• ך\\\\ 6P"n\ 8 . nכ"'ר n 'כרץג"'ט" nu ר \2ד nn יבט"'נ nץג u ו"'יז u ' מפרות Suomalainen 13 15 פינית issu us ו Kiyal 15 33 35 36 39 40 42 המדור הופק בעזרתה האדיבה של אגדות ישראל -פינלנד 50 שיחת החודש 16 17 היינו מילר: 18 אני אוהב מופרים מתים. 18 19 ראיינה: מירי פז. 19 20 יוםוו אידרים: 20 השוובר הכחול . 21 21 נובלה. מערבית: 22 משה חכם. 23 24 עימות: 26 עמר ברטוב: על הקיר וההר 6 לא.ב. יהושע. 8 תגובה: 11 27 א.ב. יהושע: בזכות התשובות. 31 -------------------------~-------------------- לכבוד תייד 16452, תייא 34 חתום על ייעתון 77יי הנני מבקש להיות מנרי על ייעתוך 77 יי לשבת 1989 שם ומשפחה 28 כ.זונת 5 טלפון מצורף בזה שיק על סך 55 שייח עבור 10 גליונרת, כולל משלוח 13 31 חתימה תאריך 32 ·-------------------~-------------------------- שירח וסיפורת יאירה גנרסר : שירים חמוטל נר-יוסף : שירים תמר משמר : בגבה אדם ; שיר שלמה טנאי : שירים נילי מילוא : מתוך המחזור בפעם הבאה כשאומד אביבי שיד ש. שפרה : רחוב החול ;פרק מסיפור אלחאנדרה פיזרניק : שירים ; מספרדית : עודד סבדדליק ירסרף אידירס : השוטר השחור ; ברכלה ; מערבית : משה חכם רפי ריכרט : ראדיאצירת קץ ; מחזרו שירים אילן שייכפלו : פרק מפואמה מדרו מירחו : ספורת פינלנד ליקט ותרגם : ומי סעיר קיי לייטינן : הספרות הפינית - רקעה רז;ןתאדיה אלקסיס קירי : שירים איבר ל.יבו : שירים ארנר קיילאס : שירים הלרי ירנרנן.: שירים סירקה טרוקה : שירים פ~נר האביקו : שירים אררה-לסה מנר : שיירם פ. א. סילאנפאה : אנשים בליל קץי ; פרק מסיפור פנטי סאריקרנסקי : לא אסלח להם ; שיד טימר ק. מרקה : סאבו ; פרק מסיפור לאורי ריטה : שירים אילה פנכן : פנימה דדך חדד-המדרגות ; סיפרו מיקח ראלטאיר : לארס טרדמס ; פרק מסיפור מאמרים ומסרת עמו ברטוב : הבנאלירת של הנורמליות (על הקיר וההד לא.ב. יהושע) א. ב. יהושע : נזכרת · התשובות חנה הצריג : מגבהי הגלקסיות ומבעד לזכוכית המגדלת (על בדנהדט ליואל הרפמן> אמיר ארו : מישר רעד סאד ערוד פייגנרש : המלה הכרתנה והמלה המדרכות (על יעקב אגם) מרדכי אבישי : דיר-דה-ז'אנדר - ביד אגדה וחרקה ומציאות קררנה שיחת החרוש: אני אוהב סרפדים מתים ; מידי פז משוחחת עם היינו מילד מדווים קבועים לפי שעה : מדרו הערוך ורני סרמק : חצי פינה אמיר ארו : נקודת תצפית מוזרת : תמר מוכרס על בתיה לישנסקי ITON 77 Literary Monthly t-Berl ו h Beזion w וו aaboזn coll ו Editor: Jacob Besser ו Assistant Editor: Amela Erna Meneging Editori81 808rd: Shimon Bellas. Josef G rni, Aharon Harel. Sasson Somekh . ט זו 1.ו i,1 נ 4•.ןtכן..: נ:..:....,. ~..,... ·. -:-גנ נ jי.~~ נ.~ ......... ץ. .jJ· נ:.-נ.-\ .נ-·~ Iנ:.נ.~ L. נ~ • ~~: M ~I .ua'I יוםחלי: נאתדו דסירפם מאונים ק'נדירם רפסהות רר n. תרכו כלארשי -.עמרתiז ~ןןן דםtכי תתניםח: מיכה רסכ טuלנראלשניv :נtpחי :בס'tינ דרשמ ן.nוuר רררת.רכת, ההבvעצ תלרבות ומאלונת ירןוח י'ייי" רתלותוב בשיותף ים "יבת 'לרב' רmחסתד רעחידכם יללכהת, ומ.כרז תלרבות לויחונן שנה י•ג ג'ל ב 11. ם r ן, תשותנ r ני 1989 :mDNלחחםינתת תייד 1645Z ית•א,ילט -456671נ o. .,,,,,,: קעיב רסב תכרעמח אחני ארחאתי תלוןכ תorערו; wזm,,,,: לוגעה עיתנ ותכרעמ. הכיא ערנn כבתכ לע נפתוי כרכתים ראהני חמזיהר תתניס: ןוכ.rנש כסל, יוסף בררני. אהןר האול, זיוה שמיר, ככתי די אלא םא צוהפר םהילא הפטעמ ובמיחלי . ששון דסמן. ופחנים תכרניםל יסקבוסנם ybl:lנcון ויי' דסל ג 416'7י 0J• ינרזע גו 9D: ויפז גך 9 יק \Yםרtשחנ/fונf' קר בnור,נtלד כש.ררא ספדרמ כחוח כלופ לע :צד דחא לש נחייר ישmפנ םע רעחדר צרוי םאתל שארמ . ....'WDJס: ציקח יחארםן ואופר, נהלי סלכ, מילכ סרכןי, יסוי דהר, הארן זדיירבנ,ג א . כ. היו.עש וירם נקויק, רעור ריבן, דסו' צםולי : דפוס מופת-רוזירמן בעיימ .ש. גויאר םחרש, רטנאן סאובש. . לוחות : אורניב הדספה וכריכה : חבי הכורכים יוני 1989 בחודש הקרוב עומד לצאת לאור הגליון הראשון של חייץ' כתב-עת חדש לחינךו ולהגות. חייץ יופיע במתכונת של רבעון. כתב עת זה מיועד לאנשי חינו,ן חברה, תרבות, לקובעי החלטות ברמה הלאומית והמקומית וכמובן גם לציבור הרחב. מלכתחילה ובהגדרה, חייץ איננו בא להיות עדו כתב-עת, תוספת לעשרות כתבי-עת המופיעים בארץ . בחייץ יובאו מאמרים ורשימות, מחקרים ופרקי הגות, יצירות ספרות ואמונת דברי ספרות וסימפוזיונים, ראיונות ותחקירים, קטעי שיח ובמות-וויכוח, הפתוחים כולם לשאלות הרוחניות והחברתיות, הלאומיות והאנושיות של עם ישראל. העורך פרופי אדיר כהן אומר כי ; ייחייץ מבקש להזעיק אליו מחנכים ומורים, הוגים ויוצרים, סופרים ואמנים, פעילי תרבות ואנשי מעשה, חוקרים ואנשי מדע, פוליטיקאים ומנהיגים, אנשי ציבור ומסתופפים בביתם, שאינם משלימים עם אובדן החזון ואפס המעשה, המחפשים דרך' המתלבטים ומתמודדים , המתבקשים לטלטל את כולנו ולהוציאנו משלוותנו המדומה ." עורן ; פרופ' דאיר בהן המערכת ; דר י יעקב בלומר, דר• רן כוהן, יעל פישבייו ואהרן נונע. חונת צעקח!! רכשן לחגו n ול nי D ך לכבוד שם .................................... משפחה .................................... המלחקה לחינךו-מערבת ח"ץ כתובת ...................................................... מיקוד ....."......... המרכז לתרבות לוחינךו טלפון ... רח• ארלוזורוב 93 תל-אביב רצייב ציק עייס 40 שייח לפקודת "המרכז לתרב m לוחינךו" אני מעוניו לחתום על הרבעון ח"ץ לשנת 1989. עבור שנת מינוי 1989 _ חתימה ____ אאנ שלחו אלי לפי הפרטים הבאים ; עוד צ uד ב 111 י:וור ח 111ירו n מהיום איךנ יחיב קללב את התחהפ קר במאפרןת . קותפ חולים הללכית ופחתת לירבחה בית מקרחת ~ נשדחי, רבח ידיסי, ממושחב ובלע מאלי רב. בית המקרחת שיות את שותבי uש דן ירבח קופ"ח הללכית וחרבים מלכהאת המידעםיפ קלבל את תחתפם ב,ךגיםע ללת-באיב. המהפכה~ renp ועשת הדוגע;ך לש בית המרקחת השדח mליDמ 13.00-דעו 22.00כi'א ספהק ועהקיו, הביואה~תיללנח גם במואצי שתב. r; r: ~ ~ n ועב שירש ט ו ט הקוראים, המשתתפים הקבעוים, חברינו הסרפדים, החוקרים והדודות הבאים - חשוב שידעו שלא מן הנמנע, שגלירן זה בר מודפסים דברים אלה, יהיה הגלירן שלפני האחרון של "עתןר דד". רכל אלה, שלא מעט בזכותם ועבורם קיים "עתרן דד' i, מן הראוי שיעדו שכבת-עת ספררתי זה שהוא אולי המשמעותי בירתו הקיים בפועל t יפסיק את הופעתו בגלל חמשיים עד ששים אלף ש"ח החסידם לר לשם אזיון תקציבו השנתי . רעוד חשוב לנר שידידינו יןררחר שמחשבה קשה זר נולדה לאחד ישיבות דנות עם ראשי האגף לחרבות ולאמנות רעם שד החינון והחרבות ; אחדי שיחרת אין-ספרד , ושמירת רחצי-שרמיות עם חברי כנסת ושדים. כולל שר האוצר ; אחדי דין ודברים מתמשך קו ב ו ללא קץ עם ראשי ההסתדרות, ולאחד פנייתם הישירה ב · נרשא של עשרות סרפדים ומשודידם מן השררה הראשונה אל שד החינון והתרבות. ולמי יפגר ?- חרא הדי הממונה, ובסמכותו ואחריותו ליצור מצב של קירם אר אי קירם של כתב-עת לספורת. בשל ו חמשים אר ששים אלף השקלים הבלתי מתאזנים - לשנה. באמרו. ;הפרגים הסניור t כל אחד כלשוכר רבסגנרנר , שאם אכן ייסגר עתרן דד , ייגרם נזק בלתי-ישעור לתרבות הישראלית. אב . ל לא. כל זה לא הרעיל עד עתה. ממשלת ישראל , הממשלה של העם היחרדי • שבמשך כל שברת הגלות, הרדיפות, השראות. נהירתו מחזו עד דכא תחת שלטונם של משרלים זידם ; ציר חףברת מפראות, ספורת מפראות, גם כלשובר העתיקה . רגם כלשוברת אז.זורת רתום לתרבות העולמית בכלל ולתרבות אירופה בפרט א~לי יותר מכל עם אחד '; ממשלה זאת עשרייה להביא לסגידת אחד משני ירחוני הספרות המופיעים עדיין באץר t גבלל חמישים עד ששים אלף שקלים שאינם מתאזנים שנתית !• המלצת "עיתון 77" אהדן אפלפלד : קאטדינה ;: נובלה ; כתו ; בצד התפר . ישעיהו קררן : יונים לא עפרת בלילה ; סיפורים ; סימן קדיאה t ץהקיבר המאוחד. לרדרריג טיק : הד הדרנים ; אקנוס בהיר השער ; החתול במגפיים ; מגרמנית : ט. דיננו ; עדה בדרדסקי י ; מברא : טוביה דיננו ; תספרי .פועלים דן צלקה : פולחן חרוף ; מחזה וסיפורים ; זמורה-ביתן . נתן אלתדמן : על שתי הדדכ~ם ; דפים מן הפנקס ; ההדיר ביאר ףוהוסיאחרית-דבר : דן לארד ; הקיבץו המאוחד . אניטח שפידא : ההליכה על קר האופק ; עם ערבו . זירה שמיד :ערד חרזו הביגרן ;שידת אל תרמן בראי המודרניזם .;פפיררס מתתיהו מינץ: זמנים חדשים~ זמירות חדשות (בר בורוכוב -1914 1917(; עם .ערבו אהרן מגד : מבחר סיפורים ; בחרה רהרסיפה מבוא :,", יפה ברלוביץ ; זמורה-ביתן. אבדי טרואיה : צ'כרב ; מצרפתית : אביטל ענבר ; ההדירה : נילי מירסקי ; עם .עובד לאח הדומי : בין תגרנה לספק ; סיפרו האוטופיה ; הקיבץו המאוחד . רות קוטרן-כלרם : יד כותבת יד ; הקיבוץ המאוחד . דוביק ררזנטל : משפחת ה~ופור ; ספרית פועלים . אנטרלי דיבקרב: ילדי אדבאט, מרוסית: צבי ארד; .זמורה-ביתן איוררינג האר : פוליטיקה ודומן ; מאנגלית : תמר עמית ; כתר . דינה קטן : מלים מפליגרת ; שירים ; ספרית .פועלים נירה הראל :. התנגשות חזיתית ; לנוער ; עם עובד . יולירס לסטר : זכרו אותי אלוהים ; מאנגלית : כרוית לויכסרן ; תספרי זעם, צמרומרת וובשה הצעת החלמה שוהגשה עייי החיימ ולעך המרזכי של אוגתד הוכירפם. ציבור הסרפידם העבדים מגנה תוך זעזעו עמוק את גילויי הגזענות, הסאדיזם והשפלת כברד האדם באשד הוא אדם, שהתגלו לאחרונה בהנחהגרירתיהן של קבצוות המנתחלים. פגיעות גופניות קשרת בתושבים ערבים שהגיעו עד לסןג של אנשים שלווים, פגיעות ברכוש והשלטת טרוד כללי על ירי קבוצות אזרחים חמשוים. המזכירים לנר פעורת. פשוטו כמשמעו. י לא פחות פוגעות בערבים ובנר עצמנו הן תופעות הסימון של עובדים זדים וכליאתם במכלאות שהולכות ומרקמות לצורן זה. למרבה הצעד והתמיהה, נגתלו גם עיוותים בהיכל . המשפט, הבאים לידי ;ביטרי בעשיית דין בלתי שררה ומפלה בין ערבים לביד יהודים. בימים אלה ממש, מצא נשיא המדינה לנברן להפחית מעונשם של הנדונים למאסר-עולם מקרב ה"מחתדת היהודית" , עונש שניתן על רצח ערבים. דווקא בימים אלה. כל אלה מערודים זעם. צמרמורת וברשה בכל אדם בעל מוסד אנושי פשוט ! ומעבר לזה. נטילת נשק מעשה יום-יום. בידיהן tv ל קבוצות ימניות קיצוניות, לעשיית מעשי נקמה ברבריים בערבים. הופכת את סכנת מלחמת האזרחים המאיימת עלינו . לממשית ביותר. אי לכן י אנו קוראים לציבור כולו , למנהיגות הפוליטית, לאנשי עט ולאנשי מחשבה, להתנער הצהרתית ומעשית מגילויים אלה ~ המובילים לאבדן צלם אנוש והמסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל. פועלים. יגאל תומדקין : מסערת הפלא (הרדר-כפאל j איטליה סיציליה) ; . דביר. . יוני 1989 _y-_1 15..» • 5.6.89 הבנאליות של הנורמאליות עמד ברטוב אברהם ב. יהושע: הקיר וההר . מציאוות םפרותית של המופר בישראל; · הלא זמורה ביתן n אביב: · ל 1989;241 עמי. ראוי אולי לפתוח בציטוט מן הכתוב על גב הספר' הואיל וגם אם אולי לא נכתבו הדברים בידי המחבר' יש להניח כי סמך עליהם את ידיו . 'פרסומה של אסופת מאמרים זו', אנו קוראים, 'דווקא בימים רוגשים אלה - אינה מקרית', שכן ניתן לקוראה הן 'כניתוזכ מעמיק ובהיר של שורשי המצוקה והסתירה שבהוויה הישראלית', והן 'כדיוקן מתפתח-בזמן של האמן הפעיל והמעורב שאינו מסתגר במגדל השן אלא ממשיך במסורת הספרותית העברית, על-פיה הסופר משמש כסמן מצפוני בחברתו'. מותר אם כן לקורא לשאול את עצמו את השאלות הבאות : אם פרסום מאמרים אלה בתקופה זו דווקא אינו מקרי' מה משמעותו ? האם אמנם מציגים המאמרים עצמם ניתוח מעמיק ? והאם האמן הפעיל והמעורב אמנם משמש סמן מצפוני ? המאמרים המופעים בקובץ התפרסמו בין השנים 1987-1967 ומסודרים פחות או יותר בסדר כרונולוגי, ולא על-פי נושאים. למרות זאת אפשר לומר כי הם דנים במספר עניינים מרכזיים שככל הנראה הרבו להעסיק את יהושע במהלך עשרים השנים האחרונות : יחסי ישראל והגולה ; יחסי ישראל והערבים ; יחסי הסופר (בכלל) וחברתו ; ויחסו האישי של יהושע לזהותו ושורשיו . אם לנקוט בחלוקה אחרת, נאמר כי הספר מורכב ממאמרים פובליציסטיים, פוליטיים-אקטואליים ופוליטיים-אידיאולוגיים מזה, וממאמרים הדנים בספרות והקשריה החברתיים והאישיים מזה. יאמר כבר בפתיחה " כי המאמרים כתובים כולם בלשון בהירה וקולחת ומצטיינים במידה רבה של כנות אישית ורעיונית, וכי העמודים הספורים העוסקים ביחסים שבין הסופר ואביו הם מן המרגשים והנוגעים ביותר אל הלב בספר זה. עם זאת אין כל ספק כי מרבית המאמרים בקובץ דנים בשאלות פוליטיות-אידיאולוגיות, ובעיקר' בעק- שנות ובהתמדה ראויות לציון' בשאלת השאלות של הציונות, הלא היא שאיפתה להביא ל'נורמא- ליזציה' של הקיום היהודי . והואיל והמחבר מעניק מקום נרחב כל-כך לבעיה הניצבת כנראה במרכז הגותו, אתייחס בעיקר אליה גם במסגרת זו. כבר במאמר שפרסם בשנת 1970' דן יהושע במה שהוא מכנה 'הבעיה היהודית'. לדידו, 'יש להילחם בחירוף נפש' נגד התעקשותם של 'השמאל החדש ואנשי "הפתח" ... להגדיר את היהודי כבעל דת יהודית', וזאת 'גם מתוך ה · דוגמא הנאצית', הואיל ו'הנאצים לא השמידו יהודים דתיים אלא כל יהודי'. מה, אם כן, תמצית 'הבעיה היהודית' ? אליבא ויהושע, 'היהודי מעורר בעצם קיומו את בעיית "הזר", את בעיית אותו אדם אברהם ב. •הושע הכנאליות של הנורמאליות שאי ננו מקיים הזדהות חד מימדית עם המדינה הלאומית'. הזדהות שכזו' לדעת המחבר' אמנם מאוד רצויה, ועל כן הוא מביע הבנה כלפי העובדה ש'היהודי' המקיים באופן נפשי קשר עם יהוד ים אחרים נחשד' ובצדק, על האותנטיות של הזדהותו'. [הדגשה שלי, ].ב.ע ואמנם, ממשיך יהושע לטעון' 'יש משהו בקיום היהודי שסותר את עצם מהותה של המדינה הלאומית. יש משהו אנרכיסטי בקיום של היהודים'. עד כדי כך מפריע קיומו של היהודי המקיים 'קשר מתמיד ועמוק עם "החוץ"', ש'הפיתרון הסופי היחיד' עבור הנאציזם, כמו גם עבור 'מליוני אנשים, גרמנים, פולנים ואח רים', היה 'אך ורק בהשמדתו הטוטאלית של העם כולו' (ע"ע 20-19(. מכאן שהיהודי עורר נגד ו את העולם ב"זרותו", ותגובתו הטבעית, הנור מאלית של עולם זה נגד יישרת המסרבת לקיים הזדהות חד מימדית עם המדינה הלאומית חיתה להשמידו. הסבר מוזר להשמדת היהודים, לא רק משום שאין לו אחיזה היסטורית, אלא גם משום שהוא משקף אמפתיה מפתיעה עם מעשה פשע חסר תקדים. מדוע חשובה העמדת דברים זו כל כך ליהושע ? משום שהיא מהותית לא רק לתפישת הציונות - וממנה גם ה'ישראליות' - שהוא בא לייצג, אלא בעצם לכלל תפישת עולמו' החברתית, הפוליטית, והספרותית כאחת. מכאן גם יובן מדוע בחר להעניק משקל רב כל כך לפובליציסטיקה הפוליטית-אידיאולוגית שלו' על חשבון זו הספרותית-הגותית, וזאת למרות העובדה שככלות הכל יהושע אינו דווקא אידיאולוג פוליטי' אלא סופר ומורה לספרות. מה אם כן השלב הבא בבניית עולמו האידיאי של יהושע ? הציונות הבינה כי השואה ממשמשת ובאה, וכי 'המקלט הבטוח לא יכול לקבל דמות אחרת מאשר מדינה עצמאית יהודית'. והיכן ? 'באף מקום !" שהרי' 'אף מדינה או התארגנות אחרת לא חיתה מוכנה לוותר, ובצדק, על פיסת אדמה מידברית אחת לעם אחר . לציונות, מסביר יהושע, לא הייתה כל "זכות היסטורית" על ארץ- ישראל' מושג שאין לו' לדבריו' 'כל משמעות מדינית משפטית או מוסרית.' במה אם כן מותר 'המעשה הציוני' מ'כיבוש פשוט' ? עתה אנו מגיעים להנחת היסוד השביח של המחבר : 'הזכות האמיתית היחידה חיתה זכות המצוקה'. מכאן שלערבים חיתה 'הזכות הטבעית של עם לריבונות בארצו', בה ישב, וליהודים 'זכות אקזיסטנ- ציאלית, זכות האין-ברירה, אף היא זכות טבעית' (ע"ע 22-21(. מרכיביה של טרגדיה ממש. כמובן שהסבר זה, המצדיק את כיבוש הארץ בידי היהודים רק באמצעות מצוקתם, אינו מסביר מדוע באו דווקא לישראל ולא, נניח, לאוגנדה, חוץ מן העובדה שאולי היה נוח יותר לממש את 'זכות המצוקה' כלפי עם שלא היו ברשותו האמצעים לשמור על 'זכותו הטבעית' ; שהרי לו ניסו היהודים לממש בכוח את 'זכות המצוקה' שלהם, נניח, בארה"ב, היה משמר החופים מפיץ אותם לכל רוח בשם 'הזכות הטבעית'. מכאן ש'זכות המצוקה', ללא 'זכות הכוח', אין לה שום משמעות. אך היהודים בחרו במקום שבו לא רק היה קל יחסית לממש לכאורה את 'זכות המצוקה' שלהם, אלא גם במקום שבו ניתן היה לטעון במידה לא מעטה של שכנוע ל'זכות היסטורית'. השילוב בין השניים הוא שאיפשר את המעשה . מי שאינו רואה זאת, לא רק שאינו מבין את פשר כמיהת היהודים לציון' אלא גם את העובדה שהעולם המערבי' שאיפשר את חזרת היהודים לציון (ובלעדיו לא היה הדבר מתרחש), היה עולם נוצרי שגם עבורו חיתה ארץ הקודש הרבה יותר מפיסת מדבר. עד כאן ראינו כי לפי כוון מחשבה זה )א( אין מעמדו של העם היהודי בגולה טבעי, )ב( מעוררת עליו זרות זו שלו, במידה לא מעטה של צדק, את כעסם של הגויים, )ג( כעס זה עלול להביא לשואה, )ד( סכנת השואה מחייבת מציאת מקלט, )ה( המקלט חייב להיות מדינה לאומית, )ו( הקמתה של מדינה תפגע ב'זכויותיו הטבעיות' של העם היושב בארץ' אך )ז( היא תהיה בכל זאת מוצדקת בשם 'זכות המצוקה' של היהודים. ומה משמעות התהליך כולו' אם כן ? כפי שכתב א.ב. יהושע במאמר אחר בשנת 1973' 'הציונות חתרה לנורמאליזציה של הקיום היהודי', שמטרתה 'להכניס את העם היהודי אל משפחת העמים כעם לגיטימי ומוכר' (עמ' 30(. נורמאליזציה, מושג ישן t חדש, שבהיקשרו המקורי היה בעל משמעות אחת, ובהיקשרו הנוכחי הוא בעל משמעות שונה בתכלית. אלא שיהושע, כך נראה, מחמיץ את השוני . חתירתו חסרת הפשרות אל הנורמאלי אינה מותירה מקום לניואנסים. עתה היגענו לגרעין מחשבתו של יהושע כפי שבא לידי ביטוי במסתו משנת 1974' 'בזכות הנור- מאליות', שעל עקרונותיה חזר פעמים רבות מאז מבלי שישנה את זיעותיו באופן מהותי. חיבור זה, המנסה להציג תיזה מגובשת ולוגית על חיוניותה, ואף אי-נימנעותה של הציונות, למול חוסר- הנורמליות והבלתי-טבעיות של הגולה, חושף למעשה לא רק את חולשות טיעוניו של יהושע, אלא גם כמה מצדדיהם המרתיעים, שלא לומר הדוחים ביותר . לא אשוב לסקור את הזיעות שנזכרו כבר למעלה, אלא אגש ישן לעניין . מדוע חייבים היהודים כולם לעלות ארצה כציונים לכל דבר ? בגלל שקיומם בגולה אינו 'טבעי'. ומדוע מותר לציונים לנשל את הערבים ? בכלל 'זכות המצוקה', ובמובלע, בגלל שיש להם הכוח לעשות עתוןוז' 113 מתאר לעצמי) עושה יהושע שימוש באוצר מלים ודימויים גזעני' ביולוגיס טי' אורגני ואנטישמי במובנה המודרני המזעזע ביותר של המילה לאודך כל דיוניו על הגלות. לו שמעתי דברים אלה מפי 'גוי', ולא קראתים כתובים בעטו של ציוני נלהב כל-כך' הייתי סוטר על פניו או מסתלק ממנו בטרם סיים את המשפט הראשון ,, כל מי שקרא ולו מעט מכתבי הנאצים על אודות היהודים, יודע כי הם תואדר בידיהם כתופעה חולה, בלתי- נודמאלית, כנגיף קטלני' כעיוות פיסי ורוחני' כמוטאציה שיש לעשות הכל כדי להעבידה מן העולם, כאסונה של גרמניה. והנה לאודך כעשרים שנה, בעקביות . רבה, נוקט יהושע באותם הביטויים עצמם כדי לבטל את הלגיטימיות של הקיום היהודי בגולה, היינו של מרבית יהדות העולם. לדידו, אם הבנתי נכון, עליהם להתקיים כאן' או לחדול . העובדה שהם אינם נשמעים לו מקוממת אותו' כפי שהעובדה שהיהודים המשיכו להתקיים לאחד הופעתו של ישו עלי אדמות הכעיסה את הכנסיה. וכשם שהכנסיה דאתה ביהודים משום אתגר תיאולוגי המעמיד בספק את בכובות טענותיה, כך הוא רואה בגולה משום ערעור מתמיד על צדקת הציונות. ולכן הוא קורא להם להיעלם אחת ולתמיד : לא רק משום שהוא רוצה בהם כאן' אלא גם משום שהוא אינו רוצה בהם שם. שם הם מסוכנים לו, שם הם מהווים אנטי-תיזה לטענותיו' שם הם ממשיכים לחיות וליצור למרות שלפי דבריו כבר מזמן לא היו אמורים להתקיים. ולכן הולכת לשונו ומחריפה, ואין הוא שם לב כיצד היא מקרבת אותו אל אלה שחוללו את המעשה, שמשום מה הוא רואה בו הצדקה לציונות. הטעם השני נובע מן המשתמע מעמדתו זו של יהושע. שהדי אין המדובר כאן אך ורק בהשקפה אידיאולוגית לגבי מהות הגולה וה'ישדאליות' החדשה, עמדה שהיה לה טעם בסוף המאה התשע-עשרה (עידן שבו גם אותם ביטויים ביולוגיסטיים לא עודדו אסוציאציות שמאז השואה מחייבות את מחיקתם מאוצר המלים ה'ציוני'), אלא גם בהשקפה לגבי מעשינו כאן' בארץ . וכאן קשה להשתחרר מתחושה של סתירה פנימית עמוקה ומורכבת, שלעניות דעתי אין המחבר מודע לה כלל . מבחינת השקפותיו הפוליטיות הכלליות, יהושע הוא יונה צחורה, והוא עקבי למדי ברצונו להחזיר את השטחים (ואף לחלק את ירושלים) ולדאות בהקמתה של מדינה פלסטינית. הוא אמנם מודה כי 'תנועת א"י השלמה לא נולדה אצל "גוש אמונים" או אצל חידות דווקא', אלא ש'יש לה שורשים עמוקים בתנועת העבודה' (עמ' 121 בשנת 1979(. אבל ב 1985- הוא כבד מוכן לקבל שהוא עצמו בעצם מפאי"ניק (עמ' 186(, עמדה שבאמת מתאימה הרבה יותר להשקפותיו . משום שלוז עמדותיו הוא קיומי' כוחני' שואף לבהיר ולמובן' רוגז על שאלות חסרות תשובה ודואה את הפיתדון הטוב ביותר למצבים מעורפלים במעשים החלטיים. אם אנו לא כאן בזכות היסטורית, ואם הכותל איננו רלוונטי לקיומנו בישראל' ואם זכותנו היא 'זכות המצוקה', והצלחתנו מתבטאת במעשינו, ומרס- דירתנו בנירמולנו' הדי שהדברים נראים אחרת. שהרי מצד אחד' אם היו באים יותר יהודים לכאן' לא חיתה כל מניעה ליישב את כל הארץ ; אבל הפרגמטיות שלנו תחייבנו לסגת בגלל שהם לא באו . ומצד שני' אם לערבים היה הכוח להדוף אותנו אל הים, לפי הנחה זו לא היה מקום לבוא אליהם בטענות כלשהן' משום שיפעלו בתוקף אותה "זכות טבעית" ובתוקף כוחם, ממש כשם ש'זכות המצוקה' שלנו' שלובה בכוחנו' העניקה לנו את הלגיטימיות לשבת בארץ .ואולי זו הסיבה גם להתבטאויותיו הספורות והמאופקות כל-כך של יהושע בכל הנוגע למלחמת לבנון כמו דבריו או 'יהודי אותנטי', מושג המשמש את המחבר 'כדי להילחם בעיוות יהודי'. ובכל ' זאת מעלה יהושע את השאלה 'האם התר . אפיה שאני מציע תועיל ? או שמא הפאציינט מעוות מרי ועיקש מדי?' (ע"ע 146-145. כל ההדגשות שלי, .).ב.ע על רקע הדברים האלה משונה שיהושע קובע נחרצות כי 'אינני זקוק למבט הגוי או לתוקפנות האנטישמי כדי לקבוע את זהותי היהודית. גם אם לא יהיה שום אנטישמי עדיין רוצה אני להיות יהודי' (עמ' 44(. מדוע ? מדוע רוצה הוא להיות יהודי' אם מקוד היהדות, כפי שכתב בעצמו' הוא בגולה, ואם הגולה על כל יהודיה היא מחלה, עיוות, משהו בלתי-נודמאלי ודוחה, ואם הדרך היחידה לרפא אותה היא בנידמולה, באופן שיטול ממנה את יהדותה ויחפנה ל'טוטאלית: 'אותנטית', היינו לאומית ישראלית לא יהודית. אז מדוע ההתעקשות על היהדות מלכתחילה ? ואם כך' מדוע כאן ולא שם ? ואין המדובר בפליטות קולמוס, חלילה, אלא בהתעקשות דאריה לציון ולאודך שנים רבות. גם בשנת 1982' במהלך מלחמת לבנון ]![, קבע יהושע כי 'היהודי בגולה הוא בלתי-מוסרי בהווייתו, הוא משתמש בארץ מגוריו מבלי להזדהות עימה באופן עמוק, ומשתמש בישראל מבלי לקחת את מלוא האחריות של חיים כאן . הוא מתעופף לו בכיס האוויר שלו, נאנח ונאנק עם רגישויותיו וסבלותיו, אבל בעצם לא מוכן להזדהות עם אחריות' (עמ' 167(. בדוד שאין שחד לדברים אלה. מאות אלפי יהודים מעורבים בצודה העמוקה ביותר בחיי המדינות בהן הם חיים, וכמספר זה אף שידתו בצבאותיהן והקיזו את דמם למענן . אך ארצד הדימויים של יהושע לקוח ממקור אחר . וכך הוא מגיע לשיא דווקא במאמר משנת 1986' שבו הוא מדבר לא פחות ולא יותר מאשד על אותו 'איום הגדרתי זהותי' המושל בהיסטוריה היהודית כבר אלפי שנה. זה איום הנושא את נגיפי הגולה בצודה העזה ביותר' (עמ' 209, הדגשה שלי, .).ב.ע מכאן גם העמדת הדברים על פיהם במאמר משנת 1987 שעל שמו, ולא במקדה, נקרא הקובץ כולו. 'הקיר' הוא כמובן הכותל המערבי' ו'ההד' אינו אלא הד הרצל . יהושע אינו מוצא יופי דב ב'קיד', ולדבריו' 'ככל שאתה מעמיק להסתכל בכותל וסביבתו והדילמות שהוא מעודד' כך אתה רוצה להתעלם ממנו." הוא לא משיב תשובה, הוא אינו נותן נחמה אלא מעורר שאלות קשות'. אין פלא שיהושע מעדיף להתעלם ממנו' משום שהוא כמו הגולה, מסובך, קשה להבנה, מעלה יותר שאלות משהוא מספק תשובות. וחוץ מזה, לדעתו, גם אינו מועיל. הד הרצל, לעומתו, מספק לנו את כל הדרוש' ומבטל את כל המפריע. זהו 'מקום בעל הדד, כוח וסמלים בדודים מעודדי תיקווה." מקוד גאווה לכל האומה.' למדנה המזל גם 'אין הוא מבולל בתוך מוכרי הפיתות וחנויות המזכרות והכביסה התלויה על המרפסות.' יש בו הכל : 'קבר הרצל." מעמיד אישיות מאחדת ואהובה. בית הקברות הצבאי." מעניק כבוד וזכר לאלה אשד הקריבו את חייהם למען העצמאות של כולנו . מוזיאון יד-ושם." מדגיש את הטעם המוסרי להקמת המרינה גם בחשבון הפנימי של העם וגם בחשבון בינינו לבין הערבים ושאד העמים. 'חוזה המדינה, אלה שמתו למען תקומתה, ואלה שמתו כי לא שעו לדבריו :זו תמצית ציוניותו של יהושע. הכותל הוא דק איום, משום שהוא טוען למשמעות עמוקה יותר לפרשת חייו של העם היהודי'לפרשת חייו של הפרט באשד הוא ולאנושות בכלל' והוא מבטל ללא מאמץ את מבנה טיעוניו האקזיסטנ- ציאלי' הכוחני' ה'נורמלי' וההיגיוני לכאודה של המחבר. שני נימוקים עיקריים הביאו אותי להאריך כל כך בהבאת טיעוניו של יהושע ובציטוטים דנים מן הטקסט . ראשית, משום שבאופן בלתי-מודע (אני זאת. אבל' טוען יהושע (ואינני בטוח שהוא צודק), 'העם [היהודי] בוצר בגלות, ההיווצרות בגלות כמעט הפכה לקבעון בעם הזה' (עמ' 52(, ויתר על כן' 'ייחודנו האדיר נובע מהתכונה המהותית הא-נורמאלית שלנו' להישאר בגלות מבלי לאבד את זהותנו' באותה גלות ארורה שהביאה עלינו סבל והשפלה נוראים כל כך' (עמ' 54(. אם כן, מה בעייתה של הגולה? כדבריו של יהושע : 'שוב ושוב עולה ומתחזק ההסבר האנטישמי ליחסינו עם העולם.' הציונות, 'מתוך דיאגנוזה מפוכחת ורצינית מאין כמוה למחלה האנטישמית' אמרה כי זו תפתו מתוך 'נורמאלי- זציה של הקיום היהודי', היינו 'הוצאתו של היהודי מאותה אינטראקציה פאתולוגית עם סביבתו' לתוך מדינה משלו . מכאן' שעצם 'הסולידאריות היהודית." ואיחה גם הלגיטימיות שאנחנו הולכים ונותנים לגולה', יש בהם, לדברי יהושע, משום שלילה, משום ש'יש לחזור ולהסביר כי הגולה היא אסוננו'. (ע"ע 59-57, הדגשה שלי, .).ב.ע מגמתו של יהושע, אם כן, היא לא פחות מאשר 'הסרת הלגיטימיות מן הגולה. התקפה על הגלות כמהות מנוונת וחולה מיסודה (לא רק בגלל אנטישמיות אפשרית). יציאה נגד אידיאולוגיה של קסם החיים בשוליים'. (עמ' 64(. תאדרים מסוג זה של הגולה כמחלה, ניוון' אי- נורמאליות, חוזרים שוב ושוב גם במאמריו המאוחרים יותר של יהושע. כך בשנת 1978 הוא כותב על ה'אי-נורמאליות של מצב היהודי בתוך העולם, אי-נורמאליות קיומית שהזינה את אי- הנורמאליות המשפטית והפוליטית', וממשיך וטוען כי 'העם." אפילו טיפח בסתר ." רעיונות מהפכניים - איך להתאים את העולם לאי- נורמאליות היהודית, במקום להתאים את היהודי לנורמאליות של העולם', עד שבעיני רוחנו אנו כבר רואים את 'זקני ציון' מתכננים להשתלט על העולם (עמ' 106(. מכאן גם הטיעון ש'לא הציונות בכשלה, בכך שלא מנעה את השואה. נכשל העם היהודי' (עמ' 108(. רוצה לומר' אמנם העם היהודי לא חולל את השואה, אך הוא אשם בעצם אי-מניעתה, היינו בכך שהיה במקום שבו התחוללה ולא בישראל (גם אם יהושע שוכח · כמובן שמרבית היהודים שלא נפגעו בשואה היו בארה"ב ובברה"מ, ולאו דווקא בישראל, וכי לו הגיע רומל לכאן - והדבר כמעט התרחש - לא היו הססנים של הפלמ"ח והפצצות של אצ"ל משאירים עליו רושם רב יותר משעשו אקדחיהם של מורדי גיטו וארשה, ומכאן שפשוט אין שום בסיס עובדתי לראיית השואה כהצדקה קיומית לציונות). ושוב, בשנת 1980 מציע יהושע 'משל תראפויטי' שלפיו ה'תראפיה בעלת הסיכוי' למחלת הגולה 'היא זו המשנה את העיוותים באישיות על ידי שימוש נכון במושגים החיוביים הפנימיים של אותה אישיות', היינו ריפוי היהודי הגלותי בגיהוצו לכדי ישראלי בריא. לא רק דימוי המחלה בתיאור הגלות מחריף. אלא גם הנכונות לכנות כל יישרת לאומית בשם נורמאלית ; לכן טוען יהושע שלא רק איראן החומייניסטית היא מדינה נורמאלית, אלא גם 'גרמניה הנאצית חיתה מדינה נורמאלית למרות שחיתה מדינה רוצחת ונו' ונו" (עמ' 143(. מכאן אפשר לומר שאם חנה ארנדט תיארה את הנאציזם כבנאליות של הרשע, הרי שהמודל המוצג כאן משמש נורמליזציה של הרשע ; כל המבוצע בידי מדינה לאומית הוא מתוקף ההגדרה 'נורמאלי', וכל המבוצע בידי מה שאיננו מדינה לאומית אינו 'נורמאלי'. ועל כן אין ליהושע ברירה אלא להגיע למסקנה שאמנם 'תוך כדי בירור לעומק של מושג הנורמאליות תיחשף גם מהותה הבלתי-מוסרית והנכשלת קיומית של הגולה'. אך למרבה המזל, עצם חשיפת המחלה כבר נותן בידינו 'אמצעי להבראה'. תרופת פלאים זו היא כמובן יצירת 'הישראלי כיהודי טוטאלי', יוני 1989 לפני שנתיים כי 'בעניין זה חיתה לי קצת מחשבה נ ו ספת' וכי 'צריך כאן לעמוד על קני המידה' (ע"ע .(226-225 שני דברים לסיום. יהושע מדבר באחד ממאמריו על אחריותו הלשונית והמוסרית של הסופר י ומדגיש שזו הסיבה לצורך ב'מציאותו הלא- ספרותית של הסופר הישראלי'. על חוסר רגישותו המקומם של המחבר לקונוטאציות שמעוררים הביטויים בהם הוא נוקט בכל הנוגע לגולה כבר עמדתי בהרחבה. אך רגישותו המוסרית והאמנו- תית צריכה חיתה גם לעוררו להתייחס במעט יותר כבוד לציביליזציה הייחודית, העשירה והמרתקת שקיימו היהודים במשך אלפיים שנה בגולה, ולא לראות בה מעין ימי-ביניים אפלים ומחוסרי כל תוכן . יתר על כן י הואיל והוא טוען לתפקידו של הסופר 'להביא איתר לחיים הציבוריים בארץ את מורכבותה של המציאות ביכולתו לבטא התנגדות לחד-ממדיות המשתלטת על המציאות הרוחנית' (ע"ע 81-80(, ראוי היה גם לנקוט בלשון הרבה יותר זהירה בכל הנוגע ל'נורמלי' ול'לא-נורמלי', לחריג ולמצוי . ככלות הכל, האם על הסופר לבטא את עמדת הקונצנזוס של מערכת החינוך הישראלית בצורה חריפה עוד יותרי או האם ראוי לו להבחין גם בחד צדדיותה של העמדת דברים פשטנית זו י גולה מול ישראלי יהדות מול ציוניות, שואה מול תקומה, וכל אותם מושגים שנשחקו עד כדי ארנון כל משמעות מוסרית עמוקה בספרי הלימוד ועצרות ריקות מתוכן . אם הסופר בוחר ליטול חלק בחיים הציבוריים, האמנם עליו לחזק את הקונפורמיסטים, או להאיר באור חדש את האמיתות המקובלות ? שנית, הגיע הזמן להשיב על השאלות שהעמדתי בראשית החיבור . דומני כי פרסומו של קובץ זה בימים אלה דווקא (וללא אף התייחסות לאיבתי- פארה) מעיד על התפתחות מעניינת בקרב כמה מן ה משריינים למה שמכונה בטעות השמאל היש- ראלי (או יפי-הנפש, התבוסתנים, וכר' וכר'), שבד נבר עם נכונותם לפשרה עם הפלסטינים הם מחזיקים בעמדות כיצירת ובלתי ליבראליות להפליא בכל הנוגע לזהות הישראלית, משמעות הגולה, חשיבות העוצמה, עדיפות המעשה ו נחיתות המחשבה. לבד מקוצר רוחם וחוסר סובלנותם, הם מתאפיינים במיוחד בתנשאות מסלידה מעל לכל שאר העמים, מן הסוג המאפשר ליהושע לדבר על 'הפחדנות האירופית' (עמ' 41(, כמו גם על 'השמאל האירופי שכוחו בפיו', ולתת לקוראיו את הרושם שלא רק הגולה מנוונת ומיותרת, אלא גם שאר העולם אינו טוב בהרבה, ורק אנו, הישראלים הטוטאליים, ראויים לחת- ייחסות רצינית ומעמיקה. והאם אמכם זכינו בניתוח מעמיק ? לעכירת דעתי י לא. כפי שכיסיתי להראות, המדובר כאן בעמדות ציוניות נושכות שאיזכורן בימים אלה, תוך הפגנת זעם חסר אונים כגד הגולה, יש בו יותר משמץ של בכאליות. הסופרלאטיבים המוענקים כאן ללאומיות מתאי- מים לימי מאציכי וקונגרס נאזלי אך נשמעים שחוקים ותלושים בהקשר הנוכחי י בתקופה שבה אנו עושים ככל שביכולתנו לדכא את התנועה הלאומית הפלסטינית. המחבר אינו מביא ולו כזית ממכלול המורכבות של הקיום היהודי ; נהפוך הוא, פשטנותם של ניתוחיו מקרבת אותם אולי לציבור רחב יותר י אך באה על חשבון רמתם האינטלקטואלית, מקוריותם ויכולתם לחדור לעומק הדברים. ולבסוף, האם משמש יהושע סמן מצפוני ? כך הוא מאמין י אם לשפוט על פי התבטאויותיו . לדידיי מצפרנו של האמן מחייבו להשתייך לשוליים, ולא למרכז, לעמוד על הייחודי, ולא הבנאלי, להרקיע את הקונפורמיזם, ולא להנציחו, להדגיש את המורכב והקשה, ולא את הפשטני י לשאול שאלות חסרות מענה ולא להשיב תשובות צפריות מראש .• בזכות התשובות אברהם ב. יהושע עררך עתרן 77 ביקש ממכי להגיב על דברי מאמרו של ע " מר ברטוב ואני התניתי את הסכמתי בקבלת הסכמתו של המחבר לפרסום דבריי בצד דבריו . הסכמה זר ניתנה י ואני איפוא משיב כמה דברי תשובה לאותם חלקים בביקורת הזאת שנוגעים לשאלות ענייניות המועלות בספרי הקיר וההר . מעולם לא היה ערלה על דעתי להשיב על דברי ביקורת הנוגעים ליצירה ספרותית, אולם בעניינים אידאולוגיים-פוליטיים אני מרגיש חובה להיכנס לפולמוס, שכן כל מאמןי נכתבו לשם הצגת תשובות ועמדות ברורות לשאלות יסוד הנוגעות הן לסכסוך הישראלי פלשתיכאי והן לשאלות הקיום של העם היהודי ; וכשעמדות אלו מותקפות אם מתוך עקרונות מוסריים סותרים אם מתוך אי-הבנות שמקורן בחוסר אינפורמציה מספיקה, אר בכשלים לוגיים, אני מרגיש ממש חרבה לצאת להגנה עליהם, כי אחרת אהיה לא רציני בעיני עצמי . לפיכך הפכתי לאיש ריב ומדון בשניים שלרשה נושאי יסוד ותשתית אלו המונחים ביסוד הווייתנו הלאומית. קצת מגוחך בעיני היה טיעונו של ע"מר ברטוב, שאני מבטא את הקונצנזוס של מערכת החיכוך בישראל . הלוואי שהיה זה כך . הייתי חרסך לי שעות ארוכות של פולמוסים לאין ספרר עם עשרות אם לא מאות אנשים בהרצאות רבות על אותן חיזרת עצמן . (שהרי אני לא רק איש ריב ומדון בכתב אלא גם בעל-פה). אף אחד לא רואה בי קונצנזוס לא מבחינה פוליטית ולא מבחינה אידאולוגית. ע " מר ברטוב, בתודעה היהודית שלוי עם הכבוד שהוא רוחש למשמעות הכותל המערבי, הלגיטימציה שהוא נותן לגולה, שנאת הנורמליות, הזכרת ההיסטורית, ההימשכות ל"שא- לות ללא תשובות", והרומנטיקה של הנו y קונפורמיזם המתייסר י נמצא הרבה יותר בקרב- צנזרס ממני גם בשמאל וגם בימין י גם בין ניצים וגם בין יונים, גם פה באץר וגם בקרב העם היהודי בכללו. ואיני אומר כל זאת לא לגנאי ולא לשבח. מעולם לא חיתה לי תשוקה להיות כרן- קונפורמיסט . אלא לברר את האמת, אם היא קונפורמית ואם היא לא. אני גם לצערי איני שותף לדימויים הרומכטיים-סכטימכטאליים של הסופר היושב בשולי החברה ומעלה קושיות שאין להן תשובות, מכל מקרם איני רואה את עצמי כשייך לסוג כזה של סופרים ומקווה שגם לסוג שלי יש זכות קירם . בכל דברי על הגרלה רעל שאלות הזהרת הישראלית אני מקדים ואומר שאני חוזר על דברי ראשונים שאמרר את דבריהם (רזה היה ערד לפכי הכישלון הקרלרסאלי הגדול של העם היהודי בשואה) ברמה אגרסיבית הרבה יותר גדולה (ברדיצ'בסקי, מנדלי, כרכר, הזז, טשרניחובסקי ואחרים). אני שב ואומר שהתיזות שלי בעיקרן הן חיזרת בכאלירת ופשוטות, ואני רק מבקש לתת להם ניסוח קצת חדש במושגים מודרניים. ראם אני ערשה זאת למרות ההסתכנות להיות טריביאלי ובכאליי זה גם בגלל אנשים כעומר ברטוב, שלא רק שאינם מסכימים איתי אלא שגם לא מביכים, פשוטו כמשמעו י כמה דברים בסיסיים ביותר בענייני לאומיות. הן של יהודים והן של אחרים. ובראש ובראשונה אותר מושג הנורמאליות שהוא אבן פינה בכל טיעוני . רכך כתבתי בספרי במאמר "ממילכוד הזהות למלכודת הכורמאליות" :"וכאן עלי להבהיר כיצד אני רואה את מושג הנורמאליות . אינני מתכוון בשרם פכים ואופן לשאלות תכניות במושג זהי אלא רך ורק לשאלה המסגרתית של הנורמאליות. לפיכך, מעולם, עד כמה שזה זכור לי, לא השתמשתי במושג "ציונות שפרייה" או "א " י היפה", כיורן שמושגים אלו הם ריקים מתוכן עבורי. אין אדם בישראל שאינו רוצה בא"י יפה אלא שכל אחד מבין את המושג יפה באופן שוכה. כל אחד רוצה להיות שפויי אבל מה שהוא שפיות אצל אחד הוא טירוף אצל השני . האשליה שעם של שולשה וחצי מליון (כולל היורדים) יכול לבולע לותכו עם של שני מל r ן ורבע פלשתינאים ולהמשיך לשומר על התיפןקד התקין של מערםת r הזהותיות היא המשך ישיר ועקיב של אותה מחשבה בםיםית שאיפשרה ליהודים לשקוע כזרים בותך גופים לואמיים אחרים, ה r צרים לעצמם אשליה שיש איזו ובריובוריית ביניים ברקמת וגפם של הוגיים שבותכה הם rלlכ לח r ת את הקיום היהודי בלי להיובמע מצד אחד' בלי להישמד מצד שני, ובלי להיזרק מצד שלישי. כאשר אני מעלה את המושג כורמאליות של עם אני מתכוון אך ורק למצב זה : עם יושב על אדמתו י ברובו המכריע, מדבר בלשונו וחי במסגרת מדינית-חברתית בה הוא מקיים את הטוטאליות של חייו . מבחינה זו איראן של היום היא מדינה כורמאלית, אף שמתרחשת בה מהפכה עמוקה ונוראה שמזעזעת את כל אשיות החברה. גם אוגנדה היא מדינה כורמאלית למרות שיש בה רעב קשה, רמאות ילדים גורעים בה כל יום. גרמניה הנאצית חיתה מדינה נררמאלית למרות שחיתה מדינה רוצחת, וכר' וכר' אני משתמש במושג נררמאלי כשם שאנחנו משתמשים בר בחיי יום-יום לגבי היחיד. גם אדם רעב הוא כררמאלי, גם חולה הסרטן הגוסס הוא נררמאלי י רגם אנס ברוטאלי או רוצח אר גנב הם אנשים נררמאליים (משרם כך אגב אנו שמים אותם בבית סוהר ולא בבית משוגעים). התכנים של הקיום הלאומי הם מעבר לשאלה של הנררמאלירת, והם יכולים להישפט על פי כל מיני מערכות שיפרט : תועלתיות, מוסריות, אסתטיות אר תחושות אושר וכר'. יתרה מזאת, מושג "נררמאלירת" זה שאני מעלה כאן הוא על פי u תוןוו ,113 פירוש היהודים עצמם לאורך ההיסטוריה שלהם, בכך שהם ראו את הקיום בגולה כאנומליה קשה, יציאה מחוץ לסדר הטבעי, מחוץ למהלך התקין של ההיסטוריה, ובמושג הגאולה הם ראו חזרה למצב של ריכוז טריטוריאלי וריבוני על אדמתם." (הקיר וההר ע"י 143(. כלומר המשמעות של המושג נורמאליות בחיי אומה דומה לזו הניתנת לאותו מושג בחיי הפרט. קרי - המסגרת המאפשרת לאדם להיות אחראי למירב הגורמים הקובעים את חייו . שליטה על מעשיו . כמובן המושג של נורמאליזציה אינו מופיע כלל בלקסיקון של עמים רבים, כי הם נמצאים במצב נורמאלי טבעי ולכן אין הם זקוקים לוי ואם ישתמשו בו יהיה זה תמיד שימוש חלקי המתייחס לקיום או ליציאה מנורמות ספציפיות, כגון משפטים מן הסוג הזה : "אנחנו במצב לא נוומאלי מבחינת מצבנו הכלכלי" אוי "השנה חיתה לא נורמאלית מבחינת כמות משקעי הגשם". או, "הרציחות בארצנו הגיעו בחודש האחרון לרמה בלתי נורמאלית". או, "השקט שהיה בביירות בשנות העשרים היה בלתי נורמאלי למדינה זו". או, "האינפלציה בארגנטינה ירדה לרמה בלתי נורמאלית". אוי "היטלר הכניס לארצנו נורמאליזציה ביחסי העבודה והמשק". אני בכוונה מביא דוגמאות שונות וסותרות לכאורה כדי להראות שהמושג "נורמאלי ולא נורמאלי" בשימוש החופשי של הלשון הוא מושג פרוע ויחסי לגמרי י ולכן תוקפו היחיד הוא רק במובנו המשפטי - אחריות למעשיך . וזהו המובן של הנורמאליזציה שעליה דיברה הציונות. אם במקום תודעה יהודית היה לע.מר ברטוב יותר ירע יהודיי הוא היה רואה עד כמה ספוגה כל התרבות והיצירה היהודית, שאותה הוא מעריך כל-כך, בתחושה עמוקה של אי-לגיטימיות של הגולה, של כמיהה לגאולה, שנתפסה תמיד ובראש ובראשונה כיציאה מתוך הגולה וישיבה לריבונות בארץ-ישראל.תפיסת הרמב"ם של ימות המשיח היא אך ורק במובן של שחרור משיעבוד מלכויות. הפיוטים, השירים, סיפורי החסידות הקבלה חוזרים שוב ושוב על מוטיב הגאולה, שהיא בלשון חילונית - נורמליזציה. (כי הרי הרבנים והוגי הדעות לא היו תמימים לחשוב שבזמן הגאולה נתעופף כולנו באריו כבני אלמוות). לכן המושג נורמאליזציה הוא מושג אותנטי יהודיי אלא שהציונות לקחה אותו ברצינות תמימה ולא הבינה שמושג זה הוא כבול ונעול בתוך סתירה פנימית עמוקה שנמצאת בתרך הזהרת היהודית, ולפיכך כל כך קשה להגשים ברומאלירת זו . ואת הסתירה הזאת ניסיתי קצת להבהיר או לפחות לסמן את האזור שלה בספרי הבנאלי וה.קונפורמי "בזכות הנררמאליות". עומר ברטוב שחקר לצוני עבודתו המדעית את המסמכים הנאציים הדנים ביהודים הרגיש כמובן רתיעה עמוקה מכמה מן הביטויים החריפים שלי הקשורים בחשיפת "המחלה" היהודית. א;~ך לו באופן בוטה ובלתי אחראי קצת, שלפעמים כדאי לאדם להאזין היטב למה שאומרים עליו אויביו הנוראים והאיומים ביותר, כי דווקא מתוך שנאתם הליבידונאלית העמוקה הם יכולים לגלות באינטר- איציה, אמנם באופן מעוות, כמה אלמנטים אמיתיים על אויבם. הנסיון הכושל והאומלל של הסימביוזה היהודית-גרמנית בתחילת המאה הזאת חשפה לכמה גרמנים במבט פנימי את עומק "תאורת הגוי שבתוכנו" או את ההכרח בקיומו של הגוי כחלק מתוך מהות הזהות היהודית. (לצורך זה חשוב לקרוא את מאמרו העמוק ביותר של דר' עדי אופיר באחד מגליונות "פרוזה" על הצורך העמוק בנוכחות הגוי בזהות היהודית). ולכן כדאי שוב ושוב לקרוא ולעיין בדברים הללו בלי סנטימנטליות יתירה של בית סבא. המחיר ששילמנו על הגולה היה כל כך איום ונורא שמן יוני 1989 בזכות התשובות הראוי לדחות קצת את הרגשות וללמוד את הדבר בקור רוח שכן אותה תבנית עצמה עשוייה לחזור פה בארץ-ישראל, על בסיס אי-היכולת לחיות לבד ועם עצמנו . האשליה שעם של שלושה וחצי מליון (כולל היורדים) יכול לבלוע לתוכו עם של שני מליון ורבע פלשתינאים ולהמשיך לשמור על התיפקוד התקין של מערכותיו הזהותיות היא המשך ישיר ועקיב של אותה מחשבה בסיסית שאיפשרה ליהודים לשקוע כזרים בתוך גופים לאומיים אחרים, היוצרים לעצמם אשליה שיש איזו טריטוריית ביניים ברקמת גופם של הגויים שבתוכה הם יוכלו לחיות את הקיום היהודי בלי להיטמע מצד אחדי בלי להישמד מצד שניי ובלי להיזרק מצד שלישי . זה בסופו של דבר נכשל, בכל שלושת הדרכים. והכישלון הוא חד-משמעיי בהוכחה הכי ברורה שהיסטוריה יכולה לתת. במשך שלושים שנה הושמדו שישה מליון יהודים ועוד שני מליון יהודים רוסיים נעקרו בהתבוללות כפויה מתוך עמנו . אבל להיסטוריון ע.מר ברטוב, אין זאת הוכחה מספיקה. וכך הוא כותב : "העובדה שהם (היהודים) אינם נשמעים לו מקוממת אותו, כפי שהעובדה שהיהודים המשיכו להתקיים לאחר הופעתו של ישו עלי אדמות הכעיסה את הכנסייה. וכשם שהכנסייה ראתה ביהודים משום אתגר תאולוגי המעמיד בספק את נכונות טענותיה, כך הוא רואה בגולה משום ערעור מתמיד על צדקת הציונות. ולכן הוא קורא להם להיעלם אחת ולתמיד : לא רק משום שהוא רוצה בהם כאן י אלא גם משום שהוא אינו רוצה בהם שם. שם הם מסוכנים לו, שם הם מהווים אנטי תיזה לטענותיוי שם הם ממשיכים לחיות וליצור למרות שלפי דבריו כבר מזמן לא היו אמורים להתקיים". יוצא מן הכלל ! היהודים בגולה מסוכנים לי ! אולי נכון להגיד שהם מסוכנים לעצמם. אני קורא להם להיעלם והם נשארים. ועור איך נשארים. במשך ארבע שנים הושמדו בפולין שלושה מליון יהודים פולנים שקיימו קיום רציף של אלף שנה, וכל המוסדות המפוארים שהקימוי נמחקו כלא היו ונשארו רק כמה צריפים סביב הקרמטוריום של אושוויץ שאליהם מביאים את הישראלים הצעירים לסיורים כדי לראות את גורל אבותיהם. האמנם אני רואה את קיום הגולה כערעור על צדקת הציונות ? למשפט הזה יש תוקף לוגי בדיוק כמו המשפט : קיום הדיקטטורות הוא ערעור על צדקת הדמוקרטיה או קיום ההתנחלויות הוא ערעור על צדקת תפיסת השלום היונית. איזה אבסורד . המשפט הלוגי הנכון הוא : קיום הדיקטטורות הוא אתגר לדמוקרטיה. או קיום ההתנחלויות הוא אתגר לתפיסת השלום היונית. ולענייננו, קיום הגולה הוא אתגר לקיום הציונות. ואכן נגיף הגולה הנמצא בקרבו של כל יהודי הוא אתגר מסוכן לקיומה של ישראל ועלול להביא לחורבנה בכמה דרכים שונות. הן בלגיטימציה של הירידה, הן בהזיית שווא של הכנת שטחים לעם שלא יבוא ועוד ועוד . מעניין שע.מר ברטוב מאשים אותי במתן משקל מוסרי למעשה באשר הוא מעשה, או לקיום באשר הוא קיום, והרי הוא עצמו עושה זאת באומרו - עצם קיומה של הגולה היא הצדקתה. היהודים בגולה היו הרבה יותר זהירים ומוסריים ממנו, הם לא ראו בקיום הגולה את הצדקתה, ובאלף פיוטים תפילות ותחנונים התפללו שהדבר ה"צודק" הזה ייגמר. "בגלל חטאינו גלינו מארצנו". הגולה היא עונש לפי התפיסה היהודית, לא של ה"תודעה היהודית" מבית מדרשם של זקני מפא"י. נשארת רק החידה למה היהודים נמשכים וכבולים כל-כך בעונש הזה, שהוא בסופו של דבר, כנראה, עונש עצמי. אפשר והיהודים יודעים היטב בעומק ליבם למה הם מענישים את עצמם, בעומק תודעתם יש כנראה הרגשת חטא עמוקה, ממשית או פוטנציאלית. הגויים לפעמים מרגישים זאת אם כי הם לא מבינים לחלוטין את מהות החטא הזה, שהרי היהודים עצמם לא מוכנים להיכנס לחידה של קיומם, הם כמו ע.מר ברטוב אוהבים להישאר במסתורין של חידות ללא תשובות. אלא שהחידות שלנו בניגוד לחידות של העמים אחרים הן יקרות עד מאד . נשפך עליהן דם רב. מליון ילדים יהודים נשרפו במשרפות על חידת אבותיהם וסביהם מלאי הרוחניות ו"הציבי- ליזציה הייחודית", ועדיין הם לא מבינים למה את הציביליזציה הייחודית הזאת אי-אפשר לממש בארץ ישראל אלא רק בוורשה, צנעא, ביירות, דברור, קולוראדו או לאס וואגס ונו'. עכשיו אנחנו הולכים כבר ומנפצים את ראשינו וראשי אחרים על גב חידת הקיר המהולל, שלא רק שאיני מתעלם ממנו כטענת ברטוב אלא אני שם את תמונתו על כריכת הספר כדי להזהיר מפני אותה התמכרות לאומית אליו שהחלה ב 67 והביאה אותנו עד הלום. אני מנסה לנתח את כל שלל הסמלים החבויים בתוכו ולהראות את הפרובלמטיות שלהם. ואם כי עדיין לא הצעתי כמו פרופסור ליבוביץ בשעתו לנתץ אותו לאבניו ולהשליך אותם לגיא בן הינדם (הוא, אני חושש, מכיר את הציביליזציה הייחודית היהודית לא רק יותר טוב מע . מר ברטוב אלא גם יותר טוב ממני ולפיכך הציע הצעה רדיקאלית זו עוד כשראה את המפגש המרגש הראשון שלנו איתר לאחר מלחמת ששת הימים), אלא רק לנסות להעמיס עליו כמה שפחות משמעות לאומית ולהחזיר אותו למימדיו הדתיים. ברור לחלוטין שאני לא מנסה חלילה להתעלם ממנו . הרי אני נלחם בכמה וכמה אלמנטים מהותיים ביותר במהות היהודית. איך אדם שנלחם במצוקה פנימית יכול להתעלם ממנה ? הרי זו אי-הבנה טוטאלית מצידו של ע . מר ברטוב שאינו רואה שעמדתי כולה דרוכה אל ההיסטוריה היהודית ובכך אני ממשיך את גזירת הגורל שהוטלה על כמה סופרים עבריים עוד מתחילת תולדות הספרות החדשה. אין לתפיסתי דבר עם ה"כנעניות" שכן אני בישראליות שלי כפי שכתבתי מבקש להפך:" ... לחזור עמוק יותר למקורות, לא מתוך מגמה "כנענית", אלא מתוך מגמה להעלות את כל תולדות עמנו כחטיבה אחת". 'ע( 213( אני קשור לתולדות העם היהודי כחולה שקשור לגיליון תולדות המחלה שלו. כל פרט חשוב לי . צרפתי יכול לשכוח את תקופח הפ;אודליזם, או מסעי הצלב או כיבושי נפוליאון כי הוא מרגיש שתקופות אלו כבר איבדו את השפעתן החזקה על הבעיות שמעסיקות את הווייתו עכשיוי ואילו אני מרגיש לפעמים שהכרעות זהותיות שנעשו בזמן גלות בבל לפני אלפיים וחמש מאות שנה, נניח, בשאלת מי הוא יהודי • עלולות לסכן בפועל את חיי ואת חיי ילדי בעתיד הקרוב. ומכאן אני מבקש לעבור לכמה תשובות ספציפיות לכמה מטענותיו של ברטוב. הזכות ההיסטורית לעומת זכות המצוקה : ע"מר ברטוב, ראשית כל מבלבל בין שני מושגים שהבהרתי היטב בספרי זה ובספר "בזכות הנורמליות" שמן הראוי היה שרצנזאט מהימן ואחראי ייקח שוב לעיון לפני שהוא מתחיל בדברי התקפתו. המ~ש i ים הם זיקה היסטורית וזכות היסטורית. ליהודים כך הבהרתי חיתה זיקה היסטורית לארץ ישראל אבל לא זכות היסטורית. כמובן שיהודים לא רצו להגיע לאוגנדה להקים מדינה שם. הרי לארץ-ישראל הם לא רצו להגיע, אז לאוגנדה היו מגיעים ? (אגב, תמיד אני שומע את התיאור הזה מפני צעירים שהנה כמה נפלא העם היהודי שהגיע לארץ-ישראל השוממה למרות שכל מנהיגי העולם עמדו לפניו עם מפות של מבחר ארצות העולם, משוויץ ועד סקוטלנד והציעו לו הצעות נפלאות להקים מדינה בכל מקום והעם היהודי הנאמן כל-כך לארצו אמר לא, רק לארץ כנען השוממה והחמה והקודחת. לא הציעו לנו לא את אוגנדה ולא שום מקום אחר כדי להקים עליו ריבונות מלאה יהודית) אבל האבסורד מגיע לשיאו כאשר ע"מר ברטוב קובל כנגד זכות המצוקה שלי שזקוקה חיתה לכוח כדי לממש את עצמה. אכן כל זכות חייבת לצערי בכוח כדי לממש את עצמה, גם הזכות שלנו לא להיגנב או להירצח דורשת משטרה, סורגים, ובתי משפט כדי להתקיים. אבל האם הזכות ההיסטורית לא דרשה כוח ? האם לה הערבים הסכימו ? הרי הטענה של הזכות ההיסטורית חיתה הטענה היחידה והראשית של הציונות, והיא הטענה שעדיין עומדת היום במרכז טענת הזכויות הציוניות, והאם היא לא דרשה לאורך כל ההיסטוריה הציונית כוח ??? הלא בשם הזכות ההיסטורית הזאת עדיין מכים ושורפים והורסים והורגים עכשיו . לפחות אני יכול להגיד שאפילו בצביעות המשתוללת היום במדינת ישראל אין עדיין מתחסד אחד שיכול לטעון שאת יהודה ושומרון צריך להחזיק בזכות המצוקה כפי שהגדרתי אותה בבירור, הן במאמרי "בין זכות לזכות" בספרי "בזכות הנורמאליות" והן במאמר בספר הנדון ששמו "אסור להתחמק מהבירור המוסרי". וברטוב יודע היטב, ואם לא, שיקרא שנית, שזכות המצוקה כפי שהגדותיה היא לעולם רק על חלק מארץ ישראל • אפילו אם יגיעו לכאן עשרה מליון יהודים ויעמדו כאן מולם מליון פלשתינאים בלבד . זכות המצוקה קובעת בבידור שמבחינה מוסדית חיתה ויש זכרת לעם היהודי לקחת דק חלק מארצו של עם אחד . וכאן אני מגיע לעוד טענה בנימוקיו של ע"מד ברטוב, בעניין יכולת ההצלה של הישוב היהודי כאן בזמן מלחמת העולם השנייה, וכיוון שטענה זו חוזרת בדברי רבים להוכחה על אוזלת ידה של הציונות, ושבעצם לא היה משנה מבחינת השואה הנאצית אם אדם בא לארץ ישראל או נשאר בגולה, שניהם היו צפויים להכחדה, ורק במקרה עצר מונטגומדי את צבאות הציר במדבר המערבי י אני חייב שוב להעמיד כמה דברים על דיוקם. למרות שהצהרת כלפור ניתנה ב 7-191 לאחר כארבעים שנה של פעילות ציונית, לא השכיל העם היהודי לאחוז בהזדמנות הזאת אשר ניתנה לו להציל את עצמו בטרם השואה. יהדות אירופה הכשילה במו ידיה את האפשרות שניתנה לה לבנות לעצמה בסיס למדינה ' עצמאית בשנות העשרים, מדינה שחיתה יכולה להציל מליונים של יהודים כבד בשנות השלושים עם הופעת תופעת הנאציזם בלב אירופה. לא ארבעת מליוני יהודי אמריקה בשנות השלושים, וודאי שלא שלושת מליוני יהודי בריה"מ באותם שנים יכלו להציל את יהודי אירופה טרם שואה, רק מדינה יהודית בארץ ישראל חיתה מסוגלת לעשות זאת ומדינה זו לא הוקמה כי יהודים לא באו לכאן בשנות העשרים למרות שיכלו לעשות זאת ובכך לא רק חרצו את גורלם שלהם למוות אלא אף הפקירו את אותם יהודים שהגיעו לכאן לסכנה איומה מידי הערבים. ארבע מאות אלף היהודים שהיו כאן ערב מלחמת העולם השנייה היו כבד הנפל של הכישלון היהודי להגשים את הציונות, והעובדה שניצלו מידי הגרמנים היא מקרית (אף כי ברור לחלוטין שהם לא היו מתים בתאי גזים אלא במלחמה הירואית על אדמתם). העובדה שניצלו מידי תבוסה מוחלטת בידי הערבים באמצע שנות השלושים קשורה הן לנחישות האנגלים לא לוותר י הן לחולשת הערבים והן לכוח הארגון והעמידה של הישוב היהודי כאן . העובדה שמחורבות הכישלון הציוני של שנות העשרים בכל זאת קמה מדינה לאחר השואה מראה עד כמה גדולה חיתה החיוניות של ישוב זה ועד כמה היה עמוק ערכו המוסרי י והוא גמל טובה תחת רעה שגרם לו העם היהודי באירופה שהפקיר אותו לגורלו והסכים לקלוט לתוכו את כל פליטי וניצולי ואויבי הציונות לכיתותיהם, מן הבונדיססטים ועד האגודאים למיניהם. לו השואה לא חיתה מתרחשת והישוב היהודי כאן היה חס וחלילה מובס במרד הערבי הגדול ב 36- או אפילו מאוחר יותר במלחמת השחרור • הידיעות על תבוסתו היו מופיעות בעמוד השני של עיתוני האידיש בוילנה או בקדאקוב ובעמוד השלישי או הרביעי בניו-יורק טיימס. היום מתנהלים דיונים נוקבים האם עשה הישוב היהודי בארץ ישראל דיו להצלת יהודי אירופה בזמן השואה. כלומר מה יכול היה לעשות ישוב של ארבע מאות אלף להצלת העם היהודי באירופה, שמנה כשמונה תשעה מליון איש, ושהפקיר את אותו ישוב לגורלו, כשם שיהדות הגולה, לאחר השואה, הפקירה וממשיכה להפקיר את מדינת ישראל ובזכות כמה אגורות קנתה לה פוליסת ביטוח נצחית כדי להעמיק את אחיזתה בגולה. לגחך ולומר, מה היו מועילים הסטנים והרובים של אנשי ההגנה כאן מול הצבאות הגרמנים, כהוכחה שארץ-ישראל והגולה חד הם מבחינה בטחונית וקיומית, הרי זה עיוות של ראייה היסטורית והבנת ההיסטוריה הציונית, וכשלרנה הנורא שבא לה בראש ובראשונה מידי העם היהודי עצמו • ששילם אמנם על כך תשלום שאף עם לא שילם בהיסטוריה, ועדיין הוא מתעקש לא להבין שבמקום ללכת למצוא עוד ועוד אשמים מקרב הגויים שאינם מוכנים תמיד לשתף פעולה עם הפתולוגיה היהודית של הידבקות כספחות לעמים אחדים, יבדוק קצת את עצמו. אבל יש כמובן מקום שע"מד ברטוב מוכן לבדוק את עצמו וזה כמובן ההוויה הישראלית ומרס- דירתה. ובאמת עמדתי נדהם מול הפיסקה הזאת שנוסחה על ידו בלשון רבים, שהיא לשון נוחה יותר כאשד אין הוכחות בדורות אינדיבידואליות. וכך הוא כותב : "." פרסומו של קובץ זה בימים אלה דווקא (וללא אף התייחסות לאינתיפאדה) מעיד על התפתחות מעניינת בקרב כמה מן המשריינים למה שמכונה בטעות השמאל הישראלי (או יפי-הנפש, התבוס- תנים, וכר' ונו') שבד-בבד עם נכונותם לפשרה עם הפלסטינים הם מחזיקים בעמדות ביציות ובלתי ליברליות להפליא בכל הנוגע לזהות הישראלית, משמעות הגולה, חשיבות העוצמה, עדיפות המעשה ונחיתות המחשבה. לבד מקוצר רוחם וחוסר סובלנותם, הם מתאפיינים במיוחד כהת- נשאות מסלידה מעל לכל שאד העמים, מן הסוג המאפשר ליהושע לדבר על "הפחדנות האי- ורפית"." וכר' וכר'. והנה שאלתי את עצמי בימים אלו של פוגרומים פרועים של מתנחלים נגד ערבים, של ימניזציה רוחנית שלא חיתה דוגמתה בקרב תושבי ישראל למה בא עמד ברטוב להתנפל על ה"ניציות" שלי, היכן הוא מצא אותה בספר הזה, הדי כבד במאמרים שפורסמו לפני עשרים שנה דיברתי שוב ושוב על הבעייה הפלשתינאית, על הצורך בהקמת מדינה פלשתינאית, על התנגדות מוחלטת להתנחלויות ונו' ונו'. מהיכן הוא לקח את העמדות האנטי-ליברליות. עד שהיגעתי לחת- וגזרתו על הביטוי שלי . "הפחדנות האירופאית", ואז הבנתי א~ך בקשת הלגיטימיות על הגולה מתקשרת כאן. ובכן על כך שני דברים : 1( פחדנות אירופאית ? וודאי וודאי . אם אירופה ואדה"ב במאי 67 במקום להטיל אמברגו על משלוחי נשק לישראל היו נחלצים לעזרתה בעמדה תקיפה וחד-משמעית, כמה דם וסבל היו נחסכים מעמי האזור הזה. וודאי פחדנים. אם במקום לשלוח היום לחיפה כל שבוע נושאת מטוסים חיתה אדה"ב שולחת אז במאי 67 את נושאות המטוסים הללו למ'יצרי-טידאן ומבטיחה את חופש השייט, כמה טובה אמיתית חיתה גורמת לישראל הקטנה והמא~יימת. אם אירופה חיתה יוצאת חד-משמעית נגד הטידוד הפלשתינאי המטורף של שנות השבעים, היא חיתה מביאה את אש"ף לעמדות דיאליסטיות כבד בסוף שנות השבעים וחוסכת דם וסבל של פלשתינאים עכשיו. מה פתאום אסור לומד "פחדנות אירופאית?" במה זה איננו ליברלי אליבא דע"מד ברטוב. בכלל אירופה זו שהיהודים כל-כך התאוו ומתאווים אליה, ושמדינאים דנים מקוננים שאיתרע מזלה הרב של ארץ-ישראל ליפול גיאוגדפית במזרח התיכון ולא באירופה, צדיך לומד עליה דבר נוסף : לא היה בתולדות האנושות מקום שבו התרחשו מעשי ברבריות ואלימות נוראים כמו אירופה. המזרח התיכון ,. אפריקה, דרום-אמריקה ואפילו אסיה התיכונה הם מקומות רוגע שווייצרים לע~מת הבדבדיזם שהשתולל במאה האחרונה בלב לבה של אירופה, כאשר חלק מבדבריזם זה הובא על ידי מלחמות האירופאים גם לרחבי העולם. 2( עמד ברטוב מאשים אותי שלא אמדתי מספיק בעניין מלחמת לבנון י וזאת על-פי עדות עצמי שנתתי בראיון שהתפרסם בספר הזה. יכולתי לענות לו שעבודתי כמרצה במפקדת קצין חינוך ראשי הופסקה שבוע ימים לאחד תחילת המלחמה שביומה הראשון ג~ייסתיי בגלל עמדתי הנחרצת נגד המלחמה ושבמשך יותר מעשרה חודשים נודיתי מצה"ל. יכולתי לספר לו על העצומות שחתמתי ועל ההפגנות שדיברתי בהן י אבל לא אעשה זאת, כי אני מקבל את ביקורתו ותוכחתו . אינני עושה מספיק למען השלום, לא בעבר וכמובן לא בהווה. ועל כל מלה שכתבתי ועל כל מפגש או עצרת או הפגנה בהם השתתפתי אני חייב להכות על חטא שלא עשיתי די, כי יכולתי לעשות הרבה יותר. אבל דק שאלה קטנה, המוכיח עצמו האם יש לו קבלות טובות יותר משלי ? אבל אפילו אין לו אף קבלה הוא רשאי להוכיח אותי על פני , בתנאי אחד - שיבטיחו המוכיחים לי שאין הם רוצים להפוך את הנערים הפלשתינאים המתאבדים עתה למען חירותם לתוך זרועותינו - למדרגות כבש המטוס אשד יטיס אותו אל אותו מקום בו התקיימה "ופידחת" הציביליזציה הייחודית היהודית. כלומד להשתמש בדם הפלשתינאים ובאשמת ישראל האמיתית והמדומה כלגיטימציה לשיבה "הביתה", אל הגולה .• .טתון 77,113 מגבה• הגלקםיות ומבעד לזכוכית המגדלת חנה הרציג יואל הופמן: ברנהרוב; כתר; 1989; מדרת צד התפר; עורך: יגאל שוורץ; 174 עמודים. מעטים הסופרים שיומרנותם מגעת כדי הקפת השאלות הגדולות של הקץם. בדרך כלל שמורה יומרה זר למי שאומנותם בפילוסופיה, ולחילופיך -לילדי בראשית תהייתם על העולם. המשותף לשני זנים אנושיים אהל הוא עמדת-מוצא של אי-ידיעה. הפילוסוף • ניתן לומר • מעמיד עצמו במקומר של ילד' כאשר הוא מרחק את המורגל והמובן-מאליו, כדי לבדוק-מחדש את הקטגוריות, הקשרים, הרצפים, שבמונחיהם מארגנת הקליטה האנושית את הקיים, במהלך הזרימה הרגילה של החיים. במפגש שבין התודעה הנקייה-עדיין ממוסכמות הלשון י התרבות, המדע, לבין החקירה התבונית של המוסכמות הללו, מצטלבת נקודת-המבט הנאיבית עם זו הפילוסופית, ושתיהן חולקות יומרה, שהוקהתה ונשחקה תוך קבלת העולם "כמות שהוא". התוצאה, כאן וכאן. היא הזרה: המוכר, הברור, המוגדר - מוצבים בסימן שאלה, מתפרקים ומתחברים-מחדש בדרכים בלתי צפויות. הקרוב מואר כמוזר' מכוער מהאוטומטיות של הקליסה המוקהית, המורגלת. "הזרה" מושג-מפתח בתיאוריית הספרות המודרנית ו' הוא שם-המשחק ביצירתו הספרותית של יואל הופמן . לכאורה, אין זר המצאה גדולה. רבים וטובים (למשל, טולסטוי, פרקנו, גיכטר גראס) כבר הראו לכו את העולם מנקודת ראותם של סרס, מפגר בשכלו • או גמד • והעמידו אותנו כך על מוזרותם של ערכים וטקסים חברתיים ושאר "כותרות" וקודים מקובלים. אבל חד-פעמיותו של יואל הופמן טמונה בטוטאלירת של המתקפה, בגודל ובריבוי היבטי הקיום שכהם הוא מעז לגעת, וכעיקר -/ כחיבור של הראשוניות הנאיבית והאנליטיות הפילוסופית להרריה אחת, פשוטה כתכלית ומורכבת כתכלית. פשוט ומורכב הוא גם חיבורן-יחד של שתי פרספקטיבות מנוגדות, המעומתות עם קליטת המציאות השגורה, ומחוללות כה דה-אוטומטיזציה. במוכחים ויזואליים, הרפמן מעמת את נקודת-התצפית של "מרחק האמצע" 2, עם "תצלומי תקריב", המפרקים אחדויות לפרטיהן הקטנים, ועם "תצלומי פנורמה", המטשטשים ומחברים יחד אחדויות נפרדות. אכן • פילוסופים וילדים מרהיבים עוז לשים עצמם במקרם גברה, דמוי עמדה אלוהיתנ, ומסוגלים גם למקד את מבטם כטור כמלים (הילד ב"קצכן"), כציפורן יחידה, כאגלי טל שעל כל סיכת קוץ ("כרכהרט"), כמעין מיקרוקוסמוס טוטלי. אקדים ואומר : כעיני • כתיבתו של הופמן איכה ניתכת למיצוי תיאורי ופרשני • ודאי שלא כמחי-יד . כתיבה זו מחוללת את הבלתי-אפשרי, בכוחו של משהו שיאה לו התואר "גאוני", וכמר מכוחה (אומר כלי בושה) של השראה שמיימית. מתבקש לכסות ולהשיב לו באותה מטבע (ולשם כך צריך להיות הוא). לחילופיך במחירו של יוכש מדעי מסוים, מתבקש גם לפרק ולהרכיב מחדש את כתיבתו • כהשקעה שאיכה פחותה מזו שהשקיע הוא במלאכת הפירוק וההרכבה הספרותית. המאמר שבכאן אינו תחליף לאף אחת משתי המשימות. יוני 1989 מוקדש לכני יונתן. פילוסוף כן שש . עטיפה כרנהרט עם זאת, הפילוסוף-הילד שב"ברנהרט" חייב לצאת לאור; כבחינת סימן-ההיכר ההופמכי • מתחילת דרכו כ"קצכן", ולאורך שאר סיפורי "ספר יוסף". "כרנהרט", מכחינה זו, מגלם החרפה והקצנה של מאפיינים שאין להם קשר הכרחי לתימטיקה, לדמות, לעולם ולזמן של הרומן הזה. במבוך שבו אנו מכסים למצוא תמרורי-דרך מוכרים, קל מדי להיאחז ב : חוויית המוות והבדידות של גיבור הספר, אלמן כבן חמישים ; תלישותו של היהודי-הגרמני בארץ החדשה ; החורבן הטוטלי באירופה של מלחמת העולם השכיה. אינטרפרטציה פסיכולוגית בעלת גוון חכרתי (הר, היקירת האבודה) היא חלקית כיותר, לנוכח ההמשכיות הברורה מקצכן הילרי דרךי למשלי "בין הרים רבין סלעים טסה הרכבת", שבו ה"גיבור" הוא מעשה-הכתיבה עצמו, ועד ברנהרט, סטודנט לפילוסופיה כנעוריו, ובהווה - דמות חסרת "תכונות" ואיפיון מוגדר. מצד שניי גם אינטרפרטציה המתמצתת את הרומן לפארודיה על החשיבה המערבית מחמיצה את הפילוסופה ההופמנית החך- פעמית 4. אינטרפרטציות כאלה הן תולדה של התחושה שטקסט זה מחייב שינוי דרסטי בהרגלי קריאה ועם זאת, של הצורך י שנותר בכל זאת, לעגן את התפרקותן של תכניות מוכרות בהנמקות שהן עדיין חלק ממטען תרבותי-ספרותיי שאינו זר לרוח המודרנית. כך אר כךי אנו מרחיקים מאיתנו את ברנהרט. אנו ממקמים אותו ב p9 רה שאינה שייכת לקיום הרגיל . לאנושיות המוכרת, ומחמיצים את הברכהרט שבכל אחד מ~תנר - כרגעים של פליאה, של התנתקות מהזרם, של שיבה לילדות. אולי אם נוכל, כמו הילד קצכן י לדמות שכן דמותנו במראה הוא "עוד קצכן" ; להחליף מבטים עם גמלים, עם סוסים, עם הלבנה ("ברנהרט") ; לקלוט לפתע מלים בנפרד מדברים ; לתמרה על כך שכל אחד היה פעם תינוק, ושלכולנו יש "זקן ערווה" ; אולי אז נתקרב יותר לטעם המיוחד שהרפמן מנסה להטעימנו . שאלת-העל שמציג הרומן מנוסחת סמוך לפתיחה : '"מדו,'ע הוא חושב ~לכ;י 'יש משהו בכלל?'" )21(. ובגיוסה אחרת, לקראת הסוף : "אבל צריך להבין איך י כשאלורירה שולחת את ידה אל קופסת התה, הדברים מתרחשים באמת" )146(. הגיבור, עולה מגרמניה שהתאלמן לא מכברי מאבדי כביכול' את המובן והטעם שמהלך החיים הטבעי מעניק לקיום. אבל, נקודת-המוצא של התהייה על הסדרים הבסיסיים ביותר, מהפכת דווקא את מה שנתפס על-ידינו כטבעי. האם טבעי ולא תמוה הוא הקשר בין גופנו, כמרקם פיזי, לבין נפשנו, כתודעה, רצון וכר' ?ברנהרט,לימשל, תוהה על הקשר בין רצונה של יקתרינה לכרע, לבין התנועה המתבצעת )93(, וגם על הסדר הנכון שבו יאה לספר על הרצוג : "אי אפשר לדבר בהרצוג ראשון ראשון [כלומר - בסדר רצוף או בזה אחר זה]" )64(. כרנהרט גם אינו בטוח מהי "שיחה של ממש", ומהם "דברים שברוח". האם הדיאלוגים המליציים המצוטטים מתרגומים ישנים של ספרות אנגלית )78( (הדוברים הם דזשון והנוי) עונים להגדרה ? השיחה בין קורט לאלווירה - רצף של מכתמים ברוח האתוס הייקי - מדגימה היטב את אי-הבהירות : "צריך אדם לוותר על חלומות ולהסתפק במה שהחיים מציעים לו" ; "לעולם, אבל לעולם . [הוא אומר] אין אדם צודק לחלוטין ואילו בר-הפלוגתא שלו טועה טעות גמורה" )75(. מוסיף קורט : "שכן האמת אינה מוחלטת. תמיד היא חלקית בלבד". ה"גרמני", שמייך נשוב אליו, קובע באופן מוחלט שאין אמת מוחלטת. ובסוגריים מופרכת מייד הוודאות : "כשקורט יהיה מת נהרי לך אמת מוחלטת]". ברור, אפוא, שאפילו היחסיות והספקנות היא עמדה ההופכת לקלישאה לשונית, מוטבעת בחותם הוודאות הכסילה. ודווקא ברנהרט, שהתפרק מקלישאות, אינו בטוח שאין ודאו~ות. אם כחזור לידה של אלווירה, הרי גם, כש"ידו של גוסטב עומדת בחלל האוויר של קפה 'עטרה' ובמקום שהיד מסתיימת עומדת עוגת גבינה" מתרחשת התבהרות : "דברים שהיו סתומים מתבהרים, לפתע, כפשטות גמורה" )74(. ידו של גוסטב היא מקור לפשטות, אך המחשבות שכהן משווה ברכהרט בין אדם לחזיר (לטובת החזיר) מוגדרות כ"משרכשות". "היטלר הפך את העולם כ;tיכוילע למטה ותחתונים למעלה" )86(, ואולי לכן עולה בברנהרט המחשבה התמוהה על מוזרותה של החיה האנושית : "אנשים כורתים רגלו של חזיר [או רגלה של פדה] ומדברים . באותה שעה בסוכנות היהודית או במחירי חנויות. קצבים ופקידים עושים מעשה אוכן . אין יונק אחד מלבד האדם [ואין גם עוף אר דג] שעושה מעשים שרכים כל כך בעת ובעונה אחת אר אפילו כזה אחר זה. חזיר איכר מצייר כדמיונו מראות פריצות ומשחית, בשל כך. את זרעו" )86(. משובשי-דעה כמו ברכהרט הם, למעשה, פילטרים מעולים להדרה של זחיחות-הדעת שבה משופעת הנורמליות. ויואל הופמן מפליא בהארה ההומוריסטית של היצור הרואה עצמו כמוקד הבריאה. אין ספק של"גרמכי" אין בעיה עם מקומו כמוקד הבריאה. הגרמני "אומר 'ה~' ואומר '~יין' כאילו הכשר איכר חציר . כאילו היה ['אולי] פעם מעט אי-סדר אבל אחר כך החלל פשט צורה ולבש צורה [והזמן זרם] כמרווחים שורים רק על מכת שהר ~נסיים או פראו P.tt כ~לר יבראו לעולם ויעשו מה שהם עושים" )61(. הגרמני איכר תוהה על מוחלטות ה'יה' וה'ניין' לנוכח עובדת המוות ; בכללי אין לו ספק במלה י ככוחה - רחוז קומתפר רהסד ןהנכו תלקלישאו ,אתיות םדצפטי דנג ,פשפשים תוהמרו המשפ הלשפ ץ("חומ אהנקר געססי - ,עססענציא" .שם) ובסופ לש ,דבר יא ראפש רלדב גבהרצר ןראשו ןראשו ר.א רבסד .רצוף םא המהפרספקטיב השמלמעל םמצטיידי תכדליו 'ושוויון-ערך יהר ל"ע יפנ ההאדמ םדברי ןאי רספר לרכ רדב השרנ תבתכלי "ממשנהו )39(. םג הפרספקטיב ""נמוכה רז אהי ,משרנה ןשכ אהי תמפרק םקשרי םמוסכמי הולכאוד .מרבנים-מאליהם קהפירו טהבול רביות אהו םבתחו סהיח ןבי ""האני םלכלי םשבה אהו טקול תא םהעול - םהחרשי והלשון • דוית לע ןכ - ושלמרת לש ""האני ועצמ ,מוטלת תמזרוי ,זו .בספק ,"כיצד לשוא טבדנהר תא ,עצמו יהפכת דמפירו לש רחומ ושגודל רכגרג לחרד יוהיית הלמ ישאנ רניצו במורכ ןמאי "כמוהר] ? ההשאל תמוצג דבעמו 3, תבצמידו רלאיזכר ולידת לש טבדנהר )2(, ןולציר תמר ואשת ה(השור ההראשונ .ברומן) תשאל תההתהוו הוהכלי תחוזר תומסתננ לא תרבו ומתהיותי תהמוזרו לש ,בדנהרט אוהי תמרחפ םג לע וחקירת תהבלתי-נלאי תא ה"מ .שהוא" ה"מ "שאני - הכשהחפיפ ןבי ההמל הלמושא בשר האינ -מובנת המאלי - קמתפר : ,מחשבה ,נפש ,זיכרון ,חרשים ץחר ,ופנים םאיברי םנראי רכמ ,רגליים ,ידיים ,ציפורניים דבצ םאיברי ,סמויים רכמ ,לב ,ריאות םעצבי ; ןהיכ אהו ""האני סביח ללכ האל ? חנפת לבפוד וובדגל : ל"אב דכיצ תמשתייכ ,לו ,לפודל לרג רהבש ול ? םא לרג רהבש אהי וקניינ לש פודל • ךכ םג ובטנ רמעי וועיני וראשו . לפוד וכול אהו וקניינ לשפודל . הואיפ אהו לפוד ו[שאיברי םה [קניינו "עצמו? )44(. תדוגמ ורגל לש לפוד אהי ה הגיוס תההופמניכל-כך • חבנוס ופליאותי תהראשוניו לש 'ילד הלשאל תפילוסופי .סבוכה חנני הלפילוסופי רונחזו .להרפמן 'לדידו םנעליי ושדרכיהן • ,ציפדניים תשמר רושא ,כותרות םמענייני ריות .מהפשטות םקטנים-שבקטני האל םה גייצו ימיניאטור תלשאל תהזהר ר(מה ""האני סביח ולמרכיבי ,השונים) רוכמ 'הרגל םלעתי םה םשייכי 'לבעליהן םולעתי - םמייצגי ראות ןכמעי סמיקרוקוסמו עצמאי . 'כך ןהציפור לבאגוד ויד תהימני לש בגרסט ה"שמ ,גרסטב" ןרכ םג השמ לש לכ תאח עמתש )!( ציפורניו . ללכ ןציפור ""עלילה ,משלה הר"קש בלחשו לע העליל עלתש "ציפורניים )95(. םרא ךכ ן'כמוב ה'קש בלחשו לע ""עלילה ןלרומ וכמ ,"ברנהרט" קהעוס אל קר בבגרסט ,ובציפורניו אאל תבדמויו ,נוספות תממשיו ,ודמיוניות ,בזכרונות םבעמי ,ומלחמותיהם םבכוכבי .ובמסילותיהם אכן • יטיפש תלצפו ןלראשון-ראשו ןואחרון-אחרו חלנוכ עשפ הכז לש ."עלילות" שי ,אנשים רכמ פארסי ,בררה םשלדיד תבעיי תהזהר האינ תקיימ : פ"ארסי הברר ההי גמצי תא ועצמ דואומ : ל'אדריכ - פארסי "בררה' )93(. לאב ,מה ה"בליל בתח תא ןזק יהלח ןבי הרגלי לש היקתדינ דע ןשזק ההערוו השל ענג .באפר" ריות ימשהאנ גמיוצ תבכותר (("אדריכל" אהו הזה רלגרפנירת תהמיני : א"הל ללכ םמקר בשגוסט ךהול ו[ראש עבוצ תא לחל [האוויר אהו אנוש תא ראיב רהזכ "שלו )74(. תהגופניו תהמיני אהי יאול תהזהו ,היחידה הומחשב תמנחמ אהי ושלכולנ שי ן"זק ,ערווה" םולגברי ושניננ - ר"איב .זכר" ךא םלעתי םג תהגופניו תמפורק .ומתפוררת ומה המעש ןהמי ? םבמלי תפשוטו םובמונחי םאובייקטיביי - ת"תחיב ראיב ךארו לא ךתו המחיל "שבגרף )89(. ןכא ההחזר החל םג לע ו"גופנ "היחידי - תממשר ןשאי הלצייר .במלים םע ,זאת ץמכת-המח תהעיקרי תמונחת לע ה ומימ טהמופש ביותר • -הלא יפיז םשבאד - הההכר ,החושבת תהמוצא תא הביטוי בלשון . הכהקדמ רלתיאו ריחס לש ןהדומ 'ללשון דנרב טמע ,בגמלים ,בשמש חביר .ובכרכבים ,מה ,למשל תאומרו רלנ ועינינ וכשאנ םמביטי שבשמ תהשוקע ימאחוד וגרפ לש לגמ ? םא קננת תא ההתמרנ תהנקלט שבחר ההראיי המהקליט ,ההכרתית תהמתרגמ תא ההתמרנ תלכותר ,"שקיעה" הנדא התמרנ ןמעי רז השרוא טברנהד ובברא הלפלשתינ : ה"דא לשגמ ראח אנוש תא לגלג ההחמ לע .גבר דאח ךכ טנשמ לגלג ההחמ הותל ועצמ יבשיפול ובטנ לש הגמל . הוכשפנ םהיו העמד וצללית לש להגמ ןבי רסופ לש םהי וותחילת לש "הרקיע )19(. לע תמציאו המוזר וז ןנית דלומ ן.טתו 113 ' 77 הפשוט תיחסי אהי םג רז : ו"מצנפת לש יז וגמרנ אהי םבשמיי םשעומדי למע ולראש לש .ברנהרט" ימשת ,הזוויות למכ ,מקום ןאי רחיבו ןבי טברנהר רלאבי .המת ,ואולם ההתשוב תהמחבר ,אותם דויח םע תזא תמשטח תא ,המרחב אהי יבמונח תזווי ההדאיי ,הקוסמית תהחובק תא ישת הקודמותי : ל"אב ראפש םג בלחשו םשהשמיי לש ןברלי ,עומדים לכ הזמן • למע ולראש לש טבדנהד לרע ןכ ומצנפת לש דזיגמרנ אהי םבשמי לש ןברלי למע ולראש לש ,בדנהדט "בפלשתינה )118(. טמנקודת-המב תהקוסמי תנקלט ההררי לש ,אחדות ,חיבור ךא והלל ,נקנים ,אולי רבמחי לש ,השטחה המחיק ,מהירה .ומעגל-קסמים הבקליט תהאנושי ד"רב לנבד רמדב תבבהירו ,גמורה" ךא תהנבדלו הכדרכ ,בפדגמנטציה ,בצדות-דאייה תבזחיחו .כסילה םע ,זאת םג טברנהד ועצמ אהו םלעתי לכסי -וזחוח .דעת ,הנה תלמרו ההידיע עש"הרג ההז )... א)ל איבר ,שנית" ןאי אהו ליכו רלציי ובנפש ם"עול אבל ,ברנהדט" הומני הרבי אהו עמגי הלמסקנ חבדו רה ,מנהיים יכ ת"מראו םהעול )... ם)אינ אאל תמראו ירוח ישל )7(. ותנודותי לש טברנהר ןבי ישת תהפרספקטיבו תחוזרו ,ומתקשרות רכמ רבסיפו ,המצנפת תלבעיר תהחלופיו .והמרות 'כך אכשהו רמהרה רבמות תובמר וידיד ,גרסטב הקש ול םלהשלי םע ההמחיק ההמהיר ההכרוכ .באין-סוף ,כאן אדווק טנקודת-המב תהמוגבל תמספק .נחמת-מה תלמרו הההכר תבניטרליו לש תעובד ,המרות ם"לפעמי הקש אל תלהיו .סנטימנטלי םכשאוהבי םאנשי רכמ טבדנהר רוכמ בגרסט תהדמעו תזולגו "מאליהן )115(. תסנטימנטליו תואכזריו ; הקליט תמבדל -וזחיחות .דעת לא םמאפייני האל לש תקליט ק"מדח ,האמצע" םמיתוספי תהאוטומטיו ,הקהה הובציד - ךהצור יהאנוש דב"סד ,נכרן" לבכ עהנרג תלהגדר תעובדו ןועריכת תבקטגוריו .ובהיררכיות תההתלבטו אבנוש ה ר"סד "הנכון תעובד יכחוט-השנ ךלאוד ןהרומ א.והי המבהיר םג תא תהמוזרו ןהמזדקרת-לעי ושבמבנה : ,השרירותיות ,הגיבוב תהעמד רעיק לוטפ הז דבצ הז אלל .הבחנה אאל תשהגדרו ,אלה ןשנית ףלהוסי ןאליה ,"אדישות" ,"ניכור" ""פירוק ,נובעות ,כמרבן ךמתו ןהביטחו חשהמפת דל"סד "הנכון אהו .בידינו ההיומר אהי אדווק יבמיפו טהמוחל לש תהכרליר רלעיק ,וטפל לגדו ,וקטן בחשו .ולא-חשוב וואיל "ב"ברנהרט שי אדווק ,ענווה דכאש אהו ,מכריז םבעצ מבנהר • לע ואי-ודאות ןבמוחלטות לש .היררכיות הבנימ תהומוריסטי המקסימ גמוצ ןעניי הז ךכ : ם"אנשי םסבורי רשהסד ןהנכו אהו הז : 1. תהאמ ע[בצב .תכלת] 2. הההסטורי [נפוליון • םיהודי .וכר'] 3. םהאנשי םשחיי דנברנר רש .ואחדים] 4. תחיו .וחפצים" )95(. ןומכירו יש"א ראפש רלספ רמה רהסד ,הנכון" ןמכיור "שב"ברנהדט שי ולציפורנ לש בגרסט וולמבט לש לגמ דמעמ השרר הלז לש יאירוע תמלחמ ,העולם אנמצ רב ףרצ ."מגובב" ,באפריל ללמש ל(לכ ךהאור שי ההקפד היתר ןבציו ןהזמ ,הכרונולוגי) ם"האמריקני םמפציצי תא .טוקיו ענפג וכברד לש "כבכבישתי םוג ג"הרצו לאוכ לבצ "וגבינה )74(. רהאפיפיו םוהגני םהבוטניי ,בלונדון וציפורני לש ,גרסטב ומרת לש יסוגי ףפרוקרפיי - לכ האל םמופיעי םכמרכיבי ךשווי-ער תבתמונ ,הכוליות דיח םע יסרט טרול ידיסנ םרע םהאירועי םההיסטוריי םהגדולי ם(המוצגי םג ,הם ,לעתים םמצדדיה .הקטנים) דית לע 'כן לכ ,אירוע לגדו רא 'קטן ןנית דלהעמי ףמאל דואח .צדדים תבשע ההנחית לש תבעלו תהברי הבאיטלי רברו םג יכ י"גרב רהצמ םשלה םנרטבי ,במים" םרע הכניעת לש הסיצילי ר"האווי אמל .ריחות" דמצ שני • טברנהר המזדה םג םע ךהצור יהאנוש קהעמו ,ב"סדר" עהנוב רבעיק תמעובד ,הכליה ררמגרפנירת תהמבויש תומעודד ההחמל לש .האדם םלעתי אהו עיוד יכ ךצרי רלומ רדב רדבר לע 'אופניו ןראשו ןראשו ןואחרו אחרון . תמשנגרר ההמחשב ל תודאויו תהמרו ,והגופניות רמתבה הסדר • םר"הדברי םפשוטי ריות ימכפ .שסוברים" ךא דע המהר רנשב רהסד הכנימ תהמערב שיאו הרפאררדי : ל"לכ םאד ם~~י הי~יצ משלו . םג אקור ןאני םטע דמסי תא מכנסיו • שלוב ,אותם רומסי .שנית סכע תומחלוק קמזי דמאר "לפרנסה )64(. םע ההחריג תמעובד תהמרו לא ,התרבות ,המוסד הוההמצא תהאנושי ההקרוי ןלשר ףלחפו תא ,המציאות רלתא הארת רא עלקבו העמד הכלפי ; םג ןאי אהו דמוטר תבאינסופיו להחל ןוהזמ : יהד דבדו לשכ הז ואינ אאל דה"סד ,הנכון" ,המתקיים ,למעשה וסביב ועבורו . ,לבדנהדט .כמרבן ,דאייה רא תדאיו .אחדות דמצ ,אחד אהו ""מתרומם : למע ,עצמו למע וסביבת ,המיידית למע הההווי תהאנושי הבכלל - לא םמרחבי ,קוסמיים לא העמד השממנ םנראי דה םמנהיי וופרא דאפנצל ףממעו רהציפו ; דמצ ,אחד אהו ""מתקרב : לא ךתו עצמו • לא ךתו ןפנימ יהפיז לש תהדמויו תהמקיפו ,אותר לא תהמראו תוהריחו יהבלת םניתני רלתיאו ,במלים לוא םהמלי - תכישויו תמנותקו ןמסימו לא .העולם תבמסגר לכ תאח תמהפרספקטיבו ,נידונות הבגיוס תהבדנהדטי t ,הרפמנית השרד לש תבעיר תפילוסופיו תקלסיו ; ,ואולם תניתנו ןלה תתשובו ,דב-משמעירת םרג םהציטוטי םהמפורשי םוהמובלעי ,מדיקדט ,שפינוזה םהאמפידיציז יהבריט תופילוסופיי ןהלשו לש ההמא ,העשרים םמרשמי רבהקש .פאדרדי רכמ יבגילו םש"הדבדי ,מתבהרים ,לפתע תבפשטו "גמורה חלנוכ רגרפנירת תהבלתי-מוכחש לש ,גרסטב ךכ תחוזר תונודד ומחשבת לש טבדנהד לא םגילויי םפשוטי ,אחדים םשבמונחיה םמוארי םדיוני םפילוסופיי דבאר יהומוריסט .ומפתיע .אכן םג ,בדנהדט ובדרכ ,שלו רחות ,לוודאויות הורוצ ריות למכ ןלהאמי םש"הדבדי םפשוטי ריות ימכפ "שסוברים )64(. ךא למכ תאח תמהפרספקטיבו תהמנוגדו םהעול ףנשק ובפשטות ררבמרדכברת ; סנתפ תחליפו תכבעל-משמער רוכנעד .משמערת םולעתי םג הטמונ ההנחמ ההיחיד הבאות ""דאיית-אמצע ,קהויה דכאש אהי תמאפשר עמג .אנושי י"בנ םהאד םמבדילי ןבי רדב ןרבי רמשנה לבש רקוצ םהשגת לאב רבמנט לש ,אלוהים ושאינ ךצדי תלחבר דע תשהמאורעו ויתרחש אאל הדוא תא תשלרש םהזמני תבב ,אחת לכ םהרבדי םאינ אאל רדב אחד • .פשוט" דכב חבפת ןהדומ '(עמ 4( תמוצג הדאיי תאלטרנטיבי רלז השב םשרויי ,בדנהדט וידיד בגרסט ןוהנוטריו :בנבנישתי ,מלמעלה רא ו"במבט לש ,אלוהים" סנתפ םהעול תככדליו ,אחדרתית ההמעניק תא תהפשטו .הנכספת דמעב ,לפדגמנטציה אשהי תנחל ההקליט ,הפרטית-החלקית ימצר ט"מב ,אחד" לשהב דמתלכ רמבעד דל"דב ,אחד .פשוט" ,רכך תעובדו תרגילו ,ביותר ןכגר טש"בדנהד ימצר לע ופני לש רכדר ץהאר וראינ טנשמ ,ממנו" תנתפסו עלפת םבמונחי לש יחרק עהטב ,הנצחיים תונולד הדאיי ,ניטרלית ,אובייקטיבית יאול המרגיע : ,מבעדה עהרג האחד • רא למעג שחיי-אנו המליד דע ,מורת םמאבדי תא םמשמערת ,האינדיררידראלית םונטמעי הבזרימ תהאינסופי לש 'הזמן תבשרשרו ,הבריאה ןשבה רכב דכשנול קתינו אהו אנוש ובקירנ דער קתינו )30(. המגבר כל-כך • ,אפוא תמיטשטש תהנבדלו לרכ םהפרטי םנשקפי בשררי-עדך • םכמרכיבי םניטרליי סבפסיפ .הכרלירת ךא םלעתי ךשרירן-עד הז מפחיד . ההתנוע ,האין-סופית לע תהמעגליו הוהחזר ,שבה תנתפס "כ"מעגל-קסמים ,מסחרר זוא אנמצ תא ,ברנהרט ץבמאמ יקרמ רלשבו תא תהשרשר יעל-יד ךהיפו הכיוונ יבעינ .רוחו רכמ טבסר ןהמוקר ףמהסו ,להתחלה ךכ אהו הדוא הש ל"גלג מתהפך • ,והוא ,בדנהדט קמחזי ובזרועותי תא ראבי תהמ דזיגמרנ עומנענ "אותר וכאיל ההי קתינו )11(. ןכשהעי תמתמקמ םבמדומי שמומח ךשוויון-הער השבפרספקטיב ,הגלרבאלית ןשכ רממעוף-הציפו םמצטיידי םקורי םמשוני רביות בחלל . כך • למשל • רבסיפו יהדמיונ אשממצי טבדנהד לע ,הונגריה ךנמש רק יסמר ןבי ישנ םכפרי םקטני ןלבי ,השמיים ,רשם םבגבהי י"שנ םהקורי םהופכי לנבש קהמרח בהר ןשבי ההונגרי [לשמים רלק אחד . ףוא ןשמ ההמדרג ההעליונ לכ םהרבדי ,שורים יהד ,למטה רבקיש-ק ,עצמה רדב לנבד רמדב תבבהירו "גמורה )139(. םהא ר"הק "האחד רהמצטיי םמהגבהי ףעדי לע יהריבו שוגוד םהפרטי תשקולט ןהעי תהאנושי ? ההגידס תההרפמני תלהשתמעויו תהמנוגדו לש ך"שוויון-הער ןשמ ההמדרג "העליונה תניתנ לבמש ת"המצנפ .והציפור" רכשאבי לש טברנהד ,מת הנטל רציפו תא ומצנפת הרעפ ילשמ ברלין . וכאן • ר"אפש בלחשו : ומצנפת לש דזיגמרנ אהי םבשמיי םשעומדי למע .לברלין" המחשב ש"השמש יצאה מדעתה" (כמר שנאמד על הירח והכוכבים, הנעים, כביכול, כמקשה אחת, ימינה ושמאלה בהתאם לתנועת מבטו של הילד המתבונן בשמים, 129(. אם נפעיל לא דק את חרש הדאייה • אלא גם את השיפוט, יחזרו הרבדים למסלולם התקין. אלא שכאשד מדאות ומלים מתחברים, אנו חוזרים כהרגלנו לזיהוי מוטעה גם הוא של ה "יש" עם קליטתנו אותר : למשל • של הירח והכוכבים כממרקמים ב"כיפת השמיים" שמעל ראשנו. יאירח גנוסר חתונה ר~סו~ ~q ,ןר-;:ז~ך.ןג;ת י~~ ז;~.ךת z17 ה ד~ת 2$- ןם ,םי~?;~ ךע;ך םי~?;~ מכפסת בפומבי לחוצה חמרת-סבר ~!?~wים : •: •• -". -: t T 1 t • : 1 -..:•:• : כדי לבחרן את תעתועי הלשון • מתקרב בדנהדט :P::ז!;ו~גת-זקזכ 2$ ה י~~ ~ולה למלים, עד שהוא מפרקן - צליל לחרד, סדר מלים t לחרד, הודאה סמנטית לחרד. מהר, למשל, הקשר בין הצליל למשמעות כשמדובר ב"סטלגמיטים" (הערלים מלמטה למעלה) רב"סטלגטיטים" (היורדים מלמעלה ח~ה- וזקבו~ה ~~י~ית ן; ו:ז~ז-ן; ! ט;ז)אלית. למטה) ? הקשר הוא שרידותי • כמרבן . אבל בדנהדט, fי?;:כ;:;ת ?ז:: z1 ה. ~ש זג והfז זכזק כמי שכפאר שד • חדד שאם יהפוך את המלים ישתבש סדר העולם )25(. ומהר, למשל, נמש? קשה להסביר את הדבר עצמו . אפשר דק להדגים במונחים לשוניים : "כמר במשפט 'פניה של הנערה היו מכרסים נמשים"' )26(. שתי הדוגמאות ממחישות את תלותנו במלים לשם קליטת העולם כממשרת ומגחיכות את יעילותן בתפקיד זה. עם זאת, גם כאן העמדה אינה חד-משמעית. כמר ההבנה לצורך האנושי בסדר נכרן • כך גם מובנת לפעמים ההיאחזות האנושית בלשון • והקבלה המובנת-מאליה של המציאות הכרוכה בה. שמרת, למשל • מרגח כים לכל אודך הספד ככותרות מזהרת כוזבות. אך תשוקתו של בדנהדט לתינוק שלא נולד מולידה געגועים לפארלה, "שחיתה קוראת לתינוק בשמר כאילו אי אפשר בכלל שיהיה לו שם אחד" )30(. בדנהדט, המתבונן מקרוב (מפרק את . החפיפה בין התינוק לשמר) ומדחוק (דואה את התינוק כמוליד ערד תינוק) אינו יודע מה לעשרת בתינוק. ואילו פארלה, התמה והלא-חקרנית, חיתה מסוגלת למגע אנושי ראשוני זה. ב~קרם זה מוקרבות שתי הפרספקטיבות מובלת על ידי ידידים t • :· :·· -••• ". ::כב;גךת בחכמת ה~ער ---:··.· : -:ז חךסךז:רי iJfכזpזס-תוכ~ו;!2$ ה ~סד ח~ 1313 '!;וכו וח~ה יד.~. לא ס z ה ~סד , ל'א ז,ה~~~ג ~לא :p ליל-~~:גו~ים, 'ט;ז)אלי לזג~~~ה, ל~.ךד, 7 זכ:;כזגת iJ ~.ר~ יר.וr~7 זגי ס w,ה~ר; ~ם רודכ;tת;רגpזס ד;ר~~ q ןר-ס~ש;ת, זוג;ת הז-רחת;כים היו מיז-ורים • T' 1 T • : - ::כ::כאב הס;פג בבהילות את הזפות. -:••-.•'•:•':·-•:ד מת e שט ודוהה ". : .. -: . ל~~ :Pה~י~~גן-הfזt:ו ~ת ,ז:;ין.~;מי~~ ש;~.ךת ~ת ס~ןצ;ת ~ז:: R,ת;" 7 סךא;ת ל;ר~י iJ ~.דל ךח;ןה ~ןiד'7הfזו:tf ~ש והfזגז זג 7 כוג:רי' ךש;~ה, fיד.~ג;: ס~~ל דוrז::w ים. האם האלמנה הבז; -• ז-:ז T ר;אה חוט-מלכות : -T ז:; 'רוזfז7 ד~ז:רי' fה~~~;ה '! י~~ ר;~ה לאוגר f-ך;ב "r:ו~ים ~ל ~ו iJ,"ץ~ר; 2$ ה f~r:וד הfץז:ו ך.ק~ה, כאחת על מזבח הנחמה שבקבלת העולם "כפי שהוא". בהליכה אשית אינטימית ~ת ~יך;ת 2$ :;גיו -:-•T••t•:•• עכשו שככה הברור T : T"" : T : f י;ם q.;ת~~ שלא כמר פארלה, בדנהדט, לטוב אר לרע, מפרק את לשמש, לזפות. :• T -:• :• הזהרת השגורה שבין דברים למלים. לכל אודך הספד נבדקות הקטיגרדירת שבמונחיהן נגלה לנר העולם, דדך ח~ה, ~זק~ש- פרספקטיבות המחוללות בהן הזרה. הלשון היא הכלי אלמנת הצייר המרכזי להגדרת המציאות, וככזר היא מהורה מרקד עיקרי לחזרה ולפירוק. במפורש ומובלע מרחפת, זוג-א;~~ךם, t אפוא, בדומן שאלת העיצוב הספרותי עצמו, בבחינת נקודת מפגש שבין העולם ללשון . לא נמנה כאן את ההתייחסויות הפאדרדירת לספרות דיאליסטית, עם עלילותיה, המתעלמות מתשע עלילות-הציפורניים המקבילות של גרסטב, רעל הדיאלוגים שלה, החצובים בסלע. נאמד דק זאת : המופלא שביצירה יחידה-במינה זר היא נגיעתה הישירה, הפשוטה רתמה ברבדים עצמם - מעבד למלים, לעלילות, לתכנים רלאידיארת. פשטות זר היא היוצרת את קסמו של הספד • טרום כל הבנה אינטלקטואלית, ואין היא ניתנת למיצוי ב"ניתרח ספררתי". שכן "בדנהדט", הנרגע בגלקסיות ובשאלות הגדולות, חותר, במקביל, לגילוי סוד המגע הראשוני שבין תינוק לאמו, כאשד היא "מניחה אותר עירום. כמר שנולד, על בטנה, בשד לבשר" )70(. המגע הרחום הזה שישבור את מעגל-הקסמים של הצעד האנושי )136(, מדחף בספר כמעין משקל-נגד להכרחיות הכליה והמרות, וראשוניותו שטרם-המלים היא גם נחלתו של "בדנהדט" כיצירה ספרותית • הערות ו . על-פי תפיסתו של ויקטור שקלובסקי, מאבות הפורמליזם הרוסי, תכלית האמנות היא לעורר בקורא את החוויה שבהכרות ראשונית עם דברים ולנערם מתפיסתם השגורה, האוטומטית להפוך אותם ל"בלתי מוכרים" ומוזרים. 2. אחת ההגדרות של הריאליזם היא "אופטיקה שאינה מביאה אותנו קרוב מדי לאוביקט ראינה מרחיקה אותנו ממנו יותר מדי' אלא מראה אותו בדיוק באותו אופן שבר אנו רואים אותו, כרגיל, בחיים היומיומיים". 3. בסרט "מלאכים בשמי ברלין", של הבמאי הגרמני וים ונדרס, מושגת נקודת-תצפית "אלוהית" על-ידי הצגת העולם דרך עיניהם של מלאכים המבקרים בעולמם של בני-האדם. 4. אינטופטציה המעגנת את התפרקות המציאות ב"ברנהרט" בדיפוסיה שלאחו מות אשתו של הגיבור, הציג אריאל היושפלד, במסה שפורסמה "בהאוץ", 31.3.89,7.4.89. חיה הופמן. ב"ידיעות אחרונות", הציגה את בונהוט כ"יקה בלבוש בודהיסטי". ךג~ר R ט.ד כ;סג ~ם ~:;כזקו ;:זזק~ר ~חל' 7? ~~ים ל n .ד.ך:ן . 7? .ח~~ ;:זגוף ע;~ך .ט~?זג~ w ה-ח;זקב, · וו:זז:רי, wf יזכה, דizן !?שוז)ה - להסז-ריר שכחה : • • -: ן T ך::ז~ז~ה :p ~ןה, יוני 1989 יעקב שפי: מזכיר הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית הבסיס להצלחה יותר אישי מאידאולוגי לארגון העובדים אצלנו 'כמו לכל ארגון עובדים אמין 'אני מניח, וגיאוגרפי' כאשר ניתן ייצוג לכל סקטור מבין החמישה הקיימים ישנן מספר מטלות בסיסיות : הראשונה, והחשובה שבהן' היא אצלנו (ייצור, טכנאים, מהנדסים, פקידים ואקדמאים), שמירת מקום העבודה, והשנייה, שמירה על תנאי שכר ותנאי כשההתייחסות היא גם לאזורים השונים בארץ' שכן התעשייה עבודה הולמים. האווירית מתפרשת על מפעלים החל מרמת-הגולן' דרך נמל מעבר לזה, אנחנו, בתעשייה האווירית, משתדלים לפעול בעוד התעופה בן-גוריון ועד לבאר-שבע. עשרות תחומים למען רווחת העובד. אנחנו מנצלים, לדוגמה, את באשר לייצוגנו בהסתדרות, יש לנו מספר חברים - חברי כל כוח הקנייה שלנו כדי ליצור הסכמים מוזלים עם מוסדות תרבות, המפלגות - בועה"פ, בהסתדרות המהנדסים, במח"ר כמו "הבימה", או עם הוצאות ספרים כמו "עם עובד" ו"מעריב". ובהסתדרות הטכנאים. אני עצמי חבר הוועדה המרכזת של אנחנו דואגים לקייטנות לעובדים ולילדיהם, לבתי-הבראה ההסתדרות, והרגשתי היא שלו היו נציגי העובדים משתלבים גם תויוליוiפלו ספורטיביות. ממש בימים אלה משתתפת משלחת במערכת הפוליטית החיצונית, כלומר בכנסת, חיתה הצלחת ספורט שלנו בת שלושים איש בספורטיאדה - תחרויות ספורט תנועת-העבודה בבחירות גדולה לעין-ערוך מזו שהתבטאה של פועלים ביוגוסלביה. בפועל . אני בטוח שעובדי המפעלים היו מצביעים גם לכנסת גם בנושא של טיולים לחו"ל אנו דואגים להתערב התערבות עבור נציגם האישי, אפילו כשהם משתייכים למפלגה אחרת. ארגונית - בנושא הכספי' בתכניות המוצעות ובבדיקת החברות הבסיס, לדעתי' להצלחה בבחירות, הוא אישי הרבה יותר מאשר המבצעות. דבר אחר הוא חנויות הרווחה המוצעות לעובדינו, אידאולוגי . בהן הם יכולים לקנות בהנחה כמעט משרוך נעל ועד לפריג'ידר. זו צריכה להיות כעת משימתה של תנועת-העבודה, שהכשירה או בנושא הנשים העובדות - הקמנו מעונות לילדי עובדים במידה מספקת אנשי בטחון וכלכלה, ולעומת-זאת לא דאגה על-מנת להקל עליהן . למקצוענים בתחום האיגוד המקצועי . בכל אלה, אנחנו רואים את עצמנו כשלוחה של ההסתדרות, ממנה עם זאת, אין לשכוח את הצלחותיה הגדולות של ההסתדרות, כמו אנו מקבלים את ההנחיות המקצועיות, ומהסכמי העבודה מערכת הפנסייה או הבריאות שהן כאילו מובנות מאליהן' שנחתמים בינה לבין האוצר - אנו ניזונים. ושו:בוצמתן לא מובאת מספיק לתודעת הציבור' הרואה מבחינת המבנה הפנימי שלנו - יש לנו מועצת עובדים ארצית בהסתדרות עדיין את נציגת המימסד השנוא. אחת שמייצגת את כל עובדי התעשייה האווירית. (להבדיל ואילו אנחנו' בתעשייה האווירית, יודעים את האמת, נהנים ממנה ממפעלים אחרים בהם קיימים וועדים נפרדים לכל סקטור). ומעריכים אותה. בחירות מתקיימות אצלנו אחת לארבע שנים על בסיס סקטוריאלי ספרים בטעם-של-פעם, ספרי ~~#/\" מסלולי טיולים ומסע לארץ-ישרא במנהרת הזמך אל ץהאר ~"" של / ~~ לאורכה, לרוחבה ~~#/\ "\-o"\' עודד פיינגרש ולעומקה. ...."P~"P <:-~ ארכיארלרגיה, תולדות ~~ ~~ צבע בטבע ~~ ההתיישבות, היסטוריה ~" '{)""'"' ארץ קשת וענן יהודית, מעשירת. ()~ ~ אמאאדמה ~t> ספררם בכריכה קשה, 160 עמודים, ~#/\ ארץ הייו (עם דוד עיטם) 120-150 צילומים צבעוניים בכל ספר . ~~ "A.~ מפרים מבית ובוב - מפריח מעריב עודד הנודד 14 זוןועn י 113 חמוטל בר-יוסף תמר משמר ארבעה שירים על דן פגיס בגובה ארם שוב יו:זג;:~דi ז 5ת iJ .ז;וריס דק ל~צ"ם ד:~ . סל??ז:וי ז 5ת iJ !ל;ם זק.ב; ס~:ד iJ~. ך.ךת זק.ל t'~;גr:יי~f R בןה fדלז;רף · ~יש;ן ז;ו~ךיל וז;וקטין י :;נגכה ?$ןם ל??ר;ת זp~p ל;מ;ת ~וכרים ס;סה iJ זך . ךב iJתך.~פpז o/. ~לה Pה??~ ה~י~דi מול ;;ראש זק.ה;ליד .א;סה ~ש לי רו" l] י~י~~ ~ל iJ כ~~ . יי:rי~ן ל iJ ~יש לף ;א;ת;ך~~ סז 5סי זק.ל W. לסד בןרוך ם:גqזל fע~?? 5ז i>piJ ך~ר י W ם םי~;עqז מ?? . בן:;וים ע;~רים דז?'י??סם הסונו;r~ זק.ל ד:;וילה ,~ידס;:;וית f לי זלזו t' ף לא ~ילי~~ר ~סי ~זpק;i? .ם ז:ז:;גל~ז:וי f כל iJכ .1], במתנה מה לעשות f לי רוזכ ו:;גלי ~:;כן"זז;ים, דק ל iJ~י~ ~ךזגך . ~ךל . קת ;יג;:~~ זק.ל ~ל.ה 1~1 ~רק ק#ה t' ד??~ך i]םיריקt וי~:; ~?צול זק.ל w ע;ן יר~יר.qז לא ס~ה t;כי??ד ל?$ןם. יי:rי~ן ?ס~יא ?ף א;ת; :;נז;ו Q ~ה ?$=\1 זגי :;נגי R ??פוס נ; 7 דו ~ם ~??;ק . ךס;ר ~~1· ה;דךז:וי ז;וריס. כה;כ n ה לאפשרות של יפי " :• T T ז;וה ל~ש ·,ת; ~יד ל;ז;ור י iJ ~ם 1f ג;: 5ז W י ?9iJ~יר T : •: : : ~ם .הלךrו;זנ;: ~ת 1iJ ך ? ~צכח ?d ךי'?ז?? ךש;~לי דק ,ם:גי~~כאןי בתחתית ץהאר ושאלז-וי מרוע נבצר מטבע האדם TT T -"." • T : • --• : -T : ך iJ ~?גל.ת חדק~pז~iדהליחר;rו;ז?הזg?~ל. ל;ךי;ת 7? פ .י$? ה.ל~~ ג~ד ~אן fכrry ז:וית $?ס . ךץ נוזל שחר וגבה-~לים א; ג; g ס. • זג~יא T ~צ;ת 'ף~~- סי~qז;יל- קומו, שובו ~ל iJ זקבןןה ~~זק.ר הוא ~זד . קן ~~קבו~ים wreiJ ים iJ !ל;ךןים ~ל.ה iJז~~ W,קכrW קו~ ~יג;נ; iJ.כל~~סי~ד w~י R רמי~ית ~~דה ~ל iJ ם~~ה iJסת- Rר R ~ית ~~w יו הוא דג;בי:r~ :;נף ה5זכגqז~ זכך.וי 1~fP.7? לחים n96 ;ןה iJ ק:;גדז:זת ;מ~ w כ ?~ךף ~ל קיר; ry.~:;י ענ;~? ~י~יך זק.;:ז:;גכו ק"ר~~ Q:YRQ לש;ך ~ל.חי iJ.תי~??~ ח~? " ל ~היד. ד~ידiWiJW ~ש .ג?? R .ןת f. סר;ת ~ה;ת iJ ז;ו~כ ה~ז:; P.7?~ךי ך~מו;גן ז;ו:;גחיד י על שמוך;תיה ו?ף לא ס~ה ז 5קןח ן~:;ולו ל"א Q :ף !~יד . W ל ס~ wה ". סראשו~ה wהרי i? ה ~י ~ל .~:;י~;ק בשולי עמודים ז;וה ~זp2$ ה -תז:ז??'?ז iJ זקז~ה fW ~י~יף ? בשולי עמודים מס.ז:ותים iJ ~ם ~ת ס~מו~ה -ףר;r~ומ~iJ ;חיןה • T ••• : • -• • : שוכו ז 5ל w,n~~iJ ס~ר ל"ר~ע של ספר את צל; בעבר שאפז-וי ~~~שות iJזק.ל ·~ ת~~;ג iJ לש;ן 0 T T T ".' • :• •,• •• •; -: iJ ~מוןה :;נס;ך :;נת;ך ~יף יג??יכ;t:p סכ ~ךף 7??.!iייםf בן~ר ~ל סא t ז :pvרוסה, W?!ס w ~ה היא fע;לם זקלו~ה :;נת;ך דן~ה ה;:;ויעו, ,ול~~ ה~יכו מ;:;גr:יים. ם Q ר iJק W;גה. א; דק ~ת iJ ש;;גכות זק.ל ~לי ~ל iJ ~~יןים :p ~ין iJל~~ iJםיקqז;ח ז 5ת ;.ר~יס R ףים דקיקים fן;ר~~ ~זסי wש~ז:זי:rה?t??d~~ ךש;ך ~~ז?'יקות ~ךןל. ול.ר~ע הוא הוא ? מזרימים מכל א;ת רמזים של n ל;ם ~ל ס~יג:ם iJ ק~חות ~פוך . ~:~ ~;יב תס;;~ ר~ש T~: ל~נ · רך i ת T ז;ו 9 לול ??~re ש. ~זqnf · רזי אל המערה שמ;שלים עטורי חצים נז-ורו 0 t TT : -'." 0• ' •• •.• : : :- ז 5ת ד i?T?iד. f אן ץ:~~ .Qf אן 9.~1:pביי:r וק.רי ורך~ו;rז:ז ל R~. רי ~.ךץ י ובר;rז:ז9 סו ~ס ry ז:וית . ל??דו ~ל.ף-~ית לpז ת~'?ז ס~רית. W ם נו 1ל W ח i ו~;נ ii- ~לים ירפד את מצעיכם המופסים f אן t;כ?Q?Iכn~·wt;כr;ר.רי ~אורים. :pסךנ;ןבpזf אן ~ין םיט~qז~ זק.ל ~. ךל.ת 0 T "•• •,• T - : ."' •• : qזהt'ך Q ~קצוץ ?$=\1 זגי p מ;רים. יום t' ר ז;וה iJ ךד~ים סע;:;גרים ג;:~ w רי ל;לה וזגה iJ ח;ז?ה נ;~לת ? 15 1989 יוני המפרות תהפיני רקעה הומיתארי ~יי ליי~ינן KAI LAITINEN "רחוקה היא פינלנד בצפרן", כתב בשנת 1958 ט~אר~אס ~~ס;נה בשיר, שבר הוא מהתל בקלישאות שחוקרת הנרגעות לטבעה של פינלנד ולאופיר של עמה. השררה המצוטטת חינה למרות זאת עובדה גיאוגרפית : פינלנד חינה אכן בצפרן הרחוק. באותה מעלת-רוחב שעליה ניצבת בירתה, ,יק~יוtלס נמצאים גם צפרן חצי-האי קמצ'טקה, אלסקה והקצה הדרומי של גרינלנד. אף-על-פי-כן פינלנד איננה קרחון ולא טונדרה ארקטית : אקלימה הממוזג הקר דרמה בהשפעת זרם הגולף לאקלימן של שבדיה רנררבגיה. על כל פנים, האקלים מטביע את חותמו על התרבות הפינית רעל אורח-חייהם של הפינים. המיקום הצפוני נתפס בספרות פינלנד גם כסמל . המשורר איבר ליבו כבת בראשית המאה את השיר על הקיץ של ל~ל~י • שבר הכל ·" נחפז לפייא; · מתכסה במהרה כשלג. ליבו הבחין בתופעה דרמה גם בחיי-התרבות הפיניים, ששפעו כשדונות צעירים שנקטפו באינם. אחד מהם היה אבי הררמאן הפיני, הסופר ~ל Rסיוt קירי. שנפטר בגיל שלרשים ושמרנה. ל.יבו עצמו היה בן ארבעים ושמונה במותר . פינלנד נחלקת ברורות לצפרן ולדרום :. הלסינקי שבדרום היא עיר אירופאית בינונית בגודלה ; לערמתה לפלנד שבצפרן היא חבל-ארץ שאוכלוסייתו דלילה ותנאי-החיים בר קשים. חלוקה אחרת היא החלוקה התרבותית שבין מזרח פינלנד למערבה. חלוקה זר מתבטאת בניבים הפיניים, אך גם במנטליות התושבים ובמנהגיהם. ההבדלים בין מזרח ומערב משקפים את עברה של האץר . במערב מורגשת קרבת הים, ולחרפו המערבי של המפרץ הבוטני שרכנת שבדיה, שתחת שלטונה חיתה פינלנד למן אמצע המאה השחים-עשרה רעד 1809. מן המערב הגיעו לפינלנד הדת הנוצרית, הסדר החברתי ומערכת חרקים, שרובם תקפים גם בימינו . אלה רכן משטר דמוקרטי ומדיניות סעד מפותחת קושרים את פינלנד לשאר ארצות סקנדינביה, שאיתן היא מקיימת קשרי-תרבות ענפים. חלקה המזרחי של פינלנד הוא ארץ יערות ואגמים. רצועת היערות המתחילה כאן נמשכת ברציפות דרך צפרן רוסיה וסיביר בואכה חרפי האוקיינוס השקט. השפעת התרבות הרוסית בולטת במזרח. כאחוז רחצי מכלל תושבי פינלנד משתייכים לכנסיה האורתודוקסית והשפעה רוסית חזקה מורגשת גם בניביה המזרחיים של הפינית היא מיוצגת בין השאר על-ידי מלים שאולות לא-מעטרת, שחלקן התקבלו גם בפינית הספרותית. פינלנד חיתה במשך תקופה ארוכה מחוז • שעליו הטביעו את חותמם הן המערב והן המזרח. בין השנים 1809 ן-ך 191 חיתה פינלנד חלק מהקיסרות הרוסית. למרות זאת עלה בידיה לשמור על זכריות רבות שמחוזרת אחרים לא נהנו מהן . ההבדלים בין המזרח והמערב משתקפים היטב בספרות הפינית. הם באים לידי ביטוי בשרני לשוני ובהשקפות-עולם שרנות. עוקצם של הבדלים אלה הוקהה עם התפשטותה המהירה של הפינית הספרותית דרך העיתונות ואמצעי-התקשורת המודרניים. גם מעבר הארכלרסיה מהשטחים שנמסרו לברית-המועצות בעקבות מלחמת העולם השגיח טישטש הבדלים אלה. איבדה במלחמה את אחד ממחוזותיה, ןגרל~ה. ואת עירה השגיח בגודלה, ריננרךג. תושבי האיזרר, שמנר כ 12%- מכלל אוכלוסיית פינלנד, עברו כולם לתחומה הנוכחי של פינלנד ופוזרו ברחביה. גבול תרבותי חשוב נוסף העובר בפינלנד הוא הגבול הלשוני . כשבעה אחוזים מתושבי פינלנד חינם דוברי שבדית. הם מתגוררים לחופיה הדרומיים והמערביים של האץר רכן בהלסינקי הבירה. ללשון השבדית, השרנה לחלוטין מהפינית, יש מסורת ארוכה בפינלנד . השבדית שימשה בפינלנד כשפת תרבות ראשית. חשובי סרפדיה של פינלנד במאה התשע-עשרה, י~סאן ל~ךרריג ר~~~ךג יז~וים טו~די~ס. כתבו כשבדית. השירה הלירית שנכתבה בפינלנד כשבדית חיתה תופעה חדשנית חשובה. כיום השבדית היא שפה רשמית לצד הפינית ומעמדה איתן : תרבותה היא חלק בלתי-נפרד מהתרבות הרוחנית ומן ההיסטוריה הפינית. דוברי השבדית רשאים להשתמש בשפתם במגעיהם עם השלטונות, ובפינלנד קיימים בתי-ספר • אוניברסיטה, עיתונות, ספררת רתיאטררנים, שבדיים. נציגיה הבולטים ביותר של הספרות הפינית-השבדית כיום הם הסופרים ט~~ה ~א~סרן • ס~ויק ~י~א~ן •:pוי 99 ר ןאtוליק• י~סאן כךג~ם ן~ךן רו~ר והמשוררים ננ~ Rר~לן • לאךס ל~זr. ןן R י ל~ה ~~.ןךסרן · השפעת הספרות על פינלנד חיתה רבה יותר מאשר על הרבה מדינות אירופאיות אחרות. תפקיד הספרות כמעצבת תרבותית ולארמית היה חשוב בשלושה מישורים עיקריים. בראש ובראשונה, הספרות יצרה וחיזקה בפינלנד את הזהרת הלאומית. כמר כן הספרות השפיעה באופן ברור ביותר על התפתחות הפינית לכדי שפת תרבות. המישור השלישי שבר השפעת הספרות על פינלנד חיתה ניכרת הוא אופיה את הורמר למד i ר םייפחת פינית•, ליקם ותר גם: רמי םערי התרפאוטי • שבאמצעותו היא לעתים ביקרה את החברה הפינית ולעתים שיחורה לחצים בעיתרת-משבר שאת גורמיהן ניסתה להסביר. בעיית הזהרת הלאומית החלה להיות אקטואלית בשנת 1809, כאשר פינלנד הועברה משלטון שבדי לחסרת רוסית. קשרי התרבות והלשון הישנים החלו להתרופף, ובמצב שנוצר צריכה חיתה להימצא דרך ביטוי חדשה. לספרות היה תפקיד ראשי במציאת דרך זר . חמישה אנשים יצרו את התשתית לתרבות הלאומית : המשורר י~סאן ל~ןרריג ,גך~~~ר אוסף האפוס הלאומי "R לןלה", ~ל~אס ל~ר~ט. הסופר וההיסטוריון !~וים טר~די~ס. הפילוסוף והמדינאי י.ר. 9ןtזל~ והראשון בכרתני הפרוזה בלשון הפינית, הסופר ~ל Rסיוt קירי . י.ל. ר~~~ךג החל לכתוב בשנות השלושים של המאה שעברה. שירתו עסקה בעיקר בנרפי פינלנד ובחיי היומיום של הפינים. ררנברג כתב על מלחמת שבדיה-רוסיה )1808-1809( סדרת בלדות ("סיפורי סגן-המשנה 9טרל 111848-1860 ),שבהן הדגיש את גבורת החייל הפיני ואת תחושת האחריות שלו בתנאים קשים. הבלדות תיארו את המלחמה בצררה אידילית, אולם עיקר חשיבותן היה בעידוד תחושת האחדות הלאומית. הרופא ~ל~אס ל~ר~ט נטל על עצמו את המשימה ללקט את שירת העם הפיני. הוא ערך אחד-עשר מסערת ארוכים, שתכליתם חיתה איסוף שירי-עם. לנווט מצא את מרבית החומר שצבר באיזרר השייך כיום לברית-המועצות, במזרח מחוז R. רל~ה הנידח. זמרי שירי-העם שחיו בכפרים המבודדים שבאיזרר זה שימרר בזכררנם את השירה העממית והעבירו ארתה מדור לדור. האפוס הלאומי הפיני ה"קלררלה" (יצא לאור לראשונה בשנת 1835, ובעיבוד.מחודש בשנת 1849(, נוצר משירה זר . לנווט שאב את יסודות ה"קלררלה" משירת-העם, אך האפוס עצמו אינו ערד שירת-עם, כי אם יצירה ספרותית שמרכיביה נבחרו, סודרו ועובדו לשונית וסגנונית. תפיסתה המוטעית של ה"קלררלה" כאפוס עממי אותנטי הלהיבה את הפינים ויצרה גאווה לארמית, שהתבססה על הנסירן לחשוף את עברה המפואר של התרבות הפינית. השלישי בין מחזקי הזהרת הלאומית, !~וים טר~לי~ס. יצר בשני ז'אנרים : אגדות רררמאנים היסטוריים. ככותב אגדות נודע טרפלי;ס בסקנדינביה כמעט כקלאסיקרן הדני ס~ס :pו 9 זק~ן ן~ךן.~~ . בררמאנים שכתב תיאר טרפלירס את מצבה של פינלנד בתקופת השלטון השבוי . הוא החדיר לספרות הפינית תפיסה היסטורית, שדירבנה את הפינים לגילוי מודעות לארמית. האפוס של ל~ר~ט היה בזמנו היצירה השירית המושלמת ביותר שפורסמה בפינית. אף-על-פי שהשימוש הספרותי בלשון הפינית החל כבר באמצע המאה השש-עשרה, בראש ובראשונה בטקסטים דתיים, הרי שהפינית לא התחרתה כשבדית כשפת תרבות. האפוס של ל~ר~ט הבליט את עושרה של הפינית ואת עוצמת דרכי ביט~יה והדגיש את אפשרות הפיתוח הגנוזה בה. העיתונאי רהתיאררטיקן י.ר. 9ןtזל~ היה מהמצדדים במלאכתו של .ט~ר~.ל ןtזלגכ;t היה פילוסוף. שפיתח את מחשבותיו של הגל רננה בהסתמך עליהן . תיאוריה · שעסקה ברוחו של העם. לפי תפיסת 9ןtזל~ רוח העם היא המביעה את טבעו של העם ואת מאפייניו • והיא המעוררת אותר למודעות עצמית. 9ןtזל~ ראה בספרות הכתובה בלשון העם את המדרבן הראשון במעלה בתהליך זה של התעוררות לארמית על-אף רקעו הלשוני השבוי הדגיש 9ןtזל~ ששפתה של פינלנד היא שפת רוב העם, השפה הפינית. משנבחר לסנטור הצליח 9ןtזל~ בשנת 1863 לאשר את ההכרזה על הפינית כעל לשרן לארמית בעלת זכריות שררת לאלה של השבדית. בן-זמנו של 9ןtזל~ ומגשים תפיסותיו בספרות היה ~ל Rסיוt קירי . בררמאן "שבעה אחים" הוא יצר את הבסיס להתפתחות הפרוזה הפינית והורה את הנירון .שבר עליה לשרת את מטרותיה בעתיד. קירי העלה בררמאן נושאים, שעתידים היו לתפוס מקרם מרכזי בספרות הפינית : מערכת היחסים בין האדם לבין הטבע והזיקה שבין היחיד והחברה . הטבע היה והיגר נושא אהוד ומקובל הן בפרוזה והן בשירה הפינית. לפעמים ראו בר אריב, אך בדרך כלל הוא נתפס כידיד . הטבע והאהבה היו מקררות ההשראה העיקריים של משוררי פינלנד. גם בפרוזה, בעיקר ביצירות י~ס~י אחר רפ.א . t;כילא~~~ה. הטבע הוא אחד ממרקדי היצירה. משמערת הטבע רבה גם בספרות הפינית המודרנית, והיא בולטת במיוחד ביצירותיהם של הסופרים הצעירים הנוהים אחרי השקפת-עולם "ירוקה". לא רק קירי רר~~~ךג עסקו בנושא המרכזי האחר • בקשר שבין היחיד לבין החברה שבה הוא חי. מהרת קשר זה, משמערתו והשלכותיו העסיקו את הסופרים הפיניים זה יותר ממאה שנה. עיסוק זה מאפיין את מרבית יצירותיהם של סופרים כי~הני אחר יר~ל .ן~רטוiל.יואtולי~R י~~טר רפ.א. t;כילא~~~ה. והוא מהורה נושא עיקרי ב;צ~רר~ טר 7 בר ן~א~~ .ד~~זpי .ה~~~~ס הסופרים הפיניים הביעו את התייחסותם לבעירת חברתיות, ולא התחמקו מהבהרת עמדותיהם בשאלות פוליטיות. הם הרבו לתאר את חייהם של תושבי המחוזרת הנידחים והעניים בהזדהות ובאהדה. בעיית ערכיות האדם באשר הוא אדם היא אחת הבעיות החוזרות וערלות בספרות הפינית. בעיה זר מעסיקה גם את הסופרים הפיניים העכשוויים, אף-על-פי שזירת- ההתרחשות הועברה מהיער לעיר והסוגיות הנידונות היכן בעירת השעה. u תזןוו •113 ~~· אלקסיס קירי )1834-72(, אבי הרומאן הפיגי ("שבעה אחים", 1870(, דרמטורג ומשורר לייר; כתב בין השאר את הקומדיה הגודעת ביותר בספרות הפינית "סנדלרי אדמת האנושים". השיר "שירו של לבי" לקוח מסוף הרומאן "שבעה אחים". אלקסיס קירי Alexsis Kivi שירו של איש היער wירר w ל ל~י wלום, z.ר~ w לכם .;ך iJ ר. nך· w ת iJ~אול ,הVץ'ךח ל.ילית ! םולVץ7רו 1 ן iJר~~ !w ם ~רי 9 ה .ה~: חולית, ~אן ~11'ריrב~ס ס~;;זןר ; לשם את ילידי אביאה. T • T • t -•: T : צו~ד Rרי i? ה, i? ל.א אוןי :p ר:ווכ סך~ t;> ים ס~זה. םVץ:1 ~ם ל~לד ,תויוiל ז 5ת i(f ר ט:ןאו~ןה לךעות י~~ רו~ה תויוiל ~ן z~ר ,f ~.רי ~דון i]~אול . ~נבור חןש ~ש:ו r:r ןם, ~זקחוזות ז 5.ךץ ט!?יולה w ם :1 ~ם ל~לי ,תויוiל ז 5ז;ימוןד ?~רי םrב וב, םrב ןןת ~.ךב ::p סיק ~ןמות ר~~: ~~w :ה סעוןם. ז 5,רץ ט:ןאו~ןה לחז;יגןגד . ~ל ~גי ס re ך R ע סזקלןגלב, ~ה ם~~~ לוי ל q:;גי:;גי י ~יפה זק~ין R ירות א~ל , לנ:ןן .שן~~ סך:כ:;גי, 13תכr א ry ל - נו~ב ף~.?ק? לשמע את שיר .סמחו:r.ה rי ; --• ••• -; • ז5I;יiJ ל.ך 1~I ~ר לי , ךססד ב~~ 9~ i :;גיב. מרחב השאולי מרחב שלו 1 ••• ז -- ז •••1 די ז •.• סךסק ;:וךיב" iJ ךסק זtf,ב~ קולו זקל ~י ה:וא סעו~ר wם ? סךסק ;:ועוןם סנגו t ד~י קול ת~?~ ר~~ ו:ז~~ית ; ז 5ת .ד.רר iJר~~ ~ררי~ה. *ה?וaא~~ם ;:זיא ~ח iJ~ז:וים זקז~~ת ך~ת ש~ל' כוקיתלוו~:ה iJ ~יוית. 13713 ל.י ס i סב ~ז;י~ךרים. ריקi'סווi,qיי" ~ל "~ל הבוא יכלק וג:כרו 9 ן ;:ז~יוי :כאדשןו •"qf ז;וה r:זים".15 כה ה~ל~~ חיא ~אד ס 7w ךה, ~ש הוד ~ב:ןןה ל 7P~;גק : Q ~ר רוגש ךס~~ר R ם, ס~ש ס~.ד~ה ה~~ ך ::r ~ש:ווכ נו~ל רו~ם. י~~ רו~ה לחיות ~ן z~ר , . . . . גנגור ח i ש אש:ןח רם, T --:• • ~~חוזות ~.רץ ט~יולה ~~מר.דד ד~רי םrב וב, · ר~~: ~~w :ה סעולם. *Q ~י;לה אי~:; ;ג~~ו,ז זק,ל Q';י~ ~ל iJ'י~~ יpזב;:nה:~;ל; ס!;כי~ית. תיאור אמין וביקורתי של האדם ושל חייו היה ממטרותיו הראשיות של הריאליזם הפיני בסוף המאה שעברה. עיקרון היושר בתיאור הוביל להצגה מחודשת וכללית יותר של הדברים : ביקורת עצמית בהתייחס לאומה כולה. קו זה מאפיין בעיקר את תיאורי:יזן של שתי המלחמות שבהן השתתפה פינלנד . מלחמת העצמאות הפינית )1918( חיתה גם מלחמת אזרחים, שחילקה את האומה הפינית לשני מחנות: מחנה "האדומים" שאליו השתייכו בעיקר בני מעמד הפועלים שדגלו ברעיונות סוציאליסטיים, ומחנה "הלבנים", שייצג את המעמד העליון, את המעמד הבינוני ואת האיכרים האמידים. המלחמה הסתיימה בניצחון "הלבנים", אולם הספרות מיהרה להציג את המאבק גם מנקודת-ראותם של המובסים. הספר המוכר ביותר שנכלל בקטגוריה זאת הוא ספרו של פ.א. הזt~~אליכ;t "העליבות הצדקנית", שיצא לאור כבר בשנת 1919. מלחמת העולם השביח, שנחלקה מבחינת פינלנד לשתיים (מלחמת החורף 1939-40 ומלחמת ההתשה 1941-44( חיתה נושא לרומאנים ביקורתיים לא-מעטים. המפורסם שבהם הוא ספרו של . ךא;כ; לי~ה "החייל האלמוני" )1954 ),ורמאן מלחמה ריאליסטי אך מתובל בהומור, המוכר לכל פיני. ברומאכים של הסופר . ךא~; ק.רי תיאור המלחמה הוא גרוטסקי וסרקסטי' כך הוא גם בכמה מיצירותיו של ס~ריק ~י~א~ן . ספרו של ז;ני R. ה 1אל ti ארי "ש'כו ry ה המצרי" )1945(, שזכה בפרסום ובהצלחה עולמיים, תיאר את השפעות-הלוואי של המלחמה בצורה עקיפה. באמצעות הבחירה בנושא היסטורי עלה בידי 1אל ti ארי לשקף גם את חוסר-הוודאות של הפינים אחרי מפלתם במלחמת העולם השכיח. הספרות עזרה לעם הפיכי להתגבר על המשבר הלאומי שאליו כקלע דווקא על-ידי החיטוט המתמיד בבעיות כאובות ודרך תיאורן המפוכח והבלתי-מצועצע. מאמר זה עוסק במאפייני הספרות הפינית ובתפקידיה בפיתוח תרבות העם הפיכי . התמונה המתקבלת עשויה להיו . ת חלקית, ומן הראוי להימנע מהכללות : מטרת המאמר היא לתת תיאור כולל, אם גם פשטני מעט, של היווצרות הספרות הפינית, ואין לו יומרות לתאר את קשרי הספרות הפינית עם הספרות העולמית. הספרות הפינית שככתבה אחרי מלחמת העולם השכיח שוכה מקודמתה לא רק בהשקפת- עולמה, אלה גם בסגנונה. שינוי מהותי חל בשירה הפינית בהשפעת המודרניזם כפי שהוא מיוצג אצל ט.ס. אליוט. הסגנון החדש נראה באופן ברור ביותר בשירתם של 1$Q ב; ס 1$ :;גיק; יל-הןזtוQ ה .ו~?? שירה שסללה דרכי התבטאות חדשים ושמה את הדגש בליריות צרופה המבוססת על יסודות מוחשיים. האביקו עושה שימוש כיכר באירוניה, הבאה לידי ביטוי בהקבלות המדלגות מעל העבר וההווה ובמשחקי-ז;נלים שנונים. מבין המשוררים המאוחרים יותר נטה בעיקר ~~tקי1$Q ריק;ז;כקי להשתמש ביסודות מן השירה העתיקה, על אף עיסוקה האובססיבי של השירה החדשה בבעיות השעה, עיסוק שהתמקד בתחזית התפרצות גלי המחאה הידועים כמרד הסטודנטים הכלל-אירופאי בשנת 1968. הספרות הפינית בת-זמננו רחוקה מהשקפות רו~~ךג וקירי ומבעיותיהם. היא מתרכזת בשאלותיו של האדם המודרני בחברה הכלל-אנושית שבה הוא חי. המעבר מן הכפר אל העיר לא פסח על הספרות הפינית אף-על-פי שקרבת ספררת זו לטבע רבה יותר ואורח-החיים בפינלנד עירוני פחות מאשר ברוב המדינות המתועשות. הבעיות שיוצרת הטכניקה, סככת זיהום הסביבה וצלו של המשבר העולמי - כל אלה מצאו את דרכם לספרות הפינית העכשווית. סופרים פיניים רבים מוטרדים מבעיות הרוע והאלימות, ודומה שהשאלה "אנה אנו באים ?"היא השאלה, שעליהם מכסים להשיר עכשיו יותר מאי-פעם .• קיי לייטיגן )2419( משמש כפרופסור לספרות פינית באוניברסיטת הלסינקי' מראשי מכון הספרות .הפינית ירכי 1989 אינ; ל.ינ; Eino Leimo זן.ךן :;· ~ל ~ם חדל נובר לריב, הנח לנצים ! 0 " ---0 T T : --: w ה .םי~ר;rן:ז.קז זג~ךד א~tזי:ז~ אחד נא מפ " ה, אחר נא משם, כני האדיר והנפלא ? סוף ס'ע ~· ~~~ ,~ןך~; ~בן i ןם. ו?!~כ: rw-. wדה. ט~iי ר ך~ע T ~זכי ;גא ~ל סוס f ~W פו fסוף , iJ ~ח ל~נו~~וות ?עו;וף Wf לום ! ~זרו ;גא ;ג.ר~ל ומך~קו זכש i ף. ןל . א - ?~זpף ~ת י~~ 2$ ם, · י לאחד ס~ 9 ע ס;ה שו~ה, ~ס . רת ס~~ןה, ל .א-:;כןP.רה. T • כשרה, לאחר ז••: -T•• כני האשם והנדכא. v~iw :ד~~ .-r·w לה רו~ע. - - T "." T ונקt~נ;~ כלךלה ~ל ~ם-ס.ד.רו' . . . סיו :p ;גר ה~~ זק;:ז::;נ~ירו כ~ .רו . ף.?ו::ג w: ::;ננו :P .ד.רו ~חים מסביב למדורה כלי דאג שחים. םיקt~~ עו~ים לי 9 ןה 1f - ךע ?ו:;גים ~נכה, טוב ?~זpףt f ~י ij ~הור ך iJ~ז;ד~ד . W לה iJ~~ןץ ,ן~ע ר RW ט. •ז • --• : T -: •ז כחוץ ססופות גו~שות ,םיpז~כ קבוצת שתי מלחמרת העולם ; ממייסדי ברית " נושאי האש פ . ה כ.ה זכ~ים, כה ג~ים פה .םי~~ג;: אונו קיילאס -תורtז~f~ף W ם ~פו ךל.א רכ;tכזW,ר~ W ל.ר ץן~pזס, דוג~. W. קט. ~ה ~זכי ןיי:זtזח:p ;גר :p זק~ה ~זרו ~9~י . ארבו קיילאס )1901-33(, גדול משוררי פינלנד בתקופה שנין ףירזiז~~-למ~ל סזרל ?ג~ט !. . . . , " ~זכי t;ו~ר ~ל זז.רץ רוחות iJ,בי~tז * משוררים וסופרים צעירים, שראתה את יעודה ב"פתיחת ל~י~ . קי~ן ה~??~ ~ל ~נר . די ס re לרלה. ס~פרס סל~~י חלונותיה של פינלנד לאירופה". שירת קיילאס היא מפגש אחר נאגרות הרי לפלנד הרהיב. • : • -: : לקt ~י~ל~ד . ךמותר ךמות סך;י~;ן R ן j( ל-ן~ת. סגנוני בין הסימבוליזם לבין האקספרסיוניזם . בחלק ניכר . T -: •• - ••ז - משירתו מודגשות חוויות נפשיות חריגות ותחושות ניכור עמוק . זה הכיר את הכשפים החדשים כ~~רב, T עלמו~:-~מזדח שא ;J ב. • ~הו•א• את".חמ~ת - :• "•" -: :ז T •: נ א~נ; קיילאס Uuno kailas ~ה ~זכי ןיי:זtזח:p ;גר :p זק~ה 25 זרד ~9~ד . הדנה הגדולה סבבה רעוד רגע לילי ע~ד . T 0 •• -0." : T : T T : -T •... לאחי • T : ס~~י ס:ה זכשוו' סד.רו - כ~ן~ל . ~גי כ"ה ער . דג ~ליף t ~r:זי. ער.דג כלי הגה כלילה כאש הו g פנו ל;:זt;ו.ז:ן~ל. • • : 0·0 T T : --•.• •.• • : כדעת עלתה לפתע האם המנוחה, T : -•• T -•0• : T : T -- ו :p ;נר ~י~י זכש אוסז=ד : י~~ ~ל ;ךף 25 t iJ.ה~? 2$ חי, f לי זקזיןע, f לי זקג::ןןע רגישות נעורינו כלתה. T : T •• ; • : f ד~ת 25 זרד ס.ר~ח זקוא דיtגw :;וזכה. לפנים נביחר הרבינו לכנכות, 1 • •• : • --: • T 1 האחד הגה בערמומיות חברו ה~וקך מ:פל' ן~~ים zfדכr זכו Rנו w ~ינו. ~~~, ה·~~" ל;-,עט~; לבבו ל~בנל · ש;חל . • •• :••• TT • -•• •: מה w ~~w· ,ה 2$r:זי, מה זק.ז:ן~ w· ,ה ••-ז - נ;:~ W יר ~~דרים ~ג:וי~ינו . ה~ותום נ:פה את אזנר' הרוצח את השלוח, T "•• ז:-- --: ;לנו נכ~~נו :~בני~ה ל~•ה ,;· אל תסזנ~י T בה. T :• :• -: :• ךל.א דג;ד.tז ;גנו :דג;ןtז כן.רו' ~ו ךוק ,םיז:r~ךג; ל.א fיזt.יrזונ.םיז:r~רס מדודות W ל :;נגי-:;נלי-~ךת ~יגן מרבבות ל~ז i, אירב לינר )1878-1926( הוא מייצגו הרבגוני והמבריק ניוחד נ;:אלtז;t1 נו סוס~ת :P ~סי 25 ךיר . ~ת סזזזכ; iJ ן. שוךפות 25iJW:P זכד .:p ;נר קו~א ~קד. של זדם הרומנטיקה הלאומית החדשה נשידןה הפינית ; איחד - נשיותו יסודות לארמיים מן ה"קלררלה" (ביצירות השידיות "מזמורי חג המדרדרת 1903-16(, אלמנטים של הסימבולזים כ~ן~ל . ~י :ןע ~~ז-וול.י iJךן~ים : ס z ~ר ס;ה סשוו , סך.רך - האירופאי ר"ארפטימיזם טדאגי". Wם ~י יו.רע fה!יזt ~ךזכק פ . ה ך כלי הגה בלילה נאפר הוס;ננו ל;:זt;ו.ז:ן~ל. :·•••••• · ד;-- ז ··.·-... נעמד כגברים במלאכת בנני-חיל' • -:•• :• ••.: • • T : • :- נחזית העמל נדרכי התח~ובות : -: • •• ; -: t T T :• • :- - ונמית זה את זה בבליל ? • --."" :• •.• • T : ~מר זקל ל~י~ק.י~ד חזר T כrודס ,ה!~ ס~מךם ,םיז:;~ f ~ל ~קום ;:זךיג:וי זד' דב כ~זזיים ~און .םילושז;rגi] ס ;:ז:;ניטו :;ני ~. רכות. W ל.ר סזזי !fןץ , דוג~, שק.ט. ~ f ל ~קום ן~יג:וי ,jזדג;:ל ,וה~~ ה~~ ~~וי ט~ושtז? ~;נל ל 2$ ן זקךק 'יי:זז;rדג; ~ם w ם ס~יג:וי זי . נוא :p ;נר ,הכג~~ז:; q ןל ןעו;וף ! ~ף Rf~. רי f.1 ~ל זק~א כגrבד:t ג:ויב ~ל 'שו~ף ל.א ~זt~א לי ~קום זקל w ןןה. Rט. ~ן r:ז~~י,r:ז~~י ך w לה סזזי!?ח , ן~ע ר RW ט. w.,i ראותי נתוני גרד ס i ה לי ~-י~~ ל.א ~f,. uתוןוו , נ 11 חלדי יוב;~ן Helvi Javonen ~כז:ו~~םי~~;~ ת;חוכקt ך~~~ד R: רו f .~יגי ז??דת ס~~ים ס 9 דת תסן.ן;~ן i}~;י=t ;רין.ז:ןי . רווכב ס 9f. ף, חtז לי .ט~?? iJ ן לא ז:י~ i א ז 5ת ~לי ~ל ס~לע ס 9P.7P .ס{! ת;,~ס R,ת;נ~ ך:כ;ת ;וךןה, דז~ז f~יגי~ד , ~ל גא ז;רךחו~י , ~ף w ד~לי מי שחי~ לילדים • T • T :• • שוב נולדו הם לילדבותם, לו:ז; w~י ' ת ס~דה' ר ci דנ;זכה, ו:;ב~;גרים ךק.~ים םךiובבקt: ך~ 9 בו ןגעוכר-אר:ח לן:;בר-~ה הבוא סלף f ~~ים דנות : הבוא ס:ה א~~ ת~pז ~ך~ן , iJי w~זv·א ~ד.י ;ו~ם ז 5ת ס~לים לא tז , א; 2$ ח 7iW ~ר ~fלי-זג w ,ים או ז:ד:~וך בוהtזס סקר.דם iWסי , ~ר .ןחוק ן~ר לא iךtקו:.י~ה. ךק ה~ך~ הביתה של"א ז-וזפוג נכשה את היזעת ובכמ ; ---;• T 1 T • "•" T ; - שא~ל T ג~ז , ג~ר רו~ים, ג~ז • ג~ן • שלרה מס 9 ר הנבל, שר שלרה. ז:- ;-••-•·:•T ז:- ס 7i גז 7P:J ז 2לא ~r;רנו~~, נשמה חולה מעל לרכס. ••. -•• T T 1 ד' •:ז v.. ןר r}Qתוכקt~r;רנו~~, עפר מנוה טרדות על אדמה T ז ""••:"iי'-ז-; T ז 5ת ס f ~שיזת ~י~ה !גr;זס, ג~ר . ג~ן, נו w א-~לי. ג~ד גא לי, לpז~ ל 1f סשוב ך iJ ~דול ס~~ל wר wיןה : סי.ה סיו ;:ז~עוךים, לועקt~ ~יד ססרים, ג~רי '1f ~ך~ן ס~~~ים .םי~! :קכןה itfiJ ןה. מ;.ז:ןיר;ת ת;ב~~ .םןtז .ת~~~ ,תור?!~ :קז;';:זיו ת~~ ח=יים ומות טומנת .ז=iבחב -• ז•.· :· ••" ג .....,. --·TT ••ז 1•••• ז t T:• ז 1••••:••.• ו??צו R ה. בובדה יותר נגינת נבל l\דול 1 ז ••"••:•-••:·.,. הג'ךזןr ~לי , ,ת;ך~~-רז:.ז~ 1f ס:ה זנ~.רף 9~iJ ע ג~ל סבו.רא. ~ז iJ .ן.ךך ס~.ר f ה. ךס.דעות ~רוךפו ןיי:זtזגf ~זכר חו~פות שוב ז 5ת ס~ל.י רז 5ת ת!ו;~ f פ:~ · כי ל iJ ל.ב. --ס~~ל w ר למי ש~~ב;א iJ ~~לב ס~יד. וזכב ס~ז.:זק wא· ל~~ ר wי. ל T :רק ~7i ל.ה, Wf ~א ס:ק~ב ןורןr~ס•g ~ל ס~.דת. ~~w חום כ;: R ל;ות ס~ז~ים, ך Qי g י 2$ ןם f ~יגיו אור סחליקו 7?םיךfז~ זג~~ר ל~בבולות. w ~ינו קו .,~ר חלדי יוכונן f ;ניו קול הלווי יובונן )1919-59(, אחת המייצגות w ~ינו שו~ר. הראשונות של המודרניזם בשירה הפינית. נושאי שום ד;~ר w גוי שירתה קרובים לעולמו הנפשי של קיילאס, אך הדגש בדתי. רבים משירי יובונן הם בעלי רקע ~ין בו. תנ"כי. סירקה טרוקה Sirkka Turkka ~ש~ם ~קום לא ס~ה ס~י ~תוך ס v. ~ים עוז?דים ם~ג:יים :;~שום ~ק;ם לא ס:ה ס 9 · י f תוך ס~~ים עוןקךים ס~ז:וים ס~רינות ~9 ~ןה :ק~דח. וןנ:;גי~ים ~נו f ע.יגי-~ןז:דים. החסד . לח:~ים לא היה לתת לא בעיני-פצצות אלא :פעיני-גשם. .·:•-· ~~נו =קלל. דק 2$R ק ב;.ןד 7? עו P. ף ה~ךi ךזק~ה. ויסז;rי.:ו~ נ;ןךים סוסו~ים ~9,םי~~ , Wס .רי R נות עולה זגסם רו~~ת. סזכ~ר ~r;ר~9 ה ג;: 2$ .ק~ ונקt~ דק ס,:ןה ;:זזp~~ק ה~ז:; וקלנו ךןחוק יוסר השדה הנחל · של בני י:ן;נך . :• :•• •: T -•.• T זכ~ר .רי R ה ת~~כ;: בכוס ך iJ~זtR ים, ~9 ;.ךי ס~~ב iJ ם, wR ים ,ן~~ק: f עו~ם '1f ?נכח סרוו:ז. צלליהם הי:ןאוכים של השוס;נים ~~·~~·:? ל-םי iJף~~ א. i תו זi~~ל~ ~ין ס 9 · י ~ש ק~~ ה~~pזקז ;:ז:פל . ~סר- W1f ל.ג wזp~~ה fל t ז;וד ןק~.רך. ז;ובר:ך. ~iJ י ~רוך ס~רז 5ה w~.רר . ;:זנוךית, ז;'ס~יןה ?. ךגע, ש~pז ~פו~ית R ס~ה יש לחיות עם הח=יים ...:.--. י ~ר ~ש ל R ר.א ל~.ז:ןים : ij ם ~סבו ~י ;:זש;ף . י~~ ן~י.ז:ןי ז 5ת !.הי~~ {$?נךז:יי ~ת !ה ~ם .קךם~~ו w ר סזקשו.רר נו P. ל י נוז;ז.ךת וד:-ף~~ י~פור 9ו.ך 9 ת ~ת f ~~יס וזנו;יז:דילה ל wיר . את בית ה 9 רח בשלג. .... ·.· -:·--.. ··. סירקה טרוקה )1939(, אחת המשוררות הבולטות בשירה הפינית העכשווית. שירתה עשירה בדימויים השאולים מעולם הטבע ובמרטיבים שאמירתם ישירה ולפעמים אף בוטה. זכתה בפרס פינלנדיה בשנת יוני 1989 •1987 אוח-לסח מנר Eeva-Lisa Manner :· ד . כי אן.ןה ה~א הופתגנד :-•• • -T -• זקמד ~ל.יבו ז;ח~~ ~~סל ,ה! w ~ליר ונוךל?זזז:.r ו.רו י~זrר~ סזכלל :pדי w~ז i]ד ~ w לג לנ~ח ס~ידס;ף. ~מ i ~~גי ~ריס ~ג;ןמ;זןט;ת, ~~גי ת;מ~~~ ~ךט;ן' נ • י - מפני כל ך;מא מצחינה, כאשד ההיסט;ךיה מתע!(פת •.• :• -: • T : • -:• -: -T • : T T : • רהלאזפים מאבבדים את םהית;כ;ר-rשע. ' ". .. : ·•· .".: -: . . : -: זקמ i ~ל.יבו ~~גי RP.1?~R ים ו~~גי דחירים, ~~גי הזפש;דדים ומפני לבלרי הזעת שמ i עלינו מפני • •:• • •T : f ---: -•• ;• • : ; כל הז-ן;ך;ת •• : • T פאבר האביקו )1931(, אחד הייחודיים אוח-ליסח מנר )1922(, ממייצגות המעבד ••ז במשודדי ם שקמו לפינלנד אחדי מלחמת מהשידה המסורתית למודרניזם של שנות מפני ה!(הודים ומפני ה!(רנים •t••-:••:••- :ז • מפני tt - העולם השביח . יצירותיו כוללות שירים , החמישים . שידיה מאופיינים על-ידי ז.כ w יוכ ס~ז;נים ; מחזרת , דרמאנים ומסרת . אומן סגנון שימוש בשפת סמלים עשירה ורבות- מהוקצע בעל שפת סמלים רהוטה דקויות , המצביעה על קשר הדוק עם ואירוניה אנושית דקה. זכה בפרס עולמות הטבע , המיתולוגיה והמוסיקה . :;כי ~סה הוא סז;נג:יג~ד , ס~ wד w ~~לב :;ןדו~ Qיי , ~ידו נרישטאדט (ארקלהרמה, 1984(. שידיר תודגמו ללשונות רבות. ס~יש ז:ז:זצוב, iJ ~זכ~ה ס~ד;לה, סז;נך~ה םי~סpזקt ~ד - כדי מסמור כפ;ת ה!(דים ושהכמרים א;כלי הל;טוס : :·-: ז· -:·· -: · ··: ז- · ~ tt ב; האביק; Paavo Haavikko םילר-rחמ א;ת;:ז בכמלים מדננש;ת לח;ת . 0 t -T -., : • • : T : -: י~~ םזיטt~ז:; ~ש ?tזזt~ק י ~אן ו~ד~יי י שמ i עלינו מפני חל;מ;ת השרא שמ i עלינו מפני 0 •• t • •• T ; f : T --; •• ; •• T : ד~~ WiJ~ יךם ~ש 7,ק~~ס ~אן ן~ד wיר , iJ ךןע;ת iJ זךנ~סד;ת, ע;.ךד א;סנו ס~יד לךא;ת ~ת ~זק~ת ס re נו, w ~ליס ל.א ,סךו;;כ;: ד~ל ז:ר 9 לח לנו ~סד ס~יד ~ךנ~ל .ם;ק~ ~ןי. ---: --; T T ; --• •: • : ד : ז- ~f W ר זקלזקים רזכזגש w ~ים ס~סה ס q זיו:יי ס~יד מ~לח, מ~לה, ז:זןס ן iJ זז?~ןה. זקמ i ~ל גו P. נו ~~גי ~9 י;ן ,תך.~לזtס ~ל ~זז?~סנו ח ג;ןמ;זןטות iJננ~ך 9 ה, ~ל!ת +.י.ךן 9~iJ ף ן iJiJ,ה~~ך שמ i מפני ההצלחה רהשאנפות, על זכד;ננו מפני •• t • •• t • פעמים ךבב;ת אמדז-רי לדז-רד על יתיזחר-r. -··:--·· -: ?דrסw ה ס~נ; wית 7 ~ל לדי:r~ ת ס ~ · לוכ~ש o/~לה, w ~נו ~~וגנו סז;רשו~ה .~:;יל~ •:· אבל אנ י ך ;צה לחי; ת עד אז רלרא;ת : • 1 T -: 0 •.• • -: T : ~ין ~9 ג::וךרים ~ל א;סם ~~וים .םי~~~כ.ז /' אלה שאינם מסגלי ם לדעת לפני ••1 " -יr-" T "••; rי •• •: "•" •• שההיסט;דיה בתכר-r ננשפת העשב. .••••" :-· ·יr·• rי: : -· ·: ןס~ח לנו לז.כצ"א ןג~ח;.ךי ד:;נים ~ת ס~זכד' א"לקt ג:קיד את הרית; של :•: -ז t T · ש 3שפיע " א נתפ " ס את יפי; ; T '." :זל.ינו ס~יד וב; ;מ~~ ל"א ~חול ~ל זקפוי' ש!(היה לב ה!(צודים חסד ישות כשלעצמ; . ש!(היה ·.· :• ••• t : -: •••: •• :-. :-.. ::· . ··. ~ל,ה Wםסי~כr סי~ ~ית- P. ~ד R ד ןט;ב, הם של~ נשאל; : מה הר-r-א ת ל~~ות ~· :בב ~ 0 --:T T T -T -;: :• • • f 0 •,• : 0 ; -•:- תוב~שר-r נכונ;ת על שאל;ת מטע;ת. י ~ע;לם, ij ס זקל · א :זנו fן 3 וק lf: ~או:יי ?לק.ט .ת;(!~~ד~ ס:יו:יי ~ד זקמו~ה :pסקtwQ יזק~ים ~או ~ןד;ם , - דוח הזאב רה~פ;ך, כשלעצמ; ללא דוח. -: : -::·: :-· ··:- ~ל :צ;ררון ם:~ז:: ה$זןקtז::~ ל~ןןקה ~ד הך:~~-ע~ך~ :p זק;:ךם ג " ךשו .ה~;פ~ ~ל ז:רזז?~ל אוו:יי .... ~יד ש~ם ט~ם 7 ד~ד ~לי' ד:;גים ~זפו~די נ; 7 דו ~ן iJ ~ליןה, ל~~ ~לה כ; 7 דו ~לא ~~זקד ז.כד~ד דו;;ה fדות R.ה~ וגס~ה~ה : ת;י~ד~;(!ג;:ס לקtiJ ק;ל;ת לקtן ס~יח;ח;ת. ~ס:זוז:יי ~ת v ~ד~ה ד~ת iJ,ם~~ ww דובי !ה 7 ~ד !ה ;:ז~וקגר נולד ~ם W ן ה~~ ך~ש לו w ~ר ~ל סר.אש :קזוג ב שו"י' האחד מתח זפם מהד' האחד א;צך את •,• •• • • •• --•• ; • T'."T T • ס~ז.כגד נולד ~ם זק,ן ה~~ ן~ש ל; w~ד ~ל סד . אש, סח "ם ;vיכr~ סם, ס~ודר Rריר, v ~זכד ז.כ P. ;גן, דדוזtז:; ז- ~שוט : ש;~ים, :p לי ל iJ :;כיד ךה ~ת ךה, ~יך;~ים הוא י;זק,ב נ;: R ~ה Q~~iJ ל נ;:~,קז R סה, ל.א ~~רי 9 ה, ל"א ~ודיק, 7.תונ~~~ זןן~דו ' . . . . מ~רים fד~~ םיז:rוש~ ~זז?לג, ~~סוכת ל~ןמ~~ית iJ~ז.כ 1 ד עו~ד .ודו iJד~! ן~יד ל; כ;~ע . ~ל סד.אש, ה~א ה;ל.ן לעולם, ה~א ע,~ק W ~ךכ; .ע~~~ ~ iJ :זוז:יי א;סם :p ;ני w~~w ד ל~הב דק ר~רים w ~י~ם הוא ה;ל.ן לעולם. מוב~ים. י~~ ~צמי נולדז-וי משכיהם יש נגי משני סס~רים ן;:ס. 7~;י:ז P.1?~~~~; ·~ ף~ י;~י -·~ ןו;~י~-ל ' ~ף ~o/ גיז:זם. י~~ ןם ן~~ד וג;ןח~ש;ת. י~~ י;ן~ת " ה wד w ~ים כr7 פ~ דס~ז;כי~ה ~ ~w,ה~ vק~~ ~.דל תכr~ ~ה י~~ ; ~י י~~ ? י~~י~ י;ן~ת. י~~ י;ן~ת ~יפ :;ןזק~תו' הוא דק 'לד.~ י~~ ; ל~ה ? י~~י~ י;ן~ת. י~~ י;ן~ת ד:זtגו י~~ 1,ת; שוב ~ w·, ~~ים דס~~ק ה~א .ק~,ע~יש ~ ה~~ : ה~א חו~ה ~ת iJ.ר~! ~ iJ ס~רים ווגס~ך~ה. 7 ~ד י~~ ה;ך~ת. י~~י~ י;ן~ת. ה~א חול.ם ~ל זז?ו w ה ~;וים wת סעולם, ~ ~~· וא י~~ ~ל סח;ף ו 9תך:חךכr ס .רי R נות ~זז?סל~ת :זלי ; ש~ב סם ~א~~ ~ת סעולם ~ל w דוגיסם, ;:ז:יו:יי ך;~ה לשוב ~ל iJ סו:יחלה : אל הזפים שזפהם הוא ,א.ל~ו;ז~ ן:;}~tקד הוא ~ג:י~ל.א ה~א צ;סק, ~~זק,ד ה~א קצ;ס הוא נ P.i ל, ן~~זקד ה~א נו P. ל ה~א נ P.i ל :p ~לון ~~זקד םי~;;~ נו~לים, !כ QRז.כג:וי . י~~י~ ~ד 9 י~ל ~· ~ת T ד~ ;~~ד ~· w~~~ w ~ים, סם חו?~ים, סם נו~לים, נו~~י סעולם. ~ ". וחוף q1 ל;ם. י~~ס~ P.ת~~ ~ד 9 ~ת ל;;וזקטות ~~ס re ה סם נ;~לים ם~ר~? ןשוד~ים ~ל ס~ד~ה רי w ~ים, 0 זקל ,ם;~ז:; :קי ל~דמה יש שמ;ת-משפחה רבבים אבל •~TTT••::•TT-• י :- ס~:ם i] ס ס~ב f;מ~~ . סם עתוןוו י Pentti Saarikoski פנטי סאריקובסקי אנשים פנטי סאירקוסקי )1937-83(, משודד ומתרגם כשחני . שידתו מכילה קו פוליטי ק•ץ · בליל בדוד שיו בה ישמשו בלשןו המדוברת. אשי-תרבות זשכה בתויות "הליד הנורא" של הספרות הפינית החדשה. אל אסלח לחם •.• T -: :• לא אסלח להם בכי הם יודעים היטב מה •• •• • 1 •• • ••• T -: :•- סם עו w.ם; םס סי~ דו~ים Wבר-זדtז ~ל סד~זכ. ~ל ס~פור ך~ל R ךא~ םי~;:,ען~ :p ןי 17 ע.גד תtז ג~ w ם, f .די זק~~ :p ח~ ~ה ~ש~ f~ ס+.יץ זקיךים ~~ים זקסם ~ W ו ס :tום :iJ ך~יל~ tt ת .כr~דס סרג~ תtזi] ~פוד ך tt ת ס+.יץ. אל. tt ~יזכ לסם ןג~ w ם. אל. Rtt ~יע tt ת ~ווסי ןד;נ . רי-ס~ל :;נךצו~ם, "לא ~ז,נז:יין ~י זק~ 9 ~יק~ ל;ננות tt ת :;נן~ם 9,י~;:י~;:י~~י~ מ~~ין :;~יךיעוסיסם, לא 9~f ,ם~ "לא בנאלהיהם ולא בננצחונם. T : ;• : :• •• :••• :• ~w םס ~ךל~~י , סם ןצ~ ן f .ד~י תויךiלםסךVזנ,ז ~~ס 9ן , ו~גכה סם ז,נל.~ים wה~~ :;~ךאו~;ום לזק~ מ~מ~יסם סי~ לריק, ס~דז:יי ן~ז;יג~ןם, לך~ ז-רודוסיסם ~ב~ ~t .ןם אל tt ~יזכ לסם ןג~ w ם ~י זקוא ז:י?~ח ~סם :כ 'f רוה fWזtז,נ~ע~~;וn סם שון~ים ,םן~-יגנ;~;: י~~ 1 ד שבכעת הם אינם מס:גלים לשלט עוד בנענינים • 1 • פ.א. סילאנפאה SillanpaaE.F. קפר ראשון ליל-הקיץ בקושי קיים בצפון . יש רק ערב משתהה, המאפיל קמעה בהשתהותו, אך גם באפלוליותו יש צלילות שלא תתואר ב~לים. צלילות זו היא חזון בוקר-הקיץ הקרב. משהפכה מוסיקת הערב לפיאניסימו כה עדין עד שהוא מתמשך כדי הפסקה קצרצרה, מתעורר הכינור הראשון לנגינה גבוהה וחיננית, שאליה מצטרף במהרה הצ'לו י ותמונת-הצליל שפנימיותה ברורה זוכה לסימוכין גם מבחוץ : ליווי בן אלף קולות מזדמר ממרומי האוויר - ומאלפי ענפים כבר בוקר, אף שרק לפני רגע קט היה עדיין ערב. העפרוני מדובק מעלה ובהמריאו עוף הוא משורר על-אודות מראות הבוקר הנפרש והולך לציפורי-השיר הקטנות והענוגות יותר אשר בעלווה. הוא מעפיל במעופו שיכור מאור ומהתרוממות, עד ונורכקtש מגיע לשיאו, והפורקן כמעט גורם לציפור המתאלמת לצנוח ארצה, שם נעשית היא הלך חיוור בשדה. השמש זורח . מקומות-מושב של בני-אדם מצויים שם - בקרבת המים, בשיפולים הנידחים של הגבעות, בנשמתם של השדות. קבוצות בניינים, שאת טבען עיצבו תחושות יושביהן וצרכיהם. באור הבוקר הראשוני הן נראות ילדותיות וזכות, כאילו הן חלק ממלאכת הבריאה. גם ענייניהם של האנשים החיים בהן נחים עדיין . האבקורים המצטוותים על גדר הלילך המפרידה בין חצר הרפת לבין חצר הבית הם השליטים במקום, הם צורחים זה לעבר זה, מתנפלים, מתעצבנים, כל אחד מהם רוצה לומר את דברו ולפקד איך יש להתנהג, אך אי-אפשר לדבר, כי ההוא צווח, וההוא וההוא ... עד שמאנו הזקן המוכתם בעשן ובעטרן משכים קום ומדשדש בעוברו על-פניהם - או אז מתעופף ההמון הצווחני מגדר הלילך ומשתלט על הכבש המוליך לעליית-הגג של האורווה. שונים ומשונים הם מגורי הבריות, יש גדולים וקטנים, מאגם לאגם וממחוז למשנהו' פה ושם נמצאות כנסיות נושאות צלב ומסביבן · בתי-קברות עטורי ירק. המכונית שעוצבה באופן מהודר שומרת על מבע מכרבד ונחפזת חרש לאורך הכביש החלק המתפתל מתונות. במשך שערת בוקר ספורות היא מספיקה להיראות בעשרות כפרים למאות בתים ולהותיר מאחוריה כנסיות רבות, שמבעד לצלבן מפציע הבוקר ומברך את סביבותיו ואת יומם החדש וגדוש-העמל של בני-האדם. המכונית איננה מפריעה את שלוות הבוקר. בקלילות האופיינית לכוח גדול ומשובח היא עוברת-חולפת ואינה עוד . לאב בתי האנשים ניצבים במקומם. כמה מאלה שנבנו זה עתה עודם ה.די זקסם ~1,ע-י'.?ז R9 ים ךס~יד ~ש ן w ל.ם לסם חסרי-חיים. נשמת שמחות החיים וזעזועיהם, הנופחת רוח חיה אף בכתלים מתים, טרם חדרה לקירותיהם הטריים לא מבפנים ולא מבחוץ . אולם יש גם רידוסיסם, f-י~~ t;~ ~ןם, fדדtס-י~~wת W לסם, • T..,._ T •• •rיין 00 T ."" די : - יותר מזפה שחם משומים, אבל אני אשום לחם ·- :··.· ו-: · ו-די -1•--1•• •.•יד .. בג n בנופי:זה שהם שומ~ לי הרעיל~ את חד~ח f ° •• 1י' " 'י f •: "•" • 0 t 0 1 - T -T סרג~ ~ת :כ~פוד תtזו ס+.יץ, ~ת ~ל w ז,נ'סג:וי. םס ם~ז:; ~ע.ל.י ס~.ת ךסם ם~ז:; ~ע.ל.י ,ם~מtזס ל~~ ס~.ח ם~מtןכ:ן ~י~ם ן~ןם, ij ס יוך~ים ז'את דל~ד סם םיקtקזכזי;ז~ לן 1ןאת :כןקןס 9 ה, מ i'f י~ים ן:כ~~יד ~ת ס~.ח ן tt ת ם~מtןס ~~דקר ן 1 ~ד ~ל מה זק f.םו;~~ל,ענ; אל ןי~~~ f,ס~וח~~ ~י סם הון~ים ~~ז;ימע.~ים בבעור שאוח שאינם מח:פים בנח.סד מעש' חולבים בתים ובקתות, שרוחם נוצרה כבר לפני מאה שנה, והיא עודנה שמורה בהם. חלקם מטים לנפולי אך חלקם זכר לכך שעינם הקפדנית של בעליהם תפקוד אותם r שנה אחר שנה ודור אחר דור ריר האמונה על מלאכתה טורחת לשפצם t ולשקמם בשעת צררך .יש בית ישן כזה ששופץ השנה מן המסד רעד הטפחות. תמונתו השקועה יושרה, אכסדרתו שהרקיבה חודשה ונצבעה, אך עוד עומד הבית ומשקיף בזקנתו הכבודה מבעד לחלונותיו לעבר השדות המקיפים אותר זה מאה שנה . קרוי פינותיו וזוויותיו ומידותיהן עררם כפי שהיו . שלדר האיתן י הבריא - אפשר כמעט לומר :החכם - קיבל רק כסרת חדשה, שלה במילא נזקק זה כבר .• 0 J --"•" 1 ° -1 T •• / •.• •• "•" 1 ~מחובבים אב~ הולכים ~מחובבים בנצפיפ~ת 0 0 • ו -•S T t•• ו -°1 0 אב~ הולכים ~מחובבים אב~ נח~צים לחם ז 1••-1•S T t•T :• יוסד ןיוסד' iJם 1 ח~~ים לב~ ~חוח ~~חוח, י:זי והותר נשאב~ אותם על ;;(תפיג~ רסבלנ~ -1 ••T ד' 1 -T•••• ודי-ו ז-רודותיהם הופסעות. : ..... -.".. ~ת זסןטוגם :כ~לוז ,tt ת ~?~לסם ו(;;ס w ןת, ~ת ~~ב םי~'vוונ או~;ום ~ל :Pס P. ינ~. ך~ין לב~ ~לא ן~ V! ד ~ת ~~נר ךסם .~ל~~ ~יד לב~ ~לא ל~ז-ר'זכ ~ת ~ינ~י ךסם '~קר;זר.:ג~~ i] ~פוד גכש~ב לזז/יד' ס+.יץ ךל;נל.ב. פראנס אמיל סילאנפאה )964 ו 1888-(, גדול סופרי פינלנד בתקופה שביד שחי מלחמות העולם. ארמז תיאורי הטבע והחפיסה הפסיכולוגית החדשה. יצירותיו תורגמו לעשרים ושבע שפות . זכה בפרס נובל בשנת 1939. יוני 1989 טימו ק. מוקה )1944-73( התבלט בררמאנים ובנובלות שכתב על תנאי-החיים בצפרן פינלנד. איחד סיגנרן תיאור כלאדי של ההיסטוריה הארקטית עם עיסוק כברשאים אירוטיים סעודים. טאבו טימו ק. מוקה Timo K. Makka - פתחי את ידך ! אמרה אימא. - אסור לך להביא הנה שום דבר בלי רשות." לא פתחתי את אגרופי, אלא פרצתי בבכי. טמנתי את ראשי בסינורה של אימא והתייפחתי. אבל לא פתחתי את אגרופי. אימא אומנם אחזה באצבעותיה בידי, אולם אני לא הרפיתי . היא ליטפה את ראשי בחיוך ולבסוף הרפתה ממני . - נו מילא, קחי את זה, מילקה הקטנה, אם זה יקר לך כל-כך." ובואי מהר לישון. אחרי שאימא הלכה לקחתי לחם וחלב ואכלתי. את מטבע הכסף שבכף-ידי הטמנתי בחריץ בול-העץ שמאחורי הקיר כדי שהחתול לא יוכל לשלוף אותו משם. אחר כך הלכתי לישון מאחורי גבה של אימא. היא מלמלה בשנתה, התעוררה ומשכה אותי לעבר חזה הרך . - רק שלא תצטנני, מתוקונת." כמה שאת רטובה." מסתובבת בחוץ בקור-כלבים כזה." אחר כך שתינו ישנו . יותר מעשרים שנה חלפו מאז . חיתה עונת הקציר ואילום האלומות . האוויר היה חמים לפני שבא גשם שנמשך שלושה ימים. אני זוכרת איך האדיר נישא חמים כלפי מעלה ואיך אני ואימא הזענו בחלקת השחת שלנו החל ממוקדם בבוקר . מדי פעם נחנו • כי השמש יקדה בעוז . היה סוף יולי . התהלכנו כל הזמן בשדה וחששנו מפני נחילי הצרעות, שבנו את קניהן בתלוליות הרגבים. אכלנו ל f. ן על שפת תעלת-הניקוז ואני שרתי עם המשיח-השטן.גם אימא שרה לפעמים, כי לגבר היה קול ~. רב והוא הכיר שירים רבים, שחלקם הגדול אומנם היה פזמונים מכוערים, שאותם זימרו בדרך כלל רק הזקנים בבקתה הגדולה של ל~~יךה. היא חיתה חפצה לאסור גם עלי את שירת אותם פזמונים, אבל היא רק ישבה בשקט, רגליה במימי תחתית תעלת-הניקוז, והנידה את ראשה בחיוך. אולי השירים האלה בסופו של דבר לא כל כך הכעיסו אותה. עלינו הילדים נאסר לכנות את המשיח-השטן כך • אף שכל הגברים והבחורים וגם נשים רבות השתמשו בכינוי זה. מרבית הנשים קראו לו םקt~ או~~ן וזה .טתוןוו •113 פרק ראשון זכור, אלוהים, שזעקתי אליך כאשר הייתי שרויה במצוקה וצער ובכי ביתרו את חזי.לגזרים, אלי - הם קרעו את ליני לגזרים וינקו את הדם מעורקיי. חלפתי על פניך בלב מתרונן כאשר הסבל עבר וכאשר ליני היה שוב מלא כנאד חלב נפוח. אלוהים, אתה לא הבטת לעברי כאשר הייתי זקוקה לך' כאשר רציתי לפגוש אותך . נמלטת אז מפני . נטלתי את ליני בידי . בחנתי את דרכיי במו עיני' נשקתי את פצעי כשפתרתי והבאתי מזור למכאובי . אותך • אלוהים, אינני רוצה להכיר, לא לפגוש, לא לאהוב. במלים אלו אני נוטשת את אלי." באותו ערב שבתי מן האחו חיוורת, רטובה ומדיפה ניחוחות חציר. שערי השתפל עד כתפי בגושים אנכיים. הוא היה רטוב כולו ונטף מים, ושערות קצה-ראשי היו אז מקורזלות יותר מתמיד, כי הן היו קצרות, רק שתי אצבעות או שלוש אורכן • אף-על-פי ששער שאר חלקי ראשי היה ארוך . מובן שכעת אינני יכולה לזכור כל זאת, אבל אני יכולה להעלות זאת בדמיוני . על כל פנים אני זוכרת את מבטה של אימי באותו ערב. אימא חיתה מבוהלת, כי נשארתי באחו עת רבה גם אחרי שהגשם החל לרדת. היא כבר עמדה לצאת לקראתי . היא נעצה בי מבט נוקב בעומרה על-יד השולחן ובמוללה את קצה המפה באצבעותיה, אולם קראתי בפניה שמחה על שלא תעיתי. - קחי חלב ולחם מן הארון . אחר כך תבואי לישון' היא אמרה. לו רק הלכתי מיין אל הארון • לו לקחתי את הלחם ואת החלב והחילדתי לאכול' כי אז ודאי לא חיתה מבחינה בדבר • אבל הייתי עדיין משולהבת ומהשברתי חלפו בעצלתיים : ניצבתי על המפתן ואיגרפתי את ידי . -ז;ני R7 ה. מה יש לך ביד ? שאלה אז אימא. - מאין לקחת את זה, מילקה הקטנה ? לא פתחתי את ידי הקמוצה, אך התחלחלתי ממלותיה של אימא - שכחתי כבר מה היה ביד . לא חשבתי מאומה, לא זכרתי אפילו את המטבע שבכף-ידי לפני שאימי הפנתה את תשומת-ליני לכך . לקחתי מהארון לחם וחלב ואכלתי • הלכתי לישון מאחורי גבה של אימא במיטה הגדולה שבחדר הסמוך . שם הייתי בטוחה. אימא חיבקה אותי בידיה החמות וכלל לא היה לי קר. אינני זוכרת זאת בוודאות, אך נדמה לי שהתפללתי אז כך : אלוהים היקר, קוץ כואב ננעץ בליני. בוא אתה, אלוהים, וסלק אותו. אל תביאני לידי ניסיון .כי אם חלצני מן הרע. הגן על ילדתך לבל תתפלש בחטא ובבושה ולבל תביא מכאוב ללב אימה. תן לי זרך, תן לי טוהר, כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולם ועד ... אלי. טהורה חיתה אז דעתי, טהורה חיתה אז נפשי, טהור היה אז גופי. אחר-כך התייסרתי בחטא, אחר כך צלחתי נהרות רחבים, אחר כך דשדשתי בתהומות. עכשיו אני מבינה את פשר חידתך . עכשיו הגיעה השעה - הזמן הבשיל אותי. עכשיו אני נוטשת אותך. אלוהים .• לאורי ויטה Lauri Vita ח~לן ~יש ~דול ~ה ~~יד t' שוז(ים .הל~~ ~יש ~ד;ל ;גא ל~ 9 ר t;R ן זזם סיוז:ז ל.א ז;י~ wב ;~ו;גרiךw ב. ~ר ז,י g ~רים, ~ם ~~ז;דנו ל.א ~נוע, הוא ;גא ה~ך~~ ?d ןח;ק ~י לסוס פ . ה ~וכ w ב. ךס~ה t' ף ף~~ :p ~יש . ז"את ך;~ים :p;אpזp ךים ךפz~i? יל • קיל; קיל; קיל; קיל; קיל;ק.~ר סלף. f ~ל לי~ךפz• ךש; Rלים • הפרסה ככל ז"את נ;תרה. :p ~י ;שpזR לים ~ת vןג, ז:-- :ז :ז ~י"ש ~לול ~ןדך l ף ל~רי •w ~י ~~w י לדוג. אהבה היא צרה צרורה. T : TT • T :- ~יש ~ד;ל ;גא ל~ 9ר R ז;ן WiJ ~ים ז,יל.א;ת ~ם ~ם ~ין 7?~7 ~ים ~ו;גרiךw ב. :רג;ו~ w ב ~ל סזז.רץ • ך t' ף 7?W י; R ~ים ; :;כי שום ם;ק?' לא םי~ו;גרi ל; • נאמת, לא :• יפה להדהיר -• על - סוס הוא iר~l ~ןע, ~ר g7? ~ךים, : : :• T ::• :• ךל.א ל iJ ךא;ת .םי~?;:~ ו~ןח ~ןח • ך iJבז:זל • ~ין r:ו;ל~ת-g ךגל מ;.ן.ןת, מעל הטירה יש :נ;כב וצלב ••-ז•- ••T :ז ~ה ~ה W7?.ה~ i? ךןה לכל מא iש " משלם, T : "•. T : T : ~י!ה f. סם :P ז:זלז:זל ,םfזpז ח~ן ~ד i? ה ~ל סוכ!ה ~י!ה !9 י ~רק ןא~pז• ו i?תז:זפz ל~ב .םן;ע~:; ךגם ן~~-ר.ק~ W,םfז ~גכז:זת ל~גי iJ ז:זזקה iJ .ה~;ט משא כלי עפtמ הוא עפtמ כלי מש "א -ז :• -ד ••"T;• -'דמ; ry ה ~ת ~1 ל.י iJ.ה~~ המטרה נכרכת : --T T•:•.•"•" ~יש ~ד;ל ;גא ל~ 9ר R ז;ן ר ·אך~ Wן , ~ך g7?~ךים, w י i?~~;נן;ג f ת;ך לול~ה. pv זך~ה ~W7? ?.ת. הוtן~ג; ש;~:;נים :p~~iJ ג iJ זקק;ם, ~ר W ~ב הוא fטקpז ם, · וךגלי ל~ש ך~יש :p ~יש ??אום ~י~פו .~ן.;י גכך i? ילים ~ש iJ ך;נה iJ7 ,~ליא דק וכ~י ס~יש iJ ~.אך~ לאויר ויטה )1916-65(, משודד וסופד, גאון השידה הפינית המחרוזת. דוב שידיר כוללים יסדוות השאולים משידי-עם, אולם סגנרנ; מודרני. בפרוזה שכתב ניכרת השפעת תפיסות- העולם של מעמד הפועלים הפיני . יצירתו המרכזית היא הררמאן "מררנה" )1950(. אכן היה שמו האמיתי לפני שנים רבות. כל ~לה שכיח שפלט חיתה קללה נמרצת ולכן החלו לקרוא לו בשם המשיח-השקטן , ואף שכעת הוא כבר לא גידף אפילו בשוגג, כינויו דבק בו ונותר כשהיה. הוא היה גבר גבוה וכהה. זיפים שחורים עיטרו את פניו הצרובות ?d רוז:ז ועיניו החומות הקטנות צחקו או היו רציניות בהתאם לרצונו. הוא גר בקצה הכפר, כחצי קילומטר מהדרך הראשית, בבקתה קטנה שאיזה גבר מטורף למחצה בנה ושנותרה שוממת ועזובה אחר מותו עד שהמשיח-השטן בא לכפר והתיישב בה. הוא עשה מטאטאים, אגדי-זרדים, גיגיות ומזחלות, מגדרות וכל מה שרק עשוי להיווצר מעץ בידיו של אומן מוכשר . הילדים הקטנים בילו בבקתתו ימים שלמים. ככל הנראה הם היו רוצים לשהות אצלו גם בלילות, אלמלא מאס בהם, התכעס והפליא באחד מהם את מנותיו. בו בקיץ .ביולי.המשיח-השטן קצר אצלנו שחת. הקציר קשה עלי ועל אימא, אך לא עליו הוא ניצב חסון בפישוק-רגלים וצעד קדימה בהטיח-גוף ; החמה שזפה את חזהו הגברי השעיר, את זרועותיו השריריות הארוכות ואת גב ידיו הגדולות. הוא קצר בחרמש ארוך-ניצב כך שהדגן השתטח סביבו בקשת גדולה ונאלם בעקבות החרמש לאלומות כמעט מוכנות. עקבות רגליו הטביעו באדמת השדה תלמים מאורכים וישרים. אני ואימא גרפנו, אך בערב כאשר עננים שחורים החלו לכסות את פני-השמיים, אימא הלכה הביתה ונשאה עימה את הסל שבו היא הביאה את הצידה. אני נשארתי לגרף. מייד אחרי שאימא נעלמה בפיתול הדרך השלכתי את המגרפה ;רצתי לעבר המשיח-השטן . -חדל ! קראתי אליו .- אל תקצור יותר ! בוא והיה קצת איתי ... אבל בהתחלה הוא לא שם לקריאותי . - אל תתקרבי. רגליך תיקצרנה אם תתקרבי לחרמש ..., הוא צעק לעברי. - אני רק מתבוננת מכאן . המשיח-השטן קצר במשך זמן מה, אבל היות שהבטתי בו בעיניים משתוממות הוא קץ במלאכתו הוא תקע את חרמשו באדמה ובא לשבת לצדי . - תתן גם לי לעשן את המקטרת ? שאלתי משהצית את הטבק. עישנתי ממקטרתו של המשיח-השטן . עשן התמר מנחירי . המשיח-השטן שכב על וiפש תעלת-הניקוז בתוך הקמה וצחק. קרני השמש השוקעת הוסיפו להפז את חזהו • אף-על-פי שהעננים שבאו ממזרח כבר כיסו מחצית מהרקיע. הוא הביט בי בעיניים מצומצמות. התחשק לי להשתולל איתר - העמדתי פני נרגזת על שהוא צחק לי וזרקתי עליו את המקטרת. התחלתי לצבוט אותו . המשיח-השטן פרץ בצחוק פרוע וחיבק אותי בידי הפלדה שלו . אחר כך הניח לי, לפתע הרצין. - את ילדה יותר מדי גדולה בשביל להתפרע. את ראויה למהלומה הגונה בעבור מעלליך • מילק ה הקטנה ! הוא אמר . - בשום פנים ואופן אינני ילדה גדולה, אמרתי. חרא עמד על שלו . ישבתי לצדו, באתי אל בין זרועותיו ולחשתי באוזניו. הוא נטל את ידי הקטנות בכפות ידיו וידי נבלעו בהן כליל . ארשת חרדה חיתה שרויה על עיניו בשעה שליטף אותי . הוא מישש באצבעותיו את ראשי • את רגליי • את ברכיי ואת ירכיי וחמס את כל איברי . הוא ליטף כל פינה שבי • ואף אלמלא ליטף הייתי חשה שאני אוהבת אותו בכל לבבי . גם אני ליטפתי אותו • את חזהו ואת צווארו. -מילקה ... מילקה הקטנה ...• הוא נאנח מספר פעמים וקולו נרטט. נתמלאתי רחמים וניחמתי אותו : -המשיח ... אל תהיה עצוב. אני תמיד אזכור אותך . אתה הרי יודע שאינני אוהבת אף אחד כפי שאני אוהבת אותך • אמרתי . הוא הפנה את ראשו הלאה ממני, לחץ את ידי בידו ונאנח עד שגבו הגדול הרעיד . ליטפתי את חזהו • נעצתי בו את ציפורניי ; שרטתי אותו עד ששערותיו השחורות הנוקשות הסתמררו . הוא אחז בראשי ונישק את שפתיי - דם טפטף מפי ולרגע נחרדתי, אבל הטפטוף נפסק מהר ואז שוב ליטפתי את ידיו, את רגליו, את צווארו ... הוא פשט את שמלתי ופישק את רגלי בהתחלה כעסתי ורגזתי כאשר הוא הרטיב בנוזלו את בטני . אבל הוא מחה את זה ונשארנו לשכב על שפת תעלת-הניקוז במדרון הגבעה שבלב הכפר עד שלפתע החל לרדת גשם. הוא הסתלק אז וייבב בהולנד - תנועות גבו הנמרצות העידו על כך.עמדתי בלי שמלה ובלי תחתונים והגשם נטף עלי. המשיח-השטן פסע כפוף-שכם, בוש ונכלם. אחרי שעבר כברת-דרך • חזר ונעמד לפני . - לבשי את השמלה ... לכי הביתה. אמך בוודאי מחכה לך ... מהרי ! הוא לא הביט בי, כי אם אל מעבר אלי. אז חשתי מה כואב ודואב ליני ורציתי לבכות. לבשתי את התחתונים ואת השמלה ונפניתי הלאה ממנו ופניתי ללכת. הבושה צרבה אותי. לא חשבתי על כך רגע לפני כן - עכשיו התביישתי. עכשיו הייתי לבושה בשמלה, לפני רגע לא התביישתי להיות בלעדיה. לא התביישתי גם בפלומתי הבהירה שהוא ראה והרטיב. עכשיו יראתי להביט בו . - מילקה, קחי את זה, אמר המשיח-השטן . הוא נתן לי מכיסו מטבע-כסף ישן . לקחתי אותו • ניערתי את עורפי ויצאתי בריצה בדרך הביתה. עמדתי על הסף . יוני 1989 פנימה המדרגוח · דרך חדר אילה פננן Eila Pennanen טאונו לא נאלץ להמתין זמן רב. הוא צלצל בפעמון בשקט כזה שהוא בעצמו בקושי שמע את הדנדון . הוא המתין ועלה בדעתו שהיה עליו לצלצל בקול רם יותר, ואז נפתחה הדלת. הוא ראה את עיני קטרי ומתחת משהו מבצבץ • הוא הוכנס פנימה בלי גינוני טקס מיותרים. קטרי לא אמרה דבר, וגם טאונו לא. הוא רק פשט את מעילו וחשב מה טוב להיות בפנים, בחמימות. - הילד כבר ישן • אמרה קטרי כשהם היו במטבח. פניה התרככו והיא חייכה במתינות. - אתה רוצה קפה ? - כן. למה לא. קטרי ערכה את השולחן. שלהבת-גז חיממה את הקומקום. קטרי נעה בשלווה ובמגמתיות. היא ידעה מה היא עושה . איבריה היו כשורה • בשום דבר לא נמצא דופי . אישה גבוהה ורזה, שערה השחור גלש על כתפיה מבריק וחלק. היה נעים ללטף אותו . אבל טאונו היה חיישן :הוא ישב ולא עשה דבר, אולי אף לא התכוון לעשות. בא לשתות קפה בחברת בת-אדם שהכיר בעבודה, זה הכל. האישה דיברה על דאגותיה, וטאונו ענה ויעץ . הוא הרי היה חכם גדול וידע איך צריך לחיות. - נו, מה נשמע ? ככה ככה, חכה קצת ותשמע. - מה אשמע? - המשפחה מהקומה העליונה מגיעה הביתה. לא קשה לשמוע. טאונו הרהר וחכך את ידיו זו בזו . - זה היה הילד מהקומה העליונה שהרביץ לבן שלך ? -כן י אבל הוא לא ירביץ עוד . היום הלכתי לדבר איתם ביחד עם עוד שתי נשים. או שיפסיק להרביץ או שיעבירו אותו לטיפול. הוא הרי מטורף. - איך תעבירו אותו לטיפול ? - נדבר עם בעל-הבית. הילד ההוא מלכלך את חדר-המדרגות, משתין בכל מקום ועושה מעשים נוראים עוד יותר . אנחנו נתלונן . לבעל-הבית בוודאי איכפת מחדר-המדרגות, אף-על-פי שלא איכפת לו מהילדים שלנו . - נכון. הקפה ההביל והפיץ ניחוחות. קטרי הגישה אוכל לשולחן - לחם וחמאה, נקניק וגבינה. נראה שיש לה בבית אוכל בשפע. טאונו חשב על מצבה : אישה בלי בעל יילד קטן שהבל נטפלים אליו כי אין לו אבא. קטרי חיתה רגישה בכל מה שנגע לבנה . אימא כמובן מצטערת, אפשר להבין את זה, כשהילד שלה בא הביתה מוכה ומבוהל. בין השכנים ארב לו בכניסה, ילד גדול שלא היה לו מספיק שכל בשביל לעבוד, מדי פעם הלך לבית-הספר, אבל לא הצליח להחזיק מעמד בשום מקום-עבודה. העיפו אותו בגלל שהוא לא ידע להתנהג כמו בן-אדם . ילד כזה מתעלל בקטנים ממנוי הוא הרי מוכרח להיות חשוב בעיני מישהו י אבל לא כדאי היה לומר זאת לקטרי . -כן י את חייבת להיות חזקה. - הם עשירים, מזה זה נובע. לסוחר אמיד אף אחד לא מעיד להגיד משהוי אבל לאנשים כמוני אומרים בלי בושה : תסתמו את הפה ותהיו בשקט, אין לכם מה לומר אפילו אם יתנו לילדים שלכם מכות-רצח. -נכון י הם מנסים לסתום לנו את הפה מתי שהם רק מסוגלים, אבל אנחנו לא לגמדי חסרי-ישע. במטבח הוצעה מיטה קטנה וקטרי מיהרה לכסות אותה, כי היא הבחינה שטאונו מסתכל בה. היא חייכה חיוך רחב. - התחלתי לישון במטבח, כי לפעמים מתחשק לי לקרוא בערב והילד צריך לישון בשקט. ככה יש לכל אחד חדר משלו. קטרי הצטחקה. היה בצחוקה דבר-מה מושךי אף שחיתה אישה מבוגרת וכמושה. להעיד להתחיל עם קטרי ?חשב טאונו .היו לו כל מיני זנזונות, אבל הן עלו ביוקר כי קודם היה צריך להשתכר ורק אחר כך היה אפשר לגשת לעניין . טאונו לא אהב אלכוהולי ונראה לו שלאף אחד לא כדאי אפילו לטעום. הוא היה כבר כמעט שנתיים אלמן י ואלה לא היו חיים בריאים. קטרי משכה אותו י אבל גם הרתיעה. הם עבדו ביחד באותו מחסן כשנה וטאונו דיבר ~ל קטריי התלוצץ והתבדח. הוא גדם לכך שריצוד יוצת בעיני האישה, ואז החל לחשוב בעצמו, ה~pז אם ... אבל הדרך עוד חיתה ארוכה. הנשים היו קשוחות ורודפות-בצע . אם לא היה משהו לתת, אי-אפשר היה להסתדר איתן .הן גידפו בקלות :"בטלן י טפיל". הן קראו לו "ישיש" בהבחינן שכוחותיו כלים, שהוא חולה. כאשר לא היו שבעות-רצון הן אמרו לו :"חלש חלש". אילה פנכן )1916(, סופרת רומאנים ונובלות, מתרגמת ומבקרת, שהרבתה לתאר את חיי המעמד הבינוני ואת עולמם הפנימי של אנשים הנקלעים לחיים בשולי החברה . בה במידה אפשר היה לחבק סליל תיל דוקרני . לא ניתן לדעת מראש מה טבען . זה לא נראה. גם קטרי חיתה חביבה, אבל אולי זו רק חיתה קליפה. מחדר-המדרגות החלה להישמע שידה. - מה זה ? שאל טאונו . - עכשיו הם באים הביתה. הם יושבים במסבאה הסמוכה, האדון ,והגברת כל זמן שיש להם כסף, ואז הם באים הביתה ומעירים את כולם. השירה התקרבה וקול של גבר גער :- לכל הדוחות, אל תערבי אותי בעניינים שלך . תשמעי • המריבות שלך לא מעניינות אותי . מישהו התדפק על הדלת וקול של אישה צרח :- תצאי משם, נקבה מסריחה, אז אתן לך באבי אביך ! קטרי לא זעה. - מה היא כבר יכולה לתת לי ? היא לחשה בלגלוג. - היא תתפרץ פנימה ? שאל טאונו . - איך היא תכנס ? ההתדפקות חדלה וקול הגבר זעם :- עכשיו את באה לישון או שאני אקצץ אותך לחתיכות. דמעות לחלחו את עיני קטרי . טאונו הקים אותה מהכיסא וחיבק אותה. הוא הרהר היעיז לנשק. מגע-השפתיים היה יבש. הוא חשב מה מראהו :זקן בלה, צנום, עורו חלום, צוואר עשוי קפלים עבים. הוא נזכר לפתע שקטרי אמדה לו פעם : "יש לך עמידה יציבה, טאונו" וזה קצת עודד אותו למשש את חזה של קטרי ולשים בחיפזון את פיו על פיה. u תוןוו •113 וטאוכ דכרע עונרת ימקטר השלחש :- אהי םסת .צועקת ףא דאח אל עיוד השאת .פה - ךאי יאנ אאצ המפ ? לשא טאונו . ןהשכ דמצ לשמא חפת תא ודלת לוהח םלנהו :- יאנ למצלצ הלמשטר םא םאת אל םמפסיקי דמיי ! - ךל לותצלצ ! אל תמפחד ףמא רשוט ! 'מטיקאכין יהי ! גשא ןהשכ .בחדר-המדרגות להוא ךבטוב אלבו קולסל תא ךאשת ! המעיר םאנשי ! ןמטיקאיכ יבוודא םנרד עלרג תבחדר-המדרגו יכ אהו אב עלפת תבקולו ץנפ תובשאגו בוהתקר .למקום - םסת תמריבו לש "נשים. המ יאנ "פה. ההנקב ההשחור ההרז אהי ההאשמ ,העיקרית תזא ששי הל עמופר קטן . קהתינו ,::,'-:-;-: דתמי ןמעצב תא דהיל .שלי ןהב ישל למובט תוקצ יעצבנ לבגל .זה תכבי ההז ףלא דאח ןאי טשק לבגל ההנקב תהזא לובגל קהתינו .שלה - לתצלצ ןבפעמו ,שלה שדר לקו .האישה - 'כן רמות הל טבהחל אלבו רולהסבי המ אהי "זוממת. םהיו אהי םג ההסית דעו ישת ,נשים תא ההנקב לש ןוילהונ תוא וז לש "ארוטי. לכ ןהזמ ,נגדנו לאב ואנחנ אל .כוותר וטאוכ שלח :- לא יתשימ .לב יקטר הבכת .ובכתה ןהפעמו לצלצ .וצלצל המ םה רכב םיכולי ,לומר רהרה .טאונו אהו ךהשלי תא ההאפוד .מעליו העל ובדעת תשלמרו להכ אהו ההי רמאוש ריות מקטרי . אהו ההי למסוג בטו ריות ןלהג לע עצמו . - יבוא ,לשכב קטרי . יאנ אל זמעי קלהסתל המפ עכשיו . ךכל בלשכ הונהי .בשקט תדל רהחד .נפתחה דהיל דעמ לע .הסף - ,אימא המ םה םצועקי ? הלמ םה םמצלצלי תבדל ? שי השריפ ? - יקטר המיהר קלהדלי תא רהאו הוסגר תא תדל הפרוזדור . ,לא ךל לישון . ההדוד השיכור לובגל הז אהי .משתוללת - תזא אאימ לש הרייסק ? - ,כן ךל .לישון יקטר ההלכ הולקח תא דהיל ןבי .זרועותיה דהיל טהבי ובטאוכ וכאיל הז העת ןהבחי .בו תצמרמור החלפ ובגב לש .הגבר המ םא טהזאטו ההז ךיל חויפת תא תהדל סויכני הפנימ תא לכ ההכנופי תהמטורלל ? - ,אימא ימ דהדו ההז ? - האת יהר רמכי תא דדו ,טאונו הלחשש יקטר ןבחיפזו הונשא תא דהיל .עמה אהי הנשאר ןזמ בר רבחד הוכשחזר הפשט תא השמלת הולבש .חלוק - ועכשי אהו בשר .ישן קר ושיפסיק .להרעיש םכשה ושכב םבבגדיה םהתחתוני הבמיט ,הצרה שהרע להח קלהתרח רולעבו הלקומ .העליונה והעביר םש םרהיטי םממקומ - קהענ תוהענקי והטיח הז הבז תשולחנו תוכיסאו תוצווחו םהילדי והי תכילל תהנשמו תהמעונו .בגהינום וטאונ ןהאזי .בנחת אהו ,נרגע תלפחו והסתלק .מהדלת ךצרי ההי קר תלהיו טבשק יכד ששאי אל ןיבחי אשהו כאן . תההתחממו תהאיטי הכעמ ול וכעמ םג םאותות-החיי םהמוכרי .שבגוף יהר ההי ועלי םלנח תא יקטר ההמסכנ לע ששי הל םשככי םמזופתי .שכאלה - יבוא אל םנשי ,לב ןרט וטארכ טבשק רלעב יקטר .המתייפחת - הנהי וכמ םגררי-סנאי ,במאורה ושישתולל םש ץבחו ץ'בחו ה.מ תאיגפ ולכ .מהם הנהי .רגועים יבוא יתחבק .אותי הנהי ,חברים רבסד ל?אב יאנ אל ףנדח םא תא אל .רוצה - הלמ אשל ,ארצה לאב יאנ לכ ךכ העצוב .ומדוכדכת - אל יכדא לך . 'בחייך יתשכח .מהם ,החברות תא ,מביכה .מקלה הוהאהב ואפיל דעו יותר . יקאט המרש יל בלאהו ? - .בסדר - יאנ רגב ןזק ,וחולה לאב שהכפ ישל דעו אל הדעכ .לגמרי ךכ ישכשאנ הרוא האיש החמוד 'כמוך זא קמתחש לי . יהיית יבל האיש זמא ישאישת .כפטרה תהזנזונו אל .לטעמי יאנ הרוצ האיש .לעניין - תזא תאומר ךבתו ךאישת ? וטאונ .כרעד ,המ יאנ אל יחשבת לע החתוכ ,ממש אאל םסת לע האהב ,חופשית .מודרנית תא ,מביכה הז חברו .התקופה - םג יל ןחיי-נישואי אל לכ ךכ .נראים להבע םהקוד ץהרבי יל טובע .בי הז טבהחל קהספי לי . - יאנ לע לכ םפכי םמעול אל יהרבצת .לאישתי - יאנ הבטוח ,שלא לאב יאול ההאהב תהמודרני לבכ תזא ריות המתאימ .לנו ןאי יל םשו רדב ,נגדה םוא האת הרוצ זא להכ .בסדר - 'תשמעי ואנחנ רנסתד 'ונכייף ראמ טאונו .- םאנשי וכמונ ההרב ריות םמרוצי שכשי םלה תלפחו החבר ןבחרבו .הזה 'כן יקאט ,המתוקה וטאונ רישמו עליך . םא תא הרוצ יאנ ךאל תלחדר-המדרגו קואסל םמש תא םהמשוגעי ,האלה הרוצ ? ,לא האמר יקטר .לבסוף - ושיהי .שם לאב האת התהי .טוב יאנ האעש ךבשביל המ תשא .רוצה ,כן ,תשמעי יאנ באוה ךאות .• - לא 'תצטערי קאטי . - םלפעמי יאנ הבמצוק ,כזאת ישאנ אל תיודע המ .לעשות ועכשי אהי רתעי תא לכ .הקומה םכול םיודעי השהנקב תהזא תשונא דבמיוח ,אותי יכ יהעזת ןלהג לע דהיל ישל ימפכ ,בכה ךואחר-כ םה ויאשימ יאות הבז םשה וכאלצ תלהיו .ערים - יבוא בכש לע ,המיטה הככ ריות ,נעים ראמ .טאוכו - ,בסדר .כשב - לא יתקה ,ללב ,קאכטיכקה וטאוכ רדיב חוהני תא ויד לע ימותכ .קטרי אהי החית ,רזה לאב ההי הל קמספי ןשומ לע ,העצמות ךכ ןשה אל .חרקו - םג יל והי םפע ההרב .בעיות יכשאשת דעו ,חיתה וגרנ הבשכונ ,ברחת ובקאלי ,בחווילה דביח םע המשפח .עשירה םה אל וכתנ ולכ חמכו ריות למכ וסבלנ לבגל .הילדים םהנכי לש ןהאדו אההו דתמי וסחב תא םהצעצועי לש םהילדי רשלכ ףוא םפע אל והעזנ שלבק םמה ,שיחזירו יכ זא החית הבא תהגבר ההשמנ הומתחיל שלהרעי ,עולמות אהי הטלטל תא ןהב רשלכ ללכ 'עבר ההעמיד ואות הבפינ הוצרח דע בל םהשמיי רשהכדו םשלה םושאצל אהו רישא ! לא ותחלמ ואפיל ושתקבל ואות .בחזרה םלילדי םשלה והי לכ ךכ ההרב םצעצועי םשה םבעצמ אל וזכר המ ההי םשלה הומ אל 'והאמינו בבתום-ל 'כמובן רשהכדו וא םהסנפירי וא המ אשל היהי ךשיי םלה ילפ .החוק םלעשירי האל םענייני ,פעוטים לאב ולנ ההי יד .קשה אל והעזנ ןלהתלונ לע םהחפצי םשה ,לקחו יכ ופחדנ םשה ויסלק ואותנ .מהדירה - דתמי םה םמאיימי םשה ויסלק ,מהדירה האמר יקטר .והתרפקה - םג הפ תגבר תאח האיימ םשא יאנ אל חאשגי לע דהיל ישל אשל דיר ,לחצר זא אהי רתסד ושיעיפ יאות .מהבית דליל ישל ראסו קלשח םע םהילדי השל יכ דהיל ישל וכאיל המפת םאות ללכ ימינ םתעלולי ,ולמעשי-קונדס לאב ילדעת םהילדי לש האות תגבר םה האל םשמעוללי ער םומחבלי 'בכל יכ םה דתמי םרצי רבחד תהמדרגו גובעליית-הג םודוחפי םילדי םקטני תלשלוליו םומפלחי .מחנויות םבפע ההאחרונ וכשחרט ןבאב החד האיז רציו סג לע תדל לש תמכוני הפו:בד והאשימ תא םהילדי לש תהגבר אההי אוהי ןמיי ההתחיל םלהאשי תא דה~ל ישל הואמר םשהילדי השל אל םמציירי לע תמכוניו יכ םלה שי תמכוני םוה ולימד תא םהילדי דלכב ,רכוש לאב דהיל ישל תלעומ תזא אמקנ םבאנשי ששי םבבעלות תמכוני ןולכ אהו שמקשק .ציורים - דתמי שי םלה .הסברים והאמינ הל ? - 'כר הלמרב להמז והי םעדי ושרא םשהילדי השל והי האל 'שקשקשו לאב אאלמל ,היו זא יאנ יהיית הצריכ םלשל לע ההמעש ןולממ תא ההצביע שמחד לש .המכונית - םה דתמי םמוצאי ומישה ןשיממ .להם תבחדר-המדרגו בשו הקמ .מהומה ההאיש ההשתרכ המהקרמ ההעליונ הוצעק הבבוא :- הכקב ! ההחוצ הנקב ! יאנ דעו הארא ךל המאיז "צד. תא רכב יתעזב תא דהיל ישל ! ראח ךכ ענשמ לקו םרוע :- ועכשי תא תסתמי · תא .הלוע ועכשי יאנ םאסתו ךל תא ,הלוע דועו איך . םה והי יכשכ םענקי םשראש שהתנג הבתקר םע לכ דצע .שעשו למשמא ןומימי ונשמע םצעדי תהדלתו ,נפתחו הוקול לש ההאיש ראמ םלפותחי-דלתותיה המ שאמר . דמצ ןימי ענשמ לקו רקרקו רשהזכי הלאיש ןשירם-הדי בקר םושהשתייני אל ויזכ תלעלו .השמיימה - שי ךל ומישה ידת דמאו רבתו ןשכ ,כנראה שלחש וטאונ יאחר ןשהאזי ןזמ המ םלקולותיה לש ההאיש ההשתוי לוש שאי יום-הדין . - 'כן הוז קר ףמוסי יל יכ ואשת תנדחק ההנ לכ ןהזמ תודורש רשאחזו .בתשובה אהי תצועק ישעל עלכרו לע יברכ שולבק המחיל לע יחטא יכ יאנ םאד ער לכ .כך - ?למה - ןאי יל .מושג לע לכ םפני ךצרי שלבק הסליח ,ומחילה הז בחשו .מאוד לכ ןהזמ םמנדנדי יל םע תחוברו םוע םספרי םושואלי םא רכב יקראת .אותם רהגב ההז ? -- ,לא אשתו . רהגב לבכל אל רמדב יאל יכ יאנ האיש תרדופ .חטאים - והי הפ "אצלך. םגברי ? - ואפיל אל ,אחד ץוחו המז ןאי יל לבכל ןזמ לבשבי ,לחטוא םסת םמדברי ,שטויות לאב ,תראה הז אל ןעניי לכ ךכ .פשוט תא םהחטאי םהנוראי רביות םחוטאי יבל ,כרוכה יואחר םשמשתפלי םוחוזרי הבתשוב זא םאלוהי חסול ,ומוחל לאב יאנ אל תמסוגל ללהשתפ םוג אל היכול סלתפו הלמ יאנ .צריכה יאנ אל עאכר לע יברכ ילפכ האיש .כזאת יקטר ההתיפח הוהרכינ תא הראש לע וכתפ לש טאונו . וז החית ההרגש .טובה שהרע עשנשמ תמחדר-המדרגו וכמ ךשכ .והתרחק רטאוכ שלח : הנכב תא רהאו ? יאול אהי המציצ דמבע ץלחרי .שבדלת - םא אהי המציצ דמבע ץלחרי תשבדל אהי לתפו לע ההרצפ אול לתוכ םלקו תבכוחו ,עצמה הניבא .קטרי אהי הכיבת תא .האור ההשכנ דמצ ןימי הטרק עלפת תא הדלת - תזא ההית הכנרא תהגבר השהתנפל לע יקטר .במתיקות דמיי ההחל תההתדפקו לע ,הדלת 'ואכן ץחרי רתיבת-הדוא חנפת ונצטלצל . יאמרת 'לך שלחש טאונו . בטו ,שכיבינו ההסכימ .קטרי אהי ההחל דלרעו חולקנ תא .עיניה יתפתח תא תהדל ! יתפתח תא ,הדלת הזונ ךשכמות ! יש ךל רגב םש ! ייונ 1989 לארם םטורמ מיקח ואלטארי Mika Waltari פרק ראשון אני, לארס טורמס, בן-האלמוות, התעוררתי אל תוך האביב וראיתי את האדמה בלבלובה המחודש. התבוננתי מסביבי בביתי היפה. התבוננתי בזהבי ובכספי . התבוננתי בצלמי הארד אשר לי . התבוננתי באגרטלים המעוטרים דמויות אדומות. התבוננתי בקירות המצוירים. למרות זאת לא חשתי גאוות בעלות. בן-אלמוות אינו יכול לזכות בבעלות. נטלתי מבין חפציי היקרים את כלי-החרס הזול ביותר. בפעם הראשונה מזה שנים רבות שפכתי את תכולתו לתוך כף-ידי ומניתי את האבנים. היו אלה אבני חיי. לקחתי את הכלי ואת אבניו והחזרתי אותם למרגלות פסל האלה. אחר כך הלמתי במגן הארד . המשרתים נכנסו ומומים. הם צבעו באדום את פניי י את ידיי ואת זרועותי והלבישו אותי בגלימת-הקודש. כל מה שעשיתי, עשיתי למען עצמי ולא למען עירי ועמי. לכן לא הנחתי לשאת אותי באפיריון-הטקס האלוהי . חציתי במו רגליי את העיר עד יתעגהzזנ לכותל . הבריות סרו מדרכי בראותם את פני ואת ידי הצבועות אדום. הילדים הפסיקו לשחק, והנערה המנגנת בחליל הדו-קני בשער-העיר חדלה לנגן . יצאתי את העיר במו רגליי י וירדתי לעמק באותה דרך שבה עליתי פעם. השמיים היו כחולים, מבהיקים, זמרת הציפורים התנגנה באוזני, יוכרת האלה המהמו . האנשים שעמלו בשדותיהם חדלו ממלאכתם בהבחינם בי . ראיתי את פניהם . השזופות של הגברים ואת פניהן החיוורות של הנשים. אחר-כך הפנו לי כולם נו לעבוד. לא בחרתי בדרך הקלה העולה להר הקדוש. חוצבי-האבן נהגו ללכת בה. בחרתי במדרגות הקדושות, שעמודי-עץ צבועים התמשכו לאורכן . היו אלה מדרגות תלולות. עליתי בהן לאחורי ולא חדלתי לרגע להתבונן בעירי . לא התבוננתי אחורה. עליתי מדרגה אחרי מדרגה וגיששתי ברגלי אחר מקום פנוי, שבו אוכל להניח את רגליי. פעמים רבות כשלתי, אך אף-פעם לא נפלתי. גירשתי את מלווי מעל פניי ולא הנחתי להם לתמוך אותי בזרועותי . הם היו מבוהלים, כי איש לא עלה כך להר הקדוש קודם לכן . כאשר הגעתי לדרך הקדושה, חיתה השמש במרום השמיים. עברתי על-פני תלי-האבן העגולים שציינו את מיקום הכניסות לקברים. פסעתי לצדו של קבר אבי י ועליתי לפסגת ההר. ארצי הענקית השתרעה מסביבי עד קצוות העמקים הפוריים והגבעות המיוערות. בצפון ה תנצנצו בכחול כהה מימי האגם הרחוק שלי . במערב התנשא הר האלה כחרוט שלו לנוכח משכנותיהם הנצחיים של המתים הבחנתי בכל אלה, הכרתי את כל אלה. הסתכלתי מסביבי וחיפשתי סימן . נוצת-יונה חלקה שזה עתה נשרה חיתה מונחת על הארץ . נטלתי את הנוצה בידי . אבן אדמדמה קטנה חיתה סמוכה לה. אחזתי גם בה. חיתה זו האבן האחרונה. רקעתי ברגליי קלות על האדמה ואמרתי : "זה מקום קבריי כרו את קברי בהר וקשטו אותו כיאה לקברו של אדם במעמדי". כשהבטתי בשמיים ראיתי בהם בעיני המסונוורות יצורי-אור מרצדים חסרי- דמות. מראה מעין זה נגלה לעיני רק ברגעים ספורים בחיי . נשאתי את זרועותי מעלה לפני כשכפות-ידי מופנות כלפי מטה. לא חלף יותר מרגע, ומקצוות מיקח ואלטארי )1908-79(, הסופר הפיני המוכר ביותר מחץו לגבולות ארצו. חלק ניכר מיצירותיו תופסים רומאנים היסטוריים (בין השאר "שיבוחה המצרי" 1945(, העוסקים בתקופות משבר ובניתוח שאלות פילוסופיות בעת שאחרי מלחמת העולם השגיח . ספריו תורגמו לשפות רבות. השמיים הצלולים ועד קצוות הארץ ה תהדהד הקול הבל-יתוארי שאותו יכול האדם לשמוע פעם אחת ויחידה בחייו . הוא נשמע כקולן של אלף חצוצרות, ובגללו ברעדו האוויר והאדמה. אי-אפשר להשוות קול זה לשום קול אחר, והוא נשמע אך ורק פעם אחת בחיים. אף-על-פי-כן אפשר לזהות אותו בן רגע, כי אף קול ארצי אינו דומה לו . מלוויי צנחו ארצה והליטו את פניהם בשומעם את הקול . נגעתי בידי האחת במצחי, ואת ידי השביח הושטתי לעבר החלל. בירכתי את האלים לשלום באומרי: "היו שלום, עתרתי. שנתם הגדולה של האלים תמה, ושנה חדשה מתחילה - במעשים חדשים, באופנים חדשים, במחשבות חדשות". למלוויי לעומת זאת אמרתי :"קומו מהארץ והיו מאושרים, כי זכיתם לשמוע את הקול האלוהי של תחלופת העתים. פירושו של דבר, שכל יושבי האץר אשר שמעו את הקול נחשבים למתים. אף אדם חי לא ישמע קול זה שוב. רק אלה שטרם נולדו יזכו לכך". הם עדיין רעדו וגם אני רטטתי י כי רטט כזה אדם אינו זוכה לחוש שנית בחייו . רקעתי פעם נוספת ברגלי על מקום קבורתי וחפנתי בידי את אבן חיי האחרונה. בו ברגע חלף משב-רוח פרוע מעלי. לא פקפקתי עוד בכך שביום מן הימים אחזור . אי-פעם אקום מקברי באיברים חדשים אל תוך משב רוח מתחת לשמיים צלולים. ניחוח שרף אורני הצל יינשא בנחירי. החרוט הכחול של הר האלה יתנשא לנגד עיני . אם יעמוד לי אז זכרוני י אקח עמי מבין אוצרות קברי רק את כלי החרס הזול ביותר . אשפוך את האבנים לתוך כף-ידיי אהדק את אחיזתי סביב כל אבן י אמשש אבן אחר אבן ואזכר בחיי הקודמים. שבתי אל עירי ואל ביתי באותה דרך - בפנים ובידיים צבועות באדום. השלכתי את האבן הקטנה לכלי-החרס השחור שבצב למרגלות האלה. אחר כך הלטתי את פניי ובכיתי. אני, טורמס, בן האלמוות בכיתי את דמעותיו האחרונות של גופי בן-התמותה ונכספתי עד תום לחיות שוב את החיים שחייתי .• רמת חינוך גבוהה עושה חברה שםוב לחיות בה 26 .טתון 77 י 113 מישו ועד דםא אמיר אור רשמים מפרויקט ייפייר פאולו פאזוליני: קולנוע ידי · של שירהיי (הופק על Fondo P. P. Pasolini · ו Ente Autonomo Gestione Cinema, והוקרן בםינמטקים של יחשלים, ת"א וחיפה). מלחמתו של פאזוליני במוסד הכנסייתי-בורגני נמשכה תוך התגרות מתמדת בכל טאבו וניסיון בלתי-נלאה לברוח מתוך הריקנות הבורגנית. מלחמה זו ניטשה מעל לכל בנפשו שלו' כמאבק לאוטואמניספציה, לטדאנספודמציה עצמית. בסרטו "תאודמה" מפוצץ מגע של אהבה את הבועה הבורגנית ; בדדך זו הבורגנות אינה מותקפת ואינה מתמוטטת כשיטה דiיתדבח אלא כדדך קיומית של היחיד . המלאך המושיע, מוודה הגופים, המלאך שעושה אהבה עם כל אחד מבני הבית, קורע בחייו של כל אחד מהם חלון של כיסופים, פתח שדדנו נכנס העולם בלי מעצור או ~9גן . "תאודמה" היא געגוע להוויה טוטאלית, ל" SEIN" ההיידיגדיאני במערומיו ; געגוע לגן- הערך האבוד' גן-הערך הפראי של חיים בלי בטחונות, בלי חשבונות, ובלי אשראי. כמתכן היזכרות קדומה מתעודדים הגיבורים לערגה זו שאיך לעמוד בפניה ; מכסה הזכוכית של חייהם נסדק לבלי שוב. ההיזכרות באותו תום, באותה שלמות קדומה, חוץ-ביוגדאפית היא המעודדת את הגעגוע ; אפשר שהמידה שבה מסוגל אדם לזכור היא המידה שבה יכול הוא לאהוב. שלושה הם געגועיו של האדם, ושלוש דרכים מובילות את ההולכים בעקבות הערגה : המין' האהבה והחוויה הדתית. כידוע, על מפגש דרכים משולש כזה יושבת היקאטי, אלת הכישוף, הטרנספורמציה, המציאות האחדת ;הגעגוע מכווך את דגלי ההולכים אל מעבד לעצמם, אל ההינתכות השלמה, אל החיים, אל המוחלט ;עד להתמסדות טוטאלית, לחריגה גמורה מן ה'אני' המוכר. ב"תאודמה" פאזוליני משרטט ביד .אמך את התפוצצות הבועה הקיומית של כל אחד מבני הבית, במעיך גידסא מודרנית של "ארבעה שנכנסו לפדד"ס": 1. הבת הציצה ומתה ; המגע עם המוחלט לא הותיר מקום אלא לגעגוע לבדו. 2. האם קיצצה בנטיעות ; היא צדה לה זכרים בדרכים כמו על מנת לשחזר את החוויה. לכאודה נדאה שהיא מבלבלת בין המוסיקה לחליל' אך למעשה היא מנתצת בכך את צלמי חייה באומץ של מתאבד. 3. הבך הביך ויצא בשלום ; הוא אינו מאבד את תחושת החופש שנתנה לו חווית המוחלט, אלא הוא שב ויוצר אותה מתוך עצמו . במטאפיסיקה האסתטית של פאזוליני זוהי הדרך היחידה לחיות את המוחלט מבלי לאבד את העולם. 4. האב - הציץ ונפגע, החל מתנבא בלי מלים ; בתחנת רכבת סואנת, מנוכרת, הוא מתפשט עירום מבגדיו' עירום מעבד' מעתיד' מחברה ומתרבות, וצועד במדבר הנפש בלי שבילים, בלי מטרה, לבד מהקריאה הפנימית שאינו יכול לסרב לה. 5. המשרתת התקדשה ; היא הראשונה הנשמעת לקריאה, בבחינת "אשדי הענווים כי הם יירשו את הארץ". החוויה מיתדגמת לגביה לקונטקסט הדתי של התרבות שבה גדלה. היא מחלקת את מה יוני 1989 שקיבלה, אבל מחטיאה את המהפך של האינדיבידואציה העובדת על השאר . דדך זו לשחרור מן המלכודת הבורגנית, דדך של אהבה וטדאנסנדנציה, היא לגבי פאזוליני הדרך הנוצרית האמיתית - אנטי מימסדית, אנטי כנסייתית; המין, שהוא שפת הבשורה, משמש את גיבוריו כמראה. איך ספק שפ T אזוליני ביקש, כמטרה בפני עצמה, לשבור את חטאנו המיני בכך שהכניס את המין לקונטקסט של קדושה. ב"טדילוגיה של החיים" ("דקאמדוך", "סיפורי קנטדבדי" ו"אלף לילה ולילה") ניסה, מתוך כוונות דידאקטיות, להציג דרך יצירות קלאסיות מיניות משוחררת כנורמה. מאוחד יותר דחה את הטרילוגיה בתחושת כישלון וטעות. למעשה, טרילוגיה זו מבטאת יותר מכל את חוסר אוניו של פאזוליני עצמו ללכת מעבד למוסרנות הבורגנית-נוצרית שעליה קרא תגו . התוצר היה משעמם וכבד : גאלדיה מבוזבזת של גופים יפהפיים שבמקום להציג מין אידוטי נפלה בלימבו המשמים שבין הפודנוגדאפיה לאידוטיקה ; בסרטים אלה המין כשלעצמו איננו מסעיר, חושני ורגיש, איננו משחקי ושמח, אלא כבד' נעדר הומור' כמעט טכני . פאזולינו לא חירפה. לאחד שדחה את הטרילוגיה, פנה ליצירת סרטו האחרון שנעשה על פי ורמאן של דה-סאד - "סאלו, או מאה ועשרים ימי סדום". נזמך המשטר הפאשיסטי באיטליה כולאים ארבעה אדיסטוקדאטים קבוצה של נערים ונערות באחוזה מבודדת. להנאתם, הם דנים אותם למוות, שיבוא לאחד "בילוי" של התעללות מינית. כל מקדה של יחסי מין גניטאליים בין גבר לאשה, כל גילוי של אהבה וכל גילוי של אמונה דתית ייענשו במוות מיידי . ה "בילוי" מתחיל במימוש פנטאזיות של אקסהביציוניזם, אוננות ומשגל אנא לי' נמשך בטדאנסווסטיזם' אודופיליה וקופדופאגיה, ומסתיים בסקס של הצלפות, עקירת עיניים, קדקוף, סירוס ותלייה. מיואש' אולי מובס, משרטט כאך פאזוליני את האפשרות האחדת לטדאנספודמציה של המוסד הכנסייתי-בורגני ; מול האנרכיזם הנוצרי של "תאודמה" הוא מציב ב"סאלו" אנרכיזם סדיסטי. מחרך הסרט : אלף לילה ולילה שתי האפשרויות משמשות לפוצץ את הבועה הבורגנית, להיחלץ מן הניכור והנתק ; שתיהן קוראות תגו על אותו מוסד חברתי ועל אותם איסורים : כך' אי-האהבה אפשר להמיר לא דק באהבה, אלא גם באנטי-אהבה. שתי הדרכים מובילות מחוץ לסדקופאג הבורגני, אבל לא לאותו מקום ... אם ב"תאודמה" השחרור הוא ביחסי אוהב-אהוב, הרי ב"סאלו" הוא ביחסי מענה-מעונה ; בעוד שבאפשרות הראשונה הדרך היא חיבור וה'אחד' מרחיב וממשיך את ה'אני', הדי בשנייה הדרך היא ההדס, ויש התקה מוחלטת של ה'אחד', ההופך לגבי ה 'אני' לחפץ . בשני הסרטים ישנו גודם ששובר את הקונצנזוס המוסדי' והכלי לכך הוא ניפוץ טאבו המין' אך ב"תאודמה" המין משחרד, ואילו ב"סאלו" זהו מין כובל, מענה, אלים. "האנרכיזם '''~ונה מביא להעצמת הזהות ; כל אחד מבני הבית משתחדד מתיפקודו הסטדיאוטיפי ומתגלה בייחודו בעקבות המגע. "האנרכיזם הסדיסטי" מביא למחיקת הזהות ; המענים, חסרי איפיון ושם, נמוגים לתוך זהות קולקטיבית לא פחות מן המעונים. "סאלו", בא לצעוק ולהטיח בפני הצדקנים ש"רק ככה, לא כאקט של אהבה אלא דק כאקט של אלימות וניצול' אתם מסוגלים לקבל את המיניות במערומיה" ; אבל למעשה, הבומרנג הדג את שולחו : התיעוב והגועל שהסרט עודד בצופים גדמו בסופו של דבר לתגובה ההפוכה - לאישור ואישוש של "נימוסי המיטה" הבורגניים, ולהגברת הפחד מפני כל חריגה מהם. דרכו של פאזוליני עצמו שהחלה באמונה מסתיימת כאך ביאוש טוטאלי ; כמבקש דדך הוא מתאבד . "סאלו" הרקדן לראשונה מיד לאחד הירצחו. ה; ~ל קכצ.Pזנ,ז ז;ן :i וא ג~ W י ~wה· wםי~כr~rכ~י וע~~: ע;ך ם~~ ~r:זת :p ~ד ל " א בושכr ~ין . .פ.פ( פאזוליני) • :זיינר YJ ילר: אני באוה מידי פז לפני חודשים מספר ביקר היינו מילד במוסקבה. הגלסנוסט והשלג קידמו את פניו. נסתחררה דעתו מכל הטוב הזה, על כן חיפש לעצמו עוגן של יציבות. כלומר, וודקה. תארי לעצמך, הוא מספר, את גודל המצוקה : גלסנוסט - ישי וודקה אין . ובאין עוגן של יציבות מעד, החליק על השלג ונקע את ידו. שבר, פסקו הרופאים הסובייטיים וחבשו את ידו בגבס. חזר למזרח ברלין והלך למרפאה השכונתית. הרופא העיף מבט ביד המגובסת ושאל בזעף : מה זה ? מילד חזר על הדיאגנוזה של הרופאים הסובייטיים. אין כאן בכלל שבר, בקושי נקע, קבע הרופא ושלח אותו לביתו . למי האמנת ?-שאלתי . שאלה טובה, אומר מילד ומשיב בשאלה. לו את במקומי, למי היית מאמינה, לסובייטים או למזרח-גרמנים? ... סיפור אופייני להיינו מילד, סופר שבעל-פה, פורה לא פחות מן הסופר-מחזאי שבכתב, שופע אנקדוטות שהם משלים ומאמרי-מערכת שמתחזים להלצות. בכל שנה מתפרסמים ראיונות והרצאות שלו כיצירות לעצמן י כנוסים בקבצים מהודרים ;היקפם עולה בהרבה על היקף מחזותיו. זה היה אחרי כוס הוויסקי הרביעית או החמישית שהריק לתוכו כאילו כלום, במיומנות שהמחישה את אבחנתו בדבר תנאים-של-יציבות. כמה סיפורים ששיחרו בהנאה גלויה קודם לכן חלקם אינטימיים, היו מעתה "אסורים בפירסום". אנחנו נפגשים ב"פאריס-בר" בקאנט שטרסה שבמרכז העיר . "פאריס-בר" הוא קפה-מסעדה בנוסח ראשית המאה, שבו ספרות מתחככת בממון י אמנות בפטרונים והתקשורת בכולם. המקום הכי "אין" בחלקה המערבי של העיר לצד קפה "פלוריאן" השכן . סנוביי גזעני במידה. ידידתי הגרמניה ד"ר ברברה באיירי דרמטורגית ב"קאמר אופרה" בברלין י מעריצה מושבעת של מילד, נלווית אלי. בפעם קודמת לא הניחו לנו להיכנס לשם משום שלא נראינו "שייכות" מספיק. על כן הצהרנו מיד בכניסתנו שנועדה ו:',.. פגישה עם הר היינו מילד. המלצר אמד אותנו במבט צונן, אך הקצה את השולחן הטוב במסעדה. מן השיחה בשולחן הסמוך הבנו שגם שם מחכים למילר והזוג שהסתודד שם פנה אלינו ושאל אם נוותר על "התור" שלנו כי להם יש עניין קל ערך ממש שיוסדר תוך שניות ספורות. מדובר בהפקת סרט על היינו היקר. איך ידעו שאנו ממתינות למילר, שאלנו. זה פשוט, השיבו. כולם, פחות או יותר, מחכים למילו . הר מילד היה עדיין עסוק בפגישה קודמת. כיומיים בשבוע הוא מבלה במערב, ומקיים שערת קבלה קבועות ב"פאריס-בר". ובערד אנו משוחחות הוא ניגש לשולחננו . איש קטן קומה, ממושקף, בעל חיוך מקסים. הוא הזמין ויסקי לכולנו . חשתי באכזבתו כשביקשנו משקאות קלים. "והרי זה הדבר הטוב ביותר בחלק הזה של העירי זמינות הוויסקי והממון לרכוש מופרים םמתי היינו מילד ; צילום : סכינה סאראר ; באדיבות "טאץ" אותר", הפציר בנר. ובמזרח לא שרתים ? שאלתי. הוא נעץ בי מבט של פליאה מוחלטת. "שרתים, רעוד איך ! מה כבר נשאר לעשות ? לא סמים ... לא מלחמה ... רק שהמשקאות הטובים, הזהובים האלה, אינם זמינים כל כך". - אם כך אתה נחנה מחטוב שבשני העולמות. מגן העדן המזרחי' חנקי מסמים וממלחמה, ומהמערב המוזהב. לפני שלרש שנים התחלתי להרבות בביקורים במערב. שגיתי י אני מרדה. אני מבלה כאן יותר מדי. נכרן שאני מקבל כאן השראה. כי זעם ושנאה מתדלקים צורך בכתיבה ומעניקים השראה. יש צוררת דינרי אינטנסיביות כל-כך עד שהן מעניקות אשליית חופש בלי מוגבלי תחושה נהדרת- לכאורה. אבל אני חש באמצעי דינרי אלימים על כל צעד ושעל. אני נזכרת בדברים ברוח זר שאמר מילן קרנדרח. קרנדרה ? מגיב מילד בעקימרת חרטם. הוא פיליטרניסט של בתי קפה. שמעתי שהוא מועמד לקבלת פרס נובל . מה הפלא ? הספרות שלו מסייעת למערב להשקיט את מצפרנו הרע. כאן י במערב, אתה עבד יותר מאשר בארצות הפחות מפותחות. לעבדים אין שהרת להגיב בהתנגדות כי זר חברה שבנויה על חרק המהירות. במזרח הכל עדיין איטי יותר ולפרט יש סינרי כלשהו להשתהות ולחשוב. אני חושב ששגיאתו הגדולה של השלטון מעבר לחרמה היא בכך שאינו מתיר לתושבי ארצי לבקר במערב 'המוזהב' ולשהות כאן תקופה ממושכת. טוב להניח להם לחיות כאן זמן-מה, לא להתרשם רק מן השפע בחנויות הנוצצות המנקר את העיניים המזרחיות בביקור חטוף . - אלא שאז' ספק אם יחזרו . אינני בטוח כלל . מה שנראה נרצץ בביקור חטוף י עשוי להיראות רקוב מאוד כשבוחנים אותו במעשה ולאורך זמן. תושבי ארצי עתידים ללמוד, למשלי כי כאן י אם אין לך כסף • אין לך חיים. במזרח הכסף אינו מהורה בעייה. לאיש אין יותר מדי ממנוי אך איש אינו עני באמת. פערי ההכנסה אצלנו נמוכים יחסית. לכשעצמיי לא הייתי יכול לחיות כאן . אני מתעב את חשיבות הכסף • את הגישה שלפיה אתה שווה בשווי הממון שברשותך. רוב חיי אני חי במזרח. לכאן אני מזדמן כשאני חייב, אולי חייבתי את עצמי יותר ממה שנחרץ . זה קונפליקט שאני צריך לפתור . היינו מילד נולד ב 1929- באפנדררף. סקסרניה. לדבריו היה ילד כשאביר נשלח למחנה ריכוז . ערד לפני כן נזפו בר מפקדיו על חזרתו. הוא לא היה מספיק אדי לטעמם. עודר היה שחרם במקצת. הם אמדר לו : אמא שלך בטח נדפקה עם יהודי . סבתיי שמוצאה מבאוראויה וחיתה נאצית נלהבת. לא יכלה לעבוד על העלבון הזה בשקט. היא התייצבה במפקדת הגסטאפר י מצריידת באילן יוחסין נכבדי והוכיחה להם שהיא לא דק ארית טהורה, אלא גם ארית גאה. אבל מי יודע ?ייתכן שככלות הכל היה אבי קצת יהודי . סבתו חיתה עתוןוו י 113 גרמניה אפילו על ספרות רוסית ?. סרטים רוסיים חדשים אסורים בהקרנה בבתי- הקולנוע שלכם. את כתב העת "ספוטניק" אסרתם להפצה משום שהופיע בו מאמר בגנות ההסכם בין סטאלין להיטלר . עכשיו' כשבבריה"מ גילוי מעללי סטאלין הוא בבחינת צו מוסרי כמעט לכל אינטלקטואל . זה טיפשי שלא מתירים לפרסם את 'ספוטניק' אצלנו. אבל אני מבקש ממך לגלות קצת יותר סבלנות למר הוניקר . כדאי שתגלי הבנה לכך שקשה לאיש בן גילו - הוא ככר ככן 80 לידיעתך - לאבד את אלוהיו. בכל זאת נדמה לי שהם כבר עושים כמה צעדים ככיוון הנכון . מדפיסים עכשיו את ספריו של פסטרנק וכעוד שנה אולי יוציאו את ספרו של ריב קוב על סטאלין . אני סקרן . אגב, מדוע וינק וב שינה פרט מהותי בביוגראפיה של סטאלין . הוא כתב שסטאלין אהב את אביו . והרי האמת הידועה היא שלסטאלין' כמו להיטלר, היה אב חורג שהינה אותו. כל-כך אירוני בעיני שלשני העריצים הגדולים של המאה היה אב חורג ומכה. את, כמו רבים אחרים שמכירים את המזרח מקריאת עתונות מערכית, שוגה אם את חושבת שלא יודעים אצלנו מה עשה סטאלין . מי שרצה יכול היה לעיין במסמכים על משפט הרופאים, על משפטי פראג ובודפשט. לא הכל היה מפורש. אך מי שהתאמץ קרא בין השורות. לפני כמה ימים נסעתי במונית לקולנוע שבו הוקרן סרט רוסי חדש שמאיר את תקופת סטאלין . והנה הנהג אומר לי : גם כן חידוש . עכשיו מראים לנו מה שאנחנו יודעים כבר 40 שנה. היו אצלנו מי שידעו כבר כ 1944- מה סטאלין עושה. אבא שלי, שהיה סוציאל-דמוקרט ידע כבר אז וגם דיבר על כך .אני ידעתי. אבל כשבאו הרוסים ושיחדרו אותנו מהנאצים, לא יכולת להיות נגדם גם לא רציתי לחיות בעבר. ב 1956- כתבתי על כך במטאפורות במחזה הראשון שלי • שעסק בהיסטוריה של החקלאות במזרח-גרמניה. פרצה שערודיה נוראית, החרימו אותי ובמשך שנתיים הייתי אישיות בלתי רצויה בארצי. היו שהמליצו לאסור אותי. אכל היה איזה פקיד שקבע שאי אפשר לאסור מישהו בגלל אידאולוגיה כזאת או אחרת. בסתר לכי אני עדיין משתוקק להיות אסיר חרוץ . כיצד התרשמת מהגלסנוסט בבדיה"מ ? אני רוצה לומר משהו לא פופולארי בעניין הגלסנוסט הסובייטי שכל כך מתפעלים ממנו כמערב. הוא כאמת חשוב מאוד, בעיקר ליוצרים ולאינטלקטואלים. אבל אני דואג יותר לבני העם הסובייטי. ואני לא בטוח אם היעדר חופש הדיבור הוא הגעייה הקריטית של בני העם הזה או המחסור בבירה. כירה זה מותרות. נניח לכירה. אבל אמצעי מחייה בסיסיים. לעם הסובייטי חשוב יותר שיהיה לו מה לאכול . בעיה שהמערב הצליח לפתור . לא הבחנת בעוני המנוון שיש כאן .באבטלה י?אנ מניח שלא חסרים מצרכי מזון בחנויות. אבל יאנ יודע שפחות אנשים יכולים לרכוש .אותם בינואר הוכרזה "שנת מילד" במערב-גרמניה, עיתוי שנבחר סמוך ליום הולדתו ה 50-, סמוך לזכייתו בפרס גיא ודג ניננו • אחד הפרסים הספרותיים היוקרתיים ביותר . כל מחזותיו ראו אור במהדורות חדשות במקביל לשורה ארוכה של ספרי פרשנות עליהן .בעיני רבים הוא נחשב לגדול המחזאים בשתי הגרמניות, ויש אומרים אחד החשובים באירופה. האינטיליגנציה הצעירה במערב-גרמניה כרוכה אחריו ביחסי הערצה והערכה אף יותר מאשר במזרח. יוצרי רוק צעירים תהום לא קטנה פעורה בין היינו הסופר שכעל- פה, מפריך הסיפורים והמהתלות. וכין הסופר- מחזאי מילד שמחזותיו קשים לקריאה . מורכבי- מבנה, קודרים. הסופר שכעל-פה עוקף את האמירה הישירה בפואנטות מרומזות, רב- משמעיות. המחזאי ישיר, בוטה, חותך ככשר החי בלי רחמים. מילד עשוי להעמיס כמחזה אחד גיבור שעיסוקו כקצבות, חיילים האוכלים את בשר חברם המת, אב שהורג את בתו ואשתו . אישה שהורגת את בעלה (כמחזה "הטבח" סצינות מגרמניה"). אופרת קצבים שכה גם הקצבים הם גושי כשר . תמונת העולם האכזרית של קיום אנושי נחות, מעוקר מרגש ומנשמה - קיום ברמה של "גושי בשר" - מעוגנת בתצפית אישית יותר מאש ר בתיזה סדורה על אופי החכרה הגרמנית. כשיחתנו אמר : "רוב השוחטים באו מכפרים קטנים. כשאתה גדל כנער בחוות איכרים אתה עד למעשי שחיטה של כהמות ככל יום. בהדרגה אתה גם שותף להם. אחר כך אתה למד שיש אנשים ותת- אנשים. ההיתר לרצח נעשה קל כשגדלת על כל אלה. לא מקרה הוא שרוב הרוצחים היו בני כפר" . מילד הוא מממשיכיה הבולטים של מסורת נובט בדראמה הגרמנית החדשה. זה ניכר כצד המבני והמתודי של מחזותיו. שלא כברכט, שרצה להלום בקהלו כאמצעות הניכור הידוע, אין מילד נרתע מהמחשות בוטות המעוררות כקורא ובצופה תגובה מיידית. מרחץ הדמים במחזהו "הטבח" (תורגם לעברית בידי ד"ר שמעון לוי מאוניברסיטת תל-אביב והופיע כאנתולוגיה "מכעד לעלים" בעריכת המתרגם) הוא אחד הביטויים התוקפניים והארסיים בהתמודדותו של מילד עם העבר הפאשיסטי הגרמני . ההתמודדות הישירה עם פרק זה בהיסטוריה הגרמנית נחשבת לנועזת במיוחד • בין השאר • כיוון שמילד עוסק כעברן של שתי הגרמניות. אתה מוצא במחזותיו פועלים תושבי גרמניה המזרחית שהשתייכו כעבר לס.א., ומיד אחרי המלחמה הם שוקדים על בניין הסוציאליזם. מילד מרבה לעסוק בכגידה כנדבך של אופורטוניזם אישי וחברתי, בשאלת האחריות הקולקטיבית ובמיוחד באחריות האמן לחברה (ב"מכונת המלט"). "העלילות כמחזותיו מתרחשות בגרמניה כי ספאשיזם בצורתו הקיצונית כיותר היה כאן", הוא אומר "רוב הציבור ליווה אותו כשיתוף פעולה מלא או פאסיבי . זה פרק משמעותי מאוד כביוגרפיה האישית שלי. ליקוי חמור אני מוצא בספרותנו (בגרמניה) ככך שלגיבוריה אין ביוגרפיות, ואם יש - הן מתחילות ב 1945- או מאוחר יותר . אתה עדיין מאמין בסוציאליזם ? סוציאליזם אינו הצלחה גדולה. אין סוציאליזם. יש ארצות שהסדר הפוליטי-חברתי שבהן הוא הנגטיב של חברת ההון . אני עדיין מעדיף את הנגטיב. הנגטיב שאתה מעדיף הוא לא אנאכרוניזם ? במה? בחופש הדיבור, בצנזורה. בדברים כאלה. אל תתנכלי לכמה מחנאותי הקטנות. נכון . שפקידי הדואר בארצי קוראים כל מכתב שאני מקבל או שולח. בפיתוח הטכנולוגיות האלה המזרח לא מפגר אחרי המערב. אבל באמת שלא איכפת לי. בעצם, כן איכפת לי. זה, הרי עניין של יוקרה. כשיפסיקו לפתוח את הדואר שלי, אדע שאני כבר לא חשוב. מחוץ להנאות הקטנות של היינו מילד' לא מקוממת אותך הצנזורה שמטילים במזרח- בעלת מקצוע מפוקפק. אני חושב שחיתה, פשוט, זונה. כך שאי אפשר לדעת ..." כצעירותו גוייס ל"רייכארכייטדינסט". את לימודי התיכון ותעודת הבגרות השלים אחרי המלחמה. הוא החל לכתוב סיפורים קצרים ומאמרים שהתפרסמו ככתכי-עת. הטקסטים הספרותיים הראשונים שלו הופיעו כשבועון "זונטג". אחר- כך נעשה עיתונאי ועורך כתב העת "יונגה קונסט" (אמנות צעירה). המפגש הראשון שלו עם התיאטרון היה כ 1958- ,כשהחל לעבוד כתיאטרון על שם מקסים גורקי כמזרח-ברלין .לאחר שנתיים פרש ממנו והתמסר לכתיבה. יצירותיו לא עלו כקנה אחד עם המודלים שהציבה המפלגה הקומוניסטית. ככר אז נחשב למרדן ולאופוזיציונר . כ 1961- סולק מאגודת הסופרים והסתכסך עם כמה מעמיתיו כה, כיניהם שטפן חיים, מנפרד כילד ודלף כיומן. מ 1974- הקדיש את כל זמנו לכתיבת מחזות שהתפרסמו כמהרה כמערב-גרמניה והועלו כמעט ככל תיאטרון חשוב, ולאחר מכן גם כמערב אירופה וכארה"כ. אוניברסיטאות אמריקאיות כיבדו אותו כהצעות נדיבות לשמש מרצה קבוע. גרמניה המערבית פרשה לפניו כיבודים : פרסים ספרותיים (על שם היינריך מאן ולסינג, פרס המבקרים ומדליית אדיך ךיי j רט). ניסו לפתותו כהצעות קוסמות : להקים לו בית ותיאטרון משלו. מילד הסתפק כביקורים חפוזים או ארוכים. את גרמניה המזרחית סירב לנטוש. הוא חי עתה כין מזרח למערב. העוגן נשאר, כמוכן, כמזרח. כאחרונה, עם החדירה המהוססת של רוח הגלסנוסט גם למזרח-גרמניה, הושכן שלום כינו לכין המימסד הספרותי כארצו. מילד הוחזר לאגודת הסופרים ומחזותיו מוצגים שוב כמזרח. בשנים האחרונות אתה כותב רק מחזות. מדוע בחרת להתמקד במחזאות ? נדמה לי ששאלתך מרמזת על בחירה מסיכות של כוח והשפעה שיש לאמירה כתיאטרון . אני מקבל הנחה זאת כמקרים בודדים. זה היה נכון לגבי נובט, וכצדק. אצלי איני כטוח שזאת שאלה של בחירה . זה עניין פרוזאי יותר . כתיבת רומן מצריכה ישיבה ממושכת וזה משעמם . כשאני כותב מחזה אני מטייל . אני מנהל דיאלוג. זה נראה לי הדבר הקל כיותר, קל אף יותר מלכתוב מאמר בעתרן . אני כותב לאט מאוד ועדיין כמכונת כתיבה, לא כמעבד תמלילים. אני זקוק לחודשים כדי ללמוד לעבוד על מעבד . יש תקופות ארוכות שכהן איני כותב כלל . אני עושה הפוגות, ממושכות לעתים, שכהן אני שותה ונוסע, נוסע ושותה או קורא ספרי מתח ומיסתורין כדי להרוג זמן . כתקופות טובות שבהן אני כותב אני מתנזר מספרות יפה וקורא ספרות מקצועית. ספרות מקצועית כשבילי הם מחקרים על אמנות. ציורים וטכסטים עליהם מעשירים אותי יותר מספרות ומתיאטרון . אני מתעניין בגויה הצייר יותר מאשר בספרות כת ימינו . מתעמק כמוסיקה ומתעב תיאטרון. מחזאי' דרמטורג ובקרוב גם במאי' מתעב תיאטרון ? תיאטרון משעמם אותי . אגלה לך סוד חמור יותר : הוא משעמם אותי לא רק כצופה, אלא כמי שעוסק כר . אנשי התיאטרון שאני עובד איתם חושבים שאני יודע מה אני רוצה. האמת היא שאני בכלל לא יודע מה אני רוצה וחייב להעמיד פנים כל הזמן . זה נורא. הצפיה בהצגה, כמו האזנה לקונצרט • קשה לי • בלתי-טבעית. הדבר היחיד שאני עוד מוכן לסבול זה קונצרטים של רוק כי שם לא צריך לשבת בפנים קפואות. אפשר לטייל . לגעת באנשים. יוני 1989 הזה, שמתבקש כל-כך עכשיו, הרי לא יהיה סוף למלחמות. אחד הלקחים החשובים בתולדות המאה העשרים הוא שניצחון צבאי מסתיים בדרך כלל בתבוסה מדינית. תראי מה קרה לגרמניה המובסת שאחרי המלחמה. היא יצאה ממנה כמנצחת האמיתית, שיקמה חיש מהר את הכלכלה והפכה לאחת המדינות הפורחות באירופה. מה עוד צריך להתרחש כדי להמחיש שהישגים צבאיים אינם נצחונות ? ואמריקה, המעצמה הגדולה, לא הפסידה בוויטנאם למרות ההישגים הצבאיים ? מאז הירושימה עבר זמנם של נצחונות בשדה הקרב. מה שאני רוצה לומר הוא שעוד ניצחון צבאי לא יביא לישראל דבר זולת קרבנות ומלחמה נוספת. ומה שנורא בעיני הוא שבמדיניותה מספקת ישראל תחמושת לחוגי הימין בגרמניה. הם יכולים להיאנח ולומר : תראו מה שישראל עושה. במדיניותם עוזרים שמיר וחבריו לגרמנים לשכוח את עברם. יותר ויותר מתחזקת הבטיח בגרמניה להשמיע טיעונים אנטי- ציוניים היונקים מאנטישמיות ישנה. איזו ספרות קרובה אליך ? אני אוהב סופרים שמתו : קפקא. פרקנו . בקט היה חשוב לי לפני עשר שנים. נובט, כמובן .הוא גדול המחזאים במאה הזאת. כל דבר חשוב שנכתב במערב הוא בצלם של קפקא ובקט. איש לא חידש מאז . פרקנו היה הסופר החשוב האחרון' מה שפיקאסו היה לאמנות. מוכנה להתערב שאתה אוהב גם טלוויזיה. מאוד. בתנאי שהיא טיפשית מספיק. הטלוויזיה שלכם כמזרח מרתקת אותי -. כמיוחד סדר היום של חוניקר המוגש כמחדורת חדשות מורחבת. תמונתו לא נפרדת מן חמסך' גם כשמראים את שלגי החורף האחרון כקליפורניח. כאילו הוא הביא את השלג שם. הר ... כן' אני מכיר את זה. הוניקר מביא הכל . *** היינו מילד משלים בימים אלה כתיבת מחזה חדש שיעסוק, לדבריו, בסופה של גרמניה. גרמניה היא אומה מתפוררת לרסיסים, הוא אומר בפסקנות. החיים כאן הם כמו על תל של גבינה רקובה. זאת אומה שצריכה למות. ואני כבר חש בגסיסתה. אם הילודה יורדת סימן שהעם רוצה למות. זאת אחת הסיבות לשנאת הזרים בגרמניה. הגרמנים אומרי בינם לבין עצמם :ראו כמה התורכים חרוצים, הם עובדים קשה וגם עושים ילדים. ואילו אנחנו, הגרמנים האצילים, האנינים, מתבטלים בלילות. קללתה של גרמניה היא שהיא לא יכולה בלי זרים אבל לא יודעת לחיות איתם. זה מיוחד ואופייני לגרמניה. אומה שאין לה תקומה. עד כאן הייחוד הגרמני ועונשו על פי מילד. בנושאים אחרים הוא מוכן להשוואות. גרמנים ויהודים, למשל : הקשר בין הגרמנים ליהודים הוא פאטאלי, בלתי-ניתן להתרה, נדמה לי. מיתוס משותף עיצב את ההיסטוריה והגורל של היהודים והגרמנים, מיתוס העם הנבחר. מדובר בשני עמים הרואים עצמם נבחרים וזה שהכריע במידה רבה את גורלם ועיצב את ההיסטוריה שלהם ואת אופיים. אבל יש עוד קווים משותפים : ההיסטוריה של הגרמנים מוכתבת על ידי הגיאוגרפיה שלה. אין לה מה שקרוי גבולות טבעיים. היא ממוקמת באמצע אירופה ובעבר חיתה מוקפת אויבים. וזה כיום מצבה הגיא ו-פוליטי של ישראל' שנדונה לחזור במאוחר על ההיסטוריה הגרמנית. לשני העמים יש בעייה משותפת של זהות שבורה. שניהם בחינת גזע נכחד .• u תוןוו י 113 חזנות קורם את הפתיחות כמערב-ברלין' את ניתוקה (החיובי) ממערב-גרמניה. כיצר תסביר שברלין זו הפתוחה חיתה חלוצה כעליית הנאצים ככחירות האחרונות ? אני חושב שבישראל ובמדינות המערב התגובה על עליית הרפובליקנים קצת היסטרית. זאת לא סכנה חמורה כל-כך כפי שמנסים להציגה. בסך הכל מדובר בתולדה של המדיניות שניהלו הנוצרים-דמוקרטים, מדיניות שהקשתה מאוד על המעמד הזעיר-בורגני והמעמדות שמתחתיו . בעיני ציבור זה, השמאל ואפילו הסוציאל- דמוקרטים לא היוו אלטרנטיבה. מדוע ? כי הציבור הזה ניזון' בין השאר' מתעמולת הימין נגד מזרח-גרמניה המצטיירת תמיד כנחשלת ואומללה. והתעמולה הצליחה כל-כך עד שכל מה שקשור לסוציאליזם נתפס בעיני ציבור זה כטראומה ממש. כיוון שלא חיתה לו אלטרנטיבה בשמאל, בחר בימין ביאר-נאצי. כמו ב 1933 שואבת המפלגה הזאת את כוחה ממצוקה חברתית וכלכלית. וכאז כן עתה, חייבים למצוא את השעיר לעזאזל התורן . וזה מה שהרפובליקנים עשו . התורכים ממלאים את . התפקיד שמילאו היהודים ב 3-193. כמו שבישראל הערבים כיום הם מה שהיו פעם היהודים בגרמניה. זאת איננה השוואה הוגנת. אני מניחה שהיא ניזונה ממה שאתה קורא כעתונות. האם כיקרת פעם כישראל? לא. הוזמנתי פעם לכינוס. אבל החברים בארצי הביעו התנגדות לנסיעה. אני מודה שאיני מכיר את המבנה החברתי בישראל . מה שאמרתי הוא מטאפורה. מילד, אני כבר יודעת, איבד מעריצה. ברברה המאופקת מתקשה להסתיר אותות המבשרים קוצר-רוח גובר . האל קרס מוקדם משחשבתי . אני תוהה אם הבחין באכזבה. הוא ממהר להוסיף כי קרא פעם יומן של יהודי שניספה בגיטו וארשה. הנער כתב ביומנו : אני מאחל לעצמי להיות גרמני . זה נורא, אסור שזה יקרה שוב. מילד ממליץ לראש ממשלת ישראלת לדבר עם אש"ף, וללא דיחוי. אין דרך אחרת. בלי הצעד במערב גרמניה הכל כל-כך נקי עד שאני מתמלא תיעוב אינםםינקםיבי . זה ניקיון שמזכיר לי מחנות ריכוז . יש בו מאותה מנטליות שיצרה אותם. הקלישאה של פחיך - נקי מבחוץ ומלוכלך מבפנים חוקו · היא בת גרמניה. אתה מוצא · במיוחד במערב בה אנשים שכל חזותם אומרת תמימות וחפות מפשע. יותר מכל אני שונא את התמימים האלה. והרי אני יודע: אין להם אשם. אין להם · שום ר גשי מצפון רע. כל מה שאירע כאילו לא נוגע להם. מלחינים מוסיקה חדשנית למחזותיו דור t המבקרים הצעיר מתחרה בכתיבת דברי פרשנות וביקורת על יצירותיו . יש לו מועדון מעריצים בלתי רשמי שחבריו יודעים לצטט את מחזותיו והרצאותיו בעל-פה. יש בזה מן התום, יראת- הכבוד והאימון שרוחשים לאנשי רוח רק בבריה"מ ובכמה ממדינות מזרח אירופה. אני חושדת כך שההשתלחות שלך כלפי המערב היא מין פוזחי בעיטות-חן שמושח לעצמו נער שוכב כלפי מיטיכיו . זאת אבחנה מחמיאה ... אבל ברצינות, אני הרוצ t להבחין בין מערב-ברלין ובין מערב-גרמניה. ברלין אינה מערב-גרמניה. בברלין יש כמה נחמות. האשליה של הקוסמופוליטיות, הפתיחות שאולי אינה אשליה. במערב גרמניה הכל כל-כך נקי עד שאני מתמלא תיעוב אינסטינקטיבי . זה ניקיון שמזכיר לי מחנות ריכוז . יש בו מאותה מנטליות שיצרה אותם. הקלישאה של פרויד נקי מבחוץ ומלוכלך מבפנים - היא בת-תוקף במיוחד במערב-גרמניה. אתה מוצא בה אנשים שכל חזותם אומרת תמימות וחפות מפשע. יותר מכל אני שונא את התמימים האלה. והרי אני יודע : אין להם שום רגשי-אשם. אין להם מצפון רע. כל מה שאירע כאילו לא נוגע להם. יש סיפור או בדיחה על משפחה במערב גרמניה שצופה בטלוויזיה בסדרה האמריקאית על השואה. 'באמת, נורא', הם נדים בראשם. 'נורא מה שעשו ליהודים. עם היטלר בשלטון זה לא היה קורה'. "אני חושב שהתחושה הזאת - נוכחות העבר ובעיקר אי-נוכחותו - אופיינית לאנשים מן המזרח אף שביטוייה שונים. אני נזכר בפגישה שחיתה לי לפני כמה שנים עם צ'סלב מילוש בכנס פא"ן בניו-יורק. כמה סופרים ממערב-גרמניה הפצירו בו :מר מילוש, אתה הרי דובר גרמנית, אז מדוע שלא נשוחח בשפה שמובנת לכולנו . ומילוש אמר : בגרמנית אני מבין רק את המלים 'הנד הון' (ידיים למעלה). האם כגרמניה שלךי המזרחית, קיימת תחושת אשם או אחריות ? אנו מרווחים על גילוי אנטישמיות וקבוצות גיאו-נאציות גם כמזרח . במזרח גרמניה אין אנטישמיות. אצלנו ילדים לומדים על אושוויץ' רואים את הסרטים והמסמכים. טוב, אז יש כמה מטורפים אצלנו. יש גם אצלכם. אבל במזרח-גרמניה תנועה כזאת לא יכולה להיות חוקית. אני מבחינ'ה בסממני התרופפות ראשונים בעוצמת ההערצה אצל ידידתי ברברה. יש לי תחושה שעד סוף הראיון האל עלול להכזיב. גרמניה המערבית הרשמית חכירה כאחריותה. חיה חסרו פיצויים. אצלכם רק כאחרונה, וכצער מהוסס מאור' מוכנים להתחיל לדבר על כך. כסף אינו אמצעי לכפר על אשמה כזאת. בשביל הימין במערב-גרמניה לא חיתה בעיה של שילומים. אבל כסף הוא הכפרה היחידה של מערב-גרמניה, לא יותר. מערב גרמניה הובסה במלחמה אך יצאה מנצחת בסופה. השתקמה במהירות ונעשתה לבעלת המטבע החזק בעולם. מזרח גרמניה חיתה תמיד החלק החת-מפותח של גרמניה הגדולה. אנחנו שילמנו על האשמה ועל המלחמה ועודנו משלמים. ברור שלמזרח גרמניה הרבה יותר קשה לשלם בכסף על אשמת העבר ועל אשמתה כלפי היהודים. כמחינה פוליטית טוב שמגיעים לדון בהסדרי פיצויים. מבחינה מוסרית לא. המלה הכתובה והמלה תהמדובר יעקב אגם. צייר . ידוע בעולם כמוביל ,.;...-..'.:r;;~ ~"'l ·.. \., באםכולה הקינםית. שלח ידו גם .~~/~ -. 1 '' המילה הכתובה מהדיבור' להעשיר את הכתיבה ברבגוניות, ליצוק בה מובנים חדשים, להשתחרר בתיאםרון ובמלה הכתובה. םפרו "אגמילים" שיצא לאור לאחרונה עוםק בלשון ובשפה העברית. עודד פיינגרש שואל ויעקב אגם משיב: "אגמילים" הוא עירוב ושילוב של אותיות וצורח, של מילים ואיורים, של תצלילים וציורים. מח החבול בינו לבין ספרים אחרים העוסקים במילה הכתובה ? ספר זה אף על פי שהוא מכיל עיטורים, הוא בעיקר בסירן לשוני נועז.לשחרור המילה הכתובה מהמילה המדוברת, שתי צורות ביטוי נבדלות, אשר עד כה חוברו יחדיו ונחשבו בלתי ניתנות להפרדה. עד כה כל הכתוב ניתן לדיבור' וכל דיבור ניתן לכתיבה. אבל כל אחד מן השניים יש לו מעלות משלו' ואני מאמין שראוי לאפשר לכל אחת משתי דרכי-ההבעה ליהנות מיתרונותיה ללא הגבלה. מח יתרונות יש לחפורה בין המילה הכתובה לזו המדוברת ? הנה למשל, יתרון יש לו, לדיבור. כשאנחנו מדברים ומבקשים לתת למילה את מלוא המשמעות, אנו נעזרים בתנועת הידיים, בנגינת קול, בתנוחה ונו', ואילו כאשר קוראים את המילה הכתובה הרי אמצעי העזר, כלי הדיבור, אינם קיימים' וכך אנו מפסידים מכוח הביטוי של הדיבור. לעומת זאת יתרון יש לכתיבה על פני הדיבור . שהרי בדיבור אפשר להגיד רק דבר אחד בזמן אחד. ואילו העין הקוראת את המילה הכתובה מסוגלת לעכל ולהבין יותר מאשר מילה אחת בו בזמן. (כך הדבר, למשל, בנגן פסחנו, הקורא כמה שררות תורים בבת אחת ועם זה מפעיל את שתי ידיו ואת רגליו וכר'.) על כך מושתת בסיון זה, עבודת מחקר זו, שאני מתעמק בה זה למעלה מ 30-שנה : לשחרר את מכבילות המשפט המסורתי . המילה הכתובה היא המצאה אנושית אבל כביגור לדיבור הישירי החד-משמעיי חבוטה והברורי יש נח רבדים ושכבות של מובנים . מח יש בספר מבחינת היחסים חבו-זמניים של מילים ופירושים ? כיון שאנו חושבים, מרגישים וחיים דרך התלות במילה (להבדיל מעולם כל החיות, שמתפקדות בלי שימוש במילים) הרי שלגבינו העשרת עולם המילים י היא תרומה גדולה לפיתוח מיגורן הרגשות והחיים בכלל. בתוך נבכי הנפש, הרגש, החוויות והמחשבה, נראה שצורך הביטוי הוא לא כל-כך חד-משמעי . זרמים שונים של רגשות, לבטים, התרחשויות, קיימים בעת ובעונה אחת, לפעמים מתנגדים, חופפים, זהים. גם המשפט המפורסם "להיות או לא להיות" אינו מקבל את מלוא מהות הטרגדיה אם הדברים אינם מתרחשים ומוצגים בו בזמן . פיענוח המילים, על כל השלכותיו הפילוסזפיות, נעשה כאן לא כפי שהיה מקובל עד כה, וחידוש זה בשפה דו~ה להתפתחות התזמורת מול הכלי הבודד' הלiזקמה מול ה! i? י היחיד . כאן הוא ספרותי טהור : הצעה להעשרת אוצר המילים, מבחינת התוכן' המבנה, המובן ויצירת אפשרות לבטא רגשות ומצבים שרק יחסים בו-זמניים מייצגים אותם. • תוםפת לחזון םהשלו כמו שכבר אמר אריסטופאנס, "המולדת היא כל מקום שבו טוב לך", והמדינה הזאת היא פחות ופחות מולדתי . מולדתי הולכת ונעלמת. עמים כובשים אותה, לוחמי דת נוגסים בה, סיסמאות מחרישות את קולה, החדשות מוקרנות על פניה. אבנים וכדורי פלסטיק. ישראלים, פלסטינים, יהודים, מוסלמים, נוצרים ; מתי כבר ילכו - כל אחד לקלאב שלוי ויעזבו אותי לחיות את חיי ?לא רוצה לבנות את בית המקדש השלישי . לא רוצה להסיר מאל-אקצה את חרפת הכיבוש. אין לי שום דבר נגד הגירה מאוסטרליה ואני לא רוצה להכריח את יהודי רוסיה להגר דור?~ הנה. לא רוצה מדינה פלסטינית. לא רוצה מדינה · יהודית. תנו כבר לצאת מן המאה ה 19-: איפה כתוב בתעודת זהרת של בנאדם "יהודי" ? אתה גר בצרפת ?- אתה צרפתי. אתה גר ביוגוסלביה ? - אתה יוגוסלבי . בבית אתה יכול להיות יהודי או הוגנוטי י אתאיסט או קתולי' בריטוני או קרואטי, או גם להצטרף לרוטארי או לבונים החופשיים בלי להפריע לאף אחד אחר . כל אחד והמועדון שלו. בבקשה, תקרא על תולדות היהודים, תלמד גמרא, תאכל תפוח בדבש - מה שאתה רוצה. דווקא נחמד, ההוני האתנוגראפי הזה, אבל לא בתור מסגרת לחיי-היום היהודים, מחר הפלסטינים, מחרתיים החברה להגנת הטבע. די . נמאס כבר לחיות במאה ה 19-. אל תספרו לעצמכם על אביב העמים, תנו לנו את אביב האדם. עכשיו תגידו "אתה לא מציאותי". תגידו, תגידו . כאילו שלכם אין חלק ונחלה במציאות הזו, כאילו שהיא מתרחשת מעצמה. אבל המציאות נבנית בכל רגע מאמונות, מפחדים, מדעות ; היא חיה כאן בינינו' בין מצדה לאו 'שוויץ י בין ג'יהאד לדיר-יאסין י ובסופו של דבר, בין ספר יהושע לסורה פאתיחה. אז מה עושים אתם, ריאליסטים שנפשם יפה ? חושבים כמיקרו : הילדים רבים ?- נפריד ביניהם. יהודים הנה, ערבים הנה. הי, אתה שם, תלך מהר לטור שלך . אבל אני לא הולך לשום טור . פשוט' לא יכול לעצרם את הכתובת שעל הקיר ; הגראפיטי'ס של המחר נמצאים בכל מקום : על כותלי ה:שיבות רעל צריחי המסגדים, על קירות המועצה של אום-אל-פאחם~ ועל הטלאי המאוגרף והצהוב של נערי נחבא. בבקשה, תושיטו יד למי שיטרפו אותה, אבל אחוות לאומני השמאל לא תקום. גורלו של עראפאת נחרץ מכבר ; העתיד שייך לחומיינים, ותושבי הגדה עתידים להתגעגע בלב נשבר לסגנון הדיכוי הישראלי. ואז -מה ? מה יעשו היהודים כשיישארו להם רק יהודים להסתכל עליהם מלמעלה ? אם לא יגור הזאב עם הכבש, שוב נרדוף, נשיג, נחלק שלל ; ואם כן יגור - תהיה לנו סוף סוף מדינה יהודית כמו שצריך . הקלריקאליות איננה המונופול של בני הדוד, ויהודה לא לעולם תשב. היא תקום. החומיינים הקטנים שלנו גדלים, והם עוד יראו לנו מי הוא יהודי ; זה רק עניין של זמן . הם לא משחיתים מילים ; הם פותחים מוסדות חינוך . אז אני לא מציאותי' אבל לא מוכן למכור את חיי כיחיד בנזיד העדשים של "ריאל פוליטיק", של פרגמטיזם שהריאליה שלו תימוג בהכרח, כמו הנזיד' אל עביט המחר . אני לא משלה את עצמי שפתאום קם עם בבוקר ומרגיש שהוא אדם. אפשר לחשוב מאקרר ואפשר לחשוב מיקרו' אבל אי-אפשר לומר שוודאי שאנחנו בעד דמוקרטיה, אבל זה כמאקרן ; ושתכל'ס עכשיו מצב חירום וצריכים מישהו חזק שיעשה סדר ... אי-אפשר לומר שאנחנו בעד שבירת מסגרות מפרידות, שהתבדלות ואפלייה לאומיות ודתיות - זה רע, אבל בינתיים, כשלב ביניים, נקים עוד מדינה ... אולי ההגיון כואב, אבל הוא מנצח. אם יהיו פה אי-פעם שלום ואחווה - זה לא יהיה במסגרת של מדינה לאומית. אולי אין לנו ברירה אלא להפסיד הכול או להרוויח הכול - מדינה אזרחית, מדינה במובן המערבי המודרני' שייעודה הוא פונקציונאלי ולא רומנטיי ושכל תפקידה מתמצה באיפשור חיים ביחד במינימום של התערבות בחיי הפרט. אבל, תאמרו, הם רוצים מדינה. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם. זכותו' לא ?!- לא. זכותו להיות אזרח שווה זכויות. זכותו להשתייך לאיזה מועדון שירצה. אבל אסור שזכויות של קבוצה יסרסו חיוניות של פרט, ואם הדמוקרטיה מסוגלת להשליט על עצמה גם היטלרים, לא נותר לנו אלא להציבה במקום השני, אחרי עקרון הליברליזם ; אין "עם חופשי" ; יש רק אדם חופשי . • יוני 1989 לימודים אחת נסעה ללמוד באקדמיה לאמנות ברומא. לימודיה נמשכו בברלין אליה נסעה ב 1923- לשלוש שנות לימוד בקונסטגווד נחשולה ומשם לפרים, בה השתלמה בבוזאד שלוש שנים נוספות. היא זכתה פעמיים בפרס דיזנגוף )1944,1957( ובשנת 1986 זכתה בפרס ישראל. חייה של בתיה לישנסקי קשורים קשר הדוק עם התחדשות עם ישראל בארצו . ואכן י הרפרוף כספרי על דיוקנאות אנשי השומרי סופרים ומנהיגי הישוב, כמוהו כרפרוף כין רפי ההסטוריה של ראשית ההתישכות היהודית כארץ ישראל. היהודי נמלט עם ספרי התורה, עץ נורמה, ברונזה הדיוקנאות במהלך שנות פעילותה האמנותית נשארה בתיה לישנסקי נאמנה לפיסול האקדמי, הסיפורי, בפסלי הדיוקנאות הרבים שיצרה בהם הנציחה את דור המייסדים, מנהיגי היישוב ורבים אחרים. דיוקנאות אלה מפוסלים בריאליזם המוסר את פרטי הדמות בדייקנות רבה, ומאחדים מהם קורנים כוח דב ועוצמה דוגמת ראש אם הפסלת )1933( או ראשו של יצחק בן-צבי )1955(, עליו קבלה את פרס דיזנגוף ב 1957-. ראש האם מחוטב בקפדנות, תווי פניה מגלים נחישות אופי ודוח רצון ורזונם מרמז על סגפנות נזירית " הצוואר הדק נושא בגאון פנים רבי הבעה שארשתם גאה ואצילית. דיוקנו של הנשיא בן-צבי הוא רישום מרגש בחומד. הפנים מהורהרים, מכונסים בעצמם וחוט של עצב משוך עליהם. כל תו מעוצב בזהירות ובקפידה : קמטי המצח, החריץ העמוק בין גבות העיניים, העיניים העייפות שמבטן נראה כמרוכז בנפש פנימה, הפה השמוט קמעא. זהו דיוקן פסיכולוגי המעביר באמצעות החומר הרבה מעבד למאפיניה החיצוניים של הדמות. ראשים מפוסלים רבים אחדים שפיסלה האמנית נותנים מסרים דיאליסטים נאמנים לאופיין של הדמויות ומשמשים בחינת תיעוד הסטורי של תקופה הרואית ובמידה רבה תיעוד של בני משפחתה, חבריה וידידיה של הפסלת. אנדרטאות מפעל-חיים חשוב של הפסלת הוא אנדרטאות הזכרון מאבן שיצרה בכל רחבי הארץ . אלו נוצרו כתגובה על ארועים בתולדות האומה (פרעות אוקראינה, אנדרטת השלושה בעינת, אנדרטת חולדה, אנדרטת השואה והתקומה בנצר סידני, לזכר הבנים בכפר יהושע ועוד) והמעורבות הרגשית העמוקה של האמנית מוצאת בהן את בטרייה בפאתוס הרב בהן מפוסלות הדמויות, בהבעות הפנים האקספרסיביות ובתנועה המבקשת להביע אימה וחרדה ("פרעות אוקראינה"), שמחת חיים ("ההורה") או כוח ועוצמה מתפרצת ("לזכר הבנים", בכפר יהושע, בית-קשת וכדורי). אלו יצירות פיגורטיביות, מונומנטליות והרואיות, אפיניות להזדהותה המלאה של האמנית עם מושאי יצירתה. בתבליט האבן "פרעות אוקראינה" )1957-1955( מתוארת קבוצת יהודים הנמלטת מפני הפוגרום. במרכז הקבוצה דמות יהודי עם ספר תורה בידו (מוטיב החוזר גם בפסלים אחרים של האמנית) אותו הוא מנסה למלט עמו ודמות צעיר המפנה פניו לאחור ומניף את אגרופו הקמוץ בהתרסה. פנים צעירים ונחושים אלה, כמו גם התנועה הנגדית של גופו מנוגדים בעיצובם לפני הפליטים עטופי היגון' וחרדה גדולה, פיותיהם פעורים באימה והם נמלטים צפופים וקרובים זה לזה קווים אלכסוניים ומתפתלים משתלחים לכוון הבריחה כמו היו לשונות אש המסמלות את הבעירה, ויוצרים את הדינמיות והתנועה שבתבליט. העיבוד המחוספס של המשטחים והדמויות תורם אף הוא לאקספרסיביות של הדראמה המתוארת. באנדרטת האבן "ההורה" )-1946ך 194( משתמשת האמנית שוב בקווים אלכסוניים .עתוןוו י 113 מרור לאמנות • המדרשה להכשרת מורים לאמנות • העורכת : דורית קירר רגישות זהירה בתיה לישנסקי ; ערכה והביאה לדפוס אריאלה אפשטיין משדד הבטחון - ההוצאה לאוד ; תשמ''ח 1988 בספר כונס מכלול יצירתה של האמנית בששים וחמש שנות עבודתה כפסלת : 213 פסלים י בתוכם 12 אנדרטאות שהקימה ברחבי הארץ ו 100- דיוקנאות. כמו כן מכיל הספד רישומי דיוקנאות בפחם. ילידת רוסיה )1900(, הגיעה ארצה עם אמה כהיותה בת עשר כדי לבקר את אחותה רחל (ינאית בן-צבי) ובעקבותיהן עלו האב ושתי האחיות שדה ותמר. כל אחד מבני המשפחה דשם פרק דב דושם בתולדות ההתישבות החלוצית וההגנה בארץ ישראל : האב מאיד יונה הפך מחנווני לעובד אדמה, האם שושנה לימדה דיקנזה ב"בצלאל", האחות רחל חיתה ממייסדי "השומר", האחות שדה חיתה אחות והקדישה את חייה לטיפול בנזקקים ובחלוצים קודחים והאחות תמר עסקה הן בעבודה חקלאית והן ברפואה עד שעזבה את הארץ. בתיה לישנסקי חיתה חניכת המחזור הראשון של "בצלאל" ובתום שנת הפסל נ i 'יז'ינסקי אנדרטת הגיטארת להשגת אפקט של תנועה. התנועה של שלשת הגופות המאוחדים באקט דינאמי של ריקוד הסוחף אותם יחד מותירה גם מקום לנטוי אישי לכל דמות אינדבידואלית. באופן פלסטי מובע רעיון זה באמצעות שחדור הדמויות מבסיס וגב אחד המאחד אותן (כמו הריקוד) ובנייתן כתבליט עמוק הפורץ מתוך האבן . כל דמות מביעה עצמה באופן שונה בהווייה המאחדת של הריקוד . באנדרטת כפר יהושע "לזכר הבנים" )1953-1949( השקיעה האמנית נח יצירה עצום : בחיפושים אחד חומד מתאים, בהעבדת האבן הענקית למקום ובעבודה מאומצת משך שנה ומחצה. נדאה כי את ליבה השקיעה בקומפוזיציה מורכבת זו המכילה חמש דמויות אנושיות : ארבעה בחודים ואשה צעידה. ארבע דמויות נמצאות בתנועה קדימה, אל עבד מטרה הנמצאת מחוצה להן ודמות אחת פונה לאחוד . קיים מתח מתמיד בין תנועה לתנוחה, בין עוצמה פורצת הדוחפת קדימה לבין הרגליים הנטועות בחוזקה באדמה, בין המשיכה המתבטאת בפניית הגוף ובמבטי בעיניים אל עבד מטרה לא נודעת לבין הפנייה לאחוד כנטוי לקושי הפרידה או כסמל הקשר עם הבית, עם העולם המוכר . הקצב הנוצר ממתח כוחות מנוגדים אלה ירצד קבוצה פיסולית מרשימה בכוחה ובחיוניותה. פסלים אישיים מלבד עיסוקה המתמיד של האמנית בנושאים לאומיים, גילפה בעץ ולשה בגבס דמויות פיסרליות דנות המבטאות רחשי לב ונושאים כלליים. יצירות שיצרה בתקופת לימודיה בברלין (מסווגות כ"מיניאטודות" בספר) מאופינות במימדיהן הזעירים מחד גיסא ובאקספרסיביות הרבה שלהן מאידך גיסא. ניכרת נדבות מהן השפעת הפיסול האקספד o יוניסטי הגרמני : השימוש בעץ כחומד ליצירה, הדמויות הבלתי מהוקצעות, נעדרות פרטים אינדיבידואלים המביעות באמצעות פיתולי הגוף והתנועה מצבי-נפש סועדים, ההיצמדות לכן והשחרור של החומד ממנו באמצעות התנועה. ביצירות קטנות מימדים אלה דוגמת "הנאבק", "עצב", "צעקה", כוח אקספרסיבי דב אם כי לא נעדר פאתוס. "עצב" הוא פסל עץ לבנה שמימדיו זעירים. הוא מתאר דמות, נשית ככל הנראה, שרועה על גבי משטח, ידה האחת תומכת ברצפה והשנייה מושטת לפנים, פלג גופה העליון רכון כלפי מטה. לא ניתן להבחין בפרטים של פני הדמות ותחושת העצב אותה היא מבטאת מושגת באמצעות תנועת הרכינה וההתכנסות כמו גם באמצעות הקווים המאורכים יתד על המידה : אודך הידיים והדגלים איננו טבעי ותורם לתחושה המלנכולית. הרכנת הראש מבטאת את יגונה של הדמות והגילוף הגס, ההיצמדות לכן .התנוחה המאוזנת והכובד שבתנוחה זר מביעים באופן אקספרסיבי את מצב הנפש המיוחד • הופכים אותה מדמות אינדבידואלית לנטוי סימבולי של עצב. באמצעים דומים מושגת ההבעה בפסלון "הצעקה" מאותה תקופה. דמות אנושית עירומה עומדת ברגליים פשרקות הנטועות באדמה, גופה מתעוות, ראשה מודם כלפי מעלה וזרועותיה מורמות בתנועה מתריסה ורבת-כאב כלפי העולם, כלפי כוח טמיר כלשהו. יצירה שנקשרו לה כתרי שידה לידיים מאת המשודדת רחל והמשודד אלכסנדר פן היא "הרצון לשחרור" : מיניאטורה המתארת אווז כפות שגופו מתפתל במאמץ להשתחרר . יצירה זו מתעלה מן הסיטואציה המקומית, האנקדוטית, ומקבלת מימו אוניברסלי של שאיפה לשחרור מיסודי קיום מכבידים. ביצירות דנות אחדות ניכרת השפעה חזקה של דודן. בנושאים ובטכניקה :"בלזאק" "טווסו", "התעודדות" מצד אחד והבטיח להשאיר גושי חומד בלתי מעובדים שהראש או הגוף צומח ומתנשא מהם מצד שני (אנדרטת חולדה "עבודה והגנה"). "החולמת" משנת 1942 מגלה השפעה של בדבק וזי ("המוזה הישנה" 1906(. פסלי עץ תבליטי העץ והפסלים המגולפים משנות הארבעים שנוצרו בעקבות השואה, מגלים שוב תווי היכר אקספרסיוניסטים מובהקים : "אם וילד נמלטים", "פליטים", "רצון לשחרור", "יהודי נמלט עם ספד תודה" ואחדים מזכירים במידה הרבה את פסלי העץ האקספרסיביים של הפסל הגרמני בדלאך בעבודה המיפסלת, בתנועה הפורצת קדימה ובמאסיביות הגוף. "אם וילד נמלטים" ו"יהודי נמלט עם ספד תודה", מ 1945- הם שני פסלי עץ המתאדים דמויות דומות זו לזו : שתי הדמויות כבדות ומאסיביות חובקות בידיהן בחוזקה ומאמצות אל ליבן את היקר להן מכל • האם את ירכי 1989 ילדה והיהודי את ספד התודה. ברצונן למלט יקד זה הן הודפות אותו ואת עצמן קדימה. פני האם כמעט ואינם נראים אך עיניה המכווצות בכאב ובפחד מגלות את המתחולל בקרבה והקפל האלכסוני היחיד בגלימתה חושף את הצעד הרחב והמהיר של מנוסתה. בפסל היהודי הנמלט מועבדת תחושת המנוסה בשולי האדרת המתבדרת בדוח ובקו האלכסוני של דגליו המוטות קדימה. הפסל ירצד דושם של כובד דב ומאסיביות, כאילו כבד עליו המשא עד מאד, לא בשל כובדו הדיאלי אלא בשל גודל האחריות. פני היהודי הצמודים לספר באהבה מגלים יגון אינסופי אך גם נחישות עצומה למלט את היקר לו מכל. בחביקה אמיצה זו הוא הופך לאחד עם ספד התודה. זוהי אחת היצירות המרגשות של האמנית. ניכר שהספד הוכן ביד אוהבת ובהרבה רצון להנציח את יצירתה של בתיה לישנסקי כמו גם את סיפור חייה, אולם הרצון לתפוס את המרובה הוא בעוכריו . אין זו מונוגרפיה אמנותית מובהקת. מוטב היה לוותר על החלקים ההסטודיים דידקטיים המספרים את סיפור חייהם של האישים שדיוקנאותיהם מובאים בו ו"תקציד" השואה הפותח את הפרק הדן ביצירות האמנית בעקבות השואה מיותר ומקומם. פורמט הספד מהודר, הלוחות בהירים ונאים, הטקסט כתוב עברית ואנגלית אך אינו נקי משיבושים ואי דיוקים בתרגום לאנגלית. ראוי היה שבספר כזה תיעשה עבודת הגהה דאריה לשמה. עם זאת, יש לבדך את מי שיזם ונתן יד להוצאת הספד לאוד. אין ספק כי האמנית דאריה לו מזה זמן .• תמר מרכוס שלמה טנאי k :;;~:,~:-•'i{,_ בט'ילת מול יפר ףד~רזt ;:~אורות · ~ן 9 ם או ~.די סז~ב .,. סזר"ף~ים הרםיטף א i תם ''מטיל-יחדרה ? •J•__-· ז 1 f•••Y-1 ז או ., הח;ה ' יפו לנ~ע נכ;ה? ,.,. -T -'-" '1" -'1" •• •• איוi ס~.זכח נכ'ה R רו;ה. עוד יותר מז-ומיד נוגעת . .......,-... י ן~כז iJ ס?ה זזה' ת~~וו;ע:~ ~ל ר~~ ~:לת סחור סז;ז~י 9ה . ;:~עולם ~זז/Jפ!ה.;:~ר~rכףילזrפג'ijך :P..ה; ףפ?כrר;ג~ וקקומוח. םיטtג~~rכ~ש'ף אדמה .םו-rחר:נמ לטעמם נ:-ז Y1--•rיי_.-1· רז ריצטרכף ללמד rt מחדש, נכבה:פראם .. ;l!!f' :l'f" ,. • ~-1 TT •• rי f 1-"r 1 • .1 זז :%~ םt:גסo ~י i ה כr~רס ~ח ~פו :p.ס w ים ~1 :ה ~וקקו 9ה ? לש•לח ננאף לבשם אריו -•::ייו- .,.- ··••-·-·t ~ג w ים סוק~~ wי;י R זת ש 7 ןה. פה ן~ם ~רייף סז~יע םי~ןjך•.,.. ~ל סחוף םי~?זזiופז/זז~:p ל:קל~ים, זבוג צעירים מעורים לאהבים ו •••1.....; -ז:-די י י -· הם אינם חשים שזפ n ח;פת אדמה .. "•• די .,.• •ן, •1-."•••-ז '1'-;:,,.,. המפם'דיס ~ש :pw גי;:ום oםי?יד:rר;ג לוקנכו = ל~ך~~ Q י~י. ,מו~ים וק~~זים. ~כ~ח וק,ל Q ~ג;ןא. ~יל ~:;~,קז ' ב. 7נ!ן Q יךים ~ת ו :; i;ר • ~ש זק, :p גי Q Qij !ן Q יק.ים לז~י : ,· ~וני זןב 1~9 ם.ש? ·~ ה. סי:ז~. .ה אח הופחים. רהזפחים :פ"לא-ע n• •• 1 ~ •• -1 • ." -,~ :· זנ!ן Q יךים ~ח ט i;ר • וזיאנייר · ךה · ר•ן ןבי האגד הרחוק תומציאו הקרוב ימרדכ יאביש ראפש אשל שאחד ההרב םא ראומ ישבעינ םרבי לבראזי אהי ,אגדה םג רכאש םה םיודעי ושז ץאר לש ,"בשר-ודם" תממשי ,מאד תמשתרע לע יפנ חשט ,ענק הגדול טכמע וכמ לכ תיבש ,אירופה תבעל האוכלוסי לש ימליונ םעניי ,מרודים םהמתגוררי ,ב"פאוולאס" ,ב"סלאמס" םהמסירי המעלי אל תאח תא המעט ההרומנטיק .והקסם המדינ ששי הב תהתפוצצו ןאוכלוסי ת'שמשתולל הב האינפלצי תשנתי לש 700 זאחו ,ומעלה דשתמי םמאיימי העלי םמשטרי םצבאיי ,מתחלפים לשהקרנווא יהשנת םהמפורס השל אב םג קלפרו המועק לש םע תשאוצרו ואדמת םאינ םמנוצלי םדיי וושיופי םהמדהי לש עטב וארצ אהו ,טוב ילפ ,שעה תלמשיכ םתיירי בוהר תהפחו תלהעלא םרמת-החיי תואיכו םהחיי לש .תושביה לכ האל תעובדו .ידועות 'ואף-על-פי-כן ואנ םנושאי 'בלבנו תמילדו תא רזכ ההאגד ,הבראזילית להמפעי דתמי שמחד תא ןהדמיו רומתקש רבנה םהקסמי ,אמאזונס םבסיפורי לע 'יערות-עד לע םשבטי םפרימיטיביי םאבודי ,בג'ונגל לע יהח חוהצומ ,הטרופי לע ןשגעו בהזה ףשנשט רבנה הונתגל תבכמויו הבאדמ .ובהר האגד וז אהי קחל ומחלומותינ לע המ ישמצו רמעב קלאופ ,המסתורי יאול רמעב ,להררי-חושך יוהר ןבי ןכא םלש שי םשזהב-החלו רמתפור רומתפז תמעוצמ ההמכ לש תההתבגרו .וההתפכחות יהשונ ה n ן:נגי N ת ועצמ רוכאש תנח סהמטו ובריו-דה-ז'אנייר תוהמכוני ההסיע יאות המנמל-התעופ זלמרכ 'העיר הלקופאקאבאנ ,הנודעת ההי לע ההאגד בשבל דלהתמוד םע ואות םמראה-עיניי ההנגל ,לפני בלהשתל תבמציאו תעכשווי דמא ,ופרוזאית ""הנשפכת ץבחו תבריאליו ,בזבזנית 'וכמו .לא-רלוואנטית ךבדר המנמל-התעופ - םפרוורי ,עלובים תשכונו לש תדלו ,והזנחה ההרב רכיעו יאורבנ תוכתרבו יהגראפיט תשזועקו מקיר . אמלו הגוב רהקי שמקושק ך(אי םמגיעי םהכותבי הלגוב .כזה?) םא רהקי ךמסריי 'בלבן בהכתו םבצבעי ,כהים םוא רהקי ,כהה םהקשקושי םה םבצבעי םבהירי .בהתאם המ בכתו א?ל ,חשוב םלעתי ןאי ואפיל תאותיו ,ומלים אאל קר םקווי םוסלסולי םלהנאת לש ""המציירים ... הוהלא םמתחילי תלהיתגלו תהמראו םהקסומי לש 'ריו-דה-ז'אניירו רבעיק תמראו עטב ךא םג המעש ,אדם םשדוגמת ןאי םבשו םמקו ,אחר אל ץבאר תאחר אול תביבש ,אחרת םוה םמרכיבי ספסיפ 'חד-פעמי לפאז במורכ רומנומ ר.עי לש םי רועי לש ,הר ההנכריי בסבי םמפרצי ,ואגמים רעי השבתוכ םצומחי ,יערות תחורשו ,וגנים השב םמקפצי שברע לגדו .מפלי-מים הקופאקאבאנ אהו 'עדיין תלדע ,דנים החוף-הרחצ יהציור הוהיפ רביות .בעולם םמההרי תוהגבעו םהצומחי ןכא ךמתו ההאדמ ךומתו םהמי םוה םכחיצי םכרסתניי ושנור לא ,השמים ,פאו-דה-אסוקאר ,קורקוואדו ,דדו-דה-דאוס המתגל התמונ תעוצר הנשימ לש סמפרצי-האוקיאנו םהתכולי וא ףמפזרי-הקצ וכמ אפל ומנג ובוטאפאגו . הונרא םשהבראזילי םהראשוני והי םאנשי יבעל ןדמיו יויזואל ,מפותח יכ םה והעניק תלגבעו תהעוטרו תא ,העיד םלאות ייציר עטב םהעשויי ןמאב ,ועפר תשמו םאגדיים-מצלצלי : 'הגיבן ,אצבע-אלוהים ,ראש-סוכר ,האלמנה קהענ ,הרדום ,הכלב .האחים ופסל לש ריש רכקררקרראד האת ענוס ךומהל רבעי דבפח .גדול להכ םמזהירי ךאות ימפנ םהשודדי םהאורבי ךל לבכ הפינ רלאו .יום דכיצ םמתיישבי םהנופי םהחלומיי לש ררי םע םהגנבי םהרעבי וא םהמסוממי םהשולפי םסכיני םואקדחי םומאיימי הבפציע תובמוו םא אל ןתית םלה תא ךכספ תוא ךדברי-הער ךשברשות ? ,לא ןאי ישנ האל םמתיישבי ,ומתקשרים םה םחיי יכשנ תעולמו הז דלצ הז הוז דכנג ,זה רכדב :והיפוכו האת ךמהל רבעי ההאגד ףחר שהחש 'והפחד יכ ךאינ ליכו קלהינת ,ממראותיה ןבי רהית תמדאו לש הצמחיי תטרופי הוצמחיי תאירופי יבצבע קירו םוכתו םחזקי םומסנוורי 'כמעט תהמתפרצ תבחצרו לש םבתי תובמדרכו לש ,רחובות לש םמבני םמודרניי םהבנויי יעל-פ במיט תהמסור לש תהאדריכלו תהבראזילי תהנודע .לתהילה ךאינ ליכו קלהינת םג ןמ םהקס םשמשדי ךעלי םהממדי ,הגדולים תהריחו ,והצלילים םבה יצליל ההסאמב םהבוקעי דמבתי-הספ ,לסאמבה םהפזורי בלדו .בפרוורים ךא ריות למכ זע הרושמ לש תהשונו לבכ דאש האת 'דואה עשומ שוח ובדיו-דה-ז'אנדיי 'ובבראזיל תהמוצא יביטו םבאורח-חיי -ובאורח ,מחשבה ,במהות-הדברים םבתוכנ לש ,יחסים םבדאיית-העול תלעומ לכ ושאנ םמורגלי וב םוחיי ועמ רכדב ומובן-מאלי הז .דורות הוהשונ 'כל-כך יעד-כד עלהפתי רולעור תמחשבו לע האות ,יבשת האות ץאר הואות רעי ,דחוקה הב הנוצר תתערוב תלאומית-אנושי לש ,אינדיאנים םפודטוגלים-אדרני ,ופודטוגלים-פשוטי-עם -צאצ םיח לש םעבדי ,כושים ושהובא םכבולי תבשלשלאו דלעבו הבמטעי-הקפ יובמטעי-הגומ לש .בראזיל םמהגרי למכ תקצו ,עולם םמאיטלקי דוע ,יהודים לכ האל תבלוויי ההתחוש השאת אנמצ דב"צ יהשנ לש "כדוד-הארץ תועם-זא םשהעול להגדו רוהז וכמ בהתקר 'אליך ,הצטמצם אוהו המעת רמוכ 'יותר .ב"הישג-יד" D ריו:נ :נ 1111 פ - ו w י:ניינ העול יבזכרונ תבעקשנו תחוזר דאח ומסיפורי לש ימ בשנחש ללגדו יסופר ,בראזיל יאול ןראשו םהקלאסיקוני לש תהספרו תהבראזילי ומאשאד ,דה-אסיס בשכת ,דומאנים תנובלו תויצירו הפרוז ,אחדות םמה ותורגמ תלעברי ו"זכרונותי לש ,מת" ""רופא-הנפש דועו ,סיפורים םהאוצרי ןכסיו הלהעמק תפסיכולוגי םבכלי םספרותיי .כמו-מודרניים ךא הדומ השהשונ לבבראזי הובעמ הזכ הלהבלט תמיוחד אדווק רבסיפו טפשו יובלתי-יומרנ וכמ ה"ליל לש .אדמירל" 'המספר וששמ אהמל אהו םז'ואקי המארי ומאשאד ,דה-אסיס דשנול ובדיו-דה-ז'אנייר -ב 1839 הבמשפח לש תכובס תפורטוגלי עוצב -בן תתערוב לושהח תא ודרכ ,כאוטודידאקט אל ןהתכוו יאול הב"ליל לש "אדמירל אאל רלספ רסיפו ולשמ לע חהמל ידאולינד בשמתאה תבמולטי ,צעירה ,ג'נובבה הלמענ אהו ןמוכ קלערו ןמ תהשירו לע הסיפונ לש ,אביה תהיוצא עלמס ההדרכ 'ארוך טולהימל לפי . הכ תנידח יכלשה .בעולם אאל םשהשניי םנמלכי םבדעת םומחליטי אשל ןלסכ תא םעתיד הבמעש 'פזיז םוה םנוטלי לע םעצמ תא יייסור ההפריד ךלמש תעשר יחודש עהמס הימי . אר יוליבר איוצ עלמס יאחר ושאהובת ההבוכיי תנשבע ול -שבועת םאמוני יואחר תשנחתמ םביניה ההסכמ השבקדוש הלאוד לש ההאהב .הגדולה ,בדדנו ובסובב ,עולם םבנמלי ,השונים אהו שפוג םנשי ,נאות תבנו תאומו םוגזעי ,שונים ךא ולב ןנתו ,לג'נובבה אהו םחול העלי םומקיי תא -שבועת םהאמוני שלו . דכאש םמסתיי ףסוף-סו עהמס אוהו רחוז ,אליה ןאי אהו למסוג ןלהאמי תלעובדו : ובהיעדר ההכיר הג'נובב לרוכ ,בדים ההטת ןאוז ילדבר ואהבת הוהלכ ואחרי ולבקתת לשע ףחו .הים תלבקש רההסב לש ידאולינד אהי המגיב ךבכ םשכיו אהי תאוהב תא להרוכ הואינ המוכנ דלהיפר וממנ ה.ומ םע ההבטחת ,הקדושה יהר הנשבע םבאלוהי ? םאמנ 'כן אהי ההאמינ ,בשבועתה אהי האהב ואות תבשע ,השבועה ךא הז ההי זא . ועכשי ההשתנ ,המצב הרגשותי והשתנ אוהי האינ היכול רלהתגב לע האהבת ללרוכ הואינ הרוצ עלפגו בו . הג'נובב תאומד תא לכ תזא תבכנו ןובמעי םתו 'ילדותי םהפורקי תא ונשק לש רהגב דהנבג 'והנסער םומותירי ואות םחסר-אוני .ואובד-עצות אהו שמגי הל ,מתנות השקנ ובחסכונותי םהמעטי יבנמל םהי ; אהי תמקבל תא תהמתנו ,בשמחה תמתקשט ןבה הכאש תהאוהב 'להתגנדר ךא האינ המשנ תא הדעת הואינ המביע לכ תנכונו בלשו .אליו אהו םמאיי ,עליה עשיפג ,בעצמו חשישל די ,בנפשו אוהי המרגיע ,אותו תמדבר לא ולב אשל היעש ,שטויות יכ תא ההנעש ןאי .להשיב הואת בחוש לע רהסיפו חונוכ למע ללכ ,ספק השעולמ יהנפש לש הנער תבראזילי וז אהו םעול ,אחר לבע תיסודו ,ראשוניים ,קמאיים ןשאי ול אול םכלו םע דנורמות-המוס ,האירופיות דאש ונכפ וא והועבד ילחלק לתב .שונים תגיבור ה"ליל לש "אדמירל תהולכ יאחד ,צו-רגשותיה דאח ,נטיות-לבה אוהי המ~ר תבטבעיו הרב תא תההתחייבו ,לנאמנות המחליפ תנאמנו תבנאמנו ,אחרת האהב ,באהבה אל םבהתא הלשבוע השנתנ ולפני לא ,ואדם אאל םבהתא ללקו ,הטבעי עהבוק ךמתו הפנימיות בומכתי תא .התנהגותה Nה· יש N ןב ה m ןכ ל n וח N רכ ... ראי-אפש תלשהו ובדי אול תלדאו ,מקרוב שממ תלגע ,ביד לבפס קהענ לש ויש ,הנוצרי הסמל לש 'העיר בהניצ לע רה וקודקוואד שופור םידי-נפילי יעל-פנ לכ 'העיר יעל-פנ קהאר סיאנו וומימי םהמתפתלי ןבי םאיי תוגבעו וכמ ,בפיורדים לע יפנ םהבאי .והיוצאים םברכבת-ההרי םעולי 'לקודקוואדו ושגובה 704 רמט םומש םמטפסי ו.עתוןו '113 נילי מילוא מתוך המחזור בפעם הבאה כשאומר אביב ךערר 2$ :;ניב ; שר~ה ; אותר ; 1 מה ~~13 ~ה כ~ן זלב בכר 1. ת הבכרתרת ך~ ~~~י;זח ·~, ; ה;;~ re ל ןדזפות זק.~ג::ןר ~ת ~~מר קיסוס בכי עינים לכל אובכד הציצ:ן •;~•יל~ 1:;גגי 1T:~ל 9 :;גי~.מ~לים ס"~ק ת~~נ;: מדי~ים ~Rר R ~ת ~ריסה קפרןית . :פר i) י~ירת ~יןזפרת ף~~;:זןכ 1 wן פ 1.rנט9 ד 'ר w ר:;גי~יסד ו:דיררז:i; :~מה re ל ןדזפות זק.סן תרי~tזס ~בוהות רגל שפז-רר:ן · ן~· ו~,;· ~ל ~זע ל~:וק~ כ~מ~ם ~ף ; ?ס;וזג y1n~ t לז;ןח 91 ן 'ן~~ עוד לא ~ל:ו ~ל מקר~ים ן~ל w1 יוכי מלילדן-זק w י:;גים :פש"פות ~ביעים סגלים .".נ .. : : . פוז;יחים ~יות R ט~ים זק~~:;גים 1 מי שאינו יודע לשאל 1 • -•• •• :· • היה יוצא הrבננ -:· .. "" ך.די חו~ת ~ךכע .i?.~יות 7!f חות אלt.זםירךסpז.קז יר~;כיפ 1 ~ן iJטיt~ ר~ Rש 1 iJ ~ם לא ~כול ל;ךירת שיהיה רע "..,". ~מה זק. re ל ט~ה ?דזפרת ,.-11:. כפי שהיה לפני שנים רבות. כמעט בראשוניותו . · הלבי nn חדשים יהדות בראזיל אינה קטנה במספרים, גם אם במספר שנותיה אין היא מן הוותיקות שבקהילות ישראל . כמה יהודים יש בכרך כריו ? בפי כל אחד מבני הקהילה מספרים שרכים, אך אם לסכם יש להניח שמספרם נע בין 30 ל 40-אלף . המסורתיים שבהם מאוגדים ב 24- בתי-כנסת, רובם הגדול משתייך רשמית לזרם האורתודוקסי . אך דווקא בית-הכנסת הקונסרבטיבי, אשר נוסד בידי יוצאי גרמניה שהיגרו בזמנו לריר ונמצא ברחוב גנרל סבריאנו, הוא המושך אנשים צעירים. הקונסרבטיבים הקימו קהילה מאוזרגנת היטב בשם "איגוד דתי יהודי" - אר"י, פיתחו תנועת- נוער פעילה, הכניסו אורגן ומקהלה לבית-הכנסת וכאמור • צעירים וכצגיי דור-הביניים מוצאים עניין בחדש שמביאה עמה קהילה זו . הדעה היא כי מחצית המתפללים והחשים צורך לבקר בבית- כנסת קשורים כיום לקונסרבטיבים, המשתבחים בהישגים לעומת האווירה המיושנת האופפת את רוב האורתודוקסים, הקרובים לחרדים בעלי הקפוטות. ביקרתי בבית-הכנסת הספרדי "בית-אל", לא הרחק מאוונידה אטלאנטיקה - המרכזית בקופא קאבאנה, אליו צמודים מרכז קהילתי, מועדון לפעילויות, לרבות קורסים לעברית וליהדות ומרכזיה פדגוגית. ואם-כי בית-הכנסת אורתודוקסי, אין מקפידים בו על כל הכללים. גברים ונשים לדוגמא, יושבים יחד בתפילת-השבת. אחד האישים היהודיים המעניינים בריר הוא לואיס שור, אדם חם ונבון. דובר עברית רהוטה. קבלן בעל מעמד כלכלי וחברתי מכובד מאד • העובד עם שני בניו ומשמש יו"ר איגוד הקבלנים בעיר ובאזור . בעבר היה פעיל בענייני חינוך יהודי • איש המגבית - תורם ומתרים, איש הבונוס, וכיום יו"ר האגודה של ידידי אוניברסיטת תל- אביב בריר . בתו • היושבת בישראל • נשואה לאחד מחברי להקת "הכל עובר חביבי". שור היה מקורב ל"השומר הצעיר". "גם עכשיו יש שחושבים אותי לאיש "השומר-הצעיר" ואיני מוצא לככרן להכחיש זאת", הוא אומר לי. אחותו החיה בארץ חיתה משך שנים חברת קיבוץ סער . מפיו ניתן לשמוע פרטים וניתוחים מאלפים על יהדות בראזיל • ובפרט על יהודי עירו • ריר . יש בעיר, עפ"י דבריו, שישה בתי-ספר יהודיים, בהם לומדים למעלה מ 4000- ילדים ובני-נוער, כרבע מכלל התלמידים היהודים, בגיל הגן .ביה"ס היסודי והתיכון . בולט בין בתי ספר אלה בית-ספר "ליסין", אשר מספר תלמידיו עולה על 1000. שניים אחרים הם "אליעזר שטיינברג" ו"שלום עכשיו", שהיו פעם בעלי השפעה בוכדיסטית, אפילו קומוניסטית. עכשיו הם בתי-ספר יהודיים- עבריים לכל דבר . רוב המורים בכל בתי-ספר אלה אינם יהודים. ומה מצב לימוד העברית ? למרבה הצער אין הילדים אוהבים ללמוד עברית, אין הם קולטים את השפה, היא מכבידה עליהם. יש אף הטוענים כי היו מקרים של עזיבת בתי-ספר יהודיים בשל ל'מוד בלתי-יעיל ומקשה של הלשון העברית. באשר ליהדותם של היהודים, גם כאן אתה שומע את הסיפור הידוע :30 אחוז ויותר נישואי תערובת, בני-הזוג הלא-יהודים אינם רואים עוד צורך להתגייר • הודר הצעיר מתרחק מהיהדות, ההתבוללות הגוברת מסכנת את הקיום היהודי ... ואולי כאקורד אופטימי מעט יותר מספרים לי על קשרים הדוקים שמקיימים אנשי הקהילה היהודית עם גורמים בראזיליים רשמיים, עם חברי פרלמט ועם עיתונאים למען ישראל .• ב 200- מדרגות ומעלה אל הפסל . במקום מצטופפים המוני אנשים, תיירים לרוב סביב הרבה דוכנים ל~מכר-מזכרות המציעים את מרכולתם הזולה. הרעיון לבכיית הפסל נולד ב 1922- ,כאשר בראזיל ציינה 100 שכה לעצמאותה. אך עד לתחילת הבכייה עברו חמש שכים ועצם הבכייה ארכה עוד כמה שכים : הוא כחכך ב 1931-, בתקופת שלטונו של הנשיא וארגאס. חומרי הבכייה הועלו אל הפסגה ברכבת-ההרים, הקיימת זה יותר מ 100 שכה. רוחב מוטת ידיו הפרושות של ישו המפוסל הוא 28 מטר • גובהו 30 מטר והוא מוצב על כן שגובהו 8 מטרים. לפכי 60 שכה לערך עלתה בכייתו (מאבן גרניט) 2500 דולר שהיה אז סכום ככבד ואילו כיום, בחסדי האינפלציה הוא מעלה גיחוך על שפתינו . את ישו אבן זה ניתן לראות מכל פיכה בריר • ביום לאור השמש הבוהקת, ובלילה מואר בזרקורים. קאריוקה הוא כיכרי כפרץ מאד • שהודבק לבן-העם של ריר שהפך לשם נרדף לעצלן קל-דעת שאינו אוהב להתאמץ ומבלה את זמנו באפס מעשה. בבדיחה ידועה נשאלת השאלה מדוע ידיו של ישו בפסל שבמרומי קורקוואדו פרושות לצדדים. תשובה : כדי להיות מוכן • ללא שהייה למחיאת- כף ברגע בו ייראה קאריוקה אחד שמתחיל לעבוד ... מקורקוואדו אפשר לשוב למרכזים המהודרים של ריר • לרובעי איפאנמה וקופאקאבנה. בכביש המתפתל ביער בראזילי, פלורסטה רה טיז'וקה, ולהתעכב ליד מפל-מים עליז ורועש • ששמו בפורטוגלית קאסקאטיניה והוא שוטף סלעים מבריקים בין העצים ; מכאן ניתן לחזות לא רק באיצטדיון הכדורגל מאראקאניה, הנחשב לגדול ביותר בעולם (יש בו מקומות-ישיבה ל 200- אלף צופים), אלא גם בבקתות העניים שעל הגבעות ובשטח המישורי לרגליהן . מספרים לי כי ב"סלאמס" אלה, המהווים חלק בלתי-נפרד מתמונתה של ריו-דה-ז'אניירו • נולדים וגדלים רבים משחקני-הכדורגל המהוללים בארצו של פלה, וכן רבים מרקדני הסאמבה הבראזילאית. אגב, למבקשים לראות ולשמוע סאמבה בארץ- הסאמבה, מציעה ריר הצגות-ענק ליליות בנוסח אמריקני • "פלאטאפורמה", בהשתתפות עשרות ואולי מאות רקדנים, זמרים ונגנים, ובהם גם רבים מן הלומדים, המשתלמים והבוגרים של בתי- הספר לסמבה המופיעים בתלבושות-פאר צעקניות לטעמנו . שלל צבעים המקושט לעתים בכרצות, בשרביט • ברמחים והם מצליחים לסחרר הכל סביבם ואפילו להרקיד חלק מן הצופים. עוד מן הייחוד הבראזילי - שייט בספינה לאיים הטרופיים באוקיא נוס האטלאנטי • מרחק 150200 קילומטר מריו . ספינה המפלסת דרכה בין עשרות איים קטנים וקטנים פחות, עמוסים בצמחייה סבוכה, ככתמים של ירוק כהה על-פני משטח המים הכחול . אתה יורד באי בשם ז'אגואנו . ליד הרציף הקימה חברה מסחרית מסעדת-גן • בית-קפה, חוף-רחצה ושירותים. כערות שחומות בלבוש אופייני מקבלות את פכי הבאים, תולות על צווארם מחרוזות-נייר, ולתוספת אווירה - שני תוכים רבי-צבעים וארוכי-נוצה, קוף. סככות של קש. מגישים לאורחים מזון מקומי בכמויות אדירות, תבשילים מהבילים, הרבה בשר, אננס, ממראה ומיני פירות דרומיים שעין לא ראתה כמותם, ומאיצים בכולם לאכול עוד ועוד, בלא מידה, כאילו אסור להותיר את שולחנות העץ ריקים ... אך כל אלה בשטח הרציף בלבד • ברצועת-חוף צרה. כמה מאות מטרים מעבר לזה צמחייה טרופית עבותה הממלאה את מלוא האי • המטפסת למעלה אל מרחב בלתי-ידוע, הרומז על מיסתורין. אין דרכים, אין כביש, הכל נשאר שם יוני 1989 רחוב להחו ש. שפרה פרק מסיפור כחצי שנה לאחד שנגאל הבית המכףשף משממרבו ומשאית עמוסה ליפט פרקה רהיטים שחרדים וכבדים נוחרב החולי עקדנו לשנה אחת למושבת ה R ~ט בית-רגן. הק r ההוא במושבת ה R ~ט על שפת הים תלוש מלוח הימים, חולות זהב וים, כביש ראשי אחד, בתים כזזן~זזןיות. אל ביתר של ורקטור דגדרט מנהל בית-הספד, חבוש כרבע w ~ם לבן, מכנסי ספורט קצרים לבנים, זקנו השחור וברע, ורקטור הרצל ממש, לדעתה של אמא, והמשיח, המשיח, וכרב על אתרן לבנה בחולות, על פי התרשמותה של בת ורדתי הירושלמית, הלך אבא לבקש שיכתוב גלריה בגרמנית אל גדטה רקלארס שכניגר הגרמנים נוחרב החול להזמינם לכיקרו . אולי מפני שדאה בכך מעשה חלוצי להקל על קליטתם של החדשים, ממש כמר שהשכיר ארבעה מחדדי הבית בימי המלחמה כשתל-אביב הופצצה מן האווירי וכמר שאידגן אחד-כך בראשית שברת החמישים, פלישת מעפילים אל בתי-המשוגעים שנתדרקנר מיושביהם נשדדת הירקדנדה ובקצה וחרב החול . נירם ששי בישלו נשרת הוחרב דגים ממולאים לכברד שבת, וכמא.פיה של האו~ה הגדולה הרכנו חמין בסירים גדולים. ריח ליזרל עמד בבתים העזובים, לארוך שדדת הירקדנדה המובילה אל הבית נוחרב החול . בשדדה הזר נמלטתי סועדת מבית אבא אל חיי י קרנה לי חופש שלא שיערתי מחירו רבה שבתי מףבסת ככל אחירתי מקץ שנים. קיררת חשופים, משורבטים. נפוליון קיסר היה כאןי דשם מטרוף בעפרון אורם. אף לא רהיט אחד . כל השכרנה הקיפה את המעפילים בשפע של מזרן י ואנחנו חסתרבבנר בחצר המוקפת גרד כנריה לרוחי עץ שמבעד לסדקיהם הצצנו אל העולם המוזרי המושך רווחה כאחת. עכשיו עמדנו מעבד מזה למחיצה, כמר אחודי הקלעים :;~דנות האודות, מדביקים פנים אל סבכות הברזל וחדשת החלודה, מציצים החוצה. כאן י פניה צמודים אל הסבכות האלח, ניצבת על אדן החלון עירומה כנירם חירלדח, עמדה ארלגה, זrדעש קצוץי שדה בלחש רבנעימףת, כמעט שפריה, אהובי יברא על סרס, דגליו בדדבנרת, יקח אותי לאץר עזו, ולפתע צורחת, אמא, אבא, הוא שוחט אותי. אחד-כך חכרנו ארתה נשברת הדממה שלה, מקבצת נדברת, על הפתחים. באחד החדרים רואי ישב איצ'ח-מאיד לאחד שהעלה את שיעד אחרחר באש הפתיליח. עכשר פג הקסם והדיח החריף של חליזרל מגרש אותגר החוצה אל הפרדסים. כשרך חחתלחברת חדאשרנח, נעזבו המעפילים לנפשם. ואבא נירם קיץ בבית-רגן י חרבה שנים לפני העליה הגדולה, זונח את הבית נוחרב החול לחסדי ורדתי רחל ובעלה אברהם-יעקב, שמח להיפטר לשבח אחת ממנהל בית-הספד הרשע ולהחליף את הארירה לטובת כולנו . שנח תלושה מלוח הימים. אמא ואבא אינם יושבים עד חצות לעדרך מאזני משכרדת ולרשום על קופסת סיגריות ריקה רשימת חרבות, ובמכולת קנינו דק כמזרמן ולא ערד בפתקאות. אבא מבקש מדוקטור דגדרט, מנחל בית-הספד בבית-רגן י איש חמףדות, לרשום בגרמנית על גבי גלריה : אשתיי אנכיי והילדים נשמח לארח אתכם בביתנו במושבת ה R ~ט בית-רגן . אר אולי מדגיש אבא צררך לקיים מה שהבטיח לבלום, סבר של ריקי, בשיחותיהם על המדפסת הגדולה שלנר כשהופיע בביתנו להתייעץ עם אבא ברבד קניית חבית חמכףשף אשד עמד ירק כשנתיים לאחד שאברהם השו~ד עקד אל הגבעה, מנגד לכפר ג'מרסיןי רננה לו שם בית. כלרם יושב עם אבא על המדפסת לפגרת ערב. איש בעל שפם שחרחר רמשק o ~ם נעדרי מסגרת רארזנירתיחם זהב ממש, כמר משקפי קלארס בנר, אביר של ריקי. ממש זהב, בטרחה אמא. בידר תיק ערד, נמרץ בחילרכר, מדלג על שלרשת המודגרת בשער הכניסה לבית באחת, לוחץ את ידו של אבא ואבא מספר בשבחי וחרב החול • אחדי שיפוד לשלום, יספר אבא בארזנינר בשבחי כלרם. איש יקד, אהבת אץר-ישראל באמת ובתמים, אפשר להפוך את האץר לשריצדיח של המזרח התיכון . משקיע את כל מוצר בהקמת מפעלי תעשיח, אפילו בימי חתרני איבר מדפה. על המדפסת, לפגרת ערב, כלרם מספר לאבא, כי בנר, כלתר, נבדר והסבתא, לא, איבר מפרש, אשתי לשעבד, יגיעו נקורב ארצח מגרמניה. מי יכול חיה לשער שהוא אב למשפחה לא נועדת. הגיע אלינו בראשית חמאה, נשא אשה בת למשפחה ציונית נכבדה והוליד שלרש כנרת, תמיה אבא. על המדפסת חצ!כרנית שלנר ישבר שני הגברים, בפגישה אחת מני אחדות, דחוקים וקורנים, חולמים חלומות, מחליפים זכדרנרת רונים בחדשות. אין יום ללא הדרגים ופצועים, דק השמות התחלפו, במקרם פוגרום, מאורעות, ואף-על-פי-כן כלרם איבר חדד לעתיד. שם אני צרפה גיהנרם, הוא חרץו בתקיפות ומביא לכאן את בניר ואת נכדיי את כלתר ואת הסבתאי הזקנהי כפי שקראנו לח, אשתו לשעבר. אבאי ילד-עני-יררשליםי מגדל גרגירם בפחית חלודה על אדן החלון המסווג, מטפס לגובהי מבקש לו שמש בחשכת הסמטא, מול מאפיית הלחם רעל יד אווררת הסרסיםי רעל דף השער הכחול של הגמרא יצייר קבר רחל וקבורת המלכים. אבאי נער-מררד-יררשליםי בטרם שחר ילך לישיבה, בידר פנס עשוי פח רבו מנרות שמןי בחבורה מזמרת : הא.ך.ךת והאמרנה למיי למי ?יז:r-ן עולמים. ואחר-כך יפרוץ גברלרתי יצייר דיוקן אשה בחלון י יבקר בחשאי בבצלאלי יקים חברה לישוב נרה-יעקבי קצת שנים בסמינר למרריםי ובעיקרי לומד את הארץ ברגליוי אר על סוסתוי רכל סיפוריו הלא הם ספרנים בדפי זכרונותיר היבשים שהותיר למשמרתי ואני עדין איני מעידה להציץ בהם. והאיש האחרי משסי פוליןי ואחר-כך ברליןי תראו מהנדס, קשרו אל המקום מכוח החלום והחשבון י משאיר שם שני בני בנים ראשה שלא אבתה ללכת אחדיר אל הארץ המרבטחתי רבנו בנודר הוליד בראשונה את אווריד הנכד האובד אשר הגיע אלינו לפתע אחרי המלחמה משסי ואת נבדר, צעיריי ריקי-דוד הטייס המת אשר לפני תיקו האישי אני יושבת באולם ריק מאיש, מרקפת כרכי יזכרו. אולי מכוח ההבטחה הבלתי מפרושת לבלףם, רכי לא פיתח אותר אבא לקנות את הבית בספרר בשבחי רחוב החול. רעכשר, מחצית השנה לאחר שהתישבר בבית המכףשףי אנחניי עוקרים לשבח ומשאירים אותם לנפשם. בבקשה ףרvז~ הסכמתכם בגלריהי כותב דוקטור דגררט למען אבא כלשרן הגרמנית. אל ביתר של חדרקטרר הרכיל שביל מרוצף לרחרח עץ מכרסים חול רךי משיי וחרוק למדדך כף רגל . במרדד הגבעות, עצי תאנה שניחוח ~לךג:ים אחרי הפסח מבשר את הקיץ ונקשר תמיד בריח השלף הצהוב והתירס החם. לא עץ תאנה אחד כמר בחצר הבית חמכףשף, עצים לרוב. עצי תאנה כאנשיםי אומר אבאי עלים ככף ידי זק,:פ"ה אהב לחקותם בקישוטי הסוכה הגזורים מנייר מבריקי שרשראות עלים, מנייר צבעוני מבריק, תאנה וגפן ללא מגע דבקי שזורים 7i לה 7if לח. מתחת לאחד מעצי התאנה קברנו את הכלבה מף~יי האסון היחיד שהעיב על שנת הקיט בבית-רגן . עשרים וארבע שערת שכבה בצל העץ גוססת. מכונית דרסה ארתה על הכביש היחיד החוצה את מושבת ה R ~ט שלנוי ואחי נחמן החליט שגנבים אשר הותירו עקבות דם ליד דלתנו דרסו אותה פעם ושרבי רזו הראייה, מזרע שבר על עקברתיהםי כששכבה פצועה על הכביש, אם לא לחבקם בה על הנשיכה שהותירה בשוקיהם. רהגרריםי חמישה במספרי יונקים מדדיה המצטמקים והולכים ועיניה עצומות. מתחת לתאנה כרינו לה קברי ונחמן ערך לה לריח לארוך שביל לרחרח העץ המוביל אל ביתו של דוקטור דגררט, ונשא הספד ואפילו אמר קדיש. שנה תלושה מלוח הימיםי להוציא מותה של הכלבה מוצי . אבא העביר את לול העופות מן הבית אל מושבת ה R ~ט ושיכן אותו בתרך הליפט שקנינו משכניגר החדשיםי ואנחנו אכלנו ערף בכל יום כאילו היה כל יום שבת. על רחבה מרוצפת מתחת למרקיזה לכנחי גרטה בכובע רחב שול~םי צעירה מכפי שזכרתי ארתה מוחרב החול. רקלארסי ככל האדם. בישיבהי עדין לא ניכר הרעד שהרטיט את גופר, וידיר על בדביר חורדרת. אבא ראמא לא וחצר במים כדי לא להביך את האורחים. לאבא בגד ים שחרר שלם וחרא נהנה להשתכשך במי אפ Q.ם~ אחי יואב, רק הוא לבדר יודע לשחות. י~~ הכושי לימד, בכריכה אשר בפרדסי ואפילו הצילו פעם מטביעה. על מ.ה שוחחו הארבעה סביב לשולחן המתקפל ובקבוקי הכפיר' כשאנחנו הילדים משתוללים במים מול הסלע. נסענו דרך יפר, מפחייי אמרה גרטהי למזלנו לא וגמר אותנו באבנים. קלארס קרטע ארתהי אל תגזימי, כרגיל דמיונך פועל. ראמא תומכת בגרטח ומספרת איך היא ממתינה לאבא בדאגה כשהוא מתמהמה לשרב מישיבה רעליו לעברו דרך יפר בלילה. ואבא מרגיע את חררחרת, עד שלא יתפרסמו תוצאות הרעדה הממלכתית ישררו שקט. ומה אתה צרפה?. קשה לנבא, נדמה לי שיחליטו על חלוקה. והכל באידיש מגררמנת כשחרא נעזר בתנועות ירים, כמר הסיפור בשתי הנשים והמלך שלמה. ואולי כאן גרטח משפילח עינים, משפט שלמה, יחלרקר, בנך האחד כאן רננך האחר שם. ואז אמא לוקחת ארתה ביד ושתיהן ירודות אל החרף י חולצות נעלים ומפשילות את שולי שמלותיהן . גרטה בשרוולי פרפר החושפים זורעות לכנרת, שמלת R לוש דקה בגורני פסטל , משם, כמר לף יצאה מתוך עיתון אופנה. אחר-כך בתבלו שמלותיה, וחיתה בלבושה כאחת הנשים .u תזןוו '113 מנשה קדישמן עמק העצבות ) פרט ( הארוכה מתוחה על ז=iפוג הדק, מחייכת תמיד, כמו ~לת גורל צופנת סוד ומטומטמת. אני מעולם לא שמעתי ארתה מדברת, אבל מתחת ללונס ברחוב החול, אמרו עליה, שהיא בודה סיפורים נוראים מל:נה, כמר אמ~, האופה הגדולה, חולמת לטאה ענקית, כמעט ~יגואנה מת n ת רiלגעלT הלחם לVז היא הרגה אותו י ה · האופה הקטן wי 9R ה הרגה אותר , כך כשידיה שלרבות על ג;: ttז=iנ השמנה הצנוחה כלפי ~ז;ה כמו כיס של קנגורו ענק, בלוריתו של קלאוס, היא אומרת לשכנה הרפתנית, אשה צמרקה שמגיעה לה עד כתפיה, ראשה בשביס קטיפה ירוק, ובעלה הרפתן חבוש קסקט כמו טוביה החולב, וחגורת העור המחזיקה את מכנסיו תמיד מתחת לכרסוי נושא שני כדי חלב ועובר ברגל על בתי רחוב החול. לטאה ענקית, כמעט ~יגואנה, מתחת ל~גלה שבה הוביל האופה הקטן את הלחם. הוא היה ממונה על חלוקתו בחנויות המכלת, ושותפו, ז=iלעב של האו 9 ה הגדולה, היה מופקד על הלישה והאפייה. אשתו של , ה'.קו;ז~ האופה בעל-העגלה, קטנה, רזה, ועור פניה כהה ומתרח על לחייה, בנעלי בית חמות קיץ וח i ף, ובין שני האופים אשר משני עברי הראוי מריבת תמיד, ואף-על-פי-כן השותפות מתקיימת. אופים מבלי להחליף מלה, לפעמים צעקות, וגם הרמת יד. בניו של ~תק.'ה האופה, תובעים עלבון אביהם מאשת השותף, האו 9 ה הגדולה, מפני שהטילה באביהם חשד גנינה. על חלוקת הלחם ממונה האופה הקטןי כי הוא בעל הסוס והעגלה. שם בראוי המבדיל בין שני האופים ומקיף את ביתנו ואת הבית המכושף שבו גר ריקי י כאילו היינו גרים על אי בלב ים בימות החרף, מתחת לעגלת הלחם החונה בקיץ בחול הראוי, רוב שעות היום, כי את הלחם מחלקים עם שחר, ובחורף, בחצר, סיפרה גולול.ה באוזני הגויה ,ז=iלש דהרה לטאה גדולה בעקבות זו שנמלטה מתחת למעיל הרחצה המפוספס. וכאשר משכתי את מעיל הרחצה נבהלתי משתי הלטאות שתינו אהבים מתחת לעגלת הלחם. היטלטל המעיל בידי כמו חי . שמטתי אותו מן היד י ומתוכו נחש בעל שבעה ראשים ושבעה זנבות מתפלש בחול כמו תרנגולת מנקה נוצותיה. ההצגה הסתימה, אמרה לה ז=iמא האופה הגדולה, כשבאה למשוך אותה הביתה לאחר ז=iלוקש התגלגל על פני כל הרחוב - גולדל.'ה, אבל גולדל.'ה לא שמעה. אני הייתי המלכה, על ראשי פיאה נכרית אד?נדמה בהירה ואני טובת לב ומוקפת הרבה ילדים, שריפה, מבעד לחלון אני רואה אפיק צר, זורם, של אש, צר מאד, עשן דק מיתמר . אני גוערת בילדים בחיוך י סלקו את העיתונים מן השולחן י בדל סיגריה מעשן דק-דק, אני המלכה, אומרת גולדל'ה, ומחייכת את חיוכה חורץ הגורל . אהיה מוכרחה לחפוף את הראש עכשו אחרי שהשתתפתי בהצגה, והפיאה הנכרית קילקלה את תסרקתי הטבעית. והאופה הגדולה אומרת, אני אתן לך מלכה, את ~7 ~ה ולא ~#7 ה, מחטיפה לה אמה סטירה ומושכת אחריה את הגויה. ובאמת גולדל'ה אף פעם לא הפיrתשה בהצגות שערכנו בבית הצרפתים, אף-על-פי שבגלל שיער הפשתן שלה אולי יכלה לשחק היטב את קתרינה הקדושה, ואפילו לא ביקרה אף פעם בבית-הספר, אולי אפילו חיתה אילמת, חוץ מאשר בשירה, ובסיפורים. מן היער נשמע קולה, ומתחת לעגלת הלחם, היא מתחבאה מפני אמה, כמו המגמגמים, שרה גולדל.'ה באזני הגויה, בבית המקדש, בפינת חדר, תשב אלמנה בת ציון לבדה, את ילדה היחיד היא תניע כסדר, שיר ערש תשיר לו, מזמור אגדה. ~י לולו בצל ה~ז;ה הקטנה, עומדת גריה לבנה. באידיש היא שרה, אבל הילדים מתחת ללו :p ס סיפרו י איך כמו אמה האו 9 ה הגרלה מספרת גולול. 'ה באזני הגויה, איך גרטה, השיק 9 ה, חופרת מטמונים באדמת הפרדס, מתחת לעץ ברחוב החולי בנעלים שטוחות, שעקביהן שחוקות באלכסון . טובלות רגליהן במים וריקי מתפרץ לעברה ומתיז עליה והיא צוחקת באמת, לא כמו הצחוק הפרוע שעלה מן הבית מוגף התריסים לאחר שריקי הפך לטייס מת בבית החולים בעפולה, מולטיפליי אינג'ורי, נאמר בדיווח היבש שלפני, ואחיו שחזר לפתע משם מ~זכק עם אמו מעבר לתריסים המוגפים, כך סיפרו מפיה של האופה הגדולה. ביזבזו את כל כספי הפיצויים, מאיפה את חושבת היה לה כסף לקנות את הפטיפון החדש ואת כל התקליטים. אמא, הוא קורא לה בגרמנית, הביטי, עפיפון, ואמי צוחקת עמה כילדה, צחוק שנשמר לאמא שנים ארוכות. אחי יואב מרכיב את ריקי על כתפיוי הוא מזדקף ומנתר אל המים. גרטה נזעקת, הזהרו. סיכה נשמטת מתוך הצמה המקיפה את אזנה, ריקי מתגרה בה, השבלול שלף . נוזל. והיא גוערת בו, שובב, ולרגע פניה מתחלפות לה באלה שאני זוכרת מן הבית המקוללי וממהרת למשש באצבעותיה ולחפש אחר הסיכה כפולת הזרועות, גוללת שוב את השיער הקלוע בשתי ידיה, והרוח מנפנפת את שמלתה שהשתחררה מאחיזתה. אמי מיטיבה את מטפחת הכותנה אשר בראשה. על מה שוחחו שני הגברים אשר נותרו יושבים על הרחבה לפני בקבוקי הכפירי אבא באידיש שניסה לשוות לה מה שנדמה לו כחיתוך דיבור גרמניי וקלאוס שעסק בדממה במיון בולים על המרפסת וסיווגם על פי קטלוגים עבים שהביא משם, ונגמל מן הדיבור. ואולי ישבו שם על הרחבה מביטים את הנשים ואל הילדים, שותקים איש לנפשו. • אחר-כךי ככל שגברה מחלתו של קלאוס, כמעט חדלו גיחותיה של גרטה אל מחוץ לגבולות המושבה. רק עוד פעם אחת הרחיקה לנסוע לחיפה לקבל את פניו של מרק, אחי ,ז=iלעב נלווית בן הדוד הנגר בעל הידים הצהובות-חומות תמיד מן הפוליטורה. גם הוא היה בחבורה אשר עלתה בהר לתפוס את הגנבים בצריף הריק ובידיו של מרק אקדח צעצועים, וגם אותו הכניסה האופה הגדולה ברשימת נאפופיה של גרטה. ימים אחדים לפני ז=iתאצ להקביל את פניוי כששחקנו בנשורת תפוזים קטנטנים בצלחת ההשקאה בפרדיס, מסווגים אותם על פי גודלם, מלךי מלכה, נסיכים, נסיכות, ומגלגלים אותם מבור לבור כמו גולות, אמר לי ריקיי עכשו הוא יבוא. מי יבוא ? סודי אסור לספר. אבל מרק הגיע בגפו. ימים אחדים אין יוצא ואין בא מן הבית השכןי רק ריקי מתרוצץ בפרדס. התריסים מוגפים ואפילו הזקנה נעדרת מן המרפסת. מאז לא הניחה גרטה את קלאוס לנפשו אפילו ליום אחד . והאו 9 ה הגדולה אמרה שהיא רצחה אותוי ~9 ~ה סם בקפה שלו. מתחת לעגלת הלחם משכתי מעיל רחצה מפוספס, לטאה ענקית כמעט איגואנה, נמלטה מתחתיו מתפלשת בחול הראוי המפריד בין שני האופים ונמשך אל היער הגובל בבית המכושף. גולדל.'ה, בת האו 9 ה הגדולה, סיפרה את הסיפור הזה. לאור הלו:;כס העטור הילת פרפרי לילה, סיפרו את סיפורי גרלדל'ה. לגריה האחת שארתה היא רועה במגרש של דינה היא מספרת אותם, בודה מל~ i1, לא אני חלמתי אותם בשנת אחר-צהרים כבדה, שנים רבות אחר-כך כשנחרץ ערד מעט קט יתפוצץ האדיר מן הבושם המנמנם עדיין בפקעירת ניצני ההדרי והרחוב יתמלא ניחוח המעלה בעיני דמעות גם היום. גרלדל'ה, בת האופה הגדולה, הרועה את גזיית אמה בראוי, שערותיה פשתן ומטה הרועים, 9 נדה מן הפרדס, גברה מקומתה, ז=iתלמשר יוני 1989 מתרוצץ בין הממטרות, ידענו שהוא בן ולא בת, כפי שאמרה אמא. פנינו צמודים אל גדר הפרדס, בלי שום בושה. צוחק אלינו מלמטה. ממתין ל~ .p ז דiבוביס של הממטרה, בלי שום בושה. עירום, ושיערו נדמה לנו ארו.ך ארוך . אבל עכשו, כבר היינו חברים. ילדה יחפה ברחוב החול' מעבר מזה לשער הברזל י תאומו של השער הסוגר על חצרנו י אפשר לעמוד על שוליו הבולטים ולהתנדנד הלוך ושוב. שעת אחר-צהרים. בבית המכושף דממה. המרפסת ריקה, לא הזקנה ולא קלאוס. הילד כבר מפטפט מלים עבריות אחדות, ממתיק עמי סוד מעבר לסבכת השער, שולח אצבעות אל מחשוף חולצתו ושולף משם משכית זהב. אלמלא ראינוהו מתרוצץ עירום בפרדס לנתז הממטרות. שוב הייתי בפתית להאמין לאמא, וחושבת שהוא ילדה. הילד מרכין ראש אל המשכית, רוצה לראות ?. פותח את הדפנות העגולות. האחת מהן ריקה מרופדת כחול 'ובאחרת תמונת ילד. אח שלי. הוא אומר, שם בגרמניה. אני מאמינה ולא מאמינה. כמו אמו שממציאה סיפורים על גנבים הפוקדים את ביתם ומשתכנים לצורך מארב בצריף הריק וב.ל גבעת הפרדס ומרעילים את הכלב. לא מתאים 7ף י זה של בת. אומרת הילדה מעברו השני של השער. בחוץ. והוא ממהר לשלשל את המשכית אל פנים חולצתו. אפילו אבא לא התייחס לסיפורי באמון, ילד בעל דמיון, כמו אמו. בלום, סבו. מעולם לא הזכיר שני נכדים. תמיד רק אחד. אחרי הרבה שנים. בבית-קפה שנפתח באחד מפרדסי המושבה שנותרו לפליטה והפכו לפתע מרכז העירי במקומם של עצי תפוז שנעקרו ותחתיהם רוצפה רחבת ריקודים באריחי מדרכה. לאור פנסי חשמל צבעוניים מתוחים על כבל בין צמרות העצים. דiלוקל של יפה ירקוני, ילדנת כך קראו לה בפלוגה, אכלנו גלידה בחברתו של ארווין, האח האובד אשר שב לפתע. חמש או שש שנים לאחר המלחמה. מגרמניה. את משכית הזהב המרוקע עלה תלתן לא ראינוהו עונד מאז שבר את התקליט המשמיע רי R זקן מיט די לנגה הרה. בקול ילדותי גבוה, כמו שעמד על דעתו ותבע לספר את שערו הארו.ך וחדל להתרוצץ ערום לנתז הממטרות אפילו בימי הקיץ החמים. ואזי לאור פנסי החשמל הצבעוניים. בבית-הקפה המ _ אולתר, לנוכח מבטו המגחך של האח האובד, או שמא כך דמיתי לעצמי. מבט צופן סוד, מה היו קורותיו של האח האובד שם, לאורך כל שנות המלחמה. ואחר-כך, מדוע התמהמה שנים אחדות, בן כמה. בן כמה. שמעתי ממרחק השנים את הזעקה המרה החייתית שהשמיעה גרטה. קול אחיך. הקול הדק הילדותי מונצח על גבי תקליט. הךכר החי היחיד שנותר .דiתא וארווין י הוא הגבר הצעיר היושב אתנו לוגם מן הב'ירה, ואנו בעיניו כילדים. כך רמז לנו מבטו הצופן סוד, מעבר להרי חושך. גרטה ודאי שמרה את המשכית לעצמה לאחר שקול בנה הבכור י האובד' נשבר נכונה תחילה בידי דiנב הצעיר. מעולם לא ראיתיה עונדת אותו על צוארה. בראשית חודש אב, שבנו הביתה משנת החופשה שלנו בבית-וגן לאחר שהפצרנו באבא להשתהות חודש אחד בגלל הקיץ והים. אבל אבא נעשה קצר רוח. בשנה ההיא, שנה תלושה מלוח הימים. שקטו הרוחות. כאילו מן השמים, פסקה אמא, והדרכים נעשו בטוחות יותר. לא מן השמים, השמיע אבא דבר אפיקורסות באדניו של מנהל בית-הספר דוקטור דגרוט. שניסה לפתות את אבא להשאר שנה נוספת במושבת ה i(.ט: ממתינים, אל תשלו את עצמכם, רק יסתיימו דיוני הועדה. אני צופה חלוקה. שוב חזרו ותקפו אותו כאבי הראש ה; w נים, שוכב בחדר חשוך, ומגבת טבולה בחומץ על מצחו. גבותיו ששקטו בשנה ההיא, שבו להת~~ iJ ולהתרוצץ' ממתין לעתון בקוצר רוח' רואה את הנולד . הימים על שפת הים נוזלים מהרי אבא חדל להשתכשך במים, יושב על כסא הנוח ומביט ל מרחוק כמו בימים אחרים שבצפנו בעתידי כנשר על גוזליו י יושב שעות, ממתין ברחבת החול המהודק מאחורי הבית בפתח הפרדס. מאזין לזמזומי אוירון בשמים. w7 זגש לנו אות אזעקה לרוץ אל המקלט שחפר בעצם יום השבת ביער אשר בראוי. לנו ולמשפחת נדביק. אפילו לא מחזיק ספר על ברכיו. או עתרן, מוציא כסא, השמש נוטה מעבר למגרש של דינה. מדליקה בהרות בחלונות החדר הדרום-מערבי, ריח שריפה נאויר 'זקוף' אזניר כרויות. נושא עינים לשמים. שלנו?' את חושבת ששלנו ?. שלהם. כבדים יותר. הוא אומר לאמא המפצירה בו להכנס, עד מתי?. הימים נוזלים מהר. ואמא שהים מפחיד אותה. מזהירה שלא נרחיק עד הסלע. השלדה נעלמה וכבר אורזים את כלי הבית. הדודה רחל ובעלה אברהם-יעקב הופקדו לשמור על הבית, אבל העזובה חיתה רבה. בגנה. בפרדס. בשנה ההיא לא קטפו את ההדרים, ותפוזים רקובים. אפרפרים הדיפו ריח חמצמץ מעלה באף את ריח היין מעשה ידיו של אבא, תוסס בבקבוקים ירוקים רחבי בטן .אוכיח לכם שגם מפרי הדד אפשר להשתכר' ניסה לפתות את באי בית-הכנסת העובדים על פתחנו בשבת לטעום מן החמין של אמא. נישא בשנים מן המאפיה לאחר תפלת השבת. הגבעות החובקות את רחוב החול חרשו מזמות. אולי מתוך הרגשת אחריות וחובה חזרנו בלב הקיץ הביתה והרחוב שינה את פניו. חדלו הרוכלים על חמוריהם עמוסי התיבוגכ:ם. נעלמו הערביות אשר פרשו על מצע עלי גפן תאנים ו g.סך.כ;: בצל המדפסת. ישובות בכרכים כפופות ושמלותיהן מתוחות. שעונות בגבן אל המעקה. י~~ ועדר עיזיו נעלמו . אבא אסר על אחי יואב לרחוץ בכריכה שבפרדס. אמא חדלה מבקודיה בבית חליל. שומר הוואקף. בגבעת בית הקברות. ובלילות המתה הבאר בקול מבשר דע, והתנים. הרובצים בראש הגבעה טרפו תרנגלת בחצרנו והותירו נוצות מרוטות ועקבי דם .• עתון 77 י 113 הרימונים. ובגלל זה הפריחה כל-כך אדומה כמו דם. ואיך היא זונה תחתיו עם כל גבר שנכנס הביתה. מן היער נשמע קולזק או מתחת לעגלת הלחם. ופניה לא ייראו י רועה תמיד גריה אחת. אבל אני במו אזני שמעתי את האופה הגדולה אחרי הרבה שנים _ אומרת לאשת החלבן י נירים שלובות על בטנה הצנוחה כמו כיס של קנגורו. מת ?.קדחת. היא רצחה אותו. השיקסה. ~9 ~ה סם בקפה שלו. אמא לא האמינה. הם לא יבואו. אנחנו בקושי מכירים אותם. אבל אבא היה בטוח. הם בודדים מאד. ובאמת הזקנה שנותרה היום לבדה בבית. ניסתה להניא אותם מן הביקור במושבת ה i(.ט: מטורפים. לנסוע דרך עיר שורצת ערבים. ובכלל. מה לכם ולמורה השכן. אפשר לחשוב. ממתי אתם מכירים אותו. טוב. הגלויה. אבל אפשר לסרב בנימוס. בלילה כשישובו לביתם. בחדר השינה גבה התקרה. דi~וג ספוג חום שמי. u; מתקשה גרטה לשוב אל ההסגר . ריח הים המלוח נושב אליה משערו של ריקי שנחפף וסורק. ריח עיקש. מי המקלחת הנוזלים על פניה מלוחים ואולי הדמעות. משהו בנעימות הליכותיו של קל ארס קורא לה להזהרי האם הוא מחזר אחריה. ביד רועדת הוא צובט בישבנה כשהיא עוברת על פני כסאו בהגיעם הביתה. חוזר אל אלבום הבולים. ומועיל להרים מבט שלא כהרגלו כשהיא מגישה לו קפה. אי אפשר לטעות במתכת הנמסכת בקולו גם כשהוא שואל אותה. עיפה ?. נקדים ללכת לישון הלילה. האם נדמה לה כי עיניו הד~יות נרצצו בברק חי כשהרים את מבטו מקטלוג הבולים המונח על המדף המיוחד על גב מש~נת הכיסא. אפילו היום הוא מוכרח להתעסק בזה. כשהשמש כדור אדום מעבר לסלע. והילדים נדמים לה מלמעלה כמו דמויות בדיל מותכות במים כבדים ואפורים. היא רוצה לשוב הביתה. איזה בית. הים בינה לבינו. קו האופק משנק את גרונה כמו חוט ס~ק. לכשיגיע. בדרך הים יגיע. ואולי המדוזה. הכחלחלה-אפורה. שמצאו הילדים בחול. הקיפוח ונעצו בה מקלות אסקימו. החזירה אותה כבר שם. על שפת הים אל ההסגר. במיטה הרחבה. זרועותיה סמוקות מן השמש. כואב?. הוא שואל. כשהיא שולבת אותן על .דiזח אולי מתגוננת. נוגעת בכפותיה ברכות בעור הצורב. משהו ;~דאגה הפתאומית. ~צרימה שבין הנאמר ונגינתו י היה צריך דiקיעזהל על המשמר. אבל השובבות ןכ;t~שדiב היום על שפת הים. מנותקת. זוכרת את סחף המים המדגדגים את רגליה בשובם לאחור. ומגע החול. ושני הגברים. קלאוס. והיהודי היפה. כפות ידיו שלובות. שזופות. נוסכות בטחון. אין טעם לפחד, ידענו זמנים קשים מאלה, מרגיע היהודי היפה. והיא מאמינה. מבקשת להאמין' הילד דiלש משתולל עם ילדיו במים. גם ארווין יבוא, בדרך הים יבוא. היא מעזה להגות את שמו ,דiפ:לב ילדי. היא הוגה בלבה. הלילה אינה נזהרת להגיף את המנעולים. והרו•ך T.דiלוקבש יום נפלא, מזמין עליה את אכזריות אין-אוניו' לצידו . והוא יחוש ב~ד העולה דiפוגמ הלוהט מבלי געת, ממלא את החדר הגבוה וניחוח המלוז:ז יבוא בנחיריו, הוא יהלום דiב כך פתאם כשהיא פרוצה, מרק יבוא לבדו. עדין אינה שומעת. באיחור היא קולטת, והילד ?. הם אינם מתירים לו לצאת. הוא יאבד את כל זכויותיו כאזרח גרמני' ~זגר חושבת שמוטב שישאר. היא חוששת מפני מלשינים. את ואני. אם אינך יודעת. חללנו את כל החוקים. אמו של יהודי נתבעת לדין מפני שלא מנעה מבנה נישואין לגרמניה. תארי לך י אימן הגרמניה, לא מנעה. הם אוסרים על ילדים מעורבים לעלות לפלשתינה. אבל אתם הבטחתם. ומה אם תפרוץ מלחמה. אני רוצה את הילד שלי. זה היה התנאי. אתם הבטחתם. חדלי מן ההיסטריה. הוא משתיק את בניה בקול חד שאינו מתיישב אף פעם עם רטט גופו החולה. והיא כמו מתאבנת. המש":;וית שראיתי על צוארו של ריקי לא נמצא ברשימת החפצים, גם שום דבר אישי, לא מכתבים. אולי רק תמונות. אבל אלה לא צורפו לתיק האישי והוחזרו לבטח לאמו ולאחיו . ילדה צנומה קצוצת שיער. ~לגארסון, מ~בר מזה לשער, בת ארבע אולי חמש. הילד, שערו מגודל בהיר, גולש על מצחו, גזוז ישרות ומגיע עד צוארון חולצת המלחים. מן החלון, מעבר למשוכת היערה, בליל קיץ עם הניחוח המציף את הרחבה המרוצפת הסמוכה לחדר האוכל שלנו' דiב מגהצת אחותי כתבת לבנה במגהץ פחמים וריח עמילן מהביל, מבעד לחלון הפתוח. רי R זקן i? יט די ל~~ה ס.ךה. ואמא אומרת, ילדה, ודאי ילדה. שמה ליבשן' אהובה בעברית. שיר שהולחן ונכתב למענו, לכבודו, בקול ילדותי גבוה, והסתחרר על גבי הרדיו-פטיפון בעל העין הירוקה שאני לכודה בכשפיה ערב ערב עם אבא מאזינה לחדשות בביתם. אחר-כך כשהתרגלנו וחדלנו מהתירא מפני הזקנה היושבת בצל היוקרנדה וחובטת בזבובים. ומפני האיש המרותק לכסאו. מחזיק בזכוכית מגדלת. עוצם עין אחת וחשביה נראית לפתע גדולה כמו גולה ענקית שקופה, ובודק את קשקשי הבולים והמצבט שבידו רועד ומשמיע נקישות עד שהוא משתלט על הרעד ומצליח לאחוז בבולי אחר-כך כשהתרגלנו י יכולנו להאזין לתקליט ולהתפעל מן העובדה שמלות השיר ואף המנגינה חוברו במיוחד למענו . אבל ימים אחדים לאחר שהשמיע אותו באזנינו י כשאנו עומדים סביב הפטיפון הגבוה. שבר אותו ריקי לרסיסים בכוונה תחילה וגרטה. אמו, הכתה אותו ללא הבחנה. בראשו, בפניו ובגבו. כפי שניחשנו למשמע בכיו מעבר לשבכת היערה, מתפלאים איך נמלטה מגרונה של האשה הבהירה זעקה כה מרה. איך יכולג:ן, קולו של אחיף. ורק אחרי הרבה שנים הבנתי. יום קיץ אחד, כשהזקנה, סבתו של הילד ישבה במרפסת חובטת בזבובים בצל היוקרנדה, וגרטה בחדר שתריסיו מוגפים צורחת, לאן הבאתם אותי, לחיות בין האסיאתים, להרוג אותי בחום ובזבובים. וריקי נמלט אל הפרדס עירום. i? ~ל ל~ל. זנג:ןה i?f יג:ןה ךח; R ה אלחאנדרח קפיזרני Alejandra Pizarnik תרגם מספרדית והוסיף אחרית רבד : עורר סבררליק 15 שירים שיד בחושך חהפתו ~סה ב; 1ךך ~ת ם;קtזiJ ~ע~ f ל iJ ל;לה f ס:;נז:וי .ק~~~ • כ; ~כף w ז:זים ~ת · יהVזR גרנף ~רף o ף~זף i?~ה ת~~;ק -ר r ל~ג:יה כ; f.'. ךת i?כ;~ב 7 כ.ב~; ~סה ע;זק · ה זנ o ~י i?יזק.הף w ג:יה ~ת iJז:~ זיו:זVזהר .ס;כ~ ~ת ;:זק.קס iJ ןה iJ ~ה;ך ל i? די i?יזק.הף wע~~ ףל':"כ;: ל.סם • ~ת ק;ל; o/i?.ר~כ;: הףא ;:זך~אי ?~הבה. עמי של מלאכים אלימים נשחתים מא ' הבים כמלים T'-'' י ':T' י ::-':'• .'' • ז ' את ת~ךi;אס ~ת סרף o. -: אבי;נ;ת ה!(;צך;ת ליל;ת זעירים ככלתי-נברא • • : • -' ' : •• : -: .'' • אשר ם;(!כ וחלל; האכזר . ~ך ךךק iJא??~ ,-ך;(!ש; :~-שג Tלב-ל;~ T של כל עצבףת חצ;ת, כש!(;ךך צללי הימים העתירים לבוא :T לאכ;ן א. 'כ;ך .ןלו~ה iJ~הי R ה ~ש;~ טל ש''. " כף~ על Tהפ~ ·.~י~ כש~;ךך ~tzJ ם על: ~הרן; ~ף ל'א י~~ wה ~o ת הדסו i? ק.~י ~הף:;גי W לי הזהר מן'את המחרישה במדבר :T -'.' ."' :T :• ',' ' ' ' ,': '-: T : • -T • -: --• " T • יכז?? ךףס~ס ל.קזiJדfן;ר. ם~ow ר י~ףשיג;:ל~י~.א. הןiJ;ק. ~ר ת~~~ו; :;כמ; ףרסo ת~ יחר~iJ ן;זi? .תומי ףשך~: םיז:זן~ג;: ת~י~. הןiJ??~~ר יך,;ח~נזiJ~·~ה. ל~i? י ן;שיל הןiJ ח;:;ק םילל~f תי;:iJ~· .הלס ו i? ן iJ ~ל לpז ~לה • Rיי:ז~נ;;: ~ת RiJ ~י~ה i? ק.~י ~ל oWiJ ר i? ן iJפ; Q ~ת ~ם iJ כ;ס ס.רי R ה f דדר;ן iJ ,ה??;ח ד~;: w י??ג:יה זק.ל o ~ה iJ ח;ל.ק.ת. יו:זז;r~ה ~ת גף~י :;l~i? ידףך ךא;ך W ף ךז:וי ל~~בףת Wו:~ד~ iJפ;לי • דטף Wה ~oW ר iJ ~ך~ד ~ם א.ש ך f ה ~ין iJ;. ר~:ם • זנ~~ר ל??ח;ן ~סור fוה.Pזל ~o/ נ; i? ך~ה ~~בףך ףנרגףפיקVז ס~צו~ה • ~W ~ה iJ ז;ו i? י??ה iJ ז.את י~~ וא.לה w ס:יהי i?r;ר~~ב;ת ~ל i?ךכl~i?י~~ i?לים w י~~זרז:י i? ~ל;ת ~א;ב iJך~r;רR א;ת ת~בףד; קורם לכן ל~ןה דו . ךל ו~~ מו t;>R י לי iJ~~ךים Wך' t? טף f ~יגי :;כלו:;גים ד~יךים מעונות ל ry א;ך;ך ~.ך~קל f;ך: iJ??~. ך~ת זק.ל ןנת, f דדר;נ; זק.ל ףןטtז• f ~~בףת; זק.ל ~ל.י • המסכה והשיר ~ךמ;ן פtז' ~ך i?ר:~ רpז~ ת;(!ל~~ ל . ר~ל iJ ~לדףה!(;ת. ~ם ת~יקVזiJ ץק.ק.ש ~ד~יסו ~ת iJ לול:~ית ל:;כלףב, ~~:;גירףס ל i? קןש סרףס סורי~Vז~ר ל~ךה. 'ni\ל i\ היפ•ר ·· יכן..\רל יברח המשוררת היהודיה ממוצא ארגנטיני אלחאנדרה פיזרכיק )1939-1972( למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בואכוס איידס, וכן ציור עם הצייר הסוראליסטי הנודע חואן באטלה פלאכאס. בין ספריה הבולטים : "הרפתקאות אבודות", "התמימות האחרונה", "אילנה של ויאבה" (עם מבוא של הצרפתי אגורה פייר רה מאדיארגס במהדורה אחרת - מבוא של אוקטביו פז), "שמות ודמויות", "תופת מוסיקלית", "כיגונים זעירים". כמו כן.פירסמה מעין ביוגרפיה הכתובה בפרוזה שירית t "הרוזנת צמאת הדם". היא שהתה כארבע שכים בפריז, שם קשרה קשר הדוק עם מיטב הסופרים המודרניסטים, בו בזמן שכתביה ראו אור ב"לה כובל וביו פראכסס", "לה לטר כובל", טמפו פרסכטי", "הומבולט", "אוטקרי", "מיתוס", ונו'. פיז . רכיק תרגמה לספרדית את הלדרלין • אכטוכין אוטו, הגרי מישו', איב בוכופו!$ה. לאופולד סכגהור, אמא ססר, לאוויס לאנה ואחרים. ב 1969-.'זכתה ". "במילגת הקרן". ז'ון סימון גוגנהיים, . וב 1971- במילגת פולברייט. שכה לאחר מכן כככסה לדיכאון שהוביל אותה לסופה הטראגי, כאשר איבדה את עצמה לדעת ב 25- לספטמבר 1972. אלחאכדרה פיזרכיק כחשבת לאחת המשוררות החשובות ביבשת הלטיכו-אמריקכית, ומקובלת עד מאוד על המבקרים האירופים והאמריקאים כאחד . יצירתה התבלטה בשל חוש הסיכטיזה והמבכה הקומפקטי והפלאסטי שלה, כאשר מתוך המוכוליטיות הזאת צץ לפתע איזשהו אימז' מפתיע המעלה את השיר מעל לממדיו המוחשיים. לא בכדי מלאו מלות-מפתח כבדידות, לילה, חלל, שתיקה, את שירתה. אפשר לומר כמעט בוראות שהסתלקותה הפיזית מהווה המשך ופועל · ת ~ת iJ כ;ס, • לא ע;ך ש נו~י ;:~צוךה מלא.י זנזרק א.~ל י~~ ::זזto w~ ~כ;ס W ל'א ~סד ל iJ.ה~'י~ יוצא מתחושת האבדון שריחפה על פכי יצירתה. שירי פיזרכיק שימשו טכסט לעבודות דוקטורט רבות וכן ן;אtזצ~ ::זס i?יד . ~לדת iJ ק. w י למסות של מבקרי ספרות ומשוררים בעלי שם כמו לעת עתה סהרורית על כרכ : --' -: -T -" : • iJהכזוכVז~יו:זלג;::iJ ך~רים ש;~~ים לל " ב האפלה '' -: TT אוקטביו פז • אבריק ה מוליכה, אלחאכדרו פוגטלה ודוד לגמנוביץ .• ' א ךוךם. א.י ן הן:גףרך;ער;rה :;כזק.ל :י נ;זק.ק.ת זק:;;נ"ת-ךכףר ל:;;נז;זרי י~כ;: W א.יז ה~~כ;: ל~י iJ ~דר~ה . :;כזק.ל ~רה iJ ~~סח ~ל סרף o המתרגם יוני 1989 רהשוט רהשחו ףיוסו סאידדי :מערבית חמש םחכ דכאש יאנ רמדב לע וסוד ךהמבי לש שווקי • אשל יידעת ול הסיב וא הסבר • יאיננ ןמתכוו ולחיוכ עהידו .שחייך אל יכד עלהבי וב רדב ,מה אאל יכד שלהשתמ וב ףכצעי ,פנימי השהי ומוציא ומפי יכד תלכסו לע ופני תהאמיתיו .מהבדיות םוג יאיננ ןמתכוו ,למבטו טהמב השהי ומרוח ןבשמ יהבעת ,מסוים יכד טלהסי תא ךעיני מעיניו • אשל וישה ןעליה ,רגע וכאיל שחש םשא וישתה םש עתד תא וסוד .הכמוס םוג יאיננ ןמתכוו לא ךדד והתנהגות ההמוזר והתרגשות תהפתאומי השהפתיע תא לכ םהיושבי ראית דכאש המל ,כלשהי השנפלט ימפ דאח ,הנוכחים הוהעד השבא ,בעקבותיה והטילוה דלאח תשניו תלמצוק ,פתע הוהנ אהו לע ,דגליו אממצי ץתירו אשל תאכפ ול אשל עישכנ וב תא ,הנוכחים בועוז תא םהמקו ךוהול לא םמקו חפתו .כלשהו םג אל ךלכ יאנ מתכוון . המ ישאנ ןמתכוו ול קבדיו אהו רדב ישאיננ ליכו להגדירו • םג םא יהצלחת ולגלות יאחד עהאירו אהנור ישהיית דע ,לו עהאירו םשפעמי תרבו יהתייחדת םע יעצמ יכד רלשחז תא יפרט ופרטי הבתקוו תלזכו טבמב ףחטו ומאות רדב יבלת סנתפ דומפחי י.ששורק ההי רמסתי ובתוכ .פנימה יאנ דמעי לע עצמי • ישיכולת םלעתי ,דחוקות יובקוש ,דב חלהני עאצב עליו • םג םא ינכשלת ובהגדרת .ובהכרתו יובכד תלהיו ריש םע ,עצמי יאנ ,מודה ישבשבת בלכתו תא המ ,שקדה ןאי יל אאל המטר תאח דבלב : חלהצלי ךדד ההכתיב ןהיכ ישנכשלת ךדד ןהדמיו ד.ובית ,כנות יאנ דמהמ - יומ עיוד - ,ומקווה םשבסיו ההכתיב חאצלי שלפר לכ רדב םסתו עולהגי לא תהאמ השאינ תנותנ יל .מנוח ראיו םאברה שעיי ריות ןנכו לבע קהתי ההעב השהי חמונ לע ושולחנ לש .שווקי ההשע ההיית בקרו עלארב ,וחצי .קיץ רוהחד ההתפנ .ממבקרים האל םבדוב והשתייכ הלשכב ההנמוכ ,בקהיר םקבצני ,ונוודים םמשוגעי יובעל ,מום םמתלונני יובעל ,ריב םאחדי ,וקבוצות םנתוני תבשלשלאו ,ובאזיקים םולפעמי םקשורי הז הלז םבכותונתיה יכד אשל חיסי דאח םמה תא םדעת לש םהשוטרי -ויברח. םוביניה והי םמבקדי םהבאי תבדוחו םובמכתבי תמתחנו המשטר םומבקשי הבדיק תרפואי תלהערכ םגיל וא תלקביע םנכות הכהכנ ללטיפו ךהארו .בעניינם אול רנעד םביניה םאד דהדו ובלבוש ךשהסתב ,בקטטה וא רגב םשנאש לבחילו דכבו תאש שאי וא תב הלמשפח .נכבדה לכ ,אלה דמלב םהשוטרי םהמבקשי ,חופשות םביניה םסמלי םוקציני - רמספ לגדו לש ,מבקרים דשהתר םשלה להתחי רבשע ןבניי למוש ,המחוז אמיל תא וחצר ההגדול םוהסתיי דלי וזרוע לש העבדאלל תהמושט תלחסימ ההכניס ההפתוח לש תלשכ ,הבריאות וובקול דהצרו שהמבק אלשוו למהקה רלשמו לע התור . אהמפלי אהו יששורק ההי רגומ תא רתו ראח םהצהריי אבל ריות המשע ! רוכאש ההתפנ רהחד ,מהם רוסג העבדאלל תא תהדל ,אחריהם רנשא ראווי רהחד אמל תברוחו טשכמע ווהתערב הבשיח יבינ ,לבינו תדוחו םהמבקרי ,ואסונותיהם יועקב ,ריחותיהם תריחו םמיוחדי םשאינ םמבחילי יכפ ןשנית ,לחשוב אאל םשה והי יבוודא םשוני תמריחו םהעירוניי ,המודרכים ,למשל וא תמריחו יהמונ ,הפלאחים תריחו ושנעש םמבחילי קר רכאש והתערבב חברי להפנד םשמרססי וב תא ,הרצפה חוברי ,הדידיטי תובזיע ןהבניי 'הישן טוהריהו טהמרופ - לכ תהריחו והלל והתמזג יבצהר םיו ץקי וכאות םיו 'קיץ םוכאות םהימי ושבא 'אחריו ווהפכ ךלאוב אהממל תא רהחד הועול דע ותקרת ,הגבוהה ךאוב קשחנ ואותנ ץוהאי ובנ בלעזו תא .המקום ךא אל ועשינ .זאת .להיפך הההרגש ובאות קמחנ יחיצונ ךחס ומאיתנ תא םעצ והרגשתנ קבמחנ הפנימי . ישווק יואנ והיינ ימצעיר רהדו ושנהג ולכנות םבש דהדו הנבוך . והיינ םידידי הההתחל ההיית הצנוע מאוד . אל יתיארת ילעצמ לכל לוכל אשהי לתובי ינ דלסו וכלשה - דסו בחשו וא אל .חשוב הההתחל ההיית ובלשכת לש אהרופ יהראש לש המחוז • ןשבבניי למוש זהמחו ןהיש סשנהד אל מכבד . לוכ םפע ישנזדמנת רלכיכ קבאב-אל-חל עהידו ,בשעונו יועמדת למו ההספריי לומו חצרי דהמסג דהעומ זבמרכ רהכיכ הכמזרק הגבוה ושיבש ,מימיה ינזכרת .בשווקי יוכשנזכרת ,בו ינדחפת המני הובי דלסו ,אליו דבמיוח םא ההיית תזא תשע דאח ,הצהריים יכ ישווק דעב זא תבלשכ תהבריאו לש זהמחו א.הו דבח תלהיו תבתורנו הבלשכ תבשעו דאח םהצהריי כ: c תי:ר ןשאי ןכא םהמקו דלעמו עליהן • תסיבו תשאח מהן • יואול ההחשוב שכהן . אהי יכ דהעוב אהי יכ דהעוב תבשעו האל דעוב ולבד הבלשכ ךוהופ ,למנהלה יכ אהרופ יהראש דעוב קד בנוקד . דלעמו שברא תלשכ ,הבריאות תלשב לע וכסא לש ~הדופ ,הראשי לולקב תא תברכו םהשרתי ,והעובדים לבכ האל ההיית ההנא ןשאי קספ אשהי תממלא תא וגאוות לש לכ ארופ .צעיר אוכשהו דעוב בנוקד • אהו ואינ ריות דמאח המארבע וא החמיש םרופאי םהכפופי אלרופ .הראשי והיינ הבאות הלשכ רכאש העבדאלל שהחוב עהשמי ואות טפ ךשהפ תא ,שבתנו וא ריות ןנכו תא ויחסינ לע .פניהם אהו דאמ : - הז ,הוא ,אדוני שהאי חנב וכמ בכל בוייב וכמ .זאב יחשבת תשזא ההיית תאח ,מגוזמותיו ווגוזמותי לש העבדאלל שהחוב והי תידועו ,בלשכה דבייחו רכאש ךהערי תא ימחיר ההקפ הוהת תוחשבונו .הכריכים העבדאלל הלמעש אל ההי שחוב .במקצועו אבצב אהו ההי לחיי לבחי ,הרפואה רוכאש ףהצטר הלמשטר אהו הנעש ששמ תבלשכ תהבריאו לש המחוז • ךא אהו אנמצ ריות ביצי רויות חפיק שמהחוב יהמקצוע ךוכ לקיב תא ותפקיד הונעש - ובמדי וובכובע ההגבו לבע ההמצחיי ההרחב הוהמבריק יהנטו דתמי תבביישנו ,מרושעת דובייחו דכאש ההי דמורי דואומ הבנימ תבולט לש רשוט עממושמ ד:המפק ! ה(מל וז העשת םדוש לע םהרופאי םהאזרחיי הוהסב םלה טמע רמזעי המהנאת לש ההיראדכיי תצבאי הומחמימות לש (שרדה - תבזא וובקבקבי אשל והתאימ ולתנועת ,המרובה ובעמידת חבפת ודלת ההפתוח הלמחצ לש אהרופ ,הראשי ובגערותי םבמאחדי וובתחבולותי ,להרחיקם אהו הנעש מסי ן קמובה ימסימנ יישיבת םע שווקי . ול אל הנימ המוזר הוכנ ,בדברו אל ההי .שווקי אול יהיית ,אני םשמי בל .אליו התרגלתי • דכאש למתחי ישווק הבעבוד רומדב םע העבדאלל וא םע םאד ,אחר תלהתפנו ילשרעפי עולשקו .בהדהודיי ואות טמשפ יהוציאנ םמה יוהביאנ ללשאו ימ הז בהמייב בכזא חונוב .ככלב ימצאת ושזה ,"תיק" וא ן.טתו 77' בלא סיבה להתיידד . אפילו השתייכותנו לאותו דוד לא גדמה לכך . מלחמת העולם השנייה פרצה ואנחנו מצאנו את עצמנו סטודנטים באותה מכללה או אוניברסיטה, והיו לנו נטיות פוליטיות ודעות על האדם והחיים שלא היה 3 לא ניסיתי לכתוב היסטוריה, כי אם לתת מבט חטוף שממנו נשוב לשורקי, כי ביניהן קשר כלשהו . ואם בכל זאת היינו ידידים, זה לא היה מפני שהמפריד בינינו לא היה רציניי כי האמת היא שהיינו יותר מדי רציניים, וכל אחד החזיק בדעתו ובהשקפתו עד כדי שהיינו, ~פעמים, מוכנים לעשות מעשה פשע בשל כך . ייתכן י שהגודם לאותה ידידות גדולה וחזקה שקשרה בינינו היה שכולנו האמנו, על אף שנחלקנו על אודות הדרכים והאמצעים, שהוטלה עלינו אותה שליחות, הלא היה שליחות הצלת ארצנו ושינוי גודל עמנו מן השורש, אחת ולתמיד . כך היו קשריי עם שווקי וכך נמשכו . היכרנו זה את זה בקונגרס הסטודנטים שכינסנו במכללה, ובו לא סתם חלקנו זה על זה, אלא החלפנו קללות בינינו וכמעט שהיגענו לידי תגרת ידיים. אך כאשד יצאנו מהקונגרס שכחנו את חילוקי הדעות בינינוי והזמנו זה את זה לכוס תה . וכאשד ישבנו בבית הקפה הוא אמד לי גלויות, ביני לבינוי שהיה מסכים לדעתי לולא המצב שאילץ אותו לתמוך בחברי הקבוצה שהשתייך אליה. הסכמנו דק על נקודה אחת : הוא דחה את עיקרי אמונתיי באותו תוקף שבו הוקעתי את רעיונותיו ואמונתו . ובחלוף הזמן הוספנו להוקיע זה את דעותיו של זה, ואינני יודע מה בכל זאת אימץ את קשרינו באותו זמן . נכון שהיינו בני אותו דודי אבל היו סיעות והיו שטחי התעניינות. חלק היו עליזים ובילו את לילותיהם סביב שולחנות הפוקד ושיחקו בגדושים, ואחדים היו מתחמקים מההרצאות ומבלים את זמנם בהצגות בוקר בקולנוע, ואחדים התעניינו בספורט ורצו בגופיות סביב המסלולים באצטדיונים, ואחדים האמינו ברצח פוליטי ובטרוד . ואנחנו המתעניינים בפוליטיקה ובקונגרסים ובנאומים הבטנו על הספורטאים ועל בעלי הנטיות הייצדיות בזלזולי ודחינו את טענתם שאנחנו מטורפים והאשמנו אותם בהוללות,וגם בינינו האשמנו זה את זה בקנאות או בכפירה, בפאשיזם או בקומוניזם, אך בכל זאת - ואולי בשל זאת - עמדנו כולנו תחת אותה קשת רחבה, שבדחילו ודחימו קראנו לה ... פוליטיקה. אשד לשורקי עצמו, לא הייתה לי סבלנות דנה אליו לפני שהכרתי אותוי וכאשד קם לנאום הזכיר לי את מוכרי המשקה ועוקדי השיניים בשווקים. אפילו את צורתו לא חיבבתי. היה חיוור פנים מסיבה כלשהי, ובשל כך נדאה שפמו העבה שחוד ממה שהיה באמת, אותו שפם שלא יכולתי לעכל את סיבת הימצאותו, וגם לא יכולתי להסביר את הניגוד בינו לבין סנטרו. השפם היה עבה והסנטר חלק ורך י עם מעט שעדות כסנטרי בני העשרה. הוא היה רזה, בעל קומה בינונית וארשת פנים חמודה עד כדי שלא יכולתי לזלזל ברצינותו. הוא היה אחד ממנהיגי המכללה, ואחד ממנהיגי סיעתו. אך מעולם לא היה קנאי טיפש שלא יצלחו איתר הבנה או ויכוח. הוא היה תמיד מוכן להתווכח עם הדעות הדחוקות ביותר . מדעותיו, ולחייך אגב כך חיוך של אדם הבטוח בעצמו . הוא אף פעם לא התפרץ . לעתים קרובות נאנחתי וסברתי שחסרונו הגדול היה השתייכותו למחנה האחדי וחלמתי שיבוא יום שבו אוכל לשכנעוי ונהיה בדעה אחת. אלה היו חלומות, סתם חלומות ! לשורקי היה כוח רצון אדיר, ונדמה שכאילו מיום היוולדו ידע בדיוק מה הוא רצח, והיה בטוח שאכן יגיע אל מטרתו . נדאה כאילו כוח רצונו הניח את אמונתו שכבות שכבות על לבוי וכל יום שעבד הוסיף לאמונתו עומק וריכוז עד שאין להעלות על הדעת כי אמונה אחרת תוכל לערער אותה. עד שאירע אותו אירוע פוליטי שזעזע את כל הארץ כולה, ושווקי נעצר ונשלח לבית הסוהר בלא משפט. ומגודל אמונתי שהוא היה אחד ממנהיגי הדוד שלנו, ומדוב הערכתי אליו, הופתעתי ממעט הצעד שהודגש בעקבות היעלמותו מהמכללה, אפילו בקרב המעטים שנותרו ממחנהו. וכל פעם ששאלתי עליו קיבלתי תשובות מעורפלות על גודלוי ולומד את האמת, גם על גודל האחדים שנעצרו, אם אלה היו ממחנהו אם לאו. אינני יודע אם אתם עדיין זוכרים אותה תקופה מההיסטוריה הקרובה שלנוי אך אני משוכנע שבני דודנו לא ישכחוה ... בני דודנו הנבוכים, והשנים 47 ו 48-, והממשל הצבאי, והטרוד המכוער והמפחיד. אותה תקופה הייתה המכה הראשונה שדודנו קיבל . יצאנו מהמלחמה ומצאנו שצבאות הכיבוש עושים בארצנו כבתוך שלהם. התקוממנו והם ניסו לצחוק לנו בפינוי פיקטיבי של השטח עד התעלה רפאיו . התקוממנו שוב ודרשנו פינוי מלא והכרזנו על מאבק מז 1 ין, והפעם היכר בנו. המשילו ראש ממשלה עלינו והוא חיכה בנו בקוברי עבאס, וניסה להוסיף ולהכותנו, אך הוא נרצח. המשילו עלינו ראש ממשלה אחד במקומו כדי שישלים את המלאכה, ואכן הוא השלימה : הוא מילא את בתי הסוהרי עד האחרון שבהם, והשליט טרוד בכל צורותיוי סתם את הפיות, השתיק את הקולות, ושילח בנו את סוכניו . ובמקום שהייתה מכללתנו סועדת בקונגרסים, בנאומים ובמהפכנים, היא התמלאה במשטרה פוליטית, בשמועות, בפחד ובמלחמת עצבים. בתפודה חבילת הדוד . חלק מבניו הושלכו לבתי הסוהרי וחלקם הסתתרו וברחו לכפרים ולעדים דחוקות, ולפעמים לתוך תוכם ... הם חפרו ברד עמוק בלבם וקברו את מהפכתם ואת אמונתם וכיסו עליהן . משאת נפשם כעת הייתה להטמינן יותר ויותר עמוק ולהצהיר הצהרות הנוגדות את אמונתם. ובינתיים נפוצו שמועות על עינויים, והשוטר השחור התפרסם במעלליו עם העצירים, ונעשה סמל לכל המכות שגיחתו על דודנו . מקוד אימת הדוד הוא אותו שוטר שלאחד שנים דנות הונח תיקו על שולחנו של שווקי, ושאינה לנו הגודל לראותו לאחד תקופה כה ארוכה, ובדדך שמעולם לא חלמנו עליה. חודשים ארוכים אחדי ניתוק הקשרים בינינו לא דאיתיו אלא ביום הבחינה. הופתעתי לואותר נכנס לביתן עם קבוצה מעמיתיו . כולם היו נתונים באזיקים, ומלווים בצבא של שומרים חמושים ושוטרים, באותו יום החלפנו חיוכים מעבד למשגיחים ולשאלונים והשתדלנו להסתיר אותם. כאילו חששנו שעיניים בסתורת תדאינה ארחם ותרשומנה אותם. הלא אמדתי שהיינו בתקופת טרוד ? ומה עושה הטרוד ירחו משהוא מצליח להטיל על כל אחד מאיתנו את המשימה להפיל אימה על עצמוי והנה אנחנו משתיקים את עצמנו ונכנעים לקבלת המציאות המפחידה ? ההפתעה שלא ציפיתי לה היא, שבהיוודע התוצאות מצאתי ששורקי עבד. כיצד הוא למד ? מדע הרפואה מרתכה בהתנסות מעשית ובג:ודגול . כיצד חרא ענה וכיצד הוא עבד? אינני יודע. העיקר שהוא עבד. רכבל זאת חרא המשיך לשבת בבית המעצרי לא שחודר אותרי לא הגישו כתב אישום נגדר ולא העמידוהו למשפט. אלה דברים שקדו דק בתקופות היסטוריות אפלות, אר שקודים באוצרת שעדיין לא יצאו מאותן תקופות למרות התקדמותו של העולם הנאור . הוא לא שוחרר אלא לאחד תקופה ארוכה, והדבר ברוע לי דק כאשד עבדתי במחלקה שעברתי בה בבית החולים הגדול לאחד סיום לימודיי ודאיתיו בחטף יושב בחדד הרופאה, רחבות פניו העירה בו שחרא מהסס ונבוךי כאילו בא לנקד חולה. הופתעתי מארד כשברוע לי שהוא יעשה את ההתמחות שלו באותו בית חולים, ויותר מזה, בארחה מחלקה שהתמחית'יבה אני . ולמרות המולת קבלת הפנים ואמידת הנדברת, לא נבצר ממני לשים לב שרבדים דנים נשתנו ברי עד כרי שחשבתיוי ממבט ראשוןי ארם אחדי בפרט שגופר נשתנה ובשדו נעשה רפוי, כפי שזה קררה לאסירים, ואפילו זקנו גדל והתעבה ושיורה לפניו גוון כהה. מכל מקום, אני קיבלתי את פניו כפי שמקבלים פני גיבור החוזר מקרב, או פעיל פוליטי היוצא מבית הסוהר לאחד שטפלו עליו אשמה כבדה. כך המשכתי להתייחס אליוי ולא הייתי היחיד שעשה כ,ך אלא גם עמיתיי הרופאים ואחיות המחלקה, וכמה מהחולים שנורע להם סיפורו של הרופא החדש - כולנו המשכנו להתייחס אליו כאל גיבור וציפינו ממנו שיהיה כזה. את התנהגותו בימים הראשונים של עבודתו קיבלנו כביטוי לצניעות ולהקרבה עצמית. סיום לימודיי השפיע על התייחסותי אל בני אדם ואל רבדים, והפחית ממידת ביטחוני בדעותיי ובאמונתיי והתחלתי להאמין בטוב היכן שהוא נמצא רבגבודה היכן שהיא נמצאת ולהעריך כל מעשה הגון י גם אם עשה אותו ארם שאני חולק על דעותיו או אדם העוין את אמונתי . תקוותי הגדולה הייתה שיזדמן לי לשבת ישיבה "היסטורית" עם שווקיי שיספר לי בה את כל הקודרת ארחו במסעו ההיסטוריי שבלי ספק היה מלא מעללי גבורה. האמת היא שהייתה לי יותר מהזדמנות אחת, וששאלתי את שרוקי יותר משאלה אחת, אך התוצאה הייתה, שלא דק שלא קיבלתי ממנו תשובה כלשהיי אלא שהתהווה מצב שבו הדגשתי ששורקי מעמיד פנים שחרא לא שמע את השאלה. סברתי בהתחלה ששורקי מגזים בהתחמקותו מהריבוד לפני החולים אר בנוכחות העמיתים והרופאות. הנחתי שלכל הגדוע הוא דוחה את השיחה למרעו קרוב. אך הזמן עבד והימים נקפו, והוא בשלו. זו הייתה בעייה שחשבתיה פשוטה בהתחלה, ולא האמנתי בכלל שהיא עשויה להובילני לתגלית ... פשטות זו לא מנעה בערי מלהתחיל להסתכל בשורקי בצודה בלתי מודעת, וכל מטרתי הייתה להוציא את שווקי מ"מצב" שנקלע אליו לאחד צאתו מבית הסוהר, "מצב" שהיה אך טבעי שייקלע אליו . רציתי להוציאו מ"מצב" זה כדי שישוב להיות אותו גיבור לאומי שחיברתי, על אף לכתו בדדך שונה לגמדי מדרכי אני. הייתי בטוח ששורקי איננו מאותם האנשים שחרושים מספר בבית הסוהר יספיקו לשנותו ולהביאו לידי ויתור על דעותיוי אף על פי שבאותם הימים דאינו הרבה חברים ומכדים שנכנסו לבית הסוהר מלאי התלהבות וכאשד יצאו ממנו הם ניתקו את עצמם מהפוליטיקה ומאהבת המולדת, ומכל היוצא בכךי כאילו היה בית הסוהר עילה שחיכו לה כדי למשוך את ידיהם מהמאבק. אמדתי שהתחלתי להסתכל בשווקי . ראשית שמתי לב שמנטר קיבל צביון שלא היה לו לפני כן . בעיניו תמיד היה בדק שהאיד ואצל על תווי פניו משיכה מיוחדת ... האופיינית למאמין באמת המאירה את דוחו, ותווי פניו שיקפו את האוד הפנימי והפיצו אותוי ואותו אוד התמקד בעיניו והעביד לעולם את צביון דוחו המאמינה. אותו בדק נעלם, כאילו נעקד משורשיו, ושוב לא היה בעיניו אותו נצנץו המאפיין כל יצוד חי . וכאשד הבטתי בעיניו הדגשתי במשהו זד, משהו מיוחד שהציק לי משום שלא יכולתי לרדת לעומקו. וכיצד יכולתי לדעת, שכעבוד שנים ארוכות יתאפשר לי לרדת לעומקה של אותה הדגשה, וזאת בזמן ובמקום שמעולם לא יכלו לעלות על רעתי ? התחלתי לשים לב שגם קולו של שורקי השתנה, וחרא ריבד אך בלחש, לחש אדיב וחלשי כאותו אדם היודע שתשיב את מבוקשו ריקם. וארחם משקפיים ! ואינני מתנורן למשקפיים אופטיים שמרכיבים לתיקון ליקריי דאייה, אלא לסכי העיניים שמרכיבים לסוס כרי שלא ידאה אלא ישר ובכיורן אחר . אותם סכי עיניים בלתי נראים שלא נחבר לו לדאות אלא את אשד לפניו כלבר ! מה דב היה המרחק בין שווקי זה לשורקי המביט סביבו תמידי תר וחוקר כל עניין שבעולמנוי זרעם ומרדד בגלרתר מערות, דרעק מרה ועושה להכנעת מהלך העניינים לדצרנר ? יוני 1989 בחינת יחסי הכוחות הנאבקים זה בזה בעולם הרחב ומלא האירועים. ואף על פי ששורקי תמיד סירב לשוחח או להביע דעה - למעשה הוא העמיד פנים שאין לו כל נגיעה לשיחה, או שאין לו קשר ישיר או עקיף לכל דבר הנוגע לאדם או לכוח שמחוץ לו - ואף על פיכן • תמיד שמתי לב, שעל אף העמדת הפנים הוא האזין' חיטה אוזן בתענוג גדול שהצליח להסתירו לרוב. וכאשר שתקתי היה מפסיק את השתיקה בשאלד , צדדית או בשאיפה מסיגריה חדשה שהיה מצית לעצמו ובולע את עשנה בצורה המעידה על אדם הרוצה לכבות בעשנה צמא שכמעט דמה לשריפה - הוא, הוא שווקי שכה הרבה להרצות לי, בהיותנו סטודנטים, על נזקי העישון ועל השחיתות המוסרית שהוא מעיד עליה ; זה היה הוא שציפורני ידו הימנית, וציפורני ידו השמאלית, ופרקי אצבעותיו האחרונות נעשו חומות, שרופות וגונן כגון הטבק. וקרה שישיבתנו התארכה, ואני רווח לי בשיחה, והוא, בזהירות גדולה, היה מאזין ומוצא הקלה לעצמו . לעתים קרובות הייתי מסתכל בתמונה כזו בעיניים ניטרליות, ממרחק, ורואה שניים מבני דורנו הנבוך שהעמיסו את השליחות על כתפיהם עד שכשלו תחת עומסה ; שניים יושבים בחדר רופא סגור' או במשרד מלא ריחות, ומעשנים בלי הפסק כאילו מתכוונים לאבד את עצמם לדעת, וממלאים את המקום עשן סמיך • שמקורו אינו ידוע : האם הוא בא משויפת סיגריות או משויפת החזות ? ובכל זאת היינו ממשיכים לשרוף סיגריות ולהישרף בהן • ולמלא את האוויר עשן • עשן הלוחץ על חזותינו לנשוף יותר עשן' וכולנו תקווה שהלחץ המתגבר והמתעבה יצליח לרוקן אותם, את החזות, ממה שממלא אותם : גושי ברזל, ועופרת, ואסונות שהצטברו במעמקינו ומשכו את רוחנו מטה מטה, וכופפו את גבנו בטרם עת. היינו שניים שהרחיק תנו גזירת הגורל מדורנו • כפי שהרחיקה את בני דורנו זה מזה, וסגרה אותנו בחדרי חדרים, בחדרים אפופי עשן ופחדים, ורדפנו זה את זה עד אין סוף. אני, הטובע, מנסה למשות את שווקי ולמשכו החוצה, ושווקי, אחוז פחד • מסרב להינצל ; אני מוסיף להתאמץ' כאילו התמקדו מטרותיי ואמונותיי במאמץ להצילו • והוא כאילו התמקדה שליחותו בהטבעת עצמו עמוק יותר ויותר' וגם בהטבעתי' אם יעלה הדבר בידו . איזו מהתלה ! אתמול נאבקנו והיינו כולנו תקווה להציל את עמנו • והיום אין ביכולתנו להציל איש את עצמו . היינו יושבים שעות על גבי שעות ולא שמים לב שישיבתנו מתארכת, לולא משהו מבחוץ מעיר את תשומת לבנו לכך : רדת הלילה, צלצול טלפון' או התרחשות לא רגילה, כאותו משפט שיצא מפיו של עבדאללה החובש בהצביעו על התיק - משפט שלא שיערתי שיובילני ויוביל את שווקי אל מה שחיכה לנו אחרי צהרי אותו יום קיץ . דפי ויכדט ואריאציות קץ 5 1 w י :Pת~דטt סאוזון . הבנמה כדי לשאת את וכריו . 2 ל~סע ~~~~~~: ~ס~ ~~Qים, '?~זפו ו~~~ל~~~ ;:r חור ךיכ;t~ס יו~א ז 5ל Rר T Q2$ .ךיס עוד 2$ זכת ןעוד 2$ זכת ךור-r~ ,ר~~ס ל~~ iJ ~וחות, :גל:גמש נוש"א עינים לבנות ~ז;יג~צות ~ל RiJ יר ?P.W ~חוןיו · T : ·-'"'" '"'" •• T ; • reiJ סל ןיו;:דi זק~שו.רי ~ן-~דר ס..רדות. iJח~~ ~ליו ויכלם הרל.ך ~י~ם ת~~~~שוןיו. ן~~לם ~עולם ו~~~ ~זקזכקות הבנאות. בבלננו כבד הודה על 6 -T T: •; T י~;: ~J.:.ין לו .תוג:vזל "זכבוק ~ין ~ז;יל.י iJ ס.ךר iJ בה, 3 ~י~י :כול ל q קר ז 5ת iJזכ~י Q "אוךי 9 אוס -iryרךi! w ם ~ר י~~ זקוק םיקt~~ ~~לה ~9J.:.י~קו ןק ס~~ז:ו~ים. ל ן~~י 9טו · ~ין ~R יא ו~~~ :pףי;rומ. ס~'ה ry יא ןק ~וץר . ~זי~נות ?P.iJr:יים". םךi ~י~ם זק~~~~ים :;נזקנוזכה, f~ינכ R ה ךגו~ה. 7 "1 would like some more" ~~חד.די ~יחfכ• ח~~ סtזיזןכt שז.rול אוליבד מול השיר המהבניל q רוץ RiJ ,םי~~ f :;גר ~9ס ?P. ן ומ'יד נענש ;ל שהי; ~~חי'ה. :. דיי:r~i] נו~ה". • T -T T :• -• w ל"א ס•;ין 4 "ry,ונ~~ Q ~צו" ! קו . רא 8 סד!ה f ~~חו ~ל ~ף.אר סשוס. ו;נ;ון' סוף סוף יו:זrו~ח ~לי . קולו דו v. ד, ' "לא 2$~t;כיק. ~סוכת ל W. לזכד ~ליו ~~חרת ~די 'ןלא iJסוכ:tםז.rל5ז ~סם, רו~ןת ס~ן~ה. 'ןל"א i]t:כוס". ס~~שות בו R שות ~~~מות ~~שרת מולו ~ii ב ק~~ R י ומוזר ן iJ ן~ים םי~~ורי;r~ ה~~ךנ;: בנצבצנת מרבגו . ~גל .קךiובו הוא זו.רק ז 5ת ס.~יתו :~ל :!·~f שו~ ~~ים ןא~ן ~ינו לריק. iJ ק.ץ ~ליו P. ;נד • u תוווו . נ 11 לאט לאט, וכעבור חודשיים שלושה שבהם עבדנו יחד הגעתי למסקנה שכל מאמציי להקים לתחייה את שווקי הגיבור שבתוך שווקי החדש הזה יעלו בתוהו . ואפילו תקוותי שיפתח את סגור פיו פעם ויספר לי את הקורות אותו מאחורי הסורגים הלכה והתמעטה עד שנעלמה כליל בגלל אותה עמדה מוזרה שקבע לעצמו . הכרחי היה שיבוא יום שאווכח בו ששורקי לא רק השתנה, אלא שבלי ספק הוא נעשה אדם אחר, שונה בתכלית משווקי שחיברתי . כמה פעמים תפסתי אותו מתחבל תחבולות קטנות במחל . קח על מנת לזכות יותר ממני או מיתר עמיתיו' למשל' בניתוח שבר ? לעתים קרובות שמעתי אותו מחניף לסגן' שלא היה מבוגר מאיתנו או ותיק מאיתנו בתפקיד ביותר משנה, כדי שהלה ישאיל לו ספר או ירשה לו להשתמש במשקפת. והוא שיקר, שיקר בהתמדה ובלא סיבה, ובצורה תמימה ושקופה שעוררה בחילה. לא האמנתי לשמועה שהפיצה על אודותיו אותה רופאה עד שראיתי במו עיניי' ראיתי כיצד הוא מזמין חולים אל חדר ההלבשה של הרופאים ועומד על המקח איתם בדבר "טיפול" מיוחד שייתן להם תמורת מספר גרושים סכום שלעתים היה כל רכושו של חולה השוכב במחלקה. וליותר מזה שמו לב עמיתיו בביתן המגורים של הרופאים המתמחים שבו התגוררנו . לא הייתה פעם שהוא נכנס לחדר אחד מהם מבלי שייעלם משהו מתכולתו לאחר צאתו ממנו - דבר כלשהו - אף אם זה היה מברשת שיניים משומשת, עד שאמרו דבר חכמה שנון : אם יכונן שווקי לשלום מצד ימין משש את ארנקך בצד שמאל . ולפי מנהגם של רופאים שאך זה עתה סיימו את לימודיהם, הם הרבו להתכנס כדי לדון במצבו של שווקי .- לעתים קרובות הם הגיעו לכלל הסכמה שהוא חולה בקלפטומניה, מחלת הגנבה. חרה לי להיות עד להתכנסויות כאלה ולראות את שווקי' שכה העריכוהו רופאים אלה בהיותם עדיין סטודנטים וחשבוהו למנהיג לוחם - לראות אותו לא רק מוקד להתלוצצויות אלא גם מוקד לבוז ולבחילה. מבין מאה רופאים או יותר, הוא, המנהיג, הפך לבזוי שביניהם. אינני רוצה להרצות את כל שעשה שווקי בשנת ההתמחות או לאחריה ... הקליניקות שפתח, הרמאות והגזל, המבט הנחשי המוזר שנתן בחולים ובאנשים, ואיך הוא ניתק את קשריו עם משפחתו לאחר סיום לימודיו וסירב לתמוך בהם בפרוטה, ואיך נשא אישה, את מי נשא לאישה, והדרך יוצאת הדופן שבה נשא אותה, או איך השיג את הדיפלומה, או איך השתדל עד שקיבל מינוי זה בלשכת הרופא הראשי שבמנהלת המחוז .גם אינני רוצה להתעכב על יחסו הבוטה אל הפונים ללשכה, ובייחוד אל השוטרים מבקשי החופשות. ראיתי פעם שוטר מזיל לפניו דמעות אמת, משביעו ומבקשו שלא יכתוב שהוא מתחלה, כדי שלא יועמד לדין וייקנס בשכר ימים מספר. הבקשה והתחינה לא הועילו וההתבזות והדמעות רק גרמו לשורקי לחייך ותווי פניו האירו משמחה. השאלה שבלי ספק ישאל הקורא כאן היא מדוע, לאחר כל מה שהזכרתי' שמרתי על קשריי עם שווקי . התשובה קשה. נכון' שווקי הפך ממנהיג סטודנטים ליצור בלתי נעים, מזיק, שהטרידני והזיק לי כפי שעשה לאחרים, אך אני לא ראיתי את הבעיה כך, ולא חשבתי שזאת שאלה של קלפטומניה, או שינוי באישיותו של שווקי שבא בעקבות "ישיבתו". דומה שלא רציתי להאמין שחודשים מספר בבית הסוהר ~שנו אדם כלשהו מן הקצה אל הקצה. דומה שסירבתי להאמין ששורקי הישן מת ונגמר ולא נותר ממנו אלא חיוך רחב שהתאמן להעלותו על פניו - חיוך' שככל שהתאמץ' לא נראה אלא חיוך קר שאך יוצא מבין השפתיים. באותו חיוך הוא אמר לאלה שבקליניקה שלו :"ברוך בואך", ולאשתו :"בוקר טוב", והיה משיב בו על ברכת עבדאללה החובש, ומסתיר בו את רגשותיו אם הביך אותו מי בשאלה, חיוך שכל כולו היה תמצית נאותה לחיים מוצלחים במובן הסתמי, הרחב והשטחי של הצלחה ... לא, לא ראיתי את הבעיה כך. עדיין האמנתי ששורקי לא היה אבוד לגמרי, ושכל מה שנראה מהתנהגותו לא היה אלא תגובה חיצונית היוצאת משכבת חלודה דקה שכיסתה את אישיותו, שבמוקדם או במאוחר תיעלם, ושהעניין תלוי בי ובמאמציי למענו. היה ביכולתי לעזבו לנפשו, שיטבע וייעלם, וביכולתי היה לשמור על קשרינו ולנסות בלי ייאוש להביאו למצבו הקודם - אדם מרדן ומועיל לעמו ולארצו. והמציאות אישרה שדבר מה נורא קרה. אני מסתכל בשווקי, מתבונן באישיותו ומרגיש שכאילו הוא פצוע, ופצעו לא סתם פצע קטן בחזה או בראש, אלא פצע גדול ורחב הנמשך מקדקודו ועד כפות רגליו. מי שהיה לפניי לא היה שווקי, אלא צלקת עצומה שהפצע הותיר. וככל שהוספתי להסתכל בו כן גדלו עקשנותי ואמונתי שאפשר לתקן כל פגם ושכל פצע יכול להירפא ולהגליד . האופטימיות שלי' מקורה לא היה בתקוותי האישית בלבד . אי שם בעטיפה החמישית או השישית של נפשו של שווקי פנימה היה אזור שלא יכולתי לקבוע את ממדיו ואת מהותו בקלות. כל אשר אוכל לומר הוא שזה היה אולי אזור הקשבה, או אולי רצון עז וחנוק להקשיב שלא יכול למצוא לעצמו מוצא אלא דרכי, או יותר נכון דרך ביקוריי הפזורים אצלו, לעתים בקליניקה שלו ולעתים במשרדו שבמטה המחוז . לעת כזאת היינו יושבים ומשוחחים ארוכות על גורל החברים ועל הצוות המוביל החדש, אך תמיד קרה אז ששורקי הפנה את ראשו כאילו ניסה בתנועה זו להסתיר ממני את ה תרגשותו ושאלני שאלה על המצב, שממנה יכולתי לחוש באותו אזור רעב, צמא, כמה. לא היה בתשובתי כל חידוש או יוצא מן הכלל. הייתי אומר אותם הדברים שאנחנו כה מיטיבים לומר בענייני פוליטיקה למיניהם וצורותיהם, ומנתח את המאורעות בארץ ובחוץ • ועובר מעניינים אישיים אל ובלי שיחול שינוי כלשהו בתווי פניו • הוא הושיט את ידו ולקח ממני את התיק, והחל לדפדף ולקרוא כל שורה בו בעיון רב, וגם אז בלי שתנוע לשונו או יזוז חלק מפניו, או גופו. כמה זמן עבר ושווקי עודו קורא, אללה יודע. דבר מה יותר חשוב, בעצם, העסיק אותי אז, והוא התעניינותו הרבה של שווקי, שגם אם לא נראתה על פניו, יכולת לחוש בה, לגעת בה, ולחשוב ששורקי הפך לגוש התעניינות רובץ .קורא והופך בדפים. בפעם הראשונה בתולדות קשרינו במשך שנים ראיתי את שווקי מקדיש את עצמו • כולו • לעניין אחד • כי נפשו הייתה כאותן קרני האור העוברות דרך עדשה קעורה. אלה אינן נופלות על דבר מסוים ועליו בלבד, ואינן מתמקדות בנקודה, וככל שהן מנסות, הן שבות ומתפזרות, כאילו יש דחייה בין חלקיהן • המונעת מהן להיפגש ולהתאחד . הוא תמיד היה איתן • ובאותה עת עם עצמו ועם דברים אחרים שאין להם קשר למקום או לזמן . 5 האמת היא שהרגשתי בהנאה ילדותית בשבתי ליד שווקי במושב האחורי של הרכב הממשלתי, כאשר הנהג ניצל את מדיו לעבור כל עבירה שבחר לעבור; הוא נסע במהירות שגעונית בלי לשים לב לקללות של הולכי הרגל והנהגים, או שהשיב עליהן • בסתר מחמת נימוס, בקללות יותר מחפירות. לידו ישב עבדאללה החובש, ופיו לא פסק מדבר, והוא לא חדל מלהפציר בשווקי להשאיר את העניין ליום המחרת, לרופא הראשי. ניכר עליו שהדבר הציק לו. כאילו עריכת בדיקה רפואית לעמית, וגילוי מומו ופיטוריו היוו משום בעיה שהדריכה את מנוחתו, ושלא רצה להסתבך בה. מי ששמר על שתיקה גמורה היה שווקי.הוא מחה את החיוך מעל פניו, אותו חיוך שהיה עוטה על תווי פניו כדי שלא יעידו על התרגשות או התלהבות כלשהיי ושקע בהרהוריו - אולי בפעם הראשונה כשאני נמצא לידו - אם כי אינני בטוח שהרהר • אך ודאי שבאותן הדקות שארכה הנסיעה למחוז חפצנו ב"קלעת אל כבש", מוחו היה פעיל בעניין רציניי חשוב בלי ספק. יכולת לחוש בהסתכלך בו שאותו עניין הסעיר את לבו והרעיש את מעמקיו עד שגנחו גניחות אילמות והתפתלו בקרבו • ואני כבר סברתי שלבו היה כלבו של עץ או דקל שיבש זה מכבר ומת. שמחתי לא הייתה בלי הצדקה. אני, למרות כל מה שכתבו העיתונים על השוטר השחור, כמעט שלא האמנתי שהוא באמת קיים, ואף לא האמנתי לעבדאללה כאשר הדגיש שעבאס זה, הוא הוא השוטר השחור. משום מה התניתי את אמונתי בעובדת קיומו במראה עיניי ובמשמע אוזניי . על כן הסכמתי' ואפילו ביקשתי משווקי להתלוות אליו . לא הייתה זו הפעם הראשונה שהתלוויתי אליו' אך הראשונה שאני ביקשתי להתלוות אליו . ולא הייתה זו סתם סקרנות, אלא עיקרו של דבר הוא, שהשוטר השחור' כמוהו כמו בתי הסוהר, והטרור והתהילה, והמאבק המזוין, היה מסימני ההיכר הראשיים של דורנו, וכיצד יכולתי להחמיצם ולא לראותם ? רציתי לשאול את שווקי על השוטר השחור, הלא הוא ישב בבית הסוהר ודודאי שידע את האמת. רציתי לשאול אותו למרות כל ניסיונות הנפל הקודמים, כי כל פעם שהוא ראה את השאלה מתרקמת על לשוני או לובשת מלים, היה מפתיעני בסכי העיניים, שהופיעו ממקום סתר וירדו מיד, ומתחיל להתעסק בריכוז גדול במה שהיה בידו או בחולה ששאב נוזל מבטנו .נדמה אז כאילו הוא מכחיש, לא רק לי אלא גם לעצמו, שהוא אפילו שמע את השאלה. גם הפעם, ולמרות הנסיבות הנוקבות, הוא התכחש לשאלה ומצא מקלט בפעולה הראשונה שהעסיקה את מוחו . אבל לא נואשתי' וחזרתי על השאלה וחזרתי' והמשכתי לפשט אותה ולהעמיד אותה על סתם תמיהה אם הזדמן לשורקי לראות את השוטר השחור או לעבור על פניו בתקופת מעצרו.רווחה עמוקה, מעורבת בתמיהה, בחששות ובמיאון י וראשיתו מיאון להכיר בהצלחתי - זה מה שהרגשתי כאשר שווקי פתח לבסוף את פיו והשיב : -כן י הייתה לי הזדמנות. הרגשתי בהקלה, כזאת שמרגיש תובע כאשר הוא שומע, לא אחרי לילה אחד אלא אחרי מאות לילות, אחרי שנים, שמץ מלה או מעין הודאה היוצאת מפיו של עד' ומיד שאלתיו : - כלומר' מה שכתבו העיתונים היה אמת ? אחרי היסוס מה שווקי אמר : - יכול להיות. רק שבשבילנו השוטר השחור היה דבר אחר, שונה ממעללי המין והדיבורים הריקים ששמעת. זה היה דבר אחר לגמרי. התחלתי לעשות כל אשר לאל ידי כדי להוציא מפיו של שווקי מה הדבר האחר הזה. הפצרתי בו' ובאותה שעה לא השגתי ממנו אלא מלים בודדות, ולרוב קולות מובלעים היוצאים מפיו של אדם עסוק בעניין הרבה יותר חשוב ממה ששומעות אוזניו' או קולטים חושיו . ולא הזדמן לי לדעת אותו אלא לאחר ימים, וגם זאת מקטעי דברים שהצלחתי לקרוא בזווית עיני בשעה שכתב את הדוח הסודי' שהתכוון להסתיר את תוכנו ממני בשעת כתיבתו . אינני רוצה ליצור את הרושם שמה שידעתי יש בו הסבר מלא להתנהגותו המוזרה של שווקי אחרי צאתו מבית הסוהר' כי אז כל הסיפור יצטייר כסיפור תמים, כעלילת סרט או רדיו-דרמה : אדם נכנס לבית הסוהר ויוצא ממנו אדם אחר' וסוד שינוי זה מטריד את מנוחתו של ידיד ומונע שינה מעיניו עד שהקשר מותר והחידה נפתרת והכל בא על מקומו . הלוואי שהיה האדם כזה. הלוואי שהיה כמו בעיה בחשבון או תרגיל בהנדסה, עבדאללה לא אמר בהתחלה שזהו השוטר השחור. כל מה שאמר היה בתשובה לשאלתו של שווקי : - אדוני, הבעיה שלו מסובכת, ומצבו לא נוגע לנו. עזוב את העניין לרופא הראשי . הוא יבוא מחר בבוקר וידע מה לעשות איתר . באותו זמן היה שווקי עסוק בעניין של מה בכך . הוא חיפש בספר הקריאות הטלפוניות שנשלחו אל הלשכה, ובהן בקשות לחתום על הבדיקות הרפואיות שנעשו לשוטרים או לקצינים החולים, והוא עשה זאת מתוך חכמה ומתוך אינטרס : היה רגיל להוציא את הקריאות ולבחור מהן אחת, שהכתובת הנזכרת בה הייתה קרובה לקליניקה שלו, אם הוא היה בדרכו לשם, או קרובה לביתו, וכל זאת כדי לחסוך נסיעה בחשמלית או באוטובוס או ברכב פרטי • כי במקרה כזה מוליכה אותו מכונית הסטיישן הממשלתית, בגבינה, אל יעדו :a גמר עבודתו . ותוך כדי חיפושיו אחרי הקריאות הטלפונית הוא נתקל בתיק, וכאשר שאל את עבדאללה, התנדב הלה והזכיר את סיפור הנביחות והיבבות, והוסיף עליו עצה. עצותיו של עבדאללה לא היו סתם עצות, כי אם היו לרוב פקודות שיש לבצען • כי אף על פי שהיה חובש הלשכה שבקושי ידע לקרוא ולכתוב, הוא היה, בגלל ותקו הגדול בעבודה, האדם היחיד שידע בעל פה את כל תקנות אגף הבריאות וחוקיו • ועקב זאת הוא היה הכתובת העיקרית לפתרון הבעיות כאשר התעוררו . פתרונותיו הוצאו לפועל משום שהוכח בסופו של דבר, גם אם התמרדו הרופא הראשי ויתר הרופאים, שהוא צודק ושפתרונותיו תואמים בתכלית את התקנות והחוקים. ושווקי עצמו אף פעם לא התווכח איתר, כי חשש שמא יקרה פעם אסון והוא יעבור על תקנה או חוק. לשורקי זה, שנראה כאילו היה אויב לכל חוק, נעשתה האחריות האויב היחיד שבגינה עשה אף את הבלתי אפשרי כדי להתחמק ממנה, והיה מוכן ללכת קילומטרים אם הליכה זו הרחיקה אותו מסעיף אחד שיש בו שמץ של אחריות. עד כדי כך • שנדמה לי לפעמים שהיה רוצה שגופו יצטמק ויצטמק עד שיהיה ליצור מאתר, כדי שלא תהיה לו אחריות למצוא לו מקום על פני כדור הארץ, וכדי שלא תשזפנו עין אדם. ובכל זאת הוא דבק בחיים והתאווה לעולם, עד כדי רצונו לבלוע אותו אל קרבו, לו רק יכול. איזה יצור מתוסבך נעשה שווקי ! מה שחשוב הוא שניצלתי את הזדמנות הוויכוח בין עבדאללה לבין שווקי • הושטתי את ידי ומשכתי את תיק השירות של אותו שוטר. משנתיו והתעוררה בי סקרנות שהייתה טמונה בי לגבי סוג זה של תיקים. רבות ראיתי אותם במחלקות כוח אדם, ועליהם הוטבעו המלים "סודי ביותר", ולעתים קרובות התעורר בי הרצון לדפדף בהם, אולם סדרי הממשל המתירים זאת למנהלים, וגם זאת בעת הצורך הדחוף ביותר בלבד - סדרי הממשל הם שעמדו ביני לבין רצוני לעשות כך . התחלתי לעלעל בדפי התיק שמספרם הגיע למאתיים ויותר. הראשון שבהם היה תעודת לידה, ומצחיק היה צירוף המקרים שעבאס מחמוד אלזנפלי, בעל התעודה, ובעל התיק, נולד באותה שנה שבה אני נולדתי • וזה היה חודשים אחדים לפני לידתו ' של שווקי. תיארתי לעצמי שבעל התיק היה זקן. או לכל הפחות בן ארבעים, והנה הוא להפתעתי בן דורנו הנבוך והאומלל. המשכתי לדפדף. מה דומה היה התיק לספר עב כרס המספר קורות אדם ... חיים שמלכתחילה היה ברור שהיו גועשים, ובלתי יציבים, ושמעולם לא התנהלו על דרך הישר. מחצית שירותו הייתה רצופה קנסות וניכויים ממשכורתו.נזיפות ודוחות על התנהגות לא נאותה (למרות התעודה המלווה מסמכים שבה מאשרים שני פקידים שהתנהגותו הייתה טובה). אחרי זה באו דפים ובהם פרטים על העברות וריבוי נסיעות ושליחויות, והכל מסתיים באותו כתב מינוי • שבראשו סמל הממשלה, הקובע את העברתו למשמר השרים. ומאותו דף והלאה לא היו ניכויים, ולא אזהרות; להיפך, המעיין מופתע לקרוא על העלאות במשכורת והעלאה לדרגת רב-טוראי ואחר כך על העלאה, בצורה יוצאת מן הכלל, לדרגת סמל • ואחריה העתק מכתב תודה והערכה מטעם שר הפנים, ואחריו העתק החלטה להעניק לו אות הצטיינות במילוי תפקיד מדרגה ,'ב "מתוך הערכה למאמץ הראוי לתודה במילוי תפקידו ולמסירות בשירות האינטרסים העליונים של המדינה". ואולם כל זה לא תפס מהתיק אלא את חלקו הקטן • כי רוב הדפים היו אלה שבאו אחר כך. וכל כולם בקשות לחופשות מחלה, והתכתבויות בין לשכת המפקד לבין משרד הפנים, ודוחות ועדות רפואיות, שהראשון שבהם היה מתאריך האחד בנובמבר 1949 והאחרון נשא תאריך מאוחר בשנים. ליתר דיוק היה זה יום אחד לפני אותו יום שהייתי במשרדו של שווקי • בזמן שכתב תשובה למכתב שנשלח ממטה המחוז אל הרופא הראשי • ובו דרישה לחתום על טופס הבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה לעבאס מחמוד אלזנפלי • והאומרת שאינו מסוגל למלא את תפקידו בכלל • וזאת כהכנה לפיטוריו . ואך הפכתי את הדף האחרון שבתיק, הנה קלטו אוזניי את החלק האחרון של השיחה שבין שווקי לבין החובש. האחרון אמר, כאילו הוא מגלה סוד לבן-שיחו : - אתה יודע מי זה עבאס מחמוד אלזנפלי ? ולפני שפתח שווקי את פיו שמעתי את עבדאללה אומר : זה אותו אדם שקראו לו בשם השוטר השחור. מה, אדוני לא שמע עליו? שווקי לא ענה. הוא לא זז ממקומו, ולא נשתנתה ארשת פניו. לא אמר מאומה, לא הופתע ולא גינה. נשאר כך זמן מה, ואחר כך, ובלי לשנות את תנוחתו, יוני 1989 י'I'j(ן Pl\~_gJJ איור אברהם עייש יצוד מוזר שלא הייתה לו נשמת פושע, למשלי והוא לא שנא אנשים ולא שמר להם טינה, לא רצה להזיק לאיש, ולא היה כאדם נשוך י שחלה במחלת הכלבת האנושית, וכל דאגתו היא לנשוך אחדים. כלל וכלל לא. דאגתו הייתה אך להימלט על נפשוי ואם הוא נאלץ להזיק למישהו הוא עשה זאת בערמה גדולה ובחד בקרבנו בקפידה רבה. הוא לא עשה זאת מתוך נקמנות או כדי להפחיד מי מהשדים והדוחות הסובבים אותו . הוא אפילו לא פגע במישהו מתוך הגנה עצמית כפי שעושה זאת כל פושע. הוא פגע דק כדי להסוות את כוונותיו מהשדים ומהכלבים שמסביבו י ולהוכיח להם שגם הוא שד . הוא התחפש לשד בתקווה שיצליח להסתיר את האמת אודות עצמו מעיני הבריות, אותה אמת שאיש לא ידעה מלבדו ! אויי לו דק הכירו מה גדולה שאיפתו להישדד ! זאת שאיפה שעלתה על שאיפות כולם ביחדי שאיפה גדולה לחיות, שהפחד העצום והמטורף מבני אדם חיים תמיד גדם לה לנדודי שינה. זה היה היצוד שיצא מבית הסוהר ולו אותו שם : שווקיי היצוד שהיו לו כל הסממנים החיצוניים של אדם, אך בתוך תוכו לא היה משהו שיקשור אותו לבני אדם. אדרבא, הוא השתמש בשכלו האנושי ובכל התכונות שהעניקו החיים לבני אדם כדי לכדוח מבני אדם, להתרחק מהם, להיות שונו i מהם בתכלית, לעשות מאמצים יוצאי דופן כדי להעמיק את ההבדל בינו לבינם, להצטיידי למראית עין י כדומה יותר מאחדים לבני אדם וכקרוב יותר לבני אדם מבני האדם עצמם. יש לכם הזכות לשאול אותי כיצד ידעת, כיצד הגעת לאמיתו של שווקי וגילית אותה בצודה כזאת. לא אגזים אם אטען שהגעתי אל כל זה בעצמי ובמאמציי . אמת היא שעשיתי מאמצים בתקופת היכרותי הארוכה איתר כדי לשער דברים ולחפש את הפירושים הנסתרים למלותיו י ולבדוק מקרוב את דרכי התנהגותו שהיו, גם אם הוא היטיב לפרוש עליהן כיסויים טבעיים, נוגדות זו את זו. ומתוך ניגודים והתנגשויות אלה יצאו ניצוצות שהאיצו באדם המתעניין להתחקות ולחקור ולאסוף הוכחות ולהסיק מסקנות. נכון שדברים רבים כאלה קדו, אבל התמונה לא נשלמה במוחי, ולא התחלתי להגיע למסקנה שאכן צדקתי במחשבותיי ובהעשרותיי אלא בדדך שלא עלתה על דעתי בכללי וממקור שלא היה לו כל קשר עם שווקי . הייתכן לתאר שהיה קשר בין הדוקטור שווקי לבין נודי אשתו של עבאס מחמוד אלזנפליי או יותר נכון י בינו לבין מה שסיפרה נוד אודות עבאס ? הייתכן להעלות על הדעת שמתוך סיפור שהיא תספר אודות בעלה יתחילו החוטים המוזנחים במוחיי והחסדים והנשכחים, להשלים זה את זה, להישזר ולהתחברי כך שכאשר זה מסתיים אקבל תמונה מלאה של אותו יצוד לא אנושי שהיה פעם שווקי. אך זוהי האמת. הבה נחזור אל מה שקדה. עתון 77 י 113 כפוף לכלל אחד, או ניתן להסבר על ידי תיאוריות מספר. הלוואי שלא היה יצור כזה, שככל שאנו יודעים עליו, כן יקשה עלינו להבינו, וכל עובדה שנגלה אודותיו י ושנדמה לנו שהיא עשויה להובילנו לסודוי היא רק מאירה לנו את הדרך אל מחוזות שלא ידענום, מחוזות המחייבים תגליות נוספות, המחייבות בתורן גילוי עובדות אחרות. השינוי שחל בשווקי לא היה כזה שבא עקב גורם מסוים או שמאחוריו סוד כלשהו . שתיקתו של שווקי והתרחקותו משיחות על פוליטיקה והתנזרותו מהתעסקות בה, למשל, לא נגרמו על ידי תסביך נפשי או פחד . מה שקרה לו היה דבר אחרי דומה ליציאת פרפר מפקעת, או להפיכת עץ לאפר בפעולת האש. וגם אין לפרש זאת כאילו הוא התפרק או התקלקל. קיצורו של דבר, התחלתי להבין, ובייחוד בעת האחרונה, כי טעיתי, וכי מאמציי "להציל" את שווקי יעלו בתוהו י משום שעשיתי מאמצים אלה מתוך הנחה, שמה שקרה לשורקי הוא שחל בו שינוי של מה בכ,ך שאפשר להירפא ממנו . האמת היא שהתחלתי להבין שאין העניין כךי כי שווקי ההוא שנכנס לבית הסוהר לא יצא ממנו, וכי מי שיצא ממנו היה אדם אחר, בעל מעלות וחסרונות אחרים. אני אומר אדם סתם לשם פישוט העניין בלבד . מי שיצא ובא אלינו היה יצור מוזרי שהמסוכן שבו הוא שאינו שונה בהרבה משווקי שנכנס, וגם לא שונה ממיליוני האנשים הממלאים את פני כדור האץר י שהצטרף אליהם לאחר צאתו. הוא מדבר כמוהם, וכועס, ומתכנן את מעשיו לעתידי ואוהב, וגם כאשר הוא נמנע מלדון בנושאים מסוימים אין הוא שונה מהאחרים. ההבדל מתברר רק אחרי התרועעות והסתכלות ממושכות ושימת לב מיוחדת לעניין . אז אתה מבין כפי שהבנתי אני י שההבדל בין שווקי לבין יתר האנשים עמוק הוא, ובמניעיו, אולי יותר עמוק מקליפות תורת הנסתר. אתה מבין ששורקי, גם אם נשאר בחיצוניותו כיתר בני האדם, הוא למעשה אינו שייך למין האנושי יותר י וגם לא אל מיני אדם הניכרים בחכמתם או בשגעונם או במחלתם או בחריגותם. אתה יכול לומר שהוא יצא כשהוא מין מ?וחד לעצמו, כי 'צא כדי לחיות מתוך מניע חדש לגמרי שאין דומה לו בבני אדם. הוא לא חי כדי להוליד ילדים או לשרוד או להתפתח, ולא היה לו מניע בחייו אלא לברוח ולהימלט. ולא ראה במין האנושי כולו אלא רוחות ושדים, שכל כוונתם להתנפל עליו, לשחוט אותו, לרצוח אותו נפש. כולם היו בני השטן ורק הוא היה בן אדם, או כולם היו בני אדם ורק הוא היה בן השטן.הם שטמו אותוי ארבו לו ולא ישקטו עד שיחסלו אותו . הטרגדיה שלו הייתה שעליו לחיות על פני כדור הארץ עם אלה שפחד מהם. הוא נשא ונתן עימם, התערב בענייניהם והם התערבו בענייניו י התקשר והתרועע איתם, ובו בזמן התחלחל מפניהם. לא נותר לו בחיים רצון י תכנית או מטרה רחוקה ששאף להשיגה ושהניעה אותו להמשיך לחיות. מניעו לשרוד כעת היה לברוח, לא סתם בריחה המאפשרת לו להתחמק מהמשימות המוטלות על אדם מן השורה, ולהשליך אותן כולן מאחורי גבו, ולהתהלך בעולמו של הבורא כאחד המשוגעים. כלל וכלל לא ! היה עליו לברוח והוא שרוי בקרבם. אז נעשתה הבריחה פעולה מסובכת ביותר שהייתה עלולה להימשך כל החיים. איזה אדם מוזר שאיבד את כל אמונו במין האנושי כאילו נשך אותו כלב-אדם ! נדמה לו כאילו ניצל מהנשיכה הראשונה והוא גייס את כוחותיו כדי להימלט מהשנייה. כל בני האדם נראו לו כעת כעדת זאבים או כלבים או שדים שלא יכול לברוח מהטריטוריה שלהם אל כוכב אחר, או לפרוש מהם אל אי מרוחק, עדה שארבה לו בכל מקום. והוא היה צריך לפגוש בפרטים מהם בכל עת, לשוחח איתם ולקשור את גורלו בגורלם, והיה צריך לעשות את כל זאת בלי שייראה עליו שהוא אחוז אימה. היה עליו להתהלך ביניהם כאילו התהלך במקום הומה בחיות פרא מסוכנות הממיסות את לבוי ולזקור את אוזניו כדי לקלוט את הקולות הנמוכים ביותר י וכל ישותו מוכנה לנוס בכל רגע. ואף על פי כן הוא חייב להסתיר את כל מה שיש בו י להתהלך ולחיות בלי שייראה עליו שהוא חרד כלשהו, להתהלך בצורה טבעית ביותר והוא בטוח, ומשדר במבטו ובהבעת פניו, שאינו ירא או דואג, ושהוא מחייך ושמח לפעמים, ולפעמים כועס, ושהוא, כמוהם, בן אדם, או כלב כמוהם. ומה טוב אם הוא נראה יותר חזק ממה שהוא, ויותר בטוח בעצמו ובכוחו. בחייו לא הייתה תכלית או תכנית או רצון י והוא לא שאף להשיג מטרה כלשהיי קרובה או רחוקה, כי מטרתו היחידה הייתה להישמר מהסכנה האורבת לו בכל רגע. הוא חי את חיי הרגע, ובנה את חייו לא על ידי מעשים המונחים זה על גבי זה ומתרוממים לכדי פירמידה אישית ; אדרבא, הוא בנה אותם כלפי מטה, תפר אותם בבטן האדמה כעין מאורות מתפצלות, מתפתלות ומורכבות, וכשהרגיש בסכנה באחת מהן הוא ברח והחל לחפור לו מאורה אחרת. ועוד מטרה הייתה לו, שעניינה זמניות, בנייה למטה, בריחה. הוא הכיר אותך, התיידד והתרועע איתן כדי להוסיף ולכדוח ממך י קשר איתן שיחה כדי שתשכח אותו י התחסד כלפיך ועשה לך טובה כדי לשחד אותך י וישב בוועדה רפואית של המטה כדי לברוח מהמשטרה ומחקירותיה אל לב המשטרה. הוא חש שהוא מוקף בבני המין המסוכןי והוא עומד בכל עת ובכל מקום לבד מולם, ואם יצעק ויבקש עזרה לא יחוש איש מהם לעזרתו; להיפך, יבינו כולם שהוא נפל ויבלעוהו חיים. על כן הוא סמך אך ודק על עצמו והוא עצמו היה הטוב שבידידיו י ולבו היה המחבוא הטוב ביותר לסודותיו . והיה צדיך לעמול קשה כדי להשאיר את החלק הגדול מעצמוי ומוטב את כולו י ואת רצונותיו י ואז זהירותו ופחדו הדחק מעיני הבדיות, חבויים בתוכו . יתדה מכך הוא היה חייב לעשות דושם כאילו לא הסתיר דבר . ולוואי שהיה אטום ולא נדאה ממנו דבר ! ולוואי שכינס את כל עולמו בתוכו ונעלם בכל מה שבתוכו מן העולם ! עיוורת. ומחזה זה מפתה אותר להוסיף ולהלום, ולהפיק הנאה גדולה מפעולת ההדס, והוא ממשיך להלום ולהלום נחרתו אל ההנאה בשיאה, כמי שהדס חלק מבניין והא משתדלי בהנאה פראית, להשלים את מלאכת ההדס ... מכרת, מכות כאלה שהופכות את המוכה לחרוכות כואבות, חרוכות החשות בהתמוטטותן והנמנעות בהנדה מלהגיב. והמכה הופך לחרוכות מסוג אחדי חורבות הערלות באוויר, והוא מוצא את אושרו בכאב שהוא גרדם לבן מינו. הוא נהנה במתכוון י ובמתכוון הוא מדכא בתוכו את התגובה האנושית, תגובת הכאב, והוא לא חדל עד אשד הוא מביא את קרובנו לשפל המדרגה של הדס והתמוטטות, רעד אשד הוא בעצמו מגיע לפסגת האכסטזה הפושעת שדק השפל באדם יכול לעמוד בה, או מסרגל להפיק ממנה הנאה. 7 הגענו בנסיעתנו לשכונה שלא נתאפשר בה מעבד המכונית למורת מיומנותו של הנהג ומאמציו לפלס לנר שם דדך. ידרכו. ובשעה שעמד הנהג וגונן על מכונית הסטיישן מפני צבאות הילדים אשד עטו עליה, התחלנו אנחנו השלושה ללכת : עבדאללה, נעול קבקב, נושא את תיקו של עבאס ואת תיק הרופא ומראה לנר את חדדךי ושורקי הולך לידי . רעם כל צעד שצעדנו גבור בי הסקרנות ורצוני לדאות את הענק השחור שהטיל את מרדאר על המוכחדים שבבני דודנו המבטיח. עניין אותי לדעת כיצד הוא נדאה באזלת ידו לאחד תהפוכות הימים. רצוני העז לדעת השכיחני את שרוקי, ושתקתי כפי שהוא שתק. בשמחה קיבלתי את ניסיונותיו של עבדאללה להאט את צעדיו כדי שילך בשרדה אחת איתנו רישמיענר משפט אר יעלה זיכרון הקשרו בעבאס מחמוד אלזנפלי . נדאה היה שכמעט בא הקץ לקוצר דוחו בצררך לשתף חבר בסוד, ובדוד היה שלאחד שהגליד הפצע הוא שב לשחק את תפקידו המועדף, תפקיד הידען י רכל רצונו היה להראות לנר שגם אודות השוטר השחור הוא ידע מה שלא ידענו י ולנדב לנו עצרת וידיעות. - הוא דאה עדנה, אדוני, גדולה מזר שדאה פאדרק. כשנכנס לבניין המרשל חסד היה דק שיצדיעו לו .מה, איזה קצין הדשה לעצמו לשבת כשדיבר איתר ? הוא היה מעבידו לתפקיד אחד . מי מאיתנו העז להסתכל עליו אר לא לתת לו כבוד? פעם ... אני נשבע באללה הגדול ובכברדך, אדוני ... פעם נפל ריאל* מידו והוא לא התכופף ולא הדים אותר. בעיניים שלי ראיתי את זה, שכה יהיה לי טוב. זה היה למטה מכברדוי ולו הייתה לך הזדמנות לדאות אותו יושב ליד נהגי ואש הממשלה, היית חושב שהוד מעלתו יושב שמה. הוא היה חזק, אללה ישמור. באללה, בעיניים שלי ראיתי איך סגדו אותר פעם עם אסיר פוליטי בחדד בקרמה השנייה בבניין המרשלי בחרד מול לשכת הבריאות סגרו אותם והוא התחיל להרביץ מהנוקדי והאסיר צרוח איי ! איי ! והוא לא שם לב ולא מוחם, הוא המשיך להרביץ גם כשעזבנו את המשרד בשעה חמש, שכה יהיה לי טוב. - תפסיק לרבד י עבדאללה ! איפה הבית ? זה היה שרוקי . הופתעתיי רגם עבדאללה הופתע לשמוע אותר אומד זאת בהומת קול יתדה. לא זכרו לי ששורקי אי-פעם ריבד כך לפניי. דבריו תמיר יצאו מפיו באופן שכאילו לא רצה שיחשבו שהוא המרבד . קולר הפעם השתיק את עבדאללה מיד והחזיר לפניו ארתה אושת של קפדנות משמעתית שהיו לובשות לעתים קורנות בנוכחות הרופאים הצעירים. הסתכלתי בשווקי . הוא לא היה זעוף פנים אר קמוט מצח. חיוך מרזו היה נסרך על פניו, כאילו חייך במחצית התחתרנה של פניו בלבד . זה היה חיוך של אדם המאזין למישהו הקורא מדחוק. אמדתי לו בלחש : - מה קדה ? נזכרת במשהו ? אמרי ראותו חיוך על פניו : - לא, במה יש לי להיזכר ? התכוונתי לשרב ולהסתכל בחנויות שעבדנו על פניהן י ובילדים שהלכו והתקהלו סביבנו, אך נדהמתי לדאות את שרוקי נרטש את רצינותו הרגילה, אוחז בזורעי ומושכני אליו בעצבנות יתדה, ולוחש באוזניי כתינוק שמסיבה כלשהי החליט לספו לי סרר . - אתה יורע את מי חיכה השוטר השחור במשרדי המושל מהבוקר עד הערב ? אתה יודע את מי ? מבטינו נפגשו לרגע, ובו נוגע ניחשתי את התשובה. עיניו הבריקו קוני צחוק ואושרי ומפיר יצאו המלים בהדגשה : - אותי. ואז קדה הדבר האחרון שציפיתי לו . הוא שוב הניח לידי ופנה כלפי עבדאללה ואינד : - נרי ומה ערד שמעת על עבאס אלזנפלי ? עבדאללה נתן מבט של תמיהה במפקדו י והתמיהה הפכה לדאגה ולאי-נוחרת, והוא שתק ולא יסף י כאילו תקפו פחד . ושרוקי, כאילו מאיץ בעבדאללה, אומד וכולו ציפייה : - מה ערד שמעת ? תגיר ! וכאילו האמין עבדאללה שהנה שהנה סוף סוף הגיעה שעת נושוי והוא פרץ בשטף וסיפו, רתמך את דבריו במראה עיניים, עיניו הוא, אר במשמע אוזניים, רבדים ששמע מפי ידיד אר חבו לעבודה. הוא סיפו כיצד ראה אותר ואש הממשלה דאז בבניין המרשל פעם, ואיך התפעל ממנו וסיפח אותר אל שומרי ראם כי כאשד שאלתי את שרוקי הוא מצא לעצמו מקלט אצל ארתה פעילות מוזרה שהתחוללה בואשו' אני בכל זאת השגתי' כמה פעמים אחד כך' מחברים ותיקים שלו שנפגשתי איתם במקדה אצלו - השגתי פיורדי רבדים, שגם אם היו מעורפלים, היה בכרחם לשוטט את הקורים העיקריים לתפקיד שהשוטר השחור מילא בחייו של שרוקי ובחיי חבריו . לתפקידו החשוב השני איז כל קשו עם השמועות בענייך המין' שהפיצו כמה עיתונים כאשד הגתלה סודר . הדנו התבדו אחדי חלוף שלטון הטורד רעם תחילת חקירת הפשעים שברצעו בצלו. תפקידו של עבאס מחמוד אלזנפלי היה להכרתם - להכרת חלק מהם כדי שירדו'ולהכרת אחדים כך סתם, על מנת למוטט את אישיותם. היו מכרת בכל הצרדות והאמצעים : בשבטים, כמגלבים, בנעליים ובמקלות חובלים. הוא לא היה שחרד כפי שתיאדרהר העיתונים בהרחבה. הוא היה דק גבו שחרם מארד ממצויים עילית, וסתם מראהו, עם הילת הסיפורים המכוערים בירתו שאפפה אותר, היה ממיס את הלבבות. הוא היה גבה קרמה, גברה מדנים אחדים, אך לא נצרדה יוצאת מן הכלל . הוא תמיד נדאה גאה בעצמו ובכוחו, אפילו בפני חבריו. כאשד בידך מי מהם לשלום, הוא המשיך ללחוץ את ידו י סתם ללחוץ י עד שזה צעק מכאב ונפל על נדניו . וכאשד חיכה חשב המסתכל שאיך הוא בז אדם אר חיה, רגם לא רובוט, כי על פניו של רובוט לא בדאית הבעת הנאה פראית כאשד הוא מכה. וגעי בראו וכניסתו לבית המעצרי וסיבוב המפתח במנעול היו איומים. כל אחד הניד את הקולות היטב, והיה יכול להבחין בינם לבין קולות אחדים אפילו בחלום, והיה מתעודד גם אם הכל נעשה בשקט. עם כל סיבוב מסיבובי המפתח סעדה מערבולת בחזה כל אחד מהם, ולבם נפל נקדכם. תרדו של מי עכשיו ?קול צעדיו והוא חרצה את החצר התחתרנה ! הטיית ארזך מלאת חדדה ! כיצד למדר האוזניים (האימה הגדולה לימדה אותן> לרכז בתרכן את כל החיים (תפקידך התעצם עד כדי היותר תמצית תפקודו של המוח) ולהבחין בין הצעדים ההולכים אל תא מספו ך בקרמה ,'א לבין אלה החוצים את החצר לעבד המדרגות הערלות אל קרמה ,'ב ולדעת מקול הצעד הראשון על המדרגה הראשונה לאיזו קרמה הוא התכוון לעלות. ראם הוא כבד החליט על הקרמה, היה עליהן להניד כשבדיד של שנייה לאילו תאים הוא מתכוון ללכת, כדי להתכונן לפחד הנורא והמתמש.ך לשיא הפח,ד אר לרגיעה, שאף היא הייתה מפוחדת, ולאנחת תרדה לאל. אוי לשפלות מנותיו ! בחיי היום-יום, כאשד מתכתשים אנשים ומכים זה את זה, אין זר הכאה, כי עצם הדגשת המוכה שהוא יכול להשיב מכה תחת מכה, מפחיתה מעצמת המהלומות שהוא סופג, והכאב הנגדם מהן נגוז מיד והופך לגיורי המעודד אותר להתקפה ולהסתערות. קיצורו של רבד, אתה אינך חש במכות כאשד אתה חופשי להשיב מכה תחת מכה. אתה חש בהן כאשד אתה מקבל אותן ואינך חופשיי ואין לך זכרת ולא יכולת להשיב עליהן . אז אתה חררה את החוויה האמיתית של ספיגת מכרת, של כאב המכות, לא סתם הכאב המקומי הנגדם מהמכה עצמה, רגם לא הכאב הכללי הנובע ממנה, אלא כאב אחד, נלווה, מכרעד יותר ... חזק יותר: כאב העלבון. אתה מדגיש שבשעה שמכה כלשהי מכוונת אל אבד מאבדי גרפךי בה בשעה מכוונת מכה אחות אל ישרתך כולה, אל הדגש שלך ואל כברדך כאדם. זוהי מכה שכאבה קשה מנשוא משרם שהיא פוגעת בנפשך פנימה, פגיעה ישירה שאין חוצץ בינה לבין נפש.ך ואין רבד שיפיג ארתה, לא ערד ולא בשד ולא עצמות, ולא חירותו אר זכותו של האדם לנהרג כאדם ולהחזיר מכה תחת מכה, רכל אלה, אם אתם ורצים לדעת, שדיונות מוצקים. חידות האדם, זכותו לסוב אר לקבל או להשיב על תוקפנות, היא חלק בלתי נפרד מגרפוי מישרתוי מבשדרי מעודר ומהרקמות החיות השומרות על גופר. היא, היא, לא בגדיו אר קודרת ביתר, המגינה עליו רעל כברדו כאדם, ראם היא נשללת ממנוי הוא לא מת כפי שצב מת כאשד מפשיטים אותר משדירנו. והלוואי שהיה מת, כי בהישארו בחיים הוא כשאד אדם משולל הזכרת לשמרו ולהגן על עצמוי וכאשד אונס אותר הכרח הרודני לשתוק, לספוג את הכאב ולשתוק, לוותו על אנושיותוי ואפילו על תכונות החיה שבר, ולשתוק כאשד הוא הופך לעומת בשד חשופה, נפחדת והמרמה, וחסות יכולת לנשרך אר לבעוט, עומת בשד החייבת לספוג את הכאב ולשתוק. השתיקה על הכאב מכאיבה יותר מהכאב עצמוי ובייחוד כאשד אתה משתיק את עצמך ... מכרת, מכרת כאלה שאינן מותירות לך דדך למנוע את הכאב והברשה חרץ מלהתאזר בסבלנות ולסבולי אר להתאבדי רבד שדוב הבדיות אינן יכולות לעשרתו . רגם אם יכלו' כי אז ישנו חרק החיים עצמוי שדוחה אותר ומונע מהן את ביצועוי כי איך זה יתקבל על הדעת, שבשעה שאתה מגן על עצמך רעל ישרתךי אתה תעשה להריגת עצמך ולמחיקת ישרתך ? אדוכא, והגדוע בירתו הוא שלא זר בלבד שאתה מבליג וסרבלי אלא שאתה מגביר את אחיזתך בחיים, והרצון לחיות מגיע בכוחו ובעצמתו לדרגה מבישה. רכך י במקביל לכל מהלומה גדולה, מכאיבה ומבזה שאתה מקבל מבחוץי יורדות עליך מבפנים, מתרכךי אלף קללות רא ף דקירות, אלף רגשות ברשה וביזיון י הקורעים את קרביך ומאכלים כמי אש את נשמתך י מפני שאז אינך מת ואינך ורצה למרת, אתה חי ונאחז בקלון בחיים. המכוער ביותר היה מראהוי חזרתו של עבאס אלזנפלי' השוטר השחור ממצויים עילית, בשעה שהוא מכה, ומראהו כאשד הוא נהנה מהריסתו של יצוד אנושי חיי והמוכה הופך לערמתו לעומת בשד מפוחדת וצווחת באימה יוני 1989 - אתם, שם בבית ! הדלת נפתחה, וממנה יצאה האישה הקטנה כשהיא לבושה שמלה שחורה ממורטטת, וראשה עטוף באותו בגד שלבשה מקודם. היא באה לקראתנו, מועדת בלכתה ואומרת : - תיכנסו בבקשה. ולפני שהתקרבה אלינו, ולפני שנכנסנו פנימה, החל עבדאללה להסביר לה בקיצור את סיבת בואנו י ולהפתעתי הוא כלל אותי במשלחת, באמרו שאנחנו "ועדה רפואית מחוזית" שהופיעה "במלוא הרכבה". האישה חשבה את כל העניין למוזר והתקשתה להבין דבר ברגע הראשון . בוודאי אנחנו לא היינו הוועדה הרפואית הראשונה שנכנסה לאותו בית, אם כי היה ברור כי היינו הוועדה האחרונה. וכאשר סיים את דבריו, היא לא עשתה מאומה. היא כבשה את פניה בקרקע מתוך הכנעה, ושוב אמרה : תיכנסו בבקשה . את אשתו? כן • אדוני. ואיפה הוא ? - :שן בפנים. - ובשלישית היא אמרה : - תיכנסו בבקשה. ובטון מצווה אמר עבדאללה : - לכי לפני האדונים, תראי להם את הדרך ! ובמקום שתעשה כפי שציווה, היא נעמדה ולא ידעה מה לומר ; ולבסוף היא הצביעה על הספה שבפינת החדר ואמרה : - רק תשבו כאן דקה. בשם הנביא, דקה אחת. לא הבנו את סיבת בקשתה, ובכל זאת מצאנו את עצמנו צועדים בכיוון הספה, וכאשר החלטתי להיכנע למציאות ולשבת, העדיף שווקי להישאר עומד • וכתוצאה מכך הכריח גם את עבדאללה להישאר עומד . האישה עזבה אותנו ונכנסה בפתח הראשון • ושמענו אותה מדברת בלי שאיש ישיב על דבריה, ואחר כך ראינו אותה יוצאת ונעלמת בחדר השני ומביאה דבר מה שהסתירתו מאיתנו בבגדה, ושוב נכנסה בפתח הראשון, וכך יצאה ונכנסה, ויצאה ונכנסה, ואנחנו עוקבים אחריה במבטינו. שקט שרר, ודבר לא הפר אותו חוץ מהנקישות החדגוניות של התרנגולת, שהייתה אז במצב שהכניסה והיציאה לא הפריעו אותה יותר ולא הפסיקו את נקישותיה בגיגית. לבסוף, נדמה כי האישה סיימה את מסעותיה, כי היא באה ונעמדה לידנו, ועבדאללה אמר בתוכחה עזה : - גמרת כבר ? הרופאים ממהרים. יש לנו עוד הרבה ביקורים. היא הליטה את פניה בבגדה הממורט ואמרה : - כן. מיד. רגע. עבדאללה התפרץ : - כמה זה הוא הרגע שלכם ? שעה ? או אולי יום שלם ? האישה עמדה על עומדה, לא זזה ולא הגיבה, וכפי הנראה, ההפסקה הקצרה הזו עייפה אותה, כי עד מהרה היא צנחה והתיישבה וגבה נשען אל הקיר, ירכיה צמודות לבטנה וידיה חובקות את שוקיה. 8 לא היה ברור לנו למה אנחנו מחכים, אך ידענו שלבטח הייתה סיבה לכך. הדבר המביך ביותר היה השקט שאפף אותנו • השקט שנשתרר עד שנבלעו בתוכו נקישות התרנגולת, והשכיח אותה מלבנו כליל . משום מה חשתי באחריות למבוכה שהיינו נתונים בה, ובצורך להפר שקט כאוב זה. וכך התחלתי לדבר אל האישה ולשאול אותה. דיברתי ולא חשבתי שהשיחה תימשך יותר מדקות מספרי כי תשוקתי הבסיסית הייתה לראות את "השוטר השחור". ואף על פי שהתייחסה אל שאלותיי, היא נתנה תשובות קצרצרות, וגם זאת לאחר התבוננות מהירה ונבוכה בתווי פניי והתחקות אחרי כוונותיי . תשובותיה התחילו למשוך את תשומת לבי." ולא רק תשומת לבי אני י כי למרות שלא נדברנו י ידעתי שתשוקתו של שווקי לראות את עבאס לא נפלה מתשוקתי • והוא לא הסתיר את חוסר סבלנותו מהרגע הראשון לשמע שאלותייי שחשבן לבזבוז זמן אף כי ידע שכוונתי הייתה לפתוח בשיחה שווקי התחיל גם הוא לתת את לבו אל הנאמר • ומרוב התעניינות כמעט ששאל שאלות נוספות, לולא נרתע בטרם פתח את פיו. וכך נעשו הדקות רבע שעה, והגיעו הדברים עד כדי כך שהשאלות עוררו את מכאוביה של נור אשת עבאס וגרמו לה להזיל דמעות בהשיבה עליהן . אך אני המשכתי עד שעברה את שלב הבכי אל שלב שבו החלה האישה להשיב בגילוי לב וביושר.היא כאילו רצתה לפתוח את סגור לבה ל:ורוקנו מתכולתו המעיקה, או אולי היא סברה שבגילוי לבה תמתיק את גזר הדין שעוד מעט קט נוציא על בעלה. האמת היא, שרצוני להוציא את כל מה שאפשר להוציא ממנה כמעט שגבר על רצוני לראות את בעלה, ולבסוף הוא גבר. ובזאת לא הייתי לבד, כי שכחנו שלושתנו את תשוקתנו, את הזמן ואת הגבר השוכב בחדר והאזנו לדבריה. וכאילו גם היא נדבקה בהתעניינותנו ושכחה את ההווה, ואת השוכב, והחלה לחיות בכל ישותה את העניין שענינו בו. .עתוןוו •113 ראשוי וכיצד י ממראהו ומהתחככותו איתרי התרשם כי הוא הוא האדם שחיפש, וכי יש בו מידה גדולה של א ' כזריות וקשיות לב, ונתן אותו במתנה למשטרה הפוליטית. ואכן היה עבאס מתנה טובה מאודי ומבין כל אלה שהוטל עליהם להכות את האסירים הפוליטיים הוא היה האכזר ביותר והמסור שביניהם, לא רק בביצוע הפקודות אלא גם בהמצאת דרכים יותר אלימות ויותר יעילות. היו אומרים, שכאשר התחיל להכות, הוא היה מאבד את עשתונותיו והופך לשיכור או משתגע, עד שלא העזו להשאירו לבדו עם הקרבנות, והצמידו אליו בעת העינויים שני משקיפים, שתפקידם היה להתערב ולחלץ את האנשים מידיו בזמן הנכון כדי שלא יהרגם. ולא היו מצליחים לחלץ אחד מידיו אלא בקושי רב, על אפו ועל חמתוי ולפעמים היו מתנפלים עליו • כופתים את ידיו ומגבילים את תנועתו . על כן נבחרו המשקיפים הללו מבין השוטרים החזקים והאמיצים. ואף על פי כן י היו מקרים שבהם לא נכנע להם עבאס וסירב למסור את הקרבן ליד יהם, ואף התנפל עליהם במכות רצח אם ניסו למנעו מלפגוע בקרבן . הוא היה בא בבוקר עם הוד מעלתו • במכוניתו • ואחרי שסיים את משימותיו בבית המעצר של המחוז, או בבית המעצר שליד בית המשפט לערעורים, ולעתים רחוקות גם בחדרו של מפקח המשטרה הפוליטית, הוא היה שב ותופס את מקומו ליד נהג מכונית ראש הממשלה בחזרה חנייתה, והוא חגור אקדח גדול הקשור בסרט אדום. אומרים שהוא היה בבית ראש הממשלה כאחד מבני הבית, אוכל שם, ומקבל תשרים מהגברת הגדולה, וגם הוד מעלתו היה מכביר עליו מתנות ומכבדו בסיגריות טובות. כך מספרים המספרים. אך הם גם היו אומרים, שהוד מעלתו בכבודו ובעצמו היה מוקסם מקומתו הגבוהה והישרה, והיה רואה בו דוגמה לגבר המושלם. לעתים רחוקות היה מצווה להביאו לפני אורחיו בחדר האורחים, ובייחוד לפני אורחים מחוץ לארץ .כדי להראות אותו להם, ולהציג לפניהם את קומתו ומבנה גופו ושריריו, גאה שהוא הוא שגילה אותו, וכמה אנחות היו מתמלטות מפיהן של האורחות למראהו ! עד כאן • ואינני יודע מדוע הפסיק עבדאללה לספר . אולי משום שהבחין שהוא דיבר יותר מדי • ואמר מה שלא היה צריך לומרי או אולי נתרוקנה אמתחתוי או אולי משום שקלט את המבט החטוף שכיוון ד"ר שווקי לעברי • והבין ממנו שהתלהבותו לשמוע הצטננה עד כדי הסתלקות גמורה מהאזנה לו • ומשימת לב אלינו שנינו . שווקי שוב חייך בחצי פניו התחתון • חיוך של אדם המאזין לקול הבא אליו ממרחקים. הדלת שעבדאללה החובש עצרנו לפניה לא יכלה בשום אופן להיות דלת של בית, כי המקום לא דמה לאחד מבתי העניים בעיר, וגם לא היה בקתה או בית כפרי הבנויים טיט. זה היה משהו בין בקתה לבית, בין בית כפרי לבית עירוני . הגענו אליו רק אחרי שעברנו סמטאות לאין ספור • למקצתן יורדים במדרגות, ולמקצתן מגיעים לאחר שעוברים על פני ערמות גבוהות של עפר, שבעצם היו הריסות של בתים שהתמוטטו, ולא נמצא מי שיסלק את שרידיהם, והם הפכו לתלים הסוגרים על סמטה או לגבעה המפרידה בין שני רחובות. עבדאללה דפק בדלת. דפיקותיו התמשכו בלי שזכינו לתשובה, כך שנדמה לנו שלא הייתה נפש בפנים. ספק התגנב אל לבנו שמא זה לא היה הבית המבוקש, אך עבדאללה חזר והצהיר שלא יכול להיות שטעה, וכדי לחזק את הצהרתו הוא המשיך להכות בכל כף ידו . לבסוף נדמה לנו ששמענו בליל קולות מבפנים. דפיקותיו של עבדאללה הלכו והתחזקו עד שמצאנו, שמחמת המהלומות התמוטטה הדלת ונפתחה מאליה, ודרך הדלת הפתוחה ראינו חדר גדול שדמה לאולם קבלת האורחים בביתו של ראש כפר שהוקם בלב קהיר . הוא היה ריק מכל ריהוט חוץ מספה מתוצרת מקומית בלי ריפוד או מסעדים, שעמדה באחת הפינות. ובאמצע החדר בערך הייתה גיגית רחצה הפוכה על פניה, ועליה עמדה תרנגולת שניקרה במעט הבוץ והעפר שדבקו בתחתיה בתקווה למ~וא מזזי כלשהוי אך חיטוטי מקורה לא העלו אלא נקישות חדות, חדגוניות, משעממות, עקשניות ומצלצלות, שהוסיפו על העצב ששרר בחדר הגדול והריק. המצב הזה לא נשאר כמות שהוא, ולא נשארנו עומדים ומהססים אם לשוב על עקבותינו או לשהות שם יותר י כי דלת צדדית נפתחה וממנה יצאה אישה צנומה, נמוכת קומה, לבנה, בעלת עיניים שחורות ושקועות כעיני נשות צפון הדלתה ואזור האגמים, אף כי כתובת הקעקע המשולשת שמתחת לשפתה התחתונה, על סנטרה, הייתה סימן מובהק של מצריים עילית. לעיניה היה ברק שרק גבר יבין את משמעותו, אך היא הייתה רזה וחיוורת, ובוודאי שיעור ההמוגלובין בדמה לא עלה על הרבע, ובפניה היה גלד בגודל של ריאל . היא הייתה יחפה וכפות רגליה היו קטנות ככפות רגלי תינוקת או אישה סינית. ובעיצומו של הקיץ הייתה לבושה בגד עליון ביתיי כזה שנשות הפל אחים לובשות, והוא היה בלוי ומבין קרעיו הציצה כותנת לילה צהובה ונקייה. היא יצאה מהחדר בהולה, כאילו ברחה מפגע רע, וכאשר ראתה את הדלת החיצונית פתוחה, וגם ראתה אותנו, שלושה גברים גבוהים הממלאים את פתחה, היא נאנקה ומיד נעלמה בתוך חדר אחר והותירה אותנו עומדים ומשתאים ומשיטים את עינינו על פני החדר . ובינתיים, התרנגולת, שנבהלה בצאת האישה, שבה לאחר היעלמה ועלתה על הגיגית וחידשה במקור ה אותה נקישה חדגונית, מצלצלת, עצובה. וכאשר פקעה סבלנותוי הרים עבדאללה את אגרופו והנחית על הדלת הפתוחה מכת מחץ י שעקרה את התרנגולת ממקומה, והפריעה את השקט, וקרא בקול חסר סבלנות ומבהיל : איור אברהם עיי ש האופיום . היא י דעה שלקח את הסם כדי לסלק מרה שחורה ותו לא, אך כאשר חזרו ההתקפות ונשנו, והוא שקע ב"עבודה", נוצרה אצלו תלות בסם והוא התמכר לו והחל לקחתו בכל עת : לפני השינה ובחצות ואפילו בנוקד בטרם יאכל ארוחת בוקר . ואם היא פצתה את פיה והביעה התנגדות הוא נתן בה מבט שהרעיד את כל עצמותיה, ואילץ אותה לבלוע את רוקה." ואת דברה. היא רתחה ושתקה, ונפשה נקרעה בתוכה מחששה עליו. היא הייתה מגישה לו את האוכל ושבה ולוקחת אותו כפי שהגישה אותו, והוא היה הולך לישון. הדברים הגיעו עד כדי כך' שהוא היה בא הביתה דק כדי לישון' ולא יכול היה להישאר לבדו כאשר היה ער . היה הולך לישון ומבקש ממנה להעירו מוקדם בבוקר, ובבוא השעה, כאשר חיתה מעירה אותו, הוא היה נוזף בה, ואם היא התמידה במאמציה הוא כמעט שהינה אותה כדי להשתיק אותה ולהמשיך לישון . והנה בא יום והוא הפסיק ללכת לבית הקפה, ואם באו חבריו ושאלו עליו • הוא ציווה עליה לטעון שאיננו בבית ולסלקם. היא חיתה אומרת לעצמה, כל אימת שהתחדש דבר מה, שאין זו אלא תופעה בת חלוף. ושעד מהדה ישוב לעצמו, לעבאס משכבר הימים, אך כל יום חדש הביא איתר שינוי לרעה, ואז כל מבוקשה היה שישוב אל מצבו מאתמול . וכאשר התיאשה גם מזה, כל מה שנותר לה לבקש מאללה הוא, שישאיר לה את האדם הזועף, הזועם וחסר הסבלנות, שהתפרץ מסיבות קלות עדך • וגם בלי סיבות. והוא חדל להוציא כסף עליה ועל הבית, ולמרות כל הכנסותיו היה ארנקו שמתחת לכרית תמיד רי ק. כאילו כל הכנסתו חיתה יורדת לבור שופכין שאין לו תחתית. הוא ה י ה כאדם ההולך בדרך שלא ידעה לאן היא מובילה. היא רק ידעה שהוא מתרחק ממנה, ומהאנשים. הרי הוא חדל לומד שלום לאיש, כאילו אמירת שלום קשתה עליו, והיה מתרחק מאנשים כאילו הם היו אויביו. בכל יום חיתה לו תקרית, שבה נשמעו קללות וגידופים, ונשלחו ידיים, והתעופפו מכות, וזה היה עם שכן • או עם הנער השליח של בעל המכולת, או עם רוכב אופניים שצלצל בפעמון . הוא רב כמעט עם כל הבריות, ואלה הגיעו לכלל מסקנה ששומר נפשו ידחק ממנו • וכאשר הציקה לו בדידותו פעם, הוא שלח לקרוא לידידים של פעם . הם באו, בעל כורחם באו, ובעל כורחם האזינו לדבריו על אירועים שתמיד הוא היה הגיבור בהם, ולסיפוריו אודות ריסוק זרועו של אסיר פוליטי במכה אחת, או שנידת שיניו של אחד במהלומת אגרוף • או מה שאמד לו ראש הממשלה ושנה ואמד . וכאשד הבחין בסימני רחמים על ארשת אחד משומעיו • או כאשד שמע מילת ביקורת מפיו על מעשי הממשלה, הוא התפרץ כנגדו בגסות והגן על הממשלה ועל ראש הממשלה ועל השלטון .כאילו הוא היה אחד מעמודי התווך שלו. ולעתים קרובות הוא היה מתבטא כך : אנחנו עשינו' והיינו צריכים לעשות, או היה מכנה את האסירים הפוליטיים והמתנגדים לשלטון בשם : אויבינו . פגישה כזאת לא ארכה זמן דב, כי עד מהדה הסתלקו האורחים אחד אחד בתירוצים מתירוצים שונים, רובם חסרי יסוד . והוא, אחרי הסתלקותם, היה מקלל ומקלל בינו הסיפור שהוצאתי מפי נור אשת עבאס היה, כמובן .שונה בתכלית מהסיפור על "השוטר השחור" שעבדאללה התנדב לספר לנו, ומהתמונה ששורקי ראה - שווקי וכל מי שהיה בבית הסוהר ואתרע לו מזלו ליפול בידיו. זה היה סיפורו של פלאח שבגר ונעשה בחור חזק וקשוח יותר מכל רעיו' והתפרסם בכפר, והיו לכוחו סמכות וצרכים. ומבין אלה לא היו בין הפחות חשובים גלימת משי ומצנפת, וחליפה, שהיה מתהלך בהן בשעת בין-ערביים, ונכנס לשוק ויושב במושב הגברים ומסנוור בלבושו ובחזותו את עיני הבנות והנשים הגרושות, ואת עיניה היא, בת דודו, והיפה בבנות. זה היה סיפור של פרחחות, והתערבויות על נשיאת שקי כותנה ושקי דשן • ומריבות וקטטות ו"נבוטים". ואף על פי כן, היא התאוותה להינשא לו, כדבריה, והייתה מוכנה לחכות לו, לא רק חמש שנות שירותו הצבאי, אלא כל החיים. אך הוא חזר אחרי השירות ונשא אותה ועבר לגור בקהיר.באותו בית, שיד הזמן לא שינתה בו מאומה. הוא עבד במשטרה. נכון שהוא לא העניק לה ילדים, וזה הציק לה עד מאוד, אלא ששמחתה בו הייתה תמיד יותר גדולה מכל דוחק או קשיות לב או עקרות. פעם הוא לקח אותה לרופא והלה לא מצא בה פגם ואמר לו לטפל בעצמו הוא. אך הוא היה תמיד עסוק בצבירת כוח ובהשתלטות על אחרים, ותמיד רב עם הממונים עליו, והתקומם על מצבו, ועל רעיו, עד שהתמזל מזלו בסוף ונבחר על ידי הוד מעלתו לשרתו' והחזיק במשרה זו עד שנדמה לו שהנה הוא רואה את הפתח לאושרו והנאתו. לא היה יום שהוא היה שב חנייתה בלי סל מלא ירקות ובשר, וצחוק היה ממלא את חדר האורחים ומתגלגל עד שעת השינה. ביתם היה מלא אנשים והתקיימו בו נשפים שנמשכו עד לאחר חצות. כל השכונה ידעה את סוד המשרה החשובה, ורבים רא והר בתפארתו יושב במושב הקדמי לפני הוד מעלתו' ולא עבר זמן רב עד שהמכונית הייתה מביאתו אל הרחוב שלו' והשכנים וארהו במו עיניהם יושב בתוכה. אפילו אום-עלי צרת העין ראתה אותו ובאה אליה. אל נור, כדי לתאר לה את מה שראתה, ואת האנקות שליוו אותו לכל מקום שהמכונית עברה בו, ולכל מקום שהניח בו את כפות רגליו. היא ביקשה ממנה לגונן עליו מעיני נשות השכונה וגבריה, ונור הייתה מגוננת עליו מעיני אום-עלי עצמה, והייתה קמה עם שחר להתפלל ולבקש מאללה לנצור אותה ואת בעלה תמיד, לשמור אותם מרוע לבן של הבריות. והנכנס לביתם לא הכיר את היוצא משם, ולנכנס וליוצא, ולמבקר' לקרוב המשפחה ולזר היו תביעות ותלונות ובקשות למשרות ולקידום. ואף היו - וכאן האירוניה - השתדלויות אצל עבאס ובקשות שילמד זכות בפני הוד מעלתו על עצורים ונאשמים. הוא היה מקבל את כולם ומשרת אותם ודוחה רק בקשות לשחרור עצורים שנפשו קצה בהן . הוא היה מוכיח את מבקשיהן' ולפעמים אפילו מודיע עליהן למשטרה הפוליטית. ואולם בבקשת שחרור אחת הוא נאות להתערב, וזאת כאשר במפתיע ביקר אותם ראש כפרם, אחמד בק מדודאן, בלוויית אביו הבא בימים, ומשלחת גדולה ממשפחת מדודאן. הוא, מרוואן, דפק בדלת ביתם, אותו בית נוכחי, שתה את הקפה שלהם ופנה אל עבאס בתואר "אדוני". ולפעמים הוא אמר : "תבוא עליך הברכה, אדון עבאס", ופעמים אחרות הוא פנה אליו בתואר "אדוני הקצין". והעניין הגיע אף לידי כך שנשק לידו. במו עיניה, רוך הדלת הפתוחה למחצה, ראתה נור כיצד מחזיק מדודאן ביד עבאס, מתכופף עליה ונשבע שבועה חמורה שינשק אותה. ולעבאס לא הייתה ברירה אלא להסכים ולהבטיח שיעשה את כל שיש לאל ידו ויתערב אצל הוד מעלתו כדי לשחרר את נסיובי, אחי ראש הכפר, הסטודנט העצור. ואכן, עלה בידו לשחררו וראש הכפר נתן לו במתנה חמישים לירות מצריות וכבש, וזה היה סכום גדול מכל סכום שנכנס לכיסו אי-פעם. וכך' עם כל בקשה, הייתה יד המבקש נדחסת לתוך כיסו ומשאירה בתוכו כל אשר השיגה. ועבאס בזבז ופיזר, והסתובב בין אנשי השכונה ועובדי העיריה, וכשהוא נמצא בבית הקפה, הקיפוהו אלה ושעשעו אותו, וכל לילה הם היו מתאספים בביתו, באותו חדר רחב ידיים. היו אלה ימים מלאי כל טוב, וכל הכנסה שנכנסה התנדפה, נעלמה ולא נשאר ממנה זכר. מאותם ימי גדולה לא נותרו אלא מאתיים לירות מצריות בתכנית חיסכון בדואר. היו ימים גדולים אך מעטים, ונוד, על אף השאלות החוזרות ונשנות והאמצעים לרענן את זכורנה, לא יכלה להגיד בדיוק מה קרה ומתי . כל ששמה לב אליו בהתחלה הוא שכאשר הסתלקו החברים והמנקדים, ובבית נותרו רק היא ועבאס, התנדפו צחוקו ושמחתו שאך זה עתה היה שקוע בהם, והוא היה יושב אותה ישיבה מזרחית, בראש מושפל • שרוי בעצב פתאומי שלא ידעה את סיבתו . הוא היה נשאר כך שעה-שעתיים, לא זז ולא מדבר אליה, ולא משנה את תנוחתו. רק שמדי פעם היה מרים את ראשו פתאום וממלט מחזהו אנחה עמוקה ואומד : "נו' מה לעשות?" ושוב משפיל את ראשו ושב אל העצב ופיזור הנפש שהיה נתון בהם. וכשזה נמשך יתר על המידה והיא העזה לשאול אותו מה הציק לו, היא לא זכתה לתשובה, או אם הוא הרים את ראשו והשיב, הוא לא אמר יותר מ"אין דבר, הכל ממנו. מחר יסתדר הכל". היא הייתה בטוחה שכאן לא היה עניין של אישה אחרת, או טרדה מטרדות הפרנסה, ולכן לא הפצירה בו ושתקה, בשים לב שמצב זה לא נשנה אלא לעתים רחוקות, ומדי כמה לילות. אך עד מהדה הדבר התחיל להתאדע תכופות, כמעט כל לילה, ולהתמשך יותר. ועבאס היה מתעכב ב"עבודה" ושב רצוץ ומדוכא כאילו ספג מלקות. אז היה הולך לישון בלי ארוחת ערב, ואם כן אכל ארוחת ערב, היה הייתה מתעוררת לקולו החנוק היוצא מחלום בלהות. אחד כך התחילה צדת • מטבע= 20 גרושים מצריים= /31 הלירה. יוני 1989 רא מיתי . פעמים דנות התרגשתיי למשלי אר הלם לבי מתוך חרדה, אבל מעולם לא אחזתני פלצות כזר . באותו רגע פחדתי' והאמת היא, שכמעט שנשאתי את רגליי וברחתי מהמקום כל ערד נפשי בי. מה שהפתיע אותנו חיתה צעקה, או כך חשבנו ברגע הראשון . היא התמשכה והפכה למין יללה. אילו היינו ביער אר בשדה פתוח, לא היינו פוחדים כך י כי אז היינו חושבים שזהר זאב. אבל היינו בלב קהיר, בתרך בית, והיללה חיתה יללת זאב, אך היא יצאה מפיר של גבר, שלא חמד לו לצדך אר ניסה להפחידנו. הוא יילל באמת וביללתו הוא הביע דברים שהיו טמונים בתרנו . נשמתו נקרעה בתרנו והוא הוציא את הקרעים בצורת יללה מתמשכת, בלתי פוסקת, שאינך יכול להבחין בינה לבין יללת זאב אמיתי . ולא דק אני פחדתי . רעד ששבה אלי דוחי י מצאתי את עצמי עומדי בלי שהתכוונתי לכךי ומצאתי שגם האחדים עומדים, עיניהם פקוחות לרווחה ואימה ניבטת מהך . האישה חיתה הראשונה שזעה. היא הותירה אותנו עומדים, משותקים, בשעה שרצה אל פתח החדר שממנו באה היללה, בלא חשש או פחד' כאילו היללה הייתה בכי של תינוק המבקש לינוק והיא אמר . ובהיכנסה עלתה היללה שרב, אך הפעם היא לא נתמשכה. היא נפסקה כאילו נרגע התינוק. התייפחות באה במקרם היללה, ולולא החספוס שבה, היינו חושבים אותה להתייפחות של תינוק. אז פנה עבדאללה בבקשה, כמעט בבכי, אל שורקי : - דוקטור, אולי נשאיר את העניין לרופא הראשי? עשה טובה ! הבטתי בשווקי רראיתיר חירור, עיניו משרטטות, מביט אל הדלת, ואל עבדאללה, ראלי, וכולו מהסס. . באותו רגע תקפני רגע ברשה, הבאה בעקבות פחד ממשהו. אני אומר בושה, כי אנחנו גברים ובכל זאת פחדנו י ארתה ברשה המאיצה באדם לקרוא תיגר על מה שהפחיד אותר, לזלזל בו ולתקוף אותו. שורקי כנראה קרא בעיניי את המסדי רעשה כל שהיה לאל ידו להדגיש שגם הוא איננו פוחדי ושאיך מנוס מביצוע המשימה עד תרם. רכך נכנסנו לחדר . היה מאוחד. לא ידענו אם השמש כבר שקעה או עמדה לשקוע. רק צוהר קטן מארד ליד התקרה האיד את החדרי כאותם החלונות הקטנים המצויים בתאי הצינוק בבתי הכלא. בקרשי דאינו משהר בשעה שנכנסנו . החדר נראה כמחסך מלא חושך י ישך ומוזנח. דק אוזנינו יכלו לתפוס ולשמוע ולהבחין באנקות חנוקות חוזרות ונשנות באוויר הדורי אנחות רטובות מדמעות. רק רגעים מספר נמשכה ההפתעה, ואחר כך יכולנו לראות, לדאות בקלות, כאילו עינינו הגזימו בהערכת החושך י אר כאילו עצם הכניסה נטלה מהן את כושר הדאייה. החדר היה גדול, דרמה לחדד השני, וריהוט דל בר: מחצלת גדולה על הרצפה, ואדרך בגדים ישן י ובפינה בצד ימיך הייתה מיטת אפידירך י רעליה מזדן בלוי, שמתוך קרעיו צץ צמד גפך שחרד, רכזה היה גם מצב הכרים, ומהכול נדף ריח דע ומעיק, שבגללו חששנו לנשרם פך ניחנק. עבאס אלזנפלי היה שכוב למחצה על המיטה ואשתו תמכה בוי ונראה כאילו זה עתה הפסיק לנכרת. קשה לתאר את מצברי כי סביר לראות על חולה סימני חולשה ורזון י וסביר שמראהו ישתנה בצררה שתצביע לנר שהאיש חולה. מבחינה זר אפשר היה לראות שעבאס היה חולה, אבל הסימנים האלה לא היו המפחידים ביותר . עיניו היו המפחידות ביותר י וליתר דיוק מבטו הפחיד . סביר להניח שכאשר ירזה הגרף אר יחלה, ויחוויר הערר, העיניים יבריקו ויבערו, רחיררדרך העיניים ייראה כברק. למשוגעים, למשל, יש המבט שלהם, רדומה שכאשר אדם משתגע משתגעות גם עיניו י וכפי ששכלו מרכה ברפיון י מרכים גם מבטיו והופכים לחסדי מבע ורצון . מבטיו של עבאס לא היו חולים אר בוערים אר משוגעים. הם היו שקטים כשקט המרות - יציב ומתמשך ומוחלט. יכולת לחרש באותה מרחלטירת כאילו עמדת על חוף אוקיינוס והבטת בר, ולא יכולת, מגודלו העצום ומהיקפו, לתאר לעצמך שיש לו חוף אחר. האמת היא כי בשתיקתם המתמשכת והמוחלטת היו מבטיו כפני ים דומם הנתון בעולם חסר אוויר, עולם שאין בר זריחה אר שקיעה, עולם שאיך לו התחלה ולא סוף ולא זמן . נכנסנו והופתענו לשמוע את עבדאללה אומרי בלא קשרי ובקול רותח : שלום. הוא הפנה את ברכתו אל עבאס. אינני יודע אם זה שם לב שנכנסנו או לא, כי גם על דברי הברכה של עבדאללה לא התאמץ לענות. ומרגע שנכנסנו לחדד, והתרגלתי לחדד, מצאתי שתשומת לבי נתונה לא דק לעבאס ולמצברי כי אם גם לשורקי . הדי כבד חל שינוי בשווקי בשעה שהאזין לנוד וחקר ארתה, ואחדי ששמע מה ששמע, ולפני שנכנס לחדד, וכאשר נכנס לחדד והיה באותו מקום שעבאס היה בו ויכול היה לדאות במו עיניו ולוודא שאנך זהו האיש. בשווקי חל שינוי, והוא היה נתרך במצב שלא דאיתיו בו לפני כך י ומרגע שתפסתיוי נדמה לי כאילי פתאום נדלק אוד במוחיי וכאילו התחלתי לחוש בדבר מה שדאיתיו לפני כך י אלא שמדוב הרגלי לראותו לא דאיתיר . בדיוק כמו שאינך יכול לתפוס שאדם מס~ים היה אומלל כל הזמן י אלא בשעה שאתה רואהו מחייך פתאום, או שהיה מרוצה אלא בשעה שאתה דואהו כועס פתאום. זה קדה לשורקי כאשד החלו דברים להיאבק בתוכו י והמאבק מצא ביטוי בתווי פניו ובשרידיהן j כאשד החלו רגשותיו ללבוש צורות שונות ומגוונות: פחד, פליאה, תשוקה, סקרנות, היסוס j כאשד פתאום השיל מעליו את חיוכו הנצחי ונדאה כאילו הרדיד מסכה שהסתתר מאחוריה מאיתנו ואפילו מעצמו j כאשד דאיתי בחטף כאילו החלו החיים לזרום עתוןוו, 113 לבינו את השכונה ותושביה. בהתחלה היה דיבורו עם עצמו דבר מזרמך י ואולם במרוצת הזמך הדבר הפך להרגל . ובהיות נוד בחדד האורחים או בחדד אחד, היא הייתה שומעת אותו מדבר, או צווח, או מקלל, או נאנח עמוקות, או נוהם : "מה ? אוי ! כך י הכל ממנוי איך מה לעשות. ינעל אבי בני האדם, ינעל אביהם אחד אחד". נוד לא ידעה מתי זה היה כאשד היא הבחינה בעובדה, שגילויה גדם לה כאב ראש. עבאס לא היה עבאס. הוא נעשה אדם אחד שלא הנידה מעולם, אדם אחד בעל תכונות אחדות ומזג אחדי זדי והיא בכלל לא הדגישה שהוא בעלה שנישאה לו. ובדוד שגם הוא, לאחד שהדחיק מעליו את כל מכדיו, והשתנה, ולא נשאר לידו איש מלבדה - בדוד היה לו שגם היא התחילה להיות אישה זדה שלא הנידה, ולא התחשב ברגשותיה, ולא היה איכפת לו מנין תשיג את הוצאות המחיה וכיצד תסתדר . אום-עלי אל חסודה (צדת העיד> אמדה לה שהאופיום שינה אותו, אך היא ידעה היטב, שהאופיום, כמוהו כרגזנותו של בעלה וסלידתו מהבדיות, היה הסימפטום ולא הסיבה, והסיבה גדולה היא ודחוקה מכפי השגתה. בעבד הם חיו כפי שחיים יצורי אללה תחת השגחת אללה. אז מה קדה ?היא אמדה שזוהי עין הרע, ועינה של אום-עלי ליתד דיוק. על כך היא לקחה כמה טיפות משארית המשקה שבכוס ששתתה ממנה או .ם-עלי י אמדה עליהן לחשים, העלתה קטורת, ואמדה שזהו מעשה כשפים, והלכה אל עושה הכשפים, ושילמה לו את שכד טרחתו י ושחטה את התרנגול השחור, וניסתה כל מרפא וכל רפואה. ואולם מצבו הלך והחמיר, ובעיקר התנזרותו ממנה במיטה, שאדנה ואדנה עד שחשבה שהוא נמנע ממנה בשל לחש. היא ניסתה להתיר את מעשה הכשפים, אך הוא נשאר אותר אדם זד, שלולא הדמיון החיצוני לבעלה היא לא הייתה מכידה אותר . הוא התרחק והתרחק עד שבקרשי התחשב בה אר חש בקיומה. היה זה לילה שחרד, אותו לילה שבר החליטה לסמוך על עצמה ולהסיר מעליה את לוט הברשה ולומד לו דברים גלויים. הלוואי שלא הייתה ערשה זאת ! הוא שמע והחדיש עד שסיימה את דברה ולא נותר לה אלא לבכות. ובמקום עבאס בעלה ובך דודה שהכירה, התנפלה עליה חיה פראית שנעצה בבשרה את ציפורניה. הוא החזיק בה בשתי ידיו, והגיב על דבריה במלים הגסות והמכוערות ששמעה מעודה, מלים שמעולם לא יצאו מפיר לפני אותר לילה, ושהיא לא תיארה לעצמה שהוא מכידך אר מסוגל להוציאך מפיר . היא אינה יודעת מה מנע ממנו מלהכרתה, לדרוס ארתה או להרוג אותה, כי הדי בגלל עילות הרבה פחות רציניות לא נותר אדם שהנידו שלא הדים עליו את ידו . מה השאיר ארתה יד נעוצה בבשר זרועה, ומה מנע ממנה להתרומם ולסטור, אר לרדת באגרוף קמוץ עליה ולשבר את עצמותיה ? היא אינה יודעת, אבל היא אישה מאמינה, ובאמונה שלמה היא האמינה שנכתב לה לחיות מחדש. וכאילו חיכתה ללילה כאותה לילה, שבר יאבד כל מעצור לעבאס, ולא יהיה לה מכרס מלחשוב על בריחה, כי אין פיתררן אחר. אילו חיתה כועסת ונוסעת אל הכפר, לא היה עונשה פחות מהריגה. היא חשבה ותכננה ועקבה אחריו כדי לקבוע את שעת הבדיחה. רעבאס כאילו השתגע. הוא היה מתעורר בזעקות אימים אם היה ישן י ראם היה יושב לבדוי הייתה מוצאת אותו פתאום מתנפל על עצמו בקללות וגידופים, כאותן הקללות הגסות שקיללה בהן י ופעם היא אפילו דאתה אותר מסיים את סדרת קללותיו בסטירה על פניו עצמו י ואז היא החליטה שהגיעה השעה : עליה למהר ולברוח. אולם הימים תכננו אחרת. יום אחד חזר עבאס מהעבודה מוקדם מהרגיל י לפני הצהריים, והלך לישון . הוא ישך עד למחרת. ולפני ששכב לישון שמעה אותר אומד לה משהר שלא הבינה. היא חששה לבקש אותו לחזור על דבריו. ובשעה שישך באו לנקדה ארם-ת'אבית רהחאג'ה* כרימה ואום-עלי, והודיעו לה שראש הממשלה שעבאס נמצא בשירותו התפטרי ושעומדים להכריז על בחירות כדי שראש ממשלה אחר יתפרס את מקומו. וכאשר התעורר עבאס, היא ניסתה לפתוח בשיחה כדי להודיעו דברי אך הוא סירב לדבר . הוא רק המיס חתיכת מרד** בכרס ושתה את התמיסה, נתן לה פתק והורה לה מה לעשרת ברי ושב לישון . הייתה זר בקשת חופשת מחלה, הראשונה מבין עשרות רמאות הבקשות שלא שיערה שתרדופנה אחת את רעותה ללא הרף. נור המשיכה לשבת את ישיבתה השפופה ליד הספה, כשירכיה צמודות לבטנה וידיה חובקות את שוקיה, וקולה, קול אישה ממצריים עילית , רך רחדחדני ויוצא בצרודות קטועות, וכמעט מזעזע את המקום בהתרגשותו ובכנרת נעימתו. אשד לשורקי, בהיותו להוט לשמוע את דבריה, הוא נאלץ לשבת על קצה הספה, ולהוריד את ראשו עד סמרך לראשה של נור כדי שלא יחמיץ מלה. אדישותו פגה והחל להקשיב, ולתת באישה מבטים חודרים המנסים להוציא ממנה כל מה שלא יכלה לומד אר להביע. מדי פעם הוא היה ירדה שאלה כפגז שלא " רצה שיחטיא את מטרתו . והסיפור ריתק גם את עבדאללה החובש עד שהשליך מאחודי גבר את גינוני הרשמיות, והתיישב על הרצפה ליד האישה כדי להיטיב לשמוע, ובלי שיפנה את ראשו אר יתיק את מבטו מנו ר הוא היה מנפנף מדי פעם בידר כדי לגרש את התרנגולת מהמקום, אך כל נ י J·ו נותיר עלו בתוהו . ו .- ם יסתיים הסיפור, ובטרם נדע כיצד חלה עבאס את חוליו האחרון, רמה בדי וק קדה לוי אירע דבר שהינה אותנו בתדהמה והבהיל אותנו באמת. אינני ז וכר, מאז תקופת הילדות, ומאז חדלתי להאמין בשדים ורוחות ובמקומרת שבהם מבקדים שדים ורוחות - אינני זוכר מאזי שפחדתי פחד כה גדול התעש תא ךעצמ תששכח ! חתפת תא ההפ ךשל רותדב קותצע ! לא התעש תא ךעצמ ,ששכחת חתפת תא ההפ ךשל רותדב קותצע ! לא התעש תא ךעצמ ,ששכחת םרא תשכח ראזכי 'לך ראזכי ךל ףתיכ ומיד . יאיננ עיוד דכיצ חהצלי ישורק עברג ,קט ףבהר 'עין טלפשו תא ומעיל תוא 'חולצתו לולהפשי תא וגופיית ףולחשו תא גבר . יאר הלמ ושדא ועינינ ! אל ההי רבגב םמקר דאח השהיית ול תצרר דער רא מראהו . לכ רגב ההי ,צלקות תצלקו תמכרעדו ושנמתח ךלארו ,ולרוחב ווהתקבצ תבדמו ושהגליד ווחשפ תשקערוריו ןשבתחתית טכמע ושדא תא .הצלעות הז ההי המחז דמכרע חששל הרעד ובגרפנ הוהעל התמיה לע תהאכזריו תהפראי השעשת תא לכ המ ושדא עינינו . וכאיל בזא המרכ תכלב רא תמפלצ רנעצ תא םמלתעותיה םוציפורניה רבגב לש ישורק רונשכ ווקרע רבנשו תבחמ .רצח אחר העש · תזא רבשברי לש ,שנייה העש תזא הופנ דועמ למו ,עבאס ןעי ןבעי י ווצעקותי ןאינ תפוסקו : - םא תשכח ,אותי האת אל ליכו חלשכו תא .זה האת אל לתרכ חלשכו תא המ תשעשי לי . ועכשי תנזכר ? יוכפ לשהתחי ,פתאום אהו םפתאו קהפסי תלהראו תא רגב א~הו הפנ קוצע : - האת ךצרי ולזכר בטו אול חלשכו י!אנ אל .שכחתי ףא דאח אל חשכ ףוא דאח אל .ישכח חתפת תא ההפ ךשל רותדב קותצע רותאמ השאת וזרנ ! חתפת תא ההפ ! ינחרדת הממ ,שקרה ומצעקותי לש ישורק י רמקול ההגבר יוהטורדנ י ומנהמותי י ומצווחותי ושהלכ רוגבו י םומהמלי תהמרננו ושהתחיל תלהיו יבלת תבוררו רא .מרבנות ינחרדת עלשמו דכיצ והחל םהמלי דלאב תבהרמ רקול תא ןצררת י לרכ המ אשיצ רמפי ףלבסו ההי םסת טחר ךאדר יובלת ,מברתק בומרוכ ףמרצ אשל וידענ םא והי האל ידבר הטינ רא תיללו רא תצעקו בכא רא יבכ ; דוכיצ להח טהחו ללהתפת ךולהסתב ךולהפו ןלמעי ,בניחרת ,לא ךלהפו תלנביחו לש ,ממש תבניחר תורעדו תהקרואו ,לעזרה ןשאי ריצו יח ליכו ןלהוציא רמפי אאל םא אהו לסרב םמכאבי ,איומים םכאבי ןשאי םאד ליכו דלעמו ,בהם םכאבי םשמחמת אל ןהגור ,צועק יכ םא ףהגר ,עצמו רבש ףהגר וועצמותי וועצבי ; בהכא ההי ץמאל תא לכ האל אלהוצי תא םצעקת תהנואש .האחרונה להמבהי ובירת אחר םשהדברי ההאל ויצא ימשרוק י וואנחנ י יאנ הרעבדאלל ,והאישה והרכינ ,בשיתוק אול וידענ המ .לעשרת ומראה לש ישורק רשכנעב ןשאי חכו םבעול לשיכו רלעצו רולמנע קמלצעו לרליל י רא גמלהרו תא סעבא יאלזנפל י רא גמלהור דאח ומאיתנ י םא ךא הירצ בכך . ראש ,לעבאס אחר ךהמשי ףלשטו תא ישורק ובמבטי םהמתי ימבל דלהני ,עפעף לאב רכאש והפכ וצעקותי לש ישורק ,ליללות וראינ דמי וכאיל קזי לש ההבנ רעב לע יפנ םהעיניי ,המתות ררבעקברתי אב שרע הסופ דשע המהר הנתגל טבמב לש דפח ךשהל ורגב דע ךשהפ הלבלה האיומ ,וקבועה הבלה השעורר תא םהחיי םג לבג םהאד בהיוש יחצ הישיב ווקיבל תא םביטוי .באימה הנרא וכאיל להח שהאי ץלהתכוו י לולזחו אכשהו זאוח דבי ואשת י קולהתרח דע הקצ ,המיטה קולהצטמ .ולהתכדרר אל יתיארת ילעצמ םשאד ליכו עלהגי רבהתכררצרת הלדרג תכזא לש קוטן . תיכול בלחשו ושאיל ךהמשי ץלהתכוו בבקצ הכז ההי םכדרר-האד שחי רמה םנעל ימההרר ry. ליכו תלהיו ושחרדת ררהתכררצרת םה םה ושעודד תא ישורק חלפתו ,במרדף בלהתקר ואלי י לולגדו ,חרא לככ סשעבא התכווץ . הז קהתרח הרז בהתקר ףוהמרד אל קפס דלי ,המיטה יכ ישרוק העל העלי ךוהמשי ףלרדו קולצעו לרליל אלל .הפסק םע ,זאת ןייתכ ושפחד םהעצו אהו דשעמ ןבי ישרוק ןלבי והתנפלות ועלי וורציחת נפש . ישווק רנעצ קוהפסי לליל קד רכאש חפת ,כדור-האדם ץהלחו לא רהקי תמחמ ואי-יכולת גלהיסו ריות י תא ופי ןונת תא רקול ןבאות תיללו ושהקפיצ ואותנ וממקומנ וכשהיינ רבחד להגדו י תיללו ושהתערבב וביללותי לש ישווק ףוא ועל ןעליה קוהשתי ןר . ישווק אקפ ,דום אל רדיב אול קצע אול אהוצי לקו .כלשהו התחיל והי האל תיללו לש דפח לוש הקריא ,לעזרה רואח ךכ והי תליללו ,בכי רואח ךכ תליללו תומר לש ףמטור ... רואח ךכ ... דואח ךכ, והופתענ הבמ אשל וציפינ ול לכל לוכל : תהיללו והפכ תלנביחו תלנביחו ,כלב םוכדור-האד דאיב תא וכדוריות ווממנ בהשתרב הפ ךארו חשנפת רונסג לבכ ןכיור חונב ,חב ,חב .חב אהו טכמע םכיוס תא רכתפ לש שווקי . ההל ינבהל הודומ ושהכרת השב ואלי י הוברתיע רלאחו אהו קנית וממקומ לע ההמיט קוהתרח המהפ ךהארו חהפתו .לרווחה תהנביחו אל ;פסקו ,להיפך הקד ומשה ריות עמזעז : ההפ חהפתו רנסג לע היד לש ההאיש השעמד וליד אוהו להח סללעו האות ןבי ושיני ךולנשו ןכמתכוו ללאכו .אותה ההאישה i הזאפק טמע הוביקש ואות ללחדו י ךא אהי םפתאו - ווכאיל התפס השיד תעומד עלהיקר - םפתאו הפלט הצעק הגבוה למכ הילל וא .נביחה תהצעקו ורדפ רז תא יזר דומי ושמענ תא םהשכני םמתדפקי לע .הדלת היתד ומז י םאחדי םמה ופרצ לא רהחד .פנימה םה והי ריות רמגב .ואישה םג םילדי ובא .בעקבותיהם תולמרו והיותנ םוהיות ,שם שאי אל זהע בלהתקר לא סעבא לולהצי תא היד לש דנר רמפי רהסגו .עליה דהי הניצל קר דכאש בש ההפ .לנבוח ועמדנ ,כולנו םוג ההאיש ההצטרפ ,אלינו קבמרח המ .מהמיטה אהי העמד הוצפת שבמתרח ... הצפת סבעבא השהינ הבמיט חונב ץונע תא וציפורני וושיני דבב ןהמזר עוקר ואות סולע תא הצמד-גפן . רובגבו והשתוללות י אחר החיכ לע ופני לכמתאב ההמכ לע ופני ימצער ץונע תא ,במהירות חונבר רובפץ לא ךתו 'ישרתו קרו זא יהבנת - הבבהל השלמעש לבכ םהשני תהאורכו ישהתיידדת ראית יאחד וצאת תמבי ,הכלא ,התיידדתי ימבל ,משים םע ישורק ,אחד לושכ ימחשבותי לע ואודותי והי תמבוססו לרכ יהשערותי ,נכרנרת יכ רנאות ערג הנדמ וכאיל השב תהחיו ילשורק דמשכב ,הימים ישרוק אההו 'המרדן 'החי אשלשוו יחיפשת ראות יבשורק .הזה .החי אהו ,התעודד ווכאיל ההי תמ טוחנו םבמקר המ ,בגרפו ונחירנ ,הקבוע ראות ךחיו ישאול זא יהבנת םשג אהו ההי ךחיו תמ לע יפנ םאד 'חי ךחיו 'אומלל םשא תהעמק ללהסתכ 'בר תגילי אשהו דהשרי רשנות םמאד תמ עששב ,מורת ךחיו רשמנט לש סעבא יאלזנפל רהזכי יל 'אותר וושממנ יהכרת תא הסוד לש הההדגש השהיית תמשתלט יעל לכ תאימ שדאיתיר . יהבנת ושכאיל יהסתכלת לע יפנ םי םדומ ברוח ןשאי רב האדוו אול תנשמע רב ,אורשה וכאיל םי אהנמצ םבעול קרי מאוויר . המ השקד ילשורק ריצ יבמרח תמערבול לש תמחשבו םוהדהודי ,ורגשות לאב תלמור לכ שהמתרח ,שם יהדגשת דשער טמע יתשטפנ השמח ,סוחפת יכ יתיארת ילעצמ יכ עהגי ןהזמ יששורק ריתנע ומאישיות לש ראות שברנ דמפוח ,ופצוע ירכ אהו יבוודא אנמצ ובדדנ .חזרה ןאי ,מנוס אהו בחיי .לשרב יתיארת ילעצמ אשל באעזו תא רהחד יבל וארח ישורק ושנכשל דע הכ ימאמצי בלהשי ראות לא ,עצמו יוהתייאשת וממנ אול הנותר יל .תקורה יהתחלת בלעקר יאחד שהמתרח תבהתלהבו הכפול .ומכופלת ,כעת יכשאנ המנס םלרשו תא המ ששהתרח תולהעלו תא ההתמרנ שמחד ץולהרי הארת הבצרר תאיטי יוכפ ישאנ ,רוצה תכע יאנ ליכו טלשלו ןבזמ ףוברצ .התמונות הבאות תע אל ההיית יל השליט לע םהענייני םוה והתרחש תבמהירו הכ תמסחרר ישבקרש ייכולת בלעקר םאחריה ןולבחר םאות רא בלשר תולהעלו המ עשאיר ערג ילפנ ןכ . המ בשחשו םבמצבי הכאל אהו אל קד בלעקר יאחד ,המתרחש אאל בלעקר ןולהבי לכ המ עשאיר ילפנ ,כן רולזכו תא תהשתלשלו 'המעמד יכ ךמחר ךכ האת ליכו ןלהבחי ןבי רהעיק ןלבי 'הטפל ןבי ההמל ששי הל תעצמ עאירו ,נורא ןלבי עהאירו אהנור הלכאוד ךא הלמעש ראיב יראו .שייזכר םובצעדי עשיוד ההעוש םארח עמדו אחר ,ערשם אובל תהתרגשו רא 'פחד בהתקר ישרוק לא תמיט סעבא לוהסתכ ועלי ,בעיניים השנדמ ושאיבד תא רכוש ההדאיי ךבמש םשני בוששר החזר ןאליה תהיכול .לדאות אהו רסק ראות טבמב ןברח דוחוד דוחס 'פחד םרא ההי רב ץשמ ,התרגשות יאז הסיבת ההיית הנערצ 'נהירתנו העבדאלל 'ואני םנוכחי .שם הז ההי טמב ןשאי רב השנא רא הטינ רא השמח לאיד . לכ המ אשהפלי רב אהו ןהרצו תלדאו תא להכ ימבל ץלהחמי טפר כלשהו . ןובטו אשל יהנדת לאצ ישורק ישמעת ראות דאומ : - האת ?עבאס יומבל םשירי רהגב ברח םהגד תא יראש אהו ןנת יבשורק םמבטי ינטרל םדרש רא םטע רא .הבנה - הממ האת לסרב ? םהמלי ויצא תברעדו רמפי לש 'שורקי וכאיל ןה ויצא המחז תשהדגשו םהמתרוצצי ובתרנ רהפכרה .לתנור םרג זא אל עז שהאי בהיוש יחצ ,ישיבה ףוא אל העש םדרש .ששמע - סעבא דמחמו אלזנפלי ? םהש איצ רמפי לש ישורק ,כצעקה הכקריא .מהדהדת בושר הצעק : - !דבר ימימ אל ישמעת תא ישורק םמדי תא רקול דע יכד ,צעקה אול הקד ול דשיאב תא ישירו .משקלו ההשמח יבלב ההחל ללגדו הוהתקרר טכמע השהפכ .למציאות ישימחנ ראות לקו השהי דחס יל ךבמש םשני ררשחסדרנ הטרידני . אהו תכע דיק דכיקו ועיני לש 'שורקי ךכ יששמחת הנתעכד שבחש אשמ היקד רדב עגור ,מזה ןכגר תהתנפלו םפתאו לש ישורק לע סעבא תנמכר תובבעיטו תרבניסירנר .חניקה יהתעדנת יוביקשת תא ישורק ולזכר תא ותפקיד לולטפ שבאי יכפ לשמטפ אורפ הבחול .שלו םואול ישורק םהתעל מהתערבותי . אהו ףא הנדא אשל שח הב רא עשמ תא ידברי כלל . אהו וכאיל ףנתק ןבשיגעו ההשמח דלאי ףהתוק ואותנ הכשמגיע תהזדמנו חיינו . דנר :אמדה - לא התהי הקש 'אליו דוקטור . אהו .חולה - האת סעבא יאלזנפל ? שהאי םהדי תא וראש הותל ובפני לש ישורק טמב ,מת לשקיב תא ירסיס קהור ושניתז רמפי לש 'שורקי תוא תהסטירו וששלח ואנחותי ,הלוהטות השהי ובדר ןשהרציא יממעמק 'מעמקיו םמפצעי םישני 'מארד יבנ ,שנים םוכואבי 'מארד םפצעי םשה ןעדיי םטריי םומלאי המרגל תלמור קהעומ תולמור הזמן . - לא התעש תא ךעצמ םתמי ! לא התעש תא ךעצמ תששכח ! ,מה האת אל וזרנ תא דחד םהעינויי ? אל וזרנ תא תמכר ההשע שחמ ? אל רזוכ תא ההקרמ תהתשיעי ? אל וזרנ תא תהאלו ? אל רזוכ תא להמג ב ? אל וזרנ תא םהד ? האיפ המגל ב ךשל ? האיפ תלקח וארח ? האיפ תהצעקו 'שלך 'חיה האיפ ? האיפ תסוליי להברז לש להנע ךשל ? האיפ ףכ דהי ךשל ? האיפ תהאצבעו ךשל ? האיפ ,האש האיפ ? לתסתכ יעל חותפת תא ההפ ךשל רותדב קותצע ! קתצע רכמ תשצעק ילפנ ההרב ןזמ ! ןת יל עלשמו תא ךקול ! ,תצעק אי ושרט ,?תצעק אי דשחר ! לתסתכ יעל חותפת תא ההפ ךשל רותדב קתצע ! לא ייונ 1989 אילן שייכפלו המסע אל לבנת הספיר (פרק מפואמה) ~י !ה ,,ןכrוא ךסוכ:;~ז:וי t ןסוכ:;~ז:וי ~יןדות ךק~~יס, .ק~;ז'~ w עוד אוז::וז :;נ~יי מ~.רף ננכה על נכי שכחב~ את רמאללה ...:.. -..:•-• ז -:"t--T t w ל ,םן${ לד.די. ~~ךפ~יות . אבל אני יו-rנ•זזה עם - עלם . ערבי wל wגב, · :-T:-••:--נ ••:•:• ..,.ן • W ל ע.ד~ים ? ל~~ י~~נ;: r- ~ז:וי ~~ןסש לי ~r;ו~~ים עלוו-r י~~~ רוז::וש ןי Q ~ר לי ~ל ~סמר ס~~יא ~ל.י R ~י;נת ויעש.ה ננפחירים בכמו :גמלים ו -:-".-1•-•::-• r-ו~ת של טמר ח "מד t :· ". ". יד לפה, יד לפה. :· --". - ~ף ~י ך.ר~ . ה ~י ;נtן~ז;~י:p ~:פ~זי שז~דתסיבים :-.. ן~:פ~זי סז זג~רו;r~:p מו ~י ~;נת R ךפוד לזכה ~~נכע ~זכ~ז:וי fת~~ ננו t תד~=יו ול.א יו-rעדי מי אני . : -די 1••:-• מ~שטת מננ~ת ננעננ~עים :פ ii דל~חה T : • t --• • :• :• מפי אגז.פים ננכס~תם הזf~לזה ז T 1 -: • • --1 • • .~מ~ז t הוי 1t ~נ~פ~~י ~ךך~יי 1~נ~פ~~ . הוי לי שפגליתי וענ~נ~ .·.·.:... י -: הו, מ~ם בכה R. רים, בכה ~P. לים, ~זגךה ם~~ W ;:זגכךו;ו !ה סו~ב. ן~~· רוז::וש ,תו ~R.לי~ט~ Q ים, ~נו~ל,ס, ש~ם :פו~ב ?א ך~ה ;ו;rוא י זקשו.ךר ד~~י . Q י~יליס, הו, ~t ~י מים העומדים לטהרה -•T ז• T't'ITI :p ~ד ~זק~ט זג{$ה ~ij ס שו;נ~ים, ,םי~יז:ז~pןז:; מסי ~ך~ר ,םי~ודןr~ט מ~ Q ר rז~~~יםf ~ל ~.R רי זrסw ~ה על :ג~פותיהם זוחל צרצר לז~ת נמאס -••:••••:- -• ז T וכל זה שב ועולה ~מצרצר ננפולנית. ז 0." t T 0." T &-:•• נ T• זקל..~ה :;נ~~יגת ;:זךמו~י R. ה 1 ;:ן.רינו שוזק~ים f ~ד~ו בכ'ה זקת~ R. ה, Q דס~ל.י ~ת קול ס~ךס~ם ~~זvi אהבים :-• ננא ii•.• ל t יד T ז ל z י ~לסז ס~אר f סל .בי~~ ~ל ן?\~ י ~ין~ה, ,פ~ןת ק i ~משוררינ~ הלאז.פ•ים עוד מ:גישים זקל.~ת ,ם~'נ גכסת נבספר~~ ורז~~ םיכ~-~~' ל~ש~ 1 · .די ''•1 t.. ."ו •ן, י ךריעות ~ך~דות תול~;:~ ו;~ תודgז~קזה:לי~דןt~~· ~ל.י .~ני~ מר~ס. ~~~יז:יה .... ך~כי . ~כד ~לי ~ל . ,א,~ז:; ~ד~;:~ןאוז::וז R ת מ~.דכ י ך~ת ~לי ן~די םי~ןב;:~ז:; ו-rא מטליאה בכרבכו -• ונ~בים מ~לי מז.פש --..: " t 1 ו• T••-T נ 1ם אור נרס. fר~כrד~: ן;:ז y ~גה ה~ז:; :p~ל~~rזi ל ~ן ב~ש${ :pי~ס~~ לס.וג מ~ם ף~ג:ז:; t ל~~ iJ,זrכrלi]'א~ זק~~ית, ~7? ,תך.~~ לח~ג P.:P סר .ה:ךן:; שעה יו-rמרהש עיני -•• • : ••-:• T T :p .די ן;:זנ;יננוגן . כימ" p דם האמינו הויפוי של אכני-חך · כסגולוח . כיום יש הסכורים, שיש צידוק מדעי לשימוש כאבנים יקרות לצוני ריפוי. כפו אמה ' מסע אל לככת הספיר: שכאך מרכא הפרק הרביעי מתוך שכעת פרקיה, מוזכרות אכני הספיר והשוהם . אכן הספיר אמורה לשמרו על העונד אותה מפכי מחשכות רעות. כך גם אכן השוהם . אולם , ה~vזWWס R ז:וי הצירוף ' לככת הספיר' מופיע רק פעם אחת ככתוכים, כספו שמרת, פרק כ " ד פסוק 0 ו' כר מסופו על התגלות האל לפכי משה ושבעים מדיקני העם, לפכי מתך תווה ךןק סדריו ;:זנ;ירוגן השני . וכך כתוב כר : "ויעל משה ואהוך כדב ואכיהוא ושבעים מזקני ישראל ו;וירא ישואל · את אלהי ותחת הספיו וכעצם השמים · וגליו כמעשה לככת לטוהר. לוא אצילי ישראל לא שלח ידו." '" הפרשנים כיס i להתמודד עם אפותיאוזיס של האל . הושכ " ם הציע פירוש, לפיו 'fזב;:~ R. יו. 'לככת' פירושה · לובן : הואכ"ע גזר את המלה :ה~~;ל'מ . אולם, שכי הפירושים והותיר את התגלות האל לפכי משה וזקני העם כעינה . י שלושת הפרקים הראשונים של הפואמה 'מסע אל לככת הספיר ' כנתכו לפכי ופרץ אחה ז-ז ויז~י האנבים -:-•· האינתיפאדה, כחודש אלול התשמ"ח, ספטמבר 1987. שלושה פרקים אלה כאו •.• כהכתבה, כאורח כלתי-וצרכי לגמרי, כמהלך כתיבתה של עבודת-מחקו אקדמית . שאו הפרקים נוספו עם פרץו האינתיפאדה, ממדרגת מודעות .שוכה כעכורי, המסע אל לככת הספיר הוא מסע אל כוחות כ~pזה המתגלמים תכמציאו ~~לף fמז;ו J י iJ ~רי ךהוי ע.ר;~ ~ת ~יגי ההיסטורית וכתודעה העברית . עתו•וו, 113 ציפורניו בעורו וקרע ופצע. הסתכלנו וסברנו שעוד מעט יירגע, ולא היא. להיפר השתוללותו גברה בכל שנייה עד שמרוב חרדה חשב כל אחד מאיתנו t t לעזוב את החדר אלא שעבאס סגר את פיו הפעם על בשר זרועו הרזה שבלטה t משרוול כותונתו הקרועה ונשך נשך והסתכל עלינו בעיניים לוהטות ובוערות, נשך עד שרוקו כיסה את זרועו החשופה ונזל ממנה טיפות טיפות. הוא לא חדל לחשק את שיניו ולנשוך t. כאילו אבדה לו תחושת הכאב, או כאילו הגביר הכאב את השתוללותו, והוא נעץ את שיניו עמוק יותר בבשר. לא היה מנוס ממה שקרה. הנשים הפנו את ראשן t וגם אנחנו עשינו זאת, פרט לשורקי . הגנבתי מבט לעברו ונוכחתי שלא הפנה את ראשו . הוא עמד ולטש עיניים והפיק הנאה חולנית ממה שראו עיניו וכאשר שוב הפנינו אנחנו את t מבטינו אל עבאס, התברר לנו שבהפנותנו את ראשינו לא חסכנו מעצמנו הרבה. אכן הפנים התרוממו מהזרוע, אך דם מילא את פיו והתערבב ברוקו ! t שפתיו הפשוקות חשפו את שיניו, והנה ביניהן חתיכת בשר מגואלת בדם, החתיכה שהצליח לנגוס מזרועו שהייתה עדיין מונחת במקומה על ברכו . t במקום הנשיכה היה פצע מביש ומכוער . ואף כי חתיכת הבשר עדיין הייתה בין שיניו t הוא המשיך לילל ולנבוח בקול עמום, כאילו קולו שתת דם והרטיב את יללו וחנקו . מוזר היה שבאותו רגע בדיוק נפל מבטי על · הקיר הסמוך למיטה וראיתי מסגרת תלויה שבה הייתה נתונה תעודה שאותיותיה נצצו מתחת לזכוכית המלוכלכת. ומוזר יותר היה שהתנתקתי מכל מה שהתרחש בחדר ושקעתי בקריאת התעודה. זו לא הייתה תעודה, למען האמת. היה זה אישור להענקת אות ההצטיינות במילוי תפקיד מדרגה ',ב ובו אותן המלים שק.ראתי בתיק. מבטי התעלם מכל דבר סביבו והתמקד באישור ובעיקר במלים "מתוך t הערכה למסירותו בשירות האינטרסים העליונים של המולדת". מאותו יום לא נודע לנו, לשורקי ולי, דבר על עבאס, עזבנו את המקום אפילו מבלי ששורקי יכתוב את הדו"ח שלו . הוא השאיר זאת לרופא הראשי ולא t יכולתי לשער בימים שלאחר מכן מה אירע לשורקי, או כיצד השפיע עליו אותו מפגש . תכננתי רבות להמשיך במאמציי עם שווקי ואותן דקות מועטות t שראיתיו במצבו הקודם החיו בי את התקווה, בפרט שבימים שלאחר מכן הוא נראה משתוקק להעלות את הנושא בהזדמנות מתאימה או בלתי מתאימה, וממשיך לחשוב עליו . הוא הפתיעני פעם באמרו : "אתה יודע, שכאשר אתה פוגע במישהו אתה פוגע בעצמך מבלי שתהיה ער לכך?" ופעם הוא צחק בהיסח הדעת ואמר : "תן למכה להכות, כי ידו המכה מושטת אל עצמו ומכה". והעניין לא הצטמצם בהרהורים. יום אחד נכנסתי אליו ומצאתיו עסוק בכתיבה, וברגע שראה אותי הוא אסף את ניירותיו וניסה להסתיר את הכתוב, אך אני הצלחתי לקרוא בין אצבעותיו ראשי פרקים אחדים : הפילוסופיה של ההכאה ... גרימת כאב היא חרב פיפיות ... וכיוצא באלה. שאלתיו למעשהו והוא אמר שהוא כותב מסה שיום אחד יראה לי אותה. ופרט לכך t היו מספר פגישות עם שווקי שהספיקו לשכנעני שמצבו שמילאני תקווה היה מעין התעוררות לפני המוות, ושהשינוי שחל בו והפך אותו ליצור חדש מוזר היה בבחינת דרך שאין ממנה חזרה, כפי שאי אפשר היה שעורו הטבעי ישוב אליו במקום הצלקות שמילאו את גבו . אכן הבנתי מה שנעלם t ממני במשך שנים, שלשורקי אבד אמונו באדם, ושהוא לעולם לא ישוב להיות בן אדם כמונו . אינני יודע מדוע כל פעם שהעליתי שוב כשכרוני את מה שקרה לא יכולתי לשכוח, למרות כל מה שראיתי והייתי עד לו, משפט שחשבתיו אז סתם משפט רגיל . אינני יודע מדוע לא הרפה ממני . זה היה משפט שאמרה אחת הנשים שבאו לשמע זעקותיה של נור. אולי זאת הייתה אום-עלי אל _ חסודה. היא אמרה - בשעה שעמדנו לצאת מהחדר כי ההישארות שם נעשתה בלתי t נסבלת, מה גם שחתיכת הבשר המדממת שבין שיניו של עבאס כמעט והכתימה כל מה שראו העיניים - שמעתי את האישה, כשהיא מלקקת את שפתיה לוחשת על אוזנה של האישה שעמדה לידה : "בשר הבריות, בתי . מי t שטועם בשר אדם לא יכול לשכוח את הטעם שלו . הלוואי שלא ימצא אלא את בשרו כשירצה לנשוך ... אללה, רחם על עבדיך!" שמעתי את המלים והן הצטלצלו כאותן המלים הריקות שאנו שומעים מדודותינו הזקנות ולועגים להן . אינני יודע מדוע הן אינן מרפות ממני .• ערלה לדגל •• א n ד הזנים של צמח משמש גם לרפואה. זד · המיי זה ידוע בשרף הצהוב הנוזלי-צמיגי שלו. המשמש לחיטוי. כסם ממריץ .כסם חיזוק אר כחומד לשטיפת הפה. אנציקלופדיית קולומביה, ניר יורק םאגמילי חשיבה ואתגרי כתיבה , קריאה ביעק םאג