1 חדש ב- מפריייע b ןןן איודים : אסנת סגד פסיפס - כתב-עת לשירה השואף לשילוב המודרני עם הקלאסי, תוך שיקוף מחנות ומשמרות שונים בשירה - ותוך הדגשתה של זווית ראייה יהדותית בת- ~ras;as כתב-עת ל ש• רה ההווה. מעל דפי "פסיפס" מוגשות שיחות עם יוצרים, שירים חדשים של משוררים ותיקים וצעירים גם-יח,ד כמו כן מאמרים תיאורטיים ורשימות ביקורת על ספרים, לרבות תרגומים משירת העולם. הצטרפו אלינו בפייסבוק האתר באינטרנט של עקד-פסיפס: ן i.ס www.eked.c מנוי ל"פסיפ O" לכבוד "פסיפס", רבעון לשירה, רחוב מרים החשמונאית 25, ת"א 62032 אבקש מנוי לשנת 4) 2015 גליונות) מצ"ב המחאה ע"ס 125 ש"ח, כולל דמי משלוח בארץ. שם משפחה ..................כתובת ........................טלפון ..................... lתioוiGllוrt.i'יlוlםlוl;144.1ווווםיF.,.....,..יי -=-· 5 1 7 7 15 16 19 19 20 21 22-23 ( 26 גרפיטי, אותרו דמנו על קיר בבואנוס איידס (עמ 1 24 24 25 ירון אביטוב על במשעול הקונספציות מאת דב בהט 16 34 דוד כאו בוחבוט הדסה וולמן על אוויר בצורת נערה מאת חדווה ברגמן 18 34 34 רוני צורף יוסי יזרעאלי גיורא פישר דן יהב על הראש הישראלי, איך הוא עוב.ד .. מאת אלון גרטש 18 35 41 44 מאמרים, רשימות חוה שנטר גיורא גריפל רפי וייכרט על אריה סיון 6 דורית פלג: רוח החופש, שיר של אותרו דמנו רפאל הדד אורפלי 45 26 גל אורן: החובה או החיים, תיאודור פונטאנה שמואל רפאל 27 45 יובל גלעד על כניעה מאת מישל וולבק 30 חניק גולן-ניצני 45 רחל שיחור: האיש שבא מהכפ;ר עוד מחשבות על קפקא 32 גילה אביטל גבי אדם 50 50 4 11 חצי פינ;ה רוני סומק: אלן גינזברג, מאנגלית: גלעד מאירי נטע ג. גיבתון, גילוי אמריקה 46 מאות; רפי וייכרט: מדריך לתייר עתידי 12 48 13 17 20 מצד ז;ה עמוס לויתן על אשר וצחי דייך, על בועז נוימן, על 9 37 40 שירה יכולה; עמיר עקיבא סגל, איה פלוטו' קריאה חדשה 10 פסטיבל ישראל; אורנה לנגר 42 12 תיאטרו;ן מאיה בז'רנו על "אלוהים מחכה בתחנה" מאת מאיה ערד 50 13 49 51 המלצות עתרן 77 14 • תמוז-אב תשעייה • יוני-יולי 2015 li!J 50 • lton 77 383 rnlAע Literary Magazine משרד • \tlliווn"t1 CוbrtlM זfיייf5 First Editor: Jacob Besser Editors: Amit lsraeli Gilad, . , . . ·n ל ~... Michael Besser -:: TfL ·:;'' ~~ AVilJ' ]Nבי ~ 0 Editorial Secretary: Gila Shaul v~,~ מנכ"ל: אדם פרנס האגף לאמנויות - עיריית תל-אביב יפו 4 r . שירים אריה סיון אילת אלפרט קדמי (פרסום ראשון) אילן בר-דוד גילי חיימוביץ אנוד אלון ערן צלגוב תום הדני סופ"ש שירה: אלי אליהו, יונה מוסט אלמוג בהר, אגי משעול, אלנתן מיה אנתולוגיה קטנה של שירה גרמנית: היינריך היינה, פאול צא,ך גוטפריד בן, גינטר גראס, מגרמנית: אשר דייך פאול צלאן, מגרמנית לאה מור פטר האם, מגרמנית: פסח מיליד ורזה אאוסלנדר, מגרמנית: דינה פוך שוורצה מדודים סיפורת לפי שעה מרתה פטק, לקפל או להניח, מהונגרית: רמי סערי הניפה ;תיתפרצה הקיבצ :דלפנרטש הנר רש תריש ,לארשי ןליא ץיבוקרב לע היאמגרבנייו תרוקיב םירפס ש"פוס ;הריש ילינ ן;גד הלאו ,יתודלות טקיל :םשרו יחיבאיחמק לבוי דעלג לע אובמ היפרגומדל תילארשי תאמ אלוקינ ךברוא-ףוגזוי8 אליה אלכסנדר על צלילים שקופים מאת אירית שושני גיא פדל על שתי תיבות שבזרות מאת אורי צבי תור ועל אפרטזס מאת ג'ורג'יו אגמכן ועוד שטחים פתוחים מאת מאיה ויינברג יעקב קורי על שערי אהבה מאת צבי אביאל עדינה בן חנן על איזןו שביר מאת יערה בן דוד רבקה שאול בן צבי על כריזת האבן של אמי מאת מירי גול אלברט בן יצחק יעקב, הרהורים על "נחבא צדק?" מאת יואב איתמר ועל שברים במראה מאת גל אורן גליון התרכזת והספורט כתב עת לספורת ולתרבות נ ).)0 ;,י'-"~"~ בתמיכת: משדד התרבות והספורט, מינהל התרבות העודך המייסד: יעקב בסד ז"ל עורכים: מיכאל בסד, עמית ישראלי-גלעד י ": ~;;.1:· חברי המערכת: שמעון בלס, דפי וייכדט, עמוס לריחן , המו,,ל: אגודת סופדים ואמנים לקידום הספרות והתרבות אסף מידני, תמו משמד, ששון סומך, דוני סומק, עמותה מס 1580073575 אדיה סיון, יובל פז, דורית פלג, עודד פלו, Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom Ratzabi, www.iton77.com 77iton@gmail.com שלום וצבי' יעקב שי שביט רכזת מעוכת: גילה שאול Sasson Somekh, Rony Someck, Jacov Shai Shavit, Rafi Weichert טל': 561827103 ת 11 ד 51208 ת 11 א 67137 מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אודפז, טלי שוודצשטייז המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד. בסר, משה רוו, א"ב יהושע, ש' גיורא שוהם טקסטים רצוי לשלוח בקובץ ורדד, כצרופה. לפי דוח החופש שעה . יוני-יולי, ימי קיץ וחום, והכמיהה למחוזות קרירים משותפת לרוב תושבי הארץ הזאת, "ארץ מגדלת פרא", בימי שרב שבהם "השקע נע ממערב, מביא אבק; ממדברות צפןו אפריקה ..." כמילותיו של המשורר אריה סיון, שליווה את 'עתרן 77' ככותב וכחבר מערכת והלך החודש לעלומו. שיריו פותחים את הגיליון הזה, בצירוף דברי פרידה של רפי וייכרט. יהי זכרו ברוך. * ובכן, טעימה, אף כי בהחלט לא קלילה, מאירופה: אנתולוגיה קטנה של תרגומי שירה מגרמנית (בתרגומם של אשר דייה דינה פרן שוורצה, לאה מור ופסח מילין); במאמרו "החירות או החובה" כותב גל אוןר על הסופר הגרמני תיאודור פונטאנה וספרו פורץ הדרך אפי בריסט; רשימתו של יובל גלעד על ספרו החדש של מישל ולובק כניעה, על אירופה והאיסלאם ועל החברה הישראלית בתמונת מראה; וקריאה חדשה של רחל שיחור בפרק הקתדרלה מתוך המשפט של קפקא. עמוס לריחן מצביע על כמה היבטים במשנתו של היידגר כפי שמתנסחת בספרו האחרון של בועז נוימן המנוח -להיות בעולם, עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים, ועל אפרטוס, ספרו החדש של הוגה הדעות האיטלקי ג'ורג'יו אגמכן. פרק חדש בשם 'עלעולים' נוסף למדורו "מצד זה", וייסקרו בו בקצרה ספרי שירה חדשים. * ובכל זאת, דוח חופש: במרכז-רשימתה של דורית פלג עומד שיר מסע שכתב המשורר אותרו דמנו, בעת שהשאיר מאחוריו את העולם הבורגני ויצא בעקבות המוזה ואחר כך בעקבות החופש המוחלט, הטוטאלי. אם הצליח או לא, זה כבר דיון אחר. קריאה נעימה עמית ישראלי-גלעד מיכאל בסר קול קורא םלמשוררות/י אנו מזמינים משוררים ומשוררות להציע שירים שכתבו בנושאי צבא, חיילות, נוכחות הצבא בחברה והשירות הצבאי לגיליון קרוב של "עיתון 77". הגיליון יציג שירים העוסקים בחיילים ובחיילות ובשירות הצבאי והקשריו השונים. ישנו גוף שירה עשיר בנושאים אלו - משוררים ביקורתיים כמו גם ממשוררים מלאי אהדה לחייל~ת ולצבא. אנחנו מבקשים להראות את כוחה של השירה בהקשר ובהובלת השיח על הצבא; אתם מוזמנים לשלוח אותם אלינו שירים שכתבתם כחיילים, שירים על שירותכם הצבאי, שירים שכתבתם על הצבא, מנקודות מבט שונות . עורן: עמיר עקיבא סגל את הטקסטים יש לשלוח עד לתאריך: 15.8.2015 לכתרבת: madorshira@gmail.com 1 מים במדבר ~~זק.ר ;:זז:ןקל ל~~~ז:; ךע;~ ע;~ך ~ם ~~ליו, ךא;~ם;ק~~ ;:זןה ע~~~~ רס~ר~ ~ש ו~~~ ע,~ק זק.ל ~:ם: ;:זז:יקרזכ ;;ןכ~ז:~י~~ ~ל ;:זז:י:ם םי~כrז:; ל~ר;ת ת;ב~קt ס~;ד ת;:זז:יקש; ~ר~ד ;ת~~? ר~~ת ךע;ת קדומ;ת. ~אן' י · א~ר ;:זחי 9 ט;רייח' קבוך;ת ס~~ז;נ;ת ~ל j?~ת;זןי ry ן. חד ל q מו ל~~ כ · ח;זןיסד ה~~ בר~רגח.Pז ~ל ~גרחי ry ן, ~ם~ל p פך ~ת ס;סרים םיז:rותקזז:;~, ק~ה ל;:ז~בו ?~יסרים זק.ל ל;~ א; ~.ר;נ מתוך 'קטעים ים תיכוניים' (גל' 163-164, אוגוסט 93( לחיות בארץ ישראל ל~י;ת רדון :p מ; ,ה;;ר ד~ז:; ת!iחא ~~קרח, לל.ק.ת בשורה סגוהר וחמורה, גם לאחר --: -T -:-T : T : ם:~סלס.Pז ~~לא;ת ק~~ר~~ךז:; ה;לך ך 9 ר, סרע.י~:ם ~גר i? ש;ת לךבק ~ז:רז;רה. ~~~jך :הר~~ ~קרח ז;עון ס;פ; ליר;ת. ז;עות. ~~רץ :ז;.יר~ל ;:זכל ~כל; לקר;ת: נ;קך ~בור, ק~יץ סלוד א; ה;ראת נטול בלתי-צפויה T : ' : ' ' -T כמ; שארע לאברהם בהר המ;ר~ה. T ' --: T T : -: -•' :· ; 5 יוני-יולי 2015 אריה סיון קטעים ים תיכוניים ארץ מגדלת א. ~רץ ~~רל.ת ~רא ת;;לכ~~ םיWל~ ~ד~ר;נ;ת ~רץ לא ~קז;ה ~רר~ת ~~9 ה ם:~~ ~ל הל~~? ~רא~ה ו;ח . רף ~t;-י~י~הל.קt .םי~~,ע ב. במרתפי הת;ךעה כמ; צל באר;ת " ': ' ' : ' T T -'' : : -: ע;;רת q רךה: ך;בןים ~~ים ך;בןים ~ל -ת;ך~~ ;:r ז:י:ם ר~ר~~ רססזק מ;ריש ~ת שןכrז:; ו~~רש; ל~צא ל; ם:~ רזכ~ים ~ם ו;~זק.ר .א~~: ג ~q ךריו ל.קt ס~~י ס~?ייח ~כקעים םיקtי~~ז:; י~~ ~לחים ~לחי ס~ש צ;ךב ת;ו~~ ם~~ ~~tp ר ע;~ךיו ~לחי ;:זז:י:ם ~~;תז:; ~ז:י~~י~יו ל~י;ת :p ~י ס~סלים א; ט;ב ~ןה :p ~י ם~ז:; בנים לגבולם ~י~י ~רב ס i?W ע ~ע ~ז:יע,רב, ~:;ניא ק~~ת;ר~ר~~ ~פן; ,ה~יר~~ ביקt~ ~ל ~רץ ם~~;מ :p ~ע,~ים ~חו~ים ~, רק, ~i?,;גיtר ק.רת זכר~ז;ר סיס;ברס.Pזת;קיקt~ ד~ר~רי טו~יס. ר~ר ~שובו ל~בולם, ~ל j? ו ;:זח;ף ~זק.ר ~~נו וק:נ:?.? ל~~י ~ד~י ~~ים ~רוזכ ך;?הז:; ס;~ב ר~ב ~ל 9 :;ניב;סיו, סרוז[. אדיה סיון: 2015-1929 איוד: עודד פיינגדש ליווינו אותו אז, משפחתו ומוקידיו, ביום העצמאות בטקס שנערך בבנייני האומה. למרות גילו המתקדם ומצב בריאותו הרופף חיתה בו שמחה עמוקה לקבל בחזרה מן המדינה שמץ מן האהבה שאותה היטיב לבטא כלפי אדמת הארץ השסועה הזאת. באחרית הדבר למבחר ערבןו כתב ביום הולדתו ה 11- את הדברים הבאים: "במופעים של קריאת שידה, במקומות שונים בארץ, מתגלים לי אנשים ונשים המתגוללים עלי בטרוניה קשה: מדוע כמעט לא שומעים על אדיה סיןר. הם מספרים לי על אהבתם את שיכי, ומצטטים מהם שררות ובתים. בחיפה, למשל, מתגודדת אשה יקדה אחת, שמדי לילה חיתה קוראת את שיכי בטלפןו לאלה ממרעדיה שחיתה להם זיקה לשידה. להם ולשכמותם מוקדש הספד הזה". אני יודע כמה כאב לו ששידתו לא זכתה לתפוצה שלה זכו אחדים מבני דודו. בדוד לי גם שכל ריכוכי על כך שפעמים דנות אין שום יחס בין איכות היצירה למספר הקוראים לא שכנעו אותו. נדמה ששידתו תישאר גם בעתיד אוצר יקד השמור למביני דנה לצמאים לדבר שידה, אם מותרת לי פדפדאזה על השורה שבכותרת, שאותה לקחתי משידו המוקדם 'אולי גם כך אפשר לדאות את נחמיה'. קוראים קשובים כאלה היו בכל העשורים שבהם יצר ויהיו, מן הסתם, גם בעשורים הבאים. להם תהא שידתו של אדיה סיון מתת • שבה מיטב השיר אמיתו. רפי וייכרט "בקרים צמאים שותים את חומר הלילות" בשעה שלוש לשעון הלהט של חודש יוני ליווינו למנוחות את אדיה סיון. מעתה ישכון גופו בבית העלמין הישן של רמת השדון, ברחוב הנצח. שידיו ישכנו בכותל המזרח של ספרותנו ככל שיתירו להם הלשון עברית וההיסטוריה המדממת של המקום הישראלי, שסיון הפליא לתארו באהבה ובכאב. מעטים מדי ידעו את יצירתו השידית של אדיה סיון אבל מי שהתוודע אליה נכבש עד מהדה. היו בה כנות עמוקה, חוכמה שקטה, אחריות בניסוח, הומרד ושנינה חריפים, תשתית מקראית חזקה ומקורית, פסקנות באמידה, מפוכחות במבט. בכל הנושאים שבהם עסק - הסכסוך הישראלי-ערבי, האהבה לנופי הארץ, ארוטיקה, משפחה, מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה - הביא את השידה העברית לפסגות. כתבתי עליו מאמרים לא מעטים ובוודאי עוד אשוב לכתוב אבל כעת, מול העובדה שהוא איננו, רצים בתודעתי רגעים משותפים, ערבים ספרותיים, ביקורים בבית שחלק עם רעייתו עתידה ברמת השדו,ן הדחק משאונה של תל-אביב שבה נולד כשעוד חיתה לבנה ורכה בשנים. אני זוכר את טקס חלוקת פרס נדנד שבו זכה על ספדו המופלא כף הקלע משנת 1989' ספד שבלבו המדמם שידי האינתיפאדה הראשונה. סירן מצא בזמן אמת דדך צלולה ורבת עוצמה להתמודדות חזיתית - שידית ומצפונית - עם הצד הזה, הלא-נודע-עד-אז, של הסכסוך הישראלי-ערבי. באותם ימים, משודד בן 26, דומני שהייתי היחיד מבני דודי שהגיע לטקס לכבד את אחד ממשורריה המפוארים של חבורת "לקראת". לימים, כשרציתי לכתוב את עבדות הדוקטורט על שי m סיון, נשאלתי בידי המנחה שבחרתי האם אני סבור ששידתו דאריה למחקר דב-היקף שכזה. כמובן שהשבתי בחיוב אבל ההצעה שהגשתי לא אשורה והחלטתי לעזוב את החוג לתודת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב. למלזי החברות הקרובה עם המשודד המשיכה למרות ש"לא סיפקתי את הסחוהר" האקדמית לואחד שכתבתי עליו מכתב המלצה מקיף m ם לפרס ביאליק הוא זכה בו בשנת תשנ"ח. מלא שמחה על עובהד זו ערל כך שובכי מצאו הד בלבם של השופטים אישרתי אז שדברי ההמלצה שכתבתי יובאו ככתבם וכלשונם בנימוקי ערדת השופטים. אפשר לקרוא את עיקרם בגב מבחד השירים הנהדר ערבןו (מוסד ביאליק; הקיבוץ המאוחד, 2001(. היחסים האישיים המתמשכים, כתיבת שרימות ביקורת ומאמרים על יצירתו, עריכת ערבי מחוהו שבהם קראו משודדים צעירים משידיו, הביאו את סיון לתת את אמונו בהוצאת "קשב לשידה" לופרסם בה את ארבעת ספריו האחרונים. השלמה )2002(, חחה חלילה )2004(, קיטעוים )2007( רעל ים רעל חול )2009(, ובו היפים בשירי תל-אביב שחיבר. השירים נבחרו היטב בידי אחותו, תמר דודנו, שעבודת המ.א. שלה עסקה ביצירתו. אדיה היה מאושר שהספד הזה יפנה שוב את הזרקור לצד האורבני ביצירתו השידית, שלא הודגש די הצורך. ואכן, שנה אחדי שהספד דאה ארד החליטה ועדת השופטים להעניק לו על שידתו את פרס ישראל לשנת 2010. 6 גליוך 383 1 1 * יי:זר;?בpז~ ~חד ~ת תוגרר~~.קt~ הנ;ר~ 7~ 7 ז:יי אל העלום אחד ·• -T T ."" ס~~ ~ל ;:זךבול ~tק.~חד ~לה ~ל ;:זךבול י~~ ס :;t יהי ~ת ij ~בול ~ל סעלום זrr. ה ~~~ר 9 ז:יי לא ~tי;ד ךלא ~~ז:וד iJ~כ~לים ~~~9 ז:יי עם םיקtוח ודרוער;נה.קt רלס,שו םךi.קt חו~ה * ~סוף י~~ ~~ישו י~~~ ~ריח ל.קt ל.ךת אילן בר-דוד - מחבר הספר נסים אלוני, ביבליוגרפיה 2014-1948, כהוצאת אוניברסיטת בן גוריןו . ו יוני -יול י 2015 אילת אלפרט קדמי אילן בר-דוד * * ~ ~ ת~.ק~~ רכוז 7א ' ךר רק;ת ~יש ל.קt ~לרם ה~נ~~ ה~ל?? ~לרם בקtוי ~ל 9~Q ל ל.קt גו~י ש~ר~זr~tיס,~ת סכ~~ת ~ל ומת;ך א.י~רי ססשוף . ~ין ב~ליי י;~ים סר;ת ע.י~ך ם ~קוח;ת ~ז:וד םס.לזr ~ל מ;קך ;:ז~ע.רה דך~.קt רהד ~~קדות ז;דנוע;ת ~ו ז;נז~רי;ת ?דיוק' רה~ה חד ~א;ת -~ל g ~ל ;:ז~לום ~עימ;ת ;:זד~ק ~~ילו עור~ים ה~ t; רפו ל.קt ;:זשיר ~סי a~~, ~ל ~ז.ופו ~מר ר~~ז:; ~ל ;:זרף q ~ירה ~ל ~ב היפופו 9 ם ~~ילו י~~ ~רם ה~ t; רפו 9~Q ל ?~די הורוסקופ ~ם י~~ ~יש ל.קt ~לרם ~ר~ר~ת ~ח;ב~ית ~ה;ך; 9~;ק שלום והראיה: TT: T: T תקt~ז::זנ;ז ל~רי ~לי ז;נלס~ה א.ת ~ה זp~~ר ר~י~י עוזקה ~סם זקמוש ;עpזק: ך ~חי ו ס~ה לקר;ת. ~p לו~ת ~~ך ף; ~ל ס!ה ~פ'ר ר i? י ~די לזקמ~ א;נ;ןה א;ח ב * 7 ~ח;ך כשיתגבר הגבר על אשה T • - -:•·: •:•:-• • : ל.קt ~~ה ד~~י:זרה~~ס הנאת * הל,ע~נ;ז הל,עונ וכפהי רשבל דחא•• ז::T TT ·: ~ריק י~לחםי דוע םך~~ ה;נק~ ~ לו;ז~כנ יljijמת; ת~ י~~ר ר~~ס תויו:זij ן~ועי~~ ~~~יQ תj? ץךר~ושאה תז::זיt ~~ר~י ,סיר~ םע תו:ז~נ;זת~כ ~~יקז9 ה~.אד;זה הסינח תרע~~~ אלך דס~ ת~כל תא ביט תודחאה•:•T-: סעי סמת החנג ר:·.·"T T·-ל~7ש;~ י לע התורעהסימכ .ה-;·:-T• : -T ק~ב ת;י.עa סי~רנ~7 ,וא rז~~~ה ד:~ס~tק9 ףה~וחזr דוסףש~יt ;:זp :ה~נ םורי.ע ה~ר~ר איל ת אלפרט קדמי - ילידת 1976' גבעתיים , מ תגוררת עם משפחתה ברחובות . 1 התרסה בפני הסוציולוגיה הישראלית ניקולא יוזגוף-אודב,ך מברא לדמוגרפיה ישראלי,ת גוונים 2015,95 עמ' דוב הסיכויים שאינכם מנידים את שידתו לש ניקלוא יחגוף-אודבך. ולמרות זאת הוא אחד המשודדים הצעירים הטובים הפועלים בישארל, בקלו חתרני אומיץ המשתפד מספר לספר (לוא, מעלום לא פגשתי אותו). בעיןד פלויטיקת הזהויות שבו הסצוילווגיה לבעה את השיהד, וכל רvנדושמ שש להעלות על נס את מוצאו העדתי וןrא מצבו הכלכלי לונופף מהות מקופחת זו, המשודד (יליד 1984( ניקלוא יחגוף-אודבך מערפל את זהותו הביוגרפית לאודך ספדי שידיו. ספח הקודם, יהדוי ערכי' הציג תצלום שלו בכאפייה על העטיפה, וגם לע עטיפת ספד שידיו הנוכחי, החמישי כמספ;ו האו מופיע בכאפייה, מנשק בטן הריונית לש אשה מחובקת מאחוד בידי גבר עוטה טלית ותפילין . במשרתת נכתב שהאו יליד משפחה חדרית מצפת. התפילין הפחבוקטיבי בסגנון יונה דלוך התגלגל כאן למשחק זהויות מורכב וחתרני, וישנם בספר גם שידי מחווה למשודדת. שי m ו לש יחגוף-אודבך עוסקת באופן מורכב בזהות היהודית, מתוך זיקה והתרסה גם יחד, של אדם חילוני, הנשוא שם נוצרי-ערבי. כל זה אינו משנה, כי הביוגרפיה לש המשודד איננה שידתו, בניגדו לנהוג לחשוב בעיןד הפורנוגרפי של האני המתודוה, אף שכמובן ישנם תמיד קשרים חיקות. האני שיצור יחגוף אורנך בספדי שידיו, ובספר שידיו החמישי ביתד שאת, בז לכל הגדהר וקיבעו לש האדם כסובייקט חברתי, חאת בשירי מחאה מקוריים ביות:ו לצד שידי המחאה, מרחיב הפעם המשודד את מנעדו השירי לכיוןו לידי-אישי- קינתי. שמות שעדי הספד לקוחים מן 'השנתןו הסטטיסטי לישארל', ומציגים משחק אירוני על הפיקוח ההדוק על החברה בישארל, על מגזריה ומגדריה השונים, במדינה שבה המאבק הדמוגרפי האו כיום מוקד המלחמה בין יהודים לערבים בחברה. כך שם הספד - "מבאו לדמוגרפיה יהדוית", וגם עטיפתו, חמזים לנשוא זה, כמו גם שמות שעדיו: "ממלש ופלויטיקה בישארל", "חינוך הושלכה", "ילוהד, תמותה, תחלאוה" ונו'. האדם כסובייקט תחת פיקוח, יצוד מתובנת חברתית, הושידה היא המקום למדדו בו, להיות חופשי עביןד שבו משודדים קונפורמיסטיי;ם משפחתיי;ם נרקיסיסטיים באופן בורגני מובהק. גליון 383 עשדו הארשןו לש הספ;ד שעד פלויטי כלוו, מציג בעיה חח m שבידת המשודד: פרובוקציות אמיצות אך שטחיות, חתרנות לא מספיק מורכבת לשונית: "ש"ס לי בתחת; גער בי הר;ב ומ~די, גם תמצוץ לי את המזחה, הוסי;ף את דגל התהדו ננץע ישר לבבך."" או "הכותל ה;או הטחרו הלאומי הסמו;י הבקוע ממעיה לש ילשחים עבת m; שפיכות דמים", חאת למחת הצךרו ה m וף שבירים שכאלה בחבהר הישארלית המאהובת עבצמה ובסמליה. אך העשר כלול גם שירים מרוכבים יות;ר שהטוב בהם האו 'משד גל m פלסטין', המוקשד למשודד היירי- אמריקני מרויס m נפלה ומציג ביקרות לע הציונות תךו שילוב מבריק לש יידיש, שפת הגלות, ומציג גם את האיכות שיכלו לספק שיד לש משודד לעב אינטלקט וחחב אופקים. השיר נכתב מנקודת המבט הפלסטינית, ומורכבותו נובעת מהעדר פחבוקציות, ממחאה שמתוך קינה על נפגעי הנכבה: "בעל;ת~ם אצר;ה הענקתם לנו בדוב חסדכ;ם שרביט נדדוי°כם והעבדתם הקללה;. ~ני אז, נפוצנו בכל קצות תבל; בכל קצותיה פר;ט למלודתכ;ן אימעד גיי גיי גי;י אימעד ויי ויי וי;י אימעד טערט טדעט טערט 11. מן הפחונים בלבנ;ןו דדך אוהלי הקבע הישישים בידרן." אן א חיים אוכר אן א לאנ;ך מתהלכים לבא צ;ל באצרות ציה זרות. בינות; מעבדי גבול שהקמת;ם כבדונו נזמ ונקער. נחל;ק לתעודות כתומות וכחלוות;, למחלב, פועל לוסתם ערבי.""; אללוא השילוב לש היידיש, והצגת הפלסטיני כיהדוי נדדו יציר כפיו של הישארלי החשד, לא היה השיר צלוח, אבל המרקם הלשוני הייחדוי, המזכיר במשהו את היידיש המשלובת שבידת אברת ישורון, מצליח לשאת את המחאה. לדעתי האפשחת היחידה כיום לשירי מחאה או שירים פלויטיים, בעיןד שבו השיח הפלויטי הישארלי הזנה את מיטב מילותיו בזערתם של טוקבקיסטים גסים וקציני;ם פשרנים שנס ליחס, הוא שילוב בין התרסה לליריות. כך בשיר הקיבתי 'ימת אדע"ש': "חצרות פחד המובילות; בבהלה אל ימי;ם שחודים וגועשי;ם שם מהלכות גופרת מתות; בידיהן אוחזות עלולי;ם ומנפצות אל הגלים.""; כך גם שביר קינה אקלווגי על נחל הקישןו: "בהביטי ןזiב נחשפת בבואת אצרי 1 מניבת; ענוד;ה מונשמת למחצ;ה במי קלוחין 1. הכל ירקו זרמתם בפניך". מחל לי;, קיש;ןו על כי וקדרך בתרי-עשר צינוחת ביב". נאמר;ו לא מעט משידי הספד גלושים לפחבוקטיביות שטחית, כמו "בצע אותי כמו חל;ה יבבה הרבנית; אכלו כזית, ובד;ך וא;ז קלל; חל;ל התעל/ל שאדגיש." כמו בבית אב;י כמו בבית איש;י כפי שדורשת ההלכה". יש כמובן חשיבות גדלוה בשירי מחאה כנגד השוביניזם האורתדווקסי, אבל אם המשודד אכן בעל הכשרה ישיבתית בעבדו, היינו מצפים למורכבות לשונית גדלוה יותר. כך גם 'שיד דידקטי לילד הדך' הנושא התרסה אתיאיסטית כנגד מדינה מחשיכה לבאומנותה הדתית, אינו מורכב מספיק: "ילדי, ילד קט;, ילדי התמים;, בגדת, העז לעדת,/ אין אלוהים!" התפקד לשמאל, התפקד לימי;ן אך אנא בן, אנא אל תאמין!/ לך בנתיבי ז'ברטינסקי או בדדך גלאון; התיישב בגליל, בגלון או אף בלב השומרו;ן חלד ביהוה להאמי,ן יען כי בגדת - תם הגנון". לועומת זאת, המורכבות של שיד באותו נושא ממש, כשיש בו לידיות: "חיפשתיה;, את יהדות;י בין תואטמכ;t עיר;י ובחצרות החסידים;. בנגינת הקלרינ;ט ובעבדות ./'ה בכל חיפשתי;ה לוא מצאתיה 1. עד אש;ד לתהדמתי פגשתי;ה בתרד לביטוח לאומ;י נתמכת, ערירית ונאבקת; על fill 2800 בחדוש". אכן נאמר;ו בספר גם שירים לידיים חזקים: "הטרגי שבי חייך אל;י צחור צחו;ר וחלד לקונן/./ על מבטי אבלותו בהם הוגיענ;י עשורים מחיי הויו לשגרה;, נתחלפו לפת;ע; והתמזגו היט;ב בין הפנים המיוסדות; בלוויה של אמי"; או שיד מחווה אלגי ליונה דלוך: "שתלתי בערוגת קבר;ך תותי;ם וכמו חלוץ סיקלתי ועדרת;י בעצמות המרקיבות." והתותים גלדו פ;אר ."וכל תות מרקיב היה בדמוס;ך וכל תות סרוח הפיץ את ריח גופתך."" (חאת בניגדו לשיר הומאז' נוסף בספ;ו לדלוה "בוא אלי כמו מודה;. למד אותי עשות נוספות; הנחת עלי עבדוות שויעודים." באו אלי כמו מוד;ה הענישני בשוט."", שהאו חלש למדי. לידיות יפה שוהד גם על התיאור הקונקרטי של ספרייה אוניברסיטאית, במעין אלגוריה או מטונימיה למצבה לש הדוח באקדמיה בימינו: "דממ;ה אוחזת; בבית היתומי;ם באוניברסיטת חיפה;. זה כבד שני;ם שהניקודים קצרו הותמעטו/.." בחוץ, מבעד לחלןו;, געושות דוחות בפארות; מתהרדות בנעוריהן ובחיותן./ בפנים, בכלובי פלסטי;ק שקופי;ם בוקעת המיית קלו חנוק ש;ל מיליוני קרבנות המדורניזציה". זעובה אקדמית מופיעה גם שביר המתריס 'מסללו עקומי', המתאר כיצד מצרה שהדד עריונות לש סטדונט, "בסדנאות היזע לש הפקלוטה למעדי החברה". וכל מי שמכיד מבפנים את מצב האקדמיה, את השקדים, והמינוף, והפלויטיקה, הוהצגות האינטלקטואליות המכסות על עחות העדר המחשבה, את הכנסים העקרים והזחוחים, יזדהה עם השירים. אסיים בציטוט שיד מחאה נאה על אירופה, שיד שמקומו לא יכידהו בדדך כלל בשירי מחאה שמן הצד השמאלי, שהם בדדך כלל קונפורמיסטיים בליבלריות שלהם: "לשבי ירו;ק ישבת ארור;ה כסי בו עדות;ך שפשפיהו בינות שדיך הנפלוים;. היפתח;י מלפנים ומאחו 1.ו ספגי זערו הז 1.ו בך כבד לא נותר און;, בך לא נותרה תקחכ 1. דק זיכרונות עמומי;ם וישישות חרמניות; המצביעות לשמא/ל בתקהו לזין מוסלמי". זוהי בוטות חכמה, לטעמי, המציגה אירופה דועכת צודקנית, כפי שמציג אותה מילש ולובק בספריו. לסיכום, לומרות פגמיו המסוימים, ספד שידיו החמישי של ניקלוא יחגוף-אודבך מציג התקדמות בדרכו של משודד מחאה לידי, הלוקח לעצמו את החופש השמור בחברתנו לאמנים, חופש שדוב האמנים כבד לא מזעים לקחת. • יזבל גלעד 8 1 דג מכושף מדביק קשקש על לשוני אידית שושני: צלילים שקופים, הוצאת ספדי עתרן 772015,85 עמ' זהר ספר שירה הראשון של אירית ששוני, ומסקרן להכיר דרכו את עולמה השירי, את מחשבותיה על שירה רעל תהליך הכתיבה והקריאה. הקריאה שאני מציעה, אם כך (והיא אחת מני רבות האפשריות) היא קריאה ארס-פואטית, כלומר קריאה של השירים מבעד לפריזמה של האמירות הגלריות והמוצפנות בהם על שירה. את התייחסותה של הכותבת לשירה יש ללקט, מפני שאין בספר שירים רבים המוקדשים ישירות לכתיבת שיר. ובטרם כל, אני מתבוננת בכריכתו הצנועה של הספר. ככותרת שנבחרה - "צלילים שקופים" ככר מרומזת הצהרה, הבטחה אר תקורה שהשירים יעבירו אמירות, רגשות, תחושות שהקורא יתוודע אליהם, כמר שביקש קנדינסקי להעכיר כציוריו, שאחד מהם מובא כמרכז הכריכה. צלילים בצבעי מים אווריריים, שבהם גרן אחד נוסף לשני באופן שאינו מסתיר אלא משתקף בר. כמשך הקריאה יתכדר המרכן מאליו, שקיפות איננה פשטנות ולא מדובר בשירים רדודים שאינם מותירים כטקסט פערים חיוניים ואפשרויות פענוח שרנות. השקיפות שאליה חותרת שושני מוכנה הימנעות מפיתרלירת, קישוטיות וטשטוש מיותרים. מרטיב השקיפות הוא גם החותם את הספר מ~דה השני של הכריכה. הפעם מיוחסת השקיפות באופן ישיר לדוברת כשירים. זוהי שקיפות שאין מובהקת ממנה, מפני שהיא נתרנה כמרחב של מים והרטיבות, כידוע, הופכת גם חומרים אטומים כמר כדים, למשל (ערד מרטיב שיחזור ויופיע בשירים) לשקופים ערד יותר. מן ההוויה השקופה הזאת עלרים אירועים ותהפוכות בחייה של הכותבת כפי שנחתמו כעולמה הנפשי: "חריצים שחרש המזלג", "וטפיחה קלה של כפית" לערמת "נעיצת סכין" רגם "פנכת דבש". דבר נוסף שיתברר כאופייני: מלכד שניים, כל השירים מסתיימים ללא נקודה, ללא כל סימן פיסוק שמכתיב עצירה אר השתהות. השירים זורמים, דבר אינו נחתם. הכל פתוח. השיר 'חיוכי' מרמז על תהליך היווצרות אר הולדת שיר. אין להאיץ בלידה זר לוהעלות את השיר על הכתב טרם זמנו. יש להמתין בקשב עמוק "חודשים של; שתיקות", כי בלעדיהן לא תעלינה המילים, אר, כלשרן השי;ר לא תגיע "הבשורה". הבשורה "תחלחל ב;י לאט" (עמ' 17(. זמן ההמתנה וההקשבה אינו פשוט. הוא כרוך באומץ להתייסר כחבלי לידה שמתומצתים בשיר 'אשלח סרפדים על פני המים': "עיני טרוטות; מחיכרטי נפ;ש אלוהים עד;י לתחקירי לכ;י ומעללי שלי" (עמ' 19(. הדוברת בשיר לא רק שאינה מנסה לדחות אר להכחיש את חיכרטי הנפש, את הסרפדים המטפוריים, אלא יודעת להרקידם כחומרים לשיריה, ואוספת אותם "כאלומות שיבלוים; נרצצות" לשלוח על פני המים. האלחיה מקהלת (פרק י'א, א) מעבה ומבהירה את העריון שלפעמים מה שנארה ככאב והפסד יכול להביא גם רווח, ושירה טובה היא בוודאי רווח אדיר שלא ניתן אלא למי שמרכן להתייגע ואף להתייסר כתהליך יצירתה. חומרי הנפש המייסרים מותירים שתי ברירות שהדוברת מודעת להן: אר לטוות מהם מעשה אמנות אר להיכרות ולתת לכאב להציף. בספר שלפנינו היא בוחרת לאסוף את הקצרות "לפני שיהיה מאוח;ר לפני שיצרוב האר;ד אירית ששוני מלווה בסגנונה של המשוררת גם בעיני". לשירה, אם כה צלילים שקופים יש גם איכרת תרפריטית פשטות. היא מתייחסת לשירתה כאל מלאכת סריגה, ארתה שמזככת את החיים במקרם שכר הם שבריריים כמיוחד. מלאכת יד ביתית, שקדנית, נשית היא מהורה "ציוץ פנימ;י שמייצרת מלכושים לכני כיתה. שיתווה את דרכי במעב;ה באשר לתבני השירים, כפי הנסת;ר שיפלח לי גשר שנאמר בשיר 'שקופה' מוא;ר כברא יומי" (עמ' 58(. "הרשות נתרנה", אין נושאים כלומר, השירה מרככת את שאינם מתאימים. חוויות מן עובדת המרות הוודאי הקיים העבר ותהיות בהורה "על התהום הרך; כין החיים לשאינם" (עמ' כתודעתנו. המילי;ם כמר שפה זרה" והקורא מזדהה מצד אחד עם תחושת חוסר האוריינטציה, אך כן- זמנית מתפעם מהשיר שמיטיב לתאר ארתה תחושה של "שפה זרה". כה בעשרים אורבע מילים נפרש לפנינו תהליך היווצרות השיר. יחד עם הדוברת נפתחת בפנינו דלת ל"היכלר של אלוהים" (עמ' 31(, שהוא היכל השירה, כפי שאני מבינה אותר. אכן, למעשה אריגה זה - אר סריגה, במילותיה של המחברת - של שירה חסכונית שבה כל מילה נבחרת בקפידה "אין תרכנה", רגם לא יכולה להיות: "שירי נכתבים בקרב;י בכל רגע; בכל שעל; בכל דמע;ה בלי ניקו;ר כל חי;י אין לי תרכנה" ('שירי', עמ' 34(. לשקיפות בשיר 'פלדה על שפתי' (עמ' 29( מתואר התהליך המייגע רהמא~ץ של המעבר מן החומרים הראשוניים והמעיקים שמתוארים במטפורה "ארניית הפלדה הנכדה", אשר "ירפיה - נחשרת בוערת כאש". יופי שהוא כמעט מדובר, כמעט מילים, שעדיין לא התגבשו לאמירה פואטית ברורה. "רסיסיה ניתזים על שפנכ;י טעמם-מתכת בקצה לשוני." עם הזמן הופכים החומרים הגולמיים למחצב יקר, לחומרים מילוליים שמתרגמים את שחרר הפלדה לשחפים המקיפים את לשונה אות שפתיה של הדוברת כהילה לבנה. הדוברת בשיר התפתחה אם כך ממי שמרגישה דחף ומכקשת לתת מילים לחוויותיה כמעשה אמנות: למצאו לובטא את "כנרת הקול דחוסות בה עד הגנרל המדויק", למי שפיתחה את היכולת הזאת: זiא" עמדתי על הרציף; היו;ם אני עפה עם השחפים". לתהליך זה היא קוארת בשירה הבא "כישוף", אך מבהירה שכישוף איננו קסם המביא את הארד. זהר רגע זמני נדיר ומכורך שלאחריו שרב יעלו קשיים, מחסומים והתחבטויות, עד הכישוף שילד את השיר הבא: "פתאום דג מכרשף; מדביק קשקש על לשונ;י אני שרב כלואה; כעצמי" (עמ' 30(. בשיר זה נרמז מאפיין נוסף של מלאכת הכתיבה: כמשוררים רבים לפניה, החל בהומרוס רעד לימינו, מעידה הדוברת כי יותר משהיא שולטת ביצירתה, שלוטת בה היצירה והיא אינה אלא המעלה ארתה על הכתב. נושא זה מורכב ערד יותר: הדג המכשוף המדביק קשקש על לשונה, למשל, לא מאפשר דיבור. אך כאן טמון פדרוקס. המצוקה של מי שכלואה בעצמה, מתוארת בשיר תמציתי ובהיר, כלומר, מערימה על הדג. היא מתארת איך היא "מאבדת את ; משמערת 40( ובלבד שהשיר יבטא "אמת צרופה לרגע חלוף ונצחי" .)םש( השירים יעלו ניחוחות וטעמים של "סרפדים וסיכות" רגם "זיכרון ישן מתוק; מ- me Fiumicino ס R" שמופיע בשיר הן כמקרם קונקרטי, שדה התעופה הבינלאומי ברומא והן כמרחב מטפורי ענק ופתוח. הקורא מחמן להצטרף אל "מזוודת מסערת", לפגוש כהומלס בערב חג וכיונה עפה ש"הררח היא; הג'י-פי-אס שלה" ובזיכרונות ילדות כמר טעמה של ערגת הפרג שהביא אבא, מין עוגיית מולן של הדוברת וכאובייקטים יומיומיים . השיר 'לידה' (עמ' 68( למשל, נכתב כאסוציאציה לעגלת ילדים ישנה: "היא עמדה על המדרכה; ליד בית הס;ק;ך נולד ב;ה שיר". כל התכוננות בעולם נושאת מטען שנרשם אצל הדוברת ה"פצרעה מיופי" (עמ' 65(, אוקסימורון שמבטא יותר מכל את אמנות השיר. כאמור, הביטוי החותם את הספר - על גב הכריכה האחורית - הוא "הרשות נתרנה". לא נשאר אלא לחכות להמשך מעשה הסריגה "אל האין סוף". • אליה אלכסנדר אליה אלכסנדר היא פסיכותרפיסטית-דינמית. עסקה גם בטיפלו קבוצתי ומשפחתי. עשוה שימוש בביבליותרפיה ככלי טיפלוי. 9 יוני-יולי 2015 רצועות צרעוות עוד "/~וג ד~~?? ~~כךם כנות ;, גופני חריג לצד הרעבה, מניעת שינה, וחשיפה גרילי נפש גללוי;ם בזהירות דנה 1. סופדי סת"ם לקוד או חום קיצוניים . ואולש מביא שתי דוגמאות טי~~~ ר:~~~ ~קרים " "!ג;:ות~ ~קרה ~תרה ." 1. ~~~כרת iJתו~ה "?W ר נוד~ים טו~ים ;·~ ת :ק 7מוקי ry /ם רצאו ף;;ב ~ק 9תות T~ הממוקדות במוטיב הביתו;ר משתי תרבויות ך~ע ;, כונ;ו:;גים ~/" ז;י~לות ק~נות לקב~ דi~(נז~ל שונות ודחוקות זו מזו : בתרבות האיגלואיק • ~ל'ךתות י~כr." (עמ '25( האסקימאוית, בטרם יוכל השמאן לרפא , עליו בשיר יוצא החפן שלפנינו לדאות עצמו כשלד שקלוף מעוד ועצמות . יכולת fס k סס The B(2010). K.Ronnberg, A. & Martin, .Archetypal lmages חס ns ס Symbo/s -Reflecti Koln: Tachen . מציג עצמו המשודד כחיית זו מתפתחת הן באמצעות תרגילי דמיון ודיכח, - Walsh, R. (2007). The World ofShamanism עצב כשהד לשחיטה אוף הון באמצעות טקסים המדמים ביתור על ידי ,Woudburyn. ס f an Ancient Traditi ס New Views ישנים במנגנונים מפותחי ם יותר ; תהליך שיקום דומעות צעח. חלקיו המבותרים של המשודד ]."[ ומשם חזרה לאי היות ; ותור על מעט הזכ~ות ; מביתור מוביל לאינטימיות בין הקרבה לליהד הופכים לתפילות ונקבעים כמזחה שומרת בפתח · מחשד, בין סבל לטתספודמציה. מסיבה זו, ביתור מה שניתן לפשר כהמשך חייו. באופן אופייני ט . ה, מחלט_יוש איד" >; וiאברמ: תמצ~ת קרחתיה עד כה כתהליך ךמתמש הגלגלו', עמ' 9(, השני · _בש~ר האל סת ביתד את אחידיס ופיזר את גופתו אחד: / ללשו שמדי עצ;ב להניחם נתבות שבוד iנ 1 1 המבותרת על פני מצדים. האלה איזיס, אחותו סא ל~~א ~~iה .;; .,כ גם : בשיי 'ת~כות מנוקבות' אני מעמידה מכו" . נות ~~~ 9/ה ~זו דכr~ זר ו~ i!'~ל.iו 'מע(-~'-;ןל~~ tO(. כמו במיתוס איזיס אוחידיס, שם ההיבט הנשי פעול כמאחה בלב,ד בשיר זה, כבשירים נוספים, הן הביתור והן האיחוי הם תהליכים הדדיים. דוגמה נוספת מצאתי בשיר 'טולב ומביט' (עמ' 14(, מן היפים והמורכבים בספר . גם במרכזו עומדות קריעה והתמוססות הדדיות, ומ m ק לאדות כיצד הנפשות הופכות ארוגות זו בזו אוין להבחין עדו בין מכאובו של זה לאבלה של ז ו, התמוססותה של זר לנביעתו של זה, בדדך לריפוי הדדי "זאבים חורצים צפרניהם בגרוני מיללים את ·: • ; -: ' • ; • ;· :•• T • • : • • :• ~ל:;גך 1. ~ז:ו iך~t;כז:ו ~ת :קלו~י iJד~~ ~~/" טו~ל אף הוא בתחייה ובהתחשדות מתוך פיחק, ואת בדית בין הכתרים, שאף כי לא מבותר בה אדם, היא עוסקת במעבד מפירוק לתחייה והתחשדות. בהקשר לחזון העצמות היבשות - אציין את ואולש )Walsh 1997( אשד התייחס למוטיב הביתור בתהליכי הכשרת שמאניס בתרבויות שונות בעלום; ההתמדדוות עם המוות היא מוטיב מרכזי בהכשרה זו . המוות הפיזילווגי מייצג ומאפשר את מות האגו, מות המבנים הישנים, לשם יצי m ם של מבנים נפשיים חדשים . מסיבה זו, פעמים דנות יכללו תהליך הכשרת השמאן מרכיבים לש מאמץ "איש שחנ.ר לו יחדיו -... :· ומשא תפילות רבות" אודי צבי תרד: שתי תיכרת שבררות, הקיבוץ המאוחד 2014,47 עמ' בזהיחת דנה "אני ח~ת עצב כשדה לשחיטה ;. פשות ח~ים 7 עוסות- ~~כ~כות Tי~~ /,: ~~ל ~~;ש ע~~ 1. " Minnesota: Llewelyn Publication . "מחברת מילים לרפסודה" מאיה ריינבדג: שטחים פתוחים, עיתון 772015,94 עמ' בלבם של שני השירים הפותחים את ספדה של ויינבדג תמצית פאוטית לש חייה . השיר הארשון נפתח בהווה ומובע בו הצרןו לגלגל את חייה לאחוד עד לנקדות האין -י~~" תריtב~ ~ל iJלiכ ח r ךת ו~נ;ו~ 7 ~ל.ת ~חו;הר ב~~? ~ק · ךם עריי קךם הדוחות. אצל הזינאקאנטקו, שבט אינדיאני בדרום מקסיקו, מאמין השמאן שהוא מבותר בידי שדים או דוחותיהם לש האבות הקדומים - עצמותיו מנוקות, שבח מקלוף, נחלי הגוף משולכים ועיניו נעקרות. אז מכוסות העצמות בבשר חדש ובמקדים מסוימים מוחלף אף הדם הישן בדם חשד . נחזור אל השיר 'בזהירות רבה' . לטענתי, התהליך המתאור בו הנו ביטוי מדויק של תהליך ביתור במובנו האדכיטיפי העמוק. בחמה לתהליכי הביתור שהוצגו לעיל, זהו ביתור טדנספודמטיבי, לוא זו בלבד שאינו הרסני, הוא נותן ביטוי להבלשתם של תהליכים נפשיים הכחכים בקודרת חייו ומכאוביו לש המשודד - פיסות חייו המעובדות והמחככות, לבו השסעו, גווילי נפשו מפליא לשזור תיאור פיזילווגי לש נסיבות העצב בנימוקים לכשדרתו ההלכתית - העלאת גהד שוסיעת שסע . בהמשך השיר מבותר גופו, וחלקיו הספוגים עבצבותו משמשים להכנת תשמישי קדושה . בניסיןו להבין שיד זה לעומקו, ••••••••,,- אתמקד במוטיב האדכיטיפי לש הביתור העומד בבסיסו. הביתור עומד בלבם של סיפורים מיתולוגיים שונים שבהם גופו של הגיבור עובד ביתור מלא או חלקי בדדנו לשינוי והתפתחות. במובן הפסיכלווגי , ניתן להבין את הביתור כמייצג תהליך החלפת מנגנונים לש התרוקנות וידידה שהוביל אל ההוהו שממנו היא מבקשת לסגת בשיר הארשןו -ת~" Wלw ים זנ)ומו~;ה ~~?דונ:רי וי~:; לי ם;ך~~~ רכr~ ~י ~דיי או חtשנ אוז צמחו הרגלי;ם למדתי באוניברסיטה העברית ; ומאז אני שרכחת;, כל : י i ם שוכחת עוד" (:קרחת חיים:, עמ' 10 )~בהמשכו של השיי מציגה המשוד m תמצית של אותו הווה שבו שלוטות שגדה, יציבות והלצחה לכאוחר, אך מתמשכת בו תחשות ההתרוקנות ממשמעות -יי:נ~כנכrר:נ~" עם האיש ששבר כו;ס לוא עם האיש ששבר את הל;ב ~לדתי ננ i ת יפות מ 'מנ/" . מא i. לביתור ארכיטיפי מסתיים התהליך בהרכבה מחשד ומגמתו התפתחותית. מוטיב הביתור מופיע בשירים נוספים בספ;ו לדוגמה - "חדר ל~~ים חר;,ו יוךךת; ?piJ~~לת 1 ן~~ 1. ~רם ~ל ~~מו~י;ו ~~9ף ;, הי~ים ~~יי ~לי;ו זף~ל" (עמ' 34(; או "~יש ו~~~ לו ~~רו י~~א נ:י~לות כנות" (עמ '29(. פעמים רבות מתאורת תייצמדופסנדכt השבר והכאב להתפתחות וביטוי לכך ניתן לאדות במוטיב התיבות השבוחת, שממנו נגזר שם הספד הווא חחד לכל אודנו. הדבר ניכר בבידוד בשיר החותם את הספד - "דבר עומד בבסיסם לש סיפורי בריאה שונים: ימיר במיתלווגיה האיסלנדית (שמכשח נצורה הישבה, מדמו נצרד האוקיינוס, מזיעתו האשה הוגבר הארשונים וכן הלאה), אואדנוס במיתלווגיה היוונית (שבותר בחרמשו של בנו כחנוס כחלק מתהליך בריאת העלום), תיאמת במיתלווגיה הבלבית (אלת הים אום האלים אשד מגופתה המבותרת יצר מרוחה בנה, את השמים אות האץר> וקיימות דוגמאות נוספות )Ronnberg and Martin ( 2010. דומה שסיפור הביתור המפורסם מכלום האו זה של האל אחידיס מן המיתולוגיה המצרית: משני השירים גם יחד עלוה חוויית התרוקנות הקיום מחיותו ומשמעותו המותיהר את המשוררת כלאוה במחצית חייה ללא יכלות לשרב לאחו;ו ועם תנעוה לפנים המונעת מכ m השגהר לבב,ד ומן הפחד שאם תיפסק ייפער ברד של עצב וחוסר משמעות מתחת לדגליה . דובם המכריע לש שידי (עמ' 9( שבו מופיעים מוטיבים זהים לאלו המופיעים שביר 'בזהירות רבה' - לשןו קרועה, האספות, טרנספורמציה של כאב לכוח מגן ,י;ז~" י~~ רזונות תרכ~~?? ~??חול םירPז9חו~ים 1. ~9קך 1, ~י~ר ~ר~ה ;, 7 שו~י iJ קרו~;ה ??~זVW7~ אוספת אותנו אל כסות מטתך 1. למרגלותיה, נטיפי ללש~ /.i לש אחידיס, ליקטה את החלקים וחיברה אותם, אות איבד מינו שאבד בנילוס החליפה באיבר מעץ . באריה יונגיאנית, ביתורו וחיבורו המחושד לש אחידיס מייצגים טרנספורמציה התפתחותית עשובדת דמותו, ובמרכזה טרנספורמציה של המיניות ותהליכי הפדיון מן המימן הקונקרטי רתי;ך T נצב~ם : הלילה כגנוד~ם :אשר · ומ · עדריות לאדכיטיפ הביתור - אזכיר את חזןו ~"מ~ל . ~בול.נו". לקשר ב~ן חמשרזו לאהובתו לעומקה, לחגמה - "ונדי בקול, כדי להעשרת העצמות היבשות של הנביא יחזקאל, העוסק מרכיב מרכזי בתהליך האיחוי הוריפוי. אלום, שלא i!'~ זקת; או 7 :;גי ~ל ~קום : ~חד ' ~ז ח iרי ./:6 ע,~ירי סד גליוך 383 אל הסימבלוי . גם בטקסטים היהדויים ישנן ע · הספד עוסק בחוריה רגשית וקיומית זו וחוקר ארתה ~· חצ אלן גינזברג מאנגלית: גלעד מאירי י~י 1 מתנת חג מולד ~p ל;~י יי:ז~~~ ~ת tt י~~~ין ז~ד ~:;ניב ~ר~~ tt ת ~רי~ 9 טן; f כ~ז:יי ר~ w קז:יי ל~גוךל; iJ ~בזיר ;מ~ tt~י~י;ר 9 מוק פניו ארגמנ!!ים רחבים לחייו ש;שנ!!ים TT-::-·· :זי :זד -·· יהא~~{:" ;קום ~~דר משחו כמ; הבתולה" T : -: •; ,ן~" iJ ;צור י;לר ~ת ,";מ~~ ~tpיי:זקt~~9 ~ליד ישבנו לאכל צהרים :-ד :·::· ז:ז -· ~~ריר iJ ~תוז:ז ~ל ;קום קי~י, ~ש;ת ם~ר;~ס;רי ~מ;ע,דן; ~~כש iJ ס~~י פגישתנו נצחית כצפוי ~ n~b כ~ ~ל~· ~ד w'~ ~ת ;פ;ר~~ iJ ~ד;ש ~א . ~ן ~יי:זג;!~ בהתחשב בפצצת חאט;ם שלא צ!!נתי • • : -• :• T T -T : ' '' -: ' : 1fr ניר יורק, 24 בדצמב,ר 1972 לאלן גינזבדג יש קילרמטח' של פגישות דמיוניות. די להזכיר את הפגישה עם ררלט ריטמן (בשיר 'סופרמרקט בקליפרדניה') אר את סוסיה של אמילי דיקינסרן (כ'קדיש') כדי להראות באיזה רהיטים מרהט גינזכדג את המרחב הפואטי שלו. המפגשים האלה מרחיבים טריטוריה, מראים שגינזכדג לא נולד מהים ובעיקר מבליטים את העובדה שגינזכדג הוא גם שרעד כפתח היכל התהילה. המפגש עם אלברט איינשטיין הוא מפגש המתחיל כנשיקה ונגמד כפצצה. גינזכדג מדמה את עצמו לאפיפיור, את איינשטיין לממציא דת חדשה ומוותר כמודע על האפשרות לתת לפצצה להשתלט על הפואנטה. שידה, וכעיקר שידתו, מתפוצצת לא דע גם כקצב שלה. רוני סומק "י;נה ~~זו~ת ~ל הכבי!ש נאפס תנעו;ה אלכ נצ;רת iiJננף .iדעתזtדענiנמש :i"המכ;ניתהחלרפנ 1 1 :ש לסד T ~~ים ;;זל~ T '~ןי;ז~~ ,,הנר;'(- ' עמ' S9(. בשיר 'הס;דו עטלף ניסוי' (עמ' 62( מתאור עטלף מוקף חוקרים ש"זיין םךiל רי !T] ע.טו~ים ~גלימ;ת לכנ;ת; םךi זיי~ם ,םי~~ · ~ם לא ,"םי~~~ המכקשים T ללא הלצחה להכינו. לתחשותי, . מייצג העטלף כ m חיות שאין להכניעו, הואו ממשיך ומתקיים גם כתנאי שכי, כאשד האו מוקף כחוקרים - המייצגים אולי את מציאות החיים אוף חלקי נפש אחדים שחיותם מוגבלת. זאת ער;דו השיר מתייחס לקיומו של גערין מלא חיים - 'הסדו', שאינו כפוף אפילו לקיומו לש הגרף הפיזי. כך מסתיים השיר - "רדך ~אח לךת;ת נעלר;ת אני מדיח:/ הלילה ם~mזפ PםiירלT אך;ך :~rחriטtל~· שח ה~~~ק~ ז:זררת. 1 ~לאט י~~ ח:חד לשם.; ~ם נמ;תי לא ילציחו לתפ'ס • : • • : -• : T • , T א;נרי ." גיא פרל ך ך יוני-יולי 2015 ~לים 7 כ~סהך; ?,~iר ~ם ס~י-~~ז;יעות." (מתןו 'שיהד', עמ' 24(. אחד משידי הספד היפים כירת;ו כעיני, מוקשד לציפור כשם גוןח וניתן לקוארו גם כשיד ארס-פאוטי - "~זךן; ~פר ה~~ לאך;ת; i? ל חו~ד 7ם;~ ~ו~ים Wל חום ו 9 נ;ןם :Pהi!ס ~ז;ז ,ה!~ זכה;, א#~.? :pחיף 9 כו;ן ש;ק~~ ~ל נכ~יטו, ~ל ז:ו~~א A כק i]וכיקtקכ;~יךi כ 'יז:ri] ~לח ~קך;י י;ק~ז:; :P ס~רד ~ל iJ ~סד" ('גוןח', עמ' 56(.. כחמה לשיר המוקשד לגדדןר, שירים רכים כספר מוקשדים לצמחים ובעלי חיים m לקם מרוכזים שכעד 'פל;הך ופאונה'. אסיים שרימה זר כהשואוה כין שני שירים, אחד מוקשד ליונה והשני לעטלף. לתפיסתי, מייצגת לכ אחת מן החיות היבט בנפשה של המשודדת, ומרתק לאדות כיצד היבט העטלף מאזן את היבט היונה אוף מפצה לע קיומו. כיונה ששכיד ניתן לאדות ביטוי לחלקי נפשה לש הכותבת שהמרות קנה בהם אחזיה - היא מתה, ותנעותה הדפה נמשכת מכ m השגרה שבחוץ פ~ים והקt~קז חשוב, כן ע tv; ים בכל;ם הכלדים ••T T•T'•.-•ד: J T iJ חשך;ת, ryiJזז?נ;נ ;mq :י זקדוה:ז ~ק tf נ;ת; םי~;~ר iJ ~ח;ת ;ת~ ~ע,:;נידו א;נ;ןן ם;;~ זיל iJ ~ד WiJ·, "י~ <מתון 'הואדות לעשת חירום', עמ 14<; אר - "נקד נחר;;כ את הלוכת מה;ך אלו;י העצב לא •• •• T -•· -·: •: : -• T • ~~יג א;נ;ןן" (שיד מס' 1 כמחזור 'מה iזיאמ" מניה דיפדסיה', עמ' 17(. שכידתה לש ריינכדג מתח מתמיד כין השמיהד על השגהר המגינה, לכין הייאשו הואפשחת לחלוד. יש שהדברים באים לידי ביטוי כסרקזם מכריק, לדוגמה -תכיכ;t~" תהך; על כל מה שכש ל;י כמ; רג זסכ :P~~~a ת זכו~י;ת )iJ :ס~ן ~נ~ד :p")?~~;ת (מתןו 'כמקרם מחאה', עמ' 32(; אר שכיד המתאר נסיעה אל מרכלו, הערנה לשם המבטיח 'אושר עד' - "ח:;נ~יחו ~r:זt;כ~יi]iין;זנז נאז;ך התעשכה Wל עיר i],;םי~~ ~,· ~חוץ חזדיסר 1· טור ף;~~ "Wוי ת;י~~~ ,ת;ק#~~ iישג~ ~ל iישג~]."[ לו כק ח~ g ק~י iJ7,;ןי~~ ח~ g קז:וי 7"ת;ס~ (עמ' 31(. שכירים אחדים מתאורים המתח הומאבק כאופן חשוף ומפושר, לחגמה - "ויצאת אל הדח;;כ וכחדת #rי~י;ם#rי~ים, ן;יל~~=,ה~קד~ :·~~~ ,כיה iJ:P~i חרת ק tf נ;ת; :pזrוצ~~i]tק~:ם.11ה~יpז~ ס:ית; עך; i]7ן;יקt~ ~יש לא ~iע'J ~יש לא ~חש "ר:ל~ <מתון 'רכח m כחיים', עמ' 37(. מעניין לעקרב אחד מרטיב מכונת הכביסה המופיע כספר לששר פעמים. כפעם הארשונה מופיעה מכונת הכביסה שכיד 'קודרת חיים' - אליו התייחסתי, כביטוי לתנעוה מעגלית מתמשכת m סדת תכלית. גם שכיד 'כיסים שכשגהד' <עמ' 12< מייצגת תנעות המכונה את השגרה המתמשכת, אן הפעם חשוף הדימוי את יכלותה של השגרה להגן מפני התהום שמתחתיה - "ס~ךן;וה לא ,תךi.עד ת~;כ~ iJ ~:;ניסה גם ש;טפת; גם ס;חטת 6iJל~~ ז;רם :p ~סללו; ~~.י~~ח~ " אלום_ כשי,. ·~ כל ערב' (עמ' 30(, מתאורת קריסת השגהר המגינה ומכונת הכביסה פעולת כחרב פיפיות - "לפעמים י~~~~ ע~ה ~ל ~ד;ס;י i] קיחת כtי~רידז~T ~וכ ~ג~~ ת~;כ~ ינ;:~ז:; 9 ה ה~י~~ תןr1ךקך ז;וה;ם ." השגרה נמצאת בסכנת קריסה מתמדת, דרומה כי ניצחונותיה לש ריינבדג במאבקה המתמשך נחווים כשבריריים. ביטוי יצוא דופן עבצמתו ויופיו לכך מצאתי בשיר מס' 4 במחזור 'מה מאיה מאביה דיפדסיה' (עמ' 18(- "ל~ת ל~ p ש לחנרנ; p ף #דו !T] ~~קרת ~ל ::זגוף :Pב~~ ~r:זי,;,: לשיהד יש תפקיד מרכזי במאבק בהתחקנרת - "כשהלילה א;ד;כ אני תך~~~ ~ל םילpזז:; ;;מ~ ~~;ט ~ל-ק;שך ~rז~=ךת תמים כידל נוכח שפתי עיני,ך הרצאת עק;ד 1973, קר הצל, הצראת עקד 1976 י אתך ערם החח (גוונים 2000( בשנים בטרם הכרחיךי (גוונים 2009( לא זכה צבי צבי אביאל: שערי אהבה - אנתולוגיה אביאל לפרסום שלו היה ראוי ואנתלווגיה זאת לשירת צבי אביאל, הצואת גוונים 2014 מציבה פרספקטיבה לפועלו הספורתי של האיש 437 עמ' הצנעו הזה. צבי אביאל )2013-1928( אפשר להשרות את שירי של צבי אביאל לשיריהם ...... מאות / רפי יייכרט ......... מדריד לתייר עתידי עם ההודעה על סגירת קפה תמר ומתחת לגורד השחקים הזה, במקום שבו נמצאת חנייה למכוניות רבות, עמד בית קפה. ובתוכו שולחנות ישנים וכיסאות לא נוחים, ובתוכו ישבו שחקנים ומשוררים, ובתוכו נרקמו חברויות ואהבות, ובעיתונים קראו ביקורות רעות וטובות, ומי שעבר בחוץ נפנף או החליט להיכנס, ומי שישב בפנים אכל, שתה והתעופף לענייניו. והיו שם חיים והיו שמתו ותצלומיהם נתלו במקום בולט על הקירות. והיו רגעי בכי ונחרות צחוק. וחלק מתר בשיבה וחלק נמוגר בטרם עת ממחלות אר תאונות. והשמש סבבה את בית הקפה כמר היה מרכז היקום ולפני שהירח עלה הוא נסגר ובמשך הלילה צללים המשיכו לשחק על בימתו, מגלמים חיים שהיו, עידן שלא יהיה כמותר. גם כאשר שניהם באים בימים ועברו את גיל השמרנים ראוה המשודד את אהובתו צעירה וחדשה. האו מעריך את יכלות ההתחשדות של אהובתו מדי יום, כפי שהשמש של היום היא לא זר של יום האתמלו. והאו הארשןו המשכים לפתחה דוורך על ספה, יעדו להתחשד חשדות לבקרים. גם שידיר, העוסקים באהבה, שונים מאחד לשני, מעלום לא דומים, תמיד מסקרנים. "רמזורים בירוק, הביתה מורים;, רבין מרבד לזנטה 1. נעלי בית ממתינות." J T • ירפיה של השירה הוא בפשטותה, והשררות לעיל אכן מזכירות את שררותיו של ז'אק פורור שהזכרתי קודם: "תפח על השלוח;ן שמלתך על השטי;ח ואת במיטת;י מתנה מתוקה של ההור;ה קרירות הליל;ה חרם חיי". אוילו רילוטה פאהר, שביהר היעח GRACIAS A LA VIDA (תהדר לחיים) - שהר המנןו אהבה לאהוב שהאו מקרד הווייתה רלכ בית שביהר מסתיים בהקשר אליו. פלו ז'ארלדי כותב: "tt ת שאני נאשו עמי במסע;י אני צורה שמשא;ך יהיה נפלא קוליל;. נפלא בלצמ;ך קליל כגיל;ך התענוג במסעי". ונסיים שבניים מהשירים המרגשים שבספר: "צרעוות לש א;רו שבתי ועבר;ב רבינ m ם פני;ך כאז -/ אני אורה". האהבה מחלולת פלאים הומשדדו מייחס לה נס האי החזיהר לו את מאור עיניו, אף כי האו מסרגל לארות קר דבר אחד - את פני אהובתו. אולוי זה הדבר היחידי השהרר צפייה עבלומנו זה, פני האהובה, כפי שקר קלו האהובה ארוי להישמע. שהויר האחןור. המשדדו עדיין מקהרו לכתוב אלהובתו את הטוב שביריו, לוהבאיו לה שכי, אך היה איש הניגדוים, מצד לש ז'אק פרוור ופלו ז'לרדי הצרפתים לורילוטה אחד אנציקלרפדיסט, איש פארה הצ'ילאנית, משוררים שאהב והשופע הרנסאנס, עשסק בתחומים משידתם. שירים פשוטים, ישירים, קליטים, רבים - שיהר, חינ;ךו דריו, שרבים מהם אף הלוחנו, משרם שהמלדויה ספררת, עיתונאות, עונייני הפנימית המתנגנת קוארת לכך. אך זאת גם שירה ציבו;ר ומעל לכל אדם נאלצ אמיצה, שאינה מהססת לגעת בתחומים שנוטים שהשדה את חותמו בעלום לפסוח עליהם, ומעבר לפשטות השירית מסתתר הרוח הישארלי ההלוך משודר בעל עמקות ויעד. ומילדלד. מצד שני, איש צבי אביאל השאיר אחריו אצרד לבום של שירים, פשוט, צנעו ונעים הליכות, לרבות 150 שירים חשדים, שאשתו -דליה שהקדיש את חייו לאשתו אביאל לבית אבלועפיה - הוציאה לארשונה לארד לדיה, אהבתו היחיהד, לשה באנתלווגיה זר. באחד משידיר כתב: כתב את מרבית שידיר. "אני בא על מנת ללכת;, לא אשוב עדר אל מקרם צבי אבאיל איבד את ארייתו בר - זרחת; רק אחת יעדתי;, כי בלכתי - אלייך 1 אני ;.;בש ובבאר היום - והשומרים עלינ;ו ברכות כל כה האבן יטילו -/ בענווה רבה אז נאמר -/ כי אכן, צדקו - אהבנו;. לאהובתי אשר חייכה כאשר גססתי;,; אמרתי - אהבתיך". השירים האלה נבאויים ומצמררים, כאילו עדי הכ m ב שהאו עומד בקורב ללכת לאל שרב. האו כותב לאהובה כי גופר אלוי חלוה אלב נפשר תישאר אתה תמיד. צבי האמין שלכ חייו m יי ערייתו חיתה להם תלכית אחת לאהוב: "את חשדה לי היום;, זש m ה לעיך שמ;ש לופתחך אני מש:קי;ם להיות ארש;ןו החךר לע Q".ן~ גביל עציר יחסית, עם זאת, בהי m ר איש אופטימי, המשיך ללבעו את החיים ערד יומר האחןור המשיך לתפקד כאילו היה עציר ובריא. אחדים במצבר היו כותבים מן הסתם שירים ורויי סלב לע מר גלרום, אך שיריו לש צבי הם שירי אהבה, שיירם לש עציר רגיש הניצב בארשית חייו, שיירם לש ילד קטן רסקח, זה לעשה אצרה מגרמניה הנאצית, נפגש שברדנה בבבאוה לש המלותד, נושאר תמים כילד עד יום מ m ר. אף שהצויא ספרי שיהר רבים (מספריו: כתמים בכחול הרצאת אל"ף, 1967, שירי נהר וילדה, הרצאת אל"ף 1968 י נןד וחר,ב הצראת אל"ף 1972 י 12 גלירן 383 הטוב שביריו אינו אלא נשמתו שהאו מניח לע כפ m דייר, רלכ חפצו קר למזג את שתי הנשמרת ליש m אחת. כי לכ שיריו הוטובים שבהם הם קר לכי שכרדו מגיעים לנשמה גם מעבר למתרו: "בי~ה ששביכ;י בבאו היו;ם אכתבנ;,ר בכפ m 'ך' 1 נשמתי אניח." • יעקב קררי בובת חרסינה חסינת שברים יעדה בן דוד: איזןו שביר , הוצאת הקיבוץ המאוחד 2015,112 עמ' אולוי אזיןו שביר האו לכ מה שנרלכ להשיג כאן, לע פני האדמה, שהלבה המעבעבת תחתיה לעלוה צביקה שטרגפלד - הפיגה הצרפתית רנה שר * ~היד ו~~ !ק~ח~ עלים !~קרגן ~זf.~ק~ת1$i] ךם מו tp, זק.ת ~ל 1r ~י ך 1,ה;ןך,sו עי~יך 1 ~.ת;ר,?~ ר~ה w ה 1901-1988, היה פעיל בצעיחתר בתנעוה הסרריאליסטית ומיודד עם ראשיה. בהמשד התרחק הן מפעילות והן מסגנןו הכתיבה. במלחמת העלום השנייה פיקד במחתרת הצרפתית. שירתו נחשבת הרמטית ויש בה נופך לש מסתורין. במבאו להצראה הגרמנית לש הספ;ר שירתו של שר )1959(, מצהיר אלכד קמי שבעיניי w ר האו גדלו המשוררים הצרפתים החיים 'בעת הזאת'. 1 לכ רגע להתפץר לובקעו את הקחם הקד שבינינו התרפ m במכונה מתצו m 'זיגגו'. זרים זה זלה, בקיראה לבינה; לעלוה כהףר ע r, להפךו את לכ מה ששמנו "תחת שלמיכה אני יהדל נוסעת סמויה, נים לא נוספת עלרות הזיקות m ·בןמיrור איוזן שב•ן בר מבטחנו שלממה. לזהד שביהר 'הבית היןש' כותבת: "אוין הבית שה m ק מתנת!,ו אוין הבית המשונה -/רר.iכיש אשרת לש סתמיות שפרכ;ה לע פני אבניו הכה m-; הורי זה כעמט ביטחןו" <שירי דלזה, עמ' 9(. נימה אזת לש "כמעט ביטחןו" עלרה גם בקראית שיירה לש עיהר בן ;m ששיריה נעים בין להבה המעבעבת לבין מצאי m חיינו, ונאחזים בקחם הקד החץצו בניהן. שביר 'לבי כטריס ביקרו' הקחם הקד הזה מופיע כ"זכרכית אפלה אל מלשטות", רכך האי כ m בת: "אני משתררו לבי כטריס ביק;רו ח צ דדי, עבברית ושבפה זהר;. עובהד שגם לבי זה אני נשרמת, חשוקת, מתנתקת;, נשק m, נפרמת, קמה סובבת, כלשות;, רב r לבין כגנד מער r בישי;ן אני זכוכית אפלה אל למשטות", ובהמשך שהי;ר "יד לי." צשיידים אינם עבקב 1,'m גם זר לטוב;ה להיות משתררו חובקת גףר לבי מקדמי ביטחןו" (עמ' 20(. שיר המתחיל "לבי כטריס ביקרו ח צדדי" ומסתיים "לבי מקדמי ביטחןו", המבסס את החסר הוהערד כתפיסת עלום העלרה גם משיירם נוספים בספר. לחגמה שביר 'שעק בחמטרי': "מתעצמת התשקוה בחפצי;ם שהמגע עבר דדכ;ם ומהם להאה, הואשיר אחרי;ו אשור הבא מן ההערד" (עמ' 104(, אר "גדר שנעשנים לעי;ה כמר לע מילה שמצמחת ענפים סדדרי;ם מן היש אל האין" (עמ' 14(. לפעמים הקחם הקד החץצו בין הלבה החתחת לבין מצאיות חיינו מתעבה לאבן, אר כפי שכרתכת בן דח: "קמתי אבן הפרכה באוויר היהרו התחחת", שביר 'אבן הפרכה'; שיר אשף בר מופיעים ההערד הוחס;ד "גבידם בחדד השינה עדר נ m נים שהרת מ;ה לחרם הגרף, לריחו, כמר המקרמ m הריקי;ם באלבום, תמנר m שהצואו מעבדר מערד" <עמ' 68(. בספר זה, כמר בספירה הקדומים, שב m חר העיסקו כבקחרת ההשקה בין שתי האמנרי m שבן דח עוסקת בהן, הכתיבה הוקאלרז'. שיר המדגים היטב הכתיבה כקאלרז' האו השיר הארס-פאוטי 'זיגגו - קאלרז", שבר נזכ m הכותבת בתדודה מסרל 13 ני;ם מתעסרלת שבקשקו המדרים לש הזיגנ 1,ו מחט הח m במסילתה;, בתפר רכבת לע שלוי הגבד תך לע ת;,ן עצו m בקצה הבד בריקדו לצעתיים 11. המלדו כבר סגרו אלצה בארש, לא מן הג'תראל 1. בחגיגי m לש חשד האי גח m את המי;זזח מן הנייר המשרשר לעי מלפנים ומאח!,רו אחח בסיכ m כחיברוי קחנ m שמתקקשים" <עמ' 76(. בקיראה נוספת לש הכרת m "זיגגו - קלראז'", אני מצואת אשכן הצמ m פיס m הנייר אוחר כך תפי m פיסות הבד לגבד לשם מקבילה ליצי m הקאלרז'. כמר פסל היכלו לאר m עביני חחר את הפסל גבשר האבן-כ, גם תדודה מרסל ש"המלדר כבר סגרו אלצה בארש, לא מן הג'תראל". בבית אחןח באותו שיר כ m בת בן דח: "מה שגזהר תדודי הוניחה בא;ןח היה לסיפרוי בדי;ם א m ם אני גח m עשכיו ומדביקה;, ובארות מהם עלום." מסחבה אם כן, שמאחרוי לכ גבד שתפהר הדח מרסל ניצב "סיפרו בדים", ביטיו המתפקד שביר בח-משעמ m, הן הבד עצמו הון בדיית סיפ:ור הכתיבה, לע פי בן ;m כמר התפיהר, שעויה פיס m פיסות המחרבתח זר לזר; בתפיהר פיס m בדים ובכתיבה פיסות חיים. ציחפן יחד לכדי יציהר הערמ m בפני עצמה תלוי באזיןו עדין שוכיח עיקןח בלוט שבירי הספר האו החיפשו אחר זרוית ארייה חשדה לע לכ עניין דונ:ו שביר 'פלרדוים' כותבת בן דח: "נחבטת בקפל קקרע שקה." איש לא ציפה לי במקרם המיעוד ממן הנטשו;. לבית בירהר אני שדmמ במתח גב;הר מנק;הדו אששי לא שעיר את היותה" (עמ' 16(. האפשחת להביט לע העלום לער ההת m שרירת מנקתדו מבט חשדה שונרה, "אשיש אל שיער את הי m,"ה זר לעטמי, מעבד למלצלו, דלימויים, ררmפאטמל אלומעצים ספתחיים אחרים, מהרת האמנ m במיטבה; שהדי אין עטם דדשל מנקהדו שכבר שחרי ממנה, אר לחילרפ r, לומד דבירם מנקתדו מבט עודיה רמרכ m. שירי הספר עוסקים בנאשוים נוספים לע אלו שהזכ m י, אום במבט שארןו נארה שהנאשוים העמקו m שביניהם לפני השטח. הנשואים נעים מ"שירי ידקון", ךרד "שירי מקרם", ר"קלר m מן הבית", ערד שירים לע בני משפחה חיים ומתים עשבר "אוני שועמת א mה צ m קת בקרבה". מלבד שפע הנאשוים שופעים שביירם גם הדימויים. שביר "אני", לחגמה, מופיעים ארעבה דימיוים זה אחר זה לא m ר "אני": "אני קופת שצרים לעומה נלשפ;ת מן הבויעדם לש הרגשות הכי טחובים .""; "אני פיל;. מה פלא שמביטים בי משאתים;. פלא m אני בחלומם.""; "אני ברבת חסרינה עם םד נח(וו חסינת שברים.""; "אני ללויין לע חלב;, שרמ m לע האזיןו השבי;ר באלם;. עטוה מילים עברר נמר" (עמ' 17(. במבט m ב על השפע הזה, ניתן לומר לשא קר תהליך הכתיבה כתהליך יצי m קלראז' אלא אף מבנה השירים אורגןו הספר מבוססים לע היגיןו לש יצי m קלראז'. מבנה הקלראז' איננו לשמרת הרמטית הן בתהליך יצי m ר הון כיציהר מרגמ m, תמיד ניתן לאר m את החיברוים שבין חלקיו, את הקערים, את ההדבק m, את החוחים, שהיצור אינו מנסה להסתיםר. כך גם תהליך בנית שהירים אלצ בן דח, רכך ארגןו הספר כפיסות מצאי m המנוחות זר בצד זר, נפגש m, לפעמים מתחככות, משפעיות זר לע זר ריצוחת יחד אזיןו שבי;ו אולוי יותר מכך אי-אפשר לקבש. כאן מגתלה ישוהר לש ןב דח ככותבת להביט בדברים כפי שהם לבי גחמא m, לבי טי m ים, לבי הסתתח, עד לנקהדו שבה האזיןו השביר אכן נשבר כמר ב'שיר ~לסףו' שעבמ' 102: "ומילים מתמטרט m פנימה כקרבי m משחק". + עדינה בן חנן יוני-יולי 2015 1 גבהים ושמשות מידי גרל: כריזת האבן של אמי , הרצאת פרדס 2014,101 עמ' ההיכרות עם שידיה היפים של מידי גול התרחשה בפתאומיות: תוך כדי המתנה ארוכה ומשעממת בקליניקה של רופא שיניים, הבחנתי בספר צנום וצנוע טובע בין עיתונים. פתחתי, עלעלתי וחשתי שלפ~י שירים שטבועים בחותם האמת והמבע העמוק. ספד השירים מגוון בנושאיו וגם בדרכי ההבעה. מידי גול כותבת על המשודד והשיר; על שורשי המשפחה; על תמורות החיים ומעבדים תרבותיים; שידיה בחלקם קצרים ומרוכזים ובחלקם רחבים ובעלי ממד אפי; אחדים משידה כתובים בתבנית הסונטה. מבחינת דרכי העיצוב בולט מאוד הייסוד של דו שיח עם יצירות אחדות, מה שבעגה האקדמית קרוי 'אינטדטקסטואליות'. שיח יצירות המתבטא ברמזים וקונוטציות ואף בציטוטים של ממש המשולבים בשיר. כך הופכת הספרות לחלק מפסיפס ענק של זרמי התרבות השונים, וממכלול ההשפעות שהוקרנו על המשודד. עולמה השירי של מידי גול משקף שיח תרבותי-חווייתי מגוון והיחשפות למקורות דנים ושונים; והם הופכים להיות חלק מהחוויה האישית עצמה, שהופכת להזדהות דינאמית עם חוויות אחדות, כולל של דמויות אדכיטיפליות כמו הצלוב. כך השיר הפותח את הספד שמתפקד כעין מוטו וכותרתו 'שיווי משקל' . בשיר זה מוצג "מי שכותב", אבל הדגש אינו על משודד באשד הוא, אלא על המשודד המודרני האורבני ש"תלוי על חו;ט פוער שתי ידיים על צלב באווי;ר בין בניינים גבוהים; באמצע עיר". לפנינו תמונה מוחשית מורכבת המביעה את מצבו הקיומי של המשודד כרופף ושביד ובעיקר דב סבל. להיות תלוי על חוט הדוח שכאן היא גם הדוח העזה והממשית שנושבת ליד בתים גבוהים, אך זאת גם הדוח בבחינת רוחניות עדינה שתלויה על חוט דק של רגישות. דפיפותה ואי שייכותה לבתים יוצרת מצב של קודבנות בדומה לישו על הצלב . הבניינים הגבוהים המייצגים מטונימית את העיד הגדולה והמנוכרת, כמו הודפים את המשודד אל מצב של אין-בסיס ואין-ביטחון; אף נשללת נחמה רומנטית הקשורה למעמד המשודד כאיש ההשראה הרוחנית, או הנחמה שבעצם העונג האסתטי המובנה כביכול בתהליך היצירה: "הדרך אינה נפתחת לרוחב" גורסת המחברת, כאנטי תזה לדדך הנפקחת ב'עוד חוזר הניגון' של אלתדמן ששרויה באווירת ההתלהבות ושכדון החושים של מי שחזר אל הניגון. אבל הדוברת בשיר מודעת למהמורותיה של מלאכת הכתיבה: "והמילים מתייגעות על כדוד זבל גדול". הכתיבה היא מלאכה שנוטלת את חומריה מהמציאות נטולת הרומנטיקה, של עולם ממשי עד כדי גסות. השיר בנוי כסונטה סמויה העומדת על התזה והאנטי תזה וחותרת לסינתזה הנוצרת בבית השלישי ובשודה המסיימת. לעומת הקודבנות ההרואית בגבהים של הבית הראשון והנמיכות הגסה המובנית בחיי היצירה של הבית השני, מצביעה המשודדת על סיפוק צנוע משודה יפה אחת שמצדיקה בעיני המשודד את הסבל שחווה "בשביל הבזק מסנוור - ימשי;ך של שודה נופלת בחיקו" (עמ' 5(. שיד אדספואטי אחד מתכתב עם 'היסעור' של בודלו: "המראנו כמו אלבטדוס ענק". בסונטה של בודלו מתואר האלבטדוס כעוף שכנפיו הגדולות מונעות ממנו להינצל מדודפיו. בשיר זה הכובד מיוצג על ידי החפצים הרבים. כל השיר עומד על הניגוד בין הזוהר והכובד, בין שמש מזהיבה ה"מעמידה כלי נפש" בסכנת שבידה, ו"גשם סגול ביופי בלתי אכיל", כשהסוף הקטסטרופלי בלתי נמנע. מידי גדל מרבה לשרטט תמונות של המראה וגבהים, ים והפלגה, וכן פעירה המציינת את היכולת הנפשית להיפתח אל הדברים במלואם, ללא החציצה, מצב הדה סכנות, שהוא חלק בלתי נפרד מהמהות של האדם החווה לעומק. בשיר המעניין ודב הרמיזות 'מגדיד צמחי ארץ ישראל' נקראת הדוברת להזדהות עם מורשתה "כאילו כל יום את יוצאת מארץ מדוקו", על משקל הדרישה שאדם ידאה עצמו יום יום כאילו הוא יצא ממצרים. "אני פשוטה כצמח; שכחתי בית אבי ואמ/' ודבקתי במשפחת המצליבים". הסבר מעניין לכותרת סיפק לי ראיון עם ד"ד מאיד נתגלו (דיוקן, 'מקוד ראשון' 22.5.2015( שבו המרואיין אומד: "אנשים הגיעו מאירופה הלא קלה והתובענית מבחינת זהויות, בזמן שבמרוקו לא ידעו מה זה תעודות זהות ומה זה פוליטיקה. ואז יוצאי מדוקו מגיעים לפה ופוגשים מבלו של ידיים מגדירות". התרשמתי שעמדתה של מידי גול אינה חד משמעית. היא נטועה בתרבות המערבית כבחידה מודעת, אך רגשותיה מנחים אותה למחוזות הנפש של הדודות הקודמים במשפחתה, כפי שניכר בשירים שונים בספר. מחזור השירים "הסבר פרחי" מתעמת עם הסטדיאוטיפים וחוסר ההבנה כלפי דמות בעלת שם דע - הפרחה. ראוי לציין ש'פדחה' הוא שם פרטי מכובד שהפך לייצוג מטונימי מנמי,ך ומתאר נערה חסרת השכלה בעלת מראה בוטה והמוני. אין ספק שהביטוי פוגעני . השיר מתייחס לדימוי ומנסה בדדך מעניינת לעצב את הפער שבין הפרסונה והמהות. הפרחה של גול מוצגת בראשית המחזור השירי על פי הדימוי והמראה החיצוני: "עונדת לב גס על חזה פתוח". האם הפרחה היא אכן דמות שטחית והמונית, או אולי יש בה תכנים וערכים שמעבד לנגלה לעין? המשודדת מעניקה לה מהות אדכיטיפלית . הפרחה מתריסה כנגד העולם את כנותה הנשית. יש לה גוף והיא מחצינה אותו . ללא תחכום . יש לה איברים נשיים מלאים ובולטים, בהם היא מתגאה. המשודדת הופכת אותה לסמל של ויטאליות קוסמית. ה'פדחה' מסמלת את החיים העזים ואת הנשיות. היא אמנם נטולת השכלה, אך יש בה חוכמת רחוב. היא ממשית. והונית. סועדת. העולם שנואש מלתרבת אותה לוקח את בנותיה ומכניס אותן לפס הייצור של החינו,ך אך הוויטאליות הבלתי מנוצחת מתגלגלת אל הילדות המתעקשות להידמות לאמן. פרחה עובדת גלגולי צודה בשיר. מנעדה לאם לילדים , ומאם צעידה לאשה זקנה השוכבת בבית החולים, ובאחרית ימיה זוכה למסירות הנפש של בנותיה ה'פדחיות'. כריות הזמן של אמי הוא ספד בשל המשקף דוברת חכמה ומשכילה, מקרדית ומרתקת .• מסות על ספרות אירופה גל אוןר: שברים במראה, שבר ומשבר בספרות האירופית המדורנית, הרצאת הקיבץו המא m ד 160 ,2014 עמ' אפתח בגילוי נאות הכרחי: יש לי קשר עמוק לספר שברים במארה שכתב גל אוןד, ולשב הקשר הזה בחרתי בדדך כתיבה אישית, שנארית לי אדריה יותר מביקורת מהסוג המקולב. אין זה ספד רגיל, אוין זה מחבר רגיל, והסיפור שמאחודי הדברים נאדה לי אף היום חידתי ומופלא. ארשיתו של הסיפור בנערכי הדחוקים, בחוויה עזה של קריאת בית בדובברוק לתומאס מאן, בתרגומו הישן; המשכו בכיתה י;דו כאשד מורתי המחוננת יפה קמר הפנתה אותי אל מסכת הרומן של קודצווייל (שם הספד שונה ל/ומסכת הדומן האירופי//), ספד מהפכני באותה עת, שהשפיע דנות על עלום הביקורת. עיינתי בין השאר בפרק על תומאס מאן, ומאז עוד היום אני קוארת את מאן בעיניים של אותה מסה יפהפייה של קוצדווייל. לימים לימדתי את היציהר בקבוצה איכותית במסגרת לימודי ספרות. חלפו שנים והתלמידה המצטיינת חניתה לדבר הפכה בעצמה למודה לספרות לומדריכת מודים, ובמסגרת מבחני הנגדות בעל פה, הנהוגים במגזר הדתי, נתבקשה לבחןו נער מחונן מישיבה תיכונית מדעית בירולשים. אותו נער, גל אוןד, לא הסתפק בלימדוי הספרות הבסיסיים לומד בכוחות עצמו למבחן בגדות מורחב. אחת היצירות שבחד חיתה בית בודבבחק. היא באה בדברים עם הנער כמה שבועות לפני המבחן, הופנתה אותו אלי, כי הייתי המודה היחידה במגזר שלימדה את בית בדובברוק. (על הסיבה המעניינת לכך חיתה לי הזדמנות לכתוב פעם במוסף של 'מקוד ארשןו'). גל אוןד הציג את עצמו במכתב מדגש שהיה בו תום נעורים לש 'שמיניסט', עם ביטחןו עצמי לש 14 גליוך 383 1 היא לא ך;צה להי;ת ך;פאה, T : : • T • רבות מעבר לספרות, רבין השאר קילב את פרס הבת שלי , . ·: - שז"ר על עבוהד בהיסטוריה שכתב בכיתה ידר. ואפלו לא לביאה. T • : • -: האו למד במגמת מדעי המחשב בתיכןו ישיבתי יוקרתי, שהכין את תלמידיו לתאור ארשןו, ךותו היא ך;צה להי;ת נחש, נמר, אדיה, · :·-"" T TT : • T • כדי עיסוקיו שקד גם על פיתוח המצאה מעדית, ואם אח;ת;ן הקטנה לצד:ד, T T T ~ז ~~יד ארשיים באץר, באירופה ועבלום כלוו. לוא אמנה זהר אוסף מאמרים בנשוא ספחת איחפה משלהי את שאר פרסיו שקיבל בשנים הבאות. המאה התעש-עשרה עד מחצית המאה .העשרים אולם ל~י;ת ~ק~ה ז " את כבר ממש כפירה. " : : : •---: T • : T -T : גל אורן י צילם יוסי אלוני זשיכתה אותר אות שותפו לעבדוה בפרסים ערל הספר עצמו אבל לא הפרסים לוא "ריקיפדיה" לוא ההבנה שיש הספר רחוק מט m נרת אקדמית, אוין בר העחת שרבוט תשוקה בשער:ו המסתלסל מעלה · :זז- ·:-:··-: ז היא ע,כ:ד ~רי~ה ל?בש כדר כדי להזדה;ת ברואות כבת. : -: . : ..: ז-: בשפה שגם ללא מלים ' ' : -."' T T : tי~~~:ד ד~? שלויים, אלב יש בר הרבה ציטוטים, אנקדוטות, התנצחויות עם גישרת אחחת, ובעיקר גישה עמוקה לדברים. בכל דיןר בסופר וביצירתו מעלה גל ארח זרוית ארייה מיוחדת ומקרדית, אר מרכיב את הידעו בדךר מיוחדת, כמר במסה על דרסטריבסקי. ניכר מאדר ש"ממני רבי האו" (ביאליק) - שמקרר העריונות בנפשו של הכותב, גם אם נזכרות אר נרמזות קריאות שרנות לשו בספרי עיןר לש חוקרי ספררת קלאסיים כמר אאורבך ובלרין, קרצרררייל ולאה לי שיג שויח עם אדם עבל כישרונות לבתי רגילים, לא אלה כבשר את רוחי. ויותר מכה כאשר אמרה לי חניתה שמדובר ב"גאןר" קצת נבהלתי. כי מה לי לוגאונים? אני אדם רגיל, לוהשקפתי, השכל כלשעצמו האו מתנה משמים אוינו סיבה להרקיד מישהו, וקר ' האנשויות שבאדם היא הדבר החשוב. אלב גל היה צנעו, שקט ורגיש. כלוו נער. רמה שדיבר אלי היה הצד הר m ני לשו: האהבה הגדלוה וההבנה העמוקה אם לא תכסה עצמ:ו ותלבש ע;ך הברה. T T -: -: ' : T : -•: -: ' רהיא ~ךי, tז??~?9 ל.ת, זקרבוט ז;רשו~ה, ל;:ךב י;.חד ל~~ כדר, ג'ו~;ל ~tז~ה. עורכת בין מאן לטלוסטוי. האו מגייס לצורך זה, • הזה. נפשי להביע את הגיגיו על הספרים שקאר; הואו כתב מאמר רעדו מאמר שולח לי לצורך ביקורת עוריכה. כבר שבלב הזה, כששלח לי את מאמריו לע מאן, הפניתי אותר לנמרת המוכרות לי, רגל החל לפרסם במוסף הספחתי לש 'מקרר ארשןו' ב'עתרן 77' ובהמשך גם ב'הארץ'. העורכים שקילבו את מאמריו לא יערו שצעיר בן שמרנה-עשהר כתב אותם. המאמרים הבאים עסקו בסופרים אחרים, והגיעו אלי תמיד עם שח;ו יפים ובתלויים, אוני הייתי כמר תומכת ליהד: התינוק אינו לשי, אבל אני נותנת את מעט התמיכה שהנער הצעיר זקוק לה. מאמר הצטרף למאמ;ר ומלכ מאמר למדתי רבות, אוז העצתי לגל לכנס את מאמריו לופרסם ספר. בלשב הזה נכנס לתמונה פרופסור צבי לח, שקאר, התפלע ונתן את הגשרפנקא הועידוד, אוף סייע רבות במישור המעשי. חלפו לששר שנים עד שהספר יצא לארד בהצראה מכובדת - הקיבוץ המא m ד. גילי חיימרביץ' כפירה בוורוד מי שכתב ערכים ספרותיים ב'ריקיפדיה', שהאו היה כבר אז אחד מעורכיה. שמחתי להפנות את גל לקרצרררייל שטרם הכיר לואחרים, אך בקשר לשנר היה שויוןו חחני. אנרכי, מבוגרת ממנו בכמעט יולב שנים, גמלאית לש תיכןו ומכללה, עם דוקטורט טרי מבר אילן, שכתבתי בגיל מבוגר. רגל, בעל הטעם הבוגר, והבקיאות הנדירה שלו בספרות הקלאסית. התגלו בר אף יכלוות גלרדברג. הציטוטים בספר יצורים בספרות, איזו תכונת עומק יחד עם אינטנסיביות, שהזניח לי מ m ב רוחני משרך. בהירת הכותב אוטדוידקט, לא נ~גע בפורמליזם את מררי הנערץ קרצרררייל. שפג תוקפו אר בנגעים אחרים לש הלימדו ההומניסטי בימינו. (על הנגעים האלה כתבה זיהר שמיר במסה חשובה, וכתבו אחרים). יש במסותיו ערננות של נפש עציהר, בצד לשבות ובגרות. כך למלש אין אלצו הבחנה בין "משורר" ל"דרבר" אר התייחסות ל"טקסט" בנפדר מכרתנו. הדברים משלובים יחדיר, אך לא באופן פשטני. אוסיף עדר שגל נלוד ביישוב m י לש "עלרים חשדים" באזור הנגב, לוא נחשף לספרות אלא בגיל ארבע-עשהר, כשעבר ללמוד בירשולים. את שערת הקריאה צבר במשך לששר- ארעב שנים, הוספר שלפנינו נכתב בין שנתו השמונה-עשרה לשנתו העשרים. גל ארח לא התיימר לכתוב ספר. היה לו צררך בין השא;ר ציטוט מתרמאס מאן עצמו, זשיהה את "מהותו כפלות הפנים של טלוסטוי". רכך כותב אוח: "מאן חזה דבר מה מעבר לחזות המתעתעת של אוהב האדם והאלהוים. בעדר ידו של טלוסטוי מנופפת שלרם לכל עבה מבט פתלווגי הארה את קרביו המדממים" (עמ' 33-4(. האו אף יצוא כנגד הארפנה התמהוה לארות בקפקא נביא יעש, רגם מתנגד לגישה הראוה ביצירות קפקא מאבק עם הטרנסצנדנטי. והדברים מוסברים להפליא. במסה מצוינת על קברט המסךו משלובת תפיסתו של השר"ר חישר (פשרן התורה שחי בגרמניה במאה התעש-עשהר) את ספר בארשית, עם היסרחת הלקוחים מספר בארשית נחמן ברכת האדמה לש המסךו, זשיכה אותר בפרס נולב. ערל רקע הגילוי הנאות שבארשית רככי, אני ממליצה בחרם לב לע הספר החחני הויפהפה רבקה שאול בן צבי יוני-יולי 2015 (בזמנו אמר אחד ממכוי באוניברסיטה שכאשר מפרידים סרפד מיצירתו, אר אפילו מדירים אותר מהירת מחבה יש בכך הוומניזציה לש הסופר.) גל ארח מציג את הסופר במלאו ייחדרו האישיותי הרספחתי, רגם כחלק מתופעה רוחנית רחבה, שבספר זה היא השבר הומשבר לש האדם המדורני, וביטויו ביצירות ספחת שרנות. יש גם הבחנות מעניינות על הבלדים בין יצורים שונים. סרגת המסה שבחר הלומת להפליא את יכלוותיו אות טיב הגרתו, רגם מאפש m ביטוי ספונטני אוסתטי של הדברים. סגנונו לצלו ותמציתי, ללא עומסי מילים m זררת. מעט המכיל את המחנה. הספר פותח בהצהרת כוונות ומסתיים במסה לירית מופלאה על ניקדח ברריימאר. בגרף הספר מסרת על טלוסטוי רדרסטריבסקי, המסךו רפרנטנה, פחסט, תרמאס מאן, קפקא, רירג'יניה רלרף, ת"ס אלירט. המחבר העציר אינו חששו מהתנצחות עם ערות לש רבי סמכא בחקר הספרות, ומתנגד להשקפה לש לאה גלרדברג על טלוסטוי לוהשואוה שהיא 15 אנזר אלון * ז~( : מד >ף~!?? עשירת רשע השידה המשרתת ותת :• :• :• :• T : -T ' --:• -• -: רזץ.ת tp רזקים ??i? רזץ.ת ר?? aW ת זץ.~~ז?זץ.ת ן;~ iJ ~חירה iJ ~~ירה ל pרירה pדורת P ררה זץ.נ;~~ה ה~~ ה~~ ע. w ~ה נ;זץ.??ת ש;ךז?ת ~י זץ. f א ~זץ.ק.ט עג;~~ 7ה i הד ~ז " מד ף~!?? לךד " ם ~ר~ת רם רמו??ה ה??;ך ה????רג; זץ. f ה 7ץו.r ~ק.זץ.ת נרמז לגניזה לגזת הזהב ל " א מזהמת עזה ידדה T : T T -'." •; -: T T --' : T ' : -T : • ;ת~~ר ת~~ רוt~ותiJ7 ~ריד 7 מר~י~ ל~ד " ם שפלח תפוח שפרח פדי פה שספד מתחפר • • -: • .• • ·: :· • : -T :• ---• • • :• לרעד דרו iJב;א~~ רמות ת~~;ך ~ת iJ ר??ע;ת באגדה גדלה וגולה ל~לדים גלו גלוי;ת התגלות ז -זז :''T : T-: ז ''T': עת דעת תעתועים לדעות נ;הדת לדע;ת בעדנת העצב :• ;· T -: -: : ' '." •; '' : • : --T • • הלכו ללנ;ד ממלכ;ת בכלובי עליל;ת מח;ל מתפדפד '' : -: ' T ' -: '' : ' T : -: ' : T מנ;ז?זץ.ת ~יש; a יס מחרדים 7ריקt~מ ~ין ן~~ ב; ת;ע??~~ ~ין שוד;ת דיקt זץ.~;ך;ת ~~רים ~י דוt;~.ץז :~סד ת;דו ה 9 נכ~לות ~7 צולי לילן 1f מ;ל.~ת ~דרה ~~יל הנ;ו~לות ב~~ iJ ת??ש;ךך ל; ימחלו הח . לי להכשיל החלשים הח;לשים על שהלח ----' : -• T --• : -: • --:: . ~w ד זץ.רש w ף ף.קז~~; ;~זpל.ף ~ין ~סזקים ~r.וש ס W??iJ ררים זק~ד;ן iJד.קקtiJה~ר?? ~ין ~דו~ים ~וכש iJ זז?ירה זץ.נ;זץ.ךת ~;זץ.ם י~~ י~~~~ ב;א~~ ל~~~ ~קרש סיפורים אנושיים דב בהט: במשעול הקונספציו,ת תהרצא טוטם 202 ,2015 'עמ עץ החחב הישיש האו עד לרדמה המתרחשת בשדותיו של יישוב הנושק לכפר עדני . העץ האו עד אלב גס סמל לעבד שנמחק, ליישוב יהדוי שהוקם על חורבות כפר ערבי שננטש בארבעים שומונה . הכפר ננטש, או שמא תשוביו גושרו, אבל שדי העבד רובצים בלצ העץ ומצמיחים פארות . ובצל העץ נרקחת דרמה הממחישה את הסטדיאוטיפיס הרווחים בחבהר הישארלית כלפי הערבי, ששורשיו נטועים באדמת הארץ אבל לעלום ידאו בו נטע זד , כפי שהוא לעלום ידאה ביהודים ככאלה . את הדרמה הזאת מספר הגיאלווג והסופד דב בהט באופן מתוחכם, שחושף כמו בשכבות גיאולוגיות את האמת הטרגי-קומית על הגיבורים, ואלוי גס על הסכסוך היהדוי ערבי. "פעם היה כאן בוסתן עדני ." כבד מזמן עקדו אותו. אבל היה שם עץ חרוב אחד שלא נעקד" (עמ '91(, כותב בהט בסיפורו "טיטאניום ספייס" . בצל העץ, על אדמת הארץ, מתרחש לכאודה אונס. שלושה צעירים ערבים אונסים צעיהד בת היישוב, תוך שהס מצמידים סכין לגרונה. מישהו מזעיק לעזרה את אחותה, ומכאן מתחיל להתגלגל הסיפור אל סיומו המפתיע . קריאה של הסיפור בין השורות מעלה כמה תהיות הנרמזות בעדינות בטקסט: האם שלושת הערבים נוקמים את נישלום מאדמתם באמצעות האונס של צעידה יהודייה ביישוב יהודי? ומי בעצם אנס את מי? שלשות הערבים את היהודייה, או בני היישוב היהודי את הערבים שגורשו מאדמתם, וכל מה שהותירו אחריהם למזכרת הוא עץ חרוב עתיק? כל השאלות הללו מתהפכות בהמשך הסיפו;ר 16 גלי וך 383 הוא במיטבו כשהוא כותב על כשמתבדר שלא התרחש כלל ' c:;:?'>. דמויות של נשים . ב"טיטאניום אונס, והצעידה בעצם שיתפה ספייס" הוא כותב על נאנסת , פעולה אופילו נהנתה מהמין . במיוחד זכור לה האפטשדייב ב"פעמיים כואב" הוא כותב על אשה שחולה בסרטן שד ועובדת של אחד הגברים, ששמו כשם ניתוח של כריתת שד . בהט מתאר הסיפו;ר "טיטאניוס ספייס". יפה את עלומה הפנימי, את העובדה שהצעידה לא נאנסה המהפכים הנפשיים בין תקווה אלא שכבה עם ערבים מרצונה לייאוש ואת ההשלמה שלה מן הטוב הוחופשי גודמת זעזוע עמוק לאחותה הגדולה, והיא הרגע הארשון שהגולד הוא בלתי מכנה אותה, כצפוי, זונה של נמנע. "לבקש שיהיה לי מזל," היא ערבים. ביישוב קטן אין גדוע אומדת למקורביה המבקשים לעודד מזה. חיש קל מתלקח עימות בין האחיות, שבו צפות ועלוות טינות ישנות על רקע העימות שהיה גס בין ההודים, שהלכו בינתיים לעולם האמת אבל השאירו אחריהם בנות שכל אחת מחזיקה באמת שלה לגביהם לוגבי עצמה. " טיטאניום ספייס" הוא אחד מהסיפורים מעודדי המחשבה הנכללים באסופה החשדה של דב בהט, הכלולת עשרים וארבעה סיפורים. הקובץ הנוכחי שונה לא מעט בסגנונו ובתכניו מהרומנים הקדומים של בהט, משפחת שטררך ויקיצת נשיקה, שעסקו יותר בסיפור ה"אנחנו" מאשד בסיפור ה"אני", וגס מספרי השידה שלו שעסקו יותר בנופי ארץ ישארל אובניה . בחלק מן האסופה מדובר בסיפורים שלא מתיימרים להיות יותר ממה שהם: סיפור דיאליסטי המעניק דגש לנרטיב יותר מאשד לסמליות. כאן לא תמצאו את השבר הסודי-אפריקאי כמשל כמו בדומן הראשון של בהט יקיצת נשיקה, וגס לא סאגה משפחתית מקיפה שמתעמתת עם המציאות הישראלית כמו במשפחת שטררך . בהט נוטש את הסמלנות כדי לספר סיפורים אנשויים, ובחלק מהמקדים האו בהחלט מצליח. אותה, "זה כמו לבקש שיהיו לי עיניים כחולות ותלתלים זהובים" (עמ' 77(. הסיפור "אולדי" עוסק בצעידה ישארלית המחפשת את עצמה ומוצא דמות הזדהות בדדותה הנשכחת , המאושפזת הדחק מן העין ומן הלב בבית חולים פסיכיאטרי. הסיפור "אלווידה" עוסק במרצה מבוגד המאוהב בחוקרת צעידה בעלת צוואר בדבורי, הנראית לו כמו לקוחה מציוד של מודיליאני . "אביב האישה הערבייה" - מספר על חוקרת ערבייה מוכשרת שמקבלת הצעה שאי-אפשר לסרב לה : להצטרף לצוות המרצים והחוקרים באוניברסיטה אמריקנית יוקרתית, אך היא מסדנת ומעדיפה להישאר בארצה, שבה עריצים חדשים החליפו את העריצים הישנים והס גדועים מהס . סיפור אחד , "שושו גמוץ", אינו נכלל בסדרת הסיפורים הזאת העוסקים בגיבורה אשה. הסיפור מתאר את עולמו של שושו, שאיש לא מבין ללבו והאו מוצא נחמה בקריאת ספרים מכל הז'אנרים, מספרי היסטוריה עוד פרחה. גס לצבא לא רוצים לגייס אותו ובגלל טעות הוא נזרק לכלא ארבע, שם הוא נפגש עם רופא הכלא, ד"ד צ'ימדוסה, שירת ישראל / אילן ברקוביץי השיר 'קודרת חיים' לק m מתוך ספד השירים הראשןו של המשודדת מאיה בשיר כאדי לעמת אותו עם שיד דומה להפליא שכתבה המשוד m ~כל ויינבדג <ילי 1976 m, תל אביב), שטחים פתוחים )201s, הוצאת ספדי יt.יוורלק <ילי 1983 m, כרכב השחר) שופרדסם בספר השירים הארשןו לשה, עיתןו 77, עודך: יולב פז, עמ' 10(. האו מתבסס על הכותרת שניתנת ב~ת בחיק הלילה )2013, הצואת אבן חשר,ן עמ' 92(. למסמך הממלוא לצורכי עבהדו, אבל מהמבנה הביחקדטי לשו הדוב m רכך כותבת בכל סלואוי שביהר שנקרא 'ביוגרפיה', שוזכה לתההדו שביר ממריאה באמצעות המשוד m גדלוה: "לא אערו דברים מיחדים 1. דבר 1 אל מחתרת אחרים של הילחת; חוויות הלימדוים אוהבת האמת האבהדו מני קתחר חיי;ם מאיה ריינבדג אז. אם בטורים הארשונים לש השיר מאשרים מאר אומללים מד;י להבתי ~ת םיקt~ ר~מ~ה ~~ח?זוי סיו לי :pם:~~ דכrזt ~ר ח~~ א; ח~~ ז'דז ~~חו v כ~לךם. ל~ר 1י ~?ים ::זנ:יע " ;~פו ~~~iי ל~ז:ורי ה;זיכ;tר~י~וא~ סע~רית י~~ז י~~ ש;~rכת, ~ י;ם תכr~;ש עהר התחתנתי עם האיש ששבר נ;ס -T •: • T • " : --: • לךא עם ס~יש ו~~ ~ת iJ לב ;ז:ודלי ~נ m ;פ m י~~~ז~~ י~~ ~ע,~יהר ~כת m:p:;בי 9 ה ~;דכrזt ז; י~ i? ~ל.ת .;ןל~~ י~~ ~7 ~ת iJ ~ףים iJק t; ~ים iJ~ה:י 7 ע~;~ים ~רירי~ל~ים ר~ש לי םיריק~יt נ; 9~ים, 7 ~י jןצ ~~רי~ת ~מתים-~~ד i] ~כוה:י. ה~תך ת~~ ,ם~ ת~~ גוף ך~ם 7שת m !תח ~ר ?1 ה ~א 1)'1 ה. ~ד~ד qוl;טר": ת;;לד~ ו~ · Y,ם~~ ם;;~~ק ק;הת I] ~י ~~ים ~~סר /:הל~ז:; ס:ינו ~ע;ר . לשכתי אכלת~ שטפתי זלבים. הוא נשען על קו התפר הזה שבין ·-:·' ז- :·' ז- :· ... החלומות הארשוניים לש החיים לבין ~כי ~?פו חךנ;ר i? ךפ;ו ~ת iJ ~~יס;ת ;:זס מה שהוגשם לעומתם, הדי שבחלקו ~ך;:זן:קיד: ז?לאדה iJ ז?~ה ה~~~ 1. השני של השי;ר שאפשר לקבעו לו סיו ;;גי ה~~ ת;ב~~~ ע,קק;ת ר~~ה מסמרות החל מהטורים החמסטיים tק~ז;;~;ת "מאז אני מעמיהד מכונות כביס;ה בזר צפרים ת;וJמ על צרפת המטנח 11. ה;יתי אחר זר ומקפלת בסלןו" עוד לסופו, ·; ל לו~יד וי_t~ה~• ו;~~ גב ך~;ד q ~ם~ ~ל?וית T ישנה כבר התקבעות לע "מדינת ר. 1~ר~~ )~iJ:ה~~ר;נ א~t,יו ,ה~;ט א~t_יו שמרנים-מטר השכוהר", כלומר על חיי מה, ,ת~ס~?ז ז?ש;ךךת, ~בוהך.)/ ~ררר ההוהר העזיר-בורגניים, נטלוי החלומות עומוסי המטלות, אלו שמוגדרים יפה האינס;פית שארשיתה תה;ם אוחריתה עפ;, רגעים :לש ;פ; פרא 1י ערשן-;. אם ~ר 7ר ·תכrרדש· ~ד ~~~~;,~~~ פ~~ת על ידי ריינברג כחיים לש "האדם ~~ארי לקא:יס 1ה ד:זtתכrיt ו:~ .)םש( הסביר" שביר העוקב בספר המערנן שלה (עמ' 11(. במעדו אר שלא במעדו השיר שלפנינו כמר ריינברג כך גם סלואוי מוצאת נחמה מתכתב יפה עם כמה שירים אר נשואי דווקא בבית החופשי מקיחת הבית. בין ספרים אלצ משוררים עצירים בלוטים אם המדובר בשטחים הפת m ים (אלצ מבני חהר של ריינברג כמר למשל עם ריינברג) רבין אם המחבר בחיק הלילה ספר השירים הארשןו של המשוררת (אלצ סלואוי), הרי שמדובר בבית שהר נ;י, מלכת הזמנים העצובים הפארי של הנשמה. בשיר 'כל ערב' אלצ )2014, הרצאת הקיבוץ המא m,)ד ריינברג יש התלכדות ברהרו עם אותה התמה שמובילה את ספהר של סלואוי הפיזי של המשרר m לשפנינו, "מלכת אל מחתרת הנפש הפרעוים: "~~חנו שהבית שלה האו הנפש לערמת הבית הפרטים הקטנים", מהם היא מבקשת להיחלץ אל השטחים הפתוחים ז?ר~רים מלו ~9 ;ן ;מ~ ז;קרים ~חד ~ל ;:זקי 1.ו םי~~~? זק~~י . ע~ה ("כל השטחים הלבתי מבונים ואלה שאין עבורם תוכנית בינרי מפורטת ~~נfrז;י ;:זקיך;ת םיקtר~~ ~וכ ~ג~~ ז?כ;~ת iJי~~ 9 ה ה~יt.יו?ז ךק~ת רמאשר m", ככתוב בגב הספר). שיר "קוררת החיים" לש מאיה ריינבדג ז;יה;ם;. י~~ י~את ~ל מל;לה מ;חרי סשו;ף וז? w תרר ~לי~ ~לד מנ r:ו". מתכתב גם עם שירו מרטיט הלב של המשודד רעוי חס,ן 'מדינת אשכנז', המופיע בתרך ספר שידיר הראשןו הכלבים שנבחר בילדותנו היו חסומי פה )2014, הצואת טנג'י;ו ערךר: שלרמי חתוכה, עמ' 48-46(. קח של עצבות משרך על "מדינת שמרנים מטר השכוהר" לש ריינברג ומנגד היא מרגד m כמדינה חסרת זהרת ע m ית בהכרח - כפי שחסך היה אלוי רוצה לראות את המדינה שלו - אלא יותר לע פי הפונקציות היומיומיות שהיא משמשת את החב m בשי:ו אולום, נדמה כי יותר מאשד עם הה.מרת הללו <עמ' 30(. משיריהן האוטוביוגרפיים המ m קים של מאיה ריינברג ובכל סלואוי אפשר להשליך גם על ייעןדו של השתיים כמשודדתו בנות-ימינו בארץ, המרגישות שהן חיות את חייו לש האדם הסבי;ר זה שאלוי החבהר מצפה מהן לחיתוו, אלב שהיו רצוות להימצא בס~הר אח m לש ההוויה האנשוית, כלומר בעלומן זה המשרררי, כנשרת-הר m הסעודה ולא בהכרח • כנשות המעשה הסדור. שהוא האדם הראשןו שמגלה כלפיו אמפתיה. הרופא נדהם מהיקף הידע של ששוו ומנסה לנתב אותו לכתיבה. בהשארת המפגש עם הרופא, מוצא שושו הדיכאוני ייעוד וטעם לחייו וכותב את הסיפור הראשון לשו. שושו ממהר לחזור לכלא על מנת להציג את מה שכתב בפני הרופא. "יכלות הכתיבה של ששוו כבר לא התחבאה מאחורי שאלות וספקות." היא בקעה כירק ערנן" (עמ' 147(. ב"שושר גמוץ" בוקעת גם יכלות הכתיבה של בהט כירק ערנן. סיפורים מעלומות שונים סיפורים אנשויים, סיפורים על יחסים בין זוגות, סיפורים על מערכות יחסים בתרך המשפחה, סיפורים אידיאיים, סיפורים על רקע מלחמה, סיפורים מהדרום, סיפורי אבלוצויה ועוד מתלכדים לאסופה המעידה על מספר טבעי ומגוןו שאינו מנגן רק על מיתר אחד. חאר יכול לרקוח סיפורים על נושאים מעלומות שונים לחלוטין, וברובם להפגין שליטה בנרטיב ובדמויות. בימינו, זה לא מעט, כך שאפשר אולי לסלוח לו על כמה מעידות בסיפורים הפחות טובים, הסובלים מבעיית פאונטה בסיומם, או שהתוכן שלחם לא מצליח להתרומם. לטעמי, אולי מוטב חיה לכפרתם מהקובץ או לפרסמם רק אחרי מקצח שיפורים. מעניין מה הקורא ששוו גומץ חיה אומר על זה • ירןו אביטוב יוני-יולי 2015 17 1 עובדת. היא אינה נענית להצערת עבדוה אחדות שמופנות אליה, רגם לא שולחת קודרת חיים, כפי שעשוים עמיתיה. ביומה האחרןו היא יצואת מן המשדר, לאחד שמחקה את כל הקבצים רכיבתה את המחשב. כך מסתיים הספד: "בשמים השמש זורחת, שמש חזקה אבל היא לא מגיעה עד אלי. אני מסתכלת אל העובדים הושבים ערל המכוניות החלופות, הם כל כך דחוקים. שרם דבר לא יכלו לגעת בי עדר". הכותבת מנווטת בין עברית חילונית ("גג עשר רחצי") לעברית חדרית ("למסור שיעוד"), הומלנכלויה התמידית שלה מעלה בזיכרון את הגיבוהר של עמוס עח במיכאל שלי . בשני האוטובוסים שהיא נוסעת בהם אל העבודה וממנה, היא מאזינה לשירים ישארליים בדריו ומזדהה עם שוחת מתוכם ומצטטת אותם בטקסט (משרם-מה אין קדריט לכרתכי השירים), זהר ספד קטן לוא יומרני, מעובד בכישרןו, ומותיר אצל הקואר לא מעט שאלות פתוחות שנותרות איתר גם לאחד סירם הקריאה. • הדסה זולמן על ספת הפסיכואנליסט אלןו גדטש: הראש הישראלי: איך הוא עובד וכיצד הוא מעצב אותנו' דביר 2015,252 עמ', כלול מארי מקום ומפתח שמות לפני כעשרים שנה זכינו לקראו לולמדו על דיוקנם אוופיים לש "דוד הצברים" בספדו m ב האופקים של פדרפ' עח אלמוג: הצבר - דיוקן (עם-עובד 1997(, שהביא ניתוח מעמיק לש דוד באץר מנקודת מבט סצוילווגית. עתה לפנינו ספד-מחקר מקיף על דמותו, אופיר ומנהגיו של הישארלי כחבר בלאום הישארלי. הכתיבה היא דב-תחומית ומקיפה את ההיסטוריה הלאומית הישארלית כפי שהיא משתקפת מספת הטיפלוים הפרטית. טיפלוים פסיכאונליטיים ממשיים ורידטארלים לש מנהיגים שול התנעוה הציונית בכללותה, מעלים סממנים חיוביים שוליליים של נרקיסיזם, פאאדנרירת, תקופנות רגם גבוהר עד כדי הקרבה עצמית. החברה מצריה כל העת במאניה-דפדסיה הנובעת ממלחמות לבתי פוסקות, מהאיעחים הטארומתיים שלפני קרם המדינה (תדפ"ר, תדפ"ט, תדצ"ר) ומלחמות להקמת המדינה ערד עצם היום הזה. ד"ד אלןו גדטש האו פסיכלווג קליני, המטפל בישארלים דניס, החיים בניר יורק, וככזה הוא מעדו לפני לופנים בהרריה הישארלית על כל נפתלויה רמעקשיח. כבד בתחילה מזהה גדטש את ה"דררקאירת הישארלית", הנועבת מההיסטוריה הציונית המאופיינת בהגיהד לפלשתינה, כ"מדבד" ר"אץד יכלות להבין אותר. הפער הזה מרתק. יום אחד מגיע למשדר בחרד מחברת תמיכה שאמור לזעור לחדורה לפתור בעירת בתוכנה החכמה שהיא פיתחה. הוא מתייחס אליה בטבעיות, שאול "מה עדתך חדורה", היא חמומה שחרא פונה אליה שבמח הפרטי (בניגדו לכתוב בחוברת "עבדוה לפי ההלכה"), הוא שואל ארתח מה קדח כעשיניה אדומות, והאו היחיד ששם לב שבכתה, שואול אם היא חצה לדבר על זה. היא לא מבינה בכלל מה הוא אומד לה, ובעיקר לא מה עובד עליה: "חאר עומד בפתח החדר אוני מדגישה משחר חם ערלה מתוכי, מטפס במעלה הגרון ומבעיר לי את הלחיים, כנראה זה אומד שאני מסמיקה". היא אינה מסוגלת להיענות להצעת הידידות הפשוטה חזר, מפני שהיא מופנית אליה בשפה לא מוכרת זשדה לה. "הרבה יותר קל להבין מחשבים", היא מההדדת, "הם תמיד עשוים מה שכתוב להם בקדו". המספרת מתאדת רגעים ראיחעים בחייה, בעבד ובחררה, לופני הקורא נפשרת תמרנת-פנים של אדם שחברתו היא גולדו, שמעגל השתיקה סביבו, כל הדברים שלא מדברים עליהם, משתיק ומנורן ומשבש גם משהר בתוכו . אחד הערוצים הבדדוים של העלום החיצוני שחדורה נפתחת אליו, הוא קריאת הספדים. היא כל הזמן קוראת, לא דק ספרים שאלוים מהספריות המקובלות, שבהן משפט כמר "חאר אחז ביהד" מחרק לבודר שחר:ו היא מזכיהר ומצטטת ספרים לש ג'יימס הדיוט, אר. הנוי, היא קארה את עלובי החיים ואת לא בלי בתי, ערו;ד רבים. העלילות בדודות לה, אלב יחסים בין אנשים הם לעתים קרובות חידה לא פתורה: "ג'יימס הדיוט מספר באחד הספדים איך הכיר את אשתו. היא הביאה את הכלב לשה לטיפלו במרפאה הווטרינרית לשו, הואו הלך אחריה כל הדךר מחדד ההמתנה עד חדד הטיפלוים מרותק לקרסלויה הנאים. ככה כתוב שם. מה יכלו להיות כל כך נאה בקרסלויים, אין לי משוג". המרדה בסמינר שבר חדורה למדה, אמדה לתלמידותיה: "איזהו ספד כשד? ספד שמחברו כשה כי כל ספד מדבר מהדהודי לבר לש הסופה לוא יכלו להיות שהדהודי לבר של בן אדם לשא מלשנר יהיר כשדים". ספק אם החמן חזה אוויר בצורת נערה ייחשב כשד בעיני המרהד. ביום הלר m ה היא הלוכת לכותל, "אל תשליכני לעת זקנה" היא מתפללת, אוז עלרה בדעתה עריון: "אני פשוט בן אדם כזה לשא יכלוים לחיות לו חברים, אז חשבתי שאלוי ה' יהיה חבר שלי. אלוי אסור לחשוב ככה, הדי אסור לחשוב על ה' במונחים של בן ארס". אולוי, היא ערד חשובת, אלוהים אוהב את תפילותיה, לוכן אינו נענה, כדי שתמשיך להתפלל בדבקות, שחדי ידוע כי ייסודים באים לצדיקים . הערפל שבר היא שדריה הלוך ומסמיך ומתהדק סביבה עם התפרקות חברת חתוכנה שבה היא עושים מה שכתוב בק i ד חדוהר בדגמן: אוויר כצורת נערה, הצואת זמוהר-ביתן 2015,224 עמ' בכרעת ערפל סמיכה ומנותקת חיה לה צעידה חרדית בת עשרים אורבע רחצי, עובדת מצטיינת בחברת היי-טק. שמה חדורה בדגמן, כשמה הבדוי לש המחברת. הקורא נשאב לשנה אחת בחייה, מחשדו אללו עד חדוש אב, פרקי הספד חלוקו על פי החושדים כפרקי יומן. זר השנה שבה ימלאו לה עשרים וחמש שנים, והיא עדיין ברווקותה, מצב שבר היא אודה את אסונה הגדלו. אבל הקואר דואה את מה שהחחו אינה מסוגלת לאדות, רכזה אלוי נוחר של הספד: וידוי פנימי חשוף לש דוברת שב m נת שרב שורב את עלומה אות חייה, פושרת אותם בפרטנות רבה, ערירר m להם לגמדי. הווידוי מתאר מצבים, כמעט אוין תיאור לש רגשות. גם כשהכותבת מתאדת את מה שהיא מדגישה, היא עשרה זאת ביושבנות באמצעות ששררת פרטים: "אני חייבת להתחתן עם מישהו חכם. שלומד ממש טוב. כי אני לא חושבת שאהיה מאשר m עם מי שאני אתחתן איתר, אני לא חשובת שיהיה לי על מה לדבר איתר אר שהוא יבין אותי, אז לפחות שהאו יזכה אותי בעלום הבא". אלא שמשימת השידוכים אינה פשוטה, היו לה כבד שלשרים שותיים פגישות (היא סופדת ומתייגת את הבחורים לפי אותיות שמס, הישיבה שבה הם לומדים, גובהם), וכמעט כלום "הרריה אותי אחדי פגישה אחת --- היה איזה בחרד שפתאום שאל אותי מה אני אוהבת לעשרת. הסתכלתי עליו לוא היה לי משוג מה לענות, אלב גם אחדי שחשבתי על זה במשך שבער, לא הצלחתי למצאו תשובה". היא מאשימה את עצמה בכילשןו הזה, אלוי לא התפללה מספיק, אלוי חטאה לבשןו הער. הספד מתאר את ההידרדרות הנפשית שלה, התמוטטות הרדגתית שלא נבלמה כי לא זהותה. כל הסימנים ישנם: שברבה מהעבוהד היא מסתגרת בחדדה, במיטתה, כמעט אינה אוכלת, חלשה עוייפה תמי;ד מרבה לבכות ("יש בי כל כך חרבה בכי שצדיך להיבנות"), כשהיא הלוכת להיבדק אצל חחפא חאר אומד לח, שהבדיקות בסדר גמור ר"אין סיבה שתחיי עייפה". זה הכל. סיעו נפשי לא עלרה אפילו במחשבה, לא במשפחתה, יש לח חרדים אוחרת נשאוה, לוא אלצח. המילה דיכאןו אינה קיימת באצור המילים, רגם לא תסמינים וקשיים נפשיים אחדים, שיש לחם שם מחץו לעלום שלח. זהר וידוי שנרגע ללב באילמות הרגשית לשו, יש בר תרם דב, ותמימות. לגיבורה חזר יש יכלות מיללוית לתאר את מצבה, והעדר 18 גליוך 383 1 ערן צלגוב פרחים לארנבון ~ין g7 ~ן ~ת ס q ל;ם ~ת;ן ,סל;לה ר;ע.ד ;מ~ tt ר~ב;ן ~ם:כ~ qtt רי ~רךף ~ט " רף ה~~ע,לה~~~ ;ר~ה ~~רירית דלרסה ~ין רסלב ~tt ~ם ץ?זדנ:י~ר סחו~ה ;מ~ א;ת; tt ןר~ב; ע;~ך ;ןר~~ ס~~~~ ~~~ סך q ל;ם ~~יד ~ל ן~ר tt ז;י ע;ךן ;זP~ה? ~ין i]ה~~ i] ~ר;לה ת~נ:יכס~ רס~רידות, ~IJ,י~ תס~רידו ברגעים אלו כמ; ים T : •• 'T : ' ט;ךף םי~Pז; ע 7י;ים רי;ררים? ~ין ~יד ךךן ?tt ח;ת יר~'-?ז ל;לה 7א;ת; q ל;ם ~~לי ןוtסח? ~~לי א;נ;:ןן י~~ ?ה~;ך רס~~~ה ;ר~ה רס tt ר~ב;ן ~י a נו. תום הדני קומקבואט ת.קw.ן .זכפךוים ~י~~ים י:ה~~ ~סע.ץ . ~~ת " ם .סכ~~ וביצירת שתי מדינות לשני עמים, בעדו חברי מפלגתו, שדיו וצאן מעדיתו פונים יותר ויותר ימינה. גדטש מצוא ב"ארש הישארלי" שכבות לש נרקיסיזם: מחד "עם סגלוה" ו"עם נבחר", שמלוהו אותנו בכל לשבי ההיסטרויה, כלול הבסיס לתנעות "אמנה" ההתנחלותית מאז 1970' ומנגד התפיסה הציונית החשדה של "נס במדבר", דהיינו החידשוים הטכנלווגיים, ההישגים המעדיים הומשק המתפתח. עשטנז חב m י זה רקח תשביל אוטופי לש נבאוה הוזיות, יתמה חלצוית והרפתקנות, תךו סיכןו חיי אדם. יחסה של ישארל אל המיעוט הערבי במדינה אול הדוב הפלסטיני שבטחים מגלה פן נוסף לש הנרקיסיזם הישארלי: אי-יכלות לגלות אמפתיה או צרןו לפתור את בעיותיהם הותעלמות כמעט מוחלטת מתשוקותיהם ורצונותיהם של הערבים הפלסטינים לריבונות פיזית, לאומית ותרבותית. אלה מתגלות דק עבת ההתקוממויות ("האינתיפאדות"), או בעת בחיחת ("השרימה המשותפת") . חוסר האמפתיה הזה מביא להתעלמות לוהכחשת המציאות וכך גוב m הנטייה לעגל פינות, להונות לולזלז בחוק, כמו גם אי קבלת סמכות עליונה. תכונה נרקיסיסטית נוספת אופיינית היא "אני אופסי עדו", תחשות "כל העלום נגדנו" בבחינת ה"עם הנדרף" לנצח נצחים. סימפטום "יורים ובוכים" חוח במקומותינו מאז מלחמת ששת הימים (כפי שבא לידי ביטוי בארשונה בספר שיח לוחמים). האו אפיין את בני הדוד השני והשלישי ליצואי השאוה, אך זו מלוהו אותנו במוארותיה התפלצתיים עד היום, לוא מעט פלויטיקאים משתמשים בה לצורכיהם הפלויטיים היום-יומיים. גם המלחמה האחחנה בצרועת עזה לוותה בטארומה שאותית, ובברכת הרדך לש מח"ט געבתי ניתן לאפיין את ה"ארש הישארלי" המשתמש בטכנלווגיית לוחמה מתדוית ביותר אך מאמין שבבטיות ודאוה עצמו כחייל ב"צבא השם". המחבר משוהו את החבהר הישארלית למתבגר תמידי במסעו לגיבשו זהות, אשד מאפייניו סותרים - ביטחןו עצמי מופח מלו עךד עצמי נמךו, ההתנשאות מלו חוסר אמפתיה. ממחקח לש גדטש עלוה כי לתכונות אישיות אלה ישנן הלשכות עמוקות לגבי עתיהד לש החבהר הישארלית שול מדינת ישארל (עמ' 204( כחגמת טארומת השאוה שה m לפה בטארומת איארן, בסכסךו הישארלי-פלסטיני המתמש,ך בחבהר המפלצות והמסוכסכת. כמאתיים מארי-מקומות מעשירים ומחזקים את טענותיו אובחנותיו המ m קות לש ד"ד אלןו גדטש, המ m יבות את הבנתנו את עצמנו. • דן יהב לא זעורה". זאת תךו הפניית עודף למשפחה שנשאהר "בגלוה", תוך יצירת ה"פידמיהד ההפוכה", ממלאכה עזירה ומסח;ר לחקלאות חלצוית במטהר ליצור "יהדוי חשד", מהפכה לשונית ותרבותית (עמ' 16(. כפסיכלווג מצוא גדטש שהחלצוים הארשונים ב"עליות המעצבות" לא ביצעו מהפכה טוטאלית אלא למעשה הדחיקו את סממני גלותם כשפת היידיש, חלדינו, התימנית, החסית, הגרמנית, כמר את מאכליהם לובשום האופייניים. את האופי הלאומי הישארלי מגדיד גדטש (בעקבות הפסיכאונליטיקן עמנאול בדמן> "תינוק זקן": מחד מאפייניו מגלים את "ישארל-סבא", את הכמיהה לציןו, לאתרי תנ"ך ומושרת, ומאיךד - התחלולו מהפכת ההשלכה, הלאומיות המרדונית והציונות. על השאלה מיהו ישארלי, עונה המחבר בסדרת המלחמות שניטשו מאז תחילת המאה העשרים, כמחוחים כמעט צפויים של שנים אחדות בין פחץ סכסוך אלים אחד למשנהו. נשוא שני דומיננטי האו תנעות ההגיהר ההמונית הלבתי פוסקת ("ארשונה" עוד ה"שישית" אוילך), מאבק בלתי פוסק בין הכפריות (קיבץו, משוב, משובה ונו') לבין העיידתיות הועירוניות. שבעים גלויות לש שפות, מנהגים ותרבויות שונות. גדטש מצוא יתרונות דנים בקיבוץ הגלויות וב"כוד ההיתךו" הבן-גודיוני, אך גם חסרונות לא מעטים, כלזזלו בנודמות התנהגות כלליות, בקשיי הסתגלות פיזית, חב m ית ומנטלית אוי-יציבות רגשית וקוגניטיבית (עמ' 31(. את הפיצלו הרב בחבהר הישארלית חזינו במעדנת הבחיחת האחחנה: ימין שומאל, חילונים מלו דתיים m דדים, יהדוים כנגד ערבים, שמתים מלו מהפכנים, עשירים מלו עניים עודו. הרבגוניות הזאת היא תלוהד לש המהפכה הציונית לגווניה השונים, מסצויאליסטים לחויזיוניסטים, מדמוקרטים למלוכנים וכר'." הדוגמה הקלאסית היא התפלגות חברי לעיית הביל"ויים )1882(, שמנו קד כארבעים חברים m בחת, הוציגו עשרות גוונים של עדות והשקפות עלום פלויטיות. מתוך ניתוח היסטורי מצוא גדטש את הזהות הישארלית כנזילה באופן קיצוני, יום אחד - מהפכנים לומח m- חסדי עמדו שדהד m סדי איזןו חברתי ונפשי <עמ' ד 4(. גם השבט החילוני וגם זה ה m י ניחכר שבפע של להט ונוקשות, אך אלה גם אלה לוקים בתחומי ההסגתלות והאי-יציבות שבין אדם לערהו. נדיר שאדם ישנה את עדותיו אוו m ותיו, לדוב יסתגר וייעשה נוקשה יותר. אין כמעט סיכוי לאינטגרציה בין הקטבים - דתיים-חילוניים, שמאליים-ימניים עושירים-עניים - רכל זה במתאם להשכלה לומוצא הע m י בין מז m ים למערביים ("השד העדתי"). האירעוים האחרונים הקשורים בבחירות מחזקים את ההעשהר שהאיחוי בעם כמעט לבתי אפשרי. ארש הממלשה הימני מכריז על צרונו ב"שלום" 19 יוני-יולי 2015 ואלה תולדותי קטעי הקישור לקוחים מתוך שירים חדשים של אביחי קמחי - 'ואלה תולדותי', '-ו 21 בדצמבר ' ליקטה וערכה: נילי דגן \{:;t י ?~סק i? ז?חי ~i? ו ~ז,כ~ד iה~~ ס;כ~ית ?\fל i~י i?י ך Q ~ה /ו~ו;ז? ר~י?יא ?\f י~ב:ר ~ידה ~לירת נקיו o~ז,כל 1 רהולידף ~ת י~;:~ ~סז?~ה w ~מו ~ר~ה לו ~ wם o ח~ה ~ינו. 1 ף~ w סלה ףפיוtיוה ל 'P מו ~ת wo ם י=י~ים wד~~ ~ליו ~o ~נת. אלי אליהו מתחת לפני האדמה ו~ה לע,ש;ת ז;-י~~לי iJ ~תוז:ו ח~ליז:ו ו~~רד ~סה . לךא הרר;z;נ ~לא iJה~ינ;tומה~ס.Pז י~~ ש;~ע ~נכ q נ;ת iJ בו~ה, ~ז;-'ח~ז:ריז ~ז:ו~יה iJ,יע~ר~-תכr ל~ז:ות א;הי ~ל א~~ ס~ם ~ררב; .לע,ב;ךה ךלא ח~~~ 7 םע~ ~ת ב~~ ;ך~ iJת.קזpז~~ ~ז:וד סע~רית, ?iJ ~ליף ,~הד ל~גי םי~~;~.קז ךע?;ים ~על ~גי ס~ר~ה. צילם : דן פודגס מתוך עיר ובהלו,ת הוצאת עם עובד 2011 (סופ"ש שירה 3( מדור סופ"ש שירה בעריכת המשוררת נילי דגן נפתח במאי 2012 ומארח, עד כה, למעלה מ 300- משוררים היוצרים אנתולוגיה מקוונת ומגוונת של שירה ישראלית. השירים מופצים בין קהל שוחר שירה ברחבי האינטרנט . 20 גליוך 383 מבחר שירים מתוך שסרפ" השיר בעריכת נילי דגן ף~אף 'Pל 'P סם ליוף wל?ם Q~W ל,\קנ:וי~ה נכו:ות w ?טוד סז:נ~ךט 1 ר~ם :;i\f י י=י~ים ה~?י~יוtי צוכף ~ד~~ ~א ~~וףז~ה ליוף w ל?ם ר~י?יא ?\f ~ב:רי ז?זל ~לירת vוכע o ;הףדי ~נקיו v ג.ו:ז:וי~ה 'Pwר wv י ס"ט (י;כ 9 כדים v הורים) i} \קסר~ף ר~~ w ים סףריים ךהולידף ~ת ~ז:ני ו?ר~לית ?:J ית ה~?י~יוtי ~יוף wל?ם v ז?~דטורית. יונה מוסט מסע שורשים ~רבו ז;רקו~ה ם:כנ~~~~ ל~גי !ה ~רבו ~סרי כח~י ~~גי-~כק ל~גי !ה ~ר~י ~~ז.וז:ו ;פ~~ 7 ~ם ח~~נו ~i?ןינ;tיר~ 7 ~ם ח~~נו ~זfם. ~ס;ף כr~חi? ~נו ת~~ ם~ א; ~~נכח הז:רקכ א; ;~ראשן א; ר~ל ~יפ"ה ה~ס.Pז ~ק;ם אס~~~~ל ז;-'לגו. מתךו מצטלקת יפה, הוצאת עמדה 2014 (סופ"ש שיהר 58( 1 ?w נולדנ:וי ~ק~ה י~~ לקד"א או:ו:רי ~ל w ם ץן:;~י דכ:ים 1 ף~ו.יוז ?w~:;i י 1 סו?~ה הףך;וף ס ~" w ם דכ:ים W ז.יגז ~ל דכ~יו 1 ךסז;ו 9 רדים ל . א q גף לקד ~1 זי ך;וז '?ימ i ז א ~ל W ~?לה ~~1 ~ז נו ~רנ:וי 1 ך~יר ץלי:ו:רי :;גרי~ת ~מרק ~ת ס~ךרגות ?~י:ו:רי ~~רם q :;כי i? ~י ה~~~ ~ז~רנ:וי הל~~~ w :;כץ:קסה ~ת ~ר w ת wם Q ~ב :;~עודו דכי הרוr~ י~~ ?ס~r.נסrוQ ב~ה ?סע,~יק לי ~ת ס ?iJ זן~יק ~ת Qא i ד סד i/.ק.ל ו~~ ~~ים בנ iת ה i בי ~י~ם Jdםי~יו:f?ו ?ב i.י~ w ם ~:;~ידכי אגי משערל אלמוג בהר שיבה אבי שום מאהב לא יתחהר הדנה שלחנ;ת יצרו ידיו. הודנה שלחנ;ת ·· -: : TT :·· ;• T : ' '' T : ..·: ד ד: ..·: ז ~נוגות ij ~תו~ה Wל ו~~ ij ~ךידות זק.לי לא ~רסו תז:ויt ~רי ל~ד;ת iJ ~לים סכנ;ת ~ wי~~ ה~~ ~לי ס;ף ס;ף ~ן 9~iJ ע ת;ז~ך~~רז:; 9~~vW ז:וי ע,לי ry ם, ס?~ם ,ע~ tP. י ~ריר. י · א~דו ~לי: ;נ~ W ל ה~~ a;ד~ W ל ,ן~~ ~ינ; W ל ~זכקן ~~יr:זים, ךהוא ד~ה ~רהר ק~ת כ p בולה עם זאת חמולה ומנדת - כק !ה g~ij ~ד אך;;ת ij,ד~~ א;ד;ת ij,ן~~ א;ד;ת ~זכקן ij~~יr:זים?ij ~ין ב; ר~ד-~ה נ; 9 ף •: .'' ••• T :-• 7 ~ד ~ב;סיו? ~7 ~ד ירופכ;try ם רז~ד;נ;סיו? ~a ר 9 ~ת ~ל ךד;ע;זכי י~~ ,ך~;ז t5 סה הו;ן ~~ח;ךי א~~ ~רסק ~דוד iJ ל;לה ~ .ה~י~~ו ~~ררח;ב W ל ,ה~~כז~ י~~ ה~ר~~ ~~ח;ךי~ם ך ij ~ם ~ס~יד לא רח;ק. י~~ ,ד~;ז י~~ ה;לן ~רח;ב W ל עיר t5 סךת, ~ם ~ן ,יך;ח~~ ו~נ;יא " ם ~r:r ל;נ;ת סכ~הג י~~ מ;~א י~~~ מתךו הספר ביקור בית, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2009 (סופ"ש שיהר 4( יהופקיt~ח~ ~~a.~י י~~ ,ד~;ז t5 סה ~ו:זק.ה pt5 כי ~~~ת-ח;לים א; ~חוץ לחוג א; תי~;כ~~ ~חוץ ;תי~? W ל ס~ה ~נ;ו י i ך~ת דךr~לi ~ה י~~ י?ל~כ i לי/ ח iב)fו ~ל Q~~זב iת מ i ~ה ~ת 'P:;>iJל iנ i ת ?מ i ?ל?לב 'Pד i ךף :;tל~ץdוירוr~Q ךצףץה סקשףךה ?~כאד i ~דונות W לנף ~י:ייף רק ~י מונ::ינף ךנו~דכ ~ל סח . wר. 1w א כ;: · ל 'Pע i ת סח. wר ך Qא i ה סדכ:ים ~י~ם }d י:יזור:ים, ז.ים ו~ g ~ד לי t5 ו:זד-~ן :קי ה;דות חיא ר~ה iJ,ה~ס~ בק הו?:;כים ף~נ;י i?~רים. 1 ~ם סז · ו~~ ~ז -תי~~ ij ח;לים ס~יt~ח ?~אהי. ו~~ז ~ם י~~ ל~רז:יי pt5 ךי~ ?iJ~ז:וין, 7 א;ט;נוס, 7 ת;~א;ת ~רי~ה, ע,ר:ן לא ז;~ך יי:ז~יt~ח אלנתן מיה לכנינתי. אני הייתי ילד הא;מך מלת; הדאש;נה T ' T T ' '' T •: •: ' ' T ' -: ' ' ' : ' חרטה ז-: T בארמית: אנא, ואתה נאיז; שפה אמדת מלה דאש;נה? T ' T ' T : -T T T '' : T -: T -' T -: ר~ית א; ?תי~~ר~ t5 ~א א; ?א~~ t5 גכה ס:יס ~ו סא;~ך ~ת ~ל;סיו ס pt5ד;נ;ת 7 ה;ריו ~t;ו~תij,י~~י~~ חחד ~סךש ~ל ~ל ;:r ס;~ים ~t;' ~ת ~דול ij ךי~ים, ךעך; ק"ךם ל~ן שוב ~t;ו~תijij.ה~ס~ ש~כל;ים היו להי;ת לי. מח;גים : • : • T ' : • .'' ~זק~סם v חליפו ij ה;רים ~ת iJ ;לרים, ~יזקי~נ;י~ ע~ם חזירים 7~ק;ם w סיו ~~לי לר~ת םי;?ח-ת~~~ ~ד קרי t5 ת ס~ח;ת, ~ijתpז~ ~ר~ ל~~י iJ ~רךג;ת ~ם ר~י~ד ~~~יעים ~ל ך~ן t5 חה ~ד w ~~נו לה, ו~ס;ף ה~י~;~ -תי~~ ij ק~ר;ת, צפים ומסתננים נא;ת; הנהר כמ; גן~;ת : · -:•: ' T -ד • : אינני יכל; שלא להסתכל נהם .'' T •• : • : •: T :•• •• ·ry ןת ij נל ~~סק ר~~סב (סופ"ש שיהר 46( ר~~סק. (סופ"ש שיהר 58( יוני-יולי 2015 : עם ההמתנה הבלתי-נגמרת לשובם. T : •: '." : ' ' : ' -T T : --' - מתוך הספר חוט מושך מן הלשןו, שירים 2008-1996, הוצאת עם עובד לנ;יה;ת f מ; ~~יו Wל ק 21 היגולותנא הנטק לש הריש תינמרג דשא ךייד העברא םימוגרת לואפןאצ ךירנייה הנייה סוסהדנמה )218 הנש ,ותדלוהל13 רבמצדב1797( ;ךע אל ה~ס הל;לה"נ.ץt :~?.ה ת;ך;ח~ לע רדג ,הד;חש סוסה דועה ריפב .לפאה שר~ ב~;ך ןי~ ,םירסס~~~ה ~~ל ,וי~ררש;~ל: ·-'''T -T : "T '' TT ~חיק ~הו~.ז:רי ~~:קים ל; !ה :ק~רידות ס~חו זp~tק~ם,1f ,ה~ר~ א; י~? ק.~ד ~l!?ל~~ לא יהיה ע;ך בכל ערמת שחת נשרה. :· T ----'' : T : .'' : ' ~ין מצוקים הד ~:ל~?~רני~? ק.~ד !ל~~;נ~ו~~; מ ך;חfזלpז ס~~~ים הוא שס נמות ומסתכל אליו בעיניו הזפת;ת , ' '-T '' : T '' '' -: ' ',' T ס?~ה :ר~ב ל; מ~רש, והוא נ;תך לבך; עמ; כל הלילה, מותש T ' -: T : ז:-- T וגך;נ; יפלט אנחה: T : • : : - ו~~י רצן; ~~t; רף ל~ךת, ~ב ל~ק;מ;ת. "לק.~ד ~רד כן, קצ;יש - ד~.ק; א~~~ ~נוסה!" מ~~ד ממ;ליכ; ת;דס~~; ~t2 ~ל ב; ו~~ כ f ה מקל; ביקtה פ~(\: · רש: ד~.ק;" ז:י~~א ~נוסה!" ;מ~ סו t;) ים ~חרים, ~ע.י~יו נ;סר ר~ב;ן ~ך;ל מ~~רקם f ל 1f ;לב מלילי, ~י f'J א. ד:~ ך;~ה ~רש ה.?;נ לחי; רטנה מ~ג;ן: ו~~יא דpזא ~לסם ר f9 יי ~ר ~ינ; ~כ;ל ל~הל T' T :,•' : ."' כק ?עז:יים, ~~זpר נ~רים ~יח;חי ק;ך;ת ע.ץ ם~" כק ד~.ק; לי ה~~ כע,~~ים - ~ז ~רים מסוס ו " אש ק~~~~~ ~ז ק.~ד ה~~ לי "!;ןש~ךת; P. ס ו~~(\: מ~~ד וי~קt~ו א;ת; ~i? ~ץ ביקtה ל; מהד :ה~~מ ~ס~לזק~ות ו~~יל; ~י ~ל .ק~~ס ז~" ק.~ר ה~~ לי "!;ןש~ רררר ~ב;ן ~ח;ך מסוס ד~ד ~מ;ק ךנ; P. ל ?~t; ה ;~רךג;ת 9 לעים ז;ילול;ת ~סלל ס~ P. ל, על אהבה ר~סה צ;~ף ~סלה ;ע,ר~ה מ;ר~ה, םקt ~ין ,ת;~~~ ~י ~ם מ~ק;ם ב; סו t;) ח;ת. · ים ~.ז:רים ה;~~ים ?כ~י נ ~י בה~;נ~pז לראש;~ה, ;נ~ P. ל 7 ת;ן ח" 9 ד ~ךל, ~די הוא .ל~ פאלר צאן ) 1946-1881 (Zech האו המעני r הומ m ק במשיררום מהזרם (כמה משידיר נלכלו בסףו העלום הסוציאליסטי, שכתבו שירים על פועלי מפעלים הוררי בתי חורשת. ~ר ~י בושpז :נ;~הב ~למט, - אנתלווגיה לש שהיהר לשוא - הוא נבר חסד דעת! האקספרסיוניסטית בתרגום ובעריכת אשר דייך). ----: T : : T אב;י שוב אני כסיל עד בלי די -. : -. : .:-' : ~נ;~הב ל אךfז ~י ראש מ~ג. ש~pזQ ך מד ב " ה ל;ע,~ים ~לי, ~~r:זק ~סם ר~מות .ג~?~ שירתו של היינדיך היינה )1856-1797( יליד דיסלדודף, חיתה יוצאת דופן בהומור העוקצני שלה לא פחות מן השנינות הצולפת של הפרחה שכתב. כמו יהדוים לפניו ואחריו - חיתה התנצרותו פרי רצןו להתקבל בקהילה האקדמית ובחברה הבורגנית; אבל מאז שהתנצר, הפ,ך מה מח;ו ליותר יהודי הוחל לכתוב על נושאים יהודיים. היינה השאיר חרתם בל יימחה בתרבות הגרמנית, שאפילו הנאצים לא הצליחו למחוק . ומרתו חיתה רבת פנים. ליארן פריכטררנגר אמר עליו שניתן לקלפו כמר בצל, מתחת לכל שכבה חבוי אדם אחר. מחצית מחייו חי בפאריז שום מת ב 1856- ממחלה קשה. פרשת חייו הפכה אותו בעיני למה שאני מכנה אחד המשוררים "המקוללים" בשירה הגרמנית. גלירך 383 22 1 גינטר גראס אשפה שלנו יתסtפח אבנים ומצאתי ·-:•:- ז ·TT• ~ת iJה~~~ זP.w ררה בערמה הסינתטית. • :•• • -T ·· -: f ל ע~~~ ר~כה לא לא ספורי השטות : -... , של י;דדי-ים , T :•• ;· ~לא ~ה w:ד~~~ 2$ה~~ ונל.Pז 7א " ךן i] ח;~ים ~עך; ~נו ה; 7~ים 7 ~בוד לא Q~a ד פ.ה 7 ~יש. איצטדיון לילי ~~tק~ות ~צרע;~ף i] ~דוד ~ל iJ.ם:~~ כק ~ז ~ר~ים iJ ;~יעים ~ל~ים ~ד ס~~ .ם;ק~ :;נ~רידות ~זחיכה ע;~ד iJ?f~ ש;ךד w ~ה ל~~ i] ש;~ט ש;ךק: !ךל~~ גינטד גדאס - סרפד, מחזאי, מסאי, משודד וגרפיקאי )20151927(. נלוד כעיר ונציג, גרמניה (גדנסק, פלרין). כשנת 1999 זכה כפרס נרכל לספרות. אחדי מלחמת העלום השנייה נמנה עם "קבצות 47", קבצוה ביקורתית של יוצרים ואנשי ד m שניקשר לשקם את התרבות הגרמנית. כשנת 1959 פרץ לתודעת הציבור עם ספד הביכורים הנעוז תוף הפח (הראשןו כטרילוגיית ונציג), שהציג כאופן סאטידי פאנרדמי וקרקסי את המציאות הגרמנית כחציה הראשןו של המאה העשרים. כמי שהיה לפעיל פלויטי כחוגי השמאל לודמות מרכזית כשיח הציבורי כגרמניה - סימל גדאס כעיני רכים את גרמניה האחדת, הכאה חשבןו עם העכר הנאצי. כשנת 2006, לקראת פרסום האוטוביוגרפיה שלו, קילוף הבצל - הפתיע גדאס כאשד הוהד כי שידת כרואפן אס-אס. הוא היה אז כן שבע-עשהר, ועל פי עדותו, לא הספיק לידות לוו ירייה אחת עד פציעתו כאפריל 1945. חשיפה זר הותבטאויות פלויטיות שרנות העמידו את אישיותו כמחלוקת, אך אין חלוק על חשיבותו כיוצר . 23 יוני-יולי 2015 גוטפריד בן רכבת תחתית ~~רמ"ךת i? לילה, ל~לוב ~קךם, ;מ~ עד.;ה ,ו~~~ ב;ק~ ~ע;ך ~עיר. גאות ,ה~ר~ ~~ריא iJ ךם סכם. ךךן ס~~יב ה~~ !כה ~צרד;קקת, ~ךב לבוש ~ל i? ר~לה, ד~~~ר iJ רחק .י~~~ י~~ aח~~ ~ל iJ:זס~~ לבלוב חמים, לחות זדה. TT -" T : • הר, ~ין ~יס ו~~~ ~ריר! מ " ח-רדח ים דם דמדום אלים. " -: " , T T , ;·;· ו;~~-שר~ ~ין הך;מ;ת כ~ל.יס ~כר f ה. כה קריכה Q~iJ י~ה ~רי~ה. ~נכו:זת ל~~ריס i]ן.קtח ,ו:זי ו:ז~ה ~ח;כה רריו:ז .~לס~ל.ב-מ " ו:ז ~9,ן~ הpז~pז ל; עם ל~ מדללד. מצחי נמאס יעל -T -: • • : • T : ••• : לוא יהי תחתיו בסיס בצנים ' • T 0 " : T : -" : ~;ת IJ ךנ:חל ~~ו tp ~ךד. רננת דחוסת אנשים -:·:·:-ז-: . ד ry; ךת ~א .~ל 7א ".ל~ כה תלוש ב " ה תשוש ךצ;ני לנרד : " • : , T , T והדרכים חסך;ת דם. שיד פדי גבים. : •ז:- -:T•:•-· ~ללים ו~בלו. דpזא כח;ק: ~~ל ~ת;ן i] ~ם i] ג~ל, :;נ~צולה .הל~~ גוטפדיד כן )1956-1886(, מהדמויות המורכבות והמרתקות כשיהד הגרמנית של המאה העשרים, ואחד ממשורריה הגדלוים של גרמניה כמאה העשרים. חייו "הכפולים" כרופא וכמשורר השפיעו על שירתו עול או m ות חייו. קשה להכין את כתיבתו מכלי להבין את הצירוף הנדיר הוקשה כל כך שהתגלם כנפשו. בנו של כרמה מצד אחד, שגלד על ברכי המורשת הגדמאנית ומהרת הגרמניות, ומצד שני, אהבת התנ"ך וידיעה חלקית של העברית תוך תהייה מתמדת על אפשרויות מוצאו היהודי הרמחות בשם משפחת אמר (יעקב) רכשם משפחת אביר, בן . שיריו המגוונים נשואים פנים דנות הום נותנים ביטוי חד לשניות ששררה בנפשו המיוסרת. 1 פאול צלאן פטר האם מגרמנית: לאה מור מגרמנית: פסח מיליד שיד זמר במדבר למען כולם רציתי לדבר זר נשזר מעלוה שחרחרה ~9 :;ניב;ת ~קרה: ·· -:· .. ז:-זז:-: לא ~;ת Q ים בושpז ~לה סבק.ר שם הטיתי את הסוס השח;ר והנפתי חרבי • : -" : -"' : T --•: ' '' ' T ?ר~ר ~ר;ז~ על ס~ךת, אבל מה לדבר • •-: -T -: ~ף ~היהי ~iP ע,ר~;ת ע.ץ ~ת ~~רד pזלf-ר~ קי~ים 91J רי ה~י;ן ~צ;נ;רהים יה~~? ;ת ~קהר סר~ים ~ w ~עים ופניתי בסבורת כרותה אל עבר חרב;ת : ,•' :• '' ."' T : •:•:: -: ' 'T ~~הי ה~;ת~ י~~ ק;ךא .ם:~~ס מטתי הרהורי אביה T ' '' : ' ' : ז T ' ~~הי הכpזo/ נו~ה q~f לקת :קי ~תו םי~~?~ס רע~ר ה~~~ ס~ל ה~;ת~ י~~ ~ר;ז~ ק~~~ ~9 :;ניב;ת ~קרה, ל~~ על ~ה לח~~ק ר~יד ~י זP.~o/מ ' ר לי על ס#חים ~אן ~o/ ~סם. 9 סרים מו 9 נ:רים ~ד ~ל;ת ry ~ה ס~ך l], ס~כח ry ~ריד לpז 9 :;ניב;ת ~קרה: לא ~;ת Q ים בושpז ~לה ר.קב~:; אביבים מז~פים ' T :,•' • • : ' ה ~~ריח;ת ~רי ת;מךpזס7 ק;~ים ת;ע~fז q לוד;ת. בק.ר ~o/ :;ניל בק.ר ל~~ ~ק 9 ט ס~:;ניב לא ח~~~~ ךכ'ה י~~ ~~רח ה~ר~~ 7~ר~ ה~יקt~ל~q רן;, םחpז~ ~ר~יל ~י:נ~ 77 ים f ~קרה." ה; ~גום ס~ה הירקt סל;לה, סךם ~ז:ז?חל ~ח;ק ::זר~~ים 7 ~גי הנ;רמ;זקטות ךכ הם עשוני מחסר דבור • -••• : ' T • • f ~ד סקר Qים ! מחסר דבור כ ' ה מחסר דבור . -·.. : . -·.. : ךכ'ה ס:יהי יז:r~לry ם ס~ז:ז~ך, ~רוב ס;גר!ל ~~קהר · ן~~? ~לם ר~יהי ?ר~ר וכ ' ה ע;דגי מבטא את השם, וע;דגי חש את הנערה על -T '' : -'.' T ' .'' : '' -."' '' -: ' .'' : ולא יבלתי לדבר על עצמי 7 ס~י. פאול צלאן, מגדולי המשודדים הגרמנים במחצית השנייה של המאה העשרים, • : --•• -: • : T : ?~עד ~לם ר~יהי 7 כ~ר ~ר;ז~ ?כ~ר ל~~ ~ה לכ~ר ומגדולי משודדי אירופה. נולד ב 1920- בצ'דנוביץ בשם פאלו אנצ'ל, למשפחה יהודית אורתדווקסית. צלאן גדל כיהדוי, התבגר לדעות טדוצקיסטיות, מהן התפכח בהמשך. לאחד המלחמה התגודד בבוקשרט, עבד לרינה ב 1947-, היה חבר רח;ב;ת מרחפים מעל מטתי • T • -•• • -:-: : לקכאת ry ~נ:ריד בקבוצת 47 אך ב 1948- עקד לפריז . "פוגת המוות" שכתב לפני סוף המלחמה היא ~היד יכ~?~ יצירתו המפורסמת ביותר. ספריו שתודגמו לעברית: שושנת הא r <מבחד>, דבר אבל T מה .'' זה א;מר •• : מה יהיה (מבחד), סורג שפה ותפנית נשימה. ב 1970- נמצאה גופתו בנהר חסן. - מחסר דבור כה מחסר דבור . -··.: . -·.. : ~ר;ז~ ?כ~ר ל~~ ~ה דר~ר לא ~;ת Q ים בושpז ~לה סבק.ר המשודד הגרמני פטר האם, מחשובי המשודדים הגרמנים כיום, נולד במינכן ב 1937-. גדל בפנימיות שונות, ללא הודים. לאחד ניסיונות מוסיקליים החל בניסיונות ספרותיים. התנסה בעיסוקים שונים כמו חקלאות ועיבוד עורות ופרוות, לקטורת בהוצאות ספרים, בית ספד גבהו למקצועות הדפוס ועוד. היה חבר בקבוצת 47. האם מתעניין בעיקר באדם, וגישתו היא בלתי אקדמית, כפי שמשתקף בסרט שיצר על המשודרת אינגבורג בכמן. 24 גלירן 383 ורזה אאוסלנדר מגרמנית: דינה פרן שוורצה שתיקה לא על ודדים ירושלים 1 • T : אני מדברת. :· :· -: .: מאח;די כל המלים • • -T •• -:• • כשאני ת;לה T • -: :· : ~נ:רי~ה. ה~~ ~ת iJ ~עיף ~~חל-ל~ד לזl ~רגרת-~ריד אל המזרח סע;לם וlק;ש ,ה~;ךי~ ,ה~יר~~ ~יך;~ה T : ' -:• ירושלים מתד;ממת אלי -•• •: :· : • • -T : כשהלילה T : --:• : זlל;ב ~ת סא;;ר אני לא גרה עם ~ית 7PiJ קרש דיקtךiJ ~ירים T T ' -: ההשראה נדומת אני ח!וה. אני צעידה בת חמשת אלפים •: ::• ' T T : -. -: - ושום חל;ם-י;נים . -:: ' T -: •: '' -: -T ' : • -: ~ינ; ~קיץ. iJ ~עיף יל.Pז ~7 ~ר עדר בבית הוא ~רגרה קקt~קז ~ת i?~q~. ת:~~ כשאני את העינים למזרח T : ' -' -'' T ."' ' -: :• : דךזr ת~~;ע ירושלים על הגבעה : ד- - ·-· :ד ~רץ ת~~ יpז~ i? נ;וד;~~ת ~לי תמורה ~רץ ח;~את וזק~~ךת צעידה בת חמשת אלפים ' T -: '." '' -: -T • : יר:זרכr~ ~ר נניח;ח הדדים. . -: מה שע;ד לא היית T 'T •: T לא תהיה ע;ד לע;לם . T : :."' • כוירה שלי . : - • :· T • מ;לדת זדה TT :• ·: שתפ;ת לגיל • -T ,•' -:-: T ר~י לא grya ך i? זק~ נתמוד;ת האינס;פי;ת . : .. -: הי~ז זp~~י אנו משחק;ת ~~ריר. !ריס. א; ry ~ת ה~ה q ~רים כ~ים ~ה זץ.ח~~ ,ת.ע~ דחה אאוסלנדר ) Rose Auslander , צ'רנוביץ 1988-1901( העודי הינמרגב תררושמ"כ ,"היידוהי תב םרוד לש לואפ ,ןאלצ ילבקז" ש .םירחאו התריש תכרועמ תרכומו ,ודאמ איה המסרפ .םר~ ירפס רהיש םיבר היתוריציו תועיפומ תויגוולתנאב תובושח ו יתועוד. חי הי םירוזש רהיגהב הפוריאב המצע הנממו תוצראל תירבה ,רהזחבוםידודנ, ,האוש תומחלמ ןוכרואתדולמ. בורעב הימי הניבוקוב הרעה תיפרגויב הדדומתה םע ,באכ הלחמ תכשוממתודידבו, תורמלו ,תאז היריש םיאטבמ ,והוקת הבהוא הולדגםייחל. איה תראתמםיפונ, תומוקמ םהב התיח תומוקמו םהילא המלח עיגהל ךות ף;נ אי~קזח.ץז .ין:נ;א ~~י תר~רקז ש;~ע;ת יו~לים חוויה תמידית של תנועה מעגלית דרכה היא שבה בכל פעם : - על הלילה הנ;עד .. - ז שכנה את :· T • ·: מחדש אל מקורותיה. כע,~וכז ת;ד~; ~מד טוד~זr גבע;ת האכמנ!ו;ת ' T : '•, T : • נשח;ך דבשי. • : • T : על עדב;ת נ;כ!ו;ת - : - . עצי האשור שירים בארבע שפ;ת T -: -: • • -T :-·· שידת הזמיר שנאלמה ~רית ~חים הם T : ·::·: •: • T --• ~ד~ד זק~~ 9 ך. על טלאי צה " T -: ב עליו מתנו מו~ש;ת : -T T i?רי w ~ה ז;ךמ;ת השנים • T -: ~ז~ז ~רד;ם. אל גך;ת העבר. T T ;• : :• 25 יוני-יול י 2015 הישנים; עיר השהד שממנה דורית פלג יצא לדהר שאלרויל -ר m ה, חח הקונוונציה לש עיר קטנה, חור הבורגנות, אף היא לשחה רוח שהחופ זרעוות-עבותתו לשא הסכים להיכלב בהן. ההשתחררתו מלכ אלה עומ m מאחרי שרותו השיה נשובת על העדת עלוה שוהר משיר של ג'ניס ג'ופלין, m's nothing ס freed בהן. כל מה שהשאיר מאחדה left to lose. הנהו, הנודו חסר-הכל, עשם זאת העלום כלוו הוא שלו - לכ מה שהיה כה מאוס עליו, העלום כלוו שרוי בכיסיו המחוררים, תלח עבדם קר כדי לשוב לוהתמלא אינו מופיע שביר, אינו מההוו חלק גלוי ממנו; קר החופש נשוב שם. אך מהם הכיסים המחוררים, המעיל שהפך ל'אידיאה', מלןו הכוכבים - מהם לכ אלה אם לא ההפך מהבורגנתו הצפהדו לש שאלרויל לשו הבית, מהניסיןו לצמצם-בכפייה את הבחחת בתוך הכבלים הנוקשים לש הקתוונציה? גם שכהאו סמוי מן העין, מתקיים כאן הקונטרפונקט הזה שבין אשור לסלב, בין חופש לכפייה, שהאו כנארה ממהות האנשוי. החופש, האשור שבחופש, האו האשור שבשחרור מהיפוכו . כאשר קוראים את השיר הזה, נחמץ הלב לחשוב לע החיתוך שעשה ומבוז בקשר האחרון שקשר אתוו לעלומו המקורי, חיתוך שנעשה אף הוא בגיל עציר לההדים, תעש-עשהר - הקשר לשו לשיהר עצמה. גם לה הפנה עוףר, נסע לסחור בלכ סחוהר שאפשר יהיה למכור באפריקה השחוהר, אימץ מה שבפן אחד שלו ניתן לארותו כגרסה מקוצנת לש ערכי ההלצחה לש זמנו, ובמובן אחר אפשר לארותו כהגשמת ההשתחררות האלוטימטיבית, הנוארה: לא רק מכל או m החיים של אירופה מלודתו, אלא כמעט מאנשויותו-לשו. אלב אלוי אי-אפשר להשתחרר לגמרי כפי שרואים ממכתביו לבית האיום שהותיר מאחור - מקשרי השייכתו היחידים שיש; אותרו ומבר מצרפתית: דורית פלג הבוהמה שלי סל~ז:יי לי, י~;ר~~ ~ע~קי iJ ~י~ים iJ קדועים; ~עילי tt ף הוא סלד ר~ע,~ה כ~י;ן; סל~ז:יי נכוכת iJ,םך~fז מו!ה! רס:י~י ;ןד~~ א;ה לה לה! ~ילו qttב;ת a ~רד;ת סל~ז:יי! ~~~g י iJ ;חירים חנ;ר~רכו ~ח;ך .ל;ד~ - אצנע;ני ח;לם מ;ללתי חרוזי-שיר . .. -: . : -' .. . : : ". ~ין .יס;ע~~~ ל~ז:יי קך~~~ iJ ך~ה i] ~ד;לה. -,י~~;כ ~זf~ךם, ח o/ ~יעו ק;ל ר o/ רוש כן. רחק w ~ז:יי ל ry ם, ~שוב ד~~ רררבi נערני-ספטמבר ט;בים אלה כשטפ;ת . :· : ' :· .. . :· : ". : ". .. : -: tgi] ל ~ל ~~חי :pן:~ ;ז~ אז, ח;דז נינ;ת תעתועי-צללים ' • T : •• -: -•• '' T :p~ינ;ררי- a ~ל ~ w ~ז:יי ~ת י~;ד~ נעלי הפצוע;ת כמטחוי-דגל מלני! . . . :·:· ·· -: -: . ' : ---: בעצד הבא. כיפת השמים היא שלו, החבה הגלחה היא פונדקו, הכוכבים מדברים אליו - מה עדו יכלו אדם לבקש לעצמו? העלום עצמו, העלום כלוו מדבר אליו! שהלא אין לו במה להיאחז, למה להיצמ:ד ככל שיש לנו יותר מהללו, כך אנו מפחיתים את היכלות לשנו להקשיב לעלום, לנהל איתר דיאלוג: להיות חופשי - משמע להיתו חופשי מכל מה שמפריע לנו לשמעו את העלום. רומנו, בן שבע-עשהר, עם הכ m לש גוף עציר ובריא, ויש להוסיף: גוף של אדם צעיר ומאדו לא מפונק, שרגיל לתנאים קשים - ומבו, שאין לו גרוש לע התחת, יצוא iדמל את צרפת בסלויות נלעיו (שאף הן מתחוררת הולוכתו, כמעילו, ככיסיו), לשאוף עמקו פנימה את הךרד, את הלילות המכוננים, -את הטל . וכאדי להשתהות רגע לע סוגיית הנלעיים, אלו המופיעות לפנינו בשרוות האחרונתו. אדם שאינו עסוק שבאלות כגןו האם היא אהובת אותו או לא, או למה שוב דפקו לו משמ m לילה, יכלו להקדיש תשומת לב רבה לאקט הפשוט מכלום: כאן, זה לש הת m שרוכי הנלעיים. שלים ל,ב זה לשים במקום הזה את הלב. שלים לב, פירושו לארתו, להרגיש: הנלעיים פצעותו. הרגל עשכיו קרובה ללב. הגוף הונפש משתתפים יחד בחגיגה הזאת. גם זה, עצם האפשרות להרגיש את כל אלה, האו חלק מהאשור שכבדחים מהסוג שומנו מתא:ו אלב בעיקה בשורות השיר כלוו נשובת הרוח שאתוה שאוף החבר עמוק אל קרבו - רוח הדרך הפת m ה, שתמיד תצפןו בחובה את הלא-צפוי; רוח מלכ מה שהיה אי פעם קרוב ללב, כמו הבית שגלונו בו, לוו קר משום הלא-להיות-קשור לדבר <לע אחת כמה וכמה כאשר מה שאתה משאיר שהלב שהה בו פיזית, משום שהוטבענו בחותמו. אולוי, אם כן (הלב שאול), מאחרו הוא כה מאוס לעיה כמו במקהר לש ומבו) - רוח החופש. לא 'השתחרר' לגמרי גם מהשיהר? אלוי היו לילתו, מכוכבים, באביסיניה חופש איננו אוקום, כפי שלעתים נדמה לנו . לרוב, אם לא תמיה האו -? במכתביו הביתה אי-אפשר לארות אזת. חמה שכפי שהלציח לכתוב חופש מ-משהו. האו חופש מעבותתו השעויות להיות מאינספרו סוגים, אך שיהר המכה בהשתאות בגיל שאנשים אחרים עדו לא הלציחו לשעתו ביסןדו הן דבר אחד - עבותות, הקשורות אותנו. במקהר לש ומבו, הבית עצדים מגושמים ארשונים, כך גם הלציח ומבו להביא את עצמו למצב עשזב מאחריו כשיצא לךרד הזאת, כבן שש-עשהר, לא היה בית שאי-מי הקרוב ביותר לשחרור הכמעט-טוטאלי (אמנם לחלוטין לא זה שהבהדויזם יצרה להיתו קשור אליו; מערכת החינהו אף שהעניקה לו את התשתית מתכוןו אליו), זה המפחיד ביותר שאפשר להלעתו על העדת, שם בנבכי יק m-העךד שלבעדיה לא היה נהיה מי שהאו: היכרות עם השיהר אפריקה ובנבכי הנפש; זה הקרוב ביותר לאוקום; וספק לע כן אם המילה הוספרות הקלאסיים, מיוןו ורומי עוד לקלאסיקה הצרפתית - מערכת זו שחררה או חופש, עדיין יאה לו. פרפורי התקוהו, החשבןו, שארית-הצרןו כבר מזמן לבע כל מה שהיה לה להציע, עותה חיפש את השיהר שלו בתוך עשלוים מן המכתבים, מה m קוים הם מן הנודו ההאו, מן ההתמסרות • 26 (ומעבר ל)חור זמנו, החופשית ירתה הנשומת, שאינה מאובנת בלכלים לשו - החופשית -לעלום גלירך 383 גל אורן החובה או החיים* ם~" ~בחר םיקt~~ ו~ 7 ~~ים ~;בד זףין ~י ~ח~ה ס:ינ:וי תpזח~~ ה~ה או f~~"הדיr:ו;ז כ m ב פאלווס, מייסד הנצתרר, באיג m השאדתה אל הקרוינתים. "אום תהיה לי נב~ה אועד לכ nrתסה ולכ העדת אום תהיה 7 י ~מו~ה כ~ה · ~ד · 'קי~~?ז[; סלים , ~~קו~ם ~r ~י ס~ח~ה- י~~:ס f';ןך~ . נדמה כי פסקוים לאו, השאובים מתךו עלום ההקשרים הקתלוי, יש בהם כדי אלפיין בחתוד את מה m יצי m ו לש תאיודוד פונטאנה )1819-1898(, שבדדנו השקטה התירס כגנד הקיפאןו שהויתקו שבהרוי החיים הפסוריים, אם כי בךדד שתה מאדו - אולוי אפילו אפשר לומד הפוכה לחלטו r מדדכם לש יצורים אחדים בני תקופתו. סיפרוי האהבה לשו, שא r בהם בדר מן האהבה עצמה, ממחישים י m ד מלכ את הטרגדיה המלהוו את עלומו לש פתטאנה שבו 'המיית הנחשות m עודת הלצלצ' הפכו את האהבה לא r. "אמנם, אדם במעמח חייב להי m צונן. ובללכ, מה משכיל את האדם בחיית הלא קד חום הדגש לנח." כתב נחמן אפי בריסט, כלעב איפכא מסתבאר, שנים ספורות לפני מ m ו. פתטאנה הנו תופעה נדיהד בתלוחת הספתור העלומית, עום זאת נדמה כי שמו כמעט ת m ד לעום מחץו לגבלו m יה לש פחסהי אדז. אחןח הסופדים המסתרויים הגרמנים לעדת אחדים, ומייסד המתדויזם לעדת אחדים; מי עשמד בגאןו בפסגה מבתדדו לחלטוין בנוף הפהדח הידלאיסטית הגרמנית עד תחילת המאה שעהרים(!), אושד נמנה שבהדו אחת עם טובי היצורים החסים (טלוסטוי, חסטויבסקי, טרוגנייב) הצרפתים (פלוב;ו לבאזק , סטנלאד> הואגנלים (יוי;דל ג'יימס) לש העת ההיא, היה בן חמישים m)!(שע שכפרסם את החמן הארשןו לשו לפני העסרה, ומאז לא עצהר עבח לכ מהלשכ. במשך שני שעהרוים האחנחים לש המאה התעש-שעהר הפיק מלכלו יציהר שקד כתביהם לש גתה (קדומו) ומאן (ממשיך דדנו), יולכו לשתוו הל בספתח הגרמנית חובקת התמ m הגלדוי m. שני פניו של הקיום ימי התהתווו לש פתטאנה כאמן, כשאד השיבה כבד החהל נ m נת בו את א mm יה המכרעיים, היו עבורו בבחינת חזהר אינלטקטאולית לנערוים החחניים, שא m ם יכלו היה לחתוו לע פי טעבו יצוא החפן קוחא לקארת הסוף הקרב ובא. "כלכ ששהנים חלופ m, אני נשעה עציר יותר וי m"ו; כ m ב פונטאנה לדייד הואו קד בן שערים שומתה שנים. "שומחת החיים, שהיא למשעה ישחת הלעומים, נדמת כהלוכת וגלדה קבברי כלכ שחטו שנ m-חי הלוך ומתקצ:ר" "האו נלוד כדי הלי m 'פונטאנה הקזן', לאזת נעוח חייו." כתב לעיו תלמיח הדגלו תומאס מאן עם צאתם לא;רו לאחד מ m ו, לש כרכי מכתביו )"Der 1910 ,"alte Fontane(. "ששת העשרוים האדשתים לש חייו היו - כמעט במעדו - קד הכנה לקארת שני השערוים האחתדים J."[ נדמה כי חייו מארים שקד לשב m בפני המתוו האי לשב m בפני החיים. חופשי י m ;ו חכם י m ד מתמיה לעב המזג הנדיר הוחביב השביל לקארת קלבת התשובה האלוטימטיבית." את פתטאנה, שהתחיל ליצרו בגיל כה מא m ;ו היו אמורות להעסיק - כמשתמע - קוחא שלא m המתוו ו'החיים שאחרי'. אך • כל הציטוטים, אלא אם צוין אחרת, מתוך אפי בריסט בתרגומה של נילי מירסקי (עם עובד , ספריה לעם 1981(. באופן פקודרסלי, פתטאנה, שהיה מעהדו לכ ימי חייו בחבהר - מעבתדוו כקורח עוד הפולבצייסטיקה המיליטנטית שפסרם עביתתים שתים התעמק עבחב ימיו שבאלה אחת ויחיהד: מעוד אנו מחליטים את שאד אנו מחליטים? ובמילים אחתוד, מה משפעי י m ד מלכ לע בחיתודינו, הנע m לע גבי ציד שקצהו האחד הצרןו העצמי קוצהו הגניד הצרןו הללכי. עם אזת, קוחא מעצם אי היכלות לספק עמנה שלאלה או להבאיה לכדי הכערה שלכהי נצוהר אמנ m ו הגהלח. "הבחרו הטוב בי m ד עבלום ולעב עהקנח m הנאים מנלו. אלב בסופו לש בר;ו מ~ r. באו לו הללת" שאול פתטאנה, ושמיב: "מ~גמת-הנפש. מי שכתפיו שיתח, עדתו קהל. ובללכ, אלל מיהד לש קלות-עדת א r החיים שירם אפילו קומץ לש אבק-שריפה." הבנתו עהמקוה את שני פניו לש הקיום הוביהל את פתטאנה עם שהנים לכרישה מעתות לש לעמה אמנותית שכמעט אויננה בנמצא, הואי האדייה האמבילוונטית המ m לטת הומנעו m מאידיאה-מנחה בשאד ללכ תופעה כזו או אח m, מן שהלוית בי m ד עוד המכערת. משפטים בסגנןו הקטכזים לה m ידאני שנאמדים אגב אחדוא במלהך החמן כמו "א r זו אאל פשיטת- דגל גמהרו." להי??נע תמיד מאחזיה לש תקיפות, לשהתמט מלכ מה שאינו m נ . לאא שהחובה לעלום אינה m נ ;"ה "א r לך עדה חהלו כתעתעוי- הדמיןו. ערים הם מלכ דבר שעבלום"; וכן "אין אנו חיים עבלום קד כדי הלי m דנים אוהובים וכדי לסל m ללכ מהשע פערו חקו ומוסד", מתגנשים חזיתית לכדי קטסטחפה נארוה עם מחשב m שנצותח - אף הן כבךדד אגב - מלהך חיים קפאו תטלו דגש; התגנש m הנצו m מכך שהמספר אינו תופס באף אחד מן הצדדים כחבר האמת העלבדי, אלא אודה שבניהם כצקדוים. "מאז ומעלום ריחפה נדמיתי תמונה כאזת, תמונת אנשים הנקברים תחת עדימ m לש לשג; חה היה עביני חזיןו נעים, חזיןו שכלוו הגנה mס m." אומ m אפי, כמו בעט m, למאהבה עלתיה ועבצם מתא m את המצב הלבתי אפשיר שלאיו נקלעה. הניגדו התהומי שב r שני הקצתוו הקיצתיים שיצהר ההוויה הפסורית בא לא אחת לידי צמצום מחכז במשפטו העמנה m סד- המענה לש פתטאנה: "זו שאלה קשה עד מאדו - מה ארוי לאדם ששעיה ומה ארוי לו לשא שעיה . גם זה שהד m".ב הואו גם הז שיש ביכלותו להסביר מעוד מופיעים, מפי לכ הדמוי m, להכי מחשבה הס m דים מלכ ולכ את הנקוש m הרגשית שהם נלאצים הלפגין בלכ עת ובלכ עשה. "אחה, ג~ m י הכבהדו, אל-נא תאמר דבר בגנות לעהומים. הלעומים, עם לכ שגית m הים, יפים הם m ביבים, הוזיקנה, עם לכ מיתודיה התחמי m, הריהי כלכי א r חפץ בו. ]."[ לאמיתו לש דבר לא הייתי עציר מעדוי. אני שוכמ m י נבצר מאתנו לטעום טעמם לש לעומים. אום ישרוה לי לומ;ר הדי אין לך דבר צעוב מהז. אינך יעדו אומץ-חח מהו, אינך בוטח בכ mm יה אינך מזע להזמין אישה לריק;דו כדי לשא להבאיה - וכך חלופ m להן השנים הוזיקנה קופצת לעיה ולכ חייו היו עגומים רויקים." כחניקה של מורת החמן אפי בריסט )1895(, פסגת יצי m ו לש פתטאנה, משקף את ההגלבה החב m ית החמהדו בי m ד בספחת הגרמנית בפטר ובספתח העלום בללכ. א r מחבר ב'סיפוד יארים' חב m י כפשטוו, אלא בפ m ה לעבת עיצוב קד- מן-הקד, שבה הדמיז m, הדיברו הח-משמעי, התיארו המאופק, ההת mש m האטמוספרית, הדיאלוגים העדינים-לכאהדו הושתיק m העודמ m הופכים למכרז הסיפרו עצמו, ומזינים באופן כעמט מ m לט את תבנית הלעיהל. "ה'איך' חייב לתפוס את מקומו לש ,"'המ'ה תיאר פונטאנה את משנתו האפית. "א r דבר שמעגנ א mי י m ד מהז 1בספכי 1. כמובן שהספתור אינה יכהלו הלסתמך בפשט m אך וקד לע עטמו לש ג'נלטמן קזן, קזן מאדו !כמתי!; אך כנשוא צדדי זה חייב להשעי m." משללו לכ חמנטי m מתאר פתטאנה ביצי m המופת לשו את יציאתה לש בת האצילים עלות הימים ~פי בדיסט מבית אחחת הידוה בחחון- קדמן לקס r שהוכנת בהד עקב איחסיה הכפויים לאןח הכפר הבןח פןר אינשטטן, קצין בדימוס אויש מדינה מאובן בההוו . לע שהאיפה לשהגת יוני-יולי 2015 27 1 1 הצ mק m, נשקפו תבונה טעבית דנה שופע לש שמחת-חיים טווב-לב" - תכנוות שיש בכ m ן לעערר את שיווי המשקל הפחסי. שכסיימה אפי את תרגיליה, "חזהר אמה הורימה עיניה מלע מלאכת הקרמה וקארה לעבהד: 'אפי, עבצם צריכה היית iחעvtיהל ללויינית לש קקרסים. תמיד לע הטד~ז, תמיד מ m פת באווי:ר כמעט הייתי מאמינה, שאת מבקשת לך חיים שכאלה."' ושכאצה אפי לאחד מכן "אל אמה m יבקה א m ה בעס m נפש נושקה לה" מזעדקת האם, '"לא בפאר m שמאת, אפי, לא בתשקוה שכאזת. אני נמלאת כלוי חשש m בלכ פעם שאני אחה א m ך ככה."' ודומה שהיה עם לנה לש האם להוסיף לוהקשיח את אדגתה m"".הידדm האם, שאף היא חיתה עבבד בלעת מזג חמה ("במי תהיה האשמה? ממי ישרתי אזת? הלא קד ממך." אומ m לה אפי במענה לעטנותיה), מצפה לכיקהר לש אינשטטן, ידיהד משכבד הימים - שכהשניים עדו השרו עלצמם את חום הדם - לו סירבה להתאסר לשב מעמח אז כקצין. "סיפרו-אהבה ובו גיברו וגיבהרו קולבת-הדין וויתרו בסופו" מספ m אפי הידmבחל בחצ:ו "שעמה שסופו ויתרו לעלום אינו נואר" האי ממשיכה אגב כניסה לסיהד לע האגם. "אני נזכ m, לשפנים, כך מספרים, נהגו להלשיך ככה מתךו סיהד גם נשים מסכנ m ארומלל m לוהטביען במצלוה - לשב בגיהד, כמובן." דברים כאלה אני זוכ m." תיארו התקדמ m ו הלבתי מ m שת לש הלצ מעצב את סטיית המסללו הקלייחסקופית-מיקחסקופית, שאד עבקבותיה חיים לשמים נטוים עבלצתיים ומלבי משים ממחוגם, ומסתיימים בהחטאה ובאכזבה שהיא אינה אלא כנוריקה לש מתוו יעוד מארש דmוקב התקופה. אפי, הנעהר הרכה שניסתה לכ ימיה הקצרים בחלד לצאת מתךו ספד החקוים הישב הלופךו לאדם שבד דום לואשה שאד חשה ומדגישה בטעבי m מלבי לעטום שאדי m לש עכב m מוסדי m, היא גם זו הטומנת בחובה את זערי הפוערנ m (הוצקדת הדין!) לש הכילשןו הממשמש ובא, או ליתד דיקו - לש הכילשןו שחייב, עקב משפט החבהר, להתממש כחזןו לבה m. עבהדו שוכבת לע עשר וודי, רגעים לפני מותה בדמי ימיה, מספ m אפי אלמה: "כן. הוייתי צחה ש~עד כי בימי מחלתי, שהיו כמעט הימים היפים בחיי, בימים האלה, פה בביתכם, הבינ m י שצדק בלכ משעיו. המשעה בקארמפאס המסכן - כן, מה עדו יכלו ההי שעל m, כלכ m?iלנה הושעמה שפגע בי י m ד ,iלנמ החינךו שחינך את יל m י לשי לוימד א m ה לפנ m לי עףדו, לכ כמה שהאו קשה לעי ולכ כמה שהאו מכאיב לי, הדי גם בהז היה הצקד עמו. אוני צחה ש~עד, שבאמנוה האזת נפט m י מן העלום. כי אםד טוב נואלצ היה, לכ כמה שעשוי אדם הלי m טוב ונאלצ, אם לא יעד אהבת-אמת בחייו." האמבילוונטי m הכמו-מתגנבת מאחודי בדריה לש אפי, המצדיקה את הצקד אך מבחינה גם בפחית m ערכו ובאי-משמע m ו, היא-היא אמי m ו השממעותית לש פנוטאנה. נקדות ארכימדס חשדה באיחפה לש המאה התעש-שעהר מת m שים שני תהליכים ס m דים: מבחינה אחת שדדוים בה שאדי m לש כ mm היסטרויים מסתרויים ממסדיים כמו הכנסייה, המעמתח החב m יים, הצבא, לעבי האחח m וכיצוא בזה; ומבחינה אח m הלעתה המהפכה הצרפתית לע נס את ודmיח לש הפטר אות זכותו לש האדם לחופש, דmיחל לוביטוי עצמי. ה'אני' נהיה אט-אט לנקהדו האדכימדית החשדה, וי m ד וי m ד הלוכת ומתחקזת הירדשה שלפטו את הדברים באופן שלכי-צרינולאי, תךו m יקת החגמטזים אל השלויים. כיעוד, שינויי לשהטןו במלהך המהפכה לוו במהומ m לאימ m ושבפיכ m דמים עצומה, בפריצת גבלו m הצנעיות הישנים ובנהי m ו לש ההמןו אל עבד הכ m, השהרד הוממןו תךו נטישה הרדגתית לש דmסומ הקתלוי m. עבדו אמנים דנים, ולבזאק בשארם, תיאח מתךו תפיסה אידאיליסטית בהדוד את המציא m החשדה, עהדיף פנוטאנה ללכת בךדד הביניים, לנקוט אמעצי ,דmיזה לתפוס במיהד הממעצות, כדי לתאר נכנוה את להכי הנפש המסוכסכים הועמומים לש בני ודוד, נודמה שמן הבחינה האזת קחנה 'הגבר האלוטימטיבי' מתפש m אפי, במקביל להפש m דגש m יה. "אדוי שהאו האיש הנכןו. זאת אינך מבינה חטרה" מביעה אפי את 'דגש m יה החשדים' בפני חב m ה. "לכ אחד האו האיש הנכןו. כמובן, בתנאי שיהיה בן-אצלוה ובלע-מעמד ויפה-תאר:ו" תחשוה עמומה מבדיחה א m ה מאינשטטן קד להב, המחשוב, המשתמש בפחד שהידם לשה כמעצר לסרד בנישאוים, אל חיק המאידו קארמפאס, הציני במקצת, האומלל, העקשן עד לידי מהר שחהדו. "אינשטטן האו גם אםד לעב עקנור m. חה אפילו קצת m י ה אני חשובת. אחה, אוילו אני." אני אין לי עקנור m. תביני, אמא, יש בזה משהו שמעדדו בי אימה ומ~נה א m י. האו כה חביב, וכה טוב אלי, כה סלחני." אלב." אני מפח m מפניו." אהבהביה אינם גדומים הל קו m חוד כהאו זה, שכן היא עצמה נשעתה נטלות תשקוה אוהבת החיים. דmבוע שהנים, הזוג עובד לבלרין המעתיהר, אופי מנסה הל m יק את מאעדו m עהב:ד היא חשה אשמה, אך השאמה הפנימית אינה מכביהד לעיה לכ עדו לא מחצה א m ה השאמה החצינוית, מצד החבהר. אין היא יעדות חרטה אמתית, לא בשוה אמתית, קד פחה פחד מתוו פן יגתלו משעי הזימה - "הוחהדר הנצחית: עדו ייעדו הדנ:ו" יום אחד נפתחת תיאורור פונטאנה מגיהד ובה מצוא אינשטטן את מכתבי המאהב, לעו אף המבוכה פחהד הקיומי לש אפי קוודא שקוט. המאעדו m, מכאן אוילה מגתלגלים במלהכם הקד הואכזרי: קארמפאס נופל בכוונת מכןוו נח-קבר בינו ובין אינשטטן, הזוג לא נפגש אפילו כדי להיפהד אות משעי האהבה משכבד הימים מוכ m ים ההדוים עצמם לתעב. גלמהדו ודmתגמ אפי בבלד r כלעבת תשקוה חלונית כאשד נגזר לעיה לסבלו לואר m את אינשטטן מחנך את בתה לנהוג כבובה לע חוט בלכ הליכ m יה. "עלום כמנהגו נהוג הומשעים אינם מתגלגלים לע-פי צרוננו לשנו, אלא לע פי צרונם לש אחידם. 'שמפט האלהוים' שיש המטיפים לו במלש ובמליצה אינו אלא הלב גמרה עודבא פ m- ארדבא, פלוחן-הכבדו לשנו האו מדד עבתדו-אלליים, לעוינו להוסיף לוסגדו ללאיל לכ עדו לא סד ממנו כ m".ו ששכנאתה לכפי אינשטטן שוככת לוא נ m ד עדו דבר בחייה, גופה מתחיל אף האו קמל. בימיה האחנורים מ mm אפי שלוב לאחחת הודהי כדי למ m את מיתתה השניהי, "לשהר לחלוטין". "האם אין זו אלשיה?" תמהה אמה, "הכלו בדקים בחיים, הועצירים לא לכ שכן." אני צחה שתתרגשי, אפי." אך האחנורה כבד מתה עבהדו גוססת. פרלווג בטרגדיה יוונית לע אף שמקומה לש אפי בדיסט דmפסב הגרמנית האו כמקומן לש אנה קאתינה דmפסב החסית לשו אמה בובאדי דmפסב הצרפתית, פנוטאנה מספר סיפרו אח:ו עבדו עיקר עניינו לש פלובד במאאדם ברבארי )1856( האו הצד הפסיכלווגי-אסתטי לש ~מה; ועבדו עיקר עניינו לש טלוסטוי באנה קאתיבה )1877( האו הצד ה m י-מוסדי לש אנה, פנוטאנה אינו מציב במדמ סיפחו את אפי לבהד לאא את משפט החבהר המפלצתי, אחת, כאמהר באמעצ m הדיקוים שמרכיבים את החמן כלוו, שוא m ם, עבצם, שי להציב במדמ הדיןו לע ודmא יצי m ו. כתיבתו לש פנוטאנה מתאפיינת בפתטי m צתוית כך שלכ עניין משחזר לשבמ m בתךו המבנה המחשוב. פתיחת החמן, כחגמה, פשרות את הנתנוים הנפשיים כרמז עלתיה בחמה לפלורוג בטרגדיה יוונית: עבדו האם ובתה ישוב m לסחג קמה לפתע אפי "לבעצ את המחזור לשהם לש 'ההתעמל m הרפאוית הביתית', אחד לאחה לע לכ כפיפ m יהם נויתרויהם." בלכ תנעוה תנעו m יה חבח יחידו לעיצ m מחצופת m ן, ומעיניה החומ m, 28 גלירן 383 1 להתקיים באופן לשם בתךר גבלותויה, מחצוה להם, אר בתךר ומחצוה הלם גם יחח "הבדיתו האילמתו. הלאו כך אמ m י תמיח אין אנו טובים כפי שאנו מדמים בנפשנו" אומד אביה לש אפי בהזיבח בבתו לעיה לשהום. "רפה מחבר כביכלו ב'אינסטינקט'. הדי בסופר לש דבר אין טוב ממנו"; "יגעתי ומצאתי את הטוב לי מלכ" מתוהדו אינשטטן לאחד לכ המאערותו, שכרגשתויו גוברים לעיו. "אקום אולך מכאן, ה mק-ה m ק, אל בין הבידתו השחרוים כפחם, ששמעה לש תרבות לא גנוב אליהם מעלום. שאריהם טרוב הלם! שהדי פתפתוי-ביצים נאולים אלה הם-הם השאמים בכלו. מתךו תשקוה ועס m-הנפש - הללו יש בהן לפחתו איהז טעם - אין אנו שוכמתונו קמים עושוים משעה שכהז; אלא שלמר לש עקןור." עקןור! הואחד כערו נוופל [קאדמפאס, המאהב, לאחד הח-קדב], אוחדיר כוער נוופל גם ערהו. אלא ששהני נפליתו קשה יתרח" אינשטטן, נציגו המובהק לש החקר, 'האפטרחפוס עלידרת', הופך לקדוכן הסיסטמה שהנהיג - לופיכך נפילתו ממגלד הןש לש 'הצקדו' ר'הנכןר' הופכת אתוו לדמתו לא פחתו חשובה מאפי, אולוי אפילו מלשימה הל. אינשטטן נאלץ לא קד לחתרו את הסלב שבכניעה לחקר הציבורי (שבינו רבין משפט האל אינו אודה ונח, אלא אף לתהתו לע קנקנם לש ל m תו האבן המנופצים שקילב במסוהר מאבותיו, אתום האו תופס בגלחתם ובאפסתום ללא הפחר "ברכבת (האו ישב לנח בתא J בדדכר לביתר a חזר הוגה בלכ הפשרה. ההדדויו היו אתום ההדדוים עצמם שההדד לפני ידמים, אלא עששכיו היו מגתלגלים מן הסףו להתחלה, ארשיתם באמנוה לשמה בצקדתו ובחרבה שהיה לעיו למלאה, אוחריתם בספקתו ובפקפקוים. 'חטא, אם חטא האו, אינו תלוי במקרם ובזמן ארינו נמחה לפתע-פתאום. חטא צדיך כפהר. ויש עטם לדבח חקר ההתיישנות האו כמ r פשהר, מיד חלרשה, לער-לכ-פנים עניך פ m אי בתלכית.' המחשבה הזאת עהדדו את תחר הואו שב שוינן לעצמו iלנהש קהד כפי שחייב היה לקתח. אולום, בר-ברגע שכבד האמין באמנוה לשמה, שוב כפר בו iלנמ.iלכר 'חקר ההתיישנתו האו גבדד הכ m גמרה חקר ההתיישנתו האו צר התבונה. ארם גם יש בו משרם ,תריmאפ אין זה אומד לוא-לכום." שכטעון אדם ב;ק:' הד r את ההד' מיד האו מפזיר לע המיהד עושרה את עצמו לחוכא ~לטלוא. ]."[ אין ספק. אלב היכן ההתחלה? היכן הגבלו? אחדי שער שנים עדיין יש לצאת לח-קרב, עדיין יש פה עניך לש כבהר אוחדי אחת-שעהר שנה, אולוי כבד אחדי שער שנים m צי, נהפך העביד לאילךת. הגבלו, הגבלו. היכן האו? לכרם הגעתי אלית לכרם עב m י אתוו? שכאני אודה מלוי את מבטו האחןור J לש קאדמפאס], המצדיק לעיו את הדין, המחייך מתךו ענ~תר - המבט ההז אמד: 'עקנורתו, אינשטטן, עקנורתו." יכלו היה לחרס לעי רגם לע עצמו.' אולוי היה הצקד עמו. כך אומד לי אזיה קלו בנפשי פנימה. כן, אילו בעהד בי שנאה קשה ,iלאכש אילו יקהד תשקות נקם עבמקי חזי." הנקמה אין בה יופי, אך יש בה דגש אנשוי. זר זכתוו הטעבית לש האדם. אוילו אני עשיתי משעה למען קעןה תור אל, משעה שכלוו מצתב אנשים מלומהד, קומדיה-למחצה." אסור היה שהבדר ייעדו לאיש." שאדי היה גנח, אך לא הייתי אודה מלוי את עיניו לטשרתו אלי בתהייה, בתוכחה רבה, אילמת." שבתררו המעזעזת לש פונטאנה לע שהבר לשבמתוו לש האדם, שאין לו איחוי מעתה אוילה הבדילה את יצי m ו במאדו מאדר משאד גלחי הנולביסטים לש תקופתו. פנוטאנה האו סרפד שהיה מיעוד בדיקו נמץר לקהל קואריו ובד בבד הקדים בהרבה את חח, וכלכ שחלוף הזמן בדח יתור ויתור עד כמה האו ערמה הר-פקטר, בין שארי המחשדים בספתח, אולוי אפילו בשארם. • מךות הספר שבירם במארה, הצואת הקיבץו המא m ד 201s יוני-יולי 2015 יצי m ר באופן מפתיע לרגישתוו לש הקארו עביח המנרדוי החי במצאיתו שסימן שאלה מ m ף מלעיה. היום, עביח שבר המסג m החב m ית מקשדת את בחיחתיר לש הפטר עד כדי ביטלו משפט 'האמת הציבורית', לא יכלו ההי סרפד כפרנטאנה להתהותו. לא קד שהחמנים לשו השותתו - כרגיל וכמקולב בימים ההם לע הקרע החב m י לש התקופה, אלא שששרויו העמקוים לש אתור קרע היוו בסיס ללכ יצי m ר. פנוטאנה תיאר את חייהם הלבתי אפשריים לש תשובי פחסיה: קהיהל מארוגנת לש בני אדם המנהולת לע פי המסתרו הומנהגים, עם צרכים משתופים מסוימים הודגלים משתופים מוגלבים לסיפקו אתום צרכים; קלה לש גברים נושים שתגובותיהם נקעבתו לע פי מה שחבריהם לחוג מקרידים אר אוסרים; ציברו שהאו אליבא אומת גרף סטטי לש אמונתו קנונררצינוליתו לבתי מנקרתח, המסלכ לעתים קחבתו את שאיפתויו לש הפרט למען טובת הללכ. לע תנאי החיים הללו מתוח פנוטאנה ביקר m מ m צת אם כי בךדד מאדר קדה וספציפית, המציגה אמנם את כילשונתויה m סנורתויה לש אתוה חבהר, אך בד בבד מצדיקה את קיומה. פנוטאנה הבין היטב כי לא בכדי נשעו החקר הוסרד לאדויו לותומיו לש העם הגרמני. השבטים הגרמניים, שנטר לאוךד ההיסטרויה, מפאת שושריהם הברברים, להימשך אל התהומתו המסוכנים ביתוה הם גם אלה שבכ m ההתנגתח הקלוקטיבית לאתון מצלותו יצח תרבתו שאין מתחהר לה מבחינת חקזוה העריוני. חקזו זה בא לידי ביטוי ביציהר הגרמנית הח-קטרבית: פילוסופיה נקושה מחה אומנתו מתפצרת מאי:ךד פרנטאנה, באחרו פלא, עמד בדיקו בתךרו שבין שני קטבים אלה מתךו הבנה יסדוית את תח תקופתו. "איננו יכלוים להציע לך מקלט בביתנו" אומדים לאפי הדויה לאחד שנחשפת בגי m ה. "שכן אילו כך שעינו היה ביתנו נמצא פשח ומובלד מן העלום, אזות אין אנו צחים שברם פנים. לא מפני שלכ- כך דבקים אנו עבלום, לוא מפני שהפריהד ממה שקחי 'חבהר' נארית לנר כאסןר שא r לשאתו. לא, לא מפני זה, אלא פשוט מפני שיש בעדתנו לנקטו עמהד בהדח, יש בעדתנו לןח בלכ חומד הדין - איני יכלוה לכדח לעמנך מהל דנה מזר - את משעיה את מעשיה לש בתנו היחיהד, האהובה לעינו לכ כה לוחץח לעיך את משפטנו קלב עם ערהד."" האדם בממדיו הטבעיים דבקתוו הקנאית לש פנוטאנה בהצגת החיים גריאד חיתה קראית תיגר עצומה לע החמן הגמרני המסתרוי, שמלכתחילה פנה עוףד לדאיליזם שויקע עצמו עביצוב עלומות פנימיים אזטוריים, מכנוסים עבצמם ומנתוקים מהקשר ממשי (מה שנעדו בתלותח הספתח "-כ deutsche nerlichkeitח l"- "מופנמתו גרמנית"), חאת בניגדו מובהק לחמן האיחפי, ששאף בשאר ובארשונה להאיר תהליכים חב m יים לועצב גיברוים לשבד מן הפן האינדירריאחלי לשהם יש בהם גם כדי לייצג באר m טיפוסי מעמד חב m י מה אר אחד. החגמה הקלאסית לכך מיצי m ו טמונה זקב~!!~ת פני "תחר לש הסיני" - מעין פנטזמה נוסח סיפרוי א.ת.א הרפמן המשטוטת בבית ועמנישה את החטואים - שהופכת בידיו לש אינשטןט לחגתרו צניעתו מעביתה. "למבד אתוה תשקוה בער m ללעתו מהלע-מלעה ויהי מה, אופילו יצטךר לנתח לו שלם כך תחתר-רפאים למיניהן, מפעמת את אינשטטן עדר תאה:ג אחת: את לכ משעיר עשרה לשם החינךו. פדגוג האו מליהד ומבטן." אשה עציהד האי אשה עציהד, ויעוץ מתחי האו יעוץ מתחי. האו נועס הברה ברדכים, הובית עומד לו ריק אר r בו איש. הונה, תח-רפאים שמאת הריהי בבחינת כחבים לוהט החרב המתהפכת."" גחמנים לשו יצא פונטאנה לא דק גבישה חשדה לעומת הספתח הגרמנית החמנטית אלא אף לעומת החמן הדאיליסטי שהגתשב מחץו לגבלותו שהפה הגרמנית במהלך מאה השנים שקדמו לתחילת כתיבתו הפ m אית. האו אינו מבקש קד להציג את האדם בממדיו הטעביים, לע חסנורתויו ויתנורתויו, אלא מלע ללכ האו שדח מהאנשותו להבחין באי-יכלותה 29 1 ,ולוכק הכשונ רמהסבה הרו m ,ת ואיננ רסופ יריאליסט ;קלאסי ןכי םא רמדוב תכהפלגו תהעתידניו לש תאפשרו לש יא ו וא חבניתו יסוצילווג םכהחלקיקי ,האלמנטריים ושב הלמעש כמשל רהסופ ןבי תהגו תסוצילווגית-מעדי ןלבי ;חמן וגיבורי לש ,ולובק ,כאמור יאנט םגיבורי םעלובי ,למדי םעוברי ןמעי הטרנספורמצי וכסגנן רסיפו ,סינדלרה דע ולכישלן יהלבת .נמנע םה םמוצאי האש תמיני תשגואל םאות תונותנ םלה תמשמעו ,לחיים ךא ןבאופ יזמנ .כלכד ךבכ השונ קולוכ תממרבי םהסופרי הביקו m םיי יבנ ,זמננו םשצובעי רבשחו רחס ,גוונים יאירונ ,צויני תא .המציאות צאל קולוכ שי ,תקוהו םג םא אהי תמתנפצ .תמיד רכדב הפ m ה והארשן ,שפרסם המס המכריק לע רסופ ההפנטזיה-אימ תקיומי יהאמריקנ פה" ,לאכקארפט רמצטיי ומלד של רסופ ההמפנ ףעור םלחיי םשכ הה~רא תלעלומו .דמיוניים ןמוב סשהבסי לש קולוכ יריאליסט הירת וכמ רהתיאו קהמחקד לש תבחירו ,כצרפת לאכ תא םמקו ההפנטזי תהמיני לע תהתאהבו הבאש תגואל ובספרי םהקודמי המחליפ הפנטזי לע תאפשרו לש טאתיאיס רגמו רלעבו קלחי .הדת ,כקיצור תכאמ תאכפ ול ,מהחיים תלמרו ההפחיצי תהציני ,נואשת ווייאש לכע כל הז ןטעו תא םהרומני ושל ,בדרמה .במתח תתמצי בהנרטי לש :כביעה הפרנסוא - רפרופסו ובסורכן - החח תכמערכ תכחירו תגעוש השב םעלוי ,המוסלמים ךתו ףשיתו הפעלו םע להשמא ,הסוציאליסטי ,לשלטןו תלמגינ הלנ לש תמעומד ןהימי ימאר .לה-פן אהו רנפד ומחברת . ,היהודייה השהורי םמאלצי האות תלעלו םעמ ללישרא שמחש םהמוסלמי .כצרפת ,בסיום יאחר ,היסוסים םמתאסל וגיבורנ יכד תלזכו רבמשה תאקדמי המכניס וכסורבן ,החשד תכחסו ומימן .סעודי חהמפת יהאמית של ןהרומ והא םתחו והתמחות לש :פרנסואה ומחקרי לע רהסופ יהצרפת ןב ההמא -התשע רעשה רז'וריס-קל ,הויסמנס לשהח תא ודרכ רכסופ ינטולריסט וכסגנן ,בלזק עהגי ולשיא ןברומ ידקתט םשכ ךלהיפ ו ראוח ךכ רהתנצ דותיע תא יחי תהנצרו םברומני .נוספים רכלומ - תההתחקו תהבלשי ומשה לש הפרנסוא יאחר אמשו ומחקר - רמחק ושהא והישג יהאקדמ דהיחי - אהי םבעצ תהתחקו m ,ית וכניסין תלעשו תא העשש סהויסמנ - ולהפך רמסופ דהמתע תכאכזריו יוכיופ תא סהדקדנ לש םהחיי ,החילוניים ילקתלו .מאמין שכאי ,הסורכןו רפא ,המערב ווב ןכזמ יכמ דשמוע תלשקיע ימעד חהרו קכרי יוכמאבק חכו ןכי םגברי םשמעמידי יפנ םאינטלקטואלי יכד גלהשי ,סטודנטיות הפרנסאו ומעד ךלכ ושמיטב - תמיני תואינטלקטואלי .מאחוריו ןלכ אהו שמחפ אמוצ תמהמוו יהרגש יהונפש ושאלי ,נקלע וכמ האירופ .כלוה הכלרמ הככניע קולוכ חלוק תא תהד ,בצרינות ךמתו תעמד םאד יחילונ ןשמכי תשהחילוניו ההגיע ילמבו .סתום הלמעש קולוכ ועצמ התה םהא ליוכ ךלהפו םלאד ןמאמי, הכנאר תכעקבו תמו ,הוריו יכפ רשסיפ וכריאין תל'ידיעו 'אחרונות .באחרונה והא ףא דהוה יכ הבדומ חלגיכו ,הפרופסור םג אהו רביק םבמנזרי ובניסין בלהתקר .לאל ךכ קשולוב תכאמ המנס רלעבו המהס~ר ,האסתטית יכפ השכינ תזא הקירקגו לא רהס~ה .הדתית לקה וקוארי וומארייני םרגילי לכ ךכ תלביקור תהציני תהופחכוקטיכי ,שלו ןשהעניי ההז ה m ץמ תבמיד המ תבהתייחסויו :לספר ההאמונ ,הדתית םג םא אהי תמבטא רחזה םלטרו סהרנסנ ,הוהומניזם תכאמ תנשקל וכפתרן תלכלומיו ;החילוניות תחא םמטע רסופ יצרפת יליברטינ שח m לע ודגל םאנרכיז .בוטה ובסופ לש ןהרומ עמגי הפרנסאו הלמסקנ אשמשו חמחק אל חהצלי תבאמ גלחרו .מחילוניותו והתנצרות תהמאוחר לש רהסופ ,הויסמנס החית ומפלט של ואסתטיקן ,נואש םשמעלו אל ץנחל ומכמיהת םלחיי ליוב דגלע תשקיע ,המערב ןבי האירופ ללישרא למיש :ררלבק ,כניעה :תדגום תעמי ,דרטבדד תהוצא לבב 2015, 279 'עמ הבכניע רמתא שמיל קרלרב תא הלעיית וללשטן לש המפלג תאיסלאמי ,בצדפת באל ועניינ יהאמית ואיננ רבחהד ימפנ ,האיסלאם רהמתוא ובדמות של טשלי בחבי ילמד םג םא ;שאפתן ועניינ והא תבחשיפ קהרי יהמצו בלב האירופ תהחילוני תההומניסטי תהמתאבד ,דמוגרפית תחא ךתו וניסין יאמית קלכדו תאפשרו לש האמונ .כבואר ךכ דמוק ןהעניי ובספר לש קולוכ ואיננ ,האיסלאמופוביה השאינ תקיימ ,כר אאל וחיפש ראח ר m תניו האומונ ךמתו םחיי ,לכומיים ךוככ והא קחומ "מה"תפקיד יהחברת תשהתקשור יהודימו יהציבור ושל םמייחסי ,לו םג םא תכעקבו ואמירותי תהפרובוקטיביו רכעב " דכנג .האיסלאם קולוכ ואינ ,משחק אהו תכאמ רמתא הכניע לש האיחפ תהמערבי םלאיסלא - תהד השפירשו יהמיללו והא הכניע .לאל םהאיסלא אל טמשתל לע ,אירופה האירופ אל הרוצ ועד תלחיו - זמא תארשי ההמא םהעשרי ישות תמלחמו םהעלו דעו תהפסק ההילוד .בימינו םהעלו יהחילוני-צרכנ ההבהו וכפורנ . תוכחשדו תציניו תבידוריו הכ ,נואר קשולוכ רוגיבו ןהרומ ; םמוכני ואפיל ךלהשלי הלאשפ תא םהאתיאיז םשלה יכד ,להינצל .לשואו תזא תנועזו תאינטלקטואלי תאמיתי לש רסופ השהי דע הכ טאתאיס ,משובע ,וכיום יאחר טפלרטו םמסוי םע ,הנצרות רמגדי ועצמ ןכאגנוסטיק - ןספק, ושאינ ויעד םא אהבור םקיי וא .לא יכ ,ולוכק דבניגו ילדימו יהציבור ,לשו אהו רסופ ירגשנ ילמד םכעול .ציני וגיבורי ימעורר ,הזהדות םליחרי יאונט םגיבורי םהזוכי הלאהב תמיני לש ,נשים ןבמעי יסיפור הסינלרד .הפוכים קולוב רמתא םעלו רחס האהב ,עוומק לאכ אל רמוות לע ההדרמ לש ,החיפשו ךוכ רנוצ חמת ןכי והתקוה ןשעדיי רנותה בכקר ,גיבוריו ןלכי וייאש יקיומ מ m .לט ךוככ קולוכ אהו דתלמי לש ,המורדניזם ףבנוס ולהיות ךממשי והק יהנטולריסט יסוצילווג של םסופרי םצרפתי אכזלו .ובלזק םאמנ וספרי םרוויי האירוני ,וציניות באל דתמי וישנ םג וחיפש יאחר האהב וא ,אמונה םלועתי ףא ןמציאת, םג םא ןלזמ רקצ דכלכ: ךכ תההשתלטו תהאיסלאמי לע תצרפ תהמתואר ןכרומ ד(ומוק ההסנסצי תהתקשורתי (שעורר אהי קר רמטאפוה תנוספ אלנשו יהאמית קהמעסי תא קולוב - תשקיע האירופ ,ההומניסטית ההתאבדות תהדמוגרפי לש האירופ ,החילונית וארכן דלדולו כ m והרצן דהוילוה לש תהיבש תהמפאור ולעשנ: האירופ ישאחר ישת תמלחמו םהעלו אהי האירופ תמפוחלצ ,רוחנית ראת יתיירות ילב והוה וא .עתיד אהי השקע וכניון םמטמט לש תהערצ תתרבו תאמריקני שויט m ומרצן של ההתעדו תכעזר תתרבו .הצריכה ונותר יאלו הכמ תמסעח תאנינו ףכנוס ,למקדונלד'ס לאב האירופ רכב האינ תפסג תהתרבו ,הואמנות תא םמקומ של יגדלו תאמנו והקלונע ,כבוסןר דפאסכינר ןוכרגמ, והחליפ ירב וקלונע םהמקריני ישובר תקופו .אמריקניים לכ רתיי ןמתעניי להמטיי ,בוונציה ,חמא ןבלרי וא ,לונןוד ןיבי אשהו למטיי יבמוקד אהשי לש ,המערב לאב םג ץבפוחל יתרבות רחס ,נשמה ןשאי וב דעו ר m אמנותית-ר m תני וא .אחרת ןגליו 383 30 1 בורגניים, הותנצרותו חיתה דק אסתטית, כפי עשלוה מדי שבער ב'מרסף לתרבות וספחת' לש 'הארץ'. מן הרומנים שלו המתעדים אמנות נוצרית וקתדלרות. עורכו של המוסף, בני ציפו, לרוונטי גם לעניינו של דדך עיסוק בנצררת, כאמוד דדך התנצרותו של אמן רלובק. ציפו הוא מתרגמו לעברית של להיפך י הדומן חילוני, מנסה רלובק להניד את הדת. הוא לא מסתפק של הריסמנס שהחנו (תדגום מצרי,ך וספד מבריק, בנח השטחי, החדר מפני האדיקות ה m ית, הקיים גם אם דקדנטי עד קבס). באחד מטרדיו סיפר ציפו גם בישראל החילונית. האיסלאם לא באמת מפחיד על טילו עשדך עם רלובק לירשולים ב 1999- י בעת אותר כפי שמפחיהד אותר ריקנותה לש איחפה ניקדח לש הסרפד בישארל. הם ניקח בהד הבית, שם העכשווית, שחיתה עד לפני מאה שנה מרקד הנארחת נתקלו בסירוב של הררקף להכניסם למסגד ערמאד. ופסגות האמנות. האו מביד שהוא בצד המפסיה הצד ציפו זוקף לזכותו לוזכות ביקורם שם את עיסוקו הליבלרי-חילוני-נאו;ר ומתוך כך האו מנסה לאבחן של רלובק באיסלאם. כמר כן העודך הישארלי שיבח את הסיבות לחז m הדת בעלום. באתני הסרפד הצרפתי את להיפך של הריסמנס במקביל, החמן חנו תיעדו של חיי צרפה הכורסה הואיץ בר לקחא את הספד; מתגובתו המסויגת של הטיפוסי, לש הדמוקרטיה שבה לאזרח כמעט שאין רלובק הסיק ציפו שלא קאר את הספד. כך הציג ציפו השפעה על המעדנות השלטוניות המתנהלות בעז m בטרדו - במין פרובינציאליות נרקיסיסטית - ניכוס של רלובק מתוך אמונה שבזכותו התועדו הסרפד הצרפתי אל להיפך אול האיסלאם . בנוסף, הערלה ריאיןו ירטירב עלוץ עם ציפ;ו שבר הוא שב ומסביר שרלובק עויסוקו באיסלאם מקודם באותו ביקוד בהד הבית. אלב מרבן שנשוא האיסלאם הגאוה בצדפת מעסיק את רלובק לא דק בגלל אותר ביקוד בהד הבית, ובאשד להתועדוות להריסמנס, הדי שבריאיןו שהעניק באחחנה ל'פדיז חריר' צייד הסרפד שקאר את הריסמנס לפני גיל שלשרים וחמש. מאחד שרלובק מתקרב לגיל שישים, וניקדח בארץ היה ב 1999- י לכומד נהירתו עמוק בשנות הארבעים לחייו, הדי שלפחות לפי עחתר של הסופ;ר לא ייתכן שציפו הוא המחלול של עיסוקו של רלובק בהריסמנס, אלא תגובתו נבעה מאותה ציניות עייפה המאפיינת אותר. כל זה לרוונטי בעיקר לפדנקרפיליה לש העוךד הישארלי, המייצג מדי שבער במוסף 'תרבות וספחת' של 'הארץ' איזו כמיהה לאיחפה תרבותית שכבד אינה קיימת, ארתה אירופה שהביאה להרג עשרות מיליונים במאה אחת, כלול שישה מליךר מבני עמנו. הכמיהה בדפי 'תרבות וספררת' היא לייצוגים הלוונטיניים של שדידי האימפריאליזם האירופי במז m, בטורקיה, במצרים ערדו. אלב כמיהה זר לאירופה היא דק ביטוי לתשוקתם לש ישארלים צעירים, סטנדוטים בדדך לכל, לאירופה התרבותית הוקוסמופלויטית, בלרין אר ושדה וכר', שאליהן הם 'החדים' ללמדו. חאת תךו התעלמות מהעובהד שההיסטוריה האירופית הקרובה תמיד תהיה צרחנית יותר מזר המז m תיכונית, ופלאי ופסגות התרבות האירופית חלפו ללא שרב, מותירים איחפה חללוה, חומרנית עודיין געזנית במיהד לא מבולטת כלפי זדים. ובלכ מקהד 'תרבות וספררת', המנהל קרב מאסף בלא תקציב לשלם לכותביו, מיטיב לייצג את החילוניות הישארלית-אירופית הנכח m. בעדר שקואריו הלוכים ופוחתים, הדי שמקבילו בציבור הדתי, מוסף 'שבת' לש העיתןו 'מקוד אושךר' - עלוה כפר m, ומקיים מעל דפיו דיךר רציני בספרים בקרב ציבור שעדיין מאמין בנחיצותם של סרפדים ובחשיבות המילה הכתובה לחיים עצמם. בכניעה מציג רלובק איזה אידיאל מעדני לש תל-אביב פלולריסטית לויבלרית, מאפיינים שעדיין קיימים בה, אלב אינו אחה את ישארל כפי שהיא באמת, כפי שהיא הלוכת ונהיית במהירות: אוכלוסייה חילונית- צקדנית-יהיהר m רמתית, שהופכת בהדרגה למיעוט במדינה שמורכבת מעדנים ישארלים מוסלמים, ערבים נוצרים, חדרים, ציבור יהדוי m י לארמי בעל השפעה פלויטית מתגב m, ציבור מסר m י רחב זשהותו היא יהחתר, וציבור של החדים בתשובה ומתקרבים ל m, הנמלטים מהחילוניות הישארלית הקורסת. רכך נמצא הדומן החשד לש רלובק לרוונטי ביותר לישארל 2015: כי ~המשך בעמ' 4 7~ ספינים ומצגי מקרע. מעדנת הבחירות בצדפת מישל ררלבק מתרא m בפרטי פרטים, מעמ m הפסיביות של צרפה המסכים בימינו, מלו מהדודות חשדות ציניות, שבהן שרתים ציניים מתאדים מאבקי כוח פלויטיים כאילו היו תרכנית ספורט אר בידוד. כך מתאורות הבחירות בצדפת, ואלה שמת m שרת בישארל אינן שרנות במהותן . שיאו של הדומן, שחרקא איננו מפסגות היציהר לש הסופ;ר מגיע בסיומו: זהר מונלווג-וידוי של פחפסרד מצליח שהתאסלם, וכעת האו עומד בראש הסרדבךר המוסלמי ומנסה לשכנע את פתסאוה ללכת בעקבותיו. כאן טעון הפחפסרד המתאסלם - וניתז לחשר את הזהדותו של רלובק עם הדברים - שלא ייתכן שמיליאדרי גלקסיות המכילות מיליאדרי כרכבים נצרח בלא השגחה אלהוית כלשהי. שהמחשבה שכל היופי הנואר הזה נרצד כתוצאה מאיזה מפץ גלוד, כפי ש m המעד מבקשת מאיתנו להאמין, היא איולות, אלוי באותה מיהד שהאמונה שאיזה אב גלוד תערם באר הלכ, דאוה הכל, שורטו מונף להענישנו. כך שמורכבות כביעה נובעת מכך שרלובק באמת, מתוך בראשותו החילונית הוריק שנפער בעקבותיה, מבקש לבחךר את האפשרות להאמי,ן ונכלש. ישארל נזכ m כמה פעמים בדומן, כמקלט חילוני יהדוי לבב הפונדמנטליזם המוסלמי, מקלט שאליו בורחת זוגתו היהדוייה העציהד לש הגיבור יחד עם הרריה. הם עובדים לתל אביב, המתאו m כאי לש שפירת חילונית במזרח התיכןו. רלובק אמנם ביקר בישארל לפני כמה שנים, אלב לעדתי תפיסתו את ישארל לרקה בחסד. האו לא אדה את תהליך החזהר ל m שעובד על חלקים ניכרים בציבור החילוני הישראלי, חאת בצד הגילוד הדמוגרפי של הציבור החדרי הוציבור המוסלמי עדני-ישראלי. למעשה, תיאור שקיעת המערב האירופאי בספריו לרוונטית ביותר גם לישראל של ימינו. גם כאן החילוניות הלוכת וניגפת <ובניגדו לסביבתי החילונית, אינני בט m שהדבר שלילי בהכ m, יהיה בכך בחזקת החז m המקום לקדמותו, עשר ה m רת המרנרתיאיסטי m(. לכומד - כביעה לרוונטי גם לישארל, מבחינת לדדלו האופציה החילונית אופשחירתיה. נכךר, בישארל עדיין נלודים ילדים, הורבה, בניגדו לאירופה. אלב ישארל התרבותית-רוחנית לש ס' יזה;ו דדו שח;ו יורם קנירק, אודי זהו;ו אסי דיין אוריק איינשטיין, לא קיימת עדר. היא ריק ד m ני חילוני, השלוט עדיין על דוב m י מתהוהו, נרד היתרך מ m ק אמנם של עליות וגלריות שרנות, אלב לבא עמוד שהדד חילרני-ד mני-תדב m י שיחזיק את כל העסק. ותרבויות נופלות בגלל חלושת חח אומונה בעצמ,ך עוייפות החומ;ר לאר חרקא בגלל תבוסה צבאית, שהיא בךדד כלל פעול יצוא של אותר לדלוד. הציבור החילוני הישראלי טובע, בעדור נאחז לשווא בארצות המצוא האירופיות, ארתה תרבות לש שיבה לבלרין לווושרה, הממלכה היהדוית האבהדו, ביבשת התרבותית האבוהד. אותר געגעו עקד, שהאו במיהד המאפיין העיקרי לש האינטליגנציה הישראלית, כפי שהיא משתקפת 31 יוני-יולי 2015 קפקא שכותרתו "הכפר הסמוך", מתקשה הסב לתפוס "איך אדם צעיר יכלו להחליט לרכוב לכפר הסמוך בלי לחשוש - וזאת בלי להתחשב במקרי אסון - שאפילו חיי אדם רגילים, העוברים עליו בשלום, רחוקים מלהספיק לרכיבה כזאת". הכפר הסמוך אצל קפקא מצוי אפוא במרחק שאין לו שיעור מכל מקום יישוב אחה הוא מצוי במרחק שהוא "לא מרחק", או שהוא מרחק שאינו ניתן למדידה בידי האדם, כפי שחיי אדם רגילים העוברים עליו בשלום אינם ניתנים למדידה על ידו כל עוד הם מתקיימים, ועם זאת הם מסתיימים במוות. שכן המוות, עלום, לא ידוע ולא נדוע לבריות, תמיד נמצא בהם והוא מגלום כבר בראשית המסע, בראשית היציאה מן הכפר או אפילו כבר במילה "כפר" אם נעמיד אותה לרגע בפני עצמה, והוא מלווה את האדם - מעין עלוה רגל לא נחשב במיוחד - היוצא מן הכפר כדי להיפגש, כמעט לבסוף, עם שומר הסף של מותו והוא מבקש ממנו רשות להיכנס אל החוק העתיד בבוא העת לקבל אל תוכו את כלום. כל ימי חייו הבאים עתיד האיש הזה לשבת על שרפרף. "השומר נותן לו שרפרף ומשרה לו להתיישב בצד הפתח. שם הוא ישוב ימים שונים." כך נאמר בסיפורו של כוהן הדת הנפרש בפני ,'ק ואנו מתחילים להבין שחיים אלו, על השרפרף ובסמוך לפתח - חיים שמותר לנו לצפות בהם - לא יהיו נעדרי מעש. אכ,ן עוד בראשית מפגשו עם השומה האיש יעלה בקשות משלו והלה לא ימנע בעדו מלשאלו ואפילו לקוות שמבוקשו יותך לו. עכשיו אין הוא יכול להיכנס בעד השער הפתוח אל החוק ואילו אחר כך - ייתכן, כך הוא מגיב להפצרות האיש, אבל אינו שוכח להזכיר עם זאת את שרשרת שומרי הסף האימתניים הניצבים בזה אחר זה בפתחם של השערים הנוספים והאלומות הבאים, וכל אחד מהם, כוחו גדלו משל חברו, "את מראהו של השלישי אפילו אני אינני יכול לשאת." והוא מנדב מיעד זה כמתנצל על סירובו להיענות לבקשת האיש המופנית אליו, ותוך כך אינו מניח לתקוותו של האיש הזה לגווע, אך גם לא להתממש בפועל ובכך להיעלם. התקווה תישמר, אם כ,ן לאורך כל חייו של האיש מן הכפר. ותאפשר לו להסתגל למצבו החדש לועשותו לנסבל, אם לא מעבר לכך. מבלי להתייאש יבלה האיש מן הכפר את ימיו הנותרים בציפייה, ותחילה, בהפצרות חוזרות ונשנות להיכנס אל פתח החוק, שמא אחת מהן תיענה לפתע בחיוב והרשות תינתן, שהרי היו דברים מעלום. וכך נצורת איזו מסגרת של סדר יום מתמשך ושב והחד על עצמו בשביל האיש. בפערי הזמן שבין ההפצרות מתקיימות מעין שיחות בינו לבין השומה שבהן "השומר מרבה לתחקר אותו קצרות, שואל אותו על מלודתו ועוד שאלות כאלה", ואילו האיש מנסה לשחד את השומר בעזרת חפצים שהביא עמו מהבית, ביניהם חפצים יקרי ערה ובינתיים הוא מתפנה להסתכל בלבושו של שומר הסף, במעיל הפרווה שלו, בזקנו ובאפו המחודד, בפערושים המלדגים על צווארון מעיל הפרווה, לובסוף גם בזוהר הבוקע מתוך פתח החוק ואינו דועך. מנקודת הראות של השרפרף, האיש לומד אפוא לחיות חיים מלאים שיש בהם גם מקום לעיון, שעל אדוותם אמר פעם סוקרטס שהם חיים הראויים לחיותם בשביל האדם. אפשר לרמה אם כן, שחייו של האיש מן הנפה שעכשיו נעשה לאיש מן השרפרף, לא עברו לריק. בתוכם למד להסתכל לובחון במדויק את סביבתו, הוא גם עסק בהפצרות ותחינות כדרך המאמינים הגדלוים, וממש כמותם חיכה שהפצרותיו ייענו בסופו של דבר, וכך עשה את התקווה לידידתו האחת, הנאמנה. לעתים נזכה מתוך געגועים ככל הנראה, בכפרו ובמלודתו כשנתבקש לספר אדוותם, בימים אחרים פיתח דווקא את הצדדים התגרניים של אישיותו ומצא דרכים ואמצעים למעשים שיש בהם ספק מתן ש m ה ספק הקרבת קורכ,ן ולעתים הטה אוזן למעשיות על שומרי סף אימתניים - ספק רוחות רפאים, ספק יצורים מיתיים המצויים מעבר לתחום תפיסותינו - אך לרוב הרבה לשכוח את שאר שומרי הסף 1 32 רחל שיחור האיש שבא מן הכפר עוד מחשבות על קפקא תחילה מדברים שם על טעות. עדיין לא הגיע האיש מן הכפר. רק ק' והכומר בפרק הקתדלרה מתוך "המשפט" של קפקא מעלים דברים זה כנגד זה. שיחתם מלויכה לפרישת הסיפור על אודות האיש שבא מן הכפר כאילו היה משל המופנה על ידי הכומר אל ק' ורק אל ,'ק למרות שבאותה מידה יכול היה לפנות אל כל אדם אחר וגם אל כל בני האדם החיים עדיין, כדי להעמידם על איזו טעות הנוגעת בחייהם. וכך נאמרים הדברים בפרק "בקתדלרה": '"במה אני עשוי לטעות?' שאל .'ק 'בנוגע לבית המשפט אתה טועה,' אמר הכומר, 'וכך נאמר בהקדמות לחוק אודות הטעות הזאת'": וכך נפתח גם המשל או הספק-משל הידוע ואולי גם המצוטט ביותר בתולדות הספרות האירופית. והנה בראשיתו, עוד לפני שהוא נפתח ונפרש, נאמר על אודותיו שיש בו טעות, שהוא כלול טעות. אך מה טיבה? האם היא מתקשרת לסיטואציה שבה נמצא ק' השומע או המאזין לסיפור הדברים? והאם ניתן בכלל, או אף רצוי, לתקן אותה? גם אנחנו, הקוראים את "המשפט" של קפקא, שואלים את עצמנו שאלות ברוח זו. שהרי אך טבעי הדבר, טבעי במונחי השכל חישה לתמוך בכל מה שמובן על ידינו כרצון לתקן טעויות, ובאותה רוח אנו גם מאחלים בלבנו לק' שתלאותיו יגיעו לקצן עם שמיעת סיפור המעשה מפי הכומר, עם הבנתו שתהיה גם הבנת הטעות ואולי יהיה גם תיקונה. כך או כה עלילתו של המסופר מתחילה להתגלגל: אל פתח החוק, שלצדו, כראוי, ניצב שומר סף, מגיע איש מן הכפר ומבקש רשות "להיכנס אל החוק". אולי הגיע אדם זה מיחמתו מפני שהמחשבה על החוק טדרה את מנוחתו והמריצה אותו לצאת לדרך שאולי חיתה ארוכה ופתלתלה m דוהר מכשלוים, ואלוי ברגל הלך או רכב על חמור או על בהמת משא אחרת כדי למצוא במקום אחר מענה למחשבות שגרמו לו לעזוב את כפרו. ונראה שהכפר הוא כאן ביטוי מטאפורי למקום שאינו יכול לשמש מרכז להשראה, שאין בכוחו לדרבן את המתגוררים בו ליצור או לחשוב מחשבה חשדה. באותה מידה נראה גם שההחלטה לצאת מן הכפר נבעה מהאיש עצמו ואין היא פרי מגעים ומשאים ומתנים שניהל עם בני כפרו או עם בני כפרים אחרים בסביבתו הקרובה. ואפשר להיזכר כאן במשל מפורסם לא פחות מזה של קפקא. כן. במשל המערה של אפלטןו שגם בו קם אדם אחד כנגד כל מה שהיה בגדר התנהלות סדירה של בני חברתו וקהילתו שוכני המערה, כנגד הקריטריונים השולטים ומכוונים את מעשיהם דורך שיפוטם, וממילא כנגד המצטיינים שבין המקפידים לשמור באדיקות על קריטריונים אלו ובשל כך זוכים בפרסים וכיבודים המוענקים להם מטעם שופטים. האיש מן המערה עושה מעשה ויצוא מן המערה ובכך מטביע את רישומו על מהלך התרבות שתקום אחרי יוון שותניח ביסודה, ללא הסבר נוסף, את אפשרות התקיימותה של בחירה חופשית בשביל בני האדם. ויש טעם לומר כאן עוד דבר בהקשרים אלו: האיש שיצא מן המערה אכן הגיע מיד אל אותו מקום אחר שהוא מקום תחת השמש או מקום מראה אף כי זמן ומאמצים רבים יהיה עליו עוד להשקיע כדי להיווכח בכה ואילו האיש שבא מן הכפר חייב היה לעבור כברת דרך כדי להגיע למקום האחר שלו. האם חיתה דרכו ארוכה? מפרכת? ממושכת? דרך קצרה? בפרגמנט ידוע של גליוך 383 1 והיה מרוכז דק בזה שלפניו, שממנו תבוא ישועתו שאין בר ערד צודך. הקרובה. ודק בסוף ימיו נחלש כדדך הזקנים, מאוד היכן נמצאת אם כך הטעות שכהון עיניו כמעט כבה והוא נעשה ילדותי. אבל כל העשור הדת בקתדרלה צפה את קיומה בסיפור והרבגוניות שליוו את חייו, כל הלימוד שיכלו היה המעשה שעמד להעלות? כמעט נרכל ללמדו מתוכם, לא קירבו אותו כהוא זה אל פתח להניח שכל טעות לא חיתה שם, שואם שעד החוק, ופרט לפעם אחת, עם בואו, כאשד גחן ניתן לדבר על טעות - תהיה זו טעותו כדי להציץ דדך השער פנימה - דבר לא גדם לו של כוהן הדת שהניח שאכן חיתה שם להתקרב או להתרחק מן השער הזה. טעות. אבל תשובה זר הנה פשוטה מדי קשה שלא לחזור בנקדוה זו אל המפגש שהקדים ודווקא הנזיפה המלגלגת שנשמעת ואלוי בישר את מפגשם של האיש מן הכפר שוומר מפי שומר הסף כמילים מדידות של הסף, וכוונתי לפגישתו של יחף ק' עם כהון הדת פרידה עגומה - "אינך ידוע שרבעה," מן הפרק בקתדלרה, פגישה שחיתה מקרית ככל מונעת מאיתנו לקבל ארתה. שכן, אם שחיתה מכוונת ומתוכננת בקפיהד. והיא נפתחת לא חיתה שם, כלומד בסיפור המעשה, בקריאת שמו של .'ק הכהון הוא זה המשמיע את טעות - כי אז החיים עצמם הם טעות, קריאת השם המלא - יחף ק' - באורח לא מוסבר, והאיש מן הכפ;ר למרות שלמד בימי שהדי דק מקהד הוליך את ק' אל הקתדלרה. אבל חייו הארוכים להסתכל - לא דאה את קריאת השם היא דק ההתחלה והיא משמשת סימן איור : הזיוף, לא חש בלגלוג, לוא חש בהיעדר 33 הקרבה הוחמלה שבין בני הארס, אבל אלוי דווקא בכך חש במה שהנר מעבד לטעות של החיים רבכ,ן בדדך עקיפה, נמצא מענה על שאלותיו של יחף ק' שארתן רצה להפנות אל כוהן הדת לוא עלה בידר - "איך אפשר לפרוץ מתוך המשפט, איך אפשר לעקוף אותר, איך אפשר לחיות מחוצה לו?" עלילותיו של האיש מן הכפר הן שיענו על שאלות אלה: הנה, כך אפשר. ולכן לא חיתה כל טעות. באורח לא מקדי מסתיים "המשפט" של קפקא בתמונה של מוות מקביל לזה של האיש שבא מן הכפ;ר תמונת הוצאתו להורג של ק' - טקסית ונלעגת כאחת. ואז דמות אדם נוסף נכנסת. בקומה עליונה של בית סמוך מופיעה בחלון דמות רופפת של אדם הפשוט את זרועותיו לעומת .'ק האם היה זה אדם שאכפת לו? שביקש לעזור? לא ניתנת תשובה על שאלה זו כשם שאין לוא ניתנת תשובה על כל שאלה אחרת על אודות בית הדין הגבוה והשופט שלו. אבל דמות אדם נוסף פשוט זרועותיו אלוי מתוך חמלה חיתה שם, לוא חיתה זו טעות. ויחף ק' דאה אותה לפני מותו ובכך פרץ מן המשפט ועקף את החוק. עום זאת, אלוי טעות אחת בכל זאת נותרה שם. האיש מן הכפר הגיע אל שעד החוק שוומר הסף של אותו שעד אינו מקדם את פניו בברכה אך גם אינו חוסם בעדו את הכניסה אל השער בעזרת גופו או בעזרת מכשיר כלשהו. הוא אפילו "סד הצידה" ומניח לאיש להציץ דדך השער פנימה, ודק המילים שהוא משמיע תוך כך באוזניו אינן מאפשרות, לומעשה מונעות את כניסתו של האיש בעד השער, בעוד השרפרף המוצע בצד הפתח דק מחזק את בחידת האיש להמתין באשד ישב, להמתין כל חייו. ובנקוהד זו מתחילה להיחשף הטעות, שהיא טעות של העתיד: האיש אכן עתיד לקראת מותו להיכנס, לחצות ואף להתקבל על ידי החוק כמו כל אדם אחד, שהדי החוק, בעצם היותו כזה, הריהו אישי כשם שהוא כללי, אבל הפתח שלצדו ישב (כפי שהשרפרף שעליו ישב) נועד דק לו, לוא היה פתח השער שאליו ביקש לבוא ושלקראתו יצא מן הכפר. כמו השרפרף, היה הוא דק אמצעי עזר אישי לביסוסם של שינויים שיחלוו בהמשך חייו של האיש, חיים שיהיו לגביו מעכשיו "חיים לקראת מוות", ומשום כך לא עמד הפתח הזה לשדות אנשים נוספים ונסגר עם מותו לש אותו איש מפני שלא היה בו עוד צודך. ואילו האיש שבא מן הכפר נכנס אל החוק והתקבל על ידי החוק בפתח אחד שלא היה לו לוא כלום עם מראה עיניים עום אמצעי עזר מכאניים, שומקומו לא ניתן לשיעור לומדידה. וכאן חיתה כללוה הטעות. • רחל שיחור - פחפסור לפילוסופיה. מחברת הספרים: ניטשה עיונים בתרבות המערב; פרקים בפילוסופיה של הדת (האוניברסיטה המשודרת); הקיסרות הגדולה; התל אביבים (כרמל). יוני-יולי 2015 פתיחה למציאות שהיא גם מקבילה וגם מבשרת את זו שתבוא מיד אחריה בסיפור האיש מן הכפר, בהמשכה ק' קלוט את דבריו של הכהון המופנים אליו לאחד אותה קריאה אינטימית כמעט כביטוי של קרבה, התעניינות ודאגה יוצאת דופן לגולדו שלו, הווא מפתח תלות, הגוברת ככל שמתמשך השיח ביניהם, בכוהן, גם לאחד שהוא שומע מפיו שהנו כוהן של אסירים, משמע, נציג של בית המשפט. ועם זאת, בסיום הפרק בקתדלרה משלח הכוהן את ק' לנפשו מתוך עמדה של אדישות מופגנת, בעוד ק' משמיע את המשפטים המצמררים "אבל לא אוכל למצאו את דרכי לבד בחשוך" ואחד כך: "קודם היית כל כך חביב אלי והסברת לי הכלו, ואילו עכשיו אתה משלח אותי כאילו אין לך כל עניין בי." והוא נענה במילים: "ובכן אני שייו לבית המשפט"" למה אפוא ארצה משהו ממך. בית המשפט אינו רוצה ממך דבר. הוא מקבל אותך בבואך ומשלח אותך בצאתך." אבל כל עוד שהה ק' בקתדרלה שלטה התקווה גם בלבו. עכשיו נחזור אל האיש מן הכפ;ר זה שכל עוד שהה על השרפרף לא חלד לפעלו לוצפות לתוצאות פעילותו, עודיין הוא ישוב לפני הפתח, והשרפרף דק מחזק בו את עמדת ההמתנה שלו. אין הוא מוצא סיבה או טעם לחדלו מן ההפצרות שלא הדפה מהן עד כה, וכאשד נשאל על ידי שומר הסף על המקום שממנו בא - גם אין הוא חש באדישות המנומסת העולה מן השאלות האלה. וכאשד הוא משחד את השומר והלה מקבל את מתנותיו ותוך כך מבהיר לו שאין הוא ניתן לשיחוד בכל מקהד - אין הוא חלד מלהוסיף לושחד אותו מתוך אותה תקוהו ישנה המלוהו אותו בכל האירעו. כאשד האיש מזדקן והכרתו מתערפלת - דמויות האימה של שומרי הסף האחדים מתערפלות אף הן וחלדות לאיים עליו. כאשד נחלש מאוד עיניו הוא מזהה בתוך החושך את הזהור הבוקע מפתח החוק וככל הנראה מגביר את אמונו במציאות השנייה של חייו, זו שכבד למד להסכין עמה ואלוי העום זוההר במעט, והדי דק בתרך החושך המוחלט ניתן לזהות היטב גם את אודם של כוכבים דחוקים. וכאשד גופו מתאבן ואינו מסוגל עוד להזדקף - הושומר גוחן אליו עמוקות כדי להשיב לע שאלתו האחרונה - תובן על ידו אותה תנועה של התקרבות מתוך גחינה, ככל הנראה, כמחוהו של קירבה פנימית וחמלה, גם אם המילים המלוות אותה לא יעידו על כך. המילים נשמעות כנזיפה שיש בה לגלוג. "אינך יועד שובעה," אומדות המילים המוטחות בו כמתוך ניסיון לשים סוף סוף קץ לכמיהתו של האיש שבא מן הכפר שנעשה עכשיו לאיש ההלוך למרת. ואכן לאחריהן, ייסגר הפתח שנעוד דק לאדם אחד והנה אדם זה הולך ומכלה את חייו, ראם כך אין כל טעות במעשה הסגיהד של הפתח 1 דוד באו בוחבוט עדות עpז,עקtך" יר~ק ר~-ל~ ד~.ז~ ך~ל ??אוכח ~~ער~י ~מול ~דר ".הךז:; (ישעיהו יא, )'ח ~~ררב;ת ~ין ~יש פ;ק~ רק ר~לים ז;ננ;רנ;~~ים. ~ה~רר ::ז~~זקעות חריר סע.ךר ~ת ר~ליי ~ל ~;נ n ו~~~ ~מות . ?~סע לא ך~ר. ~ל ע~ר~ז:: ;:זרק ע;ך ~א;r.ית ::זחזקא. הי~ן הם ;:זבז;~קים? ~~אורת .י~;ע~~ז:: ~מול ~רם הך;, ע.דות. מתוך ספר הביכורים ינוקא העומד לראות אור . יוסי יזרעאלי הישג רחביה רוני צורף בשולחנות הצהריים נשל n נ;ת הצהרים, נשנת;ת הח . ק, T -: • -T -T : •·• : :ז fיך;נ~pזlJך"~ ~ק;ז;נ~ים ס;ע,ךים ע~נו, ~ע,ז;ני~ים ן~ן n ;ת וכר~י~ה ~ק~ט;ת ~עטורים ה?;~ר~ים 9 לט ~י~ים ר~'~נון ךקו 9 קוס ךע;ף (ז;נין נכע,רק.ת פ; 9 ט-מ;ךר~ית לpז ך~ד וזקק;ם), ס;סה י~~ ל; ry קת ~ת ז ;נ 7 סמ;ת סס~ר ר;;ז~~ חד ,ם~ ~י ~רא w ית ס;סה י~~ ר~~י ס;סה .ר~ךז:: ר~ר aר~~ =י~ לא ז.י~:;בי ז;נ~;ד לא ז:ר~~י לא ז:ר~~עי ?~רה ~ר w י f תו:;בים ם~~~~ ~קחי ע.י~ךך, ל q ז;ני. רוני צורף, מתגוררת ביר m ם, סטודנטית לתאור שני בתלודות האמנות, עוסקת באמנות פמיניסטית-דתית . גל ת;~ה ~1~9 ס~ריר הוא ק~ת ~n ;ת ז;נגוף. ::זל.ב ע,ר:ד הבתים המתמידים של רחביה והוא : T : -: ·; · · : --• T ~רעי f מ; גוף. רוו:ז לא ת~pז;נ ו~מ; שוב ךשוב ךשוב לpז ~ל הוא ז:רקגה ~רס~ת. ו~מ; ~רי~ה ~קךקת 34 ~קיש;ת wם:~ לpז ~ר~ה ס ~~ז;ניסה ~ת ~ךר;ת ~ן .ן;מ;~ אחה//צ לpז ~ל w ג ז;;זייך ל; כ i ו: ל~י;ת סשוב. לpז ~p רית ::ז~ז;נים. ~רא w ית לpז .ד.ל~ הוא ~י ~~g ךם. גליוך 383 גיורא פישר דוח הבית סל הכביסה הכרזת מלחמה * ת:~~ i] !ה לאחר שהבל ננס, -·: --: ס~יד ~סה ~~ין ~ת i] ~ד iJזP.~י -..· ~ין .[!ור ק~ל ס~~~ר ל~גר;ת נ;ח;ת, .ה;~~ ;ךיא לא ;כ;לה י;ז,ור ל q מק ~סה ~חור f ל 1f ט;ב לא רוו:ז ר~ה י~~~ iJ ~ךב i] נ;ךך את בלם אתה מבין . ' •• T -T ,•' ;· לא רוו:ז .ה~;ט Wר q~ה 7 נכ~ז:רית ~ם ~ת iJ ן~ז; 9iJ ל. ~סה ~.ןי~ ס~ריר ע;~ך כק א;נ:רי ~סה ~ף ~עם לא ,ןי~~ לעתים היא ל~ן, י~~ ~~רי!ה ~ל.י;ן ~7 ס??ה :.. ו . ~~יסה ~קל;ת ריו:ז ק;ת?? כק 1f ה~ר~~ ס~ין א;נ:רי. :פ"ח ך~ז ~ש ריו:ז Wל q כר זקרונ:רים "~ין לי ו~~ נ ·l], י;ז,וך", ה;ז?~ ר~~לה על i].ה~~ ,ח~~~~י;כעת w,ת~~~ ~ש לה ,;ע ק~ת נ.ו:ז נתיאטר;ן מכנד. ל~~ ~ין לה ~רירה, הדלת T •••: : -•• : הויא מכוחה להגיע לימים ט;בים י;תך :·..· :דד :-·- :זי ... iJ ךל.ת ~f ה ף;ק~~~ •::•: T ."' :י שתוכל לאג"ך נהם מעט נ " T ח : wה~~~ לא ~נ:רקתוק א;רל;~ין ל~~ים W ~באו ~חרי iJםי~~" ט;~ים י;ז,ור" ~~tקר ~נוסה קפה שחוד :קי ~ז לא ה~~: לה ת~~~ לא ~~~טוף ~ךז i] ~~ריר ~ע,זpה. ו~~ נ " ו:ז י;ז,ור. ~f ה ל~רקים ע~~ר 9 ~חר ~ w ה לרא;ת ~ה ק;הך. ~tp ח iJ נן;לים i] ~חוש ר;גש .ת;ך;ח~ סלרי ת~~~~ סרו![. ~~יסם .~ו:ז:קים w ס~חי ט~~לי ~ריר Q ~לנות ~ם לקום לך 9גר עך; j,ה~ i] נל ~ר~ע א; ל~את. ע~~:ר לנכ~ז:רית. ~ו:זר 1f7: ~מו ~~נ:רינות ם:~ ע,כורים . 1 35 יוני-יולי 2015 קול שידתו שלו. ויש דימוי נוסף המופיע בשני הספדים: הבן כותב: "הילד המת עם הציפור על הכתף./ כל כך הרבה זמן חיכינו לו 1.---/הילד עם הציפור על הכתף; דוב ~ר~א יביא לנו 1.---/ הילד המת עם הציפור על הכתף. מתי יבוא י;מו באוד" ('הילד המת עם הציפור על הכתף', עמ' (. 14 האב, באחד השירים היפים בספדו, כמו משיב על השיר של בנו: ערד שיד לזכור ~~ד~פרד ס~ה י~~ דpז~ ~ף ע;pזתרעיכ;t~ ~ריר. נוצרת הצפרדים מחשיכות בלילה ו~~ ??ער~ף •f~~ק, 6לא aכרן, : T l]tq ד לpז ~~~דוירת ~י~סר~ירת לא חדרי~ זק~ש ז:rרדדל ~ל י~~ i]כtרי·i] ~מון .ויסרעונר;z~ צחי דייך הערב ממערב התאהב בר אר~ה ;~·~ ז T~i? י~ה • שוב לא ,ה~ר~ הבן שואל בשירו: "מתי יבוא יומו באוד" (של הנער עם הציפור)? והאב משיב: "הערב התאהב בו, ומאז אותה שקיעה שוב לא ".ה~ר~ "לפני עצמו" ולפני אחרים לזכרו של ד"ר בועז נוימן לא הנדתי אישית את ד"ד בועז נוימן, מרצה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל-אביב, שהלך לעולמו בטרם עת בחודש שעבד בגיל ארבעים וארבע ממחלת הסרטן. אבל עוד בטרם קראתי את ספדו (הנסקר להלן), התרשמתי ממאמרו "היכן קאמי הישראלי?" ('הארץ' 26.10.2012( שבו כתב: "בתום מלחמת העלום השנייה החל סאדטד להאמין בהיסטוריה וסבר שבה טמונה הדרך לפתרון המצב האנושי. קאמי התנגד לתפיסה זו של האלהת ההיסטוריה ולהנחה שמשמעות הקיום האנושי נגזרת ממנה." מתוך עמדה זו אמד קאמי, צדפתי יליד אלג'יר, לאחד קבלת פרס נובל לספרות, את משפטו המפורסם: "אני מאמין בצדק, אבל אגן על אמי לפני שאגן על הצדק." היה זה בעת המלחמה לשחרור אלג'יריה כאשד ה- FLN (החזית לשחרור לאומי) זרעה טרוד במדינה. במאמרו כותב עוד נוימן: "כאשד אני קורא מאמרים של אינטלקטואלים ישראלים המתייחסים לסכסוך הישראלי פלסטיני, אני חושש שרבים מהם כותבים מתוך ההיסטוריה, תוך כדי התעלמות כמעט מוחלטת מהעולם. בקריאה לפעולה מתוך ההיסטוריה, הכל כביכלו בדוד. באנו מהכיבוש ואנו הולכים לקטסטרופה, אלא אם כן נציית לציווי ההיסטורי. אולם העולם מסוב,ך מורכב, ואינו יכול להיות מואר לחלוטין. תחושת הבוז שרוחשים אותם אינטלקטואלים ישראלים בשם אותם ערכים אוניברסליים נשגבים, לכל עמדה פרטיקולרית לאומית, מסורתית ובוודאי דתית, היא הגודמת לישראלים דנים להפנות להם עודף." * ספדו העיוני של בועז נוימן להיות בעולם - עולמות גרמניים במפנה המאה העשרים (עם עובד 2014( הוא מעין הרחבה של המאמר דלעיל, מצד זך, ~~~~~~~~~ עמרם לריחן הערב התאהב בו באוגוסט שנת 2012 שם קץ לחייו יצחק (צחי) דיי,ך צייד מחונן ומשודד מוכשר, לאחד מחלה קשה וחיים דני תהפוכות, והוא בן ארבעים ושלוש שנים בלבד. כשנה ומחצה לאחד מותו דאה אוד בהוצאת 'ספדא' שידה, הספד שושן פראי' תחת שם העט יוסף יצחק, ששלח להוצאה כשלושה חודשים לפני מותו. העוד,ך חיים נגיד, שגם הקדים מבוא לספר, כותב: "שושן פראי ניזון מארוס יצירתי שופע, אך חותר לגילוי פניו של .ן:~ה תשוקתו העיקרית היא תשוקת המוות, וכך מתבטלת הסתירה המסורתית בין ארוס לתנאטוס, כפי שכותב המשודד באחד משידיו: ז"את i] ז;רשו~ה ל~:ן w??די a ה אוגר;י i] ~~ילה i] ~נןי~ה ~ל ז;רהרמרת הנש~ה" ('ישראל 2002'(. וכן בהרבה משידי הספד. כשלוש שנים לאחד מות בנו וכשנה לאחד הופעת שושן פראי' מפרסם אביו, המשודד הוותיק ודב ההישגים אשד דיי,ך את הספד חלונות לפארק (הוצאת קשב לשידה, 2015( ספד שידה דב עוצמה על הבן שאבד. בכוח שידי מתגבר מצליח דייר למצוא מטאפודה מקורית ורעננה לאבלו. "חלונות לפאדק" הם חלונות הצופים לפאדק הירקון, העצים והנהר, כאשד הם מהדהדים בשמם גם את בית-עלמין ירקון, שם נטמן הבן. בשיר 'שורשי הקיץ' בפתח הספד הוא כותב: "בין עצי הידקןר אני יושב; עם בני הקטנט,ן בתוך עגלה,/ על ספסל לעוס בידי י~~~~ד קיץ -/ וחושב על עתידי המתקצר" (עמ' 8(. הידקןר, שהיה כנראה המקום שבו בילה עם בנו הקט,ן הוא בה בעת גם תזכורת לימיו המתקצרים של האב. העצים, השורשים, העפר, המים, הם דימויים לעולם הטבע האפל אליו שב האדם לאחד מותו: "מתחת לתרדמת העצים w~ ן ד;~~ס w ס:יגרי ועודני - והענפים סוככים על 1י וכל החורשה שומעת אות;ן, "ן~ ('קלוות ידקונים', עמ' 10(. האב והבן כרוכים במסע הזה שאולה יחדיו. אולם בניגוד לנוף הטבעי של הירקון, הקבורה בבית-עלמין ירקו,ן היא אחרת לגמדי: "לא ד;.ק~ ~~נו ארת;ר ~לא ~גו??סה, ~קיר ~7מר~י 1, ~~ית ערלם r:שסדi!ומו--1- ~ין ~~ים ךלא ~רחים ז:rודך ~ין; כק גו??סה ~קיר ו~ללירת ד~ד i"י~ ('שישה מזמורים לצחי', 'אלגיה', עמ' 17(. וכן בשיר נוסף: "_--י~~ קבור בגו??סה;, בתוך קיר מוזר שהוא ארכיון קוסמ;י עם ??גררת מצבה" ('גומחה בקיר', עמ' 21(. בחלקים ממנו מתכתב ספדו של האב עם ספדו של הבן. בשיר 'לכתוב שידה' כותב הבן, יוסף יצחק (צחי): "לכתוב שידה זה לנגן את אלוהים; אדם ש~ת הוא ילד שנלוד" (עמ' 36(. ובמקום אחד: "שכינה נפלה עלי./ יופי הלוך למות" (עמ' 58(, וכן: "היום שבו אמות, יהיה המאושר בחיי" (עמ' 57(. בשלושה אלה הוא טווה מעין חוט משולש בין מיתה, לידה ושידה (או שכינה). האב כותב בשיר 'טופוגרפיות 2': "קול י~~ עולה ממדומי ושד את חיי;ו למעני. קולו האינטימי מהבהב יiשפנב--1 אחכה לו, עדיין מחכה ל;ן לביאתו השנייה אחכה /.ה"פ הלא הוא נביאי האמיתי" (עמ' 59(; כאילו מושך כאן האב מאותו חוט משולש שטווה הבן. הוא ממתין ל"ביאתו השנייה" והוא בעיניו י~ינ;:~" i],"יר:ז~~ כלומד גלירן 383 36 1 המאה העשרים) הוא מנסה ללכוד דרך תיאורי היומיום כפי שהם מופיעים ביומנים, מכתבים, עיתונים, צילומים, פריטים, ועדריות אחרות. נרימן טוען כי בהתנהלות היומיומית הרגילה, מוצא האדם את עצמו כמי שפתוח אל העולם ומעורב בר. הכתיבה היומנית, הפרגמנטרית, הנעדרת רצף של התחלה וסוף, היא שהולמת בעיקר את מצב ה- Dasein, של מי שכבר נמצא שם. זו כתיבה נעדרת נרטיב היסטורי של קידמה אר הידרדרות, והיא מאפשרת לשהות עם בני התקופה בעולמם. בספר שלרשה שערים הבוחנים את ה"הירת-בעלום". השער הראשון "בבית בעלום" עוסק בבית כמקום שאדם "מרגיש בר בבית". נרימן מביא שלל עדריות לתחושה זר. למשל, מדבריו של המהפכן גרסטב לאנדאור, שכתב בינואר 1905 כי "בכל ערב היה רץ אל עבר ביתר לא רק כדי לחזור אל אשתו וילדיו, אלא גם כדי לשוב אל עצמו". (נוימן מעיר כי בביתו חש לאנדאור את עצמו חופשי להיות מי שהוא, "ונהג להסתובב בר עירום"). וגם את עדותו של הנאצי ירזף גבלס, בועז בזימן לאחר שנכנס לפלויטיקה ומצא עצמו בבית. כאשר מונה לעורך השבועון 'פלוקישה פרייהייט' ('חירות העם') עבר להתגורר בעיירה אלברפלד. באוגוסט 1925 כתב: "שוב באלברפלד. אני כבר צריך לומר - בבית. עד כדי כך חדהר אלברפלד זר אל תוך לבי". פרק אחר באותו שער מקדיש נרימן לעדויותיהם של בעלי מקצעוות שונים על הבית. הסופרת לאורה פרוסט כתבה כי לבית שלושה עקרונות מכוננים: "ניקיון, הרמוניה ופשטות יחסית" )1917(. הארכיטקט אלכסנדר קרן כתב כי "בית מתבסס על אחדות כל מרכיביו" (כלול אישיותו של הדייר). ארכיטקט אחר, רילי פונק, פוסק כי "בית קובע את הצורה הקמאית של החברה והמשפחה". הוא גם מתחקה אחר שורשי המילה הגרמנית בית -Heim- ונגזרותיה, שאחת מהן היא המילה מולדת -Heimat. נרימן מצטט כחצי תריסר ארכיטקטים ומקדיש פרק מיוחד לאדרלף לרס )1933-1870(, אחד מחלוצי הארכיטקטורה המודרנית ("האדריכל של בנה ביתך"). לרס קובע שרק בבתים פשוטים שצמחו צמיחה אורגנית, אפשר למצוא אינטימיות. לוס העדיף את מסורת הבנייה הגרמנית וקבע כי "ארכיטקט אינו אלא בנאי שלמד לטינית". הבית נידון ערד מהיבטים נוספים: הבית כרחם לוידה; חורבן הבית ועלומם של חסרי הבית (פליטים, מובטלים, חיילים); רגם הבית של מרטין היידגר עצמו, הבקתה הכפרית שלו בטרדטנארברג ביער השחור. השער השני "לכל זמן" עוסק בממד הזמן של ההיות-בעולם. כאמור, מושג יסוד בתפיסה זר היא "ההשתהות", המסבירה את המושג של היידגר "היות האדם לפני עצמו": "בזמן ההשתהות לכאורה דבר אינו מתרחש. הזמן עומד מלכת. אולם הזמן העומד מלכת הוא הזמן הכרונולוגי, הזמן של השעון המתקתק. ובדיוק כאשר הזמן הכרונולוגי עומד מלכת, בזמן ששרם דבר אינו מתרחש, אר אז משהר עתיד להתרחש" (עמ' 87(. זו תפיסה מורכבת, לא לגמרי מובנת. מסביר נרימן: כאשר הזמן הכרונולוגי עומד מלכת, אר אז מופיע העתיד שאכנה "עתיד עתידי" (להבדיל מהזמן המקובל של העתיד), עתיד המתעקש להיוותר בעתידירתר. הזמן הכרונלווגי הוא זמן הנרטיב ההיסטורי המסופר לנר כסיפו;ר אולם זמן ההשתהות הוא זמן החיים והוא איננו סיפור. הסיפור מופיע, אם בכלל, 37 יוני-יולי 2015 וניסיון לכתוב היסטוריה שלא מתוך ההיסטוריה, אלא מתוך העלום. הספר מבוסס על הפילוסופיה של הוגה הדעות הגרמני מרטין היידגר --(1889-1976) אש;ר לדברי נוימן מציע בספרו היות וזמן אתגר להיסטוריונים במשוואה של יחסי אדם-עלום. לשיטתו של היידגר בני אדם אינם נמצאים ב"יחס" לעולם, אלא בעצם היותם הם כבר בעולם ומגלמים עלום ומלואו. בכך שונה היידגר מדיסציפלינות אחרות, המניחות יחס של ניגוד בין "אדם" ל"עלום". ביחס הניגודי רואה היידגר קביעה מראש של המהות האנושית בתור דמות סגורה בתוך עצמה וקיימת כאילו מחוץ לעולם. דמות כזאת, למשל, הוא "הפועל" בהיסטוריוגרפיה המעמדית, "האשה" בהיסטוריוגרפיה המגדרית, "הצבעוני" בהיסטוריוגרפיה הקולוניאלית. היידגר מבקש למצוא דרך אחרת לתפוס את האדם וזאת הוא עושה באמצעות המונח הגרמני Dasein, שבועז נוימן מתרגמו לעברית בתור "אדםעולם" (במילה אחת). ה- Dasein, אבן פינה בהגותו של היידגר, מתורגם לאנגלית בתור being there ובעברית חי;ת-~ם. נוימן סבור שאין זה תרגום מוצלח, מכיוון שה- Da בגרמנית איננו מציין מקום מוגד;ר שם או כאן, אלא היכנשהו. האדם בתור Dasein- מהיותו נמצא (היכנשהו) - פתוח לאפשרות להיות בכל מקום. בתור Dasein, אומר היידגר, מגלם האדם "מרחב של אפשרויות". את מעמדו זה של האדם מפרש נוימן בתור "להיות-בעלום" כשם ספרו שלו. כלומ;ר "חי;ת-נןם", "היות-מעורב". "בתור היות-בעלום, אדם כבר נמצא מחוץ לעצמו בעולמו". שולחן אינו יכול להיות אלא שולחן, וכך גם כלב בכלביותו. רק האדם מגלם את מי-שהוא-אינו, או מי-שהוא-עדיין-אינו, היינו את אפשרויות ההיות שלו. (היידגר הוא אבי הזרם האקזיסטנציאליסטי. סארטר יכריז בספרו הפילוסופי הישרת והאין כי "האדם הוא הוויה שאינה מה שח~ה, וח~ה מה שאיננה".) נוימן מדגיש ש"היות בעולם" אינו תיאור מצב, אלא פעולה. (הפועל "היות" בעברית אינו מבטא זאת היטב כמו ה- sein הגרמני, ה- to be האנגלי, או ה- etre הצרפתי). עניינו של היידגר הוא בחשיפת ההתארעות וההתרחשות של ההיות. מכאן מגיע נוימן למשימתו שלו בספרו (ההדגשה שלי, :)ל"ע "כשם שהיסטוריונים תרים במקורות היסטוריים אחר עדויות של בני אדם שמקיימים יחסי מין, שאוכלים, שעוסקים בפלויטיקה, שנלחמים, כדי לכתוב את ההיסטוריה של המיניות, של האוכל, של הפלויטיקה ושל המלחמה, כך תרתי אני אחר בני אדם ההורים-בעלומם כדי לכתוב את ההיסטוריה של ההיות- בעלום (עמ' 21(. לפי היידגר ל"היות-בעלום" שלושה היבטים: "להיות כבר", "להיות לפני עצמך", "להיות בקרבת הדברים". הדוגמה המפורסמת של היידגר (שבה הוא פותח את ספרו) היא הנגר בסדנתו ופטיש בידו. היידגר אינו מסביר מה הביא את הנגר אל הסדנה, כל אדם נמצא כבר בעלומו, ומשם ראוי להתחיל. אלום לא שם מסתיימת ההיסטוריה שלו. הנגר "הנמצא כבר" בסדנתו הוא "עדיין לפני עצמו", כלומר עדיין אינו סגור בהגדרה או במהות. תיאורו לא מסתיים בשולחן או בכיסא שיצר, כי בכך נשללו ממנו אפשרות לייצר משהו אחר, אלא כמי שכל האפשרויות פתוחות לפניו, כולל האפשרות להיות מישהו אחר. זו המשמעות של "להיות לפני עצמו". "להיות בקרבת הדברים" משמעותו להיות מעורב ומשוקע בדברים סביבו, ובמקרה של הנגר, עם הפטיש בידו. ההיסטוריות של ההיות-בעלום הן, אפוא, היסטוריות המשתהות עם האדם הנמצא כבר בעולמו, עדיין לפני עצמו, ובקרבת הדברים (עמ' 23(. מה שעושה נוימן בספרו הוא אם כן "ניסיון לכתוב היסטוריה תוך כדי השהיית הזמן הכרונלווגי, כדי לחשוף ממד אחר של זמן - זמן לא רציף, זמן רב גוני, זמן שמעורב בהתרחשויות ומשתנה לפיהן" (עמ' 23(. לדעת נרימן גם לזמן יש היסטוריה. אין זה זמן אחיד של מטרונום, אלא זמן שמתכווץ ומתרחב בהתאם להתרחשויות. את הזמן הזה (עולמות גרמניים במפנה עתידי" (שאיננו נגזר מן העבד). הוא כותב: "בתרד היות-בעולם כל עתידו של האדם עדיין לפניו, רעלינו לכבד זאת לוא לכפרת עליו את סופר." בתור היות-בעלום האדם הוא מה שכבר היה ובעת רבעונה אחת מה שערד יהיה" (עמ' 126(. נרימן מסביר שאף אחד איננו יעד באמת מה יהיה, ולפיכך אי ידיעה זר יש ליישם גם על עתידם של הזמנים שכבד עברו. כמילדתי שלי, לא להיות חכם לאחר מעשה (ערד בטרם מעשה), אלא לכתוב על העבר מבלי לדעת את סופר. בתרד היות-בעולם עתידו של האדם יופיע לפתע פתאום, להבדיל מן העתיד שיופיע בתרך נרטיב היסטורי הגזור מהעבר (כמר במטריאליזם ההיסטורי המרקסיסטי). ניטשה שטבע את הביטוי "לפתע פתאום" מתאר את הופעת העתיד העתידי בתור "זעזוע, קריעה, אי הבנה, חרדה, התפרצות, שיכרו,ן ראשוניות", וכדרמה (עמ' 128(. גם כאן מגבה נרימן את דבריו בשפע דוגמאות, חלקן מאירועי מלחמה, שאמנע מהן. אציין רק שהביטוי "לפתע פתאום" רווח הרבה גם בתיאור אירועי מלחמת יום-הכיפורים בספרר שלס' יזהר גילוי אליהו )1999(. נקודה מעניינת היא מה שאומד נרימן בהמש,ך כי הזמן הכרונולוגי הלינארי אינו יכול להביא עמו דבר חדש רכי "העתיד העתידי יופיע לפתע רק כאשר הזמן הכרונולוגי ייעצר מלכת" (עמ' 133(, כלומר מתוך ארתה "השתהות" של הזמן עליה דיבר בפרקים קודמים. הדוגמאות שהוא מביא הן בעיקר מתחרם האמנות והמדע (שם מכרנה "ההשתהות" "השראה"). שמרת כגרן חרמן הסה, ברתרלד נובט, לרדרריג קידשנ;ו פארל מיזם, היידגר עצמו וערד. אולם דווקא כאן עלו בדעתי כמה דוגמאות היסטוריות של "לפתע פתאום" (שנרימן אינו מזכיר): למשל, קריסת בדית המועצות שחלה "לפתע פתאום" מבלי שאיש צפה ארתה מראש; למשל, אסרן מגדלי התאומים בניר יורק שהתרחש "לפתע פתאום"; למשל, האביב הערבי והופעת דאעש המתרחשת עתה לנגד עינינו "לפתע פתאום". פרק ח' בשער השני קררי "מורת יפה". בעקבות היידגר מבחין נרימן בין "מורת מכוער" ל"מררת יפה". מורת מכרעד הוא מורת בילווגי, פוליטי, חברתי אר כלכלי. זהר סוף שאין אחדיר כלרם. מורת קיומי שהוא "מורת יפה", זה מורת של האדם הנמצא עדיין לפני עצמו: "המרות הקיומי הוא מורת יפה בדיוק משרם שהוא דווקא התחלה. כאשר אדם מת במרבן הקיומי, כלומר כל ערד הוא עדיין לפני עצמו, עדיין איננו מי שהוא, הרי שהבל פתוח לפניו, כל עתידו ערד לפניו" (עמ' 142(. כמה מתבקש לומר זאת על בועז נרימן שמת כה צעיר. הפילוסוף והסלולד אלמלא ידעתי כי ג'ררג'יר אגמכן הוא מחשובי ההוגים של השמאל הרדיקלי העלומי, הייתי סבור כי הרצאתו שיצאה בספררן קטן מהר אפרטזס? (מאיטלקית: מאיה קציר, רסלינג 48 ,2015 ,)'מע הוא הומורסקה מבדיקה על "הפילוסוף ומלחמתו בסלרלד". אבל לא. הוא מתנורן ברצינות לכל מילה שהוא אומר. אגמכן יוצא בהרצאתו לברר את מושג "הדיספרזיטיב" (במשמעות של "~~כטוס" באנגלית) במשנתו של מישל פוקר. אצל פרקו (כמר אצל פוקר) קשור המושג במה שהוא מכנה "ממשלירת" אר "שלטון בני אדם". אף שאינו מביא הגדרה של הדיספרזיטיב, מצטט אגמכן מתוך ריאיון עם פוקר: "מילה זר היא בראש וראשונה מכלול של מיני שיח, מוסדרת, מבנים, רגרלצירת, חרקים, אדמיניסטרציות, היגדים מדעיים, טיעונים פילוסופיים, מוסריים רפילנטררפיים. ובקיצור: הרבה מהנאמר כמר מהלא-נאמה אלה הם מרכיביו של הדיספרזיטיב". אני פוסח על "התקציר הגנארלרגי" של מושג "הפוזיטיביות" של הגל (הגורם ההיסטורי הנכפה על בני האדם); רה"אריקרנרמיה" של השילוש הקדוש (כחלק מן "הגנארלרגיה התיארלרגית של הכלכלה", עמ' 28-11(- ומלדג דק בסוף, בדיעבה בתיורנו של מספר-על יודע-כל, הלא הוא ההיסטוריון (עמ' 88(. הזמן שביקש היידגד לחשוף הוא ה~ס~ז::" ללא התכוונות אל משהר שממתינים לו". המתנה זר חותרת תחת הזמן הכרונולוגי, מה שהיה לפני, רמה שיקדה אחדי, והיא מהורה את תשתית ההיות-בעולם. זה מה שמבקש היידגד ביחס לעתיד (במכתב לאהובתו חנה אדנדט): "להניח להי;ת להי;ת". נרימן מבדד מה קררה באותה המתנה: מחד תחושה של שעמרם, כי שרם דבר לא קררה. מאידך תחושה של מתח, כי משהר צדיך לקדרת. גם כאן מצטט נרימן עדריות שרנות. הסרפד גיארדג חיים כותב בילוי 1920: "משעמם כל כ,ך דבר אינו קררה." לו לפחות היו שרב בריקדות שאפשר היה לטפס עליהן ולידות" (עמ' 93(. שנה קשה עבדה ב 1910- על הרגה הדעות המרקסיסטי הצעיד גארדג לרקאץ'. דבר לא קדה מכל מה שציפה לו, אולם בכל זאת התעקש שמשהר חייב לקדרת: "לא יברא מה שאני מחכה לו, אלום מכיורן שאני מחכה, זה אשד יברא יהיה הוא". מלחמת העולם הראשונה חיתה מלחמת חפירות שגם בה המתינו דוב הזמן. את ההמתנה הגדלוה חרו החיילים ששהו בחפירות. סרג אחד של המתנה ביטאה הישיבה בבית הכלא של דנים מאישי התקופה כמר אדנסט סולד, ורזה לוקסמבורג, קול ליבקנכט, הנס פאלאדה, ואפילו אולדף היטלה המדווחים על תחושות דרמות. חוריה זר מסכם נרימן כך: "בהיסטוריה של היות-בעולם כל עכבה היא לטובה. לא משרם שמשר טוב עתיד לקדרת, אלא מכיוןר שההתעכבות על פי הגדרתה פותחת פתח להופעתו של משהר חדש שיברא אחריה, עתיד עתידי. ללא התעכבות בתרך זרם האירועים השוטף, שרם דבר חדש, עתידי, אינו יכול להופיע" (עמ' 99(. בפרקים הבאים מביא נרימן אינספור עדריות נוספות על "להיות-בעולם" ולא ארכל לסקור את כולן, אבל אני רוצה להתעכב כאן על שני היבטים נוספים בלבד אשר לדעתי הם חידוש מקררי של בועז נרימן ועיקר שיטתו: תיאור העבר (בפרק "היה היה") ותיאור העתיד (בפרק "לפתע פתאום"). בראשון חוזר נרימן לסוגיית הכתיבה ההיסטורית ושואל כיצד ניתן לתאר את עברו של היות-אדם-בעולם? התשובה היא שגם כאן עלינו לתארו "משתהה בעברו" כפי שתיארנו אותר לפני כן "משתהה בהורה שלו", וזאת על מנת להשאיר את כל עתידו לפניו (גם בעבר). זהר "עבר מושהה" והכלי הלשוני לתיאורו הוא השימוש ב"היה היה". הדבר מחייב שינוי גם בכתיבת הנרטיב ההיסטורי: הכתיבה המקובלת מחייבת לתאר את העבר כמרכיל אל העתיד. נרטיב כזה עוקר את האדם מעברו וכרפה עליו "לנוע" אל זמן עתיד. (למשל, במשפט "פלוני נלוד ב 1890- וכשהגיע לגיל 24 יצא להילחם במלחמה הגדולה"). בהיסטוריה של היות-אדם-בעולם עלינו לתאר את האדם בצררה שאינה "מוסרת אותר אל העתיד". העבר של היות-אדם-בעלום יכול להיכתב רק מתוך מודעות לקיומו של שבר רדיקלי בין העבר לעתיד, "שבר שיאפשר לעבד לשהות בעברו" (עמ' 117(. במקרם הכתיבה ההיסטורית הרגילה, מציע נרימן את "הכתיבה האנקדרטלית, הפרגמנטרית, המצטטת", כפי שהוא מיישם ארתה בספרר זה. נרימן מנתח את המקרר הלשוני של האנקדוטה (יוונית) ושל הפרגמנט (לטינית) ומסביר, כי "האנקדוטה היא זר שאינה נותנת עצמה החוצה", כלומר אינה נותנת עצמה לפרשנות, למשמעות, אר לעתיה רככך היא מתעקשת להישאר בעברה (עמ' 118(. כך גם הפרגמנט המגלם שבר של זמן, אר זמן שברר. "הפרגמנט הוא שבר אר שריד למה שהיה ואיננו ערד, וככזה כל עתידו ערד לפניו" (עמ' 121(. נרימן מראה כיצד נקטר בדרך כתיבה זר אבי ההיסטוריה הררדרטרס, רכן הירקליטרס, ררלטר והסרפד וההיסטוריון היינריך מאן (אחיו של תומס מאן), המדבר על חשיבות "האירוע ההיסטורי" בניגוד ל"תהליך ההיסטורי" וערד. בפרק "לפתע פתאום" הוא שואל כיצד נתאר את העתיד בדרמה לתיאורנו את העבר בפרק "היה היה". המקבילה ל"עבר מושהה" היא מה שהוא מכנה "עתיד עתידי", כלומר עתיד העתיד להתרחש ב"עתיד גליוך 383 38 1 1 אגמכן שואל כיצד נלחמים בתופעה? האמת היא שאין לו תשובה מעשית לשאלה זר (מלבד תשובה פילוסופית מורכבת שעיקרה "חילול הקודש של הדיספרזיטיבים"). בפועל ככל שהדיספרזיטיבים נעשים חודרניים יותר ויותר, מוצא עצמו השלטון אל מול אלמנט בלתי ניתן לבלימה. אגמכן מצטרף כאן אל ההשקפה "הקטסטרופלית" (מייצגה בישראל הוא תלמידו הפילוסוף עדי אופי;ר אשד על ספדו אלימות אלוהית כתבתי כאן לפני שני גיליונות) והוא חרזה הידרדרות שתביא את העולם אל סופר. "אנו עדים למעשה לפעלות השווא של המכונה אשד נטלה על עצמה לדשת את שלטון ההשגחה העליונה על העלום; אך במקרם להשריעו היא מובילה אותר לעבד הקטסטרופה" (עמ' 45(. באמת, לא הפתרונות של אגמכן מעניינים אותי, אלא נדמה לי שעצם הבעיה המעסיקה כיום את ההתפלספות הרדיקלית וחוגיה, היא הבעיה. עלעולים ספדי שידה רבים דואים ארד כל העת. רבים מהם טובים ויפים. פשוט אי-אפשר להקיף את כלום, דק לעלעל בהם. לכן אדלה מהם, מעת לעת, כמה אבנים טובות ודווקא מאלה שאינם זוכים לארד הזרקורים. * המשודד הוותיק איתמר יעח-קסט נפרד בספרר שירים לרעיה בשער השמים (עק;ך גוונים 2015( מרעייתו במשך שנים הפרופסור חנה יעח-קסט )2014-1935(, בשירים שנכתבו בשנה שלאחד מרתה. אין כמשודד ותיק, שהוא משודד אמת, היודע לדייק ככה בהבעת הדברים. בשיר בשם 'גשם ראשון בבית עלמין הידקרן' הוא כותב בבית הראשון: גוש ר~ב זע ~~חילות ו~~ ;טיקtך ר~~לם ~יד ~~כרת לך~ i(ת- l]~i ת דו ryזpת;, ךע.ת ~ל ~ית ןי~?~ ~כד ד~~-ן~,ע t:\~iי חדים ראשו ,דןpזס חחל 7~ש i ט ;,וד~~ ך;~~ו ~לכ 7הנ;ר iJ ~ר (עמ' 15(. "הדים ראשו השלד, החל לפשוט בשדר" זה משפט שדק משודד שבע ניסיון וייסודים (ואלוי גם ניצלו שראה, כמוהר), יכול לכתוב. בשיר אחד 'קירם ראי קירם' על זיכרון חייהם המשותף בעבד רעל הבית הריק בהורה הוא כותב: ~קצות ז.י~ל, ~תום סע,לו~ים סר~~נו:~ ד~~ וברסק .;ם~ ~ע.ת סריק שלו~; ~ר~ה ר~ליל ו~ן iJ ~ל.פרן י~~ l]/ קול טלקוהpז ~ך~ן ~ן ." ~אן ס~ינכ v;./"ל ~חוץ נרע.רת ~ש (עמ' 17(. ואיזה תמרנה נה . 1 דת מחיי היומיום שלהם לעת ברקד, בשיר 'הטוב ביותר היה': ~לי ס~ר i ת ~זרת, נןם הרהורי י~~ -,;י;ז~ i] ~ד ה~~~ נןם נקד ~t;-י~י~ז.יר י;ז~" /"?.הפ ~~ךה זדינרי~ה לpז זדי~ת ,;םונ~~ ~ר ~יד t;כ~ן~זpקט:/ "נכ~יד!" (עמ' 21( כמה פשוט, כמה יפה. כוחו של משודד גדול. * מציאויות (הרצאת עכשיו 2014( הוא ספד משותף לגבריאל מרקד (וריאציות) ולאילנה י.פה (שירים). הווריאציות, ישנות וחדשות, זכר כבד לביקורות ולפירוש. לא כן, כמדומני, שידיה של אילנה יפה. שידתה משוכללת, מורכבת, לא תמיד קלה להבנה. הרבה יופי טמון, כך אני חש, גם בשירים שלא ירדתי לסוף דעתם, רעל 39 ג ' ררג'יר אגמכן הישר אל המלצתו של אגמכן "למקם את הדיספרזטיבים בהקשר חדש". ההקשר החדש הזה הוא פחות מופשט ויותר קונקרטי. אגמכן מציע בר חלוקה כללית גסה של הקיים לשתי קבוצות: מצד אחד היצורים החיים, ומן הצד השני הדיספרזיטיבים, שבהם נלכדים היצורים הללו ללא הדף. כלומ;ר "דיספחטיב הוא כל דבר שביכולתו ללכו,ד לכוןר, להחליט, לשים מכשלו, לעצב, לשלוט על הדעות, הנוהגים ומיני השיח של היצורים החיים." (הדיספרזיטיב הוא ה- disposition האנגלי, כלומד נטייה, פנייה, סטייה, כמה שנגזר מן ה- dis-position שלו שהוא שינוי המערך של הסובייקט הנתקל בר). לא דק בתי הכלא, בתי המשוגעים, בתי החלוים, בתי הספד, בתי החרושת, בתי התפילה, במשנתו של פוקר, אלא גם העט, הכתיבה, הספרות, הסיגריה, המחשבים, רכן." גם הטלפונים הסללוריים (!)שעליהם מדבר אגמכן. וכמרבן "השפה עצמה שבה נלכד לפני אלפי שנים מתוך חוסר מודעות, פדימאט" (עמ' 29( כלומד קוף אדם, מן "היצורים החיים" לדעיל. רבכן, הגענו אל הסללו;ר שעליו יוצא קצפו של אגמכן. על השלב הנוכחי בהתפתחות האנושית הוא כותב: "אולי לא תהיה זר טעות להגדיר את השלב הקיצוני בהתפתחות הקפיטליסטית שבר אנו חיים כצבירה והתרבות עצומה של דיספרזיטיבים" (עמ' 31(, קדי: גאדג'טים, מכשירים, ~~שודים והמצאות למיניהן. דיספרזיטיבים היו כמרבן מאז הופעת האדם, אך לדעת אגמכן כיום לא קיים רגע אחד בחיי הפרט שאיננו מעוצב, נגרע ונשלט על ידי דיספחיטיב כזה אר אחד. דעתו אינה נוחה מכך והוא שואל: "כיצד נרכל להתמודד עם מצב זה? איזו אסטרטגיה עלינו לאמץ במסגרת קרב המגע היומיומי שלנר בדיספרזיטיבים?" אגמכן מרהד שפיתח דגש של תיעוב כלפי הטלפון הסלולרי, שבארצו, איטליה, הוא קדרי מתוך חיבה מיוחדת "טלפר~ינר" (טלפון קטן -Telefonino(. הוא כותב: "פיתחתי שנאה יוקדת כלפי אביזר זה. לעתים אני מפתיע את עצמי במחשבה כיצד להרוס אר לחבל באותם טלפונים סלולריים ולשים מאחודי סורג ובריח את המשתמשים בהם" (עמ' 32(. עד כדי כך! ראוי לצייד שבזדם ההגותי הזה איבדו מזמן מושגי "שמאל" ר"ימין" המסורתיים את משמערתם. לא מדובר ערד במלחמת מעמדות אר במהפכות (לדברי אגמכן "ימין ושמאל מתחלפים זה בזה בניהול הכרח." והם דק שמרת לשני קטביה של ארתה מכונת שלטון", עמ' 44(, לפיכך הוא מתרכז דובר ככלוו בביקורת התרבות (הצרכנית). אגמכן כותב כי "הדיזפחיטיבים הביומטריים שמפתחים, מצלמות האבטחה רהררידיאר, הופכים את המרחבים הציבוריים בתרך העדים למרחבים של כלא עצרם ממדים" (עמ' 45(. אין ספק שגם כך אפשר לדאות זאת, במיוחד מי שנוטה להדגיש בכל תופעה את תופעות הלוואי השליליות שלה, ראותן בלבד. אחת כמה וכמה בשירים שמשמערתם נגלתה לי יוני-יולי 2015 שירה יכולה / עמיר עקיבא גסל מה ל"איה פלוטו" לונפילת התנעוה הקיבצוית איה פלוטו האו ספד הילדים החביב לעי. הספד שיצא אלדו שבנת 1957 מכיל אחד-עשר בתי שיד-סיפר;ו באחד-שער עמידום המציידים לא קד את הדמתו לש פלטוו הלכב, אלא גם סיפרו לש חיפשו וגילוי שתמיד גםר לי הנאה. גם היום בתי נהנית מהספר הזה ממש. הסיפרו מאחודי הספד מעניין. את הסיפור המקרוי כתבה רנה ןוד מקיבץו מגיח, אוייד בן זוגה אדי ןוד. הסיפרו נלוד שכאדי צייד את הלכב המשפחתי, ויופיים נחשף לנגד עיני. שיד מופתי כזה הוא השיר 'צורות': צורות; אילנה יפה ~ן ~י ~ת ש~~ סרנו~, שבעתי מלעגל פנות נח!לי ז- :··:-··. 'ז-: סיר ?י ?!רא ~ל אוסן ~חיקות, זק!לוקי ~נונ,:וי, רעותי, רגישותי הלכי נפשי :-.:- ו .:..-:. ו p לומונ.:וי - ~ן ~י ~ת ש~~ סרנו~ t;i] הוד. ;הא סרני~ ?י זבלון ~ע.דו ~ w א ~י~י אל העגול השלם. .. 1 •· T ' T :• הציודים שימחו את בתו הואו המשיך צוייד צידוים נוספים שלאיהם הוסיפה י m נן בבירת החשדה (פקר ט",ז פס' 16(: ס~~ב" זק~י~נו ~ן סעולם i] !ה ~לל. השיר ןד בסוגיה מעניינת: היש עדך לבינוניות אשד מלויהד דגש אמיתי? - דינה קעטי פ m ה קצרים. את לאו תלו בחדד האולכ לש הקיבץו, כדי לשמח את ידלי קיבץו מגיח. כאשד מחלקת החינךו לש הקיבץו האצרי גילתה זאת, ביקשו את אישורו לש אדי ןוד לפרסום הוספד פרדסם בספרית פלעוים (לש הקיבוץ האצרי). עדונת ספדי הילדים לש ההצואה חיתה אז לאה גלודבדג. גלודבדג החליטה להוסיף חרהזי לקעטי mהפה לש דינה ןוד, לוכן לע כריכת הספד נכתב "ח m ים: לאה גלודבדג". מקולב לחשוב לעשילת הספד לא מנסה להעביד מוסד השלכ, ובכך מייצגת סגנןו שתה מסיפורי ילדים שהיה מקולב שבנתו החמישים - לא דיקדטי, אלא פתה אל הילד שבפה מובנת אך גבהוה, בסיפרו תמים אך לא מחיילה אני צורה להציע כי אלוי מוסד שהלכ אי,ן אלב אפשר למצאו אידיאלווגיה חתתית בין דפי הספ;ד אידאילווגיה תבאוה מפתיעה. הספד איה פלוטו האו ספד שיצא שביא כ m ה לש התנעוה הקיבצוית, אופשר למצאו בו לא מעט סימנים לכך שהאו מנבא את היחשלתוה לש התנעוה אות סיום התקופה שבה האידאילווגיה הקיבצוית-סצואיליסטית חיתה כה מרכזית בהוויה הישארלית - עבת שהקיבצוים היו חקזים ומשפעיים בהרבה משהם היום. תקופה שבה היו הקיבצוים מופת סצואיליסטי. כבד המשפט הארשןו בספר מתמצת את ללכ המסד ההז: "פלוטו נללבב ~קנוץ ."ור~~ נכןו שמחבר בספר שנהגה בקיבץו מגיח האמית~, -תנך שפלטוו הצהוב האו דמתו מו~ m מסטרים מצוידים לש דיסני. אלב נכןו גם שפלוטו האו ספק-כוכב-לכת m קו, אפל קוח פלטוו האו גם שמו הלטיני לש הארס, אל שהאלו הינווי. לכומ;ד השימשו שבם פלטוו איננו תמים ומתיידל לבבה אלא מצביע אל אפלה גלחה שמנבא פלוטו. יתד לע כן, לכבו לש הארס - צרבחס, לעב לששות השארים, האו בן לוויה מוכר לש אל השאלו, לופיכך לקאח לפלוטו "לכלבב" הדי זה לרמת אל לי m השאלו הואפהל. ובאמת, מי שינשטו את הקיבצוים ושינו אתום, הם אתום אלו שהיו ילדים שבנת 1957 ולשכשוים שנים אחר כך היו למבוגרים ששינו לעד את המפלע הקיבצוי. גם הבחיהר במגחי היא סלמית ומרמזת אל תל מגיח, הלא האו הד מגיח, מקום הת m שתוו לש האדמגןוד לפי חזןו שיד יפהפה וחכם בן ארבעה מהלכים: א. הדוברת בשיר מבקשת את "נפש הריבעו". נקעה נפשו מעיגלו פינות, שיוף עדות, הקצעת רגשות וכדומה. ב. בכל זאת אי-אפשר שלא לשמעו בתביעה לקבל את "נפש הריבעו" גם את תאומו בלשון הריבו;ד הווא "נפש המרובע", כביטוי למשהו שגו;ו סתמי ולבתי מקודי. ג. לכן, היא מבקשת לא סתם את "נפש הריבוע", אלא את "נפש הריבעו הטהור". ו. זאת, כאמצעי לדאות מבעדו את "העיגלו השלם". כך השלמנו מעגל: מ m יית "עיגלו פינות" (במשמעות של פשחת לא מכובדות) עוד "העיגלו השלם" (במשמעות הד m ני הטהור) שבו אנו צופים מבעד "החלןו הרבעו" של היומיומי. שיד לשם ומולשם. * ספדו של אותיןו בדתנא אחרי הגשם שירים חדשים ומכחד שירים 2014-1964 (קשב לשיהד 2015( האו מבחד נכבד של המשודד הוותיק, הכלול גם אחרית דבר מעניינת, שיחת המשודד עם העודך רפי וייכרט . חקוא בספר צריני זה, בעל הסטנרדטים הגבהוים, מצאתי את השיר המעודד למחשבה הזה על השיהד. (השיר לק m מתוך ספדו אהבה לצמחי מרפסת שארה אוד ב 2001-.( שי!הד אתריןו ברתנא ~שורר ~ינו~י ~סרי ;:ד~זקם נו.חב ריקt ~ינו~י ~ל i] ט שי~pז ~יכו ןי~;:~ ~לל. ~~זpךiJ ן~ן :צ;י~ן אךוקpז ~ינו~י :קרא נו. ארויצו ן ברנתא ן:צ;י~ שדמעות תעמודנה ובעיני T '' T T: : : ; י : -- · ף אסם ~-i] ~קום i]~קאר ו~~~ ~:;גרית ij ד ."הן~~ . אוסף הסמלים כבד בארעב המילים השארונתו לש הספד - שניתן לפשרם לכמה כיוונים - תמימים ופופלוריים מחה או אפלים, כברם ומאיימים מאי;ןד מצביע לע ממד עהומק שיכלו להלויך אליו הספד המ m ק הזה. גם המשך הבית עמניין: ש:" לו ij נל: ~רק ./ם~~כ !ה טוב .ה~~ר ,ל~~,;ם~~~ ס~~~ לו לזק;ת ~ר "ור~? מציג את מילוי צרכיו לש פלטוו כמענה לצרכים חומירים לבבה כאילו "מקד עוצם" עונים לע לכ צ:ךדו ובאמת, פלוטו בו m לשב תחשות הבדיחת שהעיקה לעיו - ברתוד העציד בתךו הקיבץו, אלב גם בדיחת עצירי הקיבצוים בתךו החבהר הישארלית. פלוטו מודד קוערו את החלב שקשור אתוו. מה שמעיד גם לע כך שפלוטו מאס במצבו, וגם שהיה לכאו - קשור בחלב, אך גם לע כך ש"עבצם", היה השיר אינו פוסל את האפשרות הזאת, אופילו מאמץ אותה. ייתכן שהוקא שיד בינוני של משודד בינוני יפעל על קארו (בינוני), יותר מאשד שיד גאוני (או אמנותי). כלונו מכירים את התופעה ששירים מסוימים, אפילו "שמאלציים" (במי m ד כאשד הם מלוחנים), נחרתים בזיכרןו ומסמלים תקופה בחיים. למשל, imagine לש לנןו, או אפילו 'העדות' של גרדי. "הבינוניות" הזאת בדדך לכל איננה נידונה ברצינות באמנות הגבוהה. שיח של נוחבא מבקש (בצדק?!) כי נסתלכ עליה אח m.• גליון 383 40 1 Q·=h~~ לזנk~ן. חוה שנטר ~ץ 9ג,ד j 41 אחרי לכת~ * !ה ,ונ~י~pז ~הי הוא. ע.ץ ~ךם, ע!~ ~רות, ;מ~ לא לזקי הוא. ל~ךא, ~זכןךת על ~נ;יחי עך;מ;ת .וד~~pז ו~ח " ךף i] הוא לא ~ינ:ייהו ע;דר קלן; סלד ?~בור. סלף ~~ לע ,י~~ לוא היו שמים מעלי :T ז י -· · '-ז לא ~ך~ה ת;פ~? כ~לי. * ,~ךם כל'יא וזכ~ית;ע~~ די~pז לסד wם . ~,ת; ?לא .חכם ~;ב;י~ר הוא ~נ;יהן ,~נ:ייב; W ט ~~i:ור עך;מ;, ר~יב; עiדי י;ם פקדת;, T ,• : * נפשי ' . : ~~p ד ה~;ק~ .י~;ת~ ר~ע ס?~ה ?~בו;ז ר~ע י~.ק~ ?חוה ךןr;נך ~ק;ם ,י~;ת~ לךא ס~ה ~י .יח:rכ יוני-יולי 2015 vt ל t ר~ל =1Q כi1~i ם. !ה u וב ~~ןה : .ל~~ w~ wtזס לו ל rqw1i>וdז. יכלו תמיד לקעור את החלב לוכחוד, לצאת אל העלום. המפגש השארןו לש פלוטו האו עם צפעדר . הצפעדר היא יקחה ומשתה למ~ה, ושכהאו מנסה דלבר איתה האי עתה "קהר-קהר" לא מוכן. אפשר לנסתו לוומר כי הצפעדר מייצגת את הכסף, את מהתו הקפילטזים - יצרו אשר נארה מנעוד למדי עכיניו לש הקיבצוניק הסצוילאיסט. לאחר שפלטה קקררו לא מוכן, נמלטת הצפעדר צולולת כמי הכרנה, ופלוטו מחליט ל m ף אחריה, לצאת אל המים (העלום החיצוני) כדי ל m ף אחרי הצפעדר (הכסף). פלוטו טועב כמים דוג פתה אליו אוומר "לכבים כמים! לא, זה לא טוב!! צא ידידי היקר לחףו!" הדג, שוכן המים התוויק, מזהה את אי ההתאמה לש פלטוו אל המים הזרים לו שולוח אתוו למקומו הטעבי. אוכן שכפלטוו יצוא מהמים, משתפ m הדגשתו: "ופלוטו יצא אל החוף. האו שמח;. היום יפה. הנקריס פו m, ישוב לע הפ m יצרו נה;.זן נדמה לי כי שם היצרו פרפר!" הנקריס פחרו כבציה הקפילטיסטית, וכמו כאגהד היעודה - מחם עכצמו. כך צמחו גם חלקם לש הקיבצוים כביצתו עהמק, אוחר הפכו לפ m ים נדירים כישארל ההלוכת תהיית קפילטיסטית, עד שהפכו למחמים עכצמם ויהירים . התהליך מזכיר גם את המת mש כימים אלה כיישובי ההתנחלויתו הומתנחלים ההופכים יהירים, מחמים עכצמם ומתלעמים מהביצה - מהחכהר הישארלית צותחיה. הפרפר הישוב לע הפ m כחרו מהלכלבב, שתהוה מעח לא יולכ גם האו עלוף, כפי שתהה מן הסתם חכר קיבץו כשאר לאתום אלה שמלציחים זעלוב לוהסתרד עכלום (כמאמר שיח לש עיקב טחלכיט "האו עדו ;)"""בושי אך קצרים חייו לש הפרפ;ר זאת כהתאם לפנזטיה הקיבצוית - שהעלום החומרי-קפילטיסטי לויבלרי האו כד חלףו לא מלו האידלאיים הקיבצויים היציבים. אזת כמוכן חיתה עטתו. את הטעתו מתחילים להכין כףד הבא: "טוב, טוב, אם לא עפתי, אקפץו אוץח!/ אך מי זה שם בא? חכר קיבץו!! קארו דיו! דיו! הוסוס הח 1.ו נארה מי יגיע יתור מהד!" לכומד האו מחלק הארותו לסוס עששוה את העבהדו, כפי שהפכו עם הזמן חכרי הקיבץו מפלעוים למעסיקים לש תשובי עייתח הפית m כתחילה אוחד כך לש עובדים זירם. מחסייד למחמת המעמתח, הפכו לעמסיקים עלותים אף לנלצנים. גם הכחיהד להתחתח ~ריצה מייצגת מהתו חשדה שחהדר לא תךו החוד הקיבצוית - כבחיהר, הלכתי נמנעת אלוי, לקחת nוiל כתחתח. משם מגעי פלטוו לא הרפת ופוגש כפהר. "לשום לך פהר. את עשוה קצפת?" שלאו הלכלבב, כאילו ה~~ים את האידאיל הקפילטיסטי לש דריפה אחרי המתקו, הארווירי, הלכתי שמעמתוי. הפהר המייצגת את האידילאים היצתיים-ארכאיים, משיכה: "טיפש קטן! ינא;--- מייצ m חלב לגבינה!" תשובתה מצביעה לע הקלקלו שחל כפלטוו, שמחפש כדיקו את מה שהקיבצוים צרו להימנע ממנו. אך פלוטו עדיין לא מוכן לעלום החיצוני, ושכגיד דייח מצוא אתוו, האו כ m ד להישאר כקיבץו. כך אומר לו גדי "חז m הכיתה, אזיו שמחה!" משום שכסופו לש יום (אונו כסיפרו הז וכמצאיתו אכן כסופו לש יום) עצם שהייכתו הקהילתית האי העניין השממעותי. וכלכ אזת, נתמתח האחתדה - כבית האחןור, עכמדו האחןור - החשוך י;חר להילה מגעי ופלטוו וגדי צרים מהד: "ופלטוו וגדי צרים כהד 1.ו בץח מהר! מי יגיע ארש?ןו/ ככד זמן לאכלו לושכב לישןו!" הונה אנחנו כאילו החרים אל ההתחלה - אל האחורה אול החומ;ר כשאר לאמנט התחתח נכנס - משכר את החשכה אות הליהל היו:דר אוכן, הלהלי החל לתדר לע הקיבץו. המידנה נפתחה אל עהלום הליבלרי, הקפילטיסטי . אופן החיים הקיבצוי הפך פחתו ופחתו לרנווטי, האדייאלווגיה פינתה לא עמט ממקומה לחומתתו גריאד . עצירי הקיבצוים - מצרןו להתפתח או מהבנה שהקיבצוים הפכו לא מספקים או אפילו צבעוים בחח לזעוב, למרח או לשנתו את הקיבץו. האם התנותו הוגי הסיפרו להחדיר אליו את המשמעויתו הללת אלוי. שממעויתו נבאויות שניתנו בדיעבד ליציתח ספתח מוכתח לכלונו. אין סיבה להניח ורmשמש גלחה אושת חוד גלחה לכאה גדלוברג לא יהלכ שעלתו בדיקו אזת. אמנם, הסיפרו "איה פלטוו" האו מבירק כמתו שהאו, אך לכ יציהר ספחתית משעו m ברבדי פשרנתו ומשעמתו הנוספים לה. • 1 42 לפסטיב לישרא - האורנ רלנג דע הקצ לבגו תהיכול רומבע ול המ ןבי רשקספי ,למיקרופונים הרמ ןבי ןתיאטרר םהחפצי לש רשי גגרלדבר קלעומ של .אלתרמן לע תהרכו ,הזורמת תהטבעיו רוההומו של הטריש ,בדאון לע תידבק תגבולו דע הקצ לבגו תהיכול חנוס הקנד לרע יאפס לצלי הוהעפל תלפסג תהמרזו חנוס .סין םרשמי במפסטיל לישרא 2015 ההשנ ההתחלפ תהנהל :הפסטיבל ובראש המונ לאיי הש ריוצ והקלונע ןשכיה לכמנה קהסינמט םבישורלי קהופי תא לפסטיב והקלונע .הירשולמי יהבמא רהויוצ קאיצי יג'לו רנבח ללמנה יהאמנות .החשד םמטרת החית םלתחו תגבלוו םחשדי ,לאמנות תללכ תלמחתר רהאוונגד ,הוחשדני ךואי ראפש יבל ?"רב-תחומיזם" יג'לו חהבטי ןשאי המ דלפח לכל - םהמופעי אל וירתיע תא להקה אאל חירתי וב םטע לש .עוד לאב אל דתמי ודר הבכפיפ תאח והרצן דלחש כבל רמחי םע וטעמ לש .הקהל הכז ההי שלמל עהמופ לש רתיאטןו רהאוונגד יהאיטלק ס"ילויו "קיסר ובבימוי לש ורומיא .קסטלוצ'י וא :לבשונו ת"התערבו תדרמטי תותלוי םמקו רביציה !השקספירית" עבמופ ףתוק יקסטלוצ' תא ההדמגוגי הוהפלויטיק םומערי לע םהשחקני םמכשלוי םהמקשי םעליה תא רהדיבו .הוהבעה ריות למכ רעור עמופ הז םגעגעוי ולשכרונ יהרדמט לש דמלון חנת דבתפקי יאנטונ ההמבכ תא חצר רקיס .הנבגד ומדמות תההחאי לש רקיס רנותה קר הגלימ הלבנ רשיות המשחית תמלכותי הנארת טכסמרטו השעט .ישיש ובגרונ והשותל המלצמ העזיר וומיקרופן הובהדרג ךהפ ללפס יסטאט דבעו להקה הצופ יבמיתר וקלו יובגר m וגופת קבש וניילן .משרשר םאיל ןלחלוטי ההי סאנטוניו ן(השחק ודאלמצי (מסיני ןשנית ההי בלעקו קר ראח ימיתר וקלו ךא אל ראח .נאומו רובאש ללקה ,הפלבאים ושברוב ץנאל רלהתייס בעמיהד m ולק ביש לע ההצרפ רהקה לש ,ימק"א קספ םא הנהנ ימ"פעללו .האוונגדר" םזור תבטבעיו אומל םקס יויופ רטהו ההי עהמופ לש תלהק והמחל לש תהכודיאוגדפי תהאגדי הטדיש .בדאןו וז החית תההזדמנו ההאחרונ גלהתענ על הלהקת לש תכהונ םהפוסט-מדודניז השבהתקרב תלגבורו העדנ םע הלהקת דסיו .פריהד אהי ההוציא תא והמחל לא ץמחו למסג m תהאלומו תלסביבו של ,מחיאונים םפאדקי .וכיכרות לכ התנעו צאל ובדאן אהי תבבחינ ף"סו המעש הבמחשב :תחילה" רלכאוה בסיבו יאקרא לש קפר ,היד הכשלמעש ההתנעו אהי יפר בחישו ימתמט .מורכב ההזרימ לש ההתנעו ןבי םהרקדני - דכאש דהאח םמשלי תא וערה - החית .משולמת םהכיווני םהמנוגדי של ההזרימ ונע הבסימטרי תמדויק םג םא ונאר םאקראיי .ומאלותרים רויות ,מכל שהחופ לש דהרקן ועצמ קלהפי לכ התנוע וכאיל החית ושיא של ךתהלי רשחדו ,פנימי ךכמתו המדיטצי .חחנית ללכ דרקן סיח דאח חלכו ההמשיכ ללוחל םעו תזא הההרמוני םביניה ההוהנא בששאו כל דאח תמהתנועתיו של וגופ .מופלאות עהמופ חנפת ובריקד עידו לש ובדאן תמשנ 1981 ח' Son of Gone Fishi ןגליר 383 - ריציה תמורכב הלשיש ,רקדנים יללציל ההמחיק תהמקורי של טרובו .אשלי םחדקתי יבבגד בזה םשקופי ונאר וכמ םמדחפי תבתנעוו תקש תארוכו תעוגלוו לש םידיי ,ורגליים דמהאח לא ,השני םבתיאו .משולם גענו דבמיוח אומל תרכו החי Rogues- טדאו ילשת תדקתיו רשיצה ובדאן ב 2011-- םהפע עבביצו ישנ .גברים ףא אשל החי םביניה עמג וא רקש ,עין החי הנדמ וכאיל וחשב שברא האח ןהאמ יהאמריקנ טרובו גארשונבד - להמסמ תא רהמעב םמאקספרסיוניז טמופש פלפו טאד - בעיצ תא ,הבמה ,חתפאוחת רהתאוה תהותלבושו ןהולחי תא ההמחיק תהמקורי תהייחדוי דעבו והמחל You can see us )1995( ובביצע םהרקתי יססיל לקמפב יוג'יימ ,סקוט תהאח םע בחג ללקה יהושנ - תבתנעו .נגטיב לשב ההנביע תההכרחי לש ההזרימ תההדדי ,ההרמונית הנדמ וכאיל ישנ םהרקדני םה ףגו דאח צשהתפל דלצ יאחוד יוקדמ - דע יכד ךכ הז החי .משולם תההתוועדו הלגדלות של חטדיש ובאדן ההסתיימ רביציה מ 1983- השהפכ תברבו םהשני ןלסימ דההינ .שלה לע ערק ךמע.ר ימשלוש תפירמידו תתלויו רמהתקה רשיצ גארשונבר עו~רק ימלבנ ןשהקרי ןבשחור-לב ייומנ ,החשדות והגענ .לכדך ןבאפוד-שחוד-לב וחי םג םהבגדי םהאווריריי ושלבש .הרקדנים השלשו םרקדני ונשא תרקדני ,אל-לע והומחל ןממעי החלינ לש םיחידי תחוגו ןחפ הבהרדג דלסעו .דורמטי ההמחיק תהמינימליסטי השהלחינ ילוו ואנרדסן ריצה התחשו לש רעי תמתעוש תרועש .וחורקת ושימש יקצב םבכלי םשוני םתר הלדרמ םמקצבי םמנוקדי - התחיל םע :הלשןו "ng Time No See ס L" דואח ךכ - חאונומתופיא לש קפירו :ההנדות "ng long ;no see ס l" חהוקש לע ,פעמוניה ""מריטה לש יצליל ודןר םזעופי על ,מיתרים תשווריאציו לש רדיבו תמסתלסתו ,מעליהם הומחיק השהעניק התחשו לש הדדינ תאינסופי ,~מקום ובעד םהרקדני לע ההבמ םמפתחי הרדמ ימגערינ התנעו .עזירים תהפשטו תהעילאי לש הטדיש ,בדאןו רשניכ הבדקתי םשח םנהני םמעצ ,התנועה ההשרימ ריות .מכל שמדג ההי תלארו םבאלו ושלש תשוח לש םנשי תערביו סמחמתנ" לש .אבו-גשו ןח אל וחתמנ במי m ,ד החתוכניי הפורסמ םג .בערבית דללמך ששי דעתי .לח-קיום וחיפש תגבלוו ןשאי ול ץק ןהפגי ףהכוריאוגד יהקנד הבנרא ולשמנ )Benoit Lachammbre(. תמערכ םחבלי הנמתח זממרכ החכמ הלחלק והלעין הונארת וכמ תשר יקרנ ששמ - ,לושמנו העוט המסכ דובג ףגו של ""שודד ,מסוכן ךנכד ןבי םהמיתרי .הדקים תבתנעוו עפת תתחיתיו אהו רנשז ןבי ,הקורים להשי ומעלי תא חעו ומגננותיו m ףש תא תשכבו .זהותו תהווידטואחיו לש ולשמנ החית .מופלאה וליוה ואות לע ההבמ תבנוכחו השקט תומסתורי דהרקן לדניא חאלבנז השהי ןמעי דניגו אמל רהומו יאירונ םלפעללוי םהמהריבי םהורדמטיי לש חלשמב םג יהליוו יהח לש ןהא ,דו~ח םשמקומקו "ו"שדיטח של רגיטה תחשמלי חהלצי קלהפי םצלילי ,"אוונגרדיים" ךמס דעו טקור האירוני .ברדמה תמלא םקס החית תסיומ סחאנטי-קליימק ושב םהמיתרי םמסתלסלי םהוופכי םלענני םגליי ףלובסו םמתפרקי ילפתית .שלג עהמופ םמסתיי בסגי m למעג הרווי דהומר יאנשו - םהרקדני םאוספי תא םכליה וובת ההקטנ של ןהאמ המגיע הלבמ טלפטפ םע .אניח תא םתחו ימופע ההמחיק לניה לעמנוא ,ויצטום אהוו ללכ םמופעי ""בינתחומיים ,ואוונגרדיים ואפיל ראופה םע ינגנ תהתזמור תהסימפוני של ןבלרי תוקבוצ רחתיאטןו .הירשולמית בהפסטיל חנפת םהפע תבהבע ואמן דעוידו תלכישחנו :צעירים םלאלו אימק" והגיע רהכנ יהפינ רעטו םהפרסי יפטר ;ליבונן אהו ןניג ובליווי בהקשו לש ורן ברג לבצלי "כינרת, כינרת", תיאטררן החאן אינטנסיבי רחם וקשת עגלוה, תרכנית תובענית שכללה סונטה של פאלו בן חיים. ליבונן השכיל להבליט את הסלסלו הים-תיכוני וניגן בררירטראחירת משרימה ובניקיןו את הצלילים הגבהוים שלע הגשר. בפרק השני הבליט את התחנונים הכררמטיים שעל הגשר וסיים בלציל ש"עמד" באוויר. כדרמטיות "צפופה" אינטנסיבית ונעימה של מחלו אפיינה את הקדנצה לכינור לש המלחין הפיני אלויסס אליכן . בנגינת הסונטה של וכיסי בלט התיאום בין שני הסלונים. הליווי של רגב היה רתמי, שקט ומרחף. דווקא הכנר "מרח" קמעא. את הסונטה הארשונה בהר מינור של פררקרפייב ניגן הכנר בפיציקטר מלא הבעה. נפלא היה האופן שבר "התאהד" הלציל על הפסנתר. במיטבו היה ליבונן בנגינת ה"נעימרת הצעוניות", ונשמע לפרקים כמר כליזמר מלא תשוקה סוחפת. נגן הסקסופןו ריטלי ריטלויה )27( הופסנתןר פיליפ קרפצ'בסקי )25( לא היו מתאומים בגרבה הלציל הוסקסופןו ניגן נמרך מדי. ובכל זאת הפגין ריטלויה - נגן ג'ז מחונן - רירטאוחירת משרימה בביצעו הקפריצ'יר של פגניני. "ערנות השנה" (ארפ' 37 )'ב מאת צ'ייקרבסקי חיתה יציהר שהלמה את ר m ר. גם את הרלוסים של שרפן (מס' 13 בהר במלו מז'רר ארפ' 10 מס', לוס מס' 19 לבה מינור ראולס מס' 14 במי מינור), ניגן בררירטראחירת סוחפת ובמיטבו היה בפלורנז בלה במלו מז'רר (אפ' 53(. ככלל היה זה פתיח מעדנן לפסטילב, מלא התלהבות נעורים. הנהלת הפסטילב יצאה מגדהר כדי לענג את הקהל בפנינים איכותיות וייחדויות, ואכן נדיר בקסמו היה המופע של הלהקה הסינית Yun Tian הפריטה הסיני הקדום, בן השבעה מיתרים, הלציח כל נגן בתרח להעלות בציורי לציל סיפורים מחיי הכפריים הוארמונות הסינים הקדומים. על הר נישא חיים בני אלמוות, שאינם אוכלים שורתים אלא רק שאופים אוויר שורתים טל כדי לאמץ את הר m לוסלק את הרדקונים מהאגמים השלווים. ח השיח בין כלי הפריטה הקחם לשיהד הקסומה של הזמרת הלביט ביתר שאת את ה"חרכמה המעדונת" לש הגצר'ין. פח m מעןדו היה דר השיח עם הצ'לו הוגיטהר, עויקר העיקרים - בין אם היה זה תיאור דרמה לש מתנקש בחיי הקיסר אר שיר פריהד - לאורך כל הערב בלטה נשמת הלכי. על הסיטאר ההודי - ההחלקה בין המיתרים היא נשמת הנגינה. האלתור לע חלקיקי טונים עזירים, שהאתן המערבית לכל לא שומעת, בלעדיה המנגינה היא כ"פ m ללא ריח" אר "נהר ללא מים". בתרבות הסינית מחבר על הווירטאווזיות המהדימה לש הנגן המסוגל בפרקי אצבעותיו השונים לפחט על מיתרי הגצר'ין לוהפיק במיומנותו המשוכללת מגרןו עלומות. השיהר האפית של הסלונים החזיהר אותנו מ m ק מאות שנים אחוהר, לזמן שעמד מלכת, לעלום שבר אין משמערת להספקים ויש בר חיחת מהריצה ההישגית הותחרותית, כדי להתמקד כיופים של הרגע שול הדממה לע ריבאוות גווניה. אור התבונה העילאית עטף בקסם את הנגנים. רכך גם התמימות לש הזמרת ומנחת הערב שהגיעה לירשולים של מעלה כדי להעניק לירשולים של מטה מחורת ידידות מתרבות סינית קדומה. חיתה זר אתנחתא של יופי טהור מ"כל חשדות היום". .Yun He מחוץ לאלום, בצעדי מחלו בסגנןו טיי-צ'י, החל המופע קסם הוומרד אפיינו את העיבדו החשד לש תיאטןרר החאן ל"כינ m המהריב של אנסמבל הנגנים הוזמרים הסיני. בדיכח עילאי, שהאו פדי כינ m", המחזה משנות השישים שבר תיאר אלתדמן את מצוקתם של עבוהד חחנית פנימית, כשבר נגני הגצר'ין )Guqin( את לב הקהל. מכלי העלוים לקרקע בדגניה בראשית המאה. למן הרגע הארשןו היה בדוד יוני-יולי 2015 43 גיורא גריפל הציפורים צווחו ;:ז~פ;רים ~רחו שהאירוניה המעדונת של אלתדמן בהצגת האידיאלים של "הימים הטובים ההם" זכתה לבת בדית נאמנה בעיבוד התמציתי של שחד פנקס למחזה. בראשית ההצגה, כשהשחקנים "מסתתרים" מאחודי הכבסים, כיסא ריק מסמל את החבר שנהרג. בעיקר התחדד ההומור האלתדמני בפשרנותה של הבמאית המוכש m שיד גלודבדג, שעשתה יד אחת עם צוות מעצבי התלבשוות, התפאוהר, התאוהר הומסכות. הבמאית התעלתה לע עצמה בשלל עריונותיה המבריקים ובשימשו תיאטדוני של חפצים שהלביט את תוכן העלילה. משעשעת חיתה סצנת תיקןו הלוקומוביל, כאשד אדיה דלוף אויתי שוד טו m ים על התיקןו וקבוצת השחקנים "שהד" את קלוות המפוח 1 ~רחו ט~כ;: · רפ;ת ע.ת נ~:ד רם וכר~:ד זקל iJה~יקfזז t; ~ח ,ת;ך~~~ ונשמתי חיתה א;מךת חג -:• :• T: T • T : :• רלב ~י ט~~ · ן ~~ע,רי רסע.ך ריקtר סרש ן:~~ ו:זם בכט;ן~~ י~~~מ;נכע.ת w ~ז:יי ~ל ·::זסדי הא;ת~;ת צבאו על הזפלים • ' --: T • T ל~רא שוב ~ש ן:~~ פל · יגזרא גר 7ס:;גי 9 ן ה!~ ז:; 9 ךר ה ה~~ 7 ~~ע,רי ;:זק gןיקtקר הוגלגלים. את ההצגה פתח ניד ןוד בתפקיד "המספר", עוטה כרבלות אדומה של תרנגלו, שהכריז על הקמת הקבוצה. ש~אז?.עס - בלויי סחבות תלויים ומתבדרים בד m- ובמה משופעת שחיתה בעצם מעדך מגיחת חומות ששיבלוים ו"נחשי" אדמה ססגוניים צצו מהן - היו מסג m התפאוהר לוויכוח העקרוני בין יאוב היימן בתפקיד יהוהד, מנהיג הקבוצה, לגיא גודביץ' בתפקיד מרדכי, עציר שאיבד את כספי הקבוצה ו"העז" לשנורר אותם מ"כל הנקהר בדדנו" כדי להשיבם לקופה המשותפת. הקטנוניות של הוויכוח המד העומד בלב המחזה - חיתה אמיתית וכנה לא פחות מהכאב הוהכ m להיפרד מהתינוק הארשןו של הקבוצה בעת המעבד אל בית הילדים. כרמית מסילתי-קפלן היטיבה לשחק את תפקיד האם שמכריחה [, לזקמן ו . אש; ~~~לדלית 9iJ·ייt נטלי אליעזדוב לתפקיד חיתה משרימה. הפדופיל שלה, תסרוקתה העשויה רו n ;ת ובfזז~ ~~ע,רב בקפיהד ואפילו נעלי הבד לדגליה נארו כאילו נגזרו מתלצום קבוצתי של נ;~א;ת ~יח;ו:ז ,ןג~~ חלוצי דגניה. עיצוב התלבשוות של עפהר קרנפינו היה גאוני בהקפהד על ר;רפ;ת ~עקב;סיו זקל i? :ץ ~~לף פרטי הפרטים. אך מה שהפך את ההצגה להנאה צרופה חיתה המחיקה את עצמה ללכת לעבדוה לונטשו את תינוקה בבית הילדים . הכל היה עשוי כהלכה ומדויק עד הפרט האחןור. למשל דמותה של טניה שיוצאת מעדתה לבסוף, ונדמה לה שדוחו של החבר שנהרג רדופת אותה. ההתאמה של הזורמת של תיאל סלומןו שהעניקה למחזה קצביות תוססת בגוןו של ·כpז ~ר לא ל~ךב דר;~~:; ועך; מעט יב;או עננים, ועזפהם הסתר . T : '." T ' : ' T -: T -: :- קברט נובטי עליז חויתה בעצם הכוח המניע של הגיבורים. התזמור החכם, כאשד הדוב מנוגן על אקודריןו - הלכי של "החלוצים", העניק למחזה נופך רעם ז:; p ךץ ה~~ ס~ר~ה של אותנטיות. ואל ראשי ה;שיטה יד נסתרת :• ·: : • T T ' ' ::· ההומור האלתדמני החריף הומפלופל - שבו הוצג האבסודר הטמןו בקנאות כי הפשוט פגש את הזפכר '• -•: -T T -' ר~י ~לה ~ן :ברר~ים . ו~א ס~ךב. לילה ר~ל;לה ~לה ~רזכ ףרקtק 7ז:; ףיקfזז ~ל ~רסב ם~~~~ T ההכ m ית של מייסדי הקבוצה הראשונה - זכה לגילום מופלא בעיקר בדמות הנגטיב לש יהויכין פדילדנדד שהיטיב לשחק את דמותו המפוכחת לש פייטלזןו: עם כל הכבדו לערכי השוויןו הוקבוצה, "האדם לא ישנה את טבעו", האו טעון. ובכל זאת האו תורם לקבצוה את הלוקומוביל הארשןו . דק בחלקו השני של המחזה, כאשד מגיעים אצרה הוריו לש ליונה, החבר שנהרג, עלוה דמעה של עצב בזווית העין. את אמו גילמה אולדיה מוהד- מטלןו בכישחן דב. לאח שפריו בתפקיד האב - חסד עומק הכאב. הוא היה תפוד יותר לתפקיד הקומי לש חיים בדרה בעל בית הקפה הרחמן. רווכ ~ררה ~ן ססר ר;ך~ת ~ללים רס~רב ~~n ר~ w ם ר~ w ף ~, ~לוש ~ר~י ל~~ ל~:ם רחץ ~חלfזז לא;ר ובין לבין תנשמת לבנה פרשה נכפים הסיומת החזיהר אותנו באחת לעליזות של המחזה. גם אחדי שטניה מאבדת את שפיות עדתה מכאב ומחלימה לכאוהד - עלום כמנהגו נהוג וכל צוות השחקנים לוגם ספל תה בנימוס בהרמת ז m. הליהוק המשובח, עשור העריונות של הבימוי הועיבדו עובו m הצוות שחיתה בגדד מעשה מרכבה של לכל המבצעים, הפכו את הביצעו החשד למבריק וחד פעמי בחיותו. ' -T : T : T T T : .'' •;: ' ' ': ' ' * נסעה, T : T האם איבד הפסטיבל מכוחו לאתגר לוענג את הקהל? עדיין לא . כשהסתפק רלא נכ pזר. בלהקות נטלוות יומרות כמו זו לש טרישה בדאןו לוא גלש לפעללוי אוונגדר מתחכמים נוסח "ילויוס קיסר" - הוכיח הפסטילב שגם היום ניתן מתוך הספר פגיע, הרואה אור בהצואת ספר י עתןר 77 למצוא הרכבים נוסח אנסמלב גצו'ין הנפלא מסין ויש גם גם לנו כוחות • 44 טובים משלנו, כמו תיאטרןו החאן. גליוך 383 D פריי JUJוו b ~ט;~סז ~לי, ~נ;ת iJ ~רו ך~גל הוא רכ בכל חשפ;ת בכל הלאמים . :ז-ז ':-:..·· ן !ll רפאל הדר אורפלי שמואל רפאל תניק גולן-ניצני תמצית מרוכזת רשתות סלרלד דלתות 9 ל;ק ח 9 נכלק ~ל ;ל~ לpז9 ~ק סך~ת;ת ס 9 לולך!!;ת ~ס~קך;ת 7 ע.לא 7ו ע.לא :;ג:;יךק.~או כ~ב;א ~ל ~כקליד לpז ז;י~ל.ת 7 ת;ת קיד;סיו ז ~ל ~פ;סי ij ~שוט;ת ן~~ ij ~א~ס ו~~: מישהו דאג לדשת את איד;פח T '' '." '' -: -T ."' ' ר~t;ו~ח ב; ,ח~;נ ~דו~ ?.רו ג;: i? רי ~7 חוט ~הררים. ג;~ן ,ד~ר~ז~ ד~~ר~ ךטורקיז ר~ירי ry ך ~עים i?ל;ת 7ב~~ ry ~ל ~י l]ijל~~ ו~~ לא ~ij~ח Qח~~ רהז ק;רא;ת לי וקרי~ח :;גח ' ד ~~עולז רחזר iP קז:וי ל~רי !כרת ~מו~ח ד~~~ר ל~~ת ;iP ריס. רצוי. ו~רש;ת לי 7 ~נ;יסז י 97~ל T ~רצ;~י וחייתי תמצית מרכזת זייז ~ה 7.ד.ח~ ··:,.•; : • : -• • T : ~כאי 7~7 ~ל רלרדש ם;ל~;: ij קד;~יס כזיכע - ~ל ל.רת חיא ~ב;א י 7 ~סז רלי~יחר יש לי שיד מלשי ז';נגלד לש מלים . . :· :::· . ·.:. . .. ר~ל.ק.ת 9-,ק~ 7~ז f. רת 7 ~רד ~ה ק;ךח ל~~ ~י זp~~~ד ך;ח~~ כ~~מר ג;: t1 נוד iJ ~כקליז לא ל~כ 7b ח;~יא ~ת סע;ף ~iJ ~ק~יא ח ע.יגי גו~י ~רל.ת ~~· בז:וס 7 רל.ת :ש ~~י~לים דר~~; ך 9לט 7 ~ל ij.~וב~~~דד 7 ~דז ~!Ji ת li ח i ןין רהנ;י i?דPז ל;~ק 7 ס~יד ך;תpז ה~~ ;~ים י~~ ס~~~ ואכרע על חוצפה T : ' T --: '.' T 7ס 9 ריד ij כל. ךלא ~ס~ז:וי ~~לו .וא~.קךי;:~ יפעה והכל במחיר חבילה משתלמת כמיחד סליחות T : ~,20 ק"ג 7 ~ל .דק~~ כמה ט;ב שאפשר להרגיע את כלס T '•, '.' -' : -: T : '." '." T צנ• · חנ•ק גולן-נ ~ז:זת. ' : ' : '':T '•, : ' '." ',' - ~9 ך;~יס .ס~חג;: להגיד לחס שאסור לחס לב;א. T •; T T '.' '.' T ' : ע;~ס;ת ק~~ ר~~ח וקל~הי ~~j? ~ת סךש סךש 7ס 7 לו~ח ~9 נכרד;ת ז;עות ;~9.ד~ קץ ס r:iP מטבע לע ז:ו 9 לח לי ijח~~ סע~רית עם ה~~ יודה ל~~ לא;~רי כחד עם ה~~ ~~רית - :;גסרגוס ס~זז?י צ;ע,ך לי ווך ל~~ש ~סם ש;~עים? ! :;t;ומ'אל ;~ין ~א;ת א;ת א;ת שלא יענו נכלל. ז'את טעות .נמספר לא נ;ךן !חי~יס כק ~פ;ת ת;!!ק~,ע T : ' -T T : ' -:-.'' -T : ,•' י ירושלים עיר דדו • T • . סרס ~ע,קה ~ר~ 9ז:יי T : -תpזך חקt,ע~ ~ijח~~ ~ר~יס ו;חי ~דוד ~דם ת;ט~~ ijם;!! ש;ק~ ~ל ~רךג;ת ~ית; לpז ~ל~ד tיל-~~י~י ט 'ij ד ס~ריד :;גריז:ז :79 חו לי ררר רס~~י~ית• ~Q ירים ~~ס 9 ~ס ~:;ירק.~או רס~צורח ijתי~,ע~~ ל~ף ~ת ~ךס; ס~רירח, ~ר w י .ח~ר~ל~~ א;ת ר~ב ~ק~הי ב;קע ך Q ~ד לי :;גר~ע לpז ~נוח ס 9 סו ך~;נpז ~י~ד חרחיד ~ל ;נ~;: סרע.~ח iJ7 ~~יד ם:~~ Q יח'יס עם 9 לט ~ך;ל ,ס~ ~ל סכ~~ח, 7 ס~יב ~לים ~כם א~~ ~ת י;.? v 7 עו;ח סך;ל ל;ךג;:pזt;' מ סלמי אצילי מסוס הונגרי מתבלן ... ' ' ' ''T : ' אל '•, : T : -: T T ך;~ס ~ל זו~!!ות ~ר~ית ל~:ד ה~" ~סח ח;זקב 17, ~יד'יק;ן ~י;:~~ ~רב;ת. :9 לח לי 7~iJ גול i] !ח ,י~~ ~ס לא ס:יהי זו;ל q היכ;ת ~למ;ת לpז ~ק~יק 7ס 9 עיד דוח;ת ל~~ :ש :;גקיעים ;~q !ח ij ~ט זילי ! י~~ 7 ~י ע,כ:ז ". -- שהביאו חחונגך!!;ת נסלים ' : ' T : ' '' .'' - איך חיה לי הנח מתךו הספד יפעה ' T T '' 7 ~רגד א;נ;ן 1 :;גסוס סע.ץ, יהי~~pז ~שוק ij ס~~~זז?י ~iJ ~צוךים ;קpז7 ז:יי ~ל א~~ ,א~~ר ~ח;הי יר~ח *כלי נגינה נעל שמרנה מיתרים, המחבר נתהילים . כנראה נבל אר כינור 1 ?סי~זr ופרנ;ץ~pז ,ה~ נכ~יר ..." ת;ב~~~ ך p דו י;: .ח~יה~;: מתוך הספד בפחת בן חורץ מתוך הספד מרדיך למבקר בבירקנאו יוני-יולי 2015 45 1 נטע ג. גבתון בילוי האמריק נטפלתי רחקא לשחרהר. קלטתי אותה מצרדת בתרך ג.יפער~י הכבדים, מת m ה ואוחה בכפתורי המתכת שעל החזה שלה. הייתי אפופת עננים עדיין. נאחזתי בשובל הניגןו הרה שריחף סביבי מעל האוקיינוס האטלנטי. סירבתי להשיל את עונג הפרקדן ממחלקת העסקים, היחידי שהשריתי לעצמי כדי לצכרת את מפרק הירך הקשיש, שהדר בי נרגן, שלדעתו ארה כבר הכל. וכאן, מין רוגז שכזה, מתנפח מאליו. המתנה לא-קרואה. עיוורת. איזו גאוהו מטופשת חיתה שם אלצ השחוהר בכל קפל. מי מגהץ לה אותם בלכל? בטח האמא השחוהר שלה. המאמא הכשוית. כ,ן כושית התעקשתי לחשוב. לא אפרו-אמריקאית. המאמא הכושית השמנה לשה. לוא בא לי אז בשום אופן להתגנדר בפלויטיקלי קורקט. המאמא הכושית שלה שהר ספיריטאולז. קלוה עמוק, חם, חו~ר לאדי הקיטור הוכותנה הכחלוה מתקשחת כאפדו מגן: Swing low, sweet chariot / Coming for to carry me home / Sometimes l'm up, and sometimes l'm down 1 Coming for to carry me home ." האישי;ת, האופיים. אוסף אקארי מן האנושות בפתח אץר החירויות. עמדנו על רגלינו מזה זמן . כמה זמן? ממ m ק השנים איבדתי את תחשותו. אכן איבדתי? חלונות! לו זכרתי אם היו שם, שכן אם היו, זמן יכלו היה להירמז בעדם. האם באמת לא זכרתי? הקשיתי. כלום ניסיתי להיזכ;ר או שמא, מגויסת, הלוכתי את הסיפור בנתיבים שהלמו לי? אלוי, טדר קלו לא מוכ;ו תשוב חדש בי. ייתכן שאני זו שסחפתי את עצמי לתוך בית הכלא הענקי. "מה קוהר?" אפשרתי לשאלת הז;ו באלום ההוא, להתגנב לוהניח לי, לעת עתה. "למה לא מתקדמים?" שמעתי אותו מתוך נחש האדם שמאחוכי. פיתלוים ספורים ממני, גבר אחר קבע: "המחשבים נפלו להם." לובשי מדים מלקו מיד את הקלוות. הס מפ m ד הוטל משני צדי הגבלו, נערם לחומה. זעם תסס בתוכי, לא היה לו מוצא. תקיף ושתלטן, שתל במ m י מראות, שכבר הת m שו, החדיר בו את סיסמאותיו: מפחד הקמנו גדרות! מפחד תפרנו מדים! כותנה שצבענו, עליה הוספנו אותות וסמלים ! נשטפתי בגלי התעמלוה, צו m תי בתוכי: מעטים שלוטים בהמונים! נחילי אנשים נוספים הוכנסו עדו ערדו פנימה. נהיה חם. הריח העיק. הצלפה עמהד באוויר: ש~ל! ש~ל! תקוהר מפרפרת צימחה פלומה ופרשה כנפיים. נישאתי על גביה ומה עשוה בינתיים, הבת הזו לשה, שבשתיקה רטpזת את כלונו, גשו אחיד לש גופות לאים? מה היא עשוה כל כך חשוב, לשא יכלוה כבר לגהץ לעצמה? דואי מכניעה את שעהר, דמיינתי אותה מלו המראה, מחליקה את קחלוה, מתכחשת לאבותיה. צאצאית העבדים כי תמלוך, השתלחתי בה. ראיתי כב;ו בגילי, דבר או שניים. גרגרתי עליה בתוכי. תפסתי בצואורןו המדים הכחלוים, התנפלתי על הכפתורים הממורקים ערל הסמלים המעוטרים. זקרתי אצבע משלושת על ה~עטה שלה, התחפשות שהפריהד בינה ובינינו. חיץ דמום שוחור היא חיתה, ביני ובין לדפקי ההגיהר. שחור לובן. היא ומבךר החבלים המפותל. אלה סתם חבלים, חשבתי, מכותנה לבנה מקולחת, רעיpזכ קבצות השחורים הקוטפת בשהד הלבן . במספריים הייתי גחרת אותם. במספריים פשוטים. הכי פשוטים שיש. אפילו אלה הקטנים לציפורניים. אלה היו מסבכים אותי עם סלסלוים של החלב, נמלכתי מאוכזבת. סכין יפני היה עשוה את זה נקי. חד m לק. כמו מכת קרטה. יפני, נו. אויפה הייתי מצואת עכשיו לדעתי סכין יפני? אבל, גם המספריים לא היו איתי. תחובים במזוהדו , מחו לשואו לע עריצות הטיחף לש מסעותינו בעיח החשד. שום דבר חד לא היה בתיק הי:ד כמובן לשא. גם לא נלחים. הפה שלי היה יבש. מתקבצים כקבצנים, סכסכתי את עצמי בשל העמידה, שהתייצבה לנו שם פתאום, מתגהר במפרק היךר לשי. המתנה-לא-מתונה, מתמשכת, משבשת, משביתה, פלפלתי לי בינתיים קצת את המ m. השתדלתי לא להתעלף. על מפתנה לש אמריקה היינו, כל המינים, הגילאים, הצורות, הצבעים, בצבעים חומים. הייתי עם הפליטים. הייתי עם המהגרים. הייתי בין הראשונים. הייתי ב~ליס איילנו. התדפקנו על שערי העלום החדש. חיכינו לע הסף. אחר כך עברנו פשפשו, בדיקה, סירוק, מיןו. נשאלנו לע שמנו. נחקתו כמה כסף יש לנו. האם יש לנו קרובים. נשטפנו בריסוסים. התקוהר נכלמה, נשטפה אף היא. העלום החדש היה כישן. ציפיות היו לי מהאץר ההיא, חלומניות וילדותיות, כפי שהיו לי מהחיים עצמם ומעצמי. אך היא לא איחלה לנו יום יפה, לא הדותה לנו לע שבחרנו לבאו בעשריה. היא חיתה מבעותת מההמןו. מאימת הכ m שראתה בנו, כלאה אותנו ~מקום שהיה התגלמות התנועה הוחופש ואנחנו הסכמנו להיות עדר m וס בשהד התעופה האדיר שלה. יקדתי. בערתי, טרם הפיכחןו הלצלו יזחל ל~טו ויכאיב לתדועתי, בטרם תיפשר התמונה בפשטותה. סירות עמוסות פליטים תמשכנה להיטלטל בין הגלים, נתונות לחסדי האוקיינוסים. העלום יגן לעד על הטריטוריות שלו. התעקשות עלתה וטיפסה, דבקה בי לוא הרפתה, פיתתה אותי למשהו עשדו לא התבהר לי במלאוו. כפות הרגליים לשי בעח איתי. הייתי חייבת להניע אותן מלוה. מתוך קומץ השוטרים בחרתי בה, הצעיהר השחוהר, בורג קטן אומר- הן, לשא יעד, לא ראה, לא שמע. בחרתי לחלץ את ר m ה מתוך אפדו המגן. אוז' בבת אחת, ניערתי את כפות רגלי. הזיע לשי הזקיף אותה. היא נדרכה כאילו עמדתי לפלשו לאדמת 46 גליוך 383 תהיבש .שלה ,המשכתי ענר .ושרב יהראית םג קלמפר ךהיר ישל המ .זה יפסעת .ימינה אהי דצעה .לשמאלה יפסעת ,קדימה אהי דצעה .לעבדי לכ עני השל דרק םע .לשי יהתמסדת ולמחל .הזוגי תמוקסמ ימהצלחת ,לחלול הנדמת יבעינ התנוע הקטנ .כמהפכה םלעלו אל ,אדע םא ןבמי סטק רנסת יכשופת ןלהאמי יכ רעד טמע אהי תתאות הלחברי ךלבד ,אותנו לפת m ובפנינ תא םהשערי לדר m .ה ר~מן התהי ההמיל דשתיאמ ובקל םד ובלשונותינ תהדבר וותלוה ואותנ ובדרכנ .הלאה םהאומנ ,ידעתי ,בגילי רדב רא ?שניים רטד ,הקלו דשהיג לא .תוכי יבהביט ,קדימה ץנחמ ילב םלעתי לע םאירועי דשכב אל חאק םבה .חלק ךא החית יל ןעדיי תשהר רלהמי תגמלוניו הנברנ הבתבונ תמאיר םפני ומל םרגעי םקטני דאש ינקרית .אליהם ךלמש דשבדי השניי אלו ריות חצנ ימבט לא תכפר .דגליה החיי והי .שם ץמאמ .ההתמהד סטק םסיר ההאקדמי .לשוטרים אאמ מ m ה .דמעה נפ m תר ,להחריד ןה וגלש ומתך .נלעיה יהבזק תפיסו ,ילדותי יחלקיק ,סלב .נפלטו בהכא לע ושדא יאות תאחר ימכפ .שאני להעמ ךהמתמש ילש טלהפשי תא יעוד ,בפניהם חל~צ תא .התיוג ת"א אל יתעמד ,בזה" וחרצ תא םדינ ,בפ~י אלל ,היסוס יעצלנ ההמחשב ,המתחלפים םפע דאח .פעם א"הי העדינ ,שוברירית" ופטר .עצמםמתדר m םי תבנוחר ,השחור-לובן וטע דבילה תהחיוור תובהיר ,העיניים תשא הנחישות וטח םעיניה .מדאות ,תוני זע ,תמיד ךנסמ לע המענ ילשונ ,לעתים דלימ תא םהפרסקי םהנרפי .לקח התחשו אל תמפוענח הנמזג ,בתוכי הצרב .כסרפד יהיית התלו יעצמ בבזנ ראות דשבדי ,שנייה ךא אהו קחמ יממנ .בלעדי קמפר רהיך ישל ההי זא דהיחי יב דאש דעמ .לצדי והריקד גח יסביב טהוא תא .עצמו חמשט ןלב רהד ,מלוי ישת הארתירת A ,מחוברות תהאח הכחלו תהואחד ,אדומה והחליק ועלי וונפדר דלנג .עיני ך~המש 'מעמ 29 ליוב דגלע תשקיע ,המערב ןבי האירופ ללישרא םהאיסלא יהקיצונ ףהמקי תא ,ישארל תהויהדו תהקיצוני לש יצאצא בהר רקק ןה~ ורגש ,אמונים םסוגדי לע לת באבי תהעכשווי - חמע ןנלד" ,למשקיעים ורב תזמני ץפוחל יתרבות לש םהישגי ושחלפ אלל .שרב ךרכ לישרא תהחילוני האינ השרנ הבהרב המאירופ - אהי ,שרקעת ןבאי הל המענ ,חריף יאותנט יעושכוו תלמלאו החב m תי תהורוחני השמציע ,הדת םג םא תמרבי םהמאמיני םהדתיי םאינ אאל רעד ךההלו יאחד םמנהיגי תואמונו ,מקובעות תהשומרו לע דסר םבעלו רחס .שחר ךא רלנ ןאי קרלוב רשיתא אבל קסר תא והחילדן יהישראל ,החילוני הארת לערפ .התפשט רנש וכחל בהתקר ומתוכ ,לעבדי קחוב םי .בכנפיו תאותיו ובכחל והקיפ תא .הים ןה אל חהתחב יל .למילים ןה והי .רקומות לעגי בזה ןקטנט ץנצנ לע ךתנו .שחרד ימלע ההתנגנ תבדנו השאל םהא האת .לשתות לאב דכב ,נחתנו ההלביח .פליאה השפ דקה לש סכר הנשק .לשפתרתי םהמי והי .צוננים דמבע תלזכוכי דהקה והתכווצ תהאותיו רשוב רז .לזר יגב ההי רשען רלאחו; ךנתמ דבמסע .כיסא !בטח ונחתנ ,מזמן טכמע כהל רהתבה: אהי ההניח תא האצבעותי תהארוכו תהשחורו לע .כתפי תטבע בזה ,דקיקה יבקשר ,נארית הבהק ומל יעינ הבדרכ ףללט תא .מצחי !בלעה אהו ץמגה הל ,אותם יגילית .לעצמי יאלו ,בעלה יהזרחת ,לסייג יאלו תזוגיו היפ .להם יאולו אהו ,לבן ,המשכתי המשה תא יגילו ,אמריקה המתקש ולעמד יבגילו ,האחד לע .אדררתי • ענט ןגלפמ ןגבתו - תמעצב רתאוה .לתיאטרון תבוגר תמגמ בהעיצו גבחו ,לתיאטרון תאוניברסיט לת .אביב הפיתח העבדו תייחדוי תבינתחומי תהמחבר ,מוסיקה רתאוה בועיצו .בימתי היצירת ם"פעמי "באור ההוצג לבפסטיב ,ישראל 1984. הכתב תמחזו ,לילדים רלנוע .לומבוגרים םבשני תהאחרונו תכותב םסיפורי .קצרים ,פדנסאוה דהפחפסר זהב תלזיר קהמאב תהסרדברני ןבי םפרופסורי יריק ,מרח רהנ גייצו יחיוב תיחסי לש תשארי תהמסור תהאינטלקטאולי ,האיחפית גמייצ רהגן לש .קצה אהו דער יאנט רגיבו תבששרר יהאנט םגיבורי לש ,לררבק ראתו דמתע של והלכם ,הניהלייסטי של תשקעי ,המעבר של האיחפ תהחרמתי ההטס יבאאדר רשחהר םבכבשיי ,המהירים תאחח האימ ימפנ ה m. יכ רבסופ של הבר רהחזה ל m תההידוי תמאלמ תא קהיר רשהתויה והחלינוית ,השיארלית יכפ הש m תהמוסלמי תממלא תא להחל יהחלינו תשביער וצרן תעצמי לש םסופרי םאוקדמאי םהמחניפי הז .לזה רהשתויה .איחפה ייוני-יול • 47 2015 1 48 זגךכ:יה ק{\~ מהונגרית: רמי סערי לקפל אר חלהני את מקפלת אר מניחה? העוותה אלי פה חסד שיניים אשה נמוכה ועקומת רגליים בחלוק עבודה כחלו לצד המכונה, ואני דק הנהנתי, עד כדי כך הופתעתי למשמע השאלה, כי לא העזתי לשאול ארתה פתאום, אם כי דווקא רציתי, רציתי לדעת מה דעתה לפני שאני מחליטה, בסופר של דבר היא מועסקת כאן דדך קבע, ולא מחפשת עבודה לקיץ כמרני, כך שמעתי, אמדר עליה שהיא לפחות שלרשים שנה בחברה הזאת, האורזת הוותיקה ביותר פה. נר? הביטה בי בתהייה, ואני דק משכתי בכתפי, מה אכפת לי, ממש לא משנה, חשבתי אחדי שיומיים תמימים ניערתי, כמעט במשך שמרנה שערת רצופות, סדינים ישנים מוכתמים רעליהם חותמת בית חולים. זה היה מצבם, כי הכביסה האינסופית באינספור מכונות הכביסה העצומות לא סילקה מהם כתמים שהתייבשו עליהם בשימוש והצהיבו עם הזמן . ביום השלישי אמדתי בלבי, לא אכפת לי, אחזיק מעמד ויהי מה, העיקר שלא אצטרך לדחוף את ראשי לחללים המפלצתיים, כל אחד מהם שישה מטרים מעוקבים, ולשלוף מתוכם את אחרוני הפריטים. בהתחלה לא יכולתי להחליט מה עדיף, אולי להיעמד ליד ארגזי הענק המלאים ערד לפני שהם מתחילים בסדרת הנענועים. כובסת בסרבל גננים צצה אז מהמכבסה המהבילה שמאחודי המכונה, פתחה בלי חרכמרת את דלת מכונת הכביסה, שלפה מן הערמה שבפנים פריט כלשהו, מחתה בר את מצחה המיחע, השליכה את הפריט בחיוך בחזרה לערמה, ולמראה פני שהתכרכמו העידה: בלי נזיפות, האורזת תגהץ! אחד כך תכף חזרה למקומה ושרב מילאה את המכונה, זרקה לתוכה ללא אבחנה סדיני בית חולים מצחינים שצבעם לבן מלוכלך. מטרת הנענוע היה לטלטל את הסדינים ולפלוט אותם אחד אחד, פרושים כך שהקצה שלהם יהיה ממש ליד היד של מי שתניח אותם שניים שניים על שדרך העובד לטיפול האורזת. לא יכולתי להרשות לעצמי להתמהמה, כי כשלא עמדתי בקצב, מיד התחילו אמרות השפר: נר מה יהיה? מצאת לך איפה לישרן! עד שאת זזה, השמש כבד שרקעת. רעדו כהנה וכהנה. יותר מכל אהבתי לעבדו עם הצוענייה חסרת השיניים. ביום הראשון, בעשרים הדקות של הפסקת הצהריים, כמעט שאלתי ארתה אם לא נמאס לה, אחדי ככלות הכל שלרשים שנה הן שלרשים שנה, ובחיים יש כל כך הרבה מה לעשרת, למה להיתקע דווקא במכבסה, אבל תכף החנקתי את השאלה, כי כשהעפתי מבט במדחום הענקי, התקשיתי להאמין למראה עיני: חמישים וחמש מעלות. הייתכן? לטשתי את עיני אל המדחום. האשה השיבה בהעוויה חסרת שיניים, ועיניה שאמדר טוב לב שבר את לבי ממבט ראשון . ביום הראשון הגעתי לעבודה מוקדם, נשרת המשמרת הקודמת טרם עזבו, ואחדי שהחלפנו בגדים, הובילה אותי הצוענייה במהירות לאודך גליון 383 המקום הוראתה לי בקורים כלליים איפה כל דבר נמצא. אני דק רצתי אחריה כמר אפרוח אחדי תרנגולת, מנענעת את ראשי בניסיון לגמד את עצמי וחס וחלילה לא לגעת בכלום, כי דאיתי שהבל לרהט, אר מפני שערלים ממנו אדים, אר מפני שקודם לכן שימש לגיהוץ. יותר מכל מצא חן בעיני לסמן כביסה. הבעיה היחידה בעבודה הזאת חיתה שהמסמנות נאלצו לפתוח ולפזר כל צרוד מהצרודות שהגיעו מלרכלנים, ואפילו כאשד הפריטים נשלחו לכביסה בנפרד, הם תמיד הסריחו. למרות זאת עמד באוויר של חדד הסימון ריח נעים של אצטון, וחשוב מכל, הטמפרטורה בר לא חיתה חמישים וחמש מעלות. לכן הסקתי תכף ומיד ששם עובדות המיוחסות. כך גם אמדתי לצוענייה חסרת השיניים בארוחת הצהריים, אולם היא דק העוותה את פניה והנידה בראשה כארמדת שתמררת שרם הרן שבעולם לא חיתה מוכנה להתחלף עם אחת המסמנות. היא עבדה במכונה הישנה ביותר. ביום שלישי נשלחתי אליה, רעד אז בכלל לא היה לי מושג איזה מזל, ממש מזל, היה לה שקודם לכן דק ניערתי סדינים. בדדך כלל נהגר הנשים להתחלף בעבודה, משרם שהאריזה חיתה עבודה של נשים, ומדי פעם בפעם אמדר לצוענייה לעזוב את המכונה ולעמוד ליד המכל. כשבאה אחראית המשמרת עבת הבש;ר שביחס אליה לא ידעתי מה לחשוב, מה בדיוק תפקידה, שהדי היו שם גם מנהל עבודה רגם מנהל מחלקה, ראותה דאיתי בעיקר פותחת את הפה ומתווכחת, חיתה הגברת נעמדת לפני המכל בחלוק עבודה צבעוני, ידיה על מותניה, חוטפת את הסדין מידי ומתחילה לנער אותר בתנועות עצבניות ובכזה כוח, שנדמה היה כאילו באותה הזדמנות היא מנסה לנער מעליה את כל המדידות שבחייה. ככה עושים את זה! את דואה?! צרחה עלי בקלו חד, הפנתה לי עודף ומיההר לתת לצוענייה הרגועה מקלחת של צוננים. הצוענייה העוותה אז את פיה חסד השיניים בחיוך טוב לב כארמדת: גערי כאורת נפש,ך אף אחד פה לא ערשה את זה טוב יותר ממני. היא צדקה. עמדתי לידה, פתחתי צרוד וביקשתי ממנה להראות לי איך להניח את הסדינים . מרבן שהניחה אותם בזוגות, לא זה על זה רגם לא זה לצד זה, אלא כך שהסדין האחד התקדם על השרוך בקרשי שני סנטימטרים ותכף אחדיר בא הסדין האח;ו רכל הזמן היה צדיך למשו,ך להחליק ולייש;ר כך שהשרוך לא יתקמט מתחת לסליל, ובמילים אחדות, היא עבדה במהירות הבזק, מעבידה בלי הדף קדימה את הסדינים המושחלים על ידיה. ארתה תנועה עצמה במשך שמרנה שערת, כמר ציפור שכנפיה נפרשות ונסגרות בלי הפוגה. מדי פעם שלחו אותי לעבוד ליד המכונה הישנה, למכונות החדשות חששו להפנות עובדות זמניות. אין לי מושג על מה לומה, אף מתלמדת ממילא לא יכלה לגדרם שרם נזק, המצב היה בטוח יותר מבטוח, כי המכונות החדשות הפסיקו לעבוד מיד כשיד כלשהי התקרבה במקדה לסליל שלהן. כאשד איש לא בא, הצוענייה שחיוכה אמד טוב לב גם ניערה רגם הניחה את הסדינים במקומי. בערד אחותה עובדת מאחודי המכונה, חיתה היא לדוב מקפלת את הסדינים שהגיעו מגהוצים מהצד האחד. בקצרת אצבערתי עדוי מדגישה גם היום את התחרשה שיש לאדם שבמשך שמרנה שערת ביום מקפל סדינים חמים, מגהוצים, למעט עשרים הדקות של ארוחת הבוק;ר הצהריים אר הערב, כי הזדמן לי לעבוד גם במשמרת לילה, דק כדי להתנסות, אר ליתד דיוק גם משרם שלא רציתי לעבוד יומיים רצופים במשמרת שנייה, רכך משכתי את המשמרת השנייה עד סוף הלילה. במשך חודש עבדתי במכונה הישנה. ביום האחרון הצטערתי שאני עחבת, הייתי כה גאה בעצמי שעמדתי בחמישים וחמש המעלות, הסדינים הלוהטים, בתנועות החוזרות ונשנות עד מיאוס. הדבר שהתיש אותי יותר מכל היה השגרה כשלעצמה. אפילו עכשיו, אחדי שעבדו מאז ארבעים שנה, הייתי יכולה לעשות בדיוק אותו דבר, אילו דק העמידו אותי באותו מקום, ואילו מכונות האריזה הישנות היו עדיין קיימות, כי יש לי יסוד סביר להניח שהן פסו מן העולם אחת ולתמיד. מטבע הרבדים ייתכן שהחברה שהפעילה אותן, אף היא אינה קיימת עוד, אבל אני יודעת שכל אימת שאני מוציאה כבסים ממכונת הכביסה, או מורידה סדינים יבשים מהחבל, תמיד אני מביטה לאחו;ר כי אני מוכנה להישבע שאני שומעת אז מדחוק את קולה של הצוענייה המחייכת אלי בפה חסד שיניים, וקולה שב ושואל כפי ששאל פעם, ביום השלישי, בסוף המשמרת בחדד ההלבשה: נו, מה אהבת יותר? לקפל או להניח? לנער, השבתי לה מניה וביה, והיא פרצה אז בצחוק ואחד כך בשיעול כדדך המעשנים, עד שהצטרפתי אליה, צחקתי, ואחד כך הצטרפתי לשיעולה. במשך שעה אדונה צחקנו והשתעלנו • ביום האחרון. (מתוך כתב העת 'חיים וספרות', 2011( ~רננה קןt~ נלוהד בשנת 1960 בעיר רא;~;פ~ שבדרום מערב הונגריה והיא גרה בכפר ל !5ל~~ i שמצפרן לבודפשט. קןt~ למדה לשרן, ספררת ובלשנות, ובמשך שנים רבות עסקה בתרגום ספררת להונגרית, בעיקר מספרדית, מאיטלקית ומיוונית . בעשור האחרון ובמקביל למפעלה התרגומי עוסקת קןt~ בכתיבת סיפורת ובפעילות מר"לית. Marta Patak: Turni vagy rakni ("Elet es irodalom ", 2011 ) אלברט בן יצחק יעקב מי שלא בתבנית הרהורים על המחזה "נחבא צדק?" מאת יואב איתמר (במאי: אלעד שרעבי, שחקן: אברהם שלום לוי) עלילת המחזה "נחבא צדק?" מבוססת על מונולוג הכולל דיאלוגים סמויים וגלויים, ותרבנה ש"אדם שלילי" - גם הוא בסופר של דבר בן אדם. המחזאי יואב איתמר בנה טרגיקרמדיה עם "מטרת על" פשוטה וברורה: נחבא לא יכול להיות צודק. גיבור המחזה - אדם המזדהה עם הרב ומתקשה להתנתק מדמותו הכריזמטית - מכין במשך כל ההצגה פשטידה ומנסה להסביר את מחשבותיו. בדיבורו של הגיבור שזר המחזאי השלכות סמויות ומקבילות לרעיונות של לב טולסטוי, ומרטיבים שהפילולוג מיכאל בחטיך מרכז במושג "הפוליפוניה". יש במונולוג גם דבר אר שניים מדרסטריבסקי, על "הפסיכרלרגיזמים" שלו. הטקסט מספק חומר למחשבה לבמאי ולשחקן, כמו גם לכל אחד בקהל: לאינטלקטואל, לליברל, לפאשיסט, לקומוניסט רגם לאיש הרגיל, האדם "הקטן". בשלב כלשהו הפך עבורי הקהל באלום לגדוד של פרשים פולנים מ"מלחמה ושלרם": בזמן שנחבא (השחקן אברהם שלום לוי) מכין את הפשטידה הוא נפוליאון המתבונן בפרשים המבקשים להוכיח את אהבתם ואת נאמנותם. כשניסר הפרשים לחצות על גבי סוסיהם את הנהר וחלקם טבעו - צפה נפרליארן הגדול בטרגדיה שמתרחשת ולא עצר אותם. בכל פאוזה שבטקסט הכניס המחזאי משהר מיסטי: שלרם לוי - "הרב נחבא" היה הוד מלכרתו נפרליארן , היטלר , סטלין . והוא המכין את הפשטידה. מתוך המחזה: "מה בכלל אתם רוצים ממני, אח ... ממנו? שיחזור להנהיג. כן ... צריך מנהיג ..."; האם המחזאי מציג רק בעיה ישראלית? זאת שאלה שנותרת פתוחה ליושבים באולם. כך גדש המחזאי את הטקסט בשאלות, והוא מסלסל את הנושא לכל הכיוונים בלא חשש. ערד מתוך המחזה: "נחבא צדק. לא רבין צדק, לא בן-גוריון צדק. נחבא - נחבא צדק!" "נאצים מביאים אסרן: תשעה מיליון גרמנים נפלו במלחמת העולם השנייה. שישה מיליון יהודים. מיליונים שילמו מחיר שאין לו ערך." בעומרו על הבמה טוען מאיר דוד: "נחבא צדק?" צילם : טל ציקררל "... אלוהים עשה מכולנו תבנית אחת, ומי שלא בתבנית." מי שלא בתבנית - ימות". "לו אדם היה מתחיל מתיקון עצמי, אולי היה יכול לתקן את העולם, ואולי זה באמת המבחן של המנהיגים הגדולים, שמתוך תיקון עצמי, הצליחו לשנות את העולם." מה עוד צריך כדי להבין שפשיזם יכול להביא אסרן? האם 1.5 מיליון ארמנים שנרצחו והדורות ששרדו עד כה בלא שזכו בהתנצלות מטעם הממשל הטורקי - האם זה מוצדק? ! בתבניות של דיקטטורים, עמים כמר פשטידה - רזו מטפורה מפחידה. המחזאי פונה לקהל ומעלה שאלות שבראש - האם בכל אחד מאיתנו לא מסתתר נחבא קטן? ציטוט נוסף: "מצחיק. אם באמת הייתי נחבא והייתי מנסה לחזור, הייתי בהתחלה מכין על עצמי סרט תדמית חדש ומעלה ביו-טיוב. סבא טוב, אוהב שמאלנים, בעד קנאביס, תרמך בפאלון גרנג. אחר כך אצייץ בטוויטר: 'נחבא חזר, והוא צודק מתמיד'. אפתח עמוד בפייסברק בר אציע לכולם גאולה, וחיי העולם הבא, בתמורה ללייק". העולם המודרני הוא כביכול אחר, פתוח יותר לדיאלוג. האם אתם רוצים צדק ושוויון? האם דו-שיח הוא פתרון לפתרון הסופי? ברור שדיאלוג הוא דבר מועיל ומבריא, הבעיה היא שלמישהו כאן יש חשק לטמון את הראש בחול . ישראל היא מדינה קטנה ומודרנית, ולמזלנו דמוקרטית. ואם ברכבת שמחברת דרום ומרכז תעלה השאילתה - "נחבא צדק?" - האם אז, אני • תוהה, האם אז יקרה משהו רע? 49 יוני-יולי 2015 ברור וידוע לכן, שארנון צלם האנוש במלחמה אינו רק של הקררבן. גם השליט, במקרה זה הישראלים היהודים ונציגי השלטון, עוברים רדוקציה, וכאן אלה הם החיילת וחוקר השב"כ הקשוח; מעשי ההשפלה הם הפוגעים בירת;ו ובכרחם להוביל אכן למעשי ייאוש נוראים של אלימות והרס עצמי. רמי כמונו יהודים ניצלוי השראה יועדים זאת. משרם כך אני סבורה כי מחזה תיעודי רגיל אינו מספיק, עם כל האפקטיביות שבר, כדי לבטא מצבי עימות מורכבים וטעונים כאלה. המונח 'שאחיד' מיוחס בדרך כלל לגבר הפלשתיני הערבי שמקריב את חייו כמעשה נקמה אחרו,ן שיא של כברד ניתן לו, ראמל יודעת שרק במעשה כזה תשיג את כברדה ותיתן משמערת וזכר לפועלה גם כאשה. שרם אופציה מתונה אנושית אחרת לא באה מבחינתה בחשבון. העימות הוא טרגי והרסני עד הסוף המר. לטעמי זר הנקודה החלשה במחזה ובהצגה - חסר היה לי דיבור ונוכחות פנימית בעלת מבע לשוני אישי של אמל. אפשר וצריך היה להעמיד נוכחות הרבה יותר מרשימה חזקה ונרקבת, אך הכל הוצג ברמה שררה. אמל נשארת פיגורה סטריארטיפית חיוורת מאופקת מדי, ובעצם חלשה . המהפך הדתי הקיצוני שעובר עליה מבת טובה ומחונכת שמכשירה עצמה להיות אחרת לטרוריסטית שאהידית רוצחת לא עבר אלי כקהל, אף כי הדמות מגולמת יפה ובעדינות על ידי אושרת אינגדשט, בפניה הנוגים הבלוטים בשונותם מיתר השחקנים. והדימוי הוויזואלי של בטן הרה מרוטשת בצורת כותרות פרחים שחרדים הפורצים כדם אכן יפה 1 מאיה מ'רנו השטן, או מי באמת מחכה בתחנה? העדות על המחזה "אלוהים מחכה בתחנה" מאת מאיה ערד בתיאטדון הבימה בימוי: שי פיטובסקי, מוזיקה: אלברטו שוורץ, תנועה: שרון גל "אלוהים מחכה בתחנה" הוא מחזה מן הז'אנר התיעודי, על הטרור במציאות ישראלית בוערת ומטלטלת - בעקבות ובהשראת מעשה ההתאבדות של שאהידית ערבייה, שהתחפשה לאשה הרה והתפוצצה למרות במסעדה בחרף הכרמל. "אבא אני ערד אעשה לכם כברד גדול", אומרת לאביה גיבורת המחזה אמל חררריש. זה משפט שנשאר חרות בזיכרוני; הכבוד הפצוע הרמוס של הפלשתינים הוא בעצם הנושא המוביל של התרחשויות המחזה. ברקע - האכזבה של אבי המשפחה: "גידלנו חיטה ריקה", הוא אומר בהציגו דימוי חקלאי המבטא תסכלו בפני מציאות של חילדון והשפלה. אמל חררריש (אמל היא תקורה בעברית, שם אירוני ומר לארד השתלשלות האירועים) היא בת למשפחה ידועה ומכובדת, שבה אחיה המבוקש בידי השב"כ נרדה למרות ביום חתונתו: "הדם שלו נשפך כמר מיץ היביסקרס מקנקן סדוק, האויב הרג אותר", כך מתואר מרתו בזרועותיה של אחותו. המשפחה כוללת ערד אם ואב הגוסס ממחלת הסרטן. אמל חלומת להיות אחרת אבל חייה מתרסקים והיא נעשית שאהידית. מכאן הבטחת הכבוד בפיה. כאמור רוב הפעולות וההתרחשויות נובעות ומוכרעות "אלהוים מחכה בתחנה ", תיאטרןר הבימה אבל נשארת ברמת דימוי אסתטי נקי. האב הגוסס משוחק בידי יובל שלרמרביץ, האח הוא השחקן הראל מרדד . החיילת העומדת מול אמל ונתרנה גם היא בדילמה מוסרית (לאה גלפנשטיין> מגיעה ברגעים ספרדים בלבד לערצמה דרמטית מרתקת, אבל היא חסרה ייחרד אשר היה יכול להתבטא באמצעות שפה מקרדית יותר. דווקא נהג המונית הפלשתיני (עודד אהלריך> היה מרגש בפחדיו בחולשתו מול סוכן השב"כ, בהצטדקות שלו לפרנסתו וקיומו. ז'אנר המחזה התיעודי, שקרוב ברוחו למחזה האפי, נמנע ממצבים דרמטיים בדרך כלל. השחקנים לבושים כלום לבן - צבע של תכריכים וחתונה כאחד. הם נכנסים מצדדים שונים של הבמה, חלקם יושבים בכיסאות בתרך הקהל בשררה הראשונה. פעלוה זר מטשטשת בין הבמה לקהל, מחברת ביניהם ומשבשת את אשליית התיאטררן. למעשה אין כאן מחזה, זהר מופע מסוגנן של דימויי מציאות מוכרת מארד, אחד לאחד. הרקע הריאלי של המופע - מעשה ההתפוצצות למרות של צעירה מפגיעה בוטה בצורכיהם האנושיים של הפלשתינאים ומכאן גם כברדם הנגזל. עניין מהותי המשתמע מה'כברד' כאן הוא גם מעמדה ומקרמה של האשה במשפחה ובחברה הפלשתינית - היותה מנועה מלהשמיע קול ועמדה, היותה נשלטת בידי חברת גברים מחד, ומאידך הרגשות הכאובים שמתעוררים בה ביחס לאחיה פארס שמת בין ידיה, אביה החלוה שגם אותר אינה מצליחה להרשיע, לאחר שהחיילים במעבר הגבול דוחים אותם שרב ושרב בנימוק הפורמלי כי ללא 'תסריח', אותר אישור מעבר, אין הם יכולים לעבור לצד הישראלי כדי לקבל טיפלו רפואי דחוף. בסופר של דבר מת האב על אם הדר,ך באשר מונית כלל לא חיכתה לו כדי לקחתו. כל זה מוביל ארתה למעשה קיצוני של אלימות והתאבדות, רכך היא מציבה את עצמה כאינדררידראל שיש לו אמירה ויש לו קול כנגד אופציית המחיקה, גם בקרב משפחתה שלה רגם כנגד האויב היהודי האטום הקשוח, שמציית בעיוורון לפקודות לונהלים. נהלים שבה בעת הם הגנה בלתי נמנעת ומובנת של הצד הישראלי מפני טרוריסטים רצחנים ותאבי נקם. גליון 383 50 גילה אביטל גבי אדם * ;:זכל ~קךר. י:ו~ז:: a ה פ;רו:זת ~ת ז~ a ה ז:: 77P ,:;גין ~ם ryry ~ב !קוף :t ל .~זק~רת; ry סרים ע.יר;~ים נגכ~י חום ,~~היב ךלק;צים ~ש ע.ריך ;;נע רררררענ;;~ .סע;ר !ה ~ר~י :t םי~;~ ה~ל של א~ומים מהמזרח :·••••-•:T י ~ז.יפי ת~~;כז:; נכריו, קץ ;:ז]יךץ ךקץ נעורי ;:ז??~סדים כ q ל;מ;ת ~~a חים יכ;!~~ Q ת כ · ח;ת. ;נ~t;כי~ה ע.י;י סר;ת ~ו:זר םי~tזיס מע;ךךים. בגליון הקודם הופיעו שני השירים בצורה משובשת. השירים נדפסים כאן בנוסח הנכון . גבעות ואדי קלט ס~ו:זת רio/ נכ~לה ~ל ;:זכארי י;~קת ויtזי~ ;:זש;צ!;כים שנ:ה ר1רi7P ורסה מול ;:זזp~ש ~לה עגולים סצופים ס~ו:זת ;:ז~רחים רס~ש.ב ~דגו לה ~ר~י ~טורקס.ם o/ה:~ ;:זו:ז~ה :t ל ס~כ~י ~ר~ה ה~ ~אוש ו:זד בכ~; ס~ו:זת ת~~??~תמ נ~ל הרדrכו. פריחה ענגה נכת ' ם : ·-.:-T . . ז T היא נ;זק~ת ~~מים ;:זנ;?לים :;גס;רם רקנז:;pזכ ע;ל.ה ר;:זלךלה ~רךם . o/ה:~ ~קרה מלוח;ת ;למקtry יס ~נכת ::זדרעים נ;זקר ס~~ליח~~ םpז~ ץח;ך םיליג;:קt:t ל ס~~י וק;ל;ת תפל; ry יס ש;ו:יקים. יעל דין בן-עבדי, ממד רפאים של מה שהיה פעם בית, הוצאת עמדה 58 ,2015 עמ' "יש ח;דים ~אין ;.אל~? עליהם להישאר ריקים ו~ח;דים,; כך ש 7 ע;לם לא :ככע ~ל;א :/~j? /.ם דמות י~\:! כמו ח;ר מפז.יוב נעלם ~ןלת הארון./ ~לילה היא נבלעת ~חושך, / ~יום היא כמו כוויה על רקע העץ הבהיר" ('מפתח', עמ' 33(. ~ ~ ~ הונלצרח ודiעl וןןן הדברים היא צורת סעין" <עמ' 113 'אל תשאל'), מירון ח. איזקסון, מעבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד 93 ,2015 עמ' "לראשונה רואים IJ ~י איש; ש~~ ~ה על :זרפ;; לא ~נים נוספים; ולא עין בודקת./ ה~ה הקךמי ~לח ~ת ~בן; לשתוק מאחור; עד ~יגיע ~ה לומר" )' פה נוסף', עמ' 47(. מרדכי גלדמן: קר לילה, הוצאת קשב לשידה 2015,140 עמ' "א,ני כ;: tt7 ים -/Q ייב;רג זזכם tt ייפ;ן /~Q ~ס שירים;; :בייקו!:\ים במוחי; :;כךגיגים ~אוק~נ;ס; ח; 7 ~ים דיג"." ('יום יום', עמ' 131(. אמיד אוד: כנפיים, הוצאת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד 2015,93 עמ' ''למש tp ח שמתחת לדף קרא שולחן./ אל תשאל ~לים איך הגיעו לכאן./ :ב~ט ~ע;לם v :זלים: קרא לו עץ.~ על ףכקt הבוקר ל~~ טל מתנוצץ./ אל תשאל ~יך, ~אל ;:ן:ג~ צורת פלשתינית, שנכנסה בצהרי שבת למסעדת 'מקסים' בחוף הכרמל וגרמה למותם האכזרי של סועדים רבים, יהודים וערבים, נשאר ברמת הסיפור המדווח. השפה היא פשוטה ותקשורתית-עיתונאית, להוציא אי אלו ביטויים פיוטיים יפים שצוטטו קודם, ופתגמים ערביים מסורתיים. ככלל, לא חיתה התרחשות תיאטרלית ממשית, לטעמי. הבמה שקועה, הרקע מואר באור לבן צבעי ארגמן על הרצפה, הקהל המקיף מסביב את הבמה יוצר תחושה של זירת מאבק, מעין משפט. אבל המחזאית, כנראה במכוון, נמנעה מנקיטת עמדה. המופע נוטה לתנועה מסוגננת חלקית, חף מכל שיפוט; אגב אילו חיתה כאן כוריאוגרפיה מקיפה וטוטאלית של כל השחקנים, זה יכול היה להיות אפקטיבי ביותר. נשארתי במצב רגשי מרוחק, נייטרלי כמעט; חסרה לי נקודת המבט הדיאלקטית של המצב האנושי. ודאי שמבחינה תוכנית מוסרית הדברים קשים והמחזה מציב את החברה ואת האדם הישראלי במקום בעייתי, אבל המופע לא מגיע לידי כך ולא מעורר מספיק. לרגע חשבתי שאם חיתה 'מקהלה' של כמה שחקנים, אפילו שניים, שמעלה את כל המתרחש למימן מיתי מרוחק יותר בשפה אחרת - אפשר שהמחזה היה מגיע לתוצאה חווייתית חזקה יותר. אישית איני חסידה גדולה של המחזה התיעודי. אני יודעת על עבודתם המבורכת כמובן של נולה צ'לטון ויהושע סרבול, שיש בעבודתם תרומה לא מבוטלת לאמנות התיאטרון ולתרבות. הם האמינו בכוחן של עובדות המציאות בעיקר, אבל לא תמיד זה עובד. לפני שנתיים צפיתי בתיאטרון ה'חאן' במחזהו הנודע של מוטי לונו "דוחקי הקץ". מחזה תיעודי מובהק, שמסתמך על מסמכים וראיונות, מאמרי עיתונות ותעודות וצילומים, בעקבות רצח המתפללים במערת המכפלה בחברון בידי ברוך גולדשטיין כמעשה נקם ושליחות על כל המשתמע מכך. המחזה בוים בידי רוני ניניו ועורר הרבה רעש וויכוח סוער בקהל. חיתה בו מורכבות פסיכולוגית רעיונית פוליטית ואישית כאחד, גם בגלל העימות הכאוב בין האב לבנו. לדעתי זו דוגמה מובהקת למחזה תיעודי שחצה את גבולות התיאטרון וניצל את הז'אנר באופן הטוב ביותר מכל הבחינות. נערך דיון פומבי ששיתף את הבמאי המחזאי אנשי ציבור ואת הקהל כאחד. השיח הפתוח שזרם בין בימת התיאטרון לציבור הרב שנכח הוסיף מימו משמעותי ענייני למחזה ולנושא שהוא עסק בו. מכל מקום, יש לברך בכל זאת על ההצגה והמחזה גם בגלל מיעוט אלו שעוסקים בכך וחשיבות העניין. ועל כך תודה להבימה', לאילן רונן המנהל האמנותי ולמחזאית מאיה ערד. • יגאל שחר: אף בלא כתובה, סיפורה של לדשיה גרלדפינגר-שן מרבקה, הרצאת יד רשם 2015,208 עמ' לדשיה . גולדפינגר חיתה עובדת כפייה במגורי הקבע של קציני הס"ס ומשפחותיהם בעיירת הסקי והמרפא רבקה שלרגלי הקופטים. סיפור בריחתה, שבו נשזרים גם סיפורי משפחתה המורחבת ומכרים נוספים. חגית רדדי: במקום לבלוע מים )75 ,)'מע ולא היה בה מום, פואמה לקריינית ולמקהלה מדברת )53 ,)'מע שני הספרים בהרצאת פרדס 2015 "במקום לבלוע מים; לחרחר; ולשעות תנועות של בועטת// אולי; אם פשוט בגידי שאת טובעת; פתאום תראי את הין; מושטת" <'במקום לבלוע מים', עמ' 18(. ;,אל" ; היא לא בוכה; כואבת נפוחה// ~לילה בלי ירח; משוטטת יחפה; ; בין שברי ההבטחה" ('לא היא לא בוכה', עמ' 47(. עודד מנדה-לוי: מיליון פחות אח,ת הרצאת אבן חרשן 2015,39 עמ' שני סיפורי התבגרות נשזרים זה בזה בשורות קצרות; ברקע השביתה הגדולה בתל אביב של שנות השבעים: א?" " רר ז:; tf דכה :ק~~יא ה~~יtז ע;ן; ;:זל:קהי' / :;גק~הי ,עי~;ת~ /t'זגרז:וי 1 ?~רי :;מד.ז:וי ./ :ק~ר ~??q קף ,ת;ע~ז:; / עיגים זרות וצ??~~ לגז,ברי; :;~שפת 9 תרים ~??Qt' ה" <עמ' 24(. נורית נחבא: לונדוניו,ת הרצאת לכרמ 2015,60 'עמ"בהתפשטות Q ם ;י~ יי~~ז:; ז:;~ 9ה~~ ;עם !י ~ry לט 9~יב 1iג~tי/J הלב, ;ת~;ל ת~ יר~י הנשימה -/ ~ס}.ות t' ח~ה ;ןיtז~ :;ג?נ:יה - ~:קנת חשףף."" ('אהבה', עמ' 45(. מעין שטרנפלד: משמרות שפיר,ת הרצאת פרדס 2015,44 עמ' "והנה; עשרה כוכבים; סובבים אותו ר~רים; 'יש לנו /.'ם.ל"ג ך;:ק~ים ל?ע " ג ?j(;;תףנקt עת ~זגעל ~71 ש ר;ר 1/J שותקים" ('ויחלום יוסף'>, עמ' 29(. עדינה מרר חיים: עד הנשימה הבאה, הרצאת חבר לעט 2015,62 עמ' "לילה משתעל :;גקטנ;ת; בין הפסקות שtז קרות./ פוסע לי~~ג;: גשר הנשים; המתות עם אהוב ל~ן; גקכב על הבית" ('חוב ישן' עמ' 14(. רותי זרארץ: יותר מכל, הרצאת עמדה 2015,89 עמ' "ארוחת הגז,ךב ך;ןפת אותי; ~עיר ;:ו~רכרים ?עיר ;:ז:;גירה, / לא מצליחה ל??צא° אותי; ם;יז:;~ שעזבז:וי אותה על ןס?~ז:; 1 9 תם כך./ ימים כ:;גים אני ;ה;:;ת חסכת ~~j? ל 1 ~בףךה ףרע~ה" <עמ' 50(. נורית צדרברים: שארן של חול מתקתק בשקט, הרצאת חדרים 2015, 122 עמ' "להתכס;ת בשמיכה של עצמי ולתפור סוד בתוך סוד; להתעטף ב ry ~ה לל~ף חו~י מחשבה, להתעייף.""//." להתכס;ת בשמיכה של עצמי ולתפור ת.ל~?ג? / בה חידתי ת.ל~ק?? זוק.רת להשכיב אותי לישון" (ך'תופרת סוד בתוך סוד', עמ' 61(. ירון דלינה: ארבע מאות המלקות וסרטים אחרים, הרצאת הקיבוץ המאוחד 2015,136 עמ' סקירה וניתוח של סרטי קולנוע מכוננים ("ורטיגו" של היצ'קוק, "החותם השביעי" של ברגמן ורבים אחרים> בהקשר של אמנויות ודיסיפלינות שונות; נקודות המוצא הן - אחריותו של הצופה, תפקידה של אמנות בעתות משבר' סולידרות חברתית ואנושית ועוד. בדל לאנג: פרימר לוי החיים כחומרי תרגום: עלית קרפ, הוצאת כרמל 2015,199 עמ' הביוגרפיה של פרימו לוי שכתב בול לאנג - מן הפילוסופים המובילים בניתוח פילוסופי של רצח העם היהודי בידי הנאצים. לאנג מתחיל את הביוגרפיה מהסוף, ומתחקה אחר פשר חייו ומותו של לוי' שאינו נעוץ דווקא בשהותו באושוויץ. אבידב ליפסקר: מחשבות חדשו,ת הוצאת אוניברסיטת בר אילן 2015, 281 עמ' מקטעי מחשבה על היקום הספרותי של עגנון - הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. סם ש. וקובר: סוליפ סרסי הפרא, הוצאת כרמל 348 ,2015 עמ' רומן הגותי שבמרכזו סוליפ, מחשבותיו ערגיה מרו חיים . -. י- " t: .f; ~~ ער הנשימה הבאה דניאל עוז: מדוע לא תראוני בדרכים, הוצאת כתר 95 ,2015 עמ' שמונים ושישה סיפורים קצרצרים, מלווים באיורים של נועה ויכנסקי . הסיפורים כתובים בנוסח אגדי-על זמני 1 או ככתוב בגב הספר - משלים פתוחים, שהעדר הפתרון הוא בהם הקבוע היחיד: "כמה זמן ייקח תיקון שעוני? - שאלתי את השען. ענה: לעולם לא תדע" ('השען', עמ' 33(. ורגשותיו. הכרתו השרויה בדמדומים כוללת דמויות שונות המספרות סיפורים, מתווכחות ביניהן ומנסות לעוררה. דב גביש, חיה גביש: טייס אנגלי על כנפי ברברי עוולה במלחמת העולם הראשונה, הרצאת כרמל 2015,108 עמ' ב 1920- כתב כרנו את הסיפור "עוולה", על פרשת הסגרתו של שבוי בריטי בידי !ו ' ח · פועלים עברים לטורקים. ב 1921 פרסם · ד f.• ["f' r.-·~ ~ -:-.,. .·~ ·~~ _ איתמר אררלב: בנדיט, הרצאת עם הטייס האנגלי אלפרד ג'ון אוונס את ספרו ..• . ~" אשר גל: ונהר אינו יוצא מעדן, הרצאת פרדס 2015,93 עמ' "לעתים אתה ציפור ת~,זג~ע?? ה??שלחת / ז:;י~~ ~ן הקן./ לעתים אתה אפרוח; מזן!לח מרפרף :;ג:קנפיו.; לעתים אתה נופל לאדמה בטרם עת" ,'ןק'< עמ' 44(. מאיר קודרי: רוחות של מצבי רוח, הרצאת עמדה 2015,53 עמ' "בזמן הסערה; נפלתי מהספינה./ אף אחד; לא ראה,/ לא שמע./ ואני ש;סה 1 אחרי הספינה; וצועק; אני; עוד; כאן" <עמ' 35(. ליאורה בן יצחק: לו היה לי צ'לו, הוצאת פרדס 2015,113 עמ' ";:וזגר~ה ~גן לריד 9 קי j?;ה~ ומבלי להתכוון זורק אותי ל:~ים הנוראים:; סבתא ~ר~ה ~לי יוצקת ~כק ךלף /J/ לאנשים חסרי זהות המצטמקים; ל~~ יום קצת י;תר" ('גן לוינסקי', עמ' 12(. אירית גינזבורג-כרמי: זמן התהוו,ת הרצאת פרדס 2015,46 עמ' "ר~ם י~ר~ז:; לא ;ה~;ך לע,ז"ב ~ת /?ם.ל"גז:; ;:זג " ל.ם א;ח.ז ג~ר~ר; ו~תגעגע אליו./ ;:ז~ןגים ש;תקים; ;:זך~גנים ~לא :ק.ז:וקף~ם" ('שירי הפרפר' 3, עמ' 25(. עובד 2015,424 עמ' טאדק שב לפולין לחפש את אביו השנוי במחלוקת. השניים יוצאים יחד אל הכפר שממנו באו 1 במסע שבמהלכו נבחנים דמות האב והעבר: החיה אב אלים ורוצח, או גיבור מלחמה כריזמטי? יוסי יונה: לא זמן טוב לאהבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2015,321 עמ' רומן הביכורים של יוסי יונה מסופר בארבעה קולות ובשני צירים: זוג פלסטינים ברמאללה המתמודד עם קשיי נישואיהם וזוג סטודנטים בתל אביב המתכוננים ללימודי הדוקטורט בארצות הברית. מועדון הכריחה - על קורותיו במלחמה ובריחתו מהשבי. המח~רים קושרים בין שני הסיפורים.