מלב על ל מחזה קפקא מאת רוז'וויץ' תדאוש בסר( )מפולנית יעקב בשולי מ קפק שירה: צ גד יעקבי, אי רוני פר כיפי עה הגיליון הזה פרנץ קפקא הוא הסופר היחיד שיצירתו זכתה להגדרת נצח, המנסחת בצורה מטאפורית מצב אנושי ללא מוצא. מצב שמופעל לא על ידי כוחות "עליונים," אלא ארציים לכל דבר' הסוגרים, אם תרצו' בסורגים, על מצבו של האדם, שהוא הוא המצב הקפקאי. האירופי. בימים אלא מציין העולם התרבותי 80 שנה למותו של פרנץ קפקא, בשר מבשרו של העם היהודי לא אמשיך בניתוח אישיותו' יצירתו' תרומתו' השפעתו על סופרים אחרים ועל חיי אדם באשר הם; משהו מכל זה ניתן היה ללמוד מהעיון בשני המאמרים המחכימים על קפקא שפרסמנו בגיליון הקודם של 'עתרן ,'77 מפרי עטם של דוד ארן ושל ד"ר שלום וצבי. בגיליון הזה אנו שמחים להגיש לקורא מחזה מפרי עטו של "קפקאיסט" מובהק, המשורר, הסופר' ההוגה :על פי החומרים מהם מורכב המחזה, ניתן להניח כמעט בוודאות, שהוא הפולני הנודע תדאוש רוז'וויץ בנוי על יסוד יומניו של קפקא עצמו: יחסי אב בן, בעיות סמכות, המצב הלאומי-יהודי, יחסי החברות למקם בררו, יחסיו של קפקא עם נשים ועוד. מלחמת העולם השנייה העתידה גם היא הנאמנים בין קפקא נרמזת, למשל בתמונה המוזרה והמרתקת במספרה. בקיצור' הגאון פרנץ קפקא • מילדותו המוקדמת עד מותו ממחלת השחפת. * ב11· לספטמבר השתה, נפל דבר בישראל. מליאת הכנסת בישיבתה החגיגית לרגל פתיחת מושב החורף של הפרלמנט, דחתה ברוב גדול את עמדתו האופרטיבית של ראש הממשלה, שהתייחסה ל"תוכנית ההתנתקות" מרצועת עזה. ומי הכריע לטובת האופוזיציה וגרם לביזיון לראש הממשלה ולממשלתו כולה, אם לא חברי הכנסת, שהם שליחי מפלגתו של ראש הממשלה, אותם, כך אומרים, נשא לכנסת על גבו, שרון עצמו. מדוע אני מעלה את הנושא כאן? כי הבעיה היא לא פנים מפלגתית, גם לא פוליטית בלבד' גם לא בעיה של יחסי מנהיג ושולחיו, אלא .חיינו, של כולנו, שמאל' ימין ומרכז, יהודים וערבים . כולנו יושבים "בבית המלון בטאבה,'' חומרי הנפץ מוכנים, הפתילים מחוברים, מה שחסר, זה האיש, האשה, או הרוח שתביא על כנפיה ניצוץ שידליק את התבערה, וכולנו, ללא הבדל עמדות פוליטיות, לאומיות או תרבותיות, נעלה השמימה על עמוד האש, שבקצהו פטריית העשן שתחסל את השמים מבחינתנו. על כן, למען החיים, ונגד המוות האורב: אל תתנו להם להדליק את הפתילים!! * מאותן המכונות "מלחמות ישראל" עשיתי בחטיבת גבעתי. חטיבה אפורה. אין שם נעליים שלוש מלחמות אדומות. ולא תהילה. יש שם עבודה יומיומית קשה. בשטח. בשמירה. באימון >זה מה שהיה בתקופתי לפני שנים רבות .< יש לי מקום חם, כמו שאומרים, בלב, לחטיבה העמלנית הזאת. לכן כאב לי עד לשד-עצמותי לקרוא על מעשהו הברברי-רצחני של מ"פ בגבעתי שביצע וידוא הריגה של ילדה בת ה,13- איימן אל· המאס לאחר שחייליו, מגבעתי ירו בה קודם לכן: והוא . המ"פ שלהם . חזר וירה בגופתה כדורים רבים מרובהו". בוש ונכלם, כמוני ודאי חשים כך כל אלה ששירתו איתי בחטיבה הזאת, כטירונים, כחיילים, כחניכים אני בקורס מכ"ים ב"ביר·מיים" >כפר ערבי הרוס מימי ,(48 וגם כאלה ששירתו במקומות אחרים. ראיתי רבות במלחמות ישראל. אין מלחמה נקייה. אבל' לירות בילדה בת 13 מסה של כדורים, לאחר שגופה הילדותי כבר שרוע על הקרקע ללא רוח חיים . הרי זה מעשה בהמי מהסוג החוץ אנושי. * שמהגיליון הראשון' 'יעידו ,'77 שזוכרים את 'עתרן אחרון, אחרון' חשוב וחביב: הקוראים הוותיקים, פברואר ,1977 עד עצם ימינו, אמרנו . ואנו מוסיפים ואומרים . שחשוב לתת ביטוי לספרות האחות לזו העברית, לספרות הערבית, בעיקר זו שנוצרת בארץ וזה מטעמים רבים: אבל הטעם העיקרי והמרכזי הוא כי שתי הספרויות, זו העברית, שלנו, והערבית של העם השכן' השותף לכברת הארץ הזאת, קשורות לא רק גיאוגרפית אלא בקשר קיומי בין שני העמים, קשר של להיות או לא להיות. לשם מה אם כך, הפתיח הזה? רק כדי לבשר לכם, שלא רק יפה דרשנו אלא גם יפה ביצענו: בימים אלה עתידה לראות אור אנתולוגיה לשירה רחבת הקף מהשירה הערבית בארץ ובארצות אחרות, גש ם, המביאה את השירים המתורגמים לעברית שהופיעו במשך השנים, החל משנת 1977 ל חול מי ם בליל עד עתה ב'עתון .'77 אנו אסירי תודה ל"מועצת התרבות של מפעל הפיס" שהמליצה להעניק לנו תרומה לצורך הגשמתו של מפעל חשוב זה. וכאן המקום להודות לפרופסורים שמעון בלס וששון סומך על עזרתם המכרעת לסיום מוצלח של המפעל. ותודה למשוררים כותבי הערבית שהעניקו לנו ומעניקים גם עכשיו מיצירתם, ולמתרגמים השונים המתרגמים זה שנים מהערבית, לטובת שתי התרבויות, העברית והערבית • _,.,., iB 1' )? '• . גם יחד. פרנץ קפקא, איור מיכאל בסר שירים יוסי שריד 5 איוואן לאליה מסרבית: דינה קטן בן-ציון 9 רוני פרנו 13 צפירה יונתן 14 גד יעקבי 15 סיפורת "מלכודת" . מחזה מאת תדאוש רוז'וויה מפולנית: יעקב בסר 18 רשימות צבי רפאלי • מכתב הכמיהה לאהבה מרחוק )בשולי מכתבים של פרנץ קפקא( 16 ביקורת ספרים טובה זוהר על הזמיר כבר לא גר פה יו תר מאת נתן זך 7 יהודית רונן על מו חמד מאת קארן ארמסטרונג ועל מל חמת אל ג'יריה 8 יפה מיטלפונקט על שמש תחתים מאת עודד ליפשיץ 10 אריאלה בחלול וימנו על חיי אחי נו עם מאת דנה אמיר 11 שמואל שתל על החוצפה ל חיו ת ושירי ה מאת יאירה גנוסר ועל עירום בנהר הז ה מאת איילת חן 12 r---וזתm אמ m mu ם ך 14 מזל גלבוע על פשרות מאת רון גרא ו 61163 א"ת 16452 ד"ת ו 15 רוני סומק על שטח הפקר מאת משה דור ו אבקש מנוי לשנת 2005-2004 ו ו שם ושם ו מדורים קבועים ו .""""..""."""..".""".."""""".".."""""".."..."""""".""".."".".משפחה ו וו .""".""""""""""""""...""....""..""."....""""""""".""."."."""...כתובת וו 4 ו .""""..""""."."".".""""""""."""""""""""""...""""""..."""".....טלפון ו 10 : מצורפת המחאה על-סך 250 ש"ח עסו 11 גליונות כולל משלוח : 37 לפי שעה . יעקב בסר חצי פינה. רוני סומק: צ'יטה סוקראם, מהודית: יחזקאל נפשי המלצות 'עתרן '77 מצד זה. עמוס לויתן: על אצ"ג, על ספרו של חנן חבר מולד ת המוו ת הי פה, על לאה גולרברג, על ספרו של ז'ול ורן ו ""......."".."""..המחאה 'מס".."""..""".".".""סניף".""..""....".".."...בנק ו 43 תיאטרון . כרמית מירון על "דמוקרטיה" מאת מייקל פריין בתיאטרון הקאמרי '------------ ----- שייח 28 • 20Dlt • אוקטובר 2!1lt • חשון תשםייה שנה נייח • גליון Zlll ירחון לספרות ולתרבות Iton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing EditoriaJ Board: Shim<.1n BaJJas, Amos Lvitan , Shalom Ratzabi , Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded PeJed, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem. Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Graphic Design: Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות 580073575 'מס עמותה בתמיכת משרד החינוך' התרבות והספורט. המערכת והמינהלה: טל:· 5618271 , ת"ד 16452 ת"א עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. סומק, אריה סיון, צבי עצמון, דורית פלג, עודד פלך, שלום חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לריחן, ששון סומך, רוני העורך: יעקב בסר עורכת משנה: עמית ישראלי.גלעד וצבי, יעקב שי שביט רכזת מערכת: גילה שאול עיצוב: מיכאל בסר דור' נתן זך' א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם, אנטון שמאס מועצת המערכת: יצחק אורבוך·אורפז, גילה בלס, משה ניקוד: שמואל רגולנט, פסח מיליד ש וח רק בדואר דגי ' מודפס פניות כרתכים ואינה מחזירה כתבי יד א א אם צורפה א יחם מעטפה מבוי ת וממוענת. חומו יש המערכת אינה ערכה בכתב ע ברווח כפול על צד אחד של הנייר. וצרי לצוף דיסקט. בתיאום עם המערכת. פגישות עם הערוך וצרי לתאם מראש. טלי: 5618271 03 מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי l 565-253X ISSN iton77@actcom.co.il דואר אלקטרו'J uתווןןוו והומוריצוm דוויס לסינג: בן בעול ם. מאנגלית: אלי הו. הוצאת גוונים ,2004 174 עמ' שגי בוריה הם שלמה, יצירה לכדי חיים גררי: אני מל חמת אזרחים. דרות לכרס, הוצאת עם עונד ספריה 'עמ 186 ,2004 לעם ספר המשך להילר החמישי; בן לוואט, יוצא אל העולם ומתמודד עמו - עם צעיר מוגבל בשכלו וחריג למראה, מאליהו לאליהו1 שרשרת שתחילתה התאום שמת בלידתו. העלילה מדלגת נחליאל נקרא אליהו על שמו של אחיו בנביא "שוחר המדנים." אנשים קטנים, פה ושם, ברגעים של חולשה ושל התעלות, ומה שביניהן. מיכל פלו גינזבורג, משח רון: כלים שבורים.זיכרון זהו תובריאה ביצירת עורך: דני חורוביץ. אוצר: בנר כלב, הוצאת מוסד ביאליק. דניאלה די· 328 ,2004 המאוחד הקיבוץ ,נור מפגש עם כל צורות הכתיבה של עמ' =יי החמלה ובעיקר עם האכזריות, הניצול מרח ק. הי א האדמה שרון: ענת זוז שחר' הוצאת הקיבוץ המאוחד גורי . מראשית דרכו ועד כה . והבגידה. הוצאת הקיבוץ המאוחד 2004 62 'עמ 212 ,2004 עדות עיתונאית, שירה, פרוזה, עמ' הספר מתמקד בעיקר במחזור הרומנים של אמנים רישומים בלו ו יית לך תמונות. / הצלם, שולחת "אני ועוסק הש כורי ם , הכלי ם הי כל ישראלים מדורות שונים. ררר•ס לt>ונג דווקא מאוהב בי, לא מפסיק לעקו ב; בין במתח שחר 1 בפואטיקה של נן נערלם אחרי. הוא מרשה לי ללוות אותו לחדר פני בכפילות למיסטי, המציאותי הילדו ת. תז ם שמעון ויקלין: החושך / ושם בין תמיסת פיתוח אחת ה בריאה למיתוס בהקשר האשה הוצאת חרגול פלוס ,2004 222 עמ' לומדת את הזיכרון" לשנייה; אני הלוריאני, בדרכי עיצובה של ירושלים שלוש נובלות, שגיבוריהן . פנחס, ')מכתבים לאורפיאוס,' עמ' 18 .( ועוד. ריקי1 ושאול1 מצטיינים בחושים כה רגישים, עד כי רגישותם הופכת שמעון זנדבנק: אבזת ז אחים. ממואר' האפל ' הרצאת ענו שלו: החומר "הם מתמוטטים, לנכות. כמעט סדרת הרצאת הקיבוץ המאוחד 'עמ 284 ,2004 ביתן זמורה עצמם , תוך מתכ נסים אל הכבשה השחורה ,2004 56 עמ' זיכרונות ומחשבות על ילדות בתל- סיפור אהבה בין דיפלומט ישראלי נשוי לסטודנטית צעירה נמסר בעירוב של ולפעמים". אפילו נעלמים לגמרי . עד שהסיפור שב ומוצא אותם". 11 אביב המנדטורית, מות האב, האהבה מרכ י בים " בעלת פר וזה קטעי >גב העטיפה< im !!J!l!I שירים שתורגמר1 ועל אחיו לשירה, אובססיביים וקומיים" ושל מכתבי אי· אורי1 שהספר מוקדש לזכרו. מייל חושפניים. ערמו ני ם, יונת ואלכסנדר סבר: על מיה לוי-יוון: מה שאין לי' הרצאת מצ'כית: רות ברנדי, הרצאת גוונים ברחרמיל הואבאל: חתו נו ת בבי ת. טזזסי ם ו פתקי ם משמי ם. הרצאת הקיבוץ המאוחד ,2004 267 עמ' הספרייה החדשה הקיבוץ המאוחד 'עמ 208 ,2004 'עמ 159 ,2004 המחברים צמד מאת עשירי רומן צילה ועל אהבה. על יחסים רומן ואהובה הדוקטור למשפטים >הראבאל סיפורם של אלישקה, המכונה פיפסי1 >אלכסנדר סבו הלך לעולמו זמן קצר לאחר שהספר ראה אור.( וחברתה שרה-סר, הבעלים יומי ויגאל, אמה המשוררת של צילה, שהיא גם עצמו .< על רקע של משטר טוטליטרי1 אנוחם ובלומה, לכאורה צמד ניגודים הם מרכ י ביו של צללים, סופרת >המספרת את הרומן < לומדת אלישקח הם - - הוא אקטיבי והיא פסיבית "משולש בתוך מרובע - ועוד משולש מהדוקטור להבחין ביופיו של הבנאלי הקומית - "הפיקרסקה גי בו רי בתוך מרובע אחר" >גב העטיפה.( לכאורה והמובן מאליו. מאימי השורדים פי לוסופית," אנטוניר טאבוקי: האשה מנמל כlים חסוי ההיסטוריה היהודית אך חם נקודת אחיזה של ממש. צוויה לחב: מל כת הבי צו ת רו קד ת אלון סי פורי ם. מאיטלקית: ו עוד טנגו' הרצאת עם עובד ספריה לעם אלטרס. הרצאת מחברות לספרות קורח: לול או ת. הוצאת א בשלום 'עמ 271 ,2004 'עמ 223 ,2004 סדרת הכבשה הקיבוץ המאוחד מפגש בין המתים לבין החיים. הלינה שלושה מסיפוריו הידועים של הסופר 'עמ 237 ,2004 השחורה רוזנשטיין1 תופרת זקנה ויפהפייה בעולם; לנסוע שהרבה האיטלקי של הקו בץ הראשון המשך ופיתוח לאחר שבוע נפגשת , מדימונה, "האשה מנמל פים," "נוקטורנו הודי," שכתב קווה - כרשו ת. שבעה סיפורים בני משפחתה בווילה מותה, עם ו"חציפורים של אנ ג·ליקו המבורך" קצרים המתרחשים בשנות הso- וה- עזובה מול נמל חיפה. "אהבות בלי לוקחים את הקורא אל האיים האזוריים במושבה ישראלית קטנה "של ,60 גבולות ופליטות כרונית כמציאות של פורטוגל1 הודו1 מרחבי טוסקנה פעם;" דמויות נשים וגברים, מהגרים נפשית" >גב העטיפה.< וספרד. ועל למחייתם הנאבקים קשי יום, מקומם. האושר' מקסם בילסקי: ופאלח ומי קליין: פרלודים. הרצאת גוונים לוקח: שלרש ה סוסי ם, אוי וה 'עמ 223 ,2004 כרמל הרצאת 'עמ 95 ,2004 מאיטלקית: מרים שרסטומן פדרבאנר, מצי אויות צבי לוז: התגלמויות של שבעידן המודרני השאיפה לאושר - ראשון. פרופסור קו בץ סיפורים הרצאת הספרייה החדשה הקיבוץ העברי ת החדשה. הרצאת בשירה - היא מצבו נתפס כתכלית הקיום למתמטיקה המפחד לישון לבדו1 'עמ 119 ,2004 המאוחד הקיבוץ המאוחד ,2004 151 עמ' המחברת מציעה הטבעי של האדם; מתאפרת כפייתית מסתירה סוד1 הספר שראה אור בין אתה שלי להר המחברים, בטרילו גיית הש לישי לשנות את סדר העדיפויות במחקר פגישה מפתיעה בערב ראש השנה, אדו ני ; סיפור של אהבה מאוחרת בין העוסקת בהבטים עיוניים שונים של בהבנת כישורי ולהתמקד האושר1 ועוד 1 ברכ בת 1 פגישה החמצת גנן בן חמישים ואשה מסתורית. השירה העברית החדשה - הפואטיים החיים ובדרכים להנחלתם. כאותם שהוא, פסיפס, יוצרים חתמטיים והפילוסופים. ש בו קר טוב אלי שריינו )חתולי:( פרלודים, עומד לחלקיו וגם נארג 294 4 / 7'גל s =1 היחווי הנודר סיפור ההתנתקות שלי 1ן;דo/t{ ל ני;ת מח1ץ ל pןש;ק, דאיתי סך.בה 1ל ןp רים, תי ?t{כ:י קיל;ק לry י J] םלר 1ז פך? זנךנ:1ה ?ו;:גי ת;:פry אד1 א,נןתי נ,;זלים, סם ה:ry ,1כ?י. ז ני;ת ף? ry ת;א מגין הן אבל ידעתי לכלפ:ל את פ':ח;תי נתבףנה. T : • - •: •• ; - : • : - ז - -: אן. תינ ף ך ה ן ז הן ע;ן .חרים לא ryייתי י.;תר סPt נז יף ;בo/ry לo/. ב ןיףק וp;:ן זה. - מי ב ני א;נןר ? ל ראיתי י.;תר ךח;ק. עכשיו1 ע;גנ;ת נים הפתףח, מעבר לש;בך הגלים, ל1ל91p;:ו מצדי ם ? ם מ תי?נ.Po/. ד1ןנדry ת;קריא גם. • - - •• : •: •• '' - T - ן- : T ; - ני ה ז? ת;ב qןp;:ו פף9 ש הן י 4;:ו -ךת אם תי:נך.גש 9 .ים ש. ;א אסי.. ן;ח ה;בילף א;תי .לנ ף;ח;:ו אל, פףq9לי ? ל ו;:שךט;ן ךיי:נ.נקעף ,תryt{ ם דק ,תo ם סה;o/iJ סתtי ךק נס. iJ? לף ך,אל ו;: נןל הד יף רך א לקךאת pו ו;:שיףם, ףבלוית הנףט ףככל הנראה מחמת עיפףת מצטברת, ז - - - : . : •: '.' - : ' "-; - -: •• '.' : • - T ; ה ryראש;דה qןp;:ו ה:תף ךry נן מי ג י .אין מף ך.גם לי נתפסתי פ:אשר שתי רגלי - : - ·: -: - · : - : · דה. רק ,את מ ?ה .שר ,אל ryךציף ךל -- עpךp;:ו מן ת/] - ת ד ק;ת וזה אסףר. T י.י ; האם תהיה זאת מחשבת cהנהיר שהבאתי מה'iף רגל אחת לפח;ת חיבת תמיד לגעת .. . ·· ···.· · ז - ·: ·: -: - ·:: · · - - - ז • T ",';• - T ; - - ·;·; ךנ;ת מחשב;ת נה'iף אבל אני1 נרגע הז·ה של החיים, T -: - - ' - - '; ·:- - ·: T ' -; T -; ני נז יא אתי משין o/. ה qןp;:ו אףלי ;א ליל, נ.o/תי ד לי, תק. נ:הי? ב:o ייתיry ף;ש;:ו לo/. ף;o;פיל תי w ה מo/. .תי?g ז ך ,חף.ד?1 ךב, נז ,ryבל חי.ג'אז, א; נןqצי ryאי הניפף רגל אד'ם ושרפף א;תי. רי ה. ז_\ 9תי הo/. סם ח;ךה ;:ו ה qןp;:ו לי1ךא ' שין לל?. ת, : T : gקתי1 ני T '.' '.' ז1 לא ה ' ·· ףנן ,ןם;עry ·ל ת;ןן;נ יtי;בo/ry שיך ?ו.חף, נשאל; - שנדד ףמדד אני היהףדי ו מחףץ לו:נqרףת. ל ני יש לי הונה שאל;ת למים ולשמים, · - ד - : · - - ·· : .. : - . .. לנצרת וליר1שלים - ףז?o/. נית,;:ו ל • - T ת;כי1 ד ' ; אן1 - ; T ; ל ן 'ע ת;ליכo/ הד ליo/. ם:1 ,ה ?ry1 ן;דo/t{?נ ,וךה;.q ז רך את, ת;ש;ע הזo/. ני. ל ואת פ:ל-זה אני ך;אה מלמעלה. T : - : י +- '.' ' -; '.' T '.' : 5 2004 או קטו בר הקול בנמל יפו מה הףא חשב לעצמ; שעףר;נ; נשער הצפ;ני של נמל יפ,; בצהרי שנת, : ' '.' : - : - T - T - '"T : T : T - : '." • : - - - - ? ;לo/ ין;;ס·ת עצי, ל;; י כ. מ .נס:ה וים, לא ןח;ק ת;זףג ני.o/ ,ה ך םo/ בףo/:סם הארמנית, • ·: :- T .;ת;מ ם;י את, דע:לאo/ ,קןt איש ,ד9ry זכמי שה.ע, מףןים. ?סנ;ת ני.o/ ל;; נש.-שש. חקף ך ס ים, ם:g ד אד ק·ים, וים 7בף ים ני נ ש .אליף, יo/ כ. / בי ל מף.שני, . / ן חי ה מל ה ?Q ץם ףן ואל תריחבי, אבי / נא'הל, כי לא ריח השדה שהלבינה גם את האריך שהבהב כמגךל;ך תבלףלי. •: ד - - " ' '.' T ' T ' " ' \ - : · ד : - : • : " ; ' •: • -: T •: - T ' : · •: ני. נ;ךף מ ה ר. ה o/7 צל.-ןת כ םryל ןה o/נ עדין, ע כנמיד ן ה o/שנ, / תי;א הryגן:י לי;ק י ·ל;; הצל התעצל ולא זז. ח'ם כי מר ,טב.חי ף7 י? ךהףא רבעה גברים, במכנסים אפרים, אףלי ערבים ואףלי נףלגרים, T : •• - : • " - •• • א • T : - : • ד-; - • -; • - T : ' : ' T : T T :- אל תעמיד פני-עףר. רים אן חם אן ך ? ים:w חם ם;ק -ל מ " . " י:די ךק ;;ל-פי ק;לי ךלא ;;ל· בף;; ,שץryם ,ש.אליי סם ח,;זרים J] ם;ק J] זה"ך ארי1 ·תj27ry ךלא ;;ל-פי .ת w -ל ,עןה. כי ךאי o/ר1 לקני;ת ךא ן ·ז,ני-ל? 1גק:יo/ חם דק l]ק;ל ,שלי הףא י, ק;ל-ןן. ל; ך ,את ך ךן אן? ייl:'o/ י o/. ה ל ? רב ךק ק;לי ט ·חw 1שחק 1אל קים 1 1 ים ?ר. חם סי1 לפני שאני נמלט פונה-ארם. וזה מה שהיה שם כל-כך נחמד. ז-: T T - T : ' ' -: ·: ·· : ' T : ',' T T T TT '," - :• : אני כמעט נטףח של1 י;נה היה ע;בר נפtביבה, T ' : - •• TT T ',' - T - : ' ' -: מ ס ם י:גנ.;נן ם הףא ס:ה ע.;צר ?מ;ני ף אפילפסיה ;;ו ,שסראש;ן ם ףפנה ללכת בלי אמר ףדברים • T : •: ' : ',' ',' T T T ,שןף, ב1ןקry Jjמ .טת ;Jג:י קת IJ שר, כ. / ייo/ד:z ךים ש;י:גקים, ,ען ים א; נ71 רים: ,של ר ה / טי ryי:גקף ,אפיל אד 7ר חר דין כנה ה יtךשיש ש, ה: ל רry ה:ס ה ;שה, ם יכנ.כן זה מה שהיה לר;פא ל;מך לי. מבלי שהיה מרגיש, • - •• T T T ',' - ·: • : - TT '." ' : ' אז אףלי לא תרבה נה;פעiת פמנה;ת כפי שאני אחותי לארףחת-הצהרים המשפחתית שלגף. ' : ·' . T : '' : - - T T ·: ' : - : ' - ' - ד: T - - -: - ' : - '' ' -: '." ' : - יםtי o/IJ ל;; ף ק ף ף1ג1] טט.ך רי ,שלא ו::נן,אה ןכם נiא ניryי:גקף. ואני אמרתי ל1; לר;פאי הטiב: - · : : · : - ד ·-: - במקרה שלי / אתה יiדע, ההבדל לא יהיה כה גך;ל T •;; • •• : •:- - • · ד - ' ',' ·:: · - ועל-כן / גם לא הכ.ל ישימף אליו לב: " T '' ' T - - • • - : גףפי ך.;טט ?זכתים קך;ב;ת ךכנמיד .יש לי ק ף על שפתי, אתה י;ךע, - ·· ד - - ד : - ני.כ;;ס ,שלי 7תקףן סע;לם. 294 6 גליו ] :ן) (f:\ ן חדשים. אך בנפול העולם, תחדלנה אף יצירותיו ואת כוח יצירתו של המשורר ליצור ולבנות שירים הפרדוקס זועק: תועבות האדם מזינות את דמיונו כעקיצת נקבת היתוש". >שיר מס' ,(29 להתקיים תרתי משמע: הן תיכחדנה ותיבלענה אי נם חדריו' שכבר שלו חדרי באותו חור שחור1 אך במילא לא ייוותר עוד נושא מוטיב הציפור נפוץ בשירי זך. היא מסמלת, בין לכתוב עליו. היתר, את כוחו השירי. בשירו הידוע 'ציפור שנייה:' ראיתי ציפור רבת יופי, / הציפור ראתה אותי. / נתן זך: הז מיר ככר לא גר פה יו תר הוצאת הקיבוץ המאוחד ,2004 85 עמ' כך בספר שירים זה, מסתחררים מחוזות ואקלימים כמו סופת הוריקן המערבלת לקרביה מכל הבא ליד, ציפור רבת יופי כזאת אל אראה ערך; עד יום ומלכות מלכים ושפות, מדינות קוטביים, הציפור ההיא אני חייב לוותר" >עמ' 11 ,( כנפיו אחרונה. בשיר הפותח, 'סתיו חסר,' הוא כותב: "על היום." הוא פורש כנפיים. בספר זה, זו ציפור של שלום. / מילים שאמרתי אמש / לא אומר עוד מותי. / עבר אותי אד רטט של שמש. / אמרתי מילים קוצצו. אין מילת שלום אחת, אין חזון. אין חזיון. "אולי דו ההפלגה שיריו, מהכתיבה, מהווייתו: מיתולוגיים, מדינאים עכשוויים ומנהיגי קדם • נתן זך עורך1 לכאורה, מסע בלתי מתוכנן1 תזזיתי וכולם כאחד נשאבים אל הריק. פשרה וחמלה, ללא הפוגה. מלחמות המותירות כאוס הדתות והמלחמות. מלחמות ללא חוזי שלום, ללא והזוי על פני מפת העולם של כל הזמנים, התרבויות, הכול תיאורי מלחמות ועקורים, גלויות וחורבן. בטרם יבוא בכוך חדר המלון הזר; האחרונה / מוחלט. בימת שלאחר היעלמות האנושות מעל וביום המלצר; להודיע כי הגיליוטינה / כבר מוכנה" )שיר החל בפניקים >שיר מס' (1 עד עידן בן-לאדן )שיר של המשורר1 כבר לא נהיה • יפציע היקום ליומו ההיסטוריה, כשאנו ושרידי אמנותנו1 כולל יצירתו יוצא בהיחבא / מן הסבך; מנסה להזדקף, / כדי הבראשיתי הראשון: "קוף אחד קטן, ממש; קופיף, ,(29 'מס ,(35 או כמו "אנחנו האנשים הנבובים; נופלים אינם שלו. כמו "תיירים רחוקים ממולדתם" )שיר המשורר חש אורח לדמן שאול בחדרי חדריו1 שכבר האחרונה היחידה האפשרית היא הישאבות אל החור מס' ,(26 האדם הוא יצור כובש ואכזר1 והשורה השחור. הספר הנפלא הזה מסחרר גם את הקורא. לשלוח ידו אל הפרי" )שיר מס' .(53 ציבורים ציבורים; שורה ארוכה של ציבורים; בשוק המקומות השמות, לרי בוי המשותף המכנה ומרגע אכילת הפרי האסור • תחזור ההיסטוריה על הבשר העולמי" )שיר 36 ,( >אם והאירועים ההיסטוריים שהמשורר מזכיר עצמה. הקופיף יפקח עיניו לראות, והדעת תשתלט אבל ההקבלה בין העולם שנהרס על ידי מנהיגיו כמטאפורה ואם כמציאות או אלוזיה,< הוא עקירה עליו. והוא כמובן ידע את התשובה האחת לכל לבין האני-המשורר, אינה רק תואמת. להפך, רעיי חורבות. עומס זה, הגודש את וגלות, הרס עצמה הסחרחרת של הקריאה הראשונה. דרך ללא והבריאה המחודשת שבעקבותיה. וכך חוזרת על השאלות: להרוס, לכלות, להשמיד, עד הקץ הבא האמנות, ובתוכה השירה, ככל שמילותיה תהיינה מנהיגי העולם לעומת זאת, שבחרו בשנאה ובהרג בוטות, טעונות ורוויות שנאה. אינה מחריבה פיזית. הספר1 יוצר בקורא רצון להציל את עורו, לברוח אבל בקריאה שנייה מבין הקורא שאין דו אלא מהספר במעין אינסטינקט הישרדותי-חייתי. מוצא. כדרך חיים, כאידיאולוגיה, מובילים את היקום בו מתח ליצור טכניקה מכוונת של המשורר בהיסטוריה, פרקים בחייו ובחיינו1 שבהם האמנות להמחיש את הפרוזאיות שבחיים. הם כאילו פרקים לאחרית דבר.< הם ממוספרים מ1- עד ,53 אולי למעט השיר הראשון1 כל השירים חסרי כותרת )פרט ספר סיפוריו של המשורר1 שגם בו האלם, השיממון1 להסביר את סמיכות הזמן בין ספר שירה זה לבין ממנו1 ושיריו הפכו פרוזאיים משהו. אולי זה יכול המספור כמו בא להדגיש שאכן המנגינה נסתלקה חסרת משמעות. חוסר התקשורת בין בני האדם והאירוניה, שולטים. את החור השחור מדגים שם הספר. "קוף המחט•." טובה זו הר המדבר; גילחתי את שיער ראשי; ואני יושב עמך בסחרור מטורף אל קצו: "בן-לאדן, מודעי מן ככל אדם מן היישוב; אבל אתה איש מעשי; ולכן באוהלך; עירום ועריה. / גם אני ידעתי שנאה; ולהרוג, הן פעולות בעלות משקל וערך1 האמנות כאן בולטת האירוניה של המשורר. להדום בית אתה חשוב".; >שיר מס' ,(26 חדשות, אש היצירה כבתה. אין בכוחו של המשורר נטול היופי, החסד והרחמים. אין עוד זמירות ימי העידן כולו. עידן ההשלמה עם צחיחות העולם שממת תוכו של המשורר1 אך גם את שממונם של שם הספר "הזמיר כבר לא גר פה יותר," מביע את לעומתן1 היא כמו "הצעקה" של מונק . אילמת. והזדהות. תחושה שכולנו קורבנות או עכברים הלוך ושוב על פני היבשות והימים • הודפת גם של משורר1 הממהרת בטיולה, מתרוצצת בעצבנות אצבעו הרועדת על פני הגלובוס, אצבע ממוקדת ניצודים במלכודת. שגדלה והתעצמה, עד שגילחה כל חלקה טובה שעוד את הקורא להבנת היותו חלק מאותה רוח רעה, המסקנה האחת: חורבנו הקרב של הכדור. נפילתנו הקולאז' השבור והמרוסק סוחף את הקורא אל נותרה. אך בקריאה שלישית, מפוכחת יותר1 לאחר ההלם שלנו, כולנו, לתהום תחתיות. הראשון1 מגלה הקורא את הממד האישי, הארס· לטלטל מישהו דרך שיריו, במקרה הטוב הם יטרידו במסע הנפתל הנחבא פואטי1 הלא פילוסופי1 והעקוב מדם של מדינאים וקטסטרופות חוצי יבשות וזמנים. בין הכאוס הקולקטיבי של המאה ה20- לבין הכאוס במישור חפיפה: של המשורר קיימת האישי הקולקטיבי1 זו "מאה שבה נס העולם מעצמו" >שיר מס' ,(4 במישור האישי-פרטי1 זה "עולם שלא נוצר לחיות הוא עולמי" )שיר מס' ,(5 בשני המישורים השונים שולט מוטיב הנדודים והעקירה מבית. במישור הקולקטיבי, נעקרים בני האדם ונודדים אבודים כתוצאה מהשנאות ומתאוות המלחמות והכיבושים לאורך ההיסטוריה. ובמישור הארס-פואטי . נדודיו שלו והתרחקותו ממילות 7 2004 או קטו בר - דמיון המעיד על השפעה יהודית על דת האיסלאם. ו בודהא אללה אל והים, החברות בי ן הגומ לין בהשפ עו ת העיסוק האיסלאם ובמהלך התבססותו' זוכה, לצו נושאים המונותאיסטיות באזור חצי האי ערב עם צמיחת קארן ארמסטרונג: מו חמד 1 ביוגרפיה של של קרן 11 בספרה נרחב לדיו ן מגוונים אחרים, ארמסטרונג. הנביא, תרגמה: מיכל סלע, הוצאת כתר1 'עמ 325 ,2004 ,ירושלים י הודיו, רו נן מסעות "אללה יסתור!?" כל כך הרבה מידע - מסעות שלום, מסעות צלב, מסעות מלחמה, חברתיים, מסעות אנטי-חברתיים, מסעות בזמן, הטר ז"דיות של שלוש אמונות, פרשנויות, אירועים, אישים, שמות, אל ג'יריה מלחמת רעיונות תיאולוגיים, השוואות בין-דתיות, פסוקי קוראן, מיתוסים, סיפורים ושברי סיפורים, עולי ספר עב כרס זה דומה לקיילדוסקופ הזוהר באלפי רגל, גמלים - ומה לא!? מל חמת אל ג'ירי ה: חוויו ת. די מויי ם, עדויו ת, עורכים: מרטין סי אלכסנדר1 גם רשימה אלא אקדמי , בסגנון ומרשימה, גוונים עזים, אך בה בעת - מכה אותך בסנוורים. הוא נע בתזזית מתמדת ומקשה עליך - המתבונן- מרטין אוונס, ג-'פ-וו קיג'ר, תרגם ניבליוגרפית עשירה. כמו כן1 כולל הספר מפתח לקלוט את פרטי התמונה הססגונית הקורא - והוסיף הערות: אורי דרומי1 ידיעות מפורט, המאפשר לסטודנט, לחוקר ולכל המתעניין שקוע בעודך והמורכבת ולהטמיע את רושמה. אחרונות, ספרי חמד1 סדרת תפו"ח ,2004 'עמ 350 זקינטוס שביוון1 או אל מימיו הכחולים לא פחות אם טסתם לנופש אל מימיו הכחולים של האי בסוגיות הסובבות את חיי מוחמד ואת האיסלאם העל ההיסטורי, הדתי והכלכלי-חברתי על התקופה להתמצא בספר בנקל. הספר מרשים בהקפו ובמבט- ומאפייניה, ועל שליח אללה וצמיחת האיסלאם. עם זאת, מבט פנורמי ועמוס פרטים שכזה ושיטוט תנועתה או להאט את קצב החלפת התמונות; וכך1 העדשה בחדות, בלי שתהיה לך יכולת לכוון את את קטעי המידע וללבבם בינך לבין עצמך, מוסטת בשיאו של מאמץ חושי ואינטלקטואלי1 שנועד ללקט מותש ומתוסכל, אתה נמצא שב ומתבונן בתמונה של האי קרס אשר ברוורס, עשו טובה לעצמכם ואל במנהרות הזמן תוך מעברים חדים ביניהן, מזמין לא פחות וצ בעים מרכיבים עשירת חדשה, תנסו לקרוא את הספר מל חמת אל ג'ירי ה. אולם אם אתם ספונים בביתכם, ה"בריזה" מן המזגן גם הכללות מטעות והשוואות בעייתיות, שאכן קיימות בספרה של ארמסטרונג. מקודמתה, וגם לא פחות מזו שעוד מעט קט תגיח, גם כן בפתאומיות, ותעיב על התמונה הנוכחית. בידיכם וברצונכם מנשבת קלילות, ספל קפה בהקדמתה ל"מהדורת אוקטובר "2001 >הספר ראה דוגמה מובהקת לעודפי המידע מופיעה בעמ' 32 תהליכים לעומקם ולהבין אופקים להרחי ב אור לראשונה ב1993- בבריטניה ,< מציינת קארן >בחירה אקראית :< מיהן הדמויות והיצירות הדרות אלה בכללם ואחרים, תרבותיים פוליטיים, ארמסטרונג, כי הספר נכתב בימי המשבר שהתחולל בעמוד זה בכפיפה אחת, וזאת בלי להזכיר את המשליכים על חייכם כאן ועכשיו במדינת ישראל, אחרי פרסום ספרו של סלמאן רושדי פסו קי השטן אלה הן אותו ? המפארים התאריכים רשימת עשו לעצמכם טובה וקראו את הספר המצוין הזה. וכי "אחרי ההלם של האחו עשר בספטמבר1 אבשים ה"כרוניקן אוטו פוך פרייזינג," "פטרוס ונרביליס מלחמת אל ג'יריה הוא ללא ספק אחד הספרים רוצים לשמוע עוד ועוד על האיסלאם, על הקוראן, "המנזרים של קלוני," ראש המנזר >הנערץ ,< !) ,( שנכתבו עד כה על הנסים החשובים ביותר על הנביא." המחברת אכן נחושה במאמציה לסייע מקיטון," רו בוט "האנ גלי הבנדיקטיים" , שונים הקשורים למאבק הדמים האלגייראי לשחרור >מי אלה בדיוק? ,< "להבין את ל"אנשי המערב" "ההתנצלות של אלכנדי," "בונו, ראש המנזר של מעול הכיבוש הצרפתי ובוודאי אחד הספרים הטובים המוסלמים החיים איתם על פני האדמה הזאת" >איך קלוורו," "סיכום הכפירה השלמה של כת הסרצנים בנושא זה, שתורגמו עד כה העוסקים ביותר1 אפשר להתייחס למיליארד וחצי בני אדם, הפרושים השטנית," מלך צרפת לראי השביעי, פטרוס, וכן, לעברית. יודגש, כי עד היום תורגמו לעברית לא הצ בת תוך ( ? אחת בנשימה העולם , ברחבי גם מוחמד. אלה אינם רק שמות. אלה גם הגדרות מעט ספרים הדנים במלחמה באלג'יריה, ביניהם אספקלריה מאירה ל"גאוניותו וחוכמתו המיוחדות" המעוגנים ברשימת מקורות והסברים מפורטים, מלחמה פר אי ת לשלום >שם שגוי1 שכן חיתה זו מלחמה לעצמאות ולא לשלום. בכל מקרה השם ניתן של הנביא מוחמד. עם כל הכבוד ליוזמת "הנזירה הקתולית," מיהי מחברת מוחמד ? קארן ארמסטרונג "חיתה דשנה. עומס המידע הוא לרועץ. נבחר על ידי המחבר, אליסטר הורן ולא על ידי לאור בעברית ב1989- ( וכן ספרים נוספים, ביניהם הוצאת מערכות-משרד הביטחון1 שהוציאה אותו באיסלאם ובנביא מוחמד ספרים טובים יותר מספרה למצוא על מדף הספרים הכתובים עברית והעוסקים של ארמסטרונג. עם זאת, ראויה לציון עבודת מה קרה לפני פרק זמן זה או אחריו ? אולי מסתתר נזירה קתולית במשך שבע שנים" >מדוע רק שבע? כאן סיפור מעניין נוסף ? < ארמסטרונג נחשבה, כפי הצנחני ם נ גד טרור 1 הצנטוריו ני ם, שחר במד בר >מערבית? התרגום המקצוענית של מיכל סלע שממשיך ומפרט הכיתוב המוטה בגב הספר, "לאחת וכן ספרות 'יפה,' למשל: נ ג' מה. מן הראוי לציין מאנגלית ? ( שהקפידה על תעתיק נכון ועל עברית בתחום תרבות הדתות." הפרשניות המובילות בהזדמנות זו את תרומתו הנכבדה של אורי דרומי רהוטה וקולחת. חרף מכשלותיו1 מרחיב הספר את הכוכבים ובודהא הם אללה אלוהים, ואמנם, למדף הספרים "האלג'יראים" המתורגמים לעברית דת האיסלאם בצמיחת המתעניי ן אופקי הראשיים בספריה. הכיתוב על גב העטיפה אינו והדנים במלחמת האזרחים הנוראית נאלג:'ריה, המונותיאיסטית ובתולדות נביאה. על ייחוד האל בנושאי השכלתה של ארמסטרונג מפרט את שפערה בחברה האלג'יראית וגם בזו הצרפתית, פצעים עמוקים, חלקם מורסתיים ושותתי דם עד - אותה עדות המלווה כל מוסלמי מרגע היוולדו ועל ייחודו של מוחמד נאמר כבר הכול ב"שהאדה" כל נושא רלוונטי אחר. עם זאת, עיון ברשימת איסלאם, היסטוריה, תיאולו גיה, שפה ערבית או בהקשר זה את הספר ס גן היום. חשו ב להזכיר ועד למותו' "לא אלה אלא אללה ומוחמד וסול המקורות שבבסיס מחקרה, מרמז על ידיעת השפה שכתב ז'אן-ז'אק סרוואן. שריינו1 באל ג'ירי ה, - אין אל ובתרגום מן השפה הערבית אללה," הערבית >אלא אם כן הסתייעה בצוות עוזרי-כתיבה >הוצאת כתר, ראה שתרגם אורי ורומי ב - 2002 מבלעדי אללה ומוחמד שליח אללה. אגב, השהאוה יודעי ערבית.< היא מרבה לצטט פסוקים מן הקוראן, ביקורת על הספר ב'עתון 7 ,'7 ינואר .(2003 עוו אלוהים ואין לפסוק "הלוא אני ה' דומה כמו גם מעבודותיהם של ההיסטוריונים החשובים, הספר מלחמת אל ג'ירי ה מאיר היבטים מגוונים, בכללם כאלה שכמעט לא נסקרו עד היום, ומציג מבלעדי" >ישעיהו מ"ה,( אר ל::.סדק "כי מי אלוה מבלעדי ה' ומי צור זולתי אלוהינו" >תהילים, י"ח < הספר מו חמד כולל לא רק רשימת מקורות שיטתית שכתבו את תולדות חייו של שליח אללה. 294 8 )ליו ן -=, במושבות יקרות, ספוגות דם וחסרות תוחלת, של הצרפתים שהתנגדו לפינוי אלג'יריה ואף תובנות מחדדות-חשיבה ומעוררות צמרמורת לא היום ברחבי העולם ובכללם הסכסוך הישראלי- שלנר לחדש את ארצנו כאשד אנו יכולים מלחמת אלג'יריה רק על מציאות הסכסוך האלג'יראי-הצרפתי, מהמסד רעד הטפחות,"? הצטרף ארגו למחתרת חוויות, דימויים, ערויות אלא גם על עשרות הסכסוכים האלימים הפעילים , 1961 באפריל בפוטש הגנרלים נטל חלק פלסטיני. בהקדמה שכתב למהדורה העברית של שנרעד להפיל את זה גרל. על כך הוא נשפט ובכך השאיר לדורות הבאים את עדותו האישית את זיכרונותיו חתם בספררי קבונה של מולדת למאסר עולם אך זכה לחנינה מידי נשיא צרפת. הספר מלחמת אל ג'ירי ה נוגע למעשה בשלוש על סיפור המלחמה הטראומטית. המודרנית של אלג'יריה ומכירה עקב כך את מקרה, כמי שעוקבת שנים אחר ההיסטוריה באותה מידה גם לספר מל חמת אל ג'יריה. בכל מצבנו באספקלריה של אחרים." הערה זו נכונה הספר מזמין את הקוראים הישראלים "לבחון את הספר סגן באלג'יריה, הדגיש אורי דרומי, כי בין מלחמה טרגדיות: שלוש שהן מלחמות , ולא רק הספרות הספרות שנכתבה עליה - ומלחמה בין הצרפתים לבין עצמם. מלחמה זו נמשכה הטרגדיה, מלחמה בין האלג'יראים לבין עצמם האלג'יראים לצרפתים, שהיא הרובד הבסיסי של והיא ממשיכה להפיל חללים ולתבוע מחירים יקרים נכון גם לומר, כי מלחמה זו לא הסתיימה עד היום בפועל שמרנה שנים והסתיימה ב.1962- עם זאת, ובמילים שלו עצמו - "הדה-קולוניזציה מתחייבת מן מאסי הידוע. כאשר החליטוה גול להיפטר מאלג'יריה, אל ג'ירי ה הוא ללא ספק ספר מחדש ומרחיב ההיסטורית אלא גם הספרות היפה - מל חמת שונות, כולן רלוונטיות לקולוניאליזם הצרפתי הספר סוקר ומנתח למעלה מתריסר סוגיות דעת. באלג'יריה, למהלך המלחמה האלג'יראית, לרה- מכל אחת מן החברות. • לכודים להישאר שלנו". מדוע עלינו האינטרס ובראשן הניצחון ולתוצאותיה, קולוניזציה באיחור יחסי , 1962 - ב העצמאות והכרזת לאליץ' איוואך המאמרים נכתב בידי חמישה עשר אנשי אקדמיה מדינות המגרב >צפון אפריקה< השכנות. קובץ בהשוואה לרוב מדינות המזרח התיכון ובכללן מסרבית: רינה קטן בן-ציון מקומות שאהבנו ומומחים. הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק נושאים כגון "מהודו-סין לאלג'יריה: לקחים הקצר ביותר, בעדריות. בחלק הראשון מלובנים הראשון עוסק בחוויות, השני בדימויים והשלישי, גף, ים דק מ נף ?נ:י ק;מ;ת ומלחמת "הסהרה מלרחמה נגד - חתרנות:" ן מק ע, ז, ך;ת ךא רףץ הףא דק ,ryזי;ן כנר בעת של אלג'יריה;" "המוראל של לגיון הזרים מלחמת אלג'יריה," ו"הניסיון והזיכרון מ נף .אי נף ;כ;לים ל,עז'ב, ק;מ;ת סייעניה המוסלמיים של צרפת." בחלק השני, 1ד/]י_ _יבור1 1ד/]י_ מ נף o/ ת;מ;ק מ נסקרים נושאים מרתקים אחרים, ביניהם: "דימוי הצבא הצרפתי בקולנוע של מלחמת אלג'יריה: א הףא ryבףק, o/ ;א ךרry הףא םןה ךרryמ ם מ הסרט המהפכני 'הקרב על אלג'יר;"' "לוחמה כרוזי בעת מלחמת אלג'ידיה: פסיכרלוגית ?ים wמ ;א ,בiסרח :ן;וoם נבות:י ש . ה ף תעמולה של הצבא הצרפתי" ועוד. בי:iת מ o/ם סראש;ן ךמoל;ן, .אין הףא לא החלק האחרון מביא עדויות של קציני קבע ה o/ךנ 1ן הף אנטי פ עילים ושל באלג'יריה ששירתו ת מryךר ת;זזם, פ:י אם מל?;ה אףלי' ךלא מקיר מלחמתיים. בהקדמה לספר, מדגיש אורי דרומי "אנשים בשנות השבעים והשמונים לחייהם, אשר את חשיבות העדויות של "ותיקי המלחמה," ,היה ( 1996-1931) 'לאליץ איוואן ךנזר סר;ךם, ך ;ך ry נן.מo/:;כ בשתיקה כואבת את צלקותיה של נושאים על פי השכלתו, משפטן, אך רכש לר' ךא;ת חדר מ בry ;ל ר ך ;מ:;כ 1בן.מ 'המלחמה ללא שם' ואינם מסוגלים לפרוק את אשר על לבם." הוא מוסיף ומסתמך על אחד לעצמו שם כמשורר, ככותב מאמרי ךת א;ךך' ם7ו;ז ב; מת מל;לה o/נ כי "שיעו ר בספר' המופיעים המאמרים ביקורת וכמתרגם. הוא פרסם 11 קבצי שירה, ששניים מהם תורגמו והדלת הן;. מ;ליכה אל פ:ל אחר-צהרים ההתאבדויות בקרבם גבוה מהמקובל באוכלוסייה. רבים מהם הולכים לעולמם כששפתיהם נצורות," • -ז: T - - T •: T ' - ',' '." - ; השתתף 1995 - ב לאנגלית. שח יו ארפ:ים ממנה, בה לעד ש;כנ;ת בדיוק מסיבה זו רבה החשיבות של כל עדות בירושלים. בפסטיבל משוררים 19 ה ו;זנףע;כניך סךגיל;ת, במלחמה באלג'יריה. אישית מפי המעורבים בעבר פורסמו שיריו תרגומי : - T T T •: • • •••-: ז- •: דרומי מדגיש את חשיבות העדות האישית פסטי בל בספר ,' 7 7 ב'עתון אל זכר;ני האחד, פ:אש אל הנחשת; כאמצעי חסר תחליף לחשיפת הבטיח השונים המשוררים '95 ובשתי חוברות של '.' : - •: • • : T •: T • : • ',' של המלחמה האלג'יראית-הצרפתית ולהבנה 'שבו.' לצד ואסקר פרפה הוא אחד המשוררים החשובים והמקוריים, ים, :;כ חדיךt{ ר 9 ךסב ;ך 'רtי:;לכ טובה יותר של מניעיה ותהליכיה; על כך ניתן ללמוד גם ממדורו "אחרי מות" ')הארץ,' 1.7.04 ,( שכתבו ביוגוסלביה לאחר מלחמת ח;ר: .אין כ:;לףם מן ןך. ? ני ת לt{ שבו בחר לציין בפני הקוראים את מותו של העולם העולם השנייה. לףת ש; ה, ry ן ·ז,מ לא ךסב .אינi קצין הצבא הצרפתי אנטואן ארגו, אשר שירת המתר גמת ך; נף .אי נף ;כ;לים ל,עז.:i ק;מ;ת מ1956- באלג'יריה תחת פיקודו של הגנרל ז'אק 9 2004 או קטו בר בשירו: והותרתי לך צלקת פרפורים "אל תכעסי כי ויתרתי '-1@' . ; כב מנו כר בעולם התבגרו ת את מנחת גישושי על הנייר. פה הכול טבעי אינך רואה, : עולם נעול במגירה . שמש וחתול 1J וים משיט סירה" >עמ' - --- · r·: L עודד ליפשיץ: ש מש תחתי ם, הוצאת 'עמ 63 ,2004 גוונים בשבילי ההתבגרות של איש צעיר1 החותר לשמר ים, צפויה חוויה מוגשת ומפתיעה המוליכה אותו לקורא בספרו הראשון של עודד ליפשיץשמש תחת את הישירות ואת הכנות, בעולם שבו מושגים אלו .( 39 עודד ליפשיץ יוצר במגוון ז'אנרים. קטעים ממחזות f ' ץ•פש•ל עודד ·<ץ עובר במציאות מספקת זירה נוספת לבחינת התהליך הופכים למנוכרים וליחסיים. החוויה הצה"לית שהוא יצירות בספרו מזכירים את שכתב המובאים ' · ..:.ר-.).;;/ --' שבו אנשים לומדים להסתדר בעולם שאול, לאבד האבסורד. "בעל ואשה על ספסל" הוא דיאלו ג בין .,,,, o· J-:.. < c את זהותם ואת כנותם המוחלטת ולהיטמע בעולם בקרבה מקסימלית, אבל שניים המצויים פיזית בודדים חושים, הביתה הם קהי בחזרתם זו. ושמול" החיים ברווח שבין המוצפות וברווחים שבין ביצה. משעשע ומצחיק הוא קטע המחזה על "חול עליה, כאשו בקובה הזו אין שום דבר חוץ מקליפת דווקא אז, אינם מסוגלים לעשות דנו מלבד לדבר שליטתו בצורות הכתיבה השואבות כוחן מעולם ים,' מצליח הכותב למצות את אמירתו ולהפגין את הושלה מעליהם ובכך מעמיק הפער בינם לבין ומובדלים. ייחודם, כנותם, חלקת האלוהים שלהם, "דרך כיסי עיניים רפות אחרים, כמו בשיו 'נדידות:' בקטעים הקצרים הללו מצליח הכותב האנשים. הציור. זהו עולם הפוך שבו השמש מצויה תחת ים, דרך עוו מיובש וקלוף לבטא את הסתמיות, ואת חוסר הממשות של הקיום באופן שמזכיר את יונסקו ואת חנוך לוין. והקורא חש כי גרעין זה עתיד לצמוח ולגדול בספריו הספר מכיל1 כגרעינו1 את החתירה לאמת צרופה, הבאים של עודד ליפשיץ / שאין ספק שעוד ייכתבו. הנערים המפרפרים מסובים ללמוד את הריקוד והשטחות. הדובר1 הנכנע לזמן מה לעולם היחסי אבל לא הם המוזרים, אלא זהו עולם של הפשטות המקובל, והם כמו כתמי דיו שחורה על דפים לבנים, של האחרים, מבקש את סליחתה של הנמענת מושטות ידיים לגעת מגששות אל תוך גוף"". >עמ' ,(27 ההתבגרות בעולם מנוכר. בחלק הראשון השירים הספר מחולק לשני חלקים העוקבים אחר תהליך בהם מעין תמימות • נושאי תקווה מסוימת ויש יפה מיטל פו נקט ציורית, ואילו בחלק השני עתידה תקווה זו להישבר להמשיך ו ולהשתנות לקראת ההכרה כי חייבים חצי rו במאבק על השבת הישירות והכנות לחיינו. למרות שהספר מטלטל כהוגן את קיבעון מחשבתו בהלקאה הוא איננו מסיים של הקורא המצוי1 סוקראם צייטרה המלווה אותו בזהויותיה השונות. "לך," הסיפור עצמית, אלא מציע דרך פתרון בדמותה של האשה מהורית: יחזקאל נפשי ערב יורד ובה להיאחז: "וגופי מרפה ממני". צולל עמוק אל השירי. היא האוצר לתוכה יכולה העין הריקה לצלול לשמו את מוחלטות הכנות ולהכיל בה אף את הדובר בפרוזה המובא בסופו1 מציב את האחת שהשכילה אובד ואני חש זוועות תוך עיני הריקה וכבו הוא ראי איך על נהר הביאם האדיר י;רד הערב, כסופות ובהירות האוספות אותי." אני אביון השמח הספר מגוון בצורותיו השיויות, וכמו במטאפווה בחלקו." טובה מצליח הכותב לפרק את צירופי המחשבה '." "." T •• • - ז - • - T T - פ:ש;ברטרי נמעףפז.r הרגילים ולהרכיב מבנים חדשים, אחרים, מעוורים T : ' ' : T : : .י כf ק ק q:ב ןךגw:ב ת ז:ים ;צ ים ;רq כt;ןקי סא;ר ס על מגוון בחיים עוסקים שיריו ומאתגרים. ,ם·n;הtם ת:;:ב סדה, יק :. ה1 ה?;ל:ב הופעותיהם ומקבלים צביון מיוחד בשירי האהבה, המזככים את החיפוש אחו השלמות: יו. דךל ס:zו:זיק: ז iב עץ. "."אני אוהב אותך זה בלי ת ם ך;:ןךן. ב;jא י קשו למה שאני מרגיש. ויש הרבה צורות לאהוב: בסלידה, בפחד, בעיניים כבויות" >עמ' .(46 בהמשך תובע הדובר מלבו ליצור קופסה שתכיל ב"מכו נה ולהילחם בשלמותם את רגשותיו שירים רבים נכתבו על אם הדרך. השלטים המטאפוריים מסמנים את מפת הדרך ובעיקר את מפת הנפש. בשיו 'ערב יורד' מצטלבים מי הנהר בחמקמקות השלדג. סדקי האור מאירים את הרווח בין יום ללילה. שום חושך לא יסתיר את היופי הזה. רובי סומק האחרים: "קופסה שתכיל את וגשותי בדיוק; לפי · הבוגדנית" המסלפת את הטוטליות שברגשות בשיו המרכזי1 ואחד היפים שבספו1 'שמש תחת המידות שארצה, / ממש כמו שהלב יכול". 294 10 גויו ) :ן) מעגל שלם. לתוך המתהווה לשלמות רומזת יי-- ללא דו פן הרו עד c::= ן והאפשרות לברור מי·חיא·מי אינה חשובה באמת. יש סוף לסיפור חזה, לעלילה, לאירועים: "מה ולהבעת רגשותיה, לא יכול לחיות שותף לגודל אמיר משתמשת בו וצריכה אותו לתיאור חוויותיה העולם, הטבע, למרות גודלו ועוצמתו, זה שדנה שהתרחש כאן לא ניכר אלא בקליפות האוויר." חעוצמה החווייתית שמתרחשת בינה לבין אחינועם. עם זאת, נוצרת תחושה שבלי העולם, בלי המראות •.•\ ' דנה אמיר: חיי אחי נו עם, הוצאת הקיבוץ המאוחד1 וחמוס סדרה לשירה ,2004 61 עמ' בעוד שערי; ממשיך וצומח"? בשורה הזאת מתחילה "כמה אחנה יש בגשם חניתך על האדמה חמתה להתקיים. שיווי המשקל והיכולת להתקיים נשענים הזאת לתאר את חיי אחינועם לא יכולה חיתה האלח שהיא מאמצת בתשוקה לתוך עולמה, הכתיבה -- '- - •.;. - ··רי- .. דנה אמיר דנה אמיר לשזור לתוך החוויה הקיומית את סיפור ערגתה ואהבתה למי שעל שמח נקרא הספר חיי אחיבו עם. בבחירתה במשפט חזה לפתיחת ספרה, יוצרת המשוררת אמירה פרטית משלח, שתופיע על "כוכב חלבת שאנו מכנים ארץ" >עמ' ,(35 ולכן היא אינה יכולה בלעדיו' --l!י חיי אחינעם שבחוץ והעולם הפרטי, פנים וחוץ, מטאפורח מול כחוט חשבי בכל השירים. דבר והיפוכו. העולם הנקודה התשוקה המשוכה מן ולכן, "על פי l'll!l יl!!'i!liiו!!il ריאליח. "קווים" ישרים. גשם ואדמה. אורך ורוחב. חארכימדית של הגוף; אל לבו הכחול של הרקיע / מוכנה לתת לחם לחיות מקבילים. היא מערבלת חיטב לעובדה שהיא נעה בשני עולמות, אבל לא את מדלגת כילדה במשחק קלאס," המשוררת מודעת תיאורי היופי האלח ולדבר אל חרמות האחרת כל העובדה שהיא יכולה לבוא במגע עם הכמיהה ועם לחזיותיה. חניתך ומשנח כיוון בעקבות הרוח, אדמה מבעבעת את המשפט הפותח גם כמשפט סערה, כאוס, גשם לכאורח סדר בריאה ברור. למעשה, ניתן לקרוא ושוזרת את עולמה האחד באחר, ומנסח לחפון אותם כך בדייוjנות, מאפשרת לקורא להתעלם מהשאלה: לתוכה ושערות ראשה של וסופגת את חמים לחווייתה האחת והיחידה למרות לאחד חשלם, מי היא אחינועם? חיתה או לא חיתה? זאת לא הכותבת בתנועה מתמדת. את הקונפליקט חזה, את "עוטף את ראשך גחלת אש ושחפים וסודות" [".] הקשיים הנובעים מהעולמות חשובים כל כך. אכן, המהות. השיח שהכותבת מנחלת עם חרמות ובינה לבין עצמה, תיאורי הפגישות שהיא בוראת מתוך הדואליות הזאת, שבאח לידי ביטוי כבר במשפט הראשון, מאחד הצירוף "האדמה המתח." שילוב בין .( 35 'עמ> "פחד בו אין" אבל, הזיכרון או הפנטזיה, מקנים לקורא את חזנות שתי ישויות, הסטטית, היציבה, לעומת התזזית, בכתיבתה, דנה אמיר "משחקת" חרבה כאמור' להתענג על תמונות יפהפיות שזורות בעולם קוסמי השינויים, הרעד, מה שקיים ומה שמעבר לקיים. ב"דבר" ובהיפוכו. החל בתכנים המעמידים את ונכנסות לתוך המחזור חרם • שלו' ושל הדמויות עולה בדעתי ש"חאדמח המתח," בהיפוך שלח, אינה העולם הגדול מול החוויה הפרטית המצומצמת: הנבראות בספר: "רציתי לומר לך ראי; התכלת חיים. האהבה מתנחלים בתוכה, ששם, מתח. הופכים את הפנים לחלל חפה" או: "אילו עלה הים הדברים: "כמו שחופנים ריבועים בפרי המנגו ואז כלפי חוץ, מתעקשת להראות את מה שבתוך ועד שינוי סדר העולם בו היא חופנת את הפנים "עכשיו אני ציפור גרה במחילות הרוח" >עמ' .(34 נשברת מעלינו כמו חופה, / עורי זרוע כוכבים שחם ברורה. אלייך אחינועם. "עכשיו את מניעה את גופך השירים הראשונים כתובים בגוף שני. הפנייה נגיעותיך" >עמ' 12 ,( סביבי כמו לוויין קטן בחשכה"", >עמ' 15 ,( שפותחת את המשפט והגשם שניתך יוצרים את שהעין לא רואה אבל הנשמה מרגישה, הגשם מחלחל טפטופי החיים בתוך האדמה חמתה. שם, במקום דנה אמיר כותבת מתוך אחנה. המילים שלח אינן ומחיה את האדמה ונרקמים הגעגועים לתחושות. עד קצח הכביש /חיו הגלים מתהפכים מטח מן עוד אל הכותבת, השירים הבאים מתקרבים כועסות. אין בחן זעף. גם אם מתחת יש רחשים ,( \ 8 'עמ> "הכובד בגוף ומספרים את החוויה הרגשית המתפרצת ועוצמח של החמצה, תסכול וכאב, חרי שהקורא צלך המתעבה בתוכי, רואה איך האביב שלך; עובר הפרטית שלח על הבריאה הקיימת: "אני בוחנת את היא מנסח לחפון את חסדו, להחיל את הבריאה מתקבל על הדעת. תוך הישארות במצב הקיומי שלח שדנה אמיר מנסה לברוא סדר חדש, באופן לא תוך כדי קריאת השירים היפים האלח עולה בדעתי ראשון: "אני בוחנת את צלך המתעבה בתוכי"", מדברת על עצמה בתוך הסיטואציה הנארגת עם מצטמצם עכשיו לכדי דיבור בגוף ראשון. הדוברת >עמ' .(20 המרחק בינה לבין חרמות אליה היא פונה נדמה לי שאת השירים של דנה אמיר צריך פשוט אחינועם. נפגש עם מילים אחרות. היא לא מרחיקה את הקורא בכתיבתה, להפך, היא מקרבת אותו אליה ואליו מקום, בשגרה של ההתנחלות היומיומית. הוא דרכה אמיר למפחיד או מרוחק. הוא נטוע כמעט בכל למרות עוצמתו הפיזית, לא חופך הטבע אצל דנה עצמו. דרכי" >עמ' ,(20 ואומרת מפורשות: "אני חופנת לא להחמיץ אף מילה. לקרוא. כך' כחווייתם. להעביר את המילה והמחשבה: של המשוררת "חיי אחינועם" הוא המחזור העיקרי בספר. השירים את שדי מתוך כוונה מלאח להיוולד" >עמ' .(27 חמטאפורות והדימויים שאינם קשים לפענוח למרות היותם כל כך אישיים, וחם נרקמים מתוך המגע "צעקתי שמש אל מול שדייך" >עמ' 11 ,( הצעקה הזאת, חזקה ומסנוורת ככל שתחיה, היא מחד זעקת שבאים אחריו כמו מחזירים אותנו הקוראים ואולי עם הסיטואציה הרגיש והעדין של המשוררת התפעלות בעוצמח רבה, ומאידך היא צעקה אנושית השירים עוסקים בילדיה, אבל גם כאן היא אינה גם את הכותבת למעגל המציאות הקיימת, הנראית. חאמיתית או המפנטזת, מחויבים קריאה של חרבו עצמו. של המשפט עצמו: "בואי נתהפך כאילו ואפילו מתקתקה מעט ואולי נאיבית. השירים בספר בנויים על חרחור' משחק ויצירת נחה אל דמות יכולה להתאפק ומשבצת שירי נפרדים הדפנות מבטן ההר; והיא נפערת לחיות סיטואציות "קטנות," אינטימיות, האומרות אחנה. בשירים המופנים לדמות אהבתה. הספר נחתם גופו הענק של צ'לו" >עמ' .(24 זאת מחות הספר. מילים של אחנה. ושירים הבנויים גברית, כסוגר מעגל נוסף של הפכים, של שזירה של האחד בתוך האחר. השיר החותם את סדרת השירים מלאי התשוקה האלח משלב את "האני" הפרטי עם ח"את" • אחנה ויוצרים אחנה. היא אומרת את הדברים במפורש: "הערב אני רוצח לקרוא לו אחנה" >עמ' לשמור על המעגלים בשיריה מנסה המשוררת אחינועם. אין בי ודאות שהשיר חזה הוא על אחינועם ,( 11 השלמים תוך כדי חננה שאת חשלם מרכיבים למרות שהוא מתחיל במילה "את," או שמא הוא ברור לח לתשובה. ממשיכה. רוצח ולא מחכה בך, שלם הצופן בחובו את השבור; את הרועד ללא מסיימת, בשיר חלפני האחרון: "כל השנים חבטתי רסיסים. פיסות חוויה יומיומית נחשקת. כך היא אחינועם בזהות שמתערבבת וחוצה גבולות. האני על המשוררת עצמה. ואולי כך היא סוגרת את מעגל של הדוברת ושל אחינועם חד·חוא. שהבקשה תתקבל. חרי השירים טובים כל כך כלפי העולם. אין בחם ולו פיסת רוע. גם במה שחסר, נדמה שיש השלמה. • ,(60 'עמ> ?"דופן גם השורה השנייה של השיר החותם מחזור זה: "חיינו הדוברת מתייסרת בתוך הכמיהה והגעגוע . אולי ארי אל ה כהלול-דימנד ,(35 'עמ> הך אם מתחילים חייך או תמים בזה" למה שחיה, אולי למה שיצרח בתוך גופה, אולי 1 1 2004 אוקטו בר אולי הפרחים אינם מניחים לה וקולעת פרחים בשערה המלא הן אקורד אחרון ומבטיח בשיריה של "החוצפה לטרוף את נפשה ביום החולף," ו על מה על מה מד ברי ם ו לא אכן, אומץ, רב קוליות, עושר הבעה ורוחב יריעה לחיות.'' יאירה גנוסר: החו צפה ל חיות ושירי ה, הוצאת גוונים ,2004 80 עמ' בגב • מציבים, כדברי עמוס לריחן1 עורך הספר1 השירה.'' >עמ' 19 ( היא הנותנת לספר הסוער והמקורי הדה העטיפה, "ציון דרך שלא ניתן לעקוף, על מפת "החוצפה לחיות .• - רק חוצפת יום קטנות ושיריה" את שמו הבלתי מקובל, והיא המניחה את התשתית בפתיחה, בפרק הראשון1 נוגעים השירים בנקודת לקיומו. הזמן של מלחמת העולם השנייה והמדינה שבדרך. ר אשון וסו חף נערה-ילדה: "על סף המדינה אלו זכרונותיה של מדביקה גליון מחתרת," "גאה להיות משובצת בין חבר מי שאיבדה לבין אלתרמן," לח"י גליון עירום כנהר הז ה, ספרי עיתון איילת חן: במלחמת ,1948 ו"כפותיה בקרני השמים תאחד." 'עמ 87 ,2004 77 שיר השירים אשר לשלמה, כמובן .< ומתוך העמידה לפוליטיקה, חיבור מוכח באומץ לאורך כל הספר פרק זה עוסק בהתבגרות בטרם מדינה, בין שירה לא הרבה התרגשתי מקריאת ספר שירה כמו על הקשר שבין הנכס הנדל"ני1 המסחרי1 לשירה, המיוחד הדה. הראשון השיר זה. מקריאת ספר שהתרגשתי בציון כאילו מתפרסים שמות משוררים שונים, ) בן מאה השיר כך בפרק הבא "אני, אתה" . חיתה בו הפניה היה זה שבשער האחורי. שקראתי )חיים < "גורי," )גרינברג,< אינטימי: "אורי צבי" השורות! ( 'הסטודנטים מבקשים לדחות בחינה,' אל מלכות השמים "ובעושרה / של אמי, אמא >נתן < "דן," "יצחק" )לאור < ו"איתמר" >יעוד קסט,< הימים ימי מלחמת יום גיוס: מטעמי כנראה אדמה; אשוב.'' חשבתי על אדם וחוה ועל מלכות המניח תפילין בשורתו האחרונה של השירה. אכן הכיפורים, ודהו גם שיר על לידה שהקדימה, ובו אותם, "זכר ונקבה," ובספר הזה . שמים שבראה שושלת מאבן גבירול ועד איתמר יעוד קסט. לא מונולוג של בן שאבד בבטן1 בטרם נולד: "אני גדל "בנהרות הארוכים; לזרום." שיר בלי ניקוד ובלי ופסיק אחד. וכן1 כמעט שכחתי את השורה: "ומגע פיסוק, מלבד שתי נקודות המציינות סוף פסוק פחות מעניין הוא השיר בעמוד מנגד1 המסתיים בני בטלפון; מספר, שנולדה לי נכדה," הנותנת בשורות "בפאת חלון שלוש ציפורים חולפות מהר. בצום [".] בכל מלחמת יום הכיפורים ... אחר כך נידב אותי למוות ... אני המת אני החי; . את רצחו את רבין - - אני עדיין ילד מגויס . .- מי על·אנושי·אנושי·על," שלושה מקפים המחברים לשיר את שמו 'נצח קטינה' שם המזמין גם הוא ותעתועי אמן התעתוע." שכול פנימי וחיצוני1 ארבע מילים, בין "על אנושי" להיות עליון1 מקף פירוש. חוצפת יום הכתיבה: כאמור1 "החוצפה לחיות.. - אחד1 בין "אנושי לאנושי יש נiקף המחבר אנ;ש מעורר עניין רב גם השיר 'חודשי הריון' בפרק זה, קטנות ושיריה." אגב, הביטוי "החוצפה לחיות" לאנ;ש, ובין "אנושי ל·על" )זה שכתוב בשורות הבאות :< "מה שנשכח / מה שיילקח / על אהבתי.'' עמודים. אביא את הקטע המשתרע על שישה הראשון בשלמותו: מופיע גם בשיר 'חודשי הריון' >עמ' 38 ( בהקשר נוסף, של פני הנכדה בתצלום שבטרם לידה. או לקחת משהו ממנה. למטה: כאילו אפשר לשכוח משהו1 "חודש רביעי1 השירים האחרים בפרק קצרים יחסית. השיר הפותח והשורה הארוכה, הכתובה בהמשך לשיר1 בחודש הרביעי1 גם ברביעי ידעתי הוא שיר פוליטי הכולל גם שורות בשפה הערבית, ,22 דהו ספרה הראשון.'' כמובן, "איילת חן, בת שעדיין1 מסתיים השיר לעברית. בהמשכן המתורגמות "יוצא לאור" הן מיותרות. שאינן כאן1 המילים בעומק המחתרת, כמו בזמן הלח"י1 בשורות "אידו זוועה. שני עמים כשני טורי שיניים; ספרה הראשון עצמו הוא כולו אור1 אור שירה, אור על דברים נכונים לא מדברים", /פחד נוקשים זה בזה, בפה האחד1 בפחד האחד1 בריאה. בעמוד 44 מצאתי שיר שתחילתו: "שלום לכם / בסודיות המחתרת כך מעורבת שמחת ההדי רן מעין תפילה המערבת טקסט משירה הידוע של חנה אלוהים." השיר הבא בעקבותיו 'אז חנה סנש' מנסח אלוהי החיים," זה בית החסר באותו שיר שדיברתי בו קודם, זה שבשער האחורי1 בו "גופי הסגור; על מה מדברים ועל מה לא, אצל מי שהדיבור מנעוריה של הכותבת, ועולה ההרהור המטריד • סנש למילותיו של עמיחי: "אלי1 אלי1 / שתגן על התמימים שלי; •.• שלא יכירו את ברק השמים, / / שייפתח" המזכיר את שער גן עדן כשער הגן >הכתיבה, התעתוע, החוצפה < הוא כורח. כי הם שותתי דם," הפרק נחתם בקטע פרוזה לרוחב הבראשיתי. ויש בו גם בית בפני עצמו: "כאב עמוק; הפרק הרביעי והאחרון בספר "אבוקדו בשל1 אבוקדו הוא של הקטע שמו כשיר. המנוקד העמוד1 אכן, זה שיר אמיתי מאוד ופשוט, ללא בגופי.'' זיכרון" ממחיש גם הוא את החקר הייחודי העובר PORTBOU כשמה של עיירה על גבול צרפת· פיסוק, רק המקף מליצה, שיר נמשך ללא סימני לאורך הספר כולו. השורה הפותחת היא "איש אהוב ספרד1 בה התאבד הפילוסוף היהודי גרמני ולטר נתארך כאן1 לעיל1 זה שדיברתי בו השלישי1 .- יש בו דבש .• דבש ארוך כמילה לונג, המילה בנימין עם "קריסת תקוותיו האחרונות" "והתלכד בהופעתו בפנים-הספר1 לא מקף מחבר בין מילים, אלא מקף ארוך1 מסביר עניינים: "על / מה שנשכח געגוע.'' נפק זה שירי אהבה רבים ויפים, רחבי יריעה: "אוטמים, אפרודיטה, אורווה, / כאן:"·.· עז וטרגי לקשר שבין המציאות לכתיבה, גם מעבר עם קץ הציוויליזציה," גם שיר סיפור זה הוא ביטוי על אהבתי". / מה שיילקח; או: "לי קובץ אהבה ושמו 'אוטמים' / .• אורפאוס לעולמה הפרטי של הכותבת. שיר בלי שם, עמ' ;40 "לבכות על הנחלים הרבים; מעבר לדף בשורות: "בשפע הפרוש בעיני אנשים שזרמו; ובמימיהם לא רחצתי," שיר ארוך המסתיים אהבה וגעגוע. פרק זה נוגע גם בדמות האשה מחלל בו1 לא אעלה עמו משאול" )עמ' .(67 מוות, המופיעה בשער1 "רישום שחור דקורטיבי וחם, / את החטיבה הנרחבת בספר. הוא פותח בשורות כך גם בפרק השלישי בספר "גבירול ובניו," המהווה "אבו·גבירול ובניו; נשמע לי שם מסחרי,'' וממשיך: / / בדרכי:" ואיך ניתן שלא לחוש בשפע הפרוש .( 72 'עמ> כקווים של אשה בציור של מאטים" "מה רע במורשת עסקים"? וחודר לנושא המעסיק בעיניה של איילת חן1 שכמוה, אני • הגדול ממנה פי ארבע ויותר . חש בדרכי שלי. "אשה יולדת מתים מרימה ידיים והשורות האחרונות בספר: הנכסים אשר לשלמה; שלמה בן גבירול" )על משקל את הכותבת ללא הרף: "ושירה היא נכס; .. נכס 294 12 גליו ן פרנו -= רוני הלני לוקסמבורג עינו של הילד ה ל:ם ;ךצ ן;לo ת ;י ים ,ערףמים בףךג ס .ני לףק9 עינ; של ה לד שנשארה ליד המnס;ם : - - - : TT : ' ',' ',' •: - '." •• י גף ך ך זp ת ;נ 01ר צבעי הזכר;נ;ת נשרף, עפף ברףח יt שיך לךא;ת ל ח. - T T : T : ·- '' : • מסעירה ימים ףמשיטה צי. .ק ק qב י ;ס.אין. רt-ז ל פף9 הר;פאים בסף, ללא הצלחה ' T ' : ' - T ' : - T T : - : • • : T ת;נ ? ביא ח ף ך אני1 לבףש במזי אביב קןה. ם?אg ל ינ; • T •• - : T ' -: ד:ר ע;ךמים גףפ;ת, ךקר1 ןט לg Q ל י,;שב המרא;ת שעברף זרכזr ז :- : ז ·: :- - .qלי ךם סריץ ז;ך ים ע;ךרים תיד ry ת;נ;ר ר,;אה ,את ן מיח; ן;מף ר;אז. ים ;ש ,לים:o א g .נר ת;ר כי ים ם ךקים ף סה ם ין ימית ים ,עק יר· ה ך;ך ן.שי ,את למארח המתאים נית. ין ה ך ק ן;לo ת ;י • : - - - ·· ד : - עשר שנים עברף מאז T " : T ' T ".' '.' ת77;ע .אי.נר י;ן ת ה ועינ; הפנימית לא שכחה מאףמה. רק י; ת T ה קt ;ת : ,ם; T : T רה • • : - ן ע - : ם?אg ל י 9 ךים ף ןגים, טףף סג1ר ך .ר;ח י;ם קיץ ה o ה qלי לבףש לא מתאים . : - : ו אים g7א7ם. ה ;ם יחיה את חל;מ; ·: ·: : יחיה - וימףת T : '.' : ' כולם את עורפם אל הקורא, ומצאתי רק >בעמ' מעצורים; לחיות את חיי; / גם אם אלך לעולמות / את הנהר (51 כי "בגופי אעצור את הזרם; 7מ1ת חסרת שחר / אין ביובר מלבו הידיעה; / אז באו אלי פתאום בגופי הכאוב." אחסום; בנשימות קצובות / עלי לחיות את חיי." וכשאני ה"נהררת" משיר השירים, אשר "לא ישטפרה," בנהר הזה," ומתרגש עם בספר "עירום קורא והידיעה כי האהבה חיה וקיימת מאז רעו היום". פעימות הלב המפעימות שבו, אני חש כי המילה זאת לא פעם ראשונה שאני קורא על אהבה "אחוזת את השורה האחרונה של " ל י ," זר הפותחת טירוף;" אבל בספר הזה היא "טעונת אלוהות" עלי ממש, הנתקל במקרה בספר הזה היא השיר, לו אלוהים ". באושר ואושר ואושר ואושר; לנצח" ומרחיבה את מושגיה: "יש לי / חבר חוש; וקוראים בת העשרים ושתיים, השרה את השנים שלא עברו ובולע את הכתוב בו; את מה שכתבה איילת חן, >עמ' .(67 גם השיר בשער האחורי מתחיל ב"מלכרת ל י ועל חיי, עליה עדיין, את שירי האמת, השמים.'' >עמ' .(27 ועוו אני חש, לו "מתה ונולדת בך" "בזרועות פתוחות / יקבל אותך וכך הספר נגמר: יכולתי "לקבל את החיים; כפי שהם; בכאבם; הבורא" בתחילת השיר האחרוך ו"בזרועות פתוחות ובהם לרוות צימאוני" >עמ' ,(34 "לחיות, למות, ואחריו עוו נכתב משהו יקבלך הבורא," בסופו. .(40 להיות" >עמ' ללא ניקוד, ללא שם: "ואפשר היה לגעת, להרגיש, השירים, כמו החיים, אינם סטטיים: מופיעה כאן להיות מוצף; ואפשר היה לראות.'' ורציתי עוו "השיבה "ןלהי, אפורה ומאופרת" >עמ' 52 ,( וגם לכתוב על הספר, עוו ועוו." אך טוב מזה לקרוא הביתה" >עמ' ,(64 ובשורה מקדימה: "קצת עייפתי על אשתי האהובה, שהלכה לעולמה לפני כמה השירים" "שיר בר, לקרוא ולהרגיש, כי אחרי מלרוץ אחריך בכל העולם" >עמ' 31 ( .( 21 'עמ> חושים, אני קורא כאן: "לא מתה" לכתוב ולחיות. שמואל שתל 13 אפשר לכתוב עוו שירי אהבה, • הראשי, האנשים והילדים הנמשכים אליה ון;זפנים חיפשתי את ה"נהר הזה" מול תצלום הרכבת שבשער חיי," ובהמשך: "ברגליים קשות, מסופקות, חסרות ובשורה מס' :12 "בנשימות קצובות; לחיות את 2004 א1 קט1בר עם הני גודים, ו s "משלים קר עים" פשרו ת. הוצאת כרמל ירושלים מאחה 1 רון גרא: שירת הציפורים 'עמ 76 ,2004 את הביטוי לכאב ביתן לראות כבר במוטו לספר1 ,ה:;ל12 ';ל איש ;ל מר לי של נעמי סמילנסקי. בעיני מבטא הציור חלום בלתי מתוך כאבי הגדולים," ואולי גם בציור העטיפה מדברי היינריך היינה: "אני כותב את שירי הקטנים למי שר;ת הצפרים? מציאותי לבית על הר·רם. הגישה אל אותו בית תo ;ש • ד : • - י י לא T • : נראית בלתי אפשרית, שהרי הוא גבוה מעץ הברוש, לילי ק;ןף קעף .איך ואין שביל כלשהו מוביל אליו. .ה:;ל!2ji.'מ ךים i] שיר ת מ;ר לי, י;ם אחד T ',' בנהמת. נכאים עם ואכן, הכותב מתחבט במכאובי הכתיבה, בניסיונות את מצוקותיו ואת הגיגיו אל הקורא. מילים בעלות לחלץ את המילים הכנות, המתאימות, להעביר בהן • ' T : - -: - : ל; ?נ.זאןס, פנל; .r ה לו דגי י:נף .o/אין ן; אישי1 שמצליח להיחלץ מהשפעת קודמיו. מאחר פשר1 רגשות שעוסקים בפשרות, בחיפוש אחר מבע שהמחבר הוא אדם יודע ספר1 אין זו מלאכה קלה; רים, ה wדה ל י א;קט; ר ; - מים:;:ךז גם אם ניכרת השפעת משוררים אחרים, ניתן בכל האם מצאף מפלט נדףדים חין ;:ז? תי ךלא כנמיד:ד זאת לקלוט את האמת האישית, את דרך הבעתה • : - : • : T • - ךצ;ת .אין ,שם לryן? רים ין שירת ז;:צ המיוחדת, הן דרך מטאפורות המיוחדות לו, דרך כ:יryן סךצףצ;ת אף א;כנן ם ;:ז ללחשי נחשים". האומדים המקראיים, וכן דרך השפה העברית, ?ים 9 ?קן • T : " -: - : שבשירים מסוימים היא ממש חגיגה לקורא ')כשאני ,( 10•9 'עמ ,'כותב ים לי' .אין - י:פ י א;קט; ר ; עדין, ים :vר הספר עוסק בפשרות החיים. הכותב נותן ביטוי ל כ:י שידי:נף איw!ע. קפיא קטo/ ך יךי:נף ,tע ה להתפכחות מתמימות מול למסע פשרות אישי, מציאות מכוערת. הוא חותר למצוא אוזן קשבת בעולם של בדידות וניכור: "אין עונות; שב ה! קולי; לא נשמע / אני בתקופת ביניים; ממתיק; ;(38 'עמ ,'המשי דרך') הדולים; במילים" "החיים הם ניסור; קידוח יהלום; במתכת / בבטון" .(49 'עמ ,'החידלון') וכך בשיר 'אהבה מתחלפת בידידות' >עמ' •50 (51 "לא כל פעם; שנטרקת דלת; מוכרח להיפתח מסיים הדובר את שירו במסקנה לוגית מכאיבה: וכן בשיר 'אני מתדלדל' >עמ' 39 :( "משלים עם / הידלדלות היצר, אך הפיצוי >אולי< הוא ביצירה קרעים אלה באים בספר לידי ביטוי בעיקר בחוויית הניגודים / מאחה קרעים." המתכלה ועם החיים המשנים פניהם, וקצרה ידו הדובר מתעמת עם העולם המשתנה, עם הזמן הנובעת באון ')התאווה והמוסר' עמ' 59 .( חלון." ועם זאת, כוחם של החיים חזק מכל הידלדלות ומכל ')הכול מלעצור את השינויים ואת ההתכלות. .( 71 • 70 'עמ ,'משתנה שקיעה בדכדוך ובתחושת איבוד הפשר. בכמה מן מן הנושאים המרכזיים בספר הוא העיסוק בקשרים השירים ניתן לגלות את החתירה למגע, את הרצון פירוק הגירושין, ומכאוביהם. משפחתיים לצאת מתחושת הניכור והאנונימיות, כמו בשיר >ולא רק בת זו ג אחר החיפוש המשפחה, גם אם בכל זאת, ,(44 •43 'עמ> 'מנשמתי ניצוץ' באינטרנט,< הדאגה לילדים. אהבתי במיוחד את קיים הפחד מפני קרבה ומגע, כמו, למשל, בשיר 'עמ> ולבן ,(28 'עמ> השירים המוקדשים ל;ת .(63 'עמ> 'רוח כבד' 30 ,( וכן את התיאור המטאפורי בבית האחרון של חרוז ;הייתי" :( 14• 13 'עמ> השיר 'עם גירושי' כאב הפשרות כמו גם כליון הזמן ואותותיו חוננים אחד; נקוב; מושחל; בקישוט הצוואר; שלך." בחוכמה ובניסיון חיים שמביאים עמם את הכותב עוד מתעמת הדובר עם חתירה לידיד אמת. כאן אלול השלמה וגם הכרת תודה על מה שיש '>בין למשל בשיר דרכי הביטוי נוקבות בחריפותן, בוודאי ימשיך הכותב לחתור לעבר הפשר והקשר לתשרי,' 'הכאב והאושר,' עמוד 74 • .(75 ומה בכל זאת מנחם? טיול בטבע, קרבה לאור ולחום .(34 'עמ> 'נפש חשבון' ובשיר ( 16 'עמ> 'ידידים' נראה לי, שגם אם הפשרות הנן מחויבות המציאות • מזל גלבוע שאותם הוא מבקש, מבלי להתייאש. ,( 17 'עמ ,'אמירים') הנימה השלטת בספר היא פסימיות קוהלתית. הדובר רואה את החיים כפעולה סיזיפית, קשה ומכאיבה: ותוצאה בלתי נמנעת של הבגרות, הרי שבנושא הידידות הדובר אינו מוכן להתפשר >השיר 'אנשים ,(64 'עמ ,'טובים 294 14 גליו ן :ו) תנסה. אל תנסה. / על צדקתך ועל פשעיך /סובב דור תבוא האזהרה: "החול ימחה את צעדיך;. אל הרוח יכסה," ההעמדה של טבע, במקרה הדה החול, הנשיו,ה ו הפרי היא העמדה רומנטית ן האדם . מול פלישת משה דור: שטח הפקר. הוצאת קשב אותה באגרוף ודור מוצא אותה באהבה. הוא מושיט למען הטבע. שניהם מחפשים נחמה. יזהר מוצא מניפים שלטים בהפגנה גדולה, בהפגנת חמלה שניהם נרמס השלט. זהו אקט כמעט פוליטי. שניהם שלט דמיוני האומר "עצור גבול לפניך," ואצל והרואית. אצל שניהם מוצב על שפת האספלט הטבע בשיריו נמצא בכל מקום. גם בעיר. "סגולים אצבע לחול וכותב בו שורות קצרות ומנוקדות. עמי 353 ,2004 לשירה של לבי; מצטלבים בעינייך.'' פלדת פסי הרכבת של השיר פותח בהצהרה רומנטית: "כל קווי המסור לראשונה בקובץ זהב ואפר 1963) ,( החלק הראשון שירה. אני בוחר להתחיל ב'הצסלבות,' שיר שהודפס דור שכונסו בשטח הפקר ,מבחר המקיף 50 שנות יש דרכים רבות לתאר את סוד כוחם של שירי משה הדמדומים בתל אביב כיוד; ניגר על אופק שבתי העירונית נוטל את המאהב מתרככת מאוד. ימחק את הכבישים, אבל הוא יגיד: "סגולים צלילי מלון פצעוהו" '>דמדומים, יוני ,('1982 הוא לא יקרא לאהובה איילה וידמיין אותה ורחפת בעיר שבמסאפורות ורואה בה אהבה. בחלק השני הוא תיבת הנגינה; המבשרים לרחוב שבעה סוגי; בתי -קומה; לך ולא עוסו יער; "."כאילו גלידה ומוות," הסגול והרחוב בסנגר אחד, הגלידה הזאת עם הטבע לסיפוריו של ס' ידהר. דור כמוהו ומעשנות," העיר מתגמדת, הטבע מרים ראש. והמוות באותו טעם. מכיר את השכבות הארכיאולוגיות שמתחת לגלוית בחלק בלוסים ופטריות," המאהב נושם "שרך את מפת גופה של אהובתו. הוא משרטט את "שטח שירים;ילידיים בארץ נוכרייה." תשובתו משרטטת עונה בו על השאלה "כיצד אני יכול לכתוב השורות האלה כמוטו לשירו 'אם אשכחך:הוא "אינו אלא תבנית נוף מולדתו," דור מניח את וכך גם באהבה. "האדם", כך שאול טשרניחובסקי, הפתיחה של ידהר בסיפורו "השבוי:" "מאחר שרועים הסתרים של גרגר חול. הנה, למשל, כמה משורות הנוף. במילון של שניהם מופיעות מילים משפת מקציפים אורות • אותם זהרורי דורה מאוששים בבות ורד-ההרים, ואף בגיאיות המתעכסים שהיו ועדריהם היו נטושים בסושי הצלעות, בגריגי האלות, שאפשר לקרוא Tלה בשם חיבה, החושניות הזאת פריז הופכת לפרי," החושניות הזאת של עיר השלישי הוא יגיד": בנשקי לך; אני חש; כיצד הממשי תעבור בשירים רבים. בכוונה התחלתי בשיר ואכן, הרווח הדה בין היכולת לצייר טבע לבין הגוף של אהובה האוצרת בגופה סרן של תשוקה. ההפקר שבין עגבותייך" או את "נקיק-הגבול שהעפר בהקים זהובים -ירוקים קיציים, ואותם המסמן את פריז על המפה. דור הוא זה שהניח במילון לרגע את סיפות המלט של הנוף. המאהב המדומה המפולש; בין שדייך.'' הבניין הארוטי לא שוכח לארכיאולוג הוא "עקשן. צרוב שמש ורוחות." השמש צורבת, הרוח מנשבת, והמשורר ביד נפלאה דוהי, לדעתי, הקופסה השחורה של הספר הדה: מצליח לצייר במכחול קרן שמש את נשיקת הרוח•. רוני סומק רגל,"". דור בישלושה שירי חולי מתעלס גם הוא תחתיהם מרוגבב כאגודים, ונמחק לקמח אפור למגע השלווה יבוא כאשר "מגע רגל" יסמן טביעות, ואצל נחרדת מהנגיעה האנושית. בסיפור של ידהר ערעור שעוד נשמר בטהרתו; חם ולבן." בתוליות הטבע בדרכו באותה תחושה: "מכאן; ועד הים; נם; החול; לאילת. דור נודד עם העיניים ה"ירוקות" שנולדו אותו רומן עם הטבע אינו חייב להיכלא בין מטולה השיר 'הצטלבות' וכמוהו שירים אחרים מראים כי השירה העברית את הצירוף "שירה ילידית," אבל יותר מכל, לדעתי, אפשר להשוות את ההתכתבות כאן גם לנופים אחרים. הרחק מהחדר האקוסטי אות חרא "האמת על אנשים היא במה שהם מסתירים מזולתם" אנודה מלרו חיים אחרים "האופי הוא הגורל" הרקליטוס ל קירiת צים ך ים עז.ry לא טףל ו:זקןה ס:ה החדר האטףם ואנשים ךךףפים ת: ס ן ?חף א;ך;ת ארני לה ל סן.לת ךל; ר: ?סקיש ' : · ז-:- T T •: י,· - ז;אים .נאשלית חל;מ;ת / והףא לא ידע האם אiת הףא ע; ים ת ס ןי;ת ס qל ל ףןg ר -: - ד : - : . . - - ד : פ:מ; מעבר לרעש. לט;ב א; לרע א; שפזא לא לשניהם. ועל שבילי החלב .כשמים. - - ז ." " .. : ·: •· : ' T '.' - : : ·- ד - ז ז·: .• • : - : בףל;ת ת; ך פ;ךק עד ש צאה ףבאה ואחזה .נין; ריoת סqןרים wף ם נ. ז : T"": T : T T ז : ז י.י - אתה משתחרר ונבלם ףמשתחרר1 ףבאפלףלית ראה את חיףכה יקףס. ל .עץ ס יב א;ת; ךה; ·· : - : · - : · : ··: - : · ד - T ' '.' T T ' : - ז .:p,לא סזtקף9קזי ןח;ק מן ,;כ. זיז:ז ry ךא1לי .רק סwב פ:מ; חנך; שהתעףר הףא היה TT •• - : י '.' •• -: : שאתה .נת;כ; וח;שב ךת. 9נ ה י ת ס ם ס ךקיה פ:אשר החל לכתב את השפר הגן;ל. •• : : T - •: ז - ·: ·· - ·: : · .. .. ·: -:- שים סryם, ה ע;קtים ס ק; יו ךל ר;ת ספ:ל נ;כנר ז:ם 9 אלף יכ;ל היף אלה ח ים אחרים, ' " -: ' - ·: " T T • .ךחים;נ. םry ז ? וגם עם אהבת; שלא ידעה ע;ן מנiח. אבל אז לא היף הם ח יו של.; - T T : T י: T -: - • - : '.' ז- " T T T -: מתוך הספר חולך ר אי נו בא העומר לראות אור בהוצאת ריתמוס, הקיבוץ המאוחר 15 2004 או קטו בר מרחוק לאהבה הכמיהה ו מכתב קפקא( של פרנץ ומכתבים יומנים )בשולי רפאלי צבי באהבה את חולצתה היפה, מתכנן את טקס נדמה לחרד. לחרד ומכתבים אולם יומנים ידוע לי כי קפקא אינו לוחם בחיים באשר הנם, הנישואין לעתיד' אף חושב על ריהוט הדירה, המילים כמו מצנזר עצמו. שבמכתביו הוא אלא נסוג מסוים של חיים..כידוע לכל1 הוא רואה שולח לה אחד מספריו. היא משיבה לו במכתבה חמרת, נרגשות, מלאות אהבה וכיסופים לפינת עצמו תמיד חלש ואשם בכל. כי איננה מבינה את דבריו. פליצה הישרה, טובת בין במכתבו' כבר בה. אך לחלום שקט עם זאת, אין בעולם עוד אחד חזק כמותו". אני יודעת זאת עד טיפת דמי האחרונה". המזג, אוהבת אותר' אך כה רחוקה מעולמו. הראשונים שכתב אליה, מכתב שלא נשלח, עשויה לעשרתך אומללה, אני ממילא אמרת"." מילנח יסנסקח מ כתביו ויומניו של פרנץקפקא אינם זרות בעיניה תשוקת בדידותו ואותן המילים לך להוסיף אסור היקרה, "עלמתי כתב: של וידויים חושפניים. ולכתוב לי וגם אני לא אכתוב אלייך. כתיבתי גוסטב יאנוש שאל את כאשר הסופר הצ'כי וביומנו רשם: "לילה אומלל; אי אפשר לחיות אך ורק וידוי אישי של אדם מיוסר' פרנץ קפקא האם הוא בודד כמר קאספר האוזר יותר בודד' בודד כמר פרנץ קפקא.'' ממקוררת בספרר של יעקב וסומן' השיב קפקא: "הרבה עם פ.' אינני מסרגל לחיות עם מישהו". אולם ראש, לקפוץ מהחלון' אבל ליפול על הקרקע אי אפשר להישאר לבד". חוסר שינה, כאב אלא אף יצירה ספרותית הקיימת בזכות עצמה. בחלקה היא בבחינת אינטרמצו וד,מש פט. הטירה, הנעדר וערד. בעמיתים מוקף שהיה יודעים אנו אחרים הרכה מגשם, כדי לא למרת." לאנלוגיה בין מכתביו' יומניו והרומנים פרי נאמנים, תמיד חברותי ובעל חוש הומור. האם עניין רגיל הוא אצל קפקא לשאוף אל ההרס עטר' התייחס זה מכבר מקס בדוד. בעיני1 בכל ובכמיהתו רוחו בייסורי בבדידותו' התחזה העצמי אך לבסוף כמר לקום לתחייה ולהמשיך מכתב ומכתב לידידותיו מצרי האלמנט הקבוע למטאפיזי בלבד? בוודאי שלא. אך אותה שמחת שחיתה בהטירה, בייסוריו. כך קרה לחיות שכן האהבה לאהבה ממרחקים, של כמיהה היגון לא פעם תמוהה היא, על אף האותנטיות סגורה בפניו הרמטית ובכל זאת הוא שואף האמיתית של זוגיות, של נישואים, חיתה ממנו שבה. תמיד שלרשה לתוכה, להיכנס עד בלי קץ והלאה. לעתים ראה עצמו כגיאורג מ גזר הדין, לעתים שפתיה, לאחר מכן את כל פניה כחיה צמאה מעין אלטר-אגר של פליצה? "תפס אותה, נשק והנעדר. האם העלמה בירסטנר מהמש פט היא לפליצה באואר עבד על שני ספריו: המשפט הקיומי של חירותו האישית. בימי התקשרותו כיוסף ק,' ולדבריו' הבדידות בעבורו היא הסמל צעדים אחורה וצעד אחד קדימה. כך הוא לוחם בהמשפט ' כך הוא רוצה לחמוק מגזר דינר1 בעולמו שולט ההיבריס, החטא הקדמון. הוא אך לשווא. ביטוי לתחושת המאזוכיזם שלו נמצא באחד שונא את גופו הכחוש, את כיעורו המדומה. ממכתביו לפליצה: ובראשית חיתה פליצה באראר. את פליצה פגש חליפת המכתבים בין פליצה הברלינאית לבין בפראג בביתם של הררי מקס ברור. השנה: 1912 • פעמיים התארס עמה קפקא, פעמיים ביטל את קפקא הפראגאי התקיימה משנת 1912 עד 1917 • האירוסין. לעתים לא קרובות הם נפגשו. גם לבריחתו של הגומעת מים מן המעיין"." "פרטים מדויקים על עצמי' פ' היקרה, לא לאחר פגישתם הראשונה רושם קפקא ביומנו' לאחר שפותה בידי לאמריקה, הנעדר גיבור ארכל לכתוב. את יכולה כל רגע ורגע לנטוש שבמרוצת השנים הפך ל"ידידו" הטוב: "העלמה משרתת, יש אולי הבט אוטוביוגרפי. כך "נאנס" הפחדים אינם מביחים לו. במכתב לפליצה הוא העלם פרנץ' לדבריו' בידי זבנית פלונית. אותי ואז אני אפול לפנייך ככלב בהכנעה;"." ובמכתב אחר: "אני שוכב אפרקדן לפנייך על רעוד: "אני ירא מכך שאוכל להיות מאושר," ערשה רושם של משרתת. לא הסתקרנתי לדעת פ"ב ישבה איתנו ליד השולחן' ואף על פי כן מה היא ומה מעשיה, אולם השלמתי עם קיומה". כותב: "בצעירותי עמדתי ליד החלון ושיחקתי עם הידית שלו. עמדתי להשליך עצמי מהחלון לא כן יהיו חיי הארץ' אנא דחי אותי' אם שנינו לאסון." אפה כמעט שבור. לאחר הסתכלותי בה ידעתי שערה בלונדי' הכול ללא חן' סנטר חד וחלק. אך זה היה מכבר. גם דמעות עצובות מעניקות ולמרות הכול' הוא משתוקק אליה. הוא מתאר בדיוק מי היא." 294 16 גליו ן :וו­ ן האהבה אלי איננה אוהבת האהבה אלי, אך מכרה את מכתבי קפקא הברית. לארצות אושר. לילה טוב יקירתי"! >קשה להניח שלאחר אותי."" במכתבים אליה הוא כותב בגלוי על אהבה בשר תמורת סכומי עתק. מכתב כזה הלילה אכן היה טוב.< הארוס והטנאטוס שלובים יחדיו בכתביו1 יומניו לא, לראשונה ודם. "הכתף השמאלית שלך1 בשנת 1919 פגש פרנץ ביוליה ווריזיק, בתו ומכתביו של קפקא. היתה הימנית, אני נושק אותה, את פנייך, ואת עמה, להתארס שביקש של סנדלר. קפקא, ובמכתב אחר: "במכתב אחרון כתבתי שאנו אצלו הוא נתקף שוב במלנכוליה. "הביקורים שדייך החשופים למחצה." אולם אחרי ביקורה האב, כמובן, התנגד נמרצות >לא יאה לשאת הודיע על החלטתו לאביו >כמה קל להתארס! .( במשהו. ייתכן בשל הספר שאני קורא עתה על שייכים זה לזה. אינני יודע מדוע, לפתע נזכרתי שלך יפים, אך היה בהם משהו מאולץ כביקור בבנו ואומר גוער הוא בת סנדלר! .( לאשה המהפכה הצרפתית. אז, באותה הזוגיות, נערפו בכל פעם חש רע יותר. חולים." אכן צדק. בלעג: "היא לבשה כנראה חולצה לבנה כמנהגן ראשיהם של המלך והמלכה"! היה אף פעם. ושוב, לעתים הוא קול רוסמן לה כאשר היה בריא ומאושר ? אך מאושר לא השחפת התגברה ללא מרפא. האם הוא קרא של נערות פראג היהודיות, המבקשות להבליט המשורר והמחזאי הפולני תדאוש רוז'וויה את מכמני גופן." פרויד כדי לעמוד על האנלוגיה בין הזוגיות אין כל צורך להיות בין תלמידיו של זיגמונד ה"מאושרת" לבין הגיליוטינה. הנעדר מעצמו, ואפילו תיאטרון הפלאות של הוא שגיבורו המרהיב "מלכודת," במחזה אוקלהומה לא יעזור לו. יוסף ק' וגרגור סאמסא קפקא, הוזה בדמיונו את חיזוריו של קפקא במחלה האנושה הקרבה חש קפקא 1917-ב תמיד נצמדים אליו. לעתיד. קפקא מתבייש לבקש אחר "כלתו" ובאה. הימים - ימי הנטישה הסופית של פליצה האהבה, כתמיד אצל קפקא, נקטעת. מילנה, מאת הסנדלר את ידה של יוליה. הוא שולח באואר. "נגזר עלי למות בקרוב, או לא להיות על אף אהבתה הגדולה אליו, לא רצתה להיפרד במקומו את שליח המצוות הנצחי שלו, מקס בלילה תקף כשיר לחיים. האפשרות סבירה. מבעלה, למרות הזוגיות המוזרה ביניהם. הסנדלר, יושר• וכמליץ כמתווך ברור1 אותי שיעול חזק רווי דם. אוכל לומר1 שכך בקיץ 1923 בילה פרנץ עם אחת מאחיותיו על ביניהם משעשעת ואבסורדית. וכאן - "פיניטה אנאלפבית, סבור כי ברור הוא החתן והשיחה ובינתיים קרה דבר מוזר: חברתה הטובה של טרפתי את נפשי"." שפת הים הבלטי. שם· פגש בדורה דיאמנט, לה קומדיה" של אהבת בת הסנדלר. בהכנות מי שסייעה בלון1 גרטה פליצה, נערה כבת שש עשרה, בת למשפחה חסידית לאחר מכן פוגש הסופר את הסופרת שנה וכמו עם קפקא, בקשר עמדה לנישואיה, מפולין, שעבדה בקייטנה של ילדים יהודים. והמתרגמת הצ'כית מילנה יסנסקה, הנשואה בקומדיות של פלאוטוס או מולייר, התאהב בה מצב מכולן. האהבה הגדולה ושוב אהבה, ליהודי. מכתביו של קפקא אליה פורסמו רק קפקא. הכמיהה במכתבי האהבה איננה גדולה בריאותו הוטב. הוא עזב את פראג והתגורר כמה נותרו ברור מקס בידי .1952 בשנת הפעם. שנים רבות אחרי מותו של קפקא הודיעה עם דורה בברלין. הפעם אין צורך במכתבים. הכמיהה מתגשמת, קורמת עור וגידים. ממכתבי מילנה, שחיתה המשכילה, הבוהמית, המרתקת והאינטליגנטית ביותר מבין חברותיו. גרטה ברבים כי ילדה את בנו, שהלך לעולמו בגיל שבע. שנה לאחר מכן מידרדרת בריאותו שוב. הוא וסוערת, בוערת אהבה כאן היתה ושוב לבית מרפא. דורה דיאמנט ממשיכה מועבר במפגשים חשאיים ובמכתבי אהבה ממרחקים. באחד ממכתביו האחרונים אל פליצה כתב >האם לטפל בו ולסעוד אותו. היא אהובה, אם ואחות. אלא שהפעם כמו מצא מין את מינו1 העומק בהשראת אהבתו לגרטה בלון? :< כאב בזעקת פונה הוא לו, כיאה בסבלו, הסנסואלי של שניהם, התבוננותם המטאפיזית ביותר, אף כי "אגלה לך סוד כמוס, אמיתי לרופאו: "דוקטור, אם לא תהרוג אותי אתה לפרקי זמן במציאות האפורה, איחדו אותם עוד לא אחלים בדבר. כרגע אינני מאמין רוצח"! פרנץ קפקא, מגדולי סופרי המאה, הלך לעולמו או שדוף או יומיומי. הכול נושא כאן איזו במכתביו של קפקא אין הפעם שום פן כבאלי קצרים. ממחלתי". זהו נשק מכוון נגדי. הוא קיים כל עוד במהלך קשריו ההדוקים עם פליצה כתב עוד אני בחיים. אין אנו יכולים לחיות ביחד," ביוני .1924 מכתבי הכמיהה שלו הם בחזקת אווריריות שלא מעלמא - התשוקה, הערגה אילו היקרה! גרטה "העלמה בלון: לגרטה מוטב רוחו להבין את כדי "הר הקסמים," להתייחדות המצופה, אלו טומנות המתמדת במקום מברקך הייתי אוחז בידך1 היה לי טוב שהעריכו והעריצו. כמיהתו של הנס קסטורפ להידרש לדמויות הפיקטיביות של תומס מאן, בחובן את שחרורה הזמני של נפש אומללה, מיוסרת, ומחלתו של קפקא הולכת וגוברת. יותר." האם ביטול האירוסין ונטישת פליצה קשורים היו באהבתו החדשה? לאל פתרונים. דומה שהוגשמה, כמיהה שושא, אל מראם אם כך ואם כך, הפך חלום נישואיו לפליצה לכיסופיו של קפקא. התסמונת האניגמטית של כולם ג'ורג' סאנו ופלובר1 בלזאק, גתה, לאהבה הכמיהה ואילו באספמיה, לחלום של קפקא מזו בעיקרה שונה איננה מאן את אהו בותיהם רוחם בעיני המציאו במכתביו שלקפקא הניבה אולי ספרות מרתקת, בסנטוריום לחולי השחפת. בנשים בבואתן ומצאו את הערטילאיות, אך לא יותר מכך• כל חייו סבבו סביב ספרותו, אמצעית וטובה ואילו השנייה רעה, המוליכה ניתן ללכת בשתי דרכים. האחת רגילה, בלתי הנס קסטורפ למראם שדשא: "אל אורחות החיים המציאותיות שבחייהם. אך פרנץ קפקא, כך ברגישותו הכמו טרנסצנדנטלית, ניהל קפקא נדמה, עלה בטרגיות שלו על כולם. סביב ייסורי עצמו1 והשאר לא היו אלא אזיקים אולי עצם מהותם של החיים לא היתה בעבורו לרוחו, כבלים מעיקים, שמהם ניסה להשתחרר. אל נתיב המוות, אך זוהי הדרך הגאונית•." במכתביו ששיאו עצמו1 ביומנו דיאלוג עם אלא המשך השהייה במושבת העונשין כאמן למילנה: "מכתבים לכתוב - פירושו של דבר התענית הנצחי, נע ונד סביב טירות מוזרות האורבות לך רעות , מרוחות להשתחרר הסגורות בפניו הרמטית. בערומה. הנשיקות אינן מגיעות למקומן, אלא אולם ללא ספק, אמלל פרנץ את חייה של אשה פרק מספרו של צבי רפאלי מסע אל האמת בדרכן הן נבלעות על ידיהן." שעל אף מוגבלות לו, טובה שחיתה מסורה הכדזיה (11) חוואה אור בספרי עתרן דד פעם אחרת כתב: "אין ביכולתך לאהוב אותי השכלתה ידעה בתוך-תוכה להבחין בגאוניותו. למעשה הנך אוהבת את כפי שהיית רוצה. בעלה וילדיה לאחר שנים היגרה פליצה עם 17 2004 או קטו בר ו .ןב ו מלכודת של פרנץ קפקא למותו שנה 80 רוז'וויץ' תראוש מפולנית: יעקב בסד שיש לו ילדים יש לו חרא. יוזיח: מה אתה אומר !? פרנץ: אז כמה כוורות יש ליוזיה בכפר ? יוזיח: אמרתי לך כבר מאה פעמים - שלוש. האחוריות, השנייה היא בת דמותו של פלורין יוזיח: אחת מהן היא כמו דוב שעומד על רגליו פרנץ: ואחת מהן היא כמו מה? הקדוש. ושופך בחזרה, ואז' הוא מסתכל בחוט הזהב, שניגר לאט, לאט". יוזיח: נו' מה, הדבש טעים לך? פרנץ: אני מפחד". יוזיח: ממה יש לך לפחד' אני כאן. פרנץ: אני מפחד מאבא". אבא אמר שהוא יקרע אותי לחתיכות כמו צפרדע. חומריות: מקם - חבר' סופר פרנץ - סופר אבא של פרנץ - איש עסקים יוזיה - עוזרת אמא של פרנץ פליצה - ארוסתו של פרנץ והשלישית היא כמו חבית ולכולן יש פרנץ: יוזיח: אבא צוחק". הרי שום אמא ושום אבא גרסה - ארוסתו של פרנץ בבטן הרבה דבורים ומלכה אחת". והפיתיון? איך לא יעשו דבר רע לילד שלהם, כי הם אוהבים לי - אחיותיו של פרנץ באלי ו הפיתיונות? יוזיח: כאלה כמוך! פרנץ: >מלקק את הדבש מהצלוחית. רץ אל יוזיה< שיוזיה תלקק אותי, שתראה כמה אני מתוק· מתוק! עלי' הוא חורק בשיניו' וידיו נעות כמו צבתות פרנץ: אבל אני מפחד מאבא, כשהוא מסתכל אותו". יוזיח: אלוהים אמר שמוכרחים לכבד אב ואם". של סרטן' אז הדבש הזה מר לי בפה. זנק - שוליית הסנדלר גברת סלוביק - אשתו האדון סלוביק - הסנדלר אוטלה. - אחותו הצעירה של פרנץ הספר יוזיח: >מנשקת את פרנץ חזק, כמה פעמים על ברגע שנשמע את אל תפחד, פרנצ'ק שלי". הנער - שוליית הספר חייו' אחר כך מנגבת אותו בגב כף היד < עור יראה אותך, הוא יקרע אותך כמו". אתה כבר ועצמות שלי! ועכשיו רוץ מפה, כי אם אבא שלך יודע כמו מה! צעדיו של אבא, אני מיד אחביא אותך מתחת לשמיכה, או אסגור אותך בארגז". עכשיו הדבש טעים לך יותר ? פרנץ: נדמה לי שהוא קצת יותר מתוק. המענים האדון סבלים, דמויות של עוברים ושבים בתפילה < >מצמיד את כפות ידיו כמו פרנץ: יוזיח: אתה רואה! תמונה מס' 1 תשאירי אותי עד קצת, יש כאן ריח כל כך נעים". ולך' אין לך ילדים משלך ? יוזיח: אין לי' אז מה? יוזיח: אז מה עשיתם עם הצפרדעים? ילדים פרנץ: כי הצפרדעים". מענים אותן כמו זאבים. חדרון המשרתת חדר קטן, חלון בתקרה. מיטה מוצעת, ערימת פרנץ: אז." למה? הוא קרע צפרדע לנו". קרול הראה פרנץ: מצעים גבוהה. שמיכת נוצות ופוך וכריות עבות. יוזיח: >מנפנפת בכף ידה כמו מגרשת זבובים < והקרביים נשפכו מתוכה. אוטלה בכתה והתחילה סמוך לקיר מזוודת עץ גבוהה צבעונית, מעוטרת פרנץ: אבל לך תיוולד עגלה. ברחתי". קרול אמר ואני להכות את קרול, תלויים למיטה מעל ובציפורים. בפרחים יוזיח: קשקש, קשקש קשקשן קטן". פרנץ: בטח עגלה, כי פרה יולדת עגלה. שאפשר לתקוע לתחת של הצפרדע ל ה קש ואז, לנפח אותה עד שתהפוך למפלצת ותתחיל לעוף! זכוכית. מריה הקדושה, לבו של ישו' וייז'י הקדוש דיול אות של קדושים, צבעוניים, מצוירים על יוזיח: אבל אני לא פרה! יוזיח: קרול מקשקש שטויות! בסוף האדון הזקן שטיח. על הרצפה פרוש במפלצת. שנלחם פרנץ: אבא צורח עלייך' "חתיכת פרה! חתיכת פרה זל ה". מה את צורחת"". שמעתי". ואת בוכה"" עוד יקרצף אותו' אוהה! יוזיח: תאכל את הדבש, תאכל". פרנץ: ואיך מקרצפים ? השרפרף יושבת בחורה נאה ועבת- בשר >בערך מראה קטנטנה. החדרון נקי מאוד, מסויד. על שרפרף, עליו קערה. על הקיר' מעל לשרפרף - יוזיח: )מניחה את הגרב בצד< פרנץ: אבל איך מקרצפים? גרבי צמר עבים. על על רגליה רק ,(30 בת פרנץ: אני לא אוהב את אבא, כי הוא צועק עלייך, וצועק נורא על ואלי, וחורק בשיניו עלי. יוזיח: בוא לכאן ואבי מיד אקרצף אותך. פרנץ: ואת הדבש שאני אוכל עכשיו' הביאה ילד שחור שיער ורזה - אולי בן שש, יושב על "פטרייה" מעץ, מתוח גרב, היא מטליאה אותו. יוזיח: את אבא צריך לכבד' כפי שציווה יוזיה מהבית? ישר מתוך הכוורת? אבא אמר לי בידו צלוחית דבש, מזוודת העץ. הוא מחזיק פרנץ: של מי הציווי הזה? אתמול, שמי שיש לו דבורים, יש לו דבש, מי בכפית קטנה הוא נוטל מדי פעם דבש מתוכה 294 18 גליו ן לקחנו ג: אוכל". אחד אחרי השני צלחת עם לשולחן אוכלים ארוחת צהריים. פדנץ סביב ירזיח: אלוהים ציווה '=\ לנר הרוח נשבה סמרטוטי·בגדים ונעליים". רארטלה, כפופים מעט זה לזו ומתלחשים, הם פרנץ: זה אותו אלוהים שאת מתפללת אליו ? -== בידו עצם >אבא נוטל באחוריים, ועוד איך". בולמים את צחוקם(." אותו אלוהים ירזיח: ומכרסם אותה, שפמו השחור המסובב כלפי מעלה מתרומם מעל העצם, השיניים מבדיקות. לצווארו 1 קשורה מפית, והוא מנגב בה לעתים קרובות את אל הצלחת, מהצלחת ניתזים סיפות קטנות של לבו של אבא". זה שולה מפיר עצם, מעיף ארתה מבוהלת, מעודנת". אבל לא נעלמה מתשומת אמא: >נרגעת במצחו של פדנץ, זו תנועה כמו אצבעותיו ואת שפמו < לא טעים לו1 חולה צריך לשכב במיסה, אם הוא אבא: נדמה לו, כנראה, שהוא חולה, כי האוכל רוטב ופירודים מתפוחי אדמה(. אבא: לשתוק ליד השולחן! >שומעים צחוק( לא השולחן אוכלים ולא מפספסים וצוחקים צחקוקים לו לבלוע בשקט. אינסוף פעמים אמדתי, שליד ערימה שלמה של אוכלי-לחם-חסד". ולא נותנים אדם עובד כל היום כמר חמוד, כדי להאכיל לאבא, על מה אתם מדברים!? עלי!? נכון ."? בן רעל פניו תמיד עננה כבדה". נר כבד, תגידו צוחקת!? או, האח הקטן שלך, השתקן הנצחי". צוחקת הבחורה הזאת". תגידי כבד ממה את די בכך שהפרה הזאת קלקלה את האוכל." ממה מטופשים! פרנץ: זה האלוהים >מצביע באצבע על תמונה( ירזיח: זה האדון ישו.". פרנץ: אז למה האדון ישו תלוי על צלב ואלוהים ירזיח: כי אנשים רעים עינו עד מוות את האדון לא ? ישו ואחד כך צלבו אותו. פרנץ: אבל למה? ירזיח: בגלל החטאים שלנו ולמען הגאולה שלנו. פרנץ: אני יודע מי הם האנשים שעינו את האדון בריא". רק סימן שהוא ליד השולחן, יושב אמא: >בשקט( אבל, חרמן". תסלח לי מתפנק". אולי תחתכי לו את הבשר לחתיכות >בשקט( זה אני המתנצל בפנייך ירליה, אבא: קטנות ותתחילי להניח אותן אל תוך הפה שלו". >אבא דרכן מעל סלחי לי בשל הילדים שלך. כנער לעסק, ללכת בגילו הייתי אנום אני, צלחתו < האוכל לא לטעמו של פדנץ, חיכו עדין עוזר צעיר למוכר". שליחויות, אחר כך הייתי מדי". כשאני הייתי בגילו הייתי מאושר כשהניחר אף אחד לא הניח לי יד על המצח." לפעמים הה, הה, >פורץ בצחוק< אוטיסט! אם מישהו חושב הניח המנהל את ידו, אבל על האוזן וחזק! הה, כשהתחלתי לעבוד, רכך זה נשאר עד עצם היום לא אכלתי מרק ערף, נתחי בשר." הייתי בן עשר לפני קערת תפרחי אדמה". כן, תפרחי אדמה".! על הבטן שלו, על דק על עצמו1 על עצמו1 הזה." אבל, את מי זה מעניין. הוד מעלתם אדונים האיברים הפנימיים של עצמו, על קיבתו, אז וגבירות צעירים, דוגרים בבית ומחכים שכרובית יוליה, תרחמי על עצמך, עדיין לא נגעת באוכל". אין לו זמן להתעניין באחיו ובאחיותיו, בהרריו". אל תקהי אותם ללב". אני מבטיח לך, כשנזדקן, היושבת בקצה השולחן, מתחילה פתאום לבכות( אף אחד מהם לא יביא לנו כוס מים. >אלי הרזה, אפויה תיפול מעצמה אל תוך פיותיהם". פדנץ! אם החברה שלנו לא נאה לך, אתה יכול לצאת. מדבר אליך! "אני". אני". אני,"". אינו יודע אבא: >הולם באגרופו על השולחן< שתוק, כשאני פרנץ: אבא, אני". >מקפל את המפית שלו( מה היא שוב אבא: שום דבר אחר1 רק אני." ואני," אז מי ומה אתה? פרנץ קפקא ב'לדותו מעוללת". תרטיבי את כולם בשיטפון הדמעות אמא: חרמן1 יש עוד קינוח". שלך. חבר שלך". תראו אותו, איזה פרצוף הוא ערשה". מדבר עם החבר שלך זב החוסם הזה". אני לא מי ומה!? כלרם. ושלא תעז לדבר אלי כפי שאתה ישו עד מוות ואחד כך צלבו אותו". אבל הוא משקד! אוסלה! אל תלעסי בקולי קולות ליד אבא: אולי פגעתי בך!? אסור לי כבר להשמיע קול ירזיח: מי זה משקד? מה אתה שוב ממציא? >שולף מכיסו קיסם ומתחיל לנקות השולחן". בתוך ביתי." אינני דורש ממך אהבה, לא חיבה, פרנץ: ויטק אמד לי1 שהם לומדים לקראת טקס בשקידה את שיניו, מוציא בעזרת הקיסם פיסת כי לכך אינך לא רגשות קרבה משפחתית, >הוא הווידוי והקומוניה, ושהוא יודע הכול". בשר, מעיף מנס מסביב לשולחן1 סוקר באדנות מסוגל". נו, למה אתם לא אוכלים? על מה ולמה רץ אל יוזיה, מחביא את ראשו בין ברכיה,( אני את בני המשפחה וחוזר להסס בשיניו < איך שהאדם אוכל ככה הוא גם אתם בוהים." לא עשיתי שום דבר לאדון ישו ואני לא הרגתי אמא: >מלטפת מתחת לשולחן את ידו של פרנץ, ארטלח: >שולה בדיוק רב בכפית קטנה שבידה היושב וראשו שמרט( עובד. >עוזרת הבית מביאה קערת בשד, תפוחי אבא: האדונים יושבים ליד השולחן ומואילים אדמה, רוטב. מציצה ב"אדון הבית" באי ביטחון< אלה היהודים הרעים הרגו אותו". אני לא הרגתי את האדון ישו". זה לא אני". אותו". >הוא פורץ בבכי, תוך כדי בכיו הוא חוזר:( רוכנת אל אוזנו של פדנץ בשמנת, רפרפת לאכול". הייתי בן שבע כשימים שלמים גררתי יוזיה: >מחבקת את הנער, מנשקת אותו. הנער ולוחשת לו דבר מה < מדיצות מלאות בתפוחי אדמה או בעצי הסקה". נרגע בהדרגה( אל תבכה". בוא אשטוף את עיניך, >מהסס בקצה האחר של הקיסם באוזנו < אבא: הייתי כל כך עייף שנרדמתי ליד השולחן". לא כדי שאמא לא תדאה שבכית. >מוליכה אותו אל ככה זה! >דרכן אל אוזנה של האם( אולי תירדמי מתחת על מזרן, במיסה משלכם, כמוכם, בכף ידה, ומנגבת הקערה, שוטפת את פניו קצת? >אבא, סוסו קלות על לחיה התפוחה של ואלי ויוצא בחריקת נעליים< אמא: חרמן, סליחה בבקשה >מאותתת לעוזרת אחד." אנחנו הנערים, היינו שלרשה במיסה אחת לשמיכת הפוך." היינו שמונה, כולנו ישנו בחדד שאני". במגבת לבנה ונקייה< פרנץ: >מחייך ליוזיה< כי ויטק אמד." שאנחנו". >סביב לשולחן משתררת דממה. אלי קמה מאחודי שיוצאת< רוץ". >מלטפת את פני הנער < רוץ, ירזיח: השולחן ויוצאת במהירות מהחרך( עוזרת הבית אוספת את הכלים, אוסלה עוזרת >לאס לאס מתגברים רעשי הקולות והצחוק. אמא: >אל פרנץ( בני". לה( פרנץ: כן, אמא? אמא: אתה חולה, אתה מרגיש לא סוב? פרנץ: לא, אמא אדמה ומזיז את הקערה לכיוון אשתו, פרנץ נתח בשד סביב העצם, מעמים את צלחתו בתפוחי אבא: >מחטט זמן דב בקערת הבשר עד שמוצא לשובע תפוחי אדמה ". אף אחד לא הרחיק מעצמו בשתיקה( וכן, כן". האדם היה מאושר, אם אכל איזו חתיכה קשה, אולי עצם. יתר הילדים אוכלים חותך לעצמו נתחים גדולים, מסלק באצבעותיו מרחיק ממנו את צלחתו". אבא אוכל בקצב מהיר, >טופחת קלות על ישבנו1 פדנץ צוחק ורץ אל מחוץ לחזך( תמונה ,2 כעבור שנים כבדים וכהים. השולחן מכוסה במפה. הנאספים >מעל השולחן מנודה בתוך אהיל פרחוני. רהיטים 19 2004 או קטו בר :ן),ו ואולי מעמידה פנים שאינה שומעת. ניגשת אל אמא: למה לא אכלת? אולי תאכל מאוחר יותר, מסירה את הכפפות, צרפתית, מיטה זוגית, יוזיה תביא לך לחדר." מלטפת בידה את מעקה המיטה, באיטיות, כאילו מתוך מחשבה, מביטה בכף ידה< פרנץ: >אומר שנית < פליצה! פליצח: >זוקפת את ראשה, מסתכלת על פרנץ, כמו על אדם דר < ניקח את המיטה הכפולה". את פרנץ: תודה לרוחב כמו היפופוטם ומנקה את שיניו". הוא לחטט בהם באוזניו, אחד כך פוער את לועו פרנץ: >מוציא מתוך קופסה שני גפרורים ומתחיל אוטלח: אני יכולה לאכול את הפודינג שלך !? שלך נתנה כורסאות, שטיח העור שלפני המיטה." אמא המערכת כולה". מראה, ארוניות, עורך פרודיה על אביו < אמא: אני מבקשת ממך, זה מבחיל! נהדר". הוא לנו במתנה כיסוי קטיפה, ירוק, ואלי: >פורצת בצחוק ומשתנקת מרוב צחוק< מתאים ממש למיטה כפולה". אמא שלך ואמא שלי מתחקרות קצת במחתרת. פרנץ: >נוטל את ידה של פליצה< פליצה! פליצח: אני שומעת עודדת הבית מסידה במברשת פירודי האוכל >אוטלה ועודדת הבית מפנות את כלי האוכל. מהמפה. מעמידה על השולחן אגרטל עם פרחים < שאלתי אם קראת את הספר מותק, פרנץ: פרנץ: ואלי! את צוחקת כמו שימפנזה. במתנה בחודש שנתתי לך "סונטת קרויצד," הקודם? פדנץ קפקא ושתיים מאחיותיו ואלי: אמא! פרנץ: אכלתי היום כל כך הרבה תפוחי אדמה >באי ביטחון< כן". לא זוכרת." יש לי פליצח: עד שאין קץ לאושר שלי". אילו אבא שלנו היה לא דחוף במיוחד!? האם אני חייבת לקרוא את לא יודעת, הנחתי באידה מקום, כנראה". הרי זה כל כך הרבה עבודה במשרד, אולי התחלתי". "סלון" רהיטים תמונה 4 הוא היה המאושר בבני האדם על מסלול הדמעות אוכל כמות כזאת של תפוחי אדמה ועוד חינם הדה. הנה היא אסירות התודה של הילדים! זה מיד כבר עכשיו". ניקח את זה איתנו' יהיה >ניגש לאדון. מסתכל בו < נקנה פרנץ: אדון! אמא: פדנץ, אל תדבר בטון הדה על אבא". זה חודש שלם, ירח הדבש שלנו אדון". אדון! מילה מודדה >מחייו < מאוד מכוער. פרנץ: אד, אפילו לא פתחת את הספר הדה חייבים לל ות אדון אחד בעל פליצה: אנחנו Ich lebe in Saus und Braus ! :פרנץ פליצח: עוד היום אקרא ומחר תקבל דין וחשבון שני לחליפות, אדון למצעים, שלוש דלתות Meine Damen und Heחen ! In Saus לי דבר על הכיסוי? מדוע לא הראית לי, אני לא לך את הסופרים האהובים עלייך. מדוע לא אמרת פרנץ: אם לא בא לך, אל תקראי". בעצם יש מלא על חומר הקריאה הדה. ארונות לילה קטנים". מיטה, דוגית, או שתיים של הטרקלין, כאילו רצה להתחבא בפינה, פליצה פרנץ: >לא בדוד < מגעיל". >הולך לקצה האחד מתחברות". <יוצא> und Maus und Braus ". תמונה 3 בטוח, שדה מתאים." לא נראה לי שמיטה כפולה לפדנץ, רגע ניגשת כעבוד לבדה". נשארת חלום האם את מתארת לעצמך." את הרי מכירה את עבודתי אני זקוק לספה בחדר העבודה שלי". סבא וסבתא שלנו, אבל אל תשכחי' שבשל סוג דווקא יש לה אידה יתרון עבורנו1 אולי עבור פליצח: אני יודעת, יקירי' אני יודעת הכול' העבודה שלי משוחחים דו עם זה, פליצה מעוצבנת, כעוסה". "ארוסה," עומד לפניה כמו תלמיד נזוף < פליצח: >ניגשת אל המוכר, אומרת לו משהו, ההוא מנענע בראשו". כעבוד דקה הוא מביא כוס מים על מגש." פדנץ שולה מכיסו אבקה, בולע אותה עם המים. זוג צעיר ניגש אל הארון1 קורכן עולה שוכב במיטה, ישן. האב ליד השולחן משחיז שני גפדנץ בחליפה שחורה, חולצה לבנה, בעניבה, שולחן קטן ואפוד, חסד רגליים." מזכיר מזבח סכינים. על השולחן קערה ריקה, וכמה צלחות. אני זוכרת הכול, אל תפחד אני לא אטרוף אותך! פותחים את האדון, סוקרים אותו בקפידה, מונים שטוחות". אלומת אוד נופלות בנוי מאבנים שיניים לבנות וגדולות". היא צוחקת בחופשיות גפליצה פורצת פתאום בצחוק וחושפת שודה של המתנועעת. פליצה עדיין צוחקת כאשד המוכר הפה הפתוח שלה, הלח, שורות השיניים והלשון אלא גם החניכיים והלשון". פרנץ מסתכל על וברוחב פה". כך שניתן לראות לא רק את שיניה, חשופי גוף עד למותניים." על כתפיהם תלויים עם המוכר. אל תוך החנות נכנסים סבלים. הם הולך וגובר, שוכח מנוכחותה של פליצה, משוחח ובו זמנית הוא מסתכל על הזוג הצעיר בעניין פרנץ ניגש מאחור, מסתכל על הארון וסוקר אותו את הקולבים, פותחים את המגידות התחתונות. של פדנץ, מלקטת שבבי עץ ומקלונים, ענפים מלמעלה, מהריק השחור. "נפשונת" קטנטונת זעירים, מסדרת אותם מסביב לשולחן < נפשונת: אבא, ללקט עוד הרבה שבבי עץ? אבא: >משחיז את הסכינים באלם קול< נפשונת: איפה העולה לקוונן ? חודר לחנות. היא מוציאה מתוך ארנקה מטפחת ברשלנות שקים, חגורות וחבלים". המוכר מראה הוא ענק< אתה חיית >קם על דגליו - אבא: זעירה, רקומה בשוליים, ומוחה את עיניה להם את הארון. הסבלים מתכוננים להוציא את >הוא מתקרב וחבל בידו". תופס את הקודבן. >מביט בפליצה מהורהר' היא לא שמה פרנץ: פניהם הענקיים, גופיהם הבשרניים, הארון. הנער. נוגע באצבעו בצווארו החשוף של הנער < ניגשת אל המראה, סוקרת עצמה, לב אליו' לקונים הלבושים ניגוד מהווים האדמדמים, פרנץ: >מתעורר בצעקה, אחד כך עולה מהחושך פליצח: אל תדאג, אל תתעצב, נבקש מאוטלה מתקנת את המגבעת שלה < שתתקין לנו את הכיסוי". חלקים, ותתפור את השוליים". יש לה ידי זהב". פליצח: אוטלה פשוט תחתוך את הכיסוי לשני פרנץ: אידה כיסוי? בשונה מפניהם של הגברים. רק המוכר מתעניין התגובה למראה משתקפת בפניהן של הגברות בהידוד. השרירים מרקדים מתחת לעור המתוח, הזוג הצעיר. סלון הרהיטים התרוקן". פרנץ לא ישרטו את הרהיט. בעקבות הסבלים יוצא גם בארון בלבד: שהסבלים לא יגדמו לנזק כלשהו, לצעוק עלי' לרקוע בדגליהם, אני מפחד שיסחבו אותי". אבל למה? אני מפחד מבני אדם, יתחילו לשנות אותך ולעודד בך רחמים ? אתה מתעב הגדול< אבא! אד דק הדם שלי' המוות שלי' יכול כמו קול בכי. פדנץ מזבד אל אביו, אל החושך אותי באוזני כמו ילד קטן מן הגן." אני מפחד, שני כיסויים לשתי מיטות, אל תדאג". יהיו ופליצה שותקים. אבא, אני כולי שטוף זיעה, כפות ידי לחות". ובינינו תהיה המראה הנפלאה הזאת. גאל המוכר< פרנץ: >בהתעוררות מלאכותית < האם קראת את אני חלש, אני אני רוצה להיות הילד שלך". ממה עשויים המזרנים האלה? המוכר: מעשב ים! >הוא מועך את המזרן בידיו < פליצח: ")שקועה" במחשבותיה אינה שומעת". הספרון שנתתי לך במתנה בחודש הקודם? מתפורר, אני מפחד מבני אדם, אני מפחד ממך". אני חיה מלוכלכת". אתה! אתה! הולדת אותי! 294 20 גליו ן זה לא היגייני". פדנץ הקטן מפחד ממחלות מין ג: לא אוהבים ובכן". זו אשמתך". שהם אבא: זה מארד אלסטי אבל כשזה תנסר, בבקשה, -== ' ומאבא שלו. לפעמים, כשאני מסתכלת עליך באהבה, בא לי לצחוק". "הצילו! הצילו"! אתה אותנו". הם, הדי הפכו אותך למשרתת". אני חושב, שהם רוצים לחסל אותנו מתיישר, זה ממש מפנק." פליצח: אתה לא רוצה לנסות? >פליצה מתיישבת מרעיש". "אני טובע, אני הולך וגוסס, הצילו, מה קררה לי"." הכול רצים". אמא, אוסלה, אמא: הם ילדים טובים! הם אוהבים אותנו מאוד אבא: אוהבים". כמו פרעושים את הכלב. שומעים צליל חריקת על המיטה". בתנופה קפיצים < הטבחית, כולן "נשותיך" וגם אני, האידיוטית". אמא: אל תדבר ככה". אלה הילדים שלנו". זה פרכץ: שותק דק אבא שלך, שמכיד ארתך לפני ולפנים, כמו פניה לכירון הקיר< אני". >מפנה את פליצח: >משועשעת, מקפצת על המיטה, ולבסוף לשפם לו מתחת מחייך עדך, חסד מטבע אבא: ". הם ילכו". בעצם, הם, לעולם לא היו מושיטה את על הגב". ושרכבת מתהפכת עד לברכיים! ראתה צועק שהם חודרים אל תוך מגיעים בקושי עד לברכיים, איפה, אפילו לא וממתין". והוא צודק, שהוא מחכה". כי המים אמא: פדנץ איתנו. אבא: עליו אני לא רוצה". אני כבד לא יכול עצמה, מרצינה ומדברת אל המוכר< אני נורא". תעזור לי".! >עדיין צוחקת". מתרוממת בכוחות זרועותיה לכיורן פדנץ< תרים אותי". סליחה! הפה שלך! אמא כמעט מתה מפחד". אני עזבתי לשמוע עליו". הוא הדי לא אדם מבוגד, הוא בפעם השנייה". בעצם כבד אנחנו מאורסים, שלרשה מבדקים שלחת במשך את העבודה". אותו! האירוסים משהר, ואני לא יכול להבין ביחד מארגנים את דירתנו, שנינו ארוסי". שלרש שערת! בעצם, כן, כואב לך הראש! אבל, שלו האומללים האלה". אני במקרם פליצה מזמן מרהטים את עצמנו". אני מארד מעוצבנת". כי האם העולם כולו חייב לדעת זאת? בבקשה, תגיד הייתי זורק אותר אל מחוץ לדלת הבית. עשיתי קניות כל כך רציניות, אף פעם לא לי אתה, לשם מה הגעתי לכאן? לשם מה טסתי אמא: אתה דואה, הוא כותב, הוא אמן, מקם מגעיל". כשאני מושיט לו יד, למקם, אני מנגב וברגליים". הם כולם מזיעים בידיים וברגליים". אבא: מקם, הוא הדיין גדול, שמזיע בידיים אמר לי שפרנץ הוא סרפד גדול מוצר לכל החיים, ואחד כך ייהנו מהם גם ילדיו המוכר: מי שקרנה את הרהיטים שלנר, קרנה רהיטים זה לא לל רת כפפות. כמו אחדי רכישת המזל שלה. אם האדון אינו ונכדיו". הגברת יכולה להיות רגועה בהחלט, את ידי". אני יודע שפדנץ כותב משהר". לא יכול להגיע לידי החלטה ברגע זה באשד לרהיטים קראתי דבר". אני אדם פשוט מדי, כדי להבין בערד שלנר לסלון אני מזמין אותר האלה, כן". קראתי את גתה, קראתי את ואבלה". גם מה עלם החמודות הזה מואיל לכתוב". רבכן, שבועיים, אז יגיעו אלינו הרהיטים מווינה, מבית החרושת "סהונט." גדולים מפדנץ הם היו סופרים, אולי אפילו פליצח: ארוסי לא בקו הבריאות היום, נדחה אל תוך חדד המלון הזה? מה אתה רוצה ממני? הכול". וכאן וממקם". ואיכשהו יכולתי להבין את זה עד לחודש הבא". אנחנו אסירי תרדה אתה רוצה או לא". האם אתה בעצמך יודע מה כלרם". כאילו לעסתי נייד למוכר". >פליצה מושיטה את ידה לאדוני". אתה רוצה? מה תרצה בערד שברע, בעוד יום, אמא: אבל אילו היית מראה מעט התעניינות, הולכת לכיורן היציאה< >פליצה מסידה את מעילה, תולה בערד שעה? אומד לו איזו מילה סרבה פרכץ: >חובש את כרבעו. יוצאים. המוכר סוקר לובשת חצאית אותר על משענת הכיסא. היא איך יכול, אבא: זה לא לחם, זה לא מקצוע". את עצמו במראה, מתקן את עניבתו. מסתכל פשוטה וחולצת תחרים לבנה קצרת שרוולים. על ראשה מגבעת קטנה אר כרבע בוס< פרכץ: >שרכב במיטה, במכנסיים שחרדים, וסט, מצרי באופי שלי. בשבילי, כל הכתבנות שלו לא בפני עצמי ולא בפניכם". לא אשקר". זה לא דוקטור למשפטים". אני לא אעמיד פנים, לא מופתע, מצייד באצבע המראה שלו עיגול קטן על המצח< נעליים שחודרת עניבה כהה, לבנה, חולצה שאלתי פעם את שררה פרוסה שחרקה אחת". מבדיקות". מתחת דגליו מונח עיתון". המקטורן פליצה מסידה את המגבעת שלה, ניגשת אל החגיגי שלו תלוי על משענת הכיסא. פליצה, מה היא חושבת על הספדים של פדנץ. היא חייכה ולא אמדה דבר. אמא: לפעמים אני כל כך תשושה, הייתי רוצה, תמונה 5 הורים הסמיך את שעדה השחור, מסדרת המראה, יקירי שלי". להירדם, לנוח". >חדד השינה של ההודים. שתי מיסות צמודות. והמפואר". מחזיקה את סיכות הראש בין שיניה, ידיה מורמות מעלה < אבא: עייפתי ארתך בפטפטת שלי". >מתכופף מעל אשתו ועוטף אותה בשמיכה< הירדמי, אשב אבא: אף פעם לא השמיע מילה סובה. אף פעם ארונות לילה. כוננית, עליה אלבומים וניידות < פליצח: אני לא רוצה להשתתף בקומדיה הזאת". עוד קצת לידך, אולי את רוצה שאקרא לך לא שמעתי דבר מלבד ה"תודה" הבלתי בדודה אני לא בדרנית ולא שחקנית, אני פקידה, אני משהר". את נרדמת כשאני קורא לך משהר בקול הזאת, השימושית במסעדות ואצל הספד". כלום. להקים בית בת שלושים, אני רוצה להתחתן, דם. אל תדאגי. >מלסף את אשתו על ראשה. היא אילו, לפחות קצת לב, קצת התעניינות". בית". הנה היא כל הפילוסופיה שלי". לפניך, אף פעם או חמישים שנה ולמרת תחתיו או לקבור אותר". לגבר שלי, ללדת ילדים". לחיות איתר עשרים מנשקת את ידו ומסתובבת לכירון הקיר< לאכול בו, לעשות צרכים, לישון". בשביל זה את לא דואה". שום דבר. את לא דואה, כי את את בסדר, כל עוד את מסתובבת סביבם". לא! לא העמדתי פנים של נימפה או ספינקס". פעם תמונה 6 אוהבת אותם". >ניגש למיטה עליה שוכבת אשתו, לך ואין לך חשק לדבר." ואני הלכתי איתר לקנות כאן, הגעתי". אני דואה שאתה בחיים, אתה שרכב ועשית ממני צחוק ומעצמך עשית אידיוט, אני אחת כבד העמדת אותי במצב של שבשבת בדוח, חדר בבית מלון להציל". פליצח: כשאתה טובע, אתה חוטף מכל הבא אמא: הם לא רעים". הם". מתיישב בשולי המיטה, נוטל את ידה < אבא: אני אדיש כלפיהם". כמו אדם זד". פדנץ". הדי הוא לעולם לא ייגש אלי, לא יחייך." יושב רהיטים, וילונות, סירים, קערות, סמרטוטים, מלצדית, ליד". מלצדית, גם זה טוב, שתהיה במשך עשרים שנה הנעלב הנצחי". מנופח, קדרות, אני מקורה שבילית יפה כשהסתכלת על אתה מפחד? אתה מפחד ממני? איך אני יכולה פליצח: לא באתי לכאן כדי לעדרך לך לוויה". פרכץ: אל תשמטי אותי מבין ידייך, לי אין כוח". העיסוק המוזר שלי. ההמתנה של הרופא, מצוין." אני אשתך, תמיד טבחית בבית, גם זה סביר." נערה מקרית בחדד אתה כותב שני מכתבים מסביר את עצמך גם לי אהיה בהישג היד, זה הכי סוב". גם נוח". גרסה? רגם לה. הכי טוב, הראשון מהצד". דק לא זונה, עבדתי בשבילו כמו שוד, הוא מביס כמר על הקיר, בשביל זרים חיוכים, נימוסים, ספרים, כרסיסים פיו קפוץ". ימלמל משהו אולי". השד יודע מה. לתיאטדרן. אמא: אולי אנחנו אשמים? 2 1 2004 או קטו בר אני אגיד: "תבחרי בינו לביני" את תגידי: "השאירו אותו"! אני אגיד: "תזרקו אותו החוצה" האחרון. אני בוחרת אדון." "מסכים," אשיב על כך ולאט את תגידי: "רגע! ארון, דווקא קפקא, זה חרוז. לאט ארד במדרגות." ולא לאינטליגנציה שלי, לא למה שאני יודעת לעזור לך? אני יודעת, אינך זקוק לא למוח שלי ולא לנשמה שלי - הגוף שלי נחוץ לך". אפילו = שם משפחתי ושמי לא נחוצים לך". כן". כאן, אלזה". כל אחת". ובכן, מה הסיפור שלך? אני במקומי יכולה לעמוד גרטה, מילנה, ולאסטה, כאן! הגוף נסע אליך חמש מאות קילומטר." שיכול להציל גררתי איתי את זה במחנק". חיזורים תמונה 7 >קיר שחור. על הקיר מודעות, הודעות, שלטים על פני הקיר עוברים אנשים בודדים. האור בא של חנויות, של בתי מרזח, של ספד, של סנדלר, 1'ל'ה קפקא, אמו של פרנץ אותך." אני ארחץ בשבילך את הגוף הזה". מיד, עכשיו". והגוף ייכנס למיטה". מה עוד? נו, דבר." אבל מהר, כי לגוף זה יימאס והוא יילך. פרנץ: את החיים עצמם, החיים שלי". את נרגזת. ניגשת למראה". מורחת בושם על הדקות, על >פליצה יוצאת למקלחת, כעבוד רגע חוזרת, הצוואר, מאחורי האוזניים, מתיישבת על המיטה. < מפנס רחוב בלתי נראה. בחודה עוברת, צעידה תאכל את גופי, פליצח: קח". תאכל אותי, ברט על באפודה ורודה, נעלי לכה, ומוצקה, גוסס". כי כשאנו נוטים למות לא מדברים דווקא בשר". הבאתי לך בקערה, זה מוכן, רק תפתח ראשה. אחריה, במרחק כמה צעדים, הולכים שני על טורט." באשר לנוכחות שלי כאן". אתה אינך את הפה". האם אתה לא מבין שאני אשה? מסתכלים על אחוריה של גברים. משוחחים, זקוק לי, גם לא בחדד הסמוך >פליצה מסתכלת פרנץ: אני חולה." היום פרץ הדם מהגרון, הבחורה והגברים מופיעים על רקע הקיר, ערברים הבחורה, רגליה בגרבי משי בצבע גוף, עם תפר. הגברים מתעכבים ליד השלט "ספר" ונעלמים ושוב מופיעים. ( פרכץ: האם ביררת איפה היא גרה? מה שמה? מקס: שמה סלוביק. סביבה < יש לך כאן כל מה שנחוץ למען האושר המושלם: שולחן, אור, בדידות. >לתוך החדר נכנסת המלצרית. מוצקה, חזקה, מלצרית: כן1 בבקשה )מוציאה מהכיס שבסינור עליזה < פנקס, מחכה < שלום. את דואה, אני יוצא לעולם הבא". אל סירי לילה". רציתי להתנצל בפנייך ולהגיד לך ארון1 לא מיטה, ולא ילדים, לא חיתולים, לא לי שנה, שנתיים." את רואה פליצה, לא יהיה להיפרד ממך". זה היה סודי". הרופאים נותנים מהאף". רציתי להגיד לך, שאני יורק דם". רציתי פרכץ: סלוביק? לשניים." כן". בבקשה, ארוחת ערב פרנץ: תגעי בי. מקס: סלוביק יאבה, גרה עם המשפחה, היא בתו של סנדלר." כזה, כמו סטייק בקד, צ'יפס, סלט, וחביתה עם ובכן." בלי מרק, בלי תוספות". משהו בסיסי של ואלם ורעשים של >מלמטה מגיע צליל מסעדה(". פרכץ: היא בתו של סנדלר". סנדלר! אתה יודע, אבא איים עלי, כשהייתי נער קטן1 ש"ימסוד טורט הונגרי." שחור". את יודעת איך מכנים תרד". אולי לפתן, אולי טורט, את יודעת, כזה למסעדה? פרנץ: את בטח רעבה? נדד פליצח: יושבת מאובנת. הססני." אז אתה אומר, שהיא בתו של סנדלר לאמא, ולאמא היו אז עיניים מפוחדות וחיוך אותי לסנדלר," נמסור אותו לסנדלר, היה אומד וגרה עם המשפחה. אותו." הטבח ידע, כי זה סוג טורט ידוע מאוד". יין ורוד". קפה ומים מינרליים. פליצח: שותקת, מסתכלת בקפידה על המלצרית >המלצרית מחייכת, רושמת את ההזמנה בפנקסה< פרנץ: אולי להזמין ארוחת ערב לחדר? פליצח: בכל זאת מצא דרך פרנץ: דיברת אלי? פליצח: דיברתי אל עצמי. בשבוע עם המשפחה." הייתי שם כן, מקס: ועל פרנץ. פרנץ: לקחתי בשבילך את החדר השכן, תוכלי שעבר, מסרתי לתיקון נעליים חצאיות". מחר אני אמוד לקחת אותן. פרכץ: אז יש לה בכל זאת משפחה מקס: לשירותך, דוקטור שלי פרכץ: אתה ערום כמו מפיסטו. פרנץ: מביט בה פליצח: אני נוסעת. אני לא רעבה ולא עייפה." בעצם". תודה לך." אל תלווה אותי, אל תדאג לא בבית הנתיבות ולא ברכבת". ואל תשלח אלי ואל תכתוב לי". אני בוגרת ולא אלך לאיבוד, פליצח: במקומי בחר במחלה". לנוח. פרכץ: כמה טוב, שאת כאן". אצלצל למלצר ואזמין ארוחת ערב >פדנץ ניגש לפליצה ומניח את כף ידו על ראשה< ואתה הנחת שהיא קפצה מתוך ראשך או מקס: מברקים ולא חוברת". תעשה בשבילי את הדבר פליצח: שותקת מתוך קצף הים". שאין לה אבא, אם, סבתא, אחים, בני דודים, דודות, גיסות, דודים". בדומה סבא מצד אבא וסבתא מצד אמא." יש לה אחיות, להושיט לי יד פרנץ: האם אני". את יכולה האחד: תשאיר אותי לבדי". לפרידה פרנץ: תשארי? פליצח: בכל זאת נמלט. פרנץ: מוריד את ידו מראשה, ניגש לדלת, לוחץ לך פרנץ: לעניין, יקירי. מקס: את הנעליים עלי לקבל מחר, אתה יכול פליצח: >מושיטה לו יד, נוטלת את ארנקה ואת המזוודה שלה< בבקשה לא ללוות אותי." המזוודה קלה." על הפעמון. פליצח: >קמה, מתקנת את תסרוקתה מול מראה< פרנץ: >לובש מקטורן, עומד לצידה של פליצה, לבוא איתי ולהציץ". נדמה לי, שזה אפילו הכרחי, >נשאר בחדר בגפו. עומד ללא תנועה. פרנץ: מחבק אותה בזרוע אחת." עומדים כמו לפני את אבא, את אמא, את האחים, תהיה לך תמונה אם יש לך כוונות רציניות ביחס לעלמה". תכיר בהירה יותר פרנץ: ובכן כן! תמיד יש איזה אבא". ואמא, מובן מאליו." ואחים ? כעבור רגע מוציא ממחטה ובמשך זמן דב מנגב את ידיו. נשכב על הספה< רציתי להצטיין בפנייך, לא דואג לי, כאילו אמרו לעצמם: תניחו לו1 לסיים תחילה מערכה אחת, אבל החדר ריק, איש להפגין כוח רצון, להתעכב עם המכתב אלייך, את תאכלי סטייק בקר". ואני חביתה". ובנוסף צילום < לזה סלט פרות, יין, עוגת טורט." קפה. פליצח: מחבקת את פרנץ, מחביאה את פניה, מחזיקה בו מכווצת המוזרה אתה ממש מופתע מהתופעה מקס: אינכם רואים עד כמה הוא מלא בבעיה שלו1 פרכץ: חכי רגע, שכחתי איך קוראים לטורט כמוך יש אמא ואבא, שיחד יצרו אותו, ויש לו הזאת". ככה בנוי העולם, אפילו לאדון דוקטור חדשות הבן אדם, ובסוף הוא עושה מדרכות כאילו היה לו אגרוף בפה. הזה". אכלת אותו בבודפשט." ברעבתנות כמו ילדה, הפה שלך והלחיים היו תפוחים." גם אחים ואחיות חפרפרת זקנה. כן, אדון. על כך יתרחש הריב ואתה לא בחיים." שנשארת פליצח: משום 294 22 גויו ן זה גם פחות מזיק מרשימות בעיתונות". נגרו ספרים גרועים. או מלצייר תמונות זוועתיות". שוטפת כלים". זה יותר מועיל מאשר לכתוב גנן, סנדלר. מקס: >מאבד סבלנות< אתה מצטעצע". ובכן מה! אנחנו, הבינוניים". מרוויחים בממוצע מכתיבה, די ללחם ולנעליים פרנץ: חשבתי הרבה על הבעיה הזאת". מקס: היו לו בעיות עם המשפחה פרנץ: >מתעמק< אפילו ישו מקס: אבי יודע, אתה לבד, היית ותהיה לבד". פרנץ: זאת אומרת, יש לה אבא ? ומה עם האחים אבל לעלמה סלוביק יש משפחה גדולה. והאחיות !? יש הרבה מה"סוג" הזה? פרנץ: לא כולל יאבה, שהיא מקס: אפילו ספרתי". In Leben ein einziges gutes Buch. תשעה אולי עשרה, לעוד הגעתי הבכורה, geschrieben zu haben ist mehr als genug. מקס: אני יודע! סבל שלי, חוטב עצים". אני חייב להלך במגפיים אלה! שמע". האם חשבת יותר מ"מלחמה ושלום," ובנוסף לכך, אתה לא המגפיים שתפר לעצמו טולסטוי היו יצירה גדולה מכיר את אמרות הכנף שלך". מובן מאליו, כמו עכברים". ובכן כן, חשבתי". בזמן שאתה איזה מין הורים, מזדחלים מכל מיני פינות". פרנץ: כן". דווקא ההורים! כל הזמן מופיעים על הוריך? הרמז קפקא, אב1' של פרנץ מעל גיגית המים, והאבא יכול להיות שיכור, אילו יאבה חיתה גרה לבדה." גדולה כמו קן נמלים". צרה שהבערות לא נולדות מקס: בסוכת הגינה". וכאןו דווקא יש משפחה, בעורבים בגילאים שונים". החל מיונקי שדיים, דרך נערים ועד בוגרים מקס: אולי תשעה, יכולתי להתבלבל, הם יוצאים פרנץ: עשרה! מכל מיני פינות פרנץ: כמה נערות? מקס: אני מניח חמש, כולל יאבה • שש. בעצם, המטבח נמצא מאחורי הפרגוד". היכן בית המלאכה, והשני • חדר השינה, מטבח, אולי מקס: הם גרים במרתף, בשני חדרים". בראשון פרנץ: איך נראית הדירה? תגשש אצל ההורים ואצל יאבה, אני אנסה להכין תקבל צבע כאן על העצים! הנערה תבשיל, לשירותים, ובאשר האמבטיה, איני יודע". ורק אחר כך באופן אישי. אחכה עם זה, בכל את אבי". יש להניח שאעשה זאת באמצעות אמא, מקס: שכחת פרט קטן זאת, לדין וחשבון שלך. ?". :פרנץ אחיות, שבעה אחים". וכל אחד מכל אלה עם זרועותיו של בחיר לבה, בלי אבא ואמא, ושש ורדרד1 אז ינשור הפרי הבשל ישירות אל תוך פרנץ: הרי אני לא יכול להיכנס לשם ולבקש הבעיות שלו תסתדר חבוב, בכוחות עצמך. מקס: על לא דבר". מן הראוי להודות, שבקן פרנץ: תודה רבה המשקיף מבית המלאכה אל הרחוב ישנם פרחים המשפחתי הזה, יחסית, הכול נקי ומסודר. בחלון, את העלמה". הרי היא חייבת להביע את מקס: שיברכו אותי". בעציצים ווילון זעיר ולבן". אב המשפחה, נראה הסכמתה". אולי קודם כל תשוחח אתה עם יאבה, בדיוק כשהייתי שם התבשל מקס: זה העניין! לי, למרות השעה המוקדמת, שתוי קמעה". הוא ואחר כך אבי אלך למרתף על תקן ברגע שיעלה בנחיריך ריח של כרוב כרוב". לא דברן מי יודע מה, אבל הוא מנומס וענייני. postillon d'amur? והפה שלה מבטיחים לי את נכונותה החיובית". את המבטים ואת המחשבות שלי". העיניים שלה שלה פתוחים לפניו היא קולטת אל פנימיותה פרנץ: לא! אבי בטוח בנטייתה החיובית". הפנים מתבשל, אתה בטח תברח משם! אני זוכר שריח הכרובית המתבשלת מנע ממך מקס: אתה מגיב בקיצוניות על ריחות שונים". פרנץ: אתארס ואתחתן ללא כל קשר לכרוב! לבקש את ידה של ההיא משוויצריה. פרנץ: אז מתי אתה הולך לקחת את נעליך? מקס: תבוא איתי? פרנץ: >מחבק בזרוע אחת את כתפיו של מקס < אני רוצה לבקש ממך משהו". מקס: מסרב האם שמת לב לשיניה הנהדרות, קטנות, חדות >מחייך < אני מתחיל לחשוד בך שאתה פרנץ: פרנץ: בשבילי זה עניין של חיים ומוות כמו פנינים מלוטשות. יש לה מין חיוך מסוים שייך לקשר של אבי נגדי". ושאתה הסוכן שלו מקס: אני לא יכול המיועד רק לי". אנחנו מתקשרים בקלות בלי >מסיר את משקפיוו מסתכל על ידידו מקס: פרנץ: זו בקשתו האחרונה, רצונו האחרון של בכך, שגם היא תתחיל פעם מקס: העניין הוא מילים. פרנץ: עליך להכין את הקרקע לבואי בעיניים קצרות רואי< מקס: לא. >משתחרר מחיבוקו של הידיד, מסיר הנידון למוות לדבר, ודווקא אליך מקם: אינני ראוי לכךו אדוני. את משקפיו ומנגב אותם < פרנץ: ל ה לה פרחים, ורדים". לא! לא ורדים. בלתי מחייבת, תגיד בשיחה חופשית, פרנץ: פרנץ: זו ההזדמנות האחרונה שלי לחזור לחיים". תזכור, גדולה". ושיהיו שם כל מיני שוקולדים ל ה פרחים בהתאם למצב ובונבוניירה גדולה, עם ליקר, או עם רום. >מקס ופרנץ עוברים. ושוב מופיעים. אחר כך, יכול להגיד, שלחבר שלך דירה גדולה ומרוהטת". במצב טוב". שבתו, יאבה מצאה חן בעיניו, אתה לאבא סלוביק, שיש לך חבר ותיק, רווק, פקיד כן מרוהטת Ich friere und staחe in dem Winter, der mich umgibt ... מקס: איזה תפקיד קבעת לי? פרנץ: אתה כועס עלי? בין עוברים ושבים מקס לבדו. כעבור שנייה, מקס: דירה מרוהטת. מקס: לא, אני רוצה לשמוע. אחרים, מופיעה בחורה. ניצבת לפני חלון ראווה פרנץ: תגיד שיש לי כוונות רציניות ואני רוצה להכין את צריך בכך: הוא העניין פרנץ: של חנות-מספרה. האור כבה. < בהתחשב ביקור רשמי אצל ההורים". לערוך היסודות". אני לא יכול להיכנס מחר יחד איתן להזכיר של ההורים אתה יכול במצב רוחם ובזמן שאתה תיקח את נעליך למרתף הזה, אפשרות של אירוסים מהירים". יש לי עניין ממןו אני אבקש את ידה של הבת המסוליינות, תמונה 8 לך את כל אני מעניק ובכן, אתה מבין". הבכורה". איך זה נראה בעיניך? טבעות לקבוע מועד אתה יכול אפילו הסמכויות, מקס: זה לא האירוסים שליו על כן אני לא רואה בחדר גדול בבית מלון. כיסאות, שולחן, ספה. לאירוסים, במילה אחת, יש לך יד חופשית, הפעם אני לא רוצה לדחות את החתונה פרנץ: הרי לא אבקש את ידה בתוך ערימה של שום דבר מיוחד". של הארוסים, הארוסים עצמם, חברה >ההורים היא מלצרית, לא יאבה מדיחה כלים. מקס: ילדים". תחרים לבנה, יושבת לצד אביו של פרנץ. ראשה של פליצה. "לבוש ליציאה"". פליציה בחולצת פרנץ: אתה אומר לי את מה שאני יודע". יאבה מזנונאית, רק מדיחה כלים פרנץ: כי האמא שלה עלולה בדיוק לעמוד כפופה מקס: בעצם, למה לא? 23 2004 או קטו בר גרטח: )מתיישבת על הספה, מסתכלת בתשומת העבודה כבר בשלב המחשבה, בשלב הניצני". לב על פרנץ< אבא: הולכים פליצח: למרות שאני פרח, אני רעבה". יוצאים פרנץ: גברת". גרטה נוטה קמעה לכיוונו. אבא מנשק את ידה של אבא: אילו הייתי מעט צעיר יותר". פליצה. פליצה מביטה על ידה(. ו פרנץ: בדיוק כך, צריך". לשתוק". את יודעת גרטח: >מופתעת, מתעכבת < ברוחב פה, צוחקת בצחוק, פורצת פליצח: לשתוק, לזה יש הרבה יותר ערך מאשר לכישרון פרנץ: >לא ברור < בבקשה להישאר". חושפת שיניים גדולות, חניכיים מלאים בכתרי השתיקה שלך מצוי הכול, בשתיקה הדיבור. גרטח: >לפליצה< את שומעת? זהב. כשלעצמה מאוד מעניינת, השתיקה מתפרשת על שטח גדול לעין ערוך מהדיבור, מהצלילים. פליצח: אני הורעבתי במשך ההצגה הזאת, אני אבא: בחולצה הזאת את נראית כמו שושנה". לו הייתי צעיר יותר, הייתי חוטף אותך ופרנץ לדחות אותי, והשתיקה המילים שלך יכולות היה נשאר עם אמו! תוכך. שואבת אותי אל מושכת". מקרבת, פרנץ: מסתכל אל תוך הפה הפעור של פליצה, מכל הנלבלת". שהשתוללה מעל ראשי". לבעלי נוכחותך השותקת היתה הרבה יותר בעלת משקל מוכה הלם, כעבור רגע, מנגב את מצחו בידו ומרכין את ראשו. חיים ישנן תקופות ארוכות של שתיקות, עצים לאחד כזה, יונים מטוגנות בר מזל". אבא: שותקים". ארבעת איתני הטבע שותקים, יצירות נופלות מעצמן לתוך הפה". תמונות הן אילמות". אפילו מוסיקה אמנות, פליצח: אבל הוא לא אומר דבר". שלך מדבר אלי, באי התנועה הרגיש שלו, בריח שותקת. אני חש לצידך תמים כמו חיה". הגוף >גרטה קמה. פרנץ תופס את ידה(". בבקשה, תחזיקי בי. גרטה! האם את לא חשה שאני טובע, ידך למעט פינוק, ואת שפתותייך לנשיקה". אני מעט סלחנות מרחמת". הרי כלב חולה מטה את אם אין בקרבך שום רגש אנושי כלפי, אז אנא, אינני שום דוקטור ולא ארוס". אני חיה פצועה, כפותה, שהובאה לחדר הזה, כמו לשחיטה. אתה הזמנת לכאן את כולם, גם את פליצה וגם גרטח: איך". איך אתה לא מתבייש!? הרי אתה, אתה הדפסת מודעות בעיתון! אתה גררת אותנו אותי, ואת הורי פליצה, ואת אביך ואת אמך! שלוש אח•ות1' של קפקא חייבת ללעוס משהו )שומעים מאחורי הדלת את צחוקה< אולי הוא יתוודה בפנייך הספה. מהמסעדה מגיע רעש. הוא מוציא מהכיס פרנץ: קם >מהלך באלם קול בחדר, מתיישב על גרטח: >עומדת ליד הדלת, ידיה שמוטות < קופסה קטנה, פותח אותה, מסתכל על הטבעת< יש לי בקשה אלייך גבירתי גרטח: שותקת אבא: ברגע שיתאושש מהאושר שפקד אותו הוא מסתירה, צעיף, פלפל ממש." והבן אדם מאבד אתן הנשים, אתן קוסמות אמיתיות". איזו תחרה יתחיל לדבר." >סוקר את פליצה< חולצה מקסימה! פליצח: הגברים הם כמו ילדים". רוצים להיות את ראשו". ניתז >פליצה פורצת בצחוק וחושפת את כל שיניה למרות, שלפעמים כואבות לנו השיניים והקסם מוקסמים, אז אנחנו הופכות למגידות עתידות, וגם את החיו< אבא: אני רעב, יקיןי! פליצח: גברים הם פרפרים, אז אין לנו ברירה אלא להיראות כמו פרחים". צבע, צורה, הריח, שלך". אתה הזמנת אותנו אל תוך המאורה פרנץ: גרטה, שבי פה לידי, בבקשה לאדונים". אנו מפתות, ביותר הדבר החשוב ועכשיו אתה יושב לחגיגה נהדרת, לאירוסין, גרטח: שותקת נפתחות לשמש, פורחות אל קרני האהבה. על הספה בפרצוף מיוסר של אסיר מעונה ומספר פרנץ: בכל זאת, את גם מדברת סיפורי הבל! גרטח: האם אתה לא מבין שמה שאתה עושה זה לי די והותר". אבל חסר לי מזון, שיהפוך לדם המזון שאנו אוכלים, גם הוא שותק". מילים יש אחת שלך לרפא אותי". בבקשה אל תגידי דבר". פרנץ: >נוגע קלות בנערה< יש בכוחה של נגיעה מגוחך ודי מגעיל? באופן מוזר, אני לא יודע למה פליצה? את היא ולגוף שלי". ובכן כן! המילים מקלקלות הכול. גרטה: אדוני הדוקטור, האורחים מחכים לנו הארוסה שלי ולא היא. גרטח: אדוני הדוקטור, גם אני רעבה". פרנץ: מדוע הגברת". פרנץ: הגברת מגנה אותי ? הרי האירוסים האלה אינם שלי". לאדוני". יש גרטח: האישיות שלי לא שייכת לעניין הזה, ארוסה. פרנץ: הגברת אומרת דברים בטלים". מה זה ארוסה ? ישנם אנשים שזורים סביבם שעמום, גרטח: אינני יכולה לשמוע את זה". פליצה היא שעמום משמים". גרטח: לפני שנייה היא יצאה פרנץ: מדוע? הרי זו האמת החברה שלי". זה מגעיל אבא: ילדתי, בתור פרפר זקן, אני שמח שלבני והמשפטן, משהו קורה לו, הוא לא במיטבו". יצא פרח כמוך". אבל, בינתיים האדון דוקטור פרנץ: אני". רק מילה אחת". קצרה, אבל מבחינתו החשובה האמת היא שפעמיים פתח את פיו, אבל, אמר אבא: בתור משפטן, בינינו, הוא לא מן הדברנים, אמא: הרמן". בבקשה ממך ביותר בעולם: אני. אבא: אורחים יקרים, ילדים אהובים, התכנסנו כאן היום לרגל אירוסין, לאירוע חגיגי ורציני, וגם משמח ומלא הבטחה לעתיד". למען האמת, הארוס יושב כמו בלוויה". פעמיים פתח את פיו, עם ארוחת הצהריים, ואתה מציג כאן הצגות! פרנץ: הרי לא יכולתי להגיד את זה בנוכחותה! בינתיים, מנגנים לשונו" אבל שכח שם את פרנץ: אל תסעי מכאן". אני מבקש שתבואי מחר הייתי נורא משועמם! לא שירי עדיין לכת". שלנו שירי הקרביים אלי, לכאן. במסיבת לרצונה < בניגרד >מחייכת גרטח: חתונה". אבל כבר שירי אירוסין! אני חושב". גרטח: אתה מאמלל אנשים ומשתטה >גרסה קמה< האירוסין שלך? שמעט תזונה תועיל לכולנו• השולחן הערוך עלמתי". בבקשה, תושיטי לי עלמתי, פרנץ: פרנץ: בדיוק, במסיבת האירוסין של מקס ביליתי לצורך זה, מחכה לנו כבר כשעה! גרטח: אתה סימנת אותי כקרובן לעולה, הלא את ידך". נהדר, הייתי הנשמה של החבורה". אבל האירוסין שלי איכשהו לא מעניינים אותי. Die Verlobung ihrer Kinder Felice und Franc zeigen sie ergebenst an ! תמשוך אותי אל תוך כן? אתה תהמם אותי, גרטח: האם אתה עושה ממני צחוק, האם אתה ועכשיו, נשאיר כאן את המאוהבים, ואנו בעצמנו המאורה שלך ותאכל אותי על יבש". או תניח אותי על מזבח הספרות." אבל, העניין הוא בכך, פרנץ: אני רוצה". שתשבי על ידי". אני רוצה חולה? מה בעצם אתה רוצה מנשים? נלך למסעדה, בבקשה".! >הכול קמים ופונים לכיוון היציאה< שאני לא מתאימה להיות קרובן, המראה שלי נשים מבחינת לבקש שתעזרי לי ולפליצה". פליצח: אני לא אשאר כאן". אני אפילו לא מטעה אותך". אני הייתי כל כך מבייתת אותך החי, עבורי פשוט אבדה. שלי הם העבודה יודעת אם אני מאורסת !? עד שהיית עד סוף ימי חייך אוכל מכף ידי כמו הן פשוט הצלה, אבל למות, שלמעשה נוטה בראשו לגעת רוצה לפרנץ, >ניגשת אמא: כלבלב קרקס או סוסון". אותך, אדוני הדוקטור, מבחינת עבודתי הן אסון. הן הורסות את תהליך המושפל, אבל מפחדת(". 294 24 גליו ן חת שתיים! ג: "בונבוניירה" ומטרייה. על ראשו מגבעת נוקשה. צריך להחזיק קצר, בעיקר קרוב לזרבובית! מקס: בואו נעזוב את התארים הרשמיים, באתי בהירות. נעליים חצאיות כפפות מעיל·דרך, פרכץ: >מביט מהורהר בכף ידה של הנערה, לא אליכם היום באופן לא רשמי לחלוטין. מבהיקות. מדבר בקול מעט רשמי . חגיגי. הוא לרגע מקשיב לדבריה< יש לך כף יד דומה." ===1 הסנדלר: האדון פרופסור ממהר כנראה לאיזו למשפחה לבשר עומד סבור שהחדשה שהוא חשבתי, שיש לך שש אצבעות". אבל טעיתי". פגישה, אני רואה כאן דברים שונים, חלקם גם הזאת, מצריכה "עטיפה" חגיגית. משום שמשפחת כי באצבע השישית הזאת, שאיננה נחוצה כלל עבור נשים". העלמה אינה יודעת מה מצפה לה, היא מתנהגת הייתי בוחר אני". עליה הייתי עונד את וכלל זנק, ארוז את כל זה עבור האדון פרופ"" זנק כרגיל ובנימוס. מדי פעם נפערת קמעה המחיצה טבעת האירוסין". בבקשה עכשיו ללכת לשם מה אתה מסתכל על האדון פרופסור כמו פר על בית המלאכה לבין המטבח ואז המפרידה בין ולידע את הנאספים, שמבחינתי האירוסין עם שיער צבוע". עליך לארוז יפה את הנעליים עבור המצב מזכיר במידת מה נראים ראשי הילדים". פליצה בטלים ומבוטלים". ובאשר לטבעת".? האדון בנייר עיתון יפה יפה". אולי להגיד לזנק תיאטרון חובבים לפני ההצגה. מאחורי ה"מסך" >עונד את הטבעת על אצבעה של גרסה< שיקרא לכרכרה?". מגיעים קולות של התלחשויות ושל צחוקים מאנשים! זה גרטה: אתה". אתה עושה צחוק מקס: >מניח חלק מהדברים על הרצפה < הפרחים עצורים. לרגע קט מופיעים פניה המיוזעים של לרגל לקבלת פנים אתה שהזמנת את כולנו האלה נשלחו על ידי ידיד שלי לעלמה יאבה, אך אשת הסנדלר(. האירוסין. אתה, אתה, אתה". לעצמי ארשה במקרה של היעדרות העלמה, פרנץ: יש לי מיגרנה". הייתי רוצה להקיא כל מים >הוא נותן את הזר לזנק, הממשיך להביט הזר הזה, ונא להפציר בה שתעמיד אותו בתוך ירשה לי כמובןז בחור! אבקש למסור לאמך את להעניק אותם לגברת הבית הנכבדה, אם אדוני במקס < את זה שאני חברה שלה? אתה הרי סופר >מנסה גרטה: אתה פשוט מפחד." האם אתה לא מבין נגס שאכלתי. פרכץ: אני לא יודע". יש לי גרזן בראש". אני להסיר את הטבעת< >מפסיק את "סימור הנעל," ופונה הסנדלר: לא יכול ללכת לאכול ארוחת צהריים עם גרזן במלוא קומתו לכיוון האורח. מקס טופח על ראשו לא רואה שאני בגולגולת". האם את תקוע כעבור של זנק ודוחף אותו אל מעבר לפרגוד. מדמם". שגופי שטוף דם וזיעה. וקולות הזזת סירים נשמעים קולות רגע גרטה: אני לא מבינה במטאפורות ובאלגוריות וילדיה(". הסנדלרית למיניהן". אתה פשוט מפחד כמו ילד קטן שעשה את המגבעת, מביט בסנדלר ובו זמנית הוא מסיר מקס: >מניח על השרפרף את הבונבוניירה, עליה את כפפותיו, מנגב את משקפיו בממחטה< סנדלר: >מנגב את ידיו בסינרו העבודה שלו < ולא משפטן, ועוד דוקטור למשפטים". כאילו ובכן, כן! כאלה חוכמות מעולל תלמיד בעממי אתה מפחד מאבא שלך, מאמא שלך, מפלי". במכנסיים! >ניגשת אל השרפרף ונוגעת באצבעה ילדה: אתה הולך וגורר אשה למיטה! למות, הולך בבונבוניירה(". לארוחת הצהריים הזאת או לא? מקס: הנושא אשר הביא אותי לכאן, בעצם את >שוכב על הספה, משלב את זרועותיו פרנץ: חברי, שברגע זה אני ממלא את מקומו, הוא עדין >מפסיק את סימור הנעל ומנענע הסנדלר: על חזהו. שותק< הרגש שבחיי מסוים יש תחום במיוחד". בראשו, בין שפתיו הוא מחזיק את מסמרי העץ, גרטה: קורעת בכוח את הטבעת מאצבעה, זורקת האינטימי, שבו חברי מתנהל לא די בחופשיות. ברור < אדוני הפרופסור דיבורו איננו על כן, אותה. מביטה על פרנץ, מאגרפת את כף ידה המבנה הפסיכולוגי שלו לא מאפשר לו עימות בחוסר אומץ." וזה, למרות שבעבודתו המקצועית מתמיד עם המציאות". לא מדובר, חס ושלום, הוא נתקל בתופעות הפרוזאיות ביותר של החיים, ואף על פי כן אינו יכול להבין, לעתים קרובות, >הנער-המתלמד, שהבריש עד כה נעליים עד כדי הנכבד". זנק, תגיש לאדון פרופסור כיסא לשבת. ברק, קוטע את עבודתו". מגיש למקס שרפרף, מקס מביט על השרפרף אבל לא מתיישב. מעבר אחרי שהוא יורק עליו ומנגב בידיו את המושב. באיום. יוצאת בריצה המבשר תמונה 9 ביותר." נאמר, הוא רואה את הדברים הפשוטים קטן כיסא הסנדלר אשת מושיטה למסך בחורה, עלמה, וחושב שהדמות ההיא, קשה לבטא בסמרטוט . הכיסא מנגבת את "סליחה", >סנדלרייה במרתף. הווילון הקטן שמעל לחלון את זה". הוא פשוט מופתע שלעלמה ההיא יש "בבקשה, בלי פחד."! נעלמת אל מעבר למסך. < מוסט. מבעד לחלון רואים רגליים של העוברים אבא, אמא, אח, או, גם אחות, שלא לדבר על >עדיין עומד< תודח רבה, גבירתי, לשם מקס: ושבים. רגלי נשים ורגלי גברים. עתים רגליים דודה או סבא". תדהמה מסוג זה מעוררת לעתים". מה כל כך הרבה טרחה, אני יכול לשבת גם על שולחן העבודה, יושב יחפות של ילדון רץ. ליד גלי הים". החבר מגיב בדרך מאוד מפתיעה על פשוט זינקה מראשו של יופיטר או מתוך קצף ילד קטן". הוא חושב שהבחורה שהוא בחר בה בכל השייך לחיי הרוח, בתחום יחסי אנוש הוא בקיצור". במילה אחת, חברי, אשר מבין ובקי כך הוא עומד מול מקס ומסתכל עליו. מקס השרפרף אבל זנק מקרב אליו את הכיסא". אחר של גברת הבית, אשת איש ואם >הוא מתקרב אל בעיסוקייך, אני יודע היטב איך נראה יום עבודה השרפרף. אני מבקש, נא לא להפריע לעצמך סנדלר על שרפרף סנדלרים, מתקן סולייח בנעל. לידו על הרצפה יושב נער בן שבע, פרוע שיער, חוזר לצחצוח במרץ כפול ומכופל. החדר מחולק לפעמים הוא מפסיק ושוקע בחרחור, אבל מיד מצחצח עד ברק נעלי נשים ונעלי גברים, מגפיים. שונים". על סמך הערה מקרית לחלוטין דחפים מתיישב על הכיסא באי ביטחון. הוא מחזיק בין פעילה במחיצה. מאחורי המחיצה . במטבח • אך אם הוא מסוגל לבנות את הקן העתידי, זרועותיו זר פרחים, בונבוניירה ומטרייה, את רחוצים, אשת הסנדלר. מגיע צליל כלי אוכל במקרה הוא יחוש בביתה של ארוסתו ריח כרובית הפרחים והבונבוניירה הוא מניח על ברכיו, הוא בכיו של ילד קטן. נקישות של נדנדת צחוק, מתבשלת, הוא מסוגל לברוח בבהלה וכל הבניין מסיר את המגבעת, הוא מיוזע, במעיל הנסיעה עץ. תהלוכת הרגליים שמבעד לחלון נמשכת כל מתמוטט. פורם נעשה לו חם". שוב חובש את המגבעת, הזמן, ללא הפסקה. קצב הרגליים הצועדות הוא >ילדה נכנסת לבית המלאכה עם מטאטא ביד אחת וספל באחרת. היא ממלאה את פיה מים, את כפתורי מעיל הנסיעה, מסיר את משקפיו ומנגב את הזגוגיות, הוא בתנועה מתמדת. < חדר העבודה יורד במדרגות מקס. בידו האחת קצב משתנה. נשמע צליל של פעמון. אל תוך מתיזה אותם על הרצפה ומתחילה לטאטא". הסנדלר: זנק, את הנעליים של האדון פרופסור, באחרת . גדול, ציפורנים מחזיק זר הוא 25 2004 או קטו בר כולם מתקרבים לחלון ומסתכלים מרותקים, שיר נעלי צבא במצעד, שומעים שיר לכת קצבי ורענן. שלוש בירות". חכה רגע. קח בקבוקים". תביא חמש בירות. מטאטאה סביב למקם < הסנדלר: אנחנו1 כאילו1 מדברים באותה שפה, הנעליים בין נשמע רגע ארוך". אל הלכת >זנק אוסף בקבוקים ריקים לתוך שקית ריקה < אבל אני לא מסרגל להבין מה בעצם מטריד את הצועדות נופלים פרחים." ( תגיד למר גרייצ'ארק, שאבא ישלם הסנדלר: ו אדון פרופסור במקרה מיוחד זה." ויסלח לי האדון אח ואחיות תמונה 10 >בעומק הבמה - קיר שחור. כר דשא ירוק. בצל לו באופן אישי". אם אני מבין נכון1 מדובר ביאנה לדעת, מדוע לא בא האדון הזה באופן אישי1 שלנו 1 שחוזרת רק בערב מהעבודה". אם מותר של הצהרת כוונות ואף אירוסין procura" "per מקס: קיים מנהג מקודש, אך קיימים מקרים כדי לדבר נכבדות לפנינו ? פרופסור 1 אם אומר לו1 שלי נדמה, שהזקנה שלי מאפיין את חברי ברמה הרבה יותר גבוהה מאוכל אותי אליך! אני חוזר ומדגיש, שאומץ לב אזרחי והכרובית ונחזור לעצם העניין אשר היום הביא מקס: אדון ירזף היקר1 נעזוב בינתיים את הכרוב מבשלת הפעם כרוב ולא כרובית". לבוש וסט שחור מעל עץ תפוחים ישן פרנץ. הסנדלר: זנק! אני כבר לא רואה אותך1 תסתכלו לחם ממוצע, אבל, אומץ לב זה לא נוגע בתחומי אוטלה מקופלים. השרוולים לבנה, חולצה עליו1 מילים כאלה זה לא בשביל ילדים". עוף ביחסים עם המין גם לא החיים המשפחתיים, עוברת, היא לבושה שמלה כפרית פשוטה, על ראשה מטפחת. מתעכבת ליד הישן מתכופפת, לא להשתמש במילים כאלה, כי אחר כך הילד מכאן! האדון יסלח לי אבל בנוכחות ילדים מוטב היפה". שוב, במילה אחת, הוא חושב שבחורה מבשילה כמו הפרי על העץ." ללא קשר להורים, מסתכלת בפניו". אל הגן באות בריצה האחיות מפיץ אותן ומפטפט כל מיני הבלים. >מקם קם, גיסים בלי בלי קרובים, ואחיות, בלי אחים בשמלות קיץ צבעוניות: אלי וראלי. אוחזות זו הסנדלר מתיישב!< procura per - לתפור נעל במילה אחת, חברי נעצר לפני דוד, וגיסות." אצבעה מצמידה ארטלה ורוקדות. בידי זו גם אם הוא לא יילך! בלי רגלו של הקונה - דוד רגיל שברגיל כמו לפני תופעה מפתיעה לשפתיה. האחיות מתכופפות מעל פרנץ ושררת: יפקיד עור פרטי שלו1 הוא יצטרך לבוא באופן לא ".מה במידת מאיימת אפילו במיוחד 1 Schlaf, herzli , schlaf ,/ schlaf mein kleiner Graf,/bis der Hahn am Morgen frtih lustig ruft sein Gi.iggehi.i !/ Schlafe, schlaf sieben התרוממות הרוח< נעל! לכל דבר צריך שיהיה הכי טוב." >הסנדלר לוחץ על מקם ומדבר תוך שלו היא כזאת, שבלי מדידה, אני או הסנדלר אישי למדוד1 כי למרות שהוא אינטליגנט, הרגל הצגתי אותו לפני פרנץ1 וזה, במקום שיציג את בגלל גיסי1 לגמרי במקרה היה גיסי אצלי וכאשר אותו גיס! אני זוכר שפעם הגענו לעימות עצוב מפתיעות אותו תופעות למיניהן 1 אבל1 מפתיע Stund,/ bis der Vater wieder לכן יש היום כל כך הרבה לך ניצוץ אלוהי1 עצמו1 או לפחות ילחץ את ידו1 הסתכל על גיסי kummt.) אוטלה: פרנץ עבד כל הבוקר". קנה מסורית לניסור ענפים, את חפירה ופטיש." וארגז שלם כך נעלמת ומדברת משם< מוטב שהאדון פרופסור הסנדלרית: >מופיעה לרגע מאחורי הפרגוד ואחר אומנים, וסנדלרים טובים פחות ופחות. בטונים שונים כמו בתדהמה שאין גדולה ממנה מאוד לא מקובלת, וברגע מסוים התחיל לשנן בשתיקה, בעצם לא הסתכל אלא בחן אותו בצורה "מזג לגדל פרדס," של ספרי הדרכה: "איך לא ישמע את הבובות הזאת, שותה בירה מהבוקר את המילה "גיס," לגיס, של הגיס, לגיס". וכעבר האוויר וניהול פרדס," "להחזיר נעורים לעצים," ומברבר! אולי כוס תה? תתנהג יפה, בושה, בפני הגיס יצא מהחדר נסער רגע התחיל לצחוק! "שמירת חפירות"." הוא קורא בלילות". אתמול הילדים. ונפגע, ופרנץ הביט בי ובעצב עמוק אמר: "ובכן בזמן ארוחת הצהריים הרצה על הנושא "זבל אבל1 בעונג רב שמעתי את דבריו של בן מקס: חבר1 אז מה, יש לך גיס"". מינרלי וזבל טבעי.'' הוא העיר את תשומת לבי1 הזוג שלך >מושך כפפות על כפות ידיו < >מקס, בשעת השמעת הנאום הזה, איכשהו 1 שכח שעלי ליישם בתוך המשק שלי את זיבול האדמה הסנדלר: אני לא יודע באיזו דת מאמין אדוני בשלב מסוים את עצמו1 כמו איבד מעצורים, בנו שאנו נזף באמצעות זבל טבעי מצמחים, החביב, אבל לדבר כל כך יפה ומדויק בצ'כית בלם את עצמו 1 הוציא לבסוף צליל של צווחה במקום בסתיו את הצמחים הנובלים שורפים רק בעלי האמונה הישנה מהעבר מסוגלים לדבר. דקה, השתתק, התחיל לנגב את פניו בממחטה(". עיקר אבל את לזבל טבעי". אותם להפוך של הסנדלר < y m על כתפו >טופח מקס: הסנדלר: אולי אדון פרופסור יואיל בטובו להסיר ואחר כך השמיע את ההרצאה הבאה על אודות אצבע מראה כלפי מעלה ואמר: "אקס קתדרה" ההתלהבות הביע פרנץ בזמן הקינוח; הוא הרים ,friend בבקשה לזכור, שכאשר אנחנו שותקים, אנחנו לבד, אבל1 כאשר אנחנו מתחילים לדבר1 אנחנו הופכים לשניים". זה פתגם ישן - זן. פרופסור! הר! עכשיו הרבה יותר טוב! ? אולי קצת בלי גינונים". זנק! קח את המעיל מידי האדון את מעיל-הדרך שלו ויתרווח כמו אצלו בבית, הזבל >מרימה אצבע כלפי מעלה ונואמת - מחקה >מתוך המטבח< אהה, אתה רואה, הסנדלרית: מים? את פרנץ< "מעט מדי אנו מנצלים את המרכיבים האדון ? לך הכניס שהאדון איך גדול, חכם >מחזיקה צמוד למותן אגרטל ובו הסנדלרית: לטובת הזבל הטבעי1 אי המינרליים, שפכים, פרופסור1 שיואיל להינפש". נשב לנו 1 והאדון זר הציפורנים, עומדת על רקע הפרגוד< תודה וזה לזיבול ירקות בפקליה להשתמש אפשר יפרוש בפני הכול על השולחן". קח מהאדון את על הזר1 ומתנצלת אלף מונים על אי הסדר! מסיבות בריאותיות. לעומת זאת, אין כל התנגדות כפפות, >מקם מסיר את מעילו 1 מעיל הדרך1 מקס: >מתיישב, קם< גבירתי1 אדוני הנכבדים, ובוסתנים בזיבול פרדסים בפקליה לשימוש צעיף, ומוסר לידי הסנדלר1 ההוא מחזיק הכול יש לי הכבוד בשם חברי1 פקיד בתפקיד אחראי אל בין התלמים למיניהם. ניתן להזרים אותה בידיו ומסתכל על מקם < יספר נא אדוני הכול מאוד1 בעל דירה ראויה, בעל השכלה גבוהה, הישר מתוך המכלית מבלי לפגוע בצמרות העצים. לאם, ומוטב לו לאדוני לדעת שלבה של אמא לבקש מכם, כהוריה של העלמה יאבה, רשות >אלי באדמה". לכסות את התלמים ואחר כך הוא לבה של אמא. לערוך על ידי חברי ביקור רשמי בבית הגברת וראלי מכרסמות תפוח< הפקליה היא זבל עשיר הסנדלר: >מסובב את ראשו < זכרן הוא זכרן, אבל והאדון1 אם הביקור שלי יתקבל בחיוב גם על הארוכה על את ההרצאה בעוצמה. ומשפיע סדר חייב להיות". אתה רוצה בכורה, אז קח לך ידי הבת הפקליות ועל קלות הדעת של דיירי הערים, העניינים חייב לפי סדר". סדר אבל אותה, הפרגוד מאחורי ומשתחווה, >קם הסנדלר: המבזבזים גורם חשוב של חומרים אורגניים, סיכם חופה, ורק אחר כך בכוח, אירוסין1 להישמר מתחדשים קולות הילדים, צווחות וצחקוקים, כמו אחינו בהגיגים על גיוון ההשקפות, למשל על לא נ;ר ק1ךה, אבל ו קוךה, או צ'ופ·צ'ופ, כן: "אן דן דינו". משלושה יוצאת אחת"." הילדים למשל מבטו של ילד קטן שנאלץ תפוח עץ1 הקו בקוונציה הרצינית חייבת להישמר". זנק! דוחפים אל מחוץ לפרגוד ילדה ג'ינג'ית. הילדה למתוח את צווארו כדי לראות תפוח על השולחן1 עוד חמישה גרייצ'ארק ותביא לאדון קפוץ מסתכלת על מקם בכובד ראש < לעומת בעל הבית שדי לו להושיט יד ולהגיש בקבוקים, אבל על רגל אחת! >מאחורי הפרגוד הסנדלרית: סליחה >נעלמת אל מעבר לפרגוד< >האחיות, רוצה". שהוא למי את התפוח נשמעות צווחות, צחוקים, כאילו חבורה שלמה במה אינני מסוגל לתפוס הסנדלר: איכשהו אוטלה בחצר צוחקות ומרעישות, מתרוצצות משחקת במחבואים. בחלון המרתף רואים עכשיו העניין כאן". זניו, קפוץ לאדון גרייצ'ארק ותביא 294 26 ג?יו ן הראשון, אחר כך עוד צעד, וכבר אתה ממריא! ליישם את זה". זה היה ארון ענק לחליפות, או מסדרת את חפירות< הוא שלי הגוף המלכודת, זה אני פרנץ: לבנים עם מגירה תחתונה". הייתי לבד ארון c=::: המלכודת, שנפלתי אל תוכה מיד לאחר היוולדי. תקרתו, בחושך, החדר איבד את קירותיו ואת המענים לי מאחורי =1 גם אני פחדתי מהצפוי ארטלח: בלילה." שמעתי רשרושים, שזה קורה כמו מופיעים של הקיר, השחור הרקע על > בכל כוחי את הדלת יום אחד דחפתי הדלת". צוויחות, רעשים של גרירה". לא נשמתי". כעבור כלב שחורים". במדים לבושים המתעללים. זה אבא חסם בגופו שלו את הדלת". עכשיו הוא שמישהו חסם בגופו הענק". הדלתות נפערו". עכברים המכרסמים את הניירות שלי, מכתבים רגע שוב שמעתי רעש וגירודים, כנראה היו אלה לקיר, אחר כך שומעים נביחות כלב. איש לא משטרה קשור ברצועה. עוברים במהירות צמוד כולם מאחורי". לי". השארתי את מתכחש וסיפורים". אבל, תוך כדי בחילה חשבתי על פורצות ואלי מתלחשות, באלי בהם. הבחין היו שדות, עפתי". מאחורי הדלת היה כפר, פתיחת המגירה". הצווחות והגירודים הפכו בצחוק. אוטלה גוזמiז ענפים. פרנץ מתעורר, גנים, פרדסים, כוורות". היה אחו, החציר הדיף לכיוון ברכי נגררתי על נסבלים , לבלתי מקשיב. אי שם רחוק נובחים כלבים. לשומרים· ריח". ברחתי ורק עיניך ליוו אותי, העניקו לי המגירה". בתוך המגירה נעשה שקט". לאט לאט מענים הזכות לעלות על הבמה בכל רגע. הם עוז רוח". אתה • נעול בעצמך • דחפת אותי אל התחלתי לפתוח אותה". משהו זע שמה, התפתל יכולים אבל הם באלם קול1 לעבור יכולים אחר כך שוב פתחתי". שם לא היה להם לא אוכל חטפתי בחילה, הקאות וטרקתי את המגירה". בני אדם". לבושים כמו יהודי המזרח, בגלביות". עכברים, אלה היו בני אדם". קן נמלים, אבל רב, פקעת גדולה ומסריחה." אבל אלה לא היו יכולתי להציץ אל תוכה, ובתוכה התפתל המון ונשם. סגרתי את המגירה. אחר כך פתחתי לאט, גם להיות שרק דמות אחת רואה אותם והאחרים ידי הדמויות הנוטלות חלק על הבמה. אבל יכול בלתי צפויים. כניסתם יכולה להיות מזוהה על להתעכב ליד דמויות שנבחרו לכך. מעשיהם מתנהגים כאילו הם אינם שם כלל וכלל. < פרנץ: מסתכל על אוטלה ארטלח: כולך מיוזע". >מלטפת אותו < ולא אוויר1 הם נדחפו תוך צווחות אל תוך סדק, לארוחת היום מה יהיה אני רעב". פרנץ: בתוך תוכי התעוררה לפתע האכזריות, אבל, הצהריים? אכזריות שמתעוררת לעתים אצל ילדים שקטים ומחונכים היטב". :ארטלח Spinat mit Setzei und Kartoffeln ." לפעמים אני רוצה להיכנס אל תוך ארטלח: פרנץ: לטאטא משם כל הפחדים והמפלצות המטרידים ראשך1 אל תוך המוח שלך ולעשות שם סדר". אותך". אני מאוד אוהבת אותך, אני רוצה שתדע. Ausgezeichnet ! Mit guter Butergemacht ! ארטלח: האור ואל החיים". ועכשיו אתה כאן איתי ואתה תוך כדי הסתכלות בגועל על כפות הם נחנקו שם וצווחו1 סגרתי ופתחתי פרנץ: מגירות, Ausgezeichnet! פרנץ: יכול להישאר כך עד הסוף". המטפל שלי והילד על זרבוביותיהם רגליהם הקטנות והשעירות, ארטלח: לפעמים אני חושב על בריחה". אולי שלי. פרנץ: חשתי כלפיהם גועל כמו כלפי זבובים לכודים הזעירות, עיניים טרופות דעת, זקנים, פאות". Gemiiseschnitzel, dann Nudeln mit Apfelmus לרוסיה, רוסיה! כוח המשיכה של רוסיה הוא עד לגבול, או לאיזה מקום, אולי לפלםטינה, אולי סופסוף אשתחרר, אחיה מכתיבה, אסע אל מעבר בקפיצה רק אחד ויחיד". הוא היה זריז ממני". לתנור שבו היטגנו בקול פצפוצים". משם נמלט על נייר הדבק". שיוזיה חיתה משליכה אותם Ausgezeichnet ! פרנץ: ארטלח: אל תוך העולם. נהר ענק שגליו צהובים". פליצה אין קץ". ארד באיזה מקום אחרי טולה ואלך לי לבש דמותו של נער קטן, בניגוד לאלה מתוך לא הספקתי לטרוק את המגירה, הוא עמד לפני, Tomatensalat, Pflaumenkompott Semmel, חירשת לכל הבקשות שלי, שאני מציג בפניה לבוש במקטורן קטן וצר היה הוא הערב-רב, פרנץ1 ואלי1 אלי: בלשון האילמים". היא מעדיפה אושר, בינוניות, מידות, רכוס במהודק על כל כפתוריו, זה היה "ausgezeichnet !!!" <במקהלה> חדרים מלאי ארונות, דירת פאר, חדר שינה, מקם. זיהיתי אותו. היה פורם ומכפתר ללא הרף >אלי וראלי יוצאות. אוטלה מתיישבת או כורעת ארונות ללבנים ולכלי מטבח". היא גם מצפה את המקטורן הקטנטן, היה מוודא אם הכפתורים ברך ליד פרנץ. פרנץ משעין את ראשו על ברכיה ממני שאתעניין בבית החרושת של אבי". אוהבת חיוך פרומים או מכופתרים, רוק על שפתיו, כך שמעל ראשו השמים או פניה של אוטלה שואפת כמו יתר חברותיה לישון עד אחת עשרה השיניים המיועדות לקריעת בשר וללעיסתו! היא לאכול טוב". בשר! למרות שהבשר נשאר בין כעוס ושדי, כולו ספוג שיגעון ללמד אחרים. שואל דבר מה ללא הרף, קולו חד ומוכיח הכול ידו מושטת לכיוון שלי, אצבע מכוונת אל חזי, חיי אעשה בשינה, ועכשיו אצלך1 בכפר1 הייתי פרנץ: אני דוחה את החלום, כי אני מפחד שאת ועיניה. < אינני יודע". היא לפני הצהריים". ובלילה? לכל על רגל אחת". קולו משתנה ומתחלף לקול רוצה להיות ער כל הלילה וכל היום". אני חושש, כבר שנה שממהר שלי, מכוונת את השעון הזמיר, קודח באוזני ובראשי." יחלוף הכול, ואני אחמיץ את היפה שבשנתי למהר בשעה, כי מידת הזמן הזאת היא חסרת מבינה את מידת הזמן שלי, מבחינתי השעון יכול בשעה". היא מכוונת אותו על הדקה". היא אינה תוקפת אותי אימה גדולה, שלא ניתנת להגדרה". "כן" או "לא"." אני יודע במה העניין ולכן מיילל, לבסוף כאילו מעמיד בפני אולטימטום". יגנוב לי את כל אלה, בזה אחר זה". ואתעורר קריאת השכווי". אני חושש שאירדם ומישהו ביותר. צל מתחת עץ התפוח, אור על פנייך, החשוב, והיחיד, האחד לעיסוק משמעות שהאדם חש בה רק בעת הגסיסה. בארגז סגור או בארון מדיף ריח צואת עכברים מבחינתי, הוא הכתיבה. ארטלח: אתה מפחד מהנישואים האלה!? פרנץ: פיה מלא בשיני זהב! ". אספר לך משהו פליצה צוחקת". היא חושפת את כל שיניה וגם הייתי עוצם את עיני מבושה ומפחד, כאשר חיתה בסוד; בתקופה הראשונה, מיד לאחר שהכרנו, אוטלח: כל זה קורה בגלל הסגירות. אתה נועל הדלת מתחילים החיים, אתה עושה את צעדך ומוטרד". די אם תפתח את הדלת". מיד מאחורי ובזיעת אפיך, מאורה, אתה נופל אל תוכה חולה אתה נועל את עצמך ובונה לעצמך, במאמץ גדול את עצמך וטורק את הדלת בינך לבין העולם. ארטלח: אינך יכול לשכוח ורקבון גוויות". פרנץ: אני בעצמי כבר איני יודע, אם זה היה חלום, או המחשבות שלי". אולי זה היה סיפור שלא כתבתי, ולכן הוא כל כך מייסר אותי, נושך, הוא מנסה בנשיכותיו לחדור אל מתחת לעורי, 27 2004 או קטו בר בחיוב." אוטלה מיישרת את מניע את ראשו שניקוי שיניים ליד השולחן לא כל כך נעים, את ההין! בעקבות יוצאת ואת החצאית שלה, חולצתה בעיקר בשביל הסובבים, אבל את שאריות הבשר אוטלח: אתה טיפשון' זה מה שאתה! דבר ממה שקורה מאחורי גבו' על רקע הקיר השחור' הם נעלמים בחשכה. פרנץ איננו רואה המענה על אצבעותיה. הם הולכים לאורך הקיר השחור. ממרחק נשמעות נביחות כלבים. יש להרחיק מיד." את זוכרת, רק לאבא, על פי הוא חיטט בקיסם, אפילו במזלג, או בציפורן' חוק בלתי כתוב, מותר היה לחטט בין השיניים, לעס ומעך ואחר כך מצץ את לשד העצמות, פרנץ: יש לה את זה דווקא בפה! אוטלח: אחי אהובי, איפה היית רוצה שבחורה תחזיק את שיניה? פרנץ: על רקע הקיר השחור מופיע אדם עם ספר. הוא לעתים היה מושך באצבעותיו שרוכי בשר מתוך תהום איומה, מלאה בשיניים מאירות! האמת היא, שלסתות בריאות מלאות שיניים לא פותח את הספר וקורא: "בדרך המובילה אל תא בו -זמנית היה צועק שבין השיניים, הרווחים פחות מפחידות." לגופו של עניין, המפגע הזה הגזים, אל הקברים, ובכן' במרחק של כמה מאות עלינו שלא נחטט ב"לוע הפה." גרם לכך שפליצה נעשתה לי קרובה יותר". זה מטרים, עמדו כמה רופאי שיניים עם צבתות". >מחייכת < ובכן' אז העניין הוא חיטוט אוטלח: פגם קטן שאי אפשר להסתיר אותו' קשה לי זה אל הסל. שמונה רופאי שיניים היו שם. הם מוציאים את שיני זהב והכתרים וזורקים את כל היו פותחים את פיו של המת, מסתכלים לתוכו' דלילות מחודדות, הרווחים והחודים מותאמים פרנץ: לבעלי החיים, טורפי הבשר' שיניים בין השיביים". בתור ארוס, הייתי רשאי להביע הסתייגויות ביחס משהו שקשור לרגישויות". למען האמת, אני' להגדיר בזכות מה זה מעורר רגשות". יש כאן שהושארו צעירים, אנשים כלל בדרך היו לעומת בני אדם, ולעיסתו' לקריעת הבשר לשיני הזהב, אבל אף פעם לא אמרתי את זה מהמשלוחים לצורך העבודה הזאת. אחד מהם זאת - לפליצה". את יודעת מה, אנשים לא דואגים לטיב מוצאו היה צוקו' שמו הכרתי יותר מקרוב, אוטלה: בני אדם לעומת זאת שלחו לכם מתנות! השיניים שלהם. מז'שוב. לרופאי השיניים היה צריף נפרד. עם הדוד אלפרד ממדריד כתב מכתב יפהפה וצירף אוטלח: אמא מאוד התעצבה בשל הביטול". החשכה היו מביאים לצריף סלים מלאים שיני המחאה בסך אלף כתרים - מתנת חתונה לפליצה שוב לצורה משקל מיוחד". אנשים מעניקים זהב ושם היו בוררים את הזהב ומתיכים אותו חייבת ולך." תגיד מה עם הצ'ק הזה !? אמא פרסמת מודעה, הזמנת את הוריה, אחר כך אתה למטילי זהב. שמר עליהם איש גסטפו' הוא גם להחזיר את הצ'ק ולהסביר לדוד אלפרד - בא ואומר שכואב לך הראש ושאתה מבטל את באיטיות הכה אותם כאשר העבודה התנהלה פרנץ: פליצה דיברה אך ורק על סידור הדירה". האירוסין, בעצם אתה לא אומר דבר". אני איתן, למטילים, התיכו את הזהב גדולה מדי. הם בו בזמן שאני הצהרתי חד משמעית, שגם אחרי ואהיה לצדך גם בעתיד". אבל אמא תופסת את סנטימטר אחד עובי' מחצית הסנטימטר רוחב לי פינת עבודה משלי' החופה חייבת להיות זה כמו אשה נורמלית". ואבא!? ועשרים סנטימטר אורך(.'' מאורה משלי' כמו חפרפרת או גירית." בתוך זה הדם." הדם מפנים הגוף שלי פרץ פרנץ: עדר אנשים ערומים. פרנץ אינו רואה ואינו >בדממה: לאורך הקיר השחור מריצים המענים תוך המאורה או נדחף פנימה ללא הזמנה, הופך המאורה אין מקבלים אורחים." אורח שמציץ אל להבין שאני צריך לעשות רק דבר אחד: לכתוב". החוצה וקטע את האירוסים". הגוף שלי נתן לי שומע, כולו תקוע בהסתכלותו על עץ' עלים, לאויבנו". פליצה תובעת ממני רגשות, ובעצמה יש - נישואים, הולדת ילדים, קניית ארונות ענפים, פירות". שלוש דמויות נשיות מתנתקות לא מעניקה אותם לאחיותי' את באלי היא מכנה להותיר לנבחרים מאושרים". אבל, אם נשוב אל ערומות. הן ואלי. ואלי' אוטלה, מההמון. "קרש גיהוץ," ואלי, מבחינתה איננה אלא אווזה. השיניים! תארי לעצמך, בשבוע הקודם קיבלתי מסתירות את מערומיהן בידיהן ובשערן. מישהו נעליים. אוטלה מקבלת נוסף לחולצה גברית זוג זורק לעברן איזה בגד, סמרטוטים, נעלי עץ, קומי ולא אחותי הצעירה". היא חיתה אמורה אלא משהו שאינו מתאים לשום דבר' יצור כזה בקיומך עדיין לא השגיחה". מבחינתה, את אינך איך אדם מבוגר יכול לכתוב כאלה שטויות". שיניים וכותבת, שזה באשמת רוחות הפרצים". מכתב מעלמה מסוימת, בו היא מתלוננת על כאב מכנסיים קרועים ישנים, תחתונים ארוכים, לראות שאת בת הברית היחידה שלי בקרב". להפך' שיניים בריאות חשות הכי טוב כאשר הן חולצה של חייל רוסי, שבוי. על ראשה מטפחת. אני חושד שלא קראה אף לא סיפור אחד שלי לזרם האוויר". למרות הכבוד הראוי חשופות על זרועה סרט לבן' עליו "מגן דוד.'' לרגליה אוטלה ניגשת מאחור אל אחיה ומכסה את עיניו נעלי עץ. אלי וראלי מחפשות בערימת הבגדים, בכפות ידיה. פרנץ צוחק. < אוטלה: eins zwei drei,/ Du bist frei פרנץ: כל מיני סופרים אוסטרים ואחרים"" לא, אני בשלמותו' למרות שהיא כן קוראת רומנים של לא מקנא". פעם נתתי לה את "סונטת קרויצר," של טולסטוי לא חיתה מאושרת מהספרון הזה". קריאה מפתה עבור אשה ואם לעתיד". גם אשתו אוטלה: "סונטת קרויצר" איננו דווקא חומר שאני בטוח שהיא לא קראה. האם את מצחצחת אותן לאחר כל אכילה". לעלמה שאלתי, ובכן, איך את מטפלת בשינייך אוטלח: >מסובבת בשלילה את ראשה< לא, לא, פרנץ, אני מבקשת ממך, תעמיד את עצמך במצב !והוריה הארוסה אני אומר Liebes Fraulein Grete, :פרנץ ...לה vier fi.inf sechs,/ Du bist nex נדמה לי נשמתה". עד עומק נפגעה היא אוטלח: גרטה!? החברה הזאת של פליצה? אוטלח: >מסירה את המטפחת מראשה שהמכתבים לגרטה". פרנץ: יכול להיות שאת מצחצחת את שינייך וקושרת את עיניו של פרנץ, אחר כך מסובבת גאל עצמו < האם אני מפחד להתחתן ? פרנץ: לי' שתאמיני אבל כדאי ובהתמדה". היטב פעמים אחדות. < אותו מסביב משום.שכתוצאה מפחד אני אולי אולי". שהשיניים מתקלקלות קודם כל מאכילת בשר' Eichen,Tannen Buchen,/ und Du מהנישואים נוצרים ילדים." ילדים, שמסוגלים ליד יושבים אני יודע זאת מניסיוני האישי." fangen/.Eichen Tanen musst לנו מנה אחת אפיים ויותר' את מה להשיב השולחן' צוחקים, משתעשעים בשיחה, ובינתיים Buchen, und Du musst suchen ! >אלי וואלי מחפשות מזון לאורך הקיר. אחת מהן עין בעין עם בני שלי' שהוא כזה מיובש, עצור שאנחנו עוללנו להורים שלנו". אילו נעמדתי בין השיניים, נוצרות הידבקויות שונות, הבשר בגומת הפה, משאריות הבשר המתקלקל שנשארו תפוחי אדמה, הן כמה האחרת עצם, מצאה וסגור' שתקן". במילה אחת: אילו הייתי מוליד נרקב, אפשר להגיד, לנגד עינינו. מהשאריות מתקרבות, מפוחדות, אל גבול הגינה, אבל לא בן דומה לי!? קרוב לוודאי שהייתי בורח ממנו, הנרקבות של הבשר מתפתחים חיידקים ומחלות, אוכלות את מה שמצאו. על הגב או על החזה חוצות אותו. לבושות בסמרטוטים מלוכלכים הן לעשות אבא בדומה למה שרצה יוצא לנדוד' שלנו. כמו מפגר עכבר למשל' שנרקב בין האבנים. אוטלח: אבל מה זה שייך לגרטה!? "מגני דוד" או כיתוב: .Jude אלי, באלי ואוטלה בגינה - דממה. פרנץ רץ עוד שנייה בגינה, לבסוף רצות לאורך הקיר השחור. נעלמות בחשכה. >על הבמה עולה מתעלל, מצביע על אוטלה. פרנץ אוטלה מורה באצבעה על החזה שלה כאילו רצתה לא רואה אותו' הוא אוסף תפוחי עץ לתוך סל. פרנץ: כי דווקא גרטה סיפרה לי הרבה על כאבי לומר לך' אחותי הקטנה, שמכל המחלות, כאב השיניים שמציקים לעתים קרובות לפליצה". עלי הוא מסיר מעיניו את המטפחת. מסתכל סביבו לשאול "האם אני, האם הכוונה אלי,"." המענה בי פחד וגועל". מובן מאליו השיניים מעורר 294 28 גליו ן ולהסתתר." אבל אתה מוכרח לענות על השאלה 1 29 2004 או קטו בר ושותקים מרוב נהלה". אילו היו רואים אותנו היה בנית". נעצם, אולי כן היה". חלש מאד • צחקת עד דמעות! במקרם בנות זרג בתוך כלוב". איך אנחנו סבים סחור סחור1 אגוזים מסלסילה מוציא >צוחק • פרנץ: לריקוד1 היו לנר חברים אר כיסאות". הייתי אנוס איך אנחנו מחניקים שוועתו של הזכר חסר נחנטים אל הסורגים, אל הקירות". נאנקים". מגיש אותם לידידו על כף ידו < לא שכחת את איטלקיים, קולף אותם במפצח אגוזים מתכתי1 עם קרול". אחר כך רקדת לעתים קרונות עם להראות לך איך הלמרט רוקד עם כיסא." ופטר הנקנה, בתוך לוע הפה." אבל1 מוסב כך1 שאין שאמר עליך פעם". כמה שנים עברו המילים כיסא". עיניים." שאין רואים את פניהם של אנסים רואים אותנו". שהם שותפים איתנו בעצימת על כתפי! מקס: הוא אנא שלך מאז". ואני סוחב אותו כולו פרנץ: >בשקט< כל זה נגמר1 וזרם יחד עם הדם מתוך ריאותי. בוכים כמו ילדים. מלידה, חיות טרף". פרנץ: אתה טועה! הוא לא רק אנא שלי, הוא מקס: אתה רוצה לשרוף את כתני היד שלך נמר מקס: >לא מפסיק לאכול1 אחר כך מנגב היטב גם אביך1 הוא אבינו המשותף". הוא אביהם של עכשיו1 מדוע אתה ואני רוצה לדעת זאת ידי". בממחטה< יש כל מיני אנשים". יש את ידיו עכשיו שנלחמים צעירים, אנשים מיליוני רוצה להיעזר ני". מדוע אני". אני אומר את זה שצורחים, יש שמנדנדים". בניו השולח את כללי, זה אנא ונהרגים". לא טוב". הרי אלה הם כל חייך". מדוע אני צריך מעולם לא סלחתי לו על כך". למרות שהוא על כך היסב, כשרצה להוביל אותי לבית זונות". פרנץ: כן1 יש תכונות שונות". אנא שלי ידע לשחיטה". כנר נעצם ההולדה עצמה, שבעולמנו המצורע." זה אב המדבר בקולו של אלוהים-האב: Die Liebe kann nur durch Opfer כך. מדוע לא נחרת לשם כך בעוזרת חביקירן1 זו אתה אוהב אותי". או מזלזל ני ובז לי עד כדי לרצוח את צאצאיך, תסביר לי1 האם עד כדי כך גברים יודעים על צדק ואני הייתי הפחדן". und Schlachtung des Sohnes שמטאטאה אצלך מדי יום, היא גם מסיקה את "מותו של איוראן איליץ".?"' הנן שלו תמיד עצמם הכול". אתה זוכר את סיפורו של טולסטוי eחeicht werden ! לאנא שלי קול רם במיוחד1 אולי דינר בקול רם להסקה, יכולת לתת לה את הניירות האלה". אני התנור, היא בטח מחפשת לעתים קרונות נייר המנוהל," על ריגש אותו. "הפחיד אותו מנסו כל כך במיוחד כדי שאנחנו נשמע את דבריו כנר יודע מדוע לא נתת את הניירות למנקה, שאומר פניו של בנו הוא קורא את אות הנושה, בה בחדר הכניסה." הוא דינר אל אמא". אבל צרב לךז מסמן הטבע את המאוננים הקטנים". גם אני לך את המילים על הערר1 על המצח, כמו כתם נתרך באש< פרנץ: >מחטט ובכל המטעמים הטונים המקלקלים את השיניים קרא על פנינו". היינו נערים מפוטמים נבשר והקינה. עם אוזניים! כפות ידיים חמות ולחות כמו ספוג כווייה". "גם כן, הפרנץ הזה נחר לו חבר1 תחת רחצה, ברר! והעיניים הקטנות, הקודחות שלו, פניו לפני חברו < ואני יודע לכתוב ולקרוא, לכן משום כך. היא לא יודעת לקרוא! >מקס קירב את מקס: כי האשה הזאת לא יודעת לקרוא! דווקא עצלנים, חושניים, מחוסרי רצון לעסוק בספורט על מה המשקפיים האלה במסגרת חוס ברזל, נחרת ני. או בענודה פיזית"" ילדים מסוג זה עסוקים כל מכוסה מכנה אף, כנראה משום מה שהוא פרנץ: נחרתי בך1 כי אני אוהב ארתך1 ומאמין את קביעותיו, חטב בהן אל נין העיניים כמו ראה בך חלש וגועלי." הוא אף פעם לא הסתיר אני ידע זאת, אנחנו גרמנו לו גועל נפש, הוא הזמן בעצמם". כזה הייתי אני, כזה היית אתה. הסתכלנו איש על רעהו כמאוננים, ומשום שאמא בפצעונים מגעילים! ופה הפטל החמצמץ, טפו"!". "אני נטוח שהפרחח העלוב הזה מאונן נבל פינה ניסתה להשקיטו1 הוא הוסיף בקול עוד יותר רם: מקס: נחרת ני1 כי אתה רוצה להעניש אותי1 על לך שתמלא את רצוני האחרון. פרנץ: אתה מעוצבן". האמת היא שבברק להברת שגם אני כותב". צווח עלי • אני הייתי אז כנר בן בגרזן. פעם שלושים, שלו1 את החיוך הזה !? היה לי חשק לתפוס אותו חשוכה של העיר". את ראית את שיני העכבר מקורה נגיהנרם". אנחנו זקוקים לאור אחר >פרנץ האש הפורצות מפתח התנור כל הפרשה הזאת "Wie lange hast Du gezogert, ehe Du reif geworden bist !" גור כלנים"." מבלי לכפתר את מעילך התעופפת בצווארון ולגרור אותו למטה מכל המדרגות כמו לתופעות דמוניות". לי1 פשוט, אין כנר כוח מעלה אור חשמל < אתה הופך דברים רגילים למרות שהקמת ".בך רגם גם ני, זה נו גע מביתנו, כמעט שברת את המפרקת". אני אחריך1 התנגדות". אני מתחיל לקרוא והולך לאיבוד. משפחה, ואתה מקיים יחסי איש ואשה נורמליים אומלל, וגדוש שנאה לאנא". נחרתי בך כעד היחיד והקורא האחרון. לאחר עם אשתך1 אתה תהיה אנא". ואני מכין את מסיר המקטורן, ופורם את >מכפתר מקס: מרתי תקרא את כתני היד1 ואחר כך תשרוף את מאני, בדיוק כמו לפני עשרים שנה". שנינו1 אתה לחיים, ואני למוות". אנו מפחדים עצמי לעולם הנא". למרות שנגרנו והבשלנו אבל לא, הוא מחייך ,< אתה זוכר כל מילה". עורית, כאילו בעוד שנייה הוא עתיד לפרוץ נבכי1 משקפיו, מנגב אותם במטלית, שפתיו במצב של כולם". מקס: אם עלי לשרוף אז לשם מה עלי לקרוא? אתה לא עקבי. >מניע את כתפיו1 נוטל מהצלחת תפוח מקס: פרנץ: הרי הוא בז לי1 לא לך." בשבילך הוא פרנץ: >כאילו נתפס "על חם<" כן". ונכן". אולי עץ < אביך מעודו לא הנין אותך, אותו עניין נור וגס רוח". געשעפס·מאכער". ובשבילי הוא אתה צודק". אתה יכול לא לקרוא, אבל לשרוף האוכל החנות, עניינו אותו בית החרושת, אנא שלי". אתה חייב". אז תן לי את ידך לאות הסכמה". תן והבריאות שלו עצמו ובריאותה של המשפחה, מי שהוליד אותי". חלף עבר לו". אתה עכשיו מילה". >מקס מושיט את ידו לפרנץ1 אבל פרנץ כי את משפחתו הוא ראה כרכושו הפרסי שלו". פלייסוניסס מעולה, סופר שמעריכים אותו, נעל, שאינו רואה, אינו רואה, אר שהוא מעמיד פנים מושגים, אל הספרות ואל האמנות, רגם גננת אתה נמלטת לאזורים אשר בעבורו הם בלתי ראש משפחה". אני דוקטור למשפטים, מזכיר1 מחברם של ספרים ממשיך לחטט בתנור< תרדה לך". שב, וספר לי, מה קררה אצלי בנית". נעצם, בנית אני ? מקס! הוא לא יבין אותך עד מותו לו את אוסלה". מקס: >לוקח בננה מהשולחן ומקלף אותה< יש לי גבינות נהדרות". האם ראית את אמי1 את אני יודע שמעודו לא קרא ספר מספרי". היה ולפנים". וזאת הרמה הגבוהה יותר של ההבנה". פרנץ: הוא לא הנין אותי1 אבל ראה אותי לפני ולא יבין אחרי מרתו של גבר". ובסופו של דבר של קשיש". דבר אינן שש, של נער בן שלוש עשרה, ואחר כך של עלם". הן נעצם לא יודעות דבר על חיי המין של ילד בן פרנץ: נשים ניתן לרמות". אמא, אחות, סבתא". להם בדייקנות הכול על פגישתנו". על מגורי1 נו כל צררך. נעצם, לאחר שרבך1 אתה יכול לדווח הניקור הזה אינו נוח לי". אתה מנין, איני רואה אני? כתנו לי1 שהם נערכים לברא אלי לניקור". חתוכים עדיין על מניח אותם כשדפיהם לא יודעות על האש הנסתרת שלנו1 על עינויי התופת על מה אני שותה, מה אני אוכל". שאינני עד ארונית הלילה". אבל מה". אבל הוא קרא את בראותן את החיוורון שלנו." הנשים מודאגות כדי כך חולה". אולי אצא לי קצת לפראג." אני "Ali Baba und die vierzig Riiuber" חוסר או שלנו1 פרסות כהות מתחת לעיניים, אוכל פירות, אגוזים, שותה חלב, נירה". ונטוח שקרא את גתה, זה מה שהוא קרא. כנראה, את דיקנס, ההתאבדויות". אבל האבות והאחים הבוגרים יותר עודף תיאבון". הן מופתעות מהתפרצויות הכעס, ממני שום במילה אחת, לא יראו ולא ישמעו דבר נוסף על מה שאתה תספר להם. "Chroni k der, ראנה וילהלם יודעים הכול1 והצעירים יותר מנחשים, מסתכלים מקס: שוחחתי עם אמך רעם אוטלה, אביך לא 294 30 גל'ו ן הספר, אחת מיצירותי הודפסה ב"הדי המלחמה." נער עצומות. כשעיניו פדנץ יושב הולמת. Sperlingsgasse" >ממיין מפיות צבעוניות ומגבות. מראה הנער: מטאטא את הרצפה. מתיז מים על ראשו, יושב לא קרא לא אותי, ולא אותך." לעומת זאת, c::: אותן לאדון < באיזה צבע מעוניין כבוד היועץ, מול המראה, מסדק את שעדו בקפידה, בוחן את איכשהו, לא בגדנו די". אני משוכנע, שאילו לבן, אדום, כחול? =1 פניו בתשומת לב. מתיישב על כיסא ומתחיל לכאן לפתע-פתאום וצווח: אבא שלי היה נכנס האדון: תודה, בלבן >הנער מתכופף, האדון אומד לו דבר מה, מניע את ידיו < לחטט באפו. < הספר: >מכין סבון לגילוח< יוזק! אל תחטט באף, "מה זה, הולכי בטל, אתם עושים כאן? אתם בטח משחקים במשחקים מלוכלכים"? אני הייתי >שוב עומד לפני האדון. לפתע, תוקע הנער: שלא תגדום לך נזק במוח. קפוץ לוןנות עיתון". מתאבן, אתה היית חוטף רפיון וחולשה. בתנועה גסה ואלימה את ראשו של האדון אל העולם יורד מהפסים". וזה יושב ומחטט באף! מקס: >צוחק< הבלים, אתה מקשקש שטויות". תוך כיוד הרחצה. מחזיק בו זמן רב, עד שהאיש הנער: זה האף שלי". לא יפה!" "משחקים באמת אנחנו פדנץ: מתחיל להיחנק, הנער מושך את הראש בשערותיו הספר: אני מבקש, בכל הכבוד, אדוני יכול לתאר בפני אנשים רציניים, משודדים מתביישים כלפי מעלה ושוב חוזר ומטביל אותו במים. האיש מוציא קולות גיהוק מוזרים(". שזה בכלל לא ראש אלא חתוך של הכרוב". נא שם בתוך הראשים הנעולים האלה". יכול להיות לנו, לבני האדם, קשה להבין מה בדיוק יושב לעצמו שהבףד הגמור הזה, לא קורא עיתונים". להתחבר לאנשים חסרי תרבות ואמונה". אם כי אני קורא את "הלס בארוזה," אז איך אני יכול לסלוח לי בבקשה בגין המילה העממית כל כך." לחיה זוללת עשב, אבל אני מקנח אחדי העשב רעב? אולי נלך למסעדה צמחונית? הפכתי עכשיו היא משחק מביך לעומת החיים". האם אתה כבד בשלים". משום שהכתבנות שלנו, חברי היקר, מקס: אני לא רעב ביין ובבירה פדנץ: מבחינת אבא נשארנו נערים שמשחקים ביחס קדומות לדעות מתנגד בהחלט אני בתיאטדון ובכתיבת ספרים". אבל הוא לא נתן ניתן להתבטא כך, לאדוני הפדוקודטוד". ומה שאחד כמו יוזק יהיה, נגיד, שווה לי, או, אם למעמדות אחרים, ובכל זאת, איני יכול להסכים מקבילה מבחינתו: התחתנת! בעצמך אינך יודע במצב הרבה יותר טוב, אתה תפסת עמדה כמעט שנסדר אותו". דאה הכול לפני ולפנים". אתה עכשיו, כלנון קטן, אתה מתגרד? עוללת". אתה בעל". זכר איזה מעשה גדול הנער: כי אדוני רק מדבר אבל כסף לוןנות עיתון לא נותן. ניבי שיניים". אני, זנבי מכונס בין דגלי, בורח השומר על הקן". אתם חושפים זה לעומת זה >מפסיק לסבן, נותן לנער את הכסף; הספר: לפינה. לקבל את איחולי, זה בקשר למודעה שראיתי את ראשך, זה רק כסף! יואיל נא אדוני הנכבד משחיז את התער על חגורת עור< מה שמעסיק מקס: אתה מתלהב". ותסלח לי, אבל אתה גם מצחיק עם צעקותיך המתפרצות לדגל הנישואים שלי, הדי מדי יום ובכל דקה מתאחד איזה זוג, בעיתון. היה לי העונג לקרוא על האירוסים של הנישואים ילדים". ונולדים הדיון מזריע לבחירת לבו". כדמוקרט כן, אני בהחלט האדון והתוצאות הנלוות, כמו הולדת ילדים, אילו היו פרנץ קפקא ופל'צה באראר לסדק את ראשה של העלמה סלוביק". יואיל לברכך על הבחירה הנאה". כי היה לי הכבוד כשמדובר במין היפה שלנו". אני יכול בכל לב מתנגד לדעות קדומות בתחום המעמדי, בעיקר אלה ההישגים הגדולים ביותר של האנושות, אז מאשד לתפוד זוג מכנסים ראויים לשמם, ודווקא הקטר, החשמל". לעשות ילד הרבה יותר קל עד עצם היום הזה לא היו ממציאים את הדפוס, >משתנק < אני". מה זה". מה זה". האדון: כבודו להאמין לי שהגברות שלנו לא ימצאו מוודה לכן אנחנו שני מיליארדים ואחד כך נהיה עשרה משטרה". איפה המשטרה! ? Mensch ... Mensch <בשלווה> :הנער הדת, או הרופא, יכולים להיות שומרי סוד ונפש יותר אמין בקרב בני מקצוע אחר, אם כי, כוהן אתה עושה עניין ממשהו טבעי כמו לנשום, או ועשרים, אחד כך נאכל זה את זה ויהיה שקט". האדון: אני". אמינים, אבל רק הספר יכול להיות נאמנו של בחודה, אתה מוליך שולל עשיית צרכים". < זקן קש-שק> Du alter Strohsack". :הנער הקליינט בתחום הכולל, גם סודות הנפש, גם מאמלל נשים". אתה מדומם את האקט המיני האדון: אני". סודות". הגוף, ומשאלות הלב". ואלה הן, סליחה לכן אתה מאכזב לכדי עיסוק אינטלקטואלי, Alte Pipe :הנער על הביטוי, לאו דווקא גבירות מפינות האפלות כמאהב או כמועמד לנישואים". בעצם אולי זו האדון: אני." של הרחובות, אלא נשים בעלות מעמד והשכלה דק שאלה של נוחיות".! אתה יודע מה, בוא Maul halten ! :הנער מהבתים העליון, מהעשירון עתים גבוהה, נלך למסעדה ההיא. הארון: אני "אביר צלב הברזל" סוג ב,' עלי הגבוהים ממש". וכל הגבירות האלה נפתחות >פדנץ סוגד את פתח התנור, מכבה את האודות. ,1915 באוגוסט "Kriegs Echo"ב כתבו בפנינו כמו פרחי הוורד לקראת הפרפרים ולא החדר נשאר ריק< יוצאים. אפילו יש לי את זה, גזרתי מהעיתון. הוא בארנק פעם משיחות את לבן על חיי הזוגיות שלהן. הן כבד עשרים שלי, אני נושא את זה על לבי, גורמות לי לעתים להסמיק, למרות היותי מושך וחמש שנים". אני נושא את זה על לבי כמו קמיע )מחפש בלהיטות, מוציא ארנק< או, הנה זה, זאת, לא מתנור אפייה אחד אכלתי לחם." אבקש ותיק של תשומת לבן של נשים, איך לומר לך תמונה 12 אצל הספר לוקח את גזיר >הנער תקרא, אדוני בבקשה! תודה, וכשאשתו של". מכבודו קצת שמאלה". הוא, שלי המשפחה המצהיב < שם העיתון כזאת." שמספרת על אי יכולתו של בן זוגח". כורסאות, כיורים, שתי מדאות, >על הקיר פרידנטל". פרידנטל, דוקטור באמת שאיני יודע אם לא מהחוכמה הוא אז, ארונות זעירים, מכשירים של ספד. בקבוקונים. הנער: >קורא, מדי פעם נתקע< זה טורט מקש." להעמיד פני חירש". היה לי הכבוד לשמוע ממכר בצד: מתלה, כיסאות, שולחנות. על הכורסה, בערב שהוקדש לרופאים צבאיים בברלין הגישו בשעות המכו בד, שאדו ני שלנו, משותף כשגבו לאולם, עטוי סדין לבן ופניו משתקפים נטחן מקש של שיבולת שועל. כתבי העיתונות המצאתו של הכימאי, ד"ר פרירנטל• הקמח הזה עוגות טורט אפויות מקמח המיוצר מקש על פי בווינה". וכן". גם אני כתבתי". בתקופת בית של כמה ספרים סיפוריים, הנחשבים מאוד אפילו החופשיות מעיסוק רציני יותר, הוא גם מחברם במראה, יושב פדנץ. הספד כהה עוד ושיעד, שמן, מאלץ בתנועות ידיו את הלקוח לתפוס תנוחה מקדיח ומשופם. הספד מפסיק את התספורת, 31 2004 או קטו בר המידה >מתיז מים על פניו של פרנץ' ומנגב אותם אני מקורה שהפצע הזעיר הזה לא מציק יתר על לבנים, גרביים, מסיר את החליפה, הנעליים, ומסדר הכול ליד הכיסא. < טעים, אכיל רמזיך. את המסקנה הנ"ל הם מבססים בברלין שיבחר מאוד את המאפה, ואמרר שהוא במגבת(". >הנער מחטט בלועו של הנער: פתח את הפה! אשר טוען, של ד"ר פרידנטל, על הדוגמה >שומעים שיר לכת צבאי < האדון' דוחף אותו לכיוון הכיסא, מציץ אל בין שהקיבה זקוקה, לצורך עיכול1 לסרג מסוים של >המוסיקה נעשית שקטה יותר ויותר. יחד עם תוך והרגליים, אל של הידיים האצבעות מאכל בלתי מתעכל, כי אם אדם או בעל חיים האור שכבה "המענים" - כולם ביחד - מוציאים האוזניים, מתחת ללשון". הוא מחזיק בידו מכשיר אוכלים הרבה זמן רק ארכל הניתן לעיכול1 זה את הרהיטים עם כל האביזרים < - מכונת תספורת מבהיקה< מצופה ניקל לבן לא יכול להיות בריא לאורך ימים". >הנער מטאטא את השערות < תמונה 13 להתלבש". אלה הם הסמרטוטים שלך". ! los שביל". לכינים יהיה מקום לטייל בו! ועכשיו של שלוש אצבעות". זה מפואר! עכשיו יש לך עכשיו נעשה לך שביל באמצע הראש, ברוחב האדון: >מביט על הנוכחים בגאווה, מחפש אצל הנוכחים אישור לערכו הרב, אבל הספר ופרנץ1 הנער: >קורע גזיר העיתון לפיסות קטנות וזורק כמר מאובנים, לא רואים ולא שומעים < לך ותראה". נוחר הוא הסמרטוטים ערימת >מתוך los ! Scheisse! <הרצפה על אותן )חדר עם גומחה, שקע, וילון או פרגוד די אקזוטי1 נעליים, באמצעות מקל ההליכה סמרטוטים, ומשליך לעבר האדון. < הארון: >קופץ מתוך הכורסה< רבותי1 אני מרחה! רבותי1 אני לוקח את כולכם כעדים! מכוסה בציורים סיניים. החדר מרוהט בפשטות. כתונת לילה בזה אחר זה - >לובש - הארון: אתה יודע מי המדבר Alte Latrine ! הנער: על הקיר תמונה כלשהי. ליד השולחן יושב נער ארוכה, סוודר נשי מחורר בצבע ירוק, מכנסיים ".אליך מדבר Der eiserne Gustaw ?אליך בעל ראש גדול ,ושמן גדול הוא ,12-10 בן ישנים וקרועים, נעליים, אחת גדולה, גברית עם Der eiserner Gustaw ! < נדהם> הארון: על פניו צומחת פלומה ומנופח, חסר צורה, שרוכים ארוכים, השנייה נעל נשית קטנה שלא >משיט ידו לכיורן הנער < שחורה. הוא משמיע רק נהימות וצווחות דקות". בידה קרביה. על השולחן ניצבת מעין פירמידה הוא חירש אילם. בצד - אשה צעירה, בלונדינית, הוא מותח סרט לבן ועליו "מגן דון(" ניתן להכניס לתוכה את כף רגל". על השרוול את מזרז> Raus! raus ! <מהצד עומד> :הנער הנער: >נוטל בידו את מקל ההליכה של האדון < Alte Hut ! הארון: אני". של קוביות צבעוניות. בין האשה לילד ניצבת האדון באמצעות המקל1 האדון חוצה במהירות Du alter בזקנו. האדון מושך את הנער: קערת אוכל. בתוכה אטריות או דייסה בחלב. נעלם מאחורי ביציאה, מועד את המספרה, los, ".מכאן עצמך את קח Pinsel...Du.. האשה מניחה קרביה על חוד הפירמידה". נוטלת הדלת. ( >זורק אל האדון את הסמרטוטים שלך los, כפית מהאוכל' ממצמצת בשפתיה בקול' לאות >הנער ניגש אל המראה, )הקיר השחור נסגר < המעיל1 המגבעת, הצעיף, הערדליים< אסוף את הילד. הילד יושב ללא תנועה, אינו פותח את ש"זה טעים מאוד," מקרבת את הכף לפיו של הספר: יוזק, תפסיק לחטט באף, כי תחדור אל סוקר את פניו ומסרק את שערו < בעומק שולטת Los...los ! !הסמרטוטים >הקיר השחור נפתח לצדדים. פיו' הדייסה ניגרת על סנטרו' האשה מנגבת תוך המוח".! נו אז מה יהיה איתן ראש דלעת, האפלולית." נורית חשמל אחת דולקת מעל במפית, שוב כפית דייסה, הילד מסובב אותו אפילו לא הצצת אל תוך העיתון! סלח לי אדוני בעזרת מקל האדון הנער דוחף את לכיסא. על כף ידה". כעבור רגע היא מקרבת אל עצמה היא מניחה את הכף, יושבת ושותקת, ראשה נשען להאכיל אותו באופנים שונים". בסופו של דבר את ראשו' חושף שיניים חשוקות, האשה מנסה ומרים קמעה כלפי מעלה < הנה, אדוני יואיל הנכבד >אוחז בעדינות באפו בין שתי אצבעותיו לתאר לעצמו שאותו בור - הנער: בשבילי העיתון לא משהו מיוחד. האפלה. בשנייה הזאת זע ממקומו הספר1 כאילו ההליכה לעבר הקיר השחור. נכנסים אל תוך חזר לחיים, ממשיך לגלח את פרנץ ומדבר < הספר: אני מעז לקבוע, שאנחנו הספרים, וגם, את הקערה(". הספר: תאר לעצמך, אדוני, בבקשה, שהבור הזה וסנדלרים, מכירים את חייטים בהחלט, כן, גרטה: הילד רוצה הם-הם, ילד פריה". הכלבלב לא קורא עיתונים". ובכל זאת, לנו1 לאנשים יותר טוב שלנו של הלקוחות נפשותיהם >מניחה את הקערה מתחת יאכל את הכול. הקוראים, קשה להבין1 מה יושב בתוך הראש רכי מה יכול ביותר1 מהמשוררים המהוללים לשולחן' הילד לוקח קוביות וזורק על הרצפה, האטום הזה. המשורר לתפוס מהמסתורין הנשי". רק טיב אחת מהן נפלה אל תוך האוכל. מתכופף ליד הנער: )לוקח את העיתון1 קורא דבר מה או סתם האשה הרי אבל' הנשמה או האינטליגנציה ? בסוף הוא את הקוביה, בידו הקערה, מוציא מהמהם(". דום דום דום אולטימטום". יודעת, שתסרוקת, שמלה, בושם, נעל, גרב, ולא מתקרב לקערה וטובל את פניו בדייסה, הוא מרים חולץ נעל, יושב מתחת לשולחן וסוקר בקפידה את הקערה, מלקק את תרכנה, זורק את הקערה, הספר: איך שזה מזמזם". אז מה קראת שם, הנער: שאנחנו יצאנו למלחמה נגד סרביה חמור גרם אחד הניצן שלו כדי למשוך את התולעת אל מקרר זה, את הגבר' כמו כותרת הפרח, שפוער את הנפש - הם שמפתים את הפרפר' כלומר1 במקרה את הנעל". לא נותן דעתו על אמך(. הספר: )ידו רועדת, שורט קלות את הלקוח(". העולם". זה סדר לעשות, שלו' מה הדבש גרטה: >מזיזה את הפרגוד, בפנים יש רק מיטה, מאוד מבקש את מבקש את סליחתך אזו בי1 והמשורר1 או הסופר' כמו כל גבר - נמשך אל מושכת את הילד אל מתחת לשולחן' מפשיטה שרפרף מונחים קערה, מגבת, כד מים. האשה ארון זעיר1 מתחת למיטה צעצועים למיניהם. על מיד". יוזק! איפה אבן הספוג חמור אחד". נפעם היד רעדה לי פתאום". מיד נחסום את הדם". סליחתך אדוני". היד רעדה לי לפתע". באמת, הצבעים, הריחות והנצנוצים, וכעיוור חותר אל )הספר מפסיק את הגילוח ומשחיז את התער על כוס הדבש." ירזק! איפה הבקבוקון עם מי הגילוח? הקערה, בתוך וידיו את פניו רוחצת אותו' תגיד מילת הכנה". הבן אדם מגלח, וזה: הבאה רצועת העור(". יוזק! השלומפר הזה, תמיד הוא את הפרגוד. שרה בקול בעל צליל נקי ויפהפה משכיבה אותו לישון, מכסה אותו בשמיכה. סוגרת שיר ערש. < Schlaf, Piippchen, schlaf ! Da draussen gehen die Schaf, רק טיפת דם, לא יותר! אני מאוד מתנצל' וחוזר קטן ושטחי לחלוטין". זה נגלל הטיפש הזה! ממש "המלחמה שפרצה," מיד נחטא את זה, פצעון >מחטא את הפצעון באבן מיוחדת, אחרי כן במי ומבקש את סליחתך". איננו כשצריכים אותו". >בו זמנית, כאשר הספר נמשכת הסצנה בין הנער לבין האדון; מאחורי מדבר אל פרנץ, מאחורי הקיר השחור, הפתוח, הקיר השחור מתגבר האור(, הנער: >הנער מגרש את האדון באמצעות המקל < Die schwarzen und die Weissen , מדביק על הפצע מעט אוויר1 נושף גילוח, על הגוף. את חיפוש תתפשט! ו עכשיו מיני צלילים מוזרים, גרגור וצווחות". קול של >אל תוך המילים של שיר הערש נקלעים כל ... beissen Piippchen mein wollen Die נפלה כל כך במפתיע". >הספר מגיש לפרנץ את פלסטר(". אני שוב מתנצל מאוד' אבל הידיעה העיתון' ההוא קורא בו < אנחנו מסיימים תוך דקה, בזה אחר זה - הוא לפשוט את הכול הסמרטוטים תניח משמאל! ולסדר < >האדון מתחיל להתפשט - 294 32 גליו ן :ך) ישן". יש לו כנראה חלומות בלתי שקטים". אתה >נכנסת עם מגש בידיה, עליו ספלים, גדטח: נחירה חייתית, דממה." מגיעים אשה". איזו .==: =1 נשוי". הטבעת מעידה על כך". האם ביקשת מחברך הטוב רשות להתחתן ? מקם: אני לא מבין קומקום, כלי לסוכר1 תחתיות, צנצנת ריבה, עורכת את כל אלה על השולחן < בבקשה." מקם: האם אני יכול לעזור במשהו ? קולות של עימות וקטטה, הד לנפילתו של גוף, קריאת כאב, אחר כך דממה". נשימה לא סדירה וכבדה ושוב דממה, שאורכה לא יותר מדקה אחת, עם החבר שלך על לא שוחחת האם גרטח: גרטח: תודה." אחר כך שוב נשימות מהירות כמו היסטריות". כוונותיך1 על ארוסתך? אני חבר שלו". אולי הוא חשב שאת מקם: שערה האשה נכנסת לחדר, חולצתה קרועה, מקם: לא חיו לו שום השגות". היתה לי הרגשה שהוא שמח בצרה". אנא, בבקשה, היי איתי כנה לחלוטין. שפתיה, כמו מסירה בלשונה דם. עומדת באמצע פרוע, פניה שרוטים, היא מלקקת בלשונה את גרטח: היתה לך "הרגשה"." האם לגמרי במקרה למראה, מסרקת את שערה". ניגשת החדר, לא שמת לב איזו הבעת פנים היתה ל"חברך הכי קרוב," כאשר אמרת לו שאתה מתחתן!? את פניה במי קולרן. פותחת ארון, לובשת שמלה מקשיבה, אבל מאחורי הפרגוד - דממה. שוטפת יש להניח שהיה קצת לא זוכר". מקם: אני משועשע". כהה.". מפנה את השולחן. מצלצלים בדלת. נכנס מקס. הוא לבוש מעיל- גרטח: אהה". חבל1 שאינך זוכר". אבי' למען דרך לבן, סוחב מזוודה שחורה. עומד בדלת בלי לא ראיתי את פניו של ברגע ההוא, האמת, להרפות מהמזוודה. < על ארוסתך, על החתונה, על המתנות, נו, וגם נראה, כאשר אתה, מאושר ומלא חיים סיפרת ידידנו1 אבל אני יכולה לתאר לעצמי1 איך הוא מקם: סליחה על האיחור. גרטח: אהה, זה אתה, אל תתנצל1 טוב שאיחרת". מקם: הייתי אצלו". על המסע לרגל הנישואים". במילה אחת על "ירח מתקנת את שמלתה, >מסדרת את גרטח: בילית את "ירח גם אתה כי הרי הדבש"." תסרוקתה< הדבש."" ירח הדבש! גם אני חלמתי עליו פעם". מקם: הוא גוסס. !ש ב ד ה י ו ח איזה כינוי מקסים ומתוק גרטח: על תקן גוסס הוא נוסע, כותב, אפילו דבש". מילה כל כך חמה, מתוקה, מתמשכת". זהובה". ריחנית. מתארס! בתור גוסס הוא מנהל אורח חיים מגוון למדי". אני שומעת אותך. >מחייך < אני לא מבין, מה לירח הדבש מקם: מקס נווד מקם: לא מסר לי כל שליחות גם לא מכתב". שלי ולחברנו משותף". את מדברת באירוניה". אמר: "לך וראה"." היה לו חום, שטף דם זעיר". אני משוכנעת שאתה גרטח: ישמור אלוהים! גרטח: >מחייכת < לחלוטין ? ובכן". יש לי משרה, המילים האלה זרמו מפיו יחד עם הדם." שאלתי1 אני כשאני מסתכלת עליך, תאוותן". ואני, כפי שאתה רואה, יש לי מה לאכול, יש לי, מה עלי לומר לך." הסתכל זמן רב אל תוך עיני1 יודעת שאתה לא רק אכלת את הדבש, אלא גם טבחית מעולה, אשה." אבל חברך הכי הטוב". אותה בעצמי". כישרון אבוד". הייתי יכולה להיות גרועה". בבקשה, טעם מהריבה הזאת, אני מכינה לא לכעוס, אתה מאוד סימפתי". אני עקרת בית כאשר הכלה האהובה". >גרטה מחייכת < בבקשה ליקקת את הכלי1 עד התחתית." כמה זה נעים, דירה". תכתוב לו". שאני חושבת עליו ומאחלת מקם: מובן מאליו1 עוד היום אשלח מברק שהייתי לו שבריאותו תשתפר. אצלך >מסיר משקפיו1 מנגב אותם בממחטה< מקם: מילאתי בקשתו של חולה". אני החבר הכי גרטח: אתה באת לכאן".? קרוב שלו. לא הגיב >מקס, מתוך הרגל, מסיר את משקפיו שכבר אמר: "לך אליה וראה."" ואחר כך כבר אחר כך הסתובב כשפניו אל הקיר וחזר על מה ומרכיב אותם, מנגב את הזגוגיות, מחייך לגרטה, פורש את ידיו(. מקם: הרופאים נותנים לו חודשיים שלושה". גרטח: ומה ראית!? עשה ויברח". כלומר1 ברח". פליצה המסכנה". גרטח: זה מה שאתה חושב? נפרדתי לפני זה." להיות שימות אבל יכול פעמיים החזיקה אותו בין ידיה, אבל ציפור יפה מקם: מסתכל עליה מופתע ממנו". אבל הוא, עכשיו1 התמלא תקווה, עורך עפה." הפקיד החשוב נבהל מהארון או מהמיטה". גרטח: הוא החבר הכי טוב שלך? האם הוא יכול לאכול אוהב שהוא אומר, הוא תוכניות". פליצח ניסתה להבין את זה, בכתה, הסבירה". הוא מפחד פחד היסטרי מרהיטים". מארון". פליצה סיפרה לי1 אבל הכול עף לי מהראש". גם אני בכיתי! האם טעימה לך הריבה שלי? צחקתי עד דמעות! מקם: >בוחן בעיניו בקפידה את האשה< להיות חבר? מקם: כן. גרטח: האם הוא אמר לך אי פעם שהוא חבר שלך? תמיד הוא היה אומר שאתה החבר שלו." אבל, האם הוא אמר שהוא החבר שלך!? מקם: דברים כאלה אין אומרים. "פורטו"". הייתי בברלין כמה ימים, היתה הטבה מעניין אותך." >גרטה שותקת".< האם את פוגשת הדם, שמח בראותו את הספרון הקטן". אם זה יש לי כאן כמה עותקים." למרות החולשה ושטפי כלשהי, הוא התחיל לטייל". שם הופיע ספר שלו, את פליצה? בהסתכלי עליך, בהחלט! ידידי שלי." גרטח: גרטח: אין אומרים!? אבל אתה כן אומר >מחייכת גרטח: אנחנו מתכתבות לפעמים. מודה". כי בזמננו אלה איש אינו מקשיב לאיש". עדיין מקשיב לי? תודה". נא לא להתפלא שאני אנקור שובב וזריז". וההוא עורב שחור". אתה עם הנקבה שבחר בה הוא בונה קן לגוזלים, אתה אני רואה בך בעל טוב, שלא בורח, אלא בשיתוף זאת כמה פעמים במשך היום". בין גברים אין ערב באהבה ובידידות, עתים, עתים הן עושות ידידות ואהבה". מבטיחות את עצמן מבוקר עד מקם: את יודעת מה". רק נשים מצהירות על למקס < מגיעים רחשי תנועה, נשימות ונשיפות(". את הפקודה אך עליו למלאה. >מאחורי הפרגוד איני מבין את מטרתה". עתים, אין החייל מבין מקם: אני חוזר ומתנצל על פלישתי". אני בעצמי גרטח: אולי תשתה תה? לא כלום אחד וכי איך יכול זה לא באשמתנו". משיחים על אהבה וידידות לעולם". או1 פעם מקם: >מקשיב, מאחורי הפרגוד נשמעות נשיפות להגיד משהו ללא כלום אחר". אני מניחה שגם אחת, כשנפרדים לתמיד1 או1 לנוכח המוות". כבדות וכמו יללה< ברצון, אשתה >מסתכל מודאג לרוב הדיאלוגים בתיאטרון מניחים האנשים גרטח: >בחיוך < או1 אחד מהחברים מתחתן ? על הפרגוד ואחר כך על גרטה< או שילד". אנשים מקשיבים רגע או שניים ואחר לחלוף ליד אוזנם". ולא חשוב אם זה שקספיר מקם: מסתכל באי שקט על גרטה >מאחורי הפרגוד משהו מתנועע< גרטח: )יוצאת מהחדר < מקם: >מסיר את המעיל1 מניח אותו על המזוודה, כך בוהים". מחכים שמשהו יקרה." אתה ציפור זה רק ".לב בבקשה אל תשים אך1 גרטח: מהלך בתוך החדר. מתקרב אל הפרגוד ומצותת. משונה! כל הזמן יש לי תחושה". שאתה מצותת כלבלב". סובל מדלקת ריאות." חיה מסכנה". דממה< 33 2004 או קטו בר אמא: >רוצה להגיד משהו אבל לא אומרת < תאוותנים, אדון אלפונס היקר! לי, לא מקשיב". אתה רואה בי אשה טיפשה." בוטח כי אני בטוח, אני בהסכמתך פרנץ: מקס: שמי מקס מיום היוולדי ולשירותך." אבל אני מאוד סבלתי, ובכן, אני מספרת לך מנת להפוך אותו למגוחך, לבזות אותו בעיני האלה, והצהרות האהבה האלה, אתה ממציא על שאתה עושה ממנו צחוק, שאת כל האירוסים אמא: אני לא יודעת, אני פוחדת, הוא סבור באהבתך". אבל איני יודע איך יגיב אבא". לכעוס". השם הרך הזה הולם יותר את התפקיד גרטח: אבל בשבילי אתה אלפונס". בבקשה לא מקס: איך שאת רוצה". שלך, ואפילו את מבנה הגוף". גרטח: ובכן, האדון אלפונס הוא שגריר, שליח, 4= עכשיו סיפורים על ציפורים." אתה מביא נוצות, ל י קש זעירים, כספים לקן". פרו! פור."! פעם היא קונה קש, פעם הוא נוצה, היא ארונון קטן, אתה סיפור, היא שמיכת פוך אתה תמונה היא הוא מיטה, היא שולחן, הוא פלייטון, היא ספה, חבריו ואויביו". הוא בכה. מחותן, ממלא מקום, וכל היתר, רק לא חבר". בידו < >תופסת את מקס אגרטל, אתה פרחים אמא פרנץ: אבי". נגע הוא, באמצעותך, כמו באמצעות פרוטזה". והעורב שלנו העדיף את המוות מפליצה ולא >מניחה אצבעה על שפתיה < דבר יותר אמא: במקומות מסוימים של החיים, שעוררו בו גועל, רק". הוא העדיף מחלה מחיי משפחה". הוא נמשך בשקט". הוא ישן". הוא חולה". לא צריך להדאיג פרנץ: >מבוהל< חולה".? אותו. אמא: אתמול, לאחר שובו מהעבודה, לא הוציא קצת חום". הבוקר לא אכל את ארוחת הבוקר1 שלי". בלילה דיבר משהו אל עצמו". היה לו מילה, לא אכל". ישב ולא השיב על השאלות דחייה ופחד". הרי אתה הוא זה שהיה "שליח שלמה מהריבה הזאת". אתן לך הכול, רק תספר להיות לו לאשה". אחרונה. אתן לך עוד צנצנת הארוסה האחרונה, המועמדת הרצינית ביותר". זוכרת מה היה שמה". יש להניח שהיא חיתה ואחר כך חיתה גם בתו של הסנדלר הזה". איני האהבה" ביחסיו עם השווייצרית, האם אתה נזכר? אבל פחד מארון". גם ממני פחד! על כן יש לי לנקבות". תמיד מצא מחבוא תחת בית שחי חם". אצבע משולשת במקום קן." הוא רצה ממני חום, והשאיר אותי על הקרח ) גרטה צוחקת < מקס: את תעירי". >מסתכל ברמיזה על הפרגוד< גרטח: אני לא אעיר את אף אחד". אמרתי שזה כלבלב חולה". עתים אני חושבת ביני לבין עצמי, סירב לאכול ארוחת צהריים". אתה יודע מה זה אחרי של המשורר חיזורי ו נראו איך לי, האם לא להרדים אותו". שב בבקשה! אם נשלחת אומר כשאבא מסרב לאכול". אפילו כשפרצה הסנדלרית הזאת". ב"תפקיד" אז אל תברח". "לך אליה ותעיף המלחמה הוא אכל בתיאבון את ארוחת הבוקר". בי ן טועה המקטורן , >מכפתר את מקס: מבט"." עדיין לא ראית דבר, ואתה כבר מניע אז הייתי כבר מאוד מבוהלת". על שאלתי האם הכפתורים, כך שצד אחד של מקטורן יצא גבוה". רגליים בפחד ורוצה לברוח". אל האישונת, לספר הוא לא הולך לבית החרושת, ענה במילה אחת: הוא פורם את הכפתורים ומתקן(". לא". לא לה הכול במיטה". בקן המרופד ברוך". תספר "לא"." כאשר כעבור שעה שוב שאלתי אותו, אספר לך". הוא גוסס". וממה יש כאן לצחוק"" לה על גרטה המטורפת, שנשארה עם סמרנו". "לא"." על שאלתי, ענה האם הוא לא רעב, גרטח: הרי אני בוכה, האם אינך רואה את זה." כי עכשיו, כאשר ההוא גוסס, תהיה האשה החבר "האם קרה משהו ,"? לא ענה לי"" אחר כך נעל לך לך, לך". אתה עיוור". הכי קרוב, ככה יהיה נוח יותר". כי אפילו במיטה לדלת מחוץ עמדתי ואני חדרו, את דלת תוכל לספר לה על אודות החבר שלך, שמכין והקשבתי' אבל שם היה שקט". אחר כך שמעתי את עצמו לעולם הבא, לחבר החדש, כזה מתוק, כמו "אקרע אותו בקול אדיר: צועק אותו תמונה 14 רך, נכנע". במילה אחת, אתה מבין אותי? צפרדע," אז כעבור רגע שאלתי אם הוא קרא לי, האם הוא זקוק למשהו, וביקשתי שיפתח, הוא אף פעם לא יגדל מקס: עלי כבר ללכת". גרטח: אני לא אתן לך!? אתה מעט מפוחד." אבל היה שקט, אז נכנסתי, וראיתי שהוא יושב, >כעבור שנים. חדר האכילה בבית ההורים. הריהוט אני, כפי שאתה אבל יש לי דרך לעכב אותך". לצאת מיד, אבל לא יצא, רק המשיך לשבת ללא ביקשתי, שיאכל משהו". הוא אמר לי שהוא חייב בחליפתו ומסתכל עלי כמו על אדם זר." שוב - כפי שהיה. אותו שולחן, כיסאות. אור חלש על השולחן קערה מלאת מרק, השולחן ערוך מאיר את הפנים. ליד השולחן יושבים פרנץ ואמא. שדי, את שוקי ואת ירכי". וכל זה, אם ניתן ככה הלא כן? ראיתי את מבטך המורעב שמישש את רואה, חיה כאן כמו נזירה". אם כי, אני לעניין, תנועה". אז השכבתי אותו במיטה ועכשיו הוא לשניים. פרנץ אוכל בשתיקה, מרים בקצב אחיד >גרטה מקשיבה לנשימה להתבטא, להשכרה". ישן. את הכף אל פיו. על הקיר ממול פרנץ תלוי לרגע אל מאחורי הפרגוד, נכנסת הכבדה, פרנץ: אני חושד שהמחלה הזאת קשורה לאירוסים פורטרט ענק של האב. תמונת גבר בגיל העמידה במקם, >יוצאת. כלבלבי" - אומרת: < "שקט, של הארוסה שלי". היה צריך לקרוע אותי כמו שלי". זו צורת המחאה שלו". זה מתייחס לדמותה צפרדע מיד לאחר היוולדי". או כשהייתי בן שש! מסופר קצר. בחליפה חגיגית. פרנץ מסתכל על מצוירת רע במיוחד, שפם, עיניים גדולות, שערו אמו, מרים את עיניו אל התמונה, מפסיק לאכול. הצלוחית שעל השולחן מולו, עבר רעד כאילו שברגע זה בחר דובדבנים מהקערה והעביר אל נתפס במעשה שלא יעשה. גרטה מביטה בו בחיוך, דוקטור גבוהה, בדרגה פקיד אנ י עכשיו מחייך ומצביע באצבעו על הפורטרט. < השתיקה שותקים". שניהם מתייש בת". עכשיו יש למשפטים". מחבר ספרים מוערך". פרנץ: מתמשכת." גרטה מסתירה את פניה בכפות ידיה< אני מוכרח לפגוש אותו, אני מניח שהוא מתחלה מסתכלת עליו בפחד, מכסה על פיה בכף ידה(". אותי קודם לכן". >פרנץ מדבר בקול רם, אמא לי דירה רחבת ידיים ומרוהטת". לא, לא קרע "Vereidigter Sachverstandiger bei Gericht" ליום הולדתו". הזמנתי אצל צייר-אמן פורטרט אמא: את התמונה הזאת אני עשיתי לו מתנה איך נראית הכלה". ואחר כך, לאחר שובכם ממסע להתחתן". מבלי שישאל אותך התחלת לספר לו של חברך הקרוב, כאשר הודעת לו שאתה מתכונן ". ובכן, אינך יכול להיזכר איזה מבע היה לפניו כדי להתחמק משיחה." הכי טוב יהיה אם אכנס על פי צילום ישן". בינינו, האמן הזה פשט את על הא גמים סיפרת כאשר הד בש, ירח אמא: >תופסת את בנה בידו < חכה". אולי, אני אליו. >פרנץ קם מהשולחן < אולי הוא כבר לא ישן." אגיד לו שיש לך עניין אכנס ראשונה". אכין אותו1 איכשהו". אראה, חשוב אליו". ואולי מוטב, שאני אכין אותו היום, פעמים תפסתי את אבא מסתכל על עצמו". בנחת עורי". מה שנכון, נכון, הפורטרט הצליח". כמה פרנץ: אמא, אחרי הצהריים הייתי רוצה לשוחח רוח". פרנץ". המרק לא לטעמך? עם אבא, הייתי רוצה לדווח לאבא ולך". בעצם, אבל אתה היית, למרבה הצער, עיוור ואילם". האיטלקיים". והוא הקשיב והיה משועשע מעט." עדיין דביק מהאושר". ולא שמת לב, שעל פניו כולך נוטף דבש". באת אליו מאושר, מתוק, חיתה הבעה של גועל". בשום דבר לא הבחנת ? ואתה תבוא מחר? אז החדשה לא תיפול לו ככה להביע את הסכמתכם לבקש ממכם". רציתי ואני כן רואה, למרות שלא הייתי ביניכם". איך ובארבע עיניים. הוא לא חולה". זו קומדיה". פרנץ: לא, אמא! אני חייב לדבר איתר' מיד1 פתאום על הראש". אבא כבר לא כל כך חזק. לכן, כי לא הייתי בטוח בהסכמתה של הארוסה מאורס כבר שבוע ימים". לא הודעתי לכם קודם לנישואים עם העלמה יאבה סלוביק". עמה אני האחת ואחר כך באחרת, תוך כדי הסיפור על בסתר ניגב את כפות ידיו לאחר שאחזת בכף ידו אודות מסע החתונה". ואין לך מה להתבייש, הוא מציק לך1 משום רק את נותרת". אני חושד ושל הוריה". גם המבו גרים הרי , ריבה". אוהב שאתה 294 34 גליו ן את הפורטרט, דמות האב בתמונה גדולה יותר >אבא רץ מסביב לסבלים, עולה על כיסא, מוריד ופליצה בטרקלין הרהיטים? < מאשר במציאות(". 1 מרק, היא מבוהלת, מחייכת באי ביטחון, פעם אמא: >מניחה צלחת לפני אבא, מוזגת אל תוכה ולפגישה עם הררי "הכלה!" אל בנה ופעם אל בעלה(. אהב אתכם". ולמעשה, חוץ מעבודתו לא היה לו אמא: אסור לך לדבר ככה על אביך". הוא תמיד שהוא מצותת לנר. דבר בחיים". אולי זאת לא חיתה אהבה מעודנת, >האב מהלך עם תמונת הפורטרט על הבמה< >מתיישב ליד השולחן, אינו מסיר את אבא: כמו בספרים." הוא אהב פשוט, על כן עבד כדי אבא: העמידו את הארון כאן, ליד הקיר". או >הסבלים מעמידים את הארון, האב תוקע אל בפינה". כן, מוטב בפינה". >אבא מציץ אל תוך הארון. הסבלים סוקרים תוך כפות ידיהם מטבעות < במבטם את החדר < של מדיחת הכלים שלך כבר פרסם אתמול את אם כן, מוטב שכבודו יידע, אדוני שלי, שאביה של הארוסה שלך ? הוא הגיע כדי "ליידע" אותי". במסיבת החתונה? האם אתה כבר יודע מה שמה ההזמנות". האם כבר קבעת את רשימות המנות המגבעת < האם כבר הדפסת את הקומוניקט ואת סלח לי". >מכסה את פניה בכפות ידיה(". אני שאינו ממלא בכך ערימות אינספור של ניירות". זקוק לרגישות ולחום". גם הוא סובל". אלא ואנשי ספרות". אתה לא נוהג בצדק". גם הוא לדבר יפה". ככה, כמו החברים שלך, שחקנים לקיים אותנו ודאג לנו". אז מה אם הוא לא יודע אבא: שלום לכם רבותי, תודה רבה! האם אתם שערת הערב במשך כל הסוד המתוק שלכם, לא אשפוט אתכם, כי אני אוהבת אתכם". אבל כף יד ענקית ומסתכל על מטבע קטן. האחר >הסבלים אינם מקשיבים לאבא. אחד מהם פתח מכירים את הדרך ? מהלך בחדר, נרגע בכלי חרסינה בארון הכלים, כולם בסיפורי האירוסים של כבוד ה"פרוקורנט" וכאלה שבאו מרחוק." כל הערב הוא בידר את השתויים וגם אלה שהיו פיכחים עדיין". שכנים באוזני אורחי המזללה "בצל תחת של ארוז," גם אני כבר עייפה מארד". מהכול". אפילו מהאהבה שלי. ולא המבצעת בפועל של תוכניות הנישואים פרנץ: הפעם אני לבד". את לא תהיי מתווכת, נוגע בידו בשטיחים, נעצר לפני הפורטרט של שנונים יותר שסנדלרים ומכיוון עם בתו". שלי." אבא בטח יודע משהו ועושה הצגה". אני האב." ניגש אל חברו, לוחש דבר מה באוזנו, את סיפורו במשחקי מילים ופלפולים. הוא מצא בדיבורים מפקידים בכירים וסופרים, הוא תיבל בלחש< כל השנים עמדת בינינו עם האהבה שלך". לא אלחש". אני אצעק! >פרנץ אומר את זה כמעט שומעים וצופים אסירי תודה לרוב, כי כמובן שלך כבר עכשיו "ילד הצער" היית קרועה, תמונות מסוימות שיחק הסנדלר כמו בתיאטרון. מבוגר". זו תהיה בין שני גברים.". אני מבקש על כן, אתה מבין בתיאטררן טוב יותר ממני, ממך רק דבר אחד, שתעירי את אבא ותודיעי לו היית נהנה יותר ממני למראה את חמיך". ההצגה בערד מועד על ביקורי". את יכולה להודיע לו >אבא מסיר את הלילה." עד חצות נמשכה ואני רוצה לתת שספרי החדש הופיע בדפוס." בזמן ההפסקה, בדיוק כשהסנדלר התחיל לשחק המגבעת, מנגב מצחו במטפחת< יצאתי מהאולם שאין לו זמן לקרוא". >פרנץ מוציא מכיסו ספרון לו אישית את ספרי." בעצם נתן לי פעם להבין, את השליח, השגריר שלך. הוא הציג אותו וציטט פותח את הספרון, בוחן את העטיפה, קטן, תוך צחוק מהחדר. הקיר השחור נסגר, שומעים ההוא מסובב את ראשו, ומושך בכתפיו". יוצאים רגליו במקרם, הסיר והרכיב את משקפיו, וניגב שהוא שיחק נהדר את מקס שלך". איך הניע את איך הוא שיבח את הורי הכלה". עלי להודות >לפתע נפתחת דלת בקיר השחור. אבא עומד ומחזירו לכיס < באור מלא. אבא השתנה מאד. בחליפה ישנה, את צחוקם של ההולכים מאחורי הקיר השחור(. את הזגוגיות, איך נשם ונשף, כפתר ופרם את גדולה יתר על המידה - אותה חליפה עכשיו סוגר את הספרון, שוקל את משקלו בכף ידו< זה פרנץ: >קורא בספרון שלו, לא שם לב לסבלים. כיוון והרוק ניגר מפיר". האנשים התפוצצו כפתורי מכנסיו ולטש את עיניו, התיז רוק לכל הבוגר. אבא רזה והתכווץ, אפילו ראשו קטן, עד שבתמונה - הוא נראה כמו נער שהתחפש לאחיו ה"מכתב לאב." לצחוק, אם כי בעצמי נאלצתי מצחוק". אני שהמגבעת נשענת על אוזניו הבולטות. רק השפם אבא: איזה מכתב". לאביו של מי ? פרנץ: זה המכתב שלי אליך. שהעניין התפתח לכיורן כזה, שעוד מעט היה עמדתי כשגבי מופנה ל"בימת" ההצגה". משום מעלה. הוא ניגש לאמא ונישק לה במצח(". נשאר שחרר וסמיך, קצורתיר מסובבים כלפי מכתב? מה עוד עלה אבא: מכתב שלך אלי ".? הסנדלר מזמין אותי לשתות איתר בירה לאות אבא: אני יוצא, צריך להתאוורר קצת. בדעתך, שוב, עזוב עכשיו עם הספרון הזה. עזוב אחווה." עגלון כרכרה אחד העריך את ההצגה פרנץ: אבא". עם המכתב אלי, אני, אין לי ראש להמצאות להתחרבן "אפשר ואמר: מוצלחת, בצורה >מעמיד פנים שאינו רואה את פרנץ". אבא: שלך וליללות שלך". כל המשפחה על הראש במכנסיים מצחוק,"". הוא צעק לכיוון שלי." מסתכל סביב, מופתע". רוצה לצאת, אך פרנץ >פותח את את כולם." שלי". איפה להחביא פרנץ: >קם". מתיישב". במשך דקה, הבן והאב נעמד לפניו < הארון < כמה אנשים נכנסים לארון הזה, בעמידה? מסתכלים זה על זה באלם קול< אבא." פרנץ: בישיבה, הרי אינם יכולים כל הזמן לעמוד! צריך שאפשר והוא רוצה "ליידע" אותי." אבא: אבא: א". זה אתה גם קצת זלילה רגם מים, איזה שמיכות, מעילים". כמה ייכנסו לכאן? אמא - אחד, אני - שניים, לשבת, אז גם כיסא". האיכר צריך להביא אותם זה כבר שבעה, וסבא וסבתא? סבא צריך הרי ואלי עם בעלה ועם הבכורים זה - חמישה, לא, פרנץ: אבא כל רגע! אבא: >עומד בתרך הארון ומדבר< אבא." אבא." פרנץ: אבא, אני". להתחרבן מצחוק". אבא: תעשה מה שאתה רוצה, אתה אדם מבוגר." פרנץ: אבא". >האם יוצאת, מסתירה את פניה< פרנץ: אבא." אני אבא: ואני? בני, אני ? אבא: הכול הוא מתחיל מאני." אניאניאני". האם אתה אף פעם לא תפלוט את המילה "אנחנו?" פרנץ: הבאתי לך, אבא, את הספרון שלי, הוא אבא: את שומעת! הוא הביא לי ספרון יצא לארד בימים אלה ארוחת צהריים ותקשיב לי." >מניח את הספרון פרנץ: אבא, אני מבקש ממך, שב איתנו לאכול אבא: רק מהר, כי אני ממהר, גם לי יש את על השולחן< העניינים שלי אמא". אתה דוקטור למשפטים". ואתה לא תופס >לוקח מהשולחנרן את הספרון שהביא פרנץ: חרמן, אני מבקשת ממך". שב". אולי אמא: עד כדי כך". הדוד אלפרד שלח מברק ממדריד לא שומע רואה". האינטליגנציה טמטמה אתכם כלום, אתה לא רואה שום דבר, שום דבר אתה לאביו, מעלעל בדפים, אולי קורא< קריאות וצעקות". הקיר נפתח, אל תוך החדר מאחורי הקיר השחור נשמעים צעדים כבדים, תאכל". סליחה פרנץ: רציתי לבקש ממך". רציתי להודיע לך אבא: >יושב ליד השולחן מעליו הפורטרט שלו< שהוא מגיע לחתונת הכסף שלנו". בטח עם כל נכנסים, בעצם נדחפים, סבלים עם ארון ענק. >פונה >תנועה עם היד < אני יודע הכול". אבא: המדליות והמכונית". גם הוא חכם טיפש". אזמין אותו ארון, שלפני שנים, ראו הארוסים, פרנץ לאמא, הוא בטח מזמין אותנו לאירוסים נוספים 35 2004 או קטו בר את פניו1 מונה כפתורי המקטורן1 מוציא מכיסו אביו בזרועותיו. אבא מחייך, ואולי רק מעקם פשוטות, חסר מגן. פרנץ מתכופף ונושא את את עצמו ושוכב על גבו, שוכב ברגליים וידיים הקיר השחור נפתח, באור הבהיר-בהיר רואים שעון על שרשרת, מקשיב". מתנהג כמו ילד קטן. האהוב שלך, הדוד זיגפריד, יגיע רכוב על סוס". את רום כבודו אל תוך הארון ובטח שגם הדוד אני מזמין גם את הסוס >אבא יוצא מתוך הארון< ואיך למות". ומה אתה יודע? אתה עם התארים לא ידע לקרוא ולכתוב, אבל הוא ידע איך לחיות אני אדם פשוט, סוחר פשוט, אבא שלי היה קצב, מיטה מוצעת בכדים תפוחים ושמיכת פוך עבה. הספרות, אנשי האדונים, , או אתה שלך, זו המיטה של עוזרת הבית - יוזיה. פרנץ משכיב הדוקטורים". אתם אפילו לא הפילוסופים, במיטה, מכסה אותו בשמיכת הפוך. את אביו יודעים אם אתם חיים או מתים. אתה זוכר את מתיישב בשולי המיטה< החבר שלך1 מה היה שמו? ליסאואר". מה הוא להביא רופא." בשקט, מיד אלך שכב פרנץ: כתב במלחמת העולם הראשונה." ? איזה טיפש עוד הרבה זמן". תקבור אותי ותניח על ראש תישן". אל תפחד משום דבר1 אבא". אתה תחיה היה! והשני, דוקטור, כמוך! האדון דוקטור הרגו צוקרמן" אתה זוכר1 מה הוא כבר כתב? כזה שיר1 לא אוכל שלעולם גדולה, הקבר אבן כל כך לשקול את משקלה. את השיר הזה אני זוכר1 השיר של הצוקרמן הזה, שמו היה תקשיב לפחות פעם אחד." >מתיישב < אבא: היה זה Osteחeichisches". Reiterlied , לאבא". אתה חולד עיוור". אתה לא רואה את שמו1 ואיך זה נשמע, אני אקרא לך אותו עכשיו1 בכפרים על האדמה, להקות הכלבים הרצים >אבא יוצא מהארון1 עומד לצד ואתה תקשיב. ובערים, ביערות וברחובות". אתה לא שומע את הפורטרט שלו1 עומד "דום" וקורא: < באף האיכר שלי1 הנביחות שלהם". אבל אני1 >אבא מחקה את קולו של פרנץ< אח! הכול". Driiben am Wiesenrand באפו של קפצן, שמריח אדמה ועץ, לחם ובשר, פליצה, אח! אוי1 פליצה, ובכן, פליצה, אנחנו Hocken zwei Dolen - מריח שהם ממש בעקבותינו". הם ישיגו אותנו על פני האדמה ומתחת לאדמה, הם ימצאו אותך מתארגנים! נכון1 פליצה, הרהיטים שלנו חייבים להיות כאלה, סולידיים, כאלה כבדים, כדי שלא Fall ich am Donaustrand ? Sterb ich in Polen ? כולנו הם יחניקו המקלט שלך". את בתוך ניתן יהיה להזיזם מהמקום". >אבא קם על רגליו < וישרפו". הם ימצאו אותך במרתף ומתחת למיטה, אתה רוצה לסדר לי את החיים."! אתה מעוניין Was liegt daran? תיסע לדוד ובאדון1 ובתוך הקיר". הכי טוב, ברהיטים סולידיים, ארונות גדולים, ארונות כלי Ehe sie meine Seele holen, זיגפריד, בכפר, הוא על סוסו דומה לברון". או, לזוג נשוי! את, פליצה, מטבח כבדים, מיטה Kampf ich als Reitersman n. שתיסע לאוטלה". תחפור לך שם בור בצל הגזע העבה של העץ העתיק". רק תכינו שתיים או מעריכה מעל לכל סולידיות". אנשים סולידיים, וסולידיות של רהיטים >אבא רץ מסביב לארון1 Driiben am Ackeחein רחוקות מהבור". כי הכלבים שלוש יציאות נוגע בו בידיו < האם את יודעת, פליצה, שארון Schreien zwei Raben - נובחים". יש להם חוש ריח >אבא מקשיב< הם כבר מגיעים." הם באים אלינו". >הקיר השחור נסגר באיטיות(. מטבח זה מועך את חזי1 שהארון הזה הוא כמו חיי הפקידות". אתה מסתכל על הרהיטים ואני אבן ענקית על קברי." שזה הקבר והמצבה של werd ich der erste sein, Den sie begraben ? Was ist dabei? נעצר מול הבן >אבא שומע פעמוני אבל". Viel Hunderttausend traben >הבמה ריקה. בעומקה הקיר השחור. מדי פעם יוצאים, אחד1 אחרי השני1 אנשים. כל הנוטלים חולפות אלומות אור של זרקורים. מתוך החשכה ובאצבע המראה נוגע בחזהו< טפו! משרגענו! כמה צחוק מהרהיטים האלה. הילדה המסכנה הזאת דמעות שפכה הבחורה הזאת משום שאתה עשית In Osteחeich Reiterei . Driiben im Abendrot חלק בסיפור הזה. השחקנים מחזיקים ידיים, הם שהוא החליט שהמיטה מיותרת, בכתה משום Fliegen zwei Krahen - השחקנים נסוגים, הבמה, לשולי מתקרבים שארון מטבח הוא מצבה על קברו החונקת את Wann kommt der Schnitter Tod, משתחווים בפני הצופים, מישהו מכניס סל פרחים מקושט, דף נייר לבן מחובר אליו". הקיר השחור נפתח באיטיות רבה, סנטימטר אחרי סנטימטר. חזהו! זה אדם מבוגר, משכיל". בושה! האם אתה שלך ושל סבתא שלך, ואת חייהם של הסבא יודע שארון כזה יכול להציל את חייהן של אמא Um uns zu mahen? Es ist nicht schad ! Seh ich nur unsere Fahnen wehen בין הם מתפזרים עולים המענים. על הבמה שלך, ושל אחיותיך עם הבעלים שלהן והילדים, Auf Belgrad ! העומדים. צועקים משהו1 לבסוף מתחילים לדחוק עם הסוס שלו1 ושל אבא ושל דודך זיגפריד בבני האדם כמו בעדר לעבר קרון בקר1 דוחפים באנשים ללכת לכיוון הקיר השחור. הם מאיצים אחותך אוטלה, והגברת הזאת, מילנה". הן יסבלו שלך". אבל מה זה מעניין אותך המשפחה"? משוררים, אתם מלומדים". ואנחנו מה? דוקטור עכשיו תגיד לי, מה לצוקרמן בבלגרד." אתם אותם לתוכו. רואים פנים, ידיים"" מענה משליך הכול." הן יעברו הכול". לך ותשאל אותן". הן דווקא שלו הדגל לתקוע את חייב צוקרמן הקיר השחור נסגר פנימה את סל הפרחים." ימותו בגיהנום הזה." לך אין צודך בארון ובמיטה, בבלגרד1 כי הוא פרש אוסטרי!? והשני1 הזה, באיטיות". עדיין רואים כפות ידיים, אצבעות. אתה יכול לחיות גם בבור1 במקלט". כי אתה ליסאואר". מה לו באנגליה? ואני סוחר טיפש, המענים יוצאים. הקיר סגור. קיר המוות(. תחש, חפרפרת! אתה, אל תיכנס אל תוך הארון >אבא פותח את המגירה חייב להתחבא בארון שלנו, כי אתה מתעב חום אנושי, חום משפחתי." האחרונה מנסה לשכב בתוכה(." מהתמונה הראשונה עד לאחרונה יכולה להופיע אתה, בנה לך מקלט בתוך האדמה, באיזה מקום >נודע על ברכיו ליד המגירה < מה פדנץ: אבא ה"נפשונת" של פרנץ - נער קטן בלבוש לבן. אחר, בשדה או ביער". שקט! שה שה >אבא מניח אתה עושה בתוך המגירה! יש לך חום". אתה יושב בצד, עושה רושם שהוא מקשיב, כאילו וגע הוא מנסה להזדחל אצבע על שפתיו1 כעבור חולה! >נוגע בידו בפני האב < הוא רואה הכול, עתים הוא מעורר רושם שהוא בלתי נדאה. ה"נפשונת" אינה מתעניינת בפרנץ. אל מתחת לשטיח, רואים את רגליו הרזות". פרנץ מנסה למשוך את אביו החוצה כמו חיה קטנה". הזה מפריע? לך תמיד הפריע הכול." אני מכיר אבא: מה יש לי". באדון הזה? טיפש! ולך1 הארון אינה נוטלת חלק בחייו. • לבסוף פרנץ מסיד ממנו את השטיח. אבא הופך לפליצה." היא קראה לי שלך את המכתבים 294 36 גליו ן :ו) c:::: 1 4· זה לוי תן מצד עמוס אירועים ספרים, מוספים, לחבר פוסט-לאומי וחלום אוטופי לאצ"ג, זהו ספר העוסק כהגדרתו "בפוליטיזציה של לבלול את שפתם! )וראה: "קריאה פוסט לאומית" ב'מכות מצרים' כמבנה האסתטי ובאסתטיזציה של הפוליטי הקיבוץ המל חמה, מר אה פתאו ם בספרו עומק ביצירת אצ"ג," ויכול לשמש גם כספר בסיפור מגדל בבל התנ"כי, כך במגדל כמו שורש להם גם יש אולם .(2001 המאוחד יסוד להבנת שירה פוליטית בכלל. אולם שאלה השן האקדמי, מדברים היום "שפה אחת ודברים למשל / ולקומוניזם, לפשיזם כמו משותף, אחרת, מעניינת לא פחות, לא נדונה בו כלל: אחדים.'' שלא כבמדעי הטבע, שם טרמינולוגיה שצמחו שניהם משורשה האלים של המהפכה איש חבר / חנן ד"ר הספרות, חוקר מדוע שהיא משום בטבעיות מתקבלת אחידה בספרו )כפי שהראה יעקב סלמון הצרפתית )באסופה זמן אמת מאמרים השמאל הרדיקלי נייטרלית במהותה, הרי במדעי הרוח, החברה, הטוטליטרי ת, הד מו קרטיה ר אשי תה של על אינתיפאדת אל אקצא והשמאל הישראלי התרבות והמגדר, זוהי טרמינולוגיה בעלת הטיה משורש התשוקה יונקים שניהם :( ו"תשט ]עורך: עדי אופיר / הוצאת כתר [2001 מגדיר ערכית ברורה. מושגים כמו: "שיח" ו"אלימות," המהפכנית להרס הקיים, כתנאי מוקדם לכל חבר את מבחן האמת לאינטלקטואל הישראלי ו"הכ לה," "הדרה" ו"אחרות," "אחר" מתברר, כי גם חזון אוטופי עתידי. זאת ועוד: לחצות קווים לצד הפלסטיני( בחר בנכונות "דומיננטיות" ו"שוליות," כופים על הדובר מצליח חבר לקרוא קריאה פוסט· את אצ"ג שנים לו הוא מקדיש כבר כמושא מחקרו, ועל השומע השקפת עולם מסוימת ואחידה, לאומית. בדיעבד/ מוליך, אפוא, חבר את שירתו צבי באורי דווקא מספריו, וכמה אחדות המתחזה לשפה מדעית אובייקטיבית. תורמת של הסמן הקיצוני-לאומי בשירה העברית אל גרינברג, משורר הימין הרדיקלי? תופעת האינטרנט, המקשרת ברשת לכך גם מחוז החפץ הפוסט·ציוני והפוסט-לאומי שלו. של קטבים בנלית משיכה אין זו לדעתי / זמינות ומאפ שרת כולם אחת את ונתקדם צעד-צעד עם ספרו. מנוגדים, אלא יש לשניהם מכנה משותף רחב כלומר העתקה גבוהה, "אינטרטקסטואלית" למדי, שספרו של חבר מאפשר, אם בסתר ואם בגלוי, לעמוד עליו. 1 • מיידית ממחקר למחקר ומחוקר לחוקר. מלכתחילה העמדה האופוזיציונית הטוטלית של לערב ספרותי(" הוא ")הזמנה לספר במבוא כאשר איש לא מדבר עוד בשפתו, כאשר כולם אצ"ג מהלכת קסם על חבר העושה הכול >בסיוע כדי להכניס את אצ"ג תחת הגדרת המשורר חבר הוגים בינלאומי למן אגמכן ועד שמיט ,< האסתטי ומן העוצמה הנפשית שהצליח אצ"ג מתפעלת ומתנגדת: קריאה שמוקסמת מן הכוח כותב: "הקריאה שלי את אצ"ג היא קריאה מדברים, כתוכים, בשפת ז'רגון אחת - הגיע הזמן לבלול, שוב, את שפתם! הפוליטי. הדבר חשוב לו ביותר משום ש: "השיר זו קריאה שלו. אבל השירה בלשון לייצר פועלות מערכות של כוח הגמוני• הוא חותר הפוליטי מערער על סמלים מוסכמים שבשמם שהודפת לעתים קרובות בשאט נפש, את עולם הערכים שמציגים השירים" )עמ' 11 .( הקואליציה של חבר עם אצ"ג תחתם ומציגם כבלתי מובנים מאליהם"". >עמ' כמוהו, כחוקר חבר מהלך כאן על חבל דק. מי ספרו החדש של חנן חבר מולד ת המוות יפה עולמו בהשקפת מרכזית משימה - ( 16 ספרות, יודע שהבחנה זו קשה ביותר. מה גם )ספריית אופקים, עם עובד (2004 שם קצת הספרותי.פוליטי של חבר עצמו• יש לו בעביין שה"התפעלות," לכל אורך הספר גוברת על מתעתע )הלקוח משורת השיר 'מולדת המוות זה אף ויכוח מר עם מורו ורבו דן מירון על בשמם של בדך כלל ה"התנגדות," הנעשית הושמט יפה היא,' אלא שהאוגד . "היא" - הפואמה 'חזון אחד הלגיונות' 1928) ( שבה רואה אחרים. לאצ"ג ולחבר יש, לכאורה, חלומות והקריאה הלא מנוקדת נשתבשה( הוא ספר חבר את התפנית שעשה אצ"ג לקראת כתיבת לאומי אוטופי חלום מנוגדים: אוטופיים עשיר ומעניין / וכמו שמו גם מתעתע לא מעט. 37 2004 או קטו בר תנאי הוא השיר כשעצם מעשה אסתטיות, שלמה גם הציע מערכת אלא הקונסנזוס, הציבה "אשר המגובש, הפוליטי השיר לתקומה לאומית >עמ' 70 ,( הדוגמה היפה שהוא פרטיקולריסטי לאומי של ייצו ג שיטתית העברית השירה בתו לדות לראשונה מביא שם היא משירו של אצ"ג 'השיר והסיף: אלטרנטי בי כמכלו ל לתפקד שאמור טוטלי אופוזיציוני מבע הארצישראלית, האומר כי עצמאותו של עם תלויה בשניים אלה ובמיזוגם: לקונסנזוס," אותו ייצגו בשירת הזמן משוררי בעוד מירון סבור, כי אצ"ג בפואמה זו הוציא ושיטתי." עצמו מתחומה של הפוליטיקה הרציונלית, אלף: כוח הנס של שירו היפה. היא של אצ"ג כי "הפוליטיקה חבר, סבור בית: כוח הנס של צבאו בשדה. המפרשת את תיאולוגיה פוליטית משיחית השיר והסיף. לא זה בלי זה. המציאות בקטגוריות מיסטיות, ובוחרת בדרך 'עמ> זו כדי לפעול את פעולתה הפוליטית" חבר מסביר כי בעזרת העיקרון האסתטי מממש היא לדבריו, זו, פוליטית תיאולוגיה .( 18 שלו, הימנית רדיקלית התפיסה אצ"ג את בוודאי עמדה פוליטית, והיא מחברת את אצ"ג העבודה של תנועת התפיסה השוללת את למסורת התרבות הפוליטית הפשיסטית. זוהי המטרות הוא של קיצורי דרך אלימים, "שגם בעוד קו הפעולה המומלץ על ידי אצ"ג להשגת המעלה על נס עבודה אטית, מעשית ויומיומית, תיאולוגיה העושה הבחנה בין מי שמקדמים את שבהם חובה להילחם. "התרבות הפשיסטית" הגאולה המשיחית, לבין מי שמעכבים אותה, ואילוצי המוסר במבחן עומדים אם אינם שאצ"ג משתייך אליה לדברי חבר, איננה בספר המציאות, הרי הם מלאי הוד והדר ולכן ממלאים את דרישות היופי:" כפי שנהגו פעם, כדי לפסול יריב פוליטי. חבר זה >בצדק, לדעתי < מילה גסה שדי לנופף בה, באמצעות השימוש במילה "נס,'' מחדד אצ"ג הפשיזם שטרנהל, של חוקר מביא מדבריו נוסחאות של גאולה משיחית, לבין עולם סמליה את ההבדל בין תפיסתו, הנסמכת על כוח ועל האסכולה הסימבוליסטית-אוביברסליסטית של היה תופעה תרבותית" וכן מדבריו של ההוגה הכותב כי "הפשיזם, בטרם היה לכוח פוליטי, של תנועת העבודה, אשר סירבה לראות בנס שלונסקי ואלתרמן >עמ' 26 ,( כי צריך הכותב, לאקו - לאבארט צרפתי דרך אחראית להגשמת הציונות בארץ-ישראל" להפסיק להתייחס אל הפשיזם, כאל תופעה גם פואטיקה אקספרסיוניסטית זוהי .( 72 'עמ> "פתולוגית" ורצוי להכיר בו "כאחת מן הצורות .2 שרווחה בחוגי האוונגארד האירופי בשנות ה- את הסגולה המהפכנית הזאת, לחרוג מן הכלל, הפוליטיות של התקופה המודרנית" >עמ' ,(20 הניכרת פואטיקה העשרים, 20 של המאה מוצא חבר משוקעת גם באסתטיקה של שירת >כתיבתו של חבר היא אינטרטקסטואלית. הוא של המציאות לייצרג אפוקליפטי בנטייתה בפרק השלישי "אלימות ואסתטיקה" אצ"ג. מרבה לגבות את דבריו בדברי אחרים ולא תמיד של החברה שיטתי הרס לחולל ובמגמתה הסכמה הפואטית של אצ"ג מנתח חבר את ברור היכן מסתיימים דבריהם והיכן מתחילים התרבותיות הקטגוריות ושל הבור גנית כדלהלן: "נמען מופשט" + "משורר נרדף" + דבריו וראה דברי בפתח המדור "לבלול את זה כאשר לזרם השתייך אצ"ג שביסודה. "משיח דחוי" = "אלימות פוליטית." שפתם("! כדברי חבר, "לעימותים דיכוטומיים ואלימים הפואטיקה האקספרסיוניסטית מיתרגמת אצלו, בין המציאות הקיימת לבין חורבנה" >עמ' 73 .( מעמד הפועלים למשורר הימין הלאומי. קהלו התפנית שעשה בשנות ה 20- וה 30- ממשורר הסכמה הזו תואמת את מצבו של אצ"ג לאחר לאחר הלאומי: "אצ"ג מבצע מהלך כפול: מצד באצ"ג זו חריגתו מן הקונסנזוס, למשל, ביחסו אין ספק כלל כי מה ששובה את לבו של חבר וכן: "הפואטיקה האוונגארדיסטית של אצ"ג הקהל בהיעדר מופשט," אז "קהל היה דפוסי אחד מכונן את האני הלאומי על פי כינון מציאות מזה ושל איון מציאות מזה" >עמ' מתרגמת מאבק אידיאי ופוליטי למונחים של אף במחנהו שלו; הוא עצמו היה "משורר נרדף" הקונקרטי הקודם, וכן בשל היותו אופוזיציונר אחר הוא חושף את התחבולה המרכזית של המסורת של הזרם הלאומי המרכזי, אבל מצד .( 74 על ידי הרוב ביישוב >הימים, כזכור, ימי משפט על השימוש ומערער הזאת הלאומיות כאמור, לדעתי, משותפת להם מגמת "איון" והפתרון המשיחי שלו היה רצח ארלוזורוב :< בערכים עושה שהיא המניפולטיבי זה שוב ושוב, ואיני סבור שהוא עושה כן כדי המציאות הקיימת. חבר אינו נלאה להדגיש הבט "בהיעדר כל פתרון אחר, הוא מעניק לאלימות בבחינת "משיח דחוי," במצב זה, אומר חבר, אוניברסליים" >עמ' ,(25 דומה שחבר מעריך יותר את הכנות >אפילו הגזענית, של אצ"ג< להוקיע את אצ"ג, אלא כדי להדגיש את היסוד הייצו ג ראוי. של פתרון מעמד הפוליטית מאשר את ההדחקה של השמאל בעניין זה. המורד המוערך על ידו: "קימומה של מציאות מעמד של למושאיו מעניק האסתטיציסטי ובעיקר, הוא מדגיש, אולי באופן לא לגמרי חזונית כרוך מניה וביה, גם במרידה פוליטית בעל תכונות של אובייקט אל זמני, פולחן מודע, את יציאתו של אצ"ג חוצץ, אחד "כלפי במציאות הקיימת, שפירושה בעולם פואטי זה לו משמעויות הרוכש פולחני -פטישיסטי, תשעים ותשעה" >כשם ספר המניפסטים שלו ,< הוא פירוק המבנה הקיים של המציאות הקיימת, רוחניות דתיות באמצעות הדחקת ממדים של נגד דעת הרוב ביישוב המאורגן. שימו לב כמה להריסתה אלימות פעולות יזימת תוך מציאות היסטורית ומוסרית" >עמ' .(67 בציטוט החריגה מהקונסנזוס פעמים נזכרת .( 74 'עמ> "ולחיסולה המיזוג בין האסתטי לפוליטי הוא נקודה מרכזית אצ"ג מן עצמו הוציא אחד "מצד הבא: לא פחות מאצ"ג, נסחף כאן חבר, במילותיו במחקר זה. חבר קובע, כי באמצעות אסתטיזציה בכך שעבר על הלאווים הקונסנזוס הלאומי שלו, לחגיגה של הרס, פירוק וחיסול. >בספרו של הפוליטי יוצר אצ"ג סמנטיקה המגדירה המודרני הלאומי של השיח הבסיסיים תולדו ת הספרו ת הישר אלי ת, ידיעות קי צור מחדש את יחסי הכוח הפוליטי ואת גבולותיו. האוניברסליסטי. אבל מצד אחר גם סימן את אחרונות ,1999 מאמץ חבר את תזת הפירוק במקום אילוצים מוסריים או פרגמטיים נתון הסובייקט הלאומי באמצעות היפוכו הסימטרי של הקולקטיב הלאומי ומבקש להוכיח כי מאז ולמגבלות למוטי בציות הפוליטי הכוח חרג מן לא רק בדרך זאת של הקונסנזוס. 294 38 גלי ד ן , ?מוסרית ביחס לאמצעי הסגנוני הזה? רבכן1 לא! נהפוך קום המדינה אין לדבר עוד על ספרות עברית, חבר כותב: "המטא-פואטיקה, כלומר העיסוק זהו אמצעי יעיל1 לדברי חבר1 להרס הוא - כביטוי של הלאום היהודי1 אלא רק על ספרות .=: ברטוריקה יותר בעצם שיריותר1 של השיר המציאות הקיימת שבו הוא דוגל: "הדומיננטה ישראלית .< מרכזית תח בולה היא בתוכנו 1 מאשר הפיגורטיבית בשירה המשיחית של אצ"ג היא מוסריים היגדים הופכים שבאמצעותה המעבר מטו נימית". דומי ננטה אם כן של מי שאינם גורלם שואל: "אך מה חבר ופוליטיים להיגדים פואטיים ואסתטיים. הדגש שמשרטטת המטונימיה מן המצרי האקטואלי בתמונה החזונית שמייצר אצ"ג משתלבים מוסב - ואיתר תשומת הלב של הקורא - מן מעבר מטאפורי1 המשיחי איננו אל הרצוי בשיריו "? וחבר משיב: "בין המצוי >אלה שאינם התוכן אל אופן ההגדה. ביסודו של דבר תורמת כלומר מעבר מדורג ומתורך1 אשר מגשר בין משתלבים בחזון < לבין הרצוי משתרעת בעידן המטא-פראטיקה לעיצוב האגרסיבי של יחסי לטשטש את הירתם נבדלים, הנבדלים מבלי התגובה היחידה גשר. ולא תהום המשיחי קרשי מניפולטיבי1 כוחני ומכפיף שמונע מן הכרח בין הקורא לבין הכותב. שכן הכותב מייצר הרצוי כמעבו מטונימי חרא ניסורו של רבו אלא דווקא להפך: המעבר אל השלב המשיחי הייצוג המשיחי1 אינה נדרך של דיאלוג, אלא האפשרית כלפי מי שמפרים את שלמותו של הקורא לראות את המוסרי נכוחה" >עמ' .(57 ,80 'עמ> אפוקליפטי" של חרובן תרצו רק בדרך של אלימות.'' כי זו משתמע מפורשות של חבר מדבריו < .ל.ע ההדגשה שלי - >נעיר רק כי חבר מצביע על שני מומנטים פואטיקה תחברלנית, מניפולטיבית, אגרסיבית, שקרית וכוחנית, "העובדת" על הקורא ומוליכה את התכנים הלא מוסריים של שירתה. פואטיקה שמסתירה מעיני הקורא, באמצעים צורניים, מטרנימי" הוא "מעבר מהפכני," אלים, מיידי במילים אחרות, מה שחבר מתאר לנו כ"מעבר שאלה מעניינת, אם כן1 היא מתי וכיצד1 אם וטוטלי. מנרגזים" כאלה הוא, כזכור1 גם תהליך הקריאה אוטופי >עמ' 77 .( הליך הכולל "שני מהלכים כעל מרכיבי היסוד במבנה הסמנטי של כל שיח מנוגזים אלה, של הכלת האחר ושל סילוקו1 אותו שולל. הקריאה בספר ביטוי לידי באה בכלל1 של חבר באצ"ג בספר זה, תהליך של "קריאה השאלה שואל את כלל אינו שחבר אלא "המתנגדת" לאצ"ג? רבכן, פעמים רבות כשהוא רבעונה אחת. גם בעת מתפעלת ומתנגדת" המתבקשת: כלרם יכולה פואטיקה כזאת, בסופר מבקש לגנות את התכנים והצוררת הפשיסטיים היבט זה של "השיח האוטופי" משותף, אפוא, של דבר1 לייצר אמנות גדולה באמת? באמצעות זאת ערשה הוא שלו 1 לשניהם .< הוא מביא מדברי הביקורת של שלרנסקי על "אינטרטקסטואלירת," כלומר באמצעות יריביו על ספר הקיטרו ג והאמונה אצ"ג שנכתבו •3 הפוליטיים והספרותיים של אצ"ג. הוא מצטט ומדבריו של יוסף סערוני ">הזיות דון קיחרטירת ">שכרון מרחיך." מקדיח את תבשיל הפירט(" את זרד כנעני ואחרים. אבל ספק רב אם הוא את עזריאל שוורץ >ארכמני ,< את מנחם דרומן, דוגמה מאלפת לכפילות הקריאה והכתיבה על אצ"ג, יכול לשמש הדיון הנרחב במטונימיה. על מלכות מופשטת,(" אבל אינו שותף להם. חושב כמרתם או שותף להוקעתם. את ספרו >ראה, המטונימיה לפי הגדרתה הלקסיקלית הזעם "דחקו בתגובותיהם, לדעתו1 להפך. על אצ"ג לנו גה עr רקב הידוע של כנעני אוכמני "תכנים וצורות" 1986 ( היא "צורה והפחד את הרגישות הספרותית אל השוליים" 1950) ( הוא מתאר כ"סיכום תוקפני ומקיף של מצורות הטרופים, החלפת שם באחר1 הגדרת .(61 'עמ> תפיסה זאת ביחס לאצ"ג" >עמ' ,(44 כינוי תופעה על ידי על ידי החלק, השלם של חבר מקורה חלק מכתיבתו המתעתעת כמהפכן את אצ"ג חבר רואה רבה במידה תופעה קרובה אליה. כגון: מי-עיניים לדמעות, המנגנונים שכאשר הוא חושף את בעובדה שנשבה בידי הימין >בדרמה ל"תינוק שנשבה" שלה >ולמקבילה למטונימיה וכדומה," הספרותיים הללו של אצ"ג לא ברור אם הוא בידי הגויים ,< שמקרר שירתו בתנועת העבודה המטאפררה < צוררת רבות ולא אכנס לדירן הטכני עושה כן מתוך "התנגדות" >כלומר: הרקעה ,< מורו לז' בוטינסקי , בני גוד ו בשמאל. לטעמי < הוא > רגם אבסורדי, הזה. המעניין אר מתוך "התפעלות" >כלומר: הצדקה.< האידיארלרגי1 שבמפעלו הספרותי נשאר ליברל במטרנימיה ג'יימסון1 רואה בעקבות שחבר1 למשל: "באמצעות המבנה האסתטי המדוקדק בורגני1 אצ"ג נותר מהפכן רדיקלי שהשירה בעיצוב לו חלק סממן סגנוני פשיסטי שיש אצ"ג מראית עין של עמדה הכרחית ומובנת חותר השיר להעניק לעמדתו הרדיקלית של הפוליטית שלו התפתחה מתוך המסורת של תנועת העבודה. אצ"ג ותפקיד מיוחד במנגנון הספרותי שבר הפרספקטיבה המשיחית הטוטלית של שירת הזו של האם החשיפה .( 71 'עמ> מאליה" "האלימות עוברת אסתטיזציה ואינה נשפטת "מראית העין" היא "מתנגדת" או "מתפעלת?" מוסרית.'' •4 בשיר 'השיר על החריזה דבריו למשל1 אר, בסופר של הבעיה המרכזית, לדעתי, הערלה למשל: "המאפיין הבולט בזיווג של הפוליטי לבניית אמירה גם החריזה מגריסת והסיף:' האתי בין אינה ההתנגשות דבר מספר זה, והאסתטי הוא שדימויי הכוח הפוליטי מיוצגים פוליטית שתיקלט בקלות על ידי נמעניו של לאסתטי, חרף הקושי להפריד ביניהם. שהרי מטרנימיות של באמצעות השירי בטקסט הדקלום הפוליטי. התבניות הצליליות מייצרות אנו רגילים לאפשרות כזאת, כאשר מצד אחד "הרציפות המטונימית ;< 53 'עמ> אלימות" גם הקבלות וניגודים של באורח דמגוגי אנו מתנגדים לתוכן הדברים המושמעים, אך האסתטית". מטשטשת את האפשרות להציב "האורח חשיפת האם .< שם> משמערת" כבר התלמוד מצד שני מתפעלים מניסוחם. לבין בין אלימות מוצדקת הבחנה מוסרית >ההדגשה שלי - ע.ל. < הדמגוגי" של החריזה >אם מותר פסק בסוגיית אלישע בן אבריה," הסגנון" ;< 69 'עמ> אלימות שאיננה כזאת" היא שבח אר גנות לאצ"ג? לא ברור! ללמוד ממורה שאינו הגון? ,< כי מותר בתנאי של ייצור בתהליך נוצר אם כן הפשיסטי ש: "רימון מצא, תוכר אכל וקליפתו זרק.'' הבעיה בספר זה של חבר, היא בעצם בעיית .s מטוניסיה באמצעות הדחקה של המטאפורה" .הרבה רעוד ,( 76 'עמ> אני מודע לכך כי השאלה אינה פשוטה. בפרק כלומר היחס הדו משמעי עצמה, "הקליפה" ובכן, אפשר היה לחשוב שאם המטונימיה מזוהה הרביעי בספרו: "הקינה הרדיקלית של אצ"ג במילים אחרות: האם לפואטיקה של אצ"ג. באופן כה חד משמעי עם אלימות, אי מוסריות בספרו העוסק אירופה," יהודי על שואת אפשר לדבר בשבחה של פואטיקה אפקטיבית עשויים היינו וסגולות דרמות, פשיסטית, רחובותהנהר 1 היא הולכת ומסתבכת ערד יותר. אך מניפולטיבית, פואטיקה מרשימה אך בלתי להיתקל לפחות באיזושהי הסתייגות מצד חבר 39 2004 או קטו בר התקומה ולאחר רחובות הנהר ')ספר העיגול' ו'ספר העמודים' ,< בהרחבה, אעיר רק כי עקרונית נאמן ספק אם ניתן במאמר זה לעמוד עליה שפורסמו רק לאחר מותו, מתגלה בפרקים הקודמים. הוא חבר לגישתו גם כ"חולם לדברי חבר, אצ"ג, להביא מביקורתו הנוקבת של יכול המטיף .( 145 'עמ> המאוכזב" אברהם קריב על רחובותהנהר, האומר המחודש של לכינונה הגדו ל שדרכו "אלילי" ספר כי זהו מאוכזב ישראל , מלכות "חניבעלית," ולהותיר אמירה זו ללא מהתוצאות המדיניות, אי כיבוש >ונראה שהוא יותר כל תגובה מצדו ירושלים וחלוקת הארץ, ורואה את דוחה אותה מאשר מקבלה .< שעיקרו פנימי, ברפיון סיבתן בכל מקרה הוא עקבי באשר לפואטיקה לסיטואציה הניסית "התכחשות של אצ"ג, כאשר הוא כותב כי שיריו .( 146 עמי> של הקמת המדינה" על השואה נכתבו תוך ביטול מוחלט של דבר תחת עצמה, אומר חבר הטוטליות של החזון חותרת בסופו "במקום לשון העקיפין המומלצת על של התביעה למרחק בזמן מן האימה: כי אין זו רק האכזבה ומוסיף, ידי ההומניסט, הוא כתב בבוטות על בעקבות הגשמת הבאה הרגילה כשם .( 94 'עמ> גופות" דם ועל חלום במציאות, אלא זו "אכזבה שבכתיבה על "האחר הלאומי" העדיף בלתי חלק שהיא אינטגרלית," את הישירות הגזענית לעתים של אצ"ג "האכז בה מהכמיהה: נפ רד של הזרם הלאומי על האוניברסליזם שמייצגת שירת אצ"ג היא אכזבה בעיניו עדיפה גם כאן, המרכזי, כך במעשה זה או אחר, אלא תלויה רוחנית עקרונית שאינה מותנית כאשר אף פה פועל אותו עיקרון פואטי הבוטות הישירה על ההומניזם המרוחק, תשוקה בסיסית של בת בנית של אסתטיזציה: "הייצוג הישיר והבוטה .( 148 'עמ> "לגאולה של ההרג, השכול והרצח הוא נקודת שלא דיאלקטי, במהלך פרשני אור' צב' גר'נברג של העתקה רדיקלי לתהליך מוצא נעמוד על כל שלביו, מתאר חבר .< שם> טוטלית אל התחום האסתטי" את האוטופיה הלאומית של אצ"ג כתשוקת הבן הגרמנים של ההיסטוריונים לרוויזיוניזם בתוך מרכיב הוא "האירוע ההיסטורי וכן: לאמו, כאשר "המבנה שלה הוא כזה, שבסופו החדשים, כפי שעושה חבר, כי הדברים יתארכו, לחוקיות שמצייתת עולם אסתטית, תמונת של חשבון הוא מציג את מימוש התשוקה כגורם וכל כוונתי להצביע על הדרך הארוכה שצועד אסתטית ולא לחוקיות מוסרית או היסטורית" התוצאה .( 153 'עמ> לשבר ולאכזבה גדולה" חבר עם אצ"ג כדי להגיע אל היעד הנכסף של .(96 'עמ> >עמ' 154 ,( זהו מבנה עומק בסיסי, שבמסגרתו שירי אצ"ג היא של הרס ושל מרידה מתמדת" הסופית היא ש"התביעה העקרונית שמציבים של הרס וחורבן, אשר מוצג כמה שאמור לחסל של אצ"ג מן הקינה אל האלימות". לאקט אלים הרס הקיים: "כך מוביל ההיגיון הפיגורטיבי גם "יהודים יפים" והשיר >ממנו נלקח גם שם להיות יופי. היהודים המומתים מכונים לעתים כשהמוות הוא כבר עובדה מוגמרת, הוא הופך כעייפות להתפרש עשויה כל נורמליזציה הקיימת ויבנה המציאות באורח רדיקלי את הספר < מתאר את הטרנספורמציה של החומרי וכרפיון. בעקבות עירן בשיר 'ביתו של אדם' תחתיה מציאות חדשה לחלוטין" >עמ' 102 .( הגופני לקראת הרוחני הטהור. המולדת החדשה התשוקה שמושא עולה "מכאן חבר: מסיק היא האדמה בה >בשואה < היא תת-קרקעית, ולכן עצם קיומו הבלתי אפשרי הופך לסיבה שמכונן אצ"ג בשיר הוא מושא בלתי אפשרי". לומר שלא .6 וכאן מגיעים אנו אל ההפתעה, נקברים המתים, והיא בעלת איכויות אסתטיות, אותן מדגימות שורות השיר שחבר מביא שם: של החסר, של היעדר מתמיד". כך נוצר בשיר המהפך הפרשני בפרק השישי הקרוי "התשוקה לא רק לגולה. מולדת בין היררכי היפוך לאוטופיה" שעניינו שירת אצ"ג והקמת מדינת ...מלאתי מזוהר, אשר לא ייגה על השטח. אלא שבגלל שהמולדת לא תחסל את הגלות - פעילותו סקירת תוך מצד אחד, ישראל. לא פת לי ומים. אין צורך מזון למעי עוד. המולדת מתקיימת הגלות. עצם קיומה הנחשק הפוליטית של אצ"ג וחברותו בכנסת הראשונה מולדת המוות ? - מולדת המוות יפה היא. >עמי שמקיים את הגלות" של המולדת הוא מבליט חבר את מעמדו של מטעם "חרות," .( 157 אצ"ג, בעיני עצמו ובעיני אחרים, כ"בנאי של בשיר המפתח 'שיר העוגבר,' בעקבות דיון עוד כמה שיש לו הזה, לפרדוקס משהגענו בניתי ")אני מחוקק" כ"משורר המדינה," נימולים - בעולם: המציג "שני מיני אדם מהלכים >למשל: "מולדת האדם הראשון שאי ההדר המדינה לא פחות מאחרים. נתתי את ערלים" אומר חבר כי "ההכרה הגופנית גזענית אפשר לממש אותה לעולם, היא מקור התוגה חוקת הוא הקובע את המשורר לחלוציות. היא הבסיס המטאפיזי לגאולה המשיחית, אשר ולנצח תוליד אותה("". הכול אפשרי: ההיררכיה המדינה במושגה העילאי" - אמר בכנסת. עמ' באמצעות תבוצע באמצעות מעשה האמנות, שלפיה מולדת עדיפה על גולה, מתהפכת בכך 140 .( אצ"ג מדבר על כך, כי נבחר לשירה על המוסיקה" >עמ' ,(98 שהגיונה הוא אסתטי ולא געגוע לכל שהגולה מתגלה כתנאי מתמיד בדורו, "כיחיד עצמו ורואה ההשגחה, ידי מוסרי, כמו האלימות הנוקמת בערלים, שהיא היא כה כאשר למולדת, התשוקה למולדת; >עמי של תקומת ישראל" משוררה הבלעדי אמצעי טבעי להגשמת הגאולה האסתטית >שם .< טוטלית, מבטלת בסופו של דבר את קיומה .( 142 ההיסטוריה בתפיסת כאן לא אדון בסופה של וכדומה. של המולדת, המועדף לאחר שנכתבו שירים במחזורי שבי, מצד והשוואתה ג " אצ של הרו ו י זיו ניסטית 294 40 גליו ן :ן), למלחמה בעיר השכנה רריגמן' עמה חיה בשלום במשך תשע מאות שנה. שרשרת היסקים זר אנו מגיעים אל מה שהוא, מן הסתם, עיקר בעיני חבר )ההדגשות שלי - -== נוספים על שבחים להעתיר אם נרצה :< .ל.ע נוכל אף פנינה ספרותית אמיתית זו' "הקריאה הזו חושפת את הסירוב של השיר ז'רל ורן את זמנו שכאן הקדים לומר להיכלל באופן מוחלט וחד משמעי במסגרת שנים מאוחר יותר ,< או בניסוח אחר' הציג שיעסיק את אסכולת פרנקפורט כמאה על "הדיאלקטיקה של הנאורות" >נושא מבחינה אחרת, וחיבר יצירה פילוסופית לקרוא את השיר מחוץ לתכתיב של הקריאה התשוקה הציונית המעשית ערלה מן האפשרות את המאבק בין תפיסת מולדת רדיקלית לבין הסיפור הציוני לאומי. האפשרות לראות בשיר גן עדן של מה עדיף דילמה: בפנינו הלאומית, המכפיפה כל טקסט לסיפור העל שוטים, או גיהינום של דעתנים? קריאה פוסט-לאומית הלאומי הציוני. ."/ / אלא לעסוק, רצוני בכך אולם לא היא ניסיון להבין את המגבלות של מאמץ הסיפור באנלוגיה אחרת העולה מתוך ההכפפה ומאפשרת לחשוף את הכפילות בספרי הוצאת ספרים חדשה "אחוזת בית" ונסיבות פרסומו. ספרון זה הוא ראשון מתוך המחויבות הכל כך והטוטלית שלו הפנימית שמקיים הטקסט של אצ"ג דווקא שרי ראשית: ועורכת )מו"לית שמה לנרטיב חציוני" >עמ' 159 .( הקבלה לראות שלא וקשה גוטמן .< בפתח כנטען להוכיח, - מה שהיה מש"ל לאה גולדברג בסיפור של ורן. ד"ר אוקם מגיע לקיל דון מסוימת בין הוצאה זו לבין הד"ר אוקם שירת אצ"ג, אחרי אלתרמן' תחת כנפי הקריאה דברינו: חבר' לשיטתו' מצליח לכנם גם את ולהקים לה את הקדמה, להביא כדי הפירוק של במסגרת מסע הפרםט-לארמית הקטנה ורבת המשקל מבחינה פרוגרמטית" ב"טררים," כתב העת של החבורה, את "המסה >כדברי טוביה ריבנו בספרו ל אה גולדבר ג - - הוא הציף את העיר בחמצן שגרם לתושביה מתברר כי ניצל זאת לשם עריכת ניסוי מדעי ברחובותיה מערכת גז לתאורה לילית. בהמשך הספרות העברית, המטרה שקבע לו במחקריו. - "האומץ לחולין." מו נו גר פי ה< לאבד את מזגם הנוח - שהסתיים בפיצוץ גדול. הניסוי של "אחוזת בית" במסה זו היא מעמידה את ריבנו כותב, כי והשאלה היא, איזה ניסוי מבקשת "אחוזת בית" כנגד "האישיות >הצ'כו בי < הקטן" "האדם לעשות בקריית ספר שלנר? להוכיח שהקרייה או קס התעתו עי ם של ד"ר חזיון אם תרצו כנגד הפםיכולוגית את הראייה הגדולה," "שמרנית ומנומנמת?" להוכיח שהיא "צעקנית בני ציפו: הקדמה: דורי מנור' )מצרפתית: הראייה ההרואית ואת הגישה האנליטית כנגד ובאיזה גם זה וגם זה? שהיא ומשולהבת?" אחוזת בית, הוצאה לאור (2004 הוא פרודיה לערמת האידיאל של "ההומו זו הסינתטית. "פיצוץ" עלול הניסוי להסתיים? על השמרנות של העיר קיקנדון' שהכול מתנהל אוניברםאלה" בן העת החדשה, היא מעמידה את "ההומו דיפרנציאלה" בן הזמן המודרני. הראשון נאה, יפה, מחכים. אבל כבר הבעתי אין לי דבר נגד ההוצאה החדשה. להפך. ספרה בה בעצלתיים ובאטיות נוראה, כולל האלגרו לפרק, "האומץ לחולין" הוא האומץ לבדוק, כאן את הדעה ואת החשש, כי אנו סובלים כיום לראות את האדם באי-אחדותו ובאי-שלמותו' מריבוי של הוצאות ומריבוי של ספרים, מצב אף כי מתוך בקשת השלמות האבודה. לאורך על מי מנוחות, שלא יוכל להימשך' זמן. >עיונים אל א אי נו דן מירון בספרר האדם ללאה מקדיש ( 1999 ביתן זמורה בשירה, לחולין "האומץ שכותרתה מסה גולדברג מראי מקום טוען מירון' כי ספר זה, ממנו התעלמה בהמשך' וקריסתו" . במסה העוסקת בספר ט בעו ת עשן של 'ידיעות אחרונות' ראש-השנה במוסף הוא ספרה האמיץ ביותר של המשוררת. כי בו' כתבה. "בט בעו ת עשן יכלה לתנות את דלותה היא, אכן, מבטאת את "האומץ לחולין" עליו 15.09.04) ( התפרסמו קטעים מיומניה של לאה בספריית פועלים בעריכת אריה אחרוני. באחד גולדברג 1970-1911) ( העתידים לראות אור של המציאות מבלי שתהפוך אותה ל·דלותך כותבת היא , 1952 בי ו ני 17 - מה מהם, הזוהרת' כפי שעשתה עשרים שנה אחרי כן >ההדגשות שלי :< >בהשפעת אהב תי /1 ארץ משירי במחזור .""אני עייפה מן החיים והם לא יתנו לי לנוח. עם הלילה הז ה שבה, לדבריו' להישגים של שלונסקי ואלתרמן לדעתו.( רק בספרה האחרון' ספרה הראשון. אני יודעת. ולפיכך עלי לעשרת מהם את הטוב האפשרי. ואין לי כוח. ואין לי אומץ לחולין. מה יהא אפוא"? העירוני עד שבתיאטרון המנוגן כאנדנטה, "האומץ לחולין," כמו "קריאת שמע" בפי רבי ספר שיריה הראשון' ט בעו ת עשן' שנכתב עוד מציגים כל ערב רק מערכה אחת בלבד מתוך עקיבא >שהוציא נשמתו באחד< אם אינו םיסמה בליטא, הוצא לאור על ידי חבורת "יחדיו" של פרודיה על הוא אם תרצו שלמה: אופרה ריקה, עלול ליטול את נשמתך. • עם הגיעה ארצה כשי והרגש לה שלונסקי הקדמה, שגרמה לה לאבד את שלוותה, ומרגע מפרסמת היא , 1938- ב .1935 בינואר שנוסדו בה עשרים עיתונים, אחת דתה לצאת 4 1 2004 או קטו בר ןilAת!JIJJ ויי אור ב- רואה 294 42 ן גליו --- :ן) =1 נeדויז ))3ר) מירון כרמית דמוקרטיה? האמנם "דמוקרטיה:" התיאטרון הקאמרי )החרש,( מאת מייקל פריין. תרגום: רבקה משולח. בימוי: עמרי ניצן. תפאורה ותלבושות: רות דר, עיצוב מוסיקה: אלדד לירוד זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמו: בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת "הוו נראין כאוהביך דחקו". פרקי אברת. פרק כ,' משנה ג' "רמדקרטיה" בתאטודז הקאמרי הפשיסטיים במלחמת העולם השנייה. המילה "דמוקרטיה" עצמה, כידוע, מתוך נאומו של וילי כרנו כטקס השבעתו לודצלר. 1969 רק כשהיא נתמכת על ידי מעורטת דמוקרטית של אזרחיה", "הממשלה יכולה לפעול בהצלחה במסגרת ממשל דמוקרטי • את תוכן מחזהו של מייקל פריין אפשר לתמצת בשורות אחדות: זה קצת ם, וקךטוס - שלטון. מורכבת משני מושגים בשפה היוונית: ןמוס - יותר מידיעה עיתונאית - וקצת פחות ממחזה המתפתח באורח דרמטי1 של המדינה. האמנם לא הגיע הזמן להחליף את המילה "שלטון" במילה הווה אומר: צורת שלטון שבה העם הוא הריבון הקובע את הדרכים לניהולה עיקריים של מדינה מודרנית ודמוקרטית בעידן הטכנולוגיה. כמובן1 לא מהם." בהמשך1 באותה חוברת, מציין ד"ר פרחי שמונה עשר מאפיינים מודרניים שהם אנכרוניסטיים ואבד עליהם הכלח - ודמוקרטיה היא אחד מציין ד"ר אשר פרחי כי "יש מושגים ארכאיים שהם נצחיים ויש מושגים בחוברת "הגורם האנושי בעבודה ובחברה במדינה מודרנית ודמוקרטית" אחרת, נכונה אך פחות אגרסיבית, כמו "שירות" >אדמיניסטרציה?( אוכל לציין את כולם, ואסתפק בשלושה: 14) ( שיתוף האזרח בקביעת גורל ואיכות חייו. 16) ( מעורבות קטנה והולכת של המדינה בחיי אזרחיה. במקום שלטון - העלילה, והקהל1 המכיר ברובו את השתלשלות האירועים, מצפה בקוצר לירות במערכה האחרונה. במחזה "דמוקרטיה" הרובה יורה כמעט בתחילת על פי העיקרון הצ'כובי: הרובה התלוי על הקיר במערכה הראשונה חייב רוח לראות כיצד מקבל וילי בדנו1 הל צלר הליברלי של גרמניה המערבית, הל צלר הדמוקרטי." בהפסקה! ושום התפתחות מסעירה אינה מתרחשת גרמניה המזרחית ופועל בשיר1תה. אלא שהידיעה הדרמטית מגיעה אל את הידיעה שידידו הטוב, גינז::נר גירם, המתפקד כסגנו1 הנו מרגל של מ"פספטת" יתר1 מחוסר מעש וממיעוט התנגשות דרמטית, כנדרש על כאן הוחמצה נקודה חשובה מאוד בהתפתחות המחזה, הסובל בלאו הכי לעיני הצופים היודעים את המה, והכמהים לראות כיצד מתבצע האיך. בימת התיאטרון. מינהל1 שירות. המנהיג ברבד, וילי מרקם העלילה מבוסס על עובדות מציאותיות: החולשות הדרמטיות שצוינו לעיל1 זאת הצגה מעניינת, מרתקת, משוחקת ואם נחזור להצגת התיאטרון הקאמרי "דמוקרטיה," יש לציין שלמרות 17) ( הפרדה בין דת ומדינה. של פוליטיקאי מקצועי שכבר ראה הכול1 לא מאמין בשום דבר ולאף ווהנד1 ראש הסיעה הסוציאל-דמוקרטית בבונדסטג, שיצר דמות מעניינת לשולחיו לבין ידידותו עם הקנצלר1 ושלמה בר-שביט בתפקיד הונדס חזקיה, שגילם את המרגל המזרח- גרמני גינתו גירם, המתלבט בין מחויבותו אמפתיה בתפקיד וילי נדנד1 שלמרבה הפלא גם דומה לו פיזית: יצחק הצטיינו במשחק: עודד תאומי, שיצר דמות אנושית, מורכבת ומעוררת היטב ומעוררת למחשבות עגומות על "המצב הקיומי" בעולם ובארצנו. אחד, ומאומה כבר לא יכול להפתיע אותו. לשלום, על מאמציו והישגיו בשיפור יחסי מזרח ומערב. בבחירות של בשל "החפרפרת המזרח-גרמנית." בשנת 1971 הוענק לנדנד פרס נובל של גרמניה המערבית ונשאר בו כחמש שנים, עד אשר נאלץ להתפטר הכריזמטי של הסוציאל-דמוקרטים, נבחר בשנת 1969 לתפקיד הל צלר אחריות והתפטר מתפקידו. אולם עד יום מותו, באוקטובר ,1992 היה גירם, הוא מרגל מסעם מזרח-גרמניה, נטל המנהיג הסוציאל-דמוקרטי אולם ב,1974- כאשר נחשפה הפרשה שאחד מעוזריו האישיים, גינתו 1972 הובילה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ונרנו נחל ניצחון סוחף. מחזה ורמסי על "החצר האחורית" של הפוליטיקה הדמוקרטית בגרמניה עד כאן החומרים העובדתיים המרתקים, שמהם ניסה מייקל פריין לרקוח נדנד פעיל בפוליטיקה הגרמנית כנשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי. בקהל הצופים כמה מחשבות ביקורתיות על אם ההצגה הזאת תעורר החדשה שאחרי מלחמת העולם השנייה. אולי כאן המקום להרחיב מעט חיינו כאן ועכשיו1 על חוסר השוויון1 על הפער החברתי1 על העוני1 על של הניסיון האירופי, וגרמניה שהוא לב לבו בנושא "הדמוקרטיה," האבטלה ועל מצב החינוך והתרבות המתדרדרים - דיינו. כדאי לצפות המערבית בתוכו1 למצוא פתרון חברתי הולם, לאחר תבוסת המשטרים בדמוקרטיה הקאמרית". • 43 2004 אוקטו בר 'ג 33 משורר•ם ו-זרגומיפ1 מפחו טוח םת חח מחשירה nעו t י. י "' . 1 • • j ... ן. , י.. "" • 111 '.1 • 1 11 - 1 11 ,