_:::::f~י tl:;;;;ן~;~! . . '•: ... .:..,~;~· ייכפ ה•ע האקדמיות. וזה לא רק כדי למנוע "בריחת מוחות" מהארץ' אלא כדי להפוך את ישראל למדינה החותרת לשוויוניות גם בתחום ההשכלה הגבוהה. הלימודים באוניברסיטה אינם יכולים להיות פריווילגיה השמורה לבעלי יכולת-כלכלית בלב.ד נכון, ישנן מילגות ויש מענקים אבל זה מחזיר אותנו לתקופת הסעד . עצם ההפרדה בין ציבור שיכול לשלם לבין ציבור שנזקק למתת מטעם השלטון מחלקת את ציבור הסטודנטים לעשירים ולעניים. ההפרדה הזאת יוצרת שתי שכבות שההזדמנויות שלהן רחוקות ממה שנקרא "שוויון הזדמנויות". לי ברור שתוצאות המאבק הזה ישפיעו על אופיה וצביונה של המדינה כולה ובשטחים שונים. ,"גג" בטאונו של "איגוד כללי של סופדים בישראל" עם הקמתו של "האיגוד" הדגשנו בין היתר את העובדה שבארץ נוצרת ספרות ישראלית, מקומית, בשפות שונות, המזרימה אל תרבותנו מסורות שונות מתרבויות קרובות ורחוקות. החל מהתרבות האתיופית, שיצירות ספרות ראשונות כבר החלו להופיע בלשונה, דרך הספרות הערבית, האנגלית, הספרדית, שלא לדבר על הספרות ביידיש, עד לזו הגדולה שנכתבת ברוסית, וכל אלה ביחד עם הספרות העברית, הדומיננטית, יוצרות את ספרות ישראל ונותנות ביטוי נאמן' אמיתי' ל"רפובליקת התרבויות" בה אנו חיים. החלוקה הזאת יוצרת פן מיוחד ומעניין של החברה שלנו • אין לראות בכך "מכה" אלא להפך, ברכה של עושר תרבותי. אלו האומרים, שכל קבוצה תרבותית, מן הדין' שתשכון לה לחוד' שתפתח את ספרותה בנפרד' גורמים להקמת גטאות אנטגוניסטיים בתרכרתנו' ו בחברתנו בכלל • כתוצאה מההפרדה הזאת מסתמבים מהלכים של אנטגוניזם חברתי' שמתבטא במקרים קלים ה"בטלים בשישים" כביכול, המוליכים לפעמים לטרגדיות קשות כדוגמת הרצח שאירע זה לא מכבר באשקלון. שם נרצח צעיר רק משום שהחבורה עמה ישב בבית קפה דיברה ברוסית, לשון זרה, המעוררת חשד ובעקבות זה גם שנאה שהוליכה להתנגשות, עד מוות. שנאת מרוקאים, שנאת רוסים, שנאת אתיופים, שלא לדבר על שנאת ערבים מסורתית, יהיו המאפיינים הקבועים של חברתנו' אם לא נראה בהוויה הזאת מהות התרבות הישראלית. הופעת ,"גג" כרך עב-כרס, המרכז בחובו יצירות עבריות, רוסיות, ערביות, ועוד' בכריכה אחת, נותנת לגיטימציה ואף מעבר לכך זכות מובנת מאליה - זכות דמוקרטית לחיות על-פי תרבות ולשון על-פי בחירה חופשית. מימוש הזכות הזאת יוצר את המיזוג הנכון של תרבותנו המשוסעת קרע קרע. בעתיד' אם נדע לטפח את הכשרונות הספרותיים והאחרים בכל קבוצה תרבותית החיה בישראל, נעשיר את תרבותנו אנו. "גג" הוא רק סנונית ראשונה המדגימה את שניתן לעשות. אחריה אפשר לצפות לסנוניות נוספות, שבסופו של דבר יביאו את האביב לתרבותנו הרב-לשונית הישראלית, כשזו העברית תהיה דומיננטית בצורה טבעית ומתבקשת. יש לעודד את ,"גג" לסייע לו ולשתף פעולה עם עורכיו. אין זו קפריזה המכוונת נגד כתבי עת, או מוסדות אחרים, זה צורך טבעי שצמח על רקע היסטורי שנוצר בישראל הקולטת הגירה מארצות רבות מבחירה, מרצון ולא מאונס. ב.ב. זו פעם נוספת מוכיח האלוף הטרי יעקב עמידרור שאינו מבין דבר ולא חצי דבר בתרבותנו ובלשוננו העכשווית, הרלוונטית. הוא גם מפגין בורות מוחלטת בהבנת יצירה המעמידה מטאפורה, שהופכת, לעתים, לסמל. לו הלכנו בעקבות ההי גירן של האלוף עמידרור' היינו אוסרים בצבא - על השמעת חזון אחרית הימים של ישעיהו , ואז יבוא גואל עלישרא~ • ~1t~ הגלידן חזה בספטמבר השנה הקדשנו מדור מרכזי לשירתו של סד יוז. עשינו זאת בשמחת השיר . ברור' לא יכולנו לדעת, שכעבור פחות מחודשיים, יהיה משורר גדול זה, שגרם לשינויים מרחיקי לכת בתפיסת השיר בשירה האנגלית על שני ענפיה, האנגלי והאמריקאי כדבר משורר גדול אחר - "קל כמו ציפור וכבד כמו אבן." עקבות שירתו של יוז הגיעו גם לשירתנו' לא מעט משוררים-מתרגמים עבריים שלפו קולמוסם לתרגם משיריו. אין צל של ספק, שזמן רב, אם לא לעולם, ישובו ויקראו בשיריו' וחותמו על התרבות של העולם הנאור מובטח. גליון זה מקדיש שני עמודי שיר למשורר מנוח אחר' פולני' זביגנייב הונדס. אם מישהו נדרש למשורר שידע בפלא-הכשרון לאחד את המאפיינים הלאומיים של שפתו' תרבותו ותולדות עמו וארצו עם תולדות התרבות הקלאסית - בעיקר היוונית, אבל לא רק - הרי שהוא מצא בזביגנייב הונדס את הדוגמה הקלאסית המובהקת ביותר . ועוד' אם מישהו ניסה לבדוק את ההבדל בין "שירה רגשנית" לבין שירה שכלתנית-אינטלקטואלית במלוא השגב של המלה הזאת, הוא מצא זאת בשירתו של הונדס. אם מישהו חיפש שירה בה הכאב, הסבל, התסכול, לובשים בגד ואותות של אצילות נפש - הוא מצא זאת, ללא ספק, בשירתו של הונדס. השירה, התרבות, איבדו רב-מג, מאסטרו' ענק, אחד משניים שלושה גדולי המשוררים של פולין. ואנו שוחרי השיר בעולם, אלה שקראו את שיריו במקור ואף אלה שהכירוהר בתרגרם, זכו למתת חסד' תודות לשירתו החכמה, המשכילה, המרגשת של זביגנייב הונדס הבלתי נשכח. שלושת השירים שבגליון הזה לקוחים מספרו האחרון )1998( וניכרת בהם תחושת הקץ המתקרב. הגליון הנוכחי הוא במזה רבה המשכו של הגליון הקודם. מחציתה השביח של המסה "תורת משה והנביאים, זיקה לאנושות והתבדלות ממנה", מאת אליעזר שביד וכן מאמרה של נעמה שפי: "דו ש . יח ונתק - מקומה של התרבות הגרמנית בעיצוב התרבות הישראלית"; גם שיחת החודש עם מקסים גילן תורמת במובן מסוים להשלמת הנושא שחיפוש הזהות הוא החוט המוביל אותו. מדורו של עמוס לריחן "מצד זה", עוסק הפעם בספריהם של ספי וכלבסקי, חיים באר ואריה פלגי ומביא גוונים נוספים לסוגיה: המשבר הדתי-חילוני' משבר הקיבוצים. אני מקווה שגם הקורא ימצא עניין בגליון זה, כפי שמצא עניין בגליונותינו האחרונים. שביתת הסטודנטים - מאבק היסטורי בשעה בה נכתבות שורות אלה, עומדת שביתת הסטודנטים בעיצומה. מתקיים אמנם דין ודברים עם האוצר' חלקים גדלים והולכים של הציבור מזדהים עם השביתה, אבל פתרון בעייתו של החינוך הגבוה בארץ עדיין לא נראה באופק. עם פתיחתם בשביתת רעב, אנו מושיטים להם יד סולידרית ומחזקת. מאבקם המלוכד של הסטודנטים, החזק והנחרץ במטרתו ההומאנית, הוא היסטורי. זו הפעם הראשונה שהציבור החושב בישראל נאלץ להתייחס ברצינות לעתידה ולגורלה של ההשכלה האקדמית בארץ, וכפועל יוצא מכך' לעתידה של מדינת ישראל . בל בשכח שישראל היא אחת הארצות הבודדות שקיים בה בכלל שכר לימוד באוניברסיטאות. כל חברה המכבדת את עצמה מעניקה חינוך חינם, החל מגני הילדים וכלה באוניברסיטאות ובמכללות שירח ופרוזח צ'סלב מילוש: שיר , מאנגלית: גיורא לשם 5 זביגנייב הרכוס: שירים, מפולנית: יעקב בסר 6 21 אהרן קומם: שיר דינה קטן: שירים 21 מנפרד וינקלר: שירים 2 5 מקסים גילן: שיר 31 קרן חזקיה: אמא אחת יותר מדי <סיפור> 36 מסות ומאמרים זחויות תרבות בישראל (חמשך מגליון קורם) אליעזר שביד: זיקה לאנושות והתבדלות ממנה בתורת משה והנביאים <חלק שני> 14 נעמה שפי: דו-שיח ונתק - מקומה של התרבות הגרמנית בעיצוב התרבות הישראלית 22 שיחת חחורש מקסים גילן - זעקה מעל הר הגעש 28 השער: זביגנייב הרברט (עמ' 6( ביקורת ספרים מירי ורון על ''חבלים'' לחיים באר 8 ניצה גורביץ' על "מילון ספיר" 9 עודד פלו על "עד בוא האדמה" לדנה אמיר 10 רוני סומק על "שלהי המאה" לויסלבה שימבורסקה 10 רוני סומק על "ליטוף באפלה" ליאיר מזור 11,.............................'.....,.,",........-,,.י-~--- יעקב שי שביט על "מזוודות ואנשים" לזוהר פרידמן 11 י :לכברד שמואל שתל על "שירים על גדות המילניום" לדרור כהן 12 : אבקש מבדי רותי גור על "לשוטט בגן עדן" לסם שפרד 12 ,. יוסף ברבע על "כל התקוות, מחשבות על זהות ישראלית" לעמוס עוז 13' _______________ שם רשם משפחה \ מרורים קבועים ' :\m רתנ טל' י יעקב בסר: לפי שעה '--------------------------------.'י המלצות 'עתרן 4 ' 77:' מצרופת המחאה על- p ן 180 ש t 'ח עבדו 11 גלירנרת ' 9 רוני סומק: חצי פינה \כולל משלוח משה דור: גלויה אמריקאית 2 6' עמוס לריחן: מצד זה - על ספרו של ספי וכלבסקי , על ספרו של חיים באר 32'' בנק ______ סניף מס' המחאה ' ' --------......--· ~ ' ~ ........................................................................................................................... .... ' שנה כג~ • גליון 225• חשוו תשניים • נובמבור 199a•20 שייח lA.U ן~ Iton 77 ירחון לספרות ולתרבות Literary MontWy המרל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות העורך: יעקב בסר חבוי המערכת: שמעון בלס,ן יוסי הדגר עמוס לויתן. ששון סומך 1 בישראל - עמותה Jacob BesserEditor: רוני סומק, אריה סיון 1 צבי עצמון 1 דורית פלג, עודד פלד 1 שלום בתמיכת משרד החינוך והתרבות, מינהל התרבות ,Mana in Editorial Board: Shimon Ballas וצבי והאמנות. Yosi Hada , Amos Levitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיריית ת"א-יפו - האגף .לאמנויות ניהול ועיצוב: מיכאל בסר המערכת והמנהלה: טלפקסי: 5619879, ת"ד 16452 ת"א Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg יחסי ציבור: ניצה גורביץ' Vice Editor: Amit Israeli-Gilad ניקוד: שמואל רגולנט ביצוע: דפוס מופת-רוזמרין בע"מ Design:Management and Graphic מועצת המערכת: אורפז · יצחק אוורבוך 1 גילה בלס, משה דור 1 נתן לוחות: אורניב Michael Besser זך, א.ב. יהושע, עוזר רבין, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס. המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת. חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא 1 מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. רצוי לצרף דיסקט בתאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי .1נJיימהn.uת l ןוו המתחברים לעלילה אינטנסיבית. זה, העוסק בצער הפרידה. כמו נספרים דוז•ח סאואמאגו: תולדות המצור על המגולף,/ פלגים ליטפו וניגבו רגליה; גלי אגדות בגבוהה שבפסגות." <עמ' 28( קודמים של הרכוס, עורך גם כאן מר משח חכם: עוז אלף ואחד םפתגמיליסבון • מפורטוגזית: מרים טבעון • קוגיסו את חשבון חייו. "אם אתה איוצ בגזזיים • הוצאת יוון גולן 1998,279 5~11 חספויח החדשה. הוצאת הקיבוץ גיונתן קו: בית השינה. מאנגלית: לבי מסרה תעיה באפלה; שלא רק ~, המאוחד; ספרי סימן קריאה 266 ,1998 אלאונווח לב. הוצאת ידיעות אחרונות. בעיניף תדע את חספוס האדמה גם עדב ~ עדב במגעף 1 ובעור בשרף כולו תתמודד עם פתגמים עממיים שהיו שגורים נפי יהודי ספרי חמד 411 ,1998 •עמ עיראק <המשך לספר *אלף ואחד פתגמים הרומן החמישי, בתרגום לעברית, של העולם." >)"עסמ" m ן פרס הנובל הטרי , זיוזיה סאראמגאו . אנשדאון שבאנגליה . מרפאה להפרעות · בגדדיים" מ 1993(. הפתגמים םערוכי שינה, מתקבצים מטופלים םומספלי המגיה האפור ריימונדו סילבה, מכניס בית של התעתיק העברי. · אביב מזרח, הוצאת בדסו האלף · שמעון בלס: תל לבהגהה אחרונה של ספר הקשורים בעברם למקום, ששימש להם כ פתגם מופיע בכתב ערבי, קבתעתי ששיבו קשת המזרח, בימת קדם 181 ;1998 עמ' כמעון ססודנסים. סרי 1 מבקר עהקולנו מנוקד בעברית, ותרגומו. לעתים נוספו היסטוריה. הוא מוסיף את המלה "לא" כך ד"ר גרגורי דמויות "המעברה" 1 הדומן הראשון בשכת שנוצר שינוי מרחיק לכת במהלך שאינו יכול לישון כלל 1 שמעון בלס )1964( חוזרות ומתפקדות פירוש, מקבילות וסיפורי עם: ")ל< דאון 1 מנהל המרפאה, הרואה בשינה ההיסטוריה של פורטוגל. בעקבות אביבית, ברומן · בשכונת עוני תל ךהמשע.~ ן.וגןלי ·~ לי • ~לסין • השוחד מדיח מגפה המחלישה את המין האנושי i 1 גם] מלכ;ם." . השערוריה, מוטל על סילבה לכתוב את ישן. שמעון בלס הוא היוצר · רובי שארפ המדברת חדש הפרק המסוים פי גירסתו · בהיסטוריה על סגניתו קליאו 1 הישראלי הראשון שהתייחס למצוקת • והוא אף מוצא פתרון לסתירה שבין מתוך שינה, כולם קשורים בדרך זו או העליה של שנות החמישים, רבעיק דוד שחו: אל הר הזיתים • הוצאת מוסד סיודור המקסימה שתי הגירסאות. אחרת לשרה מפתיע, מרתק מעיראק, אך לא רק. שרסוס דמויות ביאליק 80 ,1998 עמ' והנרקולפסית. סבוך 1 יצירתו האחרונה של דוד שחר / שנכתבה מדויק, על סיפוריהן םהמקבילי ומשעשע. מתוך מודעות למותו הקרב. זה קהפר שהיה אמור לחתום את יצירת חייו לש אתגר קרת: הקייטנה של קנלר • הוצאת שחר "היכל הכלים השבורים" . ראבנ כתו-זמורה ביתן 107 ,1998 עמ' סריינין הוסיף .דבו · אחרית ארבהע סיפורים קצרים .ונובלה סיפורים "מהחיים" המסופרים בהומור • פנינה שיוב: כתיבה לא תמה - לע הנמתח מעבר לגבולות המציאות, אל כתיבתן של יהודית הנדל. עמליה -נחבא עבר הפנסססי 1 בסגנון האופייני לקרת כומרן ורות אלמוג. הוצאת ץהקיבו המגיע לשיאו בנובלה ,החותמת • המאוחד 302 ,1998 'עמ הפורשת מסע חיפוש של המספר אחר פנינה שירב, חוקרת ספרות, תבוחנ אהובתו מתוך הגיהנום שאינו שונה ניסויים של ייצוגי נשיות ועמדות חשי במיוחד מהעולם המוכר לנו. נשיות ביצירתן של יהודית הנדל 1 העמלי כרמון ורות · כהנא אלמוג. שלושה םדיוני זביגנייב חובוט: אלגיה לעת פרידה נפרדים, המקיפים את הייחודי ןלכתיבת ושירים אחרים. מפולנית: דוד וייכפל.ו ואת המשותף • הכתיבה הנשית הוהעמיד הוצאת הקיבוץ המאוחד. המועצה מול הממסד הספרותי הגברי .בעיקרו הציבורית לתרבות ולאמנות. להמפע לתרוגם ספרי מופת. 93 ,1998 עמי מווגט אטרוד: האשה .האכילה שירים ומחזורי שירים מתקופות שונות מאנגלית: שלומית הנדלסמן. תהוצא ביצירתו של הרכוס, במיוחד מספר בשם כנות 300 ,1998 'עמ ספו מוקדם של אסורן 1 שנכתב תבשנו גרשם שלום ואמו, מכתבים 1971•CHILDREN OF ISRAEL, CHILDREN OF PALASTINE: OUR OWN ,1946 השישים, על סף הפמיניזם. מויאן 1 לע rp STORIES, LAUREL HOLLIDAY, POCKET BOOKS, a division of דין · נישואיה לעורך המנסי מגרמנית: אונו בו. עריכה. תהעוו P.PSIMON & SCHUSTER 1998, 358 ומבוא: איטה שדלצקי בשיתוף םע והתגשמות החלום המסורתי של דהייעו הנשי • מגלה כי אינה מסוגלת דעו תומס שפאר. הוצאת שוקן 551 ,1998 אנתולוגיה • סיפורים של ילדים עדב · ומתבגרים פלסטינים ויהודים ךור חליפת המכתבים בין בין גרשם לאכול. ישראלים, שגדלו בצל הקונפליקט את אינך בודדה במרום • מכתבים שלום לאמו המובאת בספר 1 ניתן דפלססיני. קונפליקט · ללמו הישראלי 1 גורדון ואליו; עריכה והאוות : לע פן פחות מוכר באישיותו של מייסד שעד לפגישתם של רבין וערפאת מא.ד . הקבלה המודרנית, וגם על יהדות בבית הלבן 1 תקווה. · נראה כחסר מרקי צוו. הוצאת הקיבוץ דהמאוח גרמניה. אבל דווקא האם היא הדמות סופרים ממחנות פליסים הבגד 268 ,1998 עמ' מכתבים אישיים של א.ד. גורדון ואליו. המרכזית בספר 1 ובמכתביה יש אירוניה, המערבית וחבל עזה, םקיבוצי רכילות, וגם אכפתיות אמיתית. בישראל, ירושלים העתיקה, העורך 1 מרקי צור 1 הלך בעקבות רהסיפו רמאללה ותל אביב. מהסיפורים האישי שמאחורי המכתבים וכן הניס לעמוד מתוכם על תורתו של .גורדון יהודית הנדל: רחוב המדרגות. הוצאת עולה שאיפה עמוקה לשלום, םג הספדיה החדשה - הקיבוץ המאוחד מאלה החושפים סבל עמוק "נמה שכתבתי צריך לדבר 1 רק אם רנשאומתמשך . לוו ל הרלידיי 1 העורכת נהם ונאותה המידה שנשאו נהם דעו 320 ,1998 'עמ כלומר לא ערך ספרותי או הוצאה מחודשת של הרומן המהפכני ויוזמת הפרויקט, היא ערך חי 1 משנת 1955. שבישר את אירועי ואדי פסיכותרפיסטית וסופרת. זה ספרה פובליציסטי 1 כי אם ערך חיוני לבשבי השני בסדרה העוסקת םבילדי החיים המתחדשים." <א.ד . גורדון • סאלינ. סיפורם של אברם מוואדי סאליב לשו אראלה, בת הקבלן מהכרמל 1 של הגדלים בצלו של קונפליקט. רשימות אחרונות 1922• "שנה אחת • נסים אחיו , של רבקה אהובת נעוריו של באנתולוגיה משתתפים: משה שמיר 1 יכבדוני בשתיקה" עמ' 280(. אברם, הדוד עובדיה, מוסה, מלכה". על עזר, משה דור, · אהוד בן תיהודי אבנו שץ: לשוט אל השקיעה. הזמור אנשי השוליים. הנדל 1 ראובן מיון 1 אנאן עמרי 1 מוסה ג'מיל ג'אפר <פסוודונים), ביתן. עמודים לספרות עברית 234 ,1998 גונתר דוד 1 יוסף, יעל מדיני · ואזיד סאבא, יצחק בר 1 שמאי גולן 1 נסים עבדוראאד בעד אנוד אלון: סתיו מהסס סודי • תהוצא הקיבוץ המאוחד 63 ,1998 עמי <פסוודונים), לאה איילון / איבתיסאם ס. נדכאת, אחמד יוניס, שולי ויכסו / מוחמד רומן קולאז' פוסטמודרני דהמאג סקוס, מוחמד מסד, מרינה נ. · זאהיקה, סביה גרדינר ריאדי, עומר מאהדאווי, סגנונות כתיבה שונים. סיפור האהב ספר שידיו · ה 11 של אבזז אלדן. רבקה רוזן גפסוודונים), נאהלה מרי שהוא םג "לגוו על גג מגביה. בגבהים ללקוס ניהאיה קאוואסאמי 1 ויקסוריה פיינומן · קיי 1 ומתח שבמרכזו סוכן ישראלי 1 גרגרים./ רוגש מעל לגשמים שגודנייר 1 רמזי בארוז 1 גאריב גפסוודונים), עמאר אבו זייאד 1 רןו;ז <פסוודונים), רחלי חובב ספרות, הנע בין איי ושסלנ סל, ליון צוויבל, ג'פרי קליין. .. הערפיליים לישראל היום .ובעבר שגעונות / בגוני העונג בערגה מוגנת/ בגן נוגה רוגע לגהור/ מעל גופה תיקון טעות: ויסלנה שימבורסקה היא כלת פרס נובל ולא כפי שנכתב במדור זה בגליון הקודם. 4 ••••• גליון 225 צ'סלב מילרש מאנגלית: גיורא לשם שפת אמי הנאמנה שפת אם נאמנה T T •:•:: •• -: w · דז:וי א;נכי ~ ל;לה, ~ס~ז:וי ?ס~יס ר:;~ן ת;!!ח;ל~ ע~~ ק ti נ;ת :p רי o/ ע.ץ סל~~ה, ס~ך~ר , ס~ר i ש :ryי 1 לר נפי שהשתזפר 1 בזכר;ני. . : . : : -: . :· . : !ה ~~w ר ~~ים דב;ת. ס:ית ~ךץ מ;לןז:וי; לא ס;נכה לי ~סךת. האמנתי ני תהיי Z\ ם שליח ~~·i;יי~~:ה~~ םי~~~ · ט;~ים, ~ף ~ם סי 1 י~~ ,ט~~ ~~וים, ע,~ךה א; שטרם נ;לד 1, לפי שעה. T T " : : :•:• :• ~~ ,~~ 1 ·~~ T T -: --".'• •• 1ז~~ , י~~ ~~בך.ה ~ל 9.ק~ יש רגעים שבהם נדמה לי שה;צאתי את ח!!י לבטלה. ~ם 'ל~ b·~~~ ,ם'.יל של הלא-הגי;נ!!ים, של ש;נאי עצמם T : -•• : :• • • : :• -:• ~ף י;~ר ~w ~ם ש;~~ים םיpז~ ~ח.דים, ~~נכם ~ל ,םי~י~?~ . שפתם של המבלבלים, • T : • •• : -•: T T : הנג 1 עה בתמימ 1 תם הם. •• T ' : ' T : א 1 לם ר:ד~?~ , ~י ?י~~ ~ל~ד ךת 1 לא ~~ךץ ךח;~ה, ~ך f -י~ י~~ T T : -: • T ספ i ר הצלחה, בלי פחדים והשפל;ת. ~?~ 1?ר: 9 נ:ים ;כיל; o,ף; i:P ל ~ןם .ר.ח~ י~~ ~~ין , !ה 1 סל.~ח י~~~ ~מ i ר ל?מד: ז:וחלת ~~~!!1 נ:וף ת.ל.ל~~ ~זpף, מ~ןל סט 1 ם · י~~ ~ד · ב פ;.ךש ס לרגלי הח;טא במחזה מ 1 סר ~ע i ד• o/••ס;~ ק 9ם- ~~יל ~T ל סקלנזים תמ 1 נ;ת של ענ 1 יים ביד אדם 1 בידי שמים. -• T '' ' TT :-' ' •,• : שפת אם נאמנה, או~לי '.ל~~ iת T ~נ"ל ~~י ה 1 א o/ ס~ב ן;ס;ת 71 ה;~יע.ר ך~ר רי~~~ ?ס~יס 7ר:;~ ת;!!ח;ל~ע~~ ק ti נ;ת ~חיר;ת 1 ~ה;ר;ת ל~~ wד~~ , t ~ ~1 ~ כי מה שנ;רש בביש-מזל ה i א מעט סדר ויפי . •-:••:T:• -ז :-••,'':• השיר נכתב במקרר באנגלית נובמבר 98' 5 ו~ ו~ זביגנייב הרברט מפולנית: יעקב בסר לשון חלום :P י~~~ w: ז כמ; בלם T ..• : ~~ךם ~סר מ;ה. o ~ת ס w ע;ן י~~ ~~;ט :l ל מפרשית לבנה ~ל ~i ~ף א;~י TT מהמפרשית הלבנה ··-·: ז . -:ז י~~ ~o ~ש ~~~n ;ת י~~ ה;ךג ~ת סןןק;ן w צ;חק י~~ ~דליק ~ת ס~נ;ןה ף~~ל לכל י~~ שק~~~ י~~ w;n ד שכלם n ;למים תנתמףנ; אבל אני מספר ילעצמ 1', ~ל א i-סם 9 ;פףרי.ם- םי~~~~ נאלף ישנתי . לרiב ~ל דזתר nש~;ת ··.:--: . ". .. : ל;~ 7 ש;ן ס q ל;ם n ~בת להי;ת נז; T : • :• -:• ןש;ן ה~ק~י~ה~י~~ 7םיץiסך~ נ;~ה 7 ףח~ד :p ~חיא ;;ז o ת ~ת קסדקוף ~ס;ן;ת הספ;~זקי~ 7 ש;ן ס~רי~ה לש;ן ~י~~י י;ן~ :P י~~~ w: ז ם;ק~~ סתףל ~גףף ס~ n· ~ת ע;~ר ד~י ת;ק~~~ ה~י~~~ :P י~~~ w: ז ם;ק~~ סתףל ל~~~ים ע;~ר ד -w ~~ףף ה~י~~~ תק~~~ נשמעת נאזנים ·:--זז :-· זא T תל~~~ דשי;ן ~q ל;ם ה~י~~ ת~;~~ לע,:.פףת לש;ן ~ק:ה ~ל ~י~ה ~תף~ה 6 גליון 225 1••••' ~וי ,~ עם עובר ספריה לעם. 1998 ~ המוליך את מצב הרוח של הספר. על ה"חומרים הספרותייים" המרפדים את "זה אתה" ההחתמה שנתנה בו הסבתא נוסף הידברותם נמצא גם רובד של השקפות משקל כפל ומכופל. אמו 1 כשחיתה עולם ספרותיות כגון שנאת האם את חיים באד: חבלים; הוצאת עדיין נערה נקלעה לכניסה שעליה הרומנטיקה, המקדשת את המוות התנוסס שלס "חכמת היד". "קול המתוק. "אני שונאת את זה." הלמה "זה אתה" הורתה על הפסיג המצומק שבקצה השמאלי של השורה, וכך הלכה ומנתה למפרע את אבותינו ואת אבות אבותינו 1 וליד כל אחד ואחד מהם הוסיפה את הפסיג החלק ונקבה את שמה של אשתו" <עמ' 41(, על כריכת ספרו החדש של חיים באר מונחים על מפה לבנה, מעומלנת, מפת שבת, שלושה חצאי בוסנים: נוסן אב, נוסן אם, ומעט רחוק מהם, בן דמותם המובהק, בגודל זהה, מונח הנדסן שאמור להמשיך ולגלגל את שדירת הבוסנים שיש בה "רבנים, דיינים, פרנסים, חסידים בעלי תורת סוד 1 פרשנים ופייסנים" <שם, עמ' 41(, הספר כולו חג סביב אריגת הזהות של "זה אתה", מנסה לפענח את הקשרים, את הקוד הגנטי הרוחני הנמצא בתוך הפסיג ועושה את הגיבור למה שהוא. מן הסבתא שערכה את שושלת המשפחה על מפת השבת ירש המספר את היראה מן העיניים המתבוננות בזמן 1 נבהלות ונמשכות אל הריבוי שבהתבוננות סימולטנית, כמו זה שבזנב הטווס. "ראית את אלף העיניים שהוא פתח עלינו?" היא שואלת. העיניים הללו הן בעיניה עיניו של מלאך המוות. גם רגע לפני מותה היא מבקשת להימלט מן העיניים. "אתה היחיד שיודע." אומרת האם "היא לא רוצה לראות עכשיו עיניים <שם, עמ' 68(, החרדה של הסבתא מפני ההתבוננות היא בבחינת "לא יראני אדם וחי", בד בבד ירש ממנה המספר את האהבה למלים הנכתבות. אביה של סבתו כתב לה את שיר השירים על גבי ביצת יען "ולך מכל הנכדים בחרתי להוריש אותה"." (שם עמ' 67(. ברבות הימים נשברה הביצה, נשבר עוגן האהבה היחידי של הסבתא, והפשתן שחיתה הביצה כרוכה בו נזרק מיותם אחרי מותה כקליפת פרי עקרה. בא הספר לתקן את עוולת הזמן ומחייה את מורשתה של הסבתא. שתי תכונות פואטיות שתולות בדמותה: היא פוחדת מן המוות, חושיה מחודדים כל העת מול שאלת הזמן 1 והיא אדוקה באהבת המלים הכתובה לה היא מתמכרת בגיל מאוחר. היא "אוהבת לספר סיפורים" וכמו דבורה "מלקסת דבש מכל פרח ומביאה אותו בחשאי אל כוורות הנפש הסמויות" (שם עמ' (. 18 הפרידה מן הסבתא משאירה את המספר 1 ש"הוחתם" על ידה משחר ילדותו עם הוריו בלב.ד לאורך כל הספר נרקמת פרשת יחסיו המורכבים עם אמו ונראה לי 1 כי זהו הגרעין חרישי קרא לה פעמיים ושלוש" (שם, ש' 142(. ממש כמו בהקדשת שמואל לנבואה, ובפיו בשורה משולשת: פעמים רבות תבקשי להשליך נפשך למצולה ועל הסף תיסוגי 1 נגזר עליך לשא לצאת מארץ-ישראל לעולם והניצוץ המלבב והמנחם הוא: בן יקיר ומיוחד יהיה לך ובהיוולדו יימלא הבית אור. הפגישה של האשה הצעירה עם מגיד העתידות ממחנה יהודה מופיעה בספר כשהיא מלווה בהתנצלות המספר על הרהב שיש בעצם ההחתמה הנבואית הזו . אבל היא זו שמסבירה את היחסים המורכבים, העמוקים הסימביוסים ווויי המאבקים הפנימיים, המתקיימים בין האם לבנה. כמו חנה, אל הנער הזה התפללה, ועם זאת יש בה מוכנות להשאיל אותו למשהו גדול ממנו וממנה: היצירה שלו. האמונה ב"אור" האופף את הבן מלווה אותה. זהו אור שבו מסתבר, "לא זכה מן ההפקר", אלא מכוח אחר שנטמע בו נסרם נולד . אמונת האם הזו 1 היא שנתנה טעם לקיומה עד יומה האחרון והיא "הפסיג" של תעצומות הנפש שאפשרו למספר במרחק שנים רבות מן הפרידה הפיזית ממנה לשוב ול"תקן" את מה שנאמר עליו בכתביו האחרים. הוא עושה זאת מעתה מתוך היתממות מודעת, שמה שנאמר עכשיו היא "אמת". בבגרותו הוא מממש את הנבואה שקבלה אמו הספקנית 1 המרדנית מאותו מקובל זקן. בין המספר לאימו מתקיימת, אפוא, "הבטחה עם שחר", הקדשה בשחר החיים, שהעתיד אמור להגשימה. (עם ספרו של ורמאן גארי 1 הנושא שם זה מנהלת האם דיאלוג וטוענת שהאם בספרו של גארי מסילה עצמה על בנה ואין זה סוג היחסים הרצוי (שם עמ' 84(. לצד כובד המשימה המוטלת על כתף הילד מתקיימת בינו לבין אמו רעות, שותפות שמאפשרת לה לשים את עצמה מן הצד מתוך ידיעה מפוכחת של כוחה. באחד הקטעים הנוגעים ביחסים המורכבים שלהם מתאר המספר את לעג הילדים להופעת אמו ביום גשם זועף כדי להביא לו שכמיה וערדליים. "הילדים התפרצו אליכם לכיתה ובישרו לך בצעקות כי 'העוזרת שלכם' באה ומחכה לך אצל ויין."" (שם עמ' 95( הילד חלף על פני המזנון שם ציפתה לו וסרנה עד לשד עצמותיה, מתעלם מנוכחותה. אין היא מגיבה על כך. היא מכילה בתוכה את העלבון בעיקר משום שהוא נוגע לאחרים, לא לחוסי הנפש הדקים הנארגים בין שניהם לחיים ולמוות. מאוחר יותר 1 ביום שבת, שבו הם משוטטים שניהם בירושלים הוא מזמין אותה לראות את חצר בית הספר כשאין בה נפש חיה (שם, עמ' 84(. קר שנים לאחר מכן 1 כשהבן עצמו כבר אב היא אומרת לו "מצד אחד רצית שגם אני אבוא לבית הספר 1 ומצד שני לא רצית לחשוף אותי לעיניהם."" באמירה זו היא מעידה על עומק "קריאתה" את מפת נפשו 1 ומעידה על יכולתה לא להיעלב, אלא להמתין. ממש כמו מרים, אחות משה, העומדת בין קני הסוף וצופה בו ממרחק. הדיאלוג שמנהלת ה"אם והאחות" עם הסקסס החבוי של בנה הוא מופלא וחד פעמי על רקע תקופה שבה הורים נענו לתבנית מאוד אחידה של יחסים עם ילדיהם. אז לא נהגו לעסוק בפענוח הלכי נפש והתרחקו מחשיפת המבוגר בפני הילד 1 על מנת לגדל דור "חזק ובריא". הורים היו צריכים אותה עת לגלם דור של גיבורי שירים בלתי חדירים, שעובדים ביום ושומרים בלילה, ואצלם הבכי והחולשה הם חטא. והנה מופיעה גיבורה שיש לה שיח רווי 1 חקרני 1 נוגע בתהומות נפש עם בנה. ונראה כי רק עם בנה. כשהוא הולך וצומח לנגד עיניה מועשר דו השיח באסוציאציות ספרותיות שלרובן היא אחראית. "אתה צריך להחליט אם ברצונך להיות כמו גראסים, שנכנס לא החדר ויצא ממנו בפשטות שכזאת, או כמו ואסילי." שהזדחל לשם פעם או פעמיים." מבוהל ונפחד" (שם, עמ' 248(. האם משתמשת בסיפורו של טולסטוי "מות איוואן איליץ" כדי להידבר עם בנה באמצעות מראה מקום. היא מאמינה במגע, בהתעמתות עם הדברים, בדרך שנהג המשרת הכפרי בסיפורו של טולסטוי (וראה גם ב"זעקות ולחישות" של אינגמאר ברגמן> ולא בעיבוד המרוחק, האמנותי של הדברים. כן 1 בדרך הגיוס הספרותי נוכחים בחייהם גם סיפורי אגדות, מעשיות שסיפרה לו בילדותו 1 "הר הקסמים" של תומאס מאן 1 סיפורי המקרא ומה לא. מלבד באגרופה על הספר הסגור. אם יש דבר שהיא חוששת מפניו 1 הרי זה הקסם האפל שהרומנטיקנים מייחסים למוות. <שם, עמ' 238(, בניגוד לסבתא, שהתייחסה אל המוות באורח מיסטי 1 והתעמתה עם הפחד על ידי עצימת עיניים - פקוחות עיניה של האם אל הריאליזם המר: "אני מסתכלת לו ישר בעיניים" (שם, עמ' 244(. עד כדי כך היא אמיצה, שמצא לו ליצן הגורל דרך להכהות את עיניה ולגזול ממנה את הראייה בסוף חייה, כי הרי "לא יראני אדם וחי."" כמו מרים, בדימוי האהוב עליה, עומדת האם-האחות שבספר וצופה בתיבת בנה המיטלטלת ביאור ומחכה לגאולה. הוא שלה, אבל כבר איננו שלה. הוא קיים - ומתרחק עם החיים. מתוך עיניה הוא קולט את ההד, את המראה לכתיבתו 1 לקיומו 1 ומן הדרך שהיא ביקשה להתייחס אל החיים הוא תופר בבגרותו את סגנון הכתיבה של הספר הזה. כמו גראסים המחזיק את רגלו הכואבת של האדון סמוך לנסנו הוא אינו מרחיק את הצער, אלא נוגע בו. בפרק האחרון מגיעה הקרבה לשיאה משום שהיא מתרחשת בין שני אנשים בוגרים, המפנים מקום בחייהם זה לזה. רק לאמו מספר המספר על אימת המלחמה, מוותר על דרכי עקיפה, נוסח בה ואינו סורח לגונן עליה בפני האמת. לה אי אפשר לספר דבר אחר מהאמת. זה 'החוזה' הסמוי המתקיים ביניהם. "בדמדומים שירדו סיפרתי לה דברים שנשבעתי שלא אספרם לאיש". ראיתי יד 1 יד אחת קרועה." ועליה שעון גדול עשוי פלדה."" (שם, עמ' 321( למחרת, כשהיא מלווה את בנה, חייל המילואים, לתחנת האוטובוס, היא "נאבקת עימי לקחת מידי את הצ 'ימידן הכבד". על היד הזאת שראית שם, היא אומרת, עוד תכתוב כמה דברים - ומיהרה להסתלק." (שם, עמ' 322(. דווקא בסצנה הזאת, שבה נפרדת אם מבנה היחיד, לבוש מדי צבא מקומטים, לא על פי מידתו 1 כשהיא לא בסרחה שתראה אותו שוב, היא בוחרת למסור לו את צוואתה הספרותית - בדבר הכתיבה הנכונה בעיניה - הדברים עצמם. החיים, לא ההימלטות מהם, לא העיבוד העוקף. היא בורחת ואינה ממתינה לאוטובוס. עד כדי כך לא עמד לה כוחה. "אתה רוצה להיות סופר?" "כמובן, מה השאלה", עניתי בקוצר רוח". "אני משערת שתכתוב על החיים. הרי כולם עושים כך" (שם, עמ' 249(. 8 ·-- גליון 225 "ספיר" לפופ ולארי' ואף הזכ לצורה, למשמעות ולשימוש. המילון אמנם כולם עושים כך' אבל לא כולם [שתן], ובסעיף השני מופיע הפירוש מביסים באומץ בעשרות עיני סורס אל ה'ספרותי': או "אחלה" <שאין לה ב"רייםינג" לא מבוטל כשכיכב מספר מציין במפורש את מעמדן של המלים. ~ו תוך עצמם. רק בסוף הספר מתברר פירוש ספרותי): "טוב מאוד ""מצוין שבועות במדור רבי-המכר במוסף וכשנתקלים במלה שמעמדה לא תקני' לקורא מיהו הבוטן/ מג ייז בא ומהו <עגה מערבית), מושג זה אגב אל הספרותי של עיתון "הארץ", ואף תהיה בדרך-כלל הפנייה לתחליף ו E הדיאלוג שהוא מקיים עם עצמו ועם מופיע ב"מילון ההווה" ם<שקד במהדורת החדשות של "מבט" מקומו התקני • כמו כן' יש סיור ג בין הרמות הסגנוניות של המלים ל"ספרותי", חייו. רק בסיום מתמלאת בשר ל"ספיר"), אולי כיוון שהיה ןעדיי לא נפק.ד מילון "ספיר" מהווה חוליה נוספת "עממי", "המוני", "עגה". כדי לסייע הכותרת "חבלים". היא מבסאת את בראשית דרכו/ נחבא אל הכלים והיום חבלי הלידה של האדם, של סופר הוא מסתובב במקומות הנכונים, כמו הגורפת אליה את השינויים בשפה באיתור צורות הבינוני יש למילון הנושא נבואה שעליו לממשה, של פרסומות לחומוס למשל. 'מחורפן' ומציעה פורמט חדש להיצע המילונים נספח של מפתח צורות העבר. כמו כן, יצירה ושל כאב הבא ממעמקים. גם לעומת זאת, לא מופיע גם במילון הישנים והטובים, הקיימים על מפת כדי לסייע באיתור צורות הבינוני יש חבלי גאולה יש בה: גאולת הסיפור "ספיר", אבל 'מחורייך', מופיע גם תרבותינו הלשונית. למילון נספח של מפתח צורות העבר. על היבט מעניין נוסף, למדנו מפיו נרשמו במילון מלים לועזיות הנכון ממעסה המסכות, ההימלטויות מופיע. וקיש וסי השיר .• ועוד: בערך "קופץ" לצד הפירוש: של הספרן החביב והידען מספריית שימושיות, ובסוף כל ערך נרשם "קם ממקומו בתנופה, נע למרחק או שער ציון ב"בית-אריאלה", שסיפר השורש. המילון מציין את מקור המלה לגובה בתנופה: מופיעות בין שלל איך לשיטתו של מילון "ספיר"/ באופן כללי: כלומר אם היא ארמית מירי ורון הדוגמאות לשימוש בפועל הנ"ל גם: האות מ' משתרעת על יותר מקום או לועזית או שמקורה מהתנ"ך או "קופץ מעל הפופיק", "עושה מאמץ משאר האותיות, בשל שימוש בפועל ימי הביניים ונו'." ייתכן כי היה למעלה מכוחותיו <עגה); "קפוץ לי", בצורת ההווה. באופן בלתי-שוויוני ראוי לפרם יותר בעניין מקורן של ביטוי חריף של זלזול <עגה); ועוד לחלוטין' זכתה האות מ' בשטחים המלים הלועזיות, שהרי אין דין נרחבים וללא פרופורציה רלשא יוונית כדין גרמנית למשל. אינטגרציה של האותיות. דברים נוספים אפשר לומר על מילון מילון "ספיר" שהוא במובנים רבים "ספיר", שלא לדבר על עו 'לם מלים מהדורה מורחבת של "מילון ההווה" המילונים בכלל' שבקרבו מצוי דקשם לו, מציע תפיסה חדשנית, הן "ספיר" במקום לא רע כלל. אך עוד מילון "ספיר". מילון עברי- בתוכנו של המילון מבחינת אוצר לא פסו אפשרויות השינויים המוצאות עברי. מרוכז בשיטת חחווח. המלים שבו' ניפוי של מלים ומושגים, ניסוייך במגוון לא רב אך משמעותי עורך ראשי: איתן אבניאון. והכללת מלים רבות חדשות. של מילונים ביניהם מילון "רב- חוצאח לאור: חד-ארצי. בית מבלי לנתח באופן מעמיק את המילון מלים" של "ידיעות-אחרונות" שראה חוצאח לאור: איתאב 1998 מהבחינה הדקדוקית והבלשנית, אלא אור פחות או יותר במקביל ל"ספיר", 1126 עמ' נמנם כללי' ניתן לומר' שהמילון אבל הוא הרי שייך ל"אופרה- בהחלט מספק מענה ל'משתמש' והוא מילונית" אחרת, ולו רק בשל אחד החידושים של מילון "ספיר" מילון פתוח, ידידותי ודמוקרטי. העובדה שהוא בן שישה כרכים לעומת הוא בהצגת הפועל בצורת "הווה'', מה שמראש פוטר רבים וטובים <בתחומים ומעט אינפורמציה נוספת על המילון: "ספיר" שהחומר בו מרוכז בכרך אחד . מילון ספיר כולל תשעים אלף ערכים, שונים אך לאו דווקא בדקדוקי השפה • ערכי משנה והגדרות. המילון כתוב העברית), מרמה מינ ימליח של ידע, בכתיב מלא, תוך כדי שמירה על כמו הכרת צורות העבר של פ 3זלים ניצה גורבי r כללי האקדמיה במה שנוגע לכתיב, רשימה זר נכתבה סרם ראה אור המילון שונים, שמות-עצם, שמות-תואר, חהשד - המהדורה המשולבת של אבן שרשן . ועוד/ שדורש לא-פעם שהחיפו מיני דוגמאות "לוהטות" פחות כמו: במילונים ה"מסורתיים". ןמילו "קפצה לו הדרך", וכד', במילון אבן- חציו "ספיר" עממי מבחינות אלה ו גם שושן לעומת זאת מצוי בערך 'קפץ': רוני סומק אחרות. שכן/ מילון "ספיר" מחזיר את 1. התרומם למעלה בבת-אחת בעקירת כבודה האבוד של שפת הסלנג <עגה) שתי רגליו או' להיפר' צנח מלמעלה טדאוש ייז'ביץ r~ ושל שפת הרחוב (ה'המונית'), אהו למהט בבת אחת: 'הכלב והגדי שקפצו ל r: מפו בית: רפי וייכרט מאנסן מלים "מיוחסות 11 ו"בעלות - מרשא הגג' <בבא קמא ב ,")ג ובין מוניטין" מ"שושלות" ממש הדוגמאות מופיעים רק שימושים קרוסלח "אצילות", שלא לדבר על "זכויות" המופיעים במקורות. שיש להן לדעת רבים, מעצם העובדה רבות ממילות הסלנג המעודכן שחייהן שמקורן בכתובים, וחלקן נבראו קצרים מחיי פרפר וכמובן כאלה שזכו ~~סה באקדמיה ללשון' <וחלקן אולי מוצאן לאריכות ימים, שוכנות ביז דפי ~~ףרור אינו ידוע, אבל קנו להן מעמד במשך "ספיר". ביניהן אפשר לפגוש מלים סביב עצמה השנים בדרכים שונות ומשונות) דלצ כמו 'מגניב' על משמעויותיה ~מחה -~נ;לדתמשמחה מלים והקשרי-מלים שהגיעו ממש הקל אסירת וה עגת יות -משתנות -•:T:•:•:•••:· ן מהאשפתות. למשל: אם הפועל 'זיין' אופנתיות, ומלים כמו 'מסתלבט' שהן ~~סה ~ס~ה ~ין ~ן~ה ך o/ם:~ <בעבך) מפורש במילון אבן-שושן על טהרת ה'עגה', ואין להן אפילו באמצע ם;,~ה האפ"ר )1966(: "צייד בכלי נשק, נתן כלי זכרונות מבית-אבא לפני שירדו נשק, השלטונות זיינו את המשטרה לרחוב, ומלים כמו 'מסטול' ו'מסטולה' ~o/ ~ףךך-ת :pס T ו~ה ~ק~יץ o/ ל ~ח;ק בנשק אבטומטי", הרי במילון ""ספיר שגורלן דומה. ועוד רבות ולאו דווקא טובות, אך עשויות להיות מקסימות בערך "מזיין" <זמן הווה) מופיע: 1• לעיתים השיר הזה מסחרר את המלה 'שמחה.' לשמחה יש אבא ואמא. קוראים להם: שמחה. "מצייד בנשק <מיושן) [זין]" 2• או סתם משעשעות לשמחה יש כנפיים והיא חגה "בין אדמה ושמים'.' לשמחה לא אכפת שהיום אפור. "בועל, מציק, מתנקם". (המוני). מעצבנות - הקיימות לטובה ולרעה דוגמה זו מתונה יחסית למילות לא פחות משכנותיהן הכבודות, היא כבר תצבע אותו בצבעי השמחה, והיא תעשה זאת בסופה. היא משתחררת ה'עגה', הצירופים הלשוניים וקרובי רבות המשמעות והפיוטיות. "כקפיץ של צחוק'.' ושפינוזה? כן' שפינוזה הוא זה שאמר כי "כל מה שמביא לידי משפחתם מדרגה ראשונה דשניה מסיבות אלה ("של אינטגרציה" בין שמחה, הוא סוב'.' והטוב ב"קרוסלה" של רוז'ביץ הוא בתחושה שקפיץ הצחוק לא המלים) וגם מסיבות נוספות, שנשתדל נעצר בנקודה שאינה קיימת בסוף השורה השביעית. השמחה שלו יודעת שהחוק ה'המוניים.י למשל: ""מושתן <מושתנת) פירוש: "מבויש" <עגה) לעמוד עליהן בהמשך' הפך מילון הראשון של השמחה הוא שאין .חוקים 9 נובמבר 98'וiו•••• י מזמר בשיגעון 1/ השם שרה למים משווע/ למען השם אהוון , שבצמע גווע."", שקשוק הרכבת ממשיך גם בתיאור הבא: "אל תקפוץ בנסיעה, השם דוד./ אתה שם מובס שנידון להפסיד,/ לא ניתן לאיש, קשה מנשוא,/ שם בלי-בית בארץ "".וז לרגע, יכול הקצב להטעות, לרגע יכולה האונומטופיאה להשאיר באוזן רק את צלילי הרכבת. אך רגע זה הוא רגע הכיווץ שיש כמעט בכל שיר של שימבורסקה. היא מסיטה לרגע את האצבעות המאוגרפות מהיעד כדי לכוון בעוצמה גדולה יותר את המכה שתבוא בהמשך. "שירה", אני מצטט את סטפן מלאומה, "היא לשונו של משבר." שימבורסקה קוצצת את הלשון הזאת לפרוסות דקות. היא מכירה בווליום של הצעקה ויודעת שחימום הגרון מתחיל בשתיקה, ולכן השיר הזה יסתיים בשלוש מלים: "דממה בדממה פוגעת'.' פעמיים דממה ופגיעה שהיא מלה שאחריה חובשים את הפצעים. ויש גם שירים שבהם שימבורסקה תרחיק את הראי בכמה סנטימטרים מפני המתבונן. בשירים אלה היא תסווה את צבע השמן באקוורל. היא תרקיד בעדינות את שערות המכחול לע הדף, ואז , כמעט בדרך אגב, יישפך הצבע. כזה הוא, למשל 1 השיר "עננים": "בתיאור עננים/ צריכה הייתי להזדרז מאוד; - כעבור הרף- עין; הם חדלים להיות עצמם, ומתחילים להיות אחרים."" . שימבורסקה תתפוס את הרגע החמקמק ותדע לפסל בעננים האלה לא רק את תפאורת השמים, אלא לכווץ את המרחק בינם לבין סולם התווים עליו מתנגנים חיינו. "בהשוואה לעננים", היא כותבת, "החיים נראים מושרשים,/ קרובים להיות עמידים/ כטעמ נצחיים.// לעומת העננים/ אפילו אבן נראית כאח, שעליו ניתן לסמוך,/ והרי הם דודנים רחוקים ופזיזים."" בהמשך השיר היא תאיר את ההשוואה מכיוון אחר. העננים ימשיכו להתגנדר במטס השמיימי של חייהם ובני האדם ימשיכו למדוד את המרחק המטאפיזי שבין שמים לארץ. הארץ היא גם קטע מ"מסע בהימליה, שלא נערך", היא גם "אהבה ממבט ראשון", היא גם "יריד הקסמים'.' שפת הגוף של השירים תתו גם אירוניה וצעקה לאמירה שנונה ותמחיש את חוסר היכולת של המלים מול השיער הנגזז בכוח כדי למלא מזווגים. שימבורסקה היא אקרובטית של תמונה, של שפה ושל היכולת להוציא את השירה לרחוב. כך הופך "שלהי המאה" לספר המרהט בהתרגשות רבה את עליית הגג של השירה, מבלי שהוא שוכח להשאיר רגעי גדולה על כל מדרגה המובילה לאותה עלייה. • רוני סומק הקשוח של מסלול ההמראה. "שלהי המאה" , ספר שיריה השלישי המתורגם לעברית על ידי רפי וייכרט <קדמו לו "אטלנטיס" ,"סד ף והתחלה"> הוא בעיני מאורע שירי מיוחד במינו. גם בשל העובדה שמדף הספרים המתורגמים מתרחב בעוד תרגום נהדר, וגם בשל העובדה ששימבורסקה היא משוררת שכל מפגש איתה מעלה לראש התורן את דגלי השירה הגדולה. "בשלהי המאה" בחר רפי וייכרט בעיקר שירים שבהם פתחה שימבורסקה חלון • שירים שמוטטו את קירות האני ופרצו אל האני הקולקטיבי. "העולם לעולם אינו מוכן; להולדת ילד" היא כותבת בשיר "מעשה שהחל" , ובשיר אחר היא מתבוננת ב"תצלומו הראשון של היטלר", מה יהיה על התינוק הזה, היא מנסה לפנטז את הפנטזיות של הוריו: "."אולי יהיה דוקטור למשפטים כשיגדל./ או טנור באופרה של וינה?/ של מי היד הקטנטנה הזאת 1 של מי האוזן , העין 1 האף הזעירים?/ של מי הבטן הקטנטנה המלאה חלב, עדיין לא ידוע:; של ופס, רופא, סוחר, כומר?" הדודה שימבורסקה צובטת את הלחיים הוורודות. חוסר האונים של התינוק וחלומות ההורים מרופדים במלים התפורות מבד משי . זה עדיין לא היטלר , זהו "אדולפיק'.' ואם לעשות וריאציה על השורה שציטטתי משיר אחר, הרי שהעולם לעולם אינו מוכן להולדת מפלצת. שימבורסקה יודעת שמול התמונה התמימה "יבבת הכלבים ופעמי הגורל אינם נשמעים", והיא רק מזכירה שהכתם הכי שחור של המאה העשרים החל בטיפת צבע ורודה. זה כוחה, זוהי האחיזה הצובטת של אצבעותיה בגרון הקורא. הקורא מחכה לקטסטרופה והיא דומה לאחות המחטאה בצמר-גפן רך את המקום שעוד דקה יידקר בחוד המזרק. בשיר אחר , ב"עדיין", היא תבנה את מסילת הרחמים מתחת לגלגליה של רכבת המוות: "השם נתן הולם באגרוף בדופן הקרון/ השם יצחק אבי קדה לדמותי החולפת במראה./ הנה, אני אומרת לעצמי , היא משיבה לך קידה" <עמ' 31(. המראה השירית היא בבואת הנפש, היודעת לשורר גם לע אימת השיגעון: "." אז בא השיגעון.// אנחנו ידענו עליו מספרי הבישול./ מן האופן שבו מתערבים חומרים אלה באלה //." כך או כך הפכנו לידידים //." כשנהיה תובעני שיחדנו גורמים מקצועיים. קינאנו לו/ כמו שמקנאים לאהוב או לילד. //." לאט התהפכו חיינו מן החוץ פנימה./ למדנו שהערומה היא המשכן הטבעי של השתיקות. למדנו לקרוא/ מראה לכל מה שמקיא מתוכו את המוכר" ("מאז ומעולם", עמ' -33 34(. ובאותו עניין , בדרך תמציתית, גבישית להפליא, בשורות הסיום של הספר: "." אין זאת אלא שדעתי ניטלה מדעתי./ אבל את ידי אני נותנת לך בתנועה רחבה ופשוטה, כאומרת: / נלך הביתה" ("אבל את ידי", עמ' 47(.• עודד פלד האימפריה מכה שלישית ויסלבה שימבורסקה: שלהי המאה. מפולנית: רפי וייכרט. סררת "קשב" לשירה 1998,76 עמ' ויסלבה שימבורסקה היא המשוררת הקרובה ביותר להגדרתו של הולמס לע המדע. "המדע", הוא כתב, "הוא רהיט נהדר לעליית-גגו של אדם, שיש לו שכל בריא בקומת הקרקע". אני מחליף את המלה מדע במלה שירה ומרהט את שירתה של שימבורסקה בקסם הגלוי שלה. היא משוררת היודעת להחזיק ביד את הממשי ובהינף יד להפוך אותו למופשט. היא יודעת שהטי סה הכי יפה בשמי השירה מתחילה בחימום מנועים על האספלט כהמהנמה רנה אמיר: עד ברא האדמה. הוצאת הקיבוץ המאוחר 1998, 48 עמ' אני מודה ומתוודה שקובץ השירים הזה ריגש אותי גם בקריאה שניה ושלישית. דנה אמיר , שספרה הקודם, "עכשיו במתיקות הזאת" , זכה בפרס הקרן ע"ש רון אולר , משרטטת בספרה הנוכחי נופים נפשיים, שיסודות רגשיים ופילוסופיים משמשים בהם בערבוביה. דקויות של תפיסה חושית הפונה פנימה והחוצה מוליכות כאן לכדי תובנות קיומיות חדות: "אין אני קול אלא נדידת הקול," כותבת המשוררת ברגע של פיכחון , "פולחת את הדממה כמו אור את האוויר,/ בנביעה כחולה, אני אני אני" ("הגוף השני", עמי 20(. או בשיר הפתיחה היפהפה, שבחרתי להביאו בשלמותו: "הבט בפנים האלה./ משהו טמון בחיוורון הזה ואיני יודעת אם הוא סימן לנצח או; לשכחה. הבט בעורקים הקטנים, הנגועים, המדגימים/ את חלוקת הזמן . // עלי לצעוק את שמי בפתח. את כל שמותי./ רק משום שהלילה יורד עכשיו אין זאת אומרת/ שחדלים העצמים./ הבט בגופך , למשל • בגוף האבן הזה.// עד בוא האדמה. בעבר האחר ממלא הגשם גביעי עלים./ מה שאתה שומע כעת אינו מוות. אלה חיים במילוי צורתם./ ברירות הקשורות בשווה, בנמצא./ בנכון להיצבר" <"עד בוא האדמה", עמ' 9(. יש לא מעט נמענים בקובץ הזה : הבן 1 האהוב, האהובה, האני השר עצמו. הפנייה אל הזולת היא תשתית רטורית, שנדבכים של אמירה שירית בהירה ומדייקת ב ישאים על גבה. השפה קצבית, מדודה, מהוקצעת, מתווה את גבולות העולם, עוברת לסירוגין מן המופשט לקונקרטי וממזגת רוחני בגשמי: 'אני מכוונת את אי הסדר לתוך החלל הגזור למענו:/ כלים מלוכלכים לפינת הכלים המלוכלכים,/ שמים לפינת השמים" ("זה הבית", עמ' 12(. כך , בפסקנות פיוטית מרשימה, בקלילות ובטבעיות, נעים השירים בין ה"כסף הגדול" של המימן הפסיכולוגי- פילוסופי ל"פרוטות הקטנות" של הי סוד המוחשי, היום-יומי. מערכת יחסים עם נפשות קרובות ועם עצמים מוכרים <מחלקי הבית ועד למצרכי מכולת> עומדות בבסיסם התמאטי של השירים, שרובם בנויים כמחזורים ארוכים המחולקים לפרגמנטים קצרים. ומן המסד הזה צפה ועולה שירה מזוככת, בהירה, נוגעת ללב בפשטותה ובנקיונה. "השנה החדשה קדה לשנה החולפת," כותבת דנה אמיר במוטו לאחד משערי הספר , "אף גליון ···· 225 s~11 ~1 ~ 10 H! האכזב רוצע .וכאב םג םמקומ לש ינופ עטב אל :נפקד ך"בדר םלי חהמל ;ירדו םתלתלי םלבני /עד יכתפ .ההרים /לא הגבו םמש /רעו םעדרי הבשד /כחול; ךאחר-כ וגורש תבנביח / תהרוחו רונע ;ערבי ףאס לבחלי /ומקל./ קר יראש רנות ןמעונ "מחשבות. '<עמ 16( םכש רשהכפ יהגלובל אהו וביסוד לש םעול בארוב י 1 ךכ םג תהמסעו םה וממאפייני 1 דבמיוח האל לש רהדו .הצעיר דיסו הז ףא אהו ןמ םהשכיחי :בספר אל תפחו המעשר םשירי םה ישיר הנסיע וא עמס וא .שיסרס רהשי ן"לזמ "מה '<עמ 50( קמספ ףא הרציונליזצי :לכך ן"לזמ /מה יהלכת ימארצ ;מולדתי קלבדו םא יחי ישגילפת יל /שם ועל /יפה. יכ המ היעש ןהאמ אבל /פרספקטיבה בלהתקר ךצרי יכד /לראות קלהתרח .היטב" ךמאיד 1 םבמקו ראח ,("מסעות" 'עמ 71(, רלאח עשב תשורו תהמונו םערי ןשה ייעד ,מסע םמסתיי רהשי ןבספק-פיכחו 1 ·ספק :תסכול ק"ר אל רלהיזכ /עכשיו ישראית םפע ראוג ,בכלוב /מסובב לגלג םברגליי /קטנות. םג .הוא" םהחיי ו<א קפר םחיי <זה עכמס םמוצאי יביטו זע דבמיוח רבשי ז"פרי 1997" '<עמ 11(. לע ערק שמפג םע דידי לבנמ ,התעופה ןכש"בחלו להגדו /שוטטו םהמסרסי ראח םמזונ -1 תמזוודו ,ואנשים" ךתו יכד תשתיי הקפ -"." ושוחחנ לע ךההמש -/ ההעליי הבסער ,השמימה /ירידתך לא בגו "הרכבות - ואליה ,ודניאל ישנ םנביאי םהמועתקי ןמ םהעול יהמיתולוג םליומיו .המודרני דמצ דאח - תפרשנו תחילוני תועכשווי של יגיבור המיתולוגי - ךכ םג ספרומתיאו '<עמ 10(, ספרסאו '<עמ 69(, ססיזיפו '<עמ 86( ךומאיד 1 תהמזוודו ןכמאפיי סהבול רביות לש תתרבו ;הנסיעות אאל ךשמתו רההקש העול רשיות ןמשה ימיכל םבגדי םוחפצי ןה תעמוסו למכלו לש תרגשו םוה תתמצי /מעשיהם, אל התעש ךל םמעשי /אחרים הציוו םאלוהיה לע /הסופרים ךוכ עמנ םאות ;ממשוגות וכמ רלשחר םעמי דולהשמי /מדינות וא םסת ללפעו 1 םסת ךכ 1 ךמתו לגוע 1/ דנג יאדונ תהמדינו וא הההוצא .לפועל" רמזו סמגיי תא תהשורו תהחזקו ההאל יכד רלסתו תא ההעטנ ושמסותי לש זעו םה ישחקנ לספס לע שמגר .יצירתו רמזו רמחזי ,אותם לובגדו 1 .למגרש םה אל םסיפורי אשל התממשו 1 םה אל םווליו ראח לש ,הצעקה ,הם ולטענת 1 םסיפורי ושנכתב תמזווי ,אחרת הובגיאומסרי לש זעו תהזווי החשוב קר רבתו וק .זינוק שבשלו תהמסו תהאחרונו סמתייח רמזו תעדל'וl "אשה 1החונמ'וl "נכונה ו רל"פנת "במרתף . תההתייחסו טלפורמ לש ןרומ תמאפשר רלמזו בלהרחי תא הגבול 1 תולהראו תא יקוו רהתפ ןבי ההפואטיק ההגלוי ןלבי ההפואטיק תהמוסווי ובסיפורי לש .עוז רמזו במתעכ לע טהמח ,התופרת לע גסו דהב גוסו ןהדמיו ששי לבכ .טקסט רהחוק רשבמזו ףמתחל ןבסוכ .סמוי אהו קבוד ,אסטרטגיות אהו רמסי תמסכו אוהו המגל תא עהרג ושב 1 םא טלצט סמשפ לש 'ג'ורג לאורוו 1 רהגיבו שלוב המסכ וופני תגדלו יכד םלהתאי .לה וזה םג עהרג רשמזו רהחוק עמגי ולפתח לש רה .הגשע דעו ערג ץתתפר .האש רמזו אהו עבול שא מיומן 1 אהו סלוע האות הבתאוו .ובאהבה יאחר שהא עיופי ףמכש טהשב יכד רלספ תא רהסיפו .הבא • ירונ קסומ םהחיי עכמס רזוה :פרירמן תמזווד ,ואנשים תהוצא םגווני 96 ,1998 'עמ ר"בעי השרמזורי /ירוקים יאנ תמטייל םע /חלומות./ לבהב הפ ;מוכר תחולפ חהרו ;ומותירה תספיח /כתף/ םעצי יפרוע /עלווה םמפשפשי /בענפיהם .לקראתנו" ל("ת באבי 1997", 'עמ 7(- ךכ חנפת ת"מזוודו "ואנשים 1 רספ השירי ןהראשו לש רזוה פרידמן . ראפש תלזהו רבשי הז הכמ יממאפיינ :הספר םשירי םשה תתמונו ו<א בטו :מזה ""שוטים <קצרים לש רנופי-עי :עכשוויים ששימו בר :בהאנשה הנימ תאופטימי תהגובר ובסופ לש רדב לע תא דתפקי .המנצח רמזו רחות תמתח דלרוב יהפורמל לש רהסיפו עומצי תא ההאלטרנטיב .המוסרית-פוליטית עהצפ שמכי סולאר ןאי םש המשפח .ברור תהעימו יהאמית רבסיפו אהו ןבי תהקיבוצניקי הגאול ןלבי דהנוו םסתו .העין לאב שבשלו םהעיניי תהרואו יחבו דהסו לשהואפ ןבעי .הסתומה קבפר יהשנ ןיאבח רמזו תא תדמו בהא ובסיפורי לש .עוז רמזו גמדל רמסיפו רלסיפו טומשרט תדמו השוויתר לע .שריריה וטיעוני לש רמזו והזכיר יל הכמ תשורו ןבה רתיא זעו ועצמ תא :אביו ל"יהודה-אריה-ק ווזנ 1 -איש רספ ,ואיש-רעים םאד םנעי -ורך ,הליכות לקיב תמא הההגנ הרוב ןנוש חונשל ןלהג לע םהר-הצופי השהי רמכות קומנות רמית יחלק םירושלי .הנצורה יבעינ דהיל םהרוש ועכשי תא ןהזיכרו ,הזה תנחר המרא ואבי תאוהב-ההשוואות-הספרותיו אכשהו ממתאץ ללהשחי תא םהכדורי לא ךתו תבי ההבליע לש ההרוב קהעתי דכאח תהמראו םהעצובי רביות :בחייו םהכדורי ומיאנ סלהיכנ לא םמקומ אואב אל ףחיר אול ףגיד אאל הניס עלהשבי םאות תבשורו תידועו ךמתו ההשיר תהלאומי תהפולני ."" 'ובו :<מתוך ר"באו תהתכל ,העזה") רמזו ןמבחי ןכמוב לבפרופי בהא ןהמתעדכ רמסיפו לסיפור 1 ךא םג אהו ןמכוו תא תאלומ רהאו לא ןהניסיו להכוש ןלטעו םבכדורי תא ההרוב דשנוע ללהצי תא .חייו לאב ריאמ :מיד רמזו ואינ קמסתפ קר עב"רק יהאידיאולוג ןהמקנ ימאחור קהמאב ןבי בהא ,לבנו" אאל רחות םג דלרוב טהכמע ידמונ רשאפש בלהשכי לע תספ רהפסיכיאט לש שער ההחבר .האנושית אהו ,נמנע ,בצדק עלקבו ימ להמטפ יומ המטופל . תתולדו ההמחל םמטשטשי תא ןכשלר להטיפו .בה קהפר קהעוס ץבקוב םהמאמרי ר"באו תהתכל "העזה חנפת תבשורו לש ןנת :זך ם"סופרי םכותבי תא /ספריהם ןצרפ ,הליטוף תתאור ההאפל ריאי :מזור ףליטו הכאפל - לע תסיפור סעמו יעוז תהוצא רכת 360 ,1998 'עמ ל"בשבי ,לכתוב" ראמ םפע סעמו ,עוז ם"נחוצי ,גג אסבת .ופצע" תא גהג ראפש ,לראות תא אהסבת ראפש ןלדמיי קור עהפצ אהו לספס ץהע רבחד הההמתנ לש .הנפש זעו 1 ובסיפורי 1 במושי תא ועצמ תוא אהקור לע להספס .הזה ובתיאורי אהו גהפלי דע תליערו דהע םמה תנכר ץהע םשנגרי יזריז םידיי וניסר אותו . להספס יהמטאפור ההז גספ להכו זועו עיד ישמ ושלפני יומ ושמצדדי אהו .העומד רחד הההמתנ ובסיפורי ענצב םפע ר"באו תהתכל "העזה םופע הבאפל ,מוחלטת רחד הההמתנ ענג ,במים עיד האש הובקומ ,מתחתיו רהסתת ואפיל .פנתר ,הנפש ישמאחור ,הדלת החיכת דלי טשתסי תא תהדל ףותלט .אותה זעו רמוות שמרא לע ,הכפפות אהו ענוג הב דבי של פסנתרן . םהווליו תשבקצו ואצבעותי קיפי הממנ לכ .צליל אהי התהי ,מינורית תמאז'ורי םוסול םהתווי השבגרונ ןיכוו ועצמ אל םפע ואפיל .לבלוז ריאי רמזו ובספר ף"ליטו "באפלה עיוד ישא םש חברוו ןבי ההכריכ תהקדמי הלכריכ תהאחורי תמסתתר ההקופס .השחורה הבתוכ ראפש אלמצו תא ןצופ ףהליטו םוג תא תתאור .האפלה תהמסו ושל תבעקבו וספרי לש זעו ןה סטק שמרג לש תפתיח האות .קופסה ,לא אהו אל היגל תסודו קשר לספס ץהע רשבחד הההמתנ ,יודע לאב אהו טירה תא יעינ אהקור תבפינו רהחד ושב חהני זעו קחל .מחלומותיו רמזו אהו אהקור עהיוד לשבשבי ןלהבי תא להג ךצרי םקוד םללגו תטיפ .מים ףהקצ רשמשאי ואות לג היהי דתמי עגעגו הלסער ,הגדולה יוכד רלהסתנוו ןמ ההסער ךצרי דלהורי תא ימשקפ שהשמ לש .החוקר רהחוק אהו דציי ושאקדח ןטעו 1 לאב עהאצב היכול קלהסתפ שבמישו .ההדק הלחיצ אל תאחראי גתהרו תא ,החוויה רומזו הרוצ האות .חיה ךלב ף"ליטו "באפלה אהו םקוד לכ רסיפו ,אהבה יוכד השהאהב קתחזי ךלאור םימי שי שלחד שולהתחד ,בה ךוכ העש רמזו יבפרק .ספרו אהו למתחי ם'ב'נוודי .וצפע" ההחבר תהקיבוצי למו ההחבר ,הבדואית חהמת יהארוט 1 דהרוב יהמקרא רובעיק תמחיק תהקוטביו ןבי ישת תהחברו ושהקיפ ןעצמ יבחבל תזיר .האגרוף ןאי .נוקאאוט שי ןניצחו ,בנקודות ןואי די תהמתנדב תלקח תמזוודו םןאנשי וזה מפר•ד ן 11 רנובמב 98' "מזוודות ואנשים" הוא, בהתאם לכך 1 עמ' 31(, ודאות מתמטית". ("ימים במרינבאד", שאנו נושאים איתנו בכל מסעותינו . מדע מדויק גם שמו של אחד משערי הספר ו גם קוריוז מעניין מצוי גם ב"זקר ז:ו~לת בשירות השירה אשב~ לאב ' ת י~ךן" (עמ' 28(,. חסר כותרתו של הספר כולו. ~וי ,~ במזוודותיה האישיות של המשוררת ~ מגוון רגשות, כמו אצל כולנו: אולם אלה הבאות לכלל ביטוי מודגש במיוחד בשיריה הם בראש ובראשונה הגעגועים לאהוב הרחוק, הבדידות, הכאב: "הסתיו הבחין בי. ריח; געגועי באפו. בערבים/ עלי לנעול היטב את דלת הכניסה" ("ריח געגועי", עמי 36(. "אל פתח העיר הגדולה/ בא הערב באוושת/ אוטובוס./ ."/ מושבך הריק נותר לצדי" <"אל פתח העיר הגדולה", עמ' 37(. "משום האבק ומשום/ אי הצדק באוויר העולם; אני צריכה לכבס את/ בגדי, אני צריכה; להרטיב את עיני מפעם לפעם" ("משום האבק", עמי 45(, ותחושות כיוצא באלה בשירים רבים נוספים, כולם במישור הפרט. גם אי-הצדק המצוטט לעיל הוא אי-צדק "פרטי", הופתעתי אפוא כשפגשתי בהמשך את "המגפה" <עמ' 76(: "על הספקנים הגנה חולשתם./ ךא אלו שכוחם עמד להם/ התחזקו והלכו; בלא תקווה/ עד שהחלו נגלים בהם/ הסימנים הראשונים של עיוורון". השיר "על האי דלוס" <עמ' 79( הוא משל הממשיך את קודמו: "האיים האחרים גאוותם חיתה על; עמידה של שנים ללא נוע. כך; לבסוף רכשו את ביטחונם/ "./ ובדלוס, לא הרפה הרחש מן האבנים; דע שנולד שם אפולון; ונעשה אל האמת'.' החלומות והתקווה בפתח הספר חוברים לקראת סופו עם תקוות חדשות - "ההווה - נקודת הזינוק; שאינה חדלה לעולם" ("פנסה דיי", עמ' 92(- ועם אושר קטן 1 פרטי: "לקרוא לאור יום ולחושך לילה/ כבר מאוחר.; אבל האושר, שמו:; אי יווני לבנבן.// כך טוב יותר לבקש" <"לקרוא לאור יום", עמ' 94(, ספר שירים ראשון זה של משוררת צעירה אינו נקי , ?מובן , מפגמים. פיזור השירים בין השערים השונים אל תמיד הולם את נושאיהם. יש שירים בנאליים <"הרופאים", עמ' 41; "בקצה היום", עמ' 59(, יש שירים שבהם עודפות של תמונות <"תל-אביב l · 1996" עמי 22(, יש שההאנשה בהם מאולצת <"בגדי הקיץ", עמ' 26-ולעומתו 1 בעמוד הבא, "הפסנתר הזקן", היפה). אבל, בעיקרו של דבר 1 האיפוק והבשלות, עולם הפרט - עם גיחות ראשונות למה שמעבר לו , האכזבה והעצב ההולכים יד-ביד עם כמיהה ועם תקווה - כל אלה צופנים הבטחה ומעוררים ציפיה להמשך 1 שוודאי יבוא. • יעקב שי שביט דרור כחן: שירים על גזות המילניום, הוצאת גוונים 48 ,1998 עמ' בשיר הפותח את הספר, "מתינות" עומדים היופי והזעם "מול תורת הסיכויים", היש המשותף למשורר 1 למצביא ולפילוסוף. כל אחד מאלה נחוש לתקוף את דעות קודמיו כש"בשבח המתינות מדברים הבדידות,/ הזיכרון'/ והחולשה'.' שיר זה משקף את הפילוסופיה הלירית ואת דיוק ההבעה השירית של הספר כולו . חמשת השירים שאחריו מסבירים את הקדשת הספר: "לאבי על שהיית". העבר משתקף בהווה, "ואנוכי עפר ואפר" של בראשית ,ח"י( 27(, מופיע ב"אפר ועפר המתמזגים והיו לבשר אחד", בשיר של דרור כהן (עמ' 4(; בשיר 'Soliloquy ' הפותח במשפט "אבי נישא מכאן עכשיו מעל גלי הרוח", "מנגנת מוסיקה מאת בראהמס'', שזורה ב"שעטת סוסו של פורטינבראס" וב"שמלותיה של אופליה", של המלט השקספירי. אך לא רק פסוקי תנ"ך ושורות של ביאליק, דמויות שקספיריות וגיבורים מיתולוגיים מסתופפים בשירי דרור כהן: גם מלות-מוסך 1 כמו "דגם חדש", "חלקי-חילוף" ו"שימו ן מתמיד", מפעילים תחליף להשראה מרקיעה שחקים <"קיצור תולדות התעופה", עמ' 7( של משורר , השומע את הדיו של "המפץ הגדול --- ביקום הריקני", והשואל בפשטות: "מתי ישווה אור כוכב לצל יופי,ךי בתי?" ("המרובע של רותם", עמ' 12(. אכן, דרושה ידיעה רחבה במיתולוגיה, אמנות בת-זמננו ומדע מדויק, כדי להיות הקורא המבין בשירת דרור כהן. כדי להבין את השיר "ארמגדון" (עמ' 21(, חיפשתי ומצאתי באנציקלופדיה ש"ארמגדון" הוא שם הר בחזון האפוקליפטי של יוחנן: בברית החדשה בעברית, · מאויתת מלה זאת: "הר-מגיוון", זה ההר ליד מגידו 1 שלרגליו התחוללו המלחמות הגדולות מאז המאה ה 15 לפניה"ס ועד מלחמת העולם הראשונה, בין האנגלים לתורכים. באוואנגליון יביסו במקום זה צבאות האלוהים את חילות אשמדאי: בשירו של כהן הופך המקום לדמות הגואל באחרית-הימים, המופיע בעיר תל- אביב ומנער אותה מתרבות קלוקלת, מ"מהומות בתי-קפה/ בארכיטקטורת באוהאוס דהויה" ומפיח בה תקווה למציאת "המפתח לחידת האמנות" . לכן 1 יש לשיר זה גם שם משנה: "הימנון לתקווה", והוא מסתיים במלים האופטימיות כביכול: "נפליג אל מעבר למערבולת המילניום,/ על אדנות הזיכרון" ומשווה אופי אוניברסלי למושג הייחודי 1 היהודי , של תום האלף. בפילוסופיה השירית של כהן , תופס הזמן מקום נכבד. בשיר הראשון מתוך "שלושה שירים על נושא הזמן" (עמ' 13( "הדקות חולפות כעטלפים בעלי ואואר מאיכות נדירה". השיר השני מתחיל בשורה: "עוף זמן עגור אל קצווי עולם", בו העגור הוא העוף היודע את זמן מעופו ושובו "עם רוח האביב", בשיר השלישי "הזמן/ של אבי לוהט כקצה סיגריה; זמני שלי, נושר כאפר בעקביו.; הזמן של בני, מועד ומטפס בצעדי ברווז": שלושה דורות מול "תקתוקו המזויף של השעון". ואילו "הלב הוא מכונת- פעימה המייצרת/ זמן" (עמ' 16(, דרור כהן מתאר "נפש וחום/ מגע הגוף; חלום ויקיצה" בריקוד הטנגו (עמ' 23(, "המחול הוא בן תמותה" אומר המשורר; "צעד . קדימה, שניים לאחור; מסתורין והתגלות/ ויתור והשלמה." כמוהו נוהגים האנשים: הנה "כשיצא הזקן , מר קלינגח ופר,/ לחפש את האושר;/ יצא קל כפרפר", ומצא את מותו , שעליו אין בשיר אף לא מלה ("מסעו המופלא של מר קלינגהופר", עמ' 22(- קלינגהופר היה יהודי אמריקאי שנורה על-ידי מחבל בארניית תיור. חבל שסיפור מותו לא הובא כהערה מבארת בתחתית העמוד . אגב דמויות מוכרות, פחות או יותר , עוברים השירים דרך גלריה צבעונית במרחבי הספרות והתרבות: החל מציור העטיפה של מודליאני 1 עבור דרך ב ודחס והמינגוויי ומלוויל 1 ופאבלו נדודה: וכך פרנץ קפקא ואהובתו פליציה באנו 1 על-פי הסופר אליאס קנאטי , שכתב על ימי האושר היחידים שלהם: 'פ" ופ', פ' בריבוע" כותב המשורר על שמם כביטוי לאהבתם, "אבל היום במרינבאד האושר הוא הווים והיורים: "ישב תחת צל האזדרכת/ ברחב ברדיצ'בסקי אשר בשמים; ורק קראסניסטאוו שבפולניה ערק~ ~עקב ';f אכילס ."ך~י(כך , במקרך) זאת גם דוגמה להרבה שורות הומור טוב המפוזרות בספר לחן ולשנינה. לרשימת המשוררים שהמדע והטכנולוגיה בני-זמננו משמשים רכיב חשוב בשירתם, נוסף משורר חשוב, בספר-ביכורים זה. השיר המסמל את השירה הזאת הוא המסיים את הספר , שיר קצר בן שלוש שורות, (כולל הכותר): רצונו של משורר לרשום את הרגע שבו ענן הופך למים. הרצון והרגשת "הרגע", שהוא כמעט יחידת -זמן והתופעה הפיסיקלית, בה "ענן הופך למים", רושמים שיר. בבואתו המיוחדת במורכבותה של המשורר תמצא ודאי את הקורא הטעון תרבות ומדע, הקורא הרגיש למלה המדויקת המבטאת אותם. • שמואל שתל פחד טיסה סם שפור: לשוטט כגן עזן מעשיות. מאנגלית: עופר שור, הוצאת בבל 221 ,1998 עמ' סם שפרד , שחקן , מחזאי' תסריטאי · ובמאי כתב למעלה מ 45 מחזות; אך כאן בארץ מוכר לנו בעיקר בגלל הדמויות "הגבריות" והמופנמות שגילם בכמה סרטים הוליוודיים מפורסמים. תרגומו והוצאתו לאור של "לשוטט בגן עדן" מאפשרת לנו לחוות גם את כישרון הכתיבה הלא מבוטל של הקאובוי האינטליגנטי הזה. שפרד כותב פרוזה הדוקה, אפקטיבית, ובדרך כלל קמצנית בדיונים רגשיים ובתובנות פסיכולוגיות. הוא מתבונן קפדן 1 שמדייק בתיאור נופים, פרטים, מחוות גוף - אך דומה שהוא מתייחס באותו שוויון נפש מהורהר וענייני גם לבני האנוש ולנופים האורבניים או הפראיים המקיפים אותם. הוא כל כך יעיל בהתגוננות מפני שספונות רגשיים עד שלרוב נדמה כי שני היוצאים מן הכלל שהוא מאפשר לעצמו הם שעשוע אירוני וכעס קר. "לשוטט בגן עדן" כולל ארבעים מעשיות, סיפורים, אנקדוטות - רובם ישובים טוב בתת הז'אנר הספרותי של 12 גליון 225 רהמספ םבדרכי • הז ,המשוסס עהנוס ,מתמדת שי ןכא םג עקס דאח רקצ ,נוצרים ,דרוזים ,בדואים ,צ'רקסים ,פשרה "אהבה 1 'עמ 206(, .המתבונן יכ דשפר ר(המספ יהבדיונ השזוכ םלש ך"ממ ןאי יל מרחק" • ףוא יבנ םעמי ,אחרים ושבא ההנ ,אולם םהג ושסיעוני םכשלעצמ םחינ ןומ םהסת םג םהאד (שמאחוריך אשונ ןוכשאי ול ,מרחק ולשפד 1 םג ההפרוז םכמתנדבי ווכתב תא םחייה סבהחל ,נכונים אל יד .בהם לע םסופרי סלסו • דבאח םמהסיפורי אהו רמבהי ההרז ושל תהופכ ולמשה ראח • רלשי לא לע שקידו "השם '(עמ 47(, רלאו תלגלו ברוח קועומ יאינסלקסואל לש יכ רהדב ךכרו ןבארנו השליס לע .אהבה תאז ןנית בלחשו יכ זעו דמצד תהגו תפוליסי ,חברתית יבכד ומחשבותי רובוויתו לע הההג י"אנ אל ליכו רלזכו ךאי הז ההי ילפנ תבלאומיו תישראלי .סריסוריאלית ךא םשראויי ויהי תלהיו םהמתריעי ראש הוהשליס תהריבוני אשהו גמייצ • ישפגשת .אךתך דתמי יהיית ?ככה ןבעניי הז זעו ועצמ ןנות התשוב ·חד .בשרע זעו ןאכ עיוד רלבק תבחדו תא ןולכ אהו גנוה ובמכונית ךבדר יאנ רזוכ תא יעצמ .אבוד יאנ עיוד תמשמעי .שלילית רבמאמ רהסות םשראויי תלהיו םהמתריעי ראש ילאתר ההסוס .שונים אהו רמעבי תזא .בוודאות .משוסס רעוב המאש מלהשע א ת תתז ה פ ש ו ה .בשער זעו םג עיוד רלבק תבחדו תא םימי םשלמי לש הנהיג םבדרו בארה" תפראי תאח "לאחרת. תהסריסוריאלי תהמחויב ךא םג ץהקיבו תוא ,המארקסיזם ןועדיי אהו וובמקסיק 1 הבעציר ךלאור םמוסלי לאב ךממ ןאי יל .מרחק לכ התנוע תהכואב ןבי לישרא ןלפלססי 1 אהו תבחזק רמבק ,מבפנים ההמבכ תא םשכוחי הופ םוש םג םבתוכ לש יאתר תשא העוש תגורמ יל שלהרגי וכאיל לשול תא םעצ להמוד לש תמדינ םעול להאתמו תוזא ךתו תהסעיו ןזיכרו ומילדות .והתבגרותו אאל יאנ למסיי ךבתו :עורך לכ סמנ תשא ,הלאום ףוא ףמסי ןלחזו יאוסופ .אידיאולוגיות ךכ לל~ש ובמאמר ןשכא םג תהמוגבלו לש רהספ 1 המעיפ ךדר ןהחלו 1 וכאיל תהיי קהמנות הממחשב תמדיני תראציונלי ש"האי עשהצבי "פעמיים אהו :כותב ףהמעדי קבמובה סלשוס ךא אל ילגמר דלב תוחולמ הבאיז ןזמ .אחר הז .ונורמסיבית ת"הזיי ץאר לישרא ההשלמ אל הבאלעצור 1 לוש דשפר רכמספ 1 ףהמעדי אל רעוז ישאנ ףמנופ .בזרועותי סעמו ,עוז ושבביקורת יכלפ ,הקיבוץ ןמ םהדתיי אול ןמ "החרדים. רמקו ברו ןהזמ קלדבו הבנוסח לש ר"גב לש ועכשי להכו "התהפך '(עמ 64•65(, ןסוע דכנג וסערת תב"הנחו ההשאיפ ץלאר לישרא ההשלמ אהו "גברים ם(ש קשהדבי ןבאופ יאירונ ועכשי וקיבלנ תא ההלגיסימצי תאופסימיו ימד ילגב עסב םהאד יולגב תבתנוע תהחירו ,ובירושתה תמפלג תבמצק דלאח <מסיפוריו קולעסו תלהשער ההעבוד :שלנו תהשוססו יהסיכו תלשנו "אותו ת<"לחיו יבל דהליכו "וסביבותיה '(עמ 153(, םואול יבייצוג תגבריו םחיצוניי םשמרחק הנועד עלמנו תא קהעיסו ,בבית םמשיחי יובל ,גאולות" 'עמ 21(, ההשאיפ ץלאר לישרא ההשלמ החית יהמנסל המהפרוז לש יהמינגוו ואינ ןבגרעי 1 .ברגש יוכשהקאובו רמסי תא למגה יכ ימאחור וכתפ לש רהמבק םג תב תחוקי ךבתו תתנוע ההעבוד לגדו לכל .ועיקר ושימ בל ללמש ימגפ רעו ןהיע ושל ש<י הכז רדב 1 ,הריאליסס ץמצי סאוסופיס ירומנס 1 .עצמה םג רלאח תמלחמ תשש םהימי הלצור השב אהו ןמאפיי תא וחבר ואנחנ .למדים י"מגפ "ציפור םקוראי ובצדד םב"עול ,פוליפוני" יסולידר 1 חנוס יגילו תהדע ןהראשו לש ימייסד וקרולא רבסיפו ס"לשוס ןבג :עדן" הלז סבמכ ,המקסיקני> אהו אמתחב :פסריוסי ת"פסריוסיו לש ההאדמ ההתנוע ןלמע ץאר לישרא ,השלמה ך"הדר השב וגרס ומגפי ווחדר תא ימאחור קבקבו הביר לומזי תדמעו ,והיערות לש רהאווי לוש םהמי יעל-יד יאנש תתנוע ההעבוד םובודדי לאלכוהו . תסנסימנסליו ריות ןמ ,והאור רקש ייצירת םע ההבריא םמה והשתייכ םלזר יהדת וא .לימין סהסנסימנ .עצמו • "עצמה. ,("שלום ,פשרה ,אהבה" 'עמ וניסוחי לש זעו םמרשימי ןא ןאי 204(, יראו זלעו יכ ריבר ולעצמ תא םבה חבהכר קעומ .אינסלקסואלי ,ראה ירות רגר תהלימ םדברי ואל ולהרהורי לע ללמש 1 וסענת אש"הל תמדינ לישרא וראיית תהפסיכולוגי לש סקאנ תא אהי אל ,עם אאל ףאוס לש "נימוקים, :האדם ש"וי ,לפעמים ףבסו ,היום ת("שכח "התכלית 'עמ 13(• יממת ישאנ רמהרה ובהשקפת לש לעמנוא המדינ אהי ?עם בלמיס יידיעת 1 קר האומ המהוו תא תההתלכדו לש םהלאו .והמדינה זעו ואינ ןמבחי במושגיו תזהו תישראלי םהנסבי לע םהלאו ,והלאומיות גבמוש וא ?ציונית ם"הע ,היהודי" אשהו יבעיית תמבחינ ויומרת תהלאומי לפו · תיסי י(הר שי סעמו :עוז לכ תהתקרר, תזיקו תלאומיו תפוליסיו תשונו תמחשכו לע תזהו תישראלי, וונ תגדו .בעם-היהודי> ןלכ םצור רכת ההוצא ,לאור 1998 וניסוח סביח הליציא :מחברון ת"מסיר 1 ןהשלסו לע רהעי ןחברו יליד וספר לש ןחת ספר לישרא 11998 םהפלססיני אהי המשע קצוד .ונחוץ ףא סעמו עוז 1 מ ,נסיח לע יפ וכותרת 1 לע יפ ,כן ןאי הז ערג לק וא ןמרני לוע יפ רהנאמ בבג רהספ 1 לעסוק ומשה נשי ; לאב אל ייכולת םלשי לע הז תא תבזהו .הישראלית רהספ אשהו תאסופ יהיהוד ,בחברון" 'עמ 97(, םאול עמדו עהצאב .בדיוק םע ,זאת סהכע ושל םמאמרי ושרא ראו ,בעיתונות תשיחו רמדוב םבע ?היהודי םהא הלמעש וא ,ראיונות למספ הלמעש בעיקר ההי .גברי הנרא ההי אשהו סכוע לע סקאנ לע ב' ו ל ץהע םהעקו אשהו ךצרי רלהסדי תא ןמאדל סאולבריי ןבפתרו ךהסכסו יהישראל יפלססינ 1 לכ רדב םבאות .הימים יאול הז ההי ,האדם לבו ץע ראש וממנ יא ראפש לבש ?יהדותה וא יאול תא רמזכי תהמוו לש אאב .שלו יאנ אל "יודע ףלגל םשו רדב :ישר בשו יאנ םנדה הההגנ יהאמריקא לבש הסיב זו? ךבדר ההפשר תההכרחי תוהכואב '<עמ 42(, ולגישת ן<סיעו רחוז .ונשנה> אהו עמדו ,זה תבמרוצ יאלפ ,שנים ךכ· כל ,ולסיכום םהג זשעו אל למספ הבמהות קעוס םג הבחבר היהודית-ציונית תבאמ הנדמ סשהכע ,הזה ריות אמשהו ההרב םמושיעי םואידיאולוגי יומתקנ של תהזהו להכל תישראלי תהכולל םג סכע יגבר 1 אהו םכעס לש םבני אשל ההשסוע ר<בעיק עבשס ,הדתי> רבמשב םעול םאינ םחדלי תלנסו ללעול תאוכלוסיו תלא-יהודיו ,שונות שי והספיק רלפתו יא האל םקונפליקסי קבדיו תא ההמעש ,הזה םכשה ובספר התרומ תמסוימ לתודעה םהקיבוצי רובמס .הסוציאלדמוקרסי תלמרו ושספר לש זעו המנסי לעסוק םע תאבו ,נוסשים םאלכוהוליססי וא םמשתמשי הבהרב םמסורי ,וסכינים תהעצמי לש ההחבר .היהודית-ציונית ""מאותגרים .רגשית סכע הז אהו םג םמתייגעי ףלגל לכ ימינ תצורו במיסי רלתא תא תחבר "היישוב תב"זהו "הישראלית להכל ,אזרחית וז אהו תנזכר ךא .אגבית ובמאמר "עגלה ןהמזי קחל אל למבוס םמהסיפורי ןכא 1 תגיאומסריו תמדוקדקו לבבו ץהע "המאורגן המבחינ תחברתי רבעיק ואל ששי םלה ואיז הנגיע המלא הועגל ,ריקה?" קהעוס עבשס יהאנוש "המעוקל ,("שלום ,פשרה ,ופסיכולוגית רבמאמ ,רגיש סהמבוס ובילדות וובהתבגרות לש דשפר יהדת ייהוד · התוך 1 אהו רמעי יכ "אהבה 'עמ 209(. לע :ראיון ר"מעב ילהר ךחוש 1 םחיי תבשנו .החמישים ה"המדינ האינ אאל "כלי ךש"צרי זעו ןסוע יכ ובהיות רסופ שי ול יבל .חשבון" דבמנע יסיפור עהנ ןבי תהתבוננו השיהי ךשיי ללכ ואזרחי • ,יהודים ןיתרו :יחסי תבקיאו תמסוימ הבשפ רמאמ ףנוס ישראו רלהזכי אהו ומאמר תנופי תואנושי ,מרוחקת ןלבי סכע ,מוסלמים ,נוצרים םדרוזי וא ימחוסר סומע ריות ההבנ רבאש הל"מ רעוב יהפולמוס השזכ הלתהוד הרב ם"בש תד 11 דופח םמרוסני ,היסב שי ייוצא ןדופ '<עמ 51(, רבהקש "ל"קדושים וא לע "הזולת י("מקימ רמעפ לד םהחיי "והשלום סוהמבוס לע םדברי םרגשניי .מועסים םא הנדמ יכ קהמרח ם"הרוגי לע שקידו ,השם" אהו תמאשפתו םירי "אביון 'עמ 66 , 67( אשנש זעו תבעצר ם'שלו 'עכשיו ץהחצ רהפזו ההזכיר יל םלע ,היהודי" ש("לחד תא בהיישו • 13 '•••••98 ןהנכו ומבחינת לש רהמספ אהו ךבדר סמתייח ילהרוג תמלחמו ,ערב · ישראל ךמתו תהיכול ס'להיכנ ילנעל 'האחר רבכיכ ןרבי ב 1989-• לכל םג ואל אהל :יהודים ,"מוסלמים וא ואפיל תמתח .לעורו ("שלום, קרחו מאור / לובכל הבתנוע ףיוס עכרב רנובמב ,~~ ו~ 5 זיקה לאנושות והתבדלות ממנה בתורת משה והנביאים אליעזר שביר <עדות הספרות המקראית על הופעת העם היהודי והתפתחות תורת היהדות> - המשך מהגיליון הקודם דומה שיש יסוד לקביעה שבמאבק הזה להתבונן בו כספרות המגלמת בתוכה את ו . הגענו אל תחילת הפרק האחרון של המאבק כרוכה הופעתו בהיסטוריה של העם הנקרא המעבר ממפעלם של הנביאים האחרונים לא המתועד במקרא על יחס ישראל ותורתו בשם "יהודי", <נשים לב שכבר בנבואת מפעלם של הסופרים, שגם הם והעיד לאנושות. מבחינתנו זהו הפרק החשוב ישעיהו לו' יב מדובר בלשון שהעם דובר בה במישרין על זמנם ועל פעלם בספרי אעזר ביותר. קודם כל מפני שהוא משקף תמאורעו כלשון "יהודית"' ושבנבואת ירמיהו כבר ונחמיה, בספרי דברי הימים, בספר דניאל ותהליכים היסטוריים המתועדים על-ידי נזכרים כמה פעמים אנשים המזוהים אישית ובמגילת אסתר . שני החיבורים םהאחרוני אישים שחזו אותם מבשרם בצורה העומדת כ"יהודים" בלי קשר להבדלה שבין אמנם אינם היסטוריים באותו ןמוב השתייכות לאחת משתי הממלכות. ראה דוקומנטרי שבו מצוינים ספרי עזרא ,ונחמיה במבחניה של נאמנות לעובדות תההיסטוריו למשל בפיסקה המצוטטת לעיל מדברי אולם במסרים הפוליטיים, םהדתיי כמות שאירעו. ללא מדרש וללא מיתולוגיה, אף כי ברור שהם פירשו את ,המאורעות ירמיהו' וכן ירמיהו מא, ג> ובהופעה זו הונח והמוסריים שלהם הם מבטאים את המעבר מן היסוד לתורה ולאורחות החיים המכונים עד ההשקפות והחזיונות של ספרי הנביאים והתאמצו להשפיע עליהם ולעצב את שעלו בספרים תהליכיהם, מנקודת הראות הנבואית, היום בשם "יהדות", זאת הן מצד העריכה האחרונים לתפיסות ובניגוד להשקפות העולם המנוגדות שפשטו והקנוניזציה של ספרי התנ"ך' כתשתית החזיוניים שליוו את התפתחות ספרות בישראל באותה השעה. סמכותית מקודשת להוראה חיה, שנעשו החכמים בזמן שיבת-ציון' וכן בזמן הכיבוש ברוח השקפת עולמם של הנביאים האחרונים היווני עד ראשית ימי החשמונאים. השקפת עולמם של הנביאים האחרונים חיברה חזון אוטופי על הראוי בעתיד' הכלולים בו' והן מצד התפתחותה של תורה חיתה זו ספרות חדורת תודעה של תפנית להסתכלות ריאליסטית מחמירה תבמציאו שבעל-פה, המהווה את הרובד הרצוף היסטורית מכרעת שהטילה שינוי קיצוני והדינמי של תורת היהדות, שהופעתה בגורל העם והפכה אותו מאז ליוצא דופן שבהווה. יראת אלוהים כמלכו של עולם נעוצה בקנון התנ"כי: בספר דברים, בחזונם מכל שאר העמים בסביבתו: עם שגלות היא כפתה עליהם, כאמור' הסתכלות בוחנת והערכה אובייקטיבית של המציאות ובהוראתם של הנביאים האחרונים, ובייחוד מרכיב יסודי בזהותו . אולם ראוי להדגיש כי לא חיתה זו תפנית פתאומית. היא נמשכה המתארעת לעיניהם, בעמם ובעמים הסובבים ישעיהו וירמיהו' ובהופעת הסופרים כבני אותו' שכן ראו עצמם אחראיים לפני בריתם של הנביאים וכממשיכיהם הישירים. תקופה ארוכה שביססה כוננות רוחנית i יצירת התשתית התורנית שאפשרה את אלוהים, המנהיג את העולם כרצונו' ולא על-פי משאלות לב חסודות, ולפני עמם, כידוע, התפנית הרוחנית הגדולה, המשך הקיום הלאומי • הזקוק להוראת דרך אמינה מול מציאות שהתבטאה ברובד הספרות הבתר-תנ"כית, אכן תודעת השיבה אל הגלות קדמה הרבה לחורבן ממלכת יהודה. יש לנעוץ אותה מנוגדת לחלוטין לציפיותיו. התחוללה בגלות בבל. אולם הרקע שהכשיר שנית, מדובר בפרק שהתחיל בחורבן מלכות והכין אותה היה מפעלם של הנביאים בחורבן ממלכת ישראל. ההכרה שחלה תפנית גורלית התפתחה תוך כדי ההפנמה, ישראל' כלומר בהמשך המאבק שהתנהל בין האחרונים מן הזמן שעל סף הגלות, תוך כדי הנביאים לבין המלכים מבית-דוד בממלכת התארעותה, ועל סף שיבת-ציון. ההשלמה וההתגברות על הידיעה הברורה שהגליה ועקירה הן איום מוחשי כמעט ודאי יהודה, על המשמעות הנכונה, ובייחוד על הספרות המתעדת את מפעלם הרוחני ואת העלול להתקיים בכל עת. הגליית "עשרת היישום החברתי והמדיני הנאות, של תעבוד רקעו במישרין ובזמן אמת, היא המהווה את הרובד האחרון והמסכם של התנ"ך. ראוי השבטים" והאיום האשורי המיידי על יהודה אלוהים על-פי תורת משה. 14 ••••• גליון 225 HJ עוד לפני גלות ממלכת ישראל' ואחר-כך בעקבותיו' אך ברית ישראל עם אלוהיו ורוחני: מכתבו הידוע אל אנשי גלות יהויכין בימי המלך חזקיהו והנביא ישעיהו' כפתה תתקיים לנצח. <ראה בייחוד פרשת הקללה <ירמיהו כט, א-כט>, ותשובתו לשאלתם של את ההכרה הזאת על המנהיגים וגם על העם בדברים פרק נח, ובשירת האזינו' פרק לב>. הפונים אליו לקבל הוראת דרך אחרי רצח גוליהן בן אחיקם <ירמיהו כל פרק מב> <מלכים ב, יח, נו-לו>, והיא ההתאשר ההסתגלות למציאות החדשה, ויצירת ובהמשך דברי הויכוח עם מתנגדיו ונבואתו ו ~ והחריפה על-ידי ההגליה של רוב תהעילי התודעה הדתית החדשה, חיתה קודם כל ליהודים שהורידוהו על כורחו למצרים <שם המנהיגה בירושלים: המלך' השרים, יאיל פרי הפקת הלקחים המוסריים והדתיים מן כל הפרקים מג-מד>. העם וגבורי החיל' וכן "החרש והמסגר", העבר הקרוב והרחוק ומן המאבקים שנמשכו נביא את עיקר הדברים מן האיגרת "לכל ראיתם אוצרות בית המקדש וחלק 'מכליו בארץ-ישראל עד החורבן הסופי' אך' כאמור' מן הפרספקטיבה של הגלות הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה: בנו בימי יהויכין <מלכים ב, כד ה-יז>. בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פריך. קחו הזעזוע הסופי של חורבן המקדש והממלכה שנעשתה לאפשרות כמעט ודאית. עיון נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם באחרית ימי צדקיהו' וארנון השריד האחרון בדברי הנביאים שניבאו בתוך הזמן שבו נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה של עצמאות יהודית בארץ ישראל על- ייד התהוותה הגלות בהדרגה, לאורך תקופת העימות הממושך עם האיום האשורי' ואחר- רצח גוליהן בן אחיקם <מלכים ב פרק כה: כך עם האיום הבבלי' ובייחוד העיון בנבואת ירמיהו פרקים לז-מו ופרק בכ> באו אחת עשרה שנים אחרי גלות יהויכין, ירמיהו' יעיד על כך בוודאות. כשמציאותה בפועל של מושבת גולים גדולה כחלופה לקיום העם בארצו כבר חיתה ירמיהו דרש כניעה למלך בבל. הוא הביע את בסחרנו הגמור שגלות יהויכין' ולקיחת לעובדה מוחשית. חלק מכלי המקדש, הן בבחינת פקדונות ברור' אפוא, שעוד בימי חזקיהו מלך יהודה, שראה את חורבן מלכות ישראל ואת סף וערובות בידי מלך בבל' אשר יוחזרו בבוא חורבן מלכות יהודה, התחיל ךתהלי העת <ירמיהו בז, יט-כב>. משמע שלדעת ההפנמה וההשלמה עם הרעיון שהגלות אהי ירמיהו' הגליית יהויכין לא חיתה מכוונת להחריב את יהודה ולהכרית את עמה ואת אפשרות היסטורית ריאלית, אולי אפילו גזרה שאין מנוס ממנה, אך עם זאת התחילה דתה, אלא רק לכפוף אותה כמדינת-חסות בלתי מתמרדת, שניתן לבטוח בצייתנותה. להבשיל ההכרה הדיאלקטית הנועזת שהגלות לא תהיה בהכרח הסוף לתולדות יתר על כן' נראה שירמיהו האמין שיחס ישראל כעם שנועד להיות "ממלכת נהנים מלך בבל ושריו לאמונת אלוהי ישראל' לפולחנו ולמצוותיו כדרך שהתפרשה וגוי קדוש", אלא היא תשנה את מסלול במסורת הנבואית שלו' היה חיובי. מלך בבל התולדות לטובה, תפתח את האופק לא נלחם נגד אלוהי היהודים או נגד דתם ההיסטורי שנחסם על-ידי חטאי העם, ותעלה את העם אל הרמה המוסרית והרוחנית ומקדשם. הוא הבין שאלה עשויים לשרת את מטרתו האימפריאלית. אדרבא. מדיניותו הנדרשת, שתאפשר סוף סוף את הגשמת חיתה לעודד את היהודים שיבחרו ללכת האוטופיה הנבואית של מלכות אלוהים בדרכיה על-פי תורת הנביאים, ואף נראה בעולם: עם ישראל ישוב אל אדמתו ויירש אותה, בצדקה ולא במלחמה, האנושות הכול שהוא עודד את היהודים "לפול אל מחנהו" מיכלאנג'לו: ירמיהו , פרס מהקפלה הסיקססינית תהיה שוחרת שלום ונאמנה לברית הקדומה ולגלות לרצונם כדרך להינצל מן המלחמה שנועדה לכל העמים. העם היהודי ותורת והמצור' ומדברי ירמיהו - שנחשד בעצמו בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו' ודרשו את היהדות הנבואית והרבנית נולדו על הברכי על-ידי שרי מלכות יהודה שהוא מבקש ליפול אל הבבלים - אפשר ללמוד שיהודים שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה של תודעה היסטורית זו' מתוך התנועה אל רבים אמנם ניצלו את ההזמנה הזאת ווהגדיל והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם הגלות והשיבה ממנה, בחינת הגשמה את מושבת הגולים בבבל. <ירמיהו נא, א- שלום ... כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל היסטורית של הפרדיגמה הקדומה מימי שבעים שנה אפקד אתכם והקימותי עליכם יא: לז' יב-טז> האבות ומימי משה. את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום לעומת זאת המדיניות המצרית חיתה לדעת ירמיהו הפוכה. לא רק שהמצרים היו הזה. כי אנכי ידעתי את המחשבת אשר אנכי ד. חשב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא מבחינה ספרותית אפשר לתעד את ראשיתה "משענת קנה רצוץ" מבחינה צבאית, אלא לרעה ולתת לכם אחרית ותקוה ... ובקשתם מדיניותם איימה על העצמאות הרוחנית- של הגות חזונית-היסטורית זו' וכאמור' אף את ראשיתה של תורה שבעל-פה, עם דתית של עם יהודה. מצרים מאותתת, לפי אותי ומצאתם כי תדושני בכל לבבכם מציאת ספר התורה החדש, הוא ספר דברים, ירמיהו' על לחץ ועל פיתוי שבעלי-הברית ונמצאתי לכם נאם ה' ושבתי את שבותכם החוסים בצילה יקבלו גם את פולחנה וקבצתי אתכם מ . כל הגרים ומכל המקומות ועם מעמד חידוש הברית, בימי יאשיהו' אשר הדחתי אתכם שם נאם ה' והשבתי למרות שלא מילא את ציפיות הנביאים. האלילי . מכאן נבעה מלחמתו העקבית נגד אתכם אל המקום אשר · הגליתי אתכם סביר לראות את האירועים הרוחניים-דתיים הסתמכות מלכי יהודה האחרונים על מצרים לשם ההתמרדות נגד בבל' ומכאן נבעה משם."" הללו כתגובה נבואית יצירתית מושהית לע יש קרבה רעיונית וסגנונית בין הנאמר התנגדותו הנחרצת לבריחת שארית מנהיגי גלות עשרת השבטים ועל האיום של מלך אשור להכרית את מלכות יהודה, בימי יהודה למצרים אחרי רצח גדליהו בן אחיקם בסיום פיסקה זו לבין חזון משה בספר דברים, אולם הפרדיגמה הנבואית נמצאת ונבואתו הקודרת על אחריתם. חזקיהו וישעיהו. <מלכים ב, פרקים יח-כג> ראשית בדברי אלוהים לאברהם בחזון שתי תעודות מפורטות מאוד מסכמות שכן בספר דברים כבר נצפים החורבן הברית בין הכתרים: "ויאמר לאברם: ידע באריכות, כמשנה שלמה, את השקפתו של והגלות כאפשרות כמעט ודאית, יחד עם תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ירמיהו על גלות בבל כעל דרך של הצלה, הביטחון שאם התשובה לא תקדים תא ועבורם וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את ועל מצרים כעל דרך של אבדון מדיני החורבן ותמנע אותו היא בוא תבוא 15 נובמבר 98'••••• הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו אולם החידוש הגדול באמת שבדבריו להם, כפי הנראה מפתיחת ספר דניאל ברכש גדול ••. ודר רביעי ישובו הנה ..•" התייחס לשינוי שצפה בדמותו של עם ומסיום ספר מלכים ב, מהלכים בשלטון' ו~ s <בראשית טו , יג-טז>, ושנית בדברי אלחים ישראל עצמו. הוא יתרומם ויגיע סוף סוף אל סביר להניח שידע את הדבר במישרין מאנשי ליעקב על סף ירידתו מצרימה: "ויאמר הרמה המוסרית והרוחנית שנדרשה ממנו • 1~ השלטון הבבלי עצמו • דומה כי הבטחות יו ~ אלחים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב הגלות תהיה כור היתוך שממנו יצא מאוחד המוצקות, תחילה לצדקיהו המלך ואחר-כך יעקב ויאמר הנני , ויאמר אנכי האל אלהי ומזוכך בדעת אלוהים ותורתו. אז תיכרת לשארית מנהיגות העם אחרי רצח גדליהו בן אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול ברית חדשה בין ישראל ויהודה לאלוהים, אחיקם, שלא יאונה להם רע אם ינבעו אשמך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי שלא כברית שנכרתה ליוצאי מצרים: לבבלים ויקבלו את חסותם, נסמכו על אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך."" "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית הבטחות מפורשות ששמע מן הבבלים ולא על <בראשית מר , .>ה-ב ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא דברי חזון בלב.ד ברורה היא מכל מקום החזרה על התבנית כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי אולם מעבר לדברים הגלויים על יתרונה של שלפיה הירידה לגלות היא נקודת המוצא בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה בבל ויחסה ליהודה משתמע מן העיון לריבוי ולפריון העם ולהכנתו לשוב אל הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם, נאם ,'ה בנבואתו שירמיהו הרחיק לכת הרבה יותר ארצו ולחיות בה כמצווה עליו . ירמיהו עצמו כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל ביחסו החיובי לבבל. הוא הזדהה למעשה םע העמיד על התקבולת הזאת: "לכן הנה ימים אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את יתורת נקודת הראות המדינית שלה, כלומר' אהו באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' ראש בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם זיהה את האינטרס האמיתי של עם יהודה םע העלה א · ת בני ישראל מארץ מצרים, כי אם לאלהים והם יהיו לי לעם." " <ירמיהו לא, האינטרס הבבלי' וראה את נצחונה של לבב חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית .ל-לג> במערכה הבין-לאומית הכוללת לא קר ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר כמה שאלות קשות מתעוררות מול דברי כאינטרס של יהודה, אלא כדרך ההגשמה לשהדחתים שם וישבו על אדמתם."" <ירמיהו החזון הנשגבים הללו על רקע האסון שכבר השליחות הכלל אנושית שהוטלה על עמו • כג, .>ט-ז אולם ברורה גם העובדה שהפעם אירע. מול עם מפולג ללא תקנה, מול סהר בלשון התיאולוגיה הפוליטית ניתן לומר' יכ השגיח תהיה שונה מהותית מן הראשונה, מוסרי ורוחני ללא מתום. מול חורבן טמוחל לדעת ירמיהו היה מלך בבל' באותה ,השעה ולא רק בכך שמדובר בגלות לארץ הצפונית של יסודות הקיום הפיסי של העם ובארצ השליח שנבחר לעשות את רצון אלוהים <שממנה באו גם אברהם וגם יעקב> ולא ומול מלחמת קיום אכזרית בין כל העמים בעולם, והכוונה איננה רק להענשת םע למצרים, אלא בכל נסיבות הגלות באזור , מלחמה שנראתה כמלחמת-עולם - הסגולה החוטא, אף לא רק להענשת רשא ותוצאותיה: נראה שירמיהו לא צפה עבדות על מה נשענה האמונה המוצקה תבהתגשמו העמים שחטאו לאלוהים במלכויותיהם ועינוי בגלות בבל , כי אם לחיפך • זאת החזון המנו גד בתכלית למציאות שאותה הנפשעות, אלא לאחד מחדש את תהאנושו למרות שבניגוד לסיפור יוסף, הגלות השביח תאר ללא כחל וסרק, בהסתכלות היסטורית במלכות אלוהים וליצור סדר עולמי חשיבטי התחילה באונס אכזרי ולא בירידה מרצון. חודרת ? איזו ממשות ראה לנגד עיניו , את השלום בין כל העמים: מלחמות ןהשלטו שמתוכה יכול היה לצפות את קיום דבריו ןה האלילי המורד התחילו בבבל , ובבל אהי ח. לגבי יחס הבבלים אל עמו , הן לגבי יחסי שתחזור ותאחה את הקרע. מלך בבל רחת ירמיהו הבטיח לגולים, שישלימו עם השלטון העמים זה אל זה ואל עמו , והן לגבי תהדמו להיות מלך המלכים, ובאמצעותו ייוודע הבבלי , התקבלות בסבר פנים יפות, רווחה האידיאלית של עמו המושפל? האם הרגיש אלוהים בארץ כמלך מלכי המלכים. ושגשוג. עם זאת קצב את תקופת הגלות באיזו תמורת מעמקים מעבר לממשות יש מבחינה זו הבדל רב משמעות בין תנבוא לשבעים שנה וחזה את שיבת ציון. הנסיבות שחיתה גלויה לעיניו? האם ביקש עלהשפי ירמיהו לנבואת קודמו ישעיהו' הדומה ול שחזה היו שונות מאלה של היציאה מגלות ולחזק בנבואתו את התמורה הנחוצה מבחינות רבות. ישעיהו הקדים לדבר לע מצרים. היהודים שישובו לארצם מקץ שבעים והמיוחלת, בייחוד בקרב עמו אבל גם בקרב אשור כעל כלי בידי אלוהים לעשות תא שנה לא יצטרכו להיאבק עם שרביהם כדי שאר העמים, שעל כולם נשא דברי התוכח רצונו בארץ: "הוי אשור שבט אפי וומטה לפרוק את עולם, לא יצטרכו להילחם על וחזון אחרית ? בידם זעמי בגוי חנף אשלחנו ועל עם יעברת ההתנחלות בארצם ולא יתקלו בהתנגדות נפתח במה שנוגע למציאות הבינלאומית אצןנו לשלול שלל ולבז בז ולשימו סמרמ העמים השכנים הסובבים אותם .. גמול שהיוותה רקע כולל לאוטופיה ההיסטורית כחמר חוצות."" <ישעיהו י' ה-ו> אולם לע השלמתם עם שלטון שרביהם יהיה השלמת של ירמיהו . המפתח מצוי כמדומה וביחס אשור עצמה אמר ישעיהו בהמשך "והוא אל שרביהם עמם. ישרור סדר חדש בין העמים, לבבל ולמלכה ובתפקיד שייעד להם ןה כן ידמה ולבבו לא כן יחשב, כי דלהשמי תחדל האיבה ויפסקו המלחמות. כל העמים ביחס לעמו והן לשאר העמים. נאמר לעיל בלבבו ולהכרית גוים לא מעט."" <שם, ,שם יהפכו את לבם לעבוד את האל האחד , שהוא העריך נכונה את יתרונה המוחלט של .>ז לא כן דברי ירמיהו על מלך בבל: ן"לכ אלוהי כל הארץ ומלך האנושות ויכירו בבל על כל אויביה מבחינה צבאית, םכש כה אמר ה' צבאות יען אשר לא שמעתם תא בבכורה הרוחנית של ישראל כעם הברית. שהעריך נכונה את חולשת מצרים. הוא החז דברי הנני שולח ולקחתי את כל תמשפחו דברים מרוממים אלה כבר נאמרו , כידוע, את נצחונה הצבאי והמדיני המוחץ של בבל , צפון נאם ה' ואל נבוכדנאצר מלך בבל יעבד על ידי כמה נביאים לפני ירמיהו • הם את כיבוש מצרים, ואת העונש הנורא שישיג והבאתים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל לכ קרובים בייחוד לדברי ישעיהו ואפשר למצוא את הבורחים למצוא בה מפלט במקום ללקב הגרים האלה סביב ••. וחיתה כל הארץ תהזא להם יסוד בספר דברים. ירמיהו לא הוסיף חסות בגולת בבל או בארצם הכבושה, הוא לחרבה לשמה ועבדו הגרים האלה את ךמל אלא אישור היסטורי על רקע של חורבן אף העריך נכונה את כוונותיו של מלך לבב בבל שבעים שנה." " <ירמיהו כה, <ח-יב וגלות שכבר אירעו , וקציבת זמן מדויקת. לגבי היהודים שנכנעו והתמסרו לו' כי אין המשך הנבואה הזאת אמנם צופה שעונ אלה הם בוודאי חידושים משמעותיים, כי הוא מבקש אלא ציות ואין הוא נלחם נגד שיבוא לבסוף גם על בבל ומלכה. אולם םג הנביאים שקדמו לירמיהו הגיבו על איום קיומם כאומה או נגד דבקותם באלוהיהם אם דברים אלה אינם תיקון עורך המסתמך שעוד אפשר היה לדעתם למנוע את ובתורתם. אדרבא. הוא מעוניין .באלה בגוף הכתוב - על נבואה אחרת של ירמיהו' הגשמתו , ולכך גם חתרו , ואילו ירמיהו דיבר לכך היו לירמיהו הוכחות בפועל מן היחס מדובר בהם על עונש שיבוא על בבל יאחר על תקוות גאולה המתקיימת מתוך הממשות שזכו לו אנשי גלות יהויכין' וכיוון שעמד שבעים שנה, ועל מלך אחר שיחטא. מלך לבבהמתארעת של החורבן . בקשרים הדוקים עם הגולים, שכבר והי של אותה השעה היה בעיני ירמיהו לא "שבט 16 •••• גליון 225 HJ למופת של שלטון חוק וצדק לא בכפיה, כי אף" ולא "מטה זעם" בלבד , אלא זכה ימפ נח>. אולם ראוי לתת את הדעת בהקשר זה אם ברצון הלב ובאהבה. אלוהים בתואר המתייחס בלשון הנביאים לישראל בלבד: "עבדי". לעדות מוקדמת הרבה יותר , מימי חזקיהו , מה חייב, אפוא, עם ישראל לעשות כדי לקדם את הגאולה ולערוב לה? כיצד יוכל אין זו התבטאות יחידה בדברי ירמיהו לע על "ספרים ומנחה" שנשלחו מידי מלך בבל ~ מלך בבל. לדעתו נהג במידת הצדק - אכן ליהודה לו גל החלמת חזקיהו ממחלתו • למלא את שליחותו? התשובה לשאלות הללו ו הצדק האכזרי ההכרחי במלחמה. הוא הסכים מעבר לכוונה המדינית, הרומזת לע היא התשובה לשאלת הופעתה ותהליך למעשיו שהם כדין , כולל החרבת ירושלים תוכניות אימפריאליות שיתגשמו לאחר ,זמן התגבשותה של התורה שבעל-פה, כיצירה רוחנית נמשכת וכתנועה חינוכית הדוגלת כפי שקבע ישעיהו , ביטא הצעד של משלוח והמקדש, אף כי מתוך הזדהות עמוקה עם הסובלים, ושוב: עם כל הסובלים, בין הספרים התעניינות והכרת קרבה רוחנית בהתמסרות אישית ללימוד התורה ולהפצתה בעם, עד היותה אורח חיים המעצב את דרכו מיהודה ובין משאר העמים. עם זאת ידע מלך <מלכים ב, כ, יב-כ>. האם מדובר , אפוא, בבל , לפי דברי ירמיהו , להתנהג במידת בהגות פוליטית-דתית מקורית שבעורה של כל יחיד ויחי.ד היא התורה שתשנה את הוויית העם החוטא, תאחד ותקדש אותו הרחמים לאלה שהיו ראויים לה, כגון יאנש והתחדשה אז בבבל והביאה לידי תהיה על קרבה ועל אפשרות כריתת ברית פוליטית- לאלוהיו , תרומם אותו לגובה שליחותו בין גלות יהויכין . העמים ותערוב לשובו לארצו ולשבתו עליה דתית עם יהודה? האם יתכן שהיא קשורה למסורת הקדומה שהמקרא מעיד עליה, בשלום לעד. ט. ומקורה בראשיתן של ממלכות הצפון דעו מדברי ירמיהו משתמע שבצאת ישראל דברים אלה על נבוכדנצאר כמלך צדיק מתאשרים בהרחבה בפרקים הראשונים של לפני בבל ואף לפני אשור? אם יש סבירות להשערה כזאת הרי נוכל ספר דניאל: שלא כמלך אשור, שנפל על להוסיף על הנאמר לעיל ראשית, את העדות העמים הנכנעים לו כשודד עריץ, במגמה להשמיד ולהחריב כל מה שלא ילקה כשלל , המוקדמת עוד יותר שבדברי ובשקה שר מלך בבל מתואר שם כמלך המלכים, המלך צבא אשור בנאומו אל היהודים בימי חזקיהו • שאלהי השמים נתן לו את השלטון בכל נשים לב כי הדבר שזעזע את שרי יהודה העולם והקנה לו חוסן , כבוד ויקר • המעמד שהקשיבו לדבריו , והוא שהביאם להתחנן הזה יתקיים כל ימי חייו. ההשחתה המפוררת שידבר אליהם ארמית ולא יהודית, כדי שהעם לא ישמע, היה המשפט המפתיע: והמערערת, שתביא להחלפת שלטון בבל "עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה בשלטון עולם של מלכות אחרת תבוא בשעתה היעודה זמן רב אחריו <דניאל ב, להשחיתו? ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה ••• <מלכים ב, יח, כה>. 11 לו-לח>. ולבסוף נזכיר את העדות המאוחרת, הגלויה ספר דניאל הרחיק לכת עוד יותר: הוא ייחס והמלאה על קיומה של מסורת אוניברסלית לנבוכדנצאר התעניינות בחוכמת היהודים כזאת הנמצאת, כאמור , בהצהרת כורש ובתורתם. המלך פרש חסות על דניאל וחבריו . הוא ציווה ללמדם לשון כשדית, כדי שלפיה ה' אלהי השמים נתן לו את כל שהוא והממלכה יוכלו להיבנות מחוכמתם ממלכות הארץ והוא שפקד עליו לבנות לו העמוקה שאין לה מתחרה. לאחר מכן הוא בית בירושלים אשר ביהודה <עזרא, א, >.ב גולי יהודה בדרכם לבבל בין כה וכה נראה כי הזדהותו של ירמיהו עם קרב אליו את דניאל, כמו שפרעה קירב את יוסף, על שום חוכמת אלוהים שנרצצה בו , המדיניות התיאולוגית-פוליטית ואף הודה ששלטונו בא לו מאלוהי השמים האוניברסלית של המעצמה הגדולה הוהחזק ממצרים ולקראת בואו לכנען קיבל את התורה חקוקה באבן וכתובה על גווילים. ביותר בעולם באותו הזמן , היא היסוד העומד מעל אלוהיו. אך בניגוד ליוסף נשאר תורה זו נכפתה על העם מבחוץ , "הר דניאל נאמן לתורת אלוהיו , ולמצוותי לבטחונו שהחורבן המתארע לנגד עיניו אינו אלא שלב במהלך היסטורי כולל לקראת כגיגית" כמאמר חז"ל. הוא לא התמסר לה ולמשפטיו כקובע המדיניות בממלכה התגלות מלכות ה' צבאות, מלך השמים מפנימיותו • יצריו משלו בו ועל כן כשל העולמית. כמלך הארץ והוא יביא שלום לאנושות כולה בעוונו . שליחות משה והנביאים, שהם לבדם האם סיפור דניאל אינו אלא דברי אגדה התמסרו באהבה לתורת האלוהים, נכשלה. וחזון של מיסטיקאים או שמא יש לו יסוד ולעמו בתוכה. זהו , אפוא הדבר הראוי לת יקרן מיסודו • היסטורי? ועוד , האם מדובר ביחס אישי יוצא בשוב העם לארצו מן הגולה הצפונית יהיה על רקע תפיסה אוניברסלית זו החובקת דופן של מלך אחד - או שמא יש ליחס אל עליו לשוב עם התורה שתינתן לו אחרת. לא זרועות עולם יש לחזור ולבחון גם את מהות תורת היהודים ואל אלוהיהם מקור הבמחשב מתוך אימה ויראה כי אם מתוך הזדהות התמורה הפנימית שירמיהו חזה בהורית עם תיאר-פוליטית בבלית, שהנחתה את מלכי בבל מכבר בשאיפותיהם לשלטון עולמי? ישראל כעם סגולה, ואת שאלת הדרך שבה ואהבה. תהיה זו תורה שת יכתב על קיווה לחולל את התמורה הזאת. הלבבות, תורה שאותה יקיימו מתוך הסכמה הבטיח להשיב בחיוב על שאלה זו יכולה ברור מכל הנאמר לעיל שלדעתו חייב היה פנימית ולא מתוך אונס חיצוני , והיא תהיה להתבסס לא רק על דברי ירמיהו שנזכרו עמו לצאת מן המעורבות במאבקי הכוח הערובה לגאולתם. אותה התמסרות שלמה לעיל, ולא רק על-ידי עמדתו הדומה לש לתורת אלוהים ולמצוותו החיה והמתחדשת, הפוליטיים והצבאיים. מעורבות זו חיתה יחזקאל , שנבואתו השלימה את נבואת לדעתו מקור חטאיו האליליים וסיבת שאיפיינה את הנביאים ועיצבה את כל ירמיהו מנקודת ראותם של אנשי גלות חורבנו. התפקיד לאחד את האנושות בזרוע חייהם האישיים, תהיה בגלות לנחלת כל יהויכין והיא חדורה מצדה השפעה חזיונית העם, והיא הערובה לגאולתו. ולכפות את השלום בין העמים הוטל על בבלית, אלא גם על-ידי העדות תהנזכר ירמיהו לא נזקק למטבע "תורה שבעל-פה", בבל. שלומם של היהודים, כשלום כל לעיל על שינוי מעמדו של יהויכין מלך כי אם לביטוי שמצא בספר דברים: התורה העמים, יהיה בשלומה. תפקיד ישראל הוא יהודה, בחצר מלכותו של אויל מרדך מלך שתינתן על הלבבות, אולם משמעות שני להתקדש לאלוהים, להיות עם הברית החי בבל: "וידבר אתו טובות ריתך את כסאו מעל על-פי תורת האלוהים ומצוותו ולהיות בכך הביטויים הללו זהה, כסא המלכים אשר אתו בבבל". <שם, כה, ודבר מציאותה של 17 נובמבר 98'•••••1 תורה זו' שהנביאים חיו על-פיה ויצגו אותה חידושים גדולים מתבלטים באופן הצגת ~ גדול' ויקרא באזניהם את כל דברי ספר בשליחותם, אכן הומחש והוכח בספר שנמצא המצוות שנתנו בעבר : ~ הברית הנמצא בבית ,'ה ויעמד המלך על c::= בבית המקדש בימי יאשיהו' ובתנועה ראשית, משה אינו רק מאזכר ומבאר את העמוד רינות את הברית לפני ה' ללכת אחר הנבואית שהתעוררה על-ידו: לפנות אל נחיצות מצוותיו' אלא הוא מפתח וממלא את ן~ ה' ולשמר מצותיו ואת עדותיו ואת חקתיו ~ העם כדי ללמדו את מצוות הספר ההוא הדברים שנאמרו בשעתם בקצרה, וניתן בכל לב ובכל נפש, להקים את דברי הברית ולהפיח בו את הרצון לקיים מצוות אלה לומר בלשון חז"ל שהוא דורש בדברים הזאת הכתבים על הספר הזה, ויעמד כל העם בנאמנות ולא רק במישור הפולחני' אלא שהעלה על הכתב בשעתם, ואמנם ספר בברית," <שם, כג, ב-ג> קודם כל במישור החברתי והמדיני ובמישור דברים הוא בבחינת דגם האב הראשון של המלך יישם, אפוא, את דברי הספר שנמצא המוסריות האישית. המדרש כסגנון של הוראה. על-ידי כך ששחזר את המעמד שבו ניתן אין צורך לדון בהקשר זה בחידת "מציאת" שנית, על-ידי המדרש הפך משה את תכנו כתורה שבעל-פה, ובכך קיים אותו כדי הספר בידי חלקיהו הכהן הגדול ומסירתו הדברים שנאמרו בעבר לתורה החוזרת לערוב לקיום מצוותיו. נשים בהקשר זה לב על-ידי שפן הסופר ליאשיהו מלך יהודה, וניתנת לשעתה, מתוך התכוונות לאנשים לכך שהעדות על קיום דברי הספר בידי כפי המסופר במלכים ב, כה, ח-ט. באיזה אלה שלפניהם הוא דורש, במצבם זה ומתוך המלך חוזרת ומשננת את מצוותו :בתוכה אופן יוחס הספר למשה? אין לנו אלא עדותו התכוונות לטעת את תורתו בלבבות יכד "ללכת אחר ה' ולשמר מצותיו ... בכל בל של הספר על עצמו. בפתיחתו מעיד כותב שהיא תהיה תורת-חיים ותימסר הבאות ובכל נפש", ועל כך יש להוסיף את סיום מאוחר כי "אלה הדברים אשר דבר משה אל צורה לדורות הבאים, לא כהטלה של העבר העדות על פעלו של המלך: "למען הקים את כל ישראל בעבר הירדן ... בעבר הירדן על ההווה, אלא כמצוות המכוונות תמיד דברי התורה הכתבים על הספר אשר מצא בארץ מואב הואיל משה באר את התורה לשעות המתחדשות. חלקיהו הכהן בית ה' וכמהו לא היה מלך הזאת לאמור."" <דברים א, .>ה-א זוהי לשון הדברים הללו נאמרים בפירוש, באריכות, אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל עדות המביאה דברים שנאמרו בשעתם בחזרות ללא לאות, בלהט פיוטי ובשינון מאדר ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמהו." המוגדרת בעל-פה, בהסתמכות על מסורת רב, אך יש לתת את הדעת בהקשר זה גם <שם, שם, כד-כה> מלים המאזכרות, בכוונת עתיקה. הכותב מביא את הדברים לפני בני ליישום המעשי המקופל בהוראה להישמע מכוון' הן את הנאמר בספר דברים תבפרש זמנו מן הסתם מפני שהם מכוונים לאותו לנהנים וללויים ולשופטים, שיעמדו במקום "שמע", והן את הנאמר על משה םבסיו הזמן ונחוצים מאו.ד נסיבות הזימון בולטות: משה לאורך הדורות הבאים, כי גם הההורא הספר: "ולא קם נביא עוד בישראל "כמשה משה נשא דבריו בסוף מסע העם במדבר' המתחדשת לשעתה לא תיפסק לעד: "ועשית <דברים לד' י> ללמדך שהמלך קיבל לע לקראת ההתנחלות בארץ כנען. זוהי צוואתו על-פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום אשר עצמו' בזמנו שלו' אותו התפקיד שקיים משה האחוונה לעם שמטרתה להכינו לקראת יבחר ה' ושמרת לעשות את כל אשר ידרוך." והטילו על הדורות הבאים אחריו' כדי הצפוי לו • הוא הזכיר' ביאר ושינן את מצוות <שם ז, ט-י> שדבריו יהיו חקוקים בלבות כל איש שואי התורה שהורה לעמו לאורך כל מסעו אכן' המסר המאחד את כל הדברים והלל מבני העם דור אחר דור' עד סוף כל .הדורות והפציר בעם לזכור ולקיים כדי שיצליח הוא הנאמר בתמציתיות בפרשת :"שמע" אכן, הביטוי "תורה שבעל-פה" לא נזכר אל בדרכו ויזכה לשבת בארצו לבטח לעד' "ואהבת את ה' אלחין בכל לבבך לובכ בספר דברים ולא בספר מלכים, כשם אשל ואילו הסופר המביא את דברי משה קם נפשך ובכל מאדן' והיו הדברים האלה ראש נזכר בדברי ירמיהו • אולם העניין המכוון וב בשעת משבר חמורה לקיום העם בארצו .. אנכי מצרך היום על לבבך ושבבתם לבניך מקוים בהם בהרחבה ובבירור: קבלה תנמסר גזרת הגלות כבר נגזרה. בחלקה היא כבר ודנות בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך מדור לדור על-ידי למידה והעמקה המבארת התקיימה. אם יש דרך למנוע את השלמתה ובשכבך ובקומך •.." <שם ו, .>ח-ד לא דרך ומפרשת את הכתובים, וחוזרת ומפרשת את על-ידי חורבן מלכות יהודה - היא נמצאת מקרה הורתה תורה שבעל-פה לכל יחיד המסורות על הכתובים, כדי שיהיו תמיד בצוואת משה שחזה את העתיד לבוא. בעם לשנן את הדברים הללו בשכבו ובקומו: כחדשים וכמכוונים לשעתם םוניתני הרי בהם מקוימים למעשה דברי ירמיהו לע להתקיים באורחות חייו של כל העם. 'אכן י. אודות כתיבת התורה .בלבבות החיבור הישיר בין המעמד ההיסטורי המתועד ניתן דעתנו לצורת הופעתו של משה בספר היחס שבין המצוות שמשה שינן לעמו על סף של מציאת הספר וחידוש הברית יבימ דברים, שכן היא אינה דומה להופעתו כיבוש ארץ כנען' מתוך ידיעה מראש םשהע יאשיהו' לבין מפעלם של אחרוני םהנביאי בספרי שמות ויקרא ובמדבר' וניתן דעתנו יתפתה, יסטה מתורת אלוהיו וילך יבדרכ וראשוני הסופרים, שמהם קיבלו ,החכמים למסר שנתייחד לספר זה, שלכאורה אינו שכניו עובדי האלילים, יחטא ויאבד למע התקיים במעמד ההיסטורי המתועד לש אלא סיכום המסופר והמצווה בחלקי החומש אדמתו' ובכל זאת במאמץ אחרון למנוע תא כריתת הברית מחדש על-ידי עזרא .הסופר הקודמים. באלה הופיע משה כנביא מחוקק, הרעה בעוד מועד' לבין השעה שבה נמצא ההקבלה בינו לבין מעמד כריתת תהברי מצווה ושופט וכמנהיג העליון של העם. הספר במקדש ה' הוא ברור בכללו . ספר בימי יאשיהו בולטת לעין: "ויאספו כל םהע האיש "כבד הפה וכבד הלשון" לא הופיע דברים מדגיש אותן המצוות שהן יתנא כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער םהמי בהם כמורה או כנואם, המדבר במישרין אל להמשך הקיום של העם בארצו' וזו התאמתו ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תתור העם כדי ללמד' לשנן' לבאר' לשכנע לאותה השעה שבה נמצא, משמע שלכך משה אשר צרה ה' את ישראל' ויביא עזרא ולהפציר . שיח "פנים אל פנים" לו עם התכוון מי שהעלה את הדברים על הכתב הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד האש אלוהים ולא עם העם, והוא מוסר את דבר באותה השעה כנביא הממלא את מצוות המש וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי' אלוהים לעם כהוראות, מצוות וחוקים, וגם לתת את דבריו מכוונים לכל שעה ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער םהמי זאת לרוב באמצעות אהרן הכהן' הלוויים מתחדשת. תבוא ותעיד על כך תהעדו מן האור עד מחצית היום, נגד םהאנשי והזקנים. בספר דברים מופיע משה כמורה הנמשכת בספר מלכים ב, כה: דכיצ והנשים המבינים, ואזני כל העם אל רספ הוראה לרבים, כנואם מעולה הפונה התייחסו המלך יאשיהו ושריו אל הספר התורה. ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ ראש במישרין אל העם, והכוונה לכל יחיד בעם. שנמצא על-פי הנחיות מוצאיו? עשו לדבר." ויפתח עזרא הסופר לעיני כל דבריו הם ביאור ושינון' הפצרה ושכנוע. נביא את העדות כלשונה: "ויעל המלך בית העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו לכ לכאורה הוא אינו מחדש דבר מלבד הצפייה ה' וכל איש יהודה וכל ישבי ירושלים אתו' העם. ויברך עזרא את ה' האלהים להגדו למרחוק והאזהרה למרחוק, אולם שני והנהנים והנביאים וכל העם למקטן דוע ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו 18 •••• גליון 225 אלוהי ישראל באמצעות האישים המקדשים לקרוא בלשון זו • הוא הדין בספר עזרא. כל וישתחו לה' אפים ארצה." והלויים מבינים החלק המתעד את חילופי הדברים עם את העם לתורה והעם על עמדם ויקראו את שמו מעידים על פתיחות המלך הבבלי למסרי האמונה של תלמידי החכמים מיהודה. השלטון הפרסי בזמנו ניתן במקורו הארמי . בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל סי גדל הלשון גם לצוני קודש העיד על יתר על כן , הדיאלוג הזה מעיד על פתיחותם ויבינו במקרא." <נחמיה ח, .>ח-א הלימוד פתיחות תרבותית מרחיקה לכת, ומתווספת של מקדשי השם היהודים לתרבות הדתית העיון , הנאור והיישום "מפורש ושום שכל" על כך העובדה הידועה שחכמי יהודה סיגלו הם חזרה על מעשה משה בספר דברים, ועל שנפתחה וקיבלה אותם למרות לבטיה. לעצמם בבבל את צורת הכתב האשורית. סיפור דניאל וחבריו אינו רק סיפורם של מעשה המלך יאשיהו בספר מלכים, אך עדיפה חיתה בעיניהם על צורת הכתב בהרחבה של דרכי ההוראה והביאור לכל יהודים המורים אמיתות תורתם למלך , אלא העברי הקדום, ודווקא לצוני קודש, כדי העם, והוא קיומה של תורה שבעל-פה גם סיפורם של יהודים שלמדו ברצון נפשם שתיקל עליהם מלאכת הוראת התורה בעם. לשון וחוכמת כשדים ועם שהם נזהרים על כיצירה רוחנית מתמידה הקשורה לתורה ואמנם באמצעות הלשון המשותפת חדרו קיום מקפיד של מצוות תורתם מבינים הם שבכתב מזה ולמסורתה העצמית מזה. ויש תכנים מהותיים. הלשון הדתית החזיונית את לשונם הדתית של הבבלים ומסגלים שהנבואה נעשית מקור לתפילה. למעשה היו אותה לעצמם לא רק כאשר הם מפענחים את שספר דניאל נזקק לה בהשפעת בבל תניכר אלה שתי אופניות השיח בין הנביא לאלוהיו גם אצל יחזקאל <חזיונות המרכבה> ר<תפילה> ובין אלוהים לנביאו <נבואה>: חלומות המלך הבבלי ובית , אלא גם כאשר הם שאת אצל זכריה, וסיגולה של לשון תדתי חולמים את החלומות הנבואיים של .צעמם הנביא מתפלל ואלוהים נענה ועונה, אלוהים משקף את ההכרה שיש תשתית של תאמ דומה כי אין צורך לעמול הרבה שבחיפו מתגלה ואומר את דברו והנביא עונה אוניברסלית בדת הבבלית, שגם אמונת ההוכחות לנכונותה של קביעה זו , המקוימת בתפילה. הייחוד היהודית מסכימה לה ואף משתתפת בגופי היצירה הספרותית שנוצרה על-ידי נוסיף על כך הצבעה על מרכזיות התפילה בה. אולם עומק ההשפעה הבבלית מתגלה האישית בספר דניאל ובספרי עזרא ונחמיה. גולי בבל , בין בהיותם בבבל ובין בשובם לציון תוך הסתייגות לא רק מן השומרונים בחוכמה המשפטית שעיצבה את הוראת יש הרבה לשונות תפילה ונוסחי תפילה התורה שבעל-פה, שסופה שהעמידה את אלא גם משרידי היישוב שלא גלה. היצירה שלמים בספרים אלה, וניתן לראות בהם את הסופרים והחכמים במקום הנביאים. הנבואית והתורנית ששבי-ציון הביאוה ראשית המיסוד של תפילת היחיד <בספר םע השפעת חוכמת הדין הבבלית על ספרות דניאל> ושל תפילת הציבור <בספר נחמיה>, התורה שבעל-פה, כפי שהתגבשה בידי במקביל לחידוש עבודת הקורבנות בבית התנאים, חדרו אמונות ודעות כגון תפיסת המקדש. המשיחיות האפוקליפטית הנמצאת כבר לבסוף נצביע על החיבור הבולט לעין בין בספר דניאל , האמונה בהישארות הנפש נוסח תפילת הקבע שהתגבש בידי חכמי ובתחיית המתים וכמה תכנים מרכזיים המשנה לבין לשונות התפילה והתפילות המעצבים את לוח השנה והחגים עד זמננו , השלמות שנמצאו בייחוד בספרי ישעיהו שיש בהם שינוי עקרוני מן המצווה בתורה וירמיהו , דניאל , עזרא ונחמיה, בנוסף שבכתב. ניתן לסכם, אפוא, בקביעה למזמורי תהלים שחלק מהם נראה בעליל שהתורה והתפילה שנכתבו על לבותיהם של כיצירת התקופה הנדונה. דברי הנביאים שבי-ציון יהודיות-בבליות היו , ושונות נעשו דגם לדברים שראוי לומר בתפילה כדי מבחינה זו שינוי רב מן התורה שחיתה שיהיו נשמעים, ובייחוד תפילת שמונה- בידם כשגלו בבלה. עשרה - התפלה העיקרית - נראית הסיפור של "מגילת אסתר" תיעד את המשך כמלאכת תשבץ של תפילות הנביאים. תולדות גלות בבל תחת השלטון הפרסי , שירש את האימפריה הבבלית ואת תפקידה יא. האוניברסלי. הוא ממצה את המהלך עד כאן על התפתחות תודעת השליחות של ההיסטורי חפורי גמטי של הופעת העם עם יהודה ודרך הגשמתה לקראת היציאה אל היהודי והתפתחות תורת היהדות בתנועה הגלות ובתוכה. אבל האם היציאה לגלות והחזרה ממנה נתפסה, על-פי הפרדיגמה של השליחותית אל המרכז העולמי של האנושות האבות ושל משה, כהליכה אל המרכז כולה, ובהתייחדות ממנו לשם קיומה של אותה השליחות, במישור של המיתוס. המעצב את גורל האנושות באותה שעה, כדי יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי זרובבל תפקידה המוצהר של המגילה היה להנציח להפיק ממנו את תכניו האוניברסליים את הזיכרון ההיסטורי של לקחי הגלות איתם בבלית חיתה בעליל . וליצור , על יסודם ועל יסודה של המורשת הדבר ניכר קודם כל בהסתגלות הלשונית. בריטואל של חג. סיפורה חוזר למעשה האוניברסלית העצמית, מרכז שיש לו תחילה על הפרדיגמה של סיפור יוסף בימי חזקיהו ביקשו שריו מרבשקה שידבר השפעה רוחנית מעצבת על כל העמים? האם וסיפור המלכת שאול ומלחמת עמלק, לשם אליהם ארמית ולא יהודית כדי שהעם לא נוצר מפגש כזה? האם נוצר , מעבר להשלמה הטעמת הסכנה הטמונה בהפנמת ערכיה המדינית עם שלטון בבל , דיאלוג תרבותי- יבין, אבל כבר ירמיהו נזקק באחת השלטוניים של התרבות האלילית, ואחר כך דתי המבטא תודעה של שליחות משותפת? מנבואותיו למשפט ארמי כדי לצייד את על הפרדיגמה של סיפור משה, היוצא מתוך שומעיו בדין ודברים שיש להם עם השכנים יחסו החיובי של ירמיהו לבבל , ואישור יחס מרכז השלטון העולמי האלילי כדי לייחד את עובדי האלילים <ירמיהו ט, יא> ואילו ספר זה בספרי יחזקאל , דניאל , עזרא ונחמיה עמו לשליחותו האוניברסלית. אבל מאלפת דביאל , המתעד , כאמור , את העימות הרוחני ושאר נביאי הדור ההוא , מטים את שיקול העובדה שסיפור המגילה, והחג שנחוג על- עם בית המלכות הבבלית כתוב כולו הדעת לתשובה חיובית. בספר דניאל אמנם ארמית, דומה לא מפני שנועד גם לקוראים יסודה, נשארו בגלות. הם אפילו אינם מתוארת ההתנגשות הדרמטית בין אלוהי מעידים על שאיפה לצאת ממנה. להיפר , ישראל לאלילות הבבלית. אולם ברקע בבליים - הרי פתיחת הספר כולה בעברית הגלות בחינת קיום במרכז החיים והפעילות - אלא מפני שזו חיתה לשון העימות שהספר ההתנגשות הזאת מתנהל דיאלוג רוחני הכלל-אנושית, הופנמה במגילה ובחג מעיד עליה, ומפני שהקורא היהודי היטיב אמיתי בין הדתות והניצחון החד-משמעי של 19 נובמבר 98'•••• כמרכיב קבוע בזהותו הפיסית והרוחנית של המשמעות של ישעיהו: "צור תעודה חתום בין אם יש לסיפורי ההצלה הנסיים של ספר העם היהודי , השואף להתקדש מן האלילות תורה בלמודי , וחניתי לה' המסתיר פניו דניאל יסוד בעובדות היסטוריות ובין אם לאו כדי להיות לנס-עמים ואף להורותם דרך מבית יעקב וקריתי לו , הנה אנכי והילדים וי~ 5 אמת. מבחינה זו מעידה המגילה על מגמת - המסר הגלום בהם הוא עדות היסטורית ן~ אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל חשובה על דרך מחשבה, על זיקות, על ~ פתיחות מתוך התייחדות, ועל מגמת ,/ מעם ה' צבאות השכן בהר ציון" <ישעיהו ח, התייחדות מתוך פתיחות. טז-יח.> ראוי גם להזכיר בהקשר זה את ההד השקפת עולם דתית ובייחוד על אידיאל חינוכי שהתפשט והתמסד בקרב בני הגלות, כמה דורות לאחר שיבת ציון התחולל מפגש החוזר של דברים אלה בנבואת ישעיהו השני על יסוד המסורת הנבואית הקודמת ומתוך דרמטי עם תר כרת אחרת שחתרה לשלטון מתוך הגלות: "וכל בניך למודי ה' ורב המפגש עם התרבות המדינית והדתית של עולמי , תרכרת שמרכזה לגבי ארץ ישראל שלום בניך" <שם נד , יד>. בבל. והעם היהודי היה - איזו התאמה מפליאה העדות השביח היא המפורשת ביותר בספר לפרדיגמה המקראית להשלמת הדברים על משמעותה ומיסודה של הקדומה דניאל. לפי הסיפור ציווה נבוכדנצאר על באלכסנדריה של מצרים. החג השני המציין רב-סריסיו "להביא מבני ישראל ומזרע התורה שהתחילה להיכתב על הלבבות, ועל דרך התגשמותה בדמות החכם שהתפתחה בזיכרון הריטואלי של עם ישראל את יציאתו המלוכה ומן הפרתמים ילדים אשר אין םבה בגלות בבל , ראוי להפנות תשומת לב דלעו מן הגלות השביח - חג החנוכה - מתעד את כל מום וטובי מראה ומשכלים בכל חכמה קו אופייני באישיות הדתית; ולעוד סוג לש המפגש עם התרבות היוונית, במגמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כ ' ח םבה יצירה רוחנית הקשורה להתפתחותה לש הנראית לכתחילה דומה לפרדיגמה הסגורה לעמוד בהיכל המלך , וללמדם ספר ולשון התורה שבעל-פה, והן מחוות התפילה של שמואל . דהיינו - מלחמה נגד כשדים" <דניאל א, ,)ן כוונת המלך החית ההתייוונות, שתקפה חזיתית את התורה, למנותם עם "הכימי בבל" <שם ב, יד> שיתנו האישית, כדרך עיקרית בעבודת ,אלוהים ויצירת התפילה הספרותית רעוב כדי ליצור בארץ ישראל מלכות יהודית למלך עצה נכונה בהנהגת הממלכה. גם אם להתמסדותה כתפילת יחידים בציבור . עצמאית ומתבדלת. אולם הדיאלקטיקה המשך הסיפור הוא אגדי הרי עדות רספ ההיסטורית הוליכה מיד אל הפדויגמה של מלכים על היחס המיוחד שזכה לו המלך התפילה כחובה ממוסדת היא יצירה תמובהק של הגלות. הרי בה התעורר הצורך ףהדחו מלכות שלמה, שהרי מלכות החשמונאים, יהויכין בחצר המלך הבבלי מקיימת את למצוא תחליף לסדר העבודה במקדש. אולם בייחוד בשיאה בימי אלכסנדר ינאי' חיקתה סבירותו של סיפור הרקע, והוא מעיד גם על מקורות התפילה - כמו מקורות התורה את הדגם היווני האלילי. תגובת הנגד הפעילות הבית-ספרית שהתקיימה בבבל שבעל-פה הנבואית נישאה הפעם בעיקר על-ידי נמצאו בנבואה תהמאוחר והכשירה את עתודת מנהיגותה, וגם על שהסתייגה מן הפולחן כדרך םשהתקיי הפרושים, נושאי מסורת התורה השבעל-פ הפעילות הבית-ספרית שהתקיימה ביהודה במקדש. התפילה חיתה ההשלמה של ומגבשיה, ושוב מאלפת העובדה שמגמתם והכשירה לה את מנהיגותה. ההתמסרות לתורת אלוהים על-פי הנאמר המרכזית חיתה כזו של ירמיהו , לפרוש מן מאלפת במיוחד היא העדות על טיב הלימוד בספר דברים: "ואהבת את ה' אלהיך בכל המעורבות הפוליטית העולמית וממאבקי ותוכנו • בלשון מצוות המלך לא נזכרת לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך." " התפילה הכוח שלה, אך לא כדי להסתגר מפני השתלמות בחורי יהודה בתורה, אבל תיאור האישית היא הקיום של מצוות אהבת םאלוהי התמודדות עם האתגרים הרוחניים הגבוהים אישיותם של ארבעת הנבחרים: דניאל , של התרבות היוונית, אלא דווקא מתוך חנניה, מישאל ועזריה, משלים את החסר • בכל לב, בכל נפש ובכל מאוד , והיא קודמת כתנאי ל"והיו הדברים האלה על לבבך נכונות לקלוט מהם יסודות שנעשו למרכיבי חשוב ביותר מבחינה זו תיאור דמותו של ו דנות בם". " יסוד בהתפתחות ההלכה והאגדה דניאל. למרות ההקבלה בין סיפורו לסיפור היריעה היא רחבה ואין לפרוש אותה במאמר ובהתפתחות הקשר המורגש בין עדויות אלה יוסף, הדיוקן המתואר הוא שונה במהות: הזה. נסתפק בהצבעה כללית על מקומה של ל בין תוכן נבואת ירמיהו , על "הברית למעשה לפנינו תיאור של תלמיד חכם התפילה בנבואות נביאי הכתב, ובייחוד החדשה" שתיכרת בין אלוהים לעמו , מחייב למופת, איש שחוכמתו יונקת מן התורה, בנבואות ישעיהו וירמיהו . התפילה והנבואה להניח שברקע המעמדים ההיסטוריים החד- מהנגלה שבה ומנסתרה, רוח הקודש השורה נראות שלובות בדבריהם. יתר על כן , יש פעמיים המתועדים ו לעיל התקיימה מסורת עליו ובינתו בתורת אלוהים היא ויכולת שהתפילה נעשית המקור להיענות ,הנבואית ממוסדת בהוראה בית-ספרית, שתפקידה לפענח צפונות, לחזות את העתיד ולהשיא המחשבה הדתית ואורח החיים הדתי. היה לערוב להמשכיות, שלא תאבד תורה עצה נכונה בכל ענייני המלוכה. אם ףיוס תנועת המטוטלת בין מגמת תההסתגרו מיהודה, להעמיד תלמידים שיהיו מוכשרים ידע לפתור את חלום פרעה ולייעץ לו , להורות לעם ולהפיץ את התורה בפועל ככל דניאל ידע להגיד למלך את החלום שנשכח המשמרת למגמת הפתיחות המחדשת, ןובי מגמת ההתבוללות למגמת ההתייחדות, םלש האפשר • ההנחה הפשוטה והסבירה ביותר ממנו ולא רק את פשרו , וזאת מכוח ההעמקה קיום השליחות האוניברסלית של העם היא שבכך ראו הנביאים האחרונים את עיקר בתורת אלוהים שחיתה על לבו תמי.ד ריתהיהודי , נמשכה מאז ברציפות ופירוטה אהו תפקידם, ובכך נבדלו מקודמיהם בהיותם על כן , דניאל מתואר כיהודי המקפיד על מעבר לגבולותיו של המחקר הזה. עם תזא "נביאי הכתב". דומה שאכן ראו את עצמם קיום מצוות התורה, ולא יעבור על אחת ןמה ניתן לומר שהפרדיגמה המורכבת תהמגלמ בעיקר כסופרים שתפקידם להמשיך את דבר אפילו אם יצטרך להמרות את רצון טהשלי את ההתמודדות בין זיקה לאנושות אלוהים כתורה חיה לשעתם, ושאת השראתם ולסכן בכך את חייו . בכל עת הוא מוכן והתבדלות ממנה, לשם קיום שליחות הנבואית קיבלו בנתינת כל דברי תורת לקדש את שם אלוהיו וליחד ג על תורתו • פרטיקולרית בעלת משמעות ,אוניברסלית משה תמיד על לבם. זוהי הפרדיגמה של ההנהגה המצווה על פעולתו של ירמיהו כסופר יוצר ברוח זו התגלגלה והתיישמה כמה פעמים במחזוריות תלמידי חכמים, שהתקיימה אחר-כך בימי מרשימה ובמגוון של צורות מפתיעות. בולטת במיוחד , ורבת משמעות חיתה הזיקה שלטון אנטיוכוס היווני ובימי שלטון זהו סוד לידתם ההיסטורית של העם היהודי המיוחדת במינה בינו לבין ברוך בן-נויה הרומאים והשיא בסיפורם של רבי אעקיבתלמידו , שכיהן נסופרר הכותב מפיוותורתו , זהו גם סוד רציפותם תהעיקש וחבריו , עשרת הרוגי המלכות. למרות התמורות המהפכניות שחלו כתוצאה והמוציא ומביא את דברו לעם ומנחילה בדניאל ובחבריו התחילה, אפוא, להתקיים מהמפגשים עם תרבויות רבות ושונות, מהן לדורות. אך ההנחה הכללית מקוימת בשתי נבואת ירמיהו על התורה שתיכתב על ידידותיות, מהן עוינות, ורובן גם ידידותיות עדויות נוספות, מפורשות כל צרכן . הלבבות, ולפי המשך הסיפור היא שעמדה וגם עוינות. התבוננות במהלכי תהתפתחו הראשונה היא דבריו הקצרים אך טעוני להם בכל הנסיונות שעברו עליהם .בגלות העם ותורתו בזמן החדש, מימי ההשכלה עד +-המשך בעמ' +-42 20 גליון 225 ו~ ~ו חדו-שי קונת הנעמ ישפ המקומ לש תהתרבו תהגרמני בבעיצו תהתרבו תהישראלי השפעותי לש תהתרבו הגרמנית ::-=. לע ךתהלי הגיבוש לש תהתרבו תהעברי תהמודרני תניכרו טכמע לע לכ דצע :ושעל ןחלק ונולד הכתוצא עממג רישי םע םגרמני וא םע -יהודים ,גרמנים ןוחלק ועבר למסלו ךארו ריות ךדר תהקהילו תהיהודיו תהגדולו לש חמזר .אירופה תא תהעקבו םהגרמניי ראפש אלמצו תבקש הרחב תומגוונ לש יעניינ תתרבו - ןבמוב בהרח רביות לש גמוש :זה םבספרי רשתו רגמ ,לעברית תבספרו תהעברי ,המקורית תב ויאט ןר יהעבר ,והישראלי דבייסו תמוסדו ההמוסיק םהראשיי בביישו הובמדינ תובבחיר רהרפרטוא יהקונצרטנט עהמושמ 'בישראל תברעיונו ,האדריכלות תבתפיסו ,הרווחה דהסע ,והרפואה תבשיטו ההכלכל ,והמשפט הולמעש - לבכ .מקום לע ףא ההיות לש תהתרבו תהגרמני ןאב ךדר תמשמעותי הבכינונ לש תהתרבו תהעברי ,המודרנית הכוח םמוע אל .אחת ראפש תשגורמ ךלכ תהדומיננטיו חהמזר תאירופי ךבתהלי תההתהוו לש בהיישו תוהקמ .המדינה ןייתכ השהסיב ךלכ הנעוצ הבאופי רהמסוג לש תקהיל ידובר תהגרמני .בישראל לאב רסבי 'מאוד ושמקור לש םעמעו םהמקו יהמרכז לש תהתרבו תהגרמני תבתרבו תהעברי אהו תההתנגדו ההחריפ םלקשרי םתרבותיי םע ,גרמניה השאפיינ תא ההחבר תהישראלי הבשנותי תהראשונו לש .המדינה ךתהלי ההוחי לש תהתרבו תהגרמני וא תההתכחשו הל הבחבר תהישראלי ןמעניי דבמיוח לע ערק םבחינת לש םהשורשי םהגרמניי םהנעוצי הבמעב תהתרבו .העברית ןשכ םבשלבי םהראשוניי לש רהקש השנטוו ןבי ישת תהתרבויו תבע ההחדש - תבמחצי החשבי לש ההמא ה 18 - הניכר םמציד לש םהיהודי תנכונו הגדול ץלאמ םקודי לש המחשב תוהתנהגו ושעוצב רבאזו רהדוב .גרמנית האות תנכונו ההלכ הוהעמיק ילכד הנה: ראח תהתרבו ,הגרמנית םלפרקי ואפיל .להערצתה תעוצמו תדומו ואפיינ םג תא ךתהלי ההוחי לש תהתרבו תהגרמני הבחבר ,העברית וא תההסתייגו ההחריפ .ממנה בקרו ילוודא ישאופ ההוחי רקשו רקש רישי תלמיד תההמשכיו םמימי עברו . תאדריכלו ,גרמנית תהקמ תחוו תחקלאיו חברו םהטמפלרי ,הגרמנים דייסו תמוסדו הרווח תמבי ןמדרש לש תחוק ךהריי יהשנ תוחוק 'ויימאר תהקרנ םסרטי תמבי רהיוצ לש תחבר הההפק תהגרמני ההגדול ufa, תהפק תמחזו ןתיאטרו םשמקור 'גרמני ררפרטוא יקונצרטנט רעתי םמלחיני יבנ רהאזו רהדוב תגרמני םותרגו יאינטנסיב לש םספרי תמגרמני תלעברי - לכ האל ותפס קחל בחשו יומרכז יבחי תהתרבו םהעבריי לבארץ-ישרא לש תשנו םהשלושי .והארבעים המקומ דהנכב לש תהתרבו תהגרמני בביישו יהעבר םבשני האל הנרא התמו .לכאורה דכיצ עאיר אשדווק ההקהיל תהיהודי תהלאומי ,המגובשת אהי וז השהערת ךלתו התרבות תואורחו החיי תא היבול לש ההחבר השביקש ללהתנכ ?לה טמב קמדוקד ריות לע יאופ םהפריטי םהתרבותיי םהגרמניי ושיובא בליישו יהעבר רמבהי קחל ןמ :התמונה הכמ ןמ םהפריטי ונכלל הבאות תע ןבקאנו לש תהתרבו תהמערבי .הכללית ךא רההסב יהאמית ץנעו ילדעת הבבחיר לש יאנש חהרו םהעבריי ושעיצב תא הפני לש תהתרבו תהעברי ;המתחדשת וז ההדגיש תא רהקש יהתרבות דהמיוח ןבי םיהודי ,לגרמנים תוא םמקומ בהחשו לש םיהודי םבחיי םהאינטלקטואליי .הגרמניים תהעיתונו תהעברי לש תראשי תשנו ,השלושים רבעיק וז ,הפובליציסטית החשפ תא םיחס ןהטעו לש יאנש חהרו םהעבריי יכלפ תהתרבו .הגרמנית המשע לשהח תמ רחור םלה השהמפלג יהנאצ בו -ל תסוציאליסטי האינ הבדיח תאלקטורלי ףוא אל הקבוצ תאנטישמי ,קיקיונית והחל יאנש חהרו םהעבריי תלבכו תא רמ הגורל לש הגרמני תוא רהשב עהקור תא בל ,היהודים המעריצי רמשכב םהימי לש תהתרבו .הגרמנית תא םהמאמרי ואפיינ ישנ םקווי :עיקריים 'האחד לאב לש שממ לע הרמיסת לש תהתרבו ,הגרמנית דשע זא החית תלאו תולמופ םבעיניה לש םהיהודי הבאירופ רבעיק חבמזר תהיבש :ובמרכזה 'והאחר עהנוב 'ממנו תהתנגדו תנחרצ רלהיטל לולכ המ םשמייצגי אהו וומפלגת םבאטימות יכלפ תהמורש תהנערצ . לש .ארצם םקצפ לש יאנש חהרו איצ אל קר לע ההגיש תהגזעני תוהטוטאליטרי השייצג ההמפלג תהנאצי : תבמיד המ הנרא וכאיל אדווק ןעניי ,זה השהי לבע תמשמעו הכביר הונורא ,ליהודים קנדח ילשול םהבנת .ותגובתם ריות למכ םה וכעס לע ךכ םשארצ לש הגת 'ושילד ןבטהוב ,ובראהמס תמידרדר לא לשפ יתרבות אשל ההי .כמותו תהאדר עהגז יהאר לע ןחשבו הדיכוי לש חהרו תהגרמני תהסובלני השאפיינ תא רהאזו -בכ 1so םהשני ,החולפות הנרא הנקל יובזו יבעינ יאנש חהרו .העבריים יוהר םה םעצמ וגדל לע וברכי לש רהקש יהתרבות -היהודי יהגרמנ יכפ ושעיצב ואות יהוג תהדעו המש ןמנדלסו דוגוטהול םאפרי .לסינג םה םעצמ והי םחניכיה לש םהמלומדי םהיהודי חהמזר םאירופיי ושרכש תא םהשכלת תהאקדמי תבאוניברסיטאו תהדוברו ,גרמנית ווהי הלסוכני םהמוצלחי רביות לש תהתרבו תהגרמני ץבקיבו יהיהוד להגדו לש חמזר 22 ן••••גליו 225 היבשת. הם ואבותיהם שקדו משך עשרות הוחרמו בגרמניה הנאצית ונשרפו בכיכרות שנים על ייבוא של פריטי תרבות גרמנית הערים. על כן אפשר לראות בתר גרמם אל תוך התרבות העברית המודרנית. הם לעברית מידה רבה של תגובה פוליטית: מה ודומיהם במרכז אירופה עשו מאמץ עליון שהגרמנים מנסים לכרות מתוך תרבותם l יiן ו ~ להשתלב בתרבות הגרמנית וללמוד את שפתה כאילו חיתה זו שפת אמם מדורי דורות. כעת אפשר היה לצפות שהם יבקשו להתרחק מן העולם הרוחני שקרס והבאיש, אך לא כך אירע. דווקא בעת שבה היו אנשי הרוח העבריים נתונים במשבר כה חריף סביב אובדנו של המצפן התרבותי שלהם מזה דורות, ובעקבות עיוותו על ידי מפלגה שנתפסה בעיניהם כחסרת מידה מינימלית של דרך ארץ , הם הידבר להתייחס אל יבולה הרוחני של אותה תרבות. בולטים במיוחד בהקשר זה הם תר גומי הספרים מגרמנית לעברית, ספרים שטווח עיסוקיהם רחב ונע מספרות ילדים ועד ספרות מחקר • לצד אלה תפס מקום מרכזי הרפרטואר הקונצרטנטי הגרמני של שני גופים פעילים וחשובים בחיי התרבות הארץ-ישראליים של אותה העת, האופרה הישראלית מייסודו של מרדכי גולינקין והתזמורת הארץ-ישראלית שהוקמה רק באמצע שנות השלושים. הנפח הגדול של היצירות הגרמניות במצאי התרבותי העברי מעלה סימן שאלה: הרי הפובליציסטים התנגדו בכל מאודם להתרחשויות הפוליטיות והחברתיות בגרמניה וחלקם הבינו כי הן הרות אסון ליהודים, גם אם לא יכלו עדיין להבין את גודל האסון ואת פשרו. מדוע חשו צורך כה עמוק להמשיך ולהריק לעברית יצירות שמקורן גרמני , ומדוע לא ויתרו על חלקים מן הרפרטואר הקונצרטנטי הגרמני? פתרונה של הסתירה מצוי בכמה מישורים. ראשית, הקשר עם התרבות הגרמנית היה עמוק ומושרש מכדי שאפשר יהיה לגדוע אותו במהירות. עשרות שנים של פעילות תרגום הביאו לעברית את מיטב הספרות הגרמנית, אם כי באמצעות סלקציה שהתאימה את הרפרטואר לצרכים הייחודיים של החברה העברית המתגבשת. כך למשל תורגמו בשלבים הראשונים, כלומר משלהי המאה ה 18- ועד אמצע המאה ה 19-, בעיקר הקלאסיקה הגרמנית וספרים שתאמר את רוח ההשכלה, כמו ספרים המעלים על נס את חשיבותה של הסובלנות, ספרי עלילה המתארים מעשים חלוציים, וספרי טבע מקצוע שנתפס בעיני המשכילים היהודיים כמפתח לכניסה אל העולם החוץ-יהודי . בעשורים האחרוב ים של המאה ה 19 ובראשית המאה ה 20- השתנה אופי התרגומים, ולצד הקלאסיקה והתרחבות התרגומים של ספרות יפה בת הזמן , נסק שיעורם של ספרי הילדים המתורגמים מגרמנית. סביר מאוד שהשינוי נבע מהבנתם של אנשי הרוח העבריים את המקום החשוב שעתידים לתפוס הילדים כמגשימי הציונית. גוםהולד אפרים לסינג בשני פרקי הזמן הללו ברורה פעולתם של מו"לים, עורכים ומתרגמים לא רק בתחומים המקצועיים שלהם, אלא גם כמכווני טעם הקהל וכמעצבי מדיניות תרבותית ברורה. גישה זו היא גם המבהירה את המישור השני של פתרון הסתירה-לכאורה ביחסם של אנשי הרוח העבריים לתרבות הגרמנית בשנות השלושים. כמעצבי מדיניות תרבותית ראו אנשי הרוח לנגד עיניהם שני עביינ ים מרכזיים : האחד , את הקושי העצום להוציא מן הכלל את הספרות הגרמנית שתפסה מקום של כבוד בספרות העולם, ולוותר על ספרות שאחזה עד אז נתח חשוב מכלל התרגומים לעברית. העניין האחר קשור לאפשרות שנקרתה לפניהם להשתמש בספרים המתורגמים לא רק למטרה של קביעת מדיניות תרבותית, אלא גם כחלק מהבעת הדעה המדינית והמוסרית של הציבור היהודי בארץ ישראל . הספרים שנבחרו לתרגום אופיינו מעתה בקו שונה וייחודי. בעבר תפסו הכותבים היהודיים מקום נכבד אך לא עיקרי מקרב היוצרים המתורגמים מגרמנית. כעת עלה שיעור הסופרים היהודים שספריהם תור גמר מגרמנית לעברית והפך אותם לרוב. חלקם היו יוצרים מרכזיים בתרבות הגרמנית, כמו סטפן צוויג וליארד פויכטואנגר מצד הספרות היפה הגבוהה, או ריקי באום ופליקס זלטן הפופולריים. לצידם תורגמו גם כתבים של הוגי דעות שנולדו למשפחות יהודיות, ואשר ייחסו ליהדותם מקום קטן - אם בכלל בחייהם. עימם נימנים היינריך היינה, קול מרקם ורודה לוקסמבורג. קבוצה קטנה אחרת שנכללה בתרגומים בשנים אלה חיתה של גרמנים לא יהודיים, שנחשבו למתנגדי המשטר הנאצי , כמו האחים היי נויך ותומס מאן , אוין קסטנר וברטולד ברכט. ספריהם של כל היוצרים מקרב קבוצות אלה יפרה ויצמח שבעתיים אצל האומה שאותה הם מבקשים לסלק ולהשמיד • המלחמה במדיניות הגרמנית באמצעות תרגומם של ספרים, גם אם היא נראית בלתי יעילה ואפילו מגוחכת, חיתה אחת הדרכים היחידות שעמדו לרשותם של אנשי היישוב להביע את מחאתם כלפי ההתרחשויות בגרמניה הנאצית. ואמנם, את השתקפותה אפשר לראות בעוד שני שדות תרבות לפחות - בתיאטרון ובמוסיקה. בשנת 1938 חלה נקודת מפנה חשובה באופן שבו הבינו אנשי היישוב את מצבם של יהודי אירופה בכלל וגרמניה בפרט. אירועי ליל הבדולח התקבלו ביישוב כהוכחה הנחרצת לכך שאסון מתרגש על היהודים. במישור המדיני קצרה ידם מלהגיב: מקומם השולי בקרב קהילות העמים, והבטחות הסרק שהיטלר פיזר בסביבותיו , לא הותירו מקום למלחמה של ממש נגד המעשים הנפשעים. יתר על כן , רבים ראו באוזלת ידם של יהודי גרמניה לא יותר מאשר סכלות, שמקורה בוויתור על ההגשמה הציונית. מי שרצה להגיב היה מוגבל למישורים אחרים, תרבותיים ברובם: התגובות הופנו בעיקר אל תוך החברה הארץ ישראלית ולא מחוצה לה. צירוף נסיבות הוא שאיפשר להגיב גם מחוץ לשדה הספרות. ממש סביב ליל הבדולח צעמו החליטו אנשי תיאטרון הבימה להעלות את המחזה "האנוסים" פרי עטו של יהודי- צ'כי , מקם צוויג. המחזה דן במצבה של קהילת יהודים מומרים על סף הוצאת צו הגירוש מספר.ד הנוצרים החדשים נחשדים כי הם ממשיכים לשמור על אמונתם הקודמת חרף המרת דתם, אך אינם אומרים נואש גם כאשר סודם נחשף. מאמרי הביקורת על ההצגה הדגישו חזור והדגש את הדמיון הרב בין האירוע שהתרחש בשלהי המאה ה 15 לבין המציאות של שנות השלושים. לכל היה ברור כי אין זו אלא חזרתה האכזרית של ההיסטוריה על עצמה. תגובה ממין זה לא חיתה ראשונה, שכן כבר מאז חקיקתם של חוקי נירנברג נדון הרעיון מעל דפי העיתונות העברית. אלא שחיתה זו הפעם הראשונה שהצגת תיאטרון גררה אחריה תגובות כה חריפות של פחד מפני הבאות. כמה שנים קודם לכן, ב 1934-, לאחר עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית, הועלו על במת התיאטרון שני מחזות שהיו עשויים לעורר שיח דומה. "פרופסור מנהיים" שחיבר המחזאי היהודי הקומוניסט פריזריך דולף תחת שם העת הנס שייר , סיפר את קורות חייו של רופא יהודי נודע המאבד את משרתו ואת מעגל מכריו בגלל מוצאו . "היהודי זים" מאת ליאון 23 נובמבר 98'--·· מזה - הפכו המוסיקאים לאפיק נוח להבעת הסתייגות מן הקשר המתחדש בין ישראלים לגרמנים. הממשלה היא שכפתה את הקשר הדיפלומטי הראשוני עם גרמניה המערבית, והיא שיזמה את היבוא המסחרי הגרמני לישראל. האזרחים לא נשאלו לדעתם, ובן- גוריון חסיל אפילו על חבריו למפלגה משמעת סיעתית. המישור התרבותי נותר חשוף . כנקודת תורפה נוחה מאוד: הממשלה לא התערבה בנושא ושרי החינוך הקפידו להבהיר שהם יותירו את הסוגיה האמנותית לאנשי האמנות: ומבחינה מעשית היה ברור לכל כי קל יותר להחרים יצירות מוסיקליות ולצרוך את מוצרי המותרות הגרמניים. מצב הדברים נותר כזה גם בשנות השישים, שבמהלכן הודיעה הפילהרמונית על כוונתה לחדול מן החרם על ואגבר ושסראוס. הידיעה על כך פורסמה באמצע 1966, כשנה לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, ושש שנים לאחר חטיפתו של אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל • מצד אחד , הישראלים היו כבר לאחר הקתרזיס שפתח את הדיון הציבורי הגלוי והחושפני על קורות היהודים במחנות הריכוז וההשמדה. מצד אחר , ממשלתם הורתה להם מגבוה לקבל את ההנחה שיש 'גרמניה אחרת', גרמניה שאבותיה אכלו בוסר אך בניה בוקסים דרך אחרת. אבל גם ההכרה במצב החדש לא ריככה את היחס למוסיקאים: הוא נותר קשה, אפילו אלים. ייתכן שכעת נתפסו המוסיקאים כסכר אחרון שחייב לעמוד בפני התמוססות הזיכרון הקולקטיבי של זוועות השואה: הם היו , במידה רבה, גורם הנצחה בפני עצמו . ריכוך ביחס לתרבות הגרמנית החל להיות מורגש בראשית שנות השבעים. כניסתה לפעילות של הוצאת הספרים זמורה-ביתן- מרדן בישרה התחלה מחודשת של מפעל תרגום מסיבי של ספרות יפה לעברית. אחת הסקציות הדומיננטיות של ההוצאה היו ספרים מתורגמים מגרמנית, בעיקר תרגומים חדשים ומוכרים של יוצרים יהודיים מראשית המאה וספרים בני הזמן מאת מחברים שהיו ידועים בדעותיהם האנטי-נאציות הנחרצות. הנודעים שבהם היו היי גריך בל , גינתו גראס וזיגפריד לנץ. עד מהרה התמלא החלל הספרותי שנוצר במשך כעשרים השנים החולפות על ידי כמה מהוצאות הספרים הגדולות. הסיבות לשינוי עשויות להיות שתיים. ראשית, בגרמניה עצמה החל תהליך של חשבון נפש, שהיה מודחק עד סוף שנות השישים. הסטודנטים שהפגינו נגד הבורגנות השאננה של מערב אירופה וארצות הברית, עוררו בגרמניה שיח ציבורי חדש ומעניין. הגרמנים, שכבר שותפו בגופים הבינלאומיים החשובים והיו על סף הכניסה המחודשת למרכז הזירה הפוליטית הבינלאומית, גילו נכונות מסוימת להתעמת עם עברם. שנית, הישראלים עברו אף הם שינוי פוליטי רדיקלי הסוסים דוברי הגרמנית המעסים שהוקרנו בארץ אחרי מלחמת העולם השביח הוצגו לצופים באיצסלה של יבוא מאוסטריה ולא מגרמניה. אך לא רק סר גיית הלשון היא שעמדה על הפרק. הוצאתה של הפתיחה ל"מייססרזינגר מנירנברג" חיתה רק ראשיתה של פרשה ארוכה וצורמת סביב מוסיקאים שנתפסו כמשתפי פעולה עם הנאצים. מאז הקמת המדינה הלכו והתרבו העדויות, שכל מי אילוסטרציה ל"אשכנז" של היינה שנכלל בקטגוריה זו הוצא מן הרפרטואר המוסיקלי של הרדיו הממלכתי ושל חת זמורת החשו בה ביותר בישראל , הפילהרמונית. עם המוחרמים נימנו למשל זמרות הסופרן אליזבת שוורצקופף וקירססן פלגססד, המנצחים וילהלם פורסוונגלר , הונדס פרן קראיאן וקול בהם, והמלחינים קול אדוף, פרנץ להר , וינוד שסראוס וריבוד ואגבר . כל המוסיקאים, למעט ואגבר , חיו בימי הרייך השלישי ונאותר להשתתף בפעילות התרבותית שעיצבו קברניטיו. כבעבר, םג עתה שימשה הזירה התרבותית כר פעולה נוח להפגנת מורת רוח פוליטית. אם בשנות השלושים שימשה הסלקציה הספרותית כמנוף למלחמה על מקומם של היוצרים היהודיים בעולם הרוח האירופי , הרי שעתה היו המוסיקאים שק אגרוף לכעסים שלא יכלו להיות מובעים במישור הדיפלומטי. בשנות החמישים עלתה הסוגיה המוסיקלית כמה פעמים, כאשר סולנים ומנצחים ביקשו לנגן בישראל מיצירות שסראוס ונחשדו מיד כאילו הם בכוונתם להכשיר גם את השרץ הנורא מכולם - את ואגבר. על אף שוואגנר מת יובל שנים לפני עליית הנאצים לשלטון, הוא נחשב - אז ועתה - למשתף הפעולה החמור ביותר עם הנאצים. הסיבה לכך נעוצה בהגותו של ואגבר ובכתביו האישיים, אך לא אחת משמשות גם יצירותיו אילן להיתלות בו. בשנות החמישים - הסמוכות כל כך לשואה, והטעונות כל כך בעקבות החתימה על הסכם השילומים מזה וחשיפת ספח ממוראות השואה באמצעות משפט גרינוולד-קססנר פויכסוואנגר גולל את קורותיו של יהודי החצר בן המאה ה 19-, הנדון לאבד את משפחתו והונו רק בגלל רשעותם של כמה עוכרי ישראל. שני המחזות האלה, שהיו ו~ 5 ,~ ~ בהם יותר מאשר רמיזות באשר למצבם של היהודים בגרמניה, לא עוררו אפילו מקצת הסערה שעורר המחזה "האנוסים". דווקא האנלוגיה ההיסטורית, שהוצגה על רקע האירועים החמורים בגרמניה, היא שחידדה את האבחנה באשר ל גורלם של היהודים. ליל הבדולח השתקף בקשר התרבותי בין ארץ-ישראלים לגרמנים גם מחוץ לעולם חתיאסרון • שלושה ימים לאחר ליל הבדולח פתחה התזמורת הארץ ישראלית, לימים הפילהרמונית, את העונה השלישית שלה. אחת משש היצירות ששובצו לקונצרט חיתה הפתיחה ל"מייססרזינגר מנירנברג", פרי עסו של וינוד ואגבר • הידיעות על הפרעות הקשות בגרמניה גרמו למנצח ארתורו סוסקניני - בעצמו גולה מרצון מאיטליה הפשיסטית - להסכים לבקשה להחליף את היצירה. אכן אפשר היה לראות בנגינת היצירה, האהודה על הנאצים, טעם לפגם. לפי שעה לא היה מדובר בהחלטה עקרונית, אלא בפתרון מקומי של בעיה. כארבעה חודשים לאחר ליל הבדולח סיירה התזמורת במצרים, וניגנה מבואות של ואגבר תחת שרביטו של אריגן שנקר. בשנים הבאות אי אפשר היה לחוש את הבקיעים ההולכים ומתרחבים בקשר שבין תרבות עברית לגרמנית. שלל התרגומים מגרמנית לעברית של ספרות יפה, ספרי ילדים, מחזות וספרי עיון: נגינת מוסיקה פרי עטם של מלחינים גרמנים: והמשך האימוץ של דפוסים גרמניים ביישוב העברי - כל אלה לא רמזו עדיין על ההסלמה בהתייחסות הישראלית כלפי התרבות הגרמנית. רק תבשנ 1950 סומנה הבעיה בבירור . המועצה לביקורת סוסים ומחזות, הצנזורה, אסרה על עריכת מופעי במה בשפה הגרמנית. העילה חיתה אי נחת מהופעתו של זמר-עם בריסי , ששר כמה שירים בגרמנית. המשמעות חיתה גורפת: מעתה ואילך נאסרו הקרנתם של סוסים גרמניים, השמעת מוסיקה ווקלית בגרמנית, ולמעשה - הנידוי החברתי המסוים כלפי דוברי הגרמנית קיבל גושפנקה ממלכתית. הסוגיה הלשונית עלתה לדיון פעמיים. לראשונה, בשנת 1952, כאשר זמרת הסופרן ג'ני טרול דרשה לשיר את "שירת האדמה" של גוססב מאהלו בשפת המקור , גרמנית, וסירבה לקבל את הוראת המדינה להשתמש בתר גרם אנגלי או עברי. בפעם השביח נדון הנושא בהנהלת התזמורת הפילהרמונית בשנת 1963, כאשר על סדר היום הונחו שאלת הלשון הגרמנית ושאלת המוסיקה הנוצרית. הפעם הוחלט להרתיו את ההכרעה לגוף האמנותי המבצע עצמו . באשר לסוסים 24 ·--- גליון 225 בסוף שנות השישים. מלחמת ששת הימים, שזקפה את הגו הלאומי וביטלה במחי ימים ספורים את החרדה העמוקה מפני שואה שניה, איפשרה ריכוך מסוים ביחס ל"אחר". הישראלים לא נאלצו להסתכל החוצה מלמטה למעלה, אלא חשו חזקים דיים. צידו השני של מטבע הביטחון העצמי וזקיפות הקומה הורגש בזירה המוסיקלית. ככל שהישראלים נטו לפתח יותר את זהותם הלאומית החדשה, זו של שולטים חזקים שחוזרים אל מינוחים תג "ביים ואפילו משיחיים, כן החמיר יחסם אל כל מי שנתפס בעיניהם כעוכר ישראל. שורת המוסיקאים המוחרמים שוב ענתה על צרכים פוליטיים שאין בינם לבין הכרעות אמנותיות דבר מנפרד רינקלר אני שב אל נעורי ~ןח;ק w ~~ז:יי ק;ל ידעתי זה אתה ז- :•:•-T ידעתי זאת את ~ן :לי :ד -: תני לי . . : י~~ צ;פה מעבר להר 00 00 T T :• :• ולא היו פטורים מחשדות מוצדקים יותר או וחצי דבר . ואכן' במהלך שנות השמונים w ם ת~~~~~ ש~~ ךח;~ה וראשית שנות התשעים העמיקה ההתנגדות ~ם לו ואגבר' שנחשב לצורר של ממש. עם זאת, צ;~ה לי א;ת; רס~·ןיc:ז הפרצוף העצוב מוסיקאים אחרים - אלה שחיו בעידן הנאצי אני מאשר-בכמעט באפר. : -: 0 T .•" : 0 : T פחות לשיתוף פעולה עם הנאצים - החלו להשתלב בהדרגה ברפרטואר הקונצרטנטי בישראל' במהלך שנות חתשעים. היום, על סף המאה ה 21-, דומה שאין עוד טינה ישירה של ישראלים כלפי התרבות הגרמנית. על מדפי הספרים מונחים שפע תרגומים, התזמורות מנגנות מבחר יצירות פרי עטם של גרמנים, ואפילו ואגבר מושמע כבר ברדיו הממלכתי ויצירותיו מוקרנות בערוץ 8. אבל הגישה האחרת כלפי גרמניה ותרבותה עדיין חיה ונושמת: הצלחתם של מחזות העוסקים בנאציזם ובשואה מובטחת מראש, ויעידו על כך הטרילוגיה "סינדרום ירושלים", ,''וטג" ו"נפש יהודי" - של יהושע סרבול' "קסטנר" של מוטי לרבו ו"המנצח" של ורגלו הארווד שירדה מן הבמה אחרי למעלה מ 150- הצגות. היחס ש 1 ם מר לא ~נ:רר;~ם ע;ן דק ~יש;ר ז:tיז'-ס;~י ~ל Y, ן~ל. מק;ל זp~~~ק לח i ת האדמה י~~ ~;ל~~ תc:זyי~~ ~ל yי~~ .. ש;~ק מ~ה ~ע 1 ר אני שב אל נע 1 רי -: :• T • : ת~~~ 43 ךע;ן ~ב 1 ל~ · ~ה :y ר ~ב 1 ~ה ~ל ע.ץ-מ~ל~ה ~ןח;ק ~~ י ~;ש y ק;ל מ~ךצ i ף ס~צ 1 ב של האיש -' T .'' ז;~ה 7~ךצ 1 ~ף ה 1 א ש;~ה ם:~ ממעינ;ת אפלים. ה 1 א ~ך~;ך 7 ~ךצ~~ים ~ן מ~ם, בכ'ל מ~ךא;ת ~~tיf? פ;ת ~ע.י~יו בעיניו הבכחל;ת אני T 1ש;lוים,•' את; אפל;ת מצפים לשוא. :-" למה 1למי T : • : T : ךח;קים ~אד - ~~לים המיוחד הזה, המתעניין ומסתייג בעת י;דע זה אתה T -:• -•• ובעונה אחת, הוא גם נחלתה של התרבות המוגדרת 'נמוכה', תרבות הספורט. בלי לערוך סקר מקיף, ברור לכל כי קשה למצוא ישראלי שעודד את נבחרת גר מגיה במונדיאל' ולא רק משום שזוהרם של כוכביה הועם: על אף הכול' איננו יכולים לעודד' אפילו על הספה בסלון' את מי שנתפסים עדיין כזרע השטן .• לקריאה נוספת: ניצה בן-ארי 1 רומן עם העבר : הרומן ההיסטורי היהודי- הגרמני מן המאה ה 19- ויצירתה של ספרות לאומית, תל- אביב 1997• יואב גלבו 1 מולדת חדשה: עליית יהודי מרכז אירופה י;ן y זאת~~ לעירי אני בכ;תב ש 1 ב שירים - א;תי;ת מרבע;ת T ••• : • • • •• • : ~ס,רי ה~ז:~ ת;ד~~ ךח;קים אין; שמחה איזה עצב! אספר . לכל האינש~ם את" הס i ד, א T~:נ T ?נדלג על הרים עיניה הזאביות בח 1 רה עם בכלבה על רצ 1 עה ש;אלת ~מ,; 9T לים ~t1ל i ן' ~7?"ף T,'' ,'' 'ן~" ~ירים y ל ~ת~ה ךס~ j,"ת "מחמר"? T •• • ,"ן~" "~~w ר ס~~ח? ~y ם לךא;ת"? "מתי שתרצי" ."ה~ז~מ מ iת~~ ס t ק ~ךצ 1 ~ה וקליטתם, 1933-1948. ירושלים 1990• אורי 9 ~יב ~:ריז:? ':זיר~ע;דם טפליץ, סיפורה של התזמורת הפילהרמונית T ' והיא מ;סיפה - "הכלבה ל~ מבכיר.ה Tבש i ם ס•מכ: 1."ת מ~~ע;ת ~p ~צ;ת :p~~לים. הישראלית 1 תל-אביב 1982• יעקב נץ 1 ריכארד ואגבר בסבך האנטישמיות, ירושלים : -: T • אני מספר לה ס;ד;ת בכמ 1 סים אינפי ז;כר את פני הבח 1 רה • •1986 : T •• -: • : רינה ליטוין וחזי שלח <עורכים>, מי מפחד מריכרד ואגבר 1 אני מכסה את עיניה ברזים ס~מ · דק". ה~?~מ 1וגסה מ~סה ~~ :~· ה תל-אביב 1984• ת ~· ~ל עבד T רה ". "• T: T זכ 1 רה לי היטב - נעמה שפי , גרמנית בעברית: תרגומים מגרמנית ביישוב העברי 1882-1948 1, ירושלים 1998• -י H '~ נובמבר 98'••••• TT בזר i ת: שלי עינ T יה הזא, :iנז' i ת בכנ 1 ע;ת לכא;רה • :• T : T : 0 : •• :-T :• • 25 ו~ ~ו חיש כ שמח לקופים? והטלוויזיה, ותוך כדי כך איבדה את עצמך , צריך היית להגיע לשם. כן , זו חיתה אחת השאלות שהועלו בוועידה נשמתה. סיפורת המדע, אמר המנחה ג'ורג' בוועידת בולטימור נותר משהו מהעבר הזה. העולמית ה 56- לסיפורת המדע, סאיינס מארסיך , רגילה חיתה "לחיות בשולי המפגשים הקטנים ביותר - עד עשרה פיקשן בלע"ז , שנערכה בימים אלה בעיר תרבותנו העממית. אבי קרא לה בשם משתתפים - נועדו לישיבה מסביב לשולחן בולטימור שבמדינת מרילנד בארה"ב . 'החומר המשוגע ההוא' ונקודת ההשקפה עגול ולשתיית קפה בצוותא עם הסופר וחיתה גם שאלה האם חיתה לשקספיר יד הזאת חיתה אופיינית לתרבות כולה." החביב עליהם. בתרגום חתנייך לאנגלית, הלא הוא "נוסח עכשיו , טען הסופר , כל ערוץ טלוויזיה יש לו ג'ו האלדמאן , שם ידוע בסיפורת המדע, המלך ג'יימס" המפורסם מראשית המאה פינת הסאיינס פי קשן . סרטים על אמר וחזר ואמר שההערצה שנואה עליו • אז הי"ז. אם נביא בחשבון שתוכנית הדיונים אסטרואידים ענקיים הפוגעים בכדור הארץ מה? אילו הכריזו את שמו של האלדמאן והאירועים - באי הוועידה מנו כחמשת נעשו . עניין שכשיגרה. שידורים מסחריים במשחק כדור גל אמר .יקאי , לא היה איש נושא אלפי נפשות - גדשה שמונים וחמישה משתמשים במוטיבים של החלל החיצון . את עיניו. אבל כאן, בעולם הקטן, שכולו עמודים, ייקל לנו לשער שצפו שם גם הוליווד אוהבת מוטיבים של סיפורת מדע. פרי בחירה אישית, של סיפורת המדע, לא קושיות מרתקות אחרות, והעיון בהן זכה ואם נכנס אדם לחנות צעצועים, הוא נוכח בנתח ממיליוני המלים שנאמרו , שם , לדעת שצעצועים השואבים השראה מסיפורת בהרצאות, בדיוני הפאנלים השונים , המדע צועדים בראש הרשימה. בפגישות עם סופרי הז'אנר ובוויעודים כן "ספרות הסאיינס · על-פי · ואף פיקשן הספונטניים של ר שוחרי סיפורת-המדע על נאבקת". סופרים יכולים להתקיים רק כוס קפה וכריך • בקושי על פרי עטם", אמר מארסיך . אין אבל אי אפשר היה שלא להבחין שרוח סופר סאיינס פיקשן המגיע דרך קבע נכאים מסוימת אופפת את הוועידה. האם לרשימת רבי-המכר של היצירה המקורית. תרמה לכך השאלה העגומה: כלום סיפורת רבים מטובי המחברים של סיפורת המדע המדע נוטה למות ? הסופרת ק i ~י וויליס, מתקשים לפרסם את כתביהם. ובינתיים מהדמויות המרכזיות בוועידה, אינה סבורה גואה גל כביר של רקק הצמוד לסרטים כך. "אנשים מדברים על מות סיפורת המדע ולטלוויזיה. מאז נכנסתי לשטח במחצית שנות השבעים", מבחינתם של מארטין , וויליס ורוב הסופרים האחרים שנכחו בוועידה עדיין מחוננים היא אומרת. אך התהיה בעינה עומדת. סיפורת המדע הספרים באותה עוצמה קדושה שהם מאבדים חיתה מאז ומעולם בעלת תודעה עצמית בכל תחומי התרבות האחרים. לדברי מארסיך , רומנים הם המפתח לתרבות. מפותחת בצד ביקורת עצמית בוטה, אבל אין ספק שאף לא אחת מחמישים וחמש "כשנפגוש את ה o יזרים, יבקשו אלה בראש ג ' ון האלדמאן הוועידות הקודמות חתומה חיתה כדי כך וראשונה לקרוא את ספרינו •11 בדכדוך הנפש. כשנתקיימו ועידות סיפורת המדע הראשונו יכול הסופר לעבור חמישה מטרים בלי לפני מחצית המאה, נעשו חיש קל מכשיר שמעריץ יעצור אותו . די היה לחסידיו אחד הפאנלים הראשונים דן בסוגיה שמא עבר זמנה של הוועידה הגדולה לנוכח למען המשך קיומה של הכת. אם היה להציץ בתג w ה ם על חזו כדי להפגיז את הירידה במספרם של השוחרים הצעירים ברצונך לקרוא סיפורים או רומנים מרכזיים הערצתם. לא זו בלבד שהאלדמאן זכה בעבר פעמים אחדות בפרס הנכבד ביותר בסיפורת וה"באלקניזציה" של קהילת סיפורת המדע. מסוימים, לא יכולת למצוא אותם אלא המדע, גם בוועידה הנוכחית הוענק לו החדה-החזיק אחריו פאנל נוסף שנושאו: בוועידה. ואם היה ברצונך להיפגש עם כיצד השתלטה סיפורת המדע על הקולנוע אנשים שקראו אותם סיפורים שקראת אתה הכבוד הזה. הביקורת התלהבה מהרומאן 26 •••••גויון 225 הראשון שלו , 'המלחמה הנצחית" , שראה שףליה ממושכים בהר בה עיסוקים לעבודתו , עשה אותה תמיד במידה רבה של ~ מקצוענות, ועל-אף פגמיו האנושיים כל-כך , היה אדם הגון וראוי לכבו.ד הביוגרפיה של קרשאו מטעימה היבט זה ועל כך הוא ראוי לכל שבח. ג'ק לונדון שירח לכל "שר השירה" הנוכחי של ארה"ב, רובוט פי נסקי , תפס את השירות העצום שהטכנולוגיה המודרנית עשויה לעשות לשירה. זיווג זה, שלא היה עולה על הדעת לפני שנים לא-רבות, משמש עתה את "מבצע השיר החביב" שהגה פינסקי . במסגרת מבצע זה יצא פינסקי בקריאה, מעל אתר מסוים ברשת האלקטרונית, אל הציבור האמריקאי: כל אדם שיש לו שיר חביב עליו מוזמן להקליטו או לדקלמו למצלמת וידיאו . התוצאה תישלח לספריית הקונגרס בוושינגטון הבירה ותוכנס ל"ארכיון השיר החביב". איזה מין תרבות משותפת יתגלה מהקלטות וצילומים אלה? האם יהיה זה תרניך של "שירים משפחתיים" או משהו המעיד על נטיות מקוריות יותר? לרבים יש זיקת נפש למשוררים מדורות עברו , או כאלה שלמדו בבתי-הספר , אך יש גם כאלה המחבבים פייטנים מודרניים יותר , או - זה תלוי במוצא האתני - את אלה המבטאים אתג זעם, מצוקותיו וכיסופיו . מכל מקום, רובוט פינסקי מקווה ש"השירים החביבים" ישרטטו מפה של תרבות ומורשת אמריקאית, ועצם הפניה - וההיענות לה לחפש דלתעד שירים כאלה יתרמו ליצירת אקלים חיובי יותר לשירה בארץ ענקית זו , שאינה מצטיינת דווקא באהבה יתרה למוזות. • ,םיילאכtורב שהות קצרה אך טראומטית בבית -סוהר , הרפתקרת על גלי הים ובבתי-המרזח הזולים של סאן פראנסיסקו , ויחד עם כל ההשפלות הללו , התפתחותן של חשיבה רגישה ושאיפה ספרותית. לונדון הבקיע אל התהילה לפתע פתאום, ב 1903-, כשהופיע ספרו 'ק'ול מיער" ומאז חיתה לו המראה מטיאורית אל פסגת הפרסום הספרותי. בצד ההצלחה המרשימה אפשר למנות נאמנות נלהבת לרעיון הסוציאליסטי , נישואים לא-מחוכמים שנסתיימו בגירושים מלודרמטיים ובנישואים נוספים, מסע ברחבי האוקיינוס השקט, שבא לקיצו בטרם עת, ובניית בית מפואר בקליפורניה שעלה באש. וברקע - שתיה ללא מעצור שסופה אלכוהוליזם, המרשם להרס עצמי שבו בחרו סופרים ואמנים אמריקאים כה רבים במאה העשרים. כשראה 'ק'ול מיער" אור היה ג'ק לונדון בן עשרים ושבע, גיל שבו אנשים רבים עודם תוהים מה תהיה עבודת חייהם. נכון , לפני כן נתנסה בקרוב לעשור ומחצה של עבודה מתישה ומשפילה, מאמציו לכתוב נתקלו בשלילה של בוז והוא היה קורכן לתיסכול אכזרי. כשהגיעה ההצלחה חיתה מסחררת בעוצמתה, ולעתים משתקת. עלה בידו להוסיף לכתוב, ולפעמים חיתה איכות כתיבתו יוצאת דופן , אך לא חלף זמן רב והוא שקע במצולות האכזבה ומרי-הנפש, שנחתמו בהתאבדות בגיל ארבעים. לא רבים מכירים את הרומן האוטוביוגרפי שלו "ג'ון ~רליקורן ". דומה שכדאי לצטט מתוכו: '~הדברים שבעדם נלחמתי ולמענם עשיתי ימים כלילות הכשילו ני • ההצלחה תיעבתיה. ההכרה -ר~~ שהף~ן. החברה, גברים ונשים שמקומם מעל לטינופת ולמהומתנות של רציפי הנמל ומדור המלחים - הבעיתה אותי בינו ב יותם הנפשית הכעורה. אהבת נשים - כמוה ככל השאר. כסף - יכולתי לישון כל פעם רק במיטה אחת, ומה תועלת יש בהכנסה המספיקה למאה סטייקים ליום כשיש באפשרותי לאכול רק אחד? אמנות, תרבות - בפני עובדות הברזל של הביולוגיה היו דברים אלה מגוחכים, ומטיפיהם מגוחכים אפילו יותר." הדברים אינם פשוטים. הגועל שחש כלפי צביעותו , ריקנותו והעמדת-פניו של העולם, שאליו טלטלה אותו ההצלחה, היה כן בהחלט, אך מצד שני תרם הוא עצמו , ובמחשבה תחילה, ליצירת אישיות בעלת שושלת -יוחסין הרואית, שהקשר בינה לבין המציאות היה מפוקפק בתכלית. בכך הקדים, שוב, את המינגוויי ופרקנו ורבים אחרים, שלא הסתפקו במה שיצירתם אומרת לציבור אלא המציאו מיתולו גירת אישיות כדי לייפות את עצמם. אבל לונדון חת ייחס תמיד ברצינות אור לפני עשרים ושלוש שנים, והוא הוכתר ב"ה~ג i"- ובפרסים אחרים - ונעשה ליצירה קלאסית. היה זה סיפור על המלחמה מטופשת, עקובה מדם, המתנהלת נגד rב;t רים מהגלאקסיה ~א~ר i ס. האלדמאן קבע את ספרו בעתיד שבינתיים נעשה לעבר: הרומן מתחיל אשתקד. אבל כמו רוב סיפורת המדע הוא לא היה באמת על-אודות העתיד אלא על ההווה, ובמקרה שלו על מלחמת וייטנאם. "המלחמה הנצחית" נחשב לאחד מטובי הרומנים על וייטנאם ועד כה נמכרו מאות אלפי עותקים שלו בכריכה רכה. האינסטינקט של האלדמאן מנחה אותו לדחות את הטיעונים השוטפים בדבר מות סיפורת המדע. "כבר בשנות הארבעים דיברו על כך . זו הגירסה שלנו לטענות הספרות המרכזית על מות הרומן . אבל רומנים מוסיפים להיכתב, והוא הדין בסיפורת מדע." מי האשם? "במאי-הסרטים ג'ורג' לוקאס, בלי כוונת זדון , הרס את סיפורת המדע המסורתית בהפכו אותה למשהו אחר. "מלחמות הכוכבים" היה סרט נפלא, אבל הוא איננו סיפורת מדע. זוהי פנטסיה. אין שם מדע ואין שם השלכות מדעיות. אבל הוא חולל שינוי יסודי בתפיסתו של הקורא את מהותה של סיפורת המדע." כתוצאה מזה אין חייו של מחבר סיפורת מדע חיים קלים, אפילו ההצלחה מאירה לו פנים. "הרומן הגרוע ביותר הנכתב בעקבות סרט יכניס למו"ל יותר כסף מאשר ספר שעבדתי עליו שנתיים", אומר האלדמאן בן החמישים וחמש, "מו"לים טוענים שרומנים הקשורים בסרט או בסירות טלוויזיה עושים את סיפורת המדע למשהו רווחי , ובזכותם הם, המו"לים, מסוגלים לאפשר לעצמם מותרות מסוגי." אגב, פרס ה"הוגו" ניתן להאלדמאן בוועידת בולטימור על ספרו 'השלום הנצחי", מעין המשך תמסי ל'המלחמה הנצחית". הסופר כזאב בורר בביוגרפיה חדשה של ג'ק לונדון ק'ג"< לונדון: חיים", הוצאת סט. מארטינ'ס, 335 ,)'מע שהופיעה באחרונה, מציין המחבר , אלכס קרשאו , כי לונדון ולא ארבסט המינגוויי "היה הראשון שגילם באישיותו של הסופר כאיש פעולה, מי שחי באמת את מה שכתב על-אודותיו", וכי מחומר-הגלם של הדוגמה שנתן ג'ק לונדון נוצר המיתוס האמריקאי הרומנטי של הסופר-ההרפתקן . כמו המינגוויי , לונדון האיש הוא יותר חשוב, ואולי יותר מעניין , מיצירתו . ואכן , סיפור חייו של לונדון מכיל יסודות קולנועיים: ילדות קשה בצלה של אם פסיכוטית, הכרח לעבוד עבודה גופנית מפרכת כבר בגיל מוקדם, ואחר-כך חיי === י U 27 נובמבר 98' ו~ 5 מקסים גילן: זעקה מעל הר הגעש ~1 ~ יעקב בסר מקסים גילן - משורר, מורח, סופר, ללא ספק היא חיתה ימנית קיצונית, שחתרה רעתך על-פי חקונסנזוס הלאומי לוחם פוליטי, מהפכן ... באיזו חגורה לכיבוש ירושלים, כיבוש הארץ כולה ונו', כמלחמת קיום ומגן? אתה חיית בוחר? יחד עם זאת עסקתי בפעילות ספרותית ב 67-' התנדבתי לצבא ולא קיבלו אותי. אני מקווה - קודם כל' בן-אדם. אחר כך' ובשנת 57' הוצאתי את ספר שירי ,הראשון יחד עם זאת, לא ראיתי במלחמת ששת הימים מלחמה צודקת <המהפך בהשקפותי יוצר. אני חושב שיצירה מתבטאת בכל "גדר פרוצה"' לאחר שהשלמתי את יכולת התחומים שהזכרת, כולל המאבק הפוליטי • הכתיבה שלי בעברית בבית הסוהר. חל דווקא בבית הסוהר>, ראיתי במלחמת זה מה שחשוב לי בחיי: לעשות, ולעשות 67' פרובוקציה ותוצאה של פרובוקציה. היה בצורה הטובה, בצורה האתית. ולעשות את נולדת בספרר? ברור: השתמשו בהזדמנות שנוצרה כדי הדברים כך שתהיה להם השפעה חיובית. נולדתי בצרפת. בעיר ליל' עברנו לספרד לשבור את נאצר. כעבור שנים הסתבר כשהייתי בן חמש וזמן קצר לאחר מכן פרצה שחיתה לממשלת ישראל הזדמנות לשלום התחלת לפרסם שירים בראשית שנות מלחמת האזרחים. עם מצרים, התנהל משא ומתו צמוד השישים? סוף החמישים? באמצעות נחום גולדמן' אז נשיא בשנת 54' פרסמתי את השיר הראשון במלחמת האזרחים נחוג אביך? ההסתדרות הציונית העולמית והקונגרס בעברית, בקובץ קטן וצנוע שנקרא "ארבעה כן • אבי היה איש עסקים שתמך העולמי היהודי' ששלח את שליחו' ג'ו גולן' פרקי שירה,'' ביחד עם נתן זך' אריה סיון ברפובליקאים, הוא נרצח כנראה על-יד להידבר עם נאצר • ישראל ביטלה את ובבצירן תומר. הקובץ הופיע בהוצאת כוחות פונקו האפשיסטיים, בזמן שניסה דרכונו הישראלי של גולן כדי שלא יוכל 'לקראת', השיר תורגם מאנגלית על-ידי לברוח, בסוף המלחמה, כשכוחותיו של להמשיך במשא ומתן . נתן זך. <אז עוד לא כתבתי בעברית.> פונקו נכנסו לעיר. כשאמי נעצרה לאחר אגב, הסיפור חזר על עצמו מאוחר יותר' מכן' אמרו לה שהיא יכולה להתייחס אל כשערפאת הציע להיפגש עם נחום גולדמן באותה תקופח פחות או יותר חיית עצמה כאל אלמנה. כדי להגיע ליצחק רבין' אז ראש הממשלה מעורב בפרשיה מחתרתית שבעקבותיה בפעם הראשונה. נציג אש"פ בלונדון, סעיד גם ריצית ארבעה עשר חורשים בכלא חיית אז בן תשע. אני מניח שזה חיה חמאמי' פנה אלי' שלחתי את שותפי לראי אירוע מרכזי בחיים שלך? מרטון לירושלים <כזכור' הייתי מנוע מלבוא ישראלי? זה מסובך. הגעתי ארצה מספרד ב 44-', לא. בהחלט לא. האירועים המרכזיים בחיי בעצמי> והוא דיבר עם נחום גולדמן שביקש גרתי בשכונת התקווה בתנאי דחק <לאחר היו מלחמת האזרחים וההפצצות, שבהשוואה לקבל או.קיי. מרבין. רבין סירב ואף הזהיר שבספרד היינו אמידים> וגויסתי למשמר להפצצות של מלחמת העולם הן היו זעומות. אותו: "אם תיפגש עם ערפאת אגנה אותך האזרחי . הושבעתי על תנ"ך ואקדח להגנה אבל כשנופלת לידך פצצה, במרחק 500 ואתכחש לך". מרטון חזר' הודעתי לסעיד חמאמי - וכמה ימים לאחר מכן היה הפיגוע ובעת הטבעת "אלטלנה" הצטרפתי לנוער מטר' זה לא משנה אם היא אחת או שהיא לח"י • בזמן ברנדוט ירדנו למחתרת, אחר אחת מתוך אלף. אבי לא גר איתנו . הוא גר במלון ברחוב גאולה בתל-אביב. והמסר היה כך ייסדנו את מפלגת הלוחמים בה הייתי בבית נפרד ואנחנו גרנו מחוץ .לברצלונה ברור: "אינכם רוצים במו"מ לשלום? תקבלו חבר ועד שכונת התקווה." בתקופה ההיא כך שהעלמו ואחר-כך ההכרזה על מותו לא מלחמה", ובאשר ל 67-': הערכתי היום היו אינסוף מחתרות פרטיזניות, ואני עזרתי היו בתודעתי כמו עצם חוויית המלחמה שמלחמת 67' חיתה הדבר הגרוע ביותר לייסד אחת מהן. בעקבות זה הלכתי לבית ואחר-כך חוויית הנישול מכל מה שהיה לנו שקרה למדינת ישראל ומלחמת 73' היא הסוהר' באשמת החזקת מסמכים סודיים. על-ידי השלטון הפרנקיסטי. הדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל. ב- בפעם השביח, ישבתי בכלא שישה חודשים, 67' הפכנו ליהירים, שחצנים ותאבי ניצחון במלחמת ששת הימים אתה עדיין וב 73-' קבלנו מכת אזהרה שהתוצאה שלה ב 1966-, לאחר שכעורך כתב-יד עממי, גיליתי קשרים בין השירותים החשאיים בישראל. היא השלום עם מצרים. לרצח פעיל העולם השלישי' המרוקאי' מחדי אני בישראל משנת 44' עד 69' כמעט ללא בן-ברקה, בפאריס. הפסקה. עסקתי כאן במקביל בתרבות הארץ איך הסתדרת בכל זאת עם העובדה ובתרבויות הארצות שאת שפתן דיברתי. שעל פי כל הנתונים בשטח נאצר גרם ' גרמה למהפך בתפיסת לכמה פרובוקציות ערב 67'? גירוש מח חיה טיב המחתרת? מלחמת 67 למחתרת היה אמנם גוון סוציאליסטי' אבל העולם שלך או שהיא התקבלה על משקיפי חאו"ם למשל? 28 ••••גליון 225 ~ ;::i H והמפלגות הקומוניסטיות, הערוץ של אברי קור יאל שב עזר על - ידי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית של פלמירו טוליאטי וחלק מהקצינים החופשיים של נאצר' בייחוד האלו מוחי א-דין' אבל ברה"מ וועד השלום העולמי מאוד התנגדו לו ואפילו השמיצו אותו . הם לא אהבו עבודה פרטיזנית ועצמאית. הכול היה צריך לעבור דרך הערוצים המקובלים. המפלגה הצרפתית הקומוניסטית בהחלט לא עזרה לו . באופן אירוני' ברבות השנים, בנו היה חבר המפלגה הקומוניסטית ואחראי לענייני המזרח התיכון' אבל הוא פרש עם קריסת ברה"מ. היה ערוץ שלישי' אותו ניהלתי במשותף עם הד"ר עיסאם סרטאווי' שנרצח בפורטוגל' בפגישת המזכירות של האינטרנציונאל הסוציאליסטי ועם סגנו גאזי חורי. גם אני הייתי אמור להיות שם. הייתי אז בפורטוגל בחופשה, הייתי אמור להגיע אליו לאלבופרה, ונקראתי לפאריס בעניין כלכלי כלשהו . כך לא הייתי באולם הכניסה איתר כשבא הרוצח מטעם אבו ביואל וירה בו בעורף. אבו ביואל. חרמות ואירגון הטרור שמאחריו מצטיירים בעולם כמשחו לא מזוהה. נכון. אבו ביואל ואנשיו מעולם לא רצחו ישראלים. לעומת זאת נרצחו הרבה מאוד מאנשי מחנה השלום הערבי והפלסטיני . עלי יאסין' סעיד חמאמי' ד"ר ב עים חידד' עיסאם סרטאווי ועוד . כיום הוא יושב בשקט. יש אומרים בלוב, יש אומרים - חולה במצרים. אני איני יודע. ישנו ארם שזה שמו? יש אדם כזה, ויש ארגון כזה. ולארגון יש אנשים, אחד מהם ראיתי פעם מרחוק, כשהייתי במועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר' הם הגיעו לשם, ואש"ף סגרו אותם בביתן נפר.ד מי עומד מאחרי הארגון? לדעתי הרבה מאוד גורמים. הוא משמש חרב להשכיר. מרוע הארגון חזה כל כך סלקטיבי מבחינת הפעילות שלו? אני לא יכול לענות על זה. עיסאם סרטאווי למשל סבר שאבו ... ביואל סוכן של המוסד . אבל אין הוכחה לזה. ברור שהוא לא פגע ביהודים <להציא פעם אחת, שגריר ישראל בלונדון>, הוא רצח ערבים ובמיוחד כאלח המקורבים למחנה השלום הפלסטיני. יוצא מהכלל הוא אבו עיאד' אבל בעצם גם הוא היה ממחנה השלום, הסמוי אמנם. . הישראלי' בהתחלה הוא היה פתוח לכל הדעות השונות אבל מהר מאוד הסתבר שיש שני מחנות בין היהודים - אלה שלא רוצים במדינת ישראל אלא במדינה פלסטינית דמוקרטית וחילונית לכל הדתות, ואלה שמעוניינים בשתי מדינות דמוקרטיות. אני קיבלתי החלטה מערכתית לפתוח את הדפים רק למעוניינים בשתי מדינות. <מדינת ישראל ומדינה עצמאית פלסטינית זו בצד זו, שתיהן בגבולות 67' אבל פתוחות מבחינה כלכלית ונו' וכר', ההיפך מהסכם אוסלו,) התחלנו לדבר אל הפלסטינים כמי שמשדר שדרים לכוכב מאדים. ופתאום "מאדים" ענה. קיבלנו למערכת מכתב מסעיר חמאמי נציג אש"ף בלונדון' וכך התפתחו יחסים. אני ושלום כהן המנוח, מזכיר "הפנתרים השחורים", ושותפו של אורי אבנרי ב'העולם הזה', היינו הישראלים היחידים שלא היו אנטי-ציונים, שנפגשו עם נציג של אש"ף. <לפני כן נפגשו איתם חברי המפלגה הקומוניסטית וחברי "מצפן".) מרגע זה הופעלו עלינו לחצים חזקים משגרירות ישראל בצרפת ומוסדות ישראליים אחרים. כעבור שלוש-ארבע שנים מצאתי את עצמי במצב שבו לא יכולתי לחזור ארצה, כי השב"כ הודיע לעורך הדין שלי' אמנון זכרו ני' שאם אשוב אעצר לחקירה ואין כל הבטחה שאשוחרר . במלים אחרות, ינטרלו אותי . בזמן ההוא כבר הייתי מאוד פעיל' פגשתי את ערפאת, את אבו עיאד' את אבו ג'יהאד ואחרים, ולא רציתי להיעצר . וכך עברו עשרים ושלוש וחצי שנה עד שיכולתי לחזור ארצה. חיית גם בקשר עם אברי קוריאל? כמובן. למרות שהיו אז שלושה ערוצים שניהלו משא ומתן ועסקו בסיוע ליצירת קשרים בין מחנה השלום הישראלי לבין אש"ף : ה ע ו ו ץ ה קומובי סטי ' בוה "מ אמת. אבל היו גם ההתקפות בעזה של שרון ויחידת ה 101- והיו פרובוקציות אחרות. היו' ויש עד היום, פרובוקציות הדדיות. זה חלק ממלחמה קרה, שמתחממת מדי פעם. השאלה היא אם 67' חיתה מלחמת מגן או ניצול של תירוץ שנאצר סיפק ביד נדיבה לישראל ואני גורס כך. אותו דבר במרה מסוימת, עשה מאוחר יותר אבואר סאדאת. הוא פתח במלחמה, כמעט וניצח, ובסופו של דבר' ישראל חיתה נכונה לדון וגם להחזיר את סיני. נאצר לא היה די דיפלומט כדי לדעת איך לעשות את זה. אבל המצב דומה. וכרגיל' היום ההיסטוריה נכתבת על- ידי המנצחים. ב 69-' עזבת את הארץ? עד 69' הייתי בארץ כמעט באופן רצוף, למעט שנה )64'1963-(, ביולי 69' נסעתי לכמה שנים כדי לנוח מהאוירה כאן . בתקופה ההיא כל הארץ זזה ימינה ואני זזתי עוד שמאלה. בפעם הראשונה זזתי עוד יותר שמאלה ב 1960- כשהקמתי ארגון יהודי- ערבי' היחיד שלא היה קומוניסטי - "כוח יוזם". המטרה חיתה להגיע לקונפדרציה של המזרח התיכון כולו . קונפדרציה של ארצות ערב, תורכיה, קורדיסטן' עיראק, גם הקבוצות האתניות הלא מוסלמיות בארצות ערב וכלל תושבי ישראל כולל אלה שאינם יהודים ולא ערבים. מדינות עצמאיות בהרכב פדרטיבי: הסכם אזורי שמבטיח כלכלה משותפת, תיאום צבאי משותף, עזרת חוץ משותפת, כל הדברים שהביאו את אירופה לגדולתה הנוכחית וביטלו את האיבות בין גרמניה לצרפת ובין אנגליה לצרפת. מה גרם לעיכוב שיבתך לישראל? ב 1971- התחלתי להוציא כתב-עת בשם ISRAEL AND PLASTINE בפאריס, באנגלית, ביחד עם יהודי צרפתי ממוצא הונגרי ושמו לראי מרטון: הוא היה מאלה שהנהיגו את מרד הסטודנטים ההונגרי נגד הטנקים הרוסיים. ברח לאוסטריה ואחר כך היה מקורב מאוד לנחום גולדמן. בין השאר הוא התקרב לארגון ניצולי השואה והנצחתה. גולדמן הציע למוסרן להקים תנועה יהודית חדשה נגד המצב המתלהט והלאומני שנוצר בעקבות 67'. מרטון' שלא היה בנוי להקים תנועה, הציע לייסד עיתון . הוא גייס כמות משמעותית של ידידים אירופיים, אנשי עסקים, רופאים, עורכי דין' חברי המפלגות הקומוניסטיות לשעבר' שעזבו את הקומוניזם בזמן משפט החולצות הלבנות <משפט הרופאים היהודים בתקופת סטאלין.> אלו היו אנשי שמאל שהתרחקו מהסטאליניזם. הם הבטיחו מימון ואכן' במשך 17 שנה, הכסף של ידידי גולדמן אפשר לנו להתקיים. העיתון הזה התחיל לדבר אל הפלסטינים ברוח מחנה השלום במחלך השיחה השתמשת מספר פעמים במונח שמאל. מונח כל כך לא ברורי חשוב שתסביר למה אתה 29 נובמבר 98' רואה אותה, ודאי לא לקונפדרציה שיש בה שהיא תלמידה של חומסקי' אמנון רז מתכוון כשאתה מגדיר את עצמך כשמאלי. אפילו שמאלי קיצוני. שמקורב לעזמי בשארה ואילן פפה שהוא צדק סוציאלי. שמעון פרס מציע מזרח ןתיכו בשבילי המושג לא מטושטש. מטשטשים חבר מזכירות המפלגה הקומוניסטית. ועוד של קפיטליסטים ונסיכים. אני חושב שגם הז ו~ s מוביל לאסון' מחוץ לבעיה הישראלית- אותו' מנסים להוריד מערכו • איש 'שמאל אנשים, שלכל אחד הייחוד שלו. אני מנסה 1~ לאחד את כל אלה על במה אחת, כדי הפלסטינית~ ולו משום שההמונים בארצות ~ לדעתי - בשורה התחתונה, כפי שאמר ערב ובכלל במזרח התיכון, במוקדם או חוסה מארטי' משחרר קובה במאה ,הקודמת שאנשים יראו שיש שמאל לא ציוני, פעיל. שכתב בשירו הידוע "גואנסנמרה" תא אני גם רוצה לחנך אנשים צעירים יותר - במאוחר' יתקוממו נגד אי הצדק המשווע ההז את זה אני עושה גם בחוגי בית ובפעילות שאיתר על-פי פרס ייכון השלום. יולצער השורה "עם אביוני תבל אשלח את יהבי" הוא מי שמגן על החלשים, על המנוצלים, על צעמאית - לא בגדר תנועה, אלא לפתוח הרב "אוסלו" יוצר התגברות נחשול לש אנשים שמתחת לגיל שלושים לקשרים םע פונדמנסליזם איסלאמי ולא של איסלאמיות המדוכאים, באשר הם, למרות כל שיקול מתונה, ויש כזו' שמאיים עלינו הרבה יותר אחר, אתני, דתי, פוליטי, כ.ו · כלי. זה סהבסי תרבויות, עם כלכלות אחרות. בעיקר עם מוסר אחר . יש לנו לכן גם משתתפים מהפלסטינים. לשמאל. אחר-כך יש תיאוריות. אני אף םפע לא הייתי מרקסיסט לניניסס. אמנם, אני צעירים, כמו סגן העורך' הסופר רני 'יגיל בהחלט מנתח את הכלכלה העולמית הסופר יוסי גרנובסקי והמשורר עמוס לו אתה - לצורך השיחה - מצוי תבעמד מתפח קובעת. מה היית עושה ?עכשיו במושגים מרקסיסטיים, אבל אני מאמין שאי אדלהייט: שורה שלמה של אנשים םצעירי אפשר לנתח את העולם במונחים כלכליים מגיעים לעיתון מן הצד התרבותי' וכותבים םע כל יום שעובר הפתרון נעשה ךמסוב וקשה יותר . בזמן אוסלו היו בין םשלושי לקחת בחשבון מונחים במוסף התרבותי "מטען צד". בלבד מבלי לחמישים אלף מתנחלים היום יש מעל מאה תרבותיים ובמישור האישי - פסיכולוגיים, אלף. יש רשת של כבישים והתנחלויות הזכרת והצהרת שאתה נגד הסכם שנעוצים ביחיד. ובזה הייתי מגדיר את עצמי שנועדו למנוע רצף טריטוריאלי פלסטיני . פוליטית כ"פוסט גראמשיאלי". גראמשי ההי אוסלו. קומוניסט איטלקי' שהתייחס, לראשונה, אל כן. רק שתי מדינות עצמאיות לאלתר ויציל בלי לפנות את המתנחלים - לפחות תא אלה שלא מוכנים לקבל סמכות תפלסטיני התרבות כאל ערך מעמדי ולאומי. הוא מת אותנו ואת העם הפלסטיני משואה .כפולה בשטח בו הם יושבים - לא יהיה שלום. התהי בכלא האיטלקי בתקופת מוסוליני' ועד םהיו הסכם אוסלו' בייחוד בסגנון של רבין חג 'יהאד לא ברור מי עמד מאחרי כליאתו . אני איש ונתניהו' לדעתי יביא לאסון נוסף. זה התגברות של החמאס ושל האיסלאמי . לעולם לא אהיה שותף לעמדה שמאל, ישראלי' פטריוט של ארץ שיש הב הסיפור של מי שהיה לו כלב גזעי שהיה צריך לחתוך לו את הזנב. הוא אהב תא שלטונית בארץ - כל עוד המבנה של החברה שני עמים, כל יהודי-ישראלי וכל ערבי- הוא ציוני - אבל לו הייתי ראש ממשלת הכלב ולא רצה להכאיב לו' אז כל יום הוא ישראלי יקרים לי באותה מזה, ואכן' כיום ישראל, הייתי מציע לערפאת לנסות להציל עמדתי היא, שאני רוצה מדינה של לכ חתך חתיכה קטנה. את המצב. הייתי מדבר עם המתנחלים. הייתי אנשים כאן אומרים - אם קיבלנו כל כך אזרחיה בישראל. איבדתי את התקווה הרבה במחיר כל כך זול, בתקופת תממשל פורש בפניהם את האפשרויות: לקבל להשפיע על הצד הפלסטיני וגם הפסקתי רבין' למה שלא ניקח את הכול בחינם? יאנ פיצויים ולהתצפנות או להגיע לעימות עם לעמוד בקשר איתם מאז חזרתי ארצה, -ב 93'. היה לי עניין לעזור לתנועת שחרור לא רוצה להיכנס כאן לפרטים, אך עובדה החיילים. המתנחלים שישארו צריכים ללקב מרות הפלסטינים, אולי הבהשגח לאומית, אין לי עניין לעזור .ל"יודנראט" שגם רבין לא התכוון להקמת מדינה את אבל' בארץ אני לא מסתפק במדינת כל פלסטינית, אלא הוא התכוון ב 20- השנ ופיקוח של האו"ם. הייתי אומר שלא ויוכל להישאר בשטחים כחיל חלוץ של תציונו אזרחיה. אני רוצה מדינה סוציאליסטית. לעשות את מה שנתניהו רוצה לעשות שבחמ כובשת. אפשר לחזור להיות חלוץ .בנגב וכאן המקום לענות על שאלתך' הבנקוד שנים ושבשלב הראשון של אוסלו' תבתקופ רבין ופרס יושבו חמישים אלף מתנחלים בקיצור' הייתי מתחיל את הדרך ההקש נוספת. אני סוציאליסט, לא סוציאל- וביצרו את בחזרה. דמוקרט. הסוציאל-דמוקרטיה היא ץתירו נוספים בשטחים. ושריינו ואל תגיד לי: זה מוביל למלחמת-אזרחים. ההתנחלויות. לדעתי הסכם אוסלו לא יכול קפיטליסטי. אני בעד מדינה שמאפשרת בישראל, מלחמת אזרחים, כולל ,הרוגים יוזמה חופשית אבל מפקחת באופן מרוכז על להביא לשלום. אני חושב שהוא רמאפש תהליכי הייצור; תהליכי הבנקאות ונו', לנתביהן להשתמש בסיסמה של אוסלו כדי קיימת מזמן • אלא שהקור בנות עד כה הם קר .משמאל ושמתנגדת לגלובליזציה. כיום הבעיה אינה לעשות את מה שהוא עושה. אני חושב שזה קפיטליזם מול סוציאליזם אלא גלובליזציה ייגמר במרחץ דמים. רק שתי מדינות אשאל אותך שאלה קשה: כמשורר. ךאי מול שמירת עצמאות, זה כולל כמובן' חברה נדיבות, משתפות פעולה האחת עם ,השביח צודקת בכל ארץ וארץ. בגליון האחרון של שלטונית, מוכנות לוויתורים יביאו אולי אתה מגדיר את ?שירתך לפתרון. המצב הנוכחי מוביל .להידרדרות אני לא מגדיר אותה. שאלו אותי פעם - מה כתב העת "מסען" אותו אני עורך' מופיע אתה רוצה להגיד בשירים שלך? עניתי שאני תרגום של מאמר מבריק מאת ההקומנדנט ולא רק עכשיו' גם בתקופת ממשלת לא רוצה להגיד שום דבר . השירים שלי מרקום, מנהיג המורדים, ,ה"ספטיסטים" העבודה. אינם כלי ביטוי • השירים שלי הם דבר במקסיקו . הוא כותב על מה שמעוללת במונחים של "ריאל-פוליטיק", םא שקורה. לפעמים בתחום האהבה, לפעמים הגלובליזציה: היא משמידה גם את הכלכלה ניקח בחשבון את המצב הדמוגרפי- בתחום הנוף, לפעמים בתחום הפוליטי' וגם את חתרנות. לפעמים בתחום האישי' אבל מבחינתי' שירה פוליטי של מדינת ישראל. הדרך זה דבר שיוצא ממך' ולא כלי לאיזושהי לפני כשנתיים יסדת את "מטען"? היחידה להתקדם לאותה תוכנית עליה אתה מדבר היא שתי מדינות ילשנמטרה. לפני שנה וחצי. הופיעו עד כה שלושה גליוגרת, בימים אלה מופיע חגליון השלישי' עמים. ברגע שאנחנו יושבים "על הגב" לש שי לך ארס-פואטיקה שניתן להצביע ואני מקווה להפוך את "מטען" לרבעון ואחר-כך לעיתון שיופיע כל חודשיים. הפלסטינים, ברגע שאין להם חירות מלאה עליה? אני מאמין שצריך לחדש. כלומר' אם אתה ל נהל את מדינתם' זה לא מרביל משתתפים בו אנשים מהשמאל הלא ציוני' גאון, ואני לא, להמציא דברים חדשים מתחומים מנו גזים זה לזה. סביה טריינהר לקונפדרציה של המזרח התיכון כמו שאני 30 ---- גליון 225 האלה אין שום רגש לגבי תחושתם של בוני כור-ההיתוך שלי. " לגמרי. אבל אם אתה לא גאון , עליך לנצל הקתדרלות כשבנו אותן • החוויה הרוחבית ~ את כישורי הכתיבה שלך כדי לומר דברים שי לך תמונה על השידה ועל תהספרו הדתית, הנוצרית, במקרה הזה, ואותי שכבר נאמרו בצורה חדשה ושונה. זה משתנה משיר לשיר ומיצירה ליצירה. אין יל העברית? כיצר חן משתקפות בעיניך? מעניינת תחושתו של הבונה, שבנה, בן ;כ ספרות של טרם שואה. כמו ספרות בעקבות אביו , מדור ראשון או שבי או מישנה פואטית מסוימת. גם לא ביחס שלישי , שלא חתם את שמו על יצירתו , אלא רפובליקת ויימאר , כמו ספרות בתחילת לעצמי. אני כותב כמו שבא לי. יש רצף השלטון הנאצי בצרפת, םהאקזיסטנציאליז יצר אותה למען האדם ולמען הרוח למרות שזה משתנה. חוץ מזה, כתיבה וההשראה. אין כאן הבנה לזה. יש כאן צריכה להיות .אמיצה ונו.י הכתיבה ה"רזה" שלנו היא דוגמה אחת. הבריחה למזרחיות אקזוטית - כביכול ספרות ובמרה רבה גם שירה של "אחד על אחד". ולכן אחרי הדור של אלכסנדר פן , אתה גם המבקר של עצמך? או' וכמ - דוגמה אחרת. נתן אלתרמן , אורי צבי גרינבר ג <גם משוררים מסוימים, השירה שלך היא הספרות שחיתה אז כבולה באיזה סוציאליזם אוטומטית? למשל, אבירן, שאמר רוויית חררה? לא. רוקדים על פי הר הגעש. מה שמעניין ריאליסטי מאובן> - התחוללה מהפכה שהשיר חרא שיר, משום שחרא כתב כאן הוא שיש המון אנוגיה והמון להט ולא שהייתי חלק ממנה, של דור המדינה שיצר אוות כשיר. שירה מופשטת, אסוציאטיבית - כל השירה אבירן היה מאוד מוכשר ויכול היה תלהרשו מעט כישרון , מהולים בהמון בורות או בידע הזאת (ך גם הספרות> הפכה לחסרת של מקורות חיצוניים. יש לנו בארץ מומחים לעצמו • אבל גם הוא - ואני ישבתי איתר כמעט לכל דבר , כולל לקתדרלות גותיות אידיאולוגיה ואמונה. היום מתקיים התהליך וראיתי - היה מתקן ומוחק. אני כותב מה הזה גם בענפי אמנות אחרים. אמנות שבא. אחר כך מניח את זה. ואז , כעבור זמן , בצרפת ובגרמניה. אבל אצל רוב המומחים אני מתקן , בצורה מודעת. וזה עונה ילשנ +-המשך בעם' +-42 סוגי החשיבה כמו שאני רואה אותם. אני מאמין שלכל אדם יש יכולת חשיבה אינטואיטיבית ויכולת חשיבה אנליטית. והיצירה שייכת לסר ג האינטואיטיבי . בספר מקסים גילן "שיחות פלורנטין" שעומד לראות לאור , בהוצאת ירון גולן , אני מדבר על זה. שם, סנטיאגו מחנך ושמד דניאל פלורנטין שואל אותי לבואנוס איידס ולניר-זית שאלות בנושאים שונים, בין השאר על דרכי חשיבה. לגבי הכתיבה שלי, אני זורק הרבה ממה שאני כותב. אם כי בזמן האחרון ~ם w ק ~ל סראש ~ח;ךךים מ;ה~ןים ךמ~~יכ;~~לי~י~~ים ב~~~לא פחות. ם:~י.ע~ םב 1 ש;ת ט;ב. ל;קחים א;סם 7~~דש-מ~ד 1ך;ל ימ המשורר שאתה קרוב לשירתו יותר של הכפר פ; o; דל ;א;ליבי~;מ;קמ"< 9 ~ים םיל~~~~ל ry דןה" T מאשר לאחרים ?ולמה :•::•• היחס שלי לשירה הוא מאוד אקלקטי. אני לא מךח.ק ~9~g :אג; . מסניו גנרל צה"ל שלהם · נגלי שייך למה שקוראים "דור המדינה", גם על- ,~הפ oיכ i אנאל~סטים גד 1 ם ·~ ע ·:רת;; ~'ילה ך;~ךת ~~לה ~ןף פי גיל וגם על-פי האסוציאציות האישיות. צ'ילה ששה למהפכה הלאזפית הג;אלת ·.(" הם :מתנכלים. למ~פחה . T T : • -• : -: • •• כך שאני מה שקוראים "מודרניסט". בוודאי ~~Qל.ק T~~~;~ :ק.ך T;רי 9"ם."י~ 1~מאן "~~· ם t' ך ~ינ;~ה ~· סדע,ט 1ד·~ t'ד 9חים לא "פוסטמודרניסט" במובן המקובל של הדבר . מכאן , שאנשים שאני אוהב בשירה יה 1 דים ור;צחים אחרים.ד;:ן~ ם;ק~~ י~~~ ~ןכ 1 ת ~ח~ש הם המוגדרים מודרניסטים, הן בחוץ לארץ הכז '· 'נמגרש 1.רגל :-... ס~~ך~אי והן כאן. אין משורר אחד שאני רואה אותו תמכלא;ת,-מכלא; החפש הלאזפי T : • T : • כאב רוחני או כהשראה גדולה. לאב-ן;ח~~ס $6יא~ך~~ס·יpו~ המשוררים שאבי מאוד אוהב ומעריך ריקט;ר סךא ~וp~~. ~ר ז;ע,ק ב~~~ נזכ 1 ת הצבא כמשוררים, לא בהכרח כבעלי רעיונות, םה 1ן~~~ ל~תב ~ירים: עזזרא פאונו , ת.ס. אליוט, פרנסואה ויון , בן !MY CANTO QUE MAL ME SALES-~~ ?נ -1ןק א~~ ~סי ה 1 א א;~ך עידן הביניים, שהוא לא בדיוק מודרניסט ש:. לנ 1 ןר;ע;ת ן;ח~~- ~ry ןר;ת ל~~ 1• שירי מה רע אתה י;צא לי! אבל יש בו כוח עצום, וקאמינגס. ~ם~~ ~חיןה T ~ל םיקי~~"~~ שמנה וסלתה של החברה שלנ 1 מל 1 ה בצנחנים 1 ביחיד;ת חיל•ה !j ם הזפמכנ;ת ערב 1ת :לערכי:.הנצר. 1 ת והלא · ם -:..ז· ?ומשלנו :..· ז .•. - •ד:-: • חלק מנחלתם השירית של אנשים מסוימים. ן~~< י;~~ים ט;~י מח;קךים) ח~~-טל:~ i ן ·-י~~~~ה 1~בiיןo/ מא?~ים אין אחד שאני אוהב את כל נחלתו השירית. ~~ריןה . ~ין q ~ךים לע, :i ;ןה וד;צחים אחרים. אלו שאני אוהב לקרוא הם דוד אבירן , אורי משתר.עת מעל סנטיאג; · וממה : זז ·: --ד ··--:: ד צבי גרינברג, נתן זך , ויש כאלה שאני אוהב ~ין 9~י~רי 9ט 7רע.ה 1• ד~~ה ת~~ק~ת;ב~; ריך!!;ת. שירים מסוימים שלהם, אבל אני משוחד מכל ~ין ~ט 1 ן~ט ל~ט 1 ן~ט הכד · דממה משתרעת מעל מגדש 1דגל מיני סיבות, כמו יונה דולך , דליה הרץ. ועוד ךל;~ ry ·~~ ת ה~~סנ 1 ל qקיןה. " אחרים. שוב, לא כפרדיגמות, אל~ל T הכפר T פ;ס; ד"ל א;ל~ :i;--.""."" ry לק ח;ןךים. ד~ים י;~ר לא. כדוגמאות לכתיבת שירה. יש השפעות, ~קך~ת 9~Q :אג "i ךה ~;ילה. בעיקר על השירים הראשונים שלי , אבל הן T לא היו מודעות במיוחד ותמיד עברו את 31 נובמבר 98'••••• ו~ § מצד זר, ן~ ~lllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll.J/I ~ עמוס לזיתן מוספים, ספרים, ארועים החמור (החילוני> עשה את שלו שנות דור זרם שולי ולסנטי ביהדות <עם השלישית, תשובת הרב קוק, שפתר באופן התפרצויות של משיחיות-שקר נוסח שבתי פרדוקסלי ומרחיק לכת את הדילמה הציונית כאשר הלכתי לפני למעלה מעשרים שנה צבי מדי כמה מאות שנים> נעשתה כיום וגרס לפי הגישה הקבלית-דיאלקטית, כי ללמוד לימודי יהדות באוניברסיטה עשיתי דומיננטית כשהיא סוחפת אחריה את המחנה העבירות הבוטות על עיקרי הדת הנעשות זאת, בין השאר 1 ממניעים דומים למניעיו של הדתי כולו למהפכה שיצרה זן חדש של על-ידי הציונים מביאות דווקא בכנפיהן את ספי וכלבסקי בבואו לכתוב את "חמורו של יהודים דתיים המכונה בפי וכלבסקי חרמ"ש: הגאולה הדתית המובטחת <בנוסח "מצווה משיח" <ידיעות אחרונות 509 , 1998 עמ') חרדים-משיחיים. לדבריו 1 תפיסה זו הנסמכת הבאה בעבירה" בנוסח גרשם שלום>. לפי להכיר ולהעריך מצד אחד את המסורת על התאמה של קבלת האר"י לימינו מתפיסת השקפה זו החילונים הם בבחינת "חמורו של התרבותית וההיסטורית של היהדות ולהוקיע גאולה של היחיד לתפיסת גאולה של הכלל 1 משיח" - חמור מלשון חומר 1 כלומר העולם ולהתריע מצד שני על מה שנראה בעיני מספקת בכליה המושגיים - צמצום, שבירה, החומרי - עליו עתיד לרכוב המשיח הדתי- כמגמות מסוכנות בה. בהמשך נשביתי לאתיקון , וכדומה - לא רק את ההסבר הטוב רוחני. אחרי שהחילונים יבנו את המדינה מעט בקסמה ולמדתי שהתמונה מורכבת ביותר לאירועים שבמציאות, אלא גם את החומרית, יגיע תורם של הדתיים ליצור אתיותר 1 אך גם היום אני סבור שיש בה מגמות דרך הפעולה הדרושה כדי לקרב לשיטתה המדינה הרוחנית-משיחית. לאחר הכנעת מסוכנות הראויות לביקורת מחמירה וזאת את ביאת המשיח. יתר על כן 1 וכלבסקי כוחות החומר והרע, שיש להם חשיבות אני עושה מעת לעת גם במדורי זה. עושה דבר חשוב נוסף, הוא מראה כיצד כשלעצמם בהתססת ההיסטוריה כמו שמרים ספרו של וכלבסקי אינו ספר מדעי ובכך מושגים גזעניים בתורת ישראל בכלל ביין , יוכל לבוא המשיח המנצח רכוב על כוחו ו גם חולשתו . מצד אחד הוא יוצר ובקבלה בפרט, כמו היחס לגוי ("שאינו קרוי החמור שהוכנע. לפיכך 1 לפי קוק, תהציונו סינתזות גורפות ומפתיעות, מצד שני אהו אדם") או לשמאל <שהוא "הרע בקרבך"> היא "אתחלתא וגאולה" - ראשית תצמיח חוטא בהכללות חובבניות וכתוב בעברית שהוצנעו במשך אלפיים שנה בגלות שמחש גאולתנו שבה נועד תפקיד בונה רלחמו קלוקלת. אולם חרף חולשותיו הוא ספר לתגובת הסביבה ושעברו בשל ךכ החילוני .החוטא מעניין ואף חשוב בחלקיו הטובים. לפי שעה מטאפוריזציה בקבלה, נעשים עתה שובכאמור 1 משנת הרב קוק נסמכת במידה הרב המחנה הדתי לגווניו מסרב להגיב עליו מפורשים רדיאליים בדרך של זה- על קבלת האר"י שבמרכזה סוגיית -הבריאה באופן ענייני. כפי שאחרי רצח רבין דחה את מטאפוריזציה כאשר "יד ישראל "גברה הגלות-והגאולה. כאשר צמצם אלוהים את הביקורת על המחנה ממנו בא הרוצח וצעק במציאות של ריבונות מדינית ושוב אין עצמו וברא את העולם, לא יכלו הכלים "הסתה" ו"עלילת םד", כך עכשיו הוא זועק לחשוש, לדעת הסוברים כך 1 מתגובת החומריים להכיל את שפע האור האלוהי כי "הפרוטוקולים של זקני ציון מחווירים ליד הגויים. ונשברו 1 ומאז , בעצם, נמצא העולם וכול ספר זה" <ראה פרופ' דון יחיא מבר-אילן שאלת המפתח בדורות האחרונים חיתה סהיח בגלות קוסמית וממתין לתיקונו . שליחות ב'הארץ', 4.10.98(, לציונות. בהיותה תנועה לאומית וחילונית התיקון הוטלה על עם ישראל שהוגלה בין אני סבור שחשיבות הספר היא בשביים : בעיקרה, הציבה הציונות אתגר חמור לדת העמים כדי להוציא את האור הגנוז מן ראשית, בהראותו באופן נחרץ עד כמה רצח היהודית שחיתה חייבת להשיב על השאלה: הקליפות. הרב קוק העביר את העוצמה ראש-הממשלה לא היה פרי גחמה של רוצח האם הציונות היא חטא או ?מצווה הגלומה בתורת האר"י מהדרמה תהקוסמי יחיד אלא פרי מהפכה דתית שסחפה את על שאלה זו ניתנו שלוש תשובות. לתחום האדם היהודי • כשם שבבריאת םהעול המחנה הדתי כולו כמעט, מחנה המסרב, הראשונה, החרדית, קבעה באופן יחד-משמע צמצם אלוהים את עצמו ונתן מקום רלחומ אגב, עד היום להתאבל על רבין במונחים שהציונות היא משיחיות-שקר ושהציונים הם נחות, עליו שפך לאחר מכן את אורו 1 ךכ הלכתיים. שנית, באזהרה המנומקת העולה .כופרים לפי משנת הרב קוק צמצמה היהדות הדתית ממנו 1 כי הגל המשיחי הנוכחי עומד לגרור השביח, תשובת הציונות-הדתית של תנועת עצמה ונתנה מקום לחילונים ולחומר הארצי , אותנו לאסון נורא נוסף אם לא נציב בפניו "המזרחי" בהנהגת הרב ריינס ה<ממנ עליהם צריכים אחר-כך הצדיקים להשפיע את "קיר הברזל" החילוני. נשתלשלה לימים המפד"ל> ראתה בציונות מאורם ולתקנם ברוח היהדות. התזה המרכזית של הספר טוענת <אמנם תוך בראש ו בראשו בה פתרון פרגמטי תלצר משנת הרב קוק העסיקה עצמה ההרב חזרות רבות ומייגעות> כי התפיסה הקבלית- היהודים ולכן תמכה בתוכנית אוגנדה <כדי באירועים היסטוריים גדולים. צבי יהודה קוק משיחית, שעוצבה במשנתו של אברהם יצחק לנתק כל קשר בין ציונות למשיחיות> ואחר-הבן 1 שהנהיג את התנועה אחרי מות ואבי הכהן קוק )1935-1865( ושחיתה עד לפני כך בפתרון .החלוקה ועמד בראש "ישיבת מרכז הרב" בירושלים 32 ••••גליון 225 שם הוא קושר בין הרוצח, שאיפותיו העמיק עוד יותר את הזיקה הזו . כל הצלחה "רצח רבין" הוא גם הפרק הפותח את ספרו של הציונות החילונית, כמו הקמת המדינה של וכלבסקי בנוסח "סוף מעשה במחשבה מרחיקות הלכת ומצוקתו המינית>. והניצחון במלחמת ששת הימים, סיפקה <קבלית-משיחית> תחילה", לו היה נצמד וכלבסקי למה שנגזר מהתזה ~J הוכחה נוספת להסבר הפרדוקסלי הקבלי- הייתי אומר שבהוכחת התזה הזאת כפי שלו בלבד <או לו היה זוכה לעורך טוב> היה משיחי באופן שהמדד הטריטוריאלי נעשה שהצגתיה למעלה, הספר מגובש וקוהרנטי כותב ספר טוב בהרבה. פרק מצוין כזה הוא ו r==:: בלעדי כמעט: יותר שטחי ארץ ישראל - במידה רבה. חבל שרכלבסקי ניסה לתפוס פרק חמישה-עשר "יצר הרע חוזר לארץ יותר גאולה. מרובה ויצק לספרו בלי אבחנה כל מה שאגר המקובלים החדשים", האבחנה שעושה כאן ישיבת "מרכז הרב" חיתה המעוז המנהיגותי במגירותיו במשך שנים. גם היסטוריה של וכלבסקי בין הקבלה "הישנה" ל"חדשה" היא ממנו התפשטה המהפכה. היא התרחשה הציבור החרדי' גם היסטוריה פוליטית של מקורית ומעניינת. לטענתו' הקבלה הישנה, תחילה במפד"ל כאשר הזרם ןהליברלי-המתו שהתעצבה בעיקרה בגלות עשתה <יוצאי-גרמניה בקיבוץ הדתי> נדחק המהפכה שחולל חרב קקו מטאפוריקה של הפשט ההלכתי והמקראי והעתיקה אותו מן הריאלי אל המפושט. לשוליים. ממנה יצאה אליטה מובילה של חיברה שני זרמים דתיים רבנים <רובם מאיישים היום את הקבלה החדשה - מן הרב קוק ואילך' שאחד קיצוניים לסר ג חרש חרדי- מנציגיה הבולטים בימינו הוא הרב יצחק ההתנחלויות> להם נועד תפקיד משיחי משיחי שחפך דומיננטי גינזבורג ראש הישיבה בקבר יוסף בשכם, להיות "הצדיקים// שבדור המשפיעים על מהלך האירועים ההיסטוריים. והיא חיתה גם ניחרות ורוחו לקראת אסון הפועלת בתנאי ריבונות כאשר "יד ישראל בית הגידול לרמ,,ים - ראשי מתיבתא <ראשי גברה" - עושה תהליך הפרך של רה- *רצח רבין חיה רק קצח הישיבות התיכוניות המחברות ציונות- מטאפוריזציה, דהיינו בחזרה מן המופשט אל קבלית-משיחית עם חומרה-חרדית-ושירות- הקרחון * חציונים- הריאלי' מה שוכל בסקי מכנה "הפיכת צבאי> שהשפעתן התפשטה בנוער הדתי כאש החילונים חם "חמורו של הבטנה החוצה", דוגמה מצוינת הוא הי h ס לעמלק ופירוש המצווה המקראית ל"מחיית בשדה קוצים. לרבני //מרכז הרב// חיתה משיח". הערבים חם תשובה למצוקות הדור ומיתוס של שליחות עמלק", בתנ"ך עמלק הוא עם רשע שיש "עמלק שיש להשמידו" להשמידו ושהמלך שאול נענש בקריעת משיחית לנוער' ואלה הדהדו בעוצמה רבה מעילו על שחס על אגג מלך עמלק ולא הרגו. אחרי 1 67 וביתר שאת אחרי המהפך ב ,177- ו"אומות העולם אינם משיצא ישראל לגלות וחדל להיות עם התשובות הללו אמרו: אנו חיים עתה בזמן קרויים ארם" * ספר שאינו משיחי: אסונות כמו השואה הם חבלי-משיח: ריבוני' המצווה של השמדת עמלק שרב לא תקומת המדינה היא אתחלתא-דגאולה: נקי מחולשות רעיוניות חיתה ריאלית. בעולם המטאפורות של הפרשנות היהודית זוהה עתה עמלק עם הרע לדומיננטיות של החילונים יש הסבר' הם ולשוניות. אך בהחלט ספר ועם יצר-הרע והמלחמה בעמלק הפכה מזרזי הגאולה ועושים בחטאיהם מצרות חשוב * מסקנתו: דרוש "קיר למלחמה פסיכולוגית-פנימית של אדם עם מדיניות: ואילו לנוער הציוני-דתי יש תפקיד חשוב ברכיבה על החמור החילוני ברזל" חילוני * ההמחנ עצמו' "וביערת הרע מקרבך" חיתה הוראה למלחמה ביצר-הרע. בקבלה החדשה, ובהובלת המדינה החומרית אל היעד הנכון חרתי שתשובות ענייניות בתהליך הפוך של מן הפנים החוצה, עמלק באמצעות חיזוק ההתנחליוות, הגבולות איד לו כבר צווח כמו אחרי הופך להיות שוב יישרת ריאלית. כותב הרב והתחום הפוליטי-צבאי-מדיני. תשובות אלה רצח ראש-הממשלה: גינזבורג: "העיקר הוא שלמות הקיום של גובשו לשלושה עיקרים המנחים את האליטה 'סור מרע' לפיו 'ביערת הרע מקרבך' כולל הרבנית-משיחית: ראשית, אנו נמצאים כיום "חסתה", "עלילת רם" * 'הגוי אשר בקרבך'." צריכים אנו לטהר את בגאולה השלישית ממנה אין חזרה. שנית, ארצנו הקדושה מכל טומאה ופסול ולהרחיב גודל הגאולה כגודל הטריטוריה. שלישית, ,ס,'ש גם פרשנות מיגדרית על מסתרי המין גבולנו עד גבולות ההבטחה", עמלק של היום למדינה ולצבא אין ערך כשלעצמם, אלא לפי תרומתם לתהליך הגאולה. <מרבנים אלה של האשה ביהדות, גם סוציולוגיה-תרבותית הם, כמובן' הפלסטינים אותם יש לגרש ואף יצאה ההנחיה לחיילי ישיבות-ההסדר לסרב על המעמד-הבינוני כמייצב של החברה, םג לנקום בהם. פקודה לפינוי יישובים>. יתר על כן: כל מה היסטוריה של הרעיונות <"קפלת המשמעות" כראש ישיבת קבר יוסף בשכם מקדיש הרב שמעכב את הגאולה לפי תפיסתה זו , אם זה כניסוחו> וכדומה, שהם הרבה מעבר לכוחו . גינזבורג עיון מיוחד למעשי שמעון ולוי תהליך השלום או המסגדים על הר הבית, יש חלק מפרקים אלה מיותר לחלוטין • התוצאה במקרא שערכו טבח בבני שכם, ומעלה על לעתים לא נעדרת סתירות <למשל' הרמב"ם נס את מעשה הנקם שלהם. לא במקרה להסירו מן הדרך אפילו במחיר מלחמת גוג התנחלו גינזבורג וחסידיו בקבר יוסף בשכם. דמגוג אטומית, שכן בסופה יבוא .המשיח מופיע כרציונליסט אנטי-משיחי בפרק אחד' וכמוביל לארמני-קיצוני בפסיקותיו ביחס בקבר יוסף הצדיק, שלא התפתה לאשת מאותה אליטה, כזכור , יצאו גם חברי לגוי בפרקים אחרים>: ובלבולים <הפרק על פוטיפר והפך ביהדות סמל לעמידה בפיתוי המחתרת היהודית, שפגעה בראשי ערים בגדה ושזממה לפוצץ את המסגדים בהר ימין ושמאל בקבלה והשוואתו הלחלוק המיני' נערכים גם "תיקונים// רבים של הבית, והטרור המשיחי של ברוך ןגולדשטיי הפוליטית של ימינו הוא בלבול מוח גמור • עמידה בפיתויי הייצר כמובא בפרסום של אין קשר בין השניים, ואם יש הוא הפוך , אותה ישיבה בספר 'יוסף הצדיקי: "לפחות במערת המכפלה. שתי פעמים הידועות לנו , לאחר תיקון שז"ל מתוך אותו שיקול דעת <ובהכשר יהלכת לפחות בדוגמה שהוא מביא: בית שמאי <שכבת זרע לבטלה> נתפסו ונהרגו ערבים "דין רודף ודין מוסר") נרצח גם ראש- השמרן נתפס כשמאל בקבלה שם ממוקם צד בשכם."" כך חברו יחד אלימות ומין למסע הממשלה יצחק רבין' בניסיון מודע, ףשא "הדין", בעוד בית הלל הליברל נתפס כימין נקם בזר הפלסטיני. הצליח, לעצור את תהליך השלום הוהנסיג שם ממוקם צד ה"חסד", והרי צדדים אלה פרק מאלף לא פחות הוא הפרק השביעי בפוליטיקה הם הפוכים בדיוק, אפילו בעיני מהשטחים, שנתפס כמעכב את הגאולה. הדתיים. גם השוואה בין איינשטיין' ץהמפ "מעמד הגוי - האם לגוי יש נשמה" -בו מרגע שהחמור החילוני עשה את שלו והפסיק מצליח וכלבסקי לפענח לישראלי החילוני ללכת בתלם המשיחי והפך מכשול לביאת הגדול והמקובלים היא סרת טעם>: וקביעות שאינו בקי בשפת הסתרים של המקורות מה מביכות <כמו בפרק על האשה וסתרי המין' המשיח, שוב אין בו צורך ויש לסלקו . הפרק 33 נובמבר 98' מוות. כל זאת כשאין נמצאים במצב המלחמ את דרכו של הילד חיים וכלבסקי משכונת מסתתר מאחוריה. כאמור , כאשר היו בני ישראל בגלות ניסו להצניע את תההלכו עם הגויים, ואילו במצב מלחמה "הטוב גאולה בירושלים אל הספרות. אולם לאמיתו הקשורות בגוי "מחמת דרכי שלום", כדי אל שבגויים הרוג" כולל נשים ילדים, זקנים של דבר , לדבריו , הכוח העיקרי של הרומן ו~ s וטף, שאז אינם בגדר חפים מפשע <"לא ךשיי מכוון דווקא נגד תבנית החניכה הזאת ונגד לעורר את זעם הסביבה עליהם, ואילו היוםן~ חפים מפשע" הוא מה שצעק החייל נועם האמת החווייתית שאמורה לפרנס אותה. יתר ~ "כשיד ישראל גברה", דנים בגלו יבמשמעותן • כבר הרמב"ם פסק שהרואה גו י פרידמן שפתח באש על ערבים בחברון על כן , הוא מנהל מאבק בלתי נלאה עם לכ טובע - אסור לו להצילו , אך גם אסור ל ו והוכרז "לא שפוי"), לא מקרה הוא שהרב דגם סגור ושלם של עלילת חניכה רכמקו שממנו ניתן לאשרר נורמות חברתיות לדחוף אותו למים ... זה כאשר יד םהגויי עירו אלבה, שנחשד בקשר עם הטרור יהיהוד והועמד לדין על כך , אם כי יצא זכאי , עסק ומוסריות. לכן , לדבריו , לאחר ששרטט תא תקיפה <בגלות>. אך כאשר יד ישראל גברה בהדרכת הרב הראשי לשעבר , מרדכי אליהו , מפת החניכה המשפחתית של בן ואם, שחברו <במדינה יהודית ריבונית> "עומדת ההשאל מתי מותר לדוחפו למים, שיטבע". הרמב"ם בסוגיה התיאורטית "האם לא תרצח חל על יחדיו בעוינותם כנגד האב, הוא הופך תא קבע גם שלגוי מותר לשבת לבארץ-ישרא גויים", וכל המידע הזה בפרק אחד בלבד התבנית הזאת על פיה ומספר על בן מפרקי .הספר המתבייש באמו • הזהות האישית, אפוא, רק בתנאים מסוימים : שיקיים שבע תמצוו בני נח, שלא יהיה בן דת אחרת <מוסלמי או אף-על-פי-כן , לטענתי הספר ארוך מדי ולא שאמורה להיות מופקת מרומן ההחניכ ערוך כהלכה <מאמר זה מאורגן יותר מאשר האוטוביוגרפי מובסת ב"חבלים" רכב נוצרי> שיהיה חוטב עצים ושואב מים וישלם הספר עצמו כיוון שנמנעתי מלהביא את כל מלכתחילה. מיסים כבדים ו גם אז יהיה רק גתין , ולא בעל זכויות מלאות <אסור יהיה לו להצביע המלל העודף בו>. אשר למסקנותיו ןה כאלטרנטיבה לעלילת חניכה, פורש באר , לדעת חבר , מגוון עשיר של תאפשרויו בבחירות.> רק עם גויים כאלה מותר םלחתו כלולות ב"סוף דבר" ואפשר לתמצת ןאות במשפט אחד: הציבור החילוני צריך להגביר סיפוריות המתחקות אחר הדרכים בהן תנבנו הסכם שלום. אגב, הגוי חייב רק עבשב מצוות בני נח ולא בתרי"ג מצוות המוטלות את ידיעתו , מודעותו וזהותו <הישראלית - זהויות. דרך קבע מופקע כאן רומן ההחניכ על היהודי כיוון שהוא מדר גח נמוכה יותר • יהודית> ולהעמידה כ"קיר ברזל" מול לסוכת הכמיהה ליפה ולאסתטי. תשלשל מכשיר הלכתי רב כוח היא המצווה "לא המשיחיות -החרדית המאיימת להפילנו אל הקבלה המשפחתית היא בסופו של דבר אל תחבם", שלפי הרמב"ם כוללת שלוש התהום. חינוכית, דתית, או מוסרית, אלא תאסתטי הוראות: לא תיתן חן בגויים; לא תחון את לצערי אי-אפשר לסיים סקירה זו בלי לומר <כמו למשל האנקדוטה על הפרוכת השנתפר הגויים; לא תיתן להם חניה באדמת ארץ- דבר על העברית המשובשת של וכלבסקי. ממעילו של נפוליאון והתקווה שהנכד , ישראל. לדעתי , זהו פגם מהותי המצריך תיקון דחוף הסופר , "יחזיר פרוכת רקומה במלים, ןשההר ב קוק קבע כי "ההבדל בין חגשמה לא פחות משאר התיקונים שדורש המחבר. מאריכות ימים יותר מכל ,אריג") הישראלית." לבין נשמת הגויים כולם, אהו כבר העירו על כך יורם מלצר <'מעריב' אבל , אומר חבר , גם האסתטי ברומן הוא בעיקר מחוות של אסתטיקה ולא לקח סדור יותר גדול מההבדל שבין נפש האדם שלנפ 4.10.98( וגדעון סאמט <'הארץ' 9.10.98( ולא אוסיף עליהם כי אפשר למלא עמודים שהנער יכול להתחנך עליו כעל המשנ הבהמה", קביעה הנטועה עמוק תבמסור הקבלית ובחסידות חב"ד מרבים להדגישה. שלמים. אביא רק שתי דוגמאות כדי שלא סדורה. הניסוי העיקרי למאבק שמנהל רבא מקורה כבר בנאמר במסכת אבות <קמ"ו> יאמרו שלא הוכחתי את דברי. בעמוד 294 בסיפור החניכה, הוא, שמעשה הסיפור ןברומ "אין אומות העולם קרויים אדם" םשרבי נכתב בתחילת הפיסקה השגיח: "ומשיח זה- הזה הוא ביסודו של דבר מעשה של ,תחליף לוקס הוא. שפטור הוא מהצלחות במציאות". פירוק העלילה למשזר עשיר של אנקדוטות מ"גדולי ישראל" חוזרים עליה. אשר כדרכן של בקבלה, כזכור , הגויים הם הקליפות, זוהמת התחביר כאן זועק ממש לשמים. ומי יפענח "חבלים, חבלים" אנקדוטות הן כמעט תמיד באות במקום הדבר הנחש והסטרא-אחרא בעוד הניצוץ יהאלוה למה התכוון המחבר במשפט בעמוד 297: "בשנה העברית יש בעיניים יהודיות האמיתי , תחליף לסיפור הארוך והמלא שורה על ישראל בלבד , כי רק הם עמדו במעמד הר סיני • מפרשת העקדה, שם חילוניות קסם". האם הקסם הוא בשנה שבסופו של דבר אינו ' מופיע. העברית ? או בעיניים היהודיות-חילוניות ? חבר סבור כי את ההתמכרות הזו של הרומן מתבקשים הנערים להישאר עם החמור בשעה וזו טיפה בלבד מן הים. לאנקדוטה אפשר להבין בכ,ך שהוא מספר את שאברהם הולך לעקוד את יצחק, למדה ובכל זאת: ספר חשוב למשכיל הישראלי סיפור חייו מן המקום של מוות וחורבן . הפרק המסורת ש"הגויים הם עם הדומה לחמור" והדבר נכון במיוחד ביחס לערבים, צאצאי בעת .הזאת הראשון נחתם במותה של הסבתא ונפתח ב"אלף העיניים של מלאך המוות", <המסומל ישמעאל , שהושאר עם נערי אברהם אצל ב"עיניים" שעל מניפת הטווס>. גם את חיי החמור. מה שמבהיל במיוחד היא העובדה שניים מושכים "ב"חבלים אמו הוא משחזר כחיים שניצלו מניסיון ההתאבדות שלה. מה שמחכה, אפוא, בקצה שבציו ויליזציה הקבלית -משיחית היום השרשור של האנקדוטות הוא הריק, הלא בישראל רבים עוסקים ברוח זו בסוגיות אלה . בשעת כתיבת מדור זה אני עדיין מצוי כלום, ולא יעד כלשהו כמו זה המתקיים הם הופכים במקורות כדי להוכיח שצווי בעיצומה של קריאת הרומן החדש של חיים התורה כגון "לא תרצח" לא חלים על הגוי באר "חבלים" <עם עובד , ספריה לעם 1998, בסיומו של הסיפור המלא. המסקנה, לכן , היא שהזיכרון שרוקם התהליך האוטוביוגרפי של <ועל השמאל>. הרב קוק כבר אמר שהטענה 332 עמ') ועד שאסיימו איני שש לגבש את שכל העמים שווים לישראל ואין עם נבחר , דעתי השלמה על אודותיו , אלא שבינתיים באר הוא חלקי ורעוע מבלי שמגיח מתוכו מקורה בקין <שקינא בהבל אחיו ורצחו>. וגם קראתי לפחות שני מאמרי ביקורת מעניינים תוכן מוגדר , והוא פוער יותר חללים משהוא הרמב"ם פסק שהורג גוי לא נהרג עליו המתייחסים אליו , וברצוני להציגם לפני ממלא אותם. גם דמותו של הסופר העולה נהורג ישראל . כי רק ההוד ג אדם מישראל הקורא ו גם לעמתם זה עם זה במעין משיכת ממנו , היא בסופו של דבר , חסרת קווי מתאר ואמונות ברורות. דמות מפוררת בתוך ערימה עובר ב"לא תעשה", שנאמר "לא ,תרצח" "חבלים" ביניהם. פרופ' חנן חבר מהחוג לתורת הספרות של אנקדוטות. כלומר אין היתר להרוג גוי , אך הוד ג הגוי אינו נהרג על מעשהו זה ואינו אמור להיענש באוניברסיטת ת"א ("מראה לעצמו אצבע לדעת חבר , אל השרשור של האנקדוטות מצטרפת ברומן תפיסה לשונית שהיא מעין על-ידי אדם <בבית-דין>. לעומת זאת ימ משולשת", 'ספרים', 23.9.98( אומר כי הרומן נראה על פניו כרומן חניכה, טהמשרט פאסטיש של סגנונות שמייצרים אפקט של שמחלל שבת כדי להציל את הגוי , דינו דין 34 •••••גלידן 225 סטיליזציה שאינו חדל לערער על סמכותה. פעם בנוסח ספיח של ביאליק, פעם בנוסח מנדלי מוכר ספרים או הזז , פעם בנוסח יעקב שבתאי , פעם בנוסח הדיווח העיתונאי , פעם בלשון חז"ל וכדומה. זהו אם כן מעשה מלאכותי של השאלת סגנון שמצד אחד נועד להפגין את עצם מעשה הבחירה השרירותי , ומצד שבי לרוקנו מכל תוכן . העדר סגנון סמכותי מחזק את העובדה שהרומן נמנע מלכונן זהות ברורה ונחרצת. הזהויות השונות דתית-חילונית-חרדית-לאומית- אשכנזית-מינית שהספר כביכ i ל מעורר , אינן אלא אוסף מחוות ולא ניגודים אמיתיים. חבר סבור שמבחינה זו תואמים המבנה והלשון של הספר את ההתנערות של המחבר בספר זה מן התפקיד של מגשר בין דתיות לחילוניות שמילא עד כה, בספריו הקודמים <"נוצות" 'ו'עת הזמיר") בלב הקאנון של הספרות הלאומית והציונית. חבר מסכם ואומר כי "חבלים" נכתב מעבר לתקווה ולנחמה שז'אנר הרומן אמור להבטיח. התרשמות שונה ורגישות אחרת מהספר מגלה יצחק לאור במאמרו ("אמא, ילד ופאלוס ביניהם" , 'הארץ' 25.9.98(, גישתו , שאינה בהכרח פחות מלומדת משל קודמו , היא עם זאת אישית וישירה יותר , ובהיותו סופר בעצמו הוא מיטיב למשש באצבעותיו את הטקסטורה הספרותית של הספר ולעמוד על מעלותיו וגם על מגרעותיו. בפתח רשימתו הוא אומר מיד כי המספר ב"רומן העיצוב" של חיים באר <מה שחבר קרא "רומן חניכה") הוא חיים באר עצמו , כי הוא מכיר אותו , כי יש להם חברים משותפים, כי הוא כותב עכשיו רצנזיות לפרנסתו ואף-על-פי- כן איננו יכול לשקר • לאור אומר כי אף ש"חבלים" הוא סיפור היותו של באר לסופר , הרי מה שמרד גש ברומן יותר מהתפתחותו כסופר , אם במודע ואם לאו , הוא העשרתו למין "משכיל ישראלי", המשכיל הישראלי יליד שנות השלושים והאר נעים קי בל בילדותו אנציקלופדיה עם ציורים בשחור לבן , וכאשר סיים את הצבא החל לנדוד באירופה מתוך התעקשות למצוא, לראות ולשמוע את המונומנטים התרבותיים שעליהם קרא באנציקלופדיה, כאילו החוויה התרבותית היא מין נינגר שבו אצים רצים לכסות את המשבצות באישושים. לאור מוסיף, כי אם יש משהו מביך ברומן של באר זה לא רק העשרתו הומו-קולטוראס ("משכיל ישראלי" כאמור> כי יש מלבד זאת בספרו די חומרים אחרים, אלא גם הצורך שלו למצוא חן בעיני הקהילה "התרבותית". דוגמה שהוא מביא מן הספר תסייע להבנת דבריו: ןמ"." הקיר ניבט אליו אביה, תומך בידו הצנומה את ראשו השחוח, בתנועה שעצב ללא קץ היה בה. כעבור שנים רבות אעמוד באמסטרדם לנוכח 'ירמיהו המתאבל על חורבן ירושלים' של רמברנדט, וככל שאאריך להתבונן בנביא החורבן הזקן." כן תלך ותתלכד דמותו של ירמיהו בן חלקיהו מן הנהנים אשר בענתות עם דמותו של סבי ר' אליעזר דוד הכהן" <עמ' 65(, <במאמר מוסגר אומר , כי אחד הדברים הצורמים באמת, שבלטו לנגד עיני בקריאת עשרות העמודים הראשונים של הרומן , שאינו חסר פרקים נפלאים, היא, אכן , אותה "הפגנה תרבותית" הנסמכת על "שמות" של יצירות ויוצרים מהתרבות העולמית ועל כל מיני אמירות בנאליות השזורות בו.> לא פלא שחנן חבר , הרואה בשפת הרומן "השאלת סגנון", כזכור , אינו מתקומם כלל על אותה "הפגנה תרבותית", כשם שהעדר זהות ברורה של הגיבור מובנת לו לאור מטרות המחבר כפי שהוא מבינן . לא כן לאור , שהעדר זהות זה מקומם אותו . אינני מבקש לשפוט את באר - הוא אומר - אבל באר גדל בירושלים, ועבר כל כך הרבה תהפוכות מבחינת קבוצות ההזדהות שלו <על פי הספר.> הוא נע בין עולמה של אמו השנוא עליה, לעולמו של אביו , השנוא עליה גם כן , בתוך עולם זעיר בור גבי שאינו אהוב עליו ביותר , לבין העולם של דודו במושב. הוא חי את המלחמות הראשונות של ישראל כילד , עבר מחלל לחלל , ומזמן לזמן . אבל מה שמדהים ברומן שלו , טוען לאור , הוא כי לא ניסה כלל לראות בגיבורו <בו עצמו או באמו> חלק מחורבנים ובניות אלה, חלק מן השריפות והזריעות. מכאן תחושתו של לאור שמה שנראה כגבבת פרטים טריוויאליים ברומן , נראה כך משום שהם באים בתור קישוט גרידא, ולא כפעולה של בשר ודם. מה שבכל זאת שובה את לבו של לאור בספר הוא האופן שבו מספר באר את סיפור חייו וחייה של אמו בתוך ההקשר הפרה-אדיפלי , בעולם שבו האב הוא דמות זניחה לחלוטין , ולעומת זאת יש בעולם הזה אמא, יש ילד ויש "פאלוס" ביניהם. כלומר , אמונה גדולה בכוח, ב"זין של אמא", בפחד שמא אמא "לא רוצה בי", לאור אומר כי התשוקה של באר לאמו , שאיננה כבר , לא יודעת שובע ואינה יכולה להגיע עד מושאה. אין לתשוקתו מנוחה, אלא הוא עצמו , כבן שאמו אהבה, ולכן התנועה נגמרת תמיד באירוע טקסי עומד לפני תמונה באמסטרדם, בלונדון , מגלם את מה שאמו רצתה שיהיה, היא שאף פעם לא יצאה מן הארץ , והוא מתאמץ להשביע את רצונה, ולהציגה לפנינו כאשה נהדרת, הבאה לביטוי בהארות התרבותיות שלה. גם הלשון בספר , לרעת לאור , משרתת את המבנה הפרה-אדיפלי , אף פעם אי אפשר לדעת מה ההבדל בין דיבורו של המספר , לדיבורו של הילד , לדיבורה של האם. הרומן נשמע כמו מונולוג ארוך והדמויות מדברות כחלק מהמונולוג של המספר. אכן , מעניין: שני מאמרים הקוראים אותו ספר באופן שונה, אם לא הפוך. חנן חבר רואה את הישגו הגדול באי-ההזדהות שלו ובהיותו עשוי "חבלים חבלים" מפוררים. יצחק לאור סבור שהעיקר בו הוא דווקא ההזדהות הממשית מאד של הבן והאם, הקשורים זה בזה ב"חבל הטבור" הפרה- אדיפלי. קיבוצניק בלי קיבוץ אחד ממוספי החג של 'מעריב' ליום הכיפורים נקרא "25 שנים לצפירה -1973 1998" <צפירה שחיתה לדברי המוסף גם "תרועת אשכבה לרפובליקה הישראלית הראשונה") והוקדש למה שכונה שם "עמודי התווך של ישראל הישנה השוכבים מרוסקים בצד הדרך". ראשונים בהם הקיבוצים בישראל עליהם כותבים עופר שלח וצבי ~המשך בעמ' 43~ HJ ~, ~ 35 נובמבר 98'••••• ~וי אמא אחת יותר ימד ~ ~ קרין חזקיה 11 א חיתה זו ילדות מאושרת גם אם היו לה נתוני בפינה שלי לא היו רמזים מרשיעים במשך היום, למרות שגם אילו פתיחה טובים. בית אמיד' אב רופא עיניים מצליח, היו כאלה קרוב לוודאי שהסוד היה נשאר בגדר נעלם. שהרי איש ~ אם מאוהבת בבנה עד לעיוורון' קומה גבוהה ודקה ....... שירשתי מאבא, פנים עדינות ובהירות - הירוש ...... מאמא. לימים ייטו לייחס את אהבת המשקה לדיבוק שנכנס בי כימאי' ובלבד שלא יטילו דופי קל שבקלים באבי נשוא הפנים. בניגוד לפליטי מלחמה, ניצולי מחנות, חסרי זהות, יתומים, עקורים ומוכי גורל אחרים, נהגתי אני ממותרות: ילד ירושלמי' מסתופף בצילה של האצולה חיקית שחיתה מבאי ביתנו' זוכה במימושה של כל גחמה משאך בוטאה בקול' מלבד הגדולה והנוראה מכולן: שהיא תמות. מהו שמביא ילד להביע משאלה כזו? והלא אין מדובר בילד מוכה, חסוך אהבה, מוזנח, מקופח, אלא במעי ן לורד פונטלרוי' חבוש מצנפות קטיפה ונעול במגפי עור' לבוש בחליפות ובמעילים שאם אינם בהישג יד בארץ' תמהר דודה טילי הטובה לשלוח אותם מוינה, שהשפע יימצא בה, אפילו בעתות מלחמה. וכל כך למה? על שום חייו הכפולים של אבא, או שני הבתים עם שתי הנשים שהקים בירושלים, ואני רק ילד קטן. בעיתונים התפרסמו לא מכבר מכתבי האהבה ששלח ויצמן לארוסתו' רופאה אחת פתולוגית, שהיה מאורס לה כדת וכדין כשפגש נברה, לימים אשתו . אני נוטה לשער כי אבי וד"ר ויצמן המכובד לא חי; רק בעלי רקע דומה ומסלול חיים משותף אלא גם בעלי אותן חולשות: שניהם ממהרים להפיל וליפול שבי בחיקן של בנות המין היפה, ושניהם חוששים להודות בכך בפני עצמם ובפניהן, וכך במקום לחסוך כאב הם מכפילים ומשלשים אותו' מרבים עוגמת נפש וצער שלא לצורך. אבא עשה את דרכו לרינה כדי להשתלם שם ברפואה. רק במאוחר נודע לי על חמש נשים שהיה מאורס להן בתקופות שונות, בין אם רשמית ובין בשלבי התארסות, והיו לו אולי גם נשים נוספות. באותם ימים שלפני מלחמת העולם היה עליך כנראה להתארס כדי שתוכל לצאת בציבור עם גברת. עובדות אלו נודעו לי בלא שהעמקתי לחקור את אהבותיו של אבא. הדבר נישא בפי כל, וקרוב לוודאי שהוסיף למוניטין שלו כרופא. לאיש לא היה אכפת אם היו אלה שמועות שהכתימו את דפי ילדותי ושיבשו את מהלך חיי. הארץ חיתה אז קטנה וכולם הכירו את כולם, הסתופפו באותם רחובות ובאותם חוגים. הפוריטניות שלטח ואת חדרי החדרים לא היה מקובל לחשוף. אולם אצלנו זה היה הפוך. הפוריטניות דווקא הודחקה לחדרי חדרים. לא חיתה כל עדות חיצונית לכך שאמא ואני לנו באותו חדר' במיטות נפרדות: לנוכחותה הלילית של אמא מלבדי לא פקד את החדר' להוציא הזדמנויות נדירות. בשעת ליל מאוחרת כשהכול כבר נמו את שנתם חיתה אמא מגיחה לחדרי בכותונת סולידית, צנועת מחשוף וארוכת שרוולים, והשכם בבוקר כבר חלשה על חבית לבושה בקפידה, מסורקת למשעי <את שערה הארוך הפזור זכיתי לראות רק כשרכנה מעל מיטתי לבדוק אם אני ישן או שמא עלה חומי . בכל שעות חיממה האחרות חרא היה קלוע לשתי צמות דקות מלופפות סביב אוזניה, תחילה כחלזונות בצבע חום בחיר ולבסוף בגוון כסף-לבן> ונעולה נעלי שרוכים גבוהות, שחורות או חומות, על עקב נמוך' שמתחתן בצבצו גרבי כותנה דקים, בהירים על פי רוב, שהיו מקופלים בחומרה על הקרסול. אבא, לעומת זאת, עשה את לילותיו במיטת הענק הזוגית, שמוטות נחושת מדורגים, גבוהים במרכז ומתנמכים כלפי השוליים, ניצבו למראשותיה ולרגליה, נתחמים בזבוט נחושת מעוגל שהסתיים בגולה תפוחה מכוונת כלפי מעלה. מיטת ענק בכל קנה מידה, שני מטרים רוחבה ושניים וחצי מטרים אורכה. משני צידיה עמדו שידות הלילה המגולפות מעץ דובדבן' מעין מיניאטורות של ארון הבגדים, שחמש דלתותיו המגולפות חבצלות ושושנים היו מלאכת מחשבת. גם השידה של אמא חיתה בשימוש' שכן את מנוחת הצהריים נהגה אמא לעשות במיטה הרשמית, כשהיא מגיפה את הדלת מפני רעשים שעלולים היו לבקוע, אם כי מעולם לא בקעו' מחדר הילדים, כלומר חדרי . ואבא, אם ביקש לעצמו מנוחה בשעות היום, נאלץ היה לנמנם על הספה בקליניקה שלו' שחיתה מחוברת לדירה הגם שזכתה בכניסה נפרדת. ייתכן שבעבר הרחוק שימשה המיטה הזוגית גם ללינה סימולטנית של שני בני הזוג, כלומר הורי' ולא רק במשמרות, וייתכן שבנסיבות אלה גם נוצרתי ובאתי לאוויר העולם, אבל רחוק ככל שנושאים אותי זכרונותי - בתמונה שכזו אינני נתקל. לעומת זאת אני זוכר תמונות רבות, בהן אבא, ~ןאף אליס ואני יושבים יחד בבית קפה קטן' ששולחנות עץ רבועים, בהירים וממורקים, פזורים בו על הרצפה החומה המעוטרת באשכולות ענבים סגולים וירוקים. מפות מעומלנות, משובצות בכחול ובלבן' השתפלו מעליהם בקפידה ולוחות זכוכית עבים שהונחו עליהן מנעו את התעופפותן ברוח הפרצים החורפית שחיתה חודרת לבית הקפה כל אימת שהדלת נפתחה לרווחה. כיסאות עץ בגוון זהה סגרו על כל שולחן' משענותיהם וידיותיהם המעוגלות תחומות במקלעת קש, ובאפס מעשה הייתי מנסה לתחוב בה את אצבעותי' חותר להגיע אל העבר האחר שנראה תמיד מרתק יותר . אני מלקק גלידה מתוך גביע 36 ·--- גליון 225 זכוכית גדול ומקפיד שלא ללכלך את בגדי' שהיו מורכבים תמיד האלה המשתעשעים בתחרות עם האוניה, מזנקים באוויר בסלטה H מכותנות לבנות מעומלנות. בחורף הייתי לובש מכנסי גברדין מרשימה ופוערים פה בחיוך • הייתי ממתין להם עם כיכר לחם כחולים ומתהדר במקטורן' ובקיץ מתענה במכנסי זלמן שהגיעו עד שלקחתי בגבינה, ובלית ברירה, אם הפגישה לא התקיימה, הייתי === הברך' חומות או משובצות. גרביים ארוכים מצמר היו מכסים אז את מפזר אותה לשחפים שנקלעו למסלול האוניה. אחרי הפלגה של ימים ו ~ אחדים, אולי שבוע, היינו מגיעים לאיטליה, נשארים ללילה או שוקי' שכן הדעה שרווחה חיתה שבסנדל ללא גרב הרגל מזיעה יותר ונוטה להידבק באקזמות. החרדה שמא אתלכלך בזמן האוכל או שניים בגנואה, בפנסיון הקטן של סניורה בוצ'וני שהתעקשה לדבר בעבודה נותרה עמי' למרות שלא זכור לי שנענשתי אי פעם בגלל אתי באיטלקית, "ק,ח ~ל.ה א;קי' מי;נל" <איזה עיניים יפות, מיכאל>, שהכתמתי את הבגד. אבא ופראו אלים היו עסוקים בענייניהם. אבא להתאושש מתלאות ההפלגה. עיניה "היו נוצצות תמיד בחיוך' בפנים מלאים ומתוחים חסרי קמט, ובהסתובבה כלעומת שבאה התגלה ישבן חבוש תמיד במגבעת, בחורף מלבד אפור ובקיץ משעם או מקש, תולה את מגבעתו על אחד מווי הברזל המתעקלים על הקיר המכוסה אדירים, שהיה מתנדנד אנה ואנה בזמן הילוכה כמעלה גרה. משצברה אמא כוח, חיתה יוצאת ביום המחרת לשוטט אתי בשווקים אטפט, ופראו אלים עם בוס צמרי בצבע בורדו בחורף, עם כובע קש לבן בקיץ' ולעתים, בעיקר כשהיינו שמים פעמינו לקונצרט קאמרי לחפש מתנה לאחותה, ממהרת לשוב לפנסיון לארוחת הערב חוששת או ל"קאפה-מיט-קוכן" <קפה ועוגה> בביתם של "הר דוקטור" או לטעום מן המאכלים הזרים לה. רק לעתים התרצתה וקנתה לי פיצה "פראו דוקטור" זה או אחר' מתקשטת עם מה שהצטייר אז בעיני משופעת בעגבניות ובגבינה, מאכל שטרם הכרנו אז כמותו בארץ. כשרידי מגבעת מרוטה, שרשת שחורה ואוורירית גולשת ממנה עד לרינה היינו מגיעים על-פי-רוב ברכבת לילה. אני הייתי מבקש לישון בדרגש העליון אבל רק משמלאו לי שש התירה זאת אמא, לגובה הנחיריים, וסיכה ארוכה דמויית מסרגת זהב מחברת את שרידי המגבעת אל השיער הכהה. בידיים רוטטות מחרדה ומעונג הייתי בי גש' אם רק נתבקשתי' להפריד את זו מזו . שערה של פראו אלים היה קצר ו גלי' שביל אמצעי היה מחלק אותו לתספורת קארה סימטרית, ומגע ידי בשערה היה מעביר בי רטט חושני. שיער האשה ערווה. מי כמוני היטיב לדעת מדוע. בין אבא לפראו אלים שררה נינוחות <מעולם לא הייתי מסוגל לומר גברת אלים או סתם אלים> והיא זרמה אלי' ומשום כך חשתי נעימות במחיצתם, שלא כמו עם אבא ואמא, שמיעטו מאוד לצאת בציבור' ובפעמים היחידות ההן לבשו ארשת חמורה ומרצינה, מפטירים את המינימום הדרוש כשהוא מסונן מבעד לשפתיים קפוצות, ונוגעים זה בזה רק בזמן חציית הכביש, כניסה למכונית או טיפוס במדרגות האוטובוס שהיה לוקח אותנו לרמת-גן לביקור אצל דוד ארנולד, קרוב משפחתו הצעיר של אבא. "ליז w ן" היה אבא קורא לפראו אלים, עיניו הבהירות נוצצות זגוגית · מאחורי המשקפיים, ומניח את כף ידו הגדולה על כפתה הצחה והמטופחה. ;ז" הף~ש ~י Q ט דף" <כל כך יפה את>, וזו חיתה משיבה "יה, בדביק, פףר " דיש'~ <למענך>, ומניחה את כפתה על כפתו. הייתי רואה בזה אות למשחק חברתי, רוצה להבקיע את חומת האינטימיות, ושם את כפתי על כפתה. אבא, בחיוך רחב, חריצי קמטים נבקעים בלחייו' היה מנחית על ידי את הנפה חשביה, המאוד מעודנת ורכה, נאנק כאילו קשתה עליו המלאכה וממוטט את המגדל כלא-יוצלח. בסתר היה מגניב נשיקה אל עורפה של פראו אלים, שמעולם לא חמקה מעיני. בבית לא נטה להפגין שובבות, שלא לומר קלות דעת, היה מתרעם על בקשתי ללמד את אמא את מגדל הידיים, ומתרצה לשחק אתי בדמקה ובשחמט בלבד' משחקים שמוגבלים לשני משתתפים. עד לכיתה ב' לא צצו בחיי שום סימני שאלה והם נראו לי ראויים ומכובדים, אפילו הרמוניים. מדי שנה ביום הראשון של החופש והייתי נרדם בהנאה קשוב לשקשוק הפסים, מתערסל בדרגש הגדול היינו עולים על האוטובוס ליפו' אבא היה משתחרר מעבודתו ומתמכר לקצב המונוטוני של תנודות הקרון. בבוקר הייתי משכים ומתלווה אלינו לנמל. שם היינו מטפסים על כבש האוניה כשמגמת קום ויוצא אל המסדרון , ניצב אל החלון וטורף ברעבתנות שדות פנינו היא לרינה, לעיר הולדתה של אמא. אני הייתי נעמד ליד ירוקים ועדרי בקר' פסגות מיוערות ונחלים, נהרות ואגמים עתירי המעקה, ממתין לקריאת הצופר המביאה ניחוח של עולמות רחוקים מים. משחצינו את הגבול היו שוטרים אדיבים עולים ובודקים את כמו שאגת הפיל או נאקת הגמל , מנפנף בידי לאבא העומד על הדרכונים או את כרטיסי הנסיעה, אם כי לעתים התחלף לי השוטר הרציף, מסיר למעני את מגבעתו ומטלטל אותה לעומתי פעם במבקר או בכרטיסן' שהרי כולם לבשו מדים. הקטר היה מכריז ופעמיים ושב וחובש אותה מפאת השמש. אמא חיתה משתרעת בכיסא בצפירות ממושכות על המסע העומד להגיע ליעדו חיש קל, ובפאתי נוח על הסיפון בשמלה קייצית בהירה, ואני הייתי חופשי מרגע זה וינה מחסומים היו מורדים ו מכוניות ורוכבי אופניים היו מתקבצים להתרוצץ מעלה-מטה ובלבד שלא אשמוט את כובע המצחיה האדום מאחוריהם במה שהצטייר אז בעיני כפקק תנועה. לעתים חיתה מראשי' מבקש שייקרה בדרכי מלח זה או אחר כדי שאתכבד בביקור מונפת לעברי תנועת יד לברכה ואני הייתי ממהר להשיב לשלום עד בחדר המכונות או במטבח. מפעם לפעם הייתי מתייצב על הסיפון שנושא הברכה היה ממהר להתרחק, או שמא אני הוא זה שהיה להרגיע את אמא שלא אונה לי כל רע, שכן חשתי אחריות כלפיה מתרחק ממנו. מעולם לא הצלחתי לפתור לעצמי את הסוגיה. ובלי משים הבנתי שהיא צוברת כוחות אחרי שנת מרורים. ריח המים משנכנסנו לתחנה חיתה כבר דודה טילי ממתינה בקוצר רוח על היה מגביר את תאבוננו והארוחות ערבו לחיו' הגם שאינני זוכר הרציף, אוספת אותי לזרועותיה בחיבוק גדול' "כמה גדלת ,"ל~~יב;ז שום תבשיל קסום במיוחד . לעתים היינו פוגשים בדרך להקה של ואז מתפנה לחבק את אמא במלים שחזרו ונישבו כל שנה, "אך' כמה דולפינים, ולא היה מראה משובב לב יותר ממראה היונקים הקסומים 37 נובמבר 98'•••••1 שבעצם בירושלים לא זכיתי לראות אותה נוטלת חלק באירועים חברתיים, שכן גם כשהתארחו אצלנו ידידים חיתה ממונה בעיקר על התקרובת. רק לימים הבנתי שחיתה מנודה הן בקרב הקהילה חיקית והן בקרב משפחתו המצומצמת של אבא בגלל שחיתה לא משלנו אלא גויה. המלחמה פגשה אותי בכיתה ,'ב בשבוע הראשון לתחילת הלימודים. תוך שבועות אחדים הפכה המלה גרמני למוקצה. דברי נאצה היו מושמעים אז בחדרי הכיתות וגם במסדרונות בית הספר נגד הנאצים הארורים, ואת הגרמנים והאוסטרים היו כורכים יחד - ציבור דוברי הגרמנית. בכניסתי לכיתה היו השיחות נקטעות ב"ששש, הוא כאן", ולפי המבוכה ידעתי שעלי ועל אמא נסבה השיחה. הנערים מהכיתות הגבוהות יותר היו מפטירים לעברי "מזל שאתה צעיר בשביל להיות מרגל אבל מעניין מה עושה דוד שלך", ו"נו' מיכאל' כשהגרמנים יבואו תעשה לנו פרוטקציה?" אמא, שידיעתה את השפה העברית לא חרגה מעולם מאוצר מלים בן ארבעים-חמישים, שוב לא העזה ' להראות את פניה ברחוב. היא הדירה רגליה מחנות הירקות ומהמכולת, ה~י~" קום ;ךיר רידד ,ט~י~ ~יש ;נךלירה קף~ןן", הסביר לה בגמגום בעל המכולת, שקודם למלחמה לא ה ' יה יודע את נפשו למראה אשת הרופא הנכבד' קד קידה אפיים ארצה. כלומר' בבקשה ממך אל תבואי שוב, אני מפסיד קונים. הרחוב בו התגוררנו היה מאוכלס ברבים מיוצאי גרמניה, ששליטתם בעברית לא חיתה מפוארת בהרבה, אבל אלה השתייכו לצדו הנכון של המתרס. בלית ברירה למדתי לחצות את הרחוב ולעשות את הקניות היומיות, ופעם בשבוע היה בנו של הירקן מביא את ההזמנה השבועית הגדולה, מניח את הסחורה על סף הדלת, מפטיר בקול גס וצעקני את המיאוס שלו מלהיות סבל של נאצים ומסרב בגסות לקבל תשר שכר עמלו. כשהגיעה לפני חנוכה ההודעה על אסיפת הורים לקראת סוף השליש, הכריזה אמא ש"די' אני לא מתכוונת ללכת לבית-הספר' ואתה תצטרך' פריץ' להשתחרר מהעבודה וללכת בעצמך אם זה חשוב לך. מה אתה חושב, שיש לי עור של פיל? תמשש אותו ותראה, בוודאי כבר שכחת איזה מגע יש לו." זאת חיתה הפעם ~ו ~ו רע את נראית ארית, מתי סוף סוף תעזבי את המנוול", ואמא מהסה אותה "לא לפני הילד, הוא הרי מדבר גרמנית", ומיד חיתה ממחטה נשלפת ושתי האחיות היו מוחות דמעה של התרגשות. דודה טילי חיתה קצרת שיער' ותסרוקתה דמתה לזו של גברת אלים, אבל רק פעם אחת שגיתי והערתי על הדמיון החיצוני ביניהן. שערה היה בהיר מזה של אמא וגם עורה לבן' שכן אמא חיתה נשזפת מעט בשעות בהן בילתה על סיפון האוניה. אבל בקלסר פניהן בלט דווקא דמיון רב: שני זוגות עיניים תכולות בהירות, כמעט דהויות, גבות קשתיות צהבהבהות וריסים ארוכים מעוגלים בקצותיהם שמשום מה הזכירו לי את כנפיו של הדמם בספר סיפורי המיתולוגיה המאויר' אפון סולד ומנומש ופה קטן וצר' ברוח האופנה של אותם ימים. בעיני חיתה אמא יפה יותר אם כי' אין להכחיש, שדודתי ניחנה בקסם רב ותמיד היה איזה דוד בתמונה, ואבא, כשנשאל פעם על כך' אמר שהיא מחליפה גברים בקצב שהוא מחליף כותנות. דודה טילי לבשה בגדים בצבעים עליזים, ובעיקר אהבה את הצבע האדום, סופגים וחולצות רקומות או שמלות עתירות מחשוף. חיתה נוזפת באמא שמרבה ללבוש צבעים כהים וקודרים, "כמו זקנה. עוד יהיה לך הרבה זמן לצבעים כאלה." ה"ש i ;נר" של "סאבסע טילי", הלוא הוא הנהג, היה קורץ לי בעינו כשהתרגשות הפגישה חיתה מרקיעה לשיא, כאומר "עסקי נשים", מניף אותי אל-על ומרכיב אותי על כתפיו' תוך שהוא נושא את המזוודות הכבדות בזרועותיו החסונות אל המכונית, מכונית ורפיך שחורה ונמוכה אבל יציבה על .הכביש את כל חודשי הקיץ היינו עושים ברינה ובסביבותיה, םלעתי מצפינים לזלצבורג, שם הייתי מקבל בלא שאבקש בובת רעכב נוספת לאוסף העכברים המרשים שלי' ולא אכחד שזאת דווקא יהיית מעז לבקש - ביקור חוזר בסירה שחלשה על העיר • את אמא 'היינו דודה טילי' הדוד התורן ואני' מותירים מאחור בבית קפה. שם, םע הירידה מההר' המתינה לי מנת גלידה בשלושה טעמים: פטל' לוני ואגוזים, ושוקולד חם שהומס עיטר את הכדורים המופלאים .בטעמם הישיבה בבית הקפה וגביע הזכוכית היו מעלים בזיכרון את שמשול האוהבים של אבא, פראו אלים ואני' אבל הייתי נוצר את לשוני אול נותן ביטוי לגעגועים שתקפו אותי ברגע זה לחמימות הולקירב שזרמו בין אב לבנו רק במחיצת האשה האחרת. לעתים והיינ מרחיקים עד לבוואריה, חבל ארץ של אגמים ויערות םוכפרי מטופחים, בתי אבן חד-קומתיים מוקפים פרחים, פסלי עץ ןואב המעטרים את הכיכרות, ושלטים מגולפים בכתב מסתלסל על תחנויו של דברי מאפה וירקות. בתי השוקולד המאיימים על הגזל וגרסל אל הפילו עלי כל מורא, ושנים נבצר ממני לקשור את תהחביבו שפגשתי עם הסדיזם שהתלקח כשהסדק רק נבעה. מלחמת םהעול כבר עמדה בפתח, ולאחר שפרצה בא הסוף לחופשות שנתנו ךנופ כה מופלא לילדות, ציפוי שוקולד שהסתיר תחתיו מרורים םשעתידי להתגלות, חופשות של התקרבות לאמא על רקע של טבע ,ונוף שבהן הייתי רואה אותה בוכה לא אחת, אך גם מרבה לצחוק. רבעיק זכור לי שפרצה בבכי מר באחת הפעמים כשנכנסנו לכנסיה בלהקשי לנגינה על עוגב, וא"פילו עשתה תנועת יד משונה על גופה הוכרע ברך' ודודה טילי דיברה אתה דברי כיבושיך ומשכה אותי' דבניגו לרצוני' החוצה. מוזר היה בעיני שבירושלים שמרה תמיד על במצ רוח רשמי' לא חם ולא קר' פושר וחף מרגש. בירושלים גם והמעטנ לצאת לרחוב, והשיטוטים בחוצות היו שמורים לטיולים ושלנ באירופה. אחר כך נסעה לרינה פעמים אחדות לחופשות ,קצרות ובהזדמנויות אלו אבא ואני היינו עוברים להתגורר אצל פראו ,אלים שלהפתעתי לא באה לישון בחדר הקטן שהוקצה לי. היא אדווק העדיפה לישון עם אבא בחדר המיסות, שהחלונות בו לא ונפתח כמעט אף פעם. וכשחיתה רוכנת מעלי לומר לי לילה טוב, קבחלו בית או בכותונת, הייתי מציץ לתוך מחשופה ומתגרה ממראה ,שדיה שמדליון על חוט זהב דק היה מונח בחריץ הצר שביניהם. אחר 'כך כשהיינו כבר מרותקים לרדיו ומאזינים בדבקות לחדשות, זא כשהעולם היה כמרקחה, נותק הקשר עם הדודה טי ' לי ואמא אל הרהיבה עוז לנסוע אליה, אפילו לבדה. רק מקץ זמן חדר ילתודעת 38 ••••גליון 225 הראשונה שהטונים בבית עלו קצת, ובשלב מסוים דלת המטבח שיעורי הגרמנית שלמדתי מפיה עד אז בעונג רב, אלא גם על נטרקה בפני ושמעתי את אבא מדבר דברי כיבושיך. רק נימת דבריו "מעשיות האחים גרים" שפיארו את מדף הספרים שלי , חמישה הגיעה לאוזני אך לא הדברים שאמר • בכלל היה זה הרגלו לדבר כרכים באותיות קידוש לבנה משופעים בציורים, שמהם זכורים עימי בשקט ובמתינות. מעולם לא הרים את קולו או את ידו על זבוב. בעיקר הזאב הטורף ושבעת הגדיים הקטנים, נערת האווזים שהיא J H ו כדי להרוג מישהו אין צורך בהבעת פני רוצח. רק בהוליווד עוד מסרבים להבין זאת. אבא לא יכול היה להשתחרר באותו היום מהעבודה - זה היה יום הניתוחים שלו בהדסה - על כן הוחלט כנראה שפראו אליס תהיה נציגת המשפחה, ובשעה היעודה נשמע צלצול בדלת, ואמא ביקשה ממני לגשת ולפתוח, ואני קיבלתי את פני האורחת בשמחה. פראו אליס התהדרה לכבוד האירוע, שפתיה היו מצובעות וסיכת פנינים חיתה נעוצה בשערה, מבליטה את כהותו. היא לבשה חולצת משי לבנה ארוכת שרוול. את צווארון חולצתה קישטה סיכת כסף משובצת אבני אודם. חצאית צרה אפורה עד גובה הקרסול הבליטה את חמוקיה והשסע בצד השמאלי גילה את גרבי הרשת הלבנים. נעלי עקב שחורות השלימו את התלבושת. כה הדורה חיתה ששום פרט מלבושה לא נשתכח ממני • הזמנתי אותה להיכנס פנימה והודעתי לאמא שפראו אליס באה. אמא הגיחה מחדר השינה כששערה עשוי בקפידה והיא מתכווצת בשמלתה החגיגית ממשי כחול , שדודה טילי קנתה לה בטיולנו האחרון • למיטב זיכרוני חיתה זו הפעם הראשונה שאמא לבשה את השמלה בארץ. ,ה~י~" ~י~ה קום ry,"ןי:~י אמרה אמא, משמע בבקשה הננסי פנימה, אבל וiרבג אליס נשארה בפתח וקבעה שעלינו כבר ללכת, והוסיפה ס~" ט~ט ~יו לייט, פראו דוקטור", כלומר צר לי , והפתיע אותי שגם אמא היא פראו , כי עד אז פנו אליה או בשמה הפרטי "ארית" - אבא ומשפחתו , דודה טילי ומכריה ברינה, ב"אמא של מיכאל" או בסתם "אמא", מכרים בזכות עצמה הרי כמעט לא היו לה. ואז הושטתי לה את לחיי לנשיקת פרידה ואת ידי הושטתי בשמחה לפראו אליס ואפילו לא הסבתי ראשי לאחור . אבל השאר לא פירשו עין בעין את מה שהתקבל אצלי בטבעיות. כשפראו אליס נכנסה איתי לכיתה, שכבר ישבו בה כמה הורים עם ילדיהם, הושלך תחילה הס, שתיקת תדהמה, שהוחלפה מיד בהתלחשויות ובנעיצת מבט: "איזו חוצפה", "אשה שלא יודעת את המקום שלה", "מה הרופא הזה חושב לעצמו , שאין כללים?" בשלב מסוים פנה אלי אריק המנומש, הילד הכי מכוער בכיתה, בנו של המורה לחשבון , ואמר בקול : "מה זה, מיכאל , יש לך שתי אמהות" ? ובכך דן את שנות ילדותי לסבל ממושך. רק אז החלו השאלות להתעורר , שאלות שנותרו חסרות מענה מפני שלא היה בפני מי להציגן. מדוע בכתה אז בכנסיה? האם התגיירה או ששמרה על אמונתה? האם השתייכות ללאום מחייבת שתהיה מעוצב בדפוס זהה ליתר בני עמך? מה חזק יותר , הנאמנות לעם או הנאמנות למשפחה? מה יכאב לאמא יותר , אם יפציצו את וינה או אם יפציצו את ישראל? מובן שהסגנון היה שונה, ילדותי , אבל במהותן השאלות נשארו בעינן. הפכתי לילד מופנם עוד יותר ואפילו חזרתי להרטיב בלילה. אמא החלה להקים אותי לשירותים לפני לכתה לישון , ובאור העמום שדלק במסדרון הבחנתי בשערה הפזור שהיקנה לה מראה של נערה ממש. בביישנות הייתי מעביר את ידי על גלי תלתליה, חש את רכות זרועותיה התומכות בי בהליכתי הכושלת אל בית השימוש. אבל לא חלף זמן רב ותחושת הרוך והערצת יופיה הומרו ברגש בוז עמוק שגבל בסלידה. הקולות מן החוץ חלחלו לבית פנימה, ואני רציתי למנוע מתיחת קו של שוויון ביני לבינה. היא חיתה חלשה, בודדה, מלאת חרדה לאחותה שנותרה בצד של הרעים, יחד עם האויב. טבעת ההסגר הלכה והתהדקה סביבה, ומה טבעי היה יותר משאנטוש אותה גם אני? לא אני הייתי הראשון ליידות את האבן. סירבתי לדבר בשפתם של הנאצים. אמא חיתה פונה אלי בגרמנית והייתי משים עצמי כלא מבין. וכשחיתה שבה ומדברת ותחנונים בקולה, הייתי מפטיר לה את תשובותי בעברית, או אומר לאקונית, בראשי פרקים, רק את המינימום הדרוש. כך הקיץ הקץ לא רק על היא בת המלך האמיתית וגברת ה i לה, המכסה בזהב את הבת החורגת והטובה ובזפת את הבת המכוערת והעצלה. עלילות הזוועה של "מקס ומוריץ" בספר עב מידות <לא הגירסה הקצרצרה שתורגמה ברבות הימים גם לעברית>, אם כי הציורים למיטב זיכרוני היו זהים, שזכו במקור הגרמני להיטחן עד דק אצל האופה ולא להינצל בעור שיניהם ככתוב אצל היהודים, עם של רחמנים בני רחמנים, ו"יהושע הפרוע" שבגרמנית נקרא דווקא Struwwelpeter, אם כי ציפורניו הארוכות ושערו המזוהם הועתקו גם לגיוסה המקומית. שעות אחר הצהריים בהן הסתגרתי בבית מרצון נתרוקנו מיופיין ותוכנן אב.ד חברים כמעט שלא היו לי , בוודאי ובוודאי ~לא עכשיו , בספורט מעולם לא הצטיינתי , כי ליפול ולהתלכלך היה דבר מאוס בעיני וגם מאיים, ספרות ילדים בעברית חיתה מצומצמת ביותר , ובמו ידי חתכתי את חבל הטבור שחיבר בינינו , שהזין את אמא לא פחות משהזין אותי. תליתי בה את האשם על שעות ארוכות של חוסר מעש ושיממון , ויותר ויותר שמחתי אפוא כשנקרתה בדרכי ההזדמנות לצאת עם אבא ועם פראו אליס לאיזה בילוי איכותי או לסתם רביצה בבית הקפה, שהיה הומה קהל מכרים ופציינטים של אבא. החיים מחוץ לבית שיכרו אותי בצבעוניותם, בססגוניותם, בחושניותם: עגלונים מובילים בעגלותיהם חול לבנייה, לבנים ומוטות ברזל , או ספה וכורסה שנשלחו לרפד בשכונה סמוכה, מדרבנים את סוסיהם בהנפת השוט באוויר ובסינון מילות קריאה כשהם מכווצים שפתיים צרובות שמש וחום, חיילים אנגלים וכומתות אדומות לראשיהם צועדים בסך לצלילי נגינה של חמת חלילים, נער ערבי כורע ברך מאחורי גיגית פח ובה קרח נמס וסברס אדומים ומתוקים שהוא מקלף בזריזות בלי שקוציהם יינעצו בבשרו , לעומת הסטריליות החדגונית והמונוטונית של אווירת בית מרקחת, או בית חולים, שזימנו לי אמא והמסגרת הביתית. בחדווה רבה התמסרתי ללימוד הקריאה והכתיבה בעברית, דבר ~ נובמבר 98 39 •••••' השהקנ יל ןיתרו לגדו לע יפנ .אמא אהי הביקש םאמנ יכ אשתף ו~ האות תבידיעו ושחיקנ יל תבבי 'הספר המוכנ תלהיו התלמיד ~ו תממושמע הוכנוע לש דיל ןב שש 'וחצי לאב יאנ יהעדפת רלהשאי האות הבבורות הבתואנ םשהגרמני םידועי יכקש .תפיסה יהר םהשכ בוהער ישמעת םאנשי םמדברי ךא קור תבגנו .הגרמנים לאב אל ,האוסטרים הניסת אאמ 'להתגונן ההנ יאנ תדובר םג תצרפתי תואנגלי ןואי קספ ששי יל האיז ןכישרו .לשפות םואול 'אני ןסיר ,ינוקא יפסקת ןשאי םהבדלי ןבי ישנ ,העמים לוהכו והיינ .הך החלש תומובס ימכד עלתבו יממנ ךדר 'ארץ ההפכ הלאסקופ ,נדרסת ןקורכ חנו תלהפנו ונגד האגרסי לותסכו לע יבדידות יונידחות בבקר .הילדים המבנ יגופ ההשתנ ,ותפח ינהיית 'שמנמן שלבו חכאזר םהעול םבבגדי ושניקב יעבור הבאירופ - םמכנסיי םע ,שלייקס 'למשל אול ימכנס יחאק 'כצבר אמתנש לע רשא םהילדי יכד רלהסתי תא ההכמיה תלהיו השוו ןבי .שווים דיל עממושמ ךומחונ םבחברת לש אאב וופרא ,אלים ץערי רואכז הבמחיצת לש .אמא שחוד ייונ בהתקר וועמ םיו תההולד 'שלי 'שתמיד הכמ םימי םקוד 'לכן ההי חנפת תרשמי םע תקבל ההחביל תהמפואר .מוינה ףנוס ,לחליפה טלס תחולצו וא דלבג ראח וכלשה והי םארוזי הב ךדר עקב םג םשוקולדי ,טובים הקפ יריחנ יומ ןקולר קבבקבו לכחו במוזה ,מקלן לשע תשפ ,הדיין לבשבי ,אמא תניירו םמכתבי םמשובחי וכמ םג הכמ יספר הקריא הבשביל 'ובשבילי ןוכ ץ"קרוי "קונן - העוג השנועד גלח ,הפסחא העשוי תצור ,לב תמקושט םבפעמוני םובסרטי יכד הלתלות לע 'הקיר העוג דשסו הטעמ ןטמו הבהשתבחות םע 'הזמן הולאל הצירפ הדוד יטיל תעוגיו םבטע סאני רושא ידבר ,מאפה םארוזי תבקופס חפ תמאויר םבאבירי םהמתלווי תלנערו תעוטו ,צעיפים תרכובו לע םסוסי יעטוי 'שריון הששימש ךאחר-כ ןלאיחסו ,עפרונות ,ניירות ,מעטפות םבולי אוכיוצ .באלה םהפע ההכינ יאות אאמ תלאפשרו השהחביל אל עתגי לבגל :המלחמה '"מיכאל הכשהמלחמ םתסתיי - וכמ םשאומרי ףבחור בהקרו - התרא עשטאנט יטיל חתשל ךל החביל הכפול תומכופל הבגודל הובשרוי יכד תלפצו "אותך. יאנ יהפטרת תבקשיו :לב י"אנ לבכל אל הרוצ םשו תמתנו ,מהנאצים הודוד יטיל אהי םג ןכ ,נאצית" זרוג לע םשבעצ ץהקי ץהק תלאפשרו המימוש לש ההחופש ,המסורתית אנמל החרד דכיצ ויעבר יעל יימ ההפגר םבירושלי ןכשאי יל ףא רחב .קרוב ה"מ 'דעתך ,מיכאל" ההציע ,אמא ו"שכמ דתמי ךנערו תמסיב םיו תהולד ןונזמי ואלינ הכמ .חברים" 'ואכן תלקרא םיו תההולד החית אאמ תמתיישב דלי רהסקרט ,המגולף תשולפ קבלו רניי 'פרחוני המאל השהדוד החית תשולח ,מוינה תושולח תהזמנו בבכת היד .המסולסל הכמ םמכרי ידובר תגרמני םע םילדיה והי םמגיעי הבשע ,היעודה םהמבוגרי והי םמתיישבי רבחד םהאורחי השהי דתמי 'חשוך יאול לבגל לחוי תרנו םהכהי ושהי םסגורי ,על-פי-רוב םוג וכשהוסט ונגל םמתחת תהוילונו םהלבני םהמנוקדי ושהי םצמודי ,לשמשה םמכווצי ךבתו תמסילו תמתכ תלבנו ושהוברג ךלתו תמסגרו ,העץ יואול לבגל םהרהיטי םהכהי ושהי םמרופדי הבקטיפ החומ םע םפרחי םגדולי יבצבע ןחלמו .וארגמן םש והי םהאורחי םשותי ,שנאפס םמציעים-מאלצי יאות ,לטעום םמתבדחי לע יחשבונ לע ישאנ קנשנ יואיננ עיוד םללגו תכוסי ת<ברבו םהשני אל ליוכ שאי םמה תלהתחרו 'בי במיטי תלשתו ,מכולם> םוהילדי והי םמוזמני חלמטב חהמרוו ללאכו העוג תולשתו וקקא וא ץמי לפט ןמשולח להאוכ להגדו השהתנא הבמפ .לבנה ראח ךכ והיינ םנכנסי 'לחדרי םבוהי הז הבז תבסקרנו ,ובאיבת-מה יאנ יהיית ףשול קמשח תממגיר ,הארון הרוא תלמגינ ילב דכיצ ןנית ךבכ תהאו תלשליפ םמשחקי ,נוספים ןמתחנ לע 'נפשי םהג ישידעת ישישימונ גללע וויקרא יל ,"ילדה'לה" שמבק אשל חנפת האריז םקוד רשנסגו תא תהקודמ ימפנ דשעו טמע טנשלי ראי-סד 'בחדר איר אשמ קארי ליתחי תליידו תקוביו ץע רבשא ,הילדים המעש השהי רחוז לע ועצמ ימד השנ הבשנ שכשאי ואינ רעוצ ובעד לבש והיות ובנ דהיחי לש ר"ה ,דירקטור" גהתענו ההז ההי ןמזומ יל הכנרא םג ההשנ תבמלא יל עשב ,שנים אאלמל והחליט םהאורחי םהמכובדי ןשאי הז םהול חלהתאר תבנסיבו האל לאצ .גויה ס"א טפאס ,נישט" התחיל ונתנ אלאמ חלטרו ,במטבח ,לאפות ןלהכי ,משקאות ףלקרצ תא תהבי רולסד םפרחי יבשת תואזר 'מקריסטל תוכשההכנו והגיע טכמע יליד רגמ בש אאב ןמ ההעבוד עוהודי תשהקולגו םמתנצלי ךא ההשנ םה אל ויוכל .להגיע יהצטערת אל לע םשו לביטו ההחגיג השזימנ יל קר "מעט ,נחת אאל לבגל ערג תקבל ,המתנות ישהיית המחכ ול ןבכיליו ,עיניים ישהר סיח הההערכ יכלפ אאב םתורג תלמתנו תיקרו ךהער ושהי תמוגשו .לי ר"צ 'לי ןמיי ,קינן" האמר אאמ .בגרמנית ו"כולנ םיודעי ישאנ "האשמה. אל ההי ךבכ יכד ללהק תא שרג ההמשטמ ישחשת ,כלפיה יורחמ לע יעצמ 'גברו ןקורכ ההמלחמ ןהראשו ישפגשת םפני לא .פנים ערג ךארו רלאח ןמכ ראמ ,אבא י"תעזב תא ,זה ,ארית םהעול םמטומט םוג "האנשים. אהו ףליט תא יראש חוהבטי אשנצ עהשבו תלבי הקפ שופר הלקליניק ושל חלנו תא תמנוח .הצהריים אאמ ההסתגר חבמטב יולאוזנ עהגי ןקול לש תמגירו תנפתחו תונסגרו .בחוזקה זא ההגיח וממנ הוביד טשל לגדו אשל ייכולת .לקרוא םהמלי תבגרמני ושהי תכתובו ועלי והי תארוכו דמאו. י"אנ ,יוצאת" ההבהיר 'לי וכאיל ההי הז העבור ןעניי השבשגר תלצא .מהבית הקול 'רעד אוהי הנראת תנסער תכעומד דלאב השליט לע תמאופקו ,ומופנמות ושהי יאול וק יהאופ טהבול .באישיותה ינמלאת ,דאגה לאב ישבו ןעדיי דבתפקי דהיל עהפגו אל יחקרת האות ,למעשיה קור ישאלת םא אהי הרוצ אשאבו .איתה ם"בשו ןאופ ,לא" ההבהיר תבתקיפו דמאו אל .אופיינית םשו יכינוי החיב םוחו אל ועל לע לד השפתי וכאיל החית בלנצי ,קרח סשיימ םא רתאפש ול עלהבי .רגש אכשאב םסיי םלנו תא ושנת סונכנ ,למטבח 'כהרגלו תלשתו הקפ םע ,עוגה לנבה תלגלו אשאמ האיננ תבבי ץור שלחפ .אחריה במרו ןחיפזו אל שלב תא ,הז'אקט וובחולצת תארוכ להשרוו השהשתרבב וממכנסי הנרא יבעינ איוצ הבפרהסי םבעירו הבצור המביכ .ומגונה 40 ן•••••גליו 225 llJ ~1 הבוקר חיתה כתמיד ערוכה על השולחן • כוס שוקו מהביל , ביצה רכה בגביע, פרוסת לחם בחמאה ובריבה. אפילו מפית הבד המעומלנת לנגב את פי , לא נעדרה. 11 תהיה ילד טוב, מיכאל. sei brav• אני נוסעת לנוח לכמה זמן. אל תכעיס את אבא. פראו אלים תבוא היום לקחת אותך מבית הספר , ואבא ישוב בערב, וו צייתן וממושמע אפשרתי לה לחבק אותי , הנחתי לרגלי לשאת אותי לבית הספר, ממהר לכיתה עוד לפני הצלצול, פורק את ילקוט העור הכבד ... ומתיישב. שושנה שחיתה חביבה עלי ונהגתי לעתים להציע לה להשתמש בקלמר ובצבעים המשוכללים שלי , סירבה הפעם לשבת לידי בטענה כי היא שונאת גרמנים. תמיד חיתה ילדה רכה כל כך , מעלה סומק כל אימת שנתבקשה לומר דבר-מה, והנה." גברת בדאון , המחנכת, אשה חסרת גיל וחסרת מותניים, תורן עץ שתוכו רך , הורתה לה לתפוס את מקומה של נורית שלא הגיעה היום לשיעור , והטילה עלינו עבודה: כתיבת משפטים. השורות במחברת ריצדו לנגד עיני. הן קמו ויצאו מתוך הדף, לובשות נפח, הופכות תלת ממדיות, מקבלות מראה של מקלעת קש שהתחלפה בגדר תיל. הרגשתי שאצבעותי תילכדנה בה אם רק אנסה לשרבט ולו מלה אחת על הנייר . אדון רגולנט, המנהל קצוץ השיער , שהיה צועד בהנפת זרועות כאילו יצא זה עתה ממסדר צבאי , נכנס בצעדים מהירים. כולנו הזדקפנו עם כניסתו אך הוא הורה לנו לשבת. //הימים ימי מלחמה,,, הבהיר. //אבל עליכם להבין שאין בארץ נאצים. הנאצים נלחמים באירופה, זורעים דם ואומללות. יוצאי גרמניה או אוסטריה שעלו לארץ הם חלק מהעם היהודי , בין אם נולדו כיהודים ובין אם נולדו כנוצרים. מי שהטיל את גורלו לעברנו ובחר לבנות לו את עתידו בארץ - איננו אויב אלא ידיד •11 למרות אימתו עלינו - נעצו בי כל הילדים את מבטם והתלחשו • //הוא מדבר על אמא של מיכאל. הוא מתכוון למה שהיה אתמול בכיכר.// כרעם הלמה בי לפתע הידיעה שאמא נוסעת, שאני עומד לאבד את משענתי היחידה ובכך אהפוך למיעוט קטן עוד יותר לנאצי חסר אם. החזרתי את המחברת לילקוט, ארזתי בקלמר את העיפרון , את המחק ואת המחדד , והנחתי אותו בפנים בצד המחברת. התמהמתי מעט בסגירת הילקוט כי ידי התקשו בהשחלת הרצועות אני הזדנבתי אחריו . עוברים ושבים הנחו אותו לכיכר העיר , שם עמדה אמא מוקפת סקרנים, שהעבירו מפה לפה את תוכנו של השלט, לאלה מביניהם שלא היו דוברי גרמנית. "אני לא נאצית", היה כתוב עליו. //אני אוסטרית, שעזבה את ארצה ואת מולדתה, כמו רות המואביה, בעקבות הגבר שאהבה. אתם יכולים לסקול אותי באבנים. לפצוע אותי יותר משפצעתם במילא לא תוכלו.// אמא חיתה חיוורת כסיד למרות שלחייה בערו • על גב חולצתה החומה היה כתם גדול של זיעה או של דם. לפי מראיה ניכר היה שכבר יידו בה אבנים, אך חמומי המוח הורחקו כנראה בידי שאר הצופים במחזה. כשאבא הגיע היו כולם כמרקחה, והוויכוחים על הנאציזם ועל הדרך שבה יכול היישוב לגנות אותו היו בשיאם. //תתנדב לצבא הבריטי , אם אתה מרגיש ככה, ותילחם איתם נגד הגרמנים,,, צעק אחד. //קודם צריך להילחם בגרמנים שיושבים פה בארץ בתוכנו. אחר כך נלך להילחם בהם בגרמניה,', צעק השני. "חזקים נגד אשה חלשה,,, הביעה אשה אחת, ששעמדה לא הרחק, את מחאתה בלשון רפה. מישהו יידה עתה אבן באמא ופגע בזרועה, והיא מעדה והשלט נשמט מידה. צמתה הימנית נשרה על כתפה והשיער השתחרר מהלפיתה הקבועה והגיע עד מותניה. חיתה זו הפעם הראשונה שראיתי את שערה הפזור באור היום, ונדמה היה כאילו מעדה לא בשל האבן שפגעה בה אלא בשל ארנון שיווי המשקל שגרמה צמתה הרפויה. '/השתגעתם? מה הולך פהוון שמעתי את אבא צועק בקול לא-לו. הוא נכנס לזירה, הודף בזרועותיו הדקות והעדינות את המתקהלים, וכורע ברך לפני אמא, כמבקש את סליחתה. //בואי הביתה, ארית 11, התחנן , //מספיק עם הדרמה הזאת 11, השתרכתי אחריו בשארית נוחותי , התקדמתי ללב הרחבה, ובלי לתת לעצמי דין וחשבון התחלתי ליידות אבנים במתקהלים. רציתי שימותו כולם. שלא יישאר עד אחד שהנציח במצלמת מוחו את תמונת הקלון שאליה דחקנו את אמא, אבא וגם אני. //עזבו , הוא משוגע',, היה מי שאמר. //התפוח לא נופל רחוק מהעץ,,, אמר השני. כששבנו פסע אבא בראש, שרוולו השמאלי מתנפנף ברוח לאחר שנשמט ממנו החפת במהומה שלא הורגל לה. הר מיטלמן , מנהל סניף הדואר מהבית הסמוך, שהיה איש מאמין, חובש כובע ומתחתיו כיפה, צעד אחריו , זרועו שלובה בזרועה של אמא, מתחככת בשערה המפואר , ואני אחריהם, מתייפח, נזהר שלא להיתקל בשלט שאמא גררה אחריה, מסרבת להניחו מידה. בחושיה החדים של חיה קטנה הבנתי שמשהו נורא עתיד להתרחש, לא פחות נורא מהחיזיון המר שראינו זה עתה. זמן ממושך הסתגרו אבא ואמא במטבח ואני רבצתי על הרצפה, מעבר לדלת, מנסה לפענח את הדברים שנאמרו בטונים השקטים והמאופקים שלהם. מפעם לפעם שמעתי את אבא מדבר בסמכותיות //אני מבקש ממך , ארית,,, ואת אמא משיבה בביטחון לא-אופייני /'אני לא יכולה יותר , פריץ. נשארתי רק בגלל הילד." יותר טוב בשבילו שאסע.// לבסוף נקרעה הדלת לרווחה. אבא המשיך במישרין אל הקליניקה ואמא, צמתה הימנית קלועה וכרוכה למהדרין סביב אוזנה, יצאה ברגל כושלת, מתכופפת לעומתי ומאמצת אותי אל לבה: //קום ~יין ,,,,~יק בוא ילדי . ריחה היה חמוץ , גברי , ויכולתי להבחין שניחוח הב;שם הקל התנדף ואיננו • הקרע בחולצתה החומה, ששורת כפתורי צדף קטנים וצפופים נעלה אותה מלפנים, תבע את עלבונו. באותו לילה אני זוכר את המועקה במיטה, האגרוף הקמוץ שתקעתי לפי כדי לבלום את הצעקה שלא הייתי מעז להשמיע, לחש הקסמים שהשמעתי לעצמי חזור והשמע כמו חיתה זו איזו מנטרה '/שהמלחמה כבר תיגמר , שהמלחמה כבר תיגמר',, וההרפיה שאני צולל לתוכה רק עם כניסתה של אמא לחדר , רכינתה מעלי , ריחה המתוק מבשם את נוכחותה, כותנתה החמה סגורה עד צווארה, מגע זרועותיה הצוננות בפני , שערה פזור על כתפיה אבל עיניה בל עימה, כבויות ומתקשות לחייך לעומתי , בצעדתנו המקרטעת לעבר השירותים. אחר כך חשתי ביישותה המרגיעה עוד זמן מה עד שנפלה עלי התרדמה. בבוקר חיתה אמא מאופקת ולא הסגירה טפח מסערת נפשה. ארוחת 41 נובמבר 98'••••• רציתי למות. רציתי שהדם ייזל מגופי כדי להעניש את כולם, את לאבזם. קמתי ממקומי וכיתפתי את הילקוט. חמקתי ליד ןאדו הילדים שהחרימו אותי בכיתה ואת הילדים שסירבו לחוג איתי תא רגולנט שלא הספיק לעצור בעדי , ורק שאל: "לאן זה אדון מיכאל יום ההולדת, את האנשים הזרים שפגעו באמא, את אבא ופראו אליס הצעיר?" צעדתי בנחישות לכיוון השער , פוגש את זכריה השמש וגם את אמא. כן , גם את אמא. מגיעה לה, חשבתי , שעזבה אותי כך וי~ 5 בדרך , שאינני מבין מלה מדבריו וגם אינני יודע אם לתת בו אמון 1~ לבד בעולם, שקבעה בשבילי שאני צריך להישאר פה, בשעה שהיא ~ אם לאו , עוף מוזר עם אף של נץ ועיניים חמות של עגל , זה שאמרו חופשית לבחור לעצמה לאיזה עם היא רוצה להשתייך • ילד שייך עליו שהוא מבני תימן , ואבי לא ידעתי , והתביישתי לשאול , םא לאמא יותר מכפי שהוא שייך לעם. ילד הוא של אמא, רק של .אמא משתמע מכך שהוא יהודי או ערבי , מרחיב צעד ואז מתחיל לרוץ. ץר ומבקש שאמא עוד תהיה בבית, שאספיק לאחוז בה ולסכל את גררתי עצמי אל שפת המדרכה, רואה בדאבון לב שהדם נקרש, ךחוכ בדעתי אם לגרד את הקריש ולאפשר לדם לזרום באין ,נסיעתה. מפריע דלת הבית חיתה נעולה. רצתי במעלה הכביש תלתחנ ומתאכזב לגלות שאין בי די כוחות לפתוח את הפצע ואין בי ץאומ האוטובוס, רצועות הילקוט ננעצות בגבי , מתייפח ללא מלים ומבקש את אמא. לא חיתה נפש חיה בתחנה. מהמורה באספלט שיטחה יאות לב להתאבד. מנוי וגמור היה עימי לא לזוז מהתחנה עד אשאמ תחזור. אספתי את האבנים שהיו בהישג יד לערימה, מבטיח השאייד על הכביש לכל אורכי , ושרטה את יברכ ואת המרפק הימני אבן בכל מי שיבוא לפנות אותי. הערימה חיתה לאנדרטה, לגלעד, בשריטות עמוקות זבות דם. של מחשבות שלא עלו בפועל , של מחשבות הגויות, הזויות. • שמעתי פעם את חבריו של אבא מספרים על ילד שנפטר מארנון .דם זיקה לאנושות והתבדלות ממנה בתורת משה והנביאים ~המשך מעמ' 20~ ההיסטורי הייחודי של העם היהודי ובמאפיינים החדש שעבודותיהם היוו מקורות של הארה זמננו , תגלה שהפרדיגמה המורכבת חוזרת לאומיים-פוליטיים, חברתיים-מוסריים ואמונתיים והשראה: ומתיישמת שוב בצורות חדשות ומפתיעות של תורת היהדות. משמע שלפנינו מדרש יעיונ אולי יותר מאלו שהיו בעבר .• שלקחיו מכוונים לאותן המסוות שאליהן התכוונו 1. ר' נחמן קרוכמאל , בספרו "מורה נבוכי הזמן" • המדרש ופרשנות המקרא המסורתית מימי חז"ל עד <הוצאת ארוס, לונדון <תשכ"א זמננו: להעשיר ולהפרות את ההגות היהודית 2. אליהו בן אמוזג, בספרו "ישראל .והאנושות" <עברית ד"ר שמעון מרכוס. הוצאת מוסד הרב קקו :*הערה בהתמודדותה היצירתית עם בעיות החיים והזהות מאמר זה איננו בא לחדש דבר בחקר המקרא מבחינה לש העם היהודי ובתרומתה הנמשכת להנחלת ירושלים <תשכ"ז חרמן כהן , בספרו "דת התבונה תממקורו .3 היסטוריוגרפית ופילולוגית. בייחוד הוא ענמנ המורשת מדור לדור . הגדרת מסרת המאמר באופן זה מסבירה את העדר היהדות" • <עברית צבי דיזנדרוק, הוצאת מוסד מהתערבות בסוגיות המסובכות של ביקורת הסקסס. המנגנון המדעי המלווה מחקרים היסטוריוגרפיים ביאליק, ירושלים> מבחינה זו הוא מתייחס אל הסקסס המסורתי ופילולוגיים, ואת ההתמקדות הישירה בטקסטים 4. מרסין נובר, בספריו "מלכות שמים" כנתינתו באמון מיוני, כאל הסקסס שעיצב במשך הדורות את התודעה ההיסטורית של העם היהודי. המתפרשים בכלים ספרותיים ועיוניים. בהקשר זה "תורת הנביאים" ו"משה" . מסותו היא להציע הסתכלות כוללת בגורלו אציין חמישה פילוסופים יהודים מרכזיים של הזמן 5. יהושע השל' בספרו "הנביאים" • מקסים גילן: זעקה מעל הר הגעש ~המשך מעמ' 31~ זה את המגזר הערבי , החרדי וזה של דה-תרבותיזציה, של ביטול התרבות םע אגוצנטרית, של היחי.ד למשל, אתגר ,קרת הוא מספר מה שקורה לו וזהו • כך אורלי המתנחלים. שם יש אידיאולוגיה, יש אמונה. התפלגות התודעה הלאומית, לפלגים םשוני - כמו דתיים-חילונים, םמזרחים-אשכנזי קסטל בלום, היא בורחת לאיזה לאיזו ופסווד לא מקובלת עלי אמנם. זה מה שהשתלט על תופעות אלה מאפיינות ארצות התרבות הישראלית שרצתה להיות תתרבוונו'. אלכסנדריה נוסח לוד נס ואדל , שאף פעם לא חיתה קיימת, או חיתה קיימת רק לגבי עברית עצמאית וחילונית. ושם םמתרחשי העומדות על סף אסון • או כיבוש או הפיכת דברים. אם כי לא בתחומי היצירה. אין ןכא צבא לפאשיסטי או לניאו-פאשיסטי , או הקולוניאליסטים הזרים. כל אחד עוסק בעולמו , בחלל האישי הקטן והמרופד . גם אידיאולוגיה, אמונה, מעשה יוצר , בחייהם ברבריזציה. כדי להימנע מכך , צריך לגלות את קיום האדם - מלווה באמונה דור המדינה בהתחלה כתב שירה לא של רוב .האנשים מחדש באלוהים או במוסר חילוני בלבד -את פוליטית. דליה וניקו ביץ , גתן זך ואחרים היחס לזולת באשר הוא. ואז אולי נתחיל את התחילו לכתוב שירה פוליטית תבתוספ חז נכון גם ביחס לפרוזה? הדרך הארוכה והקשה אל תודעה ישראלית לשירה האישית והכללית רק כשהגיעו םמי נכון לגבי רוב הפרוזה. יש יוצאים מהכלל עד נפש. לפני זה כתבה רביקוביץ את ר"שי כמו דוד גרוסמן • אבל אז הספרות הופכת אתית ותרבות ישראלית מקורית. למגמתית מפני שהעוולות כל כך גדולים. השריונר", היום, בדור שלאחרי דור קשה מאוד למצוא בעולם אמיל זולא, אז יש איך אפשר רליצו כשמרגישים כפי המדינה, בכל התחומים - להוציא מחול גטיה לנסות להיות מופסאן • וזה מה השקור שאתה מרגיש? ובלט שהם מאוד מפותחים והיום לדעתי הם כאן. התרבות בארץ, כולל הספרות, כולל מתוך יאוש. צעקה. אני יוצר כיום מתוך הענף האמנותי היצירתי ביותר במדינה האנשים עוסקים קודם כל בטבורם, אחר ךכ השירה, הולכות וממלאות תפקיד קטן יותר מודעות לכך שצריך להגיד את הדברים ויותר , להוציא המוסיקה העממית המזרחית האלה. וגם לבטא מה שאתה חש. על סף הר- בעצמם ורק אחר כך במה שנוגע להם געש לא יוצאים במחול , בדרך כלל משמיעים ששם יש מין מעשה כלאיים של קלידים בחברה. היום, הופעתו של אורי צבי חשמליים ומוסיקת טכנו עם לחג ים םמזרחיי צעקה, גם כשזה כבר לא עוזר . גרינברג או נתן אלתרמן חיתה בלתי וטקסטים, ירודים בדרך כלל. זו תוצאה של אפשרית. היו צוחקים מהם. אני מוציא מכלל ותדח ונח. 42 · גליון ····· 225 מצד זה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ עמוס לזיתן +-המשך מעמ' +-35 גילת בכתבתם "הנפילה ממגדל בבל" <וגם רוביק רוזנטל ואהוד ברק>. לפני 25 שנה, אומרים המחברים, היו הקיבוצים קצת יותר משלושה אחוזים מהאוכלוסיה היהודית של המדינה, אולם מהותית ורוחנית הם היו הסמל המפורסם ביותר של ישראל החדשה, היפה והצודקת. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר , הם בערך אותו אחוז באוכלוסיה, אולם מזמן כבר אינם סמל , אפילו לא למה שהיה. הכתבה ב'מעריב' חיתה אחת הגדולות והטובות שקראתי על הנושא <כ 12- אלף מלים על פני 12 עמודים, אגב מפליא כמה מעט כותבים עליו אצלנו> שניסתה ביושר ובאובייקטיביות לרדת לחקר המשבר ופשרו , שלקחו הוא אוניברסלי , ושהביאה מגוון של דוברים מכל קצווי הקשת הקיבוצית לומר את דברם. אי אפשר , כמובן , לסכם דעות שונות כל כך מלבד בצירוף שנעשה כבר קלישאה ושעליו הסכימו כולם "אי-ודאות" <קרובו של "אי יציבות" שאינו בלתי רלוונטי לנושא>. גם ספרו של אריה פלגי "בלי" <ספרית פועלים 170 , 1998 עמ') שיצא לאחרונה עוסק בחלקו בנושא זה. פלגי חבר קיבוץ גבעת עוז , ומי שהיה מעורכי 'על המשמר' ו'חותם' מעיד על עצמו כי הוא "סבא בלי נכדים, פנסיונר בלי פנסיה, עיתונאי בלי עיתון וקיבוצניק בלי קיבוץ" <מכאן שם ספרו )''ילכ'' אף שהוא מזדרז לסייג את עצמו ולומר כי כוונתו ל"קיבוץ הקלאסי" של פעם ולא לקיבוץ בכלל . גם לפלגי , המצטיין בכתיבה שנונה ובמבט חודר , והעוסק בנושא זה לא מהיום <ספרו הקודם נקרא "רעידת אמונה בקיבוץ"> אין כמובן תשובות ברורות. בפאראפראזה על אמרתו המפורסמת של מרטין ברבר משנות השלושים <מעניין שברבר חשב על כך כבר אז> כי הקיבוץ הוא "אי- כישלון למופת" כותב פלגי כי הקיבוץ בכל זאת "איננו כשלרן למופת ו גם לא מופת של הופיעו בספרי עתרן דד דבורה נץ דגים צמאים ...,...,,ן tץ י r כישלון , כי עדיין יש בו יסודות מופתיים ויש שעבר זמנם", פלגי רואה עצמו "קיבוצניק עצוב" <בדומה קצת, לדבריו , למרקסיסט עצוב> ובכל זאת הוא מדגיש "עצוב" אך לא "מיואש". כי הקיבוץ הקלאסי לא נכשל אלא מיצה את עצמו לאחר שהשלים את המשימות ההיסטוריות שקיבל על עצמו . בניגוד אולי למשטר הקומוניסטי בברית-המועצות אפשר לומר כי "עברו של הקיבוץ_ מובטח" ואין זה דבר של מה בכך. באשר לעתיד הוא תורם אבחנה מעניינת: בעבר השותפות הקיבוצית חיתה אמצעי להגשמת מסרות כמו התיישבות, קליטה, ביטחון וכדומה. היום השותפות היא מסרה לעצמה. ובלשונו שלו: "הקיבוץ של היום נמצא בשלב מעבר מן השותפות כמכשיר להשגת משימות, אל השותפות כמשימה" <עמ' 142(, זו , מסתבר , משימה קשה עוד יותר' ולא ברור עד כמה בני-אדם מוכשרים לה ורוצים בה. • אסתר אייזן מוצאי חול --,,-ר-. ...............-----.-;;;;;;;;;;;;;;;-----~iiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiii........iiiiiiiiiiiii; . -! - ~ ~ f." _.,_ 1 ----==-~=;;;;;;;;;:;:;~~~;;;;;:;;;;..;;;;,;;;;~~iiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiMiוiiiioוiiiiiii -"~~ ----~ נ .... • 'i "' . .....' • 1 :. 1 זה פשוט קורא למי :שקורא חתמו עכשיו על מנוי שנתי לעתון 77 j". '". ~ ~ ~ יהבו מ 15%- הנחה <לחותמים עד 31.12.98( +ספר םשירי תד . במתנה! שירח וסיפורת מקוריות ומתורגמות •.• ביקורת ספרות, תרבות וחברה ••• מסות ••• .. מאמרים ••. טורים אישיים ד עתרן 77 נמצא על המפח ועושה את המפח כבר 22 שנח. ולרעת בדיוק על מה אתם .חותמים - זה זהמן לחתום ועלי ~------------------------------------------------~~------------ עבור עתרן 77 ת.ד 16452 ת"א 61163 כן' רבצוני לחתום על מנרי שנתי לעתון 77 ותמים עד 31.12.98( המחאה על סך 150 ש"ח <לח : . . כתונ n----------------------------- מס .,: טלפו ן רצ"ב שם