ~ל נ;ך ~תד oי~~ ש;~ל י~~~ ~ם ~נד ךאד:ים ם~~ר~? ןלא ס~יד' י~~ מ;ךה, י~~ ~טד o. ךס~~ךה ~נד ~י ~יש ~ינ; QQ ין ~ע~ש ~י קריז_\ת ס :p ת~ת ~ry ~רי~ה ~ל "א~~"ס ךס"~קל" ךס"~ך Q ין". ס o ~?ים ~לא ס~רד ~ל ד 1 ל.יסם ת;ד~~ס r ךב ~י ~ם ~~אד ~ירי ח;~ש קך~י א; ry-ר t'חים 17-דדד-א; 7- ~לד~ה ~ין ~ש נ"ט בך~~? ~ל ס~ס;ק ו~~ ry ~ז:ייז לסם ר~.ע~ל~י ry פ;ם - ח ם דנ~~~ ~ת ~~י~סם א; o ~יסם ~~חיו o ~ינד סס~ים לסם ~ד ח~~ ~ל ~ד ry יגדת-~~ת, לא דילים ךק;~~ינ;ת, ~שדם 9 ?יח;ת ם~( ~~לדל) לא דר~~~ ~ל ~~ךrז ל 1 א ~ם ot\ ת ד~?~ , ם~~~~~ נכ?~יז ע;.ד ךסם f ע.ת ~ד;ל ~זדקיס ~ל ~נד~ת ס~ס~ה ~א;י ,זrל א;י ~ם ז~~;~י:ז זrל ;פ~י~ 9 ד~ית א; נ:י~~רק זrל7 ג;ך~יס ~די ד~ s ם ~יס w ~ה ק;ךאת 0: 7 ד' ?~מדדת-~ ~ ת א;סד~ית. ה~~ עןג;ת חד םילpזס~~~~tינד 31 ם~( :. ש ~ין ח~~ ~f. ןה ת;ד~~ ס~ז םחל~pזס רןt;י~f י.ח~~ · ל f ב;ד ~7ryדנייt;ק1 ~~ר;קן ~~ע;ן-סח;ל א; ןם )ע~~~ אוקטו בך 2006 מדל זrסדמן~ ~ל סך~~ה ס~ךעי~ה מצד זה ~~~~~~~~~~----~~ עמוס ןלוית מוספים, ספרים, אירועים אגדות על צבא ו גבריות יש ספרים צפויים, אשר כבר לפי שמם, חזותם, הכיתוב שעל גבם ודף היחצנות הנלווה אליהם, ברור לך שיצאו מאותו תנור אפייה של לימודי תרבות ומגדר הפולט עשרות מהם לשוק מדי חודש. העניין היחיד שיש אולי בכתיבה עליהם, הוא בהצבעה על התבנית האחידה הזאת, היצוקה באותה לשון עגה המשעתקת <מילה חביבה עליהם בהקשר אחר> זה את עבודתו של זה גם אם הנושא כל פעם שונה. כזהו גם ספרה של אורנה ששון-לוי זהויות במדים - גבריות ונשיות בצבא הישראלי <הוצאת מאגנם; הקיבוץ המאוחד , תשס"ך), במה עוסק הספר ומהי , בתמצית גמורה, מסקנתו? כותבת המחברת ב'פתח דבר': הספר בוחן לעומק ארבע קבוצות על פי המגדר ועל פי התפקיד הצבאי: חיילים קרביים, חיילים בתפקידי צווארון כחול' חיילות בתפקידים קרביים וחיילים בתפקידי צווארון לבן. מהמחקר עולה, כי במהלך השירות הצבאי מתכוננות בקרב קבוצות שונות של חיילים תפיסות נבדלות של גבריות, של אזרחות ושל הקשר ביניהן. אולם אף על פי שכל קבוצה מעצבת זהויות מגדריות ואזרחיות נבדלות, כל הזהויות מתעצבות מתוך דיאלוג מתמשך עם הגבריות ההגמונית של החייל הקרבי .החייל הקרבי 'הנתפס כמגלם את הגבריות ההגמונית ומזוהה עם 'אזרחות טובה', ניצב אפוא בראש 'הפרמידה' ההיררכית המשקפת ומשעתקת ריבוד חברתי על פי מגדר' מעמד' אתניות ותפקיד בצבא <עמ' 3-2(, מפתיע! לא כן? המחברת הכותבת את ספרה, כדבריה, מתוך עמדה פמיניסטית מפורשת <כלומר , שוויונית ואנטי מיליטריסטית>, ומתוך מתודה מחקרית שנועדה לחשוף בקיעים בעמדת הקבוצות השונות כלפי המערכת, חושפת את העובדה שבארגון הצבאי החייל הקרבי נתפס בכל זאת כמגלם של "הגבריות ההגמונית" וניצב בראש ההיררכיה. היתה זו הפתעה גדולה הרבה יותר חיתה מגיעה למסקנה הפוכה. שכן , אז היה זה סימן שאין עוד צורך בצבא ואפשר לפרקו לאלתר . דומה שאמת פשוטה זו נסתרת מעיני הכותבת <ומעיני משבחיה, כצפוי, יהודה שנהב ב'ספרים' ויצחק לאור ב'תרבות וספרות' ב'הארץ'>. זהו הכשל הידוע בשם disregarding of the obvious דהיינו , התעלמות מהעיקר . שיאו של כשל זה בהתעלמות מהעובדה "הפשוטה, החותכת" <כדברי אבירן> שחיילים קרביים משלמים בחייהם בעת מלחמה יותר מחיילים אחרים, וראה מלחמת לבנון השנייה שאך נסתיימה <נספח 1 להלן>. מספרה של ששון-לוי אפשר להתרשם שלהיות חייל קרבי זו אך פריווילגיה הכרוכה בזכויות -יתר , ואילו להיות חייל לא קרבי זה הפלייה הכרוכה בזכויות-חסר. אלה כמובן הבלים, אם נותנים את הדעת, שאינה ניתנת כאן ,לעובדה שהחיים הם הזכות הגדולה ביותר שיש. חרף פרק היסטורי בספרה <פרק שני>, נראה כי ששון-לוי חוקרת את מושא מחקרה במנותק מכל הקשר , המערכת הצבאית בעלמא. כאילו שמה את התופעה הנחקרת בסוגריים מבלי לשאול מה לפניה ומה לאחריה, לשם מה נוצרה ולאיזה תכלית נועדה מלכתחילה? זהו הכשל הנוסף של "התיאוריה הביקורתית" בכלל. מילת הקסם של תיאוריה זו , האמורה לתרץ כל קושיה, היא המילה "הבניה": "תפיסות מגדריות הראו שזהויות של נשים וגברים הן תוצר של הבניה חברתית" <עמ' 10(, כותבת ששון-לוי ומונה בהמשך מקצת מהאילנות הגבוהים שבהם היא נתלית: "ג'ודית בטלו צעדה צעד נוסף בטענתה כי אין כל זהות אותנטית וקוהרנטית <לגברים ולנשים> למשל , כשאשה בוחרת לנעול סנדלים עם עקב גבוה, היא מסמנת את עצמה כאשה. זהות מגדרית היא סדרה של פרקטיקות המעוצבות תוך כדי יחסי גומלין" <עמ' 11(, "גישתו של הסוציולוג רובוט קובל היא כי גבריות <כמו נשיות> היא הבניה חברתית תרבותית המובנית בתוך ההיסטוריה" <עמ' 12(, "ברווייה טען כי נשים כמו גברים הפנימו את המבנה של שליטה גברית, ולכן הוא מוטבע גם במוסדות, בתכונות בדברים" <עמ' 13(, והיא מסכמת: "יש לשאול אילו פרקטיקות מבנות את הזהויות הגבריות ובעיקר אילו אינטרסים משרתות זהויות אלה", "הבניה" בניגוד למושגים כמו "התפתחות", או "השתנות", ששימשו את המחקר "הבלתי ביקורתי" <כלומר הלא שיפוטי> הקודם, כאילו מבקשת לומר שיש לנו כאן עניין עם משהו מלאכותי , מניפולטיבי ומתוכנן מראש. התפיסה או המחשבה המסתתרת מאחוריה היא לא רק שהבל הוא "הבניה", אלא ש"הבניה" זו היא גליון לחלוטין עניין של בחירה שרירותית עניינית של החייל הקרבי' אלא גם הערמה של החוקר 1,>ת אפשר להגיע למסקנה אחרת, (ך: ואינטרסנטית, ולפיכך היא אחראית לכל אי מפלה של האחר החלש. ברגע שכך הגדירה את שאין כאן שום הבניה, אלא התנהגות ~ הצדק שבעולם מאז ועד היום. מעולם לא הייתי מטרת מחקרה, מצאה גם דרכים להוכחתה פונקציונלית הנובעת מצרכי התפקיד. אבל -== 1 מרקסיסט אדוק, אבל ההשקפה המרקסיסטית <ובזאת עוסקים ארבעה פרקי הראיונות פתרון פשוט זה לא יעלה על דעתה של ששון- ~ ~ לוי הנחושה להוכיח את הנחותיה. אם קבוצת הקרביים חיתה המעורבת ביותר מבחינה אתנית )5 מזוהים, 9 אשכנזים, 6 ממוצא מעורב> וקשה להוכיח בה הדרה של מזוהים, לפחות לא בדרגי הפיקוד' הרי היא בכל זאת תוסיף לחפש ו גם תמצא "חלוקת עבודה אתנית מעמדית" בקרב החוגרים הלא קרביים. למרות שהמחקר העיקרי בנושא היה מחקרו של סמי סמוחה משנת 1983' למרות שהצבא מסרב מאז לספק נתונים על התפלגות אשכנזית-מזרחית בצבא: למרות שגם היא מודה כי "יש ייצוג נכבד למזוהים במטכ"ל וכבר היו שלושה רמטכ"לים ממוצא מזרחי", לא תוותר ששון-לוי על טענותיה העקרוניות ותשאף לחלץ אותן מפי מרואייניה. לשם כך נוצק כל ראיון לתוך איזו מסגרת '-,_ מחקרית קודמת שאותה הוא אך מאייר . למשל' דברי החייל יונתן <עמ' 60( כאיור למחקר של מאירה וייס: דברי החייל גיא <עמ' 61( כאיור למחקר של ראובן גל: דברי החייל עומר <עמ' 63( כאיור למישל פרקו וכן הלאה. כלומר מחקר מובנה מראש החוקר;ת. מבלי להימנות עם אחד מחמישים ושניים המרואיינים הגברים שלה, אני יכול לומר לה כי שירותי הצבאי בסדיר ובמילואים, לפני שנים רבות אמנם, היה עבורי סיוט אחד גדול' וחשבתי אז שאחד היתרונות כלהיות אשה הוא שקל לה יותר להשיג ממנו פטור. השירות הצבאי' בעיני לפחות, נתפס פשוט ככורח, שבשל נסיבות היסטוריות נושאים בו בעיקר גברים. בדיעבד' כל המשרתים, על כורחם, מנסים להפיק ממנו את המרב לעצמם, אולם איני בטוח אם דווקא החיילים הקרביים <המסכנים את עצם חייהם> הם הנהנים הגדולים ממנו' ולא בעלי הצווארון הכחול' כמו החייל אשר בספרה <עמ' 126(, שהשיג לבסוף את מבוקשו להיות ספר צבאי סמוך לבית. לא במקרה נעדר מספרה כל זכר לעגה צבאית כגון "המשרש" - חופשת סוף שבוע <חמישי' שישי' שבת> בבית, או קל"ב - שירות קרוב לבית: או "שבוע/ שבוע" - שבוע בצבא שבוע בבית, שהוא ההסדר עם הטבחים בצבא' עגה המצביעה על יתרונם של החיילים הלא-קרביים דווקא, מכיוון שאינה תואמת את מטרות מחקרה. לכן כל מי שאומר;ת כי לגברים, ובעיקר לחיילים הקרביים, יש אינטרס גברי בשימורו של השירות הצבאי' פשוט אינו ;ה יודע 1 ת מה הוא;היא סח;ה. אשר לעניין המיליטריזם, ברור שצריך להילחם שבספר>. מבלי להיכנס לפרטים אומר בפשטות כך: בהנחה שמסקנותיה הן אמת לאמיתה, שזו היא המציאות ויש לה הוכחות מוצקות לכך מדוע שלא תעמיד אותן למבחן בג"צ <כפי שעשתה, למשל' "הקשת הדמוקרטית המזרחית" בפרשת אדמות הקיבוצים> ותתבע את הצבא והמדינה על הפליה מכוונת ? ייתכן שראוי להתמודד עם אמירות כגון אלה <וכמו האמירה של הסוציולוג צ'רלס טילי המובאת בספרה כי "המדינה היא פשע מאורגן"> לא רק במגדל השן של האקדמיה, אלא במישור המשפטי הפומבי . המתודה המחקרית הנקוטה בידה, היא סובייקטיבית ותלויה, כדבריה, באמונותיה של החוקרת. שלוש הדרכים שהיא מונה <המעגל הפרשני' המתודה הפמיניסטית, ודרך הגוף> מנסות להסיק את השלם מן החלק. כלומר' כיצד ובמה כפוף הפרט למערכת <כפי שחקר פרקו בתי חולים ובתי סוהר על מנת ללמוד "כיצד מצדיקים משטרי שליטה את עצמם") ולעולם לא להפך. אני סבור שבלא להבין את הגיונה הכולל של המערכת, ספק אם ניתן להבין את התנהגותה כלפי הפרטים. וכך' נידונים אנו לקרוא שוב ושוב כי הצבא לא נברא אלא למטרה אחת בעיקר' לשם שימור השליטה הגברית בחברה: "ניתוח ניהול הגוף והרגש מאפשרים לנו לעמוד על דרכי ההבניה של נשיות וגבריות בצבא ולחשוף את המנגנונים המשמרים את השליטה הגברית" <עמ' 25(. אנו שומעים שוב ושוב על רצון הגברים בשליטה <ועל רצון הנשים בשוויון?>, קלישאות שרק מעמיקות סטריאוטיפים קיימים. המחקר כולו מתבסס על ראיונות עם 65 חיילים בלבד )52 גברים ו 13- נשים>. היא עצמה אומרת כי מחקרה "אינו כמותני ואינו מתיימר להשיג ייצוג סטטיסטי מדויק" <עמ' 26(. בקבוצת החיילים הקרביים ראיינה 20 חיילים בלבד מהחילות השוב ים <למשל' 1 מגו לבי' 2 מהצנחנים.> מה שאינו מונע ממנה לאפיין את החילות הללו כדלהלן: "בגדלני מדגישים יכולת פיסית והתנגדות לסמכות." ואילו בצנחנים מודגשת שליטה עצמית, השכלה וערכים. לעומתם, המודלים של הטייס, הסיירת והשריון שונים לגמרי", כל זאת כדי להסיק את המסקנה ש"אין שום דבר טבעי או הכרחי בזהותו של הלוחם." אלא הם גוונים שונים של הבניות גבריות" <עמ' 50(, במקום לחזור שוב ושוב ולהסיק את "ההבניה" המובנית מראש <בראשו ההפוכה, ששום דבר איננו שרירותי ושהבל הוא כורח התפתחות היסטורית, נראית לי כבר רציונלית הרבה יותר. <וראה נספח 2 להלן>. המרקסיסט אומר לנו שללא משטר העבדות ביוון'לא חיתה הדמוקרטיה המודרנית אפשרית <כשם שהשלב הסוציאליסטי' לפי התיאוריה לפחות, לא ייתכן ללא שלב קפיטליסטי קודם>. חוקרי מגדר ותרבות, לעומת זאת, תובעים להחיל אמות מידה פוסט-מודרניות <של צדק, שוויון ואחווה> באורח רטרואקטיבי על תקופות קודמות מבלי לנסות אפילו להבין את האילוצים של כל תקופה. ג'ודית בטלו <דלעיל> אינה מוכנה, למשל' להכיר באילוצים ביולוגיים כלשהם, וגבריות ונשיות בעיניה הן עניין של החלטה גרידא <וראה קוויר באופן ביקורתי' רסלינג>. לא פלא שהיא מטיפה גם לשינוי טוטאלי של מסגרות המשפחה, ההורות, החינוך וכדומה, מבלי לתת את דעתה על צרכי החברה וסיכויי עתידה. אורנה ששון-לוי אינה מרחיקת לכת עד כדי כך' אבל גם לה ברור שדומיננטיות גברית בצבא לא נועדה אלא לשרת אינטרסים גבריים <אשכנזיים> באמצעות הדרת נשים, מזוהים ומהגרים <ולא כדי לשרת איזה צורך קיומי כללי של המדינה.> וכך היא אומרת במילותיה שלה: הספר חושף אפוא את האופן שבד הגבריות ההגמדנית משתתפת בעיצובן של היררכיות מגדריות ואזרחיות בישראל • מידת המרחק אד הקרבה אל הגבריות הקרבית מהודה מדד לקבלת זכויות סמליות וחומריות. קבוצות שאינן משתייכות אד אינן קרובות לגבריות הגמדנית זד' אינן מודרות ממוסד האזרחות, אולם הן משולבות בד באופן מבודל. המדינה משמרת את מעמדה של הגבריות ההגמדנית ואת המבנה הריכוזי של הצבא על ידי הפעלת תהליכים דואליים של הכללה ודחיקה לשוליים בד-זמנית. הגיוס האוניברסלי לצבא מגדיר קבוצות חלשות <נשים, מזרחים ממעמד נמוך' דרוזים ובדואים> כ'גברים מספיק' כדי להיות אזרחים בתחום הביטחון' אולם הצבתן בתפקידים פריפריאליים, משמרת את המבנה הרי בדדי האזרחי.המכניזם של 'הכללה מוגבלת' משמר אתהמבנה ההיררכי של הצבא ואת כוחן של הקבוצות החזקות מבלי להסתכן בהתקוממות מגדרית, אתנית, או מעמדית <עמ' 6-5(. לפנינו' אפוא, כדבריה, לא רק העדפה לא 33 2006 ספטמבר בו . אבל מי שרואה בו עניין מגדרי ומטפח קלישאות כגון "גבריות שווה מיליטריזם ונשיות שווה פציפיזם" רק מאדיר סטריאוטיפים חלולים. נספח 1: "מפת החללים החדשה" הכרוניקה הלא בדוקה של מלחמת לבנון 2006 <ואני הולך לצורך האילוסטרציה בלבד בעקבות דברי הקצח"ר אלוף שטרן> אומרת כי רוב הנופלים במלחמה זו' קרי החיילים הקרביים שנהרגו בה, היו מן הפריפריה: ערי פיתוח, ערי ספר' התנחלויות, מושבים, קיבוצים, יישובי מיעוטים וכדומה, שבלט בהם חלקם היחסי של עולים מברה"מ ועולים מאתיופיה. זאת בניגוד לתזה של ששון-לוי לפיה מקום כבוד היו צריכים לתפוס בה דווקא יוצאי ערים מבוססות בגוש דן . לפיכך' אחת משתיים : או ש"הגבריות ההגמונית" החדשה אינה מה שחיתה, או שכבר איננה כל כך "הגמונית", כפי שמרמזות גם תוצאות המלחמה. בכל מקרה, נראה, שהתזה של ששון-לוי אינה מעודכנת עוד והיא עומדת על כרעי תרנגולת. נספח 2: חברה מטריארכלית באי צ'גו בעודי עוסק בספרה של אורנה ששון-לוי' יצא לי לקרא בגיליון "7 ימים" של 'ידיעות אחרונות' )11.08.06( כתבה בשם "בת הים הגדולה" המספרת על חברה מטריארכלית בת ימינו באי צ'גו' הגדול שבאיי דרום קוריאה <מרוחק כ 450- ק"מ מסיאול>. פרנסת האי היא על פירות-ים, המושגים ברובם בצלילה לקרקעית הים. תחילה עסקו בכך גברים, אך במאה התשע עשרה השתנו פני הדברים כאשר נשים החליפו אותם בתפקידי צוללנים עד שהשתלטו כליל על התחום. מספר העיתונאי ניצן פורו: "המיומנויות שלהן מדהימות. הן עוטות חליפות גומי ומשקפי צלילה, ללא בלוני חמצן. הן מסוגלות לעצור את נשימתן ליותר משתי דקות וצוללות לעומק של עד 15 מטרים". עוסקות בכך נשים בנות 50,60,70 ואפילו 80 שנה". התברר כי "הגוף הנשי בנוי טוב יותר מן הגוף הגברי להתמודדות עם הלחצים האדירים במעמקים, וכי נשים מתאימות יותר לצלילה גם משום שאחוז השומן הגבוהה בגופן עוזר להן להתמודד זמן ממושך יותר עם המים הקפואים", כתוצאה מהשתלטותן על הענף, נעשו הנשים המפרנסות, השליטות ומקבלות ההחלטות במשפחתן ובחברה כולה. יום טוב שבו הן מעלות ברשתן קונכיות, חלזונות, שבלולים וקיפודי ים, הנמכרים לסוחרים יפנים, עשוי להכניס לכיסן -כ 200 דולר' סכום עתק בכל צוללנית בצ'גו מובן . הגברים נשארים בבית ומגדלים את הילדים. אם נולד בן זהו יום תוגה, אם נולדת בת זהו יום שמחה. וכן הלאה, כמו במשטר פטריארכלי רק להפך . אורנה ששון-לוי חיתה אומרת, כי אין כאן שום דבר טבעי וכי זה הכל הבניה. יופייה של הכתבה העיתונאית התמימה שהיא מראה לנו בפשטות גמורה, כיצד אילוצים ביולוגיים וכלכליים, פשוטם כמשמעם, הם היסוד לכל תופעה אנושית וחברתית. ואידך זיל גמור <באוניברסיטה>. אתנחתא אינטלקטואלית אתנחתא אינטלקטואלית מן הדיון דלעיל' עשוי לשמש לנו ספרם של סטיבן לוויט וסטיבן בנדר פריקרנרמיקם <כתר' מאנגלית: ורדה יערי' עריכה מדעית משה פול' 2006( שכותרת המשנה שלו היא "לתפוס את העולם בכלכלתו", בניגוד לסוציולוגיה המגדרית המובנית כל כך ושהבל בה לגמרי צפוי' שום דבר ממש לא צפוי בחשיבתו של סטיב לוויט. לוויט, שהוגדר על ידי ה'ניו יורק טיימס' בתור "הכלכלן הצעיר המבריק ביותר באמריקה"' אינו עוסק בשאלות שהיינו מצפים מכלכלן לעסוק בהן: "מה משותף למורים ולמתאבקי סומר?", "מדוע סוחרי סמים גרים עם אמם?", "איפה הפושעים כולם?", אלה הם חלק משמות הפרקים בספרו . לוויט אינו כלכלן טיפוסי' אבל הוא מיישם את כלי הניתוח הכלכליים המשוכללים כדי לעסוק בשאלות שטרם נשאלו ולהשיב עליהן תשובות מפתיעות. מכאן נגזר גם שם ספרו באנגלית <שנכתב עם כתב ה'ניו יורק טיימס' סטיבן ובנר> freakonomics המורכב מהמילה freak-מוזר , ומהמילה economics- כלכלה. לדעתי'בניגוד למה שכמה כבדי הראש עשויים לסבור <וכבר קראתי עליו מאמר מזלזל מאת אריאל רובינשטיין' פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ת"א, במוסף 'ספרים'), אין זה ספר אנקדוטלי' אלא ספר מקורי לחלוטין' שמקוריותו איננה מצייתת לשום שיח מוכר ולכן קשה לבליעה לאניני הטעם האקדמי. נדגים זאת מתוך ההקדמה הקרויה "הצד הנסתר של הדברים", המדגימה את גישתו של המחבר. ובכן' מסופר בה כי בתחילת שנות התשעים הנושא המדובר ביותר בכלי התקשורת באמריקה היה החרדה מפני התגברות הפשיעה. עקומת שיעורי הפשיעה לסוגיה טיפסה באופן תלול בכל הערים האמריקאיות הגדולות. כל המומחים הסכימו שהיא האיום הגדול ביותר מבית על החברה האמריקאית. הקרימינולוג ג'יימס אלן פרקם חיבר בשנת 1995 דוח מיוחד לממשל שבו ניבא כי בעשור הבא יוכפל שיעור מעשי הרצח המבוצעים בידי בני נוער. הנשיא קלינטון הכריז' כי "אם לא תשתנה המגמה, ~ תשתלט אנדרלמוסיה על ארצנו." ואז - כותב לוויט - החל שיעור הפשיעה לצנוח במקום לעלות. חיתה זו צניחה עקבית ורצופה בכל רחבי המדינה שאיש לא צפה אותה. במקום ששיעור מעשי הרצח בידי בני נוער יכפיל את עצמו' כפי שצפה ג'יימס אלן פרקם, הוא צנח ביותר מחמישים אחוזים בתוך חמש שנים. בשנת 2000 היה שיעור מקרי הרצח בארצות הברית הנמוך ביותר זה 35 שנה, וכן חלה ירידה גליון בכל תחומי הפשיעה האחרים. המומחים שלא צפו את הירידה, ניסו עתה להסבירה. חלק תלה זאת בשגשוג הכלכלי' חלק בחוקים מחמירים לרישוי כלי ירייה, חלק באסטרטגיות שיטור נוקשות כמו בניו יורק. לוויט כופר בכל ההסברים הללו' שהפכו לדעה רווחת בתקשורת. לדבריו' וכאן נעוצה מקוריותו' הגורם אשר תרם יותר מכל לירידה משמעותית בפשיעה נזרע עשרים שנה קודם לכן' והוא קשור באשה צעירה מדאלאס בשם נורמה מק'קורווי. כמו "אפקט הפרפר", שתנודת כנפיו ביפן מחוללת סופת הוריקן באמריקה, כך השפיע המקרה של נורמה מק'קורווי באופן דרמטי על מהלך האירועים מבלי שחיתה כלל מודעת לכך . נורמה חיתה צעירה בת 21, אלכוהוליסטית, חסרת השכלה ומכורה לסמים, שכל מבוקשה היה לבצע הפלה לאחר שבעבר כבר ילדה פעמיים ומסרה את ילדיה לאימוץ. בטקסם אסר החוק על הפלות ואת עניינה אמצו אנשים בעלי השפעה שהפכו את תביעתה נגד התובע של טקסם הנוי וייד לתביעה ייצוגית. העניין הגיע בינואר 1973 לבית המשפט העליון של ארצות הברית שפסק לטובתה והתיר הפלות בכל רחבי המדינה. ולוויט שואל: איך השפיע, אפוא, תיק רו נגד וייד דור שלם מאוחר יותר על ירידת שיעורי הפשיעה המשמעותית ביותר בהיסטוריה? ולוויט משיב: מיליוני הנשים שבחרו לבצע הפלות בעקבות תיק רו נגד ויי,ן היו נערות עניות ולא נשואות, שסיכוי ילדיהן' אילו נולדו' להידרדר לעולם הפשע היו גבוהים מן הממוצע. תיק רו נגד וייד מנע את לידתם. גורם זה היה בעל עוצמה ותוצאתו הדרסטית ניכרה כעבור שנים: כאשר הילדים שלא נולדו היו אמורים להיות בשיאו של גיל הפשיעה שלהם, החלו שיעורי הפשיעה לרדת. והוא מסכם: "לא חוקי הפיקוח על כלי ירייה, לא הכלכלה האיתנה, ולא אסטרטגיות שיטור חדשות עצרו את גל הפשיעה. תרמה לכך העובדה שמאגר הפושעים הפוטנציאליים הצטמק באופן דרמטי. אם כן, כמה פעמים הוזכרו ההפלות החוקיות בדברי המומחים בנושא, שגלגלו את התיאוריות שלהם לפתחה של התקשורת? • אפס" <עמ' 18(, הדוגמה הזאת אהובה עלי משום שהיא מסרבת לחפש את המטבע מתחת לפנס. אני סבור שכך מתגלות רוב התגליות החשובות, בעוד מחקרים המחקים זה את זה נערמים להם זה על זה מבלי לחדש דבר. הספר מלא בדוגמאות כאלה, ומפליאות במיוחדות אלה העוסקות בהשפעה המהפכנית של האינטרנט. פרוזה של משורר' שירה של מבקר מונחים לפני שני ספרים העוסקים בפרקי חיים של מחבריהם: חיים ארוכים קצרים מאת המשורר טוביה ריבנו <הוצאת קשב לשירה 2006,158 עמ') ורישומים של התגלות מאת המבקר אריאל הירשפלד <הוצאת חרגול;עם עובד 2006,212 ,)'מע מעניין כי דווקא ספרו של המשורר כתוב בפרוזה מדודה, יבשה משהו' וספרו של המבקר כתוב בפרוזה פיוטית ומתפעלת. כאילו נהנה כל אחד מהם לכתוב בלשונו של חברו . •1 טוביה ריבנו הולך בפשטות בעקבות הזיכרון החי כפי שהוא פוקד אותו • אין זה זיכרון כרונולוגי שיטתי' מה גם שמעודו' כדבריו' לא כתב רשימות יומן ולא העלה על הכתב שיחות על נושאי ספרות ששוחח עם חבריו' ועל כך הוא מיצר' אלא זיכרון מבעבע: "זיכרון מנכיה, בועט. קופץ קדימה ואחורה כחפצו . כך כתוב הספר הזה שלא נוצר בשום כוונת מכוון" <עמ' 156(, עם זאת נושאו העיקרי' הטמון כבר בשמו' "חיים ארוכים קצרים"' כלומר חלוף החיים והזמן שכל מה שנותר מהם הוא זיכרון' מחלחל בכוח רב בין דפיו . "כל החיים אינם אלא זיכרון . גם מה שאנו מכנים הווה איננו אלא זיכרון • כי כל מה שחווים ברגע שמודעים לו' כבר הוא בגדר זיכרון . המציאות היא מה שאיננו יודעים" הוא כותב <עמ' 9•38(, לעתים דווקא לשונו המדווחת עובדות גרידא מצליחה להעביר תחושות אלה בעוצמה רבה. למשל: "אמי חיתה בת 43 כשנרצחה. אבי בן 56 וחצי. בתי תהיה השנה בת 57. אני בן 82" <עמ' 77(, ובמקום אחר: "לודוויג שטראוס <משורר ומורה ידידו של ריבנו • >.ל.ע הסתלק ב 1953- בן 61. לאה ~ גולדברג ב 1970- בת 59. גם עגנון הלך לעולמו ~ ~ באותה שנה. גם אלתרמן. בן 60. אני היום בן 82" <עמ' 122(, אף שזכה ל"חיים ארוכים" יותר ן~ ~ משלהם, אנו חשים כי גם חייו שלו בסופו של דבר הם "קצרים" והצער על כל אלה, בנוסף לרגש התוגה על רצח משפחתו והסתלקות חבריו' עמוק. טוביה ריבנו מרבה לספר על משפחתו וחייו ועל האסונות הלא מעטים שפקדו אותם. הוא נולד ב 1924- בברטיסלבה, סלובקיה, למשפחה יהודית אמידה. הוריו' אחותו' סבו' דודו ולא מעטים מחבריו' נספו בשואה, בעוד הוא, בזכות סרטיפיקט שנרכש בעוד מועד, נחלץ ברגע האחרון והגיע · ב 1941 עם קבוצת נערים לקיבוץ מרחביה בפלשתינה א"י' שבו הוא חי עד היום. אשתו הראשונה, עדה, נספתה בתאונת אוטובוס. בתם, מרים, חיה כבר שנים רבות באיסלנד. · הוא נישא בשנית לבת עין חרוד' הפסנתרנית גלילה, ונולדו להם שני בנים. עקבותיו של הבן הצעיר' מורן' אבדו בעת טיול בדרום אמריקה, ואילו הבן הבכור' עידן' נעשה נזיר טיבטי החי בנפאל. על אף כל זאת החיים המסופרים בספר מצטיירים כחיים עשירים, מענגים, ואפילו טובים למדי. ריבנו זכה לנסוע הרבה בעולם ולהתחכך עם גדולי שם והוא מרבה לספר על כך ולעתים אף להתהדר בכך. שוב ושוב הוא חוזר' אם בפועל ואם בזיכרון בלבד' אל בתי המשפחה האמידים בברטיסלבה ובשטטין ואל החיים הזעיר בורגניים הנוחים שלפני מלחמת העולם, עליהם מעידים גם הצילומים הרבים שבספר . הוא מזכיר הרבה את המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמאט שנעשה ידידו ואת סוגי היינות <סט. אמיליון' פרמיי קרי' יין שאבלי' ועוד> שלמד לשתות בחברתו . הרבה ערים בעולם הישן והחדש, הרבה מוזיאונים, בתי הוצאה ואולמות קונצרטים, נושרים מבין דפי הספר . אולם מעבר לעניין האנקדוטי' טמון בכך משהו מהותי השייר לזהותו כאדם וכמשורר. ריבנו מרבה להתלבט בשאלה עד כמה הוא אירופי ועד כמה ישראלי . את שיריו הראשונים בארץ כתב בגרמנית וגם השתייך לחוג יוצאי תרבות גרמניה בירושלים, שכלל אישים כמו וונו קראפט, אריה לודוויג שטראוס, דן פגים, לאה גולדברג, גרשם שלום, מרטין נובר ואף ש"י עגנון' שאת כולם הכיר . עברית התחיל לכתוב רק לאחר אסון האוטובוס ואת שירו הראשון <בשם העט ט' בן משה> פרסמה לאה גולדברג ב'דבר' ב 1950-. הוא מודה כי "מאז ימי נעורי חביב עלי מכל עונות השנה הסתיו האירופי", עם זאת הוא מציין כי בעוד שבאירופה הוא "זר באורח לגיטימי" הרי ספטמבר 35 2006 "בישראל הוא זר שלא בדין"' ומתמרמר על כי לעתים פונים אליו בתל אביב כאילו היה תייר. הוא מדגיש כי הוא ישראלי מעורב, "גם אם לא חתם על עצומות ולא יצא בהפגנות"' אך תמיד נקט עמדה. אמנם לא רצה להיטמע ולהיות צבר כדן בן-אמוץ' אבל "הייתי רוצה שיוכרו בי 65 שנות חיי בארץ". "זרותו הכפולה", או "שייכותו הכפולה", מולידות בסופו של הספר גם קצת טינה ותסכול. טוביה ריבנו' שזכה להוקרה ולשם באירופה, לא זכה לה, לדבריו' באותה מידה בישראל <אם כי תמיד היה משורר מוערך ונחשב.> על כך הוא כותב: "אגיד אפוא כי שירי לא זכו בארץ לקבלת הפנים שהיו ראויים לה." אם יש צדק בדברי' הרי זאת הבעיה של הביקורת ולא הבעיה שלי." מעולם לא עשיתי דבר למען הפצת שירי וההזנחה של 'ספריית פועלים' חיתה גם למורת רוחי וגם מקובלת עלי" <עמ' 149(, בשנים האחרונות מצא לו כמוגזם?" לדעתי' צודקת רחל חלפי . הירשפלד' ברוב הרישומים שבספר אמנם "מגזים" כביכול' אבל זו "הגזמה" במקומה, החושפת אותנו לתחושות והרגשות שאלמלא היא, לא היו כלל מתעוררות בקרבנו. בפרק הסיום ("נעילה: רישומים של התגלות") הוא אומר כי "התגלות איננה דווקא כניסה רועשת של אל או אלוהים אל שדה רישומים של התגלות ו אריאל הירשפלד ~' ~~ e r~ ~ .fJ (:'' \ ~-f\ ללב, מתוך הפרק 'אוזלת יד' שבו הוא מספר על ידיה של אמו הזקנה <בבית המשפחה בפרדס חנה>: ידה הזקנה מונחת על ידי .יד העשויה תבונה טהורה. יד שכולה ידיעה לעשות. לשתול • לרקום. לפרוש, לקלוע צמה, לתקוע מסמר' לעקור זוהמה מתוך ביב, לקפל כבסים, לסרוג, להתפיח כרים וכסתות, ללוש בצק דק ולמלאו תפוחים וצימוקים וסוכר וקינמון' לצייר' לחבוש פצעים, לשאת הרבה דברים, לעדור' לתקן קרעים, ליצור כדי חומר' להכין כופתאות, חמיטות, לביבות, ריבות, אטריות, צלי וממולא, לחתוך את הלחם באוויר 'לרחוץ, למרק, לארוז, לגזום, והכל מתוך ידיה הטיב לגדול ולצמוח. הכל תפח היטב, נפרש, נקלע, התנקה, קופל' נסרג להפליא, נרקם, תוקן ונבנה היטב. הכל היטב מאוד ". ידה הזקנה מונחת על ידי . אינה יכולה עוד לאחוז בסכין בית ב"הוצאת 'קשב' לשירה" ועורך מסור' רפי וייכרט' לספריו . חבל רק, לטעמי' שדבריו של טוביה ריבנו' שהיה גם פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה, על שירה וספרות ממש מצומצמים '\ ·\..'f; או במחט, ואינה מגיעה אפילו לידי שלי האוחזת בה" <עמי 30(, •; :ן', _\~ קטע סמך יזהרי כמעט באיכותו . ולא אוכל שלא להזכיר לסיום את אחד הפרקים הראשונים בספר' 'מחשוף' שמו' שבו הוא --·-·~-·_.__ ביותר. הוא אומר כי אימץ לו את גישתם של שני חבריו-מוריו' ודנו קראפט ולודוויג שטראוס, אך לא מרחיב הרבה מעבר לאמירה כללית על חשיבות הצורה, "אשר מקנה ליצירה את תוקפה", גם משיחותיו עם דן פגים <השנה ימלאו עשרים שנה למותו בגיל 56( אנו לומדים על שירתו בעיקר דרך דבריו על האיש עצמו: "החיים היו לי חשובים מהשירה. לדן - אני חושב חיתה השירה חשובה מהחיים. שירתו חיתה קשה וצלולה ומלוטשת כיהלום. מעולם לא השגתי את הנוקשות החדה הזאת" <עמ' 119(, לעומת זאת זכה בחיים ארוכים, ואנו מאחלים לו עוד שנים ארוכות של יצירה. •2 אריאל הירשפלד המשורר <ובספר מובאים גם כמה משיריו> הוא משורר זוטר למדי <ובוודאי בהשוואה לטוביה ריבנו>, אבל אריאל הירשפלד מבקר השירה ואוהבה, ואריאל הירשפלד מחברם של רישומים של התגלות הוא משורר מעולה <ובוודאי בהשוואה םייוiז ארוכים קצרים.> במכתב למוסף 'ספרים' )6.9.06( כבר העירה רחל חלפי בתגובה לביקורתו של שמעון זנדבנק על ספרו של הירשפלד' כי זנדבנק מגדיר שלא בצדק "היפרבולות" ו"הפרזות" כל "מה שמצוי מעבר לשדה הרגשי המוכר לנו". והיא תוהה: "האם צריך באמת לכנות כל מה שנוגע בנו בעוצמות גבוהות של חישה, הרגשה, והיפעלות, הראייה" <מה שמכונה אפיפאניה, השם הלועזי של ספרו>, אלא "התגלות היא היחשפות של משהו שהיה מכוסה מאיתנו" אם בשל הרגל' פחד' עיוורון וכדומה. הוא מונה הגדרות נוספות, אבל ניתן להסתפק בזו. ההתגלות, הוא מסביר' מתרחשת בתודעה ועל כן נשענת על מילים ולשון . וזו' מעצם טבעה, מוצאת את ביטויה המתומצת והאינטנסיבי ביותר בשירה. האינטנסיביות הרגשית הזו' היא כמדומני' גם המיילדת של ספר זה. בדף הפותח אותו נאמר: "שישים יום אחר מות אהובתי ישבתי לכתוב את הדפים האלה." ידעתי ואני יודע היטב שהיא איננה. ובכל זאת הם נכתבו אליה". <כוונתו לאשתו, הסופרת בתיה גור, שמתה ב 19- במאי 2005 ממחלת הסרטן>. ואכן' האינטנסיביות הגדולה של האהבה <המאוחרת>, היא המאפיינת אותם, אפילו כשהוא כותב על תקופות רחוקות של ילדותו <המוקדמת.> כל נושא כמעט עליו הוא כותב, אם זה שיר של חזי לסקלי' אם זו אופרה של מוצרט, אם זה פרח הנורית, אם זה מתכון לגפילטע פיש, אם זה על אביו הנגר' אם זה על כפילו במדריד' אם זה על שירת הציקדות בקיץ' מתגלה באורו של זרקור חזק בעל מתח גבוה ועוצמה של אלפי ואט. אין דרך להראות זאת אלא בדוגמה טובה, ואני בחרתי באחת מני רבות, לאו דווקא דרמטית, אבל נוגעת מספר על היכרותו הראשונה עם בתיה גור. היה זה בסמינר של יונה פרנקל באוניברסיטה העברית. בקיר המזרחי של הכיתה ישבה אשה אחת ועישנה. היא לבשה שמלה כתומה חומה, ושערה היה ארוך מאוד, דבשי ונוצץ. היא חיתה יפה מאו.ד והתחשק לו <לאריאל הירשפלד> לבקש ממנה סיגריה. בהפוגה הראשונה בשיעור' זינק בחיפזון אל המושב שלידה: "ואז נגלה לי המחשוף. מחשוף נדיב מאוד שנפרש מעל שדיים נדיבים, משולש מתעגל של בד דק מכווץ, כמעט שקוף, שתחם את המורד המתון' הנהדר ביותר שראיתי מעודי."" וכן הלאה, לאורך כשני עמודים שלמים שבסיומם כתב: "מהרגע שנגלה לי המחשוף בא אלי ממנו שפע שמעולם לא נגרע." ומן הרגע שנגעתי בו לא נמוגה ההתגלות ממנו" <עמ' 26-7(. מוצא חן בעיני' שביסוד ההתגלויות כולן עומדת התגלות נשית, חושנית, רבת יופי .• גליון (ך: ~ ==י 4 חלי אברהם-איתן ציפי לידו ן~ ~ אם ובת בחבלי משפט fת:~כ-ל~ ;פ: 7 ~ה f דידףת עתיר ונירי ולא-ונירי ננאף חז"ל ולף לארבעים שנה ~~~תעל ~ןן ~רחי אףלי רףח אדם א;בןת ף~~י;ב יא~ר: 0 ~ל ז:ו 9 נ.:י~ל i2fד i2 ז ס~ה ~יח;ם ע~~~סם~~ 9 גל י;ךד ס~ךב ~רחי ס~דדיףם ~ע;ןם לא ח~כף ח~ףך ~סי ~ל דעףךים ךלא ;ם~כף ע;ן ~~רים ~9 ע.ץ · ~ר נהלמ;ת T •:: :• ~ry ןמ;ת נעלמ;ת T :·: :• על Q ף ~ךץ ךי;שביה. T :• : : ~לש ש;~ט;ת ן;י?~~ א;רחי-דין ךע;~ןיו f~i אר ק~~ שירת צפרים .-ז:. · ~ין ~פ;ת ן~ל מףל םל;ן ןסב ךל.ב ~תףם ?קלט ~ת ס~'ב ךןעת צ;~םת ~מף~ה ~~ית·~ ל 7 ים ן~: :?ןה ה~~,ע על ;פ~ מ;~את ~ס~ה fד wq י-ס~ן 0 •• :T: T : •: : : ת:~ ש;ק,ק מףןם ~עם. ~~~Q ת ס~ 7 ים ~~~ry צ{~ףת ~ wם:~ w: ~ע יי~א ~f ןף ע~~ן לדעת ~ךץ ז:ויןא ~צ{י j( ת ס f ~~ים "~w ה ה~;ב:"ת:~ ךז:ו~קט פ;שטת יד לנאד. T זrדיתעו לא נחזה ז:ו~ע~ף f רףם -:-•T ז::•: לצאת מזפעגל האני ז ···-: זז :-· ~ןק. ~ם זrס~ף רכףנ;ת אל ספרים ן;י?~~ ::·: ז • בספת ע;ך רחבה ןם ~· רףם : :• •: T T 0 •: -ד ::-:T T T : --: י;דק;ת י~~~ ע;ןמ;ת נגזרת ספר ?~זפ;ת 0 ס~ם י~~ ב~~ע ךק;ל רעם פרפר T : ך j( ו ~ל א;ך לא ע~~~;לי~~ fם:~ ן~ים א;~ן משי נחל;ם עש הפרחים :••-:-T ז:- • f ןקים לא ~~יךף ל~~ f~ר~נף ר~~~ ~י~יסד . א; ~ש ל;לה ~qל;ם מפלה י;שביה דס~ךץ לא ר t1 ה T "." : T : ~ר~ר י~~ ~פ;ך פ;ןםת ~קן ~נףי על םל;~י בז:ו~קט אףלי :~ים ל~~ ij ים פרחי הזפה :פא;רחת-פתע :פסל -." T -•• : • --: "." ."" T T ~נזיןה f ת;~י fי~~~~ · 9 ןק "אם שמן.ןי זהב כסלי' " : " T T 0 : -• בטיסת מלים חלףל;ת :.-..:-ךל~ 9 ף ~~רז:וי צפרי-ילדףת :פחל;ת ז:. ·· -:: •.. 37 2006 f ~~ך;ן-ך~רים י~;ך~~ "יח~~~ · ן~ףו ~ין י~~ ף~י~י ספטמבר םשרוולי נגח ךאלכל ע רד כשהיה תינוק, הייתי פורמת את השרוולים ותופרת את הפתח שנפער' שלא יחדור הקור בימי החורף לבית החזה הקטן . השרוולים שמורים עמי' בוודאי לא כולם, במדף העליון בארון' בתוך שקית גדולה עליה כתובת ישנה "לילית אופנת נשים". שרוול חולצת טריקו כשהיה בני בכיתה השביעית, אמר לי יום אחד בשעת ארוחת הצהריים: - אמא, ממחר לא תצטרכי לבוא עוד לבית הספר להאכיל אותי' ממחר דעה תאכיל אותי. שמתי בפיו כפית של אורז: דעה מהכיתה שלך? הוא הנהן בראשו . - אני לא חושבת שזה רעיון טוב. הייתי שלווה לגמרי. - אמא, אני מבקש ממך לא לבוא עוד לבית הספר באמצע היום. דעה תאכיל אותי. שתקתי. - כל הילדים רואים אותך כשאת באה, עם השקית הקבועה בי.ד - אני בטוחה שכל הילדים מבינים. - אני לא רוצה שתבואי יותר. דעה תאכיל אותי. הרגשתי את קולו כועס ומתחנן' ויותר מהבל - קובע עובדה חדשה. טוב. לא הכרתי את דעה אבל סמכתי על בני וביקשתי ממנו שאם דעה תשכח - שיזכיר לה, ושאם היא תשכח יותר מפעמיים - שיגיד לי. את שידורי יום העצמאות העבירו בטלוויזיה בשידור חי . על הבמה עמדו צפופים הרקדנים. הם ידעו שכל המדינה צופה בהם וכשהתחיל השיר הנכון ביצעו את הריקוד באמונה, ברגש. כיביתי את המכשיר . רציתי מאוד לשמוע קול של שכשוך מים אז הלכתי לשטוף את הכלים. הוא סיפר איך הם יושבים בהפסקה הגדולה בכיתה הריקה, דעה מוציאה את הכריך שלו מהשקית השקופה, מוציאה גם את שלה, מאכילה אותו ואת עצמה לפי סדר קבוע. אחר כך היא מושיטה לפיו את הפרי ואפילו מנגבת את הסנטר במפית, אם נזל לו . אחרי כל זה עוד נשאר להם זמן להפסקה. בתום יום הלימודים הייתי באה כדי לשאת עבורו את תיק הספרים. הוא צעד עם חבריו' בנפרד ממני. אני והספרים היינו מחכים לו בבית. אני נזכרת עכשיו איך ערב אחד צלצלה דעה לביתנו . היא הודיעה שחלתה ולכן לא תגיע מחר לבית הספר. יומיים אחר כך צלצלה שוב ואמרה שהבריאה. שרוול של מעיל גשם כחול הטיול של פסח הצית את הדמיון מכיוון שכלל לינה באוהלים. בלילה החל לרדת גשם שוטף. חלק מהאוהלים קרסו והילדים כולם רצו בבהלה אל האוטובוסים. קריאותי לא נשמעו מבעד לשאון הגשם ורעש המנועים. האוטובוסים יצאו' בדרכם להחזיר את הילדים להוריהם. מישהו אמר שראה את בני עולה גם הוא על אחד האוטובוסים. אני המשכתי לחפש. לבסוף עליתי אל האוטובוס האחרון. ברחבת בית הספר התרוצצתי כמו דג קטן. בתוך המולת הילדים והוריהם לא מצאתי את בני. אחד הנהגים הציע לקחת אותי חזרה אל המאהל הנטוש, בדרך הגשם שכך מעט. אני רצה בין האוהלים קוראת "ישי' ישי". קול ילדותי עולה חלש מאחד האוהלים הממוטטים. אני פורמת את היריעות, מוצאת מתחתן את בני ומחבקת אותו בכל גופי. הוא אינו רטוב למרות שמעיל הגשם הכחול שלו מוטל על הארץ לידו' רק פניו שטופות דמעות. בקול קרוע סיפר כיצד רץ עם כולם אל האוטובוס, כיצד נזכר ששכח את מעילו באוהל וחזר בריצה וכיצד' בעודו מנסה לגרור את המעיל בשיניו' קרס לפתע האוהל ולכד אותו בתוכו. מתוך האוהל הוא שמע אותי יושבת באוטובוס המתרחק. שרוול של תלבושת אחידה - נכון שההערכות הפסיכולוגיות טובות ... - הוא בוגר מכל בחינה, קטעתי את דבריה, הידע שלו עולה על בני גילו' גם מבחינה מוטורית הוא יציב, המשכתי. - מה יקרה למשל אם הוא ירצה ללכת לשירותים? הירידה המיידית לפרטים הפתיעה אותי. - אני אהיה איתר כל הזמן' אני אלווה אותו לאורך כל היום. תראי' אמרתי' זו רק שאלה של רצון טוב. - זו לא רק שאלה של רצון טוב, בכיתה יש ארבעים תלמידים והמורה לא יכולה לתת תשומת לב כל כך מיוחדת לילד אחד במהלך השיעור או ההפסקה. - אבל הוא לא זקוק לתשומת לב מיוחדת. - קשה לי לראות אותו משתלב בכוחות עצמו בשיעורים. - מדוע? - מפני שהוא לא יוכל לכתוב, מפני שהוא לא יוכל לדפדף, מפני שהוא לא יוכל להצביע. - רק תנו לו לשבת בשיעור ולהקשיב. - איך הוא יעשה שיעורים, איך הוא יעשה בחינות ? - אני אעזור לו' הוא ייבחן בעל פה. התשובות שלי היו נחרצות. השיחה שתכננה בקפידה יצאה משליטתה. גליון 315 לאחר כמה שנים, שינו את המסלול של קו 13 ועברנו לקו 26 ~ המפותל. הייתי מחכה באוניברסיטה עד לשעה הקבועה של ארוחת ~ הצהריים. קופסאות האוכל המבושל הוחלפו עם הזמן בכריכים. ==י 4 בני עומד בכיתה ומלמד תלמידים צעירים. הם מסתופפים בידענותו , ן~ ~ מבקשים את קרבתו. בערב, בבית, אני רוחצת אותו באמבטיה. שרוול של גופיית תינוק ביום חורפי ילדתי את בני היחי.ד בני נולד ללא ידיים. עטוף ושקט הבאתי אותו הביתה, ידי חלשות, קולי האילם נוהם פנימה אל בטני נהמות עצובות ואסורות. הבעל , הוא לא יכול היה לשאת את מראה הילד הפגום. הבעל , הוא ביקש לעזוב והבטיח לכלכל אותנו ביד נדיבה. אכן, בני ואני מעולם לא ידענו מחסור. זה נחמד איך שהלוטרה שוכבת על גבה בתוך המים. ראיתי איך שהיא שוכבת על הגב בתוך המים ומפצחת אגוז . כשהיא מחזיקה אגוז על הבטן ומנסה לבקע אותו באבן , היא נראית כמו איש קטן המתעסק במשהו בינו לבין עצמו. האיש הקטן אינו שם לב שכולם מסתכלים וחושבים - כמה ריכוז הוא משקיע באגוז הקטן הזה. אבל הלוטרה רעבה, והריכוז הזה - הוא שמאפשר לה לפצח את האגוז ולאכול אותו , הבטן משמשת כצלחת. בלילה, כשכל הקולות היו כשריקה חזקה, מתכתית, מבלי שניתן יהיה לשיר איזה תו , להכניס דבוחק קול אנושי ,צליל נקישת האבן על קליפת האגוז הרגיע אותי. תנועות רגליים נמרצות ועליזות של תינוק היו קוטעות את השריקה, בבוקר. ראו , הוא אוחז צעצוע ברגליים ומרשרש בו בהנאה, מנסה לקרבו לפיו בתנופה, ללא הצלחה. אני רואה הכל , גם את המאמצים שלו להתהפך מהגב אל הבטן בעזרת תנופת גופו הקטן . השריקה החזקה תמיד מתחילה בחלש. אני רואה את בני שוכב על הבטן , ישבנו מורם והוא דוחף את גופו העגלגל בעזרת כריות כפות הרגליים. הוא מחליק על גחונו ,מתקדם. כתולעת ללא מפרקים. ניסיתי לזחול כך בעצמי. הקושי הגדול מתמקד בצוואר , שצריך להיות מתוח כלפי מעלה בזמן שבית החזה צמוד לרצפה. קובייה: קוביית פלסטיק גדולה שעטפתי בספוג רך , מסביב כרכתי בד נוקשה ואל הבד חיברתי שתי רצועות ארוכות. הקובייה קשורה לבני לאזור החזה והוא מחליק בעזרתה ברחבי הבית, ממשש בלשונו את זוויות הארון , טועם בהנאה רגליים של כיסא. ראו איך הוא יושב ומנסה להתרומם, כל גופו נתמך במצח הנדחק אל הספה. ראו איך הוא עומד וצוהל. כמה הוא שמח בחברת הילדים, גם בשעה שהוא מתבונן בהם עולים ומטפסים. שרקתי פזמון. שרוול לבן שאוריד גם את השרוול השני? שאלתי ומרתה צחקה. לאחר שפרמתי את השרוול הלבן נותרה שמלת הכלולות של מרתה לא מאוזנת. משונה חיתה - צדה האחד בעל שרוול עדין , רקום, צדה השני מחוסר שרוול , כאילו חסרה לה יד , לשמלה. כאילו יש לה רק יד אחת, לשמלה. שאלתי: שאוריד גם את השרוול השני? • מרתה צחקה. 39 אןקטו בר 2006 היא גייסה קול רך ואמרה: -תראי , אני לא בטוחה שאני מבינה את הרצון שלך . יכול להיות שמבחינתו הוא ישתלב טוב יותר במסגרת אחרת. - איזו מסגרת ? היא שתקה. - מאוד לא הייתי רוצה להפריד בינו לבין החברים שלו מהגן ,אמרתי בשקט. - יש לו חברים? קמתי וניפצתי את כל החינוך שהיה תלוי על הקירות, את כל המחזורים הממוסרגים שהביטו בשחור ולבן עלי ועל המנהלת. לבסוף היא אמרה: - אם אין לך התנגדות, הייתי רוצה לדבר עם הגננת שלו . כעבור שבוע נאמר לי: אנו קוצבים תקופת ניסיון של חודשיים. בסמכות בית הספר יהיה להחליט בתום התקופה אם בנך יוכל להמשיך אצלנו או שיצטרך למצוא לו מסגרת אחרת. שרוול אדום עם פסים צהובים הכנתי לו חולצה לבנה מגוהצת, אבל הוא התעקש ללבוש חולצה אדומה עם פסים דקים צהובים. מה היה לי להתווכח איתר , הוא כבר לא היה ילד. לבמה הוא עלה עם חבר קרוב, שלקח עבורו את התעודה. היו מחיאות כפיים. עיפרון צהוב: את העיפרון הצהוב היה מחזיק כאשר הקצה המחודד בתוך חלל הפה והמחק שבקצהו משמש אותו לדפדף בספרים, להקליד במקלדת. ראיתי אותו יושב רכון אל המקלדת, מניע קלות את עורפו ועובר מאות לאות, כמו יונה לוקטת גרעינים. התאפקתי. ~~~~~~~ למדוד 60 שניות ·- פולחן מוצרט המשך מגליון קודם פסטיבל זלצנורג חוגג 250 להולדתו של ילד הפלא אורנה לנגר N ם ירצה אדם למדוד 60 שניות ולא ימצא שעון בין חפציו או כל אמצעי אחר למדידת זמן' יוכל לדקלם בקול את הקטע הבא. מומלץ לקרוא בקצב דיבור רגיל ושגרתי: באחד מסופי השבוע, עת ביליתי עם ילדי בגן השעשועים השכונתי'פנתה אלי ילדה בלונדינית כבת חמש. היא ישבה על המתקן המתנדנד בצורת סוס ואמרה לי: "אני יכולה להתנדנד חזק מאוד על הסוס". חיפשתי סביב ואיתרתי את אביה, איש צעיר ממוצא רוסי' אשר ישב משועמם על אחד הספסלים וקרא עיתון. היא המשיכה: "אני מחכה לאמא שלי ואח שלי שיבואו לשחק איתי". לפתע הצביעה על אשה גבוהה, אשר פסעה על השביל והובילה עגלת תינוק, וקראה בשמחה "הנה הם!" האשה הגבוהה האיצה צעדיה והתקדמה לעברנו כשהיא מנופפת בעליצות לשלום. משהתקרבה, הכרתי בה את שכנתי' והבנתי כי לקראתי באה וכי אלי נופפה לשלום, ולא אל הילדה. התבלבלתי לרגע אולם מיד דעתי הוסחה על ידי פטפטנותה של שכנתי. באחת נקטעה שיחתי עם הילדה הקטנה ושכחתי לגמרי מקיומה. בערב, בבית, נזכרתי בילדה ובמה שסיפרה לי. פתאום התחוור לי כי בדתה מלבה את האם והאח ואת בואם המתקרב. הבנתי כי חיתה בת יחידה להורים גרושים. אם ירצה אדם למדוד שתי דקות תמימות, יוכל לדקלם קטע זה פעמיים. • נגה אלכלך היא סטודנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב על הסכסוך הישראלי-פלשתיני באספקלריה של זלצבורג; על המודרניות בשפתו הצלילית הייחודית של מוצרט; על שלושה נערים בהליקופטר ; ועל מקור הקרואסון ה מודרניות המייחדת את שפתו הצלילית הפלאית של מוצרט, ו המשופעת בדיסוננטים שנשמעים כהרמוניים לאוזן' מושכת מלחינים רבים בני זמננו להלחין סיומות לפרגמנטים של יצירותיו הבלתי גמורות. שישה עשר מלחינים הוזמנו לחבר במיוחד לפסטיבל יצירות שי j( שרו את העבר להווה. המלחינה הישראלית חיה צ'רנובין הלחינה המשך משלים ל" t ז'יןה" - ~ינגש~יל שהלחין מוצרט בגיל 22 ולא הספיק להשלימו. הוא מתאר בו את הפער בין תרבות המזרח לתרבות המערב באמצעות זוג אירופי הנמצא בשבי המזרח: צ'רנובין מתארת ב"אדמה" זוג אוהבים, ערבי וישראלית, המנ g ה לטוות קשר אך דובר בשפות מקבילות. היא ממשיכה את הפרגמנט המוצרטי בהאירה היבטים שונים של חירויות וגבולות. מתוך מגמה להאיר את יצירתו של מוצרט מכל צדדיה הועלו השנה כל יצירותיו אף אלו שהלחין בגיל 12! למשל, הטרילוגיה "lrrfahrten" <היינו אודיסיאה של נדודי תעייה>, יצירת בוסר בה אין עדיין לדמויות עיצוב של אופי מגובש. זוהי הפעם הראשונה שהפסטיבל היוקרתי בזלצבורג גלש למעין "בינתחומיזם": על אותה במה הוצגו מחול' נגינה בתזמורת קאמרית מצומצמת ומעין אופרה בתוך אופרה, בצדה האחר של הבמה. הפרגמנטים המוצרטיים כשלעצמם היו קסומים ביופיים, רמת השירה לא חיתה אחידה אם כי מרבית הסולנים היו משכמם ומעלה, והמחול היה סוחף ונועז ברעננותו . על הבימה התקיימת מעין "מעבדה" בה נחקרה השאלה מהו בדיוק פרגמנט! למותר לציין שהקהל הצמא לחידושים <כן' גם בזלצבורג!) יצא מגדרו' אם כי בלטה בעיצוב הטרילוגיה דווקא המגושמףת והמרובעףת היסודית בה בוצע כל רעיון. באולם השיש הנוצץ והקר שנבנה באכסדרת האוניברסיטה, הועלה "חלומו של סקיפיו", יצירה קסומה שהלחין מוצרט בן החמש עשרה ובה הוא מתאר כיצד נקרע סקיפיו בחלומו בין אלת התשוקה לאלת המוסר. ל~ן השנייה הראשונה טרח הבמאי מיכאל שטורמינגר לנפץ את טוהר שירתו של הטנור המקדוני הצעיר בלג;~י ;ק~ Q קי בעטותו על גיבורו תחתונים בלבד - אמנם צחים מכל צחור' אבל בכל זאת, תחתוני כותנה! בחלום זה יש מכל טוב: סופרן לחוץ קמעא אך בעל נוכחות של אנה ק;בלקה בתפקיד הרעייה, שירה גדושה באי ניקיונות של "המפתה" - ברבורה נ;ןך;' תמונה קבוצתית של המשפחה עם גליון 315 :)) ~ c:= ן~ ~ החתן קיבל גלובוס, קרני צבי , ועוד כהנה וכהנה, ואילו זוגתו קיבלה מטבח מושלם! ללא הלהג הזה, היה הביצוע מופתי ביופיו המוסיקלי: החל במנצח איורו בולטון אשר השכיל להפיק מתזמורת המוצרטאום חיות צבע ועומק צליל מלוכד וכלה בסולנים: הקולורטורה האמריקאית המופלאה לאורה אייקין בתפקיד ק;ד 9,ה~ד~ קול הפעמונים של זמרת הסופרן הרומנייה ולנטינה פרקש בתפקיד ;הך~;ל~ אף הטנור האוסטרי דיטמר קרשנבאום גילם את תפקיד המשרת · פדרילו בכישרון משחק ובשירה מרשימה; טנור משוחרר וכישרון משחק כובש הפגין הטנור האמריקאי צ'רלס j2 סטר;ב;נן אשר גילם את תפקיד ,ה?ל~;מל~ אך מי שהיטיב לשחק היה הבאס המעוגל המשובח פרנץ דiכtלווה בתפקיד אוסמין השטני. והרחק מכל ה"משמעויות" הרות הגורל, באולם תיאטרון הבובות הועלה תיאטרון מוצרטי מופלא: בסטיין ובסטיינה ומנהל התיאטרון. בהומור קונדסי הפעילו השחקנים הנוטלים חלק פעיל בתיאטרון המריונטות את הבובות ששרו בחן מוצרטי נטול התחכמויות, להנאתו הצרופה של הקהל שהסב על כריות אדומות באולם העגול של תיאטרון המריונטות. במקביל לפסטיבל האופרות נערך גם פסטיבל עמוס קונצרטים: על מוצרט כהלכתו על כל גווניו ודקויותיו ועומקו ניתן היה להתענג בהאזנה לרביעיית jj א~ן האוסטרית אשר ניגנה את הרביעייה במי מינור 'ק< 428( בלכידות ובטמפרמנט חם. עומק הצליל הפלסטי הזוהר , התיאום בין הנגנים וגם עיצוב הדינמיקה ברדתם לפיאנו פתאומי היה כובש. מלא חיות ועושר היה הצליל של הכנר הראשי לוקס האגן כשעזר כנגדו הצליל החם של הצ'לן קלמנס האגן , בנגינת הרביעייה ברה מינור <אופ' 458(. הזרימה ההבעה והצבע של הנגינה הסוחפת ובעיקר הנביעה ההכרחית של הפרקים זה מזה בנגינת הרביעייה ברה מז'ור 'ק< 589(, אשר חתמה את הערב - הביאה את הנגנים לכלל התעלות. ריקודו מוטי , המנצח האיטלקי הנודע, ניצח על איתמר גולן ועל סאלים עבוד אל אשקאר בנגינת הקונצ'רטו במי מינור 'ק< 365( אותו ניגנו בתיאום מושלם, כאשר אצל איתמר גולן בולט הצליל השירתי המלא והפיסוק המאפשר לו להיות גם בצוות יותר דרמטי , ואילו נגינתו של עבד אל אשקר יותר מופנמת. את יצירתו מלאת הפתוס של המלחין האיטלקי הצעיר Fabio Vacci האב רובוט סלייר שמופיע כדמות סמכותית, מנצח צעיר )23( ורבין טיקיאטי המנסה לרסן את רעם כלי הנשיפה ונגינתם הנוקשה של כלי הקשת של תזמורת j?. רט~ר הסימפונית. הרצון "לעדכן" את האופרות המוצרטיות ולהעניק להן בימויים מודרניים שינה לא אחת את תוכנן. בימויו המחודש של פייר אאודי ל"חליל הקסם" שם דגש בפן הנאיבי של אגדת הילדים. למרות ניצוחו של ריקודו מוטי , שהיה במיטבו - בבימוי זה נמחקו לחלוטין המסתורין והפן המאגי של מוצרט, שהיה חבר בכת "הבונים החופשיים" והאמין בשלטון התבונה ובהיטהרות מהחושים. לא חיתה משמעות למאבק על כיבוש היצר ולמלחמה בין מלכת הלילה למלך הטוב התבוני זאראסתרו . את תפקיד הנסיך טאמינו גילם הטנור סיימון א'וניל שהיה דמות "ילד-טוב-ירושלים" הן בשירתו הרופסת ובכל דמותו • הבאס הנצחי האגדי רנה פאפה הרשים בשירתו , אך מלכת הלילה ויאבה ומראו לא חיתה בעלת קול קולורטורה איתן ומלכותי דיו . מי שגילמה את תפקידה בכישרון רב חיתה הסופרן ג'ניה קמיהר "חליל הקסם" בתפקיד פאמינה והטנור ברבור אולריך בתפקיד העבד הכושי מ;~ס~אט; . מי שמסך חיות באופרה בקולו העשיר ובכישרון משחקו היה מרקום .ךך~ה בתפקיד צייד הציפרים ונ~~~ . משב רוח קונדסי הרעיפו שלושת הנערים ש גחו לבימה בהליקופטר זעיר • אף פפגנו הגיע במברג ית מאוירת, וציורי הבמה הססגוניים והנאיביים במופגן של מעצב הבמה ההולנדי קול ,ל~~ שפעו רעיונות קסומים. המנצח האוסטרי מנפרד ,ק~;ה שהיה עוזרו של אבאדו הדגול, הבליט את הפן הקליל של "כך עושות כולן" ובחר בקצב מהיר , שאפילו הפילהרמונית הווינאית לא עמדה בו , והביצוע סבל מאי ניקיונות רבים בקרנות ומהעדר לכידות בקטעים מסוימים. עיצוב הבמה המוקפד של קול ואורסולה ארנסט-הרמן התאפיין בצבעים פסטליים ענוגים, אך נשב קרירות. הבאס סר תומס אלן בתפקיד "הסרסור לדבר עברה", דון אלפונסו , היה במיטבו , אך מי שזכתה בחיבת הקהל חיתה הסופרן הנצחית הלן דו~אט <בת 66!(, שגילמה את תפקיד וספינה בחיות רבה והומור . שירתה מלאת הכמיהה והגעגועים של מריח מרטי בז כפיודרלידג'י חיתה נדירה כיופיה. התיאום בינה לבין זמרת המצר- סופרן החם סופיה ק;ך היה מושלם. אף הגברים היו משכמם ומעלה. בעיקר בלט בשירתו הלירית הטנור האמריקאי Shawn Mathey בתפקיד פרננדו - המגן על כבוד האהבה. הוא היה בן לוויה מופלא לקול הבריטון הרך של סטפן ךגףט בתפקיד גוליאלמו הקנאי. ההאזנה לשישיית הקולות חיתה בגדר התעלות. את הקרואסון המציא אופה וינאי שהזהיר את הצבא האוסטרי מפלישת התורכים, שאת פעמיהם שמע מתוך המאפייה שלו. וינה ניצלה בנס! בהשראת האיום הממשי של התורכים, שעמדו בשערי הבירה ב 1683-, הלחין מוצרט את "החטיפה מן ההרמון". הבמאי סטפן חרמיים ומעצב הבמה גוטפריד פילץ החליטו למקם את ההרמון דווקא בסלון זעיר- בורגני טיפוסי. כך שינו לחלוטין את משמעות האופרה, שכן אם קונסטנצה שבויה בסלון ביתה, לא ברור ממה וממי היא אמורה להשתחרר. בראשית האופרה האוהבים קונסטנצה ו~למףנל?ה מופיעים בעירום כמו אדם וחווה לפני החטא הקדמון. וכך משתנה גם דמותו של הסוהר א;ס~ין והוא הופך בפרשנות זו למעין דמות אב ממנה מנסים להשתחרר . הכלא אינו נמצא בהרמון בנכר אלא בתודעתנו , ואנו מנסים להשתחרר מהמוסכמות. ולפי שעה נערכה על הבמה חתונה כהלכתה: 41 2006 אןקטובר לתזמורת וקריין ביצעה התזמורת הפילהרמונית הווינאית בלהט סוחף. במיטבו היה ריקודו מוטי בביצוע סימפוניית יופיטר בה הבליט את כל הניגודים בין הסערה לאביב בהדגישו את הפעמות - אם כי הסימפוניה נשמעה כך מאוד בטהובנית. פייר נולד בן ה 82- ניצח באדישות כמעט סטאטית על הסרנדה ברה מינור והפרטיטה הגדולה 'ק< 361( של מוצרט, כאשר נטייתו לסכמטיות מוחצנת והמתינות המדודה שלו פגמו ביכולתה של הפילהרמונית הווינאית להעפיל לליריות מדובבת. יצירתה של המלחינה אולגה נ;יוךירט לחצוצרה ולתזמורת נשמעה כלקט אקלקטי רועם ולא קוהרנטי. רק בסוף הקונצרט יכול היה הקהל הזלצבורגאי להירגע לצליל נגינתו סאלים עבוד אל אשקאר הקסום והמעודן של הפסנתרן הסיני הצעיר )34( לגג לגג, אשר ריחף בקלילות ענוגה ובצליל petit על הקונצ'רטו המופלא בסול מינור של מוצרט. את הפנטסיה בדו מינור 'ק< 457( ניגן הפסנתרן מאוריציו פרליני בקלילות וירטואוזית, אך הקצב המסחרר בא על חשבון הפיסוק, הנשימה ובניית הקו הארוך. גם אם ההטעמות היו במקומן וחיתה זרימה מוצרט אינו מלחין רומנטי והיה נדמה שפרליני השתמש ביותר מדי פדל. בנגינת הסונטה ברה מינור 'ק< 457( היה הפרק השני מאוד שירתי אך גם מאוד "מרוח", את האלגרו החותם ניגן בצליל מרחף. בחלקו השני של הקונצרט ניגן פרליני וריאציות <אופ' 27( שהלחין אנטון וברן בשנת 1935-6- כאן שחה כבתוך שלו. הסונטה שהלחין שהתאפיינה בעיקר בכיווניףת ובקווים ארוכים, ניגן נובדל כקודמיו פרליני ולגג לגג את הפנטסיה בדו מינור 'ק< 457<: אבל בנגינתו יש לה משמעות שונה לחלוטין: נובדל, בן ה 75-, לא אצה לו דרכו. הוא נוטל לעצמו את הזמן להבליט את המנגינה הראשית הן בבאס והן את הניגוד של הירידה לפיאניסימו חרישי. יש לו אומץ להאט. את הסלסולים מנגן נובדל בשקיפות אך תמיד בצליל עגול ומוצק. בתום התוכנית חוזר נובדל שוב לחדווה ההיירנית של הסונטה בסול מינור 50:Hob.XVI אותה ניגן בהומור קונדסי אנין ובשירתיות מופלאה. חיתה בנגינתו מלאת התבונה העילאית וההומור מעין אמירה שבגדר התרסה: מה פשר כל הפולחן הזה? מדוע אי אפשר ליטול את הזמן איתמר גולן ולהתענג על גאונותו של ילד הפלא גם לצד מלחינים בני זמנו ואף אלו שקיבלו ממוצרט את החדווה העילאית ? לשם מה כל ה"פרויקטים" - מוסיקה היא בראש וראשונה שמחה ואי אפשר כלל לנגן ללא קורטוב של חוש הומור . ודאי שלא את מוצרט! * בשנה הבאה יחליף את המלחין והמוסיקאי פטר רוז'יצ'קה יורגן פלים. אין בתוכניתו כלל להעלות בימויים חדשים של אופרות של מוצרט, לפחות לא בשנה הראשונה לכהונתו! תופיע שם התזמורת הישראלית- פלסטינית - "וידואן" של ברנבוים. מן הסתם קל יותר להגשים את • בולז ב 1925- <מס' 12( חיתה לסירוגין מלאת תנופה, מהורהרת ומתונה - אך השרתה אווירת חלל ריק. הפסנתרן אגרוס שיף בנה תוכנית על טהרת מוצרט שבה ניגן יצירות בסולמות מז'וריים ומינוריים לסירוגין על מנת להאיר את צדדי אופיו השונים של המלחין. בצליל חם ובליריות מדובבת הכניס את קהל המאזינים לעולמו הקסום של המלחין. את התוכנית חתם ביצירה אותה ביצע מוצרט לפני הקיסר' "וריאציות על דמיונו המטופש של ההמון". מנותק מכל הפולחנים וה"עקרונות" ומההכרח לנגן בשנת מוצרט אותו בלבד - בנה הפסנתרן אלפרד נובדל תוכנית המושתתת על ניגודים מוסיקליים. את הקונצרט פתח בנגינת הסונטה מלאת הפשטות הבהירה וההומור הקונדסי - הסונטה ברה מינור <הרב' XVI:42< של היידן. כניגוד לקלילות זו העמיד נובדל את עומק ההצללות וכובד ההבעה הרומנטית של שוברט בסונטה בסול מינור 'ך( 894(, נובדל הבליט את החדווה העילאית והולכת הקולות הברורה אותה הבליט כאילו פיסל את הצלילים בתבליט ועם זאת בלי להשמיט את הקווים הארוכים והליריות מלאת ההבעה. נובדל אינו חושש מהאטות משום שנגינתו היא כה צלולה ובהירה בסגנון רצ'יטטיב ורבאלי. עושר, מורכבות הניגודים, ההצללות של גווני הפיאניסימו החרישי' הסערה הדרמטית בהמשך' הפכו את נגינתו לייחודית. רק אחרי נגינת שוברט, חלום השלום בזלצבורג. תיקון טעות בשיריה של יפה וגנו בגליון הקודם נפלה לצערנו טעות . הספרה 5 נשמטה מראשו של השיר האחרון ברצף, הפותח בשורה: "רציתי להקיא מהקלה."". גליון 315 1 ניזגר~~~גתl ואם המחזה אינו מדכא בסופו הבלתי-גמור' הדי שבא הדבר הודות לתקווה שבמקום "גן-הדובדבנים" הקמל' עם כל משמעויותיו' יקום יישוב של בתים ואנשים, אשד ימלאו את מקום העצים בשאון-חיים. ואשד למשחק, הפיוט, התוגה הלירית והאווירה הצורבת, הודגשו אצל מרבית השחקנים, שהודרכו' כאמוד' בידו המיומנת של יבגני אדיה. כרמית מירון יבגניה וודינה, שחקנית נבונה ומחוננת זו , גילמה בצודה אלגנטית, אצילית ואף ילדותית וחסרת אחריות, את דמותה של בעלת האחוזה, ליובוב דאנייבסקאיה, המושכת את לב כולם. עזר לה ישראל דמידוב, בתפקיד אחיה, גאייב, תמים וילדותי כמו אחותו • את ההצגה "גנב" מיקי ליאון' בתפקיד ל~~א ry ין' המ~ן'יק-הסוחד' שאביו וסבו' לא הורשו להיכנס אפילו למטבח, אשד מצליח לקנות את אחוזת ארוביו . משחקו היה מצוין' מאופק ותרבותי' ועם זאת, בעל נפש מיוסדת, שאינה מוצאת מד גדע ומנוחה. השתתפו עוד: אלון פדידמן' בודים אחנוב, אלכסנדר סנדדוביץ' ואחדים. הצגתו של צ'כוב הולמת את ייחודו של תיאטדון גשר. מומלצת. "ח~ארסות של צ'כוב" - "גן הדובדבנים", יבגניה דודינה, ישראל דמידוב שלוש קומדיות קצרות; קפח-תיאטרון (בתיאטרון חקאמרי), תרגום: אלברט כחן, עדח בן-נחום ונסים אלוני, בימוי: טובי דיקמן, משתתפים: אלברט כחן, עירית קפלן וניר וינשטיין ואם בצ'כוב עסקינן' ברצוני לציין מופע משעשע ומצחיק עד דמעות, המבוסס על התקופה שבה הסופד הדגול היה עדיין סטודנט לרפואה, ולפרנסתו כתב סיפורים קצרים לעיתונות בשם "צ'כונ~ה". בזמנו לא התקבלו יפה הסיפורים הללו' לא על ידי הביקורת ולא על ידי הקוראים, בעיקר בשל קיצורם. על כך נהג צ'כוב לספר את הסיפור המפורסם של אלפונס ן;ךה, על ציפור שנשאלה: "מדוע שידייך קצרים כל כך? אולי משום שסובלת את מקוצר נשימה?" "לא, ענתה הציפור' אלא משום שיש לי הרבה שירים לשיר' והייתי רוצה להספיק לשיר את כולם" ... סיפור קטן ויפה זה הולם בהחלט את משחקם של המבצעים את "הפאדסות "' המעוניינים לספר הכל - על החברה, על מנהגיה, על קטנוניות מעשיה, עלינו ועל החיים בכלל • משחקם המצוין של המבצעים, בעיקר של אלברט כהן ועידית קפלן' העלו בפנינו צ'כוב שלא הכרנו' בחן' בהומור וברגישות לגבי הדמויות העלובות המועלות על הבמה. ניד וינשטיין הגזים מעט בהופעתו' בעיקר בסיפורי הצעת נישואין. ערב מהנה בקפה-תיאטדון, האולם הנעים והאינטימי של התיאטדון הקאמדי. חגיגח "גן-הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב; תיאטרון גשר, תרגום: רועי חן, בימוי: יבגני אריח, תפאורה: מיכאל קרמנקו, עיצוב תלבושות: ילנח קלריך, מוסיקח: אבי בנימין בחיפוש אחר האמת, פוסעים בני האדם שני צעדים קדימה וצעד אחד לאחור. הייסורים, הטעויות והשיעמום, הודפים אותם אחורה, אולם הכיסופים לאמת והרצון ללא חת, דוחפים קדימה . ומי יודעז אולי יגיעו לחוף האמת. יידו-קרביי, אנטון ציכוב )1904-1860( הקורא המורגל לעיין בסיפורי צ'כוב יתקשה לפעמים להאמין כי אמן הסיפור הקצר , "המ;~סאנט הרוסי", יעלה לפסגת הדרמטודגיה העולמית ויהיה לראשון המחזאים המודרניים ב"דדמות של מצבי-נפש", שהן המסד שעליו נבנה האבסורד המודרני לפרטיו - עד בקט ויונסקו: והנהייה שנוהים אחריו בימיו על במות העולם תעיד על כך כמאה עדים. "גן-הדובדבנים" הוא המחזה האחרון שצ'כוב כתב, הבשל והפיוטי שבהם. אולם בהצלחתו הגדולה על הבמה, בביצוע "התיאטדון האמנותי" רבאשותו של סטניסלבסקי , לא זכה המחזאי לחזות. הוא מת בטרם עת, בעיר-קיט רגמנית - בשעה שעצי "גן-הדודבבנים" שלו נכרתים, על מנת לפנות את השטח לחיים אחדים, פחות אציליים אך יותר מעשיים למעמד הסוחרים החדש. שנת מותו של צ'כוב היא שנת בטרם: 1904••• עלילתו של המחזה סטטית, לכאודה, ועם זאת שזורה כולה מעבדים ממעבדים שונים. החשוב שבהם, העבדת "גן-הדובדבנים" מידי המעמד האדיסטוקדטי הגווע לידי נציג המעמד הפעיל החדש, לופאחין , שסבו היה עבד באותו גן עצמו: ממבט ראשון , כאילו אין כל התפתחות דרמטית במחזה זה, אין עלילת אהבים סועדת, איש אינו מתחתן ואף לא נרצח - היה גן ישן ופדי כבד לא נותן והוא עומד למכירה, ונמכר לבסוף - האם זה נושא לעלילה דרמטית?! ועם זאת, יש כאן התפתחות, שלבים שלבים של התפתחות נסערת, עצורה, כמוה כחיים עצמם, העולה מזרמי מעמקיה של נפש האדם. משהו מתרחש בה, אבל מי שינסה לבטאו בדדך אחרת מזו שבחד הבמאי הנפלא של תיאטדון גשר , יבגני אדיה, יחטיא את מטרתו של צ'כוב. גודל האדם, כיסופיו וייסודיו ,תוגתו וחלומו ,נתונים במעטה של נוכחות בימתית ומשולבים עד אין הפרד ביניהם. והם אלה היוצרים את השלמות הדרמטית. משהו מליטופו הדיחני של "גן-הדובדבנים" דבק גם בשיח תושביו ודבק בשחקנים המצוינים שעל הבמה. יחד עם אותה אווירה של הזיה וחלום, לא נעלמה האובייקטיביות של דוח האמן ולא פינתה מקום להתמוגגות נוסטלגית. זו אמנותו הגדולה של צ'כוב, אותה דאייה פיוטית ומפוכחת כאחת, כאשד הדברים הולכים ונשמטים, כביכול, כאותו "גן-דובדבנים" שעומד להיעלם ואיתר הילדות המאושרת, התום והאמונה הפשוטה. התפתחות המחזה קולחת במתינות, ללא הפרזה או הדגשת יתד' ועם זאת חיונית ורעננה. "גן-הדודבבנים" הוא יצירה בעלת חן מיוחד' ומנגינה נפלאה, והבמאי-המנצח השכיל להעביד בתזמור מושלם את אווירתה המיוסדת של יצירת צ'כוב. • 43 2006 אןקטובר תנקוד טמב סהד רקיד הבונ תמקופסאו ןקרטו תח~מו םאובייקטי םהנדמי תלמשקפו וא תמצלמו ,מעקב םאות אהי המציב לבחל .התערוכה ללכ ;משקפת המצלמ ישת :עדשות תאח הכחול תואח .אדומה הבקצ 11 תהמשקפ 11 המצוי התמונ השצולמ רבאת .התצוגה ההתמונ העבר דעיבו דמיוח הוהופרד םלצבעי םאדו .וכחול רכאש םמביטי דמבע ,לעדשות תהופכ ההתמונ תלתל תממדי הוהקופס רלדיו .מה תהמשקפו תמארגנו תא תהמציאו הבצור החדש יובלת ,צפויה ההמנכיח תא וכוח לש טהמב בבעיצו .משמעויות תהממשו תהנתפס תמתבסס רבעיק לע המ ןשהעי :קולטת תמרבי ,החוויות תהתובנו ,והזיכרונות תמתווכו ךדר שחו .הראייה יבנ םהאד םמבני םבמבט ,עצמים תחוויו .וידע הויתר ךמכ, תההגו תהפסיכולוגי תטוענ יכ טהמב ומציי בשל ימהות םג ובכינונ לש ·"האני" טהמב רמאפש טלסובייק תלזהו יבאנ ףהנשק הבמרא תישו תעצמאי תמובדל .ומובחנת תתרבו בהמער ףא ההטעינ תא ןהעי תבאיכויו תאמפיריו ,ואובייקטיביות תהמקנו תלמציאו תהנראי גסו לש תודאו ו(רא דהתפקי יהחברת יוהמשפט אשממל דע .הראייה) םלעתי ףא הנדמ יכ רהעי אהי אהי ד"הי ,הנעלמה" תהמארגנ תא רהסד יהחברת תוממשטר תא .קיומו ןכיוו ךשכ, רצב טהמב חכו יחרבת .רב קהמאב לע תנקוד טהמב לוע חטוו ,הראייה יכפ חשמנכי ןהפנאופטיקו - גמוש ואות עטב ףהפילוסו יהצרפת למיש פרקו 1 סתופ םמקו חמפת יבחי .היומיום ןהפנאופטיקו ןמסמ במרח טהנשל וכול לע ייד טהמב .המפקח הדומ יכ ההעבוד לש רקיד תמהתל תבוודאויו :אלו תהמשקפו ןאינ תעוקבו תבאמ יאחר ההתנוע ,במרחב אאל תמייצגו ידימו ףהמשק תתמונ ערב . תמשקפו ואל תמרמזו יכ ןאי תמציאו תהקיימ :כשלעצמה לבכ תמציאו ,נראית ןטמו םג דרוב ;סמוי למו לכ תנקוד ,מבט תמתכוננ הנקוד .תרו.rא ךאי אשל לנסתכ לע ,זה יהסמו בר לע .הגלוי • חקציע ,עלון הדלי 'מרקוביץ סהד רקיד ,לו~ה 2006, הטכניק ,מעורבת ה"הוו ,עכשיו" :אוצרת לט ןב יצב ו ,רידינג לת באבי ההעםד אהי קחל ןמ ההתערוכ ה"הוו ,עכשיו" השהוצג תבתחנ חהכו גרידינ לבחו דהמוע ,סוכות תבמסגר םהמיז ת"אמנו .הארץ" תהגיליונו םהבאי ויארח רמדו עקבו לשיכלו םדימויי ושהוצג .בתערוכה