גריון 324 • תשרי חשםייח . ספטמבר 1סס2 • שנה ל"א • 35 שייח אדונים, מרחמז;י אלמע'רפו, חלי אברהם איתן' אשכר אלדן כהן' פרץ-דרור .11נאי' יערה בן-דוד' ריצ'רד בררטיגן' מולנה ונע, צבי גבאי' בראשטר' יוסף סלח ןייב, רפי רייכרפו, אמנון זקרב, גד יעקבי, דן יהב, יהודית כפרי' עמוס לריחן' אורנה לנגר' דרניא מיכאיל' אימאן מרםאל, נעמה מלכיור, כרמית מירון, ששרן סומן' רוני סומק, רדיע סעאדה, זבי סער, טאהא מוחמד עלי' ערח פלד, מוגר פראן' עודד ציפורי' אדרארד קודש, סחן קודש, ברכה ררזנפלד' יהודית רונן, צבי רפאוי, צביקה שטרנפלד' שמואל שתל, מתי שמראלרף, שמערן שמיר Jיפי •עה הגלידן הזה פלסטינית, אם לשניים, ועל דברים שאמרה לפני מותה. גם יהודית כהכנה בימים שהממשלה מכריזה על רצועת עזה "ישות עוינת," באחרונה. עוד מתפרסמים בגיליון שירים מאת מדגו פארן, נעמה סומק כתב על המשורר העיראקי הגולה סוגרן בולוס, עמו נפגש כפרי במחזור שירים נוגעת בזווית שונה של הנושא המרכזי, ורוני פולמוסית על ספרו של ישראל בר-טל הי בטים פסי כולו גיים של במדורו "מצד זה" מתייחס אף הוא לנושא המרכזי של הגיליון בתגובה של כתב העת להיות עם היד על דופק הספרות החיה. עמוס לריחן מדור נרחב של סקירת ספרים חדשים מקיים את תפקידו הראשוני מלכיור, צביקה שטרנפלר ושירים מאת אמנון זקוב לזכר בתו. הסכסוך. נושאים נוספים במדורו עוסקים בדן מירון, מיאקובסקי, ובעיתון 'הארץ.' ציפורי במאמרו "אובססיה לניקיון, מחלת השכחה והפרעות אחרות" הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוא בדיעבד הנושא המרכזי הפעם. עודד עוסקים כמה מן החומרים בגיליון החדש בהיבטים שונים של עומק לצעדים שחוקיותם עלולה להיות מוטלת בספק, אם לא למעלה מזה, שגיליונו הראשון ראה עתה אור הוא אולי התחלה ראשונה לשינוי בישראל ביחס לנכבה של הפלסטינים ואף טרם הוחל בכך. 'סדק' ביחס לאחריותם שלהם לשואת היהודים, טרם נעשה על ידי היהודים כתב עת לנכבה שכאן' וקובע, כי חשבון הנפש שעשו ועושים הפולנים עוסק בשני פרסומים, החש בון הפול ני: עי מו ת עם הזי כרון ו'סדק: פרץ-דרור בנאי מביא בהמשך תרגומים משירים של וריע סעארה עמדות בנושא. >שבהמשך הגיליון מופיע פרק * ששון סומך ומוחמר אלמע'וט. השנים. אנו מבקשים להציב בסיפור זה "ראש בעננים" - העוסק מידידי 'עתרן ,'77 הרבה לפרסם בו את שיריו וללוות אותו לאורך לעולמו בטרם עת. יעקבי, שהיה שר, חבר כנסת ומשורר רגיש, היה בגיליון מתפרסם סיפור קצר של גר יעקבי שהלך בחודש שעבר באהבתה של סביה מדור החלוצים בטרם מדינה לערבי בירושלים - מהביוגרפיה שלו, המתאר את תחילת דרכו כמתרגם מערבית לעברית< מביא תרגרמים משירים של רוניא מיכאיל, טהא מוחמר עלי, ושיר כל אלה יחד יוצרים אנתולוגיה קטנה ומפעימה של שירה ערבית פואמי ארוך מאת אימאן מרסאל, וצבי גבאי תרגם שיר של ארוניס. ופלסטינית. ארוארר קודש, משורר יליד ארה"ב, המפרסם לראשונה בעיתוננו, יד לזכרו. :· כותב בשירו 'אכן, חלק גדול' על וים צלאח אלארישי, מתאבדת r--ד ;;; ;ן ו 61163 א"ת 16452 ד"ת ו : 2006-7 לשנת 'מנו אבקש : ו שםושם ו 1. """"".".""."""""."""""""".,"".."."""""""".."."..""""".".""משפחה ו : ."". .""" .""" ..".." ."."."""""."." ."""" .""""""mכתו : ו .".. ."."" ."..." . ... . .." .:······················טלפון ' : מצורפת המחאה על-סך 280 ש"ח לשנה כולל משלוח ו ""..""""""."""המחאה 'מס""""""....".."."."".סניף.""."."""".""""."בנק ו '--·----------- -----" למנויים חדשים ולמחדשים יוענק שי - ספרו של עמוס לריחן מצד ז ה - מאמרים על ספרו ת וח בר ה 1 שירים אדונים, מערבית: צבי גבאי 9 דני רוני סומק 16 מלכיור אימאן מרסאל, מערבית: ששון סומך 22 ודיע סעאדה, מערבית: פר -דרור בנאי 24 בנאי 26 מוחמד אלמע'וט, מערבית: 27 27 29 29 35 36 בשער: אשכר אלדן כהן, "כשהבית ריק," עמי 34 צביקה שטרנפלד, לאמנית דוניא מיכאיל, מערבית: ששון סומך טאהא מוחמד עלי, מערבית: ששון סומך אדוארד קודש, מאנגלית: סוזן קודש יהודית כפרי מוגר סיפורת גד ראש בעננים 39 ]! ביוגרפיה( ששון סומך, קשת של תרגומי שירה_ופר ביקורת ספרים רונן על פו נדמנטליסט כעל כורחו מאת מוחסין האמיד 6 על ער כי ם טו בים. המודי עין הישראלי והער כים כישראל מאת הלל כהן יהודית יוסף נונע שמואל שתל על משאיר את הכעס לאחרים מאת נעים עריידי 8 דן יהב על תקווה מרה: מיו מנו של פעיל תעאיוש מאת דוד שולמן 8 מאת שמואל שתל 10 על ל פני חלי אברהם 4 בראשטר 13 דייב, מצרפתית: מדורים לפי שעה המלצות 'עתרן '77 חצי פינה_:-_ וני סומק!_ יערה בן דוד על בשמו ת תאומו ת מאת ציפי שחרור 11 רפי וייכרט על או תו הבהר פעמיים מאת יעל גלוברמן 12 ברכה רוזנפלד על עורך בי קור אצל עצמי מאת בנימין בוסרן 12 מאמרים, רשימות עודד פלו: נס הוא ניצחון הרוח_ על החומר - על ספ_רו של איתמר יעוז-קסט 14 שרה - עודד פלו, ריצ'רד 17 עודד ציפורי: אובססיה לניקיון ושל המצפון,( מחלת שכחה והפרעות אחרות, 18 מצד זה, עמוס לריחן על 'הכיוון מזרח,' על ספרו החדש של דן מירון, הפול ני על 'סדו'i ועל החש נו על תרגום חרש לחליל המר ז בי ם מאת מיאקובסקי ועוד 30 היסטוריון"_מנ ץ האלילים," לזכרו של ע ד אל · _נ_; רמדאן שמעכ!J מוסיקה: אורנה לנגר על פסטיבל המוסיקה Jerusalem Sounding 38 מתי שמואלוף: החלוצה הפלסטינית, על תערוכת צילומים של אשכר אלון כהן 34 42 תיאטרון: כרמית מירון על "יאקיש ופופצ'ה" מאת חנוך לדין בתיאטרון גשר 43 צבי רפאלי מספיד את אינגמר ברגמן המערכת איכה ערבה בכתב על פניות כותבים ראינה מחזירה כתבי יד אוא אם צרופה אליהם מעטפה מבוילת וממועכת. '--"י' -------י-- 3 דיסקט1תJ_קcלי_ט_וי---· בציור ח_ו_מו_יש לשלוח וק בוראו וגיל מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. אפשר ....,J 2007 בר ספטמ ת uתווןןמ המוב'י מודרניות. הספר מלווה בציוריו של ניצל ממוות הודות לחייל רפובליקני זהו איתן: מהיש, הרצאת כרמל סדרת םיטיי אורלי קסטל-בלרם: דולי אברהם אופק. שנמנע מלירות בו. מיהו החייל, מדוע 'עמ 131 ,2007 כבו חספויח חחדשח הקיבוץ המאוחד העיתונאי סרקם פעל כפי שפעל? עלילות המתרחשות פרוזה שירית; 'עמ 155 ,2007 מנסה לפתור את החידה. במציאות הזויה, שבעצם היא ריאליה, נוסח חדש ומותקן של הרומן שואה אור מעין קצרים, בקטעים נמסרות בפרודיה של קסטל·בלום .1992-ב הימים, מצרפתית: בוויס ריאן: צל "בחושך, / פילוסופיים. מכתמים נבחנים מושגי אהבת אם ואהבת מולדת אליה גילוין, הרצאת חספויח חחדשח לתוך; מתגלגלת אבן בשקט, / במעבדתה של דולי, אם חד הורית 199 ,(1987) 2007 המאוחד חקיברץ תהום. / אנחנו תוהים: / בכמה אבנים ורופאה, המבקשת שליטה טוטאלית על עמ' שתכרע / עד תהום לסקול צריך גופו ועל חייו של בנה. מטושטשים שבו פנטסטי, עולם .( 130 'עמ ,'נופלת תהום') "?ותיפול להשקות סוליות נעליים שתצמחנה הגבולות בין המופשט למוחשי: ניתן תמרח אבנו: להי אחז כמים, הרצאת הוצאת עמודים לספורת עברית זמורה אשכול נבר: מש אל ה אתת ימי נה, המים, עור, צלופחים שטים בברזי הקיבוץ המאוחד ,2007 79 עמ' 'עמ 335 ,2007 ביתן המחשבות נראות בתנועתן ונו.' זאת, "שאלותי ו ראשון. שירים קונץ נפגשים מילדות חברים ארבעה כל עוד האהבה הטהורה קיימת. השיגרה מפותלות;: שובל ריח מן הכבש עד במונדיאל ומנציחים את משאלותיהם ימיתו את ההי גי רן ופילוסופיית הזאב. / תשובותיה: תלויות; על קצות על פתקים המיועדים להיפתח לאחר "האוטופיה הלשונית." פורסת חרש מילותיו. / / אנקולי ארבע שנים. אחד מהם בוחר לעקוב מבטים דורו ת, מר תכי ם, ו הזיו ת: בגדלן" בסכין; מחשבות לא שוות לספר במה שהופך אחר קורותיהם עכשוויים על תכרהותרבות כישראלי .(26 'עמ ,יום ,'תדרים') הבוחן חברות בין ארבעה גברים ושלוש חנה חוצוג, טל כוכבי, עורכים: נשים. שמשון צלניקו, הוצאת מכון רן ליו, אתרי רמזים מוגר פאון: לנדוד הקיבוץ המאוחד ,2007 601 עמ' קטנים, הרצאת גזוזטרה ,2007 129 .' הסוציולו גיה מייסד אייזנשטדט, f,י.' אWמל נבו שמואל נח לפרופ' מו גש הספר _, ..._ עמ' הספר, שרואה אור בהוצאה עצמית, 4 כולל שירים איורים וסיפורים מאת מוואלה אחת iU'D' הישראלית. מפגש בין סוציולוגיים מדורות שונים, העוסק בכוחות השונים ךים; המחברת. "היום באו / שתי המעצבים את החברה בישראל. ועוד לא בבית החולים; לחלוני; חייו צבע החיי ם, חגית חלפוין: ), /f f ,.' ": היו / שני דרורים" ')היום באו,' עמ' ביררתי; את עניין; החטף קמץ; אלו פן, הוצאת אלכסנדר וי ציר תו של .(41 הקיבוץ המאוחד, מרכז קיפ, ארכיב' 'עמ 248 ,2007 א"ת ביוגרפיה ראשונית ש..למה של המשורר הלי צן, סלמאן ורשדי: שאלי מר הרצאת כרמל ,2007 82 עמ' נחיר ליני: שירים מהמחל קה הסבורה, בעבר, והמוחרם בהווה האהו ב מאנגלית: ארז אשורב, הרצאת זמורה "ממעמקים ראשון. שירים ספר אלכסנדר פן: חגית הלפוין עומדת על 'עמ 446 ,2007 ביתן קרעתני. / ולחלקים קראתיף; של פן חייו שבין הס בוך הקשר שאלימר הליצן . כפי שמכנה עצמו וטירוף. / / של מכאוב ולרסיסים דורית אבוש: לכ משו גע, הוצאת ליצירתו, ומנסה להבחין בין האמת המטה של ראש הקאשמירי הנהג לרסיסים לבאר-שחת, / ותשליכני חספויח חחדשח הקיבוץ המאוחד למיתוס. ללוחמה בטרור של אמריקה . רוצח וקטוף" משוסף ואהיה תנפצני / 'עמ 344 ,2007 את מעסיקו. המניע של שאלימר, .( 37 'עמ 'השמים שתיקת') נקודת מפנה בחיי הגיבורה • חוקרת שקספיו: יצירו ת מקוריו ת כהשראת ההפתעה, למרבה שאינו פוליטי, של מצרים העתיקה. היא מחליפה בני ש קםפירי בהשתתפות יוצרים שונים, תחילתו בקשמיר וסופו בקליפורניה, וחל דנח-פורכטו,יופיו המכאיבשל זוג, נוטשת את מקצועה, נודדת על עורך: יונתן דווי, הוצאת אורות חכוך ארצות הברית. הבו קרי הרצאת כרמל ,2007 70 עמ' שלוש יבשות, פוגשת דמויות פני 'עמ 112 ,2007 "אני מביטה בבשר של בני, / בבשר שונות וצבעוניות, ואף לוקה בהתקפי סיטואציות ומשפטים של דמויות, אדמיאל קוסמן: מםכת נשים, הוצאת המתוק והרך של בני, / לא לתותחים, חרדה. ליצירות השראה שימשו שקספיר 'עמ 288 ,2007 כתו בדממה, / מועכת את רגליו, ממוללת, המובאות בספר . סיפורים קצרים, חוכמה, אהבה, נאמנות, תשוקה, יופי, / מרפקיו, ידיו, לעכב את הגדילה. / ינאי ישראלי:מותמטע האגם, הוצאת שירים, איורים, מאמרים, תרגומים בסיפורים קריאה קדושה, מין, ככה גם לצמחים באביב אני רוצה" ')יש הקיבוץ המאוחד, קרן ובינוביץ, וראיונות. משתתפים: סמי בדרוגו, תלמודיים ורבניים ושני מדרשי שיר. קריאה מחודשת באגדות תלמודיות .( 11 'עמ ,'גבול 'עמ 62 ,2007 ריתמוס ספר שירים ראשון. "מה ניתן לומר ראובן מיון, אברהם עוז, טל ניצן, הביניים ובסיפורים יהודיים מימי חריר סוקס: חיילי פלמים, מספרדית: כשלא ניתן לומר דבר; על הכאב, / איציק רנרט, רוני סומק, ליאת קפלן, העוסקים בנשים ובנשיות. בניתוחיו, ומי סערי, הוצאת כרמל ,2007 229 על זה שאחז לפתע בזרועי, מצביע אלכס אפשטיין, דורי פרנס ועוד. עושה קוסמן שימוש בכלים מתחומי עמ' האדמה, הזיתים, / הנה ורועד . חקר הקבלה והחסידות, ספרות, מגדר, תעלומה מתקופת מלחמת האזרחים: וזה דמי "( )כיצד אבין, היהודים; פוסט· ותיאוריות פסיכואנליזה סופר ידוע, אידיאולוג של הפאשיזם, .(60 'עמ ,'תמונות') אדוניס הקומה ותרגרם: צבי גבאי אדונים >אחמד סעיד,< נמנה עם גדולי המשוררים בעולם הערבי. נולד ב1930- בסוריה וחי שנים רבות בלבנון. זה שנים שהוא חי בפריז. ידוע בביקורתו החדה, המהווה קול ייחודי בקרב הוגי דעות הערבים. הפואמה 'שרידי ביירות' נכתבה במהלך ביקורו האחרון של אדונים באלכסנדריה שבמצרים, והתפרסמה במדורו הספרותי של עיתון 'אלחיאת' הלונדוני אדונים ביקורת חריפה על >מה 20- בנובמבר ;(2006 בפואמה מותח המלחמות והשאיפות לכיבושים איסלאמיים >פתוחאת,< תוך התמקדות במלחמת לבנון השנייה. להלן תרגום פרק של הפואמה: לארוביס ביירות" "שרידי ?סךגiJ ת;ד ת לם דק על ים י;ןעים 7 רש י סעך דם iJ ים. ז,iJ ת עים יt ים ךק; ל Qfדןר ה ף;n על לעים9iJ י ך יש אני מרגיש שהעפר נעלם מדאגה 1מכלימה, כדי להסתתר מתחת לצעדים. • T : - - - • •• - : • : •• : T • : • T T : • T •:: •: T T •: •: • :- • -: יב ל לים: קt\ .ב·ת ת·ב, לא .ן;א ידם ו;זש1 ה ל ךם 7 ם: iJ ,לא ךסב לא ;iJרר ךלא iJסךב. iJ זיא:ז ת1ה מ ,ן ר;ת fא;ו:נו;!כניסז· לי1דד די:1זלtf י.rי;זל:כf י1בw :לים iJ רי ד7 יב קt\ך זים;נ iJ רי ךד ת;ל;ק ךij ף ק,iJ ת;ע1נ ים. רי סעך ק; ן על ,זים;נ iJ ק עך ב ז;נ - ם iJך ל ל Qfדןר *** ;ראש? ל9 ,ה:דןרQf ל - ;עירf ד;בf ם;ק לQfדןר ,ע יק ל ל ;ב י סדיש ז,זt נחזית ספרו!תו.r T T • : • •-:- שרש אלכסנדר איננ1 בעפר ולא נשפר t •: •• - : T T "." ·: •• •: : - : •: -: •: :ן;י י ;רשw ' איננ1 ר;צים נמnנ;ת הצבא, איננ1 ר;צים נבצ1רים ולא בטילים. איננ1 ר;צים פשיט;ת ולא כנ1שים אסלאמו!ים. . . ז : · . . : · : . •" .. . · : : . · : . ·: ·· ד ד - -: - : . ·: ·· .;ת ז;נf כננ1 ךדtי ד "זכ;נ ף:. ?סמ;ת iJ ליל הר1ח התעו!פה מלטאטא את אברינ".1 •• ד •• ·: •• - : · ד : - : • - T 5 2007 בר ספטמ לדעתי1 דווקא מחלישה אותה. צ'אנגז1 שאינו מרפה מן ה"טרף" האמריקאי שלו1 היפוך תפקידים והיפוך אווירה, הממלאים את לבו מנסה להרגיע את פחדי האורח. בכך הוא מחולל הןלדתה של עןונןת מדחסיך האמיד: פו נדמנטליסט כעל בפקיסטן . שהמוסלמים במקום רבה: שמחה כור חו ' מאנגלית: מרינה גרוסלרנר' כתר ופקיסטן היא אך משל . יפחדו מהאמריקאים, 'עמ 159 ,2007 בפקיסטן. המוסלמים פוחדים האמריקאים מן העיתונאי של דניאל פול1 חטיפתו ואמנם, החלום האמריקאי שהתגשם, כך מתמצת צ'אנגז, ,2002 הדגישה את העוינות ואת הסיכון לחיי אזרחים האמריקאי היהודי1 ועריפת ראשו בפקיסטן בראשית מן המערב המבקרים מסיבה זו או אחרת בפקיסטן. אגב, מה עושה שם האמריקאי הבודד והמבוהל? החומרים הדרושים לבניית חלום זה נמצאו בסביבתו בפסגת האקדמיה והעסקים בארצות הברית. כל הפקיסטאני שזה עתה מלאו לו עשרים, את מיקומו המיידית ולא נותר לו אלא ללוש אותם להצלחה: ישיבתו בבית הקפה בלב האוכלוסייה הפקיסטנית באוניברסיטת פרינסטון בלימודים הצטיינות אינה זוכה לכל הסבר ולכן לוקה באמינות. עם זאת, במועדון אקדמי אליטיסטי1 חברות היוקרתית, בפקיסטן לחיי אזרחי המערב העוינות והחשש שטוותה עבורו קשרים רבי חשיבות לפיתוח קריירה נחיתתו בשדה התעופה של קראצ'י וכבר בעמוד למערב ואת הפחד להיות מערבי בפקיסטן. עם ברנאר-אנרי לוי באופן פלסטי כמעט את העוינות בהחלט אמינה. בספרו מי הר ג אתד ני אל פרל מתאר את צ'אנגז הפקיסטני מחבריו והעבירוהו בדיקות בעת נחיתתם. כמה סמלי • הפרידו פקידי ההגירה לנסיעת העבודה בפיליפינים מיהרו לשוב לניר יורק. הכיר עלמה יפה ואמידה ממנהטן והתאהב בה. צ'אנגז בני טובים בחופיה הקסומים של יוון1 שבמהלכה משגשגת, מסיבות ואירועי חברה נחשקים, וחופשת ניצב בחזית המריטוקרטיה • שלטון המוכשרים, הפותח את הספר1 הוא מדגיש כי "לכולם, מהמוכס שלי לא חיכה לי," הוא ציין ממושכות. "הצוות והוא גורף אל חיקו הישג אחר הישג בפרק זמן לנמל התעופה ובמבואותיו1 לכולם הבעת פנים ועד אנשי הצבא חבושי הקסדות שמפטרלים מסביב ועד הסבל' מהקבצנים ונהגי המוניות שעטים עלי באופן רהוט ומתוך כבוד לקורא. כמו כן1 סיפור מציע חוויה ספרותית מיוחדת, אם כי הספר מתורגם מבחינה ספרותית אין פו נדמנטליסט כעל כור חו חמורה, עוינת, שניצתת במבטים כשאני עובר." בעיקר מתרומתו להסטת הרעלה ולחשיפת פניה חשיבות הספר ומידת העניין שהוא מעורר נובעות העלילה קולח ומסקרן ובהחלט מומלץ לקריאה. האמריקאי. קריסתה הנפשית של אהובתו אריקה למדי," זו נקודת השבר ביחסיו של צ'אנגז עם החלום במרירות, ובסופו של דבר "נסעתי למנהטן בודד מקשר בין מתקפת הטרור על ארצות הברית לבין מוסלמית," תרמה להעמקת השבר. צ'אנגז אינו של פקיסטן ו"ידידה שלנו ונוסף על כך גם מדינה הצבאית של ארצות הברית על אפגניסטן1 שכנתה של צ'אנגז באיחוי או בריכוך השבר. גם התקפתה העמיקה את השבר וסתמה את הגולל על עניינו והיעלמותה בקרבת זמן לקריסת מגדלי התאומים, ושתיים של בניין בלב מבהטן. ובאופן סמלי ממרומי נפעם מחלונות משרדו המהודר בקומה הארבעים קצר. הוא נהנה מחייו ומודע להצלחתו. בהשקיפו "לרגלי השתרעה הציוויליזציה המתקדמת ביותר הישגיו • הוא מביט נפעם על הנוף הנשקף תחתיו: מבחינה טכנולוגית שידע המין האנושי מעודו." צ'אנגז: "אני מקווה להיות יום אחד הדיקטטור של הנוכחים מה הוא חולם להיות יותר מכל1 עונה המתוארים בשלב מוקדם בספר1 נשאל כל אחד מן עם זאת, כאשר במהלך אחד המפגשים החברתיים, של החברה הפקיסטנית, או לפחות של חוגים ממנה, העניין האפגני. הוא רואה רק מה שהוא רוצה לראות גרעינית." בעלת יכולת רפובליקה מוסלמית ומן המפגש המבהיל והמוזר עם מדינה מוסלמית אלקאעדה, וקרבתה המדינית והצבאית של פקיסטן קרבתה של פקיסטן לאפגניסטן ולבסיסי הכוח של שברשותה פצצה גרעינית. ועד לשובו של צ'אנגז הביתה לפקיסטן לא חלף ומתעלם ממה שעלול לקלקל לו את הסיפור. מכאן השיבה הביתה מסמנת סופית את ההיפוך החד זמן רב. היתולית, אך הקורא האינטליגנטי מבין כי דומה עוצמת הזעזוע, מיהר להסביר כי דבריו נאמרו בנימה פקיסטן עונה על תיאור זה. צ'אנגז1 שלא שיער את תשובתו מזעזעת את חבריו1 היודעים היטב כי )גם מסיבות אסטרטגיות ופוליטיות נוספות< אל ארצות הברית, מעניקות לספר ממד חשוב נוסף. מחלחלת אל קו השבר ומציפה אותו. את תקופת בראיית עולמו. ההתנגשות בין המערב לאיסלאם במערכה להרף עין לאקדח שנחשף אמירה זו הראשונה. ג'ורג' בוש. ממשלת פקיסטן נמצאת במשבר פוליטי של פרבז מושארף בפקיסטן הוא דווקא ממשלו של את העובדה כי מי שמבטיח את המשך שלטונו הצבאי מדחסיך האמיד ובן דמותו צ'אנגז מתעבים מן הסתם שרכש בארצות הברית הם אלה שאפשרו לו לקיים ובעתידה. הוא אינו מתייחס לעוברה כי הידע והכלים ההיסטוריה ומשוקע אך ורק בהווה של פקיסטן חייו "האמריקאית" משליך צ'אנגז לפח האשפה של כמרומז, לא איחר האקדח לירות. ב11- בספטמבר מבהטן1 לאחר שסיים בהצלחה מרובה את משימתו שבמנילה, בעודו אורז את חפציו לקראת שובו אל ,2001 בחדרו שבמלון "מקאטי·שנגרילה" המפואר בקולותיו הצורמים מאמצע חמור1 וגם צ'אנגז1 את עצמו ובה בעת לה? ות ידע וחשיבה לדור הצעיר בהיסח דעת את הדליק בפיליפינים, העסקית ואשר העצימו את קולות החריקה של הדיקטטורה האלימות, שבקעו מן המסגד האדום בקיץ 2007 העשור הנוכחי' היה מתקשה להאפיל על זעקות בפקיסטן1 אשר כ• 50% מתושביה הבוגרים אינם צ'אנגז1 שהקצין את עמדותיו והפך לשונא מושבע יודעים קרוא וכתוב. סרט." לא חלף זמן רב עד שהבין כי אין זה סרט הטלוויזיה וראה "משהו שנראה לי בהתחלה כמו אלא חדשות לוהטות, תרתי משמע, בהתרחשותן. הפקיסטנית הנאבקת על חייה. :· של ארצות הברית, ניהל נגדה ממרומי בימת ההוראה "ראיתי את המגדל הראשון . ואחריו את השני . באוניברסיטה הפקיסטנית מתקפה עוינת שלו של מרכז הסחר העולמי בניו יורק קורס. ואחר כך י הודי ת רו נן וארסית וניצל כל הזדמנות להטיח בה רוע. מבחינה מתו עב ככל שזה נשמע, התגובה חיי כתי • כן1 אביב ובר אילן בנושאי היסטוריה ותרבות של המזרח ד"ר יהודית רונן, חוקרת ומרצה בכירה בארכיב' תל- התיכון לפקיסטן. האמריקאי1 שחש חוסר ביטחון והביט חטאת וכי היא זו שמלבה את הסכסוך בין הודו מרצה שוב את טענתו כי ארצות הברית היא אם כל כלאהוד הוא פוגש באזרח אמריקאי1 שבאוזניו הוא ספרותית אימץ צ'אנגז טקטיקה מעניינת: בבית קפה עפר את אמריקה הגדולה באופן גלוי ובוטה כל אותי הוא הסמליו ת, העובדה שמישהו השפיל עד הרגע לא חשבתי על קור כנו ת האסון,". מה שריתק הראשונה שלי הייתה שביעות-רצון בולטת". באותו כך" ]ההדגשות הופיעו במקור • י.ר.[. בחשש לכל עבר1 לא פצה פיו וכך ניכס לו הסופר המוסלמי בצ'אנגז1 אירועי טרור אלה עוררו שכזו נועדה לחזק את משנתו של צ'אנגז אך1 נכנע, שאינו מעז לחלוק על דבריו. בניית תפאורה מדחסיך האמיד בדמותו של צ'אנגז גיבורו "קהל" שינוי דרמטי בחייו. צ'אנגז וחבריו האמריקאים ' וזעם כלפי ארצות הברית, שכה היטיבה עמו1 וחוללו מפקיסטן, רגשות מודחקים או רדומים של איבה ולמעשיה חיתה גדולה מכפי שמקובל לחשוב >עמ' כי ההתנגדות של אזרחי ישראל הערבים למדינה >עמ' 154 .( בנושא זה הוא מעיר כבר בתחילת ספרו השיח הציוני1 ויותר מכך: הפיקוח ייצר גם התנגדות בפומבי1 לא משתמע מכך שהצליחה להטמיע את ןהמדונוןת בלפו ערבוו הממשל הצבאו ושואל שהפיקוח ההדוק סקנתו 16 ,( מכאן, אך טבעית יצר מחאה רגשית ומילולית נגד המדינה ומוסדותיה הוליד דפוסים האופייניים למשטר טוטליטרי1 שאולי כהן סבור כי המעקב אחר 'התבטאויות אסורות' בכפרים ובערים >עמ' ,181 ובמיוחד בעמ' ,(267 אך לא ניתן להסכים להם כיום, במיוחד בתחום ניתן היה להשלים עמם בשנים הסמוכות למלחמה, הישר אלי ו הער בי ם בישר אל' הוצאת הלל כהן: ער בי ם טו בי ם, המודי עין 'עמ 307 ,2006 כתר החוקר הלל כהן מצטיין בספריו בשימוש בסיפורת במיוחד הערה חמורה ,( 180• 168 'עמ> החינוך צבעונית להדגמת דפוסים ומאפייני מדיניות, כפי עדאלה עתירה לבג"ץ נגד מעורבות השב"כ במינוי הנוגעת לתקופה מאוחרת ) (2004 עת הגיש ארגון שיוחל עליהם חוק גיוס חובה, מסתבר כי "התלהבות לדימוי הנפוץ ולטענה כאילו הדרוזים הם שביקשו הצבאי. כאן המחבר חד משמעי בטענתו כי בניגוד המדינה לבין אזרחיה הדרוזים, כולל סוגיית השירות פרק מרתק במיוחד לטעמי דן במערכת היחסים בין מורים >עמ' 178 ,( שנקטו מנהיגיהן נוכח מציאות חייהם הפוליטית בקרב ערבי ישראל מחד1 והבנת האסטרטגיות הביטחון והממשל הצבאי כפונקציות שלטוניות .( 167 ,52 'עמ> .מאידך החדשה והצבאי של מדינות ערב ושליטה על המערכות חבירה של ערבים אזרחי ישראל למאמץ המודיעיני המדינה, רשתות שמטרתן חיתה כפולה: מניעת בקרב הקהילות הערביות בארץ מיד עם הקמת הוא מתחקה אחר רשתות המודיעים ומשתפי הפעולה שהוא עושה גם בספרו זה. בספר הקריא והמרתק למטרה השנייה נקשרת השאלה המהותית "כיצד הפוליטיות והחברתיות של ערביי ישראל >עמ' ,(9 בלשון לצה"ל חיתה מוגבלת, הדרוזים מגיוס מעבר לדוגמאות להמחשת האסטרטגיות והמדיניות, יתפסו עצמם הערבים בישראל" >עמ' 12 .( עצומות לממסד נגד הגיוס ועליהן חתמו מאות רבות המעטה, גם בקרב ההנהגה" >עמ' 188 ,( ואף הוגשו לסיפור ההיסטורי. למשל1 תגמול סייענים בכך יש לא מעט חשיפות פיקנטיות הנותנות טעם נוסף העלאת השאלה הבאה: "האם יחוש ]הערבי' תושב בנקודה זו מחטיא המחבר את הדיון המתבקש, מעצם נכונותם של הדרוזים ,מקום מכל ,( 190 'עמ> שצירפו אותם לענף ההברחות, בעיקר בתחום הבשר ישראל[ שייכות של אמת למדינה היהודית ויראה בקרב הדרוזים ביחסם לשירות הצבאי כמו גם ביחס המדינה. המחבר משכיל להביא את חילוקי הדעות להתגייס לא מנעה הפקעות קרקע נרחבות מטעם המאפשר הבנה, לא רק של מערכת היחסים של סיכומו של דבר1 ספר חשוב זה מכיל חומר רב להגדרתם העצמית. הישראלי >עמ' .(41 או: סיפורו של קצין המשטרה להברחות, אחד מנכבדי טול כרם לשירות המודיעין המשיך בפעילותו "חוצת הגבולות" וגייס את שותפו רשימת "חקלאות ופיתוח" המסונפת למפא"י' הצ'רקסי ריחניה, שנבחר בשנת 1951 לכנסת מטעם >עמ' ,(40 או1 העובדה כי חאג' עומר1 מנכבדי הכפר וליצור במקומה זהות חדשה: "ערבי ישראלי" >עמ' הערבי-פלסטיני שהתגבש סביב ההתנגדות לציונות כיצד ניסה הממסד לעקור את זהותו של העם עצמו ישראלי"? >עמ' 12 .( בהמשך לכך הוא מתאר ,( 13 אולם במדינת ישראל מאז הקמתה ועד היום אין הממסד1 ובראש וראשונה הממשל הצבאי' עם ערביי ראובן דורנזפט שהקים ב1949- חוליות של סייענים לאום ישראלי. יתר על כן1 מוכרת הקטגוריה של ישראל כמו גם יחסם למדינה, אלא גם הבנה של שהושתלו בקרב המסתננים על מנת לחסלם >עמ' כשהתעורר חשש מהגדרה עצמית של אזרחי ישראל לאום כמדינת של ישראל האנומליה דפוסי .( 105 כישראלית, החל משרד החינוך בחיזוק התודעה בסקטור הערבי והדרוזי שחפנה דמוקרטיזציה בשנות מאנומליה זו נובעת ההתנגדות למוניציפליזציה דמוקרטית. סודי של השב"כ מ1955- בדבר מתן רישיונות נשק לספר. מעורר עניין במיוחד תצלום של פרוטוקול יש לציין את התצלומים ואת המסמכים הנלווים משמעי ביחס לשואה. ישראל עוצבה כמדינה יהודית של עם היסטורי לו גורל אחד1 הבא לביטוי חד היהודית >תקופת שר החינוך זלמן ארן< כתודעה השישים, שמשמעותה חיתה ארנון שליטת מפלגת בנושא המאבק .( 161• 160 'עמ> לתומכי מפא"י דמוקרטית על פי האידיאולוגיה הציונית, ביוצרה השלטון. הדבר עולה מתזכירו של שמואל טולדנו1 נגד הפקעת אדמות מוזכרת בשנות השישים אזרחות טריטוריאלית לכאורה, הנפרדת מזהות בתזכיר שנשא את לענייני ערבים יועץ רה"מ פעילותו הנחושה של אורי דייוויס גם בהקשר של לאומית מודרנית, תוך יצירת קטגוריות שונות של הכותרת "קווי יסוד למדיניות הממשלה כלפי מודיעים מהממסד בעניינו1 ועוד. לאום, קבוצות אתניות-דתיות, וברירות מחדל, בתזכיר נקבע חד· בישראל:" המיעוט הערבי מחוסר יישום הקטגוריה "יהודי," כגון: לאום לא משמעית לגבי הסקטור הערבי והדרוזי: "יש לגבש כלום נהגה נכונה מדינת ישראל באזרחיה הערבים? רשום, לא ברור1 בבדיקה וכיו"ב. בנפרד1 ולטפח את כל אחת מהעדות הדתיות כלום היה אכן צורך להנהיג ממשל צבאי במשך קיצורו של דבר1 הזהות של ה"ערבי·ישראלי" אינה הדתיות של כל העדות העדתיות המסגרות שני עשורים? כלום היה מקום להנהגת ממשל צבאי ניתנת להבנה ללא הבנת משמעות הזהות הישראלית והלשוניות מחוץ למוסלמים" >עמ' 238 ,( >עד כדי כה מעורב בחיי האוכלוסייה הערבית? חסרת הלגיטימציה, של מי שמבחינת האידיאולוגיה אין נפרד ושווה, כל שכן1 כשמעודדים את הנפרדות הפניית הבוחרים ל'הצבעה הנכונה' עמ' (83•82 השלטת הףןר מן הלאום ההגמוני1 האקסלוסיבי. . אין שווה וגם אין משמעות למדינת לאום של בשאלות אלו אין דיון, אך הספר מספק חומרי גלם >לסוגיו< כתוצאה מן השסע שנוצר בין ה"לאום" כלל אזרחיה. אסטרטגיות אלו שננקטו >פירוט נוסף וסייעו לעצבה כמדינה החופנת כשלים אימננטיים בעמ' (263 חיזקו את הסקטוריאליות בישראל, כוללת לערבי ישראל' כולל סוגיית הפליטים, זכות הממשל הצבאי מובא בספר בהקשר להתייחסות משמעותיים למתן תשובות. טענתו של חוקר מדע המדינה אמל ג'מאל:< שילוב הישרדות שהפכה לאסטרטגיה >כאן מצטט כהן את לבין האזרחות, נאלצו ערביי ישראל לנקוט טקטיקת בזהותה הלאומית, ואלו מאיימים על יציבותה:·. השיבה והמאבק על הקרקעות >עמ' ,(136-119 סוגיה נוספת שזוכה להתייחסות היא "התבטאויות אסורות הזהות התרבותית·לאומית הפלסטינית. כך יכלו של מרכיבי הזהות האזרחית הישראלית עם מרכיבי יוסף ברבע ופיקוח עצמי," כלומר דיווח על אנשים שהתבטאו הצליחה ליצור אווירה של חשש מפני הבעת דעות בנקודה חשובה זו מעיר המחבר כי גם אם המדינה "נגד המדינה, אישיה או מוסדותיה" >עמ' 153 ,( ומגוון1 המאפשר הבנה טובה יותר של מערכת הישראלית נעדר מהספר1 כולל בו כהן חומר רב האידיאולוגיה הציונית. למרות שדיון בנושא הזהות לקבל את מוסכמות השיח הציבורי בלי לאמץ את 7 2007 בר ספטמ בספר 'דוד השיר האחרון אוהב הרבה מלווה את יהונתן' • מסתיים יחזור "יהונתן בשורות תישאר ואתה מבורו / נעים עריידי: מש איר את הכעס ל אחרים, להיות משורר כועס, אלא דווקא משורר אוהב, אשר בשתי התרבויות, העברית והערבית "אינו חייב של עצב אך לעולם לא של בדידות ושל ידיעה, עמדה עמדת האמן היא עמדה של לבדד; החבר1 האמן האחד." אומר;" השימוש יכול להיות לעתים, כמו "יום ליום הביע ביטויים תנכיים מתגנבים מדי פעם מילים ערביות. גם בת זמננו, שמשולבות בה נעים עריידי כותב בעברית ניכור. ראשונה האשה" )עמ' ,(24 השילוב יוצר לשון שירית מחויך1 למשל: "ולא לברוא; את הגבר ראשון, תמיד הוצאת גוונים ,2007 48 עמ' לילדים,< זכה פעמיים בפרס היצירה מטעם ראש בשתי השפות, הכוללים גם מחקר1 פרוזה וכתיבה ספר שיריו השביעי בעברית; מאחריו ספרים רבים נעים עריידי. המשורר1 הכותב ערבית ועברית )זה זרה, אני הופך להיות חלק ממנה" מעיד על עצמו "בבואי אל העברית, אם כשפה שנייה ואם כשפה נעים עריידי הוא "תופעה ייחודית בנוף השירה הפסטיבל הבינלאומי לשירה מיסודו במע'אר. אכן הממשלה, והוא מנהל ועורך את פסטיבל 'ניסן,' העברית," ככתוב בשער האחורי של הספר. לדעתי, בשונה מהעולה משם הספר1 אין בו . בכתיבתו • :· ש מו אל ש תל משאיר את הכעס לאחרים," מיוחדת במינה, ועל כן1 המשורר1 המצוי בטבעיות תהר flו אף אתם" "ונאשר תשו fl וךונם דוד שזל מן: תקווה מר ה: מיומנו של פעיל תעאיוש ,2002-2006 הוצאת עם- 'עמ 206 ,2007 וחרגול עובד יריעה רחבה יותר בזמן1 במרחב, ופרשנות מדויקת חולשתו1 שכן אין הוא "פורש כנפיים," ואינו מציג הגיאוגרפי. מכאן רישומו העז על הקורא ומכאן גם לפיכך הוא ענייני1 ממוקד בזמן1 באירועים ובמרחב הספר מוגדר כיומן התחום בפרק זמן קצר יחסית. המשתתפים בפעולות הארגונים השונים כ"פרופיל לה. "הקמפוס לא שותק," "הגדה השמאלית," "בת חדש," "יש גבול," "עמותת רופאים לזכויות אדם," כעס, כך שמה ש'נשאר לאחרים' הוא השירה, שירה אוהבת, חמה ואנושית. והוא כותב בפשטות על האהבה: "אוהב הרבה אהבותיו של המשורר אינן מסתתרות בצל המילים, נשים;" "אני שוב מתייחד איתן עלמת החלומות," ובכל ידי ובכל אברי אני אוהב אותך בכל מאודי או1 כמו בשיר האהבה הקצר: למה? כי אני אוהב אותך אני אוהב אותך; ואל תשאליני .( 13 'עמ) ודי "הקפה המר, כה מר מבלעדיך," ועל אם אהובה גם האהבה למשפחה: עריידי כותב אל האב המת מוחשיים, וגם המוות אינו סופי. האם ממתינה לזה ופעם מתוקים" ')אמי,' עמ' 10 ;< טעמי החיים אצלו בת שמונים. "מבשלת לו את החיים, פעם מלוחים; מרגש, קרוב, שיש בו אופטימיות ותקווה גם לנוכח "אז בוא כבר1 / תפתיע אותנו1 מה דעתך"!? הדיבור "המבשר את התחייה," ובפנייתו לאב, הוא מזמין: להבחין היטב באותה אופטימיות, שנלווה אליה מבט בשלושה השירים "התנכיים" בהם נחתם הספר ניתן היעדר1 זיקנה ואובדן. ,"Watch "הוועד נגד הריסת שלום," "מחסום ישיר ומציאותי: בשיר 'אני יוסף בעל החלומות' בוויכוח עם הסרבנות, הצייתנות והקונפורמיזם, ההתרחשויות המתוארות בספר ואין בו "ערך מוסף" בתים" וה"משוכנעים" האחרים, מכירים היטב את אבל 'ירושלים '2000 היא העיר "שלא חוברה; ולא "אשת פוטיפר היא רק אגדה" ולא מציאות מרה, נשען שולמן על אבחנתו של ג'ון רולס בנושא הזוועה של מעשי ואיסופם להוציא קיבוצם תחובר לעולם," שיר מפוכח, המתכתב אולי עם בתנאים מסוימים". היא אינה מאיימת על מרות מצפוני שבא עם הבחנות, סירוב להשתתף במלחמה "הצידוק של סירוב מצפוני:" "אנחנו זקוקים לסירוב המתחוללים בשטחים הכבושים. בספריהם ובמאמריהם, תיארו זה מכבר את הנעשה עיתונאים כעקיבא אלדד1 גדעון לוי ועמירה הס, הגדולות / שבהרי ירושלים. / אולי נבנה; כותל 'מבט לעבר ירושלים:' "אולי נאסוף את כל האבנים השיר שהביא לעריידי את פרסומו בשנות השבעים, גדלות רוח" היא אף מגלה מידה של המדינה, והלא נעשה מעבר ל"קו הירוק." הס בספרהלש תו ת אחר; מסגד אחר; וכנסייה אחרת. / אולי נשכח של ג'ורג' אורוול בנושא זה. גם מהאטמה גאנדי ")תיאוריה של צדק,(" וחשוב לקרוא גם את דבריו מהי םשל עזה )הקיבוץ המאוחד 1996 ,( ולוי בספרו המונומנטלי אזור הד מדומי ם )בבל .(2004 )פורסם במוסף 'הארץ,' וכן בפתח ספרו הראשון טעויות העבר. / אולי; סוף סוף נבנה; עיר אחרת" התבטא ברוח דומה, באומרו: "לו רק יבין אדם שאין המחבר1 פרופסור לQ Qקךיט באוניברסיטה העברית, אפשר ל אהו ב, עקד )איך של עריידי בעברית ליהודים להתאבד כדי להוכיח לעולם את רשעתו להזכיר שגאנדי התנגד גם למלחמה בנאצים והמליץ אך מיהי הסמכות שתקבע מהו חוק לא-צודק? מותר זה אנושי לציית לחוקים לא צודקים." רק בדיבור וכתיבה על רעיונות נשגבים, כאמירתו דרכה. הוא מבסס את נכונותו להתנדב בעשייה ולא ממונה וכוחותיה לעזרה לזולת ולמאבק על צדקת משתייר ל"כת תמהונית,; המוכנה להקדיש את זמנה, 1972 ,( ואכן, בשירו 'נעשיתי אדם שקול יותר' הוא שקול. / / מוזר; יותר לא אוכל לומר;: אולי נאסוף בשנות הארבעים לחיי; אני אומר; נעשיתי אדם כותב באופן ישיר: "נעשיתי אדם שקול יותר; של אודלף היטלר. פרופסור מנחם מגידור התבטא של ג'יימס מודסלי: "גיהינום הוא הרגע שבו אדם בהרי ירושלים; כדי את כל האבנים הזרוקות; בפאנל על הסירוב לשרת ברוח הדברים האלה: "רק על פי שיכול היה." קולט שלא עזר אף לבנות עיר אחרת / ולא בהרי ירושלים" )עמ' ,(28 8 324 ן גליו זקוב1 אמנון שבעה לתמי1 בתי1 שאינה עוד אלגביש כיבוש ארץ לא לה ושיעבוד עם אחר1 אינם הופכים ה"קו האדום," שאחריו הופכת מדינה לרשעה. האם נשיא האוניברסיטה העברית נמנע מלהגדיר מהו מותר לסרב. עד אז, בדמוקרטיה הרוב קובע;" אך כאשר המדינה מושתתת על רשע, מדינה רשעה, אותה לכזאת? )עמי 126 .( את האבחנה המובהקת ביותר עושה דוד אבוך1 ;מ :t י ן 1מ למט oךב; מ ת פילוסוף ומשפטן באוניברסיטה העברית בדיון על בין סירוב משמאל לסירוב מימין: הסימטריה השכ;ל ת;עה במדברי;ת מךryר צ;דנ;ת ר ? מ המעשים הנפשעים בשטחים מבוצעים זה עשרות • T : • : •: : - .ים q מ ישו;ת לבנ;ת, לבנ;ת, שנים ובכך מתקיימת ממילא סרבנות לדמוקרטיה. T : T : "•. •• ך רים, שמי בדלח. יש סירוב מוצדק וסירוב שאינו מוצדק. מחד - הגנה ב;ר סריק ר ך םry ין ךם oם ז על זכויות אדם בסיסיות )גם לערבי,( ומאידך - סירוב בשירות הגזל והדיכוי1 בשם גזענות משיחית ת;ו71ח דtזים מב;ר ים, ז:t אר ואמונה אלוהית בקדושת ארץ ישראל1 כאמירות: ל ה ר - ךאo/ל ב ,ן לם.;ח "עם נבחר," "עם סגולה," "לך נתתיה לרשתה" .ה :t עת,71 .א ;ךק ונו.' החמלה אגלי- בדייקנות יומנית בספר אך האם כל המתואר T "•. -: - כיבוש עם ,1967-ב ובצבעים נוקבים החל רק דמ1ית חוים .זs;ט טל השטחים ומחיקת ה"קו הירוק," או שמא ב1948- ר1ש מח ר .- - . ת :ל T - ,ע י.לי עם כיבוש שטחים מעבר ל"גבולות החלוקה," הרס ה :! ת לת ? י אךם, כפרים ומחיקתם וגירוש הערבים הנותרים? האם התהליך המתואר בספר אינו מתחולל גם .ת :tלר י;שבים ין. נטפי .ה:ס .חן. ת:לך מצפים תוך הפקעת קרקעות מיישובים ערביים בתוכני המדינה? "ייהוד הגליל," הקמת עשרות -ה -מש .כי.חים את -הש;כ.בים. ן 9גךר• ל יש. ויצירת מועצות וחבלים אזוריים נקיים מערבים: ים. : ·: ת סtזד : ך; ךים מ qלי ים ,ם;י ת;פ1נ:p הנגב, יצירת "חוות לבודדים" ו"דרך היין," תוך חבל תפן1 חבל צלמון1 חבל משגב ונו.' ומה על טרנספר שבטי בדווים והעתקת חלקם לגטאות? ךכנךד ה, ,ליל. ת;פ1ש:p כל הנעשה בשטח מלווה בחוקים גזעניים, האמורים ,ת 'זקר:י תQ1ע7 ? ר נ;צ;סיו ח.;לם מ לתת גושפנקה חוקית לייהוד הארץ: חוק "איחוד המשפחות," "חוק הקק"ל," הצעות לחילופי שטחים שו כים, ח;למת זכר;נ;ת לא ה-לא סב;א, ך ןט,; "לא-רנך והמשך הפקעת הקרקעות, לרוב של הערבים אזרחי ךים ;מז ל:t ןה;ש Nevermore " ישראל. שזכר;נם משעה. לל.o ל 1י - ף9 םךף "התקווה המרה," כשמו מעיד על הלכי הרוח של ·: : ·•. ן ד : • ·: ה מ ק1פ;ת ןו;ת לפעם תקווה מפעם בעשייה, עשיר המחבר1 לב.ה- עה·: ש: מ·.. למח;ל; אוטופית, אך בין השיטין תמיד מתגנבים הייאוש וחוסר התוחלת, בבחינת "למי אני עמל." .עית מ ה - ן:p ל 1ת "תעאיוש" )חיים ניחן,( נתפס בציבור הרחב כגוף ית ;נ ס ה ן ה ך ל?;לש oךב; Qד.ררים. רדיקלי הנאבק נגד מוסדות המדינה, כשבראשם צה"ל והמשטרה, וככזה הוא מתקשה לחדור ללבבות נ; ית ?י:זי iiכ בשר חד אדם לח1ה - ולצרף אליו המונים. הארגון נוסד בסתיו ,2000 iiכ ,ת1יא ב;ךאת .ר:t ד ךpין חלוקת שמיכות רבים: לפניו מאבקים ורשם יא1רנית. ?י:זי ה ,ה ן ,ן ע; ךי א; ךי בחריש בסוסיא, בניית בתים, פינוי ואיסוף גרעיני בקציר חיטים, נטיעות במקום עצים עקורים, סיוע למנושלים בג'ינבה וטוואנה בדרום הר חברון1 סיוע לבד. מחסומים בעיסאווייה ובכפרים רבים אחרים שנותקו שעורה מורעלים, הדיפת מתקפות מתנחלים, פירוק יהודה חלדי "הכוזרי," הטוען מול בן שיחו שאילו עם "שחורי הרגליים" ובמשטר האפרטהייד בדרום גדרות וחומות, משדותיהם ומדרכיהם על ידי ליהודים היה כוח, היו משתמשים בו כדי להרוג: גם שבטו חוסך אינו הוא .( 117 'עמ) אפריקה נגד ההפקעות מאבקים משפטיים אינסופיים ו"כאשר תשיג ידיכם תהרגו אף אתם בשונאיכם" מהפלשתינאים הקיצונים: "." יש להם הזכות לשים וניסיונות הגירוש. .( 143 'עמ) קץ לכיבוש, אך לא בכל מחיר. ההרג בנו הוא מחיר אין "תעאיוש" משתייך שמעיד המחבר1 כפי הראשון מגלה את אלוהים, הדור השני כובל אותו נחמה פורתא ניתן למצוא בדברי וילקה: "הדור גבוה מדי"". )עמ' 118 ,( תקצר היריעה מלסקור את כל פרקי הספר1 ואת מאבקי "תעאיוש," במסחה, למפלגה כלשהי1 ומתנוכיו מצויים בכל גווני הקשת הפוליטית וביניהם גם מתנדבים רבים מחו"ל. והדור חומות אבן1 בשלשלאות ובונה סביבו באנו-ריס, בא-ראם, ג'יוס, בילעין ועוד. מפעם לפעם עורך המחבר הקבלות לכיבוש ודיכוי השלישי מנפץ אבן אחר אבן1 מנתץ את השלשלאות חסר דיון מעמיק יותר על מהות הכיבוש, הטרנספר1 עמים אחרים, ותמיד הדמיון עולה על השוני :· דן יהב ומוציא אותו לחופשי" )עמ' 167 .( הדרת האחר1 ואולי אפשר להסתפק ביצירתו של בברוטליות הפיסית ובהשפלה הרוחנית. כך באלג'יר תיפול הראשונה; שתתפוס את האבן בראשה אחת סוף האדם גורלו בחיים; ורק אבן הגורל של מי האהובה שהקדימה אותו בניגוד לציפייה: "כי זה לצאת מן המסגרת. המשורר דומם מול התמונה של המשורר מושלך על תמונת האהובה, המנסה ניסיון ההתקרבות בין החי לבין המתה בתת-המודע שורת אהבה אלוiות היית הראשונה". / first ladies אומרים באנגלית1 לעובדת מותה לפניו: "ככה זה מי:ז הראשונה תמיד לתמיד" )שם.( הבית השלישי מוסיף נימוק אירוני לחבור אליו. בשיר 'אור' )עמ' (9 המשורר אקטיבי האהובה הניבטת מן התמונה אקטיבית בניסיונה שמעל המיסה, והתמונה לעומת זאת דינמית. דמות האחרון' הוצאת עקד פני ל :שתל שמואל 'עמ 96 ,2007 הפשטני של עובדת המוות והאובדן המר מעצימים ומישהו פתח לנו את הדלת ונכנסת." ההסבר בניסיונו להגיע אל העולם המסאפיזי שבו נמצאת האהובה: לשבעה רקיעים? :( "כל עוד אור," "מן הרומנטיקה הספר ל פני אחרון נחלק לשבעה שערים )מקביל את הכאב. לכאורה "מישהו" )מלאך המוות? ( פתח גם שיחה יומיומית עם זקנה ברחוב, נמסרת בפשטות את הדלת והlady- נכנסה, כנהוג, ראשונה. ת ;:;ג ·-- ע ש מש; י:ז 9ךם לא ם י, ש י סו שום· ל ס אולי האחרון." הליריקה הצרופה של שמואל שתל היסטוריה," "יהי," "יחידים ומיוחדים," "מתוך ועד עכשיו," "עשירון אחרון מאה חדשה," "הרהורי ובאיפוק, ללא חשיפת רגשותיו של הדובר-המאזין1 ם תא רי לי: מלא ם האחרון לאהבה המחלחלת מנותבת בספר ל פני וחושפת מכוח איפוק זה טפחיים של כאב האובדן: "שמעתי על אשתך," אמרה לי זקנה אחת ברחוב: "." / ככה זה היה בעבר וזה העתיד שלי שלך." ·- ·ך;א ר נ ,ה 9ק ני:ו ד ל ל- י קל ת משום ושואבת עוצמה מכוחות הטבע שביקום ומיצירות במכלול העצמים הדוממים המקיפים את המשורר דברי הזקנה מעצימים את החלל הריק בלב המשורר - .• ן;ב פלח ס . . . די ל בול סד ת- בשורה נפרדת בסיום: "אך ב י נ ת י י ם ,"- תוך הנותן לריקנות זו ניסוי בסיום המקוטע, המוצב ם: ס-ת ך ך ת;, ;ם . י ת; o המשורר1 שהצורך הקיומי שלו הוא להתמודד עם הפשטניים של הזקנה לבין עוצמת הכאב שחש הדגשת מילת הזמן "בינתיים." יש ניגוד בין דבריה - - - ך ; א ן ; ע - ל f המשורר יצר קשר בין צורתו הייחודית של השיר סבל האובדן "ב י נ ת י י ם." :· לבין תוכנו1 בכך שיצק לתוך המסגרת הריבועית . חלי אבר הם- אי תן האהובה, והוא מעלה בדמיונו1 כיצד גם שם תברכו רוחו ותשוקתו להגיע ל"שם," למקום בו נמצאת שצייר בשיר באמצעות המרווחים המכוונים - את ברכת הבוקר היומיומית בברכת "בוקר -אור." לובשת בשיר גוונים מסאפיזיים של עולם האור שבו שרויה הנשמה. בחלק הראשון1 המתאר את אהבה בflןןנום מתחלפום נוצרת תחושה של בו שרויה האהובה, העולם ציפי שחרור: נשמר ת תאו מו ת, הוצאת 'עמ 205 ,2007 גוונים הכרוכות בה. סיפורי נשמר ת תאו מו ת של ציפי אלף פנים לאהבה בנוכחותה ובחסרונה, בהפתעות התפשטות בשל המרווחים הגדולים שבין המילים אלו. העדר זה יוצר תחושה של עולם צר בהלימה של הבעל האוהב השרוי בגעגועיו1 נעדרים מרווחים ובין חלקי המשפטים. בבית השני1 המתאר את עולמו תחושת העצב. השיר מסתיים במוטיב האור ובסגידת הקיטוע של המילים ושל המשפטים מעצים את לתחושת העיצבון המפלחת את לבו של המתגעגע. האמנות המהלכות עליו קסם. האלמנטים השאובים ומעלה אותם מעבר לרובד הקונקרטי. הם טובעים הודות לנפש האמן1 היוצר1 היוצקת לתוכם את רוחו מעולם הטבע, מופקעים מהריאליה בה הם טבועים, בו את חותמם, והוא טובע בהם את חותם-נפשו. שחרור מגישים לקורא קשת מגוונת של מצבים השמים:" לאהובה המוכתרת כ"מלכת האהוב בספר מקובצים שירים ישנים וחדשים, וניכרת בהם ואפשרויות בנושא, שימיו כימי הספרות ועדיין לא ל כ / / "חמניות שבי - סוגדות למלכת השמים נימה אלגית. המשורר בחר לפתוח בשירי אהבה נאמרה בו המילה האחרונה. א ו ר - - ,"- הניגודיות בין שני העולמות ע ו ד וגעגועים לאשתו המתה: "כל הלילה; בך הגיתי; כמו זיקית מחליפה צבעים מפולשת כאן האהבה בולסת בתוכנם של הדברים ובמסגרת החיצונית י:ז עד לבוקר; שיר; / כל הלילה; לך הייתי; בגידה, ייאוש, gבל - עם אחיותיה החורגות - שקבע המשורר1 ומעצימה את המרחק שנפער עם לבוקר שיר." השיר 'לבוקר' בנוי משני משפסינt וגבר נשוי, "המשאיל את עצמו לזמן קצוב," משורר לכיוונים שונים: מוות ו ר;ס, יהודייה וערבי1 רווקה המוות בין האהוב לאהובתו ואת געגועיו של הדובר בשיר. קצרים, שההבדל החיצוני המבחין ביניהם הנו מזערי. השורה השנייה, "בך הגיתי," שבבית הראשון1 מזדקן ו ןח שירה, אלמנה טרייה המנהלת רומן שירי אהבה, שליקט המשורר מספריו הקודמים, בבית השני ויוצרת מתחלפת עם "לך הייתי" עם מעבידו הנשוי של בעלה המת ולבסוף מותקפת מאכלסים את הקובץ כולו: 'סיפור אהבה ב 4- התמזגות של האהוב והאהובה בהגיגיו. המילה "עד" רווק חף מאהבה לעבודה - בידי חברו מינית פרקים,' 'בוקר סוב,' 'שיר אהבה,' 'בבית קפה,' מתחלפת ב"או"f: ויוצרת זהות מוחלטת בין האהובה ומתוסכל. ומנגד - אלמנה אחרת, המתמודדת לבדה 'בינינו,' 'אהבת האבן,' ועוד. לבין השיר. . עם אבלה האמיתי על מותו הפתאומי של בעלה שבסופו מתברר כי יצר החיים והנשיות בפריחתה ועוברת תהליך פנימי מורכב של התאוששות, ואמירות אקזיסטנציאליסטיות. יחד עם זאת, המכס המוקדש לאשתו המנוחה, מעלה המשורר הגיגים בשיר האלגי 'גם אם מת והשארת אותי בחיים,' פנימי באמצעות חפציה של אשתו האהובה ומנסה בשיר השני 'השאירה' )עמ' (8 המשורר מנהל דיאלוג לתפוס באמצעותם את עובדת התאיינותה: חזקים מן השכול. בסיפור אחר1 אשה במיטב שנותיה החד1 השנינות וההומור האופייניים למשורר אינם - - ןה ל;חית נ ם ן לילה אחד עם חייל מזדמן1 מנהלת רומן סוער נעלמים, אלא יוצקים נופך אירוני ונימה של כאב - - ןה ו ךק9 ומתחוור לה כי הוא.בנו של מי שדחתה בנערותה. בניסיון ההתמודדות היומיומית עם ה"לבד" שנפער. - - ?ךry ן סי - סדנו ת: ·לי.ע, אבל בניסיונה האנוכי לפצות את עצמה בדרך זו השיר פותח בהצהרה-הבטחה: "גם אני אמות; - - ה ךלי ה ך י מ ר הופכת עוצמת התשוקה על ההחמצה הגדולה, ואשאיר אותך לא רחוק ממני; באותה אדמה ם - - ךלק ל לא oמ ם - לעלבון צורב, לכעס ולתחושת אשמה ון:נפלףת מצד החייל המרומה. כל אדם; תחת אבן גדולה גדולה או קסבה; משלך" )עמ' 19 .( הבית השני מעלה נימוק ואמירה כוללנית י:נה מו י:נה ל ציפי שחרור מתארת בכשרון יחסי זוגיות למיניהם על גורל האדם, כמו גם תהייה על עובדת מות - - ךת;9זpמ ן 9י:נה ל את סער1 דני מיתת כלולות שעינפה ענפים ופיארה פוארות ועלעלה עלים בתוכה את הכוחות להיות "גדולה וצומחת כמו אשה מצליחה האשה החוששת מן ה.זו ה המתקרבת למצוא מנורת הקיר. בסיפור אחר - גם במאבק עם הזמן העליונה במאבקה עם התוקפן1 בהנחיתה עליו את צ•פ• שחרור כשמזת תא1מn1 סיפורו אהבה ן;ור לו צמרת יפהפייה;" ואגב, המשחק וראשה בעקבות "הדיבוק >בין שני עולמות"< לש. אב-סקי שמאחורי המשוררת לנו את המילולי מזכיר הסיפורים. א;ב ךץ ? י 7 י t\ ד ה יt' בבית הקפה, שבו נהרג גם איני1 אהובה הערבי' בסיפור "ערבי במרתף" האשה שורדת פיגוע המוני על נהר;ת אש שם אשכב גם אער'ג ובלידת בתם המשותפת בסוף הסיפור היא פותחת •:: •: - - : •: T •• -:- - איזה אופק: "אם איני היה כאן עכשיו1 היה אומר ,עדי .רת ג;ןר ךי;ן שהתינוקת שלנו היא קילו וחצי יהודייה, קילו וחצי יז א ך א ;י יזt' כי ההיסטוריה אותה. עשינו ככה ערבייה. ס9 ה סנ,;ער י t\ דק והרומנטיקה - אחיות," ייחודו של הסיפור הזה ביחס האישי בין בזיקה הוא גם אחרים לסיפורים ת;נ ? לף ים לא יף ד ם: לקולקטיבי ולאקטואלי1 שביסודה הבעייתיות של ף יש;ן ל:ל l לה הדו קיום ישראלי-פלסטיני. תוך התבוננות מעמיקה במורכבותם. היא מצליחה ך;י ם ry ויקטוריה כדוגמת ברוב הסיפורים, הדמויות לבנות עלילה מרתקת ולעצב דמויות מעניינות קןא לך: ז:t\ס ך;וז ב"האשה של תה את הפרארי של הנזיר" מתמודדות ו"מתאמנות באינפחד" מהחיים. אמנם נראה שהן בעלות עולם רגשי מסוכסך ויוצא דופן. בסיפורים אחדים היא אינה מוותרת על תערובת של דמיון ר שף י ל נ; י לה המדרבן את מעשיהן הוא היצריות, או האכזבה נעות כמו על פי כוחו של גורל' אבל הכוח האמיתי לשעה קלה ופותחת צוהר למציאות אחרת שחוקי ומציאות, המשאירה את המציאות המוכרת מאחור הנה מוזתי רפףדת אהבה עדנה במקרה. נחשף שלבסוף סוד הנ רמסת ההיגיון ממנה והלאה. כך הסיפור הרגיש "נשמות ז -:- - : · ז · .. . מ"קולנוע דרום," הרואה את עצמה כ"מידאס של תאומות," שעל שמו קרוי הקובץ, הפורש תהליך ו:זי כנ ית ע;ל.לינף ר העצב," משאירה בידי מחזרה המאוהב לפני היעלמה נפשי כואב, שבו הצער1 הבדידות והגעגועים מניבים קך ה את המפתח לחידת דיכאונה. גם הגעגוע והבדידות בועה דמיונית, המקטינה את החיכוך עם תודעת ה:דקף די ךף .qלב ך ים הנכפים על הדמויות או שהן כופות אותם על עצמן האובדן הפתאומי. כל הסיפור נמסר מנקודת ראותה י פo1 סקץ )הסיפור "כלב ליום אחד," למשל,( הם כוח מניע בעלילה. של מתילדה, המסתגרת לילה שלם בחדר עם גופת בעלה. "היא לא סיפרה לאיש על הלילה האחרון ר .ער רל ה w; t\ בכמה סיפורים בונה ציפי שחרור עלילה נפתלת של יוחאי1 בו פרחה נשמתו והתיישבה על תקרת לי יry :ק ;ך ק ךק;לי ך; ומרתקת, המתפתחת באופן בלתי צפוי. ב"אשה לא חדר השינה." מכיוון שהיא נחושה להשיב לו את רעיתי ארז לי כל ארז מ;תי גמורה" יש תזמור מוצלח של עלילת התאונה נשמתו1 היא נמנעת מלפתוח את החלון". בדיאלוג • : - T • : - • ז : - ועלילת הפונדקאית-לעתיד: זוג חשוך ילדים ''זוכה" הנרקם בין נשמתו לנשמתה, בין נשמה לגוף בחיבור שכלי נמלא שכ;ל לבסוף בתינוקה של רווקה אלמונית, השוכבת ובניתוק ביניהם, משוחזר מארג שלם ואמיתי של : T : • • "•. •: ירי ל;לה ; י.rי; כ_ק מחוסרת הכרה בבית החולים בצפת לאחר תאונה חיים משותפים,על הגלוי והסמוי שבהם. י fל;ו:ני ליר:ני כנ לר:ני * י ;נ התאונה. הפגית, שנולדה למחוסרת ההכרה בניתוח לציפייה דרוכה המלווה במעקב בלשי אחר קוונן שתקלוט ברחמה את הביצית המופרית, הופכת בספק לגבי חזרתה מחו''ל של הפונדקאית בפוטנציה שבה היה מעורב הבעל. ההמתנה הממושכת, המלווה חושניות ותיאורים ארוטיים יפהפיים המלווים "ניתך בנחשולים על לחיה, על מצחה וזורם לכל באחד מהם - שערה השופע של נערה מסתורית במטאפורות הם מן הסימנים הבולטים בסיפורים. עבר". כאילו להקת שחרורים צנחה לנוח על ראשה, ז ס א;ל ;ן לח הף י קיסרי1 היא בעבור הזוג מעין זכייה מן ההפקר שזימן להם הגורל המתאכזר והמיטיב. בין לבין נחשפים והנה עוד רגע הם יתרוממו1 יפרשו כנפיים ויעופו ממנה." בנוסף לתמונתיות, גם חוש הריח, על גווניו ליו ך י ס כנה במהלך הסיפור שוביניזם גברי1 רגישויות בזוגיות, הנעימים והדוחים כאחד1 מתביית כאן במקומות פתחוזי ורףחי יצאה קנאות ושנאות, אשמה, סוד אפל1 תחושת נחיתות ופגיעות של אשה לא גמורה משום רחמה הפגום. רבים: ריח הדגים המעופשים העולה מהרווק הבודד1 העוקב נואשות אחר אהובתו המתעלסת עם הבוס, T : T 0 : מעבר לכאב ולסבל הנובעים מחשך באהבה או בוחרת בארון1 שביניהם לבני האשה הריחניים הקשורים בהורות מאוחרת, מעבר לאלימות הנטועה נשמתו של יוחאי להתכרבל1 פטמותיה של רננה המציאות המעיקה לאיזו פטה-מורגנה קסומה בלב תמיד נפקחת למשובת ההומור ולניתור הקל מן להם, מה שמעיד על ראייה בוגרת ונבונה. הדרך מדבר החיים, אם כי לא תמיד ניתן להתנחם בה, כשמתרחשת נחיתה קשה במציאות. ילדות(" ומעבר לשמחה ולמיניות המפרנסים כאן בזיכרונות ילדות לא מאושרת )הסיפור "כתמי קטעים רבים, קיימים גם הסליחה, הפיוס והרחמים, וראוי גם לציין את הראיה ההומוריסטית והאמירה גם בהיותם נגזרים מלשון ר.חם, שבו נרקמים החיים. לאהובתו. ובמקום אחד לפחות מתברר שגם לזמן רגליים ונעליים שאיני אוהב לרחרח בתשוקה גוברת המדיפות ריח של יקינתון בגשם, וישנו גם ריח תשוקות כמוסות ומאוויים תוססים ומזנקים החוצה יש ריח. הקריאה בסיפורי נשמו ת תאומו ת השאירה אצלי המחויכת ")באדי היה כלב במלוא מובן הכלביות,(" בדרכם. ולפעמים מלווה ומסלקים כל מכשול בלתי יומרנית ומשלימה את ההיכרות עם יצירתה טעם של עוד. הכתיבה קולחת, צבעונית ונקייה, תולשים אותנו מן היומיום האפרורי ומשווים המתלווה בין היתר גם לתיאורי ההזיה והחלום, שכמו ונבנית מחדש כמו בובה ממוכנת, או כמו בובת התשוקה גם ביצר ההרס. האשה הורסת, נהרסת האחרת, השירית, של ציפי שחרור. :· דינמיקה וחיות לדברים. אין פה השתקעות בעצב, נחום-תקום בפלא ההישרדות שלה מן הקטסטרופה. י ער ה בן-דוד בגעגוע, בארנון ובמרירות, אלא הסתכלות מעבר הסיפור "לבטנה" מסתיים כשידה של האשה על לנו עם החלב"". )עמ' (59 ואת חסד היום השגרתי' חדש ומסתבכות לגמרי בשלי. בחוץ; האור חיכה סיבת הסיבות: "החסד הזה, להתעורר עם שחר; וציפור שקמה מתוך הערפל; קוראת לך להתחיל" כששוב הכל מוקדם. / את עומדת על המרפסת / .(68 'עמ) של השירה העברית חלוק אבן משמעותי משלה לה קובץ שירים שני' מצליחה לסמן בנהר הזורם לאותו הנהר פעמיים. אין ספק שיעל גלוברמן' שזה ששמו יוצא נגד התפיסה ההרקליטאית שאין להיכנס יכולתי להכביר מילים ושבחים על ספר שירים זה, התעןןןןת החסד, חסד ההתעןןןןת הליקון לשירה חדשה, ,2007 71 עמ' יעל גלוברמן' או תו הנהר פעמיים, להניח שורת-שיר על הדף. שיריה מובחנים אלה משוררת חזקה, נדיבת מבט וחדת ביטוי' היודעת אתחיל דווקא מהסוף, מההערכה. יעל גלוברמן היא שהאדוות מסביבו חיות, חיות ומפכות. :· מאלה ובניגוד לרבים כל כך מהשירים שאנו קוראים למשך זמן רב: בנו את רישומם הם מותירים ר פי ויי כרט ד"t r ·+ הדימויים מפתיעים, זווית החוויה מחדשת, דקויות ההבחנה והאבחנה יוצאות מגדר הרגיל. --- - -- -- הבית עושים כל פינה פנויה למשכבם אבל כדי לתאר כל אחד מאיתנו רואה בשנים האחרונות את חסרי- בחיפושה המתמיד נפש אותך' תרצה או תמאן' אל תוך העולם שמתחיל שורות שיר ראשונות שאוחזות בך בעורפך וגוררות את ההתחלות. רק משורר של ממש מצליח לטוות זאת באופן פלסטי עד כאב צריך לדעת את העוצמות המדייק במושא התיאור: "בלילה הוא קולע את ידיו הטמונות בפסוק השירי המוקפד' הלא מתלהם, להיבנות ממש לנגד עיניך. אביא כמה דוגמאות ואז' מצח קודם, / עיניים בו' ומתכנס לקן; בנימין בוסרן: עורך בי קור אצל עצמי - לשורות כאלה - מסתוריות, מפתות, מסקרנות לרוץ - / צוואר' כתפיים, קערה, בעקבותיהם, הכל הוצאת גוונים ,2007 105 עמ' ספר שירה דו לשוני עברית·אנגלית, כותרתו של הספר ועמוד השער שלו' המעוצב יפה במודדן אל הפענוח שאולי מוצע בהמשך: "זה לא שולחת לאחור; תמיד רחוק מדי" )עמ' ;(64 או נפקחות קרוב בחושך" )עמ' (27 או "מבט שאת הדיבור' שמניח לך לשמוע; את עיניו של מישהו הלב, / עד אחרון האיברים; / נדחקים לפנימה חשוף; אתה רואה דבר פצוע, / איש שוכב על הפנים דמיוני' / במין ריכוז של מי שמתחבא / במקום ­ / אבל כרגע הוא אסוף; לנקודה אחת של שקט;: בו דלת נפתחת אל פנים הבית - ובאלגנטיות, תיאורים פלסטיים מלאי חיףת כמו "ממוסמר לאדמה / בונה כל ערב את הבית, / הוא גר בתוך ידיו' / מעוררים ציפיות מסוימות. ציפיות להיכנס אל תוך ודימוי ,(41 'עמ) בשני עצים, / הבית מתנופף" ישן בזרועותיו שלו" )עמ' ,(47 הפואטיקה שמציעה אל התחום האישי היא בעצם הצטרפות אל מסע אצל עצמו. וכאן נכונה לנו הפתעה רבתי, כי הכניסה מרחבו הפרטי והאינטימי של המשורר העורך ביקור של חיפוש. מסע המתחיל בהפלגה בתחילת הספר ומסתיים כמעט אפי בנוסח: "בשדרות דוד המלך' פרטיזנים זקנים; נעוצים על ספסלים כמו נרות עקומים; הבודדים רהבירחים, אל הזקנים וחסרי המגן' אל בחלק משירי הספר ביכו שהמשוררת נמשכת אל דועכים בזרועות נערות פיליפיניות" )עמ' .(61 גלוברמן היא, אם כן' של היות אסוף לנקודה אחת שבהם נחנקת הצעקה ומהם בוקעת השירה. דומה בחוזקה, שהיא מנסה למצוא לה את שלל הגרונות לקורא בשירי הספר נדמה כי העולם חובט במשוררת של שקט. שקט מהדהד. בהפלגה אף בסיומו' כי החיפוש שהחל אף קודם בתוך פעמון אלה שעברו ועוברים ימים קשים השירה זה שבים מן חמתוגמת כי גלוברמן' דמות האדם על הסיפון - - --סומא לחוף המתקרב" הסוף, כי "אינסוף משעולי המים; לא ישקפו את לעולם. גם דמותו של הספן תישאר חידתית עד לידתו' )עמ' (92 לא תם ולא נשלם ולא יסתיים )מתוך השיר הפותח 'מסע '1 עמ' (8 משמע המסע הזכוכית של העולם. השורשים לכך נעוצים אולי בארעיות של ילדותה כבת לניצולי שואה, כפי שהיא שבקושי הגיעה מגישה לו עוגת שזיפים. / זה הבית "האיש שכמעט לא היה יושב לשולחן. / האשה משרטטת זאת ביד מדויקת להפליא בשיר 'דור שני:' האנגלוסכסית, יודעת איזו מלכודת אורבת לנסיכ;ת הבוגרת מבית מדרשו של אודן' המשורר הנערץ והנשיות, המשתלחת אל העולם, ובין החוכמה פלאת. אבל איך מאזנים בין הליבידו המתפרץ האופל, המין והטירוף מסוג אן סקסטון וסילביה הוא העיקר ולא ההגעה. השאלות המתעוררות שלי: טוב פה. בטוח. / אשה נשענת על אבא. אבא שמשירתו הרבתה לתרגם ? אחת על גלוברמן' חשובות מן התשובות, שבעצם אינן ניתנות. לכן נשען על צל. / בלילה הם פוסעים לחדרי על קצות בשיר 'מין' המתאר התשובות טמונה, כמדומני' העומדת בנקודה אחת בחלל ובזמן' סופגת את אף בסיומו של המסע האדם נשאר על סיפון הספינה אצבעות / בתלבושת כוורנים, מושחים את דקותי בשעווה. / אנחנו משפחה מאוד חמה. / הרצפה באופן מדהים את התרחקותנו מממלכות האר;ס אל מחוזות נוגים של דומייה. וישים הקורא לבו אל החלופיות )בשיר המסיים את הספר 'מסע '2 עמ' הרמיזה עם .( 52 'עמ) בוערת מתחת לרגליים" הסיום הבלתי צפוי' שכן חתימות שיריה של גלוברמן .( 104 את האינסוף. זהו העצמי המבקש להכיל את העולם העצמי' או אותו הספן' הוא הנקודה הרוצה להכיל ואינו נפרד מן העולם, עומד על הסיפון "סופג לשירה של סילביה פלאת על אביה הכוורן' עם הקיטוע התחבירי המטלטל' עם החיוך המקברי דברים אלה מאירים באור אירוני את שמו של אחד שבפירוק הצירוף "משפחה חמה." הן מלאכת מחשבת של מה שברברה הרנסטיין-סמית כינתה בשם "סגירףת פואטית:" "פעם זה היה עובד. ויוצאת לשדוד. יצאת לחפש לך גוף אחר; להסתבך בלילה כזה; היית לובשת את בגדייך השחורים; ללא הרף." הוא הנפש המכילה את הים ואת היבשה - "כל אחד צריך להתגבר על בספר השערים בו' מישהו; להיאבק זזתו' יריב שיוכל כמוך; ואת השמים. את הזמן הפרטי והקיומי המודע הביוגרפיה שלו." ואולי לא באירוניה אלא כמשאלת למצוא מנוח רק באש. / אבל לאחרונה; הנחמה המטאפיזי ההיסטורי' הזמן ואת לסופיותו' שלבה יוצא אל העלובים שהרי הכותבת, לב? ניטלה. מה שבער; בוער עכשיו סביבך ובלעדייך. והמיתולוגי. זאת הפסיכה שאינה נפרדת מן העולם והנדכאים, יודעת גם הרבה רגעי חסד. את חסד ל. מתוך הסבך; את משקיפה על הגוף; אינו היפרדם. זהו גם העצמי המרוקן מעצמיותו ומתמזג בו היא שרויה, המכילה את האנימה והאנימוס טרם הכתיבה - "העט שלי מתנועע כמטורף; כמו ענבל, כמו לשון של מקוננת, / כמו זחל גחלילית בתוך הגופים המשדרגים; כאילו הם בנייך. את מרגישה אבהית" )עמ' .(40 צריך אומץ כדי להישיר מבט אל כמו אותה הדמות בשלמותו עם מה שמחוצה לו אגס" )עמ' ;(54 את חסד הלידה - "זה היה כמו נס. הבערה שמסביבנו המתנהלת בלעדינו ולתאר את המסתורית מן השיר 'בנסוק המוסיקה' )עמ' ,(46 בדקתי אם יש לו שתי ידיים, שתי על הסדין; הוויתור וההשלמה. נמוגה בשלמות חריתה אשר "עצמיותה מרוקנת, / רגליים, / עשר אצבעות, ואיך שהן זזות; כמו דבר ואם דיברתי על הסיומים הייתי רוצה להבליט גם הנפש זאת - / כבולה לעצמיותה הראשיתית." 1 ;::: מצרפתית: מולנה בואשטו הגיאוגרפי וגם ההיסטורי1 כמו למשל בשיר 'גדנסק' סלח יייבן גם במרחב על כן הפלגותיו-חיפושיו נערכים חצי rו ש"בוקעת מחיפוש שמשכו כחייה" >עמ' .(43 .( 72 'עמ> >עמ' (64 או בשיר 'גדולה לא מתועדת' פנטוז מפליג אל מקומות ואל זמנים. וכמו המגלים דוגמה נוספת הוא השיר 'אנחנו' בעמ' .98 הוא בעיקר אל הגדולים, קודם כל - אל מעבר לים. ז - • : ד - •: T : - - חשוב שיאמר. הנהייה אחר תרבות אירופה אולי ה ןי;ך,קת 9 יב ;ל;ר 9 ל רtךי Q ם ת;א ב יQtזי;ת ד ךת הביטוי המועדפת. ואולי דווקא להפך. הבחירה מסבירה את בחירתו של המשורר באנגלית כשפת הפזכגנ;ת לי את הכc:יגר"ה. הבלתי מודעת בשפה האנגלית כלשון היצירה, היא T • ז • - •: • - : - אשר גרמה לו להימשך אל תרבות זו. מכל מקום, באורח פרדוקסלי1 בחירה זו היא המאפשרת, לר .עץ דדך;ז סיtםת להתבונן ולבחון את הנפש מבחוץ פנימה, מתוך ,ה rס ית יז ת ס דיר ריחוק אסתטי ואולי גם מתוך ריחוק רגשי1 ולגלות רר ס 'י 'י נ;ת סpזל ים ןילiן ה א איזו אמת פנימית נסתרת. כי העיקר כאן היא הפסיכה. וכך הדובר השירי1 כפרסונה, בוחר להופיע ההפלגה, מסע החיים, החיפוש אל פנים הנפש, אל ת ןש;ן·סיזש ס ד רג לי האציל התרבות, איש הגדו ל1 העולם כאיש התלהב תי מכ צת את אגר;פזr האסתטיקן ששפתו נקייה עד מטוהרת, המיוסר1 T : •: •: •: •:- : • -:- : • המחפש ללא הרף, שרוי בתנועה מתמדת של תהייה. ל סלת משרדו סררי החי לסלח דייג, ם זר pגנףק;ן סנ עס של ב'פנסוז' בצדפת, יש לאלכוהול יש םעם של פסםיס קולנוען. המצלמה שלו ארוטית, ל סר ה ב;ן.:ני ת ך ;ש של הבחורה הג'ינג'י והשיער ד'ם ע סנ;צ;ת ס ;:פ ם מתחרז באש. אז מה נשארו אולי רק המחשבות הנשפכות בשיר היפה פףי;ת ןס ז ז;ת סלא הזה כמו בושם על הרצפה. לף סדד?ה ת;ת iJ רובי סומק את מתאימה לי פ:מ; פ:פפה. ז ז : : . ז · : - : - או "היא" לא ברור אם המשורר מספר כך, מתוך ולא אישית. וכשהסיפור מסופר בגוף שלישי "הוא" לו, אלא למין תודעה ערטילאית, מתעדת, מספרת, תיאור מופתי של אותה ההפלגה על גלי המוסיקה, ויכולה לשמש מראה מוקטנת של הספר כולו. בשיר שהיא גם אסתטית, גם סוריאליסטית וגם מטאפיזית, אחרים. הרחקה, על עצמו, או על חוויותיהם של הזה הפסנתר הוא הכלי השולט במנגן בו1 מין גולם ואסתטיקה, ובלשון מעט אירוניTרJ Tמתגונן בפני פוגשים בדובר המסתתר מאחורי פסוח של תרבות התוצאה של דרך ביטוי זאת היא שאנו, הקוראים, מטאפורה למשהו אחר1 אולי לאמנות עצמה ככוח שקם על יוצרו ומובילו אל דרך המלך. הוא גם שאין לעמוד בפניו. מקום ויחד עם זאת שייכת לכל מקום, ואולי אף זאת הדמות הקוסמופוליטית, שאינה שייכת לשום >למשל בשיר 'קצות האין' עמ' 76 ,( אך החשיפה מצאתי בשיריו של בנימין בוסרן מתח מעניין בין כל מקום שייך לה. כמו אותו השחף הבודד המתבונן בחירה בהחלט מפני רגשנות. זאת גם נשמר הלשון הברורה, המדויקת, הבהירה והמהוקצעת, ממעל ש"עינו התאבה מקובעת / בכל הספינות / מעניינת. שאינם החידתיים, לבין התכנים האניגמטיים, בכל הזמנים" מן השיר המסיים, שכבר הזכרתי >עמ' בעיקר המתרגמים, עבודה יפה ונאמנה עשו על מידה של שומרים עד הסוף, מתפענחים 104 .( מין תודעה ענקית המבקשת להכיל עולם ואמנון זקוב וקובי מידן, שכל אחד מהם תרם תרגום אליעזרה איג-זקוב, שתרגמה את מרבית הש רים, אחד. גבולות מכוון בין הדובר לבין נושאי דיבורו כמו מספרים איזה סיפור עלום. לא פעם יש בהם טשטוש מסתורין. המשפטים שלו בנויים היטב, אולם הם בשפה שהיא הכי אוניברסלית בעולם וגם יוצר בשדה לא במקרה בנימין בוסרן עוסק גם בהלחנה. מטפל ומלואו. לבסוף מן הראוי לציין, שספדו של בנימין בוסרן, למשל בשיר הצנוע והיפה 'אב ובנו' >עמ' (96 בו האמנות הכי מופשט בעולם - המוסיקה. מוסיקה עורך ביקור אצל עצמי, על אף היותו ספר ביכורים, אין בו שום דבר מן הבוסריות, הוא ספר של משורר של הבן1 ומיטשטש החיץ המפריד ביניהם. כי הדובר מיטשטשים הגבולות בין קולו של האב לבין קולו לחדור לכל נפש שמוכנה להיפתח אליה. מוסיקה שנושאת את כל מגוון הרגשות האפשריים וביכולתה בוגר המודע היטב לחומריו ולדרכי הבעתו. :· בנקודת מבט לירית, משל החוויות אינן שייכות השירי לעולם אינו אומר "אני," כמו מסרב לנקוט משיריו. השיר 'מסעו של הפסנתר' >עמ' (22 הוא היא אף מוטיב חשוב העובר כחוט השני ברבים בר כה רוז נפלד 13 2007 בר ספטמ על החומר הרוח נוצחון נס הוא איתמר יעוז·קסט עודד פלד פתאומי - צמיגים על פני הכביש האץ קדימה, / גלגלים הנעצרים ב י מ א;ת בתוךי י" איתמר יעוז-קסט: תאר נה ו נס כער ב >פואמה,< הוצאת עקד / משנות ילדותי היו הגלגלים הנעצרים במפתיע; מעירים את פחד- .( 5 'עמ> 'עמ 32 ,2007 דרכים בתאונת יעוז-קסט נפגע איתמר 2006 באוקטובר 24 - ב מכאן ואילך, לאורך הפואמה כולה, שוזר המשורר במעשה ידי אמן שבעקבותיה אושפז בבית חולים ועבר תהליך החלמה ממושך. מה חולף מארג מורכב של תמונות ומראות מתחלפים: בית חולים, רעיה, ם, בראשו של משורר ניצול שואה וירא שמים, היוצא מביתו בדרכו אל ע, מן היכולת בית, שואה, ילדףת. עוצמת הפואמה נובעת מחדףת ה הירקון והים, ומכונית פוגעת בו שעה שהוא עובר לאטו במעבר החציה? לגעת בצמתים רגשיים, בקצות עצבים חשופים, מן ההתבוננות הישירה במהלך התאונה, אילו מראות, צלילים ורסיסי זיכרונות ילוו אותו סף:ט, בתרגום הרליגיוזי המופלא בפרצופו של עולם ובקלסתר העבר ה בבית החולים, ואחר כך בביתו? מהו נס? האם זו העובדה שלא היה זה בדרך זו הופכת חזיונות מספר הספרים. ללשון של ההתרחשויות נהג של 'פגע וברח' אלא איש הגון שהזעיק מיד אמבולנס? ושמא יד מכשירי-אינפוזיה; במדרגות המכונית": ובהמשך, מחשבות הפחד הן כסולם יעקב אופקי, / .../ הגוף תלוי בין שמים וארץ; ומלאכים נושאים האלונקה לסולם יעקב וצוות האמבולנס לry ר מלאכים: "אלונקה - הארוך: נס הוא תמיכתה של משפחה חמה ואוהבת, ובייחוד טיפולה החומר: נס הוא ההתמודדות העיקשת עם הפגיעה ועם תהליך ההחלמה ההשגחה העליונה חיתה בדבר? כך או כך, נס הוא ניצחון הרוח על כחה פורשת לה העולות ויורדות בגוף ההלףם, "ועד בוא החלום; ה המסור של הרעיה, עליה ואליה הוא מדבר כאן בשפת קירבה ענוגה: ואור, / ולמרגלות הסולם; הממריא רשת, / ואור - לא של רמזורים - ונס בפני עצמו היא הפואמה הנפלאה, המרגשת הזו, הנוגעת בנימי .(8 'עמ> לאטו מלב הכביש הלח והמבריק; מונחת אבן משוחת דם" הנפש הדקות. דקויות של קירבה ועדנה, למשל, הבאות לידי ביטוי בהתייחסותו של "עשרות עוברים-ושבים פסעו על פני האספלט החלקלק, / חלקי נעליים יעוז-קסט לרעייתו דווקא כאשר הוא מתאר הסדוק של בראי - הכסף השתקפו את הרגעים המצמררים העוברים עליה - זהו תאר חלקיים של יום השלוליות:" קווי א :ז בבחינת ' סוד כוחה של שירתו, מה חולף בראשו של משורר ניצול גשם בשעת בין ערביים, ובעקבותיהם ת;ק:' "כל הדרכים מובילות /לבית החולים, שואה וירא שמים, היוצא מביתו בדרכו מופיעה לראשונה דמות המלאך: "אולם - / / ואני הקדמתי אותך במחצית השעה, / אל הירקון והים, ומכונית פוגעת בו הגשר, ליד שעבר המלאך את פני הוא זמן העיניים העצומות בעל כורחן;,הוא שעה שהוא עובר לאטו במעבר החציה? בשעת בין ערביים זו; לא ניתן לזהות זמן אי-היותי בעולם הממשףת. / j?ח עירוני עדיין;; הן גם העורב - כבר ניצבו;ז י:זי מבטי מסביב אך בעת שחw בתכונה לא חש וצרחני - שחור למראשוכני, / מסירה ברוב חרדה את השמיכה כן /פרש על פי ואף הנעלמת .../ שעלי ובודקת את גופי ההלףם, / כשם שילדה בודקת את גופה של ר;ש מרבד רך עד מאוד, / המלאך את כנפיו מרמזור אל רמזור - ק: >עמ' .(9 סצנה כמו-הזויה זו של תיאטרון בובות מועצמת בהמשך כאשר מעלה, אך הגוף קרס וצנח תחתיו; - שברי מריונטה עשויה בשר ודם" כמו גרם שמים חיוור: חוטים בלתי נראים לעין; משכו את גופי כלפי לה... / / את בדקת את כל בית-החומר בו . ע;ןה שנית התודעה / והבהבה בובת-צעצועים שברירית; כדי לראות אם כל האיברים אכן מצויים של פתיחה, הקדמה לאסון האורב בפתח, מלףךים בתהייה על נוכחותו עשורי שנים ומעלה ציפה בחיק האלוהים" >עמ' .(3-4 אקורדים אלה הרחובות, / קרוב לגשר? / / ואולי הזמן עוד ציפה באורך-רוח, / שבעה חיתה הדרך זה מכבר...; אך לא ידע עדיין שליחותו מהי; בהצטלבות מבלי שישגיח בו איש, המתין למכונית מתמהמהת שבגלגליה כמוסה מי: הבעת פניה ם: "או-אז ראיתי את פני הרעיה מוחלפות בפני ה מלאך נושא בשורת פורענות? ושמא מלאך מציל ומגן? של מלאך - 1:הדין-א 7 ספק חרדה ספק שמחה, / אך חיתה זו הבעת פנים שלא מ - ובהרהורים על הזמן, פרק הסיום בחייו של אדם, ההולך ואוזל לאטו / / '...!השלום עליה ,מף / ואת אמרת: / / 'אני פה... / גם במקום בחיקו של בורא עולם. אחר כך, כבאבחת חרב חדה, התאונה: "שאון .(9 'עמ> "עצמך-של rז:ryו מי וארשת פניך - :ryזr של- זרועותיו; אל המכונית הנוסעת סהרורית, / בעוד גופי מפרפר וצף מתכות / באמצע הכביש;. השיח הירוק שבלב אי-התנועה; הושיט את עוצמתה של הפואמה נובעת גם מתחושת האותנטיות והאמינות שאיתמר באוויר; כבלון שהשתחרר מידי ילד חולמני" >עמי .(4 ובעיצומה של באמצעות 'יציאה' בין היתר, יעוז-קסט מקנה לה. הוא עושה זאת, ע;ר לחיים פחד ילדףת ישן - שואה: "חריקת הדרמה, בעת המהלומה, 14 324 ן גליו וקיים גם עימות בין קודש לחול' בין אמונה עמוקה ין 'חריגה' מגבולות הגוף והנפש מתוך עצמו' מ שהיא רוח לבין גוף שביר ורפה הניתק ממנה זמנית. בעצמו מבחוץ: "כאילו /קרן אור והתבוננות למשורר המחובר לצינוריות אינפוזיה, ,,רצועות בוקעת / מן הגוף;המתחיל לחוש את עצמו. / / לגעת הבשר," אין רצון תפילה עד עמקי אין עי י מבקשות להגיח אל ההווה, / עי י: שתי ברצועות התפילין המונחות בארונית ליד מיטתו. חיפושיות / הזוחלות לאטן מתוך קיר הרוס" >עמ' אך גם אז, כשהכיפה נשמטת מעל ראשו הטמון של תהליך התאוששות, בראשיתו כך' ,( 11 מתחת לשמיכה, הוא מדמה אותה לאוהל או שמים במטאפורה חדה ואכזרית מתוארות העיניים לידי פקפוק באמונה? לא. מפי שבהמשך התיאור נטושים. האם מצב זה של חוסר אונים מביא אותו כשני חרקים הזוחלים מתוך הריסות הגוף. והגוף נתון לחסדיהם של רופא, אסיסטנט ואחות, חודרים ניצוצות אור זעירים אל החופה שהוא שרוי ומחול "./ / עיניים /קשות - בי; "לוטשים תחתיה ומזכירים לו שיש גם קורטוב שמחה בעולם: סכינים; על גופי; לצלילי מוניטור" >עמ' 10 ,( ',הם מזכירים לי את ימי הליכתי המאושרים ל ר לא מחול הונגרי או צ'רדש צועני הייחודיים והם מעירים בי את זכרו של נס." באיrה האלוהים לארץ הולדתו של המשורר' אלא ריקוד סכינים .<2s 1עמ> ,,םw·י ...ערב באסוציאציה מיידית ההופך את חדר הניתוח ',תוך צליעה על הירך," כיעקב אבינו: ',ואני הולך ומופיעה דמות המלאך. המשורר מטייל עם רעייתו ולקראת סוף הפואמה נסגר המעגל כאשר שבה אל ביתי' בסמוך לירקון ולים, / לאורך העיר' / כשחולף צל דקיק על הזדהות רגשית. נוקבות ומכאיבות ככל שתהיינה המקרב את הקורא אל הטקסט, תוך שהוא מעורר מסוים המושג באמצעות התבוננות מן החוץ הוא לאיטליז או בית מטבחיים. דווקא אותו ריחוק התמונות המצטיירות בפואמה, םפ;ת הן מהתלהמות שווא ומפאתוס די אני אומר' / ספק קירות הבתים; ונעלם;; / ולרעיה הפוסעת ל יתר. ברצינות וספק בצחוק;: / ,הלא זה צל המלאך ששלח את ידו; והציל הל ח.ו; / הגם כי אינני יודע מה שהלך לתףמ;; על הכביש איש - בחלומותיו ובהרהוריו של המשורר צצים ועולים רסיסי זיכרונות מן טיבו; של מלאך; / ואם קיים, / / ו :ה; האדון לכל נס'1 >עמ' .(29 העבר' מן הילדףת, מאימת השואה. כך' למשל' מופיעה דמות אביו' ל,(!; תולדת והיצירה נחתמת בנימה של השלמה ופיוס ושמחה בחיק הרופא: "שנתי נודדת. / / דמויות חוצות את נתיבי התודעה, / / בני- י והעולם, למרות הכל' ניסיון חיים ארוך: ,,עוד יום נולד עם סקי משפחתי, כולן".;; אני יודע;: אם אפעיל את הדמיון, דלף רק לדקה, / נפתח אל שתי עי י; כמתנה, עולם שהתפייס עם קיומו וכעת עוטה אוכל לראות גם את מראהו של אבי; בין הרופאים הנכנסים למחלקה. / ה- ה ימים ושבועות, הן זו .wלו1, רק פי לוחש: ,ה ?wכ אור / ואמנם הוא מופיע, / לבוש במעיל החורף שבו היה נכנס; לצריף חוכמת הגיל. .../ כל שעה נושאת את ארנונה; בלי סנה בוער' בלי נס י·זמן שנשרף. / / מבטו במבטי והוא חולי-הטיפוס; בברגן1-בלזן1 ב על ים נגזר לשניים, בלי מלאכים, "./ הלא אתה לא רק האש, לא רק ממלמל: 'הרי זה נס'! / ואפשר כי רוצה גם לשאול דבר-מה, אך מהסס;; אצבעי הזעירה, מעוף ציפור ומנוסת י גם אם כי / 'ר הקול והךי ודעתי מסתכסכת עלי" >עמ' 13 .( חיות שבשדה - כפעם; שראיתי בנים- לא-נים; כיצד הולך-סובב איל מצבים אלה של דמדומי תודעה, ספק מנמנמת, ספק ערה, מספקים ל הכוכבים, / עורג לאפיקי יפה קרניים ב תוצר לפניני שירה - גלם כאן חומרי המים, גועה בלב שממה, / - ואני הקשבתי שכן פואטי אוקסימורוני מעצם טבעו' מרחוק1' >עמ' .(32 רגעי התפכחות של אדם כיצד ניתן בכלל לתרגם את הסבל כיצד ניתן בכלל לתרגם את הסבל הנוכחי מאמין וירא שמים החי בעולם שביסי ספר- הנוכחי וסיוטי העבר ליצירה ספרותית, ל:.שףת וסיוטי העבר ליצירה ספרותית, הספרים אינם מתרחשים בחלקת היומיום ל.ךש ת אסתטית? תיאודור בזמנו שהרי אמר אסתטית? שלו' ותוהה שמא נס נעשה לו' חסד כוח עליון שקרבתו מאצילה עליו שמחה. איתמר יעוז-קסט שייך לקבוצת משוררים שהוא-עצמו טבע עבורם את לשונם מבטן ומלידה. סיפור חייו ושירתו של המשורר שלפנינו מרתק עלו ארצה, החליפו את שפת אמם וכתבו עברית יפהפייה כמו חיתה המונח ,דו-שורשו: משוררים שהרותם באירופה, ששרדו את התופת, אדורנו' שאחרי אושוויץ אי אפשר עוד להיכתב, ובמקרה שלפנינו' אולי מפני לכתוב שירה. ובכל זאת, שירה ממשיכה שוב: "דלתות נפתחות ונסגרות /בעין חשמלית, / ובדמיוני: / / צורת ונסגר צוהר אמר צוהר בעיני רוחו של המחבר' ודמות המלאך מופיעה יוצר טוטאלי' אדם שכתיבתו היא התמסרות מוחלטת לשירה. כך נפתח שאיתמר יעוז-קסט הוא לא רק משורר' אלא משורר-אמן; הווה אומר' שבא ממשפחה יהודית אף יותר' מפני שעשה דרך ארוכה של מי מלאך חולפת באור המתעמעם, / אך לא ראיתי מעולם צורה של מלאך. / במקום, אלא הולך ומשתבח עם השנים כמו יין ישן מבציר טוב. אפשר אחד היוצרים הנפלאים שקמו לשירה העברית, משורר שאינו דורך מתבוללת ושב בתהליך ארוך אל חיק האמונה. איתמר יעוז-קסט הוא יהודית ניאולוגית >כך נקראו היהודים המתבוללים בהונגריה,< מתבהר 12 .( תעתועי דמיון או חיזיון ממשי? כך או כך, למשורר, בן למשפחה / אף על פי כן הוא ניצב מולי ואוז י קולטות את השם;: יעקב" >עמ' ר על כך שמשוררים כמוהו' כיעקב בסר' בן-ציון תומר ועוזר רק ?ס לפתע פשר המחזה. מי שנקרא פטר בילדותו נזכר שמצא בארכיון שטרן בשעתם, וייבדלו לחיים ארוכים - אנוד אלון' ישראל הר וטוביה רבין זכרם לברכה, שמעון הלקין' יצחק למדן' אביגדור המאירי ונוח בבודפשט את שמו העברי מטקס ברית המילה: יעקב. ובסיטואציה זו תוהה המשורר אם מת הוא או חי' אם מחובר הוא למלאך או לאדם. ריבנו - לא זכו להיכנס לקנון; סוגיה שחוקרי ספרות רציניים יצטרכו תו מקיפים אותו' ואז מגיע לאוזניו הפסוק התנ"כי רעייתו' בנו ו לתת עליה את הדעת ביום מן הימים. :· המוכר' ההולם כל כך מעמד כזה, מילים הנושאות בחף ן הבטחה, .( 12 'עמ> "יעקב עבדי תירא אל'1 :ע ;ר ,ם/];נ 15 2007 בר ספטמ מלכיור נעמה שיגעון הריקודים אנא ואמא ותוף על חל;מ;ת גד;לים • : -: T : • T • : T - ונכנעף למח;ל האינפלציה. T : - : : • T : • : : • : ךת, ;א אw ,"ף9 לכף ה .ry :P" ",ך;ן // א ב י .לר ל?מד לךקד פראג לא מחכ:ה להם י;תר' 00 •: T T - : T : ףפס ההמראה ננתנווג התפנה זה מכ:בר. ד : · ·: ד - : · ז : - : ז ז : - - - :רry ;ז הכ ע ר ר 9 יש :p ל זw9 מקז יל מ א .ך;ן ווס מקryלו:ני א- א. ל מןךר לpו -א -א ים ע;ךםוו ל ווך; לדי,ז:ה מ ךQ ל ,ם;י ל ףדס;פ; ים. ;:כ ןנם , ך;קןים :ת לכף, י מ9ל;ן טף ל ים: סי ryךקףןים מ9ל; י;ם ויביאף מתנ;ת לילדים. לדי,ז:ה לvז ·ז :- ים ז - ים מנ; • ד : . מ רוני סומק ין מpוך פ;ת. pץךבחים 'ן;ל9 .לכף ר?,ד. סר;נ ל לךא;ת; ם יט ט;ב-ט;ב נף יש גם חל;מ;ת כ:אלה. ואלה תולדות נדודי השינה של •: •• T -: - •• בולוס המשורר העיראקי סרגון בעיר לרוב שבדרום צרפת: רבה י ? ר ל?;ה ryךאש;ן הףא ר והסףסים הדהירף לעבך; * : ·: : . : . . - : ו:ני ה. לפעמים סתם, באמצע החל!ים בלילה השני נחור הכi:זר' ·- - - : ·: : ד : • ד : · •: - - -: - • •• - T :- - אני מתגעגעת לחיפה. הףא לא ה; יא ;; של לא לדעת, -- ה- ל יחi מלה. - - T •: • -: ·:- - • - שףט לryי;ת. יס; ע.מ? 7ח9ר מצרר ,ת;נ;ז ית ם ס:ה ל;ן לי י' לי ן יt\ ת;ןע;מ ע ry7 י.r.י מקיך;ת רד יד הףא ,28 וp ;ריןה ל לףם סזניר ה .ת;ד1 ry7 םry ף קש ליזג.דר. קך ת ה ;רq כנq ה מי י;דע, חשב, לאיזה ג'בה תגיע ער ת ·· : - · - - ·: " : - ז - ·· . חמףשה נאזנל;!ת לאזני' ר מ ים ל א;סה ryןפף מ9די ים - :ז : • : ד : T -: ה. -על -ה .פצףל ..מךח;ב -המ.ג.נים, : כנסת לקל ה; : עיר נתחפשת י פry;ךת רק מף .עי יו. ף סי מ.ליל;ת לא ל מQף דעףךים יר ל,זר'ם ry ת;מ;לq דןנירry מןלP הצל של פיטר נניףטרל מעלי. ציצף. פ: ה. ש·: סים. ;מט: ה- עי. ;מנ: נ. - T •• - : : • •: • •: •• - יו, ת ק ר שם, על האדמה ממנה נעמה מלכיור - מקיבוץ אורים שבנגב הצפון-מערבי. שיריה ראו אור ב'עיתון ד •: • ז ד -: ד - T ,'77 'גג,' 'משיב הרוח,' 'ליצן החצר,' 'הקיבוץ' המריאף חל!יו. ז - . : • 16 324 ן גליו ויצירו נווטיגן 1935) 1984• ( נודע יותר כמספר' למרות שפרסם ארבעה קבצי שירה. ברוטיגן היה יוצר מובהק של תקופת ה יט וה יפ. הוא חי בחוף המערבי' הרומנים הקצרים שלו רוויים הומור מרדני שנון ועוקץ סאטירי המכוונים אל חברת הסיפורים אווירת האמריקאית, השפע סוריאליסטית לפעמים, וגיבוריו הם אנרכיסטים וניהיליסטים. בין ספריו: גנרל צבא הדרום מ י ג אבטיח, בסוכר קר' די ג קרזטו ת באמרי קה, )תורגם לעברית ,< וכדי ש הרוח ל א תישא ז את מפל צת הז קי נם: מערבון גו תי' רומןיפני' ההפל ה ל כל p ר )תורגם לעברית.< שיריו של נרוטיגן קצרים נדרך כלל. ניכרת נהם טביעת עינו של צלם רגיש וחד-עין' הלוכד רגעים קסומים, מוזרים, קומיים לעתים, של המצב האנושי' ומנציח אותם בעדשת מצלמתו. נווטיגן שם קץ לחייו בירייה. ברוטיגן ריצ'רד ע.פ אמבולנס ס:יק א9 ר נגד הקtי יק גנרל לח ? ל:רק בקרב בלי ל ביג ה;ךן ולנוסעים שטבעו לחיילי חסינת הפרשים השביעית שנהרגו לט: iJ ל ל p ןת ס.עץ בהפלגת הבכורה של הקtי יק כני;נ;זי,ry לf ן;כ !ן ?ה ז דדג ס;ף-ס;ף. בף ;מ:p לי כף בים בלם אמת!)ים עכשו ונ · ז · : ז : - · · · -: ד ·.• ןחים ל זר. ;מ:p י י 9 מחרוזת צווארך זולגת ןלים רףפ;ת ך ת;ינ 9 .ןץry ר i] ןלם; דר י א;סם ף ryר.ןת !ארך ז;ל ת ןף. ך ל ה ה ך;ת7 tך.זף ל1J?1J:P ך;ךא ת ה ף ר:tרףq י לול. ים iJ ר:ד רי tt ר1Jw 30 בדצמבר נשעה 1:03 אחר חצ;ת נאד בבית קפה -: - - ףוג ין ז ז : ;מ:p 1Jרי ק ל רוQת לryם יש ית סw ה זי:די ;ב ry ב; ן; ןראש ךג. ל tי9 עוןת .לןה א; ף ;כ ה:ס ;מ:p ה זpi] י ריר ל את בתמונת אהובת; המתה. ךלךש'ם זאת ?לא מאנ גלי ת: עודד פלד 17 2007 בר ספטמ T •• - T -: - : • .ם: המצפון,( )של לנוקוןן על אןבםםוה אחרןת ןהפרעןת שנחה מחלת עןדד צופןןו החש בון הפול ני: עי מו ת עם הזי כרון' הוצאת עם עובד' עורכת: מירי פז סדק: כתב עתל נכבה שכאן' הוצאת עמותת זוכרות, קבוצת פרהסיה ופרדס עורך: תומר גרדי וחוקרים השותפים בדיון הזה, ומייצגים, ככלל, את העמדה הקוראת הפרלמנט והציבור הרחב. הספר מאגד מאמרים מאת פובליציסטים הצליח לחרוג מגבולותיה של האקדמיה, והגיע אל העיתונות היומית, בעברו, באנקדוטה ממלחמת ששת הימים. כיתה קטנה עליה בארוחה משפחתית רבת-משתתפים נזכר אחד הדודים, קצין פני מספר שבועות היה לחברתי עימות לא נעים עם הזיכרון. לחברה הפולנית להישיר מבט אל עברה. האנתולוגיה נפתחת במאמרו חורבן הגטו. אדמת הגטו היא חרבה מלאה הריסות וגוויות ומתחתיה מילוש 'נוצרי מסכן מסתכל בגטו.' השיר נפתח בתיאור תמונה של מיד לעמדה אפולוגטית. מפתח להבנה הוא ניתוח שירו של צ'סלב של היהודים בשואה, ועם יציאתם מפולין לאחריה, ומדוע הוא נדרש בלונסקי מנסה להבין מדוע קשה כל כך לפולני ההתמודדות עם גורלם החשוב של יאן בלונסקי "פולנים מסכנים מסתכלים בגטו" מ - 1987 • סופר אותן ומבחין באפרו של כל אדם. בין המתים נמצא גם המשורר מתקדם לו חולד-שומר ולראשו פנס אדום. החולד-שומר נוגע בגופות, עצמו השוכב ופוחד מהחולד: "אני פוחד, כל כך פוחד מהחולד השומר;. פיקד סיירה בקסבה של שכם מיד לאחר כיבושה. ילד כבן עשר הסתובב הערבים גם היום, או שמא ברצונו לקבל ממשפחתו "תעודת הכשר" הוכחת טיעוניו בוויכוח פוליטי עדכני, או כדוגמה ליחס ה"נכון" כלפי הארבעים הזו? ומדוע דווקא עכשיו? אולי כדי להשתמש בה לצורך לבל יחזור על האשמות שווא. מדוע סיפר הדוד את האנקדוטה בת הגנב, חלק לו הקצין סטירה מצלצלת ושילח אותו לדרכו בליווי אזהרה שלא גנב >והקצין ידע זאת.< כאשר אישר הילד שלא החייל מולו הוא הזמין אותו לבירור בתוך הג'יפ, ועימת אותו דווקא מול חייל אחר הדוד על כך שאחד החיילים שתחת פיקודו גנב ממנו מזכרות, הוא ברחוב, וניסה למכור מזכרות לחיילים. כאשר התלונן הילד בפני הקצין- שהרבה לשבת לאור נרות, / עפעפיו תפוחים כעפעפי פטריארך; קורא בספרו הגדול של המין האנושי.'' באיזו פינה מרוחקת של תודעתו, שנהג בצורה לא מוסרית. ואולי כל למעשה שביצע, הכשר שאין הוא מסוגל להעניק לעצמו ניוועד, ולו מן הברית החדשה, / המייחל זה אלפיים שנה לשיבתו של ישו? / גופי חיים. אך הפחד השני הוא מהחולד וממבטו: "מה אומר לו, אני, יהודי הוא כפול. האחד, הפחד מהמוות עצמו - להישאר מתחת אדמה, להיקבר מהו מקור הפחד הנורא הזה? מאפיין נכון בלונסקי בטענתו שפחד זה השבור יסגירני למבטו; ויביאני בחשבון משתפי הפעולה עם המוות;: בשוויון נפש בהרג היהודים, כיצד יודה שיש בקרבו כאלו שסייעו בין יהודים לפולנים, וכיצד יודה בפני עצמו שעמד מן הצד והסתכל החברה הפולנית מרחיקה מעצמה. הפולני יודע שלא הכל היה כשורה דווקא מהאחריות לו. זהו פחד להימנות עם הרוצחים. את הפחד הזה הפחד הגדול יותר לא נובע מהשותפות בגורלו המר של היהודי, אלא הערלים" >עמי 7 .(3 שלה עם היות אותו קצין בן משפחה, עם הסתרת הסיפור, עם האלימות באמצעות הווידוי, והחברה השומעת מתמודדת עם דימוייה ואחריותה עם זיכרונו, ומחפש את שיפוט השומעת, ומנסה לנקות את מצפונו התשובות הנכונות. העימות עם הזיכרון כאן הוא מורכב. הדוד מתמודד זה שביצע זאת. כמו ברמה האישית כך גם בקולקטיבית יש זיכרונות מפני שהיא מתקשה לשאת את העובדה שאדם קרוב, ואולי יקר, הוא בסופו של דבר את המעשה, אך החברה היא זו שרוצה להסתתר מפניו נדמה שיש זיכרונות מהם נוח יותר להסתתר. הקצין-הדוד הוא זה שחשף הבוטה שאולי עוד נמצאת שם, ועם מתן תגובה ראויה לסיפור. הם סודקים את הידע שלי על עצמי ועל העולם, ומציבים מולי דמות שקשה להתעמת איתם, הם מעוררים רגשות עזים של אשמה ושל בושה. לרצח, שיש בקרבו כאלו שהיו הרוצחים בעצמם. כיצד להתמודד עם שאינה כה יפה כפי שחשבתי. אך כפי שמציינת מירי פז, במראה, את דרך ההתמודדות השגורה: "אנו עצמנו רוצים להישאר מעל או נטל שיתוף הפעולה הקשה מנשוא? ובחדות אבחנה בלונסקי מתאר מאחורי הדאגה שלנו מסתתר אותו פחד הנוכח בשירו של מילוש, הוא מעבר לכל גינוי - טהורים ללא דופי. אנחנו רוצים להיות קורבנות. אבל אנו חשים, עם זאת, שאיכשהו הזוועה מכתימה גם אותנו. לכן שמעוות את חשיבתנו על העבר". איננו רוצים לקחת חלק בזוועה. אנחנו מעדיפים לא לדבר עליה בכלל" >עמ' 39 ,( נפש אמיץ ומרתק באשר לעמדותיה והתנהגותה של החברה הפולנית רבים. בשנים האחרונות נערך בקרב אינטלקטואלים בפולין חשבון עזיבתם את פולין, ואת האנטישמיות לה היו שותפים אזרחים פולנים מסוג זה הוא זיכרונם של הפולנים את היהודים, את השואה ונסיבות עמו, אך הוא מאיים יותר כשחומקים ממנו" >עמ' 13 .( זיכרון מאיים אינו תמיד רצוני; הוא רודף בעיקר אחר הנסים מפניו. קשה להתעמת עורכת החש בון הפול ני: עי מו ת עם זי כרון בהקדמתה לספר: "זיכרון לא ניתן היה עם פרסומו של הספר שכני ם מאת יאן תומש גרוס, כלפי היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה, חשבון נפש שאף הוא סרבן ציות כה עיקש כשמדובר בעניין שנראה, ללא תיראה לו (84 'עמ> כל ספק, מוסרי ונכון כל כך"? כקנטרנית, או אפילו "מזוכיסטית." כתיבה בישראל על אחריותם של הפולנים לשואה עלולה להתפרש כעוד נדבך מובן מאליו ל"גן העדן" היהודי- ישראלי. כעת אנחנו יודעים, עוד יותר בבירור מבעבר, שהיהודים היו קורבנם, לא רק של הגרמנים, אלא גם של הפולנים. ומכאן לחיזוק עמדת הקורבנות הטוטאלית, הדרך עלולה להיות קצרה. החש בון הפול ני: עי מו ת עם זי כרון יכול גם להציע משהו אחר לקורא הישראלי. הוא מביא אלינו את רוחו של דיון ציבורי תוסס, קשה ומפרה. הקריאה להדים את טענתה של טוקרסקה-באקיר בו אף עשויה גרוע עוד יותר" >עמ' .(84 הספר מראה כיצד חברה, או האנושית בכלל - "אנחנו קוראים מעט וגרוע, וזוכרים הנאמרת בביקורת כלפי החברה הפולנית, ואולי החברה נכון יותר לומר - מיעוט אינטלקטואלי בתוכה, מצליחה להישיר את >יצא בעברית בהוצאת אחרי הטבח בקילצה, 1946 להמשיך שלא לדבר על הזוועה בכלל. הספר מבטה אל העבר. בפחד אמנם, אך לא כזה שיכריע אותה לטובת המשך ידיעות אחרונות-יד ושם (2001 תיאר בפירוט רב את רציחתם של במאמר "אנחנו נמצא שכזו להתמודדות דוגמה בריחה מהבעיה. יהודי העיירה ידוובנה בידי שכניהם הפולנים. הטבח נחשב עד אז למעשה מידוובנה" מאת אנה ביקונט >עמ' 103 .( המאמר מתאר את רשמיה הטבח ומה עשה. זהו תיאורה של שהיה ילד בתקופת המלחמה. הוא מנסה להבין היכן היה אביו בזמן ביותר• אל העיתונאית מתלווה יאן סקרודזקי, תושב ידוובנה לשעבר בסיום המאמר אנחנו עדים להתממשותו של הפחד בצורה המזוקקת וחוויותיה מהביקורים בעיירה עם התעוררות הדיון הציבורי על אודותיה. בהיקפו בנושא יחסי יהודים-פולנים, והיה לשיחת היום. על החברה כפייה או עידוד מצד הגרמנים. פרסומו הביא לדיון ציבורי חסר תקדים ידי האם.אס,. אך גרוס הוכיח שהוא נעשה בידי פולנים בלבד ללא החזקה בעמדת הקורבן הטהור הנקי מכל דופי הפכה להיות קשה אם לא הפולנית "נכפתה" התמודדות חזיתית עם אחריותם לשואת היהודים. בלתי אפשרית. ביקונט במלואו: להמשיך המבקש אך לפולני "סקרודזקי מצא לבסוף עדות של בגן העדן הפולני ה"רעים" הם הגרמנים, בצורה עברו להדחיק ולזכור את עד ראייה: 'קוסמאצ'בסקי אסף את והקורבנות הנצחיים הם הפולנים. לא היה לאל ידם סלקטיבית נותרו עדיין כמה דרכי לפרוץ התחילו והם הכנופייה לסכל את רצח היהודים מכיוון שהם עצמם נאנקו התמודדות חדשות. אלו מתוארות לבתים של יהודים ולהרוס אותם. תחת השלטון הנאצי של יואנה המצוין במאמרה בכוח היהודים הם הוציאו את טוקרסקה-באקיר "אובססיה של החוצה והכו בהם עד שאיבדו את הכרתם. הם אנסו ילדות קטנות,. את דבריו של הפילוסוף הקתולי תומס מרטון על אודות היחסים בין אי-אשמה" >עמ' .(79 היא מצטטת עד הראייה נקב בשמם של עשרה אנשים, ובהם גם 'סקרודזקי, חייט.' יאן קרא בעיון את כל העדות. 'ידעתי,... אמר. לבנים דאגו לקיומם. אך "לאחר מלחמת האזרחים האומה כולה נעשתה החיים בדרום כגן עדן. שחורים חביבים שרו במטעים בעוד אצילים שחורים ללבנים בדרום האמריקאי. לטענתו, עד מלחמת האזרחים נחוו 'עמ> בעצבנות על הדפים" קולו היה שליו ורק אצבעותיו רפרפו שותפה לחטא. לא ניתן היה לחמוק מן החטא הזה. בנם של המתיישבים .( 117 או בעלי המטעים נקרע באכזריות מתוך משנתו. פתאום חייב היה להתעמת עם האכזריות ששכנה בתוכו. אכזריות שלא שיער כמותה חוסר הצביעות, תאוות הבצע, העוול, הזדון, ולא ידע על קיומה: הפלסטינים מהמדינה שהפכה ישראל ומניעת שיבתם עד היום. סדק לפתח שיח אזרחי וביקורתי, אישי ופוליטי סביב הנכבה - גירושם של העבר, על עוול ועל אחריות. ומתוך הגדרתו העצמית: "סדק מבקש הפולני, הרי שכתב העת 'סדק' מבקש לעורר בישראל דיון שכזה - על בעוד החשבון הפולני מהווה סיכום ביניים לדיון הציבורי על העבר ולאשמה. הגזען הלבן יכיר בשנאתו לשחור רק כאשר יציג אותה כשנאתו העדן" לא היה כה נפלא לכל היושבים בו, ניתן עדיין להתכחש לאחריות בו. זה עלול להיות אות קין." אך גם לאחר ההתעוררות, וההכרה ש"גן האנושיות! הוא כבר יודע שיש אות על מצחו, והוא פוחד להביט ולהכיר של השחור אליו. כך ימשיך לומר על עצמו ש"הוא אותו אדם - חביב, כתיבה ביקורתית אמנות, לספרות, הוא פתיחה של חלל ציבורי כך גם אדיב, הוגן, אציל, מנומס ויחד עם כל זאת פשוט"... >עמ' .(89 בישראל, בין הרחבת הסדק בחומות התודעה האטומות ובין אפשרויות ואקטיביזם, שיקשור בין מרתפי השכחה של שנת 48 לבין חיי ההווה הם הפולנים. לא היה לאל ידם לסכל את רצח היהודים מכיוון שהם הפולני. בגן העדן הפולני ה"רעים" הם הגרמנים, והקורבנות הנצחיים עצם הוצאתו של כתב עת במרחב המזרח-תיכוני," לחיים אחרים עצמם נאנקו תחת השלטון הנאצי. יתרה מזו, אי אשמתה של החברה בעברית העוסק בנכבה הפלסטינית בצורה מוצהרת אינה דבר מובן הפולנית מוכחת כאשר שוב היא מועלה קרובן, הפעם על ידי הקהילה עובדה זו מעידה על בשלות חברתית מסוימת ואולי כבר מאליו, שווא עליה האשמות מן הסתם< הטופלים >והיהודים, הבינלאומית של אי אשמה" מאפיינת גם את החברה הישראלית. גם אנו בעיני לצד זה אין כמובן כל הבטחה שהדיון בנכבה יתקבל בברכה. "אובססיה המאפשרת התמודדות עם העבר ועם ההווה מזווית שונה וביקורתית. שאלתה של טוקרסקה-באקיר "מדוע הזיכרון שלנו כה גחמני, מדוע לא ממש מעניינות, ובכל מקרה הרי לא ניתן לצוות לזכור אותן. גם ומכפישים את שמה. את מי שרוצה להישאר בגן העדן המדומה העובדות 19 2001 בר פטמa בעיני גם אנו של אי אשמה" מאפיינת גם את החברה הישראלית. עצמנו נקיים וטהורים עד מאוד. כקורבנות השואה בעבר קשה לקולקטיב הישראלי לדמיין את עצמו כמי שאשמה דבקה בו. מיתוסים כמו "מעטים מול רבים," "טוהר הנשק," "מלחמת אין ברירה," למרות שנחלשו, עדיין אפקטיביים במידה רבה. בעינינו עדיין, אנו כל כך נקיים עד שמול הבא להרגנו אנחנו מתגוננים רק במידה הנחוצה, וזאת כחובה מוסרית שנטלנו על עצמנו. כוונותינו טהורות תמיד, ואם התוצאה הפוכה - זה לא הלך, לא הסתדר, לא היתה ברירה ושאר התנצלויות והצטדקויות. 'סדק,' כשמו כן הוא מבקש להבקיע פתח בדימוי שלנו את עצמנו ואת סביבתנו. הוא עושה זאת תוך שימוש במאמרים, שיחות, שירה ופרוזה, עדויות ויצירות אמנות ויזואלית רבות. הרושם שנוצר הוא של חברה שהנכבה נוכחת בה בצורה גלויה וסמויה בכל המרחב - ברחוב, במסעדה, בחוף הים ובבית ביום חג. הנוף בקיבוץ, בכביש, בחלל התערוכה, סדק, גלירן ,1 מאי ,2007 פריו אבר שקרה: חתול מתמתח ראררנמנט מאליו" בו מחזיק הקורא הישראלי. נקודת המבט הפלסטינית מיוצגת ציר המרחב אלא גם על ציר הזמן, והביטוי 'שכאן' בשמו של כתב עצמו אינו נקי יותר מפרשנות ושיפוט. הנכבה לא רק מתפרשת על העת, משמעותו גם 'שעכשיו.' סופרי האומה, מתווה את הדרך בפני הקורא, ומעיד על כוונותיהם של היא לא פחות ממבריקה. ביאליק, שמוצא מהקשרו ה"טבעי" כגדול הבחירה במאמר הפותח את הגיליון - "גילוי וכיסוי בלשון" מאת ביאליק, בגיליון ברשימה "שיבות מדומות ליאפא" מאת סלים תמארי ורימא לכל שהלשון ברור, גם על צניעותם. "הרי הדבר ואולי העורכים, .(64 תמארי וחמאמי מצליחים להחיות את יאפא, והיא לא ממש דומה חמאמי >עמ' 33 ,( ובעדות מאללד ]לוד היום[ של פטרם אלתרתיו >עמ' צירופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של דברים, אלא אדרבה, היא עצמה חוצצת בפניהם." את הנכבה עצמה, ליפו של היום. תוך דיבור אסוציאטיבי המדלג בין יאפא של אז ליפו לא ניתן יהיה לתפוס את גורל קורבנותיה ואת אחריות מבצעיה - הנכפים על העיר, לא רק בעבר - בנכבה של ,48 אלא גם בהווה. מבית של היום, ניכרים התסכול וחוסר האונים שחשים הכותבים מול השינויים אלו של השפה אינן כה יציבות - "."ומיד הצפורניים הרטטות והרטטות ממש. הכתיבה והדיבור עליהם, הם שמייצרים את המרחק. אך מחיצות לזקנים למוסד שהפך המשפחה באותן המחיצות, כדי לפתוח בהן היפואים העכשוויים ועד לכתובות סיעודיים דרך המפגש המורכב עם "אובססיה של אי אשמה" מאפיינת גם את החברה דרך שם רגע אחד אל מה שמעבר אשנב קטן, סדק כלשהוא, ולהציץ העבריות החרוטות על גבי מצבות הישראלית. גם אנו בעיני עצמנו נקיים וטהורים עד מבקש 'סדק' .( 19 'עמ> הלז" ערביות בבתי הקברות הנוצרים. מאוד. כקורבנות השואה בעבר קשה לקולקטיב ר געים כאלו, רגעים ליצור הסדק דרך ביאליק, שמזהיר כפי הישראלי לדמיין את עצמו כמי שאשמה דבקה בו מסוכנים בהם נפער אשנב בים מתגלה התהום. ואכן תחושת הפחד תודעתנו לבין המציאות, ומתוך והתסכול נוכחת מאוד בגיליון. אצל מולנו. מנצנץ" הסדק "התוהו מייחס לעצמו, ה"אהבה" שהוא מבקש והקורבנות שהוא דורש. אצל הוא מול דריסת הרגל הכמעט-טוטאלית של השלטון, הקדושה שהוא אריאלה אזולאי ">עצמאות: השלטון תמיד זר," עמ' (80 חוסר האונים של הפלסטינים, להיכנס לתודעתנו, לזיכרוננו, ואולי נצליח אף לחוש רגעים בהם מבעד למסך ההכחשה עצמית תצליח הנכבה, הקטסטרופה אמפתיה כלפי קורבנותיה ואחריות על מעשינו. ")פרק," עמ' 129 ( התסכול נובע מהגילויים שחשף על תומר גרדי דוגמה לסדק שכזה מספקת חווה ברונפלד במאמרה "על רוחות רפאים ולאחריה. ואצל דרור בורשטיין ")המלצר," עמ' 78 ( הוא נובע מחוסר מקום הולדתו - קיבוץ דן, ומהאטימות בה הוא נתקל במהלך החשיפה את המילה הכתובה משלים 'סדק' בפן החזותי. בכתב העת מופיעות היכולת לקיים דיאלוג, ומהבנתו את חוסר רגישותו שלו. היצירות נעות מהקונקרטי ביותר - תיעוד של הריסות בתים במזרח יצירות אמנות רבות - תצלומים, ציורים, וצילומים מתוך חללי תצוגה. פתיחת הגיליון בסדרה של תצלומי "עלייה על הקרקע" בכפרים נטושים ירושלים, ועד למופשט במיוחד בעבודתם של מנאד זרעני וגלעד אפרת. מבהירה לקורא את הדרמה אליה הוא עתיד להיכנס ולקחת חלק בה, ואילו האלימות והפחד המרומזים בציורי החתולים של פאריד אבו- שאקרה החותמים את הגיליון יוצרים גם הם מתח ותחושת אי נוחות. בהפוגה בין קרבות ובמרכזם לוחמת חבושת כאפייה וחוגרת אקדח קוראת את התצלום המוכר המתאר אנשי פלמ"ח ביער בן-שמן הנחים השבות ומופיעות מבעד לתצלום מלחמה מפורסם אחד" >עמ' .(50 היא וקצת אקדח" ]מתוך עדותו של הצלם,[ ונוכחותה של הנערה היחידה משמעותן של השיחות ביער בן-שמן, אופיו של התצלום - "קצת סקס השלישי, אם כן, הוצא לבן-שמן בשל שוד ולשם כינוס גדודי. עכשיו בתודעת הצופה - גירוש, ביזה ואלימות. ובלשונה של ברונפלד: "הגדוד והשיוויון המגדרי שבזכותם זכה התצלום למעמד הקנוני שלו, מחליפים לתחום האתי והפוליטי" >עמ' 56 .( את התום, הנעורים, הרוח השיתופית ומצליח "לשחרר את התצלום מהילתו המרדימה של האסתטי, ולהובילו למותנה. ניתוח התצלום מבהיר לנו את ההקשר בו נתונה התמונה, התצלומים מביאים אל הקורא הן את הנכבה - דרך צילומיו של עודד הבעתם עכשיו, שלו פחות. באור הגברים מוארים בתוך קבוצת - על חוף הים עם משפחתו בצילומיו של רון עמיר או על גג ביתו האפוקליפטי משהו של דפנה קפלן את נמל יפו, והן את האחר הפלסטיני שמשון הדורשים מבט מקרוב אל שרידי החיים בצד הכביש, וצילומה המהורהרת של נערי הפלמ"ח מקבלת פנים שונות, תרבותיות פחות גם ההיכרות עם החוויה הפלסטינית של הנכבה מקעקעת את "המובן מכפי שהוצגו בתחילה" >עמ' .(54 ההרוס בצילומיהם של אנשי קבוצת .ActiveStills אמנות בין המשלבת נוספת מעניינת עבודה לאקטיביזם היא של קבוצת פרהסיה בנושא ההדרה ותביעת המקום מחדש של השפה הערבית. קבוצת פרהסיה היא גם המופקדת על העריכה החזותית, וניכר שהיא עושה זאת בתנופה רבה וברעננות. גיליון הבכורה של 'סדק' משכיל להימנע משתי נטיות בעייתיות שארבו לו' אך לא מצליח להתחמק >בינתיים< מהשלישית. ראשית, ואין זה מובן מאליו בהתחשב בנושא של כתב העת, 'סדק' מצליח שלא להפוך למניפסט פוליטי. התכנים בו רחוקים מהטפה, הדרך" מ"צדקת בו הרבה אין מזעם. ואפילו והוא השמאל הישראלי' לעיתים את המאפיינת רצון מאשר ותהייה מבוכה יותר הרבה משדר איננה "שירה גם השירה פרו גרמה. להגשמת סדק, ראאד בראייה, ללא כותרת, 2003-2002 מתוך הסדרה זיכרונות ילדות פוליטית" במובנו השגור של המושג. ובמילותיו של ספרות. חובבי האמנות או השירה ימצאו בו עניין השונות. שנית, 'סדק' אינו כתב עת לאמנות או רק לפתוח לנו את נושא הנכבה על משמעויותיו לא מעוניינים לרתום אותנו לאג'נדה שלהם, אלא ולא אינטואיציה;- הוא חוש התהום." אנשי 'סדק' מחמוד דרוויש בפתח הגיליון - "השיר איננו דעת / תחומי העוסק בנושא, רחב אונם אך ספציפי - הנכבה רב, אך לא בזה הצלחתו תימדד. הוא כתב עת רב- ביכולתו תימדד אם כן' הצלחתו' הפלסטינית. בתהליך הבירור האמיץ שפתחו בו' יוכלו גם ליצר אמירות כלליות אותו לפרט וללבטיו בלבד' וחושבני שאם ימשיכו אנשי מערכת 'סדק' בנושא הנכבה. ולסיום תהייה על עצם היתכנותו של שיח רחב בארץ על הנכבה, ועל מידת הרלוונטיות שלו לפלסטינים מחד וליהודים מאידך. באביב ,1943 בזמן מרד גטו ורשה, כתב צ'סלב מילוש את שירו הנודע 'קמפו די- שווה להתעכב על סיומו של השיר' וממנו להבין את תפיסתו העצמית פיורי.' השיר מתאר את אדישות הקהל הפולני לאסון המתרחש בגטו. של המשורר: "ואלה האובדים, הבודדים, / הנשכחים כבר מלב העולם / שפתנו הפכה זרה להם; כשפת כוכב-לכת קדמון; עד הכל יהיה לאגדה; מילוש התייחס מאוחר יותר אל השיר כ"לא מוסרי מפני שנכתב מעמדה ואז מקץ שנים רבות; בקמפו די-פיורי חדש; מרד יצית דבר המשורר." של מתבונן." ואכן' המשורר יוצא מהשיר בלא פגע - גופני או מוסרי. להשפיע על הציבוריות הישראלית, ולא במתן במה ליצירה חדשה או הובלת זרמים אמנותיים מקוריים. מודעת של מערכת 'סדק' הקובעת שלא רק ש"האישי הוא פוליטי" חמורה במיוחד' והיא תחלוף במהרה. הסבר נוסף יכול לנבוע מהחלטה כתב העת בעתיד. אם אכן זהו המקרה, הרי שזו "מחלת נעורים" לא יש פנייה אל היעצמי,' ופחד מעשיית צעדים שיעצבו את האמירה של לאור של כתב עת שהיתכנותו היא כל כך לא מובנת, ובעת ההתרגשות אומרת דרשני. יכול להיות שהדבר נובע מהתרגשות מובנת לרגל הוצאה כתובה בגוף ראשון יחיד, ורק בחלק מהן הדבר הוא הכרחי. עובדה זו אישי בלבד. מתוך כל הרשימות המקוריות בגיליון רק אחת (!) אינה לעתים שזה העיקר. חשבון הנפש לנוכח הנכבה הפך לחשבון נפש להפוך יצירה טובה למצוינת, אך בגיליון הנוכחי של 'סדק' נדמה מודעות של הכותב למקומו' מעמדו ומניעיו היא תמיד חיובית ומסוגלת הנטייה השלישית, אופיינית ליצירות בכורה, היא לרפלקציה מוגזמת. להחזיר את ומבקש שנים רבות, וזאת רק לאחר הוא מצית מרד' אלא שראוי לפוליטי להתחיל במקום האישי דווקא, ולא להפך. המודעות הסתיימה מזמן' והנוכחות היהודית היא מזערית בהחלט, ניתן וצריך לכתוב באופן מוסרי לנוכח הזוועה. בפולין כיום, כאשר שואת היהודים אנושית פשוטה" ')החשבון הפולני,' עמ' 33 ,( ובכל מקרה לא ניתן האבודים-הנשכחים אל הזיכרון. להגנתו טען שהשיר נכתב כ"מחווה הפוליטית, שינוי העמדות, האמפתיה והסולידריות כלפי קורכן תתחיל את תולדות הקיבוץ בו גדלה, ומגלה בהן כפר ערבי הרוס ונשכח. ואם של יאן סקרודזקי מול העדויות מידוובנה או של שלומית באומן החוקרת דווקא ב"שברים" אישיים כמו של חברתי מול הסיפור של בן משפחתה, לעשות חשבון נפש פובליציסטי או אמנותי. ובישראל' נכונה גישתו במקום המפגש בנכבה להתחיל דווקא לכתב עת העוסק נכון כך' הסכנה להפוך ל"מחווה אנושית פשוטה" ותו לא. מול 'סדק' עומד והוא ממשיך לקרות, גם אם בצורה שונה, גם עכשיו. מול 'סדק' ניצבת של 'סדק' בתפיסתו את האסון הפלסטיני כאירוע שעדיין לא הסתיים, שנוי במחלוקת, שלא לנסות כלל לנקוט עמדות כלליות אלא להתכנס מהווה סוג של נסיגה מן הפוליטי? אולי נוח יותר' ובמיוחד בנושא כה האישי איתה. הסבר אפשרי נוסף מעלה חשש. האם הדיבור האישי אינו לשנות את המציאות האתגר להוציא לאור יצירה מוסרית ופוליטית, בו נעשיתי מודע אליה ברגע במפגש שלי איתה, בנכבה "שלי," ולהחזיר את האבודים הנשכחים אל זיכרוננו' ובמקרה שלנו' גם אל מציאות ובהשפעתה עלי. והאין זו רעה חולה נוספת של השמאל בישראל - ·:· חיינו הממשית. עודד ציפורי: סטודנט לתואר שני במכון כהן, אוניברסיטת תל אביב החברה בה הוא חי. אני סבור שהנכבה היא נושא חשוב מכדי להשאיר שהוא עצמו עובר תוך חוסר הבחנה בקשר ההולך וניתק בינו לבין נגוע בייאוש וחושש מהוקעה - הוא מצטמצם ללבטיו הפנימיים ולתהליך 2 1 2007 ספטמ בר מרסאל אימאך מערבית: ששון סומך איש אינ; ע;בר נר;nב פ:י המכ;נ ;ת י;צא;ת ונכנס;ת נשלט-ר;nק. למה באה T ז : • ד : • : : • : - • :ז •• •• • יו:ז.י ';סנ ל ת; ל ה?;כ; י יt' ת ס :ת מןה, ת wס ה ?ry ל ;ת;א ה דרי, 9 ל9 ת ?t' דק:ה, ה סמף :ה מזאת ל רr ס.מדwה, דס;סה t'? לwה ה ךיqry לת p ןה קfלה ? ס י אףקן י י ; ח ים מזמינים נאר;ן ש;כבת מפרפ:סת נלבףש פ:תנה אפ -;- • ז : ••• : ·- T ז : ••• : • •: •: : ••• : •: •: א;ת wה אף י;ךQי ס ידד:א ים, fדי ?סקים זניי זנם א;סה ל מף_ןא;ן• ס כף ית ת 'י ;מ ים ס ;ןןנים, ך ר;ת Pדי; ים ךד נדמה לי שחניטה נ;גןת את הפצח ףת • : • - •: •: •: T • -: •: • •: : • א;ת ; o ת; ;כ םryל ש:.ך י ך;סא ן;זwס ת;נ;ר : ןח. י סגףף ןע;לם לאry: ה .חלק לט ןח;ק. ך ס;ת המףמיה לא נחרה להגר נשעה שאלה שהמתינף אךפ;:ת •••-: 0 0 : "." "." •• "." T T : •• - : ד-:T T : - ךתryt\ ךץ י:זים f ל סק;דסףןי;ת, ף נף ת;ךים בששה מהלכים בלבד פ;:תב המהגר החדש מכתב מצלה לקר;ביו: ;nלמים לשףב פ:ש היף גוי;ת. T : • ז : •.. ד : • ד ד •: •• - : - •• - : • • ז -:- ז • : • : : • •: : T • : - נ;חך נרגע שאינם חסרים ל.; ם לpסת א;סנף w?ם" לי.ע." • •• -: T •• •: - •: ד •• .ים ?ן י י סקיר;ת י;ו.rר 'לקיר ;נ ך בrp;י - .םryיt' ףים ל ר הם פ:אלף המות הףא זהףת חסרה ק יןה. ים "כ סלק - ד ·· -: .. ·:ד - . : סwב לא י ים ,םryלי.ע. דל ת י י .סלש;ן - wחדי .זית:יry וpס ר;סק ר q לא ת ל ה יt' י א;הב ם :ן;גf ,ים ס ן ם;יf םry ע : פ:מספר פ;:כבי השמים ףכמספר גרגרי ה;nל' ףמתגעגע ס סfפ;ך ים יtסת ?ע אן .ע ים ;ךקים ס ש:. .;לארצ-;לi;,;ףפת לת.. ל-;n; ו, ,.ם,למי - ה iע:פ ם-כ ל לא 'יtי9ryf ים q;א קיםfס לא ם· ;nן ףדryר;ת :- : •: - : T : • •: - : ·- : •• ז - -; - •: •• -: - משתמט מלפרט את סדר י;מ; פ:י אינ; י;דע פ:יצד יפרשף א;ת.; יןt'ך ,'א ם;י בקרf םryי ? ים ןנם ך;פ9 דם:? ים ן :ז : - ·· - ·· .. . ·: ·· ·: ··ד : · ·· - : · .ן1עף fזנד ן ים ןנ;ת, fדי ,"לt'ל ןה;ת" ב.rו;ךכ ןר_;n - לא ןלף ס רים דידףסם, ף אף j? הם ים .לב ל :ם אמףנת.; מףך אן חףז ס הףם י ים ל הם ת ס ע, qt\ ל T :• : ן ךם קז ה ?ןניQת ס םryי.rו;נ ריר ת ס? ים?;כ; הם ך ה ל די:זי wם: ה ל די:זי fאן t'ינ; ש; ה ריר. מףס;ת יאףת. טףש ס קז? ע9 ךקזיס· f ry;מf ה - סקרי מדףע לא שכחף שהם משם? - להסתיר את הנףשה מא;nרי גo ;ת. T • •• •: : T - - ••• - •• -: •• T - •: • : - : ?ים רvרים ספ;: - להעלים את החלשה על-ידי גדףל צפונים. יר f ךעל;•די ידי ס - ן; ןנ רי;.•לiה ס Tיי ., ת • ריס ד- T : • - •• •• T • : •: •• • •• • : •: • :- מרגילים את שרירי פ ;תיהם להפטר מהמבטא הזר. סןףך המגר;ת לפעמים. לה ת קף ה ס י:זית ס ן;סת ה?q א tי הףא ס • T : • •• : - • - הכנת שלשה סףגים של טפ;ת-עינים פ:די להבהיר את הראיה קת ל ירt' יםry ;ש םryך ם9ע, עת.f ;ל ק t ,םryי.rו;פףנ ז • :ז •: · : - : •• : • - •• • •: • T : - ז -: לא סהףא ל ל לפ:ל - סך ע ס זנiר;ן' ף ת;נryל. רf ·סיt'ך .ןהt ן;לשf םryי.rו;תףג ת עצימת העינים על אש נ;ערת. .ים w רים ךי ק ל כיtרים ;n א כיtי לא:מףת, סpו •:•: •• - • - •• T - • -: fאן דwם ס?כף ןע;ל ם םryי ;קך ת;מ ךר ת ל דלת ס הם ת?;ים .ק;nן םryf ה דיf י ;נ ם ל ק ף ך ים f לף סס ים .הם.זלP. ן;לפ.. . ל גף:.ריס גף . :ל ל. לףם ry? ר;ת סי:זקשךת ךסם fיt ת ך ע הם קיןנים ס ש א;סה. ;ינt' יש גה?wס ףf ס f .ז:דו י ? כק;ת דת רחףק; f ;דיי מ? יw ק;ם f ים fדי 1?דא הם .ם: ל סתtי יר ת ראo/ף tי י ? ף ס ?דףת. ?ה t\ לQf ה י ץ;. י;ן ס י ד? סד פ:יצד אתה מבזבז א;ת; פ:כה? אw ל לףם f ת ;נ י ה w זה. ל :י ך;א ל לי ?קנ;ת א T T •• :- : T - - •• ף ף ק;ךי. ה ;ש ,ןף9 דף;י .ןה ן סן, י סpו ;לf ,םw ;ינt' שףב ,ryךי;ה ית יtן ל ת; ; o גם אם אמי עצמה שףב אינה שם. T T •• ז : - • 0 0 - 324 22 גליו ן המדינה ים. ז. י דיל ין iJ ין QiJ חד ןry ,ת;ר1פ9 ן י לה ס ת;iז iJ לח;ת המלכלכ;ת במטבח, הואר המביא עלי פרס;מ;ת, זכר את ה : · - ז · ·· - - - ז : · - ז :.. : - ז - - ·: : ראש אחד משדר פקודות לכל הלבבות האלה, לקצות ל ח;ךי .עי יף ןדנ;ת זpiJ ת;רiבiJ הגוף ולאברי המין' והנה מתהווה צבא לאומי שלאיש יף ;רא7 iדסf :םry .ף ם ש א;סם סהt(W ס ד:לאw ים סד.ס מחייליו אין כלל ראש, ודור נולד שאיננו נחוץ לאיש כדי גרועה הפורצת מתחנת רדיו מקומית, ואז מיטב בניו שיעלה באש ספריות ציבוריות. הוא רודף אחרי מוסיקה ,ם: ל םתtי ,זית:ףיtיiJ ו;; ל·ל 7 'לל 7 ף 1ג7 יח tי ם ת;פ9;נ ת; ז מתנדבים לרשום את שמות היצאניות הציבוריות, ואז .חי ין צרר 7 מס הכנסה, והנה יוצאים המדינה תוודא שהבל משלמים ם1ל:p ה ן לא.:ע ז,iJ המנונות לאומיים מבתי מרחץ ציבוריים לכיכרות ף ה. ;א שך w ל ף 7·r ·א7 יף לא י; ומקימים חברה מוגבלת לאוריינות כוללת, בעוד אתה כלליות, ואופוזיציונרים ישרי-דרך מתאספים תחת דגליה ינ; סש1ב. הiא 9סם ן• ן iJ גוהר על המרפסת, מתבונן ברחובות חשוכים וכוסס את ביבשת אחרת ה;תרת א;יבים אמללים • T : "•. • : T : - •:•: - "." ·: - : ציפורניך ר א;סם. ;ז סהt(W:P ף :z ש . ליף 7ה .וo/ :Z ף עיס א; ינ; ש1ם ך ר ים w אןf .אןf י קל ט9י 1מ;ק צא 7 הw יא. iJ ת iמ ק;ם להo/ iJ רדי ע;ן קיר רוחות רפאים אפשר שזה חל;ם בלה;ת שאתה מ;ציא י;ם פ:זה בהשפעת סמים מרגיעים. 0 " :- " - - T : - : :• ז " T - •: T - -: •:•: T : •: .;ב רד ין fאן ד ר סדא1י wי:ז ידידתי שנפרדה ממני כדי שאעלה על החשמלית האחרונה .ת ג י ל;ח סהt( הישנה של קהיר הישנה ועלי חולצה מוכתמת מדם לא ה iןח י::P ים ך ף י 9 ים םiJ חיתה אכזרית. ר .ע קןt7 ךרry ה א;ר wהד7י כתפו של הנהג, מזמרת, חולצתי מוכתמת בדם, ובלי הישרתי מבט לעבר הנוסעים לעבודה תוך כדי ישיבה על רצתה לעשות אותי חזקה, ואני ניסיתי לא לאכזבה. ירדתי בתחנה לא מוכרת וקניתי שמלה חשופת גב, אחר תחושת מבוכה. לא יעזו לזמר בקהיר אלא המשוגעים. לבן הנמלטות מהעבר. אני זוכרת עכשיו את עצמי ובין חלצתי את נעלי בחקותי את גיבורות הסרטים בשחור· .ר ry ת ל 7קרא iי ן;; ן מיהו השני שלא חייגתי את מספרו נכון. וזה הדבר בפרוטותי האחרונות שברשותי' ובוכה, אך אינני זוכרת שיני כרטיס טלפון בינלאומי. מחייגת מספר מוטעה המעציב אותי כעבור כל השנים האלה. מקובץ שיריה החדש גי או גרפי ה חלופי ת, קהיר .2006 הקובץ תורגם 1עתון 177 בתרגומו של ששון סומן. השירים המובאים כאן לקוחים אימאן מרסאל: משוררת מצרייה, שכמה משיריה פורסמו בעבר בגליונות במלואו לעברית ויופיע בהוצאת הקיטץ המאוחד. 23 2007 ספטמ בר דיע סעאדה "." ז: T : " T תרגם פרץ-דוור בנאי ש ל הף ה iJ ת 4 רע לא כנqפ·ר לערב אחים* אין ד חןר ןר·ב ה ;ע ף ;יry ת;ר ל ףת , זt ה דiJ ת;ל ואתה T - : ל לר.tי עת. תהיה המים האבףדים • -: T • - - •: : • ר;נ;ת י ר. qלל ס;ך ים ת ד ימ; יף אתה ף ן ף T - ן ב ;:פ לף ה:.ry :זםt ם גם אם יפתח חוילה לפעמים את ח,יו נכפר הזה ז - •: • T : • T : - - - : • • - •:- T : - 7 רף.ךיף fחים ךב ס י!ryK ו:ניב זףלת סא;ר י:ז קט ר;עדים מעבר לדלת. כrו;ן סע;ןם. tזים מ.;עד לא ךת; י נכפר הזה המתע;רר •• : • - •:- T : - לשת;ת את המטר ף ל ךכrקים 5 ה q ס ר ך T T - קנףק סע;ןם. •: : • ר :די ;:;i ל ר 2 ךח ש ח;סיו ר:די tז דף לה ס ם: iJ י כנ? ל גףף ה?;לiJ ת;ל פ; חים ת ת;מwiJ ת ;ח ל המים האוח והפtפינ;ת חולף ז - · : - : ·: ·· ד ·- - ד:? הryד.ן ר ע;ת עףרים ת i]חךף ?Q ת וים 7י T •• • : - ז : - : ז •: -: אשר שכחף עצמם על רציפי הא;ר ושכחף להרים את ושת הח, ים • - - •: •: •: • ז : : T : ימ;ת qiJ ת;זקר:יiJ ן 6 3 ךח;ק כל המטר;ת החמים אינם ר;חצים מטר;,תינף ת ,עריךיף ם ית ? גש ע, ה ?Q ע;ד יt אף •• • : • · -: ד •• • - - ד : - T וה,מים ששכחף מטר;,תיהם ניד חוילה ם;i,:;i ;א בוילה T :- - - : •: •• • : • : T •: " ד- : - T :- - ן;וrכiJ ח.ס ם לי ים יt אף ףבגפ; כל איש יפגש את ערירףת; ·-: •: : • • T - : 11 י :p קיר;ת פ;ךז:זים י;י.r.ר ק;מ;ת רכנ יo/ ריר o/ נרחבים והעינים עננים • T : • • ז-: • - •• T : T -: - : •: ••- T דבר .לף o/ ף ;א ך .עת אףןם ס:ה ן; 8 שכבר עברת לרח;ב;ת מצפים " "•. : : • T :- T T : •: מרציפים מרבים T : - : • : םי:זקבה צ; חים :דף ךרירי םכנןry ה - ךתf ף לf ל ליף סה 7ד ר דo/ ךים ;ע7 ת ;נ ם ןף: qרלה 7קרא אתה T - שחשבת שעברת את כל .ים כנ :p 9 T "." T : - ד •: ד : - ד •: םך;רים למר;ת שכלי הדממה הףא T T : - • : •: : - ר.r.י;י דר כנ ,ז ז w:. ry י ינף ם חיד םז; ryר די. v לo/ ה ית-םw ף ע;ןם י יו א; י ;ו לoת 7 לש o/ זP.t י;ה דים 12 pןם עת. י l זףךים ם ים ריר 7ה;ן;ת ף ם עף7ים ל כ7ת;ת ;דידף ת;ת ךךעים ים 1;ע לא ח ם ח;ת ים 7ם יב ים לז:ז ף ךג;ך o/ אף ,ערףג;י.r.ינף pזים מףל ס עףת ח;ת ם םry ןד; ו' o ; ם יף:o ל לח fחל ב יאry ה;qזt 9לף.לי ם ר הףת רףןה לי וכחל. T : fל םך;רים רף ל tזוף ולא ישףב להשתלשל בינינף •• •• •• : - : • : T : אלא עשב העבר ה בש. 13 ף ן ד יו:ני ת י •• ז - T T "." •: •• T •: נץ ם ;ם מףס עיל 10 נ ב מףל צבע הערב •:•: T T •: - • ם עףל. באר סtז;qה 7 ס fry7 ן;י9 .ןהף חףץ 7 י ם ךת (1986) א; תפיסת כ;כב tזך ז םי:זקבה T - ל 7R • : ן;ע :p מפורסם ודיע סעאדה: משורר לבנוני ב :ry7 רoזtן וחשוב, גולה המתגורר באוסטרליה. ףףן 7 ב ;ת9ry7ף ספרים רבים. נחשב הוציא לאור למשורר חדשני. שיריו מכילים נימות י ר ןת ק ה!O פילוסופיות מטאפיזיות שהע;נ;ת ע;בך;ת בזr במעט - : 0 T : T •: ,ע יבףת. 25 2007 ספטמ בר אלמע1וט* מוחמד מערבית: פרץ-ורוו בנאי הסדור ההיג'רין על הפזדרכ;ת הללף החנףנ;ת כבאמי · · : -:- ז - ד : · - - ע .fליל;ת סחךף ס ים ' י די ת 1Jי * ;ךנ.ז;ן י ך ל;ן ת קר ע;ד ה ךח; ה f ךג ת;יry7 ה ;ר ואתsר ל; שרוףלים וכפת;רים . : - : . :- : ." : ע.;נ i];ב ז f ךג ואלבש א;ת; כבחלצה T : "•. : - : •: : י לא דע באיזה סתר ינשוף נל;יי - : : : • T : •: •• ; ףבהתח;לל הסערה הראש;נה על מ;לדתי * • : - - T " T T T : - •• : 0 : ה, ה ה;י קיר;ת אעלה על אחד התלים לijים ק ה;י ןןכ;ת ך ך ;י . . - - - - ·: ·::·: הסמףכים אל ההיסט;ריה כני :p ר fכנryי:זית ס קנףק... T : : • - •: • : - ל אךק2 ל fפף י ך/J ת ך 7יר וראשי אל אצנע;ת אלחנסא3 : T : - : - : : •: •: • : ועטי אל אצנע;ת אלפזתנני 4 התייר! חךף rע.:p ם.עיר. בw ד • T T "•. : - : : •: •: " •• : עד שאדע מתי יצמחף לנף T : : • - ד - •• •: - ה ך ק ו:ני ךח; ה ::.ןדףו:ני ךח; עפעsים חדשים, ףדמע;ת חדש;ת ה ך;לףו:ני ךח; ה מ;לןי:זי ךח; ד -: T : • ז -: • - - : - יב סכז. ר! ח;ר ? עץ.:p ה ;s ה מ;לןי:זי, ה;י ,ז ו;זף ת י7 ז לףם .ןה ל:ר כז. לי ת;פ ;נ בות סpז יקףם .ןה :fד א; חיז ךאףלי של טסים ףפטsףטים • : • • T •: צלם א;תי כבאשר אני נ;כה וצ;sרים מזפזר;ת, ףמפרסtים מפליגים • • : - • T : • : - : • • : ל;ן ית-ס כנח לף::_י מףל f ץ ;ך ןי;עf ל כף.לי סד ר ףרש·ם מאח;רי התצלףם : - - .. -: .. : ח;ת ל:ר סw ר;ת ס?לף ס ז סpז ןח ש;ךר .ןהף והsרשים ה;:lהלים על הזכףכ ;ת השלףב;ת : - • ;- - • -: - • TT - : ל סpזןן ה ים ryו;זף וזיפי השטיחים . . : - . ·: ם iJבונףן מ.דה i] ת1Jכנ רי 7 בwך גףך;ת ס ללףiJ ם: ר i] ר:ל 1f ד;ס ף7 לה י ס;ת; ים 9 :p ת;ע קצ;ת ס ים ןף דרי ת מ;רי·סדרר דס ררryw ל:ם ל ליןjך ת ד לי 9יר ןry ך ךס .לר לנץ' ן ש ך 7י ז ל סר;ת . את שרשמת מהתרשמ ;ת ותרחישים · · : - : ·.. : - : · ·· ד : - ד ·: ·: ר סד ת;ב ? זi?.t ןח לf י ב;ס:p ץ ;ק ה v. ך ה"ן ל "ען;ז.א י י:זים ף7 דם. ירים י שףב ערד סיז יתאר את כבל היסט;רית המזרח T :• - - : : 0 T "." "" T : ךסיז,זסןה f ךם סךקיןה. נע;ד; מגלגל את הסיגריה של; נפתח אהל; ז:T - •: : •: T :- " - •: •• : - : : הספר ההיג'רי '1-»+11 ן. במקור "אלמסחף אלהג'רי" .1 :;" א ה" = סוג של שירה עממית המורכבת מ"מיג'אנה ועתאבה" >תיאור מצב-מציאות אלגי( או תלונה קיומית מוחמד אלמאע1וט :2006-1934 משורר ומחזאי סורי. מחשובי המשוררים הערבים החדשנים של העת החדשה .2 סארק = הוא סארק בן זיאד מצביא ולוחם היססורי אגדי ממוצא אלג'יראי .4 אלמותנבי = •965 915 הוא אבו אלסייב אלמותנבי. משורר חשוב מאבות אלסלמייה. משוררת נודעת וחשובה ביותר בתרבות הערבית האיסלאמית .3 אלחנסא = •575 664 היא תמאןר בגת עמדו אבן אלחרת' בן אלשוריד שכבש את אנדלוסיה בשנת 171 המודרניזם הערבי 324 26 גויו ן 27 האלילים וו וומנפץ ההיסטוריון לזכרן של עבד אל-עזום רמדאן שמעון שמון עבד אל-עזים רמדאן ב קהיר הלך לעולמו בגיל 82 ההיסטוריון והפובליציסט ד"ר עבד שהתאפיין ששת-הימים ובמלחמת ההתשה. סגנון כתיבתו המיוחד' עבי כרס ואלה מתעדים באופן מעניין את שנות שלטונם של סאדאת ב"אהראם," "אוכתובר" ו"ופד." מאמרים אלה כונסו מדי פעם בכרכים הניסוח, בא לכלל ביטוי במאות המאמרים שפרסם בעיתונות - בעיקר בניתוח חריף, בביקורת-עצמית, בפרספקטיבה היסטורית, ובבהירות אלעזים רמדאן. הוא השאיר מאחריו למעלה מארבעים ספרים על ההיסטוריה, החברה והפוליטיקה של מצרים. רמדאן החל את דרכו המקצועית כראש המחלקה להיסטוריה ודיקאן ומובארק. בה שוכנת הפריפריה מתוך מנופיה. באוניברסיטת הרוח מדעי שהיה תמיד זמין לעמיתים ישראלים שביקרו במצרים. שעתו חיתה פתיחותו הפוליטית והאינטלקטואלית של רמדאן התבטאה גם בכך פנויה לשיחות ממושכות עמם בסוגיות היסטוריות ובענייני דיומא. ביטוי את אמונתו במדעיףת של כתיבת ההיסטוריה וניכרו בה השפעות הלאומית במצרים בשנים .1948-1918 בעבודתו זו הביא רמדאן לכלל ההיסטוריוגרפיה המצרית בזכות חיבורו רב-הכרכים על תולדות התנועה אוניברסיטה פרובינציאלית זו פרץ רמדאן אל השורה הראשונה של לעתים מן לאורך זמן והם חרגו מגעיו עם ישראלים רבים נמשכו של המטריאליזם ההיסטורי מבית מדרשו של קול מרקם - הגם שרמדאן הקשרים המקצועיים לכלל ידידות של ממש. גם כאשר החלה בריאותו להתדרדר ולא קל היה לו לקיים פגישות כאלה, לא חדל מכך. הסתייג מיישומים פשטניים של טרמינולוגיה מרקסיסטית למציאות המיוחדת של מצרים. האחרון הופקד בין השאר על בחינת המסמכים המתעדים את התקופה העליונה וראש מרכז התיעוד של ההיסטוריה המצרית החדישה. בתפקידו רבי השפעה. הוא מונה להיות ראש ועדת ההיסטוריה במועצת התרבות סאדאת ומובארק עמדו על חשיבותו של רמדאן וקידמו אותו לתפקידים בעצם מכנה משותף רחב למדי עם הנאצריזם וכמוהו דגל ב"מהפכת רבים. אף שהשמאל המרקסיסטי נרדף לא-פעם על ידי נאצר' היה לו למחנה השמאל המצרי שהיה אז אבן שואבת לאינטלקטואלים מצרים ההשפעות המרקסיסיטיות לא היו מקריות. רמדאן השתייך אותו זמן הנאצרית. הוא היה ממנהליה הבולטים של "היאת אלכתאב" - ההוצאה האסייני-אפריקני' עם הגוש בסולידריות והפלאחים," הפועלים באופוזיציה שטענו כי נטש את מאבקם. למרות זאת, ביסודו' נשאר שלו. השתלבותו בתוך הממסד עוררה עליו ביקורת מצד אינטלקטואלים 1988 כיהן כחבר הסנאט המצרי >השווא< ועמד בראש ועדת היסטוריה לערבית של ספרו של יוסי אמיתי על השמאל המצרי וישראל. מאז המצרית החדישה. בשבועותיו האחרונים פעל להוציא לאור את התרגום של סדרת ספרים המתעדים את פועלם של אישים מרכזיים בהיסטוריה לאור הממלכתית החשובה. אחד ממפעליו היה החקר' העריכה והפרסום רמדאן ליברל. האינטרסנטי של ההיסטוריה שנעשה במשטרים כמו הנאצרי במצרים בספרו ההיסטוריה של מצרים ומסל פי ה יצא בחריפות נגד העיוות היו מופיעים בכתיבתו של רמדאן באותן השנים עד שחל המפנה הדרמטי באוריינטציה הערבית ובהתנגדות אידיאולוגית לישראל. מוטיבים כאלה בעמדותיו בימי שלטונו של סאדאת. הרהר בשאלה, קרע את מאמרו לגזרים וכתב מאמר אחר בו הביע את כולם תומכים בהתלהבות ביוזמת השלום של סאדאת. הוא חזר לחדרו' עם פועלים משכימי קום שהיו בדרכם לעבודה. להפתעתו גילה כי שחר' משסיים את כתיבת המאמר' יצא להתאוורר ברחוב ונכנס לשיחה טרח כל הלילה על כתיבת מאמר שיוקיע את מהלכו של סאדאת. עם סאדאת למסעו ההיסטורי לירושלים זעם רמדאן על "בוגרנות" זו והוא על המהפך הזה סיפר לי עבד אלעזים את הדברים הבאים. כאשר יצא שלא ישחקו הערבים השליטים הוא הזהיר את בעיראק. והבעתיי ההזדקקות של המצרים לשלום. משסירב ביטאון השמאל לפרסם את של דבר בסופו הרסניות וכי לכך תוצאות בהיסטוריה כי צפויות מאמריו החזיר רמדאן את כרטיס החבר שלו למפלגה והצטרף למחנה במישור הפרט ובמישור העממי גם יחד. ההווה והעתיד ייפגעו באופן כתב, "כי ההיסטוריה היא הגורם הבסיסי במבנה של הקיום הלאומי' היסטוריונים מקצועיים בלאו הכי יוציאו את האמת לאור. "אני מאמין," תומכי סאדאת, אף שלא נמנע מפעם-לפעם לבקר את מדיניותו. רמדאן היה לאחד האינטלקטואלים הבולטים של תהליך הדה-נאצריזציה. גורלי על ידי הסילוף של ההיסטוריה," :· בשני הכרכים של עבודתו ני פוץ האלילים שבר רמדאן מיתוסים רבים הכרוכים במנהיגותו של נאצר' ובעיקר בכל הנוגע להתנהלותו במלחמת 324 28 גlיו ן שטרנפלד צביקה לאמנית לסאוסן ב ך ים לר 7 ·רtי ת סש;ךג 9 יב את חפשזכה T • : T : - לצלם מרוית מפתיעה. T • : - • ז • •• - : נשמרת מהמרוחים • T : • - •• •:•: : • אשר ושתף נפחד, - - : .ת : ·. ry ·: -: י ר במאה העשרים ואחת, - - : ·: ·: ד נףת ז ·· - לר ס ע;ןr qמ;ך הג;ךך את צלזr T • •: •• - ל לת סחי ש. צילמה: סאוסן .לא ;א ת ס ל;ן הףא ס אדוארד ·קודש מאנגלית: סודן קודש אכן' חלק גדול ,ש ס ל ל סגףף ןא ינ; ב fס rוב ףf 7" :riw דהw יס qt\ סי ל 7 ישראלים ביום רביעי בפיגוע התאבדות, דיברה על אהבתה לילדיה "וים צלאח אלריאשי, פלסטינית אם לשניים, אשר הרגה שני לפני יציאתה לפיגוע אשר היה אמור להפוך את גופה ל"רסיסים - נף ם ם :.ש לגףף .חלק פעמים אחד;ת כנדי שאףכל לחדיר . קטלניים," ".ל;ך ן, .חלק י, כנryשב : - - יא ת •: •• : ;א f .יף T -: • T : ל ת;ר >ידיעה בסוכנות רויטרס, עזה< י:זי ה א;סם י ;מ י o/ ל;ת ח7 ה ;ך י רים, ם 2004 בינואר 15 יו א;הי ד רי הtיt(ן מףכנה, לryד;ך ן ת ;יryד י Q נ;ערת נאהבת אלiiים גד;לה". הערה: מקצת הדברים המיוחסים לרים צלאח אלריאשי נכתבו בידי תרזה הקדושה מאווילה T : • •:: - -:- : •:•: .רtי;יf ים כנחים סד f ר ת סqלקים ךס לה לחףר, רים, בבמות ספרותיות רבות. לאחרונה שבו הופיעו o/ה דר ת גףף ס ש;דtזים גף י נ; .חלק 7 גף wחידי "מאז ףמתמיד רציתי להי;ת האשה הראש;נה אדוארד קודש הוא משורר יליד ארה"ב. שיריו כנמ; נשר חזירים, כנמ; הערלים, T • ז T " T : • • • ז " T " ז •• אד וסוזן משהות של עשרים שנה באמריקה שם • ••-: T : • •-: - : : ןה ךח ה. יאry ",ו ל 7 ף ;ע : עסקו בהוראה. סוזן קודש היא בוגרת המגמה זכ;נים. הם שברף א;ת; והגישףהף. כנמ; ה • • : : T •• • • - : ".לה?t' חיןה;ס יJ}Ww "ז;חי לתרגום באוניברסיטת בר אילן אבל את היית אהבה, וים, . ז -:- • ז : - ז -: ןאת: ף ירר סqt'ר;ן וים מא'הבת לגמרי, ע;שה אהבה ד -:- T •• : - : •: •: : • }ניקףת ר.זת ס;כנה ס iiכנ" ךוry ם סר ם ןגף ריס· ן עם t'ך ת f ב ס ז נןןה riן;ק o/ לijים ןאל'חים. ;מf עד שלע;לם לא הייתי יכ;לה לרצ;ת לותר עליה, ונפשי לא חיתה ז :ז · : - : T "." T •• - : : • T : • • ז T : •: - רףס· מף יס ריt' ח;ת ה. f קת tי9 נעלזr מהללז.r 29 2007 ספטמ בר T : - : T -: - הזהו ת, בהתאםל צי פייהשטמו נה בהקשר החבר תי של ה. הקיום ההי ברידי ----- מצו ו ך; ו עמוu לו• תו מתנגד מעצם הווי תו למוש ג זהו ת, כלו מר הגדרהשזההל עצמה, ו נכפי ת את האל מנט המנו גד לו. אין זו עמדה תי אורטי ת: זו פר קטי קה תי אטרלי ת באו פיו' שבו עליו ל החצין בכל פעם אל מנט י חיד של ז הו תו ול הס תיר בשל מו תה על הסו ביי קט מבחוץ". הו א מחוי בלמופע מתחלף, קוואנטי .(6 'עמ> חיים של והיפוכו: גם התנגדות לזהות וגם שימורה, גם הסתרה וגם גילוי. וכל הוא גם מטרה ממטרות הזהות ההיברידית, המייצגת, כך נראה, דבר אכן' דברים מתעתעים ומבלבלים למדי' אלא שבלבול' לדברי הכותבים, הייתי ברצון מצטרף לחגיגה לו רק הייתי בטוח שירדתי לסוף דעתם זאת כאשר מהות הקיום הזה הוא "טנטטיבי," "תיאטרלי" ו"קרניבלי." של החוגגים. מןםפום, םפרום, אוןןעום אנטי ספרותיות של חוקר ספרות האם בספרו החרש על דלותה של הספרו תיו ת שהוא "עיון במונולוג הכיוון היברידי >הקיבוץ המאוחד; סימן קריאה, ,(2007 'עצה' מאת שלום עליכם" לו הייתי עוקב באופן הדוק יותר אחר כתב העת 'הכיוון מזרח' מראשיתו' המיון של דלז וגואטרי' אליו היא משתייכת לדעתו המונולוג שבו היא כתובה וכלה בסוגה של "ספרות מינורית," לפי 136-21 ( עורך מירון דיון מפורט ביצירה על כל היבטיה: החל בז'אנר משנת 1904 מתורגם בידי מירון >עמודים 18-5 ( ואת המסה עליו >עמודים לכאורה התשובה המפתיעה היא כן. בספר הכולל את הסיפור הקצר כורת חוקר הספרות הוותיק דן מירון את הענף שעליו הוא יושב? יחד עם יצירות מופת דוגמת סיפוריו של פרנץ שלגופו של עניין לא לגמרי ברור אם המהלך ההיברידי החדש שהם לשון התיאורית הביקורתית שאימצו עורכיה וכותביה, אלא גם משרם בחוברת זר בלבד המונחת לפני' המשימה אינה פשוטה. לא רק בשל היברידית בישראל" חל שינוי כיוון אם לא. אבל גם אם אתמקד רק הייתי יכול ביתר קלות לומר אם בחוברת האחרונה מס' 14 "על זהרת מהי היברידיות לשיטתם? ובכן' במאמר הפותח שגם מציעים הוא אסטרטגיה או טקטיקה בלבד. ובכלל, קפקא, למשל. על מסדר הזיהוי" הוא חלק ממנו שמו "לערער אין בדעתי להלך עקב בצד אגודל לכל אורכה של גורפינקל בת-שחר - מתי שמואלוף, >ושמחבריו שרטון' אל סופר זחוח דעת. והשאלה היא מה עליו שנישואיו חשוכי הילדים לבתו של הגביר עלו על הוא עוסק בשאלה שמבקש להפנות אברך צעיר' לומר בקצרה, מה עניינו של הסיפור "עצה," ובכן שכדי להבין את עיקרי הדברים, צריך בכל זאת המסה, אלא לחתור אל סופה ואל מסקנותיה. אלא בדוגמה משיעורי הכימיה בבית הספר על ההבדל בין חברתי' קהילתי' משפחתי' או פרטי," אם להיעזר זו עם זו' דרות בכפיפה אחת בתוך גוף אחד: לאומי' זהויות או יותר' שאינן מתיישבות בדמיון התרבותי הם קובעים כי "היברידיות היא האופן שבו שתי ועומרי הרצוג - מהווים ישות היברידית לעצמה,< להתגרש ולאבד את עולמו החומרי' או לעשות? "תערובת" לבין "תרכובת," הרי מה שמתואר לפנינו להישאר ולאבד את כבודו האנושי? הן הסופר אשר כלומר הוא יותר "תערובת" מאשר "תרכובת," יוכל להשיא לו את העצה הנכונה." לב הסאטירה "כותב כל כך הרבה מוכרח לדעת הכל' ורק הוא זהויות שונות המעורבות יחדיו' אבל אינן מתיישבות ממש זו עם זו. הוא בעימות האלים כמעט לקראת סופה בין השניים, אלא שאיני בטוח לגמרי שזה הפירוש הנכון' כי כאשר מתברר לאברך שאין בעצם לסופר מה לומר לו וכי מכל בחינה שהיא - מוסרית, ערכית, אנושית - אין לו כל יתרון היומיומית הם כותבים: "בעבור מי שהוא למשל גם מזרחי' גם אשכנזי' בהמשך' בדברם על "פרקטיקות" הקיום במציאות עליו. וגם חילוני' גם גם דתי וגם יהודי' גם ערבי גברי' וגם גם נשי האברך צובר משקל ואילו הסופר מאבד ממשקלו. המתח עולה כאשר הנקרא "מיראת כבוד - לזלזול' מהערצה - לרעיצה" ואילך.< מכאן שבו היא מתארת את שיבוש המפגש בין האברך לסופר >מפרק שביעי וכדומה. אולם נראה שהמסה מכוונת מעבר לכך' בעיקר מאותו מקום של הרופא הצעיר המבקר אצל אשת האברך' מעמד המתעשרים החדשים בחברה היהודית בעת ההיא, מעמדו השוקע של האברך' מעמדו העולה דן מירון מרחיב בכל השאלות שברקע הסיפור: מעמד הסופר והספרות "מנקודה זו חלה הגסה מכוונת של מארג הסיפור," כותב מירון. האברך לשיחה משתרבבת פרשת יחסי הדוקטור הצעיר עם אשתו של האברך. לסבוכה." כלומר' זו כבר תערובת שקשה להפרידה לגורמיה ונראית אחת מהזהויות הללו בנפרד' הופכים את מלאכת ההגדרה העצמית הומוסקסואל וגם הטרוסקסואל, הסימנים הבינאריים שמאפיינים כל הפעולה" הנגזרים מההגדרה החדשה, הם כותבים >ואני מבקש את סליחת אלא שאי הבהירות נמשכת. כאשר עוברים המחברים לדבר על "אופני יותר כתרכובת. הקוראים על הציטוט הארוך' אבל נדרש:< כלומר של עידוד פר קטי קו תשל התנגדו ת, קבל ה, או י צירהדי אל קטי ת המש גתהשל התשו קה ההי ברידי ת פו תחת אפשרויותשל 'י כולת פעול ה,' לא רק מתבל את לשונו בקללות ובגידופים, אלא הדבר מתבטא גם הו א של קט גוריו ת זהו ת. במילים אחרו ת הקיום ההי ברידי מחודשת "בשפת הגוף" שלו. השיא מתרחש כאשר האברך צר בגופו ממש על הס תר ה תנאי • הו א מכתי ב פר קטי קו ת של קיום על קיום טנטטי בי - הסופר "ומדבר ישר אל תוך פניו." זה מעל לשולחן. ואילו שיא השיאים גילוי; הו א מחיי ב הו פעה שמד גישה בכל פעם אספקט אחר של ושל מבטאת שאיפה לשחרר את הקיום האנושי מן השעבוד לכוחנות הגלומה בכל שיפוטיות" >עמ' 134 ,( "רגע קליעת הרגליים הוא רגע קריטי המקרב את הסיפור במהירות מתרחש באותה עת מתחת לשולחן בהסתבכות רגליהם של השניים: לסיומו. באורח לא מודע האברך לא רק להתפוצצות שתביא אותו דברים אלה, מצד אחד' הם בעלי השפעה משחררת גדולה, במיוחד מתלכד עם הסופר' אלא גם חודר לתוכו' בועל אותו' אונס אותו" גמורה לדברים הנכתבים אצלנו כיום משום שהם עומדים בסתירה .( 104 'עמ> מצד שני' חייבים לשאול' האמנם הם עצמם נעדרי בתחום הספרות והעיון הרוויים שיפוטיות צדקנית. בכך אבל לא מיצינו את המשמעות שמבקש מירון בכל הגלומה "כוחנות ואפילו כל שיפוטיות להפיק מן הסיפור. השאלה המהותית היא מדוע בא גבוהה לבין ספרות אחרת. הוא מסביר' כי "המצאת לצורך העניין מבחין מירון בין "ספרות" מוסדית שיפוטיות" כלפי הסופר ומוסד הספרות? יכול לפנות אל הרב, עורך הדין וכדומה. הסיבה לשם פתרון בעיה מעשית כלשהי. לשם כך היה בכלל האברך אל הסופר לשאול בעצתו? הרי לא הספרות" היא הדבר שהוא מכנה בשם "ספרותיות," דרך הספרות "כמורת שלו מן בציפיות נעוצה באומרו שלפי אסכולה צרפתית מסוימת >שנוטלים הבהרת הנושא מצריכה דיון נפרד' אך הוא מסתפק בה חלק שאול' דטיין' דודאן' זומתור ונוספים< לבצע את המעשה הנדרש; או מחילה וכפרה מתוך לקבל מן הסופר? אחת מן השתיים: או עידוד וחיזוק הומניסטית לחיים." כותב מירון: "מה רוצה האברך היא מאורע מאוחר יחסית, "המצאת הספרות" 'כלומר ,( 110 'עמ> הבנת אי יכולתו לעשות כן" לטענת בתולדות התרבות. מהמאות האחרונות שמתברר דבר למצבו' באמפתיה ובהבנה רצונו קריאתנו בו. "הספרותיות" כרוכה בכריתת חוזה אסכולה זו' מה שעושה טקסט לספרות הוא אופן אך התוצאה היא אחת: "האברך מתחיל להבין שהוא כבלתי אפשרי בעליל. מירון מסביר באריכות מדוע, המגדיר את אופן לקוראו' בין המחבר חברתי לא יקבל שום דבר מהסופר; לא עידוד' לא נזיפה, הופעתה של מאז מירון' לדברי בו• הקריאה לא הדרכה. האברך מבין שהסופר כלל אינו מוכן החוזה החברתי-ספרותי ובהנחיות שהוא מעניק ספרות "אנטי-ספרותית," הכופרת בתקפותו של "הספרותיות" במובן הזה, מתפתחת והולכת גם לטקסט הכתוב. ספרות זו מעדיפה את פעולת הדיבור האורלית החד- >עמ' 119 ,( מכאן ואילך מטרת הוויכוח של האברך להיכנס למצבו. אינו מוכן לקבל על עצמו אחריות" אלא ניסיון מכוון לחשוף את אפסותו של הסופר. הוא נוכח לדעת עם הסופר היא לא עוד ניסיון לקבל ממנו תשובה, גדול פי כמה: "שלום עליכם פעמית ומציגה אותה כבעלת תוקף "שכל יפי הרוח שבו מתיימר הסופר ושבו מתיימרת הספרות והתרבות בעצם את חורבנו של מוסד הספרותיות" >עמ' 136 ( חותם מירון את אותו חוזה הנכרת בין המחבר לקוראו. התמוטטותו של הסופר מתארת הוא סיפור אנטי-ספרותי רדיקלי ומה שעומד כאן למבחן הוא בדיוק במונולוגים שלו קרוב מאוד להעדפת הדיבור על פני הכתיבה. 'עצה' מה שניתן להבין בכל זאת, הוא שחוקר הספרות הוותיק מתייצב במסה דבריו בלא לפרש. בכך' הוא לא רק מאמץ את המגמה האידיאולוגית האנרכיסטית >המציינת האחרונה שכתב לימין האנטי-ספרותיות ונגד מוסד הספרות המקובל. הוא חד וחלק: "האידיאליזם של הסופר הוא תרמית. האקזיסטנציאליזם הגבוהה, אינו אלא העמדת פנים." הסיכום של מירון לסיטואציה זו לכת: "בתום הסיפור נוסע האברך לדרכו והסופר בוודאי ישוב ויתבצר מירון אינו מותיר שום ספק להיכן הוא חותר והסיכום שלו מרחיק של האברך הוא אמת" >עמ' 120 ,( וליתר דיוק 'הספרותיות,' כתכונה וסמכות, נותרות מוטלות חללות מאחורי מכתבתו. אבל 'הספרות' במובן הגבוה והמוסדי של המושג, .(121 'עמ> "הבימה על את ספרי "הכבשה השחורה" בעריכת חנן חבר שבה הופיע ספרו ,< אלא במובן הגבוה והמוסדי של להבלטה. "הספרות דברים אלה ראויים אימוץ מגמת "האנטי-ספרותיות" מרחיבה או דווקא מצמצמת את האופק המונולוגיים. דומני' שלא מיותר' לסיום, להרהר גם בשאלה עד כמה הספרות העברית, שהרי ברור שלא הכל שם הוא שלום עליכם וסיפוריו גם יוצא לכאורה נגד מפעלו הספרותי שלו עצמו ונגד כתיבתו על מדבר רק על הסיפור "עצה" של שלום עליכם, אלא על כלל "הספרות" כאן תבוסה מוחצת. יתר על כן' אנו נותרים עם ההרגשה שאין מירון המושג," או בביטויו המזלזל של מירון כלפיה "הספרותיות," נוחלת באשר היא! וכן מה מסתתר מאחורי אימוץ אידיאולוגיה התרבותי של החוקר? להצדקת משפטו החמור הוא מונה כמה נימוקים: ראשית, "עצה" כסיפור אנרכיסטית, שגם היא אידיאולוגיה ככל אידיאולוגיה אחרת? >גיבור בז'אנר המונולוג מצביע על "העדפת האדם המדבר" מופת חליל הקסם של מיאקובסקי דברים רבים אפשר ללמוד מן הספר חליל המרז בי ם העוסק במשורר דבר והערות - הוא פרי יוזמתו של "משוגע לדבר," עמנואל גלמן' ידיעות אחרונות, 260 עמ' .(2007 הספר כולו - תרגום, מבוא, אחרית "מיאקובסקי המוקדם, שירים ופרוזה "1912-1918 >ספרי עליית הגג / אוהב ומעריץ גדול של גאון השירה הרוסי ")המוקדם" הוא מסייג - עמדה המוליכה לעבר שיפוט כזה," והסיכום של כל אלה: "המונולוגים עמדה "החותרת להימנעות משיפוט ערכי מוסרי של המציאות, לעומת לשמש בו מורה דרך." רביעית, הנובעת מקודמתה, הסיפור מבטא ורב משמעות מכדי שאידיאולוגיה חברתית-מוסרית זו או אחרת תוכל אידיאית אנטי-אידיאולוגית, המציגה את החיים כעניין סבוך' אפל' לעומת עברית.< שלישית, וזו נקודה משמעותית, הסיפור מבטא "העדפה העממית מקומית על "הלשון הספרותית" לרבדיה השונים >כלומר יידיש אלא לכתב >הסופר .< שנית, הסיפור מצביע על העדפת "לשון הדיבור" המונולוג< הפועל במציאות על פני "האדם המספר" המחויב לא לדיבור אבל זה סיוג מיותר, דומני< בן "תור הכסף" המהולל, שהניח לפתחנו מבטאים מרד עקרוני נגד כל ניסיון לתעל ולהסדיר של שלום עליכם אוצר בלום של ידע פואטי עליו ועל תקופתו. אבל עוד לפני שצוללים בתוך אפיקים כלשהם". הפוליטיקה של את החיים ומערבולותיהם >הכוללים שירים, פואמות, השוואת אל הטקסטים המגוונים עצמם המונולוגים היא פוליטיקה אנטי-אידיאולוגית ואנטי-נורמטיבית והיא 31 2007 ספטמבר מוצב בסוף המשפט. אצל גלמן "שזב בעל כורחו" הוא צירוף בעייתי. תרגומים, לקסיקון מושגים, רשימות של בני דורו עליו' רשימות שלו שין השימוש >שזב,< הפותחת משפט זיקה מיותרת כאן כי "בעל כורחו" ועוד< מסתחררת העין ושיכור הלב מן העיצוב ועוד' על קודמיו' אינו משפט זיקה, ודי היה לכתוב "הנהר - ריר תאווה זב בעל כורחו." הפוטוריסטי המדהים, מעשה ידיהם של אנה וולושין ווריד מוסקוביץ' ייתכן שתוספת השין נעשתה למען המשקל התקין' וגם זה מיותר. במקומותינו. גם ממנו אפשר שכבר זמן רב מאוד לא נראה כמותו השורה השלישית טובה אולי יותר אצל גלמן' אולם הבית כולו מוצלח ללמוד דבר או שניים, כיצד יש לעצב ספרי שירה, כיצד שירה איננה בושה" לעומת "ללא גם "הפקר" שלונסקי. כך הרבה יותר אצל אמנות הצועדת לבדה אלא מלווה באמנויות אחרות, וכאשר צועדים ו"התפרקדו" לעומת "התרווחו." הוא הדין גם ביחס לחריזה. אצל גלמן ללמוד ממנה הרבה. ולא עסקנו אלא בבית אחד ובהשוואה של שיר - יוני," אבל אני שמח על ההשוואה, כי' כאמור' אוהב שירה יכול ואילו אצל שלונסקי היא גאונית "סיפילטיקן - ראיתי כאן" וכן "יקדמוני היא פשוטה "עגבת - נלהבת" >אם כי "בעל כורחו" - "החום" צולע :< אחד. אשרי היודעים הופכים למטיפים, שופטים ומסמנים של יעדים, ואין הבדל לעניין זה על עצמם את היומרה גם להנהיגו. בכך' כמו עיתונאים בתקשורת, הם ולא רק לפרשו' ובמקום לתאר אותו תיאור מדעי נטול פניות, נוטלים ברצינות רבה מדי את אמרתו של מרקם בדבר הצורך לשנות את העולם יש מידה רבה של תמימות >או התנשאות < באנשי אקדמיה הלוקחים גבי שפר' הוצאת כרמל .2007 אגב, גם גבי שפר הוא פרופסור' מה של החבר ה הי הודי ת בישר אל. >הופיע בסדרה "תמונת מצב" בעריכת פרופסור דניאל בר-טל: ל חיו ת עם הסכסוך - ני תו ח פסי כולו גי חבר תי תחושה זו עורר בי כבר מכותרתו ספר חדש בעל השם הארוך מאת בין טור עיתונאי על רבע עמוד למחקר מדעי בן מאות עמודים. המצויות כבר ממילא באין-ספור מחקרים ומאמרים קודמים לאורך הסכסוך. זאת התורה כולה, ואידך זיל גמור' כלומר שבץ את הראיות פשוטה נקבל: גורמים פסיכולוגיים בחברה היהודית מונעים את סיום יהודית - ויש גורמים פסיכולוגיים. ובסידור הרכיבים הללו בתוך משוואה אם תרצו הכל רמוז כבר במשוואה שבכותרת: יש סכסוך - יש חברה שמחזק את דברי למעלה.< 414 עמודי הספר הזה, וסמן' כמו בגיאומטריה, "מה שהיה להוכיח." "דומיננטיות של הפחד" ועוד. דברים שכבר קראנו כמותם, דומני' הקולקטיבי של האלימות," פרק על "אמונות הביטחון," פרק על מצור'" פרק על "הזיכרון הקולקטיבי של השואה'" פרק על "הזיכרון היהודית המונעים את סיומו של הסכסוך' והם פרק על "מנטליות של לאזורנו' מגיעים פרקי הראיות בדבר הגורמים הפסיכולוגיים בחברה הישראלי-ערבי: אופיו והזיכרון הקולקטיבי שלו," שהוא יישום השיטה נשלטים: המשגה" שהוא מבוא מתודולוגי, ולאחר פרק שני "הסכסוך לאחר פרק ראשון "התשתית הפסיכולוגית-חברתית של סכסוכים בלתי הצצה בתוכן העניינים של הספר' מאמתת את מה שרומזת לו הכותרת. אצל אופיר' צוקרמן' רם, עילם, בוטל' זרטל ותלמידי תלמידיהון! מהי אם כן תרומתו המיוחדת של בר-טל וכיצד הוא ממנף אותה בספרו בחבורה, אם תחת דגל פוטוריסטי או אחר' האדמה רועדת תחת הרגליים. כזאת אפשר ללמוד רבות. ובכן' בואו ונראה. את השיר הנקרא ברוסית הברותיו ועל צלילו. זה מעשה אמיץ הראוי לכל שבח, כי מהשוואה לשיר במקור הרוסי ובתעתיק לעברית שהוא מביא כדי שנעמוד על אינו חושש להציג את תרגומיו שלו מול תרגומי שלונסקי ופן בנוסף כאמור לספר פנים רבות ואתמקד רק באחד' השוואת תרגומים. גלמן 'אה וסיו-טקי' מתרגם גלמן 'ובכל זאת' ושלונסקי 'ואף-על-פי-כן.' הבית הראשון בתרגום גלמן: כורחו;; והגנים, ללא בושה, בהפקרות נלהבת / חשפו את ערוותם העיר שקעה כאפו של חולה עגבת, / הנהר - ריר תאווה שזב בעל- והתרווחו בשיא החום. הבית הראשון בתרגום שלונסקי: / ערומים עד אחרון העלה בם, ראיתי כאן' / הגנים בהפקר התפרקדו רחוב משוקע, כחוטמו של סיפיליטיקן. / נהר: - עגבים ברירו יקדמוני. ביוני. שלא בצדק, ובוודאי לא ביחס לתרגומי שירה, שתרגום צריך להתאים תרגומו הרבה יותר פשוט מתרגומו של שלונסקי. מקובל עלינו' ולדעתי אינני פוסל את תרגומו של גלמן' אלא מבקש להעיר כמה הערות: לשפת זמנו' והעברית של ימינו' אכן הרבה יותר פשוטה ) ךגם רדודה< ב"הקדמה" המכילה את עיקרי חשיבתו' הוא כותב: "אין ספק זה? מהעברית של ימי שלונסקי. מבחינה זו תרגומו של גלמן נאמן לתקופתו' ומוסיפים מידה רבה לחומרת הסכסוך' להמשכיותו' ולכך שסכסוך זה רבות בקרב שני העמים. אך אין גם ספק שיסודות פסיכולוגיים הוסיפו של שני הצדדים. הוא התנהל ומתנהל בדרכים אלימות שהותירו צלקות שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא ממשי ונסב על דרישות מוחשיות לא נפתר עדיין בדרכי שלום" >עמ' 14 .( גם שם תואר. אצל גלמן זהו משפט תקני לחלוטין "העיר שקעה"... שלונסקי פועל של ממש. הוא משתמש בפועל שמני "משוקע" המשמש וחן ערכה. למשל' המשפט הראשון בבית >שורה ראשונה< נעדר אצל מליצית בחלקה, ואינה מתנגנת בקלות. אבל זה דווקא, מתברר' יופיה בעוד תרגום שלונסקי הרבה יותר מורכב, שפתו גבוהה, אם תרצו כלומר' יש סכסוך ממשי ויש סכסוך פסיכולוגי ובסדק הזה הוא תוקע >שורה שנייה< הפועל אצל שלונסקי "יקדמוני" ונו.' במשפט השני את עקבו ושואף להרחיבו. אם הסכסוך הממשי קשה לפתרון' אולי כולל מה שנקרא "כינויי הפועל" >לא תמצא כמותם אצל גלמן< והוא ונותר רק השני' נדמה כאילו הכל הוא עניין של כוונות, ולא של צריך לפתור תחילה את הסכסוך הפסיכולוגי. "יסודות פסיכולוגיים," אינטרסים ממשיים. אני תומך בכל לבי בהסדר שלום ובוויתורים מרחיקי מורכבים הפסיכולו גי -חברתי" מכנה "הרפרטואר או מה שהוא אינטרסים. יתר על כן: דווקא בר-טל כפסיכולוג להשיגו על ידי שנפריד בין "עובדות" לבין "אמונות" מבלי לדבר על לכת וחושב שבלעדיו ספק אם נתקיים, אבל אני מסופק אם ניתן מ"אמונות, עמדות, רגשות." הנה, לדוגמה, כיצד הוא מגדיר "אמונה:" אמו נה מו גדר ת כטענה שאדם מחזי ק בה בר מה מי ני מאלי ת של ודאו ת. האמו נו ת נבדלו ת בר מת הוודאו ת שמיי חסים צריך להבין שאם הוא מפרק את "האמונות" האמו נו ת שבהן בהן. המחזי קי ם אלה ל הן אותו ללא "הגנות." אדגים זאת בעזרת הפרק בצד האחד ואינו עושה כן בצד השני' הוא מותיר נחש בו ת בעי ני הם ל עו בדו ת ולאמי תו ת. כמו מחזי קי ם בני אדם בר מת ודאו ת גבו הה מאד התשיעי בספר "דומיננטיות הפחד ביחס לתקווה על שישה כלי ה הבי אה האמו נה שהשו אה לדבריו שם, מחקרים בלתי נשלט." בסכסוך מיליו ני ם מבני העם הי הודי. השקפות "ביציות" שבעלי על כך מעידים מאופיינים ולפשרה לשלום המתנ גדים מעניין! בדוגמה הזו כבר נתקלתי בעבר בספרו באוריינטציה קולקטיבית של פחד' הגבוהה יותר של עדי אופיר לשון לרע ) (2000 ובר-טל חוזר .(296 'עמ> בעלי השקפות "יוניות" מזו של עליה כאן. ששת המיליונים שנספו בשואה לפיכך למצב זה צריכה התשובה הטיפולית כי אם "אמונה." ממשית אינה "עובדה" את ערכי השלום, קדושת החיים, זכויות אדם להיות "יצירת מערכת ערכים חדשה שתכלול אופיר כן' הוא 5,800,000 )במילים: חמישה המספר בפועל' שבר-טל אינו מביא, אבל עדי 'עמ> וכדומה שבה תתגבר התקווה על הפחד מיליון ושמונה מאות אלף יהודים ,< כלומר זו .(298 פשוט לכאורה. ובכל זאת, הדברים אינם דניאל בר-טל "אמונה" בעלת ודאות גבוהה למדי' ובכל זאת כה סימטריים. שכן ל"אמונת" הצד השני יש כ"אמונה" לתייגה לבר -טל מאוד חשוב החמאס ברצועה, חיזבאללה בלבנון' ואחמדיניג'אד באיראן. אז אולי פולשים זרים, בדומה לצלבנים, שיומם יגיע, וראה למשל דברי נציגי שונה לחלוטין. הצד השני איננו מפחד' יש לו אורך רוח, הוא רואה בנו מדעית ואני מסתמך על פרסומים גלויים בעיתונות ובטלוויזיה, היא כאן השפעה ניכרת על צד הראשון ו"אמונה" זו' מבלי שחקרתיה חקירה מידה של "ביציות" ישראלית דרושה בכל זאת, למען ביטחוננו הנפשי, נגד כל ההתלהמות הג'יהאדית הזאת? שטיפוחה על ידי בני העם היהודי הופך אותה לגורם המכביד על פתרון ישראל ")גבולות אושוויץ" כמאמר אבא אבן וכדומה< הוא ניצולו לרעה היא מדומה, כי זיכרון אושוויץ נופח מעל ומעבר' כי השימוש בו לגבי פלא: לאחר כל המחקרים הללו שחזרו והתרו בנו כי סכנת ההשמדה שורה ארוכה של מחקרים בנושא שכבר נטחן לעייפה. אבל ראה זה זו )אופיר קרא לה "דת השואה(" ולנזקה. למעשה הוא אך מסכם בו פרק שלם "הזיכרון הקולקטיבי של השואה," מקדיש בר-טל ל"אמונה" הסכסוך. גישת "האמונה(" בידי בלעז החביב על בעלי )אינסטרומנטליזציה, המערכה על 'הארץ' עליה רשמית, ושנוטלים בה חלק כותבים ועורכים. לתועלת הקוראים ועוד יותר מאחורי הקלעים שלו' מתנהלת מערכה עוקצנית שלא הוכרז אם איני טועה, הרי שמעל דפי המוסף "תרבות וספרות" של 'הארץ' ראשיתה ברשימה "פושלוסט של ערבי שירה," שכותרת המשנה שלה אנסה לשרטט כמה ממהלכיה. רוסית שעניינה "כזב" או "שקר" ביצירה ספרותית, וברשימה של קקון' מאת אורן קקון שפורסמה ב8- ביוני .2007 "פושלוסט" היא מילה חיתה "יצחק לאור במתחם ביאליק וכל הזיוף של השמאל כאן בארץ," ורק אומר למי שלא קראה, כי קקון טוען כי הדברים שנשא לאור כפי שהוא מעיד' נועדה לבטא זיוף כפשוטו• לא אשחזר כאן את תוכנה, הם התחסדות וצביעות של מי שמתחזה לנרדף פוליטי אך זוכה בפועל באותו אירוע שכותרתם חיתה "פרידה מהספרות העברית" )וראה להלן< גלבע באותו גיליון. לכאורה אפשר לחשוב שאולי היה כאן תיאום ניתנה, מבחינת העימוד' בשכנות ממש למאמרו של לאור על אמיר מעשה מפתיע אם לא פרובוקטיבי' של העורך' בני ציפו' מה גם שהיא אין ספק שפרסום רשימה חריפה מעין זו בעיתון הבית של לאור היה בכל הכיבודים של הממסד הספרותי• שבועיים ב 22- ביוני .2007 כנראה, שלאור באמת הופתע ונדרש לו יצחק לאור ברשימתו "תולדות הפחד שלי" שפורסמה במוסף כעבור כנראה שתיאום כזה בכל זאת לא היה, והראייה לכך היא תגובתו של מכיוון שבשבוע שלאחר פרסומה לא חיתה עליה כל תגובה. אולם מוקדם בין השלושה )קקון' ציפו' לאור - כדי להגביר תפוצה ולהאדיר< האיראני' והוא כה חדש עד שאפילו אין לו כל זכר בספר הנוכחי. >וזה המדינה היהודית, צץ לו לפתע איום השמדה חדש וממשי' איום הגרעין יותר. מה שמוכיח כי הלקחים יכולים להיות הפוכים ומנוגדים. אבל ודרך היודנרטים - וסבר' בניגוד לאחרים, כי דרך היודנרטים צדקה כתב אלתרמן את המסה הידועה "על שתי הדרכים" - דרך המורדים בנו מאורע כלשהו' כאילו זהו תמיד לקח אחד בלבד. לאחר השואה להתרחש. ואשריו של מי שסבור שהוא יודע בוודאות מהו הלקח שמטביע למדומים )בתודעה של בחקריו < והסבור שהוא יודע בוודאות את העתיד אשרי הפסיכולוג וחוקר החברה המסוגל להבחין בין איומים אמיתיים במידה מסוימת מזלו' כי אחרת היה צריך לתקן בו פסקאות רבות.< כלומר' אולי גם הידע שמתיימר בר-טל להציג בספרו אינו אלא סוג חיבור זה אינו נזכר אפילו ברשימת המקורות של הספר המלומד הזה. של "אמונה." על כשלים דומים אפשר להצביע גם בפרקים אחרים, אלא שיקצר הפלסטיני' שאינו דובר ערבית, שהוא מעדיף שכל צד ינתח את בעיותיו הזה. המחבר מודע לכך ומשיב על כך כמה תשובות )שאינו בקיא בצד הדברים, את כל האשמה להעדר שלום על הצד היהודי' לפחות בספר המעכבים פתרון של שלום. עיסוקו בחברה היהודית בלבד מטיל' מטבע כאמור' בר-טל עוסק בשורה של גורמים פסיכולוגיים בחברה היהודית המצע. נקודה אחת בכל זאת, והיא "חד צדדיות הטיעון," טעונה טיפול. הממשי לסכסוך הפסיכולוגי. כאשר השמיט מספרו את הדיון בראשון' הקושי' לדעתי' הוא דווקא בחידושו' כלומר בניסיונו לנתק בין הסכסוך וכדומה, עמ' (20 שאפשר לקבלן או לדחותן' אבל לא בכך העניין. 33 2007 ספטמ בר ו זמן כדי להגיב. התגובה איננה נוקבת בשמו של הפלסטונות החלןצה קקון' ועניינה, לכאורה, זיכרון ילדות תמים מן הבית במושבה, אולם אי אפשר לטעות בנמען שלה. מתו שמןאלןף אהבו אותם ולא פחדו מהם. רק לקראת סיומה היא במושבה, על נמיות ותנים וכדומה, שכילדים דווקא הרשימה מספרת על הוואדי והשדות סביב הבית מזכירה "כלב שוטה" הפורע את האידיליה הכפרית, לשמאל באמת, "הרץ מימין מסוכן בעל חיים ומשמאל לימין' שאין שום דרך להיזהר ממנו' אלא לבין בינו לערב וחלילה ולהתעלם. להתחמק ה תערוכה "כשהבית ריק" של האמנית אשכר אלון כהן מייצרת יחסי אובייקט- לכאן' מלקקים ונושכים ובלבד שיקבלו אותם"... אשכר אלון כהן: "כשהבית ריק," תערוכת צילומים אסופים ועזובים אחרים, שהלכו שמאלה או ימינה, אלא רק להיזהר מהמתרוצצים, פעם לכאן ופעם סובייקט פגומים בכמה מערכי פרשנות: הצופה המביט בבתים המוטים ברור לא רק שברור מיד למי הכוונה, אלא גם בזוויות החדות, אינו יכול שלא לנסות "לסדר","לארגן" ו"ליישר" את מכלכלת הסטטוס המוזיאלית, מחייבת את ערכי התרבות בישראל להיערך מחדש אל אותו לחשוב מחדש על הדימויים שבהם הוא מארגן את מושגיו. התערוכה, כחלק ראשו אל מול התמונה. התמונה עצמה, כראי לתודעת האמנית, מביטה בצופה ומחייבת שלהתקפתו של קקון על לאור קדמה מן הסתם מסכת יחסים בין השניים, שבה נדחה כנראה קקון לתגובה זו' אני סבור' מגיב בעקיפין העורך בני ולא התקבל' כפי שרומז לאור ברשימתו. מול מקומו של הבית הריק, דווקא בבית האופרה הישראלית, שמשעתקת את המחשבה >שגם יכול היה להיערך לה מבעוד מועד< ציפו האירופוצנטרית והחד תרבותית, השואפת לדמוקרטיה אליטיסטית. כאשר הוא מפרסם בעמוד הראשון של אותו גיליון ")מושבת בקיבוץ הבית הריק את תגליתו החדשה - "סיפורונים" מאת אבי הרלינג החלוצים,(" אינו יכול להתמלא בשכונת במסעדה 47 העובד כטבח - כותב בן הפ לסטיני האחר כ ל עוד פלורנטין. בהקדמה לתגליתו כותב ציפו כי "למען מתרוקן' כחלק מיחסי הכוח האי ממעבה המגיחים כאלה חד פעמיים טקסטים הקיבוצים בין שוויוניים האלמוניות, היה כדאי שיהיה מוסף לספרות." כן מהאוכלוסיה < >שלושה אחוז מתפרסמות באותו גיליון רשימה מאת יצחק ורדי הפ לסטינים מי לי ו ני לבין "קדימה הפועל" על "אדומה - אנתולוגיית שירה ישראל בתוך המדוכאים מעמדית" ורשימה מאת עידן לבדוי "באב אל ואד; ובשטחים הכבושים. להקת על שיר של ההתרסקות" עונג :א 38 הבית הריק הוא גם קול מייצג והמתאר את ברדיו כעת המושמע הביל"ויים בשפה המנסה להקיף את כלי הציונית. של המדינה המטאפורית התרסקותה התודעה הריקה של הצופה, של למקרא מקבץ זה, אי אפשר להשתחרר מן הרושם של האובייקט המוצג, האמן' שהוא נועד להיות תגובה לא ישירה על רשימתו המרחב התרבותי של התערוכה המכילה את האובייקט. הבית הריק מרפדו כאמור גם אל בא ציפו לומר לו: ראה, אני של לאור' כאילו בו נערכת התערוכה, בית האופרה הישראלי' שהרי האופרה אינה באמת אופציה תרבותית יכול במוסף שלי לעשות דברים יותר אפקטיביים לרוב שכבות האוכלוסייה. הבית הריק מתכתב גם עם תודעת הגיבורים הנעדרים בנרטיב ב'מטעם' עושה שאתה ממה רדיקליים ויותר קו פרשת האמנותי' אלו שנפגעו' נפצעו ומתו בדרך לבית הריק, כחלק מכינונו. ולמחשבה לספרות ")כתב עת שבעריכתך המים בתערוכה הוא מלחמת .48 מלחמה זו היא רוח הרפאים של המושבה הקולוניאלית, הבית הריק הופך במהלך דיאלקטי' עם השנים, לרגש האשמה שמניע את האמנית ואת שניסתה לבצע ניסיון חדשני' הקיבוץ' יישוב חלוצי' שהוקם על אדמות הפלסטינים. "הקולקטיב," גם משום יחסי האובייקט-סובייקט הפגומים שמנסים להתאחות - היחסים קהילתה - מחנה השמאל הליברלי. הבית הריק הופך להתרוקנות "הבית" - "האני" - >גם מכוח המבט פנימה וגם באופן פיזי< - היא אשה, אם כי הדלת נשארת סגורה. אולי המבט של האמנית מתרוקן מיכולת תנועה. הדמות היחידה שמנסה לפתוח את הבית בין ההורה לילד בקיבוץ. השינוי יוכל להיעשות בידי אשה ואולי דווקא מובעת כאן חוסר היכולת שלה להיכנס רדיקלית," שאולי דחה את קקון ומשם החל כל ביאליק לפני כחודשיים בשם "פרידה מהספרות כפולת עמודים הדברים שנשא יצחק לאור במתחם משעני מן ה 25- ביולי 2007 מתפרסמים על פני לגמרי. במוסף 'ספרים' של 'הארץ' בעריכת דרור לחשוב, שאולי תמה המערכה. והנה מתברר כי לא למשך כארבעים יום שקטה 'הארץ' והיה אפשר המאבק? .( העברית" >עם צאת ספר שיריו החרשי עמוד כני ,< לבית. אשכר אלון מציבה את בתה, שנולדה באילת וגדלה בהוד השרון' בדמות אותה ברשימתו המקורית ב"תרבות ושנגדם יצא קקון מתבוננת לתוך מבנה שהיה בית הילדים שבו שהתה אמה בילדותה. באופן אירוני' אשה המביטה לתוך הבית הקיבוצי. הבת, שצולמה במהלך ביקור אצל הסבא והסבתא, וספרות." לא זה המקום לדון בהם לגופם, אלא רק להציע השערה שבמעשה הפרסום הזה מתייצבים הוא אוצר את ההיסטוריה של הקיבוץ, הנוסטלגיה:" בקיבוץ "צריף הצריף מכונה עתה בוויכוח הזה שני מחנות: ציפו וקקון מצד הבית של הקיבוצניק-האידיאליסט המתרוקן עומד כנגד הבית הפלסטיני הריק, אך שנדמה כי היא סגורה בפני הדור החדש. אחד' ולאור ומשעני מצד שני' וכן שני המוספים, 'תרבות וספרות' ו'ספרים' של 'הארץ.' יהיה מעניין לעקוב אחר ההתפתחויות. :· 324 34 גליו ן נדמה כי הבית הפלסטיני נמצא בתהליכי צמיחה - כדימוי הצומח בתוך העבודה הנדונה. יש לציין את ההיעדר של הבית המזרחי מן הטקסט האמנותי, העבודה' על 'חלוקת להעיד שיכול היעדר שעל פיה מחנה "השלום" התרבותית-פוליטית, אינו מביט פנימה אל שאלות של צדק חברתי, רב-תרבותיףת, צבע, גזע ואתניות בתוך ישראל. הבית הריק הוא מסמן עם מסומנים רבים. הוא יכול לסמל את התרוקנות הבית היהודי ממוסר הומני ודמוקרטי בשל שלילת האחר וגם להעמיד זיכרון לטיהור האתני שעבר העם היהודי. ועם זאת הבית הריק מתחיל להתמלא מתוך המבט. מבט שמביט באמנית המנסה להביט בבית הערבי הנטוש. המבט ישרוד זמן וכמה מתרוקן, באמת השואל מי לבית הערבי. ההיצמדות של שדה השיבולים אל צד הבית שולחת אותנו בשלמותם. כך נוצרת הקבלה בין ראייה אוטופית של זיכרון שלפני של קמילה ועיזבון. רק הבית הערבי וביתם של סבתא וסבא מופיעים המבנה הסדוק, בניגוד לבתי הקיבוץ, שמהאפרוריות שלהם עולה ניחוח בצילומי הבית הערבי מעניק לו איכות של עוצמת וחיוניות, למרות הקונפליקט בין הצבעוניות לאפרוריות מוביל משמעויות נוספות. הצבע לחזונות פוליטיים של צמיחה הדדית, כחלק מהיותנו במזרח התיכון. הופך לאידיאל פלסטיני בצד הבית הפלסטיני הנטוש - הסמן לאסונות השדה הצומח לצד הבית הערבי הריק. ה"שדה," אותו אידיאל חלוצי שני רגעים מחלצים אותנו מתוך השבר: כוונתי לצילומים בהם נראה הפרויקט הציוני ללא השתלבות במרחב. הפלסטיניים ולמדיניות האפרטהייד והגזענות בשטחים ובישראל עצמה. בתוך אותו אידיאל של צמיחה, נדמה כי האמנית מייחלת לאותו חלוצ; בהקשר של תהליכי הצמיחה של הבית הפלסטיני, סיפרה לי אשכר ה פלסטיני;ת, שתעזור לישראל לנרמל את חייה. בוא הציונות, לפלסטין. המבט נדמה מצוי ברגע שלאחר ארנון הזיכרון בזמן הצילום חיתה דווקא על כי המחשבה שעברה בה אלון כהן, והופעתו כמסמן, כהיעדר המתלבש בדימוי. :· המתפורר צומח השדה שמזין את הקיבוץ. מאותה אדמה שעליה התגוררו הקונפליקט והנישול המיוצגים בכך שמן האדמה הסמוכה לבית הערבי מתוך דברים שנאמרו לכבוד "רב שיח על זיכרון והשכחה: מבט חדש על ילדות בצל הבתים הריקים" שנערך כחלק מהתערוכה. ")כשהבית ריק," בית האופרה, תל אביב, (2007 יוני הנעליים הופכות אפורות, הבית הופך אפור, אך השדה החי נצמד פעם בדואים מוצאים אנשי הקיבוץ את פרנסתם. בצילומים אחרים פארך מוגר מין העיר העגולה חיר? i:זo/ לo/ ת;ל;ק w ו:זי אלף ידעתי .י נכי י י7=נ ל ת;ל;ק הייתי מחברת ד?;ים ך1Jקים 7=נ pז לף לי •: •: - : • • T ה יt;כiז.פ:] ת ןק;ל;ת .קן סעיר 7=נ הזאת קשףקים לo/ .קן ססר 7=נ תpיt;כiמ ךח;קים .קן ס ן ה 7=נ ב: ך1Jקים ו:זי ךלא:ד העגלה T ••• -: T ם7;סע לo/ ה יt;כiז.פ:] ה ד" י7=כ 1נ w:1נry 1 יt;כ י? ס נ;כה שם על לע סר ;ל ש .o/ T •: מעגלת כמיחד וp ןה. ם i] ד ·.. : . לף ·: ·: ·. : ךק;ל;ת א@ק כלב? עם ק;ל;ת ךכrקים iJ ך ים ?לד:ןה. ם i] קטo/ לo/ אבל מה הנני קשףק? iJך מף ן ;מ:p T T -: הרה? ךמי;זזףז;ת? ה ;סךח ה:ry:ךב ךב::ם סעיר 35 2007 ספטמ בר מרגו פארן, תחנת רכבת מזרח, מאי 2006 ם::ב לo/ ף עם כפרי ו יהודית לא הבנתי זאת אז T • : - •• וגם אתה לא. T - - : שנינi כבר מבינים -הזב;ם -כ.נ.ר..אה ההיסטוריה • • : T : •• : !לא" ר ;א סהt\ך ...ער לא"! עם כל האהבה וה - - - : ד -: - ד T • ךת ;א י ב א. ישראל !ר o/:ןף סלא האנטישמיות החדשה באירופה בעקבות תוכנית הטלוויזיה על * ב. בלזץ אתה ז;כר שאמרת: בעקבות תוכנית טלוויזיה T :- ז •: •• ז - על מחנה ההשמדה "ההיסט;ריה תשפ'ט" : • T : : • - * ך " זי:ךו ך סקס י ב ההיסט;ריה תשפט : • T : : • - את האנשים הרגi בגז ך סקו:זי ף יאi ;ה ר ·סרt\ ,1ר תי. נ:ב- ה. 1אל. ש·: ת;מר: ל- סק ךים למה התכ1נת T :- - : • - : שרפi את הג1פ;ת לא ס:יו:ני צry;קת, לדים - •: ת מ;ת ס :T 1ק9ך ואל1 אתה הבנת T : - •• T - '' : פזר1 למה התכiנת T :-- : • - : ?עi ים ם t\סה לא ס:יכנ צ,;חק הפ;לנים אחרי עשרים שנה ההיסט;ריה לא ש;פטת T T : •: ·-: - ' T - •: •: T : : • - ךךר םo/ 1ןל9 , ן;י סהt\ שעליה נסעה ההיסט;ריה. היא משמידה א; מחובה ד : : • - ז : T T •: ד •: ן- : T • : - • ההיסט;ריה לא ש;פטת, אתה י;דע, י שiם ריד ךק י ריד סכlj 7 לא ? דק - ·· ד - ·: ·: ד : : · - חיא נQ; ת סן ב .ת;פ1ג ל ,ס.לי סךם סt'יז· רןה ח;ר סרר >ס ךק ג. זה לא שואה זה כיבוש כמ; ילד שמתפלל שהגד;לים . : - ·: .- : . ." ·: ·: : (iהiל ; אבל זה לא היה * TT ל סחי9ט;ך:ה טo/ •: T -: ןזב1ן כנדע ןף סקנ1 ז ד ךנ1 ך הייתי א;מרת ל; 1כאל1 הסכמנi בכ'ל; •,• •: • • T - : - : . . : ללא ש; ם "ךה ס:ה רזב1ך בעבר השבי של הע;לם ם . ח7 ני:ו1זכ, ל T T '." ' '' - '." '' T שאתה עמדת ההגנה האחר;נה .ם: o/ס סתtי T -:- ז ז --;- - : •: ד - ·: 324 גליו ן .36 1 שיר אחר האוקיינוס הצפוני ריס שלי ? אני אהיה משלכת בשדה סל;!ם ס:ה נודי; א;מרים של!רד גשם •: T - •: •: : •.. •: : •: • -: ·: ·: ..•• ·: • : : - ז 7י שףם נ;ז9ת;ך מ; ו!ףך o/ל!רנ;זיר קים. ;ש ם: wo .קט, קףף ך ךץ ryךת קךת כמ; הפלשתינים האלה ,ז;ה סלב הw ס יש יט א;ק:נ;ס ס פ; י •: •• T • • : •: - - : והגישה לחם. 7י סךף י ים נףry o/ •: •: T • • : א ;ךק לך.;ה ;נ?ך ק סא ו ל ב ס יש ה.;לך ךק; א ה ך סם ך י:ני פ;ןסת נ;ז,זג .ם;לqל ת1שw יד ס ת;ך ס 7ים נ;ז ים פ;ןoת נ;זג1 ם כשסימה והבתים נהרסים שברים שברים T : • •: : פשטה את הסבר רציתי לכת"ב ך ים o/ל קדח • T : • T : • ז:• :•: • T - : הם T " - •: T : T : • • • T ת1ס ה ן:ד סoל;ן ס : ryך .רry יו ש ס י"ם ת;ך סד ס ךב ן מףןה י דףנ;ז:ה את פניה החפזים ה ;ךq ס ה כת סQ • - - T •:ז •: והיא חשבה שלי T : T 0 : ל ס ה ס דיןה o/ק ןה דo/דסם ל ו סא ק ג;מ o/ ןה,ז;נ מתמ;טטת ה ךס:ם ן ס ת;ך ;א ןה ; עשףיה מפזלים. • • • T -: הל•קון הספרותית - היצירה לאמנות ב•הןo Partner of the European Network of Creative Writing Programs תל אביב ל•ל•נבלוס( )פ•נת נמלת בנ•מ•ן 73 רח, בית הליקון LiYשJmשנ:נף:ש:ז;כ fiD6גID סדנאות • מסלול וiשיווi של וiליקון - עריכה. משוב. תרגום. תרגול ועוד עם אמיר אור. מנחים בתחומי הלימוד השונים ומשוררים אורחים. שנתי 1 ימים א' ו-ג' 18:00-20:00 56) מפגשים( . קריאוi בקול נגלי פרשני מגמו:i אירית סלע 1 יום ג' 10:00-11:30 10) מפגשים( <מפגשים 14) 11:00-19:30 'ב יום 1 יקיר ועינת משה-גן ר•ק• :ם•nמנ ,מתחילים - aופרוז aשיר • • · מתקדמים. מנ•nם: יקיר גן-משה ועינת יק•ר 1 יום ני 20:00-21:30 14) מפגשים( • שירוi ופרוזה • נתינת אוטוגיוגופיות, מנnה: סוזן אדם ן יום ד10:00-11:31' 14) מפגשים( 19:00-21:00 'ה יום מפגשים סדות השיוה כמסענnלום - 3 מפגשים עם המשורר •שואל בר כוכב לשאול, הגעה - 3 מפגשים עם המשוררת שרון אס • • מסעות הסופר גני שנילי ."·. * מפגשים והרצאות נוספים יפורסמו בהמשך נאתר הליקון • על nדוי הענודה של המשוררים הסו-פ•ם - 3 מפגשים עם המשורר מידע גללי ,;;.. תחילת הלימודים - אוקטובר 2007 1 הלימודים בקבוצות קטנtת מספר המקומות מוגבל 10% הנחה לסטודנטים. חיילים. בוגרי הל1ק1ן. מנויי הליקוו ולנרשמים לשתי סדנאות ויותר. הזכות לשינויים שמדרה. ·'-.·---· לו שער פתחן לנגר אורנה - פסטיבל מוסיקה Sounding Jerusalem קאמרית בירושלים, בית לחם, רמאללה, יריחו ובית חנינא, ביוזמת הצילן האוסטרי אויד אוסקר הוטו מ וסיקה היא שפה בינלאומית שבכוחה לקרב המנצח מכבר עמד על כך לבבות; של הוויזואליה במוסיקה הצרפתית בחצר המוזיאון הארכיאולוגי שבעיר הקונצרטים - מיוחדת חיתה למשל התוכנית שהוקדשה להשתקפויות והפסנתרן דניאל ברנבוים שהקים תזמורת ותקשורתי יזם לפני שנה הצ'לן האוסטרי אדיך אוסקר הוטו' שהוקסם יהודית ערבית. קירוב לבבות מסוג שונה לחלוטין ובסגנון פחות רועש ךק ופולנק העתיקה, ובה הושמעו שירים מפרי עטם של המלחינים ןף ויצירות קאמריות של מסיאן וקלוד וכיסי. התרבותי ההטרוגני שלה. מהופנט מיופיה הכובש של העיר החליט מיופיה הנדיר של ירושלים כמקור ייחודי להשראה, ומהריכוז האתני - לא תמיד ניתן היה להתענג על הרמה המשובחת של המבצעים. כך של המסדרים שפתחו את שעריהם להצצה חטופה בפני קהל האורחים מטבע הדברים, בהיות הדגש על ההתבשמות מיפי החצרות הפנימיות לאפשר לכל להגיע אליו. זה אינו "פסטיבל שלום" בו מאירים באור בה מתקיים הפסטיבל' שהכניסה אליו חופשית, בבירה ובשטחים כדי לארגן פסטיבל מוסיקה קאמרית בינלאומי איכותי. זו השנה השנייה למשל באמבטיה האקוסטית - ה"חמאם" שבאולם הבארוקי שבהוספיס בצוותא אלא פסטיבל של זרקורים נגנים יהודים וערבים המנגנים האוסטרי - כאשר צלילי נגינתם של הקלרניתן המופלא אנדראס w לס כיף, שעיקרו התענגות על קסם יפי החצרות הפנימיות שבירושלים והפסנתרנית היוונייה המחוננת יאבה פוליזודיאס בקעו בינות לציוץ בהוספיס בעיקר בשנה שעברה נערך הפסטיבל העתיקה והחדשה. הציפורים ולסלסולי המואזין. לקהל המיוזע ציפתה בכל זאת נחמה האוסטרי >שהוקם ב1863- במטרה לארח בעיר הקודש צליינים נוצרים פורתא בשטרודל הווינאי' שהמתין להם בקבלת הפנים החגיגית שערך המרכזי החולים לבית השחרור במלחמת הפך המאוחר ובגלגולו ההוספיס למוזמנים בתום הקונצרט. ואילו לשורדי "מתקפת מוצרט" - בו כיתות אמן התקיימו בפסטיבל הקודם הערבית .< לאוכלוסייה יכולתו להתעלות לכלל תפילה שמימית הזכירו קמעא את חום הקשת קטעים לקלרינט ולויולה מאת ברףך. הצליל המופנם מחד' ומאידך לצליל המדובב של הוויולן >היהודי< ולזימיו מנדלסון בנגינת שמונה מפוארת נוסח מלון ה"אמריקן קולרבי," חוויה בפני עצמה חיתה ההאזנה הרביעייה בסול מינור >ק' (478 - ציפתה בתום הקונצרט קבלת פנים והצליל הבוטה קמעא של הפסנתרן האיטלקי אנדראס רוצ'לי בנגינת מקום מיוחד הקדיש הפסטיבל להעלאת יצירותיהם של מלחינים יהודים המופלאה של פרלמן. שאננים. הפסטיבל התקיים השנה בחצר הגינה הפורחת של הכנסייה המגיעים מאירופה, מהשטחים ומפרויקט הנגנים המצטיינים במשכנות וקונצרטים רבים. גם השנה מארח ההוספיס האוסטרי את חמישים הנגנים המלון הקסום "אמריקן קולרבי," ההוספיס האוסטרי' ובמגוון כנסיות הלותראנית, בחצר הפטריארכייה הארמנית, במשכנות שאננים, י.מ.ק.א. ומנזרים בירושלים העתיקה דוגמת כנסיית סנט אנדרוז ושמידט קולג,' כנסיית אוגוסטה ויקטוריה וכן בבית לחם, רמאללה יריחו ובית חנינא שפתחו את שעריהם לפני כל החפץ. אף באמפיתיאטרון שבהר הזיתים, וינאים פחות מוכרים נוסח קול פרוהלינג שהלך לעולמו ב-ו'193 מעין הפסטיבל הכין נועזים לרומנטיקנים קונצרטים. התקיימו שישייה של המלחין היהודי הצ'כי ששולח מטרייזנשטאדט להשמדה - "פיקניקונצרט" נפלא בזריחה קסומה בהר הפיתוי שביריחו' אליו אורגנו אדיך שולהוף, ויצירות של אלכסנדר זמלינסקי' המלחין היהודי הווינאי בחיק להתענג על "יום לאורחים שרצו הסעות מטעם הפסטיבל. המרתק שהיה מורהו של שבכדג. הכנסייה" ערך הפסטיבל מיסת בוקר' שלאחריה הוזמנו האורחים לארוחת המימון הנדיב של פסטיבל ייחודי זה - 130,000 ארו - מחציתו מממשלת בין לרוב התקיימו הקונצרטים ולקונצרט מינחה מוסיקלי. בוקר גרמניה 50,000) ארו< מהאיחוד האירופי ) 40,000 ארו< ומפורום התרבות הערביים, כדי שירושלמים פחות נועזים יוכלו לשוב לבתיהם בעיר חלילה לא מממשלת האוסטרי וקרנות אוסטריות פרטיות 30,000) ( - המערבית באור יום. אוסטריה הרשמית, שמשרד החינוך שלה תרם 1000 ארו בלבד; זאת חיתה קורכן אוסטריה הרווחת, האגדה האוסטרית שעל פי משום לרגל הפסטיבל הוזמנו במיוחד יצירות שהושמעו בבכורה מהמלחינים במלחמת העולם השנייה! ועם זאת אי אפשר היה שלא להתענג על מנחם ויזנברג והמלחין האוסטרי סטפן הקל. ההרכב הצעיר של רוב האירוח ועל הצצה לקסמה של ירושלים החבויה. :· האמנים "הזמין" תוכניות מקוריות בהן הושמעו לצד יצירות של מלחינים גלאס, ויצירות של מלהיבים אוסטרים בני זמננו. מבין 22 כפיליפ 324 38 גליו ן רקדו הבחורים והבחורות, והיא, שבאה בגפה, נענתה להזמנתו של מסיבת הנישואים נערכה על גבעה בין צריפים ואוהלים. לקול גרמופון אמרו. היא ישבה ליד מיטתו באוהל הפרוץ, השקתה אותו תה חם וסיפרה אחד מחברי הגרעין הצעירים, לרקוד עמו. בלילה ההוא חש ברע. קדחת, הסכם גירושים לאחר שלושה חודשים", הציעה. באותו שבוע הועמדה "אולי אנשא לך"? שאלה, "נערוך נישואים פיקטיביים ונחתום מראש "הדרך היחידה", אמר לה, "היא להינשא למי שיש לו סרטיפיקט". לו על עצמה ועל היותה נידונה לגירוש בקרוב. )סופןן ( בעננןם ואש il ד ועקבו לעדים, לרב, החופה, כמעשה של מה בכך. הכל היה ידוע לכולם, חזרה לפתח תקווה. לאחר כמה ימים לחתן ולכלה. מיד לאחר החופה בא אליה הבחור והציע: "מכיוון שאנו כבר נשואים, אולי תבואי לגור מפעם לפעם היה פוקד אותה דחף לממש את הסכם הגירושים, אלא איתי"? מאז הם ביחד. הבראשית החדשה. "ליצור יש מאין. לעבוד את ארץ ישראל. להקים ש'תוכן חייה' באותם ימים, כפי שנהגה לומר, היו השמים, החולות, ו רם אחד כאשר חזר מry pת התירס, מגורד ועייף וסיבי הקלחים דבוקים לזיעה הסמיכה שעל גופו, ראה אותה יושבת לצד הבית, על שרפרף נמוך, רגליה פסוקות ושלוחות לפנים ועיניה בוהות. מדינה. ליצור עם. כל השאר חשוב פחות", כך אמרה ונשארה. וכך בא לעולם בנם. העמק, הטבע, ההתיישבות והילד היו כל עולמה. אביו, בעלה, היה האמצעי, לא המטרה. ובפיתוח המשק, על השמש הקופחת בעורו חולה הדלקת, וחזר והביע כשהבית חשוך והם במיטתם. אביו קבל על המאמץ הקשה שבקיום הוא זכר את הקולות העמומים ששמע מאחורי דלתם הסגורה של הוריו, נראו כמצבות, וגזעו של הפיקוס עדיין נטף שרף לבן כדמו של פצוע עצי הנוי שסביב הבית היו כרותים ומוטלים בערמה, גזעיהם שנותרו "נחנקתי" - אמרה - "לא היה לי אוויר ולכן הזמנתי את מוסה שיכרות שאבריו נקטעו. את העצים". "מדוע לא פתחת את החלונות והתריסים"? שאל. למנהל-אזור להתמנות "המוסדות" להצעת להיענות את רצונו הרחיקו אל הגבעות שמעבר לפרדסים: "אינך מבין", השיבה ועיניה להיות פקידים במוסדות. לא לשם כך הלכנו להקים כפר שיתופי יהודי". בהתיישבות העולים החדשה בדרום. אך היא פסקה: "לא באנו לכאן והוא היה משתתק, מתהפך במיטה ונרדם, תשוש כוח ותקווה. "אתמול קברנו גם את קלרה. עדיין יכולה חיתה לחיות. רק בת שמונים טרם הכירה אותו, לאחר שהגיעה ארצה, נסעה לירושלים. "אם ארץ ושתיים. דלקת ריאות בקיץ". היית מאמין"? קולות התנים לא הרפו מן הבית והרוח לא חדלה לשרוק מבעד חרכי בין משפחות באנו-תור, ישראל, אז עיר הקודש". היא שכרה חדר בחומו, ובפחד שעלה מבטנה אל חזה וממנו אל גרונה לכל רחש קרוב תריסי העץ הירוקים. הוא זכר את אמו מחבקת את גופו הפעוט ונרגעת בכפר כולם היו מעולפי עייפות, רובצים בבתיהם או יושבים בצריף שהיו מזומנות למי שהסתופף שם, אל הערבים הארוכים והצוננים. כאן הבתים המוארים ואל כוס התה עם הנענע והעוגיות, אל השיחות הארוכות חיתה בה עדיין כמיהה חזקה אל אבו-תור ואל תלפיות בירושלים, אל שבא מבחוץ. ההנהלה ודנים על מחזור הזרעים לשנה הבאה ועל תורנויות השמירה. לשכניה הערבים, ביניהם מוסטפה, צעיר ערבי שידע אך מעט עברית צבעים וריחות מאלה שירושלים מזמנת בשפע. סקרנותה ריתקה אותה ערביות וקסם המזרח שיכו את נשמתה הרומנטית. היא חיה בחלום של אט אט לידידות קרובה. הוא עבר לגור עמה והיא האמינה שזהו מעשה השיחות על יחסי העמים, היהודים והערבים ועל הבדלי הדתות הפכו וביקר אצלה בקביעות. זליג וסומן, מתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית אליה השתייכה של התערות ממש בארץ ישראל. ערב אחד, מנומנמת, שמעה את ידית הדלת נפתחת באפלה ומישהו בחדרה, איבד את לביקור. כשראה את הערבי בא אליה בחרקוב, נכנס הביתה בצעדים זהירים. צעק 'גיי האדוק, גיי האדוק, משיגענה' >לכי מפה משוגעת,< אך היא לא קיימת,, היא צעקה והקישה במקל על תריסי הבית הבודד ושוב הוא המשוגעת לביתו של אברהמל'ה הרווק הזקן. 'אברהמל'ה, הבטחת ולא היא חיתה אצלו", סיפרה לו, לאחר ששכב במיטה. "שוב באה דינה "חסר היה לך שזה היה מישהו אחר", הוא השיב בנימה מבודחת. "שוב "זה אתה"? שאלה בקל חנוק. לבם של הסטודנטים הציונים ו"הערבי הזה"? הביט במוסטפה בעוינות עשתונותיו. טניה היפה והחכמה, חמדת האינטליגנציה הרוסית, משוש ובהתרסה וזה השפיל את עיניו בעלבון ויצא בזעם מן החדר. ב"שומר הצעיר," אך הוא בשלו: "טניה את שוקעת לתהום! יחסי עמים ובגילוי לב. היא גייסה את כל האמונות והערכים עליהם התחנכו שניהם שתיטוש את ירושלים. לילה שלם התווכחו בכאב, בכעס, אך גם בכנות זליג תבע ממנה במפגיע להיפרד מ"הערבי" ואמר שמוטב, ליתר ביטחון, הרפתה. שעות ארוכות המשיכה להקיש עד שנרדמתי", סיפרה. עד שאפקח את לא. זה יהיה סופך. לא ארפה - כן. לחיות איתר - קולניות בוטה. הם חיו כמו שני איים שביניהם ים רחב ממדים, לרוב רק לאחר מותו נפתחו קפלים סמויים שהיו ביחסיהם. לא חיתה ביניהם השיב. היא נטלה מזוודה ונסעה לחברים בתל אביב. אולם משבא אליה בהתלהבות. "החזיקי במשקוף והורידי את הראש מן העננים", הוא שבנו, וראתה קשת נפלאה בענן, מעל לים. "ראה את השמים", קראה אינו איתר. יום אחד סייעה לו בקביעת משקוף באחד מחלונות הבית עכשיו, היא מספרת, שכבר בראשית חייהם המשותפים ידעה שמקומה בלתי סוער אך תמיד קיים. והפציר שתחזור, "לא עמד בי לבי וחזרתי", אמרה בכאב ובחרטה. אוהבת אותך, אבל הייתי חייבת לנסוע. אני יודעת שתבין. טניה", בבוקר יצאו לפתח תקווה. היא השאירה פתק על דלת חדרה: "אני עינייך ואקח אותך מפה". לב, פשוטים ומעשיים. ואז הודיע לה קצין המחוז הבריטי כי בקרוב נחמת ידידות מצאה בחברתם של צעירי המושבה, שהיו ישירים וחמי בפתח תקווה שכרה חדר אצל אחד האיכרים וחיפשה עבודה. יהיה עליה לעזוב את הארץ, משום "סרטיפיקט" התיירת שאיתר באה. גם היא באה כתיירת, פגשה בחלוץ צעיר והצטרפה אליו ל"גרעין" של באותו לילה נערכה מסיבת נישואים של חברתה לסמינר למורים בפולין. "אבל הוא לא אשם", הפטירה באנחה. :· הכפר שהחל לקום בשרון. 39 2007 ספטמ בר שירו הידוע של בירחון הספרותי 'אל- ג'דיד.' ואחרון חביב: את ביאליק 'לא זכיתי באור מההפקר' תרגמתי לערבית במשקל ובחריזה שורה תרגומו 1 קשת של בעקבות המקור, והוא פורסם ב'אל-פג'ר,' ירחונו של ואשד חרסייך. במשקל אבל לא בחריזה לימים היה ואשד חרסייך האיש שתרגם, ששון סומן מדוקדקת, מבחר משירת ביאליק שפורסם כספר מרשים על ידי האוניברסיטה העברית בשנת 1966 • איש שהיה מקורב למק"י, השיר נקרא 'הכפר שלי' ותרגומו הופיע ושפורסם בשפה זאת, הוא שירו של המשורר החיפאי עצאם עבאסי' אשוב עתה לתרגומים לעברית. השיר הראשון שתרגמתי לעברית שרשבסקי. התרגום היה פשטני ופרוזאי, ובכך החמצתי את הגורמים וה רבה שעות, ימים ולילות, הקדשתי במהלך חיי לתרגום שירה >ככל שאני זוכר < בכתב העת ' ו,' ביטאונם של אנשי 1954 בשנת "ברית שלום" לשעבר' שנערך בידי רבי בנימין ואחר כך בידי ד"ר >וכך היה בצורתה הקלאסית הצליליים שהעניקו לשירה הערבית, מערבית לעברית. כיום נמצאים כמגיורתי ובתיקי כמה מאות יכולתי למצוא את הנוסחה שתחבר בין המשקלים הערביים הקלאסיים אמנם, שירו של עבאסי,< את האיכות הפיוטית שלהם. ועדיין לא שירים ופואמות שתרגמתי ופרסמתי במשך למעלה מחמישים שנה. אני משער שמספרם של תרגומים אלה נע בין 1000 ל1500- • שבהם השתמשו המשוררים הערבים עד אמצע המאה העשרים לבין וגם למיניהם כתבי עת - אנתולוגיות, בעיתונות רובם פורסמו המשקל האירופי המשמש בשירה העברית של ימינו. מוספים ספרותיים בעיתונות היומית. אודה ולא אבוש: העניין שיש לי בתרגום שירה גובל באובססיה, אבל בשונה מאובססיות אחרות - עברה כשנה, ואז גמל בי הרעיון שכדי לתרגם שירה ערבית לעברית כמו אצל שחקן לדידי' הוא מציאת רגע של רוגע, תרגום שיר' ואמפיבראך ,< חובה להשתמש במשקלים ה"אירופיים" >כגון יאמב שחמט או ברידג.' כשאני עייף מעבודות היום אני נוטל ספר שירים ועוד זאת: אין דרך לתרגם את השירים הערביים בעלי החרוז האחיד שכן בלעדיהם לא יהא לשירים האלה פיצוי על ארנון המשקל הערבי; ומתרגם ממנו; ואם התוצאה היא לרוחי הרי תחושת הרווחה מתפשטת בכל גופי. הראשובים השירים בחריזה מתחלפת. אלא אחיד' עברי בחרוז שתרגמתי על פי עקרונות אלה היו השירים שפרסמתי ב'קול העם' הגעתי ארצה ועמי שלושה ספרים שכדי להעבירם נאלצתי לקבל בעת שהעורך הספרותי של העיתון היה באמצע שנות החמישים, בין הספרים חותמת הרשאה ממשרד החינוך והתרבות העיראקי. אלכסנדר פן' כפי שסופר בפרק קודם. במשך כעשר שנים פרסמתי האלה היו שני קבצים דקים משל משוררים צעירים עיראקים, מבין שירים מתורגמים בעיתונה של מק"י. מבחינת תוכנם היו השירים של בגדאד. הספר השלישי היה מכרי בבתי הקפה ה"ספרותיים" שבחרתי לתרגום שופעי רוח של מאבק ותקווה לעתיד' לרבות שירים ספר ביקורתי מרתק על דרכה של השירה הערבית במאה העשרים שעסקו בגנות המלחמה ותמיכה ברעיון השלום. שירים בעלי תוכן שכלל בדיונו קבוצה מעניינת של המשוררים מאת מחבר מצרי' שירים ניסויים, מודרניים, שנכתבו אינדיווידואליסטי' וביתר שאת - העיראקים הצעירים האלה. בספר הזה הרבה המחבר לצטט שירים כפי שקראנו לעצמנו' עיסוק בתוצרת של תרבות דקדנטית, המקדשת החל משנות הארבעים< - הללו נחשבו אז בעינינו' אנשי הקידמה ברוח השירה העולמית החדשה >ושירים כאלה היו קיימים בערבית את הצורה לעומת התוכן' כביכול. בשנת 1964 הופיעה חוברת מיוחדת של הרבעון הספרותי 'קשת,' מלאים או כמעט מלאים, שנקשרתי אליהם בזכות הימצאם בין דפיו. את הלשון העברית התחלתי לתרגם. בשל קרבתי למשוררים הצעירים עד ללידתם במוחו וכביידותיו של המשורר. ואכן' אך סיגלתי לעצמי אלמד עברית כדבעי ואתרגם מבחר מהשירים האלה שלעתים הייתי כפי שסיפרתי' הגעתי ארצה בלי ידיעת עברית, אך בלבי היה חלום: האלה לא פניתי לתרגום בכיוון הנגדי' כלומר מעברית לערבית; מהספרות לתרגומים שחלקה הוקדש של אהרן אמיר' בעריכתו ורק לעתים רחוקות, כשנתבקשתי מאוד לתרגם שיר עברי ללשון על ידי' וכן פרסמתי בחוברת הזאת מאמר על התפתחות הצורות הערבית החדשה ולמאמרים עליה. חלק גדול מהתרגומים האלה נעשה לסרב לבקשתו - היה יהודה עמיחי' שבעיני ובעיני רבים אחרים הערבית ניסיתי את ידי בכך. אחד המשוררים שביקש - ולא יכולתי בספרות הערבית העכשווית ")צורות חדשות המחפשות השיריות מסמל את שירת מדינת ישראל במיטבה. השיר שתרגמתי היה טקסט לספרות הערבית, עם דגש מיוחד על מה שהתרחש באזורנו לאחר אהרן אמיר ואני' לתכנן חוברת מיוחדת של 'קשת' שתיוחד כולה התרחקתי מעולם התרגום והשירה. בשובי ארצה בסוף 1968 התחלנו' הופעתה נסעתי לאנגליה להשלמת לימודי' ובמשך כשלוש שנים תוכן" .< החוברת עוררה עניין של ממש בארץ' אך זמן לא רב לאחר ובה שפע של תרגומי שירה, רובם-ככולם מעשה ידי. מלבד השירים מלחמת .1967 החוברת המיוחדת הופיעה בשנת 1970 >חוברת מ"ז,( עליו לא מעט, לא היה שימוש, ולאחר מותו של המשורר שלחתי את מה עשה עמיחי בשיר שכתב בהזדמנות זאת. לתרגום שלי' שעמלתי ולידו תרגומו הערבי, על השער. הפרויקט לא התממש, ואינני יודע בכניסה לירושלים בשנות השמונים. הכוונה היתה לחרוט את השיר' פיוטי ארוך למדי שעמיחי כתב בהזמנה, לוגל הקמת שער מפואר שיר או שניים נוספים שתרגמתי לעברית זכורים לי: בצאת שיריו התרגום לאשתו חנה, שתצרף אותו אל הארכיון של בעלה המנוח. בידי מחברים הכילה החוברת כמה וכמה מאמרים, שרובם נכתבו תרגמתי, 1956 בשנת המקובצים של אלכסנדר פן לאורך הדרך גיסים רג'ואן כתב מסה ארוכה על מוטיב הזעם הקדוש שהופיע אקדמיים, על נושאים נבחרים בספרות הערבית שקבעתי מראש. והם הופיעו יחד עם מאמר שכתבתי על לאורך הדרך הם פורסמו לבקשתו של אמיל חביבי' שניים או שלושה משיריו הקצרים יותר' 324 40 גליו ן --------------------------- בארץ ובארה"ב. אהרן אמיר תרגם ופרסם ב'קשת' סדרה של מסות בלס סקר כמה וכמה יצירות ספרותיות לאחר ה"נכבה,'' ושמעון בכותרת הכוללת "דור הלוונטינים" ובה העלתה שכתנה ז'קלין בארצות ערב שהופיעו מאז 1967 )או קצת לפני כן.< מאמר זה של חוויות מילדותה ונעוריה לב הקוראים דאז, שכבש את בסגנון, לסורבון, שהגיש הדוקטור לעבודת תשתית לימים שימש בלס במצרים עם חבורת חברותיה - חבורה קוסמופוליטית מקסימה. דור זה של צעירים, שלא חש בילדותו ניגודים או הפליות דתיות ועדתיות, המל חמה שפורסם בסדרת 'אופקים' של הוצאת עם עובד בשנת ושתרגומה העברי הופיע נספר גדוש נשם הספרו ת הער בי ת בצל כהתגלמות הרב-עדתיות, ולפי השקפתה מוצג ב"דור הלוונטינים" בחוברת הזאת שני מאמרים "מקצועיים" .1978 כמו כן מופיעים של ז'קלין היסוד המוצק שיצר את החוויה הזאת הוא ה"לוונטיניות" באוניברסיטה העברית, מנחם מאת שני מרצים לספרות הערבית שכנותיה על פי הדגם שהציגה. מאמרים אלה, שלימים הופיעו בספר רמזה לכך שאם ישראל תהיה "לוונטינית" היא תוכל לחיות עם - עירוב של מזרח ומערב באווירה נינוחה ובסביבה סובלנית. ז'קלין מילסון ושמואל מורה, ומאמר שלי על שירתה של פדואה טוקאן, ואשר לשירים המתורגמים בחוברת: כאן הובאו לראשונה שירים המשוררת משכם. 1978) ( בעריכתו של אהרן אמיר, השפיעו בדרכים ממזרח שמש בהם. מודרניסטיים בזכות האיכות השירית והמודרניזם האצורים שונות על חשיבתם ועל השקפת עולמם של רבים מבני הדור של ובני חבורת הרבעון המשורר הסורי הגולה, של אדונים, שירים שנות השבעים והלאה, ומכל מקום מחקו מהמילה "לוונטיני" את התוכן השלילי שהיה לה, והמירו אותו בתוכן חיובי. ז'קלין עצמה, השונים על 'קשת' מ"ז התייחסו לשירים האלה, שהיו הפתעה לגבי הביירותי 'שער' היו גיבורי היום. רוב הביקורות שהופיעו אז בעיתונים לסופרת בזכות אמיר, חיתה, בעברית, לכתוב לא יכלה גם אם ובים בקריית ספר שלנו. התוצאה המיידית: המבקר עזריאל אוכמני, ישראלית בולטת ומאמריה פורסמו בהמשך בעיתונים ובכתבי עת רבים בישראל. השני מבין המסאים של 'קשת' הוא נסים רג'ואן, אסכים לערוך עבור בית ההוצאה שלו אנתולוגיה מהשירה הערבית שהיה מעורכי ספריית פועלים, התקשר איתי טלפונית ושאל אם יהודי בגדאדי שהגיע ארצה עם העלייה הגדולה של יהדות מעיראק שיחת באותה ואפילו קבעתי, לאלתר, בחיוב עניתי המודרנית. בשנת ,1950 לאחר שנתנסה בכתיבה ביומון הבגדאדי Times .Irak טלפון, את שם הקובץ שיופיע: "נהר פרפר: משירת סוריה ולבנון ביומון תקופת-מה הועסק באנגלית, על כתיבה האמון רג'ואן, )נהר פרפר הוא השם המקראי לאחד משני הנהרות של הצעירה" הירושלמי בלשון האנגלית. 'ג'רוזלם פוסט.' ב'קשת' התפרסמו רבות דמשק.< בקובץ נכללו מבחרים משירתם של חמישה משוררים, מאבירי שראינו, גם )וכפי ובהווה בעבר על התרבות הערבית ממסותיו המודרניזם הערבי בימינו: אדונים, אונסי אל-חאג,' שוקי אבי-שקרא, אלא כוונה לכלל הציבור המשכיל, וסגנונו הישיר והעשיר העניק בחוברת 'קשת' מ"ז המיוחדת.< כתיבתו של רג'ואן לא חיתה אקדמית למדפי ספרים פרטיים וציבוריים רבים, אך לא זכה, לדעתי, לתהודה פואר ופקח ומוחמד אל-מאע'וט. ספר זה, בצורתו המהודרת, הגיע לתרבות הערבית כבוד שגילה למסות אלה אופי אינטלקטואלי הציבורית ההולמת; שכן הספר הופיע בסוף קיץ ,1973 ושבועות שלו פורסמה בארבעה כרכים החל משנות התשעים על ידי בית על ידי בית ההוצאה של אוניברסיטת פילדלפיה, ואילו האוטוביוגרפיה לדורותיה. רבות ממסותיו של רג'ואן בלשון כתיבתן המקורית פורסמו על ישראל כולה. שני קבצים נוספים: קובץ של המשורר הנצרתי אחדים לאחר הופעתו פרצה מלחמת ,'73 שהנחיתה מכה בלתי צפויה מישל חזאו >הצט ברו ת< הופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1979 • שבעוד מאמריו של אוניברסיטת טקסס. יצוין ההוצאה היוקרתי בקובץ נכללו שירים שתרגמתי אני וכן שירים בתרגומם של אליהו הרי לעברית, שונות בהזדמנויות תורגמו ההיסטוריים-פוליטיים אגסי, מנחם מילסון, חנה עמית-כוכבי ונעים עריידי; וקובץ משיריה אמיר. אמיר בתורו הכיר ביבינו, ועד מהרה נוצרה ביבינו ידידות אגב ז'קלין כהנוב: היה זה נסים רג'ואן שהכיר בינה לבין אהרן האוטוביוגרפיה המרשימה של רג'ואן לא הופיעה מעולם בישראל. או הבת בזיו של המשוררת החיפאית סיהאם ואוד שכותרתו אני לבנה, בתרגומי ובהוצאת ספריית פועלים 1973) .( חמה שנמשכה עד סמוך למותה ב1979- • בקביעות מאמרי ביקורת קצרים שכתבתי, ושהופיעו בחלקן האחרון מעשר שנים גרנו בבניין דירות אחד ברמת אביב, והייתי מעביר לו למדתי להכירו מקרוב כאיש תרבות וכעורך מופלא. במשך למעלה יחסי עם אהרן אמיר התמשכו כארבעה עשורים מלאים, ובמהלכם הרבעון הספרותי-תרבותי החשוב ניותר בשנות השישים, השבעים דעותיו, הכנעניות ביסודן, לא ויתר אהרן מעולם, אולם כעורך של הגורליות שלנו ובראשן שאלת יחסינו עם השכנים הערבים. על מתת משמים. ביני לבין אהרן לא שררה תמימות רעים באשר לשאלות ושל 'קשת החדשה' בהמשך הימים. ידידותי עם אהרן חיתה עבורי רצוני כאן לייחד כמה מילים לאהרן אמיר, עורכו של הרבעון 'קשת' ביקורות אלה היה בכך שהן היו של חוברות 'קשת.' יתרונן של והשמונים, לא גרמו נטיותיו התרבותיות-פוליטיות להטיית הקו של מערכת היחסים האישית נין המבקר והמבוקר )והלוא אנו חיים בארץ ובכך יכול הכותב להשתחרר מחובות השבח או הגנאי כפי שדורשת חתומות בראשי תיבות )לעתים בדויים< ולא בשמו המלא של המנקר, קטנה שבה הכל מכירים את הכל.< חייב לציין תחילה, שחרף ההבדלים הרעיוניים בינינו הוא הפקיד הערכתי לשיפוטו הספרותי ולדרך עריכתו של אמיר רבה מאוד. אני מובהק כעמוס עוז וא"ב יהושע, וכן השתתפו שני סופרים מעניינים להופיע. מעל דפי 'קשת' הופיעו סופרים צעירים בעלי מזג 'יוני' אלדד-שייב המנוח בשנים ההן עצמן, וכתב העת 'האומה' המוסיף מאווירה לאומנית-תעמולתית כפי שהיו כתבי העת 'סולם' של ד"ר הראשונה )וגם זו ה"חדשה(" יהיה כתב עת פתוח ורחוק ככל האפשר במידה רבה, עם הימין. אמיר עמל וטרח כדי שכתב העת שלו בגרסתו 'קשת' ולהפיכתו לכתב עת כנעני בעל מגמה פוליטית המזדהה, בידי את קביעת צורתה ותכניה של חוברת מ"ז של 'קשת' )ואף ציין ז'קלין כתיבתם אנגלית. האחת, ושלשון בארצות ערב שמוצאם נגע כלל, ועל כך נתונה לו תודתי גם היום, כעבור 35 שנה. אינני "טכניות" כגון תעתיקים והאחדת כתיב. בתרגום השירים הרבים לא בפתח החוברת את שמי כעורכה< ותפקידו כעורך הצטמצם למשימות בכתבות שכתבה מדרום הארץ והופיעה בפרסומים יהודיים וציוביים אותה, רחוקה חיתה מעולם הספרות הישראלית, וכתיבתה התרכזה כהנוב-שוחט, מסאית מבריקה, ילידת קהיר, שעד שאמיר "גילה" 41 2007 ו ספטמ בר שיר ואחרון חביב: כאשר שלחתי לראשונה ל'קשת' בשנת 1960 סבור שהוא התחרט על מסירת החוברת לעריכה בידי מישהו אחר' 'קשת,' זמן קצר לאחר משלוחם. חשבתי לעצמי שהצלחתי להערים חתמתי בשמות בדויים.( אמיר פרסם את שני הדברים בחוברת ו' של ב'קול העם' >כאמור' על רוב הדברים שפרסמתי בעיתונה של מק"י משלי ותרגום סיפור קצר מערבית, לא ציינתי שאני כותב דרך קבע וזאת בהתחשב בתהודה שהיא זכתה לה בארץ• אצל אמיר• בשנת 1964 מסרתי לו מאמר' לחוברת כ"ד' והנה הוא אבל עיקרון חוסר המעורבות העריכתי לא תמיד היה מובן מאליו עליו' אך לימים הסתבר לי שהוא ידע מראש על ה"עבר האפל" כדי שאעיין לדפוס, לאחר שערך אותו היד לי את כתב מחזיר הדעת של שופטי הפרס, נזכרתי מניה וביה באהרן אמיר' ששנתיים ישראל' ביום העצמאות תשס"ה, הוזכרה פעילותי התרגומית בחוות העת החשוב ביותר באותן שנים. כאשר במהלך טקס הענקת פרס מהמחבוא של 'קול העם' ל'קשת' שופעת מרחבים וצבעים, לכתב שלי, אך פעל במלוא עצמאותו הספרותית. בזכות אהרן אמיר יצאתי בעברית אינה מצדיקה עריכה כלשהי• כעסתי מאוד' ואפילו שקלתי מזכיר באקדמיה ללשון העברית, וחשבתי את עצמי כמי ששליטתו אז להשתמש בהם, בביטויים עבריים "טהורים." באותם ימים שימשתי בין השאר החליף אמיר ביטויים ארמיים או כמו-ארמיים, שכה אהבתי בתיקוניו. להפתעתי מצאתי שהמאמר ערוך ומתוקן לאורך ולרוחב. לפני כן זכה אף הוא בפרס ישראל. :· נוסף ויתרתי. כעבור עשרים או שלושים שנה צפו דפי ההגהה האלה לבקש ממנו שיחזיר לי את המאמר ושיימנע מפרסומו• לאחר שיקול זהו פרק נוסף מכרך זיכרונותיו השני >גשר על מי -מריבה< של פרופ' ששון סומך. הוא יופיע בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד1 בסדרה "כבשה שחורה." הכרך הראשון של זיכרונות המחבר בגדאד' אתמול הופיע בהוצאה חב"ל בשנת 2004 על פני השטח, ומצאתי שיוהרת הנעורים שלי לא היה לה על מה לסמוך' וכי רוב תיקוניו של אמיר היו סבירים ואפילו מועילים. לא נותר לנו דבר פרט למוות אינגמר ברגמן - הספד מאוחר ימים רבים לא העזתי להספיד את יצירתו של אינגמר נדגמן. אני מניח כי שתיקתי נבעה מכך, שלא רציתי לחזור על כל מהולל וידוע בסרטיו. לבסוף חזרתי אל יצירתו המוקדמת, הפחות ידועה ומהוללת. באופן לא מפתיע מצאתי כי צעדיו הקולנועיים הראשונים רומזים על הנאות: שקיעה תהומית בעולם של תוהו' שנו הלחישות והצעקות נבראות במקום ששולט נו המוות הנצחי. המתרחש . מורבידי וסוחף . חוזר ונשנה נעוצמה נכלל יצירתו העתידית. לפנינו מעין וידוי אוטוביוגרפי המזכיר את האגוטיזם הסוחף והסוער של אוגוסט ססרינדנרג, אשר שימש כנראה מודל רוחני ליצירתו הקולנועית של נדגמן. לעתים, ניתן לחוש בראשית סרטיו גם בהשראתו של אינסן, דיוקן אישי, אוטוביוגרפי של חמלה עצמית. כנר בראשית דרכו האמנותית מורגש אותו פן אוטוביוגרפי1 דיוקן רב ייסורים בשינה אל זכר נעוריו1 אל קן משפחתו1 אל אביו החורג השנוא, בעולם חסר רחמים. נדמה כי הדרמה האישית של ברגמן היא קלאוסטרופוביה כואבת, בה הוא שקוע ללא מצרים. הפן האקזיסטנציאלי נולט כנר בסרסו המוקדם "התשוקה" 1943) .( אותו צל של נישואים בלתי מוצלחים יחזור בבוא היום בסרטו הקשוח "פרחי בר." בסרסו המוקדם, הפחות ידוע, "סאלי בארנייה להודו," מופיעים מונולוגים כואבים, למשל: "אי אפשר להיות בודדים, חייבים לאהוב אותך1 שיהיה מישהו שנוכל לאהוב אותו. בלעדיו1 לא נותר לנו דבר פרט למוות." כאן מודגשים ניתר שאת ייסוריו הקיומיים של נרגמן הצעיר. מנין סוסיו ה"צעירים" אהב נדגמן במיוחד את סרטו המוקדם "חלום הקיץ." כך כתב: "לדידי1 זהו סרטי הראשון1 האישי ניותר1 שהושפעתי נו אך ורק מתוך קרני," נ"ערנ של לוליינים" חוזר נדגמן לנושא האהוב עליו. הקרקס. נושא המוות התמידי אינו נוטש אותו1 כמו גם אותן זעקות ולחישות שאין מנוס מהן. פחדיו אינם נוטשים אותו אפילו בסרטו האופטימי ניותר "פאני ואלכסנדר." וגם נ"מעגלי קסמים" אין קץ לבדידותו של הילד. אני חושש כי מותו של אינגמר נדגמן הותיר אותנו עם קולנוע פוסטמודרני ידוע מראש. היצירה הנרגמנית היא אתוס אמנותי שאט אט נוטש אותנו בעולם "האמנות" של הטלנובלה, פלאי הטלוויזיה וההייטק "התרבותי:·." צבי ר פאלי 324 42 גליו ן l(lזורג§ מירון ת כרמית יופיים של המכוערים של השחל ים, המזכירים את "שמונה וחצי," סרטו הידוע של פליני' לצליליו של הברבורים הזכים. אסוסיאציה נוספת מתעוררת עם הסיבובים המעגליים של צ'יקובסקי' כדי להרקיד את האומללים המכוערים, הכמהים ליופיים "ואת האדם שכחך,(" כמו כן משתמשים הבמאים בצלילי "אגם הברבורים" החברה שלנו' נוסכת עתה רסיסים של ציפייה לאושר' ליופי ולצדק, על באחת, המראה המעוותת, שחברך לדין שיקף בה לא פעם את תחלואי הבלתי נשכחים של נינו רוטה. אף המסכה החיצונית המכוערת, "יאקיש ופופצ'ח" על פי חנוך לדין; תיאטוון גשו; עיבוד ובימוי: מוסיקח: אבי בנימין; כוויאוגופיח: שוון ושף-ארמוני יבגני אריח ושמעון מימון; עיצוב במה ותלבושות: מיכאל קומנקו; "אז אמרתי; כמו בובה בתוך בובה; תהיי גם את· / אם תישברי, תהיה בך; עוד אחת" ')שיר הזונה' מתוך "יאקיש ופופצ'ה" .< חשיבות יצירתו הבימתית של חנוך לדין נובעת, בין השאר' מנגיעתו בפגעי היצור האנושי באשר הוא, הכבול בגי ה. מסכה זו ואולי דווקא ושאינו חברתיות במוסכמות חלול' שופר מעי ן הופכת מסוגל להתמודד איתן• הוא מנסה ל דין מעבירים שבאמצעותו תיאטרלית צורה להעניק והבמאים, יבגני אריה ושמעון לתסכוליו ולבעיותיו של הw ל היאוש את מסר מימון' במקרה של יאקיש והנדכא - והביקורת החברתית, הנמצאים גם של המכוער - ופופצ'ה, הליצנות, מחלצות מאחורי האנושית. החברה שבשולי המצחיקים עד דמעות. הבמאים שבנפשם המכוערים, גיבוריו של "גשר" אספו המוכשרים פועמים חלומות הזויים של יופי סביבם להקת שחקנים מצוינת ושל אושר' לא פחות מאשר אצל גלי צחוק שגרפה לא פחות, "היפים," אינם מעוגנים בקרקע ושרפו את שחנקו את הגרון כמו כמעט והזמן. המקום הלב. >והבמאי דל-אוטה בקומדיה הגיבור הראשי' יאקיש הו יש יבגני אריה הבין והדגיש יפה >שמעון מימון המצוין ,< שפניו נקודה זו < מופיעות לרוב אותן בשל מצועפים תוגה נצחית, וקבועות: אומללות דמויות עוד יותר מכוערת ממנו' נטע שפיגלמן הנהדרת, בתפקיד זוגתו: פופצ'ה מאוד' אחרי הפגישה עם פור ךס הזונה. משתפת איתר פעולה כלתו לעתיד' חוסר יכולתו "לעשות זאת" עם מכוערות, מפיח רוח חיים משעשעת בתפקיד האשה הקונה אהבה בכסף, קורעת;קורע, השחקן ישראל דמידוב בתפקיד פור ךס הזונה. מלבד ההפתעה המשעשעת, והמניירות המוגזמות חרופצ'ה. אולם עלה על כולם ישראל דמידוב בהברקה בימתית מקורית, "ועתה, רבותי' אם חיכיתם לסוף, / זה עוד לא הסוף, / אני' זה נכון' כמו את לבנו בנאום הפונה אל קהל לקוחותיו;לקוחותיה: כולכם, / עם רדת היום קצת שבורה, / ומכל ה"הף-ם" נותר; בקושי: "םה"! / אבל כשבחלון עולה שוב / האור והבוקר בא, / אז רבותי' מתחת לש רים; תמצאו עוד בובה" ')שיר הזונה,(' יחסים" עם מכוערות, ומצד הכלה, אשר מחפשת בנרות בן-זוג לבתה למשל, האם הפולנייה >הפעם יש שתיים: מצד החתן, שאינו מסוגל "לקיים העיר בקומדיה של גוגול "הרביזור:" "למי אתם צוחקים? הרי לעצמכם הקסומים של תיאטרון גשר ליצירה גרוטסקית, המזכירה את דברי ראש שהכיעור הוא רק קליפה חיצונית ופנימיותם יפה ומכובדת, הפכו הבמאים את הסאטירה העצובה הזאת, שגיבוריה המכוערים כמהים לשכנע אותנו המכוערת .< לבמאים, שהבינו באורח מופלא את רעיונותיו של חנוך לדין' היו גם כמה הנכם צוחקים•••" כולנו מכוערים. וגם יפים. בדרך עבודתם הם נגעו' מגע רופף אך מלעיג, בכמה נקודות מן הספרות רעיונות בימוי המתריסים כנגד עולם המנהגים הקונוונציונלי של חיינו• סבטלנה דמידוב, אלון פרידמן' אלכס בליץ' רוני עוד: משתתפים הקלאסית המוכרת. לדוגמה: כאשר מת אחד הגיבורים בהצגתו של לדין ברקוביץ' ואחרים. הצגה משעשעת, מהנה ומעוררת לופו סנדרוביה וכולם עוזבים אותו' מתעורר הנפטר וטוען בתמימות: "ואת הנפטר שכחו" מחשבה. מומלצת. :· >רמז לאמירתו הידועה של הwרת הזקן בסיומו של המחזה "גן הדובדבנים: 43 2007 ספטמ בר גו·זנ.ג. י:,ו-1-1יי-;ג --lב"'ת..'"..".." O-י'r:--חתרו-i:םi"iייאסניJl:Mתi תלר,--nבלyפת·המ ,,... J 118אין י a MatanArts where gifted youngsters flourish Arfs& C\Jth,rE ProJec.t for ץo-.ג הזמנה לקורם להכשרת מנחים לסדנאות כתיבה 2008 סופרים ומשוררים מוזמנים להציג את מועמדותם לקורס מנחי הכתיבה היחיד בארץ ולפתח את יכולת ההנחיה והעבודה עם קבוצה. התוכנית מכשירה מנחים לעבודה עם כותבי פרוזה ושירה מרחבי הארץ. מסרות התרכנית: • בניית פרופסיה להנחיית כותבים ובניית תפישת עולמו המקצועית של המנחה פיתוח מיומנויות בכתיבת שירה ופרוזה • פיתוח מגרון סגנונות משוב התואמים את הטקסטים, הקבוצה והמנחה • גיבוש קבוצת עמיתים של כותבים מנחים אוכלוסיית יער: הקורס מיועד לסופרים ולמשוררים פעילים >בעברית ובערבית< העונים לקריטריונים הבאים: • בעלי כתיבה איכותית ורציפה • בעלי ניסיון ו /או יכולת בעבודה חינוכית ובהנחיה • בעלי מחויבות להנחיית קבוצות כתיבה בין הנושאים שיילמדו בקררם: • הקניית יסודות ההנחיה הקבוצתית - סוגיות תיאורטיות מרכזיות • רכישת כלים מקצועיים בהנחיית תהליכי כתיבה - הקשר בין תוכן ותהליך • סדנאות כתיבה לפיתוח המיומנות האישית של הכותב כמודלים להנחיה בסגנונות שונים • פרקטיקום בהנחיית עמיתים ובקבלת משוב • מפגשי העשרה עם משוררים וסופרים התוכנית: מבנה • 16:00-20:30 השעות בין הקורס יכלול 12 מפגשים ו 2- ימי סדנת פרקטיקום. יפעל בימי ד' אחת לשבועיים החל מה 9.1.08- בחדר על שם אלישבע גרינבאום ז"ל במתא"ן, רחוב גרשון ,41 ת"א. היקף הקורס - 104 שעות אקדמאיות. מנהלת אמנותית - אבי משערל, משוררת. מנחה קבוצות - ריקסרר שבאר, פסיכולוג, מומחה בהנחיית קבוצות. לצדם ינחו אמנים אורחים וישולבו מפגשים עם סופרים ומשוררים. להוגת מועמדות יש לשלוח עד לתאריך :20.11.07 קוררת חיים, םקםסים - 6 שירים אר 2 קסעי פרוזה קצרים עד בינוניים li!J שלא יוחזרו• ושיר אר סיפור נבחר של כותב אחר והסיבה לבחירתו• בצרוף דמי הרשמה בסך 80 מועמדים מתאימים יזומנו לריאיון• • mנ מחיר הקורם למשתתף - 3,480 תעודה: בוגרי שנח א' יזכו בתעודת משתתף ויוזמנו לחרשם לשנת המשך שתזכה בתעודת הכשרה מקצועית. שלוחה 212 03-6241001 לפרסים נא לפנות למיכל אברמרב בסלפרן michala@matnasim.org.il www.matan-arts.org.il ה ד ו ק נ . א מ נ ו ת ע ו ש י ם ו " א ת מ