על אמיר גלבע, אלכסנדו פן , אורי צבי גרינברג A 1 1 . כתב עת לספרות ולתרבות • שנה ו 1, גלי 34• סיון-אל . ול תשמ 11 ב • יוני-אוגוסט 1982 ~ . •40 שקלי~ • ת"ד 4521, תייא ז' עוזר רבין ; נתן יונתן ; שמעון בלס ; משה -בןשאול ; יותם ראוב ,ני ; רובוט רומן ; ענת לויט ; א.א. קאמינגס ; יוסל t בירשטייו ; יהודה גרך- . אריה ; גד אופז ; זיגמונס ; פרנקל ; דינה קטן ; ספי שפר ; אמיר גלבע ; תמר משמר ; אלכסנדר פן ; בזאר קבאבי ; עודד פיינגרש ; ריבה רוביו ; שולמית ספיר ; שירלי ליבוביץ' ; רות צרפתי ; שירה מרוגן ; יורם גולדהמר ; ענת גורל ; תמי נץ ; דנילו קיש ; נסים רגיואן ; אורי ברנשטייו ; יוחנן ארנון ; מיכאל הוסגרו ; חגית הלפרין ; שלמה סבירסקי ; חיים פסח ; אהר ' ן קומם ; אילן ורוני סומק ; זיוה רון ; גיררא לשם ; עמלה עינת ; חנה יעוז ; מרים איתן ; יעקב זילבר ; דבורה קלקין-פישמן ; יערה בן- דוד ; שמואל רפאל ; יהודית פרידמן ; עופרה בן עמי ; שמואל רגולנט ; אלון שיינפלד ; מרים שטרן ; ספרים מומלצים : גילה בלס ; הלל ברזל ; נורית גוברין ; יוסף גורני ; נורית זרחי ; אסא כשר ; גבריאל מוקד ; ןששוסומן ; אוריאל סימון ; בועז עברון ; היהדופרידלנדר ; עדי צמח ; חנון רון ; אניטה שפירא ; גרשון .שקד מישרה תיקלח לשספםיר אסורםי טשבםיח-עימ 7 ,i םינמא "UJינ רלארו (האר מישרה בעמוד 5( ז\"'\ןt•תtוi\\;\'"ןג \1·\l"'\i\ · יס 1גו t:iט~~:.~וti\,תtו ג\ימ• i\ה\'"\'ן\ז \)"'\Q\•i\ יכ'ות · ' \ו i\\Uו "'\וז\ןt, זנימ' i\ןt\t\1g•,תtוi\סו• :~ימו \lס tו1 ו ספ 1 ו 1\l \ת ס'פט• זעו וו נu ו~:" ו oi\ת•ו ת'tוoג ':l\ ,:i יכו ~ ןו • סו ונuמיו :מ t\tן"'\\)':1\'ן 1\·~. 1tן\זוימזימ~~~:~~ו:~uנi\ -~~~~,מי~ i\ס .\tוכיi\':1·uנ~~~~"'\;\ ,ו''"~: ו וג uגוהו' ···· ת .ת,וזl:'ג · ימ 1•.ת'תנuו~: '...':li\':1 ו:ן . ימ ' · ו· ימ \l.•ס בגלרון הזה שירה וסיפורת עוזר רבין ; שיר ; עמי 13 נתן יונתן; מחזור שירים ; עמי 13 שמעון בלס i בסטודיו של שרגא (פרק מרו מאן) ; עמ י 14 משה בן-שאול; שאלות וקרעים ישנים ; מחזור שירים j עמי 17 יותם ראובכי i ערימה של בדלים ; עמ י 18 רובוט ורמן ; יהודים הווים עד ; שיר ; עמ י 19 ענת לויט i זקני הביצה ; עמ י 20 א.א. קאמינגס ; מחזור שירים ; מאנגלית • יהודית פרידמן ; עמי 21 יוסל בירשטיין ; חמישה ספורי ם קצרים ; עמי 24 יהודה גור-אריה ; נתן יונתן i שירי עבודה ומחאה יהודיים ממזרח אירופו מראשית המאה ; עמי 27 גד אופז ; משא ק "ש ; עמ י 31 זיגמונט פר נקל ; קי פוד בבית ; ענן •32 דינה קטן ; שירים ; עמ י 35 ספי שפר ; שירי ם j עמ י 35 תמר משמר; שי רים j עמ י 35 אמיר גלבע; יח י דתי סובבת תועה j עמי 37 אלכסנדר פן i אהבה חשמלית j פואמה j עמ י 41 ריבה ורבין i דד י j עמ י 43 שולמית ספיר i שירים j עמ י 43 שירלי ליבוביץ 1; שי רים j עמ י 43 רות צרפתי ; יום ולילה ושערת יפות ; עמי 55 שירה מרוגן; שירים ; עמי 55 יורם גולדהמר ; שירים ; עמ י 57 ענת גורל ; שירים ; עמ י 57 תמי כץ ; שירים ; עמ י 57 בזאר קבאבי i לחם חשיש וירח ; פואמה j מערבית • שמואל רגרלנט ; עמ י 60 עודד פיינגרש ; שיר ; עמי 60 מסות ומאמרים דנילו קיש; מדוע לאנשים הרצים של אין · קוניץ · וליצראשו ; מסרבית- קרואטית • דינה קטן כן-ציון ; עמ י 22 נסים רג'ואן ; זכרונות מחנות-ספרים ננגדאד ; מאנגלית • מרים שטיין- גרוסמן ; עמ י 28 אורי ברנשטיין ; ללמוד נןמנו ; עניו 36 עוזר רבין ; על שיר אחד משירי אמיר גלנע ; עמ י 36 אמיר גלבע ; בין שיר לשיר ; ענן ·38 יוחנן ארנון ; פגישות עם אצ יי ג - קטעים מסדרה ; ענן• 38 מיכאל הר סגור ; אספקטים פוליטיים נשירתו של פן ; עמ י 42 חגית הלפר ין ; י סודות פוטוריסט י ים ואנטי-פוטוריסטיים נשירת פן ; עמ י 40 שלמה סביר סקי ; קהילה ומדינה (פרק מתוך ספר) ; עמי 46 חיים פסח ; ניק ור חטוף נגן העדן (על גן העדן האבוד לגיר הן מילטון) ; עמי 49 אהרן קומם ; עזנו נו של פוגל - האוספים וכתני היד ; ענן •51 משאלים' תגובות ספרים מומלצים: גילה בלס ; הלל ברזל ; נורית גוברין ; יוסף גורני ; נורית זרחי ; אסא כשר ; גבריאל מרקד ; ששון סומך ; אוריאל סימון ; בועז עבורן ; יהודה פרידלנדר ; עדי צמח ; חנוך רון ; אניטה שפירא ; גרשון שקד . מדורים קבועים אילן ורוכי סומק; פופסמורטם ; עמי 59 זיוה רון ; נקודת מבט ; עמי 5 ביקורות ספרים יערה בן-דוד על " גיא אוני" לשולמית לפיד ; עמ• 61 גיורא לשם על " ארץ בחירה" ליאיר הורביץ ; עמי 62 עמלה עינת על " מוות בגשם" לרות אלמוג ; עמי 62 ספי שפר על "עם שכים עם רגעים" לרבקה גורפיין-ארכמני ; עמ• 63 חכה יעוז על " השואה - היבטים היסטוריים" ליהודה באואר ; עמ• 65 מרים איתן על " אורות האבן" ליורגן גוסטבה ; עמי 65 דבורה קוקין-פישמן על · פדגוגיה של · מדוכאים" לפאולו פריירה ,; עמ• 67 גיורא לשם על יי עצם אל עצמויי לכתן שחם ; עמי 69 שמואל רפאל על " סביב גופו של היטלר" לאיתמר יעוז-קסט ; עמי 69 יעקב זילבר על " אחרית כראשית יי למשה סכה ; עמי 70 חתום על "עתרן 1177 לשנת 198311982 לכב י תייד 16452, תייא הנני מבקש להיות מנוי על "עתרן 77" לשכת 1982 שם ומשפחה ............". כתובת .....""."...........................····· טלי . ..................... מצורף בזה ציק על סך 280 שקל כולל משלוח המשוך על בנק חתימה תאריך החותם עד 1.9.82 מבטיח לעצמו מנוי שכתי במחיר הנקוב כולל משלוח. 5 uת i ן!!ן כתב-עת לספרות ולתרבות שנה ו ', מס ·34, סי ון-אלול תשמ "ב , יוני-אוגוסט 1982. מחיר 45 שקלים . ת " ד 16452, ת "א . העורך : יעקב בסר . חברי המערכת: שמעון בלס , ששון סומך . עוזר עורך: עמלה עינת . מועצת מערכת: יצחק אוורבוך אורפז' ארז ביטון , גילה בלס, מיכל גוברין , יוסי הדר , א . ב . יהושע, דן פגיס , חיים פסח , יורם קניוק , עוזר רבין , ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס . עיצוב גרפי : יגאל זורע . המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל - אגודה עותומנית . בסיוע: משרד החינוך והתרבות , המועצה לתרבות ולאמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות ולחינוך המערכת והמנהלה : תייד 16452 ת " א, טלי 03-456765. המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות ; המערכת אינה עונה בכתב על פניות כרתכים ואינה מחזירה כתבי יד אם לא צורפה אליהם מעטפה מבוילת. סודר והודפס בדפוס "בארי ", קיבוץ בארי . תמונת השער : אמנים ביער הראל <תיעוד : ויקטור פרוסטיג> מימין לשמאל, שורה ראשונה: אהוון צ'צ'יק; חנה שיר; חוני המעגל; שורה שני ה : שרה אינסלר 1 אתי לב ; אוח והבה ; יצחק עדי ; שורה שלישית : זיוה רון ; ניצה פלאנץ ; מאיה לוי ; "מפגש הראל" אירוע אמנותי בטבע שהתקיים בחוהמו"פ ועבר כמעט ללא כל סיקור עיתונאי , :נחכה לתורו . האמנית חכה שיר, מורה לאמנות שמאחוריה תערוכות רבות. החליטה להוכיח לעצמה ולסובבים אותה שאשה יכולה להרים פרוייקט מבלי להזקק למממנים, מצכט י ם , כלי תקשורת, מבקרי אמנות, או אפילו קהל, פשוט לשם תענוג, הכאה מיצירה בחוץ ' ובחברותא . 28 אמנים ישראליים . ציירים פסלים וצלמים התאספו בשטח מוריק בין ירושלים לתל-אביב כקילומטר וחצי אחרי קיבוץ הראל בואכה ירושלים , והתחילו להציב את עבודותיהם בשטח . חלק הביאו עבודות מוגמרות ושתלו אותן בטבע וחלקם עבדו עם כתוכי המקום . אמא אדמה כדיבה וחמה , עשתה דברים לחוש הריח , העי ן לא שבעה ירוק. והאוזן לא כלאתה מציוצים . האוצר של הטבע הכין תערוכה לעילא ועילא ודומה היה שכל התערבות מיותרת . בכל זאת כמצאו אמנים שעטפו את גזעי העצים בכייר צבעוני (שרה איכסלר , אתי לב . אריה וייס. פרדי פביאן), מי שתלה תפוזים על עצי חרובים (גידי לוי) מי שהפריח בלונים ענקיים (דורון גזית) , מי שטוותה קורי עכביש בין העצים (מאיה לוי) מי שהכין עמוד תליה לחבית דלק (איציק עדי) מי שבאה ממושב "שדות" ישר מהפנוי ובכתה בית ארעי ביער (רותי נץ). מי שריקדה בשמלה אדומה בתוך מגן דוד (רחל פיכקלשטיין) ואפילו מי שהתפשט עיר;ם ועריה מול טלית (חוני המעגל), ללמדכם שאי אפשר לנתק אמנים במעשה אמנותם ממה שסובב אותם . בעיקר בימים הרי גורל . היו שם עוד רבים וטובים שבקשו התערבות ישירה בסביבה ובמציאות הפוליטית העכשווית . וכל זה למה בטבע ? במושג " אמנות בת זמננו " מתקפלים כסירנות חדשים לבקרים לקרב את הציבור הרחב לאמנות שלא במושגים המקובלים. מוזיאון או גלריה . עבודה בטבע איכנה המצאה ישראלית , היא חדרה לארץ באופן אורגני כתהליך. בהשפעת מפגשי אמנות בינלאומיים. ומתוך משמעויות חברתיות . אירו ע " תל-חי 80" שאוצרו אמנון ברזל. חידד את התופעה, עורר תגובות , גרם" לפולמוסים וכעסים , אך גם יצר עובדות בשטח . אמנים רוצים ליצור, עייפים מחיכגות ממסדיות, רוגזים על אדישות אוצרים, לא מסוגלים לעמוד במחירי הגלריות . והטבע , סביל מאד, קולט את המציגים , נותן יחס הוגן . אך אליה וקוץ בה . האמן כיצור אנוכי ואכסהביצי וכיסטי זקוק לקהל . הקהל רוצה "שאו ". ה"שאו" שניתן לו זקוק לפרושים . כדי לתת פרושים יש צורך באוצרים ומבקרים. כדי להביא אוצרים ומבקרים צריך לעשות " דבר גדול " שעולה הרבה כסף . כמו למשל להביא אמנים אורחים מחו " ל (זה מה שעשו בתל-חי 80(. אמנים אורחים קצת מרגיזים אמנים מקומיים אבל זה מעשיר את הפרוייקט. מבקר האמנות הצרפתי או האיטלקי שיקח עמו תיעוד מהאירוע, יתרשם וכתוב אולי בעוד שכה ל- x או ל- y לבוא ולהציג בארצו . יהיה מי שישמח ויהיה מי שיקלל . את מה שלא עשה הטבע , משלים טבע האדם, הפוליטיקה מחלחלת למפגש החברתי, אין מכוס , והטבע, כמו אותו ממסד אמנותי שוחק . אונס, ומורט . כשאר תיעוד, קטלוג וסיכויים . עוד מעט קט. ומי יזכור את הטבע בכלל ? זו אולי הסיבה ש קמו אמנים והחליטו לעשות דברים למען עצמם . משהו טהור , לא תלוי, משהו בשביל ה"כיף" הפרטי , אבל העכין לא "עבד" עד הסוף . מחוץ להכאה הפרטית שכבודה במקומו מוכח היה חסר הכוח המשלים . מבקר , אוצר, קהל . אלה לא היו במפגש הכסיוכי הקטן שליד מצפה הראל . והיו שם עבודות כפלאות שעין הציבור לא ראתה ורגל אוצר לא דרכה לידן . חכה שיר כנראה לא האמינה שכמה אוצרים ומבקרים להם "הדליפה " על דבר האירוע, אכן יגיעו. לפיכך דאגה לתיעוד בתצלומים , שקופיות וסרט (ויקטור פרוסטיק . ואמיר בר-גי ל) והם הם העדים העיקריים למה שהיה . מסקנה. אין חדש תחת השמש , טבע או לא טבע , אמנים עובדים למען עצמם אך גם למען יתועדו, יקוטלגו וימוספרו , אחרת חייהם איכם חיים . וזו איכה בושה. 45<1111 זיוה רון יוני-אוגוסט 1982 הבחן בין אב P. ה לבין לולאה . הלולאה היא ' ~צועה קסבה' של אריג או של חוסים - מחוכרת ל~ד לש 1 נן חרוש תשר• חשמ "• aתזוו:ננ המזכ•רות המרע•ת ה · של :ו•קדמ ללשון חוכר,ת חקו''ישהונגוו ורכה ש;שנ:ו :פ:וס ח;ר כאריג, כזרך כלל מעוכז ·:::::: : :~: סביב, המשמש לרכיסת נפת;ר נ;~ R ה וכיו"ב כאנגל•ת :•l1.. ו 11h1וו ll ו 1 ו l בע 11מ לשון ונ'ם : א~ק,א;ת lj רח' הס 14, ת 11א כשב' קצ;ת•ה - לשם רכיסת הנפת;ר א; להשחלת חג;רה ללי! l( ה וכיו"ב באננל•ח : ו c נ yeיe.11r ו l1 טל' 653147,651239 חתיכת מתכת תכרc;ו~ נעיד מסמר' המחוברת לאבזם 7 ש;ך ם:כ~;נז eב= וע;ברת זרך האבק,ה . סיוז סזכcוה ננ ac: ננל•ת :kc. pr11ni ו P" ר;בסן הנפתח עם שול• הבגד . •זוע כלשרן העם : "ר;כסן ~;ך 9 ך ~נר~רד ןךו "פאסגס" נ•נגל•ת :«n~ 11rr וו erara' thread נל אחת מן היח•ן;ת , שהתפר מצסרף מהן נ•נג ל •ת : מד "''' h ל שון ונ•ם : ז:יכ ים ז:יו ה~לכ;:ז:: תך בתפר יעcור ז:יךא:;בק,א;ת נמה סוגי תנים הם, ואלה קצתם : • ~ ז:יו ז?לל תך בשפתי ה K ריג כדי לשמרן חימיקלים בסיסיים - מ " התפוררות ·ןר:--: · ~_)" _/ r i, תך הדרמה לשליבה על תפסt ומתכות מסוגים שונים . ה l\ בקה ז:יו קנוץ תך בתפר . ההדרמ לתפר מכרנה , ז:יו נסתר . בתכ•ם גדרליס , ומ 11 פשר קיבוץ K ריג \ 1 ' תך הנסתר בתך; הקיפול •.~ בסש•כת החרס _ יבוא יצוא תן דעתך : ::זנל~ה. הנל•ב , מנל'ב, משורש כ-ל-ב הם, ועג"גם תפירה כתנים גסים . הקפד אפוא לבסא את הבי"ת הרפה בסוף הת•;כה במלים ה:;כלינ, מנלינ וזרמיהן, ולא תישמענה כעין מחליף וכיו"ב חליפין קומיסיון ק•• בועביל האקד•יה ןוuולל הבערית שכירות לציבור עייי ויבוצת ~~-r;,ננ;ג ·~;~גב~ -~ הים ·נה ניuחנוהרנח-ךצn··u nםר. חברה יuווrנר ב U" ח ריחש - חברה ינarבו ב n··u n יירכ n,,........,.,. "י-ניכ ב n-uהרגח-ענ'AUllתr-..נ' נ un" - ~ e:;~ r E ~ ם 1--' u ~ ץ.- 9,.. ~""° ~י:;;. .:?..~/ 1 • 1·~' . דםוה ט . זt\\ נtפ rY.h הרגליים השמחות של "דפנה"-זה מה שהולך ... בחנויות המובחרות בכל הארץ. תשלובת מפעך' "דפנה" : הקובוצים דפנה וחולתא . מרכז השיווק , רחוב פרי מגדים 5 תל-אביב, 268081. ~\ אין הוךל? הולן יירפנהי: עתון וו' מס' 34 אסא בשר אני ממליץ על שלושה סוגי ספרים : א. ספרים של אנשי רוח אמיתיים כגון : מיתוס האומה וחזון המהפכה של יעקב טלמון ; אמונה, היסטוריה וערכים של ישעיהו ליבוביץ ומברלין לירושלים של גרשום שלום. ב. ספרים של הוצאות קטנות שאנשים לא רצים אחריהן אכל אפשר למצוא כיניהם פנינים כמו : על ספרים אסורים של חיים כהן הוצ' מוסד ואן ליו ירושלים ; מן המקור' הישוב הישן על הלוח המורעות - קבצים של כרוזים ועלונים ישנים ; הוצ' העורך בנימין קלוגר . להקרים את האלוהים של חנה קראל ; הוצ' אדם ; הספר של אליהו אלישר - לחיות עם יהודים - אוסף עצום על החיים של הקהיליות היהודיות כירושלים במאה הנוכחית, ומן האוניברסיטה המשוררת של גלי צח "ל - חורים שחורים וננסים לבנים (על אסטרונומיה) של דרור שרה. ג. ספרים יפים שתענוג להחזיק אותם כיד, כמו : פניני ספרר שאסף יצחק מוסקונה כהוצ' מעריב .• גבריאל מוקד אתייחס כאן רק לספרי שירה . קובץ השירה החשוב כזמן האחרון הוא, כלי ספק. "הח'ם והקר" של מאיה בז'רנו . זוהי משוררת, שנדומה לאהרן שכתאי מעצבת פואטיקה חדשה . אכל עליה ניתן. נוסף לכך. לומר כי הלשון העברית אוהבת אותה, הלשון כשפע אפשרויותיה, הלשון כחגיגה . כמסגרת שירת-אהבה. או שירה לירית-ארוטית, או אירוטית-אלימה , הייתי מציין שני ספרים יוצאי-דופן : "טריסטן ואיזולרה" של אברהם בלבן ו"הספר הוורוד" של אריה זקס. כתחום שירה וותיקה יותר של דור-המדינה בלטו כיותר התחדשותם והתעצמותם של שני משוררים החשוכים עוד מימי "לקראת" ו"עכשו" המוקדמים . כוונתי ל"קבר החלוץ" של משה בן-שאול ול"אישרורים" של אריה סיון. לאהרן שבתאי ככר התייחסתי' כשכוונתי לכלל כתיבתו . ובאופן קונקרטי יותר ל"חוט" "ולספר הכלום" . שירתו של אשר דייך הציבה אותו כמגבש נוסח מעניין משלו. כפי שמעידה גם מהדורה שנייה של "סרר נשים" . עורר פלו כ"קריש" ויצחק לאור כ"נסיעה" ייצגו גוון יפה מאד של שירה עזת ביטוי הגובלת כשירה היפית-מהפכנית. אברר אלון כ"קולה מלא הסתכלות" קרוב לפעלם של סיון וכן-שאול . מכין ותיקי "לקראת" ו"עכשו", וגם ישראל אלירז, מאותו הרובד הכרונולוגי של דור המדינה, זינק ממחזאות לשירה כ"חמשה פרקים" שלו, כרמה גבוהה למדי. "בשכנות כמעט טובה" מאת מוטי בחרב הוא אחד הקבצים היפים כיותר נעת האחרונה . מוכן . כי לא יכולתי להתייחס כאן לכל קבצי השירה היפים שיצאו ;ומאידך-גיסא לא ציינתי מה שלא מצא חן כעיני. • ששון סומך עלי לציין נצער, שקריית-ספר שבכאן עדיין לא התעוררה להתמודד עם הנושא הערכי, וזאת חרף התמורה שחלה כיחסינו עם מצרים. וחרף התגברותה והסתבכותה של השאלה הפלשתינאית . מעטים, מעטים מאוד . הם התרגומים הנעשים מהספרות של שכנינו. וגם מ i ו הנכת , כת כידי ערכים אזרחי ארצנו. יתר-על-כן . למרות דיכויים של מומחים למיניהם לשאלות ערכיות, הפועלים כתוכנו, נדירים מאוד הספרים שכתבו ב~:;נרית, ושמטרתם לסייע בידי הקורא הישראלי להכין את אזורנו . יכול הספרים שתורגמו כאחרונה מהספרות החדשה של מצרים מסתכם כשני רומאנים של נגיב מחפוז, ותו לא : בית בקהיר, שהוא הכרך הראשון של הטרילוגיה הקהירית של הסופר (תרגום : סמי מיכאל ; הוצאת ספריית פועלים) ופטפוטים על הנילוס, שתרגומו הופיע לא מככר (תרגמה : מיכל סלע ; הוצאת .)"רתכ" אמנם חרכה היא להדגיש. ששתי יצירות אלה היכן ממיטב כתביו של מחפוז. עם זאת מה שתורגם עד עתה מיצירתו של הסופר מהווה חלק קטן למדי ממכלול כתיבתו. יש לקוות, שלפחות שני הכרכים הנותרים של הטרילוגיה הקהירית יופיעו כגירסתם המתורגמת כמהרה. אלא שנגיב מחפוז אינו הסופר הערכי היחיד הראוי לקריאה ולתרגום, ולדאבוני איש מכין סופרי מצרים וערכים אחרים לא זכה. ככל שאני יודע, להיתרגם. כאשר לספרי העיון - קשה לי למצוא דבר הראוי להמלצה מכין הספרים שהופיעו השנה כענייני המזרח הערכי . על כן אני נאלץ לשוב מעט אחורה ולהמליץ מאור על קריאת ספרו של ישראל גרשוני "מצרים כין ייחוד ואחדות", שיצא לפני כשנתיים כהוצאת הקיבוץ המאוחד . זהו חיבור רב-היקף' מעמיק. וחשוב להכנת מגמות פניה האידיאולוגיים והרוחניים של שכנתנו מדרום. • יוסף גורני כרצוני לציין ארבעה ספרים אשר ראו אור כשנה החולפת. ועל אף שלא נישאו על גלי ההתלהבות הציבורית ולא עוררו סערה פוליטית. יש כהם תרומה חשוכה להכנת הוויתנו הלאומית. כוונתי כראש וראשונה לתיאורה רב ההיקף. החובק עולם הרעיונות אשר שינו את פני החכרה המדינית כמאה השנים האחרונות, הלא הוא ספרו של פרופ' יעקב טלמון המנוח"מיתוס האומה וחזון המהפכה". מחקר זה, הסובל לעתים מאריכ;ת יתר בהרצאת הדברים הנו ניתוח מעמיק של העימות נין הלאומיות והסוציאליזם . כגישה פסיכו-אידיאולוגית מרתקת. העובדה כי העם היהודי, היה למעשה הקרבן הראשי של התנגשות זו כין שתי האידיאולוגיות החברתיות הללו, וחלקם של היהודים כעיצובו וכהגשמתו של החזון כמהפכה הסוציאליסטית - יש בו לקח לאומי רב ערך. קרוב לספרו של טלמון כדרך הרצאתו, היכר חיבורו המעמיק של פרופ' ישעיהו ברלין "הוגים רוסים". ספר זה שהינו ניתוח מרתק כעל כרק סגנוני. של הדמויות המרכזיות כקרב האינטליגנציה הרוסית כמאה ה 9- ן ועולמם הרוחני יש בו גם הקשר יהודי- ציוני. שהרי כהגותה של האינטליגנציה הרוסית נחשף מימו חשוב מאד כעולם המחשבה של אנשי העליה השכיח כגון: י . ח . כרכר, א . ד. גורדון. כ . כצנלסון . שני הספרים האחרונים נוגעים כמישרין כהוויתנו הלאומית . כוונתי קודם כל לאוטוביוגרפיה של גרשון שלום "מברלין לירושלים" . נספר זה נחשפים לבטיה הלאומיים של יהדות המערב, אשר עמדה על סף ההתבוללות והטמיעה המוחלטת . מלכד מסעו המרתק של המחבר מן ההתבוללות אל היהדות הציונית. יש נספר תרומה חשוכה להכנת מעמדם של האינטלקטואלים היהודיים כחברה המערבית כמערב, תוך כדי לקח חשוב לגבי המתרחש כימינו. חבל רק שגרשום שלום הסתפק כביוגרפיה על ימי נעוריו עד עליתן ולא המשיך בתיאור פרשת חייו ועולם המחשנה שלו כימי נגרותו נא"י. לכסוף . כרצוני לציין את ספר המחקרים של פרופ' יהודה כ אואר "השואה - היבטים היסטוריים" . ספר קטן זה מכיל סיכומי מחקר שנמשך שנים רכות . על אף שאין בו חידושים. הרי חשיבותו לציבור הרחב, וכמיוחד המורים. גדולה מאד. וזאת מפני שאינו נרתע מלהתמודד עם השאלות הגדולות כעלות המשמעות המוסרית כגון אפשרויות ההצלה של היהודים, ועמדת המנהיגות היהודית כא"י, כדרך שקולה והוגנת. • נורית זרחי בדיעבד אני מגלה שהמגמה הכללית שלי היא שאני רוצה פחות שינחמו אותי. ויותר שיסבירו לי ויקסימו אותי . זאת יחד עם הפגת תחושת הבדידות . הספר הראשון המומלץ על.-ידי : הרצאות על ספרות לולרימיר נאבוקוב (אנגלית). דווקא משום שהספר צמוד כאופן מאני כמעט לטיפול כמכנה ובעלילה של הספרים כהם הוא עוסק ;הצלחתי, אולי כפעם הראשונה, לתפוס שהספרות איננה החיים אלא יצירת אמנות . נאכוקוכ מתייחס להשפעות כיואוגרפיות ולמושג "מציאות" כאל ביטויים וולגאריים השייכים למוח העצל של תרבות ההמונים. ההתייחסות לפרטים. והנסיון שלא להישען על שום משענת חיצונית, יוצרים הרגשה מפחידה של כקירן ושל התכחשות במודע לנטייה מרכזית כפעילות המוח האנושי . כמחשכה שנייה, ההתרשמות היא כאילו נאכוקונ, נומס לעצמו חלק מהתהליך לשם הגנה עצמית . כדומה לקיבוצניק משנות ה- o ב. המוזמן לארוחה על שולחנו של שוע. ואינו יכול לאכול בכל הלב. אלא רק עפ"י טקס צלול, גבישי ומחוכם עד-כדי פיק ברכיים . הספר השני : הנסיכה קזמזימה לחברי ג'יימס (אנגלית). ספר נהדר שצריך לקרוא בו כאטימות מסוימת, כדי להתמכר לרגישותו המיוחדת. זהו ספר על חלום הרוח האריסטוקרטית. הנחלם ע"י אנשים שנולדו, להדרתם, כין המעמדות, והם משלמים על-כך בחייהם . ג'יימס מפלח כחץ סוג הווייה שהיום אין איש המרשה לעצמו לדון כה, משום שהיא אבדה ונגוזה לחלוטין . כקזמזימה היא נמצאת , מודעת ליופיה , לשכירותה ולימיה האחרונים . סופרת שלישית : סלמה לגולף נ"ירושלים" ו"קורות אחוזה אחת". עפ"י נאכוקוכ הקורא הטוב הוא הקורא המחדש. משום שכעוד שכקריאה ראשונה אנו משקיעים יותר כצד המכני . הרי שכקריאה שנייה אנו משוחררים וחופשיים לגעת כהוויית הספר. סלמה לגולף - אצבעותיה עדיין לחות מטל הבוקר הלא-אורבני . אלה סיפורי-עם שנקלטו כאוזן של יוצרת המחוננת כמידה מתאימה של צניעות וקבלת דין. על-כן היא מעלה אותם למדרגה כה היחיד הופך סמל לא כאמצעים של אנאליזה הקיימת לאחר מעשה ;אלא של סינתיזה שלפני פירוק. המיתוס כסיפור אישי שאינו חכם מדי, הנו הישג שרק הנוף הזה יכול להסביר לי את קיומו . פה מתרחשת ספרות דרום-אמריקאית של המאה ה 9- ן כין פיורדים, ערפילים והרים מיוערים יערות מחט' שלא מתוך תקווה שהחזון החברתי הוא נעל ערך כלשהו לעומת ירושלים של מעלה . המלצה רביעית : סביב החדר (דיוקנה של המשוררת האמריקאית לואיס נוגאן אנגלית) . תלמידתה וידידתה של המשוררת, ליקטה קטעי יומנים. הרצאות םומכתכי כדי להעמיד את דיוקנה. ספר שאינו נעים כקריאה ראשונה. יבש. מפוכח. כעל הראיי ' מפולשת . דרכו משתקפת אישיות שכמאמץ מתמיד מגיעה לאי-תלות, שפיות יואול של מה שקרוי "כגרות". מה שנותר לי מהספר זו הצבעה על דרך ואפשרות הלהשרא לא מהתרפקות נארציסטית אלא מקבלת העול .• יוני-אוגוסט 1982 חנוך רון א . קול פ;פר ; שאלה ללא סוף ; הוצ ' פונטנה; קולינס (אנגלית) . זהו ספרו האוטוביוגרפי של פ;פר, נו הוא מתוודה על- כך שלפני היותו לפילוסוף חיתה המוסיקולוגיה מאוויי חייו . נספר מספר פרקים הנוגעים נשאלות מוסיקה ואסטטיקה מוסיקלית נדרך בה לא נגע בהן אף מוסיקולוג עד כה . במיוחד מדובר נפרק העוסק בהשערות נדבר הופעתה של המוסיקה הפוליפונית . וכן נפרק נו הוא עורך הצגה השוואתית מדהימה נין מוצרט ובטהובן . ב . ג'ון קייג' : דממה ; הוצ' מ.י.ט. קיימנרידג', מסצ'וסס .(אנגלית) ספר זה הוא המסמך - בה' הידיעה - להבנת המוסיקה של שלושים םהשני האחרונות . קייג' משחרר את המוסיקה, לראשונה נספר זה, מהכבלים של הצלילים הקונוונציונליים האפשריים. זוהי קריאת תגו של ה"ילד הנורא" של המוסיקה העכשווית על המוסיקה המערבית כפי שחיתה, וכסיון משמעותי ראשון ליצירת קשר נינה לנין מקורות במזרח הרחוק ובמיוחד עם הז . ן-נודהיזם . גם דרך הכתיבה נספר איננה שיגרתית. המקריות במתכוון שולטת בהרכנת הקטעים, ניניהם - הרהורים, מכתמים. סיפורי מעשיות שהיו ולא היו, הנזקים מילוליים, קטעים נעלי משמעות פונטית נלכד וללא כל קשר סמנטי ניניהם. מכל אלה עולה רוחו הטונה של המחבר , ובעיקר - הפילוסופיה של האסטטיקה החדשה נמוסיקה בת .זמננו ג . אלפיים שנות מוסיקה, בעריכת פ.ע . גרדנוויץ ; הוצ' מסדה . כאן' אוסף מעניין ומרענן של מכתנים' פרקי זב ורנות ורשימות ביקורת של יגדול המלחינים. מתקופת הרנסנס ועד היום. ספר שקריאתו משעשעת, במיוחד באותם קטעים נהם מחווים מלחינים מפורסמים (כמו :נרהמס, ליסט , רוסיני, שרמאן. נרליוז ועוד) את דעותיהם על מלחינים אחרים בני דורם . מתוך מסמכים משעשעים אלה, עולה למעשה התמונה האמיתית על המסתתר מאחורי דרכי היצירה המוסיקלית, במיוחד נמשך שלוש-מאות השנים האחרונות. אין נספר מאומה על מוסיקה . הכל, • מפי המלחינים עצמם . אניטה שפירא א. יעקב טלמון : "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטאליטארית" ו "המשיחיות המדינית" . שני ספרים שנתנו תמונה מקפת ניותר של ההסטוריה האינטלקטואלית ושל זרמי המחשנה הגדולים לש המאות ה 19-וה 20-, שעצנו את עולמנו . ב . יעקב נץ : "מסורת ומשכר" . ספר אשר האיר הארה מיוחדת את תהליכי המודרניזציה נחכרה היהודית , ואת הפרובלמטיקה של השתלבות היהודים נחכרה הכללית . ג. גרשום שלום : "שכתאי צבי". ענודת מחקר יחידה במינה בעמקותה, בניתוח המקורות שנה , ועם זאת במעוף ובחתירה לראייה מסקנתית, מוכללת. ד . כדלוק : "היטלר". גם פה שילוב של ענודת מחקר, עפ"י דוקומנטים מודרניים, עם תפיסה והכנה כלליות של התקופה .• גרשון שקד א . הסופר שיצירותיו השפיעו עלי יותר מכל יוצר אחר נשנה האחרונה הוא יוסף רוט, אשר נולד נ 1894בברור . בילה את רוב ימיו נערים שונות במערב אירופה . קיבל את השראתו העיקרית מן הממלכה ההנסנורגית ונפטר כמאי 1939 כפאריס. בעברית הופיע עד עתה מפרי עטו רק "מרש רדצקי ". יצירות נפלאות נוספות שלו בגרמנית הן : "בריחה ללא קץ" ; "מלון סברי" ; "הלילה ה 1002-";" סוחר הקוראלים" ; "ימין ושמאל" ; "פסל הקיסר ";" מערת הקאפוצינים" ; "המשקל המזוייף" ; "איוב - סיפורו של אדם פשוט" ועוד . כל אלה, שורה של נובלות ריאליסטיות רגישות מאד , שלעתים קרונות עוסקות כשאלת מעמדו המבודד של האדם בהקשרים חברתיים שונים . סיפורו הקרוב ניותר לליני הוא "כריחה לא קץ" העוסק נאדם יהודי המתגלגל ברוסיה משך מלחה"ע הראשונה, ומוצא לאט לאט שכל האידיאולוגיות מזוייפות, וכל האמיתות מפוקפקות ומה שנשאר לאדם הוא בידודו הקיומי לעצמו מול שמים שותקים. הן הסופר והן גיבורו הם גלגול יהודי-גרמני של משנר התלישות הטוטאלית של יהודי מזרח-אירופה שהגיעו למערב-אירופה, הוצגו ככלים ריקים מן הנחינה התרבותית, הדתית והחברתית, וניסו למלא את עצמם נישות הכואבת של עצמם כנור המתמלא מחול:תו. זה ביטוי אינטנסיבי מאד של נדידות מיוסרת, נדרך של אירוניה צלולה ובלתי מהולה, שתחכומה הגדול ניותר - בנהירותה חסרת התחכום. ובעולם הספרותי נו אנו חיים , יש בכתיבה מסוג זה משום רוח צחה , גם אם רוח זו מבטאה חרדת מוות המעורבת בתשוקה למות, כמו נ"סוחר הקוראלים" שהוא מן הסיפורים הטונים ניותר של רוט ומן החשובים שנכתנו נספרות היהודית-גרמנית נכלל . ב. ספר חשוב אחר הוא ספרו של שלום "מברלין לירושלים", המכיל ווידוי של םאד ציוני, המגלה כיצד שינויים בתודעה, עשויים לעצב הווייה אנושית, וכאשר ההתודע מבריקה כמו זו של גרשום שלום, יש משמעות שונה להכרעות הקיומיות תהמתחוללו נגינה, כולל ההכרעה לעלות לישראל .• עתון וו / מס 134 אוריאל סימון שמעון . כר-אפרת ; העיצוב האמנותי של הסיפור כמקרא ; הוצ' ספרית פועלים תש"ך . יאיר זקוכץי' ; חיי שמשון ; הוצ' מגבס, תשמ"נ. שני ספרים אלה מצליחים לנתח את הסיפור יהמקרא נכלים של חקר הספרות הכללית, להבהיר את יאמצע ההנעה שלו, ולאפשר לקורא בן זמננו לעמוד לע ייחודו האסטטי . הספר הראשון מהווה סיכום מצדייך של הישגי המחקר האסטטי של הסיפור המקראי, והוא יכול לשמש כמבוא וכספר לימוד לכל הרוצה לחזור ולקרוא במקרא קריאה ספרותית. נראה לי שאין שווה לו ברמתו, נספרות המחקר הבינלאומית נתחום זה . הספר השני מוקדש ל"קריאה הדוקה" של ארבעה הפרקים נספר שופטים המוקדשים לפרשת שמשון . המחבר עושה שימוש בכל הדיסיפלינות המחקריות של חקר המקרא, כדי להעמיד אינטרפרטציה כוללת של הסיפור ושל המשמעות העולה מנין שורותיו .• בועז עברון א. פרוור ; תולדות ממלכת הצלבנים ; כרך ב' ; 'הוצ מוסד .ביאליק התקופה המתוארת מרתקת, והספר מוביל תלהקבלו נוגות ביחס לתקופתנו . בעיקר במסקנותיו לגני תסיבו תמוטתה של הממלכה, המזכירות מאד זמנים אחרים ... סיבות הנפילה, לדעתו של פרוור, נבעו מכך שמצד דאח לא מצאה הממלכה הצלבנית מודוס ויוונדי עם ,שכניה ומצד שני פיתחה תלות מתמדת באירופה, הן נכסף ןוה באנשים, ולא הצליחה לעולם לעמוד על רגליה היא. בסוף עייפה אירופה מכל העניין ונחלה נו . ההקבלות לימינו ברורות, למרות שההיסטוריה איננה חייבת לחזור על עצמה. כ . חנה ארנדט ; מקורות הטוטאליטאריות (אנגלית) . ספר זה שאני חוזר וקורא נו' מהווה לדעתי אחת מהיצירות המעמיקות ניותר להבנת העולם של ימינו .• יהודה פרידלנדר נתחום הסיפור מומלץ במיוחד הסיפור "אחריך בנימין" נהוצ' שלם מאת אריאלה וים. סיפור ישנ למחברת שיש נו מיזוג נדיר של רגישות ,אסטטית כושר אנאליטי ולשון שונת לב. נתחום הרומאן יש לציין לשבח את "והבקר ולדרכ עולה" שהוא חלק ראשון מטרילוגיה מאת שרגא ,קדרי שהופיע נהוצ' יחדיו . אחד הרומאנים ,הנשלים העמוקים, הקשים לקריאה והמרתקים כאחד ושהופיע בעשר השנים האחרונות . נתחום העיון יש קסם רב בשלושת כרכי "כתכי ווידוי וזכרון" מאת דב סדן נהוצ' עם-עונד. ברצוני להדגיש שההתמקדות ביצירות שבפרוזה, אינה אומרת חלילה הסתייגות משירה ומדרמה, אלא שנשנה האחרונה, התרכזתי בעיקר בקריאת סיפורת ולא חיתה לי הזדמנות מיוחדת לקרוא דברי שירה לכן אני נזהר מלהניע דעה כלשהי. • עדי צמח ספרי תרגום מומלצים : א . "כשככי גוועת" של .פרקנו ב. אוסף שירים יפהפים ומסות של אוקטכיו ,פאס בעריכתו של יהודה עמיחי . לדעתי משורר ומסאיסט זה הוא בבחינת גילוי גדול . שירה עברית : א. "ארץ בחירה" - לקט יוצא מן הכלל של שירי יאיר הורכץי שהוא לדעתי המשורר המעניין ניותר שקם לנו משך חמש-עשרה השנים האחרונות. נעל עולם חווייתי עשיר וסוחף . מן המשוררים המעטים היוצרים מיתוס שלם . מדע כדיוני : א. "לראות" להאראלאן אליסון. ספר קשה לקריאה . פועל על הקורא כמו הלם. מניא אותך לשאט נפש מעצמך. מטפל במפלצות שנתוננו, עד שעולה בך הרצון לשאול נחרדה כיצד ניחש אותן כך. הסיפור הטוב ניותר נקובץ הוא "יין מוזר" (על-שמו, אגב, נקרא הקונץ באנגלית) . ב. "כוכב ושמו שאול" לקודד ווינו סמית.' זה שמו של היפה בסיפורי הקונץ 'המתאר מושבת עונשין לבני-אדם, המאוכלסת ביצורים מוזרים. שוחרי-טוב מוזר. בני-האדם השרויים במקום מצמיחים אברי-גוף מיותרים למען בנק האברים . תוך-כך יש ניניהם שמאבדים מהותם האנושית, ויש שנשארים אנושיים-פתיטיים גם בלבשם צורת אף מוזר או כדו' . הסופר נעל כוח יצירתי גדול .• מתוך : "ההפגנה" תגובות ומכתבים תערוכתו של הרולד ורבין משפט אבו-חצירא דוגמא למשבר ערכי א ני רואה את משפט אבו-חצירה כדוגמה למשבר הערכי-תרבותי-פוליטי הכללי בישראל, ולא רק כביטוי של מאבק בין עדות ; למרות שכמובן המצוקה או הקונפליקט הבין-עדתי מצא לו ביטוי בדוגמה זאת בצורה קיצונית . כוונתי שניהול הקרן או השימוש בכספים בשיטה שמדובר בה היום כשיטתו של הד"ר בורג (או משרד הפנים), יכול היה לפעול גם אדם בן עדה אחרת. אולם היות ובמקרה שלנו פגע העניין באיש עדות המזרח, נוסף ביטוי דרמתי לתקרית, משום שהיא עוררה שוב את תחושת החידלון וחוסר-האונים של בני עדות המזרח, נוכח הרגשתם שהשלטון בכלל ומערכת המשפט :;נתוכו מתעלמים מהווייתם המיוחדת ומתנכלים להם . כמובן שביטויי האלימות עליהם מדובר הם גילויים של יחידים השייכים לשוליים החברתיים של עדות המזרח, שלא מצאו דרך סובלימטיבית ע"מ לבטא את עצמם . אם-כי גם בהתייחסות לתגובות קיצוניות כמו אלה, יש לזכור שהבעייה העדתית קיימת בארץ כבר למעלה מ 30- שנה - ניכור, פער ושוני בין שתי תפיסות עולם יהודיות-ישראליות, ובמשך 30 שנה לא היו לבני-עדות המזרח כלים לא פוליטיים ולא תרבותיים ע"מ להעביר את ייחודם ואת תחושת מצוקתם לתודעה הציבורית הכלל-ישראלית, על-כן ביטאו את עצמם בדרכים רגשיות קיצוניות, לעתים עד-כדי שימוש באלימות. מפלגת תמ"י היא כסיון לבטא מצוקה זו ולחפש לה דרכי פיתרון. זו תעלת ניקוז דמוקרטית אליה נאספו צעירים אינטלקטואליים - דתיים ולא דתיים, רובם מעדות המזרח, מתוך רצון להתייחס לייחודיות בני המזרח ולפרובלמטיקרה שלהם בצורה בוגרת . ותוך תביעה של מקומם הראוי - מבחינה כמותית ומהותית - בתוך ההווייה הישראלית . אולם היות וגם תמ"י כמפלגה וגם עדות המזרח כציבור, אינם מהווים מקשה אחת, נוצרה במשפט אבו-חצירה, הזדמנות לליבוי יצרים (שיש הטוענים שלובו ע"י אלמנטים פרופוקטיביים). אם-כי חשוב לציין שתחושת המחנק, ההרגשה של מימסד מדכא שאינו מבין ואף אינו מנסה להבין. היא כה חריפה, עד שהיא עלולה להביא בצדק אף לתגובה אמוציונאלית מסוג זה. באופן כללי נקלע ציבור עדות-המזרח בין גישות חברתיות ניגודיות - מצד אחד, הגישה המסורתית המזרח-אירופאית (המיוצגת ע"י דר' בורג), אשר טיפחה במדינת- ישראל את ה"סעדיזם" ואת ה"פיתקולוגיה" שבוססו על שיקול דעת אישי ולעתים תחושתי, ולא על התייחסות אוניברסאלית אחידה. גישה זו שחיתה אולי נאורה בגולת אירופה, אבדה מנאורותה כאשר קיבלה תוקף וכוח מפלגתי, והפכה להיות אוליגרכית. כלומר מנהיג המפלגה נותן למי שראו~ בעיניו לקבל . הגישה ההפוכה, אף היא קיצונית וכלתי-תורמת לאינטגרציה ערכית ; הנה ' זו הרואה בחוק ובמנגנון הביורוקראטי לצידו, את הערך היחיד במדינה. הטעות העקרונית כאן נובעת מהלכאורה הומניות אוניברסלית עליה מתבססת הגישה . בעצם מדובר בהומניזם טכני ולעתים קרובוה אף מזוייף . הומניזם התומך בנגינת ואגנו, הנטול כל זהות יהודית וישראלית והעומד בסתירה לצרכים הטבעיים של השתרשותנו כאן . בני עדות המזרח נמחצים בין שתי גישות אלה. משך 33 שנים צמחו כאן דורות של בני עדתנו על ברכי ערכים סותרים אלה, וכעת, הם נזקקים לכוחות רבים כדי להודות בערכים הספציפיים שלהם, הכוללים מצד אחד רצון לחוק וסדר, ליחס כבוד שבין אדם לרעהו, לשוויון בחברה ' ונו' ; ומצד שני, מדגישים את הייחודיות והיהודיות . המזיגה בין שני קצוות אלה עדיין לא קיימת, בעיקר משום שאין עדיין לאנשי עדות המזרח מידת אומץ מספיקה כדי לקרוא ברמה את זהותם הנבדלת. ומאידך-אינם יכולים עוד להתרומם ולפרוץ אל מעבר לסוגר הערכי-כלכלי בו הם נתונים, כדי לראות את היריעה הכוללת . לי עכ"פ ברור שלא ייתכן לחיות בישראל על תשתית של הומניזם שאינו מכיל תכנים יהודיים קונקרטיים, ומצד שני - בלתי-אפשרי להתקיים במדינה הפועלת, אפילו באופן חלקי על בסיס של פוליטיקה דתית. יש להפריד הפרדה מוחלטת בין דת לבין התנהגות פוליטית, אשר הבלבול ביניהן מאפיין את המבוכה החברתית בה אנו חיים. • ארז ביטון יוני-אוגוסט 1982 גלריה קצמן ת"א >#, ,,~ זז ; \J 1 2---.. בין שאר-רוח לגסות רוח לשירה של יונה וולך "תפילין" בגל' 32-33 ל אחרונה, דובר לא מעט על עקרון חופש הביטוי. החשש מצנזורה ,כלשהי העלולה לשים לו סייג, עורר מתח וכעס מוצדקים בלב רבים וטובים . אלא שגם בשעת הריתחה הגדולה של "מלחמת חרות ההבעה", ברור היה שגבולה של זו' נטוע באופן בלתי משתמע, כמטחורי קשת מן הפגיעה בכבוד האנושי. כלומר, כאשר השיקול הוא כבוד האדם מול מיצוי העקרון. בטל האחרון מפני הראשון . כך בחיי היום-יום, כאשר אמורים דרך-משל לשמור על איפול זקמי בפרשיות שונות ; ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר בנטוי אמנותי, שעיקרו הנאה והתנאות אסטטית . רוצה לומר, שאם "מוצר" אמנותי כלשהו, ויהי ערכו היחסי אשר יהי' עשוי לזעזע (עד כמה שניתן לצפות זאת מראש) את עולמם הנפשי של רבים הנמנים על קבוצת ההתייחסות אליה הוא מכוון ; יש טעם לגנזו' למרות וכנגד על עקרונות החופש הקיימים ומוצדקים לעצמם. זו, אגב, חיתה נקודת המוצא של מתנגדי השמעת ואגנו בפילהרמונית, וזו חיתה הרגשתי למקרא שירה של יונה דולך . אינני דתית, התפילין אינם מהווים עבורי כל p טיש משום סוג. הם בשבילי תמונתו של מאוריציו גוטליב, וחלק מ"וידויו" של "בר 1 ך ממגנצה" ורגעי ההתרגשות בחגיגות בר-המצווה של ב~י שלי . ואינני מבינה בשירה . ייתכן על-כן. מבחינתי שזו שמדובר בה היא הגדולה שבכולן. ואני בעד חופש הביטוי - בכל לב, גם זה הנוגע להדפסת שיריה הליריים של "משוררת-אויבת" כמו פדואה טוקאן . אלא שראשית לכל' אני בעד ייחס של כבוד לרגישותו של האדם הקורא, "אף" אם אדם זה הוא יהודי, אשר חלק מעולמו הפנימי הלא-דתי יונק עצמו מתכני התנ " ך. התפילה. התפילין. ועוד יסודות "נלוזים" כיוצ"ב . ומשום כך נראה לי חשוב, שעתון ספרותי יוקרתי כ"עתון 77", המופקד לפחות מבחינת בחירתם של חומריו על מתן המיטב הקיים ; ראוי לו שייזהר יותר מכל כלי תקשורת אחר בפירושו המדוייק של העק רון האמור ; שמא יחליק על הגבול הדק המבחין לעתים בין שאר-רוח לגסות-רוח .• מלכה כהן' כ"ס הערת המערכת: אנו מבינים את תגובתה של חגב' מלנח כחן מכ"ס, כפי שאנו מבינים ללבם של קוראים אחרים שכתבו לנו בנושא זה, והביעו התמרמרותם גם בדרכים אחרות, כמו איומי טלפון למשל ... יחד עם-זאת, אנו שלמים עם החלטתנו להדפיס את שירח של יונח דולך, וזאת, מתוך דבקותנו בעקרונות-הפרסום המנחים את "עתרן 77" מיום היווסדו. חיינו ערים לסכנת-היפגעות של קוראים מסויימים, אך תקדים-פסילת יצירה בשל תכנה נראה לנו מסוכן יותר . לא פעם הצהרנו ש"עתון 77" חרא במה פתוחה וחופשית, כל יצירה, חוואה אור מעל דפיו, נבחנת רק מנקודת ראות אמנותית ; להוציא יצירות שיש בחן קריאה מפורשת לרצח-עם, לבגידה לאומ~ת. או השמצת-זדון נגד קבוצת אנשים כלשחי. צר לנו על שחלק מהקוראים נפגעו . אולם זה התשלום שיש לשלם לעתים, עבור חופש היצירה, אשר מחיר הגבלתו גנוח לאין-שיעור • ספרים חדשים בספריית רכת בספריית "כתר" מגיש בית הוצאה וספרות בלשית, מדע- בדיוני "כתר", ירושלים' מבחר מגוון של וביוגרפיות. מיטב הספרות העולמית, קלאסית הספרים מופיעים באיכות גבוהה של וחדשה' וספרות מקור' ובתוכה ספרות תרגום' של עיצוב ושל הדפסה ובמחיר יפה' ספרי עיון ומדע, ספרות מתח שווה לכל נפש . גניב מחפוז ורותי אונק ויליאם דברל פרד חויל וגיפרי הר 'N#%.:• ;." ~ !;~~• A•·~:: ~ ·~.•: ~ ~ כוכב הלכת מחטים החמישי יופיעו בקרוב טרומפלדור; שולמית לסקוב - ביוגרפיה רצח בבית הלבן; מרגרט טרומן - מתח על הסף; אורסולה לה גוין - בדיוני הדלת בעלת שבעת המנעולים; אדגר וואלס - מתח הסימפוניה הפסטורלית • השער הצר; אנדרה זייד יופיעו במהלך 1982 סיפורת אמרות; ליה טזה (תרגום מסינית מבוא והערות : דייר דן דאון) ספר החול; ל . ח . בורחס בני משפחת מלוויליה; גיובאני וורגה פיתויים; גייין אוסטין החלפת מקומות; דיויד לודגי בחזרה לאמסטרדם; אוד איידם הברית; מציכן מדע ביזיוני כוכב הניוטרון לארי ניבן מתח הדלת; מ.ו. ריינהארט ביוגרפיה טולסטוי (שני כרכים)/ אברי טרואיה עיון אבלה : חידה ארכיאולוגית 1 וויצמן וברמנט הולדת הילד; פיליפ אריאס טפפוטים על ,חקירה , הנוליס מחטים ויליאם דברל פוסטר קוב, התובע המוכשר, יוצא למאבק חסר פשרות בדייר יאוי, האיש שמאחורי קשר ההירואין הסיני . הספר זכה בפרס סיל בסך 50 אלף דולר. כוכב הלכת החמישי פרד הויל וג'פרי הויל בסיפור עלילה מרתק זה' המתרחש בעולם העומד על סף מלחמה בין-גושית נוראה, מתמודדים המחברים עם שתי חידות. האחת קוסמולוגית : כיצד הזמן יכול לזרום ו השנייה פסיכולוגית : כיצד נקבעת זהותו של הפרטו הפתרון לחידות אלה, לבעיית המלחמה העומדת לפרוץ, נמצא בידי בת אכילס, כוכב הלכת החמישי של הליוס, והיא מגלה את הסוד לאיש מדע בריטי שהוא - בערך -בעלה . משברים פוליטיים בישראל נתן ינאי ספר יסוד להבנת ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל . המחבר מאיר ומנתח את המשברים הפוליטיים המרכזיים שעיצבו את התפתחות הפוליטיקה הישראלית בתקופת בן-גוריון : ייסוד המדינה, משברי המעבר לצהייל (פרשת אלטלנה ופירוק מטה הפלמייח) ופרשת לנון, והשלכותיהם על המערכת הפוליטית (מוסדות, משתתפים וחוקי משחק) . מסן גדול יוצרים גדולים וסרטיהם זאב רב-נוף מאמרי ביקורת הסרטים של זאב רב-נוף שנכתבו בטעם ומתוך ידיעה רחבה מאד' נערכו בידי אורי קליין לספר העוסק בכייב גדולי הבמאים וסרטיהם כשלכל פרק הקדים ביוגרפיה קצרה ופילמוגראפיה מלאה . כך נעשה הקובץ לספר שימוש ולמקור מידע ממריין ויעיל לכל המתענין בקולנוע . פטפוטים על הנילוס נגיב מחפוז אחרית דבר - פרופי ששון סומך אחת היצירות החשובות המשקפת בדרך מודרניסטית כמה מבעיותיה של האינטליגנציה המצרית מול בעיות הזמן . החקירה דורותי אונק על כל הפשעים תכפר האהבה ובודאי יכולה היא להיות תמריץ לבילוש מבריק שמטרתו להציל נערה אהובה מהכלא או נזהגרדום . זה הדבר שעושה כאן שוטר כיו-יורקי שתוך כדי חקירה נותן את ליבו לנאשמת העיקרית ברצח אכזרי . tlb כתר בית היוצר לספר הטוב עתון 77, מס 134 ול רימיר וליצ · קוכ~ץ ·- ראה מאמר כעמוד 22 ביו-אורלינס ~ם t' כ:;כי ~לו~יך:אגה ך~יזוי ~ל;ן ע,גק ו; 7 ~ר ןא??קtירt' חי' מה :~לה :;כיליס ה~:ז:: לדעת מא;תה רגשת-פתא " ם שסכסכה לי את --''T':-•;:• י ;:T• ;• T ד+וז:וי . לקז:זה ז;ומוגה לז f ר;ן' ~ךיו ר~ת ?לי ??9 ךה ל 9q ךי;:ז ;:t ??רים לpז ג';ן:;כין . ז " את ;:ז~זpה +דם ;ככ~ . י 'ן.חז:; ז:; 9 פוךים ::זזגזרלי~ים ~ל לע,גת r::ז~יס ז:: 9 חו~ים ~שו w מ;ת :;נע,~:זנים t' י ~פגת נוךנ;ן :;נדזרז:וי ~ל ג~ w י ~ל ת;ך י~?? ~כור לpז ?יו א;ךלי?ס. ז;גה :;נלה ;גת-~או:;כים לpז ;:זךר;ם ."ry ל; נ;י, j? אם א;ן י?~ ל'י;~ ~יט יו ~ ~יךל" . "ךאיזוי ;גr::זל;ן ~ת ז:; Wg ים ןקא;?נ;ת w ד:ם ר+.'רנה ~ל י . ~ל סזק~ה P ד ~ז:; Q ?ת.י . ;:זןג~ 9י~ה W ל Q קס;פ;ן ~דוד. ןה f ל מה רי:z;נpז ןגא;ךג~ת ז'~ז:; לpז ~לילי ::זן : קר ~א;ךלי?ס . רלא ;:זךזךק םpז~הי:zלךז:; ;:זךז:ז;נה לpז ~י 9 י 9 י;כי ה??כ; ?..+':P יי זגי??יו .w בוי די~;:; ::ז:זניבים לpז נ;:~ o/ ל;ת ;:ז:זניךה' ו;נת.י דקוק ז:; g. ~ט ר;:ז f p ר ך jZ ב ;ג g נ;ת וקלפ;ת :ךא,גגס ר;:זספוז .~q גת :זנצ;ת יחכ;tי מןק~יר. w ל;ם ל 47 יר. w ל;ם גסי q ל;ם t' בוד לpז ?.לי @ק? g ק ל~ t'W שוב ??ז:זי מה א,כדב לף :;בלו~יך:אגה ךאיזוי ~ל;ן ע,גק." סי-גייט ש~ר;ן ~ w יים לא .. רר גסי ר~יך ן.ה ;ת ·t' י א;ת; ןקעוף ~כ;~בז;ת ~ל ;כגי ;:ז;:זךס;ן-ךיךר . . . . נ;אכה הסי-גייט . שם נשערי-הבזם T -••-: -: T •• • -T -; ס . ר?.ב י~.?.? · ל t' ד ז:וך;:זר? f אן ם~כ:; ~ו °W זר i? ד !קן ~~ית j2 ט ~ל -ת~ם:ז:; ר;:זןp~ry ק ~~מר . ~סה הוא גח ל; ~ח;ל;ת לpז ח;ף ?3 ח.ר o/ טוף- שקpזףורqז.t' י ל??ה ז;וש;טט :;נןה א,חוז טרוף . זקכ;ר W לי ל t' ד סעוף ? נתך יונתך סינג-אין םאגקt~רנז: ז:: 7P לז:ז??ה ;:ז;z:יה~47 צו??ה ר~אן ~ליל ח : ךף ק o/ לג נ;: i2 ר?~י-ה;ל ?.~9 פו r::ז:לים;לpזז:; -י~ר.,א ;:r ץק~ך' ;:זךרוקים לpז א,זגךי j? ה . ך~יזוי ~יך י.~י~~ ry ם ;:זןקק??מ;ת ~ךלק;ת א,בוק;ת לס~יר ל ry ם תקנה אולי יצ;וןזךש והpזמ. :;נע;לם הןנ;:~ז:; ר;:ז~ר . ה:ז:; ~סם ;כיט 9 י~ר ינ;:? t' ם, ;:ז;z:יה ג'ון ז~נ;: Wהqזך~ למע,גם ~ת o/?3 ד;ת ~~ךה ;:rר;חpז לךרם 4] ם הי:zךיש ר+דם נ;ז:;,א Q ה ר~ר םקtאל ר~בים למ~ע ;נ~ w י הם שלבו ת;ענ;:~~ רהצ;וחילו ל W יר ו~ל;לה ;:זהוא !וכלה לpזג; ~ים לpז ?יו-י;ךק ס;:ךלו~ה qרי W ית ל~:;נר ;:זוילג' ~קל~ם ;קז:; . ןר לpז ::ז??רים ןקגסים ל Q זגך לא,זגרי j? ה זץ.ל ry ם ;:ז~~ךירית ;:זק o/ל f ה ;:זןpצ;ןג?.. ךת ~9 יע;ת א ry ד;ת ;ג;:ךלי~ה ?3 זך . ךת. ברוקלין- הייטס :זנ:;נרוקלין- ;:rסקtיי ;:;נין ?3 ךןקנ;ת םךך~כ;tקן~-וי? :ך~ז:וי j? ה ל~ת ז? 7קי~ה ה~~~ נ;: ry ם הpז~?3r::זת זג~ . רץ ז:; 47 :;נרים ~ל ?לא ~ךמ;גה ~~תו ~;רךנ;: ע,ריגה ~ע,גו 47 ים ~ךפו ~ת f ל ז:;יpזוח ל:פ; לך;:זב ,ל;חז:; ~ל ;:זזקלז:זה ~ל קזוק ;:זספוז לע,ך p ל t' ;נק נ; p ל ~ל 47 יר הי:zךל;מ ;כצ;ןא.ם הי:zל~ א; Q ם. :קלי W :ט ~ז:ויקים ~מע,לה ;:זךח;ב . ;:;נין רהיטי י~;גז:;??ז:: ל~יח;r::ז ע · ~ש קסקכrקןלpז7?3נ;~ים W ם גז:זה ;גא,~ק ~לרות W לה ו;ג~רידים t' ך;נה :ק;נר ';}זז:: ..ד~ה . :קלום ל ' א ה:~:; לה w ם ~סז::זת לז:זלוק ~ל~י גו~ה . ~טיי~ם ;:דם ~ןקלטו לךח;ב. ךpזחז:; ז:; g ךיב :ק:;נה ~ת ;:זךל j? ה . ~יש ~יש ז:זןקקו 4] ם יוזpזז:;j? ה ו pרpז ;:ז~~בות ~ל אקt.חא"לקi :~לו ל qט " א ~o/ ~י סלרי ל; :;נא,ריר ךpזח~;W ~טף ~ת f ריע~:; · ל עוזר רבין • שוב ~ל ;.ף;חז:מזקנו Q ת הלז:;~ז:; ז:זל??ה ג~ W י לשוב ארלב; ~ל ~גי ;:כr::זד-:ם. ~ז;ובו 9 ה לצ;ןבו 9 ה ~~W ו א,~י פ ·ה . f ל ,ת;לי~~ז:; ;ג;:ךל;ת ;:ז~ךסע, ~ז:; 9 יג;ת ת;קךטצpןז:; ס~יי' ז:ז:;כמת ;:זr::זב~יםךקtקזry ה w ~לות f;נה-::זו ב הד~נ;:~~י ל~יד-~ל .ryהי:z,אך ~א,כח הי:z;יה4] ם ה?ז~~ ה?ז~~~ - ?לד ?לד o/ בוך;ת :זני ~סה' ;:ז~יש ם~ז:; רי;~א לב;א t( ל ;:כr::זד-:ם. ו~;נר א,~י ';כ o/ ח f ה :~ים ז? 7חוגי :~ים לה:;נ jZ ע :זני. גופ; ;חיך; -יכ;:~ג; רpז,א ז:זדב. ~~ר W ו הוא .י~~ הבזם מתג;לל אלי - חיכי' נפשי חיכי ! -ז ·:..··--:·-:·'-:· ~ל ע;לה מ~ל נ; p ל ו~צ;ן~לה ~א;ך-;כצ;ןא . ם. צ;לל כנבכי-ים וגל נגל יגיע. -· --::-t T • •;:• ת;:;כי מלא ;כגי ךקי~ ??לא ~גי t'ךם . מבחר שירים של עוזר רבין:'הולן סובב הולן' הופיע בימים אלה בהוצאת מוסד ביאליק. במתכונת "זוטא", ראה אור מבחר שיריו של כתן יונתן / בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף ספרית פועלים. יוני-אוגוסט 1982 היה כעומד לנכות. עמוס חשב על השנים שהם שרויים כידידות ואמר לעצמו שהנה הם מזדקנים כיחד, אכל איש-איש נדרכו שלו . לשרגא יש עוד שאיפות וזה מה שמחזיק אותו . "אולי תציע ל;כ:;נל; להשקיע כקנייה?" "זו אפשרות, אכל אני יכול להשיג הלוואה." מיד הפריד את רגליו ומשך גופו קדימה. "תדע לך. את הבית אני קונה לא רק כשנילי, אלא גם בשבילך!" עמוס השפיל עיניו . "יהיה עלי לקבל החלטה קשה 1" אמר . "קאתרין לא תשלים. לא תתן לי את הילד לשם." "לא הגענו עוד לזה !" "אצלה זה מוחלט . מדוע אני דוחה את הענודה בסנטודיום ?בניגוד לרצונה זה אומר לריב, ולי אין כוח לזה ." "לדעתי, הבריאות שלך קודמת ." עמוס לא ענה ושרגא חזר לתנוחתו הקודמת. השמש הסתתרה, אבל כנגד האוד שבחלון נראו פניו כהים והבעה של חומרה נסוכה עליהם. פנים פוטוגניים, צמוקים ושני תלמים נוקשים גולשים כצידי הפה. ראש של אמן המצמח חורש של שעד מקורזל ההולך ומאפיר. אילו מחמיר היה עם עצמו - חשב עמוס - היה מגיע להישגים, אכל הוא אמן כחייו יותר מאשד ביצירתו . נזכר שאמר לו פעם, שאם הוא יכול לתת ביטוי להשקפותיו בציור, מוטב שלא יצייד. "ציור לחוד והשקפות לחוד 1" ענה שרגא . "זה רק תירוץ'" השיב לו ושרגא לא ענה ונראה נפגע עד עומק נפשו . עתה הוא רוצה לצייר על נדים גדולים ונחוץ לו מרחב, אטלייה גדולה ותקרה גבוהה . האם נדים גדולים יצילו מכשלדן ? "יש עדיפויות שונות ויש עדיפויות מתנגשות, זה לא פשוט," אמד . "אכל השאלה אינה עומדת כרגע. הרי בין כך לא תוכל לקחת את הילד עכשיו לכפר ." "השאלה עומדת כל הזמן. אתה אומד שהבריאות שלי קודמת, אבל תהבריאו שלי קשורה בדברים אחרים . אני לא חולה, עושים ממני חולה, נותנים יל תרופות ואני נאלץ לקחת מחוסר כרירה . לי יש בעיה 1 זה הכל !" "אז מה?" "אז מה?" פשט עמוס זרועותיו . היה משהו בקולו ובהבעת פניו שלא נעם לשרגא והוא תהה אם אכן בצלילות- דעת כזאת משלים עמוס עם מצבו . "כל בעיה ניתנת לפתרון." "תיאורטית כן," נאנח עמוס וחיוך מאולץ על פניו. שרגא אסף את דגליו הארוכות וקם אל השולחן הסמוך למקלט הטלוויזיה . "תראה מה קניתי ב'הוק.ל .ךה ויל', "נשא בידו שקית-ניילון והציג את תכולתה . "כמעט אלפיים פראנק הוצאתי." "מכחולים?" "מכחולים וקצת צבע . יוקר כזה!" הטיל את השקית למקומה וכיבה את הסיגריה . "כנר הרבה שנים שלא החזקתי מכחול ניד 1" הפיק צחוק קצר שדמה לשיהוק. "עכשיו לך תהיה בעיה !" "כן, כן. בעיה לא קלה," מלמל שרגא מהורהר. "אספר לך משהו," הוסיף בהתעוררות-פתע, "אני רוצה לצייר נטבע. זה לא נעים, אכל אני צדיך להתחיל כמשהו, להתרגל מחדש למכחול. אתה יודע כמה שנים לא ציירתי דמות?" "המופשט נגמר והפיגורטיבי שוב כאופנה," ניסה עמוס להתלוצץ . "אתה חושב שציוד זה עניין של אופנה ? בשבילי זה משהו אחד . זה חיפוש . בשנים האחרונות הדבקתי . דבק ומספריים היו כלי העבודה שלי. גזרי נייר. וזה נגמר . אז אני חוזר למקור 1 לטבע, כך אני מבין . תיאוריות לא בשבילי . אני מצייד מה שאני מרגיש. כשאני לא מרגיש, אני לא מצייד." הוא עמד ברגליים מפושקות ויציבות וקומתו שפופה מעט . את זרועותיו הצמיד אל גופו וכפות ידיו הגדולות והכבדות פרושות כמו מתכוננות להתאבקות. מניין הרגישות כאצבעות ענות אלו העשויות לנפץ סלעים ? הדהר עמוס . אין דבר נו המעיד על יצירתו. הושיט עמוס ידו אל מכונית-צעצוע שמתגוללת חיתה על השטיח והחל מהפך אותה כפיזור-נפש . נזכר לtזכ;נ אפריקאי שהיה שדרי כדיכאון אחרי ארבע שנות שהות נפאריס. "אמן כמו חיה, פועל לפי האינסטינקט, אם תלז,נד ציפור נודדת גיאוגדפיה לא תעוף יותר ." הוא חשב לספר זאת לשרגא, אבל לא זכר את שמו של הפסל ומה עלה בגודלו, אם חזר לפסל לפי האינסטינקט או לקה כשיתוק אחרי שלמד תיאוריה. נתרך כך חלף רצונו לדבר והוא הניח את הצעצוע לצידו ומשך עצמו לאחור באופן שכל פלג גופו העליון היה במצב של שכינה על הספה הרחנה והרכה . "תשתשה משהו?" שאל שרגא. "אחד-כך," השיב עמוס בהשעינו ראשו על הכד . שרגא פנה למטבח וכעכור רגע חזר . "ארד לקניות. הדה עובדת היום ולא תחזור עד הערב." "גם אני הולך." "מה בוער ? אני חוזר תיכף ." לא בוער - חשב עמוס בלינו כשהוא מלווה במבטו את שרגא עד הדלת. קאתרין בבית ועד שובו של דניאל מהגן יש עוד זמן . רכונה חיתה אל שולחן- הכתיבה שלה כשעזב את הבית ולא שאלה אותו לאן הוא הולך ומתי ישוב. שעה קלה לפני-כן הוא יצא מהמקלחת וניגש אליה מאחור ללטף את שערה הערמוני הרך. "אתה מדיח טוב," אמרה לו כשרכן עליה לנשקה . ידו הוסיפה ללטף את צוארה הארוך ואת שדיה וחשק התעורר בו לשכב אתה, אבל ידע עתון 77, מס' 34 סיפור בסטודיו של שרגא שמעון בלס פרק מתוך רומן בכתובים אביגדור סטימצקי וi אתריך כינסה נגדים של דניאל כאמבטיה כשעמוס סיפר לה על הצעתו של שרגא לקנות כשותפות את הכית נכפר . היא לא הגינה ועמוס לא אמד לה שהוא כנד נתן את הסכמתו כטלפון . למחרת, כמסיכה אצל ז'קלין, כשהנושא שכ ועלה ו;כ:;נל; הכריז : "אם אתם לא תקנו, אני אקנה!", ניסה עמוס ללכוד את מנטה, אכל היא התעלמה ממנו ושמה עצמה כאילו העביד אינו נוגע לה. דק אחד-כך. נדדכם הכיתה, שאלה אותו אם הוא מתכוון נאמת לענוד לכפר. 1 "זה לא מוצא חן כעיניך ." "לא כל מה שמוצא חן כעיני אתה צדיך לעשות," השינה . יומיים לאחד-מכן הוא הלך אל שרגא ואמד לו שקאתדין מתנגדת לקנייה הויהי עליו למצוא שותף .אחד "אני יכול להסתדר גם כלי שותף, לא זאת השאלה," אמד .שרגא "צדיך להתחשב נקאתדין 1 היא קשורה לעיר." "כולנו קשורים לעיר." "אצלך פשוט יותר ." "אתה חושב שהןה תהיה מאושרת אם אלך לענוד נכפר?" הוא רצה לומד לו, שהדה אינה דומה לקאתדין, אכל חשש פן יפ . רש את דבריו כזלזול כהדה . עם זאת חש צודך להסביר את עצמו, וכשהדבר לא נסתייע, הפטיר לאחד שתיקה ארוכה : "אתה צייד ואני. מה אני?" אלא שכקולו נשמעה נימה של לגלוג והוא ניסה להקהותה נחירך של רצון-טוב שלא זכה משרגא אלא ננוד-ראש קל . סימפטיה לא נוצרת ככיוון אחד - חשב עמוס. קאתדין לא אוהבת את שרגא וכשמדברת נו אומדת "החכר שלך," כמו מתענת את שמו . אכל גם שרגא לא רוחש לה חינה מיוחדת, אם-כי אף פעם לא נתן סימן לכך, ואילו הדה הריהי קורנת רוך וחמימות. "אבוא לעזור לך כענודות השיפוץ 1" אמד . שרגא הצית סיגריה ושיכל רגליו. "אתה עוד תבוא, לא אניח לך." "כנר מזמן חשכנו לענוד כיחד ." רצועת ץ;.ימש נפלה על פניו של שרגא והוא צימצם עיניו וקשר גבותיו ודומה 14 אשה נעולה מגפיים גרפה עלים יבשים ברחבת הגינה למטה הנטועה עצים בודדים . במרחק-מה ממנה, התבונן בה איש כרסתן ובעל קרחת עגולה ששעון היה אל פסל-עץ בלתי-גמור ויונק ממקטרתו . האדמה רטובה ומוצקה ומלתעות המגרפה נתנו בה תלמים דקים ומצולבים . "אני חושב שנוכל לעבוד ביחד," אמר בפנותו מהחלון . "מה שנחוץ לי זו עבודה פיזית. בסנטוריום עבדתי בגינה וכל היום הייתי בחוץ 11 • "הרי זה מה שאניאומר כל הזמן 11 • "הפסיכולוג מנסה להשפיע עלי להפסיק את התרופו _ ת שבין כך לא משפיעות עלי. אבל אני צריך לצאת מהעיר, כאן אני נחנק. סי 6יiזר' לך שהפסקתי עם היוגה ? זה לא בשבילי, לעשות התעמלות ומדיטציה בקבוצה זה מגוחך ." "אני לא יודע מה זה." "אבזרה סורל הולך בקביעות לשם והיית צריך לראות אותו באיזו אדיקות מבצע את התנועות ושוקע בבהייה עמוקה עם עיניים עצומות, כמו נזיר הודי. אגב," הוסיף בבת-צחוק. "הוא הראה לי פעם תמונה ישנה שלו שהודפסה באחד העתונים במצרים, כאשר גורש משם. רזה כמו מקל, במכנסיים קצרים ובסנדלים ומשקפיים לעיניו . כשהאנשים ראו את התמונה אמרו : זה גא נדי ! 11 הוא הפליט צחוק מהקהק ונטל סיגריה מהחפיסה העומדת על השולחן . "אולי עשרים שנה לא ראיתי אותו י" אמר שרגא . "גם אני ראיתי אותו לעתים רחוקות." הדליק עמוס את הסיגריה והוסיף : "עכשיו נכנס לעסקי סרטים וכל החבורה שלו נרתמה לעזרתו ." שרגא ביקש לשוב אל העניין המעסיק אותו ואמר שתוך יומיים-שלושה צריך לגייס את הכסף לתשלום ראשון כדי שאפשר יהיה לחתום על הסכם הרכישה. · "אשיג לך הלוואה אם אתה רוצה, אבל אל תספר לקאתרין," השיב עמוס . "אתה רואה אותי הולך לספר לה?" "אני מאד מצטער, לי אין כסף. אם היינו קונים ביחד, הרי זה בכסף שלה." "עמוס," אחז שרגא בזרועו וטלטל אותו קלות, "כל מה שאני רוצה הוא שתקבל החלטה . כסף זה לא בעיה, אם לא תהיה לי ברירה אמכור את הבית בלונדון . היה לי כסף כשקניתי אותו ? צריך פשוט לדעת לקבל החלטה ! 11 עמוס הרכין ראשו בהסכמה ושרגא משך ידו ממנו . אחר-כך אמר שאפשר להתחיל בעבודה כבר בשבוע הבא, אחרי פינוי ערמות המספוא הישן והרקוב הממלאות אגף שלם בבניין . "ניקח אתנו את ~שיר •11 "אם יעבוד אתך . לא אתי ! הניף שרגא שתי ידיו . "לי אין סבלנות אליו." 11 עמוס נזכר בדבריו של בשיר על העבודה עם שרגא בסטודיו של ז'קלין . צירוף משונה ובלתי-אפשרי . עם שרגא לא קל לעבו,ד במיוחד לאדם עם שתי ידיים שמאליות כמו ~שיר . אבל גם לאחרים היו טענות נגדו ויש שעזבוהו בריב גדול . רק הוא עצמו טרם הזדמן לו לעבוד אתו. התוכנית להיכנס עמו לשותפות לביצוע עבודות צביעה ונגרות לא התממשה. "הגיע הזמן שנעבוד ביחד," אמר. "אף פעם לא מאוחר, ענה שרגא שחזר למטבח והחל שוטף כלים בכיור . 11 "הלוואי והיה כך," נאנח עמוס. אכן, ידע אז לקבל החלטה. הגיש את התפטרותו מהחברה ליצוא שבה שימש יועץ כלכלי כדי להגשים את שאיפתו להתמסר לפעילות פוליטית, שאיפה שנדחתה מאז שעזב את ישראל לפכי מחצית היובל. אבל השותפות עם שרגא לא מומשה . תיכף אחרי התפטרותו, התחבר את קבוצת כלכלנים מארכסיסטיים שביצעה עבודות-מחקר על ארצות מתפתחות, והזמן חלף בין איסוף חומר ועיבודו, חיבור מאמרים. הוצאת כתבי-עת, כנסים ונסיעות , עד שהמערבולת גרפה אותו עמה למצולות ומכל זה לא נותר אלא צלקות חסונות-מרפא. "הלוואי והיה כמו שאתה אומר," נאנח שוב. 11 "צריך לדעת לצפצץ י אמר שרגא וגבו אליו . עמוס שלח בו מבט נרגז . כלום הוא שווה-נפש לכשלרבותיו, או סתם מעמיד פנים ? אבל איך אפשר לחיות בהרגשה כזאת ? "אתה רוצה לספר לי שאתה באמת אדיש?" "אדיש זאת לא המלה ." "אז מה המלה?" שרגא סגר את הברז והחל מהמהם ומטלטל את ראשו כמחפש את המלה הנכונה, אבל עמוס איבד לפתע את הרצון למשוך בשיחה שלא תוליך לשום דבר וחזר אל החלון . האשה שגרפה עלים יבשים דיברה עתה עם הדוור ובידה חבילת מכתבים ; ה;כ 9 ל נעלם ועל פסל-העץ הבלתי-גמור מונחת שכמיה . תחושה מדכדכת עמדה בו והיה מעדיף ללכת, אלא שלא היה לו לאן י והביתה לא אבה לשוב בשעה זאת . זר - אמר לעצמו - זר בכל מקום ולעולם לא אזכה בהבנה. שרגא ידיד טוב, אבל חי על-פי מושגים משלו . מספק את צרכיו ונהנה מהחיים . משחק. הכל מישחק לדידו, גם הציור. כמו ילד על שפת-הים, לפי האינסטינקט, וכשהאינסטינקט לא פועל. משחק בדברים אחרים, קונה בית, מתקין תבשילים, מתרוצץ לעזור לידידים, או מעמיד פנים של גולה פוליטי . לרכוש תשומת-לב. פיצוי נלעג על הכשלרן . לא, שרגא לא האדם שיבין. גם ~שיר לא. דון קישוט ! דרוך לזינוק. נושא נאומים ונלחם עם עולם ומלואו ! האחרים טרודים בבעיותיהם, והקשרים הולכים ומתרופפים , הולכים ומתנתקים. רק הסקרנות עדיין מפתה למתוח בחוטי האשליה, להשקיף ממקום מופרש. מעמדת-יחיד מופרכת, על עולם מתנכר שחלקך בו הגיע לקיצו. מה תועיל ההתמדה ? החזרה על הצגה כושלת ? 15 שהיא תמאן ועד שיצליח לעקור אותה ממקומה ישכך החשק והכל יסתיים במפח-נפש. ..1 נראה לא תהיה ברירה . שרגא מרמז על כך . גם בשיר בדרכו שלו . וקאתרין לא תהיה אומללה כפי שרוצה לעשות את הרושם. היא תשתחרר מהפרעה ותמצא סיבה נוספת לכלכל בתוכה את רגשי הקרבן . וכי אפשר שלא להצדיק אותה ? לא היא רצתה בנישואים ולא היא רצתה בילד . אחר-כך הדברים הסתבכו והשתיקה ניצבה ביניהם כהר . בלילות קראה בספר והוא שרוע לידה ומבקש לרצותה, רק מבטה הקר היה ננעץ בו לפעמים כמו חוגג את השפלתו, והוא היה נלכד ברשת יאושו ונמלט אל הספה שבחדר עבודתו . והלילות חלפו בלא שינה, והעולם הלך וצר, הלך והזעיף פנים. לא, לא בה האשם. לא בה . הוא אשר הביאה לכך והוא הראוי לסלידתה. גאווה נואלת תעתעה בו כאשר ראה אותה לראשונה מתפשטת באיטיות ושוכבת על גבה בשיוויון-נפש. ציגתה השפוכה סביבה כמים עומדים הקדיחה את דמו וכניעתה הפיקה שאגות- ניצחון מגרונו, שהחליקו על גופה הצח האצור תמיהה סתומה ונואשת. באדישותה מצא גירוי להסתערותו שלוחת-הרסן . אבל לא פעם חשב על פלוראנס ועל גופה התוסס המדיף ריח תארה מסחרר, ויש שהיה הוגה את שמה בהיסח-הדעת וקאתרין פוקחת את עיניה כמו אומרת להטביעו במרחביהן הכחולים האינסופיים. את פלוראנס אין לעקור מהלב. פני הנערה אשר היו לה עדיין עומדים במלוא יפעתם לנגד עיניו והיא מקשיבה לדבריו על ספרות ופוליטיקה בתוך ההמולה של אסיפת הסטודנטים. גלי מאי 68 השיאו אותה אליו וסקרנותה המתלקחת הפיחה בו תקוות שלא תיעצר על סף השנים המפרידות ביניהם. וכאשר אזר עוז בנפשו וגילה את צפונותיו, הפריחה קרקורי צחוק עליזים : "מאהב רומנטיי קראה וקפצה עליו כחתול מיוחם . איזו פריצות שכנה בה שהסתתרה 11 מתחת למעטה החן הנערי, התמים כלשהו, המזמין למגע, לנשיקה, לחיבוק. הוא לא ידע את נפשו עמה ותמיד משתאה היה לחירותה חסרת-הבושה, ליוזמותיה, להתמסרותה למישחקים שאין להם סוף . אבל הדאגה לא סרה ממנו, לפי שידע שמחזריה רבים ושהיא נהנית בחברתם , קינא לה ורצה אותה לעצמו בלבד, עד שהופיע הבמאי האמריקאי בעל ההופעה הפלגמאטית והפקיע אותה ממנו ומעולמה. תבוסתו חיתה קשה מנשוא, אבל בקאתרין מצא את נחמתו ובהשלמתה הצוננת הזין את גאוותו הפגועה. כל זה חלף ואין לו עוד אחיזה במציאות, ופלוראנס ששבה מקץ שש שנים לא דמתה לאותה נערה שהכיר לפני-כן . "עם גברים נשואים אני לא מתעסקת, 11 אמרה לו בבת-צחוק נלבבת והוא חש ליאות נוראה זוחלת באבריו ומערפלת את דעתו . כן. כל זה חסר-אחיזה במציאות - חזר ואמר לעצמו . רק הזכרונות מתנערים מתרדמתם ופוערים פיהם בפיהוק ארוך ועצל . הוא משך עליו את המעיל המונח למרגלותיו ועצם את עיניו מפני האור המסנוור של החלו 'ן . בתוך כך הגיע; זמזום דק וחרישי שחתר בהתמדה בתוך מעבה הדממה. האם השאיר שרגא מים על האש ? אולי המקרר ? עוד הוא תוהה על מקורו של זמזום מוזר זה , נקלע להלוך-נפש של ריחוק וחוסר-אונים ודומה היה עליו שהוא צונח באיטיות. לבסוף מצא עצמו מוטל על אדמה תחוחה ומליט פניו מהשמש היוקדת. המים זרמו לידו בצינורות-ההשקיה החשופים אל הממטרות הסבות במיקשת האבטיחים, וריח עפר רווי כוסך בו דמדומים ומביא אותו לסף חלום בהיר ומתמשך כזמזום המים הבלתי-נלאה . דבר לא קורה והחלום כמו פס-חלף או טרם התחיל, אבל הרגשה מתבצרת בו, מעיקה ורוגעת כאחת, שהוא דבק דביקות-נצח באדמה והופך חלק מהעולם הדומם המקיף אותו . החודר לתוכו וקולט אותו ללא-שיור . מעת ' ה יצפה בחיים כשהוא שרוי בדממה שאננה זו ובלבו שיר-תוגה ענוג הזורם כצליל ישן מחליל-הקסם של הילדות. חזיון ישן שנעצר וקפא בתוך הנוף המדברי ותחת שמי-התכלת, והימים הניחוהו במקומו וחלפו על פניו, והנה שב אליו עתה, כמראה מרהיב הנחלץ לפתע מסבך עצי היער . ט:תל באור גדול עד טשטוש הצללים. ובתוכו דמות חסרת-צורה, אפלה ודוממת. והוא אין בלבו צער ואין שמחה , אין ציפיה ואין יאוש ואין רגש כלל. כי הכל יציב ודומם כאור הנופל על גופתו המוטלת שם. וכאדמה התחוחה שכבר צרה את צורתו על פניה ולא זעה עוד. כששרגא פתח את הדלת בחשאי ונכנס, הוא לא אבה להינתק מהחזירן שבו היה שרוי והחל מדמה בנפשו שהוא מתבונן בו ממקום רבצו התלוי בין הזמנים, אבל מצב זה לא נמשך אלא שעה קלה בלב,ד כי נקישות נשמעו בדלת ושרגא אץ לפתוח כשהוא מחריק בצעדיו הכבדים את רצפת-העץ .בפוקחו את עיניו, ראה את ג'ודי עומדת בפתח ושרגא דוחה אותה ויוצא עמה למישורה. הוא הסיר מעליו את המעיל והתרומם על מרפקו . "העירה אותך?" שאל שרגא בשובו . הוא קם והחל מתמתח. "בלילה ישנתי שעתיים רצופות. זה לא קורה לי לעתים קרובות." . 11 "לי זה קורה לעתים רחוקות, הצטחק שרגא עמוס פסע אל החלון . נע פי הגג העגול של בניין "לה ורש" רטובים היו ומבהיקים . מעבר להם, הרחב בלב השמיים המכוסים עננים בהירים, יכול היה להבחין במעלית "מגדל אייפל" הזוחלת באיטיות בתוך רקמת הסורגים הצפופים . הוא חשב שלמגדל לא עלה אלא פעם אחת משך כל שנות ישיבתו בפאריס. "לקחת פעם את הילדים למגדל אייפל ?" שאל את שרגא. "כן, למה?" באה תשובתו של שרגא מהמטבח. יוני-אוגוסט 1982 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י המרכז לתרבות וחינוך המרכז לתרבות ולחינון יוזם ומפתח פעילות ענפה ומסועפת המיועדת לטיפוח התרבות, החינון וההשכלה, האמנות ופעולות ההסברה בקרב חברי ההסתדרות. 11 הפעילות להרחבת השכלתם של הפעילים ולהעמקתם מתרכזת בשורת בתי ספר מיוחדים : • י יאהלויי כנרת ד"נ עמק הירדן . • בית הספר לפעילים ההסתדרות עייש ז . ארן רחי נהרדעא 5, תייא. • בית ספר לפעילים קרית שפרינצק, חיפה. • בית " שדות ולביי רחי העצמאות 7, באר-שבע . • בית הפועל החקלאי בית-דגן . • בית מועצת הפועלים, רחי שטראוס, ירושלים. תשומת לב מיוחדת מוקדשת להרחבת ההשכלה הכללית והאמנותית של חברי ההסתדרות . במסגרת זו מאורגנים חוגי לימו,ד מכונים להשכלה, חוגים, כנסים ללומדי תנייך, קורסים להנחלת הלשון, מקהלות, תזמורות, חוגים לריקודי עם וחוגים לטיולים ולידיעת הארץ . 11 מפעלי תתרבו מהווים זרוע של ביצוע שירות בתחומים הבאים : מישלב מכון ישראלי להשכלה כללית והשתלמות מקצועית. הוא מקיים : מכון להשכלה בכתב, ביייס בוקר בת " א ובחיפה, ביייס ערב בתייא חיפה וירושלים . לומדים מבוגרים ונוער . כן מקיים מישלב קורסים מקצועיים שונים . מחלקת הקולנוע סרטים תעודתיים ועלילתיים ניתן להשיג במחלקה לקולנוע, רחי שינקין 12 ת 11 א. סרטי תעודה למועצות הפועלים : במרכז ההשאלה בבית המרכז לתרבות ולחינון, רחי ארלוזורוב 93, תייא. "ספרי" ניתן לרכוש ספרים מקצועיים וצעצועים בהנחות גדולות. ווהספריה למוסיקהוו מציעה מגוון של ספרי מוסיקה • ספרי לימוד לסולפגי, אקורדיון, גיטרה, מנדולינה, אורגן' חלילית ופסנתר . • קבצים של מלחינים לחג ולמוע,ד שיוונית לבתו- ספר ולגני-ילדים, וכן שירונים שונים לשירה בציבור . • ספרים שונים בנושא המוסיקה והוראתה . למורים, פעילים ומוסדות - הנחה מיוחדת . בהזמנות נא לפנות : מפעלי תרבות וחינון בעיימ הספריה למוסיקה, רחי וייצמן 53 (בנין ביייס מישלייב), תל-אביב טלפון 03-219181-3. עתון 77, מס 134 בפנותו מהחלון 'מצא את שרגא מנגב את ידיו ומתבונן בו . "אני רוצה לצלצל." "ג'ודי כבר מכינה קפה," אמר שרגא . הוא ניגש לטלפון וצלצל לאמיל רולאן שחזר מסיור במזרח-התיכון ואמור היה למסור לו פרטים על פגישותיו בישראל .~i.. בל אותה שעה לא נמצא העתונאי במערכת והוא מסר את שמו ואת מספר הטלפון של שרגא במקרה שישוב רולאן עד הצהריים. שרגא חיכה לסיום השיחה ואמר : "אתה בא?" "אעשה עוד צלצול." "אז אני מחכה לך שם." בצאתו, נשאר עמוס ליד הטלפון וחשב אם יש לו עוד אל מי לצלצל. לבסוף צלצל אל אשתו בלי כל תקווה שיקבל מענה, כיוון שהיא מנתקת בהיוותרה לבדה. ישב עוד רגע תפוס הרהורים וראשו בין כפותיו, אחר-כך קם והחל מפסיע . בחדר. משהו צריך לקרות. הרגשה כזאת חיתה לו אז עד שגמלה החלטתו ויצא לרחוב בחצות-לילה אחוז עלפון-חושים . אבל פלוראנס לא הבינה מה רוצה ממנה. "למה לא אמרת לי?" שאלה אותו. "מה הייתי צריך לומר לך?" "אז למה צילצלת ?" "אני לא זוכר ." "אתה לא זוכר שצילצלת ?" דמעות עמדו בעיניה כשסיפרה לו והרוח הקרה שנשבה בחצר בית-החולים הרעידה אותו . הזיכרון בא אחר-כך' נשלף באיטיות ולמקוטעים מתוך הערפל הכבד הרובץ עליו . "סיפרת לקאתרין ?" "לא סיפרתי לאף אחד. איש לא יודע שצילצלת אלי אותו לילה ." "אבל הרופאים יודעים ." והיא הסמיקה ושתקה . לא, זה לא יקרה שוב . לא כך יקרה !- אמר לעצמו כשהוא בוהה אל בוהק השמים . "אני מצטערת שהערתי אותך," אמרה לו ג'ודי כשפנה לסטודיו הסמוך . היא עמדה אצל הכן ושרגא שרוע היה על כורסה בפישוט-רגלים וספל קפה בידו . "לא ישנתי," השיב בסבר-פנים . היא הניחה מידה את ה~לטה והמכחול. "אמזוג לך קפה," אמרה . על הכן עמדה תמונת-דיוקן של אשה בעלת עצמות לחיים בולטות ועיניים גדולות המתבוננות במין הפתעה בדבר-מה לא-ברור. רקע התמונה לא היה גמור וחלקה התחתון עדיין לבן . בתוך כך גילה צילום קטן של אותה אשה שעון אל ספר על השולחן שמאחורי הכן . "את מעתיקה?" שאל את ג'ודי שהגישה לו את הקפה . "זו תמונה של אמא שלי . מוצאת חם בעיניך?" "גם היא מציירת?" "לא . למה?" צחקה . "היא נראית כזאת ? היא חיתה פסנתרנית בצעירותה . אני חייבת לה הרבה. היא שנטעה בנו, באחותי ובי, את האהבה לאמנות. אבא לא הבין בזה כלל ." ושוב צחקה. בהביטו בפניה המנומשים של ג'ודי, חשב עמוס שהוא לא יודע עליה דבר וגם אינו זוכר כיצד שרגא הכיר אותה והכניס אותה לסטודיו שלו. "ומה אומר המורה?" נפנה לעבר שרגא. "תשאל אותו." . על פני שרגא נסתמן חיוכו הדק-המגחך' שמצמצם את עיניו ופוטר אותו מתשובה . "הוא עוזר לך לפחות?" ",ןכ" השיבה מיד. "אבל לא בדיוק. איך לומר, אני מרגישה טוב כשהוא כאן. מסתכל. לפעמים אומר משהו. הוא משרה אווירה טובה וזה חשוב. אני שמחה לעבוד אתו ." עמוס הסתכל בידידו השרוע על הכורסה בתנוחה עצלה ורוגעת. ענק משרה אווירה טובה . מאז שהכירו מוקף נשים צעירות המעניקות לו חיבה והערצה . "הוא אומר שציור לא לומדים י או שיודעים או שלא יודעים'" אמרה ג'ודי . "ואת יודעת." היא משכה בכתפה . "גמרתי אמנם בית-ספר בניו-יורק, אבל זה שום דבר . לומדים טכניקה, זה הכל." הוא הרהר בדבריו של שרגא על רצונו לשוב לצבע ולמכחול . הנה גם הוא מפיק תועלת מנוכחותה של ג'ודי, מתבונן בה מציירת דיוקנאות וחושב על הדיוקנאות שלו המעלים אבק. לשוב אל הטבע, אל המקור, אל נקודת הזינוק . שאיפות יש לו והתקווה להצלחה עדיין מפרנסת את דמיונו. הוא לגם מהקפה והשיט עיניו סכיניו . על הקירות תלויות שתי תמונות-קולאז' של שרגא ; בפינה, ליד השולחן, שעונות תמונות אחדות ופניהן אל הקיר . "אלו שלך?" "כן . אני לא יכולה להסתכל בהן כשאני מציירת ." אצל החלון מגולל המזרון של ;נשיר ולצידו ספרים בצרפתית ובערבית . "ובשיר לא מפריע "לך? "בשיר אדם משונה." "הוא אוהב את הציור שלך?" "אני חושבת שבכלל לא רואה אותו ." היא צחקה והביטה בשרגא כמבקשת את עדותו . עמוס התיישב על המזרון המגולל וחיבק ברכיו בזרועותיו . בשיר לא רואה ושרגא שותק, אבל היא מרוצה, חשה בטוב. השאיפות פורצות דרכים לפעולה ולכשלדנות מסתגלים . הפיתוי גדולי וגם אם יודעים שההצלחה מהם והלאה, תיוותר הברירה להפגין שוויון-נפש ולהשרות אווירה טובה. גם זו פעולה 'וכי מה שם תיקרא ? הוא לגם מהקפה והתעטף בשתיקה .• .5 ;ו;וךת :ש :י ל:;נ~ים נר ת~~ ;נז;ימונרת כאצבעות ררפשרת : T : ."' ; f אן ;:זמודיארן : סוגרים כשעת ארגעה T T : --: ' :' כהסגר העפעפים ~ל T~נו o~'ס~י-ז:; .6 ;:ז~~ררת צר q קרת גכלגכליז.זד 7?םיכ;t?ךכ; o/ל W ה ?ג:י;ךים 7? ~דרים :;נ~קירן-;:~ל;לה .. הכוכבים מפשירים לאט b ~יל~ם ~לי 1v ~יד ~ר ri קרעים דק ~ל ס 77P ס~ה ;:ז~זpם ל'א ה;כקש~ז:; 7? כ Q ה ו~לי נאויר מתמלא סוסים םורעדי .-: . .. -: . . :- 1963 ;;;נין זקגי 1 ;:~ררת לpז ק.לח ??מ w י. ;;;ביד זקגי חר;כים לpז ~~די ;:~לרך כשרב ~גזרנו ;:זקו יכ;ררקtנ;:וסז:; ;:זמזקךה 1964 :;נךק. :;נךק. i?קסfJז :;נלי q ךז,וה סלף ץ:~ . ת~~ ח ' ךף זגגכה םpז~ז:;ר ערד ל'א ~זק~ש ~ת ד'ק ז:; q לרם 1965 לאנשים יש להגיד מה. צד ארגעה T T ; --T ' -: •• ' T -; T ימים ערבים טרופים זה כזה' ל ' א כאב •• : ,'' T •: • ; ' ··-: ' T :;נשרךה מים צחים נשכרים כפה •;-• T : • • -• 1966 העינים עצומות מחמלה פתאומית ' : ' T ; •,• •• -: ' -'' T אר ש.קזpזW ק~ה ~ל ~ישר~יו i? ~ל ~קרם : ז;יהרם לpזi? י f. רל'~?~? 1967 כ;?לו ז:; W מ:ם ר~ת ~ז:; .ר r ~טע ד~~ז:; נ;: r זקסש :ש לי ~ה;בה ~ליו לזtר ס~סש ס w חרר ר~~:; wב ~w ~~יירית ;:~חרל ל ' א ינ;:~~ . ר~י ~יש זג~~י לגזכל 1969 סל;לה ז.זזרלקז:וי ~ל wיכrיי~ ת~~~ :די .ר 9 ק-כר~:;נים ~י~י פרחו i? ך יר:pןז:; ;:זפר p ל שר~ל : ~יך קזגלים דרך . די ;:זקךץ . 1978 . ריזכ גכ:;נ w יל ל'א ה:~:; w ם (ן~ים קט~ים, ;ךזg~~ים( וזקה.י ;לדרת ~:;נרו . :;נע ' ~ג ~יגךם ת~שוטר הר?כרת ~ל מר~ארת ע ' י~ מרהיבות כזכוכית םתכשיטי . . : -. : . . : כשכת אני מסתכל כחנ~רת ~ל-א~ ל :~· מ~~;לרת י-~- ..· כאשר ארצה :· : ". :· -:-. : -: . :· .. : ר~זכר- f ך ~זכר- f ~ים ~עו~ים ~W ךה :;נ~יןה ~??ארן שאלות וקרעים ישנים . 1 ;:זער . ן~י ~47 יר ערד שר~ל ~ת יך;~~ ם~~ זג~~;ךי שר~לת ;:ז~סה ;כי~מ?ירן י;ז~ז:; ~לה.י~ה הי:גל~י:r~ לי ~ז לר ry ת.? קר~ים :;נמר רנ;:ךpןז:; זג~יך רר~ה כר.דד ,םpזםקiרנ מ:ם ;:זער . ן~י ~47 יר ערד שר~ל ;:זרר~ה ר;:זקךסב ~תרזכ לר ?ק~ר JP7? י .2 ~ריררן i? ז.וד טנ;:~ םךpי;נ; ~:ךירת ;:ז~זpם י~ס.? ~זכת ם~ז:; ה~?ז:וי ארתר :;נ~קןחי ה:~ךז:; ? .3 :;נסרף ה.ל-~:;ניב :ש ה.ל-~:;ניב ~ס . רת ~~מר~ים ~47 ים ם:~:;-י~י~~נ; מע,;ךירים ~~ים ?ל'א וי~:; w ם. זק~ל ~ת ע,~?תרן-;:זך.רר זג~חר . רי ר~ק~:;-תינ;;; ;חי~לי םיךקררpז כר ;;;נדו~ית ~הי j? ה .4 i? ךכןה ~ל הקזpןז:; ערד . ר~ע לז:ו~~ ו:;כ;בר ס W :;נס ~ל ?t;כי~ה . ריזכ ~זר:;נים ~~ךררת םכזPזז:; ל'א, ~י יו:זקכr~ז.ז ז;ימו~ה ת~זכ ~מ~דיך ל 4-' ~:גי כרוז 6 ~ילרן !ז . ?זכ:ל ד:;נך;בן (~ך;נךז:וי מ q דהו לpז ~לאוטוס ז.ז~היק ארתר טכ;:ר.נ;: ??שרן ~ר~~ית לpז כ ' ה כב"ה) משה בך-שאול זאת הבלדה הקטנה ~;כלו ~:ךירהי אר;ךב םי~~ז:; שולי ק . דךה ;:ז~חרק i? דךךר ;נ~פו~ים ;נגכך;ךיל .ה~י~~ ~~W י לךארת ;ךן י~ז:;ה??נ; ק~ים f לו והpזמוi? ן ;:זז:וקכה ה:ז:; ל~נ;: קץ לל?.ת ,~-ל~ ~ז:; . דר רס:י ~ל ~~. י ;:ז;נךת ~ת ;:זפר~ץ ל;:זך~יש כמלח מתחת לערר T --• -;• : זאת ;:זמ Wq ;בה ;:זקט~ה ךכרת מ qתרבpזf מר;:ז ?~לים ל~pז י:~ז:; ~7? סקרת :;נ~קךאי ~~W י לךארת ;ך;ו~ה דבורים pזj?הpז ~· לזקמ ~זקךם ;:זךט'ב ~ל ;:זק.ה ~?~י~ת-~r;וא'ם ז ' את ;:ז;נלןה ;:זקט~ה ~ל הירהי אר;ךב :~ ל:ד צוךה נרן~ת ל'א קמח ל'א ;נר. שיר אחר-כך נ;: W :;נת י~~ 9i?ל~כI ;נ q ~תר~. ?P י 9i?Wםיל?כI ם?.;:זרי הן 9 גוררת י:;נ~ג ר ry ;:זרים ם~:;נ~רי זג~לה יי~~ים חו~י ך~~ וזג~לה רק~ה אר ~ח זר q לים לזt ד:ז:; לע,שרג:י:ר ה~~? ר~אן :;נא ארתר ~זכר- 1f wי~~י~ יר . ד~ ~?תר o/ ~לת ;:זהי~ן יהי:~:; ו;ךי מר . רי-ז;יעו~הי i? ן ;:זךחרב ~ף רוזכ ררוזכ ~חי ~תר סז?דת-.ר~ע ק~ךה :ד+דז:וי נ;: w ~רי סמ~;כיר ראולי ~7? ייזגי ם:ז:; ז:;רב~ז:; רוזכ ס 7? דג:ים ;:ז;ג:יה יוני-אוגוסט 1982 סופרר ערימה של בדלים יותם ואונני ו זאת הייתה ההרגשה הכללית שלי בשבוע האחרון : הייתי חולה . ברונכיט, עייפות. והצטברות של כל מיני דברים. שאני לא יודע להגדיר אותם. שכבתי בבית. ומדי פעם באה שכנה, באו חברים. אבל אני הרגשתי כמו ערימה של בדלים. בגלל שהיה אסור לי לעשן . אני חושב. ועישנתי . קשה לי לדחוס את כל מה שעבר עלי לאיזו מסגרת של זמן או של מקום. כי אני מרגיש שעכשיו מקשיבים לי, כאילו שקיבלתי רשות חך- פעמית לסכם את חיי. ואני חייב לעשות את זה במהירות. למה ? אני לא יודע. אבל במשך השבוע הזה היה לי הרבה זמן לחשוב . קודם כל. אבא שלי. הוא וחברת ההשקעות הקטנה שלו. חברת השקעות, כדי לא להגיד מלווה בריבית. לא קצוצה. הוא איש הגון, אני חייב להגיד, למרות שמדי פעם. כשהוא מחייך אל אחד המסכנים שבאים אליו, בא לי לצעוק עליו. שיוריד את החיוך הזה . אז קודם כל. הוא . הוא רוצה שאני אקח את העסק ואעבוד שם. למרות שאני מתבלבל כשאני רואה מספרים. תן לי ספרים. תן לי חיים יפים, כמו ברהב. מה לי ולמספרים . אבל אני אולי אלמד . אחרי שאני אחזור מאמריקה אני אלמד . במארס אסע . אולי קודם לכן . כדי לא להפסיד את ההנחה שמקבלים בעונה המתה . אני רוצה לעשות טיול מחוף לחוף במכונית. עם חבר. וכשאני אחזור אני אתחיל ללמוד . קודם כל אני אצטרך להשלים את הבגרות שלי . למרות שעכשיו אני עובד עם אבא שלי. בגלל שהוא הציל אותי אני עובד איתר. אני לא הייתי טוב במתמטיקה ואני אצטרך ללמוד, ואחר-כך אגש למכינה של האוניברסיטה . אולי אלמד להיות עורך-דין . לפעמים אני שנון . והבעיה עם אבא שלי היא לא רק בגלל זה שהוא הציל אותי. כי אחרי שהשתחררתי מהצבא פתחתי עסק למכשירים אלקטרוניים. הייתי בדרך אל המיליון שלי כאשר הכל התמוטט. לפתע, וכולם חיפשו אחרי . נושים ושוטרים ובית סוהר . אז הוא חילץ אותי מכל הצרות שלי וזה היה ברור , למרות שהוא לא אמר לי שום דבר, כי אני חייב לו טובה . מה טוב ? אני לא רוצה בכלל להיכנס לעסק שלו והוא רוצה לצאת לפנסיה . הוא רוצה לנסוע לאיים הקאריביים. והוא אומר לי שאני אהבה מאוד, בסוף. מהעסק שלו. מה רע בזה הוא שואל. ובאמת אין בזה שום רע. מה יש לך לעשות חוץ מזה, הוא שואל. ובאמת מה יש לי לעשות . יש לי לארגן את הראש שלי. זה מה שיש לי לעשות. עוד לא נגמלתי מהזריקות שלי. אני עוד לא מוכן. כנראה , לשים את הראש שלי באפסו, כפי שאומרים. לך שמאלה. לך ימינה . ואני באמת לא יודע לאן הראש שלי מושך באמת . יש לי חברים מהשמאל. שאותם פגשתי כאשר היה לי בית-תה בתל-אביב. וכשאני אתם אני מאוד נוטה לקבל את הדעות שלהם . ומצד שני, החברים שלי מהצבא. הם מאוד נגד ערבים. ערני מת זה ערני טוב. ודברים כאלה . וגם ימית . כמעט שינבעו אותי ללכת לשם יחד אתם. ואני הלכתי. כמעט הלכתי, משום שאני אוהב את הדרום. ושם אין כל-כך הרבה נילנול-ראש מהממשלה ומהמחבלים נצפון ומכל הרעש הזה שעושה את החיים לכל-כך קשים לפעמים, מה עוד שעכשיו אין לי מכונית. הייתי צריך למכור אותה כדי לצאת מהחובות שהיו לי נגלל העסק של המכשירים האלקטרוניים שלי, בעיקר טלוויזיות . וגם הייתי סוכן של א 1· לינטי. זאת אומרת שאני לא יודע מה לעשות עם עצמי, והצרה. אולי לא הצרה, היא בזה שאני יודע שמשהו לא מאורגן אצלי עדיין. אבל אני לא יודע איך לארגן את זה . בינתיים אני בן עשרים וארבע ולפעמים אני כותב שירים. הנה, התאהבתי כשבדית . ברהב . שבוע אהבתי אותה , וכשהיא נסעה. בכיתי. בדיוק בדאריו היה השיר של מתי כספי "ואותך",ואני בכיתי ואחר כך כתבתי עליה שיר . בעצם לא עליה. אלא עלי . למעשה, גם הייתי חולה וגם התחליתי קצת. משום שכנר לא היה לי כוח . אומרים שאני נחור נאה. וכל לילה הייתי יוצא עם בחורה אחרת . הרגשתי את עצמי כמו תקליט . אומר דברים כמו שאמרתי אתמול. בשינוי קטן, נגלל שאני הייתי צריך להתאים את הרמה שלי לרמה של הבחורה התורנית . ככה זה . והיו לי שתי אהבות בחיים שלי, שתי אהבות הכי גדולות שהיו לי : האהבה הראשונה שלי, מירי. הייתה בתולה כשאני פגשתי אותה והכל היה אצלה נפעם הראשונה אתי . היא עלתה עלי נהרנה מובנים אבל התנהגה כאילו אני ~ו הגבר המבין והיודע הכול . אחרי שנה נערך שהיה לי טוב אתה רציתי להפסיק קצת . המבטים הלכו יותר מדי הצידה . היא לא רצתה להפסיק. היא שאלה אותי אם הפסקתי לאהוב אותה שאני רוצה להפסיק. וזה לא היה נכון. אני נכלל לא הפסקתי לאהוב אותה, עד עכשיו אני לא הפסקתי לאהוב אותה . ובחתונה שלה, במקרה הגעתי לחתונה שלה. כי הייתי צריך לאסוף משם חברים שלי . כאשר היא ראתה אותי. נמחק לה החיוך שהיה לה על הפנים. חשבתי שאם אני אגיד לה נרמז בואי אתי . תעזבי את הזר הזה, נעלך. ואת כל הברברים שזורקים אותך באוויר, כי זה היה בסוף החתונה והרימו את הכלה באוויר, חשבתי שאם אני אגיד לה משהו נרמז היא תעזוב את הכול ותבוא אלי . אולי רק נגלל ה~גו שלי אני מאמין שהיא חיתה נאה. אבל אני לא יודע אם חיתה נאה. ואז אני זוכר שפעם אחת, כשעדיין חיתה לי מכונית, אמרתי לה בואי נפסיק והיא אמרה למה שנפסיק . מה זה הפסקת לאהוב אותי, ומה, אני כנר לא מ pg קת אותך . לא. לא. אמרתי . זה בגלל שאני צריך קצת הפסקה . היא יצאה את המכונית. אני אזכור אותך לטובה , ככה היא אמרה כאשר יצאה מהמכונית שלי. והגאווה הגנרית שלי. הגאווה הילדותית שלי. נעצם. כי אז הייתי בסך הכל בן עשרים וחצי. לא נתנה לי לצאת מהמכונית ולרדוף אחריה . למרות שזה מה שרציתי לעשות, למרות שזה היה הדבר שאני הייתי חייב לעשות. ידעתי את זה גם באותו רגע ואני יודע את זה במיוחד עכשיו כשאני שוכב עם פריחה פה ועם פריחה שם. ונבוקר אני לא מסוגל לראות אותן. עכשיו אני מבין מה עזבתי בשביל כל הריגושים השטותיים האלה. איזה אוצר. איזו חוכמה ואיזו בחורה טונה נכלל אני עזבתי, נגלל שהיצר הגנרי רצה להשתולל קצת. וזה מה שיצא. ואחר-כך פגשתי את ריקי. שחיתה בדיוק ההפך של מירי . היא חיתה הבחורה הכי יפה שאני פגשתי בחיים שלי . ולפני חודשיים גמרתי אתה, אחרי שהיינו יחד שנה וחצי . אני לא יודע למה גמרנו . זה התחיל בדברים קטנים, שלא זוכרים אותם. שלא זוכרים נכלל שהם היו, ופתאום אתה עומד נפני הפיצוץ הגדול . וכנר אי-אפשר לעשות שום דבר . היא גרה מולי ואני הייתי רואה אותה כל לילה יושנת במכונית עם החבר שלה, אחרי שהיו חוזרים מהבילויים. יושבת ומתנשקת אתו כדי להרגיז אותי. ואולי בלי שום קשר אלי . ובא לי חשק לרדת למטה ולחנוק את שניהם . אבל למה לי לעשות את זה , הרי גם אני הייתי חוזר הביתה כל לילה עם בחורה אחרת וגם ריקי ראתה, ואולי היא קינאה, אבל מה יש פה לדבר על קינאה. מה יש פה לדבר נכלל . היא התחתנה לפני שבוע, ואני לא יכולתי לעשות שום דבר ושמעתי שהיא אמרה שהיא פוחדת להזמין אותי לחתונה שלה. כדי שאני לא אהרוס את החתונה. זה ממש העליב אותי. הרי היינו ביחד כל-כך הרבה זמן. ומה פתאום עכשיו היא חושבת שאני כזה יצור מיפלצתי. הורס חתונות ושובר חל~לים . כפי שאמרה, שאני אשבור את החליל, כי החבר שלה, כלומר הנעל שלה. מנגן על חליל באיזו תזמורת, והוא ניגן גם בחתונה, והיא חיתה בטוחה שאיך שאני אבוא, מיד אני אגש ואשבור את החליל שלו. זה רק מוכיח שיש מעט מאוד הבנה. או שאנחנו רוצים לזכור מעט מאוד . נעצם. אנחנו לא רוצים לזכור שום דבר, כי אם היא חיתה רוצה לזכור, נשום פנים ואופן. אני נשבע. בשום פנים לא חיתה לה זכות לחשוב םשא אני אבוא לחתונה אני אשבור את החליל . כל זה מצד אחד . כלומר אנא שלי והעסק שלו ושתי האהבות הגדולות של חיי. שכמותן לא יהיו לי עוד, אולי יהיו לי, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. כי את שתי האהבות האלה אני גידלתי והתבגרתי לצידן של שתי נשים . האחת חכמה והאחת יפה . שתי הנשים שהשפיעו עלי יותר מכל דבר אחר בחיים . יותר מאבא שלי . זה נטוח . ומצד שני. אני מאלץ את עצמי לחשוב על מה שהולך במדינה הזאת ואני לא מסוגל להגיד שהבל ילך לכל הרוחות. גם אם אני מרגיש ככה, םשא אני אגיד שהבל ילך לעזאזל. מה אני אומר נעצם ? אני אומר שנני המשפחה שלי . שהחברים שלי. שאני - שכל זה ילך לעזאזל. ובקשר לימית יש לי דעה חצויה . מצד אחד אני יודע שזה לא בסדר וזה לא שלטון החוק אבל צריך להבין את בגין. שלא יכול ללכת ראש עם התומכים הכי חזקים שלו. וגם ממשלה של המערך לא חיתה מצליחה לגרש אותם משם. כי הרי המערך היה זה שאמר לאנשים בואו לרדום לכל החיים שלכם. בואו לנצח . ימית תהיה יותר גדולה מאשדוד . ואנשים שהאמינו בשעתו באשדוד , למרות שזה לא היה יותר מסתם איזה חור באמצע החולות, הלכו, והנה מה שיצא מזה. ככה חשבו גם בקשר לימית. ופה בארץ אנחנו התרגלנו לחיות בתוך דברים שנראים בהתחלה יבלת אפשריים אבל אז מתברר שאיכשהו. בגלל העקשנות שלנו או בגלל שהמצב הבטחוני שלנו הוא כפי שהוא, החלום מחזיק מעמד . ואיך אנחנו היינו נראים אם היה שלום עם כל מדינות ערב שמסביב ? כולם היו עוסקים בריבית קצוצה. ולא היה בכלל את מי להאשים . עכשיו אפשר להאשים את הערבים בכל דבר . באכזבה באהבה או בילדות עשוקה. בכל דבר אפשר להאשים את הערבים. ואני הכרתי באופן אישי את בארי ציטניק. שסביבו היה רעש גדול בעתונים אחרי שהרג שני שבויים במבצע ליטני . כתבו כי החזיקו אותו בנית חולים לחולי רוח בניגוד לכל הנוחלים וכי בעצם הוא היה בסדר גמור. הוא היה בסדר גמור כמו שהמדינה הזאת היא בסדר גמור . הוא בחור חולה על כל הראש. פעם אחת ראיתי אותו איך שהוא דורך באכזריות שחורה על הראש של צב שמצאנו. חזק-חזק. מי דורך ככה על ראש של צב . והיה סיפור שהוא ירה כדורים נותנים לתוך ים המלח. והזעיק לשם את כל החיילים שהיו מסביב . כי חשבו שאולי אלה מחבלים . והוא לא היה מסוגל לשבת חמש דקות בשקט. כולם היו צריכים לעשות את מה שהוא רוצה. הוא רצה להיות המפקד העליון עתון וו' מס' 34 של המדינה, ואז היה נותן לכולם רובים ומספק להם ערבים כדי שיוכלו להרוג את הערבים. וכל זה למה ? בגלל הבית שלו. אמא שלו לא מדברת עם אביו הקיצוני ימני מזה חמש עשרה שנה . את זה אני ראיתי במו עיני. ובארי למד בישיבה ונעשה קיצוני לגמרי. הוא קיבל את הדעות של המורים שלו בישיבה אבל הוא לא גיבש שום דעת משל עצמו . הוא בכלל לא מסוגל להבחין בין טוב ורע, אם אתה שואל אותי, ועכשיו הוא חזר לאמריקה וכאשר היה כאן בביקור הוא נשבע לי שהוא השתנה . אחר-כך אמר לי שכל הבחורות זונות ואף אחת לא מצליחה להבין אותו . איך הוא השתנה אם הוא מסוגל לומר שכל הבחורות זונות. והיה לי מקרה אתו כשהוא היה כאן . הוא אמר שצריך לקחת תת-מקלע ולעלות להר-הבית ולירות בערבים המתקרבים . בגלל זה אני לא יודע איך לכוון את עצמי' לימין או לשמאל . כולם בחורים טובים . הצרה היא שקשה נורא להחליט, וגם אחרי שמחליטים שום דבר לא משתנה. פגשתי בחורה אחת ברהב, שולה קוראים לה . שכבתי אתה שם פעם או פעמיים וגם פעם אחת בתל-אביב, אבל אחר-כך לא בא לי אתה יחסים נוסח לשכב, חיא יותר בשביל הראש. ויום אחד היא מטלפנת, כשבארי היה כאן. ואומרת שהיא תכיר לו חברה שלה ונצא ארבעתנו כמו זוגות. ובארי לא דיבר אתה שום מלה במשך כל הערב. לא חיתה בראש שלו, ככה הוא אמר לי, ואני הייתי צריך לשעשע את שתי הבחורות, את שולה וגם את זיווית, השכיח, בחורה בת עשרים ושש, מורה .תורפכ;tל ובארי, למרות שלא עשה שום דיבור ושום מאמץ' אמר בסוף הערב, בואו נלך לדירה . הלכנו לדירה שלי 'וחיתה אווירה של אורגיה באוויר, שתינו קצת iעישנו . שולה ~מרה שהיא לא אוהבת אורגיות והלכנו לחדר שלי . בארי וזיווית הלכו לחדר השני וכל הזמן שמעתי איך היא אומרת לו אני לא אוהבת את זה, אני לא רוצה. בינתיים דפקתי את שולה בלי הרבה חשק והיא נעלבה. אני נעלבתי מזה שהיא נעלבה . אחר-כך הלכתי להתקלח ובארי קרא לי ואמר לי שאתן לו סיגריה . הבחורה' זיווית, אמרה לי איזה גוף יפה יש לך וכך הלאה. סימנתי לבארי שייצא מהחדר ועד שהוא הבין . אחר-כך רובוט רומן יהודים הווים עד ,"... ופניו כמראה ברק ." דניאל יי וי) ס i א?? :p ~זכת זג~יגיו :;נל:;נד ~ד i ת; כ;: Wןה ; ;כל ע;ד pז7ה i ךי ~ינ; זק W קר ~ד i ת; ~יגה ~ס iלה : . ריזכ ז:; 7ה i ךים . ריזכ י~ז:; ~ת ז:; :p ןקים ת~( , ;:זק;ל;ת ןא i ת~( ג ' :;נה ,אז:; . רנ;ת, ,אז:; , ךנ;ת, ,אז:; , ךנ;ת ת~( ז.זבן Wד ס nw ;ר רחכ i i זקזכ::כים ל :p ךקים רpז,א;9W פ iה i. רנ;:כ:: נpזi ;:זק;ל;ת :p ר~כ;: 'ד;~~ ~~יד ס i ~ץ i ~קי;:ז לpז ג~ןה :p ת iה?? ·W? רpז,א~ ~ה ~חי;:ז נעשיתי אלים. זיווית עוררה בי את כל האלימות, למרות שאני בדרך-כלל בחור רומנטי. שלוש וחצי שעות זיינתי אותה בלי לגמור ובא לי להשפיל אותה ואמרתי לה פתחי את הרגליים המורה, ואחר-כך אמרתי לה המורה עכשיו דקלמי לי שיר של ביאליק. המורה, והיא דיקלמה לי מי אני ומה אני כי תקדמני קרן זהב/ ורוח רכת כנף כי תחונן לחיי? ואני סטרתי לה ואמרתי לה שיר של ביאליק, שיר של ביאליק, בת זונה, ככה אמרתי לה, והיא בכתה ואמרה לי אבל זה שיר של ביאליק. של ביאליק. וככה חלפו הימים ואני פתחתי אז עסק עם חבר שלי, עסק למכירת רהיטים, ובארי רצה לשכנע אותי שאני אצטרף לרב נחבא ואני כמעט התפתיתי, שוב, בגלל שבאופן אישי כל אחד הוא אדם נחמד ואפשר לשוחח אתו' אבל אני סלדתי מכל מיני מעשים שהם תיכננו, ושהם אולי אפילו ביצעו אותם . אני לא יכול לדעת את זה משום שמיד אחרי שבארי חזר לאמריקה, לא נפגשתי עוד אתם, אלא נסעתי לרהב. זאת כבר לא חיתה רהב של הימים ההם, הימים שלפני הגיוס שלי, או אפילו כאשר הייתי בצבא וכבר היכרתי את מירי וירדנו יחד . הפעם ירדתי לבד, ירדתי בגלל הכיסופים לעבר, והתאהבתי שם כשבדית, אולאל היה שמה, ואני כתבתי שיר, כאמור, ~ול~ל הישארי בישראל, וכך הלאה. ואני הסברתי לה את המצב : יש לי חמשת אלפים דולר, כי עכשיו אני עובד עם אבא שלי והוא הוציא אותי גם מהבוץ שבתוכו שקעתי בגלל הרהיטים, היהודים המנוולים האלה רימו אותי, נתנו צ'קים בלי כיסוי ואני , כמה שאני חשבתי שאני קשוח בעסקים, נפלתי קורכן . ובאותם חמשת אלפים דולר חשבתי לנסוע אתה לאמריקה ולעשות טיול מחוף לחוף כי אני מייחס חשיבות רבה לטיול הזה' בטיול הזה אני חושב שאני אקבע את גורלי . אבל היא אמרה לי שבשום אופן היא לא יכולה, יש לה בעל כשבדיה . אז שאלתי אותה איך היא בגדה בו אתי ככה והיא אמרה מה זאת אומרת איך. אני לא אספר לו שום דבר, מין לא משאיר סימנים . וזאת חיתה ההרגשה הכללית שלי בשבוע האחרון . הייתי חולה, ושמעתי דאריו אבל לא היה איכפת לי. בפעם הראשונה בחיים שלי שמעתי וקראתי בעתונים על מה שמתרחש כאן וזה לא התקבל כפגיעה אישית. בכלל, אני עכשיו פחות חושב על ערבים. מעניין אם אחרי שאתה רואה במלחמה חבר שלך שנופל מת לידך' אם אתה מתחיל לשנוא אז ערבים יותר מאשר קודם לכן' כאשר הם היו בגדר אוייב מופשט, כי הרי אף אחד לא חושב על האויב שלו בדמות הערבים שעובדים במיסעדות תל-אביב וירושלים, למרות שאולי זהו בריק האויב, ערבים כאלה מהמסעדות של צפון תל-אביב . חשבתי וחשבתי . לחזור למשרד של אבא שלי אני חייב, למרות שאני לא רוצה. ובינתיים יהיה זיון ללילה, ועוד פעם אותו דבר, ופחד ממחלות שפלות , ואני אהיה כמו תקליט. אולי לכל גבר יש שלב כזה . אני הייתי תמיד קשור לאשה אחת, ואחר- כך לאשה השכיח, ואני מרגיש שאני מאבד את עצמי בכל הזיונים האלה, מכרסם את עצמי. ואני בן עשרים וארבע. יצאתי היום בפעם הראשונה החוצה, ישבתי על כיסא בים ובא איזה שיכור, שיכור גמור, הרוס במוח, אוהד של הכוח והוא שר כל הזמן הר מאמי בלו, הר מאמי בלו. ואחר-כך חזרתי לדירה וחיתה לי הרגשה משונה שאני חייב לדחוס את כל מה שעבר עלי לאיזו מסגרת, ואז ראיתי את המאפרות שבחדר שהיו מלאות בדלים והיו בדלים גם בכוסות ובכל המקומות וזה מה שאני חשבתי על כל העסק הזה ששמו מוטי • . ןמוסו ךותמ) היווחה" (ו/תילארשיה טסוגוא-ינוי1982 ~;;נית pp ר :p מ~ל;ת ד:ד. ז:וךך Wה i, סזרק .רה i, ז:ו~ךקה i ~ד i ת; חג??~.? . W ~א ,א~ Wיזקף .r:ולt,כ;;גהi ז;וג q';מ ז;וג q מ; רצכך~ה ל; ~ת ז:; :p ןקים. ~ת ~:;ניו ז.ז~לה ~ר~ד ~ל קך;נ;ת א, . ר::כים ת~( :p נ; חלpז ל:רמ;ג :p ז.ינ;ת זקזץך z נ;ת, זקזץך z נ;ת (ה i א ן~ה ~ת ר i ם ;:זא,.רנ;ת ~ת ד.ק~~:; זכדס :p ~ף,ע~~ i ל~ל;;גי ך~:;נים ~ג;ופ;ךךים קt:p ןה ף~~ך i לסז ע,ו;גנ i ;ן.ן~ 9 פ i ,םpז:p קר ry ;:זרים .;:זש;זק~ים ~ת ;:זלנ גסזרס :p ר iףןr ה i א ל'א z ל לף ר~ · כ o/ כי W .~w ד ת;מ~~ז:; רי לכ רpז,א ;ת: 9 פ i לר~קנ i זק~ךלים ~ןחים ;נא,ךצ;ת ת;~~;פ~ת;~ך~ג( ד:~ ןא,סה מה ~סד לךא;ת, רע;ך א'ןד הןבקזpז מה ~סד לזpמ·~. (ע;ך ~ף הריזכ מה ~סד לזק ' את, (ע;ך ~ל ל~pזו:ז מה :דיו o/7?ש i ~ל ל~pזו:ז wמ~נ i ~ת ;:~קול;ת i ?כ;~ים ~נ i לס~יר, ן~ינ i ~ת ;:זק;ל;ת i ?כ;~ים ~נ i לס~יר . ז;וך~ד ~ת ;;נית סריד (הךך W נ i. סזרק . רנ i, ז:ו~ךקנ i ר .חג??~.? W ~א ~ד i ז.ינ i סך~נ i ~ת ז:; :p ןקים נ$? i זקזכ::כים. ניתן . סבתא חיתה ממשיכה להשיב מלחמה בכלים דומים ושונים מאלה של סבא. בנאומיה הארוכים היו טיעונים קבועים, לא רבים אך חוזרים על עצמם בחילופי-סדר או בתחלופת מלים מהלך נאום אחד - "מעז לישון עד שעות הצהריים כמו בטלן . לא עוזר לי במלאכות-הבית. מזניח אותי. לועג לחולשותי ולחולשתי." כך חיתה ממררת גם את אוזניהן של חברותיה. אלו היו בוהות אל תוך מחשבותיהן הכמוסות, משך רוב זמן הנאום. לבסוף היו נחפזות לקצר את משך הביקור בתירוצים שונים, לא מבחינות כי פלשו משפטיהן המתנצלים אל משפטיה הארוכים של סבתא. גם סבא היה משתף את קהל מאזיניו במונולוגים פאתטיים - "דואגת רק למחלות שלה . ממררת את חיי כדי שאזדקן בקצב שלה" - כדי לביים תגובה מהירה ולהשתחרר מהדרישה הכפייתית להזדהות ולמחיאות-כפיים, היו ידידיו הבלים מייעצים לו ללמדה לקח ולעודנה. בתמונה בלתי-נדירה, אני רואה את עצמי נמצאת ביחידות עם סבא וסבתא, מציצה מפתח חדר-השינה בדירתם הקטנה . סבתט מוטלת על המרצפות שליד מיטתה. סבא עומד מעליה, מנופף בידיו ומקלל את יומה. סבתא כמעט נחנקת ביבבותיה ובקריאותיה כי סבא רוצה להדרגה. אני מתקרבת באיטיות אל סבא, ומנסה להסיר את האיום. עוקבת אחר תנועותיו חסרות-הפשר. אוחזת בידיו ברגע של הנפה חלשה, ומנסה להרגיעו מתנוחת הפישוק בה הוא נתון מעל הגוף הצפון . סבתא ממשיכה ליבב, כאילו אינה מבחינה בכך שהמשימה הוכתרה בהצלחה . סבא ממשיך לקללה' מסביר לעצמו כי אשתו היא זקנה מטורפת, וכי רק להרימה מהריצפה רצה ; לאחר שהפילה עצמה מהמיטה כדי לעצור את הדף צעקותיה הבלתי מוצדקות. לצד תמונה זו, תלויה תמונה מקורית נוספת, בה אני שבה לביתם לאחר טיול מרחיק ברחובות הסמוכים, רואה את שניהם יושבים נינוחים זה לצד זו, על ספת-האורחים, ולוגמים בדומיה מכוסות תה דלוח. הם מחייכים אלי בחדווה כאילו מאום לא קרה, ומציעים שאשתתף בלגימת הפיוס. לאחר שהיו מתפייסים, התכחשו סבא וסבתא לנואשות חייהם המשותפים. בטון מימילאי חזר סבא והצהיר הצהרות אהבה מפתיעות. אפילו החרים לזמן- מה אותם ידידים שהעזו לעוץ לו בזמני-המריבה הנשכחים, שייפרד מאשתו. "כיצד יכלו" - התקצף סבא בפני ילדיו. האחרונים חייכו כאילו מזדהים עם עמדותיו המשתנות של אביהם. באמת, שמחו רק לנוכח ההבטחה הסמויה, כי בזמן הקרוב לא יוזעקו מעבודותיהם או ממיטותיהם באישון לילה, כדי להפריד בין ניצי-האהבה . "איך אני יכול לחיות בלעדיך ! חמישים שנה חמישים שנה" - היה סבא מתנפל על סבתא מתוך נואשות בהלה וחיבה . היה משתף אותה בחוויות ששרדו מזמן הפרידה. היה מספר לה על החברים שיעצו לו כך וכך, וגם חושף את שמם לפניה כדי שתדע מי אוהב אותה באמת - "רק אני, רק אני למרות- הכל". בתמונה אחרת מחייכת סבתא אל סבא, ומגישה לפניו ברעדה צלחת מרק חם. לפעמים פערי-הזמן בין ליטוף מילולי לצעקה עויינת היו קשים למעקב. תמונה כזו לדוגמה, עשויה להימחק במהרה, ובמקומה תופיע תמונה בה מאבד סבא את עשתונותיו ואת אשתו. הערה בוטה מפיו מעוותת את פניה של סבתא או להיפר - כלומר, הערה עוקצנית מפיה פוערת את פיו לצעקה. שדה-הקרב האחד פורץ במהרה את גבולות הקזוס-;;~לי הממסגרים ארוחה דומה לזו האחרונה, ישיבה זוגית בשעות בין-הערביים, או אירוח נימוסין של אחד מבני המשפחה או אחד מידידיה . מריבותיהם עזות כמוות - "כמו אהבתם" - אמא אמרה - "של שני יתומים הנתלים זה בזה מתוך חוסר-אונים בא-בימים." גם אמא הרכיבה משפטי איבחון סבוכים מעקרונות התנהגות פשוטים. אמרה, שכל השנים שניהם מדדים על קביים מתוך אשליות וחלומות להיות אנשים אחרים עם אנשים אחרים . ובגלל זה בכל פעם הם נופלים וקמים על ילדיהם, חבריהם ובעיקר זה על זרועות זו . קשה חיתה פתירת מניעי התנהגותם, והצפייה בכושר הישרדותם של שני הלוליינים הזקנים חיתה מתישה וחסרת-סבלנות. סבא וסבתא לא סבלו מרגשות אשמה על הטרחה שגרמו - "להיפך" אמא אמרה - "הם נהנים מזה . ומי שלא מוכן להסתכל בתעלולי חייהם, מוקע מהקהל ומואשם על-ידי הנכשלים בכזיון הופעתם." ישנה תמונה בתוכה אני יושבת בין סבא לסבתא בזמן מריבה . הם אינם שמים לב לזה שאני ילדה, ומפצלים אותי בתוך שדה-הקרב כאילו אני חברתם הקרובה. הם משכנעים ומשכנעים, עד שאני נופלת בין שתי הכורסאות, ומן הריצפה אני מאיימת בקול בוכים שלא אבוא יותר. סבא וסבתא משתתקים לרגע, מביטים בי כאילו לתוך ידיעה חדשה, ולבסוף אומרים שבעצם אני כבר לא ילדה, ושהם לא צריכים להתבייש במעשיהם החופשיים. בהלוויה האחרונה שסבא ערך לעצמו לפני חודשים, השתתפה רק סבתא. כל השאר התחמקו אל עיסוקיהם השונים. סבא קפץ מעורו טרם הזמן' וצעק אל סבתא שמלבדה לא יראה עוד איש עד להלוויתו האחרונה באמת, ושגם לאחר מכן - היא ורק היא תהא אחראית על מילוי הצוואה - תרימת הגופה למדע "בלי אזכרה" ! בפעם ההיא ניצלו כל הנידונים את ההרשעה, וחדלו לבוא. ואני שגדלתי, לחמתי ברחמי, התגוננתי מפני הגעגועים ומפני השפעתם של מחנכי אלה, מסתפקת אני בהצצה חטופה דרך חור המנעול של דבררן נרקב, מנציחה את האהבה הקיימת למרות-הכל .• עתון 77' מס' 34 סיפור זקני ה~צה ענת לויט הלכו וקפאו בתוך כעסם, ובדידותם שגדלה מתוך הכעס יביא לסבא וסבתא את מותם. ד רך חור המנעול של זכרוני, אני מציצה אליהם לעתים מזומנות, בוחנת את התמונות העמוסות שניהלו לפני חודשים או שנים . לפעמים שומעת את טון חילופי המלים בלי להבחין במלים . רק מלים קשות וחד-משמעיות שנעמסו בצווחות, לא יכולה לשכ;ח. בחודשים לפני הנתק, היו סבא וסבתא לאירוע של חברה, המביטה בניכור מגונן בטירופם של חבריה הקרובים ביותר. "אין חדש" - אמא אמרה. אלא שגם אלה, חבריהם הקרובים, שהלכו לצידם במשך השנים, ושלחו ידיהם להושיע בכל מריבותיהם התכופות, עמדו באותם ימים לא רחוקים, ומנעו עצמם מלהיכנס לתוך המערבולת . נראה כי היו חלשים מכדי להבין כיצד הביצה שלידם גדלה וגדלה, בעוד שבתוכם מתייבשים החיים, וכוחם גולש בזרם דק אל אפיקים צרים של הנאות רגעיות. איומיו הקולניים של סבא, שיעזוב את סבתא, יחל לנהל חיים עצמאיים, ואולי ימצא אשה טובה ממנה, אולי גם צעירה, התקבלו בתמימותם ובטמטומם מעוררי-הקנאה. סבתא חיתה צועקת כי בעלה אינו אלא ילד אנוכי, סופקת כפיים ביאוש ובוכה כדי לעורר אהדה בקרב הצופים ."שניהם מתנהגים כאילו רק עכשיו נישאו" - היו הרעים מנסים לשחזר תמונות קפואות מעברם-הם, מנסים להזדהות בינם לבינם. לבסוף, היו מריעים בלגלוג ובחוסר-אהדה מאחורי גבם של לוליני-הזמן . "במקום שיסיימו את חייהם בנחת, הם רבים : כאילו הנצח לפניהם, מחכה עד שילמדו לחיות זה עם זו". - ניסו ילדיהם להסביר (בעיקר לעצמם), ובאחת היפנו פניהם ממורשתם המבישה. רק כשסבתא חיתה מזעיקה את הרופאים, החברים ובני-המשפחה הקרובים והרחוקים, ומכריזה שסבא בלע שלושים גלולות נגד כאבים, ושהוא ימות בקרוב, ושהיא תיוותר אלמנה, ושלא תוכל להסתדר לבדה, ושהיא אשמה במה שעולל לעצמו, היו כולם ממהרים להתאסף סביב הדראמה. כולם השתדלו להאמין, כי אולי בסיון ההתאבדות, הוא שירסן את הזוג הטרחן, אלא שהנסיונות הנועזים היו רבים . בכל פעם היה סבא ממהר להקיא את כל עשר הגלולות שבלע בדי-עמל, מקלל את חייו, מסרב למחול לעצמו על שנכשל במימוש רצונו למות, מבקש מהמתכנסים להסתלק מקברו הפתוח, ומסבתא היה מבקש שלא תמוש ממיטתו . כעבור ימים ספורים שב להתהלך בתוך שכחת האירוע, מחזק איבריו ומחדד את לשונו כדי לשוב ולנבור במגרעות אשתו הוותיקה - באופן בו היא מהלכת בעזרת שני ק;;;גיה' באופן בו היא אוכלת באמצעות ידיה הרועדות ושיניה המגיחות מפיה' בטעם המאכלים חסרי-הטעם שהיא מבשלת עבורו ; ועוד כהנה וכהנה מיני טרוניות שנועדו להעליב מתוך ידיעה ברורה שלשנות לא • א.א. קאמינגס י נכנס לת;כ;, אם הם ~;ו;וף 7 ת;ך ;גדור פ; מאנגלית : יהודית פרידמן ךק n ו ~;הי ר:קחו · ם~ז:;( ז;ולז..וד .רזכ . אז ע,לו~ה לז;די;ת ~נחנו נעלה עם כל האנשים ה!!פים למעלה שירים T : -: ' T -' T -: T T • :· -:-: --; י;ח.ר : W י (טכזגזiז • א;;ךב י~~ גו;גי ~ת ~ם גו;כך ;ב~ ;:rםיר:זנ;iזםיחיר~iזו כע,ג~ים t'o/ ל גשוט ;:זךחק ;:זךחק נשוט 7 ת;ך ~יד א;סח .יה:. ~ל ;גך ו:יןש הוא. ת.ק~ר.?? w ~יש ;נה ל . א :;בקר . הי~ז t'o/ ל ~סי o/ רירים :~בו י ע,~:;בים :ךנו . א;;ךב י~~ גו pך י א;;ךב ~ת הpז;עpז. דיiזסW )t'o/ ל ו t'o/ ל א;הב את הכיצדים. א;הב אני לחוש T '-: '' • T ' '-,'' ' ' ~ש ו t'W ל t' :;ביב) ל~לם W ךדת-גדך ~ת ~~מ;סךך , א.ת ד~דת ק~ק- q לקוה.ך רpז~ זקא " ::י:;בים ל::ז~דחים םיג;קt;ק ם~~~ שוב ו) o/ ~ל . t' ןם Ttii? ~ריר שוב כשוב כשוב ~ w ק. א;;ךב י~~ גש;ק ~ת ::זהוא ל~ת ::זד : ~י 7 ~ט ל 7 ט"ף ~ת ~ז:: J ה ;:זזק;:זק.ק.ת • זקגגן :p :;כנ;ך :p ת;ך ה Wלר . א;;ךב ·~ כמ; שה!!ם מפלא לpז ~רכז.יך ::זזכ o/ ~לית, וזגה- o/ מ; T : '•, T -.'' : לpז וין~iז ;:ז~זpם נא אל השאר הנחצה." ועינים פתיתי אהבה גד;לים , ' : T -; -'' ' : ' -'' : '." •,•: '," -'' ; -'.' T . וכנראה א;הב אני את חיל הרעדה T T T ' •,• ' -: • • ' .": ' -; ; - - אלחים אשר שלח; ם~ז:;( ג Wקס ליש;ן ל:~ :· ::יערל~ נערה עם פטמ;ת T : • ; ;מכ;: ~~ :p ע;~ים רדודים) והאדמה נ;בלת ;T; -ז T."','' של את מתחת לי ב " ה חדשה T T -: ' --' : -' ." ~ז:; . רזכ ;פו;וiז_ ךר t'o/ ל אחד אחד א;ת; נ; o/ רים ל t' ~ק • ;;T ~:;בים T o/ ~ל יiז םי~כזז:;pז הם ~יש J קן ;:זנ;זקא ~דחיס ~ל ראש ג~יזכ ל~~ ם~ז:; >W ~ל ו t'o/ל ל " א o/?iכl9 .ה t\ ז קt(וt' ל רהוא י;~א ךiז ;:ז~ןךם ;:ז~ךת רי~~ז:; :p ;נית j? ק.ה י;זקב ו t'o/ ל ושב אל ה!!דים -."' T : ד- • זקזכ~ך' זג q דיק ~~קtגז ~יד כה .רה w גה עג;~~ ל~גוןל ך~ר ... ~שוט (א;ןגר י~~ ם~ז:;" ךק?.ה ~דחיס הוא" לר ו"המות צעיר ~הו~ה . זקט " W י דף סס~~ם ?i ~גס ק~י~ה ל;~זקים ;:זזכ~ים ,םיךך;נו;וiז ~ש ל ry ם !Ti?" י~~ הדיב;:pזז:; לpז ;גזץ.לג ~ o/ ~ה.ך א;ןגך לך ;שז:; p ק.ת. - ההר~י ::זזכ~ים ? הוא w ם א; ~אז א; ;:זןה א; ;:זהוא ~ל t?ו~rכ י • י:: t' :;ביב ד:כ;: אולי ~דחיס, דיiזס נ;ק.ה ):J ;נ t' ה :;בךהירות 7 ~ף ~ו:יד זגזץ.הו ~ל םושiז )ם;ק~ 97?ך . ןת ש; w ~ים ~ל תו!!~~ר ;:זזכל;ן 7 ת;כ; ~:;ביט t' ןם );ג~זpר א; זקאום א; ~יש J קן נ o/לי W ים :w ך . ~ל ראש; ;גן ' :לטש ~יגךם ם~ז:; ךק?.ה ? ז;ו .g ךר ~ק;ם גכ q ליף --: T • : • ::~דרים ;ז:; pם~ג;ד;; ::זה o/ זק~י בזהירות שם דבר-מה ! ל"א "רוiי( T ז l מוזר. ~אן ך~ר )~וד: א.א. י קאמינגס )1894-1962( " ??W ~ה ;:זכ את תקופת הפריחה של האומנות המדורנית (פיקסו' t' :;ביב ד:כ;: סטרווניסקי' גאסטון לאשאז, הנוי מור). היה אולי ;גזכל;ן הראשון בשירת אמריקה שהעז להתעלם מכללי כ~הו~הי ט~-ט~ ס w יב י~~ ת~pז;חןג;pז. ל~~ ל :;בךהירות י~~ ח;זקב Wי~~ הזt;רוה.ץזיiזt' חר ~o/ גה ~~. ןת. רpז~o/ ~ה הוא ~זכר-~ך רהיא 7 ~ד ::ז~ךת יי~~ז:: ה (:;בךהירות 7 ~אן אמן הידוע בעיקר כמשורר . תקופת פעילותו חופפת הדקדוק (תחביר וסמנטיקה)' באשר אלה הפריעו לו w ב. רד~ה היא לבטא נאמנה את חוויותיו . ושם חפצים חדש T T ' T -: T ; שירתו של קאמינגס היא דיאלוג מתמיד עם העולם ופרחים א;הבת. ."' ."' • T ; w: ז . אדם ילטש עינים, בזהירות ' : ' ' -'' : ' T T .~י~ס ~ג; W י הסובב. ה"אני" מופיע תמיד באות קטנה. "חיים", "אביב", "אפריל", "אהבה", "מוות", ולעיתים "את" (האהובה), הם תמיד באות-רבתי. "מוות", תמיד יהי אחריו נקודה (לעיתים רחוקות פסיק) שכן • זקדיזה אולי אולי ~ז:: . רזכ הוא ;גדור פ; _ ךזכ. ;נא ך;תiז ~יד 7?. ר~ק.ת W :;בריר זקל p ןח ~אן זג~יו:יה המוות הוא סופי' מפסיק את החיים' ואחריו אין יותר כלום. בשמים - מלאה באנשים יפים ? ' T ' T -: -T " ; • -T ם~(( ~סה כ~~י אולי 'ץ~י~ w ל א.ליי wם) . . . בצורות אחרות של אמנות . iז:P לי ל o/נ " ך ך~ר ספרו הראשון: 1922. האחרון: 1965, שלוש שנים אחרי מותו. כתב בעיקר שירים, אן שלח ידו גם אוגוסט · יוני 1982 רלרימיד רליצ ' קרביץ :1975 ותכנית" ." ונו' ונו,' כאשר הסבר "סוציולוגי " מעין זה זוכה לפיתוח (זוהי רק תמציתו) והוא מוצג כמלה האחרונה של הביקורת האמנותית ! ואולם, גישה כזאת אל היצירה האמנותית היא מן הפסולות ביותר, כאשר היצירה האמנותית משמשת לה אך כעילה, כחרוץ הכרחי, ואילו בעיית הביטוי האמנותי, אותה מערכת יחסים מורכבת של צורה-תוכן-משמעות (ובעצם. הקרינה הפנימית) מצטמצמת כמאמר מערכת ; ייחודה של הראיה האמנותית, הוצאתה מן הנח אל הפועל , מתמעטות לכדי קביעות כוללניות חסרות משמעות שאין להן שום קשר ממשי עם היצירה שעליה מדובר. סוג זה של פרשנות "פנוזגנולוגית" ו"סוציולוגית " (בדרך של סוציולוגיזאציה) מחטיאה, או מאפסת, כל יצירה המשמשת לה נושא לסיקור' כיוון שאותה נוסחה נוחה של " אדם כן זמננו "," בן התקופה התעשייתית" וכדומה אינה אומרת דבר על היצירה עצמה. ואילו הנוסחה הזאת. אותה מחשבה שרירותית ובנאלית (המתכסה באצטלה של "פנומנולוגיה" ו"סוציולוגיה") ניתנת ליישום במידה שווה לחלוטין לכל יצירה שהיא, ללא קשר לערכה כהבעה המונחית או צורנית. לייחודה כצורת-תוכן . ביקורת זאת וכזאת מסלקת את היצירה הצידה ומדברת באופן כוללני על אודות "העולם של היום", בעוד היצירה עצמה, תהיה אשר תהיה, משמשת לה אך כתירוץ. רחוק ובלתי מספיק. ואולם דברים כוללניים אלה על אודות "עידן החיפזון והסיחרור " (סיחרור שהתחיל ככר עם הפוטוריסטים) ועל איבוד-הראש של האדם המודרני. הדוהר ללא מטרה ומצ p ן (לפוטוריסטים עוד היה ש.ד המצפן> ניתנים להיאמר באותה מידה גם באמתלא אחרת ובהקשר שונה לגמרי - למשל סטטיסטיקה של תאונות דרכים והדברים ישמעו הרבה יותר רלבנטיים והגיוניים. דווקא מכיוון שאיננה מביאה בחשבון את התופעה האסתטית ואת המשמעויות השונות הגלומות בתופעה האסתטית. הרי שביקורת זאת, בהיותה בלתי מחייבת, ניתן על נקלה לעשות בה שימוש לרעה. (באופן זה ן~~ בשר-ודם "בעל-רגלי-עופרת", יהפוך בסוג זה של ביקורת פנומנולוגית לסמל אי-השקט האנושי ," הבריחה האקסיסטנציאלית " ונו', בניגוד לכל הגיון . אף כי אותו "אצן אקסיסטנציאלי" חסר כל פרדיספוזיציה גופנית או נפשית ל- Cross Country מעין זה : אדם זקן חולה-סרטן אינו מסוגל לרוץ ועוד פחות מזה להיות לרקודמן אקסיסטנציאלי - על אפו ועל חמתו של כל ניתוח "פנומנאלי" - ולו רק מפני שחלק מן המציאות הרפואית, מבחינת האבחנה, של אדם זה וכזה - היא האנמיה, התשישות). לומר, איפוא, על האנשים הרצים של וליצ'קוביץ' ' שהם סמל. תמונה, סקירה (השתקפות!) של האדם המודרני . לומר זאת אך ורק מפני שדמויות הרצים המתנשמים האלה "חסרות ראש" - זוהי אמירה המבוססת על אסוציאציה מקרית וגישה שרירותית. המצמצמת אורע שלם לסינטגמה לשונית המבוססת על קלי i[j ה ("דוהר כמי שמאבד את הראש"). ואולם העובדה שאותם אנשים-רצים . בביצועו לוiז וליצ ' קובי.'ץ אין להם שום נקודת מוצא (ללא תבנית נוף ברקע) וגם לא "מטרה ברורה", כלומר פרספקטיבה חזותית (פיסת-נוף או תבנית אחרת) אלא רק חצים בכיוונים לא מוגדרים ורישומי רמות-חישוב בעלות ערכים לא ברורים, כל זה אינו מצדיק את צימצומו של כל אותו מכלול העיצוב האמנותי שבציור, את החוויה החזותית שבתמונה. לכדי "העדר הפרספקטיבה של אדם בן ימינו "! ואפילו הצהיר האמן עצמו באדנינו באזיךת מהצהרותיו שזה באמת זה. "אדם בן ימינו . חסר-ראש" (וליצ'קוביץ' אינו אוהב להשמיע תיאוריות . הוא מצייר. הוא מגלם . ואם גם נענה הוא לעיתים לדברי הפרשנות המוצעים. כרוח הפנומנולוגית-סוציולוגית, אני סבור שאין הוא עושה כן אלא כדי להסתלק מן הוויכוח, כמרים ידו נוכח אותה נוסחה חסרת הגיון המתעלמת מבעיית הביטוי האמנותי-חזותי של היצירה ומצמצמת את חיקוריו הצורניים לכדי "מסר" : דמויות חסרות ראש מיצגות אנשים שאיבדו את הראש .(. עתון 77' מס' 34 מסה הקופצים של וליצ'קוביץ' לא היו מסוגלים לקפוץ גם מטר אח - ד לגובה אילו היה להם ראש' והספורטאים הרצים שלו לא היו מסוגלים לרוץ גם צעד אחד אילו התחילו לחשוב בכוחות עצמם . מדוע לאנשים הרצים של וליצ'קוביץ' איו • ראש! ודניל קיש מסרבית-קרואטית : דינה קטן בן-ציון אני מאמיר בנכות שהביקורת הטובה ביותר היא זאת שהכה גם משעשעת וגם פיוטית, ולא זו הקרה והאלגבראית, אשר בתואנה כי היא שואפת להסביר הכל איו בה לא אהבה ולא שנאה ומרצונה היא כמנעת מכל סוגי הטמפרמנט ; ואולם כיוון שתמונה יפה היא בעצם טבע שהאמן העניק לו משמעות - הנני' לפיכך' בעד ביקורת שתהיה בבחינת אותה תמונה עצמה שרוח אינטליגנטית ורגישה העניקה לה משמעות . במובן זה, הסיקור הטוב ביותר של תמונה כלשהי עשוי להיות בסוניטה' או באלגיה . בודלייר ב עייתם של האנשים הרצים של וליצ'קוב r' הופיעה בתודעתי כרפלקס פולמוסי, בשעה שברשימה מסויימת, מאלה המכונות 'סקירה אמנותית מקצועית', קראתי (בערך' אני מביא את הדברים על פי הזיכרון> כי "לאנשים הרצים של וליצ'קוביץ' אין ראש כיוון שהאמן חפץ להציג את האדם המודרני בתקופה המסוחררת של מכונות וקצב מהיר' להציג איפרא אותה תנוכה של "איבוד הראש" המאפיינת את העולם המודרני ואת האדם החי בו, כאשר האנשים הרצים האלה אינם אלא סמל של אותה תכונה כללית של איבוד הראש בעידן התעשייתי והפוסט-תעשייתי' שבו היחיד מו~ע כמריונטה בידי כוח כל-יכול' תוך מרוץ מסוחרר מן ההווה הלא בטוח אל עתיד מעורפל עוד יותר, בהעדר תפיסה ברורה צילומים רגעיים של שפת המצלמה (ואותו פלא של הרגליים המונפות המצולמות כמצלמה רגילה וכמצלמת-קולנוע הוא אשר עתיד להיות, כידוע, הפרק המהפכני כאמנות המודרנית) יודע הוא כי הראש שייך ל"תכנית אחרת ", הראש הוא לא שריר ולא מיתר, הראש הוא ביטוי, "פרצוף" וקלסתר-פנים . המיק.טיקה של העיניים, המיקור-עולם של תכנית השרירים האישיים - אך זה ככר לא שייך לנושא שלנו (ראש זה משמש נושא לאחד מן המחזורים המוקדמים של וליצ ' קוכיה זה שנו הוא מתיחס לנואם הגדול. ה- e ו Grande Gueu, כאשר שם, ואכן כאופן עקבי. הגוף הוא אשר נעדר , או שהעמו על דמות מריונ. . טה) . ראש זה שייך 'אם כן . לעולם אחר , למחוז אחר של אמנות הציור , אותן מיקרו-עוויתות, אותן עיניים מכווצות או אובדות , אותו פה צפרדעי . מבחינתם של אצנים-מזנקים אלה, הראש מהווה את ההפרעה הגדולה כיותר, הוא הדיבורית הנכדה כיותר מן ההיבט התמונתי 'מנקודת ראות העיצוב כלשון אמנות הציור , הראש מדבר על האופי, הוא משמש עדות לעווית, למאמץ' להחלטה , ואותו הראש משולל כאן תנועה ייחודית משלו, הראש חסר ארטיקולציה, חסר פרקים וקשרים , האדנים לא זעות, האף לא מתנועע - הראש הוא סטאטי , הוא מאסה כדורית או סגלגלה , שאינה מתנועעת, שאותה הגוף נושא. סוכל , ואשר רק כאורח עיוור ופאסיכי הולכת כעקבות המכאניזם המושלם של הגוף ואכויר . הראש הוא ככר כרשות הפסיכולוגיה, הראש הוא ככר הפיזיונומיה, הטיפוס והאופי, ואלה אינם מענייננו כאן ; הראש הוא ככר - סוציולוגיה ופנומנולוגיה, ואולם כהקשר שלנו לא נודע לו תפקיד . אין אנו מסתכלים כפניו של האצן-המזנק ; דמותו נקלטת כהקשר הרחב . עינינו מצלמות אותו כתכנית סך-הכל שלו ואנו זוכרים אותם על פי "סגנונם" כריצה , כזינוק) . הראש. כפי שאמרנו , הוא כאן רק הזכורית, שהרי אין בכוונת וליצ ' קוניץ ' להעמיק חקר נמיקרו-ההעויות של העיניים ובפועל היוצא של טכניקת השפתיים, העווית והמאמץ . כי אם במכלול המורכב של משחק התנועה ואברי ההנעה, שלביהם, הדיאלקטיקה הבלעדית שלהם. מבחינה ציורית טהורה, הראש אין לו מה לחפש כאן . הראש לא עשוי אלא להפריע למשחק המושלם ולתאום התנועות, הראש לא יעסוק אלא נפסיכולוגיזציה , או ישקע בהגיגים, יתלבט, ימרר כל תנועה ותנועה, ילווה אותה מתוך התעוותות שרירי הפנים, הידוק הלסתות, כיווץ המצח, ומתוך מבט ה"מרחיק ראות", או, במקרה הטוב (כלומר הטוב מבחינת העיצוב האמנותי בלשון הציור) יתנועע ימינה ושמאלה, כשרוי בהזיה מטורפת . ואולם זה כנר יהיה חקר "פסיכולוגי " של הראש, ה"אופי", ה "דיוקן" ;זהו כנר ראש חושב זוהי כנר הטלת ספק בתנופה, דוהי כנר תנופה מעוננת . המזנקים של וליצ'קוניץ' לא היו מסוגלים לקפוץ גם מטר דח\'/ לגונה אילו נשאו ראש על כתפיהם ; אצניו לא היו מסוגלים לרוץ . גם צעד אחד אילו התחילו חושבים נכוחות עצמם ! (הביטו נא בראשו של מטיל הדיסקוס) . אין הוא מלווה את תנופת הגוף ואת תנועות הידיים . מטיל הדיסקוס חולם , כשראשו שעון על הכתף . מכל הפסלים העתיקים היה פסל זה , אילו הגיע אלינו בלעדי הראש. מפסיד הכי פחות) . להם, לאצנים המזנקים של וליצ'קוניץ', נדרש הראש רק קודם להתחלת הזינוק. קודם לראשית התנופה, נשעה שהגוף היה שרוי בריכוז , על מנת לשמור על חומו של הגוף שעתיד נכת אחת להשחתרר מאחיזת השרירים , כקיטור המתפרץ עם שחרור השסתום או כברק התגלמותה של הכרעת האינטלקט . הראש נדרש להם לאצנים אלה רק עד לשלב זה ; כל עוד ניצנו בנקודת הזינוק, כל עוד בחן המבט את המרחק, את ההפשטה וגובהה, כל עוד היה הראש עורך את החישובים המוקדמים והסיכומים המזורזים, כעין מחשב . ואולם . משעה שנקע קול נפץ הירי של אות הזינוק הראש, אותה זכורית מיותרת, נושר כאילו היה עשוי מחימר . עתה שוב הראש איננו עוד ' אין עוד מחשב. החישוב עובר אל מכונת השרירים . משוקע במעבורת השלד , נרשת הנימים , באטלס העצבי . עתה כל שריר מתוכנת, ומתוכנתת כל תנועה ותנועה' כאופן מושלם ככל שאורגניזם אנושי יכול להיות מושלם. כי האצנים של וליצ ' קו ' ניץ' אינם רצים למרחקים קצרים ; ואין לנו עניך עם קיצוב התנועות . המזנקים שלו היו מתנשאים ביעף אל השחקים, ומחשבת איקארוס זאת אינה נהגית עוד משעה שהגוף צולל את הריק השמימי, אל התהום . עתה שוב לא קיימת עוד אלא תחנת הביניים שנין שמים לארץ . אצל המטרה יחזור וימצא את ראשו . אם לא אבד לו, נדרך .• על דנילו קיש דנילו קיש, יליד 1935, בנו של אב יהודי, הוא כיום אחד מבכירי הסופרים ביוגוסלביה . עד היום פרסם 9 ספרים, והצטייר גם כמתרגם פורה ומוכשר . בארצו הוא מזוהה כאיש ייהגל החדשיי . הוא בוגר הפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת- כלגרד וכיום משמש מרצה לספרות יוגוסלבית, בפאריס . ספרים - ובמיוחד הספר "מצבת-קבר לבור'ס דוידוביץ'" )1967(*- הוציאו לו מוניטין בינלאומי , תורגמו לשפות אחרות וזיכוהו בפרסים . הספר הנזכר לעיל עורר בארצו פולמוס סוער וממושך, והדים רבים מחוץ לה . בצרפת זכה דנילו קיש על ספרו זה בפרס ה- Grand Aigle d'Or de la Ville de Nice ,1980 וכתב-העת יי לה נן j ל ליטרר יי הכתיר אותו כסופר הזר הטוב ביותר . ב"מצבת-קבר לבוריס דוידוביץ"' ובספריו האחרים עולות באינטנסיביות שאלות הקשורות במקומו, בגורלו, בסבלו וביעודו של היהודי ביו אומות העולם , הן במימד הקרבן והן במימד ראש החץ לאבנגארד . בישראל , במסגרת הקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בירושלים בקיץ 1981, הוקדשה ליצירתו של דנילו קיש מחצית הרצאתו של החוקר יוסף לוינגר (המחצית האחרת עסקה בסופר אריו קרש). אחד מספריו הראשונים של דנילו קיש, "גן, אפר", בתרגום מאנגלית של אמציה פורת ,. ןאה אור בעברית ב 1980-, בהוצאת עם עובד . " רמאמה אבומה הזב םסרפתה "בKNJIZEVNE NOVINE ןותיע) יניינעלתורפס, • תונמא תולאשו (תויתרבח ויראתמ3 רבמטפסב1981. .תמגרתמה * יראה אור בקרוב בתרגום עברי' בהוצאת אדם מוציאים לאור' ירושלים . • עיון בתנועה ובתנופה ו : אולם. וליצ ' קוכיץ' אינו מצייר "אדם נטול ראש. כן התקופה התעשייתית" ; אותו מעסיקה הבעיה הקשה של מתן צררה, ודמרי;ת-ה~~נים המתנשמים שלו אינן אלא עיוניו כמהות התנועה והתנופה, כלשון אמנות הציור . לא מדרכו כאן כלימוד א~ט;מי . לי מוד השרירים , כי אם דווקא כעיון המדוקדק כתנועה וכתנופה, כלימוד שלביהם , נ:"צילומים רגעיים" ; חקר השרירים מכוסס על עיקרון סטטיסטי . ואילו חקר התנועה - על עיקרון דינאמי. דהו, אם כן. כסיון לק:;;גע כשפתה וכאמצעיה של אמנות הציור את תנופת הגוף. הרגליים והי דיים, את הרווח שכין האצבעות ; למדוד את השיעור ז~מירכי של ריחוק הכוהן כשעת התנופה , אותה תנועה לא מורגשת כמעט . שתכליתה לתרום לכך שהגוף יזכה ולו כשיעור קטן כתכלית הקטנות של תוספת מהירות . אצבעות היד המפושקות מחפשות כאן -וליצ ' קוכיץ' מחפש כאן - את האופן המוצלח כיותר שכגדר האפשרי, את התנוחה האידיאלית. שכה ניתן לגבור כקלות רכה יותר על התנגדות האוויר, ולפיכך הן מתלבטות, האצבעות הללו , אם להיצמד דו לדו , או להעדיף את מצב הפרישה המלאה. להרחיב את הרווח כיניהן כדי שיהיה קל יותר להשתלט על התנגדות האוויר, כדי לחדור מכעד לדחיסות האוויר, ל " חומת האוויר ", שעתה , עם הזינוק . עם תנופת הגוף, נעשה לפתע דחוס , דחוס יותר ממשקלו שלו הסגולי, כשם שהגוף לפתע הפך להיות ככד יותר . עתה זקוק הגוף לצורת- הציפור ! משום כך מחפשות האצבעות את התנוחה המוצלחת כיותר ככ יj חלקיק שכיח , מאותו רגע שכר היד היא עדיין מאחור ועד לרגע שכר תימצא סמוכה אל הגוף, כהגדילה ככך את המסה שלו, ועד לרגע שכר, תוך כדי התנופה , הי "N נק , צאת לפני הגוף . גורפת אוויר (ביטוי שכר משתמשים כיחס לאדם מתנשם) ולכסו ף תופסת כי האוויר . ככל שיהיה דחוס כיחס למסה של הגוף . ככל שיתנגד כרוח סערה , רוח הרים זועפת המכה כפנים. לא ניתן לתפשו ככף הי i; לפיכך משתדלות האצבעות רגע אחד להתכנס ומשנהו להתפרש ; משתדלות להיות לסנפירים כדי לשמשו כאופן היעיל כיותר .· כיוון שהאלהים מצא לנכון להעניקן לאדם, כשם שהעניק אותן לברווזים. כתחליף לכנפיים, (כאשר המסה של המים איפשרה את החסד הדה). הנה איפוא , אף כי כדרך הפוכה מדו המתרחשת תוך כדי תהליך האבולוציה של ציפורי הניצה וטלפי השיט שלהן. כך אצל וליצ'קוכיץ' זרועות האצן כתנופתן מכקשות, מהרף-עין אחד למשנהו , לחיות-לחוות את מיליוני שנות האבולוציה , לעכור את תהליך ההשתנות , להתפתח ; לצייד את האצבעות כקרום הדקיק של ציפורי-השיט. לאחר שהכנפיים ננצרו מהן . מכאן אותה מיקרומטמורפודה של האצבעות כציוריו-שרטוטיו, מכאן גם אותם אגודלים אשר לרגע אחד מתפרשים, ומשנהו מתכנסים-מתכווצים , ורגע אחר נתונים - ודהו המצב השכיח כיותר - כמעין הרף-עין של היסוס נמהר, כאילו אינם יודעים מהי הדרך הטונה כיותר כשבילם . נשכיל הגוף . נשכיל התנופה. הזינוק. הקפיצה . אותה מחשכה המפעמת את הגוף ואת אבריו , את כפות הרגליים וכפות הידיים , אותה מחשכה מרוכזת חריפה, אותו היסוס, הוא שמורגש ככל שלכ ושלכ שעוכרים אצניו של וליצ'קוכיה כאשר כל-מיתר וכל תנועה נשלטים על-ידי אותו רפלקס-מחשכה' אותו כסיון תיקון . וחיפוש זה של התנוחה האידיאלית . הוא אשר מכתיב לצייר את המון הקווים , את הכו-זמניות של התנועות ה " לא מדוייקות ", התנועות שלעולם אינן קבועות וסופיות - תוך כדי הדיוק והסימולציה של הקרים : המבחן ומכחן-התיקון לגני האצן ולגני הציור, לגני כל מיתר וכל רגע ורגע כדמן , לגני המכונה האנושית ככללותה . (שעה שאדם מעמיק להביט כאותה מכונה אנושית , הכלתי מושלמת כאופן כה מושלם , ניצב הוא מאד ימי הרנסאנס ועד היום כקנאה כפני הפלא האנטומי של הציפור, מליאונארדו ועד היום הדה. את הקנאה הזאת, את אי- הצדק האלוהי הדה , פותרים הציירים לפי דרכם, והטכניקה לפי דרכה) . דהו איפוא הדבר שעושים אצניו של וליצ'קוכיץ' ואנה הם "דוהרים כלי ראש "; דהו היעד שאליו הם מכוננים את עצמם , מוצא מעופם : מאיקארוס עד ליאונארדו, מחלום מעוף אל חלום מעוף . על כן אין כנמצא שום רקע, אין נוף 'לא קיימת תכנית סופית, כי אם רק החיצים המכוונים לעכו דבר מה שאינו מוגדר, ככיוון התנופה . זאת מפני שאותם אצנים-מזנקים הנם הפשטה טהורה , כלשון אמנות הציור, ואין הם סמל וטרנספודיציה של " איש התקופה התעשייתית", " אדם כן ימינו שאיכר את ראשו ". לא, אין זה כלל וכלל אדם נטול ראש ! האצן המזנק של וליצ ' קוכיה הראש אינו נחוץ לו כלל, הראש הוא כבחינת מוכן מאליו, הראש רק מתאם את מחשכת הגוף, מחשכת השרירים, מחשכת העצמות ופרקיהן , מחשכת אצבעות הידיים והרגליים, מחשכת המיפרקים והקרסוליים, מחשכת הברכיים והמרפקים. מחשכת חשוקה . מחשכת הכתפיים האיומות, מחשכת אברי המין שעתה ;ניטלטלים כאן כלי צורך . כמתקתקים שניות יקרות ערך, וכמין אנך אנטומי, מודדים זוויות וניצנים . אברי מין אלה מעידים. כמכשיר פרימיטיבי אך יעיל' על נוכחות נח המשיכה של כדור הארץ ' ומודדים אותו נח משיכה, כאשר על גני המכשיר העדין הזה, עמוד השדרה וחוט השדרה (שעתה , כאופן הגיוני, קיבלו על עצמם את תיפקדו המוח, כאצל צפרדע ערופת ראש , המפרפרת כרפלקס אחרון את הקפיצה המחושבת המדומה), מופיעה לעיני הקורא תמיד אותה נוסחה עצמה -981 ס"מ/שכ'. המטולטלת המך~ . ךת של אכד המין הזכרי מתרוצצת כמחט כמכשיר הנתון לאיזו תזזית. רגע שמאלה. רגע ימינה, עד לקצהו של לוח הספרות, אך ורק כתנופת המכונה, כיוון שמחוג רגיש זה עתיד להראות כרגע הנכון כי כעצם לא מש מן הנקודה המתה וכי נח המשיכה של הארץ היה קבוע כמשך כל מהלכו של המעוף , וכי השיבוש כמכשיר ותגובתו הלא-אופיינית נגרמו אך ורק כגלל עוכרות חיצוניות מסויימות - או כגלל איזו סערה פנימית מגנטית, וכי מכשיר זה מהווה למעשה רק הפרעה למכונה האנושית להוסיף ולהתרומם לגונה של מילימטר נוסף. ולגוף - להניף עצמו אל החלל כשיעור של מילימטר נוסף לגונה , :;נזגאית-שניה נוספת של מהירות. • מנקודת ראותה של שפת הציור' הראש אין לו מה לעשות כאן הנה משום כך אין לאצנים המזנקים של וליצ ' קוכיץ' ראש .· הראש עתה שוב אינו נחוץ להם , כיוון שלכיצוע הגראפי של תנופת גוף זאת. מהווה הראש הפרעה . ודווקא מכיוון שוליצ ' קוכיץ ' ניכר כתעדו את דמויות האצנים-המזנקים שלו כסדרות של יוני-אוגוסט 1982 סופרר חמישה סיפורים קצרים יוסל בירשטייו ציורים : נורית ענבר "הרי היית בחתונה שלה", הוסיפה והמתינה לתשובה ל פני שבוע האזנתי להספד של מגיד. הוא המשיל את ספר איוב לחייו של בן-אדם . ":קי עיךם נ i יל.ד (עיךם יומ i'"ס זימר בניגון עתיק, בקול רוע,ד והציג בתנועות ידיו את משמעות המלים שהקהל לפניו יראה ויבין . אבל אני לא ראיתי כי עמדתי רחוק ממנו . בית-הכנסת 'תפארת צביי בין השכונות מקור ברוך וגאולה בירושלים, היה מלא וגדוש בני-אדם. בחוץ היה חושך וגשם . דחפתי את ראשי מתחת לגג הכניסה כדי לא להירטב אבל .,,t1··· Y 1~ הגב שלי נשאר גלוי לטיפות הגשם שהרוח העיפה מהרחוב. משהתרוממתי ' 'V~~ 11 לשניה על קצות רגליי ומתחתי את צווארי' הצלחתי איכשהו להעיף מבט חטוף על המגיד . וגם זה נמנע ממני . אברך עם פיארת מסולסלות וזקן רענן דחף אותי אחורנית ועמד במקומי. ואני - כולי בגשם . ענייו של דחיפות ? אמרתי לעצמי ונזכרתי מה אבא שלי היה עושה במצב דומה. הושיב אותי על כתפיו והשתמש במרפקים. התמרפקתי . משעברתי כמחצית הדרך' דרכתי ללא כוונה על חוט חשמל של רשם-קול, ואז קיבלתי מבעל הצעצוע הזה דחיפה כזאת שמצאתי את עצמי כמעט ליד הבמה . המגי,ד נמוך קומה, זקנו - מוסת הצידה (קצת כמו מטאטא משומש) שלא יעמוד לו באמצע בין הפה והמקרופון, הושיט את זרועותיו וכפות ידיו קמוצות. מדוע קמוצות ? כי כך נולד בן-אדם . מן הרגע הראשון בעולם הוא רוצה לתפוס את הכל . ואילו כיצד הוא עוזב את העולם הזה? בכפות ידיים פתוחות. ריק. בלא כלום. וכאן נתבקש - והמגיד אף הזכיר - את המשל הידוע על השועל שתפס תשוקה לטעום ענבים בכרם . אך הפתח שבגדר היה צר מדי בשבילו. מה עשה? צם שלושה ימים. רזה ועבר בתוך הכרם אכל ואכל. רצה לצאת יה די טבעי שאפנה את ראשי אל שתי הנשים שדיברו זו עם זו ה יידיש. ישבו על הספסל הירוק, מעליהן - גגון אזבסט, ונראו, כאן, בקטעו הצר של הרחוב, צר מכדי מעבר רכב כלשהו, כאילו המתינו לאוטובוס אגד . דיברו על יופיין של כלות. "כמו רקדניות מספרד ." היה מקום פנוי לידן על הספסל - ישבתי להאזין . הייתי גם עייף . כשעתיים _ הסתובבתי בשכונת כחלאות - בין החצרות - כעיירות זעירות : גגות עקומים, חלונות נמוכים. והיה יום בהיר ונאה. גם שמות הרחובות יפים :שיריזלי. גריזים . סוכת שלום . והרחוב הזה : עיניים למשפט. צד אחד שלו היה מואר בשמש והשני מוצל . ובאמצע, בגבול שביניהם, שכבה חתולה צהובה . שתי הנשים שעל הספסל לבשו עדייו בגדי חורף : מעילים . מטפחות. רדידים . האביב אמנם בא אבל הקיץ עודנו רחוק . חם בהליכה . בישיבה קר . האשה שדיברה נזכרה בכלה אחרת ובאצבע אחת ציירה באוויר את דמותה : גוף תמיר . צוואר ארון . עיניים -איילה . "כמו נסיכה משבדיה." היא עצמה, האשה שדיברה, פניה - זיקנה. בלחי - גומת חן לשעבר . צמחו בה שערות. האשה השניה שישבה לידי והקשיבה בשקט, התכופפה כדי ליישר את הגרביים שעל רגליה : שמן מדי . מה עשה ? צם שלושה ימים . רזה ועבר . אז אמר השועל בקולו הרועד של המגיד : "רעב נכנסתי ורעב יצאתי." הפנה המגיד שאלה לשועל . דיבר אליו יידיש. "ג~יי w ער פיקסל", שועלי וטיפש. אומרים עליו שפיקח אתה . אז למה, כשהיית בפנים, בתוך הכרם, למה לא זרקת אל מעבר לגדר אשכולות, שיהיו לך, אחרי שתצא מהכרם, ענבים לאכול? אותה עצה יעץ המגיד גם לקהל שלפניו . שכל אחד 'כל עוד הוא שוהה בכרם הזה, יכין לעצמו על ידי לימוד תורה, ענבים בגן-עדן. דברי המגיד הדליקו את הקהל . בודדים פה ושם נכנסו לטרנס . עמד שם ילד כבן עשר. התקנאתי בתנועותיו ואני - הוא לפני יובל שנים אי שם בעיירה קטנה בפולין. לאור הזיכרון ולדברי המגיד נדלקתי גם אני. כשהתחלתי להתנועע ראיתי לידי את האברך אשר לפני כן דחף אותי לגשם . הוא התכופף אלי ובחן אותי במבט ממושך .לשניה ראיתי את עצמי בעיניים שלו. לכולם, פיארת, זקן, כיפות שטריימלאך, מצנפות, קאפוטות, הכל בשחור ואילו אני היחידי לבוש במעיל קצר וצהוב. הכובע שלי כמו של קוזאק ברוסיה ופני - איפה הזקן? ואיפה סימן של פיארת? טס~;:" ~ פויץ.ר?" שאל אותי. אתה מן הכפר? הילד שבי נעלם ויחד איתר הקסם . עוד המשכתי להאזין לדברי המגיד . עוד עמדתי ליד הבמה אבל ראיתי את עצמי יחד עם השועל מחוץ לכרם . גשם . רוח . רזה . רעב. וענבים אין. "ומה תאמרי על בתי הכלה?" שאלה. גרביה כיסו את רגליה עד למטה מן הברכיים . היא משכה אותן . ניסתה להגביהם ולא הצליחה. לא מקוצר הגרב. אלא השוקיים שלה . הרוחב ! tt., ז r, < הפתאומי . ~~ '" י'י ,; ,. ר . ' 1 . האשה בעלת גומת-החן לא השיבה. השיבה היא בעצמה : "זיו צו ש!;ניגל.עו ~יו ~יי w ענקי~ט." והחיוך החלומי שעל שפתיה השתהה קצת . חשבתי אין הייתי אומר זאת בעברית (להתמוגג מירפיה ?( והתכוונתי ללכת. כי הרחוב זז. הצל כיסה את החתול. החתול קם והלך. התמתח לפני ' ייי'! כן ופיהק ללא קול. ראם הכלה הוסיפה לצייר נאויר את יפי הבת : גרף מלא. פנים עגולות. סנטר כפול. היא אמרה זאת ביידיש : '~ "~ גריךערל. ~ גריךערל ." (פימרנת. פי מונת.) עתון 77' מס' 34 תחת כותרת מכובדת, טיול חינם להכיר את הארץ . בדרך לירושלים עשו חניה קצרה בתחנת אגד בתל-אביב. הקבצנים ראו מה שנעשה שם, ירדו ולא חזרו . באמצע דיבוריו נשמע צליל של מטבעות הנופלים על הרצפה . הנהג הדליק את האור, התכופפתי , אספתי מה שמצאתי, אחרים עזרו לי . הקבצנית שהתעוררה הביטה על הנעשה בעיניים רדומות ומשנכבה האור שוב נרדמה עלי . החזקתי את הכתף ללא נוע שהראש שלה לא יישמט ובשתי ידי החזקתי את הכיסים שלי . שמא יש שם חור ושוב יפול לי הכסף. ובמצב ישיבה כזאת הקשבתי לסוף הסיפור . כיצד הקבצנים נוסעים יום יום באוטובוס הראשון לתל-אביב, חוזרים משם באוטובוס האחרון וחיפה נקייה מפושטי-יד . הנהג גמר לספר ושוב נשמע צליל מטבעות נופלים. והפעם, כשנדלק האור, ראו שזה מן הכיס של הקבצנית . הגוף שלה נתעקם והכסף נשפך . היא התעוררה, זכרה את המקרה הקודם, כיצד כולם עזר לי לאסוף את המטבעות, כרעה על ארבע, אספה את הכל ומסרה לי . נסיתי להסביר לה שזה שייך לה. אבל היא לא הבינה מה אני מדבר אליה. די לה, טענה, ששילמתי עבור מחצית הכרטיס וכל הכסף הזה שהיא אספה - שלי הוא . הנהג דיבר אז לתוך הראי שלפניו : "הרווחת? מה?יי שאל . מה עשיתי עם הכסף ? שלשום הייתי בתל-אביב, הלכתי לחפש את הקבצנית . היה מאוחר בערב והתחנה התרוקנה מבני-אדם . אשנבי הקופות היו סגורות . מוכר העיתונים סיים לארוז את סחורתו והדלפק שלו נהפך למיטת-לילה . נמנם עליו איש ומזוודה קרועה למראשותיו . פני היו חמוצים ובדיל כבוי היה דבוק לשפתו התחתונה . הצחנה מילאה את האוויר והפינה היחידה בה עוד התרחש משהו היתה סביב הקבצנית. היא נמנמה ישובה על קרטון וזקן אחד החזיק ליד האוזן שלה טרנזיסטור . כשהתחלתי לשלשל לקופסה המושטת של הקבצנית, הזקן התחיל גם לשיר. לא את הלהיט שבקע מהרדיו אלא משהו משלו , להיט מלפני שנים . על כלה אחת שמגיעה לה מזל-טוב ועל החתן שהוא יהלום יקר. גם הקבצנית התעוררה ושקשקה את הקופסה עם המטבעות לקצב של הלהיט ביידיש : ~ל.ה ~ל.ה ~~-7ט i ב ךער ןותי:r ~יז ~ן ז::>כו-טוב v ה שכנים שלי, בני השמונים, אותתו לי שאמתין להם. הם היו אצל הרב וכדאי שאשמע מה אירע שם . הלכו להם ברחוב זנגויל לבושים בגדי חג, שלובי זרוע . מרחוק נראו, ביום אביבי ורענן זה של אחרי הפסח, כחתן וכלה ייגט . יי כך השיבה גברת רוזה על שאלתי. ומרכוס בעלה, שהוא גם הדובר שלה, נצר הפעם את לשונו וביקש להרגיע אותה. שתשתוק לפחות עד שייכנסו פנימה לביתם . למה שהרחוב יידע מה שהוא איננו צריך ?לדעת ואילו גברת רוזה לא נתרצתה . נראתה משולהבת . לחייה תאדמדמו מפודרה ומשמש . לפי דעתה הסוד כבר מזמן גלש החוצה . מה לא הסיפר לרב השכונה? סיפרה לו אפילו מה שהיה בארגנטינה, עוד שם, סבבואנואיירס . כיצד שניהם התאלמנו -והתחתנו . אחר כך שמעו שבארץ-ישראל מחלקים לאנשים מסוגם ביטוח לאומי לכ חודש ועוד מוסיפים דירה חינם, אז למה שימשיכו לחיות בגולה על םחשבונ של בניהם ובנותיהם - שלה ושלו ? קמו ועלו . ומאז - הצרות. לא בנצרת-עילית, תחנתם הראשונה בארץ . שם היה דווקא טוב. אלא שהמקום הזה שוכן גבוה בהרים ואקלים כזה לא בריא בשביל הנשימה שלה. ולכן ביקשו וקיבלו העברה לירושלים . ועל כך היא מתחרטת. נצרת-עילית אמנם מקום נידח ולא פוגשים בו בן- אדם, אבל שם מרכוס לא היה נעלם לה כל יום ראשון, כמו כאן, נקרית כ שחשבתי על תוכן הסיפור, כיצד רציתי פעם להיות מפורסם והייתי רץ לקרוא את שמי, כשנודע לי שהזכירו אותי באיזו חוברת, נזכרתי באיכר, שלב טולסטוי סיפר עליו כיצד הוא רץ להקיף חלקת אדמה. יקיף יותר, עד שהשמש תשקע, יקבל יותר . כשהאיכר השלים, עם שקיעת השמש, את ההקפה - נפל ומת . עוד בכותרת הסיפור שואל טולסוי : כמה אדמה צריך בן-אדם ? איזה בן-אדם, שאלתי את עצמי, חי או מת? פעם הביאה אותי הריצה שלי לחנות ספרים ברחוב בן-יהודה, קומה אי, ירושלים . שם פגשתי את משה סתרי , סופר שכתב בשתי לשונות, יידיש ועברית . הוא עמד שם כפוף מרוב זיקנה, ודפדף בירחון יידיש בשם ךא (כאן), שראה אור באורוגוואי . הודיעו לו ששמו מוזכר שם, בא מבאך- טוביה לקרוא מה כותבים עליו . "ואתה?" שאל אותי. ייאותו הדבריי תמה עלי שביום חורף קודר ן~( עבירה~ הונט ~רויסצול~זן אוי~ו ג~סיי, אמר ביידיש) רחמנות להוציא כלב לחוצות, לא התעצלתי לבוא ממרחקים, קיבוץ גבת , שעות ארוכות באוטובוס, ובשביל מה? לראות את השם מודפס בעיתון? הורדתי את המעיל, גם את הכובע, כי היה חם בחנות, וחיכיתי שימצא את שמו ויקרא את אשר כתבו עליו . ימסור לי אחר כך את החוברת, ושאחפש את שמי . הוא ריפוף וריפוף . נשם בכבדות . הגיע לסוף, התחיל מחדש. לשווא סקר' כל עמוד ועמוד . את שמו לא מצא . כעס עלי . על צעירים אחרים, שכמוני מצליחים להגיע למרחקים כאלה' עד אורוגוואי' והוא - סופר ידוע, שהיו זמנים שהזכירו את שמו בנשימה אחת עם סופרים כמו י . ל . פרץ, שלום- עליכם - אותו שכחו . "יקדישו עשרים דף לכתיבתך בחוברת ידי ג~לד~?.ע ק~יטייי (שרשרת הזהב), ניחמתי אותו . לא המצאתי זאת . קראתי מודעה כזאת בעיתון . יילזה חיכיתי שמונים שנהיי , רטן . הרים את קולו שגם אחרים בחנות ישמעו : "שמונים שנה~" ראיתי לפני את העתיד שלי . שנים ארוכות ובקצה שלהן עשרים דף . פתאום משה סתרי נרגע וקרא בקול שקט מה שכתבו עלי : ייחבל שיוסל בירשטייר מת לפני זמנו . חבל ." מאז עבר שנים רבות וכעת, כאשר באתי לגור בירושלים ועובר מפעם לפעם את הבניין בתחילת רחוב בן-יהודה, שם נמצאת עדייו חנות הספרים, מופיעים לפעמים באופק הרחוק עשרים הדפים שאני ממשיך לצפות להם, ואני שומע בז כרוני את קולו של משה סתרי 'כאשר הוא יצא מהחנות, אחרי שהשאיר בידי את החוברת, וזימזם לעצמו : ייאורוגוואי . אורו גוואי " /) .J ;/ היובל . הוא חוזר שיכור מאוחר בלילה ומכה אותה באגרופיו כי היא מסרבת להחזיר לו את הכסף שהוא מבזבז על הייהיאיי, נקרית מנחם . רק בגלל כבוד הרב היא לא תכנה אותה בשמה האמיתי : . ;ו . ~י ·...; "זונה." ן ." }?י ~. 'i' lf/ .'/-"/ ·./ \ ·.. סשמרכו יישבע אם זה לא אמת . מרכוס נשבע. אפילו סיפר כיצד מעבירים את ימי ראשון נקרית מנחם : לוגמים תה . מחזיקים בידיים ושרים ביידיש : ~יד :,~ענק ~סיים (אני מתגעגע לביתי) ייכבו " אסור להתגעגע הביתה?" יילאיזה בית הוא מתכוון?" שיסעה אותו הגברת רוזה. לביתו בארגנטינה ? לבניו בבואנוס איירס שהשתמדו והפכו לגויים ? והיא תיארה לפני איזה צלבים מזהב הם עונדים על צוואריהם. אם כבר געגועים . מגיע לה להתגעגע לבנים שלה . כי היא לעומתו , למרות אלמנותה, חיתנה את כל בניה כדת וכדין, שלא תבייש את בעלה המנוח. ביום של חתונה הלכה לה לבית-העלמין והזמינה אותו לחופה והגברת רוזה משכה את ידה מזרועו של מרכוס, והציגה לפני, כשעיניה מורמות לשמים וחיוך מרחף על שפתיה' כיצד בעלה המנוח שכב לו בקברו ביום חתונת בנו עם יהודיה ~שרה : ל פני החגים נסעתי מתל-אביב באוטובוס אגד האחרון לחיפה . ישבה לידי במושב הראשון מקבצת נדבות שנרדמה בדרך, ראשה על כתפה תחילה ואחר כך על הכתף שלי. מנייר ידעתי שהיא קבצנית? היא אספה בתוך האוטובוס דמי כרטיס, כי הנהג סירב לזוז מהמקום בלי שהיא תשלם לו את המחיר המלא . מכיוון שנוצר קשר ביני ובין הנהג והוא ראה במראה שלפניו כיצד הקבצנית נרדמה עלי, סיפר לי שישנם ביו הנוסעים באוטובוס עוד כמה קבצנים החוזרים הביתה לחיפה . מה הם עושים בתל-אביב? פרנסה . היו זמנים, הוא הוסיף, שעיריית חיפה שברה את הראש כיצד לסלק את • יי.ךכיי וסינ לכ ינימםיכרד. ואצמ םהלהסנרפ. תומוקמ םינצבקההיתובוחרמ. םיידי בחורל םינפהוהלעמל. םעפ תחא ונגריא,םנעמל הרזע רתסב לכו הז אלליעוה. .הדובעהיסנפ. טסוגוא-ינוי1982 בתשלות טספנקרי ויעל םתוחכו הבבני ןמגוו םשרתוי םומצורי תפלטו תחלולו ןמבטו דרוך . תקורו םועמודי מתועשים . ישרות מנופים . םשרותי הנדסיים . קהספת ישלד ןבני מתועשים . טספנקרי לישרא מנופי 1 רפלגו ץקיבו ,פלמחים ,טל 03-999441 ,טל 03-999441,03-915103,03-914690 טספנקרי -אשדות ביעק תחבר םעגורי מבע'' ,טל 067-51640,067-51463 ,רח ןוולפסו 26, חפת התקו ,טל 03-915103,03-914690 תקורו םועמדוי ואשדד ,טל 03-999441,03-915103 26 ןעתו 77' 'מס 34 • W ~ים ןע;ת, דמ~ים ~וים , ז::ז~ים f ~יהפ;ם, צר;ת מכל העברים, • T -: T T • T מ~א;ב ו:זןש ;ןל י;ם. ~לןה.נו -:Pi2 ~~ים י~"עב;: ומזרס;ר, נ;פלים אפים מסכנים ' ...: . ' . --. : ??די ן~ב כקר. -תי~~ qר; w ת ~דדקים J:P ~ם רע;;נות ; דק לך חרג ~ת ~~97?' א; פ.ל ~ךח;ב כמות. (מיידיש : ).א-.ג.י • ~חוץ י; . רד ~ז:; W ם W ל ל.ג מל:;כין ~~· דןה. כבר חלפו ועברו עלומי t --: : T : : T T : w :;נ.חי ~ל דז::זל.Pז ::זז;ו;כיןה . ב;: שוב כשוב :;במז::זט ך;קךת י;ם f ל;לה רל;לה ם;~~ ר~ל ם~~ W :;כי ~f.o/ ךת ;יל גו;כי f ;בר ~ין ;ב: םתtז. (מיידיש : כ . י .( מוריס וינצ'בסקי שלש אחיות יש עיר בבריטניה שמה לסטר i79 .ל-~ר 9~,'~ ן;,?רל~ ~י~~ .'".' של.ש אחי;ת ע;מך;ת שם T : T -: T ~ת o/ל o/ סד ~ש ~ו:זד W.ריק:pז ~ןחים ::זקט~ה W ם ~;מ . ךת ל~ג-י~;רvץרנtזח. ~ח;סה ו~ל;לה ~ל;לה ח;ן.ךת ז:; :p :;כיןה W זק~ןה ~ת :p ב;ןה . ח; o/ ב;ת ;:זקטפ;ת :;בלי שום ס~~ ~ל ג;ןל ~ח;סן ז:; :p :;כיןה לש;~כ;ת ~ז o/ל o/ סד :בוז כקלס ~ל סךח;ב סר;גוש. ~ל ~יןן. W:P ~ה 7? ~ס . רת ~ל:ל ~ל ~יסד ס~לוב הד w ב;ת ו~ןחים ם:ל~ג-י~;רvץו v ד ש; 9 פ;ת זכרי w ית :;כך~ע;ת . (מיידיש : כ. י .( • ~קום קקןם ב:~ " קר זג~ל Q~Q ל ry שוף ; :;נש גו;כי f קךש' ח;ל.ה ר~ם Qגוף . ~קום קקןם ב:~ " קר, גו;כי :;נש :ק~ץ ; ~ל ;:זז;ו;כיןז 1 ~W ב-לי. כ;ס ח.ה י~~ ו:ז;כץ . א;ןגר י~~ל ~~.רת : דבר-א " כל, אפא תני ! ' : T T ',' -: ת~~;ס הקזדtזו היא : ~o/ ~ח .י~;ב~ן א;י לי ואב;י לי ' . -:-. W ה היא מ f הי ! א;י לשנ;תי אב;י לי ~ . :-' -: . :קי ~J :;נ.חי ~ת ~יהי . (מיידיש : י . ג . ).א- • ה~~ י~~ב:~ " קר' W~ה w ש f ~ת נראי מסתכלת : ז:: :· ·: -: ' ' : T ~גי :ק~גי .ת?וז:; ';ה ~לי ,ב;טז:;~מ "ר ~א לי ~סה : ;:ז~ין הקנה ~ח.ךת, אלא ת;ידiל תרפרת ? ' ." •: : • T ,'' ב:~ " קר י~~.ה~~ ל;ג?ךכtז:; ר;~ן . ;:זלב :;נש ~ק . ךש ר~יך ~ם כ;ס W ל חה . . לעב;דה ה;לכת, ."' ."' T -: T ול"א :בלב ונפש ; למתפ~•ה נ Tתס•;; '."' .' : • T ' ' : - ~Q ר י~~ כך~ש. ע;~ךת f ל ;:זח."רף ' ~גי :p ;בר Wq :;כים ; ~9 ;פי י~~.ת~~;ת :P~Q ח - מ:;נ~יחים. ו~ wה~~ ~זקא םירtז;א לה Wחלך , צ;רחים לה ~ד ;:זךל.ת : "~ין f, קף כ;: o/ :;נילך !" דח.ם ~לי, ~לי ;:זט;ב רסןחום ! ~ם ר~~~ ~ד ;:זז;ו;כיןה ~צום לף ~צום. (מיידיש : י.ג.-א .( שירים מסדנת היזע יהודה גור-אריה' נתן יונתן שירי עבודה ומחאה ביידיש' ששרו פועלים יהודיים . במזרח-אירופה ובארצות הברית ל פני מאה שנה. כסביבות שנות השמונים של המאה שעכרה. להח להתפתח ז ' אנר מיוחד כשירת יידיש , וכמיוחד כשירת העם , הפולקלור ושירת-הזמר העממית כיידיש. היו אלה " שירי עכורה ", שירי עמל ופרך. מעין " שירי מחאה" שחיברו ושרו התופרות החיוורות . חייטים וסנדלרים רכונים על מלאכתם , נפחים ופחחים המפחדת המעושנות וכעלי-מלאכה אחרים ככתי-המלאכה הזעירים והחשוכים שלהם. כפוכרי הערים והעיירות של רוסיה. פולניה וארצות מזרח-אירופה האחרות. "המהפכה התעשייתית" כאירופה אחרה להגיע למחוזות הללו . תעשיית הטכסטיל והקונפקציה חיתה עוד כחיתוליה ; מ ' רבית העכורה נעשתה כידיים . כחוט-ומחט. או כמכונות התפירה הגמלוניות . המונעות כדוושת-רגל . תנאי החיים של דלת העם היו קשים מנשוא. וכך גם תנאי העכורה של כעלי-המלאכה ושכליותיהם. שרכים מהם היו יהודים. העכורה נתמשכה משחר עד לילה . תנאים סוציאליים לא היו קיימים כלל וכתחילה גם לא חיתה התארגנות של פועלים לשם מאבק על זכויותיהם . יש לציין שכרוב המקרים היה המעכיר. כעל בית-המלאכה, עוכר יחד עם פועליו, באותם התנאים . ביגיעה וכדלות. כמוהם . כעבודתם המתמשכת . מהנץ החמה ועד שעת לילה מאוחרת. לאורה של עששית-נפט מפויחת היו החייטים נותנים קולם כשיר ומביעים בכך את קשי-עמלם . סבלם. מחאתם ותקוותיהם . יש והתאימו את מילות שיריהם ללחנים שהילכו ברחוב , או תירגמו ועיבדו שירים רוסיים או פולניים מאותה תקופה . ו"גיירו " אותם, בהעניקם להם. בנוסף לתוכן הכלל-אנושי והסוציאלי . גם את האנחה היהודית האופיינית והטעם המר-מתוק של הומור ואירוניה-עצמית יהודיים. השירים הללו . במקורם. אינם מצטיינים בסגולות ספרותיות מיוחדות יש בהם פשטות , נאיביות וקוטביות ברורה וחדה : הפועל - רע לו . המעביד - הוא מקור הרע . אך דווקא סגולות אלה של פשטנות וישרות-הבעה. אלה דיברו אל לב האנשים הפשוטים הללו, נתחבנו עליהם והם הזדהו עם השירים וראו בהם ביטוי נאמן לעולמם הגשמי והרוחני . השירים הושרו , כאמור, לפי מנגינות מקוריות או מושאלות. בתרגום לא והקפדנ תמיד על הדיוק הפרוזודי - קצב וחרוז - של המקור . כוונתנו לתת את ןהתוכ והמשמעות של הטקסט המילולי ולהביא מעט מן הטעם והניחוח והאווירה של םאות ימים רחוקים מלפני מאה שנה, ודומה שטעמם האנושי לא נגמר עד עצם ימינו אלה . בגליון זה ובהמשך . נביא סדרות של "שירי עבודה" כאלה , תחת הכותרת ם"שירי מסדנת היזע ".• יוני-אוגוסט 1982 מסה זכרונות םמחנות-ספרי בבגדאד נסים רג,ואן לא נחדל מחקר ובסוף חקרנו להגיע למקום ההתחלה ונדע את המקום . ת.ס. אליוט ב רגע מסריים החל זכררני לנדוד - מתי בדיוק, לא ארכל לומר. יושב הייתי באודיטוריום של האוניברסיטה, בסמינר מיוחד ובלעדי מארד, בהנחיית אחד ההיסטוריונים הבולטים בתקופתנו של המזרח-התיכון . הנושא היה יחסים בין ערבים ליהודים, מעמדם של יהודים באיסלאם של ימי-הביניים ר"אנטישמירת באיסלאם. הנואם המרכזי דיבר על מה שכינה ה"מיתרס" של סובלנות ספרדית-מוסלמית כלפי היהודים וכיצד טיפחו אותר דווקא יהודים משכילים באירופה במאה הזאת, כדי לשמש מעין מקל לייסר בר את שכניהם הנוצרים . משכילים ערביים מוסלמים בימינו, אמר, אוהבים לשייך את הסובלנות לאיסלאם הספרדי וכיוצא באלה . בערך באותם רגעים "נותקתי" מהמרצה והתחלתי להרהר בתקופה קרובה יותר רבזכררנרת אישיים יותר - בבגדאד של אמצע שנות הארבעים ונסיובי האישי בסביבה שרובה ערבית מוסלמית, בה גדלתי ' בה התגבשה תודעתי רבה היגעתי קרוב ככל האפשר לנגררת רגשית ומחשבתית ולהגשמה עצמית . חרף הקושי להתרכז בתנאים כאלה, נזכרתי בחוויות מהעבר, באנשים ובמקומרת, ולבסוף הצלחתי למקד את זכררני במחצית השניה של שנות הארבעים, בכמה מחברי המכובדים והמבוגרים ממני, ובאווירה הכללית של "סובלנות", שבה הסתובבנו, קראנו, אהבנו וסתם חיינו. המרצה המשיך להתפלפל בסוגיית הסובלנות רעד כמה ה"מיתרס" של הסובלנות הספרדית-מוסלמית מהורה דוגמה מעניינת למילכרד ולדר-משמעותיות בהיסטוריה ובכתיבתה. הוא דיבר על שני סוגים של סובלנות - זר שפירושה היעדר אפליה רזו שפירושה היעדר רדיפות . אך כאשר החל לפתח את הנושא ולחלק ציונים, הפסקתי לגמרי להאזין והתחלתי לשחזר פנים ומאורעות הקשורים לתחילת הקריירה שלי כעוזר למוכר ספרים, לפני שלרשים וחמש שנה בדיוק. כמה מזכררנרתי הנעימים ביותר מבגדאד אכן קשורים לעבודתי בחנות "אל- ראביטה", שנפתחה ביוזמת אגודה לתרבות הנושאת אותר שם, ואשר נוסדה בידי קבוצת אנשי-רוח בעלי נטיות שמאלניות אך לא קומוניסטיות. מזכיר האגודה וגזבר הכבוד היה אדם מעניין ומלבב בשם כדררי כדררי . הוא ביקש ממני לעזור לו בפתיחת החנות שכה עמדו למכור כמעט אך-ורק ספרים אנגליים ראמריקאניים . לאחר מכן היתה לי שיחה קצרה עם עבד אל-פ'תאח איברהים, יושב-ראש האגודה - ותוך זמן קצר ביותר נמצא מקרם, הוזמנו ספרים ממר"לים פרטיים, הרצנו מדפים ושולחנות והחנות נפתחה. מלבד הספרים בתחומים המיוחדים, כגרן סוציולוגיה, כלכלה והיסטוריה, שארתם בחר עבד אל-פ'תאח בעצמו, היתה לי יד חופשית לגמרי בעריכת ההזמנות, רלהעדפרתי הספרותיות ולכטירתי היה תפקיד מכריע בעיצוב אופיה של החנות ובקביעת סרג הלקוחות שביקרו בה . אני זוכר בבירור כיצד הופיעה ביום הפתיחה ובמשך השבוע שלאחריו מודעה גדולה בעתרן מקרמי המכילה רשימה של מה שכרנה "עשרת הספרים ששינו את העולם". את כולם ניתן היה לרכוש בחנות החדשה ובמחירים זולים יחסית. (הספרים כללו את כתבי אפלטון . את "מוצא המינים" של דארררין , את חקפיטל של מאונס ואת כתבי-היסוד של פרויד בסיורה "מרדון ליכודי ג'אינטס", אך גם את מלחמח ושלום של טולסטוי ואת יוליסס של ג ' יימס ג ' ריס . החנות. שנפתחה באביב 1946' הפכה עד-מהרה למקרם התררעדרת לאנשי-רוח ולבולעי-ספרים מכל המינים - ואילו אני למרות שכבר היה לי חרג חברים ואנשי- ספר. הרי שם נקשרו כמה מקשרי-הידידות האינטלקטואליים האמיצים ביותר שלי . בגדאר של אמצע שנות-הארבעים היתה מקרם קטן וקרתני למדי. עם מעט אנשים. יחסית. שקראו בשפות זרות בקלות ובהנאה . אפילו בקרב הקהילה היהודית היו השפות הזרות - בעיקר אנגלית וצרפתית - שפות עסקים ומסחר, 'iZ. נרדעה להן חשיבות אם רצית להתקבל לעבוד בבנק או בחברה בבעלות זרה . למען הדיוק. היו עוד שלוש-ארבע חנויות-ספרים שקדמו ל"אל-ראביטה", שכולן התרכזו בספרים באנגלית ובצרפתית . אולם למרות שניתן היה למצוא שם את ספרי-המופת וכמה ספרי-אקטואליה פוליטית, הרי שספרות עכשווית - רומאנים, שירה וביקורת של שנות השלושים והארבעים - כמעט ולא היו ידועים כלל. כפי שנהג לומר בשאט- נפש ידידי א.כ . על כמה מבני דורנו : "לגביהם מסתיימת הספרות האנגלית באוסקר ודיילו" . חנות-הספרים "אל-ראביטה" וחרג שוחרי-הספרות שסייעה בטיפוחו. הביאו לתודעת הציבור את מה שנחשב למילה האחרונה בספרות : בשירה - כתבי ת .ס . אלירט, עזרא פארנו, אודן. מאק כיס, ספנדר , ברקו, אדררין מריר ;בסיפורת - כתבי ג'ויס. קפקא. מאן, קסטלר, אורוול. גוין, וארן. טרילינג ובלו, שלא לדבר על מיגורן המגזינים שהיו אז באופנה. כגון "פרטיזן ווויו", "קניון ווויו", "האדסון ווויו" מארה"ב, וכן "הוראיזרן", "סקרוטיני", "קורנהיל", "לאייף אכד "זראטזtל ו"פרליטיקה" מבריטניה. אחד הצעירים שאליהם התוודעתי בחנות-הספרים היה בולנו אל- n יידרי' איש- בוהמה ממש ומשורר עדיין לא מגובש, שעתיד להיות אחד מראשוני המובילים של ה"שירה החדשה" בעיראק. בולנו נולד באזור הכורדי באפריל 1926 ובא לבגדאד כילד קטן. בגיל 15 בערך, בהשפעת חרסייך מוראן, איש-בוהמה אף הוא, שלימד אותו כי המשפחה היא "הארייב מס' 1 ",עזב את בית-הספר התיכון באמצע וחי חיי שוטטות, כשהוא נד ברחובות ביום וישן בגנים ציבוריים או מתחת לגשרי החידקל בלילה . כדי להשלים את השכלתו, נהג להיכנס לספריה הציבורית ולקרוא מכל הבא ליד . בתקופה מסריימת "התמחה" בפסיכולוגיה, עד שהפך למשל ולשנינה בפי חבריו, שקראו לו "מר פסיכי". לבסוף פיוסם בולנו קובץ-שירים ראשון בשם האופייני לו למדי "פעימות הבוץ" ("ח'פ'קאת אל-טין") . הספר יצא לאור ב 1946- 'במלאות עשרים למשורר. כיום, קשה לומר אם הקדים את שאר המשוררים כחלוץ החריזה החופשית בערבית, אך דבר אחד ברור : מבין המשוררים העיראקיים הצעירים שהחלו לכתוב בצררה זאת - ואין ספק שצררה זו החלה בעיראק - היה אל-חיידרי אחד הראשונים, ביחד עם בדר שאכד אל-סיאב. ושיד יאסין, אנום אל-ויתרי ואחרים . כאן המקום לציין, שהחדרת החריזה החופשית לערבית היתה בבחינת מהפכה ספרותית ממש. אי-אפשר היה להעלות על הדעת התפתחות כזו, לולא היו צעירים אלה מושפעים מהשירה האירופית בת-זמננו. כדי להעריך נכרנה את חשיבות יצירתו של בולנו בהתפתחות השירה הערבית, די לי אם אומר שהתנועה המודרניסטית בשירה התפתחה מהיום שהוא רבני-דורו עברו לכתיבה בחרוז לבן . מסיבות שעשויות להיות אקדמיות מדי לפרטן כאן' מן הדין לציין שהמעבר לחריזה החופשית מהווה תנועה רדיקאלית בספרות הערבית בכלל אשר סתמה את הגולל על השירה בחרוזים שהיתה מקובלת במשך אלף וחמש-מאות שנה. בולנו. אל-חיידרי עצמו סיפר, כיצד נהגר הוא וחבריו להתאסף ולקרוא בקול רם מיצירות משוררים בריטיים ואמריקאיים בני אותה תקופה. בשבועון הביירותי "אל- ארסברע אל-ערבי" מיום 23 ליוני 1975, התפרסם ראיון עמו, שבו הוא מודה שכיון שהאנגלית שלהם היתה כפי שהיתה, קראו הוא וחבריו את היצירות האלו בדרך-כלל בנוכחות מישהו שידע את השפה ושבעזרתו יכלו "לתפוס את המימדים הפיוטיים של אותם גישושים". הוא מזכיר שמות של שניים מבין המדריכים האלה :ג'ברא איברהים ג'ברא ונג'יב אל-מאנע. סיפורו. כפי שהוא מופיע בשבועון הלבנוני, כולל את ההערות שלהלן : "באותה תקופה התוודעתי אל ג'ברא. שמילא תפקיד חשוב בהעברת החוויה הפיוטית אלינו . גם יחסי עם נג'יב אל-מאנע, חרסייך הדארוי וסלמאן מחמוד חילמי הלכו והתהדקו. נהגנו לבוא לחנות-הספרים 'אל-ראביטה,' שם פגשנו באיש-הרוח היהודי נסים דג 'ואן' שנהג להעתיק במכונת-כתיבה ספרי-שירה שהגיעו לחנות ולמכור לנו את העותקים בזול. מבין הספרים האלה זוכר אני את 'ארבעה קווארטטים' של ת . ס. אליוט ." צר לי לומר, שזכררנו של המשורר פשוט הטעה אותו . לאיש לא היה זמן להעתיק ספרים. אפילו לא שירים בודדים. האמת היא שהספרים נמכרו במחיר מלא רברלנד וחבריו היו מוכנים לוותר על הארוחה. על סרט. אר אפילו על ביקור בבית-זונות ובלבד שירכלו לקנות אותם . בולנו היה אחד החברים בחוג מצומצם של צעירים שידידותם התבססה בעיקר על הענין המשותף שהיה להם בנושאים רוחניים. בערבי החורף נהגר לשבת שעות אין- מספר ב"קפה סוויס" שברחובה הראשי של בגדאד, ובק r בבתי-הקפה ובמסעדות הפתוחים שעל גדות החידקל, כשהם מנתחים ודנים בלי-סוף בכמה מה"תגליות" הספרותיות האחרונות :1984 וחוות חחיות של אורוול . כתביו השונים של קפקא במהדורה האנגלית שהופיעה אז, המהדורה האחרונה של "פולמיקה" מאת לונדון. ה"פוליטיקה" של דוויט מקדונלד שלא האריכה ימים. "קאנטוס" של פאונו, שירים ומחזרת של ת.ס . אלירט וכמובן סיפורי-המסתורין של ג'יימס ג'ויס "פיניגאנס וו~יק" . גם האירועים המקומיים, הספרותיים והפוליטיים, היו נושאים לוויכוחים אין-סוף, אך עקרונית היינו די אדישים לפוליטיקה . בסוף 7194' כאשר התקבלה באו"ם תכנית החלוקה ובבגדאד רגשו הרוחות בתגובה ל"הסכם פורתסמות" בין עיראק ובריטניה, עמדה שאלת פלסטין במרכז הדיונים והתסיסות ; באותם ימים חיבר בולנו כמה שוררת בחרוזים מסורתיים, ששיקפו היטב את הלך-הרוח ששרר אז בחוג שלנר. יהודים ומוסלמים כאחד. (עד כמה שאני זוכר, לא היו נוצרים בחוג, פרט לג'ברא שבא לבגדאד מאוחר יותר כפליט מירושלים). קשה מארד לתרגם את בולנו מחמת עושר המונחים והניבים המיוחדים. אך להלן גיוסה נאמנה ככל האפשר למקרר : שיקבלוה היהודים וברון שפטרנו ! את סבלותנו מיצתה עד תום' נטלה מעמנו גם אמונה גם עצה . עתון וו' מס' 34 כציינו את הנחרכת הפרטית. הוסיף סאנדרס. שלדעתו מוטב שאשתמש כה ולא כזר של האר " ם, וסיכם : "דווח לי . מה יצא מזה ". רככן. מאומה לא יצא. ראשית מן הסיכה שאין לפרטה כאן. נמנעתי מלכתוב לעדנאן. למרות שרציתי ככך מאוד , ושנית - רזו הסיכה האמיתית. שמעולם לא כתב לי אישית להודות לי - ביקשתי מסאנדרס להמשיך לשלוח לו חוכרות כרגע שיראו אור , אך לרוע המזל. ככר החוכרת הכאה, חוכרת מארס. כללה מאמר שלי על התליות הידועות לשימצה ככגדאד. שפגעו גם ככמה יהודים חפים-מפשע . כין אלה שנידונו לתלייה נמצא גם חכר טוב שלי ומאמרי גינה כמוכן את הרצח . כאותה עת נתמנה עדנאן שגריר עיראק כאר " ם, כיורשו של עדנאן אל פאצ'אצ'י, עליו אמרו שפרש מתפקידו כשאט-נפש לאחר שנואש ממדיניותה הכללית של ממשלתו . לא היה. איפוא, כל טעם לצפות למכתב מעדנאן לכתונת ישראלית. אני ניכרתי את הסתייגותו ולא רציתי כשום פנים להניאו כמכוכה . הסברתי זאת כמכתב לסאנדרס מה-ד 1 כמארס והוספתי :" אגב. הוא האשים את ישראל כארגון מערכה בינלאומית נגד ארצו ואני חושש שלמקרא מאמרי כ ' מידסטרים' של חודש מארס הוא עשוי לראות כר חלק ממערכה זר. אפשר אמנם לצפות שייטיב כשיפוטו" . ח'לדון ועדנאן אכן היו יוצאים מהכלל כעמדתם הפאן-ערכית. לפחות כחוגים שעמם נמניתי. הממונה הישיר עלי כחנות-הספרים. עכר אל-פ'תאח איכרהים . היה סוציאל- דמוקראט מושבע רהתיחס כזלזול לשנאת הזרים שהטיפו לה כשם הנאצירנליזם הערכי . ג'ררג ' אורוול נהג לקרוא לאידיאולוגיה שהאמין כה "סוציאליזם דמוקרטי" (מספר כרנארד קריק כאוטוביוגרפיה המצריינת שלו). כשהוא מדגיש וכותב זאת כס ' גדולה וכד' קטנה . כך כדיוק הייתי מגדיר היום את עמדתו הפוליטית של ענד אל- פ'תאח. כשהתחלתי לעכור כחנות-הספרים. הוא התפטר זה מקרוב ממשרה ככירה מאוד כממשלה (כמנכ"ל משרד-החינוך) כגלל חילוקי-דעות עם השר רגם כיוון שלא היה מרוצה מהמשטר ככללותו. זמן קצר אחרי שפתחנו את החנות. יזם הקמת מפלגה פוליטית חדשה והוציא עתרן . הוא עמד כראש המפלגה וגם ערך את העתון . שניהם לא האריכו ימים וכאשר נאסרה המפלגה והוצאת העתון הופסקה עוד קודם לכן . זוכר אני. רעלי להודות שזה מכין אותי כמקצת. שהוא הופיע כחנות כיום שנמסרה ההודעה על הרצאת מפלגתו מחוץ לחוק . ואני אמרתי שאולי יש לכרך אותר לרגל המאורע . ~שראיתי שאינו צוחק. שאלתי כרצינות אם הוא עצוב ומדוע . "אינך מכין כנראה", אמר כעצב רב . "איך להסביר זאת ? זה כמר לאכד תינוק שמארד רצית כר, שטיפלת נו ודאגת לו כמשך זמן מה "." הדבר נגע . כמוכן .ללני ולא הוספתי דבר . לא שחסרו חילוקי-דעות וויכוחים סוערים כינינו. אני זוכר , שפעם התווכחתי אתו על דמוקרטיה ככלל ראם הדבר "כר כיצוע" כעיראק כתנאים ההם. שרב. חושש אני שהיה זה אחד מרעיונות-הבוסר שלי. אך אני זוכר כבירור שהתווכחתי על כך שעות עם עכר אל-פ ' תאח ר"טענתי", שלמרות שאני מסכים עמו לגמרי ככל הקשור לצורך כדמוקרטיה וכסוציאליזם. הריני כלל לא-כטוח שעיראק והעם העיראקי אכן "כשלים לדמוקרטיה" . הוא התווכח אתי שערת על נקודה זו, והסביר כסבלנות למופת שאין עם שאיכר ראוי למשטר דמוקרטי . עתה, כמבט לאחור, אחרי שנוכחתי איך ניתן לתמרן ולזהם דמוקרטיה ומשטר פרלמנטרי אפילו נחכרות הנאורות וה"מתקדמות" כיותר . נוטה אני להסכים עמו . הגעתי אפילו לכלל אמונה, של"אדם כרחוב", כין שהוא כור או משכיל. פרא או מתדרכת. יש לו מעין חוש טבעי למשטרים ולמושלים, שכר לא נחכים דווקא אותם אנשים כעלי הדעות הפוליטיות המתוחכמות . לעבד אל-פ'תאח איכרה ים לא היו' נמרכן . כל רגשות אנטי-יהודיים אר דעות קדומות . אולם זמן קצר אחרי תבוסת צבאות-ערב כ 1948-' הבחנתי כפי הנראה, כשיחות עמו כעצבות מסריימת , כמין עלבון עקב המפנה כמהלך הענינים . "לערכים דבררן ארוך", אמר לי יום אחד כאשר החדשות מהחזית דיווחו על כך שצבאות-ערב איכרו את השליטה כקרנות, "הם לעולם לא ישכחו את ההשפלה הזאת" . הוא דינר תמיד "עליהם" כשהתכוון לערכים. אף פעם לא אמר "אנחנו". אני כטוח שלא היה כזה כל כסירן מצידו להיבדל מעמיתיו הערכים המוסלמים. היה כזה ביטוי לאותו מרחק שאנו מוצאים בדרך-כלל אצל אנשי-רוח אמיתיים . זר היתה יותר אזהרה, כנראה קודרת לגבי העתיד לברא . היתה זר ודאי גם ביקורת סמויה על תגובתי נוכח המאורעות, שכן כלל לא ניסיתי להסתיר את שמחתי ואת שכיערת רצוני מהשתלשלות הדברים . אינני חושב שעכר אל-פ'תאח היה אנטי-ציוני (גם לא ציוני, כמוכן!) ; אולם הוא הזדהה עם היהודים ועם הבעיה היהודית. "אתם היהודים", אמר לי בהזדמנות אחרת, "אתם מלח האדמה. איך. לדעתך. תוכלו לחיות במדינה משלכם. כולכם מרוכזים כמקרם אחד , כשאתם עסוקים רק איש ברעהו, תלויים אחד בשני ומתקיימים אחד מהשני! " אחר-כך. כנראה בהיזכרו כצרות שלו עם ממשלתו ועם עמו, הוסיף כתנועת-ניטול של יאוש מהול בחוש-ההומור האופייני לו : "טוב, יהיה כרצונכם. תהיה לכם מדינה מחורבנת משלכם ! למה, כעצם . שרק אנחנו נסבול ? מהר-מאוד תיווכחו לדעת איזה נטל זה !" לעבד אל פ'תאח היה חשוב מארד שאדע את משמערת המעשה כאשר החלטתי לעזוב את עיראק ולעלות לישראל . כאחת ההזדמנויות אמר לי :" אם נדמה לך . ולו לרגע קט, שאתה קרוב יותר כהשקפותיך וכמזגך ליהודי מגרמניה. מרוסיה או מפרלין. מאשר אלי אר לעיראקים ככלל . אינך אלא טועה' אתה פשוט אינך יודע מה מצפה לך !" ואולם אני לא השתכנעתי, ולאט-לאט הוא חדל מלנסות להשפיע עלי . *** בקטע אוטוביוגרפי שכתב בראשית שנות-השישים, מספר זאב לאקר. שנולד אף הוא בגולה, על ערב-סתיו אחד ועל שיחה בעת הפסקה כוועידה כאתונה. שנסכה על "הצורך כשורשים". "היינו", כך סיפר, "שמרנה סביב השולחן. וכמקרה איש מתוכנך לא חי בארץ שכה נולד, ורק אחד יכול לשוב ולראות את בית הרריו אם יחזור למקרם הולדתו ". בשבעה מקרים מתוך שמונה. בית-האב, הבית עצמו, ככר לא היה קיים. אולם מבחינה פיזית וחוקית יכול היה כל אחד מהשמונה לשרב למקום הולדתו אם ירצה בכך. כשקראתי זאת. מצאתי עצמי תוהה, איך היו האנשים האלה מרגישים לו היו צריכים לחיות עם הידיעה שלעולם לא יורשה להם. ולו לזמן קצר , לכקר כעיר הולדתם .• מאנגלית: מרים שטרן-גרוסמן זמן רב מדי הוטרדנו במלים על הנושא המרגיז. התימשן לעד אחיזת- החנק ? עד מתי כפרפר בחכה ? אלוהים, מה כמאס עלינו כל זה! כאותם ימים טרופים. מיד לאחר מפלת הערכים כמלחמה עם ישראל כ 1948- ,הופיע ככגדאד צעיר בריטי. שמר היה וסמרנו סטירארט וכתור כרטיס-ניקור הניא עמו את הגירסה ' האנגלית של "שיחרת" אלפטרן . הוא עכר כמחלקה האנגלית של תחנת- השידור המקומית רכן כהוראת השפה האנגלית. משגילו השלטונות שהוא משדר שיחרת מכלי לקבל אישור על כך. הוא פוטר . כהוראה הצליח להמשיך ונשאר ככגדאד ערד זמן-מה. סטירארט, שבינתיים כתב כמה ספרים על המזרח-התיכון רכן מחקר חדש על תיארדרר הרצל . היה אנטישמי כמוכן הקל אסי-מערכי של המילה . הוא ניסה להפיק רווחים מהמאורעות האחרונים כארץ-ישראל וממה שהעריך כטינה גרברת של הערכים כלפי היהודים. והחל להפיץ חוכרת קטנה שהניא עמו מאנגליה . חוכרת זר כללה כשמרנה דפים וכהם שיר ארוך שלו, שהניע. כמסתבר, את כל הרגשות והרמזים האנטישמיים שאפשר להעלות על הדעת, ואת תמצית הדוקטרינה האנטישמית המקובלת כמערב-אירופה כמאה התשע-עשרה וכראשית המאה העשרים. השיר חוכר כסגנון האפי הישן וכלל הצהרות נוטרת, כגרן "והיהודים הם ילדי השטן."" שירו של סטירארט היה מכרון כדיוק לאותם ערכים צעירים ומשכילים. דוברי אנגלית, שהשתתפו אר כיקרו כחוג שלנר. אלא שהיתה לו בעיה קטנה שלא ציפה לה : היו גכחו שניים-שלרשה יהודים, שהרגישו כנוח מארד כאווירה הטונה של אחורה וידידות םע המוסלמים. לכסוף מצא פתרון : הוא חילק למוסלמים שכחוג עותקים של תהחוכר והשביע אותם שלא להראותם לי . אכל התכסיס נכשל. לאחר קריאת טהפנפל כחרוזים. סיפר לי על כך לפחות אחד מחברי המוסלמים. נג'יכ. ונתן לי לקרוא תא החוכרת. מעולם לא נכנסתי עם סטירארט לעימות כנדרן. לא היה לכך כל טעם. דכיחו שלשיר לא היתה כל השפעה על האנשים .שמסכיני למאורעות שזעזעו אז את העולם - לתכנית החלוקה שהתקבלה כאר"ם, םל"הסכ פררתסמרת" וההתקוממות ההמונית כרחובות כגדאד שנאה כעקבותיה. תלשליח צבא לארץ-ישראל ולמפלתו כידי ה"גזלנים היהודים" וכתוצאה מכך לגל תהרדיפו של יהודי עיראק - לכל אלה ולמאורעות רכים אחרים לא היתה למעשה כל ההשפע על היחסים כין היהודים והלא-יהודים כחוג שלנר . לא שניסינו להתעלם מהמאורעות אר להתכחש להם. להיפר - לעתים והתפתח ויכוחים חריפים על הצדק והעוול כסכסוך היהודי-ערכי כארץ-ישראל, אכל םויכוחי אלה התגלעו כיוזמתם של שני חברים שהיו להם עמדות פאן-ערכירת תרנאצירנליסטיר רמה שקרה כפלסטין אכן הדאיג אותם . ח'לדון סאטע אל-חרצרי. כנר הבכור של מי שנחשב לאני הנאצירנליזם יהערכ המודרני ולראש האידיארלרגים שלו , לימד אז כאיזה קרלג' ככגדאד והיה מוטרד מארד נבעית פלסטין. כשהוא עוקב מדי יום אחר הנעשה כארץ הקודש. אני עצמי לא התעניינתי כ"פרליטיקה", אך כאשר נגער כנושא היהודים וארץ-ישראל, הנעתי את דעתי . שהיתה די חובבנית . זוכר אני ויכוח מר עם ח'לדרן . שדינר כקולר השקט והרך על העוול שנגרם לערכים הפלסטיניים עקב ההחלטה לחלק את ארצם ולהקים שם מדינה יהודית. כשדינר על מעשיהם של היהודים והציונים וכיצד הצליחו "לקחת" את האדמה מידי כעליה החוקיים. זכור לי שהשנתי תשרנה. שחוששני שהיא נראית כיום שטחית למדי, שלא כערכים נלחמו היהודים ולא מהם לקחו את האדמה. כי-אם מהבריטים. עכשיו, כמבט לאחור רעם כסירן של 35 שנה, אני מודע לכך. שהטיעון היה חלש ואפילו מסרכן . אכל אני זוכר כבירור שאיש מהמאזינים. אפילו לא ח'לדרן. לא נפגע מכך . וכדרכנו עכרנו לנושאים האחרים . המענינים יותר . שנהגנו לדון כהם . כפעם האחרונה ששמעתי על ח'לדרן סאטע אל-חרצרי היה כשנודע לי שהוא משמש כמרצה כאוניברסיטה הערכית של ניירות. ושהוא כתב כמה ספרים . אחד מהם. כאנגלית, על אודות מיסוי התנועה המודרניסטית כאיסלאם . הנאצירנליסט הפאן-ערכי השני כחוג עדנאן ראוף . שהרכה דברים קישרו כינינו ספררת, כילויים וחברותא - ולכן הוא לא נתן לדעותיו הפוליטיות לקלקל את יחסינו . היו לנר כמוכן . חילוקי-דעות רגילים כנושא ארץ-ישראל והיהודים . אני זוכר שנתתי לו לקרוא את "החרמה" של ג'ון הרסי, יצירה שמארד נגעה ללנו . (היא ראתה אור כדיוק כאותם ימים). עם זאת, היינו הרכה יותר מערנינים להחליף כריחות והלצות מאשר להיכנס כריכרחי-סרק כנושאי דירמא . איני יודע כבירור את קורותיו של עדנאן . אכל כסוף שכרת-השישים היה כניר-יורק. שם כיהן כמשנה לשגריר ארצו כאר"ם . כשקראתי על כך כעתרנים. החלטתי ליצור עמו קשר ולו גם עקיף . ההזדמנות ניתנה לי כחורף 1969. דוכאלד סאנדרס מ"מידסטרים", שעורכו היה אז שלמה נץ . ביקש ממני לכתוב מאמר שיתאר דמות מורכנת של משכיל ממזרח-ירושלים . כיורן שהנושא קסם לי מארד. מילאתי את מבוקשם מיד והמאמר הופיע כחוכרת פברואר 1969 ("הקריירה המגוונת של חסן חמזאררי", עמ' 20-3(. כירון שידעתי שעדנאן כניר-יורק. כלומר מחוץ לטרוח סכנה (שהרי לא יכולתי לכקש מהרצאה של הסוכנות היהודית לשלוח לו חוכרת למשרד-החוץ ככגדאד !( ביקשתי מסאנדרס לשלוח לו עותק למרכז האו"ם כניו-יורק . הוא עשה כן . וכמכתב מיום 20 כפברואר כתב לי סאנדרס : "ככקשתך . שלחתי עותק של חוכרת פברואר לעדנאן ראוף והיום קיבלנו ממנו מכתב שאני מצטט כלשונו : 'תודה לך על מנתכך מיום 13 כפברואר 1969 רעל חוכרת פברואר של 'מידסטרים'. הייתי רוצה להודות למר דג 'ואן ישירות על תשומת-הלב וארדה לך אם תרכל לייעץ לי כיצד אפשר לעשות זאת' . שלחתי לו, נמרכן. את כתובתך ואני מניח שתשמע ממנו כקרוב." מעניך שסאנדרס הוסיף את הסיפור הנא : "יום אחרי ששלחנו את החוכרת. החל שלמה ננץ] להגרת כמחשכה שניה, שמא אנו עלולים להניא צרות על מישהו (שלחנו את החומר למשלחת העיראקית כאו"ם, כמוכן - עכשיו יש לנו כתרבתו הפרטית שאוסיף להלן) ואני נטיתי להסכים עמו. כרגע. על כל פנים, נראה שהבל כסדר. אולם שלמה התרגש מעצם העובדה שכדרך זו אנחנו יצרנו קשר עם דיפלומט ערכי. כשר ודם ."" יוני-אוגוסט 1982 אולי ל גם זה פתרון ר:~~ האנרגיה לסמוך על כל ו ל כך ,מ ם ירכלו בסוח.ים : ח /"/ ' בחברת החשמל עלינו האח פתררגרת שכאלה ' בר הוא ו דררישרת לספק חשמל תלכלמומסל . קרם מוטלת עלינו . נן ע:'~רוגות הולמים ל;ם החרבה לדאוג ..---------:. נכח ~פ~לת הכ~ברלהאגרגיה,- · תחגרת ~ ובאנרגית הגער !t' נר בפחם גם ארבב• ההמצא i ה"פטגס" של ם, לרוע - המזל להיות לפגות לוקבל הם לפעול ' יוכלו יפסיק חשמל .מאתגר / ./ ואסר . ~ ·: -ץ-- / . ~ ז 11 ,' ', .\ \ / ~,, ( 1 ' - וי ת ' - / ...\ -, -' "/ /, / .·• / / ן דתמי -. ' .\ / " ! \' \ \ ! . \ , 1 ! i 9c?·.? ~ו "אל תדאגו לכולם יש . לא צריך לדחוף ממלא יש יותר מזון מתושבים בקריה" . דבר ההתחזוק צא אל הוונטות השואפות ונושפות אויר בראות . אל בתי השימוש הסתומים מפעולת מעיים · שהיראה קצרה בתהליכיהם . אל הברזים שנחלשו בחוסר לב . אל נורות החשמל שנעלמו והמפסקים שפורקו . אל משאבות המחראות החורקות . הבא מיטות-שדה לבני ישראל השוכנים בלחות . חלק מזווגים שנשמרו בימ"חים עבור צוותי השריון . ובלבד שלא ידע העם רמחסו די לו בפחדים ובבושה . שליטה בבמצ רמקולים שולחו באוכלוסין : "אזרחים נכבדים! צאו לשאוף אוויר צח ." קראו השוטרים שחלפו בטרנזיט הכחול של משא"ז . "תושבים יקרים! השאור במקלטים - בפקודת "הפיקוד. בקע הקול מהבט"ש ששגרה מפקדת .העיר טנדר אפור יצא בשליחות החפ"ק לבשר לשכונות שמחלקים ... "בעוד שעה יוצג סרט במקלט 11565 בקע הקול ממגבר יידנ והעיר קרית-שמונה נבוכה . "והנה עב קטנה ככף איש עולה" רוח הערב הצוננת הסוהע עננים שחווים . ערפל כנד גלש מרכס משג~-עם-מנרה . אחר-כך כוסתה "השחומית" ורק הגיא אשר בתוון נשאר .צלול עוד-מערכקט ופנסי הרחוב רצדו הועמו . כן נכבשה העיר בשחור . ה n רדות נוערר, מישהו לשח : ."כ"אב" מאז הקובר חרשו הסילונים תלמי-לוןב בשחקים הגבוהים ובדרכם לצפון-צפון-עמרב זרעו הרס ואבדן. המטחים שנשתלו ביערות שבשולי הרכס הצמיחו להבות. שני פייפרים צהבהבים חגו מעל והמטירו קצף . כן היתמר' עלה בליל העשן הצו רבני . בשעת ערבית צנח יום האש יגע אל לב העיר . לא גשם ישועות לטהרה הביא לה רק זכרון-טפתח למה שבוא יבוא. עם בוא הגשם אט' אט הפשירו הפחדים עם בוקר ובזהירות, כמשושים, נעו כלי רכב בעורקים. אשה עם סל יצאה ל"סופר" וגימלאי הלן ומשן את הקצבה . על הפיגום ש"במרכז" עמדו הטייחים ובשולי העיר החלו מפנים אשפה . הכל דפק על פי הסיסמה : "חרף הקטיושות חוזרים אל השיגרה" . פתע בא הגשם. מטח של אי-כבו,ד בוגדני' בלתי אמין . כרעם מתמשך מענני סופה נחתו טילים בקו עולה מעיבורה של ~ירי ועד וחגורת היער . אל תוך האש והעשן פרצו הבילל צוותי חילוץ . כמו חיה פצועה צווחה העיר החבולה . עד ערב נמחו כתמי הדם כל השברים טואטאו החללים כוסו בדיקטים . "נחמו נחמו " יאמר המנחם "על הערים בשורת לא עוד". תם משא ק"ש כי מלאה מנתה, כי לקחה כפליים בכל סבלותיה. וכבר עולים מעברים קולות ניצים ודם הש"עירים הפקר . * גד אופז נטל חלק פעיל במאורעות יולי 1981 שמונה 'עובדה שמעניקה · בקרית משנה נח לרפורטז'ה שירית זו. (מערבת "עתון 77''(. גד אופז משא ק"ש* בעמק התגלגלו רעמי הקטיושות - מצפון תפתח הרעה וענו להם הד קנים ארוכי טווח - הנני עליך צר . נטענו הלילות פחדים עמומים וחשכו הלילות בעיר הרצוצה. מדרום לקו האש חיים כשטפם רק השמועות גולשות עם הרעם . ציפיה לבאות. "צו שמונה" עטורים אותות פיקוד דהויים יצאנו לקריאה בגייפ חופזני. שועטים אל היעד - דוהרים לקריה . עיר ריקה מאדם אין עונה. תועים ברחובות כבויים, עצומי עיניים הוויה הלומת "נפילות" י"יציאות". שבתו עורקיה, נדם דופקה ואיש את נפשו ממלט. בלשכה 1חפ"ק 1חמ 11 ל, היתה רק נורית פרי עוולה - נבון בבשלותו . קטע אשכול תדריך ראשון : לן צא בן אדם אל קטע !אשכול מגששים היינו בחדרי מדרגות מצחינים מרקב, שתן וצואה מאתרים באפילה הדחוסה גב~לות ממלכה אבודה אי מכאן אי משזפ עלו ובאו טרוטי-עיניים חבולי שינה , קשיש וקשישתו , אשה וילדיה גבר ונערתו . חשדנות עויינת, כניסות מסורגות פלדה אימת הנפץ נושקת לאימת הפח"ע. בלוקים משחירי עיניים י מקלטים צנופים במעבי ההאדמ ואיו אדם -דממה . מי עו.ד נותר - הממלכה הריק וריק הלב כמחילה . שמות רבי-הוד : טרומפלדור, תל-חי, ירדן, גליל הראשונים - עורקי חיות ללא זרימה . שלטי הרחובות עדות בלומה. נגיר הלילה ברגליים עיפות אולי בבוקר יהיה אחרת - תקוה לאה . בוקר במקלטים יום כבד עולה על העיר דוק ערפילי מסמא עיניים להט חמה - זעה דביקה אין מנוס . העמק הפורה מעמסה כבדה על חזה הקריה . משדות הכותנה עולה דהא ומהמפעלים מיתמר העשן . בתים לבנים ודשאים םכסרחי עוטרים לעמק בסבי והעיר נוהקת בחימת שנאה קשוחת עפעפיים . הפחדים הכלואים, הקנאה הפוצעת המרירות, התסכול, רהניכו כל מילות "המילון הסוציאלי" גואות עם בוקר . שבר במכלאות המקלטים רובץ הצאן כמו במערות תקוע . מחילות ענק בצלע ההר מוכות אבק שחיו וכינים . ומכחן של כל יכול יצאו שלוחים "הגלגלים" לשבור שבר לרחלות, לשיות לתשושים ויגעי הנח. שקתות ענק - מפלסטיק - הוצבו על הפתחים . יוני-אוגוסט 1982 סופרר קיפדו תבבי זיגמונט פרנקל מאנגלית : עפרה בן-עמי ל מרות שהיה מזנון במפעל, סיגלנו לנו כהן הזקן. קובי ואני את גהנוה לצאת לאכול צהריים במסעדת-דרכים קטנה, שנמצאה בקצהו של מגרש ריק - מעין שדה פתוח - מאחורי המעבדות . התפריט היה מגוון יותר, האוכל טוב יותר, והדרך בשדה על עציו הספורים ושיחיו המעטים חיתה נעימה אף היא. קובי ואני היינו ידידים ותיקים ; הוא ניהל את מחלקת המחשבים ואני את ההנדסה. כהן הזקן. הבוס שלנו, עמד לפרוש בשנה הבאה . מצב בריאותו היה תקין' ורק אורע בלתי צפוי כלשהו יכול היה למנוע בעדו מלהמשיך בעבודה, אלמלא היאכטה הקטנה שלו שכה נתחבבה עליו ואיי יוון שהיו כה סמוכים אל המאריכה התל-אביבית. בגלל שני אלה החליט לפרוש ביום הולדתו השישים וחמש, כשהוא מותיר, ככל הנראה, את תפקידו כמנהל לאחד משנינו . הוא טרם בחר' על כל פנים' לא הודיע ברבים מי יהיה יורשו ; תחת זאת נראה היה כי הוא מטפח את שנינו לקראת קבלת האחריות הנוספת, הידע ויחסי הציבור שהיו כלולים כמישרה. יתכן שהיה לקוני יתרון מה עלי . תחום ההתמחות שלו, מחשבים , היה כשלעצמו מקורב יותר לניהול ולתכנון מזה שלי. חיתה לו גם מעלה נדירה , מתת אלוה, והיא : כושר הזיכרון המושלם המושלם ביותר אשר בן אנוש יכול היה להתברך בו. כמעט כל דבר שאי-פעם ראה, שמע , או קרא נחרת מיד במוחו ונשאר שם, עומד ומוכן לשימוש מיידי. הוא זכר מאות מספרי טלפונים, לפי נוסחאות, את שמותיהם של אחיו ואחיותיו של נפוליון' כל הדמויות במיתולוגיה היוונית והדרך שבה היו קשורות זו לזו, שמות לטיניים של ציפורים וצמחים טרופיים וכן הלאה . נראה היה כי מבחינתו אין הבדל בין הנושאים ש~ניינו אותו ובין אלה שלא עניינוהו ;אשר אשר ראה -זכר . מובן מאליו , שסיים את בית הספר והאוניברסיטה ללא כל מאמץ ובציונים מעולים . על אף כושר זכרונו המושלם יתכן שהיה קצת פחות יצירתי ממני, אך בכך לא היה משום חיסרון במשרה שחיתה מנהלית בעיקרה. ביום בו מצאנו את הקיפודים הקטנים ירד גשם בבוקר, אך לקראת הצהריים התבהרו השמיים וקובי ואני חצינו את השדה בעוד שולי מכנסינו נרטבים מעט מן העשב הלח. (כהן הזקן נסע העירה לישיבה כלשהי) . תחילה חשבתי שראיתי עכבר מרחרח תחת הגדר, אבל אחר-כך הבחנתי שזה קיפוד צעיר מאד, והכרזתי על בעלותי בקריאה : "ראשון זוכה ! אני ראיתי אותו ראשון!" הקיפוד היה קטנטן' אולי חמישה עשר סנטימטרים, אולם כיוון שניכר היה כי הוא מחפש אוכל, סביר היה להניח שכבר נגמל ואפשר לקחתו הביתה . קובי עמד שם, מאוכזב למדי, שכן קיפוד קטנטן כזה הוא מתנה נפלאה לילדים וקל מאד להרגילו למגורי אדם . "אל תתיאש כל-כך מהר," אמרתי לו. "בכל המלטה ישנם כמה קיפודים, והשאר ודאי אינם רחוקים ." ואכן' תוך מספר דקות מצאנו קיפוד נוסף' בדיוק באותו גודל, בתוך שיח סמוך . הטמנו אותם בקופסת עץ למשך ארוחת הצהריים שלנו, וחזרנו לעבודה עם כמה פירורים שליקטנו עבורם במטבח. הם התנפלו על הפירורים שהנחנו בקופסה וקשקשו בשפתיהם בקולניות כשהם מוכיחים כי נגמלו כראוי . הבאנו את הקופסה למשרדי ושמנו אותה תחת השולחן עד שעת סיום העבודה. בכל זאת, התגלגלה השמועה במפעל ומחצית העובדים נכנסו במהלך אחר הצהריים כדי להציץ בקיפודים הקטנים ולשאול שאלות מעשיות בקשר לגידולם. קובי התגורר בקוטג' עם גינה ובה התכוון לשכן את הקיפוד שלו . לנו חיתה דירה ואני התכוונתי להחזיק אותו היכן שהוא במרפסת או תחת המיטה' ולהניק לו חופש התרוצצות מלא במידה ויתנהג יפה. לקחתי את הקיפוד הביתה בקופסת קרטון מחוררת. קובי נשאר במפעל עד שעה מאוחרת יותר כדי לסיים עבודה דחופה כלשהי . חיתה החמקt גדולה וקריאות הידד פרצו מפיהם של גלי ורפי הקטנים כאשר נקי מפשפשים כל זמן שהותו אצלנו . כאשר צפינו בו להנאתנו, הדהי??נו לא אחת הדימיון - להוציא את מידתו ואת הקוצים שלו - בינו לבין חזיר הבר : אותה צורת גוף 'ראש וחוטם ; אותה פרווה גסה ; אותה התמדה, עקשנות וחוסר נימוס. הוא היה מצליף בלשונו בקולניות בשעה שאכל. הותיר אחריו ערימות קטנות ומסריחות למדי של צואה בכל עת שהתחשק לו . מפעם לפעם היה מפריש רוק ירקרק וקיצפי ותוך כדי עוויתות מעוררות רחמים היה מפזר אותו על קוציו ; פרט בהתנהגותו של הקיפוד אשר לפי מיטב ידיעתי טרם נמצא לה הסבר. וקוציו לא והושמקt לצוני הגנה בלבד, כשם שניתן היה לחשוב . ברגע שניסית לנגוע בו היה נותן זינוק מהיר וקצרצר כלפי מעלה כשהוא נועץ את קוציו בידך . (לאחר שהתביית מעט חדל להצטנף ככדור באותה תכיפות שעשה זאת בהתחלה .( וגם אם נשיכותיו לא היו רציניות, עסק באופן קבוע בחיפוש אחר אוכל, ובכל פעם שהוגשה לו אצבע, היה פותח ז::rורחירב ואחר כך ממשיך בנגיסה עדינה בשיניו הקטנות והחדות. הוא בפירוש לא היה חיית השעשועים המתרפקת שהיית לוקח איתן למיטה . ולמרות כל אלה ראינו בו יצור חמוד וחביב . היו לו עיניים שחורות ונוצצות, פרצוף שובב, וזריזות ; תיזכורת לכך שבסביבתם הטבעית, נוהגים קיפודים לצוד לפעמים צפרדעים, נחשים ואפילו עכברים, וזו אינה מלאכה לבטלנים. הוא נהג לחצות את החדר, וברוב המקרים העדיף לחוש לאורך קירות החדר, במין ריכוז והחלטיות שכאלה עד שנדמה היה כי תמיד מנחה :~-ותו מטרה ברורה וחשובה מאד . טולסטוי כתב באיזה-שהוא מקום כי השועל יודע הרבה דברים קטנים , אבל הקיפוד יודע דבר אחד גדול . יחסיו של הקיפוד הקטן עם פוסי, החתולה הסיאמית הוגדרו בבהירות מפליאה כבר מן הרגע הראשון : הקיפוד התעלם ממנה לחלוטין. סירב להכיר בקיומה , העמיד פנים כאילו כלל לא חיתה חתולה בבית ; עד כדי כך שהדבר עורר השערות מדעיות בקרב הילדים שתהו אם יתכן הדבר שקיפודים הם עיוורי חתולים. הנסיונות הראשוניים של פוסי להתיידד או לכל הפחות , לחקור מעט את הקיפוד הצעיר הובילו לאותם זינוקים קטנים באוויר מצידו , ולאחר שנדקרה מספר פעמים באפה, החלה לפחד מפניו ולהתגנב מאחוריו בהיסוס, בהשאירה ביניהם מירורה ביטחון . היא חיתה צופה בו בהשלמה נוגה כאשר היה גורר את רגליו הגדולות לאורך קיר המטבח ומכבד את עצמו בלגימה מקערת החלב ובאכילה מצלחת השיירים ומזון החתולים שלה שעמדה בפינה, מבלי לבקש סליחה, כשקוציו בלתי דרוכים, אולם הזיכרון של כוח פעולתם ער ובלתי נעים . אם רצית בכך . יכולת לגלות סמליות ביחסים שבין פוסי והקיפוד הקטן : הנקבה הרכה והעדינה לעומת הזכר האלים, הדוקרני והגס, הבוכרי הכהה וחסר הרגישות שבא מן היער. הילדים אהבו את שניהם, והקימו מבנה קטן של דיקט עבור קיפי לשינה במרפסת במשך היום. הם אף כיסו אותו בהרבה עיתונים ישנים כדי לצמצם ככל האפשר את זיהום הרצפה . בבוקר שלמחרת היום בו מצאנו את הקיפודים הקטנים, אמר לי קובי כי הקיפוד שלו ברח עוד באותו לילה . הוא שחרר אותו בגינת הבית וסמך על גדר הלבנים הנמוכה שתמנע בעדו מלצאת, אולם בבוקר נעלם הקיפוד , אם על ידי חפירה תחת השער אור שבכל זאת הצליח לטפס מעבר למחיצה . כמה ימים לאחר מכן' בדרכי חזרה ממסעדת הדרכים הקטנה' נעצרתי לשיחה עם יענקל הזקן' שהתעסק עם אחת משתי הכוורות שהחזיק במגרש הריק . הייתי לבדי שכן קובי וכהן הזקן נסעו לישיבה בעיר . יענקל הציע לי גוש מחלת דבש שרדה זה עתה מן הכוורת, ושנינו ישבנו על המדרגות האחוריות של המעבדה, לועסים, רוקקים את הדונג, אצבעותינו דביקות מן הדבש, ואנו משוחחים על דבורים ועל הטבע בכלל . יענקל היה איש התיקונים שלנו במפעל . הוא ידע לסתום צינור דולף. לתקן או להחליף מנעול של דלת, ואפילו לטפל בכמה מאביזרי הציוד הפשוטים של המעבדה . אך הוא גדל בכפר באוקראינה (לפני זמן רב) ואהבתו הרשונה חיתה c ~ r הt r ~ J' פתחתי את הקופסה, וסובלנות אדיבה מצידה של אשתי שהסתפקה בשאלה אם הקיפוד עתיד לטפס על מיטות ואם פוסי, החתולה הסיאמית, תוכל לחיות ~ ומעכ'illםול. יתעגרה התוא ינשב ,םיאשונה דימו רחאל ןכמ וניליג יכ רוציה טועפה היה הסוכמ ולוכ .םישפשפב םלוא הז ללכב אל הוויה היעב ןכש ~ פ ונקזחה תיבב תיחפ הקבא דגנ םישפשפ הרקמל יסרפש קקדזתךכל. ונרזיפ בנדיבות את האבקה על קיפי - הוא כבר זכה בשם - והקפדנו שזו לא תחדור לעיניו ולפיו . היינו מופתעים מעט לגלות כי האבקה פעלה והוא נשאר עתון 77' מס' 34 לבוא במגע עם שתן של אותם בעלי חיים' וחיידקי המחלה יכולים להתקיים במים או ברטיבות במשך מספר שבועות. אל עור האדם חודרים החיידקים דרך שריטה או דרך הפה והנחיריים. ישנה תקופת דגירה הנמשכת כשבוע, ואחריה באים חום, חולשה, כאבים ברגליים, בגב ובשרירי הבטן 'וכל זה מלווה לעתים בצהבת. ואז בא המשפט האחרון : "שיעור התמותה :שלושים אחוז לערך אצל חולים אנושים." החזרתי את הספר למקומו לפני שמישהו יראה אותי מעיין בו, ולא הזכרתי את המלה "קיפודים" כל אותו ערב ; אולם חשש כפול וכבד החל מתפשט בי . ראשית, כמובן. היה זה הפחד מפני המחלה, גם אם לא סביר היה להניח כי זו תגיע לביתי באמצעות הקיפוד שלנו. היו מעט מאד מכרסמים ואף לא חיית בית אחת, באותו שדה שמאחורי המעבדות ; וכיוון שהקיפוד היה צעיר מאד כאשר לקחתי אותו הביתה, ודאי לא חיתה העת בידו להידבק במחלה כלשהי . הוא כבר בילה עמנו למעלה משבועיים ועדיין נראה בריא ושלם . חבל היה לשחרר אותו ולחטא הכל, אם איננו חולה, ופעולות אלה לא יועילו במידה והמחלה כבר הועברה ונמצאת בשלב הדגירה שלה . הצעד הנבון ביותר היה לתת דוגמת שתן שלו לבדיקה במעבדה מתאימה, ואני החלטתי לחפש מקום כזה למחרת בבוקר. למחרת בבוקר עלה חומו של רפי הקטן . אני הייתי מבוהל מאד, אולם פני היו חתומים והתנהגותי שגרתית. לא סיפרתי לאשתי על מחלת הלפטוספירוסיס, כיוון שלא רציתי להדאיגה, במיוחד לאור העובדה שאני הייתי האשם הבלעדי בהכנסת הקיפוד לבית. מלבד זאת, החום נראה כמו התחלה של הצטננות רגילה ; לילד חיתה גם קצת נזלת. ידעתי כי אותו בוקר חיתה לאשתי עבודת עריכה דחופה והצעתי לה שאני אקח את הילד לרופא . "אצלצל למשרד ואודיע להם שאאחר קצת לעבודה היום," אמרתי . "זה גם יחסוך לרופא את הטירחה של ביקור בית, ולנו יחסוך את העיכוב בטיפול, שכן הם בדרך כלל עורכים את ביקורי הבית שלהם אחר הצהריים, אלא אם כן זה משהו דחוף." אשתי הסכימה בשמחה . רפי נהנה, כהרגלו, להראות את לשונו לרופא, אמר "אהההה" ונשם עמוקות כאשר הרופא האזין לחזהו דרך הסטטוסקופ. "התקררנו," הכריז לבסוף. הרופא. "כמה ימים במיטה, הרבה שתייה חמה, וכמובן' הכדורים האלה וסירופ נגד שיעול שאני רושם לך . מותר שוקולד' אבל תזכור מה אומר רופא השיניים ." "זה בסדר,' אמר רפי ; "אני תמיד מצחצח אחר כך שיניים." צחקנו. לאחר מכן ביקשתי מהילד שישאיר אותנו לבד לרגע ושאלתי : "דוקטור, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שאין לזה שום קשר עם לפטר ספירוסיס ?" הוא נתן בי מבט מוזר' ואני הסברתי לו אודות הקיפוד והדברים שגיליתי בספר. עדיין עם מבט ספקני למדי ניגש אל ספרייתו, שלף ספר, עיין בקטע כלשהו, קרא לרפי' הסתכל לתוך עיניו ושאל כמה שאלות נוספות. ",אל" אמר לבסוף. "אין כל סימן." "האם ישנה תופעה שבמקרים קלים אי אפשר להבחין בה בבדיקה רגילה?" "תראה," אמר, "אני יכול לשלוח אותו לבדיקת דם ושתן. כאן במעבדה שלנו, בתנאי שתצליח לשכנע אותו להסכים לדקירה באצבעו' אבל הייתי עושה זאת פשוט למען השקט הנפשי שלך ולא מתוך חשד ממשי כלשהו." "בסדר ; אני לוקח על עצמי את האשמה." רפי עשה פיפי לתוך צנצנת קטנה ואחר כך עמד בגבורה בדקירה . קניתי לו שוקולד בדרך הביתה והכנסתי אותו למיטה. תוצאות הבדיקה היו אמורות להגיע למחרת . אותו ערב הסתכלתי בעיניים חדשות על הקיפוד הקטן. האם שגיתי במשהו, חציתי גבול אסור כלשהו בכך שהבאתי אותו הביתה ?היכול קיפוד קטן להיות אחד ממאות המסיכות של המוות ? האם הטבע הגניב דבר מה מבעד לדלת האחורית כאשר זו הקיומית חיתה נעולה בפניו ? אנו כרתנו את יערות העד שלו, רצחנו את חיות הבר שלו, סירסנו את ברקיו ואת שטפונותיו, גברנו על כוח המשיכה שלו ועדיין אנו מגלים עוד ועוד צורות מרפא לתחלואיו . אחת הדרכים שבהן גמל לנו על כך 'הוא משהו שהטבע חרת במוחנו והמוביל אותנו למלחמות, לתאונות דרכים ולעתים למעשי התאבדות. אולם ניצול אהבת הטבע כדי להגניב · לפטוספירוסיס לתוך הבית באמצעות קיפוד קטן - זה כבר משהו אחר. האומנם ? שכן קובי ידע, ושתק. זה היה הצד השני של אותו חשש כבד ואפל שפשט בי מאז קראתי את הקטע ההוא בספר. האם משרתו של כהן הזקן חיתה כה חשובה לו, שהוא היה מוכן להרוג אותי בצורה בלתי ישירה, או לכל הפחות, לסלקני מן התחרות על ידי מוות במשפחה, כל עוד לא ניתן יהיה להוכיח את אשמתו ? ידעתי במשך אותו ערב ארוך' כי יהיו תוצאות הבדיקה אשר יהיו' לעולם לא אזכיר את העניין באוזני איש, ואניח לו ליהנות מן הספק. אחרי הכל' יתכן שלא קרא את הקטע המסדיים הזה בספר' ואולי' על אף אי הסבירות שבכך' לא זכר אותו . עמדתי לעשות למען יחסינו את אותו הדבר שאנשים רבים עושים למען נישואיהם, כאשר הם מותירים חשד של בגידה מבלי לחקור בו לעולם. הגיעו תוצאות הבדיקה ולא היה בהן זכר ללפטוספירוסיס. חיתה זאת הצטננות~ האדמה. בנוסף לעבודות הטכניות השונות שביצע, הוא גם טיפח באהבה את הדשא בחזית המפעל. ושתל שם כמה ערוגות פרחים נאות. בשעות שבהן לא היה עסוק בעבודות תחזוקה יכולת למצוא אותו במגרש הריק. מקטרתו תקועה בין שיניו והוא מקדיש את עצמו לשתי הכוורות שהקים שם, או לאחר גשמי חורף. יכולת לראותו משוטט במגרש ומלקט את הפטריות הבודדות שצצו בו בעונה הלחה. סיפרתי לו על הקיפוד הקטן שלי והוא נד בראשו בספקנות. "דברים כאלה לא מחזיקים בבית," אמר. "פרעושים. פשפשים. מחלות - מה שאתה לא רוצה. מה אמרה על זה אשתך ? שלי חיתה זורקת אותי מהבית יחד עם הקיפוד." "אנ n נו פיזרנו עליו אבקה נגד פרעושים והוא בסדר. גם לקוני היה אחד. אבל הוא ברח." יענקל הניע ראשו בשלילה. לא ברח. הוא שחרר אותו במגרש הזה, בדיוק לפני שהלך הביתה. היה כמעט חושך ; הוא בטח נשא לעבוד מאוחר. אני הייתי בקצה השני של המגרש אז הוא לא ראה אותי. הוא יצא עם קופסת העץ ההיא, שם אותה על הצד, והקיפוד זחל החוצה ונעלם בין השיחים." תיארתי לעצמי שקוני שינה את דעתו ברגע האחרון. והחליט שזו טיוחה גדולה מדי להחזיק בבית קיפוד ביחד עם תינוק שזה עתה נולד' פעוט בן שנתיים ואשתו שהיא בחורה עירונית טיפו 6 ית ואדישה למדי לחיים בטבע כשהם מתגלמים בקיפוד תחת הפסנתר. השקר הקטן אודות הקיפוד שברח נאמר בוודאי כדי לחסוך ממני תרעומת למקרה שרציתי קיפוד נוסף. שיניתי את נושא השיחה ושמרתי בלבי את סיפורו של יענקל. ערב אחד, מוריס (מאביק) גולדמן נכנס אלינו לכוס קפה, לאחר שטלפן ובדק אם נהיה בבית ואם אין הוא מפריע לנו. מאביק הוא מעין דוד בזכות ידידות; ארוכת-השנים עם הורי, ולמר;ת פער הגילים ניננו הוא תמיד אורח רצוי ומעניין . הוא עובד כפקיד בעירייה' אולם יצאו לו מוניטין כמחברם של סיפורים ריאליסטיים כתובים היטב על יהודי פולין לפני ובזמן המלחמה, ולעיתים אף ליווה אותם אל תוך ההווה : את אלה שנשארו בפולין ואת אלה שעלו לישראל. נוסף לכך. מאז ומתמיד התעניין בפולקלור, לרוב יהודי, אך במידה רבה גם צועני. בניגוד לרוב היהודים הוא אינו זוכר רק את הטבח האכזרי של בני עמנו, אלא גם, ומשום אותן סיבות גזעניות, את זה של חצי מליון צוענים. מיד עם הגיעו הגיש לילדים, שעמדו ללכת לישון' חפיסת שוקולד . ברגע שאשתי העמידה את הקומקום על האש ואנו התרווחנו בחדר המגורים הופיע הקיפוד הקטן מתחת לספה ועשה את דרכו לאורך השטיח על מנת להריח את נעליו של גולדמן . "תראו, תראו," אמר גולדמן. "תראו מי בא." ואז, לאחר שהציץ ווידא כי הילדים אינם נמצאים בטווח שמיעה, אמר לקיפוד הק"טן : "מזלך שאין כאן צוענים ; אתה יודע הם אוכלים קיפודים." "מה באמת?" שאלה אשתי. "כן ; קיפודים נחשבים למאכל תאווה . אפילו ישנה' או חיתה פעם מסעדה צוענית בפאריז שבה יכולת להזמין קיפוד צלוי." בשלב זה עברה השיחה לנושא הצוענים, אשר בו תמיד היו לגולדמן סיפורים מעניינים. "הם אינם מצטיינים בזיכרון קולקטיבי, אתם יודעים," אמר בצער. "הם לא כתבו היסטוריה או זכרונות, שום דבר ;רק מסורת שעברה בעל-פה מדור לדור על השנים עברו, וכמובן השפה ;שונים מאד מאיתנו היהודים. אתה יודע, בזמן המלחמה היה להם שיר על מחנות המוות. אלה היו בערך םילpזה שלו : "נכנסנו דרך השער, ויצאנו דרך הארובה". כמה שנים לאחר המלחמה, לפני שעליתי לישראל, הסתובבתי בכמה ממחנות הצוענים. רציתי, בין השאר, לרשום את המלים המדוייקות של השיר. טוב, אז השיר עדיין הושר, אבל המלים הספיקו בינתיים להתחלף לאלה של שיר אסירים רגיל. ואיש לא זכר את הגירסה המקורית. ולא זו בלבד, אלא שכל עניין הנאצים והטבח ההמוני התחיל להיטשטש בזכרונם במהירות די גדולה . מוזר' במיוחד כשאתה חושב על היהודים המדקלמים מדי פסח את הקטע ההוא על כל אחד מאיתנו שצריך לראות עצמו כאילו היה עבד במצרים לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה' ועל כך שיהודים דתיים ממשיכים עד היום הזה להחרים את ספרד בגלל האינקויזיציה שפעלה בה לפני מאות שנים." ערב אחד, כשבועיים לאחר שהקיפוד הגיע לביתנו, נסעתי לבקר את קובי. היה עלינו לשוחח על משהו כהכנה לישיבה, שעמדה להיערך למחרת בבוקר. קובי לא היה בבית, אולם היה אמור לחזור בקרוב, ואשתו הכינה לי בינתיים כוס קפה. בזמן שהיא חיתה במטבח, הצצתי בכמה ספרים ; קירות ביתם היו מכוסים במדפים עמוסי ספרים מן הרצפה ועד התקרה' וזאת למרות הבדיחה הקבועה שאמרה כי הם מיותרים משום שקוני בין כה וכה זוכר הכל בעל-פה. שני מדפים ארוכים היו מלאים ספרים על צמחים ועל בעלי חיים ומשהו בדבריו של יענקל על פרעושים, פשפשים ומחלות הניע אותי לשלוף ספר בשם "מחלות מדבקות של בעלי חיים" ולחפש באינדקס את הערך קיפודים . הם בהחלט הופיעו שם, והעמוד המתאים קישר אותם עם ל~טר 9 ;כירר~;כיס, מחלה המועברת באמצעות שתן של מכרסמים ושל חיות בית מסויימות והעלולה להדביק בני אדם. קיפודים נכללו ברשימה שכן בהיותם חופשיים, הם עשויים 1982 טזזונוtי-י-וייו י~ ~ r-..~ § .ן;נ r: ו n - ם - .ם 3 - י= ונחנץr מומחים למערכות השקיה ונחנץrו יודעים מה לדרוש מעצמנו ונץrשכ מייצרים צנון השקיה צבורות השקיה מפוליאטילן רך וקשיח עם תו תקן ובפיקוח מחמיר של מכון התקנים. ם צבורות מצרפלס מבטיחים דיוק מירכי במידות חומר גלם מעולה ובקורת איכות של מומחינו . ~י~ :...~~ םמצרפל מבו JJ מצר ט'נ. 063.77107 .79595 הוא בוודאי ירצה לפגוש קיפודה ולהקים עמה משפחה . אם כך יהיה הדבר, אמרנו להם, אני עשוי לכגוש אותו ולשאול למשך הקיץ אחד מצאצאיו .בסופו של דבר , הם הסכימו שאשחרר אותו , ובוקר אחד, לאחר ארוחת בוקר משביעה ופרידה נוגעת ללב, לקחתי אותו בקופסת קרטון בחזרה אל השדה בו נולד . עמדתי שם עם הקופסה בידי, והקיפוד כבר החל להאזין לזמירות הציפורים והריח את הריחות החדשים. תהיתי אם אכן הוא זוכר אותם מימי ילדותו, ואם יזכור דבר משהותו אצלנו לאחר שיחלוף זמן מה. הנחתי את הקופסה על צידה והקיפוד פסע החוצה ואל תוך שיח, כשחוטמו בוחש בעניין רב בעלים היבשים . הצטערתי על כך שלא הייתי משורר, שכן בילינו יחדיו חלק מחיינו, והמאורע הזמין שיר פרידה, או לכל הפחות, נאום רב השראה . "בסדר," אמרתי . "צא לחופשי, קיפוד קטן. אתה חוזר כעת אל הפשפשים והפרעושים, וגם אל הציד ; לרעב וגם לנקבות ; לצינת הלילה וגם לירח המלא מעל השיחים. האם תשכח, כמו הצוענים, או שמא תגלה את הדבר הגדול שעליו דיבר טולסטוי ? איך שלא יהיה' אני מאחל לך כל טוב ; היה שלום." • קיפוד בבית (המשך) רגילה עם חום נמוך ורפי החלים תוך מספר ימים. כדי להיות לגמרי בטוח, גם לקחתי מן הקופסה של הקיפוד פיסת עיתון ספוגה בשתן והבאתי אותה למעבדה ויטרינארית. אף בדיקה זו העלתה תוצאה שלילית ; הקיפוד הקטן היה בריא לחלוטין . הוא נשאר עמנו כל אותו קץי 'התפתח במהרה לגודלו המלא, אכל בתיאבון כל הזמן. כאשר כמות השתן. הצואה, הסירחון ואותה הפרשה ירוקה גדלים ביחס ישר למידתו. כאשר היה כפול בגודלו מכפי שהיה בזמן שהבאתי אותו הביתה, איבד משהו ממראהו החמוד ואילו חוצפתו גברה. אשתי, שחיתה הרבה יותר נאמנה לחתולה מאשר לו, המשיכה שלא לגלות התלהבות מיוחדת מהימצאותו של הקיפוד בבית. הילדים אהבו אותו כמו תמיד, אולם החידוש שבדבר החל פוחת, והם כבר החלו מדברים על כלב - קרקר ספנייל או כלב תחש, בנוסף לחתולה ולקיפוד. באופן הדרגתי, בעזרת שיחות קצרות, אמרנו לילדים כי הקיפוד התבגר ; כי דרושה לו סביבה טבעית וסוג המזון שאותו מוצאים קיפודים בטבע ; כי הוא עשוי להיכנס לשיבת חורף בבוא העת ; וגם כי עתון וו' מס' 34 דינה קטן ,,..,.\ \-~~ א . -,\ ' , _1'~( -,~, ספי שפר y,\/ "'-- ',;$k, ~ן::- ,\ //" ' ' ) <.. · ---- I~~ . tt 1' . ( ( זהב משלו _ 1 1 . ץ ,~ ~\..) . ~ -+" k \.. "='--(:; L; ,1 ~ ז ~// • . '""' ' . ,,..../"........... ' ..·/ _, א.;גלו ח;ל ~ינ; ~כ;ל 1f ! / - . . , rג~. \( ~y,-- )כ c ף ,\"\-~) . . j '· V f. .n--'-) . 1 1 · ' \.. הוא כמ; שהוא ואני כמ; שאני. . :-:· : . -:-.": !וים :p קך~ה ~Jo/. רת. 1\ ~-~ r-J להג:י~דר f? ע;ת !~יד .ת~ן~ _ ~"(€ י;שבים על גדר אחרות. • • :-" T -• : . ~יש מ;פיל J ;:זב ~זpל; w ~ה ~ר . רת זג~י ~ל ~י ry:p.ךר W לי. ~.~9 ף קט~ים ~ל ;פפ;ת . . ... W א.יד ??גקים ר~יד מר~ים ע,ליז.זז w:p ם . ~לים :p קוךים םיpזכזלpז ;רי~ת ~קן~י . ר~יכד w זכ~ים א,גז;זנו ~~גו;גןינו ש;נע ל'א י;ך~ים. _\ \ \ \\ )/\ והpזמ ~ן : 9:p פור ~ל ~יש ה מ~י~ :p ס;פ; א.ל wv מ:ם. תמר משמר ברית חדשה לקרא ןה ~ת ןה ;נין v שור;ת ה;לך קו.r;שך חתך משקף א·לpז :ן~ה ;פיו ~לא ~-תק,ע~ p ;נה . :Pיגקt ק;ל;ת מ:ם o/ ק~ים םיךך;חpז ק · ~מ נשני מינים משכימים של או"ם מאפיר • -:-T ,'' • • : -• • •• : ' ~ם ~ו;ג~ . רב :P ?ח ' '~ע,זp לם םpז~ ~סה ~9 ~ל :p~pךים W:P גי ;פרפ~רים pז:p :;נךית ר~~ה ד jp ה ;ני io/~.ה וi;קיה~ לכאי, טקpז~ ;:זך;;גןד ~מ " :p קןב-~ך לpז ~י ;ך~גז.ינו' קו ~ W י ה :p י ם~נ;:~ p לם :P ג~:ם צ;רח;ת :p :ךיף זג;גןי Jיף .והpזמ ~ן : ק הל,ץ~pז כ; ק;ךע;ת מ?~יגה ה . ;נין v זק~ט;ת, ;נין ק;ל;ת q ל;ם ~זכי אמתח על פני המים את ומי;נם השבור T -T ; ' ••, ' --'' ; --; .'' :p ~קב;ת ס~יס;ת V ??ק~ים אמנה כ; : כשפים גופנהים . '' T ' T : ."' ; ."' (ר~ם ~לים מו~ס;ת. ~ז:: ~ .ר r..רזכ. w מ:ם ר~ל ם~~~ י;ררים :p י מ;~ים : א,~ידה w ~יד לה w ם. ~p רים-~ראש חילוף ל'א fאן . לל'א ה.~~~ ףסPז~. א. .ר w ת ג;ג Wית . . . . .. . . . . נישאת קשו~ה. ה~י~~ למדי. ~רק :רק ~~אן . מ:ם o/ ק~ים ח;ךךים ל;גי :p ח.לם vpזpךם . ע;ןגד 9.ה~ינ;: ry קף W הוי. תא'pז~ ~ל ~לי ~לים אפשר למנ;ת ולמנ;ת :דיו ~א;ת ל:ר.רף-~:ד . ~ל v ~ל v ~כ;ן ל~~ ~~יי ד~~~ל ' ~ת סגוף לללק.ת כ; זג;גן~ר לךמך לעבד כאב לצו ארי-צל . .. .. : -: .. : :- ל~ג;וח; , נ;טזכת, ~q ~:;נים pזjp ;נ~נו ל; ~ך;ןגה,אוס :זנק.לא ד?י;~י לע,ש · ;ת כ; q סך ??Wקף , לע,ל;ת כ; :P ~ןצ;ת ~~לו לpזq ל;ם ל;גי wv· כשהצפרים גובה לד f ך;ן ~ן.ה . ;ת~ . א, ;גלו -יר.;ב~ v זכ:ל נ;:;נלים, :p מ; ל'א למורים זה ~ם ד.ה לד;נר נצמך;ת -ז • . ת;כסכתכtמ להאחז ' ' T :" :-:: • • ג;ג W י ח;r.ו. רת י;ם ~שוי ל ~:;iע, W ~ך ~ת v נפשי תרוi;ח ח;תרת כהחלמה T T ; --' .',"' •;.'' • : של נגונה : ה. ~ך :p ~ר ~ינ; ע;ןגך ~ן : 7 סע,:;ניר ~ת י;ם ~o/7P מךת;' ~רוזכ vהז:;;ב~ v מ~ריןה ;נין הה;צך;ת המולדים • T -; - י ·ערה . :- נהירה נצלוחה;ת של לאט '.' ; • T • : למצ ' א אלה'ים אחרים. ... :-. ::· : . ז י ~ךמ;~י ~ם :pזp;:ז~p ךים ג';נה יהיו לה חהים משלה א,ח;ךי rל~ים ·wb לה ~~:p ך;ת, &?.רזכ :;כוון pז:p ן~ן' זג~ל לז;ןה;ם ,~ יבוא בסגול לצלילה;ת של ועת --:· ·.·. : . צל;חה;ת של לאט אהבה T ;----:• • : ~9ג ' ~ע,ןה :זנ;:זיןה ~ב;א 7 ~.רש ~ת ס:זנריו:זה . r:pv לה. ה; p ך ך~קות םי~;י?? :p ~יד ~ o/ ~ז ~חד - :ב;א ל סןה פ'שי ~~ת;~ ח;תרת ;מל~;; ,של נגונה ~ילו ~ךעו ל o/ א'ל זהבה :ם ;:r :ה ifם W ~לה ~ליבו ה;~~ לה תפנית של המתה עצמית ~;פי ד :זנזכ o/ ר;ת ,ך;י??ר ~~זכר, w ע. ~;פי זכ~ם נ . . ערגת-נשר ך;עדת נולת;ת הפתוח;ת : -T : -•.• •; T T -: :• :ר;:זיו T • •: T T ; --•: ;• •: •: • : ~ o/ ~ר;ת ~p ךים ~9 ג.ל. ק~~-תמך~-י?:;ל;ה v ~ם ~ה~ה ~ש ל~ס ' ~ל ?W י~ה ף קך~ים ~רוזכ' לקום .ןת ry ~ • W גה ~ת v ק;ל )W ר.ה כמה הוא ח;ןך לעצמ; : -: •• T ~ת;ך ן~~ז:; . כנכפים ךכ;ת עור;ת : ' -• -T : • :P מ o/ ~ת םי~;י?? רגם ז'את : ג~ o/ ף' ן . T : "•. -"." T •; •• ה ק;לף פ;עם, שהב;א אל ס;פ; המבטח ל~ם א,חרים, פרודי הלחם, גופי ת;לעים • T • • .'' ' ,' -•• • • הפתור החפני ה ק;לף ן . ~ג;ונ;~ע :p בק~ קלים כע,רו~ים :p מ; ךpזח-ת;נ~ל: ~ל ~י~יגנו, ג:;נרי~ל '~~ אלנו מ " ~~~i? מ?~יגת סק - · י p ר :p ק;ל;ז.יי:רז v לב ראם גדע ~ת א;ר- vת;ר~~ .םי~יכ;:~~ א.ין ת~~.רת ~מו;נן סן : . ר סב.קר. ~;גזץ 9v ~יך v :p זזפ ' יוני-אוגוסט 1982 ~ry ה ;:זל;חך 7 זזךכ; ה . . מונוטוני . די מתלונן. די מ~:ככ . עסוק כעצמו, באורח מופלא אצל אמיר גלנע ישנו אדם מעבר לקול. מדבר אליך אדם . לא קול אבסטרקטי של פרסונה שירית. לא איזה מעשה מלאכותי, של אמירה ך;קאלית, שאתה מאזין לה כמו לאיזה ציוץ קטן . מדבר בן-אדם, לפעמים אתה שונא אותו על מה שהוא מדבר. לפעמים הוא מרגיז אותך . לפעמים אתה רוצה שהוא ידבר אחרת . אכל הוא קיים, בכל תהפוכות השירים, הוא מדבר אליך מעבר לקול שלו, פנים מדברות אליך . יש מעט מאוד משוררים שפנים מופיעים נשירים שלהם, מעבר לקול . ומכאן אולי הדבר האחרון . שלימד אותי אמיר גלנע, שהשיר עם התום והאמונה, התעוזה, והאיש שמאחוריו, והיכולת הלשונית, השיר הוא מעשה מלאכותי . אנחנו עושים שירים . אמיר גלכע לא שוכח לרגע שנעצם המלאכה שהוא עושה, עם כל ההתמסרות והדבקות שהוא מתמסר ודבק כה, היא מעשה מלאכותי של אמנות, והוא יודע גם לנוע על הגבול הדק שכין האמונה ונין הקשר , נין היכולת לומר את עצמך לנין היכולת לדקלם את עצמך . זה מה שהופך את השירים מווידוי סתם, מאמירה סתם , מזעקה סתם למעשה אמנות שלם . וכל זה מצטרף לדבר אחד שעליו אני רוצה להגיד לו תודה, זאת הזדמנות אחרי הרכה שנים . על כך שאמיר גלנע בשבילי הוא איש ששר, גם איש וגם שירה. ושהוא החזיר לי ומחזיר לי את האמונה נכך שיכולים להיות גם אנשים , ויכולה להיות גם שירה, ויכולה להיות תרכובת של נrזו~ הם, וכל זמן שזה קיים בעולם, אני חושב שיש לנו עוד תקווה למרות כל הכאב שאמיר גלנע ער לו כל כך .• אמיר גלבע - חתן פרס ישראל תשמ''ב על שיר אחד משירי אמיר גלבע עוזר רבין אמיר גלכע : יחידתי סר:ב:בת תר~ח יחידתי ס;:נ:נת היt;ת זכבלי מ J רי;:ז ברח;נ;ת עיר זדשב;ן וכרקע.י W ~ריר וזקא;ל . . . זכהים היtרט._ רקעו מתכ.י ~~i? י;:ז . מי ~מר י;IהJ צלי ב~דה :P~-דה w לה בןד~ך וןגשי ךכt;עהpזצ~רi? ~~זגי;:ז . כי ~את א.ל ס;;כך ו~ל tי=?ר. ו;~שוני בא ;:זס:כת פ ' ה כי i?tי=?ר ל j? ח ברי~ה םד w ה בוירןנך ובןי _הpזך ~ם ז:זךה שאולי;:~. t\ ז;ו ~ם אןנך . ויחידתי םל'א מן ;:זל 'א w זדה ;:זל~ו . ה :קום מי קצים ז:;יליt. ח ובתי להדגיש, לתועלת הרכים, שהשיר המובא בכאן מצוי לקוראים אך ורק רכשי משולב כספריית זוטא, המוציאה מיכחרים משירתם של משוררים . כמוהו משולבים כספר הנקרא "קטף" עוד י"א שירים וכך בגללם אין כל קורא נשירי גלבע - שספריו הידועים כוללים שירים הרבה , שרק מקצת מקצתם נכנסו ל"קטף ", יכול להסתפק נ"קטף" כלנד, ולעומת זה כגלל אותם י"נ שירים שכמעט כל אחד מהם הוא מן המעלה שכשיר אשר לפנינו 'אין שום קורא שירה אמיתי יכול לוותר על הספר "קטף" - למרבה הפליאה אין עובדה זאת מונאת לידיעת הצינור" נשום דרך שהיא ויש לעשות לתיקון עוול זה . הדברים שכתבתי אינם נגדר אינטרפרטאציה לשיר זה . חלקם הוא כסיון לביטוי ישיר של נגיעות שהשיר גרמם , נגיעות שככל נפשי ומאודי וחלקם הוא סיפור נלכד על אודות התנסויות-מגע זה ל גני אותן שורות שנגלל קוצר המצע וסיבות אישיות שלי נסתפקתי רק כרמיזה לגניהן. כי עוצמת ממשותן של השורות שלא היבעתי במישרין את יחסי עמהן - תודעת ביטוי נוסף' שבוודאי יבוא נצורה מאלף צורות הבריאה ששיר זה מחולל אותן נמי שקורא נאמת . תכונה זאת של היותם בוראים חיי נפש ומעשיהם כקוראיהם היא תכונה המצויה כמעט בכל שיר משירי אמיר גלנע וגדולה מזו : ::כל שיר נדרך אחרת. שיריו מחיים את החיים והמוות ומה שמבןנר להם ואין גם שיר אחד שתהא נו משום חזרה ועמידה על מקום אחד . הדינאמיקה היא של הליכה (גם שיר שאינו מתעלם מאפשרות העמידה מסתיים כ : "ואפשר אלך עוד,/ ש.אלפים זה אל זה :בי יושיטו לי יד,/ אןגן ." (ההדגשות שלי ע.ר .(- שירי גלנע בכללם אינם מתעלמים משום דבר חי ולוחמים את מלחמת הטוב כרע מלחמה, אם צריך, t\ קטינית . הכרח הוא לי לסיים הקדמה זאת נכך שמאז הופעתו בדפוס אני חוזר וקורא ומדבר כשיר זה ועם זה - עובדה היא שהקריאה של עכשו שנות וחיות בה כל הקריאות עתון וו' מס' 34 ללמדו ממנו אורי ברנשטייר מ י שמנסה לכתוב שירים, מגלה מהר מאוד שיש מספר משוררים שהוא מתייחס אליהם, שהוא רב אתם, שהוא אוהב אותם, שהוא שונא אותם, שמכעיסים אותו . ויש מספר קטן עוד יותר של משוררים , שהוא מוכן, רוצה ויכול ללמוד מהם. לגני אמיר גלכע היה אחד המשוררים , שלא רק למדתי ממנו אלא שאני מוסיף ולומד ממנו . משורר שאתה לומד ממנו, מלמד אותך שני דברים : קודם כל - מלמד אותך את העניין היסודי של מה זה להיות משורר. זה לא דבר פשוט , ומלמד אותך שאל משורר אמיתי אתה חוזר . אתה בא אליו כאשר רע לך. אתה נא אליו כאשר טוב לך . אתה נא אליו כאשר אתה מחפש תהודה, אתה נא אליו כאשר אתה מחפש חכר , אתה נא אליו כאשר אתה מחפש להיות לנד . ובכל פעם אתה מגלה אותו מחדש , אתה מגלה אתו מחדש , אתה חי אתו מחדש . ואתה לומד ממנו כל הזמן . על כמה דברים שאני למדתי מאמיר גלנע, אני רוצה להודות לו ולציין מה הם הדברים . הדבר הראשון הוא הפרדוכסלי שמכולם . אמיר גלכע לימד אותי שמשורר לא יכול ללמוד מאחרים . כי אמיר גלכע נשירתו הולך לנדר לחלוטין' כדרכים שהוא מתווה לעצמו, לכיוונים שרק הוא יודע אותם, אינו הולך בעקבות אף אחד, באופן מוזר, כמעט איש לא נא בעקבותיו' הוא משורר שמגלה עולמות ככל שיר ויוצר אותם מחד ש. הוא משורר שמחדש בלי סוף . ולכן גם לכאורה חסר כיוון . הוא משורר שמפתי ע אותך . שאתה רוצה לדעת מה הוא יעשה כעוד חודש , מה הוא יעשה כעוד חודשיים, וזה לא יהיה דומה למה שהוא עשה לפני שנה. הוא משורר שהולך כמו מישהו שאין שביל לפניו, והוא מבקיע דרך כתוך הסבך. כתוך המעבה, אכל גם אחריו נסגרים כנר הצמחים' נסגרים השיחים . הוא לא משאיר שביל . הוא מלמד אותך שמשורר עושה לעצמו את עולמו , מדי פעם מחדש . ושזאת מלאכה בלתי נגמרת, כלתי מושלמת, לעולם . דבר שני שלמדתי ממנו הוא שכל שיר הוא מעשה כריאה מחדש . כי אצל אמיר גלנע שום דבר אינו נמשך . כל שיר - הרפתקאה מוחלטת. אינו דומה לשיר שקדם לו ואינו דומה לשיר שנא אחריו . ואצל אמיר גלנע , כל שיר שאתה קורא אצלו, ולו גם קראת נו כנר - מתגלה מחדש. הוא סיפור של הרפתקאה אישית של משורר, הרפתקאה מאוד נועזת . כל שיר מתחיל מנקודה בה נגמר השיר הקודם , כל שיר מתחיל ממעשה כראשית חדש לחלוטין. ותוך כדי הוא בורר לעצמו את דרכו ומסתיים במקום שלא יכולת לתאר ל עצמך כאשר התחלת לקרוא כר, גם לו היית מכיר את השורה הראשונה . והדבר השלישי היא הלשון. כי הלשון . השפה , שאמיר גלנע עושה בעזרתה את מעשה השיר שלו, היא לשונו המיוחדת שאין לה אח ורע , שהיא נוצרת והולכת במהלך השיר , שהיא איננה נתונה מלכתחילה שהיא אינה קיימת לפעמים . יש לך רושם שתוך כדי כתיבת השיר, נאות המלים מחדש, נבדקות המלים הישנות , בודקים אותן. פוסלים אותן ממיינים אותן. זורקים אותן, אבל מפעם לפעם מוצאים או מגלים מלים חדשות או ממציאים מלים חדשות . את המלים הנכונות לשיר הזה, והשפה שאמיר גלנע שולט בה שלטון ללא מיצרים, נענית לו מחדש, אבל כצורה שונה, ככל שיר ושיר . אין שפה של אמיר גלכע . יש שפה של השיר האחד, שלא היתה כמותה לפניו, ולא תהיה כמותה אחריו . יותר מכל משורר אחר, הוא מוכיח שוב ושוב , את גדלותה של הלשון העברית, שהוא עושה בה כבתוך שלו, ואת גדלותו של משורר שעושה בלשון כבתוך שלו . ומכאן לדבר הנוסף שלמדתי ממנו . למדתי ממנו את האמונה כמלים . יש מספר מועט של משוררים גדולים, נשירה העברית, שהאמינו נמלים . אני חושב שהם נודדים . אני יכול לזכור אולי שלוש דוגמאות של משוררים גדולים : ביאליק, אורי צבי גריננרג ואולי אלתרמן נ"שמחת עניים ". השאר חיים בחשש, כספק, כפחד , אולי אפילו בידיעה שהמלים אינן עושות שום דבר . שלמלים אין כוח לעשות את מה שהם מתיימרים לעשות נמלים . שהמלים נעצם הם אמצעי דל מאוד לומר כד את העולם. אמיר גלנ ע מאמין כתוקף ונמרץ' מהשיר הראשון ועד האחרון' שהמלים יכולות לשנות את המציאות, שהמלים יכולות להפוך את פני הדברים ' שהשירה יש לה תפקיד של כישוף ושל עשייה , ואם אתה אומר את הנוסחה הנכונה, הדברים יבואו על תיקונם . השבור יתאחה, והשלם יתגדל, והיכולת הזאת וה " אמונה הזאת, המופלאה, היא דבר שאותו צריך ללמוד ולחזור וללמוד, כל מי שמתחיל להסס ולפקפק ילך אצל אמיר גלנע , ללמוד איך מאמינים ביכולתה של המלה . ומכאן לדבר נוסף : לתום . יש מעט מאוד משוררים תמימים שלהם יכולת של מודעות למתרחש ותמימות שמלווה מודעות זאת, לא טמטום, לא נורות . ידיעה מוחלטת של הרע והאכזרי והנקלה והנבזה. ועם זאת תום של אמונה מוחלטת כעולם, במתרחש בעולם , בחפצים שבעולם , באנשים שבעולם, התום הזה הוא תכונה מיוחדת לאמיר גלנע, התום הזה מלווה אותו, מאפשר לו לומר את הדברים הנוראים ניותר , התום הזה מאפשר לו לרדת לתהומות שקשה לעלות מהם . התום הזה מאפשר לו לעמוד פנים אל פנים מול מציאות שמעט מאוד משוררים מסוגלים לעמוד מולה, ואת התום הזה אפשר אולי ללמוד ממנו . ודבר נוסף : אנשים . אנחנו רגילים נשירה הלירית , המודרנית של דור המדינה , במונאות כפולות או לא כפולות, לקול של אדם מדבר . קול של משורר מדבר . די על יסוד דברים שנאמרו במסיבה ספרותית מטעם גלי-צה"ל בצוותאאביב. · תל האדם והעש;תה למהות המייחדת אותה בייחוד שהאדם קורא לו "יחידתי" שכוללת את "חידתי", והקשר הצלילי שדרה - מזריה - רקעי - רוקעו והניגוד שפריו -שא;ל . והקשרים : בשרה בשרה שלה ועצמה מעצמיה . וכאן עלי לציין שתהא דו שגיאה. החטאת עיקר החיים לראות בשיר זה סיפור בריאתה של יצירת אמנות . ההוכחות לכך רכות : יחידתי אינה שירתי יחידתי היא בריאה חדשה : היא של נפש וגוף נפש שבראה את עצמה כהוויית יחידות הנכונות להישאל והנקראים כך הם "שאוליה" (גם מבוקשיה) של הבריאה. מכוח תכונתם - שהיא תכונת-יסוד של אישיות ייחודית להישאל שאלות על ידי הכוחות שבחיים - שאין לכנותם אלא בשם מי . והשלילי שבהם קשור בעובדת ה~ות (ואדם חי-באמת מנח עמידתו בפני ה"מי" שיקום לצרה קצים (לא סוף) עליה . והשורות האחרונות הן הגשמתו של עיקר השיר שלפנינו על ידי אופי השא.לה המציין אותם. ובגלל שהאדם מציג את השאלה השוללת כמקור חיים. ומסתיים לכאורה במימוש תורתו, כלומר בהצגת השאלה . לכאורה. אך באמת - כל עוד אדם חי כך תמיד "יקום מי לצךה · על יחידותו לא "סוף" אלא קצים ומתוכם תנבענה כריאות חדשות. הקורא השומע ועושה בכך דברים אלה להפלתי. במאה ה 20- היא אני שחי ככך את התהליך הטבוע בי ומחכה לפעולתי שהשיר מעורר אותו בי : יצירת יחידתי את גופה מעצמה ועצמה מעצמיה שרקעו מרקעי שפריו ושאול . והשאלה החודרת ונשאלת בסופו של השיר שאין לו סוף : הלצווה יקום מי קיצים עליה . משאלה דו אינה רטורית. היא הגשמתו של עיקר העיקרים שבשיר . אין כוח לחיות חיים כחיים ללא שאלה דו . לחיות עמה הוא התודע יחידתי אל עצמה אחר יאוש של "סובבת. תועה . חשבון . טועה" קורא חודר השיר להיזכר ובכך להפוך להווה את בריאתו מקדם . כריאה מחומר ה"לא " היקומי (המות החודר ומשמיע עצמו מדי פעם ואדם) עבר ובכך חודר ובורא עצמו והנח הדה שהוא שלי גובר על הכוחות האיתנים הנקראים כדי להישאל מי. ואכן השיר מסתיים בהגשמת מה שהוא אומר. כהצבת שאלה וכהקשבה אליה. הקשבה שמקבלת תשובת-מה במלה "קצים" שלשון הרכים שלה מעידה על התחלות של בריאות חדשות מתוך קומו של מי שגם הוא מנוחותי . בקריאתי את השיר כפני עצמי וכפני אחרים ברור לי שהמלה "פה" אינה מכוונת אל השיר עצמו - כי אם אל קורא השיר . הקורא בורא לעצמו מכוחם המיוחד של שירי גלבע. שכולם אינם מעוניינים באגו שלהם והם מכוונים אל האדם . ומכוח חיים יחד עם השיר מתחוללת " בריאה חדשה פה", בקורא השיר - ועניין זה שאני רומז עליו. הוא מסוד גדולתה הכלל-אנושית של יצירת גלבע . כשיר אחר שיר האדם - כל אדם - עוכר תהליך של כריאת עצמו כנורא כעצמו הוויות חיים למיניהן . שונות לפי המקום וה זמן. וה"מי " ה שולל מניא מניא להתעוררות כוחות חידת הבריאה שתהליכה חד חידות יחידתי חדשות כקוראי השירים .• בגליון הקרוב יוקדש מדור לשירת יהודה עמיחי . הרבות לאין-ספור ויש בה עוצמה מוכפלת שבעתיים של פליאת קריאה ראשונה וגדולה מדו בריאה חדשה של כל התהליך כולו שהשיר ברא בי פעם אחר פעם. לא חודרת כי אם חדשה. אם יטענו כנגדי שקריאתי סובייקטיבית הריהי כך במתן מבע גם למה שמתחולל בי . אבל תנאי בל-יעבור להתחוללות זאת היא פיתוח הקשבה מלאה ועמוקה יותר ויותר (שהשיר גורם לי ומחנך לה מעצם טבעו) לאמירותיו של השיר . סובייקטיבית זאת היא אפשרית רק מתוך מה שקוראים אובייקטיביות מחמירה המגבירה את העניין בנאמר על ידי הזולת. שהוא השיר בבחינת ישות חיה ואפשרית מתוך יחס של כבוד אוהד לדובר אלי. ומתוך השתחררות מהרגלי הקשבה מופרעת כביקורתיות תוך כדי הקשבה. המעוותת את שמיעת הנאמר לך. ובניגוד לשיגרת המוסכמות. הרי פיתוח יכולת ההקשבה (והיא צריכה שקידה של פיתוח!) אל מישהו אחר - שיר, אדם, וכל מה שחושינו ותחושותינו נפתחים ברצון לקלוט אותו. דווקא היא שמחנכת אותנו להקשיב לעצמנו . נבוא איפוא מתוך שיר זה לכך שנוכל להבחין .. מה בין "אני" לבין "נפשי" לבין "יחידתי", הקשבה כזאת מפתחת את בנפשי - שם- כולל למשותף לי עם אנשים אחרים. אך בכל נפש טבוע מעין צופן של ייחוד ותהליך חיים אקטיביים הוא המעצב את נפשי ליחידתי - מלה נכונה להבעת ייחודה של נפשי שהכרתו מעצבת איש לאישיות. הדרך לכך נתונה לכל אדם והכרת הנפש את יחידותה נעשית אך ורק מתוך מגע ממשי עם זולתך והיא חידה, כשם שיחידתי היא לא לפתור את כי אם לחיות את "חידתי" שחלק ממנה מתבטא בפועל (ולא במלים בלבד) שעצמיותו של אדם נקנית לו אך ורק מתוך חייו ~ו:זד עם האנשים והעולם. ואפתח כשרוח שעוררה בי ועדיין מעוררת תחושת מודיקאליות עליונה המדורגת את ה"מה" עם ה "איך" לאיכות חדשה : "בוא ו:; v ~ת פה בשעת קריאתה בקול (בהצללה פנימית) אני מפסיק (ואינני מסוגל אחרת גם אם אחליט על כך מראש במודע) הפסקה ממושכת בין כל אחת משתי המלים . מה שמבליט את ייחודה ומשך הזמן של התחוללות כה הרבה במלים כה קצרות . עליך להתייחד ממושכות, עם "בוא" לפני שנדנה להגיע "תכ:כ;~ד:;"ל ומצוות ההקשבה והשמיעה שבמלה הסכת קיומה כשלעצמו תובע שהות ממושכת (מובלעת במלה דו המלה ;:דשקט בהוראת השקט את תוכך. רוחך ונו' כתנאי ל"הסכת" .( המלה : "פה" מחייבת מירווח מסויים מכוח הופעתה בסוף השורה ומירווח זה מכין לך את ההפתעה הגדולה שבהמשך. שמתרחשת גם ע"י הדינאמיקה העדה שבשינוי הצלילי הקטן בין "א;נ" לבין ,"הפ" שאתעכב עליו אחר-כך . כאן אציין שהדמיון נ;א - פה מרמז . על מרחק חיצוני גדול שנאלצת לעבור כדי לגלות קירבה פנימית. המלה "פ . ה" נראית לכאורה כסוגרת (מכוח החרידה) את השורה הזאת , אבל באמת קושרת אותה אל מה שבא אחריה. בעוד שהמלה "א;נ" קשורה קשר של ניגוד עם "כי באת אל סופך". כיוון שהמלה "מי" מקובלת בקריאה ראשונה כמלת-שא.לה. יש להדגיש. שאין היא כך לא בשיר זה ולא בכמה שירי-מופת אחרים של גלבע. ואסתפק ברמז שבשיר זה "מי " היא השם היחיד היאה לכוח השולל את ערכה, ממשותה .יופיה. של נפש האדם. וגדלותו ועיקרו של השיר היא בהקשבתו, לדברי "מי" ורק נכונותו להיות שאול. כלומר להישאל לממשות חיי נפשו וטעמם מךכה אותנו בתשובה השקטה המתחילה במלה "ויחידתי" הכלולה בתוך השורה של השלילה. נובעת ממנה בהיפוכה. המשכנע בשלוותו. חדרו וקראו אך ורק את קטע-השיר הפותח : "מי אמר התנצלי" ומסתיים " את גם אמך . ויחידתי" . נבחין בשני דברים עיקריים : )1( אריכותם. תוכנם ותקיפותם הגוזרת "לא" על ערכה וחייה של הקרויה בפי המדבר העיקרי בשיר : "יחידתי" כלומר מגנה את גסות חומרה ועירומה (לשון גנאי על-פי ספר בראשית) . ייחוד אישיותה של נפשו ומקוריותה (כלומר מתעלמת מחידת אי היותה מעפר ואי שובה אל עפר. חידת ראשוניותה שאינה מאפשרת כלל לייחס לה היוולדות מאם. )2( שדברים שליליים אלה הם בעלי ערך בכך שהשומע אותם והוא המדבר העיקרי בשיר (ובשלב זה : גם מי שקוראו בקול) מגיב עליהם בתשובה של ממש הנובעת מדברי שלילה אלה ובאה כנגדם באותה שורה עצמה . כממשיכה המשך שבניגוד את המלה "אמך" שהיא סוף דבריו שלי המכונה "מי" הגוזר גזירת "לא" (בלי להשמיע עדיין מלה זאת במפרש) בלשון זמן-הווה . ולעומת זאת : התשובה המחדירה אותנו, בלשון דמן-עבר רחוק. דמן בראשית יצירת הנפש את עצמה ! וזה משום שהתשובה "מזכירה" את העבר בהיותה נובעת ממנו : --- ויחידתי אלוt מן ~לו:; T ~זךה n בלי מזריה . ;.עק",ב~ו T ~פריר ושאול ת" ע~ו,ביי:י ;» רקעו י . ב;ג~ךה ב;ג · ~ךה ~לה ועצמה מעצמיה . ~-~ואל : ןנ; T~· מר התנצלי אינו שואל כאמור אלא קובע עובדה - בלשון דמן-עבר ש"מי אמר התנצלי" - דהו סיפור ולא שאלה, אבל עצם הסיפור במהותו מציג את סימן השלילה והצגה זאת היא קביעה שלגביה על האדם - אחרי הקשבה אמיתית לה - כלומר היותו מוכן להיות שאול - לא להשיב בתשובה אלא להקשיב להיותה של התשובה נובעת מתוכו . הדבר מומחש במלה "א.לך;" שהיא הצבת ה"א השאלה לפני מלת השלילה "לא" חיבורן יוצר חיוב שבחיוב. החלטי. שאין עליו עוררין ולכן אפשרי לו להיאמר בשקט כדבר המעיד על דינאמיקה פועלת. ועכשיו נשוב ונקשיב : בוא ו:; v ~ת פה בריאה חדשה חדה שאול;ה. במיצל~ל :·· ח~שה - חדה שאוליה. ומשמעות הדברים. כפי שרמזתי בדברי לעיל. שכריאה בוראת את השאולים (מבוקשים ונשאלים) ונכונותם להישאל בוראת את הבריאה . צירוף המשמעות והמיצלול אין כמוהם לאשר את בסיסו העל-ראציונאלי של מהות מעשה הבריאה : היא "חדה שאוליה". שיא התפתחותה של עצמיות נפש יוני-אוגוסט 1982 ואולי אמר' עשר שנים . ולשם כן נתכנסה כל המשפחה . מסתבר שלפי אמונה מסוימת~ אסור לפני עבור חמש שנים לספר את החלום שחלמת . מכאן, שאפשר לזכור חלומות. ובאמת, יש חלומות שחלמת פעם והם חוזרים אלין . אבל אני חושב שהרבה מן החלומות בשירים שלי, הם למעשה זכרונות, אם רחוקים ואם קרובים שעלו מחדש ' ושחוויתי אותם מחדש' ואז כבר לא ראיתים כזכרונות אלא כבר נדמו והפכו חלום . אולי משום שבחלום אפשר באמת לעשות הכל . אפשר לחבר זמנים ואירועים שונים יח,ד את כל המושגים, את כל הרגשות . ואולי משום שבחלום שאתה בורא אתה השליט ולא הנשלט כדרך שזה בחלום שמקורו בבלתי מודע. ועכשיו, גדול . מה פירוש גדול? ענק מאוד . ובכך, ילד משחק בשוטר וברופא ובכדורגל אז הוא גם משחק באלוהים . אללה אנכר . טוב, התשובה כאן היא באמת על דרך הקלות . אבל השעה מאוחרת מאד . אולי בפעם אחרת, אם פעם נזדמן עוד . אבל לא עכשיו . אני רק אקרא את השיר האחרון . שי : השיר האחרון הוא באמת על חלום : ידעתי בחלום . תי : שיר זה נכתב ליום שחרור ירושלים . זה אחד השירים המעטים שלי' שכתבתים מתון הזמנה. הזמנה עצמית. לאחר שיהושע טן-פי פנה אלי . הוא ועוד מישהו, חודשים מעטים לאחר שחרור ירושלים, קיבלו על עצמם לערוך קובץ והוא פנה גם אלי להשתתף בו . ואני מאד רציתי להשתתף בו . אן זה לא הלן . כן נמשן הדבר כמה חודשים . יום אחד עליתי לירושלים והוא אומר : חבל מא,ד היום כבר עימדו את הקובץ . אבל אם אתה עוד מחר תתך לי את השיר, אני יכול להזיז שם עמודים . אותו לילה ישבתי בעלייה של בית-מלון קטן, ישבתי כל הלילה רדום והוזה, נרדם ומתעורר, ועם זריחת השמש זה בא . כל שחשתי כל חיי וכל שחשתי כל אותן שנים שלא ניתנה לנו דריסת רגל בירושלים . לא רק א . ני הייתי שם. גם ביתי וגם כל אותם דורות שלא זכו והעם שנכחד והיה לאפר . (קורא את השיר) .• פגישתו עם צאו *וג ןיוחנ ארנון כ"ט נאייר תשל"ג )5.197331.( ב שעה 11.45 הגיע אצ"ג , לבוש חולצה ועניבה. בלי מעיל . הוא הביא אתו דף מעתון "7 ימים" ("ידיעות אחרונות") מיום 1973.30.3 ובו מאמר מאת מ . קליד "הסוואר-הפילוסוף" [על אריק הופר] . הוא מצטט את הופר האומר שהכפרה היחידה לעמי אירופה על פשעיהם נגד ששת המליונים יכולה אולי להיות , שששה מליוני גויים יתגיירו . אצ " ג אמר שזה בדיוק הרעיון שלו כפי שהוא ביטא אותו ב"רחובות הנהר ". ג.ק. שנכח. פתח את " רחובות הנהר" בעמוד רמ " ב והראה לי את השיר "אין עוד משלים" מתוך המחזור " לאלהים באירפה ", שם כתוב : "ואם יש עוד תשובת-טהרה לנוצרי עולם זה היא: ודרי: הם חטאו. הם רוצים את החסד הכאב: להיות יהודים ובגורל יהודי :דינ;.rת סכה ... מני מלך על כס ועד האכר בשדה : להעלות על תרנם דגלו וסמלו של דוד ..." אמרתי שהרי יש שיר שלם על נושא זה והוא " מלחמתנו הקדושה" ("רחובות "הנהר עמ ' ע' .(, שם כתוב : "יעלה ויראה זה העם הצדיק וי קראני בשמי : ישראל ! דם-הטרפה-שבי-מגזעי נגר עם המילה." והוא אפל; אמר לנפשי : הנה יצאתי מעם חיתו יער בלילן." כלמה ועצב עטפוני . התרשני ישראל לילן באשר תלן!' אצ " ג אמר שלא נזכר נשיר הזה והסכים ע?י . ו אותו מעניין איך עוברים רעיונות בעולם מאדם לאדם או כיצד בני אדם שונים הוגים אותם הרעיונות . הדבר הזה מעסיק אותו כבר זמן רב . הוא גם קרא באיזה מאמר על הפילוסוף אמיל דוד דורקהיים ]858 1917-1 [ המדבר על "Religion der Sehnsucht", כאשר נשאל מה עוד נשאר חוץ מן האכזבות מן הקומוניזם ונו '. אצ"ג אומר שזה בדיוק מה שהוא כינה בשם " דת-הכיסופים". הראתי לו את הכרך " סנונית" שמצאתי בספרית שער ציון (שנה א ', גל' א-ו) ואמרתי לו שטרם מצאתי את סיפורו "הנסיעה", שהתפרסם באותה שנה בגליון ז '. אצ " ג ריפוף בכרך ואמר שארשום לי ש"מ . בן-גבור " הוא מאיר הוטינו ' ש " הרצלוביץ" הוא אשר ברש וש"אמי"ן" הוא וויטקובר . אמי " ן הן ראשי-תיבות ל " אני יהודי מאמין נוצרי" . ג . ק . הזכיר את יוסף טננבוים וספרו "גאליציען מיין אלטע היים "." מתי זה יצא? " שאל אצ " ג כאשר הבאתי לו את הספר, אך כשראה שהוא יצא רק בשנת l952 .אמר " ראם טויגט שדין נישט !" [זה כבר אינו שווה , כלומר רחוק די מתקופת האירועים . י . א .[. הוא נזכר איך זרקו אז בדמבליץ יהודים מן הרכבת מעל הגשר אל תוך הנהר ויסלה . הם האיטר את מהירות הרכבת וזרקו את היהודים דרך החלונות . ואצ"ג היה באותה הרכבת ואינו יודע איך ניצל . הוא סיפר שאחרי הפוגרום כלנדב ]1918[ כתב דבר מה כדי לפרסם על הפוגרום ; בעת שברחו הסתירה אמו את כתב-היד ביחד עם תמונות מן הפוגרום שצילמו הפולנים עתון 77' מס' 34 מסה בין שיר . רלשי אמיר גלבע לילי רתוק : אמיר' איד מרגיש אדם ששומע סיכומים כאלה עליו ! אמיר גלבע : רע ומר . רק עכשיו יהיה עלי להתחיל להצדיק כל שנאמר כאך . אילו ידעת כמה משוררים טובים יש . נם בארץ . כל החבורה הזאת שישבה כאן, על הבמה, ועוד גם בקהל, אולי. לילי : אמיר' למה הפסקת לפרסם ! היו שלושה שירים במאזניים ! אמיר גלבע : למה הפסקתי לפרסם ? לספר את האמת ? לילי : כן. אמיר גלבע : הנה, לא נתת לי לקרוא כאן שלושה שירים מסויימים, מחשש שיפילו מורא על הציבור, וישרו דיכאון. ובכן, רק כאלה אני יכול עכשיו לכתוב אולי . כלומר, לומר את דברי בדרן השיר, כיון שהמצב הוא כזה, שהוא שחור מאוד . (לאחר שא . ב. קרא את השיר "הולדת") קצת לא נוח היה לי כאן, בימים אלה לקרוא שירים כאילו אנחנו עדייו בארץ של חלומות זהובים . ולגבי השירים האלה : באיזה שהוא . מקום אני בהחלט מושפע מהחסידות, שעיקרה שמחה בלב, למען עבודת הבורא. זוהי, כנראה, עבודת השם שלי, הזדהות והתמזגות, במקרה שלי בדרן השיר, עם הטבע, עם היקום . השיר הזה יש בו השפעות . כאן, אלה הסיפורים ששמעתי בילדותי על הבעשייט שהיה משוטט בהרים כדי להידבק באלהים. ועל היהודים הפשוטים שלמעשה כל שהיה להם זה רק האלוהים . ובו מצאו את החדרה . מכאן , שגם אני אדם יהודי . דתי אחד אמר לי פעם : אתה בשיריך אומר 'אלוהים'. למעשה אסור לן לומר ' אלוהים' . ש' : למה התכוון ! תי : כי עבודת האלוהים אצל היהודי הדתי פירושה קודם כל קיום המצוות המעשיות, להתפלל מן הסידור, להניח תפילין, ללבוש ציצית, כל הדברים האלה. שי : ומהי יהדות בשבילך ! ת' : יהדות בשבילי זה גם לאום וקשר עם הארץ . אני חושב שאולי אחד החלומות הראשונים שלי היה שאני בארץ . לא שאני עולה לארץ . חלמתי מתון הארץ. זה הדבר היפה שבחלום. ששם ניתנים ואפשריים כל הדברים שבעולם . כנראה שתמיד רציתי בזה . גם שם הייתי בארץ . בחלום . שי : על הקשר שלך עם הארץ סיפרו לי שבזמן מלחמת יום-כיפור 'אתה לא היית כאן, ועד שחזרת לארץ סירבת לאכול. לא יכולת לאכול מרוב דאגה. ת' : נכון, חליתי . אבל איני יודע אם זה משום-כן . אולי זה לא משום כן, וסתם אני תולה בעצמי איזה מצוות . איני יודע . שי : ידעתי שלא תקבל את זה כפשוטו. אולי נשמע עכשיו את "פני יהושע". אני'אחרי הדברים שעמליה אמרה על השיר הזה, סקרנית. (אמיר קורא את "פני יהושע "(. (לקריאת השיר "איילה אשלח אותן" הקדים א.ג. ואמר) להיות סופר דבר שלצערי לא הצלחתי עד היום - פירושו שאתה קובע מראש את הנושא, שאתה מאוד רוצה לכתוב עליו, ואתה יושב וכל שאתה יודע, וכל שיש בן, כל זה יחד נותך לן את הכוח להעלות את הדברים . אני, לצערי, איני יודע לכתוב על נושא. אני משום מה, בימים אלה, מחפש אצלי - וזה בזכותה של לילי שאמרה לי להכין שירים לקריאה - שירי תגובה לזמן הזה . והנה ראיתי, שגם פה, בשיר הקטן, הלירי לעילא הזה, שנכתב לפני i2-11 שנים, יש, למעשה, תגובה למה שנעשה בימים אלה בארץ. כלומר, הנה פתאום, בזמן הזה, נתגלה לי השיף ופניו אחרות . (לאחר שא . ג . קרא את "יחידתי סובבת תועה") אני דווקא לא חשבתי על כך בזמן כתיבת השיר, אבל לאחרונה פתאום תפשתי , שלמעשה שיר זה בו מצוי המפתח לדרך השיר שלי, ואני מוכרח לומר, שכל מי שמשיג את השיר הזה כדרך שנתבהר לי עכשיו, בצדק י~ז:רס לי יהירות . אבל הקריאה כמובן נתונה לכל אחד וגם הפירוש שלו . והשיר הוא שיר כאשר כל אחד מוצא בו את השיר שלו . ש' : אמיר, אני חושבת שפה ושם יאשימו אותך בכך שאתה רואה את עצמך כענק, שהדמות של המשורר שבאה לידי ביטוי בשירים, היא מין דמות של הרקווס, אבל נראה לי - שאם-כי יש איזו יומרה בדמות של המשורר בשירים' זאת לא יומרה של אמיר גלבע, האיש הפרטי 'אלא של השליחות של המשורר שלקח על עצמו לבנות עולם, כמו שעוזר (רבין> אמר בתחילת הערב. ת ': זה כבר ענייו לסיפור ארון, אבל אני רואה שהשעה מאוחרת. על כן, אן מלים מעטות . אמרו גם , הרבה חלומות . האמת היא שאני איני זוכר כייכ חלומות. יש אנשים שמתימרים, החל :l פריי,ד גם לפניו . אני לא תמיד מאמין שמה שמספרים הוא דווקא החלום שחלמו . ואולי, יתכן. זה מוזר , אולי כן . אני נזכר עכשיו' שכאשר הייתי יל,ד עברתי בוקר אחד ברחו ב שלנו לפני בית אח,ד שעל סיפ i משום-מה, ישב איש זקן-זקן, היו לו כבר נינים ואולי בני נינים . כל המשפחה ישבה סביבו . ואחד מן הנינים שלו' ילד שהיכרתי, אמר לי : הוא עכשיו מספר את החלום שחלם לפני חמש שנים, צרות . גם לאשתו הורידו כך. ג . ק. אמר שעליו לדרוש את הסכום שהוא רוצה - נטו. אצ"ג סיפר על דוד אבירן שהתחתן ככר כפעם השלישית. הוא אמר שההזמנה שאבירן שלח לידידיו היא ממש "תעודה" . אבירן כותב שם כערך. שאחרי המשגל עם אשתו הם החליטו להתחתן . ג . ק. אמר שכל האנשים האלה מקבלים עכשיו את פרס ראש הממשלה (אנשי מפ"ם ושמאלה יותר). יעקב כנעני, כעל "אוצר הלשון העברית לתקופותיה השונות" פנה אל אצ"ג במכתב ושאלו מה פירוש המלה "צחנק" ("שיר המערה" - "רחובות הנהר", עמ' שפ"א) : ~ t ~1' , "".. . . 1 1 " • "היכנס וגמע מאויר מחנק וצחנק שבמערה". אצ"ג אמר שריחם על בעל המלון דעת הזמן והמקום". .... . " - ' הוא מעין מתמיד - וענה לו שאינו יודע. [והלא הענין ברור לגמרי : מעין מחנק הנובע ~מצחנה] . הוא אמר שבכל פעם שכנעני מביא ציטטה ממשורר עברי מודרני, הרי הוא מצטט משלונסקי. כאן נכנס מר יעקב וווו, קורא ותיק של ספרית שער-ציון. יליד לכרב. הוא ביקש רשות להיכנס ואמר שנתקל במאמרים על אצ"ג בעתונות יידיש מארצות הברית ; ואם יש לאצ"ג עניך בהם, הוא מוכן למסור לו את העתרן . אצ"ג אמר שימסור לי את ה עתרן והוא יראה אותו כאן . על אף שאיני נוטה לעשות כן' הבאתי לאיש כיסא והוא ישב והקשיב לשיחה . נראה היה לי שהוא מוצא חן כעיני אצ"ג. אצ"ג סיפר על אדם כשם הרמאן שהוציא לעז נגדו על שהוא אמר כביכול שביידיש. "דעו עקעלהאפטער יידישער שפראך" [השפה היידית המגעילה] לא יכתוב יותר לעולם. התנפלו אז עלי ואצ"ג ככל מקום בשל אמרתו כביכול . איך אפשר להעלות על הדעת, שאל. שאמר דבר כזה על לשון אמו? כשנא לדרשה, הוזמן למסיבה וישב בין הרמאן ודינגו. אחיו של כשכיס-דינגו . הרמאן קם ואמר: "אורי צבי גריננרג, איך נין א אידיוט, דיי מיו מוחל" [אני אדיוט, מחל לי]. אצ"ג דינר על כשניס-זינגר. ברור אמר שלכשכיס-דינגו יחס עוין לשפה העברית. על ד"ר דוד ספארד, סופר עולה מפולניה, אמר אצ"ג, שרק הקומוניסטים הסכימו להדפיס דברים משלו. ב"היינט" אי אפשר היה להדפיסם . על כן הוא נשאר שם. "אם הוא משורר - אני סיני", אמר. אצ"ג החל להעלות זכרונות על תל-אביב של שנות העשרים ועל מטבח-הפועלים ברחוב אל נכי ועל לשכת-הענודה . כשהמופסים [אנשי המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית] העזו להיכנס למטבח-הפועלים, הוכו מכות רצח והועפו החוצה .אחד מהם . האיום מכולם. בן-יהודה היה שמו. קיבל מכות לעתים קרובות כל כך שכל גופו היה מלא צלקות. אצ"ג סיפר שהיו מכים עד זוב דם, וזורקים אותם על המדרכה, שם עמד דרך קבע שוטר בריטי . שעצר אותם מיד . מר וווו אישר את דברי אצ"ג ואמר שאכן שררה אז ברוטליות. בן-יהודה זה שאל פעם את אצ"ג : אם הוא כותב כל כך על חזון. האם קיים חזון. אצ"ג ענה כן. (הוא סיפר איך עמדו בתור ליד אשנב קטן כדי לקבל יום-עבודה . המחלק היה קיציך וכשנאו בחורים שקטים, אמר להם :אמרתי לך שלום ! אך היתה שם קבוצה של קרימצ'קים ששלטו באגרופיהם, ולהם פחד לסרב. העביד מאד לא מצא חן בעיני אצ" . כ והוא שאל את קיציך מהו הדבר הזה. אך הלה פשוט פחד ועל כך חילק את ימי-העבודה לנעלי-האגרוף). בן-יהודה שאל את אצ"ג אם יום-ענודה אחד של עשרה גרוש נמשך שלושה חדשים הוא חזון . אצ"ג ידע שזה לא חזון אך ענה לו שכך . ומה החזון שלו, שאל את בן-יהודה . זה ענה שהחזון שלו הוא. שרצו לשלוח אותו להתישנות בחורן והוא לא הלך (הוא היה מראשי מארגני הפורעים הערכים בירושלים). אצ"ג אמר שכאשר בן-יהודה מת, הוא היה היחידי שפיוסם עליו מאמר כ"מאמענט" . הוא אמר שעוד לא החזיר לי את דף השירי מ"מעריב", כי טרם מצא את כל תאריכי- הכתיבה. [ג . ק. אמר שאין לדעתו לסמוך על התאריכים שאצ"ג ירשום - בזה יש לי /. ~-~ שנה למותו של אורי צבי גרינברג תחת שמלתה "כבית חזה" . הצרור נמסר אחר כך לד"ר שלמה מארגאשעס ולא נראה . יותר. כאשר כיקר מ. בארץ' שאלו אצ"ג מה עם כתב-היד ; וזה הביט בפניו ולא ענה לו. 2 אצ;'ג חזר על תיאור חלק ממה שעבר עליו ועל משפחתו בעת הפוגרום נלנוכ (ראה : כ"א באדר תשל"א ).1971 18.3( וכן כ"ב נחשון תשל"ג )30.10.1972(. ושוב התאימו כל הפרטים כפי שאני זוכר אותם . הוא חזר ותיאר כיצד פתח הסטודנט בקריעה את נגדי אביו ואיך הוא. אצ"ג, ראה נפעם הראשונה את "ערום" אביו . הוא שמע איך החיילים צעקו "ז'ידונסקה קורווה" [זונה יהודית] ושוב סיפר על הבחור האומלל שהתנגד להם והם "עשו אותו ככוורת-אדיר!" ועל היהודי המתבולל. חבר נפפ"ס, עם אמו המשותקת . ואיך הסטודנט מצא אצלו את השעון עם עפרון הזהב ורץ מרוב עושר. שכח את רובהו וחזר ולקח אותו . ואיך אמו של אצ"ג לחשה לו : "וועסט ארכז אלע הרגענען" [עוד תהרוג את כולנו]. וכיצד הוא כעס ולא נכנס לבית זמן רב . הוא נזכר איך פיוסם סדרת מאמרים בשם "נאכ'ן חורבן" נ"טאגנלאט" הלבוני. שנדפס אז על נייר צבעוני (נגלל מחסור כנייר לבן) ובאותיות לטיניות כיוון שהפולנים אסרו את האות העברית . [מאמרים אלה טרם נמצאו, ].א.י אגב. כני משפחת גריננרג ישנו בביתו של היהודי המתבולל שלושה ימים. כי אז פרסם כרוז שאסר על שוד וביזה ואפשר היה כנר לצאת לרחוב . צריך לכתוב לווינה על מנת לדרוש נעת ונים האלה . ג . ק . כתב כענין ה עתרך כשפה הגרמנית. שיצא במלחמת העולם הראשונה כסרייבו. ונו השתתף אצ"ג כשירים כתוכים גרמנית . הם ענו לו שעליו לבוא ולחפש כעצמו וכי ישמחו להעמיד לרשותו את העתונים . היו כמה נאותר האזור. כמו למשל "Sarajewoer Tagblatt". אצ"ג נזכר פתאום בנית שני מתוך שיר שכתב אז והתחיל לצטט . ביקשתי תרשו רשמתי את ארבעת השורות : "Kommt der Abend sanft wie Stille Sehnsucht, Legen wir die Kranze qualvoll nieder Kniend an den Grabern der Helden und in ihre Traume leise sinkend. " דווקא ויעה אחרת ."[. הוא סיפר שבנית הדפוס נקרית-ארבע רוצים להדפיס ספר שלו . אחד השותפים הוא מדפוס "קורן" בירושלים . ג . ק . ואני התלהבנו, אדרבא, שחסכים. ג.ק. הציע לאסוף למשל את כל שיריו שפיוסם נ"סלם" או את כל שירי "על אצ"ג סיפר על שוקן שהדפיס פתאום בהדפסה השניה או השלישית של "רחובות הנהר" את סימן הקופירייט c. כאילו הזכויות הן שלו. כאשר התלונן אצ"ג על כך. הוא הדפיס כמה פתקאות קטנות, שבהן ניתן לכסות את הסימן ושלחן לאצ"ג כדי לפייס את דעתו. כאשר נא אצ"ג ומצא במחסני שוקן עותקים של "רחובות הנהר", הוא דרש משוקן לפי החוזה שיחזיר לו אותם והוא ישלם עבורם. שוקן התחמק באמרו ואלה עותקים פגומים ." ביאליק היה אז בודד [בשנות העשרים] ואצ"ג ידע זאת ורצה לעזור לו. "את זאת תזכור בנוגע לביאליק" אמר לי אצ"ג וסיפר שהוא גרם למנהג של בקור המוני אצל ביאליק בשמחת-תורה . ומעשה שהיה כך היה : החלוצים ישנו אז על החולות ליד שפת הים ופתאום. כדרכם. קמו ואמרו : "נלך". אצ"ג הלך בראשם במעלה רחוב אלבני וכאשר הגיעו לרחוב ביאליק. פנה שמאלה וכולם הלכו אחריו עד שהגיעו לביתו של ביאליק . כאשר עמדו לפני הבית אמר אצ"ג לחבורה : "אלי אתם באים ? אליו !!" והצביע באצבעו לעבר הבית. "איפה ביאליק?" שאלו ואצ"ג הכניס אותם אל ביתו של ביאליק "כי הוא עשה אותם" [לחלוצים]. אז נכנסו כולם, ביאליק ואנשי ביתו הגישו כיבוד . קראו "חג שמח" והיתה שמחה והמולה. ומאז היה קיים המנהג של ניקור אצל ביאליק בשמחת תורה . ג . ק . הזכיר את אשתו של ך"ך וייכשל שעליה קרא נעתונים ישנים, ואמר שהיתה כנראה יפה מאד. אצ"ג התלהב ואמר שיספר עליה. הוא אמר שהיתה כל כך יפה שהאהבה אליה הפכה לקולט [פולחן]. כאשר הלכה כנוקר לים ראה אותה (כי היה גר אז נשכנות) איך הלכה כענווה וצניעות . היא הלכה [ואצ"ג תיאר איך החזיקה ניד אחת את הז'קט סגור על חזה] ושערה היה אסוף לאחור. עיניה באמת היו כמו שתי." וקולה כשל יונים . כאשר נפטרה [בשנת 1929 בתל-אביב] נאסף קהל רב של פשוטי עם, פועלים עם כלי-העבודה בידיהם ליד ביתה ובכו ואמרו ש"היפה שבעיר מתה" . ד"ר וייכשל שהיה מנתח מוצלח אמר - אסון שהיא מתה. אצ"ג סיפר על עורך-דין אחד שהשתטח על קברה ערב נוקר וצהרים נמשך זמן רב. ג.ק. סיפר ששמה היה אסתר אך קראו לה פירה . ילד אחד נכה על קברה וכאשר שאלוהו מדוע, אמר שזאת היתה "הדודה הכי יפה כעיר" [נראה שהיא שימשה לאצ"ג רקע לשירו "על מות היפה ננשים"?] אצ"ג ריפוף ככרך "הדים" שכעריכת ו' בנימין [יהושע רדלר-פלדמן] ונזכר~ 45 [בתרגום חופשי נערך : "יורד הערב עדיך כמו געגועים שקטים . מניחים אנו את הזרים מלאים יסורים על ברכינו מול קברות הגיבורים וצונחים חרש אל תוך חלומותיהם." י . ].א הכנתי תה וכיבדתי נו רק את אצ"ג ונתתי לו גם מין ביסקוויטים נצורת מקלות . הוא שמח ואמר שאת זה הוא יכול לאכול כי זה פריך . הוא סיפר על חרפוסטה' וכיצד זה הטיב להבין את השפה העברית ואיך הוא ביקש לדייק כתרגומיות של שירי אצ"ג לפולנית . שוב סיפר איך ;כנה אל האפיפיור כדי לשאול אם מ i תר לו להתלהב כל כך מן השפה העברית וכיצד ענה לו האפיפיור שעצם התלבטותו מוכיחה שהוא נקי ומותר לו . כאשר רצה חרפוסטה להסביר למישהו מה פירוש המלה "צהלה", אמר : כאשר חזר מלך העברים מן הקרב. צהלו לקראתו כל התושבים . שאלתי את אצ"ג אם ה"אטגנלאט" שהזכיר הוא אותו העתון שעורכו היה ניקלס- שפיצו. ואצ"ג אישר. צבי ניקלס-שפיצר היה זה שאסף את שירי אצ"ג מן המלחמה ושלח לו את הקונץ "ערגיץ אדיף פעלדער" אחר הדפסתו. לחזית. כפי שתיאר לי אצ"ג כשיחה אחרת .4 ביטוי שאצ"ג השתמש נו : "א ליגן מיט א ווארטצייכען [שקר שיש נו סימן . שקר שלא שוכחים אותו] . על שירי יצחק למדן. שיצאו לא-מככר . אמר "אפשר לאבד את החשק נספרות". אמר שלדעתו הגזימו עם למדך . הוא סיפר לג . ק. איך פגשו דב גרונו ברחוב שינקין ליד קפה לנצ'נר . איך גרונו ירק על מדי הבריגדה שלו ואמר שמתבייש הוא במדיו הבריטיים . הוא אמר : אתה אורי צבי גרינברג. אך אצ"ג לא הכירו . חברים שישנו נקפה אמרו לו שזה דב גרונו "ההונגרי ". "הם היו די מטרומפלים" [המדים שלו?] . כאשר עלה על הגרדום . קרא : "ואמת היא תורת נר-כוכנא גם בנפל ניתר!" מתוך "אזור מגן ונאום בן-הדם" . אצ"ג אמר שהדבר זיעזע אותו. ג . ק. הוכיח אותו על שלא הכין שירים לחג השבועות ל"מעריכ", כפי שהסכים קודם לעשות . אצ"ג סיפר שעבור מחזור השירים האחרון שילמו לו 1,500 ל"י. אך ניקו 500 ל"ע למס הכנסה . יש לו בהנהלת-החשבונות מישהו שאינו אוהב אותו ועושה לו יוני-אוגוסט 1982 מרכיבי הגוף האנושי כמו : דם . ידיים. לכ, נחיריים. ואף תכונות נפשיות רוחניות כמו מבט אנושי, אהבה. געגועים, חלום. יכולת השירה - כל אלה נעלמו ואת מקומם יורשים חלקי מכונות וצכונות של מכונה . הדם -p15 ס כגופה של האשה' המחווה האנושית של לחיצת יד נהפכת למשהו קר ומנוכר : לחיצת "קפיץ מעשה " ומהנחיריים זורם הבנזין . כחלקו השני של השיר מופיעה האשה כגיבורה דומיננטית . ואף דמותה היא דמות רובוטית ממוכנת . אבריה נשתנו : האישון - קפוא, מכין שיניה נזרק אזמל. מעצמותיה נסחט הדם . וכמקום הלב "נוחר דינמו" וכפניה " ארשת רובוט מחושמל ". כמניפסטים הפוטוריסטיים . כמו זה של מארינטי משנת 1912. טענו שכדי להדגיש שינו י ים מסויימים כמציאות החדשה יש להיזקק לסימני המתימטיקה ולסימני המוסיקה . פן איננו משתמש כסימני המוסיקה. אך כשיריו עולה נושא המוסיקה ומלים משדה משמעות זה תופשות מקום חשוב. השינויים שחלים כמוסיקת החיים מדגישים את מהותו של העולם החדש . כלי נגינה רכים מאכלסים את השיר וכן תמונות מתחום המוסיקה . כבית הראשון מתואר " הלב המתהלם כדופק " והרגליים הרוקדות הורה ופוקסטרוט . כבית שני - הפטיפונים המסלסלי ם זמר זנות . כבית שכיעי - התזמורת המתופפת על הבטון . את עיני האשה-הרובוט הקיפו צלילי תזמורת הג'ז, והכלים המופיעים הם כלים שצלילם חזק וחד כמו " שופר הלילה " ו " אלף חצוצרות". המוסיקה החדשה מאפיינת את החיים החדשים . הקצב הוא מהיר, מכני ורועש . עד כאן המאפיינים של הפוטוריזם הרוסי המשוקעים כעולמו של השיר, מכאן ואילך נעמוד על המרכיבים האנטי-פוטוריסטים ויחסם ליסודות הפוטוריסטים : הדובר כשיר מציג אידיאולוגיה מנוגדת להשקפה הפוטוריסטית . כמקום לשיר שיר שכח למכונה ולמהלך החיים הדינמי והתוסס כמצוות מארינטי וחבריו הפוטוריסטים האיטלקים והרוסים. מגנה אותם הדובר ומתגעגע געגועים רומנטיים לעבר שהולך ונכחד . כדי להבליט את יחסו השלילי של הדובר כ " אהכה חשמלית" לעולם הפוטוריסטי אביא קטע מתוך הפואמה של מאיאקוכסקי "מאה חמישים מליון ", פואמה הכתובה כרוח הפוטוריזם : "רגלינו - ע.רן ץפוrל רכבות בטיסתן המתבזקת מו · ,ב?,\ .הל~קנ ונידי- אלו םירינ תופינמ- - ' המשיבות אבק ברן עזאזלאה! לנו סנפירים - ספינה מוסקת צלב שחור. לנו הכנפיים -אווירון . עולם-רומנטיקון' לצעוד! קץ לחיין! לטוס! במקום דת לשחות! בנשמה התגלגלה אד חשמל ביו סדרי בראשית ~v ע, ~דוק ו~בור חבויים." מאיאקוכסקי . כמו פן . מתאר חלקים מהגוף החי כעזרת מוליך מתחום העולם המכני, וכעיקר מתחום המשמעות של כלי תחבורה מהירים . הוא מציג את החדש הדינמי, שרגליו - רכבות וכנשמתו -החשמל . אשר מכקש לשנות את סדרי כראשית ולזרוק את הדת. המיסטיקה והרומנטיקה . מאיאקוכסקי. נאמן להשקפתו הפוטוריסטית. מעלה כשירו את האסתטיקה החדשה : לא תיאורי טבע של שמיים זרועי כוכבים ושדות פרחים מלכלכים . אלא אסתטיקה של הדומם. של כל מה שיצר האדם : העיר, הכית. בית החרושת. התייחסותו של מאיאקוכסקי לעולם החדש היא חיובית. ואילו התייחסותו של פן לעולם זה - היא שלילית . ג. יסודות רומנטיים בפואמה הדובר כ " אהכה חשמלית " מופיע כנושא את דגל האנושיות ומעוצב כתכנית רומנטית . כניגוד לאשה הממוכנת הנושאת את דגל המודרניות . הדובר מופיע כיחיד העומד מול עולם ומלואו . ומצליח לשמור על גחלת האהבה האמיתית תוך סכנות רכות . הדמויות כשיר אינן מעוצבות כצביון אישי. גם לדובר וגם לאשה אין פרצוף אינדיבידואלי . הניתן לזיהוי . אלא הם מבטאים השקפות חיים מנוגדות. הדובר מציג פרטים מעולמו הרומנטי . ומציכם כניגוד לעולם המודרני . השמים הכחולים עומדים כנגד חוטים. ברזל וכטון . הריצה לגיא צלמוות - לעומת החזרה ל"אופק הפלאות ", הירח לערמת מות הירח . שירת האהבה מול שירת הקיטור ועוד . עולם הרומנטיקה מורכב משני רבדים שונים : מצד אחד עולם מעודן ושמיימי. עולם של האהבה השמיימית . עולם של ריחות שדה, המאוכלס ככוכבים וקרני אור . עולם שבו הרדיפה הרומנטית אחרי השלימות הכלתי מושגת מתבטאת כחיפוש אחרי אופק הפלאות . טבעת האור, החלום והפרח הנצחי. הדובר מבטא השקפת חיים רומנטית, שיסודה כמיבנה נפשי מיוחד. המניע אותו לצאת לדרך הנדודים הנצחית לגלוי "הפרח הכחול" נוסח נוכאליס . אולם כצד סמלים אלה קיים כרומנטיקה גם רובד אחר , והוא רובד כראשית חייתי. העולם הרומנטי המגולם כשיר אינו רק עולם עדין המורכב מכיסופי נפש דקים . אלא הוא גם עולם אלים ופראי . רובד זה פחות בולט . אך הוא רב חשיבות כהיותו תורם למורכבותו של העולם הרומנטי . כעיקר הוא בולט כחלקו השני של השיר. כחלק זה מתאר הדובר את אהבתו הקדומה לאשה לפני שנהפכה לאשה-רובוט . כיסודו של גן העדן האבוד של השנים מצויה הפראות :" הלא רק תמול השתוללו חיות; כיערות אהבתנו ", הדובר מתאר את עצמו כאוהב פרא שאהבתו היא "אהבת חיה" (בית 25(. האנושי העומד מול הממוכן . מופיע . איפוא בכפל פנים . כלומר. לא רק ב"אהבה כת שמים ", אלא גם כחיוניות פראית ובאהבה חיתית . ד . העימות בין העולם הפוטוריסטי לעולם הרומנטי הגישה הפוטוריסטית-המכנית מעומתת עם הגישה הרומנטית-האנושית והן נלחמות זו בזו ויוצרות סיטואציה דרמטית ומתפתחת . המאבק מעוצב בשיר על-פי עיקרון עתון 77' מס 134 מסה יסדוות פוטוריסטיים ואנטי פוטוריסטיים בשירת פן* חגית הלפרין בלב בשר את האביב ידליקו לא הבהובי חשמל , כי אם הכוכבים! א. הפוטוריזם הרוסי ושירת פן רוכסכל ןפ שיגדה תא תעפשה הרישה תיסורה לע ותרישתויונמדזהכ א אוה אל האר ךככ טועימ התומד לשש ,ותרי וא העיגפהכ. אלא תודחא. היהותרש ךפהל היה אג .הדבועכ ףפותסהש לצכ םיררושמםילודג. . הרידאל תימנידה תרעוסהו הררש~זי םינילקרטכ םייתורפסה היסורכ כשנות העשרים המוקדמות . תקופה זו היתה תקופה של משכר חכרתי כרוסיה . תקופה של מכוכה אידיאולוגית , תחושה של חורכן עולם וראשיתו של עולם חדש . זו היתה התקופה של המהפכה הרוסית. הסימבוליזם עוד שלט ככיפה. אך גבר קמו אסכולות שירה אחדות , שהכריזו מלחמה על הסימבוליזם . על ערטילאיותו ועל נטיותיו המיסטיות המעורפלות . הראדיקאלי מכ:ד הזרמים החדשים שעלו אז היה הפוטוריזם . הפוטוריזם הרוס י . כמו הפוטוריזם האיטלקי שקדם לו. היה זרם כאמנות. שהיה ער לרחשי הזמן ולמציאות המשתנה . וביקש לבטא אותם כשירים כעלי תוכן וצורה חדשים . הפוטוריזם נולד , כאמור. כתקופה , שחלו כה שינויים הי סטוריים עצומים . כתקופה ש עמדה כמזל השכירה , ועל כן התנועה הפוטוריסטית ביטאה את תקופתה כשירה בהתנגדה למסורות החיים והתרבות של הדורות הקודמים. כמאניפסטים שלה עולה כחריפות האיכה לעבר . מצד שני ביקש הפוטוריזם לתאר את הדינמיות של החיים החדשים כעיר המתועשת. ולפאר את המכונות המודרניות. כלי התחבורה והטייס . כין עקרונות הכתיבה החשוכים שמנו היו החדשנות כלשון. מתן חשיבות ללשון ולצליליה עד כדי כסיון ליצור שפה שמעבר למשמעות . ביטול הפיסוק - כדי ליצור סגנון חי . וכתיבת השיר כצורות גרפיות מיוחדות . הפוטוריסטים התפצלו לקבוצות אחדות. כראש הקבוצה החשוכה כיותר עמדו המשוררים ז;זל:;נניק;כ, מאיאקוכסקי . ~ן סיפר על המפגשים שהיו לו כצעירותו עם מאיאקוכסקי אך טען שהמפגש עם מאיאקוכסקי השפיע על כתיבתו רק כתקופה מאוחרת י ותר לאחר שהחל לכתוב כארץ . ואמנם כארץ היו שראו כפן את המייצג הבולט של הזרם הפוטוריסטי נוסח מאיאקוכסקי . וכידוע פן גם תרגם את מבחר שירי מאיאקוכסקי . השפעת הפוטוריזם על שירת פן מעלה שאלות אחדות : על איזו תקופה כשירתו השפיע הפוטוריזם ? האם ניסה כשיריו לממש את העקרונות שהועלו כמניפסטים הפוטוריסטים ? מה קיבל ומה דחה מהפוטוריזם ? כדברי כאן אבחן את מידת ההשפעה שהיתה ל פוטוריזם על ראשית שירתו של פן כארץ . כלומר כראשית שנות השלושים ולעז.ות את האידיאולוגיה הפוטוריסטית עם שירת פן . אנסה להוכיח א . כי פן אכן הושפע מהפוטוריזם והוא מביא כשיריו תכנים פוטוריסטיים כהרחבה , אלא שהוא מביא תכנים אלה. אך ורק על מנת לדחותם ולהציג כמקומם דרך חיים מנוגדת . הוא מתמודד עם התוכן הפוטוריסטי מתוך שלילת חלקים רכי ם בו . ב. שלילת התוכן הפוטוריסטי אינה קשורה רק כהשקפת החיים ש ל המשורר, אלא היא מובאת כש יר לצורך יצירת מכנה אסתטי מסוים האופייני לשירת פן . ב. היסודות הפוטוריסטיים בפואמה "אהבה חשמלית" כדי לכחון את החידות הנ " ל. נתכונן כיסודות הפוטוריסטים וכיסודות האנטי- פוטוריסטים כפואמה "אהבה חשמלית ". השיר נכתב כשנת 1930 ונדפס כ "כתוכים " כספטמבר 193 1' לאחר מכן נכלל. כנוסח שונה, כספר ל " אורך הדרך " שיצא כשנת 1956. בחינת הש יר כאן היא ע ל פי נוסח "כתוכים" . הנמענים המתוארים כשיר " אהבה חשמלית " הם האנשים היושבים כלכוש מהודר ומאזינים לנגינת הפטיפון כ g ל;נים הזוהרים שלהם . אלה הם הבורגנים . והעולם המתואר כשיר הוא עולמה של הבורגנות . אחד העקרונות החשוכים של הפוטוריסטים הרוסים היה המלחמה כשירה כנגד סגנון חיי היום-יום הבורגניים . ושני הכתים הראשונים של הפואמה ממחישים עקרון זה' ומזכירים את שירי מאיאקוכסקי הלועגים לבורגני המעודן . כעולמם של הבורגנים כשיר שולטות המכונה והחומרים המניעים אותה : הברזל . הקיטור, הנפט. הבנזין. החשמל והפחם . מלכד אלה מפורטים כשיר החומרים הרכים המרכיבים את העולם השירי : העשת . הברזל . החוטים . הבטון והפלדה . עולם זה על מרכיביו אלה הוא העולם האורכניסטי נוסח הפוטוריזם. כפי שניסח זאת אבי הפוטוריזם האיטלקי מארינטי : עולם של "אדריכלות טהורה (ברזל-מלט) חיקויי המכונה. תאורה חשמלית דיקורטיכית --- דרמה של עצמים ". הגיבורים המופיעים כשיר הם יצוריו של העולם הפוטוריסטי : ספק אנשים ספק מכונות . 40 מכון נץ - לחקר הספרות העברית , אוניברסיטת תל-אביב של;ם , אהוב ! (.זה ם;לpזז:; מ~ין !'( ת~;:זר א.לי ;:כלה-ר Jה . דק :נין ח; p י-ריסים מת;ך :זני-בויגי ~ נש j2 ף אישרן j? פרא ללא תנוב;ה . פתאם אזזנל נזדק מ:נין שגי;:ד למח;ץ א.ת קדח פי כמשפט.י סרכות . וכ;בר אךע .- ~כיךה ז:;יג';!ב ~ם היא j? ר:;נן ;:זהת j2 דמרת . חכי . חכי . אשה , הזוהי את! ' -.י~~ ~- כ~ ...·.::_ ערנ - ;ת לי - ::ז:דים. - ובכ.ן' ~דו~ כזנ:;נט בוינך קיט;ך ולא !םי~~ ' םלא דק תמ;ל t?J ~רנו ~ל ;:זס;ך ;ךי;ת ד;מים כנשמ;זןינו . םלא דק ז;ימ;ל השת;ללו ז:זי;ת כ:~רות /'\ם;נתנו. ו~ל ;:זי;ם מי לא ז:ז~ל וךם 9 ז:זט זנ~צמ; Q יך ,. ארשת ך;כ;ט מחשמל לוב 7ג.ת לי מת;ך ך;;~ע . הנה א.ת j2 ע 9 כין ולא ז;יחושי כאב ... אבל אם את היא זאת .- שלמה כמ; לא ה:~ז: ~ךל ;:דלב. -.. ובמקומו נ;זןך די~מר !'! ל\'/ ת j2 מטי שך;:כי-~כ;ת, ~לילי ~' ז-:;ננ -i א; Q ם הקיפו . כצרת בויגיך ;:דת;ע;ת ללא ש.~ה א.לי :שקיפר. ד;בוך' ר;ט.ט הבהוב ב;מום ~טוף זגכח;ל זגשחיר כ p .ע;; ;בתי- pj? ה, ז:זשזגל וש~מרם א.ת ם"'ז:זד:; ךצחו ;ב;ןן לנ;;ח ! לא ~כירך א w ה. כי ;בך א::זב .תרח\_! ;:דהיא. 1Z) כקר:נך ~וב;ה ברומ:ה. ~:נןת לא ~ת . צלך ך;רף ~םרי כ!ז:: . רא לשים :;כבלי ~:ורכרת ~ל ~ה;נת ו:ז:ה . הנה תרצי ותפחדי לגשת כ~ לא תרעי. מ~ עז . ~ותר : הדם א;.הח uJ מל !: ;:זר;כר~ לו:ז:ה כצח;ק פ;רש ;:דךשת יsבח :;נרזל ית j2 ע ב~נ;: רלא ~חךל. זולכי . א w ה ש;;כר ::זלילה כ:;גר ת;ק~ . קרוא לברא אליו כאלף ,ת;רצרצךr יז?'ם כרקוד גו p ך כק ;s ב מ w~.ג ישתרת ;:דלב :" לא ז .ה ... לא ~ך ארצה לז;זירת "... ארע, כעת מוזר מאר א~ז:; ~ר;בן ~ל · מזכחרת ז:: J!.\JJ ה. ~בות :;כל ;:דצרבוק : "~ני רר ;s ה לזברת" הוא ;:דמשררר ל~ם;נה . ::ז!כדח ;:דנצחי, i] נוק :;נרזל כר p ש, ריחר כתמררגי- o רכרת ~ךל . ;:דירם ~ל לב-;נ t?J ר . ~ל מו:ז . גוף כנ p ש שכרכים וי:בשים כמר אמורת JIJ "ל . ~גן ~ל ד:; j? תררס - זבובים לצחרק :בראו. תשיר על אהבה - ימיתו אנשים . לר~ע ~חכר, -,·- יל~ג לף ~תר הר מ~רר~- ;:זרחו:: נ:: i נררי-ראשים. ק~~ זגםפכות צובוד. ררז,נס כק ;s ב ריחות wרה . פרחים . כו?כ וקרן-אור . ךק אי- qז ם :;נפ~ה יב:כה ן??זז:: כבו ;s ב ~ל ז . ה שמת. גחךב ולא :חזרו ... ~ך ןימ\_!~ . כי לו ~ם :;כל דרדרת :עיקר על מכהורת הדם כברזלים עבים. ;ם ~ז . כלב-~~~ר א~ ד:; l:' בי~ :וליקר לא הבהרבי-ז:זש~ל כי אם ;:דכר?בים ו ... אלכסנדר פן אהבה חשמלית ~ל ל;נ:;נ:כם ;:זמ~;ו;:זלם ?ד p ק ??כ;גת ו:ז W ~ל מקדח ~י ח;ל;ת, ?ד~לי:כם ושןpז א.ת ;:זאק.ק ינ:~;בג;: ;:ז"ה;ךה "ט;רכ,tסק;פן, ליפי רגש;זןי:כם כז;:זר ז:; 9 ל;נים מtכך:;גל~-ז:ז~??הJ !_\צילי ::ז?סות. כרם מחשבתכם - תזוב מפטפ;נים כסדס~לי - ~ל דזני זנית: ..·.·. ינ\_! א. ז;דצ;ב זך~\.!כ . ז ג;: 9 י~-ז:; shoking ;:ז~ז;דריר לpז א.לה ::ז:מים : רסיסי האהבה נשא א;תם הנער בזדבי;ג~ ל ' כר תרך א.לף iךדרמ~ם ! שדי ענ;כtז:; זדרש ;ן!:'צילו ~לי זר~ל ם);!וiiזכמ6דק . ש??עו. ?;בי ~ר;ן-ע;לם ש;א.ג : - ;:זצילו! ה; . ז;ינו ,ריר\_! ~ני ק~ח.? . ~ך לא ה~שלחוr צ~רגי ::~בוש.ת על הצואר. ם;~, כי; 6. ח:בל- ;;:בש-תם נג.ש.ת לה~;ו::ז!כך א.ל פי ;:זתה;ם . א.ין עיר רע;ר ?חולים W זק:ה (פ;רץ :;נרןל :;נךלת . נ;: q ל;ן) ראז?'ה -חוטים . ו~ל ז::י.?י:~?? ז:זג.ךה ::נט;ן . :נט;ן . ::נט;ן . ך~ל ::נט;ן תזמ;ךת ;ת?? pp ת : מ~ני ~כךכות ל~ך ז;ינוס בות ;:זקר:ה א;תף ך;ך p ת כ~ר;בע~ם כח;ח ש.ל סוס ?!... דרכי אנ;ש פתאם כרמו, ~ל~ך ~לךה . לדזדף -· :~ ז:;יכ . ם;ק?? ה:ז:: כ; לב . ~בות נ;זןר די~מ; : "תנו ~. פט. ינ\_! ך; p ק :;גג!כט" ... תפגש ~ריר, :1; כקפיץ זנבוש.ת. תאהב אשה. אפס כה רם. תר~ה ~דם. ר~~ן ל~ w ת _ ד;ז,נה מאר ~ך לא ~ךם. צ;בור ~צור !_\כול j2 ןו:זת . -של;ם ! ~קש;ב ול ' א זנבין . ומנחיךיו :;כא.ר מ W ז:זת ז;רם :נ~זין' :ננזין ' :ננזין ... -ן~? ז;ירץו ? - לגי צלמות, ~ב;ר '. א.י 1 פגאי' יך~ש ל??;ב ! כמבט; חיי המות ארך.גיס כלי סרף חדט.י ז:ז~~ל . ז:ז:כה. ;ןן םqז הוא :נית ::ז:כלא . ~שוב א.ל א p ק ::זפלא;ת ! -;:זצח;ק ! םלא ~בות ::ז!כלא םכי ~1 ;ל הוא לא לחי;ת .. לשוא תחל;ם , לשוא ה•גע. י; · לא ת~צא ,;-א-ת;בט -. אוpזל ז;ישי . ר. ~בו - ת ~ל ;ןג.ה הוא דק קיט;ר, קיט;ר , קיט;ך ו והוא ח;לף . פ;ס~ ;:זל~ה ךצוץ . ח; p ז ו~צ:;גני ... ~ל פגי ;:זךח;ב כש~מום נ tV א ל ; :רז:ז זנת. ךע;ך - ינ\_! . ו::זקר:ה. כש.ר ~qח;ר W זנז:ז. תזר~ם פחם ככל גייי נמל . ~על בלם · ך;לג . ל; ומכ~~ הוא. ~i ה;ב -1.\ ן;, oל'??ש י ;:;זגה היא נכנ 9 ה. ~ך ע;ך לא ~כיר~ה. רשרוש שמלה ~ועיר w לכת זדררי . -ת~ז:; היא זאת! ' נ;רף זנזנ~ה ד;נר-??ה מ~ר .t?J נוא ו~כ Jרי . עשר שנים למותו של אלכסנדר פן אלכנסדר פן בשנות ה 60- בבית-קפה. הקומפוזיציה של שיר בעל פואנטה. ::זפראנטה מהפכת את יחסי הנוחרת בסיטואציה הדרמטית. בראשיתו של השיר מוכנס הקורא למאבק הנמצא בעיצומו, כשהדמות הקולקטיבית נראית חזקה. תקיפה, שבעה, שלרה ונינוחה. מולה עומד הדובר הצעיר שעודנו נער. המלחמה של הכוחות הבלתי שקולים מתגלית בהמשכו של השיר כמלחמה אבודה, והרושם המתקבל הוא, שזוהי מלחמה דון קישוטית. יסודותיו וסמליו של העולם הרומנטי נעלמים אר משתנים בעקבות כיבוש העולם על-ידי המכונות : השיר האמיתי נהפך לשיר הקיטור, פרח האהבה נחנק בברזל וברפש. והעולם כולו כורע תחת ערל המכונה. השיא הוא בבית שלפני האחרון. שבר נושאים קינה על העולם הישן שחרב "על זה שמת, נחרב ולא יחזור" . והנה סיומו של השיר מפתיע ומהפך את יחסי הנוחרת. בבית האחרון מופיע הדובר ישירות, ומביע את אמונתו החזקה בניצחונו של האנושי והרומנטי . הדובר מאמין. כי הברזל חזק ככל שיהא, לא ירכל לעולם לנצח והוא מסיים את השיר בשוררת : "ובלב בשר את האביב ידליקו לא הבהובי חשמל. כי אם הכוכבים". הבית האחרון . המהפך את יחסי הנוחרת, וקובע במפתיע את נצח ונר של העולם הישן . מאיר את השיר באור חדש. השיר נקרא לא רק כשירת מחאה של האנושי כנגד העולם המודרני . חסר האנושיות, אלא כשיר של אמונה בעתיד האדם בשר ודם ובעל לב. שאף על פי שהוא מיעוט שבמיעוט. הוא מסרגל לגבור על ההמונים נציגי העולם החדש . ה. התבנית הסטאטית-דינמית בתשתית השיר "אהבה חשמלית" ניתן לגלות את תבן' ,j;~ יס . ד האופיינית · לחלק גדול משירי פן . התבנית בנויה מניגוד בין שתי מהוי; n: המהות הסטאטית והמהות הדינמית. מהויות אלה נאבקות זר עם זר ואהדת הדובר בשירים נתרנה תמיד למהות הדינמית . דגם זה של מאבק היסוד הסטאטי ביסוד הדינמי קררם בשר וגידים בדמות רבדים שונים בשיר. המאפשרים לממש את הסטאטי והדינמי באופנים שונים רעל ידי כך מאפשרים גם להציע אינטרפטצירת שרנות לשיר. האינטרפטצירת אינן מפקיעות זר את זר, אלא עומדות זר ליד זר ובכך ;ך~ןנ;ת ומעשירות את השיר. השקפת העולם הפוטוריסטית מעצבת בשיר את היסוד האנטי-ריטלי. שהוא היסוד הסטטי . יסוד זה מופיע תמיד בשירת פן כיסוד השלילי . יש בכך משרם פרדרכס. מפני שהפוטוריסטים הדגישו חזור והדגש במאניפסטים שלהם ובשירתם את הקצב המהיר והדינמי של העולם המודרני. כך למשל מצהיר מארינטי במאניפסט מ 1912-: "ער חירם העלתה הספרות על נס קיפאון מהורהר, אקסטזה וחלום בהירדם, אנחנו רוצים להעלות על נס תנועה אגרסיבית. נדודי שי:דנ קדחתניים. את צערי חרץ." והנה מתברר, כי בשיר דווקא ההשקפה הרומנטית של "האקסטזה והחלום" היא רבת חיוניות וגורם דינמי. ואילו היסודות הפוטוריסטים מתגלים כיסודות סטאטיים. לכאורה מופיע העולם האררבניסטי כעולם ששולטים בר המהירות הקצביות והחיוניות. הפעלים בשיר בולטים במשמעותם האגרסיבית והאנרגטית כגרן : ריקוד, נגינה רועשת, מקצבים מהירים וקולות חזקים אינם מאפיינים דינמיות לאמיתה, כפי שהקורא רגיל לדמות במלים אלה . השיר יוצר בקורא רושם מהופך ע"י הדגשת המכניות של הקצב החדגוני רע"י הדגשת חוסר המשמעות האנושית שבר. היסודות המכניים נוסח הפוטוריזם. חותרים להישתלט על העולם. להדמימו ולהמיתו. תחבולות הקרב שלהם אלו הנסירנרת להציג תחליפים של מכונות וחמרים דוממים תמררת האנושי והטבעי. רכך ירכלו להפוך את הריטלי לממר~ן ולסטטי . מלחמה זר היא בהתאם ל "דיברה" האחת עשרה במאניפסט הטכני של הספרות הפוטוריסטית מ- 1912. לפי דיברה זר יש לחסל בספרות את ה"אני" ולהחליפו סופית בחומר ולמסור בספרות את "חיי המנוע", ובהתאם למאניפסט הרוסי של ואדים שרנישביץ . שביקש למכור את הרומנטיקה במחירה כללית במחיר זול ביותר, ולתאר את המכונה החותכת את האוויר ביללתה כל שכיח. בשירו של פן העולם הפוטוריסטי נושא עימד את המרות, והחומר הקשה והמנוכר משתלט על תבל. גם האשה הקפואה מבקשת ללכוד ולהכניע את אהובה הפראי. לפי האינטרפטציה שתוארה לעיל נתפרש השיר. כמתאר שתי השקפות חיים מנוגדות, והשיר השתמש באידיארלרגיה הפוטוריסטית לצרכיו האסתטיים. לצורך "מילוי" התבנית הסטטית-הדינמית. 45~ יוני-אוגוסט 1982 לאינטליגנציה האשכנזית הישראלית : ארד אל העצב הזה שברחוב, אברמיקו לשתול דימיוני גימגומך' כי אתה' לשוני בליל המרזח אל כוס בשבתנו' אמיגו אני הסבל ואתה המשורר' אברמיקו כהיותו למשורר ישראלי לא היה מעולם לכנעני . כמו אצל טובי היהודים וגדולי התנועה הלאומית . הוכח שהיעדר ההכשרה המסורתית אי נו עושה את האדם פחות אנושי . פחות פאטריוט , פשוט פחות יהודי . אלא . כמדומני . להפך . כצורה טבעית משלכ אלכסנדר פן כיצירתו את שירי הזעם נגד האימפריה הבריטית ומדיניותה המנדטורית לעומד על דמי לכולא פעמי בקומי עם שירת היאוש והלבבות הנקרעים אשר עולה בו עם גילוי ענקיותה ומיפלצתיותה של השואה היהודית כאירופה . שירים רכים . כמו "נר לנישמת" לזכר ילדי עמנו שהושמדו כשואה . וכעיקר "שיר השירים אשר לשיפרה כת אמה" אני שיפרה בת אמי אשר נשרפה מעמי בזחול עדייו חיי · על ארבע ועשן פיחפיח מגרון-ארובה · ופרח גוף אחי כשחורו להמסולס הדגשה לירית זאת של יהדות המשורר היא בעלת משמעות פוליטית, מול םכסירנותיה של אויבי השמאל הישראל י לשלול ממנו את בסיסו הלאומי . אך יחד עם ישראליותו ויהדותו, המשותפות לאלכסנדר פן ולמשוררים לא מעטים . באה מהפכנותו הפוליטית. וכאן אין כלל פחד ממתחרים . כאן הוא אחד ויחיד . דע שזמן קצר האיר לצדו האור הטראגי של חיה קדמון המנוחה . " נגד" )1935( נראה היום כאותם תחריטי עץ של פראנץ מאסרל הפלאמי . אשר היו הכפופ ולאדים כאותם הימים . אכל "נגד" הוא פואמה חלוצית עם היותה יצירה כה המעל משורר יהודי על נס המוני אדם שאינם כלל יהודים . אפשר להכין שכאותן םשני איומות הועסקו סופרים יהודים כבעיות יהודיות . אכל האשנב אותו הבקיע פן לא האנושות הירשה לסילון של אוויר רענן לחדור לתוך העולם היהודי הנצור . הגויים םה אצל פן לא עוד גורם לפוגרומים אלא כוח עוזר וגואל . ולפי מיטב ידיעתי. עם לכ הכבוד לבריגדות היהודיות , לא הן אלא כוחות כריה " מ , ארה " כ ובריטניה . הם ראש שכרו את גבו של היטלר . האם "נגד" מיושן ? מעולם לא היה יותר אקטואלי . יש גם כפואמה זאת יותר מזה : אולי אם יש אי-פעם סיכוי לקרב לשירה ציבורים שהסיפורת היפה זרה לה לחלוטין . הרי שירות כאלה הן הן דרך המלך להשגת היעד -_וכידוע לכל פדאגוגיקה . ואפיל מחורזת , תוכן פוליטי חי . "נגד " אקטואלי . אמרת~ כעידן זה של אי-קונסנזוס : ואם~ באחד הימים~ יכפו על כולנו מלחמת לא לנו תדבקו אח באח וכוונו התותח בדממה~ אל מול פני המלחמה ! מי אומר שחרוזים אלה אינם מהיחסים לצרות המקום והזמן ? או למשל . למחרת ביטול מיפגן האחד כמאי על ידי הוועד הפועל של ההסתדרות "כשל קדושת השבת" (בדיחה טובה , הוועד הפועל הוא הומוריסטן כרוך-כישרון) . מה יותר רענן מלקרוא שוב כשירים אותם הקדיש פן לחג זה של אנשי העבודה והיצירה, כמו "ככורי וראשית אוני ": בכורי וראשית אוני בשלוט בי אוני קרעת חשכת עיני ותרא המוני-כמוני ... מהפכנותו של פן . רגישותו ואנושיותו. ולזאת יש להוסיף את יהדותו הא מיתית, כנושא הארור של הספרות הישראלית. הנושא שהזכרנו מוריד את הרקיע על ראשינו ומזעזע את אושיות הארץ . כולל את הוועד המנהל את הטלוויזיה " הממלכתית", הלא הוא הנושא הפלשתינאי. מוטיבים ערכים נמצאו גם קודם כשירת פן. "גמל וגמלת " הוא שיר קידה לציוריות הנוף המזרחי. ו " הגר" )1947(, יצירה חזקה ונפלאה. מסתיימת כאיחולי פיוס כין שני העמים : "יבורך אל אברם כשמיים/ הכורת כרית-אחים על מים" ." אולם כאשר פן עמד על האמת המרה שרוב מדכא מיעוט . וליתר דיוק יצורים לא-אנושיים המתימרים לפעול כשם הרוב עושה את המעשים אשר לא ייעשו. יורד פן באבירות כזירה . נ"שיר המנושלים" הוא כותב : אבד הדלי לבאר/ בגד ההר במוחמד מלטי שיבולי שדי הבוער~ אדמת יגון לא רוחמה כאשר יודעים שאותו משורר כתב "אדמה. אדמתי • רוחמה עד מותי" התירכוכת החדשה של שתי המילים -אדמה , רוחמה - מוביל את הלב אל הבנת הזוועה . כך גם נ " כפר שדוד ", באמצע תיארו הרואי הערבי _ השיגרת י :כפר. מתפצצת מילה הזורקת אור שחור על הנוף המעונה : שם . היכן שכל צהוב בשדה/ מספר קורותיו אבן-אבן על גדר השועה~ למפץ אנחותיו של הבית כדגלי ה ש וא ה 1 דוממות כשחורן' שתי עבאיות המילה היא שואה . כמובן . כמוכן . אי-אפשר להשוות . אבל מותו של כל אחד הוא השואה הטוטאלית לו עצמו . אדם הנרצח באינו הוא עולם שנחרב. איד . כשביל יהודי ערך עליון מערך החיים . לאחר שהשמאל גורס שהערכים הם כני-אדם . הסיק פן את המסקנה . כפי שעשה נש יר על האם ה ערביה אשר ביתה נחרב לא על ידי איתני הטבע : על אם הדרך דרכים באין עוד עומדת אם על אם הדרך' היא ממאנת יי 4 45 להינחם עתון וו 1 מס 34 1 משוררה לש תבל רבמצו מיכאל הוסגרו על השירה הפוליטית של אלכסנדר פן א לכסכרו פן מילא מראש אחד מתנאיה של הגדולה היהודית . הוא צמח בהצטלבותן של שתי תרבויות . הדבר חיסנו לנצח מפני הפרונינציאליזם . אם י v ז תמימות פה ושם. היא אינה נאיוויות גטואית . זאת תמימותה של תבל כולה . התבל במצור נין שתי מלחמות עולם . ובכל זאת. ולהפתעה הכללית . אין זאת יצירה של בית נכות , ליריקה מוזיאונית . הנחשול האדיר של שירתו הפולי טית לא איבד מאומה מעזוזו , כפי שיוכח מייד . שי רה שטחית נותרת לדורי- דורות כלואה ככלא זמנה . שי רה גדולה . כדברי פן . כהקשר אחר " מפילה עצמה מסוגרי הלוח" - מלוח השנה . אלכסנדר פן הפיל עצמו אלינו מן השמיים האדומים של מהפכת אוקטובר . הוא עלה מתוך המערבולת המתנוצצת כה רתחו האנרגיות המשתחררות הודות להסתערות הלילית על ארמון החורף. נועז, חצוף . כובש . בוטח , היה המתאגרף הפיוטי הזה התגלמות המאניפסט של וולאדימיר מאיאקוכסקי " פושצ ' וצ ' ינה אונשצ'טון נומו ווקוסו ")" סטירת-לחי לטעמו הטוב של הצינור") . על רקע שיריו של p רגיי יס~נין המרקיד כחוזיו את שימחת תושביו של עולם מהפכני חדש - עד להתאבדותו הפחות שמחה כ 1925-- בצלילי ה " מיסטרי נופו" של מאיאקוכסקי. מינשר פיוטי של הצטרפות למהפכה , עלה ארצה אלכסנדר פן . הוא בא אל עולמם של ביאליק. רחל. אורי צבי גרינכרג , שלונסקי ואלתרמן הצעירים : בקיצור אל עולמם של סופרים אשר כולם-כולם. להוציא את יהודה נורלא . נולדו נגלות . אבל כגלות מאוד-מאוד לא מהפכנית . כולם-כולם . נידונו לכבוש לעצמם את מולדתם החדשה , וכנשרה גם בכוחם של זכרונות השטעטל . החדר, הנוסטאלגיה המסורתית לציון. כנשרה ככישרון אשר מעליו הבריקו כוכבי היהדות המסורתית . לאלכסנדר פן לא הינה::יו כוכבים אלה , אלא רק האואורה כוריאליס. השחר הצפוני המאיר , של מחוז לידתו הסיבירי . על כן כבשה אחרת , כשולל . כמורד. ככופר : עלה ' כופר 1 וקלע חיצך בבשרה קהית מלחדור לחורב אבניה הו' ארץ היעדו וארץ הגזירה' גם בכפירה אני אחד מבני-בוניה ! אינני יודע אם אותה שעה ידע פן את רזי הדיאלקטיקה ההגליאנית . אבל גיאורג פרידריך ווילהלם הגל היה בוודאי שותה עם פן כוסית ש נאפס אילולי מת 70 שנה לפני לידתו של המשורר , ואילו ידע עברית . כי פן שנתן כאן ביטו י פשוט ועמוק למאבקיו הנאים של השמאל הישראלי . לשלול יש בלת י מושלם כדי למזגו עם השלילה למען יש מושלם יותר . ההשתלבות הלוהטת כמולדת - כל עולה חדש אשר אינו סובל מאולקוס מכירה ואוהבה . עם יכולתו הפיוטית של פן לבש הלהט אדרת ארגמן בה שיחקו כל צבעי הזמן . ידידותו של פן עם אותו גיבור אפי אשר שמו אלכסנדר זיין )1886-1938( איש "השומר " ומגלה בית שערים. הוסיפה חברות חמה ועוזרת למאבקו למען התישראלותו . שני ה"סיכיריאקים ") ילידי סיביר) הבינו זה את זה . ופן כתב : לא גלמדוה את, ארצי היוקדת זוהר קסמה לי בעול מתפרק אנו הפכנו אותך למולדת מסחה, תל-עדש, תל-חי, שייך-אברייך אנו . עמלנו , בזכותו של העמל הזה עשינו את המולדת . נכוח הענודה ולא רק בזכות ההבטחה האלוהית הפאבטאסמאגורית . אנו אנשי ארץ-ישראל העובדת ולא הלומי ארץ-יש ראל השלמה . ועם זאת לא היתה מעולם המולדת רק נופים ואבנים . וכינרת וחול וברוש . הוא קרא לה . ל מולדת " פועל שחור ", כי האנושות שבה עושה אותה מה שהיא שנה-שנה . יום- יום. היא מעצבת מחדש תגי דיוקנה הגא והכחוש שיריו של פ ן כמו אלה של של ונסקי ואלתרמן . הם הזקיפים הדרוכים אוחזי-מגן הארד המהדהד , הסורקים את מאבקי הדמים לגאולת הישוב העברי . בכאלוה על השלושים וחמישה -ל " ה לוחמי ההגנה הנטבחים - כאשר פסעו אל תוך ליל ערים בדממה עיוורת יוצר פן דפי אנתולוגיה אשר היו חייבים להישאר מיקרא חובה בכל בית-ספר המכבד את עצמו . אילו מישור החינוך והתרבות היה באמת מכנד את שני תואריו המצלצלים. ומפסיק להפלות לרעה את אנשי השמאל . כי מוקדם מאוד, אחרי בוא העליה הגדולה. הנין אלכסנדר פן בחושו הפיוטי וננסיןנ; הפוליטי את נעית הבעיות הפנימיות ש ל חברתנו , לה נתן ביטוי נ "דו-שיח ", נדן- שיח כין ה"אני ממארוקו" ו"אתה מהדוב כרוסיה" פן משרטט כאילו קווי התנהגות סיפור ידד גרוספלר נולדתי בדור-לה-גסרנה-וורה 1899 ושלושה חודשים ואז ינשלחת בשיירה לדופלגאנגרשטאט שם נגוזה לגמרי . אחי נוטר ואבא מוטו לוכ האחרים הלכו האם מישהו יודע מקומם אני עשירה ואני גרה בקנדייה ודדי • עדייו רוכב על גבי אני רואה אותו בעיניהם המוסבות של שככי" . "בעינייך אני רואה אותו", אומרת לי אדמונית . טבילה וציפה . ריבה רוביך חלק-ראש אומרת : "חדשות כלשהן על קטייה ומולי ואברם וגירי ורודולף וסרניה ופליציה וזירל וסול ובובה הכל מבאנדווגנסדורף לחלוטיןמאנגלית : אילן שיינפלד ובפתאומיות נעלמו ...,, "צאי מן הכריכה שלנויי, אמרה חלק-ראש בשקט, ושוב התחילו את לחש פה אל פה שלהן וזה מה שאמרו : "גיטל ופרידה ומונה וריבקה ורייזל ואלקה ושורה ויוסל ובנצל ואיצל ו ."" ב אתי אל בית-לבנים מאורך, ששלט על דלתו : "בית מרחץ עזבתי את בית-המרחץ מאחורי ובמהרה שכחתי את משחקיהן הילדותיים לנשים". ריחם החמוץ של מי-כלור, שהגיע אלי בעודי תמהסס של שתי הזקנות הבלות במקווה .• על המדרגות, עורר בי השתוקקות לקלף את בגדי המידבקים ואת נעלי הלחות, ולצלול במים . כשנדחפתי ביו הדלתות הנעות שבכניסה, עלו בי מראות אריחים לבנים או כחולים, מצולות רוטטות, ומים קטיפתיים שהיו מתגנבים אל תוך כל קיפול, כל קמט' כל קפל נסתר ונקב, בגופי לאה-הדרכים. הייתי טובלת עצמי פעם, פעמיים, שלוש פעמים ושבעתיים ; שום חלק ממני לא יימלט מבירכת-המים, אפילו הרווחים בין שולמית ספיר השיניים מוכרחים לקבל את מימם . ריצפת הכניסה הקטנה היתה מרוצפת W•יו:זז;rכ;ש~pז לי ~~ים שחור לבן, ובמרכז היה כוכב משושה עשוי אריחים צרים ומזוגגים בכחל- ךקו . די ~~;נערת, רקיע . דלתות הובילו מן הכניסה לשמאל ולימין . דחפתי לרווחה את הדלת בימיני, ומצאתי עצמי בחדר, שספסל עובר בין קירותיו ; בגובה בינוני ,w גי ~רף לחרש ברווחים קבועים, היו אנקולים ממוספרים. משניים ביניהם, הממוספרים •~?W ו ~סה ~~.~גם ל ' א ךכרלה ל;דג;וער . דר fמר ב-יי 7040391 ן-יי 70525181, תלו שמלות אפןךןת וזהות, כשקים . תחת כלר~~ק: ך~~ 9ל ~חרי ~זpt;כ שימלה , היו מונחים זוג קבקבי-עץ. תליתי את בגדי על אנקול בלי מיספר ~ל וי~~~ ~לים . ועירומה חציתי את הכניסה אל הדלת השנ-ייה . בפותחי אותה הוכיתיל;ד J ןע ז(ל~רו: בסירחון של בשר חמוץ ומי-שפכים . הכלור , שהרחתי בחוץ, היה חבוי בחדרל y נו:ז ~ת 47 ך~י ~o/ס i? י . סגור זה, המואר רק בשני חלונות מלוכלכים, הקרובים לתיקרה . ריצפת ~~ךלת ~ל~ים ~ל ~ל~ים ~ם תג;וער . דר תלל?. הניטור המרופשת השתפעה אל מרכז החדר, ושם נעצרתי על שפת אמבט דירז;rכiW ילכה כרןה ~הרם ק'{ jp ה שקוע, שהיה עצמו בגודל חדר קטן . כאן, באור הקלוש, ראיתי כי האצותד ' ב םג~.~~ ~~יו:ז יו:rןואקז~ ~ז:והרם ת?;ן~קז:; הקדומות על המים נפרצו בשני ראשים אשר טבלו ועלו בהתאמה, )~pש ' ף ~~ךג:ם קברת מתעלמים מכניסתי . אחד . מן הראשים היה מכוסה בפלומה אדמונית , ל~ ךכרלה תוטpז~~ :קגו~ף . והשני היה חלקלק , כשיער כלב-ים, שנתעצב לגולגולת גרמית . הנשים היוה~י~~ ל?נ ' ל .(ל~רו:ז מדברות זו אל זו, פנים אל פנים, מאוד קרובות, בשקט . בנסותי עלשמו דבריהן, עלה בדעתי כי הן מקיימות פולחן, ובתחילה הנחתי כי זהו ןניגו דתי ומעניו . שמעתי : • "מאיפה באת?", שאלה אדמונית .•fםךן~pז"עכשיו? " אמרה חלק-ראש . ~ם סברא חרי w י נ;:~ב;: 47 ים לpזםpז~ "לא, אז" .. (~ךף רב,עכI ~פרת "אה, אז . אז באתי משם" . ~ל ן~~ז:: ב;: o/גהי טבילה וציפה. שני הראשים פונים לעברי "היכנסי לאמבטיי . רהל~י ל:;נ:;נה ;:זל:;בך וטב;:~: ;:זקרלרת אני יורדת במדרגות הטחובות ומדשדשת ברפש בגובה-סנטר, כדי להצטרף(ה o/ ~ח ~ת ~ל ת;:זקרלר אל שתיהן. "דברי", אומרת חלק-ראש. אני אומרת :" דדי בא לתוך גינתי fאןק~pז ~שו~ה . :ק~?דר .o/הי i? סה . ושם את שפתיו הדקות ושחורות על פרק-ידי . הוא לא השתמש בשיניו . הוא משך ורק כשהתנגדתי אסף שפתותיו ולחץ שיניו בסבך הוורידים שבפיוקי . לשונו רטטה בנהמו רכות. הנחתי לו להוביל והוא הוליך אותי ברחוב בטרם ~ם סברא חרי w י • ~ין :ק:דר ערד ל~צ ·~ נתן לי ללכתיי .i? ;ן~~ז: אדמונית אומרת : "ואז קפץ דדי על גבי. מזלי שהייתי מאוד חזקה, מאוד ל'א ~:;ניא ם:~ כ~ש י~~ ~ז;כיךה ~ת חידת ז:; f ם:;נלי מחושלת, ונותרתי על רגלי . לא כרעתי על ברכי" . היא צוחקת וכתם ריר f~ז;כיר ?ער.דר כחול ניתלה על סנטרה . ער?.ךת ~ת ז:ו.ת~~ ;:r ח · ~ש t\ למות ל:קף . "כן, כן ", אומרת חלק-ראש, "הוא חיבק את שוקי ברגליו האחוריות , נלחץ שר~~ת -רז:; f ~ב ~ג;ו t\ךה אלי כמו האיש-הזקן-מן-הים באגדה של סינבדיי . ~גו;כי . "הייתי במחזור" , אומרת אדמונית, " והוא ידע . נשאתי את משאו הנאנק ויבבתי, כורעת אל הבית הקרוב ונשענת אל פעמון הדלת" . "כשפתחתי את הדלת "' אני אומרת, "היית את, עם ראשו הארוך מבצבץ על צווארו השרירי ליד הראש שלך . ראיתי שהיית חצי מעולפת, נתמכת במשקוף' ועיניו של דדי בולטות ולשונו משורבבת ויבבותייך גורמות לו לנהום ולחשוף את שיניו" . שירלי ליבוביץ' • יינן, כן ", אומרת חלק-ראש, "כפותיו לופתות את כתפי, וחומו שורף את אולי גבי". יהי:~:: כתו:;נה :ק • "מישהו רץ לקרוא לאדוניו", אני אומרת, "וכשהוא קרב דדי ירד ממך, ~פ 'ר והיה מוכה בשרשרת כל הדרך הביתה ושמענו את יללותיו משך שעותיי . "ואדוניו הביט בי באחת, עיניו כמו ניבים, באשם ובגועליי' אומרת גדל ;נין תקירר אדמונית . "רציתי קצת מים, הייתי קרובה למות מפחד", אומרת חלק- לזקה ל ' א ::זךסה רריחרת ראש . ה~~~ תמיד אומרים "מרוב אימה" , אומרת אדמונית, "אבל סגרת עלי את הדלת , עינייך כניבים , ;י · ית כב~ . גורלה נשחרר אל עיניו מלוכסנות בראשך" . ןק T•:T : T : T.''• • T "הגעלת אותי", אני אומרת . ~~ז;רים םיךובpזלpז קנ;:~ ::ז:ית ערד "מאיפה באת?", אומרת חלק-ראש לאדמונית . הקיפו W ק רים f :;נר "עכשיו?" אומרת אדמונית. רל'א W ~ף זק:;נרו "לא, אז" . ןק ה:ז:: ה;ז~?לי "אה, אז . אז באתי משם" . נפני ל ' ו~~ךים לpז חוט מוליך - א היתה T T אפלו ' -:: T ; טבילה וציפה . אצות על ריסיהן . אדמונית אומרת : יישמי הוא באתי מאיפה שהייתי כשהייתי בת שש-עשרה שברתי שם סלעים ואת שיני" . טבילה ~ף ;ג~ם ם~.ץ;וציפה . חלק-ראש אומרת, " דדי היה שם" . היא קורצת ; "שם עלומי הוא ל'א ן~יהי חוץ ~;גו:זד ןק שקזpז ::זךסה . יוני-אוגוסט 43 1982 המס םנעי סלהתכנבשפי םי קר 20 תדקו הנסיע ,מתל-אביב בבל יא לש םפרחי ,וירק ותמצא תא תבי הההארח לש ץקבו סשפיי ןשחנ הז במקרו זמרכ םכנוסי שחדי לומשוכל ושאינ לנופ וברמת םממרכזי םאחרי ץבאר .ובחוייל זהמרכ לכול םאודיטוריו לגדו דמצוי רבמכשו -אורקולי , ולציד המבנ םהמותא ללפיצו תלקבוצו ןדיו תולסדנאו ןשנית ללהפעי וב .זמנית םמעוניני לנסות ? ופנ ואלינ וואנשינ וישמח אלבו םלעזרתכ ןבתכנו .האירוע תבי ההארח םשפיי זמרכ םכנסי םוקונגרסי לט 112 1 ד 01 ד דס os2-; סטלק : פלוי דכ ימצור קפלסטי םשפיי • ריצו םבקבוקי םמיכלי תוצנצנו חבניפו תוהזרק ניפוח . • ,פקקים םמכסי םומוצרי םטכנייבהזרקה . • תהדפס .משי • םעציצי לחקלאות . • ימכשיר הבדיק למכוניות . Line levels and masonry levels, carpenter's levels and surveyor's levels -levels for seasoned professionals and levels for novice Do -ltYourselfers. More than 25 types and sizes of Mepro levels, with high levels of accuracy, versatility and durability -at a truly competitive cost level. Mepro levels are crafted from profiles or castings of hard aluminum, precision 33693 612 ,os2 machined to extremely fine tolerances. The barrels are molded of scratchresistant acrylic of superior transparency and readabil ity. Mepro will be pleased to send you a detailed catalog and current price list. \"Jrite t ס: MEPRO TOOLS Kibbutz Hagoshrim , 0.N. Upper Galilee, lsrael Tel . 067-40017 , 40876 Telex: 6690 MEPRO IL . ץקבו םשפיי 'טל ו 92 וו os2 MEPRO - 5... מפגש הראל (המשך) לחנה שיר יש היום כיד סרט המעיד קודם כל על כוח האירגון שלה. חבריה שמשו כמקרה זה " חומר עבודה " עכורה . הסכימו לממן את הצילומים. ולהגיע ככוחות עצמם כלי לדרוש "דמי הוכלה" . היא תיעדה שיחות אתם. סירובים, אמתלות . שאלות. מחאות ומחמאות, ויצאה כ " רכוש מלא" (כלי לקחת כחשבון את הוצאותיה הכספיות האישיות. זמנה וכוחה) . כל זה היה ועכר והפיק לקחים והזמין מספר שאלות נוספות . ·' תל-חי 82" כאופק. ועומד להיות מבצע עתיר ממון וגורמים תומכים מכספי ציבור . משרד החינוך. מוזיאון תל-אביב ומוזיאון ירושלים . מממנים מחו"ל ועוד . משאל בזק שערכתי כין משתתפי מפגש הראל הבהיר לי שאיש אינו יודע דבר על ההכנות לקראת האירוע שאמור להערך כספטמבר פרט לאמנים ספורים ש " נודע להם" כאורח מסתורי . איש לא טרח עדיין לחשוב שיש לתת לאמנים הזדמנות, לשלוח הצעת פרוייקט או עבודה אשר תובא לפני ועדה קובעת (הועדה הקובעת כך נודע לי. מחוץ לאמנון ברזל הם מרטין דייל ממוזיאון ישראל ושרה כרייטכרג ממוזיאון תל-אביב - איזה עולם קטן ".(. צילצלתי למיכללת תל-חי ודיברתי עם גב ' אילנה כאומן המארגנת האדמיניסטרטיבית מטעם קכוצי הגליל העליון . שאלתי מדוע לא " פותחים" את "תל-חי שאו " לקהל האמנים הרוצה להשתתף. הלוא לפני שנתיים יצא הקצף על "בחירת אמני ה ' קליקה" ', על הכאת אמני חוץ רכים ועל אי שיתופם של רכים וטובים כחגיגה הענקית הנערכת כארצם. אך לא להם . נאומן · הגב לא רצתה לומר הרכה כהסבירה שאמנון ברזל טרם הגיע מחו " ל אך יש כדעתו לנהוג השנה כפי שנהג אז, כלומר להיות הקובע והמזמין את המשתתפים כמו אוצר כמוזיאון. אלא שהשנה ישתתפו אמנים צעירים חדשים שלא השתתפו נשנה שעכרה (מדרשה ?).כמו כן שגרירויות זרות יממנו נואם של אמנים מארצות כאוסטריה, גרמניה, קנדה, איטליה, אנגליה, ארה"נ וצרפת. כל זאת "כתוצאה מהמוניטין הבינלאומי לו זכה האירוע כשנת 1980". משוררה של תבל במצור (המשך) ושוב. כמו נשני המקרים הנזכרים. פועלת שירתו נמרץ האסוציאציות. האם הערניה מזכירה את ספר ירמיהו. ל"א, ט'ו : "כה אמר אדוני : קול נרמה נשמע. נהי. נכי תמרורים : רחל מנכה על נכיה מאנה להינחם" . אלכסנדר פן עדננו לפני עשר שנים . המתים נשארים צעירים . לא הדיוקן המעונה של סוף הדרך יישאר חרות נדכרון. פרי הסוגסטיה הספרותית. של הזמנים העתידיים. נזכרון זה צועד הנסיך הסיבירי נעל כתר השלג על רקע עצי האשוח ודגלי המהפכה, נמרץ . איקונוקלאסט . גנרי . מנצח . פורץ אל גן המודות העבריות אשר ברחו מפחד ומצאו מיקלט בנית-ספר דתי. יחד עם אלתרמן ושלונסקי. פן הבגיר את השירה העברית. תלש מעליה את סרטי-המשי הפרובינציאליים. את גרבי הצמר הארוכים. את החצאית היורדת עד לקרקע. ניפץ את שמשות החלון האטומות והראה לה תבל ומלואה, גויים המתנהגים ככני-אדם. ערכים הסובלים כיהודים של ימי הפרעות מאבק לצדק וליושר. אשר עם כל הזיופים והפשעים שנזרעו נדרכו על ידי עריצי~ ציניים הנושאים את שם הסוציאליזם לשווא. נצח ינצח עלי אדמות. לא כמעשה אפוקאליפטי חד פעמי. אלא כהתגוששות יום-יומית. שעית-שעית. עד שהנאנקים אתמול במיצעדם הורסים" · "כל מיבצדי . כדברי אלכסנדר פן .• 11Jיי 42 אינפפתי כהתפעלות אך חזרתי והקשתי כי את "תל-חי 82" יש לפתוז r כמכרז לכל הרוצה להשתתף ולהעמיד הצעתו לדיון עד תאריך נקוב מראש. הגנ י נאומן הסכימה להעכיר הצעתי לדיון ואף הודתה על הרעיון . עם שונו של אמנון ברזל כיוני השנה מאיטליה (כה הוא נונה מוזיאון) נוכל לדעת סופית אם תל חי 82 יהיה גלעד אכסכלוסיני נוסף או יהפוך למפגש גדול של אמנים מישראל הראויים לו . השיקולים נעניין רגיש זה חייבים לשאת אופי טולרנטי מבחינת מספר האמנים , אף כי השיפוט האמנותי חייב להשאר תקיף . נחיה ונראה . זיוה רון 41... יסודות פוטוריסטיים בשירת פן (המשך> ו . "אהבה חשמלית" - תגובה על המהפכה הרוסית ומות סרגי יסכין נראה שדגם היסוד של השיר' מאבק היסודות הסטאטיים והדינמיים' מאפשר אינטרפטציה נוספת כמישור משמעות נוסף. ניתן לפרש את השיר נרובד אקטואלי כמשמעות קונקרטית כתגרנה על המהפכה הרוסית נכלל ועל מותו של המשורר סוגיי יסכין נפרט . כדי להאיר את השיר מכיוון זה נעדרתי כמאמרו של פן . שכתב נמלאת עשרים שנה למותו של יסכין . כמאמר זה מניא פן את דברי המנקר הרוסי ורוכס קי שכתב, כי יסכין נפל קרנן לקצב החיים המטורף שהשליטה המהפכה הגדולה . ה צא וידם אמנם נעקר נמחי יד. אך כתוך קלחת המהפכה לא תמיד ידעו לשמור על סגולות נפשו של היחיד והוא אומר : "ההכרח הכביר להשליט מן הרגע הראשון מרות מהפכנית קפדנית לא נתן לנו שהות כלשהי לחדור ולהציץ לנבכי נשמתם של אלה הכלתי מסוגלים לקבל את ' הכל ' כלי התרסה והתנגדות . הכוכבים טרם פג כוח משיכתם ! ויסכין היה אחד מאלה. שקיטור ההתקדמות מנעו להשליט את הסינתידה נין הישן ולחדש נצורה הראויה למהפכה" . פן מוסיף ומצטט כמאמרו גם את שתי השורות האחרונות של השיר הקצר. שכתב יסכין לפני התאבדותו : "כחיינו לא חידוש המוות. אך לחיות חידוש פחות מזה . נראה שפן קיבל את דבריו של ורונסקי וניקר את המהפכה הרוסית נכך' שהתקדמותה הטכנולוגית המהירה מדי ושינוי דראסטי נקצב החיים. וכן המשמעת שהשליטה רמסו את הפרט. שלא יכול היה להסתגל אליהם והיו הסינה העמוקה להתאבדותו של יסכין . רמז לכך שכתיאור העולם שנשיר משוקע עולמה של המהפכה הרוסית נמצא כבית 31 :"ענק מהפכות צועד, רומס נקצב ריחות שדה פרחים. כוכב וקרן אור." גם הכית האחרון המאדיר את כוחם של הכוננים מזכיר את דבריו המצוטטים של ורוכס קי כמאמרו של פן : "הכוננים טרם פג כוח משיכתם !" גם דמותו של יסכין עצמו משוקעת נשיר נדמות היצור אכול הקדחת המתואר בנית 10. יצור זה רץ לגיא צלמוות ונ"מנטו חיי המוות אורגים כלי סוף חוטי חשמל" היצור צועד. איפוא , לקראת מותו . לדובר. המנסה להשיבו אל "אופק הפלאות" הוא עונה : "הצחוק הלא כעת הפלא הכי גדול הוא לא לחיות" . משפט זה מזכיר את שתי השורות משיר של יסכין. המצוטטות כמאמרו של פן. המוות. לפי גישתו של יסכין נשיר ושל היצור כשירו של פן .עדיף על החיים. והוא הברירה היחידה שנותרה לאדם כעולם הדה . הדובר מופיע כנושא את נס הכוכבים. והוא כניגוד ליצור הנוחר כחיי המוות. מצליח להיאנק ולנצח את העולם הממוכן . לכן ניתן לומר . שהוא מופיע כמוצנע וכאופן מוסווה כממשיכו וכיורו u. ו של יסכין כשהוא נושא את לפיד "רסיסי האהבה" שמהם התיאש קודמו, וויתר עליהם נעת התאבדותו . לסיכום -א . השפעת הפוטוריזם ניכרת כנר נשירים הראשונים שכתב פן כארץ כראשית שנות השלושים . פן קיבל מהפוטוריזם הרוסי את השנאה לאורח החיים הנוגני הישן. השלו והמרוצה. שיגאה דו נאה לידי ביטוי גם נשיר "אהבה חשמלית", אולם מהי המהות הדינמית שתשנה את שונע הרצון העצמי! ' כאן מציגים שירי פן אידיאולוגיה מנוגדת לאידיאולוגיה הפוטוריסטית. כשירו מתגעגע הדובר געגועים רומנטיים לעבר. ומעמיד מול החיים המכניים נעיר הגדולה - את הטבע ואת נופיו הקסומים. כ . הפדטורידם מול הרומנטיקה אינם מונאים נשיר לשם מאבק אידיאולוגי נלכד, אלא הם משרתים את הפואטיקה של השיר וצרכיו האסתטיים ואפשר לראותם כמגלמים . את היסודות הטבועים כתכניתו העמוקה של השיר : התכנית הסטטית- 3911Jיי פגישות עם אצ"ג (המשך) כאישיותו של ו' ככימין. הוא נזכר שוב נאותר היום נו הניאו את הרוגי חברון לירושלים וו' בנימין והוא עמדו ליד קולנוע ציון. אצ"ג שאלו מה כעת . דעתו על רעיונותיו על "כרית-שלום". הוא תיאר את ו' בנימין איך הוא עומד נ"ישונ-הדעת", החליק את זקנו ואומר "אם הייתי מטייל עכשיו לנדי נהרי יהודה, איש מהם לא היה פוגע ני לרע". כאשר הזכיר ג.ק. כיצד נרצח כרכר כידי הערכים. הפסיקו אצ"ג ואמר לו ששכח ושהוא יספר לו עכשיו מה היה עם כרכר. "הם" שנאו את כרכר [אנשי ההסתדרות]. הם אף פעם לא אהבו אנשי רוח. הם לא פירסמו עד היום את כל כתניו כשלימות כפי שלא פירסמו את כל עדכונו של א.ד. גורדון. [השעה חיתה ארבע ונעלתי את הספדיה וליווינו את אצ"ג לאוטובוס] . הם הניחו לכרכר ללכת למקום נודד זה כמקום למנוע זאת כעדו והניחו לו שם להירצח. אצ"ג הסביר גם מד'וע הלך כרכר למקום הזה . היה לו איזה דחף נפשי להתנודד מן הישוב . וכדי להסביר את הדחף הזה, סיפר אצ"ג מעשה שהיה אתו : פעם הרגיש מחנק. חוסר אויר לנשימה. זה לא היה חוסר אויר כריאות, אלא דבר נפשי ; הוא חשב להשתגע ממש. אז הלך ליפו - הוא אהב מאד ללכת למגדל השעון ותמיד קיווה שהמגדל יהיה פעם שלנו - וכשהגיע למקום החליט ללכת נרגל לפתח-תקוה. וכך עשה. הוא הלך כלי לעצור וכיוון את נשימתו בקצב ההליכה. נדרך פגש רק איזה ערני עם גמלו והמשיך 'הביט תמיד ישר לפניו, וכך הגיע לפתח-תקווה. ' היה זה שחרור מהרגשת המחנק. הזכרתי שעגנון ישב כשכונה מנודדת ולא פחד מן הערכים. עד ששכנעוהו לעקור לשכונה מרכזית יותר. זה היה דבר אחר, אמר אצ"ג, "הוא היה שונא אותם" . הוא סיפר ש ." אמר שצריך ליישב את עכר הירדן. ושוב נזכר אצ"ג נכאב נארלודורונ וכל העלילה האיומה. כאשר הגיע ארצה ראה פלקטים ועליהם כתוב : הגיע אצ"ג, מתכנן רצח ארלודורונ. ונ"קונגרס ;צייטונג" היה כתוב :"Der lnitiant [?] des Meuchelmordes an Dr. Arlosoroff ist eingetroffen". [הגיע יוזם רצח ד"ר ארלוזורונ] . ג.ק. אמר שנעת המשפט הזכירו את אצ"ג פעמים רנות והניאו משיריו וממכתביו כהוכחה שהוא הטיף לרצח . אצ"ג נזכר נכאב שדווקא הוא היה אחד מידידיו הטונים של ארלוזורונ וש"הם" נכלל לא אהבו אותו. הוא סיפר גם על הלל קוק [שהיה אתו נכנסת הראשונה] שעשה ענודה חשוכה נ"וועד העברי לשחרור האומה" נארה"נ. הכל היה כהישג-יד. אמר אצ"ג, ממשלה- גולה. בגין ראש הממשלה וכ' . הלל קוק נא אל אצ"ג כשנרע שעכר כאוטו והסיע אותו ואת אשתו לירושלים לטכס השבעת הנשיא נכנסת. על ד"ר ראובן הבט אמר אצ"ג דברים טונים. ג.ק. האשים את הבט על שכהוצאתו "שקמונה", מוציאים את ספרו של ילין-מור על הלח"י. אמרתי שעלי להגן על כן- עירי. שיש לו זכויות . אצ"ג אמר עליו שהוא אצילי וגם השגיאות שהוא עשה. עשה מתוך אצילות. כי לקח פעם לקטרו. נחור שלא מצא חן כעיני אצ"ג ; וכאשר ביקש הבט להוציא את ספריו. סירב אצ"ג נגלל הרש;מה המוכנה של הספרים שעומדים להוציא . כן דינר על אריה לונה אליאנ והשתמש כביטוי שלא כדאי לחדור עליו כדפוס [נגלל פירסום ספרו "ארץ הצבי"]. הוא סיפר גם שיוסף רוזנזפט טיפלן אליו מניד-יורק נקשר עם הדפסת "אין מלכות פרן צלם" מחדש. כתמוז יהיה הטכס של הענקת פרס-נרגן-כלדן לאצ"ג. רודנדפט רוצה להדפיס את שירו של אצ"ג עם ציורים שאינם מוצאים חן כעיני אצ"ג. וחוץ מזה רוצה אצ"ג להכניס שינוי קטן נקשר למדיה מגדלנה. הוא שאלני אם היתה נשואה ואם. אמרתי שקשה לי לזכור אך דומני שהיתה זונה . הוא זוכר כדיוק את סיפור רחיצת רגלי ישו כשערותיה וכנושם. הוא אמר שהפרט חשוב כי כתב שם "מאמע", דבר היכול לגרום לאי-הכנה. הוא התכוון רק לקריאה [מאמע ![. ולא לכך שהיתה אם . הוא כדק כאנציקלופדיות אך לא מצא את הפתרון . [נראה לי כי היא דו המוזכרת נכרית החדשה. יוחנן ינ. ג. קטע המתאים לתיאורה נ"אין מלכות פרן צלם" : "אין די שלייערן פרן נלאוואל. מיט א קריגל שמן-זית", אלא שנפרק אחר מכנה אותה אצ"ג : "מאמע מרים המגדלית. ועל כן שאלתו נקשר לאמהותה. י . א .[. ושוב סיפר איך שאמו הצטערה נעת חגם של הנוצרים. כשהובילו את מדיה על דגליהם. "א יידישע מאמע !". כן סיפר שהשיג את תמונתו מעשה ידי ציונה תג'ר. • דינמית. כאשר הגיע אוטובוס של קו 12 נפרדנו מאצ"ג . הוא עלה ונסע . • אוגוסט · יוני 1982 מסה אי-שוויון אשר היו יכולים לשמש בתיאור ובניתוח של מצבים כאלה בחברה הישראלית של ימינו. המס:ירת הקהילתית היהודית עודרת גם להסביר את תפיסתם של הסטודנטים שלנו כאילו כל בעייה חברתית היא נושא לטיפולה של המדינה. בנוסח התשובה שנתנו לרבות מן השאלות : "אהה. שוב המדינה ...". בארצות בהן הוקם המנגנון המדינתי על-ידי מעמד מסויים ולצורך מילוי תפקידים מסויימים, לוותה פעילותו במאבקים חריפים עם אלה אשר התנגדו למעורבות המדינה בענייניהם, או עם אלה אשר התנגדו שלמה סבירסקי לחדירת המדינה לתחומי-פעולה חדשים . בישראל . בה אנו נשענים על המסורת הקהילתית של "כל ישראל ערבים זה לזה ", ובה אנו מתייחסים אל המדינה כאל התגלמות הקולקטיב ולא כאל מנגנון המקדם אינטרסים קבוצתיים ספציפיים. נראית א ין זה מפליא שאנו מוצאים כיום אצל ישראלים דימויים ודפוסי-חשיבה מעורבותה של המדינה בכל נושא חברתי מובנת מאליה. וזאת גם כאשר מתברר מעבר שמקורם במסורת הקהילתית היהודית של העבר . לדימויים ולדפוסי- לכל ספק. כי טיפולה של המדינה הוא כושל. לא יעיל. ואף נוגד את הכוונות חשיבה אלה מתכוון ' כפי הנראה, הסופר עמוס עוד כאשר הוא מדבר על המוצהרות. "הוויית השבט" המאפיינת לדעתו את ישראל כיום. עוד מבחין בין הוויה לבסוף . המסורת הקהילתית היהודית עודרת לנו להבין את ההתייחסות האישיותית של עם לבין הוויה של שבט כך : "עם הוא חבר-אנשים בני-חורין בעלי מורשת של הסטודנטים אל המדינה. בהתייחסם אל המדינה בישראל נטו המרוייאנים משותפת, הבוחרים לחיות במשותף במסגרת מורשתם הלשונית והתרבותית על כל להתייחס אל מספר קטן של אישים העומדים בראשה - בעת הראיונות היו אלה גווניה . שבט הוא מעין גוש מהודק של אנשים המקושרים ביניהם קשרי דם ודת, גולדה. דיין וספיר. בדרך כלל ; יש להניח כי כיום היו מזכירים בעיקר את בגין .כאשר לידה, פולחן. גורל ומיתוס" (עוד, באור התכלת, ת"א, ספרית פועלים, 979 ו' עמ' דיברו על מוקדי כוח במדינה הם התמקדו על "הגוש" במפלגת העבודה. ובעיקר על 40 .)ו והוא מוסיף :"... התחושה השבטית הזאת יוצרת חמימות אינטימית מתמדת אותם אישים מרכזיים בגוש שהיו גם מראשי המדינה. כגון ספיר . לעומת זאת, הם שלעתים היא נחוצה ומנחמת. ולעתים היא מיודעת ומטרידה ומבחילה : היא התחושה מיעטו להתייחס אל המנגנון הביצועי הגדול של המדינה - הפקידות של המשרדים של 'כולנו ערבים זה לזה' (שם, 53 ו ).הוויה שבטית דו היא כמובן מורשה של ההוויה הממשלתיים. הקצונה הצבאית. הקצונה המשטרתית, השופטים. המורות, וכיו"ב. של הקהילה הגלותית המסורתית . מורשה דו אמורה היתה. לדברי עוד , להפוך לדבררן הבירוקרטיה הממשלתית לא הוזכרה על-ידם כאחת הקבוצות המגלמות אינטרס רחוק מן העבר עם הקמתה של המדינה היהודית העצמאית, אלא שלא כך קרה, משל עצמם בחיים האזרחיים בארץ . והיא גם לא הוזכרה כחלק ממשי של השלטון. ולמעשה מתרחשת לדבריו בארץ חדרה של הורית-השבט היהודית (עוד אמר דברים נראה לי. כי תפיסות אלו נובעות מן המסורת הקהילתית היהודית, יותר משהן אלה במסגרת דיון על בידודה הבינלאומי של שראל · י בגלל מדיניותה כלפי הערבים) : משקפות את המצב לאשורו בישראל כיום. ראשי המדינה נתפסים כמנהיגי הקהילה לנגד עינינו מתרחש מעין רצדיב (הישנות. חדרה על דבר-מה, בעיקר שלילי -ש . ).ס - "ראשי השבט", אם להשתמש בדימויו של עמוס עוד - ולא כראשיו של מנגנון שבטי עמום ... יש מגמה חדקה לשוב אל רפלכסים יהודיים, אל חיק המיתוסים w לטוני רחוק ומנוכר . הקשר בינם לבין הקהילה כולה נתפס כישיר ואינטימי. כפי החמימים-עמומים של 'עם לבדד ישכון: אל אחוות-הנרדפים (ואת מחנות-הנרדפים שהיה בקהילה המסורתית ; הם נתפסים כנציגים ישירים של כל אחד מחברי הקהילה. החשאית) של 'כבשה בין שבעים זאבים: אל הצדקנות והרחמים העצמיים והמזיגה מכאן גם היעדר ההתייחסות אל המנגנון הביצועי-בירוקרטי : לו דיברו על היהודית הנושנה וההיסטורית של בכיינות עם התנשאות ."" (שם. 47 ו) . "הביורוקרטיה", או על "הזרוע המבצעת", או על "הרשות השיפוטית", כפי עמוס עוד רואה בכל אלה חדרה אל דפוס חברתי שהיה קיים בעבר, ונסיגה מן המאמץ שמדברים אנשים בארצות-המערב, היה זה כאילו הודו בקיומו של גוף החוצץ בין של התנועה הציונית להפוך אותנו לעם ככל העמים (שם. שם) . עוד נופל כאן בשביו הקהילה ובין ראשיה ; היה זה כאילו הודו בקיומו של מנגנון שלטוני בעל מישור קיום של המיתוס שעל-פיו כל מי ש"רוכש" לו מדינה הופך בכ.ך להיות "עם" במובן משל עצמו ובעל אינטרסים משלעצמו . אין זה אומר שהסטודנטים שלנו אינם יודעים המערבי של המלה (או, אם תרצו, המיתוס שעל-פיו ההגדרה המערבית של "עם" היא על , קיומו ש . ל מנגנון ממשלתי. או שהם מכחישים את קיומו ; דבר זה הוא בלתי- ההגדרה ה"נכונה" היחידה) . למעשה, ההוויה השבטית עליה מדבר עוד איננה חדרה אפשרי בארץ בה כל מועסק רבה עי או חמישי הוא חלק ממנגנון זה. אלא שהתפקידים אחורנית אלא המשכה של מסורת מושרשת שהתגבשה בקהילה המסורתית היהוד'ת השונים במסגרת המנגנון השלטוני נתפסים. ככל הנראה. כתפקידים קהילתיים ולא בגולה . כמרכיבים של מנגנון מנוכר ומרוחק . ייתכן קשה לדבר בארץ על הקצונה של צה"ל ראיות נוספות להמשכיותם של דפוסי-חשיבה מסורתיים אלה מצויות למכביר כעל קבוצת-אינטרס או כעל כת בנוסח אמריקה הלטינית. שכן הקצינים נתפסים יותר בראיונות עם הסטודנטים שלנו . עצם השימוש במושג "מדינה" כדי להתייחס אל כ "קצינים יהודים" (או, על-פי דימויו של עוד . כ "לוחמי השבט") ; קשה לדבר על הקולקטיב הישראלי, בנוסח "אנחנו מדינה לא כל-כך רעה", או "הבעייה עם המדינה "הפקידות הבכירה" כעל שכבה בעלת מגמות פוליטיות-חברתיות משל עצמה. הזאת היא ש ..." הוא, לדעתי, מורשת של הקהילה היהודית המסורתית : "המדינה בנוסח צרפת או גרמניה בתקופות שונות, שכן הפקידים הבכירים במשרדים שלנו" בא במקום "הקהילה שלנו" . הקהילה היתה החברה היהודית המאורגנת הממשלתיים נתפסים . ככל הנראה. כפקידי הקהילה הממונים על ענייני הכלל ; קשה בעבר ; המדינה היא החברה היהודית המאורגנת של היום (או, כדבריו המבודחים של לדבר על המשטרה כעל מכשיר-דיכוי בידי השלטונות. בנוסח ארצות רבות בעולם, סוציולוג אנגלי שהתארח בארץ' "פעם היה ליהודים 'שטעטל' כעיירה קטנה, הקהילה שכן השוטרים הם הרי "שוטרים יהודים" הממונים על מניעת חריגות מן הנורמות היהודית הטיפוסית של מזרח אירופה] והיום יש להם 'סטייטל' [צורה אידישאית של הקהילתיות . הקטנה של המלה 'סטייט: מדינה באנגלית]). הבה נערוך בחינה מחודשת של דרכי החשיבה שלנו בהווה : המסורת הקהילתית היהודית היא גם, ככל הנראה, המקור לתפיסה המובעת בראיונות מצד אחד, אין ספק שהמורשת הקהילתית תורמת לתחושות הסולידריות והאחדות עם הסטודנטים שלנו כאילו המדינה בישראל עומדת מעל החברה, מעל הכלכלה, בקרב היהודים בארץ . ויוצרת, כדברי עמוס עוד' "חמימות אינטימית מתמדת שלעתים מעל האינטרסים הקבוצתיים השונים . הקהילה המסורתית היתה הארגון של הכלל היא נחוצה ומנחמת" ; תחושות אלו עודרות בעתות גיוס קולקטיבי. ובמיוחד בעת היהודי ביישוב נתון' וייעודה היה לייצג ולממש את האינטרסים של כלל היהודים . מלחמה . הקהילה היהודית היא דו שדאגה להבטחת זכות הישיבה של היהודים במקום. מצד שני. העובדה שאנו חושבים על המדינה בישראל במושגים המעוגנים במסורת להבטחת מקור הקיום הכלכלי, לייצוג בפני השלטונות, למילוי הצרכים הרוחניים של הקהילתית היהודית כפי שהתפתחה במשך מאות שנים באירופה. אינה הופכת את כל חברי הקהילה ולהבטחת רווחתם . בהיעדר חלוקה מעמדית פנימית לא היתה החברה הישראלית ל"חברה יהודית" בנוסח הגיטו. או את המדינה בישראל להנהגה מנהיגות הקהילה נציגה של מעמד מסוים. אלא נציגה של הכלל ; מנהיגות הקהילה קהילתית בנוסח הגיטו . החברה הישראלית איננה אוסף של קהילות קטנות היתה ההתגלמות הארגונית של האינטרס הקולקטיבי הכללי . תפיסה קהילתית דו אשר המתקיימות על עסקי-תיווך באמצעות הון' אלא יחידה חברתית שלמה העוסקת בכל השתמרה בד כרון הקולקטיבי היהודי היא הגורמת לכך' שהסטודנטים שלנו חושבים מגוון הפעילויות של העידן הקפיטליסטי ; היא איננה קהילה בעלת מידה גבוהה של על המדינה כעל גוף העומד מעל למעמדות ולקבוצות השונות הפועלות בחברה ; היא אחידות ושוויוניות. אלא, ככל יחידה קפיטליסטית, חברה מעמדית בה השליטה על הגורמת לתפיסה שלהם כאילו המדינה היא דו האחראית להיווצרותם של המעמדות ההון' על תהליכי הפיתוח והייצור ועל התגמולים היא בלתי-שוויונית . שלא כמו בארץ (תהליך אותו מייחסים הסטודנטים ל"לחצים" ול"טעויות", ולא להזדהות של הנהגת הקהילה המסורתית, המדינה בישראל איננה מגלמת אינטרס כללי אחיד, שכן המנגנון המדינתי עם האינטרסים של קבוצה או מעמד זה או אחר בחברה אינטרס כדה לא קיים אלא בתחום הביטחון ; זאת ועוד - המנגנון המדינתי עוסק, הישראלית) ; והיא דו הגורמת לתפיסה שלהם כאילו המדינה היא גם הגוף אשר יחסל כמו בכל הארצות של ימינו. בהכוונה. בפיקוח ובוויסות של הפיתוח הקפיטליסטי את אי-השוויון ואת החלוקה המעמדית בישראל (שכן. היא מהווה בעיניהם, כאמור, ותוך כדי-כך ממלאת המדינה תפקיד מרכזי בגיבושו וכייצורו-מחדש בכל דור ודור את התגלמות האינטרס הקולקטיבי הכללי. ועל-כן אין זה מתקבל על הדעת שהיא של המבנה החברתי הבלתי-שוויוני . כאשר אלה הם פני הדברים' יכול השימוש תשלים עם קיומו של אי-שוויון מעמדי בין יהודים). במושגים המעוגנים בהוויה חברתית שונה (-מן העבר) למנוע בעדנו מלערוך ניתוח באותו הקשר ניתן להוסיף . כי המסורת הקהילתית היהודית היא גם אחד הגורמים מציאותי של התהליכים החברתיים בהם אנו משתתפים . גרוע מכך - השימוש להתייחסותם של המרואיינים שלנו אל אי-השוויון המעמדי והעדתי בישראל כאל במושגים אלה יכול למנוע פעילות למען שינויים נחוצים. תוך שהוא משרת את אלה "חידוש". אמנם המקור המיידי לתחושה דו של הסטודנטים שלנו הוא הדימוי הנהנים ביותר מן המצב הקיים . השוויוני של החברה היישובית של טרום-המדינה. אולם אין ספק כי המידה הגבוהה דבר זה בולט כמיוחד כאשר קבוצות אשר האינטרסים שלהן שונים או מנוגדים לאלה של אחידות ושל שוויוניות ששררו בקהילה המסורתית תורמים גם הם לתחושת של הקבוצות השולטות כמנגנוןהמדינתי . יוצאות למאבק למען זכויותיהן או ה"חידוש". בקהילה המסורתית לא היו - כמו אצל עמים אחרים - מאבקים שאיפותיהן. ומואשמות בכך שהן "מחלישות את המדינה" או "מפלגות את העם". מעמדיים או חיכוכים בין-עדתיים. ועל-כן לא נוצרו גם מושגים. דימויים וסמלים של האשמה דו מעלה מנבכי העבר את הדימוי של הקהילה היהודית החייבת לשמור על אחדות פנימית וסולידר:ות כדי להשיר ולהתקיים ; כאשר היא מועלית בהקשר של * הפרק המובא להלן לקוח מתוך הספר קמפוס, חברה ומדינה, המנתח את ימינו. היא מציגה את הקבוצות השואפות לשינוי לא כקבוצות הנלחמות נגד זכויות- מבנה החברה הישראלית ויחסי- הכוחות בתוכה' על-פי ראיונות שערך היתר של קבוצות. שולטות ספציפיות . אלא כקבוצות המאיימות על אחדות הקהילה. המחבר עם קבוצת-סטודנטים שפעלה בקמפוס החיפאי בשנים 1972173, שלמותה וקיומה . בעת מערכת הבחירות לאגודת הסטודנטים, שכתוצאה ממנה זכתה קבוצת "יש" בעלת הנטיות השמאליות במרבית הקולות. שימוש שמרני מעין זה במורשת הקהילתית אנו יכולים למצוא במקרים רבים : הספר יופיע בקרוב בהוצאת "מפרש", ירושלים. מאבקים בי _ ן תנועות פוליטיות (לדוגמה - האצ"ל והלח"י כונו ארגוני " פורשים", 46 עתון 77' מס' 34 האינטרסים השליטים נחכרה . גם כארץ כרוכה כל התארגנות מזרחית כהתמודדות עם המנגנון המדינתי, ומאותן ס~כות המנגנון המדינתי כישראל ממלא תפקיר חשוב כקביעת מעמדם החכרתי של המזרחים . אך. כל-אימת שנורע על התארגנות מזרחית החותרת לשינוי המצב הקיים. מואשמים חבריה כ"פילוג העם" רכ"אירם על שלמרת המרינה". אמרתי כי האשמה זר היא צינית כמיוחד . שכן . כגלל הנסיכות המיוחדות של התהוות התנועה הציונית ושל עלייתם של יהודי המזרח ארצה חייכת. למעשה. כל התארגנות של מדוחים להיות "עדתית" ולא "לאומית". כפי שתיארתי לעיל. לא הקימו יהודי-המזרח התארגנויות עצמיות לצורך פעילות כארץ' אכל האשכנזים. לעומתם. הקימו מערכת ארגונית מלאה . מערכת זו כוללת גם אותן מסגרות אשר כארצות אחרות נושאות את נס המאבק של המעמדות הנמוכים : איגודים מקצועיים (ההסתדרות) ומפלגות פועלים (תנועת העכורה). אלא שמסגרות אלה כארץ . משולבות היטב כמערכת-האינטרסים השלטת והפעולה שלהן למען המזוהים יכולה להיעשות רק כלב חצוי. לכן. כל התארגנות מזרחית שתרצה לגרום לשינוי פני החכרה כארץ תפנה כהכרח לכיוון "עדתי" מפלגה מזרחית. איגוד מקצועי עצמאי כענפים כהם מרכים העוכרים הם מדוחים. התאחדות ארצית של עיירות-פיתוח, תנועה עצמאית של המושכים המזרחיים. וכיו"כ. גינוייך של התארגנויות כאלו כטענה שהן "מפלגות את העם" או פוגעות "כשלמות המדינה", מהורה למעשה חיפוי ציני על המנגנון המדינתי הקיים ועל כל האינטרסים השלובים נו. תוך שימוש שמרני כמסורת הקהילתית היהודית. מאבק לשינוי פני החכרה איננו מאבק נגד הקהילה, או נגד העם. או נגר היחידה החברתית-לאומית- טריטוריאלית הקרויה "מדינת ישראל" - אלא מאבק נגד אינטרסים של קבוצות ספציפיות הנהנות הנאת-יתר משלטונן כמנגנון המדינתי. . כרצוני לעמוד כקצרה על שלושה תחומים נוספים שכהם המסורת הקהילתית מונעת מאתנו הכנה מציאותית של משמעות המדינה כישראל . הקהילה היהודית המסורתית היוותה, כפי שראינו, "חכרה יהודית" אחידה. מאוחדת וייחודית. מנהיגי התנועה הציונית ראו את מדינת ישראל כהתגלמות כת-זמננו של הקיום היהודי האחיד' המאוחר והייחודי ; כרכרי כן-גוריון : "התנועה הציונית והעם היהודי ומרינת ישראל מהווים אחדות מלוכדת" ; וכרכרי רוטנשטרייך . שחיוכה של ישראל הוא "שלילה של ההנחה שייתכן קיום יהודי קיבוצי כעל עוצמה וכעל מעמד היסטורי שאינו קיום על-פי היהדות של יהדות ארץ-ישראל". מדברים אלה עולה. כי קיומה של מדינת ישראל מזוהה עם קיומו של העם היהודי כישות קולקטיבית נעלת- ייחוד. תפיסה זו משפיעה רכות על מערכת היחסים כין היהודים כישראל לכין היהודים כתפוצות. המהווים עדיין את רוכו של העם. יהודי ישראל רואים את עצמם כמצויים כמרכז ההוויה היהודית של ימינו, וכתופסים מקום חשוב יותר כענייני העם היהודי כתפוצות. מכאן נובעת הצפייה לעזרה מהקהילות היהודיות כתפוצות - עזרה שיהודים אלה, מצידם. שמחים להגישה. שכן הם רואים את חיזוקה של ישראל כחיזוק מעמדם כארצותיהם. עזרה זו היא כמוכן יישרם יפה של הכלל הקהילתי המסורתי "כל ישראל ערכים זה לזה". הכעייה היא, שכגלל הנטייה של הישראלים לזהות את קיומה של ישראל עם עצם הקיום של העם היהודי הופכת את הערכות ההררית הזו, לעתים. לחד-סיטרית : ידועים מקרים כהם היו יהודים כגולה נתונים כקשיים. כאשר ההחלטה של מדינת ישראל אם להגיש להם סיוע ומה צריך להיות טיבו של הסיוע. היתה מושפעת כיותר מן השיקול האם סיוע זה תורם לחיזוק של המדינה או לא. כך . לדוגמה, מרגע שהתברר כי יהודי כרית-המועצות המגיעים לאוסטריה מעדיפים כרוכם לנסוע לארצות-הכרית ולא לישראל, מנעה מהם המרינה את סיועה, ואף השתדלה אצל ארגוני-סיוע יהודיים כארצות-הכרית שיפסיקו גם הם את עזרתם. התיחסות דומה היתה גם. לאחרונה. כמקרה של יהדות איראן לאחר נפילתו של השאה . ההגיון של התנהגות זו הוא, ככל הנראה, שישראל. המגלמת כעיני עצמה את הקיום היהודי כזמננו. יכולה להושיט סיוע רק לאלה המוכנים להשתתף כמימוש הקיום היהודי כזמננו - דהיינו' רק לאלה המוכנים לגור כישראל . כפועל' המשמעות של התנהגות זו היא שכאשר קם ליהודים מנגנון מדינתי משל v. צמם. השולט על טריטוריה עצמית והמסוגל להושיט סיוע ממשי ליהודים הנתונים כקשיים. הוא פועל לא על-פי שיקולים לאומיים. אלא על-פי שיקולי-עוצמה שלו עצמו ושל אלה הקשורים איתר כקשר אורגאני ממשי - כמקרה זה. יהודי ישראל. כמלים אחרות. מסתבר כי כימינו אין לומר "כל יזשאל ערכים זה לזה", אלא "כל היהודים ערכים לישראל. וישראל ערכה לעצמה". הקהילה היהודית המסורתית היתה ייחודית הן כגלל האחדות והאחידות הפנימית והן כגלל שחבריה היו שומרי מצוות וארגונה היה מכוסס על ההלכה. היתה זו חכרה נעלת "תוכן" ייחודי משל עצמה . הזיהוי של מרינת ישראל כהמשך של הקהילה המסורתית מעלה כעקבותיו ציפיות ל"תוכן" ייחודי גם כיום . הציפיות האלו מופנות כדרך-כלל אל המדינה כישראל. אל המנגנון המדינתי, כאשר הוא נתפס, כפי שככר אמרנו, כהתגלמות הקונקרטית של הקולקטיב. הכעייה היא שהמנגנון המדינתי שלנו, כמו מנגנונים מדינתיים נחכרות קפיטליסטיות אחרות, אין לו להציע אלא את ה"תוכן" שלו : "חיזוק המשק", "שמירה על הקונצנזוס החכרתי", "הגברת עוצמתה של המדינה", רכיו"כ. כגלל הסכסוך המתמשך ניננו וכין הערכים ככלל. והפלסטינים כפרט. יכולה המדינה להציע גם "תוכן" כגון "תרומה למאמץ הכטחרני", "שמירה על האחדות הלאומית" - "התנחלות". כמרבית ארצות-תבל אין מפנים אל המנגנון המדינתי ציפיות לצקת "תוכן" לחיי החכרה. אצלנו. עקב המסורת הקהילתית. ציפיות כאלו קיימות, והמנגנון המדינתי נענה לציפיות על-ידי · אלו כך שהוא מעמיר את עצמו. ואת התוכניות של ראשיו כתקופות השונות, כ"תוכן" חיי הקולקטיב. התוצאה היא האדרה ומיסטיפיקציה של המדינה כמיזפדים המוכרים מארצות אחרות מסריימות מאוד . כנדון זה אמר ישעיהו ליכוכיץ', כי "העמדת קיומו ש t.., עונ - שאין לו תוכן תרבותי-רוחני ספציפי ולא אורח-חיים ספציפי - על המרינה, ז"א על מנגנון השלטון. זוהי תמצית האידיאולוגיה הפאשיסטית". אחת התוצאות החשוכות כיותר של ההאדרה והמיסטיפיקציה של המדינה כישראל ~ 47 כינוי שהעלה דימויים של פורשים מן הקהילה ; הם גונו על-ידי מוסדות היישוב שהיו כשליטת תנועת העכורה, כמי שמאיימים על שלמות "היישוב המאורגן", דהיינו, הקהילה ; דימויים דומים הועלו כתקופות שונות גם כהתמודדויות עם המפלגה הקומוניסטית) ; מאבקים של ארגוני עוכרים למען מעמד ושכר טונים יותר (צורת גינוי נפוצה כיותר היא : "הם מחזיקים את המדינה כגרונה" ;נשים לכ : את "המדינה" דהיינו, את הקהילה - ולא את המעסיק הספציפי!) ; מאבקים כין דתיים וחילוניים (בסיון של כל אחד מן הצדדים לשנות את ה"סטטוס קוו" מוצג לעתים קרונות כאיום על "שלמות העם והמדינה"). שימוש שמרני כמיוחד, ואף ציני, כמוטיב "שלמות העם והמדינה" נעשה כל-אימת שמדוחים כישראל מנסים להתארגן כמסגרת עצמית. ציני - מכיוון שכל בסיון של מדוחים לשנות כעצמם את מצנם כרוך למעשה כהתמודדות עם המנגנון המדינתי שהוא כשליטה של אשכנזים, וקשור כקשר אורגאני עם מערכת אינטרסים חברתיים המצויים גם הם, כרוכם, כשליטה של אשכנזים . הכה נבהיר נקודה זו : המנגנון המדינתי כישראל לא נולד, כידוע, כ 1948-. הוא החל להתגבש עם הקמתה של התנועה הציונית . תנועה זו הוקמה כעיקרה על-ידי יהודי-אירופה מתוך תגונה למצוקת הקיום שלהם. התנועה הציונית בנתה את עצמה מלכתחילה כמנגנון מדינתי כנוסח אלה של ארצות המערב הקפיטליסטי : "ממשלה" (תחילה ההנהלה הציונית, ומאוחר יותר הנהלת הסוכנות)! "משרד אוצר" (הקרנות הציוניות), "בנק מרכזי" (בנק אנגלו-פלשתינה), "רשות מבצעת" (המשרד הארץ-ישראלי, ומאוחר יותר הסוכנות), וכיו"כ. מרכינים של מנגנון מדינתי הוקמו גם על-ידי התנועות-מפלגות, על-ידי ציוני-אירופה ופעלו כארץ-ישראל : תנועת העכורה והמפלגרת הדתיות פיתחו מערכות-חינוך ; תנועת העכורה והתנועה הרויזיוניסטית הקימו גופים צבאיים ; תנועות שונות קיימו לשכות-עכורה ; וכיו."כ. עם הכרזת העצמאות אוחדו כל אלה למנגנון מדינתי מרכזי אחד : מנהיגי המפלגות הקיימות הפכו להיות חכרי-כנסת ושרי-ממשלה ; אנשי ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"' הפכו להיות משרד הביטחון וצה"ל ; גזבר הסוכנות הפך להיות שר האוצר ; מערכות החינוך התנועתי הפכו להיות מערכת החינוך המדינתית ; וכן הלאה . מנגנון מדינתי זה היה חלק אורגאני ממארג האינטרסים שהתגבש כתקופת היישוב - הוא הזין אותם, והם. הזינו אותו. המנגנון המדינתי העניק לכל האינטרסים הקבוצתיים שהיו מיוצגים כתוכו (תוך הנדלים כמותיים, כמוכן. כין המפלגות השונות) עיגון חוקי. תקציבים, מידע, וכיו"כ. ואילו קכוצות-האינטרסי.ם השונות העניקו למנגנון המדינתי תמיכה, לגיטימציה, מסים. כוח-אדם, וכיו"כ. היהודים מארצות-המזרח עמדו כשולי ההתפתחויות הללו. וכאשר ניסו להתארגן נתקל כטיעון שהם "מפלגים את העם" - שהרי, כך נאמר, הארגונים הציוניים הקיימים הם של כל היהודים. ראוי לזכור כי המאפיינים היסודיים של המכנה הקהילתי היהודי כארצות-המזרח היה דומה לזה של אירופה. כתוצאה מכך. כאשר החלו להגיע ארצה עולים מזרחיים כהמוניהם, היה להם יסוד להניח, כי הם עומדים להתקבל כקרב קהילה יהודית גדולה ככני-קהילה לכל דבר, כפי שהם עצמם קיכוזו אל קהילותיהם יהודים אורחים או פליטים. גם האשכנזים, מצידם, קיבלו את פני העולים החדשים על-פי עקרונות המורשת הקהילתית : המנגנון המדינתי קיבל על עצמו דאגה לכל הצרכים של האחים-העולים, החל כשיכון וכלה כפרנסה. אלא שהיה זה מנגנון מדינתי שונה מאוד מן ההנהגה הקהילתית המסורתית. היה זה מנגנון מדינתי קפיטליסטי כשליטה של אשכנזים. והוא היווה חלק אורגאני ממארג אינטרסים קבוצתיים, שהיו גם הם של אשכנזים כרוכם. העזרה שהושיט המנגנון המדינתי לעולים המזרחיים היתה עזרה כרוח המסורת הקהילתית - אלא שלא כמו כקהילה טיפוסית מן העכר לא היה מדובר כאן כמתן מחסה, סיוע ראשוני ואולי אף הלוואה "על-מנת להיכנס לעסקים", אלא סיוע של מנגנון מדינתי של חכרה קפיטליסטית : הפירוש המעשי של מתן שיכון לעולים היה הזרמה תקציבית לחברות- שיכון פרטיות וצינוריות, הזרמה שהניאה לא רק לשיכון העולים, אלא גם להתעשרות והתרחבות של אותן חברות ; הפירוש המעשי של מתן עכורה לתושבי עיירות-הפיתוח היה הזרמת הון למשקיעים פרטיים וציבוריים, הזרמה שהניאה לא רק לאספקת פרנסה לעולים. אלא גם להתעשרותם והתרחבותם של קונצרנים תעשייתיים ; הפירוש המעשי של מתן חינוך וסעד לעולים החדשים היה לא רק הקמתם של כתי-ספר לילדי-עולים, אלא גם כניסתם של נשים וגברים אשכנזים רכים לעיסוקים של "צווארון לכן". כמלים אחרות, ה p נגנון המדינתי כישראל השקיע אמנם מאמצים רכים כקליטת העולים המזרחיים. אך כתוצאה מסיוע זה הוא התעצם מאוד, ואיתר התעצמו גם כל האינטרסים שהיו קשורים איתר. עצם הושטת הסיוע גרמה לביסוסו ולחיזוקו של מעמדם החכרתי של האשכנזים כארץ . אשר למזוהים. הרי הם קיבלו אמנם עזרה, אך היתה זו עזרה שהפכה את מרביתם לפרולטריון כענפי המשק השונים. עולם המושגים והדימויים הקהילתיים מן העכר מדגיש את האחידות ואת השוויון כין יהודים . כתוצאה מכך' אנו נוטים להמעיט כמימדי אי-השוויון כין אשכנזים ומזרח ים כארץ' או לראות כהם "שלכ חולף", או לייחס אותם ל"נחשלות" שהניאו איתם מארצות מוצאם - ולא לטיב הסיוע שהוגש להם כארץ .למעשה, ישראל הינה כיום הקהילה היהודית היחידה שכה קיים אי-שוויון מעמדי כין יהודים. דהיינו' מצב נו כעלי-הון יהודים מקבלים את הערך העודף של עבודתם של עוכרים יהודים. כשהם נעזרים כמנגנון מדינתי האוכף חוקי רכוש ועכורה, מווסת את כוח-העכורה, עוזר לחדש אותו על-ידי מערכת חינוך כלתי-שוויונית, וכיר"ב, כשהם נעזרים כמיתוס אי- המודרניות של המזוהים על-מנת להצדיק את מעמדם הגבוה של חלק מן היהודים. ואת מעמדם הנמוך של חלק אחר. המסורת הקהילתית היהודית שעל-פיה מנהיגות הקהילה מייצגת את הכלל ודואגת לכלל, גורמת לנו לצפות מן המדינה כישראל שתמצא פתרון לכעייה העדתית. למעשה. לא ידועים מקרים כהם המנגנון המדינתי ביצע שינוי מרחיק-לכת כמערכת היחסים המעמדיים כארץ כלשהי : כל שינוי משמעותי הידוע לנו התרחש כתוצאה מיוזמה התארגנותית של כני המעמדות הנמוכים. כל התארגנות כזאת כרוכה כהתמודדות עם המנגנון המדינתי, הקשור, כאמור, קשר אורגאני עם כל מערך יוני-אוגוסט 1982 תבשגורלשאלו החבר תותרבו בשער נועד למיעוט החושב כיצד לשנות, המבקש לדעת מהם פני הדברים כדי לעשות אותם טובים יותר. ב"בשעריי מס' 6 סדרת מאמרים על זרם העובדים בחינוך ; על ניהול עצמי בכלל ובמפעלי התנועה הקיבוצית בפרט ; בעד ונגד : "על גבולות הפוליטיקה" מאת וגנו ; מאמר מקיף על היבטים שונים בהקמתה של מדינה פלשתינית מאת אבי פלסקוב זייל ; מאמרו היחיד של לוקאץ' על אסטטיקה קולנועית ; דאלס חלקו השני של המאמר הדן בסדרת הטלויזיה הפופולרית ; קאנט - האם אמנם יש בכתביו שרשים לרייך השלישי ; ועוד . שירים מאת : יצחק לאור, חזי לסקלי, י . ח . בילצקי, זיו קופו ושמעון שלוש . חתום על "בשער" : גזור ושלח לכבי מערכת "בשעריי ת"ד 1777 תל-אביב 61016 מצורף בזה ציק בסך 120 שקל מנוי לשנה מחוברת מסי 6. וניתן לרכוש גם חוברות ממסי 1-s<. שם פרטי שם משפחה כתובת -------------דוקימ - ניתן לרכוש במערכת את החוברות הקודמות במחיר : מסי 1 ו 2-10 שקלים 3 i ו 4--15 שקלים i מסי 20 -5 שקלים . * עתון וו' מס' 34 קהילה ומדינה והמשך) הוא טישטריז~ הקשרים כין המנגנון המדינתי וכין קבוצות-אינטרסים ספציפיות הנהנות מאופן פעולתו של המנגנון הזה. המסורת הקהילתית היהודית תרמה דימויים וסמלים רכים להתמודדות המתמשכת כינינו וכין הערכים . החל מהטיעון ש " כל העולם תמיד נגדנו " רכלה כטיעון שהערכים הם " אנטישמים ". אנו רואים את עצמנו כאותם יהודים כגיטר שלא היה כיכולתם אר ככוונתם לעשרת כל רע לגויים. רכל רצונם היה שיתנו להם להתקיים ולחיות על-פ.י אמונתם . ואילו את הערכים אנו רואים כאותם גויים רשעים אשר כגלל שנאתם את היהודים חיפש ו כל העת ל הציק להם ולהפר את שלרות-קיומם . דימויים אלה מונעים כעדנו מלראות שני דברים : רא יזz.. ית , ש לא כמר יהודי הגיטר יש כרשותנו כיום מנגנון מדינתי המאפשר לנר להתמודד עם התקפות לא רק על-ידי הסתגרות והתחבאות כתרך הגיטר, אלא גם על- יד י יצי אה מתוך הגיטר ותקיפת ה"גריים ". כמהלך השנים גרמו יציאות אלו מן הגיטר לניש ולם של מאות אלפי פלסטינאים מאדמותיהם ולהפיכתם לעם חסר-מולדת , נרדד ונרדף - כל זאת . כמוכ ן . כמקביל לנזקים ולאבירות שהמלחמות גרמו לנר . כדי לעכל עובדה זר ולשקול מחדש את צעדינו כעתיד עלינו להשתחרר מן הדימויים הקהילתיים המסורתיים המטילים את כל האחריות ליצירת תנאי-קירם בטוחים והוגנים על ה " גריים" . הדימויים המסורתיים המציגים את הסכסוך היהודי-ערכי כהתמודדות כין שנית . הקהילה וכין העולם שמחוץ לגיטר. מטשטשים את העובדה, שהפעם מדובר כסכסוך כר הנציג שלנר הוא לא "שתדלן "- אלא מנגנון מדינתי הקשור כקשר אררגאני עם אינטרסים ספציפיים כחברה הישראלית . הפירוש המעשי של דבר זה הוא שלא כל הקהילה נהנית מתוצאות-הביניים של הסכסוך כאותה מידה : לא כל היהודים נהנו מן האדמות שמהן נושלו פלסטינאים. ולא כל היהודים נהנים מהפיכתם של פלסטינים רכים לכוח-עבודה זול כיותר . כיורן שכך, לא לכל היהודים יש ארתה מידה של עניין כהמשך המדיניות הגורמת לתוצאות אלו. הגברת המודעות להבדלי האינטרס כין יהודים שונים ככל הנרגע ליחסים שלנר עם הפלסטינים חינה צעד ראשון לקראת שינוי המדיניות הנוכחית. אך לשם כך יש להשתחרר ראשית-כל מדימויים לא-מתאימים ומטשטשים שמקורם כמסורת הקהילתית היהודית .• חדש, סדרת ה 40- של ג 'ון דיר! a ג,~~;~~~י~:~~~ טרקטרר גירן דיר חדש דגם 3140 כיצד ג'ון דיר מפי p יותר מטרקטור של 103 כ"ס .S.A.E רתום 103 כ"ס לעבורה - ומשימה גורלה תראה קטנה. הוסף לכך תכונות חושות כמר ממסרות להחלפת הילוכים לל.א עצירה . הנעה קרמית (מכנית אר הידררסטטית) הניתנת להפעלה תוך כרי תנועה, תוספת כוח הידראולי ותראה איך זמן העבורה מתקצר. יש ערד הרבה לספר." תנאי תשלום נוחים, הספקה מיידית ! שאל אותגר: • המשבירהמרכ r י האגף הטכני. המחלקה למנוכות - אב•ב, וחי · תל ג•בןו• •שואל 76, טל. 139955 •• חיפה, שעו פלמר Z, טל. 662161 מסה אצל שקספיר ההתרחשויות הן בעיצומן. כמו הים הגועש וגליו המכים. אצל מילטון. לעומת זאת. קיים הלהט שלאחר המעשה. כאשר האדם עוצר ובוחן את הדבר שארע מגבהיי ההגות והדימיון ... ואכן. מילטון זכה לשיא תהילתו באנגליה במאה ה 19 כאשר הגיע העיסוק הציבורי בבעיות מוסר ודת למימדים אובססיביים . ההשוואה בין שני גדולי השירה האנגלית. בין שקספיר למילטון העסיקה אף את המשורר והמבקר קולריג ')1334-1772( שגרס כי השניים מסמלים את שני קטביה של השירה האנגלית ואף של השירה העולמית : שקספיר פונה לכל הכיוונים ומקיף את הכל . שירתו היא שירה א-פרסונאלית ודעותיו האישיות - לא ימצאם מקומם ביצירתו. מילטון . לעומתו, על פי קולריג', הינד משורר אגוצנטרי הדבק במטרה אחת ואשר נוכח בכל עת בנפשותיהם של כל גיבורי עלילתו. במאה ה 18-. המאה הראציונלית . החילונית. הנאו-קלאסית. סברו אחרת על מילטון . דוקטור ג'ונסון )24-180917( כותב : "'גן העדן האבוד ' הוא ממין הספרים שהקורא חש כלפיהם הערצה. מניח אותם ' לפי שעה,' ושוכח לחזור ולקרוא בהם . אנו קוראים ביצירתו של מילטון מתוך תחושת חובה ופונים לספרים אחרים על מנת להתענג על הקריאה" . דוקטור ג'ונסון מצביע על הקושי העיקרי. לדעתו, שמציבה יצירה זאת בפני הקורא : חוסר האפשרות להזדהות עם גיבורי העלילה . הגבר והאשה ב"גן העדן האבוד", כותב ג ' ונסון. פועלים וסובלים כפי שאף גבר או אשה אחריהם לא יכולים היו לפעול ולסבול. הקורא אינו יכול לדמות שהוא עצמו ימצא במצב דומה ועל כן. הן סקרנותו והן אהדתו לגבי גיבורי העלילה - מועטים הם . ומעניין להעיר בדרך אגב. שלמעשה אדם וחוה, הורי הגזע האנושי. הינם. כפי שהם מתוארים בספר בראשית . הפחות " אנושיים" מכל גיבורי המקרא ... ואכן מבחינה עקרונית אחת שונה האפוס של מילטון מן האפוס הורגיליאני שממנו שאב מילטון השראה : דמויות שונות ב"גן העדן האבוד" מציגות צדדים כורדים של האופי האנושי ; אך אין ביצירה זו דמות אחת שניתן לזהותה כיצור אנושי מבחינת מכלול תכונותיה . פרט לדמותו של השטן . כאן מתגלה הפראדוקס העמוק שבאפוס זה : בניגוד למגמתו הדידאקטית של המחבר עולה כי הדמות היחידה שיכול הקורא להזדהות איחה - הינה דמותו האנטי-אנושית של השטן ." במאה החילונית שלנו. אף מבקרים בעלי אמונה דתית עמוקה כט . ס . אליוט. אשר העריכו מאד את לשונו הפנומנאלית של מילטון - חשו עצמם מרוחקים ומנוכרים מן האפוס שלו . הרחיק מכולם עזרא פאונו שכתב כי מילטון אינו אלא "דקדנט עקבי. במובן השלילי של המונח", ושמוטב היה אילו "חדל לכתוב שירה אחרי שפרסם יrא שיריו הקצרים ובטרם החל באפוס שלו "". אף אם נדחה השקפה קיצונית זו. אין ספק שבפני הקורא בן-ימינו המבקש להיכנס בשערי "גן העדן האבוד" - עומדים מכשולים רבים . קיים הריחוק מן הלהט המוסרי-דתי ומן ההתעסקות בבעיות מטאפיסיות אשר לגבי רבים המאמינים כי חיים הם בעולם אשר בו "האלוהים מת" - הן אינן רלוונטיות עוד . כך למשל בעיית הבחירה החופשית .. שהיא אולי המרכזית באפוס זה . יש לה היום -אח וי השואה ואחרי האקזיסטנציאליזם - ~ן שונה לחלוטין ; ועל כך מתוספים קשיים אחרים : המונולוגים והדיאלוגים הארוכים והדידאקטיים - לעומת מיעוטה של הפעילות הדראמתית ; היעדר ההומור - לעומת הימצאותו של הומור באפוסים של קודמיו הגדולים של מילטון . מהומרוס ורגיליוס ועד ראנטה ; חוסר האפשרות להזדהות עם גיבורי העלילה. כאמור לעיל . ומעבר לכל אלה עומד בפני הקורא העברי המכשול שמהווה הרקע התרבותי השונה . שהרי אפוס זה אינו אלא - כדבריה של עורכת והמקדימה לתרגום העברי -" מסכת דתית נוצרית מחייבת ולא סיפור עלילה בלבד" . ואולם. על כל אלה מכפרת הלשון . מילטון השכיל להפיק מן השפה מכמנים אשר איש מלבדו . פרט לשקספיר . לא ידע להפיק : שורות מדהימות ביפיין המוסיקלי בהן נשמעים הדי צלילי עוגב. תרועות חצוצרה, לחש הסתודדות ורחש גלי הים . מסיבה זאת אנו מבקשים למצוא כתרגום העברי של " גן העדן האבוד " את המקבילה העברית לשירה. תרתי-משמע. המילטונית . ואולם בתרגומו העברי של ו . אבינעם מתגלה אטימות מדהימה למוסיקה המופלאה העולה משורותיו של מילטון . התעלמות זו אינה אלא צד אחד של חוסר הרגישות לצד הצורני בכלל . ולהיעדרה של מדיניות לשונית אחידה במלאכת התרגום של האפוס הזה . העורכת והמקדימה אמנם משפרת את התרגום המקורי במקומות רכים - אך רק בכיוון הדיוק התכני . אמנם היא מציינת במבוא. המעניין כשלעצמו. כי "המוסיקה היא אחד הדימויים המרכזיים ביצירתו" (של מילטון). אך אומרת - ואינה מפרשת . ואף חמור מכך. היא מוסיפה ומציינת בפירוש. כאילו להקדים רפואה למכה : "בבואי לכתוב על סגנונו של מיל טון ברור לי שרוב הדברים שייאמרו כאן אינם תופסים לגבי התרגום" . ודומה הדבר להודאה בכשלדנו של מעשה התרגום . אלא שלמרבה התדהמה היא מוסיפה וקובעת הלכה שאין לה תקדים : "עיקר משימתו (של התרגום) איננה העכרת הצורה - אלא, מירכ הדיוק כתוכן הרבדים". (הדגשה שלי) . קביעה זו מסולפת היא מיסודה. לדעתי. ולא כאן המקום לדון בכך בהרחבה ולהראות מדוע תרגום שאינו "מעכיר את הצורה " מן המקור - אינו תרגום של ממש . אלא תקציר של תוכן העניינים. "גן העדן האבוד" אשר בו נעדרת הווירטואוזיות הלשונית של מילטון הופך. בתרגום שלפנינו לצל צילו של המקור , למלל פיוטי-דידאקטי שרק לעתים רחוקות מרמז על יופיה של לשון המקור. דבר זה בולט אפילו כיחס לתרגום המיושן של זלקינסון שהופיע כדינה בשנת 1871, וזאת נראה להלן . הנה קטע מן האפוס בתרגום זלקינסון : "הוי אד פתאום, שבר מר ממות! איד אעזוב גני וארחק ממקום מולדתי 1 איד אעזוב כרמי משמח אלוהים ואנשים 1 ואני אמרתי פה בדמי ימינו נשבה ובשובה ונחת נורשע עד בוא חליפתנו i ועתה אבדה תוחלתי / אין תקוהעדו . צר לי עליכם / פרחים יקרים / נעימים ! שחר קמתי לראותכם ואחותי עליכם בנשף, כאם גדלתי ורוממתי ואתן לכם שמות. מי יפקוד אתכם לערוך מין למינהו 1 מי ישקה כל צמא ממקור מים חיים ! איד נשאף רוח על אדמה טמאה ..."..... ביקור חטוף בגן העדן חיים פסח ו ג'והן מילטון : גן העדן האבוד ; מאנגלית : ראובן אבינעם' עריכה ומבוא ונספחים : דר' אסתר י . בית הלחמי' איורים : ויליאם בלייק; הוצ' "מסדה" ו"עם הספר". ס למאסיוס. יריבו הפוליטי של מילטרן . תארו אותו בזו הלשון : "יתרה עלובה של גוף גבר ; הומונקולוס ; גמד נעדר צורת-אנוש ; יצור חסר-דם שכולו עור ועצמות ; פדגוג בזוי שאינו יודע אלא להצליף בישבני נערים ."" מילטרן . הנחשב למשורר "הנשגב" ביותר בשירה האנגלית. לא בחל להשיב לו מנה אחת אפיים בסגנון ובאוצר מלים שהיה מבייש משמיצן מקצועי בעתונות הספרותית גם היום. בארצנו. בדברים אלה וכן בחיבורי קלסתר אחרים מתגלה מילטון כפולמוסן חריף בעל דעות חברתיות. מוסריות ופוליטיות קיצוניות ואף סותרות. כך למשל תקף מילטון הפוריטן את "בני הבליעל" בראשות הכנסיה הרשמית. ואף הפך עולמות נגד האיסור שחל על גירושין. בחייו האישיים היה מילטון. שהקדיש את שירתו להוראת ערכי דת ומוסר. עריץ בלתי-נסבל ואגוצנטרי חסר בושה . מילטון היה אחד מאותם המשוררים אשר ראו בכתיבת שירה מקצוע הדורש לימוד והכשרה של ממש . לאחר שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קמברידג ' הוא עסק שש שנים רצופות בקריאה ובלימוד ספרויות ולשונות שונות והיה בקי בספרות היוונית. הלאטינית, האיטלקית, האנגלית ואף העברית - כולל פירושי חז"ל ורש"י, הזוהר והרמב"ם. התמזגו באישיותו של מילטון שתי מגמות אשר לכאורה נוגדות זו לזו : מצד אחד. הארודיציה והפתיחות האינטלקטואלית של איש הרנסאנס. ואילו מצד שני - תפיסה מוסרית-דתית צרה ובלתי-מתפשרת . שתי מגמות אלו עומדות ביסודו של האפוס "גן הערך האבוד" )7166( והן המהוות את שורש הפרובלמאטיקה בשירתו . אם נבחן דברים שכתבו על היצירה כמה מן המבקרים האנגלים הידועים ביותר נראה שנדרך כלל . יחסם ל"גן העדן האבוד" מקביל ליחסם של בני תקופתם לבעיות מוסר בכלל ובעיית הדת בפרט . על פי חלוקה בסיסית זו נווכח. למשל . שבמאה ה 19-, בתקופה הוויקטוריאנית אשר בה עמדו בעיות מוסר ודת בראש ענייניהם של המבקרים. היה יחסם של אנשי ההגות לאפוס של מילטון מלא הערצה : ויליאם האזליט )1830-1778( ערך השוואה בין שקספיר ובין מילטון והעלה כי שקספיר הוא משורר הטבע האנושי . בעוד אשר מילט רן הינד משורר המוסר האנושי ; שקספיר מטבעו הינד משורר דראמתי ואילו מילטון הוא משורר אפי ; אצל שקספיר. כתב האזליט. מצויים כל יסודות האופי האנושי וכל פרט שבהם מתסיס את הכלל כאשר הוא בא במגע עם פרטים אחרים הקרובים לו או המנוגדים לו . מילטון. לעומתו. עוסק בקווי אופי בודדים שאותם הוא מעלה למדרגה נשגבה מאד וצרף אותם מכל סייגיהם ; שקספיר "מתערב בהמון" ואילו מילטון . לרעהו, "משתעשע עם התבונה" ; 49 יוני-אוגוסט 1982 והנה אדתו קטע כתרגומו של ו. אכניעם : ל~ד "מכת פתאם, נוראת ממות את! קזח האעזבן' גני ? וכן אטשן' לש 1 נן nדrזו ת•רי םיsת"• מולדת? שביל מלא-גיל וצל פקוד-אל, יי » בהוו•ת הוכזניו~ת המד nwלה"מדcוpה ללוזן ה r כרית J רכה •ו•נה בהס בלות קריתי בו - עלו גם נוגה' שלוה - שארית ימי עד פקד הקץ ח;ר ,ג•רcונ: נדרך בלל מעונד פה שנינו ! הה' פרחים' לא יצמחו ·:::::::::: סביב, המשמש לרכיתס נפת;ר ~~Rה נאויר אחר ; הו קדמתם אותי וכ'ו"נ כ•נגל• : n lcיי hי•ייזt•<>י לשיו רכ•ם :icנ;: n;icP. עם בקר' אחרונים בליל, אתכם הבחן נין ה,קנ:cו ל· לניד לד 1$ ה. מראשוני פקעים ביד רכה הcווללהcו•ה רצועה ן;יסנה של גדלתי ושמות קראתיכם' מי ג•רcוןc; של חוסים - וכחו:נרת ננשב• p צ;ת•ה - לשם רכיסת יגדלכם מול שמש' למינים הכפתור ןc; להשחלת חג;רה יקבצכם' ממעין-המגדים j - ישקה אתכם? ..." אין כל ספק שתרגומו של ראובן אבינעם, המשופר כידי דר' אסתר בית הלחמי, נאמן יותר למקור מבחינת הדיוק התרכבי. זלקינסון אף משמיט כגרסתו מספר שורות 7 ש;ן רכיר"ב כ•נגלית :eyelet.rי•tו lt thread האבזם חתיכת וכתנת ז,נ 1$ רכת נעיד מסוכר' הוכחו:נרת T: -T וע;נרת דרך ה,קנ:cוה. םזנcול eנ= ז 1זי .ווםזנ המופיעות כקטע זה כמקור . מצד שכיף התרגום כגירסתו של זלקינסון קולח יותר ב 1Cנגלית : יח prt1ke. ו sr וטבעי יותר. זלקינסון מתרגם כרמה לשונית אחידה, מקראית, ההולמת להפליא את תוכנו של השיר כמקור. הצירופים המקראיים אצל זלקינסון עולים לאין ערוך על ~;ך 9ן הצרופים הכמו-ארכאיים אצל אבינעם : "אד פתאום" אצל אבינעם ; "שכר מר מתיירד ר ;כסן הנפתח עם שלוי הנגד . ••"iiוJ•• ידוע :נלשון העם: "רוכסן "סנסcופ" T • ב•נגלית :1irrcriו:in ו \.Crara ממוות", הטבעי והאדיומאטי כל כך הופך לצירוף המלאכותי : "נוראת ממוות את" ; 1 בל תחcו ונן ה•ח•ד;ת, שהתפר וכצסרף וכהן ב•נגלית :chו i ו s "כדמי ימינו נשכה" - אצל זלקינסון. ל"שארית ימי עד פקד הקץ" - אצל אבינעם ; נכו אצל זלקינסון : "לערוך מין למינהו", על פי המקרא. ואילו אבינעם מתרגם ל•דו רכם': נ:ר:עים "למינים יקכצכם", והצירוף מאולץ ומלאכותי . אף כי שני המתרגמים לא הקדישו תשומת לכ למוסיקה המיוחדת כמינה של השורה המילטונית, תרגומו של זלקינסון נ:רו ::ז:קל~ה חן :פחפר •ונcור • נמה סוגי תנים הס, הלcוו קצתם : 1§) חן :פוספח• ג•cורה כד• לוסמרן נ:רו ז;בלל .... מדייק יותר מבחינת מספר ההכרות בשורה, וכתרגומו אין כמעט מעצורים חורקים . נ:רו ן;:~ mP. ת מהחפרררדח ונשווה, לדוגמא, את הריתמוס הקולח בשורה : "איך אעזוב גני ואדחק ממקום חן הבiרדה לוסל•כה נול חפסi נ:ןךק::נ~ץ . ~ i·· ה 11ב pה מולדתי" - אצל זלקינסון. עם אותה השורה אצל אבינעם : "האעזכך גני. וכן חך :פחפר ' הדרמה ' :פחכ•ם גדלו•ס, 1מ 11 פוסר pפ:• r1ג•cור\\r ננמוס•כת ה 1n ס לתפר מברגה \ ו נ:רו נסתר . אטשך 1מולדת ?"- שכמעט ואינה ניתנת להיגוי . חן הנסחר iדחפ: ה p'פ 1 ל ~.• י~ ~-י----י אף אחת ממגרעותיו של תרגומו של אבינעם - ואכן' למרות הדיוק המלולי מרדנות תן דעתך : ,ה.לו;:ז:: ה:;ולינ, וכנלינ, ןכש;רש כ-ל-כ הס, עוניינם תפירה :נתנ•ם מגרעותיו הצורניות - אינה חמורה בעיני יותר מן האטימות למוסיקה של מילטון. גסים . הקפד cן;פcןcוסנלתcו ה:פ•"ת הרפה :נס;ף התיכה נובלים הנחשבת כעיני ן:;נים ליסוד החשוב כיותר כשירתו. ככר ראינו כיצד הדבר מתבטא ,כ•ל~;:ו:; ~נליכ ון;ןכ•הן, cוול תישמענה בעין מחליף כו'ו"נ כקטע המצוטט לעיל. אך הדוגמאות רכות מספור, ואניא כאן רק שתיים. הנוגעות לתחבולה הנודעת של מילטון כהעכרת משמעויות כאמצעות האנמטופיה : כספר ..,.ליבשב אהקוורהי י-ייי בעהרית ישכרתו לציובר יעי זיכוכו.ת ~י; ;,-~~·;;~; ~~ב השני . פסוק 412 כמקור ו 440- כתרגום. מדבר הנואם' כעל זבוב. על הקשיים הצפויים uנה n·u נינarנרהרnג-דצ nםר .חברה יooנו כ u"נr לשליח שינסה לצאת מעשרי הגהינום. המכשול הקשה כיותר חינם הכרוכים השומרים ה • • ויחש-חברה ינwrבר נ n··u חברידr,.,.......,.,.~ ב n"uנינwrנרהרנח-W1'"יייn··u ... סכיכ-סכיכ. מילטון מדגיש את הקושי העצום כעצם צלילי המשפט הקשים להיגוי . לשונו של הקורא, ככיכול, מתנסה היא-עצמה בקושי הרב. והנה השורה בתעתיק עכרי : "תרו די סטריקט סנטינאריס אבד סטאישאן תיק" . ואבינעם מתרגם : "תוך מערכות כרוכים שומרים סביב" וזבעכיר את התוכן' ללא המשמעות הטמונה כצליל . במקום אחר מדובר על הסתודדות :"lm close recess and secret conclave sat " ובתעתיק העברי : "אין קלוז ריסס אבד סיקרט קונקליכ סאט" . רחש הקולות המסתודדים עולה כאן כשימוש מחוכם כצלילי האותיות s ו- c. ומעכיר לנו למעשה את תחושת הדבר. והנה השורה כתרגומו של אבינעם : "וכחניונם יחדו ימתיקו סוד". ושוב, התוכן מתורגם, המשמעות הנוספת נעלמת כתרגום. פרט לכשלדן כהעכרת המוסיקה המילטונית, לוקה תרגומו של אבינעם כאי-הצמדות למשקל השורה, למקומה של הצזורה כשורה, וכחוסר אחידות לשונית. נראה שהמחיר ששולם עכור הדיוק התכני ככד הוא מדי' וגן העדן המילטוני עודנו נעול לאוניטוו כפני הקורא העברי . • נגה נעלי גבעת ההשלוש טל s462 03-912232 1 ס 03-9 מייצרים : נעלי עבודה, נעלי צנחנים, נעלי בטיחות, נעלי ספורט, נעליים חצאיות, נעלי חורף עם פרווה . חנות למכירה במקום עודפי ייצור במחירים מוזלים. אינק לונטרו מוצרים לחיסכון כמים כע"מ תעשיות כע"מ מתכננים יצרנים םויצואני של מוצרי אינסטלציה הוהשקי לעידוד היצירה :בישראל ת.ד. 22181 אכיכ · תל 61221 טל. 227055,03-245817 עתון 77, מס' 34 בתחתית השיר הצלילים הנמים. ליד מועד הכתיבה (ווינה, 7 ו 9 ו .7. ו ו ).עדות אישית יחידה במינה : "היום שגנחתי דם לראשונה" . השיר הראשון בפנקס הוא רומם חינך (שער, 7 ,)ו והאחרון - אמרתי םלגברי(הדממה , גנ, 21 א (. שיר אחד (גביע הזהב) חובר בוולישהוף. 22 וכל האחרים בווינה . אחרי השירים , ברווח של דפים אחדים. יש בעמוד אחד )22-28 ביולי בלוח ההשנ הגרמני) שישה רישומים קטנים : של דמות הנודד על מקלו, תרמילו וצילו (שני ציורים) ; ראש של כלב ; אשה ערומה רוקדת ; מרכז גוף של אשה , ונערה רוקדת בלט (כשילקוטה, כמדומה, נשרך מאחוריה). ציורים אלה 'ו( הפאקסימיליה בעמ '52( מייצגים מוטיבים מרכזיים בשירת פוגל המוקדמת 3.2 בסוף הפנקס (מצידו העברי) רשימות שונות ,24 ובשער הפנקס הגרמני ציון מיוחד : "הצפירה 91 7 ו No 371" (שם ראו אור השירים בין ערביים וכנחל בוקר - כנראה פרסומו הראשון של פוגל). )3( ברוירס 111: וינה 1922.9.8 ו - וינה, 924 ו. 3.9 ו. פנקס אדום דק )5X 147.ס"מ) . מכיל 18 שירים, כולם מוכרים. השירים כתובים בדיו, כל שיר בעמוד חדש . השיר הראשון - שחוטים אנו (הדממה, גנ') 'i2 והאחרון עור אלין (הדממה, יא). השירים חוברו כולם בווינה . בהמשך הפנקס , במהופך - כתובות שונות (ביניהן שלי . כצנלסון. בלורד) , ורשימה ממוספרת של שבעה-עשר סופרים ומשוררים, ביניהם פוגל עצמו. המצביעה, לכאורה, על תכנית הוצאה לאור של כתב-עת.ח 2 )4( ברוירס IV: ורשה, 28.3. 1925-פריז, 272.1934 ו .19. פנקס אדום )15.5X9.5 ס"מ) כרוך לרוחבו , עם כפתור סגירה . בצידה הימני לש הכריכה שם המשורר, וכתובתו בפריז, בכתב ידו. בעמוד הראשון כותרת מנוקדת , במדכאות כפולות : "לעבר הדממה", והקדשה : מתנה לאשר נלאו משאון הרחוב, לאשר איוו להתייחד עם נפשם' - והוא ייחוד עם אלחים' בדבקות שבצער וגיל עילאי . [בהקדשה זו מחיקות אחדות] זוהי הפניה הנרגשת ביותר של פוגל לאלהים, בכל אשר כתב, ומעין זיהוי שירה ותפילה. הפנקס מכיל 37 שירים. כולם מוכרים. נ 1 2 השירים כתובים בדיו, תחילה ברצף. ומעמ' 7 כל שיר לעצמו (חוץ מבעמ' 19(. מעמ' 24 (השיר דרך ריבוא דורות) כל שיר הוא בדף נפרד (בעמודים הזוגיים), תוך השארת עמוד ריק בין שיר לשיר . יש בפנקס סימנים רבים לחיתוכם של דפים. כ"י זה מכסה את תקופת הזמן הארוכה ביותר בכל כה"י של פוגל : למעלה מתשע שנים . השיר הראשון בפנקס - "שיר הטירוף" ('עם כלבים', הדממה, טז), והאחרון אחת אחת נשרו (הדממה, נז). מרבית השירים נכתבו בפריז ; האחרים - ארבעה בווינה, שלושה בברניבל 29 ושירים בודדים בוורשה (הראשון), )() וכן בתל-אביב ובברלין (שני השירים הראשונים 'לבת' - דרך ריבוא דורות ומעמקי ינקותך.) 1) הפנקס הנוסף. החמישי (צבע טורקיז, 14.5 9X ס"מ) מכיל שתי טיוטות ראשונות, ונדירות, של שיר אחד - בעלות הגשם (הדממה, .)מ הטיוטה הראשונה היא בעפרון. והשניה בעט . תאריך השיר (על פי ברש וו. 1(:20.91935. בעמוד הראשון בפנקס טיוטת מכתב :" אבקש מאוד לשלוח לי במהרה את שכר הסופרים המגיע לי בעד הסיפור שפרסמתי" (כנראה נוכח הים, 1934; ואם כן. הנמען הוא לחובך! )'(. יש בפנקס זה הרבה דפים ריקים וסימני דפים גזורים . בהמשך מצויים שני קטעי פרוזה קצרים : האחד, בן שלוש שורות (תחילתו כתובה בדיו אדומה : "יום אביב היה היום )...["(, וקטע אחר ("והוא נשתתק והסתכל בי )...["( בן חמש שורות. מיוחדת היא טיוטת המכתב ל " מר אהרונוביץ היקר " "בדבר הסרטיפיקט שלי" . פוגל מאיץ באהרונוביץ ומבקש לקבל "את הסרטיפיקט בהקדם האפשרי". המכתב הוא כנראה מ 1928-. או זמן מה קודם לכן. 2 כ 3. אוסף ברש : א . שלושה פנקסי שירים ; ב . חמישה כתבי יד גדולים ; ג . שני כתבי יד של שירים אחדים ; ד. שני כתבי יד של שירים בודדים .ה; כתב היד של ספר השירים לעבר הדממה . א. פנקסי השירים : ברש ו' ברש וו' ברש ווו . )1( ברש 1: וינה ,1920.10.6- וינה, 13.6. 1925. פנקס אפור )13x ד ס"מ) של דפי משבצות, ובצידו לולאה לעפרון. הפנקס מכיל 36 שירים. יי כולם מוכרים עתה .4 ל השירים כתובים ב'עפרון קופי ' עד עמ' 29 (אלוהיי, בינה, נוסח ,)'א ומנוסח ב' של שיר זה בדיו (וכן הפנקסים הבאים). חמשת השירים האחרונים מצויים בפנקסים אחרים : אחד בברוירס 111, וארבעה בברוירס IV (על פי נוסחי השירים מתברר כי הפנקס ברש ו קודם).'( ) לפיכך פנקס זה זמנו הוא לאחר ברוירס 11' והוא היחידי שאינו תואם את החלוקה הכרונולוגית של העדכון (הפנקסים הראשונים באוסף ברוידס. והמאוחרים באוסף ברש). בהמשך הפנקס . בין רשימות שונות, מעין שני פסוקים : "כי לא תאכלו כל טמא " (שופ: יג, ,)ד ו " אהבת ה ' אתכם " (דב: ז, ח) . בעמוד אחר, בצד כתובת ידידו של פוגל. פוליק(ן) -" לך השמיים ולך הארץ; לך הארץ ולך השמיים", כתחילתו של שיר , על פי פסוק 'ה!ו( , פט . יב) . השיר הראשון בפנקס זה הוא אולמי חחיכוי (שער, 7(. 62' והאחרון - מלוא אורך רחובות (הדממה, .)ז ךוב השירים נכתבו בווינה, ורק אחד (כי נצא) בגליכנבךך H> ואחד ("שיר הטירוף") בוורשה. )2( ברש 11: פריז 20.9. 1935- פריז, 1938.1.2. פנקס כחול, דק )159.5X ס " מ) של דפי חשבון . השירים כתובים בדיו, בצורה ,נאה רוב רובם מצידו האחד של הדף . בפנקס 15 שירים. ללא הקפדה על הסדר הכרונולוגי (השיר נבוך המבט. המאוחר ביותר, הוא השישי מהסוף) . תשעה שירים נכתבו בפריז , ושישה בהוטוויל .l)) כל השירים מוכרים עתה<. ''' חוץ משלושה משירי המחזור תחנת הגבול ...- ברמי החוצות )' בחוצות הריקים'), בצבור החולה )' ובלקט החולה '( וטפנו יקיצו ('עם בוקר יקיצו' [הדממה, ס, סב. סד]) . הנמצאים כאן בנוסחם הספרדי . ליד שירים אלה תאריכים כפולים : מועד חיבורם (בהברה האשכנזית) - כמקובל בפנקסי פוגל . ובנוסף. מועד העיבוד . עם זאת, הנוסח הראשון - האשכנזי, אינו מובא .40 מסה ~ עזבונו של פוגל האוספים וכתבי היד אהרן קומם ע ך כה, בשל מיעוט כה"י, לא היה צורך לבורם ולפרטם. עתה, משכתרנו, ראוי לציין את כולם. כתבי היד של פוגל מרוכזים עתה בשני מקומות : בבית הספרים הלאומי . בירושלים - כה"י של לפני השער האפל. באוסף שבדורן. וכ"י קלוזנר. בארכיון קלוזנר. שניהם במתכונת כה"י של לעבר הדממה (כדלהלן) . השירים שבכתבי יד אלה מוכרים כולם : לפני השער האפל - ספר שיריו הראשון של פוגל, היחיד שנדפס בחייך! (ואזל כמובן). פותח את כל השירים שבעריכת ד . פגיס, במהדורותיו השונות. 2 שמונת ה~ירים שבכ"י קלוזנר' המהווים שתי קבוצות שונות. מכונסים בכל השירים על פי מועדי פרסומם בכתבי העת .' אין בטקסט שלהם שינוי משמעותי. כן מצויים בארכיון קלוזנר חמישה מכתבים של פוגל :ארבעה מ;פנים לקלוזנר, ואחד לפיכמן (שערך עם קלוזנר את חשילוח) .4 בירור היחס בין המכתבים לכה"י מותיר שאלות אחדות, לא פתורות. 5 שאר כתבי היד, וכל המסמכים, מרוכזים עתה במכון "גנזים" בתל-אביב, בשלושה אוספים : של פוגל, של ברש ושל ברוידס .6 1. אוסף פוגל : מסמכים, כתבי יד בפרוזה וכתבי יד של שירים . א. מסמכים שונים : דרכון ; תעודת התקשרות עם הוצאת הספרים "מצפה " בקשר להוצאה לאור של הספר 'רורולף גורדווייל' (חיי נישואים) ;7 תמונות אחדות, אישור משלטונות צרפת על גירושו של המשורר על ידי הגרמנים ; שני מכתבים של אנדה פינקרפלד-אמיר, 8 וכן מכתב שלג. שופמן. שלא נזכר עד כה (מעברו השני טיוטה ראשונית של השיר בשרבן חפכים). 9 ב. כתבי יד בפרוזה : שני היומנים - המוקדם (העברי), והמאוחר (היירי) ; כ"י של סיפורי פוגל, ותחילת תסריט. כצרפתית , למחזה פרגינט. 10 ג. ארעבה כתבי יד של שירים : 'כ"י לברא', 'מלים קלילות', 'עם בוקר' ו'נשברו הפכים'.יי )1( 'כ"י לברא': מחברת דקה, שכריכתה שחורה. אין בה חתימה של המשורר, או תאריך כלשהו . מצידה השמאלי היא כתובה גרמנית ; בצידה הימני-העברי מצויים קטעי חרוזים ושירים שקולים ומחורזים, כנראה מהמוקדמים ביותר )1911-1913?(. רוב השירים הם בסירנות בוסר של מתחיל . רק במיעוטם ניכרת יכולת חריזה ושקילה מסויימת . הנושא העיקרי הוא האהבה (לחנה) והפרידה )1912( ממנה . )2( כ"י 'מלים קלילות' : שיר יחיד (הדממה ,)]חע[ עם תרגום גרמני . מצידו השני של הדף. ומתחת לשיר, מכתב בגרמנית. גם כאן מופיע הבית השלישי ("האני הוא 12 ]...[?"(, שנשמט משום מה במסכת, ובעקבות זאת במהדורות ד"פ )259(. )3( כ"י 'עם בוקר' : קראתיו כך על שם אחד השירים. בכה"י שישה שירים, הכתובים על ארבעה דפים, ללא סרר מחייב . לצידם תרגום גרמני (ועוד עמוד של מכתב בגרמנית, אחריהם). שני שירים - תוך טרדת נעורי ובכפרך עתה שקט, הם אשכנזיים, ובריתמוס חופשי ; ארבעת האחרים שקולים ומחורזים : עם בוקר ומפח אל העולם באשכנזית, אל נחלי החדווה ורב חלאנו - בתוספת פרטי העיבוד מאשכנזית להברה הספרדית . 13 מועד שני העיבודים : פריז, 3.1938..1214)4( כ"י מיוחד הוא טיוטה ראשונית של השיר נשברו הפכים, המצויה מאחורי מכתבו הנ"ל של שופמן לפוגל . הגילויים החדשים רובם הוא באוספים של ברוידס וברש. 2. אוסף ברוירס : ארבעה פנקסי שירים ועוד אחד . )1( ברוירס ו : מדקל. 19.5. 1916- וינה, 12.19168. . פנקס שירים קטן )128.5X ,)מ"ס שכריכתו משובצת אפור-לבן . בעמודו ןהראשו הערה בכתב יד שאינו של פוגל : "פנקס קטן של שירי דוד פוגל כתובים בכתב ידו" . בפנקס 23 שירים, כתובים ב'עיפרון ק;פי' . כל שיר (חוץ מהאחרון> הוא בעמוד חדש, ומועד הכתיבה בסופו (כך גם בכל פנקסי השירים ולהלן.) תשעה מהשירים כונסו בשער, שניים אחרים נאספו במאוחר ,פ"ד( 264(, ואילו 12 שירים הם בלתי מוכרים. ומכונסים בספר לעבר הדממה לראשונה, 15 לארבעה שירים. כמנהגו של פוגל בראשית דרכו, יש כותרות. 16 בצד שירים אחדים מציין פוגל את מועד פרסומם בכתבי-העת. 17 בעמ' 3 בפנקס. l 7 אבכ"י נאה, שיר גרמני (המוקדם ביותר בפנקס זה) - כנראה כסיון של פוגל לכתוב שיר בשפה זו .18 השיר הראשון בפנקס הוא מול השקיעה (שער, 36(, והאחרון - מקצת חלילה (שער, 18 (. 25 א . ארבעת השירים הראשונים הם ממוקל ; האחרים נכתבו בווינה. )2( ברוירס וו : וינה, 19172.1. 14.- וינה, 18.5.1920. פנקס אפור, פרום בגבו )5X 148..)מ"ס חלקו השמאלי (מעמ' 55 ואילך) שימש כלוח שנה גרמני לשנת ך 191. פוגל :;גותב את שיריו, באותו 'עיפרון ק;פי', בדפים הריקים שמימין' ולאחר מכן גם בתוך סימני לוח השנה . השירים כתובים ברצף' ללא רווח מיוחד בין שיר לשיר . זהו הפנקס הגדול ביותר : הוא מכיל 60 שירים, מהם עשרים ותשעה כלולים בשער ושניים בהדממה ; שנים-עשר שירים גנוזים למחצה' ואילו ך 1 שירים, בלתי מוכרים עד כה, מכונסים בהדממה לראשונה. 19 חמישה מהשירים מצויים בנוסח כפול. 20 בצד שמונה-עשר שירים מצרייך מועד הפרסום בכתבי-עת שונים. 12 יוני-אוגוסט 1982 הכתיבה בהברה הספרדית והעיבודים להברה זו . גם לשני השירים שנכתבו בהוטוויל . נעשית כולה בפריז, בפרק זמן קצר .41 שני שירים. את פשוטה, ונבוך המבט. נכתבו כנראה ישירות בהברה הספרדית (לא מצףיין בצידם מועד העיבוד). 42 השיר הראשון בפנקס זה : בעלות הגשם (הדממה, ,)מ והאחרון - את פשוטה (הדממה )]טס[ . )3( ברש ווו : פריז, 1937.9.1- הוטוויל, .1941 1210. . זהה בצורתו לפנקס ברש וו. בעמודו הראשון. הקשור בכריכה, שם המשורר בבכת 41 ידו. הפנקס מכיל 14 שירים. השומרים . בדרך כלל . על הסדר הכרונולוגי . עשרה מהשירים נכתבו בפריז, וארבעה בהוטוויל. מול השיר ם~~ הגנים (עמ '14 בפנקס) יש טיוטת תרגום גרמני של השיר עיר זאת (הדממה, נט), הנמצא בהמשך הפנקס (בעמ' 9 ו) .41 א כל השירים מוכרים. 44 חוץ משני שירי תחנת הגבול ...- מפה לעולם ועיר זאת. שעיבודם להברה הספרדית לא היה מףכר עד כה 4'5 (שני שירים נוספים שבפנקס זה . אל נחלי החדווה ורב הלאנו . עיבודם המפורט להברה הספרדית היה ידוע מכבר) .'54 א לכל ארבעת השירים הללו תאריכים כפולים. למועד כתיבתם ולמועד עיבודם . העיבודים לספרדית נעשו כולם בפריז :שני שירי תחנת הגנרל ... בינואר .193846 ושני -· ·'-·:· האחרים באותו יום )12. 3. 19 38(. לאחר חודשיים בקירוב . - מפה לעולם (הדממה . סג), והאחרון - שעטת צבאות .26 אחריו יש בפנקס דפי חשבון חלקים. למעלה ממחצית הפנקס .i?t.ogז Olllft~-•.. בפנקס זה נמצאים השירים האחרונים של פוגל . גם בשעות המצוקה של מלחמת העולם השניה, ער לימיו האחרונים. דאג פוגל להעתיק את שיריו מהטיוטות השיר הראשון בפנקס זה הראשונות . שרובן לא הגיע לידינו. אל פנקסי השירים . בכתב יד יפה להפליא. בניקוד 27/ מלא וכמעט ללא .מחיקות כ . כתבי היד הגדולים : כ " י A; כ"י B; פנקס C; כ"י D; פנקס ה . K __ חמישה כתבי יד גדולים. מלבד הדממה . מצויים באוסף ברש . סימונם. סיורם הפנימי ________J 28 ואפילו השתייכותם של שירים מסויימים לכתבי היד שף Jשו . וספק אם ניתן יהיה לשחזרם. שכן בכ"י אלה אין תאריכים. וברובם אין מיספור כלשהו (של השירים. או של העמודים) . מתכונתם הדומה - מתכונת כה"י של הדממה (דפים חלקים. גזורים י 8ה j f במיוחד, לערך IOX22.5 ס"מ, כל שיר על דף נפרד), מאפשרת שינוי מקומו של שיר בתוך כה"י, ואפילו מעבר מכ"י אחד למשנהו .47 הסימון המשתנה (פעם 'י"כ' ופעם ' פנקס' . בעברית. ובלועזית) מראה כי יותר מאדם אחד טיפל בחלק זה של העזנון .~--......ג,... )1( כ"י A: וינה. 19187. .ו ו 1922] 48 .9.6?(- פריז, 30.12.1937 [תחילת 4Y?( 1938 5 ו שירים במתכונת הדממה . כן מצורף לכ"י זה דף עם רשימה גדולה של שמות .."......... ·-·----------....... ,".A משפחה . בעברית ובגרמנית. ועל דף אחר שניים משמות השערים של הדממה - 'אך לערב צפים חלאה כל הרחובות ' ו'לחיי הבת' (האחרון מנוקד), ומעליהם - דהרות הימים (ההדגשה במקור) : זהו כנראה שמו הראשון של הספר לעבר הדממה . דף מיומנו ש ל פוגל יש סימנים רבים המעידים. כי כ"י זה שימש הכנה לכה " י של הדממה.ס י עם זאת יש בכה"י שני סוגי דפים (חלקים. ומשובצים). ארבעה שירים כפולים .1') ושני סימונים קודמים : כ/פ/ב/ ו 0 ו , ו-כ 1פ 1 ב 021 ו . כשעל השני הוצמד במדבקה הסימון הנוכחי : המדבקה המגדירה צרור זה כפנקס ה היתה על השיר עשנים תכולים. אך מעל השיר .A2 ר נראה כי פעמים אחדות ניסו לשחזר את הסדר המקורי. או סדר כלשהו. בכה " י . תוך חרדת הצהריים כתוב בכתב יד שאינו של פוגל (כמו בראש הפנקס ברדיוס ו) : ואולי כאן יותר מכ"י אחד . "שירי דוד פוגל בכתב ידו" . ואף כאן הוכחה להתערבות ידיים שונות בסדרו של צילום השיר את פשוטה, במאזניים 1978, הוא מכ"י זה .1" השיר הראשון בכה"י הוא שבורים הפכים (הדממה. יז), והאחרון - כי יקרב הליל כה"יי'. 6 בפנקס ה שמונה שירים חדשים. מהם שניים שאינם מףכרים משום מקור אחר : מן (הדממה. לא) . 66 בדרך פיתוחם ובנושאם - ציור נוף בלתי אישי. דומים הם )2( כ"י B: הוטוויל, 24.10.1936- פריז, 19383. 2.ו .4 'י הבקעה וחוטי פלרח . שונה במתכונתן (דפים חלקים ורחבים -X2113.5 ס"מ) מכה"י האחרים . מכיל לשירים המוקדמים ביותר . וייתכן כי הם מקדימים את ראשוני השירים בכ " י זה . שיר תשעה דפים ובהם 11 שירים. כתובים מצידו האחד של כל דף. בלי תאריכים . ששת נוסף . תוך חרדת צהריים מוכר מפרסומו בכתב עת. אך הוא איננו בנמצא בכ"י אחר, . - השירים הראשונים מסומנים בספרות רומיות )1-VI(. ולאחריהם . ללא מיספור . עוד ותאריכו המדףיק עדיין אינו ידוע .7 )ן שאר השירים מצויים בפנקסים קודמים ברוירס ו (שיר אחד). ברוירס וו (שמונה שירים) וברש ו (שני השירים המאוחרים) . רוב חמישה שירים . נמצאים כאן שלושה שירים באשכנזית . וכל שמונת השירים בהברה השירים . לפיכך . הם מן המוקדמים . ומועד העריכה אינו רחוק מזה של שער .68 הספרדית שבפנקסים ברש וו ו-ווו . כנוסחם שם . צורתו ההדורה של פנקס ה מצביעה על האפשרות כי כה"י אמור להיות הכנה להוצאה שירים 1•11 (עיר זאת, ברמי החוצות) - בספרדית. שקולים ומחורזים ; לאור - בכתב עת. ואולי כמדור בספר . שיר 111 (נשים חולות) -אשכנזית , בריתמוס חופשי ; -IV (בצבור החולה . מפה לעולם . טפנו יקיצו) - בספרדית .)ל"נכ( וו מעברו השני של השיר הבה נצא רשום :" לשופמן שלחתי[ ."("- רשימה של שבעה שירים VI שירים. מהם "יודפסו " שניים .l) )ן השירים הבלתי ממוספרים : רב הלאנו . אל נחלי החדווה ונבוך המבט - בספרדית (כנ "ל) ; בכפרך עתה שקט ותוך טרדת נעורי - אשכנזית. בריתמוס חופשי . לפענוחם של כ"י A וכ"י D. השירים פורסמו בכתבי עת שונים. חוץ מאל נחלי החדווה. שהיה מוכר רק מכ"י 'עם העיון בשני כ"י אלה הוליכני בכיוונים שונים : ראשית. ניסיתי להתאימם לפנקסי השירים השונים . כיוון שאין בכ"י A ו- o שירים בלתי מוכרים, נעשה הדבר בלי כל בוקר '. ייתכן. עם זאת. ששירי כ"י B נועדו לכתב עת (או שניים). ואף נשלחו , אך לא קושי. נמצא כי כ"י D .למשל. מתחלק בין הפנקסים ברוירס וו (שיר אחד). ברוירס ווו נתקבלו לדפוס במתכונתם הנוכחית . (שלושה שירים). ברוירס IV (שלושה-עשר) , ברש ו (שישה, מהם שלושה המשותפים )3( פנקס C: פריז. 10.6.1926-ברניבל ,19277. 16. .ח ו כ"י של 6 שירים במתכונת הדממה, בלי תאריכים. זכה להגדרה 'פנקס' על ידי אחד לכרדיוס V ו) וברש וו (שיר אחד) . פיצול זה אינו מניב עקרון סביר לגבי כה " י ;עריכה מעורכי עזבונו של פוגל .6 'ל א שירים אלה זיהיתים כאלה שפורסמו ברבר, תרפ"ח, בשני נוספת , כרונולוגית, התפרשה על פני תקופה ארוכה (כמעט עשרים שנה) . שגם היא אינה כרת משמעות ; בסיון שלישי. לפרק את כה"י (על פי השירים הכפולים . וסוגי מחזורים . דר מאחורי השיר הה, ספינותי כתוב בעפרון אדום (לא בכתב ידו של פוגל) : "בשביל הנייר השונים), גם הוא לא עלה יפה . והוא הדין בכ"י A. 'התקופה' שירי דוד פוגל" . כלומר, הוצעו שם (באמצעות ידיד מתווך ?)והועברו אחר דהינה, תוך כדי העיון מנקודות השקפה שונות. נתבררו יותר ויותר הסימנים ששני 8') אכן. ידיים רבות נגעו בכ"י זה. וסדר השירים אינו מחףור. כה"י, A ו- o הדומים זה לזה. מהווים הכנה . ובעצם טיוטה. לכה " י של ספר השירים כך. אולי. לרבר . לעבר חוממה . ואז ניסיתי לצרף את השניים יחדיו, כסיורו של ספר השירים . )4( כ"י 0: וינה, 29.3. 1919-פריז ,29.9 .1937.l)') 21 שירים במתכונת הדממה . גם כאן. כבכ"י A. ניכרות ההכנות להרממה. ג ברם יש . שני כה"י נמצאו תואמים . עד שיר לא חסרים בצירוף שהחד 6L התוצאה היתה המפתיע שתי דרכי כתיבה ושני סוגי דפים. המעלים אפשרות חמישה שירים בלבד .ה( יח-כא) . גם אם פוגל הניח. בשעתו . סדר אחר של השירים . חמישה שירים בנוסח כפול. 16 צירוף כה"י A ו- o מעלה על הדעת אפשרות של הכנת שני השערים הראשונים של של יותר מכ " י אחד. לעבר הדממה, מתוכם נשתמר חלק הארי (עשרים ושישה מתוך שלושים ושניים מאחורי השיר שוררי הכנרים מצויה טיוטה ראשונית של השיר בקצה ימי קיץ שירים) . כמו כן מניב הצירוף ארבעה שירים כפולים חדשים (אלוהיי, בינה, אלוהיי, (הדממה )]אע[ . .62 הנערות. רגליי ביוון היום ומתחנה אל תחנה) . כשצורת הכפילות זהה לצורת הכפילות צילום השירים חדרי שישך ופעמון כסף במאזניים מז, 1978, הוא מכ "י זה השיר הראשון בכה"י הוא רגליי ביוון היום (הדממה. נו), והאחרון - עם כלבים בשני כה"י הנפרדים : נוסח אחד צפוף ומרוכז . בו גם השירים הארוכים (שני השירים אלוהיי[ ...[( כתובים על דף אחד , ונוסח שני. מרףוח יותר. על פני שניים ושלושה (הדממה. טז). -וינה .3.7. 1922 .גח דפים. ובו אותו סימן המשך ) ו'./.:.\ ( נ ן דף אח ד למשנהו. נותרו. לפיכך. שישה )5( פנקס ה : וינה, 10.1916.10 מגובש בצורתו ובדרך כתיבתו : דפי חשבון (משבצות מוארכות). במתכונת שירים בלבד . י t:. אינם כל ולים בשני השערים הראשונים . שלושה מהם (מב. בה . סה)כ " י ·;.:,· י נים לחלק הראשון-הערוך של לעבר חוממה. ואילו שלושת השירים האחרונים הדממה . ובהם 14 שירים (בהם אחד בנוסח כפול 64 (. כתובים כולם בדיו כחולה. עתון וו' מס' 34 52 אשר לשירים , כולם מצויים בכתבי היד (ברוידס ו וברוידס וו) שבידינו. בעדכונו של בריינין. כמו בעדכונו של קלודנר, הם נשתמרו בכתב ידו של פוגל דווקא מפני שלא נדפסו : עורכים נהגו כבוד גם במשוררים שדחו אותם . כתבי יד של שירים לא הושלכו לסל. השירים עצמם כתובים על דפי חשבון (משבצות מוארכות), במתכונת הדממה. שירי הקבוצה חשביה, שלא כמקובל, כתובים בצמדים (על שני הדפים). ממצא זה מעורר את הדעת שמא גם בארכיוני העורכים של בטאונים עבריים אחרים בארצות הברית (העולם, הדואר, מקלט) מצויים כתבי יד של פוגל, ומכתבים בפרט. • אלה כל כתכי היד של פוגל, הידועים כיום. הערות : ו . דוד פוגל . לפני השער האפל . שירים . הוצאת "מחר" , וינה . נ 192 [להלן -שער] . 2. דוד פוגל . כל השירים. מלוקטים בצירוף מבוא ומקורות בידיד . פגיס . "הק יבץו המאוחד ", מהדורה שניה. תל- אביב. תשל " ב (ו 97 ו) ; מהדורה רביעית, מורחבת. תשל " ח [להלן -ד "פ . כל מראי המקומות. ללא סימון נוסף .ה ם למהדורה זו] : לפני השער האפל . שם . עמי 46 ו-נ 7 (בכל המהדורות) . הרוצה לעמוד על דרך הכתיבה של פוגל ואינו משיג את שער . יכול לעיין במהדורה הראשונה - כל שירי דוד פוגל . 1966. בזו הועתקו בדייקנות רוב זרויות הכתיבה של המשורר :" ןהו:;נה " [שם ,95 ; 85; נסו ;109[(. וכן "תכולה " )OO ; 95 ו) ."תכו לים" )09 ; 96 ; 84 ו) ו"תכול;ת" )229(;"אפור-אפורה-אפורות ")06 ; 94 ; 78 ו ;7 ו ו) ."ןל':! ")111, פעמיים ; ו 12( וע וד. זרויות אלו נשארו בכתיבתו של פוגל עד לשיריו האחרונים . הדבר מפתיע על רקע ניקוד נכון של צבעים אחרים :" ס?לח ]...[ א .רמים ")0 ו ו) "ורךה " (ו 5 ו ;152(. והבקיאות שמראה המשורר בעניינים אחרים של ניקוד (ריפוי דג שים קלים. שינויים בסופי משפט . הדגשה ואי-הדגשה של יו " ד שוואית אחר ה " א הידיעה. ועוד). נ . בכ"י קלוזנר ש ני חלקים (ואולי שני כ "י שונים) . המצורפים יחדיו : באחד שישה שירים (שחו סירות . מלוא אורך רחובות , בתים גדולים . ידעתי הערים . שנתי צפורים אך חינה לילה) , שראו אור בדבר תרפ "T)ד " פ 205-210; השירים מסומנים באותיות א-ו) ; בחלק חשכי. השונה בצורת כתיבתו. שני שירים ) מניפים שחורים . ויום אחר יום). שנתפרסמו כחעולם 925 ו (ד " פ, 75 ו -74.)ו ברם מלכתחילה נועדו השירים לחשילוח . 4. המכתבים לקלוזנר חם מווינה - בתאריכים :1( ו 92 ו .ס ו. oו .922 (2 ו. 28.6, נ) 924 ו" 6.5 וו 4-( ננ 9 ו .8.6; לפיכמן -5( מפריז. 926.128.5. כולם תכליתיים וקצרים . ונוגעים בענייני הדפסה, מוצלחים (מכתבים ו ,2( וגם כושלים (נ . ובעיקר 5(. בחשילוח . המכתב הרביעי לקלוזנר . כעורך כיתר . הוא ביחס ל"סיפור גדול ]...[ בכתובים " לנוכח הים . כנראה , ש פוגל מכקש לדעת אם י ש מקום כשכילו ככתב העת . (לכסוף נתקב ל הסיפור על ידי לחובר) . 5. ההתאמה היא ביחס לחמשת השירים (שער .70 .55 ,54. ו 68 ,6(, ש נדפסו בחשילוח . תרפ"ב (מכתכים ו .2(, וכיחס לששת השירים שלא נדפסו (המכתב לפיכמן) - ונשתמרו ככ"י קלוזנר ; לעומת זאת כמכתב השלישי נזכרים חמישה שירים. ואין קבוצה כזו בעדכון - גם לא של ארבעה שירים. אחרי שאחד מהם כנראה (אל פתחך) . נדפס כחשילוח, תרפ " ד ; ואילו ש ני השירים האחרים ככה " י , שנתפרסמו כחעולם אך לא כחשילוח , אינם נזכרים כמכתב כלשהו. 6. מדיניות מכון "גנזים " היא לשמור עזכונות על פי המקור האחרון ממנו נמסרו . כך נוצר פיצול . המכביד על העיון בכתביו של יוצר מסוים. יש לקוות . עם זאת , שכבוא היום יאוחד עדכונו של פוגל . 7. ההתקשרות החוזית. מיום 929 ו .5 .נ . מציינת את אשר כרש כעורך הספר . הכרך הראשון יצא לאור באותה שנה . 8. כשני מכתביה מתייחסת אנדה לכה " י של ספר השירים השני של פוגל :ך • המבוא להדממה והערה 4 (והשווה ד "פ . 29 והערה 55(. 9. המכתב , וטיוטת השיר , ללא תאריכים . הם על דף נייר שקוף )9X25 ו ס.)מ" כך שסימני הכתיבה עוכרים מצד לצד. כמכתב מעכיר שופמן לפוגל רצנזיה של " כעל השורות (י . לביא)" , ותגובתו המצוטטת של פוזננסקי עליה . הרצנזיה פורסמה כחאץר . נ 8.1920. ו .ע ם הופעת לפני השער האפל . ופוזננסקי מצביע על כך שהמבקר '" לא קלע לדעתי . איזו דברים אחרים היו צריכים להיאמר על שירים אלה נשל שער] '". אמר , ולא פירש. שכן למרות דברים אלה. וכינוי כעל · הזלזולהשורות : הרצנזיח של לביא היא מהחיוביות כיותר בראשית דרכו של פוגל (כמהדורות ד " פ הנפל טעות: הדברים המיוחסים לי. לביא [עמ '5 נ. והערה 4[ הם של כן-מלכה [שמעוני]) . השיר נשכרו הפכים . מעברו השני של המכתב. מועדו הוא (על פי כרדיוס 111( נ 92 ו .4.9. זמנו של המכתב . לפיכך א.הו אמצע אוגוסט נ 92 ו (עד שהעכיר פוזננסקי תגובתו לשופמן ועד שהגיעה זו לידיו של פוגל) . 0 ו . התסריט למחזה כתוב במכונת כתיבה, ואין בו חתימת המשורר , או תאריך (ר ' ד "פ .28-29(. ו ו י שלושת כה "י נזכרים על ידיד . פגיס במקומות שונים : ר ' על העדכון )8-9(;" מחברת של ידיד נעוריו , םאברה לברא" )6 ו) ; מלים קלילות' · - כהערות לשירים )274( וכן כרשימת התרגומים לגרמנית של פוגל )278( ;כה " י ' םעבוקר : כדלהלן , נזכר כ"כתכ יד" כעלמא (ר ' לו · ח הקיצורים למקורות השירים :297,' מקורות השירים '- תלששש ירי כה " י הזה ,289 ואילך. וכן רשימת התרגומים לגרמנית. כנ,ל" 278 ;וו' גם הספרות ג , תל-אביב, ו 197 ,עמ י 58 ו) . 12. ך ' ההערה אודות בית זה (ד " פ .274 (. הכית נמצא גם בכה "י שש ימש את מסכת (כרש ווו .נ 2(, וכן נח דממה (שיר .)]חע[ נו. ך ' ד "פ , נ 271-27 והמאמר כחספרות הנזכר שם (כדלעיל. הערה וו) . 14. ככה "י 'עם אין תאירכים · בוקר . המועד הנ "ל הוא על פי פנקס השירים כרש ןןן . שני השירים השקולים האחרים עובדו להכרה הספרדית כחודשיים מוקדם יותר : מפח אל העולם ('מפה לעולם '(-8 נ 9 ו .10. J' ועם בוקר )' טפנו יקיצו '(-8 נ 9 ו . ו .20. שירים אלה הם היחידים המחוקים ככה " י (כשני סימני x גדולים) , או לי כסימ ן שהם ככר הועתקו . ככ "י אחר , לה ברה הספרדית . אשר לתרגום הגרמני , לפיד. פגיס הוא נועד ל'צורכ י פנים '-כש ביל אשתו של המשורר. עדה (ר ' הספרות . שם. עמ '158(. 5 ו . מהכלתי מוכרים שלושה שירים נדפסו זה מקרוב על פי ' כ " י בריינין ' (ר ' להלן. הערה 78(. 6 ו . השירים כע לי כותרות כאן הם שני שירים בשם "לילה" ("תחת ערפל ]...( "ו" על ב ית נרדם ]... )")וכן "ככרך" ו"כגן בוקר" . בשלב מאוחר יותר " ככרך" הוא חסר כותרת . פתיחתו -" חלונות קומה ]...(", משמשת ככותרת כבר כרשימ ת השירים לשופמ ן. וכ ן ככ " י כריינין (ר ' להלן . הערות 78 ; 69(. 7 ו . מועד הפרסום מצוין כצד השירים מול השקיעה . איכה אראך. זהב צהרי מדבר ועל חווות יצועי. שנכללו כשער , וכן כצד השירים כין ערכיים וכנחל בוקר. שהושמטו (למרות היותם הראשונים שנדפסו. ולא מן המוקדמים כפנקס זה). לעומת זאת שירים אחרים מן הפנקס . שנדפסו - [את] שינך חלבנה ומקצח חלילה) , אין ציון כצידם . פוגל מסמן איפוא מועדי פרסומם של שירים כין 918 ול 920- ו . עד כארבע שנים אחרי שסיים את הפנקס ;א ך פרסומים מ-ו 92 ו ואילך אינו מציין . 7 ו א . בפנקס י השירים כולם אין מ יספור העמודים . הוספת ים כאן לנוחיות העיון . 8 ו י הטקסט הגרמני הוא של שיר אהבה, שיש בו מסממני סגנונו של פוג ל (ר ' מפתח השירים. ש יר 6 נ 2(. כה " י יהגרמנ שוכח כאן מזח שככ"' 'מלי ם קלילות' וכרש ןןן . אין להניח שזהו שיר של משורר גרמני. שהשפיע על פוגל תבראשי דרכו . בשולי השיר כתוב :" מוקל .916.]ו[ 19.5 ", תאריך המשתלב בתאריכי השירים העבריים .שלידו 18 א . רשימת השירים שנכח " י השונים נמצאת כמפתח כתבי היד . 19. שני השירים ש כונסו כהדממה הם וחיה כקרב אליי ופעמים תאווה . השירים הגנוזים למחצה הם אלה שנדפסו. אך לא כונסו (אחד-עשר משירי איים והשיר עשנים כחולים) . 20. חמשת השירים כנוסח כפול הם איש לעברו. צעד על צעד. בוקר יעלף . עתה כחורף ואל נכיז r ימי שבט . ו 2. מועדי הפרסומים - למן הצפירה וגבולות 8 ו 19 ועד הפעול הצעיר ו 192' חופפים כמעט את זמנו של הפנקס הזה . ו 2 א. הדממה , גג '- לעבר הדממה . מדור השירים הגנוזים. 22. וולישהוף - על שהותו של פוג ל כמקום זה לא היה ידוע עד כה . לפי תאריכי השיר הקודם בפנקס , והשיר שלאחריו, נמשכה שהות זו לכל היותר כ שלושה חודשים . עם זאת, ככה " הנהר · יהגדול · מצדייך לשיר גביע הזהב תאריך דחה . והמקום - ווינה (ר ' להלן . עמ ' נו ).זוהי דוגמה נדי רה לשינוי כמועד הכתיבה מכ " י אחד למשנהו. והוא יiיכצמ אולי על כך . שהשהות בוולישהוף היתה קצרה. נ 2. על דמות הה לך הנודד , המחווה מוטיב חשוב בשירי הנערה והגבר כאחר ך ' דומם חינך (שער 27. ש '2 ו 9-; כרדיוס וו .1-2(, חנני יורד (שער 29. ש ' ו ו 10-; כרדיוסיי ·26-27(. כפיר החיוור (שער 21. ש '4 ו 2- ו) ] בלי כ "'[(, ועוד . על הכלב - תוך שלווה וכלכי חטוב (שער נ 44 .4 נ בלי כ " )]י . וכן שניים אנחנו (הדממה , גנ י ; כרדיוס 68 ' 11(; מרכז גוף של אשה יכול לרמוז לשורה כגון :" גם רחמי ירעד חרש תוך געגועים ; אל הילר ", שבסיום ' אל דודי ' (כדלהלן . עמי 12 והערהנ 7; וכדומה כנטות היום . שער נ 2(, או לעל שפת הנחל (שער. שי 1 ו 9- נבלי כ "י f(; ככלל מוטיב העירום . כאפיון הנערה ואף הגבר , ועד להתייחסות למושגים מופשטים )" תאווה עירומה "(, תכוף הוא בש ירת פוגל. לכסוף . הריק וד של האשה הערומה הוא מעין הריקוד הסוער כחעלו מחוח (ד "פ ,171 , כרדיוס ןן ,5 נ 4-נ) . מוטיב הנמשך גם כשירים מאוחרים -" ויחל המחול כמעוני " (עיניי פקוחות , חוממה . גג '(. וכן בסיום השיר אל תוך יומי (הדממה . מ)ד ; לבסזף הריקוד המעודן יותר , של הנערה, מעלה על הדעת את מוטיב היסוד הכרוך באהובה. למן " דינה הקטנה . הצהובה " (ד"פ 52 . 151 ו) ועד "בש בילי עוד תרקודי " (ערי נעורי) . רך ' מאמרי ל' פשר שירת האהבה של דוד פוגל: כגליון ערתן 77 הקודם. 24. ברשימות אלו : כתובת אחותו של פוגל (בטור התאריכים 9-20 ן לאפריל בפנקס) ;מועדי רכבת ;" התחלתי ללמ ד [ללמוד -- גרמנית ? ללמד -עכרית ?( אצל ' ככנצל "' (כ 9- למרץ' כנ ",)ל וכן מועד " ממכר בגדים ישנים ]![". בבירור שערכתי אצל מכקר המדינה הקודם. ד " ר ככנצל . נמצא כי לא מדובר במשפחתו . שבשנ ות העשרי ם היתה בפרנקפורט . ולא כווינה. 25. בצד השיר שחוטים אנו . ותוך כיסוי חלקי של מועד כתיבתו . רשומה בלועזית כתובת שלי. סיל ביגר כפריז . אצל בכתב היד המצורף - בכפרך עתה שקט, את פשוטה ופעמון הכסף. הם היחידים, השייכים לחלק השני של לעבר הדממה. שני הראשונים מתוכם הם אף מאוחרים מהמועד בו הציע פוגל את כה"י לאבדה פינקרפלד-אמיר. 70 בכך מוצב סימן שאלה נוסף ביחס להתהוות חלקו השני של ספר השירים. בכל אופן' הפרדת שני כה"י מקורה בשגגה : בשלב מסויים בטלטולי עדכונו של פוגל כתפודה, כנראה, החבילה, ומאן והוא חשבה כחלוקה שנעשתה ע"י פוגל עצמו. כתבי היד A ו- D הם כ"י אחד : טופס הכנה לספר השירים לעבר הדממה. ג. שני כתבי יד של שירים אחדים (ועוד שני קטעי .)י"כ )1( כ"י 'אל דודי': 1915 ףד)?(גדול , חלק )21.5X34 ,)מ"ס המכיל, משני צדדיו, ארבעה שירים עבריים, הכתובים, כהרגלו של פוגל בשיריו המוקדמים, ב'עפרון קופי' ; לצידם, בדי;, תרגום גרמני לשיר מה כלתה לו, חתום על ידי GROSSM.. שניים מהשירים ("ממעמקים" ו"מה כלתה ,)"ול שקולים ומחורזים, הם ללא מועד הכתיבה, 71 ושניים האחרים ("אל דודי',' וכי באה השמש), מדרודנדורף, הם בריתמוס חופשי. השיר כי באה השמש, כמנהגו המאוחר של פוגל לגבי מרבית שיריו, הוא חסר כותרת (באחרים הכותרות הן של המשורר) והוא היחידי, שמצורף לו תאריך :27.4.1915. דהו השיר המוקדם ביותר בכ"י של פוגל, שמצורף לו מועד הכתיבה .72 השיר "אל דודי", לעומת זאת , הוא כנראה הראשון ב'שירי הנערה: 71 כ"י זה מהווה עדות למעבר החשוב ביותר בשירת פוגל - משירה קצובה ומחורזת לריתמוס החופשי-האליפטי, הנושא את חותמו האישי של פוגל . המעבר הוא כיסיי, כביכול : השירים ערוכים מסורגו~:י בשני זוגות - שיר חופשי עם שיר שקול, אך התמורה היא מרחיקת ראות : התנתקות מסגנון אחד (אפיגוני), ובריאה מעין יש מאין. בסגנון החדש. )2( כ"י 'הנהר הגדול' :1919-1920. דף גדול, תלוש ממחברת (שורות), וגדור באמצעו לשניים . הגזרים היו עם שאר כה"י שבמתכונת הדממה, וצירפתים כאחד (עם הצירוף המלה ":V חים" - אל נבין] ימי שבט, ש' 2, נתאחתה) . השירים כתובים בדיו משני צדדיו של הדף. תחילתו : "הנהר הגדול ]."["- שני הבתים האחרונים של השיר שניים אנחנו (הדממה, גב' [וינה, 12.191914. [(, וסופו, מעברו השני של הדף - שני בתים ראשונים של השיר הימים יעברו (הדממה, גב' [וינה 15 .7. 1920 1[(. ביניהם השירים עתה בחורף (שער' 41(' אל נבין] ימי שבט' (הדממה, ,)'בג גביע הכסף (שער, 68(, טופס יחידי של השיר "חזון" (כותרת של המשורר לסונטה 'בני אדם יישחו,' שער, 56(, וכן הסונטה אולמי התינוי (שער, 62(. בצד שתי הסונטות מצוין : "נדפס ב'העולם".' מועדי הכתיבה בארבעת סיומי השירים תואמים את המצוי בפנקסים. יוצא דופן הוא השיר גביע הזהב : כאן "וינה", במקום "ולישהוף" (ברוידס וו. 73(. ואילו ליד ,"חזון" תאריך חלקי: 1920 /ו [ינואר, 1920[. )2 א) קרע דף )8.3X20.5 ס"מ) - כמחצית הדף דלעיל. בקרע זה השיר קרון ייחיד (שער, 70(, בלי הבית הראשון ; השיר הצלילים הנמים (שער, 51( בשלימותו, וובציד כתוב : "נדפס ב'הפועל הצעיר" . מעברו השני של הקרע - שחקים נופלים ,(שער 61(, בשלימותו, והשמשות מאפילות ,פ"ד( 186(, שלוש-עשרה השורות הראשונות . סדר השירים הולם את סיורם בברוידס וו )63-66(, וכן תואמים מועדי .הכתיבה )2 ב) קרע של דף )7.8Xl3.4 ,)מ"ס כשני שליש הקרע הנ"ל: בתחילתו השיר םגדולי ככריכות וראשיתו של השיר כי נצא - כסדר השירים בשער (שירים 5 ,4(. ומעבר השני של כה"י הזעיר שלושת הבתים האחרונים של השיר ארנבת נבהלה ,(הדממה גב') . שלושת קטעי כה"י דלעיל, הלקוחים ממחברת, מצביעים, לכאורה, על כ"י חשוב, ששימש טיוטה אחרונה לשער, ואבד .74 בכל השירים שסיומיהם נמצאים מצויינים מועדי הכתיבה. כתב ידו של פוגל משתנה כאן כמעט משיר לשיר . הסדר הכרונולוגי לא נשמר (משמע, כה"י ערוך במאוחר), ואף הכתיבה המשתנה מעידה על פרקי זמן שונים בהם הועתקו השירים לכה"י. ד . שני כ"י של שירים בודדים. )1( 'כי יקרב הליל' : קטע נייר )158X ס"מ) ובו הנוסח השלישי מארבעה של השיר (הדממה, לא) . בכה"י מסומנים שינויים אחדים, ובתחתיתו שרידי שורה גדורה, כסימן להשמטת הבית האחרון ("ודמעת זקונים/ גם לא תרד עין בלה"), כנוסח הדממה. בשאר הפרטים זהו נוסח קודם, ונדיר, המציין את המעבר מהנוסח שנתפרסם בכתב העת לנוסח כ"י A. והדממה. )2( 'בקצה ימי ק r': טיוטה בעפרון בכ"י D (כדלעיל) . זהו השיר המאוחר ביותר )3.8.1938(, שנוסח ראשוני שלו הגיע לידינו. ה . כתב היד של ספר השירים לעבר הדממה. בכ"י זה, החשוב מכולם, אנו דנים בפרוטרוט במבוא להדממה . עד כאן פירוט הממצאים בבית הספרים הלאומי בירושלים ובעדבונות השונים שב"גנדים" . 4. שונות. א. 'ימים ירוקים' : כה"י של שיר זה, שהוא ברשות הבת ,פ"ד( 192;269(, נעלם ממני . ב. מכתבים של פוגל לפוליק :אוסף מכתבים של פוגל, המפותח ביותר שהגיע לידינו, פרי התכתבותו של המשורר עם ידידו שנמצא בארצות-הברית. באוסף זה 22 גלויות ו 2- מכתבים, המקיפים תקופה של שלוש וחצי שנים )7.3.1923 עד .9.1926 20(. שישה-עשר מכתבים (עד 7.1925 25.( הם מווינה, וחמישה (מ 7.10.1925-(מפריז . ביניהם מצויים שלושה מכתבים ממיון-מירכו שבאיטליה (אחד מתקופת וינה, ושניים מתקופת פריז). 75 ג. 'כ"י בדייניך' : מכלול רב עניין מעדכונו של בדייניך' עורך התורן' אשר נמצא זה מקרוב במונטריאול .76 במכלול זה שלושה מכתבים מווינה )3 1. 1. 19 21; 10.192214. '2.1923 9.( ושתי קבוצות שירים. בשני המכתבים הראשונים מציע פוגל לכדייניך פעם שני שירים (ובעצם שלושה). 77 ופעם ארבעה שירים ;78 במכתב השלישי מודה פוגל על סכום כסף שנשלח אליו בהשתדלות "ועד התמיכה", שנוסד לחג יובלו של בדייניך בארצות-הברית .. יוני-אוגוסט 1982 . וכונסו כהדממה (כדלעיל . הערה 49(; השיר א ותו o· כ-ר · גר גר פ וגל. כמתברר מהמען שצ ירף למכתבו אל פיכמ ן (ר ' לעיל . הערה 4(. כתונת דו מצויינת ג ם הכגלוי 5l}. הש יר המוקדם הוא פעמים תאווה. מהחמישה שלא נכללו כשער המאוחר הוא ככפרך עתה שקט . ·;.:;:;':-n פוג ל לפול • ק ממיונ ו )192h.IX .. 1( הר 't.: 'מה היא כדלהלן : שמעונוכ~ד . כ ן אברהם . פוגל . פודננסק.' צייט ל ין . שטיינמן. וולפוכסקי . שירים. )(h. די כעיו ן כשיר הראשון (השינוי כשורה הראשונה -"כיוון " כמקום " כקרקע") והאחרון (עם כלנים - וויתור ( כדי לעמוד על העיבוד עכור הדממה שינוי נוסף הוא . f22 ; x 2h פרודה · ךן':-פוכסק ו , וו . גרינכרג. אליש בע. של ונסק.' יעקב הורוכיץ . (מ . טשודנ (l. א . כרש. אבינעם. שירים כפרודה. ג . על הנוחרת "שיר הטירוף" . ושאר שינויים [כש '1; כנוסח הניח הרביעי של השיר יומנו החיוור (הדממה , כג) , שינוי המסומן כנוסח הראשון של שיר זה ככח"י D: כך גם •t.: ופמ ן (מחוק ~. אסוז u. ק · ן. הוברג. שופמן . רשימה נכבדה זו - כולל גרינכרג ושלונסק.' יכולה להיות קשורה כתכנית ד · ל אחדים מהשמות כתוב. כנ " ל . כמה ישתתפו . ואילו העכרת שמו של שופמן ממקום למקום מעידה. כאחד השירים המוכרים כיותר (הדממה, נח) :" דרך יערות / עוכר לילה ]...[". •t.: ל כתב עת : הפחות מוכר מכי ן הנ.ל" היה אחר כך עורך העיתון היומי והשבועון 61. השירים הכפולים הם : מלוא אורך וחוכרת . עם ערכיים. שוררי הכבדים. עם כלנים ויומנו החיוור (רד ' הערה 51(. כנראה , על 'lJ't.:' כסדר העריכה . .מ(טשודנר . כין שלו נסקי לדוד h2. גם לגני שירים אלה רשום (כדלעיל . הערה 53(:" לא פורסם ". כדרך כלשהי נשמט כפאקסימיליה של השיר חדריגלים . וילנה .)''121.)(19.1 . את כקורתו החיונית על שער וקולות ז. ורשה . תרפ "ג f מצטט א .הגו רני ]' שישך סימן החילוף. של המשורר, כין השורות 7 ל- x. חילוף שהוגשם כהדממה. פ וגל: על המשמר .J 15.6 .197.1.< . עמ '1 והערה X(. כפ:סקח h3. השיר המוקדם הוא דומם יפרח , והמאוחר - עיניי פקוחות . חיזוק נוסף לפרש ה נעלמה זו של כחב-עת . נמצא כמכתנו של שופמן לפוגל 'ר( לעיל 64. השיר אפלת ליל ק r נמצא כאן בנוסח כפול-זהה כגם כפרטי הנחינה הזעירים) . ייתן שפוגל התכוון להציעו נפר דת כותב 't.: ופמן :" הודיעני נא על הענ" ן של נו מחי יצא ["צא !'[ הגלידן הרביעי? " שופמן מתייחס ל "עניין " מוכר ה יטב לפוגל ולו. וכ ן לכתב-עת שככר צא · מיספר פעמים . ולפוגל י ש בו יד . לדפוס. כנפרד מה ' פנקס ' כולו .- תוך חרדת צהריים . 65. כנוסף אפשר לציין סימני חלודה מן המהדק שהחזיק כ " י זה (אלה ניכרים כחמישה שירים 27 . פוגל מא-ית תקופח מסוימת " פויס ". ואף " פאר'ס ". אך כפנקסים האחרונים " פריז " כלכד (גם כמכתיבם לפוליק עשנים תכולים . למה תריץ. הכה נצא וצעד על צעד - כתחילת כה " י וכסופו). מי t.:חנ ה התעתיק . לע •ת ים כא וחו מכתב עצמו) . 66. שישה מן השירים הכלתי מוכרים היצגנו על פי כ " י קודמים :דומם יפרח (כרוידס ו ),צעד אל צעד ואפלת ליל קיץ 2X. המספר 17. כו לל את השיר פעמון כסף (הדממה . .)ע המחוק כפנקס זה (עמ '46(. השיר חדרי שישך (הדממה . כד) מו פיע כפנ קס פעמ-ים : פעם ראשונה חבית האחרון כלכד (עמ' 6. לאחר כמה דפים חתוכים) . וכשנית . השיר (כרוידס וו ),אל נכין] ימי שבט (שם ; ןך' גם כ"י ' הנהר הגדול '(; שלושים שנח ועיניי פקוחות (כרש ו (. עם זאת. הנוסח הנדפס כהדממה הוא המאוחר כיותר שפוגל עיצבו (פ נקס ה, כעיקר) . כשל ימדתן (עמ' .1 -2122 . כ ן נמצאים כא ן (עמ '19 ( שני השירים כמרומי סמטה וע כר יום . שנחחכרו כהדפסתם כדבר 6 7. תוך חרדת צהירים ,פ"ד( 1X5( הוא ממחזור שנים-עשר השירים שראו אור כאיים חרפ " ה, וכפי שנחרכו כולם מן להלן הערה .( 5 7 . 'l ) 29. ע ד כה לא יד וע ח•ח על שהייתו של המש ורר כ:נרני:;גל [הניקוד של פוגל]. שייתכן וכתארכה כדי חודשים םאחדיהמוקדמים . 6X. נוסח השיר שלושים שנה, למשל. שכ פנקס ה (מועדו -1921.5.4 (, מגשים שלושה פירוקים גראפיים (לפחות עשרה ימים. ולכל היותר אחד-עשר חודשים . ך ' עמ '7-201כפנקס) . )(1.. על השהות כוורשה ך · ד "פ .2.J . והערה 41. "שיר הטירוף" הוא היחיד שכתב פוגל כעיר זו . המסומנים כפנקס כרש ו . השיר השב.' כאמור. 69. שמוח שכעת השירים , שהם ממוספרים וכחרכים זה מתחח לזה. הם :"1( עם הערב יום -יודפס .2( צעדי דור 11.. "לכת" )' דרך ריבוא דורות '( הוא השיר היחיד של פוגל שככחב כא ץר (עם חולדת הכת כה) . ודור 3( ילדים משחקים 4( חלונות קומה עליונה 5( שמש ארגמן גדולה 6( כמניפים [מניפים] שחורים 7( פעמים נכתב ככר כברלין . תאווה כלילות -יודפס ". השירים עם הערב יום ופעמים תאווה כלילות אכן נדפסו כפרט, שכעריכת שופמן. אך יחד 11 . א . ך ' המבוא להדממה. הערה 1x. 25. והשווה לפנייה נוספת עם השירים אלוהיי. ?יכה ואלוהיי, הנערות, שאינם נזכרים כאן . ואינם מצויים ככ " י זה . ייתכן שפוגל הוסיפם אחר כך. 32. על החלטתו של פוגל ככר כ- .J 192 לעלות ארצה . ועל עלייתו כ 1929-. ך • ד "פ . . אחרי שפוגל עזב את האר ץ (שם. 27 . והערה 50(. כיוזמתו שלו. או ככקשתו של שופמן . כך או כך'ג ם עם שופמן ' מקורבו . לא היחה דרכו של פוגל כפרסום שיריו חלקה ן. · לאהרונוכיכ .11-19 ופשוטה . 1.\.. ארבעה שירים - מישורי השלג . אלוהיי. כינה. ראשי החרים וגם עליך לשכת מצויים כשני נוסחים (כדרך כלל !J7. שני שירים אלה , וכן שני השירים הספרדיים , הם המאוחרים גם ככה " י הנפרדים -A (כדלעיל . הערה 49( ו- oכז u.•נו יים מעטים) . כמניי ן השירים כלול גם השיר חרבות תקועות . שאומץ. ארבע שנים מאוחר יוחד. כחלקו השני של (הערה 59(. "שיר הטירוף" . . סט . ע) . כ " י A ו- o ממשיך אפוא 14.. מפנקס זה פיוסם מיכלי אחד-עשר שירים כלתי מוכרים . כולם מסומנים על ידי פוגל ככוכבית - ספק הכמטר שלושת השירים פוחחים כמעט אח החלק השני של ספר השירים (שירים סר 3-4( חם מכ "' אחרים ך ' להתפתח גם אחרי שפוגל העכיר לאץר אח החלק הראשון-הערוך של ספרו , וייתכן שהשירים דלעיל נועדו להיכלל. מראש לגונזם. ספק בדיעבד (ר ' מאזניים מד. 197X,5-10(. השירים המצולמים (שם . עמ ' כשלכ מאוחר יוחד. כספר השירים. להלן. הערות 5.1;62(.i 1. סביר שהשירים "ממעמקים" ו"מה כלתה לו" , הקודמים לשניים החופשיים, הם מן התקופה הראשונה כווינה , דר ך ת ויאור של הפנקס על ידי מיכל.' וכ עיקר ההתייחסות לשירים שככ "'. גדושה פירכוח : כגון -" ואשר אל הפנקס צורפו 4 שירים נודדים (ללא תאריכים) ]...[";"צורפו "- כיצד " על יד• "'מ מאיזה כ "'" על סף מלחמת העולם הראשונה . ככל אופן. הם מאוחרים משנח 1912, מועד הפרידה מחנה . לימצולמים ·: , ומועדו (אם לא חל 72. השיר ה י פרגלי ' המוקדם כירחו. שאף נכלל כשער, הוא כין געגועי הלילה : לשיר זה איןכ"י '~:אלות א לו. ואחרות . ה ן שהו ליכוני לעי ון כעדכון . בו שיבוש) נקבע על פי הנזכר כשולי פרסומו כמקלט ד, 1920: דרוזנדורף, 4 ו 9 ו . 15.. מבחינת מועדי הכתיבה קיימת חפיפה כין כרדיוס ווו כולו וראשית כרוידס IV לכין כרש ו . השירים ולהלן אף "אל דודי" - כרחרח של פוגל לנוסח הראשון של השיר כנטות היום (שער ,23(- חון שינויים אחדים כנוסח .73 מצר יים כש ני כ "': שחוטים אנו פותח את הפנקס כרוידס ווו ; "שיר הטירוף" . בתים גדולים. ידעתי הערים ומלוא אורך המאוחר כתמליל וכפיסוק הריתמי . הנוחרת מבליטה מלכתחילה אח קיום הדוברת המיוחדת כשיר . רחובות הם השירים הראשונים <כסדר קצח שונה~ ככרוידס v ו . בו מוגשמים וכשלושת השירים הראשונים ~דלעיל על פי מפחח השירים . 74 . ך' התיקונים הגראפיים כשירים שחקים נופלים וכן גדולים ככריכות וכי נצא . ח ·קונ ם אחדים · המסומנים ככרש ו . 75. תצלומי המכתבים נמצאים כ " גנזים ". חלקם נתפרסם : מ . הנעמ.' ' דוד פוגל כימי השער האפל (מבחר ממכתבי 1h.. כח ו בתו של פוליק <כך מאיית פוגל~ היא כצרפתית .•לצא"( כורלא. מנהל בית הספר העברי כציריך "(. משמע. ,כה יות פוליק כארצות הכריח (וו ' להלן . עמ '14 והערה המשורר~: הדואר מט. גל · לג .9 , 13.7.1970 א -5 א 5x. הקשר הם · נ· כ . ש ראשיתו כווילנה , נמשך כתמירות דע l 9X 1 , 1926• 76. פ . פלא.י שמצא מכלול זה (המקור ;שאר כרשות בית הספרים היהודי כמונטריאול) , פירסמו כמאזניים ככ .( 74 עמ '121-125. 17 . השיר מטושטש מאוד כפנקס זה . 1X.. השיר מגליכנכרך הוא עדות •חידה לשהות המשורר שם כיול.י ולכל היותר עד ספטמבר .)(92 ו .77. כקבוצה הראשונה נמצאים השירים שינך הלכנה (שער .11(, וכן שני . שירי נערה - פתע מחלומי (שער, 3 1( ונבוכה אעמודה ,פ"ך( 190(, שפוגל מסמנם כספרות רומיות )1 ~-וו ( ומחשיכם כשיר אחד - אולי לצורך שידולו של 19. כ• u. נח )ן .119 שהה פוגל כהוטוויל כמשך שני פרקי זמן :הראשון. עדות לו השיר אניב זהוב. שחוכר כהוטוויל כ- 1. 1.. א 1 (השיר שלפניו כפנקס הוא מפריז .29. 10. 1935; אחריו כפנקס יש שירים שנכתבו כפריז כמאי וכאוגוסט העורך (סימן זה נמצא ככר כפנקס כרוידס וו) . גם הציון " וינה " מופיע רק פעמיים כתחתית שלושת השירים . מכלו/ 1.1 ' (נשים חולות) ל 936-.14.12 ) כדמי מקום, השיר נכרכה אעמודה . כעל הסיום המעוגל . הוא טופס קודם לנוסח שראה אור כהיום (גם השירים על בית נרדם)ו 1.1 '1(. י· חמ u. ה ש•רים נוספים מהוטוויל שתאריכיהם הם כין 24.10.1936 ואראך צועד שנדפסו שם הם עיבודים של נוסחים קודמים) .החוצות~ . הם עדות לפרק דמן אחר בו ש הה המשורר כעיירת המרפא של אשתו (ד " פ. 7X .(30. הש ירים הם חלונות קומה )" ככרך" כדלעיל . הערה 16(. דומם יפרח , אדום ניתז ו נפשי רווה . כתחתית השיר 19.א . על הש יר את פשוטה . הנמצא גם כפנקס זה . ך ' להלן. עמ' א והערה 53. )(.\. כיווןי u. רק הנוסח הספרדי מובא כפנקס (וכן ככרש ווו ).שני השירים הראשונים דלעיל אין להם . בינתיים, כ " י האחרון מציי ן פוגל. כמנהגו כראשית דרכו. אח מועד הכתיבה ו":ינה .1<} 16". מהארבעה רק האחרון (שער. 19( היה מוכר. שלושת האחרים פורסמו. כאמור . כמאזניים 1<}X1 (וד י הדממה , ג J'(. יחד עם שני נוסחי השיר בכוכה אעמודה לנ וסחם האי u. · כנז . השליש.י טפנו יקיצו . נמצא ככ "' 'ע ם בוקר ' (כדלעיל , עמ ·2 והערה 4 ו (. 41. חמשת ש•ר• תחנת הגבול ". מועתקים לספרדית חון עשרה ימים :20.1.1938 -IO.l.193X. שניים נוספים. (הנדפס. וזה .)'"ככשכפנ קס כרש ווו . ת אריכיהם משתלבים כמועד הנ "ל (ו ' להלן. הערה 46(. 42.''1Z. חרוכות אחד•ם להעדפת קריאת השיר את פשוטה (פריז · .30. 7 . 193 7( כהכרה הספרדית . הוא מקדים. לפיכך . כחצי ש נה אח השיר נכרך המבט )l.2. 193X( ואח התקופה כה שקד פוגל על עיבוד השירים השקולים לספרדית . \.4. עד השיר ם~\! הגנים )5.19.19 .א 1-עמ '15 כפנקס) נשמר הסדר הכרונולוגי ; אחריו נאים שלושה שירים הקודמים לו כרונולוגית : כשלושת השירים האחרונים (ממלים קלילות. 26.5 . 1939( הסדר הכרונולוגי נשמר שוב . .1 4 א . התרגום ל א נועד כנראה לפרסום (ר ' לעיל . הערה 14(. ל~ד 44. מפנקס זה הונאו ' השירים האחרונים · של פוגל. כמסכת. תל-אביב. חשי " כ. עמ '-3937 . ש ירים אלה כשחנו אך מעט עם המעבר להכרה הספרדית :" מפה לעולם " (כמקום כאשכנזית 45. הפתיחות של שכ • " מפה אל העולם "( ו"ע יר זאת היושבת עלי ן ...f" (כמקום " עיר זאת היושבת על [...["(. מכין השניים - עיר זאת אין קיח לש 1נן לו כ "• לנוסחו הראשון-הא שכנזי. ואילו מפה אל העולם נמצא ככ " י ' עם בוקר · (והשווה לעיל . הערה )(4(. חרסד ח w ו• nםיs"• ב:רזר a ת המזכ•רו n :רמד,• n של ה•מרקcוו: ללס;ן ה rנר'ח 45 א . לע · ך · ל הערה 13. זוכה •י•נ:ר :פהס 4h. מפח לעולם (או .10. 1. 19( הוא הראשון כקב וצת העיבודים לספרדית. ועיר זאת )1.1938.14( חרא לפני האחרון (וו' לעיל. הערות 41,42(. ח;ך ,גירcוכ כדרך כלל מע 1::נד 47. צילום מצב. נכון ל 1978-, מצורף למרבית כח"י שכאוסף כרש: על דפי חשבון נמסר תוכנם המפורט, ךתו :::::::::·: סביב , המשמש לרכיתס נפת;ך השוואה, לעיתים, עם הנוסח הקיים )פ"ד( . בממצאיה של עבודה זו השתמש מיכלי לגבי שלושת השירים הבלתי ~~R ה מוכרים. ש אח הפאקסימיליה שלהם הציג כפתח פרסומו (מאזניים .1978. וו ' להלן. הערות 62 .53(. עם זאת . באותה לשון · רכ IC ,o~j:? א;ת כ 8C נגל•ת :lr.: ו h1וtוו11llי l וכיו"ב ז u. דרם · עה ס של רוב כה "' ככר היה משובש . הבחן ביד כcוP. ה לכ•ן הcולול. 4X. כיוון שככ " י אלה אי ן תאריכים. המועדים המסומנים הם על פי המצוי ככ "י אחרים .הcווללהcויה. ~זועה קסבה. של 4'J. השיר המוקדם ככ"י A הוא כי יקרב חלילה . מהחמישה שנדחו כשער . ונכללו כהדממה (ו ' לעבר הדממה ~דיג ןc; של ~רסיס -מח 1 כרת l המבוא . הערה X5(; השיר של אחריו - אלוהיי, כינה . הוא כארבע שנים מאוחר יוחד . השיר המאוחר ביותר ככ"י A כשני קז;תיה - לשם רכיסת 1 המובאים כאן בהברה הספרדית. כנוסחם - את פשוטה . עם זאת · ש לשער שהשירים אכואח עירום ושכורים הפכים . הנפת;ך ןc; להשחלת חג;רה יי-•ה כהדממה (ללא פרטי העיבוד וכלי מועד כיצועו) . זמנם מאוחר יותר : לא קודם לשירים האחרים המעובדים לספרדית רכיו"ב ננ 8C גגל•ת : ו 11r. 'tyclc ו hrcad lt ו (. ולא מאוחר ממועד עיבודו (מאי 1939( של השיר חדרי חחיכוי. זה המשורבב ככה " י של הדממה . (רא 'U. 'ח \X.'Jl- והוא אכן השיר הראשון ><5. השיר שתנ.י השישי כסדר הנוכחי ככ"י A. מסומן על ידי פוגל כאוח אל " ף חת •כת מתכת 9 ~רכת נעיד כהדממה . כנוסף. כתחתית העמוד מסומן ככחב י דו של פוגל המספר "3"- כמיספר חדף של ש יר זה ככה " י של מס~כר, המחוברת םזכcול 7 ש;ן ;םזנ;:~ז: eב= הדממה . גם הח · קונים המבוצעים כאן כש ' ו . ן 4- הם כנוסח הדממה ; כשיר אחר . הינה כצלעי היערות . כנוסחו ןהראשו ןע;בךת דרך בcוהj:! ה . סי~ז ו~בזם 'iL ככ '" זה נשתמר הניח האחרו ן . אך כנוסח השני -" אחר תלנה מלדיילן ... ן מדור לדור" מחוק הוא . כנוסח הדממה כ 8C נגל• nit ; חי . rri kc ו r~ (זאת מלכד 'iL 'נויים גראפיים רכים המסומנים ככה " י . ומוגשמים כהדממה) ; כשיר כי יקרב חליל מחוקות כש '2 המלים " מחופה ערב ". מהניח נמחקה · השב שורה אחת . וחסר כסיום הניח האחרון . ככהדממה (על כח " י הנודד של ך;כסן הנפתח עם שלוי הנגד . 'iL' ר זה ך• להלן~ ; כש ש מיספור. · יר כי תרקדי שאינו ככחב ד· ו של פוגל -54- התואם אח מיספורו של פוגל עצמו יד 1 ע כלש;ן העם :" ןך;כס ~;ך 9 ן ~נר~רד ככה "• י u. ל הדממה : וההוכחה המכרעת . ככ"י A כלולים שני שירים (כדלעיל. הערה 49( שעובדו לספרדית כנוסח ""סנסcופננ 8C נגל• : n it 11r~r חוו -.erara זזו הדממה 51. ם · ר· הש הכפולים הם : על מצעי כרים . מכתיכם פשוטים . עוד אילן וחינה כצלעי היערות (הדממה. ו. ח. יא . )כ' . כל תחcו מד היח•ז;ת, שהתפר מזסרף מהן ננ K נגל•ת :11ch ו s ככול ם שכ · ה נוסחים זהים. כרם נוסח אחד (המוקדם . כנראה) . יש בו לעיחים תיקונים . ואילו השני (המאוחר) הוא נקי וחד ·ומרוו ח ·ות ר 1 על · פנ שניים ואף שלושה דפים) . לשון רכ•ס : ז:ונכים נמה ס 1 גי תכים הם ,הלcוו קזתם : 52. הסי מון הראשון הוא כטופס א '1u. ל השיר חינה כצלעי היערות ((השיר השני כיום ככ"י A(; הסימו ן השנ.י וכן מדבקה עם האו ח A. הם מעל השיר הראשון . עתה. ככה "' (כדלהלן~. כרי u. מח ·ה• u.·ר ים המצורפת לכה"' ןר ' ל הערה · לע 47 ( כחוב על •ך השיר : "ל א פורסם ". ז:וו:כ:קל~ה ז:וו מלל \. 5- אל נחלי החדווה ורב הלאנו. חן נחפר רו 1נזי חך כשפחי הרו 1•ג כד• לשמרן מד ~ .... 54. השיר המוקדם הוא נשים חולות . · ושב המאוחרים מהתפוררות 55. מעניין :: t מחדור הז u. •ר•ם תחנת הגנרל "" שכגלגולו האשכנזי ראה אור כצורה מגובשת ככחב-עת (מאזניים . ז:ווא:;ן P. א;ת תרצ "ח (. פוצל לי u. ניים כגלגולי ו הספרדיים : רא• u. יח. הוא מתחלק . כדלעיל . כין · שכ פנקסים (כרש וו ו-ווו) ; שכיח . חן הב.iרדה לשליכה בזל שפח ככ "'B. כמ ו כהדממה )'U. 'רים נט-סד 1. אחרי כדמי החוצות (שיר כ כcוהp ה ., הדרמה לתפר מכרנה ..\1"\,\.(" ' כתחנת הגנרל. " המקורית) משורבב שיר השונ ~ חז:ו,י ·בקחבפורץ :iדר':~1/', לגמר •- נשים חולות . כריתמוס יחופשי-אשכנז. ז:וו נסתר בחכים גדרל•ם ,רשפcומוpיבו r רו 1יג \ 1~~ וf5. הי u. ר · המוקדם הוא משוקי נערות . · ושכ המאוחרים הם כמר ומי סמטה ועכר יום . שנכחנו כאוח ו היום ו כאוחו חן הנסחר ננח"ה ה p •פול •:~ במשיכת ה n ום ,_1_: העמוד כפנקס > כרוידס vו 1. תן דעתך : ::זכל;ה, הכל•כ, ז,נכליב, מש;רש כ-ל-ב הם, ועניינם תפ•רה כתנים ו Sl א . גם כה "• החמ" 1Z.' <כדלקמן 1 מוגדר כפנקס . גסים . הקפד cן;פcוcוסכלתcו הנני " ת הרפה ::נס;ף התיכה כמלים 5 7.'JI:,' · ה 11 ם הרא · ר·שו נים . החורשים על שדות דחה, ספינות.י פורסמו כדבר . כ " ך אדר תרפ " ח : ארבעת האחרים הכליב, ז,נכליב ןד;מ•הן, cולו ת•שמענה כעין מחל•ף וכ•ו"כ משוקי נערות . כעצם יום טרדה . כמרומי סמטה וע כר יום פורסמו שם שלושה חודשים מאוחר יותר. כשל כוכב שנשמט כרכר כי ן •u. · ה · נ 11 ירים כמרומי סמטה וע כר יום . הנמצאים כנפרד גם כפנקס כרדידם v ו . הם חוברו כאחד כמהד ורות ד " פ )2 ) 21 2 15 כמהדורה הראשונ ה IJ. וככר הבחי ן כזאת מ•כל י (מאזניים. l 97X(. כנראה על פ• כ " י זה . •םוק "בשבל אהקנוריה ןולlllל בעהר• n שכירות לציבור ע•י לכאורה קל הדבר : מזכיר · מיכל כי על השיר עכר יום רשו מה ה סיפרה הרומית וו ; אך מצוי ככ "י זה ש יר (משוקי תצ:ובדy ו:"נ:'בב~בבך;~~,;י;-~~ נערות) המסומן פרה · כס ו . ו אילו מכחיש זאת · כל · מ . צר · חגרהתיי-נינ n··u א s. ייתכן . כ מו כ ן. יז~לדכר י u. לח פ וגל כ " י אחר אם השירים נועדו תחילה לחתקופח . · החמי 1 פוגל אח לחוכר. .1...•=:~~~~~~;:;~~~ ה ..... נה חרכ n~יטeרזת ב u "מ שנrעa- חגרה ובחט נ ת הפסיק לערוך אח הרבעון פנקס c. ככל אופן . היכר עדו ת נו ספת לקשייו של פוגל כפרסום שיריו .... •u. כא והה ' n··u l 54 איור : רות צרפתי ומחפשות איי-עשב ושיחים צוננים ולחים . מול גדר-התיל התוחמת את שדות-הכפר אנו עוצרים ושולחים עיניים תמהות אל-עבר הפרדס הערבי הנח, פרוש לפנינו . והימים ימי מאורעות-הדמים, ובפרדס איו נפש-חיה, אן לילה-לילה עולים ממנו קולות-ירי המכוונים אל-עבר הבתים הקטנים של הכפר . הפרדס נח לו עתה רוגע ומרגיע מרחק צעדים מאתנו 'והפחד המתוק זוחל ויורד עד בטננו ומקפיא את קרסולי רגלינו היחפות . ממרום הגבעה נשקף גם הכפר שלנו שקט ורוגע, רק קרקורי תרנגולות וקריאות-תיגר רמות של התרנגולים מפירים את דממת המקום . הרי כן ממש יראו אותו מן הפרדס הזה הפורעים הערבים המבקשים את נפשנו . מכאן אף ניתן להשקיף על ים-הפרדסים, עד לסופם, והעיר המדלגת עד להרים הרחוקים תפגוש בדרכה בכמה כפרים ערביים' וחיש תגיע עד לפסגות הרי-ירושלים . ההרים נראים עתה כחולים, תכולים וסגולים, עד שצבעיהם נמסים בחוורונם בתוך השמים ונמוגים אל תוך ערפל ורוד . נקודה אחת מבהיקה מלבינה במרחקים. "איו ספק שאנו רואים מכאן אפילו את קבר רחל-אמנו' ולידו גם את עץ הזית הידוע לנו מן התמונות!" למטה, במישור שלרגלי ההרים חיתה משגשגת ביוקרתה, מתגרה ומעוררת קנאה בשל חמדת-בתיה המטופחים, מושבה גרמנית. עד לאמצע שנות המלחמה עוד היו חשופים תושביה לעינינו כשהם חולפים' הדורים בלבושם, בכרכרות נאות, הנעות על גלגלי-גומי רכים ולוחשים . כאן, ממש לידנו ובכביש שלנו, הם עוברים על פנינו ביוהרה, לאורכם של הברושים, ואחר נעלמים ונבלעים אל תוך הפרדסים. ואילו אנו, כמו חזינו באנשים שלא מעולמנו' זרים ועוינים ומנוכרים לכל אשר לנו . באמצע שנות המלחמה, כשהוכרזו סוף-סוף כאויבים, הוציאו אותם השלטונות מן הבתים הנאים שלהם, ושמו אותם בתוך מחנות-הסגר והמושבה הנאה נותרה כמקום-רפאים, כשרוחה של המולדת הגרמנית מוסיפה לרחף מעליה ולהתגרות בנו מבעד לתריסים המוגפים ולדלתות החתומות. כשחזרנו מן השדות אל הכפר, שרכנו רגלינו בעצלתיים בחול הלוהט, רוכנים ומלקטים מכל הבא ליד :אגודות פרחי-שדה, חיפושיות משה-רבנו, זבובי פז נוצצים, נוצות מיותמות של ציפורים, נשל של נחשים, עצמות, חוליות וגולגלות של חיות, שהיו למאכל וטרף' ונותרו חשופות ומלבינות בשדה. רחש-צבים נשמע אז משדות הקוצים, כשהם מנפצים תחתם זרדים וקוצים יבשים. ואני אוספת את הצבים, מביאה אותם לחצר שלנו ומקימה לי "עדריי של צבים . עשרות צבים שוכנים בגיגיות, ונעלמים עם בוקר באורח פלא. • שירה מרוגן • ז:;( ry ךר ה:ז:; גטוש מזך W ב;ת ז:; W ;כ;ת ל; . • ז;וחו W ת ~.ר ךה ךpז.קנ;:ו ~י o/יי:rוה ;ב: :רו;ומלאו ז:; 9 ךקים ג;~ךת י~ :;נ:;כו;וזגי ~ w ה. כ~~י i? ג 9 ה לקנ "ך . כ~~י :;נ~לם ך~;ה וכ;ה. ~;ו q ~י ~ירם ~ל g ף w גה ~ן;וחו wה ~7 ז:יי ח;לק.ת ו~בול מ t? ריד לpזלpז ;נךת. כ;: i? ~ט כ"ק ר נ;ז.ין לי כ " נ;: ry ךר ~ח.ד ך ~ וכ ל;:ז~~יס W גה 7 ןה ~~wו- n ;ל .. ו~~ם מק W י;וה ;כ;ת~ 7 ק;ל ~ז?ה 7 ו ז:; t? ~ין ;:ז~ו:ירים ל~pז גו~ה :;כ~גי ז:יינ;ק, ל~~ים גו;כי . א~ז:; ~לי ~~ין 9 ךקי ;:זלךלה . סיפור יום לוילה ושעות יפות רות צרפתי ה לילות עוטפים את הגן במעטה דק של קרה כסופה . ועל צמרות העצים נופל הטל ומשתחל ברבוא חרוזי-זכוכית ברקמות י התחרה העדינים שפורשים העכבישים בין העצים . יפעה שורה בכול . גזעי העצים נוטפים שרף צלול הנושר כחרוזי ענבר מופלאים : צהובים, כתומים, חומים ואדומים. אנו מלקטים ואוספים אותם אל תוך סלסילות, וטובלים עינינו באור המופז הבוקע מהם . כל הגן לובש ניצוצות, וקם ועולה מן הטללים לייבש שער ראשו בקרני השמש. החוזר מלהלן בגן בשעות יפות אלה, כאילו עלה רחוץ מן המעיין, ובגדיו נוטפים מים . כל היום הומה החצר ברעש בלתי פוסק של קירקור תרנגולות, מפעם לפעם עולה צווחת תרנגולת בודדת על קולות שאר חברותיה' כמבשרת לכול על עוד ביצה שהגיחה לאוויר העולם . מן הפרדסים נשמע קול פעימותיה של משאבת-המים, תיק-תיק, תק-תק, כמו שעון הקוצב את הזמן, שעה-שעה, יום אחר יום, ללא הפסק . ובחצות היום עולה צפירה ממושכת מן המושבה להורות לכול כי הגיעה שעת-הצהריים . עצי הפיקוס סבוכי-הצמרת טעונים ציפורים לעייפה . ריבוא ציפורים מקננות בין ענפיהן ומוצאות שם מיקלט-לילה. עם הנץ החמה, שומעים מן העצים ציוצים מחרישי-אוזניים, וכהרף-עין עולים ופורחים מתון הצמרות ענני ציפורים, נפרשים בשמים ונעלמים בשחקים . איש לא יידע לאן. לעת-ערב חוזרות הציפורים אל העצים, להקות-להקות יורדות ונוחתות ברעש מחריש-אוזניים ונערכות לשנת-לילה. בלילות-חורף גשומים, כשרעמים מתגלגלים בזעם מעל לראשינו וברקים קורעים קרעים בשמיים האפלים, אנו מתכווצים באימה מתחת לשמיכות הכבדות ומנסים לעצום עינינו חזק-חזק, כדי לא לראות בהבזקי-האור החודרים לעינינו . דווקא בלילות כאלה משמש אבא שלנו כתובת יחידה לכל ענייני החשמל שבאזור כולו .למשמע צילצולו הטורדני של הטלפון הוא קם בשלווה ממיטתו ובלא להתפשט תוחב את מכנסי-הפיג'מה המפוספסים לתוך מגפיו, לובש עליהם את מכנסי החאקי הקצרים והרחבים, מניח על כתפיו את מעיל הגשם ויוצא בלא-תרעומת אל הסערה, כשבגדיו העליונים והתחתונים מתערבבים אלה באלה. בימים שעוד גרנו במושבה פתח-תקווה מצאו משובת-הנעורים ויצר- המישחק של אבא ביטוי ביצירת צעצועים מופלאים ומלאי הפתעות . הכול התקנאו בנו ואמרו : איזה בנות-מזל אתן, שיש לכן אבא שכזה! אן היו גם כאלה שהנידו ראשם בספקנות ופסקו שיותר משבנותיו זקוקות לצעצועים זקוק להם הוא עצמו . המוני ילדים נהרו מכל השכונה אל החצר שלנו' כי איש מהם לא ראה מימיו צעצועים נאים כצעצועיו של אבא. משעה שבאנו לגור בכפר החל אבא לתכנן אביזרי-מישחק גדולים. הוא הקים נדנדה ענקית, עליה ישבו והתנדנדו ברווחה כעשרה ילדים . אולם סבתא נתבהלה מפלישת הילדים והיא יצאה נחושה להגן על החצר . קללותיה של סבתא היו שנונות כחצים והם דיגדגונו וגרמו לנו לעוויתות צחוקים וצחקוקים אף אם לא ירדנו לפשרם . כל אויבי-ישראל בכל הדורות הוזכרו בקללותיה של סבתא לפי סדר דברי הימים, החל מעמלק, ושתי, המן הרשע ואחשוורוש, וכלה בגילגולם האחרון של הרשעים - הלא הוא הצורר הגרמני, דבר שהעיד כמובן גם על בקיאותה הרבה בתולדות ישראל, ובעיקר בכל הנוגע לצוררי-ישראל . היא התייצבה מול הילדים כמו חומה מתמוטטת, מנפנפת כנגדם במקלה להבריחם הרחק מן הגן . ואנו כבר חששנו שהאגדה הידועה לכול על הענק הרשע, שגירש מגנו את הילדים ומאותו היום אף הציפורים חדלו לבקר בגנו - תשוב ותתרחש גם בגן שלנו, הגן שנועד מראשיתו להיות משוש-נפש לכל הילדים . קיץ . איוושת זבובים עומדת באוויר וריח יבש של תבערה נישא בשדות- הקוצים, כמיקפא צלול, נמס ומקמט פניו כלמגע האש . אור לבן מציף את עינינו ואנו חוזרים אל השדות שלנו שנהפכו בן-יום לאפורים ויבשים . רגלינו היחפות מדלגות ומנתרות מעל לחול הרותח יוני-אוגוסט 1982 ל.!:כד קזח לש 1 נן חורש תשר• תזסמ "• בהזר• ת הונזנ • רות המ ד i 'ת וסל ה•קרז.כ•:ד ללזסד ן ה r כר•ת כrר ה וו\ס נ ה כהס ~ ~~ןו.~כ ~ חרד כ Kריג , כדרך כלל מעובד ·: ::: ~ =:::: סביב, המשמש לרכיחס נפתרו ו 4~ ן. ה~~~ וכיו"כ באנגל•ת ;'lc.. ו 11r1h1 1ו 11 ו l לסו ד וכ•ם :וc~ק,וc;ת הבחן כין ה.סכcו לכין לולאה . ~צועח קסבה vlל ' . cויח חcולולח גירcו אר של חוסים - מחוכרת כשני קצותיה - לשם רכיסת חנפתרר אר להשחלת n הגרר וכיד"ב כ לגנcו•ת :l1 11r. eyelct ו hread ז 7 ש;ך חתיכת מתכת תכרc;ונ;ז נעיד האבזם מסמר ' המחוברת T: -T םזכcול eכ= ןזל 1 ן .ו םזכtו וערכות דרך הוc:;~ס.ח. מבחר ספרי קריאה ולימוד ב Mנגל•ת : r r11ng kc . ו r ~ ממיטב הספרות העברית ~;ך 9 ך מת~רד ו רכסן הגפת ." עם שולי הבגד. •• ו;; •• יזוע כלשון העם: " רוכסן • T" פאסגס" וןך והעולמית כ •נגל•ת :ng 11rrer וו erara י- כל cוn ת מן היחידות , שהתפר מצסרף מהן ב 1tנ 1ל 'ח :tch ו Sl .זכד • נמה סוגי תנים הם , ~ לסוד וכ•ס : נ:ונים ספרות יפה 1 עברית ומתורגמת, שירה, ביקורת הלcוו קצתם : נ:וד ה~לכ;:ז:: ספרותית, יהדות, פילוסופיה, היסטוריה, כלב- נ:וד מלל תך כשפתי גיוcוה כדי לשמ ון ייייייייי תך כתפו יעtור לה, חינוך,אנתרופולוגיה ומשפטים, ספרי ילדים. נ:וד acתוcו,ק~ תך הבiודה לשלינה נול שפת מ .התפוררו ת ~~~;~~ הדומ ה לתפר מכונ ה ךז ~.-f הקנcוה בתכים גדולים , ו ושפcומ קיב וץ גיוcוi נ:וד נסתר תך הנסתו iןתכ הקיפול •:~ • 1 כמשיכתהחר ס '~' . - ש תן דעתך : ה~ל~;:ו:: , ה;~ליכ , מ;~ליכ , מ שדרש כ-ל - כ הם, ועניינם תפירה כתנים גסים . הקפד פcור א ל כסא את הכי " ת חרפה כסרף התיכה כמלי ם ה:;~לינ, מ;~לינ וזרמיהן , ולא תישמענה נעיד מחליף וכיו " כ •וםק יבשבל אהקד•יה ללשון בעהרית כשירות לציבור ע•י הוצאת שוקן/ירושלים ותל-אביב זיבו :צת ~~~,-~;~~·~; ~~ג:'בנהסנה צד -חברהוב rv ב u· מ -טנז..wrנרהרכח"'ח ~-~1 1 ר n ם ... שnיו n··uבנוn•נרהרנח חכר n יטורזכי.,..,.....,, ב u" זכ שנr81W-חנר ה ביטוnבר n··u תעשית הצמיגים בישראל ת.ד. 48 חדרה מחלקת מכירות טל. 31497063 משרדנו ואולם התצוגה בת"א טל. 03-228Q7 ןשמשו · אליאנם \). <ג\- ~ עתון וו' מס' 34 יורם גולדהמר תמי נץ ענת גורל שני ציוני דרך • גלש החורף רוו:ז ~ז?ה ל:ג w ר · t\ ת תי~דrמ סל;לה שוב ~לש איש;?.יף ;:זזקהירים ש;ע,טים מ 7? ך;ם ;:זמך~ס;ת 9 ני זp;:ז;ה לי ה:ז:; ז:;ב~ שריךיו ;:זח " רף - נש~ך t\ ל ;:זמקלט ז~ךקנ;:pז ;:זלנ : אנונ_י ~;ך;נה אם :כלתי ל?ג~ ויpז~~ נק צ;סיו ןה;לך ~:;כזpו ~ג:יה W; ן :;נין ת;פ~ז:; ו:זמ;ת W. ל ךם . ול;:זךגיש .םידpז.אנ; ~וים ; . ;נית ה:ז:; ל 9 ני ל .א.Pזדחpןצ~כלי ת ;נ~רוג;ת ??מע.ר ;נצפ:ה כמ; ?לכ ז.וגיזכ מת;ך ז:; Wq ~ה ל~ o/ ~נ לר~לינו . י:;נש;ת מלטיפ;ת פיו רהוא נספ;ג הוא 7ק j2 :כל t\ ת גופ; לזג~~ל םלpז ך n ;ק ג~וות :p ~ד;ש רהוא נס;פ; למוד ל j2 ח . אוש;ז.ייף ךrpר;ת , ~ם ל~ךךם ל q ל;ם t\ ת ,;מ~~ כ:ג~ל דמות נטולת ~צז?ה . אם נ~~י ~w ה א.ני ~;פ _ רת t\ ת ;:דרח;נ;ת ם;ז:; ע;לה ז.ו;:זח;ף ו 7?~9 ה א;סנו .2 ז.והסוסי . יוr;נומר;r:P ס~ים דהויים נצך~י מני;כת י~~ ך; t\ ה ~לה דנ;:~ ~~חזpת. ~לרות 9 ךק ??~w. רת ךקה;ת ~ייי :כה;ת ה;לכ;ת ;נח ._ רף גץ,~ p ת א.ידה ד .ק W ל gנלנות W ל רא הוא זק:גקש t\ ת n;:i ;ל ר~ז:; ל~ץ,למ;ת . מפלג.ת רpז~ :;נס;ף ?הינ o/ קי~ת; ע.יגי ?..~tf מ;ת. נ;זךנ . ת ד;נךים ל~ק~ם . נ;חךת יוצpזנ;- ~ם ;ןנ;: ~ו:זר ן; הסתכל עכשיו אם מר:;נה ש;מט;ת א;תי o/ ~נ;ת זק n;ר;ת W ל זג:ם . ;נזקחיר . לכ:סכ;tד:;~:;כזpו ~ל ;:ז;דים W לי ~ל ~ך נהיר;ת ~י . . . . ו~תגחז.ות t\Wרpזפ לךא;ת מ;נע,ךן א.ת יכ:רדrיוr;מצ~. ~ג:יה ח~ם ./$ךם W ל"א /$מךג:י לי ינ~pזהpזא. • הה;ם ' נת"ם : שנים ךנ;ת, שנתי אל הכית • --;• • ; --• T · • ן;עpזךז:ונ;:pז. דך ~גה t\ ל ז " ;:זר ס ;.ר ו:ז א.~י ך;~ה זp~q ךי יאמרו היא ר;נ~ר .~r;רW~:;נr;ר ל:גר ;נ Wq ~ה ת~pזגזו;ןקזז:;. ;:ז;סה ךק p ת ע,קודת ז:זר;ן בנפול האוד ל ' א י;גה ~ו:זי-~ר הן;וג~~ה :;נלי ק;ל wןק w ת ו:זל;ן o/ קו~ה נ~ךאות ע,ריגה אני מצטמקת חללים לע;ף לילי ט;ךף ~~גס :p ן;ועו~ה ד;קקת צפ;ר ז.וסה ל? Wז?ה W א.יגה נ o/ ז?הי וני רך:גץ :P ה.?ז:ו?? ~ל ~tg ה.ף - ~ך ד:rורז:; מו:זלזךלת j2 ר . o/ ה o/וקר;r. כי ה~יתvזס ~לי ~ני את הדלת;ת מגיפים נחצי הלילה ~r;ר ;:ז:ית :p ;נר ז.וסה. ~הו;נה ;wל . א- י~מלא v ;ני~ _:-.__" היא . ~קוו:זת ע.יג:ם ל~ךה, W:p ם ךיחנ;:ך~pז דrW.ה~ מו~לת הpזך_י.ע ;ת;אנ;: ל;לה . ננפ " ל ך;א~:; א.ני תקנןגt~מםיללדr יג 9 ה זג;:דרח;נ;ת לו רק :ד~תי ;w :;נחי ל 9 :כי לו;:זפ;לטים זp;:~~:;כיד ע,ד:ד ה;ונדr נזק~ילי. כ~ני נ; w· א לל .א_ v.רף א;סה :p נדודי :;ניד v ~רים סמו/$ר;ת .o/א.רה;ת wל · א tf מנתי די ~מ · ק. ד:rורד:; מזכלחלת i2 י נליל;ת אני כאדם זר . -'':-';T T T ן ;:~ננגס :;נין זג~ע.י מ tg תי ןכ;:נש מזג; נדמי;כ;ת ג~ר . ;ננ " קר -ל ' א א.דע קרגל בע"מ כי :;נא פ "ה יצרני קרטון גלי מי מל:גדי . ומיכלי אריזה לןד, ת.ד. 65 טל. 054-28666 טלקס 55 ןן 3 יוני-אוגוסט 57 1982 רציתירנסות אבזרים אחרים וקברתי מקרחתקרה ... ~ • אבזרי פלסאוז.אחת ולתםיר 1 מעגן-מיכא,ל ד. נ. מנשה 37805, טל. 063-90881. ינ משרדי מכירות: ~ פ .םא ו ן ת"א, רח' קיבוץ גלויות 26, טל. 03-827845. ~ חיפה, רח' הנמל 40, טל. 04-661554. "!::rl " םפרפסמורט בשירים המינוריים הלחין ברו זה את רוח המלים שכתב לו יהונתן גפן . בייגלויית-שנה-טובה מש i ש המתאבדתיי הצליח גפן לברוא אווירה בלוזית בעזרת שורות כייהיי גיינגיי אני בהריון ; ואני גרה ברחוב הירקון ; מעל אילן ורוני סומק מועדון מלוכלך קומה שניה / הפסקתי עם הסמים ; הפסקתי לשתות בימים / הבעל שלי מנגן בחצוצרה ; בתזמורת של העיריה// הוא אומר שנשאר אצלן ; והוא יודע שהתינוק לא שלן ; הוא נתן לי טבעת זהב, זהב אמיתי 1 ובערב יום שישי; הוא לוקח אותי לריקודים במועדון שבצפון ."" אווירת הדיכאון השקט מזכירה מאד שיר אחר של גפן יי אופליהיי . בשני השירים הצליח גפן לתאר את תהליך ההתרוקנות של אלה הנשארים תמיד סנטימטר אחד מעל קרקע המציאות . ברוזה הבין כבר בשורה הראשונה לאן מובילה גלריית שנה טובה של שוש המתאבדת ועיטר את ההבנה הזאת במוסיקה המניחה יד על דופק ההתרחשויות העדינות ביותר . אווירת חשיפה דומה יש ביישרוכיםיי שהוא שיר געגועים למישהי שבלעדיה "הסתבכו לי שרוכים בשיטוט בדרכים" . געגועים מסוג אחר, למישהי שמוצאים רק בחלומות, יש בשיר יי דניאלהיי . זוהי אהבה שמציירים את פניה בחלון ושיי הפרחים שלא שלחתי; לא יבלו באגרטליי . ולמרות זאת ייהכאב הזה קבוע; ודוקר לילות שחורים; כשהענפים ברוח; נבהלים וכשבריסיי . דוד ברוזה הוא זמר שיכול לשיר את השורות האלה מבלי לגלוש למתיקות מזויפת . הוא יודע להוביל את המלים והמוסיקה עד לגבול האמינות ולעצור מטר לפני הגדר שאחריה הבנליות . הוא שר בטבעיות רבה, ובמושגים של קלפנים הוא הולך על כל הקופה, ולכן הייקלףיי החדש שלו הוא קלף חזק . • אביק בע''מ מברן את ציבור הסופרים המוסיקה היא חקירה מתמדת והקוראים לחג הספר על "קלף" תקליטו החדש העברי. של דוד כרוזה דוד ברוזה הוא זמר רוקנ'רול אציל . מין טל ברודי של המוסיקההישראלית . הוא מקצוען המתייחס למוסיקה כאל שק האימונים הרגשי שלו, הוא מכה ישירות ויודע בדיוק היכן עובר הגבול שביו פשטותלפשטנות . התקליט הראשון שלו היה אוסף שירים יפים שחוברו בתקופות שונות . מין כרטיס ביקור של אפשרויות : מוסיקה לשירי אלתרמן (אולי המדוייקת ביותר שנכתבה לשירים אלה . שימו לב ליירשפי אשיי), ביצוע מרגש לייילידים של החייםיי ועיבוד מחודש ליישיר אהבה בדואייי שהיה שיר וJויב ההיכרות הראשון שלו . ננו ווו//: O .ב'נוייו קלף חזק ייקלףיי י תקליטו החדש י הוא תקליט תוקפני יותר . אך זוהי תוקפנות של ווlו,,o וווג.בנווו ,נ,~;~נ דברים שהיו חייבים להיאמר ולא תוקפננת של פוזה . ברוזה מתגלה כטרובדור הנודד בין מצבי רוח, מוקף במלים שפעם יכולות לספר ...., נ!וו ונו נו ..... (יlו במלנכוליה על גלריית שנה טובה מש i ש המתאבדת ופעם בחצי קריצה על 1וו:בו 1•1וו 'Jן1כר l1 ר .r;.ו.ו"נוו מישהו שיייש לו אשה שקוראים לה חיה; אבל היא לא אשתן; חיה היא אשתו של ליאון 1 וליאור תמיד איתויי . ייקלףיי הוא תקליט מגובש מאד . היחס בין השירים המאזיורים למינורים מדויק וההרגשה היא (בוואריאציה עייפ מילן קונדרה המצוטט, בהקשר אחר, על העטיפה) !וו:כ~~::נן;~וti-,lי( ~1 שהמוסיקה היא חקירה מתמדת . בשירים המאזיוריים בולטת תחושת חוסר המנוחה . פעם זהו מישהו אשל נכנע ופעם זהו (בשיר של מאיר אריא)ל מישהו שייהולך איתן הלילה/ נ:. oוווו לדודך בין הגנים; שלמה תהיי לי; כעוטיה על הדרי D// הולך איתן /הלילהן,נ:גנו l'' לדודך הולך וטוב; רבים ראו עיניי;ך מצאוך השומרים ברחוב ...". ברו זהזו.נר, ... בלחניו התאים צורה לתוכן, ולכן המוסיקה מאד אנרגטית והשירה בכל ו יייל ב oו:נ l הכוח. לעומת הרצינות שיש ביילא נכנעיי וייהולך איתן הלילהיי בולטת האירוניהסנלי~ בכמה משירי התקליט. ייחושבים בחיפה; כולם אבודים; אבל האמת היא אנחנו עובדים; יחי הפועל בסרבל האפור."" כך כותב יהונתן גפן בחצי קריצה בשיר ייחיפה חיפהיי הנשמע כגיוסה מחודשת לאיזה המנון פועלי . ~ירדניה .הלבנון &. ומול שבח העבודה שבח הבטלה -... ייישבנו אצלו על שפת המים; טרפנו דגים עם חול/ עז בנו אותו שפוך מהיי;ן ממשיך לשתות מאתמול" ."-כך lP ביטי n~ אחריות ובטח 11~ בייבלדה לנלסוןיי . טיוני-אוגוס 59 1982 אדם חופשי ")עמ '17 2(. וסשה . שכבר עמד על טיבה , ידע ש"אילו הטיף לה מוסר . היתה משליכה אותו מהבית" )262(. פאניה נפגשת עם דמויות הסטוריות (נפתלי הר'ן אימנו. סר אוליפנט) והללו אינם פוסקים מלהללה . לא פגשנו בספר דמות אשה דומיננטית כשלה . אמנם מופיעה דדיה סירוט - האשה היחידה בקבוצת הבילוי"ים שיסדו את גדרה. ומופיעה ריבה פרומקין הקשישה העובדת במסירות בשארית כוחותיה. ואולם בהעזתה, ברעיונותיה המקוריים ובשבירת המוסכמות עולה פאניה עליהן . כדי להבליט את הייחוד בדמותה של פאניה דואגת המספרת למצוא "תואנות " כדי להרחיקה לפעמים מראש פינה וממשפחתה ולהציגה במצבים חדשים של בדידות וחופש . פעם היא נפרדת מיחיאל לתקופה ממושכת ונוסעת ליפו בשל קנאה שמאוחר יותר יתברר שחיתה חסרת בסיס . בהזדמנות אחרת היא עוזבת שוב את יחיאל ונוסעת ליפו לרגל חתונת דודה . שם היא שולחת ידה במסחר ומצליחה . נפגשת עם אימנו ונוסעת אתו לגדרה . השהייה מחוץ לראש פינה נותנת לה תנופה חדשה . אך תוך שהיא הקונ ומוכרת ונתונה בפעילות קדחתנית מייסר אותה מצפונה על שנטשה שאת יחיאל . ההתרחקות רק מגבירה את אהבתם . המהמורות ואבני הנגף אינם מצטמצמים רק בפגישה עם המציאות הקשה (שלטונות התורכים . מחלות, אקלים . ביצות ועוד) . אהבתה של פאניה לגיא אוני קשורה קשר הדוק לאהבתה ליחיאל הרצופה אף היא מיכשולים ואי הבנות . יחיאל הוא האיש שסימל בהוויתו יותר מכל את המאבק. המסירות וההקרבה שנתבעו מהמתישבים החדשים . דווקא הקשיים בדרך להשגת ההרמוניה הם שביצרו את אהבתם של השניים כשם שמלחמת הקיום היא שקשרה אותם באלפי נימים אל המקום . מותו של יחיאל רק מוכיח לה ביתר שאת עד כמה השתרשה במקום. שכן היא תוסיף לשבת כאן תוא ביתו של יחיאל לא תמכור . בדרמה של המאבק על הקרקע לא נגרע כמובן גם חלקו . "ראשון היה למתישבי ג ' עוני ואחרון לנהנים מן התמורות שהתחוללו בה" . גאווז,וו עוצרת בעדר מלפשוט יד לכספי "החלוקה " ולהתרפס בפני פקי ד ה בארון . כנגד האימפולסיביות הטבועה בפאניה מצליחה לפיד לעצב ברגישות את העידון תוא האיפוק הנוקשה בדמותו של יחיאל בעיקר באמצעות העיניים והחיוך . הרעב והעבודה הקשה חרתו סימנים בגופו ובנפשו . הוא ממעיט בדיבור . כשפאניה מנסה לרדת לסוף דעתו. פניו חתומים. "אך היא הבחינה באיזה נצנוץ משובה בעיניו". לאחר הולדת הבן " יחיאל הביט בילדו , ואיזה ניע בסנטרו הסגיר את רגשותיו ")20X(. במקום אחר -" לרגע העיב לsב על פניו ואחר הציף בה ")213(. תוך הרהורי ם משותפים על תנאי הקיום הקשים " יחיאל השפיל את מבטו לכפות ידיו . בראשו הרכון גילתה ש.י:;נה שלא הבחינה בה עד כה" )214(. "היא שאלה את עצמה כמה זמן יוכל להמשיך עוד לשאת בעול הזה והזדעזעה מן המחשבה . יחיאל כמו חש במבטיה . משום שהרים את ראשו והביט לעברה . מבטו התמקד וארשת פניו התרככה ")220(. אין ספק . בעוד היא שאבה כוח ומרץ מן הקשיים שנערמו בדרכה, הוא נשחק עד עפר . יש ברומן זה הרבה מן הפעילות, וזו אולי אחת הסיבות לכך שהוא נקרא בשטף ." יתכן י~~:ין היה לראות בריבוי ההתרחשויות גודש מסוים אלמלא התקופה ההסטורית רבת הארועים שעליה מבוסס הספר . יש לראות בעלילה הצפופה נאמנות לקצב חייהם הקדחתני של אנשי העליה הראשונה. שטולטלו ללא הרף מבעיה לבעיה וממאורע למאורע . הדיאלוגים הרבים מגבירים את הרושם של העשיה הרבה ומקדמים את העלילה . כבר בפתיחת הרומן אנו מרותקים לכמה וכמה שאלות שמעורר הפלש-בק. פקעת הארועים הצפופה תיפרם אט-אט במבט אחורנית, חלק מהשאלות ש התעוררו בנו בפתי חה נפתרות ומפנות מקומן לשאלות חדשות . במלים אחרות - הרומן רווי מתחים - בחלקם מכוונים ובחלקם הם מכורח העובדות : מתח בין מקבלי ה " חלוקה" לבין עובדי האדמה החלוציים שהתישבו מחוץ לעיר, מתחים כתוצאה מיצירת ציפיות שלא תתגשמנה (למשל החשש מריבקה המתגלה אחר כך כחש ש מופרז . גם הציפיות שלנו מהקשר שבין פאניה לבין אימנו מתגלות כמוטעות). כמו כן קיים מתח תמידי בתודעתה של פאניה בין זכרונות העבר המאיימים לפלוש להורדה לבין רצונה להתאקלם במהירות במקום החדש ולמחוק את אסונה . האמביולנטיות ביחסה ליחיאל נובעת שוב מהרצון להסתיר את הטראומה שלה . אך הקשר ביניהם נוצר הודות להיקלעות למצבים קריטיים (רגימת האבנים בצפת . התקפת השודדים בדרך לג'עוני) והודות לרחשי קנאה (יחיאל באימבר ופאניה ברבקה) . מבחינה זו אין כאן חידוש וריענון בהצגת המניעים הפסיכולוגיים שבסיפור אהבה הרצוף סכנות קיומיות . אין לפאניה מנוס מעברה . הוא מבצבץ בהרבה הזדמנויות גם כאשר אינה הוגה בו . התינוקת והאח המטורף הם תזכורת טראומטית תמידית עבורה . ואם לא די בכך. הרי גם הפגישה עם סשה . פליט הפוגרומים ועם דדיה סירוט . לוחמת המחתרת לשעבר, מעוררת בה שוב את הזכרונות הקשים . פאניה מודעת לכך שתעוזתה ואומץ לבה הם כלפי חוץ ובנפשה לא נרפא עדיין הפצע :" חיה היתה " על תנאי ", חיים של " בינתיים ", כמצפה להתעוררות המחלה . תוהה היתה על הבריות שלא חשו בבש ר הקרוע מתחת לעור . ואולי גם הם כך! ' מעמידים פנים בריאים, איבריים . ובפנים מהומה שלמה! ")206(. אמנם עם מותו של לדליק " נקרע חוט נוסף שקשר אותה לעברה" אבל המעגל נסגר רק בסוף הספר לאחר מות יחיאל עם הופעת סשה באישון לי~ה כיז~הוא מצהיר ש הוא רוצה לקנות את ביתו של יחיאל ." הסימליות בדבר נקלטת מיד ' וסיפורו האישיש ל יחיאל, שהתאלמן לאחר רצח אשתו ובנותיו בפוגרום ברוסיה יוצרים קרקע מתאימה לקשר בין השניים . קשר חדש, התחלה חדשה בחייהם ש:נע.י ההתחלות. לזכותה של לפי ד ייאמר שאין בסיפוח "שמאל ' ן " של הסתכלות מתוך פרספקטיבה הסטורית מרוחקת ומתוך ראייה עכשווית . מעורבותה מ רגשת באהדה לדמויות ולא בחריצת משפט על הצדדים הפחות חיוביים בהתישבות . א נו. כקוראים. קשה ל א להרהר בפרספק טיבה ההיסטורית של מאה שנות ההתישכות ה רידדת ניננו ל כין • החוטר הצעיר ש צמח והשתרש בראש פינה . יערה בן-דוד ספרום דמויות מן העליה הראשונה ו שולמית לפיד ; אגיאוני ; רומן תבהוצא "כתר", 1982; 266 עמודים. ד מות האשה בספרות העברית העכשווית מוצגת (כמו דמויות הסובבים אותה) על רקע עולם הנתון במשבר ערכים . מכאן מתברר האקלים הנפשי שלה : היא נטולת אותו חוסן נפשי ופיזי שהיה טבוע בחלוצים האידיאליסטים, שד;:;נבו במעשיהם הוויה ראשונית ורעננה . זה כוחו של אידיאל שאנשים חיים לאורו . לפ~כך . מורגש כעין משב רוח רענן בפגישה עם סיפרה של שולמית לפיד - גיא אוני. המעמיד במרכזו דמות בעלת שיעור קומה וחיוניות בלתי רגילה היונקת דווקא מחורבן ומהריסות . הרגשה ז; נתמכת גם בעובדה . שספר זה מהווה פריצת דרך מבחינת ההתבוננות רבת החסד על העליה הראשונה. שלא זכתה לאהדה בקרב סרפדינו מסיבות ידועות . פאניה מנדלשטאם היא נערה בת 16, שעלתה מרוסיה עם דוד זקן . אח בלתי-שפוי ותינוקת לאחר שהוריה נרצחו בפוגרום והיא עצמה נאנסה .באכסניה ביפו היא פוגשת את יחיאל סילס. אלמן המתגורר בג'עוני (שתיקרא מאוחר יותר "ראש פינה") , היא מציגה עצמה כמי שבעלה נהרג בפוגרום והשאיר לה תינוקת . בנישואיה עם יחיאל סילס היא רואה נישואי רךכ;tן; בלבד : היא תהא אומנת לילדיו. והוא יתן לה קורת גג ופת לחם . בג ' עוני עולה ,צ;מחת דמותה כאשת ז:זךל עשויה ללא חת. נחושה. עקשנית. בעלת חוש מסחרי. מתפלמסת וקתווכחת. וכיחיאל אינה כופפת ראש . המחיצה הריגשית והפיזית בינה לבין בעלה נופלת לאחר שהיא פותחת את סגור ליבה ומספרת לו על אסונה . המעניין הוא, שדווקא הריסות חייהן של נשים כפאניה . שנמלטו בעור שיניהן מהפוגרומים ברוסיה, הם שהיוו עבורן מקור כוח לא אכזב לניצני חיים חדשים . אלמלא תעתועי הגורל . שהביאו למהפכה במסלול חייה הרגיל . היתה מיועדת לפאניה (ולרבים כמוה בני העליה הראשונה) דרך חיים שונה לחלוטין . נוכח הוויתה החלוצית הנאבקת על קיומה מתיצבת האפשרות ההיפותטית של היותה פסנתרנית מצליחה . אבל עברה נעול עכשיו בארגז הבגדים והספרים שהביאה מרוסיה. את מקומם תופסים עכשיו שמלה בדוא~ת . סוס ואקדח . אך תנאי החיים הקשים לא עמעמו את הלך רוחה החולמני. הרומנטי :התבודדותה תחת עץ האגוז על הגבעה וקריאתה ב"אנה קרנינה" . מה שתורם לייחוד בדמות של הגיבורה הראשית הוא הכורח להתמודד שוב ושוב עם התחלות חדש;ת : העליה ארצה לאחר פוגרום ברוסיה. נישואין עם חלוץ . לאחר מותו מסתמנת בחייה התחלה חדשה . בסוף הרומן היא מתוודה באוזני מי שעתיד להיות. כנראה, שותפה הבא לחיים : "אנחנו חזקים יותר משאנו חושבים. סשה . נדמה . הנה יותר לא נוכל לשאת . ואז קורה עוד משהו . ואנחנו עומדים גם בזה. זה סימן של כוח, או של חולשה?" הרומן מסתיים במבט מאושש עם רמז לעתיד טוב יותר בצוותא . אך נראה שלא רק תנאי המקום הקשים והמאבק העיקש על הקיום הם שעיצבו וחישלו את דמותה של "מלכת ארץ נפתלי ", גם לא הרצון להדחיק את עברה (רצון שלא תמיד עלה בידה) מטבע ברייתה היא מרדנית. מתפלמסת. דינמית, בעלת קסם מצודד והרהורים לא שכיחים לגבי נשים במצבה ובתקופתה : "בת מזל היא כי יחיאל שונה כל כך משאר האנשים סביבם ! אף כי "יקנה" אותה בפת לחם וקורת גג. ראה בה מבצע "שיבח טובח" · מאפשר לאזרח שתי דרכי השתתפות : א . בקרן "שיבה טובה", שכל הכנסותיה קודש למבצעי חימום ושיפוץ של בתי קשישים. וכן לתשלומי שכר-דירה . ןקר זו עובדת בשיתוף ותוך ייעוץ עם אגף הרווחה . 'מס החשבון לתרומות : בנק דיסקונט 33 33 ן_ 9. .ב בתרומות חפצים למחסן הציוד לבגדים ולרהיטים . (תנורים. טלוויזיות. זכקורים וכד '(. המחסן נמצא במגרשי התערוכה הישנים (אזור נמל ת"א . כסוף רח ' דיזנגוף (. ביתן מס '26. כתובת לפניות כנושא : טל' 45 1H7 2. שלך אייני 'נתן יוני-אוגוסט 1982 ג יש בשיריו של הורביץ מעין הזמנה להתפתות ולייחס להם משמעויות טפלות . לא קשה לארוג פיקציה פילוסופית, דתית או מיסטית כדי לתלותה כמארג ביקורתי על קולבי השירים . שירים כמו "תם ותהום דקים " או "אנטומיה של גשם " ממש מזמינים את התם להתכבד בדיון מן הסוג הזה . השיר " תם ותהום דקים" מדבר במוות. לכאורה, עולם החפצים הוא עולם הפולחן ועולם המושגים הוא עולם המיסטיקה . זווית הראיה של השיר היא זווית ראייתו של ילד המעניקה חיוניות מיוחדת לסיטואציה אנושית וריטואלית באמצעים לשוניים אותנטיים. עמקות ביטוי נוספת מושגת בשיר בגלל העדר הסינתיזה בראייתו של הילד. שהיא תמימה מבחינה רוחנית ומקוטעת מבחינה צורנית : "ויש ערימה של סידורים,/ כיון שריק יש ערימה של סידורים./ לוקחים אחד, שניים,/ לא צריך שאנשים ממלמלים./ אולי לא אומדים דבר ואולי אומדים ואולי דק גופם אומד./ ככה מתנועעים. ממלמלים. ממלמלים ומתנועעים." (עמ' 55(. אילו התקיימה בשיר רק זווית ראייתו של הילד. וזו ספקולציה הניתנת להמחשה טקסטואלית . היה קורה אחד מן השניים : או שהשיר היה נשאר מקוטע או שהמשורר היה נזקק לדובר אירוני מבית-היוצר של זך . הורביץ מצא לו דרך אחרת אשר מצביעה על החידוש בשירתו . השיר מפעיל דמות דוברת נוספת . בוגרת ובשלה להרהור הגותי . שתי זוויות ראיה אלה , המלכדות את הילדותי והבוגר לכדי אמת דרמטית. מפעמות בשיר בכל תמונתו והגותו . בחינת מכיתות עולמו של הילד היו מאפשרות תילי תילים של פרשנות דתית ומיסטית . אבל הדמות הבוגרת מציבה במקום ההפלגה אל הדרש את בבואתו האסתטית של האבל והמוות : "אמדנו עינים אמדנו תמונות,/ לומד שהגוף בא כתמונה לומד שהגוף מתערב כזכר,/ כאילו כחוט-מים קושר שמהלכת עליו, לפעמים/ עדנת שמש." הורביץ פועל כאן מכוחה של ההכרה במגבלותיו. וההליכה על החבל הדק שמעל לתהום המיסטיקה היא בזריזות וירטואוזית של ליריקה ככפות המאזניים של חזון-נבואי מול חזות נוף-הטבע בעינו של המשורר . השיר "אנטומיה של גשם" מייצג תחום אחר. ואולי נרחב יותר, של שירת הורביץ . השיר הוא ביטוי לשורר את המוות כחוויה פאנתאיסטית. כאשר העולם התמונתי שאוב מן הפנתיאון הכל-דתי וכל-לאומי : "הגשם יורד על ארצות ערב, כהסתירו פניו'/ הוא מוסלמי" או "הגשם היורד כקשמיר . המחמיר/ עם עצמו ומאמיניו/ הוא בודהיסטי." (עמ '67(. גם המשורר יודע, שללא לוויית ההומור באמירות אלה ואחרות (על גשם יהודי ונוצרי). יהיה השיר רק התחכמות בלתי נסבלת . אבל האמירות משמשות רק צורך צדדי של איזון רטורי . כפזמון חוזר. ואילו השיר עצמו הוא שיר טבע ומוות . גם בשיר זה, כבהרבה שירים של יאיר הורביץ . נקודת המוצא של המשורר היא במקום שבו נוצרת בעיניו של דובר השיר תמונת הנוף והאדם והלך- הנפש : "הגשם יורד./ על חלקת אדמתו איבון אלא פיסת מקדשן המסמיכה פנים לגדרי שכן./ אשד לכדו • מתוך עיניו' דואה/ את הגשם דואה." מעניבת במיוחד התהוות-היחד של האלוזיה לפסוק-שיר מטשרניחובסקי וההשאלה " פיסת קודש ", הנסמכים לציור קונקרטי המתאר בתנועה של ליבוב הצמדה של לחי ללחי . וכל זאת בראיה משתי זוויות. תנועה תדירה דו בשירים. מעין כפות-המאזניים של יחסים בין תמונה לסמל ובין היגד ריטורי (או ציטוט ממקור כלשהו) לתחושה הצומחת מתוך השיר - וברמה החושנית ביותר בקונטרפונקטים שבין צליל . קצב וצבע - מציינת אולי יותר מכל את ייחודו האמנותי של המשורר הזה . התעלמנו במתכוון מן היסודות הביוגרפיים שהם חזקים מאד . ניתן לקרוא את השירים קריאה נכונה ומהנה גם בלי להזדקק לביוגרפיה. האותנטיות של השירים קיימת ועומדת גם בלעדיה והשאלה אם שירים אלה היו נכתבים בכלל . או נכתבי ם בדרך שנכתבו . לו חיתה ביוגרפיה אחרת , אינה מעלה ואינה מורידה . יתר על כן . יהיה ערכם השמור לעתיד של השירי ם אשר יהיה. מתלווה לקריאתם בהווה טעם רב של הנאה ועם זאת קשה עדיין לקבוע קטגורית את חשיבותה של שירה דו בתולדות הש • י רה העברית המודרנית . עשרים שנה של יצירה הן סיכום ביניים מעניין וחשוב. ועל סף גיל העמידה שמורה עדיין לשירתו של יאיר הורביץ ביטחת הידיעה ש"את יצר ההילוך הפנימי . ה שפיון הבהיר,/ למדנו מן הפרח.// בדרכנו, את הנופך המסכסך~ הביאו כני-אדם ./ ההילוך • הפנימי כמעטן .זזשכיח בנו שקדים ושגערן ." גיורא לשם מסע של מוות אל גן-עדן אבוד ו רות אלמוג : תמוובגשם ; הוצ' בתר ; 200 ; 1982 עמ'. ע לילת הספר עוסקת. כמצרייך על-גבי עטיפתו. במערכות יחסיהן המצטלבים של חמש דמויות : פרופ ' ליכט. חוקר אמנות ; אלמן ושכול . ומושא אהבתה רבת השנים של אלישבע . אלישבע - אדריכלית גנים שהיא המספרת, הגבורה וחוליית הקישור שבין ההתרחשויות ; הנרייטה , חברת ילדות w ל אלישבע ; בעלה. גאון הפיסיקה המטורף. אלכסנדר ; ואהובה האפלטוני . היווני הגולה . יאביס . והנה. מנקודת הראות העלילתית הטהורה המצויינת , לוקה הרומאן בשתי חולשות יסודיות : א . בקשר הרופף שבין הסיפורים השונים הערוכים כתשבץ בלתי פתור - סיפורו של ליכט בנפרד מזה של יאביס ; סיפור אלישבע הנבדל מקורות אלכסנדר ; תיאור הקשר- לא-קשר אלישבע-יאביס . כל אלה , מבלי להתייחס לדמויות הצדדיות המופיעות ליד עתון וו' מס' 34 ספרים עשרים שנות שיר יאיר הווביץ : ארץ ו בחירה ; ספרי ןסימקריאה ; ץהקיבו המאוחד ; תשמ"ב. ה קריאה בשיר היא תהליך רוחני של גישוש אחרי המוחשיות של ההתמונ השירית והדריכות הפנימית לתנועה המוסיקלית (ריתמוס .הנשימה שינויים בצליל ומהלך ההטעמות) . אמת החוויה, אם היא מתנגנת שבגבי המילולי הדרוך וי גושיות מירכית , היא שיר . תחושה כדו . ככל נוסחה איכותית שאין לה ערכים כמותיים . מתקיימת אך בתחום שתחומות עבורה הגדרות נוספות . והיא תקיפה רק לגבי הקורא שעבורו היא מממשת את מושגיו על השירה. על פי רגישותו ושכלו. עבורו מתקיימת חווית השיר אם תמונת-עולמו (ה"תוכן ", לא השקפת עולם הגותית), ותנועתו המוסיקלית הם "משהו שמשאיר משהו", כמאמר השיר. בהקשבה למוסיקה אנו יודעים . שאבני-בניינה ניתנות לבדיקה. ולפחות במידה מסוימת . גובה הצליל . הגוון (צבע , מבנה הצלילים העיליים) . משך הצליל . עוצמתו - כל אלה מדידים אפילו בהאזנה ישירה . המלים. מטבען . חמקניות יותר . לעולם אינן חד-משמעיות כא lרזt הן משרתות מטרה ריגושיה כלשהי. ורק צורתן הצלילית מוסכמת על הרבה בני-אדם . מלים מסודרות כשיר מתפקדות במישורי התפקדות רבים . מקבילים ומפולשים : כמירקם הצלילים . בתבנית התמונה, במשמעות ההגות , בצורות הסמל והדימו י וההשאלה, בתנועה הקיצבית . הברות פתוחות או סגורות אינן דהות במשך דמן הדהודן באודן הקורא . אפילו סימני הפיסוק. מדריכים קשוחים אלה של השהייה, אתנח, סימני קריאה ושאלה ונו ', הם גמישים מאד , הן בתודעת הכותב והן בתודעת הקורא . תולדות השירה אינן מצטיינות בתמורות חריפות . התמורות בשירה מצטברות בתודעת הקהל באיטיות. וחשוב מכל . בתודעת השימוש בלשון. תהליך זה הוא מן הלשון לשירה ומן השירה ללשון. ללא מחיצ'ה בין סובב לסיבה . כך הדבר במסורת השירה העברית המודרנית המתמשכת מביאליק וטשרניחובסקי דרך חלחול הדדי . אלתרמן ושלונסקי . גלבוע וגורי. עד שירתם של זך ועמיחי - בהרבה הדי קרב ותמררת עשן אך התמורות הממשיות התרחשו בניחותא . ב ספר השירים " ארץ בחירה " של יאיר הורביץ הוא מבחר פרי-יצירה של תקופת עשרים שנה )-19611981(. אשר בה הלכו ונתגבשו דפוסי יצירתם של משוררי דור זך ועמיחי ושל המשוררים בני-דורו של יאיר הורבץי . הבדל עיקרי בין שירת זך לשירת הורביץ. וממילא בזיהויה של פרשת הדרכים בגישות השונות שניגשים המסמנת את התמורות בתפיסה השירית . מתמצה המשוררים אל הדמות הדוברת בשיר . הריחוק התיאטרלי בין הדובר בשיר לבין עולמו, שהוא חלק מהותי בסיטואציה של השיר כשם שהוא קובע יחסים בין השיר לבין קוראו, יוצר את המתיחות הדרמטית בשיר של זך : "רגע אחד שקט בבקשה. אנא . אני; רוצה לומר דבר מה . הוא הלך~ ועבר על פני . יכולתי לגעת בשולי; אדרתו . לא נגעתי . מי יכול היה/ לדעת מה שלא יךעתי ." השיר ידוע ורבים המבקרים שעמדו על תכונתה האירונית של פתיחתו , כזווית הראיה של הדובר בשיר . מחמת קוצר היריעה לא ניתן להשוות בצורה מפורטת את הדמות הדוברת בשירי זך לדמות הדוברת בשירי יאיר הורביץ . אך ניתן לקבוע שבשירי יאיר הורביץ נעלמו הזיקות האירוניות שבין דובר השיר לבין תמונת עולמו של השיר, וממילא חל שינוי באופן שבו יש לקרוא בשירי הורביץ . תמונת-עולמו ה שירית של הורביץ . החפצים והדמויות המונפשות בשירתו, היא מן הבית . מן העיר ומן הטבע : חדרים. קירות, גשם. ערפל. מים. צבע. ציפורים. עצים . לכאורה. קטלוג סנטימנטלי שהיה נלוש, אצל משורר נחות ממנו, לעיסה דביקה . שיריו חופשיים מן הצירופים השגרתיים (והנדושים) של עימותי עיר - בית. עיר טבע . וגם מן הפיתוי לעצב ממושגי הקטלוג הסנטימנטלי השקפת עולם מתוחכמת ואירונית. שהיא אך כינוי אחר לסנטימנטלי . עיקר הצלחתו של הורביץ להתרחק התפקיד הדרמטי ממכשולים אלה מושגת בעיצובה של הדמות הדוברת בשיר . שהמשורר מועיד לה הוא בביטףיה של הגות מבקרת ומסננת את הסנסואלי שבשיר . הבקרה והסינון הם תהליך מתמיד של אידון בין חטיבות השיר ותמונותיו. כאשר דרך עיניה ונפשה של הדמות הדוברת עובר השיר מעולמו הפרטי של המשורר אל עולמו של הקורא . תמונת העולם המתעצבת בשיר היא תולדה של הפרספקטיבה הנוצרת מדוית ראייתו של הדובר בשיר . הנפשתן של דמויות מצויירות בקולנוע היא אשליה אופטית היוצרת את התנועה על ידי הארה קצובה של ציורים דוממים רבים . יאיר הורביץ יוצר תנועה , שהיא מעבר לאשליה. בצמתי העצבים של מפגש גבישים תמונתיים עם פרודות ריתמיות . בצמתים ומן החצנו של רמזים ופעימות קצב. הולכת ומתעצמת המשמעות המילולית . אלה , שהיא מעבר לפשט של צלילים. קצבים ומלים : "עומדים המים כמו מים בעולם שכולו ים/ כחול ים המים וירוק ים המים והולך~ אפור הים אי-רחוק כמו דמעה שבורה על המים" )" עומדים המים", עמ '34(. מפליאה יכולתו של המשורר להפעיל אמירות באנליות )" עומדים המים" ," עולם שכולו מים ", כחול ים המים") בתמונה פאנורמית יפה ומרגשת . בשיר, שהוא טיפוסי להרבה משירתו של יאיר הורביץ . יש התפתחות מקבילה. אך גם מפולשת . של שני מכלולים - מכלול של מים-ים-דמעה- אגם-דם ומכלול של כחול-ירוק-אפור-נחושת-חכליל (צבעוני ופלאסטי כמו פאלטה '1L ל צייר) - הנעים בשיר אל שיאה של מתיחות דרמטית. ופתרונה ההרמוני בשורות : "והדמעה תמיד כצבעי המים כטרם/ ים כגון נחושת מועם קם אל דם האור" . וחיי של עזריאל אוכמני · ו רבקה גורפיין אוכמני ; עם ~נים עם רגעים ; 'הוצ ספרית פועלים ; 406 ; 1982 .עמ' מ ספר אפיקי-עניין נפתחים לפני הקורא כספרה הנדון . וזאת כהיותו משולב לכל אורכו כמימו האוטוביוגרפי של מי שהיתה למעלה מחמישים שנה כקרבת-כשר ורוח אל "גיבור" הספר. עד לפטירתו כ 22 כנובמבר 1978. מעורבותו הרכה של עזריאל ארגמני כתחומים שונים היא כמיוחד זו שמאפשרת את פגישת הקורא עם נקודות-העניין הרכות. פעילותו האינטנסיבית כמישור הפוליטי- חברתי מובילה אל ההיכרות עם העשיה הציונית, זו של טרם עליה לישראל ועם העשיה החלוצית כארץ : התלבטויות של כני-נוער באירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה בחיפוש דרכם כחיים. חפוש הכרוך. כדרך-כלל. כעזיבת בית-ההורים. לעתים תוך הכנה, לעתים כטריקת-דלת, אך תמיד עם כאב וכ. לאחר מכן התחבטויותיה של החכרה הקיבוצית כראשיתה (כמקרה זה - קכו?ן עין-שמר), לבטים אידיאולוגיים ולבטים כלכליים ויציאתם זה מתוך זה .. כפעילות הציבורית מגיע עזריאל ארגמני לשמש כיועצו של ישראל כרזילי. הציר הראשון של ישראל בפולין. וממלא-מקומו . וכאן - נגיעה בכסירנות הראשונים והמגומגמים של מדינת-ישראל הצעירה (השליחות החלה כאוגוסט 1948!( ליצור קשר עם מדינות כעולם. וזאת - בפולין' שהיא עדיין חרוכה מן המלחמה האחרונה ונ~ . י;:ז מנסים לכסות אותה בתחבושות של בניינים . התחום הספרותי מתבטא גם נ"עסקנותו" של ארגמני. אם כעורך נעתונות היומית ("משמר", "על המשמר") או כעורך-סדרות בהוצאת-ספרית פועלים . ידידותו של ארגמני איש הספרות, ופגישותיו עם יוצרים ישראליים ושאינם ישראליים מאירות מתוך הספר - גם על סופרים ומשוררים אלה (יוכבד בת-מרים, עזרא זוסמן. שלונסקי ועוד) וגם על אחד מפניה של הספרות העברית והתהוותה ביובל השנים האחרון . יש יופי רב באופן-בנייתו של ספר זה, שהוא הנצחה והוקרה והיכרות עם האיש. יש איזו תפיסה כרונולוגית בהעמדת הפרקים השונים. רוב הפרקים מותחמים בתקופת- זמן מסויימת, לעתים עם נקודות-זמן מדוייקות ולעתים בגמישות היסטורית מובנת . עם זאת, כל אחד מהפרקים נוגע נ"נושא" אחר, נ;פן אחר של האיש העומד כמרכז הספר . כפנים שונים אלה מנסה רבקה גורפיין לבנות כבפסיפס את הדמות, לתאר אישיות וז רבת-הגוונים והרבדים . מיספר לא מועט של פעמים מזכירה הכותבת פרט מסויים בהקשריו השונים, ולפיכך נפרקים שונים של ספרה יש והיא מצטטת משיריו של רן עדי אותן שורות במקומות שונים. בהתאם לנושאי-כתיבתה . חלקם הקטן של אלה מיותר, לדעתי . יש ונדמה כי הכותבת "שכחה", שכנר ציינה עניין זה . אך במרבית המקרים יש נאיזכור מחודש זה יופי מיוחד . דומה הדבר כעיני לקךסים. הנשלחים מפרק אחד אל אחר, מתקופת-חיים אחת אל קודמת או מאוחרת לה . הם בבחינת נקודות-מגע מודגשות, המחייבות את הראייה הכוללת של האדם. את תפיסת צדדיו השונים כמשולבים וכיוצאים זה מזה ולא כמונחים זה לצד זה . כאילו אמירה מובלעת : אין אמת נראיייה מנקודת-תצפית אחת. יש לסובב את כל 360 המעלות נכדי להגיע, אולי. למה שהוא קרוב (רק קרוב) לאדם עצמו . מכל פרקי-הספר אהבתי ניותר את הפרק השלושה-עשר (מתוך חמישה-עשר) המכונה : "רן עדי - שירה כין החתימות" . הוא נראה כעיני יותר מן האחרים משום שתי סיבות עיקריות : הראשונה נעוצה נעצם תחום נגיעתו. גם ברוב חלקי-הספר האחרים מצויים איזכורים וקשרים אל שירתו של עזריאל ארגמני (כפי שהופיע נפסינדונים השונים). אך פרק זה מוקדש לה נלכד . ונעצם אמירה זו טמון פארדוכס מסוים : שהרי משום כך הוא, למעשה , נוגע כמעט בכל פניו של עזריאל ארגמני הוא המשורר רן עדי. משום שהשירה אוצרת בתוכה - ברצון המשורר או בסררנו רבדים רבים מאישיותו . "שירה נין החתימות" מהווה פגישה עם הרבה (אך פחות מדי) שירים יפים ועם נקודת-עמק יפה וכואבת (כדרכם של כל הדברים העמוקים), שהיתה במשורר עצמו. הטעם השני ליחודו של פרק זה אפשר והוא נונע מן הראשון. כפרק זה משמשת הכותבת כעיקר כמנווטת. כרוב הפרקים האחרים מהווה הפונקציה של "הדמות המספרת" כמהללת ומבארת למעלה מהמידה הנחוצה. אפשר שכאן - נתחום השירה - חשה הכותבת. כי תפקיד זה מיותר, כי השירה אינה זקוקה לתוספות רנות . נפתח הספר כרתכת המחברת "האם מה שאני עומדת לרשום הוא מיתוס ?מיתוס של חיים עם ועל-יד האיש שהעניק לחיי שנינו נעורים שכתארכו' דומתני' עד ימי הזיק הכ ולתוכם ? אולי זה כאמת מיתוס -" (עמ' 9(. איפיון ספר זה כמיתוס ע"י הכותבת עצמה. מנטל מראש כל אפשרות לטעון דכנג סונייקטיניזם מופרז או כנגד סלקטיביות חד-צדדית בנחירת-החומר וכדומה . ההתיחסות המיתית מתירה את עומס הסופרלטיבים ואת נקודת-התצפית המונמכת מאד . הנקוטה נספר זה . למרות זאת - קשה היה לי שלא לחוש בצרימות מסוימות. וכשום פנים ואופן אין כרכתי לסילוף אמיתות ואף לא להערכה שאינה כמקומה. הערכה' שעזריאל ארגמני זכאי לה במלואה . הסתייגותי היא בעיקר מהטון נו נאמרים הדברים, הסתייגות הקיימת ני יותר כתחושה ופחות כמה שאפשר לי לנתח אותו באורח אקדמי .• ספי שפר ספרים הפרשיות השונות : כרמלה. חכותה של אלישבע ומכרתו החדשה של אלכסנדר ; אשתו וכתו של ליכט. או ליאון ה"מקרי" שמת כמרחקים ואמו ." כסופו לש דבר מתקשרים הקיטועים. אלא שהחוט דק ולעתים מאולץ קמעא : אלישבע והנרייטה נפגשות שוב ככגרותן. אלישבע מתאהבת כליכט, שלאחר זמן מנהל ורמאן קלוש גם עם הנרייטה שמתחתנת (מתוך מניעים כלתי כרווים) עם אלכסנדר, חכרו הטוב של יאביס, המאוהב כה כעצמו. כעקבות אכזבתה הקשה של אלישבע (עד כדי כסיון התאבדות) מיחסו של ליכט האטום-אגוצנטרי' ולאחר אבדן ילדם המשותף (הכלתי מתפרש), היא נוסעת לאיטליה, ופוגשת כאקראי כיאניס הנושא את כאב אהבת חייו להנרייטה שנהרגה בינתיים. כין השניים נוצרת שותפות מגע מסויימת, המובילה את אלישבע, לקראת סוף העלילה, לשמירת ערש מותו ככיתר הישן שכיוון . ממקום זה היא משגרת ככיכול את קטעי עלילת חייה הכתובים, כשהם מצולבים כחיי הדמויות האחרות ל"עריכתו" המשקמת של ליכט, המכנה כאותה עת את מות אשתו והתאבדות כתו. תשבץ קשה כאמור. כ. כאשר לעיצוב הדמויות, נראה שמכל הנזכרים, רק אלישבע וליכט הגיעו לידי קיום יכשר-ודמ ממש. הנרייטה אינה אלא "פרח" מגנוליה יפהפה, חסר איפיונים והתפתחות פנימית ; אלכסנדר מתחיל אמנם את קיומו הסיפורי כאדם חי, אולם הופך כמהירות לתמציתו המש;ךטטת של רעיון טרוף-הדעת ; ויאביס שאף לו רגעי חיות ,מסויימים הנו, כעיקרו-של-דבר, גישומה של הזייה רומנטית-הירואית ." אלא שדווקא חולשות ככיכול יסודיות אלה, הבולטות כספר מתחילתו, יש כהן כדי להוביל את הקורא כעל כורחו לקריאה אחרת ולפיתרון אחר של חידת ה"מוות כגשם" - חידת-החלום על עדן המגע האנושי, המתפרש למציאות של אי-מגע, של חללי קטיעות וניכור שאין כל דרך לעקפם. וכין הגעגוע המודע לעוצמתו, למפגש עם הזולת, לכין מציאות הק;ך והזרות שכחיינו, מיטלטלים גיבוריה של רות אלמוג, כשהם מוכים עד מוות תוך נסיובם העקשני-חוזר לגשם אפס קצ;:ו של האוטופיה ; כאשר גם מותם אינו כבחינת כניעה פאסיכית, אלא התרסה ומרד נגד המצב הקיומי כר יודע האדם, כר-זמנית, את טעם הטוב ואת חוסר יכולתו להגיע אליו : אלישבע (כמו אלישבע גוין כ"את הזר והאויב" ספרה הקודם של המחברת) מחליטה על התאבדות כשל חוסר ה"כדאיות" לחיות ללא קשר משמעותי. כגלל אותה סיכה עצמה' מתאבדת גם כתו של פרופ' ליכט . הנרייטה נוסעת אל מותה כידיעה ברורה . יאביס "מתקדם" לקראת קיצו כהגיון צלול ותוך עשיית חשבון חיים נוקב עם עצמו. ליאון מחסל את חייו ביודעין. תוך מלחמה נואשת על זכותו לאהבה ולמוסיקה (שזהותן ברורה). ילדם של אלישבע ויאביס מת תוך מאבק קיומי יסודי, ואילו אלכסנדר מתריס נגד חיי נישואיו המנוכרים כטרוף' ה מנתקו מהמציאות כאופן מוחלט. "מוות כגשם" עוסק כאבסורד חיינו, כהם אין "ולא כלום מלכד האהבה עם הציפיות. ההתרגשויות והאושר הקשורים כה", שקיומם כתוך עולם כר "כל אחד מאיתנו הוא מו~ךה . תא סגור שמרחף כחלל ככדירות ." לפעמים נפגשים . אכל אין זו אלא פגישה מדומה. קירות התאים משיקים. יש חיכוך והחיכוך יוצר איזה חום וזה הכל ."" (עמ' 69(. מסר מרכזי זה, מבוטא כרומאן מרוכה-המשתתפים לכאורה, כאמצעות דמותה ומסכת חייה של אשה אחת כלכד, הלא היא אלישבע, שנראית כהמשכה ופיתוחה של אלישבע גוין מ"את הזר והאויב", כאשר כל האחרים אינם כנראה אלא מגזרות אור המוקרנות מאישיותה המורכבת : הנרייטה, תאומתה הנפשית ואיורי היופי המושלם ; אלכסנדר המצליח כטרופו לממש את חלומה, וכעוד היא מחפשת כחושיה המציאותיים אחר הפרח האחד, בוראו הוא כמו ידיו כגני הנייר הסיניים הממלאים את עולמו ; ויאביס - נציג איי הזהב הרחוקים . אלישבע זו, כסכך עולמותיה וציפיית אהבתה הכלתי נכנעת, נלחמת על עולמו הרדוד-אגוצנטי של ליכט, ותוצאותיו האבודות מראש של מאבק זה, מעוצבות, כנוסף לביטוייך המילולי המפורש. כמבנהו הקטוע של הסיפור, שעלילותיו משיקות זו לזו כנקודות מגע מועטות, ומכליטרת כמקביל לאמירות הישירות את חללי אי- המגע, הריחוק והזרות, כאשר ככל אחד מהקטעים המבודדים כונה רות אלמוג כשפתה הציורית-רגישה את תמצית החלום מול פיכחון הכאב והבדידות : "כארץ ההיא עוד יש איכרים ששבים אל בתיהם עם ערב מן השדות, נושאים מחרשות על שכמם ; הגפנים עדיין משוגות את קנוקנותיהן על קורות-עץ כפתחי מסעדות קטנות ; הזיתים עוד מעלים ירוק של אפר ; פרחי היסמין הלבנבנים מדיפים ריח מתוק לעת ערב, והאור נשפך על ארץ החלומות ללא הרף ומביא רצי זוהר וכסף כמים שאין כחולים מהם ." (עמ' 87(. זה לעומת : "הליטה את ראשה ככפות-ידיה המגוירות ; לכנות היו ומאומצות. אצבעותיהן ננעצות כרקות. וישבתי וראיתי איך היא מכאיכה לעצמה ; שורטת את פניה, וקמתי ונגשתי אליה והנחתי כפי על ראשה, על השער כגון המתכת שנצטנף לפקעת, והוא היה דליל ושמן כעור כף-ידי ." ואמרתי לה" גם לי היה ילד. אמרתי לה, ומת."" (עמ' 50(, ועוד ועוד, לאורך כל הספר. ועם כל זה - ציוריות השפה, מרוככות מכב;:ז הנפשי של המספרת, עומק המסר הרגשי, ומשמעותו הפנימית של הארגון הסיפורי ; משהו כמו התחמק ממרקמו של התשבץ . אולי כגלל חיתוכי הא רועים הדורשים מאמץ כלתי-פוסק של מעקב ופיענוח, אולי משום הדמויות הנראות ככנות דמותה של המספרת, וככל-זאת נמסרות כעלילות מפוצלות ;ואולי משום ההתחמקות מלומר את הדברים "עד הסוף", כמו כסיפור הילד, ומאידך - חזרה על מוטיבים אמורים. כמו זה של הגנים הסיניים . "הנה" - כרתכת רות אלמוג כעטה של אלישבע - "כל ימי ציפיתי כחרדה לנס שיתרחש . לשעת חסד. " שכל הדברים המתים יקומו ויחיו." אני יודעת, הנס ככר התרחש. חלפתי על פני הפלא כלי משים." (עמ' 45( מעט מהרגשה זו חלף גם כי עם הגיעי לסיומו של נספר, נצר החוויה האסטטית, האינטלקטואלית והרגשית שגרמה לי קריאתו . • עמלה עינת יוני-אוגוסט 1982 המש מעות שניתנת לאירועי הש ואה ולפשרם כיום וכעתי ד הנראה לעין - תוך בדיקת ההתעוררות הניאו- נאצית כאירופה של היום . לפיכך . לא ניתן אלא להביע משאלה . כי מחבר הספר יתמסר למשימה של יצירת מסכת אחת רחבה והומוגנית של בחינת נושא השראה על מירב ההיבטים . דרמה. כי נטל המשימה גובר ככל שגובר הטיעון של באראר להעדר כל מיסטיפיקציה - שהרי הצגת האירועים על מערכת ההסברים והמשמעויות - מוטלת על החוקר עצמו רעל המחקרים בהם הוא מסתייע . אולם דווקא התמודדות היקפית, כימים של מחקרים פרטיקולריים כנושא השראה - היא המשימה שהתרבות והחברה הישראלית זקוקים לה .• חנה יעוז אורות האבן אינם מאירים בעברית יורגן גוסטבה ברנדט : אורות האבן ; הוצ' זמורה ביתן מוזן; 1982; תרגום מדנית : יהודית וינטר ; מבוא : אולריק הוי . שני הקבצים " הר ישראל " ר " כאן יכולה היתה השיחה להתקיים" של יררגן גרסטבה ברנדט (נולד ב 1929-(. מחשובי משוררי דנמרק כיום , נכתבו בהשראת ישראל . שבה ביקר פעמים רבות. "אורות האבן" שהוא מבחר מתוך שני הספרים הנ"ל ושירים נוספים משירת המשורר, לצידם של שירים על ירושלים רעל מקומרת אחרים ישנם בקובץ גם שירים המאפיינים את כלל שירת ברנדט. תחומי יצירתו של ברנדט מגוונים ; בדנמרק הוא מוכר בעיקר בשל שיריו על העיר קרפנהאגן . שירתו המאוחרת של המשורר מאופיינת על ידי הנוסח ה דיבורי . כמעט פרוזאי . כאשר מרקד שירתו הוא דופק הלשון . השירים המובאים בקובץ זה שייכים רובם ככולם לתקופת הכתיבה המאוחרת שלו . המאפיין שירים אלה הוא העיסוק במהות הקיום בעולם מנוכר וחסר משמערת. דרך הטיפול של ברנדט בנושאים אלה היא על דרך "האירוניה הדנית ", מושג שהדנים גאים בר מאד. ומשמערתו - סגנון אמירה שהוא ספק אירוני. ספק רציני. בשיר " דורות" ערשה ברנדט מסע דרך ההיסטוריה , שם הוא מגלה לצד החלומות והאוטופיות את ערמות הנרצחים הגדלות כאפלה מחוץ לבתי השעשועים . ומגיע למסקנה שהמסעות לכל התקופות ההיסטוריות הם אחידים ראררפאיים. הדרך של נרנדט לומר את הדברים היא ע " י שבירת הפאתרס, ולכן הוא אומר בתחילת השיר "דורות ", ספק באירוניה ספק ברצינות . כי " סימני ההיכר של דורות מאז המבול : לשרן המעטה/ מיוחדת , דקת תחושה רמרסיקלית J של מפסידים." אפשר לומר שאמירה מעין זר היא דנית טיפוסית ואולי מעבר למשמעות של סימני היכר הדורות. אפשר לראות שררה זר כמאפיינת את השפה הדנית . בסוף השיר " דורות", כאשר מסכם ברנדט את מסער אל הדורות השונים כאחידים ראררפאיים . הוא מוסיף : " הבנתי את הדרך וההתחלה בשנות השישים ". בדנמרק נוהגים לכנרת את שנות השישים כ"שנרת הזהב" . זר היתה תקופה של פריחה כלכלית. תרבותית וחברתית בדנמרק . ולכן גם תקופה של תקרות גדולות לעתיד. הצירוף של מסע לשאול עם שכרת השישים יוצר את המתח האירוני ואת דופק הלשון . את מחאתו נגד עולם חסר משמערת ומכרכר מביע המשורר תוך התכנסות באני עם הפניה לחלום ולארוס . רכך הוא אומר בשיר "מצבי הטבעי . "לשבת במרפסת במסלולי שלי . בנקודה הזאת עם דופק שלו ".." ומגשים את יעודי לשלמות כגישוש מוחלט. שלם . זיע ממשש בעולם הנעול הזה" . ומכיורן ש " בערלם בני האדם מצרי הכרח בידיים הלא נכונות " פונה ברנדט אל ארביקט ~68 65 ותופעות אנטישמיות (מעניינים במיוחד הסעיפים הדנים בתופעות אנטישמיות באי רופה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה) . אחת המסקנות החשובות היא. כי הקמת מדינת ישראל ויצירתו של בסיס כוח בשביל העם היהודי נתאפשרה במידה רבה הודרת ליהודי התפרצות : הניצולים שהתארגנו בגרפים כדוגמת "הבריחה" ויהודי :\רה " ב (עמ" 46(- במקביל הוא מפחית מחשיבותן של המחתרות שפעלו באר ץ (עמ' (. 47 שאלה מעניינת אחרת - האם יש לראות בהקמתה של מדינת ישראל את תשובתה של ההיסטוריה לרצח בני העם היהודי בשואה - נענית ע"י כאראר כשלילה (עמ' 47(. [עמדה זר אינה מנומקת ומוסברת דיה - אולם. יש להניח כי היא נובעת מהגישה הבסיסית של ש לילת כל מיסטיפיקציה] . לכל היותר הוא מוכן לקבל את הקשר שבין אירועי מלחמת העולם השנייה והשפעתם על מיכלרל הגרפים הפוליטיים היהודי ים ניצולי המחנות. היישוב. היהדות האמריקאית. "היציאה מתוך מצב חוסר האונים באה כתוצאה ישירה מהדינמיקה . שפעלה בעולם היהודי כולו. ושהשראה באה להניע ארתה ; לפיכך. אנו רואים שישנו קשר הדוק בין כרחם היחסי של היהודים כיום . לבין היעדרו המוחלט של כוח כזה בעבר , בעת השראה " (עמ '48 (. לשאלת הסיבות לאנטישמיות הנאצית -מוקד ש חלקו העיקרי של המאמר השני -" עם נכחד ". באואר , כחוקרים רבים לפניו. רואה את האנטישמיות הנאצית כשלב קיצוני יותר של תופעה, שגילוייה נגלו כבר בסוף המאה ה 19-. הוא מדגיש את השימוש בסמלים נוצריים לצורך ה "דת-המדרמה " של הנאציזם . השילוב של תפיסת היהודי כחיידק וכשטן . וזאת תוך הפיכת שנאת היהודי. ל " חק טבע לחברה בריאה ". המאמר סוקר את השלבים השונים של מדיניות הנאצים כלפי היהודים ומסיים בבדיקת שלבי התפשטות המידע על הרצח והתגובות של העולם הנוצרי -והיהודי . מכאן הדרך פתוחה לדירן ביחסי יהודים וגויים בשואה ולאחריה, ולדירן מפורט בצוררת ההתנגדות של יהודים בימי השראה . שני המאמרים הללו אינם מעלים את גורלה של יהדות הונגריה ובעיותיה - אולם פרק חסר זה מושלם ע " י המאמרים הבודקים את שאלת ההצלה ע " י משא-רמתן ובמיוחד -" שליחותו של יואל כרכר" . מאמר אחרון זה הוא מעניין ביותר , שכן הוא דן בפרשה קשה וסבוכה במיוחד : "משאירת תמררת דם ". האם באמת ניתן היה להציל חלק ניכר מיהדות הונגריה ? מה חיתה כוונת הגרמנים ? מי בתרך גרמניה הנאצית יזם את המר"מ ומדוע ? המאמר מעני ין ומפורט כיותר - והוא מגיע למסקנה מפתיעה - כי שליחותו של נדנד לא היתה אלא מעין כיסוי לשליחותו של גרוס. שכרעדה ע " י הימלר להסדיר פגישה בין הס.ו . לבין האנגלים והאמריקנים . המטרה - שלרם נפרד עם המערב, וברית נגד בריה"מ . לפיכך . מפרש בא ואר גרסו הבריטים. כי על בסיס כזה אין לעשרת דבר. אר לא צריך לעשרת דבר . כניגוד לתפיסה ששררה בעת "משפט קסטנר " ל גבי גירסתר של גרוס , שכולם ראו כר אדם בלתי מהימן ודבריו נתפסו כפרי הדמיון - הרי כאראר מקבל את גירסתר של גרוס בנושא זה. ורואה כהצעה ל מכור יהודים. שהועברה ע " י כרכר . כסירן לשלב ראשון כמגע/קשר כין הס . ס . למערב " והרי היהודים היו הגורם המכריע בעולם הדמוקרט י . לדעת הנאצים . ולכן הדרך אל ממשלות המערב טוב שתוביל דרך הנציגים היהודיים בעולם החפשי " (עמ '182(. בסי רם המאמר - מועלית התפיסה, כי לא כרכר נכשל . אלא העולם הדמוקרטי הוא שנכשל . שכן יכול היה לנהל מר " מ מתמשך עם הנאצים . ולדחות בכך את חיסולם של יהודים רבים . דרגמא לכסירן מעין זה מעלה המחבר במאמר החותם את הספר - המר"מ בין סא"ל מאיר לנציגי הס .ס .1944-5. לסיכום - לפנינו קובץ מאמרים . המשקף גישה אחדרתית . ואשר למרות היותר בנרי כפסיפס . המ ו רכב מחלקים שונים - הרי זאת מסכת כמעט אחוותיה . לכן . אם נתעלם מהמבנה של הספר . ומהניסיון - הברור - לא לעררך את החומר כמקשה אחת (המוצא ל ו אף דברי הצדקה במשפטי הפתיחה של המ::~רא) - הרי לפנינו מערכת כמעט סגורה של נושא שלם ; הסיכות לאנטישמיות הנאצית, שלבים כפית רון הסופי . צוררת ההתנגדות של היהודים. יחסי יהודי וגויים. הקשר בין השראה והמאבק להקמת מדינת ישראל . ואפילו ספרים השואה בלי מיסטיפיקציה הדוהיראואב: - האושה" םיטביה "םיירוטסיה; תירפס. םילעופ; .1982 םיטביה"םיירוטסיה - רפס"הארשה ה תאצומההיוטיב הסיפתתיתרדחא, ףקשמ ןהו תריחבביכרד ןה תיתשתבתינויערה י דוסיב רפסה תחנומ ,היצפסנוקהיכ עבמה. יש להתייחס אל השראה כאל תופעה היסטורית . בקביעה זר כשלעצמה אין משרם חידוש, שכן היא נידונה בעבר ע " י היסטוריונים והרגי-דעות (כדוגמת ו . מרקוזה , י . טלמרן רבאראר עצמו) . החידוש נרבע מהצגת תפיסה השוללת כל iיי:יצקיפיטסימ בנושא השראה . "דברים קורים מפני שהם אפשריים, ראם היו אפשריים בעבר הם אפשריים שרב בעתיד" (עמ '76(. תפיסה זר של השראה יש בה לא רק בסיס לחקר העבר. אלא גם משרם "אזהרה לעתיד", שכן "אם נגיד , כי השראה התרחשה על כרכב-לכת אחר, הרי בכך נפתחת בפני האנושות דרך להתחמק ממנה ע"י בריחה מהמציאות. ובמקרה זה היא תיראה כדבר איום. מסתורי, רחוק ולא נרגע לנר. אם בעינינו הבעייה היא בראש ובראשונה בעיית התערבותו של האל אר של השטן - אזי אין לנר יותר צררך בחיפושים אחרי הבנה היסטורית . האחריות תיפול אז לא על הנאצים אלא על כוח על-טבעי . מסתורי. אטום לב (עמ' 82(. הסרת כל מיסטיפיקציה, והתייחסות אל אירועי השראה כאל סידרת מאורעות, הניתנת להסבר בשיטות המחקר המקובלות עלינו - מחייבת התמודדות עם אירועים שלא היה להם תקדים בהיסטוריה העולמית ולפיכך . אין המחבר נוטה ליצור ספר אחד שיתיימר להקיף את כל ההיבטים ההיסטוריים. אלא מסתפק בבחינת מספר היבטים הנראים לו מרכזיים אר חשובים . תוך הדגשת המכנה-המשותף . בהקדמה לספר משרטט באראר את נקודות המוצא המשותפות למאמרים השונים. שכלל בספרר. ההנחה המשותפת הראשונה היא, כי השראה נתפסת כמאורע המרכזי בתולדות העם היהודי במאות השנים האחרונות ואולי אף לפניהן . יתר-על-כן .היא מהורה נקודת מפגש בין ההיסטוריה היהודית ותולדות העמים האחרים. השראה נתפסת כ"מקרה קיצוני ייחודי עדיין. - של תופעה כללית" , ויש לה השלכות אקטואליות על האלימות השוררת בעולם בר אנו חיים רעל מצבם של היהודים . שכן . לפי תפיסת המחבר, הנאציזם הגיע מתקיפת היהודים לאיבה לנצררת ולעמים איררפאיים רבים . לפיכך . חייבים להדגיש היום בעיני יחידים . גרפים רעמים - כי מיתקפה מחודשת על היהודים עלולה להיות הקדמה לתקיפת התרבות האנושית המתקדמת בכללה (עמ '9(. מכאן . כי גורל היהודים במלחמת העולם השנייה אינו . פרק ברדד וסגור בהיסטוריה של העבר הקרוב. אלא פרק משמערתי ביותר להתייחסות אל ההורה ואת העתיד . בספר שלפנינו צורפו יחדיר שמרנה מאמרים - מהם כלליים ומקיפים ביותר כדוגמת המאמר הראשון . הנושא את הכותרת :" יציאתו של העם היהודי ממצב של אין אונים מדיני", ומהם המטפלים בבעייה ספציפית, שטרם נחקרה עד תרם -כגרן :" שליחותו של יואל נדנד" . הסוג הראשון עיקר כוחו להעלאה מסכמת של המחקר הקיים, וזאת בלשון בהירה , המתרחקת מתמציתיות יתר רמעירפרל. ואשר למרות הידע הרב המשוקע בה , אינה נוטה ל " ניפרח אקדמי" . הסוג השני מטפל במה שמכרנה ע"י המחבר " מיקרו- היסטוריה ", והוא מנסה להאיר באור חדש פרשיות , שהסתום בהן מררנה על המפורש . אולם . אף כאן . מוביל המחבר את הקורא להתבוננות בהיבטים כלליים הרבה יותר מאשר הטיפול באירוע אר בסירות אירועים ספציפיים. המאמר "יציאתו של העם היהודי ממצב של אין אונים מדיני" - סוקר את עלייתה של הלאומיות היהודית בצורותיה המודרניות - מימי האמנציפציה רעד הקמתה של מדינת ישראל . וזאת תוך סקירה של תנועות יוני-אוגוסט 1982 הצינור המטפטף היחיד עם תו-השגחה . תו-ההשגחה הוא שירות נוסף של נען לציבור הצרכנים. שירות המאשר את נתוני הצינור ואת אחידות הייצור ומבטיח לחקלאים ציוד אמיר מאיכות מעולה. מעתה, כשתרצה לקנות צינור מטפטף בקוטר של 16 מ"מ או 20 מ"מ, כדאי שתזכור - "נען טיף" הוא הצינור המטפטף היחיד בארץ עם תו-השגחה. מעפלי מכתת נען קיבוץ נען 73263, טל. 054-56476 משרד תכנון: רח' מקרה ישראל 21, טל. 03-624894. שרות שדה: טל .054-58285)24 שעות ביממה) "t: "' " ספרים ה"מלה" היא המקשרת פאולו פריירה : פדגוגיה לש מדוכאים; :עברית כרמית גיא ; 'הוצמפרש / ירושלים ; .1981 מ הי כעצם פוליטיקה ? האם העיסוק כה כזרי, כעדות האידיאליסטים הנזהרים מלהסתכן כתככיה ? אר שמא הפוליטיקה מהורה עיסוק כלתי-נמנע ככתפיסתו של טלקרט פרנסרנס. אחד מגדולי הסוציולוגים האמרי- קאיים . אשר הגדיר כפוליטיקה את מכלול הנורמות הממסגרות קביעת מטרות וקבלת החלטות של מערכת חברתית. אר תת-מערכת ? כלכסיקרן הישראלי. משמש המונח " פוליטי" מלה נרדפת ל"כלתי אחראי". כאשר מתכוונים לייחס למעשה כלשהו מניעים שפלים, אנרכיים אר מפלגתיים צרים . מעניקים לו את התווית 'פוליטי', תווית המרמזת על תוצאות הרות-אסרן . כך משמש שם-תואר כלי כידי קבוצות דומיננטיות כדי לנגח מה שיכול להתפרש כאות אר כקריאה לשינוי כסטטוס-קרר . מ:;;בצעי ההפיכה הצבאית כברזיל כ- 1964 הכינו את עבודתו של פארלר פריירה כ~ירם פוליטי כמוכן הזה . פרסומו של הספר פדגוגיה של מדוכאים מאפשר לקורא העברי לעמוד על כך שהחינוך יכול להיות מפעל פוליטי. פארלר פריירה היה מרצה כתחום ההיסטוריה והפילוסופיה של החינוך כברזיל משנת 1959 ,רכן מררה למבוגרים אנאלפכיתיים. מיד אחרי ההפיכה, נכלא לשבעים יום ר"ערדד" לצאת את מולדתו כאשר שוחרר. מאז הוא פועל כמסגרת ארגוני חינוך בינלאומיים . כספרר, אשר הופיע כארבע שנים לאחר הגירוש, הוא מתאר את עבודתו החינוכית כקורים כלליים, מפרט את ל"כנות עולם כשם" וכמעשה זה של כינוי עולם. לשנותו . שתי פנים לו לתיאור הזה : מצד אחד מדגיש פריירה עת העקיבות כין מלים למעשים ; המלים אותן אנחנו מגייסים יוצרות, ואף משנות , את המציאות כה אנחנו מתפקדים, גם כאשר אין אנחנו מודעים לכך. אר רוצים ככך. פריירה חרכק,את השינוי כשתי ידיר . ומצד שני, מצביע פריירה על כך, שהמלה החיה כדר-שיח מפרקת את גרפי הידע המדעי החתומים, לדבריו, על ידי המדכאים. תפיסת ההפרדה כין נושאים מהורה כהכרח , לדעתו, מיתוס נוסף אשר מונע דיאלוג אמיתי וחוסם את הגישה לחשיבה ביקורתית. למידת קורסים , איסוף נקודות זכות, רישום סדרות של מיומנויות - חותרים תחת הדר-שיח . החריגה מן התפיסה של חינוך כדר-שיח מכיאה ל"פלישה תרבותית". גם המחנך כעל הרצון הטוב חוטא כאשר הוא מנסה ל"העכיר" את הידע אשר לו הוא שותף (אר אשר הועבר אליו) מכלי לחשוף אותר לביקורת של דיאלוג אמיתי . ה"מיתיזאציה" של עולם נתון. דהיינו, העמדתו מעבר לטרוח השגתה של הביקורת, שוללת את המעשה הפדגוגי של פריירה. מניפולציה מכוונת של מצב אינטרקצירני אינה אלא ניכוש . השוואה כין הצגתו של פריירה את מכנה הפעולה החינוכית לכין הנהרג כמוסדותינו החינוכיים . מראה כי כמקום שם פריירה רואה מכנה מלוכד, רואים אנו אלמנטים פרודים ; כמקרם שם הוא רואה יצירה דינאמית של ידע, יוצרים אנחנו מסגרת קפואה של כאילר-מיפגש . עצם ארגון הלימודים כסדרה של שעררים המסתדרים תחת כותרות כלליות מרננות מראש, שם לאל כל אפשרות להגיע לשירם אר לשינוי כמרככם הפדגוגי . אין פריירה משתעשע כאשליות על אודות למידה ספונטנית אשר תחלץ את המבוגר, שאינו יודע קרוא וכתוב , ממצוקתו . פריירה מלווה את קריאתו אל המחנכים להימנע מפלישה תרבותית כדרישה לנצל את המחקר כדי להתרות את אפני הלמידה . הוא רואה הפדגוגיה של פריירה מצביעה על החינוך כגורם משקם. וכמדינות סעד, וכיניהן ישראל, יש הסכמה כללית (מיתוס?), כי רצוי לשקם את השכבות הנחשלות . אלא שפריירה אינו מסתפק כ"שיקרם" לתוך המצב הקיים . כמבוא לספרו הוא טוען. כי ניתן לפעול כ"חינרך שיטתי ... רק כאמצעות השלטון הפוליטי " (עמ' 27(. הוא רואה את עיצוב המכנה החכרתי כמפעל המהפכה ומציג את עבודתו הוא כפררייקטים "אד הרק" עם המדוכאים . מתוך חשש לאקטיביזם עקר ולדנות ריקה, שאף פריירה להבטיח חינוך כאמצעות דו-שיח ומעש, כאמצעות פרכסיס, המכין את השינוי המהפכני המיוחל. תוך ארגון .העם כוונותיו הפוליטיות של פריירה נהירות ממונחיו . ממטרותיו . וממעשיר . גם כציטטות שאותן הוא מביא . מדגיש פריירה את הקשר כין העבודה ההחינרכית אצל המדוכאים של ברזיל לכין מאבקי הגרילה כאמריקה הלטינית נגד האימפריאליזם הכלכלי של ארצות- הכרית . מסתבר שהדיקטטורה הצבאית של ברזיל הכינה אל-נכון את הסיכון כחינוך הפתוח הייחודי אשר פריירה טיפח. הפדגוגיה המוצעת על-ידי פריירה איננה בחינת סרג מסויים של מחשכה, כי-אם הזמנה להפוך את החינוך לפוליטיקה . ואת הפוליטיקה לחינוך . תוך יצירת יחידות של "אנחנו" . כעניין הטכסט. נראה לי שכדאי להזכיר, כי ביטויו של מאונס מוכר כעברית כ"תרדעה כוזבת" ולא, כמתורגם פה, "מודעות מזרייפת". כמר-כן. צריך היה להשתמש כמונח "תנאים מגבילים" את המדוכאים ולא, כמתורגם, "מצבי גבול". אולם אלה פרטים קטנים כספר אשר, כסך-הכל. תורגם כלשרן שוטפת וקריאה כיותר כידי כרמית גיא. • דבורה קלקין-פישמן יסודותיה התיאררטיים ואת מטרותיה . הוא מספק כמחקר החכרתי דרך של דיאלוג טרומי אשר לקורא הזדמנות לשקול אם אמנם טמנו כחרכן דרכי כאמצעותו ניתן לחשוף את הנושאים התובעים ליבון הוראה אלו איום למשטר . משותף. פריירה פירט את גישתו כמסה "חינוך פריירה מתאר דרכי הוראה אשר מתבססות על שיתוף כאימון כחופש"* . אשר נתפרסמה לראשונה כ 1969-. תכנית פעולה כין מררה לתלמיד . הוא מתורה שיתוף גם fנג ספרים חדשים מאת המבקר ישראל כתיכנרן כלימודים רגם כפיתוח נושאים ספציפיים . הוא מצדד כדר-שיח כאמצעי דידקטי המגשים את השיתוף . והמאפשר טיפול גמיש כחומר לימוד רגם מפתח הכנה הדדית ויחסי שיררירן . לכאורה אין כאן חידוש רב. המעיין כספרר של פריירה יכול לראות כר ערד ניסוח של תיאוריה חינוכית המתמקדת כחניך ; ניסוחים כאלה פושטים כעולם המערבי מאז שלהי מלחמת העולם השנייה , ואינם זרים גם לאנשי חינוך כישראל . סמינרים להכשרת מורים וכתי הספר לחינוך של האוניברסיטאות כארץ מקפידים ללמד שעררים כפילוסופיה של החינוך הרדיקאלי אשר, כרכרי פרופסור לם כהקדמה לספר, "פריירה הוכר כדוברו" (עמ' 23(. ההכשרה הדידקטית מדגישה את חשיבותה של ההוראה הממוקדת כחניך . גישה זאת מטיפה להכרה כעובדה, כי החכרה מתבטאת כתכניות הלימודים המוכרות. וכי דרישות החכרה כחיי יומיום ממילא ידועות היטב לכל מורה . כמסגרתה מניחים, כי שליטה כ"חרמר" של מקצוע ההוראה חינה תנאי מוקדם להוראה מסודרת, וכי צרכיו האישיים רהפרופסיונליים של המורה עצמו אינם ראשונים כמעלת החשיבות . פריירה אינו מציג "דרכי חינוך" או "מיומנויות הוראה" . הוא מתנגד לבסיס שעליו נשען בית-הספר המקובל. שכר הידע והשליטה מופקדים כידי המורה ככבנק . הוא מכנה כמיתוס את הרעיון . שלפיר קיימת כורות אבסולוטית המיוחסת לתלמידים אשר הם כני אדם מתפקדים (עמ' 124(. מעשית, מחייב פריירה לשוחח עם תלמידים כדי ללמוד את הנושאים ("התימאטיקה") המעסיקים אותם , ואת הידע השייך אליהם כלכרית. כלכריות הנסירן וכלבדיות התפיסה של כל פרט מבטיחות שיררירן כין כני אדם . והרי כלעדי שוויון כזה לא ייתכן דר-שיח כלל. שצריך להיות מיפגש המנוהל כענווה, והרווי אהבה כנה ואמונה הדדית עזה. ה"מלה" היא המקשרת, היא היוצרת את שיתוף- הפעולה המוחשי. וכטיב ה"מלה" נעוץ ההבדל המכני המחקר שכה הוא דוגל כוללת חקר הלשון ובחירת המלים ה"גנרטיכירת" העשירות מכחינה פונטית רגם מבחינת "מערבותן כמציאות חברתית, תרבותית ופוליטית נתרנה" . עריכת מחקר מכין. תוך דירן. קרדיפיקציה ופיענוח, הופך את המורה החוקר ללומד ואת הלומד למורה . כדיאלקטיקה של מחקר ודיון נקבע היחס אשר מאפיין פעולה פדגוגית בעלת סינרי להצליח . הספר, פדגוגיה של מדוכאים מתאר מעשים אשר נעשו, כמקום מסוים. כתקופה נתונה כעבר, עם קבוצות מוגדרות - הכל כריחוק רב מישראל על בעיותיה הלאומיות, העדתיות, והכלכליות כיום . אולם הבעיות אשר מדריכות את עבודתו של פריירה מעוררות הדים מעבר לארקיאנרסים ומעבר לשנים. זרקור על המיתוסים אשר פריירה מרנה יאיר את ההקבלה הזאת . פריירה מונה שורה ארוכה של מיתוסים המקובלים כחברה הברזילאית, והנתפסים כאילו הם מתארים את הטבע האנושי . אך הוא עומד על כך שמקרכלרתם נובעת מהעובדה, שהם משרתים את האינטרסים של השכבות השליטות. המחבר מדגים את המיתוסים כציטטות מתוך שפת יומיום. ציטטות מקבילות כעברית חושפות מציאות "מיתולוגית" דומה כין יהודים לערכים, כין ערכיי ישראל לערביי השטחים . כין יהודים מערכיים למזרחיים, כין מושכים ותיקים למושכים צעירים. כין פקידים לכין פועלים , כין מעסיקים לכין עובדים . "מיתולרגיזאציה" משקפת גם כישראל את היחסים הפטרנליסטיים הרווחים כין עדות, כין דרגות-ותק שונות, כין גזרות כמשק. כין קבוצות עוכרים . וכיחסי ייצור. תחת סיסמארת של "קכוץ גלריות" , "עם אחד, ארץ אחת", היה גם כישראל "כסירן פחות אר יותר מודע של דיכוי תרבותי" כדבריו של פרופסור אייזנשטדט, ככנס אגודת הסוציולוגים הישראלית.** דיכוי זה היה, לדעתו, הגירסה הישראלית של תופעה כלל-עולמית, ומשרם כך . כנראה, הכרחית. כהך : בחביון הספרות פסקי-טעם מעל במות איתמר יעוז-קסט: מול גרמניה במת יחיד : א. שיר המסע סביב גופו של היטלר . ב . אחרית דבר : ביו אינסטינקט לבין המודעות . בהכנה : ספר עקד - במלאת 25 שנה לבית-ההוצאה . מאחורי ההריסות שירים 1961-1981 יעקב בסר מופיע בימים אלה בהוצאת החשוב כיותר כין משנתו החינוכית של פריירה לכין מעשי ההכשרה המוכרים לנו . הדיאלוג נערך כדי * ראה :P. Freire, 1973: Education for Critical "ספרית פועלים 250 ; 11 עמ 1 ** אוניברסיטת בן-גוריון. באר-שבע : ה 11-בפברואר .1982. יוני-אוגו'סט 1982 • .Consciousness, New York, Seabury Press ספרים 65 •אורות האבן אינם מאירים (המשך> צלצול הפעמון . קשה להכין מדוע "גיוונה " המתרגמת השמיים ". אי ן ספק שחסרה יד עורכת כספר . -~-=-יאד:כר ./" תני לעולם להיות כמרת; /י\ת םהחיימ"צלצרל " כבית הראשון ל "דפיקה " בכית השני . אפילו דומני שהטעויות הרכות הנובעות מחוסר שליטה מספקת כשפה העברית . כה רכות הטעויות. כעיקר --:-\-::-./1 י:: t.: יר נןדרת) . מבחינת המצלול ראוי היה לתרגם "כין; לצלצו כתחום התחבירי, עד שלא ניתן לעתים להכין תא --:.·::-אי ך הדברים נאמרים כרצינות מלאה אלא על לצלצול", שלא לדבר על כך שאין הצדקה תפיוטי הטקסט העברי לפני שנעזרים כמקור (וכמה ואצלנ י~=~- הדק 't.: כין הרצינות לכין האירוניה . לשימוש כ"דפיקת הפעמון" כאשר הצירוף אינו תורם יוכל ו להעדר כמ קור שכדנית ?!(. ·r. ב.ם · ד הפניה לחלום ולארוס ממשיך המשורר להכנת רובד נוסף כשיר . כשיר " ארון הכרית", טשצוט וחבל שכך הוא, שכן תרגום טוב היה עשוי לעורר הגטי ::r.י::זי t.: יר אחר נקודת אחיזה כעולם חסר משמעות . לעיל כתרגום של מתרגמת אחרת, נחרה וינטר הכמל "סנה" כאשר השתמ'ש המשורר כמלה "שיח" . כבחירת עזה למקור, ומעודד תרגומים נוספים מיצירת משורר הז ::הקי t.: ר זה אפשר להכין את קבוצת השירים ףשכסו המלה "סנה " כופה המתרגמת את הקונוטציה המקראית ומיצירתם של משוררים סקנדינביים אחרים .• ך·:: דקר . העוסקים כחיפוש אחר אלהים . אין אצל טכרנד :-::-ייחסרת לאלהרת מסויימת או לתפיסה דתית מוכרת . של "שמות " פרק ג '2, כעוד שהמשורר כותב שכפירו מרים ןאית ::-;דtנ ;בצמר מכנה את שיריו כנושא זה "ריאליזם דתי" . "כל שיח; עולח כשלהבת בהירה ". השימוש כמלה אך דווקא צורת הביטוי שלו כשירים אלה אהי " סנה" עומד כסתירה להשקפה הדתית שמביע המשורר כשיר זה . כפי שנרמז קודם לכן . כל הקשר חד משמעי :ידריאליסטית כאשר קיים ריחוף תמידי כין הפיכחון . נוצרי או יהודי. עומד כניגוד לרוח שיריו של נרנדט . ל::י i החלום. כעין " מסע מרככה " מיסטי לקראת וכתוך פגוש את :-:אור האלוהי . דווקא אותו ריחוף כין המציאות לכין ועוד כאותו שיר ; כמבוא של אולריק הוי' שגם הוא , ע"י יהודית וינטר, מתורגמת השורה החלום הוא הוא הריאליה הדתית של כרנדט . תורגם, הכנראוי:.;•:: "ארון הכרית " החותם את הקובץ אפשר לראות האחרונה של השיר :" כל סנה כוער כשלהבת בהירה ", ~1iותנuנ את סיכום תפיסתו המיסטית. הוא בחר כתכנית ה- ואילו כגוף הספר נאמר " כל סנה כוער כאש כלהנה CREDO הנוצרי (אני מאמין כאב וככן וכרוח הקודש בהירה ". כאיזה משני הנוסחים נבחר ? כנ"ל כקשר וכר.' ..( כניגוד אירוני לתוכן המונא להלן : /"אני מאמין לכותרת השיר " מתחת לשמיים ", כפי התרגום בדונך שבוע הספר בת''א ::אל הסמוי; וכאורו הסמוי . אני חושב, כל הדברים הם שכמבוא, וכגוף הספר הוכתר השיר כשם "תחת ה' t.: תקפותו בכל , שאני רואה את הזמן. רואה אני אלוהים פנים אל פנים כל שיח עולה כשלהבת בהירה" (גרף השיר הוא כתרגומה של אסתר אדלשטיין והתאמת הפיסוק למקרר הוא שלי -מ .א .( .ז::י להניח . כי להפרשיו הדתיים של המשורר יש קשר עם •;,:יךיך כנושא ישראל וכעיקר כנושא ירושלים . אהבת קר · &קל לנtרכ·ן•ע .:י.י i ראל מאפיינת את קבוצת השירים הזו . כפי שאנו מצפים מאוהב אמת. הרי שגם הביקורת אינה נחסכת kal-kar ~in carm~I :כאתנר . כן אפייני לקבוצת שירים זו האופי המרגש של המפגש של כן הצפון הקר עם הנוף הארץ-ישראלי על טר: 942171-04:Tel וייו החרם ועל האור ועל המירנו . ני 1 ים לקרוא שירים על ארצנו שנכתבו מנקודת ראות של ''(l, ךךך סקנדינבי אף הביקורת נעשית מוכנת יותר כ ,'. , מוצרי פוליסטירן מוקצף מתקבלת יותר על הלב. אם לא על הדעת, כאשר היא לבניה' חקלאות, קמפינג, אריזות,בידדו נאמרת כהקשר השירי של כן הצפון . מ.י: t מעות מיוחדת מקבל השיר " סימטת החומות " דווקא כיום (כאשר הארץ רותחת והגבולות ןכי המציאות והדמיון מטושטשים). כרנדט מכנה את חרמות העיר העתיקה "חרמות חסרות קודש ". ואת החיים שכין החרמות "חיים מסתוריים וקודרים", ויחד ב,ם זאת מכנה את כסירנו של הרצל להכחיד את צללי · העליבות. הקדרות והערני כ " חלום של הגירן" . כמסתכל מן הצד. אומר לנר כרנדט שאין מקום ל"חלום של הגירן "" · כאר r זו . שהחופש אינו המרחבים מסביבך. אלא הוא שם . למעלה. כעומק הניצב מעל ראשך ."". :מרבן שאפשר להתווכח על טעון מעין זה . אצלנו הוא ::וודאי יקבל את כרכתם של הרב אורי כלוי ונטווי קרתא . אחד הי iL ירים המרגשים כקובץ הוא השיר "הלכתי ", ב~ מתמזגים תארו נפלא של להט הנוף הארץ-ישראלי עם הכילכרל והתימהון האוחזים תיירים שרואים את מחנות הפליטים העזובים מחוץ ליריחו . וכך הוא אומר : " הלכתי על מח השדרה; כאור של שמש נוראה; --- מואב עדיין משתרעת רחוקה ; כמר התקרה; היו ם -יומית ; כארץ. העניה; העשירה -". סירם היז.:יר הוא אמביוולנטי לא פחות כאשר הוא אומר : " האור מנע ממני מראות; צבע ; וצמאתי; כמו חיל; אר ::ליט -". 't: יר חשוב לא פחות כקונץ הוא "מצדה ". גם כשיר זה מצריה אמביוולנטיות של המשורר כלפי החלום הציוני . ::ני t: ימה אחת הוא מביע הזדהות עם הגורל היהודי. ועם זאת חרדה עמוקה כפני תסביך מצדה שלנו, או אולי אזהרה לאומות העולם שלא לדחוף אותנו לפתרון מצדה' :" ל גוסטכה כרנדט פתרונים . כא 'iL ר לתרגום : ראוי היה למשורר חשוב ומעניין ככרנדט להיות מתורגם כיתר אחידות ותשומת לכ . גיחה אמר ש מחרייכ המתרגם לחדור כמלאכתו עד מה י t: לא נית ן להיות מתורגם : מתוך כך יהא עומד על טיבה האומה הזרה והלשון הזרה · ל.:.ו . כתרגום שלפנינו גם מה שניתן לתרגום. תורגם רע . כי t~ יר " לילה כחול על הגבעות " מתרגמת יהודית וינטר : " הפעמ ון מצלצל במגדל . שמנגד; צלצול דק מרחף " כבי ת הי t~ ני של אותר שיר היא מתרגמת :".. צליל מ;:ז שקט ; הלא ברור לאדם; אך הנשמע; כין; דפיקה לדפיקה ; כמגדל שמנ~ד "+ כמקור משתמש המשורר כאותה המלה וכאותה משמעות כאשר הוא מדבר על עתון 77' מס' 34 68 מול גרמניה על שיר-מסע סביב גופו של היטלר מתא א. יעוז-קסט ; ו הצו' עקד - תבמ ייחד. שמי מסע לאירופה בקץי l 9X 1 עשר דרכם ו ממחנה הריכח לשעבר "בדגן-כלזן", שהוא עתה פארק דבררן מוקף צמחיה "אנטי- בוטנית',' לשררות של שירה . שלרשים רי t~ ש שנים חלפו. עד שהתיר לעצמו המשורר "לשרב ולתור" . תחנות נוראות שבהן חלף בין השנים 1944-45 שעה שהעולם רשם את הפרק האירם כספר ההיסטוריה . כשנת חיים; בה ראיתי עצמי כבר מנכר דיי; בשנת חיים; בהראיתי עצמי עוד מקשר דיי; ידעתי כי עלי לשוב על עיקבותי . בפואמה "שיר-מסע סביב גופו של היטלר" הגיע המשורר לגיבוש איכויות הכתיבה שלו, תוך שהוא מעמיד את הרובד התמאטי של השיר סביב מימו חדי t~ כביכול כבתיבתו - הניכור והקישור זהו שילוב העולמות המשמשים בעירברכיה ניצולי שואה . אלה המנהלים בחייהם "דיאלוגים" פרטיים כין עולם העכר שלהם לעולם ההווה . את שזכינו לקרוא נקבצי השירה של המשורר : "נוף בעשן", "ירושת עיניים" ," דו- שורש", "ממשרת כפולה" , "מתיך הזהויות" ואחדות מיצירות הפרוזה שלו, משתלב יחדיו לשיא יצירתי חדש . ניכרים כאן כמה מסממני הפואמה הספרותית יסוד עלילתי מובהק. עמדה אובייקטיבית . נתיכה בטורים רחבים ובגרשי כתיבה השונים באורכם ומיקצכ חופשי שבמקרה זה מושפע מטון מהרהר של הדובר . הפואמה שזורה באמצעים ספרותיים מלאי מטעני משמערת כגרן : דימויים . "כמי שמנסה להעלות מבין גבישי תת המודע של ילדותו את עצמו לאור ההכרה ". מטאפוררת מקוריות "ואקום העולם" "פרחים אוכלי אדם" "כתיבת ספררת ואקדמיות". סמלים ." קוביית ציאניד כחולה", "צעיף כג;ן ערפל". "כחל עייף של הישרדות הגוף" . טון מהרהר שנוטע תחושת אמבירלנטירת כלפי החוויה ותחושת ספק חלום ספק מציאות . הפראימה מיטיבה להעביר לקורא אווירה מאיימת. מבהילה. בהשתמשה כצורה מעניינת בפואטיקה של ה"מרחב הולך ומקיש על הקירות ועל התיק רה של חדרים. שמא אשמע קולות קרוני אהבה ". כל אלה מהררים צייני סגנון של המשורר העושה כהם שימוש ספררתי מערשה ואורג כקורא תחושת אימה כאותה תחושה שעה שצעד באדמת "גרמניה האחרת" . שאלות רבות מעלה המשורר הן בגלוי, והן תוך שהוא מותיר בנר הקוראים מצע למחשבה "/אך שווא תשאל את הגברים ואת הנשים עבי הכשר וצלובי הקרס" / ,:,~ייה גרמניה אחרת ? החלף דור הזרועה ? הנעלם אותר י t~ טן בעל מכנה גרף ענקים ? או שמא טמון הוא כמעמקי האדמה! ' ההגליד פצע העולם ? אך. גם לאחר שנים רבות זוכה המשורר למצב של ךהומניזציה . י t~ ואל ואי ן משיב/ שואל ומכה את עצמו . על כמה גורמים חשובים יש לדעתי להצניע םכתורמי לעצמתה של היצירה. והם שימוש כלשון אובייקטיבית . מטענים סובייקטיבים כנים. ולבסוף המעבר מגורלו הפרטי של הכותב לגורל קולקטיבי ואכן נרמה לי כי א . י . קסט ככתיבת פואמה זו נתן ביטוי לניצולי הי t: ואה החיים עימנו כממשות כפולה שלעיתים נצררה כתוך עברם בלכד .• שמואל רפאל חתום על uתו i ~ןן בדוכן העתון בשבוע הספר בר שתי תכונות אופי ומזג, המציגות אותר בארד סימפטי אך מגבילות למעשה את ערצמתר הספרותית של הרומן : ברקוב בערוב ימיו איננו' כצפרי . הטיפוס הרווח של הקומוניסט המאוכזב . נוסף על אלה נשאר ברקוב, גם במישור האישי, אדם אופטימי הרואה בסוף ימיר את אפשרות שיבת אשתו אליו כוודאות. לאחר עשרות שנים של פירוד והיותה אהובה ואשה לגברים אחרים. דמותו של ברקוב, כגיבור הסיפור וכלקח היסטורי בקונטקסט הספרותי של הרומן' מסתכמת במובאה : "כאשר אני מהרהר בדבר אני מגיע למסקנה כי אולי כלל לא היו לי חיים פרטיים. לכל מקום הלכתי מתוך התלהבות, (שלי אר של אחרים. שראו זכרת לעצמם לחרוץ את גורלי) לקיים איזה ציווי היסטורי . כך הלכתי לפלשתינה' כך חזרתי לרוסיה . אין ספק שנסירנרתי במזרח היבשת שייכים להיסטוריה של זמננו יותר מאשר לתולדות חיי . אפילו החזרה לישראל היא הינשאות על איזה גל . מחוה של יאוש גמור, אשר ציונים מקצועיים מפרשים ארתה בהתעוררות של תקורה ." יהודה אפרוס (אפותי), חבר "משמר הוולגה" שעלה ארצה ואולי ירד, נעלם מן הכרוניקות ההיסטוריות בשנת 1922. יתכן שהוא נולד מחדש בין דפי הספרות . ברומן שתי דמויות הנושאות את שמותיר : אפותי, האינטלקטואל. היושב בתל-יוסף. שם פוגש אותו ברקוב פגישה מחודשת עם חזרתו הסופית לישראל . השני הוא אפרוס (פרופסור אפרת), דתי ומומחה סינרלרג בגלגולו העכשווי, והוא עמיתו של ברקוב בבית האבות . אפרוס הוא מר"פ לשעבר, כמוהר כברקוב. ששב לרוסיה כאורתודוקס דיאלקטי ועבר בה את רוב מדורי הגיהינום . אפותי ואפרוס, שתי אנטיתיזרת בקורות-חייהם וכריעותיהם, הם דמויות משניות ברומן והגאלריה של הגיבורים המשניים מעניינת אותנו רק כבדיקה מדגמית של חומרי הגלם ברומן . מקררות היסטוריים של ארתה תקופה היו כספר פתוח לנתן שחם. בבראו לעצב את סיפורי. חש גם הוא כיוצר . ממש כמרני כקורא. שמנדל אלקינד הוא דמות יוצאת דופן . הוא חלוצה של המהפכה המתמדת. חסר המנוחה ונחת, קיצוני ביותר בהסקת מסקנות מן הדילמה הסוציאליסטית-ציונית שלאחר המהפכה הבולשביקית, עד כדי הליכה אל הקצה הקומוניסטי והאנטי-ציוני . כוחות הבניה וההרס הטמונים בר מעוררים מורא הוא ראש וראשון כמנהיג וכמורה-דרך . בהקבלה ישירה עם אישיות אחרת ותוך משחק-מילים עגום. אפשר לומר, שמנדל אלקינד היה סנה בוער שארכל במהפכה . האם לא נטבעו בר, מלכתחילה, כל קרי האופי ותהפוכות החיים של גבור ספררתי ממעלה גבוהה ? גם שחם חש בכך. כאמור, ראלקינד הוא הגבור היחיד ברומן שהמציאות טופחת לו על פניו : "מנדל ' שבעצם הימים ההם ביקש שיצרפוהר למפלגה (ואף כתב מכתב לפ . ק.פ. בארץ וביקש שימליצו עליו - כלום לא קיבל על עצמו תפקיד נכבד בשליחותה ? כלרם לא גינה בפומבי את ההתיישבות החלוצית ? כלרם לא הביא עמו לרוסיה קהל גדול ורב ?)היה אשJו נאומים פרוגרמטיים ומתווה דרך : הקומונה של "דיה נרבה" היא ההגשמה הנכונה של רעיון החלוץ" . מן הקומונה המתפרקת הלך אלקינד להיות עסקן מפלגתי כשכל עתידו הפוליטי לפניו. ולפתע בשנת 1936' בניד-עפעף של סטלין. היה כל עתידו מאחוריו . קטע הרומן. המתאר פגישה אחרונה (בדיונית) בין כרקוב לאלקינד (עמ' 85-91(, אומר אלקינד, שהקומונה האוטונומית של היהודים היתה דבר שהקדים את זמנו . האפירן שבר מאפיין שחם את אלקינד בשעה אחרונה זר של פגישה בקרן רחוב, יפה רגם חשוב כנקודת מפנה דרמטית - בנפול ארזי הלבנון מה יהיה על אזובי הקיר ? אלקינד נרצח' קרוב לוודאי' בטיהור הגדול שנערך באותה שנה בשררות המפלגה ודבר מותר לוטה בערפל. במכלול האפשרויות המבניות, ובאותו מירקם של אמת היסטורית שבעלילה הבדיונית, היה עיצוב דמותו של מנדל אלקינד כגיבור ראשי ולא כגיבור משני עשוי להוסיף על ממדי הרומן . דמות מונומנטלית כזר . באילוציה הטראגיים. היתה ברנה את מציאותה הבדיונית, על כל מורכבותה, כסמל היהודי הנודד לנצח בגולה ובארץ-ישראל. • גיורא לשם ספרים מי היה מנדל אלקינד ? ו נתן שחם : אדם לאעצמו ; עם עובד ; ספריה ;לעם תשמ"ב. א ני מעיד על עצמי' כי כבר בעמודים הראשונים בספרר של שחם נפלה מחיצת הבדיוניות העומדת לפעמים בין הקורא למספר. נפלה לא רק מחיצת הבדיוניות גם מחיצות לשרן' ארגון הצרדה ואפיוני אנשים ותקופות הותכו והפכו למציאות מרתקת, שהיא עבר והורה, ואפילו עתיד, בזמן אחד, שהוא זמנו של הקורא . הנושא בספר הוא עדרת חייו של גבררר, אביגדור ברקוב, חבר "גדוד העבודה", שחזר לברית-המועצות כקומוניסט והתיישב בחורת הפועלים היהודיים "דיה נרבה". בשנות השבעים. חוזר ברקוב לישראל עם העליה הרוסית החדשה ופוגש חברים רבני משפחה. חייו הולכים ומשתחזרים ביומן שהוא כותב על מאורעות העבר . יש בסיפור שתי זרויות ראיה : זר של החלוץ האידיאליסט, הקומוניסט ששב אל המהפכה הרוסית מתוך שכנוע פנימי ומוצא עצמו עד מהרה במשטר של דיכוי וטרור, רזו של הקומוניסט הוותיק החוזר אל ישראל של ימינו' לאחר ששכך בה הלהט הציוני- חלוצי. בזכררננר ערלות שתי דמויות ידועות שעברו כברת דרך דרמה בחייהן - ברגר-ברזילי רליארפרלד _ טרפד (הנזכר ברומן בשמר) רב המרגלים ראש "התזמורת האדומה", שנלחמה בנאצים, שחזר מן הכפור. המרטיב המרכזי ברומן. המלכד את כל עלילות החיים ואת רוב תחושות הגיברים, הוא מרטיב העדות אישית ומשפטית, היסטורית m ברתית. פסיכולוגית וספרותית. העדות על כל היבטיה היא ראי-התקופה , שקוף ואטום כאחת. הרבה מושגים מבוטאים בכפל לשרן : וידוי והתוודות, חלוציות והיחלצות, עליה וירידה, קומוניזם וטוטליטריזם, גאולה וגולה, משפט ומשפח, גורל ומקרה. גם מרטיב העדות זוכה לשתי האדרת, האחת כעדות יומנו של ברקוב, דשניה, כעדות במובנה של הרריה רצופה של החיים בארץ-ישראל וברוסיה . הכורח להיות נאשם. חשוד, חושד, נרדף. עד, מרעד' מלשין בכוח, שומר סוד' חתרן - תפקידי חיים המוטלים על כל גיבורי הרומן' ובעיקר' תפקידיו של ברקוב. שיש לשננם וללמדם כדי להישאר בחיים. כל אלה, כבתבנית של ספורים בתרך ספורים, משוחקים ביומנו של ברקוב כעדותו של שריד ופליט . שתי מובאות ייטיבו להבהיר את העניין : "כאשר שמרנו את סודרת "הקיבוץ" מפני חברינו שלא נקראו, לא חשבנו שאנחנו מסובבים אותם בכחש. האמנו שקיבלנו על עצמנו אחריות שהם עדיין אינם מסרגלים לה. החזקנו טובה לעצמנו . הכול הכניסו צרארם בערל אחד - אנחנו בשניים. בבוא היום נפתח לפניהם את המחסנים ונציל אותם מפורענות .. כך חשתי גם כאשר הסתרתי מחברי את זיקתי למפלגה הקומוניסטית." (עמ' 151(. המובאה השניה, מתחילת הרומן. אבל לקראת הסירם מבחינת רצף הזמן' כורכת יחד במשפטים ספורים את אקט כתיבת היומן כעדות, את הדריכות המורגלת לקראת כל שאלה לא צפריה, את הרתיעה מפני חקירה, ואת הביקורת על ישראל החומרנית של ההורה לערמת האידיאה הסובייטית שהסתאבה : "הוא הציץ במחברתי ובעיניו עמדה הבעת הזלזול שרוחשים אנשי-מעשה לבטלנים . "מה אתה כותב?" התבלבלתי . לא היתה לי תשרנה מוכנה. מניה רביה עניתי : "יומן" . "ואני חשבתי - תיקונים לקורס הקצר," התבדח ." ההנאה מן הספר בעת הקריאה שלמה עד כדי כך' שאין חשים במהלכה במגבלות כלשהן התוחמות את הרומן . רק בהרהור שני ושלישי מסתמנות אפשרויות, שהגשמתן היתה עשויה להביא ליצירת רומן טוב יותר מן הטוב שלפנינו . הרהורים אלה אינם על אסתטיקה. לשון או תיאור המציאות . התהיה היא על חלקה של הביוגרפיה כעלילה בהיסטוריה וברומן . הגיבור' אביגדור ברקוב. הוא חלוץ בעל להט' פנימי' איש מעשה ולא איש דברים הגם שהוא ניחן בכוח ביטוי בכתב, משכיל למחצה ואיש מקצוע בכוחה של הכשרה עצמית. כוח התבוננותו ויכולת ניתוחו גדולים . אך יש יוני-אוגוסט 1982 ספרים בקצב מהיר אל הקצה השמאלי של תנועת הפועלים ועם ומסורת . גם סקירה זו, פרי גישתו האישית של משה סנה חותר לאמת המחבר. שהוא כיום חבר סיעת מפ"ם בכנסת, בוודאי הישראלית. ראיתם פנה סנה יותר ויותר שמאלה. תניע את הקורא להרהר בשאלות-יסוד. מעניין לקרוא משנדחק ממפ"ם, הצטרף עם חבריו למק"י, תוהודו בהקשר למיפנה של סנה אל המארקסיזם לוועידה ה 20- של המפלגה הקומוניסטית ,הסובייטית משה סנה : "אחרית היום. אפילו אדם כיצחק שכעבור שנתיים הוקיעה תופעות סטאליניסטיות ויצרה והקומוניזם, מה שכתב ב 1942 בראשית". ערך' טבנקין : "איחור המהפכה הסוציאליסטית עלה לה ברצון או שלא ברצון אווירה משחררת בתנועה העיר והוסיף לאנושות בקרבנות אין-ספור. ומפני זה כבוד הקומוניטית. מצא ויצר סנה אפשרויות גוברות תוהולכואחרית-דבר : ריאי למיפנה .. להיפרדות מרק"ח ולפיתוח קומוניזם המחדש ל'אוקטובר' שמול מלחמה עולמית ועוני ודכדוך ףהני צבן ;368 עמ' ; הוצ 1 את דגל הסוציאליזם ; לא. לחינם נעשתה רוח אוקטובר את ההומאניזם המארקסיסטי - זה הבא לידי יביטו הקיבוץ המאוחד; סמל לד;ר" . עמדה המתמיהה כשמעמתים אותה עם מקיף במאמרים הכלולים בקובץ זה ואשר טהתפשתשמ"א 1982-. דעות רוב חכרי הכנסת המשתייכים לקיבוץ המאוחד. בעולם המערבי בשם "אירו-קומוניזם" . את סנה ,הקדים אולי, טוליאטי - אבל אין ספק כי בשלמות המיפנה ח בל אם הסוקר את המופיע מתחת ל"מכבש אך דווקא משום כך היא מקילה עלינו להבין את דרכו של סנה ורבים מאוד בתנועת העכורה הארץ-ישראלית הקדים סנה אף את מפתחי דרכו של זקן-הקומוניסטים הדפוס" יראה בקובץ של כתבי משה סנה רק מעשה מרועיו. מעין מצווה מלומדה דאז. עוד בהיותו ציוני-כללי א' (מסיעת יצחק גרינבוים) האיטלקיים. אלה, לרוע מזלנו ומזלם - נזדקקו לזמן של חסידיו. הספר שלפנינו אף אינו תיעוד כתב סנה, כפי שצבן מצטט מ"היינט" של שנת רב לעשות דרך זו ולכן גם לא שעו לדברי ההסבר היסטורי גרידא . מבטו של סנה שבעטיפה אינו מבטא 1937) !):"תהיה זאת שטות מצידנו לזלזל בעובדה, כי וההתרעה של סנה ומק"י באשר לבעיות העם היהודי קסם אישי בלבד אלא מזכיר תקופה - לא כל כך בארץ-ישראל חיים כפליים ערבים מאשר יהודים." והסכסוך במזרח התיכון . רחוקה - כאשר מדינאים עדין לא היו פוליטיקאים, אפילו שנהיה רוב. לא יפסיק הגוף הזה את קיומו ואל אולי עוד יבוא יום. וקובץ דברי סנה יתורגם לשפות העולם וישמש לשמאל ספר עיון ולימוד. אך קודם-כל ומתוך כך הצליחו להשפיע גם כאשר לא ניצחו נתפתה לחשוב. שנשתלט עליו ." עלינו לזכור : זהו חוק • כמערכות יום-יום. ביולוגי-טבעי : דרך חלוקה -לאיחוד ! דרך השוני -- נלמד אנחנו את הלקח ! כתקופתנו רבת התחלופות, כמה בני אדם עדיין זוכרים לאינטגרציה !" מדינאי שנולד בראשית המאה הזאת )1909(, התחיל עם התהליך המצער של היימנה נסוגו רעיונות אלה יעקב רזילב כפעילותו הציבורית בפולין כסמוך לעשור יהשליש )1928( ופעל בארצנו מימי מלחמת העולם ההשניי )1940( עד לפני עשור שנים ? בייחוד שהיה -איש אופוזיציה-שכאופוזיציה מצד שמאל ? ובכל זאת, אל רק חבריו לדרך הפוליטית דאז אלא גם הבית-הוצא בעל מוניטין . הוצאת הקיבוץ המאוחד, מניח כי ספר הז יעורר עניין רב . הרי משה סנה היה "חי בעמו" וחבל שהספר אינו מכיל מה יצא לך מזה ! תצלום ההמון הרב שבא לבית הוועד-הפועל של ההסתדרות להתייחד עמו ולחלוק לו כבוד אחרון . "עמך" יוצאי פולין שרידי השואה, ותיקי ה"הגנה", הפלמ"ח והתנועה הקיבוצית, עובדים. אנשי רוח ונוער, מצדדי מפלגות הפועלים ואף דתיים וכמובן חברי אותה יותר מעשו שנים אתה משלם בטחון מפלגה שהוא הוליך במסירות ללא-לאות - "מק"י של לביטוח. אשם חלילה יקרת משחר, משה סנה" . מה יאצ לן מזחו מה קיבלתו יש מי שידאג. חבל שאישים, אשר קבעו רכות את דרך היישוב החדש, מישהו אחראי, אית,ן אמין. נשכחים כה מהר - דווקא בעשור המחפש "שורשים". אס יחה לן מזל ולא נגוס לן מישהו שאשפר לסמוך עליו תמיד. סתירה זו מסבירה אולי חלקית מצבנו הפוליטי העגום . שרם נזק; לא תאונת, לא שויפת, דווקא משום כך ראוי קובץ זה להמלצה יתירה . לא פריצת, לא גנינה ... את זה קיבלת מן הביטוח מי שמתעניין באמת בתולדות יהודי פולין . ענף היהדות כסף לא יאצ לן מזח. ולכן אתה משלס כבר עשר שנים. שהניח במידה מכרעת את היסודות להתהוות היישוב בארצנו ; מי שמתעניין במאבק היישוב הזה לעצמאות הרעיון חרא שלן וחרא טוב. ולמדינה משלו ; מי שמתעניין בוויכוח רב-השנים כיצד אבל קיבלת חובת . מוטב לנו לפתור את בעית יחסינו עם הערבים הגרים קיבלת את דתבר חעיקוי אתנו ועם העמים הערביים מסביב ; מי שמתעניין כיצד עבורו שילמת. ביטוח. יכולנו למנוע ירידת איכות חיינו מדור חלוצי לחברת- בטחון. הרעיון הוא שלך . בורסה, ומי ו u. מחפש רעיונות כיצד להבטיח את עתיד עמנו בעולם המשתנה, בעתיד הקידמה של האנושות - טוב יעשה אם יקח לידו את "אחרית כבראשית" . מה גם שלא יסתכן בהיתקלות בסגנון יבש אלא מובטחת לו הנאה מכתיבה מבריקה. ~-~::~שגומ ותיקים ייזכרו בוויכוחים של אז שלא איבדו מן האקטואליות שלהם . צעירים יופתעו מחדות ראיית הבעיות שביסודן ניצבות גם לפניהם. מבחר מצומצם זה חברות הביטוח הוא מעט המכיל מרובה - את הפרובלמטיקה .. בישראב הקיומית שלנו עד עצם היום הזה ואף לעתיד לבוא . ביוזמת הוועד הציבורי להנצחת זכרו של משה סנה המשקף קונסנזוס לאומי-מתקדם. מוגשים לקורא בחמישה "שערים" שבכרך פרקים על יהדות פולין שאבדה ; על פועלו של סנה כראש המפקדה הארצית של ה"הגנה" (רמ"א) ; על מלחמת ששת-הימים וחמש השנים אחר-מכן. בהן התריע לבחור במדיניות שתוביל לשלום ; על חתירה לעולם אחר שחירויות האדם בו יורחבו על-ידי תמורות סוציאליסטיות. וגם מקצת על מאבקו של סנה נגד השחתת חברתנו ודברי חזון על עמל משוחרר . אין כאן אלא קומץ מאמרים ונאומים, ואף הוא נבחר משנות חייו האחרונות )1972-1967(. קיימת תכנית להוציא-לאור כרך על כל אחת מתקופות חייו וכן ספר ביוגרפי' כבר נעשו עבודות הכנה לכך ויש לקוות כי שוב לא יידרשו עשר שנים עד למימוש המשימה . יאיר צבן' שנטל על עצמו את הטיפול במורשתו של משה סנה, הוסיף אחרית-דבר : "משה שנה - החותר לתשובה", המנסה לסקור את פעלו של סנה לאורך כל הדרך על פי שלושה קריטריונים : עם ועולם. עם ושכניו, עתון וו' מס' 34 , 70: אהבה מקילוף .ואשדן קלף לך אחת כזר וקרא בהטעמה : פלח פלח והעסיסיות שלו, פלח פלח וטעמו אהבה בריאה. המיוחד . י • אהבה זכה, טהורה, רעננה. מרווה, מהנה ומרענן . פי' היי פעמים עיקשת, אבל שווה כל מאמץ . תפוז-אהבהילדותית,כנהואמיתית. כי מתחת לקליפה מסתתר דבר נפלא -אהבה שנעים להיזכר בה. י /A חפוז . אהבה מק'לוףראשון . אהבה בכתום .~ ~ טבענהיי ~ 1. 71 פותחים קופת גמכ בניבנאומי ,כמען הרגעים הטונםי כש העיתד קופות הגמל של יM-1~~~ הבינלאומי : ....------ אוהבים את החיים? למה לא ליהנות מכל רגע ..וווווli1j7דן ולמצות אותו עד תום? גם בעוד חמש' עשר או חמש v;ש JJ!J הויכר . '.;ן לחנחו ו ·o עשרה שנה' תרצו ליהנות ו'כ .::S"fD מכל רגע. כשתרצו לממש תכניות ותזדקקו לכסף, תעמוד לרשותכם קופת קרן השפע : הקופה הגמל שלכם ' הדרך הוירוחית ~יותר לשביו הטובה והכדאית ביותר י!"יW..,...--~ ולעצמאי . ליהנות מחיסכון . במשך השנים עושה הקופה את העבודה עבורכם ; הרווחים פטורים ממס ואתם . מקבלם סכום כסף ניכר. קופות הגמל בבינלאומי נותנות לכם 1_ מיגורן אפשרויות משתלם לחיסכון. אם אין לכם קופות גמל ... פיתחו שתיים. אל תפסידו רגע הננמ הבינלאומי ןונuארה~ ·-----------------------------·••וiובוונמ עופ'ל ~ןדת ישראל. קמבן :s ת ---•.י.ב.י. R!t ''אוניברס'' vers ו un"UNIVERS" תמחלק םהבלקני החבר לתיירות Tourist and הוהובל מבע" Ltd.Co.Transport רח 1 רמב 11 ס 17 בתל-אבי RABAM STREET, TEL-AVIV 65173 65173 17, ' רח 1 תנחל ובנימי 15, בתל-אבי NAHALAT BINYAMIN ST. , TEL-AVIV 65161 6516115, ןטלפו :662297 PHONE: 622976 סטלק 35869 UNIR TELEX 35869 UNIR ףסני : רח 1 ףדיזנגו 19q, אתיי 63462, לט BRANCH: 190 DIZENGOFF ST., TEL-AVIV 63462, TEL. 224427 1 לטיו םכלקני -מס 1182 1 לטיו םכלקני - 'מס 6/82 ןיוגוסלביה-יוו -יוון-יוגוסלביה-איטליה 15 םיו )14 (לילות • רהמחי $1155 ןאוסטריה-מינכ 22 םיו )21 (לילות e רהמחי $1555 לטיו םכלקני -מס 2182 1 היוגוסלביה-אוסטרי לטיו םכלקני - 'מס 7/ 82 יוון 15 םיו )14 (לילות • רהמחי $1255 למסלו ללטיו 15 םיו • רהמחי $888 לטיו םכלקני -מס 13/82 ןיוגוסלביה-יוו לטיו םכלקני -מס 18/82 יוון 22 םיו )21 (לילות • רהמחי $1355 15 םיו • רהמחי $888 לטיו םכלקני -מס 4182 1 ןבולגריה-יוגוסלביה-יוו לטיו םכלקני -מס 9/ 82 1 ופורט קאראס 22 םיו )21 (לילות e רהמחי $1455s םימי e רהמחי $555 לטיו םכלקני - 'מס 5182 ·יוון -יוגוסלביה לטיו םכלקני -מס 110/82 ןאוסטריה-מינכ לכול 3 םימי יבסלוניק 22 םיו )21 (לילות e רהמחי $1555 • רהמחי $299 טיוני-אוגוס 73 1982 רה"ופ" שמרת הזורע- סיבה טובה להניופ וקנות וויהנות. פינת הישיבה הסלונית שלאורחיך יהיה נוח לשבת ולך יהיה נוח לקנות . פינת אוכל כזבוב םזבע לארוחות כזבעם .זבוב שמרת הזורע מציעה לכם תא הריהוט שרציתם . פינות הישיב ואוכל בעיצוב סקנדינבי מעודן . רהיטים מעורים מעץ קתי בגימור קפדני . איכות תשכשאר תמיד באופנה . אבל המחירים , המחירים .... המחירים יורדים עכשיו . הזורע, וכמו שאתם יודע '" זאת הנחה .אמיתית למה לתת הנחה לע רהיטים שנראים ןמצויי וכמכרים לא פחות רטוב כדי שתקנו לעצמכם המתנלחגים . רשת בתי אופנה שמרת והזורע אביב-ביח · תר שמרח-הזורע. דיזנגוף סנטר כ וח · וךג · המלך ג ·67( רהיטי חיק, רח' בוגרשוב 47. חיפה-בית הזורע-שמרת. רחי אלנבי 117.7 קומות תצוגה · באר w· בע " רהיטי :· הדרפסג · רסקו נהריה- " רהיטי בדריאן ", פסגי דקל . •רדשריס- רהיטי שרווח. "נ וחיות ". · רח wלומציו 1 המ;כ.כ ה 4. רהיטי הזורע ," גאנ ז "' הרצוג · רח 16 םבר•ה-רה יטי שמרח. "הצפון ", ר n· הגריל .שמרת הזורע עכו - רהיטי שמרח ריהוט לאורך זמן רח' גיבורי סיני 18 חעשית רהיטים הזורע- x רהיטי קנוץ שמרת ~ r r IJ J iiUlii LDW.il!f,~WllBlli\11%\~~~~8tel ' מומחי הבנק שלנו . מציעים מגוון רחב לש תוכניות חסכון והשקעה. יוסף רגונר,םניף רעבנה • תנכיות חסכןו: ,"חנ" "נח רב-תכליתי", "נח גמוש", "נח לכטחון", "נח צמזוזיור", "נח צמוזזולר", "נח דולר מזז", "נח נעורים", "נח לחיילים", "חסךו וסע", "נח-חידשו". • מטבע-חוץ: "דולר סל", "יורוסל", ".S.D.R", "דולר מרק סל", "פת"מ פיצויים", פקזונות לתושבי חוץ ועולים חדשים, "קרוגראנז" .קופות-גמל: "עצמה", "תעוז", "שיאןו", "קשת", "קופה מרכזית לפיצויים", "שגיא", "צור", "רימון" • קרן השתלמות - קה"ל. • עוגן - קרן פנסיה .ניירות ערך: השקעות במניות, באופציות, באגרות חוב להמרה, באגרות חוב צמודות מד,ד באגרות חוב במטבע זר, השקעות בבורסות בח'ו'ל .קרנות נאמנות: שמיר, אופיר, גביש, פיא, מרגלית, בדולח, יהלום, קלע, תרשיש, ענבר, טופז, אוזם, צמי,ד צמרת . .1' "J:..r tf~ו, Jc~י P ? (t11יי' J בנקלאו n י@ "~ דירות מרווחות וקוטג'ים יברובע מגורים חדשים בכל רחב• ץהאר הרובעים החדשים : 8 נוף העמק 8 פרדס חנה משרדי מכירות. 8 נצרת עלית 8 קרית ראשון • באתרים 8 כרמיאל 8 אבן יהודה • בחיפה רחי נתנזון 28 8 אילת 8 גבעת עמוס ככר פריז טלי 04-671860 8 יקנעם 8 אורן הכרמל • בתל אביב 8 נוה יעקב 8 טירת הכרמל רחי דיזנגוף 128 8 רמות,ירושלים 8 קרית אתא טלי 03-233103 ~דרוקר זכריה בעיית חברה לכנין. פיתוח ועבודות אזרחיות. ~ הגיע ןהזמ שיהיה לך חשבון קבנ עם שיקים משלך . __..,.. ~- ~ ט d ~ טוב לשלם ב 11 שיק צעיר 11 של דיסקונט. .. ~ ~ קחו 100 שקל להפקדה כ.חשבון' תמונת פספורט ותעדות זהות ובואו לפתוח i ;.1 חשבון 11 עובד ושב צעיר" בבנק דיסקונט הבנק הראשון המאפשר לכם זאת. החשבון מתנהל בחינם. פנקסי השיקים - חינם. ' הנחות עד %2s בכ 1s00- חנויות. , השיקים מכובדים בכל תחנות הדלק בישראל. הצטרפות מיידית ל עד 18-"- חוג הצעירים '' דביסקונט, עם כל ההנחות והמבצעים המיוחדים. ועכשיו כרטיס "כספומט צעיר" למשיכת מזומנים. כן, הגיע הזמן. "· .. קצוtי_ כהן נוסע .בכל . יום . כ 0-()3 ק"מ . . כדי להבטיח שכל אחד ימצא אוטובוס ·· שייסע . אותו ליעדו • כשיצחק כהן (צוציק) נכנס השכם בבקר למכוניתו הוא אינו ידוע באיזו שעה יצא ממנה. צצויק הוא פקח תנועה לש אגד ובתוקף תפדיקו עליו לסייר שעות רבות לאוןר כל נתיבי הנסיעות לש אגד באזור ,. f החתמבשליצחק כהן הואצילום. ~ באר-שבע. יום יום הוא נפגש עם מאות נסועים בתחנות ובאוטובוסים, מטה אוזן שקבת לשאלות, לבשקות לותלונות. צוציק מייעץ מכוון ומעדכן אותם בכל הנוגע לדסרי התנועה לש אגד . יום יום הוא נפגש עם רכזים דסרנים ומנלהי סניפים, ראשי ערים ומועצות ומנלהי בתי-ספר ומפעלים באזור. רבים בדרום מכירים את צוציק. הוא הכתובת לשהם באגד . וכשצוציק ישוב בשעת לילה מאוחרת, לביתו-יהיה זה רק לאחר שוודיא כי יום נוסף לש נסיעות באגד עבר עלךי בלשום. פ {' z; ו גאד~,האדם הוא ~~נrרעינמהr;~