.. -. ~ '· ביקורת - תיאטרון אמנות חברה \ -· :" "' -----:--..... ~ -" שנה לייא גליון 32Ei- טבת תשםיי~ דצמבר J~ 2QDJ.~~_ יי fi;:_-~:~~. לפו שעה חלפה שנח מאז מותו של יעקב בסר והוא חסר לנו . חסרה לנו מאוד רוחו המיוחדת, העיקשת, הנלהבת, הלא מוותרת, שהקימה את כתב העת הזה, 'עתרן 77' ועשתה אותו למה שחנו • "הנה, מנשבת רוח", כפי שכונסה במבחר שיריו' חיתה נשיכת רוחו האופיינית ששרתה על כל הדברים שעשה ואשר כה קשה להגדירה. אולי היא מה שכתב בשירו "התערבות אישית בענייניה של מדינה זרה", כלומר העובדה שלא יכול היה שלא להתערב אפילו בענייניה של מדינה זרה כאשר דברים גורליים היו מוטלים על הכף, מה עוד' כפי שכתב םג"." היא מתערבת בענייני הפנימיים; וגוזלת ממני שינה."" ואולי זו הדבקות האובססיבית, פיסית כמעט, באמת, שלא הרפתה ממנו והוא ממנה: בוקר אחד יגילית שהאמת אינה רואה, כי אין לה םעיניי אינה אומרת דבר' כי אין לה ןלשו היא לא עפה, כי אין לה "כנפיים. והוא, בלית ברירה כמעט, "אחוז אימה", עושה את עצמו לדובר שלה: ."ואז אתה צועק אותה וקורא בשמה. בימים אלה שוקדת המערכת על פרויקט שיישא את שמו ולכשיסוכמו הפרטים בהצלחה, בפרסמם כאן . * הגיליון הקודם "ספרות ומוסיקה: תווי פנים" היה גיליון מיוחד בעריכתו של אורי חולבדר 'שזכה לעניין רב הן בשל נושאו הלא שגרתי והן בשל משתתפיו מן האקדמיה ומחוצה לה, וזו הזדמנות להודות להם ולעורך על תרומתם. הגיליון החדש חוזר למתכונתו הקבועה והמוכרת. מלבד זאת נפרדים רפי וייכרט, רותי ירון פרדו' עודד פלו ועמוס לויתן מהמשורר משה בן-שאול שהלך לעולמו לאחרונה. משה בן שאול שהיה מבכירי המשוררים של דור המדינה, מתרגם, מבקר ועורך מוכשר' היה גם ממשתתפיו הקבועים שלך 'עתרן 77' ופרסם בו משיריו ומרשימות הביקורת שלו. הסתלקותו בשיא יצירתו <ספר שיריו האחרון מכאן. לא מכאן בהוצאת קשב, ראה אור בימים אלה ממש> היא ארנון שאין לו תמורה. ולצד המדורים הקבועים - ביקורת ספרים, שירה וסיפורת - שיש חשיבות בהופעתם השוטפת, עוסקים הפעם שלושה מן המאמרים המרכזיים בספרות מקור ישראלית: אבי גיל על ספרו האחרון של א"ב יהושע אש ידידותית; ננסי עזר על דולי סיטי מאת אורלי קסטל בלום, שהופיע בהוצאה מחודשת: ויאיר מזור ברשימה קצרה על אותו הים של עמוס עוז. המדור "מצד זה" עוסק בספריהם של יורם קניוק על החיים ועל המוות, נועה ירון דיין מקימי' נתן יונתן שירים שנשארו ועוד. ועם כניסת השנה האזרחית החדשה, ולהדי ויכוחים על תרבות, תקציבים, קיצוצים וביטולם וחוזר חלילה, נקווה לשנה פורייה, שתאפשר לנו להוציא לפועל את כל שאנו מתכננים. העורכים נילי מילוא פריטה שנה - ליעקב 'שלשים' ... 'שנה' ... וזה לא גיל ... • :• : T T 0 : דנכס לי ,ז~ן די ש~זהיה בידי לפרט : • • T : •:: • .'' ריקt ~ל ·ייtי~מ f ~י .~ךאףי ~ר fדי~יt- לא f ~י יסךאף הףא .ו~~~ פה. ן~~נ:וי ף~~נ:וין ~מןה. ~?ז:יי ~ריט -"~~q לא ~~יךה ~ת סך n ;ב ~יר ~ךאף ל; ~ס~ה ~s ;לין, ב; ק;~ים י~~~ ע;ר ;ב~ ry "!?םי ~~7ס~~~-ס ~בף~:ם ל~~י ךלא לראש;דה -~ן~ן ... חדמדז:יי ~בף~:ם ל~~י ךלא לראש;דה ... - "אני ך;צה מפ.פי ע;ך אונים ורכים עד מעל לבוכים". .-: . --.. -. -: . ·..:-.. : -:· .: ה; g ~ז:יי ך?ד~דז:יי 7 א;ת ~ry ~דז:יי ...-f ~ר ~נכ ry ז:רי ~p ד;ן ~~דק ... -"ט;ב ...~ז ... ~~רי ~~ יל ··· ת~.;ס -ז;~ךת ... ."תך~;ז זף ג י~~~ ע;ך י:ז~~ין ... ~~ז:יין ... ךמ~יר מ ;s~ry ~ד תףנ~~~~ ?ח~~ךט פה מ~ם הףא נכ q ליף ~?~~ ךאףי זמני?! 24.12.2007 שירים וסיפורת נילי מילוא אלכסנדר בלוק, מרוסית: מירי ליטווק גבריאלה אדם עדינה מור-חיי רינה בשן מארקוס קוגן פאפאגיורגיו (פרסום ראשון) חגית בת אליעזר גילה אביטל עודד פלד רות פרדו-ירו שבתאי מג 1 ך יורם רומם לידור יעקב ששון צחייק לי עברון-ועקנין 2 5 7 9 13 15 18 18 21 21 27 32 34 35 35 מדורים לפי שעה בשער: איור, משה בן-שאול (עמ 120( אברהם אילון (חמי) 40 המלצות עתרן 77 4,47 עליזה ראו בני 41 חצי פינה - רוני סומק: מוחמד אלמאעווט, מערבית פרץ דרור בנאי 17 בלה שייר, מוריק (סיפור) 42 אמריקה שרה - עודד פלד: קארל סנדברג 19 מצד זה - עמוס לויתן על שירים שנשארו מאת נתן יונתן 1 על מקימי מאת נועה ירון, ועל עכ החיים ועכ המוות מאת ביקורת ספרים יורם קניוק ועוד רוני סומק על ימי הקונסרבטוריון התכ אביבי 36 מאת אורי הולנדר ועל משאכה אחת ימינה מאת אשכול נכו 6 תיאטרון - כרמית מירון על 11 חרבון 11 בקאמרי-הבימה שמואל שתל על כחם הפנים מאת ריקי דסקל מתי שמואלוף על רומן אמריקאי מאת יהונתן גפן יהודית רונן על מפות כאוהבים אבודים מאת נאדים אסלאם ברק פז על זרה בציון מאת ג'ניס רכיבו 8 8 10 11 ועל 11 אפריקה 11 בתיאטרון בית לסין 45 מאמרים , רשימות אלברט בן יצחק יעקב על לקיר אחד קראתי בית מאת צביה ליטבסקי 12 עמוס לויתן, הרצון לעוף, על משה בן-שאול 20 יצהר ורדי על עד נכון היום מאת מאיר בוזגלו 12 רפי וייכרט, למשה, עם לכתו מעמנו 21 אבי גיל, דרך חדשה, על אש ידידותית מאת א.ב. יהושע איילה דוכס על ויהי במראת הכסף ביאנקה 24 אשכ גרשוני, ממיטב יצירתה מאת מרדכי גלדמן 14 ננסי עזר, ממלנכוליה של הרוח למלנכוליה של הבשר, יובל פז על הסחרחורת מאת ז'ואל אגלוף 14 על דוכי סיטי מאת אורלי קסטל בלום 28 יאיר מזור 1 בין כיסוי לחשיפה, דיוקן הרטוריקה בוית נואל עכ אוכי אשה סובבת כאן מאת לאה שניר, אבותו הים מאת עמוס עוז על מוזיאון הזמן מאת אמיר אור ועל פרטים סודיים 33 מתוך הקכסר השקוף מאת רחל חלפי ~ןןןן 61 צבי רפאלי, ברונו שולץ - הכמיהה אל האשה האגדית 44 שנה לייא • גליון &32• םנת תשםייח .דצמבר ןסס 2•35 שיית ו ירחון לספרות ולתרבות העורך המייסד: l יעקב בסרן המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עורכים: מיכאל בסר, עמית ישראלי-גלעד עמותה מס' 580073575 חברי המערכת: שמעון בלס, רפי וייכרס, עמוס לריחן , אסף בתמיכת משרד החינוך , התרבות והספורט lton 77 Literary Mo_nt_h-=-ly___ מידני , ששון סומך , רוני סומק, אריה סיון , יובל פז , דורית עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות First Editor:IJacob Besserl פלג, עודד פלו , שלום וצבי , יעקב שי שביס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות רכזת מערכת: גילה שאול המערכת והמינהלה: סלי: 5618271, ת"ד 51208 ת"א 67137 ניקוד: פסח מיליד המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, סלי שוורצשסייז בסר , משה דור , נתן זך 1 א.ב. יהושע, ש. גיורא שוהם Editors: Arnit Israeli Gilad, Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Assaf Meydani,Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom iton77@actcom.co.il Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Jacov Shai Shavit, Rafi Weichert ו המערכת אינה ~עונה ~ בכתב על פני'ות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפ 'M" אלוהם מעטפה מבוילת וממועכת. _______ ~~ חומו יש לשלוח רק בדואר וגיל, מודפס ברווח כפול על צד אחו של הנייר. אפשר בצירוף דיסקט 1 תקליטוו. n כת '» ם 77JIAU ש. שפרח: משי לחשת ל'י הוצאת זמורה ביתן 2007 י 171 עמ' "."מתחשק; לה להכריז אני נתינה עות'מאנית; גאה בת למיעוט קטנטן מצטמק; והולך בלי דרכון ואשרת כניסה למחוז; געגועים, נולדתי באותיות בה' בא:ר , מונה; ירחים מוכת סהר מלא."" ('עייפה'), ישראל אלירז: הלא יאמן פשזט שיבר י הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007 י 107 עמ' "הלא .:אמן פשוט ישנו והוא; משתרע ממש לפ~י עד למרחק; שהעין הולכת אליו לגעת בך; והוא מן הדברים הפשוטים" ('הלא יאמן פשוט כאן'), ישראל אלירז: מחברזת חזרףי הוצאת נרמלי סדרת כבר 2007 י 99 עמ' "אם תביט בראי , יביט כף; הילד שלא אמרת עו;ד לראותו לעולם;/ אני עומד מאחוריו רועד כמו איזו; הוויה עודפת" ('עלינו לחשוב על זה כעל מוסיקה'), _d וא . ~אסן =ש~ם שינ ו 1 'r .... העורף ההולך ומתכופף)/ מי שם אותנו כך?" ('היום נמלא חשכות') אורית מיטל : שירי ברירהי הוצאת נרמלי סדרת קסת 2007 י 103 עמ' "מדי פעם עלינו לאפשר לזרים לגעת בנו; יש לנו לשם כך אביזרים: מוקפות עור מבחוץ; ומנפנים, מסוגלות לבלום זעזועים; (הידיים היו אבא, השפתיים היו ההורים,; טבעי להפקיר את הגוף, לציית, למי שהעניקו לנו חיים)" ('גופים'), נתנאל לאור: אזזתתי הוצאת הקיבוץ המאוחה קרן רבינוביץ סדרת ריתמוס 2007 י 76 עמ' ספר שירים שלישי. "הטליבן אספו מהעיר את הטלוויזיות ומסמרו לעמודי הרחוב./ הנתינים הוקיעו בהר את בני שאול./ עשרת בני אגג תלויים, ונוח./ גזרי בשר בענפי-עץ נקשר בן השטן. /רצפה מטה על צור מתחילת קציר.; מתי ייתן מטר?" ('קללת אלוהים תלוי'), קזלזת מן הים האחרי ערך: עמי אלעד בוסקילחי ישרת נישם ערביזת תב זמננז י הוצאת קשב לשירה 2007 י 146 עמ' אנתולוגיה לשירה ערבית מודרנית. קצרים, המציירים סיטואציות יומיומיות, שתמיד יש בהן גוון נוסף, גם של חיוך וגם של מסתורין. עדנה שמש : אמםטלי הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007 י סדרת קסת בעריכת יובל שמעוניי 159 עמ' ~ם מנסה לפענח את הזרות העומדת בינה לבין בנה היחיד , אשה ננעלת בלילה מחוץ לביתה ונקלעת למדורתם של פועלים פלשתינאים, נערה-אשה מוגבלת בשכלה מחפשת אהבה ואחרים. הסיפורים בקובץ , שהוא ספר ביכורים לעדנה שמש, מצטיינים בעושר לשוני וברגישות לשפה ולרבדיה, לא פחות משעלילתם נוגעת בקורא באמת הדקה שבהם. חדרה לזר: מקזמייםי הוצאת זמורה ביתן 2007 י 302 עמ' סאגה הנעה בין זמנים ומקומות. עיתונאי ערבי מזהיר את שאול גליקסון, בן למשפחה חיפאית ותיקה, מפני שותפות עסקית עם איש עסקים מרמאללה. לאחר שהוא מתייעץ עם דינה אחותו ,היא יוצאת בעקבות סוד משפחתי , הקשור בחייהם המשותפים של יהודים וערבים בארץ. ריקה דרסו סיכה: הםיפזר שלי עם שמעזןי הוצאת גוונים 2007 י 78 עמ' תשעה סיפורים קצרים, שבמרכז כל אחד דמות אנושית - מחפשת, מתגעגעת, ובאופן כלשהו , מוצאת את מבוקשה. כדבריו של שמעון , גיבור אחד הסיפורים ו גם דמות אמיתית: "המקום מזמן לנו את האנשים שאנחנו צריכים לפגוש, ובזמן הנכון". זאב ז'בוטינסקי : שמשזזי מרוסית: פטר קריקסונובי הוצאת כתרי סטימצקי 2007 י 320 עמ' תרגומו השלישי של הרומן. יחסיו של שמשון עם הפלישתים. שמשון על פי ז'בוטינסקי היה מנהיג טבעי -"גיבור , שופט ונזיר" - שקם בתקופה שבה "אין מלך בישראל", באנלוגיה שירים של שלושים יוצרות משש- לתקופת המנדט הבריטי. - -:' +-' M -..... • "t יWr'i ,,.... '-··--w -"""' "1 עשרה מדינות ערביות. ביניהן: פדוא טוקאן , ברא ח'ורי 1 סועאד א-סבאח רפאלח בילסקי : חזתלי הרחזב שלי י ואחרות. "מאז שנשרפתי אני פונה הוצאת כרמל 2007 י 220 עמ' בדברים אל הג'ינים; ואינני יודעת המחברת עוקבת אחר תולדותיה של ~ י? n , שלאו כיצד נ i לןת בי המרדנות/ אינני יודעת כיצד נסער בקרבי המוות; מאז שנולדתי אני פונה בדברים אל האהבה" ('פנייה בדברים מתוך אי- ידיעה', נדאא חורי 1 מערבית: חנה עמית-כוכבי). קהילת החתולים שבשכנות לביתה, ובטיפולה, במשך כארבע-עשרה שנה. תיאור חיי החברה, ההירארכיה, מעשי הגבורה, גילויי חברות ודפוסי אימהות, הופך את חתול הרחוב האנונימי לחיה מוכרת, מרתקת אגי משעול: קזרים זבריםי הוצאת הקיבוץ המאוחה מוסד ביאליקי סדרת זוטא 2007 י 126 עמ' מבחר. "מה אומר לנימים הקטנות; ומה אומר לריריות/ עכשיו כשפסיקי גשם אלכסוניים; מטפטפים לאורך שירי; עד לשלולית שבתחתית/ הדף?" ('קליפסך'), ענת לוין: אנה מםתזבבת לאטי הוצאת אחוזת בית 2007 י 54 עמ 1 "כך נולדנו: מכוערים וקהים; ומה קרה לשאריות הבד?/ (אוזניים קטנות, ידיים, ~נים ירכיים, קו ומעוררת אהדה. ליליאן דני-גוריי על נהרזת זימיםי הוצאת כרמל 2007 י 120 עמ' "פסנתר על גב~/ הבטחה לא מו~ךת; אצבעותיה תמיד נעות; לה רקכ c ולמות i מים עד נהריים מגיעים~ בוסתנים עולים במכונף ויורדים; תמונת מצב בכל זמן ומקום" ('ילדה ופסנתר בשלוש תמונות'), נורית קוטלר: תברא, אבל בלי העינייםי הוצאת ספרית פועלים סדרת מפתנים 2007 י 102 עמ' קובץ ראשון. תשעה-עשר סיפורים בוריס אקרניך: מזת אכילםי מרוסית: יגאל ליברנטי הוצאת ידיעות ספרים 2007 י 371 עמ' ספר רביעי בסדרת תיבת פנדורין. הדיפלומט לשעבר והבלש פנדורין נגד הרוצח השכיר המסוכן , אחימאס ולדה. ~~המשך מעמ' 4 7~~ גליון 326 אלכסנדר בלוק מרוסית: מידי ליטווק רוסיה רכבת מוקדש למאריה איבונ;~ה* :p מ; ~, ז~~ים ט;~ים ך~ז:ויקים נשמטת רצףעת רתמה דלה T -T : • -: :• :• : • ף~תףלים ~ל ~נוףךי מחשףקים ש;קנןים ~נץ מז:ו~ןה ... . . . ל~י מדרו ~מ;ןד ר~~ ~~ח;ךי ןכף~ית ry קיצף ,םי~~~ ז:ו~~ב חיא ךנכ~יט, :p ~ס~ים ע,ד:ז , ח j? יפף ט#~~~~;ו ·-· מטפחת צבע;נית על השער , ~ת סר~יף, ~יח.י ה~~ :p מף~ים, ·:--·:.- ד יפה ףצעירה היא. • T • : T T א;נכה, ~ת מש;~ך -9 ··· מףך זיליס נ;ף מ~~ת;ת !ר~ך~~ס ה; , רףסיה של אבי;נים, • : •: :• T : זידע f ר :ר~~~ה; 7 ~ת ~חלףך :~יב דק ם~~ זיסת ~~ין ~~ךשףל לי ~ליל ~יד:ר מ~ 9 ~ר כמ; דמע אשר ראש;ני! . . :· -:· : - ןק;ל ~רי~ה מ~~י~ה י~~~ ?Q ך~ה .ת~~;ר ח~עין ~ך~ק ~ל זיך~~ן ,ה~יpזק - ~ת סד~יף רר~~pזמ~ קיף ryry ליק ט#~ ~ליס ~חנוףך ~לףל ... ונכסת ~ג מנכ q ~ה נכ~ז:ו ין ~ך.ת~; מבט - והרכבת כבד חלפה. : T ד- :• T : T T : :• ~י זיין ~ל:ר ד q ~ים, אשא בכל בלא תלףנ;ת ... : : -T :• ~ל;ש ע.יג:ם ב;~ק;ת - לקראת -f ר ~ץ ~~יב IJ ~ים ל~~ , נכ?נכל ~פףץ , ךס~ק דר ~9 ה ,סי~~ אףלי ~ן מסל;ן דק ~י~הף ~סי ~9 רי א;~ר ר:.~: ~~עים ~q ל;מ;ת ריקים ד;זיב ... ~~ל V! ף !ת;ר~~מ עגמףמנוףת דרכים, פסי ברזל •.. יביט ביתר תשףמת לב - אליה •.. T :• •• •• :• : :• ::• • :• : -•• -• T : • : --~q ךי~ה ק;ן~ת ל.ב ..• אם יפתה א; ינדב, ··-: :· -: . לא ~l ~רי - ךלא ז:ופ'ל רףח.ך , ס?~ה w ר~ךת מקר;נ;ת ס~.ר f ה, זי ryry! ~ה נא~ר! מל.ב ן~~~ f!ה~ ךדק חךהףר ל~~ ד;זיב ~ק~ב ~דףד - ry ם דע,דף ~w ק~קים; קד;ת זיין 9 פ i, נכ q נף~ים, !ת;ל~~ :ק ry ה ט~~ ~ת ןיו ר.:~: ... Q:P לים ף~ף~ים - ~ת;ך ~נ:יי~ה, זי ryry! ה~~ םיpז#~ ~ל.זיי ז:וקגה ~יןה ף~~י ~ה לר ?ל~~ זיין #ר :ה~יpז - ~קר;נ;ת מ;,ר i? ים. ** ~?חף ~ל ת;ך ע.י~י סריק ~ל ד fב;ת ... נהר יכיל ע;ך שתי דמע;ת! T : •• : • T T T לא, אל ת~שף, הניחף לה, T • T : • ~ךסב ~ך;ת - זיי~ר ,ה~;ש אחד הףא, לה T T "." אם נמחצה ברפש א; באהבה, ·::-ד ::·:· לכם - - •: T סףןר ~שףך ~ל מ~ב;ת ... ז-:-: . הס;ף עדיף. • T י.ל~?~~ ~ר;ן - .ןה מ;נף מך: מכל בי~~~ . ך~ז :קךה מלא 9-~יר : ~9 ע ~דר :ן~ה ד~~ :p ~~~ךסק ~9 ע :~יד 14 יוני 1910 ט~~ סטףף ~ת;ך סףןר . ~ם ק;ל ן;ל~~ :דמם ~~יו q דףר :ג;ן ~~מ 9ר! •. * מאריה איבונ;~ה - אחותו של יבגני איוונוב, ידיד קרוב של 18 באוקטובר 1908 בלוק. ** ברוסיה הצארית צוינו קרונות המחלקה הראשונה בכחול ו השנייה בצהוב, והשלישית בירוק. מתוך אלכסנדר בלוק - מבחר משירתו הרואה אור בהוצאת 'גוונים': זהו הספר הרביעי בסדרת שירי רוסיה דצמבר 2007 ןפןט ןשטןוק יאור :הולנדר יימ ןהקונסרבטוריו -התל יאביב , תהוצא בקש הלשיר 2007,48 'עמ ש"י יל ,בבית" תכותב האלז דלסקר-שיל ר'"פסנת ;כחול יואינ תיודע ףא .תו" רהפסנת תעטיפ וספר לש יאור רהולנד אהו .שחור עהרק לסגו ,והוא יכפ ןשינוג ךבהמש ,הספר עיוד לכ .תו רחד ההליד לש ההידיע תהזא םמצול רכב לע .העטיפה יואנ ןמתכוו םלתצלומי םהיפהפיי לש ןהקונסרבטוריו להת .אביבי םבמילי :אחרות םא שי תא םנפשכ תלדע ןמני לנח רהולנד תא ושירי 1 יהר השהקופס ההשחור תמסתתר וברח בשטריקו . רהולנד 1 םא ותרצ 1 חפות תא ההקופס ,הזאת המגל תא םמקו ,ההשראה גדוא ושיצלמ ,אותה םוהשירי ושל םה ספ להקו טבסר יהדוקומנטר אשהו םמצל הבמצלמ טמע .סוריאליסטית רבספ םהקוד ושל ר(הפסנת (הנודד סהודפ קהחל ןהראשו לש .המסע רהולנד חהני לע ןלשו דהיל השהי תא ההמיל ""קונסרבטוריון סולע האות הבתאוו .רבה אהו בניק ולעצמ אולקור תא יכרטיס ההכניס טלקונצר ןהראשו 1 חהני לע םהקלידי ,"ענן" ""שלג םופרלודי לש יוכיס 1 סטיפ לע תסולמו וואפיל ךהל תבעקבו ההשמוע תלראו םא לע גג ןהקונסרבטוריו םנחשפי םשדיי לש תבחורו .ערומות לע רהנע ץשהפי תא רהדב דיגי רהולנד א"הו ןניג תקנטטו ,עצובות הוזכ .בפרסים" מעניין 1 ,אגב המ העוש םהיו ואות .נער םהא אהו םמביי םסרטי ופורנ םגרפיי ןומנג עברק םקטעי ךמ"כ תעושו ?כולן" בטו העש רהולנד רשבח ללכלו תא קהחל ההז ובספר .החדש ואלי ונוספ קחל 'ב קוחל 'ג טושרבי יסמו ןמהעי ףמתנופ תבלהטוטנו לש םקוס למו תשלוש םהחלקי .האלה אל הבמקר יהשתמשת הבמיל ."קוסם" רהולנד ןטומ תא ופסנתר יהממש יוהמטאפור ,בכובע םמעלי ואות 1 ףושול ואות לכ םפע .מחדש אהו זאוח ובכנפ יכבאוזנ ןשפ חומרווי דבכבו תא תמחיאו .הכפיים קהחל יהשנ ץמאמ תבת עמוד תשורו תאחרו המשיר לש :לסקר-שילד ע"."ארב ייד בכוכ תפורטו ;כתמול -בסירתה השרוו תאש חהיר ;בשמיו- תכע םסואני םהעכברי ;במחול. ; השבור תמערכ רהפסנת לע "קלידיו." ם(תרג ןנת .זך> וזה רהמחזו .המלנכולי ההמלנכולי הבמקר לש רהולנד תמתחרז .באירוניה הז למתחי ,ב'קרסול' רהשי יהכ יאקזיסטנציאליסט בספר • אהו הרוא ד"צמי שמרשר "לקרסולה לש ימישה קשבמרח םהשני ןתשמי .רגלה ""צריך דיגי רהמשור שבשלו תהשורו תהאחרונו לש השיר 1 א"לקרו ההרב ;ספרים יכד השיהי לע המ ;לחשוב יאחר .שנמות" וותחשב לשכ תהסארטריף תהזא ההתחיל הבקצ ךהנמו לש הרגל לש תזא ושאפיל השמ .נמחק ראח ךכ ויבוא תהמורו רלפסנת תולאנגלי רוהולנד היהי בהר לחוב תב"ספינ .המשוגעים" רלשי אהו אקר ה'והספינ ,שטה' ווכשתקרא ואות לבקו םר ותשמע אשהו גמפלי םג םלחופי םהקרקסיי לש ונינ .רוטה רבשי ,אחר ,'סימפטיה' גתוצ המור הרומניי אשתחמי הלשלמ ךגווני 1 בו ת'פינ 'הילדים היעש רהולנד הוריאצי לע ךז בויכתו ת"מ ההמור ישל ;למתמטיקה הז אל ;ערבן םע המור .לפסנתר" הז טבהחל דעוב לע שמגר ההאירוני רשהולנד עיוד רלכדר ועלי לכ ךכ .יפה הז דעוב וכמ רשבשי ראח (('בגטלות' אהו טבוע רכדו רלעב ןאביר ם("במקו תללכ "בגדולות .וכן') אשי לש ,האירוניה ילטעמ 1 שיתרח רבשי ת'תחרו .רובינשטיין' אל ותשמע םצלילי רמהרפרטוא יהצפו לש האות ,תחרות אאל תא לקו תההיתקלו לש ןהסדר יאור וברגל לש א"נשי ההמדינ .החמישי" ןהסדר חשבור הלפינ האפל לבהיכ תהתרבו טיסחו ןמ ההאפל תהזא תא לכ ךהחוש אשל והצליח קלמחו יזרקור .התחרות ההאירוני בבכת ויד לש רהולנד - אהי סהטיפק ושב אהו רמסתי תא םהווידויי .הגדולים לאב וזה סטיפק רשאפש דלגר תבקלו הוהגרפולוגי לש ואות בכת די שתתרח ןבי וקוצ לש 'י תלגנדרנו לש 'הפ .הסופית קהחל יהשליש אהו דהגראנ .פינאלה רהדיבו לע המוסיק סמגיי דעו ישחקנ קחיזו עמהקולנו ה("סינמ ,פרדיסו" ה"שמונ ,וחצי") יסימנ ההקריא לש רהפסנת םמתחלפי ןבסימ ,שאלה י"ידעת ,שאנטוש" בכות רהולנד דבאח .השירים רבשי ראח אהו תיתעש דויגי ן"פסנתר רנשא .פסנתרן" ךהמס דיור רבשי יהלפנ ,אחרון י'הא לש .ארתורו' ואחרי איבו .ההדרן ןההדר אבמלו :הדרו ל"אצ םרומנטיקני םקוד לכ ;מתים ראח ךכ םמתחילי .לחיות י/מ ;שהייתי אל /היה. ןהלשו הצריכ תלהיו ;שקטה ,והחיים הבדות ;אחר .בדותה ךצרי רלומ 1 ;בלשון ,אמת ללכ ;צריחי :ומבוכי ימ ןשניג ;חי ימ ןשניג .מת" ןאי קספ רשהפסנת למכחי רבשי .הזה רהולנד עיוד עשרג יאחר םסיו טהקונצר להקה .יתפזר םהשירי םהחזקי רשבספ ושל םממשיכי ןלהתנג םג ךכשהמס .יורד .ב.ב רלספ ףמצור .דיסק רה רלנד ןמנג ךבא 1 יוכיס 1 ךגווני וונינ .רוטה תא רהפסנת ושל ראפש חלהני םג לבקרנגי-הו םוג ןבסלו לש לכ .מערבון -בקרנגי להד שי חרי לש ל'שאב 5' ןובסלו חרי לש קאב .שרפה לתמהי לש תהריחו והלל ראפש חלהרי לע יגזע םהעצי םהשתולי בסבי .הקונסרבטוריון ·:· ההדק ה 91 לאשכו :נכו המשאל תאח ,ימינה תהוצא ןזמורה-בית 336 ,2007 'עמ םא יהיית ןמדמיי ומוט ידמיונ הלמשאל תאח ,ימינה וספר שהמרג לש לאשכו רנב 1 יהר השהי קמעתי ואות ץמ"עצי ,פרחים" ושיר לש :ביאליק ן"מ ;החלון חפר ;עציץ ;כל-היום ההגנ /יציץ.; לכ ;חבריו- םש ןבג 1/ אהו ;לבדו דעומ .כאן" תבשורו ההאל תמקופל ההפואטיק לש .הלבד ההפואטיק לש חפר ץהעצי ןהמוכ רלוות לע תשעו הההשקי תהמדויקו יכד בלהתערב ובחברי ןמהג םהתלויי יבחסד םהגש וא .הממטרה mזאלח תאת יחנימ א w לכו וכנ לאב ריאמ :מיד יזוה ןכמוב האשלי .אופטית האשלי הדומ תמאפיינ תא רהגיבו הבמשאל תאח הימינ אהו הנרא חפר ץעצי 1 אהו הנרא -ילד-טוב החיפ םשהחיי ימד םפע םחומקי ןמבי .אצבעותיו םלפעמי םה םמשאירי ול תמזכר ב(הגר לש ,יערה ,למשל> לאב תהמזכר םבמקו עשתרגי קר הממשיכ רלבעו .ביד לבכ המקר אהו יד הנהנ בלהשכי תא ועצמ לע תספ הפסיכיאטר 1 עלשמו תא תגניח ןהסדי םולפעמי ףא םלרח לע ואות סדין . להכ למתחי רונגמ .באהבה הלאהב שי עמנו וטורב ךהממשי רלדהו הבמחשב םג יאחר השהבחור ךשל הקפצ במהמוש דהמרופ הלהג לש תהמכוני .ממול תהמכוני ,ממול הלמרב ההאירוני וא ההטרגדי ו(מחק תא ,המיותר> הרשומ לע םש רחב ךשל 1 םושניכ ר(החב <ואתה םרשומי ובאות ר~סד ושב תלחברף ןגליו 326 גבריאלה אדם 0 0 iי:פי~ מ~ב i ל ~ל מ:~ים, iי:פי~ מ~ב i ל ~ל מצ 1 ר;ת מ~ד;ל;ת, ך~ם מ~ו מת;ח,ם ~ת מ~ש ~ן ס~ין ה i א מ~ב i ל' ~ry~ד~ 7ז:וי 7 ~מ א 1 לי מ~שה i א ס~ין ך~ם ?;כ~~ בפניהם א; בס;פם? T • : :• •• : מןקדה ת~כנ~~~,בי~~~ ,הן;פ:~י~~ ת~~;פ: מתענגת משפעת ח 1 שים את מה שאיני יכ;לה לצ~ור; T . : . . :· -:· : . : :• : :• -·· - :פמ; ש;כ nת ~ק~ה סא;ך א; ת~~ס~ מ~ל? .--ך~ל 1 ~~ךז:וי' 7 ~ן ס~סה ~מ 1 ןה לל~ת א; לע,מד ~ל~ת . הייתי אבלה על :פל המלים • • -T -T ••-: • "T ך~ם מ~ל דר f,ה~;נ שלא יכ'לתי לכת.ב. : • • : T •: ~נג f ~ת ~n ;ק ~ל ז:וינ;ק, ה; ~~רים, י;דק,י ך~ש, ךב;ךים ךחפ 1,ת;ו~~ iי:פי~ מ~ב i ל? ~ץא 1 ~ת י~;ך~ ~ב~ם o/ ק,ד' ך~יד~~ם ז:ו~ ry ה ~ת ק;ל;ת סדךי; ~.· ~ם הע;רב, n ;רש החדש;ת הרע;ת : - TT -•• •• T ~ס i ק ל; ש~~ i ף ,זןךים לק,ן . ספרה של גבריאלה אדם אני כותבת את מה שאיני יכולה לצייר רואה בימים אלה אור בספרי עתרן דד שני היא לא מוותרת על בניית רודב אחד רובד בתוך הא"ב הלכאורה פשוט. כשאחד הגיבורים, למשל , מצטט את יהודה עמיחי המילים לא מחליקות לו מהשפה. הן טבעיות בדיוק באותה מידה בה הוא משכנע מישהי בענייני אהבה. ואולי זהו סוד הקסם של משאלה אחת ימינה. נכו מספר לנו סיפור שיש בו את כל המ"מים שאנחנו מכירים (מי , מה, מתי וכך'), אבל ברגע אחד , רגע סמוי מן העין , הופך אותנו משחקנים פוטנציאליים לצופים. הוא מושיב אותנו ביציע, הכדורים נבעטים, הגיבורים פעם שמחים, פעם חבולים, והמשחק כמו כל משחק אמיתי ממשיך גם מעבר לדקה ה 90-•·:· רוכי סומק סיכוי. הוא יודע שהוא יכול גם לזנק לצד הלא נכון , אבל כל החרדות האלה מתגמדות מול הסיכוי שהכדור יעצור בקצות אצבעותיו. הרווח בין בושה לתהילה הוא כמעט מיסטי . החברות כערך מופשט עובדת שעות נוספות בספר הזה. לכל אחד מהחברים יש חוט שדרה אחר . אחד נהנה ממשבצות השחמט המרצפות את בית המשפט, שני בחר להתחתן עם מישהי שהחברים מכנים "הבוכייה" והשלישי לקח אשה המסוגלת לצייר חיוך על פניה של "הבוכייה". דברך ממונדיאל למונדיאל יבקרו הגיבורים בהלוויה אחת, בבגידה אחת, ובעיקר ילמדו מה רבים המדפים בסופרמרקט הזה הנקרא חיים. אני אוהב את השפה של אשכול נכו. היא מתעתעת בקורא כיוון שהיא מצד אחד מדוברת מאוד ומצד iי~~ך~ ~ן~ה דב מח i ם ~ן מ~ל ך o/ ח;ך ~ין. א 1 לי .ןה מףת i ר ~ל מ~ש f מ; ת~~א;ך Q ד.ררים ~~~9 ה ~ת f ל מ~ן~ים מק~~ ים ~ב~ק p,ץ: בהרים הלבנים של יר 1 שלים :· ד · •ד:- :· ז: -· ב~~ 1 ל;~יס ~~ל~ים ןד~~~ח i ~ים ~י 7 ח!ר;ן. ך~ם f מ; ry ~ןה. יש ערך מוסף. מדובר בארבעה גברים המפקידים פתק משאלות ממונדיאל אחד למונדיאל הבא. בשפת הכדורגל אפשר לומר שברווח הזה, או על המגרש הזה, יתגלגלו כדורים רבים ויהיו בו בעיטות שפיץ , נגיחות רבות יופי , רשת מחוררת ובעיקר כמה כרטיסים אדומים שיניף השופט המטאפורי. אשכול נכו עושה שימוש נפלא בשפת הדשא הירוק ונותן לגיבוריו להחליף חולצות לאורך כל המשחק. את הצגת דמות המספר אני מעתיק משם שבחר פטר הברקה לקרוא לאחד מספריו , ואני מתכוון ותדרוiז של השוער כבעיטת ה 11-. הברקה, כמו נבר , לא כתב ספר על כדורגל אבל הכשירות הלינגוויסטית של המשחק הופכת לכשירות פואטית משורה לשורה. המספר יודע שמול בעיטה טובה אין לו דצמבר 2007 משחקי הלשון' החיים והמוות ריקי וסקל: לחם rז~~ים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007,80 עמ' שמו של הספר' שמקורו בספר שמות (כה, 30( מזמין ציפייה למשהו רליגיוזי 1 הנקשר למשכנו של האלוהים (כך נקראו שנים-עשר הלחמים שהוצבו על שולחן המקדש והוחלפו מדי שבת. לאחר מכן שימש הלחם מאכל לכוהנים>. ובכל זאת, במהלך קריאתי את הספר 1 את משכנו של אלוהים לא מצאתי. ובכלל, הספר מסקרן ומעלה שאלות, ולדסקל יש האומץ לפתוח שיר בו הקוראים מדומים לעכברים "בעיני המוגלה של הכל יכול" (עמ' 14( היודעים לשיר "בסרט שהיטלר ביים". בהמשך' לאורך שני עמודים, נמנים שמותיהם של ערים, גנים, בתים ורחובות בגרמניה, שלאחריהם רשימת שמותיהם של גברים ונשים המסתתרים מאחורי שמם היהודי . שלושה העמודים האלה, מעצם מניין השמות בלדב, שמות גיאוגרפיים ושמות של אנשים - פורשים את הטרגדיה הנוראה של מלחמת העולם השנייה. "ויזם הארז איסט מיין", פותח שיר 'הבית הזה הוא ביתי' שבו בית אשר שש שורותיו לועזיות. אולגה מאשה ואיונה (עמ' 29( וגם "מגדלנה, בתה של ברבורה אלבה" חוברות ללושיה בת "הדוכס" ושותלות את השפה של לחם הפנים התכני ביבשת אירופה ומקורותיה, וההיסטוריה האפלה שלה במאה העשרים. והנה נמצא לי פתרון ל'לחם הפנים', בעמ' 33 בשיר 'לחם קודש' שהוא "לחם אמה חסרת השיניים ולחם; אחיה הקטנים ולחם אביה החורג'.' הכותבת מתרגה במוות הכובש את החיים במשחקי לשון מסוגים שונים, כמו "אמצי את המוות אל לבך 1 לטפיהו", או: "והארץ דממה, והארץ דיממה", "שעשוע, היה כתוב על אחת המצבות", ואף: "שנה טובה חיתה זו לספרות העברית; היא מתה'.' המוות מופיע בהרבה משירי הספר וגם הנערה בשער הספר אוחזת בידה ציפור מתה. אך אין המדובר רק במוות כנושא לדיון כללי או פילוסופי 1 כמסתבר מרשימת השמות והמקומות, או משיר כמו 'רק להורים אנחנו מתים', שם נכתב על הורים "מבוזים על שאמרו: נעשה אדם בצלמנו", או במשפט הקשה והאירוני "אנחנו אוכלים מה שבישלו אבותינו המתים". "אני חוששת שלבו של אדו~י עומד לפקוע; כלנו של אבי המת 11 כותבת ריקי וסקל' והתחושה המלנכולית מתערבת בהתרסה של בת הדור השני 1 שבידיה "העט שורק כמו ציור ביער" ואשר "אולי כאשת אדם,/ אדמה תקרא לעצמה". ·:· שמואל שתל עושה חשבון בלי לעשות חשבון יהונתן גפן: רומן אמריקאי , הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר 271 , 2007 עמ' יהונתן גפן היה אחד מגיבורי ילדותי ותחילת כתיבתי. רק עם השנים הבנתי את המגבלות שבכתיבתו: מגבלות האליטה שיושבת בשמאל "הציוני", הספרים אשה יקרה )1999( חוומר טוב )2001( היו משמעותיים בהבנתי את גפן ואת מגבלות הכתיבה שלו . הוא גילה את אמו 1 וכן גילה את עצמו בקרב חבורת בוהמה חסרת גבולות ונרקיסיסטית. ההבנות הללו הותירו את שני הספרים הללו בגדר ניסיונותיו של גפן לברוא את עצמו מחדש כיוצר החותר לגלות את ההיסטוריה שבתוכה גדל. נכון 1 בספר חומר טוב, הוא לא ממש הבין את כל ההיסטוריה החברתית וההקשרים של חבורת הבוהמה הזו; אולי באשמת העורך ואולי משום שגפן לא ביקש לצלוב את עצמו ואת חבריו -למשל 1 אם ננסה לקרוא היכן היו הערבים והמזרחים באותה תקופה שהוא וחבורתו חגגו בתל אביב (הן כייצוג סימבולי והן כייצוג ממשי>. ובכל זאת הספרים היו מרעננים אחרי הרגשת שובע מסוימת שהתקבעה בכתיבתו 1 במיוחד בספרי השירה האחרונים שלו (למשל: חתול שלאפאחז 1 דביר 2001 1; שוירים לנטאשה, דביר 1997(. מספרו האחרון, רומן אמריקאי 1 התאכזבתי. הרומן מתאר את עלייתו ונפילתו של יקי מיטלמן - צייר ישראלי במשבר 1 שעוזב את אשתו ועוקר לארצות הברית, מגלה את ארה"ב באמצעות ג'וליה וקטיה, עולה לגדולות ונשבר לרסיסים גם שם. הנקודה שהפריעה לי במיוחד, נעוצה בעיצוב הגיבור: יקי מיטלמן מצטייר כשונא שחורים (עיצוב פרנקלין רוזוולט כסוחר סמים אלים: כינויי "הכושון" שהוא מעניק לשחורים, למשל בעמ' 255(, ונשים (יקי-ג'ק תופס את אמריקה כאשה מטונימית המאיימת על חייו : "הנה תראה מה אמריקה עושה לי", "מה היא עושה לך?" שאלה דודה חנה. "היא מנסה להרוג אותי", עמ' 263(. יש לציין כי הוא נגוע גם בשנאה עצמית, ובשנאת המקום ממנו הוא בא: "חשבת אולי פעם שמה שאני הכי שונא בעולם זה את המקום הזה, שלרגע אחד לא הרגשתי כאן בבית?" (עמ' 25(. בכל פעם שהוא נופל 1 יד כלשהי עוזרת לו לקום בין אם זו זרועה הנעלמה של המדינה, שמיוצגת על ידי הקונסולית, ובין אם זו ערבות שמשלמים עליו (עמ' 256(, הכדורים שהוא נוטל 1 ועו.ד זוהי ספרות של גיבור נרקיסיסיטי אינפנטילי בתהליך הרס עצמי - הנחלץ בכל פעם מן הבור - כסוג של דיון באליטה, אשר לא באמת יכולה לתאר את החיים בשוליים, אלא נוגעת בקצות התודעה שלה עצמה. בניגוד לבוקובסקי, אשר גיבוריו חווים את התלישות המעמדית ואת חוסר היכולת של המעמד הנמוך 1 גיבורו של גפן אף פעם לא נזרק באמת לרחוב. מתוקף מעמדו החברתי 1 תמיד נזרקת אליו "רשת הצלה". ניתן לקרוא את הספר כסוג של ביקורת חברתית של גפן על האליטות ועל הגיבור הפגום שהן מייצרות. מעניין להשוות בין המבט של גפן האב, לבין הסרט של בתו 1 שירה גפן 1 "מדוזות" )2007(, שבמרכזו עומדת גיבורה מאותו מעמד חברתי 1 אף היא בתהליך הרס עצמי. האב והבת מייצרים גיבורים כמעט אוטיסטים, שאינם מצליחים ליצור תקשורת בסיסית עם הסובבים אותם; רק שהמהלכים של גפן האב הרבה יותר גרוטסקיים ולא מוסברים: במהלך הספר מת בנו של ג'ק-יקי וגם אביו מתאדב, אך אין שום תחושה של או בדן אנושי 1 להפך 1 המוות נתפס כמעט כשרירותי 1 כחלק מהשלכה נרקיסיסטית של הגיבור ולא כארנון של דמויות אמיתיות ונפרדות אשר עזבו את העולם. גפן מותח ביקורת על גיבור ספרו 1 אך זו נבלעת והופכת לתשוקה ולהזדהות של המחבר עמו. בשל גליון 326 עדינה מור-חיי לאמי רגעים ר 1]1תיpז~ מ 1 ל הבית מ 1 ל ההר א;כלת את הפרחים • T : -•: :• :• רק מנגינה את ואני על זrת;א שמש נביט -• •:•: T -• -:-: T T • 7ד.: סנ; 9פ;ר 1ס ס pר . ואין באפשרותנו להבין מדוע האלימות מחלחלת ~~~חים .םיר~~~ את דפי שירי תראי . : . -. .. -:· לא ת~~;נ לר ל~מ IJ· ע;ד ז:וך~י ~יר ;ר נ~~~: 1 עפים נר 1 ח עפים נגל --0 T -T 0 T וב · לא ת~~;נ לר ל~בכ נע;ד וגע עבשו T : --:• : ryo/ ~יא א;סנ 1 ?~אן .o/זr~ןנ :ב;א 1 ס~ןקים. עם מלים שאמרת לי שירים תעדJי!שדלJי!מ1 ת :· -ד : : -. : • : -: T •: • • • ר:ל;ע~~ דדירים . . מלים שנכתבתי מאז. יבער 1 מאש הזעם עם בכל רעם, --T • ---•• •• :-: • ~ג 1 ~ים o/ נז~~ז;ר ~~נ:ייק 1 ת T •• • : -T ."" • • על המרפסת את ואני לבד -: · -:-:-:·:· ·: - ז:ר~~נןי ~יר ~ל ~ו לר ח:ר ש 1 ב f מ; ~עם האם היה זה נחצ;ת ? בכשהיית ילדה Q דץ לר ט;~~ ~ל ~ל ס~סב;ת :--•: TT " T : -0 T ."" : האם היה זה נכלל? ןן~ית ל~עת ry;o/ ן ~~עז;ו T : • •: TT • השמש שלנ 1 מטפסת אל בכל התפל;ת • : -T :• :• :• -: T :• :• :• נרגעים אחר;נים o/ל ry ן :וב?ז;ו • -:-• T : • עם בכל א;ת לבד -: T • ~ר מ 1 ל סא;ך לא נ:יע~רי ך;ח~? לא ~~ry ךת את אשה אחרת •:•: -T • : f מ; ס~ךץ ס 1 את ~ךךר ~ל ס~~ים ה; 7 ~ת לא יד~~~ ~ןח;ק ~ת י~; ס~קט של חלב 1 דבש -: T T :• פך;תיה נ;תנת האפלה את ליל;ת הדממה :·•. -:ז :• :• T •: •• דק ~'ירים ~ry. ~ה ~אן סי~;ל~~ ~ie ~לת ד:-·· ד ן~ת סקי~ה. אמרת. : : -T ~ך~נןים דקים, דק .ה~י~ד~ ס~ם ~ry :ה ry י~ן? o/ ל ~נ;ת ;tיי·~~ה ~~לים. לזפה על המרפסת לא ך;אה זבו :• :• : • --T T T T T את ואני לבד? -: -·: -: לא ך;~ה ~סר מ 1 ל ס~:ת מ 1 ל ססר ת~~;ע ע.י~:ם ספרה של עדינה מור-חיים הקר הלבן 7ד.: סנ; 9פ;ר 1ס ס pר . ק; o/ ךת o/ר:~;ר עומד לראות אור בספדי עתרן 77 עד עכשו. T : - כך לא רק שאיני מקבל את הביקורת שמשמיע גפן דרך הגיבור המרכזי' אלא אף חושב שהיא מסוכנת. אי הבנת המצב החברתי בישראל ובארה"ב, ההתעלמות מיחסי הכוח יבן הצבעים, ממעמד האשה, ומעוד שאלות מפתח, יוצרות רומן המתאפיין בנטיות שמרניות. רומן המבקש להצטייר כביקורתי ומבקש מתוקף זאת את הזדהות הקורא - אך בעצם מחזק עמדות קונפורמיסטיות. למשל' המאפיינים הסטריאוטיפיים בדמויות נשים בחייו של מיטלמן: עדנה, שמוצאה אשכנזי' אם ילדיו , עובדת בסטימצקי' שחוזרת בתשובה לאחר שבנה <תום> נהרג בלבנון ובתה גלית עוזבת לרגמניה; ג'וליה, ממוצא אמריקאי ומזרחי <בת לאב מזרחי' מאפיוזי , אלים ודוחה>, שמביאה אותו . דוגמנית. הנשים הללו מבטאות את תפיסתו של גפן לגבי הפוליטיקה של הזהויות בישראל. המעבר של גפן מזהות לזהות משקף את סלידתו מהיכולת הנשית להעמיד זהות חזקה ואסרטיבית <כחלק מהדחייה שלו את הפוליטיקה של הזהויות ואת הדיבור התקין פוליט י.>ת גפן גם מבטא התעלמות מההיסטוריה כמעצבת אותן . לא ברור מה עומד מאחורי פעולותיהן ובחירותיהן של הנשים, והן , למעשה, קריקטורות חברתיות. הקונפליקט היחיד שמזוהה עמן הוא העמידה מול הגבר הדוחה, המתקדם במסלול של הרס עצמי . אי ההתעמקות ברקע החברתי מעצבת גיבור בעל יצר הרס עצמי, שאינו מודע למקומו הפוליטי . הוא מאדיר את עצמו אך אינו מודע למקומו ביחסי הכוח לפעולותיו של גיבור העלילה. הזהות האמריקאית הפוגשת בזהות האשכנזית-ישראלית משאירה אותנו חסרי ידע באשר לגיבור הרומן • יתרה מכך , גם אם נאמץ את הדחייה ואת הוברות שמפגין מיטלמן כלפי ההיסטוריה הפמיניסטית או השחורה בארה"ב כחלק מהתקה של דיון בחרבה בישראל , נגלה בעצם שחזונו החברתי של גפן מצומצם ושמרני. במסווה של ספר ביקורתי על דמות הגבר הישראלי בארץ ובחו"ל , אנו מקבלים ספר קונפורמיסטי המאשש סטריאוטיפים ומתחמק מהעמקה במבנה החברתי - בישראל וגם בארה"ב. ואולי אמירתו של יגאל שוורץ בגב הספר כי הספר "עושה חשבון מבלי לעשות חשבון" מאפיינת יותר לארה"ב, גומלת אותו מהתמכרויותיו ונוטשת אותו בחברה שכזו . הוא לכאורה עוקר לארה"ב, אך נותר מכל את מגבלות הספר • לטובת מערכת יחסים אחרת; קטיה, דוגמנית ממוצא בישראל - עם אותה שפה עברית שכותבת את ·:· רוסי' שהופכת לחשפנית וחוזרת לבסוף להיות הסיפור; עיוורון טריטוריאלי אחד מתחלף במשנהו' מתי שמואלוף דצמבר 2007 לפרוץ את הבועה הפקוסטאנות נאדים אסלאם: מפרת לאוהבים אבודים, מאנגלית: צילה אלעזר , הוצאת מטר 2007,399 עמ' ספר זה, המומלץ בחום, מתאר פן חשוב בחיי החברה הפקיסטאנית. הוגש הוא על גולת המהגרים הגדולה החיה בבריטניה ועל קשריה האמיצים עם "הבית הישן" במדינת האם. מפות לאוהבים אבודים הוא ספר עב כרס. נומה כי הוא משקף מגמה מעניינת הצוברת תנופה בעולם הספרות היפה: יותר ויותר ספרים, החובקים כארבע מאות עמודים ואף יותר' מצטופפים על מדפי הספרים החושים בחנויות. מגמה זו מסמנת שינוי בתפיסה הקודמת, על פיה ב"עיון הדיגיטלי" אין לאנשים וי זמן וסבלנות לשקוע בספרים שעלילותיהם מתפרשות על מאות עמודים ולכן עדיף פורמט קצר יותר . עטיפת הספר' פרי עיצובה של עדה רוטנברג, ססגונית ובלתי שגרתית, וההקפדה על הצו החזותי בולטת גם בין ופי הספר. התרגום מצוין ושם הספר נאמן לכותרתו בשפת המקור. השפה עשירה והתיאורים מענגים. כבר משפטי הפתיחה של הספר מובילים את הקורא אל חוויה מהנה: "שמאס עומד בפתח הדלת ומתבונן באומה, במגנט שהיא, המושכת אליה פתיתי שלג מהשמים. בקצבם המכוון והכמעט מוחלש, הם נופלים כנוצות השוקעות במים. סופת השלג שטפה את האוויר מהניחוח הנישא אל תוך הבתים מהאגם הסמוך עם המזח דמוי הקסילופון." נטיף קרח נשבר מעל ונופל כפגיון זוהר אל עבר שמאס, מתנפץ על מדרגת האבן שהוא עומד עליה, והופך לאבקה לבנה כשם שגוש סוכר מאנו את שקיפותו כשמוחצים אותו." המוסלמית. מאחר ששניהם, כמו רבים אחרים בקהילתם, מרגישים מחויבים לחוקי האיסלאם ולערכיו של "הבית הישן", הם עומדים מול מבוי סתום וטרגי בחייהם האישיים. הקשר האינטימי בין שני האוהבים מאיים גם על עולמה של כארנב, אשתו של שמאס, אחיו של ג'ונגו. כארנב . מוסלמית אדוקה וחסרת השכלה . אינה מסוגלת, או שאינה רוצה, להפנים ערכים מערביים וליישמם במציאות החיים החושה. לו עשתה כך' לא רק שחיתה פותרת את מצוקות בני משפחתה אלא גם חיתה מאפשרת להם לנצל את מנופי החיים החושים לשיפור ולקידום . הסיבה שהניעה אותם להגר אל בריטניה. אלא שזו האחרונה, שכארנב מגדירה כארץ מקוללת, הופכת עקב אי רצונם או אי יכולתם של המהגרים וגם מחמת הקשיים האובייקטיביים לפח יקדש לרבים מהם. המתח בין חיי היום יום בעיירה האנגלית הנחשלת, מוכת הפשע ומרובת הפקיסטאנים, חורג מדפוסים אלה, בהיותו משכיל ואוהב ספרים, המעורה בחיי בריטניה ובחוקיה. הוא מנסה לפרוץ את הבועה הפקיסטאנית אך נכשל במאמציו הן במעגלים האישיים והן במעגלים החברתיים והכלכליים הסובבים אותו. קשייו מוזנים גם בידי אשתו כארנב <כוכב), שלא כשמה, היא אינה מאירה אלא דווקא מחשיכה את עולמו ואת עולמם של ילייי וגוררת את משפחתה למצוקות קשות. אין זה מפליא כי שמאס, שקץ בחייו לצו אשתו המרירה והשבויה בעולמה הצר' הסתחרר ברומן משכר עם סוראיה, פקיסטאנית נאה ותאבת חיים. מה יעלה בגורלו של רומן זה? האם גם אוהבים אלה ייעלמו? הגירתם של שמאס ושל כארנב הפקיסטאנים לאנגליה, נתפסת בתחילה "רק כסידור זמני בארץ שמעולם לא נחשבה לבית . התקופה באנגליה חיתה ימים של סבל ארצי' והשיבה באחו הימים לפקיסטאן .הכניסה לגן עדן" <עמ' 110•11(. עם זאת, נראה כי "גן העדן הפקיסטאני" שנבנה במחוזות הכיסופים של רבים מן המהגרים הפקיסטאנים, אינו קיים בהכרח במציאות. במקרים רבים הוא נמצא במרחבי הדמיון והגעגועים של מי שבחרו לנטוש את מולדתם קשת היום לטובת חיים משופרים במדינות המערב, אך בה בעת המשיכו לצבוע בוורוד את "הבית הישן" באופן שמנע, או הקשה עליהם לממש את המטרה שלשמה חיגרו . פקיסטאן של השנים האחרונות, שבה חיים קרוב · ל 170 מיליון איש, אינה מתאימה לתמונה הצבועה בוורוד. זו מוינה הסובלת מהקצנה ומאלימות איסלאמית, מתוהו ובוהו פוליטי' מקשיים כלכליים, מן המתחים הנובעים מהישענות המשטר הצבאי של פרבז מושארף <השולט מאז 1999( על תמיכת ארצות הרבית, ומן המלחמה שזו האחרונה מנהלת מאז 2002 באפגניסטאן נגד הטליבאן. ההידרדרות במצבה של פקיסטאן הואצה במחצית 2007 ומצאה את ביטוייה, · בין השאר' בהעצמת כוחה של אלקאעוה בצפון מערב פקיסטאן ובעימות האלים סביב המסגד האדום ." שרבים מהם נבערים, ונקים בפנאטיות בורך חייהם באיסלאמבא.ו אבל כארנב וחבריה המהגרים קשי נוסף על השפה העשירה והמעשירה, בולט גם תוכנו של הספר ומסמן נקוות ציון חשובה בתחום של "ספרות הגירה", נחשולי ההגירה מן העולם השלישי אל המערב הפכו לחיזיון נפרץ והם מתעצמים כל · העת. הספר שלפנינו נע על ציר ההגירה פקיסטאן אנגליה, שהוא כמעין המתגבר. הקולוניאליזם הבריטי בפקיסטאן' החדגגת ממש בימים אלה את יום העצמאות השישים שלה, הוא שעיצב במידה רבה את כיוון ההגירה ואת התעצמותה הנמשכת. עם זאת וחרף עזיבתם את מוינת האם, ממשיכים קשרי המולות, או "הבית הישן" להקרין בעוצמה על "הבית החוש", באופן שמרחיב את יריעת העלילה לא רק לממלכה המאוחות ולפקיסטאן אלא גם למרחב הבלתי נראה אך רב העוצמה המעצב את חיי המהגרים בין שתי המדינות. הספר מתמודד עם היבטיה המורכבים והבעייתיים של הגירה זו באמצעות סיפורים אישיים. מרכזי הוא סיפורם של ג'ונגו ואהובתו צ'אנוה, שקיימו את זוגיותם בחטא, משום שצ'אנוה לא הצליחה להביא לסיומם החוקי של נישואיה המעוגנים בהלכה המסורתית וחוששים מכל שינוי מצו אחו' לבין המתח הנלווה ללחצי הקידום ולאתגרי היום יום במציאות הליברלית החושה ורווית ההזדמנויות להשכלה ולחופש הפרט מן הצו האחר' חוזר ומטעין את הסיפור בזעם, איבה ואלימות . אלה מגיעים לשיאם עם היעלמותם הטרגית של זוג האוהבים. האם נרצחו על רקע כבוו המשפחה? האם העדיפו להיעלם ברחבי הממלכה המאוחות ? אולי שבו לפקיסטאן? מפרת לאוהבים אבודים, ששיאו הוא כאמור בהיעלמות המעציבה של ג'ונגו וצ'אנוה, הוא אך אחו הסיפורים אשר מנקזים בעוצמה את המתחים ואת התסכולים שבין "הבית הישן" בפקיסטאן לבין "הבית החוש" בבריטניה אל קו השבר העמוק שנפער ביניהם. שבר זה מוזן באכזבות הכלכליות והחברתיות וכשברון הלב האישי. על פי הסיפור שלפנינו' רבים מן המהגרים הפקיסטאנים בבריטניה ממשיכים לחיות בבועה הפקיסטאנית המצמיתה וההרסנית עבורם. דווקא שמאס, אחיו של ג'ונגו והומות המרכזית בסיפור' היום, חסרי ההשכלה וחסרי היכולת והמוטיבציה להתמודד עם החיים ב"בית החוש", נאחזים ב"חלום גן העדן" הפקיסטאני בשארית כוחם, כי לחיבוקי נוסטלגיה ולייפוי המציאות של ה"בית הישן" יש עוצמה ונוחם, המרככים את שברון הלב. ·:· יהודית רונן בגיליון 324 התפרסמה ביקורת מאת ד"ר יהודית רונן על הספר פונדמנטליסט כעל כורחו 1 המאיר אף הוא פן בולט בחיי החברה הפקיסטאנית ובראייתה את המערב, אם כי בהקשר אחר. גלידן .326 11 נפש של שןרווt11 ג'ניס וביבו: זרה כציון שירים 2006-1984, הוצאת גוונים 2007, עורך: עמוס לריחן , 180 עמ' זרה כצירן כולל בשמו ובמשמעותו את יצירתה השירית של ג'ניס רבינו כפי שנתגבשה בספריה בתקופה קצרה יחסית של עשר השנים האחרונות: את ספרה הראשון זרה שהופיע בספריית פועלים ב 1997- ואת Zion by Itself חטיבת שיריה האחרונה באנגלית החותמת את הספר הנוכחי . כן כלולים בו שני ספריה האחרים תרגילי חיסור שהופיע בהוצאת גוונים ב 2000- ואת אחרי העזריאלי לפני הקריה שהופיע · בהוצאת כרמל ב 2004• וכן שירים חדשים בעברית ובאנגלית שנכתבו מאז. כנאמר על גב הספר , "המשוררת, ילידת בוסטון ארה"ב, עלתה לישראל בשנות השמונים במטרה להקים כאן את ביתה, אך מעולם לא נטשה את זיקתה לתרבות שבה נולדה. שירתה מציעה מהלך שירי מורכב מן האנגלית אל העברית ומן העברית אל האנגלית, שאינו רק מהלך לשוני גרידא: אף שעשתה את ציון ארץ בחירתה נותרה בה זרה, ואף ששבה לכתוב בשפה זרה, נותרה ציון מושא כתיבתה". את מורכבות המצב האנושי והשירי הזה אבקש להדגים באמצעות אחת החטיבות המרתקות בספר , מחזור השירים "חזון במלון" (עמ' 93•108( שבו היא משרטטת באופן מדויק ומתוחכם רומן "אסור", אחד מני רבים, או כפי שהיא מגדירה זאת באחד השירים "חייה הסודיים של מחצית האנושות" ('אוטופיה'), אפשר לראות במחזור הזה על אהבה וניכור משל לספר כולו. המעניין במחזור השירים "חזון במלון" הוא שמתוך כחמישה-עשר שירים העוסקים באותה מערכת יחסים, הרוב המכריע מתמקד בצורה כמעט פולחנית בזירת ההתרחשות של המפגשים . בתי מלון שונים בתל אביב. כרב אחרי כמה שירים מתעוררת תמיהה לגבי העיסוק המופרז לכאורה בפרטים שוליים: החדר במלון <לרבות מספרו>, פקיד הקבלה, החדרנית, הסדינים, המיטות, המנורה, המקלחת, השירותים, השטיחים מקיר לקיר , הווילונות וכן הלאה. בקריאה ראשונה נדמה שאולי זוהי מעין בריחה, שהמשוררת מנסה כאילו להסיט את הזרקור מהעיקר ולעסוק בנושאים צדדיים וטפלים (כלום אין למשוררת די פרטים עסיסיים אחרים לדון בהם?). במחשבה שנייה, ייתכן שהיא עושה כן מתוך מודעות מלאה, כמו במאי קולנוע שבמעין התרסה מראה לנו במקום את הרצח עצמו רק את טיפות הדם הניתזות על הקירות. אולם ככל שמתעמקים בשירים ומבינים את הקשרים ביניהם ובין האלמנטים השונים שבתוכם, מתבררת החשיבות האמיתית של הבחירה התמסית הלא שגרתית הזו. המלון איננו רק זירת התרחשות אלא סמל רב שכבתי שנבנה בחוכמה רבה, השופך אור רב על הרומן שמנהלת הגיבורה ועל היחס האמביוולנטי שלה כלפיו . כבר ברמה הבסיסית ביותר , מתיישב מוטיב המלון עם מוטיב העל של הספר: הזרות, הנדודים, היעדר השורשים. הר י אין מתאים יותר ממלון אורחים כדי לתאר הווייתה של יהודייה נודדת כמו רבינו ,המנהלת את חייה בין שני קצות הגלובוס. גם המגדלור , המופיע בשיר המכונן 'המלון כמגדלור', הפותח את המחזור , הוא מושג מעולם הנדודים: "כמו; מגדלור; מקובע במרכז העיר; זקוף; יעמו ד המלון; ונשמותינו; יחד מתקפלות ]."[ מאירות למרחקים; מהכיכר; סביב סביב; אל דירתכם הצפונים; אל שיכונ י ; ארבעים דקות דרומית לתל אביב" (עמ' 93(. אבל יש כאן מעבר לסמליות פשוטה. רבינו רותמת לטובת שיריה את ההקבלה המהותית הקיימת בין שכירת חדר במלון לבין הימצאות במערכת יחסים עם גבר נשוי. הרי מ י שמוכן לשמש בתפקיד המאהב;ת, כמו גם השוכר חדר במלון , אינו נהנה מבעלות אמיתית ומשייכות של ממש. בשני המקרים מילות המפתח הן ארעיות וזמניות, ותמיד יצטרך השוכר-המאהב לפנות את מקומו לאדם אחר בשעה הנקובה ובלי עוררין , כי אלה חוקי המשחק. וכך , כשם שהדר במלון אורחים אינו מגיע באמת למנוחה ולנחלה, כך גם אהבתה של הדוברת . חזקה ככל שתהיה . אין בה מנוחה אמיתית, אלא היא חלק ממסע הנדודים. אפשר למצוא ביטוי קולע לארעיות הזאת בשתי השורות הבאות, הלקוחות משני שירים שונים: "מימשנו בינתיים מעון לשעתיים; במאה שקל , חלון בקושי , לא רואים את הים" ('מזמור לממשות', עמ' 105(; "."והוא ממהר לקום על אף; שהערב צעיר והחדר שולם; עד הבוקר" ('לחלום: זו המכשלה', עמ' 106(. מרגע שאנו מבינים שהמלון מייצג את מעשה הבגידה עצמו , נפתח לפנינו צוהר חדש אל העולם הרגשי המובע בשירים, שהיה מוסתר עד כה. אנו זוכים להצצה אל הלכי הרוח ההפכפכים של הגיבורה ביחס לאותו רומן , משום שאת הדברים שהיא לא רוצה, ואולי לא מעזה לומר על הקשר עם הגבר , היא אומרת על המלון ועל השחקנים האחרים שלוקחים חלק במזימה. מן הצד האחד עומדים שירים דוגמת 'המלון כמגדלור' (לעיל), המציגים את הרומן באור חיובי , ואף מאדירים אותו . בשיר זה, יש במלון יסוד של הצלה, הוא דבר ששואפים אליו. הדוברת מתרפקת בלשונה על "מיטותיו הזוגיות" ועל "סדיניו הלבנים", ובהשאלה • היא רואה בקשר שלה עם הגבר הנשוי זוגיות לכל דבר ,אהבה צחורה וטהורה, שמהווה עבורה קרש הצלה בים, כמגדלור לספן. אולם יש גם שירים שהם פחות רכים ואופטימיים, המציגים את הייאוש והתסכול שיוצרת מערכת היחסים הבלתי אפשרית, וגם בהם מובע הכעס דרך הוויית בית המלון . כך , בשיר 'אוטופיה' (עמ' 108(: "המלון הוא מקום שאינו קיים; ובו איני קיימת; אני חייה הסודיים של מחצית/ האנושות/ תיהנו; מאחל פקיד הקבלה; החדרנית זונה; נדמה לי", או בשיר 'הוא לא אוהב אותי' (עמ' 103(: "טוב שלא אמרתי 'להתראות'/ לפקיד הקבלה; כי אין לי חשק לראותו שוב; חדר 303 לא היה נעול / ועיני השכובה הצעירה היפה / נפערו; חדר 302 היה מוכר , לא?/ זיון מצוין והבהרת/ כמובן; שאתה עדיין אוהב את אשתך". שני השירים מדגימים, לדעתי , כיצד משליכה הגיבורה את כעסה העצמי על עובדי המלון , אולי משום שאינה יכולה לשאת את המחשבה שהם יודעים בדיוק מה היא עושה שם, ואולי אפילו חושבים אותה עצמה לזונה. לקוראים אשר מתקשים לחוש אמפתיה למצבה של הדוברת, מספקת רבינו מעין הסבר בשיר 'אשת מלון' שבו היא כותבת: "נדרשת נפש של גירוש ]."[ וגם גלות ארוכה ממגע ביתי / כדי לראות הדפס וילונות אוטמים; שטיחים חוצים מפני; חדרי אמבטיה: ולא לחשוב; על אומללות כלשהי" (עמ' 104(, והנמשל ברור . הספר זרה כצירן מספק הצצה מרתקת לתוך אותה "נפש של גירוש", על רבדיה השונים, ומאפשר לקוראים לטעום עוד משירתה המגוונת והרחבה של ג'ניס וביבו. ·:· כרק פז 1 1 דצמבר 2007 בגבולות ראיתי מתקלף העומק גלד אחר גלד. הר 1 תפורות הגעגוע, אמא בשיר של צביה ליטבסקי • ציפור המוות קטנה . ואינה מפחידה. היא מסמלת את החיים. את זה שאין סוף. ואת השירים צדיך לקרוא. ציפור מוות קטנה אוכלת מתוך כף ידי ·:· אלברט בן יצחק יעקב יז~דם~ i!!!ייe "l'e ..... '"""י'" אצל ד"ד בוזגלו בקורס /'הפילוסופיה של המתמטיקה", וגם אם לא הבנתי כמעט כלום מהרצאותיו 1 זכור לי השימוש שעשה באותה מילה על הטיותיה השונות . מתפלצף, מתפלצפים, להתפלצף. כמה מוזר שפילוסוף משתמש במילה הזאת, חשבתי לעצמי אז. עכשיו ,לנוכח הספר הזה, השימוש הזה מובן לי קצת יותר. בוזגלו )47( הוא מתמטיקאי ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. בעבר היה פעיל בקשת המזרחית, אך פרש ממנה והיה בין מקימי תנועת "ממזרח שמש", ששמה לה למטרה לפתור את "שתי בעיות היסוד של החברה הישראלית: שאלת 'הזהות היהודית J ושאלת והעדנות החברתית', בוזגלו מאמין שבניגוד למחשבה המקובלת, דווקא ביהדות המסורתית . ולא בזו החילונית • טמון המפתח הרדיקלי לשינוי חברתי. בלב הספרון עד נכרן היום ניצבת שאלת האמונה הדתית. שאלה זו 1 מסביר המחבר , החליפה את שאלת האל • מיהו האל ומה טיבו . אם בעבר חיפשו הפילוסופים הוכחות לקיום האל (בין השאר כבסיס להצדקת האמונה>, הרי כיום קיימת השקפה התופסת אושר: שווןו הלחם על שולחן השבת מאיר בוזגלו: עד נכון היום, סדרת "שברי לוחות" בעריכת עמית עסיס, הוצאת ראובן מס 73 , 2007 עמ' במבט ראשון • ושטחי • אפשר לחשוב שזהו ספד מהז'אנר של פאולו קואליו או סוזן פולים-שרץ: מכתמים, ציטוטים והגיגים המתחזים לדברי חוכמה. אין טעות גדולה מזו: הקריאה בספרון הזה, הדל במילים, מזכירה יותר מכל דווקא את חוויית הקריאה חבקירות פילוסופיות, ספרו המופתי 1 האטי והמהורהר של לודוויג ויטגנשטיין 1 שזכה לפני כעשור לתרגום מצוין לעברית · (עדנה אולמן מרגלית.> כמו חקירות פילוסופיות, גם עד נכרן היום משוטט בין סעיפיו הממוספרים בדרך לא ליניארית, לא פילוסופית, כמעט אסוציאטיבית. כמו חקירות פילוסופיות זהו טקסט הירקליטאי ופרגמנטרי 1 החותר תחת הדיון הפילוסופי השיטתי 1 הארגומנטטיבי. מאיר בוזגלו, כמו ויטגנשטיין, מרבה לעסוק בדיבור ובשתיקה. כמו ויטגנשטיין הוא מותיר סימני שאלה רבים (וו•השעה שחלפה חלפה: איך משפט שלא אומר דבר יכול להשרות עצבות? JJ(. וכמו ויטגנשטיין, גם הוא מבקש ו•לנקות" את הפילוסופיה מן השאלות · ה"לא אמיתיותו', שמו של הספר , הלקוח מספר משלי (ד 1 יח> . "ואורח צדיקים כאור נגה: הולך ואור, עד נכון היום; דרך רשעים כאפלה: לא ידעו במה יכשלןוו • מרמז על אותה שאיפה לבהירות, לדיון ענייני ה"מטוהר" מן המטאפיזיקה, מן ה"התפלצפותוו במובנה הרע. לפני כעשור למדתי ולא תהוו עצובה לעולם צביה ליטבסקי: לקיר אחד קראתי בית, הוצאת כרמל 2007, סדרת כבר בעריכת ליאת קפלן ,63 עמ' האם למילה יש גובלות? יש, אבל לא למילה שבשיר. המילה "קיר" בשיר יכולה לקבל משמעות של בית מאושר. היחסים שבין האם לבת יכולים לקבל גוון מיוחד , אקסצנטרי , ובו שני עולמות, ואז למילים בשיר אין גבולות ויש סוד . "אבי ואת/ הר מלכות עתיקה,/ מלכות של שידה נלחשת בסוד". המשודד הוא סוליסט. מי מקשיב לו? קודם כל אלה שקרובים לו. צביה ליטבסקי בחדה שם לספרה, "לקיר אחד קראתי בית". השם היפה הזה הוא כשלעצמו שיד לידי . הטון השירי עדין , ואנו שומעים את האם הטובה מדברת בשפה פיוטית עם בתה. מתחת לשולחן אולם מלכות רחב ידיים בו אני ואת באצבעות זריזות הופכות ענות לקסם. (עמוד 9( בציור הלשוני ה~ד~ר מקבל חיףת אנושית: בלילה זוחל המדבר; "שלג" בשיר אינו קר, אלא חם מאוד. יש קלות גמישה בציורים הלשוניים, וזרימה. כן , אני אוהב שירים זורמים. אני התאהבתי בווקיר" שקראו לו "בית". "אני פתית שלג קל / צונח על חלקת מימיך, / נמס במגעה" (עמוד 13(, בכל שיר ישנו ריתמוס שמארגן את הרגשות וקובע את המשמעות הלירית, ודוחף אל הקיר 1 אל האהבה. והאהבה מקבלת שם נוסף. תני לי פנים. תני לי שם (עמ 13 1( השירים הם חלק מן התרבות. הליריקה חושפת את יופיה של השפה ואת המהות הפנימית. כך גם שירים של צביה ליטבסקי. יש בהם מן האהבה הטהורה. הקשר שיבן אם לבת בספר הוא המוטיב המרכזי. המסרים בשירים חזקים וזוהרים. יש בהם חשיבה, רגשות ושלמףת אמנותית. ll אני ממציאה בשבילך את הגשם•ו, כותבת המשוררת, או שמא מציירת? ובחריזה לא בנאלית היא מראה לנו את · הציוד הלא עצוב. /'ריקוד . חמוד • בקול רם • לעולם 11, הנה ארקוד לפניך ריקוד 1 ריקוד הארנבת, מצחיק וחמוד 1 הביטי 1 מיד תצחקי בקול רם, ולא תהיי עצובה לעולם. המילה "אמא" בספר יכולה להיות הכל • משהו גלובלי ופרטי. יש בה המשכיות וסבל. שמחה וכאב. גליון 326 רינה בשן צאו והכינו תפוחי אדמה v?ע 1ל n;ךה n ;ךק ט;ךק ~ר 1 ס ~ריס ןע 1 ע ~ף ;ני~~ ~לי -~ליה 1• נכפ 1 ח.י ~ן~ה ~:.אלי~~ים ~~ים י~~ ע 1ת;,~~~ ~ך~:~ך~ 7.ת;,~ ~ין מק~י 7 ~צא ~ק;ם ל~~ת לק~י 7 ~צא ~ק;ם 7 ~ת'ב ע;~ן מק~י 7 ~צא. ע;~ן מק~י. 1'פ;ר~ ~ךךה א;~ךת ry7 י;ת ע~~~ עם מק~י. ~ף ;ני~~ ף?~ ~7?ה 1• ה~לחת הכחולה <והסדוקה) של ילדותי f ?ל ה~~~~ 71 ~ן ה~~~~ :ב;א י;ם ~~ryי 1 לי ~ ר~:ם ~ל 1 ש;ת fמ; 7יpז~ א;סן ש.ק~~~ ?מ~יס ן;ע~~ מ;ע,ד על מ~לסת מ 9ד 1 ~ה מ ry יא. ספרה של רינה בשן הצלחת הכחולה של ילדותי עומד לראות אור בספרי עתרן 77 שהמתפלל נדרש לעשות משהו אחר", הפרגמנטריות המאפיינת אותו מותירה חללים רבים ומהו אותו דבר אחר שהמתפלל נדרש לעשות ? וסימני שאלה: "אושר: שיירי הלחם על שולחן ראשית, לזנוח את המחשבה שהתפילה היא השבת". לכן נדמה שהצהרתו של ויטגנשטיין ב"פתח התחברות לאינסוף. כי התפילה והאמונה דבר" לספרו מתאימה גם לספר הנוכחי: "אין מתאפשרות דווקא מתוך תודעת הסופיות. "ה'אין בחפצי 1 באמצעות חיבורי 1 לחסוך מן האחרים את זמן', או התודעה של הסופיות, הם חומר הגלם של החשיבה. אלא, ככל שניתן 1 לעורר מישהו למחשבות המתפלל." ובמקום אחר: "היכן שלפילוסופים חשוב משלו", ·:· לומר 'אינסוף!' מספיק למאמין לומר 'רבבות' או אפילו ,"'ףלא' יצהר זרדי ספרו של מאיר בוזגלו הוא ספר מאתגר. דצמבר 2007 אנשי השמש אנשי שמש ע;טים מגב;ת והצפה : ••• : • :• :• •• : -ד T מטילים חתתם תחת השמש. :·:· ---. -· ·: ז ~עם, עם ~ד w י מ~~ש מ ry ם ההם שע;טים מגב;ת והצפה T : :.•" • •: •• - אשר מפילים גרגרים, כפכפים • T : -• : : -• • -:• -: ז:ו~ר qזrס~ ~ל ~ךץ נ;~ךת. ~עם עם w סר נ;אלתי לצאת •• T • : ף~~ ~ל ף~~ עם ~ד w י ש~~ ה~( ~ך?ה מןךך>! נע;ן הם ל;בשים חצפתאדמה T : -: .·. • : •• : ז-: ~~לא ע;ךי ז:.: - ~~לק ל Y,.ה~:. ואסתיר חרפת ע;רי צר 1 בה T : • -: :• • : -: ח.יק :רס ןח 1 ם יטוח 7>ה~ח~ מעיני אישמש חמוח 1 ם :• : T •: •: • -•••• נ;ל.ע ס w ה ךלא נ;ןע. !~ry י נקר !~ry י נקר והפה היא חזפה. T -• •• • : ~די מ~~ש ליt1 ן;ר~~תך~~~ ~ו;ן א; :ב;א י; ... מ 1 ל ~ד w י~~ש ה~~~ qמ w1 :ה,ם:~~~~ כ;~ע 1קךם q ~.ה~ את האמונה כאקסיומה, כנקודת מוצא שאינה דורשת הוכחה. "זה לא בגלל שהאל התגלה בסיני אני מקבל עלי את המצוות," אמר לו פעם ישעיהו ליינוניה "אלא בגלל שאני מקבל את המצוות אני מאמין שהאל התגלה בסיני", ואם ענייננו באמונה, ולא בהוכחות לקיום האל וכדומה, הרי "לא חשובה דעתך על שאלות מטאפיזיות או על שאלות קיומיות. ולא בגלל ששאלות אלה הן 'אינטלקטואליות', 'מלאכותיות' ומייצרות בסיס לסקרנות ולגאווה, אלא בגלל הופכת את הפנום החוצה, ושורדת מרדכי גלדמן : ויהי במראת הכסף' ביאנקה אשל גרשוני: ממיטב יצירתה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 122 ,2007 עמ' בעידן השעתוק הטכני ,טען ולסר בנימין,אבדה ההילה של יצירת האמנות, אבדה נוכחותה המאגית והחד פעמית. ספר זה מציב מול טענה זו אפשרות שונה בתכלית - האמנית כשאמאנית המנסה להניע כוחות רוח באמצעות פעולה בחומר , חד פעמיותה של עבודת היד , האיקונה. הן מצד הצורה והן מצד התוכן ישנה פה הצהרה מרשימה בעקביותה לגבי היותה של יצירת האמנות אובייקט חד פעמי של חומר המוליך לעולמות של רוח. ספר האמנות כאובייקט, ספר האמנות כמוליך - נקודת מוצא זו נוכחת כבר בעיצובו של הספר. הכריכה בצבע כחול-סגול עמוק עם טקסטורת בד מחוספסת. על הכריכה מודבק תצלום של פני האמנית עצומת עיניים, שצולם בידי מרדכי גלדמן והוצג בעבר בתערוכה "גדי דגרן-מרדכי גלדמן' מותי ,"'א הטקסט הארוך והמפורט של מרדכי גלדמן שמקדים את תצלומי העבודות הוא אישי מאוד ובעל אפיונים פסיכולוגיים דברך הניתוח והפרשנות שלו. כאשר הוא עוסק בשימוש שעושה האמנית בזהב, לדוגמה, הוא אומר: "".הצהרות עזות ומקושטות, המבקשות לפצות על פצע, הנובע מדימוי פגום למדי של הנשיות אשר אותו נחלה בילדותה."" <עמ' 6( בשנת 1985 אצרה שרה ברייטברג-סמל במוזיאון תל אביב את התערוכה "ביאנקה אשל גרשוני' 1985-1980". באותה תקופה הייתי סטודנטית במדרשה למורים לאמנות ששכנה אז במורשה. במדרשה של אותה תקופה דלות החומר חיתה תפיסת עולם וכשרפי לביא נשאל "מה נמצא מאחורי הציור שלך?" הוא ענה "הקיר". והנה הגיעה התערוכה של ביאנקה אשל-גרשוני במוזיאון ואני זוכרת כמה נפעמתי מהאפשרות הזאת של עושר צבעוני וצורני' של עירוב פרוע לכאורה בין גבוה לנמוך' בין נוצות, ניירות עטיפה, בובות פלסטיק, זהב ואבני חן' מן החתירה הזו לנשגב. בעקבות התערוכה כתב רפי לביא: "ההגזמה בסנטימנטליות הנובעת מעצם השימוש בסמלים, אינה עוברת לדעתי את סף האמנות". בינתיים שטפו' כמו שאומרים, מים רבים בירדן וגם ציוריו של לביא נתונים היום לפרשנות סימבולית, ואפילו בברכתו' ופתאום מסתבר שהאמירה על הקיר שמאחורי הציור חיתה למעשה התרסה שמקורה בעלבון מעצם השאלה, וכך אנו מוצאים את עצמנו' עשרים וכמה שנים מאוחר יותר' מחברים בין האישי לעקרוני' בין הגבוה לנמוך' והנה זה מותר ואולי אף רצוי . ביאנקה אשל גרשוני יוצרת תכשיטים, פסלי קרמיקה של חדי-קרן ושל צבים ומציירת ציורי שמן. היא עוסקת באמצעותם בארוטיקה, במוות, בתחייה, בטמא ובקדוש. אלה נושאים שמקובל לנהוג בהם זהירות ואילו אשל-גרשוני לא נזהרת, ובכך כוחה. היא מתאבדת על העבודות, הופכת את הפנים החוצה, ושורדת. זהו אחד על השחוטה ז'ואל :ף;ל~~ הסחרחורת, מצרפתית: לנה הוצאת ·, אטינגר בבל 2007,143 עמ' "עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה", קבע יצחק בשביס-זיגגו בספרו כותב המכתבים. זהו המקור לספרו של צ'ארלס פטרסון כל יום הוא טרבליכקה, בו הוא סוקר את תולדות יחסי האדם ובעלי החיים מאז העת העתיקה ועד ימינו ומצביע על דפוס קבוע בהיסטוריה האנושית: "ראשית, בני אדם מנצלים ושוחטים בעלי חיים; אחר כך הם מתייחסים לבני אדם אחרים כאל בעלי חיים ונוהגים בהם באותו אופן". הסחרחורת, ספרו הרביעי <הראשון המתורגם לעברית> של הסופר הצרפתי ז'ואל אגלוף, משרטט תמונה סוריאליסטית מבעיתה של יחסי אדם-חיה, זאת בלי לשחרר אף רמז דק להתרחשותה של השואה. ההימנערת מקישור ישיר או עקיף למלחמת העולם השנייה, מקנה לספר מעמד של משל קיומי נוקב, הבוחן את מהות החיים בחברה שנדמה כי עושה כל שביכולתה על מנת להכחיד את עצמה. קריאת הספר הקודר הזה, אף שהוא מתובל בהומור שחור מצוין' מעוררת תהייה וחרדה באשר לעת יד להתחולל במציאות עולמנו' שעל צווארו כאילו תלוי שעון-עצר של ספירה לאחור' מופעל בידי מנגנון להשמדה עצמית. מילות הפתיחה של הסחרחורת: "כשהרוח באה ממערב, יש ריח שמזכיר ביצה סרוחה. כשהיא נושבת ממזרח, יש מין ריח של גופרית שתופס אותנו בגרון. כשהרוח באה מצפון 1 עשן שחור מגיע ישר אלינו . וכשהרוח עולה מדרום, זה קורה לעתים רחוקות, למזלנו 1 אז זה מריח ממש כמו חרא, אין מילה הפנים המושכים בספר זה - הוא מאפשר לעקוב אחרי מהלך חיים שלם של יצירה וכמו ברומן של אייריס מרווק - לעבור עם האמנית חוויות מערערות, להתפרק, להיבנות ולצאת נקיים ופשוטים יותר. אני חושבת שלא במקרה עלתה כאן בדעתי הדוגמה של סופרת אשה. יש משהו מאוד נשי בדרך בה עוסקת ביאנקה אשל גרשוני בחוויית הקיום, בטקסי הורדו הפרטיים שהיא מעבירה את האובייקטים שלה, בין אם יצרה אותם בעצמה ובין אם נקרו על דרכה. יחד עם זאת העוצמה שבה היא מטעינה את היצירות, בעיקר אלה הפיסוליות, ובמידה פחותה בהרבה לטעמי הציורים, היא העוצמה שהופכת את המקרה, את האובייקט, האישי ביותר' לכזה שמסוגל להגיע למגוון צופים ולחבר בינם לבין מה שבלית ברירה אקרא לו "הנשגב". ·:· איילה דרכם איילה דוכס - בוגרת המדרשה לאמנות. מנחת קבוצות שיחה לבני הגיל השלישי: מתמקדת בעבודתה בקריאה ובכתיבה של טקסטים. אחרת" - מסגירות מציאות קיומית עכורה שאין מפלט ממנה. גיבור הסיפור' עובד משחטת בקר אכזרית, מצהיר בפתיחה שלמרות הסרחון והמחנק התוקפים מכל עבר 1 ביום שיעזוב - העיניים שלו "יהיו רטובות". בינתיים הוא רוצה להעביר את היום בשינה ולהצליח להימלט מחלקי מטוסים המתרסקים באורח קבוע ומתפזרים על בתי התושבים. הבילוי המועדף הוא ביקור במזבלה הציבורית, שם לא משעמם אף פעם, בחיפוש אחר אוצרות ובליווי נחילי יתושים, זבובים וחרקים. אף שמדובר בניסיון להתקיים בעולם שכולו חידלון' יש בחיים הללו ניצוץ של תקווה ועוגן 1 ארעי אמנם, של שייכות. גיבור הסחרחורת הוא תוצר של אסון אקולוגי ואת התנהלותו אפשר להגדיר כניסיון לשרוד על רקע של אפוקליפסה סביבתית. תיאורי המקום, שאיננו מרגדר בציון גיאו גרפי או בזמן כלשהו 1 ספוגים מלנכוליה המכסה קמעה על פשיטת רגל מוסרית שגרורותיה כה מושרשות, עד שלא ניתן להצביע גליון 326 מארקוס קוגן פאפאגיורגיו ד-ל-י-ק-ט-ס-ן ~ dp ס tךז:וי ל ,זל . ל ~ת ס~רק- ~ה · ב ס~~ר . לא ה;ם ~יד ,p~ס 1 לה ~~רי~~ית א;ךי~י~ל יקtד~ יי~ר~:יאך ןלי~?ס. ןלי~?ס? י~~ ק;~ץ לןלי~? 19· ל~~ ~יז סך~ה ~ה לע,ש;ת. כבר למדתי לבלע בלי מים. :ד ז- :··:-:·-· רא 1 כמה שאני מכשר , ב;לע בלי מים, בלי טעם, אחרי האכל שלא אכלתי. • : -T •: •: T ••-: ---• : • -• : -•• T : "•. 0 -: •: T -: !;טק~ך~ י~~ ק;~ץ לן 7?~י 19· ל~~ ~יז סך~ה ~ה לע,ש;ת. ry~JJ?ז:וי ד~~ל ~ת ס gך p ,זם. ב~~י ץ~;ל~~ ~יד ~w ~י ,ת;א!~~ס ry ךך ד;קט;ר! ry ךך ד;קט;ר! ry ךך ד;קט;ר ד~~ןט! ~ד~ 9!שיקt י~~ ק;~ץ לןלי~? 19· ל~~ ~יז סך~ה ~ה לע,ש;ת. ~~יו ~ת ~דת ס~רי~ים. ~לב קךם ~ל לחי ~/J ם ~ל · ת, ז~~ ךךד ~ד ~ry ךת, 97 מר ~ל מ 1ת:~~ י;.ןף .ק'~ך;ק ~ןאב;! י~~ ק;~ץ לןלי~? 19. ל~~ ~יז סך~ה ~ה לע,ש;ת. ס~א~~ף ס~~י~י ;מ~~ ה 1 לי ~· א ~.ד~? .ןה לא ~וחיק ~ת סל 1~~1 וא~ה, סע;ך~ים. לא םי~;~~ ~ל ן;נ;ת ~t:ז . ?לקק ~ת !ת;ע~~~ס י~~ ק;~ץ לן 7?~י 19· ל~~ ~יז סך~ה ~ה .לע,ש;ת ~~~g ר ך;ר~~? סר;ב;זקים. ~~יט ש;~ה ~ךעי~ית תל~~~ הי~ב ~ל ס~ ry ~ב;ת-~קןח;ת. ס:ה ~נזים ~א'יi! י~~ ק;~ץ לן 7?~י 19. ל~~ לא ס:ה לי ז~? ל~נ;ת. 1J~ש 1 א;נ:וי ~ל ב.כי .ר~~ס רי!ה לה 11! · י· ל· ן -9-?·P ז מרקוס קוגן פאפאגיורגיו .יליד 1991, מתגורר בקריית מוצקין, תלמיד תיכון ארוס <זהו פרסומו הראשן מחוץ לרשת> ההתבהמות שעובר האדם ההופך דומה יותר ויותר האימתני 1 מסיחה את הדעת מהמסר העיקרי והחשוב לחיה: האחרת - להזהיר מפני האסון הצפוי להתרחש אל מחוזות הפורנוגרפיה. כתוצאה מתהליך זה - אזהרה שהיטיב לנסחה אמנם הסחרחורת איננו מחדש הרבה בנוגע לסוגיית הפילוסוף תיאודור אדורנו שכתב: "אושוויץ מתחילה אחריותו של האדם על טיב התנהלות העולם, אך בכל מקום שבו אדם מביט על בית מטבחיים וחושב: עם זאת, מיטיב המחבר לנסח בכתיבה קלילה הם רק בעלי חיים". וסוחפת אותה אמת נוגה וטרגית בדבר היותו של חולשתו של הספר היא בני סיונותיו המאולצים של טבע האדם - אויבה המסוכן ביותר של האנושות. אגלוף לזעזע. מדי כמה עמודים מושתל ביצירה סיפור הגילוי המצמרר בסיום, בדבר זהותה של הדמות משני 1 לרוב שולי 1 שכל מטרתו לעורר בקורא שאט המופיעה על הסרט הנע המוביל את הקורבנות נפש ותחושת גועל . מהלך זה פר גם באיכות הספר 1 לשחיטה, הגם, אולי 1 שאיננו מפתיע, מותיר תחושה מאחר שסתמיות הקיום המשחית כה ברורה ומשכנעת, מטלטלת של התראה וחופה לפני קטסטרופה, אשר עד שכל תוספת מלאכותית להעצמת הרושם חשיבותה מצדיקה את קריאת הספר והפצתו ברבים. ·:· יוכל פז דצמבר 2007 על מקורותיהן. אגלוף לא רומז מהיכן פרצה הזוועה, אלא מתמקד בהווה שכולו אלימות מסחררת. העובדה שרבים מעובדי המשחטה מתקשים לזכור את דרכם הביתה בתום יום העבודה, הטשטוש המוחלט בין יום ובין לילה וצרחות החיות הנשחטות שמהדהדות ללא הרף יוצרים תחושה שהעולם כולו הוא בית מטבחיים אחד גדול 1 ובהעדר משאת נפש ברורה לחיים אחרים, שלטת האדישות לגורל הקורבנות, והרוע - קיצוני ככל שיהיה, הופך כבאלי. על רקע ההרס, האפרוריות החונקת והמוות המרחף, בולט איזשהו 'יש' בסיסי 1 המגולם סמלית דווקא בחיטוט האינסופי באשפה. למשל 1 החיפוש אחר צדפים כדי לחברם לשרשרת או הקפיצה לכריכת מי מכון הטיהור והשחייה משובבת הנפש בה, משולים לכמיהה פשוטה ואותנטית ליופי ולניקיון פנימי. במקום חשוך כזה, רגע קצר וחמקמק של התבהרות <ספק אמיתית, ספק למראית עין>, מדגיש אמנם את האפלה המושלת, אך מסמן גם שאי שם ייתכן שמסתתרת מציאות אחרת. לגיבור הספר יש חבר אחד ואשה אחת בה הוא חושק. כך הופכים פירורים של חברות ראשונית ואהבה בלתי ממומשת לבסיס עקרוני של ערכים המזמנים תקווה לשינוי 1 רצון לחיות ומאבק על שמירת צלם אנוש. הסחרחורת מרובה בתיאורים מצחיקים ביותר של התרחשויות אבסורדיות. הגיבור וחברו נרוטש עסוקים בשיחות נפש פילוסופיות, מעין דידי דגדגו 1 גיבורי "מחכים לגורו", כמו גיבוריו של בקט, גם הם מחכים - לא ברור למי 1 מרבים להגג דברי שטות וכבולים בציפייה תמידית ללכת למקום אחר. מגוחכת במיוחד הסצנה בה השניים נדרשים לבשר לאשת חברם לעבודה על דבר מותו הפתאומי והמטופש של בעלה. ההתלבטות מה לומר לאלמנה הטרייה, תוך שמירה על נימוס ורגישות אנושית, מזמנת להם אפשרויות מגוונות במופרכותן 1 שבאחרונה מוצע הנוסח: "גברת פיניולו 1 נחשי מה מביא אותנו לפה?" לבסוף הם ממתינים עם האשה המודאגת, "תוהים" איתה מדוע מתעכב בעלה. סצנה אבסורדית נוספת מתרחשת כאשר נוחתת בביתו של גיבור הספר הקופסה השחורה שנותקה מאחד המטוסים המתרסקים באורח קבוע בשמי המקום. נוכחותה האטומה, אוצרת הסוד 1 של הקופסה מעידה על אותו רובד קיומי חמקמק שמתגלה אמנם באכזריות מייאשת, אך טומן בחובו גם ניצוצות סמויים של אופטימיות. אולי חשיפת תוכן הקופסה השחורה, למרות שהגיבור ממשיל אותה לתיבת פנדורה, יסייע בתיקון העולם. כך גם הדגים בנחל העכור שברוב צערם מזנקים אל חכות הדייגים נטולות הפיתיון 1 מבקשים להיחלץ מהמים הדלוחים - עשויים לסמל את גיבוריה האנושיים של היצירה, שלמרות ייאושם חולמים על בריחה למציאות ראויה יותר . אלמנט עיצובי מרכזי בכתיבתו של אגלוף הוא ביצירת הקבלה בין בני האדם ובין החיות - וזאת מתוך מטרה כפולה: האחת - להמחיש את תהליך משןךךום םמשןנללו לאה שניר: אולי אשה סוככת כאן , הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007,110 עמ' אמיר אור: מוזיאון הזמן , הקיבוץ המאוחד , ריתמוס 2007,72 עמ' רחל חלפי: פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ריתמוס 2007,137 עמ' רבות דובר על אודות השירה העברית החדשה מאוד , זו אשר נכתבת בחמש השנים האחרונות, מאז נזרעו בשדה השירה העברית כתבי עת חדשים, שהשירה במרכזם. הטיעון המרכזי המשותף כמעט לכל העורכים נוגע לחלחול מחודש של השירה לקרקע התודעה של הקורא העברי. בין המטרות המובילות מצויות הנכחה של טעם חדש, הענקת במה, חישוף, הגעה לקהלי יעד רחבים יותר ואפילו יצירת איכויות שירה חדשות, על פי דגמים פואטיים חדשים. החידוש מסתמן מתוך המבואות והמניפסטים של העורכים הצעירים כערך ראשון במעלה. עם זאת, ההבחנה שהכוח המניע את הספרות הוא חידוש דווקא, מבליעה את זניחתה של השירה הקודמת מאחור . כתבי עת מסוימים מכירים, אמנם, בשירה קודמת, אך נצמדים להאדרת צמיחתו של האוונגרד בשירה העברית בשנות השישים והשבעים <בעיקר אצל אבירן' ויזלטיר , דולך והורביץ>. השירה שנכתבה מאז אמצע שנות השמונים ואחר כך בשנות התשעים של המאה העשרים ניצבת כדגם פואטי שהשפעתו ועוצמת ו כמעט מובנות מאליהן . אחרי מפץ החידוש של שנות השישים נדמה שאבד אפקט כלשהו ;היקסמות של הקורא מהשירה ה~ lj דשת, שנכבשו הדגמים והמבנים שהוצגו, טריים ומפתיעים, בעשורים קודם לכן. משוררים רבים המשיכו להתנסות בדגמים אלו כשהם מייצרים שירים יפים, אך לכאורה מבלי לייצר תמורה רבתי. ואמנם, רבים מהמשוררים המרכזיים של שנות . השמונים והתשעים הא נ•ר ה oוםlןבג'י ממשיכים לכתוב גם היום בתוך רב-המערכת של הספרות העברית. ספריהם החדשים מייצרים ציפיות לאיכות עקבית, מעין 'תעודת ביטוח' לשירה מובחרת. חבל שבציפייה האוטומטית הזו נחבא מהלך שמנוגד להיפעמות ולהתפעלות מטקסט חדש. אני מציעה, לפיכך' להשהות את הנחות היסוד שמפארות את החידוש, ולהיערך כלפי השירה בתודעה פקוחה. משוררים כאלה גוררים אחריהם היסטוריה פואטית עשירה, שתועדה בספרים קודמים, והופעתו של ספר חדש מפרי עטם מסמנת מעגל חדש של התייחסות באדוות השירה שלהם. זהו סוג אחר ומעניין של חידוש, כזה שפועל בתוך מסגרת ייצור מוכרת. הדברים אמורים לגבי ספרי השירה החדשים של לאה שניר , אמיר אור ורחל חלפי , מהמשוררים המובילים שהתפרסמו בשלהי המאה הקודמת. מעבר לעברית החיה והעצמאית שמשתמשים בה שלושת המשוררים <עברית ששייכת כיום, לצערנו , רק לדור שזכה להוראת עברית כמחוז נשלט שניתן להיאחז בו>, שלושת הספרים ערוכים היטב, במובן שאולי זר לעורכים צעירים של כתבי עת לשירה: הם ערוכים לשרת את עומק הטקסט ואת המהלך השירי המוצג בספר. הוצאת הקיבוץ המאוחד מציבה עצמה כיום כאחת היחידות במפת המו"לות העברית אשר מציגה ספר י שירה מדויקים ומוקפדים בעריכתם, ויש לברך שהמלאכה <שיש המערערים על נחיצותה> של עריכת שירה בעשית עדיין בידי אלה שעיקרה של השירה ידוע וחשוב להם. שניר , שעורכת זה חצי יובל את מדור השירה של הוצאת הקיבוץ המאוחד ואת כתב העת יעלי שיח' לספרות ולאמנות, מציגה בספרה אולי אשה סובבת כאן שירים שרוחשים בנקודות העימות שבין התודעה המייצגת לבין המציאות. צמתים כאלו מרתקים במיוחד , היות שהתודעה איננה מדברת באופן ישיר ומפורש, אלא עושה זאת באמצעות ייצר גים שהיא מלקטת מתוך מציאויות שמדמים הזיכרון והחושים. כששביר מתארת נזירות בעין כרם בשיר 'הזיות', התיאור חורג מהממשי,ובעוד שנקודת הפתיחה שלו שואבת, לכאורה, ממראה ומעשים של נזירה אמיתית, ההתנסות האישית מבטאת בו דקויות של הבחנה מדומיינת, והנזירה נוהגת מעשים המנוגדים לנזירי: "הזיות סופן להמוג, / לא כן לשונה המחליקה על קרירותה של; טבעת נישואין בתשוקה ללקק את פצעי המשיח". סיפור האהבה בין הנזירה לצלוב מתנסח, אמנם, על פי טרמינולוגיה מוכרת משיר השירים, אבל במקום דיבור על אהבה, הנזירה מרשה לעצמה לפנות אליו בסוד ולהתוודות על תשוקה: "מים רבים לא יוכלו לכבות ערגתי לף; נהרות לא ישטפוה". שיריה של שניר מציגים את פעולת הפעפוע של דמויות ומקומות בתודעה, וכאילו נכתבים על מקלדת של השתמעויות, קשרים וזיקות בין הדוברת לבין הסביבות הנזכרות והנחוות. ~ד~~ים במיוחד השירים האוטוביוגרפיים, שבהם מזמנת הדוברת את הוריה ואת בני משפחתה למפגש שהוא למעשה זיכרון , כשהמתים שבים מתוך מותם והעבר מעמיד פני הווה. גליון 326 מרחב ססגוני , עשיר ומגוון ברכיביו מציג גם אמיר אור , מייסד העמותה וכתב העת לשירה 'הליקון', בספרו מוזיאון הזמן. בשלושת שערי הספר: "השעות", "כאן" ו"המבוך" מתעד אור הליכי בריאה שונים של חוויה והתרשמות מתוך תיעוד חלקי נופים שונים, קרובים ורחוקים. כך , למשל , מתואר העולם כגוף ("הלילה הוא נהר; חיה מתארכת; לוע של חשך; מאה שי~י נחש" >]'לצ'[ והגוף כשיר <זהו; נגמר. //הגוף שקט עכשו.; כולו שירים." ['מיטת אהבה']), תוך חתירה לבירור היחסים בין תבניות לשון , שמסמנות את המרחב הפנימי , לבין תבניות של מציאות, שרוחשות במרחבים חיצוניים. אור מפנה תדיר את תשומת הלב של הקורא אל הפעולה הגדולה של העולם <חוקיות הטבע, היקום והאלים> על הדובר , אבל למרות עזות התיאור של רכיבי העולם החיצוני , קשה כאן לדבר על עולם מציאותי שאין לו קיום ודאי מחוץ לשיר: "ועיני יוצאות אל העולם; בו לא ניתן להבחין עדיין; בין חלום וערות/ צלילים ועלים" ('חול וזמן'>. חלקי העולם מקיימים ביניהם קשרים רופפים, היות שהם נטמעים ונבלעים בדובר , והשיר מתגלה כמכשיר הבידול היעיל בין התכנים האקראיים של המציאות, לבין אופני התפיסה של הדובר. בעבור רחל חלפי , לעומת זאת, בפרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף , משמעותה של החוויה נקלטת באורח בלתי מודע כמעט. העולם לגבי חלפי , מהמשוררות האהובות על קהל צרכני השירה העברית, מהווה כשלעצמו זירה רוחשת אפשרויות להולדה של בבואות, אלטרנטיבות והשתברויות של ה"אני". בספריה הקודמים ניסחה חלפי את הקושי לקשור באופנים לוגיים <סיבתיים, טמפורליים וכן') בין האפיזודות שמתגלות במציאות תוך שהיא מתעכבת על המגוון הרנדומלי של פרטי המציאות. ניכרה בשירתה ירידה לפרטים הקטנים והדקויות שמרכיבים את העולם, שמתוכה מתנסחות הכללות מסכמות על המצב האנושי. בדומה, כאן קלסר השירים הוא "שקוף", ולא בכדי . השירים מדגימים ויתור על היסודות המתוכנתים והמאורגנים, והתמסרות אל הבלתי מתוכנן והבלתי סדור. הדוברת שלה איננה שולטת במרחב המיוצג, אלא המרחבים הציבוריים והמציאות החיצונית מהווים עבורה זרם של משמעויות סותרות. היא משתאה לנוכח המארג הבלתי פוסק של פעולות והיפעלויות, ומנסה ללכוד את חלקיקי החוויה לכדי שיר , שיכיל בתוכו את היסודות הלא מתוכננים של המציאות: "כשאני מנסה לרדת; ?סוף; דעתו של עולם; עוד ועוד אני נתקלת ~קירות -/ הקירות הסובלניים; הרגילים כל כך; לעיוורים-חרשים כמוני; המכים עליהם בידיים חלשות" <'עוד ועוד עוטפים'). בספר זה, כמו בקודמים לו , חלפי איננה קיימת רק במקום שבו היא חושבת, אלא בכל מקום שבו היא מסוגלת להפעיל את החושים ולתפוס. כנותה של חלפי , והאופן שבו היא מזמנת את הפרטי והסובייקטיבי גם אל הציבורי והמנוכר שבין המרחבים, קושרים את הקורא בעבותות של הימשכות אל השירה שלה. זוהי , אולי , הסיבה מדוע ספרה הוא האהוב עלי מבין השלושה. אלו הם שירים שקל ונעים לאמץ אל לב. ניתן להכליל לגבי כל אחד מהמשוררים, ולומר שמוצגים כאן ספרים ששבים ומאשרים את מעמדם האיתן והמוערך בכר השירה העברית. אסטרטגיית הקריאה שמבקשת את האיכות באה על סיפוקה. כאשר אנו כופרים בדרכי הגישה האוטומטיות, ניתן להבחין בהיטלטלות שונה אצל כל אחד מן המשוררים לגבי היחס בין השיר לעולם. אצל שניר מיוצגים העולמות שהתודעה מסוגלת לחשוף בהיזכרות או בהידמות, בעבור אור מישורי העולם נטרפים והדמיוני והפנטסטי מתפקדים יחד עם הריאליסטי והמסודר , ואילו אצל חלפי השיר עוקב אחר הרפרנטים המשתנים והחומקניים בעולם והופך לפיכך את המושגים הבסיסיים ביותר של התפיסה ושל התודעה. ·:· בוית נואל - מתרגלת בחוג לספרות באוב' תל אביב חצ' ir מוחמד אלמאע'וט ו ~ מערבית: פרץ-דרור בנאי בית-קפה בביירות / קטע ח~ת; j2 קז:וי ס~~~~ י~~ מא;תה דלת מזהבת :• :• •:.. :• •: T •• l;ל~~ ~נ;ו~ד~י ~ל ;ב~ /J:P דל.י iJtי~~ר;ן ~9 ~ךק ~ןת; ס~ה~~ה נ;זל פה ושם T : •• :p ~י לך_;~~ ;:ךךם יקךקt~iJ ק~רים ;ת~~ p קז:וי לךא;ת ~ת p ך~יס ;:ךנ;ךקים מה"דרים את השעמ i ם והחר i ת .. -: :-. -:· . : : סר J]i ך iJם~~ ך iJ קריא;ת ךא;תם שדים פח i סים ככפת;רי המעילים. ז-· • • • -: •• :-: : T : הדלת המוזהבת היא אולי דלת ממשית של בית קפה בביירות. אבל כאן , בשיר החזק הזה, היא גם דלת החלום. מרחמו אלמאע'וט מצייר לה מפתח. את המפתח הרזרבי הוא שלח לזיגמונד פרוי.ד רוכי סומק דצמבר 2007 חגית בת אליעזר גילה אביטל שלגיה חלופה טקס הזני שלי . :· .·.. אני ר;אה T • : ~תה צעיר ממני בהרבה ~~די דל~ז ח~ך~ ~~יף לקןאנ:וי ~ל ע.י~יף חסמ;ת :בש;~פ;ת . . ·:: :· Q ~ר לי Q פףר ~w ~~ז:וי ז~~~ א;ד;ת שלגנוה ~ל ~~לה ~· ל~ ת · ~ילף אפנה כהמננוה הס;גדת לשמש ד-: · ד -:·:· לא זיt~ ש :בז~ספרתי · לח~ר להרתיע א i תי T • : • :·:· ושבעת גמדיה T "."T --: • : . -:. . -. -: : ~אן ~ry ךר ~ין םי~~~ שזכף כל אחד T "." T T "." ~;.ינף גף~י דר ן~דיז בת;ר; בחסדיה T "."T :--: שתפי שיחה ועשנוה רףחי מלהטת וכך היא גדלה T : T " T : T • -:-T " •• : •" 0 :· :· : . ןךר ר 1ייt;שf ל~יף ~י n ;ס ~~חי p ל מרתכי מבט ~:בךמ;ן ~~דים T -•• : •••: עט 1 יי חבה חבה ושרףת •• : T • סברינה של קפולסקי T • •• : ~ינ;סה ףבו~סת מכל הצדדים • T: -T " היום סניף של בנק. בעל הכרטיס יפתה והשכילה הנכון מוזמן T • : 0 : T : T חזףךף ~ז ף~ Q קךן ~~ןה ן;י~~ w לא ;מ~ א;תם הא;הבים • :-T T • • ~p :ץ ~לים ל~ Q יך :ב~כ;ן f ~ע.י~י י.;~ 9 ןקים ףמסרה את זrבל אין לנף זמנים אחרים בסירת יחףדם T • "." T: T T • -• : • ••:-• -: T •• י.ל~?~~ Q ע,ןת ~ש 1~נכם זףלת :בהךה :ב~~~tקך ק~~~ב: כ 1 דה ~לא n ;ף ח~~נף 7~ךץ ה; זבי שלי . ·: .·. :· . הבאר הגד;לה . T : -•• : ספףר שכזה ד:· על חבל ורד :ב Q~ר w ~ז T ."' :• ן:בת~ן ן.ןה סיפורי מבטים הדלי התנדנד .. : -: . . : אמר שברחה ל.ל~~ f מ; נכד T : T ."" ::• ;ת;א~ ~~מ_ךה ~ין :דית ת~~~ד ~סג :במ;~ית ~Qל~יt לי בעינים .-.. -. ממלמל בשפה T T : •• : -: שאינני י;דעת --.:· .. :· ם;ק~~ ~ל :ב f ~יש א;ר n ת בתל-אביב • T •• : - גזרה מהספר ז :• •• -•• T : סףס; :בל~ז חן ~1 רי ה~יpזקב: לא ~מ;ןה ן~ז.~ וי;רד במהירףת . : . .. : מסחררת חףשים . :· ::· -: נ; Q~ת דק ~ד ?נכ q ~ת סא;ט;בףס ~מר ~לקסה ןהףא: יךיpזק~ס תףרקtל אל מסת;ר הבאר . : -: . ·: •: :• T T : • שכחה שם ש;כנת קחי א;נ:וי ?1J י~ה ~ין ~ך Jj י ה~יpזקב: גףף ה~~ ף~ךירי את הרי ר;צה כמ;ני • T T •• -:: ולא מ;דה ףדלי הבזלת עם מ"ח ספ;רטיוי .. : : -. ~סר ~ר ~סר f ר ש~~~ :· :·--. : T : ?w ם ה~;דק~~ ~ן~ד :• : • T : -: • בספירה לא n;ר T : T • : • מ;דה יתר על המזה: T • --·: •: T אתה ין;מה להסעיר החבל נס;ג T :• :• הסתגרה עם פר;פס;ר בחדר לבד -: :· :· לאט; אל הא;ר T :• • : י;~ ~ל~ד~~ י' i ~ר וגם ברגע זה :· -:· : -: ףן~ס;ף ~q ןה ף~ךלי :ב~כ;ר מאהב מסרטים פרח איריס סגל T • • -:• נאמנה ל; בדרכי • : -: TT ::• :• • T : • •• -: עשירית ב;ךךה דעףץ ~ry ~ןה T •• • • -: של;ם אד;ני • :-T מכלל הזכרים בסברינה מ n.ל; •• T :• -: ' T :-T : ' שנוכתב זrכ;תמ T • : • :• מתוך 'שורות מלוכלכות' שירים מפלאים • T : ',• • • גליון 326 קארל סנדברג ]1878-1967[- נמנה עם השורה הראשונה של משוררי אמריקה במאה העשרים. בן למשפחת מהגרים שוודים קשי יום. לאחר לימודים לא סדירים נטש את עיר הולדתו גיילסברג, אילינוי , והיה לפועל נודד באזור המערב התיכון. אחר כך למד במכללת ל;מבארד , גיילסברג, עבד כעיתונאי ואיש ארגון של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בוךיסקונסין, ושימש במשך שנתיים מזכירו של ראש עיריית מילו;קי הסוציאליסט. ב- 1904 פרסם סנדברג את קובץ שיריו הראשון, אקסטזה פזיזה, שהתאפיין בכתיבה אימג'יסטית השואבת את עוצמתה מניבים, צירופי מילים ותבניות לשון עממיות. בתקופת עבודתו כעיתונאי בשיקגו התפרסמו שיריו בכתב העת החשוב Poetry, לרבות מחזור השירים "שיקגו", שעורר חילוקי דעות חריפים בקרב המבקרים בשל החירות שהמשורר נטל לעצמו בשימוש בשפת דיבור פשוטה ובחריזה חופשית רבת עוצמה. פרסום זה ביסס את מעמדו כדמות מפתח בקבוצת סופרי ומשוררי שיקגו שהחלה לפרוח באותם ימים. הקובץ שירי שיקגו ]1916[ בישר על הופעת קול חדש בספרות האמריקנית: שירה אורבנית, לא קארל סנדברג מחורזת, הבנויה על רטוריקה של מקצבי דיבור אשר רותמת לעגלת הפיוט את שפת העם ואת קצב החיים המודרניים בעיר הגדולה והמתועשת של המאה העשרים. שירתו נוגעת במגוון רחב של נושאים ונעה בין הקוטב האימפרסיוניסטי הססגוני והשקט, המלנכולי לעתים, לבין קוטב המעורבות החברתית - ביטוי לרחשי ערפל מצפונו ולעמדותיו הסוציאל-ליברליות של סנדברג. בשירים כמו 'אני הוא העם, ההמון', מיטיב המשורר לתאר , מתוך היכרות בלתי אמצעית, את האיש הפשוט, המחוספס ומלא החיים, המהווה עבורו סמל והבטחה לחיי חופש. מבחינה זו, סנדברג הוא תלמיד מובהק של וולט ויסמן. כמורהו הגדול - והיטיב לנסח זאת סע,ך~ל ~~יע המשורר ארצ'יבלד מקליש במסה קצרה שצירף משה דור לתרגומו למבחר משירי סנדברג - "גם סנדברג על ~פ;ת ר 1ל.י Q תףל , .זעיר;ת האמין בתום לב בייעוד האדם, ויותר ממה שהיה לאל ידו להוכיח, האמין בעתידו של המין האנושי", רגישותו "לאיש הקטן" "לאיש האפור", "לאיש שברחוב", וההערכה שרחש כלפיו וביחס ליופיו של כל דבר עממי 1 פשוט וצנוע, קיבלו ביטוי גובר והולך בספריו הבאים, ששניים מהם זיכו אותו בפרס פוליצר. כמו ויסמן על ~n;ך:ם wםי~~~לפניו 1 סנדברג היה משורר אופטימי 1 והמצוקה להם נתן ביטוי בכתיבתו האפילו לעתים על · למרות שהעוני ר;;ץ ןצ;~ה אמונתו באדם. קובץ השירים העם, :קן ]1936[ הוא תיאור פנורמי של הרוח האמריקנית כפי שהיא באה לידי ל~~; ף~עיר ביטוי בפולקלור 1 והמחבר מתמצת כאן את אהדתו לבני מעמד הפועלים ואת אמונתו בעתידם. לא פלא אפוא ןעל ~ה;נ;ת ך; ry ף .ה~?ס שהוא היה אהוב על קהל הקוראים הרחב ולא זכה להערכה רבה בקרב אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה. סנדברג כתב גם ספרי ילדים, כינס בספר בלדות ושירי עם, כתב רומן, ספר ביוגרפי על שנות נעוריו, וביוגרפיה של הנשיא לינקולן 1 בו ראה דמות מופת. ע.פ בתים זעירים מזמור היוצאים לעבודה טרם שחר םסךק ם:רק ~~~, זב; ~ל ש; o/ ז ל~ד . w ז םסךק ס~י ·w ~~דח ~1נ; 7 ~ה ל~ד ם ~ ז · םש;ק,ר נ;רר ןק;~ה ~ע.ל:ם ~ק~ידה: ~מג ם~ w ~ית נ;רר fם:~~ ,ת;ך~;ן ת;נ;~~ ם~~עים t'סז . ןק;~ה f ~פ;ת ~ק~יןה: ry ם ן;~~ים ?ר 1ל.י ry ם ~~בף~ה ~/J ךסז ~ת ~קת;ת ם p :ץ ~ל?ד . וידיהם. פרנסתם תלףיה ברגליהם וידיהם. :• ז-ד:- :T:-:••:••••:• ~ובל.ק ססלב t' ף ~עם לא :בו~ב~~ ה i א ע;;ד י~? ך t' ף ~סי לא ~ףליף ;ת~ ~לה: סעיר w; ~ה ת;ע~~ סע,ב;ןה: הףא י~~ o ;קנףק ~ w ש ~א;ת JJ דרי f~י 9 ה ף~ Q ~ם ~ת ~לא?ת :;מ;יה i א ~ז;י~ס ~א.rי:ם ~ך~י-~ןךג;ת :ץ~~ י~~ סף~ים ל; :ה~ב?-י~~ הףא t' ף ~עם לא ~ב~~ /J• ע;~ךי ~~על סעךגףל ף~~על ךקףע ם~לןה t' חים ry ם :ר~~ל ~ך;ק~ים ו~~ י.ל,ע~~ ry ם ~ת ' ם ~לא?ת :ם~;י םי~~;~ ~~wי ry ם ?ם?ליא n;ךים q רף~ים נבוכי מכנסיהם: צףארם ואדניהם מכשים :•:•••::••:• -ז T: ז: ••:•:,•'• י~~~ ~י o: סם םי~~ר~~ ~ת ~באךם י~~~ד ry ם: t' חים אושר ~i? ~ז:וי ~ך;~ס;ךים ם~ל~דים ~ת ~~~עףת ם IJ ~ים ל;~ך לי א~ר ~חף. והלכתי אל מנהלים ידףעים המנ~חים על עב;דת : ז- :·:·:-:-·:.-:-:·-:- t'י~? .םי~~~ f לם ס~ידף ~רא w ם ד~~רף ~לי ח~,ףר f מ; . ~~ינ:וי ?w ט;ת ~ry ם. ן~ז ~י;ם א' ~סי /Jt' ר-ם~ס.ד:ם ש;ז;י?ז:וי ?ארר נהר זספליינס -: : .. : : ·: וראיתי חבףרת הףנגרים תחת העצים עם -- ל~~ר ry ם. ד: · .:-- :ד · ד ···. ד w יסם ד:?ריסם o ~ית ~ידה ק~~ה ן~ק;ךןי;ן . מאנגלית: עודד פלו דצמבר 2007 הרצןן לעוף עמןם לןותן "דושל r ם C· ו o~ pt<: . fN כע ~\וו Jl משה בן-שאול )2007-1930( ··.· ז 0 -l9~j10 משה בן-שאול היה מבכירי המשוררים של דור המדינה שפעילותו השירית והספרותית הענפה ן)ר~ך "ריf\~' חפפה למעשה את שנות קיומה מתחילת כתיבתו "......,~ ועד יומו האחרון ממש. ראשית הופעתו חיתה בחבורת "לקראת" בשנת 1952 יחד עם נתן זך , jf~ f3/( . ~ fo.•~ '1.;I ~ , 1' ?}t:. i1cג../ ךf)Jl) משה דור , אריה סיון , בנימין הושב, וחברים ...... נוספים. ספרו הראשון בהוצאת החבורה ~-;דול ?/~ שמש ראה אור בשנת 1954. מאז פרסם ארבעה- עשר ספרי שירה, ספרי פרוזה ותרגומי שירה /G2/< מצרפתית. ספר מקיף של שיריו כל לכדי - שירים 2003-1954 ראה אור בהוצאת "קשב" לשירה לפני _o.~ 7דכ כארבע שנים. אפשר לומר כי בן-שאול היה משורר טהור <בעגה עיתונאית היינו אומרים משורר ,)"וטנ" משורר מובהק המסור כולו לשירה, כאשר שאר זיקותיו , פוליטיות וחברתיות ואחרות, היו כפופות למבחן העליון של השירה. בן-שאול היה גם מן הראשונים בדור ההוא שפתח לשירה הישראלית אשנב לשירה האירופית, הצרפתית בעיקר , כאשר יצא בשנת איור: משה בן שאול 1956 ללימודים בצרפת ואחר כך , בשנות השמונים, אף שימש נספח תרבות בשגרירות ישראל בפריז. מתוך תרבות זו יצר לימים גם את דמותו הידועה של אדם פולו , כפילו הבדוי של המשורר ומעין אלטר אגו שלו התופס מקום מרכזי בכמה מספריו . האוניברסליות של כתיבתו של בן-שאול , המקצועיות והמצוינות עליהן הקפיד תמיד , קירבו אותו מאוד גם לדורות של משוררים צעירים הרצון לעוף י~~י~ ~9 ~ים עם ם~.ז:ייקףת מזאת ~ם לא עם ~ךח.י ן;נ~~ ןס~ר ם~מף~ים 7 מר~יז ת;נ~~ ם~:ת ם~~נ;ת ד~pוםq מ;ת ת?ס~~מסף~ך~ך~ט אותם ידע לטפח אם כעורך המוסף לספרות של 'מעריב' בשעתו ואם כעורך כתב-העת 'מאזנים' של אגודת הסופרים עד לא מזמן. שירתו של משה בן-שאול היא מגוונת, צבעונית, מקורית ורעננה תמיד. שבועות מעטים לפני מותו יצא ספרו האחרון מכאן, לא מכאן גם הוא בהוצאת "קשב" לשירה. על אף מחלתו הוא מלא עוצמה ותנופה שירית. בצדק כתבה ההוצאה על דש הספר כי "ספר זה הוא מהמשובחים שבספריו והוא מתבלט בחיות לשונית, בתיאבון גדול לחיים ובסקרנות רגשית גדולה", עם זאת זהו גם "ספר של אהבה המוקדש לחברים שחסרים, ליקרים, לנופים מתכלים ולכיסופים למה שהיה ולמה שעוד ייתכן". אולם משה בן-שאול בחושי המשורר החדים שלו סירב למתיקות כלשהי בשירתו . כפי שהוא כותב באחד משירי הספר הזה 'הרצון לעוף' בבית הראשון של השיר : לף :ב;א ם~~ דק י~~~ד o ם:~~~ o/ נכ:ם א; ן~~: w לש י;~~ יי:ז~~~~ ףךצ;~י ?עףף <עמ' 16( גם כשחש בזקנה ובחולי , אין הוא מדדה, אלא מבקש לעוף. משה בן-שאול היה מהמשתתפים הקבועים ב'עיתון 77' במשך השנים. הוא פרסם בו משיריו וכן רשימות של ביקורת שירה. גם בתחום זה היה מקצועי לעילא ולעילא. הכרתי את משה בן-שאול שנים רבות ואהבתיו. הידיעה כי לא אראה עוד את דמותו הדקה והתמירה בנוף הספרותי שלנו , היא מכאיבה ומעציבה ביותר. ·:· גליון 326 עודד פלד רות פרדו-ירו למשה בן-שאול אחד-אחד 1 ד~ין ר;~ה 0 ל זכרו של משה בן-שאול - אמן 1 ר~ ~ת ס~לפ;ן ~ל ~ךז ~יט;ן ~~o/ ז:וי' ך~ם ~ת כ~ז;וף. ry ם ה;ן~ים, סי ף~~ין ך;~ה ~· ~סד " ןה ~סר האם יא;ת ? ועל שףם מה? T -: •• • : על שףם שףרה שנגעה: " ןה :p ~~רים ~ןמ;~ים ~ל סףף · ;א;ך ק~י.םי~ח~~ T : T "." T ?דעת ?ה~~ · על ;צו · !!'1i} על 'ד:ע~צ; ;ע.ל ש!!רת פרשי שירה עבר!!ים :· -:· ז- • :• • T • •• ~ל ~ב;ת-~ב;ת-רףס שהיא בת; של מש;ךך' .. : ·:. . ·: ואףלי מחר כשתונו עם אביה 0 T"T ••-:•:: TT -: ז;וד~ר נ; ~יןה ~ם .ן~ ~~9 ~ים, nםי~~; ~7 מ;ת א;ר בנשימה א nר;נה: T -: -T • : • ס~~ח~ · ףבכאי לי ry ~ן~שףי;ת ק~נ;ת. :ע,קב. ע;_ןר . ~~רי~ל . יפה, אמרת. אבי נטףח ש!!שמח -: 0 "." -T •-: T :-T "." T ך Q ~ךי לי ~ל ~ר . הףןה. .ה~;י .ה:?ד ; · ~יסד ךש 1 ב ח~קנף ~סב;ת w; נ;ת · יי~: ייי · ז~ · wא 1 ל. ~ת ~ך~ןה ~חקכ~נף 7,ת;ל~ זיר~tכ ~o/ ~ת קבףן~ף, מ o/ ה ו~~ סש 1 ך ~סה, לןt~ף ~~יב י~~ עת נ;ך ירדת, הסבתי • : -•• T : : •• ~ל ~ל ו~~ ~קרי . ~ת ן;ךי~ה ס~~ה ד ו ~ל 7~ריף מבט ה~דה לרגע - · ד -:·: ואשה אלמ;נית • : -T • : ד- מ~יי מהףא, ר~ת מהיא. ~~w לפני: שנה, התע i רר~ת : : • T •• : ן~ינ:וי' ~ל ,ה~~ל~י~~~ ס~ןת ~~o/ ס ה~~ ך~ת ס q ל;מ;ת ש;כנת עפר' T T •: :• ,ט~-ט~~~ ~יש ry ~ןה ל~ר;ן ~ry ם. ךלא :ז " ב ע;ן ת"ם :ת;ל~~ס ;;~l) ה הו · א ;;~l) ה ;;ן !J ~ים ה~?ק~ r וים? ~רי w א, פ;~ל , טףר~ה ~ז מח~ע;ךר 1ת 7~w י ~ · ס?ה~.ע: ~ת ~~:~o ת o/1ם:~ ~~רים. ~tיי·~~ט. ןי~tכ ך;~ים. ן~~ ~ק~ה ף~tכ ס~י ך~ 9 ז:וי ~ל י~~~ ~זp9 ךר ~ry י;ת 1 ~ח.י ש~, 1ןה w; ףרר דק' ףמה כבר משנה? :• -: T : - ן~;~ ~ם ז~~~ ה;ן~ים, סי ף~~יז .ה~;ך ~· ~סי דצמבר 2007 למשה, עם ןלכת מעמנן רפו ןוונרט אנו עומדים כאן היום בצהריים בשעה עצובה, מלווים את עמיתנו היקר משה למנוחה אחרונה. משה שכל כך אי אפשר לזהותו עם המילה 'מנוחה', משה שתמיד היה בו משהו נערי' שמח, סקרן' מתפעם. משה שהיה בעל תאבון לספרות ולאמנות ובעל תשוקת מסעות, עד כדי כך תשוקת מסעות שלאלה שלא יצא בעצמו שלח את יציר רוחו השירי המופלא, 'אדם פולו', כפי שכתב באחד משיריו: "קח או~נוע פולו; סע אל בהירויות התכלת", כמי שהוציא לאור לפני חודשים ספורים את ספר שיריו האחרון והיפהפה של משה, מכאן, לא מכאן' וכמי שעומד בראש הוצאת "קשב לשירה", שבה ראו אור מבחר שיריו המקיף חמישים שנות יצירה כל לבדי: שירים 2003-1954, כמו גם תרגומיו לשירת אפולינר רומנו 'נתבקשתי לומר כמה מילים על יצירתו של משה. בקשה זאת מביסה, כמובן' גם את הטוב שבדוברים . שהרי איך אפשר לסכם בקיצור יותר מחמישה עשורים של כתיבה למבוגרים ולנוער' של שירה ושל פרוזה, של תרגום ושל ביקורת, של ציור' של רישום, של חריטה, של עריכת מוספים וכתבי עת, של עיצוב תפאורות ועטיפות ספרים, של עיתונאות, של פעילות ספרותית בארץ ובעולם? אנו יודעים שמשה עסק בתשוקה דומה בכל ענפי האמנות. ראינו אותו שמח על עיצוב עטיפה מעשה ידיו לא פחות מאשר על פרסום שיר מלוטש של ז'אן קרקסו או של אותרו ומבו . עשרות הספרים שהשאיר אחריו' ובהם כמה מאבני הדרך החשובות בספרות "דור המדינה", מעידים על שמחת העשייה הספרותית שלו' על כשרונה המגף רן' על חושיה האסתטיים ועל עושרה יוצא הדופן . מאז ספר שיריו הראשון ~~דל 'ש~~ שראה אור בהוצאת "לקראת" בשנת 1954' סימן משה מסלול שהיה שלו ורק שלו בשירה העברית החדשה. העירוב המיוחד של שירה ילידית, המאוהבת עד כלות בנופי הארץ עם הכיסופים לצרפת ולמסעות באירופה ובעולם, הריאליזם ששיקף נאמנה את נופי ירושלים, בן-שמן ותל אביב עם הסוריאליזם מבית מדרשם של משורריו האהובים: המטאפוריקה המפתיעה, התחביר העירני ף~ל.א החיוניףת, שבמסגרתו זכו אנשים ופרטים בכל פעם להארה מחדש. כל אלה היו מסימני ההיכר שלו. בשנים האחרונות עבד ~מרץ האופייני לו על ז:ורגום אנתולוגיה מן השירה הצרפתית הסוריאליסטית, שאותה תכננו לפרסם בשנה הבאה בהוצאתנו . המפעל כמעט הושלם ואולי' לזכרו' עוד נצליח לפרסמו. משה היה שייר לסרג המשוררים שהתחדשו בהתמדה - משיר לשיר' מספר לספר . הוא לא חזר על מהלכים שידיים שכבר עשה, לא צעד גלרון 326 בשבילים שכבר סלל. גם כאן היה הרפתקן'שנדד בין הקטלוגים הפרטיים למישורים ההיסטוריים של נוף ומיתוס, בין לאה גולדברג ודבורה בארון לאדית פיאף, בין מוזיאוני האמנות הגדולים לפוכרי העיר ולתחנה המרכזית הישנה ומשם, דרומה, לבאר שבע, שבה לימד בשנים האחרונות כתיבה יוצרת באוניברסיטה ולפי סיפוריו ז:כל.~י השמחה כל כך נה~ה ממפגשיו עם דור הסטודנטים הצעיר. ואגב דור צעיר' משה היה אחד המשוררים הבודדים שקראו בשקיקה כל מה שנכתב אחריו . והיה אם זיהה ~~שורר או ~~שוררת שמץ של כי~רון היה מארחם באירועי שירה שאותם חנחה במקומות שונים בארץ כראויים וכשווים, תוך שהוא נותן להם, בשלב המשמעותי של פריצתם, תחושה של שייכות לעולמה של השירה, תחושה שהיא כל כך חשובה למי שעושה את צעדיו הראשונים ~ספרות. ברשותכם אקרא לפניכם רק דוגמה אחת מהיופי הרב שהשפיע עלינו משה בשיריו שלו . זהו אחד משירי הילדות הארצישראלית הנהדרים והרגישים ביותר שאני מכיר: לוקח לי הרבה זמן לספר על ילדותי ל;ק o ל י סך~ה ,ז~ד Q7 ~ר ~ל :.7ד 1}1 י להתחיל נמלה השנהה של המשפט T : • -T": -T ' -• : -: ,י • לה;~ים ק;ך~ים י;~לך ל :P ל~ים ~~רד ז:כנכ oת ל q ~י;ת ~rywקת o ~ה סז 1 ט · י~~~~ ~ריסא~~ נ; g~7בי~~-ל~ עם 9 דדרי~'ים ~י~ה ה~~ ף~~ל ד~י~ה . :ש t' יז; סדנה תך~~~ t' יר ~Q ~ךים זאת ל~ o/ ה ןלא ~ךךך ,~ 1 ק~ים א;~ךים ~~גףעים, :p מ; ת;פpזס ס;צףק;ת ~ת;ך v~ר o ג 1:;ני • לה;~ים ק;ך~ים ~; ~לך ~י;ם ו' ק;~:;נים דק,~ת ~ין ס 9 לעים ~ל דיר-:.א~ין • ל;ק o לי סר~ה ז~ד ל.~םף ~רעי~ים w ל דל~ת 071 ~ר ל i?~יק;ן ' ~ה i~·... ל o/ ד:ם ק;ך~ים ~ןלך ל~~ן ק;~ךים ק;ך 9 ט ז:כנכ o ת ל@~ם ל~~ ס~ד;ן ג; 7 ן~קין .ת~ ל~~ךה;ת ק;ך~ים נ;דנ;~ים ב~~ rש 1ר ~w ~י ןטכ ס o~ים w לי ~ר 1 זים נ;:ק~ Q ת ~י~רי;ת ב q לי~ה ' בש.רה 7~ןח; ·ק .. משה גם הביא לנו במשך כחמישים שנות יצירה תרגרמים ממיטב השירה הצרפתית. את אותרו ומבו אהב אהבת נפש וכינה אותו "אחי הצעיר", עם רוח המרד שלו הזדהה, עם טירופו בשירה ועם נדודיו בעולם הרגיש שהוא יכול להיות, כדברי ומבו' "חופשי ~חופשיות", קרוב לשלושים שנה תרגם מבחר מקיף משיריו' מן הפרוזה שלו וממכתביו . ספריית ומבו שלו חיתה מן העשירות שראיתי' וכללה ביוגרפיות, אלבומים, יומנים, תצלומים נדירים ומהדורות פקסימיליה בשלל צורות וצבעים. אבל ומבו היה איש המרחבים. הפרא האציל. כשמשה רצה לאהוב את פריז, כאשר נכסף לתרבות של הכרך המודרני, תמיד שב אל ראשית המאה העשרים, אל ג'וליילמו אלברטו ולזימיו אלכסנדר רה קוסטרוביצקי' הלוא הוא המשורר הנודע גירם אפולינר. לזכרו של משה, חברנו היקר והבלתי נשכח, שעוד הספיק לשמוח מאוד בספר שיריו האחרון שעליו עבדנו במורץ נגד מחוגי השעון' ושתוכניותינו המשותפות נבלמו על ידי המחלה האכזרית והמהירה, אני מבקש לקרוא לסיום את שירו המופלא של אפולינר 'גשר מיונו', כל געגועיו המודרניים של המשורר הצרפתי מצויים בשיר זה, וכל נפשו של משה מונחת לפנינו בריטוטיה ובערגתה בתרגומו העברי: גשר מירכו ו:.נ~ o ת ו~~ ~יןנ; ז:י~טף מ 9. י~ה ףנייt;בqt' :ן~rז ~ליו ?~כר א;נ:וי ~י ry ~ה ~~סה ס~יי סב;א ot' ר ה~~~~~~ ~א מל.יל w ~ה ז:י~~ם c,\\' ור 6 p(c.i: ןנ ri,·~ שא תידידותי שמבק תלצא המאות תנקוד הליד ךלדר .חדשה ,ויהושע ן"מאמי לגדו וביכולתנ רלבחו ךדר "אחרת ן<בראיו םע םיות .ואונני> דולצ תהשאלו תהגדולו תהעולו ןברומ לע תהפתולוגיו לש תמערכו םיחסי ןבי רגב ,לאשה ןבי םע ולאלוהי , ןבי םע ולמורשת ןובי םאד לזהותו , הישנ םג התשוב - ןנית תלשנו ,ולהשתנות תולצא ךלדר .חדשה .זה תמבטא םאות ןבאופ רבהי תהסטודנטי תהפלשתינאי ,מטול-כרם לשע גג הבית םהתמק :אייל ל"כ ההחוכמ לש םהיהודי אל תמסוגל טלקלו ךאי םמפרשי םאות םהאחרי ... הלמ םלכ לק דלנדו םמקו םלמקו יבל רלהתקש תבחברו םע םשו ,עם ואפיל םא םאת םיושבי םבתוכ ףאל ?שנה יכ םלכ שי םאלוהי דמיוח קר ,שלכם םוג םכשאת אל םמאמיני 'בו םאת םבטוחי ושבזכות עמגי םלכ תלהיו לבכ םמקו ]...[ לאב םאת הכמ םשאת םיודעי רלחדו לא ,אחרים םאת םסגורי ךבתו ,עצמכם אל םמתמזגי אול םנותני גלהתמז "איתנם '<עמ 322-321( עלהגי לא תנקוד תליד ההתקל תולצא ךלדר החדש תהסטודנטי תהפלשתינאי המציג ןמי במצ יפתולוג ךמתמש לש םהע 'היהודי הבדומ ולקביעת לש ייומ יכ ההציפיי ושלנ ןלחורב הבהוו אהי תתוצא תמורש םהנביאי מהעבר . תא תתחוש תהפתולוגיו והז תמחזק תהתשתי תהיונגיאני לש 'הרומן :כלומר רלמאג תהחוויו תהקולקטיביו רהעוב רמדו רלדו הישנ ההשפע תמכרע לע תההתנהלו ,בהווה םג םא ןבאופ אל .מודע ,ברם ,יהושע דלצ תהצג ההפתולוגי תהמתמשכ לש םהע 'היהודי םמתקומ דכנג רחוס ןהניסיו קלהיאב לבכש ךמתמש .זה אהו ןמאמי דשתמי הישנ תאפשרו .אחרת אכשהו ןבוח תא תמקורו ,האנטישמיות אהו ואינ קמסתפ קר הבסקיר ,היסטוריוסופית אאל סמתייח תלאפשרו :התיקון ן"באופ רהחיבו יהייחוד יוהבעיית ההז ןבי תד תספציפי תולאומיו תספציפי תמקופל םג תחיד המבנ תהזהו תהיהודי ]...[ לכ המחשב לע ןתיקו יאפשר הצריכ ללהתחי "משם ,<שם 'עמ 30(. םג אכשהו רמדב לע תנבואו ןחורב תהמגשימו תא ןעצמ אהו ןמאמי תבאפשרו :השינוי ש"י הכאל םשמשתעשעי תבנבואו ןחורב לבגל םפסימיז יראשונ עשטבו ,בהם לובגל ואיז התחוש תטראגי .גורלית דבעו ישאצל ןהעניי אהו ההרב ריות ,מורכב יכ יאנ ןמאמי לגדו ושביכולתנ רלבחו ךדר "אחרת ן('דיוק 2', ןראיו םע םיות ,ואונני 'עמ 40(. ןוהרומ וכול קעוס תבאפשרו ,לשנות תבבחיר ךדר ,אחרת תבהצג .אלטרנטיבות ללמסלו תהיהדו וישנ למסלו יאלטרנטיב תבדמו ההאמונ .הפגאנית לא למו להשכו לש ייומ בניצ להשכו לש ןסיג'י ,קואנג לא למו םהארכיטיפי םהיונגיאניי םהעוברי עבתת-מוד יהקולקטיב הישנ :האבולוציה ם"המוסרי םלמיניה ]... ם]אינ םמודעי הלמ ושמסר םבעצמ דוע ןלהיכ לתתגלג ההמסיר "שלהם '<עמ 102(, ראומ גהארכיאולו .האוגנדי רובעיק ןבוח ןרומ הז תא תהאלטרנטיבו תלהתמודדו םע .המוות הדמות לש ישול תנמצא עברק הרומן . אהי האינ המצליח םלהשלי םע תמו ,בנה האינ תמסוגל 'להתמודד הולמעש תהולכ תודועכ לא .מותה למו רחוס תההתמודדו לש ישול םע תהמוו - ואנ םפוגשי ששלו תאלטרנטיבו :שונות ,דניאלה ץאמו .ויומי םשלושת - וגיבורי םהמרכזיי לש ןהרומ שא תידידותי - םמתמודדי ללכ ואורכ םע הפריד םוע .מוות םשלושת םמתמודדי םע ומות לש 'אייל םבנ לש ייומ ושולי . ,בנוסף ץאמו דמתמוד םע תמו 'גיסתו ההפריד תהזמני ומאשת ןוכ אהו דמתמוד םע תרוחו להשאו תבמעלי בניין , רשיו" דהווע ושל אהו בא .שכול הדניאל תמתמודד םע תמו האחות םוע הפרידת תהזמני המבעל ן<המגונ העלי ,מרחוק> תונאבק הבמשיכת .למוות ייומ דמתמוד םג םע המות לש רעייתו . ,דניאלה ראש הרגשותי וקה רלאח תמו ,אחותה הסבור יכ שמפג םע תנסיבו המות לש תהאחו רינע האות המהאפתי תהרגשי האלי הנקלע רויחזי הל תא תתחוש .החיים ווז ההסיב תהעיקרי הלנסיעת :לאפריקה אהי תיוצא עלמס תבעקבו .המוות הויפ תלראו דכיצ ההכמיה עלאירו יפ רנסק ו תגבולו תהזהו רלאח ההפריד במד היאל עמגי 'אמוץ 'כאמור ל בכ ןיי יפ רנסק הומנס דלעמו לע רפש תהרוחו תהמנשבו רבפי ,המעלית ןלהבי תא ששור ,הרע ומה רמקו .התקלה למגד רפינסק ןמכוו ואותנ לא ומאמר לש וליא רפינסק ,"אוטואמנציפציה" ראש וממנ טמצט עיהוש ובמסת ן"ניסיו ילזיהו הוהבנ לש תתשתי .האנטישמיות" רלאח אשהו טמצט ןמ ,המאמר שמפר עיהוש תא והיגדי לש :פינסקר ה"העובד ששי יביהוד םחלקי יבלת םמוגדרי ם<ג יבעינ <עצמו םמאפשרי וואפיל םמזמיני תא אהל ייהוד ךלהשלי םעליה תא תהפנטזיו 'שלו תפנטזיו תחיוביו םלעתי ,רחוקות לאב ךבדר לכל "שליליות ,('אלפיים' ץקוב 28, ,תשס"ה 'עמ 21-20(. תסוגיי םהחלקי אהל םמוגדרי תבזהו ,היהודית ןומכא םג תהגבולו ,המטושטשים אהי .מרכזית ץאמו המנס ללכ ךאור ןהרומ גלהסי תא תרוחו להשאו ןולהשיב לא 'מקומן רכלומ תלעשו רסד בולהצי לגבו הוסוגי וז העול לבכ םהרומני םהמאוחרי לש ,יהושע להח דנמולכ . ת"הגבולו "המטושטשים םבאי יליד יביטו ןברומ הז הבכמ .אופנים ,ראשית ךדר האישיות לש .דניאלה אהי דעו אל ההשלימ תא בשל ,האינדיווידואציה םא שלהשתמ דבעו גמוש 'יונגיאני רכלומ אהי ןעדיי האינ המבחינ ןבי םהדברי םשאינ ,היא םלדברי םשה .היא אהי םוהעול דח :הם א"הי תמשייט ךבתו הבוע "בטוחה '<עמ 19(. ןלכ אהי המדמ תא עהנוס הליד הלבעל הומציע ול תא תארוח רהבוק השל '<עמ 22( תומנכס הלעצמ תא םהאנשי :סביבה ל"אב האינ תפוקח םעיניי תלדע םא םהאנשי הבקרבת ,לבנים םשחורי וא .צבעונים םכול םראויי בלהסתוב ,סביבה יכ םכול םרוצי "בטובתה '<עמ 37(. םג ומשנת לש וירמיה אהי תחסר ,גבולות תוגבולו ההמשפח טמע םמיטשטשי רכאש םמתקיי עמג ימינ םמסוי ןבי הדניאל ןלבי .גיסה יבנ םדודי ,מתאהבים ץואמו דהדו להשכו גמצי ועצמ בכא לשכו הבכניס הלמחנ .הצבאי תגבולו ההיציר תהספרותי םנפרצי םג םה רכאש עיהוש סמכני ךלתו םעול ןהבדיו תא רסיפו םהילדי ושל ר"העכב לש רתמ ו "גאיה א"וקור הל רסיפו לע המשפח אשל תאכפ הל רשעכב יחופש במסתוב "בביתה '<עמ 211(. לולקרנב רחוס תהגבולו ההז תמצטרפו םג תיבשו ,העולם רכאש תהגבולו ןביניה :מתבטלים י"לפנ םשניי יוחצ ןמיליו םשני החית האפריק ושלנ תמחובר תבטבעיו הלאסי ,ולאירופה" ראומ גהגיאולו יהדרום-אפריקנ '<עמ 237(. תגבולו תהזהו תהיהודי תוגבולו תמדינ לישרא םנבחני םג םה ןברומ רדצמב 2007 דרמטי ולמוות כדי להתחבר לחיים האמיתיים, מצטרפת לכמיהה המוכרת המסעות הקודמים והמסע הנוכחי לנו מ"מסע הערב של יתיר", "מול היערות" ו"שלושה ימים וילד". יומי בוחר להתמודד עם המוות באמצעות התנתקות - התנתקות מהזהות ראינו עד כה, כי לצד תיאור המסע אל נקודת לידת התקלה, מציג היהודית, מהחברה הישראלית ומהמשפחה. אך עוד קודם שהוא מתנתק רומן זה שורה של אלטרנטיבות, של בחירה בדרכים אחרות. כלומר יש מכל אלה, הוא עורך מסע בעקבות נסיבות מותו של בנו <בדומה למסעה כאן לקיחת אחריות והכרעות אשר חלקן שייכות באופן מובהק לתחום של דניאלה>. הוא מנסה להבין את מהות המוות, את פשרו , באמצעות המוסר <והרי בתוך המשפחה נעשות רוב הכרעות המוסריות, ורומן זה הגעה פיזית למקום המוות. הוא מנסה לזהות את האנשים שהיו שותפים עוסק במשפחה ומוקדש למשפחה>. למות בנו , מהחייל הלוחץ על ההדק ועד המשפחה הפלשתינית שעל גג זהו שינוי ניכר ביצירתו של יהושע - שכן בחלק ניכר מיצירתו הקודמת ביתה התמקם. החזרה האובססיבית למקום המוות מובילה אותו למסקנה, מנהלים גיבורי הרומנים מסע חסר תוחלת. הם יוצאים למסעות וחוזרים שאין פשר למוות ולכן אין משמעות להתחברות להוויה הישראלית, מרובם כלעומת שבאו. וממילא הוא אינו יכול להתחבר לבנו. ולכן צריך להתנתק "מכל הדייסה אדם בהמאהב יוצא למסע חיפושים אחר מאהבה של אשתו , האמור היהודית." הישראלית."" <עמ' 60(, לחלץ אותו מהמקום בו הוא נמצא, אך מגלה בסוף הרומן כי נשאר אמוץ , בניגוד לדניאלה ולאחיו , בוחר בחיים <בהתחברות לחיים>. מיד תקוע: "חיים ישנים, חיים חדשים - הוא יסתלק ואני צריך להתחיל לאחר שאשתו יוצאת למסעה, הוא מסתער , מלא אנרגיה, על פיר מהתחלה. מצב רוחי - עומד ליד מכונית עתיקה ומתה משנת 47 ואין המעלית בניסיון להבין את הליקויים אשר הובילו לחדירת הרוחות, אף אחד שיחלץ אותי. צריך לחפש את חמיו - אבל עדיין אינני זז". במטרה להחזיר את הרוחות לעולם הרוחות ולהשיב את הסדר על כנו . יהודה קמינקא בגירושים מאוחרים מגיע לארץ כדי לחלץ גט מאשתו אבחון התקלה בקומה השלוש-עשרה של הבניין ותיקונה הוא מהלך - הקשר החוקי היחיד שלו לארץ - אך בסוף הרומן הוא מוצא עצמו הפוך מזה שנוקט יומי המנסה להיפרד מבנו המת, ומצטט לצורך כך תקוע בבית משוגעים, תקוע בקשר עם אשתו ותקוע בארץ. את "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", שאמר בחגיגת בר המצווה. בנוסף, מולנו , המנסה להשתחרר מאשתו המתה, תוהה בסוף הרומן: "האם מתגייס אמוץ לעזרת משפחתו , משמש שמרטף לנכדיו ומסייע לבנו אני כבר חופשי לגמרי"? ולכלתו , לאביו הקשיש ועוד . גיבורים אלה הנמצאים בתנועה מתמדת, מוצאים עצמם בסופו של הנה - דניאלה, יומי ואמוץ מתמודדים כל אחד בדרכו הייחודית והשונה מסע ארוך , קרוב מאוד לנקודת ההתחלה, הן פיזית והן רגשית עם המוות, דרך שהיא בוודאי שונה מחוסר ההתמודדות של שולי עם ותודעתית, והניגוד הזה בין אורך המסע לתוצאותיו מבליט את עוצמת המוות. התקיעות של הגיבורים. שינוי מסוים ראינו שבליחותו של הממונה על משאבי אנוש . גם שם בחנו עד כה את האופן בו מתמודד עם המוות כל אחד מגיבורי הרומן . הממונה יוצא למסע ארוך ונותר תקוע בסופו , לא יודע אם לחזור ואיך לצד מסלול ההתמודדות האישי - מתקיים גם מסלול התמודדות זוגי: לחזור . אך הוא, שהיה בנתק תודעתי פנימי ,עובר תהליך של התקרבות אמוץ ודגיאלה מצד אחד ויומי ושולי מצד שבי . והתחברות עצמית, אגב מעין לידה מחדש. למרות הדמיון בין שני הזוגות <אמוץ מתעב את 'מעוז צור' האלים, הממונה המהרהר בתחילת המסע: "יש צורך לאתר בדייקנות את תנקוד בדומה ליומי הסולד מהאלימות שבנבואות ירמיהו . הן בשולי ןוה הלידה של אותה תקלה, אותה היפרדות, אותה "שייכות-לא-שייכות בדניאלה קיים יסוד דיכאוני , אמוץ ודניאלה חדלים לזמן מה םלקיי <עמ' 56(, מוצא עצמו בסוף המסע, סמוך לנקודת הלידה שלו עצמו , יחסי מין בעקבות מותו של אייל , בדומה לשולי ואמוץ> אופן התמודדותם עטוף בחיתולים "אשר הוכנו לתינוקות שהיו אמורים להיוולד יבמעמק עם המוות שונה לחלוטין . האדמה" <עמ' 214(. שתלטנותו המגוננת של אמוץ מקנה לו תחושת כוח, ומכאן גם יכולת נושא ה'שייכות לא-שייכות', העולה שבליחותו של הממונה לע התמודדות עם הפחד מהמוות. אלה מגוננים על דניאלה מאותו דפח משאבי אנוש , מוביל אותנו גם לאופי בו מתמודדת החברה תהישראליעצמו , כפי שהיא מעידה: "אבל הוא אדם שאהבתו ונאמנותו טבועים עם המוות וההשלכות שיש להתמודדות זו בשני הרומנים םהאחרוני בנפשו, ולכן הוא לא ייתן ליאוש להתקרב אלי" <עמ' 158(, ודניאלה של .יהושע אכן נלחמת במוות. כחלק מהמאבק היא מנסה להשיב לעצמה וגם שבליחותו בולטת האנונימיות של המוות: גופתה של יוליה ,רגאייב לגיסה את התשוקה באמצעות התקרבות מינית בין שניהם, טרם השיבת העובדת הזרה, מוקפת באנשים שאין להם שם מזהה, החברה תהישראלי לארץ - ניסיון חלקי ולא מוצלח. כשהיא שבה הביתה היא אינה ממהרת מנוכרת למוות הזה, ומתוך אותו ניכור מובלת גופתה של יוליה עלמס לממש את התשוקה שחיתה נחלתה, לכאורה, קודם הנסיעה, ודאי לא ארוך מירושלים לארץ הולדתה מעבר לים. אך במין היפוך כיוון ,מתעתע את תשוקתו האמיתית של .בעלה מתוך אותה התנכרות למותה של העובדת הזרה, דווקא באה ההתחברות, ותחנתה האחרונה של רגאייב במסעה, תהיה .ירושליםויומי , אשר להבדיל מאמוץ , בורח מהתמודדות עם המוות בדרך של לא כך ההתמודדות של החברה הישראלית עם מותו של אייל שאב התנתקות, משיג באורח אירוני תוצאה ההפוכה: הבריחה מהתמודדות ידידותית. כאן לא רק לחייל המת יש שם, אלא לכל דמות ,ודמות עם מות בנו מובילה למות רעייתו: "אני , בניגוד לאמוץ , נחלתי ןכישרו זוטרה ככל שתהיה. עם מותו של אייל מתמודדים ההורים ,והגיסים חרוץ בשמירה עליה מהסבל" <עמ' 164(, ואפילו הנכדים, שלא נולדו עדיין כאשר נהרג. עם מותו של לאיי והדיאלוג בין אמוץ לדניאלה בסוף הרומן משקף את המסלולים השונים מתמודדת לא רק המשפחה, כי אם גם חבריו ליחידה, ולמעשה ההחבר שעשו שתי האחיות: "אז באמת עשית חיים כשלא הייתי", אומרת הישראלית כולה. כך ניתן ללמוד גם מהיחס שניתן לאב השכול המשמש דניאלה לאמוץ , "ומה את עשית ?"הוא מתבדח, מוות?", "אני נלחמתי יו"ר ועד הבית : "ואף על פי שצריך לנהרג באגשים כאלו בכבוד , צריך במוות" <עמ' 371(, עונה דניאלה. אמוץ, שבוחר בדרך החיים, מאפשר לזכור שיש להם סדר יום שונה בראש" <עמ' 75(. לדניאלה מכוח חיותו להילחם במוות, בשונה מאחותה שלא יכלה למוות והנה מתברר , שמעטפת האמפתיה של החברה הישראלית למותו לש ונכנעה .לו אייל <בניגוד להתנכרותה למותה של העובדת הזרה ברומן הקודם> 26 גליון 326 שבתאי מג'י פה ורץ בה לה ברוח הנחל פה ךןץ ~שףם ~ידי~ה ~נףדה בה לא ~רףס מ~ aל , לא ~רףס מז; T סרףז ~tי~.r:יע ק; w ר ז;ומףדה הל יפל התרח מעל שנ;תיו T : -••-:• -• נ;ף ~ר~י ס;ל. ao/ זףר ~~עי~ים ~אלה א~~ " ם ס~: מקדח ~ת;ך Q מ; תע~~pזמo/ ם ~דר 9 ת ךזזלף מה;~ים ף~~ז מ ry י 9 ט;ך:ה לא ה~י~~~ לנףע. לא ~ע.ת מז; ~~יעים ל~~יןה w ?גה ך~חף~ים. ף~~ז ~~a ןפ;ת םי?pזמ לא באנשים האלה. ךע;לים .rיry ת;~ים ךי;ךןים ~ןי;~ים דסה ר~ז:יי ךלא י;ןעת ~ה ry ~יסה o/ם:~ ף~:ם ה;ןךים א;ך :רק ~דלק א;ך f ~ה :רק ףמףלה משתאים נר~שים מ~~יץ :.יזקיב ?Q ~ןן ~חףצ;ת o/ ם ע; 7 ה ע,~ן ק~~ o/ ם :דשף מ~:ם ך~~רץ ~?סמ;ת ךד~יץ ס~~נכנף ~זים ~ח;ךים ך~ח;ת ד qה~~~ שפרח חסר ';ב שש . רש חסר . 0 T:-ד T 00 •: פרש;ת מתחת למרפסת נ;ךעף לרב T : •: •: : • ---• TT • T T• T • : 0: ~~לה ס; ry ~ת א;ך ןח;ק. ף~ןנ לא ~רף l] מ~ l] ל' לא .ת;ך~~ ry יא ן; מ ry יא ך ry יא ן; ~דד o/ ם ז~~ פ;~ש ת:~~ ך ry ן :p מ; ~l] ת ש;~ה ~ת מ ry נף. ~w ב מ~~ים 9 ף זק~ת ~ר~רים o/ ם ~~ןץ ~רו o/ ם ש;ךט סתףל ry ן דב;א ~9 ~יב ך~ל.ר ך~ qז " ך ~~?זזים ~ת ~רי~ת מ~:ם ואבני הבזלת נ;שפים מחמם. T ••• • • : :• -:• -•• :-: o/ ם ~~יט I] ~ל ף.:~ o/ ם למ~בף ך~~תק :p ן~ים ך~ק~א ך~ךעד :p~ז:י.r:יז ה~~~ ~ל.ינף ו~~ י; w ב על ~ר~ 9 ת פה י; wב 9 ב ~דד ד~~~ על ;ר~,ע :p~ז:י.r:יז ךנ:וך~ה ל ap ת ק~~~ ת;ך~~ י~י;נ; ~ע;לים ~ן מבקר ו~~ הס~~~ ב~~י ~~ין נכי בא י; w ב ר~~נכח ף~~י r ~ל ר~.ע~ T • g ~ל ךע;ך קדע ~ryל~ה 9 גףןה ~~tיl] ת לה פתא " ם לק~ה ~ע,קהף, ע~~~ ס g ר ב; : • T .""•• T "." •: •• T ·-: ת~~~~ ~ת תסיtמ~9 ~י~ה תף~~סך~ י;ךע ~~ין ל; ד~? ד.ח~? ~9 ~י~ה תף~~סך~ דק ~נ;סיו ~~I] ~ר;ת דק ';לי~ ס~~~ ךז;ךם ז~? ~ז;ך~ים מדסלים. מעט על מיתרי שנינה וצחוק <יחסי סבא ונכדיו , מאהבת לשעבר לסבא הקשיש ועוד>. והשילוב הטבעי בין עומקי השכול לבין התפיסה הקומית משהו של החיים הופך את הרומן ליצירה ריאליסטית ואידיאית מעניינת ביותר. הכרעות מוסריות אלה נמצאות גם בקומת העל של הספר , זו תהבוחנ את סר גיית הזהות הישראלית והזהות .היהודית ומתחת לקומה זו נבנתה קומת מרתף העוסקת בלא-מודע יקולקטיב היוניגיאני. ולא מודע זה הוא חלק ממקורות הרע שהיו נחלתנו ,אז והוא מקור הרע הנוכחי . וכך' במסע בין הקומות הללו , בין אם הוא נעשה במעלית ת<המתוקנ בסיום> ובין אם הוא נעשה בהליכה רגלית, משייטים להם םהקוראי בטבעיות ובקלילות בלתי רגילה, ואפשר שזהו חלק מסוד הההצלח של הרומן האחרון של יהושע. ·:· יוצרת דווקא ניתוק. יומי אומר לדניאלה: "אנחנו הרי לא אמריקנים או יפנים ]... ]אצלנו יש מנהגי שכול מגובשים, שלא נוטשים את המשפחה של החייל" <עמ' 200(, ואם מנהגים אלו אינם מאפשרים בריחה מההוויה הישראלית, הרי הדרך להימלט היא עזיבת הארץ - התנתקות. בין קומת העל לקומת המרתף אבש ידידותית פרק יהושע חלק ניכר מהמטען הביוגרפי שלו ונפרד בהזדמנות זו מאבותיו הרוחניים והפיזיים. הליך זה של התרוקנות ופרידה ~פשר לסופר להציג סיטואציות שיש בהן לא רק הצגת דילמות אלא גם לקיחת אחריות והכרעה. הכרעות מוסריות אלה מצויות בקומת המסד של הספר , הפורסת עלילה הנוגעת במוגלת הכאב של משפחה ישראלית <שכול>, אך גם פורטת דצמבר 2007 י•יי' םקרט mם יסיס·nל& הממלנכןלו לש חהרן הלמלנכןלו לש רהבש הפארןדו תפןסט-מןדןנו לע 'דול 'ם'ט תמא ואורל לקסט םבלו ת"א תנוסע שבכבי דח יסטר ןלכיוו "הנגדי ןגורדו 'לדולי ידול יסיט '<עמ 66( \ונצחית! תוגורס יכ לכ רסד תומערכ םערכי ,<מיתוס ,דת <פסיכולוגיה םה םמבני םאנושיי ,בהיסטוריה םשערכ םואמיתות םארעיי ,ומותנים 12 .א תממחזר תבאמצעו תאינטרטקסטואליו תא חהשי יהמלנכול ומעמידה הבדומ הלפארודי לש ,סרוונטס ןדו ,קיחוטה תשלדע !פרקו תמבטא ןבסימ השאל תא .הנחותיו ידבול יסיט לקסט םבלו תמהפכ באופן הבצור ההברור רביות תא רהמעב ןמ סהרנסנ ,למודרניזם ןהרומ הפארודי יפארוד תא תהקונוונציו לש חהשי יהמלנכול הומחליפ תא המלנכוליה לש יאורל לקסט ,בלום ידול יס יט '2 םמגל ןבאופ טהבול רביות תא לש חהרו הבמלנכולי לש 'הבשר תוא םמקומ לש םהגעגועי לגאולה ההטרנספורמצי השחל תבספרו תהישראלי ןמ ההכתיב תהמודרני תתופס האסטרטגי לש תהישרדו םבעול יפרנואיד .שכוח-אל בהקשר תלפוסט-מודרני דמצ ,אחד ןומ חהשי יהציונ ,לפוסט-ציוני 3 דמצ .שני הז יראו 'לציין דשבניגו הלהגדר תהסטנדרטי לש ,פארודיה וז הפוסט- ,נראה ,לכאורה ןשהרומ איוצ ןהדופ ההז רמחוס תאבו ,ספרותיים הבאות תמודרני האיננ חבהכר יחיקו אהב ךלצור ,לעג ההגחכ הוהנמכ של המיד השלבנ לש 'דולי ההרופא ההמתחז תגיבור 'הרומן ןאי בא אוהו טטקס ,הרקע ,אלא יכפ ושאנ םלמדי המליבר 'הטשיאון הפארודיה אנקר םבש יהסתמ יוהכלל 'בן וובמוזרות אהו הדומ ךא קור לעצמו • תהפוסט-מודרני אהי ,חזרה ךא ךתו קמרח יביקורת ההמלוו בהיפוך םמבקרי והצביע לע הכתיבת לש לקסט םבלו הכתופע החדש הוחריג 'אירוני שכשהדג הבחזר והנ לע לההבד אול לע ןהדמיו ןבי הטקסט תבספרו תהעברי המבחינ תצורני .ותמטית 4 תהביקור תהספרותי העמד יהפארוד ןלבי טטקס .הרקע 13 חהניתו ןלהל שמבק ,להראות שהפארודיה לע ךכ לשקסט םבלו האיננ תמתמודד םבטקסטי השל םע םהנרטיבי המציע ללקסט םבלו ןה הזיר לש תהתנצחו םפני ,ספרותית 14 המאפשרת ,הציוניים ישאול םאינ םרלוונטיי ילחי ,גיבוריה 5 אוהי תמסתפק תבנקיט הל דלהתמוד םע םהטקסטי םהמלנכוליי יבעל ההמורש העשירה ה"עמד "אדישה-חלולה כלפיהם 6 וא הבעמד תציני 'יותר אשהי רמעב הוהמרתיע לש רהעב '15 ןוה סמודו ןלרענו תצורו תנרטיביו וליצירת הלאמונ לבכ ןחזו סומיתו רכמקו ,לגאולה רבאש םה ההמצא ,אנושית התודע תלשוני .חדשה סהפרדוק אהו םשבעצ ר~חזו םהטקסטי של האשלי ךלשיכו תהחרדו הקיומיות. 7 שאבק עלהצי 'כאן תשלמרו שונותו ובונ לוש 'שבתאי תנמצא לקסט םבלו ,מאשרת 'בדיעבד תא נחיצותם ההבוט לש ןהרומ ידול 'סיטי אהו םמקיי תבאמצעו חהשי המלנכולי תוא הגעגועי םהמלנכוליי םאליה לוא ההמורש םשה מייצגים. םיחסי םדיאלוגיים-פארודיי םע םשניי ימגדול םהרומני םהמודרניי םהציוניי םהקאנוניי לש תהספרו :העברית לשכו ןוכשלר ףליוס םחיי .ב ובונ ןחברו םדברי בליעק ישבתא ג'הפרולו גוהאפילו לש סאפו הציונות וכמ םגיבוריה לש םהטקסטי םהמודרניי ,הקאנוניים לשכו ןוכשלרהמתגשמת, s אוהו ףא המתגל הכממשיכ לש האות .מורשה ולבונ ןחברו םדברי 'לשבתאי םג תגיבור ןהרומ 'הפוסט-מודרני 'דולי חהשי יהמלנכול אהו התגוב הלאבד רשמעב ללכ 'פיצוי השבעקבותי תסובל רממשב לש ,משמעות ושמקור ןבארנו ההאמונ ובקיומ לש םהחיי םמאבדי תא םטעמ םועיקר .חסר ובהעדר לש בהטו ןהעליו דשאב רסד .עולם םאול דבעו רשהמשב לש ץחפ ל<שכו <וכשלרן אהו -דתי רמתערע רהסד ,בעולם םונותרי ותוה וובוה לש םמקרי ןלאי ףסו ןולאי ימוסר לוש ןגולדמ ן<זכרו <דברים אהו 'אידיאולוגי-אינטלקטואלי יהר ,תכלית טוסובייק רמנוכ ,'פצוע וזנוח. 9 ובספר המלנכולי הוחכר ןטוע רהמשב לש ידול אהו יביולוג ;רפואי תבעקבו ההטראומ השגרמ תמחל גהסוציולו יהגרמנ ףדול ,ליפניז השמלנכולי האיננ קר הדפוסי תקליני ןהסרט הב הלק ,אביה תכופר ידול ובכוח לש םאלוהי ןלהג לע ההבריא תפסיכולוגי םשיחידי םעלולי תללקו ,בה אאל שי םשברגעי םהיסטוריי ימפנ ,השטן וששלטונ לע םהעול עמתבצ תבאמצעו תמחל .הסרטן םמסוימי תהנסיבו תהחברתיו תמגמדו ה~כב תחברתי וא דמעמ םשל ןארנו האמונת ההתמימ םבאלוהי ןשיג ,עליה דהפח ימפנ םגידולי הלמלנכולי ,פוליטית םשהסימפטומי השל םה 'שיממון םשעמו ,ממאירים שורג ההאשמ לע השהחדיר ךמתו םרחמי רחומ יקטלנ ילעירו 'אידיאולוגי רוחוס תיכול לפעול. 10 תהסיפור ,המודרניסטית לע לכ לש האבי סהגוס הוזירז תא 'מותו '<עמ 82(, םגורמי ילדול לשקוע ההאירוני ,שלה אהי תמלנכולי הבעיקר הבנוסטלגי השל הובגעגועי הבמר .שחורה םאול ךבהיפו יפארוד ץלחפ 'המדוכדך ושאיננ רמוכש םהאוטופיי רלסד הולהיסטורי .פרוגרסיבית הלעומת תהסיפור -הפוסט םלמעשי לש שממ הומרב תלשגו ,בדמיונות דובניגו ןלגולדמ ,המיואש ,מודרנית תהכופר הבקיומ לש תמשמעו ,מטאפיזית ,אוניברסלית ושחי םעוברי ועלי ךמתו התחוש לש 'בזבוז תסתמיו תוהסתיימו 28 ןגליו 326 "הצמיחה ךוב"תהלי "החיים '<עמ 55(. םדברי םגדלי יבל הפרופורצי דלנג .עיניה לג יגל בהעי םיי והב םגרביי השל םרואי םבמקו ע"רקי אחד , ,כחול ,עמוק דוח "משמעי ל"מגד לבב לש "שמים '<עמ 14(. אהי המעיד לע העצמ יכ הלקת ןבסרט :הנפש םבמקו םתאי תמתרבו האצל ,האפשרויות ם"ודברי ושהי םחלקי לש "השלם '<עמ 115( םהופכי תלהיו תהוויו יבפנ עצמן , םותהו שהייאו האלי אהי תנופל תחוזר הומכפיל תא .עצמה ומעמד לש סהארו בכקוט ינגד למלנכוליה 18 ךמתהפ ידבול יסיט . תלעומ ץחפ ו ןגולדמ , םהחולמי לע האהב הגדול ןמ ,החיים אשתמל תא רהחס יהמלנכול ,שלהם ההתשוק ידבול יסיט תמצטמצמ םלאקטי םגופניי םמכניי םמזדמני םובוטי לע לשל םאפשרויותיה ,הבין-מיניות תהזוגיו .והלא-זוגיות ,למשל הבסצנ תהקרנבלי השב תמסרס ידול תא רהפסיכיאט זש~שפ האות לבע הכורח תבבי ,המשוגעים השע אשהו בשוכ רבחד ההשינ השל םע הפליט ,כורדית השממשיכ ללנה ם[ע רהאיב [המקוצץ תא ןהרומ ,שלה ו"כאיל םכלו אל "קרה '<עמ 52(. תא םמקו ףהגו קהנחש לש ההאהוב וא בהאהו סתופ ףגו ןהב - רמקו יבלת הנדל הלדאג תאימהי תנוירוטי ,קיצונית השאיננ תבוחל םבשו יאמצע לש תהתעללו וא ,התאכזרות יכד ןלחס תא ףגו דהיל רולעזו ול דלשרו. םג דתפקי ןהדמיו יהמלנכול רעוב ךהיפו :אירוני דבניגו ץלחפ ולגולדמן , ישכפיצו תלפסיביו תהמלנכולי םשלה םדמיונ אבור םלה םחיי םמרתקי ימלא העליל ,ומשמעות ןהדמיו ידבול יסיט ואינ אב םלהשלי תא תהמציאו ההחסר ןולאז .אותה ךלהפ , ןהדמיו לש ידול רחות התחתי רומערע תא המעמד .הפריווילגי תהמציאו תהופכ הלאלטרנטיב תאח ךמתו תאפשרויו תדמיוניו .רבות תאפשרו רשדב אנור לעלו תלקרו המחריד תא ידול וכאיל רהדב רכב הקר '<עמ 26(, יכ הלדיד ןאי לגבו ן"לדמיו לש "המציאות '<עמ 88(, ןואי םשו ,ודאות השמ השנרא ןכשיגיו המוטע ואיננ רהדב יהאמית ןוהנכו '<עמ 50(. הכתוצא ךמכ ,הכאוסהאבסורד , ףוהטירו םחוגגי םבעול רהק ינבל לש הרומן . לבמקבי םג ומעמד לש ןהזיכרו יהמלנכול - רהמקו םלחיפושי םהנוסטלגיי םהכפייתיי יאחר רסד םעול יאותנט אבוד 19- רעוב סניכו רפא יוד ידבול יס יט . ילדול , תהסובל מ ן"זיכרו "מבוקע '<עמ 115(, ןאי םשו ןזיכרו לש תאותנטיו ,דתית ,מוסרית וכמ ,לחפץ וא ,אידיאולוגית וכמ .לגולדמן ךלפיכ דמתמק ןהרומ ב"בכא ,בלבד אול תבסיבו "לו '<עמ 72(. הבשיגעונ תמסתובב ידול םע קמזר ביד , הומזריק םלעוברי םוהשבי ימשככ .כאבים אהי ףא המנס םלהקי ןדוכ ךלשיכו םכאבי סולהתפרנ .ממנו הכנער החית העד ילכאב תהתופ לשסב האבי תבע מחלתו , ןלכ אהי תשואפ ך"לשכ תא בהכא לש ,העולם וולהפכ "לנסבל '<עמ 49(. קהמעת יהפארוד םמעול חהרו הלריאלי תגופני אמתבט םג הבאוטופי השמקור הבמלנכולי .הקסטל-בלומית דבעו השהאוטופי תהברברי אהי ,הומנית-אלטרואיסטית םושולטי הב קהחו יהמוסר הוהחמל תהאנושי םהמחליפי תא קהחו יהדת , הוהאוטופי תהשבתאי אהי תרציונלי ,ניהיליסטית הב תתופסו ,התבונה תהחירו ,המוחלטת תוהוודאו ההמלא תא המקומ לש ההאידיאולוגי תהציוני השהכזיב - יהר ההאוטופי ידבול יסיט אהי .קיומית-ביולוגית אהי תמתמקד הבשריד לבכ במצ לובכ .מחיר ידול תחולמ לע םעול יהחופש ןמסרט .ומשיגעון יכד ןלחס תא הבנ ,רגשית אהי האיננ המגל וכלפי םשו ירגש החיב .ואהבה אהי המרש םלאנשי סלהתקל וב י"כד אשל היהי קמפונ ימד י[ו]כד עשיד םשהחיי םה תבי םחולי ילחול "נפש '<עמ 73(. ידול ףא תבוחר תלת ידול המחליט תלקח תא הגורל ,בידיה דללמו ,רפואה ךולסמו לע העצמ .בלבד וכמ לבקרנב יהעממ יהימי-ביניימ יוהרנסנס ,16 ךההופ תא תהיוצרו ךוממלי ,שוטים ךכ ידול , ההמתחז תלבוגר תבי רהספ הלרפוא תבאוניברסיט וקטמנד , המחליט תלקח לע העצמ תבדונקישוטיו המסור תא תהאחריו ולבריאות תהפיזי לש ,העולם שוברא הובראשונ ולז לש ,בנה ןשפ תהניסיונו .שלה ץחפ ו ןגולדמ םהעריריי ,יודעים ףשחר םחיפושיה םהמלנכוליי םהכפייתיי ראח רסד םעול יאותנט אבוד , רסד םהעול ההפור יוהממש דהיחי םשקיי אהו וישוב לש .עולם ךא דבעו םשה םאינ םיכולי רלקשו רקש אבר-קיימ םע ,אשה לוכ ןשכ דלהולי ,ילדים ילדול שי .בן ,אולם אר ,עקא לבגל םהבקעי ,שבזיכרונה ןאי אהי תיודע ןמאי אב ,התינוק םא אהי אמו , וומיה אביו . רית לע כן , תהאימהו לש ידול האיננ ןפתרו הלמלנכולי ,שלה אאל להפך , אהי המחמיר תא .הסימפטומים ההחרד תהחולני ולבריאות לש הבנ המקצינ תא ךהצור השל תבריבונו המלא לע ךתהלי םהחיי לבכל הובשליט תמוחלט לע תמערכו וגופ לש הבנ .בפרט הבדומ ץלחפ ןולגולדמ , םשאינ םיכולי תלחיו םבעול רהמחוס תודאו ,גמורה םג ידול הבייאוש הזקוק ןלביטחו רגמו רולאישו יבלת ,פוסק םשאמנ לכ תמערכו וגופ לש הבנ ,תקינות אושל תנשקפ ול הסכנ םמשו .מחלה ךבהיפו יקרנבל יקומ , ההמלנכולי לש חהרו תמוסב ידבול יס יט הלמלנכולי לש והבשר.ו יחיטוט שהנפ םהאובססיביי םמוחלפי םבחיתוכי םכפייתיי רבבש .החי ידול האינ היכול ןלרס תא ףהדח קלהתעס ובגופ לש .בנה םפע תאח הדעת האיננ תמתקרר ,עליה דע אשהי תמשרטט ןבסכי לע וגב לש קהתינו תא תמפ ץאר לישרא תמתקופ .התנ"ך קהספ יהכרונ הברברי , םהמכרס תא תמנוח ,הנפש ףמתחל קבפקפו יפתולוג תבתקינו םפעולת לש .החושים ידול האיננ תבוטח אל ,בעיניה אל ,באוזניה אול .בכוונותיה אהי תחוזר לע לכ הבדיק תרפואי אשהי תעורכ לילד , תמאו םפעמי ה"בסיור תחשבוני דע ןמיליו "אחוז '<עמ 29(. יאחר המסע ףלדיסלדור םלש תהשתל הכלי לש קתינו יגרמנ ובגופ לש ,בנה אהי תנתקפ קבספ החולני , עולפת הנרא ,לה רשסבי ריות אשהי הטעת ,בספירה רמאש םשאלוהי השג '<עמ 36(. אהי תנזקק גלזו ועיני לש ,איציק השכנ ,הקוסם לאשר , םשאמנ שי ששלו תכליו ףבגו הילד . אכשהי תאוחז הבבנ תבמרפס הדירת הבקומ םהשלושי ,ושבע ןאי אהי הבטוח ילגמר אשל טתשמו ואות ,מידיה הועלי רלחזו קולבדו אשהי ןעדיי המחזיק בו • ידול םג האיננ תסומכ לע עמשמ .אוזניה ןאי אהי תמסוגל ןלהבחי ןבי להקו ןלבי .ההד ןכשהשאו יהעצבנ לש רהעי דמהדה ,בנפשה ןאי אהי הבטוח םא אהו יממש וא יפר הדמיונ דבלב. הברגעי ,הקשים ידול - ישלפ ההבחנת החול תב"מחל תהאפשרויו "האינסופיות תוב"נחישו תהדע לש "הספק '<עמ 39(- תמפקפק ףא ובקיומ לש ,התינוק אוהי תנצרכ ילעינ האמ ,לוודא השמ השעיני תרואו םאמנ .קיים תהפסיביו הוהאינטרוספקצי ,המלנכולי;ת תמנ םחלק לש ץחפ ןוגולדמ ת,מפנו תא ןמקומ תלהיפראקטיביו .אלימה הכריאקצי תלפסיביו לש ,אביה חשהני ושיתעלל וב ווישפיל אותו , תמפתח ידול םזע .נקמני אהי ,משתוללת ,מגדפת תונוהג תבאלימו לבכ דהעומ הבדרכ וא עפוג .בה רהחס יהנפש , דשביסו לכ ,מלנכוליה ךמתהפ ןבאופ רפא יוד לאצ ידול ףלעוד יסרטנ ט,המשתל לע ההתודע .והראייה דבניגו תלקונוונציו לש חהשי המלנכולי , המ דשמטרי תא ידול ואיננ תהמוו ךותהלי ,הבליה םהמעסיקי תבכפייתיו תא גולדמן , וא רחוס רהכוש ,לחיות ההדיאלקטיק תהאופייני .לחפץ ךלהפ , ילדול שי הבעי םע ףהעוד יהסרטנ ךב"תהלי רדצמב 2007 דליל תא םהש ןב , ם"שא ויקרא ול יא םפע ןב הזונ - אהו ליוכ סלהכני יאורל לקסט םבלו ,כסופרת ,כאשה ,וכאם תקורא רתיג לע תההנחו ו תמכו לכפ "כפליים י<עמ 15(. םכש השהאוטופי לש וג ןלדמ אהי הריאקצי ,התרבותיות תהמוסריו תוהאידיאולוגיו לש םהסופרי םהפטריארכי ולאבי העריץ , שאי בהרי ןוהמדו , ןב ההעליי ,השלישית בשהקרי תא לש סאתו תהציונו ,המתגשמת ושהעדיפ בבנרטי םשלה תא תהמוו ואושר תוא ראוש ומשפחת תלטוב להכל לוהאידיא יהציונ , ךכ םג לע םהחיי םהמלנכוליי ימחוסר .הגאולה םכנגד אהי תיוצא עבמס ההאוטופי לש ידול אהי הריאקצי ולאישיות תולתפיס ועולמ לש ,אביה ידונקישוט ללהצי תא ףגו ןהב דמי ההגנטיק תהספרותי לש .אבותיו ךבהיפו יפארוד ולאל לש ואבי לש .גולדמן ,בן-מצרים ךר ,ושתקן ןגורדו , וכפיל רהפא יוד לש דא" וג ןרדו הוחבר לש ידול ,לשוטטות ושנאמנות תלחבר ההתעופ תהלאומי הב אהו דעוב האינ תיודע לגבו ן,אי ןטוע הנגד אשהי ת"נוסע שבכבי דח יסיטר ןלכיוו "הנגדי '<עמ 66(. אהו חמשגי לבזלזו וחברי ,לעבודה םשלטובת אהו ,נלחם תובהשפלו דמצ לבמסלו יהספרות יהגבר דהח יכיוונ ףהשוא לא ההגאול םג רבמחי מעבידו . תבבי אהו ואינ הפוצ ,פה הומבל תא וזמנ תבקריא יספר שבל ,החיים תהסופר יאורל לקסט םבלו הכאש םוכא תבוחר עלנסו דבניגו .צרפתיים רכאש החל ןבסרט , אהו המרש "ל"רופאונים ולענות םבניסויי ללכ יחוק ,התנועה ןבכיוו יהנגד , םג םא רהמחי אהו האנדרלמוסי אשהו עמוד רלחוס תהתוחל ,שבהם ךוממשי תללכ תלמרפא בהכא ל"בשבי ,מוחלטת דובלב לשתצי תא יחי .בנה 23 ,הספורט" וכדברי '<עמ 72(. ןהניסיו דמצ ששלו תהדמויו תהראשיו םלהגשי תא ההאוטופי ןשלה םמסתיי תבשלוש םהרומני .בהתאבדות ץחפ - תמחמ ושיצר יהארוט יהאנוכ שמתנג םע רחמנותו , ןגולדמ - רלאח עשהגי הלמסקנ תשהוודאו ההיחיד תהקיימ םבחיי אהי ,המוות תוהחירו תהמוחלט ששי ול םלאד אהי רלבחו תא תשע ומות , יודול - ימפנ אשהי הסבור השבנ לנפ .בקרב םאול דבניגו םלסופ יהטרג לש רהגיבו יהברנד רוהגיבו השבתאי , ןניסיו תההתאבדו לש ידול ואיננ .צולח ךבהיפו םתפקידי יפארוד תלפרש תעקד יצחק 20 דובניגו ללכ תהסתברו ,סטטיסטית הבנ אהו הז לשמצי האות ,מהתאבדות אוהי המגיע הלהכר ,המשחררת השבנ אהו םאמנ העצמ ,ובשרה אוהי ואמ .האמיתית רית לע ןכ , דבניגו ןלכישלו לש רהגיבו יהברנד םלהגשי תא ההאוטופי תהמוסרית-הומני ושל , ו בכ ריגו הלהצלח תהמפוקפק לש רהגיבו יהשבתא אלהוצי ןמ חהכו לא להפוע יאורל לקסט ,בלום א"ל קרחו זממרכ ,העיר" ןסרט לש תרו קול לויע פרלוב תא תהמסקנו תהמתחייבו ןמ ההאוטופי -הרציונאלית תניהיליסטי ושל - יהר ההצלחת לש ידול שלממ תא ההאוטופי תהקיומית-ביולוגי השל אהי .שלמה ןהניסיו ןלחס תא הבנ ימפנ בכא בהנרטי הפארודי , ךהמהפ ןבאופ יגרוטסק תא םהטקסטי םהקאנוניי שורג - העל .יפה תבשע מבחן , רכאש םיורי ובגב לש הבנ טהנמל ימיד םהמלנכוליי לש רהעב ךתו תמחיק םעקבותיה ,הנוסטלגיים ,חוגג קהחו יאחר ןניסיו לכוש ףלחטו סמטו - תיודע ידול תבוודאו ההמלוו חברו להקרנב יהימי-ביניימ והרנסנסי , יכפ ןשהבי ואות באחטין , הבשמח ,עילאית ישאחר המ השעשת ול , ר"כדו וא ןסכי בבג - הז אל רשחרו יזמנ זעלי המעול ץהערי לש תמורש רהעב לע החוקי םהמוסריי רדב אשהו אל ליכו דלהתמוד "איתר '<עמ 122(. ךבהיפו יאירונ רלגיבו .והאסתטיים אאל ךשההיפו יהפארוד שהמתרח יבדול יסיט אהו לכ יהברנד והשבתאי , ושהעדיפ תא תהמוו לע םחיי אלל רסד ,וגאולה י 2 ךכ ירדיקאל , דע השההכלא לש תהקונוונציו תהמלנכוליו ההגיבור ,הקסטל-בלומית תהיוצא תלמלחמ ההורמ בגורל , הבבריר ןבי תההיסטוריו רכב האיננ תניכר וב .כלל הכתוצא ךמכ ןהרומ ובחזרותי רסד אלל םחיי םלחיי אלל רסד - תבוחר תבאפשרו .האחרונה הבמאמר הנעש הדומ ולעצמ ,בלבד 24 רמנוכ ולאבותי ,הספרותיים תשא םעולמ ה"הדיסטופי תהציוני לע יפ יאורל "קסטל-בלום תטוענ הצבי ףבן-יוס יהרודנ אהו המנס .לפרוק 25 םאול וכמ לבקרנב הבאחטיני , ןהרשיו רגיבו ר,שהשב ילפ לקסט םבלו ואינ ןטמו בבשל ושב ההפכ ההאידיאולוגי לש טהטקס יהפארוד רלחתו תתח תהקונוונציו לש םהטקסטי תלמציאו אאל בבשל םמוקד :יותר םבעצ ה"האשלי ההמר לש תהאנושו םהקאנוניי אב ול ובסופ לש רדב חמכו ןסמכות לש תהנורמו ההממשיכ ןלהאמי םבכוח לש ,מיתוסים תאידיאולוגיו תוחזונו שלפר תוהאמיתו ןשאות אהו המנס .להפוך יאחר ,הכל םג ובניית לש ןולכוו תא ךהמהל יההיסטור ןה םבתחו ,הפרט ןה םבתחו ,הכלל" 22 הגיבורי םעול ךמהופ המצריכ הידיע לש רסד םהעול הראשוני , ןובמוב םמסוי לש לקסט םבלו םאמנ םמקבלי ןכמוב ומאלי תא ההעובד םשהחיי לע לכ ושילוב , םומשו ךכ המבטיח תא והמשכיות •26 הבנקוד וז הטמונ להסב בהר םשבה םהנ יחסר ,משמעות ךא וז ןעדיי האיננ הסיב רלוות ההאירוני תהעצמי לש ידול יסיט . םע לכ וחדשנות , רנשא ןהרומ ,עליהם םג םא ופירוש לש רדב אהו ךא קור םקיו ףהגו רכחומ יח , תכמהו ידידקט ובדרישת ןמ אהקור רלהכי תא םהטקסטי םהקאנוניי לש םהחיי .המוחלטתהעבר . יבלעד ןזיכרו הז אל ליוכ אהקור עלמשמ תא הרומן • ןמכא תנובע תהפרדוקסליו ההסמוי לש בהנרטי .הקסטל-בלומי דבעו ךההיפו יהפארוד ידבול יסיט רמאי תא םהטקסטי םהקאנוניי לשכו ןוכשלר ישבגלו טהטקס והנ ימהפכנ ובחידושי םהנרטיביי ,והלשוניים יהר ןחברו םדברי רבאו .אירוני םאמנ סהכאו ףוהטירו םה תמנ םחלק לש רבסת אהו ישמרנ ובהזדהות תהמהופכ םע םהטקסטי לש .העבר 27 ידול ,ובנה ךא םה םמצליחי לשרוד , רדב ישא ראפש רלומ לע םאבותיה ההמסכ תהפארודי ושל םאמנ המצליח רלהסתי תא ושורשי םהקאנוניי םהספרותיי ץחפ וגולדמן • תבאמצעו ,האירוניה תהמוטבע חבשי הפארודי , ,הציוניים לאב ובסופ לש רדב ןאי אהי היכול תלשנו תא וזהות •28 ןגליו 326 הערות ג. קריאה כזאת של הרומן חושפת את ההקבלה בין רובדיי הסיפור לבין הרובד העל-נרטיבי שלו. הקורא, שצריך לשחזר את טקסט האב המודרני Michel Foucault, The Order ofThings , .1 Random House, New York , 1970. 2. אורלי קסטל בלום, דולי סיטי , זמורה ביתן , תל אביב 1992• הנסתר של הנרטיב הפארודי' מקביל ברובד העלילה לדולי' הסובלת .3 השימוש במונח "פוסט ציוני" הוא במובן שהשתמש בו גרשון שקד בסקירתו את סיפורת שנות השמונים: "סופרים 'פוסט-ציוניים' [:]שאינם 'ציוניים' או 'אנטי-ציוניים,' מזיכרון מבוקע וצריכה לחפש את שורשי נפשה <עמ' 62( ואת זהות אבותיו של בנה. 29 בדומה לקרנבל' המטשטש את ההפרדה הפורמלית אלא ששאלה זאת <וכל הכרוך בה> הפכה ללא רלוונטית לעולמם." ספרות אז כאן בין שחקן לצופה, 30 הקורא של דולי סי טי' שצריך להשלים את טקסט הרקע החסר' נעשה שותף למחברת ביצירת הרומן תוך ערעור ההיררכיה בין מחבר' סופר' וקורא. 31 המגמה הפוסט-מודרניסטית של דולי סיטי לחתור תחת נורמות אסתטיות אליטיסטיות סמכותי;ת מתגלה גם בשאיפה לדמוקרטיזציה של לשון הרומן' שהיא הכלאה של לשון תקנית גבוהה, האופיינית לשיח המלנכולי הקאנוני' עם קלישאות ושפת רחוב עסיסית, מתפרעת, ובוטה, האופיינית לתרבות הפופולרית ההמונית. על פי ההיסטוריון ומבקר הארכיטקטורה צ'ארלס ג'ינקס, אחת המעלות של הפארודיה הפוסט-מודרנית, מלבד שנינותה, היא מיומנותה הרבה בקלישאות ובקונוונציות. 32 קסטל בלום מגלה שליטה וירטואוזית בקרקס הקונוונציות והקלישאות שבנתה: היא מצליחה ליצור תודעה ספרותית ולשונית ישראלית חדשה, 33 שעה שהיא מצמצמת את המרחק בין הז'אנר ועכשיו, זמורה ביתן, תל אביב, 1993, עמ' וו. 4• ראו, למשל, גרשון שקד <לעיל, הערה 3( עמ' וו 3- ו; דן מירון, "משהו על אורלי קסטל בלום", 'על המשמר' 16.6.1989; אריאל הירשפלד, "קסטל בלום בארץ הפלאות", 'הארץ' 18.5.1990, "תהומות מאחורי עץ השסק", 'הארץ' 29.5.1992; יפה ברלוביץ, 'מאזניים', אוגוסט 1992; יגאל שוורץ, 'ידיעות אחרונות' 14.10.1994, '"ממקום אחר' ל'דולי סיטי'" ה'ארץ', 16.6.1995; דוד גורביץ', פוסטמודרניזם, דביר הוצאה לאור, תל אביב 1998, עמי -304 ו 28• 5. שקד <לעיל, הערה 3(, עמ' וו. 6. שוורץ, ('הארץ', 16.6.95(. ו. צביה בן-יוסף גיבור , "הדיסטופיה הציונית על פי אורלי קסטל-בלום", ספרות וחכרה כתרבות העברית החדשה: מאמרים מוגשים לגרשון שקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד וכתר , תל אביב 2000, עמ' 356,358• 8. יוסף חיים כרנו, שכול וכשלרן, נכתב ב 1913-1914-, נוסח אחרון -1918 ו 191, ראה אור ב 1920-• ציסטות מן הרומן הן מן המהדורה כתבים, ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ח )8ו 19(. יעקב שבתאי, זכרון דברים, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תל אביב וו 19• המלנכולי הקאנוני הגבוה לבין ז'אנרים עממיים כדוגמת ז'אנר הבלש וז'אנר המדע הבדיוני, 34 המתח שנוצר מההיפוך הפארודי ברומן יותר משהוא בא להצביע על כך שהקונוונציות ההיסטוריות אינן מספקות, הוא מסמן את השאיפה של הסופרת לשנות את הפונקציה של הצורות הללו ולגלות בהן צדדים אחרים, שיש בהם כדי לבטא את המומנט ההיסטורי-חברתי של בני דורה. 35 הדור הפוסט ציוני' אליו שייכת אורלי קסטל בלום, ע.ד .9 ראו לעניין זה: Sigmund Freud, "Mouming and Melancholia", The Standard Edition of the Complete Psychological Work of Sigmund Freud, The Hogarth Press and the Institute of PsychoAnalysis, London 1957, pp. 239-258; Julia Kristeva, Black Sun : Depression and Melancholia, Columbia University Press, New York 1989; Walter Benjamin, The Origin ofGerman Tragic Drama, trans. John Osborne, Verso London-New York 1977. Melancholy and Society, Harvard University .10 Press, Cambridge Mass, 1992 Wolf Lepenies, 11• דוד גורביץ' <לעיל, הערה 4<; אברהם בלבן, גל אחר כסיפורת העברית: סיפורת להתמוטטותם של המיתוסים הלאומיים הקלאסיים המקודשים, מבלי עברית פוסטמודרניסטית, כתר הוצאה לאור , ירושלים 1995• שיהיה לו זיכרון אותנטי ראשוני שלהם. לפיכך דור זה איננו יכול לסבול ממשבר משמעות מלנכולי מקורי אלא רק מ~חזור פארודי שלו' כפי שאמנם מוכיחה התערוכה הסוריאליסטית forte depressione שעורכת דולי . הטראומות הלאומיות של השואה, מלחמת יום הכיפורים, השכול' מפת גבולות ארץ ישראל' וכן הטראומות המשפחתיות הפרטיות שלה הופכות למוצגים מלנכוליים 36 קיטשיים במכירת רחוב פומבית, 37 שהיא צורה של דיאלוגיזם סאטירי עם העבר. 38 אולם, נראה, שבאופן פרדוקסלי '39 ז'אנר הפארודיה יכול להציע גם מוצא מן ה~חזור הפוסט- מודרני. הפארודיה, הדורשת מהקורא לזהות את טקסט האב מאחורי המסכה הפארודית, תובעת ממנו בעצם למלא את החללים ב"זיכרונו המבוקע" ולהתוודע אל שורשיו התרבותיים הלאומיים. עולה מכן' ,Linda Hutcheon, A Poetics ofPostmodernism: History, Theory •12 1988.Fiction, Routledge, New York and London Linda Hutcheon, A Theory ofParody, Methuen, New York and .13 London 1985 Mikhail Bakhtin, Problems ofDostoevsky's Poetics, ed. and .14 trans. Caryl Emerson, Manchester and Minnesota 1984, p. 193. Jackson W. Bate, The Burden ofthe Past and the English .15 Poet, Belknap Press -Harvard University Press, Cambridge Mass 1970, p. 4. Mikhail Bakhtin, Rabelais and his World, trans. .16 Helene Iswolsky,MIT Press, Cambridge Mass 1968. שאורלי קסטל בלום חשה, שבידיעה ובזיכרון של מורשת העבר - גם ו 1. ראו: MargaretA. Rose, Parody: Ancient, Modern, and Post-Modern , אם הם מושגים באמצעות פארודיזציה - גלום הפוטנציאל לשחרור New York and Australia 1993, p. 167. Cambridge University Press , ורז הממוחזרת הפוסט ציונית להפוך למלנכוליה אמיתית שמקורה מצטטת את באחטין , הטוען , שלא רק פארודיה במובנה הצר אלא גם הצורות האחרות של הריאליזם הרגוטסקי מנמיכות את הדברים לגובה המציאות והופכות את הסובייקט מההתמקדות השטחית בכאב בלבד והמעבר אל העומק של ראיית סיבותיו . רק באמצעות הקישור בין הכאב וסיבותיו תוכל המלנכוליה לבשר <ראו: באחסין, לעיל הערה 16, עמ' 20(. .18 ננסי עזר , "ממלנכוליה של יחיד למלנכוליה של מעמד: שמכול וכשלרן לכרנו ןורכלו םירבד"יאתבשל, םיפד רקחמל ,תורפסב2002 ךרכ13, ימע3023-• תויטנתואב תיתוברת תיגולואידיא .הדובא םא םילבקמ החנה 'וז ןיא 19• :ואר רזע ,ליעל> הרעה18(. סונמ ןמ ,הנקסמה לעש ףא לכ ותונדרמ תידוראפה לש טסקטה -טסופה 20• :ואר רוג ,ליעל> הרעה4(, 'מע294-304• יטסינרדומ 'ימולבלטסקה אוה םצעב אל למגנ ןיידע רצימ הלואגה ממנו סבלו אבותיו הספרותיים המלנכוליים, נדנד ושבתאי . ·:· 21. ראו: עזר <לעיל, הערה 18(. .22 ראו: בן-יוסף גיבור <לעיל , הערה .>ו 23. בקונטקסט זה, מסתברת חלקית ההקדשה של הרומן לבתה של המחברת, אסנת. 24. הנרטיב בחזרותיו האידיוסינכרסיות מקביל לילד של דולי , שהוא השתקפות השיגעון שלה ו"דומה לעצמו בלדב" <עמ' 3 .)ו נראה לי, שהרומן מאפשר לקרוא את העלילה גם דצמבר 2007 יורם רומם אזרח אוניברסלי אני אזרח ;אזרחית הע;לם. פעם גבר' פעם אשה T • --•:•: --T T • -•: ד:•: ד:•: ם~~ ת;ק~ז , ם~~ ר~י w ה פ;נה ימינה, ח;שב שמאלה 0 T : •• T T ."" -:· צ;ע.ק ~ת י~~ 7 ע.~ר :ב~ם ?לא ב w1 ה. א;הב את ה~בע האד'ם בצ;ללת צחנה ••:•TT::•:•:.• ז · אכסדרת הזמן החולף י~~ i] ~הףןי סא 71 זקי~זקי~י' נ;ןד ~ן q ~י :ב ~ס~ש t\ סר ~ק;ם לא ן~~~ , ז~ן ש;נא את העבר ףמבטל את ההו'ה :• : T T ."" :• •• י~~ ~ך~יש :p מ; 'iJ'ה~; ~ל i]חן~pז :בז:ויכ;ן. לעתים מזמנ;ת הח!ז;ת --T ••• : • • : למשכב; של האריה •• : -T •: T : • : ry ן ;ש 1 ב;ת ~t\~Q ןןה מתים בנהר <בנגקוק> ~~יט;ת ~ל :ב ,ז~ן . -:• •• ~ז א;~ר ס t\ ך.:ה מתים בנהר צפים עלים -ז ' T 'T י~~ ךז'י :ב~י 9 ט;ך:ה, קבףץ ~ל ~~~לים ~9 ~ךים ההרג הףא ת;עבה מביט על מים עכףרים, . :-.--. :p מ; iJן~~ ;בח;ל.ף ~ע;ן 1,iJ ~ן ר~~ ~ל~ת T •• •: •: •ז:• לפעמים ה!זהףדי שבי מתנגח עם האףניברסלי שבי :•• • T • :-••-• • :• • -: :•ד:• :p מ; ייt~ ~ן;ת ל~ךדז :p מ; ~ע;ן ;בח;ל מטטלת של ח!זי י;ם י;ם. ·-· ·::· :· ·.. : עבדה שאי אפשר .זrרצעל ~ל:בט ר~~ב: :בשףךי t\ ~רי~ז'י T: T : T : •: • '." T : ',• ע~; t ר נ;~ץ ~~ים w ם ז;רם ל; :ב~רדז י~~ב: · ~~~~ י.ל ,ה~י~~~ י;ןע;ת lJiJ !ז;ת ?Q ~ר ך je ע ~סרז:וי 7 ~לף ~Q :קים, ~ה ~~;ב ~קי ~~לף היא המלה האהףבה על האריה אני ה!זהףדי; יה האףניברסלי;ת. פעם גבר פעם אשה T ' --'." •: --' T : •: ' T T ' : -• -: • -:דז• -T :-ד •• פ'ה ה 1 א רק י; w ב ל; gנכר . עם בשר הא!זלה, וטעם הדם החי --T ---T • מתים בנהר צפים עלים -ז T :-: •'• -ז ' T • T ם~~ ~:בך ry ר' ם~~ ע,צף~ה ry ~ךב לח.ך. ~נ:וים ~~סר ם:~ ע,כףךים. כ;תב כמה מלים של ש!זכףת :• • • T •• - - ~ע;לם ~ל ~ר לא w~ר . ספרו של יורם רומם אזרח אוניברסלי עומד לראות אור בספרי עתרן דד ברובד המטא-נרטיבי, הרפלקסיבי. דוגמה נוספת לכך, שתידון בהמשך, היא שאלת 31. ראו: הטשיאון <לעיל, הערה 13(, עמי 5• זהות הבן ואבותיו' המקבילה לשאלה המרכזית במודוס הפארודיה, שכן בלי זיהוי טקסט הרקע יש החמצה של הפארודיה. Charles Jencks, The Language ofPost-Modern Architecture, .32 2nd revised, enlarged ed. London 1978, p . 93 . .25 לורינט ג'יני טוען, שכל הטקסטים האוונגרדיים הם "עדבים מרצון", משועבדים .33 על הלשון הקפואה והמתה של קסטל בלום, המשקפת עולם רדוד ומרוקן מכל לזיכרונות התרבותיים, שאת עףלם הרודני הם מנסים לפרוק על ידי שילובם וערעורם עומק, ראו: דן מירון <לעיל, הערה 4(. <ראו: הטשיאון, לעיל הערה 13, עמי 34 (. 5. לזלי פידלר, למשל, מתא.ו את הספרות הפוסט-מודרניסטית <כולל ספרות עהמד 26. ראו: הטשיאון <לעיל, הערה 13( 1 עמי 74-75, וכן ורז <לעיל, הערה 17(, עמי 170• 27. את שורשיו של הפרדוקס בפארודיה המודרנית, היכולה להיות בו-זמנית פרוגרסיבית הבדיוני והמערבונים> כמצמצמת את הפער בין תרבות גבוהה ותרבות ההמון וכמרחיבה את הפופולארי <ראו: ורז, לעיל הערה 17, עמי 200(. ורגרסיבית, מוצאת הטשיאון במהותו של הקרנבל הימי-ביניימי 1 שאותה היא מכנה בשם 35. הפורמליסטים הרוסיים מכנים זאת בשם "הסבה" )refunctioning(. "ע~רה מורשית". בהסתמכה על באחטין טוענת הטשיאון, שכפי הנראה, הכנסייה בימי- 36. כפי שהבין זאת ולטר בנימין <ראו: לעיל הערה 9(. הביניים חיתה סובלנית ביחסה לקרנבל, ואולי אפילו נתנה לו גושפנקה חוקית, םמשו 37. גור רואה בסיטואציה זו התגלות הקרנבל, המופיע בתפקידו המסורתי ברומן, משמש זמניותו. הקרנבל חגג שחרור זמני בלבד מן האמיתות והסדר הקיימים. הרשות לבטל את "כמחאה עממית": הוא מתאר את העולם כשראשו כלפי מטה, ומטרתו להעמיד את ההיררכיה, הנורמות, והאיסורים ניתנה לזמן מוגבל, כדי שאפשר יהיה אחר כך לחזור האידיאולוגיות השונות וגם את הקונצנזוס שעליו הן מבוססות באור מגוחך. מכירה לעבודת הבורא ביתר קנאות. פומבית זו 1 לדעתו 1 היא מכירה של מיתוסים לאומיים מכנ יסטיים <ראו : גור 1 לעיל 28• המסכה הפארודית, לפי באחטין 1 באה להסתיר 1 ולא להרוס את העולם המקודש הערה 4, עמ י (. 303 <ראו : הטשיאון 1 לעיל הערה 13' עמי 74(. הצחוק של הקרנבל הוא תמיד אמביוולנטי .38 על פי הבחנתה של הטשיאון בין פארודיה וסאטירה. בעוד שהפארודיה היא פנים <ראו: ורז, לעיל הערה 17, עמי 164(, שכן השלילה הברורה והמוחלטת זרה לרוח ספרותית או ניצבת כנגד קוד אמנותי אחר, הרי הסאטירה היא חברתית, מוסרית, התרבות העממית <ראו: ורז, לעיל הערה 17, עמי 167(. וחיצונית, וכוונתה לתקן ולשפר. הסאטירה היא שלילית בשיפוטה, בעוד שהפארודיה •29 לפיכך קריאה על-נרטיבית של ספרות מהווה, למעשה, ביקורת עצמית ראשונה . איננה בהכרח שלילית <ראו: הטשיאון, לעיל הערה 13, עמ' 44-43(, הטקסטים הפוסט-מודרניסטיים מגלים נטייה לכלול את שיטות הניתוח הנחוצות להבנתם 39. אריאל הירשפלד מבחין בטכניקת העיצוב של קסטל בלום, הבונה על דרך ההיפוך <ראו: הטשיאון, לעיל הערה 13, עמי 3(. בתוך העולם הטקסטואלי השלילי עולם נוסף, רצו י ונכון 1 שאיננו קיים בפועל ברומן' 30• ראו: הטשיאון <לעיל, הערה 13(, עמי 72• אך נבנה בשלמות דרכו ונראה בעדו <ראו' 'הארץ , 18.5.90 , ' 29.5.92, לעיל הערה 4(, גליון 326 תהאחדו תמופק חמכו ההאינטראקצי ןבי רהמס ןלבי תהדמויו תהבולטובספר . תדמויו האל תמתמגנטו ואלי ךבמהל .העלילה רהמספ רחוז רונזכ ובאמ השהתאבד ה<עובד וז רתתחוו :בהמשך> ה"דומ רלשב חפתו םלעצ השבור תחורג ךמתו רהבש ,הקרוע תאמי/מזדקר הבליל ךמתו להצ "בתקרה." י<עמ 130(, לערטו וסיוטי םהליליי לש רהמספ , ףהנרד לע ייד םהא ,שהתאבדה ריוצ האינטראקצי ובינ ןלבי .דיתה דיעי לע ךכ עהקט אהב לש ,דיתה עקט ךהכרו ובאבל ךהמתמש לע תמו :האם ן"ת יל שחמ תדקו תלנסו רלסד ךל תקצ תא עהקט ההז .הדפוק /נטישות תקורו לכ "הזמן. ;אמך האיבד תא העצמ הועזב ךאות יד .מעוך הואת ךבעצמ אל תנטש הכמ .נשים?" ןנכו י,אנ אל ,אומרת םהורי ;שנוטשים הז ,אחרת םמדמ ריות זמן . אואמ ןוב דיחי. לאב ?כמה לכ ?החיים ילפ ;דעתי םארבעי שוחמ השנ תלשב השבע לע ךאמ הז יד ,מגוחך."" רוהמספ ומצד במשי :לדיתה ש"לנטו ,אותה תא ,אומרת לק ךל ;לומר שלנטו וכמ סטיי יקרב שהנוט הבצניח ;אווירון רמסתחר וא .בוער לאב ךאי םקופצי סממטו לשנפ קהתרס דוהחלי וא עשק "במצולה? י<עמ 132(, גהדיאלו ןבי הדית ןלבי רהמספ יהאוטוביוגרפ לע אהנוש אשהו תבבחינ תליב וסיוטי םועצ וקיומ , דמעמי תא רהמספ הבשור תאח םע רשא תדמויו הספר . עבקט ט"בהחל שי םמקו ,לקוות" רהמספ עמגי דמער תלב םי שונפג םע אלנו , בטין , ,דיתה יגיג ןב לג יודוב ,דומברוב םהדני טבתסרי ת"אהב תנירי 11 השדית .כתבה רהמספ ףמשתת ןבדיו עומבי .דעה עקט הז אהו הדוגמ ךלדר השב רהמספ רמתזמ תא תדמויו הספר , אמבי ןאות םלמקו דאח חומני ןלה רלדב וז םע זו . ךכ אהו למחש תא תהסטרוקטורו תהתמטיו לש הספר . כאמור , דהתלכי רנוצ הבשלוש םערוצי ,מקבילים םהפועלי קכחו םכלי .שלובים ץבערו אחד , רהמספ המעל הוממפ םחומרי ואוט םביוגרפי םהשייכי ול דבלב אול םלעול יהבדו לש רהספ ודמויותיו • ץבערו יהשנ רהמספ אמבי תא רסיפו ןקורותיה לש ,הדמויות ןמחשבותיה .וחששותיהן ץבערו יהשליש ףמצר רהמספ תא ועצמ ,לדמויות ןוכ ריוצ תמורכבו אשהי ,רטורית תתמטי .ומבנית ךכ םנוצרי יאזור םדמדומי םשבה תנטרפ ההעליל תכחפיס .קלפים רהמספ ואינ קר שמימו ההתחבול תהרטורי לש ,הטקסט אאל אהו דעו תדמו םמעול תהדמויו שבספר , אוהו ףא רהמחב רהיוצ הומעל לע בהכת ,עלילות ,סיטואציות תדמויו .ומחשבות עבקט ,"גחלים" למשל , רהמספ דמתע תא תעריצו ותאוותי תהמיניו הכשהי רנע רצעי :בקיבוץ י"גחל הליל תחרפ ייומ ,במיטה .בכיתה" ךחרו התשוק הלאש יבל "אשה." י<עמ 163(. ךבהמש רהתיאו אהו דיגי י"שוב ישוב תתשוק "אשה ןוכמוב השהאלוזי רלשי םהשירי י"שוב ישוב "השולמית ק<פר ז קפסו 1( טתבלו .לעין ,ובכלל רהתיאו ףשטו תהמיניו המעל לע תהדע תא להתסכו יהסקסואל לש ידוב .דומברוב האנלוגי וז אהי תבבחינ טחו ףנוס גבארי בהמכלי תא תדמו רהמספ םע תדמויו רבספ ךומתו ךכ תמתהדק תאחדו ההעליל .והדמויות תזא :ועוד תדמו רהמספ תשייכ הלטקטיק תהרטורי תהננקט טבטקס יהספרות ו.דיוקנ יהאוטוביוגרפ המקנ ול תמהימנו אוהו דעומ לע םהפיגו יהמטאפור ךוהופ תלהיו טהמל חהנמר ןבי םהלבני ןשמה הנבנת .העלילה ·:· ןבו ונוסן הלחשופ ןדווק ההרטוךוק ובאות ם;ןו םלעמו זעו רהמספ אהו הז בהמכתי תא ההרטוריק תהננקט טבטקס .הספרותי אהו המתנ בומכתי תא ךהדר הב טנקל טהטקס לאצ ,הקורא ךוהדר אהי דהמס ולדפוס יהאסתט לש ןהמנגנו יהרטור ןהמעוג .בטקסט רהמספ רבספ ןהנתו ןמפגי תמורכבו בר .רובדית תראשי אהו רמספ לכ ,יודע רהמעבי אלקור ךדר ועיני תא יאירוע םהעול הבדוי . ,שנית אל םפע אהו דמתפק תכדמו תמדמויו רהספ ןונות קחל חבשי ןשבי .הדמויות ,שלישית רהמספ המזה תא ועצמ רכמספ יאוטוביוגרפ להמערט תא ידרכ ההכתיב שלו , תא רחד ועבודת בערד , תא והרגל תלצא רלמדב ךהסמו תבשע רבוק ,מוקדמת תא ההתאבדות לש ואמ , תא ההחווי ההמר ""הממאירה לש תהיו דיל ץחו בקיבוץ , תא ואהבת ולנכדי , תא ןשולח ההכתיב ושל דועו. םהקטעי םהבאי םמעידי לע ודיוקנ יהאוטוביוגרפ לש רהמספ .בספר ר"המספ יהבדו רס רג תא ועט קומרחי ומעלי תא .הבלוק אהו .עייף .ואגב לשוא תא ועצמ המ םפתאו איוצ ול רסיפו ,כזה לבו גרי , תבב ,ים בכתו תבשורו תקצובו ,ואף הפ ,ושם .בחרוז ועכשי וכשילדי רכב וגדל הובא ול תשמח ,נכדים הועש רכב הכמ םספרי עונס רודיב ,וצולם ועכשי םפתאו ריחזו ?לשורר וכמ יבימ ונעורי םהרעי הכשהי חבור דלהתבוד תלילו הבקצ ץהקיבו רבחד ההקריא םוש ההי אממל -דפים םדפי תביבב ?תן רנע םפצעוני בצהו ,מושחז בנעל ,ומבליג בנעל ומבליג" •. בבקרו ןב 60. רהמספ "הזה. דנול םבירושלי יוח דבער טהבי בסבי הורצ ךכ "וכך. רעש .בערב םכלבי .נובחים חק תא טהע רוחזו תלב "ים ד<עמו 45(, ו"עכשי :חידה המ קפסי םא לבכל ףמשות קלמפי ידוב ,דומברוב רבחו ,מרופט רולמספ "הבדוי. אהו יואנ יילד .חוץ םיתומי למגי יד .רך וושנינ םצמאי לכ "הזמן. לובכל םנפגעי "בקלות. םנעלבי םומבליגי ד<עמו 72(. תהשתלבו רהמספ יהאוטוביוגרפ תבעליל רהספ אהי תבעל תחשיבו .ייחודית ןשכ ןאי רבספ העליל ,אחת תמתפתח ךבאור נביעתי , יכ םא אנמצ רבספ תצרורו לש יקטע תעלילו וא תסיטואציו רוהקש ןביניה אהו םלפעמי .רופף יקטע ההעליל תוהסיטואציו םעומדי .לעצמם םע ,זאת וכמ םחרוזי םשוני םהשזורי לע ואות מיתר , ךכ יקטע ההעליל תוהסיטואציו םשזורי לע ואות רמית תהמושת לע רקש םע ודמות תהאוטוביוגרפי לש .המספר אל םפע למערט רהמספ תא ומקורותי , ךא לערטו הז ואינ עפוגבאמינותו • תהאמינו תנובע םג המהעובד לשכ תעלילו תודמויו רהספ תנמסרו אלקור ךדר ההפרספקטיב .האוטוביוגרפית אול קר תאמינו אמבי ראית רהמספ האוטוביוגרפי , אאל ףא .אחדות רדצמב 2007 לידור יעקב 0 ~~ ת~~ד~ מחף~ה o7:? ל;נ;ת o~י , י~~ ב;ןה קך~ה אני ואתה צל ת;ה~~( 1 ~הף~ים לא לי> התלףת היא מףם שלא יסדר . -: .·. ·:. : ~;ר~~ י ש,ק~~ ס~דדז ~ת מ~ל מהףא ד;ל.ק ~q ךינף ~ף #ך n; ב;ת מ q שף~ים 'ר~;י~ ~~ין ~לי 7~ק,ש : מ~ל ל~~ #נף, ך~ה ~נכב;ת מד~ר ~ל V!י~~ אני מטלת צל, .. :· :· ·...-: לחףש ~ת ~נףק מ~~ש אני מטלת, :· ·:·. .-: ת~ק~~ ~נכ V? לים ~ת ~V? ~ט מ~קט ;:זןה. o ~ים ~ל ~ח.דים! V! ~י~ת ~ל~ים ז:וןךש לכף ~ל ת~~ י~~ך~~ מ n:ל; 0 ף~ה ~~נכד לע,ש;ת #סם! ,o· חשב;נ;ת חשמל של אחרים ... :-·:-: -: :· <חבלים איתנים לתל (ו ה עצמית>, :-ד · ·· ז ·:·-:· ~י ל~ד לדשף ~כ - להתעגל לתנףחה נכ;נה. T : T •: : לקלט ~ת מ~ןרים מ~ד q ~ים ~י;.ינף. שפתי -·· : · ז- : ס~יד o ל~ים ~די , :---: - · הזפטל' חסר אויר' .• ד · · ז - ה~~~מ~ p ןה ס V? ב;נ;ת זמ~ ש,קים ~ןי, ~קף~ ם:יtדי~~V? ~ת מל;לה ;ל~ ' ןע;לם ~י~ם ה~~~# .ה~;כ~מ~~ריס qל;מ;ת 7זי~ ·~ q.ה~ >ry ~ק ~7P ?ח# טרגי מדי עבףר פמיניסטית שכמ;תי>, ךע;ד ;ת;א~ עד:ז ~7:י~י~~ ה~~חיל • : :• • : • • :• : -• • T : הנף לי כלב נח(וה, T • : :• •: • : ס V? ב;נ;ת מ~:ם <טביעה משמעףתה לנש"ם iזכ~ ~ry.~ ,ה ~קי~ה, : • T T : -T ' : ~ך~ה ~י ~,זדק,ק ל; ~~ry ,ןה י.;~ל ~רף o ת מבקר ןלא מ~רר ל~.~~מ ~~ריר> ~נף ס;~~ים רןא;ףן~ qךיס, דס V? ב;נ;ת מ~לפ;ן שמש צהרים. ןךר ~די ,ה~~מ <לא ןה;ןי~ ~ל מ;נרי' ~זפף~ן> T ."' ."' : ד- • מ 9די~ים nםי~~; י~~ ry םמ 9 ~לים, 7 ~דרנף, - החרסינ;ת ה(ופ;ת בי;תר' •• : . -: אין הפליא ry ם ~7 ~י מ~~יןה מ q ן~ים ~ין ~לים q1.ת;ר~~ל q ןר ,ת;טpזמ י~~ ז~~~ מ oז~~ ,ד~~מ הזמנת א;תי לסרט, :• :• : • T : -: • מ;~סז סדדנרי ~ל ry ם ~ל ר~נ;נ:י מ~נ;ךי' 7 ס~ז ~ל ~~7:? ףנת~~~~ ל 9 ל;ן' מטריד סדרתי' • T : • :• 7:? ~~7:? נף. י~~ ry יא ~יל מ 9 ל;ן ד- שעתים תמימ;ת נסינף לפ~ח את הנסתה. -··-:· : . . · : · ~~יב מ~:ת ~י~נף 'ע;ד ךהףא ןכףן ~ל י~~ : ·:.. ד מףל הכתףב(ו;ת לא נ;תר אלא T '." T ' : מקיר;ת ,ם~י~ ~מד~~ה ,תי~~יר~~ ל~ר"ם ת~ אנחנף אינם. T •• : -: אני רא;ת הבריאה, T :• -•• • -: כפת;רי החלצה שלי . • •: T : '•,-· • : סרעפת הבית והבעלים בלם והףא ·:·-:: · - : : ד · ·•. ד : יאנז; ry י ממ~~ה נ;זקם דך~י ~ריר :רק o ך ף. לא ry ~~ךז:וי ~לים ס:ינרי ההגףנה בי;תר שאףכל לה~יע: -• -: -:• •• : T -: ~.ן~קת 7 ,מ~ליא קןב t'לי ' #ל;ן ~ךבףךי' אתה ךר;ד 7,ם::ס ~דח.ף תכליתי כא;ר;ת הערב. '."'."T : ' ' : ך~דלע א;~ף -T- מנ;ף מ~ ף~~ ~דין~ף ותתכנס עברי ףמנחם בי' ' T '•,: 'T ',• -•• : ' : ~~ןס נכ ryנכ ינף ~ין עד לתהליכי גריעה T • : " • -:-: •• ~q לל ,ת:~מ ~~לא ךסדףק שףל:ם פליאה ~~לףנ;ת סר ש~ ~ד ן Qף מ q ~לה גליון 326 T • : ששון צחייק לי עברון-ועקנין מטריאל Matterdeus מ f1 ר;ן ט;.רה ~ת ק~ע;נ; ץ~~~ , ~שךג 1~.:ן~! אס 1 פ;ת, אס 1 פ;ת חלנ;נים . : :· :--: - - שתיים מבנה אסטרטגי • :• T : : -•:: • אחת לפרה המשפ.עת --•••: -TT -- פעם אהבה גד;לה חצתה א;תי לשתים ·:-· • T : -- t'סת f~7 ר;ן סי . :- ד:ד :- אחת ח;לת אהבה, ~11 ן ~ד 1 ד ~ין 1q:ה 7.ה~ן~~ שמנשה ש 1 ב וש 1 ב לפת"ח -: • : T -: :• וידיה נ;טפ;ת מ;ר התרגשות מצמיתה :ד : T :• ח.לנ;ן ~קןש . . . נ 1 ר למ 1דע 1ת; , נ;צר •• T : ואחרת א;בדת נפנים . : . ·:·: :· :· -: ל.ב ע.ר ט~;ש~ ~סןז:יי ~~~p ~ם ~י מ~ס 1 ק את האני 1מנעד; T : • • -: T :• נחפ 1 ש נ;אש אחרי ש;מרי העיר 0 T ••: ••-: -T • : ל~" ~י w ר ז;וש 1~.r.יר ךה 1 א :~של ."ך~ האמת האישית איפה הם פ.ב 1 ל;ת העיר הזאת -• T : •• •• • • T •: •:: T ~ר'ב ז;וש 1 ~ה ry ~ך ~י~י 7~o/ ל והפ.עפ. 1 עים לאתמ;ל . ואני כתבתיו . . : -: .-:-: :• T • : --: את מר 1 ת הפחד פעם אהבה גד;לה T : T :--- ---T :• 1 ~ךןת מ~עס בלעה א;תי כלי 0 "•. T : T • פ.ם אחרי פרידתנ 1 ~7מ 1ל.י-מחנ 1 ב ךמ :p ~י ryה 7 ע:ן א; ry ,ת~ •• T • : •:-•- ל~~ ~ת;ך ן~~ סך ג :p ~ך~ינ:ויף ~Q לל על ~מ;ת ע;ד פעם ל; לב-לני • • •• -T עברה ני התרפ.ש 1 ת מצמיתה. ~ת ד:ז -: ·: . -:· ד ואלאס, פ.ם את ל 1 ח הכפל. :דד :- שאפל 1 אהבה גד;לה T ; -• :•: ·-··:-:· ךא 1 לי פ?ס~~ 1 לי Pר w י מ~~ה ןי~~;ר~ ז;וכ 1 לת ממ'ס ה 1 א לא יכ;לה לבלע -: • T : ~ק~י~י ry ~ל ה~~ ן f ה. ךק~ח;נ; . :-ד T - ה 1 א ראש;נאל וה 1 א אחריאל. .:..:-:-·.. "הנאה ותארה, יש 1רים 1 כאב" •• : • • : ~ת f ל םי?pומry ~לה f.rי~~~Pל 1 ת ע~לן ~:p מ;ת; , :p ~ל 1 ~ין ז; ~לא ~~רי o/ ה לקרי o/ה, 7 לא ry ךף. בסיבוב הנחש תחזית מזג האדיר , -•: T ז-: :•:• •: תחזית מזג. 0 0 :·:· ·-: -" ": •: T :--T ל,זכ 'ר , ל~ר'ב, ךל~עך ~קרי w י ryןנ;ן - כל הלילה החריד 1 ני ס~ 1 טים ן~ינ:וי 7~ר 'ך 9 :;גי~ר ד 1J ש ~לים :פ;ת ~~~~V1 ים ך~~ןקים. שתאהביני נסנ 1 ב הנחש "הנאה ותארה, יש 1רים 1כאב" •• : • • -: T -: 77 כ f~ i ר;ן סןש • : • • :-:• -ד T ז ד-: ה 1 א לןחק :o/ן : ?מז:ייר ~ת מ 9~ר , ר~~;ס~~ ~~סש את כל המלים האלה כתבת נקל 1 ת -T :• •:••ד ד-:ד : שתחשבי שאני מה שאני .:-:· -.:-:· . : : -:· :p ~ל 1 ~ין ז; ~לא qה~~ לקרי o/ה ~Q ן~ת. לא חזרה גנרלית. • T"." •: TI': ז:יש 1 ~נ:וי ~~סה א;~ף ~~ןל t'ר ~9~7P ע ~ין ~fר;ן f~7 ח;ן רק ry ~ןל ~ין קרי~ה לקרי o/ ה, ~ין חי o/ה 7 ד~~ת ע;ןם. ךא;תי - צמית. • T • : חשנ;נ; של החמר , :· -:· : :· .ל~יר~~ דצמבר 2007 מצד 111 מבלי לאבד את סגולותיו האחרות, הלשוניות והמוסיקליות. לשיר זה יש אגב שיר תאום '[ידידות גברים]' לא פחות טוב ממנו המהווה מעין תשובה לקודמו: "יש ידידות גברים מעבר; לשער הנעול של חצות; ~~~~~~~~~-~~ עמוס לוותן מןספום, ספרום, אוךןעום עיזבון פתוח נתן יונתן האיש ושירתו הם עדיין חידה שלא פוענחה. מעט מאוד נכתב עליו' ועל אף מקומו המרכזי במשך עשרות שנים כמשורר וכעורך' דמותו לא משכה אליה את אש הביקורת, לטובה או לרעה. נתן' שהיה לא רק משורר מעולה, אלא גם רב אמן של אמנות השירה, ידע להצניע את אומנותו ולהסתירה. לזכותה של נילי כרמל- יונתן ייאמר <חרף ביקורת שיש לי על עריכתה בהמשך>, כי המבחר שערכה מעיזבונו שירים שנשארו (ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2007( מצליח להבליט איכויות נסתרות אלה, אם משום שחלק מהשירים לא לוטש עד תום, ואם משום שבשל סיבות אחרות סירב לפרסמם בחייו . לדוגמה שיר מרשים כמו '[ידידות]' (שמות השירים בסוגריים רבועים ניתנו על ידי העורכת>, המגלה יונתן שונה ממה שהכרנו: [ידידות] ידידות לא תמיד תוכל למצוא אחר חצות. עזרה בצר -אולי . תרומה של דם - אולי' אך סתם ידיד' אדם לרעות אתך בכוכבים, זה - לא תמי.ד יש נימוסים, יש ידידות סגורה כמו דלתות משרד אחר שעות הקבלה דומה השער למדבר שומם. נתן יונתן היה אדם ומשורר "מנומס" (כמי שערך את אחד מספרי הכרתיו גם אישית>, נימוס שלעתים היה בעוכריו' אבל כאן' כאשר הוא משיל מעט את נימוסיו' מתגלים שריריו היפים של השיר וזאת ."/ ידידות של כותבי שירים; בארץ המכונות." 11 מוטיב מפתיע של אחווה גברית שאינו שכיח אצלו. או שיר מנומס עוד פחות '[סתם אשה]' החושף נתן יונתן שיודע להיות אפילו נועז ובוטה, אבל תמיד משוכלל. אולם גם ללא הנועזות של התוכן 'נחשף יונתן בשירים הטובים בספר זה כרשם מעולה של נופים והלכי נפש, וזאת דווקא כאשר הוא נוטש את הטרמינולוגיה המוכרת של שיריו. בשיר '[לחתום את התבונה]' הוא אומר: הבחירה נעשית מיום ליום קשה; מילים אינן עניין שבקדושה./ פעם היו באות שורות כציפורי מסע /."/ עכשיו אתה חושש; <עמ' 58(, אין ספק שבדברים אלה הוא מתכוון בראש וראשונה לעצמו' ולכן אפשר למצוא דווקא בשירים אלה שלא פורסמו בספר' או שלא פורסמו כלל' שירים שבהם היה "חושש" בעת כתיבתם, ממיטב שירתו. שירים כמו 'מה שנשאר', '[מילים שפעם אמרו]', '[מה נעשה לגופנו]', ,']בויא[' '[טיוטה שנרשמה על כרטיס טיסה]', 'לפני שירד המסך' ועוד שירים וחלקי שירים רבים. אחד השירים המעניינים, לטעמי' הוא השיר 'קו רקיע' שנכתב לאחר 11 בספטמבר 2001 ושבו בעצם שכתב סיפור שלו "קו הרקיע של מבהטן" מקובץ סיפוריו עד סוף הקיץ ' האינדיאני )1968(, והפכו לשיר ארוך' רחב שורות, וולט ויטמני בריתמוס שלו' שיר יפהפה על ניר יורק. מה שמוכיח שהיה לו פוטנציאל לחרוג מן המוכר של עצמו ולהצליח. וכמובן השיר האחרון שבספר '[אדם חוזר ואומר את חייו]' שנכתב סמוך למותו בדצמבר 2003• שיר מרשים בעוצמה הערומה והמאופקת שלו ובטרגיות הנוראה הזועקת ממנו: אדם חוזר ואומר את חייו; כל רגע כל עכשיו; נשען על גדר לנוח; ובנפשו הסתיו'/ ושלוות עולמים ימית/ ובחוץ עוקרת הרים הרוח; והאש עוברת בין הבתים; ובנפש, בחדרים, דממת אלוהים; כמו המתנה להודעת הרופא; או מהמחלקה לטיפול נמרץ <עמ' (,87 עם זאת, אי אפשר להתעלם גם מכמה תמיהות בעריכת הספר ש"אחרית-דבר" של העורכת נילי כרמל-יונתן אינה מיישבת. למשל' מדבריה מתברר כי בשנים האחרונות כלל לא עסק יונתן בעריכת ספר מקורי חדש משלו (האחרון רעול פנים הזמן הופיע ב 1995-(, אלא היה עסוק רק בהכנת "כינוס המבחר הגדול משיריו <שירים בכסות הערב שהופיע ב 2004-( ובמפגשים עם קוראיו במסגרות שונות" <עמ' 90(, היא מפרשת זאת כהצדקה שלה לעסוק במה שהוא לא התפנה לעסוק בו' אלא שאין היא מביאה בשום מקום בקשה מפורשת שלו להוציא ספר כלשהו מעיזבונו • המקום היחיד עליו היא מסתמכת כעל מעין צוואה הוא השיר מ'בית החולים' מהספר על קו הרכס משנת 1983' אולם הדברים שם <המובאים בראש 'אחרית רבך') הם מטאפוריים בלבד. נילי כרמל-יונתן מדברת הרבה על "תיקיית העור החומה", שעליה רשם בכתב ידו "טיוטות לעבודה" ממנה פרסמה את שירי העיזבון . אבל משונה הדבר שבין הטיוטות הללו נמצאו גם שירים שכתיבתם החלה לדבריה "בשנות הארבעים של המאה העשרים", כלומר בני שישים שנה ויותר ושעדיין נותרו בחזקת "טיוטות", ובאמת בספר גליון 326 םתואמי במצ התודע הז םוג םה םכתובי וכמ ךמתו ,הזיה ,חלום ,שינה וא .ערות קקניו קמפי םמה תא בהמר ךוהופ תא וספר םלרקוויא קענ בור ,כוח רכאש אהו רשוז וב םפרקי לע וילדות לבת ,אביב לע ואבי ,משה לע ואמ ,שרה לע ואחות ,מירה לע ומשפחת ושל , ואשת המירנד תוהבנו ינעמ ,ואיה לע וימי חבפלמ" לע תמלחמ השחרור , לע תתקופ רני קיור ושל , לע ושאיפותי תלהיו רציי רוסופ לוע תהכישלונו םמה הבנ תא ואמנות , דועו דועו. לאב דבמיוח תחזקו ןה תהתמונו ימחי תבי םהחולי וומאות רמדו ןתחתו ושל ם,מדור לש םהגוססי םוהמתי ךשבדר סנ איצ וממנ רבעו ושיני בוש .לחיים שי רבספ תהתייחסויו תלשאלו תמסקרנו .רבות למשל , תלשאל .המוות אדווק ןבעניי הז אהו .מרגיע רכאש םאנשי םרבי ועמד למו המ ושחשב אשהו וגופת וובכ ווקרא ול רלהתעור תמהתרדמ הב ,שקע אהו שח יכ םה ם"מפריעי יל ןלישו תא ההשינ ההעמוק תורב ,הסתמיות אשהי ואיזשה .אושר יאנ מעורפל , אל למסוג זלהזי .איבר אל ליכולדבר , אול הרוצ םבשו םפני ןואופ "להתעורר י<עמ 51(. ההשינ ההעמוק והז , תחסר ,ההכרה ששי אשל םמתעוררי הממנ ,לעולם תמתואר תבמקומו םרבי רבספ וכ"איזשה "אושר ,מתוק ךמוש .ומפתה וא תשאל .החיים בברו החוכמ אהו קמעני ןכא תא טהמב ולמישה אחר , תלמטפלו תבי םהחולי תהרוחצו תא וגופ רלאח רשהתעור ןמ .התרדמה עקט הז אהו ןמ םהחזקי םוהמצמררי שבספר , רכאש ההשיב םלחיי התחילת ןבשיטפו ראדי לש :צואה םפתאו יאנ רמתעור עור יל ... יאנ שמרגי השצוא תעוטפ יאות חובט םמריחי תא ההזווע דע ילקצוו תבי החולים ... תאחו המסכנ המטיל יאות שפרו םעירו לע תשפ ,המיטה תמותח תא ייד תהמזוהמו המצוא לע ,הדופן המפשיט תא קהחלו ,הכחלחל בהרטו םוהמזוה הוממשיכ חלמתו יאות וכמ לע לגלג ,אינקוויזיציה שפרו וכמ רעו חשנמת שלייבו ... םופתאו יאנ שח סמיאו לע ומישה אשהו יאנ ל'כ ךכ ,מתבייש שמתביי ,במראה שמתביי 'בסרחון אוהי תמנגב יל תא תהתח תוא ,הגוף אוב חא םוה םרוחצי יאות דיח ,ומנגבים יואנ אשונ תא 'עצמי ךוכ יאנ עיוד ישאנ תבאמ ,כאן ישאנ םבעצ רכב יח '<עמ 93(, םמתפרסמי ישנ םשירי הכאל '('[ככלות] ,ו'[השבוי]') םשאינ ,מהמיטב םעליה רנאמ הבהער תבתחתי העמוד , יכ ו"נכתב תבראשי תשנו ,החמישים תבעקבו והשתתפות לש רהמשור שבכיבו תאיל םכלוח תבחטיב "הנגב '<עמ 20(, רוהדב ,תמוה ןשכ ול תבאמ הרצ ןיונת ,בפרסומם עמדו אל העש ןכ ךבמש תעשרו םשני ?מאז התמיה תנוספ אהי ןשאי תבאחרי רדב םשו עמיד יספציפ לע רהחומ יהשיר עצמו . ואנ םיודעי קר יכ םשירי םשכותרת הנתונ םבסוגריי תרבועו וניתנ לע ייד תהעורכ וואיל םשירי םאחרי םכותרת .מקורית לאב המ שפירו ?העניין םהא הז ראומ ושהלל םטר הנשלמ םכתיבת לע ייד רהמשור ווהלל ?כן תובאמ הבהכלל הזהיר יאנ רסבו בשבקר םהראשוני שי םשירי תפחו םטובי וכמ ד'[ע ,תום]' א'[אמ תיועצ ,לבן]' ה'[ז אל ןסימ ,שסוף]' ן'[עדיי 'נודדים] .ונוספים ,אגב ןמת תהכותרו םבסוגריי םרבועי םג אהי הנעשת אשל .כמקובל ךבדר לכל למקוב אל רלהכתי םשירי רשהמשור אל הכתיר , םוא ןכ , םנוטלי םשתיי ששלו םמילי ןמ ההשור ההראשונ לש רהשי רבסד .הופעתן יניל ןכרמל-יונת אל דתמי הנהג ןכ םובשירי םרבי היצר תכותרו ןשה םצירופי םעצמאיי השל ךבכ השנטל המיל המפ הומיל .משם למשל , רבשי ןהראשו רבספ '<עמ 11( רשהוכת לע הידי םבש ך[גנז [הזיכרון ההמיל ""גנזך המופיע הבשור ,החמישית הוהמיל ""הזיכרון הבשור ,הראשונה לאב ףהצירו ך"גנז "הזיכרון רבתו השכז לכל אל עמופי .בשיר ראפש ההי םלהתעל המחריג וז אלול ההותיר תא ,הרושם דבניגו רלנאמ אבמבו תובאחרי דבר , ששי ןכא ןרצו לש תהעורכ רלהותי םחות המשל לע רהספ .שערכה חבפת רהספ בכות ךהעור יהראש ם<מטע ת'ידיעו (אחרונות' בד ,אלבוים יכ ת"במלאכ ההעריכ ונמנע םהעורכי םמשינויי חבנוס םהשירי תובצור םכתיבת לע ייד המשורר , רמעב ילהכרח תובמקומו .המתבקשים" וואיל יניל ןכרמל-יונת תכותב רבאחרית-דב יכ ה"מעש ההעריכ ישעשית רזעי םש רזעי "שם ענג קר םלאות ם"שינויי םמעטי םוקטני השהי רהמשור ךעור ובשירי םטר "פרסומם '<עמ 91(, כלומר , שי ןכא ההודא יכ ונעש םשינויי ,כלשהם םאול רבדב םטיב םונחיצות עמנו יאנ .מלשפוט םאמנ ילפ הארבע םצילומי לש דכתב-הי םהמצורפי רלספ , רניכ יכ הבשלוש םמה תלפחו ונעש םשינויי ו<לא אדווק םהכרחיי וולא אדווק <זעירים הבהשווא םלשירי שנדפסו . םאול תבעקבו הטענ לש תהעורכ אלי , יכ םצילו יכתב דהי ופורסמ רבספ קר ךלצור רעיטו יגרפ ןואי האל חבהכר תהטיוטו ,הסופיות אל טאפר םאות ןכא ילפנ ,הקורא לאב חאשמ תלראו תא בכת דהי עהקוב יכד .לשפוט יניל ןכרמל-יונת המבטיח רלהעבי אבבו םהיו תא יכתב דהי ןלמכו ,גנזים זוא היהי ההרב המ לחקור . אף לע יפ ןכ , ףוחר םהליקויי ישהצבעת ,עליהם יאנ רסבו רשהספ םתור תלהנצח ושמ וושירת לש ןיונת , יאול אדווק תבזכו והיות יבלת רסגו ,וחתום אאל רמותי וב האיז םסיו .פתוח פלו םחיי םושירי םיור קקניו אהו רמספ יטבע , רסופ מבטן , לע םסופרי וכמות רנאמ יכ י"מ עשיוד רלספ םסיפורי םקורי ול םדברי ,מעניינים" תובאמ המ אשהו רמספ אהו ןמעניי , ףא השמ אשהו רמספ הקר אל קר לו . וספר ןהאחרו לע םהחיי לוע תהמוו ת<ידיעו ,אחרונות יספר דחמ 2007( אשל וכסיפורי ווספרי ,האחרים ואינ לכ ךכ רסיפו רויות ןמעי גמונולו ךארו ךומתמש רהמסופ ףברצ דאח לע יפנ םמאתיי םעמודי .ויותר האל םדברי ושנכתב תבעקבו חניתו הקש זואשפו ךממוש רשעב בעק תמחל ןהסרט הב .לקה ךבמהל ההתקופ אההי ההי ישרו ןזמ בר ןבמעי ,תרדמת םבני אול ,נים וכשהכרת .מעורפלת םהדברי ושנכתב רבספ רדצמב 2007 אבל מה שמעניין יותר הוא האופן שבו הוא - כלומר הסופר הידוע יורם קניוק - נתפס מבחוץ על ידי מטפלות שאינן יודעות עליו דבר' ושבעצם הוא לגמרי שקוף בעיניהן. יום אחד השאירה אשתו' מירנדה, אחד מספריו עם תמונה שלו על העטיפה. אחת המטפלות גילתה אותו וכנראה זיהתה אותו' וכך הוא מתאר רגע זה: המטפלת הביטה בצילום ונראתה נבוכה. ולפתע כנראה גילתה שאני אכן בן אדם. גילתה והבינה שהייתי צעיר ואמרה: 'תראי כמה יפה הוא היה, תראי איזה בזבוז, תראי מה זה החיים, איך הכל עוברן"' תחושה זו של "בזבוז" נורא, שחרף כל הישגיו הרוחניים של האדם הוא מוכרע על ידי קריסת הגוף הגורפת עמה הכל אל אותו חור שחור שמוות שמו 'מכה בעוצמה רבה בקורא. קניוק עצמו מסכם זאת במילים: "הן הלכו • הייתי עייף. קור זרם בעצמותי • מין בדידות <עמ' 97(. העניין הוא כמובן לא לסכם את הספר בתובנה כזו או אחרת. הן רבות, לעתים מפתיעות ולעתים צפויות, ולא הן העיקר' אלא כישרון ההתבוננות והתיאור המופלאים שלו. באחד המקומות הוא מדמה את מצבו בבית החולים, כאשר מבקרים שונים באים להתבונן ב"הצגת מותו", לדג תמנון במסעדה יפנית שחלקים ממנו נחתכים בעודו חי' והוא מתבונן מתוך האקווריום שבו הוא נתון בסועדים אותו <עמ' (. 136 לבסוף, ברצוני להצביע על אמצעי ספרותי נוסף המשמש את קניוק בכתיבתו . ממחצית הספר לערך ועד סופו' שזורים שירי זמר נושנים המציינים בשמותיהם מעין ראשי פרקים של אירועי התקופה. בניגוד לזרם ההזיה הסובייקטיבי' ראשי פרקים אלה הם ציונים אובייקטיביים לחלוטין, מעין אבני דרך המשותפות לו ולבני דורו. קניוק מפתיע בזיכרונו הפנומנלי ובמקום שהוא מקצה, בצדק לדעתי' לשירי הזמר הללו' המשמשים כלי עזר לתיחום היסטורי של זיכרון העבר האישי . לראשונה הם עולים בספר כאשר הוא מנסה לשרטט תמונת דיוקן של אביו' משה, מעשן מקטרת וצופה בכובסת תימנייה על גג ביתם ברחוב בן יהודה שטראסה 129• ומשה אבי עומד מולה לא מש ממנה." ואני רואה שהוא מעריץ את זאת, תשובה לשאלה הטמונה בכותרתו <איזה אמריקה גילה "בחיפוש אחר אמריקה") לא ממש ניתנת, ומה שניתן הוא מאכזב ואנכרוניסטי למדי. בגיל 58 כאשר הוא כבר סופר ידוע ומפורסם, מחליט סטיינבק לצאת למסע בארצו שלו' ארצות הברית, כדי להכיר מחדש את אמריקה האמיתית. סטיינבק, שנולד בחוף המערבי וחי את רוב חייו בחוף המזרחי' יוצא לנסיעה של אלפי מיליד בכיוון ההפוך' רכוב על גבי "רוסיננטה" שלו <הטנדר שקראו על שם סוסתו של דון קישוט> ועמו כלב הפודל הצרפתי שלו ("אינטליגנטי' דיפלומטי' מעודן ושקול">: הוא יוצא למסע, שמטרתו' כאמור' לחשוף את מסתרי הנפש האמריקנית. ממצאיו' המתומצתים גם על גב הספר ("במהלך המסע הוא נותן באמריקה סימנים: היעלמות דפוסים מקומיים לטובת אלמנטים גלובליים בשפה, באוכל' בביגוד ובכל; הזנחת מרכזי הערים לטובת פרוורי השינה; חוסר מודעות לאסון האקולוגי המתקרב ובא; וכמובן האדישות האינטלקטואלית שמרדימה את אנשיה", וכדומה> מחמיצים את העיקר. סטיינבק אמנם מצטיין בתיאורי נוף טבעי ומלאכותי' מדבריות, שקיעות, יערות ונהרות, כמו גם ערים גשרים, עיירות וחניונים המתוארים להפליא, אבל הספר נעדר כמעט לחלוטין מפגשים אנושיים משמעותיים, שלא לדבר על שיחות של ממש עם אנשים אמריקנים. אין בו סופרים, מדענים, עיתונאים, אמנים, אנשי טלוויזיה, אנשי עסקים, יצרנים, סוחרים גדולים, פועלים מקצועיים, סוכני בורסה, רופאים, טייסים ועוד' ועוד' כלומר המצבור האנושי שעושה את אמריקה למה ג 1'10D llr קבנ שהיא. רוב פגישותיו הן עם םמעות• עם צ ' ילד הריח החריף של הניקיון שלה והכל כה טהור ויפה. ובמוחי אני שר את "אדמה אדמתי" ואת "לושינקה לושינקה" ואת "להבה עלי להבה" ואת "נגן קתרוס" מההצגה "כבלים" של גורקי שהוצגה תמיד באחד במאי' ואת "עלי שלכת", ואת "אהבתיני" ואת "עץ הרימון" ואת "הכניסיני" כמו ששרה אמי היתה שרה לי ואת "כשדמות בית לחם"." ואני עדיין אמריקה של צדי דרכים, נוודים ואנשי שוליים שהכיר בחניונים, תחנות דלק, מוטלים, וברים זנוחים. רובם שוטרים, נהגים וטרמפיסטים. ir.11~;·n1 ח r Y. ~n ר•קר שר בלא לדעת את המילים, אבל למזלי הן שרות את עצמן <עמ' 109(. ו"לופ השירים" הזה נמשך גם בעמודים רבים אחרים וכורך יחדיו את חייו שלו ואת חיי דורו במעין שידור מחזורי בלתי פוסק. אמריקה אנכרוניסטית מסערתי עם צ'רלי מאת ג'ון סטיינבק <אחוזת בית, מאנגלית: צילה אלעזר' 2007( שכותרת המשנה שלו היא "בחיפוש אחר אמריקה" מעורר ציפיות הן בשל מחברו והן בשל נושאו. ממה שקראתי בשעתו מסטיינבק - על עכברים ואנשים, ענבי זעם, סמטת השימורים, ובעיקר סיפורי הילדות הנפלאים על סלינס עיר הולדתו במחוז מונטריי בקליפורניה שקובצו בספר הפוני האדום - אהבתי ביותר את הריאליזם המפוכח והפיוטי של כתיבתו' קצת בדומה ליורם קניוק הנזכר למעלה <שגם כתב על ספרו זה במוסף 'ספרים'). ובאמת כוחו של סטיינבק כסופר' שאף זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1962' נשמר גם בספר הזה, ובכל זו חיתה אופנת שנות השישים של דור "הביט" בספרות האמריקנית שביקשה להבליט את שטחיותה ורדידותה של אמריקה, אך האם באמת אפשר להבין את אמריקה על כל גודלה ומורכבותה על סמך פגישות שוליות שכאלה? ומה בכלל תורם ספר זה היום ולמה חשוב לתרגמו? מעת לעת הרגה סטיינבק בשאלה מה למד מהמסע שלו והוא עצמו חש כי לא העלה הרבה. אי שם באיידהו הוא כותב: "ניסיתי לשחזר את המסע שלי כיחידה אחת, ולא כשורה של תקריות. האם טעיתי ומתי?" ואז הוא נזכר בדברים שאמר לו עיתונאי אחד בטרם יצא לדרך: "אם תיתקל באדם עם אומץ' תרשום לך את המקום. אבי רוצה לפגוש אותו . לא ראיתי באמריקה שום דבר חוץ מפחדנות ותועלתנות. זאת חיתה פעם אומה של ענקים. לאן הם נעלמו?" <עמ' 176(. נראה שסטיינבק אימץ את נקודת המבט הזו עם צאתו לדרך ובהתאם לה כאלה הם גם האנשים שפגש בה~. אולם לעניות דעתי ועם כל הצניעות, כי באמת איני יודע דבר על אמריקה, זו אינה תשובה משכנעת. המקומות המשכנעים והיפים בספר הם אותם מקומות שבהם הוא מעיד על עצמו ועל חייו . כמו הביקור החוזר מקץ שבים בעיר הולדתו סלינס. אבל סלינס של ילדותו' גם היא כבר אינה קיימת. ואין לו אלא לצטט משפט גליון 326 של סופר אמריקני ידוע אחר , טרם ודלף, שאמר: "אדם לא יכול לשוב הביתה, כי הבית חדל להתקיים" <עמ' 214(. להכרות ~ינטימית אמיתית הוא זוכה עם יצור אחד בלבד , שותפו למסע, הכלב צ'רלי. צ'רלי הוא זה שעמו הוא משוחח, מחליף רשמים ודעות, מתייעץ , עוקב אחר תגובותיו , מטפל בצרכיו השוטפים והמיוחדים בפעמים המעטות שבהן חש ברע <בין השאר בגלל דלקת חריפה בערמונית>. לא פלא שלקראת סוף המסע, כששניהם כבר עייפים וקצת דכאוניים מתנהלת ביניהם השיחה הבאה: - אנחנו מדוכדכים צ'רלי' אולי הגיע הזמן לקצת אבירות. מתי יום ההולדת שלך? - אני לא יודע. אולי כמו אצל סוסים באחד בינואר . - אתה חושב שאולי זה יכול להיות היום? - מי יודעז - אני יכול לאפות לך עוגה. זה צריך להיות מתערובת של פנקייקם, כי זה מה שיש לי' עם הרבה סירופ ונר מלמעלה." צ'רלי התבונן במבצע בעניין. זנבו המטופש גלגל איתי שיחה עדינה." <עמ' 230(. יש בכל זאת תובנה אחת חשובה, בעיני , שגם סטיינבק מתאר אותה כמסקנת המסע שלו , ויש לה השלכה רחבה. היסטוריונים וסוציולוגים נוהגים להביא את אמריקה כדוגמה עיקרית לטענה שמדינה מודרנית איננה חייבת להיות מדינת לאום. אמנם רוב המדינות המודרניות, לפחות באירופה, הוקמו כמדינות לאום, אולם, לטענתם, אמריקה אינה כזאת, אלא מדינת מהרגים מובהקת. סטיינבק אינו מתמודד ישירות עם השאלה, אבל כשהוא מהרהר בלקח העיקרי ממסעותיו , הוא מצייר תמונה הסותרת טענה זו. וכך הוא כותב: אילו נדרשתי להכין הכללה מבוקרת ללא דופי 'היא היתה הדבר הזה: למרות כל הטווח הגיאוגרפי העצום שלנו' למרות כל הסקציונליזם <מגזריות> שלנו' למרות כל התערובות הגזעיות שנוצרו ממיזוג של כל חלק בעולם האתני 'אנחנו אומה, גזע חדש. האמריקנים הם הרבה יותר אמריקנים משהם צפוניים, דרומיים או מערביים. וצאצאים של אנגלים, אירים, איטלקים, יהודים, גרמנים או פולנים הם ביסודו של דבר אמריקנים. וזאת לא חגיגה של פטריוטיות, זאת עובדה שנצפתה בקפידה". וזה קרה בעיקר בחמישים השנים האחרונות. הזהות האמריקנית היא דבר מדויק וניתן להוכחה <עמ' 217(. כלומר , המחשבה שמדינה מודרנית יכולה ללא דבק <אומתי> מלכד ומאחד , מוכחת <לפי סטיינבק לפחות> כבלתי נכונה גם במקרה של אמריקה. הזכות לאושר מקימי מאת נועה ירון-דיין <עם עוב;ןקסת 2007( הוא רומן שובה לב על חזרה בתשובה של חסידת ברסלב. להוציא פרק אחד מיותר >ז"ל< של ויכוח סרק עם חוזר בשאלה, זהו ספר שחותם של יופי ואמת טבוע בו . התואר חסידת ברסלב הוא משמעותי בהקשר זה מכיוון שחסידות ברסלב במיוחד <מאייתת את שמה באנגלית breslove< והחסידות בכלל מייצגות את המהפכה בדת ישראל בעת החדשה מדת רבנית- הלכתית לדת המיוסדת על תורת הסוד היהודית, כלומר על יסודות נפשיים וחווייתיים. החוקר מיכה אנקורי בספרו הלב והמעין על "חסידות ופסיכולוגיה אנליטית" <הוצאת רמות ארכיב' תל אביב 1991( דן גם בחסידות ברסלב ומונה כמה אלמנטים אופייניים לחסידות זו המתקיימים גם ברומן שלפנינו : תהליך של שינוי , כוחו של סיפור , כוחו של הלא מודע, הצדיק או המורה, היסוד הנשי באלוהות והתיקון <לא בהכרח בסדר הזה>. אחד העקרונות הבסיסיים בתורת הסוד הוא עיקרון השינוי הפועל בהוויה כולה ואשר מגמתו אינטגרציה גבוהה יותר של המציאות. להיות חסיד פירושו להגשים בעולמו של היחיד את מגמת הקרבה אל השלמות וההרמוניה האלוהית. ראשוני החסידים, כמו הבעל שם-טוב ואחרים שיצאו מתוך היהדות התורנית עברו שינוי נפשי כזה בחייהם וניסו לחוללו אצל אחרים. שניים מבכירי תלמידיו של הבעש"ט, ו' דוב בער <המגיד ממזריטש> וו' יעקב יוסף מפולנאה, היו תחילה רבנים אורתודוקסיים, ממתנגדי החסידות, שעברו "תהליך של שינוי" <"הפיכת לב" בלשון התיאולוגיה והפסיכולוגיה> ונעשו חסידים. תחילתו של השינוי בדרך כלל באיזשהו קושי נפשי , במצב של תקיעות ללא מוצא. החסידות מאבחנת מצב כזה וגם פותרת אותו באמצעות "סיפור" <המסופר על ידי הצדיק> מתוך הבנה עמוקה ששינוי כזה לא ניתן לחולל בכלים רציונליים, ורק סיפור , המדבר בלשון סמלים המתקשרים אל הלא מודע, מסוגל לחוללו. איני סבור שנועה ירון-דיין הכירה את הניתוח התיאורטי הזה בבואה לכתוב את ספרה, אחרת לא חיתה כוללת בספרה אותו פרק מיותר , אבל בכישרונה הספרותי ובבקשת האמת הפנימית שלה כמו הלכה בעקבותיו והרומן שלה עצמו הוא מעין "סיפור" המצליח לחלחל לנפש הקורא ולהשפיע עליה. ואכן החלק הראשון בספר פותח בשלב התקיעות ובצורך הדחוף בשינוי . עלמה, הגיבורה בת דמותה של המחברת, היא מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו חדת לשון , שמואסת בעיסוקה, בהצלחתה ובאורח חייה על כל הנאותיו הפרועות. כישרון הסיפור של המחברת, ללא קשר לנושא הרומן , בולט כבר בחלק זה שיכול היה להיות חלק ראשון של כל רומן תל אביבי עכשווי. יכולת ההתבוננות, התיאור וההומור שלה מפתיעים במיוחד ברומן ביכורים זה. בתבונה רבה היא מציבה את הגיבורה שלה במקום הכי רחוק שאפשר מן ההתפתחות שתבוא בהמשך . עלמה אינה מגיעה לדת מתוך בריחה, או כישלון בחייה. נהפוך הוא, היא בשיאה והיא שולטת במצב. את מצבה על בימת הצילומים באולפן טלוויזיה היא מתארת במילים "אני גל גדול וקוצף בשיא הגובה". ואולם דווקא כאן מסתמן לראשונה גם קו השבר בחייה. זה קורה מיד בעקבות ההצלחה, כשהיא יוצאת מאלמוניותה והופכת למה שקרוי היום "כוכב" או "סלב". "יש לי דירה בתל אביב באזור הכי נחשב, אבא שלי מרוצה, אמא שלי מרוצה. הכל טוב ... אבל אני לא מצליחה להרגיש חיה". תחושה זו של מוות בחיים תלווה אותה לאורך התהליך כולו עד השלמת השינוי. קשה לבקש הסבר רציונלי לתחושה זו כשם שקשה להסביר רגשות עמוקים אחרים בחיים כמו אהבה או דיכאון. ההסבר ברומן מצטרף מפיסות של תיאורים שונים לאורך דפיו. מהתחושה שלה, למשל, בעיצומה של מסיבת השקה בהאנגר, כי "כולם מכירים אותי חוץ ממני ...", או כאשר היא נוסעת במונית הביתה "שטה עם חלון פתוח ברחובות תל אביב. כל העיר הזאת חוגגת, ואני בוכה ..." עלמה, בשלב זה של חייה, היא דמות מוחצנת, נועזת, מתנסה <כמו דמויות אחרות דומות בטרם עשו מהפך בחייהן>. תחילה היא הולכת עד הקצה בכיוון אח.ד היא מקבלת הזמנה של איש עסקים להתלוות אליו לברלין לשבועיים, היא מסתכנת שם בקפה של ביאר נאצים וכמעט דצמבר 2007 אברהם אילון נחמי) 0 ס~ק,ט ;בנ;~ם ~~סלים למצא פנה אחרת :•:• -T • : • ל~מ y ~~רי ז:וקגה 0 ח;רשים שטיח -• T • : ש !j כ;ל להי;ת דברים רנבים. • -• T : : • T :• ת:~~ לס;ד;ז;רךי Q י ץסע. נאנחים ער ~.ה :•: .י•ז •:•:T אהבתיך היא שבים שלא הסתיו~ • : • :• • T רגעים של אשר :• :• • T : סל נצרים הזפנח -•ד: -• • ד ~w ~ה ס w ~י ~דף ~סי ~ל Q ~יז ס~יןי;~ידה ח~ר ~סם ;ןם ר~ם ~ס~~דה ה~,ק~ ס;ךק ~ת wר ס irיר ~ ןרא~י ל~ן~~pזס המערטל. T •:•• : ~ין ~ק,ט י~ז;יז:ו הטיח םבנתלי • T : --• :פ;לא גניחה T • : •• ךרים ם: 9 ןז;יי ~ז:ויש ~ל ל.ב סזי q ה~ הנפלאים, לדעתי , מבחינה ספרותית הוא תיאור בריחתם להולנד , תחילה לאמסטרדם הקפואה בעיצומו של חורף, ואחר כך לאמלנד , אי קטן בים הצפוני , "המקום הכי רחוק בהולנד שאפשר לנסוע אליו". ודווקא שם, באי הנידח והשומם ההוא זה קורה <ולא אספר כיצד> בבחינת "אנה מפניך אברח. אם אסק שמים, שם אתה, ואציעה שאול , הנך" במילותיו של מזמור תהילים שהיא מצטטת. כאן נעשה המהפך , ובשיבה לתל אביב כמו נולדה מחדש. "כמו איזה ניצוץ שנדלק ואש גדולה מתחילה לבעור שם בפנים. לא רוצה יותר לברוח, לא רוצה להסתתר", ההחלטה התקבלה. היא בוחרת בחיים. אינה רוצה עוד להתחבא, אלא לצאת אליהם בגלוי • רצון חדש נולד בה והוא רוצה לעשות, לפעול , לתת צביון מעשי להכרתה החדשה. למעשה מפרק זה (כ"ט ועד מ"ח> מתחיל החלק השלישי של הספר , אף שבפועל הוא בן שני חלקים יוזמת תקרית מסוכנת בשירותים. כל זאת כדי לחוש טוב יותר את הכאב, לאלץ אותו כאילו לעלות אל פני השטח: "אני והפצע שיש לי בלב מסתובבים בעולם, מתגרים, מחפשים רפואה". לא ניתן ברשימה זו לעקוב אחר כל המעברים המרתקים שהרומן מציע. אחד המשמעותיים שבהם הוא התאהבות הגיבורה בבן , שהופך לבן זוגה ולשותפה לדרך. בן גם הוא דמות חריגה. "הוא גדל במדבר , בצד המערבי של סיני , במקום שנקרא סבחת ברדוויל ." תמיד מצליח להישאר מנותק בתוך הרעש שהוא בעצמו מארגן". ובן כובש את לבה בסערה שגם תדע טלטלות רבות. האהבה בכל אופן היא שלב משמעותי נוסף ב"תהליך השינוי", הם עוברים לגור יחד ועלמה מציינת "יש עם מי לריב ואת מי לשנוא. קוראים לזה זוגיות", הזוגיות היא גם מושג מפתח בחסידות <ובקבלה> המדברת הרבה על "זיווג" הקב"ה ושכינתיה <הקדוש ברוך הוא והשכינה> שזו המטרה, עלי אדמות, אליה חותר הרומן בסופו . החיים המשותפים עם בן הופכים גם את החיפוש למעמיק יותר . המבט של המספרת מתרחב והיא לומדת להביט על סביבתה ולומר לנו , בסופו של החלק הראשון , במיומנות של סופרת בטוחה ומנוסה, כי "רוב האנשים רוצחים את עצמם בשקט, בחדרי חדרים, בלי להפריע את מנוחת השכנים." כולם סביבי חולים או מתים". ואף על פי כן התשובה לא נמצאת לה בקלות, וזה דווקא מחזק את אמינות הסיפור. בחלק השני נוטל בן את ההובלה בתהליך השינוי כאשר עלמה מגייסת את כל כוחותיה נגדו. בחלק זה נכנסים לפעולה שני אלמנטים נוספים בתהליך השינוי והם "הסיפור ומספרו" ("המורה" או "הצדיק"> שברומן שלפנינו מגלם אותם חסיד ברסלב בשם דניאל. חברו של בן הוא שגורר אותו לפגישה ראשונה עמו . בן חשדן וחוקר על אודותיו "האם הוא רב? האם הוא דרס?" והחבר משיב "הוא לא רב ולא שום דבר." הוא דרס, אבל פצצה". המחברת מיטיבה לתאר את דמותו של דניאל כאיש פלאי וכריזמטי. ובן , לאחר שהיה בשיעור אחד שלו ונשבה בקסמו , אומר עליו לעלמה "הוא העיף לי את המוח הורס הזה." צלל לעומקים שאנחנו לא מכירים". בן מבקש מעלמה להצטרף אליו. היא מסרבת ("מצדי תחזור אתה בתשובה, רק אותי תעזוב בשקט"), רק לאחר הפצרות מרובות וכדי להיפטר מלחציו היא מסכימה ללכת "פעם אחת ודי", בפגישה זו מדבר דניאל על רבי נחמן מברסלב ומספר אחת מאגדותיו הידועות בדבר "מעשה מאבדת בת מלך". <לאגדה זו נוסחים רבים וכולם הם ביטוי לפגימה במצב ההוויה ובמצב היחיד: "בת מלך שאבדה" היא סמל לגלות השכינה וגם סמל לנשמה המבקשת תיקון>. ואכן , הסיפור פועל את פעולתו על עלמה וכדבריה "לאט לאט ובשקט מתגנבת אלי התחושה העמומה שאני מרגישה משהו בלב. ולמרות שהיא עמומה, נרטבות לי העיניים." יש בתוכי בת מלך גולה, אני מגלגלת את המילים החדשות על הלשון". כאן לראשונה נזרע בתוך הריק והמוות שבלבה זרע החיים והאמונה. משהו בחייה משתנה. השיחות עם דניאל בספר בשאלות אמונה הן בהחלט מעמיקות ולא רדודות. יקצר המצע מלעסוק בהן ברשימה זו , אבל כאשר עוסקים ברומן שעניינו חזרה בתשובה כדאי בכל זאת להבין במה מדובר. הנה דוגמה מהרהורי הגיבורה: "רבי נחמן אומר שהחירות תלויה בשמחה, והשמחה תלויה בהתרת ספקות." לשמוח באמת, להיות שלם עם הרגע הזה, עם ההוויה. לשלמות הזאת קוראים אמונה." אמונה היא המפתח לחירות, רק בעזרתה אפשר להשתחרר מהשעבוד למציאות החיצונית", בין שהקורא מסכים או מתנגד לדברים אלה, אין הוא יכול לפטור אותם כדברי הגאי . אבל אין זה סופו של המאבק, והדרך עוד ארוכה. עלמה לא רוצה לדקלם טקסטים <תפילות>, לא רוצה תרי"ג פקודות <מצוות>, לא רוצה שיפקחו עליה ("מה אני אוכלת? מה אני שותה? מה אני לובשת?"), ואף שבן כבר הרחיק לכת ממנה, היא רוצה לברוח. אחד הפרקים גליון 326 עליזה ואונני חלומות "אין דרב יותר ממש י מאין דבר", דמוקריטוס לא שוא n ל;מ;ת ידנרף : -: -: : T ס;ד והףא מ~ד נשכח -: • T • : משאלה מעל מטתי 0 0 0 T -•• T T : תלףיה מהתלה T : הסתפקות במועט באזני אשמע : ד - :: :·- ~יר ר~~ב: ~~קר ;ך;ק~~ זממה מנחת על נינתי • T • ---·.. T T : שאני ף~~~ לזנדףנף חכמים • T :-: • 9ry נכ~קףת ט~~~ ~ןה ה~: ry יא ~ע,לה ~ת ס~ q ~ה ~ן נכ~~ית :בנ;ף ~וp~~ח ~ר א;ת; ך~ע :בח~ר ~ל ryא;ך . ~~רו ר;ע.ש ~ך;ב ~ך;ב :ב~יןה רי~ה ך~ןה ~חףץ ~ין זאת היה ז;לל ךס;בא •• : •• TT רי 1J סריף ךחףף ~~לא ~י ~ם w~ת w ~ת;ן ם;~ב: התערבב ל; נצהב הפריחה העזה T • : -: • •:-:•• ~ין ~חד ל"ח~? לא ryןבת w ~ת;ן ד-ד ק;ל;ת ~ע,ל.י ף~~ ~ריק הףא ת;מי~~~ זי q.ה~ ע~~~ ~ליל.י ~n ;ל נשד;ת ריח מיהם T "•.: -•• T חמדה של חג ידעתי -•: T : :• ד- : • ~~ין ~rזרףפt~ י~· ~ין ע,~~ים זף 1J נ; q ךים ~לי צ~ףצי ךל:בט ~~Q ך י~;ת~ :ד~ז:וי ~י ה~~ ע.ת :p דקן~ית ;ק~~ל~ב: חטא הףא אל האביב הל;הב ~q פף~ת ם~~ב: ך:~ר;ן ~עם זrלryר; p עת ~ד~ליס -• T T ".": •• להמית תסכףלי האתמ;ל. לבא IJ;n~ : :• T •• : 0 " T : :ד~ז:וי שעה של חסד ז; •::• :• T T ~י~rז9ry נכ~קףת ט~~~ lי~~ ~~סל~ת ן~~ דק ~ry ש ~עיר ~ת IJ !ה ryry תףל על ~פ;סיו ~:בל.ר ~יר ס:ה ~ך~ה ~ן ע.ךן ?לא ~ry ש. 9 ךף :q שב lי~~ ספרה של עליזה ואונני בסבך הרוחות עומד לראות אור בספרי עתרן דד 7 :בךו;ת י~~~ ~ן סעז ר:ב w ת;ק אלך~:ד ה~ףמק ,"תפנחתמ 'ןבומכו הליבטה ,הווקמב הקינעמש הל השוחת לשרתי 'דבלב ורקיעש רופיס התביש לש תב" "ךלמה התיבלוויזו חג םע בוהא תולק רתיו חוכ םיארוק" הזל "הרהט איה תבתוכ.םש .הבל תניחבמ הלילעה רבודמ םתנותחב לש המלע 'ןבו הבש םג םייתסמ לכ תוסיפ רואיתה תויפהפיה וללה תופרטצמ דחי והשמל אוהשילוא ןמורה. 'לבא ,בוש החוכ לש העונ ןייד-ןורי אוה רואיתב תורומתה קודיצה ןוילעה יונישל ,הייחב קודיצ ותואש איה הסנמ עימשהלינזואב תונטקה תוברו תועמשמהךרדבש. 'לשמל םויה ובש איה תסנכנ תונחל הירוה תחישב ןופלט םהשכ ןיידע םיששוח םידגנתמו :ול תאז"'ינא ירישכמל למשח ידכ ".תונקל הטלפ" לש •"תבש וא םויה ובש איה הדליה .םכלש ינא ,תרשואמ םתא ?םיעמוש !תרשואמ םעפבהנושארה הנוק ."המצעל רודיס" 'ןטק םירשעב השישו ,"םילקש העיגמו רתיא םייחב"".ילש ;ןפלואל וא רואיתה עגונה בלל לע התעיסנ ינבל קרב תונקל הל אלהו תוכזב תאזה רשואל תקסוע היפוסוליפה תמדקמאנו תחפטמ יוסיכו :שאר תרחוב" יל תחפטמ הנבל ,הנידע תפסוא תא היגולוכיספהו תישארמ ,המויק ראשו תורות תויתרבחתוירסומו םילתלתה לוגלוגל 'ןטק תלפקמ 'יצחל הסכמ תרשוקו לע ףרועה רשק תודימעמ התוא שארב .ןהינייעמ 'רשפא 'ךכיפל תוארל םגןמורב ןטק אלו ".ןמוימ ינא תלכתסמ יארב הליחתמו ,"תוכבל לבא תעדוי שעכשיו זו "תקשורת שונה עם הסביבה, פחות מתנפנפת פחות הביכורים מקימי ספר שמעלה תרומה משלו לנושא זה. דצמבר 2007 ·:· בלה שייר מןןוק N ת היום היינו פותחים כמרוץ מסביב לעץ מרובה הגזעים הדקים. אחר כך היינו ממשיכים מסביב לעץ הגבוה שגזעו עבה ומחוספס ואת עלוותו יכולנו לראות רק כשהרמנו את ראשינו כלפי מעלה. מףריק היה רץ הרבה יותר מהר ממני 'אבל לי זה לא היה אכפת, כי אחרי שני סיבובים כבר לא היה אפשר לדעת מי רץ אחרי מי. לפעמים אמא חיתה עוברת בחצר עם דלי מים ומוריק היה רץ אליה ומפריע לה לעבור . רגנו בבית ישן ללא מים זורמים, ואת המים צריך היה להביא מבאר שבמורד הרחוב. אמא סחבה את הדלי בקושי' וההתרוצצות של מוריק סביבה עיכבה אותה עוד יותר עם משאה הכב.ד אבל את זה מוריק ואנ י לא הבנו' כי אני הייתי בת שלוש ומףריק היה חתול. הוא היה גור . גילו' במושגים חתוליים, היה קרוב לגילי . לפעמים היה נמאס לו לרדוף אחרי או אחרי העלים שבחצר' והוא היה מתחיל לרדוף אחרי זנבו' או מטפס אל מרומי ערימת העצים להסקה שנערמו בחצר בהמתינם לחורף, ורק ראשו מחודד האוזניים היה מציץ אלי בסקרנות מלמעלה. לפעמים היו לנו אינטרסים מנוגדים. בחצר עמד שולחן ישן שמוריק אהב לנמנם עליו' אבל אני הייתי להוטה לשחק, וכדי להעיר אותו הייתי אוחזת בעורפו וגוררת אותו הלוך ושוב לאורך השולחן. מוריק היה מגיב ב"מיאו" פרוע, בורח ומתחבא במרווחים שבין עצי ההסקה. "בוא, מוריק, בוא אלי" הייתי משדלת אותו בעומדי למטה, מנסה לתפוס אותו בזנבו המציץ מבין בולי העץ. אהבתי אליו' גם אם חיתה אנוכית, חיתה איתנה. שףריק היה הבן של השכנים. הוא היה בן ארבע. "שדויק - ומוריק, שדויק - ומוריק" הייתי חוזרת ואומרת שוב ושוב, נהנית מצלילו של מה שאז לא ידעתי שנקרא חרוז. לשוריק חיתה נטייה לשחק לא נכון באבא ואמא. לשחק נכון פירושו היה לשחק באבא ואמא ולדבר בשפת הורי. הם דיברו איתי רוסית, אבל ביניהם דיברו שפה אחרת, שאז עוד לא ידעתי שנקראת יידיש. לכן לשחק באבא ואמא ולהמשיך לדבר בשפה הרגילה היה טיפשי . אבל הוריו של שדויק היו רוסים, ושדויק טען בלהט שהם מדברים ביניהם באותה השפה שהם מדברים איתר . הייתי בטוחה שהוא משקר' אבל הוא התעקש. בתור פשרה, לפעמים היינו אבא ואמא בנוסח שלו' ולפעמים בנוסח שלי 'כלומר הגינו מיני הברות שנשמעו לנו כמו השפה של הורי' או מילים ממשיות שקלטנו . "יו' יו,, ן הייתי אומרת לשוריק. "~יין' ~יין' ךףס רד 9 ת די" 2 הוא היה עונה. בוקר אחד יצאתי לחצר וגיליתי שהעץ מרובה הגזעים הדקים הצמיח אשכולות ריחניים של פרחים זעירים בצבע סגול בהיר ביותר. כבר ראיתי לפני כן פרחים שצומחים מן האדמה, אבל עץ שמצמיח פרחים ראיתי לראשונה. זה היה כל כך משונה, והם היו כל כך יפים שלא יכולתי להפסיק להסתכל בהם. האשכולות נראו אווריריים וחסרי משקל' כאילו נגזרו מתוך עננה. אחר כך נזכרתי שעוד לא ראיתי את מוריק. "קיס קיס קיס," קראתי לו כמו שלימדה אותי אמא, אבל ה"מיאו" הקצר שהיה מבזיק מגרונו כמו מתוך צעצוע גומי נלחץ לא נשמע. הקפתי כמה פעמים את העץ הגבוה בעל הגזע העבה, אבל הוא לא היה שם. הצצתי אל תוך המרווחים שבין עצי ההסקה, אבל גם שם הוא לא היה. "מוריק", צעקתי' "מףףףריק!", אבל הוא לא היה בשום מקום. כשאמא קראה לי לאכול חשבתי שבטח אמצא אותו ליד קערית החלב שלו. אבל הקערית נותרה מלאה. אכלתי בלי חשק וקיוויתי שאולי עכשיו הוא יבוא, יישב ויביט עלינו מלמטה, ממתין לשאריות האוכל. אבל הוא לא בא. שדויק היה מגיע כרגיל. אבל אני התגעגעתי לפרוותו הרכה של מוריק, לכובד החם של גופו כשמחזיקים אותו על הידיים, ולמרדפו המטופש אחר זנבו. 11 "בואי נשחק, היה אומר לי שדויק. אבל אני הייתי משיבה את פניו ריקם. "נשחק כמו שאת אומרת, היה מבטיח שדויק. "יו' יו' ~יין' ~יין' כמו 11 שאת אומרת.'' אבל לא רציתי לשחק בכלל' גם לא כמו שאני אומרת. דבר יוצא דופן התרחש ברחוב שלנו כעבור ימים אחדים. לקראת הערב, בעומדי מתחת לעץ הגבוה, הבחנתי בדיירי הבתים שממול היוצאים מבתיהם, אחד אחד או משפחות שלמות, כשכל אחד מחזיק בידיו כיסא. הם הלכו לאורך הרחוב לכיוון הבאר' ולפני שהספקתי לרוץ לדווח להורי על המאורע החריג, כבר יצאו הם עצמם מן הבית אוחזים בכיסאות. 11 11 "בואי' אמר אבא, "תני יד' וגם אנחנו יצאנו מן השער והצטרפנו אל האחרים. הבאר חיתה ממוקמת בחצר גדולה שבמורד הרחוב. היא כבר חיתה מלאה באנשים שישבו על כיסאותיהם, פניהם אל הקיר של אחד הבתים המקיפים את החצר. זה היה קיר לבן-צהבהב ללא חלונות. האנשים דיברו' צחקו' פיצחו גרעינים, והמתינו למשהו . כשהשמים החשיכו לגמרי' נשמע מאחורי גבינו טירטור שקט, ועל פני הקיר הופיע ריבוע של אור. "ששש" נשמע בקהל' ובתוך הריבוע החלו לנוע תמונות. היה זה הסרט הראשון של חיי. על הקיר הופיעו בית, עצים, אשה, וילדים משחקים. הגיע כלב, גנב למישהו לחמנייה, אחר כך זקר את אוזניו והתחיל לנבוח על." מוריק! 1 "כן, כן " 2 "לא, לא, מה את "מדברת גליון 326 דהדו יז נצו . ם"חתולי ,כחולים ,ורודים ,צהובים םוחתולי עבצב .תכלת תא דעו יתרא האיז םחתולי יאנ אאבי "לך! דהדו וזינצ רדיב וועיני צחקו , םוג יאנ יהתחלת ,לצחוק םוג .אמא לאב יבעינ ידמיונ יראית ואות סנכנ לא רהחצ ושלנ םכשחתולי לבכ םהצבעי םיושבי לע כתפיו , םנאחזי ובשרוולי םוהולכי אחריו . ואפיל הבמעל דאח םהקביי סטיפ לחתו ןקט עוהשמי ""מיאן קצרצר . הז אמצ ןח .בעיני ,"טוב 11 יאמרת .בזהירות ל"אב תבאמ אתבי "אותם? ,"בטוח 11 ראמ דהדו יז נצו . מאז , ןבמעי םהבזקי ושנמשכ הכמ ,דקות והי םנוהרי לא רהחצ ושלנ םחתולי .צבעוניים םה והי םמגיעי םאחוזי ובבגדי םומטפסי לע וכתפי לש דהדו .זינצו םה ושיחק תלמרגלו ץהע חשהצמי הפריח הסגול זשא דעו אל יידעת אשנקר לילך , וטיפס לע עגז ץהע ההגבו זשא דעו אל יידעת אשנקר ערמון , ווהפריע ילאמ בלסחו תא ידל .המים ודמות לש קמורי ההלכ הוהיטשטש הוהפכ תלהיו .מעורפלת דלדו וזינצ וקראנ העת ד"הדו םע יחתול ,התכלת" לבכ םפע ושהיינ םרואי ואות בברחו יהיית הרצ ואלי תושואל המ םע .החתולים ד"עו "מעט! אהו ההי .עונה ד"עו טמע יאנ ענוס ,לקייב םמש יאנ אאבי ךל .אותם ,כחולים ,ורודים ,צהובים םוג עבצב !תכלת חבט ישאנ "אביא! יואנ יהיית תפורצ .בצחוק ועבר ,חודשים יואול .שנים יאנ אל תזוכר המ יהבנת םקוד - ןשאי םחתולי עבצב ,תכלת וא אשהו אל איבי יל .אותם לאב הז רכב אל השינ .דבר לבכ םפע ושנפגשנ יהיית תמבקש וממנ תא ,החתולים יכ תזא רכב החית ,מסורת ווהי ול םפני הכאל ,נחמדות םע .נמשים ·:· םשניי המסיפורי לש הבל רשיי ופורסמ תב'קש 'החדשה הז ההי אלל קספ קמורי -קטן , זריז , םע םאוזניי תמחודדו .וזנב אהו ההי רשחו םמשו .מה ואצלנ רבחצ אהו דתמי ההי ראפו םע םכתמי ,לבנים תוקצ ךהבי יאות ןשכא רבחצ ההזר ךבתו עהריבו לשע רהקי אהו .שחור לאב אל ינתת הלז ללבלב .אותי קמורי ההי םחכ חוהצלי חלברו .מהכלב לכ טהסר םהילדי וחיפש ואות אול והצליח ,למצוא דע םשיו דאח אהו רחז תבכוחו עצמו , םוכול שמחו . ושוב לש קמורי םרג יל הלמ זשא דעו אל יידעת אשנקר ראוש .אמיתי טסר ךארו םלמבוגרי להתחי דמי ראח כך , יואב נרדמתי . יאב אל תזוכר ךאי יחזרת ,הביתה לברג וא לע םהידיי לש .אבא רבבוק יהתעוררת יורצת שלחפ תא .מוריק םיו ילפנ ןכ יראית רבבירו אשהו חזר , וועכשי יהיית תמשוכנע אשהו םג ךיהפו תלהיו בשו ראפו םע םכתמי .לבנים יחיפשת ואות תמתח ץלע קד םהגזעי חהפור .בסגול יחיפשת ואות תמתח ץלע ההגבו ושעלוות .עבותה יחיפשת ואות םבמרווחי ןשבי יבול .העצים יניסית סלטפ הבמעל תערימ םהעצי לאב ינשרטת .בברך קדביו עהגי קשדוי יויבקשת סשיטפ הלמעל במקומי , יכ קמורי רחז אוהו חבט .שם י"מ ראמ אשהו "חזר? לשא .שדויק י"ראית ואות .אתמול ,בסרט לע "הקיר, ז"א אהו רנשא ,בסרט תא אל "מבינה? ה"את ךבעצמ אל "מבין, .אמרתי תבבי לשמו הבאר , דבמור ,הרחוב ההי רג דהדו .זינצף םהש ההז ענשמ יל יטבע לחלוטין , רכב יקלטת השבשפ לש יהור ה ""צף אהי תסיומ לש .חיבה אהו אל ההי דהדו ישל ל,אב ואצלנ ללכ םאד רמבוג וקרא םהילדי .דוד הבאות ,תקופה שחמ העשר השנ יאחר תמלחמ םהעול ,השנייה האירופ החית תמוצפ ינכ .מלחמה אהו ההי שאי הגבו לבע םעיניי ,כחולות ןונשע לע םקביי - החית ול קר לרג .אחת םיו דאח יהלכת םע יאמ אלהבי םמי ןמ .הבאר אאמ הסחב תא יהדל דהכב ,שלה יואנ תא ידל עהצעצו שלי , אמל םבמי םג .הוא וכשיצאנ רמשע החצר , ופגשנ תא דהדו יז נצו . ה"ילד ,טובה תעוזר ,לאמא 11 אהו אמר . דמי ינזכרת אשהו יאול םהאד ןהאחרו בברחו דשעו אל יהספקת רלספ ול לע .מוריק ק"מורי ,נעלם 11 יאמרת לו . אאמ ההניח תא הדלי , אהי רכב הידע השז ךהול תלהיו רסיפו .מפורט יסיפרת דלדו וזינצ לע םהאוזניי תהמצחיקו לש ,מוריק הוהריצ ושל במסבי ,לעצים לוע ךאי אשהו ההי לע רהקי לש רהחצ ,הזאת רואח ךכ בשו .נעלם ה"ז ההי ,סרט הילד שלי , הז ההי ,סרט 11 ,אמרה כרגיל , .אמא לאב דהדו יז ונצ ראמ רדב אחר . י"אנ אאבי ךל םחתולי ,אחרים 11 אהו .אמר א"הי אל הרוצ לחתו ראח ,11 האמר .אמא י"אנ הרוצ תא "מוריק, .אמרתי ו"אפיל רשחו וכמ ,בסרט לאב "מוריק, דהדו וזינצ טהבי אבאמ טבמב לש המ זשא דעו אל יידעת אשנקר התוכח .אילמת ב"מסתוב ועכשי ואצלנ רבחצ האיז לחתו שחור , לכ ןהזמ םמסתובבי הפ "חתולים האמר אאמ .בעייפות ל"אב אהי תאומר - ה'ז אל ,מוריק"' ל"אב יאנ אאבי ךל םחתולי םיפי וכמ דשעו אל תראי ףא "פעם! אקר רדצמב 2007 ברונו שולץ - הנמוהה אל האש ה וiאה דוח כך כתב ברונו שולץ: "כאשר נולדתי , אמי עוד לא חיתה בחיים". צדקת ברונו , אך האשה החלומית נבראה כבר בשחר ילדותך . חיתה זו ביאנקח האגדית בספרך , אדלה המסתורית - המשרתת של אביך החולמני , ועוד רבות רבות ברחוב התנינים הידוע לשמצה. באשר למציאות, חיתה זו דבורה פרגל , משוררת היידיש רבת הקסם, הפילוסופית המחוננת, וחליפת המכתבים האבודים רומזת על אהבה אפלטונית ללא גבול. ואחר כך הציירת אנה פלוצקר, והכל היה שוב אפלטוני. האשה הממשית הקרובה לנישואים חיתה יוזפינה שלינסקה, חוקרת הספרות, אך גם כאן נפסק הקשר כלא היה. רבים תמהו · האם ברונו שולץ היה מזוכיסט הכלוא בהזייתו הספרותית או שבוי בחלום ה'פאם פטאל', כדוגמת "המלאך הכחול" של מולנה דיטר,ךי או שמא מדובר במיזו גביות ? בציוריו של ברונו שולץ שולטים פחדיו הארוטיים, אולי משום השפלתו התהומית בידי האשה השתלטנית אדלה, המשרתת של אביו ב"חנויות הקינמון". אך ניזכר שוב באהבתו הממשית לסופרת המחוננת זופיה ישינסקה. אלה קורות של פכים קטנים, כאשר אמו "עדיין לא חיתה בחיים", ככתוב בדפים הגאוניים של ספריו .·:· איור: ברונו שולץ תחןמונן לצבו רפאלו' על מןת אשתן והןדות מערכת עתןן 77 רואים אור בימים אלה ב- 1 ·p ר ~1· 1 ' m·1l!JJfןך · ןו ןפ t:;נ -lיושf ·'JfQ · רנ גליון 326 גיfור\9Jתו~~ כוללת כמה רעיונות המעוררים למחשבה על חיינו כאן ועכשיו. "גרד באי, אפריקה" מאת חלל מיטלפונקט ובבימויו, תיאטרון בית ליסין; תפאורה ותלבושות: יוסי בן-ארי כרמית מירון "חברון" ו "אפריקה" : ההבדלים "חברון" מאת תמיר גרינברג חתיאטרון חקאמרי, חתיאטרון הלאומי הבימה; בימוי: עודד קוטלר; תפאורה ותלבושות: רות דר; מוזיקה: שוש רייזמן "אנחנו ילדי התקופה / התקופה היא פוליטית / כל המעשים היומיומיים / או הליליים שלך 1 שלנו 1 שלכם; הם מעשים פוליטיים" <ויסלבה שימבורסקה, מפולנית: רפי וייכרט> בראיון שהעניק תמיר גרינברג <לא צוין שם המראיין) והמופיע בתוכנייה, הוא טוען: "אחד החששות הגדולים שלי הוא שישפטו את 'חברון' כמחזה פוליטי במובן הצר של המילה - ולא כיצירת אמנות". למרבה הצער, שתי מטרותיו של היוצר נחלו כישלון חרוץ: הרמה האמנותית חיתה רדודה, ואילו הבריחה מן האתגר הפוליטי חמקה מעטו של המחבר. אך נתחיל בדברים הטובים: עצם שיתוף הפעולה בין שני התיאטרונים, הבימה והקאמרי' תופעה מבורכת היא <זיכוך את "אנטיגונה" הנפלאה). תופעה חיובית נוספת מהווה עבודתם המשותפת של שחקנים יהודים וערבים על במה אחת, במחזה רגיש ופגיע לשני הצדדים. עד כאן התופעות החיוביות. מכאן והלאה עולות התמיהות: במחזה "הלא פוליטי" הזה עולה סימטריית הרציחות בין צד לצד לשחקים: נרצח בנו של מושל חברון היהודי' מיד הורגים גם את התינוק של ראש העיר הערבי לשעבר. האם העברייה מסרבת לקבור את הילד הקטן - כך נוהגת גם האם הערבייה. <לא זכור לי שבטבח יהודי חברון בשנת 1929 התקיימה סימטריה כלשהי). בנוסף לפשטנות הדרמטית והכתיבה הליניארית, קיים ערבוב בלתי סביר בין נטורליזם חדשותי לבין הופעות מיתיות ומיסטיות מן התרבות היוונית העתיקה, עם רמיזות לכיוון השקספירי כגון "חלום ליל קיץ" והמונולוג של טיסניה, או מקהלת העשבים, עצי הזית הכרותים, "אמא אדמה", ועוד מרכיבים תרבותיים נוספים מתערבים בסכסוך הישראלי-ערבי בחברון. יוצר רציני' הבוחר לכתוב על נושא רגיש ומורכב כמו "חברון", על כל השלכותיו ההיסטוריות, אינו יכול להסתפק בכתיבה חדשותית. נוצר הרושם שהמחזאי' שמצא עצמו במבוי סתום, גילה פתח מילוט באלמנטים המיתיים שהכניס לעלילה ריאליסטית, אכזרית ופשטנית. אפילו השפה השירית והיפה של גרינברג המשורר אינה יכולה להציל את גרינברג המחזאי . יש להצטער על כ,ך בעיקר בשל חשיבות הנושא המורכב והרגיש, הנוגע לחיינו. אולם יש לציין שבהצגה פרובלמטית זו הושקעה עבודה מרובה ורבת משתתפים, מלווה במוזיקה ייחודית של שוש רייזמן' לאור התפאורה האגדית של רות דר. עודד קוטלר, הבמאי המנוסה, עתיר ההצלחות בתחום חידושי עבודת התיאטרון' השכיל להשתלט על תנועת ההמונים על הבמה, אם כי לא תמיד ניתן היה להבחין בין האויב לאוהב. רשימת השחקנים, כאמור' ארוכה, על כן אציין רק אחדים מהם: יגאל שדה, נינה קוטלר' מכרם חורי' אלון והן' קלרה חורי' ג'אסן עבאס ורבים אחרים. ערכה של ההצגה בעצם העלאתה על בימת התיאטרון' באשר היא למרות הליקויים שנחשפו בהצגת "חברון", כישרון הכתיבה, השפה, הטיפול בנושא ובגיבוריו - עולים על רמת ההצגה המועלית על בימות "הבימה" ו"הקאמרי", למעט המשחק. גם השחקנים המופיעים במחזה הפרידה מאוצרות אפריקה המשוחררת, מפגינים משחק מעולה ומקצועי' העולה על תוכן ההצגה עצמה, אם לא נתייחס רק לדיאלוגים המצוינים, שבכתיבתם מצטיין המחזאי מיטלפונקט. שתי ההצגות נוגעות למעשה בנושא משותף, הנובע מעצם הווייתנו ומעשינו והמעלה את השאלה: מה עושים הישראלים ואיפה? אולם בשעה שב"חברון" יורים משני הצדדים, ב"אפריקה" הישראלים המופיעים בתחילה כמושיעים, עוזרים לאחרים להרוג, למען האינטרסים הכלכליים ועמדות הכוח של קבוצות אינטרסנטיות כאלה ואחרות. חמישה ישראלים, ידידים ושותפים לשעבר לניסיונות הכושלים של מדינת ישראל לתקוע יתד באדמת אפריקה, נפגשים אחרי עשרים שנה לתקופה קצרה במלון בעיר הבירה באוגנדה. ששון גבאי המעולה, איש משרד החוץ "חברון" לשעבר והשואף להיות שגריר באוגנוח, בא מלווה באשתו' מליח, שכל רצונה הוא לנוח קצת ולחזור הביתה. משחק מופנם ועדין של סבורה שדה. ידידם, ד"ר יואל קמינו 1 ביצוע מצוין של רפי תבור' מגיע עם אשתו נורית, היא דפנה ונטר' הכובשת את הלב ואת הבמה בחיוניות ובקסם בלתי רגילים. הרופא בא לקבל פרס על פועלו בארגון "רופאים למען או גנוח". ואחרון אחרון' איש המסתורין ודביק, שהיה בעבר קצין במשלחת הסיוע של ישראל לאוגנדה וכעת לא כל כך ברור מה פעילותו בתוכני השלטון הרצחני של אידי אמין. משחק מעולו J של יורם חטב. חלומה של מדינת ישראל הצעירה על העזרה לאפריקה ולעצמה, התגלה כחלום שווא. מדינות אפריקה שהשתחררו משלטון "הלבנים" אינן מעוניינות בתחליף הישראלי'על אף העזרה בידע, בתעשייה, בכלכלה ובעיקר בנשק ובניסיון צבאי. ב"גוד באי' אפריקה" התככים הפוליטיים מתערבבים באינטריגות המשפחתיות, על פי המחזאי מיטלפונקט, אולם מתעלים לרמה כובשת ופיקנטית, באמצעות הבמאי מיטלפונקט. הצגה מהנה ומשעשעת. ~~ דצמבר 2007 ב שי ןואי תוצרו תאחרו ת"תמונו ימחי "נישואין תמא ראינגמ ןברגמ ןבתיאטרו ,הבימה :תרגם דג ,קינר :בימוי ירמ ,חויברגר :תפאורה יליל ןב ,נחשון :תלבושות תעינ ,ניר :מוזיקה קארי ראביגדו ש"י ןעיקרו בטו אשבר תא הסדר 1 תא אהו רו תא םהאד - ןועיקרו ער אשבר תא ,הכאוס תא םהמחשכי תוא "האשה .(פיתגורס) ת"תמונו ימחי אנישו "ין ,המחזה ושב םמשתתפי ישנ םשחקני דבלב - ירמ רהויברג ןוליליא רנוט םהמצויני - סמבוס לע וסרט עהידו לש יהבמא יהשווד להגדו ת"תמונו ימחי .נישואין" ,הסרט תוהצג ןהתיאטרו ובעקבותי 1 םחושפי תמערכ םיחסי ,נורמטיבית ,כביכול ןבי יבנ גזו השלכאור אל רחס םלה :דבר יבעל תמקצועו םחופשיי א(הו המרצ הבאוניברסיט אוהי תעורכ ,דין> םהורי ילשת תבנו תאהובו םומשתייכי הלשכב תהבורגני ההמצוי הבחבר .הגבוהה יאול ייחס ןהמי םאינ םסוערי וכמ יבימ ,הנעורים םאול ןאי וז התופע החריג תבמערכ םיחסי תרב .שנים אז םא להכ בטו לכ כך 1 עמדו בעוז להבע תא תהבי עבאמצ ?החיים לע המ ?הקונפליקט האיפ ?הדרמה דוכיצ ראפש אלמל ןבתוכ יאקטיב ישת תמערכו ,שלמות רכאש םשו רדב רסוע אל שמתרח לע ?הבמה ןתוכ ההמחז - בהנשא ןמ ההביוגרפי לש יהבמא עצמו 1 ףוהמשק תא ודעותי לע היציבות לש תהזוגיו לבכל לוש ןהנישואי טבפר - ףחוש תא תהתפוררו םחייה םהמשותפי לש ןיוהא .ומריאן תבשע תכתיב ההמחז ההי ראינגמ ןברגמ ינשו םבפע ,החמישית וודעותי לע דמוס רומוס ןהנישואי והי 1 לככ ,הנראה יד .מגובשות ףוא לע יפ ןכ 1 ןאי הז יהגיונ עשבאמצ םהחיי ןיוהא ביתאה הבבחור הצעיר תב 23, בויעזו תא ,הבית יכד בלשו בולהתאה שמחד ןבמריא 1 ואשת ,החוקית שולחפ ןבי הזרועותי תא ואושר דהאבו תוא תמשמעוחייו . רהגב אהו .המחפש ההאש תפסיבי תומובל לע יפ וצעדי וומעשי לש רהגב - ןוכא תנקוד ההתורפ לש .המחזה לע המ םמבוססי יחי גהזו רהצעי תבראשי ?דרכם לע תשמיר יחוק ןהנימוסי בבקר ההמשפח ,הממוסדת ,הקונוונציונלית לע יקשר החבר םובילויי םע ?ידידים םחייה םנראי וכמ הקליפ תחיצוני ,משמימה ןשאי הב ןתוכ .ועניין אלול קהמשח שהמרג לש ירמ והרינ רג ןוליליא רנוט 1 הקש ההי ץלהמלי לע הצפיי יבחי ןהנישואי יחסר ןהעניי הללו . לאב תהודו קלמשח יולבימו םהרגישי לש והרינ רג 1 ראפש תלצפו ןבנישואי םמתפוררי .אלה ""בואינג-בואינג תמא קמאר יקאמולט ןבתיאטרו ,חקאמרי :תרגם ידור ,פרנס :בימוי ילזל ,לרטון :תפאורה יליל ןב ,נחשון :תלבושות סחו יאבנר הסיטואצי תזוגי השונ ןלחלוטי המעל ההקומדי ההעליז לש קמאר קאמולטי . םהיחסי ןבי רגב הלאש םיורדי ןמ ןהצפו רהק לוהאפ לא םהחיי םהסוערי םהדרומיי לש זפרי 1 רעי תהאורו תוהטיסו .העליזות ובונ 1 טארכיטק צעיר , קרוו והולל 1 למנה םרומני םלוהטי םע ששלו תדיילו תבע הובעונ .אחת תזא אל האהב ,קבוצתיתכמובן , אהו גדוא םלרשו תא תשעו ההטיס לש לכ תאח ומאהובותי רושומ לע ההפרד תמוחלט ןבי .הפגישות לכ תאח ןמ תהדיילו הסבור אשהי היחיד בחייו . תעוזר ול תסוכנ ,הבית ,בדתה הבגילומ םהמקסי יוהאנרגט לש יתיק .דיין הגדולת לש ההקומדי תהמשעשע אהי ךבכ השאינ תמתיימר תלהיו היציר תשקספירי וואפיל אל הקומדי לש .מדלייו יודא 1 ול ההי ולנ ןתיאטרו ימסחר דמכוב יכפ ששי תבארצו ,אחרות ההי המקומ חמובט .שם לאב ןהתיאטרו הקאמרי 1 גשהצי ההשנ תא ך"המל ,ליו" ,"המפיקים" ו"מות לש "סוכן ,ו"אנטיגונה" ליכו תלהרשו ולעצמ תלהעלו הקומדי הקליל ,ומצחיקה העשוי ,היטב השאינ תדורש תלהיו המ אשהי .לא לקה ףהשוא רלהשתחר טמע למעו תהידיעו ,החדשותיות ןמוזמ .ליהנות ןמצטיי :במשחק רדרו ןקר דבתפקי ורוב 1 וידיד לש ובונ 1 ךההופ רמבחו ןבייש יונזיר 1 בלאוה טלוה .ונועז ןכ המפתיע הבמשחק עהמשעש יתיק ןדיי 1 ההמצחיק דע .דמעות ראפש קלצחו .וליהנות ·:· ןגליו 326 ~~המשך מעמ' 4~~ n םני'כת 7711AU מגרה סאבו: הזלת. מהונגרית: מרים אדם בני זמננו , הרצון בקשר והפחד פיליפ וקסלר: החברה המיסטית. עם הפלסטיב ים ולגל מחודש של אלגדי, הוצאת כתר 270 ,2007 עמ' ממנו בחברה מודרנית נזילה. מאנגלית: יעל ענבר. הוצאת כרמל אלימות, קשה וארוך מקודמו , ללא קשר יוצא דופן בין סופרת צעירה 221 ,2007 עמ' מוצא הנראה לעין. משבר המנהיגות למנהלת משק הבית שלה, אמרנץ, סרן קירקגור: אז-אז (כרך שני), "החברה המיסטית. חזון חברתי שנוצר עם הסתלקותם של רבין ושל דמות מסתורית, רבת עוצמה, שדלת מרבית: מרים איתן. ערך: יעקב מתפתח": על המיסטיות החדשה שרון הוא ביטוי להלך רוח ציבורי, ביתה מעולם לא נפתחת לפני איש. ריצ'רר דובונן: ג'זליזם זינםזם. מאנגלית: טל ניצן. הוצאת אחודת בית 2007,199 עמ' המספר - ג'וליוס וינסום, מתבודד , חובב מילים נדירות ממחזות שקספיר , חי בבקתה ביער עם ספריו ועם כלבו הובס. לאחר שהובס נורה ביער , יוצא וינסום למסע נקמה~ צ'יו סיאו-לונג: רקדנית מהפכה אזזמה. מאנגלית: יעל אנמוך. הוצאת ינשוף 2007,366 עמ' ספר שני בסדרה. דרך דמות הבלש צ'ן , החוקר מקרה של רצח וחושף את עולם המא~יה הסינית, נפרשת שוב תמונת ההי 6 טוריה של סין ותמורותיה בעידן המודרכי . דיגמונט כאומן: אהבה נזילה. מאנגלית: עמי שמיר, הוצאת מאגנם 2007,165 עמ' "על השבריריות של הקשרים האנושיים": מערכות יחסים בין בני גולומכ. הוצאת מאגנם 294 ,2007 עמ' הכרך השני בחיבורו של הפילוסוף הדני, אבי האקזיסטנציאליזם הדתי. לאחר דיון בס~רה האסתטית בכרך הראשון , עוסק הכרך השני בס~רה האתית של החיים: התכתבות בין השופט ויליאם החי על פי תורת המוסר הקאנטיאנית לבין המחבר , האסתטיקן. חורחח לואיס כדוחס: מלאתכהישר . תרגמו: פכיאנח חפץ ויורם נסלכסקי. הוצאת ככל 2007,111 עמ' הטקסט תומלל מהקלטות של סדרה בת שש הרצאות שנשא בדוחס בהרווארד ב 1967-. ההרצאות נסבו על "שירה במובן הרחב שלה". "בדוחס בוחר לחמוק מכל תיאוריה ספרותית, ויוצא בעקבות הקסם של הספרים, השירים, השורות והמילים שמילאו את עולמו וחייו למסע אישי" (גב הספר.> כמהלך חברתי , שמקורו בשינויים טכנולוגיים וחברתיים, כניגוד וכהמשך לפוסט-מודרניזם. מרדכי גלרמן: העצמי האמיתי ועצמי-האמת.היבטים פסיכואנליטיים זאתרים. הוצאת הקיבוץ המאוחר 2006,286 עמ' כינוס מאמרים מן העשור האחרון . לצד דיון בכמה מן התפיסות הפסיכואנליטיות העכשוויות, בוחן גלדמן רעיונות חדשים בהשראת תורות המדיטציה של היו גח והבודהיזם. למשל: האם ייתכן כי דווקא העצמי המדיטטיבי , התובע ביטול עצמי , הוא העצמי האמיתי ביותר? בספרו רחב היריעה נוגע גלדמן בתחומים שונים ומגוונים: תרבות, שירה, אמנות ואמונה. אסתר אדולאי: יצירה ביציהר עשזיה, אינטרטקםטזאליזת ברומנים של עמום עזו, הוצאת המכללה האקדמית חמרת הדרום 2007,214 עמ' הרבדים הסמויים והמוצפנים בארבעה רומנים של עמוס עוז, מיכאל שלי , לגעת כמים לגעת כרוח, קופסה שחררה לודעת אשה. השתקפות של יצירות שונות בגלוי ובסמוי , ציורים, ספרות ילדים, שירים, הגות ועוד. לכ גרינכרג: שלרם מזזמיין. שיח מלתמה, כלש הנמהיוג,ת הילופטיקה זהזמזקרטיה בישראל 2006-1992, הוצאת רסלינג 2007,416 עמ' ד"ר לב גרינברג עומד על התהליכים שהובילו לקריסת תהליך ההידברות לתהליכים פוליטיים וכוחות פנימיים וחיצוניים. נועה כלאס: אזם תבזי זתנך עצמז, גילזי זטיפזל באמצעות מזםיקה. הוצאת הקיבוץ המאוחר קו אדום 2007,93 עמ' תיאורי מפגשים טיפוליים עם אנשים הלוקים בפי גור בדר גח כלשהי . "באמצעות טיפול במוסיקה, סיפור , הצגה והמחשה, התגלו בקרב אנשים אלה כוחות נפשיים יחודיים, שמעניקים להם יכולת ביטוי בשפת הגוף, מלל ספונטני והומור". אבי שגיא: להיזת יהזזי, "ית ברבר כאקםיםטנציאליםט יהזזי . הוצאת הקיבוץ המאוחר ארכיב' כר-אילן 2007,286 עמ' מה משמעות היות יהודי , על פי תפיסתו הביקורתית של ברבר: כיצד ניתן להתקיים כיהודי בלי להתחייב למערך התניות ואידיאות. פרופ' שגיא מראה כי התפיסה הברברית את משמעות הקיום היהודי נובעת מהשקפתו האקזיסטנציאליסטית הכוללת. חברי וסומן: עם ארמה מזלזת. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2007, 412 עמ' "ראשיתם, תולדותיהם ואחריתם של שלושה מושגים מחוללי הלאומיות" -,'םע' 'אומה' ו'מולדת' - שמקורם בעולם העתיק, ושהם מאבני התשתית של תנועות לאומיות ומדינות-לאום. וסומן דן בספרו במהות הלאומיות, האידיאולוגיה הפוליטית הדומיננטית כיום, דרך מושגי היסוד המכוננים אותה. איאן שפירו: אשליה אמריקאי,ת ברש זמלתמתז בטרזר העזלמי . הוצאת כרמל 2007,195 עמ' בנוסף על אוזלת ידה, דוקטרינת בוש "המבוססת על מלחמה מונעת ופעולות חד צדדיות" - ומשלה עצמה כי ניתן לכונן דמוקרטיות באיומי רובה - אינה תואמת את מסורת החשיבה של מדיניות הביטחון הלאומי האמריקאית והנורמות הבינלאומיות ופוגעת בערכים הדמוקרטיים. דצמבר 2007 . . ל l ,ציר · ה שלך ,ש זכן · •רת ~ · א יו וות לי לה n רגשדח של הפריסם הראש · ףדכוו.rב ת o'פחתו , אר לו'י'ח .ס בספרך וחשד. מונבע חדבייר גtrחtחא כ rצו מע.ת · 1 ך בפרסדם .צ,וךח ה · · פ רחב ה בכשיר ןת דצמ ה ן הל. מרגע שיצור ןת ואהח או ר; הדא גtשךנ" לכל , ל !נi 1 •ים . " חציב רר ח~ו א nבrיו שירוצ לת w תשמ בה בצררה מ ד אד א nו n ג~ i ןז:;ר ם ו ל 1 ויוזז ה' 1'נ ....'"f ק לת nחרונr מעו חשימ שרים ב ~ ~י :n·n ·· ך א'ינ .ו ד רג נr ,· ":rלאנr .בנקדו ה i1 Acum . בו נכ נ 'י'סם ל 1 •נח ~ א U חגא ם שתקבל את א:כrמ המתורה יoפכ~וi בערו נר ש ש נ 1עש n ב•צ nת'ך . l בדנס נר מע:נ קי יעץו משפ י 1ת DJ' ב:כ ל שמא וקשו ר כזלד P ח ו ד~ר O" שנך וr~עמצ<י1. ערכר נ.rרגr בr בת n רונ ה. םשד ו ם t.נ· · -r:ונוחל סופרים זפמונא'ים ~ ובגורב D"'ם~ליירנrר לומ-טקח" ה:ו נם 'כי r, ם דתר 1םויtצי ה ננב םעל כ 6;000 חברי אקו "ם .בtילראישהדנrכ ןכ ""'D :ע n כל אג .1 נ.ע ז . ! מי~גצ ם ב .''י Q למעהל משנ .מ~"כדך צז'ו 'ם רמבח r ל'בודעוi במ mר n הטמכ ' · . צרג . ת ח צוים בעלום. .. א 1p"ם וi נ ח בארש בראש~נה גאןךה לש ה-ו םירצ הד םrילאוש וכזזכ חוטה ע'ל , גלח גונ את נeרריק רוןצ הרrי יח .תלh:ואש הכ לי הע קרי W ונל םוו'ליגj עו T ו הי וה הנו ת nחת פרםי אויכ המתק~,מת מ ה S(J שג" נr~ ח ו לעפבt ה ס ם , ויו וה nש רב ב 1ו.רתר ב'ישואל 'לרצריס.ז בד מ nרלק םי פו