jic דמ~וח ו ll 11 י~יייי 0 15..: 1 כו ו ו · :3 '5 ::: ::: J 1C • ע·· -------------• שגוונ · המרכז לתרבות ולחינוך של -------------•תחדתםהה • דרורה מאיר מזכ"ל נעמ"ת נושא מעמד האשה הוא באחריות החברה כולה ילידת בולגריה , עלתה לארץ ב 1947-. בתור חברת קיבוץ התגייסה להגנה ובמלחמת השחרור לחמה כמפקדת עמדה בגבול הסורי . ב 1957- עברה לקריו J-גת. בין התפקידים שמילאה : מזכירת ארגון אימהות עו בדות, מזכירת עובדי הטקסטיל נקרית-גת , יו 11 ר האגף לארגון בנעמ"ת , מזזמ המזכ זז לית . עבודה. » למדה סוציולוגיה ולימוד שני נושאים מטרידים אותי במיוחד : ראשית, העובדה שהחברה הישר אלית היא כל כן מצזואיסטית ואחוז קטן יחסית של גברים מעורב בנושא שוויון זכויות האשה . בענייו זה , הקדשנו השנה את חודש מעמד האשה לנושא המשפחה . אנו ' מבקשים לבסס את ההתייחסות למשפחה כאל יחידה כלכלית ומשפטית אחת, שבה הגבר והאשה הם שותפים שווים . נעמ ז זת גם מקיימת פעילות שוטפת במגמה זו: יש לנו קורסים הפתוחים גם לגברים , כמו חוגי ר i ורים וחוגים לזוגות צעירים , טיפול בגברים בנושאי אלימות במשפחה , ונו' . שנית, העובדה שנשים אינך תומכות מספיק בנשים בתחום הפוליטי , למשל , כפי שהעידו הפריימריז האחרונים במפלגת העבודה . נשים מתחנכורנ מגיל צעיר על כן שפוליטיקה היא עיסוק גברי , ולכך ר i ך מוכנות לפעול למען נשים, אבל אינך מוכנות לתת להך או J קולך . בעיית האבטלה בקרב נשים חמורה ביותר . בכל משבר חברתי או כלכלי הנפגעת הראשונה היא האשה . האבטלה בקרב הנשים עומדת כיום על 15%. בקרב הגברים -8%, מה שיוצר פער מחריד . נשים הופכו ת יותר ויותר עניות , והמשפחה - שאינה יכולה להסתפו j כיום בהכנסת הגבר בלבד - אינה יוצאת ממעגל .רiקוצמה פנינו לשר העבודה ולראש הממשלה בדרישה ליזום פרוייקטים תעסוקתיים עבור נשים . אנו מקוות, שעם השרה אורה נמיר , המודעת מאד לנ ושא, נוכל לעבד יחד תוכנית מספקת . כמו כך, צריך למצוא פיתרוך לסבסו r· מעונות הילדים , כדי לאפשר ליותר נשים לצאת לעבודה . אני לא דוגלת במעוך ילדים במסגרת המפעל , כיוון שכן הופכת האשה למעיך צמית של המפעל . מה קורה אם }'ה J שה עוזבת את מקום עבודתה? גם בנושא זה , חשוב להביך , שהמעוך צריך להיות שירות קהילתי למשפחה כולה. לצערי , בשנים האחרונות לא נ 1 :נו מספיק מעונות , ובשכונות החדשות שירות זה חסר לחלוטין . משרד השיכוך צריך לעבד תכנית של גנים ומעונות עבור השכונות החדשות כדי לאפשר ניידות-יתר של האשה למקומות עבודה . אנו מלוות את האשה העובדת גם בנושא השכר . יש לנו אגף מיוח,ד המעורב באיתור ובתביעה של מפעלים שאינם מקיימים את חוק שכר המינימום . בתחום זה יש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל בינינו לבין מועצות הפועלים והאגף לאיגוד מקצו ' עי בוועד הפועל . אני מאד גאה בנשים בדיר חנה שארגנו את שביתת המתפרה, וגם בשביתת הדוורים בגוש דן - רוב הדוורים הם נשים , עולות חדשות . אנו פועלים ביותר מ 80- כפרים במגזר הערבי, ובגדולים שבהם גם יש לנו סניפים . מתחולל שם שינוי עצום , המובל על-ידי נשים צעירות , רבות מהך בעלות השכלה אקדמאית . יש התעוררות עצומה גם בין הבדואיות והדרוזיות , ושם ישנו שיתוף פעולה עם הגברים, הפעילים מאד בהקמת סניפים . מענייו לצייך , שכשיצאנו נגד חוק זכויות האזרח - בגלל סעיף 21, המחייב נישואיך וגירושיך לפי ההלכה - חתמו על העצומה שלנו כ 5000- נשים ערביות . סעיף זה היה עבורך עילה מספקת להתנגד לחוק , שבעיקרו אמור להגך על זכויותיהן כמיעוט . היחידה לקליטה בנעמ " ת פעילה מאד . יש קורס מיוחד למנהיגות אמהריות, ויש גם פעילות גבוהה בקרב העולות מרוסיה : עתוך ברוסית , דוברת - רוסית בלשכה המשפטית שלנו, יחידה מיוחדת לאלימות במשפחה - בעיה חמורה בקרב אנשי העלייה הזו . גם בעיית האבטלה קשה מאד עבור נשים אלו, שהיו מפרנסות פעילות בברה '' מ . בנושאים אלו אנו כמעט ולא מקבלות עזרה ממשרד הקליטה . שיתוף הפעולה הוא בעיקר עם הסוכנות . נעמ זז ת מתמודדת השנה עם בעיות תקציביות -זה , כנראה , גורל כל הארגונים המתנדבים . בעוד שבאירופה הממשלה מעודדת את האגודות שלא למטרות רווח, הרי שבארץ המצב הפו,ך ויש להתחנך ממש לכל סיוע כספי. שיתוף הפעולה התיאורטי בלבד איננו מספיק - יש צורן גם בשיתוף פעולה בתחום הכספי. אחזור ואדגיש : האשה הינה חלק מיחידה אורגנית אחת המשפחה . והשאלה היא , עד כמה נתפשת המשפחה כגוף שהוא באחריות החברה כולה - ולא רק באחריותו של הארגון הוולונטרי .• •-יי-י-י-י-י-י-י--י"י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-י-יי--יי-י-י-י-י-י-י--י-י• שירח אריה סירן: שלרשה שירי חרוף עמוס לריחן: שיר ציפי שחררו: שיר רודי נגיד: שיר מרדכי גלדמן: שיר אמירה הס: שירים אסתר קלינג: שירים קרלין שבתאי: שיר נתן אלכסנדר: שירים אליהו שמש: שיר סיפורת מאיר גררן: רץ המרתון <סיפרו> שמערן בלס: לאביה חיתה מאהבת? <פרק מרומן> מדרו מיוחד: ספורת רפסיכרלרגיח מרדכי גלדמן: משרור ופסיכולוג דרת נצר: סיפרו המבול לפי ירנג אסתר אליצור: מה יכול התראפיסס ללמוד מהספרות? דורית זילברמן ורפאל קרסו: סכניקות היפנוסיות לשליסה בכאב • קריאה "בדע מוות" לעמוס עוז אבנר פלק • עגנון והפסיכולוגיה יוסי הדר • מושג הרע והיהודי 5 13 13 15 19 19 27 39 49 47 48 14 16 20 22 28 40 תמונת ה~ער : של "Pour la Naissance" ביקרות סקירות שמואל שתל על "זימון" לאיתמר יעוז קסס דוד שגיב על "בלקיס ושירים אחרים" 1 מערבית: שמואל רגולנס Pierre-Yves Tremois 6 r------------------------------ 7 לכבוד ת"ד 16452' ת"א 61163 רות לאופו על "פה קרוע" לישראל אלירז 8 הנני מבקש להיות מנוי על "עתון 77" ~ שמואל שתל על "דיאלוג" לריבה ורבין שלמה סנאי על "נוגע בלב העולם" ליצחק עקביהן 8 8 לשנת 1993/94 ו ו ו ו שם ומשפחה ו דרת לאופו על "השיקוי 1 סיפורי אהבה" 9 כתובת ~---~~~~~~~~~~~~~~~~ ו ו ו מאמרים ו מתתהר פלו על "הולכים על הרוח" לסלמאן נאסרו 10 ןופלט------------- ו ו מצורף בזה שיק על סך oo זש"ח עבור 10 גליונות, כולל משלוח מדווים קבועים ו ו חתימה תאריך ו לפי שעה, מדרור של יעקב בסר 4 L ~-------------------------~--- שנה ט" T •גיליון 156 •טבת תשנייג •ינואר 1993•12 שייח uת A~~ כסיוע: משרד החינוך והתוכות, המוצעה לתרבות ול- ת ולתוכות אמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות vv ?~ ולחינרך ירחון לספוו . העורך: יקעב בסר המערתכ והמנהלה: טל•: 5619879, ת"ד 16452 ת"א חכרי המערכת: שמערן בלס, ששרן סומך , זירה שמיר המערכת אינה ערגה בכתב על פניות כרתכים ראינה עורתכ משנה: אורית אילן מחזירה כתבי יד אלא אם צרופה אליהם מעטפה ניהול ועיצוב: מיכאל בסר מגרילת. ~ 1 נל ~~ ITON 77 ~-~...,.. :IA ,; J"'ד Literary Monthly ניקוד: שמואל רגרלנט חרמו יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא מודפס איור: מיכאל בסר ברווח כפול על צד אחד של הנייר. פגישות עם אררפז, גילה בלס, נתן זך, · מועצת המערכת: יצחק ארררברך הערוך וצרי לתאם מראש א.ב. יהושע, עוזר רבין , ש. גיורא שוהם, אנטרן שמאס. גרפיקה ממוחשבת: תמליל המרל": אגודת הסרפדים ואמנים לקידום הספרות והתוכות כישראל • עמותה הדפסה וכריכה: חב' הכרוכים ~ I..ג:J• '!ז. ' V" ~ ,,......:..;; L ;;.-נ נ- Editor: Jacob Besser .,r..:. ~j •b" Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Sasson Someth, Ziva Shamir. Vice Editor: Orit llan Management and Graphic Design: Michael Besser אמיל גרינצוויג נפל בקרב על השלום והדמוקרטיה. בגיליון זה - ספרות ופסיכולוגיח מזרע אנשים קרואים? מסקרנות לדעת מה קדה לנאםאשה דרסםרב, אר לרוזן בזרחרב, מזרע סרניה הזונה חיתה כל כך עדינה עם דסקרלניקרב הרוצח, מזרע הפגישה השנייה בין קרמו לבין הכלב בלק חיתה פאםאלית ? אולי אבר קרואים כדי להבין משהר על צעמנו • קשה לומד , שהמאמרים בגיליון זה, שהוגדר כמוקדש לספורת ופסיכולוגיה, עונים על כל אלה. מסתר של יוסי הדד , למשל , פונה לכיורן הגרתי אחד לחלוטין • אבל יש כאן ניסיון מסרים, אם כי צנוע, להתמודד עם השאלה, להאיר ארתה ממספר זרויות ולבחרן באיזו מידה "הספרות, חברים, עוזרת". בגלל ורחב הידיעה אנו עתידים להקדיש מקרם לנושא הקשר בין ספררת ופסיכולוגיה גם בגיליון הבא. שינויים בעיצוב העיתון גיליון זה מופיע בפרדמם שרנה -מרקםן , רעם שינויים בעיצוב הפנימי. נשמח לקבל את חרות דעתכם ותגובותיכם לשינויים אלו •• iB 91/1 ~::· -u אל המנויים: בגלל עליית תעריפי הדואר ועלויות הייצור, אנו מעלים את דמי המנוי ל 100-ש" M לשבח (אחד-עשר גליונות). עשר שנים למות אמיל ן@ 1~ גרינצוויג ~ יונה אבדרשמי , רוצחו של אמיל גדינצרריג ., לא היה בחרד דע לפני הששליך את הרימון שקנה נשרק מחנה יהודה, אר בסביבה. הוא היה בחרד רגיל. הוא חשב, שמי שרוצה שלרם, כמר אמיל וחבריו, ואף מרנן בתמררה לוותר על "שלמרת הארץ" - הוא בוג.ד זה מה שאמד אז הימין כולו. לא דק כהנא. גם גאולה כהן קבעה סיסמה: "שלרם עכשיו - סכין בגביי • סכין בגב המדינה. מי שאמד כך אז וגם הסית, בין היתד , את יונה אבדרשמי - הוא ש ~ רתף לרצח. הוא עדיין לא שיב על ספסל הנאשמים - אבל הוא צדיך ל?םבת שם. נכרן , לא שופטי בית המשפט צריכים לחרוץ את דינר , אלא הצינ:רד • ההסתה הפרועה וההיסטרית נגד לינרביץ , מד i דגע שנודע שהוא מועמד · לפרס ישראל, מוכיחה שמה שנקרא "הציבור · לא למד דבר. מלים אינן צלילים חסדי משמערת. מלים, לא פעם, דרצחרח .• חזרה לליבוביץ' מסרך לסגידת הגיליון פרצה החדשה המשמח n נ על הענקת פרס ישראל ליעשהיו ליברביץ'. בבראי לכתוב את הסוד הזה, מיד כתבתי קטע על הנואש. נתתי ביטוי לתחושתי , שהמדינה שבה אני חי היא, למרות הכל , דמוקריטת, ושמשהר מיוחד מקנן בה בכל זאת. מדינה, המחזיקה חיל מצב חטשבים כברשים, מעניקה פרס ממלכתי לאדם il קרדא בכל פה ובכל מקרם נגד השדות בשטחים אלו ••• דאיתי בכך גדלו י ת-דרח. דאיתי בכך סימן לאביב המגיע למדינה. אפילו קיוויתי , רת הגירוש מסתמן כירון · שלמו לסדר עדיפויות שרנה. קיוויתי שהנה סוף סוף הרבן , שאיש דוח איננו מלקק-הפנכה הסמוך על שולחן הממסד , אלא להיפר - איש דוח אמיתי אוה אדם המיייסד את סביבתו הקרובה. ר~ 1 ת הממסד. ותמיד, בכל צמיאות, יש סיברת לכך. כבד נאמד, שאין כו.ציארת טובה מספיק כדי שנרכל לא לצאת נגדה. והנה שרב טעיתי. איזה מבול של קללות, איזו ןםפלרת-דרח בארץ הגמדים. שאר ממשלתה של מדינת הגמדים מאיים לא י לברא לטקס הענקת הפרס לליברביץ'. מה נותר לו לליברביץ' לעשרת? אר לקבל את ה ; דין, לנסות להתאים צעמו לגרבה הנדרש בחברה הזאת ולקבל את הפרס: אר , בענווה, לדחות את הפרס. ליברביץ' בחד באפשרות השביח. אין מה לעשרת - לא מגיע לרבין שיהיה בטקס שבר יוענק פרס ישראל לליברביץ'. משחו אישי ליוסי שריד רציתי לבדך ארתך עם כניסתך לממשלה כשד •לאיכרת הסביבה. כמי שכל חייו הבוגדים הצביע עבוד הרעיונות שגם אתך; מייצגם, דאיתי בכניסתך לממשלה, בתפקיד זה, גם ניצחון-מה אישי שלי " אני רוצה לתדרם תדומה קטנה ולדווח לך על מ 1 בגע אקולוגי חמוד , המסכן את בריאותם וחייהם של עשרות - אם לא מאות - משפחות: בכניסה לאשדות פועל מפעל "אגן כימיקלים", הפולט מארובותיו פסולת ריעלה, אשד במשך שנים דנות מרעילה את האוויר ואוכלת בצמחייה. ממלו למפעל, ממש מעבד לכביש, ישנו מושב שיתופי בשם "ניר גלים". מייסדיו הם שארית הפליטה, שהגיעו לכ~גן מאירופה בסוף שנות הארבעים, רב 1950- החליטו להניח בכפר הזה את היסוד לחיים חדשים אלשדח הבעירה הגדולה. מפיהם לא תשמע אח המלים "גז מרעיל", אבל זה בדיוק מה שנפלט מתוך הארובות של "אגן כ:ימיקלים", רזה מה שאנשי הכפר הזה נרשמים. בהקשהע כספית קטנה יחסית ניתן להרכיב מ 1 סננים מתאימים על פתחי הארובות, רכך להתגבר על המפגע הזה. מדובר בחיי אדם מול חרפן דולרים. . אתה יכול לדאוג לכך שהדבר ייעשה, ויהיה זד i לאות ולמרפת שאכן היה מפנה ואף מהפך בישראל בכלל , ובתחום איכות . הסביבה בפרט. 4 -גלירן 156 אריה סיון ~י ו~ שלושה שירי חורף בסופת ףהחור מעשה במעילים ך ןןד סןן~קים ס~ג~קים ~ל~ל סם ת;"~מ ק~נ;ת: ע;לים ת;iצ;פוס·תיך~~ ~ד< i>ר~ - - סחרף ~ל~לים ס~:ם סק;~~ים · ;ס~~ת . . . . לחד i גם אל חדרי-החדרים. הנ~ית, יסן.ןנ~ר , •• : • • --• T •• : -:• --: ~ינ; .ר~ד~ מ;דרים ~ת ;~ריףם .םי~~~~ס ש~ק .םי~~~~ ס~:ם ~ש~; ~ת ךצ~!!ת-סח;ף ~ ס?ך~ר · ך~ס .ךש ~ם ~וזלים, ~ם ~,~, ~;ס ~ר~ר;נ~ ע;ן ;ז;וק~~ה ה~~ 9דר~ הח;ל י~כל לשמ;ר על ר:פ~ת; הלבנה --•:---:ז ם~~ ;חךף ~ין ן g ;~לים נ~;גי-ס~רז צרר ;~~ילים: . רק ך~~ ~!'ס~~. P• הם יתחופמ~ נ~אידיאלים הגן;לים • : -• T " ' T : -: ' " f ז ;~;,·~ סס~; ל~~, ל V?!!;מ ~ת ה~;, ~ז-~~נפי ~;צ ~ן.ן;ך ס~ i דה: ~, ~~~ל-זאת ~רד ~ל םח;ף-ס~םי~~~ !!י לשרעם ב~צללי ה 3 פילים ~חנ:יסדכ~ ר~~ i·:p~ןא~י ry ם אל,~~ ~'jעב! גב;הים נענבים, ורגליהם ~~ח~לים T 'ל~ !!~~~,~-: ~~ךע;~ים עונות האדמה: תשליל ~שר :דע~ לנ;רפ;ס ~ת ס~ק;מ;ת ס~כ;~ים ,,~~סל פ~ים שאלה הם. צלליהם .. :• :•• • :• :· •• :• T • • א ;חךף ~ן~ה ~ןה ~ן~ק,ת ~ל ם:~~~ס ס :p ם~ךי א~לי ס:ה :p דאי ל i!תזr ~ת ס~~ילים ~לסל;יש נסם תזr~ ~לתמיד .את ה :!r ללים האלה :• -•• :• • T • • של יה~דים ז;רעים זr~נ ב~דמעה, נחרדה -T : •: T " : " : :• •ז: •ז:- די-: T :פפי השצופרים הי~ ע;שים לחנ~סים ל~גי~ב~~~~ד ~ת;ך ~;,~;ןי~ס •:ז•• :פי גם אם ן.ןענה לנעילה, האדמה ש 3 גאלה, רהיב~ל •-•-:•T ז-:זז ז:-:••: :-: ל~!!'~~ ר!!'ס,ה~~ס לא ~ה~ר~ק: ~ר~ה ~~'!1 ~סם ~ק~יבןם ןע~ק ~~יש;ר ~ח.ד ~ל ץנ שופשמע~ת;: ח;ב;ת משענ~דים. :• : -: T ; -:• ףע;~ן;ת ז:~ , ן~ך~ה ס~ןא, ל!! ז:ו?ז , לא ;מ~ ס~גזלים שנצלם גדלנ~, הופתמ;ססים, 9 ;שיסם' ~;לים ר~ i~~,ל~ ~~ל;~ : . : ד . : . : : .-: -. : ב ;ריע;ת ת;,~;ס~י~ ~ל ~זפ~~י-~דים, ~דר i! ע, ~לילים: ~ית;מים ן;ברים אלינ~ :פמ; א;ב;ת : .... :· . ~~~i לים ~~ןס ןח;ק-;~ן ז:~; ס~דק ך~ק ~ך~ל ס~ןה המגששת נשלפים, בגעת ~בע;נה אחת -:-:•:• ז:- •:••:T נגכופה מיש;רים של משמע~ת: 0 • T ; -•: T -; ;ירי ס:ןע;~ים, i! ~לת ש~ i לים .םי~~,ק י~~~ס , ~ה ~3;.rכר ~ז ס~יר , ס~~פררי , ו~! ש.:ה ,הן~ק~~ ס~~לי , ףך~ל ס;ח.~ה · ס~לף סח;ךר ~ל ~ף .זrרמסמל האדמה חזפה. ~ז;ופ~ א;תם נגופעילים הישנים. 0 0 • T ;-: -T • : : -:T T ך T- T T 5 . ינראר 93' - לדבריו, מ"לפני שלרשים וחמש שנה", סיבוב וסיבוב, הוא מקורה להביס בר הילדות הנוצרי ומן התפישה שאיתמר יערז-קסט משתוקק אליו' השואה כגילוי- חזיתית 1 ר:ו 1רלם דק מעלות ומורדות האתיאיססית של הנעורים והבחרות, לפניו/ ;ללא ודאות/של קדושה אר אל זרך האמרנה: השערת ה"לרהברת" כלומד בראשית דרכו כמשודד , כשהוא פנים אלוהי הן נזירות למזי' ויש צודך להתגונן , כותב את השוררת: "עז קצה המעגל ו~ 5 1 ~ ~ איתמר יעוז-קסם: זימון; שירים ומסה אישית: "ספירה"-עקד: 992 ו: 48 עמ' "חזרה בתשובה" היא כפל בכל :מלה גם תשובה לשאלה ימה למעלה 'ממך? רגם תשובה משורש ישובר בנים החזרה" היא גם של " :· סודרים םאז החוזר כל יום על מעשיר םהסרבי והרעים כאחז , ו גם של אזם החוזר לא צוד-מחצבתו. אפילו "הזימון" ושעלי האסופה נקראת, אינו מן המזדמן ול לאדם כל יום, אלא הוא בא יאול משורש של "המרכן ומזרמן תלעשר רצון אבינו שבשמים". "זימון" זה, הוא האחרון , עז כה, ב"במת-היחיז" של איתמר יערז .קסס קדמו לו ארבע חוברות בענייני תיהדו "סדאנס-חילרנית" .ר"ניאר-זתית" שתי החוברות האחרונות וזאת שלפנינו שייכרת ל"ספידה", מושג לקרח מ"עשד ספירות 11, אלה זד גרת בקבלה, שבהן נברא העולם. יש האצלה מן "הקדושה העילאית 11 על האיש המאמין בקיומה והנתרן לקבלה: איש מאמין מסרגל להאציל מן הקדושה שנספגה בר על עצמים המייחלים כביכול "למלת-קסם שתצית בהם שנית את הלהבה". איתמר יערז-קסס מעיד על עצמו: ם"חר גרפי נעתק מכלי אל כלי' מן הבשר לא המתכת - והוא מנפיש ומסעיך בארד חי/עצמים המפוזרים, דע שהחלו חלזרו בעוז" (עמי 9(, אפילו קברי םקדושי סופגים את הארד השופע ,מלמעלה הארד הנגוז למשתוקקים לו , אוהו כלוא בעצמים ועצמות כזי תיכול לבקוע אל המאמין בר ולהחזיר תנשמר מן המת אל החי. "אי-האמרנה", דאומ איתמר יערז-קסס, היא "כריח ערר- הבהמה שסדם עובד -לצרכים-של מעלה" (עמי 15(, "רגבי-עפר םשה מלבושי-מרת כביכול/מתגעגעים בלשר ולחיות חומרים של החי-וקיים" י(עמ (, 16 כותרת-משנה של הספד ארמדת: "שירים בליווי מסה אישית סביב לתהליך של חזרה בתשובה'.' אמנם, זה ךילהיr של כניסה לעולם חדש תוך כזי נשיאה והבאה פנימה של ערכי העולם הישן. יערז-קסס איננו "אלא . כלי המתקשה להתמלא מצעמו , רעל כן איננו שבע רצון לעולם'.' אולי הוא רוצה להידמות למחרתנר , "איש ארץ תימן, שזקף אצבעו כנגד הד-הבית, המואר בפדרזיקסרדים ]."[ ואמר: יתכן חוליך" (ן;מי 30(, הוא מאושר' כאשד הוא דואה בחזרך את ההזדהות הגמורה, "בינו רבין השיח הבוער מעת לעת בתרך חזי", "והוא ההד, והוא הקול, והוא הזר~ז.יה שביד שפתי" (עמי 19(. "שידה ר י עיקדי אמונה של היחיד מסה איס t ית", הוא הנספח לאסופת השירים. אכן איתמר יערז-קסס עזייך מחזר ~'ע פתחי התשובה, להיכנס לאולם ה:ו 1מרגה בפתח שייפתח לו . יש כאך רצון לקיים מצרות מתוך "חוברת הלבבות ·•, מתוך דגש, לרבות הימשכות . לעולם המיסתרדיז' מבלי לוותר ן;ל ההישגים הרוחניים של יש האצלה מן "הקדושה הזבילאית" על האיש המ~ 2 מין בקיומה והנתון לקבלה; איש מאמין מסוגל להאציל מן הקדושה שנ( t פגה בו על עצמים ד i מייחלים כביכול "למל ' ת-קסם שתצית בהם שנית את הלהבה". העולם ז i חילרני. זאת סינתזה קשה ביותר לאדם, שילדותו חיתה בסולת כל הררי של מסורת יהודית ומנהגים דתיים. zזוי על כן להעריך במיוח,ד את ההדגשה של הקשר בין בסיפי קדח של הילדות, ש"קנר שביתה בקצרת הסרספת [תפילין] שבין עיני" ר"החלר לזהור גו r:: בפנימיותי' כאילו חזרות החורף ]r הישדאלי] הצמידה בעוז את הקודש לעררי המרעיד" (עמי · תשמישי 36(. אך "עכשיו כש~ני מתפלל כמעס ערב, ען"ב" אין זאת תפילת יחיד' אלא הח נ מזגרת עם עצם התפילה, ש"פיללה את עצמה פעמים אין-ספרר; בפני נח המחשבות והמילים רעולות הפנים ובסולדת הזהרת, המאיימות ]."[ ללא חברה תומכת וללא כלים מבית, בפני התקפי הספקנות. מפתיע הזבד' כי זרקא שפינוזה האתיאיסס רפרידבאך האנסי-זתי באר לעזרתו: פרידבאך "הוכיח" כי כל גילגרלי הדת והאמרנה, מקודם באדם עצמו' המלביש את כיסופיו בזמרת אלוהים. לכן' האלוהים הפאנתאיססי של שפינוזה, הנתפש בחמשת החרשים כסבע בר אנו חיים, מופיע בפסיכולוגיה של האדם, בעולמות שמעבד לחמשת החרשים. אכן' כוחות האמרנה ערלים על הסברים שכלתניים של בעלי השקפת-עולם יש צורך בסיוע אידיאולוגי לדרך שעשה איתמר יעוז-קסט מזכרון-הילדות הנוצרי ומן התפישה האתיאיסטית של הנעורים והבחרות, אל דרך האמונה; חילונית, שאינם מסרגלים לדאות את הנצח בסימביוזה של עבד' הורה רעתיד , בשעה שהתפילה היהודית מכוונת אל "נצח ישראלי.י לכן מצסעד יערז-קסס, כי דווקא כאן בארץ' "עלול אזם יהודי' לא להתפעם ולהתרגש מול קדושה ולדאות את הנושא של יקודש וחולי' אך ודק כמסדרי.י מאידך' הוא מצסעד על כך שחלק גזול מן הציבור הדתי דואה בזת דק פולחן חיצוני ואמצעי למאבק פרליסי-חבדתי. יערז-קסס מיצר על כך ששלסרן החולין של היומיום בישראל' קורע כל פליאה מיסטית ושולח את הנפש בישראל אל נרפי החלום אר נרפי-הילדות, כאילו דק שם בארצות- הגלות עוז חיה וקיימת הטדאנסצזנציה של העם היהודי • אכן' יערז-קסט עבד כמה תהליכים בדרכו מן החול אל הקודש. ראשית, המפגש הראשוני עם עולם היהדות, על רקע העליה ההמונית בשנות ה 50-• אחד כך באה השתייכות לשני עולמות רוחניים, בחינת "כאך" ר"שם". שלישית, נפרצה המסגרת הלאומית של הזהרת הישראלית לעבר מסאפיזירת יהודית, ועכשיו באה ה"חזדה בתשובה", תוך שימרר ופיתוח ההישגים הרוחניים של העולם כי אלך; אצבעך על שפתי!" <עמי 47(, "התשוקה ללכת בדרכי האבות" (עמי 46(, היא בפריזמה של יערז-קסט זדך ההתייחדות עם העם. ודאי שאיד זאת ספר שירים זה מנסה להצית בי את רגשות האמונה שכבתה. זדך האבות-המולידים, שדאו את עצמם כהונגרים, ותרבות ארצם הנוצרית חיתה גם תרבותם. זאת ודאי גם לא זדך האבות של הזורות הקודמים, אנשי הקפוטה והשטריימל' שהתנגדו לכל מסלול ציוני' "הערלה בחרמה" ומנסה להביא את המשיח. כאך בא הרעיון המקורי של יערז-קסט, המנר גז לזעה, כי השראה הוכיחה את היעזרו של אב רחום וחנוך (היו רבים שהתפקדו ופרקו מעליהם ערל מצרות ואמונה כתוצאה מהשקפה זאת.> הוא גם מתנגד לזעת מאמינים רבים, כי כל שקדה באירופה, אינו אלא "הסתר פנים'.' איתמר יערז-קסט דואה בשואה, "גילוי פנים אלוהי" (עמי 43(, המאיץ את "התהליך הגארלי" במחיר אימים, שאינו אלא "עקבתא זמשיחא" שהמקררות מגלים בפורענות, באותות ובמופתים. גירוש-ספרד התפרש כחבלי גאולה, פרעות ת "ח רת ט" הולידו את שבתי צבי ""המשיח . ופרעות שנות השמרנים הולידו תא "בילו". אני מסיים את ךמהל המחשבות הזה - אף כי לא ימצאת אותר במסה במפורש - בטיעון ששואת מלחמת העולם השבייה הקימה את מזינת ישראל . מחזור השירים מסתיים בשני מזמורי- תפילה, בהם שזרדים ביטויי תפילה קאנרנית בתרך שודרת קצובות של הגיגים עכשוויים. "אבדי הלילה של הגרף", זה "הלילה החש בהעלות הארד", בשעה ש"התרזעה עוז • מרפרפת /בין ב ים רעד' ציפור בחרשך'.' שירים אלה אולי ימצאו להם מקרם בסידור התפילות . שבעוז מאה שנים, כפי ש"תפילה זכה" הנאמדת בדבקות בערב יום הכיפורים, חוברה לפני מאה וחמישים שנה בלב.ד ספד שירים זה מנסה להצית בי את רגשות האמרנה שכבתה. כל ספד שידה מחפש לו ארזך קשבת ולב דגש, הפועם בפעימות לבר של המשודד. כשאני קורא "זימון" זה, אני נמצא בטדאנס של התייחדות עם המשודד רעם שידתו. אני מצטער כי עלי להתנער ממנו' כי הלא כותב ביקורת אני' ומן הזין כי אהיה עד ונאמן לעצמי בלב.ד שמואל שתל שהמשיח נולד עכשיו!" (עמי 11<: אך להסיח אוז זעתי מן העיקרי: החילוני: השלב הנוכחי הוא תולדה האלוהים שלו' הוא "כמר הד נישא בדוד , שייש צודך בסיוע איזיארלר גי מחריבת- המציאות של השלב הראשון, רדם;הירשב רגבו אליו, אשד בכל לזדך שן ; שה איתמר יערז-קסס מזכדרן- והוא מוביל אל "עולם האבות הנצחי" 6 -גליר 156 במזיגה בין הספד , השלמה וכעס: כלקיס "נומי בסתר-העליון , הר היפה." / שאחרייך נסתם מעיין-השירה." / תרגום רגיש והנשיות בסלה מן העולם" / ודור עמוס לויתן בלקים ושירים אחרים, אסופת שירים: מערבית: שמואל רגולנט; הוצאת ירון גולן; תל- אביב. 1992; בימים אלה נוסף לספריית התרגומים נכס רב-ערך נצררת אסופה של תרגומי שירה מערבית לעברית, מעשה ידיר של מתרגם אמן ותיק, המבין בדקויות שתי הלשונות, הערבית והעברית. האסופה כוללת פואמה מפורסמת מאד בשם "בלקיס" מאת המשורר הסורי הגרלה בזאר קבאבי , שנתפרסמה בבירות בסוף שנת 1981, וזעזעה את חרגי הספרות והתרבות ברחבי העולם הערבי כולו • כמר כן כולל הקובץ שירים מאת משוררים ערבים ישראלים רפלססינים מפורסמים כמר מישל חזאו מנצרת ומחמוד דרריש, שגורש מישראל והוא כיום אחד ממנהיגי אש"ף. מישל חזאו פרסם קבצי שירים רבים, שרבים מהם תורגמו לעברית ולאנגלית, חלקם בידי פרופי ששרן סומך. כן כולל הקובץ שירים מאת המשורר המצרי צלאח עבד אל-צבור, שגם חלק משיריו תורגמו לעברית, נאזכ אל- מלאיכה העיראקית, יוסף אל-חיאל רסעיד עקל הלבנונים רעו.ד בלי למעס בערכם של יתר השירים, היי שהפואמה "בלקיס" של בזאר קבאבי היא החשובה ביותר בכל הקובץ. שלרשים הפרקים שלה הם קינה וקרעת-לב של המשורר על רצח אשתו בלקיס בהתפוצצות מסען חבלה בשגרירות עיראק בבירות . לצד הכאב והאבל עררך המשורר חשבון נרקב עם מרצחיה רעם צמארן הדם של בני עמו הערבים. התרגום מהורה מלאכת מחשבת נדירה כיופיה, עזה ומיוחדת בלשונה, רמי שמבין לעומקן את שתי הלשונות, הערבית והעברית, יתקשה לשפרס מה מרסיס יותר את הלב ונרגע במיתרי הרגש האנושי - המקרר אר התרגום. לעתים אתה חש, שהתרגום נכתב ברגש רבערצמה שאף ערלים על המקרר • כדי להמחיש אצסס שלרשה קסעים קצרים בלבד מהפואמה המופלאה האזת. הנה קסע מס' 4: "בלקיס." אל תיעלמי ממני." / כי אחרייך לא תאיר ערד השמש על החופים." / רעוד אצהיר כשברעה, כי הגנב לרכש מדי לרחם." ;ואצהיר כשברעה, כי המפקד המחונן נעשה מעין קבלן." / הנני מצהיר , כי הסיפור שנתגלגל הוא המהתלה האווילית בירתו." / אבל אנחנו שנס בין שנסים." / זוהי ההיסטוריה." הר בלקיס." / איך יבחין האדם בין גנים ואשפות?" והנה קסע מס' 22: "למן היום בר סבחר ארתך' הר בלקיס, הר מולדת יקרה." / לא אדע ערד נפשי במולדת הזאת." /לא אדע ערד נפשי במולדת הזאת." /" הקטע המסיים, מס' 30, מהורה שיא לדור יוסיפו ילדים לשאל על ·~'"" מחלפותייך הארוכות." / ודור של אוהבים יוסיפו לקרוא על אודותיך." הר , אלופתי הנאמנה." / וידעו שוכני המדבר יום אחד." / כי המה רצחו את הנביאה"." אצסס שיר נוסף, "הכנפיים והגזעים", של המשורר הערבי-ישראלי מישל חזאו איש נצרת. שירתו של משורר ותיק זה חצרנה מנוף הארץ , וחקוקה באהבת אדם ואדמה. אם כבר נפרץ המחסום על מתן פרס ישראל לכרתכים ערבים ישראלים, הרי אין ספק בלבי כי מישל חזאו צריך להיות המועמד הבא בתור לקבלת פרס חשוב זה. "אל תנערו את הצבעים מן הכנפיים / מכונס לו על גזע פרי זית לא ידע שנת / יאבק לו בסופה / יחבק עצמות יוגביו / יברך את האדמה שאמצתן אל חיקה // אל תנערו את הצבעים / אפורים חיינו בלא שירה וזמר / בלא אהבה ותינוקות / רבהעק השאון רק יפצח הבולבול בשיר / תרחפנה אז הכנפיים / והענפים ייסיבר עלררתם / על הגזעים האיתנים / באמונה אמן." אין זה חזרן נפרץ לזכות בתרגום מערלה ממיטב השירה הערבית בת ימינו. שמואל רגרלנס, הבקי ברזי שתי הלשונות, זיכה אותנו בכך. חבל רק שהוא ממעס לתרגם ולפרסם. אנו מקררים שימשיך במלאכת קודש זר , הקורעת צוהר כדי להציץ מעברו על הנעשה בתחום השירה הערבית, והמקרבת בין שתי התרבויות העתיקות. מלאכה זר עשויה, בסרוח ארוך , להסיר ניכור ולהרבות הבנה. כדאי ליזום ולעודד תרגרמים מעברית לערבית ומערבית לעברית - ערבים בארץ וברחבי העולם הערבי אינם יודעים הרבה על תרבותנו , על שפע כתבי פרוזה, שירה ורומנים בעברית, ובמידה מסוימת גם הקורא העברי אינו יודע הרבה על הספרות הערבית שהלכה והתפתחה בקצב מסחרר בשנים האחרונות. חבל! • דדו שגיב ו! ו IE מחיצה, מלה, שיח/ה • 1 מח~ה ע;שה הבול מ~דה הא n ד לגמרי ש;נים מצדה האחר לגמרי שו~ם ~כל ;י ry ~א ד~ה :~ י;ה.ר םי~~;נ~ • 2 לא ת~~ל לזק e ך ~ת ~כזי הלpזב: ?:בךא;ת ~ת :בקן;:ם ך:בת;ך ;ילה ~יא ש;~ךת ~ל ~~דר 9 ג~ר ?לא ,א~;מ ry ~ךג~ן ryry ד~ק ~י;סר ,א~~~'; ~ין לה ~~ים בח~ץ' ת~ן ךצ~ןה, ת~~ל דק די~~ב:? א;נכה. • 3 אני י;דע מיה~ האחר אני שואל •מיה~ T אנ~? · -: . .. -:· ~ז~ז :ב~ד~ר ~ל :בש;~ה ח~~~ ry.י~~ סזr~ ה~א ~.ז:ו~םס~ת n ;ךר ב~ב ~י~ך י~י~? ך~י~י ~vtזrי ז~ו:ז.~~ ם:;~ל י~;שן ·? ~~?~ ה .. ינראך 93· 7 ויש משהר מתסכל מאד באוסף הזה שנשאר בגדר אמירות, חלקן יפות וחלקן סתמיות ביותר , שככל שחוזרים וקוראים בר עדיין מתקשים למצוא בן את ה n פןאנסה n השלמה, השירית, ואת המשמעות. אלירז ב"פה קרוע" נשאר משורר שפיר קרוע <מתדהמה, מצעקה, משתיקה> והוא אינו מצליח, לדעתי , לאחרת את הקרע הזה ולהפכו לשירה.> • רזת לאזפר. אהבת ש. שלום יצחק עקביהו: נוגע כלב ר,עולם (על שירת ש. שלום); הוצאת ירון גולן; 120 ,1992 עמ' ספרר של יצחק עקביהן על שירת ש. שלרם יש בר הן יסוד ההערצה והן יסוד הניתוח. כביכול , סתירה יש כאן , שהרי הניתוח מחייב לדקדק ולהעמיק ואילו להערצה דרושה בעיקר אהבת-המשורר. אצל עקביהר שני אלה מתמזגים יפה - הלא הוא עצמו משורר ומבקר - ואין יחסר אל שירת ש. שלרם מונע אותר מלראות נקודות-תורפה. ןהןא כותב: n אין למדון את ערכן של עולם פיוסי והגרתי כזה על-פי פינות- חמד בודדות ואין לגרוע מגדולתו בשל שררה כושלת, זר אר אחרת, אר בשל מלה מרגיזה" <עמי 47(, אכן , עקביהן חש כי כוחו של המשורר ושל השיר נמדדים גנרליות ולפי כלל זה הוא רואה את גדולתה של שירת ש. שלרם. שירת ש. שלרם היא חושנית, מוחשית, אך גם מיססית רהגרתית-זפרפשסת. רוב המסות שכינס עקביהן בקובץ זה מוקדשות להבנת הגיונותיו של ש. שלרם ובעיקר בתקופה מאז הופיע ספרר "ספר חי רואי" בתשכ"ג, ואילך. נושאים ועיקרי-מהרת שבספרים "מחתרת השיר" "אלגביש" "מאלגביש ומעלה" <מספריו האחרונים>, נידונים לעומקם, ועקביהן מאיר ערד פינה רעוד פינה, שלא הוארה בידי קודמיו . עם זאת הוא חוזר גם אחורנית אל התמסיקה של "האילן", שיר-פרוזה שהופיע באחד מספריו הראשונים של "ממלמלות /מלרתיהן במהירות לפני שהמוזיאון/סרתם עליהן גולל", "ב;ך~ף אחד של סאסרא;אל מחוץ להיססררי.ה". היא כואבת את זכר השראה הייהערבר י~לה מן העולם" , עם "כתרבות הקקעע הכח~ל;ת שרק למראה עינים ןנכ.זc:יייn; "עד מהרה לא תוותר עדרת חיה על זרוע כלשהי , שעודה בח;ים." <עמ' 41( ריבה ורבין רואה גם את כנפי הסלית, בברכת-הכוהנים היהודית, בה סבא שלה "באצבעותיו הפרושות שתים- שתים-ראחת, ~רו את הקהילה, בכסרת של משי פנינים לבן" <עמ' 25(.• שמואל שתל ר,קרע הזה ;עורק הפ :זרילא לארשי ;דחואמה ץוביקה תאצוה . 1992 "איך להסבירו אין;להסביריי <עמי 15( הוא נושא ספרר החדש "פה קרוע", של ישראל אלירז. קשה לקרוא רעוד יותר לבקר את ספרר של משורר , שמזה שתים -עשרה שנה מפרסם ספר שירה אחת לשנה, כממרצע, מבלי להתפתות לסקור את המכלול , לנגד , לחפש בר קר ערלה, ואת אזת אנסה לשערת כאן. הספר נפתח במחזור של שלרשים שירים ממוספרים ללא שם שהם דר- שיח בינו לבינה <האשהו השירה?> מהצד שלו • נושאר הפה הקרוע, "היבש", הפה שמנסה להבדיל בין גרף לנפש; מנסה באמצעות המלה, בעזרת חומרי היומיום יידם וחשמל ןק.יא ייןכו.pז~ <עמ' 25( להגיע אל צעמו"; אל איזשהו פנים שהוא מעבר לגרף, מעבר למלה. הייאתיי שאליה פר~ה הדר~ר היא ו 5ת אינסימית מאד ייר:;גין הדשיים ערלה עלבון ובפה/לשרן קרועה."" <עמי 11(. ~ת שמשרססים איתה ברחוב, "בעולם הדר~ס הרירי."" <עמי 26( עוברים אתה את "המסע הגדול להיות אשהיי <עמ' 26(, מנסים בזערתה, באלם, במלה, למצוא יימה; שבימים אחרים, בכל האחריות היינו מכנים 1 עסם החיים."" <עמי 27(. אולם משהר בשירתו של אלירז חסר • חסרה הצבעוניות, הארתנסירת, הקרנקרסירת וההקשרים היותר רחבים; כמעס כל אותם דברים שהופכים את המלים, את האמירה, לשירה. הפה נשאר "קרוע", שתוק אר לכל היותר זועק צרורות מלים, פתגמים, יילנר זה לא יקרה."" <עמי 30(, "דבר לא יחזור להיות /כפי שהיה."" <עמ' 31( שמקישים יימלה; במלה בלי/לעורר אפילו כאב קל" <עמ' 20(. חלקו השני של הספר "אנשים עושים מ~סיקהיי הוא משהר שבין שירה לפרוזה. אבל למעשה - לא שירה ולא פרוהז. הזר אוסף של משפסים, שוררת, רגשרת אולי , שאינם מצליחים לצור איזו אמירה שירית שלמה וספציפית. כשריבה ורבין מצליחה על-ידי "קיפול" של מלת-שיר , לתת כפל- לשרן של שירה: קשה מכולם הוא תר גרם "שירת ה ב ב ה ממ;רס ת ומגולפת 11 ש"חיוכה T ,~מרם של ם°יוiרז שחורים" במילותיו של אילן שייכפלו. אכן , שיו-תה של ריבה ורבין היא שירה מלאה, בוגרת וגברית, "למען צלילי מ' : ילרתיהם 1 על ח~י האפלים/ אני שרה' 1 אני כבדה בגבריןתם n (עמי 21 י בתרגום עליזה נהור>. אסופה ז : ~ת כוללת חמישים ואחד שירים, מ~ c פר זהה, בכרונה אר באקראי , למספר םיריtז'ה בספר היחידי של ריבה ורבין , שנ!ררסרם באנגלית בלבד: "51 שירים n (שאר שיריה פורסמו בנמרת ספררתירונ אנגליות, בארץ ובעולם הדובר אנגלית> שלרשים ושניים מתוכם תורגמו י על-ידי א. שייכפלו ורובם הובאו מונרך "אוושות של אש" <שירי ויבה רו ב:ין בתרגרם אילן שיינפלו , ספרית הנ!רעלים -1984(, והם זורמים בערוצי תפtזי המקרר , שפעמים היא דיבורית, פעמים לירית ררמנסית, ופעמים (l פשר "להשחיז בה את הלהב בדמעות זקנים" <עמי 30(, גם לג. לשם שתרגם :י t לרשה-עשר שירים באסופה, יש גיחרח ; תרגום של שפה דיבורית: "כשג'ינג " י אכל אנצירבים על לחמניות סדירת ~:חמאה, השומן ~ר~ח על סנסור" > י נמי 36(. יש בספר עקבות של ברף ילדות ,רחוק עם "מש 1: רוח קל של הערבותיי של רוח ושלג - אך "שקשוק הרכבת הופך תוף במ~י;יררשלים" ר ij ~ן "רובץ בשלרלירו r מלח רדודות ליד יריחו ונהר היר r ~ן וים המרת" <עמ' 34<; רבין אל-אקצה ry,לפc:י בר ::r ~ה הסוס המעופף גיצים, רער~ר דנiw ז הבנוי לסלע~ אוחזרת אצבעות רגלי היחפות בגולגולת העולם" <עמ' 53(. הספר ".בולש" למסתורין ויש בר "שירת ~ :והנים של פולחן נורא/ במחילר n. ~ן אין-אור ז.כת Kמר 1 למרגלות הגא~ת המסתורית", "עד ש,לילה 1 ז.:מלא את החללים, שרכן בזריות ע י ניו": מובאה זאת היא מתוך מחזור בין T עשרה שירים, בתרגומה של מאיה בז'רנר , הראוי להערכה מפורסת החורגת כוך המסגרת של רשימה זר. למרות סזהיא כרתכת אנגלית, ריבה ורבין היא משוררת יהודיה. היא כואבת c •ת שפת היידיש ה"מדממת ~פ;~מת בלא מוצא" רהדמר;רת "במ;עדרן היירי" שלה <עמי 42( לשיר את ישראל באנגלית ריבה ורבין: זי אלו ג. מבחר שירים 0-1990ד 19; ספרי עתרן דד; 1992;56 עמ' חמישה משוררים משתתפים באסופה זאת, ומערים את שירתה הרבגונית של ריבה ורבין משפת-המקרר האנגלית שלה לשפה העברית. המנעד של השפה העברית בחמישים השנים האחרונות מופיע בכל וחברתו , כשבקצותיו יונתן ךסןש משם רמאיה נזירנו מכאן. יונתן • רסרש, משורר המודרניות התנ"כית, ז.כרים "את להב הפיפיות - בחסד ה~ Q ך החם -y ד לשרן-האבן שותתת הדם · קולה העצור ברקע מקןביר - לרסף את המתים המשרנהבים, נוער רמ~בב ונאסף ומרגיע" <עמי 53<: ואילו מאיה נזירנו , אוחזת ה~~"ב שברירי , בר הגל חושק לסגור מעג . ל קסום", "בנקודה הכי גבוהה, במקום שכל העולם הירוק מתפלש תחת שמי הצהרים", במקרם ש"חלרמרתי אינם חלומות, כי אם/ גלים נסרגים לעלות ולהתנפץ; על ראשי החירור" <עמי 26(. ~נעז רחב זה נותן מקרם גם לגיורא לשם, לעליזה נהור <שספר שיריה של ריבה ורבין "קרסלי המשוררים", שיצא ב"עקד", תורגם על- ידה>. ואילן שייכפלו ל n השתררר" בקולם המיוחד רק להם. בהיעדר שירת המקרר לנגד עיני הקורא, אפשר היה לסערת ולחשוב, כי כל מתרגם משמיע את שירתו-הוא וריבה ורבין משמשת לו רק אילן להיתלות בר. בכל מקרה, צעם התרגום איבר אלא פירוש, כפי הבנתו , כושרו וייחרדו של המעביר סקסס, משפת- מקרר-זר לשפת-האם, אמר שלו, של המשורר. השיר הפותח את הספר הוא על n הנשמה הנכנסת לשלב נגרע חולי בראשית התמוססותה והיא לובשת צררה אנושית, n כאן מתרחש ה"דיאלרג" - זה שם השיר - בינה רבין עולם "אפרורי וצחיח", בעל n פנים חשוכות לס~ים" • שיר קשה, n מסתגר ב K שריך 1n "~סיס ך~·בלז.rn 1n קךח ~כש דוז.בע שכןל n, גיורא לשם אסף רגם יצר את המלים הקשות האלה, מתוך מילונו הוא, ומנסה לגרוף את הקורא אל תוך האד השירי , הארכאי , המתאבך . גם "שירה של אןיךיןיקה n' בשאול של אררפיארס, "משפ w ף את החרשך n ר"מזיע כמר אבן נוספת מלחיי, כ"מרצג מוזיאוני" <עמי 8(. אם שיר סרב חייב להיקרא פעמים ושלרש פעמים, שירים אלה רוצים להיקרא ערד וערד , כדי שז.rלל" עדיים וגלימות באוזני סיס- "רכ.זז.r שלנר . שירתה של ריבה ורבין בתרגומו של גיורא לשם, היא "דיאלוג" רב-תפאורה בין "ענק גיר לבן , מגדל-עוז נע, ~רם-אדמה" רבין "בסיף y קצ~צי של ןמ y ןתיה השחןךןת n של בת-זרגו. <עמי 18(, לא קל לתר גם שירה חיבב ית בקלילותה; קשה יותר למסור בשפה אחרת שירה דיבורית, פשרסה, י:ן( 5 ן~ ~ 8 •••111 גליון 156 ש. שלום, "פלא גמע" ב 1938-, ואל נושאים אחרים מספריו המוקדמים, שהם במהות דרכו של ש. שלום לכל אורכה. הקורא ימצא בספר , אם כן , תמונה מקיפה על ערכי יצירתו של המשורר. עושרה של שירת ש. שלום בחמרים מכל רבדי הלשון ואוצרותיה - ולא מעס, ומטבע המשורר , מן הקבלה מעלה אותה למדרגה איכותית גבוהה: ואם כי הוא משורר מודרני במלוא מובן המלה, עושר זה משייך אותו גם אל הפוסס-קלסיקה, שחיתה בינתיים היא עצמה לקלסיקה. על רקע זה אין עקביהו נמנע מלגעת גם בשאלת היחס של הביקורת ושל קריית-ספר שלנו אל שירת ש. שלום. בעוד שבני דורו והקרובים לו קיבלו את שירתו בהתלהבות, ורובם ללא הסתייגות, הרי בעשורים האחרונים לא נהו דורות חדשים אחרי שירתו כבעבר . עקביהו מנסה להסביר ואומר: "אם קיימת התנכרות מסוימת לש. שלום - חסידיו אינם דווקא מן הקולניים! - הרי יש לראות בכך תופעה אופנתית בעיקרה (עמ' 61(. הבעיה הזאת העסיקה והעכירה את רוחו של ש. שלום, כפי שמתברר מדבריו שלו , המובאים בעמ' 85 שבקובץ זה. עם זאת ממשיך להתקיים הגרעין הקשה של אוהבי ש. שלום, ועקביהן מציין בהקדמתו כבר ארבעה ספרים שהופיעו על שירתו, מאת י. שה- לבן , שרגא אבנרי ושניים (אחד מהם לפני זמן מה> מאת אבידב ליפסקר: החמישי הוא של עקביהו עצמו . ספרים אלו מהווים, ללא ספק, עדות לכך שכוח משיכתה של שירה זו לא פג, ולדעתי עוד יתחזק. ספרו של עקביהו יש בו כדי לסייע גם לרחוקים להתקרב אל שירה עשירה ומעמיקה של משורר מרכזי , שאין לתאר את השירה העברית במיטבה בלעדיו. • שלמה טנאי J 'יש סך גים שונים של אהבה בעולם" השיקוי , סיפורי אהבה: ליקטה והפיקה: מריצה גר וסמן עקד , גוונים: 1992• במסתו "מהי שירה מינורית" , שמופיעה בספרו "על השירה", מנחה ת.ס. אליוס את היתרונות (והחסרונות> של אנתולוגיה. אף שדבריו במקורם מתייחסים לאנתולוגיה של שירה, נראה שמסקנותיו ישימות גם לאנתולוגיות אחרות. דוגמת "השיקוי" שלפנינו. בין יתרונות אלו: "כשם שהאנתולוגיה יכולה להביאנו בסודם של משוררים שאינם חשובים במיוחד , אך יצירתם היא הדבר שעשוי להבות את הקורא המסוים - כך גם יכולה אנתולוגיה סובה להעניק לנו ידע תכליתי על אודות משוררים אחרים, שהם נחשבים מאד אך אין אנו אוהבים אותם". (תרגום: יורם ברונובסקי>. בהמשך מציין אליוס, שיתרונה של האנתולוגיה הוא בעצם היותה מבחר שמאפשר הן לקבל תמונת-מה על מכלול רחב שאין אפשרות לקרוא את כולו , והן לפתוח פתח לקריאה יותר מכוונת של מי מהמופיעים באנתולוגיה, שכתיבתו קולעת לטעמו של הקורא. "השיקוי" הוא אוסף צנוע של ארבעה- עשר סיפורי אהבה של "סובי הסופרים בעולם" , אשר מדגים יפה, לדעתי , את הנחותיו של אליוס. לקורא היותר מצוי בספרות העולמית ניתנת האפשרות לשוב ולזכות בסיפות שיקוי סעים, בדמות סיפוריהם הנפלאים של סופרים מוכרים ומפורסמים כצ'כוב, ו.ה. לרונם, באבל ואחרים. ואילו לקורא הפחות מצוי בספרות זו מאפשרת האנתולוגיה לטעום, על קצה הכפית, משהו מטעמם של אותם סופרי מדפת (ורוב המופיעים בספר הם אכן כאלו> שאינם מוכרים לו . "השיקוי" נפתח בקסע מתוך ספרו הידוע של קירקגור "מכתבים לקור דליה" . שהוא קסע יותר הגותי- פילוסופי מסיפור אהבה של ממש, וגם אם אפשר להבין מה צורך ראתה העורכת להביאו בפתח הספר , כמשקף את "ריבוי פניה של אהבה - התשוקה, הרומנסיקה, הכמיהה העצב ]."[ ובמקרים רבים גם הכאב והאכזבה" (מתוך גב הספר>, הרי שלאחר סיום הקריאה בספר , קשה לקבל את הקסע הזה כמתאים לספר כולו . לעומתו מופיעים בהמשך הספר סיפורים שהם פנינים אמיתיות, שאין לעמוד בפני קסמן . בין אלו אציין את ה"הלצה" לצ'כוב בתרגומו הקולח של יעקב בסר , את "שכר הסופרים הראשון שלי" לכאבל (אף הוא בתרגומו של בסר> ואת "מכת שמש" לאיוואן בוניו בתרגומה של רבקה אסא. שלושה סיפורים נפלאים אלה מתארים חוויה קונקרטית (גלישה על השלג ב"הלצה", פגישה מקרית באביה ב"מכת שמש" ופגישה לא פחות מקרית ב"שכר הסופרים הראשון שלי") שלמעשה איננה אהבה, כפי שאנו רגילים לחשוב על האהבה: אבל דווקא הניגוד הזה בין החוויה הספציפית לאהבה "של ממש" הוא זה המוציא את הסיפורים מהמסגרת של חוויה בלבד , והופך אותה לסיפור אהבה אירו בי , עמוק ועצוב. סיפוריהם של פיצ'רלד "הדבר הנכון" , של אותרו שניצלו "יומנה של רדיגונדה" , של יוזף הן "הרוצח", ואחרים, הם סיפורים פחות אירוניים ויותר מפורשים. כולם מתארים אהבות מוחמצות, או אהבות שאין להן זכות קיום בעולמנו . סיפורים אלה, כמו גם סיפורו של .וה. לרונם "קו הגבול", הם סיפורים מתקתקים-מרים, חיולפים אינםימיים מאת ןלא איקיבוןר תרגום: יוהנןת גןפ • בימוי: אןלי דלאד תפאורה: ארז יניב • לתבושות: גילה להט מוסקיה: דלאד לדיור • תאורה: מאיר אלון משתתפים: לאורה ריבלין, אוהד שחר הוקמיקאים מאת ניל סיימון תרגום: אלי שריינו (חתולי> בייום: אןלי ורןנ • תפאורה: אלית הרפז לתבושות: ענת מסנו • תאורה: נחי ורדי רומנטיים, העומדים על קו הגבול הדק שבין ספרות טובה ל"קיסש". יתרונם השיקוי סיפורי אהבה מטובי הסופרים בעולם הוא בהיותם קריאים, מושכים את הלב, ונוחים להזדהות. זה גם חסרונם, שכן חסר בסיפורים אלה איזה מימו נוסף של עומק, של הגות, אולי של מה שאליוס מכנה ה"קוראלסיבי האובייקסיבי", ואפשר שהחסר הזה עצמו הוא שאלה של תקופה (היום כבר לא כותבים )".ךכ ושל גיל הקורא. (שאישית, כנראה, כבר עברתי אותו>. על אף הבדלי הרמה בין הסיפורים השונים, הספר בהחלט שווה קריאה, ואם יימצא מי שבעקבותיו ילך "אל המקורות" או אל תרגומים נוספים משל הסופרים המופיעים בספר , תבורך על כך ההוצאה. וברכה נוספת שלוחה להוצאה על שירו היפהפה של לרוקה "באזנה של נערה אחת" (בתרגום רפאל אליעז> המסיים את הספר: "אבל בעינייך ראיתי/ שני עצים קסנסנים, / שדעתם בסופת. /מרוח, /מאושר ,/מפז. ."לא רציתי לומר לך דבר." • רות לאופר lil ~1 ~ תיאוכרון בית לימין שחומם מזחה קמורי מאת לורנס סנדרוביץ רתגום: ליטל פותר בימוי: איציק ויינגרטן תפאורה: לאי סיני תאורה: מאיר אלון • לתבושות: צילי צ'רני משתתפים: אורנה פורת, גלי פנוק םמה עמק מאת יהונןת גןפ בימוי: אלדד זיו תפאורה: אבי שכווי .עיבוד וניהול מוסיקלי: רועי זו-ארץ לתבושות: נטע רמון • תאורה: שולי זיו משתתפים: (לפי סדר :)ב-א אורי אברהמי, שלומית אדר, מיכל ורד, עזרא כפרי, דבורה קידר, שרון שלח. זמרים (לפי סדר :)ב-א לליי אפשטיין, תרצה ארבל, אנטולי ליין, אלבינה מיכאליובסקה, עזז פונקו, אבי שילה /רונן רבדי משתתפים: ספי ירבלןי, ששון בגאי, ~די לב, ןח חגי, דויר אנווקם, עןר אנויוי המלך מזחה מקורי מאת שמואל הספרי ובבימויו תפאורה ולתבושות: אלית הרפז • עריכה וניהול מוסיקלי: יגאל חרד תאורה: נןסי גלברד .משתתפים: מתי סרי, אורי גברילא, עמסו לביא, חנה אזלואי, אדי מוכתר, לשמה טולדו, נאוה מדינה 9 ינואר 93' תיאטוון ב•ת ליס•ן. ו•צמן 34 ת א 62091 מת : תיחו פלו רוך הרוח י:ג tם: ו~ סלמאן נאסור: הולכים על הרוח. גרסה ערבית, סדרת פרסומי יפו' 1991; גרסה עברית, סדרת כחול ירוק, בית בול 1992 .~--~~=: פורן זה יצא בשתי גרסאות, בנוו r === מאה עמודים כל אחת. הגרס ו i ~=:. העברית יצאה במסגרת "עיוניו~: במציאות יהודית-ערבית" וכותרתה "שיחו r1 בבית-שאן". <ובערבית: "מפגשים בבית- שאן"> אין בה כל רמז לכך שהיא גלגולה שי ל יצירה שכבר פורסמה בערבית שנה לפני כן, תחת הכותרת "הולכים על הרוח או: שיבה לבית-שאן" . הבדלים אלה אינם פרי תרגו 1::ו בלתי מדויק, כי אם פרי רוחו של המחבר י , שאמנם התכוון לעבד את הגרסה העבריוז של יצירתו באופן שונה ולעצבה מחדש. כ i י שיקרא רק אחת מהגרסאות לא יוכל לנחי~ שהיא שונה מרעותה, ושהמסר של המחבר שונה, מכמה בחינות חשובות, אף הוא. ונ i י שקורא את שתי הגרסאות, אינו יכול שלא לעמוד על ההבדלים ועל משמעותם. יש לציין' כי כל אחת משתי הגרסאות עומדת בפני עצמה. אך מאחר שמחברן כת 1 :ן בזו אחר זו' תוך עיצובה מחדש של הגרסה העברית - המאוחרת - ממילא נשאלת השאלה מה ביקש להשיג או להעביר בכך לקורא . ' 1· כדי לענות על כך עלינו לבחו בראש ובראשונה, את ההבדלים בין שוני הגרסאות. את ההבדלים הרבים בין הגרסאות ניונן לסווג לשני סוגים: הסוג אחד הוא שינ ו י מבני או פונקציונלי: הסוג האחר הוא שינוי ערכי' המתבסא באווירה, בתכונה או בהלך · רוח. דיון זה יתמקד בהבדלים <מש 1 ~י הסוגים>, הכרוכים בזהותה של הדמות המרכזית -המספר . בהבדלים האחרים יש מקום לדיון נפרד . שינוי מבני מתגלה כבר בפרק הראשון: בגרסה הערבית פותח הסיפור בתיאו י ר דמותה של פדוא חביב, משוררת וציירונ, פליסה מבית שאן' הנשואה למרוקאי' שאח.ה נפגש המספר מדי פעם בבירות אירופו i• מונעת על-ידי דחף לדעת מה מרגישים כלפיה תושביה החדשים של בית-שאן, היי א יוזמת את ביקוריו של המספר במקום: "וי ן ופגוש את האנשים הללו! אני אחוזה תשוקה מסורפת לדעת מה הם אומרים ומה :ח ם מרגישים ועל מה הם חושבים . האם יכרויה אני לדעת לנסח כי מי שהוגני וירש אוו r י אינו שונא אותי" <עמי 10<. בגרסה העבריר r, לערמת זאת, הפרק על פדרא חביב חרתם א : ת הסיפור. את ביקוריו בבית-שאן ערך המספ!ר ללא כל קשר אליה. השיחה ביניהם <בפרק האחרון> כוללת רק בקשה שינסה לשכנע את תושבי בית-שאן "להיות מציאותיים": "אני רוצה להיות בסרחה, שכדאי לי לוותר על חלומי . אם אדע, שאלה שגירשו אותי מביתי אינם שונאים אותי' אולי אהיה רגועה" ואז היא גם תוכל אולי להשתכן בכפר ליד ג'נין' סמרך לבית-שאן <עמי 92(. בגרסה העברית ישנו בפרק הפותח סיפור' שאינו מצרי כלל בגרסה הערבית, אודות ביקורה בבית-שאן של קבוצת עובדים ערבים, שהועסקו על-ידי עיריית ירושלים וזכו מסדי קרלק בטיול כ"פרס על הצטיינותם ונאמנותם" <עמי 8(. המספר התלווה אל קבוצת מבקרים זו שנים רבות נסרם פגש את פדרא, ואז ראה לראשונה את העיר שתושביה הערבים נסשרה ויהודים התיישבו בה במקומם. שינוי ערכי מתגלה בתיאור הבא: בגרסה הערבית מסופר' שבשיחה בין המספר רפדוא מקשיבה לו פדרא בסבלנות, בערד שהוא נכנס תכופות לדבריה עד שהיא גוערת בר <עמי 4(. בגרסה העברית נמסרת האפיזודה כך: "וכשהיא דיברה, העירה לי תחילה על ערבית בבית-שאן. זהר, אם כן, סיפור עם תיזה. אך משמערתה המלאה של עלילה ערלה מתוך הקוד המסוים של הסיפור' וקוד זה אינו זהה בשתי הגרסאות. כדי להבהיר זאת נעמיק לעיין באותם הבדלים שכבר צוינו' ושכמותם מצויים לרוב בשתי היצירות. בגרסה הערבית, כאמור' מהווה המפגש עם פדוא חביב את המניע העיקרי לפעילותו של המספר בבית-שאן. פגשיתם הראשונה התרחשה נפריס "בקיץ השני של האינתיפאדה", לרגל ועידה שבה נדונה הבעיה הפלסטינית. לוח השנה הפלסטיני' המורכב מאירועים כמו "שנת האסון 1948" ו"שנת התבוסה 1967", התעשר בציון דרך נוסף: האינתיפאדה. באותה ועידה נאם המספר והזהיר מפני תפישתם המעוותת של הפלסטינים את היהודים, העלולה לקבל אופי גזעני. הוא סען כי אל לפלסטינים להיתפס הבדלים כאלה בין הגרסאות, כשהם מרובים ומשמעותיים, משפיעים מאד על אופי היצירה עד כדי הפיכת שתי 'חוצפתי הישראלית'. 'אתם לא יודעים להקשיב' התריסה פדרא בכל פעם שנכנסתי לדבריה. וכאשר שאלתי: 'מי זה אתם?' ענתה: 'הישראלים'. ושנינו פרצנו בצחוק" <עמי 85(. בגרסה הערבית מכונים הפלסטינים בישראל "הערבים שבפנים", אף פעם לא "ישראלים". ברור שהבדלים כאלה בין הגרסאות, כשהם מרובים ומשמעותיים, משפיעים מאד על אופי היצירה עד כדי הפיכת שתי הגרסאות לשתי יצירות שרנות, גם כאשר העלילה בעיקרה משותפת לשתיהן. קריאת סיפור אינה מצטמצמת במעקב אחר הקר האופקי שלאורכו מתפתחת העלילה, אלא היא נעה גם ממישור אחד של משמערת אל משנהו • המשמעות הכוללת של הסיפור אינה מצטמצמת בשלד העלילה אלא נחשפת בהדרגה לכל אורכו רוחבו • העלילה בשתי גרסאותיו של סלמאן נאסור היא כמעט זהה: תיאור ביקורו של פלסטיני' אזרח ישראלי' בעיר בית-שאן ופגישותיו עם דמויות מייצגות מתוך אוכלוסייתה. תכליתן של הפגישות לברר' האם אכן שוררת בעיר רוח של גזענות יהודית כלפי הערבים. ומסקנת המספר היא, שאין גזענות אנסי- הגרסאות לשתי יצירות שונות להנחה כי בכל ישראלי מצוי גזען קסן' אלא להאמין כי בכל גזען חבוי אדם קסן שיש לספחו ולעודדו. זהו המסר אותו ביקש הוא, "הפלסטיני שנפנים" להנחיל לבני עמו "הפלסטינים בפזורה" החיים בגולה. אך היחסים נין הפלסטינים של שנת 1948 אלה שנותרו בבתיהם - לאלה שנאלצו להימלט והיו לפליטים, מורכבים, וראייתם את מצב עמם אינה זהה. פדוא, שלמרות נטיותיה הרומנטיות ניחנה נחושים מעשיים, מהרהרת באפשרות שאולי לא תוכל לשוב עוד לבית-שאן, אולם היא מבקשת לדעת את כל שניתן אודותיה. בגרסה העברית, כאמור' בא סיפורה של פדרא בפרק האחרון • נאותר פרק מובא גם סיפור נוסף, שנעדר לחלוטין מהגרסה הערנית, אודות הכפר הדרוזי דלית אל- כרמל. דלית אל-כרמל' מקרם הולדתו של המספר' נוסד - על פי מקור אחד - על-ידי יהודים נימי בית שני רעל פי מקרר אחר בידי שליט מוסלמי מקרמי דורות רבים מאוחר יותר • סיפורו של הכפר בא כנראה לאזן את 10 גלירן 156 הסיפור לש ,פדוא ההפליט .מבית-שאן ןבזמ זה זואבר רז , ההי יאפשר חשאפת הבהיססררי "החדשות '(עמ 86-85(. יתושב רהכפ יהדרוז , יכפ רשמסבי רהמספ , וכאשנ םמביסי לא תחורבו םהקרלרסיאר לע רמבני ,ההורסים רשאדב לע הניס תהמינק לש אלוהי- אל ונאלצ שלנםר תא םבתיה תולצא ,לגולה לההבד םהבול ןבי ישנ םהקטעי אהו אופן ןהיי השנקבר םש אול .נשכחה ךא םא לתח השיחה יאול םמשו ושמנהיגי וידע דלעמו ת"בראשי הההצג לש .בית-שאן עבקם ןהראשו מדובר יבמ רשנקב עבקרק רז ראש הפקדר תאסונו q לע תתולדו רהעי עכקרק ר"אש הפקדו ~ו תאסונו ההיסטוריה" • תלמרו רשהמספ ואינ רמתיימ גלהצי ההיסטורי רז ןבאופ ,מדויק תמודגש ובדברי ההבכור תהערבי .בעיר ההעובד םשהרומי וחיסל תא תהנוכחו תהיהודי הב תמרומז יעל-יד תהזכר םהאתרי ,העתיקים םהמסמלי תא הגדולת לש ארומ .הקדומה ההשיח ןבי רהמספ ארפדר ההתנהל אברומ חנוכ ,הקולוסיארם דהשרי םהמרשי לש הההגמוני ,הרומית ןולציר העובד וז שי דיעו :ברור התפאור וז הבא רלהזכי אלקור אל קר תא יגלגול םהימי ישלפנ אהיקר רהעי ,סקיםרפוליס אאל םג תא ההעובד השאל ו"שבא ווקרא הל "בית-שאן והורחק הממנ יעל-יד ,הרומאים םועמ םג השמ .העברי אהי םג הבא ןלציי יכ הערצמ לש םע האינ ,נצחית םרג תהגדולו תשבאמפריו ןסופ דלהיכח. לע ךכ תשתהפוכו הההיסטורי תמביאו םכובשי םשוני םההורסי םובוני ואב םקוראי יבשנ ,הקטעים יהערב והעברי , לאב קר ןבראשו זנרמ לע ךכ םשהש ןבית-שא ןשנית רלעי רלאח השנקרא ילפנ ןכ ,"כיסאן" רעב ןמ םהעול םע םסילוק לש ימ רשהעניקרה .לה הרמיז תהיסטורי רז תנעדר הבגרס .העברית גם . תההתייחסו םלאתרי םהעתיקי .שרנה םבמקר םהפורו םוהקרלוסיאר םמתוארי הב קר ם"האבני תהמשחירו םמאגזי ןומעש "המכוניות '<עמ 85(. תלערמ תזא תנזכר הב ןבית-שא ההחדש אדווק לע המאפייני :בהורה רכעי הב הרעב הילד תלפ ,לחם ברםד התושבי זשנרמ תבאמצעו תההלצו לע דדו לוי • הבגרס תהערבי הנוס רהמחב חלפתו תא ההשיח לע תבי -שאן , ר"העי ההקסב השגיל הערל לע תשש םאלפי ,שנה" ה"בהיסםררי וכשאנ םמביסי לא תחורבו .הקרלוסיארם" וואיל הבגרס תהעברי אהו התהו ב ו"איז "כניסה איבר לא הה"עייר ההקסב והז תב תשש םאלפי .השנים" שהחיפו ראח ""כניסה לעיר , תלערמ שחיפו ת"נקוד "פתיחה הלשיח האודותי ,הוא אלל קספ .רב-משמערת ןאי םלהתעל מכך , תשביכר הבגרס תהעברי ההנמכ תמשמעותי לש תהצדודי תהפלסטיני בעק םהשינויי .הערכיים יבשב םהקטעי םמחלי רהמחב חלפתו תא ודברי הבמות לש םאבתסא תב רהעש השנהרג רבכפ .קבםיה ךא םג הפ רניכ לההבד ןבי :הגרסאות הבגרס תהערבי אהי הנהרג ש"בחוד ראד הבשנ בהש הי "לאינתיפאדה יכששת הצמותי תמקשטו תא הראש ךוחיו ךנסר לע ,פניה גומז רהארי יהחזר ה"יהי ןמעוג םוגשר הומלוו תסופר ךינרא 93· ,ההיססרריה עמזר אשל רנדב לע ההילד ההקסב תב רהעש השבסמנ עבקרק רז אל ילפנ תשש האלפיםשנ אאל ילפנ רמספ ,חודשים רבכפ ךסמר .לסקיםרפרליס ךרכ רנמס תבמהדרו תחדשו ה בר ק ר : ד'ילה תב רשע הנהרג רבכדר עשפג :בראשה וראש גלמז :האריר אהו היהי ןמעונ ,וגשרם המלוו תסופר :רעמים הוהילד אהי םאבתסא ןמ רהכפ ךקבםיההסמר ,לבית-אשן ףאש רב םנמצאי םשרידי םרומיי ימימ ספרמפיר ששכב סוהר בוש הרננ רובא םאחרי ףוא םה רכבש ווהרס רושב ורבנ רובא םאחרי םואחרי רוכבש ווהרס רושב רובנ ןרכ ההלא ןרכ הלאה .•. הילד רז , הששמ ההי ,אבתסאם הנפח תא הנשמת שבחוד ראד הבשנ ההשניי ,לאינתיפאדה רלאח עשפג הב רכדר יגרמ השגרר רבא ריר • ךכ רנמס תבמהדרו ,החדשות הוהי לע רהכדו שלחפ שרא רצעי ךרו לע תמנ רלחדו ודרכ הוהי הז הראש לש םאבתסא ראש ישת תצמר תקלועו רקשסרה ךוחיו ןעדי רנה לע הפני הוכשנפל ונותר העיני "פקוחות '(עמ 4(, קבפר להמקבי , ,שהוא רכאמו , ןהאחרו הבגרס ,העברית :כתוב ר"משה עהפרי הל םג רכאש יסיפרת הל ךאי יחיפשת הכניס .לבית-שאן תכניסו תרבו הלעייר ההקסב רהז , תב תשש יאלפ ,השנים השאינ לכ ךכ ,קסבה ףוא אל תנידח רא ,נשכחת אל קר לבגל ההילד ההרעב ימלפנ החמש-עשר השנ לובגל תהבדיחו תהגזעניו לע תהאנגלי לש דדו .לוי ובאיז הכניס ליכו ולבחר םאד יכמרנ , רבאז תהזא ןובזמ זהה הובעייר ?האזת ילפנ תשש םאלפי ,שנה וקרא הל ססקיתרפרלי יואברת , תברבר ,הימים וקרא הל ,כיסאן הרעת אהי תנקרא .בית-שאן םבעצ ייכולת סלהיכנ האלי ךדר הסיפור לש ,ניסה תהמינק לש ןאלוהי-היי , השנקבר םש ןודעיי אל .נשכחה יואול םג םע ,אנשים ושנקבר אל קהרח םמש ןובזמ ,הזה הכאות הנער תב ,שער םאבתסא ,שמה תשהעיתונו הדיבר הב ובאות םיו סגרירי , תב רכפ קסן , םשג רב ונותר םשרירי ימימ ,פרמפיארס קהמפד יהרומ , ששכב סוהר הרננ שמחד עד רשבא םאחרי רוכבש ווהרס ורבנ ,מחדש ןרכ ההלא ןרכ .הלאה הארת הילד הנהרג עבאמצ סמר 990 ן , רבכפ ההולדת ,קבםיה רמכדר יגרמ , השגרר רנאוי , ךכ ראמר וברדי , שוחיפ תא הראש ןהקם תונח עליו • המ ףהמשות םלאבתסא הולגיס ו די ההמקר דבלב. ןוביניה ההיסםררי ,שלמה יואול תתחזי רמזג-הארי ,הגשום השנעל תא -מהדרות תשבר ~הארבעים דכנג הההסת לש ם"הכובשי "האנגלים ווקיימ ייחס ת"שכנר "סרנה םע ר"הכפ "השכן י<עמ 88(- בקור ילווא השהי הז בישו .יהודי תלערמ תזא םנעל ןמ רהסיפו םהנאו תארור םהאד רשבקוב יחבר ןגזע ןוהגזע רשבקוב יחבר ,אדם עשמופי הנגרס .הערבית תתח תזא ונוספ וב םפרסי לע םמשתתפי םאחרי ,בוועידה רכמ םבסא ואב ףשרי וואלמנת לש ואב דג'יהא. הסיפור לש תדלי לאל-כרמ ואינ אב ,במפתיע יכ דער קבפר ןהראשו לש ההגרס ,העברית ןשאי ול המקביל הבגרס ,הערבית עמופי בהמרטי הדרוזי • רמספ םפעמי ךבמהל האות הנסיע לש יפועל תעיריי ,ירושלים םעוצרי תכוחו ןהביטחו תא תהמכוני .לבדיקה םאול גהנה חהצלי קלהתחמ המהבדיק םבמחסומי בהצהיר · ר ו"אנחנ "דרוזים המ רש~פש םלה ךלהמשי תא םנסיעת אלל .עיכובים קר שאי רהמשמ ,האזרחי הבכניס ,לבית-שאן אל םהתרש המהצהר רז :והשיב ז"א המ םא םאת םמשרתי ,בצבא םכול ,ערבים ואפיל ריות םגרועי .מערבים" םהנוסעי ונאלצ תלרד תמהמכוני רולעבו תא ךתהלי שהחיפו .בכליהם רהמספ רלבד , ןבי לכ ינוסע ,המכונית הדור תנח ןמכשלר ,הנהג ששביק תלשא ןח יבעינ שאי רהמשמ יהאזרח לבש רהיות ידרוז י<עמ 10(. זוא אב עקם לש עמיד יעניינ לע תדלי -אל לכרמ השאוכלוסיית לכגוד תארלרסי -ביתשאן , אוהי מתרוששת •. למכ םמקר שהמפג ןהראשו לש רהמספ םע תבי -שאן שהתרח הבאות :נסיעה ווביקורי רבעי רלאח םשני רבא יכד ףלאסו תעדר לע םהתמוססות לש םשקרי םגדולי - בהחשו םבה אהו רהשק תאודו םגזענות לש .תושביה םג הבגרס תהעברי עמופי סיפור , ,המהווה תלדע המחבר , תעדר ךלכ םשג ובקרב לש ןגזע ייהוד רמסתת םהאד רסיפו » הז ואינ עמופי הבגרס :הערבית> תבע התגר ןבי ,משלחת השהביא ןמזר ילילד הזע דלי םמחסו ההכניס ,לרצועה ןלבי תקבוצ םמתנחלי השביקש עלמנו תא רמעב ,המשלחת ונפל הארצ ומשקפי לש המספר • דאח םהמתנחלי עסיי ול םלמוצא :ואמר ה"את ?רואה םג יאנ "בן-אדם י<עמ 13(. ההנ ךכ רחוז םג הבגרס וז במרטי םהאד ןשבגזע , ךא רבהקש יסיפור השונ ללח וסין • לא םהשינויי םהפרנקצירנאליי ההאל הבמבנ רהסיפו ,מתלווים ןכמרב , םשינויי .ערכיים קבפר ןהראשו לש ההגרס ,הערבית רב רמסופ לע תפגיש רהמספ םע אפדו הבמסדע תרומאי ההמשקיפ לא םהפורו ,העתיק :כתוב ז"הרגי הארת אשל יידעת ךאי ללהתחי הבשיח תארור ,סקיסרפרליס רהעי ההקסב השגיל הערל לע תשש םאלפי :שנה רעי רז ושאבותינ וקרא הל ןכיסא רואח ךכ רבא ימ רשאב ווקרא הל ןבית-שא 11 ו י:ו ~ו רעמים" - תחזית שאינה מסיאורולוגיוז גרידא. בגרסה העברית, לעומת זאת, חי :~ נהרגה "באמצע חודש מרס 1990" וגם אחריו ~: "נקברו - כמוח - לא הרחק משם'' .' המאפיינים האישיים של הילדה הושמסו וחי :~ מוצגת כקורכן אחד מרבים באחד מאותו~: גלגולי הגורל שקרקע זו ידעה. גם החזיוז הפעם צפתה "מזג האדיר גשום" ותו לא. די במה שהובא כדי להצביע על הבדליו~: יסודיים בקודים של שני הסיפורים. ראשיוז בולסת העובדה, שבגרסה - הערבית אין כי ל התייחסות להיותו של המספר דרוזי. לעומוז זאת, בגרסה העברית נתון זה מודגש פעו~: אחר פעם. יתר על כן' ניכרת המגמ : ה להדגיש את ההבדל בין גורל הדרוזים, שהתנהגותם אפשרה להם להישאר בכפריהם, לבין גורל הפלססינים, שלא עמדו בפני ההסתה של הגריסים, נאלצו משום כן · להימלס וחיים מאז בפזורה. ניתן לשער' כי הכנסת יסוד זה לתוך הגרסה העברית, לאח ~· שנעדר מן הגרסה הערבית, נעשתה מתון · כוונה מתקנת, והדבר מתגלה בשינוייוו: הפונקציונליים בעיקר. אך עכשיו כבר ל:ו 1 ברור אם ניתן לסכם את העלילה כביקור שי ל פלססיני בבית-שאן: זהותו הדרוזית הפכה, עקב השינויים המרובים, לבעלת " משמעווז מיוחדת, והיא אינה חופפת בהכרח את זו שי ל הפלססיני בגרסה הערבית. אין להתעלם מכ,ך שניכרת בגרסה העבריוז הנמכה משמעותית של הצדודית הפלססיניוז עקב השינויים הערכיים. כאמור' המגי ·~ לביקוריו של המספר בבית-שאן היה, לפי הגרסה הערבית, בקשתה של פדרא שינקו · בעיר וידווח לה על אלה שהשתכנו בד :. לפיכך ביקורו בעיר הוא "שיבה" לבית-שא r .י אך לפי הגרסה העברית היה המניע רצונו שי ל המספר לבחון אמיתות מקובלות בעידן החדש, בר מתמוססות אמיתות שיתכן כי היו שקרים מוסכמים, ובעיקר האם יש גזענווז בבית -שאן <עמ' 11(. השינוי בציון תארין ך מותה של הילדה, השינוי בתיאור התמוררוז בשמה של העיר' ההבדל שבין "עיר קסבה" לבין "עיירה שאינה כל כך קסבה, ואף ~:ל נידחת או נשכחת", הוויתור על סמלי רומ :~ העתיקה בגרסה העברית, והכינוי "ישראלי" שניתן למספר בגרסה השנייה אך ל :~ בראשונה, כל אלה מקהים כלשהו את זחוח . ו הפלססינית הבולסת כל כך בגרסה הערביח ;. מאחר שהמספר הוא הדמות הראשית בסיפור, יש לזהותו חשיבות מיוחדת להבנת הסיפור . ניכר' כי הדגם לכתיבתו של סלמאן נאסור היו רשימותיו של עמוס עוז ן · "פה ושם בארישראל" . אבל יש הבדל מהותי בין רשימו 1 ז אלו לבין ספרר של נאסור • עוז מדווח על ניגודים ומחלוקות בחברה הישראליח ;. רשימותיו הן רפורסאז'ות עיתונאיות: הר : א לא ניסה לייפות את המציאות או להצניע א 1 ז חומרת הניגודים: מסותו חיתה להעמיד א 1 ז הקורא על המצב לאשררו. סיפורו של באסור י , לערמת זאת, הר.~ סיפור עם תיזה. בשתי הגרסאות לא יצא המספר לדווח על ניגודים ומחלוקות. הוא יצא במסרה לברר אם מה שמסופר אודות תושבי בית-שאן הוא אמת, כשבסייחו הברורה חיתה להווכח כי לא כן הוא. הוא ביקש לגלות כי המצב חמור פחות משנדמה ולכן הוא גם צופן תקווה לעתיד סוב יותר. התוצאה היא, שאין הוא מדווח על מציאות אלא משרסס חזון' או משאלת לב. בבית- שאן אין הוא מוצא שנאת ערבים ואינו מוצא בסירת גזעניות נגד הערבים. הוא מבחין' אמנם, בניגודי השקפות בין יהודים לערבים ואינו ממעיס מחומרתם, אך הוא לא מצא שנאה, או התנשאות, אפילו לא כיוצא מן הכלל' פרס למקרה של איש המשמר האזרחי - בגרסה העברית - שהתרחש שנים רבות לפני ששב המספר אל העיר . על הסיפור שורה המשאלה או ההנחה כי בני האדם הם סובי לב ביסודם. נאסור אינו עוסק בשאלה מהיכן בכל זאת באות כל התופעות המכוערות, שלא פסחו גם על בית-שאן תופעות, שאף אם לא נתקל בהן במסעותיו' הן מעכירות לא אחת את חיינו . מכאן ששני סיפוריו של נאסור אודות ביקוריו בבית-שאן אינם רפורסאז'ות אלא סיפורת בדיונית. גיבורו של נאסור מוצא את האדם בכל מקום, גם אצל מי שאמונתו מביאתהו להתאכזר אל זולתו • כמחברו של ~בדה רשאי נאסור ללא ספק ליצור את האלסרנסיבה לאמת במערומיה ולהשמיעה באמצעות קולות מדומים. בניגוד לעמוס עוז שביקש והצליח לתאר' באמצעות קולות אותנסיים מן השסח, את פני המציאות הקשה בדיווח כן וחסר פשרות, מבקש נאסור לחשוף מציאות שהוא מייחל לה ודוחה מפניה את המציאות כמות שהיא. הוא אינו מזייף את המציאות, כי מצויים בה למעשה יסודות שמאפשרים לו לבנות את עולם המבדה אותו הוא מבקש ליצור • הוא מאמץ נתונים אלה ומוכיח, כסופרים רבים לפניו' שהיחס בין המציאות וגרסתה האמנותית אינו מימסי אלא דיאלקסי . הוא יכול היה לארוג את מסכת פגישותיו בבית-שאן ומחוצה לה מן החומרים שהתאימו לתכליתו - כמר' למשל' הסיפור על המשורר עמנואל בן-סבר או סיפור מאבקם של המקופחים היהודים וכד' - ולגרום לקורא שיקבל את המסופר ללא קושי ואף באהדה. מאחר שהוא עושה שימוש בחמרים מוכרים, קל לקורא להזדהות עם המגמה לצבוע בתופעות הסימפסיות הללו את פני כל החברה המתוארת בסיפורו . אך עם זאת אין מנוס מן ההכרה, כי אותם פריסי מציאות מוכרת שהמספר חוזר ומעלה בסיפורו' אינם משקפים את המציאות כולה. אולם היסוד האחד שעולה משילובן של שתי הגרסאות, והנאמן' כפי הנראה, למציאות, היא התלבסותר של המספר ביחס להגדרת זהותו שלו. כי שני המספרים השונים כל כך זה מזה, בכל זאת חד הם, והדואס שהם משמיעים הוא קולו האותנסי של המחבר •• הופיע בימים אלה! הקשור תתר · ומו ספר שירים חדש של לידיה בר-אב דנת · ליריקה נשית מעו חושפנית, יצרית וכ.נה 12 גלירן 156 ציפי שחרור ורדי נגיד 1! וnלג ו~ גרב אדומה 9 ~י~ן ל j2 ח ~ת י~ךית ~ג~ך~ה ?a$.םןך~~~ מאז יש לה ש w ה ילדים ה;לנדים אמ~נ;ת ספל;ת מ;ריד;ת דגים ערזפים על -• ••• -: • T • •• : :·.· T " -:· .. T • ו:י a$ סת r זדה ה~~~ :P ד";ת ז "W,7PiJ ךזפ;ת ך iJה~י~~ ~ז:; ttת;"~~ ןץ.~יק;ת ~9 גכ~נ;ת ד~~~ i?ה~~ תיי:ז?~~~ ~~ע~ןת ~ר~,יז • ~נ:רינבי ~ןה ז•• •ז: היה לה ס;ב ננהר"ה. ~ח;ןה ~גי םי'~~ י;ן!!ים T TT •ר-: T נכנו ה;מה נגני רח;ב, לא י;ן!ןיםו פ;נבסת ז:ייק · : " T-T T 0 : 'ח;ר ~ס~ף ריס מ~ש ך~~ם ~a$ ~ם ~ףס, אני פ;גשת את י~דית. . ., ".". .... ה~~ !l;ה~~ ,הן~~ לק ~ןלי Kה 9 י~ך:ה ~ך~ה ~שןה ל?~י~ה ~מ;~ית p ש~~ה ~tt סת ~ל~ןה י~~ מגדפת את ה!ביע~ת הה;לנדית. .: --. : -:· :· :-:· חמש שערה שנה אחרי , היא מתגעגעת לנהר"ה T :--:• --; -: • • -T T •• : :• -:" ס;עמת לחם ר• i~~ ד ~ליי ךח;~ת םןך~~~~ ז:י r ףס ~ת הז-ום' מננ;תיה. גשם. T : • י~דית א;ספת את ננ;תיה, T :• : :• :• • ~יזה מ;ןןת ~ת גבה iJ ג~ף ~~,, י~~ ה~~~מ ל;~ר ;ן ry ןע.ז לא ~~ןה ;ן ry ןע.ן ל~~'ים ך~י~~ים !זים ~~גי ד ד:- צדדים מרצפ;ת והשבנה ה~א אמר שאני צפ;ר •:T:-: •ז ז- :•-:•• ד :ז • - n ן.ןגירי' ראש הזפמשלה החדש שלכם ": • • קס~ה ה~א ו~~ ~פ;ר - ד : T T ז•: ד T ד :9 ~ים ל~גש א;נ:ןיו ~פ;ןה י~~ ~~Q ~ר ל; ~יר ~ח~ןה ,ה~ך~ג~ ~ין ןה ז~? למזר n• מא'הב ר מחזרה ללסיפה נמ;נית חש~כה לחם 0 :• :• T • : T : • T ~•• ~צ~ j2 ת ס~ל~ת ח;ג~ת ~ת ה~;,~ז~~~ ~ליי n אפל~ הייתי ח;זרת נתש~בה n• ~יזה :p מ; •:•: • • T • ך T : • iJ ה;ל~ן";ת iJ ק,סנ;ת ת;~ך~ גכסת :p גף ~!ןיןה, ~VfK י ה ת~~;א ~ד~ד ry ע;ןם ה~א ר~~ ~פ;ר ~פ;ר קס~ה י~~ ~דר~ע ~סי ~ן~ה ~!ןם iJהpןי:זiJ מן~ה ת~ך~~~ iJ ~י iJ ק,זןה. nנהר"ה n, היא ל;חשת, n נהר"ה" --:•T• ד ד --:• ז אדזפה. ~אסב ז; ה~~מ~ ~~לה - ;ןב באל~ אמרה יר~שלים. T -:"· 0 -T : T: T • : ךרתם •םץורת וכישוין"' , קרזנ ישרים, הערדונ לארות ארו נוקרב. 13 ינראר 93' מרדכי ןגלרמ משורר ופסיכולוג ןז ,~ ~ תריצ הזילאנאוכיספה התיחךלהמ & ינרתח-ינכפהמ דגנכ לכםישוריפה !!!! םימדוקה ןונגנמל 'ישפנה ללוכ אלה שניתן היה למוצאם בקנון הספרותי ובפרשנות שנתגבבה סביבו . כמהלך מודרניססי נדבק פרויד בחדשנות כפייתית, כזו שאפיינה את דרכו של הציור המודרניססי ואת הספרות שנכתבה באותם ימים. את דימוי החדשנות, שבו אחז פרויד בעקשות הזו גם כשגנב רעיונות מעמיתים קרובים, ניתן לייחס לצרכיו הנרקיסיים אך גם לחכמתו הפוליסית שכיוונה להעניק לפסיכואנאליזה את תשומת הלב הנאותה והכבוד המדעי ההולם. מכל מקום, החדשנות המהפכנית היא יתרונה הראשי של הפסיכואנאליזה, אך גם מגבלתה העיקרית. גם החידושים השגויים ביותר של פרויד פתחו שער להבנות חשובות אחרות והיוו תשתית לאותו תהליך שהפך את הפסיכואנאליזה משיסה דוגמתית _ לדיון- מתמשך. מאידך' לו היה פרויד מסה אוזן לחכמת הספרות, היה מוצא בה תובנות פסיכולוגיות רבות למצבים אנושיים מגוונים. לגבי פרויד' המשורר והסופר נתונים להזיה, והזיה לדידו היא היפוכה של ההבנה. הזיה היא סמפסום הצריך את כוחו המנתח-מפרק של הפסיכואנאליסיקאי . מקומו של המשורר בראשיתה של הפסיכואנאליזה היה, מעצם הגדרת מהותו' כמי שפועל מתוך הזיה על ספת הפציינס. הניגוד הצמרי אנאליסקאי-פציינס, שהקביל לניגודים הצמריים בריא-חולה, ויודע-תם, קבע את המשורר בעמדת החולה התם. מארי בונאפרסה, נכדתו של נפוליאון בונאפרסה ותלמידתו של זגמונד פרויד' מסבירה, במונוגרפיה שכתבה על א' א' פר' את זיקתו של נוזליו לפר כנובעת מהסאדונקרופיליה המאפיינת את שניהם. היא גם חשבה שכתבי פר מתאימים במיוחד לנשים-קוראות בגלל הצד המזוכיססי שהוא יצר ראשוני אצלן. הספרות שימשה את פרויד רק כהוכחה לפירושו הגדול והכוללני למציאות הנפשית. הוא לא למד' כביכול' אפילו דבר-מה שולי מהספרות. אבל הספרות איירה את תגליותיו . דברי המשוחחים במשתה של אפלסון אך מאשרים את מחשבותיו של המדען הארבייקסיורי החדש על גלגולי הדחף האררסי' ובתפקיד איורי- אישורי משמשים גם דברי פאולוס בדברו על האהבה באיגרתו אל הקורינתיים. שתי מגמותיו של הדחף המיני - אל המושא ואל הצעמי - כונו אמנם בשמות יווניים הלקוחים מסיפורים יווניים מדהימים: גלגולי היצר במאבקים על מושאים משפחתיים נקראו על שמו של אדיפוס, ואילו אהבת האני לעצמו כונתה על שמו של נרקיס. אך ה"אדיפאליות" "נתגלתה" על-ידי פרויד וכן גם ה"נרקיסירת" במשמעותה הרחבה והארניוררסאלית. בגישתו המרדנית-חדשנית כלפי הספרות החמיץ פרויד לא רק ידע אשר לא יסולא בפז על הנפש ועל מצבים ביב-אישיים, אלא גם ידע הנוגע לחלומות ולמשמעותם של סמלים. חלומות מסוימים ניתנים לפירוש סמלי-ספרותי, המבאר היסב את מצבו הקיומי של החולם: אבל פרויד נמנע מפירוש ספרותי בשם המדע החדש. את חלומה הראשון של דורה ב"מקרה דורה"' מפרש פרויד בשיסתו המבקשת אחרי ערוצי הארוס, אך פירוש סמלי-ספרותי של חלומה חושף במצבה צדדים שפרויד כמו התעקש להתעלם מהם לכל אורך סיפולה. לעומת פרויד' קול גוססב יונג משתמש בספרות כמקור לתגליותיו העיקריות. יונג למד מהספרות את דבר קיומו של מסלול התפתחותי-נפשי' את מציאותה של דרך בה הולך האדם אל עצמיותו האינדיווידואלית. וכמרבן' הספרות היא שלימדה אותו על קיומם של סמלים קולקסיוויים או ארכיסיפיים המופיעים גם בחולמות, בהזיות ובדמיונות של הבריאים ושל החולים. במרכז דיונו של יונג בפירוש החלומות הוא משווה את החלום למחזה שמחברו היגר כל רמותיו ומעמדיו. יונג ביקש, בענווה הולמת, ללמוד מחכמת החכמים שקדמו לו • הוא לא ראה צעמו כחכם וכנאור מכל מורי הנפש ומרפאיה שקדמו לו - אפילו לא מהאיצסגנינים והידערנים והכירומנסים והנומרולוגים והמיססיקאים. הוא ביקש להבין את חכמתם. האם הבין את חכמתם כהלכה? האם יכול היה להבינה כהלכה בתוך מערכת הלחצים, שתבער מדעיות בגסות שלא הבדילה כלל בין הנפש למערכת הידראולית כלשהי? גם אם הבנתו חיתה סכמסית <ארכיסיפאלית מדי> או פגומה, באר פסיכולוגיים אחרים, יונגיאנים ולא יונגיאנים, ועיינו מחדש בחומריו בגישה דרמה לשלו - מתוך עמדת התלמיד המתרגם. נירם מופיעה הספרות הירנגיאניות כמחלקה במערך לימוד ומחקר גדול ומקיף, המנסה להבין ולעדכן דרכים רוחניות ודתיות מסורתיות מהמערב והמזרח <מי שמבקש לתהות על סיבה של תנועת המחקר הסינקרסיססית הזאת, שקול גוסס יונג, החל בה במערב, יוכל להיעזר בקסלוג המכירות של הוצאת "שמבלה" שליד האוניברסיסה הבודהיססית אשר במדינת קול ורדו>. אבל גם בפסיכואנאליזה התרחשו שינויים שיצרו פרספקסיבות חדשות הנרגעות עד מאד ביחסי הספרות והפסיכראנאליזה. ציר התמורות הללו היה הפסיכיאסר ז'אק לאקאן' שהביא אל החשיבה הפסיכו- אנאליסית את רוח השירה הסוראליססית ואת הססרוקסראליזם הלשוני של זה- סוסיו. לאקאן הביא לפסיכואנאליזה סגנון חדש, הוא התנבא בסגנון הקרוב ללשון השירה. אך עיקר חידושו של לאקאן' לענייננו' הוא בראיית הדמיון' הצפוי והלא-צפרי גם יחד' בין חשיבתם של מרסין היידגר ושל פרויד: היידגר חשב, כי הפילוסופיה תעוגן בממשות אם תחקור את האדם וההוויה באמצעות חקר הלשון' שכן הלשון והוויה הן לעולם בלתי נפרדות, והלשון אפילו קודמת להוויה. ואילו פרויד החליס באורח נחרץ' אמיץ ומהפכני להבין את הפציינסים שלו מתוך דבריהם, אך ורק מתוך דבריהם, מתוך אופן שימושיהם בלשון . כביסרחו של לאקאן' הלא-מודע הוא תוצר מפגשה של הלשון עם התשוקה. הופעת הלשון משמעה היעדרו של מושא התשוקה והחלפתו כמסמניו הצליליים. הלשון היא חוק התשוקה - גבולותיה וערוציה מותווים בלשון . יוצא, איפוא, שהמשורר והאנליסיקאי נפגשים בלשון' ושהמומחיות העיקרית של שניהם מתהווה באיזור אחד או לפחות באיזורים סמוכים. איזור הדיון ביחסים בין המשורר לאנליסיקאי מופיע אצל לאקאן בעיקר בסמינר הפותח את קובץ מאמריו המכונה ECRIT שעניינו סיפורו של אוגר אלן פר "המכתב הגנוב". בסמינר זה מנפץ לאקאן את תבנית היגוז ההירארכי שבין האנאליסיקאי למשורר - ממש כשם שפר צעמו סרען לעליונותה המוחלסת של חשיבה, המצרפת את השירה עם המתמסיקה, על-פני חשיבה מתמסית אר לוגית בלב.ד המוח העליון בסיפורו של פר הוא מוחו של רופאן 14 ••• "גליון 156 IJ ~1 היא באופנות של "הסמלי". לאקאן חולך אחרי פרויד , שעשה את חפסיכותראפיח לתהליך ראציונאלי , אנאליסי ודדוקטיבי . משחר היווצרו התכוון חאנאליסיקאי לרפא על-ידי פירוק הדחקות ואשליות הגנתיות, ועל-ידי חשלסת האגו חראציונאלי על היצרים ועל ההשפעות החברתיות הקמאיות. פרויד , כפי שכתב עליו אדיך פרום, חיה מייסדה של דת חדשה ששמח לח את חראציונאליזם לאלוהות חילונית . אבל דווקא כאן צריך המשורר לרפא כל אנליסיקאי המבקש לרפאו. כי המשורר איננו רק מפרק ומנתח אלא גם מחבר ומערבב ומרכיב. השיר חרא אריג, שבו חוברו יחדיו המודע והלא-מודע, הרגש והשכל , החושי וחאינסואיסיבי , האובייקטיבי והסובייקטיבי , האדם הקדמון והאדם האחרון • השיר מחבר את המשורר אל צעמו ואל הר ויתר , השיר חרא יוצר הממשות, מגלח הממשות והממשות עצמה. ואילו עולם החלקים, הרכיבים והלחצים חחידראוליים שמגלח חאנאליסיקאי חרא לעתים ממשי " כשם שאטומים חם ממשיים: גם אני וגם אתה עשויים מאטומים ובכל זאת יש כמה הבדלים ביבנו .• • מרדכי גלדמן הוא משורר , פסיכולוג קליני ומנקר אמנות מרדכי גדלמן קוגניסיווית, אין ספק, שהמשורר במיסבו חרא בעל החירות הלשונית גבוהה ביותר. דרגת החופש - אם להזדקק למסבע-לשון מתחום חסססיססיקח - של ניסוחיו , כלומר של הכרותיו , היא הגדולה ביותר . ככזה חרא איננו יודע מראש את העתיד להיוודע. אבל בקריאת "המכתב הגנוב" לאקאן עצמו איננו חופשי מחשיסח חפסיכואנאליסית בתחומיה חרא פועל , וכרגיל - כך מנסח זאת זריזה המתפלמס עם פירושו של לאקאן חפסיכואנאליזח חוקרת כדי לשוב ולמצוא את עצמה. עם זאת, גם בתחומי החשיבה חפסיכואנאליסית ניתן לחיות בעל ראייה חדה, המזהה את הנעלם והסמוי מתוך פריצה יצירתית של דפוסי הראייה, ואפשר לחיות דוגמטי , סכולססי ועיוור וכמובן גם נרקיסי , . מושחת ורודף בצע. חתיאוריח חפסיכואנאליסית של לאקאן היא קוגנסיווית. היא מעניקה לחשיבה הגיונית המשתמשת בסימני לשון כשהיא חופשית מחסירת אנוכיות-נרקיסיות <אופנות "הסמלי") - עליונות על חאופנויות האחרות. לאקאן אינו רואה ברגש, באינטואיציה ובחושים צורות חכרה יעילות ומובחנות, העולות לעתים על ההיגיון. לגבי לאקאן , החשיבה האידאלית של חאנליסיקאי מדרגות הספריה שחרא מתמטיקאי ומשורר . המשורר מוצג בסיפור נשוסה על-ידי מפקח משסרת פאריס, המייצג את הסדר חראציונאלי- קומונסנסי. אבל עלילת הסיפור נועדה להציג דווקא את שר חמשסרח כעיוור. עיוורונו דומה לעיוורון חמלך , שחרא הערב העליון לשלסון החוק והסדר חראציונלי. לגבי לאקאן , חמתמסיקאי-חמשורר מסמן אופציות מחשבתיות או אפשרויות חכרה לגבי לאקאן, החשיבה האידאלית של חאנליטיקאי היא באופנות של "הסמלי". לאקאן חולך אחרי פרויד, שעשה את חפסיכותראפיח לתהליך ראציונאלי, אנאליטי ודדוקטיבי. שחלוגיקן , חמלך וחשוסר מנועים מחן. אבל חרא מסמן גם יתרון מחשבתי לגבי האיש חנרקיסי שזהותו וכושר הזיהוי שלו נקבעים תמיד על-ידי השתקפות בתודעת האחר-המראה. חאופנ~ת המחשבתית, שהיא יתרונו של חמשורר-חמתמסיקאי - מכונה על-ידי לאקאן "הסמלי", ואילו חאופנ~יות האחרות נקראות אצלו "חאמיתי" "וחדימויי". ועם זאת, לאקאן איננו מראה די הצורך כיצד, לפי פר, חמתמסיקאי-חמשורר משיג את יתרונו. חרא משתמש בסיפורו של פר , בעצם, רק לאיור חתיאוריח שלו על אופנויות החכרה . אך לפר יש בעניין יתרון המשורר תיאוריה ברורה, שארתח חרא מסביר בכל סיפורי חסרילוגיח ש"חמכתב הגנוב" נמנה עליה. לדידו , האמן או על מדדג;ת השפד 11 ה הא~ניבדסיסאית --::-• ז•: T• המשורר חם חקיינים: פעולות ההזדהות, לדידו , עליו לפנות אל האמפסיה ואל האינטואיציה הנובעת מאמפסיח כדי לדעת. דב ס~~אי ~מ~י ז• האמת העמוקה היא דווקא בחשיבה י~~ ~ת~ז ?ע i ג לא-מ~ןע, ובערפילים, שם מצויים הדחפים האפלים י~~ מ~~ף ~ע i ג ~ל ת~~ ס~ן~ל , הקשורים ביצר חמורת ובאם הנעדרת לע.ד • : •: י~~ ~~ין ~ע i ג, ס~~ז לי , ~ע i ג רב ~:p ןי ~ד~י ~ת;ק ~ע;ך סג~ף, ~י י~~י~ י;ן~ ךדד ד~~ד~ י~~י~י ;ןע ~ת סךדד סןא~י ל~די~ה החיקוי , ההפנמה והשכפול מאפשרות השגת ידע על מושא ההעתקה שהחשיבה עליו לא תשיגנו • במלים אחרות: פר חיה מייעץ לפסיכואנליסיקאי , שבמפגשו עם הפציינט לא יישען בצורח יתירה על תיאוריה כללית של הכללות, שנעשו לפי כללי ההיגיון. ואת הדבר שאיננ~ דא~י , T T T ::• •: •: נדחס לת;כ; על-ידי אחדים ... -: .. : -: -: . :p ס~ג ~ל א i ס קב~~.ז:יי ךכל ס~~ד ס~ה ~9 י;ן ן;:ז 9 נכדד לעז-וים להתיהד .. -: . : . .: להתנשא אל עמדת; הגב;הה של ה 11 ;דע, :•:-:•:• :ז -:T:•-·· זאת ועוד: פר אף מלמד את המבקש לדעת לקח עקיף הגלום ברקמתה חדימויית-סמלית של חסרילוגיח. לפי השקפתו , חיידע המפענח איננו נראה באור אלא נראה דווקא באפלה, באמצעות האפלה. פר , כרומנסיקון טיפוסי , יוצא נגד הסימבוליזם הנוצרי- פסריאכלי , הקושר את האור עם הידיעה: אבל נכעת איני י;דע נענג דב, ך T•••• •T T •: : - נכשהעדפ~ים מנז-ודים לפתע את הןפכ;נית ·::·: :· : -: - ::· ז- :· . · ךע;שים את נהיגתי לסיסה ע~דת בלב העננים. T T 00 ·:·: 0 T • • T • • :• " :: : : 15 אם נחזור ללאקאן ולגישתו הלשונית- ך ינראר 93' רות נצר ןז ~ ~ סיפור חמב:ול לפי גיונ \- ראשית היה הלו גרס. הדבר . דכ, הדיבור הבורא עולם. הסיפור . Eliii5r: בראשית הסיפור היה המיתוס, השפה הראשונה האחידה, שכללה את השפות שהתפצלו ממנה עם התפתחות התודעה בתהליך של דיפרנציאציה. המיתוס היה ראשיתם של הספרות והשירה, כמו גם ראשיתם של ההססוריה, המדע, התיאולוגיה, הפולחן' האמנות, המוסר והפסיכולוגיה. המיתוס הוא הסיפור הגדול שמבקש לתת את התשובות המוחלטות להבנת הקיום האנושי - איך נוצרו היקום והאדם, איך הם מתקיימים, מדוע ולשם מה. המיתוס אף מבקש לתת הנחיות מה הדרך הנכונה אותה יבור לו האדם מול כוחות הסבע והאלים. המיתוס שרוי בדמדומי בראשית בו היו החיה, האדם והיקום בקיום משותף. ומה שמקנה לו את גדולתו וקסמו הוא בדיוק אותה יכולת יוצאת דופן לבסא את העל- סבעי הזה, את המצב המיוחל של השתתפות מיסטית עם היקום, שכבר אינו נחלתנו . אכן' המיתוסים מבקשים ללמד אותנו על היחס הנכון שיש לקיים בין האדם, הסבע, האלים והיקום כולו' והיחס הנכון של האדם יונג, שחקר את האלכימיה, גילה שהפרוצדורה הפסוודו-מדעית לוותה בשפע סיפורי מיתוס. המיתוס האלכימי על שלל סמליו הביא את יונג להכרה במשמעות המשותפת, הכלל-אנושית שיש לסמלים המופיעים בנפש הקולקטיבית, שהוא קרא לה "לא-מודע קולקטיבי" - שכבת נפש ראשונית, הקיימת בכל אדם ומכילה את דגמי היסוד של התפישה, החשיבה והדימוי של האנושות. כלומר' גרעינים סמליים של דימויים שהוא קרא להם "ארכיסיפים" • הארכיסיפים והלא-מודע הקולקטיבי הם, בניסוח של יונג, הנפש האובייקטיבית. מתוך שכבת התשתית של הלא-מודע הקולקטיבי נוצרה התודעה האנושות כמו אי מן הים - בניסוח של המיתוס המצרי הקדום. בין האוקיינוס של הלא-מודע הקולקטיבי רבין אי התודעה קיימת שכבת-ביניים, היא הלא-מודע האישי' אשר אליו התכוון פרויד בדברו על הלא-מודע, והיא מכילה חמרים ביוגרפיים ואת חלקי הנפש שהאדם מכחיש, דוחה, ומסלק מתודעתו. בשכבה התת-קרקעית הקולקטיבית וlונומס מאפשר את הבנתם ללא צורך בחמרים אישיים. ונדמה שהיחיד חלם אותם לא רק בעבורו' אלא בכדי להוציא לאור ידע עתיק. לחלומות אלה איכות מפעימה של חיזיון תמונתי' של אגדה או מיתוס. המיתוס דומה לחלום הגדול . הוא נוצר בתקופה בה חיי היחיד היו זהים לכלל חיי השבס, ומהווה שרפד לשכבה הארכיסיפית. הוא מזוקק מסיגים של חמרים אישיים, שגם אם היו בו במקורו' שופו ונופו במשך הדורות. ניקח למשל את המיתוס של האבוריג'מים, הילידים האוסטרליים. הוא מבוסס על קיום שני עולמות נבדלים - העולם הרוחני הבלתי-נראה, שנקרא עולם החלום, והעולם הפיזי סביבנו' שהוא תחת השפעת עולם החלום, שהפיק ממנו את התמצית של חייו ושנבע ממנו בתקופת הבריאה שנקראת זמן החלום. הכוחות של העולם הרוחני התגשמו בחומר' ישבו ואכלסו את האדמה, יצרו את הנופים והאדם ונתנו לאבוריג'מים את הסדר והחוקים של החברה, את הטקסים וכללי לחלקי נפשו שלו • הפוטנציות שהאמן · מבקש לתת להן כיסוי ;' ההתנהגות וההכוונות לחיים. בשפתם מן המיתוסים התפתחו האגדות, הסיפורים והרומן . אבל המיתוסים ממשיכים להתקיים וכוחם לא פג, משום שהם נוגעים בשרשי הוויתנו' בחכמה העמוקה הבראשיתית של האנושות. המיתולוגיה, לפי שלינג, היא אחד ההיבטים של ההתגלות של המוחלט. ]t[ עוד הוא אומר: לא עוצמות דמיוניות מהורת את תרנן הפררצס המיתולוגי' אלא עוצמות שיוצרו את התודעה גרפה. הואיל והתרועה היא סיומו והשלמתו של הסבע, זהרת הפרסנצירת עם אותם הכוחות שיצרו גם את הסבע, ומשרם כך נחשבות הן לכוחות ממשיים. דברים אלה עולים בקנה אחד עם דבריו של אדיך נוימן' תלמידו היהודי של יונג, שהרבה לחקור מיתוסים וכתב על פיהם את ספרו הגדול על המקורות וההססוריה של התודעה. חקר המיתוסים בתחילת המאה - על-ידי פרייזר' קרני' אליאדה, גרייכס ואחרים היווה תשתית להסברים הפסיכולוגיים שהעניקו יונג ונוימן למיתוסים. ולאמיתו של דבר התבסס חלק נכבד של תורתם על האופן שבו מתאר המיתוס את תהליכי הנפש. מן המיתוס למדה תורת הנפש על הנפש. היצירה לא נובעת מהאגו. על האגו לפנות / הסמלית, מתאר המיתוס הזה את התודעה עצמו לשם הקשבה לפוטנציות שעליו להוציא לאור. היחיד היוצר הוא צינור לבםא את הלא-מודע הקולקטיבי. פוטנציות אלה פורצות מבעד לפריזמה של שכבת החמרים האישיים של היחיד היוצר • בהתאם לזה, הניתוח הפסיכולוגי של היצירה ייזער בראש ובראשונה בקודים של המשמעות הכלל- אנושית של הסמלים הארכיםיפיים שהם שפת הלא-מודע הקולקטיבי. להבנה זו ניתן לצרף את הגוון האישי- ביו גרפי של היוצר שהוםמע בחמרים הקולקטיביים. הבנת הלא-מודע האישי המשוקע ביצירה יאפשר לנו להבין את היוצר יותר מאשר את היצירה הקיימת לעצמה מתוקף משמעותה הכלל-אנושית. הארכיסיפים קיימים לעצמם, מעבר ליחיד הנושא אותם. לעומת זה, בחקר החלום של היחיד' נבחן קודם כל את האסוציאציות של החולם, כדי להכיר את חמרי הלא-מודע האישי' ולכך רק נוסיף את התשתית הארכיםיפית של המוסיבים הארכיסיפיים בחלום. יחד עם זאת, יש חלומות שהקדמונים היו קוראים להם "חלומות גדולים"' שמסעכם הארכיסיפי כפיזיות, הנובעת מן הלא-מודע הלא-נראה הרוחני. בשפת האבוריגימיים המיתוס הוא "זמן חלום". המיתוס, לפי הבנתנו' הוא אכן החלום יביםקלוhק החי של הנפש האנושית. הוא משקף את תהליכי התהוות התודעה ומקרין אותם על התודעה ההולכת ומתהווה, ומנסחת את שפת הסמל והתמונה של המיתוס במלים, שהן שפת התודעה. השכבה התת-קרקעית מאפשרת לתודעה להתוודע לתהליכיה. הסיפור המיתי נולד מן הכורח הארכיםיפי של הנפש למפות את עצמה כחלק מאקס הבריאה הצעמית של הנפש. הוא מאפשר לתודעה להתבונן בעצמה, לאשר ולאפשר את תהליכיה, וליצור את צעמה דרך תיעוד התהוותה. לפי ירנג-נוימן, המיתוסים כולם הם תיאור התפתחות וגיבוש התודעה מן התוהו הראשוני • הם מתארים את הדינמיקה בין כוחות ההתפתחות והרגרסיה בנפש, בין הגיבור והמפלצת, בין הים והיבשה, בין האל לםבע, בין ההיבקעות וההיבלעות, בין חרובן וגאולה. בכל המיתוסים ישנם אותם מויטבים משותפים שמהורים את מסהע הנצחי של הנפש האנושית: הכאוס הראשוני ממנו 16 גליון 156 ההתהוו םהעול יעל-יד תהיפרדו ההתודע ןמ :הלא-מודע תהיפרדו גהסו עוהר ןמ םהשל יהראשונ , םומאבק הז :בזה ומאבק לש רהגיבו למו ,המכשולים ההיריד ללשאו , תההיוולדו ,מחדש שחיפו תומציא רהאוצ ~הגנוז םבמלי :אחרות ךתהלי דמתמי לש תהתהוו .וסרנספורמציה םהמיתוסי םאינ םמתארי קר תא תהיווצרו ההתודע תהאנושי ךלאור ,הדורות אאל םג תא ךהתהלי רשעוב לכ דיחי דויחי ובהתהוות .האישית לע ןכ , יכדבר ,האבוריג'מים וזה ןאכ ן"זמ ,חלום" וב דהעבר-הווה-עתי םה ןזמ אחד , ךשממשי םלהתקיי לכ הזמן . סהמיתו ,הוא תבשפ ,האבוריג'מים ב"נתי "החלום ושב וצעד ,האבות ועכשי ואנ םצועדי בו • םלאנשי םהחיי הבקרב הרב םלעולמ הפנימי , םליוצרי םולאנשי םע הקרב ללגבו -הלא ,מודע םמקריני םהסמלי םהארכיסיפיי העוצמ תבעל חכו .מפרה חבכו הז שי םג ,סכנה ובהיות המפת תלהתמכרו דע תהמס ההתודע ואבדן • םהמיתוסי םעצמ םמספרי ולנ לע סהיח ןהנכו לא םהמעמקי םהיצירתיי םהמפרי םוהמסוכני םונותני תהנחיו ךאי יומת םוא .לגשת ךאי סלהיכנ סלפרד יבל .להיפגע ךאי סלהיכנ ךלמבו תבעזר סחו ,אריאנדה ךאי רלהיעז ףבענ בהזה הבכניס ,לשאול ימת ראסו סלהבי תבעוצמו ת<אש ,לוס <אורפאוס ךאי רלהתגב לע תכוחו סההר לש עהלא-מוד יעל-יד תהתבוננו ,תודעתית ךדר יהרא לש ןמג ,אתנה ךאי דלעמו נ ; סח ןנכו לש ץאומ ךא אל -גאוות רית ס<ההיברי לש <איקרוס יכלפ עהלא-מוד תוהכוחו ה ' ,סרנצנדנסיים ךואי דלהיוול שמחד ךדר עהמג ההמפר לש עהלא-מוד ע<המג לש הפרספונ םע ןהרימו .בשאול> סהמיתו אל קר רמתא תא תסיב ,האירוע אאל םג קמעני ול תמשמעו .ותכלית םבמקו םהדג יהרדוקציונל לש דפרוי - -סיבה ,תוצאה תתכלי סהמיתו אלקרו תא םהאו תלהתפתחו תתודעתי .רוחנית יכר השתחי סלמיתו רמשמעונ הנחוצ תהשקפ ,עולם ההמכיר שבנפ תכאחרו תכוללני ששי חל זמרכ .פנימי סכשהמכ רלאחו - אהבי גיונ תא תהסתכלו ,התכליתית רכאש תהתכלי אהי הלמעש עהמני .להתרחשות אהי הצעמ .הסיבה שהנח םהוש ןבג ןהעד יכד תלפתו תא תהאנושו רלהכי םבקיר יניגוד עסוב-ר יוכד ו~יצא ןמג ןדע וויפתח התודע בבצע .ובמאמץ תתכלי סהמיתו אלקרו תא םהאד תלהתפתחו תתודעתי .רוחנית גירנ אקר תלתכלי רז ד"התפקו יהסרנצנדנס .בנפש" וז העמד ,ארפסימית השמכיר דביסו יהרוחנ שבנפ - דיסו , קהמעני ףרצ תמשמעו ןבי תראשי תואחרי יבחי .היחיד דהיסו יהרוחנ יהמרכז ההז אהו ריוצ םהמיתוסי אוהו חהשול תא תהחלומו לא ההתודע לע תמנ השיתחר גדיאלו ןבי םהאד והאל , ןבי והאג , זמרכ ,התודעה ןרבי יהעצמ י<העצמ , ילפ ,ירנג אהו ןהגרעי קהעמו יהמרכז לש תהאישיו .הסרסלית> יכד השתהי סלמיתו ,משמערת הנחרצ תהשקפ ;עולם ההמכיר שבנפ תכאחדו תכוללני ששי הל זמרכ .פנימי זמרכ הז עתרב םמהאד רשיכי תבמשמעו שויממ הארת - ךבתהלי שהמימו ילארדי:.ד.rניאה לש ומהות .האנושית רז , הפירוש אל קר שמימו םכישורי םאישיי ,מסוימים אאל שמימו תהאנושיו הבמובנ ,העמוק ראש לבול ובתוכ תאחריו ,פנימית ,מוסרית הוהכר ןבגרעי יהאלוה בתוכנו . לכ הז וישנ תבדתו ,המרנותאיססירת םרג ובתורת לש .יונג רסיפו להמבו יעל-פ גיונ רסיפו להמבו םקיי תבתרבויו תרבו .בעולם םוא ןאכ ,התרחש יאז ךהפ ןבזיכרו יהקולקסיב לסיפור , אהמבס ןבאופ ס ' ימל תא ךהתהלי .הפנים-נפשי תא ומשמערת לש רסיפו ימית הז האנס רלבא ןכא , חברו ותורת לש .יונג ת~או עהלא-מור להמבו קעוס .במים יכפ שראינו , םהמיתוסי םמספרי יכ תבראשי ההי םי ןקדמו לש שהנפ תהקולקסיבי .הלא-מודעת המתוכ ךהל חוצמ הוהתהוו יהא ןהקס לש ההתודע .האנושית האגו , זמרכ ,התודעה דתמי ןקס המהשכב תהארקייאני תהלא-מודע תשמאיימ בשו בושו ולהציפ ולבלעו . רבסיפו תבראשי למבדי להא תא םהמי םהראשוניי םלמי .רשמיים לובמבו תנבקעו תארובו םהשמיי המלמעל תומעיינו םתהו הרב םנבקעי .מלמסה םהמי םהעליוני םוהתחתוני םמתחברי בשו במבול , םומאיימי קלסל תא וקיומ לש האגו . תבראשי ,ההתהוות והאג ןעדיי ,חלש ,פגיע רשבי , דמוע .לפורענות יכפ סשבמיתו יהקבל תמתואר תשביר םהכלי תבראשי ךתהלי הההאצל לש ,הספירות םמייצגי יסיפור להמבו עאירו לש רשב תבראשי תההתהוו .הקוסמית תהמהו תהאוקייאני לש שהנפ המוליד םוג .ממיתה םבמיתוסי תובאגדו םרבי רמתוא ומאבק לש רהגיבו ל<שמסמ תא והאג <האנושי ,במפלצת םלעתי תמפלצ ,ימית תשמסמל תא ימעמק םהי .עצמם הב"אנרמ ,אליש" סמיתו ,בבלי קמוזר קנאב תבתיהמ - תמפלצ תתהומו .המים ,ביהדות םאלוהי אהו הז ןשמרס תא שנח חהברי . וא ןתני .מצרים קמאב רהגבר תבמפלצ תהימי אהו קמאב והאג ןלמע חיזוקו • קמאב יכד סלשלו דבצ יהמסריארכל , דצ ,הסבע יהאינססינקסראלי-חיית , אשהו ימפלצת רכאש אהו םמאיי עלבלו שמחד תא והאג רהצעי וולהסביע תביסודו םהרגרסיביי לש .הנפש וכולנ םמכירי םמצבי הכאל םבה ואנ ~י םמוצפי יבמצב חרו יבלת ,נשלסים ,וכאונות תהתרוממו ,רוח תחרדו 'וכר , ~ו םלרגעי וא תשער .וימים יאול הלז תמתכוונ תהמשורר הסכינ גמס אכשהי :כותבת ת"מבדלי .שכמותך" ]2[ םבמקרי הכאל םבוסי אלבר תחלומו לש תסכנ הסביע םבמי ,המציפים תובאו תאזהרו ,בחלום תוהצער םדרכי דלהתמוד םע הההצפ גהפ .ימית תהאזהרו תוההנחיו חששול םהחלו - ןה המ ששמתרח רבספר להמבו המקראי . ם<הא דתמי ואנ םיודעי בלהקשי תלאזהרו ,פנימיות תלתחושו .נסן?> תבניי תתיב והאג יוהעצמ חנו אהו פהארכיסי לש רהגיבו קשנאב יבגל הההצפ .המבוליים םאלוהי רמזהי ואות שמרא הומנח ואות תלבנו התיב יכד .להינצל ההתיב ההסגור תומגופר בהיס תמסמל תא והאג יהאנוש לשיכי תא ועצמ , ךכ אשל ויחדר ואלי ימ עהלא-מוד אוהו ליוכ רלשמו לע וקיומ להנבד רוהאוס נומי . רכאמו , ילפ ,ירנג תקיימ שבנפ האינססנצי הגבוה תבעל לתודעת-ע - .ה"עצמי" האינססנצי וז אהי תבעל חכו יריפו תוויסו יצעמ רשיוצ תא יתהליכ .ההתפתחות יהצעמ ,מכורן רמזהי הומנח ואותנ יעל-יד ,אינסראיציה םאינססינקסי .וחלומות תההנחיו תהמדויקו תלבבי ההתיב תמזכירו תא תההנחיו תלבניי .המקדש ראפש תלראו ןכא האנלוגי וא לסמ ילמבנ שהנפ םההולכי :ומתהווים ,ראשית תחייב תלהיבנו תתיב האגו • יואחר סשמתבס והאג התיבנ תתיב זהמרכ קהעמו לש תכללו שהנפ -העצמי , זהמרכ יהאינסגרסיב יוהרוחנ , לשכול תא לכ שהנפ הלשכבותי ו<האג אהו קר דאח .מייצוגיה> וסיב לש יהעצמ אהו יפרדוקסל - אהו הז חששול תאזהרו שמרא יכד רלאפש תא םקיר תתיב והאג , אוהו םג שהמקד ושהאג בחיי תלבנו סולהתבס בתוכו • הההצל ןמ להמבו תמתאפשר יעל-יד ישנ םגורמי :הכרחיים 1. ץהמאמ ששנדר ןמ םהאד עלהשקי ןלמע תבניי והאג וופיתוח ת<בניי .התיבה> 2• דהחס יהאלוה חששול האזהר קומפסי תא .המבול ההתודע תהאנושי אל חתתפת אלל ץמאמ ןמכרו דומתמי לע .עצמה יהעצמ , ווהאגנציגו , םחוברי ןכא יחדיו . ואחריות תהמתמד לש לכ םאד אהי םלקיר רנפש .ומהותה היתיר רמז , םעצ הההכר רבקש ןבי ימעש םהאד <<הרוע ןובי להמבו אהי סאק לש ,מודעות תכתודע תאחריו םאד לגורלו . תלמודעו וז קחל תבבניי והאג חובפיתו דיסומוסרי . רסיפו להמבו אהו םג רסיפו לש תהתהוו תאחריו .מוסרית תחצב תגבולו 17 רינוא 93' תודעת האגו מתאפשרת על-ידי תהצבשמיים-ארץ , נשי-גברי , סוב-רע, חיים- גבולות לתהום האוקייאני של הדחפים מוות. כל זוג בעלי-חיים שמגיע לתיבה ~ מבסא את תודעת פיצול האחד לזכר ונקבה ~ האנושיים. כאשר הדחפים לבדם שולסים י:ן( באדם - ללא קוסב מווסת של םערכי ומסמל בכך את התחזקות התודעה . פיצול -~1 ~ אנושיים-רוחניים - הם הופכים הלהשחת ניגודי אחר מתקיים בהבחנה בין העורב השחור ובין היונה הלבנה, שהם אולי ורוע <"וירא אלוהים כי רבה רעת האדם בארץ[ .•.[ ותשחת הארץ לפני האלוהים ההקבלה לניגודי החיה סמאה-סחורה ותמלא הארץ חמס">. זו האנושות ששקעה שהוכנסו לתיבה. בחיי היצר והוצפה על ידם, כהצפה מבולית העורב מסמל רוע, הרסנות. הוא מקושר שיש לשים לה גבול . הגבול הראשון םהוש למוות ולשסן ומתואר כמי שמנקר עיני באמצעות בניית התיבה. הגבול השני אהו הפגרים. העורב מסמל צד הרסני בנפש, מנקר את הראייה ואת המודעות. הוא כוח עוצמת החייתיות שהוגבלה - לתיבה הוכנסו רק שניים מכל סוגי החי , והיסוד החייתי רגרסיבי בנפש בניגוד ליונה כסמל כוח נתון מעתה תחת שליסת התודעה. ייוחני שמפתח מודעות. שוב ניגודי סוב-רע גם האלוהים עצמו הוא בראשית הסיפור שמתקיימים במיתוס זה, לקראת התכללות. חסר-גבולות, בעל עוצמות ,מענישות בקיעתם של חיים חושים המיתוס של נוח במבול מתקשר עם מיתוסים הרסניות. בסוף הסיפור הוא שם גבולות לעצמו ומ נסיח שלא יהיה יותר מבול . אפשר אפוקליפטיים של יום הדין , השמדה סוסלית לומר , שמתרחש תהליך שינוי באלוהות לקראת בריאת עולם סוב יותר , ועם הסמל , והסמל הוא הגשר , הקשת שאוחזת צעמה: הקוסב ההרסני של הצעמי מתמתן. מיתוסים אחרים שבהם המעבר במים נמצא יחד את המודע והלא-מודע, בנשיקת איחו.ד גבול נוסף נוצר על-ידי שבע מצוות יבנ בתפר שבין השמדה וגאולה. מבחינה הקשת היא הציר המגשר בין שכבות ,הנפש נוח, שהן כללי החוק המוסרי הראשוניים פסיכולוגית, מדובר במבול ךבתהלי ה"אקסיס מרבדי" , ציר העולם שמופי v התחדשות פנימי. הרס ואבדן של הדפוסים שהוצבו לאדם אחרי המבול . במיתוסים רבים. וכאשר יש דו-שיח מגשר , קביעת ערכים היא מעצם מהות התודעה. הישנים לקראת התהוות חדשה ככורח יש יכולת לאינטגרציה וויסות כוחות. וזאת החסא, שכעסיו הושמדה האנושות, נבע ארכיסיפי. אך במצבי משבר אובדים כאשר אנו זוכרים - מבעד לענן - כי מעבר המנגנונים הישנים של התודעה, מי המבול מהיעדר חוקים ערכיים שיבחינו בין בסו למצוקות האנושיות, מתקיימות בנו שכבות של הלא-מודע מציפים בחרדות ופחדים ורע. מסופר כאן על תהליך התהוות המצפון קשת זוהרות, לעולם בלתי נגועות, מוסרי. האלוהים המעניש קשות הוא כאותו קיומיים. כל זה כדי שהנפש תיערך מחדש שנובעות ממקור עליון. סופר-אגו נוקשה בלתי מתפשר , לעומת ותבנה מחדש את מערכות התודעה, כתיבה נוח, ישו , דיוניסוס ואוזיריס מגלמים את האנושיות היצרית, האיד הפרוע. אחר-כך שתישא אותה אל התפתחות ' תודעתית ארכיטיפ גיבור התרבות: גיבור שמקדם את מתרחש שינוי: הסופר-אגו מגמיש. כאשר גבוהה יותר. האנושות באמצעות ידע שהעניקו לו נקבעים חוקי מוסר מוכן הסופר-אגו לקבל האלים השהייה בתוך תיבה, מיכל , כלי סגור של <ידע חקלאי , אילוף חיות, ידע טכני והבנות את קיומו של הרוע האנושי במחזוריות אינקובציה, הכרחית עד שיתבקעו החיים של הקיום>. על נוח מסופר שלימד את הקיום <"כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא המחודשים - המצב הנפשי החדש. זה הכלי האנשים את עשיית היין <כמו דיוניסוס> ואת אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. האלכימי ממנו יבקע הלפיס הנצחי. הכנת הכלים לעבודת אדמה. מדובר בדמות עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וחום וקיץ תת-קרקעית הנפש עשויה להיות הרסנית פנימית בנפש, המקדמת את המצב התודעתי וחרף ויום ולילה לא ישבותו"). אך גם מפרה, כמו הנילוס הגואה ומפרה את לקראת התפתחות גבוהה יותר , הכללה וקבלה של חניגווים באמצעות האדמה, כל שנה מחדש <מיתוס איזיס הקשבה למעמקי הנפש, כדי להוציא לאור קבלת הרע והמוכנות להכללתו בקיומנו ואוזיריס>. פירוש הדבר , שגאות של עוצמות ולממש את הידע הגנוז שם. האמן היוצר אף הנפשי היא אחת מתכליות המיתוס הזה רגשיות יכולה להפרות את הנפש דרך המגע הוא מגלם תפקיד זה. <קבלת ניגודי סוב-רע כחלק מקבלת עם שכבת מעמקים. מבולים, שספונות, נוח שולח את העורב ואחר כך את היונה הניגודים בנפש>, כאשר הרע מווסת על-ידי מחזורי מוות ותחייה מופיעים שוב ושוב לחפש מקום להניח כף רגל. מוסיב החיפוש יסודות ערכיים ומתקיימת הנחיה של קול במיתוסים ובכל גילויי החיים, כהיבס מהותי מתגלם גם בחיפוש המתמיד אחר שרידי פנימי רוחני. הכרחי של צעם החיים. תיבת נוח על הרי ארוס - חיפוש המתקיים את היסוד הרוחני הזה מסמלת גם .היונה אחרי המבול ניחם אלוהים על מעשיו ומבסיח עד היום <גם מוסיב זה מתקיים במיתוסים הציפור מסמלת מאז ומעולם את היסוד שלא יהיה עוד מבול. הוא מקבל את אי- רבים - החיפוש אחר גיזת הזהב, אחר הנפשי-רוחני החופשי . בנצרות היונה ;כולתו של האדם להיות בסול רע. התנסחה פרספונה, אחר גופתו של אוזיריס, אחר הלבנה מסמלת את רוח הקודש ואת הנפש י שהאנושות לא תושמד שוב היא קשת הברית הגביע הקדוש וכר'). זהו החיפוש אחר מהות שנגאלה. יונה היא גם סמל השלום והיונה המשתרעת בין השמיים לארץ , וככזו היא קדומה, עתיקה, בעולם ובשרשי הנפש, שיש עם עלה הזית <סמלה של אתנה> מסמלת אח . מסמלת את הגישור בין האנושי לאלוהי . לה תוקף עליון . כאילו מאשרת העדות הקשת היא התוצר היפה שאפשר להשוותו התחדשות החיים. נשים לב, כי היונה כסמל ' הקונקרטית לקיומו של האירוע ההסטורי את רוחני גבוה קיימת מלכתחיל . ה בתיבה, כפי י לתוצר האמנותי האסתסי , שנולד כמגשר קיומו של התהליך הנפשי , שהמיתוס מספר שרוח אלוהים מרחפת על פני המים עוד ' בין ניגודי שמיים וארץ , כלומר בין האנושי מלפני הבריאה. בתוכנו קיימת אפריורי עליו. י לאלוהי , בין המודע ללא-מודע. אין ספק, • הפוטנציה לרוחניות. ואכן , אחרי המבול i שהיצירה האמנותית, שהקשת מסמלת, היא ן. שורץ משה - מיתוס והתגלות, הרצאת הקיבו ץ , בעלת כוח-מרפא מווסת ומארגן , רעל כן המאוחד, 1978, עמ '46• מזכיר אלוהים כי בצלם אלוהים ברא אח 2• סביבה מסג -הבי ת במגדל , הרצאת הקיבוץ המאוחד ' .האדם היא מהווה הבטחה פנימית עבור היוצר , רגם 987 ן' עמ' 26• ברוב המיתוסים נברא העולם דרך התפצלוח . עבור הצופה ביצירה, כנגד קטסטרופות השלם האחד לזוגות קסבים מנוגדים :: מבדליות של הנפש. היצירה דוברת בשפת • רות נצר היא משוררת ופסיכולוגית 18 -גלירן 156 אמירה הס • הדחליל נעל הונגנעת השח;רה ~ת i~ • י:זד~~~י ~ןp~9 ם ךה;לך ,ןך 11;ת זנ'~ג ז -• • להכריז השר הזה אהבה :-: :: ·-: · -· ז-:- י~~ מפני ימ;, אשכל~ נהם צפרים מכשה פניו ויעניו iל~קi;ת !זי ~ד:י 9 לם z;וב~~ה ~ר~ף -י~~ ד~ליל דש;~ר ד!~ •ז:. רלע גרזם ימי וכנסי דר . :סף ;מ~;: w ~ז דר ם:~ לא ~לחלזr::;i; -: -: ז- ם:~ לא ~חדר~ ·~~~ ן צ~ןה ~~ ~· לא :חדר ~נ~ם ~י~ ~סת 'סי • T w ~ז לא :ח;ר ז~~~ w ~ז וא :חזר ~~צ~ןה נערפה ר~חי :• ד: שהנפש~ ת;נ;תי אז-וה רחם א;תי ב לא ·~~~ ש ן~ן~ל ן~~ ם:~~ ם~~ ל~~ ל qד~נ:יי ן~ ,·~~ ן -1 ה~~~~~~ ~~ן יף אבל שמנים נכנסים כמ; מים זה לא זה מחפש אהבה :- -ר ם:י~~~ן T ~ד~~יםז ;מ~ ן~~ ה!- לא !ה :• • ואהבז-וי את אבי ואת אוני ;הח~י a~נ;ליiל ,ד • אעיד :;ג;רy נגפם למלא אסמיו נח;רי הח;רים של הפליאה 0 ב~ 4 ת;-נ~? lבP. ר :~לר~ם ~ו! ן~,~ T דסם ~·,~ לא ל ןצ;ן לא ע~~: ~ןצ;ן לז.rןזrן ~ח;ךים ~ח;ךים 0 T : -:• rו sת; ~ר~ז'ם · ~~רזi ויגיד . : זה הזפים לא להם :• T • --:• מ~: i זנ'~י וזנ~:ם זנןה ~~די ;מ~ . . ע לא ;;· גי ~ ·~~ י ק םיcז-~w :~r.י~~ ~~ךי;ן ~~~יי:זים 1 ~ם Qזi נר~~. 7. ת ~~~יינ ךלא :~ויי~ ז~-'~ ז~,~~ וזנ~:ם ~זנ~:ם iן~~ ~r.זר לאש~~~:.ן~~~ ~r.זר ך~~ה ג~~י ואש הנכר T " --: ~י ניםמ?לה .... ני שמש יחזו אל ה"ם ה!;רב. •.-·:•-:T:• -ז -•• ~ן ומi.נז' י~'ר נשנשת גיהנם. :- ך :• -T • אסתר קרינג לז'אן כריסטוף המתהווה . סלואטורה מחפש :ז ?t 'אן pךי 9 םרף ס~נ;רמךה סלארם;רה מח s ש את האש. •• T :• •• -: :• cו?1 אם;ןה ה~יר~~~ סיר ק;ך~ים ל; 9'י? iז! לא ה~' ?'-t'iJ ף ~מפדחים מזפנ~ נ;רא, T :• • -:• -: ה~א רק ת~~ ל p ;ל סהז. ז:- ינ היה מנגה סיגרי;ת על פנים של אנשים, 0 :• • T -:T • · -: TT • TT T : ~~~ריע ל; ?יש;ן • סתם בככה. !'אן ייEר9 ם;ף ה~רר;נ~בi נלי סנה, T • • : ה~א, מח s ש את ושא.. •·• T :• •• -: ז ה;ריד מכנסיו ~פתח מיעלו • 1 -.,..,. : • . והראה לכלבי ה wכ~נה 1-.:· די : -•. 1 -: ז היא י;שבת על שפת הופים --· :--:··.· . ו;הי~~~ ?~~' J1( הופה-שם; שלר. :• 1 --:• א~לי זוך~ה ~ת Q ין' רסלראם;רה ר;צה לכנ;ת .ז:;ת;א T -: •.• :• :ז ,םנz, ס~-סה ק;ךאת ל; ך -:· ז TT סל-רא-ם;-רה ~מדגישה בכל הברה :• T ~לס 1 ה. s עם היתה ג;נ n ת סלראם;רה --T:T--ז:- :• ~וק Qת~~ .ה~~~;: iJם;" איךi ~~יה;ו '~~ן א~לי זוך~ה ~ת Q ין' רסלראם;רה נא לכנ;ת .ז:;ת;א -1 :ז :•T -: T 19 ינראר 93' אסתר ראליצו \:ו לעשות את העולם חלתחו ~ או : מה יכול · התראפיסט ללמוד מן הספרות ? זה כמה שנים מתקיים בהנחייתי קורס שנתי לאנשי מקצוע בנושא "ספררת רתראפיה: הפריה הדדית". במקרם הגישה הרווחת בקרב חלק מעמיתיי , הששים אלי שולחן הניתוחים עם אזמל חד של ז'רגון <בין אם פרוידיאני , קלינייאני, ירנגיאני וכר') שבאמצעותו מאבחנים, מסממים ומבתרים את הםקסם הספרותי כאילו היה מטופל בעייתי - נעשה כאן ניסיון להיפוך תפקידים מסרים. נשאלת השאלה - מה ירכל איש המקצוע ללמוד מן הספרות? כיצד ניתן לחדד את רגישויותיו של התראפיסם להקשיב לטקסם, לסבול ברעננותו ולצאת מועשר מן המפגש עמו? אכן מוזר לחשוב, שאנשים שרוב עיסוקם חרא להקשיב לסיפורי חייהם של המטופלים ולסייע להם לסרות מחדש נאראםיב רחב ומאפשר יותר , אינם חשופים יותר לספרות היפה על כל ריבוי פניה ואפשרויותיה. במהלך ההכשרה המקצועית, מרשם הדגש על הצד הפרגמנםי-מדעי של התראפיה הענקת ידע תיאררםי ומחקרי , פיתוח כישורי אבחון וטכניקות התערבות על-פי אסכולה זר אר אחרת, כמר גם על האספקט האישיותי של המטפל ויכולתו ליצור קשר םיפרלי • אך עדיין חסרה בתהליך ההכשרה התייחסות להיבטים האמנותיים של העבודה הטיפולית בכלל , ולאספקטים הספרותיים שבה בפרם. ספרות ותראפיה: נקודות השקה האמנות, כתב גיתה, מאפשרת בר זמנית הן מקלם מן העולם והן את החיבור האיתן ביותר עמו . ונכון הדבר , במידה רבה, גם לגבי הטיפול הנפשי. להלן אשרםם כמה מקורי הדמיון בין שתי בנות-הדוד הללו , התראפיה והספרות, החותרות, כל אחת בדרכה, לגעת במורכבות הדיאלקטית של ההוויה האנושית. פרסי - אוניברסלי הן הספרות והן התראפיה ממקדות את המכם על םבעו של היחיד , על המציאות הפנימית הסובייקםיבית שלו והפשר הייחודי שהוא נותן לנסיבות חייו • אין הן מעוניינות בהכללות ובממוצעים. עניינן בשפת הנפש, ב"דקדרק הפנימי" ביותר , במילון החד-פעמי של גיבוריהן . החיפוש הוא אחר מכלול ניסויי הצעמי , הפרסי ואותנםי ביותר . מאידך , הספרות, כמו גם המפגש הטיפולי , חושפת בפנינו סורח רחב של מצבי חיים ו"התנסויות גבול" קיומיות ואוניברסליות: מוות, בדידות, כמיהה לאהבה, אבדן חירות ומשמעות - אלד רק חלק מהדילמות של המצב האנושי המואר בכל מורכבותו הקרמי- םראגית, אבסורדית ובו'. There are two tragedies in life: one is not to get your heart's desire, the other is to get it, סיכם זאת ג' ב. שאר כמשפם "טיפולי" למדי • הן הקריאה בטקסם והן השיח בחדר הטיפול מעניק לנו תחושת שותפות "אני לא לבד בצרה", שבעקבותיה - איזו נחמה והשלמה. סדר - אי סדר הסיפור לא רק מתאר את המצב הנפשי- קיומי אלא אף מוסיף לו הסבר או מניע. התוהו ובוהו מיתוגם ומתארגן ל"מלים כדי לומר זאת". בניגוד לשרירותם של החיים צעמם, הספר , כמו גם הטיפול , חרא המקום בו הדברים מחוורים ומובהרים. חייו הכאוטיים, המפתיעים ונטולי הפשר של האדם מקבלים הסבר, כיוון וארגון. נעשה מעם סדר בבלגן. פעמים אחרות הסיפור או הטיפול פועל בכיוון ההפוך . הוא מערער ומפרק את הסכמות המוכרות והפריזמות הנוקשות דרכן קולם האדם ומפרש את "מציאות" חייו. בכוחן של הספרות והתראפיה להציב סימני שאלה במקום סימני הקריאה, לפתוח דף חדש במקום בו היה סוף פסוק, לתת תפנית לעלילה במקום בו היא נתקעה. הן הספרות והן התראפיה בוחנות מחדש את המוסכמות המקודשות ביותר , כך שמתפנה מרחב לראייה אחרת. חופש ומסגרת הן הספרות והן התראפיה נעות במרווח הפרדוקסלי שבין מתן מקסימום חירות לדמיון , לרגשות, ליצרים - לכל אותר עולם פנימי בן-חורין הפורץ כל גבול והגדרה רבין הצורך בשמירה על מסגרת חיצונית צורנית, ברורה ומוגדרת, שתכיל ותאפשר חירות זו • כמר בחלום, אי היכולת לזוז ולפעול , היא זו המאפשרת את התפרצות הלבה של הוויית הלא מודע. קרבה ומרחק בדומה לתראפיסם, החייב לחוש אמפתיה אל המטופל , להיכנס לעורו , בכדי להבין באמת "מן מקום שבו אנו צוקדים/לא יצמחו לעולם/פרחים באביב. המקום שבו אנו צודקים/הוא רמוס וקהש/כמו חצר. אבל ספקות ואהבות /עושים את העולם לתחוח/כמו חפרפרת כמו חריש."" (יהודה עמיחי, 1( את הגיון הלב שלו , כך גם הסופר חייב באותה "מאגיה של הזדהות". עליו "לעשות מאמץ רוחני ולהכניס עצמו אל תוך הדמויות שלו , ולא למשוך אותן אליו" <פלרבר ,2(< הקריאה, כמו גם · התהליך הטיפולי , מפתחים את כישורי ההזדהות שלנו עד כדי הבנה של מצבי נפש והתנהגות קיצוניים ביותר של ה"אחר". <הן מחוצה לנר והן בתוכנו.> יכולתנו לצאת מעצמנו , להיות קשובים וערים לזולת, כמר גם לםבע ולעולם נמתחת עוד קצת. יחד עם זאת, הן בסיטואציה הטיפולית והן בתהליך הקריאה נשמר תמיד מרחק מסרים בין המםפל 1 סרפר ובין המםופל;גיבור , בין הפנים, החווייתי , ובין החוץ , המתבונן והמספר. אכן , יחס זה שבין ה "דיבור על" ובין ה"דיבור את", הוא אחד המתחים המרכזיים בטקסם הספרותי כמו גם במפגש במפגש הטיפולי. "כמו חפרפרת, כמו חריש •••" דע כאן , כמה מנקודות המפגש שבין הספרות היפה לבין התראפיה. לפני שאמשיך , כדאי לציין שתי נקודות שוני מרכזיות: א. התראפיה, בניגוד לספרות, שמה לה למסרה להביא מזור לנפש הפצועה, ליצור תהליך של איחוי השבר ותיקון הלב. כמו לבת-דודתה האחרת, הרפואה, יש לתראפיה צד פרגמטי ריפויי. מכאן נובע גם הצורך של התראפיה להיות מעוגנת בתיאוריה פסיכולוגית מדעית זו או אחרת. התראפיסם מודרך תמיד על- ידי איזו מפת-דרך, המסייעת לו לנוום את דרכו ב"םרה אינקוגניםה" של הנפש, לתכנן את מטרותיו והתערבויותיו כך שלא יישאב וייסחף אל תוך מערבולת המצוקה של המטופל - ואילו הסופר הוא א-תיאורםי , משוחרר ממחריבות לתיאוריה אר למסרה כלשהי . בתחום הספרות היפה המסרים המרפאים לעולם יהיו תוצאת לוואי של הקריאה ולא מסותה המכוונת 3«. ב. הבדל בולם אחר הוא, שהתראפיה היא לעולם סיפור של שניים לפחות. הפרודוקם הסיפורי של החדר הטיפולי הוא תמיד חי , בינאישי ומשתנה. יצירתיותו של המטפל תלויה ביצירתיות המטופל רההיפך. לעומת זאת, הספרות היא דיאלוג בין הסופר ופנימיותו , בין הסופר וגיבוריו בלב.ד אין ספק, שבמאה השנים האחרונות הושפהע הספרות על-ידי כמה מהתיאוריות הפסיכולוגיות שהפכו חלק מהתרבות המערבית, כמר הגישה הפסיכראנליסית, הירנגיאנית רהאקזיססנציאליססית. יחד עם זאת, ניתן לשער , שההבדלים שצוינו לעיל מעניקים לספרות דרגות חופש רבות יותר , בבראה לתאר את כל מורכבותה של המציאות הנפשית. זר לייי • הספרות קורעת את המסברת וחושפת את הזיוף בחיפושה אחר האמת הגרעינית ביותר של ההוויה האנושית. "תת הכרה נפתחת כמר מניפה• כותבת יונה ו ולך , ובעשרתה כך היא פורצת איזררי סאבו תרבותיים, מנפצת פרות קדושות, חודרת לאיזרדי דמדומים. הרחתב המנעד הרגשי הסיפור אר השיר מחברים אותנו לקצרת הספקסררם הרגשי אר לחורים שחורים שכרסו , הוכחשו והודחקו במהלך ההיססרריה האישית מתואר לנגד עינינו תהליך של השתנות, גלגול אישי, משפחתי, אר קיומי. האדם מתגלה בפנינו כיצור הנמצא בתהליך מתמיד של התהוות. הארת היומיומי. הרגיל "חייו של כל אדם ראויים לנובלה" כתב פלובר . ואכן , הספרות המודרנית • כמר גם המס!כל • מפנה את המכס לאיש הרגיל, גיברר. במקרם · האנסי האסונות האדירים יש ארמללרירת קסבות, במקרם גיססרת רחבות בה ראלסרראיזם ·. של הק • מחורת קסבות של 1 Art, accompanying Man on his difficult joumey to his SELF, has שלנר. דוגמאות אינסוף יש בספרות המתארת נאמנות ' וחברות. "ידידי , אינך צריך לכתרב את מגרון הצבעים העזים של רגשות זעם, על אנשים יוצאי דופן העושים מעשים always been ahead of him at the goal. כתב תרמאס מאן • נהירתה משוחררת ממיסות הסדרם הבלתי נמנעות של התיארריה והמחקר המדעי הארבייקסיבי , ובנסיובה ארוך השנים עם השימוש בשפה, יכולה הספרות לתפקד כאותה "חפרפרת" שתזעור לקלינאי לתחח מעס את ודאויותיו המהודקות מדי לעתים, . ie יי st~alf.1ght& ~נ אשמה, קנאה, בדידות, עלבון רעוד , כמר גם נגיעתה המעודנת בנימי הנימים של תחושות דקרת, קשופות כמסע <שירת ההייקר למשל>. התיארסרן הפנימי ;. מפגש עם חלקי אני ואני-זולת הספרות מאפשרת לקורא מפגש עם ריבוי הפנים הקיים בתוכו , בין אם בגלוי רבין אם בסמרי. המיתוס לגבי המונרליסירת של האני נWth. Orearns upon '~ נשגבים ומיוחדים." כתב צ'כרב לסופר בראשית דרכו • איש השוליים מוזמן אל מרכז הבמה, ותשומת הלב ניתנת לסיסראצירת הנבלירת ביותר • הקודש הוא בחול , היופי • ביומיומי , המואר באור ררמירי • שלמרת הספרות מחדדת את הקרמפלמנסרירת של הניגודים בהרריה האנושית. אין סרב בלי רע, אין יפה ללא מכוער , "אדם צריך . לשנוא ולאהוב בבת אחת/באותן עינים לנכרת ובאותן עינים לצחרק 1 בארתן ידיים לזרוק אבנים/ובאותן ידיים לאסוף אותן , לעשרת אהבה במלחמה ומלחמה באהבה •••" <יהודה עמיחי 4(<. במקרם החשיבה האנליסית הפצלת את ההוויה לחתיכות חתיכות • אר/ אר • מתוארת כאן מציאות שלמה <לא מושלמת>, הכוללת בתוכה בר-זמנית אינסגרציה של ניגודים וסתירות. פנים רחוץ , דמיון ומציאות, לירי וולגרי , גברי רגשי , שפל ואצילי , זרמם רחי • זרגרת זר גרת הם נוסעים בתיבת הנוח של הסקסס הספרותי. אני רוצה שכל דבר תהיה בר איזו מרירות, שריקה מתמדת בעיצומן של תרועות הניצחון שלנר' תוגה בעיצומה של ההתלהבות. זה מזכיר לי את יפר' שכאשר נכנסתי אליה עלה בנחיריי ריח ההדרים .bed thou. .scarc.st .S ן withVisio1 ותאפשר צמיחה משוחררת של פרחי האינסראצייה והרגישות שלו. אספקטים "טיפוליים" בטקסט הספרותי הספרות, בדרמה לתהליך הסיפרלי , אינה מנסה רק ללכוד ולצלם את הדרמה של המציאות האנושית, אלא היא גם משנה את פניה. ערשה לה סרנספיגררציה. ייספר חייב לשמש כקרדום שינפץ את הים הקפוא בתוכנו" כתב קפקא. מהם איפירניה של סרנספיגררציה זרו בחלק הבא אציין בקצרה כמה מהבולסים שבהם שיש להם השלכה לעבודתו של הפסיכולוג. העלאת צדדים מוצלים של ההויוה האנושית הספרות, כמר גם חלק גדול מהגישות הסיפרלירת, מפנה את הזרקור לפינות האפלות של הנפש, ליצרים ולפחדים הכמוסים, לכמיהות המודחקות ביותר , לססירת מהנררמסיבי • יישרם דבר אנושי אינו מתנפץ לרסיסים. הגבר פוגש את האשה שבר, המנוגד את התינוק, המלך את העבד וכר'. נחשפת הדרמה הפנימית של חלקי אני שונים הנאבקים, רודפים ומשוחחים זה עם זה. כמר כן מתוארת רשת שלמה של קשרי אני-אחר: דפוסי יחסים חיוביים ושליליים, בין אוהב ואהובתו , בין חברי משפחה רכך הלאה. נוסף על כך , הסקסס הספרותי מאפשר לנר הבנה של העולם מנקודות מנס שרנות. במקרם תפיהש אגצרנרסית ומיקוד על האמת הפרסית של היחיד , יש הרחבה לראייה של אמיתות סימרלסנירת • לתפישה מרלסיצנסרית. ניזלות הזמן הספרות מזכירה לנר שרב ושרב שזמן הנפש אינו מתקתק בקצב השעון. הרומן, הסיפור הקצר והשירה מתארים בפנינו סוגי זמן שונים של ההוויה האנושית: זמן לינארי , זמן מעגלי , מחזורי , זמן של הורה מתמשך , זמן סססי , רגעי עומק נצחיים וכמרבן את זמן הדמיון רהפנסזירת. כמר כן , פעמים רבות מהול בריח הגרויות. <פלובר' s«. ניתן , אם כן , לראות כיצד יכולה הספרות להעשיר את סרוח דאייתו של התדאפיסס מעבר לעדשה תיארדסית זר אר אחרת. בכניסתה למברכי הנפש והיחסים המורכבים בירתו , היא נותנת למספל מפתחרת לסריסררירת חדשות. בהדגישה את רקמת היחסים הביב-אישית, הקובעת את התנהגותו ורגשותיו של הגיבור , היא קוראת תגו על ההנחה הפסיכולוגית הרווחת, שהנפש ממוקמת בתרך היחיד ושדי להפנות את המכס פנימה בכדי להתחקות אחריה. בהדגישה את סרגי הזמן השונים היא מחדדת את רגישותו של המספל לאופן השימוש במרכיב הסמפרראלי כגיבור מרכזי של התהליך הסיפרלי • עד כמה יודגש המסע אחורה והפלשנקים מהעבר , אר לחלופין האצה קדימה אל העתיד והאפשרויות שהוא סומן בחובר? עד כמה תוצעם ההשתהות על הכאן ועכשיו של הרגע אר על המחזוריות ואופיה הספיראלי של ההתנסות האנושית ? המשך בעמ' 27 21 ינראר 93' דורית זילברמן ורפ . אל וקרס ינ: .א< גלבוע> \:ו רציתי לכתוב שפתי ישנים ו~ טכניקות היפנוטיות לשליטה ב:כאב - קריאה ב"עד מוות" לעמוס עוז = ש במצב העפעפיים הכבדים - שלפני השינה תחושה "אורגת חבלי קסם" המושכת ומחרידה כאחת. הפחד מפני התרדמה הוא הפחד מפני ארנון השליטה. השינה היא מצב של אפס אנרגיה רזה משותף לה, למרות ולכניסה לסרנם. לא פעם אדם צריך להסיח את דעתו כדי שירכל להירדם. כך הוא יכול להרפות את גרפו ולהירגע. "ריפל ,, אלוהים תרדמה על האדם ויישן ריקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה" <בראשית ב' , נא') - אולי זה היה הסר נס הראשון • ההיפנוזה, הסרנס והמרות מתקשרים למצבים מיסטיים, מעורפלים וחלומיים. מצבים "אורגים חבלי קסם" הם מצבים המשרתים יפה את האדם בשני תחומים שונים ורחוקים זה מזה - הספרות והרפואה. אחת המגמרת החדשות של הרפואה היא לרתום את ההיפנוזה לשם שליטה בכאב. דרמה כי זאת היא גם מסותה הראשית של הסיפורת שנעסוק בה. לא פעם נהפך הדף לספת טיפול ולכן אין הבדל בין כאב לכאב. עמוס עוז אומר: "כאשר האמנות עוסקת בתבוסה, יש לה סיכוי לחולל מעין נס קטן . סרנספררמאציה. לזכך את הייסורים, לתת טעם למכאוב התפלי<ז>. עוז רואה את פעילות הסופר כדרמה לפעילות של מכשפי השבט - לספר סיפורים כדי להפיג פחדים ולספק נחמות לכאבם של בני אדם. "בסיפורים הללו האימה נלכדה בתוך מלים והשדים נסגרו בין סורגים של צררה והמפלצות אולפו ללכת בדרך שכפה עליהן המספר ... החיות והברקים והאש והמים והתאוות והמחלה והמרות הורקדו על פי קצב הסיפור" <עוז: 1990. עמ' 21(. הצהרת הכוונות של עוז היא שליטה בפחד וביצר ובכאב לשם הפחתתו . אוצר המלים שבאר לידי שימוש בקטע עיוני זה שלו , לרבות הדימוי של הסופר למכשף, כמר: "נלכדו בשבי", "רשת של שפה", ר"הררקדר על פי קצב הסיפור" הוא אותר אוצר מלים, המתאר את המנגנונים הקוגניטיביים העומדים בבסיס המשותף של הכתיבה המתוארת ושל המצבים ההיפנוטיים. כלי הספרות רתומים גם לשימוש הרפואה. הרפואה ההיפנוטית נעזרת כלשרן הפיגורטיבית, כאשר לעתים הכאב נחווה ככאב מפושט <דיפרזי>, ללא מיקרם אנאסרמי סגולי , והחולה אינו יודע היכן למקד את תשומת לבר על מנת להיפטר ממנו . במקרים מסוימים, נותנים לחולה הסבר מדעי למחצה. למשל הסבר "מקלעת השמש" )solar plexus<: נאמר לחולה שמקלעת השמש הוא מקרם שבר מתרכזים צעבים רבים, ושקשירת הידיים סביב הבטן יכולה להרפות אותם: מהפנס אחד הציע, שהחולה במצב ההיפרסי ידגים את יכולתו לחבר ולנתק, להפחית ערצמה ולהחליף ערוצים של מעגלים חשמליים מסוימים שהוא מדמה כי הם מצריים בגרפו רכי הוא שולט בהם. אנחנו נשתמש במלה המוכרת "סרנס" לשם סימון חוריה היפנוטית, המושגת בעזרת טכניקות שרנות שסומנו ברפואה. הסיפורת נוקטת אותן טכניקות עצמן שעדיין לא סומנו בסמנים משלהן >2<. א. ריתמים מהפנטים המונח "כתיבה היפנוטית" אר כתיבה "אורגת חבלי קסם" )spell-weaving< נטבע לפני כששים שנה בארצות הברית על-ידי החוקר אדרארד סניידר .>נ< סניידר טיפל בריתמוס, במרנרסרנירת, באירגרן השיר ובתופעות של ~צלול בשירה מסוג מסרים, אשר לטענתו תרנן כהלכה רק אם הקורא יכיר בכך שהיא מושתתת על אותם עקרונות המונחים ביסודה של ההיפנוזה. הוא תיאר שירה זו כמעוררת מצבים היפנראידיים קלים. דרגמה בעברית לשירה שיש בה אר גרן ריתמי סדיר מן הרגיל , הגורם לכך שהקורא "מוקסם", היא "שיר לאשת נעורים" של נתן אלתרמן . נביא רק את הבית הראשון המבסס את הארגון הזה: "לא הכל הבלים, בתי , לא הכל הבלים והבל • גם לכסף הפרתי בריתי , גם זריתי ימיי להבל. גם אחריך הלכתי , בתי , כצראר אחרי החבל." גם השירים "משתה" אר "ירח" של אלתרמן עשויים באופן דרמה. נקודה זר היא המפותחת ביותר במחקר . השירה ההיפנוטית. הנחת היסוד של מחקר זה טוענת, שנוחותו של הקורא להשאה ) suggestibility( מושפעת בצורה מכרעת מהאוגון הריתמי של השיר • נולדו טען , שהריתמוס המדויק יוצר רושם שהבל שווה- ערך באשר הוא שווה-משקל. החזרה שולטת עד כדי כך שהיא ממשיכה להתנגן שניות ספורות לאחר שהשיר הסתיים; קייזר ייחס כוח מגי לסדר ולריתמוס בשירה: ברכס דיווח כי "לריתמים סדירים מאד נודעה עלי תמיד השפעה בלתי נעימה, מרדימה, מיישנת, ממש כמו רעשים החוזרים בקביעות <סיפרת על גג>. אדם משתקע בהם במין סראנס". עוד טען ברכס כי באותו הלך רוח חולמני מופיעות אסוציאציות תחת רעיונות של ממש. מאותה סיבה ככל הנראה כתב נתן זך את ביקורתו החריפה על שירת נתן אלתרמן • זך לא נענה לריתמים ההיפנרסים שבשירת אלתרמן אלא רואה בהם ריתמוס מיכניססי ומשעמם. בכך מצטרף זך לתחושתו של נולדו כי הבלתי סדיר , הבלתי צפרי , המפתיע, המדהים היגר חלק מהותי ואופייני של חיפה. הריתמוס כרוך גם בקשר שבין צליל ומשמערת. מרבן מאליו , שבשירה הריתמוס אינטנסיבי יותר מאשר בפרוזה. אבל בכתיבתו של עוז יש לריתמוס נוכחות בעלת משקל והוא אישר באזנינר שבתהליך כתיבתו הוא משמיע בקול רם לעצמו את הכתוב. שימוש אינטנסיבי בפעלי האצה יאיץ את הריתמוס ויופיע במקביל לתכנים המטפלים במצבים של מתח אר של כאב, למשל: "המנגנים הגביהו מיד את כליהם והחלו מנגנים בחמת חדורה. פרועה ומרהיבה חיתה כרגע מערבולת הסוסים הדגלים המדים האבק התרועות והזמר , כאילו נפרש פתאום מחול ססגוני ענקי על פני המישורים העגומים" 'רעד מוות", עמי 115(. המצלול אף הוא תומך בתכנים. צירוף של מספר מלים, לעתים קטע שלם של צלילים אקספרסיביים כמר: "תסיסה ארסית, כוססת" או "הסתיו דופק באגרוף רפה כמלטף". חריזה פנימית במשפט גם היא מריצה את הקצב "מתוך הדממה/איוושה נושמת חרש/כמו יש; עוד מי בקתידראלה 1 ולו כרונה אחרת". (המילה "אחרת" המילעילית מתפקדת כחרוז ל"חרש">. דוגמה אחרת: "ואכן גם שאל באחרונה 'איך'/'לךי;אמר גירם די-סוורן". צירופים 22 •••l גליון 156 כמו "שדות הסתיו" "רשת פרושה" : השתתק: הקשבתו הנבונה והמנומסת לו את מנוחת הנפש: הרעיון ש"סמויים "אצבעות-צינה" : "עלילות-תהילה" פרק יא מתאר סערה וחזקים משתרגים מעשי אלוהים" חוזר תוך <הצלילים מחקים את צלילי הל-ל-ל- בשיר תהילה אפשרי>: "אימה-ממארת" <הצלילים מחקים את הגמגום או את הרעד הנגרם מפחד> בונים אונומסופיאה ספרותית. כך גם בשורה "ביעותי היללה הנישאת בלילה ברוח ונוקבת ... והנפש חיתה מתכווצת ומשיבה יבבה". תופעה מתוחכמת יותר ונדירה גם בשירה היא תופעת המצלול הממקד , המקשרת בזכות הצלילים בין מלים שאין קשר ביביהן ומצביעה על משמעות משותפת. תופעה זו מופיעה ביעיד מוות" כאשר עוז מקשר בין חייל-חילול-וקללה. "בעד מוות" , המצלול על תופעותיו . השונות מופיע באינסנסיביות, אבל גם ביצירות האחרות של עוז המצלול תופס מקום נכבד . המונוסוניות היא סוג של ריתמוס. כאן נרחיב ונאמר , שלא מדובר רק בריתמוס של צלילים. מונוסוניות תושג בעיקר דרך חזרה ומחזוריות. צלילים - חוזרים אבל גם חזרה על אותה מלה, על אותו מסר • רעיון חוזר בוואריאציות שונות. חזרה על תיאורי אווירה. אלמנטים רפיססיביים משמשים חיקוי למקצבים פיזיולוגיים כמו דופק, כמו נשימה וכמו פעילות המוח. פעילות המוח מכונה אלפא 1-2-3-4)8-12 מחזורים נשביח.> שתי שורות של ארבע מלים <בנות הברה אחת או יותר> מחקות את מקצב האלפא ומכניסות להרפיה. הדרך המחזורית - מעגלים של מתח והרפיה - מתח והרפיה. מעגלים של חיים - מוות וכר'. נמצא, שלכל אורכה נתונה הנובילה "עד מוות" בתוך מעגלים של מתח והרפיה. בקטעי המתח נבחרות מלים בעלות מסען ערכי שלילי , הריתמוס מואץ ויש ריבוי של פעלים ותנועה. נבחרות מלים, השייכות לקוטב השנון המכילות הומור ועוקץ. בקטעי השלווה נבחרות מלים בעלות מסען ערכי חיובי המשרות נועם. לכאן מתווספות החזרות. תחילה מחולקים מקטעים אלה לגודל של פרק. בהמשך מתרבים המקטעים ומתחלפים ביתר מהירות, פעמים אחדות בכל פרק. הפרק הראשון , המתאר את מצוקת האנשים, מצוקה שדחפה אותם למסע הצלב, מכניס למתח. בפסקה הראשונה מופיעות המלים: רגשו , רעים, צווחה, אש ירוקה, שמחה חשודה, תססה, המקוללים. הצליל ש' תומך באווירה של תסיסה וחש.ד בפרק השלישי הולך הגיבור לקבל מחילה מידי ההגמון סדם יציאתו למסע. הוא לא מדבר , אבל אישיותו מהלכת קסם על איש-הדת והוא מקבל מחילה מלאה וברכות לדרך גם בלי שהביע חרסה על חטאיו • הגיבור משרה סביבו אווירה נעימה ומנומנמת ואיש הכנסייה מתערפלת דעתו והוא כמעט במצב של סרנס. אז מופיעות מלים כמו: תם: עגלגל: בלי ניע: ענווה: אחת המגמות החדשות של הרפואה היא לרתום את ההיפנוזה לשם שליטה נכאב. רומח כי זאת היא גם מטרתה הראשית של הסיפורת שנעסוק נח. חורפית ומרמז על כוחות מסאפיזיים המפעילים כך את הסבע. הפרק מאופיין במעגל מתח חזק במיוחד המוביל למצב של סרנס. מופיעות בו מלים כמו: גשמים: גדולים: ניתכו בשצף: התמוסס: נפלו: הסערה צווחה פרא: עקרה: פיצחה: והטריפה: פרועה: ונופצו: מהלומה: הסתערו מזי קצף לטרוף: השתגעו: צורות סנוורים שיכורות: עוקרת סוחפת ולוקחת: מצלצל גבוה ונואש: מוחים ומשמידים: בסוף הפרק הרפיה. בפרק י"ג חוסים הצלבנים בחוסר-כל ומתוך יאוש גדול והכניסה לסרנס מתרחשת דרך מלמולים. מתקבלת תחושה שהמלים הן צפנים שיש לפצחם על-ידי הגייה בלתי פוסקת <בדומה לתיאורי הפעילות המילולית של המקובלים>: "הלא האש איננה אש והשלג איננו שלג והאבן היא מחשבה הרוח היא יין היין שתיקה התפילה אצבעות הכאב גשר והמוות הוא הבית הוא הנגיעה הוא שיר הפעמונים החם אתה אתה אתה". החזרות מופיעות "בעד מוות" בהתנדנדות על הסוסה מיססראל , מקצב המלווה את הגיבור לאורך כל היצירה עד חנייתם בכנסייה הנטושה. ברקע מנגינה מונוסונית, רפיססיבית "לחן תמידי , שקס וגם נוקב וגם עיקש". גם אחד הצלבנים - אנדיראס אלו וארז -מנגן , ולנגינתו יש אפקס היפנוטי • הוא מעורר בשומעיו געגועים אטומים "ולפתע היה מישהו בתוך מעגל השומעים פותח וצועק כאיש מפולח. כך יצעק פצוע המתעורר מן העילפון ומתוודע פתאום בבת אחת אל הכאב". היפנוזה של הלחן הקבוע, שבמקום אחד כתוב שלא ברור כבר אם הוא נשמע בחלל או נובע מתוך הגוף, שולטת בכאב לזמן מה, כפי שעוז ממחיש בדימוי הפצוע המתעורר מעילפון. החזרה באה לידי ניסוי גם במסרים כמו זה שהיהודי הוא היסוד המעיק: חזרה על מסרות המסע - להשתתף בגאולת הארץ וגם לבקש יש להבחין נין שני סוגים של קוראים, כשההבדל ניניהם יהיה בנכונות שלחם לאבד שליטה. כזה יחיה גם החבול נין חמתחפנטיס. גלגול מן האל אל די-סוורן עצמו: נושא המוות גם הוא מועבר דרך החזרה המונוטונית והחזרה המשולשת על המלה: "אבל ראה כמו במוחש כי מותן הוא תחילת מותו שלו . מותו הצטייר לו כמקום רחוק שאליו יש ללכת" . רעיון מרכזי , החוזר בריבוי צורות, הוא הרעיון הדתי שקלון מייצג אותו "ואשרי האיש הנותן נפשו בתפילתו , גם אם ממעמקים יקרא יש שומע לו". ד;~ר אינו מקרי והכל מכוון. לפרוזה אפשרויות רחבות הרבה יותר מלשירה להפעיל אותן טכניקות שהיפנוסיססים משתמשים בהם כדי להביא למצבים של סרנס. המצב ההיפנוטי הוגדר מזוויות אחדות. הגדרה כוללת אשר תשמש אותנו לצורך הדיון כאן היא: "מצב אלסרנסיבי של ההכרה" ]4[. לא פעם תוארה "השראה" כמצב של סרנס על-ידי האמנים עצמם, וחוקרים מצביעים גם על תיאורי הנבואה כעל מצבים דומים. כאן צריך להבחין בין הכותב והקורא. הקורא לא מקבל השראה כי אם מתהפנט מסיבות אחרות ובדרכים אחרות שנפרס בהמשך. אברי ברגסון השווה את מצב קליטתה של יצירת האמנות למצב של היפנוזה. על יצירת האמנות, כך סבר , להרדים את הכוחות המתקוממים באישיות הקורא, ולהביאו על-ידי-כך למצב של היענות גמורה ליצירה. היענות כזאת תעזור לקורא לתפוס בבהירות את האידאה שהיצירה מעלה ותגרום לו לחוש אהדה להרגשה המתלווה אליה. כך תיווצר התלכדות אינסואיסיבית של הקורא עם היצירה, עם זרם החיים הפנימיים שהיצירה מנסה להתיך אל תוכה. וירג'יני ii וולף כתבה למשורר צעיר לצאת אל החלון "ולהניח לחוש הריתמי שבך להיפתח ולהיסגר , להיפתח ולהיסגר , באומץ ובחופשיות, עד שדבר אחד ימס אל תוך חברו והמוניות שברחוב ירקדו עם הנרקיסים". יש להבחין בין שני סוגים של קוראים, כשההבדל ביניהם יהיה בנכונות שלהם לאבד שליטה. כזה יהיה גם ההבדל בין המתהפנטים. קורא, הגרסה באישיותו אל הקוטב האינסלקסואלי , יבחין בטכניקות היפנוטיות ביצירה אבל לא יושפע מכך בצעמו. קורא, הגרסה באישיותו אל הקוטב האמוסיבי , ירגיש בטכניקות אלה ויחווה אותן על עצמו • אולי זאת הסיבה שהמבקרים נחלקים בתגובותיהם הרגשיות ליצירות מן הסוג הזה. חלקם מתארים השפעתן של יצירות כאלה עליהם כהשפעה לא נעימה, מרדימה, משעממת ומיכנית, וחלקם מתארים יצירות כאלה כיצירות בעלות הישג מיוחד שגרמו להם הארה, התגלות, כישוף, והביאו להתלכדות המיסטית עם אותם חלקים שאינם ניתנים ~ ~ו 23 ינראר 93' בכל התיאורים נזכרת התרדמה אר המנום, דרכו פועל האיש ודרכו מסתננים חייו • דעריות אחדות לאודך היצירה מתארות את ההשפעות ההיפנרסירת של די-סוורן על הסרבנים 'אותר , רעם עדריות אלה יכול הקורא להדזהות, מפני שהוא עומד במעגל , יחד עם הדמויות האחרות, סביב די-סודרן. למשל , זערתו של ההגמון אסייד , שדי-סוורן בא אליו לקבל את נוכתר למסע. בחדר ההגמון דלקו נדרת. אסייד מבחין כי אורחו נראה במצב של פיזור דעת או של ריכוז הדעת, הוא מצוי על קו התפר שבין שני מצבי נפש שונים מאד שנהיים לאחד בשעת הסדנס. אסייד עמד מול די-סודרן כמהרפנס, כנמשך על שדה מגבסי שהתפוגג דק כשדי- סודרן עזב. "'הנני מוכן עתה להישבע,' כותב החסיד צלול - הדעת". המחבר המובלע מדגיש את צלילות דעתו של הכותב כדי להדגיש את הניגוד למצב הסדנס. אסייד מעיד , ששתיקתו של די-סודרן היתה על- סבעית כמעס <עמ' 100( ונראתה כאילו אין היא שתיקה. ההגמון נדהם לאחד שהתעורר מהמצב שהישרה עליו אורחו. די-סודרן קיבל מחילה למרות שלא התוודה על אף עררן. אסייד מדגיש, שדרמה בדרך ערמומית, רכל מה שהעריך היה בבחינת פירושים שלו. עזרתו של אסייד ניתנת כלשרן דנים והיא משפיעה על הקרוא כאילו גם הוא שותף לה. מקרה אחר הוא מקרה היהרדיה שהתגלתה במחנהו של די-סודרן. הוא חשד, שיהודי מצרי בקרב אנשיו וגודם לאסונות התרכפים עליהם. "לבםרף ציורה מתארם כי יכרע היחרדי על בדביר בזה הרגע רכזה המקום יהיה שמר אשר יהיה. אחר כך' בדממה שלמה, הסב גבר לא האנשים וסיפם לאס על םרםתר כאילו אהר חרלה. למחרת עם ארו נמצאה אהש אחת תשרכב וגורנה חתרך בסכין רחרד הצלב שהיה לע צררארה נערץ בין דשיה." (עמי 128(. ליהודיה אין בדירה אלא להיענות לדרישתו ולהיחשף. פקודות עקיפות - השיטה הפיזורית )S(. שיסה זר של פקודה עקיפה פותחה על-ידי המהפנס אריקסרן ועניינה הסחת הקשב והחדרת מסרים בעת מצב של אי-ריכוז. בסיפורת, סכניקה כזאת אפשרית כאשר גיבור אחד גרתן פקודה <במרבן של סרגססיה, פקודה שאפשר לסרב לה> לגיבור שמזדהים איתר , והפקודה עוברת באופן עקיף אל הקורא. למשל , "היא הביסה אל תוך עיניו ואמדה לו 'אתה עייף לך לישרן' אר 'למה עיניך כה כבדות ונפשך לאה ראתה כישן בהקיץ'"• מנהלים דיאלוג עם מסרפל <אר הגיבור שמזדהים איתר> על נושאים שהוא מתמצא בהם ומעוניין בהם וזורים בר את המלה "יעיפות". המלה חוזרת על צעמה בכל כמה מלים אר משפסים גם כאשין היא קשורה בכל דרך שהיא לנאמר • וארי לציין , כי ישנן שתי דרכים עיקריות כגון ריתמוס מונרסרני , אווירה מסוימת ונוי. בשלב שלאחר הסרנס, שהע שהמסופל ישן , יבואר לידי ניסוי שיסרת המספלרת בכאב צעמו. אווירה ומשמעות יתכן ניגוד בין אווירה מרגיעה לתכנים מרעישים. למהפנס מסייע סרן הדיבור • הפנייה לחרש השמע של המסרפל. סרנצירת דיבור מושגות בספרות בדרכים אחדות, שהן שילוב של האווירה והמשמעות. אווירה שקסה ושלווה מכניסה להרפיה. לדוגמה, ישיבה מול אח מבוערת במקרם סגור כשנחרץ קודד וחשוך • מים זורמים, נהר , גלי הים, גשם מספסף. אווירה אידילית כמר בשרדה משל ביאליק "השיסה פרחה, השמש זרחה" <חזרה של צליל בחרוז ומקצב רפיססיבי המצפה לצמד מלים נוסף כדי לבסס עצמו ולהגיע לחיקוי של האלפא> נפסקת בזזעוע: "רהשרחס שחס". בכל פעם שהקורא מוכנס אל מצב של הרפיה יופיעו מים וינדע מוות" • לרוב תהיה גם חזרה משולשת על המילה "מים" אר על מקומרת המתאדים מים כמר ירכל , פלג, ים וכרי. גירם די-סודרן , המהלך קסם על כל שומעיו בהליכותיו השקסרת רהחרדררת, דמומה בצעמו למים: "לאמיתר של דבר , הנהגתו של האדון גירם סרררן לא זר בלבד שחיתה קלה ומזריקת · די להפליא, אף משוחררת היתה מםפקרת רמריגרשים. דרמה היתה לתנרעתר של נחל מתרד מאד העוהש זוכר באפרים, כמישרו • ללא צקף רללא סחף מחליקים להם נחלים כאלה. אינם עוקרים דבר ממקומר ואינם הרוסים מאומה. אבל כל המרסל אל ךמהל זרמם נישא בהתמדה, בכיורן יחיד' אניש בתוקף בוחרת שאינם מסבירי פנים לכיעקר , אף כי אינם מעלימים עצמם :כלל "שסף קשס והכרחי." (עמי 96(. יצירת הזוהרת עם הגיבור כתנאי לשיטה הפיזורית תיאור של אדם ישן או עייף יכול להכניס את הקורא למצב דומה. בסעיף זה דן רבות מחקר הספרות, ויצירת הזדהות עם הגיבורים היא אחת הסכניקות המשמעותיות בכתיבה בכלל. כאן אנו מאירים את תשומת הלב למצבים ספציפיים בהם הגיבור "מכניס" את הקורא למצב היפנוסי. דומה שביצירה ידע מוזתי אין הקורא יכול להזדהות עם די-סודרן , מפני שהוא גיבור- הנעלה-על-הקורא, הקורא מזדהה עם הדמויות שמסביבו וכמוהן נמצא תחת השפעתו. גירם די-סוורן נמצא רוב הזמן לכוד בשרעפים, במצב מסרשסש ומוזר לסוכניו • הוא ארסודיססיבי והוא יכול להפנס את סביבתו • סמכותו נקנית לו בזברת מעמדו ובזכות אישיותו רכך הוא עליון על נתיניו רעל קוראיו • הוא אציל , בעל כסף וברח-מנהיגות, רגם גופר גדול מימדים <רואה עמ' 146 ; 142 ;103 ;95(. לניסוי מילולי ביצירה. יש להדגיש גם את ההבדל בין קורא לש עידן הקולנוע והקורא של עידן -הפרה קולנוע. בעבר היה הקורא נתון תחת ן~ השפעה חזקה של המלה הכתובה תוך ~ שימוש רב יותר בדמיון היוצר . המימד הוויזואלי מסופק לקורא העכשווי בכמויות גדולות בקולנוע, בסלוויזיה ובווידאו , ואולי באה הראייה ממשית על חשבון הראייה בעיני הרוח. כך יכלו . גיתה ודוססוייבסקי להשפיע השפעה צעומה על קוראיהם, השפעה שהיו לה אפקסים היפנואידיים "קשים" על הקוראים. פעולת החיקוי וההזדהות, שהיא תנאי הכרחי אבל לא מספיק לשם התהפנסות, התרחשה עם קריאת "ייסורי ורתר הצעיר" • צעירים רבים חיקו את לבושו של וותר <חולצה ומכנסיים צהובים ומעיל כחול!> וזה היה למלה האחרונה באופנה לגברים באירופה. השפעות כאלה נודעות היום לקולנוע. למשל, סרסי "סופר-מן" על כל הוואריאציות שלהם, המשפיעים בעיקר על ילדים, שהסוגססיה מתקבלת אצלם כמעס ללא ביקורת, והצורך במבחן מציאות הוא ממילא פחות מזה של המבוגר. בקריאת "יסודי ותדר הצעיר" לא הסתפקו הקוראים בחיקוי אלא הושפעו והזדהו עד שרבים התאבדו בעקבות וותר • אחת הדרכים להשגת הרפיה היא הרפיה על-ידי הדמיון. החולה מדמיין מקום נופש או מקום בו פעל פעילות שיש לה מסענים נעימים, וכך הוא יכול להתגבר על התקפי הכאב. ההרפיה היא תנאי הכרחי כדי להיכנס לסרנס והיא מגויסת גם כדי להפחית את הכאב. הרפיה מסוג זה נעשית באופן לא מודע גם בקריאת ספר , המספק עולם אלסרנסיבי ומקום מקלס זמני. גירם די-סודרן מנסה דרך זאת כשהוא כבר יודע שלא יגיע לירושלים. הוא מדמיין אותה מתוך תחושה חזקה שדי אם יגיע לים, שם יוכל לראות את השתקפותה. אבל בסופו של דבר הוא דוחה דמיונות אלה "מפני שלא הירווהו". ואמנם סופו של המסע לגבי די-סודרן הוא התאבדות. אין הוא מצליח להגיע אל המנוחה הנכונה. הזכות להיגאל , כמו המנהיגות, גם היא עוברת לידי קלוד , המשוכנע כי כל הכאב והסבל הם רק הנמשל ואילו המשל מתרחש במיקרוקוסמוס ולאדם אין עליו כל ידיעה ב. עור טכניקות המכניסות לטונס יש להבחין בין סכניקות, המסייעות למהפנס להכניס את המסרפל לסרנס, רבין שיסרת סיפרל המסייעות לו בעת ההיפנוזה להפחתת תחושת הכאב. בשלב ההכנסה לסרנס מספלים בשינוי במצב ההכרה. בהעברת המסופל ממצב של עיוות למצב של שינה בעזרת סכניקרת 24 -· גלירן 156 1 נוסח אלתרמן מתעבים. עיוותי המכוונות הולכים ומתגברים ככל שהמסע מתמשך ובעיקר בישיבה בכנסיה העזובה. האנשים לא דיברו אבל הקירות החלו להשמיע קולם. מרוב אימה וחשד "גם חשבון הימים בסוף." המילה "בסוף" כוללת גם שיגעון. ואמנם בשלב הסופי צועדות תשע צלליות מסולסלות, מתוכן ארבעה עבדים שדעתם בסופה מכבר. המסע הולך אל לב רינת הפעמונים, כלומר אל אי אלו קולות שמקורם לא ברור . האנשים "משאירים את בשרם הנמאס וזורמים פנימה, קילוח לבן על פני לבנה, התכוונות מרפשסת, אך נמוג, אולי מנוחה. 11 כך הסיפור מסתיים במצב של מנרם. בסירם הסיפור באות רבות מן הסבביקרת המוזכרות לידי ניסוי . יסוד של מים, קולות מרנרסרניים וחוזרים בקביעות כמר דיבורן פעמונים ומצב של עיוות מבררנות. פירורו dissociation- (לשרן הפרדה) כמעס כל סרנס יכtרנפיה כולל חוויות פירדרדירת, שמשמען הוא שהמהופנט . חש עצמו הן כצרפה מנחרץ והן כהוא-עצמו בעת ובערנה אחת. לשרן אחרת, פיצול אר חצייה של האני )7<. בספרות לא תמיד תופיע חווית הפירדרד בתרך דמות אחת. המספר . כאן מורכב מכמה מספרים ההולכים ו"נספגים", הולכים רנסמעים זה בתרך זה. דמות מספר נוספת עומדת בצד , מפוקחת חלקית ומדווחת על אני אחר המצרי במצב של סרנס. די-סוורן מהפנס את ההגמון • המחבר המובלע, שהשיג כביכול גם את רשומותיו של ההגמון , מדווח על כך לקורא. בסיטואציות אחרות די-סוורן מהפנס אחרים וקלוד עקרם-כתף מדווח על כך. כשהסמכות עוברת מדי-סוורן לקלוד , מציץ לו מעבר לכתפר המחבר המובלע, ומספל ברשומות האלה סיפרל ביקורתי מהצד )8<. הדמות הארסרריססיבית נהיית פרמסיבית ומעבירה את הסמכות הלאה. גם סמכותו של קלוד מתמוססת אל תוך זר של המחבר המובלע, לאחר שסמכויות קודמות כמר ההגמון נבלעו כבר. בשירן היפנוטי hypnotic amnesia חלק חשוב של התפישה <הקוגניציה> מלווה ב"סריקת" מידע קודם, המאוחסן בשפה ביוכימית במערכת העצבים. נערכת השוואה של חוויות חדשות עם מידע קודם שכבר אוחסן • אם מידע אודות חוויית כאב מסוימת מהעבר נרתק מאותר מרכז סריקה, ונשכח, יתכן שאותות חדשים לא יזוהו בתור כאב. אם מרחקים את זכררן הכאב הקודם יכול התקף הכאב הקרב להתקבל ללא חרדה המתלווה אליו עם הזיכרון. כך קררה לדי-סוורן ואנשיו. הישיבה בכנסיה החרבה ללא אוכל ובקרר הנורא גורמת לסישסרש חרשים ולבשירן , מעין הירדמות החרשים, וכך מתאפשרת היציאה המחודשת הכאב, לעיתים דרך החרדה והדיכאון שהוא גררם, כלומר מהצד הפסיכי , רלעיתים מספלים בכאב כשיסרח פיזיות, המתמקדות בסיבים העבים והדקים קולסי הכאבים, כלומר מהצד הס רמסי . שיסרח אחדות, המשרתות את הנריררלרגים רהמהפנסים, משרתות בה במידה גם את הסופרים לשם שליסה בכאב ולשם הפחתתו • עיוותי מכיונית orientation distortions בעזרת היפנוזה ניתן להשיג עיוות של מימו הזמן • עירת זה פירושו שזמן ארוך יכול להיחוות כזמן קצר <רלהיפך>. עיוות אחר הוא עיוות של תפיסת המרחב ויצירת מצבים מיסטיים )6(. היצירה "עד מוות" מתחילה במסירת זמן ומקרם מוגדרים - קלרמרן, 1095. אז צץ הרעיון ובאביב 1096 החל המסע. ראשית המסע מתועדת - הנסיעה אל ההגמון אסייד רמשם לגרנרבל. ימי הביניים משמשים רקע מתאים לכישוף ואותרת פלא. החרשים מתערפלים. התיאורים מערבבים את החוויות החושיות <אנססזיה - עירברב חרשים נוסח "והעם רואים את הקולות">: "ללא הרף ליוו ריחות הבציר את הנוסעים במעלה דרכם. היה זה כעין לחן תמידי , שקס רגם נרקב רגם עיקש." <עמ' 94(. גם קלוד חוזר וכותב שאין לסמוך על החרשים. "יש וקללת אלוהים תברא כלסיפת יד אישה, והברכה לעתים תברא כסכין בבשר. מראה הדברים ונגיעתם אינם נפש הדברים. 11 מכאן והלאה מתחילים אצל הצלבנים הנודדים עיוותי מבררנות באשר לתפישה המרחבית שלהם ובאשר לתפישת הזמן • "מופרך היה מראה השיירה בהשתקפה במהופך במי הנחלים, אר בעיני המתבונן בה מרחוק. היה בכרחם של המים ושל המרחקים להפוך כל תנועה שהיא למהתלה גמורה. 11 בהתחלה מובא נימוק ריאליססי לעיוותים האלה, אבל הדברים הולכים ומסתבכים. התיאורים מלווים יותר ויותר בתחושה המרנרסרנית של מים זורמים "והימים והלילות הופכים להיות חומר גמיש הנוסח להתערות ולהתערות." משתרבבים ניסויים כמר "אלכימיה" וקולות אסיים ועמוקים הרבה יותר מכפי שהיו כצאתם מפי אנשים ירודים אלה. אין לסמוך על החרשים: "לאחר זמן מה, מרוב אימוץ הקשב, מתחיל הניגון לתעתע במאזין ולברא פתאום מבפנים, מתוך קרביו שלו." תיאור זה, לפיר אין ערד להבחין אם הקולות באים מתוך הגרף אר מחוצה לו , מעיד על עיוותי מבררנות. ותעתועי החושים האלה מגבירים בקרב הצלבנים את החשד שלכל זה גורמת נוכחות יהודים במחנה. כולם חשודים, דע כי הוחלס להעמיד משמר חיצון וגם משמר פנימי • אבירים אחדים נצסרר לצותת בחשאי ואבירים אחרים הופקדו לשמור על הראשרנים. החשד והתסיסה והרוע הירקרק למתן הסוגסטיה: הדרך הארסרריססיבית, הפאסריאכלית - דרך תקיפה, סמכותית, רעל כן נוסכת ביסחרן • פקודה ארסרריססיבית תופיע למשל בלשון התפילה: "ובחרת בחיים". והדרך הפרמסיבית, המאסריאכלית - דרך רכה, עדינה. למשל, "צערם את עיניך ותרגיש רפוי". דרכו של גירם די-סוורן נושאת אופי ארסרריססיבי. פניותיו המועטות אל האנשים סביבו מצוינת כפקודות קצרות. "אומר היה למשל: ברא. הנח. עכשיו. הבא. הלאה." פקודות שניתנו כאילו מתוך תנומה "רעם זאת, ובחזקה, סגר האיש סביבו מעגל צרבן של אוגרת. וחיתה זר אדנות מובהקת שאינהצריכה הםעמה ראינה צריכה מאמין: יסרו זע , גזעי , כרפה אימה ודומיה גם בתרדמתו , אזב מתכווץ." (עמ' 95 וראה גם 96 ר 119-(, די-סוורן מדבר גם בשפת הגרף באותו אופן. ניד אצבע, למשל, שגם היא תנועה סוגסטיבית ארסרריססיבית. הדירן של די- סוורן עם היהודי שפגשו בכפר על רכושו גם הוא התנהל מתוך פקודות מן הסרג הזה. המספרים האחרים בוסים לסוגסטיה פרמסיבירת. בעקיפין , בשיסה הפיזררית, תוך חזרה קבועה לאורך היצירה על אותן העדריות. למשל כשקלון מעיד ברוח של הכנעה שהוא פוחד מאד <עמ' 128(, והמחבר המובלע מעיד שמירם ליום חיתה הסמכות עוברת מידי האדון לידי קלוד. די-סוורן נחלש. הוא עובר מהסגנון הארסרריססיבי לפרמסיבי ומעביר הלאה את סמכותו. ג. טיפול בכאב הכאב מוכר היום על-ידי הנריררלרגים כנקודת מפגש בין גרף ונפש. בסיפרל בכאב מפרידים היום ברפואה בין סיפרל במחוללי הכאב לבין סיפול בכאב צעמו • ידוע, שכאב אקרסי גורם חרדה וכאב כרוני גורם דיכאון • ישנן שיסרח היפנוס'ות להפחתת 25 ינואך 93· למסע. הם יוצאים שרב לדרך מבלי לזכרו את רמת הסבל והכאב שהביאו אתם להתחבא. כשחרשיהם מבולבלים ותפיסתם מעוותת הם יוצאים: "רכך לבסוף, ללא ~1 סוסים, בלי בגד וצידה, ללא נשים וללא ~ ייז , חקרו קרוע את עררם מעל רגליהם היחפות, לקרם וללכת לירושלים. הן מראש כך חייבים היו לצאת לדרך." שינוי משמעות הכאב קלוד עקרם-כתף מחליף את משמערת הכאב בהנאה. קלרד נוסה להפליג בעצבות ולהפריז בהתלהבות. חי במהפכים עצבניים ה r ורת 1• וסרר התכלת ההדע•, · . ורז, עםרם: וסרר התכלת ההדע ברת' 1990. עםי 20• .z חירגרן•. לאחרונה · •םרנם• בעברית היא •חוגרן• אר לפי הםילרן' '· םירובאוננ ופראיים נםנהע הםילה •םנרם •חוגרן• םקררר בחריגה, התפתות ריזיאה. םזנ שניתק קםררה נתנרהם · רנ ברח הרזון <אבן שרזון>. הםלה •םנרם Kר ננםנרם • םלה, הםתארת נברנה את ה:זםנ שלפני םדiםת רלע בן היא נזוםעת םתאיםה יותר. ההתלנםרת הלינגרריםיסת . גם היא קרםנית. ל•חרגרן• אםרזיאזיה תינרcוקםיפיה · ואילו ל•םנרם היcוזיזרםא זול קרנבהי, זול הםתנררת. Snyder, Edward D.: Hypnotic Poetry: A Study of . 3 Trance-lnducing Technique in Certain Poems and its , ביד סיגופי הבשר ותענוגות הבשר. האמיד Literary Significance. Philadelphia, Pennsilvania UP כי בקצה הייסורים ימצא אהבה. הנאותיו המיניות היו מערובות בכאב. חרא נהג לתת בידי אשה את פגיונו רהשתםח להירמס בכפותיה כדי להתייסר . צועק וצוחק בריקת הספרות דרך כלי הרפואה מעוררת תחיות בכיוון הגדרתה של "הספרות חיפה" או "הספרות האיכותית". כמברכה. החילופים האלה היו עבורו כמיד מצררה הבאה בעבירה. הכאב מזכך ומעדן וככזה חרא נחשק על-ידי קלו.ד כך חרא וראה את קהילת היהודים כמערובת כתוצאה מהקללה והחדרן אשר הנחית אלוהים על ראשיהם <עמ' 103(. גם גירם די-םרררן מפרש כך את הכאב, הכאב גשר והמרות חרא הבית, חרא שיר הפעמונים החם <עמ' 151(. הכאב רצוי כי חרא מרכיל להנאה, לגאולה, להתרוממות הנפש למצב של מנרם מיסםי , המאפשר מפגש ביד אדם רביד אלוהיו . על-פי הדת הנוצרית, המאמין יכול להתגבר על ייסוריו משרם שהם מומלצים על-ידה כדבר חיובי , כהישג, וכדרך ממרקת ומביאה בסופר של דבר להנאה גורלה, להנאה הגדולה בירתו • כך "געגועים", "מנוחה נכונה", "קופסה שחורה" ובאופן חלקי "במיכאל שלי", "לדעת אשה" והמצב השלישי" • הםכניקרת הללו באות לידי שימוש באופן לא מרוע והן נובעות מהקשר של יצירות אלה לרבדים תיארלרגיים רמיסםיים, כפי שהראיתי במקרם אחר )9<. בדיקת הספרות דרך כלי הרפואה מערוות תהיות בכיורן הגדרתה של "הספרות היפה" אר "הספרות האיכותית" . מאמר זה מציע, בעזרת השילוב בין שני התחומים, ערד מערך כלים לבדיקת מודלים ספרותיים. לא מן הנמנע שנמצא םכניקרת אלה גם בספורת שדרת תעופה, רומנים ררמנםיים וסוסים סרג .'ב גם שם תיתכן אווירה 1930. .4 · פרנז םםםר הזרמתי' ראשית הםאה ה 18',,,, ההיפנוהז הםדררנית. הוא התיחם להיפנוהז נפעם · אני · ב הנר.רcווזד אכופן םרדע ובהשקר ישיר לרפואה. פרויד דחה תא ההיפנוהז םתרך תח;הזן הזופםיבראנליהז רויפה לעיה. תםחלםנ העולם הזןניה ברזו אקלים מתאים לקבלת ההיפנהזו בעניין םדיע. נ 1949- החברה · נרםהד וסרה•נ אריקםרן, שהחל לפרםם את .· הליפנהזו לקינית רנםירנית תוותר נשברת החםיזוים, ארזם כזובים האחרונות לו ירי חברה זר m יה לאבםרלה הקםרנלת בירתו נהיפנרתירפיה. ןלהל מיורם זול הגוררת אחדות הםפרםרת הגדרה בוללת סn וזואר באורת לנר תרםברת רעשהבות שנהלו באממר . מיום )1961(• רגרםיה זלורות פריםיםינירת זול תיפקרד פביס אזור בה רעיונות םתקנלים ללא ביקרות לו ירי התהליך הפריםיםיני זול הםרגםהיס. איוקסןו )1958(• םזנ זול זויפת לב םררבזת וקבלה והיענות גרברת לרעיון אר לםם זול ריעונות. דדםנcולב)1972(• םזנ הםרברז לו-ירי שיברי פנימי זול הנחוזן;ם, הנזער בהגברה זול דהמיון הירזר' הםדעיף את ההגירן המוליך לו פני ההגירן הםםיק, הםפחית את הזררך םנןחנ ה:זםיארת, קםנsםה :זםנ נפיש זונו ריעונות יבולים תהללבק ולהיחוות בחיוניות בזאת ,, לנקודה זול הלרזינזירת. ןהב )1949(• יחםי גרםלין םרלםי ובדיים, רינםיים, םיילנםררפםדנcוי עם דהםירן בגררם ההמותי בירתו. יזםרר , םםלאזו רםרזול )1972(•1. היפנוהז הוא :זםנ ןזהcםpםים זול תהליכים קרגנייסניים לו התפקוד הגופני · םרנגרים. 2• לעתים וקרנות לםררה :זםנ הז בחהשי םרגנרת דליםרן חזרתי. 3• :זםנ זויבול להוביל לריכוז אינםנםיני רלםליקר לזן םרנבה. 5• םבניקרת היפנרםירת · , ארנון, ני רקרםר וי: הרפואה לןסיMtה נכאב• • ח', ארםקרנר · ברך םק•ן' חרב' זי .88 .6 הנריררלרגים ירתםר יעוות הז ברי לוקר אזל החולה תא םזוך ההתקף. אריקםרן תאר חולה שתורגל לחרות ד rp.n. כאבים שארך 10•5 דקרת באילו ארך 20•15 זוניות. יכול המאמין לשלום על כאביר הפיזיים מרגיעה ומרפה. הזוהרת עם הגיבור. אש והנפשיים רגם על חרדותיו מפני המרות. מפיצה חרם באח, םפםרף של מים, ומרירת במקרם לנסות להתעלם מן הכאב ניתן ארםרריםםיבירת רפרמסיבירת המשפיעות על Sacerdote P.: Applications of hypnotycally eliccited mysttical. States to the treatment of physical and emotional pain. lntr J. clin Exp. Hyp. 25; 1977. P . 309. להתמקד בר ולפושר מחדש. על-ידי פירוק הקרוא רעוד רעו.ד גם הספרות הלא-קברנית 7• בך ניתן לכדדר את הכאב והחליפו וס:זםערת הפירדרד , מסהcודם םדםיין פעילות מיםית אר םיםראזירת ניעםרת התחרשות לגרומים <קל: כבד: צריבה: לחץ: רגררםרת נהאה. יכולה להסיח את הדעת לפני השינה ולסלק וקיררת: צביםרת: תחושת קרע: איזה צבע את פחדיו של הקרוא מפני הפרידה. במלי~ מזכיר> נרצות הרגשה של שליםה בכאב. אחרות גם ספררת מן הסרג הזה יכולה Elton D. stanely G & Burrows: Psycological control of pain. Grune & Stratton, 1983. P . 127. .8 בנר םזררית אחרת עםהד לו נקודה זר ברוית גרז •147 הסרגסםיה ברעדה בעיקר לאנשים במצב גרז, .· התםרםםרת הםםברירת הםםמררת · בידזוהרנ על להשיג אפקם של הכנסה לסרנם. יתכן שעם כדרבי , המאופיין בדרך כלל בהרגשת חרסו ברוית: עםום עוו, םונורגוניה, מםירת פולעים: 1980; וםי קליםת מערך כזה של סמנים לספורת אונים ודיכאון. הכאב חרא נקרות מפגש ביד ישתבר הפרמםרים לקביעת סיבה ואיכרתה. 9• ביבואו 91, נכתב העת •םאזניים•, רנמנוראו 91 עתרן · נכתב העת .77• התמוםםר סבי םאםוים שעניינם גרף ונפש, ערד בקררה שמוכיחה כי איד כל לקרואים אחדים, רק סיפורת עשויה רבדים הבדל ביד פסיכולוגיה לביד פיסירלרגיה, ביד ונrםע התיארלרגי רהםםע הםיםיס נזייורת עוז. םאםר הז אחדים מעוררי מחשבה ומושכים את תשומת דרקםרום סלי <בכתיבה> רירנאר · 'רוחב בענודת המרםם כאב לביד הנאה ואולי אף בין צחוק לבכי. הלב אל כתיבה סמלית - כמר כתיבתו של ואיות לםה סנאםו באן לגני 'ויורת נרםמרת סל ורז ג. האם רק עמוס עוז מהפנס? באותה מידה של וירק רפיררם אפשר להראות, שערד יצירות של עמוס עוז עשויות לגרם למצבים היפנראידיים קלים כמר "עד מוות" • כך למשל יקרה ביצירות עמרם עוז - תביא מרפא , ולקרואים אחרים יברא המרפא מספררת לא קאנרנית. נקודת המוצא היא, שהצורך והרצון לשליםה בכאב היא מסרה ספרותית ולא חרץ-ספרותית ומכאן נובעת האפשרות לשנות את הקריסרירנים הקובעים ספררת סרבה מהי .•. .>.ז.ר< • llור ll' ו 11 אל קוםר הרא נירולררנ ר 11 יסכלרר.ג רמלמד יהנפהח וררפאה כאתיוכיסטא m תל-אניב רבו-אןלי . • ד•ו זרוית זילכומן היא סר 11 ות רמוצה ככירה כתאיניוטיסוכ ונ.בג וכנימסו יקהייצרכם. המשך מעמ' 21 הארת הבלתי רגיל ברגיל, ביומיומי, מאפשרת הן למסופל והן למספל להכיר בדרמה החד-פעמית של חייו ולהפכו לגיבור הראשי שלה. צעם ההקשבה לרכזי הרבדים של החוויה נותנת למסופל , כמו גם לקורא, את הסיפוק שבהתנסות שקיבלה הכרה ותיקוף. סכנת הגידור והמיודע של החד- פעמי האורבת לפסיכולוג, המאבק בין האסכולות השונות בתראפ~ה על ה"אמת האחת" - כל אלו יכולים להתמתן מעס על- ידי חזרה אל הספרות היפה ואל ראיית העולם השלמה והמורכבת ~ שהיא מעניקה לנו • ניתן אף לומר , שהספרות מעלה ספק לגבי ההנחה הטיפולית הרומנטית, שכל הפצעים ניתנים לריפוי , שה"גדילה" היא תמיד בכיוון אחד , שאפשר לעולם למנוע את הסרגזיות. הספרות מזכירה לנו , את מוגבלויותנו האנושיות הבסיסיות ומאפשרת לנו , אולי , לקבל אותן ולהשלים עמן במעס יותר ענווה. אספקטים "ספרותיים" של ה- talking cure הן התראפיה המסורתית והן הספרות משתמשות במלים כערוץ התקשורת של הנפש עם פנימיותה ושל האדם עם הזולת. מכאן , גם ההתמודדות עם בעייתיות דומה: "הנה העצים במלמול עליהם. ;הנה האריך סחרחר מגרבה.; אינני ורצה;לכתוב אליהם. ;ורצה בלבם לנגרע." <אלתרמן ,6«. כיצד ניתן לעקוף את צוואר הבקבוק של המלים בכדי לגעת בחוויה הראשונית, בשכבת העומק של ההתנסות עצמה? כיצד ניתן לעבור מהמפה לסריסוריה? על כוחה של השתיקה ניתן ללמוד רבות מן הספרות היפה. "אין ברזל היכול להבקיע את הלב בעוצמה כה רבה, כמו נקודה בדיוק במקום הנכון" כתב איסאק באבל , אמן הסיפור הקצר. כיצד ניתן ליצור ולהשתמש, במהלך השיחה הטיפולית, בחלל הריק. באי-הדיבור • כיצד אפשר לתת מרחב להד העולה מן המלה האחת. המדויקת. כיצד ניתן לצמצם למינימום ההכרחי את כל אותו קרם עודף של פרשנות, המחליש מעוצמת המסר המרפא - כל אלו רגישויות, שקריאה רבה של שירה גם בהקשר זה, כך נדמה לי , יש לתראפיסס ופרוזה יכולה , אולי , לזעור לנר , כמספלים, מה ללמוד מן הספרות. לפתח. םהר איננה מספיקה לתפוש, אבל השקיקה האזת הרצה מדף לדף, תופשת את הםרעקה המתעבה יותר ויותר' את הםקרם הקהש שנקלעים לתוכו יותר ויותר' כמר סוף במלתעות הסררף, וההיתפשות הזר ללא מפלס גם לתוך ההכרח לעשרת דבר אסור' רגם לתוך הרצון המבוהל לזאת מזה מהר ולהתנקות, רגם הידיעה שלא יוצאים ולא מתנקים, ושאתה כבר לא תהיה תם ונקי רקסן' כפי שהיית אר כפי שחשבו שהיית, רזה גם חבל רגם נפלא, ויש משהר בכל שהולך ובא כל הזמן, ללא נסיגה, גם מפחיד רגם נכרן - וכפי שמחכים שיהיה סוף סוף. •• הערות ומקוררת 1. עמיחי: םן המקום בר אנו צוקדים, מחרך ישירים · י 48-62*, שרקן; 1972• .2 ג. פלרבר: ם ri רך מכחב לגיררג' סאנו: עם' 168; · שלושה סיפורים · כםיבתם קברזב , עם עודב: 1992• 3• ספרות םיפוליתי ענפה, השיא חלק מתפיסת · קיימת עזוi:r דתית תרבותית רחבה יותר , הכוללת בתוכה מרסים מרפאים מבררנים. למשל: סיפורי החסידות הודמשר, סיפורי הס~פים, הקראנים של הזן בודהיזם, סיפורים אםאריסיםם רעוד . .4 שעת החסד•, שרקן, · י. עמיחי: אדם בחייו, מתוך •1983 s• ג. פלרבר: מתוך מכתב לקולה: עמי 1ss: מכתבים, שם. .6 נ. אלתרםן: הנה העצים במלמול עליהם, מתוך ישירים שמכברי: קהיבוץ המאוחד: 1972• 1• ס. י m ר: •ם p דםות•, זמורה ביתן: 1992: עם' 212• •אסתר אליצור היא דוקטור לפסיכולוגיה קלינית וסופרת קולין שבתאי ~ 1 ~1 • r~~iJ זכ, :p מ; ייז:r~iJ 'ח;ד י;.סד בשיח הטיפולי , כמו גם בין הסקסס והסב- לפעימם מדגש משופ • •ז: T:T - הקשבה מרוכזת לסקססים ולסגנון הספרותי כך גם לגבי היחס שבין הנגלה ללא-נגלה על כל כיסוייו , יכולה להיות לו לעזר בחיפושו אחר דרכי כיסוי שיגעו בלב לבם סקסס שהם מהמרכיבים החשובים באמנות של הדברים, שיגבירו את האימפאקס של לפעמים מדגש-לא"-מדגש ·: ז • ז:ז ז : ז התראפיה. המסר הסיפולי , שייחוסו בזיכרון ושייצרו חוויה, שתהדהד בנפשו של המסופל כמו אבן הנזרקת למים. הספרות ממחישה כיצד המלה היא לעולם תלוית-הקשר. אותה מלה תיצבע אחרת בהקשרים סקססואליים שונים. איש המקצוע יכ i ל לחדד את רגישותו להקשר המלולי <והלא-מללדי> שבו נאמרת המלה או המשפס המסוים בדיאלוג הסיפולי. קריאה בספרות יכולה לעודד את המספל בבואו להחיות שבלונות לשוניות בחדר הסיפול , בנסיונותיר למצוא שפה סיפולית רעננה ומפתיעה. tell the truth, but tell " ,it siantu כתבה המשוררת אמילי דיקינסון • המספל יכול ללמוד רבות מהספרות על לסיכום נדמה אם כן , שחשוב וכדאי לכל העוסק באמנות הסיפרל להסרת ארזן ולב לספרות, ככיסוח -מה בפגי השסחה של הקרקע הטיפולית תחת מכבש ה"אמת האחת•; מומלץ להעשיר את דיאסת הז'רגון <הרזון> במזרן הסבעי של הספרות והשירה. לשוב אל מורכבות הסיפור החד-פעמי כמתכון נגד הבנליזציה רהסכמסיזציה האורבת לסקסס הפסיכולוגי. אסיים בציםרם מתוך ספרו האחרון , של ס. מקדמות•, · , יזהר 7( על חווית הקריאה הראשונית של ילד. ואפשר אולי לקרוא בה ?~זi דגי. גם משהר מהחוויה הטיפולית במיםבה: 27 נפ~ריד iJ ז;ופ~~ה ~ל ך~ז;ו";ת ~יגי נדאה T : • :p ~נ;ר~דב ך~ז נפ~ריד iJ ז;ופ~~ה ~ל iJש~' גם זrל יש. אה. ": -T ~r ~ה iJ רדי ה~~~ :p מ; ~ש~ j?. י ~ויי ~r ~ה ~ת ~ל ,,~ג iJ~~,· ד~~ ם ~;,~,זי-rרר ?,דף ~ר~ז ?~זi ~יגי j:ין.ן~ל ~ת ד~לי ינואן 93· אופני השימוש בשפה עקיפה, ציורית "". ולתוך החשיכה המתעבה כל הזמן, הרבה ומסאפורית להעברת תחושות פנימיות איננו תופש, הרבה איננו מבין' מלים, מקומרת, שקשה לתפוס אותן בצבת המלים השגורות. מאורעות, מעשים, הרבה הקריאה הרצה הלאה ~ ~ s ןן:וי · sas "י עגנון )1887-1970( היה הסופר "....... העברי הגדול בימינו , היחיד שזכה . . . .,.... בפרס נובל לספרות )1966(. ישנם מאות מחקרים ספרותיים על יצירת עגנו ·ן , אך המחקרים הפסיכואנליטיים עליו ועל יצירתו מועטים. ברזל )1975, עמ' -228 227( כתב: פירוש מרדרגיסםי חילוני רשאי להביא את תפיסתו של עגנון אל · גבולותיה ס 1 ל הפסיכואנליזה. העידון , הסרבלימאציה, ר ; ם שורשיו של התהליך היצירתי . יש לזכור ,1 :י עגנון הכיר היסב את הגעשה בריגה. מי שמפקפ 1 ק במידת ההתאמצות של עגנון בסוגיות אגאליםירת, די לו אם ישווה לנגד עיניו א : ת רקמתו הפסיכולוגית של הסיפור "הרופא וגרושתו", שזירת התרחשותו היא רינה. שריבוים )1993( כתבה עבודה י · פסיכואנליטית על החלומות בסיפוו עגנון . בעקבות בנד >Band 1968< ואברב : ך )Aberbach 1984.< מאמר זה משלב מחו ~ ר פסינו ביו גרפי על עגנון ועל יחכ t ו האמביוולנטי לפרויד ולפסיכואנליזה, עם פירוש פסיכואנליטי של יצירותיו. אגדת הלידה בתשעה באב שמו המקורי של עגנון היה שמואל יוסף סשאסשקיס >Czaczkes<. הוא נולד בעיירה בוסשאסש >Buczacz< שעל נהר שסריפא )Strypa< בפלך סרנופול שבמזרח גליצין;, בממלכה האוססרו-הונגרית. לפני חלוקת פולין בין רוסיה, אוסטריה ופרוסיה בסוף המאה הי"ח, חיתה בוסשאסש עיר פולנירנ. במאה הי"ס חיתה בממלכה האוסטרית, חזרה לפולין בין מלחמת העולם הראשונה לשניד;, וכיום היא באוקראינה. ש"י סשאסשקיס היה הבכור בין חמישה ילדים. אביו , שלום מרדכי הלוי סשאסשקיכ t~ )1862-1913( היה תלמיד חכם ומשורר עני. הוא התחתן בשנת 1886 עם אסתר הכד i ן פארב )1866-1909(, בתו של פרוון עשיר בשם יהודה הכהן פארב, אשר "ירשה את אופיו החזק של אביה" >.Aberbach 1984, p 3 5.< סשאסשקיס הפך לשותף בעסק של חותנו ואשתו אסתר ניהלה את ביתם. כנוו שאר היהודים במקומו ובזמנו , שפת האם של ש"י סשאסשקיס חיתה יידיש, ואילו את העברית למד בחדר . אבובך >100-117.berbach 1984, pp~)( טען , שעגנון העמיד פנים כלפי העולנ t• מאחורי החזית של מספר שנון ואירו 1 ני הסתתר אדם בודד ואומלל , רגיש ופגיזב, אבנר קפל עגנון הוהפסיכואנליז שחייו היו קשים. האירוניה שלו חיתה הגנתו העיקרית בפני העולם. גם גרנות )1991( טען שעגנון עטה מסווה על פניו. גרנות חשף דברים חשובים על עגנון , אך במקום להבין את עגנון יצא במתקפה עליו , וחיבורו נפגם מכך. עגנון העמיד פנים לגבי תאריך לידתו: כאחרים מבני העליה השנייה נהג עגנון לציין את התאריכים לפי הלוח העברי • בחודש שנס תרפ"ה <פברואר 1925( המציא עגנון את האגדה על לידתו בתשעה באב. במכתבו של עגנון לש"ז שוקן מיום 11 בפברואר 1925 הופיע חמשיר אוסוביוגרפי: בא אלי ה' [זכריה] פישמן." לרשום את כל אשר כתבתי והדפסתי רגם את אשר כתבו אחרים עלי." ועזרתי לו בזה. אבל כאשר בא אלי בפעם השנית ורוצה גם לדעת את הבירארגרפיא ]![ שלי לא נתתי לו ארזן קשבת. אך בצאתו כתבתי יל את תולדות חיי , והנני שולח אותם אל כברדו: נולדתי בתשעה באב בשנת תרמייח גידי שסייח ואברי רמייח. בקי אר איני בקי בשייס ובתנייך ואחרי מרתי כתבו אך , מת בשנת כך רכך י"ש(" עגנון - ש"ז שוקן" , עמ' 173(, עגנון ציין את התאריך י"ז שנס תרפ"ד בראש מכתבו לשוקן . היה זה מעשה כשל "פרוידיאני": השנה חיתה תרפ"ה ולא תרפ"ד י"ש"( עגנון - ש"ז שוקן", עמ' 172(. מכיון שביתו של עגנון על כל ספריו וכתביו עלה באש בסיון תרפ"ד <יוני 1924(, יתכן שהסיבה לכשל העט הזה של עגנון היו געגועיו לזמן שלפני שויפת ביתו. עגנון כתב את דבריו לשוקן באירוניה. הוא ידע היסב, שהחמשיר חב"ל אינו בשום אופן "תולדות חייו." הוא גם ידע שלא נולד בתשעה באב, ואף לא בתרמ"ח <ראה להלן>. אולם הוא דבק באגדה על לידתו בתשעה באב תרמ"ח. שנתיים אחר כך, במכתב למ"א ז'ק (ז'רננסקי> משנת תרפ"ז )1927(, כתב עגנון: אני שמואל יוסף עגנון בן הרב רבי שלרם מרדכי זכר צדיק לברכה, נולדתי בתשעה באב שנת תרמייח בקייק ברסשאסש במזרח גליציה "<מעצמי אל עצמי", עמ' 7(, אולם כאשר התפרסם החמשיר האוסוביוגרפי שלו ב"קובץ לפורים" תרצ"ג )1933( שינה עגנון את הנוסח והשמיט את התאריך תשעה באב: נולדתי בשנת תרמ"ח אברי שסייח גידי רמ"ח יודע דף גמרא ופרק תג"ך ובמרתי כתבו אך , בפסו בשנת כך רכך." <עגנון 1933(. מלבד השמטת התאריך תשעה באב בולסת לעין השורה "אברי שס"ה גידי רמ"ח," שהיא היפוך מהשורה המקורית ומהמקובל. אמונה ירון , בתו של עגנון , תיקנה את מספרי האיברים והגידים "<מעצמי אל . עצמי" , עמ' 5(. היא הסבירה: "בקרובץ נדפס, אם מתוך סערת אם בכוונה <עד ולא ידע>, 'אברי שס"ה גידי רמ"ח'. במכתב אל שוקן - 'גידי שס"ה אברי רמ"ח'. תיקנתי לפי הכתוב במכתב" <"מעצמי אל עצמי" , עמ' 463, הערה 5(. בין אם מתוך סערת ובין אם בכוונה, השמטת התאריך תשעה באב והיפוך מספרי האיברים והגידים מעידים על הבעיה הפנימית של עגנון: הוא ידע שהתאריך תשעה באב אינו נכון וגם שהשנה תרמ"ח אינה נכונה. אולם עגנון לא היה יכול להניח לאגדת לידתו בתשעה באב. שנה לאחר מכן , במכתב לעיריית תל-אביב משנת תרצ"ד )1934(, כתב עגנון: . נולדתי בעיר ברםשאסש במזרח גליציה לאבי הרב שלרם מרדכי סשאסשקיס הלרי צזייל בתשעה באב תרמ"ח וסימנך ת 'ם'ח'ר' צירן ולמספר העמים 8.8.88 וסימנם שמרנה כפול ארבעה. כך רשום בכתב התיור ואיני יודע אם תאריך לועזי זה נכרן אר שהוא סימן בעולם "<מצעמי אל צעמי"' עמ' 9(. לאיזה "כתב-תיור" התכוון עגנוןז כאשר עזב את בוסשאסש בשנת תרס"ח )1908( בחשאי וללא דרכון · עשה זאת • בסיפורו האוסוביוגרפי חמות כתב: תשע עשרה שנה ומחצה נתמלאו לו לחמדת והוא בחור ב.ריא, והיה ברור שיקחר אותר לעבודת הצבא." כיון שנשמע בעיר שרועדת הצבא ממשמשת ובאה ואין להשהות את חמדת בעיר הסכימו שיסע לארץ ישראל • וכיון שהסכימו שיסע התקינו את נסיעתו. דבר זה סוד כמרס היה עם המשפחה. ואפילו ביום נסיעתו לא גילוחו לאדם מן החוץ , שמא ישמע הובך . למלכות ריעכברהר." עתה נפליג עם חמדת בספינה עד שהביאהר לארץ ישראל. וקודם שנביאו לספינה נלך עמו אצל בן עירו , סוחר אתרוגים רפידות הדרום שהיה מתגורר בסריאססי • הביאו בן עירו לאכסניא אחת. כתב בעל האכסניא לבעל אכסניה שביפו , שהיה נקרא שר של ים, בספינה פלונית ביום פלוני יברא פלוני בן פלוני ואין לו כתב תיור, ובוודאי לא יתן לו התרגר לעלות, בגלל כן צריך הוא השתדלות מררנה וכר'." <עגנון 1947(, 28 ןגליר ··· 156 1 רכאש לקיב ןבברלי תא ודרכונ פולני , גהצי תא תתעוד רהיוש ושל תמשנ 1908 אשב המופיע תשנ ולידת )1887( לאב אל עמופי הב ךתארי .הלידה רכאש ב לשא ךלתארי ולידת קהמדוי אהמצי תא ךהתארי 8.8.1887. תבשנ התרפ" )1925( אהמצי תא ההאגד לע ולידת הבתשע בבא חתרמ" )1888(. ךא עמדו רבח ןעגנו אדוק הבתשע ?באב עומדו קדב םבתאריכי םהמזויפי והלל דע ףסו ?ימיר ן~גנו חוהמשי תגרנו )1991, 'עמ 88( ןםע , ןשעגנו הרצ דלהיוול הבתשע בבא יכ תבמסור תהיהודי רזה םיו ולידת לש .המשיח ילפ תגרנו )1991, 'עמ 66(, ןעגנו ף"חש תא ותשוקת ההעז תלהיו .משיח רמאח דשנול הבתשע בבא ל[ע יפ סהמיתו אשהו רחיב לע תתולדו [חייו יהר השרא וצעמ יראו "לכך. ס"המיתו םשרק ןעגנו "לנשמתו עמופי ובסיפור יהאוםוביוגרפ םהדו אוכס ך<נכר ם"לפנ; ןמ ,החומה" 'עמ 105-256(. ןעגנו רמספ ושנשמת הבחר הל הבעצמ הבאיז רדו תלרד י"בימ םשפר "השופםים, לאב ףלבסו אהי המחלים תלרד ר"בדו ןאחרו בשקרו אהו "לגאולה. הבתחיל אהי הרוצ תלרד םניר ,הכיפורים םאול ראח ךכ אהי _ המחלים תלרד עבתשה :באב ישמעת םפתאו לקו יוהכרת ןשאי הז לקו תעניי ןאמ אול לקו םאומרי שקדו אול לקו תקדושכתר , אאל לקו הצעק לש רצע "ריסררים. יראית האש תמרםל לע המיסת אוהי תצועק הממכאובי הולפני ןשולח ורעלי לכ ימינ למאכ .ומשתה יהיית ,תמיהה ירכ אל םיו אהו ןשאי רב האכיל ורשתיה ראמר יל תיולד אהי תויולד ךתו יג םימי אל .תתענה ינמלכת םע יצעמ , יהר םא םניר םהכיפורי יאנ דנול ןאי יאמ היכול םלקיי תא תמצור םהיו .בצרם וערד , םגרר יאנ ללהבםי תא אאב ןמ "התפילה. הנתנ הלפני ינשמת תא ישנ "הדברים. הובחר תלרד הבתשע .באב הבתשע בבא "למהו. םמםע תאהב ,הררים םשא הבתשע בבא יאנ דנול קממתי יאנ םלה תא רצע ןהחורב םרלפני ןמ ,התומה• יעמ 181(, ההנשמ תבוחר הלעצמ תא םהש לשמוא יכ אהו לגדו ואפיל :מהמשיח ראמ ול ןזק דאח לזקני , ןב דנול ?לבתך ענענ ול יזקנ בראשו • ראמ ןהקז , עבתשה בבא הבמנח דנול "המשיח. וסבר יהיית ושיתנ יל םש ,מנחם ישמ דשנול הבתשע בבא םקוראי ול .מנחם לאב יאנ םש לגדו המז יביקשת , םש אשהו םמרומ ואפיל לע רשמ לש "המשיח. הואיז םש יבחרת ,לי רשמ לש רמובח "שבשרפםים. יברא יורא הכמ הברח לש ינשמת גדול , ישכיוונת שמרא ראות םהש אשקר יל "אבא. יאנ יקראת יל לשמוא לע םש לשמוא יהרמת אואב אקר יל לשמוא לע םש וזקננ םרלפני ןמ ,התומה• יעמ 187•183(, תגרנו )1991, 'עמ 88( בכת הבאירוני ו"בצניעות יכ הרב שביק ולצעמ רהמספ םש אשהו םמרומ ואפיל רמשמ לש "המשיח. דהירשפל )1991( ראמ ,באירוניה ן"עגנו ההי דמא :צנוע אהו אל ןםע אשהו ,אלוהים אהו ןואי הלתמו י לע י· ש ןעגנו , רהזוכ תא תקורר ונשמת ימימ · םשפר "השרפםים ןשמ םהשמי ה"ניתנ הל תרשו רלבחו ••• תא ,הימים זאיה םמה ירצו הריפ תלרד ינוי ם<הדר ,רכסא ךבכר םלייפני ןמ ,התומה• יעמ 181( על יכ עקב תא ךתארי ולידת םבהתא סלמיתו םשרק "לנשמתו. אול ןנתכוו ןעגנו ללבם תא תהאמ ,העובדתית ישהר רשמ ואברכיונ תא לכ תהתעודו תשמסייעו רלנ רלבר תא ךתארי ולידת יהממש ה<רא יברשא 1988, יעמ 103(, ךא עמדו ם"רק ןעגנו סמיתו ?לנשמתו" םוא םאמנ א"ל ןנתכוו ללכס תא תהאמ "העובדתית, עמדו ןםע בשו בושו בבכת יובפומב דשנול הבתשע בבא ?תרמ"ח תשמיר םהמסמכי ובארכיונ אל האיפשר רלנ תלדע תא תהאמ אאל רלאח מותר • עומדו גחג ןעגנו תא םיו והולדת ילפ ךהתארי ףהמזוי ?הזה שי ,הםרענים ןשעגנו ףזיי תא תשנ ולידת רכאש בעז תא שבוםשאם בבאבי חתרס" )1908( לע תמנ קלהתחמ תמשירו אנצב .האוסםרי לגי סהגיו הבאוסםרי ההי םעשרי תואח השנ ה<רא ררייז 1980: יברשא 1988, 'עמ 103(. םא םאמנ ההי ןעגנו דנול ץבקי חתרמ" )1888( ההי תבאמ ןב התשע העשר ירחצ ןועדיי אל בחיי .בגיוס םאול וראינ ןשעגנו קהתחמ תמהשירו יהצבא לע ייד ךכ בשעז תא ועיר יבחשא אולל .דרכון ההתעוד ההיחיד אשנש ועמ ההית תתעוד רהיוש ההמעיד לע ולידת תבשנ 1887• םלש המ ההי ועלי אלהמצי תא ולידת םניר 888).8.8? תבחיר ךהתארי דהמיוח 8.8.1888 ם"וסימנ השמרנ לכפו הארבע ••. אשהו ןסימ "בעולם המעיד לע ירגש תהגדלו לש .עגנון תהאפשרו ןשעגנו דנול תבשנ חתרמ" )1888( לאב ה"נפל "סערת תבתעוד רהיוש לשקיב שמרא רהעי םבראשםש האינ תמתקבל לע תהדע ר<וייז 1980: יברשא 1988, 'עמ 103(. שברםשאם ההית העייר ,קסבה תהלידו ונרשמ ,בעירייה רוראש-העי ןשסר עיד בהיס ימת דנול יש" סשםאםשקי .הצעיר הקש חלהני ןששםר ההי םמסכי ףלזיי רעבו ןעגנו תא תשנ לידתו • יש" סםשאםשקי רהצעי ההי ךמסוכס םע שרא רהעי ושל רלאח ץשהשמי ואות תבעיתונו ו<בנערינ ,ובזקנינו ךבכר ל"ע תכפו ,המנעול" 'עמ .שים-שכ> רית לע ןכ , ףזיו תשנ ההליד תמשנ 1888 תלשנ 1887 קר ההי המקש לע עגנון • ול ההי ןעגנו דנול תבאמ ץבקי 1888, ףזיו תשנ ההליד תלשנ 1887 ההי ומקרנ ל.לגי סהגיו אול רעוז ול קלהתחמ תמהשירו יהצבא האוסםרי , אאל להיפר • ןעגנו אהמצי אאיפר ןה תא ךהתארי 8.8.1888 ןוה תא ךהתארי התשע בבא .תרמ"ח ןעגנו דנול תבשנ זתרמ" )1887( ךרכ םנרש יבספר ההליד לש .ברםשאםש לע ךסמ םהרישו ההז ההונפק ול תתעוד רהיוש תבשנ חתרס" )1908(. תבשנ גתרפ" )1923(, ןעגנו אל שביק ""כתב-תיור תמהשלםונו םהאוסםריי יכד אשל ויגל תא וכוונת בלעזו תא ההממלכ אול ויגייסוה .לצבאם ובדרכונ יהפולנ לש ןעגנו תמשנ 1923 עמופי ךתארי ההליד 8.8.1887• ""כתב-תיור ראח אהנוש תא ךתארי ההליד 8.8.1888 אל אנמצ ןבארכיו עגנון • רית לע ןכ , למנה ןהארכיו ועצמ ,הראה ןשעגנו עיד בהיס ישתאריכ ההליד להנ" םאינ םנכוני ר<וייז 1980(. ןבארכיו ןעגנו םישנ השלוש םמסמכי םהמעידי לע ולידת תבשנ 1887• 1• תתעוד ריוש תאוסםרי תמעיריי םבוםשאש םמיו 14.4.1908 שע" Samuel Josef Czaczkes החתומ יע" שרא רהעי ,בוםשאםש Stern, השלפי דנול יש" סםשאםשקי תבשנ 1887• 2• ןדרכו יפולנ שע" Samuel J6sef Czaczkes אשהוצ יע" ההקונסולי תהפולני ןבברלי תבשנ 1923 ווב עמופי ךתארי ההליד 8 םבאוגוס 1887• 3• ראישו יפולנ )P6swiadczenie< םמיו 24.7.1929 תמא רש זהמחו יהפולנ לש רהעי שבוםשאם ךבפל םרנופול , דהמעי לע רפםו תמשירו יצבא תבשנ 1926 לוע דאיבו תהאזרחו תהפולני תבשנ 1928 לש ל"שמוא ףיוס סםשאםשקי תכע םעגנו "בפלשתינה (Samuel J6zef Czaczkes obcenie Agnom w Palestynie<• םג ילפ ראישו הז דנול יש" סםשאםשקי שנבוםשאם םביו •8.8.1887 םהמסמכי להנ" והי וברשות לש עגנון • אהו עיד בהיס השתשע בבא חתרמ" )17.7.1888( אל ההי 8.8.88 ךושתארי ולידת יהרשמ ההי 8.8.1887 ח(י" בא <תרמ"ז תלמרו י ,זאת ךבמש לכ וחיי גחג ןעגנו תא םיו והולדת וכאיל לח הבתשע בבא חתרמ" )1888(. אהו רחז לכ ךכ ההרב םפעמי בבכת יובפומב לע םהתאריכי ,המסולפים ושאפיל ההמדלי השהנפיק ולכברד תממשל לישרא תנושא .אותם עמזר ןםע ןעגנו דשנול םבתאריכי ?הנ"ל ררייז )1980( ץתיר תזא :כך 29 ךינרא 93 -י מבוגרים היו פניו מסמיקים, ומחמת האודם הטבעי שבלחייו / דרמה היה כאילו נדלקו פתאום באור לא-מזה. אהבה עמוקה רחש המספר לאמו והוא מציירה בדמויות נשים הרבה בסיפוריו • פעמים נראתה לו לבושה בגדי לבן כמר ביום הכיפורים וקולה מלא רחמים. לעתים ראה ארתה לבושה ררסרנדה כחלחלת. ויש שלא היה רואה בה אלא את ידה הלבנה, המושטת לר / בשעה שהיה אומר לה "מזל סרב" לרגל שמחת משפחה. ופעמים נתמזגר כל הצוררת הללו והיו לצורה אחת. עגנון צעמו זכר את אמו באידיאליזציה רבה: כשהיה חמדת תינוק מוטל בעריסה היתה היא מנעימה לו שנתו בשירים ואגדות, וכשהגדיל בסל ממה שאמר היתה שרה לו ומספרת לו רעשה שירים, כגרן מעשה הקוסמת שחיתה חולבת חלב ירח ומיניקה בר את נכדיה היתומים <עגנון 1947(." על אמי מורתי אסתר בת רבי יהודה הכהן פארב לא אתעכב כאן. בסיפורים רבים וחיבורים העליתי את זכורנה. בדמי ימיה מתה עלי אמי , כבת ארבעים שנים חיתה במרתה, ועדיין אור נשמתה מאיר לפני במיתתה כבחייה, ראם אלף אמהות סוברת אצייר - מעשיה הסרבים יאירו עליהן מאורה "'<מעצמי אל עצמי"' עמ' 26(, אמו של עגנון חיתה אשה עדינה, רגישה, ושתלסבית, וחיתה קשורה מאד לבנה הבכור . היא חיתה מוגבלת בתנועותיה בגלל מחלת- לב <אברכך , עמ' 11( ושלטה בבני משפחתה באמצעות מחלתה: הם היו חייבים להתחשב בה ולא לכעוס עליה כדי לא להרע את מצבה. אסתר סשאסשקיס חיתה קשורה מאד לבנה הבכור ולא יכלה לחיות בלעדיו . <אברכך, 1984, עמ' 81-84( בסיפור אורח נטה ללון אומרת אם שבנה עזבה, אני היא אמר של אלימלך קיסר שהניחני והלך לו . רכי לא מוסב היה, שהיה נוטל סכין רשרחסני . אמרר אתה אדוני , היכן היושר והיכן הידערת, ארבעים שנה נתלבסתי עמו ולבסוף בסל רגליו והלך לו "אורח נטה ללון" , עמ' 79(, במשך כל חייו התנדנד עגנון בין רגשי נחיתות ורגשי אשם לבין רגשי גדלות וגאווה, שהוסתרו מאחורי ה"צניעות" המפורסמת שלו . אסתר סשאסשקיס חיתה אם סימביוטית שלא יכלה לסבול כל פרידה. לדעת אברכך <עמ' 81-99( הקשר האמביוולנסי והלא-בריא של עגנון לאמו היה הבעיה הרגשית העמוקה והקשה ביותר בחייו , ורוב סיפוריו הם בסירנות נואשים לפתור סיבוך פנימי זה. ש"י סשאסשקיס בן העשרים עזב את בוסשאסש בדרכו לא"י באפריל 1908 <ניסן תרמ"ח), כאשר אמו חיתה חולה מאד . הוא סען שעלייתו לא"י באה מפחד שמא יגויס לצבא הקיסרי האוסטרי "<מעצמי אל עצמי" , עמ' 12-13(. האמת הפסיכולוגית היא, שגם מחלתה הממושכת של אמו ורצונו להינתק ממנה, הביאוהו להחלטתו הגורלית <אברכך , עמ' 83(. כאשר עזב ש"י הצעיר את בית '1 מז'זת ש'צרוז כאי ,םהיתוםווiוב שאין . לי בו םוpי אםתייז אני םע 1 לם לא חלונתי -~ל.V אחת עמ' 81(. כבר כאשר היה "תינוק" בחדר גילה ש"י סשאסשקיס כישרון רב, והוריו ניבאו לו גדולות. הם השליכו עליו את רגשי הגדלות שלהם. יחסם אליו היה אמביוולנסי: מצד אחד ציפו ממנו להישגים ללא גבול , ומצד שני ביקרו אותו וגרמו לו רגשי-אשם <ראה להלן>. כתוצאה מכך , במשך כל חייו התנדנד עגנון בין רגשי נחיתות ורגשי אשם לבין רגשי גדלות וגאווה, שהוסתרו מאחורי ה"צניעות" המפורסמת שלו. <גרנות, עמ' (.87-91 עגנון מפורסם באירוניה שלו . היא אפשרה לו לאמו דברים והיפוכם בבת-אחת, ולסעדן שהתכוון למה שאמר , או להיפר ממנו . לדעת גרנות <עמ' 64( הסאסירה של עגנון רעה וקשה, אינה מבקשת ללמד ואינה מאמינה בשיפור . אבל הדבר הבולס ביותר בעגנון עצמו ובגיבורי סיפוריו הם ההתלבסות, הספק והאמביוולנציה. בספררו עפר ארץ ישראל כתב: הפקפקנים והספקנים והחשדנים הם בלבד אנשי אמת, מפני שרואים את העולם כמרת שהוא. לא כאותם השמחים בחלקם ושמחים בעולמם, שמחמת שמחתם הם מעלימים עיניהם מן האמת "'<אלו ואלו" , עמי רפד>. עגנון כתב את הדברים באירוניה עמוקה, אולם מאחריה הסתתר אופיו האמתי. האירוניה והסאסירה של עגנון הם הגנתיים. סיפוריו מלאים מצבים לא-ברורים, ספקות וחוסר-החלסות, והוא עצמו התלבט קשות וארוכות במשך כל חייו לגבי כל אדם ועניין שהיו חשובים לו . הוא היה נרקיסיסטי ואובססיבי גם יח.ד אמר של עגנון , אסתר פארב סשאסשקיס, חיתה אשה סימביוטית, חולנית ודכאונית. צורף )1957( צייר את אמו של עגנון בצבעים רדודים : אמר , מרת אסתר , אשה ענו גח חיתה, משכילה ובקיאה בכתבי המשוררים שילד , גתה רלסינג. עצבות קלילה היתה נסוכה בפניה מחמת מיחושיה. ממנה ירש מידת הצניעות, מידת הביישנות ודמיון מרקיע-שחקים." בבראו בחברת רק חשב שהוא המשיח." אבל תשעה באב אינו רק יום הולדתו של המשיח, אלא הוא גם יום של חורבן , אבל וצער . בסיפוריו האוסוביוגרפי המטפחת מספר עגנו i:, שבילדותו , כאשר אביו עזב את הבית, אבור הגיבה בדיכאון עמוק: שבוע שנסע אבא ליריד דומה היה עלינו כשבוי ע שחל בו ס' באב. כל אותם הימים לא נראה שחויק על פניה של אמא ואף הילדים היו אונסים עצב i ם מן השחוק. אמא עליה השלום חיתה מבשל ; ת סעודות קלות של חלב ושל ירק ושל כל מיני דברים שאין נפשו של תינוק קצה בהם." פעמיים הרבה הייתי מוצא אותה יושבת בחל~ן ורי 1c: י עיניה לחים." אותה שנה שנסע אבא זכרונו לברכה פעם ראשונה ללשקוביץ עמדה אמא עליה השלום בחלון , ופתאום צעקה צעקה גדו~~ה ואמרה, אוי מחבקים אותו. אמרו לה, מה ~; ת סחה? אמרה, רואה אני גזלן אחד אוחז בצואויו . לא הספיקה לגמור את דבריה עד שנתעלפה." לימים כשקראתי במגילת איכה חיתה כאלמנה." נזכרה לפני אמא עליה השלום בשעה שהיונה . יושבת בחלון ודמעתה על לחיה "<אלו ואלו" , עמ' רבו-רגז>. עגנון רצה להיות המשיח בגלל שכאב ירו מאד לראות את אמו בדכאונה. לו ה'יה המשיח היה יכול לנחם את אמו . בסיפויר המטפחת המספר עצמו מתגעגע מאד לאבי י ו • הוא פוגש עני מסכן וחולה, מרחם עליו ונווז ' ן לו את המספחת שאביו הביא לאמו. העני חובש בה את פצעיו , והמספר יודע שהויא המשיח '('אלו ואלו" , עמ' רסה-רסו>. הזדהדתי המספר עם המשיח ברורה. סדן )1973, עוז.:' 67( הסביר שהילד נכסף אל המשיח מכיון ששופרו של המשיח מבשר את חזרתה סזל כנסת ישראל , המסמלת את אמא, לקב" 1 ז, המסמל את אבא. אבל עמוק יותר מכיסוו::י הילד למשיח מסתתרים כיסופיו להיות המשיח בעצמו . דמיונותיו המשיחיים סזל עגנון נבעו לא רק מכמיהתו לאביו ומרצונו לנחם את אמו ולהחזיר את אביו לאמו , ולעצמו , אלא שרגשי הגדלות שלו גם היו הגנה מפני רגשות נחיתות, חוסר-עריך וחוסר-אונים. הזדהותו של המספר עם ענייים וקבצנים חוזרת שוב ושוב בסיפורי עגנון ומגלה את הצד השני של המטבע: ההערכ:ה העצמית הקשה והכראבת, 1984Alberbach <. pp. 72-73) לדעת אברכך <עמ' 146-161( רוב גיבוריו של עגנון הם אנשים סכיזראידיים שמפחדיו~: ונמנעים מקשר קרוב, וזה היה נכון לגב : י עגנון עצמו. גרנות )1991, עמ' 89-91( ס l~' :ן שעגנון היה נרקיסיסטי , כרבים מגיבוריי סיפוריו. דב סדן, בשיחותיו עמי, תיאר אוז עגנון כאדם מאד מרוכז בעצמו , שרצה תמיד להיות במרכז העולם. הנרקיסיזם של עגנו r·, רגשות הגדלות שלו ודמיונותיו המשיחיים היו הגנה לא-מודעת בפני רגשות חוסר- אונים, שנבעו מיחסיו המוקדמים עם אב i ו החולה הדכאונית, החרדה והסימביוסיח ;, שלא יכלה להיפרד ממנו וגרמה לו רגשות חוסר-ביסחון לכל ימי חייו <השווה אברבןי , tם: ו~ .... - ן~ ~ 30 •••".גליון 156 1 "ילד קסן! שגיא כוח! ערד לעמך תראה נפלאות'.' יש כאן קשר ברור בין תחושת העתיד של הילד (אר בין חלומותיו> רבין המרומז ביום של לייג בערמו. והיצירה השגיח פותחת: "אני באתי לארץ בלייג בעומר תיר ויש סמך זין." דמיונות הגדלות הנרקסיסםיים של עגנון ברורים מהשיר הנייל. הוא יהיה גיבור כמר בר-כוכבא והוא ינצח את השםן. בלא-מודע נלחם עגנון בשםן שבתוכו , ברגשותיו הרעים והקשים כלפי אמו ואביו . לייג בעומר היה יום מיוחד בחייו . באר <עמי 25( מנה את האירועים הבאים בחיי עגנון שחלו בלייג בעומר: 1. כליי ג בעומר תרסייד )1904( כתב ש"י םשאםשקיס בן הם"ז את השיר גיבור קטן. 2. בלייג בעומר תרע"א )1911( ביצל עגנון בן הנייד ממוות בסרח כמירון , כאשר התמוססה מרפסת בעת ההילולה על קברו של די שמעון בר יוחאי . 3. בלייג בעומר תר"פ )1920( נשא עגנון בן הלייב לאשה את אסתר מרכס. 4. בלייג בעומר סיים עגנון את כתיבת בלבב ימים. 5. בלייג בעומר הגיע לידיו התרגום השוודי של וחיה העקוב למישור . 6. בלייג בעומר תשכ"ב )1962( קיבל אזרחות כברד של ירושלים. מכל האירועים הבייל החשוב ביותר מבחינה רגשית עבור עגנון היה תאריך חתונתו <ראה להלן>. עלייתו לא"י חיתה עבורו , כפי שחיתה עבור רבים מבני העלייה השנייה, לידה מחדש, וגם יום נישואיו היה עבורו תחילתם של חיים חדשים. הוא מיזג בדמיונו את שבי התאריכים. אגדת האב האהוב משפחת םשאםשקיס חיתה סימביוטית. כל אחד היה חלק מהשני , ללא גבולות נפשיים ברורים. הכל היו קשורים ודבוקים זה בזה ולא יכלו להיפרד זה מזה, לוותר ולהתאבל. כאשר בעלה אר בנה עזבו ארתה, הגיבה אמו של עגנון בדיכאון ולבסוף מתה. כדי לברוח מאשתו החולנית, השתלטנית וההתמזגותית, עזב אביו החלש והלא-מספק של עגנון את הבית לעתים קרובות לצורך עסקיו ונסע לירידים במקומרת רחוקים. בשנת 1938, ביום הולדתו "החמישים" <למעשה החמישים ואחד>, נזכר עגנון שכאשר היה ילד , אביו עזבו לראשונה, ונסע ליריד בעיר לשקרביץ , ברוסיה הלבנה, הרחק מברםשאםש: כשהייתי תינוק כבן שש אר שבע נסע אבא זייל ליריד לשקרביץ. מרוב געגועים על אבא התהלכתי קודר כל הימים. יום אחד עם פנות היום כשחזרתי מן החדר גברו עלי געגועי . סמכתי ראשי לכותל ובכיתי. נתעקרה אנחה מלבי וקראתי' איפה אתה אבא אבא ותוך כדי אמירה נזדררגה קריאה שניה, אהבתי ארתך אהבה רבה רמעצמי אל עצמי"' עמי 26(, היה ליד אמו , לא בשעת מותה ולא בלווייתה. אברכך <עמי 11( םען , שמותה של אמו בשנת 1909, בעת שעגנון כבר היה בא"י , היה מכה קשה לעגנון , ושהסיפורים שכתב באותה עת, כגון עגונות ובארח של מרים, מלאים צער ואבל. כפי שקורה לאבלים רבים, כתב אברכך , עגנון הרגיש אשמה עמוקה בגלל שעזב את אמו כאשר חיתה חולה מאו.ד מסיבה זו םען עגנון שנים רבות אחר כך שעלה לאייי אחרי מרת אמו , בלייג בעוזנר תרסיים <מאי 1909(, ולא לפניו, בקיץ תרס"ח )1908<: אם אמנם היה נשאר בבוםשאםש עד קיץ 1909, היה ליד אמר בחוליה ובמרתה. הגרסה של שנת תרס"ז )1907( אף היא חיתה פיתררן דחוק לבעיית רגשי האשם: אם אמנם היה עוזב את בית הוריו שנתיים לפני מרת אמר לא חיתה עזיבתו נקשרת ברגשותיו עם מרתה ולא היה מאשים את עצמו במותה. אברכך <עמי 84( הוסיף והבהיר עניין חשוב זה. אברכך <עמי 15( םען , שיצירותיו העמוקות ביותר של עגנון רוויות גוון וכאוני ואווירת נכאים של פסימיות ומחלה. הדבר נרבע מבעיותיו הרגשיות של הגיבור: קשרו הסימביוטי הלא- בריא עם אמר והמשבר הדתי ורגשי האשם שמעורר בו זכר "זקנו" <סבו>, אבי אמו , יהודה הכהן פארב. לדעת אברכך <ע'מי -117 100( היה סבר של עגנון , ולא אביר , דמות הסמכות האמתית בחיי עגנון הצעיר • אגדת העלייה לא"י בל"ג בעומר עגנון כתב שרב ושוב שיום הגעתו לאייי היה ל"ג בעומר. גם בתו אמונה ירון "<אסתרליין יקירתי", עמי )'ה מחזקת את גרסתו. אולם בקרן )1968( הוכיח, שעגנון התעכב כלמברג <לכרב> וברינה ועלה לארץ-ישראל בסוף חודש סירן תרס"ח )1908(, ביום מ' או מ"ב לעומר , כשבוע לפני חג השבועות. עגנון ידע היסב שלא הגיע לאייי בלייג בעומר . מזרע בכלל חשוב העניין? בקרן כתב <ראה ברשאי 1988, עמי 129-130(: בעצם נראה העניין הזה כדבר של מה בכך , אם עגנון הגיע ארצה בלייג בעומר אר כ 7-8- ימים אחר כך. אולם נדמה שיש לעניין הזה חשיבות מיוחדת, כי אנו עומדים כאן בפני תופעה הי-דועה מאד בביוגרפיות של סופרים גדולים, היינו: םשםרש התחומים בין הביוגרפיה רבין היצירה. ובמקרה זנן אפשר לראות, איך קורים השייכים לדמות ספרותית של גיבור עגנרני חדרו לתוך הניר גרפיה של הסופר עצמו . התרקמות הקר הזה בדמות הגיבור נמשכת מאחת היצירות המוקדמות, בהירת הסופר בגיל שש- עשרה, עד ארתה היצירה שנתפרסמה ב"הפרעל הצעיר" ליובלו הששים של העתרן [הכוונה לפתיחה על הרב קרק: ראה עגנון 1967[. היצירה הראשונה היא השיר "גבור קםןיי שהתפרסם בייהמצפהיי ומתחתר רשום תאריך כתיבתו: לייג בעומר תרסיי.ד והנה הבית השני של :ריןvה "רעל הדרגש של הקלריז בצב ילד קםן בידר חצים קשת ידון , יורה כלפי שםן" . והוא מסתיים: הרריו , אל יכלה אמר לתת לו ללכת: לערמתו שכבה אמר החולנית על מסתה כשהיא צרפה בבנה. בן גידלה ועכשיו הוא הולך ממנה. רמי יודע אם תזכה לראותו ער.ד וכיון שנתנה את הדבר הזה על לבה התחילה ברכה. רכל מי שראה ארתה ברכה בכה עמה עמי ,· רמצעמי אל צעמי 13(. אמר של עגנון לא יספח לראותו . היא מתה כשנה לאחר שעזבה, בגיל ארבעים ושלרש <שקד ררייזר 1978, עמ' 56, הערה 8: אברכך , עמי 11(. לעגנון היו רגשות אשם על מרתה כל ימי חייו <ראה להלן>. אגדת העלייה לא"י בתרס"ט לשייי עגנון היו גרסאות שרנות לגבי התאריך שנר עזב את ברםשאםש רעלה לאייי • במכתביו למייא זיק ולעירית תל-אביב <"מעצמי אל עצמי" , עמי 7 ,9( םען שעלה לאייי בלייג בעומר תרס"ם )1909(. בפתיחה על הרב קרק <עגנון 1967( כתב שבא לארץ בלייג בעומר תרס"ז )1907(. בקרן )1968(, רייזר )1980( ובאר )1992, עמי 23-25( הראו בבירור ששני התאריכים הנייל אינם נכונים. עגנון ידע היסב שעלה לארץ ישראל בשנת תרס"ח )1908(. במאמרו משנת תשכ"א )1961( על ברבר כתב: היום שלרשים יום לעומר. לפני חמשים ושלרש שנים בימי ספירת העומר כשעליתי לארץ-ישראל שיברתי את הדרך ונכנסתי ללמברג". · רמצעמי אל עצמי / עמי 111(, ואמנם חמישים ושלרש שנים לפני תשכ"א )1961( חיתה תרסייח )1908(. באר )1992, עמי 23-25( הביא שלרשה מכתבים של עגנון מאייר תרצ"ג <מאי 1933( שבהם הוא מציין שנכנס . לאייי עשרים וחמש שנים קררם לכן , כלומר בשנת תרסייח )1908(. באר 1992, עמי 314( סרח לצםם שני מכתבים נוספים של עגנון שגם מהם ברור שעלה ב 1908-• תעודת היושר משנת 1908 רכן מכתביו של עגנון לברבר <שקד ררייזר 1978, עמי 40( מאשרים שעגנון הגיע לאייי בקיץ 1908 ושהוא ידע זאת היסב. מזרע אם כן םען שעלה בשנת תרס"ם? עגנון צעמו כתב: "מרוב ימים נשתכח ממני מניין השנים" "<מעצמי אל עצמי" , עמי 112(. באר <עמי 23( העיר על כך: עגנון , שכל ימיר היה מקפיד על קרצו של ירד' היה ער לבלבול שיצר סביב פרם חשוב כל כך בביוגרפיה שלו וידע כי הרבה גברת יורמו כנגדו בשל כך , ולפיכך הוא כותב אגב קריצת-עי גליצאית כעין התנצלות: 'מרוב ימים נשתכח ממני מניין השנים. , המכתבים שציםם באר מראים כי לא חיתה כאן שכחה. הסיבה לאגדת העלייה בתרס"ם היא רגשי האשם של עגנון על עזיבת אמר בתרסייח. אמר אסתר מתה פחות משנה אחר כך , בגיל ארבעים ושלרש, ביום י"א ניסן תרס"ם )2 באפריל 1909: ראה שקד ררייזר , עמי 56, הערה 8(. ש"י םשאםשקיס הצעיר לא 31 ינראר 93' בהברה האשכנזית, שבה דיבר עגנון הילד עברית, שתי הקריאות הללו מתחרזות. עגנוין עידן את צערו והפכו ליצירה ספררתיח.: "עמדתי תמיה על השיר שיצא מפי של .א ן t ו~ במתכוון. זה שירי הראשון שכתבתי עברית" .>םש< עגנון נזכר שרב בסיפור הזה בתשריי תשי"ם <סתיו 1958(, בגיל שבעים <למעשה שבעים ואחת>, "ביום שעםררני בתואר חבר בארניברסיםת בר-אילן": כשהייתי בן שש שנים כבן שבע שנים נםע א~:י זכר צדיק לברכה לירי.ד לא ליריד .לשקרביי ז שסיפרתי עליו בכמה מקומרת, אלא ליריד אה i ר שהזנותיו במקרם אחד בהבלהע ••• מימי הםםריפא התעםפר גלים צעובים ••• בתוקף געגויע על אבא באחדו כל מחשברתי בר ••• מרוב געגועים על אבא קשה היה ליכנם לבית שיצא ממנו • עמדתי מאחוו"' הדלת והנחתי ראשי על כפרת המנעול ואני ארס : ר לצעמי א~ב אכנם לבית לא אמצא את אבא. געיוני בבכייה ואמרת' מתוך הבכי בלשון הקודש , איפה אתה אאב אאב ואנכי אהבתיך אהבה רבה. רמצעמי אל צעמי", עמי 56•55(. המלים "על כפרת המנעול" מקורן בשיר השירים: קמתי אני לפתוח לזרדי ,,,, נםפר מרר ראצבערתי מרר עובר על כפרת המנעול (שיר השירים ה: 5(. עגנון בסל את מלות שיר האהבה הנפלא והשמח הזה והשתמש בהן בהקשר של פרידה, בכי וצעב. ביספור פשוט מופיע הקםע האב: ראתה בלומה אדם אחד עומד שם, שאלה בלרס : ה לאותו אדם מי כאן , השיב הירשל אני כאן , גרתהע לאחוריה וחדרה. צעוב צעוב הלב, עצוב צעוב רמברייש. כל פ v ם היה תופם ראשו וצועק, מה אירע, מה איר~:ו הגשמים םיפחר על פגיו וזיעה ביצבצה מגרפו , ואת מקומר לא הגיח. לא שציפה שבלומה תצא ותפייסו , אלא שעמד כאדם שכבש לו מקרם רשרס : ר עליו • ומרמים ומרמים ירדו הגשמים. פררדמא נתרנה g: ל כל העולם ראי אתה רואה אפילו את צעמך • אב : ל איקרגיא של בלומה מפציעה רעולה לפניך כנירם שהחליקה את ראשך כשנכנסת לחדרה היא ברר i ה וחדרה ובאה. הגיח הירשל ראשו על כפרת המגעוי ל והתחיל ברכה רעל כפות המנעוליי, עמי צקג>. "על כפרת המנעול" היא גם הכותרת שבחר עגנון לכרך השלישי של סיפוריו , והיא קשורה לצער הפרידה שלו ולגעגועיו לאבי 1 ו. הכרך כולל סיפורים צעובים רבים שעיקרם פרידה, עזיבה רנםישה, כגרן בדמי ימידז, פנים אחוו,ת הרופא וגרושתו. אברכך <עמ' 36-37( הביא עדרת נרחבת לאכזבתו של עגנון הצעיר מאביר ולכעסו על אביר • כאשר זעב ש"י םשאםשקיס הצעיר או ת בית הרריו עורר בר אביר רגשי אשם על כך שהוא עוזב אותר: נפל אביר על צרארי בגר רחיבקהר רגישקהר ראכ : ר לו , ר · הרי זהיר בני לכתוב לגר בכל עת. גדול צוע של נזעב יותר משל עוזב. ראתה דענת את אביך ואת אמך ואת אחיך ואת אחיותיד • הרבה בג ים שכחו דבר זה והרבה אברת ידרו בדמי ימיהם אבל אשולה. ("מצעמי אל צעמי", עמי 14•13(. ש"י םשאםשקיס לא ראה את אביר מאפריל 1908 רעד סוף אוקטובר 1913• למרות שחי בברלין מחודש נובמבר 1912 הוא לא נסע לברשםאשם במשך יותר משנה. באפריל 1913 חלה אביר מחלה אנושה, אך בנר הבכור לא בא לבקרו דע ימי גסיסתו ממש. לעגנון לא היה כסף, הוא חי מן היד · אל הפה, אבל כאשר רצה, לווה כסף מידידיו • הסיבה לכך שלא ביקר את אביר בחוליו חיתה עמוקה יותר • הוא פחד לחזור לאמא-ברםשאםש ולהיתקע שם, רכן פחד מרגשותיו כלפי אביר. נירם 8.11.1913 כתב לי"ח ברבר: "בנרצץ הייתי רק כשמרנה ימים ולא ראיתי נחת אפילו כרגע. אבי הי"ר חולה ומחלתו חזקה ר;כר' ועולמי כמנהגו נוהג" <שקד ררייזר , עמי 53<. נירם 15.11.1913 <ם"ר חשרן תרע"ד> כתב ש"י עגנון בן הכ"ר לפישל לחובר , עררך "הצפירה" ר"הנתיברת" נורשה, שפרסם את רשימותיו: בערד רגעים אחדים אני נוסע מברלין על מנת לילך ברצצה כי רגעי אבי ספורים חלילה. ידידי אני מבקשך בכל לשרן של בקשה כי תואיל לשלוח לי עפ"י האדריםה הרשומה מםה םך מאה רחמשים מארק ואחרי שני שברעות בשרבי איייה לברלין אשלח לך את מיםב ספררי בשביל הנתיבות. אבהבה וברכה שייי עגנון דע לך שאם אינך שולח לי חייו [חם ושלרם] שאני משתקע בבצתה של ברצז ("גנדיםיי 70 תשייל 8 ,)ן שלרם מרדכי םשאםשקיס מת בר נירם, ם"ר חשרן תרע"ד )15.11.13(, ונקבר למחרת, נירם ם"ז חשרן תרע"ד )16.11.1913(. בנר הגיע ללווייתו רק לאחר קבורתו • לחובר לא שלח לעגנון את הכסף שביקש ואף לא ענה לו על מכתבו. ביום 9.12.1913 כתב עגנון שרב ללחרבר תוך שהוא מכחיש את אכזבתו וכעסו: חלילה לי לכערם עליך , יקירי , על אשר לא ענית לי אפילו • אני רק שאלתי ממך ואמנם קרה קריתי כי תמלא את בקשתי •• ימים קשים ורעים היו לי הימים ההם. אבי חלה רמת ואני לא זכיתי לענג את נפשר הםהררה רגם להלריה לא באתי אלא לאחר ההשכבה. בן נייא היה במרתו רכל ימיר היה מערםר בתורה וביראת שמים םהררה ובנימוסין. שבעה חודשים שכב על ערש דרי בכאב וצררת ריםררין ודאגות ואיש לא ידע את נפשר החתומה. מםפד גדול עשר לו בני העיר אשר כמוהר לא געשה ערד בנרצץ זה דור. נשים התעלפו וזקנים וישישים נשרק בכר בכי רב. רק אנכי לא יבלתי לנכרת עד אשר נםיתי ללמוד פרק משניות למנוחת נשמתו ויהי בהגיעי למשנה אחת נזכרתי במה שחידש שם מר אבי דייל בפירוש המשניות להומניים דייל אד נבקעו מעינות עיני בפעם הראשונה ולא יכולתי לומר אפילו קדיש דרבנן. אחד ממכירי הלוח לי כדי הרצאות הדרך ע"מ להשיב לו בששה עשר בדצמבר • ובאשר ערד לא םלפתי דברי בעניגי כםף מעולם צר לי מאד כי איני רואה בעיני בשרי שרם מראה מקרם לכסף. אולי תרכל אתה ליתד לי דמי קדימה כאשר בקשתי והחדיר נא לי את תשרי ואת אחרת למןע אתקינם לדפוס. מכבדך '"ש אשםיקשםם ("גגדיםיי 70 תשייל 8 .)ן עגנון בן הכ"ר לא היה יכול לנכרת, משרם שהיו לו רגשי אשם על מרתו של אביר. כמר לכל בן , ערד קודם לכן היו לו משאלות מורת לא-מודעות נגד אביר , רעוד יותר מכירון שאביר לא היה יכול לתת לו את האהבה, החרם, ודמות ההזדהות שכל כך הזדקק להם. כאבר על ארנון אביר היה רב, אך הוא לא היה יכרל להתאבל · על מרתו ונאש את רגשי האשם שלו עד סוף ימיר. בערד שלפני מרת אביר חתם בשם עגנון , אחרי מותר חתם שרב בשם אביר , םשאםשקיס. אחרי מרת אביר היה יכול לקבלו. אגרת העבר העברי בארץ-ישראל לעגנון ולשאר צעירי העלייה השנייה "ארץ- ישראל" לא חיתה פלשתינה הערתרמנית הממשית, אלא דמות אם אידאלית. הם ;,עלו" אליה ולא היו אמורים "לרדת" ממנה. עגנון כתב שהיה בן תשע-עשרה רחצי כאשר עלה לא"י "<מעצמי אל עצמי" , עמ' 12(. למעשה היה בן עשרים שנה רת שעה חודשים. במכתבו לעיריית תל אביב משנת תרצ"ד )1934( כתב עגנון התהלכתי בארצות החיים שש שנים כדין עבד עברי ובשביעית ירדתי לחוצה לארז רמצעמי אל צעמייי , עמי 9(. על אגדה זר חזר בסיפור ולא נכשל: אחרי שעשיתי שש שנים בארז ישראל כדין עבד עברי נגדר עלי לצאת לחוצה לארז ראלו ואלויי , עמי וצא>. למעשה היה עגנון בא"' בפעם הראשונה פחות מארבע רחצי שנים, מאמצע מאי 1908 עד סוף אוקטובר 1912 <באר, עמ' 161(. בגיל עשרים וחמש עזב את א"י ר"ירד" לגרמניה בכרונה להישאר שם. המלים האירוניות "כדין עבד עברי" מגלות את רגשותיו האמתיים של עגנון. באר <עמ' -21 26( עמד על אכזבתו הקשה של עגנון הצעיר מארץ-ישראל. כרבים מצעירי העלייה השנייה, הוא ייחל לאמא סרבה רחמה, ארץ זבת חלב ודבש, ומצא תחתיה אמא קשה ורעה, ארץ אוכלת יושביה. כייחסו האמביררלנםי של עגנון לא"י כן היה יחסר לדת היהודית. גם לפני שעזב את ברםשאםש היו לש"י םשאםשקיס הצעיר ספקות רהתלבםרירת בעניני דת ואמונה. לאחר מרת אמר )1909(, "זקנו" )1911( ואביר )1913( החל עגנון לחתלכם קשרת באמונתו הדתית. במשך השנים שחי בגרמניה )-1924 1912( התנדנד עגנון בין דתיות לחילוניות ולא התבררן כלל לחזור לא"י • בגלריה ששלח לנרנו נירם 8.11.1913 <באר 1992, עמ' 167 כתב "בין כסה לעשור" תרע"ד , אך נראה שסהע> כתב עגנון: וששאלת מתי אברא לא"י: נרנו ערד תראה בנים רבני בנים ואני לא"י סדם עליתי. האמת אגיד . לך אין לי הצורך החשק והתשוקה. לזרא היו לי היושבים וכר' ומתענגים לנפשותיהם בברלין ארן פראררע"ן [מקיימים] געגועים לאה"ק [לארז הקודש] (שקד רריזר, עמ' j53 באר, עמ' 168(, עגנון התלבס קשרת בעניין אומנתו הדתית. שינוי השם והלידה מחדש גרנות <עמ' 72-75( הראה דע כמה מרכזי היה עניין השמות עברו עגנון ואיך עשה בר שימוש בסיפוריו • ענין בחירת השמות לילדים, ושינוי השמות, בכלל , ובמשפחתו של עגנון בפרס, מרתק ממש <השררה -76 1975Falk<. ש"י סשאסשקיס שינה את שמר לש"י עגנון בשנת 1909, זמן קצר לאחר עלייתו , לאחר מרת אמר ולאחר פרסום סיפורו הראשון , עגונות, שנכתב בזמן מחלתה האנושה <בכרך "אלו ואלו"). כמה מידידיו סענר שהשם עגנון מיוחד ומרזו • דחיית שמר של אביר <שסאשסקיס> העידה על כך שעגנון לא קיבל את דמות אביר המאכזב ולא הזדהה עמו • השם החדש כיסא גם את הדמיון על החיים החדשים א"י , על הלידה מחדש. לדעת אבדנך , הסיפור עגונות מבסא את צערו ואבלו של עגנון הצעיר על עגנון המציא את אגדת לידתו בשנת תרמ"ח לאחר שחזר לא", - בשנת תרפ"ח )1925(- ולא במקרה. הוא רצח להיוולד · מחדש בארץ-ישראל. "ארץ-ישראל" החליפה בלא-מודע את אמו ברגשותיו של עגנון. פרידתו מאמר <אבדנך , עמ' 84(. המלה "עגונה" באה מחשוש עגן ומשמערתה אשה יכול להתאבל על הוריו ולהיפרד מהם. הוא רצה להחזיר לעצמו את אמר בדמות אשתו , ששמה היה כשם אמו , ואת אביו בדמות בנר , ששמר היה כשם אביר. במלים אחרות, בלא- מודע של עגנון קישרה אשתו בינו לבין אמר המתה, ובנו קישר בינו לבין אביו המת )Volkan 1981<. בתו אמונה סימלה עבורו את אמונתו , שחיתה קשורה בעיקר ל"זקנו" אך גם לאביר. קשיי פרידה חוזרים ומופיעים ברבים מסיפורי עגנון , וכיחוד בסיפור המטפחת <בכרך "אלו ואלו">. זהו . סיפור אוסובירגרפי עצוב על אביו של המספר שעוזב את אשתו וילדיו ונוסע ליריד לצרוך עסקיו . אמא עצובה וזועקת שהורגים לה את הבעל <היא מבסאת בכך משאלות מרות מודחקות נגדו על כך שהוא נוסש ארתה>. אבא קונה מספחת מיוחדת לאמא, והמספר נותן ארתה לעני חבול ופצוע לחבוש בה את פצעיו • זהו המשיח שעליו חולם רפסמזi. למעשה המספר משליך את דמיונות המשיחיות על העני הפצוע ומזדהה אתו <>הזדהות השלכתית>. חוסר יכולתם של בעלים להיפרד מנשותיהם אפילו לאחר שהתגרשו מהן חוזרים ומופיעים בסיפורים פנים אחרות, הרופא וגרושתו <על כפות הנעול> ופרנהיים "<עד הנה"). עגנוןי אשתוי פרויד ואיטינגון שבעלה נסשה ראינו נותן לה גס והיא אינה אסתר מרכס )1889-1973Esther בשנת 1921, כאשר נולדה בתר , קרא לה יכולה להתחתן עם אחר • אבדנך הצביע על Else בשם "אמונה" , אולי כדי לחזק את אמרנתר Marx<, אשתו של עגנון , נולדה בקניגסברג הרופפת. גם אחר כך המשיך להתלבס כך שבסיפור עגונות מופיעות כל צרורת )Konigsberg< בצפרן פרוסיה שבגרמניה בענייני אמונתו , כשם שהתלנס בכל עניין שהיה חשוב לו. שויפת ביתר בשנת 1924 חיתה סרארמה קשה עבורו והביאה אותר להחלסה להיות דתי ולחזור לא"י. אבדנך סעד , שדתיותו המופגנת של עגנון לאחר חזרתו לא"י חיתה חלק מהעמדת הפנים שלו <אבדנך , עמ' 100( עגנון המציא את אגדת לידתו בשנת תרמ"ח לאחר שחזר לא"י בשנת תרפ"ה )1925(- ולא במקרה. הוא רצה להיוולד מחדש בארץ-ישראל. "ארץ- ישראל" החליפה בלא-מודע את אמר ברגשותיו של עגנון. כמר לרבים מבני העלייה השנייה )1905-1914(, ההגירה חיתה לעגנון מעין לידה מחדש. הוא שינה את שם משפחתו מסשאסשקיס לעגנון זמן קצר לאחר מכן. במקרם אחר כתב עגנון: שבע שנים קודם לימות המלחמה הגדולה עזבתי את בית אבי ואת עיר מולדתי ועליתי לארז ישראל. מכאן ואילך לא ראיתי את עירי אלא שתי פעמים, פעם אחת כשביקרתי את אבי בחוליו ופעם אחת ביום שהביאו אותר למנוחת עולמים (יום אחד - סיפרו של סיורים [פרטיק תכריך של סיפורים•, עמ' · דלרטי], בכרך -23 (. 22 עגנון עזב את ברסשאסש שש שנים לפני מלחמת העולם הראשונה, באפריל 1908• הסיבה לעיוות הזה היא רגשי האשם שלו על כך שנסש הן את הרריו והן את ארץ-ישראל , מולדתו המאומצת ראמו השביח. 33 המשולש האדיפלי שהופיעו מארחו יותר בסיפורי עגנון <אבדנך, עמ' 19-20(. לדעת אבדנך , עגנון אירב משתמש במלה "עגונות" כמרננה הסבני-משפסי , אלא במרבן של בני- אדם שלא מצאר את בני-זרגם האמתיים. השם עגנון פירושו , אם-כן , שהמחבר מעוגן אר תקרע בנושא הזה. לדעת אבדנך , מעס שמרת-עס בתולדות הספרות התאימו יותר לבעליהם. לדעתי השם "עגנון" פירושו עגון , נסרש, עזוב. ש"י שסאסשקיס הצעיר נסש את אמר , היא מתה, והוא נשאר נסרש ועזוב בעצמו • מכאן ואילך היה עגנון , ולא סשאסשקיס. אך לאחר מרת אביר בשנת 1913 חתם עגנון שרב בשם סשאשסקיס, לפחות על מכתביו. גם עניין השם היה מאד אמביררלנסי אצלו. שם אשתו של עגנון , אסתר , היה כשם אמר . עגנון קרא לבנו בשם שלום מרדכי , על שם אביו המת. הוא קרא לצעמו בכמה מסיפוריו בשם חמדת; אשתו אסתר קראה לבנם, שלום מרדכי , בשם זה. הבן , שלום מרדכי סשאסשקיס, למרות שהיה מסוכסך עם אביר , שינה את שמו רשמית לחמדת עגנון • הבת אמונה, הנשואה לחיים ירון , חתמה בשם אמונה ירון עגנון עד גיל חמישים "<שירה"' עמ' 541( ורק אחר כך ויתרה על השם עגנון וחתמה בשם אמונה ירון "<עיר ומלואה" , עמ' 720(. לאמונה יש בסייח לאידיאליזציה של אביה <ירון 1988(. לדעתי עגנון לא היה <כיום קלינינגרד ברוסיה>. היא חיתה הילדה האחת-עשרה מתוך שנים-עשר ילדיו של גיאורגה מרכס )1843-1927George Marx, אדם חשוב ומכובד בעירו. יתכן שאמה של אסתר לא רצתה ילד נוסף לאחר כל כך הרבה הריונות ולידות. אסתר חיתה ילדה יפה וחכמה, אך כמר ילדים רבים כדררה קיבלה בביתה חינוך פרוסי קפדני , וכנראה היו בביתה מתחים ובעירת. מיד עם סירם לימודיה בבית הספר לנעדרת בעירה )1907( עזבה אסתר את אביה ונסעה אל אחיה מוזם מרכס )1985-1973(, בברלין , שם למדה ציור , עברית וערבית. ב -19141913 ביקרה אסתר אצל אחותה הגדולה ממנה בשנתיים, ורזה רבקה בדין >Brunn< . בירושלים. באוגוסס 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה ואסתר עם אחותה ובני- ביתה חזרו לגרמניה. עגנון הגיע לברלין בנובמבר 1912 עם אותרו רו פין . לדברי בתם אמונה הכירה אמה את אביה בברלין "בשנות המלחמה" <"אסתר ליין יקירתי" , עמ' .>ה ש"י סשאסשקיס לימד את אסתר מרכס ואת אחותה רבקה עברית. הוא נמשך מאד לאסתר , שחיתה יפה ועדינה נאמר , ששמה היה כשם אמר , ושהזכירה לו את אמר גם באופיה. חיתה ביניהם אהבה "העברתית". היחסים היו אמביוולנסיים וזקחזרו את יחסיהם המוקדמים עם הוריהם. אולי בגלל ינראך 93· אופיה "החזק" של אסתר , עגנון נררוע שלו , ספריו ומכתביו עלה באש "<מצעמי אל (Traumatic Stress Disorder במשך ~ו בתחילה והם לא התחתנו. אולי כדי לברוח מקשר המםברך עם עגנון , אסתר מרבם זע . בה את ברלין ועברה למינכן , שם למי רה ~ו באקדמיה לאמנות. לאסתר היה מאהב אי חר באותן השנים, והיא לא חיתה בתולה. סן"י םשאםשקים בן השלושים רשתים ביקר t •ת אסתר מרבם בת השלושים במינכן בשל l הי שנת 1919 ונשאר שם כמה חודשים. 1 זם התקרבו מאד זה לזר , ואולי היו ביניהם אז יחסי-מין. כאשר יספרה לו אסתר זול מא.הבה הקודם הוא קיבל מכה נפשית קשה. הוא י לא היה יכול להפסיק לחשוב על המאהב הקר י רם שלה ולייסר את צעמו ואת אסתר אzזןרנב הזה. הנושא מופיע בבירור בסיפור הוו(!א ורגשוות. בחודש מרם 1920 רצה ש"י םשאםשקים, שחשב להתחתן עם אסתר , לבקר בקניגסברג אצל אביה, אבל אביה סירב לפגשו • לדברי בתר אמונה, סבה גיאררגה מרבם "התנגד שבתר תינשא לבחור ממזרח אירר(!ה )Ostjude< רכל שכן לסופר , כלומר לא r יים ללא מצקוע" י"ש"( עגנון • ש"ז שרקן", עמ' 114(. רק אחרי שנישאר ש"י עגנון ואסרור מרבם בל"ג בעומר תר"פ )6.5.1920( קי 1 :ל גיאררגה מרבם את חתנו. אבובך <עמ' 17~(. םען , שבנישואיו שיחזר עגנון את דפוס היחסים הלא-בריא שהיה בין הרריו. אשח נ ר, כאמו , חיתה אשה בעלת רצון חזק ממשפ r1 ה עשירה ומשכילה. היא נשאה על גבה t ות ערמם האחריות של גידול הילדים ושל ניהול הבית. לדעת אברכך דמותה של הנרייו t ה בסיפור "שירה" מבוססת על אסתר עגנון. עגנון , כמר מנפרד הרבםם ב"שירה" , הזניח את משפחתו לטובת עבודתו. עגנון לא היה אב םרב לבנו חמדת, כשם שאביר שלו י~א היה עבורו דמות הזדהות םרבה של כוח ת · וגבריות. אחרי חיכוכים רבים עזב חמז הצעיר את הבית. הבעיות הנפשיות הקשוו ת עברו מדור לדור • בין שלהי תר"פ (אוגוסט 1920( לשלהי תרפ"א <ספטמבר 1921( גרר ש"י עג 1 ;רן ואשתו אסתר בריםבדן )f\fiestbaden\(. "אנחנו משלמים הרבה מאד" כתב עג a :רן לשרקן בתחילת ישיבתו בריםבדן רשיי ענו.זן • ש•ז שוקן• , עמ' 118(. שנה לאחר מכן כתב עגנון לי"ד ברקרביז "אנו יושבים כאן כעל עקרבים, כי בעל הבית, גרי רשע, מבקש להוציא אותנו מביתר , כי באא r1 ד והוסיף שש מאות מרק לחודש, ראנ n נ נר משלמים לו ארבע מאות לחודש •••" (ב i ~ר 1992, ע'מ 179(. עגנון ואשתו עברו לע : יר המרפא הרמבררג Elad Homburg vor der([ )Hohe שליד פרנקפורט <אביה של אסרור שילם את שכר הדירה>. נולדו להם סזני ילדים. המשפחה התגוררה בהרמבררג ךzזןמב כארבע שנים )1920-1924(. בתחילת סירן תרפ"ד (יוני 1924( איוייע לעגנון אסרן כב.ד ביתר , על כל כתבי-ה : יד · צעמי , עמ' 8•7: "ש"י עגנון - ש"ז שוקן" , עמ' 152: "אסתרליין יקירתי", עמ' .>'ו עגנון לא היה יכול להתאבל על האבידה הקשה ולהשלים עמה. בשנת תרפ"ז )1927( כתב למ"א ז'ק (ז'רננםקי>: ד · בשנת תרפ ואני שרכב בבית החולים בהרמבררג יצאה אש רכל ביתי נשרף רכל קניני רכל ספרי כארבעת אלפים ספרים, ורבם יקרי המציאות, היו למאכלת אש. כעסיו של מומר אחד שהבסיח את סחורתו באחריות והצית את הבית, והעיר הרמבררג לא עשתה דבר לכברת את האש, כי לא שמה לב לתקן את כלי מכבי האש. אז נשופר כל כתבי אשר ספחתי ורביתי שמרנה עשרה שנה. בתרכם סיפרו גדול בצרור החיים כששים גלירנרת דפוס. חבל Yל אורביז מצעמי אל צעמי•, ·> עמי 8•7(, החורבן היה כבד מאד ועגנון חש חסר-אונים מולו , כפי שהרגיש מול אמר המדוכאת בילדותו. דמיונותיו המשיחיים התעוררו מחדש. אם היה המשיח, היה יכול לתקן את החורבן • את האגדה על לידתו בתשעה באב המציא נשבם תרפ"ה <פברואר 1925(, פחות משנה לאחר שויפת ביתר • במשך כל חייו חזר וזכר את שויפת ביתר והיה ממורמר על מי שגרם לה, על שכנר המומר שהצית את הבית רעל חברו שיעץ לו לעשרת זאת. חבר זה מופיע בסיפורו פת שלימה <בכרך "סמוך ונראה"> בשם גרםלר: זהר מר גרסלר השיה נגיד בית ספר חקלאי בחרצה לארץ' אלא שבחרצה לארץ היה ורכב על סרס וכאן הוא נוסע במרכבה. בחרצה לארץ היה ערשה לו שחרק בכנרת האיכרים רבפשרסי העם וכאן אבץר ישראל הוא משהס בכל דאם." דבר מה נמצא במר גרסלר שכל וראיו נמשכים אחדיר • לפיכך אין לתמרה שאף אני נמשכתי אחריו." מר גרסלר זה מכירי הוא, מן המיוחדים שבמכירי." ולא אפריז אם אומר שמירם שאני מכיר אותר לא פסקה אהבתנו • ואף על פי שכל העולם כולו אוהביו יכרלנ; לאמו שאני חביב עליו יותר מכולם, שסרח עמי רחיה מראה לי כל מיני תענרגים." הה, היו ימים, אני הייתי בחור והוא זריז לשעשעני דע לאותו לילה שבר נשרף ביתי רכל קנייני עלו באש. לילה שבר נשרף ביתי ישב לו מר גרסלר עם שכני ושיחק עמו בקלפים. שכן זה ישראל מומר היה מוכר אריגין. חרא היה דר למסה בתרך סחורתו ואני למעלה עם ספרי • בין מחזרו למחזור סיפר לו שכני שאין קופצים עליה על סחורתו." שאל אותר מר גרסלר מרבסח אתה באחריות. אמר לו מרבסח אני. עם שהם משיחים הדליק מר גרסלר ציגרה אחת ואמר זרוק גפרור זה לתוך אשפה זר וסול דמי אחריות. הלך והדליק את סחורתו ואני שלא הבסחתי את קנייני יצאתי בפחי נפש. רמה שנשתייר לי מן השריפה הרצאתי על עורכי דינים שפיתה אותי מר גרסלר לתבוע לדין את העיר שלא הצילו את ביתי' ולא ערד אלא שהגדילו את הדליקה. שנאותר לילה עשר להם הכבאים משתה רנשתכרר ומלא את כליהם יין שרוף ושכר וכשבאר לכברת הוסיפו אש. מסיבות הסיבות נתרחקתי אחר כך ממר גרסלר' וקרוב היה בעיני שנפסרתי ממנו לעולם, מפני שהקפדתי עליו' שכעסיו נשרף ביתי." רסמזך ונראה", 144•143(, שויפת ביתר חיתה מכה נפשית קשה לעגנון והוא היה במצב של הלם קשה Post( חודשים: רעיוני יבהלרני ולא ארכל לצרף דבר לדבר. כל חירם אני וראה גרילים נשרפים ואותיות פורחות רגם בלילה לא ישכב לבי י"ש"< עגנון • ש•ז שרקן", עמי 154(, אשתו וילדיו של עגנון נסער אל הררי אשתו בקניגםבררג והוא עצמו נסע להחלים בכפר אצל ידידתו , רופאה בשם אליזבת קדייזלמאייד 'ראסתרליין יקירתי" , עמ' 1(. נסתיר 1924 עזב עגנון את אשתו וילדיו בגרמניה וחזר לירושלים, מתוך בררנה להביא את אשתו וילדיו אליו לאחד שימצא שם בית. במשך שנת תדפ"ה )1925•1924( היה עגנון בא"י אך אשתו וילדיו היו בגרמניה. בין עגנון ואשתו חיתה חליפת מכתבים ארוכה, שבתחילה חיתה מלאת אהבה וגעגועים אך במהרה הפכה להיות מתוחה, ואף קשה ומרה. היה זה דר .שיח של חדשים. הוא כתב לה בעברית והיא כתבה לו בגרמנית. הוא לא הבין ארתה והיא לא הבינה אותר • היא רצתה להיות מרדה להתעמלות ולהתפרנס מזה. הוא רצה שהיא תהיה עקדת בית בלבד ותדאג לו ולילדים. הוא היה מאד אמביוולנטי והתלבט קשרת אם להביא אותם לירושלים. הוא מתח עליה ביקורת חריפה וכתב לה פעמים דנות ישירות ובעקיפין שהיא אינה מסוגלת לעבודה קשה, אר לפרנסה, ושהיא אינה אשה מספיק םרבה. הוא רצה שאסתר תברא אליו אבל גם פחד מזה. הוא העביד לה מסדים כפולים בקשר לבראה לארץ-ישראל ודחה שרב ושרב את בראה. אסתר מרכס םשאםשקיס האמינה בפרויד ובפסיכואנליזה. היא שוחחה פעמים דנות עם בת-דודתה, הפסכיאםדית הפרוידיאנית פרידה דייכמן <אחד כך אשתו של אדיך פרום, פרידה פדרם-רייכמן>, על רגשותיה רעל יחסיה עם בעלה. בקיץ 1925, לאחד שעגנון דחה שרב ושרב את בראה אליו , אסתר נפגעה וכעסה וכתבה לו מכתבים קשים ומרים. עגנון לא הבין את כעסה עליו הוא ניסה לפייסה וכתב לה : אני מאמין באמונה שלימה, כי ארתה ההשראה <שסימרנייג בלזע> הממלאה את מכתביך האחרונים עברה ממך והלאה, ובלבך את מרגישה כמה קורב לל [עגנון מחק את האותיות לל] לבי ללבך <לפי שיסתר של פרויד תכירי' כי הנה חפצתי להקדים ללבך לפני לבי' סימן שלבך קורב לי מלבי' על כן באר שני הלמיידין שהעברתי עליהן קולמוס> ראסתרליין יקירתי", עמי 61(, כנעני )1972, עמ' 39( םען שעגנון העריץ את פרוי.ד לדברי כנעני אמד עגנון על הסרפד הצרפתי ארנרדה רה בלזק: באלזאק, למשל' גאון • אני מוצא בר את פרויד לפני שחיתה הפסיכואנליזה בעולם. מודרני מאד. מפתיע בהסתכלויותיו. להלן נדאה, שיחסר של עגנון לפרויד היה אמביוולנטי מאד • מכל מקרם, עגנון בוודאי לא היה פמיניסט: 34 -גוירן 156 את צריכה להיות כולך מסורה לי' כמרבן גם מרומה על ידי הגורל. אני יודעת מה משמערתם השלום. אולם איסינגון לא השתמש בשמות לילדים . רגם לי." של דורות הקדומים והדור הזה. אלה הם רגשות מרדכי הלוי • שמו היה מכס. מרדכי הלוי היו "'<אסתרליין יקירתי"'' עמ' 75(. מסוגננים • תחליפי רגשות שמותיו של אביו של עגנון' שלום מרדכי "'<אסתרליין יקירתי*' עמ' 122•121(, הלוי סשאסשקיס. יחסו הקרוב של איסינגון IQ ו IE אסתר שלחה לו צילום שלה וביקשה ממנו לאשתו של עגנון עורר בעגנון מחדש את לבוא אליה. הוא כתב לה: אסתר הציעה לבעלה שכאשר היא תבוא עם רגשותיו כלפי הקשר בין אביו שלום מרדכי אםתרליין אשר אינני הולך לאיררפא. אף כי חפץ תמונתך קיבלתי. מה עצובה את! ... רזה הדבר הילדים לא"י הם יחיו בנפרד: "אתה בשקט לאמו אסתר. העברת הרגשות של עגנון הנחוץ לך ואני עם הילדים" .>םש< אך למרות לאיסינגון החייתה את המשולש האדיפלי אני מאד לראות ארתך ואת הילדים. ממש נפשי יוצאת! אבל אם אפסיק, מי יודע אם ארכל לשרב אל העבוהד ראסתרליין יקירתי"'' עמ' 105{. אסתר רצתה לרכוש מקצוע, לעבוד ולהרוויח. היא התלוננה באזני בעלה על כך שאינה יכולה להרוויח כסף. עגנון כעס עליה מאד: מפני מה את כותבת לי שאין את יכולה להרוויח מערת? מי ביקש זאת מידך??? אני ודאי !!!אל אני רוצה שתהיי בריאה ושלא תהיי · צעבנית כלכך , שלא תעשי כל דבר נגד רצוני , שלא תבראי כל הרגשות הקשים והרהורי הפרידה היא לא יכלה להיפרד ממנו' ואף הוא לא יכול היה להיפרד ממנה. היא באה סוף-סוף לא"י בשלהי שנת 1925 והצטרפה לבעלה עם ילדיהם. הם נשארו יחד עד יום מותו של עגנון' למרות הבעיות הקשות ביניהם והעובדה שאסתר ברחה מהבית פעמים רבות כאשר רבה עם בעלה. לאחר שעלה היטלר לשלטון בגרמניה בראשית שנת 1933 הציף גל של מהגרים יהודיים מגרמניה את א"י. לירושלים הגיע ד"ר מכס איסינגון )1881-1943Max שנפוץ כל כך ביצירותיו <אברכך' עמ' 30• (. 19 וולף כתב בהקדמה לספר הזיכרון' שטלית אחות חרא זיכרון-ילדות של עגנון שכנראה שוחח עליו בעבר עם ד"ר איסינגון <וולף, עמ' 5( הסיפור מתרחש בבית המדרש בבוסשאסש ביום כיפורים חם מאד • המספר מגיע באיחור לבית המדרש של "זקנו" ומגלה שאין בו מקום. חרא חושב לשקר ל"זקנו" ולאמו לו שכבר התפלל. לייבל "בן בנו של הצדיק" מתעלל במספר. הוא נותן לו להריח כד של מי פירות, במקום מים סתם, והמספר בסררניא על כל מעשי' שלא תודיעי לי אחרי Cranz< שעל שפת הים הבלטי: אתה צודק, אינני יכולה למלא את התפקיד להיות אשתך • אני אוהבת ארתך מאד , יותר מאשר כל אדם אחר' אולם נאלצתי להיווכח שזה אינו מספיק כדי שנחיה ביחד • אחרי חמש שנות חיים משותפים ועקרים, ועשרה חודשים שבהם חשבתי רק עליך' בגעגועים ובחסר , ברור לי כעת שיחסינו לא יוסבר • במשך כל התקופה הזאת לא זזת כהוא זה מהסתייגותך ממני' בעמקי לבך מרגיש אתה את עצמך מקופח. איני מאשימה ארתך' אף לא בלבי , אני רק עצובה • אולם אני גאה מכדי להמשיך כך ••• אני חושבת שאגי משערת דע כמה סבלת בגללי. אני חושבת שאינך משער עד כמה סבלתי בגללך. אולם אין זה העיקר. העיקר הוא שרגשותיך כלפי לא הספיקו. שאם לא כן היית ערשה ממני אדם שלם, אשה 'שלמה, תכונות לכך מצרירת בי • ואז יכולת להשלים עם העבר והוא לא היה קיים ערד • לרא גרועה על איסינגון • הוא טען שאיסינגון לא היה מורה או נואם סוב, הוא גמגם, כמעט שלא כתב כלום, וחיה החבר הפחות חשוב בוועדה הסודית של פרויד ברינה. תוך זמן קצר הגיעה אסתר עגנון לטיפול נפשי אצל איסינגון. היא נקשרה אליו וחיתה אצלו בטיפול כעשר שנים, עד מותו של איסיגגון • דב סןר טען באזנ יי' שאסתר עגנון אושפזה בביה"ח הפרסי של ד"ר שסרן בירושלים. בתה אמונה ירון טוענת, שאמה שהתה בבית ההבראה של ד"ר אדולף שסרן' כשחיתה בורחת מהבית לאחר מריבות עם בעלה. הקשר הקרוב של אסתר עם איסינגון השפיע גם על יחסיה עם בעלה. עגנון קינא באיסינגון על קרבתו הרבה אל אשתו' ופחד שהטיפול הנפשי של אשתו אצל איסינגון יביאה להחלטה לעזוב אותו . היחסים בין עגנון לאשתו נשארו קשים ומסובכים. יחסים אמביוולנטיים בין בני-זוג מופיעים גם בסיפורים רבים של עגנון' כגון פנים אחוות. הרופא וגרושתו ופונחיים. הנושא החוזר הוא של זוג שנפרד או מתגרש, אבל בני הזוג אינם מסוגלים להיפרד ממש. הבעל אינו מסוגל להיפרד מאשתו ולוותר עליה. נושא נוסף הוא קנאתו של הבעל באשתו על מאהביה הקודמים. ד"ר מכס איסינגון נפטר בשנת 1943• חבריו ותלמידיו' ובראשם ד"ר משה דולף, קראו . למכון הפסיכואנליטי שלהם על שמו וערכו כרך זיכרון לכבודו בשלוש השפות שדוברו במכון: אנגלית, גרמנית ועברית >Wulff p. 561950,(. סיפורו של עגנון טלית אחות הופיע בכרך הזיכרון לאיסינגון עם הקדשה: מוצא את טליתו ,. אבל חסרה נח ציצית אחת. המספר צעמו מתמלא צער . אברכך טען' שטלית אחות הוא סיפור של מאבק אדיפלי בין עגנון לנין סבו <אברכך' עמ' 104-105(. עגנון כלל את הסיפור באוסף סיפוריו' אך השמיט את ההקדשה לאיסינגון "<סמוך ונראה"' עמ' 202(. לעגנון היה כנראה חשבון פנימי עמוק וארוך עם איסינגון המת, כפי שהיה לו עם אביו המת. הוא קינא ב"מרדכי הלוי" איסינגון וכעס עליו בגלל הקשר הקרוב שלו עם אסתר' וגם פחד שיאבד את אשתו בגלל איסינגון • כך גם קינא עגנון בילדותו באביו שלום מרדכי על קשרו הקרוב והאינטימי עם אמו' אסתר' ובעמקי נפשו רצה שאביו ימות <השווה אברכך, עמ' 19-30(. פרויד ביצירות עגנון בסיפור האוטוביוגרפי בנעורינו ובזקנינו <בכרך "על כפות המנעול", שנ> · עמ' רעג מופיעה דמות בשם יצחק מונדשפיל' מליצני שבוש <בוסשאסש>, שאוהב לשחק עם בעווןר ומשתעמם מדברי ספרות. יצחק מונדשפיל חוזר ומופיע בסיפור יום אחד - סיפור של סיורים, קודם ברמז דק, בשם י"מ "<תכריך של סיפורים", עמ' 14•13(, אחר כך ברמז עבה, בשם י"ק מ"ש <שם, עמ' 16(, ולבסוף בשמו המלא, יצחק מונדשפיל <שם, עמ' 22(. ברזל )1986' עמ' 358-359( טען' שבסיפורי עגנון מופיעות "דמויות מופת" נרמזות ושיצחק מרנדשפיל הוא בצעם זיגמרנד פרוי.ד Mundspiel פירושו משחק הפה. משחק זה מסווה את שמר של זיגמונד פרויד: Freud היו רגשותיך כלפי מספיקות לא היית חש צעמך לנשמת ו' מרדכי איסינגון הלוי עליו פירושו שמחה ומכאן יצחק. Mund Sieg 35 ינראר 93' פירושים םסיכואנאליטיים ליצירות עגנון פלדמן )Feldman 1987, p. 29< קבלה על המחסור הבולט במחקרים פסיכואנליטיים על יצירת עגנון • בכל זאת, למרות ההתנגדות שישנה בקרב חוקרי הספרות בישראל לפירושים פסיכואנליטיים, התפרסמו כמה עיונים פסיכולוגיים ופסיכואנליטיים בסיפורי עגנון. אתעכב כאן על כמה מהסיפורים היותר מעניינים של עגנון ועל הפירושים הפסיכולוגיים שניתנו להם. פנים אחרות <בכרך "על כפות המנעול") הוא סיפור עצוב על מיכאל הוטמן <איש קשה> שמתגרש מאשתו טוני אבל אינו מסוגל להיפרד ממנה. אחרי טקס הגט הם ממשיכים לטייל ביחד ולשוחח, ומגיעים לבסוף אחרי חצות הליל לבית-מלון, אך לנים בנפרד. יש כאן בעיות פרידה קשות, התלבטויות קשות ואמביוולנציה רבה. הסיפור נכתב בעת שיחסי המחבר עם אשתו היו קשים ומסובכים. ברזל )1975, עמ' 61-62( ניתח את עניין הסוכך <השמשי ה> שבידי טוני • "ברובד הסמלני-פרוידיאני הרי הזדווגות הסוכך <זכרי> לאדמה <נקבית>, אפילו אם בשלב זה של חיי הזוג שנפרד' אין בה לא תכלית ולא יופי' עשויה לעורר ריגשה. הריגשה שמעורר הסוכך היא בבואה סמלית להתעוררות האירוטית של הוטמן." ברזל הוסיף הערה: "פרויד נזכר מפורשות בנוסח "דבר", אין ספק שלעגנון חיתה בקיאות במשמעויות סמליות פרוידיאנית וידע כיצד יתפרשו סמלי מפתח בסיפורו." הרופא וגרושתו <בכרך "על כפות המנעול"> הוא סיפור על רופא שבא לעבוד בבי"ח ומתאהב באחות בלונדינית בעלת עיני תכלת שחורה בשם דינה. הוא מתחתן אתה, אבל אחר כך הוא מקנא וכועס מאד על כך שהיה לה מאהב קודם, ומייסר עצמו בדמיונות עליו. הרופא-המספר מתגרש מדינה, אך נשאר מאד קשור אליה. הסיפור מלא סמליות מינית ואחרת, ואמביוולנציה רבה. האחות דינה דומה מאד באופיה וכמראיה לאשת הסופר' אסתר' והעובדה שלאסתר היה מאהב אחר לפני עגנון מתבטאת היטב בסיפור • על המשמעות של עיניים כחולות בעמקי נפשו של עגנון אנו למדים מסיפורו הקפקאי הארונית והרוכל <בכרך "סמוך ונראה", עמ' 92-102(: הארונית בעלת העיניים הכחולות <עמ' 98( שוחטת וטורפת את בעליה ומוצצת את דמם. ברזל )1975, עמ' 37-38,25( ניתח את הסמלים בסיפור הרופא וגרושתו. הפחח שתום העין "כולו סמל" למציאות חיים חצויה ומעוותת. השמלה החדשה והנקייה של האחות דינה היא "בבואה לצלם האחות: תמות <תמימות> בלי דופי •11 השמלה הישנה והמלוכלכת מסמלת עוון וכתם, קלון וחטא. כך גם הסינר המלוכלך • התכלת השחורה שבעיני האחות דינה היא "בבואה לגורלה של מחצבת-נשמתו, כפי שהוא מדמה אותה, וכן הצורה שבה הוא תופש את מהות החיים היהודיים בגולה". אבל העיקר כאן הוא הסיפור האישי של עגנון . ברזל טען שיצירתו של עגנון היא ביו גרפית, אוטוביוגרפית ומטאביו גרפית. בנד )1989( טען, שבשנים 1931-1935 נחשף עגנון לפרויד ולפסיכואנליזה. יחסו אליהם היה אמביוולנטי. לדעת בנד הסיפורים הראשונים של "ספר המעשים"' פנים אחרות. המטפחת ופת שלימה שהופיעו אז שונים מאד מהסיפורים שקדמו להם. בנד הזכיר' שבשנת 1933 הגיע איטינגון לירושלים וייסד את החברה הפסיכואנליטית בארץ-ישראל, ושהוא ואשתו היו ידידים קרובים של עגנון ואשתו . אולי בגלל קשריו האישיים הקרובים עם משפחת עגנון' ומתוך רצון לשמור על פרטיותם, נמנע בנד מלהזכיר את עניין הטיפול הנפשי של אסתר עגנון אצל איטינגון' שללא ספק ידע עליו . בשנת 1935 פרסם עגנון את סיפור פשוט. בנד טען ששיטת הטיפול של הרופא ד"ר לנגזם הפוכה לשיטת פרויד: הרופא מדבר ומספר והחולה מקשיב ונרפא. לאסתר עגנון היו כל כתבי פרויד בגרמנית והיא חיתה קוראת לפני בעלה פרקים ממנו. עגנון קרא או שמע מאשתו בעיקר את "פשר החלומות" של פרויד. בספר זה יש הרבה מרכיבים שעניינו את עגנון: החלום כסיפור' החלום כיצירה, החלום כעולם מוגדר בלי מחיצה בין דמיון למציאות. על חלומות ביצירת עגנון כתבה שריבוים )1993( עבודה חשובה. בנד )1989( טען' שעגנון התרשם בעיקר מהחלק הרביעי של הספר' "העיוות בחלומות", ושזה השפיע על סיפוריו באותן השנים. המלה "פנים" מופיעה בהרבה ביטויים בעברית: פנים ישנות, פנים חדשות, פנים לכאן ולכאן' משתמע לשתי פנים, פנים אל פנים, מעמיד פנים, מסתיר פנים, מכיר פנים, נושא פנים, מלבין פנים, מלביש פנים, מעלה פנים. היא מופיעה פעמים רבות גם בסיפור פנים אחרות, שנכתב בשני נוסחים שונים: נוסח א' פורסם ב"דבר" )1932( ונוסח ב' פורסם ב"גליונות" )1941(. בנד השרה את שני הנוסחים ומוצא הרבה השמטות, תוספות ותיקונים בנוסח .'ב בנוסח א' חיתה התייחסות שלילית לפרויד: מיכאל הכיר לה סובה שלא פרשה את חלומו על פי פרויד וסיעתו . יפה היה לו חלומו כמות שהוא, כשלג קודם שנתמסמס. הערה זו הושמטה כליל בנוסח .'ב לעומת זאת, בנוסח ב' נוספו קטעים שיש בהם ראייה פסיכולוגית, כמו על שני המחזרים של הגרשוה הטריח טוני הוטמן שמטיילים אתה ביחד וכל אחד מהם חושב ל גזול אותה מהשני. בנוסח ב' באו גם תיקונים שמושפעים מאד מ"פשר החלומות" <בנד 1989, עמ' (, 19 פירושו נצחון הפה. זוהי אירוניה עגנונית סיפוסית, כי פרויד מת מסרסן הפה <לא ברור אם עגנון ידע זאת>. לדעת ברזל' בתו של יצחק מונדשפיל בסיפור יום אחד - סיפור של סיורים היא נציגת האני או הנפו w• "הסירוף והדיכאון מזמינים את זכרו של זיגמונד פרוי.ד בתו מציעה <למספר> מרגוע במיסה. השכיבה על הספה, כאורח ריפוי במצבי דיכאון וסירוף, מיוצגת באורח אירוני": פשסתי את רגלי . נתקלו רגלי בגדרה של המכ t ה והגדר חיתה עשויה ברזל. נטלתי את גופי וזז 1 זי כלפי מעלה. הסיח ראשי בגדרה של המכ t ה שלמעלה . והגדר ברזל חיתה עשויה "<תכריך של סיפורים", עמ' 12(. ברזל הוסיף "לא זו בלבד שאין המיסה, ברמז לספת המרפא בשיסת פרויד' מועילה, או~א שהתיאור נסמך ם · לנוהגם של אנשי סד באורחיהם" <"תכריך של סיפורים"' עמ' 13(. לדעת ברזל' המרתף שאין לו סוף '('תכר · ~ך של סיפורים"' עמ' 18( מסמל חוסר-אונים וחוסר נח-גברא: המספר "אינו גומר." ברזל טען שבעיית הגבריות, -· חוסר-האונים וחוסו נח-גברא היא נושא ראשי בכמה סיפורים: סיפור פשוט. הרופא וגרושתו. תמול שלשום. אגדת הסופר ועוד • נראה שעבור ברזל פירוש "פרוידיאני" זהה לפירוש מי : ני. ברזל סוען' שהעיר בוטשאטש '('תכריך י:: t ל סיפורים"' עמ' 7( מסמלת אם ואשה: "עיר הזקוקה להגנה, לגבורה, לגבריות של "zז~ממ <ברזל 1986' עמ' 367, הערה 9(. פרויד נזכר גם בסיפור לפנים מן החומה. המספר הצעיר מטייל עם חברתו לאה בע : יר העתיקה בירושלים, ומספר לה על "ריבה" רוסיה צעירה ויפה בשם אלכסנדרה שהביא בשעתו לחמישה חדרים שונים יו · ביפו' שחבו מסרו לו למשמרת בעת העדרם. הוא לא ניסה אפילו ל געת בצעירה היפה והמושכת. יעל החדר האחרון הוא אומר' חדר זה שהבאתיה לשם של אחד מחברי היה, שיצא לחוצה לארץ ללמוד תורה אצל פרויד או אצל יונג או אצל אחר מאותם שביקשו לקעקע את חיינו "<לפנים מן החומה", עמ' 17(. אלה הם דברים כדרבנות. עגנון פחד שהקי e ר של אשתו אסתר לפרויד <ולאיסינגון> יהויוס את חייו. ברזל )1986, עמ' 331?( כתב על "לפנים מן החומה" : "עגנון מסגיר בידינו :ת'יl הסודות הכמוסים ביותר של הוויתו: ~: רד ו~ 5 ן~ ~ 36 ••••• גליון 156 האחות: היא מסמלת יופי ומצוקה, סוהר וזכר-חסא שנמזגו בחייה של דינה. בתכלת השחורה משתקפות תנודות רוחה של האחות. היא המסגירה את סודה." לדעת ברזל השושנים האדומות בליל הכלולות של הרופא והאחות הן סמל כפול לאהבה לרהסת רכן לליל בתולים. יחסר המסובך של הרופא לאשתו מומחש באמצעות יחסר לפרחים. השושנים מזוהרת בעיניו לא עם ליל האהבה המיועד לו ולבת-זרגו, אלא עם החסא [שלה]. את הפרחים הוא קושר בשולח מסתורי , שאינו אלא המאהב הראשון של אשתו." הרופא כרפה על דינה את ההתקרבות לשושנים, שלא הוא שלחם, את הזיכרון המתמדי <המתמיד> של חסאה . לדעת ברזל יש סמלים אירוניים בסיפור: המלה "אדון" מופיעה כאן בשלושה מובנים שונים: ישוע, המאהב והבעל. "נטלתי את סבסדה בידי ואמרתי לה כבר בא אדוניך ואי את צריכה לחכות, ונתתי פי על פיה" <שם, עמ' תעז>. ברזל סוען ש הבעל מפרש פירוש אחד , אבל דבריו הגלויים אינם מסתירים את המשמעות האחדת." הקרנסדס שנרעד לעילוי דוח האורחים במלון מתהפך למסמך גדרססקי , המסמל באופן אירוני את מהותו של ליל האוהבים. בנד )Band ,1968< וברזל )1973( עמדו על הדמיון הרב שבין יצירתו של עגנון לזו של קפקא. גם פת שלימה <בכרך "סמוך ונראה") הוא סיפור קפקאי . המספר נמצא לבדו בירושלים. הוא מרגיש בודד' נסוש ועזוב. "אשתי וילדי יצאו לחוצה לארץ ואני נשתיירתי יחידי בביתי וכל סרחת מדוברתי היתה מושלכת עלי." במציאות עגנון נסש את אשתו וילדיו בחו"ל' ולא להיפר . רופא ידיד שלו נותן לו מכתבים לשלוח בדואר רשום. המספר רעב מאד, ומתלבט קשות אם ללכת קודם לדואר או קודם לאכול . החבר שלו שבגללו נשרף ביתו של המספר מופיע ולוקח אותו בכרכרה. פתאום מופיע מכר סרחן של שניהם שהמספר אינו סוכלו. המספר מבקש מהחבר להסות את הכרכרה מהטרחן' אך החבר דוקא מסה אותו אליו • המספר מנסה להסות את הכרכרה לצד השני' והיא מתהפכת. הם מתגלגלים ברפש. המכתבים מתלכלכים . כל גופו של המספר חבול וכואב. הוא הולך לאכול בבית מלון מפורסם, אבל המלצרים משתהים זמן רב מאד ולא מביאים לו את ארוחתו . הוא רעב נורא אבל מתאפק ושותק. לבסוף כולם גומרים לאכול והוא נשאר רעב ונרדם במסעדת בית המלון . בסוף הסיפור הוא חוזר "אדם בודד הייתי באותו פרק, אשתי וילדי ישבו בחוצה לארץ וכל סרחת מדוברתי חיתה מושלכת עלי." הסיפור מלא התלבסויות, אמביולנצסיה, מעשי כשל וכעס מודחק. מכתבי הרופא שהתלכלכו ברפש אינם נשלחים כלל. לדעת אברכך, פת שלימה מאשר את דברי פרויד שהשיתוק הוא סימן של סכסוך פנימי של הרצון, ושהמצב של אי- ודאות ורגשי-אשמה נמשך ללא קץ . שחוזר לעירו · אחרי המלחמה והפרעות ומקבל את המפתח לבית המדרש הישן . עגנון עצמו חזר לעיר הולדתו בוסשאסש פעמיים לפני מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1913, פעם לביקור של שבוע ימים אצל אביו הגוסס, ופעם נוספת ביום לוויית אביו' אחרי הקבורה. הוא חזר שוב לבוסשאסש רק בשנת 1930. אם כי על- פני השסח זהו סיפור על יהדות פולין' עמוק יותר זהו סיפור אישי מאד על נסיובו של עגנון לחזור לילדותו' לאמו' לאביו ולסבו המתים. יש בסיפור סמליות מינית וקיומית. פלדמן קבלה על עיוורון החוקרים לפירוש הפסיכואנליטי של עגנון עד כה. לדעתה עגנון היה מאד אמביוולנטי כלפי פרויד והפסיכואנליזה, ויש לכך גם עדות פנימית בסיפוריו . בסיפור אורח נטה ללון יש סמלים מיניים ברורים. המפתח שמרכז הסיפור מסמל את אבר-המין . הזכרי: הדלת, הבית, הקופסא והמנעול את איבר-המין הנקבי. אך לדעתה של פלדמן הנושא העמוק ביותר בסיפור הוא הגעגועים אל רחם האם. בפרק 22 מצסס המספר אגדה תלמודית ידועה: אין לך ימים שאדם שדרי בסרבה יותר מאותם ימים ששדרי במעי אמר שמלמדים אותר כל התודה כולה וכיון שבא לאריו העולם בא מלאך רססדר על פיר ומשכחו כל התודה כולה <עמי 106(, בפרק 76 הוא חוזר על האגדה: התינוק הדגיש בחריץ של שפתר העליונה, שססדר מלאך על פיר והשכיחו כל התודה כולה. נזדעזע והתחיל ברכה <עמי 429(. פלדמן הצביעה על כך' שעגנון השמיט מסיפור זה את ענין הנר והאור ברחם האם, שממלא את כל היקום, ושהוא מרכזי לאגדה הרבנית <מסכת נידה, דף ל ,Y' ב: מדרש תנחומא, פרשת פקודי' .>ג לעומת זאת, לאודך כל הסיפור מדליקים נרות ובכל עת שלומדים תורה יש הדלקת נדות. לדעת פלדמן' המשאלה לחזור לרחם היא משאלת מוות, והשמטת עניין הנד והאוד מהסיפור על התינוק במעי אמו היא הגנה <הכחשה או הדחקה> בפני הכמיהה למוות. אבל הסיפור אורח נטה ללון מלא יאוש, קברים ומוות. הוא מחפש את המפתח האמיתי לחיים שלפני הלידה, את החזרה לרחם, ואינו מוצא אותו. לאחר הסעודה <בכרך "לפנים מן החומה"' עמי 257-269( גם הוא סיפור קפקאי. המספר משתתף בסעודה אבל חש שעליו להסתלק משם. הסעודה מסמלת את החיים עצמם, והמספר מתמודד עם המוות: נדמה לי פתאום שמתבקש אני • כרז לא קרא, קריאה לא הגיעה לאזני , לחישה קלה לא התלחשה. מעצמי, מעצמי ידעתי שמתבקש אני. נתתי את לבי לדעת מה סעם מתבקש אני רעל שרם מה מבקשים אותי רמי מבקש אותי ולהיכן אני מתבקש ." ישבתי והדהדתי בלבי , רכי מכל בני הסעודה אני בלבד נלקח אני מבית הסעודה~ שמא כל בני הסעודה נלקחים מבית הסעודה, אלא שמתוך שהם ישנים אינם יודעים ואני מתוך שאני עד אני יודע. לאחד הסעודה המספר מספס בשלבי סולם אינסופי אל ראשה של האות .'י הוא חושב הרבה על המוות. העלייה בשלבי הסולם והכניסה לתוך ראשה של האות מסמלת יחסי מין' או אולי את החיים והמוות. הסיפור דווי סמליות מינית וקיומית, אי-ודאות, יאוש וחוסר-אונים משווע. חירשל המשוגע ור"ר לנגזם סיפור פשוט <בכדך "על כפות המנעול") הוא הסיפור הידוע והמסובך ביותר של עגנון' ועליו נכתבו יותר מחקרים מאשד על כל סיפור אחר • הוא נכתב והתפרסם לראשונה בשנת 1935' בעת הטיפול הנפשי של אסתר עגנון אצל ד"ד מכס איסינגון • בשנים אלו היה עגנון עסוק מאד בפסיכואנליזה של אשתו ובחיי הנפש של עצמו • כותרת הכרך "על כפות המנעול" לקוחה מתוך הסיפור' ומקורה ב"שיד השירים". השמות בסיפור סמליים ומלאי משמעות. זהו סיפור מאד לא-פשוס על משפחתו של הירשל <צבי קסן> הורביץ' ששולטת בה אמו הקדה, הקמצנית והקשה צידל קלינגד <מצלצל> הודביץ' "סיפור פשוט" חרא סיפור אוטוביוגרפיי במובן הרחב של המלח. גם לעגנון. כמו לחירשל. חיה אבא חלש. מרוחק. ובלתי-מספק. שלא חיה רמות הזרחות טובח. כמו חירשל. גם עגנון חיה קשור לאמו בקשר אמביוולנטי וסימביוטי. שאינה מדשה לבנה לשאת את קרובתו- אהובתו הענייה בלומה <פרח> ומאלצת אותו לשאת את מינה צימליך <בערך '< העשירה. הירשל משתגע. מתוארת מחלתו הנפשית של הידשל וריפויה על ידי ד"ר לנגזם <לאס>, הפסיכיאטר מלמברג <לכרב>, שמספר ינואר g3 י להירשל סיפורים, משחק עמו שחמט וא'ינו דוחק בו להבריא. עגנון למד על רפואת-הנפש מכנז.ה פסיכיאטרים: ד"ר היינץ חרמן )-1948 1892(, ידידו וידיד אשתו , ג, · יליד קניגסבו שהיגר לירושלים וניהל את ביה"ח עזויית נשים <כיום בי"ח שרה הרצוג>, ד"ר מ 1 :ס איטינגון וד''ר צבי הוגר נוטמן היונגיא 1בי , שאתו היה עגנון קשור . יש אומרים, שעגנון עצמו היה בטיפול נפשי אצל דייר נוטבז.ן: לאחר שנים רבות של חקירה מאומצת לא הצלחתי למצוא אישור לכך. בין חוקרי עגנון , שעסקו בסיפור פשוט מן ההיבט הפסיכולוגי, נמצאים סדן )1934(, ברכיהו )1944(, לבזאר )1967(, ג. שקד )1967(, בנד )i~ , הן התקה של זעם רצחני שיש לו כלפי אמו . השיגעון של הירשל מבטא דברים רבים: את זעמו הנורא כלפי אמו , את מרדו נגד אמו , את רגשותיו המיניים <קריאת התרנגול>, את הזדהותו עם דודו המשוגע, את דחייתו את אביו , את הירשל לאשתו מינה. סיפור פשוט מבטא את רגשותיו העמוקים ביותר של עגנון בצורה נפלאה. אחרית דבר יחסו האמביוולנטי של עגנון לפסיכואנליזה נבע מהתסבוכת הרגשית הפנימית שלו , מיחסו האמביוולנטי לאשתו אסתר , לזיגמרנד פרויד , שאסתר כל כך אהבה, ולמטפלה הנפשי , הפסיכואנליטיקאי ד"ר מכס איטינגון , שאליו חיתה אסתר קשורה מאד , ושעגנון פחד שיאבד אותה בגללו . יחסים אלה נבעו מקשריו החזקים והאמביוולנטיים לאביו שלום מרדכי ולאמו אסתר • בסיפוריו של עגנון מתבטאים הספקות התמידיים, בעיות הפרידה הקשות, האמביוולנציה )1969(, הוכמן )1968, 1970 שטרן )1971(, אשכולי )1973(, . ד"ר לנגזם הוא אבא טוב שאתו יכול הירשל להזדהות, וזהו סוד הריפוי של הירשל: ריפויו הוא ריפוי לעגנון ולסיפוריו , שחלוציה הם בנד >Band 1968( ואבובך , עוזרת לנו להבינם טוב יותר ולקשר בין הניר גרפיה לבין היצירה באופן הנכון .• אסמכתאות עבריות יורדים לדעתי לשורש הבעיה של היר של העברה > cure. ההכחשה היא מנגנון-ההגנה המשפחזי. האב, האם והבן כולם מכחישים את המצי~~ות הרגשית. הירשל הוא אובייקט מקשר בין t ~מו צירל לבין אביה המת שמעון חירש קלי 1 נגר <"על כפות המנעול", עמ' סב-סג>. גם בלומה היא אובייקט מקשר בין ברוך-מ~~יר לבין אהובתו המתה מירל. בלומה היא יתוימה שאיבדה את שני הוריה לאחר שחייתה באכזבה מאביה, חיים נאנס. היא בלומה <עצורה>, מאופקת, שתקנית, לא-נוח.בת ולא-חמה - ממש כמו צירל. במושגי קוהוט )hut 1971 ס K< משיכתו של הירשל לבלומה היא העברה תאומרנית הזדהותו עם רופאו . הוא ממשיך לחשוב על בלומה אבל אינו נכסף אליה כקודם <"על כפות המנעול" , עמ' רכז>. ד"ר לנגזם נהיה פסיכיאטר לאחר שאשתו , שפיתה אותה "ריקא" בעל רגל עץ <בכרך "על כפות המנעול" , עמ' ולד>, התאבדה מתוך טירוף דעת. ד"ר לנגזם מוצא בהירשל תחליף ו גשי לאשתו . הירשל קורא באותם הספרים שקראה בהם אשתו המתה של לנגזם. השם הירשל <צבי קטן> - מסמל את הישארותו ילד קטן ואפילו תינוק מבחינה נפשית. גם בוטה צימליך , אמה של מינה צימליך , אשתו של הירשל , קוראת לבתה "התינוקת" למרות שהיא כבר נשואה ואם לבן <"על כפות המנעול", עמ' ולה>. "ההתרה" של התסבוכת של הירשל היא ביטוי של התפכחותו מאשליותיו , מדמיונותיו , ומהאידיאליזציה של בלומה. הירשל משלים עם המציאות <מינה> אך אינו יוצא מההתמזגות עם אמו . הוא אינו יכול להתאבל על מה שאבד לו . כמו כל סיפורי עגנון , סיפור פשוט הוא סיפור אוטוביוגרפי , במובן הרחב של המלה. גם לעגנון , כמו להירשל , היה אבא חלש, מרוחק, ובלתי-מספק, שלא היה דמות הזדהות טובה. כמו הירשל , גם עגנון היה קשור לאמו בקשר אמביוולנטי וסימביוטי . כמו צירל הורביץ , גם אסתר פאר ב "מאזניןכ כ"ט .<תשכ"ט> ארנון, י. )1982( תאריכים בחיי עגנון. בברזל, ה. <<עורך שמואל יוסף עגנון. מאמרים נבחרים על יצירתו. ·תל אביב: עם עוב.ד תשמ"ב. נדפס מחדש בכרשאי, א. )1988( דיוקנו של ש"י עגנון. הרומנים של ש"י עגנון. תל-אביב: האוניברסיהט הפתוחה. תשמ"ח. אשכולי, א. )1973( על כפות המנעול, או על מוטי :i ההחהקל בסיפור פשוט לש"י עגנון. מעלות ד' <תשל"ג> 4• אבר, ח. )1992( גם אהבתם גם שנאתם. ביאליק, ברבר, עגנון: מערכות-יחסים. תל-אביב: עם עובד, תשנ"ב. בנ,ן א. )1989( עגנון מגלה את פני פרוי.ד מאזנים ס"ב )11( <תשמ"ט>: 21•17• בקרן, י. )1968( על נש"תעלייתו של עגנון והמסתעף מזה. הפועל הצעיר ל"ט )27•25 (: 28•23 <תשכ"ח). נדפס מחדש בכרשאי, א. )1988( דיוקנו של ש"י עגנון . הרומנים של ש"י עגנון. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ח. בקרן, י. )1989( עגנון הצעיר. באר-שבע: הקתדרה ליידיש באוניברסיטת בן-גוריון. תשמ"ט. ברלז, ה. )1973( · בין עגנון לקפקא. מחקר השוואתי. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן. תשלייג. ברזל, ה. )1975( סיפורי אהבה של שמואל יוסף עגנון. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן. תשל"ה. ברזל , ה. )1982( שמואל יוסף עגנון . מאמרים נבחרים על יצירתו. תל-אביב: עם עוב.ד תשמ"ב . ברלז, ה. )1986( חיים נחמן ביאליק - שמואל יוסף עגנון . מחקר ופירוש. תל-אביב: יחדיו, תשמ"ו. ברכיהן, מ. )1944( תורת פרויד. תל-אביב: יבנה, תש".ד בראשי, א. )1988( דיוקנו של ש"י עגנון. הרומנים של ש"י עגנון. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה. תשמ"ח. גרנות, מ. )1991( עגנון ללא מסווה. תל-אביב: ירון גולן, תשנ"א. הירשפל,ד א. )1991( עגנון ואלוהים. הרצאה בבית עגנון, ירושלים, תשנ"ב. וייזר, ר. )1980( ממשות ובדיון בביוגרפיה של עגנון. ידיעות אחרונות י"ב אדר תש"מ )29 בפברואר 1980(. נפדס מחדש: ברשאי, א. )1988( דיוקנו של ש"י עגנון. הרומנים של ש"י עגנון. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה. תשמ"ח. ) . אידאלית. הוא מתוסכל קשות מאמו אך ~: ינו בעיות קשות, לא פחות מאשר הבעיות שבין מעריב ערב שברעות, ח' וסייר סירן תש"מ )23 , 16 , 30 להתמזגות עם בלומה. הוא נכסף לאמא ששמה היה בדיוק כשם אמו. והיו ביניהם ביאמ 1980(, נדפס מחדש בעלי שיח 10-11 <ניסן תשמ"א>: •74 • 88 38 ןגליו ····· 156 ירון .א, )1988( זכרובות מבית אבי. "הארץ" 22 · ביולי: ב • 9 נתן אלכסנדר כבעבי, .ו )1972( ש"י עגנון בעל-פח . תל-אביב: הקיבוץ המאוח.ד תשל"ב. אימון הקרטה לבארו, .ו )1967( למהות השתיקה של גיבורי עגנון. החינוך אפריל תשכ"ז. סדן, ד. )1973( על ש"י עגנון . מסה, עיון · ומחקר. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ג. ~אףלם i]י:· ~דףר Q ךןקף סא;ר;ת עגבון,ש"י )1933( תולדותי. קרובץ לפורים תרע"ג. i] ~דףר ~iJ ךחר f~ע,מ;ן עגנון, ש"י )1947( חמדת. ארבעים שבח. קובץ למלאת 40 הנס להופעת הפועל הצעיר תל-אביב: הפועל הצעיר , וול ר~~ת סע.ץ •i]םי~~;~ תש"ז.בדפס מחדש כמעצמי אל עצמי. ע' 11-20• עגנון, ש"י )1959( כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון. 8 ~ז iJ ~ר~ה ~י~ם םי~~~ו;נ~ ~ w ע,ןם כרכים. כרך ראשון: הכנסת כלח. כרך שבי: אלו ואלו. כרך i] לח ך i] ~רףק: ה!~~~ חם צ;ע,ןים שלישי: על כפות המנעול. כרך רביעי: אורח בטח ללון . ןס חמישי: תמול שלשום. כרך ששי: סמוך ונראה. כרך :פמ; מחדר-לרה םנ;שאי • : • : T •• -:-•• i] '~סה i] ~ר;לה ~~בת ~יא ~i]םי~זt ז:ייקים ךכף~ים חי~ב. שביעי: עד חנה. כרך שמיני: האש והעצים. תל-אביב: שוקן , תשי"ס. זנ:געצמי אל עצמי, עמי 192•181• עגנון, ש"י )1971( שירח. בעריכת אמונה · ירון עגנון. תל ס~יי ךע.י~יו ף~חףץ י~~ ע;~ן ד~י ~~~, עגנון, ש"י )1967( פתיחה על הרב אברהם יצחק הכהן קוק לא יף~לו ל; . ~י ת~~ ~נ;ונ;~ן צז"ל. הפועל הצעיר ל"ח )53( תשכ"ז. נדפס מחדש ~Q ~כ;ת לא ~לי ~ןא י~~~!סל~ה לדד' ~לףי ל:פל' ~tזf ה ל~ךב 7PiJ,ב~~ו;נ ערמףמי :פמ; נינג'ה T : • : • : אביב: שוקן , תשל"א. עגנון, ש"י )1973( עיר ומלואה. בעריכת אמונה · ירון. תל אביב: שוקן, תשל"ג. עגנון, ש"י )1975( לפנים מן החומה. בעריכת אמונה ירון. תל-אביב: שוקן, תשל"ה. ף~~~בכיו ר~~~~ ס~~ר ךהףא ~ינ; <:דףוו ,א;ב:~ tt ר >?ן~;~ :כ;ל ליר;ק א;ת; ך~ם ~ם המתנפל נמפז-ויע על עלי ·· :--:·--: ·· -:-· עגנון, ש"י )1976( מעצמי אל עצמי. בעריכת אמונה ירון. תל-אביב: שוקן, .תשל"ו :ן'א ~י ע~~: ה~~~~ה ף~~ילם ל~ךץ ~~~חים עגנון , ש"י )1983( אסתרליין יקירתי. בעריכת אמונה .ירון תל-אביב: שוקן, .תשמ"ג עגנון, ש"י )1984( תכריך של סיפורים. בעריכת אמונה ~ת ~ם ~ם הףא ~ן~ר י~ל ירון. תל-אביב: שוקן, תשמ".ד י~~ ~נ;וחיל ~~נ;ור;ן ~~ךא;ת i] ף~~~גו הףא ~ן~ר י~~~ עגנון, ש"י )1991( ש"' · שי"' עגנון T שוקן. בעריכת אמונה שלי. חמש פעמים מ:פל אחת: --0 0 T : •• T • •: ירון. תל-אביב: שוקן, תשב"א. ע;ן ארבע, ע;ן של;ש, ע;ן !ס 7~ה פקל, א. )1979( לפשר שגערנו של הירשל. הרהורים פסיכולוגיים עם הצגת סיפור פשוט ב"הבימה". במה 82• T --: v; נב:ם, ע;ן ~סי ~ין לי . . 81 <סתיו תש"ם>: 111•107• צורף, א. )1957( ש"'י עגנון - האיש ויצירתו. תל אביב: ביב, תשי"ז. (1967) בת המלך וסעודת האם. גזית כ"ד שקד , ג. מה למהר. אני ש;חה על הדשא :· :· --:· .-: ..-: יב. · <תשכ"ז>: ה שקד, ג. )1973( אמבות הסיפור של עגנון. אמר. f 27 מ; דג !סב לדד' ב~~~ ~ת באפריל. i] ך.~ה ~9 ~~ירי' קי~~~ת;ק~~ דקש, ג. וויזר, ר. )1978( ש"'י עגנון. מחקרים ותעודות. ירושלים: מוסד ביאליק, .תשלייח ~ין זי~י i] ~ר ~לי . ע,ד:ז אינני י;דע לצלל' אבל למדז-וי • : -T ; • -•• • :• •• • iJסזr: ~ין i]םי~זt ל~בת דקש, ג. )1982( שמואל יוסף עגנון. מבחר מאמרים על הףא ~:rזס ~~ין iJל i] ב ל~ןנ; יצירתו. רז דקש, מ. )1982( האם היה הירשל משרגעו לקראת ראיה ~~הף וול ע~ק ס~ן~ה. פלוראליססית של העלילה בסיפור פשוט. הספרות 32 נא~ר' א;לר ~.כי~רי 'ן~~~~ ~דם <יוני>: 147•132• ~ןא ~. ~ש ב; דק Q ~ין ~סי שסרן, .ו )1971( בעיות התלות וההזדהות בחיי הירשל ס~ךב f דר ~אן . ה'~רףר ח;ד.ר ~סח. סראש;ן הורביץ. בשדה חמ"ד י"ד ו. · <תשל"א>: ה החלומות ופשרם ביצירות ~ל סח. ה~~י 'ר v; יךים סדים fל iJב שריבוים, ד. (1933) הספרותיות של עגנון . תל-אביב: פפירוס. QiJ קךנףת ~ד;לה ~ך iJדזt~ .ח~;נ אמסתכאות אחרות ס~ךב f דר ~אן: Aberbach, D. (1984) At the Handles of the Lock. Themes in the Fiction of S.J. Agnon. Oxford: Oxford University Press. 8and, A.J. (1968) Nostalgia and Nightmare. A Study in the Fiction of S.Y. Agnon. 8erkeley: University of California QiJ קךנףת ~ד;ןה ~ך iJיזr~. ס~ךב f דר ~אן •i] דבג ~קךש וול Press. אצנע;תי . נצבע הע;ר לא נ:פר דבר TT T" T ::·--:: •: Falk, A. (1975-76) ldentity and Name ד:-- אבל הדם ז;רם מעלה מסה. אני נ;שם .. -:· •• ד:--- Changes. The psychoanalytic Review 62(4): 647-657. י~~ :פ;רוו ~ךך. Psychoanalytic Treatment of Narcissistic University Press. Feldman, Y.S. (1987) The Latent and the Personality Disorders. New York : Volkan, V .D. (1981) Linking Objects and Manifest: Freudianism in "A Guest for the lnternational Universities Press. Linking Phenomena. A Study of Forms, Night". Prooftexts 7:29-39. Hochman, 8. fס (1970) The Fiction of S.Y.RQazen, P. (1975) Freud and Symproms, Metapsychology and Therapy His Followers. New York: Knopf. Complicated Mour·ning, New York: Agnon. lthaca: Cornell University Press. Hochman, 8. (1986) A Not-So-Simple-Story. nternational Universities Press ו The Army of Rothenberg, G.E. (1976) . Congress Bimonthly, October. ח Wulff, M. (Ed. 1950) Max Eitingon. lFrancis Joseph. West Lafayette: Purdue -Kohut, H. (1971) The Analysis of thesrael Psycho ו : Memoriam. Jerusalem Analytical Society. Self. A Systematic Approach to the • ד"ר אבנר פלק הוא פסיכולוג קליני , הססוריון · פסיכו ופסיכולוג פוליטי. ינואך 93· 39 יוסי חור היחווי ותפישת עהר עבודה זאת אנסה לעבור : את הרוביקון התוחם את המושג;ים הפכיכולוגיים אך ורק לתדוום הפרס. אנסה לגעת בתחום הסרנספורמסי . ני , שבו מתחבר הפרס אל קבוצת התייחסות או אל קבוצת שייכות: שייכות במשמעות r-ו סיסרית ודו-כיוונית - פרס השייך אל הכלל , השייך אל הפרס - מעגל קו iצנכ t רי המעתיק את היחיד אל חבורת היחס שילו , ומחזיר אותה אליו לשיקוף והתייחכוות מחודשים, כמין מראה, שבה נשקפת מר)וה, שבה נשקפת מראה, דע אינסוף. זהו התהליך , שווי ב יקום קרא לו RESHAPING, שבו ה 9 לף של היחיד עובר בנייה ועיצוב אינסופיים. ידועה הסענה, שאי אפשר להקיש מהפסיכולוגיה של הפרס אל המרחב הב י ינ אישי , הרב-אישי , התרבותי , המדיני רחכ i נא לצלן . בעבודה זאת אנסה להתוות n. ווי שיניח לנו לעבור מתחום הפרס אל הכלל. עבודתנו תעסוק ברע וב Q לף היהודי הקולקטיבי - מושגים הדור.שים הבהרה והתייחסות ספציפית. הגדרת הסלף של היחיד בתיאורייות הפסיכואנליטיות אינה אחידה ואינה ברו י רה דיה, היא משתנה מכותב לכותב: מפרויד , שהניח את קיומו של הסלף מבלי שקרא ליילד בשמו , ועד קוהוס וממשיכיו שראו בסלף מין סופר-ססרוקסורה נפשית, בסיס ונקודת מוצא לכל התרחשות נפשית. להתייחסו · יות השונות אל הסלף עוד נחזור בפירוט-יתר בהמשך הדברים. מקובלים עלינו דבריו של ר . מוזס )19182( "תחום הנרקיסיזם של הקבוצה, או הכ r לף הקבוצתי , היגר ברובו יבשת לא נודעת" ה. קוהוס היה בין המעסים שהתייחסו לעוניין הסלף הקולקטיבי , בעיקר במאמריו "TlffOUGHTS ON NARCISSISM AND ")snc RAGE (1972 ז NA.RCISS "CJR.EATIVENESS, CHARISMA, GROUP PS'YCHOLOGY: REFLECTIONS ON THE SELF ANALYSIS OF FREUD ( 1976") ובמאמרים שונים בספר: S ELF" PSYCHOLOGY AND THE HUMANTI1ES " הסלף היהודי הקולקטיבי הוא מהות החוריגת מתחום הפרס. ננסה לבאר מהות ז) , ןת, להוכיח במידת מה את קיומה ולהגדיר את גבולותיה. אך הוכחת קיומה של היסזות הזאת לא תהיה שלמה, ובמהותה, תו i יה אקסיומטית ובלתי ניתנת ואף בלתי נדרשת להוכחה. נאמר כבר בראשית הדברים, שזבל- פי תפיסתנו אכן קיימת מהות, אשר בדויחק רב ואולי משום נטייתנו לנוחות יתר , נו j רא לה סלף קוקלסיבי. על כן , נמשיך ונניח שקיים גם סלף יהודי קולקטיבי • 40 ••••l גוידן 156 בכוונה מיוחדת בחרנו להשתמש במושג ה"סלף" ולא במונח ה"אני", כיוון ש"סלף" מניח קיום מערכת-על נפשית, החורגת מתחום מנגנוני ההגנה והססרוקסורה הנפשית השלדית: הוא מורה על קיומו של מארג נפשי , שבו התוכן והמבנה אינם אחים חורגים, והוא שואף אל תחום החוויה. החוויה הקיומית של היחיד . היא במרכזו ובמהותו של המושג הפרובלמטי והמרתק הקרוי סלף. חוויית היחיד את מהותו ואת חייו' היא המגשרת ומקשרת והבונה, בסופו של דבר , את חוויית הקבוצה וההתייחסות הקבוצתית. מערכת ההמשגה וההגדרה שתעמוד לרשותנו חינה המערכת, שיצרו בעלי התיאוריות הפסיכואנאליסיות שצמחו מפרויד , ובעיקר בעלי התיאוריות השונות של יחסי אובייקט. כבר בנקודה זו נדגיש, שבפרק קצר זה לא נתדיין עם יונג, אזלו , א. פרום ואחרים, שבצורה זו או אחרת נגעו בענייננו. א. מושג הסלף הקולקטיבי העתקתו של מושג מגדיר מתחום הפסיכולוגיה של הפרס אל הפסיכולוגיה של הפרסים המקובצים ליחידת-על רחבה יותר אינה מדויקת. זאת, משום שהיא מניחה קיומה של ישות נפשית כוללנית, כמין מאקרו-אורגניזם, שבו הפרסים פועלים כתאים, המצטרפים ומתחברים לאיברים גדולים יותר , עד היותם ליישות הקיבוצית. תפיסה זו של היישות הרחבה אינה זרה לנו . פרויד , במאמרו "הפסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני", דמבר על נשמת ההמון. אחרים דיברו על רוח ההמון , נפש הקבוצה, האני הקבוצתי . הדבר מוכר לנו היסב מצירופי כיסוי דוגמת "קול המון כקול שדי" שבו ההמון , במין רפלקציה מיסטית, מקבל תכונות העלאה אלוהית. תורת הקבוצות האנושיות מניחה את קיומן של שתי אקסיומות בסיסיות, לצורך קיומה של מערכת סוציאלית אנושית: 1• היצור האנושי אינו יכול להתקיים אלא בתוך חברה 2• חברה אינה יכולה להתקיים ללא יצורי אנוש מכאן ניתן להניח קיום של ישות מערכתית, שבה לפרסים יש - בנוסף לחייהם ותפקידם כפרסים - גם תפקיד ופעולה מר גזרים בתוך מבנה עילי רחב יותר • אמת .ונכון הדבר, שהפסיכולוגיה האינדיבידואלית עניינה הוא האדם היחיד , והיא עוקבת אחרי דרכיו לספק את רחשי יצריו , אבל אך לעתים רחוקות בלבד , בנסיבות חריגות מסוימות, מסר גלת היא להעלים עין מן היחסים שבין יחיד זה לבין יחידים אחרים. היחיד , בחיי נפשר , בא תמיד במניין זולתו , אם כמרפת ראם כמושא, אם כעוזר ראם כיריב הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, חינה בעת רבעונה אחת, גם פסיכולוגיה סוציאלית במרבן מורחב זה, מרבן צודק לגמרי. <"הפסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני" - פרויד, 1921( כך הונח היסוד לקשר שבין הפסיכולוגיה של היחיד ושל הקבוצה, ובדרך הטבע נעשה שימוש במושגים זהים, שנלקחו מעולמו של היחיד והועתקו אל עולם רחב יותר . לא כאן המקום להיכנס לעומק המבדיל בין שתי המערכות השונות. די לנו אם גקבל שתי הנחות יסוד: ראשית, עובדת קיומה של זיקה קושרת, הכרחית ומתמידה, בעלת מגמה דו-כיוונית בין היחיד לקבוצת ההתייחסות שלו . ושנית, לפחות משום הנוחות, נניח, שהזיקה מתקיימת באמצעות שתי מערכות, שלשתיהם נקרא סלף - הסלף של היחיד והסלף של הקבוצה. פרויד , למרות שלא טבע את המושג "סלף" ולא קרא לילד בשמו , הניח את היסוד לעתיד לבוא. פרויד מגדיר את המושג אגו EGO )DAS-ICH( בשלוש משמעויות: 1• כמערכת נפשית, כלומר סיסטמה, שבה ולה יש פונקציות שונות: מנגנוני הגנה, מערכת קוגנסיבית ונו' 2. האגי המתאר את האופי של היחיד' שהוא מושג תיאורי בעיקרו 3. האני כאובייקס, כלומר, האני שבו הסובייקט משקיע, עליו הוא חולם ואותו הוא מפתח. האני כאובייקס הוא הסלף. במאמר "על הנרקסיזם", מציג פרויד את הנרקסיזם כהשקעה ליבידינאלית של האגו , שאז הסובייקט יכול לאהוב: 1( את מה שהוא עצמו 2( את מה שהוא היה 3( את מה שהוא רו.צח להיות 4( מישהו שפעם היה חלק ממנו • תפיסה זו , הרואה את הסלף כאובייקט ככל האובייקסים, ניתנת - בהרחבתה - להיתפש גם בממדיה החברתיים והלאומיים. ידועים היסב הפסוקים הבאים: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני , תדבק לשוני לחיכי , וכן: "הוי כנרת .שלי , החיית או חלמתי חלום?" באינספור דברי פיוס ושיר נוצרת המשכיות רציפה בין היחיד והאובייקט החברתי , לאומי , מושא געגועיו , חלומותיו , זכרונותיו ומחשבותיו של היחי.ד כך נוצרת רציפות ההופכת את האובייקס הקיבוצי , השייך לקבוצת ההשתייכות, לחלק מהסלף של היחיד. ובכן , אנו מבינים עתה הבנה רחבה יותר את דבריו אלה של פרויד: מי שמשקיף על חיי האדם היחיד בימינו ומבקש לראות אותם, תמרנה שלמה, ידיר מתרפות מחמת הסיבוכים הצפויים לו • כל יחיד יש לו חלק בהמונים רבים, זיקות ההזדהות קושרות אותר לצדדים רבים ואידאל האני שלו בא לכלל איפנרן על-פי מופתים שונים ביותר. כך נמצא היחיד שותף לנפשות המרן - של גזע, של מעמד , של קהילת מאמינים, של מדינה וכר', ומעל לכל אלה יש גם לאל ידו להתעלות כדי קררסרב של צעמאות ומקוריות 1 .,. כ; םג ובתפישת ההרחב ווהגדרת תהכוללני תתבני ףנו תקיבוצי תהשייכ ללכל , יתהליכ הההפנמ לש יפרס ההקבוצ ריות לש גמוש ףהסל םבשני ,האחרונות םומפנימי רשי רהמתא תא תחוויי סהפר לש םהמתייחסי לא ההקבוצ לוא .סמליה אנמצ עסיו תלהחל ישת תהנחו דהיסו :המשוררת וז תהופכ ,עתה תבאמצעו רדב ףהסל יהקולקטיב ואינ ה~בנ ןבמוב להמקוב ושהינחנ םקוד רבדב רהקש ןשבי דהיחי רהשי , הלחווי .משותפת לאב החוויית לש ,המלה אל המבנ ינפש ףוא אל המבנ .לחברה סקוהו הרוא ףבסל תא תהמערכ תהפרסי לש ,המשוררת תהמופקע העת יקבוצת , אאל תישו תחווייתי ,דינמית ןשנית תהנפשי ,העיקרית ןמי למבנה-ע ינפש , םמתחו ,הפרס המוסיפ ומימ ףנוס תלחוויי הלתאר םבמושגי םהשאולי םמעול ההפיסיק יועל-פ והגדרת - ףהסל רהיג זמרכ ההיוזמ טהפר לש לכ דאח ימפרט .הקבוצה - הבהיות ןכמי האנרגי ,רוחשת ,דינמית ( חנני העת ההנח תנוספ ,והיא ךשמתו השאינ תמתגבש ללכל רמוצק-חומ ומוגדר , A CENTRE הוהחווי תהאנושי OF אאל המהוו רעבו סהפר תתבני ףנו זלהיאח הב הולהפנימ בתוכו . ישת תמסקנו תנגזרו המהגדר וז , ןושתיה תמתקיימו דיח תלמרו ןהיפוכ תולמרו ןסתירת ןוה קחל ימהות תמיישר יבלת תאפשרי .זאת תהאח אהי ב היידות ו הגמישות לש תהיישו ושקראנ הל ףהסל יהקולקטיב , כלומר , -אי הנכונות שלהתגב ללכל תישו ,מוצקת דח ,משמעית ההתקפ םע :הזמן המ אשמתבט הבהפכפכות לש ההמתכנ ש"נפ "ההמון הבטעמי ,המשתנים הבגעגועי םהעזי םהחולפי םלפרקי ילבל ,שוב הבערכי םהמתחלפי יובמצב הנפש םהסוערי םוהמסעירי - ההערצ תההופכ ,לשנאה הותשוק תההופכ .למיאוס ההשניי אהי ההיפוכ לש :הראשונה םבתנאי ,נתונים ומרכיבי לש ףהסל יהקולקטיב םנוטי רלהישא םשלמי םומוצקי ,וברי-קיימא יוד םא רנזכי תא קהפסו ה"לשנ ההבא "בירושלים תוא יכיסופ ההגאול יעתיר .השנים גמוש עהר הבנקוד וז , אשהי תראשי ןהדיו ושלנ גבמוש ,הרע גנסתיי רונאמ , ושדיוננ םיתעל ןבמכוו םמההיבטי םהפילוסופיי םוהדתיי לש גמוש הז דויתמק הבעולמ רהצ לש ,הפסיכולוגיה םע םאישושי תמהספרו תוהמקורו .היהודיים גמוש עהר עמופי הלראשונ רבסיפו ההבריא - ר"ויצ םאלוהי לע םהאד לאמור , למכ ץע ןהג לאכו ותאכל ץומע תהדע בטו עור אל לתאכ וממנ יכ תבע ךאכול וממנ תמו "תמות. קפסו הז במורכ ילמד , ןה לע ופני ןוה םברבדי םהמסתתרי ימאחור .המלים לא קחל וממשמעויותי לש קפסו הז דעו רנחזו ךבהמש ,הדברים תלע ,עתה יד םא רנאמ יכ רהמספ גהת י"כ רמדב לע ראיסו ההאכיל ץמע תהדע בטו .ורע ואנ םמביני ראיסו הז לכח לע עהייד יהדיפרנציאל - הז להמבדי תא עהר ןמ .הסוג :ונדייק ןאי ראיסו לע תידיע בהטו - ןשכ לכ המעש ההבריא המלוו םבמלי א"ויר םאלוהי יכ .טוב" רהאיסו ,הוא םא כן , לע תידיע .הרע הבנקוד וז הננס תלענו לע ההשאל - ומה עהר ,הזה ושעלי לח ראיסו שמפור לכ ךכ , ןושדי ומפיר רהיג תמוו ? ובמאמר ם"טוט "וסאבו דפרוי רמתא תא תאורחו םחייה לש םהשבטי םהפרימיטיביי הבאוסטרלי .ובמאלזיה םהטוט רהיג לסמ ההקבוצ - יששת תההנחו תהקודמו ונגזר לע המרכיבי - םיקו רמשור ףנוס בשיכתו רשי , ףחסל יהקבוצת - וא ףחסל יהקולקטיב - ,חיכו ,לענייננו ןכמי תתמצי םצירופ לש יתחליב הההפנמ לש יפרט ההקבוצ םהמתייחסי לא ההקבוצ לוא .סמליה ראש וב ריתא תא וחוויית תהאישי ההקשור ןה ללכרמ ההנרא ןוה רלשי לש :זלדה חונני םשג תא רהשי ההז ויקרא לכ יפרס ההקבוצ - הוהנ םנמצאי ואנ הבעיצומ לש הבניי הרצופ לש ךתהלי יקבוצת יחוויית , ושב ףהסל לש דהיחי ףוהסל יהקבוצת םמזיני םומשפיעי הז לע בכ ריית לש .זה ועכשי לנוכ ןלהבי תא ודברי לש :פרויד ההב לנקב יא אפר ןלניסיו , תא ,ההנחה יכ תזיקו ,אהבה ןה םג המהות לש שנפ [ההמון[." ומחשבת תנשענ התחיל לע ישת תמחשבו ,ופרפרת תראשי יבר רלנ , םשקיי חבר רהמחב תא ןההמו ריחדי . לאב האיז חהכר ההיפ ריות ןמ ,הארוס תלתלו רב תא ההמעש ?הזה ,ארוס יהרר ראומ חהנ דהמלכ לכ רדב .שבעולם םנמצאי ואנ , ,עתה דצע דאח דבלב ילפנ והבנת לש גהמוש ף"סל "קבוצתי -GROUP( •SELF) ףהסל יהקבוצת - וא ףהסל יהקולקטיב רהיג , ולענייננ , ןכמי תתמצי םצירופ לש INITIATIVE AND A RECIPIENT 0 F IMPRESSION) ההגדר המרחיב וז , אשל ןכא םהמקו דלעמו לע לכ ,משמעויותיה המניח ןכאב דיסו בוכמרכי יבסיס תא ההחווי .האנושית תחוויי דהיחי החינ קהדב רהמקש רוהמגש תא יחלק ההקבוצ האל הלאל תוא דהיחי לא .האחרים בנשו עלרג לא ימ רשמתא בסו למכ תא רהגש ההז -האמן . תכותב הזלד הבשיר ל"הכרמ :האי-נראה" רכאש תאמר ו/לעבר תלמהו אחרת - ד/ייפר להכרמ /האי-נראה אשהו וכול ישל ר,/שמחסי ר,איצסררבלי , רפרחך םרענניר;חקרקי ·בבשרי ן/מ להכרמ /הנראה םע תשדר םהאוני תהיורד /לים. רהמשור , ןהאמ , חמצלי רלבא ולנ תא קהדבהמקשר • תהמשורר הנתנ ובידינ חפת תלהבנ ךהתהלי שהמתרח ןבי דהיחי לקיבוץ . יעל-פ ,קרנברג בהשוא למבו יב , ןפיירבר , ןג'קובסו , ןקליי וומהל סומתייח ,אליהם ףהסל לש דהיחי הנבנ בומעוצ יעל-יד ההפנמ יבלת תפוסק לש םאינסרוייקסי תיחידו ,הפנמה תהמורכבו ימייצוג ,אובייקט יייצוג ףסל טוהאפק רהמקש .ביניהם תיחידו ,אלה םע ןהפנמת ןוהטעמת ךבתו ההמטריצ תהאמורפי ,הראשונית םהופכי קלחל יבלת דנפר ףמהסל לש דהיחי. להכרמ ההאי-נרא ראש הבשיר לש ,זלדה אהו סאינסרוייק יאיש סהמתייח טלאובייק יחיצונ - להכרמ ,הנראה ושהינ טאובייק ףמשות יקיבוצ .לאומי ואנחנ ,מפליגים םא כן , דמהיחי לא הכלל , לא תישו הכלל . דהיחי , תבאמצעו קדב ,החוויה הרוא תא ועצמ רמתקש לא הכלל , ןוכמי ףתשקי המרא םג ןניזו תמהנגזר תהכללי השנוצר :ומתחדש זוא ןמקרי ההחוצ בושו ןניזו ךוכ רחוז ,חלילה ךתהלי יבלת קפוס לש RESHAPING. םא רנחזו עלרג ףנוס הלשיר לש הזלד ,ניווכח ןשאכ , למעג הההזנ הוהבניי ןשבי דהיחי לכלל , םמתקיי אלל .הפסק ,נניח השבקבוצ תקיימ םמתקיימי ישנ םנתוני - דהאח רהיג םשכול םמכירי תא להכרמ א<הו להכרמ ,הנראה הפיסי , <הקיים יוהשנ - םשכול וקרא תא השיר לש .זלדה תהמשורר התיאר ובפנינ תא תחוויי דהיחי ,שלה לאב הבתאר האות אהי המפקיע תא ההחווי םמתחו סהפר לא םתחו הכלל , זוא רנוצ אמוש שחד :להפנמה דיח םע להרכמ םהמופנ לש לכ דאח ימפרט ,הקבוצה וירוצ לע ךדר תההזדהו ךתהלי ההפנמ לש שיר , רהמתא ךתהלי ףמשות ילפרט .הקבוצה םהפרטי הבקבוצ םמפנימי הברמ תהאישי 41 רינרא 93' זן ן~ ~ המגן על חקלאן אר השבס והוא יכול להי 1י ת בן-דמותה של חיה, של צמח, אר של דרמ 1 ם. על הסרסם חלים ההיגדים הבאים: א> חרא אסור במגע ובפגיעה. ב> הפוגע ו~: נרגע בר מתחייב בנפשו רדינו מורת. ג> הויא מקודש ומקרין ממהותו הקדושה על כבי חקלאן והופך אותם לאסורים זה לזה. כ:ל מגע מיני בין בני חקלאן מחייב מיתה, כ 1י:! שכל מגע אר פגיעה בסרסם מחייב מיתה. קל להבחין בהקבלה שבין הסרסם וץע הדע 1 ת. עץ זה חיבר הסרסם התנ"כי הראשון' אף ה 1ו א מקיים את שלרש המהויות של הסרסם: א> הוא אסור במגע, במשמע של אכילה. ב> כ:ל הארבל מפריו מתחייב במיתה. ג> הוא מקרזיש ומקרין מקדושתו והווייתו על בוראי האל • הרע, אם כן' חיבר ישות סרסמית. מאווזו יותר ערד נידרש למהותו של סוסם זה. ל י פי ע · שעה, נמשיך לעקרב אחר גילגרליר של הר התנ"כי. בישעיהו מ"ה מתראות מערכת הברי t וה האלוהית - "ירצד אור וברוא חרשך' ערן~ה שלום ובורא רע, אני ה' ערשה כל אלה". הרע איבר עומד לבדר: האור והחושך' הסרב והרע, חינם שני הקסבים של הדואליזם הקיומי . אך כפי שהאור מקיים שלסרן ל'~א מיצרים, כך גם לסרב ולרע, עם דו- קרסביותם, יש יכולת של שלסרן רהשפזגה מרחלסת. שתי ישויות קיימות, שתי ממלכ 1ו ת שרנות - ממשלת הסרב וממשלת הרע. ו' עזרא בן שלמה מגיוונה, מראשוני המקובלים בספרד' אומר על סיפור הבריאן;- כי בעת שיתחבר עז החיים, והוא מצד מזרח וד:רא יצר הסוג ומידת השלום, עם עץ הדעת, שד : וא מצד צפון , מצד השסן ומצד הרעה, לא יוכל הו.יו סן להשסין , כי יתגבר עליו זע החיים, שהוא ממירת השלום <ההרמוניה> ובעת שייפרד ממנו יישאר כוחו וישסין • מלחמת חררמה ניסשת בעולם בין כוחות ה 1 ע · רבין כוחות הסוג. סוף התהליך חיבר הגאול i ה. אז ימוגר הרע, יתקיים איחרד מחדש בין ס 1 ני העצים שבגן עדן ונחזור לימי הבריאה, לפ:ני החסא הראשון שחסא האדם. לאחר הגירוש מגן העדן' מספר לנר המס 1 !ר המקראי שני סיפורים ידועים היסב בשניהם נעשים דברים המוגדרים כרעים: בראשון' הסיפור על קין והבל' הרוג אח t ות אחיו ונענש. הסיפור השני הוא על בחירתו של נוח, היחיד הסוג בתרך ציבור של רעים. שני דפוסי סיפרו אלה ילוו אותנו בחמוסך ע · הדברים. בראשון' היחיד הנשלס על-ידיהו שכתרנו <יחיד' שאיבר יחיד סתמי' אלא ב:נר של האדם הראשון> רכשני - ע · הנבחרים שהו מצרי מחוצה להם: ברח מול הארץ המל: 11 ה חמס, לרס מול סדרם ועמודה הרשעות, ב:ני ישראל מול פרעה והמצרים, עם-הבחירה מול הערב-הרב של אומרת. הנה שרב עומדים היחיד והחברה זה מול זה רזה לצד זה, והרע מתקיים ומאיים על שתי הישויות כאחת. הרע הפנימי של היחיד <שאליו נשוב בערד רגע> והרע החיצוני הגלובאלי' בדמותן של אומרת העולם. נחזור' כפי שהנסחבו' אל היחיד . הרי האדם נתפס "כעולם קסן", מיקרוקוסמוס, שבו מכונסים כל היסודות והכוחות של הבריאה, שהוא נכלל בכל ופועל על הכל". שני יצריו של האדם, הסוג והרע, טבועים באדם כאפשרויות- פעולה שונות, באותו אופן שמידות החסד והדין כלולות באל עצמו . אילו כפף אדם הראשון את רצונו לרצון האל , שבו פועלים הניגודים בהרמוניה קדושה, הרי גם בו היה היסוד המצמצם, היסוד הרע, בסל בכללות ישותו , והרע לא היה מגיע מעולם לידי מימוש, אלא נשאר בכוח בלבד , כאפשרות מתמדת נכבשת וחוזרת ונכבשת בתוך כולות סבעו . שהרי הרע, כפי שלמדנו לדעת כאן , אינו אלא מה שמוציא ומבודד את הדברים מתוך אחדותם." הדברים נכתבו על-ידי גרשרם שולם במאמרו "סיסרא אחרא - הסוג והרע בקבלה". ולא במקרה הם מזכירים לנר את הדברים הבאים שכתב פרויד לאלברס איינשסיין בשנת 1923' במכתבו "מלחמה מהי?": אנו מניחים כי יש רק שני סוגי יצר באדם יצרים המכוונים לקיום ולאיחוד , ואנו קוראים להם אירוסיים, כדיוק מובנו של ארוס מן הסימפוזיון של אפלטון." והסוג האחר - אלה היצרים ששאיפתם היא הרס ומוות ושאנו מכלילים אותם ביצר התוקפנות או יצר ההריסה. בעצם אין כאן, כפי שאתה רואה, אלא השגנה עיונית של הניגוד הנודע מאז ומקדם שבין אהבה לשנאה, ניגוד שאפשר שיש בו כעין זיקה קמאית לקוטביות של כוח-המשיכה כנגד כוח-ההדיפה, זו הממלאת תפקיד בתחומך שלך . אבל אל לנו להחיל כאן בחופזה את ערכי הסוב והרע. היצר האחד אין ממנו מנוס, ממש כשם שאין מפלס מן היצר השני האחר , ופעולתם יחד ופעולתם זה כנגד זה של השניים הן מקור מוצאו של תופעות החיים. פרק תיאורטי קצר בראשית דברינו עמדנו על תפישתו של פרויד את הסלף של היחיד' שהיא תפישה מצמצמת בעיקרה: צעדנו צעד אחד אל התיאררסיקנים המאוחרים, שפיתחו את התיאוריות הפסיכואנליסירת של יחסי ארבייקס, ואשר ראו בסלף סופר- ססררקסררה, שבה באה לידי כיסוי החוויה הקיומית של היחיד . נרשה אם כן לעצמנו להניח בצד' וללא מענה, את השאלה בדבר קיומם אר אי-קיומם של היצרים. התיאוריות השונות על יחסי ארבייקס מעבירות את המשקל מהדחף הביולוגי אל יחסי הארבייקס. הן שרנות זר מזר במידת הריחוק שלהן מתורת הדחף של פרויד . כולן מדבררת על הקשר שבין שני הארבייקסים, על חוויית הקשר רעל בניית העצמי בתרך החוויה המתפתחת. קרנברג נסקור בקצרה את התייחסותו של קרנברג אל הסלף של היחיד ונעמוד על השימוש במנגנוני הפיצול וההדחקה. תפישתו של קרנברג מדגישה את הבנייה הסימרלסנית של ייצוגי הסלף רהארבייקס. קרנברג מציע שתי רמות של ארגון האגו' המבוססות על מנגנונים של פיצול <ספליסינג> שהוא ראשוני' ושל ההדחקה שבה נעשה שימוש בשלב מאוחר יותר. נדגיש כאן כמה נקודות צירן בשלבי התפתחות האנושית אשר נרגעות לענייננו: בשלבים הראשונים של הקיום האנושי <שאפשר באופן גס לתחום את תחומם מהלידה ועד לגיל שמרנה-תשעה חודשים>, נוצר תהליך שבר הססררקסררה הנפשית עוברת ממסריקס חסר דיפרנציאציה למצב שבר מתחילה הפרדה: היילוד' המזהה את עצמו כאחד עם חי i רבייקס הראשוני שלו' עובר התפתחות, שבמהלכה מתחילה הפרדה בין ייצוגי הסלף שלו ובין ייצוגי האובייקס. התינוק לומד להבדיל בינו ובין האם. בשלבים הראשונים האלה הדיפרנציאציה עדיין אינה שלמה ומלאה, אבל היא ראשית התהליך שיילד ויתפתח עד לסיומו בסוף התקופה האדיפלית. אז יגיע הסובייקס מצד אחד לתפיסה שלמה ומגובשת של העצמי שלו <סלף, קרנצפס שלם> ומצד שני לקביעות ארבייקס )OBJECT CONSTANCY( הנובעת מתפיסה שלמה ויציבה של הארבייקס. תהליך ההפרדה שבין התינוק ראמו מונע על-ידי תחושות שרנות שאותן חווה התינוק, והקשורות ליחסיו עם האם. בכלל תחושות אלו - הרעב, הצמא, הכאב ואי-הנוחרת. ניתן לומר' שהתחושות נעות על-גבי רצף, הנפרש בין שני קסבים: אלו הלא-נעימות, המתפרשות כרעות, ואלו הנעימות, המתפרשות כסוברת. התינוק הרעב מפרש את הרעב כרע וקושר את תחושתו זו לאם שאינה מספקת אותר והופכת בעיניו לאובייקס רע: כאשר מושבע רעבונו נתפשת האם המספקת ומשביעה אותו כאובייקס סוב. החלוקה בין מצב מספק ונעים, כלומר סוב, רבין מצב שהינו לא נוח ומאיים, כלומר רע, חינה המישור ההתפתחותי השני. ניתן לסכ,ם, שבמקביל להתפתחות המפרידה 42 -גלירן 156 תא ןשריו דהייחו. החווי וז רשכב הנקרת ובדרכנ , השוו בשנתעכ העלי דעו .רגע ראומ :פרויד הערל רבנ םחורש יכ היחיד , והמרות ךבתר ןהחמר לע וייחרד עונכנ םלהשאותיה לש ,אחרים ירוא הערש תזא ךמתו ךצרר רכבפש , ךצרר ושבגלל במוס רל תלהיו ישרר םבתיאו םע םהאחרי תמבהתנגדו .להם םוא חברו ההמון , ךכ םג ףבסל הקולקםיבי , םש תבאו יליד יניסו תההתרגשויו תהנפשיו .הקוםביות בולע ןיי הז דעו נחזור • תמחו עהר יהמקרא ,עתה יאחר ושדיברנ לע ימנגנונ להפיצו ,וההכחשה ואנ םנכוני דלצעו דצע ףנוס תולענו לע ההשאל - ומה עהר תבתפיס ?עמנו רנחזו , םא ןכ , ,לראשית הרוצ רלומ ,לבראשית תלבראשי אבר ,אלוהים םש םג פתחנו • רנאמ , ישעל-פ ותפישתנ ,הפסיכולוגית אהחם יהקדמונ ושממנ ענכנ ךמהל רהסיפו האנושי , רהיג אהחם :האדיפלי ןב שמבק תא ואמ הלאש הומתאוו .אליה ןכיוו ששכאשת-אי אהי האסור ,עליו אהו גהור תא ,אישה רכלומ תא ואבי , אובתחתיו . וסיפור לש סאדיפו אהו רסיפו הראשית לש .הנפש ,והנה ובבואנ לא יסיפור ,המקרא ואנ םמגלי םבה עשפ בר לש ,סיפורים םשבה חא גהור תא ואחי , תבנו תשוכבו םע אביהן , בא דעוק תא ובנ דועו הכהנ .וכהנה לאב ואג םחסרי רסיפו אחד , אהו רהסיפו .האדיפלי ןאי רזכ ולסיפור לש .אדיפוס תתח תזא רמספ ולנ רהמספ יהמקרא לע אחם יקדמונ התמו ילמד - אחם תאכיל פרי . יהפר אהו והםאב , .האיסור לנשקו עלרג תא ודברי לש דפרוי לע :הםאבו םא וסאב אמתבט ,באיסורים שי םמקר ללשיקו רהאומ רלנ , יכ רדב ןמרב ומאלי אחר רשביסרד לש . רהסאב המגמ ,חיובית המגמ לש "תשוקה. ישהר המ םששר םאד ראיב קמשתוק ,לעשרת ןאי ךצרי ולגזר ועלי איסור . לרע לכ ,פנים המ רשנאס רבאיסו וחמר בירתו , החזק ועלי אשחר אמוש "לתשוקה. וועכשי חנני ההנח :פרועה אל ןיתכ ,שבמקרא ושב יסיפור שאנו םנמצאי אבמלו םמורכבות ,ועושרם אל אנמצ רזכ רלסיפוהאדיפלי . םוא ןאי רזכ לו , יאול ועלינ קלהסימכך , רשהסיפו יהאדיפל רמסתת ול יא ,שם זמא יימ תבריא םהעול דוע וימינ , תושתח ולספר וככתב ווכלשונ , אהחבי ואות רהמספ יהמקרא ןבאופ םשכמע אל חנצלי ולהעלות ?בחכתנו םמצרידי הבהנח הפרוע וז , אנקר בשו תא יסיפור .הבריאה ההמשפח תהגרעיני לש םאד הוחו אהי המשפח תמיוחד - לבע ,ואשה אלל .ילדים ףנצר ךלכ תא ההעובד םשה םשרויי םומצויי תהםוםאלי לש .הרודף רנעי ןכא ההער תמקשר ששתשמ ואותנ :בהמשך ההתפיש לש םע רנבח בהיוש חנס ובבית ,הםוב הכשמחוצ ול שרוח שולוח םהעול עהר םוהמאיי ולהשמיד , המתאימ הבכללות ללמוד ושתיארנ הז .עתה דע ןכא קפר יתיאורת רקצ ושממנ םמשתמעי ישנ :דברים .א עהר בוהטו םחינ ישנ םקםבי םמהותיי םלקיו יהאנוש , םא יעל-פ תתור ,היצרים ההמניח םקיומ לש ישנ םיצרי םנוגדי םשביניה טקונפליק מתמיד , םוא יעל-פ תתורו ייחס טהאובייק תהרואו בבסו עובר םמרכיבי לש תיחידו ,מופנמות תהקשורו יליחס םהאובייק .הראשוניים .ב םבשלבי םהראשוני לש תהאישיו ,המתהווה תקיימ חבסיי תםבעי ללפיצו בהםו עוהר ווהשלכת לש עהר ,החוצה לא רמעב ילתחומ ,הפרט לא להמעג יהחיצונ םוהמאיי דלהכחי תא .היחיד להפיצו ןשבי בהםו ,והרע םשבחודשי םהראשוני רהיג יםוםאל , אהו בבשל הז יתנא יהכרח ילחי שנפ .בריאים יבתנא תהתפתחו םתקיני "םילפכ;t"ה המפג תא ומקומ םלמנגנוני םבריאי ם;בוגרי .יותר תההתפתחו תהנפשי ,התקינה ןאי המשמעות לשח ראיסו לע ששימו יבמנגנונ ;הפיצול יהשינו להח רהיג יכמות ובעיקר תוהישויו תהמפוצלו - ןה תהסובר ןוה תהרעו תהממשיכו חלהתנג וז ובז , תעוברו ההדחק לא תתהומו ןהאי ,מודע םש ןה תצפר תסגורו תונעולו תוממתינו תלשע רכוש .להגיח ןוכשה תמגיחו ןה תיוצאו ,פרא ןבצורת תההירלי .הראשונית תמפוצלו תומופרדו תומסוכסכו אול תמכירו תהאח .ברעותה תשע רכוש רז הבא יליד שמימו םבאופני םאחדי - תחוויו תמיוחדו דשהיחי עובר , רכמ החורי תאמנותי ,עזה שריגו אהב המידיע וז וא ,אחרת תוחוויי ןההמו השב רמסי דהיחי ןבי יהעצמ ,והאובייקם החל םג ההפרד ןביהם . בו ,והרע אאל בשבשל הז ןאי קלתינו תיכול ללהכי תא עהר אוהו שמפר תא לכ עהר ורוב וככול ךמושל לא ץמחו ילתחומ ףהסל ,הקולקטיבי לא םהעול יהחיצונ .הרע תשאריו עהר תעוברו ההדחק ,והכחשה ךכ ושככג בהקוט ,הרע ,החיצוני רנות ףסל ייהוד בכקוט ושכול בטו - םע ,סגולה םע ,נבחר ראו ,לגויים וועו ... עהר וכאיל ואינ רשיי לו . ועולמ הפנימי , םוהסלף-אובייק ךהשיי ואלי , רהיג םעול ושכול .סוב וואיל םהעול יהחיצונ אהו םעול דמפחי ,ומאיים ושאלי אמוק עהר כולו . בבשל הז לש ,החיים התופע וז החינ תםבעי .ורצויה ימנגנונ ,ההגנה םהמשמשי תליציר ההפרד וז ןשבי בטו יפנימ עור יחיצונ םה ימנגנונ להפיצו <<ספליםינג םובה - הההכחש הוהאידיאליזצי .הפרימיטיבית קר בבשל רמאוח ריות , םוע שגיבו המבנ קמוצ ריות לש יהאנ , שי תאפשרו םלהפני םג תא עהר סולהתייח לא יהעצמ לוא טהאובייק ןבאופ במורכ יומציאות .יותר ימלנ זקליי התפישת לש ימלנ ןקליי המקביל תוחופפ םבמובני םרבי םלדברי ושנאמר .לעיל אהי השונ ךבכ , אשהי הרוא יביחס טהאובייק התופע תמשני הותגוב תלפעילו תהייצרי לש :היילוד ייחס טהאובייק םנובעי םמפעילות לש ישב םהיצרי םהבסיסיי - ריצ םהחיי רויצ .המוות בבשל לש תראשי םהחיי י<הקרו לע היד ה"הפוזיצי תהפרנואידי -סכיזואידית "(, והאג יהבלת לבש לש דהיילו ףחשו הלחרד השמקור תבבי-פולאריו לש ישנ ויצרי ר<יצ םהחיי רויצ <המוות טובקונפליק דהמתמי .שביניהם והאג םהמוקד ריוצ תמערכ םיחסי הכפול םע טהאובייק ,<השד> רהעוב ובנפש לפיצו דלש בטו דוש .רע ריצ תהמוו ךמושל ובחלק ההחוצ לא טהאובייק עהר יהחיצונ םוהמאיי ד<הש ,הרע> וובחלק ךהופ רליצ .אגרסיבי ריצ ,החיים וא והליביד , ףא אהו למתפצ :לשניים וחלק ךמושל ההחוצ לא טהאובייק ךההופ טלאובייק ,טוב יאידיאל ומגן , ווחלק רנשא שומשמ תליציר םיחסי םליבידינאליי םע טהאובייק יהאידיאל .הזה להפיצו רקשו הלאידיאליזצי לש טהאובייק יהאידיאל - האידיאליזצי תהגובר הבמסר רלשמו ועלי קמרוח קמספי םמהאובייק .המאיים האידיאליזצי תמסיבי לכ ךכ הקשור םע ההכחש .מאגית רכאש תנוחר ההרדיפ ןמ- ץהחו םחזקי םומאיימי דע ישא ראפש דער ,לשאתם ןנית םלהכחיש ןבאופ .מוחלט ההכחש תמאגי תזא תמבוסס לע הההשמד 43 רינוא 93' הזכר הצעיר , מתחולל מאבק על השלטון והחזק כמעט בעל-כורחו' ומשקיבל על עצמו את בגן עדן' ונקבל מצב אידאלי' מצב שאין כ:ל שבכולם ממנה את עצמו לראש החבורה לאחר צורך לשנותו ולהתרחק ממנו . עתה נפכ c ע עולה נכנס אל דרך חסרת סיכוי ומוצא, שגירש אר הרג את האחרים ]."[ אם האב הוא פסיעה אחת לאחור ונראה, שהמצב שבו נו:בר שסופה הסראגי נכתב מראש. אביו הרוחני הסוסם, הרי שתי מצרותיו העיקריות של הזוג הזה הוא מצב מאולץ ודחוק: בתחיירה של שאול' שמואל' הוא - כדוגמת אלוהיו הסרסמיזם, שתי תקנות הסאבר , שהן גרעיניו 5 יו==י ~ ברא האל את האדם בצלמו ובדמותו י'~א ~ ברא לו עזר כנגדו . למעשה, האשה מנקודת ראותו של הבורא - מיותרת, וכאוז~ר נבראה לבסוף, חל בסיפור הבריאה שירה היפוך סדרים: היא, שהינה אם כל חי' נבר:ו-ה מצלע האיש ומקורה בזכר . בסיפור הפיתוי משתתפים שלושה - האדם, חוה והנחש. לא יהא זה 'צעד גדול מכפי מידתנו' אם נאמר' שלפנינו הסיפור האדיפלי המוצפן' והדמות שמאחוריה מחביא המספר המקראי את הבן חינה דמותו וז~ל הנחש. רק עתה תובן הדרמה המשפחתית הראשונה במלוא עוצמתה. לחיזוק דעתנו נתבונן באגדה, המספרת 311 ל הנחש הקדמוני: "הנחש הקדמוני נתן c ~ת עיניו במה שאינו ראוי לו ואמר 'אהרוג c ~ת האדם ואשא את חוה'" ממשיך הכתוב ואומר שה' קילל את הנדזש ואמר לו: "איבה אשית בינך ובין האשה ו 1 :ין זרעך ובין זרעה, הוא ישופר ראש ואוזח תשופנו עקב." מלחמת זרע בזרע, מה היא, אם לא המלחמה האדיפלית ? וזרעה וז~ל האשה, מה הוא אם לא זרעו של אישה, אדם? והקללה - הוא ישופך ראש ואתה תשופ!נו עקב - מלחמת הורמה לעולם, לחיים ולמוות, נכונה לבן-דמותו של הנחש, לבן המסתוזר שם. נמשיך ונחקור את התייחסות המקרא לבב . ים ולגורלם, ויסתבר לנו' כי מר גורלם לzזו הבנים מגורל האבות: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", "אל קנא פוקד עוון אבות על בנים". כלומר - הבנים ברי עונוז~ין הם, גם אם לא חטאו. אבל תפישת העולם התג "בית אומרת, שעונש ניתן על חטא <שהוא ממהות הר י .>ע מכאן' שיש משהו רע במהותו של הבן אחרת למה ייענש? הנה כי כן' הבנים בעצם מהותם נחשב : ים כרעים וכראויים לעונשו' גם אם הער . כש מסתתר מאחורי צו אלוהי . אם נראה שהרחקנו לכת בהצביענו על הנ rr ש הקדמוני כעל הבן' יבואו דבריו של פרוייד על הסוסמיזם ויסייעו בידינו: כל מקרם שיש איסור , שם מסתתרת בהכ : רח תשוקה מאחוריו. אנו נניח, כי תשוקה זר לריצח באמת מצריה בלא-מודע, רכי לא הסאבר ר ' לא האיסור המוסרי מיותרים בשרם אופן מן הבחינה הפסיכולוגית, אלא להיפך, היחס הדר ערכי כילפי הדחף לרצח מסבירו ומצדיקו . ]."[ אין אנו יודעים את מוצאו של פחד העריות ואפילו אין אנחנו יודעים לאן נכוון את ניחרסוינר ]."[ מהרגלי החיים של הקופים העיליים ה c1 יק דארררין , שגם האדם היה חי בראשונה בלה' t רת קסבות, שבהן קנאתו של הקשיש והחזק שבזנו-ים מנעה את העירברביה ביחסי המין ]."[ הזי עה המסתברת ביותר היא זר' שהאדם היה שררי מתחילה בחברות קסבות, איש ואשתו' אר אם rה יה הדבר בכוחו , איש עם נשים אחדות ]."[ מש 1 :גר האיסור להמית את הסרסם והאיסור לשכב עם האשה הנמנית עם הסרסם - חופפות על-פי תכנן לשני הפשעים של אדיפוס, שהרג את אביר ולקח את אמר לאשה רכן לשתי המשאלות הקמאיות של הילד. עד כאן פרויד . לאור הדברים האלה נבחן את סיפור הפרי האסור והנחש ונראה ששתי מצוותיו של הטוטמיזם זהות לפשעי הנחש. הטוטם המקראי הוא עץ הדעת, שאכילתו מקנה לאוכל את תכונות האל והוא ממידותיו של אדם הראשון שנברא בצלם האל . כך נסגר המעגל' וברי' שפגיעה בץע הטוטם היא פגיעה באדם הראשון ואחת דין הפוגע מוות: הוא ישופר ראש ואתה תשופנו עקב. במסגרת תפישה זו' שלפיה הבן הוא יסוד הרע, שכן עצם מהותו מהווה סכנה לקיום האב, נוכל להבין את הפרשה התמוהה של סיפור העקירה ואולי גם את ברית המילה. גם משפחתם של אברהם ושרה חינה משפחה בסולת ילדים. העקרות מבסאת בוודאי את הפחד מפני הבן ופחד זה גדל ומתעצם עם לידתו של יצחק. שמונה ימים לאחר לידתו מתבצע אקס של סירוס סמלי' שבו מתממשות שתי מסרות: האחת היא מימוש משאלתו הלא-מודעת של האב לסרס את בנו המסכן אותו בעצם קיומו' והשנייה חינה להעמיד תמרור אזהרה בפני הרך הנולד' בבחינת "ראה הוזהרת, כי בהמשך עוד נכונו לך עונשים כבדים מאלה." והעקירה? העקירה היא השמדת הבן' המסמן את הרע ומסכן את קיומו של האב. סיפור תג "כי אחר' מקביל וחופף בהשתלשלותו' היגר סיפורם של שמואל ושאול . כאן חוזר סיפור העקירה במהדורה אופטימית פחות ובסיום הולם יותר. היחסים שבין שמואל ושאול הם יחסים שבין אב לבנו הנבחר . שאול נבחר אל המלוכה ונדחף אליה קנא ונוקם, והוא מבקש לנקום על חטא שאול' שהיה לבנו הנבחר . אם נבין את הקץ הטמון בבראשית, כלומר את שנאת הבן שהיא ממהות הנחירה בו' נבין גם את סופו הסראגי והבלתי-נמנע של שאול. שאול מפיל את עצמו על חרבו לאחר מפלתו לפני הפלישת;ם על הר הגלבוע - לא לפני שהוא פונה אל בעלת האוב בעין דור' בניסיון נואש, חסר סיכוי, להידבר עם אביו הרוחני. את מעשה עקירת יצחק מבצע אברהם בעל- כורחו ועל-פי צו עליון. את סיפורם של שמואל ושאול מספר המקרא בפחות זהירות, ובהסתתרו מאחורי הריחוק הביולוגי שבין השניים, הוא חושף בפנינו את המטען הרגשי סבוך והמורכב, שבז אהב ובנו . אשול' הבן הנבחר' מחזר בלא הרף אחרי שמואל' ואילו זה עונה לו בשנאה הולכת וגוברת. הוא מתנכל לשאול' מכתיר תחתיו את דוד' ומביא, בסופו של דבר, לקצו של שאול. הפעם צף ועולה לא רק מעשה עקירת הבן' אלא גם הרגש שמאחורי מעשה זה - שנאת הבן . אין לנו אלא להגיע למסקנה, שבמהותו העמוקה והדחוקה של עמנו קיימת שנאה לבן' המזוהה עם הרע. נביא כמה משפסים נוספים של פרויד: איש לא ירכל להתעלם מהעובדה כי בכל מקרם היבחנו הנחת-יסוד בדבר קיומה של נפש-המונים, שהתהליכים הנפשיים מתחוללים בה כבחיי הנפש של היחי.ד בעיקר אנו מניחים, שתודעת האשמה על מעשה תהיה קיימת אלפי שנים ותוסיף לפעול פעולתה בדורות שאי אפשר להם לדעת על אותר מעשה ]."[ הרי מותר לנר לשער ששרם דור אינו מסרגל להסתיר תהליכים נפשיים חשובים מפני הדור שלאחריו ]."[ בדרך זר של ההבנה הלא- מודעת לכל המנהגים, הטקסים והתקנות, שצמחו מתוך הזיקה המקורית של בני האדם אל האב הקדמון , אפשר שגם דורות מאוחרים הצליחו לקבל ארתה מורשת-רגשות. בעבור הזמן הוסווה מקורו של החטא הקדמון . הבן לא יתקרא ."ער" הרע יוקא החוצה על דרך ה"ספליס" והרע הפנימי יוסווה ויודחק פנימה. לא עוד שנאה אל הבן - להיפך: השנאה תופנה אל הרע החיצוני' בבחינת "כל העולם נגדנו", והבן יהפוך לבן הנבחר' הנשגב והאהוב. והנה, שוב אנחנו נוגעים בסלף היהודי הקולקטיבי. נדגיש: הפיצול בין הטוב והרע הוא עניין שבמהות. הרע רובו ככולו מושלך אל מחוץ לתחומי הסלף הקולקטיבי' אל העולם החיצוני הרע. שאריות הרע עוברות הדחקה והכחשה, כך שכנגד הקוטב הרע, החיצוני' נותר סלף יהודי כקוטב שכולו סוב - עם סגולה, עם נבחר' אור לגויים, ועו.ד •• ואם אמרנו קודם, שהסלף של היחיד קשור 44 גליון 156 לומובי לא ףחסל 'חקולקםיבי יחד ךחדד היא תמו .גיבורים יעל-יד ךהיפו םסדרי ,זה אף תתגוב :היפוך ,חרא עהמיוד ,ללכת הגא לכ ,דו-סיםדית הוהחווי תחקולקםיבי המאיד ןחנ ןמוכ ללקב הבאהב תא וגודל חםדאגי . ,שיחיה לא ומות ,חבלתי-נמנע ואינ ליכו תוצובע תא תחוויי דהיחי תא :עצמו דהיחי ואות םאד בכת םארבעי שוחמ חשנ דמאוח שלהתכח ולתחושת ,הלא-מודעת סשהוב ךחופ ,לסוב ,נשגב .נאצל ריות תא םהדברי :הבאים ובמלחמת םע חודיו . הבתגוב אחר שמכחי את להפיצו ןשבי בחםו עוהר ריבהי ולנ עניינים תהמרו לש ההלחימ ואינ ףסו ,הלחימה אאל שיאה" םקיומ לש 'חודיו ,הכחשה ההבא יליד ניסוי םתמוהי ,אחדים םשחלק וחפנ ןמזמ לנכסי לוהואי הולחימ ההינ קחל • םרלעיתי אמלו החיים יסמל ןבאופ ההפניי ושל םאליה בשמותיהם ןצא לברז לש רהפולקלו היחרדי . עניין • םג ,המרות רכאש אהו אשי ,הלחימה איננוהפרסיים. ןחידלו לש םהחיי אאל םכיסויי אבמלו ערצמתם ך תגשו םהאש למשל . ]."[ םאד איוצ בלקר תהמרו אל יבכד להביא תחשודו בשכת חמש ןדיי 'אינן 'כמובן דוגמה תרגשו םהאש ונחשב זמא דומתמי לנגע הישוע ,לאחרים אל יבכד בלהקרי תא עצמו היחיד ולחשגבת וולהאצלת לש .חמרות דוד 'יהודי םוא אל ,נגע תלפחו לתו-אופי לבשבי העתיד , ~אל םהאד ךהול בלקר הז משרם ,וינבדג לחיי 'אלמוני לשנפ ב 1948-בקרב קולקםיבי . םהא יהיחרד ה אהי חארת אם אשהו תאישי ואינ הרוצ ,להיכנע תלהיו סמרכ • לע 'חקסםל שמגב תלמלו דשי תא התחושה אהו הרוצ םללחו אל לע םקיר וחיי , אאל לע תרנן השיחס בהאוה קחונ סומסר תא .ילדיה המ וחיי , תוהמרו אהו קר יהכיסו לש זעו ומאבק , זה תהקיומי שלו: םח תרגשו ,האשם יומיה עח"יידיש ?מאמע" אל תמרו יאיש םנסר ךאל רלדרכי/אומ םלכ םכך/החיי הם החב ןנבח תא םהעול 'המפוצל ושב היא ךיפים/א םתרבעי 1 תקררבנר יבל לחשך;רכ הירא הוילדי .חיים ךמתו ההתפיש ,הבסיסית אשהי תא ןהמרות/ה תא םהחיי אהו הירא;רז הפתגם:; אל םלחינ החי בכות תחשודו חהאל אחד יובנ חנית םמצרי - עמםב םבריאת - ןבסימ יממנהיג 'חדור ושהנציח וופיאר תא סיפור יכ ימ ראש רנוצ ףלזחרל;לער ואינ /יכול! לש ,סוב יחד לשכ יגילו לש ערו וואפיל רמז ההעקיר ןוחקודב רהמפוא לוהגדו שבתולדות םאברה ,דויזמן לשנפ ב 1948-, כותב: לש ערו אחר תבבחינ דאיסו 'חמוד אחם בל םע לישרא - רסיפו .מצדה ושמ לש האיש הרוצ יאנ תלהיו ןקררכ ללא תקדוש/למר על יכופר . םחקונפליק להמתחול שבנפ חבנ לש אחר חמש .דיין דועו בנשו ואלי לוא .מורשתוהמשמרת/ םהא ,חיחודיח ,היודע דמצ 'אחד אשחר בסו דמאי ,פדנקל דילי 1923, גשנהר במלחמת י<כ ךכ דנול ךוכ םדואי ואות ואמ <ואביו בנשו 'וניזכר השהמשפח תהמקורי החית רהשחרו ובחגינ לע ,חדדה בכות דשי ערגה דומצ ישנ שח ובתוכ םג תתחושו תנוגדו חמשפח תבסול ,ילדים ףוא דמאוח יותר לא ,האדמה וב אחר עמבי תא ותשוקת לחזור בלסו החז - םקונפליק הז דמולי תרגשו חהתקש גהזו יהעבר ןהראשו אלהבי ילד עולחיםמ .נח לפדנק בכות תא דשי קבורתו: .אשם .לעולם דמשנול ףלבסו ,בנם ,יצחק עבד האדמ • יחספתינ תוהרעפ יב עריחך/למן תראה ודיברנ לע להפיצו ןשבי עהר בוחםו לוע כך' תתלאו אל תמעסו דע םשכמע התחייב יל לנתיב/א ךתו תרכך/אדמה!/ חשבנ לש ההמשפח תהיהודי עצבו בצבע ובנפש םוכמע רוהחזי חארת םלמקו שממנו ושכול .סוב לאב ,מה םא 'כן העל ובגודל של .באח דאח םהדברי םהמפתיעי רבסיפו יבשנ םספרי יעב ,כרס ושנקרא י"גוויל אש"' ,הרע ושאות המזח בהא ?בבנו ןולא נתגלגל ההעקיר החי הההשלמ ההמלא לש קיצח עם םושבח וכונס תמקצ םמכתביה לש הנופלים קלכשהודח קונסתל ןמ התודעה, 'גודלו םבמדרשי תעובד ההשלמ וז כבדת ,במערכה ואנ םמוצאי תא םהזדהות - םא לא וכששאריותי ווניצני וחושלנ ?החוצה ומה ךדד תנוספ תוהופכ הלכמיה .ולחשגבח םכמיהת - לש חאל לא ,גודלם קודבנם. העל םבסופ לש תשנא ןחנ חורצ ?חנן ובמה תאומד ההאגד : ףהתחל וגודל לש ןחנ עמרג ךשחפ ןלב אחוב ו"ויברא לא "המקום • םאברה הדרמ יכמ שעשה םא ןנבח תא דאש דנאמ דע ,חנה נקבל ץונער - הז דאש ועלי דנאמ ך"בנ תיחיד תחתנר רלכנ , קויצח הדרמ יכמ השעש חרפה הכסביר ריות תא ,המסקנה דשע הכ חיתה דאש ?אהבת"לעצמו . ראמ ול ,יצחק ,אבא רמה הרעש רצון התמוה - עד ץבחו בוסו ,בפנים ךובתו חםוב ךיוצר ירשרפנ ,יפה רואפ ישל ךהול לאמי הומ עאיר בלסו עולר ןולב בהאהו עמרג ןגרעי קמודח רונסת לש ,דע אשהו 'חנן אשד ררתניחה ]".[ אכשב ,להקריב ראמ ול קיצח • חשקמ המדינ ,יהודית תחנתחמ ךבתו !אבא יאסרנ יביד יוברגל , ששהנפ החצופ היא, ןגזר-די לש ןכיליו ץרוב עליו • עומדת חםדיםודי תמוגדר הוצבא םהלוח אחר אצב הוכשארא תא תהמאכל אשמ עאזדעז לויפס ולפנינ המשווא תהדורש :פיתדון עהר אשד ?הבנים רהקו .בן המחוצ ולנ םמאיי דלהשמי ואותנ <אנו' ושחיבב ןבסימ .סוב> ההסכנ תהרובצ לפתח יבדבר יימ ועמנ םהמתחדשי ךומתו התחוש תמעודד תנשכחו הומעל םמתחו הנשייה סמיות תהמוו תבלתי-מודע 'זו חשב םתובעי םהחודי את ,פדשייח םשלפרקי הנדא דשאב העלי הכלח תבשנ 1925 בכת דיל ןב רעש תא השיר שנפ ,הבנים ,המובלים לבע ,כורחם לא ,צקם - ןהחשבו דהבלתי-סגו םע 'חנן הוהעובד אהנקר ת"מו :שאול" ונהפכ םג חפ םהסדרי והשתבשו . אהו · שהוא דשרי עהר דשעב .הרחקה רכב רנס יצלל בער 1 לרשאר דעמ ןנשע לע בחר חרא חמש דשמי חפות תא וספד ו"במ 'ידיו" ושב :וחפיתדון אי~~ עהר ךמתו בחםו ההחוצ ואז דעמ לע רה אארצו/הו דעמ דלי יפגר עמו/ומרחוק אחר רמספ לע ואחי 'שנפל ,אליק כמשפם: םתשקו ץהאר רותוס הסכנה. ונרא אהאויבים/הו עיד יכ ליסבו םעינריי 1הרא ק"אלי דנול ןמ הים" • םמשפ .מאלף קאלי לא ךאי יומת עמתבצ ןפיתדו הז ההלכ למעשה? עיד יכ רלבר רישליכרה 1 אהר עיד יכ לתופת ריכניסרה 1 ררבעיק אהו עיד יכ ליחול דכבר עמו/ דנול לחודיו . םכמשפ הז אמבם דשמי את תבמלחמו לישרא םמתמלאי יתנא המשוואה: אוהו עיד יכ ליחול דכבר ןארצר;רלכ לע חרבו הההבנ אהל ,מודעת ושקורבנ לש קאלי ענוב עהר ,החיצון בהםו יהפנימ םוהבני הנופלים, בנפל/וישכ הבשד בחלל/וישכ ןבי רשא החללים/ המההכחש הוההכחד תהחרדי ןשבי םהחודי םשבנופל םממלאי רמספ םתנאי לא-מודעים: לאב תמ תמר /גיבורים. .לבן םג ,מוקאים קכחל ,מהרע ,החוצה וגם תדוגמאו תדנו תמלמדו ואותנ לע ךקיומ; לש םמבסאי םנאק הההקרב םשלה תא העובדה, דיל ןב 'עשר לבישרא תהמתחדש לש יימ תמערכ תחדרי הומכחיש זו . תאח 'מחן ידועה ושהסכימ רלוות לע םחייה - 'ויתור הכרוך סהמנו 'חבדיםי עמבי רבשי תא והזדהות םע בהיס דואש תנראי לע הפני התמימ וברח, הבהשגב הוהאצל לש המוות. ודמות לש לשאו בהמקרי תא צעמו . םש אביו אהי םנםיית לש יבנ םהקיבוצי לקרוא םכשנסי םהאוסםדליי םהקדמוני נפרצים, לש דהיל החי שמואל . אל הקש ףלצד אחת םלחודיה םבשמ יהפרס אול יבכינו "אבא" תאח ,לשנה לכ ,האיסורים זוא םבני שוכבים תלאח ןולהבחי ובהזדהות לש בהכות עםו"אמא" • םא רנזכו תא דהתפקי אשממל עדך םע ,אמותיהם תאבו םע םבנותיה וחיית תקעיר .אשול לאב רבשי למתחול לנגד םהלוח שואי אהצב יבחי תחתרנו ךוהחינו םהםום ההאסור תמועלי לקרובן • ילפ פרויד' ועינינ ךמהפ םכמע ,בלתי-מוחש וחריגתו ,הקיבוציים ןנבי ,שהחודים םבייעד תא םבנ תסעד םחושי תרגשי תמשכד תומדוממ מלווה לש ןחנ אהשנו תחופנ תלהערצ ןחנ תחמ ןבאופ עבלתי-מוד ,לעקירה םיוצרי ןבב תא םסיו ססק .הקודבן ףא תבמלחמו לישרא רינוא 93' אחוזים זה בזה השכול ורוממות הרוח. עם תום המלחמה ועם סיומה של פרשת הקור בן' סוחפת את העם היושב בציון תחושה , של התעלות, עילוי חושים כביר' צבוע בתחוס~ות מיסטיות, כמעט משיחיות. לא לחינם הניחו את השכול ואת יום השמחה זה לצד זה. האווירה הקולקטיבית החיובית סוחפת את העם ומעלה אותו לגבהי רגש דווקא בעת מלחמה. ועם שהוסרה הסכנה והצורר הובכ t, טבוע בנו הצורך, הדחף, חכורח i ליצור שוב ושוב סיטואציה שתביאנו לכלל מלחמה, שבח נגיע לירי זיכוך הנפש לאחר הקרבת חקורבן . מוכחת צדקתה הבסיסית של משוואת הבן הקורבן' שהרי קורבנו לא היה לשוא. כעי וות עומדים זכרונות עמנו מהימים של~~חר המלחמות הגדולות - מלחמת השחר י ור' מבצע סיני' ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים. כולן מלחמות הקרויות בפי ד i עם מהפסיכולוגיה של היחיד' והוא מתאר חזרה כפייתית על דפוס התנהגות. גם בתחום הפרס, כשאדם חוזר ונקלע לתאונות, תמיד יימצא לו ההסבר במציאות שהתנכלה לו . אדם החוזר ובונה קשרי זוג, שמתפרקים תוך זמן קצר' ימצא תמיד את מקור הכשל בבן- זוגו ובמזלו הרע שלו עצמו' שכעסיו נקלע למחיצתו של בן-זוג כזה. מסקנתו הנחרצת תהיה, שהנה עתה, משלמד לקח, לא יחזור שוב על אותה הסעות, אבל בכל זאת, לאחר כברת זמן קצרה, נשוב ונמצא אותו חוזר על סערתו . ליחיד הזה נאמר' שהכשל' הדפוס החוזר' סיבתו נעוצה בנבכי הנפש. לא כל שכן הכשל הלאומי . הרי אם נבחן את משוואת הסוג והרע שציירנו זה עתה, תסתבר לנו ' ל'מד מחל 'זדמרתי f1 .'· על מה שחסר לך." ', ו .ה. ארון , מתוך "הים רהמר~ה" , 1945 "-""",''"'i"'•"''"'"~···"·- י""'י '~---......,,·- '"-י ""' הסלף הקולקטיבי: באחת תיארנו את נטייתם של מרכיביו להישאר קבועים וברי-קיימא, ובשנייה תיארנו מצב הפוך , כלומר את אי- נכונותו של הסלף להתגבש לכלל ישות מוצקה וחד-משמעית התקפה עם הזמן. כשהגדרת הסלף הקולקטיבי חיה ורעננה לנגד עינינו' ננסה להבין את מלחמת · היש ברירה המובהקת, מלחמת לבנון' ונראה כיצד התרופפו אגפי המשוואה: מחד' הרע בחוץ לא היה רע מוחלט, קשה היה לראות בלבנונים המפוצלים והמפורדים ובפלסטינים, היושבים סגורים במחנות הפליטים, גורמי רע המאיימים להביא עלינו כליה. מאידך, גם באגף השני, בסוב הפנימי, חלו בקיעים. מסוסים המפציצים ריכוזי אוכלוסין וחיילים השאננים לפגיעה מאסיבית באוכלוסייה החפה מפשע, אינם תמצית הטוב. וכשהמשוואה על שני אגפיה מתערערת, גם הקורבן אומר "!יד" ובמונחי המערכת האדיפלית - לא רק הבן רע ויש להוקיעו' אלא גם האב רע. ועל כן נשמטת הקרקע מתחת לתביעתו הנחרצת של האב לעקוד את בנו . רע, ככל שיהיה המצב, כפי שהוא עתה מלחמות אין ברירה. נשוב לרגע אל משה דיין' שהפך לסמל של הבן' הצבר' איש הארץ החדשה-ה 1 כאה והלוחם, דמות הזדהות לרבים וסובים. אם נרצה לתהות מעט על קנקנו' נאמנים יהיו עלינו דבריו של עמוס עוז: יש גם לשון דיין, והיא אולי המרתקת שבי 1 ניהן. איש מופלא, בתי הקברות הם הנותנים לו הס 1 ראה למיטב נאומיו , והוא מתעלה לדרגת משורר , כמעט, דווקא בהספדים: מהלוויית רועי רוט 1 נברג ז"ל בנחל-עוז לפני מבצע סיני ועד הלוויית אריק רגב ז"ל לפני זמן לא רב. בדקנו ומצאו:ו כי לשונו של דיין , ויהי הנושא אשר יהי , וירויה מוות." 'הסכם שביתת הנשק מת ונקבר', 'ו'עיון ההסדר החלקי נפח את נשמתו', 'הישות הפלשתינאית שבקה חיים לכל חי' לא זה חבז.קרם לבדוק אם מתיו של דיין אכן מתים באמת. אבל זה המקום להצביע על איזו חדוות-מוות אשר לשונו של האיש מסגירה לאוזן השומעת. קסמי המוות מהלכים על דיין ]."[ מבעד לנז.לים העמומות הללו מציצה איזו ערגת מוות, שי -1 ית- רומאנטית, שהייתי מקבל אותה בלב חפץ מאת משורר או סופר , אבל היא מטילה עלי :~ימה כשהיא באה מפי אדם המקבל החלטות בענייני חייהם ומותם של רבים: זה האיש היושב בחצרו בצהלה, מוקף סארקופאגים, ארונות נותים עתיקים, מוקף אווירת אלתרמן , נודף ריח מוות בכל נאום מנאומיו הפוליטיים ]."[ אבל t ~ינני רוצה במשוררים ליד ההגאים ולפני לוח השזבונים של השלטון ]."[ ליד מערכת ההגאים והבילמים הייתי רוצה לראות, לא הוזה בעל י לשון פיגוראטיבית, אלא טייס שפוי , מואר , מדויק וקריר. נעצור ונתהה לרגע על הכינוי שקייבלו מלחמות אלו' "מלחמות אין ברירה" כלומר' מצב בלתי-רצוי' שנכפה ע י לינו וחוזר ונכפה עלינו . בחזרה הכפויה הזאונ יש משהו מוכר: הניסוי REPETITION COMPULSION לקח אמת קשה: הצורך לחזרה על הדפוס טבוע בנו ונובע מהפיצול שבין הטוב והרע. והאם אין פירוש הדבר' שטבוע בנו הצורך' הדחף, הכורח ליצור שוב ושוב סיטואציה שתביאנו לכלל מלחמה, שבה נגיע לידי זיכוך הנפש לאחר הקרבת הקור בן? משתמע מכך' שלפנינו דפוס קבוע המבקש אחר עוד מלחמה ועוד מלחמה, שבהן יוקרבו עוד קורכן ועוד קורכן . המסקנה העגומה - כל זמן שהרע אשר מחוץ לנו יהיה כולו רע ובתוכנו פנימה נסכים לראות רק סוב, אנו נידונים לפורענות חוזרת. לאור ראייה חדשה זו' נתהה על קנקנן של מלחמות האין-ברירה, ויסתבר לנו' שפרס לאחת, היא מלחמת השחרור' הקורבן היה קורבן-שוא. אם כן' מתוך שקיקה שברצון אנו מאחזים את עיננו: המלחמות לא היו מלחמות קיומיות. לא מלחמת סיני' ולא מלחמת ששת הימים, שלולא נערכה לא חיתה פורצת מלחמת יום הכיפורים ובוראי לא המלחמה הקר i יה מלחמת שלרם הגליל' למרות שבאופן לא-מודע נוצרה תחושה של אין ברירה <וזכורים ימי ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים> כדי להביא למצב שבו יתקיים כורח המלחמה הלא-מודע ותתמלא המשוואה. נניח עתה למסקנה הקודרת הזאת ונשוב ונרענן לעצמנו את הגדרת הסלף הקולקטיבי' שהוא כמין תמצית צירופם של תהליכי ההפנמה של מרכיבי הקבוצה המתייחסים אל הקבוצה ואל סמליה. נזכור' שגזרנו שתי נגזרות סותרות מהגדרת מצב של ניפוץ מאורות ובלבול דרך - יש עמו גרעין ויסוד לבריאות <כפי שיש עמו סכנה רבה>. הוא מעיד על תהליך של שינוי' שעובר הסלף היהודי הקולקטיבי' אולי לראשונה מאז שהעם היהודי עמד על דעתו <ואולי אף מוקדם יותר>. שוב אין אנו עומדים מול רע סוסאלי' חיצוני' השייך לעולם הערבי . הערבים אינם כולם שליחי השטן יש בהם סובים ויש בהם רעים. ואף בנו חל שינוי . עם הבחירה, עם הסגולה, הפך לעם, שגם הרע הוא חלק ממנו. היכולת להניח למנגנוני הפיצול המפרידים בין הטוב הפנימי והרע החיצוני ולראות גם את עצמנו באופן מורכב יותר - יכולת זו היא פתח ותקווה לעתיד: כשברשות היחיד מופנם הרע והופך לחלק מהסלף מבלי שצריך להכחישו ולהדחיקו' הוא עובר מרשות הסוסאליות החד-משמעית למהות קונקרטית יותר' מינורית יותר ופחות מסוכנת. הבה נסיים בקטע ממאמרו של עמוס עוז "על מדרגות הרוע", שנכתב ב 1986-: יש מדרגות של רע, וכל המתעלם מקיומן סופו שיעשה משרתו של הרע - וכבר היו דברים מעולם[."] כיצד להיות אנושיים, כלומר - ספקניים ומסוגלים לדקויות מוסריות, תוך כדי ניסיון להיאבק ברעו כיצד לעמוד בלהט נגד הקנאות ? כיצד אפשר להילחם בלי להפוך ללוחמים? כיצד להיאבק ברע בלי להידבק בו? כיצד אפשר לעסוק בהיסטוריה בלי להיחשף להשפעה המרעילה שלה? ]."[ הבה נוותר על הניסיון ליחס למדינה דמיון שטני , ולעצמנו - דמיון גואל. הבה לא ניכנע לפיתויי הפשטנות. ענייננו הוא להבחין בין רע לרע מאד ולרע ]."[לכמ • ד"ר יוסי הדר הוא פסיכיאטר, מחזאי, מספר ומשורר 46 ••••• גלירן 156 P ~~ 4"~ \ מאיר גרון רץ המרתון ני נדרס או-ל~, רץ מרתון. רצתי במרתון הגדול של חיתה בסרחה שזה אני. כמה שמחתי שהיא זכרה אותי. התקרבתי בוסםון וסיימתי במקום השמיני. גם בשנה שעברה אליה והרחתי ריח של חלב סרי מפיה וראיתי את עייפות הלילה התאמנתי למרתון הגדול בבוססון , אחרי שעודדו בעיניה. פניה כמעם ולא השתנו , עור חלק ונמשים על לחייה מתחת אותי בעקבות הצלחתי הראשונה. היה לי קיץ שלם לעיני חתולה ירוקות. היא הביאה לי מים בכד מפח. שתיתי מהמים לרוץ באיזור ההרים והאגמים במקום מגוריי . כל ושפכתי את היתר על ראשי. היא צחקה בחוזקה עם פה פעור. N ,........ דיברנו על הזמנים ההם בבית הספר ועל הפעם היחידה שיצאנו והלכנו לקולנוע לראות סרס של בריגייס באודו , ואז שאלתי אותה איפה בעלה הדייג. היא היססה לרגע אך השיבה ישירות כי בעלה מת בנובמבר אשתק.ד היא סיפרה לי , שהוא הלך למסע ציד עם אביו ואחיו ונורה בסערת על ידי ציידים. מאז , בני-משפחתו של בעלה ממעסים לבקר אותה. חשבתי לצעמי שאולי הם עצמם ירו בו בסערת. זה קורה הרבה ביערות האלה בעונת הצי.ד שמעתי פעם על צייד שעלה על עמוד חשמל לראות היכן הדרך ובאו ציידים וירו בו משום שחשבו אותו לדוב. ג'ואן המשיכה לדבר ופתאום עזבתי אותה באמצע דבריה והמשכתי לרוץ , אני לא יודע מדוע עשיתי זאת. למחרת, כאשר עברתי את הצריף שלה בריצתי היא לא חיתה בחוץ. שמחתי , מפני שלא רציתי להפסיק שוב את הריצה בתחילתה. כך היה גם ביום למחרת. ביום השלישי יצאתי קצת מאוחר מן הרגיל וכאשר עברתי ליד ביתה ראיתי אותה יושבת בחוץ על ספסל קסן. שמלתה הורמה כמעם עד מותניה והיא החזיקה בין רגליה המפושקות קרש כביסה מפח מגולל במסגרת עץ והעבירה במרץ כביסה מתוך גיגית על משטח הפח. מעלה מסה, מתוך הגיגית ולתוך הגיגית, והמים המסובנים נשפכו על ירכיה החשופות ונספו על הקרקע לפניה. שערותיה כיסו את פניה. רצתי ישר אליה אך היא לא שינתה את ישיבתה והמשיכה בכביסה. רק בהתקרבי ממש היא הסיטה שערותיה מפניה בהינף ראש חזק וקצר תוך שהיא שואלת אותי מה אני רוצה. השבתי שאני רוצה לדבר אתה. היא אמרה לי שהיא עסוקה ואחרי הכביסה היא צריכה לנקות את הדגים שדגה בלילה והביסה לעבר שולחן הץע בחצר. על השולחן היו מונחים שלושה דגי שמך גדולים וסכין דייגים לידם. אמרתי לה שאני מוכן לנקות את הדגים. היא ענתה לי באדישות שהיא מסכימה. ניגשתי לדגים שהיו מכוסים בהפרשותיהם הדביקות ועיניהם בלסו החוצה. נטלתי את סכין הדייגים והחזקתי בדג הגדול מבין השלושה. ג'ואן עקבה אחריי מבלי להפנות אלי את פניה. פתחתי את נסנו והוצאתי את איבריו הפנימיים התחלתי להוריד את קשקשיו וסנפיריו , אבל חתכתי את אצבעי חתך עמוק ודמי התערב בדמו של הדג. ג'ואן קמה מהספסל ושמלתה כולה וסוכה מלפנים, שאבה דלי מים ושפכה את תוכנו ישר על הדג ועל אצבעי . מים ודם שספו את השולחן ונשפכו על האדמה. ג 'ואן נכנסה לצריף ואחרי כמה דקות קראה לי . היא אמרה לי להיכנס ולהביא אתי את הדג הגדול שניקיתי. עשיתי כדבריה. היא עמדה לידי , היא בגובה שלי. היא אמרה לי שנשימתי מהירה ואני אמרתי לה כי זה מהריצה. היא אמרה לי להכניס את הדג הגדול לתנור שהדליקה ולהיזהר , מפני שהתנור חם. תפסתי אותה והתנשקנו כחוזקה עד ששיניי לחצו על שיניה. נשארנו יחד במיסתה. למחרת בבוקר רציתי לקום ולרוץ. היא החזיקה בי ומנעה בעדי. עברו ימים ושבועות ונשארתי אתה בצריף. הפסקתי לרוץ. עזרתי לה בדייג והיינו מביאים דגי אגם מנוקים לשוק. יום אחד , בעוטפי דגים בעתונים ישנים; קראתי שאתמול במרתון הגדול של בוסטון ניצח רץ מקניה ובמקומות הראשונים היו כולם זרים. כתבו גם כי כמה מן הרצים המקומיים הידועים לא הגיעו כלל לתחרות, ביניהם נדרס או-לס מן הצפון , שהיה לו סיכוי גדול לנצח השנה. • בוקר יצאתי בריצה מרציפי בשפת אגם "ראש הדוב הקטן" ועד שדלת הרשת נסרקה מאחוריי , הייתי מספיק לעלות את ההר ולהגיע לדרך העפר כמעלהו. הייתי רץ כעשרים דקות עד לדרך הסלולה ולבתים הראשונים ליד המכולת ומשם לדרך הראשית הידועה ככביש "הנחש השחור" שהיה מתפתל למעלה ולמסה, ימינה ושמאלה. בכביש זה היה חולף מדי פעם סגדו של איכר ולפעמים גם מכונית גדולה של תיירים מניר-יורק שלא ידעו לנהוג ולא פעם ירדו מן הכביש והתנגשו בעצים. הייתי רץ דרך היער השרוף, דרך עצי האשוח והברושים ודרך האלונים. ב~די הדרך עברתי את שיחי האוכמניות ואת האיזורים שהוכשרו מתוך היער לחוות חלב, ודרך השבילים המקשרים את הצריפים לכביש הראשי . היו שם הצריפים של דייגים שבבוקר ניקו את דגיהם על שולחנות עץ שהוצבו כפתח בתיהם, ו - היו צריפים של ציידים, אשר בעונת הציד תלו את הצבאים ההרוגים על עצים ופשטו מהם את עורם, והיו צריפים של סתם שיכורים שבקבוקים ריקים נערמו בפתח צריפיהם. אני נדרס או-לס רץ מרתון. בריצה למרחקים, הדקות הראשונות הן הקשות. הנשימה מאומצת, אך אחרי כמה דקות באה ה"גשימה השנייה" ואתה נושם בקלות ונשימתך קלה עליך. אחר כך יכולה לבוא התכווצ . ות בשרירי הבטן בצד ימין או בצד שמאל . אך ההתכווצויות חולפות ואתה מרחף באוויר ומרגיש שתוכל לרוץ עד העננים בשמיים. אחר כך רגליך מתחילות לכשול וגם זה עובר ואתה לא מרגיש עוד את רגליך. במרתון הגדול בבוססון רצתי מהר ולקראת הסוף אור השמש התחיל להבהב -אור , חושך , אור , חושך ופתאום מצאתי את עצמי מסיים במקום השמיני וכולם צעקו כל הכבוד! זה מה שהיה אז בבוססון , ובקיץ שעבר רצתי כל בוקר כדי להתכונן למרתון הבא. רצתי לאורך האגם עד הבתים ליד הצומת. מוקדם בבוקר ראיתי צבי מדלג המפנה את זנבו הלבן או דורבן המתכרבל בתוך עצמו או נחש שחור העובר את השביל כאילו על צדו. רצתי בשמש ורצתי בגשם ובזמן הריצות חשבתי כל מיני מחשבות. על הדיג ועל העבודה בכריתת עצים ועל חברים ועל בחורות ועל בית הספר שעזבתי ועל כסף לקנות משאית ופתאום הייתי מוצא את עצמי עומד לפני הצריף שלי. באחד הימים ובאחת הריצות ראיתי בחורה עומדת בחצרו של אחד הצריפים ליד האגם. היכרתי ארתה. שערותיה האדומות גלשו על כתפיה. שמלתה חיתה קצרה והדוקה. לא עצרתי ובריצתי חשבתי עליה. שמה היה ג'ראן , היא חיתה אירית וסבתה חיתה אינדיאנית מצפון המדינה. ג'ואן נטשה את בית הספר שנה לפניי והתחתנה בגיל שש עשרה עם דייג שכולם הכירו כשיכור • ג'ואן חיתה הבחורה היפה ביותר בכיתה וזכיתי פעם לצאת .התtז החלטתי בזמן ריצתי , כי למחרת אעמוד כמה דקות ליד צריפה ואגיד לה שלום. קיוויתי רק, שבעלה לא יהיה שם כי הוא עלול לקנא ולריב אתי. למחרת רצתי עד דרך העפר ואחרי כרבע שעה הגעתי לצריף שלה. היא עמדה בחוץ ושאבה מי-באר באמצעות משאבת היד מברזל שחור. כל פעם שהרימה את הידית עלו שדיה והן משכו את שמלתה הקצרה כלפי מעלה. התקרבתי אליה בריצה. היא סובבה את ראשה אך לא נבהלה. היא קראה בהתפעלות, האם זה באמת אתה, נדרס או-לס? היא אמרה לי , שכל בוקר היא רואה מישהו רץ בקרבת ביתה אך לא 47 ינראר 93' קעט מרומן בכתובים שמעון בלס לאביה חיתה ?מאהבת ב . שש התעוררה נעמי 1 ז.חלום. אביה שאל ארתה מדוע איחרה, והיא ר י צתה לומר לו שהיא כבר גדולה, אך המלים ד i תלעלעו בפיה והוא נד בראשו בכעס, אחר-כ:ך ראתה אותו שוכב ליד אמה ועיניו פקוחות .. התעוררה בהרגשה של החמצה כשאור בוקר עמד בסלון . י גפיה דאבו · כל שריר , אך התאמצה לקום כדי להספיק לרוקן את השידה בסרים הג.,.עו המובילים בשבע. הם הגיעו בשש וחצי , ארבעה גברתנים זריזים שכבשו את הדירה בתנופה והסירו אותה מדרכם, ולה לא נורנו אלא לבקש מהם לשפוך את המגירות הגדושות של השידה לתוך תיבת קרםון ולהניחה ליד המכתבה של אביה. הדירה התרוקנה במ h ירות לנגד עיניה וכל תכולתה הועמסה על המשאית שחנתה ליד הבית עוד מאמש. אותה שעה גם היא חיתה אמה בבית האבות. אלו בעיות עלולות להתעורר? היא צריכה להיות שבעת- רצון שהבל הסתיים, אבל האם באמת היא שבעת-רצון שכך נהגה באמה, בכזו נוקשות ? נ' ···- --...... ~ "- ג r / מרוקנת מכל מחשבה, אבל אחרי שסוחר הרהיםים נתן בידה המחאה בסכום שהוסכם עליו עם גרשון , היא נוןכדה במין תמיהה מקפיאה בהביסה במשאית העוקרת ממקומה. עד שלוש לפנות בוקר םרחה במיון ובבדיקה, וכל מה שנראה לה וןא ראוי למסירה השליכה לרחוב: נעליים ישנות, כלי מםבח פגומים, מגבות וסדינים קרועים ומיני סמרםוםים שאמה שמרה עליהם מכל משמר. כלל לא הצםערה ס