יבח שלרנסקי בנאום פתיחת התער , הרוחנית" הפרריה של חברי רוחנית, אשר לפי קולב פירושה היה שיש לינוק שמכברת העם תכנים חד יטרי בצוררת חדשות, ההולמות אותם. ת זו יצאו בשצף קצף, מסיבות שרגרת, ת ואמנות שממאל ומימין כאח.ד משמאל ורו אלכסנדר פן ב"קרל העם" במאמר תר את "אפקים" שאיגם "חדשים" בטענה י הקבוצה אין רעיון מרכזי וכי השאיפה ל- אידיארלרגיה ביזם" שלהם אינה נשענת על ית. ולכן, על אף הגושפנקה ה"בלתי רשמית" חדשים", לדעת א מתקדמת", "אפקים ריאקצירגית י תרבות "איגרצגטרית ושמרם כך גם 29.1(. מימין באה ההתקפה מצד אריה שגיד ,יא שקיף", ששאל כיצד הרשה לעצמו שר העבר ורשים, לאחל להם הצלחה ולהזכיר באותה הז גרי, מ. כבטוב, איש מפ"מ, לברך את הצייר מגרת את מעמד הפועלים הזקוק לאמנות מתקדמת ,וי כבטוב כלל ':לא הטריח את עצמו לברר מ לפועלים ולאמנות. הוא לא שם לב מה רב המר בין האופי הפשוט, הטבעי והבריא של הפרע לבין אמנות מסובכת זר ]...[ של אמגים י התרחקו באופן נפשי מחייו של איש האדמה, ה שיה והמלאכה" )3.12.48(. מר" במאמרו "אמנות רעם" אר "עלבונו של האי א. נחבא התייחס לטענות מסוג זה מעל דפי "המש 'יילנער מלא, יכ יקולקטיב טמביני-ע להתבי~ש . ההתקיימ על'י במ מתקדמת ה"ארואגגרדית". ב 6-בדצמבר חדשים", רבה ת"א מסיבת "אפקים נשאו המרסיקאי פונק "ר גמזו, לאה גרלדברג, שלרגסקי רא. קולב. בתרם המסיבה רבת הנואמים ביד השאר עם בציור הרוסי, ניגש א. פן אל שלוגסקי, ם, בה התווכחו "אפקים . חד . להתפרסם בקרוב על ידי "בית הה ''רשפים". הספר ו מביאים בזה שני קטעים מתוך רהספ ת גילה בלס, העומד הארראנגרידת "אפקים דח תו-אביב" תאוניברסיטת והרצא כאגודה מאורגנת עד ·. ת ' תולדות קבוצת האמנים והתקיימה ילהנוסדה בלס בסוףמציגה 1948 את י "אפקים חדשים" כ קב ו צ ה . ל ו n ההפשטה לסוגיה ה , הישראלית את באמנות והשפעתה של הקבוצה על הרקע :·. מייצגת בהתפתחותה שהשתקפו בעיני הבי .יא דנה מאבקיה כפי מתוארת מסכת ה ~ המובאים כאן בדתי-חברתי של חדשים" ל בין סופרים רמשו . הקטעים י א גזנ משהר מן הר ~. שני זגי י י /1 -/. " IL• פלסאוז משווקת אב r ריס לצינורות פוליאתילן דןתר מאשר כל מפעל אחר בעולם. אתה דןעך למה!! בעשור האחרון מכרה ןפלסאר .·. עשרות מיליוני םאביזרי לצינורות פרליאתילן ובירת מ -30 מדינות ברחבי .העולם חייבת להיות סיבה טובה עמדו כובשת פלסארן את קהשו .הבינלאומיבעצם / יש כמה סיברת : חומרים באיכרת גברה ה . קדיובייצור . מבנה חזק ויציב . תאמינו גבוהה. התקנה קלה. םחיי .אורכים . אביזרי פלסארן נמצאים שבשימו בחקלאות, בגינון, בצנרת םמי עירונית, בתעשיה ובענפים םרבי אחרים. פרסאון , אחת ולתמיר. ~פינםאון ..... : ·,... . ... ·=· .. . . :·... ·:::=.:::: . '• ·:. =.=:=~~" ~ חיים גורי : משורר , מספר . עתו נאי . יליד הארץ . מתגורר בירושלים . מספריו שהופיעו לאחרונה :"איומה " (שירים) בחוצי הקכוץ-המאוחד ; "החקירה, סיפור רעואליי (פרוזה) בחוצ י עם-עובד ; "מחברות אלוליי (שירה) בחוצי הקיבוץ-המאוחד . פרסם לראשונה ב 11 עתון 11 77 ב 1980-• יהדוה גור-אריה: משורר, מתרגם, עתונאי. נולד בבסוניה . עלה ארצה ב 1950-. מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה :" זערורים - שירים בתכלת" בחוצי מחברות לספרות ;" שבחי הקיץ " בחוצי עקד ; "תעלולי טלי" (לילדים) · בחוצי ספרית פועלים, דבר . פרסם לראשונה ב 11 עתון 11 77 ב 1977-• יוסף גורני: פרופי להיסטוריה כאונ י ת " א. מסאי . נולד בפולין . עלה ארצה ב 1947-. מתגורר בת"א. מספריו שהופיעו לאחרונה : "אחדות-העבודה - היסודות הרעיוניים והשיטה המדינית ,1919-193011 בחוצ י הקבוץ-המאוחד ; "הקשר הדו-משמעי - תנועת הלייבור הבריטית ויחסה לציונות, 1917-194811 בחוצי הקכוץ המאוחד ; "השאלה הערבית והבעייה היהודית " בחוצ י עם עובד-אופקים . הופיע לראשונה ב 11 עתון 11 77 ב 1986-. שלומית גינגודל-גלבעו: מספרת , עתונאית , מורה לספרות. ילידת הארץ . מתגוררת בת"א . ספרה שהופיע לאחרונה : ייאו קיץ או סופו" בחוצי ספרית-פועלים . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• יאירה גנוסר: משוררת, מורה לספרות . מחקרים בספרות (במסגרת עבודה לקראת תואר דוקטור) . ילי דת הארץ . מתגוררת בת"א . מספריה שהופיעו לאחרונה : ייאפרת ואפ'ו" בחוצי מסדה , הספדיה הקטנה לשירה בעריכת אמיר גלבע ; יי מורדים מפרפרים" בחוצי הקבוץ-המאוחד . עומד להופיע : ספר שירים בחוצי הקמץ המאוחד . פרסמה לראשונה ב''עתון 1177 ב 1977-. נורית גוץ: מסאית, ד"ר לספרות עברית באונ י הפתוחה . ילידת הארץ. מתגוררת בת "א . מספריה שהופיעו לאחרונה : "חירבת חיזעה והב i קר שלמחרתיי בחוצי המכון הישראלי לפואטיקה ולסמיוטיקה , הקבוץ-המאוחד ; "עמוס-עוז - מונוגרפיה" בחוצי ספרית-פועלים . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1987-• ריסה דום : ד " ר לספרות עברית באונ י קיימברידגי (אגנליה) . ספרה שהופיע לאחרונה (באגנלית) : ייהערבי בספרות העבריתיי . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 11 77 ב 1987-• משה דור: משורר , עתונאי, עורן . יליד האץר . מתגורר בת"א. מספריו שהופיעו לאחרונה :" עפיפונים בהמסטדהית" בחוצי ספרית-פועלים ; "וכבר בהתחלתיי בחוצי עם-עובד ;" בראש השונית - מבחר שירים 1954-198611 בחוצי ספרית מערב . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1977-• יוסי הדר: משורר, מספר, מחזאי, פסיכיאטור. נולד בבלגיה . עלה ארצה ב 1947-. מתגורר בכפר-סבא . מספריו שהופיעו לאחרונה : · יימה שיש" (שירים) בחוצי ספריתפועלים ; "הצריף השדבי" (סיפורים) בחוצי ספרית-פועלים . ממחזותיו שהוצגו : "הלם קרב" ; "אוסטרליה הדרומית" ; "טייסיםיי ; "ביבוף" . חבר מועצת המערכת של "עתרן 1177. פרסם לראשונה ב 11 עתון 77" ב 1977-• אברהם הוס: משורר, מתרגם, פרופ י לפיסיקה באוני ירושלים . נולד בפולין. עלה ארצה ב 1933-. מתגורר בירושלים . מספריו שהופיעו לאחרונה : ייבאכן הקשהיי בחוצי עם-עובד ; ייתנועות ועצוריםיי בחוצי יחדיו -אגודת-הסופרים ; תרגום : ייהרכבת נהגה לדייקיי להיינריד בל בחוצי מסדה . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• יהדוית הנלד: מספרת . נולדה בפולין. עלתה ארצה כתינוקת. מתגוררת בת"א. מספריה שהופיעו לאחרונה :" רחוב המדרגות" בחוצי עם-עובד ; "החצר של מומו הגדולהיי בחוצי עם-עובד ; ייהכוח האחר" בחוצי סימן-קריאה . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1987-• שלמה טנאי: משורר, מתרגם . נולד בפולין . עלה ארצה ב 1923-. מתגורר בת 11 א . מספריו שהופיעו לאחרונה : "רגלי המבשר" בחוצי מסדה ; "מתון ההפיכה" בחוצי דביר ; תרג~ם : "הים הצפונייי להיינריד היינה כחוצי עם-עובד . חבר מערכת 11 עתון 77 יי . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• א.ב. יהושע: סופר, מסאי , מחזאי, מרצה לספרות אבוני חיפה . יליד הארץ. מתגורר בחיפה . מספריו שהופיעו לאחרונה : "חפציםיי (מחזה) בחוצי שוקן ; ייבזכות הנורמליות" (מסות) בחוצ י שוקן ; "גירושים מאוחריםיי (ורמאן) בחוצי הקמץ- המאוחד - סימן קריאה. חבר מועצת המערכת של ייעתרו 1177. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• : תן יונתן: משורר, עורן . נולד ברוסיה. עלה ארצה כילד . מתגורר בקמץ שריד. rJ ספריו שהופיעו לאחרונה : "שירים עד כאריי בחוצי ספרית-פועלים ; "חופיםיי כחוצי ספרית-פועלים ; "שירים אחריםיי בחוצי ספרית-פועלים. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• יוסי יזרעאלי: במאי, משורר, מרצ-ח באוני תייא . יליד הארץ. מתגורר כתייא. הפועי לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1983-• איתמר יעוז-קסט: משורר, מתרגם, עור,ן מוייל, מורה, נולד בהוגנריה. עלה ארצה ב 1951-. מתגורר בת 11 א. מספריו שהופיעו לאחרונה : "שלון ההנר, לשון היםיי בחוצי עקד ; "צינורות מוליכי-אשיי בחוצי עקד ; תרגום : "צבי הפלאות - אנתולוגיה לשירה הוגנריתיי ; בחוצי עקד . פרסם לראשונה ב 11 עותן 1177 ב 1977-• גד יעקובי: משורר, כלכלן, פוליטיקאי . יליד הארץ. מגתורר בתייא. ספריו שהופיעו לאחרונה :" עוצמתה של איכות" בחוצי שקמונה ; "הממשלה" בחוצי עם-עובד ; "החופש לכחור" כחוצי עם-עובד . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1985-• ידידיה יצחקי: מסאי, מחקרים (במסגרת ענודה לקראת תואר דוקטור) סכפרות, עור,ן אדריכל. יליד הארץ. מתגורר כת 11 א . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1984-• 3 המשתתפים בגליון הזה אורפז: · יצחק אורבןומ Q ;נר. נולד באוקראינה . עלה ארצה כנער . מתגורר בת יי א . מספריו שהופיעו לאחרונה :" הצליין החילוני " הרצ י הקיבוץ-המאוחד ;" הגבירה " הרצ י הקיבוץ המאוחד ;" העלם " ע o-עוב;ך הספרייה לעס . חבר מועצת המערכת של " עתרן 77". פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1978-. f~ בן-ציון אורגד: מוסיקאי , מתרגם . נולד בגרמניה . עלה ארצה כילד . מתגורר בת יי א . מספריו שהופיעו לאחרונה :" בין שפיות ללמידה -דו יי ח ביניים "," שוליים יפתוחיסי הרצי מאור ; עומד להופיע ספר תרגומיו לשירי צלאן בחוצ י ספרית -פעוליס . םפרס לראשונה ב"עתון 1177 ב 1984-• ' מרים איתן: משוררת, מורה לספרות . נולדה ביוגוסלביה . עלתה ארצה ב 1939-. מתגוררת בירושלים . מספריה שהופיעו לאחרונה :" יסמין ובנזיר יי בחוצ י צ י ריקובר ; "צירופים " בחוצ י עצמית ; עומד להופיע -" חיוך הלביאה " (שם זמני) בה וצ י זמורה- ביתן . פרסמה לראשונה ב"עתון 1177 ב 1979-• קדאר: משורר · אל-ג'נאבי עבדולעירקי . מתגורר בפריז. פרסם מספר קבצי שירה בערבית, אנגלית וצרפתית . פרסום ראשון ב"עתון 1177-ב 1987-• אנדד אלדן: משורר, מורה לספרות . מתגורר בקיבוץ בארי . מספריו שהופיעו לאחרונה :" קולה מלא הסתכלות" בהוצ י הקבוץ-המאוחד ; "עתה אתריי בחוצ י ספרית- פועלים ; עומד להופיע -" זורם, זהיר כזר " בחוצי הקיבוץ-המאוחד ; פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1978-• גבריאלה אלישע: משוררת . ילידת הארץ . מתגוררת בירושלים . מספריה ושהופיעלאחרונה : "הנשמה מילולית" הרצי סימן-קריאה ;" מוסיקה אחרת " הרצ יאדם/איכות ;" טקסטים ומיני-טקסטים " הרצ י עצמית . פרסמה לראשונה ב"עתון 1177 ב 1978-. אהרן אפלפלד: מספר, מרצה לספרות באוניברסיטת בייש. נולד ברומניה . העל ארצה ב 1946-. מתגורר במבשרת-ציון . מספריו שהופיעו לאחרונה : "מכרות האור " הרצי הקבוץ-המאוחד ; "הכתובת והפסים" הרצי הקבוץ-המאוחד ; יי בעת ובעונה יאחתי הרצי הקבוץ-המאוחד . פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1978-• ארז ביטון: משורר, עורן . נולד במרוקו . עלה ארצה כילד . מתגורר בת יי א . ומספרי שהופיעו לאחרונה : "מנחה מרוקאית" הרצי עקד ; "ספר הנענע" הרצי עקד ; דעומ להופיע -" זה האיש יי (שם זמני) בחוצ י הקבוץ-המאוחד . פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1977-• יוסל בירשטיין: מספר . נולד בפולין . עלה ארצה ב 1950-. מתגורר בירושלים . מספריו שהופיעו לאחרונה : "המוטבים" בחוצי סימן-קריאה/ הקבוץ המאוחד ; "כתם של שקט" בחוצי הספדיה ; ספרי סימן-קריאה , הקבוץ המאוח,ד כתר . "נסיעתו הראשונה של רולידר יי בחוצי ספרית-פועלים ; פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1978-• שמעון בלס: מספר , ד"ר לספרות ערבית באונ י חיפה . נולד בעירק . עלה ארצה ב- 1951. מספריו שהופיעו לאחרונה : "חדר כעוליי בחוצי זב 11 ם ;" חורף אחרון " בחוצי כתר ; עומד להופיע - "היורשיי בחוצי זביים . חבר מערכת " עתרן 77". פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1977-. אהרון: · יצחק בן נולד בבוקובינה (אוסטרו-הונגריה) . עלה ארצה ב 1929-. רמתגור בקיבוץ גבעת-חיים; מאוחד . מספריו שהופיעו לאחרונה : "בפתח תמורה" בחוצ י תרבות וחינון של ההסתדרות ; "במאבק על התמורה " בחוצ י עם-עוב,ד תתרבו וחינון ; "נעי~ הסערה" בהוי הקבוץ-המאוחד . הופיע לראשונה ב"עתון 1177 ב 1984-• אהדו בן-עזר: מספר . יליד הארץ . מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : "השקט הנפשי " חוצ י זב"ם ;" אין שאננים בציון " חוצ י עם - ערב;ך אופקים ;" הנאהבים והנעימיםיי הרצ י ביתן . פרסם לראשונה ב"עתון 1177 ב 1977-• משה בן-שאול: משורר , עתונאי . יליד האץר. מתגורר בת"א . מספריו שהופיעו לאחרונה : "לפעמים אני" בחוצ י מסדה ; "קבר החלוץ " בחוצי אגודת הסופרים-יחדיו ; ייספר קטלוגים פרטיים " בחוצי ספרית-פועלים. פרסם לראשונה ב"עתון 77" ב 1977-• גדליה בסר: במאי , שחקן, מנהלו האמונתי של תיאטרון חיפה . נולד בפולין . עלה ארצה ב 1950-. מתגורר בהרצליה הופיע לראשונה ב"עתון 1177 · ב 198Z• יעקב בסר: משורר, מתרגם, מייסדו ועורכו של " עתרן 1177. נולד בפולין . עלה הארצב 1950-. מתגורר בת 11 א . מספריו שהופיעו לאחרונה , "מאחורי ההריסות" רמבח שירים 1981-1961 בחוצי ספרית-פועלים ; "מישהו כבר מסכח בחצר" בחוצ י -ספרות פועלים . תרגם את "וידויו של חוליגאן 11 לסוגיי יסכין בחוצ י ייעתון 77". מאיר בראלי: עתונאי, עורן . נודל בליטא . עלה רצה כילד . מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : "עיונים בשיטות בכירות" בחוצי עם-עובד ;" עיונים במדיניות- החוץ" בחוצי עם-עובד ; להבין את בן-גוריון •· " בחוצ י עידנים - ידיעות א .חרונות . פרסם לראשונה ב 11 עתון 77" ב 1987-• הלל ברזל: מסאי , פרופי לספרות עברית באוני בר-אילן. יליד הארץ . מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : "משוררי בשורה" בחוצי יחדיו אגודת-הסופרים ;" ראמי גלבוע - מונוגרפיהיי בחוצי ספרית-פועלים ; "ביאליק ועגנוןיי בחוצי יחדיו -אגודת הסופרים . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 · ב 1981• חנךו בר-טוב: מספר, עתואני, עורן . יליד הארץ. מתגורר בת"א . מספריו שהופיעו לאחרונה : "הבדאי" בחוצי ספריה לעם ; "יהודי קטן" בחוצי עם-עובד ; יי אבמצע הרומאן 11 בחוצי עם עובד - הספרייה לעם . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1985-• חמולט בר-יוסף: משוררת, ד"ר לספרות עברית , כותתב תוכניות לימודים . ילידת הארץ. מתגוררת בירושלים. מספריה שהופיעו לאחרונה : יילקחת אוויר יי בחוצי מסדה ; יירק חירוקיי בחוצי הקוכץ-המאוחד ; "מתונת קופצות יי כחוצ י הקבוץ- המאוחד. פרסמה לראשונה ב 11 תעןו 1177 ב 1977-• עשור, ינראר-פבררא · גל · ר 1987 עמלה עינת: מספרת, תירפיסטית . ילידת הארץ. מתגוררת בחולון . מספריה שהופיעו לאחרונה : ייתקרית של ערביי בחוצי ספרית-פועלים ; ייעודך שרצה להיות עוזריי (לילדים) בחוצי זביים ; ייאני שונא אותה דוקטור! היא מזכירה לי את המרותיי בחוצי ספרית-פועלים . חברת מערכת ייעתון 77 יי . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב- .1978 צבי עצמון: משורר, מורה, עורן . יליד הארץ . מתגורר בירושלים . מספריו שהופיעו לאחרונה : ייעיצוב פניםיי בחוצי הקבוץ-המאוחד ; ייהכנה לנגדותיי בחוצי עקד ; ייעורףיי בחוצי הקבוץ-המאוחד . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• דן פגיס: משורר, פרופי לספרות ימהייב באוני ירושלים . נולד ברומניה. עלה ארצה ב- 1946. מתגורר בירושלים. מספריו שהופיעו לאחרונה : יימלים נרדפותיי בהוצ• הקבוץ- המאוחד ; יימוחיי בחוצי הקבוץ-המאוחד ; יישנים-עשר פנים יי בחוצי הקבוץ-המאוחד. נ .1986. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• לאישע פורת: מספר. יליד הארץ . מתגורר בקיבוץ עין-החורש. מספריו שהופיעו לאחרונה : "השגחה פרטיתיי בהוצ• ספרית-פועלים ; ייעונג שבתיי בחוצי ספרית-פועלים. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1984-. עודד פלד: משורר . יליד הארץ . מתגורר בחיפה . מספריו שהופיעו לאחרונה : םיביrכמיי מברגן-בלזןיי בהוצ• עקד ; ייקדיש ושירים אחריםיי בה וצי עקד ; ייסונטות גשם מטורפותיי בחוצי עקד . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• זיגמונט פרנלק: מספר, מתכנן מכונות. נולד בפולין . עלה ארצה ב 1952-. מתגורר בתייא . ספרו שהופיע לאחרונה : "זקנתה של מכשפתיי בהוצ• ספרית-פועלים . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• פאלו לצן: משורר . נולד ברומניה . התגורר בפריז . כתב גרמנית. ספריו האחרונים : ייחוטי שמשותיי ; "כסיית האוריי ; יי חצו הזמןיי . נ .1970. פרסום ראשון ב 11 עותן 1177 ב 1978-. ישראל קלות : פרופי להיסטוריה באוני ירושלים . מתגורר בירושלים . הופיע לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1987-• דינה קטן בן-ציון: מתרגמת, משוררת. נולדה ביוגו\ללביה. עלתה ארצה כילדה . מתגוררת נקרית-אונו . ספרה שהופיע לאחרונה : "יריעה ברוחיי בחוצי הקבוץ- המאוחד ; מתרגומיה : יימצבת קבר לבוריס דוידוביץיי לדנילו קיש בחוצ י אדם ; "תיאור של מותיי לדוד אלבחרי בהוצ• ספרית-פועלים. פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1981-• יורם קניוק: מספר. עתונאי. יליד האץר . מתגורר בתייא. מספריו שהופיעו לאחרונה : "ערבי טוביי בהוצ• כנרת ; "ארבעה ספורים ושיריי בהוצ • הקבוץ-המאוחד ; ייבתויי בהוצי מעריב . חבר מועצת המערכת של ייעתרו 77יי . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• אסתר ואב: משוררת . ילידת הארץ . התגוררה בפיית . מספריה האחרונים : ייגן שחרכיי בהוצ• . תרמיל ; ייתפילה אחרונהיי בחוצ י עם-עובד ; יישירי אסתר ראביי בחוצי מסדה . נ. 1981. פרסום ראשון ב 11 עתון 1177 ב 1977-• דליה רביקוביץ: משוררת, עתונאית. ילידת הארץ . מתגוררת בתייא . מספריה שהופיעו לאחרונה : ייאהבת תפוח הזהביי בחוצי ספרית-פועלים ; ייחורף קשהיי בהוצ• דביר ; ייאהבה אמיתיתיי בחוצי הקבוץ-המאוחד . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1987-• לייב רוכמן: משורר . נולד בפולין. עלה ארצה ב 1950-. התגורר בירושלים . כתב ביידיש . מספריו האחרונים : "בדמיין חיייי (תרגום לעברית) בחוצי יסודות ; "בצעדים סומים על-פני האדמהיי (תרגום לעברית) בהוצ• עם-עובד ; עומד להופיע : ייהמבוליי . נ .1978. פרסם ראשון ב 11 עתון 1177 ב 1987-• שלום וצבי: משורר, מורה . יליד הארץ. מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : ייחלל נקייי בחוצי עקד ; ייבפינה שאנייי בחוצי הקובץ-המאוחד ; ייטורף פרחיםיי בחוצי עקד . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1977-• אנטון שמאס: מספר, מסאי . יליד הארץ. מתגורר בירושלים . ספרו שהופיע לאחרונה : ייערבסקותיי בחוצי עם-עובד . חבר מועצת המערכת של ייעתון 77 יי . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• זיוה שמיר: מסאית, דייר לספרות, ראש מכון כץ אבוני תייא . ילידת הארץ . מתגוררת בתייא. מספריה שהופיעו לאחרונה : "הצרצר משורר הזלותיי (לחקר הסיוד העממי בשירת ביאליק) בחוצי פפירוס ; "שירים ופזמונות גם לילדיםיי (לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער) בחוצי פפירוס ; מעורכי המהדורה האקדמית של ייכל שירי ביאליקיי - מכון כץ בשיתוף עם חוצי דביר . פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1985-• גרשון שדק: פרופי לספרות עברית באוני ירושלים. נודל באוסטריה. עלה ארצה ב- 1939. מתגורר בירושלים . מספריו שהופיעו לאחרונה : ייגל אחר גל בסיפורת העבריתיי בחוצי כתר ; "סהיפורת העברית lSS0-1980 יי (כרן בי) חברצי חקובץ-המאוחת כתר. עומד להופיע בתרגום מגרמנית - על סופרים יהודים דו-לשוניים, בחוצי שרקן . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 · ב 1981• אילן תורן: שחקן, במאי <תיאטרון חיפה) . יליד הארץ . מתגורר בחיפה. מפרסם שירים לראשונה בגליון זה. רוב הפורטרטים בגליון זה, צולמו על-ידי יותנן טווגונניק. עתרן 77, גל' 84-SS המשתתפים בגליון הזה ((המשך יעל לוטן: עתונאית, מספרת, עורכת . ילידת הארץ . מתגוררת בתייא . ספרה שהופיע לאחרונה : ייעמוס אוריוןיי בחוצי אדם . ארבעה רומאנים נוספים התפרסמו בחוייל בשפה האגנלית. פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1983-• דן לוי: משורר, פיסיקאי. יליד הארץ. מתגורר בתייא . ספרו שהופיע לאחרונה : יימחוגהיי בחוצי ספרית-פועלים. פרסם . לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1977-• שעמון לוי: מתרגם, במאי, דייר לתיאטרון אבוני תייא. יליד הארץ . מתגורר ברעננה . מספרי תרגומיו שהופיעו לאחרונה : "השקיעה של הטיטאניקיי בחוצי ספרית-פועלים ; "תסכיתים של סמואל בקטיי בחוצי כתר וכן עשרות מחזות נוספים . מעורכי המדור לתיאטרון בייעתון 77 יי . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1986-• מנשה לוין: מספר, מחזאי, נולד בפולין. עלה ארצה ב 1925-. ספריו האחרונים : יימאה לילות ביפו העתיקהיי בהוצ• ספרית-פועלים -הקיבוץ-המאוחד ; יישלושה מלאכים מושלגיםיי בחוצי הקבוץ המאוחד - ספרית פועלים ; יישמשון ודלילהיי (מחזה) בחוצי אלף . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1987-• עמוס לויתן: משורר, עתונאי. יליד הארץ. מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : יילילה ועליויי בחוצי ספרית-פועלים ; ייארץ ·~ נעריי בהוהקבוץ-המאוחד ; יינסיעה עירוניתיי בחוצי ספרית-פועלים . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• יעקב ליכד: מספר. נולד ברינה . שהה בארץ ב 1945-. כתב בגרמנית ובאנגלית סיפורים בעלי משקעים אוטוביאוגרפיים. פרסום ראשון ב 11 עתון 1177 ב 1987-• שלומית לפיד: מספרת, יוייר אגודת הסופרים. ילידת הארץ. מתגוררת בתייא . מספריה שהופיעו לאחרונה : ייקדחתיי בחוצי יחדיו - גאודת הסופרים ; ייכחרס הנשבריי בהוצ• כתר ; ייגיא אונייי בהוצ• כתר. פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• אהרן מגד: מספר, עתונאי . נשיא מרכז הפאן הישראלי . נולד בפולין . הגיע ארצה כילד . מתגורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : יימסע אכביי בחוצי עם-עובד ; ייהגמל המעופף ודבשת הזהביי בחוצי עם-עובד ; "מעשה מגונהיי בחוצי עם-עובד . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• יעל מדיני: מספרת. ילידת הארץ. מתגוררת בתייא . ספרה שהופיע לאחרונה : ייקורים ונקודותיי בחוצי סימן-קריאה. פרסמה לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• טאהא מוחדמ עלי : משורר . יליד האץר . מתגורר בנצרת . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1984-• יוסף מונדי: מחזאי, במאי, נולד ברומניה . עלה ארצה ב 1951-. מתגורר בתייא. ממחזותיו שראו אור לאחרונה : יימושל יריחויי בחוצי עכשיו ; ייהמשיחיי בחוצי סתוית- עכשיו ; עומד להופיע - קובץ מחזות בחוצי שוקן. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1977-• גברילא מוקד: מסאי, עורן, דייר לפילוסופיה באוני בייש. מתגורר בתייא. מספריו שהופיעו לאחרונה : "השיפוט האמנותי" בחוצי יחדו - אגודת הסופרים ; עומד להופיע : "חלקיקים ואדיאותיי (הפילוסופיה החלקיקית של גיורגי בדקלי) בחוצי אוני אוקספורד ; יישני סיפורים סמליים של שייי עגנוןיי בחוצי שוקן . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• סמי מיכלא : מספר' הידרולוג. נולד נעירק . עלה ארצה ב 1951-. מתגורר בחיפה . מספריו שהופיעו לאחרונה : ייחופן של ערפליי בחוצי עם-עובד ; ייחסותיי בחוצי עם- עובד ; ייאלה שבטי ישראליי בחוצי ספרית-פועלים . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1979-• תמר משמר: משוררת. סטודנטית . ילידת הארץ. מתגוררת בתייא פרסמה לראשונה ב 11 עותן 1177 ב 1979-• עדדו סברדליק: משורר, עתונאי. נולד בארגנטינה. עלה ארצה ב 1965-. מתגורר בתייא. מספריו שהופיעו לאחרונה : ייפרשי האישוןיי בחוצי עקד ; ייחלונות בסחףיי בחוצי מעריב . פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1982-• ששןו סומך: פרופי ללשון ולספרות ערבית אבוני תייא, מתרגם ומסאי . נולד בעירק. עלה ארצה ב 1951-.· מגתורר בתייא . מספריו שהופיעו לאחרונה : ייהמקצב המשתנהיי (על נגיב מחפוז), ~חוצי בויל. הולנד ; יינהר פרפריי (תרגומי שירה לבנונית-סורית) בחוצי ספרית-פועלים, ומחקרים רבים אחרים בערבית ואבנגלית. חבר מערכת ייעתון 77 יי. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1977-• . רוני סומק: משורר, מורה לספרות . נולד בעירק . הגיע ארצה כתינוק. מספריו שהופיעו לאחרונה : ייגולהיי בחוצי מסדה ; ייסולויי בחוצי מסדה ; ייאספלטיי בחוצי מסדה. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1977-• אריה סיןו: משורר, מורה. ילדי האץר. מתגורר בתייא. מספריו שהופיעו לאחרונה : ייחיבוקיםיי בחוצי עם עובד ; יילחיות אבר-ץישראליי בחוצי עם-עובד ; ייאישרוריםיי בחוצי ספרית-פועלים. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1978-• בעוז עברון: תעונאי, מסאי. יליד הארץ. מתגורר בתייא. ספך; שהופיע לאחרונה : "מדת של חוותיי בחוצי ספרית-פועלים . עומד להופיע - ספר עיון בהוצ• דביר. פרסם לראשונה ב"עתןו 77" ב 1980-• אבי עח: מסאי, עורן, מתרגם, ד"ר לתיאטרון אבוני תייא . יליד הארץ . מתגורר בתייא. מתרגומיו שהופיעו לאחרונה : ייחסוחר מוונציהיי לשקספיר בחוצי מסדה ; "עלייתה ונפילתה של העיר מחגונייי לברטולד ברכט בחוצי זמורה-ביתן ; עומד להופיע - "עסהרה" לשקספיר בחוצי ספרית-פועלים. פרסם לראשונה ב 11 עתון 1177 ב 1986-• 4 צילום : מנוחה בדפמן דליה דביקוב.., r דליה רביקוביץ בוא יבוא הפרנס תקנת חבקו w ~ים כ;קפ;ת ~לי :P ג:ודדמת חושים לע.וא:זל w ס יר, ~גי ~רי~ה זגו$ה םירvז~ו ןקק.ל זכןש. כמ.רוה 7אוקסר 9ט . ו:;נס~ח iJ ד~ת T) את +~~קבות מה Wיר:ז~מfז ז;י~ן זקליש סזקדת ;:ווקק;ם וזקגי זקליש :p.יגיtקזן w מ~ז:רי אוגכר . ריח ט;ב i לה ז;י י.חי~fזiJוקל;ן ו:;נ~כת iJ ד~ת. ו Wמ f' ז:רי א;גכן ךא;גכן ךא;גכן . ~ם i ך~ה לי V!iJ~ה . ~י ןק~~~עי ראש !~יו לשם המליצ תנrור~ בק.ר ע,שו~ה ז;ן~~ים ~ףות ולr;ז~ג";ת, ו$דם :p מ; ~דור הקוז:r :;בזקקי~ת; . בוא .א;ב~ אומדים .על ה!!ם שאיגפו נח .יל~כ;tj? ~ה וז;יץי .י~נ;:~ נברחבי הזפדבר אני' אל ה!!ם לא ~~ג•~ וע.פנות ננק,ר ~זאת לא גכשובי;~ ;ש~רכת על -מד Tרכה ~ם ם~~ :P~ ~איות ק~ל;~~ךים ל~א ול~אן w T ר w גים. ~ין ןקוק.ץ ן~ד ן;וק.ה לדה . ולר ז~~ T~;·וrכד~ ול~ י~' i וכזכה ~גינו סיו מו i דות ~ל ס~ער או סח'ךש. :p ~י אןךןו;rקז לו ~ לי נם הג;ר~~קות :;בלז:רי ~ל~ה ת;פךזpןסו זק v. ~מות אל פתותי השלג ~גי w ך ~ה iJ ךגגה ןוה דק ט~pזס זק~ש לי ל;מד. ס~ר~ה · י~~~מ i י ז;ן~לע ססד . ו:;נ;י~ם י~~שוסק,ת w ~ים ~לג סירם ן~~~ ~ע.וק.ק +ג+זקבוסינו ~גי ה~ז:rקז סרגוה :פשהוא יגעי הוא ידאה . ואינני אומרת שום זכר ןדוד כמ,מק~ק. לז:.rב ולא לז:.rנ. . ל~ iז;יים -י-~~ ז;ןג;רם~~ת לזגגכה . קך, ~~· ל~'"ל~; ס~~~ךת סא;ך י~~ זקנגכןת jl:p ~ות מ~ל ןק הג;רנ~ל ל~גf נחו ז;ין ס~ 9~ה . :;כזק~ט ןק~י~~י זו~ךת, ו~יזו רוזכ טו;ה סךגכה i לינו :pאוקסר 9ט :p ןקו$ןם כ;סג ז;י~סג ןק W.ה.~ םינגקtסםיז:rן;ג;מi ליי :;בקןת וזאת ~~וק.ת i:P ~ה זק~י j? ה f ;ר :p ראשית ס"ום ~מתלחשים מאח ;יד בג; . מבחינה מעשית ומננחינה אחרת. וכוקה ז:רקוות טובות ;ך+זיךה ~נו ~:~~ק: ~לז:רי .. ת~~ל~ - מה · ו~ל w ~מרז:רי ~~נו ."."רסו; ~J ת :::זכקר :::זזpzיכי . ~גי תכrפנt כהרוגים ס~לה .יוז;r.קזי:הכrי~~q טו~ה ו:;וr;ז:פוr:ז ~רון ל i?וכז;r ~גכנו לך.ןר שק•ות ןקל לסם וג:ופ~וים, , דק םיpז~קז2$ זק~ם סע.וז וזכיו iw ה il לה :;כי לע.זאזל ;:דןקיר ל~' ~ןקר ';ב?גו$ T ~ואנו לא ונךךי:r.םקtל ?~ז.ורים שוב לא יר:זאכז.r שום ן.ן;;יךת. ~גי ורי~ה זג 2$ ה ו;י 'V רים. זקק,ל יכןש :p זךזקבון . ~מ,רון . ~ו; 7 2$ לה ~~יז;ןית זוז לי ~גי שו.ז;ןק,ת ואו\ק~ת ~ת זזךני ל ryזור 7אוקסך 1קט ל~ע.דות ij שוק םכגכזוו.t ס~ z וקה זקל .סדו~לים ל~כיר ס~ח. לז:רקכת ;:זננקר' ןק ל+יז:רים ~גי צו;וק,ת זגס.מת iJם~~ . ~ל ססךכה :::זזpr:זיהזV ל~ג:וע :י~ ~גי ת~וrנ:P עו~י ןק~ן j?ךה : זןם ~היד ;ועוךקים . .ז~tז זקלי Q ה ~וז;ןית. 18.5.85 ארקהרסט - עיירה קטנה בכניסה הדררובית לפארק הלאוימ ~לי לס~יוכ ל Jה ו י~ p ז,כיטי בקליפררנהי. זלי לס:;נליג חןף ו r.i2. מתוך הספר אההב אמיתי n היוצא כקחב בהרצאת הקיבזי עד ~~זעי ראש זזדם המאוחד. 'גנ.יי .ורן ~~וות עךן לא ד~נכה . 5 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 פאול צלן ., *' צרה · הובלה .מגרמנית : ציון · בן ואווג ~ן . הון j? ן . זק~ך ,-•; * מו:;נא ~ל נךת- ry1ןקיקי p.~tק~:זד זץ.טח ד~ד .'דזזקt~ ~ם ~ק:;בה ז~ ~ין ת~עקtל~iי:ז:7 ~סותו ~t' ~ד - היא ~רזכה - לא ~t;' ב ~דגכב ' .דן~~ג;: .םי~נ;:~סל:;נך.?ד~ 9 ה ~ך;גרים. ה~כi ~ם ~ללי ז:: i?~י 6: &ד טרפ ס:ה לנו. קןא ן'א *7 וד - רז 5ה ! ר~ה לא עוד -לו ! ~ףי~י. ~ך~י~י )t;כי:;גי'i? ~י לך. ?Wדי;Iוi9~יר ; ~ין זזחות. ~סה ~זק~א t'ילולבקt)j2 ך~י ; י:;נל: נמצא נבנגית. ;ג;:גל 'r.כה~ת זכ~ה להפליא של טעמים וניחוחות, צבעים לו הרובד שלו . ומראות, חיתה קוראת לי ממרחקים . השירים היו גשרים , הנמתחים אל תבנית נוף המולדת . מדוע אני מספר על כל אלה? משום שתנחוור לי, כי • בחלוף השנים איו התבנית מתרחבת אלא מתכווצת . הייתי מהרהר בקסטנר, ובייתכסיס היצירתי" שלו, ה~?~ירו:; של המולדת נעשית ממשית יותר ככל שחוג- מבטה מצטמצם . הארצות הרחוקות נסוגות מפני ארץ- אבותן שנים נידחות שבהן העפלתי מתל-אביב ישראל. ירושלים נסוגה מפני תל-אגיב . העיר נסוגה לירושלים כדי לכתוב שירים. תאני הלחץ, שבהס הייתי בגעגועים, בכמיהה. מתחת לאספלט האדמה נעשית שרוי בעיר-הודלתי, בלמו את כתיבתי וככה, פעם אדמתית יותר . הע.שב נהיה עץ.י 1י:; יותר בכינרת- נעפם, הייתי נוסע ירושלימה. כבר העלייה, שהיה צמיחתו המצטמקת. המים הם מימיים יותר בזרימתם האוטובוס עולה מן המישור אל ההרים, טילטלה אותי iJr,כ~ט:;;~ךת, המופנמת . ז,נו;;ניז.ןד למימד. שער-הגיא היה מעיו שער, שבו עוברים המעגל מבקש להיסגר . קסטנר כגר אינו צריך להרחיק, מזמן לזמן, מהווייה להווייה . מנעד לחלון הייתי רואה בחשמלית שלו' עד לקצווי הכרך .• את תמורות הנוף . איכות האוויר חיתה משתגית נעליל. משה דור משה דור 9 גל' עשור, ינואר-פברואר 987L חצר המטרה אהרן אפלפלד למחרת ישב עם רודה קראוס וגמע כמה כוסיות קוניאק . רודה היתה רגועה ושאלה שאלות וקורט היה נלהב. הביא מובאות מן המקרא ומן המדרש . נחרץ בעדתו היה אותו ערב. כי עולם בלא אלהים חסר שחר הוא. ומוטב שלא להימצא בו. משהו מקולו משהו מאמונתו שבו אליו והוא דיבר בלעג על כל אלה אשר מתכחשים לאמונת אבותיהם וממירים קנינים גדולים בנכסים חולפים. הדברים כנראה נגעו ללבה של רודה קראוס, פניה נפלו ואידה יופי אחר, כמותו לא הבחין אצלה, עטף את פניה. מאוחר יותר סיפרה לו על הגלים העכורים השוטפים אותה בחודשים האחרונים. קשה לה לצאת מן המיטה בבוקר . קורט ישב והקשיב בתשומת לב דרוכה וככל שהקשיב שב אליו הקול משכבר הימים. קול רב. שאת לשכתו היו פוקדים אנשים. והוא היה מקשיב להם ולפרקים מעיין בספר, כדי לראות מה אמר~ חכמים. "אסור לו לאדם להתמכר למרה השחורה י" פנה אליה ישירות . "אחותי מריאנה יורדת לטמיון . הרי אתה זוכר את מריאנה. בעלה מטיל עליה את אימתו והיא יורדת לטמיון." פרצה פתע בבכי . "מיהו בעלה, מיהו הנבל," "הנסיך פרן טאוכן. אדם ללא צלם. רב סמל." "כמה שנים נשואה ".;ל "כבר חמש שנים, חמש שנים תמימות של גיהנום." - אמרה והליטה את פניה בשתי ידיה. "היא חייבת לעזוב אותו." אמר קורט בקול בוטח. כאילו השמיע הלכה פסוקה. "אבל יש לה שני ילדים. נכון יותר ילד וילדה." "אין זה משנה . היא חייבת לעזוב את הגיהנום ויפה שעה אחת קודם." מודר, המלים הישנות והחיצוניות, שקורט השמיע אותן בביטחה, הרגיעו את רודה. היא ניגבה את הדמעות ואמרה : טוב שאתה נמצא לידי . לא הייתי יודעת מה לעשות. היה זה קולה משכבר הימים. קול רך ומפונק. כשרבים היו מחדרים אחריה והיא היתה נאהבת. המלים הרכות הללו, שצריכות היו לשמח את קורט. העלו נגד עיניו את הספרים על האצטבאות . כבר שבועות לא נטל ספר לידיו. האותיות העבריות הולכות ונסוגות מתוכו. מדי פעם עולה בו פסוק ומאיר בו מראה נשכח : בית כנסת או לוויה להבדיל. אך מיד כבה. "אני שוכח את תלמודי," פקע הפחד מתוכו. "נדמה לך," אמרה רודה, שלא ירדה לפשר המלים. "שנים רבות עמלתי על תלמודי . עליך לדעת. לא באתי מבית דתי . הורי הועידו אותי לרפואה . הלימודים לא היו קלים לי." "והיכן למדת, אם מותר לשאול." "בבית המדרש התיאולוגי, מוסד קטן ולא נודע אבל מצ~ין במעלותיו . הכל בזכות איש אחד, הרב הרציג." "הרפואה לא דיברה אל לבך. אני רואה." "לא, מעולם לא. הורי. דכורנם לברכה, לא מחלו לי . ציערתי אותם על לא דבר. משוכנע הייתי כי חיי נועדו לרבנות." "ומה הביא אותך לאמונה י יקירי." "אינני יודע, אמר וסומק של בושה כיסה את פניו. כמו חדרה עין דרה לסתריו. אינני יודע . הייתי נער . נמלטת~ מהבית, באידו ביטחה משונה . ישר לסמינר." "חזיונות פקדו אותך ." "לא . אינני זוכר. התנ"ך הקסים אותי," "ולא פחדת." ".אל" שאלותיה פסקו לפתע . היא גמעה כוסית, ועננה של קדרות ירדה וכיסתה את מצחה. קורט ביקש לומר דבר אך המלים חמקו מפיו. ברור היה לו, שהיא אינה מבקשת את רעתו. אבל בינתים, משום מה, פגעה בו. "אני מקנאה בך. פתחה את פיה. אני לא עשיתי דבר אחד מועיל בחיים. לאחיותי לא עדרתי. הכל בחופדה, טעות אחר טעות. ועכשיו מה יש לי. אפילו חדר משלי אהרן אפלפלד אין לי." "אבל היית נאמנה לעצמך."היחס . את מבינה ." "מה נאמנות. עשיתי הכל בלית ברירה . כשהגיעו מים עד נפש . אתה ביקשת "ואינך רואה אותן עוד." לקרב עצמך אל אמונתם של היהודים. עשית זאת בלב שלם ." "לא . מאד נישאו." "הצלחותי לא היו מרשימות, האמיני לי." "אני, אמרה רודה, אין לי ילדים . בשעתו הצטערתי שאין לי ילדים . עכשיו אני לא "עשית את הבלתי אפשריי אני מוכנה להעיד בכל בית דין ." מצטערת. הילדים הם כפויי טובה. גם אני הייתי כפוית טובה ." "את טועה," אמר ועשה תנועה של ביטול כלפי עצמו . קורט זכר עתה, בבהירות רבה, את הפגישה האחרונה עם אשתו, את ידו שלו, הרועדת, אשר לפתה את האגרטל, את התנופה והנפץ אשר החרידו את הבית רודה שכחה עתה את עצמה. היא התקרבה אליו בפה פעור-תמיהה. . "היו לי . המשיך . כוונות טובות אבל לא היה לי אומץ . אשתי . אף שגדלה בבית הזכר הדה אשר עמד לנגד עיניו הבהילו והוא קם על רגליו . "למה אתה ממהר," שאלה. מסורתי. נכון יותר מסורתי למחצה, לא היה לה יחס אל האמונה." "זה לא עניך אותה?" "אני לא ממהר," השיב בפיזור דעת. "לא. אני חייב להודות. את אי-היחס, אם אפשר לומר כך י הנחילה לבנותיה." רודה חשה כי מראה רחוק בא לכאן והחרידו . וכדי להסיח את דעתו שבה לדבר אמר והצטחק בקול קטוע אך נשמע. על עצמה, על יסודי האמהות הגנוזים שלה. היא דיבהר בפשטות כאילו לא "קשה לי להבין זאת." מדובר בה. "את צודקת," אמר משום מה. "הדבר פשוט מאוד, פשוט בתכלית הפשטות . ה~ם היא שהנחילה להם את אי- "אינני יודעת אם אני צודקת." נרתעה . 10 עתרן 77 י גל' 84-85 • "את עובדת כחנות אצל אופנהיימד." הק r. "כשנת אני לא עונדת. מד אופנהיימד הסכים שלא אענדו "בשבת. "מצוין." נדד מנה לו מלה זו . מדתה הרכינה את ראשה. עתה שם לכ : פניה נאדנו. הצואד צח. הצואדון סמדוכ ככפתור של צדף . "מ i} שלום אמך" נזכר לשאול . "היא נכפר, היא ככיתה," דיברה כהטעמה נפדית דנה. על פניה ריחפה ישרות נעימה. קורט הסיד את המצחיה מראשו וניגב את הזיעה. הפעולה הזו. שהוא עשה אותה כנהסח הדעת, הזכירה לו כצריבה. כי הוא אינו עוזר עוד לאנישם. חרדותיו מכלות בו כל חלקה טונה . "במה אוכל לעזור לך," שב אליו הקול הרבני משכבד .הימים "תודה, אמדה. אני לא זקוקה לעזרה." יושר היה במבטה . הוא זכר עתה. כי בפגישה הראשונה אמדה. אם כי לא במפורש. כי האם השלח אותה אליו. כדי שהוא יפנה אותה למשפחה יהודית הגונה. הוא לא טרח למענה. לאמיתו של דבר, נמחקה מדבררנו. "האופנהיימדים היו פעם יהודים אך המירו את דתם." אמד בחיוך משונה. "אני יודעת ." השינה נעניניות . "טוב שאת יודעת," אמד אך מיד תפס כי אין ן; אמידה תמימה אלא הלשנה. "הם אנשים חניכים." ביקש לתקן . "מאוד," אמדה . "ויודעים הם . שאת בתו של לודויג פדייבודג." "אמרתי להם . לא כיחדתי מהם דבר." "כך נאה ." נתגלגלה לפיו מליצה זו. "אמדתי להם, כי ברצוני לחיות כאמונה היהודית." הוא שם לבו.כמונן.לצרוף - אמונה יהודית, ורגע ביקש לתקן כדדך שרגיל היה : 'אין אמונה יהודית יש יהדות: אך הוא עצר את לשונו. היא עמדה על מקומה והתמיהה לא סדה מעיניה. לאחד מכן סיפרה לו, כי חיתה באולמן וקנתה שם סידור ישן . היא ביטאה את המלה 'סידור', כדרך ישהודים מבטאים אותה וניכר היה, כי שמעה מלה זו מפי אדם. שנהג לפנים להשתמש בה. "היכן כאולמן." נבהל . "כבית הממכר לחפצים ישנים." עתה ידע באיזו בהירות, המצטללת דק כסיוט, כי את החודשים האחרונים הוא :;נילה בין ' הנשר הלבן' ו'מאודת העכבר', לא התפלל ולא פתח ספד. האבק אוכל את הספדים . הוא חש געגועים על הספדים האהובים המונחים דוממים על האצטבאות . "יש דין ויש דיין. כלום לא כך אנו אומרים," פנה אליה שלא לעניך. "כן. אדוני הרב," אמדה נחושה, כי הרב השמיע אזיה לקח דתי. "עשית כבדת דדך. גבירתי. כנרת דרך הראויה להרבה העדנה. אמר ומיד חש כי המלים הולכות ומזדייפות בפיו. אם יש בעיה. אל תהססי. אין עלי שום עול עוד." אמד ופנה לדרכו . "תודה," אמרה מדתה. עתה דאה בנהירות את אביו מדים את שתי ידיו ואומד : נשגב מבינתי. כפות ידיו סמוקות. תמיהה ופחד כעיניו. אינך רוצה ללמוד רפואה. אתה נוסע ללמוד רבנות . נשגב מבינתי. אני מדים את שתי ידי. לאחד כעשה . ליד החלון ב'נשד הלבן', יעד כמו בחלום ברור, כי משהו בו אינו כשודה . אולי מפני שלא שמע בקול אכיר . כיבוד אב ואם קודם לכל. מחמת זה נשכח ממנו תלמודו. יהודי בלא אותיות קדוש אינו יהודי. "מה אוכל להציע לאדוני," פנה אליו פטר במבט רך. "כוסית." "ומה עוד ." "לא דבר. עליך לדעת, יקירי. עלינו היהודים אסור החזיר ואנו מקפידים על כך מאד. עם משונה הם היהודים. עם עתיק עם חוקים עתיקים," שב אליו במפתיע הקול משכבד הימים. ~טר. שלא עמד על הקשרם לש הדברים, הרכין את ראשו ואמד : "מיד אניא לו כוסית." "שמע. יקירי, אמד קורט . הייתי דב שנים דנות. נסיתי לעשות מה שהיה מחובתי לעשות, אך לא תמיד השכלתי. האנשים מעידפים חיי שעה על חיי נצח ." פטר נדהם מהצירופים המשונים וביקש לשוב אל דוכנו. אך קורט שהיה שדרי נהלך דוח של מטיף . עצר נעדר ודיבר על הצורך לדבוק בכתבים העתקים האוצרים בתוכם לא דק חכמת חיים. אלא הוראות גנוזות וסמי חיים. "אסור לנו להתיאש. יש מעינות חיים. יש." תוך כדי דיבור חש. כי הפריז הפעם ופסק לדבר. "היכן ידידי ליאופולד," שאל מאוחד יותר. "היה אתמול . השתכר." "חבל שלא הייתי . מי לקח אותו הכיתה." "פאולה לקחה אותו הביתה. בקושי עמד על דגליו." אותו יום ישב שלוש שעות רצופות ב'נשר הלבן', שתה הרבה ומצב רוחו השתפד . נדמה היה לו , כי הכל הולך למישרין ובשובו ii ביתה ימצא שולחן עדרך. לחמניה ומדק ירקות חם. וגם לאחד מכן. כשהשתרך לאטו בשביל, גומע את דמדומי הערב, לא סדה ממנו הרוח הטובה . שוב ראה עצמו נוסע ברכבת פשוטה בעדנות פולין . הרכבת חולפת על פני עיירות יהודיות קטנות , האלונים גבוהים מבתי העץ . הנהרות הומים. ולפתע נעצרת הרכבת והקונדוקטור מודיע : ז'אדונה. תחנת עץ קטנה שכמה יהודים צנומים עומדים לפתחה. מסתבר, שהם מחכים לו . ידעו כי יגיע אליהם . עתה משהגיע אליהם. הם שמחים בו כבאח שאבד להם. כשפתח את דלת הבית וכל העזובה טפחה על פניו, לא נפל ברוחו . מדומם היה . מן המראות שניגלו לו. הוא ניגש אל הלשכה האפלה, הוציא את הסידור מן המגירה ועמד בתפילה . פרק מתוך נובלה. "את צודקת בהחלט . הנדידות היא מנת חלקנו ומוטב שלא לצפות לדבר . הצפיה לטובת הנאה עושה אותנו רשעים ." הכאב הישן . הרדום. שב לפעום נדום חזהו וקיצר את נשימתו. לאחד מכן התעשת ודיבר על ליאופולד, על מסכנותו, על הכפריים הטורפים אותו יום יום בלא רחמים. על אשתו שאין נידו לאשפזה. "צריכים לעזור לו. לך ודאי יש "קשרים. "יש לי . אבל את הרי יודעת מה קשה להוציא מהם פרוטה ." "ואין עוד עזרה הדדית בקרב היהודים." "אין עוד יהודים . יקידתי." "אם הם לא יתנו . אני אתן . אני לא מחבישת. אני מוכנה לענוד בכל עבודה, ליאופולד ראוי לעזרה." "אין כל ספק" אמד וקם על דגליו . השעה חיתה שחים וחצי. המקום הלך והתרוקן . שלוש נשים ישבו בפינה ופטפטו בקולי קולות . הבירה עשתה אותן מאושרות . "הדשה לי להזמין אותך הפעם . בילינו ערב יפה ." "זה יעלה לך הון תועפות ." "הכסף בא לי היום כלאחד יד" דיברה דודה בלשון של נערת הפקד . בלבו שמח . בארנק; היו דק שטרות ספרדים. "אגב," אמד, "יש לי כמה יחפצ בית למנוד . למי אפשר למנוד אותם." "כחנות לממכר חפצים ישנים . בשעתו גם אני מכדתי להם." "הם משלמים טוב ." "הם מדמים." לחשה . הפעם לא הזמינה אותו לעלות לחדדה. קורט התכופף ובהרכנת ראש נשק תא ידה. ה~דזt"." אמרה בקול נשי מודגש . כך עשתה לפנים לגברים אחדים. עשה שלא רצתה להעניק להם ערב מחסדיה. לאחד מכן באו ימים אפודים ומתוחים וכבית הלכה ונערמה הדממה . מאז עזבה הידצל את הבית המירו החפצים המועטים. הפזורים על גבי השידות, את פניהם. היה עומד ומתבונן בהם כביצורים חיים שקפאו על מקומם. לפרקים היה שב אל הספדים. הקריאה בכתבי הקודש קשה לו מאד, אך כמו להכעיס עולות מאליהן שודרת רבות של הודאציוס. שהיה עליו לשנן בגמנסיה . לאמיתו שלדבר, הוא יושב בחדד אוכל ומצפה לה יוצל . מיום ליום מוחש חסרונה יותר . לעתים הוא בטוח. כי בקרוב תשוב . לפני ימים אחדים עלה בדעתו לנסוע לכפר מולדתה ולהשיבה . המחשבות חולפות על פניו מבלי להביאו למעשה . אדרבא. ככל שהוא יושב מתמעט בו הרצון למעשים . ובכל זאת קיפל את שטיח הקיר ופנה לבית הממכר . בבית הממכר קידם אותו בעל החנות נפנים עליזות ואמד בקול דם : במה אוכל לעזור לך. אדוני הרב . קורט חש את הכלימה מחלחלת בכל אבריו, אך הוא התגבר על הסלידה ופרש את השטיח על גבי הדוכן . בעל החנות התכונן כשטיח. ובלא לנגוע בו, מנה בו את כל הפגמים הגלויים לעין ונו במקום נקב נסכום. הסכום היה פעוט. רגע ביקש לעמוד על המקח. אך המחשנה ;כי שוב יצטרך לקפלו. לקשור נחבל . להשיבו הכיתה, הידפתה את ידיו והוא קיבל את הסכום שהוצע לו ופנה החוצה. וכמו לאחד דיון מיגע בבית המשפט ידע. כי את שהיה בדעתו לומד לא אמד . הסתבך . סתר עצמו . היה מגוחך . קשה יותר - לא נקי מפניות . שעה רבה הלך מרוגז על עצמו על שלא עמד על המקח והעמיד פנים של מרוצה . לפנים היה עומד בפינה זו ודוקם תוכניות, עתה אין לו אלא שונאים האורנים לו ככל סימטה. אלמלא הבוכרים. המקדמים את פניו כבדנת ברקד טוב, לא היה יוצא מהבית . אך אין זו בדנה תמימה . הם יודעים : שעדי ההיכל כבד ננעלו, תפילת הנוקד פסקה . עוד מעט יגיע תרדם של הרהיטים. בהיכל יש רהיטים טונים. הם יימכרו בזול. כשם שנמכרו נאול??ן הסמוכה . ובעוד הוא עומד ותוהה, קרבה לקראתו מדתה פדייבודג. כבד חודשים לא הדא אותה. פניה רזו אך קומתה זקופה. השמלה הארוכה השתפלה עד לכפות דגליה כלנעדרת בבית המדרש הקאתולי למודות . רגע ביקש להימלט מפניה . קשה לו תמימות זו . ישרות זו . כבד םבפגישת הראשונה חש אי-נוחות . מאז פגש אותה פעמים אחדות . פניה נשתנו ללא הכד . הבריאות שהביאה מהכפר קמלה. כמה קווים של סיגוף נמתחו עתה לאודך .פניה קשה לדעת לקראת מה היא מכשידה עצמה. בכל פעם שפוגש אותה ספד ייהוד נושר מחיקה. לאחרונה ספד על שמשון רפאל חידש. הוא חש איזה צעד .כלפיה "כלום אין את דואה שזוהי דת אנודה ." עמד לומר לה, אך התאפק לבסוף . העת משעמד לפניה. התבייש בשל הבגדים המקומטים שהוא לובש . "כמה טוב שלפגו אותך. התעשת, היכן את עונדת ." "כחנות, אצל משפחת אופנהיימד . כבד חודשיים." הוא הניד היטב את משפחת אופנהיימד. האשה , הלנה אופנהיימד, חיתה נודעת ביפיה . אמדו כי הנסיך הנודנגי , יורש העצר, שם עינו בה והיה שולח לה, באמצעות הקונסול, מכתני אהבה אדונים . אמרו כי פעמים אחדות חיתה בארמון כאוסלו . לבסוף. מסיבות לוטות בערפל . נישאה בחופזה למד אופנהיימד, עודך דין צעיר , שירש מאבותיו חנות בגודל כינוני במרכז העיד. שערוריות לא חסדו גם דלאח הנשואין החפוזים . קורט היה בסוד הענינים. מד אופנהיימד בא להיוועץ ועמ לעתים. קורט. כמובן. שמד על מוצא פיו ולא גילה רבד לאיש . לפני כעשר שנים גאו בה, במפתיע , כיסופים עזים לכנסיה. קורט עוד קהספי לשמוע כיסופים אלה במו אוזניו. שנה תמימה נסע עמה מרופא לרופא. דבר לא הועיל . לבסוף עשה את מבוקשה : שניהם המירו את דתם . קורט לא כעס עליו . לאחר ההמרה עוד ישב עמו פעמים אחדות כבית הקפה. ודאה פלא. ההמרה הועילה לה : היא מלאה את הבית צלמים וצלבים ונרגעה . לאחד מכן התרחק גם אופנהיימר ממנו. אך קורט לא נטר לו איבה. אדרבא, הוא שמד לו . כלנו, איזו חיבה נסתרת . גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 שלך? - שבדיה. אמרתי. לככס מדעי באוניברסיטת אופסלה. - פרופסור? לדתות ~שוות, אמרתי . T _.. הסתכלה בי כבוחנת אם אני דובר אמת , אחר-כך שאלה : על מה הכנס ?- על מגילות קומראן .- מגילות ים-המוות, אמרה . כמתקנת אותי . ומכאן ניתן היה להבין דף מספר 10 שהיא בחורה משכילה . אולי בוגרת אוניברסיטה . האנגלית שלה במבטא ספק- גרמני ספק סקנדינבי . אני מכין את ההרצאה שלי - הראיתי על המחברת. הילדה גיחכה . כן ? על מה ?- על מלחמת בכי-אור בבכי-חושך ואיגרת פאולוס אל העברים . משלים אותה, זאת אומרת. הילדה גיחכה . כאילו אמרה : איזו אופטימיות כאיווית וארייה לחמלה ! השמיטה את המחברת אל ברכי ואמרה, יבש מאד : אתה יכול להמשיך . וחזרה למקומה . אסור לי להפסיק לכתוב . אני כותב משמע אני עדיין קיים . היא ה"דוברת". לאחר המהומה שהשתררה עם ההשתלטות על המטוס. כשהבחור הגדול המשופם הודיע בצעקות שאנחנו כני-ערובה והדהיר אותנו לא לזוז ממקומותינו כי המטוס ממולכד וכל תנועה החשודה בהתנגדות תגרום לכך שיפוצץ . השמיעה היא את הרצאת ההסבר הקצרה . אמרה : אתם חושבים בוודאי שאין זה צודק שאנשים חפים מפשע וחסרי מגן יהיו מאויימים בהרג. הצדק אתכם. אבל עליכם לזכור שזוהי מלחמה. במלחמה. בכל מלחמה, מספר האנשים החפים מפשע וחסרי המגן הנהרגים מהפצצות ומהפ.:זות גדול הרבה יותר ממספר החיילים הנופלים בשדה הקרב . אינכם שואלים אז אם הדבר צודק או לא צודק שילדים וכשים נקברים חיים תחת בית קורס, או שהאברים השסועים שלהם, שותתי דם. מתעופפים לכל עבר כמו נתחי בשר בבית המטבחיים . זה מובן מאליו לכם. אנחנו נוהגים בכם כיתר הומאניות משהאויב. שהנשק שברשותו עצום פי אלף משלנו . נוהג בכו . אנחנו נותנים בידכם את הברירה בין חיים ומוות . זה תלוי עכשיו במיפקדה שלכם. דיברה שטוח, יבש, ללא הרמת קול. כיסוח מדוייק. בלי שגיאות בלשון. אבל איזה מיטען עצום של שנאה מושהית בגוף הרזה הזה . בפכים החיוורות האלה . המראה שלה הזכיר לי את דבריו של יוליוס קיסר על קסיוס בדרמה של שקספיר. על הסככה הטמונה באנשים רזים. שמחייכים רק לעיתים רחוקות, וכשמחייכים הרי זה מתוך בוז . ועכשיו מבעד לאשנב אני רואה שהרוח מסלסלת נחשים ארוכים של חול . רודפים זה את זה במהירות על פכי המישור. ורחוק יותר מגוללת יריעות רחבות מתרוממות מתכופפות ומתלכדות עם האובך באופק הלא נראה. מן העפר באת ואל העפר תשוב . האיש היושב לימיני כבד גוף בעל שפם עבה וזקן-לחיים כסופים משקפיים עבים לעיניו לא גורע מבטו מהילדה גם לשכייה אחת נועץ בה אותו במתיחות המאדימה את עיניו והוא מתנשף בכנידות מפחידה עוד מעט ילקה בהתקף לב אבי מורי ההולך אל הכותל בוקר וערב לשפוך את שיחו צחקתי כשהזהרת אותי לא תיסע אל הגויים ההם אל הכמרים ההם לדבר לפניהם על הממדר הצלוב ושליחיו הטמאים הגורל הנוחת לפתע כמו ציפור טרף דורסנית לא מכיר את חוקי השכר והעונש שהמציא האדם ושום אמונה לא שעה 11.48 הפחד הזה שהופך אותך לעכבר. פחד מוות של עכבר לכוד שאפילו לרץו אין לו לאן והוא ץר בתוך עצמו . לפכי שמוכה דקות היא ניגשה אלי שוב. בצעדים כמרצים לאורך המעבר הגיעה עדי. נעצרה, ואמרה בקול לא-כשמע כמעט : אתה לא כותב את ההרצאה. אבל אתה יכול להמשיך . העדות שלך תישאר אחריך. ההיסטוריה לא פוחדת מן האמת . וחזרה מיד למקומה. ואני תישאר אחריך? אחרי? תישאר? גזר-הדין נחץר כבר? הדם אזל ממני. חלשות נוראה בלב. במעיים, בחלציים. הכול מתמוסס. כמו חדל. רציתי לבקש מים. להרטיב את הפכים ... האשליה הנואלת הזאת כאילו יש בכוח השכל הרושם מלים על הנייר לעצור את גלגל ההתרחשות הסמוייה הדוהר ללא שום שליטה של~ עליו אל הצפוי הצפוי הצפוי כמו מלכודת עכברים גדולה שעומדים להטביע אותה בדוד מים ואז כולם מה יתרון האדם מן העכבר כל מה שצבר ההומו-סאפייכס במהלך התפתחות הציווילידציה בת רבבות השכים, הידע. התבונה. הכרת עצמו, הכרת הזולת, כישרון המחשבה המופשטת, המחשבה הספקולטיבית, הכול הכול אין לו כל שימוש והוא לא דוחה את הקץ גם לשכיח אחת. היא שם, ממול. בחל. שולטת בכוח המבט ב 123- איש ואשה. תהום בין אדם לאדם. אני מסתכל על פכי היושבים מסביבי שאחדים מהם הכרתי מקרוב בדמן שהותכו באתונה ואני יודע שברגע זה בראשו של כל אחד ואחד מהם מול הסככה עתרך 77 י גל' 84-85 דפים טרופים אהרן מגד בין החפצים האישיים שלוקטו על-ידי אנשי חאדום ממקום · חצלב האסון - שרובם הושחתו מחמת הפיצוץ שחרס את ח"מחסן" וקטל תא הכלואים בו • פרט לחמישה - נמצאו 23 דפים ממוספרים - םחלק קרועים - ממחברתו של ד"ר סעדיה אביעד ז"ל. חדפים, שחיו םפזורי בין ההריסות, תלושים מותך מחברת שוגדלה 22 על 28 ,ס"מ,ושחכילח כנראה, 40 דף. חדף הראשון מאלח שנמצאו מיספר; 3, והאחרון 37. חם נמסרו לידי אלמתנ המנוח בצרור אחר, מחוברים כמחדק. אל לפי סררם המספרי. מסיבות השמורות עמה - שאת טעמן ניתן קר לשער - ביקשה מאתונ גב' שלומית אביעד שאם כפרסמם, לא חנשכ בחם את חסרו שבו הגיעו לירח. אנו מכברים את .וצונח חמלביח"ר דף מספר 9 לעולם. כי ברגע זה יום ג' שעה 9.13 כשאין כל מושג מה כעשה שם בתא- · הטייס ספק גדול אם יישאר אחד מאתנו בחיים אפילו אחד ואז כמו בקבוק הנזרק מאנייה טובעת עם איגרת בתוכו ימצא אולי מישהו את הדפים האלה שהרוח תעיף אותם אל המירנו הגדול הזה והם יתגוללו יתגוללו המקום הזה יכול להיות אלג'יר לוב עיראק סודאן איראן מסביב רק מירכו לא עץ לא שיח חול חול אין שום סימן זיהוי שהעין יכולה להיאחז בו אפילו האופק לא נראה כי אובך צהוב מטשטש את הגבול בין שמים לארץ שמים ואץר ואור אכזרי וה~לים האלה על הנייר רק כדי לאשר לעצמי שאני אני שאני עכשיו שאני חי שאני קיים בן ארבעים ואחת נשוי שכי בכים עמרם בן 15 יוסי שבע וחצי אדם חוטא בשאפתנות מופרדת באהבה-עצמית מופרדת השאיר בבית אשה מודאגת . חרדה, כדי לזכות בקצת כבוד מפוקפק. יוסי כשבכיס והבטחתי להביא לך מסטרק הולם סילחו לי כולכם הכתיבה היא תריס ככגד המות, אמר פליכיוס הצעיר . הבחורה הזאת מבטה חולש על כל אורך המטוס לא מאיים ברגע זה רק עוקב מרחוק על העט ההולך על הנייר וכל הזמן אמרתי לעצמי לי זה לא יקרה לי זה לא יקרה, האנושות מתחלקת בין אלה שבטוחים שלהם זה יקרה ואלה שבטוחים שלהם זה לא יקרה והמקרה לא זכפלה בין השניים. ואיזה אבסורד הוא זה שגם עכש;ן כשאני כבר יודע שאין מוצא מן המלכודת הזאת אין לא יהיה אין אייל בסבך עדיין לוחש בי הקול המטומטם לי זה לא יקרה כמו אז בתעלה כשהפגזים כפלו מכל צד פחד אלוהים וקיר המשלט התמוטט ואני הבחורה הזאת שאני קוראה לה הילדה אין לדעת היכן אנחנו . בלילה היה כדמה פעמים אחדות שהמטוס משכה את כיוונו ממערב לדרום מדרום למזרח ואולי להיפר לא היה אפשר לכחש את כיוון הטיסה ועכשיו שעה ועשרים מאז הנחיתה יותר משבע שעות מאז ההמראה מאתונה הזמן הוא החרב המתהפכת כמה כשאר לכו עד יכולתי גם לא לנסוע. סילחו לי כולכם . הצעירה הזאת שאני קורא לה הילדה עומדת בפתח הפרוזדור המוליך אל תא- הטייס. מבטה נוטה רגע אל טור זה רגע אל טור זה ללא הסבת הראש תיאור: פכים דהויות, שיער חלק בצבע ה~פר, חוטם דק. ישר, שפתיים דקות, חיוורות. צבע העיניים אפור-מיימי. מבט כחוש . כחושה . גובה מעל לבינוני . הלבוש : חליפת-קץי בהירה, חולצה ירוקה. הצווארון מופשל מעל לדש הרחב של המקטורן . בת עשרים-וארבע עשרים-וחמש . השותף שלה לא נראה כבר יותר משעה. בתא הטייס. דימדומים חלושים של ריסוקי הברות המרצדות ממכשיר הקשר כפלטים לחלל המחושמל . שם שם שם נחרץ הגורל. מקרה אחד לצדיק ולרשע לכסיל ולחכם. מבטה מתעכב עלי. לא כיד עפעף. הידיים שלובות לפכים בשיפולי החצאית כמו של מורה המפקחת על הנבחנים בחדר הכיתה שלא יעתיקו או יתלחשו. המבט על המחברת על העט להמשיך לכתוב. כן. להמשיך לכתוב. הדבר היחיד המשתיק את הפחד הרץ . שומר מפכי איבוד הדעת .. בבוקר. כשהוצאתי את המחברת מן התיק והתחלתי לכתוב. שלוש שעות לאחר התדהמה הגדולה. כאשר כבר ירדה עלי מעין השלמה של ציפייה פאטאליסטית, שלחה כלפי אצבע מצווה .: אתה ! שם ! תוריד את זה מיין . וכל הפכים כפנו אלי . הנחתי את העט על המחברת הפתוחה. היא עזבה את מקומה. בצעדים מדודים ניגשה אלי. שוב. כמו מורה התופסת תלמיד מעתיק או מה אל אלוהים מה הטעם מה הטעם לשם מה לקחה את המחברת מעל ברכי. דפדפה בה. בדפים הראשונים היו רשימות צפופות שמלים באותיות לאטיכיות היו זרועות בהן . ושאלה : מה היה היעד - לחבורות-חבורות. משפחות ויחידים. _ באולם ההמתנה . רבים התרווחו על כסאות ומיצעו את עצמם לשינה, יש שמצאו להם שותפים _ למשחק-קלפים. ויש שהוציאו ספרים מתרמיליהם והשתקעו בקריאה. התק ' דבתי אל חבורה בפינת האולם. שבמרכזה ישב צעיר בלוכדי, ארוך-שיעד, וניגן בגיטרה "שידי-כפר" אמדיקאיים. שירים יוונים וספרדיים . כשהפסיק לנגן. העיד מישהו, בדדך לצון. שההתעכבות הממושכת הזאת חשודה בעיניו. האם לא התגלה איזה מטען-חבלה במטוס ועכשיו מפרקים אותו? אשה כבת שישים, שדיברה במיבטא פולני ולחייה להוב;ת, אמדה שאין זה צחוק כלל . שדה-התעופה . של אתונה הוא מקום מועד לפורענויות כאלה , וכל השעות שאנו שוהים כאן היא חושבת דק על דבר זה, שארגון טרוד איזה שהוא עלול להחדיר פצצה למטוס באמצעות הצוות המקומי העוסק בתיקון . השיג-והשיח ו:zובקעבש דבריה, שהתנהל בבדיחות-הדעת בדיחות שכיסתה על דאגה כמוסה המקננת בלב נוסעי מטוסים בזמן הזה התגלגל לוויכוח על טרוד בכלל. איש צעיר, כבן 35, בחליפה כהה ועניבה, מרכיב משקפיים, בעל ארשת רצינית שנדמה כאילו הסתירה איזו עצבנות פנימית של מי שרגיל להשמיע דעות המעודדות עליו רוגז כללי - אמד שהטרוד הוא נשקם הלגיטימי של המדוכאים נטולי-השלטון מאז ומעולם, וצדיך לשפוט אותו לא לפי האמצעים שהוא נוקט בהם, אלא לפי מטרותיו. מישהו קרא כלפיו : "למה אינך מצטרף אליהם?" והאשה שהביעה קודם את דאגתה, אמדה בהתרגשות : "אילו היה אחד מבני משפחתך נופל. חלילה, קרבן לפעולת טרוד לא היית מדבר כך. אדוני!" הצעיד, אישוני עיניו רוטטים בעצבנות, אך שומר על שלוות קולו, ענה : "זוהי דדך ויכוח דמאגוגית. אם אומד לך שכיבוש החלל הוא מעשה חיוני, תשאלי אותי מדוע אינני מסכן את חיי כאסטרונאוט ? אנחנו מדברים על עיקרון . והעיקרון הוא זה, שאם המטרה היא לשחרר קיבץו גדול של אנשים - מעמד או עם - מדיכוי משפיל המפיל קודבנות לאין-ספוד - זכותו של המדוכא לאחוז בכל האמצעים ..."- "בכל האמצעים ? בכולם? גם לרצוח תינוקות?" נשלחו אליו קיראות מכל צד. אך איש-הקיבץו . בעל בלורית השיבה והבעת הביטחון-העצמי של יודע-כול, התגבר על קולות הסובבים. וכשם שבעת סיודנו בעיר הפגין את ידיעותיו במיתולוגיה ובלשון. הפגין עכשיו גם את - ידיעותיו בהיסטוריה ובסוציולוגיה, ואמד שתולדות המאבקים נגד המשטר הצאדיסטי ברוסיה במאה הקודמת, הוכיחו בעליל שלא פעולות הטרוד של קבוצות קטנות ויחידים אלא דף מספר 4 ינצחו "בני אוד" , ושלוש פעמים "בני חושך". המלחמה השביעית תביא "ישועה לעם אל " ומפלה ל"גודל כליעל" . ומכיוון שפאולוס מודה שגם הם "בני ארד" )uioni tu fotos(, לפיכך הוא משתדל להראות לאנשי הכת שקיימת קירבה בין תפיסתם לתפיסתו, בעניין הטבילה, סמיכת הידיים ותחיית המתים, אך ההוכחה המכרעת לכך שה"איגדת אל העברים" מכוונת אל כת מידנו יהודה, היא צירוף אהוון מגד המוחקת את כל הבלדי וברגע זה הלב הוא יוצא מתא-הטייס גדול רחב כתפיים משופם מתקרב אל פתח הפרוזדור לוחש משהו על אוזנה ולפי הלהט הזועם שבעיניו לפי הלהט הזועם שבעיניו כשהוא מתייצב מולנו דף מספר ו כל-כך כמו ~לי יון . אבל כשירדנו מן האקדופוליס אל ה"אגרדה" שלמטה שהוא השוק העתיק של אתונה, החל ויכוח של עמי-ארצות על אטימולוגיה של ~לים. איש-קיבץו ותיק. שהתראה כידען גדול הן במיתולוגיה יוונית והן בלשון. הסביר לחבורה שלנו, שה"אגודה" העברית מקודה בשם היווני של השוק. העמדתי אותו על טעותו ואמדתי ש"אגודה", כמטבע. מצוייה כבד בתנ"ך. בספר שמואל, ומקוד המלה באכדית אר בארמית. הוא עמד על שלו, וכדי להפגין את בקיאותו . הביא שרדה ארוכה של ~לים שנכנסו לעבירת מן היוונית, כגרן : סנדל . סימן . בסיס, דוגמה, בימה, פיוס, וכד'. והוסיף לאלה גם : וילון . גרזן י ספסל . לבלר וכד' שמקודן דומי, כמובן. מכאן עבד הוויכוח לשאלה אם יש קשר בין"אדרן" העברי ו"אדוניס" היווני . והוא התגלגל מטה-מטה . אל השאול ואל גיבורי השאול . אל ןודי:r. ופדספרנה, וקידקה, ונו' ונו' יום ב: עשה 22.30 חניית-הביניים באתונה, - שצריכה חיתה להימשך שעה אחת - נמשכת כבד יותר מתשע שעות, וסופה לא נדאה עדיין . אמורים היינו לחזור ולעלות למטוס באחת וחצי אחד-הצהריים, אלא שאז הודיע לנו נציג חברת-התעופה שחל קלקול במטוס, התיקון יארך כארבע שעות, ואנו חופשים לצאת העידה, לסיודים, לקניות, ועלינו לחזור בשש כדיוק. לאחד ששככה ההתמרמרות הרגילה כמקדים כאלה - כשהקולניים בין המתרעמים הם שני אנשי-עסקים שטענו שהם מפסידים פגישות חשובות בסטוקהולם, - התארגנו יחד, שמונה "שוחדי דעת", ויצאנו בשתי מוניות לסיוד בכמה אתרי תיירות. הזמן לא הספיק לנו אלא לביקור חטוף באקדופוליס ובסביבתו, באמפיתאטרון העתיק. ולדיצה מרתונית לאודך האולמות של המוזיאון הלאומי . בשש הודיע לכו נציג החברה - פקיד צעיר, לבוש הדד . שהתהלך בינינו כשחיוך אדיב של "הרגעה" על פניו, אך נדאה מבולבל למדי - שלדאבונו מתארך התיקון יותר מששיערו, שיתכן כי נצטרף לעבוד למטוס אחד, וכמקדה הגדוע ביותר כ~סע לבית-מלון בעיר וכמשיך בטיסה מחד בבוקר . בינתיים אמד - אנו מוזמנים לסעדו ארוחת-ערב במסעדת נמל-התעופה, על חשבון החברה, כמרבן. לאחד הארוחה כתפוד ציבור הנוסעים, שכבד השלים עם הגזירה, ושנוספו עליו עדר כעשרים איש. דוביר שבדית בדובם - שאמורים היו להצטרף לטיסה מכאן גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 כאילו נפערה צעקה נוראה אל מי ? אל אלוהי המדבר האפל ? הוא הסתכל רגע סביבו כאילו לוודא שאליו כוונה הקריאה ואחר כך קם ולקח איתר את התיק השחור עם כלי הנגינה שלו המומנט הקומי שמגניב במאי הטרגדיה בתיאטרון הזוועות הזה וצעד ישר זקוף לעבר הןוסדרון האפל ולאחר שלוש דקות - הירייה. שם מאחור . בחוץ או בחדר האפל . ההתכווצות הנוראה של 122 איש ואשה מפני האימה שהפכה לוודאות. כן ! םהמקיימים ! שום דבר לא יעצור אותם ! והילדה שעמדה ללא ניע וארשת פניה החוורות קפואה. מבטה נעץו בי כאומרת : מדוע אינך כותב ? כתוב ! כתוב ! העדות שלך דרושה להיסטוריה של קהמאב הצודק ! לכתוב . לכתוב . ואני. "סופר התליין", אשאר אחרון . שומע את הצחוק המתגלגל במדבר הלילה האינסופי . אשאר אחרון אם עד אז שעה 20.17 שעה ן 35- דקות מאז השני . 35 דקות של חסד. פורגאטוריו. כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה . טרטור של רוכtארנג בחץו בלתי פוסק בלתי פוסק השני היה הצעיר הממושקף הצעירים תחילה. כן . החליטו לקחת את הצעירים תחילה. עצמתי את עיני. קפצתי את אגרופי. התפללתי אלוהים אלוהים אלוהים סלח לי על כל חטאי הצעיר הממושקף שבאולם ההמתנה באתונה, ואחר-כך גם כאן. בשעות הראשונות במחסן . כשעוד לא נגזרה עלינו השתיקה המוחלטת. טען בהגיון חד . בהגיון של פרקליט. לזכות המדוכאים הצודקים לאחוז בכל פניו הלבינו והוא לא מצא כוח בעצמו לקום מן הארגז עשליו ישב כאשר נשלחה אליו ה אצבעה הצועקת אתה ! וחרון צעק שוב. ר;~ם : כן ! אתה ! אתה ! והוא נשאר יושב פניו מסכת מוות. וחרון שלף את אקדחו וכיוון את הקנה אליו והוא התרומם מעט ממושבו ומיד צנח תחתיו. ואז באה הילדה במרוצה ואחזה בזרועותיו והרימה אותו, איזה כוח לא ייאמן בגוף הכחוש הזה. וגררה אותו עד המסדרת בקצה האולם והייריה. שעה ן- 4g דקות . והמחשבה היחידה השורפת אותי בתוכי י היא מדוע אינני קם ברגע זה וקורא לאנשים l 2 l איש ואשה להתפץר קדימה לעבר המסדרון האפל לעבר המדור שמאחריו ובידיים ערומות כן בידיים ערומות אפילו יש שם עשרה או עשרים איש חמושים באקדחים רובים רימונים גם אז גם אז הסיכוי היחיד שאנחנו דף מספר 24 לא נעלמה כמובן אבל עצם העובדה שהביאו אוכל ושתייה. כיכרות לחם. גבינה מלוחה, זיתים. תמרים. קומקומים עם תה ממותק. ועשו זאת עם חיוכים. באדיבות . שומעים לבקשות, מוכנים לעזור . הביאו אפילו ספירט ותחבושת לאשה שנפצעה ברגלה . אין לדעת מאין כל זה כי שום כביש לא נראה מקשר את אי הפח הדה עם מקום ישוב כלשהו והשניים האלה שרק לפני שעתיים לפני שעלה השחר על המדבר היו רוצחים. תליינים. לבבות אבן. שום צעקות. תחנונים. בכי. התעלפויות, לא יזיזו אותם מן המשימה האכזרית. נראים אנושיים כל-כך . יש תקווה לאדם. לאנושיות כולה. כולנו אחים. אחים. כל הנשמה תהלל יה. והאשה שחבשו את פצעה רוצה לכשק את ידה של הבחורה הזאת שהודיעה לנו עכשיו ששמה אכה או חנה, והיא אומרת לה אנחנו מבינים אתכם. מביכים. אתם לא אשמים בכלום עשיתם מה שצוויתם ואנחנו יודעים שחטאנו כלפיכם כל השנים. ואפילו הבחור עם העיניים המזרות אימים נראה עכשיו יפה כל-כך . אפילו סיגריות חילק לכל מי שביקש והוא עצמו הדליק להן אותן. הנפש יוצאת אליו לומר לו אנחנו ככפר על כל חטאינו נגדכם וכשנשוב הביתה נהיה השליחים שלכם נפיץ את דבר הצדק בכל אשר נלך והעולם הלא יכול להיות שונה כל-כך משהוא עכשיו , אחים כל בני- אור ואחווה כמים לים מכסים אם רק והיא מתהלכת בינינו כמו פלורנס נייטינגייל בין הפצועים והגוססים בקרים, מנחמת את זה. מעודדת את זה, הפנים החיוורות, האדישות, הקפואות. מתכסות אדמומית של התרגשות, חיוניות לוחכת, ובשקט, ברוך' מסבירה שאין לה דבר נגדנו להיפר . כל אדם ראוי למצות כפי יכולתו את מנת החיים שהקציב לו אלוהים. מתנצלת על הסבל שנגדם לנו, על הפחד, גם לה אם ואב ואחים ואחיות ומילדותה ידעה סבל מהו, ודק משום שכל רצונה הוא למנוע ואיש לא שואל עוד גם לא אני על הארבעה, שלושה גבירם ואשה, אחד ואחד ואחד ואחת, שהגוויות שלהם הושלכו אי שם אל חול המדבר ובלילה כיסה אותם החול דמם לא צועק כמו כפרה בעד כלונו כיד שנחיה שנחיה לא אדם לא נעשה טוב יותר תחת עץ התלייה לא הר כמה יש בכוחה של קרן תקווה קלושה אחת להאיר את כל החשיכה ולהפוך לבבות ! ואני אומד לעצמי אם רק אחזור חי א . כי משנה את כל אורח חיי אני נשבע כן אני נשבע בחיי שני בני האהובים להקידש להם את מיטב חיילי. להם ולשלומית רעייתי האהובה. לא להתנכר לה לעולם לא להזניח לא לסטות מדדך הישר לא להיות ערד אנרכי כפי שהייתי, לא להוציא ך "Q ןק.ק.ד מפי. הר ירושלים ~ר • (מתוך נובלה בכתובים) עתרן t 77 גל' 84-85 תואר "הכהן הגדול" לישוע - בנוסף לתואריו כ"בן אלוהים" וכ"משיח" תואר שאינו נמצא בז;כפרי הבשורה הסינופטיים . בכתבי הכת - הן ב"מלחמת בני אור בבני חושך" והן ב"סרך היחד" - ממלא הכהן הגדול האסכטולוגי תפקיד ראשי כמושיע. כיוצא בראש המערכה נגד הרשע. וכמחרש פולחן הקררבנות במקדש לעתיר לבוא. : "ביום ההוא יעמוד כוהן הרואש והכוהנים והנלווים] אשר אתו וראשי המערכות והסרן וברכו שם את אל ישראל (מב"א, י"ח, 8(, והכהונים מתוארים כיוצאים "אל בין המערכות", כתוקעים בחצוצרות (חצוצרות המשיב. חצוצרות המקרא. חצוצרות המרריף. וכר'), וכמריעים בשופרות. רכן ב"סרך היחד" : "הכוהנים יעבורו ברשונה נסרך לפי רוח ותם זה אחר זה, רהלריים יעבורו אחריהם וכול העם יעבורו בשלישית נסרך זה אחר זה לאלפים רמאות וחמישים ועשרות" 'ב( 20-19(; ובתיאור טקס הברית : "והכוהנים מספרים ' את צדקות אל במעשי גבורתום ומשמיעים כול חסרי רחמים על ישראל" ,'א( 20(; "והכוהנים מברכים את כול אנשי גורל אל ההולכים תמים בכול דרכיו" 'ב( l(. בא פארלרס ואומר ; אמנם כן . הכהן הגדול הוא אשר עתיר למלא תפקיר ראשי במלחמה כגד ממשלת העוולה. אלא שכהן זה אינו אלא ישוע מנצרת. אנו עדים איפרא ב"איגרת אל העברים" לאיסטרטגיה מחוכמת של שכנוע אנשי הכת לקבל את האמונה הפאוליכית : כדי לקנו . ת את לבם מציין פאולוס את הצדדים השורים - הראויים. לדעתו, לכל שבח !- שבינם ובין כת הנוצרים (אר "האביונים."). אלה ואלה דואים עצמם כ "עדת קודש", כנבחרים שיוער להם "גורל קדושים" )agiastenai(, אלה ואלה רואים עצמם כ"בני אור" , אלה ואלה מואסים במימסר המושחת בירושלים. של הפרושים והכהונה כאחר. ודביקים באידיאל האסקטי ("אורו עיניכם. הייתם לראווה מערכי וקלס. ונפשכם דאגה לסיבלות אחיכם נכם. כי נכמרו רחמיכם על האסירים." כי קניין גדול מזה יש )"".םכל ; ואלה ואלה מאמינים ב"ברית החדשה" שכהן גדול יעמוד בראשה. רעתה לא כותר אלא להוכיח שכהן זה איכר חייב לברא דווקא - כאמונת כת אנשי-היחד-מזרע אהוון, או מבית צדוק. אר משבט לוי. והוכחה דו היא עיקר תרכנה של האיגרת. "על כן. אחי. אנשי קודש" - כותב פאולוס - "הביטו פכי מלאכי הכוהן הגדול אשר לו תישבע לשוכנו - הוא ישוע" . כמר ההוכחות על היותר של ישוע בן האלוהים רעל משיחיותו . שסיפרי "הברית החדשה" מלאים בהן - כן גם ההוכחה על הלגיטימיות של "כהונתו", מיוסרת על ראיות מן התודה והנביאים. פאולוס מביא את המסופר בספר בראשית על מלכי-צדק מלך שלם (יררשלם), שנקרא "כהן לאל עליון" אף-על-פי שהיה "בלא אב בלא אם בלא יחס" )ageneulogitosamator,apator,(. מלכי-צדק יצא לקראת אברהם אחר כצחוכר על חמשת המלכים בעמק השירים. ואברהם הכיר בו ככהן ונתן לו מעשר מראשית השלל (לפי פארלרס). "כי כל כהן גדול המורם מבכי-אדם כרעד לעמוד לפכי אלוהים בעד בני-אדם, להקריב מנחה וזבח על חטאותם ." כהן כדה, שלא משבט לוי. הוא ישוע בן-האלוהים. "כי אין לנו כהן גדול אשר לא יוכל לחוש לשברנו אחרי אשר גם הוא נבחן במסות כמוכו . וחטא לא נמצא בו . על כן ניגשה בפה מלא אל כסא הרחמים לקחת חסד ולמצוא חניכה לעדור לכו בעת צרה." אלא שכהן זה לא יביא "שעירים ועגלים" אל המזבח אלא "בדם כפשר יביא פדות לעולם" ; וגם כאן . היחס השלילי לקררבכרת מסתמך על הנביאים. ("כי חסד חפצתי ולא זבח" -הושע) . הכהן הגדול מביא פדות לעולם הן לפי פאולוס והן לפי כת היחד . אלא שההבדל הגדול בין שתי התפיסות הוא. שלפי תורת הכת יוצא "הכהן הראש" בראש מלחמרת צבאיות להביס את "חיל הבליעל", ואילו לפי פאולוס הישועה דף מספר 13 כל הזרועה הזאת . וכאשר התמוטטה האשה במעיל החרם והעומרים סביבה מיהרו אליה להשיב את רוחה צעק מקצה האולם כשידו על קת האקדח החגור למתגיו לחזור למקומרת ! מייד ! לא כסבול הצגות ! תזכרו שכל תנועה מיותרת עלולה לעלות לכם בחיים ! אך הילדה לחשה משהו על אוזנו יצאה אל המרור האחורי של המחסן חזרה כעבור רגע עם בקבוק קרקה קולה עברה בצעדים נמרצים את האולם הגדול שפכה את המשקה על פני האשה הושיבה אותה על הארגז וחזרה למקומה . ואז כשתרדה שרב דממת מות והאנשים יושבים על ארגזים על רצפת הבטון עומדים ליד הקיר אלוהים אלוהים ההבלים האלה על חשבון נפש שעושה הנדון לתלייה לפני שבא התליין לקחת אותו אל הגרדום כאילו כל חייו עובירם לעיניו שום חשבון נפש שום חשבון נפש רק הילדה וחרון דס.ותלקו פנימה והעיניים יוצאות מחוריהן כעוצרת בפתח המסדרון האפל שמאחוריו במקום שכלוא גם הצוות נחתך הגורל בקשר היחידי עם העולם שאיננו יודעים דבר עליו נמו שיאננו יודעים היכן אנו נמצאים באיזו אץר באיזו יבשת כי מחסן הפח הזה הגדול עומד בלב המדבר ואין בו שום שלט שום אות כתובה שיעידו על זהות כלשהי בכל שעה אחד מכם ! בכל שעה אחד מכם ! ואם לא תגיע בינתיים הכניעה לדרישות מאישם ממרחק של מאות קילומטרים אלפי קילומטרים אז בעוד שבע דקות בדיוק השני. אני נעוץ את העט בנייר עד שינקוב אותו בהשבעה. שש דקות. הראשון היה מנגן הגיטרה . הבלונדי היפהפה ארוך השיער . וכשנשלחה אליו האצבע : אתה ! ובדממת האולם יעקב בסר "' י - ראשית ~;ול יוסר .םי~~ב;: ~~כה ז.י~ק.ב. ~z:יr:זילw זר ש לךח.ל. נוע.ץ wם:~ . המיד האנושי", מאת ג'והכסון ואדי מסדה (סדרת תרכנה) 1985, תרגם עמי שמיר . ר~ה;ו.ז:ןל Q ::;ניבה ~ל הרח;ב, מכיש, שפר~שו נשול מאזיה נח f -•• •• -T T , • סים = סימרתי וריט. ~ליאו - אנתרופולוג. שחיבר יחד עם ג'רהנסרן מאמר המגדיר ,•:••:••••• מין-כילררגי חדש-למדע של הרמיניד קדרם (או 9 זקןלו~יסק~ס ~ך~~ t;> יס) אליו ך:~ גם אות ולfז~i. ~y לשיב . הנקבה "לרםי", שגילה כ 5-3, מיליוני שנה. Q י~ן j? ז)ן ל,pזסר:tז ~ל j2 ך bל' • ~ומינוי - ציוד הנמנח על משפחת האדם )Hominidae(. ~י~ה IJ'1fj2 ל לt;ז ~גת :;בק~ה .ךזוענiז;tזס גוד f אן 9פור · ~ו! W ו זק~ת סןק;נו:יז = ס~ם לז-רו;כ י~fזר;ל :ק;ור רסדי.r??. ל~~ . ~קום וכ~ w י ~ז סזקג w ש. לוו::וש. ~בי ~ג w ,ל ~ן טרפקtס ר~ז:: . .יך~~ז:: ~ל~ ,מוןע דז.rמpזס ל qרץ . 16 עתרן 77' גל' 84-85 יצחק ארררברך ארופד כמובן 1 שנינו איננו יודעים . לכתוב זה להיות רשע יבלת יותר ויותר אני נשאב לאחור . יותר ויותר אני המנס מזיק . סרוואנטס כתב את הספר המשפיע ביותר בתולדות לברוח אל המקום המפחיד מכל, אל העתיד . איש רצעי וכאן - הלכנו • שצלצל אלי יום אחד כדי להודיע לי שיואב מייהעלםיי הספרות. זה לא הקים עוד דון קישוט אח,ד ןהראשו נשאר לב,ד בודד מא,ד כמעט נטול גוף, בעצם בלתי זה הוא, שאל אותי לאחר-מכן (בינתיים אב ,אלי בשמש ואכלנו קיים . אולי מפני שסאנשו פאנסה (כדברי קאפקא) והתיידדנו) למה הוא התאבד . הוא מבין, אמר, הלמ המציא אותו 1 כדי שיספק לו שעשוע. עונשו - העונש יואב מתאב,ד אבל למה עשיתי לו את זה . אהבתי תא חפת םי הכבד ביותר שהוטל על בן-אנוש - שיישאר אחרון . העלם יואב. יתכן שאילו כתבתי את ייהעלםיי לפני כתבתי פעם בספר על איש צעיר אח,ד שבשובו מן הים ייהגבירהיי, לא הייתי עושה לו את זה . למעשה אני חש הוא מדובב ילד חירש-אילם. כתבה אלי אשה :בני הוא כאילו הוא עדייו הולן אתי, יילן אתי, למעשה יצא אלי הזכרון -הראשון שלי קשור בגבינת גבול מברית- כזה, אולי יש לן עצה . זו חיתה שעתי היפה ביותר מן החלום . חבלומי ראיתי אותו עצוב ומהורהר ומביט המועצות . מרתף אפלולי . אימה ניבטת מכל העינים, להפסיק לכתוב. לא הפסקתי, אבל החלפתי את בי בשאלה, ואני הינחתי את ידי על כתפו . אחר-כן וידיים גדולות מנסות להחניק בי את הצעקה שאיימה העמדת-הפנים :התחלתי לכתוב כחירש-אילם . כתבתי חיבבתי שהוא הנער שהייתי .· להסגיר אותנו : יירוצה מפוחית ! רוצה מפוחית!" - את ייגעיי (ייהזיית יום קיץיי) ואת ייאביי (ייעוד בסיון, מפוחית נדחפת לפי' ועם הצלילים הראשונים הכל נמוג אולי אחרוןיי) . אינני יודע אם שני אנשים קראו אותם .• היום הזה, מה הם הדברים שגנעו בי אבמת? הדברים בתוך מתיקות אינסופית . לא הייתי ביניהם. אחר-כן חזרו המלים, וקלקלו את הבלתי חשובים פה, לידי. כלומר - לא-כלום. כי הייתי אז פעוט בן שתניים. שוב איני זוכר את צליל הכל. המפוחית . אבל הדגם שנקבע אז 1 נמשן לאורן כל חיי : כי לכתוב, זה סוג של אי-הבנה ביו שני אנשים לפחות. מכתבים לא קיבלתי . טלפונים -מעטים ולא איש . יים. מלים שהן אינקאנטאציה : גנד האימה, גנד הזרות, נגד לפעמים זה נ iJ~i כמו סוג של עיוורון . שכן חדש תירגל את החצוצרה שלו, גם אתמול עשה שכנתי שמעבר לחצר, זו שבלעה כמות גדולה של העזיבות . עם גאולה של רגע. כן . . כדורי שינה והכלבלב שלה לא הניח לה עד שצלצלה הדגם השני סיפקה לי אמי : ברית אבודה בתוך חלום • קץי וחורף סתיו ואביב - אני רואה אותה עומדת זכור לי כסיון מבעית הקשור במשחק אחד ששיחקט למגן-דוד אדום, חייכה אלי. היא עצמה סיפרה לי תבור חבלון ביו הוילונות וצופה אלהעמק שפנתח לפני ביתנו בילדותנו ושקראנו לו ייזז-זיי (זמזום הדבורה) : הנבחר בבנק, איד הכלבלב הציל את חייה. עכשיו תלינו שנינו ונמשן עד האופק. ומדי פעם, ביו שתיקה לשתיקה, עומד ופניו אל הקיר ויד אחת שלו מאחור . אחד מגבות, כל אחד בצד שלו של החצר . בככר שלדי מקום שרה שירים ביידיש על בני-אדם שרע להם, שקר להם, מהחבורה מכה על ידו , ובעוד הכל קוראים ייזז-זיי, מגורי, איש אחד זקן פורר לחם ליונים שמ uת ועצלות. שירים עלאהבה ועל געגועים. היא ניספתה בשואה, את המוכה מסתובב לאחור ומנסה לחנש מי המכה . ניחש, אני חושב שראיתי אותו נובר בפח אשפה בפינת עיניה היא הנחילה לי. למעשה; הביוגרפיה הספרותית אב המכה במקומו . לא ניחש, חוזר המוכה אל הקיר . השדרה, עכשיו נמנע לגפוש את מטבי. האין זה ג'אקו, שלי היא סיפורו של בסיון חוזר ונשנה להחיות את משחק זה לא תמיד היה עדין, אבל תמדי היה עליז . צעיר עליז שהזין שולחן שלם דכגים כמלון גינוסר המבט ההוא, האי-שקט, הציפית, והגעגועים תארו- והנה פעם אחת עשו לי תרגיל :בהגיע תורי, עמדתי עם בטבריה, בשנות החמישים, לאחר שעמד לדיי שעונכ ולא העלה אף דג אחד! ... הלכתי אל הירקן, אל כים. והשתיקה. הוא שעשה את גיבורי לעולי רגל . ואת פני אל הקיר וחיכיתי למכה. והמכה לא באה. חיכיתי סיפורי לכסיון לעפנח איזו הטבחה ראשונית. וכאשר, וחיכיתי ודבר לא אירע. אז פניתי לאחור, ונפל עלי פחד המכולת, אל הבנק. רוגז קטן שלא הצלחתי ליישב לאחרונה 1 הלבשתי את הניואנסים חשנירים הללו אימים : לא היה איש . מעולם לא ראיתי מקום ריק העיק עלי, והרגשתי שלא אצליח לכתוב. הלכתי לים. לבוש מושגי במסתי ייהצלייו החילונייי - לא היה זה יותר. באותו רגע טעמתי לראשונה טעמה של עזיב~ת. מה שרציתי לספר, שבדרכי אלחים החלו שני משטפים להבקיע לתוך מוחי, תחילה אחד ואחר-כן השני, אלא בסיון u סף להפוך מצוקה לבהיר~ת. לא בכיתי 1 רעדתי . המשחק (כצפוי> גנמר בטוב : הילדים יצאו מהחורים ואחר-כן שניהם לסירוגין : הראשון : ייוכאן -הלכנו בשמש ואכלנו תפוזים." ומאחורי הגדרות וצחקו, ואני איתם . האימה ההיא • פעם האמתני שדף כתוב היטב מתקן את העולם. היום עתדיה חיתה לשוב אלי, לאחר שנים רבות, אבל עכשיו השני : "· ייילד מצחק עם פני זקן אני יודע, שאפילו אותי לא יתקן . כבר מצאה אותי מצויד בהשבעה : דאם מלו הדער . שני משפטים, שכל אחד מהם שייר ל u ף נפשי אחר. אז למה אני כותבו כי צרךי להישדד . כי אין אעבור יום אדם לומד מנסיובו כיל,ד ספק אם הוא לומד מכל בסיון לגבי, איו זה חשד, שיש לכל אדם יותר מנשמה אחת. מבלי אשר אראה את האיש שהוא אני מצד גבו . אחר . ובכן 1 לא יכולתי להשאיר את החלל ההוא ועכשיו, ככתכי את השורות האלה, אני יודע כי איכשהו שפירושו עלקוב. שפירושו להשתעשע. בריקותו מבלי שאמלא אותו בכוח יניקה אדיר . שני המשפטים הללו מחזיקים כהם את העיר הסמויה לפעמים הוא מפהנ אלי את ראשו ושואל, בתהייה העזיב~ת אינה רק מצוקה, היא גם נ:רמר~ר . הזאת שלי. • אינסופית, אם זה הכיוון. מותן רשע~ת, איני משיב לו. יצחק אוורבךו אורפז 17 גל' עשור. ינואר-פברואר 1987 כל השאר הוא ההבדל האישי בזמנים תובארצו ובלשון ובצורות למיניהן . הכרתי היטב כמה ןמ המשוררים, בערותם ובבדידותם, בשיגעון תהגדלו וקלות שאחז בהם, אחיו התאום של שיגעון הרדיפה . פראותם הממריאה . התכנסותם הקונכייתית . היו ביניהם שהתקשו לשאת את נשמתם וגורלם אלל אלהים . אחדים . ללא אלכוהול . מוכי געגועים לא מהשםחהמת האחדת . מהם שנשרפו בעודם באיכם מהם שנשאו את נשמתם הנעורית בגופם המזדקן והולך . ההמוכ והמצולק. מעמידי פנים ומתחילים תמיד. םמוקצי םייח ידרג מחמת בכדלותם ונחשבים בעיני הנזקקים להם . ממשיכים. בהפסקות קצרות או ארוכות , לעסוק במשהו הנראה כחסר סיכוי : לשוב ולומר אחרת את כל שנאמד זה כבד באינסוף האפשרויות . הוא המשיך לכתוב כל עוד זורם הדם בידו הכותבת, והתמכרות הזהה למידת חלומן . הן חלק מסיפור ודאיתי את עוניים ואת חשבונותיהם, את הווייתם כפי שנשבע בכרקוב ללוליטה שלו בשורות האחרונות ההצלחה של הכנרים הגדולים. הוערכה תמיד להד כלשהו. למחמאה כלשהי . בוראי של הספר ההוא . הוא האמין כי הדברים שעידין לא עדיין לא נקבעה שום שיטה לאיתור משודדים עולמות בהבל פיהם ומנחשי אסונות סייסמוגרפיים . נאמרו על ידו עדנה יהיו יפים ונחשבים מאלה שכבר ולטיפוחם . זה המסתורין הנמשך . ולא חשוב כיצד מהם חשבו שכל הונם מעט עפר על בהונם ומהם אמדם אף כי מעטים היו הסיכויים לכך . קשה רלשע כותבים הם על דעת הטעמים והצורות ומהו שיעוד דאו בספרים את ~9 לי פניה של תבל . והם אחוזים כי יתרחשו כיסים, חשב בלבו, אך הנסוגים מגשת קומתם ובאילו זמנים עבדו חייהם. מעטים בקרב זה בזה ובודדים בצינוקיותם ועסוקים לדוב בעצמם. הזכירו לו את המוות. המשודדים אינם שנויים במחלוקת. לכן אין להם כן. הייתי עד לחשבונותיהם ולקנאותיהם, למלחמות- בעודו הולך אל הידיד ידע כי הוא שב ממנו. כשכבד מנוח לא בזה ולא בבא. העיסוק המנדנד, לא פעם. האזרחים האכזריות שהתחוללו בקהלם ובלב הטובים הימים חשב כי הזמן העובד והצטברות הנסיון יקלו בסיפור חייהם, כלומד היסוד הביוגרפי כגודם בסיפור שבהם , כי רק הקרועים יהללו יה . בעלי רחמים וסף עליו בשובו אל שולחנו . הוא נוכח לדעת כי טעה . הכתיבה, אינו מוסיף הרבה. רבבות שחלקו ~תם בכי נמוך ומבשרי עידן בבואו . הכרתי גדולים שבהם דוחו הנעודית תמיד המשיכה לקנן בגופו ההולך גודל דומה לא שלחו ידם אל הנוצה. עידין אינני שהיו מלאי חולשות ושגיאות והכרתי טובים ומוכה, ההולך ומצטלק. הלומד על בשדו את מדוחי יודע מהו הצירוף העושה משודדים. כשם שעדיין ומוצלחים ללא אותו יסוד של גדולה אמיתית . היו החלופיות . אך הוא שב לנסות . אינני יודע מה עושה את השיר הטוב השודד שדדנו ככוכב ודעכו כמוהו והיו שנשכחו מלב ושבו בלילה עבדוהו פואמות שלמות שהתפוררו עם שחד . בתמורות העתים והטעמים והאופנות. לתחיה מקץ ימים רבים. בסוד חילופי הטעמים והוא שב לומד את שלא אמד עדיין. בריתמוס ובמשמעות. כעת אני נכון להתנסות הזאת, גמד הוא כלבג; , ודאה בעיני רוחו את השיר הארוך. רחב השורות, הזורם במקצבים הנכונים והמתנגשים בו חליפות, התואמים את מעמקיו באותה תעתה מתחדשת והולכת . אותה פואמה ששמה כבד סומן בתוכו במדוד ה 12-. הוא לא ידע מדוע. תריסרפרקים . אז חש כי צבר בסיון עצום העולה על כוחו . נהג בהגיון. שינן האיש, אך אל תהיה זהיר מדי. ללא הזרקות, כמעט עיוורת בתשוקתה ,; קשה לצדף שתי מלים . שוב ושוב חזרו המנגינות למרגלות השיכרון הפיכח. אך ההסתכנות חיתה קשה יותר מזו המלווה את פרחי -הכהונה בהופעתם. היה לו מה להפסיד. אין שום זכויות-יתד' שום חסכונות, שום דיבידנדות שהצטברו. כמו באהבה, תמיד מבראשית. לכן. שב לנסות. קסם הסכנה ההיא. הזידה וההיחשפות . הוא יצא לדדך . ידע כי . ~פגוש בה את הפרחים ואת האבנים הדוגמות, את האויבים המוכירם לו כל חייו . האץר השתנתה לבלי הכד רק איבתם, הפולחנית כמעט, נותרה כמו הקבוע המעיד על החולף. ואולי זה הקשר העז שבינינו באץר קשה, קמצנית במחמאות. חלה בו איזו התרגלות ואפילו איזה פיוס חיים גררי ומנוד ראש וחיוך מסויים. גם הם לחמו, מוכים ומצולקים, בזירה הזאת וביקשו לכתוב דבירם בעלי מי שיצא לדדך הזאת ימשיך לבקש את האמת דדך והצורות. עדך . בתהפוכות הטעמים והצורות ישנו תמיד סיכוי הבדיה וישקוד על המינון הנכון המאפשר את הם באו מרצונם אל הזידה הזאת . רודפי כבוד ורדופי לשיר הטוב להאריך ימים או לגווע ולשוב לתחיה. החכמה והיופי' הטרגי והנאצל . הפתטי והאירוני . אשם. מוגזמים תמיד . מבקשים פרח ונתונים הוא המשיך לכתוב כגלדיאטור קשיש וכטירון הוא ידע את הסכנה שבווידוי ובקיצורי הדרך'לכוננות-ספיגה . לוחמים בקרב שאין לו קץ מול בשימוש המופרז בתואר ובתואר הפועל . שוב ושוב המושיט את ידו אל העט באותה אהבה ראשונה. אטימות וחדשות ודעה כחבת ונשפטים על אמיתם . רצה לומד את אשד לא אמד עדיין ולו דק לתפארת יווכח לדעת בדדך הקשה כי דק כאשר "הפרטיקולרי מלכי האשליות והתקווה ונפגעי מעדנות אין קץ . הסיום . הופך לאוניברסלי" מתחילה האמנות. נביאי זעם ונחמה. לולייני קרקס. אוהבים עד .מוות הוא יזכור את התמצית שבהכללה, את ןלשו הדימויים המעניקה איכות מיוחדת בשדה המתחים מי שציא לדדך הזאת ידע, פחות או יותר, במה מאפרות מלאות . בקבוקים ריקים . אז שידו ערד קצתמדובר . לשא יבוא עכשיו לשאול אותנו מדוע לא בין הנאמר וצורתו, שהדי "המרחק הוא אבי היופי". עד יעלה השחר הסתווי . כי הדנה לא נותר ועוד אמדנו לו. אמדנו לו ! יצא דק מי שלא יכול ההי וכן יתן את לבו אל הניגון הנכון . על בשרי למדתי מעט צדיך ללכת להביא. אולי דק האלכוהול ישיב את הסכנה שכשיעבדו השיר מראש למקצבים שלא לצאת. אינני יודע אם הדבר קשור הבמורש את האחרונה בתפילות ההן' את האהבה האחדת . המאגיים . רצוי לתת לשיר להיברא מתוכו אך לא גנטית אר בתוקף גודל וביוגרפיה . מה כאן רגזו מועדון הווטדאנים האבודים . מראש בנרעדים האלה רמה נקבע וע~צב והתרחש רצוי לזנוח את הניגון המשתנה בעת ההתרחשות . השניים-עשר חזרו. הוא לא זרח על ראשיהם כמר ישנו משהו נכון בקביעתו של פול וורלן :"La והשתנה והתחשל ונתנסח בקורות חיסורים והאושר . הילה בציודי הקדושים. כמר שכתוב שם. בראשית באץר אחת באירופה, כך שמעתי, מאבחנים את Musique avamt toute chose," "המנגינה קודמת הספירה האחרת. והמשורר שכב ירוי כנקודה בסוף כישוריהם העתידים של תינוקות לגבי מקצועות לכל ." והיא לא פעם באה לפני המלים כסייד מגשש השיר . מואר פנס אחרון . כדאי לכם לשמוע עדו כמה באי שקט המתחיל את השיר . לפכי שנים קראתי הספורט השונים. מרעידים מראש את הנבחרים מלים. ערד מעט קט תחפשו אותנו בנדות, תתגעגעו שבהם לזניה באליפות כעבוד חמש עשרה אר דברים נפלאים על הולדת השיר בספדה של אלינו. מן הביצות ערלים חיילי הביצות, האסירים נאדייז'דה מנדלשטם. רעייתו לאודך דדך השיר ונתיב עשרים שנה . הדבר כרוך' באימון שקדני, ממושך האפודים. הו אץר ' מארורת שבה אנו בלי הרףומפרך . בקשיחות מחושבת הנוטעת בלב הנרעידם חיסורים של אוסיפ מנדלשטם. סיפור התהליך חופרים. חופרים. מרות שהיה ליופי. מקהלות המרי. שראשיתו אי שקט ניגוני ואחריתו השיר השלם, את התשוקה והדבקות והיומרה, את כל הוויתורים אלף שפות ולב אחד. משם המשיכו למדריד . האכזריים למען הפיצוי החוגג בברא. כתום המאבק הממושך של המחיקות והתיקונים, עד לא עדו פרוטה לעניים . לא ויצ"ר' לא חיל-ה~עש על להבידל. אומדים גם כי אימהות יהודיות, תמשוגעו ה"טיק" של תחושת הזהו-זה ! המדרכות הבארארי, למשל, בטרמינל השיכורים מאהבה ומסירות, אחוזות שמידה אישית ,לוחצת הכל בא מן החסד ומן הפצע והכל הולך אל המלים האבודים. תנור וצלחת מדק ורחמי כמרים . סרסי המוליכות שולל את המוות. 18 עתרן 77 י גל' 84-85 אילו רק פתח אדוני את פיהם כאת פי האתון ההיא היו וודאי מסבירים לו את הטעות ואת חוסר הטעם שבהצלפה הנמשכת, את חרפת נפשם בצר לה מלבד מדרשת הגו. ושמש הצהריים הבעורת על הנבלה ההיא. ואין קול סביב. שרם התערבות . רק האומללים האלה הדורכים את גרפם המירגן עד פקיעת המיתר האחרון . רק העגלון הנודד בחולות. רק הילד הרושם לפניו את המראה ההוא. ממנה ירשתי את הרחמים כאשר נקלעתי מאוחד יותר אל התנועה ואל האלימות, נוטל חלק ונושא מספר, תמיד "לוקח ללב" יותר מן המותר לי, "בשיירה ומחוצה לה", תמיד. תפיסת ההורייה במורכבותה המחורבנת, חסרת המוצא, ללא אלחים. באוטונומיה המיוסרת של הכופרים חסרי הכתובת. האשליות והנחמה, המבקשים את הטוב והנאלצים למענו גם לעשרת הרע. הראיה הכפולה תמיד. הצד האחר בדומייתו אר בשוועתו התובענית, לשמוע גם אותר . האמרנה המשיחית כמעט בישועת הרבים המוכרחה לבוא ועלבון היחיד' דמעו ודמו . "אנו נבדלים זה מזה במספר רגעי החרטה שבנו"", חיתה אומדת לי נוגה וחכמה מדי . ממנה קיבלתי. כנראה, את הרתחנרת האיכפתית על הכל רעל כלרם. את ההגזמה המיותרת. לא פעם. את רגישותה שהפכה את חייה ללשכת-סעד, ללשכת- תלונות פתוחה יומם ולילה עד כי הודתה בפני שאיננה עשויה לעולם הזה. ואני הייתי עם האלימות, שאם לא כן הייתי עריק. ואני הייתי עם הרבים בבדידותי הנמשכת. הלכתי בין כתפיים אחדות אך כתבתי כאחד . לא מנוגד להם כאשר לחמר על לא פחות מהחיים אך שרנה מהס. מעל היה הדגל ואחד כך היו כל הפרטים רכל המעשים בנבדלרתם המופלאה והמרושעת רהאכזדת. גפן סדרם ושדמות עמודה. ואני נכנסתי לכל הפרטים וזכרתי את כל הפרטים ולא תמיד עמד בי כוחי לצעוק צעקה נוספת, אל מול "העבודה השחורה", אל מול ההכרח-שלא-יגונה. כביכול . לא תמיד אמדתי את שחייב הייתי לומר בשם איזו התחשבות המצויה למטה מהגינותי . וגם על כך אברא חשבון . ובדידותי כסרפד . עולמי האחד כל כך' הלא ידוע, חדף עידן התקשורת, שכמה שירים. שאולי עלו יפה, מגלים על אודותיו משהו אמיתי באמת. מעבד למסורת. בדד ובסודרת משפחתי ובבנותי. גלגול אמי עליה השלום וגלגולי .• לעניות דעתי , גישה חדשה כזו תהווה מקביות לרפורמציה בהיסטוריה האירופית, שאף היא חיתה קשורה בפירוש-מחדש של התנ"ן . מאחר שמחבינה היסטורית כסוגרנו לראשית ימי חרנסאנס, אין לנו מנוס מלהשתתף במלחמה זו , שהוכרעה כבר לפני מאות שנים בעולם התרבותי . אכן, זהו אחד ממדדי פיגורנו. • בעוז עברון כמו בסרט. זוכר אחרי הצעקה החנוקה ידיים ההולכות ונפתחות . ושוב ושוב לכתוב תרדה נשמרת. זו אמי, כנראה . אולי לפני כן. אמה . יותר מזה אינני יודע . לא משפחות האצולה ואילנות היחוסין . מעט דיברה אלי על האשה ההיא, על סבתי האנודה בשלג. הדברים שמסתירים אותם . כל הניחושים הוליכו אל הכאב . תחילה לא ידעתי דבר . אחר כך כאשר ביקשתי עוד היה כנר מאוחר מדי . נשארת אמי . פעם אמרה לי משהו העתיד לשמש ;ט;מכ;: לחיים שלמים : "אנו מתחלקים לדלי-רוח ו . לקרועי- הנפש ''. האם ממנה באה אל תוכי "מלחמת האזרחים" הנצחית שבה אני שרוי מאז עמדתי על דעתי , אר אולי אפילו לפני כן בעלות ימי ? כנראה שכן . לא "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך", לכדאי ולתועלת. רק ההיקלעות אל הסתירות, אל הסכסוך הממושך ביני לביני עד ~ס . א; . .ס~ כזה כמעט על סף טירוף לפעמים . לימים הרגיע אותי אדם זקן ונבון לב, בעל כסיון שלא יסולא בפז' לפני שהסתלק מעולמנו : "אל תירא מהמצב האמביוולנטי . אין בכך' בהכרח, סיבה להרס נפשי . להיפר ! אולי זה תנאי לעושר נפשי" . אילו יכולתי הייתי מוותר על תנחומיו בשל סימן קריאה נוסף שכה הייתי זקוק לו. חלק מזה, אני יודע, הופך ליופי, אולי אפילו לאופטימיות המוליכה שולל את המוות העולה מהכתיבה וממעשה האמנות . אך המחיר, לרוב, היה יקר מדי. "שלושה חייהם אינם חיים", שנו רבותינו, "הרחמנים, הרתחנים ואניני הדעת". אז מה עושים במשולש המסוכן הזה ?! הייתי בן שנתיים ומשהו כאשר ראיתי תמונה שלא תסוף מעיני עד בוא חליפתי : עגלה עמוסה לבני "סיליקט" שקעה בדרך מצפון לצריפי שכונת נוודיה . העגלון הנואש הצליף איומות בצמד סוסיו שניסו עד קצה גבול האפשר לחלצה מחולות הזהב . אז רצתי הביתה ואמרתי לאמי בבכי : "דוד רע, מכה סוס". וזה היה הבכי הראשון בעולמי שאינו קשור כנפילה או בפצע או במשהו אישי מאד המביא בדרך כלל תינוקות לידי התייפחות. זה היה הבכי מול העוול הנחשף פתאם בכל אימתו, מול האלימות כעירומה, מול העדר הרחמים, מול חוסר הישע המאפיין את המשתדלים עד כלות והזקוקים לערד קצת כוח שאיננו . הכל היה שם בתמרנה ההיא. "נבלות!", כינה את סוסיו הטובים . בועז עבורן לנהל אמבק ראוי במלחמת התרבות שאנו כבר םשרוייבה . סבורני כי אחת הדרכים החשובות ביותר למטרה וז היא קריעת מסן הקדושה שעוטפים בו אצלנו תא חתנ",ן שהועלה לדרגת טכסט-חיסוד שעליו תמתסבס תודעתו החברתית והלאומית של כל ישראלי , ווהעמדת אבור הביקורת והמחקר האנתרופולוגי יוההיסטורהרציני . דבר זה נעשה אמנם באוניברסיטאות, םאול מעט מאוד מהנעשה בהן מחלחל ומגיע לתודעת הציבור . האפוקליפסה דוהרים לרוחב החזית, ממהרים . פתיחה למילנאום ! והקדשות בקדושתן . ו "דם מדמדומי הצער של ירושלים השרופה" בעיניהם הטרוטות של השתויים ההם, נכתי המרזח האלה, כדבר השיר . כל כך יפה שנא לנכות . הימרו שם על משיח שיבוא ועל "הקודש הכאוב בעיני בניך האלה", על האננגליון לדפוקים ועל המגנט האדום . ופתאם היה האושר מעשן בכל הארונות, פותח ישועות מעברים, כמו בתחריטים האסכטולוגיים של מאסא דל . ונערות יפות היו שרות את ההימנונות ההם . וטבעת לא נראית היתה מחשלת את הכל לשרשרת גורל ועולם חדש היה נברא, הקשינו, מרעב ומעוני . ומיליונים ! עד אשר אכלה התקווה את בניה כמו הגיליוטינה ההיא . והשניים-עשר ירו זה בזה ושיר חיילי הניצות מכוננוואלד נחנק במצעד הנדברים החומית נעת שזינובייב צעק "שמע ישראל" לפני קיר הירויים טרם שחר. כי עם שחר, כי עם שחר הולכים למות הנידונים . לא ויצ"ו . לא צדקה, כי צדק ! רק צדק לפניה יהלוך לא פחות מזה ! נקעת העצמות . אנכרוניזם. בשורת המצורעים לעיר הנגופה. "אנחנו הגדודים הצועדים אל השרפה . אנחנו חג הדרור לנפש היחפה" . סליחה על "האנחנו" ועל "תמיד אנחנו" . כל הדברים ההם ידועים מאחוריך כמו דרך שכבר ענווה לפני שנים והשעה מאוחרת מאד . טוב שלא ידעת אז מה צפוי לך ברחובות הנפתחים אליך כניחוש. אחרת היית משתגע מאושר או מת מפחד. עכשיו אתה יודע . כן. עכשיו אתה יודע . כמה היית משלם כדי לשוב ולו עוד פעם אחת, אל קו ההתחלה של כל האהבות. כמה היית משלם כדי להביא בקורותיך כמה שינויים קלים, למחוק כמה פרקים הממשיכים לגבות ממך יומם ולילה דמי שתיקה. אך בכל התרחשות אחרת היית מבקש. כפי שאני מכיר אותך' לשוב אל הרחוב ההוא לעת ערב, אל הרחוב ההוא שגרה בו אחת שאוהבים אותה, לשמוע מהבית הסמוך פסנתר משמיע "לעליזה" ואורות נדלקים ואחד מהם אדום כמו בבודואר. לבוא כמו איש מגיע בעקבות מכתב, על החיים ועל המוות . צובר אוויר, עומד לגורלו. "נחושת ירוקת כפות מנעול ומרר עובר" אחר כך משוחזר בקצב איטי, מן היסוד במשך עשר שנות קיומו • פתח "עתרן 77 יי את עמודיו אל פעם בפני זיעות הנחשבות לבלתי-מקובלות רביותבחברתונ . בכן מילא את תפקידו הראשוני של ןתקופו אינטלקטואלי : להיות מוכן להעמיד במבחן ההשאל והספק את הנחות-היסוד של החברה, מבחן שרק וב ערובה לחיוניותה ולהתפתחותה . אנו נמצאים היום בתקופת התרוקנותן ופשיטת ןרגל של האידיאולוגיות שעליהן התסבסה תהפעילו הפוליטית, החברתית והעיונית של הישוב העברי ץאבר ושל המדינה שהקים . ריק זה הוא קרקע גידולן לש ההתחרדות, של המגיפה הדתית-לאומנית לוש האידיאולוגיות הפאשיסטיות המתפתחות בחברתנו . המאבק נגדן חייב להיות לא רק פוליטי 1 אלא גם עיוני . מכיוון שהן ניזונות מהתפוררות תהאידיאולוגיו הישנות, אין תועלת בהעמדת-פנים שאלו עדייו תחיו וקיימות והתרופה למצבנו טמונה בהן. מכיוון שישראל היא מדינה אידיאולוגית, והאידיאו- לוגית שלה הועידה אותה להיות מדינה יהודית, אין מנוס מהתמודדות עם הנחות-היסוד של היהדות ושל ההיסטוריה היהודית, כפי שהיא נתפסת ומפורשת אברץ . שכן הגידולים המגפתיים המתפתחים בחברתנו מנצלים את האדייאולוגיות שתמו לגווע ומעמידים פנים שהם המשכן . אס להיות נחתום המעיד על עיסתו 1 הרי ניסיתי 1 בכמה מסות שפיסרמתי ב 11 עתון 1177 במשך השנים (שתיים, העוקסות בפירושים חסלפניים דלעתי הניתנים אצלנו שלואה, הופיעו ב 1980-; ואחת, העוסקת הבשוואה בין פסר איוב לכיו ח"פוליטיאח" של אפלטון 1 הופיעה בקיץ האחרון), להתמודד עם משימה זו בדיוק . אולם דרושים מאמצים חרבה יותר רחבים, מקיפים ורצופים ע-למנת גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 שמערן כלס כלום ישמור לה פינה בלינו ? ההרגל ? שמא מתוך חמלה ? צעיר ממנה בעשר שנים ועתידו לפניו. לא אמרה דבר. כל דיבור מיותר. כל הרהור יפר את האיזון. ישבש את קשר השתיקה המוסכם. די לה בהווה המתמשך. בשעות הקצובות אחת לשבוע. זה שנתיים. החדר הזה . מדפי הספרים, השולחן. התריס המוגף. - תפאורה קבועה השומרת את סודם. צנופים באפלולית והעולם החיצון מתרחק בהמולת הצהריים שלו. בשמש הקופחת, בסגריר העוקצני. נשימתה בנשימתו, הלמות לבה בהלמות לבו, שפתיה יונקות משפתיו. גופה קולט אותו. ניזון ממנו, נאנק בלפיתותיו. הוא כאן ולא יכול להיות במקום אחר. היעדרותו מופרכת. בלתי-אפשרית. היא חשה במבטיו מכל פינה בחדר הזה, היא שומעת את צעדיו המדודים. את שאלתו הנצחית : "את בסדר?" עוד רגע ותשמע את חריקת המפתח בדלת. עוד רגע ויופיע מצד המטבח. עוד רגע תפקח עיניה ותואגד רכון על ניירותיו . "יש לי פחד נורא." אמרה לו והוא משך בכתפו . "אני לא יכולה לחשוב על זה . לא יכולה !" גופה רטט בין זרועותיו ודמעותיה נספגו באריג הגס של החולצה הצבאית . אמר יטלפן . אמר ישלח גלויה. דממה. אין עקבות. אין סימן חיים. ועל פניותיה אין מענה . עד מתי? האם תדע פעם את האמת ? איזו אמת ? הוי. לא יתכן . לא יתכן ! היא קמה בתנופה וחזר . ה למטבח. הצמידה מצחה אל שמשת החלון הצוננת ועצמה עיניה . כאב חד אחז באוזניה ואיזו זרימה פשטה לאורך גופה עד כפות רגליה . אלוהים. שמע לתפילתי - לחשה בקול חנוק. כשפקחה את עיניה חיתה השמשה מכוסה הבל כשימתה ; מסך סמיך המטשטש את המראות. כאותו מסך שירד על עיניה בהתבוננה בגבו השפוף תחת הילקוט הצבאי. אשר הלך רוחק ממנה עד שנבלע בדוחק התחנה המרכזית. • אט-אט התבהרה השמשה ושוב ראתה את החצר שבה שיחקו הילדים. את מערבל הביטון. את חלונות השכנים. איזה סחרור אחז בה ונדמה היה לה כאילו חודרת מבעד השמשה, כאילו עץ התות מתקרב · אליה והיא "' יכולה להושיט ידה ולהיתלות בענפיו הערומים המשוועים לפריחה. לתחיית המתים . עתרן 77' גל' 84-85 מול השעון שמעון בלס בפרחחה את הדלת נלכד מבטה בתנועת הכדוריות המוזהבות של השעון . היא הסתכלה אנה ואנה כמו ביקשה לגלות עקבות, הגם שידעה שאיש לא נכנס לדירה זה למעלה משבועיים. השולחן מבהיק בכקירנו והכיסא משוך אל בין כרעיו, ועל מדף הספרים ממול - השעון הנתון בתיבת הזכוכית. גם מעטה המיטה האדום והמיושן הדוק היטב מכל צדדיו, חלק ומחוויר ביתמותו. הכל צולל בדממה סמיכה וצוננת, שרוי בבהייה עמוקה, בציפיה אין קץ. ככלי קודש בהיכל. רק השעון נע בתוך הקפאון והכדוריות סבות סביב עצמן מדי שכיח במעגל סגור ומותחם . היא פשטה את מעילה והניחתו על משענת הכיסא. קרן שמש דקה שחמקה מבין רפפות התריס המוגף נתנה בפרוותו השחורה ניצנוצים סגלגלגים. והיא העבירה ידה על השערות כמבקשת נחמה במגען הרך . דחף שלא ניתן לריסון הביא אותה לכאן ; מחשבת-סרק שנשרכה לסף תודעתה משעות הבוקר שילחה בה גלים \ רוטטים ולא הניחה לה. איזו כמיהה שלטה בה לפרוץ את החומה. להניע את גלגלי הזמן לאחור, לחדש חוויה ששקעה במצולות היאוש . התמסרה לתעתועי דמיונה וביקשה לראות בהם איתות לשינוי החייב להתרחש. כהוזה ההולך אחרי קולות סמויים. "יש לי הרגשה מוזרה", אמרה לעמיתתה. " פשוט לא ייתכן . ובכל זאת."" טלפנה להודיע לבתה הגדולה שתאחר לשוב מהעבודה ויצאה שעה לפני הנעילה לעצור מונית . כמו בימים ההם. הקרובים כל-כך והרחוקים כל-כך. יציאה מוקדמת מהמשרד ושיבה מאוחרת הביתה. השעות הגנובות שלה. השעות המערימות על הזמן. החורגות ממסלולו הישיר. הנוקשה. בימים לא קבועים. יובש עמד בגרונה. היא פנתה למטבח לשפות מים על הכירה, אך הסתפקה במי הברז שהיה בהם טעם חלודה. לא ההינה לנגוע בכלים. סיוון הקפה רחוץ והפוך על פניו. הצלחות נתונות בתאיהן. צנצנות הקפה והסוכר במקומן על המדף והמקרר דומם ודלתו פתוחה . היא ניגשה לחלון . עץ התות העתיק נעץ את ענפיו הערומים בבוהק השמיים, ילדים שיחקו בחצר הסמוכה. ומעבר לחומת האבן מערבל ביטון סב בעצלתיים בין ערמות בלוקים וחצץ . עולם כמנהגו נוהג. ואשה שניתקה מעולמה דהיתה כסירה תועה על פני גלים רדומים . בשובה לחדר השתטחה על המיטה מול השעון . אמר לה : "הס~רות על לוח השעון הן חד מימדיות. סופיות. כמו קו שנפסק בנקודה . ככה המוות. הוא חד מימדי." הי א התבוננה בכדוריות המשלימות סיבוב וחוזרות בהן כמתחרטות. תנועתן לא נוגעת בדממה. תנועה אדישה. נעולה על עצמה. לא שייכת. היא דחקה ראשה תחת בית שחיו והחרישה. הגיונו קר ועתותיו קצובות בקווים חדים ונמרצים. להתפלסף זה תחביבו ; כלשעצמה. די היה לה בפגישה המתחדשת. בקרבה. בהילפתות בזרועותיו. אין זה דבר הנקטע בפרידה . זו חוויה העשויה חוליות. חוליה אחוזה ברעותה ; שרשרת הנמתחת על פני הזמן . ספוגה ריחות וגעגועים. צפונה במכמני נפשה. בפוקחה את עיניה ראתה אותו לבוש : "נמנמתי," הגתה כמתנצלת. "אלווה אותך:•. אמר בקול מזרז . היא התמהמהה לקרס. גופה לח ולאה. אבל מבטיו דיקור במערומיה . "מה תעשה אם אחליט להישאר?" הוא לא השיב והיא הצטערה על התגרותה . אמרה לו : "חלמתי חלום שאתה בוגד בי." "את בוגדת בי כל לילה," השיב ושפתיו בין שדיה. "מה חשיבות לגוף?" "אני אוהב את . גופך." "אתה מקנא?" "הקנאה מצב פסיכולוגי." "אני כן מקנאה." אמרה בתוקף . בחסינותו היא קינאה, במחקר שבו משקע את כוחותיו . בסדר הנהוג בחייו, בשעון הקוצב את עתותיו. "אני אוהב שעונים." אמר. "כשתהיה לי דירה גדולה אמלא אותה בשעונים מכל המינים. כך ארגיש עצמי תמיד בתוך הזמן ולא אתן לו לחמוק ממני." כשתהיה לו דירה גדולה . כשישלים את מחקרו ויעלה על דרך המלך . יהודית הגדל בקרחת היער של טרנלינקה כל עיר ממנה נלקחו בארץ המישורי ת הסתווית שבתוכה נסעת י ימים , אנשים לטרבלינקה יש לה אבן . עיר גדולה - אבן שלמה שהפולנים קראו לו שלאמעק, היום חי בלו ,ד אז המומה , כאשר במכונית לידי מדי פעם מתייפח האיש גדולה . עיר קטנה - אבן קטנה . על עיר גדולה חרות ילד שנדד מכפר לכפר לאורן כל פולין וטבע בבי צות שם העיר . על העיר קטנה לא חרות שם העיר . ישהנ האבן . לא מצאתי על אף אבן את השם קאלושין. רק וישן אבסמים - בארץ המישורית הסתווית הזאת , ביו היערות ועצ י הליבנה הגבוהים הערומים בשלכת , כמה אלפי יהודים היו נקאלושין . קאלושיו יש לה פה עם הגזעים המנומרים שנראו לי כמוכי צרעת - היו אבן . אבל איו שם על האבן .• הרבה שדות של קארט iפל . יהדוית הנדל הערים לאיהן לא נסעתי ביקשתם כמה משפטים על הערים הסמויות מן ןהעי עליהן אני כותבת. אבל אני רוצה כמה משפטים לע הערים הסמויות מן העין עליהן אינני כותבת יואיננ יכולה לכתוב ואיש אולי אינו יכול לכתוב ולא ביכתו לעולם, הערים הסמויות מן העיר של אנשים ,אחרים שהיכרתי ושלא היכרתי , אנשים שפגשתי במקרה , לדקות אחדות, ואחרים שחייתי לידם שנים - אול ידעתי עד כמה הם נושאים בתוכם בעוצמה, בחנק , תא הערים הסמויות מן העיר שלהם, עריה של פולין, הממנ חזרתי השבוע מזועזעת, נרעשת, לא מסוגלת לדבר אול מסוגלת לכתוב . עוד לפני שנעסתי י כאשר רק התכוננתי לנסוע , רהתבר לי פתאום, באופן מוזר וr.נ?,ה ב~נים, שאנשים םרבי החיים לידי שנים, ושותקים שנים , ואינם םמספרי שנים - נושאים בתוכם כל הימים וכל הלילות אולל הרף ובלי מנוח, בתוך איזה חומה פנימית ,סגורה מבוקר ועד למחותן בבוקר, בתים ורחובות תוכתובו וערים סמויות מן העין, ערים הקיימות היום קר בביעותי הלילה שלהם, ואנשים שחייתי לידם ,שנים ושנים שתקוי אמרו לי פתאום בנשיכת שפתיים אולי תסעי לעיר זאת וזאת ותחפשי רחוב זה וזה תובי זה וזה , ואולי תסעי ללודזי, ואולי תסעי ללובלין, יואול תסעי לצינסטוחובה, ואולי תסעי לבית הקברות לש לונלין אולי תמצאי את אבי י ואולי תלכי לבית תהקברו של קראקוב אולי תמצאי את אמי, ואולי תחפשי בבית הקברות ברחוב גבשה בוורשה אולי תמצאי שם את חיה-מרים-דבו?ךה אם-אבי-אבין וכמה היתה יפהפיה וכמה היתה מווחסת והעדיים שלה והסינרים ,שלה ואת ד י שמואל-גדליה אבי-סבן' ואולי תמצאי שם תא הדודה חיה-רודה ואת הדודה שודלה ואת רוז . היה-חג ואת ליפה ואת אברומציה ומאות בני הנדל הרי םקבןךל שם בבית הקברות ברחוב גבשה בוורשה, היה אומר יל אבי . ידעתי שלא אלן ולא אחפש . אבל לשלוש עיירות ירצית לנסוע : לקאלושין, עיירת ילדותה של אמי , מרחק השע נסיעה ברכבת מוורשה . ובררתי את הכתובת, את םש הרחוב ומספר הבית . לקרוסנו - עיירת ילדותו לש מאירוביץ, מהלן שעתיים נסיעה מקראקוב . יובררת את הכתובת, את שם הרחוב ומספר .הבית ולקראסניסטאוו - עיירת ילדותו של אבות ישורון ' שדרן השירה, הפכה למקום חי בחיי . לשלושתן לא נסעתי . הייתי במאיידאנעק ביום גשם כבד . מבול ירד לע מאיידאנעק ונפש חיה לא היתה במאיידאנעק רק גהנה הפולני י המתורגמנית הפולניה ואני י ועורבים , -ב ערימות , שרבצו על כל הצריפונים וכל הגדרות לוכ השבילים וגג הבטון הענק הפתוח מעל ערימת רהאפ של שרופי מאיידאנעק . מאיידאנעק היא קמרח ארבעים וחמישה קילומטר מקראסניסטאוו . יראית את השלט על הכביש : קראסניסטאוו . את תהצטלבוהדרכים . את הכביש המתפצל הפונה . קראתי כתוב : קראסניסטאוו ,45 קילומטר . נשכתי את םהשפתיי להגיד לנהג שיטה מן הדרן הראשית עויסלקראסניסטאוו . נשכתי את השפתיים ולא אמרתי . אבות יקירי' מה היה לי לחפש בקראסניסטאוו ? תהלכ לך אפרלוירן געאגנגען לאיבדו' קראסניסטאוו . המ היה לי, אבות, לחפש בקראסניסטאוו . הייתי בקראקוב, מרחק שעתיים נסיעה מקרוסנו . שנים מאירוביץ דיבר שרוצה לנסוע לקרוסנו . גומולקה, שהיה מקרוסנו, היה שכן שלהם, דלת מול דלת, ו~מו, ששמה היה רחל, גולמולקה אהב אותה מאוד וקרא לה רוחצינקה . ושנים ' כל לילה ' אמר : מחר אני כותב לגומולקה - אני ry עךש, בנה הצעיר של רוחצ•נקה, ואני רוצה לנסוע לקרוסנו . תן לי לנסוע לקרוסנו .. הוא כמובן לא כתב לגמולוקה, ואני לא נסעתי לקרוסנו . באושווינצ•ים, לא הרחק מקרוסנו , יש קירות עם צילומי הפולנים שהומתו, שמותיהם, מלאכתם, יום הולדתם ויום המתתם . אבל היהודים -. קצת אפר בתוך הבוץ בערימת העשב. מה היה לי לחפש בקרוסנו ? גס לא נעסתי לקאלושין. היהודי האחד רשנשא מקאלושיו חי, חזר אליה אחרי המלחמה ץוהתרוצ לאורן מסילת הברזל ודעתו נטרפה עליו בריצה ןלאור מסילת הברזל ופולני שעבר במקום הכירו וירה וב והמית אותו על מסילת הברזל . מה יש ןל לחפש בקאלושיו - אמר לי אדם ,זר שאיתרתי אותו נקושי ' בחיפושים אחר חכתו תב הנאודה, בטלפון לפני נסיעתי - אפילו בית תהקברו איננו, בית-הקרבות הוא שדה שגדלים בו -תפוחי אדמה . והוא לא אמר בית-הקברות, הוא אמר : -בית העולם, עסיגiהi ~עלם, ביידיש . דעו ביעסוילעם זאי ואיד נישטא. עדו יבעסוילעם איז א עפדל וואס קאוןןס דארט קאר 1טפל . גל' עשורי ינואר-פברואר 1987 ~~רול-קאןר אל-~'כא~י ~ :;:..,,,,~·~ ג';ךג' ח.גיך. מ~צור .Piר~'. ר;וה לוק 9 ,זקנוךג ~9 ינ טר ;pל 9 י, סךס'ם i7' אע. ך~ 9 יס יוגאן. ~.ןגז'!~ ;ןךה, tז9 מ~~ל ~~מד ~i.םז:; ~נדאללח ~ל~ f?. ~.י~י קדת ~ל-~יד ; ~זקע;ן כלס. ~1f ~'גא'~ז:ז-ל ל.קמאן 9 לים. ~י~ר וו.ו ס~ז:; ~.~ן ח. Q ין .כ~'ד o' אן'ל ~כאס סאדי. מו~:י ~ל-ןא,י. מקס V? .~רגר fw לי ל~מ.Pז.:הrירו~נז9תריקt "::זחז;יעוןרות. ;p מו-~ד ז;חי זק~םס w י ~י ז;זלא נ;ליי ,;ע : יאררגזקמ;ת-גוף Wוטקזקt~~1·ןולpןס. יש לכז-ר'ב על שעור הזאול;גיח ושלמדנ , : -T •~• T; -r{'Jft~;, -~,' . _«·;: -{ ' • • .םיקtוט~1 ונןז;ירiנ;: ך;:ז 9:p או 1ו, .ם~ Wי!?~ ~ליסם ל w את ~לי;ת f גי . סזזןם. :גם חם ראויים לשיר ש !9 כתב בגירי םפיטני-דרכי ~;;~ ב ~ל ·~ ל l~:p'ג:רי~~ "T•": • "T:T•,• הלא חיא ;:זקיר ז::: 1 מ~ך ' ~נכ'ל ז:; f ף;ת רך~:;נים ו~לי על הזנופים חאינסופי'ם הזפשעיטים את חוש ההחשינ ~ל ~א~ל ' ~לד~ ~ל~ סול ~ר~ע • י~ז:;ץ~ rJ T, • ·: • עבד קאדר · אל אל-ג'נאכי נולד ככגדאד כ 1944- ומשנת 1969 שוהה ~ת ;:זז;נליס :;גתוף " 'אנו i?i ה ג;י~ידית באירופה, תחילה בלונדון ומאז 1972 נפריס . משורר רב-פעלים. דעשר בבגדאד התבלט בחרגי האינטליגנציה הצעירה והשתתף בכמה כתבי-עת ~ל כרל.ד w~. פ ~~ךק.ת מו?לי~ה w ~ר , ספרותיים ; בין תרגומיו מאותה תקופה ישר של יהודה עמיחי מאנגלית . ~ל ךזקבגר ס~לחית 7 ע.~ר ;ק;ך ;:זזקיר . :;כ~ןיו םחרו:;וי מראשית דרכו בשירה . גילה אל-ג'נאבי נטייה לזדם הסוריאליסטי. ומאז ~ל ז:זן~נות .ס~;ך Q ה 1'*W ~;וד ןח ל~דון א;:~הו השתקעותו באירופה נמנה עם ממשיכי הזרם הזה וכיום הוא נחשב על מהילת הצעבים וזריעת ז.והו , וכהו לאחד ממרביליו ולדמות המרכזית בו בשירה הערבית. בצד קבצי השירה שפרסם משך השנים . שיקע אל-ג'נאבי את מצרו בהוצאת · כתבי ד~~ ~ז · ~ל סן;וק . ~יוד~ )9 רגי ;ז;כ;יד w חז:י~;גה עת בערבית , באנגלית ובצרפתית, וכן יסד את הוצאת הספרים בעלת ~י f זי גז-רוץ •4םיקtיןח השם המיוחד Arabie sur Seine. הראשון בכתכי-העת שלו שיצא ~ל י.קך.r ::זס:;נןח ::ז~קו :v ים מדt' ק :;גמו;ז w ;;וי ::זח 9ט;ך~ה · נפריס בנ 197 נקרא Le De'sir Libertaire (התשוקה המשוחררת), והיא על אל-מערי הגוזר פתא ' ם נתח מצלע הזפש;ררים מעין ביטאון של האינטליגנציה הערבית הרדיקלית ובו התפרסמו ליו~ק זזת TV. יגי- רו'~ו ~ל ~צ; ·~ סר ·~·ה!~ -::• לראשונה בערבית טקסטים עיוניים משל ק. קראס. אדררנר, ,;כךה ברטון' ג '. הנין' וערד . כן היה בין מייסדיו של כתב-העת הסרריאליסטי ו~~לל.יס ע~נ;:~ ~;לה ר~זך Le Point (הנקודה) . כן הוא עורך כתב-עת בצרפתית בשם Homne'sies ל;לה 1$ רר ::זו?מ w ש ~ת ~זע חצ;ת ושרקד על הוצאת חוברות רכות וקבצי שירה רעיון משל אבות המחשבה הסוריאליסטית. אל-ג'נאבי מחמיר מאד בתרגומי שירה, ואת . ~ל 'סוק 1PiJ ~כ~ל ~סע ~ל ;קז:; . רא :P ך~ב ןה טנז;שpזסךf סת ס~ןת; כלו זב ום שירתו שלו הוא נוהג לתרגם בעצמו אר להשתתף באופן פעילכתרגומה . לאחרונה החל גם לכתוב ישירות באנגלית. על אל-~ו ' חדיי המשייר לעבר שמ !9 א כאוטודידקט וכמרדד, אין אל-ג'נאבי שוקט על שמריר ומפגין ללא על · מנע~ל :חהמונ~ם .שאברי ·ת;~ i -ש;ערהזפהפכ;ת הרף מקוריות בכל תחומי פעילותו . כשנים האחרונות נתגלה גם כאמן על ;רגדיס ס-, !9 ע~ם :·.""--:" שזכה להכרה הודרת לקרלאז'ים המיוחדים שלו ולקונסטרוקציות המורכבות מחפצים שונים. וכמיוחד הודרת לעבודותיו המכונות ~ל כtךי~ומ;ק:-iH לל ;:זצוסק f ~י ל.Pזi? ה ת~ר~ג;: ז:: f~י mmage1נ G (מחיקות). כאמצעות מחק פשוט הוא עובד על תצלומים ~ל ~ל 15-''אג~ קךז:;pזז:;" זזת ויןקזק-יךקtק וחופכם ליצירות חדשות העומדות בזכות עצמן . רוב התצלומים ~ל ~קב;ת ;:זrכ!9,ת; ;:זזפ;~ינ ~ז:; 9ז;ןר Wל~;נרים המעובדים בדרך מקורית זאת הם של שחקניות קולנוע ידועות , שלדעת אדואר ז'אגר :;זצליח האמן להרחיב את גבולות החלל הצנוע ~ל ;:זפ;זז i? ח. ~~לט לסנ;:~ז:; ותהו ;:זדיזזל.ק~י j? ה שלהן ולהעניק להם מימדים של זמן מואט עד אין-סוף . קטלוג מפואר ~ל ~ז:; 9יק Wr:ז~ש קןל קךאוס מפרי יצירתו זו ראה אור נפריס כ 1985- כליורי הקדמות מאת מבקירג;: 9;רנ;: ;גבpזt; מון . אכ: '·~ ר f ~W,~ ם.ל~ג;:-י~ורג;: האמנות אדואר ז'אגר ואלן ז'וכר המוצאים כשיטה זאת חידוש ~ל w נכ;רי ס w.~r:זהםיtזג;ז:: כ:~ים מהפכני. ~ל י~~~ ~ל :זכאג 1םל;חזt ~ל ~ןא-ז;זז;נז-ר;ך-:;גדידות .iWr;וr:ולr וא;ת ~זק:;ני כימים אל נאכי על תרגום מבחר · שרקד אל-ג שירים משל b רל צלןהנתולח ~.ת~ • ~ל ~ךינ ~9 ז:זאק. ת;בקזז;rמ ~ע;ת ובןזז.Pז ~~ח;ךי םילוו-זז:r שמערן כלס על מוצטפא ח'יאטי. אופטימיסט נכי-מרזח של !9 שאו !9b וךה ח. wTr ~יד_ ל w6יב; '..·,"_·".".." ~ל ינ;זtזה~קfץ';ז :;ג~טת ס~ל :;נ;;זי;סה סןה א;ו;ו: ישירם אל אך;רנ; ושבר ה:זכ~כית מערביה : ששון ךסומ ~ל ~רוק ~~ל~ז:: ו~ל::נול ;:~שוט ~ל ~ל-ז:זלאג' W זזןב ל~:;נרי~ל ;p זי ל;מר =;ל :ב~ק'ח~:;-ל~ס ~ל "סבח לךנוךים~' ו~ח;קו ז;'ל ~ל-ג 9רי עשת הערים על שפחח חרופה שהפשלה חפתה עליה והרודנות חשפה אותה על סלאמה ·': T T •' T T ס~יר ללא קשו~ים . ;ז.ו o ה לש~פ T ו~מה 'T : T: T? סכל שומם נמע:גלי החדר חזה. ::..-·.·". ~ל ~ל-ג T א~ךי (טל Pו~~וס~-;סץ~גים ~ל ~וים ת;רךז;ושpזס ק,י;נסד ·תובץiעג;:·i2ג;: i~ים חלילה נמחציתו ~ל ו:,זל-זקך~אק ךר:ג~לו ~ל קלות- r;ז;נלון :· --: .. -- ז די :-:• ר~ז::י;ז~ והגח הוא ךf;זח ~ל ~ז:: j? נו:;~וית וזקגיאות מ~קוד Wלי wופ~ז:rתtזw~.יסד iJירל'rז~ ~ת א;רו ~ן~ה ~ל ~לי ~ד-~אשור וד~ר;נות Wל . ~אר לובש כיל;ן : על ~לה w ~~ו:ינו שו 7םיז:rםכi"יל~ ~ת w ירינו ל:;נקךת : ז;חי זק~ת סר~ים ול;גם גו:ז i? ז על r~w לסם ~דבור ס:;וךח לכז-ר'ב עליהם, לעוררם לעבר השיר על ה"על", מלת-יחס הזפש !9 פת ננצפר 5יה - די -•----:-:••.•:•T •: : T מ~~ןת ';J·תופ~קו;r· ;שז:; ' ז;ןרות. :":·-. את מה שאינ; מתחנו נז-רחבגיר w .ןקה על זה 'ל'~ו זה' 'על- ~עי~ -לל~שעה -.'';-'•'-••• ז T T 22 עתרן 77 י גל' 84-85 " שי העצרות הפ;עמת ללא התראה נ;ספת ~~ לשרך ::ו~~rכ~-~· ת ~ריר ה~ו~~~ ".·.· :P רר~ה לז:.רו;זז:יית. w ם wו:: קט ::ו~~יז;כי ה~ו::?ז ~וה ד~ i? ה ז; ::ו~רוןה מ~לם ~דלות wזt~ ז?מ~ :p לים לוז זק.'ל ~ז;כיןה Wזt~ ש;:;גךים לך 9י 9 ים ~~ךו:יב . סריק. ו::ו~גוךים jZ7? ;ז;כים חלו p י :;נקוךים . ז;הי תזiקז סר~ים ח;בה לכז.דב עלהי, נגה, נגוה ' ו~ל~~ ~י ~~:כח T~vi א rק~• ל;לה ::וזp~ל זt~ ז;כז;ר~ך:ק:;נים :p זק:;נ~ח אור;ת םיpןך~ .לזז/~כתמותך ..o פו עכרוות נאכ• · הצליום של קאדר אל-ג ו::ו~וס f.הן;; . ז;כ 7 ;וד ~~ים ~f רים :p ת;ך סךי;נות P.7?םיטt~. או מףז;ב : ל~;:~ היא ~ם שףם ן:;בר ii ח זק.;נה ז;כז;ררו~~נ:י כrו~רס וס;;;ו;;ות ןrו;י.קב,ב ::וומ-ד פנים חבףים למ~ך ודס-לזi-דמקז. ;בים 'נה~לט ונאהבים מעשים -• בהחלט. •,••• האם • אש"ל את :• ספרי T -•::•:••;:•::.• T•: נ :-:•: ףנידותי ואשףב ה~.ה ::ול;לה :Pז?טס.ני-ק w ת ז;כ לוחז:::-דועfז ו:: J ח נכעל~ת :Tשננאתי ? האעמוד בפני הפז-רוי ? והא~וכל להיות 1 • --: • ~;~·~i?ינ;:י~ ·: ;7 טו;ות ~~-::·•:•• יושב למרגלות שפעיות ה~צחית צופה ~i;· אורו. על ~" ~,;מ, השעה המאחרת. אל מט:פע r;רr.זא או:פ~ק~י:;נוית זו ? ךטו;ות סה תור~fן או הב;:י~ו:: ? ו~ם בושtז -:··-••, ,• :•• ·,•• : TT -. ••;"ר :• •.~ '$· W. ז:יז;רנו~ץ ב,ב~יס-ז;כ~~ P.תופו~קר;rס-י- לזז!ם 9 ה, ארם אשאר ז;כהיו זה w ~ינו. ~ף ~רגע :;נג;ך ' זה. ז;כג w ש רכr~ ~ז-רוי w~ ד "ז~-ם~ w ל ם הtז? ומ~יא ~ת ~ו;זרוגי ~סףק.י הז;רעו i חתו° גזלי מךם ? ~ויכם ::ול;לה 7? ~דזגץ מחושש, וצל ' ערב :-:.. ,זק~ף לו :קתוך סךשוח b חןלוך יד1כiP. ~לות ז;כ~ך~!;כת קו 9 ה ה" מתחירם אוז-ר : 16~- הוא ס;ו:;~אליי'~ ז;כננז;רוגך :קבסי ~ויו זק.ל סךחוב סמוך אי~רפזוr ~ת מזקמוגי ס~:;בד . מזקקי f;) ים ב.בדז?יוום סראשוך W ~ז?רר ~ח חל;לוr. דיו:z~ס תכזrד לt.ז ל~~א זק.ל ~וי רוסtזZ7?םילןr לב ;:זייום. 1984 ז;כ~ך~!;כת הtזוק "ה יtזזאן ססמוך . :קמ q זקםת וונח W~i? ז:;בד ךר;כאו ז:.רע,ר;;גת זק.ל דכr~חככPtו זקש~~ת ם:קות~ וסם זוע,ק.ים -ם~ zדכr i ' כניסה 'וחור חשון ·· ל'וא המצ'ומי'~ שומע ן 99 ה ס~ריהן זז!~ה מ~יגיסם " סע.ם ~יכו מע,:;ניד לזiמ ל~:ד תt.ז ודע.ת ;jס· זפ : הוא מע,:;ניד t~f לת מחוד חזפנע~ול חם מצציים יםpזס 'סזקו גופות · ~ל ~יי~ם wננו .. ז-רו~חות ז:י j?ווסיסם מותת W ז;כ לג. ~ת ' ס~ש ס~ 9~ךת ..תt.ז ס~ש iJ ~ןה ז;ו~ת זקקוןה ~ןע ולא ~דע : iJ לל;ה, זה :כ~:;ניר וח " כ WiJ~ר . ..~:pלי- wםמו;rr:ו~י. ו;וונ o ת ~יזכגים רלגו~ עולה על ;נסי ססמוך :p ראש '~ סח ןדfiז ז:.ר;כיר~ס זק n וךים נו~לים מלכנדת סןיאח ::ו~זr:זי. .ח~:סז;כ~ך~ 9ת ק Qi ה ה" וזינסםקזו;rנו ס~מס:וות. רק. א.wrנוtז שו i? לים-םוריפ ~סד ~rכזt'iנת- ~ל j?ך j? ע ססמוך וסם פרגים ~ל זקמי::ו~ננז;רוךחת .ןה~זtדt רק סך Qq ינות ז;כ•גי ג.cיrוס;~ה. ו~ז;כים. סם ו 9 •וטיסם. ~ת .סכז~iזז ~ בומףל שוטף J ה זקל ו;וז;כהיות - ~דןי _ גו;רך ל~זדו ? ס~ם בו~שtז םס~ ז;כ~ךי!;כת הtזוק ה" q לומוססים ז;כך 1םילןr לךחוב ?ו~•~ םtנaוt , ~שב? םtנaדt ?~.ל~ QaנtJ~ Pדקו:r ס~ם ~i?~א ד םtנaס ~שוטם עוו:;~ירם תt.זo ף זקזיא~זכם זק.ל :p ףות ~על'\ם ? ם~ז:; זti2 :גנל ...•. אוות O:P' "הףא ? ם~ז:; ~9גר • ~ג;ונכו oף ?~ןf~ר?בףסi~? ~ל~וס ססמךו tזi\ד?.ו :P'גכןfיר-vיוt' ז;כ~ך, 9 ת הtזוק ה" או l ףלי ~~נע לו: םtנaזt עוור · ף?~ ' ס~ם. ~לף ~יזר ו~יזד. ~יחילנ;:י~דt ה~~~ אותו 23 גל' עשורי ינואר-פברואר 1987 להעתיק מזרחה את גבולה התרבותי-מוסרי של אירופה. הקיר הערכי הקאלאסי הוא יצירה שכה קיטש 22, הפונקציונליות והאסתיטיות מתקיימות כר זו לצד זו כאיזון עדין . הקיר חוצץ ומפריד . ותוחם ותומך . וכר כזמן - צבעו הלבן המהול ככחול-של-כביסה משרה על החלל הנקרא "בית" רוח של שלווה, או: גבול התרבות שאינה מאפיינת את הקירות כלכד . אלא את כל המרכיבים של הבניה הערכית הקלאסית : הקשת היא דבר פונקציונאלי (תומכת כתקרה) וכר כזמן אסתיטי . אנטון שמאס - אכן הראשה היא האכן העליונה שמחזיקה תא יתר אכני הקשת. מסמלת יותר מכל את ןהאיזו המאגד ומלכד את כל האלמנטים של הבניה ילכד אחדות אחת שאם תיטול ממנה מרכיב . ספק אם סיריל קונולי. המבקר והסופר האנגלי. נדרש כראשית וביקור התנחומים עכורי היה כמין מסע אחורה ימשיך המכלול להתקיים . כבתים הערכים הקלאסיים. שנות השישים לשאלת היחס כין האמנות לכין מזגכזמן . אחרי דברי הניחומים וגמיעת הקפה המר. המצויים לרוב ככפרים. אין אתה כדרך כלל מוצא האוויר . כגבה אנגלית מורמת הוא קבע שאין שהוגש כספלון קטן על גבי מגש נחושת מבהיק . תמונות על הקירות. אלא חפצים אחרים שגם הם האמנות אלא תחליף לאור השמש. ואין כמו אור כיאה למעמדים מעין אלה . ובגין השתיקהפונקציונליים-אסתטיים . ואם תמצא תמונות. אלה שמש מתמשך כדי לדחוק את רגלי האמנות. לכן . המתמשכת היורדת כמהרה עליהם . מצאתי לי מפלט . יהיו תלויות לרוב מעל לגובה-העיניים. קרוב לתקרה הוא טוען . קשה למצוא ציורי-מופת מדרום לרומא כהשטת מכטי על הקירות . קירות ערכיים קלאסיים אפשר שיש לכך כמה הסכרים . ייתכן שצורת או מדריד. וקיימת נקודה שכה נעשה חם מכדי שיד הקידמה . ככיכול . לא נגעה כהם . קירות בוהקים הישיבה כבית האב קרובה לדיצפה (מזווגים. לתלות תמונות על הקירות. אלא אם יתרום המזגן כלובנם התבלבל . וכגובה כשלושה מטרים מןשרפרפים . איצטכאות ופודות). משום כך נוטה זווית ליצירתיות כמקומות החמים. כפי שהחימום המרכזי הרצפה. כמטר מתחת לתקרה , תלויות היו עליהם המבט להיות גבוהה יותר. לכיוון התקרה . וייתכן הזיז את גבול היצירתיות צפונה . וקונולי מסכם תמונות מתמוכות שוכרת. תמונות חתונה לרוב . של שאין כאן אלא צורה של ביטוי ככור : ככל שהחפץ כאומרו ; "הספרות . הציור , המוסיקה. הארכיטקטורה הכנים והנכדים . לי ד תמונות קדושים ושטיחים גבוה יותר. רחוק יותר מהישג-יד . כן הוא מכובד והפיסול שנוצרו כין קרי הרוחב °40 ן -°60כאלפיים מעוטרים ורקומים . והכל . סביב סביב. כצפיפותיותר . הכבוד . כדרך כלל . טומן בחובו ידאה השנים האחרונות , כתהפוכות עונות השנה . יכולות ששמה נודע כחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה מסויימת. ודברים שאנחנו יראים מפניהם מציבים להצדיק את קיומי כשאני גם חי כין קרי הרוחב °40 העברית כירושלים כ " אימת הריק", וכצבעוניות אותם כמקום גבוה . התרבות הערבית חשה יראהו -°60, ומודע בצורה דומה לעונות השנה ". מאופקת . מעטים מאוד הכתים הערכים שנתשתמרו נוכח ההעתק של המציאות. נוכח העכרתה של ישראל. כידוע. משתרעת בינתיים. לרוע המזל , כין כמצב שכזה, ומעטים עוד יותר הכתים שעל מציאות זו דרך המסננת של הראייה האמנותית. שני קרי הרוחב °29 ן -33°, ושואפת ללא הפסק קירותיהן תלויות תמונות כגובה שכזה . לא יהיה זה העכרה שיש כה. לדידו של הכפרי.משום התגרות להתחבר לאזור הדמדומים של קו הרוחב °40, כמו כלתי מדוי ק לטעון שחשיפת מפלס-התמונות על ככוח עליון . אלא שכאשד מתגבר הכפרי על יראה זו לכ שהופרד מן הגוף. או כפי שאמד מילן קונדדה. הקיר הערבי כפני תרבות אחרת הורידה את המפלס ותולה תמונה אחת בודדה על הקיר . הוא חש לפתע חתן פרס ירושלים לשנת 1985, כנאום הענקת הזה כמטר אחד לפחות , לגובה העיניים -העיניים כריקנות המאיימת וממהר להעמיס על הקיר מכל הפרס ; "ישראל. המולדת שנמצאה מחדש. מצטיידת שאיכרו את הביטחון הויזואלי שלהן ואין הן יודעות הבא ליד . והכל. כאמור, מעל מפלס-העיניים . בעיני כלבבה האמיתי של אירופה . לכ מוזר המרוחק עוד מה ייקרא "יפה" . האם יפה הוא הקיר החשוף. אחר כך התחתן הכן וכנה לו בית משלו . השכנים מן הגוף" . מצב זה הדאיג את האבות המייסדים ככר שצבעו הלכן נמהל לרוב ככחול-של-ככיסה , ולעתים שפקדו את כיתר לאחר החתונה. ולאחר הולדת כראשית ימי הציונות. הרצל כמדיתנ היהודים העיר תלו עליו . כצפיפות. הרכה תמונות כמעט מתחתהילדים . וכהזדמנויות חגיגיות שונות. העניקו לו ש"למען אירופה נהיה שם חלק מן החומה הבצורהלתקרה . או שמא יפה הוא הקיר שקיבל מעכשיו את כמתנה את מה שנראה כעיניהם כראוי להיתלות על נגד אסיה. ונעשה את תפקיד חלוץ התרבות כפני צו אדכדך העשתונות האסתיטי מול תרבות הרוב. וכך קידותיו. כין אם אהב את המתנה וכין אם לאו. שאםהנדברים" . וכמאמרו "אופנת הערכסקות" )1927( נתלו עליו רפרודוקציות זולות (שכהן ילד כוכה תבקר היום כבית שנתשמר משנות החמישים תופתע ציטט ז'בוטינסקי את בוודאו שאמד ;" הולכים אנו לרוב) או גוכלנים שמתארים גינות דימיוניות מכליל הטעמים המשונה המאכלס את חללו . לאץר ישראל כדי להעתיק את גבולה המוסרי של כמקומות דימיוניים. או טפטים אחידי-עיטור , שהם קירו של הכן הופקע מידיו על-ידי השכנים שכן לא אירופה עד לנהר פרת." אלא שהגבול הזה . למרבה הד רחוק ונוגה לקירות "אלהמכרה" . יעלה על הדעת לעלוב כמעניק מתנה. מחרידה המזל. תקוע בינתיים אי שם לאורך הירדן . וספק אם בין כך וכין כך . הקיר הערכי. שהוא לדידי המראה כעיניך ככל שתהיה. ולא לתלות אותה על כותל ניתן לדאות את הפן המוסדי שבו . האמיתית שכה משתקף מה שנתחולל כתרבות המזרח כביתך . זו חיתה ראשית מתקפת הקיטש על גם אכן ח'ל:דון . ההיסטוריון הערכי כן המאה ה 14-, הערכית מראשית שנות החמישים. אינו מה שהיה התרבות הערכית כישראל . והכפרי ביקש למצוא חן מביא בפרק הדן בהשפעות האקלים על הציוויליזציה עוד . וגם האנשים החיים מולו ומתכוננים כר אינם כעיני כולם. כדברי קונדרה. הכית של הכן היה. מוקדמה שלו. פירוש מאלף · באל לסוגייה -מדוע עוד אותם אנשים . שלא לדבר על התמורות שחלו למעשה. ביתם של יתומי ארבעים ושמונה, ביתם של זה ישיר האדם באמבטיה . לדעתו של אכן ח'לדון. כאקלים התרבותי והאחר . כל אלה שננטשו על-ידי דור האבות אשר יצא שאיפת אוויר חם בחמאם מחממת את הנשמה מילן קונדרה, כנאום שהוזכר לעיל . מצטט מדברי לנדודיו . ונותרו חשופים מול ההוויה החדשה ומכיאה את המתרחץ לידי חדווה שכהתעלות. ויש חרמן כר;ך על הרומאן המודרני שניסה לחסום את והמאיימת שהתרגשה עליהם כדמות מדינת ישראל . אשר יביע את שמחתו כזמרה . הסודאנים. הוא טוען . נחשול הקיטש . אך סופו שנרמס כרגלי הקיטש . מדינה שהגדירה את עצמה . פוליטית ותרבותית. הם עם קל-דעת וחובב זמרה וריקודים. וזאת לפי רק ונדרה מעיר ;" המושג קיטש . שנולד כגרמניה כ"מדינה יהודית" . חשיפה פתאומית זו שמטה את שהשמש הקופחת מחממת את הנשמה הספונה כאמצע המאה. תמאר גטיה של מי שמכקש למצוא הקרקע. גם כמוכן מילולי. מתחת לביטחון התרבותי בחדרי הלב. מדללת אותה ומגדילה את נפחה. וכך חן בכל מחיר וכעיני מירכ האנשים . כדי למצוא חן . של הכן . והעמידה אותו עדרם ועדיה מול אתגרים היא נוסקת לכיוון הראש ומכלכלת את יוצרותיו . על יש לומר מה שהבל רוצים לשמוע. לעמוד לשירות חדשים. כמציאות מעין זו, מציאות של איום תרבותי כן תשלוט העליצות בסודאנים. שאך כחוט השערה הזיעות המקובלות . הקיטש מתרגם את כסילותן של ופוליטי . כאדירה של ממשל צבאי והפקעת קרקעות, מפריד כינה לבין הפחדנות . ואם אינך מאמין - הדעות המקובלות אל לשון היופי והרגש ." (לא קשה לדרוש מאדם שיקדיש תשומת לכ מספקת אכן ח'לדון מנחית את המכה הניצחת - צא וראה אתייחס כאן לתהיה שרבידם אלה מלמדים . למעשה. לתלוי על קידותיו . כתוך כיתר וכתוך עצמו . וניתן כיצד שולטת המילאנכוליה כתושבי הארצות הקרות כראש וכראשונה על אומרם , שהוא כעיני אחד לומר על דדך המיטאפורה שהמציאות היהודית- בצפון. שכשמתם דחוסה ומכבידה על חדדי ליכם. הסופרים המהוללים כימינו . שכבואו לירושלים מדבר ישראלית. עשטתה עכשיו מעטה של שלטון. לא זו אגב. אכן ח'לדון. (שנולד בתוניסיה) חיבר · את אל על ישראל כ " לכה האמיתי של אירופה. לכ מוזר כלכד שהפקיעה את קירותיו של הכן מחזקתו. מוקדמה בפרובינציה של והדאן . אלג'יריה . המצויה המרוחק מן הגוף" . כלום אין כאן "גטיה של מי כעזרת השכנים. אלא אף הכריחה אותו לתלות על קו הרוחב 35°, כחמש מעלות מדרום לגבול שמבקש למצוא חן ככל מחיר ובעיני מירכ עליהם רבדים שמעולם לא עלה על דעתו שייתלו התרבות של סיריל קוכולי . וכשש מאות שכה לפניו . האנשים"?) ככיתר (פוסטר של כן-גוריון היה תלוי כסנדלריה לש הבית הערבי בישראל ' שכין דלת אמותיו אני שמכק אבי). כפי שהכריחו אותו לשאת רשיוכות-מעכר לבחון את השפעת תרבות הרוב על תרבות המיעוט, ממקום למקום. לפכי כמה שכים ניקדתי בבית אחד בכפר שלי. הוא אנדרטה אחת מני רכות שמנציחות את "רמיסת" ושיוכרת המעבר היו נחוצים לערבי של שנות המצוי על קו הרוחב '33°02, לשם ניחום אבלים . תרבותו של העולם השלישי בידי הקיטש האירופאי. החמישים על מנת לנסוע ממקום למקום במולדתו האיש שהייתי אמור לכחם כיוון שזה עתה נתאלמן י שאין הוא מכיר . כמובן . ב "תרכותו " של העולם שחיתה עכשיו ל"מולדת העם היהודי". אלא היה בשנות השבעים לחייו . ושמעו יצא בכפר מימים השלישי (משפט אחרון זה הוא ללא ספק תוצר שדשיוכות אלה לא הוענקו לו לשם תנועה במרחבים ימימה כאחד מעמודי התווך של "התרבות הכפרית ". מובהק של העולם השלישי) . עד שקרס תחת מתקפת התרבותיים בהם צמח. הניתוק מן ההוויה שככדתה מן הצד האחד. הוא נודע כמשתף פעולה כעל ככור הקיטש הנורא עבר הקיר הערכי במקומותינו שלכים ממנו ומצאה את דרכה למחנות הפליטים היה עצמי. המצוי אצל השלטונות אך כאמנותו כתוכהשונים . שלשם הסכימתיות נחלק אותם לשלושה : קיר מושלם . כך אף הניתוק מסביבתו התרבותית במרחב. לאניש הכפר. ומן הצד האחר - איש נדיב ומכניס האב, קיר הכן וקיר הנכד . עד שנמצא לבסוף נתון בהסגר תרבותי ממושך . אורחים שמעטים מאוד אנשי הגליל שלא הכירו מעטים מאוד. כאמור , הקירות הערכיים שנתשמרו כשכי שליש מ 156- אלף הערבים שכשארו באץר אותו . מעולם לפני-כן לא דרכה כף רגלי ככיתר , מראשית המאה . עוד לפני שניסו אכרת הציונות לאחר קום המדינה והנדידה הגדולה השתייכו 24 עתרן 77' גל' 84-85 ובינתיים הגענו לביתו של הנכד, שהוא תהבי המבולבל .מכולם ביתו של הנכד נבנה בצילה של מלחמת יוני 67. והי אלה ימי שלהי הממשל הצבאי, וראשיתו של ןעיד המגע הבלתי אמצעי בין ערבי ישראל םוהערבי שמעבר לקו הירוק. הלם המפגש של בעל ההריא האחת, שהממשל הצבאי הצר את צעדיו, םע "החמצן הלאומי" שלו גרם לערבי הישראלי בערבו מושגים מוחלט. הממשל הצבאי מחד. שלל תא הלגיטימציה של הערכי כישראל : אין הוא הלמעש אלא אזרח ארעי של המדינה, ובתור שכזה לכ מעשה שהוא יעשה, ויהיה כר משום יציאה אל ומחץ לדלת האמות של המיעוט הלאומי. ייחשב הכעכיר על החוק . כך למשל' הופקעו האדמות ונמנעו ןמ המועצות הערביות המקומיות מפות מתאר, ומי שביקש להקים בית בישראל מצא את עצמו דע מהרה עוסק בבנייה בלתי חוקית. אבל משהוסר והק הירוק. והמדינה עצמה נמצאה עוסקת בבנייה יבלת חוקית בשטחים הכבושים. נתווספו לערבי יהישראל כמה חוליות לעמוד השדרה השחוח שלו . אוהו הרגיש שהנה, סוף סוף. ההשתייכות לעם יהפלסטינ מעניקה לו לגיטימציה במקום מושבו . אלא שלגיטימציה זו, בעיני השלטונות, חיתה אף היא עבירה על .החוק בתוך ביתו של הערבי בישראל חיתה עכשיו תחגיג קיטש של ממש. הקיר. שהיה "בלתי חוקי" בין ךכ ובין כך' שימש עכשיו קרקע פוריה למה ןשניתלכנותו : עבירה על חוקי האסתיטיקה .הערבית ז'בוטינסקי, במאמרו "אפנת הערבסקות" )1927( שממנו צו . טט לעיל. כותב : "הערבסקה הנתהוות מתוך שהקוראן אסר לצייר דברים הדומים תלמציאו - לא בלבד צורת אדם. אלא אף חתול או שולחן . משום כך הסתפקו בכך שציירו רמזים, שאי אפשר אנטון שמאס להכיר בהם לא שולחן ולא חתול . זאת אומרת יהודית. להפיק מהמיעוט הלאומי המבולבל החי לאוכלוסיה הכפרית. ונחסר מהם גורל .הנוודים שערבסקה כלל אינה תפישת אמנות מיוחדת, בקרבה . אוכלוסיה זו חיתה פחות מוכנה ופחות הבטוח עצמאית : אין זו אלא אמנות שפיגרה בהתפתחותה." הבית הדרוזי משמש עד היום עדות צעקנית למה בעצמה בפני המציאות החדשה. ומשום כך ההיוות פרופ' יעקב ברונובסקי. כחמישים שנה לאחר קרקע פוריה לצמיחת תרבות הקיטש על כל גווניה . שהתחולל בתרבות הדרוזית. תמונות מייסד המדינה. ז'בוטינסקי, בספרו המבוסס על סידרת הטלוויזיה הנשיא וחברי הממשלה תלויים בסלון . לצד תמונות דור הבן היה גם דור הסופרים שניסו להמשיך את "מותר האדם", נדרש לארמון "אלהמברה" בספרד, המשפחה, ותרמילים ממורקים של פגזי-תותחים הספרות הפלסטינית. לאחר שהתגברו. או שכך היה אחת מיצירות הפאר של הארכיטקטורה הערבית, מוצבים ליד קומקום הקפה המסורתי' שאף הוא נדמה להם. על הלם הניתוק. סופרים אלה ניסו בבואו לסכם את הישגי המתימטיקאים הערבים להצמיח שורשים חדשים לאחר שהתגברו על הלם עשוי נחושת ממורקה. בחקר הסימטריה במרחב הדו-ממדי . בארמון הפקעת הקרקע מתחת רגליהם. ואף ששנות אלא שהדרוזים נפלו קורכן לציניות של הממשל . "אלהמברה", כותב ברונובסקי, גוברת השלוח על ואין להטיל עליהם בלבד את האשם למצבם היום. החמישים בספרות הערבית בישראל הן םשני הדחף להרפתקאות, ומורגשת עייפותה של אימפריה איש לא הבהיר להם מעולם ששיתופם הפעיל כחיי צחיחות. אין הן אלא השתקפותו של הגוף השמנס שהגיעה לנקודת השיא. ועכשיו היא מתבוננת לנשום בריאה אחת. לאחר שנכרתה ממנו וריאת המדינה בצורתו הקיצונית (גיוס לצה"ל) אין בו כדי בחושניות בעולם . העיטורים הדיקורטיביים באולמות להעניק להם מעמד של אזרחים שווי-זכויות מכחינה חשביה. הברות הססניות, יכולת ביטוי מוגבלת. ועל הארמון (אותן ערבסקות שאיכן אלא " אמנות - מעוררת כבוד ביכולת שלה לשרוד, חברתית ומדינית, כמובטח לכל אזרחי המדינה אף הכל שפיגרה בתהפתחותה"), הם למעשה מיצוי כל כהכרזת העצמאות . איש לא הבהיר להם מעולם ביכולת שלה להתמודד, באופן חלקי. עם הקיטש. הסימטריות האפשריות במרחב הדו-ממדי. פרי שתרומתם היא חד-סיטרית בעליל. ואין כה כדי מבית .ומחוץ חשיבה מתימטית של אלף שנים. "מין סופיות להבטיח חסינות כפני הפקעת קרקעות, ואין בה כדי בסוף שנות החמישים הוכרז על הדרוזים כעל עדה נהדרת ... סוף מושלם". דתית מוכרת, וב 1962- נתקבל בכנסת "חוק בתי-הדין להבטיח את עתידו של החייל הדרוזי המשוחרר בין שני קטבים אלה של ראיית הערבסקה מתלבט כחלק ממירקם החברה הישראלית-היהודית . "ועד הדרוזיים", ותמורת שני המעשים הללו חוייבו הערבי עד היום . והערבי הישראלי . הנכד של שנות הירדמה הדרוזי" שהתחיל לפעול בקרב העדה בעשור הצעירים הדרוזים בגיוס חובה לצה"ל. צעד .זה השישים המאוחרות. אינו יוצא מן הכלל. שהנה. לפי שנעשה בימי זוהרו של הממשל הצבאי. סימל ריות האחרון' קורא לבני העדה להקדיש מחשבה נוספת שלא הוענק לו ושיון להקים בית בישראל' הוא פונה לרעיון הגיוס לצה"ל, ועל-ידי-כך הוא מזמין תגובות מכל את מהות היחסים שהמדינה הצעירה המציע לבית סבו ומבצע בו "שיפוצים" על מנת להתאימו - תגובות המרומים לאזרחיה הלא-יהודיים : ההכרה ביחודיות תהאתני נזעמות משני עברי המתרס ל"דרישות האסטיתיות" של התקופה . השלווה של המסרבים להכיר בכשלדכם, ותגובות הציניקנים של קבוצה מס~ימת תמורת חיובה של אותה קבוצה המאמינים עדיין כי ניתן בנשימה אחת לכקש מערכי הקירות הלבנים. החושניות של הקשת התומכת בהבעת אמון מוחלט בהגדרת המדינה את עצמה בתקרה . ההרמוניה העייפה בין מרכיבי הבניה . כ"מדינה יהודית" . ההכרה ניחרד האתני של העדה ישראלי שימלא את חובותיו למדינה עד תום, אבל השונים - כל אלה עכשיו נדחקים הצידה, ואת בו בזמן יסתפק בהגדרתו כ"מיעוט לאומי" כתוך הדרוזית . אף העניקה לה את הזכות לכתוב "דרוזי" מקומם תופסים "אלמנטים" חדשים. שער הבית. במשבצת "לאום" בתעודת הזהות הישראלית. וכך מדינה יהודית, מיעוט שהוא, למעשה, משולל כל שאבניו נשאו במשך שנים את עיטוריהן ופיתוחיהן הופרדו הדרוזים. כבמטה קסם. מן תהלאומיולאומיות . השונים, מוחלף עתה בשער בחל דקורטיבי. הקשת אלא שזהו למעשה מצבם של כל הערבים בישראל' הערבית, שהיו, והם עדיין. חלק ממנה. דרך הצעירים שנשאה בעול חלל הבית כבלעה עכשיו בקיר חדש הדרוזים שגוייסו לצה"ל התחולל . בכפרים הדרוזים על עדותיהם השונות. מצב שניתן להגדירו כ"קיטש שחילק את החלל הישן לכמה חללים קטנים. 22", ואפשר לנסחו בערך כך : מדינת ישראל מגדירה מהפך גדול. אף שלא הורגש. השפה העברית נשמעה והקירות. במקרה הטוב. כוסו בטפיטים שהזכירו את עצמה כמדינה יהודית (או אף "מדינת העם ברחובות, ולאט לאט כבשה את מקומה של השפה במעומעם לזיכרון הקולקטיבי הערבי את קירות הערבית. ויש לזכור שהעדה הדרוזית חיתה כה היהודי") ודורשת מאזרחיה הערבים למלא את "אלהמברה", רנן העניקו הכשר לקיטש. והעניקו האזרחות שלהם בתוכן' וכשהם עושים כן היא . מסוחררת מן ההכרה בה כ"לאום" עד שנתשכח במל למסתכל בהם מין תחושה מדומה של חיים בשלום מבהירה להם באופן חד משמעי שהשותפות שלהם מנהיגיה שהם יכולים היו לדרוש תמורת הגיוס עם העבר. ומן החלון נשקף העתיד - חלון מדומה לצה"ל הכרה כהם ככ"ישראלים" לכל דבר, כשייכים במדינה היא שותפות חברתית בלבד. ואת התוכן אף הוא, בצורת טפיט-כוף, שקרע בסלון השומם המדיני לזהותם הם חייבים לחפש כמקום אחר (קרי : ל"לארם הישראלי". אלא שהלאום הישראלי. כאז כן צוהר לעבר עולמות דחוקים שתיארו לדוב יעד קסום שייכות לעם-לאום הפלסטיני), וכשהם עושים כן עתה. אינו כנמצא מכחינה תחוקתית. ואין כאן אלא בהדי שוויצריה, המצוייה. כידוע, בין קרי הרוחב 40° קיטש פוליטי כמיטבו : קבוצה שמנסה למצוא חן ומחפשים את זהותם הלאומית במקום אחר, ממהרת ו 60°-. ובין הרי שוויצדיה מזה והערבסקות המדומות להאשים אותם כחתירה תחת אושיות המדינה' והרי כעיני כולם. תוך ויתור 'על הרעיון האמיתי. מוצאת מזה' נדרש הערבי הישראלי להתמודד עם המציאות מי שחותר תחת אושיות המדינה לא יעלה על הדעת את עצמה לכסוף מייסדת ככפרים הדרוזים ככרמל המורכבת במדינה היהודית, עם המציאות המורכבת להכיר בו כב"ישראלי". וחוזר חלילה, במילכוד את "החוג הדרוזי הציוני" . שהוא הדבר הנלעג של החיים בין שתי שפות, ששתיהן נכתבות אמנם והמכיש כיותר שהצליחה מדינת ישראל . כמדינה מושלם . 25 גל' עשור, יגואר-פברואר 1987 מימין לשמאל - זכר לימים השמיים הטובים - מוצלחים ממני) : יד שמאל מספקת את הרקע. את אם ירצו ובין אם לא. אכל אחת מהן. העברית, זורמת משמאל לימין, כיאה המסגרת, ויד ימין יוצאת מן המסגרת הזו ושבה אני עצמי העדפתי להתמודד עם הפסנתר שהיה שדרי לשפה שהיא שפתו של "הלב הקרוע של אירופה" אליה חליפות , כפי שהדבר קיים בסיפורי "אלף לילה כתוך חגוריה המפרפרת של הלכאנט. אתי כחדד אחד. פנים אלא פנים, והשתמשתי יכשת ולילה" כין סיפורי המסגרת וסיפורי ההמשנ ידי כדי לכתוב סיפור ערכי באותיות עבריות. את נפל בחלקי לפני כמה שנים, כמסגרת נדודי כין המסתעפים מתוכם, משתדגים זה בזה ושבים ףלבסו הדירות השכורות בירושלים 1 לגרד בכית עדני ישן הדומאן הראשון שלי עדבסקות וזה לא היה קל לכל אל המסגרת הראשונה. כך גם בעדבסקות ועיקר . סופד עבדי שאהב מאד את הנסיון הזה שלי בשכונת קטמון הישנה. כנוסף לריהוט היפה שתאם של"אלהמבדה" : מתוך הדגם הבסיסי של העיטור כנגינה כפסנתר, הפציר בי זה לא מכבד לקחת את להפליא את הבניה הערבית . ניצב לו בחדד השינה מסתעפים דגמי משנה , בוואדיאציה על הנושא. פסנתר מבהיק וממורק. תחילה שדד כינינו חוסר- מטלטלי ולעקוד מאה מטר מזרחה, אל המדינה ולכסוף מתמזג הכל בעדבסקה אחת. והנה כאשד הפלסטינית שתקום. אם כרצוני להגשים את הזהות עניין הדדי, שכן מעולם לא ניגנתי כפסנתר, ולא נתחלפה יד שמאל כמשוואה זו כיד אידופיאית, הלאומית המלאה שלי. אלא שהוא אינו יודע שיד כשום כלי מוסיקאלי אחד . אלא שעל-יד על-יד הסתפקו הערכים כיד ימין וחזרו לדו-מימדיות של שמאל שלו היא כבד חלק מהוויתי הישראלית , התחילה לצמוח בינינו איבה עמומה שנתחלפההיצירה . כך אפשר להסביר מדוע אין זה הוגן כללכפי שאצבע אחת לפחות מיד ימין שלו היא אחת כאיכה גלויה וחסרת פשר . כמה לילות של שינה ועיקר להשוות בין היצירה של נג'יב מחפוז , למשל.מאצכעותי . טרופה עכרו עלי, שכן מעולם לא ישנתי עם פסנתר לכין יצירתו של ג.ג. מאדק.ס. מחפוז קיבל את "אלף בחדד אחד. עכשיו, לבד עם פסנתר ממורק דבחד לילה ולילה" כרבד מוכן מאליו, שהוא כהישג יד, וכדי להתמודד עם כל הנ"ל אין הערבי לבישרא שינה אחד, כעודו בי יצרים רדומים. הן מה עושה ומאדקס הושפע מהספד דדך המסננות של התרבות זקוק אלא למנה גדושה של דמיון מזרחי. כהצעתו פסנתר כבית עדני ? בעיני היה בעצם המצאותו שם הספרדית לדודותיה. ביצירתו של מחפוז מודגש סתירה שלא ניתן להשלים עמה, ומתח שלא עלה חסרונה של יד שמאל 1 של אמיל חביב ב"אופסימיסט" שלו 1 דמיון שמסוגל בידי להתמודד אתו. סופו של רבד, ערב אחד אזרתי כפי שמודגש חסרונה בדובה ליטול את בעליו על כנפיו הדחק מהלבאנט. אל המכריע של התרבות הערבית בת זמננו . וכזה 1 מן מחוזות התרבות המצויים כין קרי הרוחב °40 אומץ בליני והתחלתי לחבוט במקלדת, רבד שהדיר ו -°60, הסתם, מתבטא היחס בין תרבות הדוב לתרבות היכן שכולנו, מן הסתם, רוצים להיות • שינה מעיני השכנים אניני-האוזניים והביא שינה המיעוט כישראל : כיצד זה ישכליו הערבים בישראל לעיני . לנגן את תרבותם כיד ימין. כשידו השמאלית של המתח הקיים בסיפורי "אלף לילה ולילה" דומה הדוב היהודי מספקת להם את האקורדים של למתח הקיים כנגינה בפסחנו (כפי שאני למד מנגנים נכתב עכור " המרכז הבינלאומי לשלום כמזרח התיכון ", אוגוסט המסגרת, שממנה יוצאים ואליה שבים חליפות, בין . 19R6 יאירח גנוסר אין יב משמחת ח"סמבח" ~יד ~ב;: מ~~;וכות ס :pדי n ;ת זק.ל ו qךי , ך~~ , ~ם rtt :;בי ז;נ Wתו:rקז ס" 9זק;וה". מסן~ס זtס,;נז •ד:Tנ;זri ון 2$ ןם ץ~~י~~ 'דi(ז;ע ק~לים זק.ל ט;~ה מ~יך ;ש-וrמיל~p ט; ו:rכ.קז שפוט; 2$ ~י ,הוא ע; 9 ה ~בז ק t?~ה . ל;נך. נ. . י ~ימת b"י~~" סזק~~ל.ת fך;~~הך;,~ ומרקי~ה ~יד ~~רי wוכ:ם נככפי n ;צ;ת אגם-גפ;סר נכתא;מי א;יב •• •• : " T .; --: "''·--T : נבדפוס שליט .n;תם . T • -: • עכשו ' אני שמים. סן~ o ן;~~ ~~n;ר-ל;נז = רי;~ז w ל א.ש. t שים ~ל ~iכת-ס:ם. שוןה זק.ל . ~בך;;ת q~;ל . ~סקי t ה ~ל ס~ז:רים) יאירה גנוסר ףלtזwr;ר ע .'מא; n ~~וים .~ ם~י:~~ :ו~r:ו~.סד~ס . ס~כן. ,. :;בז:כר~יז ו;נ w.מות ':Pגלז : ~ךה ~r יק" יר Q ף t?,,;,ן~,מור ;:זי;ם ;", ~זיאם ז;כיךז)אגוי . ד~ו;: ע;ך ו~~י זכאקי וז;נד~ 9 :ם ~י ם:~רב;: ו::דז;יכ~רות. 9 גוהך. f ת;ן :;כי Q י ס~?rכ~ה. זזם . ~זקך;ך, ן; רק הפו~ה . ל~ד י~~ י;ן~ת. אם כמך;ך עז הזפצח והננז ן; ןק הפו~ה. ע~~ ·ל~~ ס iיר~ ·~- w~~. ~י"י ז;נז-ו;ן ס~ץ. :p::דז;י~ךב; tt :זיה ~ז לדןr-: כר!;כים ס:ה Jה ? ~ין J ה דכר ~ל ~הכת-ספ;ף . ~זקך;ך . ~נג;ך ס~ד: . מה שנשאר &טקpזז:; ז;נ~ןל :p ת;ן i!~Ti!W: ז זק.ל .היt ~ש ךי;~ן j?בוזז:רי ·iפוף סע;מד ~ל ס~ןף כין fל-:;כז;יכי :p ת;ן ;:וןפ;~ן;ן -< .ם~~;כא~ג iםזכ;tיק·b.ט .iף ' של '''w ס יהך :.. ה~~.מ לןv. • <-• • .· • ••~ מןז:רים . חד פעננ'יים. פ:ח ושם הבכה % '• 4 צפופה ננהם ז-וחפה ובה אדם ל~~ש;ם ~ד~ידא ·;ת; w סל;, בr~ל;עך: ~שול o ל רס. ר~~~ס: T TT 0 ~ם ס~לה "t ;נל" j? שוןה יל~tז ;נךזקז,~י f' סז;פ 7 זכמות ~1 ס~ 7 כה ל::ד~~רות זק.ל :p.י~ ~P.~· ן : ס~ק p~ ~u פו~ה : יי~מת ~ק 9~ךז;כ~;~ךים.י~~ר~ כין , זק~י · סז;נ 7סמ;ת :p כית-ה;רי ג;:~ r דים זק.ל דה~ט ~ז:ייק ל~י;ך סס:;נ re ~ה רנi~לtז ,,~~ס 'סז;פלה ;ןמ; סיו ~W ל לע.רר . ס~זק~ר .םfזנ;ז ~זז 7 2$ ר ~~לי ס:;כלי שדכי מרא;ת n א · ד;ת, שו ל;כן;ת שמים. T _-. 1 _,_.'•.• -~ --~~:):. :--·:." ;'j. י ';i;··--....'---.~__.,-• ל~~; זךנו:;גית .ה~~ד 26 עתרן דד . גל' 84-85 רוני סומק ..··.ז:;v:ג; ;fג " 11אבי 11 השירי סתיו . סרט צרפתי והוואני 11 האחר 9 סיו הוא ט~~~ ןך~גי:יי. ו . שום על פניו של זה הנכנס כlאל·ך~;~( w"ז~~ T ליז השכונ n י ל; ."םעז."ל P~~ ~ס~ : ;~ , • w;, • T ~ לינ .p צ;~ך;ת "?,~~כ ש;~ל yיאזילקt~ . } ! "~ '"'א~' ,, . ש~" לינ r ~ים "ד פגישת פסגה בשירו "7 באפריל 1963 יי כותב רייצארד בראוטיגן : ל" ~"· " אני מרגיש כל כן רע היום ז~" קןא ל; - ל"לא ס,צ;~ך;ת ולןא .~ "~ים עד שאני רוצה לכתוב שיר לא אכפת : איזה שיר י השיר הזה ". ~זנר ~ן ךקt;נ ~לח ןה"ב, .~וכרי ג נדמה לי שהשורות האלה יכול להיפרש כמפה ירוקה על ~ו שר w רת וסב :Pw צ~אר זכ m ל םגידונו:z~ שולחן דיוני הפיסגה ביו הייאנייי השירי לייאנייי האחר . אחר כ,ן כשיעברו לאולם הריקודים יגלו שוב שגס ךס~ wם .;:r ראשוז י; w ב ל; ~ל ס~ בשביל הטנגו הזה צריך שניים . תזמורת הנפש, מצידה, וקל 1 :;ניזכה . הלכזו:zס:P • · תגנן קול אחד . רוני סומק \\)0 בדים נאים ושוורים על קרסים, התחלנו להרגיש מיואשים כשהבנות החלו ללבוש חזיות ולאכול גלידה עם פה סגור כמו בטי גריבל שהרגלים שלה היו מבוטחות במליון דולר, ושהיה אז הרבה כסף . כל כך מיואשים היינו ששרנו על מה שלא יהיה שלנו, כלומר הסודות של החזיות . חשבנו שהשירים עבריים , אבל היו אלה שירים רוסיים , חלקם חובר בארץ, ההורים חשבו שמלמדים אותנו לשמוח במגנינות העצובות מהן ברחו . בסוף נותרה מפה עלומה .. צופן עליו אתה בונה עיר או סיפור . ואז מה שאתה צריך לעשות זה לחבר את מגרשי התערוכה של יריד המזרח עם הארמונות המופלאים והנהרסים של התערוכה הבין לאומית למגדל אייפל ויש לן פויס . לחבא את אטום בר, שם קצינים מן הצבא הפולני נישקו ידיים של זונות רומניות עם מייסיס ויש לך ניר יורק . עמד שםמבצר תורקי, נשבענו בו כל מיני שבועות נשכחות . היום עומד שם חשקם. יכולנו לחבר את המבצר עם אי ובסיפור יצא פורטו ויקר שחיתה פעם מעדניה בדיזינגוף שיכולת לקנות בה כל מה שהיום קונים בחנויות פטורות ממכס בנמלי תעופה . בסוף אתה הגבול של הרחוב בו גדלת . הסיוטים שאותם תתאר יהיו כתוניס בתל-אביבית, תל-אביב נוסדה סביב בית קברות שקדם לה, גם שמה הלא מכיל את כל הסיפור שאני מספר תמידי גם תל שהוא חורבן מוחלט וגס אביב, חורבן של אביב, יהודי אחרון . תל אביב נמצאת בתשתית של כל הסיפורים . חיתה אגדה וחיתה מציאות. הלא את הגבעות מחקו . שנה אחת גרנו בקריית מאיר . היא חיתה ז;ו~ר. מצור, אח! אבי יצא בלילה להכות בפחים כדי להבריח תנים ולהפחיד ערבים . זה היה במאורעות . החברים הערבים שלי קוראים להס ימי המרד הגדול. היום קריית מאיר היא הגב של קולנוע גת, אז היו מסביב שרונה, כפר של גרמנים עם מצעדים נאציים, וסומייל, וגן הדסה המלא בתולות היוצאות משהו אחר, היה פח,ד חיתה חלוציות בפחים שאבי דפק בהס . היה ש . אחיו היה ישן בעיניים פקוחות (זה היה הפלא שהיינו מתגנבים לראות. ברחוב דביק ליי קיקיון ענק, גרה מאדם קצאלה, מכשפה אמיתית, עם תעודות . ותמיד נהם הים . קרוב, רחוק וריח הלימון, ושרכות הצבר ובסוף התריזזים . כל הסיפורים שאתה כותב הם בתשתית הזו, הפלא, התעלומה הנס, כמו שאמר איורן קרמאזוב, והכבלים, בסוף הכל זה בלוף אחד גדול, שום דבר לא נשאר ולא היה כמו שחשבת, אתה יושב מלא כלימה ומקעקע לנצח את שמן 1 כמו תל-אביב, על בועת סבון .• יורם קניוק רוני סומק יורם קניוק הים חפר, חבריס מבהילים, היו בית החרושת דובק, בית חרושת לעיבוד עורות מדיף ריחות צחנה ובית חרושת לודזיה . היה קשיטה דן, מלון, היו קפה פילץ וגינתי ים . לסנדלרים עמדו מסמרים באוויר בשורה ביו הפה לסוליה, היו מיקלטים בהס עישנו סיגריות ראשונות . היה הארמון של הרוזן גזונטהייד עם גן אגנלי מעובד לתפארת. היו הצריפים של התימנים במקום בו נמצאות היום שדרות בוודאו . בלילה הדליקו נרות, זה היה מבהיל אבל יפה . שחינו אל שלדי פאריטה וטייגר היל, אמיל המ " ציל הציל אותנו י שלדי ברזל מתים אט אט מול העיר . רצינו להקים מדינה למורים הנלהבים . מדינה שתתאים להימנון ולדגל . נתנו למורה ב. לעמוד שעות על הגבעות עם משקפת כשהוא מחכה ליהודים שיבואו לארץ ישראל בספינות עלומות כדי שבאותה עת נוכל לקרוא בלי קושי את חיי המין של הגבר או את מסתורי שלושת הצלבים של תיזהר . חיתה יפו, מאיימת, בדרוס, ירו לפעמים , היו קצה אב~ של חלום כמעט כל המקומות שנכנסו סליפורים שלי הס קצת תל-אביב . אפילו תל-אביב היא קצת תל-אביב . כל עיר היא גס האגדה שלה, מה שכמעט חיתה, או נדמתה על ידי נער, או הגיעה בתפר בין חלום לאיזו התפכחות אכזרית ממנו . כל עיר היא גס קצה אבוד של חלום . תמיד חלק מסויים מתל-אביב, לפעמים גס םחלקי אחרים בהס חיו הורי או גרו דודים וסבתא אוסבוידידים . תמיד הים. תמיד ריח הלימון בתוך ענן קאב או עשן . תמיד גס הכשלרן שבתחילה כל כן מבטיחה . היו גס ירושלים וניר-יורק אבל גס הן קצת .תל-אביב אותה תל-אביב המשתרעת מרחוב מנדלה שם יגרת בשיטפון הגדול בו נסענו ברפסודה ברחוב בן יהודה דע הצפון הרחוק, ליד הירקון, הב~סיס, התנים, שם ועזרנ למורים נלהבים להקים מדינה יהודית על הירקון זשא היה עוד נהר זורם. גס במסעות המופלאים להר ןנפוליו נתחשלה איזו יהירות ענייה, ההר היה גבעה ,קטנה אבל מכוסה .כלניות היו הגבעות . כורכר הוא חומר מצ~יו לחלומות, אהו מלא חריצים ומהמורות ורצוף סודות . חיתה שם המערה, הכנו בה צידה למצדה, כשרומל עלה על הארץ . היה בית הקברות המוסלמי, כל החומרים לאגדות ולניסוח של מצב נואש, של מצור , הכל כבר היה שם, בכדורגל על הגבעות, בבית הקברות שקטן והל,ן בגילוי האהבה שעליה אמר ביאליק אומרים יש אהבה בעולם היכן אהבתי, היא התיiז שם כשזחלנו בנועזות נלהבת לראות מה עושים החיילים האוסטרלים לאחיות של החברות שלנו בין הקברים עוטי אור ירח . מסתורי האהבה נודעו לנו כאשר חייל אוסטרלי אחד יצא מבוהל, דבוק לאחות של ר . לא יכלו להפרד . את הפיסיקה של המצב לא תפסנו י אבל רצנו ביו העצים והשדות עד בית החולים אסותא שנבנה לא מכברי והזעקנו רופא שגם צחק וגס נבהל. כמו התנים . היה נמל ת""לאביב, כל כך הרבה תקוות ליד מזח מסכן . חיילים בריטים שמרו שם. צעקנו בוז לאלביון . הלא חיתה סטרומה, בחנ~יות של הייקיס עלה ניחוח מלהיב של קפה טחון , בעיקר בסתיו ותמי,ד תמיד היה הים . ההורים של החברים שלי ידעו לאן הוא הולן י בשבילנו , אז , היה זה מקום שפאריטה וטייגר חיל הגיעו אליו י הורדנו מעפילים, זה היה מחזה מלהיב . בכינו לתוך הים, מישהו אמר שאהבנו את ההעפלה אבל לא אהבנו את המעפילים. לאורך שפת הים היו מחלול, שציפור גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 העצות של אדון שרוני חנוך ברטוב ברגע שפתחתי את דלת-הרשת. עוד לפני שהסתגלו עיני לאפלולית החנות, קראתי בחישוק שפתיה הדקות אחרי שאמרה, "כבר אני גומרת", באופן שמיהרה לשוב ולהשפיל את מבטה אל הדלי, לסחוט לתוכו בכל הכוח את הסמרטוט הגזור משק-סוכר, שקרה משהו שוב. עמדתי על הסף וחיכיתי עד שגמרה לנגב פעם נוספת את אמצע החנות כשהיא נסוגה תוך כדי כך לעבר הדלת. ·.. A •. כlו. ,;;. "שרק יתייבש קצת!" הזדקפה ועמדה ממש לידי, שלפה מכיס-החלוק. מתחת ' לסינרה. ממחטה מקומטת, קינחה את אפה בקול-תרועה, שבה וקיפלה את הממחטה ושאלה סוף-סוף. כחוששת מהתשובה : '_,_ . "מה קרה שחזרת כבר היום?" לא אמרתי, "מפני שאני חמור ושכחתי שאצלנו בבית רק רבים כל הימים -רזווו # ומסתובבים עם עיניים אדומות". אמרתי : "בגלל החדשות האלה, בעיקר אתמול ...-~; בלילה. חשבתי." וכאילו היה זה סופו של המשפט, "אני כבר אגמור לך את הספונג'ה." מיהרתי להניח את הילקוט עם הבגדים בצד הקיר והתחלתי לחלץו את סנדלי, אבל אמי כבר ניצבה ביני לבין הדלי : "תן לי לגמור בשקט. בטח לא אכלת כלום מהצהריים." "אני עוד לא רעב. תני לי. "אמא. "עזוב את הסמרטוט. לך לצריף. לך תנוח." .J · _j • "לנוח ממה ?! תלכי קצת לנוח .תז:~ בשעות האלה ממילא נכנס בקושי .ה_~;ק אני ~#··-. אשב פה. נו, אמא. תלכי." . "אני כבר אנוח מספיק." ממש דחפה אותי ושבה והשתופפה על ארבעותיה. כל תנועה שלה אמרה, שאין לה על מי להישען ובמי להעדר. ובריכוז מלא החדירה את הסמרטוט אל מתחת למסגרות-העץ שעליהן היו ערוכים שקי הקמח והסוכר והמלח ותפוחי-האדמה. העדשים והאפונים והשעעוית. תיבות הסוכר וחפירות הפתוחה. מיום שהוסר מעליהן הגבס נראו לי שתי רגליו השבורות כמו ס;גריים . המיובשים. חבית הדגים המלוחים וחבית השמן . מנקה ושבה וסוחטת ומשהה "היה פחד גדול אצל ההרצליכים אתמול מהחדשות. וכשראה אריה בבוקר את סופו של המשפט. שאני יודעו מראש: "בקבר." ב~תון. שהפסיקו את הקונגרס וכולם חוזרים לארצותיהם, אמרתי שאני רוצה לנסוע כבר היום ." גם בימים הטובים, מסוגלת חיתה אמי לשבת בחנות שעות, אצבעותיה אינן שובתות לרגע, פיה הדק חתום. שתיקתה אבן . אבל אם אפילו על משפחתה "נו, תל-אביב זה לא ז'נבה ואתה עוד לא יצחק גרינבוים. זה קצת משונה . תגיד היחידה באץר אינה שואלת ואינה מוסיפה לחקור אותי מה בכל זאת גרם את האמת, נחמן' מה קרה שם אצל ההרצליכים ? אני מדבר אליך ! עזוב את שאקצר את הביקור שכל-כך נלחמתי עליו, סימן הוא שכבר חיתה בשבוע הזה האופניים - ותביט לי ישר בעיניים." בינה לבין אבי עוד איזו התפוצצות. לרגע חשבתי, שבגלל החדשות האחרונות איזשהו כעס נורא התאגרף פתאום בתוכי, ואיני יודע איך הצלחתי להתאפק ולא על המלחמה בפולין היא בוכה, אבל כששמעתי את המלה המוכרת, "בקבר", לומר, שרק כדי לא לראות איזו צורה עלובה יש לו השפלתי את עיני. במקום זהידעתי : משמחת הבר-מצרה לא שרד פה דבר. יצא לי משפט : "הלימודים מתחילים ביום שלישי, ורק רציתי לבדוק עם עמיחי אס~תי את הילקוט ואת הסנדלים. ובצד החנות פסעתי לתוך החצר . כפות-רגלי אם לא שכחתי משהו מהשע~רים שקיבלנו לחופש הגדול." ממש נכוות בעפר הלוהט. אני זורק את הילקוט לתוך הצריף. לוקח את האופניים שיביט עכשיו הוא לי ישר בעיניים, ויגלה לי מה הוא חושב. כל החופש חזרו של הדוד רפאל - שאפילו רכיבה ארוכה אחת עדיין לא עשיתי עליהם - הרמזים על ילדים שעובדים ועוזרים להוריהם. ילדים שאפילו כיתה ח' לא גמרו. ומסתלק לי. אל כלפור אי-אפשר לבוא פתאום באמצע היום, אבל אל עמיחי כן. אפילו כשהכין אותי לבר-מצווה לא החמיץ שום הזדמנות . "מהו 'רהגית בו יומם הפינסקים גרים בקומה שלימה, שגזוזטרה רחבה נמשכת לאורך שניים מקירותיה, ולילה'?" שאל והשיב : "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי הז;ן' שלהם . לא היה צורך ולכל אחד חדר משלו, עם דלת ישר מהגזוזטרה. בעוד פחות משעתיים תתחיל לעבוד. בבוקר מלקטים קצת ז;ן וכל היום יושבים ולומדים. אבל רבי שמעון בר השקיעה וברגע שתצלול השמש אל מאחרי גגו של בית-המדרש החסידי כבר יוחאי הגה יומם ולילה בשאלה : מאיפה אני משיג היום כמה גרושים לאוכל ? מי נשב לנו ארבעתנו - בדרך אל כלפור נאסוף גם את אהוד -בסוכת-הצינורות ילווה לי כמה פדנטים לתשלום על המשכנתא ?" הוא ביקש שאביט לו ישר שבחצר. מבעד לשריגי הבוגאנוויליה יחדור הריח המיוחד של ההמטרה על בעיניים - בבקשה. איזו עזות חדשה, מפתיעה אותי עצמי, כעורה בי, ואפילו חתיכת הפרדס האחרונה של המנדלביצ'ים ועל גן-הירק שמאחרי הרפת, והם לא מצמצתי. ועיניו של אבי, שהשמש החזקה ריקדה בשחררן הנוצץ' רק הביטו ישתגעו מהסיפורים שלי על המערכה הגדולה נגד האנגלים,שהשתתפתי בה בי בתהייה. ",ךל" אמר. וכשהתחלתי לדחוף את האופניים, קרא : "ואל תחזור השבוע על שפת-הים. מאוחר מדי." אבל לפני שתשנה אמא את דעתה ותסכים שאשב קצת בחנות, אני מוכרח למהר באותו פרק בחיי היה עמיחי המושך - והדוחה -בחברי . פתאום חדל ולהעלם. לחבוש את חבוט הכחול, התחיל להקפיד על רחצה, ואת שערו הבהיר והדליל בלי להיכנס לתוך הצריף' מבחוץ' שיחרותי את הקרס התחתון של התריס ואת היה משמן היטב ומסרק בתסרוקת קלארק גייבל, לובש חולצות מעומלנות ולא הילקוט הצנחתי ישר על הספה שלי. בחצר של ט;י tf ל. מתחת לקאזוארינה, כמו קיסיtמ לדבר על בנות. מושכים אותי כשרונותיו השופעים : הוא מיטיב לנגן תמיד, שכב מיסטר ט;י~ל על כיסא-הנוח, כילה מגינה עליו מהזבובים. מתחת בחליל עץ ובחלילית-חרס, יושב ער בחדרו עד שתיים בבוקר וכותב שירים לחלון. מבין הבלוקים לVז היסוד, צמח עשב יבש, מאובק. נזכרתי בבית של באותיות עגולות ויפות. יותר מזה קינאתי בחדר, שהוא יכול לסגור עצמו בת;כ; ההרצליכים בסוף שדרות רוטשילד. בדירה המרווחת של ז;נילק בקומת-הקרקע, בלי שייכנסו לו כל היום לנשמה . פה אפשר להצ r בלי פחד ב "חיי המין של וקינאה דקרה את לבי כמו חרב : מה עלובים חיינו לעומת חייהם של ההרצליכים האשה". פה נתתי דרור לפרועים שבדמיונותי. בכל שלרש קומותיו של . הבית החדש . לשמחתי, מצאתיו בחדר. ב~נים היה האוויר דחוס. ואיזשהו ריח מבחיל. כשל אני לוקח את האופניים. וטס למרכז המושבה, אל עמיחי פינסקי. שרף-שקדים, עמד בו. התריס היה מוגף ורק בעד סדקיו חדר האור המלובן של כבר הוצאתי את האופניים מצריף-הרחצה החדש. שהיה בו גם בית-כיסא מודרני,החוץ . עמיחי ישב במכנסי-התעמלות על מיטתו הסתורה, עיני ה"בצלים" אסלת חרסינה עם ניאגארה. כבר הייתי בדרך לרחוב, כששמעתי בגבי את קולו הבולטות שלו שזורות נימי-דם וכל הבעת-פניו משרנה. כאילו הוצאתי אות; של אבי. הוא בבית ! בתחתוניו בלבד ובחולצה שטרם ניפתר, עמד על המדריגה. מתוך איזה חלום. אבל ברגע שסיפרתי לו איך השתתפתי בהורדת מעפילים על השערות המעטות. שהיה מותחן בדרך כלל מארזן לארזן' מסווה בהן איכשהו את שפת-הים, התעורר כולו, תיקן במסרק רטוב את תסרוקת קלארק גייבל ויחד קרחתו . צנחו עכשיו בכיוון ההפוך . על אוזנו השמאלית. מה קורה פה ?! אבא הפלגנו לבית מנדלב r'. אוספים בדרכנו את אהוד קרניאל. בעוד הערב מכסה ישן באמצע היום ?! במהירות את החצר של מנדלב r'. בסוכה המחופה שיחי ברגאנוויליח "מה זה חזרת היום? ולאן אתה כבר הולך. נחמן?" ואספראגוס, נאבקתי שוב בקלגסי אלביון. הושטתי מחדש יד אחים למעפילים. "במקום מחר. באתי היום. בגלל החדשות. אני רק נותן קפיצה אל עמיחי, אני לא עייפתי מלספר ושלושת רעי לא עייפו משמוע את עלילות חברם הגיבור. וחוזר." "תשאירו משהו גם למחר." הגיע מן המרפסת האחורית לש חבית קולח של "כבר קהר משהו. ההרצליכים העליבו אותך? אמרו לך לחזור?" גברת מנדלב r'. שעמדה שם בגונח שש או שמונח מדרגות, הכורח המזדקרת "מה פתאום?!" כבשתי בקושי את כעסי. לא על השאלות המעצבנות האלה. על מהקיר מאירה ארתח מאחור. "כולנו צריכים לאכול ארוחת-ערב." רק אז נזכרתי, צורתו. מה הוא ככה עם התחתונים היורדים לו עד לברכיים הלבנות, עם החנות שאמרתי שאני יוצא "רק לרגע". שמי הערב חיו זרועים כוכבים, אבל את הירח הקיפח טבעת רחבה של אד חלבי. 28 עתרן 77. גל' 84-85 לבכות. על איזה שורש עמוק. פנימי כיותר. מקשקש אדון שרוכי כקומקום ? . מעבר לשדה-הקוצים נראה אורה הקלוש של הנורה כחזית החנות שלנו . אוי לי. אמא עומדת עדיין על רגליה כחנות. ואני כאן יושב ומקשקש . משכתי ככתפי . לא יודע . "ככר אחרי שנולדת הלך אבא ללמוד כסמינר שלי כירושלים. זה ידעת?" ואיך אך כשיצאתי כשער הרחב של חצר מנדלכיץ'. לא פניתי שמאלה למשעול אפשר היה שלא לדעת גם שלא כרתן לו לסיים ולפיכך לא הוסמך להוראה ? ככל הח;צה כאלכסון את השדה. אלא יחד עם אהוד עשיתי איגוף גדול מימין . עד אל כין שורת החנויות של הפאסא T' והשוק הקטן' נהנה פעם נוספת מן האופניים מריבה כין אבי לאמי היתה שכה ועולה פרשה זו . ".ןכ" אמרתי . ואדון שרוני של הדוד רפאל. מתענג על המרחקים שהתקצרו תחת גלגליהם כמו כישוף . המ wיר : "כעולם מתוקן יותר היה אב . רו ממעלתו של אכין לא רק מסיים כישוף שגז כרגע שראיתי כחזית הצריף שלנו . על כיסא-הנוח היחיד . את אדון כהצטיינות. אלא קונה לו שם כעולם החינוך . והנה. משום שלא יכול היה לשכת שרוני. עד שהגעתי ככר יצא אבא לסיבוב-הערכית ככתי-המושכה וככר הקדים וללמוד תורה כירושלים כשאמך ואתה חיים כעוני. קרה מה שקרה. הלוא מאז לחזור. ועכשיו ישב כמכנסי הפישתן הלבנים. עדיין כמגבעת הקש וכעניבת- אנחנו ידידים-כנפש. ואני כטוח. שכגלגול הקודם היו כשמותינו תאומות. הפרפר. אך כלי הז'אקט . אדון שרוני התרווח לו על כיסא-הנוח, מגבעתו החבוש כשישקלו שם למעלה את הזכויות שצבר כל אחד משכינו כגילגול הזה, יכירע על כירכו. מעל לשערו השופע ז?ד ry ;ית כיפת-חזנים גדולה, ואבי על שרפרף משקל חיו של שלום שפיגל.ר . שרק כשכשכר מתחת לרגליו הפיגום -" לידו . שני סימנים רעים : שאבא ככר כבית. זאת-אומרת שאפילו לשמוע על "אין שום צורך להיכנס עכשיו לכל זה -" הפסיק אותו פתאום אבא כקול פולי 9 ת-חיים לא רוצים ; שמישהו, אבא או אמא. הזעיק את אדון שרוני. ומי חנוק ." יודע כאיזו כוונה . אמא סוגרת את החנות, ואם תצטרף גם היא - יתברר הכל . "צריך. צריך. נחמן ככר לא יל ד קטן. והוא חייב להכין את כל חומרת המצב. בינתיים מלמלתי ערב טוב והשתחלתי עם אופני כין מדריגת הצריף לכיסא-הנוח . למשל : יש בין אכין לכיני ויכוח כעניין החכות. המגרש. למכור עכשיו , או לחכות. אני אומר : אם חס ושלום כאמת נכנסים הייזכח-שמ;יכיקים לפולכיה, שם לכד אותי קולו העמוק של אדון שרוני כמו "לאס;" : ומזה תפרוץ מלחמת-עולם. למושכות הפרדסים זה יהיה אסון נורא. הפרדס חי "אלה האופניים של רפאל השם ייקום דמו?" "אלה." הקדים אותי אבי. "אילו היה להם p ה, אמרתי לנחמן כאופן ציורי, היו רק ז.;וזזקספורט . כלוקאדה אחת כים. כדרך לבריטניה, לסקנדינביות. תהפוך יודעים לספר. כפועל ממש. על דרכיו של דודו הקדוש זכרונו לכרכה, דרך דכניי מיליוני תיכרת לזבל . למי יהיה אז כסף לקנות את המגרש במחיר שאפשר לקבל היום?" האץר . ודרך העכורה העצמית. דרך המושב ודרך ההגנה. דרכים כפשוטן ודרך "אנחנו לא מוכרים שום דבר!" עד עכשיו כמו נבלעה אמא כריקעו השחור של כסמל מאיר -" "לו$ז ז;ויך ו$פ. שלום. ן;ויט ןיי~ . ע 7i9 לים. כמה סמלים יכולים אופניים ישנים ה"טול", שצריפנו היה מצופה כר מכחץו . להגנה מפני הגשמים. עכשיו חתכו כאלה לסחוב ?!" נהם אדון שרוני נהמה מסתלסלת. כאומר w עור כמנייד שלנו. דבריה כגרזן : "שתשמע אותי טוב, שלום. ושישמע גם אדון שרוני : הכל כאן כשכת אחרי התפילה. "כמקרה י~ן. גדול כוחו של ה;פ w ט מכל הפרד"ס כולו . רשום בטאנו על שכיכר. ואני את החתימה שלי. על שום מכירה, לא נותנת ! רק רפאל עכר לא כאופן סימבולי. אלא כמו החמורצ'יק שלו. יותר קשה. פתאום אני אחרי שתוריד אותי החכרה קדישא מהמגרש הזה תוכל למכור' לשרוף . לתת ממש רואה. כמו במחזה, אני אך זה ירדתי כמורה צעיר מירושלים. את רפאל על כמתנה. מה שאתה רוצה. לא קודם !" "לאה, בינתיים עדו לא רואים קונה. ועם החכרה קדישא יש לך זמן עוד איזה החמורצ'יק -" "נו. זה כשכבר נעשה לע;יזקר גדול ! כשנים הראשונ;ת היה הוא החמור לש חמישים-שישים שנה. ס'בנךעכט ~י~ט !11 החליק קולו הקטיפתי והבוטח של אדון עצמו, עושה בוקר וערב וlא כל הדרך מ:פו p ר-עוגה וחזרה ברגל . ובלילות ההי שרוכי את דבריה החדים של אמי . "הלוא אנחנו מדברים פה על משהו אחר. ורציתי רק להסביר לנחמן את כל חומרת המצב. גם לא אמרתי חס ושלום. מעבד את האדמה שלו -".. שצריך לקום מחר כבוקר ולזרוק הכל לקונה הראשון. לא חשוב כאיזה תנאים . "חשבתי שאתה חולק עלי, של;ם, אבל אתה רק מחזק את דברי ," שיסע אותו שוב אדון שרוני בקולו של מי שרגיל לרדות בכיתתו. "מה שךור~ל צועק כקולי- מה שדיברנו כינינו לא פעם אחת, לאה, זה שצריך לעכור כשכל את הזמן מה זה כשכל? להוציא מה שאפשר פחות ולהשתכר יותר, אם אפשר קולות כנאומיו, היה אצל אחיך רפאל דם-התמצית . פרדס זה שנטע והשקה םוגזהקרוב . הרכה יותר - ולכל הפחות קצת יותר . הלוא הכל כידי שמיים . ממשיכים בלילות, היה גם רמז, גם דרש, גם סוד, אכל כמו שרק מהרכבה על שז:rשוח לטעון. שמלחמה לא תהיה. אם הם צודקים - יש כזה סיכון לא קטן. אכל גם יוצא לנו wיקtומא חזק. כך היו גיזעו ושדשיו של רפאל פ w ט שכפ w".ט סיכוי - אז כעוד שכה ככר לא יהיה לחץ החובות הבוערים כבד כמו היום ואם לד~ר יפה לא היה כמו אדון שרוני . אפילו את לכ; של אדון סגל . מנהלו היבש ירצה השם. יישארו כידיכם המגרש וכל מה שעליו (נחמן יוכל לחזור ללימודים. 11 וקשה-הלב של רפסה-ויiיב לכנות, שבה הירושלמי הצעיר , וכשביקש את ידה של הקשה כניחו w י התאמת. אכל אפילו הניחוש המדוייק כיותר לא דמה לגזר-הדין בתו הבכירה תחייה, שכעיני אביה ואמה נחשבה למקרה אבוד, הבטיח לו אדון סגל שמיים ואץר . גם את ביתו המרווח גם לעשות הכל שכבוא-העת יירש את שהגניב אדון שרוני לתוך דבריו . הכל כאילו כספק. אכל ברור מאוד העיקר : אני נשלח לעכורה . מקומו כמנהל בית-הספר. לשונו של אדון שרוני הפכה אותו עד מהרה גלמנהי כרום-השמיים עמד הירח הכמעט-מלא. ואורו נגה על הקוצים הגבוהים רשגד ב"הפועל המזרחי" ולמושך בחוטים רבים. ודאי גוייסה לשונו גם הערב, אבל המגרש שלנו, מאחרי כיסא-הכוח, טובעת כהם. משום-מה הרהרתי כח;לי-הירח. על-ידי מי ? ולאיזו תכלית ? המסוגלים לצעוד בעיניים עצומות על ראשי-גגות בלי ליפול . כשמלמלתי ואמרתי, "אני רק אכניס את האופניים למקלחת." אמר אדון שרוני : "מה אתה אומר. נחמן?" דחק כי אדון שרוני . המשכתי לשתוק. מה יש פה 11 "בוא, שב-לך פה עם-החמור "נו, איפה זה כתוב?" נכנס אבי לתוך המשפט , להוט להפגין בקיאותו של בנו. להגיד ? אני את החוכמה הזאת שמעתי אלף פעם, ובאי-רצון. כגלל אדון שרוני, רטנתי : "אנחנו פשוט אובדי עצות - "מלמל אבי . מה שנאתי אותו, מה בזתי לו כרגע "זה כשהלך אברהם להקירב את יצחק, ויאמר אברהם אל-נעריו שבו-לכם פה עם ההוא. "עם כל הכאב," חזר אדון שרוני והסתער עלי. "לא רק שלך. של כולנו. זה הכל החמור." ." ואכן. הרכה פחות טראגי משנדמה כרגע זה . הל;א ממילא יש לך שנה אחת עודפת." "יפה מאוד, נחמן. בוא, שב. האופניים לא יברחו . ארה, הנה גם לאה תחילה לא תפסתי על מה הוא מדבר, אלא שמייך התבהרה כוונתו : "מלכתחילה כאותו רגע הגיעה גם אמא. ואבא הזד'רז, פיכה לה את שרפרפו ואילו הוא ישב כשלחת לבית-הספר מוקדם מדי. כשלקח אותך אכין אליו לתלמוד-תורה, כן על השרפרף השני שהוצאתי לו ממרפסת-הצריף . אני עצמי התיישבתי על כמה היית אז . כן ארבע -11 מדרגת-המלט, חש מבעד למכנסיים בחום האצור בה . עכשיו כבר ידעתי לאיזו "ושבעה חודשים, 11 הקפידה אמי. כדרכה, לדייק עד לפרט האחרון . תכלית הוזעק אדון שרוכי ועל-ידי מי, על-ידי אבי ואמי. על הקרקע הכבוש, דבצ כיסא-הכוח, היה Qיפו ' ן של ס;ןה. שאבי הוציאו ממקרר-החנות לככור אדון "לוקחים תינוק ומכניסים אותו. כאמצע השנה, ואיפה. לתלמוד תורה, בין חיות . רעות, ילדים גדולים ממנו כשכה. שנתיים. אפילו שלוש -" שרוכי. כעת התיישב בכיסא, חבש את מגבעת-הקש על הכיפה כדי לשחרר גם "מאוחר יותר השארנו אותו כיתה אחת -" התגונן אבי . את ברכו, משה מבין רגליו כוס ריקה, מילא אותה סודה ןך;קנה כגמיעה אחת. "נכון. אבל ילד נורמאלי כסוף בית-הספר. אחרי כיתה . חי"ת, הוא לפחות כן "נחמן. היו לנו כזמן האחרון, לאביך ולי, הרכה שיחות. הלוא אתה יודע שהוא הספיק אדון שרוכי לומר לפני שפץר מגרונו הגאז ארבע-עשרה. נחמן היה בשבת זו כר-מצווה . ואם ימשיך כשנה הכאה, איפה פ 'ה כאח לי, אהוב-נפשי, 11 ב"גרעפס" קולני אחד, כפיצץו של שקית-נייר. כאילו לא קרה דבר המשיך ואמר : הקטסטרופה ? אולי אפילו קודם. מי יודע. הלוא פה כאץר חיים כולנו בכיסים. "הלוא אתה כבר אחרי הבר-מצווה, נחמן ' ויש לך כרוך השם גם עין רואה םוג וכמקרה שלכם אין צורך שייקרע שנית הים. או שיישנה כס פך השמן . ביניכם לכין הנס מפרידים מאתיים וחמישים פוכט, אפילו פחות. להטיית-הכף היו לב מבין. אז אתה יודע שכגלל המצב, כן מלחמה לא מלחמה. מי יודע עד מתי תצליחו להחזיק את החכות. החובות כבדים, וכל הפדיון הולך לתשלום החוכרת . מספיקים היום מאה וחמישים. על הכף הזאת תוכל אתה, נחמן. להניח מדי חודש חמישה פונט . וזה כלי לחשב את שכר-הלימוד שלא יהיה צורך לשלם. כר, וגם אצל אבא זה לא שישו ושימחו. מכל הריצות שהוא ץר על שתי רגליו , כשבאים פועלים מתל-אביב ובאים ~ליטים השבורות, רבע מזכיר פה, חצי מנהל-חשבונות שם, מכירת פוליסות-חיים , תשאל : איך כמצב הקשה הזה זה אני הצעתי לאמא ואבא שאדבר ומעפילים. הצלחתי למצוא לך עכורה כזאת ? אלכסנדר ליפסון. אתה ' יודע. מצליחים בקושי לפרפר במים ולא לטבוע . אתך, ובלי כחל וסרק. המצב ככללו, ביישוב, יכול רק להחמיר. אולי יקרה האיז הדפוס כרחוב פינסקר. הוא מין קרוב, לא שלי. אשתו היא סגל. אחותו הצעירה של חותני . כמקרה בא אלי היום אחר-הצהריים כאיזשהו עניין של הדפוס. לא כס, אבל בינתיים לא רואים ישועות וכחמות, ואם חס ושלום תפרוץ המלחמה. חשוכים הפרטים, אני הלוא נציג הסיעה שלכר כוועד המושבה, כלומר, העירייה, וזה עלול ליפול על ראשינו כערם ביום בהיר - השם ירחם ." שוב מילא את אנחנו ככר עיר ואני חכר ההנהלה. כקיצור, הוצאתי מאלכסנדר ליפסון הבטחת- כוסו ושוב רוקנה בגמיעה אחת. עד עכשיו . דיבר אמכם כאילו אלי, אבל לא עלי. ככור - ולא כלי לחץ רציני - לתת לך עכורה. אולי גם עמדה לך זכותו של הפעם פלט את חגאז בנשיפה חרישית דרך פיו. כשחזר לדבר, ראיתי שעוד ייענה הדוד. השם ייקום דמו. משום שאת הכף הכריע זה שיש לך זוג-אופניים. יש אותי הרבה לפני שיודיע לי, שאני לא ממשיך בגימנסיה . במקום להודיע. שאל : הרבה שליחויות כדפוס. שתוכל לבצע על אופניך . הוא ניסה להתמקח על השכר "כל מה שאמרתי, נחמן. וגם מה שלא אמרתי, ראית ודאי מעצמך . אשאל אותך - ילד. מתלמד. אתם מכירים את המנצלים האלה - אכל גמרנו. ששכרך יגיע, רק דבר אחד שאולי לא ידעת. ובמצב אחר גם לא היה מקום לשאול אותך : מהו מההתחלה. לחמישה פוכט כחודש ליד. ליפסון עצמו הוא כן-תורה, השורש העמוק, הפנימי ביותר, של חקירבה הנפשית בין שלום לביני. הה ?!" מה חיה לי להשיב ? לא חיה אפילו חוט של דמיון כין מעמדו העלוב של יאב מהירושלמים, ואם ייתן כך את עינו לטובה. ואני כטוח כזה, ילמד אותך את מקצוע-הדפוס. שהוא מקצוע של יודעי-ספר. כר, מה אתה אומר?" הייתי מוכה- לבין המורח המכובד, שמשכורתו חודשית, שעל חצי המגרש של המנהל . אדון הלם, שכן למרות שדייקתי כניחושי לא תיארתי לעצמי שזה עומד לקורת לי סגל, חותנו. בנה בית למשפחתו, שכעוד כמה שנים יהיה הוא מנהל בית-הספר 29 גל' עשור. ינואר-פברואר 1987 ממש עכשיו, ביום ראשון. עוד לפני פתיחת שנת-הלימודים . אדון שרוני לא הניח אכזרית אחת, אילו אפילו אותי לא היה להם . בקושי נולד להם ילד אחד, ועכשיו לשתיקה שתכבה את התלהבותו : "אגב. את עניין מקצוע-הדפוס הזכרתי רק הם צריכים שהוא יפרנס אותם . לא נגלה זאת לעולם. מילק הרצליך ואני . אבל כאיזה אפשרות לעתיד לבוא . אבא בודק יחד אתי איזשהו סיכוי נוסף. שאם ייצא השבוע כמעט גרפה אותנו לתוכה איזו מערבולת . מה היו עושים אילו טבעתי ? אל הפועל ייראה הכל אחרת, אבל זוהי עדיין ציפור על העץ . נחשוב על מה מי היה הולך במקומי לעבוד בשבילם בדפוס של ליפסון ? אך בעוד אני מתכנן שממש לפנינו, מפני שהבל עדיין אפשרי. הנה שמענו לפני שעה בדאריו, את האפשרות. שבאמת אמות להם. גוברת מחשבה צוננת אפילו מזו : אני באמת שהגרמנים לא ~שיגר דבר אצל סטאלין וכי ברית-הגנה תחתם דווקא בין הקרמלין כבר לא ילד. ואני מסוגל בהחלט להסתדר בלי טובות של אף אחד . למה שלא לבין לונדון ופאריס. לחינם הלך הזרזיר אצל העורב. ואם כך' תקבור מלחמה על דאנציג את היטלר יימח שמו קבורת חמור, ועד לאלול הבא נחיה כולנו בעולם אתחיל לעבוד אצל ליפסון ? דפוס הוא המקצוע המתאים לי ביותר . כמו שאדון שרוני התחתן עם בתו הקופה של אדון סגל, אולי עוד יאמתץ אותי אליו אדון חדש. במלוא אחריותי כמורה, נחמן. אומר אני לך - נער כמותך ייצא רקליפסון . אולי יהיה לי דפוס משלי . מחשבתי חזרה עכשיו אל העתון שייסדנו ברווח משנה אחת כזאת של עזרה להורים. נו, מה אני אומר לאדון ליפסון?" כשנה שעברה. עמיחי פינסקי . אהוד קרניאל ואני. עתרן כל הנוער בארץ-ישראל ' ככל שהאריך כן הלך והתברר לי, שלא איזשהו רעיון שצץ פתאום היום בראשו שרק את שלושת גיליונותיו הראשונים הצלחנו להדפיס ולשכפל במשרדו של הניח לפני. הכל בורר היטב מזמן בין הורי לבינו. עכשיו יושבים שניהם מורשה הקרן הקיימת ואת כל עותיקהם חילקנו חינם. אני אקים לי בית-דפוס ושותקים, כאילו כבר קנה אותי אלכסנדר ליפסון' והם מניחים לאדון שרוני משלי ואייסד עתרן משלי. כמו שקאתי על האיש שכתב את "תום סוייר ", לשבור את רוחי. מול שלושתם יושב אני, אני לבדי, מתכווץ והולך בבדידותי וכשיגמרו כלפור מנדלביץ ועמיחי פינסקי ואהוד קרניאל את הגימנסיה יבואו אלי הגמורה, חוסר-הישע נהפך בגרוני לפקעת של חנק. מפרכס בתוכי כחתול בתוך לחפש אצלי עבודה" . .• שק . אני מנסה לכבוש את רתיחת-בכיי, אבל היא עולה וגולשת מתוך עיני, ואיני ושם. כנראה. נרדמתי. מצליח עוד לעוצרה. (מת;ך ספר בכתובים) "בסדר -" הצלחתי עוד לפלוט מין שריקת-כניעה, אבל עם המלה האחת הזאת השתחררה הפקעת החונקת ואתה פלטתי צפצוף חד, יפחת-בכי . בשתי ידי סגרתי על פי, כמו על צינור שנבקע. וברחתי פנימה, לתוך הצריף. על ספתי הלא-מוצעת השתטחתי מלוא קומתי ואת פני כבשתי בכר הצמר הססגוני שרקמה לי רוז'ה. שנים על שנים, גם אחרי גלגולים ארוכים והרבה שינויי-מזל ושינויי- מקום, חיתה שבה ומתעוררת בי בכל חריפותה פעימתו המוגלתית של הערב ההוא, שסירבתי בו להיפרד ממה שהלך ונפרד מאליו ממני, מילדותי . שנים על שנים, בכל צומת ןנש;גךי בחיי, חזר גופי והתמלא בכאב הדוקר ההוא, כאילו הוסיפה איזו מחט שבורה לנסוע כל השנים בתוך מחזור-דמי. כמה שכבתי כך. כובש את בכיי בכר? פתאום. כמו ןרפיכ;t שיצא מתוכו כל הגאז, חיתה בי רק איזו ריקנות א p לה ורגועה . השוק הקטן משכים קום ומקדים לשכב. ייtכרימ החצר של מיסטר ט;ך~ל משתלו:ז לרגע בקולי-ק;ל;ת הרדיו של השוורצמנים ושב ונאלם. מא~ r שהם מרחקים מגיעה קולה של אם מבוהלת : "מוישהלהההה, תבוא תיכף ומיין הביתה מוישהלההההה !" הדממה שלימה כל- כך, שנשמעת התפרצות פתאומית של כל כלבי הכפר הערבי פג'ה, מעבר לחבורת הפועלות. ובין הקולות - ריק. גם אני עצמי רק רוח ערטילאית הרוצה למות, רק מחשבות ייאוש . ההוכחה האחת לממשותו של גופי -הצמר העוקצני של הכר, המגרד את עור-פני. והייתוש הצולל וחוזר וצולל ביבבה ועוקץ אותי ברגלי, בזרועותי, באוזני. עם תחושת ממשותו של הגוף , כבשו את הריק האפל גם מחשבות אחרות. מה היו עושים אבא ואמא, נדחפת לה מחשבה חמוטל כר-יוסף חמוטל בר-יוסף . *' ·4 ~'• 1~ עק~ . סךסה לי ל~ח אר~ב 4. על שפת הים של תל-אביב על tז~~19 ל iב~~~זי~:גז וי ז:; :r;ל ;:זקיך;ת :P זכל:;בי ~~r;זז:יי ~ל זק~ת :כ=ם ז.ק.ל ז:יל 2$- :;ניב ~גי ך; 2$ה~ב bאנס , י~ ,~קול ;;* ןק~ל~ל .•תזזi'" סי:~ לי ל~ח אר~ב סם (ע;ך סם. וקל ע.ז הנוקm ~ס 1Q. ~ח הסריוrסל נרלןז:יי סןק~ת סמרן דו;!ןr ;נךצ:ןף זג~;:ן ,, סךסה לי ל~ח אר~ב Wזזי i2תוrג," ם~~~ ~~i2:Pר P.לים .1ק: q ג f ןד ~ל ףיl;ךןס ד~ז:; . ה~~י~ סי~ו:r:p~ןץ ~2i?זכ . י.יי ס~~ז ןt;~z1...:כ 2ןיiד· סךסה ל~ח אר~ב. ז:י 9וtfלי י ~ז;ןה א;ןגך י כ~ה ה~: ס~ךז Vl?~ סךוכ r\i'בזכ~ · ס=ם ץךr;ך לסם ~ת iJ~גים ,,~ן: if ר והנשמה מתשיות להם נגד:ןח.~,ע pה. ,.· ...•....•..% ;~ך~ w י ~ז _הם ג wT7?:;כים T ~ל ס~פ:ןן סעךן 'חfזלb ~סה ה,;ן:ק, 3. ראיתי אותי ברור . וע.י'סת :.~ ן Jדגךבר;וpןס :כ J ה. םיז:rךז;rןקן -r.••~~ נזל ד~~ זר W ~ו;ר~יי מ:ן;קרת יי:r.י~ןא;.r:יי ~וכזר ~זV~~ת לכשרף ~ת ;:ז~ךסק דrכג'סל. גסש .·•'ry ה~~ ארזגו כארזגו ך~ז;זה o ?ךז ד-ז:vו סךגכה 'ק:ן b:נו v. י~יו :;נע 9ק ל 9 ז-ורסיר ~חרת. ה~: זגס=ם ~ן: העולםד;~ הכVיו ו K צ:ןץ זק~ך; נר~ץ v.י~יד . וזכברת :p;:זך~ה . וקל הוך~;ם. ב~~ זזי P.קסi קנגרדרת f ;:גדרת ד.י .;:ז:צןר .לדדם דו:iבך לא ס:ה ~חץ:ן . ז:י~ןק:ןנ י~~ וה:ןא ןןס :p בסת ק,סה :p ז;גזם n רךקרת ז-ור:;:גערת זנ w~:ה ~ווונ זגןחוק. ה~~ ןק~ . :וסה סךסה :גדך~ה ז.ק.דק נזל :כזו ~~wי ל 9מ ·~ ואני זה עז-וה חלמז-וי ננבל מאדי ,ל t?מ ~ל ·~·· iיו~י ~1 • : y : • 30 עתרן t 77 גל' 84-85 אותי בפתאומיות ובחריפות מדהימה כאב קנה- הנשימה הישן שלי, עד שחייבת הייתי לבקש את סליחתה ולצאת לשרותים להירגע . ובאותם רגעים (או שניות) ממש, התברר לי בהארה מודעת אחת מיקומו של המוקד אליו התנקזו חיי - ייהעיר הסמויהיי של קיומי, אליה וממנה נשאבו האנרגיות הפנימיות שבי i ובאופן דחוס התפרצו כמו מקרקעיתי לראשי, עשרות צמתי-זכרון - תמונות, הרהורים, ריגושים ואנטי~ ריגושים, דילמות, שאחת הבולטות מביניהן הנוגעת ישירות לכתוב , היא זו שהוצגה בפני על-ידי מושכת-עט נודעת שבתוכנו : אין ייתכן - שאלה בהזדמנות מסויימת - שאדם כמון שכל חייו המקצועיים מעוגנים אבופטימיות עמוקה ובמאבקים על שינוי מצבים אנושים . יבטא בסיפוריו נטייה כה עזה להשלמה .ימיוtפn', לקבלת-דיןד בזמנו, גרמה לי שאלתה למבוכה רבה, וכל מה שיכולתי להשיב, היתה איזו אמת כללית נדושה בדבר השכבות הרבות מהן מורכבת אישיותו של כל אחד מאתנו ... ואילו ברגעים המתוארים, הציפה את כל היקף חוץ.~י תמונת-ילדות רחוקה של סוכת-יסמין פורחת בחצר צריף-ילדותי שבשולי הכפר. אשכולות פריחה לבנים-צהובים נרטטים למגען הבלתי-מניח של מאות דבורים iנוקבדה בהם. ואני, בת ארבע או חמש, יושבת על ספסל-עץ קלוף-צבע שבתוון' סובלת בעקשנות את עווי i ת חוסר החמצן שב j? ~י המ;:כווץ, ובד-בבד קולטת בהתפעלות עצומה את זיייייתם של נטפי התחרה הריחנית והמזמזמת שמסביבי . ובפתח הסוכה, אימי, המבקשת בהתרגשות שאצא החוצה , לאוויר החופשי, שם ז.וקל עלי הנשימה מאד . אלא שאני' בשלי - תראי איזה יופי כאן, אמא! הנכונות להשלים עם הו;;נציק והמכאיב, תוך אי-וויתור עקשני על הטוב שלצידו 'ות>-~ו נראית לי מאותו רגע של יי התגלותיי תודעתית שעבר עלי בזכות אורחתי הלא- מוכרת, כפתרון החידה אותה הציגה לי אשת הספרות הנזכרת. כן, מסתבר, בעבודתי, בה i רותי, ביימסע.ייי היום-יום של חיי, באהבתי, וברור שגם בנושאי כתיבתי ובעיצובם . גיבורות סיפורי אכן מקבלות את דין כאבן הפיזי והנפשי כמעט ללא מאבק, או לכל היותר בתכנוני מאבק קלושים המודעים מראש לכשלרכס i ועם-זאת, הן חיות חיים נפשיים עשירים, עמוקים ומפוכחים, תוך ייהתחשבותיי, כמובן, באמצע.י ההבעה הספרותית המוגבלים שלי ... מעניין, אולי' לצייו לסיום, שאם בכתיבתי הריני חוזרת ונוגעת שוב ושוב בצלקת ילדותי הסמוייה, הרי שבחיי המעשה הדבר היחיד מולו אינני מסוגלת לעמוד בישירות עד היום, הוא סבלו הריאלי של ילד האנבק • .m~~~~ עמלה עינת עמלה עינת צילום : תמר פוכו הופעת ספרי יימרתון יי - רומן שעסק לכאורה בבעיית ' אימוץ, ובעצם בג;ור הנפשי של חיינו, ושיינפל יי ונעלם ביו יי כסאותיי התיעוד והסיפורת לעומק רב יותר אף מזה אליו שקעו ספרי האחרים . יום אח,ד על-כל-פנים, צלצלה אלי אשה לא-מוכרת ובקשה שניפגש . כשהגיעה למשרדי, ק i קטית ומטופחת טענה בטון שבין ה~~ו;נה למרוצות, שבאופן מיסטי לחלוטין ועם-זאת ווך~->י עבורה, היא רואה את עצמה כמי ששימשה מקור השראתי לדמות המרכזית שבספרי האמור -מיקי . בנוסף לכל תכונותיה וקורותיה של אותה דמות, המקבילות לחלוטין לאלה שלה, אמרה, יש לה סימן פיזי בלנךי-ניתן להכחשה צלקת עמוקה וארוכה, ממש כמו זו המתוארת בספר , בש j?i ה . וכאן, הפשילה את שולי מכנ v ה הרחבים וחשפה להוכחה מה שנראה בברור כתוצאה של התערבות חירורגית נושנה ולא פשוטה, המזכירה באמת את זו שסביפור . אולם לא זה הדבר שבגללו רצתה לראות אותי פנים-אל-פנים , הוסיפה . סוף-סוף ידוע לה שלא הכרנו מעולם , כן שאיננה יכולה לטעון נגדי על גילוי סודה , ול\;ולפתיה אי-אפשר הרי לבוא בטענות ... מה וiשיגרהש .צורן לבדוק, היה רק אם גם לי יש צלקת דומה' ועכשיו כשנוכחה לדעת שלא לבשתי חצאית קייצית אז וש i קי חשופות היו לבדיקת עיניה -היא ' תוהה אין יכולתי לדעת בדיוק מה עבר עליה כל חייה בגללה . והנה , תוך-כדי שאלתה , תקף הצלקת נולדתי על-סף החודש התשיעי להריונה של אימי, אלא שמשקלי וארכי היו ~גייס במובהק . בנוסף לכן לא הגיע בי לידי בץ;לו Ji גם מה שקרוי "רפלכס המציצה" . כדי לשמור על קיומי המיניאטורי בייאינקובטוריי של הימים ההם במשך זמן הייהבשלהיי לו נזקקתי, הוחלט להזינני בצינורית שכונתה - ז i נךה, שלא דמתה כמובן בתיחכום עיבודה או הפעלתה אז , לאף-אחת ממקבילותיה המעודנות כיום ; והחלטה מאולצת זו' היא, כמסתבר, שקבעה את מקומי בעולם - מאז ועד עתה, ועד בכלל . נראה, שכאשר תחבו את המתקן האמור לתוך קנה-אכילתי, נגעו נגיעה מוגזמת (או בלתי-מדוייקת) גם בדופן שכנו של אותו קנה בצינור נשימתי' שהפן מאותם רגעים למוקדו הסייסמוגרפי, ואולי אף למצ~נו של קיומי הפיזי והנפשי . ברור לי ש יי קביעהיי סיבתית זו, כמוה ככפירה בכל האינטרפרטציות הפסיכולוגיות-רפואיות המקן- בלות לגבי ההפרעה ממנה סבלתי בילדותי' אלא שמבחינתי אין לי כל ספקות בעניך, ואין-שלא-יהיה, אין היא משנה דבר לגבי התוצאה הממשית המועקה הכאובה-קבועה במקום הפגוע, על-פיה הסתווגו תחושותי ותגרנותי לגבי ריחות ; מאכלים ; עונות-השנה ; מגע גשם ראשון בעשב קצור ; פריחת הדרים ; עיני אימי שקרועות אלי בבהלת-טרונייה תמידית כמעט ;. מאמ · צי ריצתי המתנשפת אחרי ילדי השכונה האחרים i מקומות ; זרות מרחקיהם מהבית, לטף האוויר הרן בירושלים עטוי אבק האורנים החם, רום האוויר בירושלים . ירושלים . הקשר המתק :J ע בין בדידות לבין רווחת-נשימה כלשהי i עמידה חוזרת במסגרות של חלונות פתוחים -יג;:~ לאחרים שלא " צריכים" לראות , לדעת, עד שתוקל המועקה . הכל על-פי רמת הכאב הנחנק בנקודות הישאפותו של החמצן לתוך גופי . ומאוחר יותר, הרבה יותר מאוחר מכל אלה, בתקופה בה התכסה כל האמור בשכבות חיפוי עבות של זמן ושל כסירנות-חיים אחרים הצדדים התיאורטיים שהתגבשו בי תוך עיוורון חלקי לפחות למקורם i השקפת-עולמי המקצועית שלמידת משוכנעונ;ןה היה מלכתחילה גוון רגשי בולט ;יו:rוכיוו הפנימי החוזר עם איתמר יעוז-קסט על דו-השורש שלו, שלי, ברור היה מראש שאינו יכול להיות אלא אחד, המ v עף אכן יונקות שלאחר-מכר לכיוונים רבים, אלא שמקור בקיעתו הראשונית הוא שקובע ... כל אלה חדרו והתפרשו בבבת-אחת במודעותי תוך תקרית מוזרה וכמעט דרמטית שקרתה לי זמן-מה לאחר _ אבדר אלון כנעוריו גל' עשורי ינואר-פברואר 1987 שולמית לפיד איציק מתרפקות על הרכסים הרכים עד שהוא שוקע דמום בהזיה נעימה שאין לה ראשית ואין לה אחרית . אחודת ניקולייסן !- מכריז הנהג והם יורדים מהאוטובוס ומחלצים את רגליהם. ליד התחנה מחכה להם נהגו של סר ג'ון והוא מסיעם דרך שערי ברזל שחורים לתוך שביל חצץ לבן המוביל עד לפתחו של ארמון גדול . הבחור עולה לפניהם במדרגות ומוביל אותם דרך אכסדרה מקומרת ששני גרמי מדרגות רחבים מתפצלים על שתי כנפיה . מרוב הישתאות אין איציק יכול לפצות את פיו . הוא עצמו אינו מבין כיצד זה הפכו הוא ויומי לשותפיו של בעל הארמון הזה . הם עוברים על- . פני אולם גדול המשמש ככל הנראה כאולם נשפים. יש בו פסנתר שחור גדול ושטיחים רכים ותמונות במיסגרות מגולפות. הנהג מבקש מהם להתכבד ולשבת ומסתלק כדי להודיע לאדונו על בואם . בעודם מחכים החלו פוסעים בלאט בחדר, עיניהם אינן שבעות את ההדר ואת התפארת, מבטיהם חולפים על פני האגרטלים הגדולים והאח הבנוי W :ש אשר למולו עצר איציק על עמדו כשראה פתאום מעל לכרכובים הוור~דים תמונה גדולה וכהה שהעכירה צמרמורת בגוו. הוא התקרב לעברה כבחלום. מרגיע את נפשו הנבהלת, אומר לעצמו דו טעות, מיקסם שוא, הנה אתעורר וזו תהיה אשה אחרת . בניגוד למרבית היצירות בחדר בהן הוצגו בשלל תפארתן דמויות של גבירות וגבירים היה זה ציור מודרני . מלבן הבד חולק למע~ינים ולמשולשים כאילו צייר האמן את הדיוקן על פני מישטח זכוכית ואחר-כך ניפץ אותו והדביק את חלקיו ללא שיטח או סדר . אך העיניים השחורות היו אותן העיניים. עור הזית החדיר את בהקו ממש כפי שזכר והפסוקת כשיער השחור הנאסף על ערפה חיתה אותה הפסוקת. מדהים. מה ? ידעתי שתתרשם כהוגן - אמר קדוש בשביעות רצון . סר ג'ון מחכה לנו - נשמע קולו של הנהג מאחורי גבם . מי זאת ?- הצביע איציק על התמונה . כתוב כאן על הלוחית - ענה הנהג - "החלום של גרטרוד" , ז'ורז' ,נואק .1937 - גרטרוד? - זה על שם יצירה של בטהובן. - מה קורה לך - דחק בו קדוש - בוא, הברון מחכה ! - אני היכרתי אותה - גמגם. מתנצל, - קראו לה הנקה. זה כמו חנה, אבל בפולנית . סר ג'ון היה גבר כבן חמישים. גבוה ונאה, עשרו מאפיר, עיניו שחורות וולחיי אדומות. לבוש היה במכנסי רכיבה ובחולצה משובצת. בלא עניבה או מיקטרון . המלווה מלמל משהו וכדמה היה לאיציק כי פניו של אדונו כסגרו, אך הוא רפט את האיש בתודה עניינית וחפוז .ה . קדוש ניהל את העיסקה בשם שניהם ואחרי שעברו על כל המיסמכים והחליטו על מועד המישלוח העיר המארח : "שותפך רוצה בוודאי לראות את "אפולו השחור" ." - כן. בוודאי , מאח ! הם יצאו ' מהחדר וחצו את האולם הגדול ועיניו של איציק שבו וכמשכו אל התמונה המנופצת-כאילו והוא מילמל 'סליחה' ושב על עקבותיו וכעמד לפניה. - ?· מי זאת -שאל . עתרן 77 י גל' 84-85 ''החלום לש גרטרוד'' רiימלוש לפיד סוף-סוף התגלגלה ערימת ממון שמנה לידיו של איציק אברמדון והוא הניח לה להישמט מבין אצבעותיו . יתרה מדו . הוא עשה כן בדעה צלולה ומפוכחת. לא בגלל משחק קלפים או מחמת שחיה מופרדת. מאד הלך אביו לעולמו. לפני שלש שנים. הספיק לבזבז את מרבית כספי הירושה ועתה היה מגלגל בממון שעוד נותר לו. מנסה להמציא עיסקאות שאיש לא המציא כמותן ונטפלו אליו בעלי רעיונות שהבטיחו לו עולם הדה ועולם הבא . בנגריה של אבא נותרו כבר רק שלושה פועלים : שמואל בכיוף שעבד במפעל מיום היווסדו וראה אותו בימי שגשוגו ובימי שקיעתו והאחים דוליצקי שהסכימו בצר להם לכל הפחתה בשכרם ובלבד שיוכלו להמשיך ולהחזיק במשרותיהם . גם הוא וגם הם ידעו שאם יפוטרו יתקשו למצוא פרנסה. וכי מי יעסיק נגרים בני שישים. לכל היותר יעסקו בעבודות מזדמנות פה ושם ואלה מה פרנסה בהן ומה שמחת יצירה ומה כבוד . איציק כעס על אבא שהטעין את בכיוף על צווארו, מי לו בכיוף ומה לו בכיוף זה, שרק בהסכמתו יוכל למכור את הנגריה ואחרי שימכרנה תינתן לו רק מחצית תמורתה. הבשביל בכיוף עבד אבא והזיע במשך ארבע עשרות בשנים. נושם את אבק הנסורת ופוצע את ידיו וסוחב את בולי העץ על גבו ? מתוך שכעס על אבא היה מבזבד את כספי הירושה ובמין נוקמנות עליזה הסתבך בעיסקאות משונות. לפעמים מצליח, לפעמים נכשל. וכבר מי שצריך לדעת יודע שאיציק אברמדון טרף קל הוא לבעלי אמצאות. כך גם הגיע אליו יומי קדוש והציע לו לקנות ביחד איתר סוס מרביע שעמד למכירה באחודה כלשהי באנגליה. שחיתה מפורסמת בסוסיה הגזעיים ועד לטבירה הגיע שימעה. יומי קרא באדני איציק את שושלת היוחסין של הסוס והביא ניירות המאשרים את ייחוסו ועל כך שאין כיומי מומחה לסוסים בכל אץר ישראל הרי אין עוררים . קניה שכזאת, אומר יומי. אין כל סיכון כרוך בה. שהרי אין מדובר בסוס מירץו שאם הוא נוקע קרסול שמת את כספך על קרן הצבי. מה עוד שבכל העולם כולו מכירים את "אפולו השחור" ומובטח להם שלא רק באץר ישחרו לפיתחם אלא מכל המזרח התיכון יגיעו אליהם בעלי סוסות ואפילו מסעודיה ומכרוית. איציק לא היה זקוק לדברים רבים . דמיונו ניצת וכבר הוא רוצה בסוס הדה יותר משרצה דבר בחייו. הוא בטוח שזוהי העיסקה שמזלו זימן לו והוא רוצה לקשור את גורלו מעתה ועד עלום בסוסים בכלל וב"אפולו השחור" בפרט . אך מה לעשות ומכל הונו נותרו לו רק מאה אלף שטרות שאין בהם כדי לקנות אפילו את זנבו של סוס כיסופיו. הוא אכל סוסים וישן סוסים ובצר לו פנה לבסוף לככיוף והציע למכור לו את חלקו בנגריה . ניסה בכיוף לדבר על לבו שהרי מדובר. בכל זאת, בבנו של האיש היקר לו מכל וגורלו של הבן הדה נוגע לליבו משל היה בנו שלו, עצמו ובשרו, וסוסים. מה ליהודים ולסוסים. הוא מזכיר לאיציק את מה שהוא יודע ממילא. איך בנה אברמדון אביו את הנגריה בעשר אצבעותיו ואיך הקיז לתוכה את דמו ואת זיעתו עד שהפכה למין תשובה אילמת לעולם שנהרס עליו ,"םש" אחרי שאיבד את ביתו ואת אשתו הראשונה ואת שני ילדיו , אחיו של איציק. והאין במעשה-הסוסים ה . זה משום חילול כבודם של המתים. הוא מציע אפילו להלוות לו את הכסף ובלבד שלא ימכור את חלקו. אך ככל שהוא מוסיף לדבר כן גוברת עיקשותו של בן-שיחו המבטיח לו "אם לא תיקנה ממני את המחצית שלי, אמכור אותה למישהו אחר." האיום עושה את שלו, ובכיוף. שהמחשבה כי מישהו, אדם דר, ייכנס לנעליו של אברמדון הדקן וימחוק את שמו מעל השלט בפתח, כה מבעיתה אותו עד שהוא הולך ומוציא את כל חסכונו A יו מהבנק ולוקח הלוואות ושוקל לידי בנו של שותפו המת את הכסף הנחץו לו כדי קניית מחציתו של הסוס . בבוקר אביב צח ונאה, כשהשמיים בהירים והעיר רחוצה ודוממת עדיין נסע איציק אברמזון לאנגליה כדי לפגוש שם את שותפו החדש, יומי קדוש. אף שדו לו נסיעה ראשונה לאנגליה. אין הוא משתהה בלונדון אלא עולה בו ביום על חוככת המוליכה לעיר באת. שם, בפונדק "הפרש הכחול" הוא פוגש את יומי המוידע לו כי העיסקה כמעט ונישלמח ואחרי שיחתמו על שטרות המכירה תישאר רק בעיית הדשיונות והחיסונים והעברתו של הסוס. אך לכל א~א יימצא פיתורן שהרי אין זה הסוס הראשון הנשלח מאץר לאץר . הוא מתאר את צורתו של הסוס. את קרסוליו חדקים, את ראשו הקטן. את עיניו היפות, את רעמתו הנרצצת וכרק פרוותו השחורה ואיציק מחכה לבוקר, לרגע בו ינוחו עיניו בפעם הראשונה על "אפולו השחור" . אחוזת ניקלוייסן נמצאה במרחק כשלושת רבעי השעה מבאת והאוטובוס עובר על-פני כירם ירוקים וחורשות לבנים וכפרים קטנים ובהם בתים אפורים אדומי גגות וחוות בדודות. רחבות ידיים. שעצי צפצפות נטועים בחצרותיהן . אור מבחיק מנצנץ על הנוף הניגלה לעיניהם ומבליט את יופיו הרוגע ועיניו של אחראית . אבל לא חיתה בה שמחה. זה רע לגדל ילדים בלי שמחה. מדוע היא המשיכה בכך ? מה היא יכלה לעשרת ? לא היה לה מקצוע אחר . יש לך תצלום שלה ? לא . אחרי שחזרתי מאחוזת ניקולייסן חיפשתי תצלום שלה, אבל לא .מצאתי יש לי תצלום של אבא ותצלומים מהמשפחה שלו שאבדה כשראה . השד יודע איך הצליח להציל את התמונות האלו . אבל אני בטוח שזר ארתה אשה. אני נטרח . אני היכרתי אנה אחרת . יפה, זוהרת, מלאת חיים . הנאצים עשר לה את זה . אנה ינא.zז• היכרתי חיתה באנגליה כשפרצה המלחמה . אבא אמר לי שהנאצים הרגו את המשפחה שלה. שהיא נשארה בלי אף אחד . הוא היה צריך לדעת. ניקרלייסן משך בכתפיו . אתה מדבר על אשה אחרת. אני בטוח שזר ארתה אשה. מי הכיר ארתה מלבדך ? הכיר? אף אחד לא הכיר ! גם אבא שלי לא הכיר ארתה. אמרתי לך. אהי חיתה מסוגרת , שתקנית, מרת נפש. - היו לו חברים , לאבא שלך ? - בכיוף היה החבר שלו, אבל הוא מת כשנסעתי לאנגליה. לפנות ערב הלכו לכיתר של בכיוף . - עשיתי סדר בניירות ומצאתי שני תצלומים - אמר נסים - אחד של אבא שלך ואחד של אמא שלך . הוא הניח על השולחן תצלום קטן בעל שוליים משוננים אשר הותקן לצורך תעודה כלשהי . בתצלום חיתה עדיין צעירה ודמתה לדיוקן שבציור אף יותר משזכר. שערה היה עדיין שחרר ופניה חלקות מקמטים. - אחרי שהיא נפטרה אבא שלך השאיר אצל אבא שלי את שני התצלומים האלה . הוא לא סיפר לי על כך . - אבא שלך? - לא. אבא שלך . הוא הפך את שני התצלומים על פניהם . על גבם הודפסו שררות צפופות במכונת כתיבה . על האחד היה כתוב : יהודה אברמזון בן טרבה-גילט ושלמה זלמן ובעלה של שרה אברמזון לבית כהן ואביהם של טובה גיטל ומנלד שניספר באושוייניצם שול יצחק יבל"א. בעלה של חנה- אנא אברמזון קדום ניקלוייסן' :;ןתם של מנחם-מנלד שוהר לודמן לבית אברמזון מדנציג. רעל השני היה כתוב : חנה-אנה אברמזון קדום ניקלוייסן' בתם של מנחם מנלד שורה לודמן לבית אברמזון מדנציג. אני נותן את תצלומה למזכרת לחביר ושותפי שמואל בביוף דכי שזיכהר לא ימח אחיר שגם אני אמות. חתום : היהדו אברמזון . אני לא יודע מה לעשות בתצלומים האלה - הצטדק נסים בכיוף כלומר, עכשיו, אחרי שאבא כבר איננו. אני לא מביד מה אני צריך לעשות בתצלומים האלה . בכל זאת, תצלומים זה לא מצבות. מה לעשרת בזה ? - מה ערד כותר אחריהם ?- שאל ניקרלייסז . - נשארה הדירה שלהם כיפר והם ציר~ ארתה לבית הכנסת כדי שיאמרו אחריהם 'קידש' . וכשארה הנגריה שחולקה ביני לביד בכיוף. מכרתי לו את חלקי כדי שארכל לקנות את "אפולו השחור" . - נפלאות הן דרכי הגורל . - היא חיתה יפה מארד כשחיברתי ארתה - אמרה האלמנה בכיוף . ועצובה מאד . לא פגשתי אשה עצובה ממנה בכל ימי חיי . - הא~כל לקבל את התצלומים האלה ?- שאל ניקרלייסז את בכיוף אניד העתקים ואשלח לכם את המקרר . אני חושב שזה בסדר - אמר נסים בכיוף . - אני ערב לך כ י התצלומים ה'מקרריים יוחזרו. - אמר איציק לנסים . - אני מרגיש אחריות ~ זאת עכשיו הירושה שלי - הצטדק נסים. מי הוא ? שאל אודות הזר כשעמדו ככר ליד הדלת . הכיר את אנה בנעוריה . - אינני מבין . - גס אני אינני מבין . ניקרלייסן ביקש לטייל ולשאוף אוויר צח והם ירדו בברגרשרב לכיר~ז הטיילת רשם התיישבו על זרג כיסאות כחולים והביטו כיס. אחרי ששתקו זמן מה שאל איציק שאלה שהטרידה אותר זה כבר. - היא חיתה יהודיה , לא כד ? ניקרלייסז נאנח ושתק וכחכח ולבסוף, אחרי שתיקה מהוססת, ענה : - חשבתי שחיתה פרלכיה-כרצריה. רק בשבעו עשבר נועד לי כי חיתה היודיה. ב 1936- נסעה לספרד והתאהבה שם באלפרנסר אררטגה . הפסנתרנית הפרלניה ולרחם השוררים הספרדי היו לחביבי החברה הגבהוה . היה בזרג הזה משהר ששבה את דמיונם של ציירם ומשורירם רמחיקאיס. אחרי שהוא נהרג היא הפסיקה לנגן ואבא שלי הזמין ארתה לאחוזתו . הס נישאר והיא חזרה לנגן . - לפי ההלכה שלכר אתה יהודי . בז לאם יהודיה הוא יהודי . כיקלרייסז חייך חיוך מריר ושרב שקע בשתיקה קדורת. פנס הרחוב הטיל צל שחרר על פניו והוא דמה עתה לדיוקן המנופץ . - היא לא חיתה " אם יהודיה". כשהייתי תינוק. בשנות המ!וחמה, היא נסעה גרטרוד? לא. לא. המודל. מי החית המודל? שמה היה אנה ניקולייסן . קרובה ? כן. מי היא חיתה ? מדוע אתה שואל ? התמונה מוצאת חן בעיני - גמגם במבוכה . בנעוריה חיתה פסנתרנית. ילידת פולין . באמצע שנות השלושים ברחה דלספר וחיתה אהובתו של אלפונסו אורטגה, לוחם השוורים הידוע שנהרג בזירה ב- 1938. גם פיקאסו צייר אותה . אתה היכרת אותה ? כן . מדוע ? היא דומה מאד למישהי שחיברתי היטב . מה קרה לה ? אינני יודע. מתי פגשת בה לאחרונה ? מזמן . נלך ? קולו של האיש היה חתום . מעתה לא אענה עוד על אף שאלה שלך . אמרו גם תנועותיו . הוא פסע סהרורי לעבר האורוות הגדולות ושם. בתוך אחד התאים. נושם את ריח החציר החמץו' פגש סוף-סוף את "אפולו השחור", אך רוחו חיתה כה נסערת עד שלא ראה כמעט את הסוס. כן. הוא ליטף את רעמתו הנוצצת ואת אפו הלח. אך נדמה כאילו מישהו אחר ערשה את כל הפעולות הללו במקרז.ןן . כששבר לאץר נודע לאיציק כי בהעדרו הלך שמואל בכיוף לעולמו . המרות בא עליו בחטף בעמדו על המנסרה . הוא הלך לביתו רשם. באיחור, ניחם את האלמנה ואת נסים. צעיר הבנים. רככה איתם על מותר של האיש שהיה הקשר האחרון עם אבא . חודש ימים אחרי שחזרו מאנגליה הודיע להם ג'ון ניקרלייסן כי הוא והסייס שלו מביאים את "אפולו השחור". הוא מלווה בעצמו את הסוס ?- הופתע איציק . מה, זה סתם סרס ?- התלהב קדוש - אין ערד אחד כזה בכל העולם ! ובכל-זאת הוא מכר אותר . האנגלים האם כאלה. המ אתה חושב. זה כמר המאכערים שלנר , עושים ביזנס ושלרם על ישראל ? הוא רוצה להיות נטרח שהסוס הגיע בשלום . קדוש והסייס נשארו עם הסוס בחררה שליד טבירה ואיציק שמעודר לא היה לן עסק עם סוסים, חזר עם ניקרלייסן לתל-אביב . האנגלי הודיע כי ישהה שבעו ימים באץר והתעניין אצל איציק מה. לדעתו, כדאי לו לראות במשך הזמן העומד לרשותו . כשהגיעו ה~ירה הזמין איציק את אורחו למסעדה נאה רשם. אחרי שלגמר מהיין הצונן . חזר והעלה את הנושא שהטריד את מנוחתו מאז ביקר באחוזת ניקרלייסן . - סלח לי על שאני מעלה שרב את עניין התמרנה ההיא. אך מאז ראיתי ארתה נודדת שנתי בלילות . אין לי ספק שחיברתי את האשה בציור. 'החלום של גרטררד' ? כן . על סמך מה אתה בטוח כל כך ? היא חיתה אמי החורגת. ניקרלייסן ישב ללא ניע, מביט ניכחד במבט קפוא, נדמה כי לא שמע כלל את ה~לים שנאמרו זה עתה . - ספר לי עליה - אמר לבסוף . - הנקה חיתה אשתו השכיח של אבא . היו הרבה נישואים כאלה אחרי המלחמה. אבא איבד את כל משפחתו: הררים . אחים. רעיה . שני ילדים. אותי הצליח להציל . את הנקה הוא פגש ב 1946- במחנה ערלים. הם היו קרובים- רחוקים . נולדו באותה עיר בפרלניה. גם היא איבדה את כל בני משפחתה. לא היה לה אף אחד מלבדר . הם קיבלו דירה נטושה כיפר והשתקעו בה. לה היו קצת תכשיטים ובכסף שקיבלה תמררתם הוא פתח את הנגריה שלו ביחד עם בכיוף . שהיה שכן וידיד למן יומר הראשון באץר רעד היום האחרון של חייו . אתה גרת איתם ? לא . מדוע? שלחו ,אותי לקיבץו . להם לא היה כסף רשם היה ארכל . אתה נשמע מריר . לא הסתדרתי בקיבץו . מדוע לא חזרת הביתה ? זה לא היה בית. היה להם גג מעל הראש, זה הכל . היא חיתה שתקנית וקדורת. -ואבא ? איך הוא היה ? איך הוא נראה ? - יהודי גץו, שחרר, חזק . עם אשה אחרת היה מצליח לשקם את חייו. היא ניגנה ? ניגנה ?! אנה ניקרלייסז חיתה פסנתרנית. לא, היא לא ניגנה. היא סבלה מדלקת פרקים. קיבלה את זה במחנה הערלים זמן קצר אחרי שהגעיה ארצה. אבא ביקש שתלך לרופא, שתטפל בעצמה, אבל היא לא רצתה . היא טיפלה בתינוקות. חיתה מטפלת בהם שנה, שנתיים, עד שגלדו והלכו לגן. ההררים שמחר להיפטר ממכה. היא לקחה פרוטות וחיתה גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 היא התעלמה מקיומי. מחקה אותי מחייה . אתה היורש שלה . אני ?! כן . לא ! מדוע לא ? אינך מבין ? לא. היא רצתה ל~;נר. על מה? . על זה שעזבה את השבט והניחה לו למות . וכי מה יכלה לעשות ? שום דבר . אני רוצה שתיקח את הכסף הזה . אתה היורש החוקי . לא ! - יד ההשגחה הביאה אותך לאחוזת ניקולייסן . - דווקא משום כך . האמן לי, אינני בוחל בכסף אבל בכסף חזה אינני רוצה לגעת. היא לא רצתה בו. ואבא לא רצה בו . - ואת חלקך ב "אפולו השחור" תרשה לי להעניק לך במתנה ? איציק צחק פתאום . "אפולו השחור! " שכחתי אותו ! אילמלי הוא לא היינו נפגשים . אנא . אבל מדוע? מתנת אח לאחיו. איציק חש בדמעות החונקות את גרונו . כשאבא מת הוא לא בכה . כשאנה מתה . הוא חש הקלה . בפרוש חש הקלה. הדמות האפורה המדשדשת בבית בקדרות , חיתה צל מעיק שהעיב על ילדותו . עתה הבין כי אבא ידע את סודה . היא ביקשה להביא ארוכה לחייו וסוף שהוא-הוא ששיקם . איכשהו , את חייה. עתה בכה על מות שניהם. לו ידע היה יכול לעזור להם, אולי . - אתה זוכר אותה ?- שאל את ג'ון כיקולייסן . -כן . אני זוכר אשה יפה מאד יושבת ומנגנת ואני זוכרת את אבא יושב על כיסא בפינת האולם ומקשיב ועל פניו כהרה של אושר. הייתי בן שלוש ולא אשכח אותה לעולם . אפילו את הבושם שלה אני זוכר . היא אהבה את החיים ממקום למקום וניגנה, מעודדת את רוחם של אזרחים וחיילים . היא ניגנה באולמות הרוסים, בכנסיות, במיקלטים , בבתי מרזח, נדחפת על-ידי נח שלא חיתה לה שליטה עליו . ובסוף המלחמה היא ארזה ילקוט קטן ונעלמה ללא שוב . - איך הסבירה את מעשיה ? - היא לא הסבירה . אבי נשא אשה שכיח שגידלה אותי . לואיזה ניקולייסן . באשר לי לואיזה חיתה וחיכה אמי . על אמי האמיתית לא דיברו בבית . אבי המשיך לאהוב אותה עד יום מותו. את זה ז;כפרה לי סבתי בשבוע שעבר . כן, היא חיה עדיין . בהתחלה היה קשה לדובב אותה. לא אמרתי לה מדוע אני שואל. כדי לא לזעזע אותה . היא סיפרה כי בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם, כשהתחילו להגיע הידיעות על גורל יהודי אירופה, על מחנות הכפיה ועל מחנות ההשמדה ועל גורל ייהודי פולכיה, אכה הפסיקה לכגן והלכה והשתגעה מצער. היא הרגישה אשמה על כך שניצלה. "כל היהודים ישו", היא אמרה וחזרה ואמרה, "צריך להוריד אותם מהצלב ולכשק את פצעיהם". אבי ניסה לעזור לה ולא יכול . היא שנאה את הבית הגדול ואת העצים ואת הפרחים ואת הכלבים וחיתה מכה את ראשה בכתלים ומבקשת את נפשה למות. "משהו נורא קורה", היא אמרה, "משהו נורא קורה ." אבי רצה לשלוח ארתה לסנטוריום והיא אמרה שצריך לשלוח את כל האנושות לסכטורירם וטענה שהיא האדם הנורמלי היחיד ביכינו. לבסוף הביכה, כנראה, כי תהרוס את חיי כולנו אם תישאר והחליטה לעזוב . היא ארזה תיק קטן ובר מעט החפצים שהביאה עימה כשבאה לראשונה לביתנו והשאירה מכתב קצר. רק עכשיו, אחרי כל השכים הללו, קיבלתי את הפתק הזה מסבתי . אני חושב בלבי, מה היה קורה אם לא היית מגיע לאחוזה ואם לא היית גורם לי לשאול את סבתי על אמי . - מה היה כתוב במכתב ? כיקולייסן הוציא חתיכת כייר מקופלת מתוך נרתיק עור וקרא בקול : "עוזבת אתכם . מוטב כך גם לכם וגם לי. אל תחפשו אחרי. אוהב אתכם תמיד. אנה. " שכי הגברים ישבו וקוiשו והביטו בקצף הניתז מתוך המצולות האפלות. - היא אמרה שאין לה נפש חיה בעולם כולו .- אמר איציק . - לעולם לא אבין זאת. אגב, כשארה הירושה. - איזו ירושה ? - כסף שאבי הכניס על שמה כשנישאו . לא ידעכו מה עלה בגורלה ולא נגענו בכסף הזה. - עכשיו אתה יודע . אני לא אגע בכסף הזה לעולם . • - מדוע? אבל החיים לא אהבו אותה . מרים איתן -'~ -'#_-:' ב ודל ·'ן:J זקו~י w~~ B יי ל~i'ז;ם ב ~א :קי ,,ד;rג9 ז .,ם;לזr~' וןב :~די ~· ז:; tf' ד:;נף:;גים , ; .'@!: .,, @~'{~; • 'i א;תם ימים : :~~'io • י!f' ננושי ' גלי עומד ננ eתח ''j·;;יגננfiז בולים . T ··:(}}' " ה;~זח · עוו(ד ~ז אןקtקז9ה ·······' ,נק~יקי p_-ז ~~!~~א -זן . גזג 1זבזןקיר ;:זןךי,ןה · ,ן י - . .":" rיייד: pזבכ ~ן (.)?ן g, או ;~;c--;' ;__ ~ - :;;:_ '', ואשו ~ זג~יר ל:;נדק " ~ם -םי;~? ~ % :ק FtPo ו nו 1 :פ ן~~~ ידכi לס~ךיד ~ת ;:ז~יגים. ו;נ ·ך ס j~חיtנtיו+וקן;שסי~י.rWל " א;ר ~~~ל~דים . tf~זטי t#~ךוע '' ז . ה מ~ש ,~V-ר~:~, דקי~ , זק~זק;ןקים ,~~א ·9זסז: rרד " ~ת זtrד~ים .' ~חך~ק ·i ל ,rדן; n2f·. 1 כתוב הפלאים. , !'::••••- ז .... : ~. לס~ כ .~ה . ו .iו\'ס~ר. ן ~•זנ~ם ס~וה. עתרן t 77' גל' 84-85 עודד פלו משא החרב הצחיחה (מתוך הפואמה "לחם וגעגועים") שניתן בנו לחם-עפר ולחלוחית הגעגוע להזות בם שמיים ואץר סובבת יושביה חוג הסרטן האילם השואל בחושך מה-מה-מה נהיה לנו שנפלנו ככה בדעת ואלמוות בגן ואצלו לא נבוא עוד בסבך ותלתלי עלווה אשר לנו מצהיבים סתיו על מדרכת סומקות תהיות הדם-דם-דם הנה אדם לא עריה עוד וחשק התאנה חונטת פגיה וחרוזי סבלנות לגלגל בם שלום בית והריהו חרב-חרב וסנה המדבר שחור ואש אין וצור עשאנו קשים לחם פלו ואש געגוע אוכלת בכל פה ויישק מי שיישק יסבך לשונות שפתיים זרות חושניות כתפרחת בזה הגן ילדים ילדים הומים נדנדות-נשמה מגלשיים ארגז חחול הנווד בעיניים והרי החיזיון צח ובהיר עפעפיים סוגרים עולמות שירעיש עולמות שיבוא וירעיש עולמות כשחורים יושבים גדר צדק לבן חיוור מחיוורון מאדימים אצל מדורות ציד אחרון וזה משא החרב הצחיחה הבוטה עודד פלו הבוכה אצל חלוקי נחל לבקש אלוהים לבקש מה מה תגדנה חרציות אביב באין נחש ועקרב ודרדר וחוח ניחוח בעלווה לוחשת מזור שניטור לו פוקד עוונות רחום וחנו i וארך אפיים וחסד ואפשי שתגיע צעקת הקרח זעקת הצינוק הלבן צרחת הרך הנולד המתקשה באיבר בוערת מאור ובוהק הגעגוע באור יקרות והלחם הזול וזהב הקמח ואיבה אין בנו וצידוק הדין ושחט השוחט ולא נעטה שלמת האפר ולובן געגועים אל מחוזות רוגע ושקט הים ודוממת קמה כי רוח אין ועין צופיה שלישית במספר בנסתר ובנגלה רק יונה לבנה חוצה הראוי ואפורה הקשת בענן אחר בירתו ימלא ומה צבעים לחושך ושקט להתכתב איתר בגלויות צבעוניות לשלח השמימה עפרון חוני המעגל ומדרון תלול - צוקים יצוקים עופרת אבן מושלכת על קבר בטקס זעם אומר לא מש אני מכאן עד גשם ורוח ונשיאים וזלעפות להרוות הנורא ואלונקת המת ונר נשמה להספיד עצמנו שלא את זה שהלך מאתנו את עצמנו נבכה מתייפחים בלעדיו ועדיין געגוע ועדיין םהלח והרי אין עוד נפלאות למעט כיסים של הלב הפועם אביב אביב זורח חרצית ואש בתפרחת ועלי הכותרת גבעול צח מרבבה אבקנים במשב הנשבר רסיסים ואבק הקמח ושיבולת שועל ונמייה משחרת פני לול לבלוע בטרם קיראת גבר נו p כת בוקר-בוקר באנשים ובעלי ףכנ האור - משב האור - משב האור ויונקי דבש מפהקים סלסול שחר וגם הפת הדלה וגעגוע הנזר עוטף ראשינו צל עבדים אנחנו לך מצוויצים ושאון הדבור וזמזום הכרך ועיר קמה על יושביה ומט הסף לנפול וקורות תומכות ראש לא ייגע בו תער ובזקנו פרא אדם ככל נרצעים כחפ~פרת השדה לא תדע זוהר וזהיר הנוסק מעט בתבונה האדם סיעת אבק ברוח אפר-אפר-אפר לוחש באור וביאור תניני אהחט ורגליו נטועות ארצה - ארצה ארזים משכנו והרי היכל הגוף יעטוף נשמה גדו'וה ואוהבת ויחבוק מי שיחבוק זרועות חלד ותפארת יקום הצהוב וצריחי השעה ומגדלי רגע ושעון יעורר מערש יקים מדווי ליל כר למראשותיו וסולם אין ויש כי ירפרף חסד אלוה מתת עניי רוח ולילית של יום ונץ הלילה ושחף ועיט בחז נבלות ונבל זה שעל סיר וקשב מעט לרחש שרפים ולא בנגלה רק באוזן זהב אפרכסת כרויה הבשר יכונן משכנו וגוף נושך גוף באפלה וחשוך המקום צר המקום למדדך דעת זקנים לא ראויים נחנו ללחך עפר וגליהם סנדל ומתום ככנהר אלוה ודק הגשר הנה יסכוך אדם גם נווה צחיח בלא יער ורותם בנו רב ותקומת ענן חרב צחצחות ורוח עובר בצפצפות מנגר בעלווה ונוסקת הרוח שדופה ויש נפש חיה וצב מנוצח על גב הפוך באין מנסר בפרך הזיעה חמוצת תבי-שחי ושחין שהינה ונגע הארבה כן מושיע בצהוב ניכר מטביל בשוקת שיכו תוססת עריה מצמחת פעוטות מצמחת צווחות ושריקת הבז ואיש השלג הנורא סדום ועמודה ירבה בתוהו ובבוהו אש אלוה לוחכת לוחשת תהום רבה מרץב אנשי אין-אנשי אין-אנשי איך ויש כי תבוא החרב המהפכת חרב צחיחה וחטא המערה ועמוקה הקערה תחתית תופת צוננת אוושת בדר בא להצמיח מתת חסד אלוה רוח עובר רוח עובר כשרשים ומה ינבט מה בשקט בא באנשים סופד לפירות וענפים שבורים קצה העץ קצה ינבט באץר בתול זו שופעת חול וסיד לסייט בו אדוות גזע קשוב תפילה כדמדומי ערביים שקיעה וסוסים מעופפים מרכבת השמש אלוה בטרם חטא בט~ם מת בטרם עת עילוז קציר ותתייפח זריעה בואכה מערבה שם אץר מפריחי כזבים וצריחיה נושקים השמימה שנבראנו בצלם שדות הולכות הרגליים בתלם פתוח תלם תחוח ומי ונביאי שקר לרוב גורו גם גורו מהם פן תפלו חטאת לשאת שם אלוה לשווא ואמן אומרים אנחנו אמן אשרי הנושקים עפר זורעים גם שינקר בשיבולת בדגן בחיטה יאמר אל תדאג למחר כי היבחר קטוף בהישג יד זרעונים משביעים גרוגרת ניחרת ואבק המים ורטט ברכיים חורשים קצורים געגעו כפיים ובהם מלכות שמיים אמן וקטון אמונה חוצות ביצה '6 ולחות סבך הדרדר ורוח נושא צחצחות קידם וקד מי מתום יש בו והרי אנחנו מושיעי האל כפרת עוונות קדם ושם גם מזרח אלילי רמייה ורימה וזחל ותולעת מכרסמת נשימה ומועקת . שקד ויזקוף קומה זה שרוח בו ועצם מעצמותיו תישק עפר כי משאם הגרוגר~ וסבך הטבור כענף רוח לא תוכל לו יואפשי-אפשי-אפש באנו לא נרצה שוב .• אילן תורן •ס n·~ש W ?ו סח · ~ש '?W י על יiכיכדז עגילים ד:י זקד :p רות ~לךדן ו~ז;ו ~יגו סחוף W ?ו אל גול 'יtוזנ;:~דt עוף דוןס גךןס שלי ס n ול סרר .···n'ולם שוזנ i ת. i ל נ;ינ~ף 72$ .ב.נגול 7 די זקוכגית. ס:ה ל Qך~ס ס:ם ~חן על תסvן ס:ס. ס~~י לי ~~קום ריijס:pיוסר ~רף ל v. יג~ם ע.ד ות גבע.ורות וכל חול וt~סiQ :pג~~ר •j?~א~ וקלים :p ~יז פוסו . זק,ל זקוכג•ות תו•כr זזו qוות. מבדלי חדש מחל ~י :p ~~יר ~עות כדeי~וt~רזt שחי הי לבiי.:... ולא f~~~ ג'ה לסוןבאיו ' ~ס . בל qיtוזנ;:כi. ~;:ס ס h ~ש ?זז/יז ' ש~'חז:; זז?לי ס~חול ןדל,קt. לא , • ל 7' ה קוך~ים , לו ?ריקt זז?לי ילוtס~i:וiQ· זג~~ז זק,~א ןך; ' לא Qודג:יגז תלוחנi :ם וגז;זשול ~rד :pיקtק ~~זנר .ה~~~ ~'יר -;- ~ל זנ~ךלי קןש :p חלו סז,כבייר או Q י זז?:כול לס Q יר מה זז/ס:ה :כול ~ יז~ Q :ה :pסוקזן: 1תיtהל לא חל. " 1 • 35 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 רק מתוך חיקוי דוגמות של האמנים הקדומים. הם היו בוודאי נוהגים כך . אבל אךמת השקיעה הם נהגו כך בתנאים אחרים לגמרי, מתוך קלות אמונה בקואורדינטות תאחרולגמרי .הנ.iכ מגוחך היה לחקות אותם כמו פטפוט בניב מדומה . אבל לא ההי יכול להימלט ממעגל של חובות-כנוד מדומות . עצם שליחת צילו לגזרות והתיגבורות השונות של המעגל היוותה את המחווה האחרון של אפשרויות השלמות, את הנציגות האחרונה של ייפוי-הכוח המלא. למה לא עמדו לו כל השקעותיו ביוםמבחן ? למה לא הבקיע שום חיל-עזר דרך לעצמו למקום עמידתו האחרון . ביום עמידתו האחרון נותר בלי בני ברית . גבריאל מוקד הוא לא הסכים אפילו לחלום על סיוע ממשי, שיושט לו בידי כוחות העזר . קר חלום נועז על בוא בני-ברית שונים לגמרי יכול לחלץ אותו מטבעת המצור . הצללים הדוממים והמפתיעים של בני ברית נטולי-הדיוקן ניבטו בו בחיוך רועד אימת השקיעה לא הותירה עכשיו מקום למחשבה על הבאת תיגבורות. שדה במקום עמידתו האחרון . דמויותיהם נראו מוצקות ועומדות : אך החלו לרעוד השקיעה והדימדומים בודד בידוד הרמטי מכל קשר עם החוץ רקדן רק באור בכל קצות הספקטרום ולהיראות אחרות לגמרי, מחליפות גוון וניגרות בקצותיהן קרני. המוות של עצמו, שהוחזר באלכסונים ארוכים ומהירים מכיפת הבדיל העליונה של השמים . ארצה, שעה שהוחלפה לרגע זווית הראייה הקבועה. זו חיתה התיגבורת היחידה כאשר נסגר עליו עתה המעגל מכל העברים והקרינה חגה בעקומות-מחול סימטריות סביב מקום-עמידתו האחרון' קשה היה להיזכר שיכלה להגיע הנה ; תיגנורת שלא שיער כלל את בואה ברגע המכריע, בשעות בתיגבורות ובקיומן האפשרי. ניתן רק לדחות את הקץ בשניות, ביממות אוהקץ ; נג'סטות נימוס ניסה לקדם את פניה. בעיניים נחלשות וכואבות ניסה להתבונן בפניה. בשעה שהאורחים שבאו זה-עתה עשו את כל הסידורים בשנים אחדות. היה איזה יחס מסובך בין עוצמת הקרינה ובין כוח לוחות- הדרושים להדיפת הקרינה. בשעה שחלק מהם האכיל אותו איזו דייסה נוזלית הספיגה ומסכי-המגן של מיתקניר, יחס שהתקשה להיזכר בו. כל מה שניתן והושיב; נרכ~ת שע~ן בתוך אלונקה, ניסה לברר בקדחתנות פרטי כמה לעשות היה, איפוא, לגרור את המיתקנים הכבידם אחורה ולהציבם סמוכים יותר ואריאנטים מאתימטיים, עשצם בואם רימז על מציאותם הוודאית בידיהם. ושכח זה לזה בשטח ההולך ומצטמצם, במעגל מתכווץ וחג סביב עצמו. לפעמים ניסה מת-לב רבה למראיתם החיצונית · להקדיש תשו . מה היה עליו לעשות, כדי לא לחלום, שלא כך נראים פני השטח מסביב, שהעקומות אינן קיימות, שהרצועות להיפגע מהקרינה ? מה היה עליו לעשות כדי לא להיפגע מהקרינה בלי להיזקק הצהובות אינן חגות במחולן המסתחרר. מה עז היה הרצון לשכוח את גרירת המיתקנים, את התקוות הקטנות של הצבתם במקום חדש, את התבוסות לבני ברית ? וך תמיד · מה היה עליו לעשות כדי לא להיפגע מהקרינה בלי לעו ניסויים בתנאי שדה ? מה היה עליו לעשות, כדי לא להיפגע מהדיון כיצד לא הפעוטות בחום הלח והנסיגה הבלתי-פוסקת. אימת השקיעה הקיפה אותו מכל להיכוות מהקרינה, על דרגים נמוכים יותר? איך היה ניתן להבטיח לו חסינות עבר, ארבה והתקרבה אליו בצעדי עיקוב זהירים, גילתה אותו במחילתו, אחזה דיפלומאטית באזור חם ומורעל זה, שייאש גם את מוני הגייגר המשוכללים בו בקצות מש;שיה והרימה אליה את דמותו המצומקת והרועדת לאחר שהוטבל ביותר ? דיון על כך התנהל בלי הרף על כמה מישורים מתוך רצון טוב בלי בה טבילה מטהרת אחרונה והועבר דרך כור-המצרף של קרינתה השקופה. הקש גבול. מתוך הטיית חסד מפורשת. "מה לעשות איתר" שאלו את עצמם ףבכיפו היה להניח במצב זה אפילו אפשרות רחוקה של פריצת התיגבורות, של בואן עם מיתקנים ומסכי-אנרגיה חדישים, עם נוסחא . ות מפתיעות לגמרי של פוטוסינתזה, עם הצעות לחולל ריאקציות גריעיניות הפוכות ושונות, תוך אמונה חדשה בגאולת הקרקע, רובאם אחר רובאם. מעול הקרינה. לו כבר לא היה כוח להיות מקור של גלי קרינה חדשים, הנעים בהרבה מעל מהירות האור והמסוגלים לערער את תדירות האמפליטודות של הקרינה העוינת. כל בני-הברית, שהיו לו על דרגים נמוכים יותר, לא יכלו לבוא לעזרתו. כל אלה, שאהבו אותו על דרגים נמוכים יותר של קיומו, לא יכלו לסייע לו. רק תיגבורות, המאומנות לסוג מיוחד של לוחמת גרילה, שנאלץ לעמוד בה, יכלו להושיעו בג'ונגל הטרופי של החלומות, בין פרחי הבשר הגדולים והריחניים של הפסיכחות שלו. תיגבורות לא-מאומנות נטרפו בג'ונגל זה על נקלה כילדים, כילדים צדי פרפרים בין עופות טרף ענקיים, שכופפו את צוואריהם מעלי-הפלומה בסקרנות כלפי מטה, לפני שניקרו במקורם . שרידי היונקים הקטנים נמלטו בבהלה לעבר צמחיית השיחים, שעה שהעופות הגדולים היכר בכנפיהם וראשי הציפורים נעו מעל צמרות העצים. כל התיגבורות שאימן בבתי-ספר מיוחדים ללוחמת שדה איכזבו לגמרי. נראה, ששיחזור תנאי הקרב לא היה מספיק : העיר לעצמו בעצב שעה שנסוג לעבר מישטח-ההגנה הסופי והחל לרוקן את מצבר האנרגיה האחרון שלו. התיגבורות יצאו : אבל נטרפו בדרך' דיווח לו שידור פתאומי, שנקלט במכשיר הגווע שלו. זעמו על כישלון תיגבורות, שאומנו שנים רבות, במיוחד לשם הפעלה בשעת משבר כזה, עודד אותו למאמץ אחרון ועקר לעמוד בין חושך לחושך . הרי לא היה מצביא אורתודוכסי, הסומך על תיאוריות של המטכ"ל הישן. הרי אימן את התיגבורות ללוחמת שדה בתנאים הקשים ביותר. אבל עתה נותר חשוף וחסר מגן תחת שמי כוכב זר, מוקף בקרינה ובצמחיה דמיונית. כאן • לא חיתה לו שום ביררה. מתוך חוסר-ברירה אופייניי חלם שני חלומות שונים : מתוך אשלייה רוטטת בקצה האופק. הופיעה תמונה של תיגבורות, פאטאמורגנה של בני ברית. מי שיער, שהקרבות הרחוקים שניהל שם יוכלו לגייס לו כאן תמיכה ברגע המכריע. העזרה שהושיט חיתה לא על תנאי, בחלקי תבל רחוקים כל כך' מתוך מניעים אנוכיים וחסרי קשר . אם חיתה מושטת מתוך מניעים נטולי פניות לחלוטין' דיינו . אם חיתה מושטת מתוך מניעים קשורים ביניהם 1 היינו יכולים להסתפק . בה. אבל כך 1 בלי קשר ובלי גשר בין מחווי עזרה שונים, היא נזרעה לרוח. זה מה שנאמר קדום אולי הוא בטל בשישים. אבל מה שנאמר לאחר-מכן על מחווי העזרה יש בו משהו . זו לא חיתה אפילו שליחת לחם על פני המים, אלא שקיעת פרודות בחלל אמורפי. בישימון כוכב-לכת בעל שתי'ו ·' שמשות n אומות, במעמקי אוקיאנוס רדיואקטיבי בחלק-שמיים אחר, נעשו, נעשו מחויים כלשהם : קטנים וחסרי תוחלת. מתוך גאווה על חוסר היגיון של עשייתם, ,9~ןr. " בלי שום עיקרון מנחה, מתוך סיכוי מכשיל, הורחב עתה המכניזם של השיטה הקדושה לעומק החלל של מעי הלוייתן . כמה מאמצים הושקעו במילוי חובות ~):~·;,..•.•...~ ., במחוזות הקטנים, שנבעו בפירוש ממקור השיטה שדגל בה ומציווייה. אך מה ,~~.···············~··· יצא לו מכל זה ; שום כוח לא התייצב לצידו ; הוא היה נטוע מראש הבפיננידחת : כמה כוח הושקע בטיפוח משאבים. שלא יכלו לספק לו הגנה ביום גבריאל מרקד *lJiiו-· צלי;ם : שלרם בר-טל פקודה. זה היה עמל סיזיפי חסר שחר לבחור בדרך הקשה ביותר. לא היה טעם בבחירה כזו. איש לא יעד על כל מאמציו. רק על פי גאווה ריקה ניתן לתלות ראש המלאכים הגדולים, שעה שרכנו בזהירות והתברכנו בנקדוה, בה עמדה את הכל במישרין בשיטה הקדושה ולהתעלם מרקע ממשי. דמותו הקטנה. "מה הדרך היעילה ביותר לחסדנות בפכי התקפה", שוגרה לבסוף שום דבקות בשיטה האהובה לא יכלה להניעו בכיוון זה. מדוע, איפוא, באה השאלה, לאורך גיאודסקים אחדים, לעבר המחשב הגדול, הספון במעונו בין מים בחירת הסרק המתמידה בעווית השרירות הגיאה שלה, בלי טעם שיכנוע פנימי, למים. מחוגי לוחות-הבקרה של המחשב הגדול הפסיקו לרגע את מהלכם, עשל פניו היו כמדדים כעת יחסי חתך-הזהב בין הספירות ; זמן התשובה ארך תשע י "אימת השקיעה רהתיגברררת" היא ראויאציה מתוך ספר-ראריאצירת חדש של גבריאל מרקד. שניות ארציות במקום שתי מאיות-השכיח הרגילות. לדמות זעירה מעין זו, ישיצא לאור בשנת 1987. גירסתה הראשונה ככתבה נשכת 1 1965 ולא כרכסה במבחר למיטרד הקטן והצווח, אפשר להבטיח חסינות בפני כל התקפה רק בדרך אחת. הרואריאצירת )1979( רגירסתה הנוכחית מתפרסמת עתה בפעם הראשונה. עליו פשוט להיהפך בעצמו לגל קרינה עם גבור האמפליטודות. אבל לא כך נראו 36 עתרן 77' גל' 84-85 פני הדברים במקום עמידתו האחרון . שם הכל הלך והצטמצם בנקודת םהחיי כאב מצמית, מה היה יתרון ההתמדה המכפילה בקפידה את משכיה, או הנמשכת בלי למנות את שנותיה, תחת השמש. הנצחת הקיום של ר; ry ה של גוף או האחרונה. שעה שהוא ניסה להיהפך בעצמו לגל קרינה. נעלם ומתגבש, מתגבש סוף נראה לעין לדמות קוראת ומשתזפת, או ונעלם במעברים שכל אחד מהם יכול לקבוע את ההבדל בין הצלה לכלירן . מחשבה ? אם 1 למשל . לא היה . ממריאה מכקודה לנקודה, תחת השמש, או לגוף כמרי מסוים המזנק בחדווה • שאיכה יודעת מעצור בין הכוכבים. האם יכול היה להסב עליו משפט עז 'וכמץרבן.שבע מילים קובעות שבכוחן אפשר להיכנס ישר לשמיים ? כן 1 באיזו המיד ביטאו אותו התבוננות חסרת תיבלה בצבע אדום או הסכמה בלתי-אישית לעש מושאה איכה חלה התיישנות. למשפט בתורת ההיגיון ? לא, כל הפרוצדורה תהזא לא נראתה לו בעצם בין חו'שך לחושך ולא סיפקה אפיק-התקדמות ככןר זלמחו סא;ןקל סמףזר התכלית הנרצית. גם מיספר הפרטים של ידיעתו. ספר גדול וצבעוני שטרח להוסיף עליו כל יום איזה רישום חדש , לא יכול להידון במשפט הקובע, כי הלוא פריטים אלה השתנו. אף התרבו. ול'רוב גם לא הסבירו דבר. ולא היה טעם להיות אכן . לא היה ספק בדבר . האורקל המוזר דובב ברורות ; שבע המילים הקובעות תלוי במניינם בין חושך לחושך . דברים רבים אחרים לא יכלו להידון גם הם יכלו להיסב רק על עצמו . בודד ורזה בין המצרים : עוטה חולצתו ומתייפח במשפט הקובע, כמפורט אפילו דלעיל בקונטרס שכיסה לחבר, חוברת יראים במצריים העליונה ועל חופי יבשת אבודה, שממנה הובאו בארניות הסוף צנומה מאוד . מתוך ריחוק אירוני מסויים אפשר היה. איפוא, לומר שבזכות שבע מילים יכול להיכנס מי שמדובר בו עכשיו לשמיים, כי רק מילות השבעה ברורות ההיירוגליפים הראשונים ; אך גם מותח זרועותיו אל אור שמש אחרת במקום שאין בו אויר ומים . ומדלג מתוך שמחה על שאלות בלי תשובה גלויה לעין. וקצובות יכלו להצילו בין חושך לחושך. תפילה אחרונה בלב רע. רק הארה פתאומית כזאת, הצפונה בנוסחת קסם יחידה, ממש כהשבעות חדגוניות של כגון ממה עשוי גופו בין המצרים . או מי שמח כאן מול שמש אחרת. ומה עניין שמש אחר לכאן. ומהיכן היא באה, ומה בין כאב ליבו לנמר שחור. שאם לסמוך אמידהאבא בודהא, יכלה להלום את מלוא מוזרות מצבו בי t אמבות לכוכבים בלב בועת חלל 1 אוויר ומים, אפוף דארת זוהרת של לא-כלום ומחייך ברצון טוב על חוקי-ראייה מקובלים כגובה בניין ממוצע גובהו . הרץ שם בין הגבעות .. ולמה בכל מקום שהיו שבעה-עשר מבני מינו הופיע מיד השמונה-עשר . שאלות אלו היו ומבויש, מדיף ריח של פירורי גבינה וחלב טרי, מכת חלקו לארוחת בוקר, ומחליק עכשיו ממנו הלאה . כי האורקל המוזר דיבר ברורות : שבע המילים הקובעות יכלו במתיכות את אניצי סודר הצמר שלו בין גיל;פי רהיטים ככבדים וכהים בפינות להיסב רק על עצמו. ולא על זווית הסיבוב של מערכת ה,כוכבים או על חוקיה החדרים, שקרן-אור הבאה מבעד לווילון נחה עליהם בשלווה ואיכנה חודרת דרכם. כפי שיכלה לעשות על כקלה בכסיבות אחרות. רק הבכת פתע, חמקבלת הניצחיים של תורת ההיגיון. כגון חוק השלישי הנמנע, בלי לומי;ו אפילו מילה רעה אחת נגד מודוס בארבארה, וגם לא בעצם. צר היה לו להוסיף את הגלוי לעיתים צורה של פסוק מועדף' יכלה לבוא במקום צירופי מיעד צרכן ברגע הנכון ולפגוע כמישנה האהובה עליו באופן אישי. וגם לא. רימז האורקל באופן סתום. ולעורר תקווה לזכות שוב בממשויות שאבדו. הפורמולה הקובעת חיתה באמת על חלקיקי סוד, המרכיבים למשל חומצות אמיניות, או על תולדות התהוות כליחוש-השבעה כראש של געגוע מודע לה, עיקש ומפותל כשורש מכדרגורה המזדקר כהה מן האדמה רק בכמה מקומות בעולם, אך פירורים ממכר יכלו שלטון האימהות באיים הקאריביים, לא על כל הדברים המעניינים הללו יכול להימצא גם ביורות מבעבעות של אלכימיה קדומה, והיא, הנוסחה הגואלת, חיתה להיסב המשפט הקובע . אלא רק על תכונות-מפתח של ניהול הקוריקולום. שניתן בוודאי גם יציאה חוגגת ממבוך חסר תקווה אחר זניחת סתירות ללא מוצא (עם קצף דרור מדומה על השפתיים?), דיון מלא אפלה תחת קליפה קשה, מעצובת וזוהרת, בלי קשר עם ערובות טעם חיצון, בכייני גדולה עוצרת כישמה, לשא החית לו כל גישה אליהם, ובלי הישענות נוסכת ביטחון לש מיבכי-מדע אדירים, תלמרו שמה שנראה כמערך יבש וקר של מידע זר' יקום כרכרי וצרכן' ובוודאי אדיש' של פריטי עובדות. התפרקויות יסודות ומשפטי חשבון, היה כהפך מיניה וביה, בכסיבות פנימיות וחיצוניות מבוררות היטב, קצת חיצוניות אך בעיקר פנימיות. לשדה הפעילות הלגיטימית והחיונית של הרצון הטוב, המתגלה לעיתים, גם בידוקני ויעיו הקטנים ממכר' הזוג הנודע בשערים : הלוא הם הרצו j להבכה ן;הרצולשלטון ; כך. על כל פכים. היו מגדירים אותם פעם במשלים אלגוריים של -ימיהביניים ; אירגון. סידור ואיכלוס הספירה המתעצמת ככדור, ש~פחו גדל בלי הרף . גם הבכה שלא חיתה פתאומית מצד תולדותיה בלב הדברים חייבת חיתה קלהינת לגמרי מאמונה ביקום הבירור הכללי, לאחר שהשתחררה עוד קדום תמהנחו מקיפות מ~בר לתחום הניסיון, ואף לא לצפות לגילויים המעודכנים של עשפ פריטי המערכת הכוכבית והמחשבתית הזאת, כפי שהעיר בצדק כבר המורה הראשון, מניח יסודותיה היחיד והמהימן של הישטה הקדושה. גם לא שטיחות המצב, אם כבר כפנה להנדסה מתוכה ושקולה, גיאומטריית המישור וסטריאומטריה באספמיה. אלא דווקא מעמקיו הפועמים ורבי הסבר, טשחוג-המב יכול להקיף רק אחדים מהם. תבעו רינת תשומת הלב ביחס בין טחוג-המב למושאיו · במקום בשחייה כלהבת בלב המעמקים עצמם בין חושך לחושך : תהארו מובכות ומסות גדולה הנפקחות לחוג-המבט ביחסים השונים של אור ,ואפלה שניתכים לפעמים לתיאור מיספרי מוקפד, החייב אמכם לקחת בחשבון גם תא נקדות יציבתו או ציפתו של גוף המשקיף. השוחה במים רבים, כרשם טופול בועות בזימיו הכחולים והמעוגלים.המתנפחים ומתכווצים חליפות ; וכן לשים בל להרכב הכימי של המים, במעבדות עשויות אבן. או רק צמחי ים ומים, םלחו ולקור שלהם. ולאוכלוסית דגים, אמבות ' תמנוני ענק ואלמוגים, ההמצוי בשכבותיהם השוכרת, מבלי לדבר על שרידי ארניות, אצות ומטמוני-הזהב עבקרק האוקיכוס, ועל תנועותיהם המביכות והאיטיות של שוחים אחרים ובכיינים ממ ~ ם ואצות שכיסו להקים פה ושם' ועל תחושות של צלילים שרכים ומכגינה 'במים שכוכו על-ידי משורר כרם ים אגדי. קרבות עם כרישי ענק שחורים ומיפלצות -בל • תשוערנה בין חושך לחושך . (1971) ה@ו תבnום ""י•מ ~! ~ א~למ~ל ציוד : מגדיט לשייכן בדרך השערה נועזת לדמויות הפריכות והזעירות, העומסות אותו על המהו.ו בערפל שכמן. אבל. אם להביא עצמו כמשל, משום שהשתדל לנהל דיון כזה בצורה ההולמת אותו, על איזו מתכונותיו יכלו לדבר שבע המילים ? האם על גופו או על נילי מוליא •ירםי .. תכונות כפשר בת האלמוות, העתידה לשבת יום אחד, עטורת כנפי כרוב, על עננת פוך צחורה ולפרוט עלי כבל. כאשר לימינה נתח מצלי ליוויתן וכד כקטר. משקה חפצה:גית-עליס. קול נטו 3 דוא. D ל. 293959 :286360 בלול ושמימי של חלב ודבש, המחומם בידוק במידה הנכונה ? אבל גופו בוודאי 'ניו'הw בחנויות המפויס הם וגזיות • וא בהוצאת אמי.לס, 03-8Ss194 יתפורר עוד מעט ומי יכול להמר על כפשר בת האלמוות . נוסף לכך 1 בשים לב למצב הקיים בעליל, קטעי ארגמן בין ~כי פניה של הסתמיות, החשופים להתקפי 37 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 ''דיו סבתא • • ' ,, ___ ' ייי • • אהוד בן עזר פגשתי את מו~יק בק~ J ה שברחוב ממילא התחתון. על מנת דג פילה תפל. אפוי בתנור עם פלחי תפוזים ש:בשו. בשעת כסיון לסחוט על הדג רבע לימון . בחברת הסופר-לעתיד אורי בן עמי. שטען כי הנשמה הסלאבית היא חלק מן האופי של צברינו-יורים-ובוכים וכי הדמעות ~שמנ;ת את נשקנו הטהור יותר טוב משמן- רובים . ---ו הרגשתי · שאורי מערי r. את מו~יק ומשתדל לעשות רושם . כדרכו . ונקל לשער מדוע, במדביק חיתה תמצית יופי כהה, פראי. ארצישראלי . עיניים בורקות. שיער מתולתל ותאוות-חיים עזה, סוחפת. ;:ז~tקזז;י. ---ל אורי המשיך לחצוב ~לים מן ההסטוריה הטרייה של עמנו ואמר שבן-גוריון אסון למדינה. מנגנון-החושך עוקב אחרי סטודנטים שמתנגדים לו וכבר גרם לאחד מהם לצאת מדעתו וזה ץר אל הגבול ונורה ---ו דג הפילה מצרייך . גם הקינוח . וזול . רק חבל ששכח את ארנקו בחדר. ואשכול עתיד לשלם על הדחת לנון ריבית ךצפעונים שיגדלו בח.יק;, לאחר שךרש את בן-גוריון למרות שהוא, אשכול. מצטנע כביכול ומבדח את דעת מבקריו באומרו שכל אחד מאוהב בפשרות של עצמו --- מוכרחים לקרוא את דברי פרופ ' גרשם שלום המתנגדים לפסק דין מוות לאייכמן - כדי שלא :ךאו בכך הגרמנים. וגם לא אנחנו. חיסול חשבון-הדמים ההסטורי שאין לו כפרה וגם לא עונש, טח-טח - טח-טח. טח-טח -טח-טח . ומדוע לא היה לו. לאורי בן עמי. שכל לכתוב-הוא את הדבירם המקוריים הללו . בעוד מועד? ---ו פרופ ' מ .ש . חשבז הידוע כער ברך לרגליה של סמרי בן גרא, בחדרה ברחוב אלחריזי, וקם כמשכנסיו --- מבחץו נשמעו שוב, ברור יותר , שלוש-ארבע דפיקות עמומות, כנראה יריות של זקיפי הלגיון הירדני, בצהרי יום . מעבר לשטח-ההפקר ולחומת הבטון הגבוהה שסגרה על הז?שך רחוב ממילא כלפי מזרח, או אולי פקעו אבובי מכונית מכיוון דרום. במרכז המסחרי הישן . השרוף . שנעשה שכונת מוסכים - מדביק ואני הגבנו באדישות כי בירושלים לא היה בכך מאורע יוצא-דופן' ורק אורי. חיוור קמעה , ניסה למצוא ביריות ששמענו איזה סמל קיומי למצבו של האדם הישראלי ה:;נ~כר-ציוני והמלחיה נשמטה מבין אצבעותיו הלבנבנות על פחי-התפוז האפויים ונתח דג יבשושי שאותו כבר לא אהוד כן עזר סיים באומרו, בחיוך מתנצל 1 שהוא נוהג כמצוות נאפוליאון לחייליו : "בבוקר. איכלו ככל יכולתכם, בצהריים - חצי, ובערב - שהאויבים שלכםחפנתי '-צבטתי בכל כוחי בעגבותיו . בתשוקה לקרוע אותן' "מ~ניק. מוניק שלי" יאכלו!" לחשתי לו, "מוניק , מוניק שלי --_" ועדיין היה בתוכי. ומצעיו הו -! נודפים ריח עשן עוקצני, טעם כביסתם שהתייבשה בחצר כנגד דוד רותח על הפטשי מוקד עצים, כאשד אהבתי, מילדותי, ועורו חלק וגמיש, צונן-לוטף במגעו עימי,;ש~צ · אנו חלף על פנינו בהליכה מהירה, קמוט מצח שקעו במחשבות, נושא כמבקש להיות לי לאח . לשפתיים . חיבקתי ונשקתי לו וליטפתי את תלתליו ילקוט-עור מהוה תחת זרועו, פרופיסור ישעיהו ליבוב r. ונבלע מעבר לרחוב והודיתי לו בליני שהפליא להתגבר על כל מעצוריי, ודק היה בי חשש מציק בבית-קומות ישן 1 חתום חלונות, שבו שכנה מחלקתו לכיו-כימיה . לא נותרתי שמא התלכלך במגעו עימי, ובעוד התלבטותי גוברת, איך לומר לו שכדאי לנו לשמוע את דעתו של אורי בן עמי על ליבוב r כי כאן נפרדו דרכינו : אורי ללכת לשטוף עצמנו. לקח תפח-זהב מהקערה והחל קולף לי באיוושה רכה המשיך לחנות מכשירי-הכתיבה "גרפוס" של ה~קה הנחמד מר פרוידנטל 1 שאצלו כבועל גם אותו באצבעותיו השחומות בעלות ציפורניים סהדוניות שצורתן היו מזמינים צורכי כתיבתם הפרופיסורים מרטין ברבר . מ .ש . חשבז 1 ע .ז . גינת ז"ל מושלמת, ופלח לי פלח-פלח. צהבהבים. ואנו שוכבים בנשיקות שמצצנו יחדיו , ואחרים . ואני עם מוניק עלינו בממילא שטרם נקרא אגוון לעבר רחביה . פה אל פה, ואף בגבי ובעגבותיי העביד בצימרוד את צינת ציפתו הלחה של החדר של מוניק היה אפלולי מעט, בקומה שנייה, בסימטה שקטה, בדירת הפרי, וריח שמן-~תרי מקליפתו היו נודפים עלי ליטופיו, ממש סך בו ידיו לאחר אלמנתו של פרופיסור גינת, ואורנים איוושו בחלונותיו כמנגינת רוח אחר צהריים שחפר במבוכי גופי, וקינח בלובן הרך. הספוגי, ובתםף חגיגת הפרי שעסיס; ניגר ירושלמית, הררית, שמתגנבת בין הבתים. לאווררם ולבשר את צינת-הערב בריח אלי. שב וחדר אף הוא בשנית אל תוכי, בוקע בי במגע הקטיפה. זיון התפוז מחטים יבש, מריר. על השידה היה מונח כרך "החיים כמשל" בעטיפה חומה- הכפול קראתי מאז בזכדונותיי לפרדס הסתרים ההוא שנכנסתי בו ברוח אחר- צהבהבת, ולידו קערה גדולה מלאה תפוחי-זהב טריים, ודאי מהפרדס . שלהם צהריים ירושלמית יבשה , אורכית ודחוקה מהדרי השפלה. אמן . במושבה, והעניקו לחדר אור כתום עליז . צלצלו בדלת הכניסה .קזקtקt"..." לחש לי מדביק . "זה שום דבר, רק גברת חשבז כשתתקנו והחלפנו מבטים, רועידם מעט בקיררות הגן שמבעד לחלון הפתוח . באה לשתות קפה אצל גברת גינת . הן נפגשות, כל יום רביעי." החיים בין סטודנטים . בירושלים. היו שמרניים למדי. לא קפצו מיד למיטה . אבל ברוך תהיה לי מעתה, יום רביעי בשבוע . . הנוכחות של מו~יק סיחררה אותי . שיגעה. התאהבתי באצבעות, בתלתלים. בחיוך העייף . חובשי, בעור הקטיפה הכהה , בלאות אדמת-המושבה הכבדה שבעורקים, אני גיליתי לו את נקדות החן הקטנה בקיבורת הברך הימנית . מעודו לא הגיע אריסטוקראטית, בהווייה החתולית-מתפנקת-בוגרת ששפע הגוף כולו. ישבנו לשם. לא שם לב. "המקום הזה שייך לי," לחשו שם שפתיי בתאוות כיבוש חרישיים על הספה הרחבה, שחיתה נמוכה וכמו מילאה את רוב החדר ; על דביקה של עסיס תפוז . פטיפון מיטלטל, עשוי קופסת עץ מצופה בד אפוד, סבב לאיטר תקליט שהשמיע לי, לראשונה בחיי, את · "כדמינה בנון~ה", וכשחלפה היד של מדביק בשערותיי, לראשונה בירושלים דאיתי את מדביק במסעדה ללא שלט שכו t תה "המרתף של ערדתי מעט, מחדה חיתה התחושה. איציק" ושכנה בקומת-מרתף ברחוב הילל, במבוא היכל "הבונים החופשים", עד מהדה מצאנו את עצמנו מתפתלים כך שפ~ . י מוניק היו מעלי' והשפתיים ומתוך כך שדרה בה אולי אווירה של חשאיות וקהלה היה קבוע , דובו העבות נושקות לשפתיי, ושנינו עודנו בבגדים, מתחפרים. כל אחד. כמשחק עם סטודנטים. בשעות הצהריים בלבד הוגשו בה ארוחות זולות, חצי מנה סטייק עוף עצמו, בשריונו, בטרם ניפתח --- מתקשים-נמסים באיזו ערגה עזה יותר מן; על גדיל עם תוספות, לחם מים וחרדל ללא הגבלה . מוניק ישב אצל שולחן . העתידה להשתחרר מיד, עירום מול עירום, בחופשיות --- הנחתי למדביק סמוך וקרא עיתון-צהרים ומזג בקבוקון אודנג'דה כתום לכרסו מבלי לזכותו להפשיט אותי. לא חיתה לי זו פעם ראשונה עם גבר, אבל מעולם לא הדגשתי . במבט . בטיפשותי פלטתי קול-אזהרה ואולם מוניק אף לא הדים מבטו לעביר כך בזרעוות חושניות-נעימות שכאלה , בעלות עוד חלק. שחום ונודף ריח גברי והנה, כבדדך-פלא, תאמה טיפתו האחרונה של הבקבוק הנטוי את תכולת הכוס, מתוק של · טבק ודבש, החודר אל תוכי כמגלה בי תהומות שלא ידעתים ופרצתי עד גדותיה, כאילו נשמעו לו הנוזלים המבעבעים ונעמדו, ;:ז~זקזז;י --- ודק אז בצעקות-חמדה עד שהיסה בכפו ' החזקה על פי מחשש פן אקיץ מתרדמת אחר- הרים לרגע מבטו מהעיתון. חייך לעביר בעפעפיים ורעפים נשיקות של דבש, הצהריים את אלמנת דוקטור זיגפדיד עמנואל גינת. בחדד שמעבר למסדרון . ואני כאילו הוא זוכר אותי, ויותר לא שם לב אלי עד שנפגשנו בק Jt ה ואודי בן עמי 38 עתרך 77, גל' 84-SS נודף . ריח פריחת פרדסים מבושמת. זה היה אבין . הבוס העצוב והחרוץ שלי 1 ערן היכרות בינינו . . ק גבר נאה אלא גם אחד מדביק היה בן-גילי ושנה אחת היה גם בן-כיתתי. למשפחתו היה פרדס לגדו יקותיאל אדמתי : כירכו סביבו, שהרי אבין היה לא ר במושבה. נחלת סבו. ואולם הוריו כבר עקרו לתל-אביב ובנו וילה .מודרנית מראשי התאחדות הפרדסנים . מוניק. דמותן ודמותו החלו מתערבבות אז שהיתה בה שם-דבר, ונחשבו משפחה מאוד אריסטוקראטית ועשירה. יבימ בדמיונותיי עד כי לא ידעתי אם נקמה תהא זר אר תקופה חדשה, נפלאה, בחיי. ובפעם הבאה שהופיע מתתיהו קררלסקי אצל אדמתי, סידרתי כן שיורדע שאני מלחמת העול . ם השנייה, לאחר שטייסים איטלקיים הפציצו את תל-אביב מבסיסם מחפשת טרמפ לשפלה בסוף השבוע . מאז אותה נסיעה, שבה עצרנו ברמלה . בלוב והרגו בה יותר ממאה איש. עברה-חזרה המשפחה במכונית הסקורה שלהם לאכ;ל במסעדה מזרחית מפורסמת בסימטה שבכניסה לשוק. נעשו ביקוריו של לבית סבו של מוניק . במושבה. אז למדנו יחד שנה אחת. אבין בירושלים תכופים. תחילה בשערת אחר-הצהריים, בחדרי שהלן והתמלא הוא לא זכר אותי . בירושלים . תפחים טריים מפרדס קורלסקי . שלעיתים הייתי ממלאה בהם את מיטתי ומנשקת גם לא כיצד פעם. לאחר שמשן בתלתליי הצהבהבים. חרתנו יחד שמות~נו בגזעו אותם בלילות. ולימים בחדר במלון "מוריה". שהיה אז. אתה זוכר? -מלוןהרחב . של אחד משלושת עצי האקליפטוס העתיקים. בחצר בית-הספר, ליד קטן וצנוע במורד קטע הרחוב קינג ג'ררג', בואכה תחנת הרכבת, ששמו טרם סוללת ברזי-המים. ואני, בחשאי, נשתהיתי בערב. לאחר הלימודים. יוהוספת שרנה לקרן היסוד ; אני הייתי ישנה אצלו. ומבלי שתבעתי זאת הציע לתמוך בי צורת לב סביבנו . מאד התקלף העץ פעמים רבות, עד שנ:;כןת. ואפשר לומר ש . מימן אותי כל אותה תקופה. מחץו לשכר-הלימוד ש w ילם משרד- ולפנות ערב היו . העגלות. חורקות הגלגלים במשעול העפר הכבוש, עוברות ליד ביתנו, עמוסות ירק טרי שריחו חמצמץ קצור, והעגלונים מזרדים : "ךי; ! ךי; הביטחון. וכשנפתחתי אל מהי הפסקתי לעבוד אצל אדמתי, שטען כי באשמתי נעלם תזכיר שעדיין אסור הה להביאו לידיעת מועצת השיווק לפרי ההדר 1 ~ח;ךקה !-- די; לבנה ~-- די; אדיר !---;;ה 9 ה. ;;ה Q ה ---" ובייחוד לא לידיעת "האחים קררלסקי. משרוקי הדרים בע"מ", ששלטיכם היו פזורים אד על פני פרדסים רבתי-אריזה דנים באידרר השפלה, ועד היום אני חדרתי לחדרי בהרגשה נפלאה : יש לי riבר ! יש לי חבר !- השארתי לו את היה כתוב במסמך ההוא, שנתתי לאנין. בערנה זר, עונת אלף-תשע- מספר הטלפון שלי והתנשקנו ארוכות בחדרו. לפני שנפרדנו. ז:; pכ,cיw י --- למחרת זוכרת מה . לא צלצל אלי. כן התחילה פרשת התאהבותי הבזוייה בו, השתפלותי . יהיית מאות-חמישים-ותשע-אלף-תשע-מאות-ושישים. עלה היבול הכללי ברוטו לחמש מאות שמונים ושלרשה אלף .י:rונוט שורה לארבע-עשר מליון ותשע מאות אלף . מנת הדוקטור גינת שאהבה לפטפט מטלפנת אליו מדי יום, ואלמלא חששתי מאל תיבות ממאה שמונים ושישה אלף חמש מאות ארבעים וארבעה דונם פרדסים. איתי גרמנית. ומזכברתה גברת חשבז בימי ר:;ניעי אחה"צ, הייתי עושה זאת יום מהם מאה עשרים ושישה אלף שלוש מאות שלושים ואחד דונם פרדסים ותיקים ולילה ולא מניחה לו אפילו שעה אחת פנךייה ממני. כתבתי למענו מכתבים V~Wt? י - מאתיים ושלרשה עשר דונם פרדסים צעירים. מכאן ואילך תקיפים. מפצירים . מתרפסים. עבדתי בהסתדרות הסטודנטים והשגתי םכרטיסי ושישים אלף · ה~ברל יגדל מדי שנה בשנה וכעבור שמוכה עד עשר שנים הוא יגיע לתיאטרון למליון ולקונצרטים והייתי מנסה למושכר אלי דרכם, ולא הצלחתי. נכון. עוד טונות ברוטו, שררה לעשרים ושבעה מלירן תיבות. במדינות הקלאסירת לגידול פעמים אחדות הייתי א~לו, ביוזמתי, באיומיי --- ועשה איתי חסד, לא גירש הדרים אשר באגן ים-התיכון - ספרד, איטליה, מרוקר. אלג'יר, תוניס, קפריסין אותי, בכיתי משמחה כשנגע בי. כשדפק. בלי להתחשב. אבל תיכף הגעתי. מרוב התרגשות. הייתי מנשקת את כפות רגליו אילו ה . ניח לי. הבאתי לו כרטיסים - רכן המדינות שעלו מקרוב על מפת גידול ההדרים --- מה קרה לנר, מהי. מה קרה ?--- תורכיה, ירון. לבנון ומצרים - תפוקתן גדלה גם היא במידה שווה, לקונצרט, והלך לאולם ימק"א עם החברה w לו. ירדנה זירלו p י, מארלופי את אם לא במידה גדולה יותר משלנר . יש אשר יטענו בצדק כי אוכלוסיית אירופה 7.?. ;ט.ק'~ רואי-החשבון של מועצת השיווק לפרי הדר, שעי'מה גם התחתן כעבור שנה שבמהלכה, במדרגות המוליכות אל דירת אלמנתו של הפרופיסור גינת, עלו גדולה גם היא משנה לשנה רסטאנדארד · החיים בה ערלה בל"ג בעומר צעקו לי - א;לה ! א;לה !--- בדם. וירדו עוד טפשות אחדות כמוני. שאותן חנן במשכב על סדיניו הטריים, המדיפים הילדים מול המדורה : היטלר הך;ך שלן ! ריח עשן חמצמץ 1 ואולי גם בסדקיהן תחב ליטוף פלחי . תפוחי-זהב מפרדס אביו הסטטיסטיקאים מלמדים, כי קצב העלייה השנתי .בדרישה לפירות באירופה הוא כשני אחוז, בעוד שהעלייה השנתית של יבול הפרי הכולל היא כדי עשרה אחוז בטרם יאכלום יחדיו. בשנה. והרצאות הייצור שלנר, בעיקר מפני ההפרש כשכד-העבודה, הך בשנה . היקרות ביותר באגן ים-התיכון. נמצא. כי הפרדסנות שלנר עומדת בפני םשני אבל. V~Wt? י --- בדמן האחרון . כל פעם שאני מתעטשת אני מרטיבה טיפות קשרת וכבר מתחילים למתוח ביקורת על האחראים לבולמוס הנטיעה -- אחדות וצריכה להחליף תחתונים, הפטשי --- בשנה בה הקורפוס האפריקני לש רומל שעט כמידנו המערבי לעבר אל-עלמייך והקורפוס של פון-פאולוס נלחם מוניק -----! בסטלינגראד, ושניהם איימו, מה שלא הרגשתי אז, לפצח כמו בצבת את יקיומ משאירה לן מכתבים בתיבת-הדואר של במקביל המשכתי לעבוד על פני חדרן 1 הזעיר באץר-ישראל. וחבר של אבא איבד את עצמו לדעת ברובה-ציד, לילה אלמנת פרופיסרר גינת, מכרעדת לא הייתי, אתם תמיד נמשכתם אלי כאילו אני אחד, בבית-החרושת לספירט שהופק מקליפות תפוזים, שלא היה אפשר לייצא צופנת אידה סוד, זר, שלפענח; עליכם לחדור לתוכי. ודווקא כאשר קשריך עם אותם בגלל המלחמה. והצוללות האיטלקיות בים התיכון --- אני. למדת~ בכיתה אל"ף במשמרת שנייה, והימים היו מחשיכים מוקדם, צמרות אקליפטוסים ירדנה ארלופי נתהדקר וכבר עמדתם להינשא. היית לפעמים בא אלי. תמיד בלי להודיע קודם. כמנסה למצות אצלי עוד משהו מחייך הקודמים בטרם תיסגר, מאוושות בחצר ושמיים מעוננים סוגרים עלינו מבעד לחלונות הצריף ואני יושבת לעד, כך חשבת אז. אני לא נזהרתי. מפני שניכם. חייתי חופשייה לגמרי. מי שבא מול ' כוס אלומיניום מלאה חלב קר שנמזג מקומקום אלומיניום כרסתני. חבוט - בא. אבל. כמו היה הסכם ביניכם. מעולם לא נפגשתם. אתה ומהי צלקות אביך. ; מעודי שנאתי חלב טבעי ולא בא אל פי מאד חדלתי לינוק משדי אימי בחדרי . את אבין --- אותי לא תסחטי. שיקסעלה, .כמו שסוחטים תפוז --- הייתי אשר ציידה אותי בשקיקיה-נייר ובה כפית אבקת קקאו בלולה בשתי כפיות סוכר, מכריחה מדי פעם לצאת איתי לסרט, למסעדה של כהן ליד אדיסון או לרק;ך וגם לאחר שבחשתי את התערובת הדו בכוס - היה טעם החלב רע מאוד, ובאותה שנה, אלף תשע מאות ארבעים ושתיים, כאשר כבר היו מתים -בערב בזגי-באר, והוא ניסה להסתיר ממני את חששותיו, רומז שמדובר באימכ. הנמצאת בתל-אביב, וחושב שאני לא יודעת שהוא חושש לפגוש בן . ובכלתו ירדנה בלבד אלפי ילדים בני-גילי. אצלנו בבית הורידו על כן מסן כבד, ואני כל דאגתי זיךלו p י, מזיךלו p י את מצ'קט, משרד דואי-החשבון של מועצת השיווק לפרי היתה לבלוע את החלב החום, הקר. שהבחישה העלתה בו בעוות-קצף מבחילות, ההדר. מדביק. אתה התחתנת עם ארלופי במלון השרון בהרצליה, שהיה אז שיא ומדוע לא היושר לי לצאת, אפילו לשירותים. לפני שסיימתי את שתיית החלב, הלרכסרס, ואני גיליתי שאני בהריון. מהי נהרג בתאונת-הדרכים כשחזר בליל והייתי מתאפקת על מושבי וקרובה להקיא עם כל לגימה, ובלילות חדרתי ערפל ממני, מירושלים - לאחר שאימן הזעיקה אותו בטלפון. רק הוא ידע להרטיב, וחלמתי על קצינים גרמנים קרחים וחדקים בעלי ידיים בוטחות ועורף שהריתי. אני עדנתי את ירושלים, מיואשת, בעזרת החבר הצבטן שלך אורי סמוק-עבה. במדי אס בן . אס. מגוהצים, שבאים לקחתני ואומרים שהם דודים שלי ואינני מצליחה להסתתר מפניהם בסבן השיחים בחצר . היכן שדוגרות תמסתתרו עמי שלא היסס לנצל אותי בהריוני (שמעתי שהוא טוען, מאז, כי יש לו בת יפהפיה ממעריצה . באחד הקיבצוים) ובעזרת קשריו עם הקיבוצים הרבים שבהם מדי תקופה ומופיעות לפתע עם להקות אפרוחים קטנטנים, צהבהבים. ואני הירצה - עברתי לגרר בקיבץו בצפון האץר, שם ילדתי את בתי, אסנת, מפוררת למענם ביצה קשה לפתיתים ומאכילה אותם מכף-ידי למען יתחזקו ומלטפת את פלומת שערם הרן. המשיי, כמו לפני ימים אחדים בתל-אביב והתחתנתי עם בחוד שקט בשם צבי, שנהרג במלחמת ששת הימים מבלי שהיו לנר ילדים. בחורף היה אגם החולה שב ומציף את השדות עד לבתי הקיבץו שטמנתי, כנראה, ביצה בעצץי על סף החלון המזרחי והנה קרום האדמה ממש, ואני בוססתי בשלוליות במגפיים. נושאת את אסנת הקטנה מבית-הילדים התרומם. חי, כנושם, ובמקום צץי-נבט בקע אפרוח צהבהב מן הביצה שהיתה אל דירת האלמנות שלי, ובחדרה, תחת שמיים אפורים. בוכה בסתר. אליך לא מופרית ונתחממה בשמש והוא עמד על העציץ. מנופף בכנפיו הזעירות, כגידם, התקשרתי. נשבעתי שלא. יכולתי להתחתן שוב, אחרי צבי ברמן. אסנת אהבה ואני נבהלתי לאוספו אלי בטרם יפנה מעט לאחור ויפול מן העצץי גובה קומות אותו מארד. רק שנתיים-שלרש הוא היה לה אבא, ונתייתמה בשנית. חיי עם צבי אחדות ארצה ויתמען. והתעוררתי --- לילה אחד חלמתי שאתם, האיכרים. היו נסבלים. זהר. אמא שלי חיתה אומרת : כשיש אהבה בין שני בני-הזוג, עומדים לשרוף עלינו את ביתנו הקטן במושבה, בגלל אמא שלי תמיד --- ואתה הסברת לי כי למרות שדה שנים רבות כבר אין מרתיחים כביסה :;נדוד על מדורת אחד אוהב קצת יותר . תיזהרי שלא תהיי דר את. לא יכולתי לחבב את עורר הבהיר, המנומש, את ידיר הגסות, גבותיו הלבקניות וכל הווייתו הצהבהבה-מו~ה. אש, :;נחצר, בתל-אביב !--- יודעת אימן את החולשה שלן לריח העשן הטרי טובת הלב. תמיד נדף ממנו ריח דגים. היה לו אבר קצר ועבה, אתה צוחק ? ומבקשת מן העחרת להצית מדורה קטנה בפינת הגינה של ביתכם כל פעם כשהוציא ראשו - דמוי דג, P. ח 99--- ונוסף לכל - היה עקד. עשינו בדיקות, שכלי-המיטה היו פרושים בחץו לייבוש. מוניק, הפטשי --- עכשיו, אחרי שקראת הוא ואני, וכשזה נתבדר אימץ את אסנתי והעניק לה את שם-משפחתו, במקום כל מה שהתחלתי לכתוב לך. שהתחלתי עוד לפני שנים, שניסיתי, והפסקתי, כי זה שלי. יכולתי להתחתן אחדי צבי, · במשק. היו לי כמה מחדדים. צעירים ממני. אני לא סופרת, כמו החבר שלך. אורי בן עמי, אני יודעת שדה נשמע חרא, לא כן. גברים צעירים אהבו אותי. אהבתי את הגליל. הזדיינתי על ימין ועל שמאל, מסביר את האסון שקהר לנו, לא רק שהתעלמת ממני, גם נסתיימה אד עבודתי מוניק. אבל בלילות~ היה תופס אותי אי-שקט גרדא, מין בצקת-מוח, כמו לפני בהסתדרות הסטודנטים בירושלים והייתי צריכה לחדור לבקש טובות מאימי, אבא והבץו . ריחות המידגה והנעליים הגבוהות. חיתה לי ביץו . ושנאתי את החורף 1 נהרג בתש"ח, מה ששנאתי. ויתרתי על כבודי והלכתי לחפש עבודה בלשכה של עכשיו גימלה של אלמנת-מלחמה, עזבתי את הקיבץו ועבדתי לגרד בתל-אביב םהסתדרות הסטודנטים ושלחו אותי לעבדו בתור עחרת תיוק, לפי שעות, ע דבמשד אסנת, לא דחוק מדב-הקומות שניצב היום על מקום הווילה של משפחתכם. החקלאות, ליד מגרש הרוסים. יום אחד הבאתי מהארכיב, שאווירו היה דחוס אסנת גדלה. לתפארת. יום אחד הביאה נייד ישן עוובש, את התיק של מתתיהו ק;ן אלינו הביתה חבר חדש מרמת-השדון' 97 קי ונדהמתי לראות בדמותו אותך - ולנגד עיניי ניצבת, שוב, צעיר מכפי כל מה שזכרתיך אי פעם, עומד מולי, דק קצת יותר עבה ומבוגד, שדוף כמוך. מתולתל ודקותיו מאפירות. יפתח ק;ךד 39 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 מתולתל. בחיוך צחור-שיניים ובערד שחמחם-עדין כשל נסיך מזרחי -אתה מוניק. מוניק שלי. אתה --- זה היה בנך . יפתח. יפתח ק;לד . מדוע שינית אתשם-המשפחה ? מה דע היה לכם בקרדלסקי? אתם לא סתם שם-משפחה . אתם גזע. הסטרדיה. אתם הגזע. הצינור והזין --- שקשר אותי לארץ-ישראל . אצלנו בבית חיים חופשיים ויפתח נשאר לישרן אצל אסנת. בחדדה. יכולתי לשמוע בלילה את אנחות האהבים שלה. שלו. להדיח את ~י זיעתם המתפשט בדידה, . התאפקתי שלא להתעטש. רטובה כולי ונחרדת . אסנת. אם אינה אחותו, דודתו היא. מעולם לא גיליתי לה שאינה בתר של צבי .ןמiיב הגיבור מהמידגה, מהרמה הסודית. מעולם לא ידעת אתה, באבלך. אחד נישואיך רמות אביך. שאני הדה. הכל. הכל רץב על מצפוני, ז:; pיקץכ,t---ז:; pיקץכ,t--- אני דווקא אוכלת הרבה תפוזים. גם בק r שרתה מ r טרי. אבל סוכלת מהצטננות כרונית. חוסר ויטאמינים. אולי . תסלח לי רגע, אני מוכרחה להחליף טוב. תגיד מה היה עלי לעשרת ? מוקדם כברקד חיתה אסנת שלנר יוצאת רחוצה. מגוהצת במזי;:ז. למשדד בקריה בר עשתה את שירותה הצבאי. שפעת תלתליה הזהבהבים פורצת מתחת לכרבע. כשחיתה עובדת ברחוב. הסתכלו אחריה. בקולה המתפנק. הבטוח-בעצמו, הפצירה בי להכין ארוחת-ברקד טר;בה ליפדחי שלך' הישן' שמארד מצאתי חן בעיניו -- אמדתי יפדחי ? הפטשי -- תשתה עם לימון ? אתה יודע. ברחוב שפידא. לא רחוק מהמקום שבר עמד הבית של סבא שלך. ניצב עד היום עץ אקליפטרס לבן. ענק. ולעלים שלו ריח לימון. לפעמים הייתי עובדת שם. מבקדת את אימי הזקנה וחופנת מהמדרכה עלים אחדים. שיהיה לטח. עד שחזרה למ~ת באץר אחרת כדי שבגורלה לא יפלו חיברטי-הקבד של תדדה אנגלרב r'. ערב אחד עבדתי ברחוב מרחלינו על פני הנפחיה הגדולה. שם בעד הכבשן ונשף מפרח ענק והיכר בפטישים על סדן צלילים-צלילים לפודל פרסות סוסים עד מאוחד בלילה, וילדים ציידו על פגי קווים שחרדים וברחתי הביתה ברכיה. פחדתי שאסנת תגדל עקמומית כמרני וקפצת על בד;;וי כל גבר מבוגד ממנה בחפשה את דמות האב החסד לה. אך לא ! - הילדה הזר, בע;דה השחמחם. הנהדר, ובשפעת עשדה הזהוב. ועיניה החרמות. כשלכם. לא שלי --- לא ידעה שעה של צעד מימיה. כולם חיבבו ארתה. תמיד חיתה אופטימית. אתה יודע שילדתי ארתה, זאת שכחתי לספר לך. בניתוח קיסרי? מדי שנה, ביום הזיכרון. היינו נוסעות לטקס משפחות הנופלים בדמה ואחד כך מניחות זד על קברו של צבי . בקיבץו . נכנסתי לחדדה בכרקד. בכתונת-הלילה של אסנת. בטבעיות, כאילו בשם בתי אני. דאיתי את הניצץו בעיניו. הנער המסכן. דק אני ידעתי. טוב ממנו, מה אתם אבותיו מחפשים. מה אתם אוהבים אצל אשה. במיטה. מחוץ לריח העשן במצעים ושביל קליפות התפוזים. דק אני ידעתי. כמוני עם מהי. סבר, אביך איזו מזימה אפלה מעודדת אותר לקראתי . אמא של אסנתי . אסנתי ---שברעות אחדים נמשך החלום. אהבתי את אסנת. התאהבתי ניפתח שלך . בלילות הייתי שומעת אותם. מתעלסים. בכקידם הייתי קופצת למיטתה-מיטתו, בעודה חמה, ומקווה שאת מיטב אונו שמד עבורי. כאילו בחברתי. באוד, הוא מדשה לעצמו כל שלא העז עם אסנתי. בחשיבה, בירדעם שאני שכרבת. · עדה, בחדד הסמוך -- הפטשי -- םךבוtכמ מוצץ אותי ומסייד בתוכי. יודע שאני רחבה מאר,ד הר, אלוהים. כמה אני רחבה --- והוא מחפש בי את אסנת --- ~יר ~~יד ל 'i'~!נ' ת~~יום .tc י:זי ה~י~ה ל~די 7'ע, Qהכt:. יכולתי ללדת אותר אל תוכי. לבלוע, מ~ניק. אהובי שלי --- אל תבכה, לא, לא ! ת~~ד:: W~ ד ל~ W~ה ? לא ~ך W ם דiנi ~י .כrלושז:;"" דק לא דמעות --- ~ס:;בז:וי ן~רים Wi? ים, צ;ך:;נים, סיר .rtil ~~הרת ש~~~ ה~~דקt'; קניתי בקבוקןו ארדנג'דה דק כדי לדאות. כברקד. עיניו בעיתון. ארתך גמוז מבקבוק לכוס מבלי להעיף בהם שניהם עין. כקרסם השולט על הנוזל הקופא W ו יו:זז;rל ארסם tc ל ~":!~'· ל~~ אות נirt יכ;:~ .~נ;רלק.וכ כגד למגעך . ולא הבין מדוע באמצע הקריאה קעדתיר מן השולחן והתנפלתי עליו ~?דו .ם~ק~ י~ז:; 'i~' .ב~;ז~~ היו דiגנ נידות נבכתב של מת ;;. T T :ז •T•• להוטה. מיוחמת כנערה צעירה שזו לה פעם ראשונה להיפתח אל אהוב-ליבה ---:"•"f e תחתיר ננפעימות חדדה . חלחלת מותניים ומפזרת רגליה כיוצאת במחול ---:- ג --i•:•: ךי ז ז אוג:ו:ות ~ע,גו~ים וג 5;:ו;נח .ז~~ • ך , ה ס~ח :קסב-~ןי חטאי עימו היה גדול משל אסנת. שלא ידעה. דק נמשכה אל יפתח באותה ו;.גיז סד , ~ים -ת~~-ד~~ תשוקה נוראה שלי אל משפחתך. ואני חיכיתי לעונש, כדי לגאול ארתה 125 לא . סיר נגו סן;נרים ז:; 9ךים. ,. ~טול ךזין , ן :vה . וחו;ןה ..I מתוצאותיה ---.9 בלי שתדע דבר --- מבלי שתסלח לי. לעולם ולעולמי סיר נגו ן;נרי ~ ם 'i ~זקרי ~סרים. עלמיא ---. אני מתפלל אובו:r.ש רגעיה בבוקר בו סילק סגן-אלוף אליהו אדמתי את אסנתי היפהפיה שלי מהמשדד שבר ". שדמ~ הם · על נפש-יומ~. שידתה בקירה, מפני שאיחדה, והיא חזרה הביתה מיואשת, ברכה כנראה, שלא כדרכה --- זאת כבר לא יכולתי לשמוע היטב משרם שארתה שעה הייתי כורעת ננבל תיi•' בנעור ~' ונדובת השנים W~'ל '.''~~~Tnל~ n ן" ~;,:·· T על ארבעסיי ערומה במיטה, ויפחחי על ברכיו קורע אותי מאחוד, וצועק. לפי ~~~·~ז ?~.··~~וצ~~ או .~ס~~ '~~1ה ~9 ה סדווזיסי. ' בקשתי, "דיו סבתא ! דיו !___" ומתכופף ותופס בשדיי הנטויים כמר מושכרתםינ;:~~ .. ד~ים ~רנ;:${ כד.דח .. וסוחט ביד אגודל לאצבע את פטמותיי העבות, הזהובות, שאתם השתגעתם ~סריס ונ~~ים ~לי 'ל~~~יtכ. אחריהן, ומכאיב-ן.כשפד אותי בחיצי-אש שפולחים את חלל גרפי דלעב אחוריי ---' א,~י וגזטיב ע;י W יי על -~~ וזו צועקת, "אמא זונה אחת ___" ופורצת ביללה של טירוף ורצה טורקת את מנשה לה:פיר א 1יו מ nננרם. נ;ושובוסי - כ~דיובת. :p ף~ימ ; .. • הדלת, החוצה, החוצה --- מי יודע מה היא מסוגלת לעולל לעצמה --- ח~סב ל~ ."ר;ן :vw ל~ לדעת ~~wיי??ה w א.~י ונ 9 ::ייד זג,עו .Qי ·~" לא מדביק. לא !- לא !!- לאראואר ---• לס:קיו ~~~"~,., ~ל ~י ו;נ~י;נר ?~זp}$ד ןמוד או ~מרס. 'ij אוג:ו•ות 'Q נ;רס,וכת כ~~ד אפריל-מאי, 1985 זזונז:ויכות הרכה ~iד;נ . מתון מחזור הסיפורים "ה~ך~" העומד להופעי בהרצאת זמורה ניתז 40 עתרן דד , גל' 84-85 קצרצר . יוסל בירשטיין אני מתאפק לא לכתוב ומשתדל לא לספר סיפורים בעל-פה, ושוב ושוב אני מוצא את עצמי מחדש, עסוק בשניהם. זה מתחיל לפעמים בדבר פעוט. כגון ידו של דודי. דודי הודיע לי שיבוא לבקרני יחד עם אשתו . יצאתי איפוא. החוצה, בהתקרב שעת בואם. והלכתי לקראתם לאורך רחוב זנגויל . ליד הסנדלריה הסגורה של אורי הרומני, ראיתי אותם יורדים מהאוטובוס ; דודי, איש גבוה, כפי שתיאר במכתבו. כי לא היכרתי אותו, לבוש במעיל רוסי מכופתר עד הכפתור העליון מתחת לסנטרו, וידו הכבדה והרחבה נחה לה, ליד מתניו, על ראשה של אשתו הנמוכה . לא אכתוב על היד הזאת . גם לא אספר עליה. אתאפק. אמרתי בלבי, ממשיך להביט בהם באים לקראתי. מה יש לכתוב על יד ? עוד אני ממשיך לשאול ומתיישב עם האורחים ליד השולחן בביתי ואשתי מכינה כיבוד, התחבהר בראשי ידו של דודי עם ידו של יעקב העגלון. שכני לשעבר נקירת טבעון. העגלון הזה, היה מספר לי שבפולין היה מפיל במו ידיו, פרים לקראת שחיטתם. ומכיוון שחשד בי שמא אני לא מאמין לו, ביקש . שאושיט לו לשנייה את ידי, הוא ילחץ בקלות וכל שמץ של פיקפוק יפרח מלבי. ,,...~ "שךס ~ר~ין ~ פךנפטל" היה אומר לי ביידיש שפירושו בעברית "תקע לי חמישייה." עשר שנים של שכנות טובה והנושא הזה לא ירד מן הפרק. הוא לא הרפה ממני. קהר לפעמים שהייתי מוכן לקבוע את החמישייה שלי אבל כשראיתי את כף ידו אמרתי, לא. עשר שנים לא נכנ~תי : נכנעתי כשהוא גסס . צלצלו מטבעון שאבוא להיפרד מיעקב העגלון כי הוא גוסס . כשעמדתי ליד מיטתו והבטתי בו, כבר לא היה מה לראות . האיש הצטמק והתקפל - חבילה קטנה. כשפקח את עיניו וביקש ללחץו את ידי. לא סירבתי. איש גוסס, מה יש לפחד? אבל כשהוא לחץ את ידי המושטת הפיקפוק שהיה בי פרח. לא סיפרתי זאת לפני כן . לא בכתב ולא בעל-פה. אלא שעכשיו, כששתי הידיים התחברו ביחד, האחת של דודי שראשה של אשתו היה לו משענת. והאחרת של העגלון הגוסס, הלחץ של שתיהן הלך וגבר עלי . בכל זאת. אמרתי לעצמי, אתאפק ולא אכתוב . הנהנתי בראשי לדבריו של דודי, שבין לגימה אחת ושנייה, "סל בירשטיין מנה לפני את צרות המדינה וצרותיו הוא, והצלחמי להסיח את דעתי מנעיין הידיים. אלא שבמקומן ראיתי בזכרוני את העגלון שהפך לחבילה. משהו דומה קרה פעם לפר בקיבץו גבת. הייתי אז רועה-צאן . והשכם בבוקר , שלום וצבי בדרך לדיר ראיתי את פר ההרבעה ממלא בנוכחותו את המכלאה כולה. ובערב. כשחזרתי מהשדה, נותר במקום שבו שחטו אותו, העור שלו - חבילה קטנה ומקופלת. כעת היו לי כבר שתי חבילות, העגלון והפר, שמילאו את ראשי. בנוסף לידיים שלז:זם. אבל המשכתי להתאפק. לא אכתוב . עשירם לחטא . • בדעה זו ליוויתי את דודי ואת אשתו בחזרה לאוטובוס. הפעם הלכנו בעליה מםז-ו:כל מז;ז:גורוח זקל ךונז לאורך רחוב זנגויל ועצרנו ליד הסנדלריה שבינתיים נפתחה לאחר מנוחת נע~נ~ם ז-ולזויוח אל ז-וויכ ן;ןוכ;:דךקוח, םוקgן)ס צהריים. אורי הסנדלר השיב לכירכתי. הרים את העור שהחזיק פרוס בידיו וסיפר ~~~ ·: -שו~ל אוג;יי:ן 7 ~ז . רון?. ~לי :p ~ל כ;ד שהוא בוחן כעת את הסחורה הזאת ושואל את עצמו האם מעור זה יצא זוג · לי גזו~י נעליים טובות. המשפט הזה נתקע בראשי וכשהאוטובוס הגיע והאורחים נסעו, לא יכולתי כrקזוזw ט ;ו~~ר:ןףזות להתאפק עו,ד ולאורך רחוב זנגויל, בחזרה הביתה, פרסתי בראשי את ידו של על יכגוצץj ן;וג;י~ב לו דכrכt,,.. מה :p~י~~ ~כול ל 9 י-י לו דודי על ראשה של אשתו, את ידו הלוחצת של העגלון הגוסס ואת שתי וז:ויק יון;ו r ונןק:;כים לt.ז ז-ודןו ךןהןtס החבילות. העגלון והפר, ושאלתי את עצמי בקולו של אורי הסנדלר : האם יצא ננו~ה לו r. ז זקל ~r לו וזוף מכל זה סיפור ?• ו~יז לו צזודת ס:ג:ןף ד'ים ד'ים שלרם וצבי זקל Q9 רים ךזטגים דק ~;ריס זק~~ים, נ 1$~ים -...,.-~-----r • סזק~ןטוןה 7ינג;י 9~j2 ח םזt~ זק~~י נוש.ם :קזקק.י jl ה ךכולםי ול ו~ל הgןכ ,~~קן , אזור :כ m יוגכ לסל~ם. :P~r ף~ג םזr םןה'יי ~ס.די. זווקכ~ים ~~" ע.יני. סאוד ד:נ~זכ סיז:rי;גופu:p ~י זק~הנ;ו ש.יכrקו זק w ים לזכזקא. זט~ים ול םזטגי יןדו:iנו ו;ר~?ה הןלוןון ז-וולת . על וחצןj..חועיiז~ס ן;וןק jlלו n ם~סדי :ןן;וי עקןטיר ך 9 לגכ~לאךו n·: ~דןי · כל;ךה~~ ~lJ;\)~ם"גפt 41 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 ר~~ז יוסי הדר הוא הוריד את חבוט. בטח. לא נכנסים עם ברט לחדר, שארבע משוגעות נמצאות בו. אחת ליקקה כל הזמן את השפתיים וירקה והאחרות שתקו . הוא החזיק את חבוט בשתי הידיים. בהתחלה ליד החזה ואחר כך ירד איתר למטה ולמטה עד שפתאום אמר לעצמו בלב. שהוא מחזיק את חבוט בדיוק על הצ'ופצ'יק. כאילו הוא מסתיר אותו , אבל הוא היה לבוש . כמו שהוא לבוש בדרך כלל ולא ראו לו כלום. \ "אני מחפש את דודה שלי" אבל אף אחד לא ענה לו ורק המשוגעת שירקה כל הזמן המשיכה קלירו "דודה לי. מדם קנופל" .·······.········ .··............·) שוב לא ענו לו . למה כל הזמן הוא חושב שהן מסתכלות אל הצ'ופצ'יק שלו ולמה הן שותקות ? הוא לא ידע לענות על זה וזה גם לא היה כל כך חשוב. היה משהו מוזר בחדר הזה, הוא הרי ביקר כבר בכל מיני בתי-חולים. פעם עם התקפת הלב המצחיקה שחיתה לאבא כשעוד היה חי באמת ופעם אחרת עם סבוניס העיוור שפיניה הג'לוב. הסבל החדש של השוק. לא האמין שהוא עיוור והזיז מקל לפני העיניים ואמר לו - נו, נו תבוא." תבוא". וסבוניס העיוור, הוא באמת עיוור, כי אם הוא לא היה עיוור, קודם. אז עכשיו הוא כבר היה נעשה עיוור. אף אחת מהמשוגעות שהיו בחדר לא ענתה לו ורובן המשיך לעמוד שם ולא ידע מה לעשות, הוא בא לראות את דודה שלו והיא לא חיתה בחדר . לעזוב סתם את החדר זה לא היה מנומס. לא אחרי שהן מסתכלות עליו כל הזמן וכאילו מחכות שהוא יגיד משהו. אבל לרובן לא היה מה להגיד. הוא לא בא סתם לראות את . דודה שלו, הוא בא לראות אותה בשביל מטרה מיוחדת, שבטח לא יגיד לה תכף ...,_.,.,.•. בהתחלה. " יוסי הדר היה אצלו איזה זיכרון מלפני הרבה הרבה שכים. מהזמן שאבא ואמא עוד היו חיים. איזה זיכרון על הדודה, מדם קנופל שחיתה מנשקת אותו ואומרת לו שהיא ושמה אותו בבנק אחד בציריך . לא סתם דודה פשוטה. אלא רוזנת אמיתית - אם תשאל אנשים שבאו משם. שם. במרתף של בנק פונק אובד צלרמאייר נמצא כל הרכוש והכסף של ןהרוז כולם יגידו לך . שאני באמת רוזנת . אז איזה אנשים הוא כבר יכול לשאול ? היה פרן קנופ . שהוא כל הכסף והרכוש שלה. והגיע הזמן . שיאמינו לה וילכו וויוציא אבא וחיתה אמא. אבל אבא התעסק תמיד בפוליטיקה של המפלגה שלו מא"י את הכסף מהבנק כי לה זה כבר לא כל כך המשנ , הכסף הזה . אבל להם . (המפלגה האידישיסטית הכללית ובלתי מפלגתיים) ואז נשארה רק אמא. למשפחה של אח שלה, שיש להם ילד, ותראו איך אתם חיים כמו קבצנים מסכנים. וכואב לי הלב בכל פעם שאני רואה את זה , לכם הכסף הזה יכול אמא אמרה לו שלא יבלבל את המח. אבל הוא לא ויתר ושאל שוב אם היא לעשות טוב מאוד . באמת באמת רוזנת אמיתית, כמו בתמרנה שהראתה לו שהיא לבושה בשימלה אבל כל הדיבורים האלה של דודה אולגה היו, שטויות , ופוסטע מאיישעס, םוסת שחררה ארוכה וכל הצ'יצקעס שלה יוצאים החוצה והיא עומדת ליד איש מצחיק דיבורים של אישה משוגעת שחיתה בתוך התקפה, והכל קשור לאותו דבר אחד . לגרמנים ימח שמם וזיכדם. את זה , אמא חיתה אומדת ושוב אומדת ולא רצתה - זה הרוזן. השיה פעם הבעל שלי. והוא מת לי באמצע. מהתקפת לב, תסתכל יותר לדבר על דודה אולגה, שיותר ממה שהיא עושה צדות ומפריעה למשפחה עליו ותראה שזה הוא, רוזן אמיתי. אוסטרי. ראם תשאל עליו רעל אבא שלו רעל של אח שלה, היא מסכנה גדולה . המשפחה שלו, אתה יודע בסוף אל מי תגיע ? בינתים אמא מתה ואבא של דובן קיבל את הטדומבחה במח וגם הוא מת או אבל רובן, כמרבן שלא ידע ואז היא צחקה ואמרה שהוא יגיע אל הקייזר ואל בעדך ככה, כמעט כמת, ושוכב כמו איזה צמח במוסד "תקווה - נס ציונה " המשפחה המלכותית שלו. ובינתיים דובן כבד לא כל כך . ילד קטן . והוא עכשו בצדות של כסף . הרוזן פרן קנרפ. כך קראו לאיש המצחיק. שהדודה הראתה לו בתמונה . חיתה לו כסף . כסף . הכל זה עניך של כסף . כסף זה הדבר הכי חשוב שיש . וכסף . כמו זכוכית אחת שחיתה תקועה לו סתם בתרך העין . רחץו מזה היה לו בגד ארוך . שהוא יכול להפיל מישהו למטה למטה . לבור גדול . הוא גם יכול להדים אותו שחרר וכרבע מצחיק מארד רגם שפם היה לו. שפם שלא רואים אף פעם חץר למעלה למעלה. לשמים. ואין סוף לאיפה שכסף יכול להדים את מי שיש לו מאשד בפרדים אר בסרטים . אותו. - הרוזן פרן קנרפ". ? שאל דרבן את אמא והיא אמדה לו, שלא רוצה לשמוע דובן החליט שהגיע הזמן . שפעם אחת יבדוק אם באמת יש. איזה משהו, בכל את השם הזה ושהדודה ארלגה היא אישה משרגעת ושתמיד חיתה משרגעת והיא הסיפורים האלה שהיו פעם על דודה אולגה ועל הרוזנת פון-קנופ ועל כל השאר משרגעת ויותר טוב לא להתעסק איחה. המיליונים שיש לה בצידיך בבנק פונק אובד צלומאייד צידיך . מה הוא ידע עד עכשיו ? זה היה לפני הרבה, הרבה שנים ודרבן זכר את הכל-מילה במילה . את השם של הבנק וששם יש מיליונים גדולים ודק צדיך להגיד את המספר ועוד הוא לא דאה את הדודה ארלגה יותר מחמש פעמים במשך החיים שלו אבל שמע שתי אותיות, אחת לפני המספר ואחת אחדי המספר והם תכף נותנים את כל ארתה כמעט כל שנה לפני החורף 1 תכף אחדי הגשם הראשון . שאז 1 בעדך שלשה הכסף ומכל הכסף שהיה פעם לרוזן פ;ן קנופ אפשר לבנות אימפריה גדולה ימים אחדי, ישדד הגשם הראשון. היא חיתה, פתאום, באה, בדדך כלל בלילה,מאוד. מתפרצת לבית וארמדת, שהיא רוצה לדבר עם כולם, כי הגיע הזמן שהיא תעשה צוואה ושכולם יעדו מה קהד לכל הכסף שהיה לה, ואז כשדובן היה רוצה לצאת דובן לא חשב על אימפריה, דובן חשב על החנות שהוא הלך לקנות בשוק, החר · צה ולשמוע, היו מחביאים אותו שלא יצא, כי דודה אולגה המשוגעת שרב החנות של מודיס הקעדכצעד , שלא היהתה בידוק חכרת, אלא ככיסה לתוך הבית בהתקפה כזאת של שיגעון שכדאי להיזהר ממנה . שדרבן גד שם כל החיים שלו עם ההודים בקומה שכיח ועכשו ששניהם מתר הוא תמיד זה היה קודה שלשה או ארבעה ימים אחדי הגשם ואבא היה אומר, שזה ' גד שם לבד. בטח כמו הדומטיזם שלו, שתכף אחרי הגשם, הם דופקים לו באצבעות של הידיים כמו זדם חשמלי. ובטח אצל הדודה אולגה יש כזה מין דומאטיזם בראש. בככיסה לבית היה הגישעפט של מרדיס הכעדכצעד, ושם היו מדפים עם כל מיני שדופק לה ואז היא מקבלת אטאק כזה, וכל מה שיש לה בפנים מוכרח לצאת סחורות כמר ~שחות גיל~ח וסכיני 'גילוח ג'ילט, הכי טובים. וסחורות של ימאים החוצה ואז היא מתפרצת וצועקת . וקכדוכים עם ציודים של פרחים שהוא היה מחביא מתחת לזכוכית רכל מיני עיתונים עם תמונות של בחורות ערומות בכל מיני פוזות ואנשים היו באים אבל דרבן היה מחכה לניקודים האלה ~ל דודה ארלגה, ושומע את כל מה במיוחד אל מודיס ואמרים לו שהם רוצים לקנות את הדבירם האלה והוא היה שאמהד ומסמן לעצמו את כל הפרטים שהיא סיפרה ומכל הסיפורים . והצעקות נותן כעדכץ גדול ואומד שמזמן כבד אין לו את הסחורה הזאת שזה אסור שלה יצא לו, שהיא חיתה פעם עשירה גדולה, זה קהד אחדי שהרוזן פון-קנופ,למכור , כי אם הפקחים של הממשלה יתפסו אותר אר חס וחלילה המרגלים של . ~ב~ל שלה האימפ:יטכט. מת באמצע. ואת כל הכסף שלו היא קיבלה לידיים הרבנות הראשית שלפעמים מסתובבים בשוק מחופשים בתור סתם בכי אדם, אז 42 עתרן דד' גל' 84-85 טופ כקי מלמעלה עד למטה ואפילו מתי שהוא מככיס לתוכה את השמיצ'יק שלו. אם הם יתפסו אותו , הוא תכף נכנס לבית סוהר, כמו כלום, אז בגלל זה הוא הפסיק למנוד את הסחורה הזאת, אבל אם הבן אדם , הקונה, הוא סוחר רציני . גם אז היא טי!ב טופ ולא מוציאה אפילו קלו אחד מהפה כי זה לא יפה ואולי אז הוא לא הולך תכף והוא אומד - תוציא תוציא ... ואז מודיס היה מבין ששי השכנים ישמעו. אז זאת מין אישה כזאת שצריך כשכילה עשרים וחמישה קילו יצר הרע, אחרת שום דבר לא יעמוד ואפילו ישכב שעה שלמה הכל יהיה :;נר;ך לו פה עניין · עם קלייענט רציני והוא היה אומד לו שיעמוד רגע בפתח של אחד גדול. החדר-מדרגות והוא עוד שניה בא, ואז היה מביא לו חתיכת עיתון ואומד, שזה הסחורה והם היו אומדים שהם רוצים לדאות , אבל מודיס היה אומד שאם דואים אכל מה פתאום נכנסות לו מחשכות כאלה. לרוכן' על המה שמו של האישה הרהז הזאת ? זה הזכיר לו שתמיד הוא רוצה דווקא את הסוג הזה של האישה אז זה כבד חצי תענוג ובשביל זה צדיך לשלם . הרזה וכמה שהיא יותר רזה, ככה הוא יותר כמשך אליה. אכל זה לא חשוב - אצלי לא דואים. עניין של אמון. מה שאני נותן. לוקחים ולא מדברים ואף . עכשו וצריך לחשוב על זה פעם אחרת. השאלה שהוא שאל את עצמו חיתה, אחד עוד אף פעם לא בא בטענות . למה היא כמטבח ומה היא עושה ואז הוא שמע אותה פותחת את הנח ורוחצת אחדי שמודיס היה אומד את הדברים האלה, האנשים היו בדדך כלל משלמים והולכים ומודיס היה נותן עוד קדעכץ ונשען על הרשת בחל וצועק לשוק ' כלים וכל הזמן היא רוחצת אותר כלי ושוב רוחצת ושוב מכגבת ועושה את עצמה כאילו שהיא עובדת קשה מאוד . אבל כין שטיפה לשטיפה היא חיתה - מ~יקוד ! מניקוד ! מניקוד ! אודיגינל מניקוד מפריז. מקשיבה ואז כשרוכן כבר כמעט היה ליד הדלת היא פתאום צעקה לאיכג'יכר את זה הוא היה צועק כי בשוק תמיד צועקים, ואם הוא לא יצעק. זה כאילו הוא - מוטקה בוא רגע לא חלק מהבדנג'ה . מוטקה ביקש לרגע סליחה ואז דובן פתאום הבין את הכל ואמר כקול ש-אולי. זקנים בשוק וזה לא העניין. בקיצור, במשך הזמן. מודיס הזדקן. אבל יש הרבה · גם זה שהוציאו לו עין אחת בניתוח והגישעפט עמד חצי שנה סגוד , גם זה לא אדון מוטקה תחשוב עוד פעם כי העסק כדאי לך .. בדיוק חשוב ומודיס בטח לא היה מסכים למנוד כלום. כי מי שיש לו , פעם. הקיצור, היא אמרה למוטקה. שאכין בין כה עוד מעט מתפגר, אז אל תהיה אידיוט וגמור איתר את העיסקה. רק שתעמוד על המקח כמו שצריך ולא כמו גשעפט בשוק לא מוכר אף פעם . - אתה מת על יד העסק שלך ולא מוכר אותו, כי עסק זה פרנסה ופרנסה זה איזה יורם. או שהם ישנם או שהם אינם. ככה היה אומד סבוניס העיוור שגם ואז כשרובן הכין. שלאישה של האיכג'יכר יש יותר למעלה ממה שיש לה למטה החיים והחיים . לו היה גישעפט בכניסה לשוק. אבל את העסק של סבוניס אפשר היה זלהזי הוא אמר פתאום. כר סליחה אני מוכרח ללכת ואז הם שניהם רצו אחריו כשביל ממקום למקום כי כל העסק שלו זה היה כסא וכמה סיכות ומחטים םוכפתורי לבקש שישאד כי ערד יש על מה לדבר . אכל כשלכ הזה, רוכן הרגיש כמו סוחר ואמד שהוא ככלל לא כטוח שכדאי לו והיד שלו. - תדע לך' דובן' לי יש ביד את כל הקפיטל שלי . ופתאום הוא אמר , שארכפלד מהחכרת דגי מלוח הציע לו לקחת את כל החכרת כחצי מחיר רזה אולי ע · סק יותר טוב מאשר להיכנס לחדר מדריגרת של מורים . אבל את כל הקפיטל היה לסבוניס בתוך שקיות ניילון קטנות ששם הוא החזיק רוכן הושיט יד לאיכג'יכר ואמר שהוא ערד יחשוב על זה, אבל אז, פתאום הרבה מטבעות של גדושים ומילים וכל מיני אוצרות שנפלו לו, ליד' במשך האישה יצאה ודחפה את האיכג'ינר ואמרה לו החיים . - מר דרכן . בעלי לא הבין אותך . ברא תיכנס וכדבר דובן רצה לקנות את הכניסה של מודים, · בשביל התכנית הגדולה והסודית שלו, - תראי גברת. אולי ... אני אברא כפעם אחרת. גם אני שמזמן חשב עליה ודק חיכה שמודים ימות אבל מודים לא מת ודק נהיה החול רוכן ערד עמד קצת ואמר צריך לחשוב . והוא הסתכל בנעליים שלו ולא הסתכל עליה; כי משכיה אחת במחלקה שלא נדע מצדות . שהוא הסתכל על העיכים שלה, הוא ראה שם משהו, זה היה כמר אש, כל הגרף אחרי כמה חודשים שמודים לא בא לעבוד' דובן הלך לדבר עם הבן שלו, שלה היה כמר של גפרור והראש שלה היה עם דולים על השערות. מסודר כאילו האינג ' ינר, שעובד בחברת החשמל בתור מנהל מחלקה והוא איש חשוב כי הוא שעוד מעט היא תלך לכשף . ואפילו על המצח חיתה משחה לנכה כזאת שגברות גם חבר בוועד העובדים וגם קצת מנהל וזה איש שלא כל כך קל להגיע אליו, שמות על הפנים וכל מה שהיה אצלה היה באקאקט, אכל העינים שלה. שם היה אבל בסוף רובן הצליח לדבר איתר ואמר לו, שהגישעפט של אבא שלו שווה עכשיו כסף' בגלל שדובן רוצה לקנות אותו והוא רוצה לקנות את הגישעפט כי פאייר והוא ידע שהיא ראתה גם את העיניים שלו ופתאום היא נגעה כיד של רוכן ואמר לו יש לו איזה סנטימנט אל העסק כי הוא, כל החיים שלו, כמעט, גד שם. מעל - מר רוכן אולי תכנס ככל זאת ואני אכין קפה. ואז הבעל יורם אמר לה הגישעפט הזה. אז ככה, הוא מוכן לקנות את הכמה בחלים שזה כל העסק של מורים בחדר מדרגות ואם הבן האינג'ינר לא רוצה למכור, אז לא צריך. וחבל כי - דליכקה. תעזבי אותו . הוא רוצה לחשוב . הוא מפסיד קפיטל גדול ואף משוגע אחד לא יקנה את המקום. כי הוא לא שווה היא לא עזבה לרובן את היד והוא הרגיש איך היא נוגעת לו ביד ואיך משהו גרוש, ואפילו הסחורה שחיתה שם , כבר איננה, כי הילדים של אבו קסיס, בפכים אצלו מתחיל לזוז והוא אמר, עוד פעם הפושע , מהכרם פרצו שם את המנעולים והוציאו כמעט את כל הסחורה ', כי עסק - לא יודע, כן יודע. עד שכסוף הוא כככס לסלון . ואז הבכי זרג עזבו לרגע - בשביל לדבר שכיח ניננו . הם הלכו למטבח ודיברו בשקט - מה את שעומד כמה חודשים נעול' זה כמו מגנט לילדים של אבו קסיס והוא צריך לרחצת עליו ? אמר האיכג'יכר להודות לרובן שעוד הצליח להציל קצת, וכדאי. שהוא יבוא בעצמו לראות את המקום ויראה שכל מילה שרובן אומר לו, היא נכונה. רובן לא שמע, מה כדיוק היא ענתה לבעל . יורם שלה, אכל ממה שהוא שמע זה הספיק לו בשביל להבין שבסוף יצא מזה עסק הבן של מורים לא ענה תכף. הוא שמע וגירד את הראש ואמר שהוא לא יודע והוא לא יכול לעשות דבר כזה לאבא שלו בלי לשאול אותו .- אבא שלך . כשיתפגר ממילא לא ידע מזה . אז . מה איכפת לך ? ופעם אחת מה יש לשאול הרבה שאלות ? אמר רובן' הרי מ וריס שוכב עכשיו בבית-חולים . לפחות. תתן לי לכהל את העסק כמו שצריך וזהר . והוא כבר כמעט קפוט . שיהיה בריא ושאלוהים ישמור עליו, אבל בכל זאת, ויותר מאשד במקום אחד, אז הסוף של . העניין היה שררכן כמעט קנה הגיעשפט של מורים. כמעט, כי כרגע המחלה הזאת , האראק. תפסה אותו חזק חזק . אפשר לסגור את העסק וכל מה שהרופאים עושים. זה דק בשביל. שיוכלו שהגברת גפרור. התחילה לכהל את העסק זה נהיה קשה. היא חייכה אליו והיא להגיד, שהם עושים משהו ואלוהים כבד שם את הפלומבה שלו . צחקה אליו והיא אמרה לו - תרשה לי לקרוא לך רובי. והיא קראה לו רובי ושרב נגעה בו ביד . היא זה מה שרובן אמר לו והתנצל וביקש סליחה ואמר שהוא, באמת. מאחל ןלאדו הסכימה למכור, אבל היא רצתה הרכה כסף. כי זה שררה כל גך;ש ואפילו .יותר אינג'ינר, שהבל עם אבא שלו יהיה בסדר, אבל אם מדברים מלב אל לב ... היא רצתה הרבה הרכה כסף . הרבה יותר כסף ממה שהוא חשב לשלם וממה הבן של מורים המשיך לשתוק ולא ענה ורובן כבר חשב, שסתם בא, ושסתם שהגישעפט של מורים היה שררה, אבל היא הביכה שרובן לא בא סתם נשכיל איזה בחלים שולחן בחדר מדריגרת, לא כשביל זה הוא בא. והיא תכף ומיד כיקר אצל מורים בבית החולים ושאל אותו איפה הבן שלו גר בשביל שיוכל הריחה שיש לו תכניות אחרות ומחשבות אחרות . היא לא בדיוק כיחשה שרוכן להביא לו את הדואר ואת החשבונות-עיריה שמגיעים לפעמים. רוכן הרגיש. התכוון להוציא החוצה את השולחנות של מורים ולעשרת משם מעבר לקרמה שהוא הולך להפסיד את כל ווקאצ'קאוואל . אבל אף פעם אסור להגיד כגמר לפכי השכיח שזה עכשו הדירה שלו אחדי שההררים שלו מתר ושיעשה שם את החכרת שמשהו באמת כגמר. הכי גדולה כשוק לבגדי כשים. מין סטייל אלגכט כזה שאין עוד בשוק. אז מה ? רוכן ככר רצה לקום וללכת אבל אז הוא פתאום דאה את הגברת של היא לא ידעה כדיוק את התכנית של רוכן אכל היא הביכה שיש תכנית. הסוף הכן. שכל הזמן ניגבה ורחצה כלים כמטבח. ורובן היה בטוח. שהיא לא םסת כגמר בזה שהם כמעט כמעט חתמו על זיכרון דבירם ואז הכל הלך פייפן. ןרוב מכגבת ורוחצת. כי הרי מתי שכככס פנימה הוא הצ r במטבח. כמו שתמיד הוא מצ r ומצלם כעיניים שלו את הכל . כי אף פעם אי אפשר לדעת מכל םהזרעי יצא וחזר כמה פעמים וככל פעם שהוא יצא. הוא חזר אר כגלל . שהיא קראה לו לחזור אר, שהוא חזר כי כככסה לו עדר מחשכה . הסוף היה שהוא הסכים לכל שיש לגבר כשהוא משפיך פנימה. כדיוק מאיזה זרע יצא המשיח ולכן צריך מה שהיא רצתה וגם לשלם לה את הכל במזומן . את כל הכסף שאפילו את להמשיך ולהמשיך כי ככר מזמן אמרו החכמים אל תשפוך סתם. תמיד תחשוב הרבע של זה, העסק של מרריס לא שררה, אבל כשהוא כבר הוציא את . הומי- שמזה עוד יצא לך משהו, בכל אופן מתי שרוכן כככס לבית של האיכג'יכר הוא קדימה והסכים על אחד עשרה אלף וחמש מאות וששים לירות רכל הוצאות ראה את המטבח רשם · לב. שהבל כקי וככלל הבית של האיכג'יכר היה כזה טיפ טרפ ומסודר ופתאום מתי, שישב עם האינג'יכר. האישה כככסה למטבח הוהתחיל ההעברה ושכר עורכי דין ומיסי עיריה והכל' ואת כל הכסף הוא הסכים לתת להם תוך חודשיים כי הם צריכים לרהט את הסלון ויש להם אולי מח · שבה לנסוע לפכות את הנח. - אז למה היא פותחת את הנח ? זאת חיתה השאלה הראשונה שרוכן סימן לאמריקה. לעצמו ועד שהוא הספיק להגיד כמה מלים. לאינג'ינר, הוא חשב על תשובה. אבל אז היא אמדה~ שיחכה רגע כי. מייד היא חוזרת וכשהיא חזרה אחרי רבע שאם המטבח כקי והכל בכית של האיכג'יכר היה כקי כמו בית מרקחת וצריך לשבת על כיילרנים שהיו על הכורסא בסלון ואפילו לו כשהוא כככס , האיכג'ינר שעה, השערות שלה היו מסודרות והיא חייכה אליו והוא הבין שמה שהיה קדום - סליחה, סליחה וניקה טוב טוב בעיניים שלה יש עכשר גס כגרף שלה וכשהיא לחצה את היד שלו היא החזיקה סימן על הרגליים שינקה טוב טוב ורובן אמר ארתה חזק. חזק ואמרה שנעים מארד לעשרת איתר עסק. ואז כשכלום ישבר את הרגליים וזהר . לרשום ולחתום ורוכן הלך להוציא את השקית ניילון עם הכמה דולרים שהביא אז מה? היא עומדת שם והיא אישה חה כזאת כמו · גפרור וגם מכוערת והכל אצלה טיפ כשביל הומי-קדימה, היא פתאום הסתכלה עליו ודרבן הרגיש שמשהר, צרה 43 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 גדולה הולכת להיות. ובאמת חיתה צרה גדולה, היא צחקה צחוק מוזר 1 גברה לה פרצוף נחמד ורובן היה משתמש בה לפעמים . כזה, והחזיקה רגע אחד ארוך את היד של רובן והיא אמרה שבאה לה לראש הקיצור , רובן הסתכל מסביב בחדר של המשוגעות , אולי הוא ימצא איזה ז ' ררכל איזה מחשבה וכדאי שהם ידחו את החתימת-חרזה כי היא רוצה לראות מקרובלקרוא . אבל לא היה שם כלום , אפילו מלה אחת . לא שהוא . רובן . קורא הרבה. במה מדובר והיא כבר מחר בבקר תברא לבקר שם ולראות בעיניים שלה את אבל פה רשם הוא מסתכל בעיתון בשביל שיהיה לו מה להגי ד מתי שמדבריםהגיעשפט . בשוק , פוליטיקה . רובן ניסה להגיד לה שחבל על הזמן ראם היא מתחילה ככה, אז חרא מתחרט על פה בבית משרגעי ם, אפילו אות אחת לא חיתה . כלרם . ואפילו תמרנה אחת לא כל העסק כי הוא יכול כמר כלרם לעשרת עסק עם מישהו אחר ." ושככה לאחיתה . כלרם . והקירות היו ריקים. ובכלל כמעט לא היה כלרם בחדר והיה טשק מתנהגים, וחרא כבר בזבז כל כך הרבה זמן והיה נדמה לו שהם כבר סגרו על כזה, שרק היריקות של היורקת הפריעו רכל הזמן המבטים בעיניי ם לש העסק . המשוגעות ואיזה הרגשה שחיתה לרובן. שהיא פוחדת, שערד מעט יקרה רמשה - חרא צודק. דלינקה . אמר הבעל, הירדם . ומצץ את הפייפ רעשה הרבה ןעש ושערד מעט מישהו ייכנס לחדר ואז יהיה איזה קטסטרופה . בשביל להראות שהוא אומר דברים חשובים. אחר כך הם יצאו רגע אל המטבחובאמת . פתאום מישהו נכנס לחדר . זאת חיתה הרוזנת . הדודה של רובן . - בשביל לדבר, ביבנו, ורובן הקשיב מאחורי הדלת שבהתחלה הוא לא הכיר ארתה. - אל תקשקש. מרטקה ותן לי לכהל את העניין. הבחור הזה לא בא סתם לקנות דרכן בככיסה לחדר מדריגרת , חרא בא בשביל משהר אחר . הרוזנת ככנסה לחדר . וכשיצאו החוצה היא אמרה לרובן את הקול שלה שמער ערד במסדרון רזה היה הקול של דודה ארלגה . קול צרוד , - תשמע, ורבן. מחר, בשבע בברקו אני ליד העסק. ניפגש שם וכדבר , אל עבה, כמעט כמר קול של גבר אבל כשהיא חיתה אומרת, למשל-תזרזו . אז את תדאג, אנחנו לא כמכור לאף אחד כי אתה מוצא חן בעיני, אל תדאג. הסוף של המלה , היא חיתה אומרת בקול דק מארד רזה היה נשמע כמר תזרז "אר "אר ""אר , תלכו מפה . היה נשמע . כמר תלכו מפה "אר ."אר "" ואז היא אבל רובן דאג , ולא היה יכול לישרן כל הלילה. גם בגלל המחשבות שרצו לו חיתה ערלה עם הקול למעלה למעלה עד שבסוף זה היה כמר איזה זמרת אופרה בראש על התכנית הגדולה שלו רגם בגלל העיניים . של דלינקה שכל הזמן חשב שררכן אף פעם לא אהב לשמוע, אבל זה כבר לא היה קול של גבר רזה היה עליה . אבל הסיפור של דליכקה ואיך. שהיא כחייתה שותפה שלו. בכלבו-שרק הקול של דודה שלו . החדש שחרא פתח רמה שקהר לה עם רובן זה שייך למקרם אחר . רובן לא ידע בדיוק איך היה תיכנס. בפעם האחרונה שראה את הרוזנת , זה היה לפני שבע רחצי שנים . כשאבא ראמא ערד היו בחיים . בערב פסח , בליל הסדר בינתיים. ורבן היה עסוק בתכניות הגדולות של הכלבו-שוק שהוא יעשה מעל בדיוק. מתי שכל המשפחה ישבה לאכול ורובן היה צריך להגיד את כל החדר מדריגרת . לש מרריס. והוא ידע שאפשר בקלות לקבל הלוואה בשביל העסק הקושיות, הוא היה כבר בן אחת עשרה רחצי בערך . אבל בכל זאת היה הכי קטן הזה, אבל רובן לא רצה הלוואה, הוא חשב שסוף-סוף הגיע הזמן למצוא את במשפחה וכבר מזמן לא רצה להגיד את הקושיות ולא לעשרת את השטויות הכסף הגדול שלו, שהוא אצל הדודה שלו, הרוזנת . ובגלל זה הוא בא לבקר שאבא שלו ביקש ממכר , אבל בכל זאת הוא היה מוכרח והוא עמד שם ורצה ארתה בבית-חולים . להגיד ואז פתאום היו דפיקות חזקות על הדלת. ואפילו שהוא אף פעם לא הוא לא היה בטוח שהיא תכיר אותר ' אבל הוא היה בטוח שמתי שהוא יזכיר לה האמין שיש דבר כזה, אליהו הנביא רכל השטויות שלו , בכל זאת הוא נבהל שהוא רובן ציגלר הבן של מכשקה אח שלה ושל דבררה. היא תזכו, כי כמה לרגע, אבל זאת חיתה הדודה, הרוזנת . שפתאום נכנס לה בז'יק לראש , שהאנשים שהיא משרגעת, יש דבירם שלא שוכחים. אי אפשר לשכוח אח , זה לא ! אבל מהבנק פונק ארבד צלרמאייר משוויץ. בטח חושבים. עכשיו , שהיא מתה ואין רובן לא היה מבין גדול במשוגעים ובמחשבה שכיח חשב שאולי כן . אפשר רוזנת פרן-קכרפ והם לקחו את כל המיליונים שלה , והם עושים עכשיו חגיגה לשכוח אפילו אח . מי יודע ". גדולה ואף אחד מהמשפחה לא יראה כבר את כל המיליונים האלה רזה הרבה אבל מה ? בינתיים ורבן עומד בחדר עם המשוגעות ולא יודע מה לעשרת . כמה הרבה מיליונים . רכל מיני דברים ששרים כסף והכל נמצא בחדר מיוחד במרתף קבצ'ים בצ'רפצ'יק, עושים. לפעמים הרבה כחת רגם מזיזים קצת את המחשבה של הבנק פונק ארבד צלומאייר . יש שם כל מיני תמונות ותכשיטים של אם היא כעצרת , היה אומר לו ליבליך הזקן מהקיוסק. אבל פה לפכי הגברות המשפחה של הרוזן פרן קנרפ . הכל יש שם וחבל שזה יפרל בידיים של הגויים האלה? אח" . רובן התבייש . אז מחכים. טוב . כמה זמן מחכים? כמה שצריך. הנולדות האלה ולא ילך לידיים של המשפחה . נר ""? רובן החליט שהפעם הוא לא עחב את המקום בלי לראות את הדודה שלו . אז היא בכתה וצעקה אבל בזה נגמר הליל-סדר , ורובן לא היה צריך להגיד את הוא ישב על המיטה הריקה, שהשמיעה כל מיני קולות של חריקה, שהפחידו הקושיות והוא סימן לעצמו בראש . שאפילו שכל הסיפורים של הרוזנת הדודה אותר, כי בחדר היה שקט . חץו מהיריקות של המשוגעת היו שתי האחרותשלו , הם דיבורים של משרגעת ולא צריך לעשרת מזה עניין גדול , בכל זאת צריך שקטות . אחת ישבה רכל הזמן סובבה את הראש ימינה ושמאלה כמר קפיץ של לשם לב שהיא אומרת שמרת של ציירים אמיתיים-רמברכדט שצייר את הציור של שערן שפעם ורבן ראה שכפירק עשרן והקפץי הסתובב ימינה ושמאלה . ימינה מועצת העיריה . שאחר כך רובן מצא בתרך האנציקלופדיה והיא אמרה שבחדר ושמאלה. ולא הפסיק רגם לא עשה רעש. זאת חיתה ורזה קפץי . ככה הוא קרא המיוחד הזה יש גם ציורים של ורן-גרך ושל ארטרילר , משרגע אחד , צרפתי שחי לה אצלו בלב ושאל את עצמו איך היא אוכלת מתי שהיא רעבה , הרי האוכל עף פעם רעוד כל מיני שמרת שררכן סימן לעצמו וכבר לא זכר אותם . אבל מה לה לכל הצדדים. אז אולי פשוט עצורים את הקפיץ ודוחפים ארכל לתוך הפה שבטוח זה, שכל שם שהרוזנת הזכירה, ושרובן הלך לדבר עליו אחר כך עם וזהו? מנחם הבליכדער. הכל היה שמרת של אנשים אמיתיים . השכיח, חץו מהיורקת, כשמה כל הזמן עמוק וכאנחה , כשמה עמוק וכאנחה וחיתהכר . אז מאיפה היא יודעת את כל השמות האלה ? מפוחדת מארד, היה לה מבט , בעיקר מתי שסירקה את השערות שלה , שערד רגע על זה אמר לו מכחם הבלינדער , שזה משהר, שגם הוא לא כל כך מבין . מישהו יכנס ואז יקהר אסרן גדול. היא כל הזמן נאנחה וכשמה ואחרי כמה לא חשוב . כשימות חיתה לוקחת ראי מהשידה הקטנה שעמדה על ידה וחיתה מסתכלת טוב זאת חיתה פעם אחרונה שררכן ראה את הרוזנת וזה היה לפני שבע רחצי שנים . טוב. אם היא נראית בסדר ואף פעם היא לא חיתה מרוצה מאיך שהיא נראית , כי אז ערד היה ילד והיום הוא כבר לא ." ואז הוא חשב שהוא פעם יהיה רופא אר תכף חיתה נאנחת שוב ומסתכלת לצדדים בפחד ' שאולי ערד רגע מישהו ייכנס עררך דין . כי זה מה שאמא שלו רצתה שיהיה והיום הוא כבר יודע שהוא לא ואז יקהר איזה אסרן גדול .. יהיה . לפעמים, היה נדמה לרובן. שהיא מסתכלת עליו וכאילו פוחדת ממכר, אבל היא נר ." החיים, זה לא מה שחושבים שהם ולא איך שחושבים שהם ותמיד יש לא ראתה אותו , היא הסתכלה עליו כאילו הוא כמו המיטה ורובן חשב שזאתהפתעות , אבל כמר שמנחם הבלינדער היה אומר אולי הפעם הראשונה שמסתכלים עליו, ככה בלי לראות אותו בכלל ואז גם - יותר טוב שאתה מפתיע את החיים ומראה להם מאשר הם יפתיעו ארתך הפחד שהיה לו נעלם . ויראו לך . רובן הכיר את הרוזנת לפי הקול שלה , אבל כשהיא ככנסה זאת חיתה הפתעהזהו . מה עושים עכשיו ? ממשיכים לחכות . גדולה, זאת חיתה פעם ראשונה שהוא ראה את הרוזנת, שהיא באמת רוזנת ואף רובן חשב שהיה צריך להביא איתר את התכניות שעשה אצל המהנדס בשביל פעם קודם הוא לא ראה ארתה ככה , ואז רובן אמר לעצמו שלפעמים צריך להיותהכלבו-שרק . חץו מדליה שתפסה תכף ומיד, בבוקר כשבאה לבקר, מה שהוא בבית משרגעים בשביל להיות מה שאתה . רוצה לעשרת שם, חץו ממנה ידע רק הפקח של הע'יריה אבררסקין. שאותר היה, היא חיתה באמת רוזנת וכולם אמרר לה, הרוזנת, והיא הסתובבה כמר רוזנת ולא כמובן צריך למרוח בכמה שמירים, פה וכמה שמירים שם, בשביל שלא יספר היה שרם ספק שזאת היא , קדום השתי כרצות שהיו לה בשערות על הכתר לאף אחד כלרם ולא יגיד כלום נגד, בעייר.ה, כי הם עושים עניך גם איפה שאין מהזכוכיות הנוצצות , כמר יהלומים קטנים , כתר בחצי עיגול , שמכסה רק מקידמה בכלל עניין . רשתי נוצרת מעליו , קצת מאחורי האוזן רעל השערות לשה שהיו מסודרות אבל עם אברוסקין. בחך השם, רובן יער איך להסתדר . למעלה למעלה כמר איזה חלה של שבת, עם צמה , חבל בתרך חבל רעל הכל פעם בשבעו הוא היה מסדר לו את החדר במלון פנורמה באופן סודי ביותר והוא היה שפוך איזה גרגרים נרצצים שנתנו לה צררה של עוגה יפה וזה לא היה היה שולח לשם את הזונה הילדה, ז'נט, שחיתה קוראת לעצמה נילי, לא לפניהכל. " ' ששלח אותה לרופא הקבעו והפרטי שלו, דוקטור עמיחי כ. שרובן קרא לו בלב ,. המרן מחרוזות של פניני~:ב וזהב על הצוואר שלה, ששם ראו כמעט את כל דוקטור א-מחאייע, והוא היה טחן לז ' נט תעדוה, שהיא לא חולה חס וחלילה. הציצקעס שלה, שהיו גדולים מארד והם כמעט נשפכו החוצה רגם זה עדו לא הזונה נליי. חיתה זונה מיוחדת מאוד, עושה תפקידים מיוחדים ולא מסתובבת היה הכל." סתם ב mרב m כמר . כל הזונות. אפשר היה לסמוך עליה. היא ורובן הכירו ערד על הפנים שלה היו כל מיני צבעים , בעיקר כחול וירוק וסגול, מעורבבים יחד ממתי שהיו לידים קטנים' הם היו גרים בית על יד בית ובתור ילדים היו רזה היה נראה כאילו , שלא רואים את הערר שלה, ורובן שאל את עצמו , כמה משחקים יבחד הויו חבירם וכשהיו ילדים קטנים ז'נט, חיתה אומרת, שהיא עדו שעות היא עומדת וצובעת את עצמה כל יום ? תתחתן עם רובן וכדאי לו להיות איחה, כי כל מה שהיא למדה מאבא שלה , אבל אחר-כך הסתבר לו שזה פעם אחת בהרבה זמן והיא שרכבת בלילה עם החורג ומאמא לשה. את הכל היא תלמד אותז וכדאי לו. . קאקעמאייקה כזאת , שלא מקלקלת את האיפור ואת הפרזיורה שלה , הרוזנת אבל בי N יים עבר הרבה זמן רז'נט נחיתה נילי והיא עדיין נראתה כמר ילדה והיה צריכה לשמור על פאסרן ועל איך שהיא נראית וזה היה דרקא יפה . 44 עתרן 77 י גל' 84-85 מתוך כל הצבעים שעל הפנים שלה, דובן דאה את העיניים של דודה שלו וזאת חיתה פעם ראשונה שהוא דאה איך העיניים שלה צריכות להיות וזה היה מאוד מיוחד. עיניים שחורות ענקיות כאלה שדק כמו שרוזנת לבושה והולכת, דק ככה, הן יוצאות יפה ודובן חשב לעצמו שאם כל הצרדה שלה חיתה פעם כמו העיניים הגדולות והיפות שלה אז בטח שגם הוא היה מתאהב בה ובטח כל הסיפורים שהיא חיתה מספרת היו נכונים . דובן הסתכל על הרוזנת והיא הסתכלה עליו ולא הכירה אותו, אפילו שהוא חייך אליה וניסה להתקרב אליה, היה בדוד לו שהיא לא יודעת שזה דובן. הבן של מנשקה אחיה, הקרוב משפחה היחיד בכל העולם שנשאר לרוזנת פון-קנופ. היא לא הכירה אותו, אבל זה לא היה נורא, דובן חשב שבטח אחדי שבע שנים, הראש שלה לא כל כך עובד טוב והוא לקח בחשבון שהיא אולי לא תכף תדע מי הוא, אבל היה עוד דבר שנדאה לו משונה והוא תכף סימן את זה לעצמו וחשב שאולי הוא קצת בצדות וזה איך שהרוזנת נראתה בגוף שלה, עם הציצקעס הגדולים. הגוף שלה היה כמו גוף של ציפור והיא חיתה רזה רזה כאילו שהיא לא אכלה כבד חודש ימים והוא חשב שאולי היא חולה והולכת למות ואם היא הולכת למות אז הוא בצדה מאוד גדולה כי כל האוצרות שלה שהם במרתפים של הבנק נשוויץ אולי הם ילכו ודובן לא יוכל להגיע אליהם ולקבל אותם לידיים שלו . רובן חשב כל מיני מחשבות, ואמד לעצמו שהוא צדיך לדבר עם הרופאים אריה סירן שיגידו לו בדיוק מה קודה פה. כי אם צדיך הוא מוכן לקחת אותה לרופא פרטי או להביא קונסיליום או מה שצדיך . כי בשביל הדודה שלו. שגם בשבילו היא אריה סיון היחידה שנשארה אחדי שאמא שלו מתה ואבא שלו שוכב כמו בד מינן באיזה סנטודירם ולא יודע שהוא חי בכלל . אז גם בשבילו הדודה הרוזנת. היא המשפחה היחידה שנשארה . נו." מה עישום אבל בינתיים הוא היה בחדד וניסה להתקרב אליה והיא אמדה פתאום. הרוזנת ו;ה עוי\קם ~~זער iJנrפ1 ז,ו~'ה 1נrרנ;ל? פון-קנופ והושיטה לו את היד שלה שינשק לה וחיכתה. שהוא ישתחווה כמו שמשתחווים לרוזנת. דובן לא רצה יותר מדי להתווכח איחה ולקח את היד שלה. ל f? גי ירכל ,םיגiן זילב i ~ים. :p ~עולם אז ככה." ס~ה דנז r. ז,וכחזז .יו:sלכ: לס~!ןג היד שלה חיתה בתוך כפפה שחודה עם חודים קטנים, שלא דאו אותם בגלל ~~~וית-ננףלים רז'ןt)ל שהכפפה חיתה גדולה והיד חיתה רזה כמו דגל של תרנגולת ולא היה כל כך מה ~ל vןcr-no :ם לqז ז:ול-זז~ב. ל::ז rשר לדאות. ואז הוא נזכר שאמא חיתה אומדת לו תמיד, שכדאי שיאכל טוב טוב כי מי שלא אוכל. בסוף חוטף את השחפת ומי שחול r. כשחפת כבד אין לו וסיכי ~ל סד~יף crר~pו לי ףו m~v נ.נ~~ם זק,~~בוע לי לע,לו n לחוף . לחיות ואז לאט לאט גם מה שהוא אוכל כבד לא מ JJ יע עליו · . זהו . אז אולי היא חולה בשחפת. אבל באץר ישראל כבד מזמן אין לטלה את המציאות \,?לטלה עזה, ואילו כתיבתם לקורא העברי . אף על פי כן, סופרים יהודיים אבמריקה בעברית קפואה ואגז,נית. בעיית ההפרדה ביו הספרות לא זכו להפוך לתחום לגיטימי למחקר ולעיון, ולו אף העברית לספרות ישראל בלעז לא עלתה על הפרק, אלא מחקר משווה . מחקר ועיון כאלה היו מגלים כמה וכמה עם תחיית השפה העברית והתחייה הלאומית בכלל . נקודות זיקה לספרות העברית, שנכתבה במקביל, אך זיוה שמיר המחלוקת ביו מחייבי העברית לבין חסידי היידיש י גם סממנים מייחדים לא מעטים, האופייניים לספרות ומאוחר יותר ייריב הלשונותיי י הביאו להקצנת ע.מדות היהודית-האמריקאית ולא לספרות העברית. למשל, הופכת אותם באופן אוטומאטי חלק מייספרות ולחידוד יחסים מצד המחנות השונים, ובלהט ה " עשייה במשך שנים רבות לא זכינו בספרות העברית לתיאור ישראליי ? ומה באשר לאותם סופרים, מבני אומות- והתחייה נעשו גם פעולות של הרס וסתירה . הקיצוניות מלא וחי של האם היהודית הטיפוסית, שהיא דמות העולם, שהיטיבו לתארהביאה, את החיים היהודיים מסופרים למשל, למחיקתם של סופרים, שלא כתבו דומינאנטית (תרתי-משמ)ע בספרות היהודית-האמ- רבים בני דת-משה <יוסף רתו בייאיוביי, למש)ל? ומה עברית, מתולדות ספרותנו . סופרים, שעל-פי רקעם ריקאית . הספרות העברית מלאה דמויות של אבות, גורלם של סופרים, . שאינם יהודיים, והסתפחו אל ומזגם טבעי היה שיכתבם בשתי הלשונות, נתבעו מכל גוני קשת הטיפוסים, בלא ~ם יהודיה עסיסית הספרות העברית (אנטןו שמאס, למש)ל? הקשיים להחליט ייהלנו או לצ l'י(ויי . אחת לתיאבון . בשנים האחרונות, אולי בהשראת - שבהדגרה ובתיחום אינם ןורכtיח ופגם, לדעתי, כי אם היחידי שג;לה תבונה וחוש של פרספקטיבה הספרות היהודית-אמריקאית, עוצבה גם דמותה של דווקא ערובה לענייו ולמורכבות. גם על שאלת "מיהו היסטורית , באותם הימים סוערים, היה ח"נ ביאליק, האם היהודייה בספרות העברית . פרשן פרוידיאני- יהודי?" טרם הצליחו לענות . הפרובלמטיקה הקשה שהועיד גם לספרות ישראל בלעז - ולא רק לספרות יוגניאני היה בוודאי מוצא הסברים מעניינים והסבוכה של חיינו' מבית ומחוץ' שהיא אבן-נגף בחיי העברית - מקום בתכנית הייכינוסיי שלו . את לאנומאליה כזו . היומיום ובחיים הפוליטיים, הופכת לייאבן החכמיםיי הוצאתם של סופרי לעז אל ז,נחוץ למחנה, ראה כצעד בעיית התיחום וההגדרה בספרותנו היא בעיית קשה כשמדובר בספרות ובאמנות : לאבן בעלת סגולות פזיז ובלתי-שקול ; ואילו את שמירתם של סופרים אלה וסבוכה, ויש לה לעולם חריגים ויוצאי-דופן למיניהם . מיוחדות, ההופכת בלהטיה את הרגיל למופלא .• כנכס מנכסיה של האומה, ראה כגילוי של ייפדיון מה באשר לאותם סופרים יהודיים, שעולמם נטול שבוייםיי . זיקה אל מורשתם ומסורתם ? האם שייכותם הלאומית זיוה שמיר מחזו השירה ·-· מראות וספיחים מרואת רקע: התבוננות, פעימה, מקצב מתמי,ד אות הנפש, חיוניות הלמה : זרם קיומי הפונה אל היקום •, פעיל m: השירה -- כמקביל לפעולה המידית, המופיע רגע לפני הפעלתנות ומעגל את סופה כוונות: להסתיר את פני הסמלים על-מנת לגלותם עד תום פלישה: אל תוך האיזור המרוחק ביותר ביבשת הצליל תלודה : התגלמות, התגשמות השירה : שקר מכוון הסותר ומאמת את האמת -·-J . ~ המוגבלת בעת ובעונה אחת הדרן אל הממשות : בשירה כמו בשלכת -- העלה זרובבל גלעד המובס כה מהותי כמו הץע עצמו לובן השלויים : מרגוע המבשר את סערת השורה זרובבל גלעד הדוהרת נתיובת: בכל שניה דלה - הרפתקה החלטית לסעודה, כדי לגדוש את אנות האפלה שבפינת מדבר האור השטוח וקמוניצקיה : להבין את הבלתי-מובן לאחר קריעת \'nnיה ההבנה המושלמת סימני פיסקו: לעיתים, פסיק . הבא בעתו מושיע WOתי'לנn'wפרt'fוי: מהחלקה לתהום . אך מיהו המשתמט ממט? ניגדוים: השיר הארוך המניף את נס השיממון, ומגנד עודד סבררליק "'וחיר :קזנ~ " זס tחר - הבזק חותך אח,ד החג מעל אמירי האילנות ו~עו יז .p~~9 ם. שתיקה : לריכוז כוחות בפני קירבת ההתפרצות אסיפת הסופות בשיר התם ~9 ג;ו. ~~w ידם :פו · השלווה השיר נפתח בחלל (אלא עם הוא פושט-יד) ; אזי החלל ,vו,חtרםנוpזס.,..oזוה הדי המחושה : העט בשבי פלוגת האצבעות, מוכן מתמלא נשיר ומזומן לפריצה מעבר לגמלות הניר הבתול .. גדודי נ~בים חידוד החושים - זיונק ומטרה וז: Q ים ~זק :p~םכ1ניזt ס,א~~ם המחכים להוראה היות והמיתולוגיות נשחקו רובם ככולם, השירה ,הוtלזiכ..ttזי~.ק . וז _p.ם~ השראה: זער מטצות ליל נדודים · נפשך ממציאה מיתולוגיה חדשה ע-לפי מידותיה ךpוזסri שו l}tc ת לוווום ~:קסן .. רגע הניץוצ : אניח ונשטת נמל, חרטומה יסדוק את הזמן מתנדנד נערםנ קלפי הזמן המים המאובנים הן רבשרוש והן בזעקה, השיר מוצא את אי-המבטחים שו:ק~ גזה ~r..ז· ~ו,יןזסת הפתשט m: פרשים דוהרים אל ותך הגיון, מלה רומסת רדיפה אחרי הצליל הרודף את הצליל הגנאל נמירדף בויt"תןjק:~ הת," •רוגםי .. כחוד טהחני עם יבוש מי הנהר, השיר יופיע בזרקור הואדי ואר : עור השחיכה בנשף האותיות השיר השקעה לטווח ארוך i לטווח הקצר אינו מחנם וןיםף, זחםיךו. לשמ m: ההפתעלות והרציו כחגיגת כלולתם ואינו מוחל ואף לא גורם לשינוי כלשהו אלא נשל עצם rQ:P מד 'TQ .ם~ס°' נופחותו יפסיחם כשהשיטה מתמוגגת, פורץ השיר המדע שהוא היום במשבר מבקש לגבור עליו כרדיפה ונוח ס'ה לי:זנ :pן;ו:זני מוסקית הצוקים, דומיית הרוחות אחרי תשובות . השירה צוללת בתוך מערבולת המשכר Q;:זדי Q;:זוי כפו-למשמעות - דיוק השיר ע-למנת למצוא את השאלות • גוף פרה לצד גוף קשוח : הזדווגות ההיטבים :p~ן\~ יהיt הו השורה השירית - חיפוש המפחש את החיפוש עדוד סברדליק יז:זcז סזויר? 57 גל' עשור, ינואר-פברראר 1987 ו ו •- י=ו i י ר~ח קל יניע גל לאט . גיצים ניצים עבים רבים מעט. הגל יידל, ירד יעל קצף שצף מג גפ . הים רוגע היום שוקע ניגר פז, ניצוץ עף כוכב צף ניגלה רז. רז הנשף במחשכי q רז הים במעמקים. בים הכחול ברקיע התכול הנה פה שיר על~ם של והנה שם יריע כוכב דדו-בן-גוריון יחדש שני , שלישי עוד מעט ב 1- ביוני 1926, בזמן נסיעה אבביה מצרפת ארצה, והים זרוע החתיל ןב-גוריון לרשום ביומן-כיס שלו נוסחים כוכבים רבים של שיר, והמשיך בכן דע ה-ו ביוני . אז הגיע, אין-סוף כרנאה, לונסח הסופי. ובשמיים הכוכבים אבותו מסע, בצרתפ, קנה בן-גוריון כמה ספרי a נשקפים ~ שירה, ביו השאר : שירי פרישמן, נוזליו, סהומרופ ודנהט . n :~ו: יומךהכיס מצוי אברכיון המכון למורשת בן-גוריון כוכב בודד p>. במדרשת "שדה-בוקריי . אורי שותת יומן-כיס זה נפרד מיומנו הרגיל , וכנראה נועד עודד דעוד ~ עלניינים אשייים יותר . אדם .רותת השיר אינו מונדק .f: ןב-גוריון היה כןב 40 בעת כתיבת שירו. • פ 6~ ח ,... 51 עתרן 77 י גל' 84-85 רב-שיח, לרגל יום הולדת; חמאה של דוד בן-גוירון ; בהשתתפות יצחק בן-אהרן, מאיר בראלי, ישראל קולת ; ה .נ · חה . יוסף גורני "להפוך ממעמד עובר לעם עובר זה ייעור הלאומי של מעמד הפועלים" . ר.ב.ג יוסף גורני : התכנסנו לדון בהשקפתו של בן-גוריון . לאחרונה, לציון 100 שנות הולדתו של ד .ב .ג ., אנחנו משופעים בעריונות, בשיחות ובכתבות עליו, אבל דומני . שלהוציא שיחה אחת מן הרבות שפורסמו' לא הוקדשה תשומת-לב להשקפתו החברתית ' של האיש . יש לכך סיבות רבות שלא נדון בהם כאן . מה שראוי על-כל · פנים שנזכיר לע~מנו וגם לקוראי העיתון כי בערך כמחצית מחייו הציבורים של ד . ב.ג עברו עליו בתחום תנועת-הפועלים -מ 1906- עד 1933, כלומר 23 שנים המקיפות את עיקר פעילותו הציבורית בנושא זה. ואכן החבורה שנתכנסה כאן כוללת אנשים שעבדו עם בן-גוריון בשלבים שונים של חייו. יושב איתנו יצחק בן-אהוון שליווה אותו ' כשותף וכיריב מראשית שנות ה 30-. מאיר בראלי שהיה שותפו לדדך בחלק האחרון של חייו הציבוריים. בתקופת רפ"י, ישראל קולת ואנוכי, שניתן לומר שאנו מלווים או ri ו ' כחוקירם. אם אנו יוצאים מההנחה שכמחצית מח'יו של ד.ב . ג עברו בתחום תנועת-הפועלים. כאחד ממנהיגיה, וזאת גם בתקופה אותה אנו מכנים התקופה הפורמטיבית בתנועת הפועלים - של הנחת היסודות למפלגות הפועלים שמן העליה השכיח, "פועלי:..ציון", ה"פועל הצעיר" וכר' .. זאת התקופה בה נוסדה ההסתדרות, שבן-גוריון אמנם לא היה באץר בעת יסודה, אבל אחד-כך. בשובו לאץר מלונדון. הפך להיות מזכירה. זו התקופה של בנין משק-העובדים על כל הלבטים שנתלוו לו. התקופה בה רבד ד.ב.ג. בשם הפועלים וכיסה לעצב את השקפת עולמה של תנועת-הפועלים .' בתקופה זו, אפשר לרבד על ד.ב.ג. כעל סוציאליסט. השאלה היא לאיזה מין סוציאליזם אפשר לשייך אותו? ! האם הוא מדכסיט, דפודמיסט, בולשביק אר סוציאל-דמוקרט ?! הייתי מוסיף לכך עוד שאלה עד כמה הושפע הסוציאליזם של ד.ב.ג באותה תקופה ממחשבת העליה השכיח ? גוריון כסוציאליסט איןח מין · בן t סוציאליסט? אהרון · ציחק בן : ד.ב.ג על-פי מיטב זכררכי לא הגדיד את עצמו מעולם כסוציאליסט, כפי שלא הגדיר את עצמו כ"צירכיסט". היו מונחים שהוא לא השתמש בהם אבל זה לא אומר שאנחנו לא רשאים להגדיר אותר כסוציאליסט. לפחות לגבי פרק מסריים ומוגדר של חייו. באותה עת היה קשור למפלגות בעלות מצעים של מלחמת-מעמדות. וניתוחים מרכסיסטיים. הוא לא רצה להיחשב למרכסיסט אבל בכל-זאת ראה את עצמו כלוחם סצויאליסטי. דריקלי. הניסיון לתרגם את המרכסיזם לשפת המציאות היהודית לא העסיק אותו תאורטית. הוא היה אומן הפראקסיס. בתיאוירות עסקו אחירם -בלו . סירקין . טבנקין . גל' עשור. ינואר-פברואר 1987 - קפלנסקי ועוד. לא הוא. אלא שהדבר החשוב בעיני לגביו הוא דווקא פיתוח וביסוס הקונספציה הקונסטרוקטיבית הבונה והלוחמת של הציונות הסוציאליסטית. מכירון שהמאבק במציאות היהודית של ראשית המאה הזאת התמקד בפירוש בהגשמה הסוציאליסטית. הבעיה שהפרידה בין המחנות חיתה בעיית המעבר לעבודה, הפרודוקטיביזציה של העם. המושג העליון היח - ה"פועל", וכמובן יצירת מעמד-פועלים. בעל הכרת שליחות . מושג זה של תנועת-הפועלים ומעמד-הפועלים היה גרעינה של האידאה הציונית הסוציאליסטית, ולא היה כבן-גוריון נושא הדגל הזה. באותה עת ההגדרה של פועל בעלת משמעות עמוקה יותר מאשר של סוציאליסט. זכותו הגדולה ביותר של ד.ב.ג. בעיני (מכל האחרות שאינן מוטלות בספק) שהיה אחד ממניחי היסוד, אם גם לא היחיד, שייצג יחד עם חבורה שלמה את הפועלים, את היחפנים. את מיואשים. שבאר הנה. הוא גיבש אותם ולש אותם למעמד נושא ייעוד, בעל כוח-הכערה, וחלץו של מהפכה לאומית. בהמשך . ניסח את יסודות חברת-העובדים. דבר שנשכח על- ידי הביוגראפים. מקובל ליחס את יצירת חברת- העובדים לבלו ולרמז. אבל ד.ב.ג היה הראשון. על- פי מיטב זכרוני שהירצח את הרצאת היסוד שלה ב"ועידה השנייה". איני יודע אם הוא התחרט על זה אי-פעם. אבל בררו שזו אחת התחנות החשוכות כעיצוב דרכו כבונה וכמנהגי ההסתדרות. הוא התבשם מהבשורה הגדולה שבאה ממהפכת אוקטובר כרוסיה' עוד כטרם נתגלה פרצופה בתחום הציוני והיהודי . עברו שנים רבות עד שהנגע הזה נחשף . הביקור שלו ברוסיה התקיים כ 1923-, משם הביא את הפאתוס של המהפכה, אותו ישקע באוטופיה של כנין תנועת-העבדוה באץר . כקומונה כללית לש פועלי-ישראל . מאוטופיה וחזרן אלה צמחה מציאות כגלל דבקותו של ד.ב.ג רבני-דורו בהגשמה האיישת. לא היה זה חזון מופשט שהטביע את חותמו על תנועת-הפועלים ועל תרומתה המכערת להגשמת הציונות. כך שהתשובה לשאלה שנשאלה, חהלטית מבחינתי - ד.כ.ג היה סוציאליסט-ציוני הצמדו להגשמה של "כאן ועכשיו". וודאי שאי-אפשר בשום-אופן לשץב אותו כמשבצת לש סוציאל- דמוקרט, וודאי שלא ניתן לזהותו עם הזרמים הסוציאליסטים. הוא ראה את עצמו כזרם ייחודי ועצמאי. כנושא ההגשמה הציונית החברתית והמדינית. ללא המפעל שלו. לא הייתה תקומה ולא חיתה משמערת לסוציאליזם הישראלי . הסצויאלזים שלנו יכול היה לקום ולקבל משמעות בחיינו חרדות למפעלה של ההסתדרות, ההתיישבות, וחברת העוכרים. שהעניקו לו את כוחו העתיד באומה. כלומר : אלה ייסדו את ההגמוניה הפועלית הכללית כמדינה שעתידה לקרם . 5t רעיון ההתיישבות הקואופרטיבית. תכנית ארפנהיימר. כל המחשבות האלה התגבשו מתוך ' החוויה של העליה הש~ייה. ד.ב.ג הושפע גם י ,"ריעצה-לעוכt"המ ויש כהחלט לשאול עד כמה קיימים כ"ממעמד לעם", גם צלילים הלקוחים ממכר. אלא ' שהעלייה השכיח היא שהייתה החוויה המעצבת לגביו מבחינת תפקידה המרכזי של תנועת-הפועלים בכנין ~חכרה. השאלה הפרובלמטית בשלב זה היא : האם המחשבה של "ממעמד לעם" היוותה מיפנה בהשקפתו של ד.ב.ג ? במועצת ההסתדרות ב 929- ן הוא אמר : "דרכינו הפוליטית היא לא התבדלות מכלל האומה אלא עמידה בראשה בהאבקויותיו. ובמלחמותיו, בכיבושיו וביצירתו . תפקידו ההיסטורי הוא להפוך ממעמד עובד לעם-עובד. זה ייעודו הלאומי של מעמד הפועלים." ובוועידת מפא"י ב 930- ן : "אם יש דרך להגשמת הציונות הריהי בהקמת מעמד-פועלים יהודי גדול . שיבנה את המשק היהודי . יקיים את התרבות העברית וייחווה את האומה החרשה. וכך יצמח כאן מעמד-פועלים אשר ירגיש שהוא מיועד להיות עם עביר." השאלה היא: האם דברים אלה. כמו-גם המעשים. שבאו בעקבותיהם היוו סטיה מהשקפתו היסודית של ד.ב.ג ? לפנינו דמות אינטגרטיבית, יצוקה בברזל של מנחיג נועז ציחק כן-אחרון : קודם הערה כללית לגבי תפיסתי אני את ד.ב.ג לכל אורך חייו . לא ניתן לתלות בו אף שמץ אחד של תיאולוגיה . ורק מעט-מזעיר מן הקביעות והאדיקות האידאולוגית לא בכוונה ולא בדיעבד . הוא היה כמעט מראשית דרכו מדינאי פרגמטי מובהק. -תחרכ,t שווא תהיה לנסות לשבץ את ד.ב.ג. אבל אם מחפשים בכל-זאת איזו משבצת לגישתו, הריהי זו המסמנת הסתייגות מקונספציות אוניברסאליות מופשטות והשלכת עוגן במציאות לאומית נתונה . לא אומר שהוא נמלט מעקרונות כוללים ומחייבים. אולם בעיקרו השתמש בכל תיאוריה לצוני העשה. לגבי שותפיו אפשר לדבר על קו עקבי ואידאולוגי - בלו. טבנקין. בן-צבי. אהרונוב r- אצל כל אלה. הייתה . גישה אינטלקטואלית ישטתית . ואילו אצל ד.ב.ג לא ניתן לגלות תורה לשמה שטובה לכל הזמנים - להוציא העיקרון האחד והעליון בו דבק מנעוריו - ליצר כוח שישא את הגשמת הציונות הסינטטית ואת הגשמתה של המהפכה הלאומית. כוח זה חייב היה להיות מצרייך מידי פעם בסיסמאות שונות לצורך ביסוסים שונים . י .ג.כ. עשה זאת כאיסטרטג וכטקטיקן פוליטי-חכרתי ראשון כמעלה, יש לפנינו דמות אינטגרטיבית יצוקה בנחל . של מנהיג נועז . זה היה עיקר בוחר • רכהז קבע אח מקומו המרכיז כמדיאני כה' הירעיה כהיסטוריה היהודית. וכהיסטוירה של נתועת-הפועלים. בהקשר זה בו אנו דנים וודאי שיש לראותו כמייסד תנועת-הפועלים באץר . כשהגיעה העליה השלישית ארצה חש. למרות האכטיגוכיזם שגילה כגד ראישה ומבטאיה, בדינמיקה העצומה שחיתה טמונה בה. ורתם אותה בז,בלואה לצוני היישוב. כך איפשר את יצירתן של ההסתדרות ושל חברת-העובידם. ובכוחן של אלה זכה במנוע ש::דקפ r אותו לראשות המחכה. אבל ד.ב.ג. לא היה בכאי מיומן. יכול היה להניח יסודות. מחשבות, עריונות. אבל לא מסוגל היה לעצב חברה. הוא לא הבין את היסודות הדרושים לבניינה של חברה קיבוצית. הוא העריך את תרומתה מן הבחינה הפרגמטית. היא חיתה מכשיר חשוב מאוד בעיניו להשגת מטרות לארמיות וסוציאליות. אולם מעולם לא טרח ללמוד במח מזינים יצירה כזאת. הוא לעג למרכיבים הרוחניים :של הקלוקטיב הקיבצוי ושלל ממכר כל מיןה של אוטונומיה ועצמאות עריונית. חשיבתו החברתית חיתה מכנית מעיקרה. לכן גרס שאפשר להטיל על מכגנןו ממלכתי את כל יעיד החינוך האידאיים . ומכאן גם יחסר המנוכר לתנעות-הנערד. יכלו היה לקדם את המפעל הקונסטרוקטיבי. הדנה יותר אילו כתן את דעתו כראוי גם לכרשאים אלה. הוא בכה כוח פוליטי שבהמשכו קמה העצמאות המדינית ואילו במניחי התשתית המוסדית - לחם עד חודמה. אספר אפזיודה הידועה לרבים. ב 1933- הסכים ד.ב.ג. עתרן 77' גל' 84-85 מלחמת העולם ה-נ. כאשר סיגל לעצמו רעיונות של סירקין שהמשק הלאומי היהודי יכול להבנר ' ת רק בדרך סוציאליסטית) . ניתן לומר גם שד.ב . ג היה מבשרו של הסוציאליזם הלאומי. יצחק וריטשו אומר פעם: ' הסוציאליזם הוא בין-לאומי . מעמד-העובדים הוא תמיד לארמי. צריך להגן על הסוציאליזם מפני מעמד-העובדים. אצל ד.ב . ג הקונספציה היא בדיוק הפוכה, כאשר הביטוי המובהק ביותר של לארמיות לדעתו, הוא בהגשמתו של משק קולקטיבי . לאיזה סרג של סוציאליזם אם-כך . שייך ד.ב.ג ?! ברור שהדוקטרינה, הדוגמה הסוציאליסטית חיתה מישנית עבורו ביחס לסיטואציה ולצורך בהישג. היו אצלו אלמנטים מרכסיסטיים. היו אלמנטים בורוכוביסטים - החשבת הטריטוריה . העיור והתיעוש. השלטון הפוליטי, המאבק הפוליטי. הרבה פעמים חזר על-כך שברגע שעירערנו על פלכנרב רקאוטסקי בשאלה הלאומית. נפתח כל המרחב הסוציאליסטי לפירושים חופשיים. ומכאן ואילך אנו לא עבדים המשועבדים לד;גמה כלשהי . כאשר באמצע שנות ה 20-. הוא כותב את מאמרו על ייעודו הלאומי של מעמד-הפועלים. הדבר המכירע ::i עיניר . נגד הקפיטליזם הוא שהאחרון קורע את העם לגזרים. ואילו מעמד-הפועלים הוא המעמד המאחד את העם. אם לא בהורה הרי שבפוטנציה. כשהוא נלחם לעבודה עבירת, הוא מייצג את העיקרון הלאומי. בוויכוח עם הפועל-הצעיר, ערב האיחוד. 1928, הוא אומר : תקראו את אוטו באואר ותראו שהסוציאליזם והמעמדיות אינם דווקא במצב של מלחמה. הם יכולים להיות קונסטרוקטיביים. הם יכולים להיות להנהגת העם. כלומר. הוא חיפש מידי פעם סיוע בנושא וברור ששלל תכלית שלילה את תפיסת ה"שרמד-הצעיר", שהגדירה את המחלוקות שבתוך תנועת-העבודה האץר-ישראלית. על-פי ההבחנות הסוציאליסטיות. אבל עם כל אלה. יש להבדיל בין תפיסתו של ד.ב.ג לבין תפיסתו של בול בנושא. אצל בול נבחנים הסוציאליזם והציונות גם בזיקתם הרעיונית ההדדית. הוא הסביר לא פעם שסוציאליזם בלתי-ציוני שרנה מסוציאלזים ציוני . ושציונות בלתי-סוציאליסטית שרנה מציונות סוציאליסטית. זה לא תערובת מכנית - טען אלא תרכובת אורגנית." ואילו אצל ד .ג.ב. שני העריונות אינם מחייבים זה את זה. מי שמאחד את שניהם הוא מעמד העובדים. ברגע שהשתנה מעמך- העובדים עם קרם המ · דינה. השתנה גם היחס של ד.ב.ג לסוציאליזם . ידועה האימרה שלו : "קיבץו גלריות קודם לסוציאליזם . " אפשר כמרבן לשאול קדימות זמנית אר עקרונית ? אחר-כך ניסה לפרש זאת בכל-מיני דרכים. הוא היה גאון בסיגול אידיארלרגירת לצרכים. ובשינוי משמעירות של מלים. השתמש באכזבה הגדולה של השמאל מהקומונזים. כדי להסתלק ל~מרי מהמינוח הסוציאליסטי. הוא חתר בעצם לסוג חדש של ממלכתיות שליחרתית ישכולה להסתייע במשק הסוציאליסטי. אבל שאינה מחייבת רמחוייבת בר. מערכת הערכים שלו נעה הרחק מעבר לחבהר ולכלכלה. בה מעוגן הסוציאליזם בראש ובראשונה . יוסף גורני : אני סכור שאנחנו מסכימים בדרך-כלל לגבי העובדה שאי-אפשר להגדיר את ד . ב.ג כשייך לזרם כלשהו בסוציאליזם הכללי. אנחנו מסכימים. שיש בהשקפתו בתקופה שעד סוף שנות ה 20- גם יסודות שהתהלכו בקרב הסוציאליזם העולמי. וגם קורים 'חרדיים. ד.ב.ג היה אכן אדם אשר חיפש מלכתחילה. ערצמה פוליטית. אלא שזר . לא הייתה עבורו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לבניין ארתה חבהר שחזה. הנסירן של לאחד את היישוב מבחינה מדינית. בהציעו ליסד הסתדרות מדינית משותפת. מחזיר אותנו אל שאלת השפעתה של העליה השנייה על עיצוב השקפתו. באחת הוועידות הראשונות של "פועלי-ציון" ב 1909-, אמד במפורש . שמה שקובע לגבי סוציאליזם-דמוקרטי. הוא מקרם פעלותו. והעובדה שאנחנו מהררים חבהר סוציאליסטית- דמוקרטית באץר-ישראל היא שתקבע את דרכינו. אם נבחן זאת על רקע העליה השנייה, בה נקבעו התקדימים החשובים ועוצבו דרכי פעולה ריחרדירת כמו :ףותשיז;i האקטיבי של הפועלים בכנין החבהר. כראלי: במילה אחת : הסוציאליזם של ד.ב.ג הוא "צ · ירנרת סוציאליסטית". הוא היה בטוח שהציונות הסוציאליסטית היא הדרך היחידה להגשים את הציונות. רב"ממ~מד לעם", הוא מדבר על זה. כאן נפרדו שתי הדרכים. של הציונות הבורגנית והציונות הסוציאליסטית. והשאלה אז חיתה לא רק מה יהיה כאשר תהיה אץר ישראל עברית. אלא איך בונים אץר-ישראל עבירת ? ד.ב.ג טען שציונות אחרת שאינה סוציאליסטית היא בבחינת חזרן-בידם. וכשהוא מתווכח עם האיכרות על עבודה עברית הוא אומר - אתם יודעים שלאיכר יש זכרת על מישקר. אבל גם לפועל יש משק - כוח-עבדוה שלו. יש לו זכרת על משק זה . והוא ממשיך - אתם מדברים בשם הזכרת להעסיק את מי שאתם רוצים. אבל תנרעת-התחיה אינה יכולה לתת לבעל ההון היהודי את הפריבילגיה הזאת. נכרן אמר בן-אחרון שד .ב.ג העדיף לדבר על תנועת-הפועלים מאשר על סוציאליזם. אבל זה לא מפני שהתיארריה לא נראתה לו, אלא משרם שהוא החשיב. כמר כל אנשי העליה השגיח את המעשה. על פני ההלכה. ההוויה הפועלית והתנעוה הפועלית היא העיקר. הוא לא היה להוט אחרי סיסמארת, וכאשר כעס על הציונים שאינם ערלים ארצה אמר - "אני לא ציוני". תפיסתו בנושא מוצגת ב"ממעמד לעם". פירוש השם הוא שמעמד הפועלים יהפוך לאומה כלוה . זאת כוונת הספר רזה תרכנו . כשאמר - "אני לא סוציאליסט", היה לזה אותר משקל כמר - "אני לא ציוני" - אם ,", גרלדמן הוא ציוני, אני לא ציוני. אם הסוציאליזם זה בוויך . אני לא סוציאליסט . הסוציאליזם של ד.ב.ג היה טבעו בתוכו. האמרנה הלוהטת שלו בשוויון האישה, הייתה אמונה סוציאליסטית. הוא היה חסיד של משק מולאם. העדיף אותר על קואופרציה. העדיף את "סולל-ברנה" על משדרים קבלניים קואופרטיביים. בעניינים אלה, אם נגידר בסטריארטיפים. הוא היה הרבה יותר קרוב לאנשי הקיבץו-המאוחד, מאשר לאנשי "השומר- הצעיר". עם זאת אי-אפשר לשייך אותר לזרם סוציאליסטי. הוא היה תופעה בפני עצמה. הוא לא היה משעובד לדפוסים. הוא היה בעל מחשבה חופשית. אבל מחשבתו חיתה מעוגנת בסוציאליזם בצררה עמוקה ויסוידת. הסוציאליזם הוא בינלאומי . מעמד העובדים הוא תמיד לאומי צריך לחגן על הסוציאליזם מפני מעמד העובדים (וריטשו) שיראל קולת: אני מצטרף לדברי קודמי. שבן-גוריון אין לו דמות של תיאררטיקן . של הרגה דעות, רזה לא רק בגלל מורשת העליה-השגיח, שנתנה את היתרון לביצעו, להגשמה. אלא אצל ד.ב.ג הייתה בבעיה, ראשית כל בעייה של השגת כוח פוליטי . הסוציאליזם לש אותר זמן נתן לו את כוח המרד ואת נושא המלחמה לשלטון - מבחינה זאת אני מצטרף לדביר בן- אהוון שהגרש~ החברתי היה - תנועת-הפועלים האץר-ישראלית. להבדיל מתנועת-הפועלים היהודית. ולהבדיל גם מתנעות-הפועלים הבינלאומית. כל מערכת ערכים בין שהייתה זאת ציונית. בין סוציאלזים. בין שמדובר באהבת האץר אר השפה. חיתה מעוגנת בנושא תנועת-העבודה באץר-ישראל . ד.ב.ג אומר זאת ב 1937-, בוויכוח שלו עם חזן, רזה מופיע בזכררנרתיר מחודש מץר 1931. בהם הוא מדבר גם על אפשרות כיבוש השלטון בכוח על-ידי מעמד-הפעולים אם-כי בנסיבות הקיימות הוא רואה נחיצות בקואליציה לארמית. אם מחפשים את ד.ב.ג בתרך מערכת המוטיבציות השונות לש הסוציאלזים - התקוממות נגד עוול . רצון לאמנסיפציה. שאיפה להגשמת חבהר מושלמת חבהר דאצירנלית. המגמה להגעי למכסימרם לש ייצרד ותפוקה - הדי שאצלו הסוציאליזם ומעמד-העובדים. הם בראש ובראשונה כלי של עצרמה החיוני גם לבניינו של המשך הלאומי. (המחשבה שהבשילה אצלו רק אחרי ההנהלה . והיה חשש לפילוג . אבל הההשגח 1- ההיסטורית רצתה אחרת. באה תקופת חורם. רהיטל עלה לשלטון. פרצו מאורעות 1936 והיחס וכלפינ ךבווג : ו תומדינהשתנה ." בדברים אלה שבאמרו כעבור קרוב לארבעים שכה לאחר מעשה' יש ' לדעתי . רמשה המסביר את הנאום עליו דיבר יצחק .בן-אהוון ישראל טרם המטרה חציונית-סוציאליסטית קמה.וו לא השתנתה אצל י.ג.ב. מיום המאפיין המרכזי של דרכו של דב יי ג היה יכולתו בלשל שעמו על ועתו וער היום בו תכנית מיאתר רצויה - ייחזוןיי - עם תחושת האפשרי, ורתימת מירב הכוחות הפוליטיים, -החב נטמן מול מוכר ציך . דתיים והיהודיים לקידום הגשמתו של חזון זה . מעבר לאלה הוא כחן בתחושת עיתוי, המאפיינת מדינאים מוריק בראלי : גדולים, ובנחרצות וכוח-רצון, שכלעדם כל האמור יכול לבוא לכלל ביטוי . את סיפורו של בן-אהוון קראתי כבר באחת לעיל אינו . הבירגראפירת של ד.ב .ג . תמהתי אז ואני תמה עליו הוא היה פרגמטיסט משום יכולתו להיות על קרקע עד היום . האנשים המוזכרים בסיפור אינם בחיים המציאות, ועל-פי הריאליזם שאפיין את דרך פעולתו . ערד, ואינני יודע מה קרה שם בדיוק, ומדוע קרה . אולם פעולתו כוונה כל העת למימוש יי תכנית אני, מכל מקרם . יודע דבר אחד : אין שחר ל"פרשת המיתאריי אותה ראה כיעוד אישי וכמטרה לאומית וחברתית . אפשר לקרוא לכך ייחזון-ריאליסטייי או המים" הזאת בדרכו . גם אחר-כך הוא היה מנהיגם ייריאליזם חזונייי. בכל מקרה, השילוב ביו שניהם לא של פועלי-אץר-ישראל . ככרן שהיה פרגמטיסט לגבי הותיר אותו כאידאולוג מנותק, מצד אחד או הדרכים שאל המטרה, ואני חושב שכל מי שאיכר כייביצועיסטיי חסר-כיוון' מצד שני . פרגמטי לגבי הדרכים, כשאר עם הגירנו על-גבי הנייר יכולתו לגייס את תמיכת תנועתו ורוב העם שלמימו . בלבד. אבל ד.ב.ג . לא היה פרגמטיסט לגבי תקביע מדיניותו , לא נבעה מפופוליזם והתרצות לציבור אמירתו " איני יודע מה רצוי לעם - אך אני יודע מה המטרה. המטרה, הציונות הסוציאליסטית. לא האחדותיות ביו ציונות, סוציאליזם דמוקרטי , ויהדות העם רוצחיי היא אחד הביטויים לכך . השתנתה אצלו מהיום שהוא עמד על דעתו רעד התביעה לצהייל אח,ד (ייפירוק הפלמייחיי) , עמידתו על במובנה הרוחני והצורך "בהיותנו חזקיםיי בחומר היום שבר נטמן מול מדבר ציד . מי שקורא את הספר עיקרון הפרדת הרשות המבצעת מהרשות תהחוקר ובחיל, הם השלמות המבטאת את גישתו במשך רוב ימי חייו ובוודאי בתקופת היותו אדריכלה , המנהיג "ממעמד לעם" , לא יכול להטיל ספק בכך. שהשם והשופטת (ייהפרשהיי) והקביעה שייציוני הוא רק אדם . העולה ארצהיי - הם ביטויים מובהקים לגישה זו . וראש ממשלתה של ישראל מ"מעמד לעם" אינו בחינת וויתור על המעמד למען יכולתו לגייס את תמיכת הציבור, לפני קום המדינה אולם עד יומו האחרון הוא ראה את הססו, את הליכה אל העם. המעבר שלו לסוככות. איכנו מעבר נבעה מהצבת יעדים לרתימת הרצון הסכנות והאי~מים ואת היעדים שלא הוגשמו, הרבה 'ולאחריה אידאי הנובע מוויתור על ההסתדרות . הטענה כי יותר מאשר התרפק על זרי דפנה ועל הישגיות מדושנת הלאומי - חברתי המשותף, ומהכישרון להיות מכוון ב"ממעמד לעם" יש הסתלקות ממעמדיות היא אחד ומגוייס לקראת העתיד ולהמעיט בהתחפרות -ובעונג . וזה על-פי מורשתו ותפישתו שלו . מותר להניח שהוא התכוון לאי-הגשמת היעודים בתחומים הסילופים הקשים שסילפו את דרכו. וששותפים לו פולמוס על העבר. (ייאת העבר אי אפשר לשנות רק על העתיד אפשר להשפיעיי - כדבריו). מסויימים . לכך שאנו ריבוניים ועצמאיים מבחינה מעריצי ד.ב.ג. בימין. עם מתנגדיו בשמאל. זה תכנית המיתאר החברתית שלו למדינת-ישראל עברה מדינית ומשפטית אך עדייו איננו חיים מעבודתנו התחיל דווקא בימין . הפאתרס הציוני הגדול של , וכתוצאה מכך תלותנו באחרים היא מעבר לכל מידה . שינויים . היא נעה ביו חזון נביאי ישראל (ייאנו בונים ד.ב .ג .. שכבש את הציבור, הכריזמה לשו, שבזכותה מדינה מתוך חזון נבואי וכיסופים משיחיים - תלהיו (בימים אלה ממש אמר איש ציבור מרכזי ש יי בקשה של עם למופת, ומורה-דרך לאנושותיי -1950( לבין נשיא ארהייב מישראל אירr כמעט פקודהיי (. לכך שטרם כבשה תנועת העבדוה את ההגמוניה בציונות. הכרח הגדרות חברתיות-סוציאליסטיות מפורשות יותר הישגנו שלום עם רוב שכ(ינו , ושעלינו לראות נכוחה להגיע לאנשים שהיו לעתים רחוקים מסוציאליזם, (ייחברה חדשה, חברת עבודה ושיויון וחירות, בנויה על שאנו נתונים במבוי סתום ומסוכן . שכן איו סטטוס- ושהצביעו לבסוף בעד בן-גוריון, ובזכותו - בעד שיתוף פעולת גומלין, קוו' כשם שאין חלל ריק בטבע . המשך המצב הקיים עזרה הדדית, תיאום ותיכנון , עלול להפוך אותנו למדינה לא דמוקרטית או לכזו תנועת-העבודה . חיתה זר תופעה שהימין לא יכלו חברות ושליטת העובד ברכוש ". בלי כוח שלטון ובלי , החלקים שאינה בעלת רוב יהודי. לכך שהירידה גדולה מהעליה . היה להתמודד איחה. עד שבשלב מסריים דיקטטורה וכפיה."" - יימדוע אאמיןיי -1943( שעיקרה סוציאליזם ציוני דמוקרטי אוניברסלי . והרי מדינת-ישראל נועדה להיות מדינת היהודים האינטלקטואליים. אר המעשיים. והלא-פוליטיים כלומר ציונות המגשימה סוציאליזם בחברה כולה על כולם , או לפחות רובם. לכך שבגנב, המהווה כשישים שלו , קיבלו את ד.ב . ג. וניסו לאמץ אותו לעצמם. בסיס רצוני, ללא כפיה שלטונית . זאת כאנטי-תוזח אחוזים משיטחה של ישראל גרים רק שבעה אחוזים הוא לא דחה אותם על הסף. אבל לא הלך לקראתם למשטר הקומוניסטי-טוטליטארי בברית-המועצות, מהאוכלוסיה היהודית אברץ, ובגליל רוב התושבים בשרם דבר . הטרגדיה הגדולה של נתעות-העבדוה עמו התפלמס עד יומו האחרון . אינם יהודים . האחדות ביו הציונות המגשימה לבין הסוציאליזם ושל בן-גוריון אישית, חיתה שבשנת 1944 נפטר בכל התחומים הללו' וכך גם בתחומ י ההחבר בול כצכלסרן . עד אז חיתה מנהיגות זוגית עם הדמוקרטי היא שאיפיינה את תפישתו אולי יותר מכל סימן היכר אחר . והתרבות , נראה לו שאנו עדייו מצויים בראשית הדרך . חלוקת-עבודה ביניהם. בן-גוריון לא היה מסרגל, מבחינות אלה ישראל, לדעתו ' טרם קמה, טרם אולם, מעבר לכל אלה הוא ביקש לראות לבישרא שלה, את החזון הבן- פיסית. למלא גם את תפקידיו הוא רגם את אלה של חברת איכות מוסרית ) יי עם-סגולה ואור לגוייםיי) כפי הגשימה את תכנית המיתאר . שכתב במאמרו ייתורה ומלכותיי ב 1949-: יימבחנה גוריוני , אפילו לא בחלקו העיקרי, וזאת למרות בלו כצכלסרן . וכמובן שלחלק מתפקידי נכול הוא גם ההישגים, למרות ההתעצמות .• לא התאים , כך שחלק מהם לא נתמלא עדר לאחר העליון והסופי של ישראל יהיה מבחן הרוח. לא חרו כשלילת החיל והחומר . היהדות, האמונה על תפיסה מותר . גד יעקבי אדחותית אינה מכירה בסתירות מדומות אלה יי. ישראל :קולת אני לא הייתי אומר שב.ג. הוא בן-החוויה לש לעמוד בראשות ההבהלה הציונית בתנאי רשישא כמנהיג-פועלים שעיצב את ההכהר העצמית לש העליה השנייה. נושאים מסוימים כמר נושא פועלי-ישראל . עמדנו שם מבריישים. לא היו מחיאות ההגשמה , שאלת "העובד החופשי", היחס בין עולם מזכיר ההסתדרות. היה לו מאבק גדול עם עצמו . הפרטים לעולם הרבים, וכיוצא-באלה, לא העסיקו נעביד זה, משרם שפירוש הדבר היה להעתיק את כפיים . לא פרחים, לא מפגן רחוב שהכנר. שרם דבר חזרנו כל אחד לפינתו בבושה כברשה . במכה אחת אותר ביותר . את ההיקף הגדול של הסוציאלזים פעילותו מההסתדרות להבהלה הציונית. ואבחנו' עם היה שינוי מוחלט של הקר. רזה היה השינוי אשהבי הקונסטרוקטיבי הוא קיבל דווקא מהתקופה שאחיר כל הדבקות החסידית שחיתה לבר ביחס לד.ב.ג. בהמשך לזעזועים ופילוגים בתנועה. מאז נעה תנקדו מלחמת העולם הראשונה. כשהפך באמצעות כמנהיג ההסתדרות וכמנהיג פועלים, רצינו בר לשליחות זר . שכן אם הולכים לקראת ההגמוני הכובד של ד . ב.ג .. הוא קבע עדיפויות, רעם בנין ההסתדרות את ה"תאים הקטנים" למנוף היסטויר . ציונית ראם הפועלים עומדים להיות הגורם עהקוב המדינה הוכח כאחד ויחיד בדורו - רכל ציבור כחזור לבעיה : האם היה אצלו מפנה ? ללא ספק היה, אבל אינני מקבל את תפישתו לש בן-אהוון שמגדיר בה שישבור את המסורת הבעל-ביתית, אז ד.כ.ג. חסידיו לרגליו. לי אין ספק שהיה זה אחד השבירם חייב להיות · הטויכון של הפעולים . והוא אמנם קיבל בדרכו רבתרכביתר . לא המשך ולא קר כטרי מבית- אותר כמפכה ימינה. אני ל · א חושב שמדובר בהמשך עליו את הדין . חזרנו לאץר לפניו ועדכנו את עצמנו ההסתדרות . המדינה בהנהגתו לא חיתה בשרם-פנים- של "הפעול-הצעיר", אם-כי ד . ב.ג. אהב מארד ואופן המשך אורגני לדמותו ולמעשיר ולהשקפתו להשתמש בעמדות הקדומות לש "הפועל-הצעיר" לקבלת פנים מלכותית לראש ההנהגה הציונית. כדי לשכנע את חבריו ללכת אחירו. דיעו ששפירנצק כמזכיר ההסתדרות-וכמנהיג קיצוני ולרחם של בעשה 6.00 בבוקר. הגענו - אני. אז מזכיר מפא"י התנגד מאוד לכל הקונספציה הזאת לש "ממעמד בתל-אביב. והאחרים. לבית הרעד-הפעול .באלבני הפועלים. לעם". הוא טען שהיא תהרוס את ההסתדרות הובלנו אוחר בישירה חוגגת מיפו עד לבית הרעך- יוסף גורני : הציונית . התוכן של הסוציאלזים העממי של הפעול . מהמרפסת דאינו עם דב עשומד בבגדי- ארשה לעצמי גם-כן דבררן אישי קצר : כאשר יראיינת "הפועל-הצעיר" היה שחברת-המופת שתקרם באץר • עבדוה, עם גדול שמחכה . אחרי דבר ברכה ~מלצים את ד.ב .ג . לצורך הדוקטורט שלי הוא סיפר קבדיו תביא טרנספורמציה של כל העם היחרדי ותהפוך הגעי זמנו של ד . ב.ג. לשאת את דברר. והוא שפך על עניך זה בערך בזר הל~רן : "כאשר חזרנו ןמ אותר לעם עובד. אצל ו.ב.ב . הקונספציה חיתה עלינו צוננים :~ 'חבירם - אמר, הייתי נציג הפעולים הקונגרס. ואני ראש ההנהלה . קיבלה אותנו העיתונות שלטון והנהגה לא על-ייר מעמד העובירם. כפי ערתה אני שליח-העם תברך ההנהלה הציונית ..." זה הלא-פועלית בתרועה חד-משמעית -התפטרו !! שאמר טבנקין. אלא על-ידי ריכח השכבות העממיות היה נאום, כלל-צירני, אשר חתך כמר סכין כל מה י v הרי לא ייתכן שסוציאליסטים יעמדו שברא סביב תנועת-הפועלים. רעל-ידי יציר :i של כל שהיה "אתמול". את כל הרטוריקה והדיקציה שלו 61 גל' עשורי ינואר-פברואר 1987 השכבות העממיות. לא רק אלה של הפועלים . נראה לי שבזה לא פכה ד.ב.ג. ימינה . שאם כך חיתה תנעות-העבודה נהרסת וההסתדרות הציונית חיתה נהרסת. תנועת-העבודה חיתה נשארת אולי נאמנה לסיסמארת מעמדיות אבל חיתה מאבדת את ההגמוניה שלה בתרך היישוב היהודי באץר-ישראל . דווקא על-ידי המפנה שלו, שהיה מפנה מסוכך מהרבה בחינות, הוא הציל לדעתי את תנועת- העבודה, ואת ההסתדרות הציונית באותו זמן . לדבר כזה יש מחיר, כמרבך. ובתקופת המדינה הלך לאיבוד באמת היסוד הרעיוני-סגולי. אולי מפכי שבלד כפטר, אולי משרם שבליכסרך כפטר . אולי מפכי שאחדות- העבודה השכייה הלכה לאך שהלכה והתלבטה בשאלות בלתי-רלוונטיות במשך שכים. והפסידה את ההזדמנות לבכות סוציאליזם מקררי באןר-ישראל . איך-שלא-יהיה ב 1933-, לדעתי, היה המפנה חיובי . יוסף גורני : אם כסכם עד כאך דעתו של בך-אחרון היא שהנוסחה "ממעמד לעם" מבטאת שינוי אצל ד.ב.ג . בראלי טוען ההפך מזה, וישראל קולת אומד שאכן יש כאך מפכה, אבל כזה שאיכנו זד למסורת תנועת- העבודה. אני ערד הייתי מרחיק לכת וטוען שיש כאך המשך לחלק מהמסורת שצמחה מפועלי-צירך ואחדות-העבודה, והגיעה לתחנת-דדך מסוימת בעלת משמעות פוליטית. האם היה לכך ביטוי מבחינת הפדקסיס של מפא"י ? השלטון שנכבש לשם הגשמת ורךי איבר בורכו את יוסף גורני הפרספקטיבה. כמו-גם בתחום הפוליטי - האירם בסילוקו של לא חיתה תאונת-דרכים, היו כאך מהלכים םמחושבי ריצמך ואחד-כך ההליכה לרעידת לונדון כדרכו לש אהרון · ציחק בן : והוא עיצב לעצמו בסופר של דבר את הכרח שרצה זה סיפור ארוך. הקער לא היה מקיד. זאת לא חיתהריצמך . גם במאבק נגד המנדט הבריטי - יבוא יוםבו , והצליח לדחוק את האופוזיציה השמאלית קפירזה של אדם אחד . אכסה לתמצת את הרקע בשני והוא יתעב את גרלדמך ויוציאו מחוץ למחנה, אכל והאקטיביסטית לשוליים. הוא וויתר על חברים בשלב קודם הידק את הברית איחוי הטיל עליו ראשים : העביד הראשון היה בהתהוות המקוטבת לש קרובים לו ביותר שהעריך אותם חרף המחלוקת . הוא להכין את המצע לחלוקה ושלח אותר כשליח נאמך נפרד מכוחות תנועתיים שהיו מחסידיו ובעצם וויתר החברה ההסתדרותית. כלומד - בעליית מכגנון שלו על-מנת שיבצע את המלאכה. הוא חיפש גם על המשענת הנאמנה ביותר שלו במאבקו שלטוני מלמעלה אשד עיוות את מגמת השירויוכיות דרכי התפשרות עם האנגלים, ובלבד שיימסר האקטיביסטי, וזאת רק משום שאלה לא קיבלו את שבתוך מעמד-הפעולים. התהוות של שכבה חזקה לסוכנות שלטון על העליה, ועל ההתיישבות, מרותו לכל אורך החזית בנושאים שנראו לו מכריעים המורכבת מאנשי עבודה קבעוה קואופרטיבית. במסגרת האימפריה הבריטית . הוא האמין בדרך זר . לגבי העתיד. אני לא אומר שלדרך זו לא היו גם מהאגודות החזקות שצמחו על כתפי המשק על-כל-פנים נהג בקר זה כמעט משך כל ימי כהונתו ההסתדרותי וכר.' כל זה כתוצאה ממדיניות מודעת הישגים. היא שהביאה בסופו-של-דבר את ציבור בסוכנות היהודית. אבל כאשר הגיע לידי מסקנה הפועלים להגמוניה שלטונית בהסתדרות הציונית של מפא"י . לש היעשנות על היררכיה מנגנונית שאיך ערד תקווה מן האנגלים, רזה היה כבר בסוף ובהמשך -במדינה . אולם באותה מידה תרם גם המטופחת ומתמסדת עם החזקים . זאת חיתה שנות ה 30-, ניסח את האלטרנטיבה בוועידת פילוסופיה די מחושבת ולא הסחת הדעת, ואינני המחנה שלא הלך עם הזרם לנצחונה של תנועת- בילטמרר לקראת ניתוק מאנגליה וכינונה של העבודה . אלה שהלכו לכנין החברה. ולהתיישבות, שופט זאת כרגע לחיוב אר לשלילה משרם שאינני עצמאות יהודית בחלק מן הארץ . התנועה בכית לא מטיל ספק בכוונות הטובות - לקדם את המפעלב "חלוץ", בפלמ"ח, ב"הגנה", בקיבץו . דרכה של חיתה ערוכה למפנה, והיה בזה משום העמקת הקרע מפא"י הרוחנית-מדינית והפשרנית מבחינה סוציאלית - להץיר את הטובים במירץו . הסוגיה היא רבת- הפנימי הגדול שבתוכה. וד.ב.ג ., לדעתי, לא רק מזה ודרך ההגשמה הערכית של התנועה מימדים והיא עומדת בפני כל העולם המשתחרר באפריקה, באסיה, בסין - איך מובילים עם דב השלים עם הקרע אלא בהמשך גם רצה בו. הוא ההתיישבותית והשמאל הפוליטי מזה - שניים אלה העריך אז בצדק ובהגיון שהוא זקוק לכוח לשם לפדיון-עבדוה ולבניך כלכלה לאומית ? ואני זוכר מה יחד יצרו את הסיכום החיובי שהציל את הציונות הגשמת מדיניותו הנועזת. מפא"י של שנות ה 30- אל שהסובייטים אמדו לנאצר - לא תוכל להדים רעשה אותה בת-הגשמה. בשעת מעשה לא יסכרת חיתה עשויה לשרת את מדיניותו, והוא , זקוק ההי בתכופה אחת 30 מיליון. 40 מיליון נפש. בתכה כך' ואילו היום ארשה לעצמי לקבוע רשאי-אפש שכבה מובילה של 10 מיליון - האחדים ימשיכו למכשיר מרוכז ולסמכות כלתי מעורערת לצורך היה להגיע לכיבושה של הריבונות הציונית רבאץ התמרונים והוויתורים הפוליטיים והערכיים שציפו לו ללא פעילותם האוטונומית של שני המחנות. הגיע באורח חייהם הרגיל . בברא העת תגיע הקידמה גם בדרכו. הזמן שלפחות ההיסטוריה תפייס בין היריבים של אליהם. במציאות שלנר זר חיתה המדיניות של שנות השלושים והארבעים . מפא"י - שכירת יעירו השיררירנירת וחיסור יוסף גורני : הקהילתי האוטונומי הערכי כתרך התנעוה. ויצירת אתה רוצה לומר שד . ב.ג . יזם את הפילוג ? מוירק בראלי : ריכזויות שלטונית למטרות נעלות .כשלעצמן בך-אהוון' אתה עשית "סלט" מאירועים שונים זה התוצאה חיתה היווצרות של רובד בעל פריבילגיות אהרון · ציחק בן : מזה . הוויכוח הפנימי בין הקיבץו-המאוחד וסיעה ב' סוציאליות-כלכליות ובהמשך -פריבילגיות אני לא חושב שפילוגים חברתיים נובעים רק לבין סיעה ',ג לא היה מעולם על אקטיביזם '. גדולי שלטוניות בחבהר וולונטרית עדר בטרם השלטון ממחשבתו של אדם או חלילה ממזימתו של אדם סיעה ב' תקפו את גדולי האקטיביסטים במפא"י הממלכתי. מפא"י הפכה לנציגות של היסודות אחד . אני מדבר דק על הידיעה של ד.ב.ג . שהיעדים יותר מאשר את האחדים . הוויכוח היה על בדית- החזקים שבתוך ציבור העובדים. חיתה זר הכערה שעומדים לפני העם דורשים קואליציות בלתי-נמנעות המועצות והוא שחצה אחד-כך את תנועת העבודה . נוספת בין ערכי-היסוד וצרכי-השעה שיצרה שותפות עם גודמים חיצוניים בערד שבבית דרש ריכחיות אנחנו לא קיבלנו את בדית-המועצות. בדל נאם אז לצובי לשטון עם נציגיהם של המעמד הבינוני. חסרת פשרות . הוא לא סבל שרם הסתייגות מבית . (ב 1940-( בסמינר הקומונות של "המחנות-העולים", הבורגני והדתי. רעם-זאת שמדר על הגמוניה של לא יכול היה לשבת יחד עם מי שסבור שהוא יותר ואמד שלא מדובר בסוציאליזם, שאיך סוציאליזם ערכים. נעובה הפרוה בין שלטון לבין דדך . היה סוציאליסט, או יותר חלוצי או יותר נאמך לאןר כזה . הוא קרא לזה סוציאליזם של פועה מלך בכך תלשום כבד מארד עבוד . השלטון שנכבש לשם ישראל הגדולה ממנו . הוא האמין שהוא יהיה מצדים. ובדל היה האיש שהבין אתכם. רצה בך הגשמת דדך. ואיבר בדדנו את הפרספקטיבה. ההגמון היחיד ושהדתיים והימניים יקבלו בסופו של ובקיבוצניקים אחדים. בתוך מועצות-הפועלים. והיה המטרה חיתה להבטיח הגמוניה של פועלים. דבר את מרות תנועת-העבודה תמורת מחיר אפשרי. לו בזה גיבוי מלא של ד.ב.ג ., אלא שהקרע כרצד הגמוניה סצויאליסטית והתוצאה - ארתה פדרבלמה רבים לא הבינו את טכסיסיו . אני טענתי אז באחדות- ברגע בו התחלתם ' ללכת לכיוון פדו-סובייטי. אליה הגעיו הסוציאליסטים בכל הזרמים מאז רעד העבודה ובהמשך - במפ"ם, שהוא זורע לנו כשאתה מדבר, בן-אהוון . על הפן הפוליטי של היום הזה כאשד נאלצו לשלם את מחיר הקואליציה מוקשים ואין מוקש שאנחנו לא עולים עליו . חיתה ד.ב.ג. ועל הפן ההתיישבותי-משקי. שאותו אתה ואיבדו תוך-כיר את עלומם הרוחני . לו אסטרטגיה מאוד מחושבת וקדת-דוח שהובילה מייחס כלוו לקיבץו-המאוחד ולאחדות-העבדוה אתה היו לר.ב.ג. עליות וידידות בתחום הסוציאליסטי אותו בהמשך לפילוגה הראשון של המפלגה . זאת לא צודק, מפני שפך זה בוטא ב"הגנה" ראשית על- 62 עתרן 1 77 גל' 84-85 התמקד בשאלה, האם בתרך מפא"י רעל-ידי מפא"י, ותנועת-הפועלים באץר יוקם מרכז רוחני אחד, התור אחת, הנהגה אחת, או שיצמחו מרכזים םרעיוניי ראידאים אוטונומיים אחדים . זה היה הוויכוח להגדו הקובע לגבי דמותה של הדמוקרטיה הפנימית יולגב דמותה של תנועת-העבודה אז רעד ימינו . היה זא לחץ לקראת אחדות של מרכז רעיוני ריכחי יוהחלט תוך נידוי כל גילוי רעיוני ואורגני .עצמאי כשהתאחדו הפלגים השונים ונוסד "המערך" דעמ ד.ב.ג עם מפ"ם והשומר-הצעיר מהצד. מפ"ם של השומר-הצעיר ואחדות-העבודה וודאי שגו לא טבמע בתכסיסיהן האופוזיציונים כשערכו הפגנות-סרק בנושא של לחם "עגול או ארוך", והיו עוד מעשים שהובילו להעמקת הקרע. מפא"י לא היססה ןכמרב לנצל את הזדהות מפ"ם - שרק בסוף ,ובאיחור השתחררה מן הכישוף - עם בירת-המועצות, לאב בטוחני שד.ב.ג . היה נבון ומעמיק-ראות מספיק דכי לדעת שבתוך הקיבץו-המאוחד לא ""מתבשלת כפירה בעיקר - בציונות ובסוציאליזם ההומני . וודאי שידע שאין מקום לחשוש שחסידות השוט זאת עשוייה למוטט את היסודות ·הציוניים ההתישבותיים. מה-עוד שבימי מלחמת-העולם השנייה היו העמים הסובייטיים תקוות האנושות . הם נשאו בעול העיקרי של המלחמה. הקריבו תא הקרבנות הנוראים והצילו אלפי יהודים מן ההשמדה . היום מתעלמים מן המפנה הדרמטי שחל בהכרזת . גרומיקו על זכות העם היהודי למדינה משלו באץר ישראל . וכמרבן מן העזרה בנשק צ'כי בימי מלחמת- העצמאות. המערב האד;ם והסובייטים הם שנתנו לנו את הנשק שהכירע במלחמתנו. כך שהיחס לברה"מ לא היה אידאולוגי בלבד, אלא גם מדיני. לעמדתנו מאיר בראלי בשנות הארבעים היה יסוד יהודי-ציוני עמוק . הייתה נוראיים בשנות המאבק )1946-47( בשעה שכמעט דאגה אמיתית וחרדה גדולה מאוד לאינטרס הציוני . ידי אליהו גולומב ובהתיישבות - מדובר בשורה ניסר להדיח אותר . הוא נשאר אז ללא ~סיס התמיכה ואני רוצה להעיד ךרר:rמ ידיעה רrישיא שגם לגבי של אנשים לאו-דווקא מן המחנה שלכם . שלו . הפילוג של 1944 היה אולי בירז?נתר של ד.ב . ג, השומר-הצעיר לא היה למפא"י ' ספק בנאמנותם ישראל קולת: החל משלב מסויים - מהרגע בר ראה שהמפלגה הבלתי-מעורערת לציונות . חברי ומנהיגי השומן- אני חושב שמה שמטעה את בן-אהוון זו לא רק - המכשיר הפוליטי היסודי . נהרס . אז העדיף הצעיר היו בני-בית רצויים ואפילו אהובים בבית עמדתו בשעתו, אלא גם המתודה המרכסיסטית שלו, פילוג . אבל בשנת 19~3 עדיין היה זקוק לטבנקין ד.ב .ג " כפתיון - היה השמאלן הקיצוני אהוב במיוחד על פולה, והיא ניהלה "מדיניות משלה ' בגללה הוא מצרף את חילוקי-הדעות בתל-אביב נגד ויצמן . לעמדה המתייחסת לאקטיביזם הפוליטי . ומדובר כאן ביחסי-אנוש. ובהכרת טובם של אנשים. העמיקה ציחק בן-אחרון : הרבה יותר מד.ב . ג. היו לה עיני רנטגן בחדירה בנושאים שונים לחלוטין. נכון שבמיקרו-קוסמ;ס אבל הוא ידע שהחבורה הזאת עומדת מאחוריו לתוכם של אנשים ובחשיפת צביעות וזיוף . ד.ג.ב. נתקלנו באותו זמן בבעיות המהותיות ביותר של כל בעניינים עקרוניים . היה כמובן בתמונה וידע על המאבקים הפנימיים משטר סוציאליסטי מתגשם . למרבה הצער ברית- בתרך מפ"ם. אמת, לקח לנו כמה שנים להבין מהי המועצות היא לא "סיעה '"ב אלא "סיעה '."ג משום מוריק בראלי : התופעה של משה סנה . לדעת על עומק הקשרים שהבדלי השכר והבירוקרטיה ושלטון המעמד השליט אבל ברגע שהם יוצאים ממפא"י, הם לא מצביעים שלו עם ברית-המעוצות . אני מניח שד.ג.ב. ידע יותר עלו בה על כל הזכויות האחרות. כך שהזיקה יותר בנושאים של הכרעות פוליטיות . כוח זה מובטל מאתנו. אף-על-פי-כן. אני משוכנע שתעתועים אלה ש~קשרה בין "סיעה "'ב לברית-המועצות, וההנחה מאז ולא יכול לעזור לו . של מפ"ם המאוחדת לא היוו גררם מכירע שברית-המועצות מסמלת את הראדיקליזם בהתפתחויות הפנימיות של תנועת-העבודה . הבעיה המהפכני, היו · הסוציאליסטי טעויות מוחלטות . ולו ישראל קולת: היו המשאבים הרוחניים, והאנרגיה -תילאוטקלכtניאה יש דיספרופורציה בין מה שאמרת , בן-אחרון י על היסודית, כאמור . חיתה מהותית - אצלנו ובכל התנועות הסוציאליסטיות-דמוקרטיות -כיצד מוסרית שהושקעו בפולמוסים בלתי רלוונטים על דרכה של מפא"י הפרגמטית והפוליטית, ארתה אתה מקיימים אחדות ארגונית תוך קירם מחלוקות תכופות ברית-המועצות ועל רפורמיזם, מושקעים בשאלות מצדיק. ועל ההגשמה הערכית של המקבילה לכך וקיצוניות על תכנים ? ומתוך חשש מפני התפצלות הבסיסיות של משק הפועלים, יכול להיות שהיינו - של התנועה ההתיישבותית. עם כל הכבוד וחתירות מבית הגיעו לקיצוניות. למרבה הפלא מגיעים באמת בתקופת המדינה לאיגוד-מקצועי וההערכה לתנועה הקיבוצית ההתישבותית. לפלמ"ח, והפרדוקס הנהיגה דווקא מפא"י צנטרלזים רעיוני, המהווה גם מנוף של צמיחה סוציאליסטית, במקום שבלעדיהם ד .ב . ג לא היה מצליח באמת, הרי ברגע על-פי דגם בולשביקי מובהק. שמנע קירם ביחד לש להגיע לאיגוד שהפך כמו בכל העולם המערבי לכוח שהגיעה העלייה הרביעית, עמדה סיעה זאת במצב זרמים שונים . רגרסיבי. וכך כל תנועת-הפועלים המגנה על מקומות של חוסר-אונים . לי לא ידוע שד.ב . ג. היה מוכן למבנה הפדרטיבי לש עבודה ועל אינטרסים שמורים במקום להיות כוח התנועה הקיבצוית. בנושא זה לא ד.ב.ג. קבע. בעניך פרוגרסיבי המקדם את .ק:.zזמה זוהי בעצם טענת יוסף גורני : זה הוביל וקבע בלו . הייתה חלוקה ביניהם וסמכותו הימין החדש כיום, נגד התשתית והמימסד הישנים השאלה עד כמה הגורם ה"זר" של ברית-המועצות, של בול בעניינים רעיוניים ונתועתיים חיתה מוחלטת. של תנועת-העבדוה . ובאמת ייתכן שהיינו מסוגלים השפיע על מערכת היחסים בתרך התנועה, דחף אולי והוא שעמד בכל תוקף על-כך השתנעוה הקיבצוית אז למצוא דרך אחרת לולא הפילוג. המחקר העתידי, בקצב מהיר יותר לקראת פילוג, וקבע במידה לא תהווה זרוע של המפלגה, רעל-כן לא יהיר לה יגלה אולי מי בדיוק יזם את הפילוג, מה שברור כעת מעטה את יחסו של ד .ב .ג . כלפי הכוחות סמינרים משלה ולא מצעים עריוניים משלה .. אני הוא שבשלבים מסויימים התגלגלו הדברים כנראה האקטביסטיים החלוציים . מדבר שרב מתוך עדרת אישית. אני לא מאשש את מעצמם. נאמנים עלי. בנושא זה, דבריו לש ישראל גלילי המתאר למשל איך נגרר טבנקין בעל-כורחו ציחק בן-אחרון : ההיסטוריה מתוך דרקרמנטים. בזה אני סומך על גורני רעל קולת. אבל אני הוא שפתחתי בידונים היחס לברית-המועצות ולקומוניזם מילא בוודאי לעמדות שכלל לא צרה בהן . היה כאן . כמובן . נושא בקיבץו-המאוחד. על האיחוד הקיבוצי. · לקיבץו עקרוני - טבנקין דיבר על מפלגה פדרטיבית ועל תפקיד ביחסים, אולם לדעתי. לא תפקיד מכריע. אין רצה בידוק את ההיפך בכוונתי להקל ראש כהוא-זה בחומרת ה"~שלה" המאוחד לא היה מה לחשוש מן האיחוד • כי היה קיבץו צנטרליסטי . ד.ב.ג . מפלגה צנטרליסטית ותנועה קיבוצית פדרטיבית. מצד הקיבץו-המאוחד והשומר-הצעיר בנידון . אפילו להם רוב. אבל בלו רמפא"י רצו בחיסולן של ההתקפה הסובייטית על פינלנד. לא עוררה בהם עצמאות עריונית וחברתית. לכן אני חחר ואומר יתכן . בן-אחרון . שהוא לא היה מסרגל להסתגל שמה שקבע את גורלה של נתועת-העבדוה, היה הסתייגות ולא עוררה אצל רבים - ובייחוד אצל / למבנה פדרטיבי. יתכן לשא היה יודע מה תלעשר ראשי ההנהגה של הקבץו-המארחד והשומר-הצעיר המאבק לחופש, להתפתחות העריונית שבלעדהי ·אי עם תנועה קיבצוית פדרטיבית, אבל זה כבר עניך הרהורים ופיכחון . רעם-זה אני חושב שהכישלון אפשר לקיים אחדות בתנועת-הפועלים. אחר. הוא רצה בכך. על-כל-פנים לצורך מאבק פוליטי, ולשם-כך היה זקוק ל"אחדרת-העבודה" . הרעיוני והפוליטי-טקטי. לא נבע מהסחת-דעת מוירק בראלי : אחרי הפילוג ב 1947- הוא נשאר עם כל האלמנטים סתמית אר מחסידות שרטה . מדובר כאן על כישלון לעניך ברית-המועצות - בתקופה ההיא לא היה קל רעיוני-מוסרי-היסטורי עמוק. הוויכוח האמיתי הלא אקטיביסטיים שבמפא"י, והתלבט לבטים להיאבק נגד פרו-סובייטיות, מפכי השנטיהי חיתה 63 גל' עשור. ינראד-פבדראד 1987 החלוצית, הכרנה, תעזור למערכת הממלכתית. ובצד זה חששנו מהענקת יתרת-כוח למערכת הבירררקראטית. רככן . אלו היו המחלוקות כשאלת הממלכתיות . לא חלקנו על עצם השימוש כמדינה כבמכשיר. ישראל קולת: אינני חושב שיש קשר בין ד.ב.ג. של 1968 אשר המריא אל חזונות של טכנולוגיה ומדע ושינוי האדם. ושינוי כדרר-הארץ . לבין ד . ב.ג כמנהיג פוליטי וחברתי עליו דיברנו במשך השיחה הזאת. השאלה מעניינת כמרבן מהבחינה הפסיכולוגית - מדוע ניתק בסוף ימיר מהשאלות החברתיות , שם קץ לאיכרת שליוו אותר כל ימיר . והמריא לעולם אחר ? הוא התחיל אז לעסוק בבעירת קירם האלוהים רעוד כירצ"ב. אבל כל זה שייך למוזרויות שלו, ולא להתפתחות הציבורית שלו. עם-זאת ישנו ד . ב . ג .. המנהיג החברתי של שנות ה- so. ושל ראשית שנות ה 60-, עד שה"פרשה" והגיל ניתקו אותר מן הפוליטיקה . ובשנים בהן הוא חשב על אליטה של אנשי-צבא. אנשי-מדע. יזמים. אנשים שיהרו את הקבוצה המעצבת של דמות המדינה, לא רק בשטח החברתי. אלא בכל השטחים הנזכרים ; ואליטה זאת. ברבות הימים - רזה כבר שייך לתלמידיו של ד.ב.ג .- ניתקה את עצמה מכל תנועה חברתית . ר"המריאה" אל מעמד רחוק מארד משיררירנירת, ומערכי תנועת-העבודה המסורתיים. והשאלה היא באיזו מידה התנתקותו של ד.ב.ג . והפער שנוצר בין רעיונותיו לבין המציאות החברתית. יכולים לחייב ~ את תלמידיו? אני חושב שהם אחראים לעצמם. ''1 ···•· והעובדה שלא השכילו ליצר קשר בין הממלכתיות שלהם לבין החברה בישראל. היא שהרסה אותם. הרסה את מפא"י והרסה את תנועת-העבודה. יוסף גורני : עלינו לסיים ולסכם. בזמן שעמד לרשרתינו ביררנו בעייה. אבל לא הגענו לגביה לידי הסכמה - האם המושג "ממעמד לעם", ביטא שינוי בהשקפתו החברתית של בן-גוריון ? כל אחד כשאר בעניין זה בעמדותיו :- בראלי טוען בשם הרציפות ; בן- אהוון רואה בכך שינוי מהותי המשפיע על המערכות הפנימיות בתנועת-הפועלים, ובוודאי שבתנועה הציונית ; קולת מגדיר זאת כמפנה אולם לא כשינוי מהותי . דומני. כי שאלות אלה של - המשך. ישנוי אר מפנה, זקוקות לליבון יתר ולדירן מעמיק במסגרות נוספות. שכן . כשם שמופרז לטעון בשם הרציפות המוחלטת, כן אין להגדיר בקלות כזר את ד.ב.ג . כמנהיג פרגמטי המודע רק לצורכי המציאות . ההסתכלות על בן-גוריון. בכל סקשר, רק כעל מדינאי ופוליטיקאי, נראות לי מצומצמת וחך- מימדית. לא יתכן. לפי עניות דעתי, להפריד בין בן- גוריון המדינאי לבין בן-גוריון בעל החזרן החברתי. מבחינה זאת המימן האוטופי שבאישיותו שייך לעניין . מה-עדו שעריונות אוטופיים ליוו אותו מראשית שנות העשרים. כאשר הציע לייסד את "חברת-העובדים" אשר תהיה מבוססת על ק~פה משותפת לכל הפועלים חביר ההסתדרות, דרך החזון המשיחי של מדינת-מופת ; כפי שאנו רואים אותו עד סוף ימיו. לכן. כשדנים בבן-גוריון בסוגיות כה מרכזיות במחשבתו, החברתית ובדרכו הפוליטית, הכל רלוונטי : החוויה של העלייה השביח, הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי. הפראגמטיזם המדיני. היחס כלפי ברה"מ, הקשר הדו-משמעי עם הקבץו- המאוחד, והאוטופיה. כל אותם מימדים הפחות נידונים. כעת, ביחס לאישיותו ההיסטורית. ציחק בן-אהוון : הייתי רוצה לסיים את הדיון בתמוכה שרודפת יאות עד היום. תמונת הירידה של ד.ב.ג. רלשדה-בוק ליוותה אותו לשם שיירה של עשרות ואולי תמאו מכוניות ואנשים. הגענו לקבץו בעשות .הצהריים כולנו היינו מדוכאים. ישבנו . אחר-כך התחילה השמש לשקעו וכל השיירה פנתה בחזרה צפונה. נפש חיה לא כשארה איתר. כל חסידיו. כל בניו, אף- אחד לא נשאר. גם פולה לא חיתה שם. היא באה מאוחר יותר. בן-אדם ליד צריף בדוד - אני רואה את התמונה עד . היום עומד ומאחוריו אבק המרינה איננה מטרה אלא מכשיר יוסף גורני : כשאנו סוקרים את דמותו של ד.ב.ג . לאורך כל דבריכם עד עתה ותוך ידיעת מושג הממלכתיות שלו עם קום המדינה, האם אפשר לומד שלד.ב.ג. הייתה תדמית של חברה עתידית ? מוכח לפכי מכתב שלו לשרגאי מ 1968- י בו הוא שואל מה תהיה דמות העולם בעוד 20 שכה. כלומר ב 1987-. אם תתבוננו במכתב זה, תראו שד.ב.ג. מופיע בר כארטופיסט וכסוציאל-דמוקרט . הוא כותב : אירופה המערבית והמזרחית, יהוו פדרציה מדינית אוטונומית בעלת משטר דמוקרטי-סוציאליסטי . ומעבר לכך מתחיל חזון אוטופי-חברתי-מדעי, עם כמה פנטזיות . האם הייתה לאיש תדמית של חברה ? כשדוד בן-גוריון החליט ללכת לכגב יכול היה באותה מידה להגיע לעיירת-פיתוח, אבל הוא הלך לקיבץו . זה לא היה מקרה . הציונות בשבילו הייתה לא רק גאולה של העם היהודי, אלא של היהודים. וזה חייב אותו על-פי תפיסתו הבסיסית הסוציאליסטית לגבי הממלכתיות - ד.ב.ג. האמין מיומו הראשון כמנהיג ועד סוף ימיו שהמדינה איכנה מטרה אלא מכשיר, אם-גם לא מכשיר בלעדי. על-כן יש לרתום ארתה למשימות של הגשמת הציונות. ציחק בן-אהוון : המחלוקת חיתה בשאלה האם יצירת הכלי הממלכתי הנתון - המדינה, מאפשר להגשים את החזון הציוני ולעצב חברה חדשה עובדת ? ד.ב.ג . היה בדעה שעם קום המדינה נוצר הכלי. הוא לא הבין שמדינה ומכגנוניה מוגבלים ביכולתם לעצב ערכי חברה. לכו היה ברור שאת הגשמת הציונות הסוציאליסטית אפשר לקדם רק בעזרת תנועות וולונטריות חלוציות אשר כעזרות במכשיר הממלכתי לשם הגשמת היעדים החברתיים. דומני שהיום אין חולקים עוו על-כך שאי-אפשר על-ידי חוקי כפיה מדיניים - יהיו דמוקרטיים כאשר יהיו - לחנך ולגייס אום להגשמה חלוצית. ד.ב . ג. מאס ביגיעה ארוכת-הדרך של תנועות וזרמים . הוא לא השאיר מקום להתפתחות, ולא כלל את המעדנות ההתיישבותיות ואת אלה של חברת- העובדים. בתרך המערכת הממלכתית. אנחנו לעומת- ישראל קולת לראות בכריה "מ את המאור הגדול . וכשאנחנו קמנו כגד, קבצוה קטנה בהתחלה בתנועת-הנוער של אץר- ישראל העובדת כלחמנו במע · לה-ההר. איש לא חשד אז שאחןות-העבודה או השומר-הצעירי כתנועות, מגיעים לכפירה בעיקר, בציונות. לא זאת הייתה הבעיה, אלא זה שהם הגיעו לעיוותי תפיסה מדינית ובגלל האהדה לבירת-המועצות הגיעו למסקנות חמורות ומז;קות להגשמת הציונות. את זה אמרנו וזה היה ככרן . הוויכוח על האחדות הכוללת לא שייך לסימפוזיון . עם-זאת אני חייב לומר שד.ב.ג. לא הצטרף לאיחוד בגלל כמה נימוקים עליהם דיבר, ונימוק אחד ששתק. ארתה אחדות-עבודה - אר סיעה ב' שפרשה בגלל זיאמה אהררכוביץ ' רגרלדה מאיר מסיעה ג' - הלכה לבירת שלטונית דווקא איתם כגד ד.ב.ג" זר הייתה משמעותר של המערך הראשון . יגאל אלון וישראל גלילי היו מעוניינים בתפקידי ביטחון ולא בתפקידים כלכליים. ונראה להם שזאת עליהם ליטול מד.ב . ג. ותומכיו בעזרת מתנגדיהם שכתרך מפא"י . ציחק בן-אהוון : אתה חייב להבדיל בין עמדותיו המוצהרות של בלו ובין העמדות בהן חשדתם שקיימות בו בחשאי . בול לא אמר מעלום שהוא רוצה במצב בר לא תהיה לתנעוה הקיבוצית עמדה משלה, אף פעם לא. בול רצה באיחוד התנועה הקיבצוית, כלומר ביצירת כוח בתוך מפלגת העבדוה. אתם התנגדתם לאיחוד התנועה הקיבצוית. על זה היה הוויכוח. איש לא התנגד מעולם לאוטונומיות רעיוניות . ההתנגדות חיתה לסיעות אורגניות. שיראל קולת: מספר הערות - בן-אחרון אמר שהשתמשו בנושא של בירת-המועצות על .-מכת להימנע ממפלגה פלורליסטית וליצר מפלגה צכטרליסטית. אם זה אכן כךו אתם "שיחקתם בידי" הצנטרליסטים יפה מאוד . ואני לא חושב שהנושא של בירת-המועצות היה פעוט כל-כך על-מכת שישמש ככדור משחק בלבד . הערה אחרת : ד.ב.ג. הבדיל תמיד בין יחס אידאולוגי לבירה"מ לבין יחס פוליטי אליה. מיד כשנכנס להנהלת הסוכנות כיסה , לקשור קשרים עם בירה"מ . ב 1943- ציר קשר עם מייסקי ובמשך כל התקופה דאג לישמורו של קשר זה . • זאת היינו משוכנעים שהמערכת הוולונטרית, המכוניות. · עתרן 77' גל' 84-85 קוסטיק התרומם . הערמון נשמט מידיו - אגב טילטול, גישש אחריו, אבל להאופ כלער . ניפתר את מעילו וגלש אל העיירה . הסימטה הראשונה הגישה לו wלט- w ~ן שמחוגיו קבעו כאן את קצב הזמן . קוסט~ק בסמוך לו הבחין קוסטיק ודiVזימב יחף, מקומח שער. טפח לזה על שיכמו: - היי נרכש' תרקיד את הבית !' ז:iלה הפך אליו פנים מסויידים, סיגריה .דלוקה - אה. זה אתה ציפור-לילה. הרוח שורקת במכנסיים ואתה מטייל לך. אה ? כשהרוח במכנסיים תענוג לטייל - תרגיש שהיכן טס ממש . וא b. ינקח הבחור המקומח ירק על גג סמוך. התגרד ומצץ את :הסיגריה -ץר 1 יכנס הרוח במכנסי מכנסיך ! בוא, רד עימי למרתף . רודים את הכעכים . הם נכנסו למסדרון 1 שממנו גלשו מדרגות טחובות, מוארות נאור מנורה פזלבית. מנשה . לדין מן התנור קלח החום כנחשולים כנדים. גזרי העץ התנפצו בחדווה שחיממה את קוסטיק : זה היה קטר אחר, שהסיע לחם טוב, לא .הזוי - אהא, קוסטיק. אתה !- נפנה אליו בחור עקום-צוואר, שהוציא ךמתו מתוך : טחנת מים באביב* העירבה את זרועותיו המרוחות בצק . - לו היינו-הך - שרק זה מעל שפתו העליונה, השסועה, - סתיו, אביב, בלינו פורחות תמיד השמלות . הרוח שנתלשה מהיערות הסמוכים · טילטלה את צמרת העץ הפלוח-~רק. זה שעמד בתוך הבור, מול לעו התנור, רדה מתוכו קשר ערוך כעכים חומים. והערמונים המידרדרים הרעידו את הנערה . ניערו לזווית וגירגר בטנור רצץו : "כרמן' אני אוהב אותך ! כרמן !" - לך כנר ". רגלי קוסטיק רישושו כשלוליות אור, · חום התפשט נגרפו, הכירח את הרוחות קוסטיק התכופף. הרים ערמון. מיעך את קליפתו, והפרי התפצל נכפו ערום ורך. השורקות. הרודה ישב על שולי הנאד, שלף מחצית סיגריה מאחרי האוזן, פסעה כמה פסיעות אחורנית ; הוא צעד אחריה, גולמי, כרוצה להחזירה לצילו הציתה בגחלת ורמז לקוסטיק : של עץ מקולל זה .- קח כעך. - לך כנר! ." לך כנר!." - סיננה מנין שיניים הדוקות, ואצבעותיה נאחזו קוסטיק לעס באידשות וחייך אל האש שליחכה את דמיונו, הרדימו. כאלמוגים שכצווארה . גיחוך הצטלק כפניו של קוסטיק . אצבעותיו הגרומות -קוסטיק. - רקק הרודה לתוך האודים ושפשף את חוטמו המשולשל, מה התיקו את ידיה מהאלמוגים, והציץ לתוך . פניה : דומים היו לפני מאניקין כחלון שלומה של מאנקה ? מספרים, - שרכב הלה את סנטרו - שכגללך חדלה ראווה. ללא גומות, נתונים כתסרוקת חלקה, גזוזה סמוך לתנוכי האזניים, עם להיות כתולה. אמת, קוסטיק ? גנות מרוקקות, עם עיניים תהומיות. עם פה שאינו חתום נעצב או כחיוך ; עיניו הלה התנודד, מין חריקה עבהר כעצמותיו, גרונו נתפוקק. פלט לזווית את פירורי שוטטו על חולצתה הסרוגה. גלשו לאורך שמלתה שנה נסתמנו רגליים גבוהות, הכעך הכסוסים, הרטיב אצבע וחילץ ס:גריה מכיס מעילו. נתונות נגרבי משי .- קוסטיק. - מצמץ אליו הרודה כירסים מקומחים - שנר את הצלעות - אצטנן !- יננה כקול תינוקי. ושיניה החשופות, המתחננות, כה לחות היו ליאנק "הרקדן" והיה חתנה." היא גוועת אחריך. מאנקה זו. כליל סתיו זה. שקוסטיק חש שהן נחתכות כנשרו . קפץ לתוך הנור והתחיל לחטט נמירדותיו כלוע התנור. קוסטיק התכופף, הדליק - היה זה יפה . אילו ר:rגן יפה וצעירה ! את הסיגריה, עקר את רגליו משלוליות האור וטיפס כמדרגות הטחובות. קו שפתיה נתקמט משהו. ווילון רוח, שנתלש מאיזה גג, הטיל עצמו עליו, כרכו. "מה יהיה, אם תדע ואתה תניח פרחים על קנדי ? אלינה שהיו לי עסקים עם מאנקה? ואולי היא יודעת כבר?" - יום יום !- אמר כהתלהבות . סר לסימטה, שנה הינהב פנס שנמלק ; זה עורר כעס סתום . השתכר לשנים . ידו - לילה טוב !- זרקה לו צחוק. וחמקה מצילו של העץ הפלדה ומגופו של גיששה במסד של קיר רעוע, שלף לכנה וזרקה כפרצופו של הפנס : זגוגיותיו קוסטיק. שאיים עליה כאץ אחר שהברק עוד מחלחל נו. התפוצצו, האור הדלוח התפייח בחושך. וקוסטיק - גבו אל העמוד - נשתקע הוא הניח לה להתחמק : הידרה עליו עצבות או אדישות פתאומית ? אך לא גרע בהרהורים. שנאה אפלה בעהר בו נגד כל הכתים המחוטטרים האלה שהצטנפו עין ממנה : הבחין את ראשה המאביקיני . את רגליה הגוזרות את האופל . כניצה, נצילו של היער הגדול . בית · · מגולף. מטולא. שהרוח התעללה נתדי ci יו. בלע אותה. משירד לכיכר השוק, קידמוהו השלטים שעל דלתות החנויות נקישקוש עליז. קוסטיק הפך את גנו לערמון המעוקל והתרחק. שור האיטליז המצוייר נגחו כקרניו, הטרזן שעל שילטו של החייט התגנדר לפניו הוא צעד כנדות, כאילו ירדו מחשכותיו מראשו וכשתקעו כרגליו . דילג מעל כמכנסיים שקופים . קוסטיק פלט את צחוקו אל הרוח, שטאטא את השוק הישן לנורות שפיהקו כחושך 1 פסע כחריצים שחרשו עגלות האיכירם 1 ונדמה היה לו, אל התריסים המוגפים, אל וילאות הפלוסין הטלואים, אל גזוזטראות העץ כי הוא גורר אחריו איזה מרחק . הרקובות, אל האבנים המתות שעל הגגות המאוזנים . בית העלמין שירטט על שמיים כתמתמים את מצבותיו העקומות, את צפצפותיו ממסדרון מפרייה נזרק כלב והוטל על קוסטיק. הכלב גירד ככפותיו את כפתורי החנוטות ;- השתען לחומה הנמוכה, שירכב את ראשו ונשם את ריחות האזוב מעילו וליקק את סנטרו. קוסטיק חפן את רעמתו של הכלב ורטן אליו בחינה : והחידלון ; מנטו נתקל כידיו הפרושות של איזה כהן . שניתזו כאילו מן האכן - אתה, טיטוס , בשעה זו? וכרכו את המוות כאן זה מאות נשנים. הכלב יבב כחרטום מלוכלך' דידה על רגליו האחוריות כיד להיצמד אליו יותר . קוסטיק העכיר יד על עיניו. : אלינה נצטיירה פתאום על רקע אבנים מחוקות - די. טיטוס, די !- העמידו קוסטיק כתנועה גסה על ארנעותיו, - והיכן אלה, כמו שראה אותה נפעם הראשונה ליד טחנת מים מדמדמת וזמורת לילך היית כל הימים, אה ?." נידה . הסיט את ראשו לכאן ולכאן. בית העלמין רישוש ככל שלדיו, כתפיו של השמיים הסתרקו פתאום, ודליי מיים הורקו לתוך השוק. גופו של קוסטיק נעשה קוסטיק נתכווצו, עצרו כצמרמורת שקילח ' ה נגרפו. וכחריקת עצמות ניתק גוש לח, והוא זקף את צווארנו וצעד במהירות לאורך החנויות. אבל הכלב מהחומה והטיל את עצמו לתוך הרוח . התחכך נין רגליו כפקעת של סחבות . קוסטיק נפנה אליו וסינן מבין שיניו מרחוק הינהנ טור פנסים ירוקים. גגות השחיפים פחתו, ולאפו של קוסטיק ההדוקות : הגיעו ריחות רמץ כנוי, ופסי מסילה הגיחו מתוך עננים שרבצו נמוכות. למראה - הסתלק. טיטוס, הסתלק ! פסי פלדה אלה , שזרמו מאיזה עולם אחר. נסתדקו פניו המאוננים. ורגליו, אומלל, ספוג-טחב, צנחה עליו החיה ; ככפותיו הקדמיות סגרה ככמנעול את שהרוח התחבטה ניניהן' התפוקקו ככל פרקיהן' צעדו נאון . צווארו, ושפתיו ליחכו את זנב הכלורית שנדבקה למצחו. רגע שהה קוסטיק כישישה מצונפת המתינה כאן התחנה עם כדי חלב, עם לולי עופות. לאיזו רכנת כפוף גב במשא שעיר ורוטט זה ; נדמה היה לו, כי תמיד ישא כלילות-דלף גוש לילה. קוסטיק השעין את סנטרו על גולת ברזל של החי r ונשתקע כהזיות : "גם שעיר כזה, והרכין את ראשו כהכנעה . חזיז ברק, שהוצת בשתי וערב מעל לגגות אני מחכה עם תחנה זו לאיזו רכנת אלמונית."". כמרחק מה עמדו שני קרונות- העקומים, הוצת גם כישותו . הוא ראה את עצמו כמין צלב הנושא צלוב שעיר, משא מיותמים . "אילו רתמו אותי לקטר," הרהר , "הייתי ץר כמוהם."" ההולך ומתחתן כנשרו, כנפשו . כל עצמותיו חרקו חריקה יבשה, צרודה, הוא גלש מעבר לחי r ופסע נין הפסים . אכני החץצ המפוייחות דקרו את סוליות כפף את ראשו והטיל את הכלב על גבי קיר עכור שהתפוקק כקשריו : נעליו, אדני העץ הקהו את פסיעותיו, אך הוא צעד - בלוריתו סתורה , מכנסיו - מנוול !-רטן 1-מנוול 1 מה נטפלת אלי ?- וביבנה פייסנית :- היכן שורקים, חזהו מלא קיטור . חטמו נושף ועיניו דולקות . אליכן. הא ? מבקעה התרוממה חורשה, חסמה את הדרך . קוסטיק נשתהה, וראשו עיפר נחלל . החיה, שחיתה תלויה רגע כאוויר, נשרה על ארבע כפותיה, ומבין מלתעותיה אגרופיו הקפוצים נפתחו, והערמון שליקט ליד העץ המעוקל נשר . פרי זה גישר' נדחקו נביחות אדירות, מאיימות : ככיכול, את המרחק שעכר. התכופף. הרימו וליטפו, משל כאילו ליטף את לחיה - לך לעזאזל !- נהם קוסטיק . של אליכה . השתען לעמוד טלגרף 1 עצם את עיניו וה ניע כראשו : "לא תברח עיני הכלב דלקו נאור כתום, הוא עיפר ככץר ונכח באיבה. קוסטיק התרחק. ממכה!" השתפל על הפסים ולעס בשיניים חורקות : "לא תברח' לא !" הכלב ככרך אחריו . זווית של בית הושיטה לכניה המתפוררות. קוסטיק שלף אחת צפירה פילחה את החורשה . הפסים רטטו ' תחת קוסטיק. ראה את הקטר מסתער מהן 1 ציפורניו התכופפו, וזרקה כראש הכלב. עליו, אבל מתוך עקשנות פראית ריתק עצמו אל הפלדה. שנאה איומה תססה נו החיתה זו הרוח. ששיסעה את יבבות החיה ופיזרה אותן על פני השדות ? החיה כגד גוש איתנים זה, שפנסיו טאטאו את האופל . תנורו הלוהט היה כה קרוב, זה הא ופל שקבר אותן ? קוסטיק לא החזיר עוד את פניו, והבליע עצמו כפרוזדור שקוסטיק חש שבשרו נכווה ' ואינסטינקטיבית הרתיע את עצמו הצידה . רעיון שטיט ריצפתו נדבק לסוליות נעליו . הוא גישש כידיו, תפס כמנעול' הניף משהו נצנץ במוחו : בקפיצה ללויינית לטפס ולעלות על אחד הקרונות האלה, ולדהור את הדלת וקערה מעל ציריה החורקים. עם הקטר, כשבלוריתו תחכך את העננים הנמוכים. אך היער הסמוך קלט את נתרך האפלולית המרובעת הבליחה מנורת נפט שהרוח חנקה. הרכבת המהירה, כשתייר ממנה רק קיטור חריף, שסיחרר את ראשו . • יופעי בקרוב הבוצ' ספרית-פועלים. 65 גל' עשור . ינואר-פברואר 1987 , ''"1' משמאל : צילה ביכרו, יוסיפון. אלתרמן מחבק את מנשה לוין . עם הגב : מ~שה לוין . שנות השישים . -אהאהא" . מי כיבה את המנורה ?- הקול היפחני יצא מאחת הפינות של לספר לך משהו, קוסטיק ? האופל המרובע . שמע . האם אינך אידה בר-מינן שברח מבית העלמין . הא ? - ששש." זה אני, קוסטיק. הנה אני מדליק לך את המנורה . קוסטיק. אתה מבהילני ." ודאי , באת שוב מבית-הקברות. " ריח מתים ונדף גפרור הוצת והאיר פנים מחודדות, מודלפות, ובלולי שיער ושתי זרועות סידיותממך . הפליגו מתוך כסת ברודה, נפוחה . קוסטיק ברץ מסרק-אצבעותיו בתוך בלוריתו של הפנו .מה , רוח בחץו ? - שוטה ! נו , ספר . - רוח וגשם - השיב קוסטיק. והבריג ואת הזכוכית המפוייחת במנורה . הלה . מפויס . עשה תנועה גדנרנית בכתפיו . - רוח וגשם. ואתה, קוסטיק. מטייל לך בראש יחף ? האהאהא. בראש יחף! ." יודע. תיקנתי את הכינור . קוסטיק התפשט בחדר הצר, שהאפלולית המרובעת חישקה את כתליו .-מה . את הבעל-מום הצרוד הזה ? - קוסטיק. היזהר, תשבר לי את הוינוס ! - זחל הפנו מתוך השמיכה -את - אל תעליב אותו . זה עכשיו כלי וירטואוז . סאלה מהללת אותו . הוינוס תשבר לי ! -סאלה, סאלה. מי היא ? אהה , המורה למוסיקה . - לא אשבר אותה ישן ! למה קפצת פתאום כתרנגול ! מוצאת חן בעיניך . קוסטיק ? הלה פיהק בכל שיניו הטלואות זהב, והצניח ראשו על הכר . שהשמיע הד כאבן : יודע ? בתולה זקנה במקצת, אבל יש לה עיניים יפות . - טוב שבאת. קוסטיק. חלמתי חלום איום. יפות - שמימיות ! קוסטיק חלץ את נעליו, מיתח את אצבעות רגליו והניד את צילו על הקיר , קיר יהא שמימיות !- ובקול גס : מרופט שנתקשט ברפרודוקציות תפוחות. נו די . לישון ! קוסטיק. איזה צל משונה יש לך . לא אוכל לישון . קוסטיק . לא אוכל. אני חולם עליה . - צל ככל הצללים - הוריד הלה את כתפיות מכנסיו . אולי רוצה אתה את וינוס הגבס לתוך המיטה ? - לא, צלך אינו דומה לכל הצללים .- והפנו חיכך את שערו בצלעותיו של קוסטיק. אתה רשע ! קוסטיק : הלה הפך את גבו אל הכנר , איגוף את ידיו, הסמיכן לסנטרו ובעוד רגעים רמספ - כולך עצמות, קוסטיק. אבל איזה שלד -ברזל ! שקע לתוך שינה , שבה רקדו הפנסים הירוקים מסביב לאלינה לקצב יבבותיו של - יש לך סיגריה ? הכלב . הפנו, שהתגרד בכותל הלח , מלמל איזה שם . נתעייף מחדגוניותו , ולאט - על שדיה של וינוס ' היהיהי ... לאט שקע לתוך קוביות ה אופל . קוסטיק נטל סיגריה מעל שד הגבס, פיחמה בשולי הזכוכית והדמים מול פני החלון שהיה מפוקק בקרטון. 11 -תן ' גם לי מציצה. קוסטיק שי שף את עיניו : חוג של אור חתך לשניים את האפלולית , את גופה של קוסטיק נשף נשיפה עמוקה . והושיט להפכו את המחצית : וינוס הגבס. הוא עיכב את ידיו מסביב לברכיו הזקופות ודמום : כל ישותו - לכבות את המנורה ? דשדשה עוד בסיוטי הלילה . - כבה, כשאתה ישן איתי אין לי חלומות , משונה . מעבר לכותל הסדוק חרקו מכונות תפירה, קולות משופמים של איכרים אטמו קוביית האופל נסתגרה והתחילה לשוט בגשם . קוסטיק עצם את עיניו : פנסים חלל רחוק . וקולו החטמני של החייט נסר כמשור קהה. ירוקים התעופפו ברוח, כלבו רדף אחריהם, ואלינה טייל מאנקינית בגשם . המים קוסטיק הזדקף. סילק את התריס: החדר נתמלא אור-סתיו כמוש, שליטף לא שלטו בה, וחייכה אליו בשיניה, שיני-בוסר . רעם נידרדר, פילח את הערמון . במכחולים מלוכלכים את הרפרודוקציות , התרפק לירית על נרתיק הכינור את גופה של אלינה . המאובק והטליא את וינוס הגבס כתמי שחפת. - קוסטיק. אתה ישן ?- הגחיך אליו הפנו ראש סמור . - איזה יום נפלא ! התפהק בכל גופו, ומיטת הברזל החלה מפזמת. הלה נזדעזע, קוביית האופל התנודדה. - אהה. גם לך סיוטים !- חידד הפנו פניו הגרמיים התחתנו באור הקמל : "מה עו w ה עכשיו אלינה ?"." ידיו גיששו את סנטרו . בכוננית, באיבריה הצוננים של הוינוס : כל זכר לסיגריה : "ודאי' מסתרקת .""· כל - מה אתה מאנפף שם. הא ? גופו דע מצחוק :" האב חופר קבר למת רענן. והבת סורקת את שערה הרענן ."" הלה נדחק אליו וליטף את חזהו הגרמי : הוא התלבש לאיטר, חפף את ראשו ובהתנגבו לפני שבר-ראי : "ומנין לה לבת 66 עתרן 77. גל' 84-85 הדודה טילדה חייכה. חייכה ככל פימותיה. אחר-כך אמרה משהו לנערה הגיבנת. הסירה סינורה, שלפה כמה פריפות מפאתה הנכרית. נעצה אותן חזרה. העכירה את עיני הדיה שלה על השקים. החביות, וכמששה את עגיליה יצאה כצעד . מהדס . כל הדם נצטבר כרקותיו של קוסטיק. כפף ראשו. שאף מלוא חזה את האוויר הד~שי שסימם את החושים ופץר לחנות : רק שני איכרים בדקו כעיון קתות של מגלבים . הנערה. שה דם אזל מפניה . התחילה לרעוד כחטוטרתה. ראשה היפה נשתקע עמוק כין כתפיה . - ששש. חנה ' לה. - רטן כקול מפייס ומאיים - לא אקח הרכה . הוא משך אליו את המגרה . חפן כמה שטרות-נייר. קומץ של מטבעות. הגיבנת. שהתעוררה משיתוקה . נעצה את ציפרניה כידו . הוא נשך שפתיו מכאב ודחפה הצידה . - גנב. גנב !- לחשה כשפתיים צורכות . גיחוכים צילקו את פניו כהצלפות מגלב. וכגב כפוף נדחף לעבר הקיטון . הריח של ציר-המליחים הממו . החריף את הכאב והחרפה של ציפרני האחות. שסימנו את ידו. הוא פילס את השוק כרגליים מפושקות. נסתכן כחישוק של ברזל . נתקל כעגל שכעט כאוויר . התנגף ניצול של עגלה. הפך את טנא הפיטריות על פיהו . ונדמה היה לו. כי שוק זה מסתחרר כקארוסלה . שהתזמורת שלה הם השוורים הגועים. העופות המפזמים . החזירים הבוהקים . ליד כאר. שגן הכנסיה ריפד אותה כשלכתו. נתן לקילוחי המים לצנן את ידו השרוטה. נפנף כידו כלפי הצלב העקום . הסלחני. וסר לשדרת החוזות. נשען לגדר של עץ ונשם כנחיריים רוטטות את הסתיו העשן. הרוסס. עינו העגומה תרה אחרי חדילות הנעולות. המדמדמות כין לכנים צחורים . מאחד הפסנתרים החבויים כוילות אלה נתלשה אותה שעה גאמה שמנתה את דפיקות ליכד של קוסטיק . - איזו דממה כאן ! הירהר כלינו .- דממה המסיתה לרצח ! הוא הושיט את ידו השרוטה ומשך אליו לכנה. תלש ממכר עלה ונתק ממקומו . הוא סר למסבאה שרצפתה הובררה חול-נסורת השרתה עליו שקט . ישב כצילה של תמונת צייד. והזמין יי"ש ונקניק . החדרים הקטנים היו מלאים איכרים. ריחות זפת . עטרן. אריגים צבועים. טבק וודקה. לאחר שלגם כמה כוסות. דמום כתוך העשן שנישא מן השדות. מן המקטרות . תיבת הזמרה פלטה פולקה צרודה. כוסות השתקשקו. שני שיכורים התגוששו בשפמותיהם הדוקרים . התחילו לקלל זה את זה, כמנהג שכנים ותיקים . כשיצא קוסטיק מן המסבאה. שקעה שמש הסתיו כאיזה נהר. דמדומי אפר ירדו על העצים. על האדמה. הוא חש שהשוק התרוקן מאחריו , נעשה שומם . חלול . העצב קרקר כנפשו, וכרגליים מתנודדות התנהל אל בית הקברות. על סף הבית הקלוף מצא ישישה אוספת כלי סריגתה -הסבתא . - אלינקה בבית ? צעק לתוך אזניח המפוקקות. :דישישה נעצה בו חוטם מחודד. וזמזמה :- הלכה אלינקה, הלכה. קוסטיק הניף ראשו : בחלון חדרה הלילי כבר נסתמנו שתי וילאות. כתסרוקתה המפולגת של הנערה . מאחריו התרשרש בית-העלמין על צפצפותיו ומצבותיו העקומות. קטר צפר במרחקים. השריק את דמו . הוא נשען לקיר. כאילו חוסה בצל החלון - הראש שגחן אליו, ליטפו בשחררו. פתאום נעקר ממקומו, הישישה נבלעה בחושך . וצפירות הקטר שהתקרב הצליפו על רגליו. זמן-מה שוטט בשדרת חדילות. שני טורי העצים משני העברים פיזמו כשני פסנתרים. והוא דרך ממש על מנענעיהם. בעיגולו של אור פנס מצא את הכנר, נרתיק הכינור חבוק לו בזרועותיו, ראצבעות ~ ו מיטיבות את העניבה . - לאן. וירטואוז שלי? - אתה הוא. קוסטיק ! הבהלת אותי. ליסטים שכמוך ! אנא בטובך. החזק רגע את הכלי . קוסטיק נטל את הנרתיק. וחיוך השתפך על פניו הקודרים. - הולך אני. - אמר הפנו בחגיגיות. שסימרה קמעה את גבותיו - אל המורה שלי . ואתה . להיכן ? זה החזיר לו את הכינור . נשען את הפנס : - להיכן? יודע. " לעזאזל. - שמע, קוסטיק . רוצה אתה להצטרף אלי ? זה צילכ נעל על נעל : להצטרף אליך ? כן . המורה שלי תנגן הערב . איזו וירטואזית ! ואתה תנכרו . אה ? אני - לא. היא תנגן סולו ! אגב. סיפרתי לה עליך . היא חובבת מאוד טיפוסים רומנטיים . קוסטיק הפשיל מסכה חרוקה כלפי הפנס : - אומר אתה , שהנני טיפוס רומנטי. האהא ?- וחיבק את הפנו עד כדי פקיקת עצמות. זה מישש את הנרתיק בחרדה : - כמעט ששיברת לי את הכלי . צבתות לך. ולא ידיים . הולכים. מה? הם עמדו לפני בית קטן. שגגות הרעפים שלו נשתלשלו ככיכול לתוך תריסיו ; משעול גדור שיחים הוליך למדרגות לכנים אדומות. - שמע. קוסטיק . האינך מרגיש כאטמוסו · ה המיוחדת כמינה שמסביב לבית זה? ". האריך הפנו פנים חיוורים וטפח ע? ובלוליו הזקופים . - מרגיש. חניכי . כפנים נהם פסנתר . הדלת נפתחה, ועל הסף עמדה אשה כלונדית, שווייה בהרבה צללים . קברן זר - יופי זה ?- תלש מן המסרק את ספיחי השער. הדליקם כגפרור : "כנראה . שכל הבתולות שמתר כנעוריהן הורישו לה משהר מיופיין . יתכן. מאד יתכן."" הוא נעל מאחריו את הדלת. טמן את המפתח כמין ממגורה. שגדושה היתה מטריות כלות. בקבוקים מתחבקים. נעלים מרופטות שסיפרו אלה לאלה את הרפתקאותיהן . כחוץ ליכלכ הסתיר כפרח ביצרת צהוב. על מפתן סדנתו עמד השען הזקן ותלש את קרצי השער כסנטרו . - מה השעה . ך' שמיל~ · - שרטה. דווקא אותי הוא י i~ ראל למהלך הזמן . דווקא אותי. משל אתה שואל לתוכן כרכבים על מזלו. ונעלם קרסטיק ראה את ראשו מבצבץ מכין טורי טבעות שקישטו חלון-ראווה. וידיו מחטטות כמעיר של שערן קיר שמוטל היה על השולחן . משקלותיו תלושים ומטוטלתו לצידו . קרסטיק פילס לו דרך כין העגלות המסרלמרת . שמאלומות התבן הזדקרו שם כרבולות של תרנגולים וכרבולות של איכרות. שלעסו פת קיכר מפוטמת גבינה וקותל חזיר. הוא שלף קנה קש. נשען אל יצרל והציץ מחייך לתוך פניה העגולים של איכרה צעירה. הסגורים כתרך מטפחת נקודה . זר הסמיקה כפרג. צימדה את כרכיה. צימדה את כתפיה כגנדרנות מגושמת כמקצת. " עם כזר - הרהר קוסטיק. - כבית מרשים . עם סרסה רסיח. עם גן-פורח. עם כמה אקרים אדמה דשנה - איזה אושר!" סירק את קנה-הקש כין שינו. ושאלה, אגב העכרת יד על בלוריתו . למה ממעטת היא לבוא לשוק . היה לה פה קטן. חתך אדום כפניה העגולים : "ומנין לו שהיא ממעטת לברא לשוק!" רק דופן העגלה חצץ כיניהם : "ש ןכ מכיר אני את כל היפהפיות מן הכפרים הסמוכים" . וידו גלשה על כרכיה' הנגע כגרביה הלבנים. "היא באה ממרחקים, - התכווצה לתוך התבן - לפני חודשים התחתנה ."" ואמנם כאותו רגע כיצכץ כעלה. איכר כגיל העמידה. שלח שפם מאפיר . שהתנודד על רגליו הנמוכות. הסומק כפני האיכרה הצעירה התפשט והפליג ךלתוחולצתה . שיניה טחנו כמהירות פרוסת חזיר. וידיה מוללו את קפלי שמלתה . קוסטיק זרק לה חיוך והתחמק . לפני חנותה של הדודה טילדה. שמדרגותיה מפורזלות לסימן כרכה, נשתהה . "כיום שוק כזה - חייך - הריהי צוברת זהב , מכשפה קמצנית זר! " הסתתר כמלוכסן ליד השלט שנשא אצטרוכת סוכר , ומבט נצמד, משרם מה. לפרסות המזל. מגפי איכרים . נעלי איכרות קשורות כשרוכי צמר אדומים. הלמו עליהן . אחותו הגיבנת . עם הצמות היפות הקלועות על הקרדקרד, עמדה לפני מאזני הפליז. שהתנודד כאור הסתיר כתנועות מאגירת ; הדודה טילדה. כפאתה הנכרית. הענובה כסרט קטיפה מהוה, בעגליה הנכדים שנגער כפימותיה. השיטה את עיני הדיה שלה כין לקוחותיה, כשידיה מונות מטבעות למלמול שפתחה הקמרטות . "להיכנס עכשיו - הרהר קוסטיק - משמע להופיע כליסטים". י הוא הסיט את ראשו אל השוק שהמה כגווניו, שצנף כסוסיו. שקרקר כעופותיו . הוא סר לפרוזדור אפל . גישש כין חכירת המליחים . שריחם סתם את נשימתו . דכא למין קיטון שהיה מחוכר לחנות . שם נתקף כטלאי אור ,- חתולה צהובה ושמנה שנמנמה על שק אגוזים . הניף רגל וכעט כה : "כלכי גווע כרעב. ואת מתפטמת פה." החתולה סימרה את שפמה. את זככה, הסדקים כאישוניה התרחבו והיא נעצה אותם כקוסטיק . הוא העניק לה כעיטה שכיח : "רוצה להפנט אותי. אה !" החתולה יבכה ונדחקה דרך חרך הדלת . אפלולית הקיטון ספוגה היתה ריחות של נרות. קינמון . צימוקים . תאנים. וריחות אלה עמדו כחלל כאד רכשי שהמם את החרשים . מכעד חור, כשיעור מנטע של נחושת, עקב קוסטיק אחרי הנעשה כחנות, ראה את כלוריות האיכרים הגזוזות ככגרזן . את צנצנות הסוכריות כמדפים שלהטו כפרחים . את חינך הנכד אל האיכרות הצעירות . אחר כך ראה את חטוטרת אחותו מתקרבת אל הקיטון . הוא נדחק אל ארגזי הסוכר , הם חרקו חריקת כפור שהעלה ריר על שיניו . הגיבנת זקפה עיניה כלפי אחיה. קמט של יסורים נצטלק במצחה , ופניה םהצחי נדלקו כסומק חולני . -ששש . חנל'ה !- הניח ידו הגרמית על פיה. סילקה ככוח את ידו. וכל גופה האומלל רעד : - מה אתה עושה פה ? פניו הרזים נתגרמו עוד יותר, והוא הידק את שפתיו. הנערה השעינה את צמותיה הקלועות לחזהו, וכהתייפחות חנוקה : - אני אומללה מאד כגללך . הוא נשק לה על המצח . אות-חיכה זה מהאח היחפן העלה דמעות כעיניה . - לך עכשיו, תבוא לפנות ערב . היא חיטטה כסינורה והוציאה מטבע : -זה כל מה שיש לי הוא לא נטל את המטבע, ורטן כפנים קודרים : - חנהל'ה, אני זקוק לכסף. הגיבנת הרימה את זרועותיה הצנומות :- כסף. מאין אקח לך כסף ? נשך את שפתיו : - ששש." הדודה עוד שתמע ." שובי לחנות - וברוך דחף אותה לדלת הקיטון . בהישארו לבדו צינן את פניו הלוהטים בידיו : הרגיש את עצמו חוטא לבעלת מום זו, והרגשת החטא נתחלפה באיבה סתומה כלפי יחפנותו הארוכה, כלפי יום סתיו זה, הגורר כשיבלו דלף ממושך ומכרסם. כלפי אלינה . כלפי דודה זו . מציפרני רגליו עד שורשי שער ראשו זרם הדם כקילוחים סוערים. והוא איגוף ידיו והצמיד עינו לקיר. גל' עשורי ינואר-פברואר 1987 החרוקות, נדחקה מין התייפחות : - רומנטיקן יפה אתה !". גולם בדוטאלי אתה ! משכה אליו , הושיבה על ברכיו וליטף את רגליה : - שרפן שלך אשם. למה ניגנת ? רועדת לחצה את לחיה הלוהטת אל לחיו הגרומה : - תמיד משפיעה עליך המוסיקה ברוטליות כדו ? הרדיד את ראשו, עיניו גיששו במרחקים . - הבט בי !- הפנתה את סנטרו אליה . הביט בה . - אני מכידה אותך מדמן' יחפן ! אידו קדרות ארורה יש בך .- ושיניה וגרד את פניו. - אני יודעת. אתה מתהלך כצל אחריה, אחדי אלינקה. אחדי "נערת המוות ." - כצל? הביטה בו בכעס : - פושע אתה, פושע ! מקומך בבית הסוהר . הוא הגלישה מעל ברכיו ' הזדקף וצחק : - פושע, אמרת ? פושע. האהאהא ! בחץו חדקו העצים. דלת הגדר התדפקה ונעליו של הפנו שרטו את האבנים . קוסטיק חנק את צחוקו. והפסנתרנית הסתכלה בדיוקנו של שרפן' ששני הכינורות הצטלבו מתחתיו כשתי זרועות. - מין דממה כאן - אמר והעמיד את בקבוק הוודקה על השולחן - בעוד שבחץו רוקדים הגגות . קוסטיק לקח את הבקבוק . במכה אחת בכף היד נשלף הפקק . האור ציבע את הכוסות בירוק מסמם . - לסתיו, גברת סאלינה !- הניף הפנו יד כברית . - אולי יש בבית הדה קלפים ?- גיחך קוסטיק אל הבקבוק המתרוקן מוכן אני להפסיד הלילה את הכול' את הכול ! היא לטשה בו עיניים : - ואני - לזכות הלילה בכול ! הפנו דמום לתוך כוסו : - ולי אין מה להפסיד ואין במה לזכות. - טועה אתה, - התכופף עליו קוסטיק והידק את כתפיו, - במוות אפשר תמיד לזכות . היא נטלה את הבקבוק . פתחה תריס, זרקה אותו לתוך הסופה : - השתכרו ומפטפטים על המוות !- אנגן לכם את סוויטת האביב של מנדלסרן . - כן' גברת סאלינה, - נדנד הפנו את ראשו, - נגני ארתה, היא באמת אביבית סוויטה דו ' היהיהיה ." קרסטיק רטן : - מה אתה צוהלי ברנש ! היא הפכה לגברים את גזרתה הכבדה, את צמותיה, ניגנה רק את הציץו הראשון של הציפורים . - לא יכולה לנגן הערב !- הצניחה ידיים יגעות על ברכיה . קוסטיק קם. חתך את אפלולית החדר ויצא החוצה . אותר מפלש רוח שפץר לתוך החדר עקד גם ארתה מהפסתנו' והטילה לתוך הלילה . היא רצה אחריו לאודך טור העצים החורקים , וכולה ספוגה ערפל נדחקה אליו בקצה השדרה . - אל תלך !- יפחה וידיה גיששו בצווארו . התיקה מעליו : - אמרתי לך שלא תנגני הלילה ! והוא החסכן במערבולת פסי הרכבת. קטרים צפרו בעומק החורשות , קראו לו . הוא התנדנד בדוח , הושיט ידיו אל הקטרים הצופרים, אבל אלה נדחו ממנו . גמעו את המרחקים , ובראשו זמזמה הסופה השיכורה . בתצלרבת הדרכים שבוססה פונדק הרוס עם חתולים מייבבים, ראה דמות אישה. - אליגקה ! -נדחקה שריקה מפיו. היא דממה ליד אותו ערמון מבותק בדק, עטופה בסודר משי שחור , ריסיה מודמים והפנסים הרחוקים מהבהבים בעיניה . מאין את באה? - גיפף אותה . - מהיער. - מהיעד, ובסופה דו ? סרקה באצבעותיו את שעדה הרטוב : - הנה, ראשי מלא גשם ושני טורי שיניה וירדדו צחוק . מצומררת עבדה בגבו של קוסטיק : - בת שדים את, אלינקה' בת שדים ! לעיניה היה אותו אור ירקרק שבעד בשולי העננים שנקערו למטה, נצמדת היעד. - בת שדים, אמדת, אין פלא, אין פלא ...- והיא רמזה בידה לצפצפות שטאטאו את המצבות. קוסטיק תפס יד זו ונעץ בה את שיגיר. צעקה נפלטה מפיה, צעקה שעזה חיתה מצפידות הקטרים שהתרוצצו במרחקים, וראשה צנח על כתפו . הוא נשקה מתוך טירוף. היעד שנספג בגופה, בבגדיה, הצית תא האלכוהול שהתאבק במוחו . פתאום ניתקה ממנה בכוח , צעדה אחורנית אל העץ המבותק : - לך' לך ממגי ! ריח של אשה אחרת גודף ממך !- כיווצה את נחיריה חתולה אני, חתולה ! מדגישה אני. איזה ריח איום ! ריח של אשה בלונדית. הוא כופף את ראשוי פסע אליה : -אלינקה י אל תברחיי אל תברחי ! וברגע שאמד לחבקה, הוצת כבד חלונה בנד, נבדק, ומתוך סודרה השחור, השמוט, הצטיידו פניה, פני מאגיקין חטובים, ומעיניה התפצלו חליפות שחוד וכחול. אחד, כבה החלון, האופל צבע את הגגות, אגד את העצים לגושים שחודים והגשם התחיל להצליף על קוסטיק באלפי מגלבים. • עתרן 77 י גל' 84-85 - אה, אדון הפנו ! יסלח לי. הייתי כה שקעוה בנגינה. הפנו שירבב את צווארו בקידה, ופיקתו ואפו נתח דדו : - תרשה לי גברת סאלינה להציג לפניה את ידידי קוסטיק . דו הושיטה לקוסטיק יד בשרנית משהו , לחלוחית סמוך לפרקי האצבעות . - אם אינני טועה - ליכסנה את ראשה להפכו - הרי זה ידידו הרומנטי . קוסטיק הצטחק : - רומנטי, אידה טלאי - וכלפי הפנו - הוא שהדביק לי טלאי זה, הוא באצבעותיו הכנויות. חיוך חפר גומות בלחיי המורה למוסיקה . ביקשה אותם להכנס לחדר . פרט לפסנתר, שתפס את שליש החדר שהגיר באור המנורה ירוקת הגולה שני סולמות , שחור ולבן. נצטלבר על הקיר שממול שני כינורות חלודים מתחת לתחריט של שרפן ; על כוננית שממדפיה הציצו חוברות תרים עמד עציץ הליוטררפרס , וספת פלוסין מהוהה התפרקדה סמוך לחלון המוגף . הפנו הניח בדחילו את נרתיק כינורו על הפסנתר, וקוסטיק השתפל על הספה , חש שהוודקה מתחילה להאבק עם מוחו, קושרת את עיניו בעשן סגול שמבעדו ראה במטושטש את השוק. אל אלינה, את הפסנתרנית שקלעה על-ידו את שתי צמותיה הכבדות. שבצבען הקש בצבצו כבר כתמים כמושים . קוסטיק התרומם, נחשולי הוודקה זרמו עתה לרגליו' חלץ קופסת סיגריות והושיטה לפסנתרנית, להפכו, וחדר והשתפל וישב על הספה . - רואה אני - אמרה ורישמה בגנדרגנות טבעות בסיגריתה - שאדון הפנו לא טעה . הוא עצלן כרומנטיקן מובהק . - לאו רווק א - התנצל' והעביר ידו על עיניו' ספה דו מושכת אותי ' משום מה . הפסנתרנית הידקה את חגורת הלאקה שמסביב לגזרתה המסורבלת : -ודאי . עייף ? - מאוד !- השעין את ראשו לאדן החלון . הסתכלה בו בריסים מצומדים : פסי בלוריתו היפה גלשו על לחייו הגרומות , סנטרו מעוקם היה בהעוויה אכזרית . הרתיעה עצמה ופנתה להפכו שעמד ממול וטאטא כרבלוליו את הקיר . האם ניגש לשיעור ? לא, גברת סאלינה . הרי הבטיחה לנגן ? לנגן? הושיטה את אצבעותיה. שמהן התבלטה טבעת עם אלמוג ובמשבצת האם ידידו אוהב מוסיקה ? צפירות קטר שרקו במוחו המדמדם של קוסטיק . והוא רטן : - לא הלילה." לא הלילה. נתקרבה אליו בצעד כבד שהרטיט את שוקיה : - ולמה לא הלילה ? הוא הזדקף. פניו הגרמיים חתכו את חלל החדר הדה, שהבל היה בו כמוש ומרוכך . הציץ לתוך פניה המלאים של הפסנתרנית, שהאור הירוק שיווה להם חושניות סתיוית קמלה. כדו של תפוחים בשלים מאוד . ניער את גרונו כאילו רצה לחלצו מאידה חבל סמוי : - יש לי רעיון : נלגום משהו . הסתיו הדה חונק אותי . חיטט בכיסיו : שטרות הכסף הגנובים צרבו את אצבעותיו, הוציא אחד והושיטו להפכו: - לך וקנה בקבוק וודקה, מן המשובח, ותפוחים. הפנו . הלה נתן עיניו בפסנתרנית. דו דממה בצמרמורת בגבות-העיניים. ידו של קוסטיק ליטפה את שרוולה : - מסכימה' גברת סאלינה ? אחר כך תנגני כמלאך ! היה לה צחוק קולני, קטוע : - כן. ולמה לא ? הפנו הניח אחריו את הפסנתר, את כינורו, את האשה בעגול אלכוהולי, הדלת התדפקה אחריו, וקוסטיק חזר לספה . אדם מוזר אתה, אדון קוסטיק? - אמרה, ושילבה את ידיה על צמותיה. - מוזר אני, גברת סאלינה ? - קול זה שבצרידותו ההפקרית התנגנה איזו נימה דקה. חייכנית, הדליקה את דמה: - ולמה אינך רוצה לשמוע מוסיקה הלילה ? קוסטיק עצם את עינו בכאב : - שמעת פעם, גברת סאלינה, היאך עצי בית העלמין מנגנים בסתיו? ידיה נאחזו במנענעים. לא קלטה יפה את תשובתו ובהשתפלה על הדרגש : - בכל זאת אנגן לך משהו . למשל' הברק טורנו משרפן . וגשם רונן הותז עליו . רגע צינן זה את מרחו הקודח' אך מייד בצבצו בו יבבותיו של כלבר . הוא ניתק מהספה, צעד אל הפסנתרנית, חיבק את כתפיה והצמיד את שפתיו אל מחשוף צווארה בין צמותיה. הפסתנו נהם בנס עמוק. ידיה כאבו תחת לחץ הגיפוף. הרתיעה אותו: - מה זה ? שיכור אתה, שיכור . התרחק כדי פסיעה. הפכה אליו את פניה והביטה בו : חיוור היה, הבלורית דלפה לתוך עיניו. - מה עשית? הוא טילטל את ראשו בתנועה סוסית, פסי השער התפלגו ובעיניו המזוגגות ראה את הידוק המרעיל שהמנודה פרשה על פגיה ; התקרב, ידיו הורמו והתעננו בצווארה . -לא ... לא !- חדקה בכל גופה וגשמה את הוודקה שנדפה מפיו. פסחנו שהלאקה השחורה התפצלה מדפניו, שני כינורות שהצטלבו על הקידות, מרוטי מיתירם, וגולת מגרדה ירוקה שהפקידה את החדר לצללים . ביידים רועדות פידפה וחזרה וקלעה את צמותיה, ומבין שפתיה הצרובות, סביבו. הגבירה הג וה עומדת בפתח ביתנה המצויר ובקול ניחר ובאצבע נטויה היא מאשימה אות ו ~ת אשר-על-הבית, כי פץר לחדחי.;חדריה וניסה . לכפות עליה - עליה, על הגב ; הגדולה !- את שפלות תאוותו הנקלית, הזרה, העבדותית, החייתי אפלה גדולה יורדת עליו, אפלה רחומה כחיקו של אביו הטוב, הכמעט נשכח. הוא מנסה להתעודד, כי הפחד רודף אחריו, אבל השינה מכבידה את ידיה על עיניו והוא ממשיך לחלום : שוב הוא ב"ברד" . אבל הברד הזה איננו אלא הכלא השמור לאסיריו של המלך . כעבד פרטיפד,כמי שהיה אשד-על-הבית, נמסד יוסף לידי הסוהר המלכותי, ועד מהרה הוא זוכה בחסדו של הסוהר' ממש כפי שרכש את ליבו ואמרנו של אדונו הראשון. הימים והחודשים חולפים, שנה וערד שנה . ושרב הוא אשר-על-הבית, כי הסוהר המלכותי זקן ותשוש ונוח לו להפקיד את ענייני הכלא, האסירים והסוהרים, עבודתם ומזונם, בידיו האמונות של יוסף . שוב מתנהלים חייו על מי מנוחות, ודק הגעגועים האילמים עוד צפים בלינו לפרקים. ויום אחד מובאים אל הכלא שני אדונים גדולים, שדים למלך. פניהם רעולות מחמת הבושה, כי נמצאו אשמים לפני פרעה וחייהם תלויים להם מנגד. אדונים גדולים אלה אף הם בני-אנוש, ולא עובד זמן דב והם נותנים אמונם ביוסף ומפקידים בידר את ענייניהם - המועטים כעת, אך אולי לא לאודך ימים ?- ולוחשים באוזנו את חלומותיהם.ויוסף פותר את חלומותיהם . לאחד הוא מבשד בצעד כי בא יומו - ואכן' חיש מהר מגיעה הגזירה הפרעונית וראש האדון הזה מותז מעל כתיפיו. ואילו לשני מבטיח יוסף כי בקרוב ישוב ויזכה בחסד הפרעה האלוהי. ואכן כך קודה, והאדון הגדול יוצא מן הכלא ושב לחצר המלך. ויוסף שב לחיי היום-יום של אשד-על-הבית. ואז חולם הפרעה האלוהי בכברדו ובעצמו חלום-בלהות מיסתודי. ואחריו עוד חלום דומה לו כתארם, ואין פותר ואין מבין ואין יודע לומד למלך מה פשר הדבר. ואז נזכר האדון הגדול ששב לחסות בחסד המלך ביוסף העביר אשר בבית האסורים, וחיש מהד באים רצי המלך ולוקחים את יוסף אל עיר המלך ואל חצרו, ושם, ברוב הוד והדד, באמצע אולם שכולו זהב ושנהב, מוקף אדונים גדולים נרצצים ומבריקים, תחת מניפות ענק הנעות בלי הדף. יושב לו פרעה האלוהי, פניו נעריים ועיניו בוהות תחת כובע הזהב שעיטוריו נץ ונחש . ויוסף נופל על פניו על רצפת הבהט הממורקת וליבו פרעם בחוזקה . את חלומות פרעה הוא פותר במהרה, ומיין נודע הדבר בכל החצר כי נפתר החלום, נודע פשרו נמצאה עצה. וכל השומעים מנשקים את קצות אצבעותיהם בהתפעלות. "אתה ודק אתה," אומר הפרעה האלוהי ליוסף, "תהיה לי למשנה וליועץ, כי אתה לבד פתרת את חלומותי ." ותרועה גדולה עולה בחצר ופושטת בכל אץר היארד, ויוסף מקבל מיד פרעה את טבעת המלכות לאצבעו ואת ענק השררה לצווארו ושוב הוא אשד-על-הבית -· אולם הפעם אין זו אלא אץר מצדים כולה אשד הוא ממונה עליה, על תוי u, ביה, עריה. שדותיה וארמונותיה, ודק המלך לבדר ייגבה ממנו . וגם אשה נמ~את לו - קטנה וירוקת עיניים, בת כוהן גדול אשד דם מלכים זורם בעורקיה. ובחלומו הוא קורא לה אסנת והיא לו צפנת-פענח, ושני בנים נולדים להם, ירוקי-עיניים כאימם וחכמים כאביהם. אבל ערד לא מלא גביע אושרו . בצ;דת קשה באה לעולם ויוסף מאכיל ומכלכל את אץר מצדים, מיטיב עם העם ואהוב על לב המלך . ואז בא היום הגדול - אחיו יורדים מצרימה לבקש לחם ! יהודה ושמעון. ראובן. לוי. נפתלי ואשד, גד, זבולון, יששכר וגם בנימין הקטן. יוסף אשר-על-מצדים שולח את עבדיו להביא את בני יעקב אל ארמונו, ושם הם עומדים לפניו, עיניהם רחבות מאימת האדון הגדול והנורא, ששמו יצא מקצה תבל ועד קצה. והוא משטה בהם רמפחידם, ושואל שאלות מתמיהות ומעמיד פנים שאיננו מבין את לשונם, והם נופלים על פניהם ומתחננים על חייהם ! ליבו של יוסף רחב מאושר, פועם בגאווה. סוף סוף הגיעה שעתר, כעת ישיב להם מנה אחת אפיים על המכות ועל הנח ועל הבאר ועל הישמעאלים ." אבל רחמיו נכמרים והוא זוכר את אביו הטוב והוא מתוודע אליהם וסולח להם ברוחב-לב שלא היה כמוהו מעולם. ואז הם מביאים את יעקב הזקן לאץר מצדים והוא. יוסף, מיישב אותם באץר גושן. אשר פרעה בכבודו ובעצמו מעניק לאחיו ... יוסף מתעודד. החדר כמעט חשוך. השמש שוקעת והערב עוד מעט ירד. מה טוב היה החלום, איה אושר כפול ומכופל. איזה פאר והדד ורוחב לב ! ניחרד ערב לו זיכרון פניהם של אחיו כאשר הם מגלים כי האדון הגדול והנורא, המשנה למלך . אינו אלא יוסף אחיהם. אותר רגע נשמעות פסיעות קלות מחץו לחדד. "יוסף ! יוסף !" נער קטן . ערום ומבהיק כולו כבובת נחושת, נכנס לחדד וצוגח על ברכיו. "אשד-על-הבית. הגבירה הגדולה מצפה לבואך," הוא אומד בקלור הילדותי. יוסף מתנער מן החלום. הגבירה הגדולה - וכבד ערב." עליו להזדרז. "מיד אני בא," הוא אומר לילד וקם על דגליו . "לך אל בית הגבירה ואמוד שם שיוסף אשר-על-הבית יבוא לשחד את פניה עם צאת הכוכבים." הוא ממהר לרחוץ את גופו בקערת האבן ולעטוף את מתניו בדריד הפשתן' וכל העת הוא אומר לעצמו דברי כיבושים : "יוסף. יוסף. בני, רכי לא די סבלת בשל חלומות הגדולה הללו ?- דאה לאן הובילו החלומות אשד חלמת באץר כנען - לכאן. לחיי עבד באץר נכדיה . כי הדי עבד אתה, עבד נרצע, על אף רדיד הפשתן והצפונים הארוכות. אם תעז להמרות את פי הגבירה הגדולה דינך כדין כלב שוטה שנשך את יד בעליו. לא לכלא המלך יביאוך. אלא יקצצו את כפרת שתי נקודות לביטול ההיסטוריה יעל לוטן ))א אשר-על-הבית נח בחדרו . האוויר כבד ודומם, ירקרק כמים בכירכת הלוטוס שבחצר הגבירה הגדולה, םש דגים גדולים , שמנים, צפים בלי נרע בין הגבעולים. וכאן אף שבריר מאור שהשמ היוקדת נחרץ אינו חודר דרך ענפי העצים והשיחים הרוכנים על .חלונו חם בחדר. פניו שטרפי זעה, מצעים נדבקים לגבר. ברשם פריחת ההרדוף בא גלים-גלים ומסחרר את חרשיו . הוא מרים את ימינו באיטירת ומביט בה כאילו חיתה אבר מגרף זר : יד דקה וארוכת-אצבעות, ציפורניה ממורקות, כיאה לאשר-על-הבית. . יד זר ליטפה אמש את השפחה הקטנה, בת-ארצו, רכת השדיים, עגולת הירכיים. עיניה הירקרקות הבהיקו רוחבו מאושר. היד צרכת על בטנו הרפויה והוא שרקע בזיכרון לאה של תאורה וגעגועים. לשעה קלה הוא פטור מחרבותיו, מצבא-העבידם והשפחות הנשמעים לו, מעומס חשיבותם של עסקי האדון הגדול' שהוא הממונה על אחוזותיו ונתיר' שדותיו רממגררירתיר . רטט קל עובר בר כשהוא חושב על השפחה הקטנה. מומחית היא מאין-כמרה בטיפוח הפאות הבוכריות המפארות את ראש הגבירה הגדולה, ושאר להטוטי כחל ושרק מסודרת שידותיה ובקבוקי תמרוקיה . באנחה כבדה הוא מתיישב על משכבר ואוחז את ראשו בין ידיר. לא הרעילו כל מאמציו לא לחשוב על הגבירה הגדולה, להשכיח מליבר את הרגע הלא-נעים הממשמש ובא. ערד היום, בטרם יברא השמש, עליו לעמוד לפניה, לחייך בהכנעה, להביט בה בך;ך - כאילו לא ערלה בר הבחילה, כאילו אין ארדi רואה את קמטי שדיה הרדודים מבעד למעטה הפשתן השקוף, כאילו צחנת שיניה המשחירות אינה מעבירה בר חידודים, כאילו הסתנרררר חרשיו מברק אבני-החן ומענני הבשמים היקרים האופפים את גררה השמן והמזקין. הרקוב מפינוק ומסיפוק היצרים . האוויר, נדמה לו, נעשה קריר מעט. החרם הכבד פג. אר שמא הבחילה היא שציננה את גופר . ידועים לו, לאשר-על-הבית, כל הסיפורים אודות הגבירה הגדולה, על תאוותיה וחשקיה, על מאהביה הרבים, מבני מעמדה הנאצל רעד אחרוני העבדים הברכיים העובדים במטעי אחוזותיה. טובת לב היא ואהובה על משרתיה ושפחותיה, והיא מעניקה להם מתנות יקרות ויש שמשלחת אותם לחופשי. אם ישמע לה, אם ימצא חן בעיניה, ויגרום לה קורת רוח, תיטיב עימד, ואולי ברבות הימים אף תתיר לו לשאת לאשה את שפחתה הקטנה, בת-ארצו, ירוקת העיניים. אך הזרועה ! באנחה עמוקה הוא משתרע שרב על גבו ועד מהרה הוא נרדם, והוא חולם : בחלומו הוא קם, רוחץ את גופר בקערת האבן שמחוץ לחדרו , ערשה את שערו וקולע אותר בשתי קבוצות על כתיפיר . כורך את פיסת הבד הלבן' השקוף למחצה ודק הקפלים סביב מותניו, והולך אליה . שם, אצל הגבירה הגדולה, הוא כורע בהכנעה על ברכיו ומחכה שתיתן את הצו. אך היא משתעשעת בו, משחקת בו כבחתלתול, גרפה השמן רועד כולו מצחוק וחשק. ידיה הזקנות, עטורות הטבעות, מלטפות את חזהו, את פניו, צוארו וערפו . עדו רגע יעצום את עיניו רירץב עליה ולא ידע דבר. אך לפתע מופיעה השפחה ירוקת העיניים מאחורי מיטתה של הגבירה הגדולה וליבו נעצר והוא מנסה לקום וממלמל. "סלחי לי, גבירה גדולה' סלחי לי . אינני יכול." הגבירה איננה מבינה. היא ממישכה להשתעשע . יריח אוחזות בבד העוטף את מותניו. עדו מעט -"!אל" הוא שב ואומר וקם ועומד על רגליו וליבו נוהה אחר השפחה הקטנה העומדת מאחורי המיטה, עין ירוקה מציצה מעבר לווילון. "מה לף ?" אומרת הגבירה. "חלית לפתע?" עדיין היא טובה, עדיין היא רוצה בו, ועוד אפשר לחזור. אבל הוא מסביר, מגמגם בקול חנוק. שאיננו יכול, שאסור לו, שנאסר עליו, וכנודר של האדון הגדול ושבעוה שנשבע לאביו: מה יהא עליהם . כל אלה פורצים מפיו, מלים חסרות טעם. והוא פונה לברוח מן החדר המבושם והמפחיד, ופתאום היא מבינה - חמתה מתלקחת וכהרף-עין חי~ הופכת למכשפה מאיימת, עיניה קמות בראשה וקלוה ערלה ומצטררח, ידיה פסוקות לפניה וציפורניה . לטרשות - נמרה זקנה !- והיא תופסת את אזור חלציו וציפורניה חורשות את ירכו. הכאב צורב כאילו סרקו את בשרו במסרק מלרבן. הוא בורח, נכלש על המפתן. קם וץר החוצה, וקולה רודף אחריו. עד מהרה הוא מוקף אנשים. כל העבידם והשפחות מגיחים ממאורותיהם ומצטופפים גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 צילום : דורון גלעד "נשי ב את הסדר על כנו!" שכ ומכריז וזזה. כוהן ת;ת. הוא הצעיר מכל הנוכחים וכמעט שאי נו זוכר את הימים שלפני הכפירה הגדולה . רק זכרוכות ילדות מתהלוכות הפאר של האלים הרכים . סיפורים ששמע מפי הכוהנים הזקנים ועלבון המקדשים השוממים מ r' ינים את אמונתו הלוהטת. " לא זו כלכד שנשמו המקדשים ." אומר כוהן p זןז,נט, האלה-הלביאה. "גם כדמויות האל ים צרה עינו של זה . שוב לא הופיעו כני משפחת המלוכה כמסכות , אלא רק כדמויו ת אנשים ונשים כני-תמותה - כאילו גדול האדם מן האלים !" " את כל יצירותיו נשמיד ונחסל !" אומר הכוהן הצעיר וזזה . לא יאה לו להרבות כדיבור לפני הזקנים ממנו . אכל נדמה לו שהם מקשיבים לו כרצון . "את f. ק הפסל. שי צירות התועבה שלו ממלאות את הארץ . נהרוג, ואת פסליו ננתץ!" " לא היה יאה לו, לזה, להופיע כדמותו המלכותית ," אומר כוהן זקן. סריס שקולו גבוה ומצפצף ." דמותו ודמויות אשתו ונכותיו - כולם כפי שעין אדם רואה אותם, אוכלים ושותים ומשתעשעים , כעבדים או כעם-הארץ . על כל הקירות והתבליטים . ומה על כנוד המלוכה ? ומה על כנוד האלים?" "הפרעה איננו אדם ואין להציגו כאדם ," מוסיף כוהנו של האל-התן אנו:;ניס. " צלם פרעה חייב להיות גדול מצלם אשתו או עבדיו . וכי מה יחשכו הדורות הבאים אחרינו למראה דמויותיהם המשונות של אמנחוטפ הרביעי ומשפחתו? " אמנחוטפ הרביעי ! מזמן לא העז אי ש לקרוא לפרעה כשמו הנכון . אחכאתון הוא קרא לעצמו , עולב לא רק כאל הגדול אמרן . אלא גם באביו מולידו, אמנחוטפ השלישי . דממה נפלה באולם הגדול. האוויר אפלולי וקריר. הכוהנים יושבי ם לכדם, ללא עבדי ם לשרתם. ללא מניפות ותקרובת. כשעה הגדולה הזו ששנים רבות יחלו לה. אמנחוטפ הרביעי מת . לא עוד אחנאתון . לא עוד אחטאתון הבירה , לא עוד מקדשי ם דוממי ם ואלים נעלבים. כוהנים הולכים כנושת פנים. לא עוד ירךה אתון כאחיו האלים !. "נכחי ד את זכר המלכות הזו מעל פני האדמה," שב ומדבר צעיר הכוהנים . "את שמו של המורד כמחוק מכל הכתובות, את פסליו וצלמיו ננתץ . את פולחן אתון נשיב למקומו הנאות כין האלים. כדמותו העתיקה והנכונה. דמות קרוךר השור . ואת כוהני התועבה חסרת-הפנים נמית!" "ובראש ובראשונה את מ;ך . ה. הכוהן המתעתע, בן-חסותו של הכופר ," אומר כקול נמץר כוהן מוט, האלה-האם . "ועימד את כל מרעיו מבני ורינ;:ז:rה!" מוסיף וזזה . "ואת יד-ימינו הכוהן החכירו אהוון וכל ההולכים אחריהם מכני העם הנרגן' השוץר בינינו ונוהה אחר הכפירה הגדולה, נגרש למדבר שממנו כאו ! ילכו לישימון ויעבדו שם את אלוהיהם בין הנחשים והפראים ושודדי הדרכים !" "והעיר אחטאתון תיעזב לתנים ולצנועים ולינשופים. החול יכס;:ו ועין אדם לא תראה לעולם את השיקוצים והגילולים הממלאים את אומנותיה ורחובותיה." "תשוב אץר היאור לקדמותה !" "ישובו האלים לגדולתם, ישוב העם לאמונתו, אמונת אבותינו ואבות-אבותינו, ותשוב הממלכה לגדולה שירדה ממכה כימיו של המורד באלים!" "ימחק זיכרו !" "יגורשו הכופרים !" "חיבקה הארץ מן הפגע הרע!" "ונשוב לקבל את המעשר המגיע לכו ולמקדשיכו !11 הם מביטים זה כזה וחזותיהם מתרחבים מאושר. שבע-עשרה שכה חיכו ליום הזה. שתיקה של התרגשות רציפיה ממלאת את חלל האוויר . המשך בעמ' 105~ עתרן 77. גל' 84-85 ידיך ורגליך . את אזניך. אפך ו ז כרותך . וישל יכוך למד בר. שכח, בני, את חל ומות הגדולה חסרי השחר וזכור את מקומך . כולך שייך ל הם , לאדון הגדול ולגבי רתו, ואם תמצא חן בעיניהם ותעשה את הי שר בעי נ י הם. אולי ברכות הימי ם יתירו לך לשאת לאשה את השפחה הקטנה, בת ארצך. ירוקת העיניים, ואולי אף ישלחוך לחופשי ."" וכך. בחיוך של הכנעה מהול בשמץ שנ יעות - רצון. הולך לו יוסף כן יעקב לבית הגבירה הגדולה, כי הרי ככלות הכל . טוב הכלב החי ". ב)( אסנזזת;ן מת ! הפרעה השוטה, המלך המשוגע, הכופר כעיקר, אויב האל ים, חולם החלומות , הורס הממלכה, מת ואי ננו עוד. גריתו עודנה מונחת על מיטת הפאר תחת האפריון המלכותי , מכוסה פרחים ועדיי זהב . קטורת עולה מארבע פינות החדר והמקוננות טרם הרימו את קולן . המלכה הצעירה, נופרטיטי היפהפי ה, ושש בנות המלך . דקות גו וארוכות צוואר כאימן . יושבות סביב למיטה . ידיהן פשוטות כתפילה · ודמעות זולגות מעיניהן השקדיות ומלחלחות את כפלי שמלותיהן. זוהי שעת הצער החרישי. אחריה תבוא הקינה הגדולה, יבואו האבוקות ותהלוכות האכל . אז תילקח גוו;תו של הפרעה המת לבית החונטים המלכותי ושם , בשקט ובצנעה, כסתר ובסודיות, יעשו המומחים את מלאכתם העתיקה והמסתורית, להכי ן את המל ך לדרכו הארוכה אל הנצח . כל תוכו, כל קרביו ואבריו הפנימיי ם יוצאו מגופו וישמרו במור ולכוכה כתוך קנקני בהט הדורים. ~ויתר הריקה תושם באמבט ש ל קמפור ועוד מי ני סמים ובשמים לארבעים יום. ובסופם יחלו החו נטים לעטוף את אברי ו כפיסות ארוכות של בד ספו ג אף הוא כשמים וחמרים משמדים. אבר-אבר , אצבע-אצבע, ומחוץ לתכריכים. על ראשו העטוף - מסכה כדיוקנו, תכשיטי מלכותו, קובעו המעוטר ראש נץ וראש נחש . ושרביטו בין ידיו על חזהו . הגופה תי טמן בארון זהב דמוי- אדם , וצלם פני ו המלכותיות כראשו , וארון זה יושם בארון שני ושלישי ורביעי . כולם דמויי-אדם, כולם נושאי צל ם פניו , כולם משובצים אבני-חן וזהב ומשחת זכוכית צבעונית מלאכת מחשבת . וכל כני משפחת המלוכה והכוהנים ושרי הממלכה ילוו את הארונות החברים זה בתוך זה אל מערת הקבורה הגדולה והמפוארת שהכין לו המלך מבעוד מועד סמוך לעירו האהובה אח~זזת;ן אשר על שפת המרב~ .. ואז "נשיב את הסדר על כב; !" הכוהנים הגדולים. שכ ל אחד מהם משמש את אחד האלים כמשר תו ודוברו עלי א - דמות, ישובי ם כאולם אפלולי בפינת ארמונו של הזקן והנכבד מכולם. קרי- .א;ז~ כוהן זזמ;ן . על אף ההתרגשות הרכה האוחזת כהם יושבים הם זקופי גב. ידיהם על כרכיהם . ומדברים כקולות שקטים ושקולים. רק עיניהם היוקדות , המתי זות ניצוצות , מסגירות את רגשותיהם . רק שעה קלה עכרה מאז הגיעה הידיעה מאחטאתון כי יצאה נשמתו ש ל המלך אויב האלים. וכבר התכנסו כולם כבוא-אמון. הכירה האמיתית. רכת-הימים , ולנכותיהם רוקדים כקירכם מאושר . עסמ קשי-תפיסה צריך להסביר את הכל פעמיים . הקושי-בתפיסה הוא גם כן מעין פחד שכזה, והמורים מחלקים סטירות או הערות. ולאחר פטיש-העץ משתמשים בתער . צריך להקיז את הדם החוצה, לפחות את רוב-רובו של הדם . גם כך מתמרח הפה כשמגיעים לכבד. ולבסוף באמת עמגי תורו של המשרד . אתה מוריד את הרגל מעל לירך או ליד הפרק ? בדרך כלל מעל לירך . לפעמים ליד הברך ; כשיש לי זמן . ליד הברך . דרך חלילה . ואת הזרועות ? אף פעם לא במרפק . תמיד ליד הכתפיים ?למה סתם הךגל . אולי ; אל תשאל אותי . באמה של היד יש רק קצת בשר . דבמיוח אצלך. ואם היא צמודה לזרוע העליונה, מתקבל רושם שהתכולה רבה יותר. יעקב ליבו בעצם, איך אתה אוכל כנף של עוף צלוי? הוא צדק. מאנגלית : אברהם הוס מסתבר שאוכל-האדם מתמצא במלאכת אכילת-האדם. רק במלח . לבשר - האדם יש טעם מתקתק. כפי שבוודאי ידוע לך . פגשת כבר כאשר תסתכל אחורה. מה תראה ? שום דבר . וקדימה ? בוודאי ובוודאי שלא מישהו שאוהב בשר עם טעם מתקתק ? תראה שום דבר. נכון. כך הם פני הדברים. הוא פותח את המזוודה . לא, אני צועק. אני עוד לא ישן ! השעה היתה שלוש לאחר חצות. וירד גשם. הרכבת לא נעצרה באף תחנה. פה אל תפחד . שפן שכמותך . רציתי רק להראות לך שאני לא מתלוצץ . הוא פישפש ושם נראו אורות אבל לא ניתן לקבוע בוודאות אם אלה הם חדרי-מגורים או בין המכשירים , כמזוודה היו כאמת רק חמישה כלים, אלא שהיו מונחים בתוכה כוכבים. ללא סדר. המזוודה חיתה קטנה . כמו של רופא. אבל אצל רופא המכשירים המסילה כמובן היתה מסילה . אבל מדוע שלא תהיה מסילה גם בין הכוכבים ? מוצמדים למכסה המצופה מבפנים בקטיפה . כאן היו מונחים סתם מפוזרים . אי-שם בקצה-המסילה נמצאת פאריס. איזה מין פאריס ? זו הארצית - עם בתי- פטיש, משור, מפסלת. צבת. כלי-נגרות פשוטים . וגם צרור של בד. וכתוכו הקפה שלה. ואטובוסים ירוקים ומזרקות וקירות-סיד מלוכלכים ? או פאריס מגולגלת מלחייה . מלחייה פשוטה מזכוכית . כזאת שמוצאים כמותה על השז;וימית ; חדרי-רחצה עם שטיחים מקיר-לקיר ותצפית על ב; t' -ךה-נול;ן ? השולחנות במסעדות זולות . הוא גנב אותה באיזה שהוא מקום, אמרתי לעצמי. באור הכחול נראה השנון חיוור שבעתיים. אפו ישר. שפתיו צרות ושיניו קטנות ; הוא גנב . לא יאומן עד כמה שהן קטנות. שערו חלק. כשל כלב-ים . אבל אין לו שפם . הוא הושיט את המלחייה אל מתחת לאף שלי . היה כה מלח. הוא זרזף לי טמע אחד שכמותו מסוגל לאזן כדור על האף . מתחת לבגדיו הוא רטוב . למה הוא לא מלח על היד . תטעם, אמר : מלח-שולחני מעולה. הוא הבחין בכעס שבפרצופי . מראה את הניבים שלו? המלים נעתקו מפי. הוא צחק . השיניים הזעירות עוררו בי בחילה . אחרי ה"ככה-זה" לא אמר ~לה. כביכול התווה קו מתחת לחשבון. עכשיו הוא כן . אמר, וחזר וצחק : אני מוכן להתערב שאתה היית בוחר להיות חי חממולמעשן . מאשר מת נאכל . עורו אפור - כפי שברור לעין - וגם מתוח ; אם יתגרד -יתפוצץ . לאן הוא סגר את המזוודה והדליק לעצמו סיגריה חדשה ... השעה חיתה שלוש-וחצי . להביט? הרי יש לו רק פרצוף אחד ומזוודה. מה הוא סוחב שם במזוודה ? הרכבת לא נסעה סתם - היא טסה. ואף על פי כן לא אזכה להגיע ףלבסו מכשירים ? משור. פטיש ומפסלת ? ואולי גם מקדח ? לקדוח בו גולגלות ? כך לפאריס . לא לארצית ולא לשמימית. נפלתי לתוך מלכודת. שום אדם אינו ליכו שותים בירה. כשהן. הגולגלות. ריקות צבועים אותן. האם יצבע את הפרצוף להימלט מהמוות . האם באמת סוג המוות משנה כל כך ? יכולים להידרס, ףלחטו שלו? באיזה צבעים ? צבעי-מים או צבעי-שמן ? ולשם מה ? בחג-הפסחא םהילדי . במקרה כדור . לקבל התקף-לב . אם מצליחים להאריך ימים במידה מספקת. או משחקים בקליפות ריקות של ביצים . והילדים שלו משחקים בגולגלות. למות מסרטן-הריאות, שהפך לשכיח למדי בימינו אלה. בדרך זו או אחרת הולך ובכן . הוא אומר בנימה בלתי-מתחייבת ומכבה את הסיגריה . על ידי שפשוף כך האדם לעולמו . ולמה לא ל;ךאכל על ידי מטורף ברכבת המהירה שבין ~י~ה שהאלומיניום חורק. ובכן. מה דעתך? לפאריס ? לא יודע, אני אומר . לא יכול להחליט. האיש הזה בכלל אינו מבחין בצליל הבל-הבלים . כמובן שהבל הבל-הבלים . מוכרחים למות, אבל לא רוצים למות. האירוניה שבדברי ? לא מוכרחים לחיות. אבל זה בדיוק מה שרוצים. אלא שיש חשיבות רק לדברים יתכ j שאתה יותר מדי רכרוכי . אמר. אתה צריך להחליט עכשיו . ממילא תישן ההכרחיים. הדגים הגדולים טורפים את הקטנים. החוגה טורפת את התולעת, ואף בעוד חצי שעה. ואז אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה . על פי כן היא שרה יפה כל כך . חתולים טורפים עכברים. ואף אחד לא הרג שום אני לא מתכונן לישון הלילה, אני אומר. אתה הזהרת אותי. חתול בגלל הסיבה הזאת. הכל טורפים את הכל כדי להישדד כחיים. ואם בני- שום תועלת לא תצמח לך מן האזהרה, אמר. כל אחד ישן הרי, שנת-מתים אדם טורפים בני-אדם, מדוע צריך לראות בכך תופעה שאיננה טבעית ? האם שכזאת, בין שלוש לארבע . אתה צריך לדעת. בתור אדם משכיל. יודע. אבל אני יכול להתאפק. בין שלוש לארבע - אמר, וסילסל את השפם שיצמח לו אי-פעם ברבות הימים יעקב ליכד, סופר יהודי, נולד בווינה ב 1927-. ב 1938-' לאחר כניסת הנאצים לאוסטריה. - של ניילון ; לא שומעים ולא רואים. ואז - כולנו כמו מונחים בתוך שקית עבר להולנד . ניצל בזכות ניירות מזוייפים . כשהוא נודד בין הולנד לגרמניה . ב 1945 . אחרי ארבע מתעוררים, ואז החיים כל אחד ואחד מת. למות-זה כמו הבראה הגיע לארץ-ישראל, אבל לא נקלט בה . עבד במקצועות שונים. בראשית שנות החמישים נמשכים. אחרת לא היו בני-האדם מסוגלים להחזיק מעמד. למד בימוי · בווינה . ב 1954- עבר ללונדון . סופר דו-לשוני, הכותב בגרמנית ובאנגלית. לא מאמין לך . לאף מילה . אתה לא תנסר אותי . בספריו , הכתובים בדרך כלל בסגנון מוקצן. אירוני וסרקאסטי. משוקעים רבדים אני לא יכול לאכול אותך כמות שהנך. אמר. מוכרחים לנסר. קודם את הרגליים. אוטוביאוגרפיים ; שוב ושוב הוא חוזר אל נושא השואה. הן באורח ישיר והן באורח אחר-כך את הידיים ואחר-כך את הראש. בזה אחר זה, לפי הסדר הטוב. עקיף. אלגורי. כמו בסיפור "מסע דרך הלילה". מה אתה עושה עם העיניים ? אני מוצץ אותן . ואת אפרכסות-האוזניים, אפשר לעכל אותן. או שיש בהן עצמות ? אכילת חזירים ועגלים היא נוהג טבעי ~ותר? האם כואב יותר רק מש;ם שא b רש לבטא ב~לים את ה~לה "כואב" ? חיות אינן בוכות. ובני-אדם כוכים כשנפטר אין עצמות. אבל הן קשות ללעיסה. ממילא אני לא אוכל את הכל . מה אתה חושב. שאני חזיר ? אחד הקרובים שלהם . אבל . כאשר המוות נוטל אותך . מה יש כאן לבכות ? כל כך אתה מחבב את עצמך ?אם כן . הרי שאתה גנדרן . כשאתה כעצמך הולך חשבתי, שאתה כלב-ים. זה כבר יותר סביר. ובכן. הוא מודה. כלב-ים. ידעתי. הוא כלב-ים. איך זה שהוא לעולמך . הלב שלך בכלל לא נשבר . מה לעשות. כך הם פפי הדברים. תחושה טובה וחמה אפפה אותו. נמצא כאן מטורף שרוצה לטרוף אותו. לפחות מדבר . גרמנית ? כלבי-הים מדבירם בשפה הך~ית. ואין מבינים אותם. יש לו רצון מוגדר. ואני, מה בסך הכל רוצה אני? האם העדר-הרצון שלי לטרוף . למה אתה לא מדבר .ד~ית ? אני יליד העיר סנקט-~לל f:?. ן. אמר. אצלנו לא דיברו אף-פעם ך~ית. תירוצים . בני-אדם יכול לשמש לו מקור לגאווה ? מה נותר, אם לא רוצים לעשות את מה כמובן שהוא נזקק לתירוצים. יתכן מאוד שבאמת נולד בסנקט-~לל f:?. ן . שמעתי שצריכים לעשות בהכרח ?. כאשד לא מבצעים את המגעיל. מה קורה לגועל? הוא פשוט נשאר תקעו בגרון. שבאותה סביבה מצויים אנשים שכמותו . שום דבר לא נשאר תקוע בגדרנו של האיש הזה מסנקט-פולטן. הוא יודע היטב ואתה גר בצרפת ? מה איכפת לך בעצם, אמר. בעדו חצי שעה שוב לא תהיה בחיים. רק מי שיש כיצד לבלוע. לו עתיד יכול להפיק תועלת מן המידע שהוא אוסף . ובמצבך ... קולו ד-ג;;:ך אלי בשקט, כמעט מתדפק עלי : ובכן. אתה דואה. נעשית רדום לגמדי. אין ספק שהוא מטורף '. אבל מה אני יכול לעשות . את הדלת של תא-הקרון כגלל המחשבות המדוכות . מה ככד מצפה לך כפאדיס ? פאדיס גם היא איננה הצליח לנעול. (כיצד בעצם ידע האדם הדה להשיג את המפתח?). לעולם לא אלא עיר ככל העדים. מי כעצם צדיך אותך ואת מי אתה צדיך ? אתה נוסע תגיע אלי העיר פאריס. הוא בחר לעצמו את מדג-האדיר המתאים. לא רואים שום לפאדיס -ובכן ? יחסי-מין ושחיה אין כהם תדומה רכה לאושר . ועבודה פחות מכל דבר אחר. גם מן הכסף לא יצא לך שום דבר. מכל החיים שלך אתה דבר, והגשם יורד. אין ספק שהוא מסוגל לרצוח אותי. מי שנתקף בפחד, חייב לפתוח את הפה ולדבר. תסביר לי עוד פעם. ככקשה. מילת-הבקשה תחמיא זוכה לטינופת בלבד. אתה יכול להירדם כשקט. לא תתעודד. אני מכטיח לך. אבל אני בכלל לא רוצה למות, לחשתי . עוד לא. כפאדיס אני רוצה." ללכת לרדיפת-הכבוד שלו. רוצחים הם אנשים חולים, ואנשים חולים רודפים אחר לטייל ברחובות. הכבוד. יש הרכה מן המושך כ~לות של כקשה. וככן . מתחילים עם פטיש-העץ . אמר. זה היה כידוק כמו כבית-הספר . לתלמידים המשך בעמ' 1os~ 71 גל' עשור, ינראד-פבדראד 1987 קחאנוניזציח לש שלמה סלומון זיגמונט פרנקל מאנגלית : לאה האן כשעליתי ארצה קיבלתי חירורך על העדות השונות שמהן הורכבה המדינה : הגליציאנרים היו רמאים ובוגדים ; הרומנים - גנבים כפייתיים. על גבול הקלפטומניה ; המרוקאים -סכינאים ; לייקים לא היה ככלל חוש הומור ; המבטא שהכי כדאי היה להתלוצץ עליו היה -ההונגרי . שלמה סולומון היה רומני. נפגשנו לראשונה כסיני. על גדת תעלת-סואץ. מיד אחרי מלחמת ששת הימים ; למעשה. כלילה הראשון אחרי שהשתתקו התותחים. כולם היו תשושים ונפעמים כאחד מהנצחרן המוחץ . המחלקה עליה פיקדתי מצאה עצמה סמוך למחלקה כה שירת שלמה כמקלען. גדת התעלה לא נראתה כלל כקו חזית שלממש : יחידות פזורות כדלילות ומרחבים גדולים וריקים כיניהן ; כמה עמדות תצפית שנשקפות אל הגדה השנייה של התעלה, פה ושם שומרי לילה אחדים. שאר החיילים כתוך שקי השינה . כמכתש עמוק שטוח קרקעית של פגז . מאחורי גבעת החול שלנו . נתקלתי כהבהוב רפה של אש קטנה. שחיתה מחץו לטווח ראייתו של כל מי שלא עמד על שפת המכתש ממש. על הגחלים ניצבו קופסת כשר וקנקן קפה. ודמות בודדה ישבה סמוך לאש. ליד תרמיל-גב שמקלע נשען עליו. החייל הרים מבטו כעוד ידו נחה ככדרך אגב על המקלע. "הלו", הוא אמר. "אתה המפקד של המחלקה ההיא שם. נכון?" ,"ןכ"אמרתי . "אתה רוצה קצת גולש חם וספל קפה?" "גולאש לא, אכל ספל קפה יהיה יופי. אם יש לך מספיק". אין בעיות ; אתה מוזמן" . לחצנו ידיים והצגנו את עצמנו . "אתה שלמה המקלען שהחזיק כגבעה ככוחות עצמו כשהמחלקה שלכם נכנסה שלשום למארב?" ,"ןכ" הוא אמר כחיוך ; "ככר הספקתי להתפרסם כל-כך?" "כערך", אמרתי. "אנחנו הוזעקנו לחלץ אתכם. אכל הזהירו אותנו שאולי ככר תהיו מחוסלים כשנגיע אליכם . נראה שאתה הצלת את המצב." "עשה לי טובה, אל תספר לאף אחד, אכל לא חיתה לי כיררה. מספר שניים שלי היה פצוע, ושנינו היינו על ראש הגבעה עם כדורים שורקים סכיננו . המחלקה שלנו חיתה כנסיגה כמדרון האחורי. כשמלפנים עלו המצרים. לו הייתי מתרומם כדי להצטרף לחבר'ה, הייתי חוטף כדור. וזחילה חיתה איטית מדי. כך שהדבר הכי כטוח היה להישאר כמקום ולירות. כשנגמרה לי התחמושת. המשכתי עם רימוני יד. וכשגם הם נגמרו הופיעה הפלוגה שלכם והמצרים נסוגו." הוא הסתכל זיגמרנט פדנקל למעלה לוודא שאנחנו לכדנו. שלח ידו אל תוך התרמיל ושאל : "מה דעתך על קצת מזה כתוך הקפה ?" כק r הבא היה שרות המילואים שלי כן חמשת השבועות עמוס מאד . צה"ל זה היה בקבוקון שטוח של ברנדי. מלא כדי שלושה רבעים. הפיק לקחים ממלחמת ששת הימים. והתארגן כהתאם . למרות שהניצחון היה כשסיימנו שני סיכוכים של קפה. היה הבקבוקון ריק. ושנינו קצת שתויים. שלמה מקיף ומרשים, הסתבר. שחיל-רגלים כמספרים גדולים, המועבר בכבישים על-ידי יותר ממני. משאיות ואטובוסים, הוא איטי. מסורבל, ולא מספיק יעיל וממושמע. החטיבה "אתה יועד", הוא אמר. "כינינו. המלחמה הזאת אולי לא יפה להגיד את זה. שלנו הועלתה על זחלמים כהנחה שכיתה. המסוגלת לנוע כמעט ככל תנאי שטח~ אכל אני די נהניתי ממנה". שווה יותר ממחלקה שלמה של המלחמה האחרונה. הקצינים נקראו ימים מספר "ברואי", אמרתי. "כל עוד שום דבר לא קורה לך כאופן אישי. זה משהו להיזכר לפני החוגרים כדי להכין את התוכניות. בסוף הקורס, שחלק גדול ממנו כלל בו ולספר עליו לנכידם . אלוהים יעזור לך כמוכן אם תודה ככך כפני הנשים קפיצות מתוך ואל זחלמים נעים. היה אמור להיערך מיון קפדני על בסיס של בכית ."~ כיצועים. כושר. הישגים קדומים ורוח-קרב ; מיון שישאיר את החטיבה עם כן," הוא אמר. " אכל זה לא רק זה. ישנו המנהל שלי כמשרד. לא נותן לי מחצית כוח האדם שלה, וכפי שקיוו, במצב של יעילות כפולה . לעשות שום דבר או להחליט כעצמי - תשנה את זה, לא. תשים את זה כתוך כימים הראשונים ניסיתי להתחיל עם נילי . פקידה שקטה ויפה מאחד המשרדים. התיק ההוא ולא כתיק הזה, לא, אל תטלפן אליו. תכתוב לו מכתב. כל הזמן התקדמנו עד לנשיקות וגיפופים על הדשא מתחת לעץ שבקצה הבסיס . הירח לעזאזל. ופה, פתאום. אתה מחליט החלטות של חיים ומוות על המקום. ואם הן עלה וחזייתה ירדה, אכל כשניסיתי להחדיר את ידי בין רגליה. היא הדפה אותי נכונות המצרים ימותו, ואם לא אתה וחבירך תמותו . זה יחזיק אותי הרכה זמן בעדינות. הביטה בעיני. ואמרה : כשאני אחזור למשרד." "סטאשק." אפשר לשאול אותך משהו?" למה אתה לא מחליף את מקום עבודתך?" "בוודאיי "יקירתי.תבין . יש לי וותק. ומשכורת די טובה, וחץו מזה המנהל יוצא לפנסיה עוד "אתה "נשוי? שמונה שנים, ואם הכל ילך בסדר יש סיכוי טוב שאני אקבל את התפקיד שלו ." ".ןכ"הודיתי . תמיד היה לי חשוב לא לשקר לגבי מצבי המשפחתי גם אם הז "תראה את זה," אמר בהיסוס-מה. כשהוא מוציא מתרמיל הגב שלו חפיסה קטנה עולה לי בהפסד של פרשיית-אהבים. וזה שלא ענדתי את טבעת הנישואין ישל עטופה בממחטה ופותח אותה. בתוכה היו חיצ-תריסר עשוני-י.ד זוג עטים היה בגלל שני אירועים נפרדים שבהם נתפסה בבליטות. פעם אחת בג'יפ. םופע נובעים. מספר סמלים ועיטורים. ובתחתית החפיסה שלוש או ארבע טבעות זהב. שנייה באוטובוס. וכמעט הסירה את אצבעי מעלי . "מזכרות," הוא אמר. "הכל מהמצרים שהרגתי. אם לא הייתי לוקח אותם אני. "יש לך ילדים ?" אחרים היו לוקחים. ובסופו של דבר זה אני שהיפלתי אותם. לא?" ."שניים" "כמובן." "ובכן. תראה," אמרה בעצב. מסיימת את המשפט ומושכת כלפי מטה תא "אתה חושב שהטבעות מזהב אמיתי ?" חצאיתה. כאילו היה העניין מובן מאליו וסופי. היא נשארה בזרועותי עוד ןזמ "אני לא מומחה, אכל זה מתקבל על הדעת." מה והניחה לי ללטפה ולנשקה. אבל כל כסירן נועז יותר נתקל בהתנגדות המוצק ומתמרמרת . 72 עתרן 77 י גל' 84-85 "אני מקווה שאתה לא כועס עלי יותר מדי," אמדה כהתנצלות זמן קצר .אחד-כך כשקסדתו על ראשו, מקלע כידו האחת ומשקפת נשביח. קפץ שלמה מעל לזחלם ופכה לעבד הסוללה . "אתה מכין. לא אוכל לשאת על מצפוני את המחשבה שגדמתי למשהו כמו "לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאלתי אותו . ." תמיד הערצתי את כטחון הנשים נישואין הרוסים. יש יותר מדי מזה גם ככה "תיכף אחזור, סטאשק ." כיכולתן להרוס נישואין. וכן הכנתי שכגיל תשע-עשרה החליטה נילי שהמבצע הגדול הבא שלה יהיה כעל ובית. ושקשר עם גבר נשוי. מושך ככל שיהיה, לעלו "אף אחד לא ירדד מהרכב ." "הוי. למען השם, " הוא לחש - הקצינים הגבוהים היו כקידמת-הזחלם. מעיינים לעכב כעדה או לקלקל את סיכוייה. כמפות - "נגיד שאני עולה לשם כדי לוודא שלא נשארו מצדים כצד השני, כסדר?" והוא התחיל לטפס על אדכעותיו כמעלה הסוללה מכלי לשים לכ למחרת, כשהלכתי כין המון החיילים שזה עתה הגיעו, הדגשתי טפיחה על לפקודות החוזרות וכשנות -לחזור . הכתף. היה זה שלמה סולומון. שגיחך לעומתי כשמחה. פנינו הצידה ושוחחנו כשמעה התפוצצות והוא נזרק על גבו, ראשו נמוך משאד גופו . כשהגעתי אליו, קצת. "דדך אגב," סיפרתי לו. "אני צדיך מקלען טוב לזחלם שלי. אתה מציב את דגלי בזהירות בתוך עקבותיו , הוא היה מת . על בטנו וחזהו נתזים של מעוניין?" דם . קילוח דק של דם זדם עדיין מזוויות פיו כמעלה לחיו ודקתו ולתוך שעדו, "כטח. זה יהיה כהדר" . למרות שהוא כהרג על-ידי המוקש כר-כמקום . "אארגן את זה כזמן המיון הסופי שלקראת סוף הקורס. אם בינתיים לא תשכור שמחתי שכאלצנו להישאר במדבר בלי לצאת לחופשה במשך חודש נוסף . לא דגל ; צדיך לעשות המון קפיצות מזחלמים". העדפתי מקלען טוב שלקח שעונים ששתי לכקד את נילי כתפקידי המשולש כידיד ותיק. כחבר לכשק שהיה שם וטבעות ממצרים מתים על פכי מקלען גדוע ומצפוני. כששלמה כהרג, וכמפקדו, ולספר שקדים. אני ומפקד החטיבה, שהיה חייל ותיק כערב הבא, כשהלכתי עם נילי לשק"ם, חצה שלמה את הכביש ועיכב אותנו. וכיחש מייד את הסיכה לטיפוסו של שלמה על אותה סוללה, בישלנו את הגידסה "סליחה, סטאשק." הוא אמד. משלכ הצדעה דישמית עם קירבה שכשם פרטי. הרשמית, שהוצעה על ידי שלמה עצמו : הוא התנדב לסקור את השטח "אימוני הזחל מים שלכר מתחילים כשמוכה או כשמונה וחצי מחד ככרקד?" כמשקפתו כדי לכדוק אם כשאד שם אויב. ועלה על מוקש ; מוות מכובד כזמן "שמוכה כדיוק," אמדתי. זה היה תכסיס שקוף כדי לעדרך היכרות עם כחודה מילוי תפקיד, ממש הקרבה של חייו למען יחיו יפה, ואני נעניתי לו בהוסיפי. שהצטיין כמלחמת ששת הימים. האחדים. "הוא גם רווק", סיפרתי לנילי כשהיינו שוב לכד . לכסוף כשביקרתי את נילי היא כפלה אל כין זדועותי וככתה קצת. ולא יכולתי שלא לזכור איך חיבקתי אותה לפכי שכים מתחת לאותו עץ כבסיס. פניה, כך "הוא נחמד," היא אמדה. "מה הוא עושה כחיים האזרחיים?" נדאה לי. כעשו רזות יותר, ועיניה גדולות יותר כמהלך החודש הראשון של "הוא מכהל חשבונות עם עתיד מזהיר, כך הכנתי. מועמד לקבל את המשדד האכל . הודיה והרדיו של שלמה היו שם כדי לפגוש אותי . כשהמנהל שלו יפרוש." אומדים ששקד טוב הוא כמו מרגרינה טובה . לפחות מחציתו חייב להיות אמת, אחדי חצי שכה נישאו שלמה ונילי. ואישתי ואני הוזמנו לחתונה. הוצגתי כפכי כמו חמאה כתוך המרגרינה . כמובן זה לא היו לי בעיות עם מותו של שלמה. משפחותיהם כידיד וותיק שהפגיש אותם אחדי שלחם לצידו של שלמה תכמלחמ חיתה רבע שעה מתוחה כשהם רצו לדעת מי פקד עליו לעלות על אותה סוללה, ששת הימים ; כולם התייחסו אלי כאל אודח כבוד . ואני החזקתי את אחד וכששיככעתי אותם שזה היה הרעיון שלו עצמו, ושהוא אפילו עמד על-כך. הם ממוטות החופה כזמן הטקס . שאלו מדוע השטח לא ככדק קודם. אחד-כך הגיע הרגע בו היגשתי לנילי את משקפתו המנופצת של שלמה, והיא ככתה שוב. כשכים הכאות שידתנו שלמה ואני כמילואים כיחד כמשך חודש ככל שנה . . כל קרובי משפחתה רכן אישתי ואני הוזמנו לטקסי בדית-המילה של שכי הכנים שנולדו כהפרש של כחודשים הבאים דאיתי את נילי לעיתים קרובות חבריה הוותיקים הקפידו להזמין אותה למפגשים של ימי שישי כערב. לטיולי סוף-שבעו שנתיים כעדך . ומדי פעם נהגנו להזמין אלה את אלה לכתינו . אם-כי לא לעיתים ולפיקניקים, ולכל דבר שלא כדף ממכר ריח חזק מדי של שמחה ועליצות. הנשים קרובות. הרעות כין מפקד זחלם לכין המקלען שלו לא הדביקה את םהנשי . עזרו לה כקניות, כבישול. ועם הילדים, והגבירם טיפלו בתיקוני הכית וכדשא שלהן. שהיו עסוקות כמשק הכיתי, כילדים, וכחברים וותיקים וקרובים יותר. עבדו מספר חודשים עד שיחסים אלה הצטננו. כך קדה עם מאות אלמנות הנישואין היטיבו עם נילי . מכחודה יפה למדי הפכה לאשה צעידה כמעט צעידות ויפות של מלחמת יום-כיפור ככל האץר . הירדמה להתקדרות באה מצד יפהפיה, עם גידרה שהשתפדה אפילו על-ידי ההריונות. חץו מזה. היו היא הנשים. אלמנות מלחמה או לא. הן היוו תחרות : כשים צעידות, יפות ופנויות, עם ושלמה משעממים למדי . שיחותיהם התרכזו כענייני הכית - ילדים, בישול, דחפים מיניים תקינים , שאולי התחילו לחשוב על נישואין . כזמן שדוב הגברים ריהוט, מכשירים חשמליים. אשתי השתעממה כחברתם. וגם אני, להוציא את . הרגעים כהם שוחחתי עם שלמה על הצבא, או כשעסקתי כאהכהכים כלתי- המתאימים לכך היו כבד נשואים . כמקדה של אשתי לא חיתה הזהירות לגמדי כלתי-מוצדקת. אני הצלחתי כמה מזיקים עם נילי כמטבח . שנכשלתי מספר שכים קודם : נילי ואני הפכנו לכאהבים. זו חיתה פרשיה עדינה מלחמת יום-כיפור תפסה אותי כבית, כאמצע ארוחת הצהריים. כערב ככד הייתי כבסיס. עם שלמה שכדק ושימן את המקלע שלו. הוא גם גנב מהמחסן תתחמוש ונינוחה, שכוודאי עזרה לה מאוד לחזור לחיים רגילים. אחד הדבירם הראשונים שהיא ספדה לי אחדי שהתעלסנו כפעם הראשונה, ככמות כפולה מזו הנדיבה למדי שהוקצבה לכל מקלען. כאומרו. שפעם ככד כמיטתה, (הילדים כילו את הלילה אצל הסכים) היה, שמעולם לא כגדה כשלמה כגמדה לו התחמושת. וזה כהחלט לא מצא חן כעיניו. כהיותו כחיים . שתמיד חיתה כחודה שמדנית. חשוב היה לה לשמור על דושם הבסיס זימזם כמו גנרטור. אנשי מילואים חדשים התייצבו כל הזמן . מכרעי חיצוני ועל שם טוב . הזחלמים קיבלו כיווכון אחרון . הועמסו מיכלים של מים ודלק . החדשות מהחזית עד היום אייני יודע אם אשתי חשדה כמה שהתרחש, אם-כן, היא חיתה בוראי היו ככזירת ; משהו השתבש כנראה . כחצות ידעכו ככד שקו כד-לכ כפל לכל אודך כטרחה שזה יחלוף כבוא הזמן י ואולי גם היא ניהלה פדשייה קטנה משל עצמה התעלה. ושכצפון. מסתערים הסורים עם כמויות אדירות של טנקים. לכיוון הגליל. למור~:י זאת לא חיתה כהלה. אולי נתפסנו עם התחתונים למטה, ועוד למען האיזון . "סטאשק." שאלה אותי נילי אחד-צהריים אחד כשתיקנתי נח דולף כמטבחה, שכת שהיה גם יום כיפור . ואולי מסיכות מדיניות חיכתה הממשלה שהערכים יעשו את הצעד הראשון . כך שיהיה כזה מקדה כדוד של תוקפנות עבוד "אולי אתה מכיד סופד או עיתונאי שיוכל לכתוב כמו צשדיך ספד זיכרון על שלמה ? חותכי הציע את זה אתמול כלילה וזה נדאה לי רעיון טוב. הרכה הדיפולומטיה שתבוא כעקבות תבוסתם. בינתיים המשיכו אנשי המילואים משפחות שכולות מוציאות ספדי-זיכרון ; זה עלול להיות די יקד, אכל זה משהו להתייצב כל הזמן. והתקפת הנגד תרככנה ליום שני או שלישי. עד אז חיתה לתת לקרובים ולחברים, וגם בשביל הילדים, ישקראו כשיגדלו." החטיבה שלכר אמורה להגיע לגיזדה הדרומית של חזית התעלה ולהתחבר עם היכרתי ספדי זיכרון כאלה . חלקם. חוכרות צנעוות, שככתבו על-ידי קרוב חטיבת הטנקים שצריכה הייתה לטהר ולייצב את השטח שככבש . משפחה ; ז:זלקם - הפקות מהודרות בכריכה קשה, שנכתבו על-ידי עיתונאי או כשהגענו ככד הושמדה החטיבה. דק שלושה או ארבעה טנקים צלעו אחודה, סופד עבוד תשלום ככבד, והכילו צילומים ואיודים. רכים מהכופלים ציידו, או והשאר היו פזורים על כל השטח . קרועי-מעיים וחרוכים. חלקם בערדים עדיין . מכל עבד היה חיל-דגלים מצדי, מאות מהם. עם טילי-מזוודה או טילי-כתף כתבו שירים.היו אלה כדדך-כלל שירים וציודים חובבניים כאופן מביך. אכל היות והכופלים היו כדדך-כלל צעירים מאד, כסוף שכרת העשרה שלהם או אכטי-טנקיים, והם התחילו לטפל בכו. הזחלם המוביל עלה באש, וטיל אחד בתחילת שכרת העשרים. חיתה המסקנה המשתמעת מהדבירם שהמלחמה קטעה החטיא אותנו בסנטימטרים ספרדים . כרגע שהבחנתי כמצדי שכיוון אלינו י שכוב כאיכר כישרון מכטיח. כל חייל יודע שחבירו לכשק הם תערוכת של הטוב והרע, על כיטכו, ככד פתח שלמה כאש, כמטחים קצרים, מבוקרים, וזה טטומיrה האמ r והפחדן. הנכון והטיפש . היפה והמכעור, הנדיב והקמצן. וכאשד הכדורים כשפכיו על ידית הבקרה, כלי שהספיק לשגר את הטיל. צעקתי לעבד ההכית והרסיסים מתחילים להתעופף, הם קוטלים באופן מקדי. אכל איש אינו רמדב שלנו ישדדו מהזחלם. רגע אחדי שעשו זאת הוא התלקח. כמקביל ידדו גם סדה כמתים . אם היינו מסתמכים על ספדי-הזיכרון כלכד, היה מתקבל הרושם הכיתות האחדות מהזחלמים ותפסו מחסה. התחלנו להתכתש אז עם המצרים שהמוות כשדה הקרב לקח את היפים. המוכשרים, טובי-הלב, הנדיבים . כדמה בסיסית של חיל-דגלים מול חיל-דגלים, כלי שום הפתעות-בזק מסורתיות והאמיצים. ו~פשד דק לאספסוף לחזור בשלום ולחיות את חייו העלובים או תעלולים טכניים. זו חיתה תחילתו של קרב ארוך וקשה, שהוביל אותנו, והקטנים כחבהר שאיזונה הרפד כשל אבדן . כסופו של דבר, אל מעבד לתעלה לתוך אפריקה. כמקדה של שלמה עקבתי מכפכים אחד יצירת תדמיתו, כהיותי הספק של דוב מספר שעות אחדי הפסקת האש הסופית נעה החטיבה שלוב, עם כמחצית החומד שעסק כעבדו הצבאי . עיתונאית מושכת כשכהד על ידי הרדיו לכתוב את מעצומתה ההתחלתית, כדדך עפר . כיד לתגבר את הצנחנים שהחזיקו כקו מ; הספד, והם ונילי כילו שעות רכות כמחיצתה, ממיינים ציודים לש לשמה מגן- קילומטרים קידמה. עצרנו ליד כפר כטוש, מאובק ועלוב, כדי לכדוק אם יש הילדים ובית-הספד, וצילומים משפחתיים (הוא לא כתב שיהד). פרק שלם מוקשים כדדך. כשככר המנועים, חיתה הדממה שהשתררה מכורכת אחדי שלושה הוקדש לעבדו הצבאי כמלחמת ששת-הימים, כשהוא, ככוחות עצמו, החזיק שכעורת של לחימה, ואז ידענו עשבדנו את המלחמה. כאותה גבעה עד שהגיעה עזרה. היות והסוללה עליה מצא את מרתו יכלה "סטאשק, תדאה." להיחשב למעין גבעה, נקרא הספד כסופו של דבר "הגבעה האחרונה". כמהלך שלמה הצביע לעבד קצה הסוללה שמימין . למעלה היו מונחות שתי גוויות של כתיבת הספד הזמינה אותי העיתונאית לדירת הסטודיו לשה לשם קבלת פרטים חיילים מצדיים, נפוחות מרקב, וסביכן כחצי תריסר כלכי-כפר מרכי-שחין . על צבאיים נוספים . "אני סופדת מתקבלת על הדעת," היא אמדה כטלפון י "אכל פרקי היידים של אחד מהם אפשר היה להבחין ככדק מתכתי . המשך בעמ' IOS~ 73 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 דבש האבטיחים זב מן הגמלים . ולא פעם. כתוך הבלגן המופלא של החלום. אני רואה ממש מול עיני לשון הילד שלי איך הדבש מוז?ר כדם . מדבשות םהגמלי מטפטף הדם אל האדמה השחורה הש מנה. ושיצא לה מוניטין קוrנז-תמדאכ משוכחת . םוכמקו שהטיפות נופלות ונספגות כקרקע צומחים םועולי שיחי הקי j?יון . כאלה שהיו פזורים פעם כהמוניהם לילית כין הפרדסים . ועדיין נחבאים אחדים מהם שחמקו משיני החקלאות החדישה , כמסתר י המ~ז _ כ;ת . קבוצת האנשים שירדה מהטנדר הדומם ממהרת מאוד. השיחות חרישיות והדבורים מקוטעים . רק מרחק של כלום מגדר הקיבץו' אכל יש הרגשה של ר;ןפק מוחלט ושל דמים מוסרים . הילד המפגר ובהליכת צריך לגרור שלא יעכב את ההולכים. אני שומע תא המאמץ הןרוך של הצועדים . אני חש תבלחו הנגדים הסופגים את זיעת-הצעדה. אני רועד יכול ולא מובנת מצינת הטללים מפחד ומהתרגשות . ליד עץ-השי J ף מו f. ה-ה~ךק עוצרת החבורה ההקטנ לנוח ולשאוף אוויר . זוהי נקודה מוכרת -כמפתחלומותי . מכאן ועד לשער המזרחי של והקיבץ אלישע פורת מרחק קטן . אפשר אפילו להתקשר כצעקות םע השומרים שנעמדה המזרחית . העץ מפוחם .כולו בחלומותי , שב וחוזר תדיר אותו חלום מוזר : כיכר אלישע פורת שולחי ענפים זקש;ךפו וקפאו אל שמי הלילה . אני צילום : יוסי קוזיץ אחוז קנאה בחכרי הילדים שראו את הברק פ;~ע הן??כrה הקטנה, הלחוצה בין מגדל-המים לצריף חדר-האוכל הישן ' מלאה וממולא ה בליגיונרים הבראשית שלו . האוהלים ניצנים כחצי-גורן מלבינה, נשיזף הענק . את האש שכשהלחה נו , את עמוד העשן שהתאבך ממנו . אני זוכר רק את שלדו גהוצי-מדים שקסדות-הכסף שלהם נוצצות באור ומאחוריהם מתרוממים לאיטם, כמו בצילום איטי חלומי, מיוחד, וחודי בקסדות שלהם חותכים את של קולנוע, פיגומי-הקרשים של בית-הקומותיים המפוחם. לפעמים אני מי~ר ואומר חבל שנולדתי הראשון שיקרא לימים בית-ה בטחון . האם נדמה לי אחרי השריפה . השיזף מוכה-הברק מציין פרשת- ;~הרת השמיים הרחוקים. יקאכrה-ת;י~ך;ען התפורות דרכים מעניינית בנוף המלזזכותי של חלומותי . ממנו מן הבד הגס כסוחרת מאחורי ראשיהם, ומתנפנפות או שאני באמת מזהה כין האוהלים הדומים את כrורל הילוכם . האוהל המיוחד שבו מתגוררים אנא ואמא ? ולמזרח שולטת האימה . הרועים הערביים נקלעים אינני יכול לדייק ולצייד מאימתי חוזר החלום הלגיונרים כסופי-הקסדות משוטטים אנה ואנה נינות נסמוך ויש להקות של תנים ה i? סת;לל;ת סביב . המופלא הזה ומתר~ה לפני עיני בשעת הלילהלאוהלים . מה הם עושים שם לכל הרוחות ? מחפשים ואחר-כך מושך מישהו בידי, ואב~ מ;קם מתוך החול הקריר שצנחתי עליו. במאמץ אחרון. בהליכה נמרצת הקבועה שבין אחת וחצי לשתיים ורבע אחר חצות מזכרות ? מבקשים תמונות ? מחטטים באלבומים ? ורצופה מוכרחים להגיע לקיבץו . נזהרים מהצל בדיוק . ויש לילות שהחלום הזה וספיחיו מפעימים ואחר כך הם מובילים את חברי הקיבץו הכבולים העמוק של מטע הבננות, מתרחקים מעצמים אותי כל כך עד שאני מתעורר מכוסה בזיעת-סיוטים, בידיהם וקשורים בחבלים הגסים של ,חבילות-החציר ולב-הח;לם שלי מקיש נוראות באזני. אני יודע אל מעבר לשער הפרדסים. ל~י-שם, לאיזה שדה חשודים, ונרתעים מכל תנועה וקול פתאומיים . שמקורו של החלום הזה בימי ילדותי הרחוקים, מרוחק ומעורר פחדים סמויים . האם אני לבדי ניצב ולבסוף מגיעים שלמים ובריאים ומזיעים אל השער המזרחי . בדמותם של אנשי הלגיון הערבי מקושטי-המדים שם ורואה במחזה ? או אולי בין חברי הקטנים אני בנקודה הזאת של החלום, תמיד, אני מתפרק מן וחובשי הקסדות המרהיבות, שראיתים משוטטים עומד? ילדים בני גילי מנוהלים ממש כמוני. רק בינות לכלובי הנ~רים בגן-החיות הקטן של תל- גופיות דקות לעורנו ואנו נסתרים כחורשת המתח שנצבר כי. אני פרוץ בנכי ילדותי , אקוראביב . ואחר כך חזיתי בהם בחולפם על פני במכונית האקליפטוסים העבותה ומשקיפים מתוכה, חסרי- מתוך הבכי קריאות שאינן מוכנות גם לי עצמי . יאנ צבאית פתוחה על הכביש הישן שבין הןרךr לטול- אונים לחלוטין, איך הלגיונרים מושכים ומוליכים את נישא בידי אם רחומות, מנוחם ומלוטף לוממלמ~ךם . הליכתם בתוך חצר הקיבץו היא הליכה של הורינו ושאר חברי הקיבץו . ואיך הם מנהלים את לעצמי עד שנתנ;~ני שוב השינה' i? לים ןבלשו כובשים, בזה אני היום בטוח. תנועותיהם תנועות של מהלכיהם באלימות W לז;ו~ית בתוך מחנה האוהלים לילית ולא מובנת . איזו לשון של סיוטים שיש הלשליטים , בכך אינני יכול היום לטעות . מפני שתמיד הקטן . בכי לא יועיל עכשיו ולצעוק אסור בחלומות ודאי הגייד ~ל w ~י משלה . אכל הוא כל כך רנסת אני רואה אותם מן העמדה הנמוכה שממנה אי מפני שמייד מתפזרת התמונה לחלקיה, מסך ממני, והיא כל כך חמקמקה, עד שאני שנוא אפשר לזייף, בעמדה הקרובה לפני הקרקע, זו זו הזכרונות המהופנט מחשיך ואני מתעורר במיטתי,מלהבינה . שאינה מאפשרת שום הגזמה או טעות מזיע כולי ;:ךלום בדו p ק מואץ והשעה על שעון לפעמים בלילות, בשעות הללו שבין אחת יוחצ , עמדת ה i?ך;תכ;t של ילד קטן הנדחק אל האדמה, אדמת הזרחן המאיר מעל מיטתי כרגיל : בין אחת וחצי לשתיים ורבע אחר חצות עולה לפני עיני עין-החורש החמרה האהובה, מרוןף מפחדיו. לשתיים ורבע שלאחר חצות . המסו~~ת של ילדותי. העכר פולש ככוח אל תוך אני אינני לבדי בחלומי . כרגיל נמצאת עמדי אמי' אני בטוח שבחלום הזה מתערבבים קטעי-חיים ההווה. מחדרי החברים פורצות ועולות אנחות, אותה ~ם רחוקה, המשוטטת גם היא בגן-החיות, רחוקים משנות ילדותי . חרדת החיפושים של תינוקות בוכים ונאנקים בבית-התינוקות הרחוק. שבויה בשיחה מרתקת עם הדודה מתל-אביב. שיחתן החיילים הבריטים . המצור המאיים על גבעת-חיים, צווחות משונות מגיעות אלי, נישאות עם רוח הלילה מלאה בשמות משפחה, בקרובים נשכחים ובפרטי- הקיבץו הסמוך' שהסתיים נדם ומוות ותדהמה . טיול הקלילה . וכל מה שאשים אזניים כרויות אינני מצליח פרטיה של איזו פרשיה לא-טהורה שארעה ילדות לגן-החיות של תל-אניב. ילד שהלך לאיבוד לפענח את צעקות-הלילה העולות מן ההרים . מניןבמשפחה . הסוד שבשיחתן מרובה ומגרה את דמיון כמהומת המנקרים. ילד שיד ;מ~ נשמטה ממנו, ה~~רגיה הסיוטית העצומה הזאת ? מהו שמכאיב כל- הילד שלי. אמי הולכת עם הדודה, הן מתרחקות וחיילים זרים שעורפיהם מכוסים ביריעות של בך- כך לתושבי המקום המאושר הזה ? באיזו לשון והיא כלל אינה מרגישה בחיילי הגלידן המתרבים חאקי מתנפנפות דחפוהו והפרידו כגסות בינו לבין צועקים חולמי הסיוטים ? אל מי הם קוראים במהירות וממל~ים את הגן . במצוקתם? אמר . אבל איך' באיזו דרך מופלאה םיו;:כrכ;~ כל או אולי נמצא איתי אבי, אותו אב מפוזר, חבוש החמרים הללו, שיש להם הגיון ~;כלה . משלהם ורצף בחלומות הלילה שלי המופקרים לחוקים שאין לי בקסק.ט האפור שהיה חובש בצאתו העירה, והוא הכרחי משלהם, איך הם ~~rכ:;וים לכלל תמונה של שום שליטה עליהם חוזר תדיר מראה רחוק : דרך משוחח בשקט ובהתלהבות עם חברו מנוער שפרש עין-החורש, הכפר הקטן שבקצה השרון. כבוש הכורכר המלבינה המוליכה לגבעת-חיים. גדרות חייל העירה אחרי שעשה כמה שנים טובות אך אבודות ומוחזק בידי חיילי הלגירן הערבי ? נערמות על סביבותיה . האדמה שסביבה חפורה כולה בקיבץו הקטן . גם הוא מתנהג כרגיל' בכל מלוא בחלומותי אני חוזר אל הפרטים הטופוגרפיים כמו שדה של תלי-חפרפרות שלאחר הגשם . וחיילים פרטיה של השגרה. וגם הוא איננו חש באיום המוכרים לי עד לזרא : הטנדר הישן של הקיבץו בריטים חמושים ממלאים את מלוא כל התמונה . אני המתחיל להידחס בין הרשתות והגדרות של גן- שרקע בג~י-החול אי שם מזרחית לקיבץו . דרכים של שרכב בשולי החורשה במקום עשרוגות-הביובהחיות . מה זה, האם רק אני מרגיש באיומים חול עמוק הפונות אל ההרים ואל מבואי הכפר מסתיימות . אל הגזעים הענקיים של האקליפטוסים הקרבים ? האם רק אני הקטן מסוגל לחוש באימה המאיים j? אקון . חבורה של נוסעים מאחרים נתקעה נצמדת גדר הקיבץו והיא פוצעת את העץ פצעים מפעפעת מבעד לחורי הרשת של הגן ? או שמא רק ' בדרך בשעה שכבר אסורה לנסיעה . חרשך' להקות עמוקים . השרף נוטף הריח טוב הקליפה מחוספסת מראות הזויים אני מדמה לעצמי משכפל אותם של תנים , כנופיות משוטטות, והרע מכל : מנוע למגע ומה עוד נחוץ לי כאן להשלמת הזכרון ? האם לאין-סוף' די כדי לפר~.ס שנות נtול~ ארוכות ?1'\ בוגדני שחדל מפעולתו דווקא במקום המסוכן ביותר . אני שוכב שם לברי או אולי שוכבים לידי כמה ויש לילות שהחלומות חוזרים על עצמם בשינויים כאן אני נעצר תמיד ומשתהה . יש דרכים משונות מידידי הקטנים ? האם היריות החלו כבר כשזחלנו קלים. חלומות קרובים מחליפים זה את זה. יש שכהם מוזרם רצף-התמונות · של חלומות ילדותי אל עמדות התצפית שלנר, או דווקא בשל האש לילות שהחלום מתלבש במופע אחר . זירת החלום הנשכחים . העין משתהה על קו האופק הרך, שכפתחה תפסה בנו מן תזזית של ילדות, ומתוך הלילה היה זירה דומה. עכשיו אנחנו עומדים במגרש המשחיר לאיטר, היכן שנגמרים הפרדסים הצפופים, היענות פשוטה לחרשים הטלנו עצמנו על האדמה, האדמדם, המהודק ברגליים היחפות של הילדים, היכן שנפתח פתאום המראה אל שדות ואל i?w ק אות והזדחלנו בתוך השק~ר~ךיות של ערוגות-הביוב אל : ~מש לפני מחנה האוהלים הקטן של הקיבץו' בשנות ואל שיירות של גמלים הנושאות את אבטיחי ~אק~ן . קצה החורשה? 74 עתרן t 77 גל' 84-85 ליד השער הסמוך ואצל עמדת הבטון ושליד יכול רק לפרפר ולקרוא אליו מתוכי : אנא. אלקה. את המגירה ואקח את העפרון ואת המחברת זהירות . האדיר מלא ככדורים תועים. תפוס שם ואשתקע כנתינה מהירה ורצופה. ספוג כולי כמראות משתופפת חכורה של אנשים. יש קריאות ויש צעקות מחסה . ה;בלע כתוך הצל הדק של עמדת-הבטון . שזה עתה ראיתי . מסופג כריחות שזה עתה עטפוני . כאוויר . וכהפסקות שנין המטחים מישהו זועק ואחרים רצים . ונגב הילד שלי נחרצות צמרמורות ודרך הכורכר המלבינה המוליכה לגבעת-חיים תפולח אזני עודן צוללות מרעש היריות ומקריאות העזרה . ידי לחות וחלקלקלות מזיעת החלומות . ליני מהזגה כמו צלקות , לכל ימי חיי, מעמיקות אל תוך ןהזכרו את המצור האנגלי ונתונה מעתה ועד עולם כתוך סיוטי המצור של לילדתי, המלווים אותי ככל אשר ואיזו מתיחות ש;ךה ככל גופי . מתיחות שאינה . ונחרתות כמחוזות החלום . לפתע צועק אלי אחד אפנה . אנא עומד מול המטחים . קריאותי אינן מוסברת וגם אינה ממהרת לנטוש את גופי -ה.ז מידידי הקטנים : תראה. האיש ההוא. שמה. לפני מגיעות אליו , ולשוני אינה נשמעת לי והמלים הש.~ה . השער. האיש שצועק כל כך ומתרגז נורא . האיש . ואחר-כך אני מעיף מבט כאותיות וכצלליהן ההוא ..ש הוא אנא שלך. הכנרות יוצאות נאותה לשון לילית ולא מוכנת ואני מפנה את מכטי אל השער ורואה את אנא. את לפעמים כשאני מתעורר אחוז התרגשות קשה המרצדים על דפי המחברת ואני רואה שלא עין- החורש של מעלה מוטלת לפני על הדפים הנתונים והרגשה של חוסר-אונים אני נוחן את עצמי כשקט ~לקה י;קל:;ניץ . האיש הגדול והאציל . אחוז כהתקף הלילי . האמנם גם אני מצרף מכלי לדעת את יקול נחופזה. וגם לא עין-החורש ה~ W מית המוכרת נורא של כ:עס ומריריות. האם זה הוא שמגדף כלשון מדהימה את החיילים הבריטים ? נאמת שפתו היא ? הצרוד למקהלת הסיוטים הלילית של הקיבץו הקטן ? מונחת על שולחני . מי שמונחת לפני היא כת-דמותה של עין-החורש הלילית הכלתי-במוכרת . כת-הדמות נאמת לשונו היא ? הרי לא שמעתי אותו ימימ האם קריאות המצוקה שלי אל אנא המרוחק שלא אוכל להתקרב אליו נשמעות מנחוץ . על המדרכה הסיוטית היא הקוראת אלי מתוך הנייר כלשון שאינה משתולל ככה. הילדים צועקים אלי שייזהר כי המוארת, כאדני הולכי-רגל מתאחרים. כקריאות מוכנת . ואני מעיף עיין עייפה כשעון-היד ואני מבחין האנגלים יורים ואני נקרע כתוך חלומי . כל כך רוצה לרוץ אליו להזהירו . להשתיקו מגידופיו . להיבלע נאותה לשון לילית שאי-אפשר להכינה ? תמיד נאותה השעה : נין אחת וחצי לשתיים ורבע כזרועותיו. אכל אינני יכול למוש מעמדת-התצפית וכנר נדרתי לעצמי כמה וכמה שאקום ולא אתעצל . אחת חצות כדיוק .• שלי . אסור ומהודק כככלי-חלום שאינם נקרעים אני אשב אל שולחן-הלילה ואדליק את המנורה, אפתח תמר משמר *t (פזמון ל)כביריח . ;ז ' ~ז לה למות :P נ;: r:rtt ה. לזכך~ה ה~ךי~כi · סר n וב w~ ה אוזכה הfז~ ל f ל:;נים '&4.ו nתולים • אכלו : שארי •••• אטףוח • די ::• -: .,,תופכiנ;ז ;ךיס או ישר מפיה ק' <:<· T T•• ד '" גו!ליס -- :ז' W;:r ל~~ית עו w ה ~רצוף זיi~קtלi) :;נזן:ה והה~א ב . עלמה לה כבר גבריאל-ה אלישע · : חויך: סי?לו · ~-א v י T o • ,t · ומ n ו V/ ל ~לי~י קורס רוסס '" לפ'ל ח~~ דס~כi ::ז~:;ניי'ךם גבריאלה אלישע חיא ג~ Wדi ~~ךה ,\i ~ע,בור זוג ז;נזק j? ;גק ישר חבוי ;:rח " ם ס:ה f~ד לוטות וזנ 9 רות תוייi;זןי~·ךיסורW,ע ~רפו ~ת סךכוכ לוד~~:; הןי~דr ~קיכולוגית סז:זשף אווח לע:ך . ~;גל דל J ה על ::r זז;ן. זק Q ע Wדכiל~:Pר \flזכr ס~:ז ז;יד:~זכ ~ל ז;נן;נ~א :pלי- ry ךס ~זק~ר ''''דל~ה על זtזזס,, ~יגי ~ן :p קו :p ע.יגי סןל j? ה דל.Pז זק~ן;נ~א ללא . ר~י Wלם ';·,. חה אות מב'שר טובות ::•:-.. ~ש q ~ךים .םי~~~ ירנ;ןד:r:p ~הך זקל"א כrי;ד: הכזורןrכ ~ליו f· ת~ח :p חיךה סךקו j? ה ל~;יובס W. ם זגע.~ ל~;געות ~פוף . ~ל 1f. ::זך;.גה םי~כr ~פ " ךים ~הרו שיר יובד:r :;נ~ך~ים ןינ;זוי-י.קיר;r~. מחנוה הגבירה שז-והיה ~9 לון ~ורח T ~~,;· ים ו ו~טוף ~יצוצות על רחfזמ ו:כל;בך יז;'ל ן;נל.~י :בוא :p ~ךזגל \ק~לו יי:rי:ס ט~יל ןוזב~,pז ז;נן ס~~ר סדר ו zןדו.rרו:p לי נrור-רק ו:;נ~ך~ס הד:rות~ם;כן,pז ד:;נים לא ח~ילוהו ללמד ~~טון;נ:ה ל,pז· גוף-ז;נלים. ;i ז-ושע הגברת הראשונה גם . הוא z ז:זשף מזק~עוח T i;!,{ ~ל א~לם:• ::r זכר~ות עוד ן;נעט ףלfז~ w יר רי~בוrסn ז;נזכ \fl~P.חוtו ס וו$בא W:p ~רי ס v יר תי~ןr~iJ~9 ף ז;'לי },ti ן דiל למות ":P~זtr:דה. לזכל~ח ד ה~ךינ;:כi ע~~' r אוזכה נ;:נ;: wרי * הרי :פל העויה של בנטול יעצמ העננים חם צייירם מופלאים ל~ יל;ווו.f '-לז-ד :·.-'. ללא הו vלי רנr~ו1f ~לך ~~לה ~ל סזכ:ם סעון;נןים ::ז~~ילה ~ל i?ר i? ~יח .חן~ר.?? ד ~r.ז~לםתופילוr~ סאולם .. ס~ם יו~יא ~לי ק~פו לא מר~ישים ~ח סזכ~ה. לא :פו~ב . ~יגך ;עוןה לי~י נrונ לח V?ערכrםVז ~ל Q םרכדי כדד ~ינו ~~כ: רל.Pז ולא לקום, גופזרiל ט~-ט~ ~ל םסס;יל אכל אני אעמד שם נוס לןק~כ w ם ול \fl "נוזכ ~ח בסשו :-0 -: T ו"". :•.T .~rz ~ז;ןי מדאןק; . ו~ v רף ת~' סדע םי~נrנi';זQ]ij.םי~~ \ אןק; בtןז:ז לחג;רפוץז ו~ךנכ " ר ~ת ס~:ן קוl~מז;'ןfI:ייr:יי ~לי ןם . וגג;רזנ'?~ים ~י~ה Wל ·חןr~והWi?ה ~ifדייtי\.w:Pיי:rי:ס .םי~~נ;: fה~tזנ;:סי;ז ס~~ה ההשאוכח אל חור שחורי ההשאבוח -•T:-:• אל T העלט~: T: ~~סי ~לי י :pרונgזז:;,pז ~דף י~ל ?r:r שו סןק םלקt~סו לאחר הפחד הגל~ · ם ;נשאים ערג ונוןה יר;rעjZ ה ה~שןr לי התמ 1 ג~ת- של ובד בנוב~.' . T T :• 0 :ז 'r : -: 75 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 ()() ~ ()() וU ~ ע -- - מרועמלי אררזב · האולימפוס ·~ קריקטור הי שאלדיםן - נ נ::' שלאובנרסקה•ם. ומנשה ל 11' םשחק•ס בשחםם ... המלשכלםה' תקבל םם ו משמאלילמ ין : גולדבלואגה, שלסוענרסוקנייא,,י.י.. זקמיאוסורררהיי,, מנלד שיהן, אלכסנדפןר, ג תן ו · אנו ל _ _ ·, גואיו~יבכלנאםמ תן .,ןי '~-1 ~1 חדדה לגודל עם, של מסירות נפש" (י"ב :54(, (ודאה גם א. שפידא, 1980:255,659(. ,לעדתו "באמצעות ספרות יפה אפשר להקנות את תאהב העם, אהבת האץר 1 ההיסטוריה היהודית םוערכי מפרות יהודיים" .א( שפידא, 1980:255(. ההעינות מצד הסופידם במהלך שנות השלושים דאו גם חלק מהסופדים את ואידיאלוגיה הגי~ס ה"לאומי" כמשימה חשובה. תפיסה זו האפיינ באופן הבולט ביותר את הסופדים ,הצעירים שהתחילו לכתוב באותן שנים, ועדיין פעלו בשולי (בארץ ישראל, בשנות השלושים) המערכת הספרותית. ההנחה המקובלת עליהם חיתה ש"החיים האלה ההולכים ונעצבים כאן ]...[ דורשים את ביטויים התרבותי" (מלץ 1 "בדדך להוי תרבותי", נורית גוץ מוסף דבר, י"ד בתשרי תדפ"ו), ועל כן יש לשקף אותם בספרות. דרישה זו עלתה גם בוועידת הסופדים בתדצ"ג, שבה נתבע כתב-העת מאזניים יחסי המערכת הספרותית עם המערכת תהפוליטי לנקוט עמדה בענייני השעה (הלפדין ושמיד, 1979: (. 35 אחיזה משולתב בקונצנזוס חציוני בהרח "הצורה הספרותית"), גם על חשבון תמאטיקה, התפיסה שלפיה צריכה הספרות למלא תפקיד לאומי דמויות ועלילה "מג~ייסים" (מה שכונה "התוכן נוסחה לדוב באופן שגילה זיקה עמוקה לערכי ועברכי ונתעת העבודה* החברתי"). שתי תביעות אלה, שמקודן בשתי מסודות תנועת-העבודה. בקטע הבא, למשל, לובשת תפיסה המגמה שאפיינה את המערכת הספרותית של שנות ששלטו לסורגיך בספרות העברית (מירון, 1984(, זו צודה של הנחיות לחינוכו של ציבור הפועלים : ה 30- חיתה אחיזה משולבת בערכי הקונצנזוס הציוני וששורשיהן בספרות האירופית, התמודדו זו עם זו "החבר צדיך לקבל ידיעות, אך אל-נא נפרנס אותו הרחב ביותר (באופן המזכיר את השקפותיה של בשנות השלושים. שתיהן. כפי שנדאה להלן, דק בידיעות אלמנטריות : א, ב, ג, וכר'. נספר על הציונות הכללית) ובערכים הסוציאליסטים של התקיימו מתוך זיקה לתנועת-העבודה . הירדן 1 נטפח אהבה אליו - ובחטיפה [כלומד, תנועת-העבודה. כסיון להתחקות על שורשיו של "כבדדך-אגב"] : מפעל דוטנבדג, כיבוש ושיתוף שילוב זה מוליך אל שנות ה 20-. על-פי קודדובה המסורת של הספרות חמגיויסת רוהקשעבודה . נרגיל את החבר לסבול מכל חורבן 1 משדה )1980( נבנה המרכז הספרותי באץר-ישראל בשנות שומם, ]."[ יש הרבה קטעי ספרות מובחירם לתונעת-העבדוה ה 20- על-ידי שתי קבוצות סופדים . קבוצה אחת שבכוחם לחנך לעח של כיבוש ולעמקות של כללה סופדים כביאליק, לחובר, וקבק, שבאו מחוגים על הספרות העברית הופעלו בשנות השלושים שיתוף" .י( אשד, 1934, בתוך: בסרק. ת"ש: 424(. בורגניים ציוניים. קבוצת סופדים נוספת, שחיתה לחצים חזקים להמשיך מסורת של ספרות לאומית קשורה בעיקר לעלייה השנייה, קיבלה את עמדותיה הנקראת למלא תפקידים ציוניים חברתיים. תחילתה תפיסה זו קיבלה אישוש בפרשנות שהעניק קחל של מסורת זו עדו בסוף המאה שעבהד, הבתקופ הכלליות של תנועת העבודה, אם כי לא הזדהתה מציבור הסופדים להשקפותיו של כרכר. על-פי איתה במפורש . קבצוה זו כללה למשל את ד. בנימין, שבה יצאה הספרות במשימת ההסברה הציונית אך פרשנות זו, היה כרכר "לא דק צמח ופיכמן סרפד", ~לא גם "כהן 1 וכן את של ונסקי ולמדן . שתי הקבוצות היא הסתמכה על תפיסות שהתבססו במזרח-אירופה השומר על הגחלת שלא תכבה", כהן לשגביו "עצם התמזגו זו בזו בשנות ה 20- המאוחדות, והקימו כבד במאה ה 19-1 ואשד דאו את הספרות (יותר מכל הכתיבה" היא "שידות לאומי גדול" .ד< שמעונוב r . ביחד את אגודת-הסופדים. עם התמזגותן הלך אמנות אחרת) כמכשיר חברתי-תרבותי חשוב (שקד, תש"ז :67(. מעבד לכך הוצג נדנד כסופד, "שבכל והשתלט הקו של סופדי העלייה השנייה. על רקע זה 268 : 1983; אבן-זהר, 1980:188-184; מירון, שנות היותו באץר השתתף אך ודק בספרות העבהדו אפשר לתאר את הנסיון לשלב ערכים ציוניים כלליים 1984(. הלחצים להמשיך מסורת זו בספרות העברית שבה", ספרות שאמורה חיתה להיות חלק אורגני של עם ערכי תנועת-העבודה במערכת הספרותית של של שנות ה 30- באו מצד ההנהגה הפוליטית ומצד חיים אץר-ישראליים ביראים .ג( חכוך, "על מפעלינו שנות השלושים, וכפשרה בין שתי מגמות שהתקיימו הסופדים עצמם, וגם קהל-הקוראים נתפס על-ידם התרבותיים", הפועל הצעיר, 1923; מובא אצל שקד, במערכת הספרותית זו לצד זו בשנות ה 20-, וכן כשותף לה .243 : 1983(. ברוח דומה לזו תיאר גם בלו כצנלסון כשילוב של מגמה שהתקימה בעיקר בחץו-לאץר עם את הספרות : "ספרות העבדוה באץר", הוא אומר : מגמה שהתבססה באץר . הבתעיה מצד ההנהגה הפוליטית שבונת "עמלה כל ימיה לברוא כיב לפועל . ל n ייו. לרחישו. תהליך תרגומו של הקונצנזוס הציוני בדוח תנועת- השלוישם לציבור וליחיד שבתוכו" (כךר :'ב 147(. העבודה החל אפוא במערכת הספרותית כבד בשנות הלחץ של המערכת הפוליטית על הספרות, ה לבטא 20-, והושלם בשנות ה 30-, כאמוד, באותן שנים מסד לאומי-ציוני, גבר בין שתי מלחמות העולם האופן שבו תפסו הסופרים ספרות "לאומית" עצמן הלך והתבסס מעמדה של תנועת-העבדוה בעקבות התנופה ההתיישבותית של ההעליי כספרות המעניקה ביטוי לערכי תנעות העבדוה, בתנועה הציונית ובאץר-ישראל . המפנה יהפוליט וגיוסו של ברכו לעניין זה, ניכירם היטב בדבירם השלישית והעליות שלאחריה . במאמרים רבים בתוך המערכת הספרותית באץר-ישראל הקביל אפוא שהופיעו מעל דפי העיתונים נקראו אז אנשי ספרות הבאים : "על תרבות הפועלים, שנוצרה בימי העליה למהלך פוליטי כללי יותר, ואפשר שאף המד r ודוח להתגייס למאמץ הלאומי ולתת לו ביטוי. השכיח ולאחריה - צדיך לחכך . את ברכו אנחנו ועדוד אותו. בשנות ה 30-, כשהקיטוב והמאבקים מאמרים אלה הבליטו את חובתה של הספרות לקחת צריכים להביא לכל אחד והדבירם אמורים גם ביחס . הפוליטיים החריפו, גילו הסופדים התנגדות למחשבה הציבורית בכלל 1 גם ביחס להכרת הנתועה חלק במפעל החלוצי, ול~ גם על חשבון עמעום לפוליטזיציה של החיים באץר ולפוליטיזציה של ערכיה הכלל-אנושיים. הם נכתבו בחלקם הגדול -על הסוציאליסטית הכללית : חינוך על ערכים, שנוצרו הספרות, והציגו כאופחיציה לכך את הההשקפ ידי אנשי תנועת העבודה ופירשו את המאמץ החלוצי בימי ההסתערות" (בסרק. 423 : 1934(. הציונית הרחבה ביותר (מעין זו שהתנועה הציונת בדוח ערכיה. הכללית החזיקה בה). אך בפועל תדגמו, כאמוד, את למשל 1 בדל צנלסון טען 1 שאינו מעוניין בכתיבה על- הקירבה לתנועת-העבודה כיכרה בכך י שרוב הסופידם הקונצנזוס בדוח תנועת-העבודה, ובכך תדמו לחיזוק פי "הזמנה סוציאלית", אך בד-בבד ניסח את ההדע דאו את עצמם כשייכים להתיישבות החל;צית הזיהוי ביניהם. ש"עם עני ואביון אינו יכלו לשחרר את ונחירי העובדת, גם כשחיו בעיר, אם על-פי עברם החלוצי ואם על-פי נטייתם האידיאולוגית : "אני הייתי בן משליחויות". לדעתו, גם כאשד הסופד העברי ביטא שתי מסודות : מ~יסות יואוטוונמה "הזמנה שנבעה מנבכי הנפש של היוצר", היו אלה בית בקיבוצים", מספר גביראל טלפיו, עררך תכב הספרות העבירת של שנות השלושים התמודדה עם בעצם "נבכי הנפש של האומה". יתד על כן. הסופד העת הספרותי גזית: "הבית השני שלי היה בעין שני סוגי תביעות. בתיעה אחת הופנתה כלפיה הן היה אמוד למלא תפקיד כלפי האומה : "את הסופד 1 חרוד, גבע, דגניה, חייכו בתוך . האווירה הז M לש מתוך המערכת הספרותית והן מחוצה לח - והיא כיוצר, רוצים אנו לדאות לא כנגרר, כי אם כהולך א"י העובדת" (ראיון פרטי, 1984; וראה גם א. התביעה להגתייס למאבק הלאומי החלוצי ולשקף בראש. רצוננו לראותו חש את צרכי החיים של ציוני, אצל שקד, 241 : 1983(. הסופרים שראו עצמם אותר באופן ספרותי. התביעה האחדת, עשלתה האומה, גם לפי שאנשי המעשה מוצאים את המעשה מקורבים לתנועת-העבדוה פירשו באופן טעבי בעיקר מתוך המערכת הספרותית, חיתה התביעה הדרוש ואת המלה ה~כונה" (כדך י"ב: 47(. לחלוטין את המג~יסות הספרותית כמג~יסות לערכהי. לשמירת העצמאות הספרותית, לביטוי הכלל-אנושי הנחתו הא-פדיודית של כצנלסון חיתה, שהספרות "רב הסופרים בזמן ההוא זיהו עצמם עם עריונות ולהבלטת אספקטים של דרכי הכתיבה (מה שכרנה מילאה תפקיד מרכזי "בתנועת התקומה העבירת" תנועת העבדוה. זה היה מובן מאליו", מס!כר אפירם :ב"י( 47(, ושהיא בבחינת ה"מעיינות" שמהם תשאב שמראלי (ראיון פרטי, 1986(, "הספרות ראתה עצמה מיעודת להקים תרבות לאומית-ישראלית". האומה כוח לעתיד (י"ב :53(. על בסיס הנחות אלה קעטתי מתון ספרי (ייספררת ראדיארלרגיהיי) קטע * אח,ד שמט m ר העיקרית לההביר את חלקי הספר ניסח קריטריונים המשלבים "טעם" ודידקטיות שיבראו לאחריו . הקעט, אם כן י אינו אלא הקדמה . בשיפוט הספרותי : הספרות הטובה היא זו שאינה הידמוי ביחס לקהל-הקראוים הפסר המלא עומד לאצת לאור בהרצאת מפרידה "בין 'ט~ב טעם' ו'יופי' ו'כישדון' לבין התביעה לכתיתב ספרות "מג~יסת" הופנתה אל האונירבסיטה הפתוחה, בעריכה מדעית ולשונית של הדגשת האזרחות בעם ובתנועה הציונית". זוהי - גם בשמו לש הספרות - ונתקבלה על-ידה בשמת אןב-זהר, לאח הספל ורחל רריסבררד. נ.ג. ספרות המגלה "נחשולים של אהבת-מולדת עזה, של קהל הקוראים הפעולי החלוצי. הדימוי לש הפעול רר פבדואד · גל' עשור, ינואד 1987 באותה עת היה דימוי של אינטלקטואל עובד, בצבור - להצלחת המפעל . אמצעים אחרים אין לנו להיות חסרת-קשר לחברה או חסרת תפקיד לגביה, הממלא משימות משקיות ותרבותיות כאחת (ב . ואין לנו צורך בהם. ועל-כן אנו מוקירים כל אדם . אלא להוות מדריך רוחני השומר על רמתה כצנלסון. כרך :'ב 143, וראה גם אצל א. שפירא, אשר לו שאר-רוח והוא עומד במחננו ויודע את התרבותית והמוסרית . ביטוי לתפיסה זו אפשרתשל"ז :253(. ציבור זה תואר, על-ידי מנהיגיו, כמי סבלותינו כמונו. ועל-כן גדולות הן תביעותינו מן למצוא כדבריו של ישראל כהן ' ממשתתפיו שנשא על עצמו מאז ומתמיד את התפקיד של הספרות, שאינה צריכה להיות דבר-שעשועים הקבועים, (ולאחר-כך עורכו) של השבועון הפועל תמיכה בתרבות העברית : "הפועל העברי" , טען בול לכותבה, כי אם רווית דם ההויה, ספוגת סבל הצעיר : כצנלסון, "מראשית התהוותו בארץ' נעשה המשען היצירה ותקוותיה - ומחנכת" (ג . בכארי, תרפ"ד : "יש להחזיר את יפעתם וזוהרם של אידיאלים כלל- הנאמן ביותר ללשון ולתרבות העברית, ולא רק 317(. אנוישים. כלעדיהם נהפך החינוך הלאומי לחינוך כקורא וכמעריץ וכתומך' כי אם גם כיוצר קרקע שוביניסטי צר-לכ ומחוסר חוט-שידרה מוסרי . דור פורה בשביל היצירה הרוחנית, כיוצר ערכים הטענה, שהפועל העברי אכן בא אל הספרות המכבד והמוקיר את חיי האדם ככלל . יכול גם רוחניים" (הקונגרס הציוני הי"ט, 1935(, לדבריו בתביעות כאלה זוכה לאישוש בדרישה העולה לכנות ולחדש אומה ולנטוע חיי אמת כתוכה. דור, "הספרות העברית מצאה בפועל האץר-ישראלי קורא באסיפות של ועידת "הפועל הצעיר" שהיסודות והקשרים האנושיים-הכללליים מדולדלים , שהספרות חדש : אדם אשר המלה העברית הנדפסת הנה בעתרן תבטא עמדות אידיאולוגיות מפורשות, כמו על ידו, אינו מסוגל גם להבריא את האומה" תרצ "ד ,72-16ד 1. בשבילו לא קינוח- o עודה. לא יציאת ידי מצרה הפוליציסטיקה שבו (דברי שפירא אצל כהן' תש "ז : לאומית, כי אם דבר-חיים" (כרך ב' :57 .(144(. אישור מסוג אחר לכך שאלה היו תהתביעו הקטע אמנם אי נו עוסק כמישרין כספרות. אך עולה ממנו בכדור האמונה שיש לחנך את הדור לאורם של האמיתיות של הקהל מתגלה דווקא בדברי הנזיפ ערכים כלל-אנושיים. שאלמלא כן נשמטת עהקרק תפיסת הציבור הפועלי כח;ד-חנית תרבותי מתגלה שננזף ציבור זה על ש " אל הספרות העברית הוא בא תחת החינוך הלאומי עצמו . כאופן דומה, דורשי גם בהתבטאויות של דוברים אחרים. למשל : "ציבור - כשהוא בא כבר - רק מתוך איזה צרך ציוני, העובדים היה גם בין יוצרי התרבות העברית ומחיי המגויסות לא דחו כליל את הערכים האוניברסליים, לאומי ולא יותר " (ג . חנוך י תרע"ט :51(. תלונה אך הדגישו יותר את הצורך לעסוק כבעיות השפה" (בכארי :317(. עליו מוטלת "האחריות לגורל דומה השמיע גם ביאליק : "לאט לאט מתרגל הפועל הלאומיות המקומיות. התרבות הלאומית העברית, כי רק בתוך ציבור זה לחשוב שהספר הוא רק זה שעוסק בחוג עניניו " מעניין לציין. שהתביעה לאוטונומיה נאחזה כין נוצרו ערכים תרבותיים המחדשים במובן הלאומי (תרצ"ה, כרך א : נ"ח) . והאנושי-כללי" (הורוביץ י 1922 י מובא אצל שקד, מכל מקום, בין אם כאלה היו באמת ציפיותיו של השאר ככרכר, שדרש כמאמריו לשחרר את הספרות 389 ; 1983(. מהצורך ליפות את פני המציאות , וביקש לאפשר לה קהל-הקוראים הפועלי' ובין אם המנהיגות םוהסופרי לבטא אמת גם אם היא פוגעת כמפעל יהחלוצ ו ---·--,, ז(גוכרין .1985:119-117(. כאמור, לפי תפיסה אחרת --···-· כת-הזמן י היה נדנד סופר-דובר של הציונות ושל תנועת-העבודה כפרט. נראה איפוא שכל אחת מהמסורות הספרותיות - ""המגוייסתו " האוטונומית" - נאחזה ככרכר י שהיה בעל דמעמ חשוב כיותר , ופירשה אותו כתומך נח . התפיסות המנוגדות כיחס לנדנד שופכות אור לע התנודדותה של המערכת הספרותית כשנים אלה ןכי הרצון לשמור על אוטונומיה לבין הצורך תלהיענו ללחצים הלאומיים ולהגדיר את מטרותיה הותפקידי כהתאם לדרישות המערכת הפוליטית, ובעיקר ףהאג הפועלי שכה. אמכם ההנחה חיתה שאין פער ןכי הערכים הספרותיים והכלל-אנושיים םלערכי הלאומיים והסוציאליסטיים , אך בפועל המתגל התלבטות קשה בין שניהם. הסתירה כין תהמגמו מצאה את פתרונה במה שנתפס כקשר בין ערכי התרבות לערכי תנועת-העבודה. לתנועה זו חיתה מסורת של תמיכה בתרבות ובספרות, והיא הנתפס על-ידי המנהיגים והסופרים כממלאת םתפקידי תרבותיים וכתומכת במפעל התרבותי (כ כצנלסון י נרד ג: 140, כרך י"ב: 167(. למוסף דבר רומאוח יותר להוצאת "עם עובד" ההסתדרותית, היה למשק נורית גוץ מכירע בעולם הספרות .א( שפירא, 658 : 1980(, וכדל כצנלסון שימש כמקרים רבים כפטרון ליוצרים .אכן ,יש עד~יות לכך שדיאלוג ער התנהל כין ציבור ~צאו לנכון לפרשן כאופן זה, יש ככך כדי להעיד הוא השיג למענם תמיכות, פיתח קשרים עם כעלי זה לכין הספרות העברית (וראה בייחוד בפרקים 9 על עוצמת התפיסה שהספרות צריכה להיות מגויסת, ממון שהיה ככוחם לסייע לסופרים נצרכים, וסידרו 10-: מכתכי הקוראים, "חוג טורים", דביר אנשי ועל האופן כר תורגמה תפיסה זו כרוח תנועת- אשרות עלייה לסופרים שנשארו כאירופה .א( הקיבוצים לשלונסקי ונו') . הדימוי של הפועל העבריהעבדוה : הקורא שעמד מול עיני הצדדים כה היה שפירא, 647 : 1980(. אכן, כדל כצנלסון נטה לדרוש כאינטלקטואל המעוניין כיצירה העברית מקבל הפועל, ואת חייו ומפעלו נדרשה הספרות לבטא . מהספרות מגויסות לתנועה ולציונות, אך כד ככד אישור גם כנתונים סטאטיסטיים, המראים שפועלים, גילה סובלנות ולא כפה את דעתו כעניין זה .א( או אוכלוסייה שנטתה להגדיר עצמה כ"פועלית", היו הבתעיה לשמירת האוטוונמיה לש הספרות שפירא, 661 : 1980(. הלך-רוח כזה מצד המנהיגות חלק נכבד כקהל הקוראים. כסקרים של ספריית העברחר · והקשר לתנרעת איפשר לתפוס את הקירכה לתנועת-העבודה ואת "שער ציון" מתגלה, שמספר שואלי הספריםכזכור י כהיסטוריה של הספרות העבירת שלטו העדפת הערכים הספרותיים, כמשלימות זו את זו . כך שהגדירו עצמם כפועלים מגיע כדרך כלל לכדי רבע לסירוגין שתי תפיסות מנוגדות לגבי יחסי הספרות עלה, למשל, מדבריו של גבריאל טלפיו : "גזית ממספר הש~אלים הכללי. כתרצ"כ , למשל, מתוך והמפעל הציוני. לצד התפיסה של "ספרות מגויסת" צמחה מתוך תנועת העבודה והאמנו שהתרבות 11,617 מכקרי'ם היו 4,596 תלמידים, 2,391 הגדירו המודרנית שדגלנו כה תצמח מתוך תנועת העבודה. חיתה מסורת חזקה של תביעות לשימור האוטונומיה עצמם כפועלים, 2,343 כחסרי מקצוע, 599- אך מעורכות חברתית לא עניינה אותנו . לחצתי על של הסופר ולשיחרורו מתכתיבים לאומיים-ציבוריים . ככעלי מ . קצועות חופשיים ו 176-- כפקידים מסורת זו שלטה בעיקר כתקופתו של ביאליק, החברים לתת ביטוי להתחדשות התרבותית , ליצור ("ידיעות עיריית תל-אביב" , תרצ"ג :76(. אמנם וכשנות השלושים התקיימה כמערכת הספרותית קניינים חדשים כתוך החכרה הארצישראלית." (ראיון מדובר כאן כשואלים ולא כקונים, אך יש להניח לצידה של המסורת המנוגדת - זו של הספרות פרטי, 1984(. כעדות דומה, של הסופר משה שאפילו אין המספרים מעידים על כך שמיגזרים המגויסת. סטכסקי, נאמר שהוא שמר על קו של אי-מפלגתיות אחרים של האוכלוסייה לא קראו ספרים , הם מעידים חשוב להדגיש , כי תפיסת ה"אוטונומיה" של גם כשהצטרף ל"הפועל-הצעיר" ("לגורל העובד ככירוד על כך י שהפועלים, או אלה שראו עצמם הספרות לא חיתה מנוגדת לחלוטין לתפיסת והחלוץ החקלאי" כדבירו) . את המשותף לו כפועלים, אכן היו קוראים ערים של ספרות. ה"מג~יסות" . כבסיס שתי התפיסות עמדו ערכים ולמפלגה הוא מתאר כ"נאמנותו לתרבות העבירת תביעותיהם של קוראים אלח, כפי שפורשו על-ידי דומים, וההבדל היה כדומינאכטיות שלהם. הסופרים ולקניכי האומה" (סטכסקי, תש"ו: 187(. מנהיגיהם וכפי שהוכנו על-ידי הסופרים, היו תביעות שרצו "ספרות לשם ספרות" לא הסכימו עם הגבלת לספרות שתשקף את החוויה החלוצית , התחום הספרותי ל"מציאות החברתית" של החלץו מכל מקום , הקשר כין הסופרים - גם אלח שדגלו ההתיישבותית, הפועלית : המתיישב בלכד. מדובר כסירוב למלא תכתיבים באוטונומיה - לתנעות-העבודה נבע גם, ואולי "לא כאנו לאץר כדי לכער מעל עצמנו את התרבות . לאומיים כלכד, או תכתיבים של מפלגה זו או בראש וראשונה , מכך . שהסופרים ראו עצמם כדוביר אלא כמקום חתרנות המזויפת - ליצור תרבות אחרת, כהדגשת הדומיננטיות של ערכים הציבור, ומצאו לנכון לתמוך בתנעוה, זשכתה באותן אמיתית , טבעית, נובעת מן החיים. ]."( כי זהו עסל שכים להגמוניה וכתפסה כמבטאת את ערכי הציונות הומניסטיים, כלל-אנושיים ואסתטיים, ולא כצרון הזהב אשר אותו אנחנו מניחים על המשקל : ההכרה להשתחרר כליל מהערכים הלאומיים הציוניים של והחלוציות (וראה י. שפירא, 46 : 1984, וקורדוכח. העמוקה של כל יחיד ההולך עמנו והמתפלל אתנו הספרות. להיפר י ה "ספרות לשמה" לא חיתה אמורה 39 : 1980(. 78 עתרן 77 י גל' 84-85 מבנח המערכת הספרותית תנועת-העבודה . ואילו כתב-העת טורים פיתח - הלחצים הובילה. אם כן. לחידוד עמדות : לכניעה . התגובות כעיקר כשנות ה 30- הראשונות - את הקו הכלל- מוחלטת מצד אחד, ולמדד תקיף מצד שני עד כה תוארה הספרות כמעין גוש אחד , שכשנות ה- אנושי. התרבותי, ונטה להתעלם מנושאים פוליטיים השונות על לחצי המערכת הפוליטית לוו גם כמאבק 30 התאפיין כזיקה גוברת לתנועת-העבודה, כין שתי הקבוצות שהיו כשולי המערכת על פילוס ולאומיים . עם זאת כמחצית חשביה של שנות ה 30 ושכמסגרת זיקה דו התקיימו בו. ככפיפה אחת, שתי החל לגלות מעורכות פוליטית , ואז, כהתאם להכללה הדרך למרכז, ומאבק זה. מצידו, חידד את הנטיות מסודות מנוגדות כיחס לספרות : ה "אוטונומית" שנוסחה קודם , דבק כקוצנזוס כרוח ערכי תנועת- המנוגדות . וה"מגויסת" . למעשה, הנטיות האידיאולוגיות, מידת העבודה . ההיענות ואופן ההיענות ללחצי המערכת הפוליטית, המערכת הספרותית בשונת השפע לא היו אחידים כמיגדדים השונים של המערכת הדגמים םהספרותיי על רקע תיאורה הכללי של המערכת הספרותית ניתן הספרותית . כמערכת דו פעלו סופדים. מכקדים לכדוק את השינויי ם שהתרחשו כה במהלך שנות וכתכי-עת רכים. כל אחד וייחודו. כמבט כוללני הדגמים הספרותיים יתוארו כמלואם. על כל השלושים. אפשר להבחין. שנטיותיהם השונות הצטרפו למספר מרכיביהם, כהמשך הספד. כשלכ זה נסתפק כתיאור דגמים. שקיימו כיניהם יחסים מורכבים . דגמים תמציתי שלהם, מהפרספקטיבה של ההיענות ללחצי כתקופת השפע הכלכלי )1935-1932( התנהלו כתל- ויחסים אלה הם שיידונו כיסודיות כמהלך הפרקים המערכת .הפוליטית אביב חיים ספרותיים ערניים וקמו חמישה כתכי-עת חדשים (מאזנים, גליונרת, גזית, טורים, יבת)ד. ככל הבאים. כשלכ זה תינתן דק תמונה מתומצתת כיותר המרכז (מאזנים. ולצדו זבח התאפיין כאותן שנים זאת מגלים מאמרים ככתכי-העת וכאומים שנישאו שלהם, כבסיס לתיאור האופן שבו אותם תנאים כהטרוגניות . התפיסה הרשמית שלו, כפי שבאה כאסיפות ספרותיות שכמעדנת הספרותית כולה חיתה לביטוי כפואטיקה המוצהרת, חיתה זו פוליטיים וחברתיים הובילו לתוצאות מגוונות כאותה עת דווקא תחושה חזקה של שפל תרבותי כקטעים שונים של המערכת הספרותית. ה"אוטונומית", אך לצידה הלכה והתבססה התפיסה ושל נתק כיחסי הסופד והחכדה . י לתחושה זו היו ה"מגויסת" , שהתחזקה כאותן שנים במערכת כמה גודמים : הקבצוות שפעלו במערכת הספרותית . הסיפורת של המרכז (למשל : שופמן . עגנון. הזז) ביטאה לעתים. כאופן עקיף כיותר , את א. תהליך ההתברגנות והתרופפות המתח החלוצי תרמו כמרכז המערכת הספרותית של שנות השלושים וניסתה כדרכה להיענות לתחושתם של הסופרים , שכחלש הקשר כין הסופר האידיאולוגי ה הציונית , נמצאו סופדים. משודדים ומכקדים שביססו את לציבור . כאמור , החיים הספרותיים היו קשורים לתביעות החברתיות , אך היא גם התמודדה עם מעמדם עוד כאירופה כעשור הראשון של המאה כמידה רכה לתרבות הפועלים ולציונות החלוצית . תביעות אלה : האיד יאולוגיה עובדה ואורגנה כה (כגון ביאליק. שניאור . פיכמן . שטיינכדג, ד' בנימין . התרופפות הערכים החלוציים , הפועליים. זוהתה מחדש , תוך התכתה כמכלול של מרכיבים אחר ים. אפוא עם התרופפות הערכים התרבותיים . ההנחה שופמן. עגנון). דק סופד אחד מן הדוד שתחילת המכלול השלם נתן ביטוי לא דק - או לאו דווקא החוזרת כמאמרי התקופה (ככתכי-העת וכעיתונות כתיבתו כין שתי מלחמות העולם הצלי ח לפלס דדך - לאידיאולוגיה הציונית, אלא ' גם לערכים הומניים. היומית) היא , שהקרייריזם המקצועי הרחיק את אל המרכז ככד כשנים אלה - חיים הדד . כלל-אנושיים . דרכי הכתיבה, שכאמצעותן ביטאה הפועל מייעודו החלוצי והתרבותי כאחד . למשל : "גוש" זה של סופדים ומכקדים יכונה "מרכז" (או סיפורת זו השקפות אידיאולוגיות וכד-ככד טי שטשה " כימים שאידיאת ההתחדשות של האדם מישראל . כאשד הוא שלט כהוצאות הספדים "ממסד") , או אף סתרה אותן . עירבו ריאליזם עם מודרניזם . אידי את שכוי-הערכין כאומה, נתגלגלה נתארח-בצע וכאגודת הסופדים. ונציגיו ישבו כוועדות לחלוקת שפלה או כקרי יריזם כעל-ביתי קטן ;]."[ כלום יש פרוזה עם יסוד ות של שידה . תקציבים ספרותיים . הוא הוכר גם על-ידי דהממס פלא כדבר שיד-חנק כללית ]."[ תוקעת את צפרכיה הדגמים הספרותיים של השוליים היוו . כמו כמישור הציוני כגולה וכארץ ישראל כמייצג תהספרו גם כלשון העברית? " (י . מתכונן. תצר"ה :289(. וכן האידיאולוגי. פיצול והקצנה של מרכיבי הדגמים העברית, והיצירות שנתכו הנמני ם עליו היוו םדג " אין הדלות הרוחנית כמצאת כשום יחס אל השפע הביטאון הספרותי של ההטרוגניים של המרכז . כגליונות ניכרו עדיין עקבות החמרי. לא קרב זה אל זה . והרי הדברים קל-וחומר : חיקוי לסופדים מן השוליים . המסורת ה"אוטונומית ", אך היה משקל חזק כיותר אם כשכת שובע כך מה יהיה חס ושלום כשכת המרכז היה כתב העת מאזנים. שנוסד כשנת 1929. לדרישה ל"מגויסות" . הסיפורת שהתפרסמה ככתב כצורת ?" (קרופכיק . תרצ "ד :)564(. לסופר נראה , מדנית הסופדים שהשתתפו בו פרסמו מדבריהם גם העת (למשל : יוחנן טכדסקי . אסתר דאב , יצחק שערכי התרבות מוסחרו, ואפילו הספרות הפכה כמוסף דבר לשבתות ולחגים (ששימש כמה, גם שנהר). ואשד כונתה סיפורת "ארצישראלית" , נענתה לסחורה העוכרת לסוחר . תחושת אי-הנחת הופנתה לספרות הצעידה והפחות מכוססת) . לדרישות החברתיות ככך שהתרכזה כנושאים גם כלפי הנוהג לצרף פרסים לספרים היוצאים לאור, כשולי המערכת הספרותית אפשר לאתר כאותן םשני כדי לעודד את מכירתם . הסופרים התלוננו, שדרכי לאומיי ם הקשורים לעלייה ולהתיישבות , וביטאה את קבוצות ספרותיות אחדות, שהתמודדו על תפיסת מכירה אלה מעידות על כך שהקהל מעוניין כפרסים הערכים הציוני ים המוסמכים כיותר כדוח תנועת המרכז. נמנו עמן כעיקר יוצרים צעירים. שחלקם ולא כספרים (וראה למשל א.ז . א. תרצ"כ) . הענודה . זו חיתה סיפורת דיאליסטית. כדוח החלו לכתוב עוד כגולה, וחלקם צמחו מכחינה ב. המאבקים הפוליטיים החריפים תרמו גם הם כשכים ההשקפה שהיו לה מהלכים כאותם הימים . ואשד ספרותית כאץר-ישראל עצמה . הבולטות שכקבצוות אלה להרגשה של ניתוק כין הסופר לקהל . הסופרים לפיה הכתיבה הדיאליסטית היא ההולמת כיותר אלה התגבשו סביב שני כתכי-עת : גליונו.ת שנוסד תפסו את הסיסמארת המפלגתיות והאלימות כיחסים ספרות בעלת אוריינטצי ה חברתית . כד-ככד נ י סתה כשנת 1934 ונערך על ידי יצחק למדן. וטורים. שכין המפלגות כהרסניים לגבי האווירה התרבותית סיפורת זו להישען על דגמים ותיקים ויוקרתיים כאץר . שאמורה חיתה להיות מעין דבק מאחד שנוסד כשנת 1933 על-ידי חכורת "יחדיו" ונערך כמערכת (שופמן. גבסיך . נדנד) . הדגם לאומה כולה. כלחץ המופעל על הסופר לגלות על-ידי אברהם שלונסקי (ותקופה קצרה לקראת סוף ה"אדצישדאלי" היה שולי כמעמדו , אך היה נפוץ השתיינות מפלגתי ת ראו איום על יכולתו לפכות הופעתו על-ידי ישראל זמורה) . למדי גם מחוץ ל גליונות (כמוסף דבר . למשל . לקהל רחב כשם מככה-משותף וערכים משותפים : להלן יתוארו כקצרה הדגמים האידיאולוגיים וכרומנים וקבצי סיפורים של יהודה יעדי . עכר-הדני. "והיום ? מי שמח לקראת נצנוץ משורר חדש ? מלכד והספרותיים שאפייינו את הקבוצות שציינו, ויבדקו כת של בודדים. הממיתים עצמם באחלה של ספרות ישראל זרחי. יוסף אדיכא ואחדים) . וזכה לקהל- הקשרים כיניהם כtיסחיהו בינם לכין דגמים ועדי ין לא נשתחררו מההיפנוזה של קסם היצירה יש קוראים רחב (ודאה שקד 1983(. אידאולוגיים כמערכת הפוליטית. (דאה לעניך זה עוד ער כי אחד לספרות -המפלגה . כמוכן. אם שקד .1983(. כטור ~ם . לעומת זאת , חיתה נטייה כללית להימנע המשורר כאמן לה ומשתייך אליה השתיי כות של מהתיי חסות אל המערכת הפוליטית ואל תכתיביה נושא ואישרת . המפלגה מטה חסד למשורר אכש " י האידיאולוגי ים . הסי פורת של "טורים " (מן הבולטים ורודפת עד חרמה את המעדי לחרוג ממסגרתה" . דגמים אידיאולוגיים ככותביה = מנשה לדין ויעקב הודוב r< חיתה סיפורת (צ ' סלר, תרצ"ה :124(. הספרות כתקופה זר , ראתה הדגמים האידיאולוגיים ככל כתכי-העת שילכו את עצמה עדי ין כמבטאת העם כולו. והרעיון הציונימודרניסטית . אשד גובשה מתוך זיקה לדגמים ערכיו הכללים ביותר של הקונצנזוס הציוני. כדוח ככללותו (אף שלמעשה זיהתה את העם תוהציונו מודדניסטיים בספרות המערב ולשף ךה תהמודרניסטי המזכירה את ערכי הציונות הכללית, עם ערכים עם תנועת-העבודה) . הלחץ של המפלגות הלעשבד הארצישראלית (שלונסקי. אלתדמן). וזאת כשנים סוציאליסטיים של תנועת-העבודה. ככך באה םכהלצרכיהן . לחץ שישא פרי רק כשנות הארבעים. שכהן עצם הפניית העודף לדיאליזם נתפסה כמבטאת לידי ביטוי התמורה האידיאולוגית כתנועה הציונית : כשהספרות תהפוך לספרות מפלגתית מובהקת. עדיין אי ::. נכונות למעודנות חברתית . סיפורת בעלת עדיין נותרו עקבות לתקופת הדומינאנטיות של גרר כשנות השלושים התנגדות עז ה מצד המערכת מרכיבים מודדניסטיים אפשר היה למצוא כאותה הספרותית . כלץח זה ראו הסופרים איום על עצם ההשקפה (והתנועה) הציונית הכללית, שהיה לה תקופה גם מחץו לטורים(כאמוד : כמאזנים. למשל מעמדם המסורתי כדוביר הכלל . מעמד ככורה כגולה וכעבד, ושתפסה מקום שולי אצל הזז . וכן ככתיבתם של נתן כיסטדיצקי או דב ג. המעבר מדיאלוג עם קהל רחב בתפוצות אל הידברות בלכד כאץר וכהווה, וכד-ככד ניכרה עלייתו לש (ןדכi. אך כטורי ם אפשר היה לפגוש כתיבה עם קהל מקומי מצומצם ציר כסופירם "הרגשה לש הדגם האידיאולוגי המרכזי של ההווה : זה של כתרן ככלא " (כדברי אשר כרש. תר "ץ ; וראה אצל מודרניסטית "כטהרתה". תנועת-העבודה . ,1979:28-27(. ולעניין זה ראוי כזכור, כין שתי מלחמות העולם הלכו והתחזקו הלפרין ושמיר מעבד לקווים כלליים אלה, שאפיינו את כל המערכת לצטט את ביאליק . המדבר תכרצ"א על התבדות הקולות שקראו לספרות להתגייס למאמץ הלאומי . הספרותית, מתגלים הבדלים בין מרכז תהמערכ התקוות בדבר פריחת הספר העביר משום ההתכוננות כמערכת הספרותית מגלה. שהדגמים ושוליה. כתב-העת המרכזי, מאזנים (ועמו גם דבר). שהמו"לות העבירת באץר "נשענת עכשיו על שהתגבשו כשוליים כשנים אלה עצמן גילו רגישות ביטא בכרשאים לארמיים ופוליטיים את הקו המוסכם . הקיבץו הקטן באץר ישראל . שצרכיו מרובים כמו אך בכל הנרגע למעמדה של התרבות בחבהר גבוהה לדרישות אלה, כעוד שדגמי המרכז. צרכי אומה שלימה בת מליונים . אבל יכולתה קטנה שהתבססו עוד קודם לכן כאי רופה. היו משוחררים ולמעמדם של ערכים הומניסטיים כלל-אנושיים גילה כקיבץו קטן של עיי רה קטנה" . ולעומת תזא מהן יחסית . הרגי שות של השולים התגלתה כשני " להישען על הקהל בחר"ל, כפי שהורה הכסיון רהמ עצמאות : בכרשאים אלה לא ביטא קונצנזוס אלא סוגי תגובות : הגוש הגדול יותר של הספרות הצעידה של השכים האחרונות - המשענת הזאת היא הכתיב אותר. לערמת זאת. הדגמים שגובשו בכתבי- (ה"אדצישדאלית "(. שסרפדיו ראו את עצמם שותפים משענת קנה רצץו" (מובא אצל הלפירן ושמיר, העת של השוליים היוו פיצול של הדגם ההטרוגני לחוויה החלוצית . נענה כמידה דנה לתביעת 29 : 1979(. לש המרכז . כתב העת גליררנת ביטא בעיקר את הקר המגויסות. לעו מת זאת . הסופדים המודדניסטיים של הלאומי - שילוב ערכים מוסכמים ביותר עם ערכי "טורים" סירבו להיענות לה והתמרדו כנגדה . עוצמת 79 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 אכן . יש ע i ריות לכך שהשגשוג הכלכלי והעלייה בשנים אלה הרבו לפרסם בר מאמרים שחזרו הגדולה לאץר לא הביאו במקביל לגידול משמערתי והדגישו את הקונצנזוס הציוני (כאמור. ברוח במספר הקוראים וקרני הספרים העבריים. בבדיקה תנועת העבודה). ונלחמו בכל מה שנתפס כמאיים של קהלי קוראים בשנות השלושים מסתבר. שמספר עליו . במישור הספרותי פורסמו בר (רכן במוסף שראלי הספרים בספריית "שער צירן" היה 13,346 דבר) שפע סיפורי התיישבות שעיצבו באופן בתר"ץ. 11,617 בתרצ"ב, 13,744 בתרצ"ג רב 1935 נאיבי ואופטימי את ערכיו של החלוץ . המתיישב . ירד מספרם ל 8050-. קניית הספרים בשנים אלה בד בבד נצמד כתב-עת זה באותן שכים גם חיתה נמוכה בהרבה. והגיעה כנראה לכדי 500 עותק לדגמים הספרותיים הישנים. המבוססים. ואף קר ··לס ri ר כממרצע. מספר זה קטן כשליש ממספר זה של שמרנות עלה כקנה אחד עם העדר מעמד הקונים לספר בשנת 1914. גם מספר הספרים עצמאי ויציב. . היוצאים לארד 'i א עלה. בשנים תרפ"ח-תרצ"א יצאו 3. הצורך להגיב על לחצי המערכת הפוליטית היה לארד 347 ספרים בספרות עבירת יפה, ואילו בשנים קיים בחריפות גם לגבי כתב-העת המודרניסטי תרצ"ב-תרצ"ה יצאו רק 734•2 נראה . שהסופרים היו טורים. שכמו גלירנרת לא נהנה ממעמד יציב מודעים לקפארן בתפוצת הספרים. ודבר זה השפיע ומכרסס במערכת הספרותית . אבל התגובה חיתה על תחושת השפל הספרותי שלהם : הפרכה לזר של גליונרת : אצל הסופרים "הנה. למשל. קראנו לפני זמן קצר הודעה המיוסדת המודרכיסטיים העצימו תחושת אי-הנחת והנתק על בדיקה יסודית. והודעה זר מגלה. שלמרות גידולו מן החברה את הנטייה להפנות עורף לתביעה ' של הישוב כשבתים האחרונות לא גדל כלל וכלל למגויסות ספרותית, ולכתוב סיפורת שהבליטה מספר קרני הספר העברי ומספר זה עומד במיעוטו אספקטים של הכתיבה כשלעצמם, אר ביטאה שכר עמד לפני התחלת הגידול" .י( מתבונן. תרצ"ה ערכים הומניסטיים כלליים ביותר. ללא קשר (291 למצב הלאומי. שתי סיברת עיקריות היו לכך . שמספר קוראי-הספרים כשאר יציב למרות העלייה הגדולה במספר המערכת הספרותית בשונת המאוערות התושבים: 1. העלייה באותן שנים חיתה מורכבת בחלקה האווירה הספרותית השתנתה לחלוטין בשנות השפל הכלכלי והמאורעות )1939-1936(. שכים אלה. אף- מאנשים שלא ידעו עברית. ולפחות םכשכי הראשונות לא היוותה מאגר של קהל קוראים על-פי שהיו שנות מצוקה לארמית וכלכלית, ואופיינ כאמור באדירה של התעוררות לאומית. הן לוו םג חדש. אנשי עלייה זר העדיפו. לפחות בתחילת דרכם כאץר . קריאת עתרן לועזי . אר אפילו באווירה של אופטימיות ספרותית . בשנת תרצ"ט נשמעה הדעה. כי "יתכן. שהספרות העברית מעולם עביר. על קריאת ספר עברי (וראה גטו. 19791 רכן וארכני. תש"א). זהר הסבר גם לעלייה לא עמדה בתקופה של צמיחה אינטנסיבית יותר משהיא עומדת בשנים האחרונות" (פיכמן. תרצ"ט : הגדולה בתפוצת העתרנים לערמת העלייה המצומצמת בתפוצת הספרים באותה תקופה. 500(. התחרשה חיתה, שצמיחה זר מלווה על-ידי קהל קוראים ער : "הקורא העברי מכניס ספרים לא 2. חלק גדול מהערלים היו פליטי האנטישמיות באירופה ומניעי העלייה שלהם לא היו ביאליק מספיד את אחד העם .1931 מעט אל ביתו. רעם זה אינו פוסק מלטעון שאין לו מה לקרוא" (תרצ"ט, 506(. שלמה צמח סיכם את לארמיים. חלוציים. על כן לא חשו תמחריבו המצב כך : "אמכם גם בשירה רגם בפרוזה לא ונתגל כלפ' הערכים הציוניים והספרות המבטאת האינטליגנציה המקצועית (ער"ד , רופא. מהנדס), עולמות חדשים. אבל כשאני בא לסכם את כל אותם. שביט ושביט טוענים )1983: ,)'ר-'ה לכין מצב האנשים אשר הקדישו את עצמם הנעשה , שככר כעליה הרביעית )1924( התגבשו ביישוב ליצירה עבירת. )...[ כאותו זמן שהארץ אני שומע קול המונם של נחרת צעירים רבים השוקק מסביבי" (ת"ש :446(. שכברת "שהתרבות העברית הגבוהה חיתה זרה משמשת כלי קבול לרבבות אדם. ומשלמת בעין להם ורחוקה מהם. ואשר הביאו איתם הרגלי- יפה לכמה וכמה בעלי-מקצועות. משלמת הרכה קריאה ומסוררת-קריאה שרנות מן המקובלות יותר ממה שמותר לעם עני לשלם. ואפילו סופר הרגשה זו של פריחה ספרותית חיתה קשורה בכך בחכרה החלוצית אר באינטליגנציה האץר- עברי במידה שנכנס לעבודת תרגום אר הוראה, שלקראת סוף שנות השלושים נעשו םהכותבי ישראלית העירונית". שכברת אלה. שהתרחבו אר פקידות יכול למצוא מחיה . הרי האמן במערכת מודעים לקיומו של דור ספררתי שחד בעלייה החמישית. לא צרכו ספררת עברית העביר הנשאר כאמן בקשירת עורף ליצירה (בעיקר משוררים), שהחל את כתיבתו בתחילת תשנו קנונית ולא הגדילו את ציבור קוראיה. המקורית שלו - אין לו גואל" )335 : 1935(. השלושים (למשל, פיכמן. תרצ"ט). אך מקורותיה לש את השנים האמורות ציינה גם מצד יאנש הרגשה זר גם בתחושה כללית של התעוררות לתחושת השפל ביחסי הסופר והחברה. שגורמיה לארמית. עדרת לכך אפשר למצוא בדביר פיכמן : היישוב הוותיק. תחוהש חריפה. של פער תואדר לעיל. התלוותה כשכים אלה תחושה של שפל "הסופר הוצג אל מול הרוחות הקשות, ושר על תרבותי בינם לבין ערלי העלייה החמישית בשדה הספרותי עצמו. בשנת 1935 כשמעה הטענה, כוחו שיר של יום. הספרות ערשה מרצון ומאונס את (וראה .רכiג1979(. על תחושה כזר מעידים. שחלק מהסופרים "כמעט נעלם מן הספרות . חלק צרכי השעה המרובים, שאין לדחותם, כמר בימים למלש. דבירו הבאים של בלד כצנלסרן : משתדל להסתגל לקל ולקלוקל" ובעלי-הערך הקודמים" (תרצ"ט :501(. סופרים רבים גילו כtיאבהר"' אלינו אינם יהודים מלאים וגדושים "הזניחו את שירתם ועברו כולם לז'ררכליסטיקה" בתקופה זר של מאורעות ומצוקה לאומית צררך תרבות עברית. עשליהם הטיל אחד-העם את (רבינרבץי. תרצ"ה :308(. כשכה זר נראה היה כאילו יהבו ]."[ כי אם יהודים. פליטי חרב. יפליט לבטא באופן מידי ומהיר את האינטנסיביות של "לא יצא אף סיפור עברי אחד שיש לראותו כבעל האירועים, את המתח והמצוקה, כמר את הרגשת פרעות. פליטי דלדול. "נשרפים", נרדפים ערך מיוחד" (לחובר. תרצ"ז :518(, "הדור הישן ערקררי ' החוסן והביטחון של התקופה . המבקרים של המרכז iכ. עקורים לא רק מזכיוותיהם וממעמדם אבותינו בספרות -הולך . ודור חדש כמעט שאינו הכלכלי והחברתי. כי אם עקורים גם ימשרש ושל השוליים קיבלו בדרך-כלל בברכה "בולמוס זה בא" (תרצ"ז :540(.3 התרבות הלאומית. עקורים מהריה תרבותית. של התפרקות תוך כדי קליטה" (פיכמן, תצר"ט : אמנם, יש בדברים אלה משרם פראזה המקובלת על 501(. נטולים כל דבק תרבותי שאיחד את פזורי סופרים בתקופות שרנות. תחושה כזר של שפל מלווה ישראל במשך תקופות שלמרת רעשה םאות על הערנות הספרותית מעידה העובדה 1 שכמרת את הספרות העבירת לאורך כל ימיה. ומוצאת חטיבה אחת" )1935:333-332, וראה גם הספרים החדשים לא פחתה בהרבה, למרות הקשיים ביטוייה בכתבי-העת לתקופותיהם . אך עובדה היא ירםקה רבינרבץי. 1934:428-427(. חהלך-רו הכלכליים העצומים הכרוכים בתקופה זר בהרצאת שלקראת שנות הארבעים היא מפנה את מקרמה כללי זה חיזק כשלעצמו את תחושת השפל בין ספרים לאור, למרות סגירתן של הרצאות הספרים לאווירה של אופטימיות חזקה במערכת הספרותית. .הסופרים הגדולות - 'מצפה: 'אמנות', 'שטיבל' -בעקבות תחושת של אי-נחת ונתק בין הסופר לקהלו עשרייה 3. למרות יסודם של כתבי-עת חדשים. החית המשבר העולמי (שביט, תשמ"ג: 212( ולמרות לגרום לתגובות מסוגים שרכים אצל הסרפדים. הרגשה שהסופרים אינם שותפים לשגשוג ירידה דראסטית במספר החתומים על כתבי-העת במציאות הארצישראלית התפצלו תגובות אלה באופן הכלכלי של אותן שנים. רכי אין מופנים די (בגזית חלה ירידה מכמה אלפי מנויים לכמה מאות, שהיה קשור במיקומן של הקבוצות הספרותיות משאבים לתחום התרבותי. למשל. במכתב של :במערכת על פי טלפיו. ראיון פרטי. 1984(. מתוך הדו"חות המופיעים ב'קרית ספר' עולה 1 שבארבע השנים שרשנה פרסץי לעיריית תל-אביב ('ידיעות 1. בכתב העת המרכזי, מאזנים. שמעמדו היה עיריית תל-אביב', תרצ"ג :62( היא .מתלוננת תרצ"כ-תצר"ה יצאו 347 ספרים בספרות עבירת יפה מברסס, לא נתפסו השינויים כמעמד המערכת וכשנים תצר"ו-תרצ"ט יצאו לאור 310 ספירם. ש"המצב החמרי בעיר הולך ומשתפר" אולם הספרותית בתרבות הארצישראלית וביחסיה עם התמיכה במוסדרת התרבות דווקא הצומצמ הספירם הודפסו בעזרת תמיכות ציבוריות של 'מוסד המערכת הפוליטית, כאיום, ולא עוררו גתובה ביאליק', האוניברסיטה. 'דבר' רעוד, וככוחות עצמיים וכמעט הוסהר מסדר יומה של העירייה. ולעניין במישור האידיארלרגי אר הספרותי . זה משמעותיים ביותר דבירו של בול כצנלסון של .המחבירם 2. כתב-העת גליובות, שהיה רגיש יותר ללחצי בקונגרס הציוני הי"ט ב 1935-: "אי אפשר שלא המערכת הפוליטית, נאחז כתקופה זו, של לצייד את הסתירה העמוקה בין הגאות תהכלכלי על תופעה זו של סודפים המוצאים לאור את התרופפות החלוציות ושל שפל ספרותי, בדגם לש האץר . הניכרת כל כך במצבה לש כתביהם בעצמם הידבר לכתוב בעיתונות. עיקב האידיארלרגי הלאומי ובדגם הספרותי המגויס. 80 עתרך t 77 גל' 84-85 פיכמן (תרצ"ט :514( מציין מפיר של בלושו שבשנת 30, בא לביטוי בפובליציסטיקה בכתבי-העת. זו וייצמן. ח "1937. "נאום הפתיחה',' הקוגנרס הציוני העשרים (ירושלים : הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית) . המשיכה לחח יזק בערכים מוסכמים יבותר • כלליים תרצ"ח 141 ספר מתון 341 הוצאו לאור על ייד זמורה. י ., "מן המכשלה", טורים, .33 .1020. ביותר, ברוח הציונות הכללית, שאיפייונ את הספרות מחבירהם . עובדה זר מררה אולי יותר מכל על הצורן זמורה, י " "הסופר והקורא ", טורים. 22.2.39 של הסופרים להמשיך במעשה הספרותי ולתת ביטוי העבירת נגולח ובעבר . בד בבד ישלבה בחם את חנוך . ג " תרע "ט . "ספרותנו ואנו" , האץר והעבודה, חוב ' ה' : הערכים המפלגתיים של תנועת-חעבודח, וכך 53-46. (כתב העת יצא לאור על-ידי הרעד המרכזי של "הפועל להתרחשויות, גם כשמבחינה כלכלית הדבר היה כה חמשיכח תחליד שראשיתו במערכת הספרותית הצעיר "( קשה (וראה ידיעות בספר השנה של עיריית תל-אביב באץו-ישראל בשנות ח 20-. ~דור ישתפוס את זמרככהן . ישראל, תרצ"ד ." חינוך מושכל ", בתוך : כהן. 1977:-167 תרצ"ב :177; י . זמורה, "הסופר והקורא" ,22.2.39(. המערכת הספרותית בש.נות הארבעים והחמיישם, דור 172. נראה שבשנים אלה לא פחת גם מספר הקוראים חפלמ"ח, כבר יבטא באופן מובהק ערכים של כהן . ישראל . תש"ד . "ויכוח שאינו יורד מעל הפרק"' בתוך : (וזאת על אף הירידה במספר החותמים על כתבי- מפלגה מסוימת (מפ"ם) . לופכן . תש"ד :60-53. כהן. ישראל .1977. כתיבם. ,, (תל-אביב : עקד). העת, שהיתה קשורה במצב הכלכלי הקשה). אמנם הספרות של המרכז, המיוצגת במאזנים, ושהתבססה כצנלסון. כול. 1935. "ההסתדרות הציונית נתבעת לפעולה אין על כן נתונים ברורים. אן דר"ח הספרייה עוד באירופה לפני חעלייח השליישת, נטתה לשמור תרבותית", הקוגנרס הציוני הי"ט (הוצאת הנהלת ההסתדרות על הדגמים הספרותיים הישנים שלח, האוטונומיים הלאומית )' קריית ספר'' תרצ"ט) מגלה שכמרת הציונית והסוכנות היהודית . ירושלים : דביר) ישיבה 16:-330 יחסית, ולהבלעי בחם את הערכים הלאומיים, הקוראים בשנות המאורעות (תרצ"ז-תרצ"ט) לא 340. היתה קטנה מכמרת הקוראים בשנים הקודמות, ח"מגויסים". ואילו בספרות השוליים התנחל בשנות כצנלסון . בול , תש"ו-תש"י . כתבי ב . כצנלסרן (הוצאת מפלגת השלושים מאבק חריף בין הדגמים המגויסים פועלי אץר -ישראל) . רבדר"ח של ספריית "שער צירן" ב 1937- מדובר על (ח"ארצישראליים") לאוטונומיים .(חמודרניסטיים)לופכן . י . עורך . תש"ד . ארבעים שנח (תל-אביב : הוצאת עלייה מתמדת במספר הקוראים והשואלים ספרים . מאבק זה הסתיים , בלץח המצב הלאומי' בניצחונה מפא " י) . בתרצ"ז-תרצ"ח מסתמנת אמנם ירידה במספר של ח"ספרות המגויסת" . זו וגבשה בשנות הארעבים לחוכר . תרצ"ד ." כספר העברי" , כנסת (תל-אביב : דביר) :-518 הספרים שהושאלו לקריאה )12,826 לערמת 5,691·1 על-ידי דור סופרים חדש (דור הפלמ"ח)' שמשוריר 540. מירון. דן. 1984. הרצאה בכנס לזכר יוסף האפרתי, החוג בשנה הקודמת) אך בתרצ"ח-ט חלה שרב עלייה טוירם, אשר ערכו תפנית בעמדותיהם, פרשו עליו לתרות הספרות הכללית , אוניברסיטת תל-אביב . )21,399(, שנמשכה גם בשנה הבאה )28,293(. את חסותם •." כדרך להרי תרבותי", מוסף דבר, י"ד בתשרי . מלץ . ד " תרפ "ר האווירה הלאומית והספרותית העדה הובילה מסתכל . תרצ "ט . "שנת תרצ"ח כחיינו", כנסת :482-464 לתגרנות שרנות מצד הקבוצות השונות במערכת מתבונן. י . תרצ " ה, " כמסכת/המשמר העברי , קומה!", גליררנת, כ '-י ':293-289. הספרותית , בהתאם למיקומן היחסי בה : העדות: נגיד . חיים, 1980 "הספרות העברית ערלה אצרה". כתוך הספרות המרכזית, נאמנה לדרכה ובטוחה במעמדה, 1. וראה גם אצל שקד ,398 -397 ,257 : 1983 . ארכל . נפתלי (עררך). חתקרםרת הגדולות בהיסטוריה של אץו לא מיחרח להגיב על המצב. כתב-העת מאזנים גילח " מן המכשלה ", טורים ,.33 20.10, לעומת דהר 2. וראה זמורה , ישראל (ת"א : רכיבים) . את העינותו לישנויים החברתיים רק בביקורות יותר ויעקב שביט ,1977. המספרים של הספרים שיצאו ל אור סטכסקי, משה. תש"ו . "מעשים שהיו ."',' כתרך : לרפכן. תש"ז : יוותר "סלחניות" כלפי הסיפורת המגויסת (כלומר חושכו לפי רשימות הספרים ככרכים של " קרית ספר ".194-187. ישפוט ערכה הספרותי כנמוך • אך שבחים על אמנם רשימות אלה אינן מדוייקות. הן כוללות כתכי-עת . פיכמן . יעקב, תרצ"ט . "לספרות השנה", כנסת (תל-אביב : (דביר חוכרות סטיריות. תרגומים . ספרי מחקר ולעתים גם 517-500. הנושאים, על תיאור המציאות ועל שאר חרמות אך הן נותנות מושג מה על הנושא . שבחן הגתלתה "מגויסותח" של הספרות חזו). שבועונים פוליטיים , פיכמן. י ." לתקנת הסופר ". "מאזנים. ט " ו באייר , תרצ"ג ; מספרי הקוראים כספריית שער צירן נלקחו מ'ידיערת תל- פרס r. שושנה. 1932. "חובתנו למוסדות הרתבות בעיר", בגליונות המשיכו לפרסם בתקופה זו רשימות "חצי- אביב' , ספרי שנה של עיריית תל-אביב ורשימות שנמצאו דייעות עיריית תל-אביב תרצ"ג :62. (הוצאת עירית תל-אביב) דוקומנטריות", עדויות אקטואליות וישרים העוסקים כארכיון ההיסטורי של עיריית תל-אביב ונמסרו לעי וני (כאדיבות מוזיאון האץר, המוזיאון לתולדות תל-אביב-יפו) . באירועי העשה. את סוגי הספרות האלח חרבו כרשותה האדיבה של יהודית פדטוכסקי . צמח . ש .. ת"ש . "הספרות היפה העברית כתרצ"ט", כנסת -(תל להוציא גם הוצאות הספרים (או המחברים עצמם), 3. וראה גם : י . פיכמן ." לתקנת הסופר ". מאזנים . ט " ו כאייר . אביב : דביר) :446-421. וחם זכו • כאמור • ליחס של סלחנות מצד המבקירם תרצ "ג ; י . כורלא ." כין ספרות לתפלות" . מאזנים . כ " ח צ'סלר . יוסף , תרצ "ה . "ראשי רמזים לחשבון חיים ", גלירנרת, -' בגלל ששיקפו ערכים חברתיים, לאומיים. המאמרים אלול . תרצ " כ ; פנחס שיפמן "לחשבונה של הספרות ". ב ':127-120. הפובלצייסטים בגליוונת דבקו עתה עוד ביתר לחט מאזנים, כ " א אלול. תרצ "כ . צפרוני. א " יכינוב r. א " רשמערנרכיץ. ד" עורכים . -תרפ"ד בערכים לאומיים מוסכמים ובערכי תנועת-חעבודח, תרפ"ה . ספר חשכה של אץו ישראל (אגודת הסופרים) . ולחמו באופן חריף. יותר מאשר קודם לכן. קרופניק . כרוך . תרצ"ד . "תגים 1 במשורה". גלירנרת, 'ר-'א :-563 .565 בחורגים מחם . קרית ספר . רבעון לככליוגרפיה, בית הספרים הלאומי כבת-העת-טורים ערך עתה תפנית, וגילח ו(במאמרי מקורות ליחידה 1: והאוניברסיטאי בירושלים . בעיקר) מעורבות בחיים הציבוריים של ההתקופאכן-דהר . איתמר 1980." הצמיחה וההתגבשות של תרבות עברית . מקומית וילידית כארץ ישראל .1948-1882", קתדרה .16:-165 ואונני. א ., תש"א . ספררת והררי (ירושלים : ראובן מס) מעורבות פוליטית .ערהרכינוכיץ , יוסף. 1934. "למשטר של עבודה תרבותית", בתרך: . 193 ישראל - חכרה נסוק . ת"ש :428-427. אידנשטדט . אדלר, כר-יוסף כהנא. תשל "כ . נדאה בבידוד, שהמערכת הספרותית - לעת עתה, מתהווה )ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש מגבס) רכינוכ r. יעקב. תרצ"ה . "על מעמדנו הרתבותי". בתרך : ברש. בעיקר אגפיה השוליים - נטתה עתה למגויסות אליאכ. בנימין .1976. חישוב בימי חבית הלאומי . (ירושלים : תרצ"ה :309-305. שביט , דהר , תשמ "ג/ 1982. החיים הספרותיים באץו ישראל לאומית חזקה יותר. בכך פילסה את הדרך לספרות כתר) י ..1934." ריכוז כחינוך ". כתוך : נסוק . ת "ש :424.1933-1910 (תל-אביב : מכון פורטו והקיבוץ המאוחד) . הלאומית הלוחמת (והמפלגתית) של הדוד הבא, דדואשד . שביט. דהר ויעקב .1977. "למלא את האץר ספרים", הספרות, א . ד .א . [אשכולי]. תרצ " כ "השעה" , מאזנים . י"ד אלול . הפלמ"ח . שניים ממשודדי טורים : אברהם של יונסק , כ " ח אלול, תרצ"כ ;25:68-45. כורלא . י ." כין ספרות לתפלות ". מאזנים ולאה גולדבדג, שישתתפו בשנות הארבעים הבעריכ שנה 4, גליון י"ד :-911. שביט , דהר ויעקב .1983. הבלש העברי חוזר (תל-אביב : ספרי מוניטין) . ובכתיבה בעיתוני השומר הצעיד ומפ"ם, הם ביאליק . חיים נחמן . תרצ"ה . דברים שעכל פה, " על היחס שישמשו כפטרונים לאותו דוד ספרותי חדש . (דאה לספרות העברית ולספר העברי ", (תל-אביב : דביר) כרך א ': שיפמן. פנחס. "לחשבונה של הספרות" . מאזנים , כ"א אלול , תרצ " כ. שנה 4, גליון ט"ד :2-1. נ "ו-נ "ח . גם גוין . ונגיד) . כיין . אלכס 1982. עלייה והתיישובת במדיתנ שיראל ) עם עובד : שמעונרכיץ . דוד. תש "ו . "עם ברבר". בתוך : לרפכן . תש"ז :-6s .8 1 הספדיה הציונית) שפירא . אניטה , תשל"ד . המאבק הנכזב . (אוניברסיטת תל-אביב : םסיכוכבארי . ג ., תרפ "ד ," על חכרת העובדים כארץ ישראל ", כתרך : צפרוני . רכינוכיץ רשמעונוכיץ. תרפ"ד-ה' :319-310. הקיבוץ המאוחד) . הסיפורת של דוד הפלמ"ח, שתתפוס את זמרכ ,1980. ובל . (תל-אביב : עם עובד, ספרית כן -דורי . פ ..1934. "מאד ועד עתה ", כתוך : נסוק . ת "ש :-405 שפירא. אניטה המערכת בשנות הארבעים והחמישים. תהיה תסיפוראפקים) . .407 שפירא. יונתן. 1984. עילית ללא ממשיכים (תל-אביב : ספרית מגויסת לא דק לערכים ציוניים אלא. במובהק. נסוק . משה ,1934." תרבות וחינוך כ ' החלוץ" .' כתוך : כסרק . פועלים) . לערכים הסוציאליסטיים של תנועת םהפועלי ת"ש 424-421. שקד. גרשון. 1983. הסיפורת העברית 1980-1880 (הקיבץו ספר החלוץ (ירושלים : הוצאת המאוחדת - מפ"ם. זו תהיה אם כן תסיפורנסוק . משה . עורך. ת "ש . המאוח,ד הוצאת כתר) . הסוכנות היהודית) לאומית ומפלגתית כאחת. המעבד מהסיפורת כרש. אשר . תר "ץ . "כענין ספרותנו" , מאזנים. שנה א : גיליון the lnstitutionalization"1980.Abraham,Cordova, ששלטה במרכז הספרותי בשנות השלושים אל :of a Cultural Center in Palestine 30, ח ' נחשון . The Writers Association." Jewish Social Studies הסיפורת הזו של שנות הארבעים מתגלה דכמעבכרש , אשר . עררך . תרצ "ה . ספר חשכה של אץו ישראל (אגודת , Vol. XLll. No.1 (Winter.) 37-62. הסרפדים העבריים) . כפול : כמעבר מיספורת יששלהב ערכים כלליים. מוסכמים גוכרין . נורית .1985. תלישות והתחדשות (משרד הכטחון :Gurevitch & Gerz. 1947. Statistical Handbook of א. jewish Palestine (Jerusalem: The Jewish Agency אוניברסיטה משודרת) . עם ערכים של מפלתג הלשטון. אל סיפורת חחמזוח ) דו " חות " שער צירן", ספרית בית אריאלה. מספר הקוראים כספריית גולדשטיין . יעקב. 1980. בדרך להגמוניה (תל-אביב : עם עובד) .' אבופן בחר עם ערכים של מפלגה אחת . " שער ציון " נלקחו מידיעות תל-איבב. ספרי שנה של עירית תל- גורכיץ' דוד וגוץ . אהרן .1940. הישוב היהודי באץו ישראל ב. עמבר מסיפותר ששמרה על האוטוונמיה שלח (ירושלים : המחלקה לסטטיסטיקה של הסוכנות היהוד ית לאץר- אביב, ורשימות שנמצאו בארכיון ההיסטורי של עיריית תל-אביב . (כלומר, הקהשיד מקרם לציירה ולנשואים שחרגו מן ישראל) . שני פרסומים הקשורים קשר הדוק לדירן הגיעו לידינו לאחר הבתעיה הלאומית) • ולו גם תוך ויתוירם לתעיבות גטו, מרים .1979." העליה מגרמניה כשנים 1939-1933' שהושלמה כתיבת הספר : חבר , חנן .1984. ואשית הגתבשותו של השיר הפוליטי שבירה המערכת הפוליטית, אל סיפורת .מגיוסת קתדרה, 12:147-125. גוין. אברהם. 1976. מלחמתו של אנוחם שלרנסקי למען החדש העברית באץר-ישראל (דיסרטצהי) . התחלפות הדגמים - והקבצוות - במרכז מירון . דן .1985/6. "מייצרים ובונים לבני בלי בית", איוגא. 2. בשירתו בין שתי מלחמרת עולם (חיבור לקבלת תואר דוקטור הספרותי התרחשה בתהליך איטי ומורכב ביותר לפילוסופיה ; האוב ' העברית. ירושלים) . שהיה קשור בשינויים הפוליטיים מצד אחד גרינכרים . יצחק. תרצ "ט-ת "ש . "לחשבון מלחמתנו' ,' מאזנים , ובמאבקים ביד מרכז המערכת הספרותית לשוליה 'כ-'ט :143-133. מצד שגי : הרררכ r. דן וליסק . משה .1977. מישוב למדינה . <תל-אביב : עם עובד. ספריה אוניברסיטאית) התהלךי הפולייט t בשו חלבה ונתעת עהבוהר ורכהש · הלפרין. חגית ושמיר. זיוה ,1979." ראשיתו של 'מאדנים ",' עממד בכוחר באץו-שיארל ותבונעה חציונית מאזנים, ספר היובל תרפ"ט-תשל"ט (אגודת הסופרי ם העברים עהלומית. עבדו השיצוונת הכללית איבדה את בישראל) :7-233. ההגמונהי יחשתה לח עונתבה צהיונית עד שנות · ה 81 גל' עשור. ינואר-פברואר 1987 שליחות מראשיתו. הנביאים התנבאו גם על .הגויים וגם במובן מסריים. אל הגויים . ובשורת תאחרי הימים שלהם נגעה לכל המין האנושי . בשרךה לזולת מפרות יהודית: אינה יכולה להתקיים מבלי מידה של פתיחות כלפיו . אולם. צד שני של השיתוף בין ספרות לספרות הוא אופיה הסגולי, לשונה הפנימית . הגדרתה של זו היא בהכרח ספקולטיבית. השערה שאין כצדה הוכחות מובהקות. בחיפוש אחר הלשון הפנימית, או הצופן הנסתר של ספרות היהודים יש להסתייע יבשנ כיוונים. האחד. השפעתו הגדולה של התנ"ך לע הסופדים היהודים. והשני - יחווה של הההיסטורי היהודית. התנ"ך הוא מולדתה של הלשון ,הפנימית הלשון הפנימית ההיסטוריה דנת הייסודים מחדדת אותה, מקיימת הלל ברזל אותה . מ"ספד הספרים" באה הדאייה האחדותית המיטאפיזית, בקשת האחד . יכול תוכנה של האחדות להשתנות. או אף להתהפך מן הקצה אל הקצה, א. ערות הובריי דומאנים וסיפורים, ל~ע.ט רשימות יומן ורבדי הגרת. ספרות. ששמו של עם שלם נקרא עליה. ראוי לכלול לבוש אוניבדסאלי . ואפילו נוצרי . הצירופים בתחום מאמונה כעיקר לכפירה בו. אכל הדפוס של האמונה, או ההנדה בגודם אחד שאין בלתו, נשאר יציב. כה לא דק שיד, סיפור, ורמאן ומחזה. אלא גם תא זה של יהודים שכתבו ספרות יפה בלשון סביבתם כצרוף מן הספדים הקדושים ומן ההיסטוריה באים כתכי הקודש של אותו עם. ספרות יהודית כוודאי ולמענה : רוסית. פולנית . גרמנית. צרפתית. אנגלית רעוד השכלול של התוכחה והקינה, האוטופיה והאמונה שלא יהיה טעם לדחות מכין נכסיה את התנ"ך . או - לספרות יהודית, יהיו בהכרח שרירותיים . בעתיד . הבכי. וההומור המופנה פנימה. תוך את ספד הזוהר . השוני העקרוני כין ספרות של לחו מצד זה ספרות יהודית היא מושג פתוח . ולא סחרם הסתייעות במונחיו של ביאליק ב"גילוי וכיסוי לספרות של קודש ניתן להגדירו כמונחים של עדותומוגדר . וכדייה . הראשונה היא מחוץ לתחומי האמת והשקד . בלשון", נרכל לומד כי עניין לנו בלשון שסימניה הגילוי במובן של השתאות, חיפוש ערצמתו של הכזב כה הוא יפה. או רצוי, וכך גם תהמציאו ב. השפעות - מבחוץ' צופן -מבית המעמד הראשוני, דב הערצמה. לשון הפונה לשלטון הממשית יכולה להופיע כדיוקה . הצירוף כין צד של ריבוי מציין את ספרות היהודים, לא דק השכל במדדיגות הפשטה גבוהות שאינן נזקקות השניים : הכזב, ומה שנהוג לכנות כאמת אהו מחמת הלשונות שכהם היא נכתבת. אלא גם מצד שעושה אותה לכווייה, לאמוד נחלת דמיונו של ההשפעות. כל ספרות נכתבת בתרך הקשרים ז'אנדיים למילים המכסות. גם הדגש כיחודו האנושי, הבכיוהצחוק . הוא מחוץ לתחומי הכיסוי. לשרן זו ~סויה המשודד, המספר, או המחזאי. היצירה היא הכול שהם נחלת המין האנושי כולו . יכולה ספרות בפני הצד התעבורתי, והיא נובעת ממיצר~ם של שלו , ולא של הזולת, הסביבה, או כל ישות אחרת. בתקופה מסויימת לדחות מתוכה ז'אנר מסויים. כוחות שכל ודגש ראשוניים. מבחינת לשון הגילוי השנייה. ספרות קודש. טוענת לאמת מוחלטת. קומדיות וטו אגדיות אינן מצוייות כידוע בתנ"ך' הפנימית נעמיד את סימני ההיכר בארבעה תחומים : שמקודה כסמכות האלוהית ככבודה וכעצמה . בפיוט ובשירת ספרד היהודית. אך הזדקקותה שכל' דמיון . בכי' תוכחה והיתול . אלה ימצאו את לשירה, למשל. היא כנד בתוך מסגרתו של ז'אנר הרבדים כתודה. כנביאים וככתוכים, וכך גם בספדי ביטוים בדפוסים ז'אנדיים הולמים. בספדי העדות. משותף לה ולאחדים. טעות היא להניח כי רק עם קודש של כל הדתות. מותר לפרשם, לגלות כהם צאתה של הספרות העברית אל הזמן החדש. לאחד ובספדי הבדייה לדודותיהם . לסוגיהם וללשונותיהם. פנים שונות, אך לא, למי שמקבל את מרותם. לחלוק הלשון החיצונית היא הכיסוי שסימנו הריבוי. הלשון עליהם. הכתובים מעידים על האלוהים. העולם המהפיכה הצרפתית ופריצת חרמות הסתגרותם של הפנימית. לשון הגילוי, היא המלכדת. היא הלשון היהודים. חומות שנכפו עליהם על ירי סביבה והאדם ואינם בודים רבדים עליהם . כל זאת. כמוכן . המשותפת מעבד להבדלי זמן והמקום . על פי מה שמשתמע מתוכם . עויינת. היא לומדת ברצון ובמהירות מרדכי הכתיבה של אומות אחדות. אם נפתח פתח, כאשד מרובד כספרותו של םע ג. מרגיזים מוחלט : "אחר ואין יחיד קשריה של השידה העברית ב"תור הזהב" שלה לכתכים של עדות עליונה. מפי האל ונביאיו . אין גם כייחודו" ("יגדל אלוהים") לפסוח על ספדי עדות מפי כשד ודם, כתנאי שנמצא בספרד לשירה הערבית. גלויים ובדודים. גם מי כהם אמידה מחדשת, משמעותית. כדינם של יספד שאינו פותח את העידן החדש בספרותה עברית מצד "שלטון השכל", במונחו של אחד העם, מציינת את ספרות היהודים. יותר מכל, ההכרה באחד הגות מן השורה הראשונה . כמקדה שלפנינו שתתבק בדמח"ל צדיך להניד בזיקתו לספרות האיטלקית. וכן המוחלט . החלתו של המונח ספרות יהודית גם על "מודה לז'אנר הדרמטי. ולהלכות הדיטודיקה ("לשון תפיסה אחדותית של מהות הבורא וכל נבוכים" של הדמכ"ם , "מקוד חיים" של דשכ"ג, לימודים", "מחברת המליצה"). הדומנסידות כלאדינו הנברא. במקום תפיסה דיכוייה או דואליסטית, או "הכחדי" של רכי יהודה הלוי כתובות בהשפעת הדומנאסדות הספרדיות. יסודות תפיסה של מקריות וסתמיות . יחידות האל ואחדותו . כתכי כדון ,שפינוזה עממיים, האופייניים לסיפורי עם בכל הלשונות הם היא, כידוע, ההשקפה המונחת ביסודם של כל יספד קול מאונס. הנוי כדגסון ו"כוככ הגאולה" של פדנץ התנ"ך מן הפסוק הראשון ועד לפסוק האחרון :"___ דוזנצרויג. אף לא נרצה לפסוח על עדויות דפרוי וiלח בלתי נפרד מן הסיפור והשיר השאובים מן ואולר על נפש האדם. וצד יהיה לא להתייחס הפולקלור והמופיעים בספרות היהודית על גווניה . מי בכם בכל עמו. ה' אלוהיו עמו ויעל" (רבדי אפילו ספד "בראשית", כפי שהראה קאסוטו . הימים. ב.ל. כ"ג) . מכאן לספרי ההגות של כל להנדותיו הרעיוניות של איינשטיין' שהתלוו לתודת משעבד לתוכו שפע של מיתוסים אוגאדיתיים. ספדי הדודות תוך ציות לעיקר האמונתי, או תוך קבלתו היקום שלו. כהיבטיה המאתימאטיים והפיזיקאליים . של דפוס החשיבה האדכיטיפאלי. הדמב"ם, אכן כתחומיה של הספרות היפה. או הבדויה לפי החכמה. בעיקר ספד "משלי" וספד בן סידא יש להם מקבילות שקדמו להם אצל אחדים. זיקה ליון הולך בעקבות אריסטו, אבל מדחיק לכת הימנו הגדרתה העצמית. שנכתבה על ידי יהודים, קיימת ולרומא מצויה בתלמוד בבחינת : "תוכו אכל. וקליפת בהנדה באחדות הבורא ויחידותו . בהכרה כי העולם כידוע הכעייה של דיכוי לשונות וטריטוריות. או מרכזים. אין עודרים על ספרות יפה שנכתבה כעבריתזרק" . נדודיהם של היהודים מראשיתם : מאוד-כשדיםנברא , ואין הוא קדמון נצחי, כפי שהניח אריסטו. יש ועד מצדיים. גדמו להם לקלוט תרבויות נכר. ארצם משום ביטול שניות של שתי הוויות אוטונומיות. כשייכת לספרות היהודים . גם ספרות יידיש נתפסת שאין תלות ביניהן. העולם כנברא. הוא פדי של כיום, וכצדק. לשוות עדך. כאשד מרובד כספרות היתה טרף לכובשים זדים. וגם להשפעתם. את ייצוגית של העם היהודי לספרות שנכתבה כעברית. מלאכת הנתינה המצויינת של רבדי היסטוריה למד ציות, יציאה מן הכוח אל הפועל, כאשר כל הכוח יוסף כן מתתיהו. יש לשער, מן הרומאים ןומ המוחלט הוא בידי הבורא. הנשאר אדון הביראה, ההבחנה כין עברית כלשון קודש ויידיש כשפת היוונים (דוכנוכ. "רבדי ימי עם עולם", ג, 52).כל אפילו העניק ליקום מעדנת חוקים עצמאית. העומד הריבוד והעם. ניטשטשה ואולי אף התהפכה, כאשד מה שמוגדר כפילוסופיה יהודית אין לתארו מבלי בדשות עצמה (וגם עג;;:~ ביקום מיספד של נסים. ' העברית היא שפת יום יום והיידיש נלמדת כשפה שיש בה נכסי דוח חשובים, שיש לנצור אותם ולהגן המסורת הפילוסופית של יוון ולאחריה. מי שמאמין לאמוד התנהגות יוצאת דופן). "מודה נבוכי הזמן", השם מעיד על דנ"ק כמבקש להיות ממשיכו של עליהם בפני סכנת כלייה ושינחה. נדנדי ידנג ילך לסמלים המשותפים למיסטיקה היהודית ולתודות מסתורין אחדות, וכך ביחס לכל הדמב"ם' תוך התמקדות בדיון בהיסטוריה' הזמן' יחס דומה מתפתח ביחס לספרויות שנכתבו בשפות ההבעות הרוחניות הגדולות שיש להם דפוסי חשיבה קורות היהודים, אף הוא נשען על ההכרה ב"רוחני ז'אדגרן נוספות : לאדינו, ניבים ערביים ופרסיים בפימשותפים . נודתודפ פריי תאר היטב את עולם הטבע המוחלט". יש קשר, כפי שהראה יוסף קלוזנר בין יהודים. רעתה גם מה שנשתמד כנכסי דוח אצל המשמש מצע אוניבדסאלי לכל הספרויות. בעיקר ה"רוחני המוחלט ל"רוח המוחלט" בפילוסופיה של היהודים שבאו מאתיופיה. ההסתבכות מתחילה המעדניות. מקור לדימויים החוזרים. ואף הגל. אולם לשונו של הוגה הדעות היהודי פונה כאשד שואלים למהותה של ספרות שנכתבה על ידי להתפצלויות הז'אנריות העיקריות . בתפיסת פיאג'ה לדפוס החשיבה מדורי דורות על מהות הבורא סופרים יהודים בלשונות העמים בקרבם התגודדו ניתן למצוא הסכר למהותה ~~יטאפודית, מערבבת שממנו נצחיותו של עם. והיא קיצונית ומיטאפיזית, ולמענם כתבו . "לעז ונכר" כפי שהציע דב סדן הספירות של הלשון האמנותית, כל לשון במשמע . מבחינה זאת, בהרבה, מן האידיאה ההגליאנית להבחין בין לשון שמשתמשים בה מתוך התחוש המוחלטת, (ה"הרוח המוחלט" הוא מונחו של בדומה ללשון הילד' התרבויות הפרימיטיביות של קירבה ליהודים. ולשון שמשתמשים בה ךמתו קלחנו). הרמב"ם העניק מתכונתו של האל בעל ותופעות בלשונם של חולי נפש . קלוד לוי-שטדאוס ריחוק וזרות. מועילה עד לגבול מסויים . םסיבוכי השכל העליון המוחלט לאדם המאופיין על ידי הראה עד כמה יש מן המשותף במיתוסים ובסיפורי מופיעים אפילו אצל סופרים כמו היינה וקאפקא. העם של כל העמים אין ספק כי ספרות לא לבדה הכרתו השכלית, אמנם המוגבלת והמצומצמת יותר האחד וויתר על שייכחו היהודית וחזר אליה בכתיבה שוכנת גם אצל עם שתואר כמי ששוכן בדד. והדי, מזו של בוראו. דנ"ק העביר מן הרוחניות המוחלטת על נושאים יהודיים. השני כזגה לשייכות יהודית ואףלמעשה . מדובר בספרותו של עם בעל תודעת של האל לרוחניותו המוחלטת של עמר. שמכאן ציונית ומלביש בפועל את כל כתיבתו היפה : 82 עתרן 77 י גל' 84-85 כאופן נמץר כשיר הלל שכפסגת כמיהותיו מצריה אחדות כל הנברא ("לשמש") . גם וטרש נזקק לאלילי כנען כאל מטרנימירת סמלניות ואידאולוגיות כלכד. וטרש . כפי שאמר לי . היה אתיאיסט ועיקרי אמונתו הצטרפו לדבריו מן המארכסיזם והפסיכואנליזה הפרוידיאנית .. כמרבן לא הירנגיאנית. גישה " כנענית" השוללת "ספררת יהודים" ומעדיפה "ספרות עברית" הצומחת מתוך זיקה למקום. ולא הזמן . היא לכאורה ההתרסה החריפה כיותר כשירה וכהגות שנכתבו כלשון העברית נגד המרניזם . אך גם ארתה אין לראות, מן הצד ההכרתי, כחזרה לדת של ריבוי. חזרה פשוטה כמשמעה . כתשתית ההכרתית , לשרן השכל ושלטונו , פועלים גם כאן עקרונות מרניסטיים. תפיסה סוציולוגית-אקולוגית, המונחת כיסוד דבריו של וטרש, עושה את הנתוני ם הגיארגרפיים לגורם אחד , הבלעדי , הנחשב. הלשון הופכת למייצגת העליונה של ההוייה הלאומית המרחבית החדשה, שכסיסה הוא מקרם הקיום הפיסי . ה גיאוגרפי . מוכן מאליו , אין המוניזם לגווניו נחלתה הבלעדית של · ספררת שנכתבה על ידי יהודים. עם זאת, סביר להניח כי תפיסת השילוש הנוצרית תיתן אותותיה כדגם ארכיטיפאלי כספרות מאמיניה . כנצררת חזק גם , יותר מאשר כיהדות, משקלו של השטן ככוח עצמאי כמעט כיחס לאלוהות. תפיסה זו המצויה כ"כרית החדשה" , מטביעה חותמה גם על כתכי מילטון , שייקספיר , גיחה רמלרריל . הדת הקתולית היא הרכה יותר אספנית מאשר היהדות ממנה צמחה , אלי יון והסיפורים המיתולוגיים המקיפים אותם מצאו מקרם כה וכמעשי האמנות הגלדים אליה , הקירכה לירון הקדומה היא אמיצה יותר כספרות ההגות וכספרות הבדייה של העולם הנוצרי, מאשר כספרות היהודית , והנאמנות למרכזים המוחלט עשויה להיות פחות עקבית ומחייכת. כדוגמא מספרות העדות הפסיכולוגית למיתרנו של מרבידם ניתן להביא את תפיסת ידנג, אין היא נמנעת מלהחזיק גם כעקרון המרניסטי הפרוידיאני ("הליבידו " ככוח המניע את נבכי נפש האדם). וגם כעיקרון האדלריאני (יצר הקיום כתפניתו לכוח ולערצמה , התבלטות ושליטה, כשולט כאדם וכהתנהגותו) . תורת הטיפוסים על שני גילוייה הראשיים : אקסטראכראטיות ואינטרוכרטירת, מאחדת כין שני העקרונות . הכרח המניע הראשי מותנה כטיפוסיותו של האדם . י . הזיקה למוחלט : "הציקתני תשוקתי לאל חי" (רבי יחווה הלוי) ספרות המציגה את העיקר המוחלט, מתחייבת גם כתארו הקשר אליו . הנושא הראשי של תורת משה ודברי הנביאים הן חוכרת היחיד והעם · כלפי האלוהים , שכרית כרותה כינו ובינם, חיפוש הקשר לאלוהים עד לידי התאחדות מלאה עמו הוא הציורי הראשי של תורת הסוד היהודית. · "לפיכך מצווה ראשונה לדעת את הקדוש-בררך-הוא ככלל רפרט . כראש וסוף" ("משנת הזוהר", כ, שכ). ספרות המסתורין מתארת לא רק את הספירות, את ההיכלות וסודות הבריאה אלא גם את הדרך להגיע אל הנעלם , חמישים השערים אליו . הספרות החסידית עוסקת לא רק כנפלאות הצדיק, אלא גם כאוד הגנוז המזומן למי שיודע את סרר הכוונה רהד:;;נקרת כתפילה וכמעשה הנכון ' ספררת המוסר ("חרבות הלבבות", " מסילת ישרים") מלמדת לא רק ציוריי מוסר כין אדם לחברו , אלא גם מה הם השלבים לעלייה כסולם המעשים הטובים, כדי לשאת חן וחסד כעיני בורא העולם . שירה וסיפורת שאופיין חזיוני . מיטאריאליסטי נתונות אף הן לחיפושי דרך אל המוחלט, המופיע ככינויים שונים וססגוניים : כסמל . משל 1 אליגוריה וכחיקויי חלום אר מעמדי התגלות . דומה כי הצופן הפנימי. המייחד את כקשת המוחלט . כספרות היהודים, הוא כפל האפשרות, כפל הנראה כסתירה וכשני צדדים המכחישים זה את זה : הסיכוי המלא מכאן . הכלתי-אפשרי, הסף שאין לעכור אותו, משם. האורים מעמיקים ורכי רושם. המצרפים יחדיו את האפשרי ואת הכלתי-אפשרי, נמצאים כפרשת משה וניקרת הצור כספר "שמרת", כסיפור הארבעה שנכנסו לפרדס, כספרות ההיכלות או ככינויה "יורדי מרככה " (ואולי דהו פשר השם המצרף , "ירידה " לגלות את הנוסחה האחת המאחדת אותם. התכוננות מרניסטית ניתן למצוא גם אצל קלוד ל וי- שטרארס, על אף שעי קרה ההסתכלות הניגודית. הכינארית . שכן הכינארירת היא מכנה-על . השאלה , המצרייה כתשתית , היא הגודם המלכד את כל ההבעות המיתולוגיות . האדם כיצור חושב הוא אחד ככל החכרות וככל הזמנים . ד'אק רדידה קנה את עולמו כדחיית הסתכלויות מנגידות , כהכפפת מושגים מנוגדים לקירם כמקרם אחד : הברכה והקללה כ " בית המרקחת " של אפלטון 1 ולמציאת האכולה , שהיא מחוץ לתחומי ההבדלה. ("אכולה" בא : תירגרם המונח כצרפתית שרידדה משתמש כר כמקורר (. אינסופיות היצירה שהיא מעבר לאחדות המיסטית, קיומה על פני תהום )"תחימה "( היא חותמה היחיד והמיוחד . ספררת הקודש של היהודים על כל רבדיה . או "תרבויותיה ", כמונחו של אפרים שמראלי. נאמנה ללא סייג לאלוהי אבותיה, האל היחיד. אדון העולם והיקום כולו , מנהיג קוררת הימים מראשיתם רעד אחריתם . הפירט הנפלא "אדון עולם", הוא אספקלריה לרוח שירת הקודש והתפילה מימי הפייטנים הראשונים יוסי כן יוסי , יניי. אלעזר הקלידי . דרך פירטי רב סעדיה גאון . שירת ימ י הביניים . ועד לאחרון שירי הקודש . הספרות העברית החדשה יש כה גילויי מרד , שאלות לאן וגילוי י כפירה לרוב . אולם אין למצוא כה 1 סטיי ה של ממש מן ההתכוננות המוניסטית . כאשר הכוונה היא לדפוס חשיבה ארכיטיפאלי . דרגות הנאמנות לעיקר המאחד הן שונות . החל ממחזותיו של מתתיהו שוהם שהם שליח י הרוח המקראית , רעד "לנוכח פסל אפולו" של טשרניחובסקי . שגם בו מובעת אמונה כאלוהי המירנו . אלוהי החרות . ההסתייגות היא מן הדת הנורמאטיכית. כצי~ירנה התלמודי כלכד . תפיסות של ריבוי אצל טשרניחובסקי אינן כתחום העיקר ה אמונתי . המתייצב הלל ברזל נצחיותו ועמידתו כפני הזמן על שלכיו : צמיחה. גידול . דרדור . ההיצמדות לדרך חשיבה מלכדת , מוני סטית מצויה גם אצל אלה שלא הכירו כסמכותם של כתכי הקודש. או אפילו מרדו נגדם . שפינוזה , הנחשב למניח היסוד לביקורת המקרא המודרנית, מכטל כתפיסתו את שניות הנפש והגוף . הכורח והחרות . גולת הכותרת כראייתו האחדותית היא . כידוע, ביטול ההפרדה כין האלוהים וכין הטבע והצגתם כהווייה אחת . מאונס כהוגה דעות מאטריאליסטי דחה את האלוהות והשאיר את הטבע כלכד על מכונו כגורם יחיד . דפוס החשיכה המוניסטי . נשאר כמלא איתנותו על אף עמדתו האתיאיסטית. המאטיראלידם הדיאלקטי והמאטריאלידם ההיסטורי , רואים את העולם, החכרה וההיסטוריה מתוך ניגודיות המביאה לאחידות , ער לאחוזת העליונה , של החכרה נטולת הניגודים , הקירכה של החדרן האוטופי של המארכסידם, כדת כלא אלוהים, לחדרך ישעיהו המבוסס על דעת אלוהים , היא מוסכמה שאין חולקים עליה . על דפוס חשיבה מרניסטי ניתן להצביע אצל הנוי ברגסרן שהעתיק את נקודת הכובד לדמן המיוחד ה"שהרת", כעקרון יחיד , עליון כחשיבותו . דומה כי לעניין המונידם של כרגדון חשוכה ערד יותר תפיסתו את הבריאה כמכוססת גם על התפתחות , רגם על תהליך יצירתי, הדרמה למעשה האמן כאמנותו . כך מתבטלת המחלוקת כין תפיסה אבולוציונית לתפיסה בריאתית. אכן התפתחות, אולם לא מיכאניסטית. אלא ~מגותית , כאשד העיקרון של התפתחות מסוג זה טמון במהות i ;-קירם עצמו. איינשטין (כדגסרן ראה קרבה בין גישתו שלו לזו של איינשטיין> הניח קיומו של אדריכל עליון 1 שהאחדות הקוסמית על חוקיה לא תתואר כלעדיו. "האל אינו משחק כקובייה" , ואינו משאיד מקום למקדה . גם יחסיות היא תולדה של חרקי יסוד, נוחרת יסוד, ששומה על החוקר גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 חוקי התחרות הפומבית שצדיך היה לשמור עליהם כמר בתחרויות ספורט ואחדות. הרי שהקינה התנ"כית מופיעה בכלים שונים . להוציא את מילת הקדיאה"איך" אר "איכה", והמשקל שיש הסבורים שהוא קבוע. אין הקינות המועטות שנרשמו דומות מן הבחינה הצורנית אחת לחברתה . האקרוסטיכון המורכב שעל פיר בנויה מגילת החורבן של ירושלים ובית המקדש . איכר מצרי בקינות האחרות . הקול הדובר כרדד מיחיד לרבים. מאנונימיות לזיהוי. מהפלגה לשבח. מדברי הלל גמורים לשילוב דברי גינוי וציון חטאים . הפתיחות הז'אכדית היא שעשתה את הקינה מכשיר גמיש ומשוכלל לביטוי התגובה הרגשית לקורות היהודים . מכאן התרחבותה במשך הדודות ל"צי~כים", "עקירות" רעד לחלקי הקינה בשידת השראה ללשונותיה : "שידי צעד ודמעות" של אחרון צייטלין ביידיש על השראה. שירים של פאול צלן. בלי זקש. וכמובן המשודרים שהתמודדו בלי הדף באמצעות הקינה . עם הצורך לתת ביטוי הולם לגדול באסונות היהודים : אודי צבי גרינברג, יצחק קצבלסרן • אבא קרבנו, איתמר יערז קסט, רן פגיס ורבים אחדים. גם קינת היחיד מתעצמת ומתגוונת : ב"אדגמן" של וטוש. קינות על לאה גרלדברג של יהודה עמיחי . ושל טוביה ויבכר. "פני יהושע" של אמיר גלבע. מעבדים מן האלגיה אל הקינה בשירים של תנן יותנן. "הקינה על דניאל אדמה" אצל כתן זך . קינות על האב ועל אהבה שאין בה תוחלת אצל דליה רביקרבץי. "משודרת מקוננת", כינה אותה מרדכי שלו תוך התבוננות במכלול שיריה. קינות מצוייכות בתכולתן הרגשית והמיטאפיזית שזורות בשירי זלרה. גם את "יונתן" של יונח דולך יש לקרוא כקינה עצמית . ירכתן גם מלשרן יונה. שם המחברת. והפסוק 'ה" לקח, ה' כתן". שידי קינה מעודנים על מרת האם מופיעים כשידיו של יעקב בסר "מישהו כבד מכסח בחצר". "קדיש " הוא שיד קינה. שיצאו לו מוניטין . :i ין שידי אלן גינסברג . הקינה במכלול גווניה היא מן ההישגים הגדולים ביותר של ספררת היהודים במקביל להישגיה של הטדאגדיה בספרות העמים. כיכר בה כוחה של המסורת וההכרח להתמודד עם ציוריה של היסטוריה. המתייחדת בייסורים ובקאטאסטאדרפרת. קינות היחיד אף הן צמודות במקדים רבים לצדת הכלל : שירים לזכר הכופלים במלחמה. לשרן הבכי. לשרן של גילוי ללא כיסוי. יגון היחיד ויגון האומה. על כל המתחייב בהבעתן . הוא המבחן המזומן לו למקרכן היהודי. הנימה הקיבתית יוצאת מן השידה רמתלררית גם לסוגרת אחדות. ב"תפילת אשכבה", בצררה של חילופי דברים ליד הקבר הפתוח מסתיים המחזה "מותו של סוכן" לארתור מילד . כל אחד מן המלווים תורם את תרומתו לקינה קולקטיבית שחוברים בה אם. בכים וידיד אחד קרוב. יש מי שכינה את כתבי קאפקא קינות על גודל האדם. בדוח זו אפשר לכנרת רבות מיצירות אחרון אפלפלד כקינות על יהודים : בטרם שראה, ולאחריה. ו . תוכחה וחיתול : "את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי t יג, יב) לקינה שותפים מדובים בספרויות העמים. לא כן התוכחה הנבואית התכ"כית. שהיא הנכס הגדול. המיוחד. של ספררת היהודים . אין דוגמתה גם בספרויות המזרח התיכון הקדומות (בכימין ארפכהיימד, "הנבואה הקדומה בישראל"). לשוכה חריפה. והיא מדברת בשפת הבאות. מה עשתיר להתרחש. התוכחות בחרמש. מפי משה אדון הנביאים, מתקרבות לשפת הקללה, שהזעם קובע את איומיה . גם בפי ישעיהו הגינוי הוא כמץר והחזות קודדת ומאיימת. בחרמש. התוכחות מזהירות בפכי הסטייה הלאומית שתוליך לחורבן . הנביאים מדבירם על סמך מראה החטאים המתרחשים לנגר עינהים. משפסקה הנבואה פסקה התוכחה בדפוסיה המקראיים, שירח המזהירה כפני ארכון גמור ומדברת בשם האלוהים עול אחריותו . אולם היא מתחרשת כלשון קרובה, רבפאתוס לש חזון וסמכות אצל ביאליק : "רבד", "דאיתיכם בקצור ירכם", "בעיר ההריגה" ועור שירים שכתב ישירם המכונים עתרן 77' גל' 84-85 הבנים מדרכי ההגשמה אינן סופיות ("מסע באב" של אהדן מגד. "מנוחה נכרנה" של עמוס עוז) . האבסורד קיים כאיום . הפאדאדרקס וההדס העצמי הם מציאות . עדיין משליט הסופד, המחזאי והמשודד את מוראם של ציוויים נעלים. מיטאפיזיים. לאומיים. חברתיים ואוניבדסאליים . בסופר של מאזן הוא עוסק בהתרוית המסילה אליהם . ולא בהכחשתם . המסילה מופיעה בכפל פניה וסיכוייה . ה. לשון חנכי והמספר : "והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה" (עמוס, ח, י) שעד נעול בפני האדם. שפורענות גדולה באה עליו, משמעו אילמות, ארנון המימן הדיאלרגי. אילמות כזר מאפיינת את הגיבור הטדאגי היווני. הנחה זר מתוך דביר פדאנץ דוזנצוייג. הנחתה בין השאר את בררך קודצווייל בטענתו כי אין מקרם לגיבור טדאגי בתנ"ך. איוב אינו גיבור טראגי. על אף כל יסודיו. משום שאלוהים עונה לו מן הסעדה . יש מקום לתפיסה הדואה בצודה אחרת. את גיבורי הטראגדיה היוונית וכמה מן הדמויות התנ"כירת . הטראגדיה היוונית היא טדילוגית .. אדיפוס המלך ממשיך לקרלרנזס ומוצא שם את גאולתו . וכך . ספק הוא אם נשתמרו פתחי ישע לשאול המלך . כאשד דק בתיווך בעלת האוב הוא יכול לשמוע את גזר דין מרתו, וארנון כל היקר לו . הטראגיות המעודדת חמלה ופחד. במונחיו של אריסטו. מצויה גם במקרא. אלא שביטויה הסר גתי הוא הקינה . ולא הטדאגדיה כז'אנר . נרכל למצוא צדדים משותפים נוספים בין שני הז'אנרים . היעוד המשותף להיות גורם משחדר. קאתדטי . מכאן חשיבותה של הפומביות. הסוגה האחת בתיאטדרן. בפולחן ובתהלוכות עם . השנייה בהלוויה. בטכסי אבל רמיספד ובבית-הכנסת . הלחן התלרה לחלקים המקהלתיים בטדאגדיה היוונית. קינות תשעה באב שבמרכזן מגילת איכה נשמעות בטעמים מיוחדים. טעם שונה מיוחד ל"אני הגבר", בכל קהילות ישראל מושרת במנגינה אחת ובלב אחד קינתו של חלדי : "אלי ציון ועריה כמו אשה בצידיה" . בתחום הז'אנדי מתמצים גם ההבדלים הגדולים . בטדאגדיה היוונית שזורות קינות במסגרת שידי המקהלה. אולם הן חלק מתוך מסכת כוללת. ערוכה בסצינות ומערכות המתאדות עלילה שלמה. האחדות המושגת היא של מכלול האירועים המתעצמים והולכים עד לסוף המד . הקינה לעומת זאת מתחילה לאחד שההתרחשות הנוראה הגיעה לסופה . הקינה אינה מספרת את אשד ארע. אלא מתייחסת אליו. מעריכה אותו מן הצד הדגשי . מגייסת לתפקיד זה את לשון הבכי. קריאת השבר והזעקה. היא רשאית להתקצר כמו בקינת דוד על אבשלום. להתארך לחמישה פרקים ב "איכה" . אר לכדי ספד שלם "רחובות הנהר, ספד האילירת והכוח" , איליה משמע קינה. הטדאגדיה כפי שנאמד ב"פואטיקה" אינה מתחייבת בתארו העובדות, כפי שהיו . אלא כפי שיכלו להיות. מתוך כורח והסתברות. הקינה אינה צריכה לדייק. שכן יש לזהות את הנופל או את המת בשמו . ואין מקום לשנות את נסיבות מותו המדוייקות. אולם בצד הדיוק. קיימת ההפלגה שתכליתה עילוי דיברם של הנופלים. מגרעותיו של שאול נשכחות בקינת דוד עליו ועל יונתן . הדימוי ההיפרבולי. המגדיל את הזוועה משוזר בפסוקים כמו : "דרך קשתו כאויב בצב ימינו כצר ויחוג כל מחמד עין כאחל בת ציון שפך כאש חמתו" (איכה. ב. .)ד מי שמתואר בפסוק זה, ובמחרוזת פסוקים באותו פרק. איננו מלך בבל. אלא האלוהים המכלה זעמו בעמו ובבית מקדשו . ההפלגה יכולה להיות גם לצד הכוללות-המתבוננת . כמו בקינותיהם של משודדי ספרד . "בימי יקותיאל אשד נגמרו אות כי שחקים לחלוף יוצרו". דין האדם כדין הביראה כולה, שגם היא תחלוף. המחשבה באה להקל על רגשות הצעד הגדולים. בהיותה כלי לביטויו של הטדאגי. ביטוי צמוד , בת לוויה קבועה לאסון היחיד ולאסון הכלל, חיתה דאגת המקוננים בדודות השונים נתרנה לא לחוקי הז'אנר אלא לעוצמת האירוע וטיבו . הקינה היא למעשה ז'אנר פתוח. שחוקיו מועטים ביותר, מס i דתר משתנה ואמצעיו מתגוונים. אם הטדאגדיה היוונית הגיעה . למרומיה הישיגיה בגלל קביעותה הפואטית, ל"מדכבה") ; וכן ביצירות דוגמת : "המלבוש" לעגנון. המשל הנודע "ליד החוק", "הרופא הכפרי", שכתב קפקא. אגב. המונחים "המלבוש" והשער המזומן לכל אחד הנזכר אצל קאפקא מצוייים בספרות הקבלה. הסוסים והמרכבה בסיפורו של קאפקא ניתן לדאות בהם תשליל (ניגאטיב) של סיפורי אליהו ואליעש. ומרכבת הישע של הבעל-שם-טוב. אולם מצריה ההתפלגות לצד החיוב : הסיכוי הדיאלוגי. ולצד השלילה - הסיום הטדאגי. כובד מעניק בכתביו. כידוע. סיכוי מלא ליחסי אני-אתה, בכל מישורי הקיום והשיח האנושיים . קאפקא מעצים את מיתוס הסף. סאמסא בסיפור "הגלגול" נדחה לא דק מן המרסיקה כסמל של המוחלט. אלא גם עובד מן הספידה האנושית אל חרמשית. ומכאן אל החומד הבלתי נחשב. אל האשפה. מכס בדוד משדה אופטימיות ("דדך טיבו ברחי לאלוהים"). פדנץ וופל פסימי בדרמאן "ארבעים הימים של מוסה דאג" . יש לתפוס את הדרמאן גם על המימד הסמלי. הארניבדסאלי שלו. הרב קרק בוטח בתשובה ובגאולה לשימה. בכתביו, שיש מי שהגדידם כהימנון אהבה לעם ישראל. אלוהי ישראל ואץר ישראל בזיקתם ההדדית . יוסף חיים נדנד מתנבא בלשון של "שכול וכילשון" ; יש המתפנים לציוד . שתי האפשרויות. כניסה וגירוש בתארו ''הכריכה" אצל ביאליק. "ישדתי", רגם "זהר", "הצץי רמת", וגם "עם שמש", "מגילת האש", וגם "אגדת שלושה וארבעה" בשני נוסחיה. כך גם עגנון . "בלבב ימים" - הצלחתו של דני יוזיל והנלבבים. "תמול שלשרם" - כשלוגו ועקירתו של הצאצא יצחק קומר . אם להמשיך בדדך לאחוד מספררת התחייה לקודמותיה ניתן לתאר את הספרות החסידית כמעניקה סיכוי. את ספררת המתנגדים כמחמידה ומציגה סייגים רהילכרת זהירות כפולה ומכופלת : אימת השבתאות וכינוי החסידים כשבויים בתרנה. ספררת ההשכלה עצמה מגביהה את יעדי ההגשמה, אין היא ספררת כרפדנית כפי שנדמה בדאייה שטחית. אבל היא מקילה בהצגת דרכי הישע והגאולה. יוסף ב"אסנת בת פוטיפדע" של יל"ג, מגיע למדומי ההשפעה במצרים בהיותו גם צרפה בכרכבים. גם מנגן בנבל וגם מלא דעת. הוא בקי לא דק בשפת אחיו. אלא גם בלשון מצדים. מלכה וחרטומיה . לסלי פידלד קבע את יוסף בעל החלומות כאדכיטיפ של ספררת היהודים : "פשר החלומות" של פרויד. יוסף ק . גיבור "המשפט" . מצרי יוסף היודע פתרון-סוד, ויש מי שנקרא יוסף והוא נעקד ונשחט מבלי שזכה בזיכוי ואף בידיעה ברודה של אשמתו . יוסף הנת"כי ידע את הברד ואת המאסר בטרם היה מישנה למלך . בספרות ימי הביניים : דשב"ג, מציג דדך נפתלת הרבה יותר אל האלוהים מזו של הלרי. שהעמיד את "הכחד'" על ההתגלות הפומבית שזכר בה היהודים. זכייה יתדה יותר מכל עם אחד. והציג דרכי הגשמה בפועל להגיע ללב הקודש. העלייה לאץר האבות שתכליתה לברא לירושלים. הפייטנים הראשונים מקילים. תארו סדר העבודה ביום הכיפורים נרעד לבטא מבחינה חוריתית. ולא דק הלכתית. את הסיכוי להגיע לפגי ולפנים. כך גם תאודי הנס מאז רעד עכשיו : "ובכן ויהי בחצי הלילה" . במגילות הגנוזות נמצא תיאורים מחמירים : מלחמת בני ארד בבני חרשך . לשני הצדדים ערצמה וכוח מלחמה. בתנ"ך מתוארת התגלות האל ללא חשש : בידת בין הכתרים. הסנה, משה בהד סיני. חזירן המרכבה של יחזקאל ; ומנגד הפחד, שהכתובים מצדיקים אותר, לש בני ישראל מן האש בעת מתן תורה. גודל בני אהוון שהביאו אש זרה. והאיסור המוחלט לברא אל קדוש הקדושים. ניתן שרב לטעון כמר בעניין ההיענות למרניזם המוחלט כסימן היכר, כי כפל הפנים הוא נחלתן של דתות רבות והספרויות המושפעות מהן . אולם כפל הפנים מיטשטש בכרונה כספרות האבסורד : "מחכים לגורו", "הכסארת" רעדו. הספרות העבירת גם תוך חזיוק רמותו לש ה"צליין החילוני". מונחו הקולע של יצחק אורפז' איננה חרצה את גבול ההבחנה בין סיכיו להעידרו . תיאורים של יצר השמדה והדס אצל א.כ. יהועש ("מסע הערב של יתיר", "גאות הים", "גירושים מאוחידם") הם כקלו מזעיק שנוער לחנך . "זנחן רבידם" לש עיקב שבתאי מגיע אל השמיים ואל הגבהים ר"סוף ובר" לאיחוד נשמרת. בדיחת "שירי זעם ותוכחה". התקבלותו של ביאליק. לפחות עד תקופה מסויימת כ"נכיא" , היה לה על מה לסמוך . ההצטופפות כסמוך מאד לאותה סוגה קיימת לפני ביאליק כשירי העלילה של יל"ג )"עלילה ", מונחו של המשורר להדגשת הצד הסיפורי, ההתרחשותי (. אולם הפואמות שתכליתן פולמוס וגינוי הקיים , המשורר כמגלה חטאי הרבנים או החכרה כולה , מכילות כתוכן את הפנייה הפאתיטית, הנבואית, נוסח "שיחתך ישראל" כ"כין שיני אריות ". הליכה כעקבות הנוסח הכיאליקאי, תוך שינויי תוכן נמצא כ"מסדה"של יצחק למדן' כשירי יעקב כהן וכרוח מהפכת , ניטשיאנית, אצל זלמן שניאור. טשרניחובסקי נוקט דרכי תוכחה משלו : "על הדם" , "מחזיונות נביאי השקר". אצ"ג , יודע תוכחות שהפואטיקה המוצהרת שלהן היא האקספרסיוניזם הנבואי ("כלפי תשעים ותשעה"). כהיקף צנוע הרכה יותר נמצא אקספריוניזם מסוג זה אצל אמיר גלכע ("כי אז אצעק") . ארניכרסאליות יותר הן תוכחות כשירה המוקדמת של שלונסקי : "הונולולר" , "צרעת", "הכרית האחרונה" , וכתגובתו של אלתדמן למלחמת העולם השנייה : "שירי מכות מצריים" . נוסח התוכחה שמבטה פנימה מצוי כ"הולכי כחושך" של וטוש, תגובה למלחמת ששת הימים . התוכחה שייכת לסוג של הפיוט המגנה. את הקינה ניתן לשייך לסוג השכח . מלחמות ישראל שהמבט אליהן הוא אוהד מולידות קינות כשיריהם של נתן אלתדמן. יהודה עמיחי, חיים גורי, ראובן בן-יוסף ורכים רכים אחרים . מלחמת לכנון הולידה שירת מחאה , כחלקה לירית אישית, וכחלקה כנוסח התוכחה ., התוכחה שעיקר מעחה הוא השירה, שהפתוס גואה והדימוי הקיצוני, הגוזמני נסבלים כה, מצאה דרכה גם לסיפורת , כריטוריקה הנלהבת של "השבוי" ו"חירכת חיזעה" עד . לאוטופיות ה"מהפכות", דיסטופיות, שנתכו יצחק בן-נד, בנימין תמוז עומוס קינן. תוכחה בצביון מיוחד, גרוטסקי ושנון מצויה ביצירותיו של דוד שחד . יסודות של תוכחה מצויים בשפע במחזות שלאחר מלחמת השחרור . למלחמה עצמה התאים ז ' אנר העקירה "בערבות הנגב" של יגאל מוסינזון . לאחריה נדרשה הראייה המפוכחת, המתחילה לתהות על המוסכמות : "קרא לי סיומקה ", של תנן שחם . "אכזר מכל מלך" של גיסים אלוני. אם בדרכים של המימזיס הישיר ואם בדרכי עקיפים של המחזה התנכ"י או ההיסטורי . שיאיה של iזואזחמ תוכחה' בשילוב של יסודות ססגוניים מיתיים, חזיוניים, תנכ"יים, ("יסודי איוב") נראים במחזותיו של חנוך לוין . התוכחה, לכאורה, איננה שייכת ללשון הצחוק. אולם כפי שהיטיב להראות ברגסון הצחוק הוא בעיקרו של דבר מכשיר ביקורת כלפי הזולת, נישקו המילולי והטרום-מילולי של האדם, למראה התנהגות סוטה מן המקובל . רק במרוצת הזמן נשכחת המטרה הראשונית ונשאר גם הצחוק כשעשוע טהור בלבד . מצחוק לזולת צחוק שהוא לעג, עובר הצחוק לצחוק עם, ביחד עם הזולת . על ציר הצחוק נוכל איפוא לקבוע בקצה האחד את התוכחה , ובקצה השני היתול , כזמננו, של דוד אבירן. למשל . מחפשים את העוקץ שמוסר השכל בצידו . (שלמה המלך ה"מיוחכם" : מיוחם וחכם). היתול מייסר נמצא בשפע בשירי משה דור • מאיד ויזלטיד • בנימין גלאי ורבים אחרים. הומורסקות של חיקוי נמוך' אי ן המונח נדרש לגנאי אלא לציון אופן ההבעה הלגיטימי, בדיוק כמו החיק;י הגבוה (אפרים קישון. הגששים), מתגלה כ;:ןם הדחף המייסר ' הסרת מסכות מהעמדת. הפנים המתנשאת של תרבות הלשון הצחה , ואלה המתיימרים להיות נושאיה . ספרות היהודים בענפיה הלשוניים האחרים דומה כי היא פטורה מן התוכחה הנבואית. ספרות יידיש נפתחה יותר לפיליטון המבדר, לבדיחה העסיסית. שלום עליכם ניצב כמובן במרומי ההישג של ההבעה הנראית משוחררת הרבה יותר מן המטרה הלוחמת כפי שהיא מתגלה , למשל . בסאטירה המוחצת ביידיש ובעברית של מנדלי . המספרים האמריקאנים היהודים בעלי המוניטין סול בלו , כרכור מלמוד, פיליפ רות ורבים אחרים יודעים את לשרן הצחוק והתיאור לשמם . אולם דומה כי גם בספרות הנראית חופשית מן הצורך להוקיע, לדבר בשמם של ערכים מוחלטים המחייבים בדק בית, שליט היצר המתקן. הסופר כצופה לבית ישראל ואולי גם לחברה האנושית כולה . הספרות שלשונה עברית וגם זו שלשונה יידיש ואנגלית מראה תפנית מן השגב , ההסתופפות ליד הקדוש והנעלה, אל הדיוטות הנמוכות של הקיום האנושי , הסטייה והעבירה. אך התכלית אינה בשעשוע , אלא באזהרה : בהורדת המעטה של הצביעות . לשון הצחוק, גם בצאתה מן התוכחה למה שנראה כלשון לצורך בידור 1 גם בהלצה מן התמימות של הצחוק הטהור והולכת לתחכום של צירופי מילים (אבירן . אבות ישורון) . והקצנת סמלים (פיליפ רות), נשאר בה הדחף הראשוני, להיות לשון של גילוי, לשון של התגלות, המטילה את מלוא האחריות הערכית והציבורי ת על מי שמשתמש בה . לשון זו, בדיוק כמו לשון הקינה, חיופש המוחלט והצגת הדרכים אליו , מבקשת את מה שקודם לכיסוי, הבעה ראשונית , שלא איבדה את עוצמתה , הבעה שנמדדת לא רק במבחן היפה אלא גם. ואולי בעיקר, במבחנו של הערך האידיאי . ז . סיום : זיהוי והערכה לשון הכיסוי לא די בה כדי לזהות את מהותו של הצופן הפנימי . ספרי הקודש של דתות שונות , בתירגום מעולה לעברית מעבירים היטב את בשורתם הדתית הנבדלת . בגרמנית יכול פרנץ וופל לכתוב ורמאן אחד על ירמיהו ורומאן אחר על הנערה הצרפתיה שחיתה לקדושה קתולית . ("שירת ברנאדט") . אם נפנה לספרות העמים הרי שניתן לחפש שוני וייחוד , לשון פנימית , הנוצרת בגבולותיה של לשון אחת . ספרות אוסטרית , למשל 1 בנבדל מן הספרות הגרמנית , ספרות ארצות-הברית, ספרות בדרום אמריקה , לארצותיה. ומצד שני ספרות שוויצידת על שלוש לשונותיה, ספרות בלגית על שתי לשונותיה. דרושה, איפוא, תוספת ראיות , הפנימית איננה עניין של תורשה, אין היא תוצאה ישירה של הולדת להורים המזהים עצמם כיהודים . היא ביטוי למורשה : מורשה אמונתית , דת, תרבות, מורשת ספרותית כמו התוודעות עמוקה לתג 'ך" או ל"זוהר", מורשת ייסורים : התוודעות להיסטוריה היהודית מרובת הסבל' ומורשת הצפייה המשיחית, משיח שעדיין לא בא , חברה יהודית ואוניברסאלית שתיקונן עדיין רחוק . אכן ' מרבית חטכסטים מוליכים אותנו לסימני היכר המצביעים על התיחדות שהיא מעבר ללשון שבה היא נכתבת . "מפי העם", בסיפורי י .ל . פץר 1 להדגשת כוחו וסיכוייו של האיש הפשוט להגיע מן הספירות הנמוכות כביכול לעולם של ישע , עולם עליון . פואטיקה של הישענות על עולם הקבלה שמכריז עליה יצחק בשביס-זינגר , מוצאת לה אחרא, תחליפי · תימוכין במכנה המשותף של הסיטרא המוחלט השטניים או הגרוטסקיים שיצירותיו באו לתאר . סיפורי "במדבר" של דוד פרישמן מוליכים לכוהן המושחת, שירו "משיח" לדמות המיוחלת . "יעיש " של הזז , יעיש משמע חיים בערבית, בא להעיד על מקור חיוניותו של השבט היהודי התימני, בהתנשאו לשחקים, ובהתהלכו מטה . "פנים אל פנים " ו"ספר חי רואי" של ש. שלום. מלמדים מייד בשמם על מגמתם המיסטית . הלשון הפנימית נרמזת בבהירות ברומאן ההיסטורי מחיי היהודים, תהיה לשונו מקראית ("אהבת ציון") , לשון חכמים ("מלך בשר ודם"), מודרנית )" שאול ויוחנה "(, יידיש בכתבי שלום אש, או יצחק אופאטושו , גרמנית אצל ליון פויכטואנגר , או רוסית אצל סופרים יהודים בברית-המועצות . גם התנצחות עם מורשת היהודים,גינויה או אפילו ביזויה (וייניגר, מאונס) אם הוא נעשה מתוך ידיעה והתמצאות בכתבי היהודים יכול להעיד על קבלה , אם לא של תכנים, הרי של דפוסי חשיבה מוניסטיים, או משיחיים . את :הודיותה של ספרות היהודים צריך לחפש במדגם . מייצג של ספרי מופת . מופת מן הבחינה האסטיתית בספרות הבדייה , ומופת מבחינת החידוש והטלטלה של החשיבה האנושית והיהודית , בספרות העדות . את מלא חיוניותה של ספרות היהודים צריך לגלות בדרכי לימוד, מחקר והוראה של כל מה שנכתב . ספרות עם ישראל , ההיכרות איחה לכל לשונותיה, לכל רבדיה, צריכה להחליף התוודעויות מסתגרות עם חלקים ממנה, תהיה חשיבותם כאשר תהיה. הדיסציפלינה ה"כולית" , במונחו של דב סדן. שתעשה צדק לספרות היהודים על כל זרמיה ועל מכלול לשונותיה, צריכה להיות "אופקית ": כוללת ספרות בלשונות שונות, שנכתבה במקומות שונים . ו"אנכית" : מן התנ"ך ואילך 1 תוך הכרה כי אין להכיר את הספרות העבירת , למעשה גם את הכללית, מבלי היכרות מעמיקה עם "ספד הספרים " של האומה, שהיה גם לנחלתן של ספרויות רבות, אם לא כספר-דת , הרי כספר החובק בתוכו ראשית ואחרית, וטעמו - קיים ועומד . החיפוש אחר סימני ההיכר של ספרות היהודים תכליתו אינה התנשאות , אלא עמידה על סגוליות, שממנה מסתברים מעמדה בתולדות הרוח , התרבות את משחקי המילים שתכליתם ההנאה והבידור עדויות מסייעות , לקיומו של צופן הפנימי . הלשון וההבעה של כלל האנושות. בלבד . בין שני הקצוות יימצאו הסאטירה , הקומדיה, האירוניה , ההורמורסקה, הבדיחה לסוגיה . בספרות העברית, כענף בספרות היהודים. קשה לגלות צחוק טהור, לשמו . גם שירי היתול של אבהרם אבן-עזרא יש בהם נימה חברתית, שהיא אופיינית לתוכחה : lil • ffi1 גינויה מעמד השליט או בעל הנכסים ("אשכים לבית השר") . גם מכתמים מבדדים של שמואל הגניד : "אשר יגע וקנה לו ספרים/ ולבו מאשר בם ריק וירקם/ כפיסח אשר חקק אלי קירן דמות רגל ובא לקום ולא קם", תכליתם חינרכית-דידאקטית . "בן משלי", "בן תהלים" , "בן קוהלת", הוא מכנה את ישדתו שאינה תלויה באירועי הווה בהשוואה לשירי המלחמה והשירים הפאתיטיים שהזמן גרמם. אפילו המאקמות המצטיינות בצחצר . חי לשון והוצאת הביטויים המקראיים מידי מרבנים המקורי של אלחדיזי, אבן זבארה, יהודה אבן חסדאי, דון ויואל בן בכשת ר~'*"( רדינה") גדושות כוונות סאטירירת רידדאקטיות. כאלה הם גם שיריו של עמנואל הרומי המתגרים בקדוש ובמוסכמות . גם שירת חול משוחררת לחלוטין מחרבת כלפי המסורת. ישרי לעתון וו שפע ברכ m עלו ווהלציח * ספרית איזרסקי גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 מדרש ומפרות: חלול הקודש, קידוש החולין* גרשון שקד (בשולי הסיפור וועגונות" מאת ש.י . עגנון> א. "מאהבת לשוננו ומחיבת הקודש אני משחיר פני על דברי תורה ומרעיב עצמי על דברי חכמים ומשמרם בבטני כדי שיכונו יחדיו על שפתי . אילו היה בית המקדש קיים הייתי עומד על הדוכן עם אחי המשוררים ואומר בכל יום השיר שהלוויים היו אומרים בבית-המקדש. עכשיו שבית המקדש עדיין בחורבנו ואין לנו לא נהנים בעבודתם ולא לוויים בשירתם ובזמרם אני עוסק בתורה ובנביאים ובכתובים במשנה בהלכות ובהגדות תוספתות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. כשאני מסתכל בדבריהם ורואה שמכל מחמדינו שהיו לנו בימי קדם לא נשתייר לנו אלא דבררן דברים בלבד אני מתמלא צער. ואותו צער מרעיד את לבי, ומאותה רעדה אני כותב סיפורי מעשיות, כאדם שגלה מפלטרין של אביו ועושה לו סוכה קטנה ויושב שם ומספר תפארת בית אבותיו . (סוד כתיבת סיפורי מעשיות חוש הריח, אלו ואלו, עמ' רצד-רצח . נדפס תחילה ב"האץר" 14.5.1937(. דברים אלה הם ביטוי פואטי ליחס הבסיסי של שמואל יוסף עגנון לשאלת הזיקה של הספרות החדשה לטקסטים קדמונים .ו אינטרטקסטואליות ביצירתו של עגנון ו לפי דבריו . אינה תחבולה ספרותית או תופעה בלתי מודעת אלא זהו מקור היצירה ואולי גם נושאה העיקרי. הספרות החדשה, אליבא ועגנון. אינה אלא תחליף לספרות הקודש . חסרונה של ספרות הקודש היא מקור-השראתו . זאת ועוד. המחבר מצהיר בפנינו שהוא רואה עצמו יורשם של סופרי הקודש שיצירתם לא חיתה אלא יצירה קהילתית ושהאנ;נימיות שהבליטה את הטקסט והעלימה את אישיותם ב"מקהלה" היתה חלק מאופי יצירתם. הירושה הזאת מתבטאת בשני היבטים : היבט חיובי : המחבר החדש ממשיך ביצירתו את המסורת הישנה, משום שזו הפכה חלק ממורשתו התרבותית, והיבט שלילי : מכיוון שהקאנון נמשך ביצירתו בתחום הלשוני-תרבותי בלכד ולא בתחום הטכסי והתכני, הרי אין היוצר ממשיכו של הקאנון אלא מתייחס אליו בלבד. אין הוא רואה עצמו כממשיכה של שושלת היוחסין התרבותית הבנויה שכבות שכבות, שראשיתה התנ"ך והמשכה במשנה תלמוד וכל היצירות הנמשכות מהן אלא הוא שייך לתרבות אחרת שירשה מסורת רב- טקסטואלית אבל אינה יכולה להמשיך אותה, מתייחסת אל הטקסטים, אך חייבת בגלל ההקשר החברתי החדש לממש טקסטים אלה ב"סיפורי מעשיות". הכוונה ב"סיפורי מעשיות" אינה לסיפורי מעשיות "מקודשים" כדרך שנהגו צדיקי הדור אלא ל"סיפורי מעשיות" חילוניים, שרק הד הספרות הקאנונית נשמע מהם. מכל מקום המחבר רואה ביצירתו תחליף סקולארי ("סוכה" על פי המטאפורה שלו) למסורת מקודשת ("פלטרין" על פי מטאפורה שלו). קשר פנימי וחיצוני זה צריך לעמוד לנגד עינינו בכל עיון ביצירתו של עגנון בכלל וביצירה שנעסוק בה להלן בפרט . ב. יותר מכל סופר אחר בספרות העברית מבוססת יצירתו של עגנון על קשרים אינטרטקסטואליים. 2 הוא רואה לנגד עיניו נמען אידאלי שמסורת זו היא חלק ממורשתו התרבותית והוא מסוגל להבחין בזיקתו של "סיפור המעשה" לקאנון המקודש. יתר על כן הנמען המובלע של עגנון איננו הקורא התמים הסמוך על המסורות ומסוגל להבחין בהן אלא מסוגל כמו המחבר עצמו להבחין במסורות וליצור עימות ביניהן בטקסט סמוי )subtext( לבין הטקסט הגלוי. 3 רק מי שאינו קורא את הטקסט . כחוליה בשלשלת סיפורת הקודש אלא כאנטיטקסט למסורת של ספרות זו מסוגל להבין את הטקסט. הטקסט לא יובן. איפוא, במידה שווה על-ידי שני סוגי נמענים : אלא שאינם אמונים כלל על המסורת הטקסטואלית שאליה מתייחס המחבר ואלה שיקראו את הטקסט כחוליה בשלשלת הטקסטים הקדושים. האפשרות השנייה קיימת משום שהמחבר כתב טקסטים רבים למדי "הנראים" כמיני טקסטים מקודשים או "מקודשים למחצה", כמעין המשך בשושלת הטקסטים המקודשים ; כשבאמצעות תחבולות שונות מנסה המחבר לרמז, שהטקסט הוא מעין חוליה בשלשלת הטקסטים הללו. תחבולות מעין אלה הוא נוקט בשתי היצירות הראשונות החשובות שלו שכתב בארץ-ישראל עגונות )1908( ורחיה העקוב למישור )1912(. אם בעגונות הוא מקדים מעין פסבדומדרש (או מעין מטאמדרש) לסיפור המעשה, חרי נוחיה העקוב למישור הוא מקדים לכל פרק ופרק מובאות מן המסורת ומעצב את הסיפור כולו (בעזרת דברי המבוא, הסגנון והסיפורים המשולבים) בנוסח סיפורי "היראים" . הוא הדין בסיפורים מאוחרים הרבה יותר. מכל מקום יצירתו היא במתח אינטרטקסטואלי מתמיד עם המסורת של הספרות המקודשת (או המקודשת למחצה - ספרותה של הקהילה הדתית), בין שהיצירות מבליעות רמזים אל הטקסט המקודש בלבד ובין שנכתבו "כאילו" הם עצמם טקסט כמן- מקודש. לבירור המתחים הבין-טקסטואלים ביצירתו של עגנון אנחנו פונים לסיפורו הראשון עגונות שהתווה בצורה זו או אחרת את דרכו של עגנון כיוצר הן במישור התימאטי והן במישור המבני הסיגנוני . ג. הסיפור עגונות מאת שמואל יוסף צ'אצ'קס הוא הסיפור הראשון שהדפיס המספר הצעיד בארץ שעלה לכאן בשנת 1908. הסיפור נדפס באחד מכתבי-העת הראשונים של העליה השניה, "העומד", כדך ',ב גל' א' בשנת .19083א ' לפני כל עיון בגוף הסיפור ובבעיות העיקריות הנובעות מן המבנה הסיפורי, יש להעיד העדה אחת שאינה שייכת לעניין במישרין. אבל מתייחסת אליו בעקיפין. מחבר הסיפור הפך "חלק" משם הסיפור לשם-העט ולשם המשפחה שלו . זהו אקט סימבולי בעל משמעות שלפחות בספורת העברית איני מכיד הרבה מקבילות לו . יש מספרים כגון אבדמוביץ שנטלו שם-עט של אחד מגיבוריהם ורמזו למעין זהות בין הגיבור הבדיוני לבין היוצר הסיפורי.הוא הדין בדבינוב r שלום עליכם. שזיהה עצמו אף הוא עם מעין "דמות-מספר" עממית המופיעה כדמות-עד בכמה מסיפוריו. עגנון הוא לפי מיטב ידיעתי האחד שזיהה עצמו עם שם של סיפור . עד שיש כאן מין השלכה מן הבדיון אל המציאות . הבדיון הסיפורי הפך למעין פירוש של ההוויה הפיוטית והקיומית של המחבר . המחבר מצהיר כביכול . בנטילת השם שסיפור זה מזהה איזו בעיה קיומית ופיוטית-בסיסית בין מחנך- הסיפור לבין יצירתו . יתר על כן הזהות "עגנון" מחבר הסיפור (המופיע לראשונה תחת שם זה) והסיפור - "עגונות" יוצרת קשר זה וקושרת קשר בין שני הנתונים. הסיפור הוא כעין מדרש-שם לשם המחבר. המחבר מפרש ודורש את חייו באמצעות הסיפור . גזירת השם מן המעשה או המעשה מן השם הוא טכניקה ידועה למדי בספרות היהודית : "ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. ואת שם השני קרא אפרים כי הפוני אלהים בארץ עניי" (בראשית מא נא-בכ) . שני השמות באים לסכם שני סיפורים שאירעו לו לאבי המשפחה. השם הוא סימן למעשה . עגנון ממשיך כאן מסורת הקיימת בספרות העתיקה. כשהוא מייחס לעצמו את שם הסיפור ומצהיר במובלע שחייו הם מדרש של הסיפור, כשם שהסיפור מפרש את חייו . זהו קשר מוכר מאוד נין הווייה בדיונית-אגדית. לכאורה . לבין זהות קיומית של אדם העומד במציאות ומחוץ למציאות כאחד (ככותרת של מחבר המזהה טקסט כטקסט המתייחס לזה ולא לאחר) . ד. תופעה זו אינה אלא תופעה משנית, שיש לה כפי שנראה להלן כמה השלכות מבניות חשובות למדי בהבנת כמה מן העניינים שנטפל בהם להלן . הבעיה החשובה ביותר לעיוננו היא הקשר שבין הפתיחה לסיפור עגונות לבין מה שמכנה ה"מחבר" (וכך הוא קורא לעצמו בגוף הסיפור) "סיפור המעשה" או "מעשה רב ונורא בארץ הקדושה". קטע הפתיחה הוא מבחינה יהודית פנימית עשוי כדרך כמה סיפורי חסידים הפותחים בצירוף "מובא בכתבים" שהוא בדרך כלל רמז לכתביו של האר"י הקדוש 'ו( ש. יצחק בן שלמה לוריא )1572-1534( ראש למקובלי צפת) .4 כתביו של זה היו בכתב-יד והמובאות מתוכן בספדי חסידים הובאו כלשונן ול~תים מדומות. בספרי חסידים מובאות לעתים, איפוא, פסבדו ציטטות מתוך דבריו ועגנון ממשיך כאן במעין פסבדו ציטטה . המסמיכה את סיפור המעשה לדברים שיש להם סטאטוס של קדושה ושל סמכות. הסמכות המקודשת של הדברים צריכה להשליך עצמה על סיפור המעשה. סיפור המעשה הוא מעין מדגם למובאה המדומה. מובאה זו אינה מדומה בשלמות . היא מדומה בשלמותה וקרובה למובאות דומות בחלקיה . היא פסבדו מובאה אמיתית משום שאפשר לתפוס ולהבין אותה כמובאה אוטנטית. היא טקסט של ספרות קודש. כביכול. שיש לו את כל הרכיבים של טקסטים דומים. בלא שטקסט זה קיים הלכה למעשה. אפשר לאמו, מצד אחר שבמובאה הולך מחבר העל (מחבר שמעבר למחבר שאליו מתכוון "מחבר העל" כשהוא אומר "ולדבר זה נתכוון המחבר") בדרכם של יוצרים קדומים של ספרות הקודש. מה הם סמכו עצמם על שיר השירים ומדרש שיר השירים גם הוא סומך עצמו על מדרשים אלה . מה הם דרשו את המדרש ונתנו לו משמעות מסטית גם הוא דוושו ומפרשו. בפתח הדברים ממשיך. איפוא, מחבר-העל את היצירה המורשית ובפתח תהליך הקריאה עשוי הנמען לחשוב שהיצירה אינה יצירה חילונית של יוצר חילוני אלא יצירה דתית שבה ממשיך מחבר- העל יצירתם "המורשית" של דודות שקדמו לו, יוצר חילוני המעמיד פני יוצר של "ספרות קודש". ספרות קודש הבאה לשמש סיפור של חולין. שמתוך שיש לה זיקה אל ספרות קודש, כביכול, מקבלת אף היא משמעות כמו "מקודשת". הפתיחה יוצרת מעין משמעות "אמביבלנטית" שבה קדושה ;חולין משמשים בערבוביה ואיכנו יודעים אם הקודש מקדש את החולין או החולין מקדש את הקודש או אם בעיית החולין והקדושה היא, אולי העניין העיקרי של הסיפור. קטע הפתיחה מאפיין יפה גלגול מסרים של היצירה עתרן t 77 גל' 84-85 גם המוטיבים של "הטלית, היריעות והארג " במימוש -,,.--/. של טלית הנארגת לכנסת ישראל על-ידי הקב"ה · ;-~ בכבודו ובעצמו ממעשיהם הטובים של ישראל 1/1·~ . / 1/r 1· מופיע בגל גולים שונים במקורות. כך' למשל . עמופי מוטיב " הבגד לשכינה" נזהר ג' שלח לך קס"ג עמ ' ב' " כשהכינה היא בצבע תכלת היא מתקינה הל 1•(,' כיסוי מבחוץ בצע תכלת כמו שהיה המשכן 'וכר" \...' , '''{'. ובגלגולים מוקדמים ומאוחרים יותר כגון רבחיבו ~ 'י יפה מן הישועה משל ר' נסים מקירואן מן ההמא -..-.~~--\,. ,,.ר \.' העשירית לספירה או בספר המוסר הקבלי שבט · ·,-:·~~ ,-~ מוסר מאת ר' אליהו בן שלמה הכהן רמאיזמי ~·)1720( מדומים המעשים חטובים למלבוש השהנשמ הערומה זוכה לו בזכות מצוותיה ומעשיה הטובים : "יקר האור ולבוש העליון נעשה על-ידי אור התור וקיום מצוותיה, עשל ידי המצווות נארג לבוש יקר ... ~ רוחני מאיר כעצם השמים לטוהר אשר הנשמה . // " בצאתה מזה העולם ערומה מהלבוש הגופני מרחפת 'j מתבוששת כראות עצמה ערומה מיד לובשת הלבוש הבהיר והמאיר הזה אשר עשה בעולמו' בתורה ~~ ומצוות ומקבלת שמחה גדולה בראותה עצמה בלבוש מלכות . וכר'" 'ר( אליהו בן שלמה הכהן. שבט מוסר, פרק ל"ה, עמ' רעד-רעה) . וכך היינו יכולים להביא שורה ארוכה של מקורות ממקורות שונים שהיו מוכיחים בעליל' שהפסבךן- ("' מדרש המובא כאן "מורכב" מחומרים אוטנטיים \(r מושגים כ"חן וחסד" "כנסת ישראל" "בנעוריה בית י- אביה" "במקדש מלך ועיר מל~כה" "לא נתנוולה ולא )f'((( נגעלה" " הגדולה העוז והרוממות" "מכשול רחמנא ('<, ליצלן" " פגמה בטלית" "רוחות רעות מנשבות" J'~/" וידעו כי ערומים הם" "תועה ומיללת" "מנהמת ..,... 1 ואומרת" "מרה שחורה רחמנא ליצלן" ונו' הם , s( c 1 ' 1 1 ( ~ s ) ( ,1 y' \~f ' . ' ? ,.s מושגים טעונים . שיש להם משמעויות שונות בשכבות שונות של ספרות הקודש - תמספרו (1 המדרש ועד לספרות המסתורין המאוחרת ת(הספרו 1(,· ~·· נ i ו L החסידית) . אין טעם לפרש גלגוליו של כל גמוש L ) /.1('~"/" ולהיכנס לפרשנות מפורטת של היחידה כולה . י גרשון שקד הטקסט כולו מרמז על יחסי-גומלין בין עליונים של " שיר השירים" אלא קשורה אל "מדרש רשי לתחתונים. בין כנסת ישראל או השכינה (או ספירת המורשית. בגלגול זה יוצר היוצר המדרשי תמונה מלכות) לבין הקדוש ברוך הוא (או ספירות אחרות הקושרת קשרי משמעות בין דמות מטאפורית ו(אהשירים " המדמה את כנסת ישראל ל"רעיה " ואת הקדוש כרוך הוא ל"דוד". משנקבעו יחסי-יסוד במערכת הספירות) . כל זמן שנמשכת הזרימה (של סמלית) המייצגת את עם ישראל לבין ציור מצוות ומעשים טובים) מלמטה נמשכת (בחינת אנטרופומורפי של הקדוש ברוך הוא." קשרים האל אלגוריים אלה. מנסה המדרש לפרש רכיבים אחרים של שיר האהבה בהתאם להנחה האלגורית הבסיסית . אימננציה) הזרימה מלמעלה ומתקיימת הרמוניה הם ביטוי מטאפורי או 1 ו סמלי ליחסים שבין העם כך' למשל' "הנך יפה עריתי הנך יפה" דורש שהמדרש"הכנסת " כולה וכל יחיד שבתוכה חשים בה . לאלוהיו. לפי השקפה מסטית מס~ימת (כגון בקבלה הלוריאנית) יש קשר גומלין בין מעשיו של העם "הנך יפה כמצוות . הנך יפה כגמילות חסדיך . הנך כשזרימה זו נפגמת (כדרך כלל בגלל אירוע בעולם לבין מעשיו של הקדוש ברוך .הוא יפה במצוות עשה. הנך יפה במצוות לא תעשה, הנך התחתון> חל שיבוש כזרימה . ההרמוניה נפגמת יפה במצוות הבית בחלה תרומה ומעשרות. הנך היפ (הרמוניה שהיא הרמוניה ארוטית וקוסמית כאחד) מדרש זה הוא פירוש מדרשי למדרש האלגורי לשיר ויש מין נפילה בעולם התחתון שלא תשתנה עד השירים ומכיל גם כמה וכמה רכיבים אחרים זשנרמו במצוות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר וכר"' (מדרש שיר השירים ד ; א) או דוגמא שבדרך נס לא תחזור ההרמוניה למקומה. הרמוניה זו עליהם במידה שהם נוגעים לענייננו : בפתח םהדברי . אחרת : "השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו ' המ שהופכת לדיסהרמוניה יש לה משמעויות כתחום מופיעים הפדסקים הבאים משיר השירים "הנך יפה יחסי האישות (זיווג שהופך לפירוד) כתחום מערכת עריתי חנך יפה" (שה "ש 1/ 1( "הכרני פצעוני, רנשא תגידו לו שחולת אהבה אני מה חולה זו מצפה לרפואה כך הדור שכמצרים מצפה לגאולה " ש(מדר הספירות (הינתקות הספירות הזכריות מספירת מלכות רדידי מעלי" (שה"ש ה/ 7(; "דורי חמק עבר" שיר השירים ה/ד) . מדרשים אלה אינם םמופיעי שהיא השכינה והתגברות הדינים והגברת כוחו של (שה"ש ה/ 6( "שחולת אהבה אני" (שם ה/ 2(. המובאות מ"שיר השירים" אינן מופיעות "ב"פתיחה בלשונם כטקסט. אך הם מובלעים ומרומזים כר . הסיטרא אחרא) ובתחום יחסי העם ואלוהיו (הגלות הטקסט נושא מטען זה כמבע לוואי. אבל הוא טומן מתגברת על הגאולה . הגלות היא מסימני הפירוד בלבד אלא גם בגוף הסיפור עצמו ואם בהקשר של הפתיחה יוצאים הפסוקים מידי פשוטם והופכים בחוכר כמה וכמה יסודות אחרים שיש לתת םעליה הדיסהרמוני. הגאולה מסימני הגאולה ההרמונית) . חלק ממשמעויות . אלה מובלעות כקטעי המובאות לחלק מן המסגרת האלגורית, הרי בחלקים םאחרי את הדעת . מה שחשוב בקטע הפתיחה אינו רק המדרש האלגורי שהבאנו (מעשים טובים גורמים לאחדות הבריאה. של הסיפור ממלאים הפסוקים משמעות כפולה. מצד המזהה יחסי גבר ואשה עם יחסי רכון העולמים להעבות הבורא ולאריגת הלבוש לנשמה ממעשים אחד יורדים הם, כמו כל "סיפור המעשה", מן הרמה לכנסת ישראל וקושר בין מעשיהם של ישראל לבין טובים) וחלק אחר מכלל המשמעויות הידועות המטאפורית-אלגררית אל הרמה הליטראלית, אך מצד לנמען ה"אידאלי" האמון על ספרות זאת וקרוב לה . אחר הם מושכים עמהם את המשמעות תהאלגורי מעשיו של הקדוש ברוך הוא אלא כמה פרטים הפתיחה הפסכדו מורשית היא. איפוא . מעין גלגול שנרמזה בקטע הפתיחה. (הכוונה לפסוקים :כמו אחרים המרמזים על טקסטים מקודשים שונים שכולם יחד וכל אחד לחוד יוצרים את האשליה לש של טקסט מספררת הקודש . היא מעין מטא סיפור "דודי ירד לגנו" במובלע : עגונות עמ' תט), s( "עת פסבדו~דרש השאוב מספרות-הקודש . כך . למשל . כדרמה קוסמית. שיש כה שלבים ברורים של הזמיר הגיע" (עגונות, עמ' תי), "אני ישנה ולבי אין הצירוף "חוט של חן" מצוי במסורת (עד כמה טרגדיה קוסמית : מצב הרמוני, שמקורו ביחס גומלין ער"(תט). כין שני גיבורי הדרמה (הקדוש-כרוך-הוא וכנסת הפסוקים הללו ותבניות הקרובות להם הם םהגורמי שיכולתי לברר) בניגוד לצירוף "חוט של חסד" ישראל או ספירת תפארת והוד וספירת מלכות) , הרס העיקריים לקישור האינטרטקסטראלי. טהטסק החוזר בהקשרים שונים . כך. למשל . כחגיגה יכ/ 2 "הבט משמים וראה מזברל קרשך ותפארתך מערן המצב ההרמוני על-ידי גורם שלילי (הנפילה)האלגררי למשמעויותיו שבפתיחה חוזר ומופעל בגרף שבר כיתרת של מלאכי השרת שאומרות ישרה בלילה וכיסופים להחזרת המצב לתיקונו . (הכיסופים סיפור המעשה משרם שהפסוקים והתבניות וחשות יבום מפני כבררן של ישראל שנאמר ם'יומ הרומנטיים לשלמות שאבדה) . זוהי דרמה קוסמית המממשות פסוקים מאר M ים, שהטקסט הוא בעל המעוצבת באמצעות רמזים אינטרטקסטואליים זיקה כפולה אל ההקשר הקרוב (החילוני (כביכול צרה ה' חסרו ובלילה שירה עמי' אמר ויש לקיש כל העוסק בתוהר בלילה הקב"ה מרשך עליו חרט לש וסמלים אלגוריים מעין מטא דרמה המטבעיה את מחד גיסא ואל ההקשר הרחוק (כפתיחה) מאידך חותמה על כל דרמה ממשית. מעין העברה של מצב גיסא. 6 ההקשר הרחוק קושר את ההקשר הקרוב אל חסר ביום, שנאמר יומם צירה חסרו רמה טעם יומם המסורת לש הספרות לדורותיה וקושר בין צרה ה' חסרו משרם "ובלילה שירה עמי" ראיכא אנושי ומצב קוסמי. שהמצב האנושי חחר ומממשו ואמרי אמר יוש לקיש כל העוסק בתורה בעולם הזה חדשות לבקרים כאורח "חד-פעמי". המשמעויות האלגוריות והסמליות שנצטברר במשך כניסוח אחר אפשר לתאר מטאדרמה זאת כמין הדורות עם המימוש הליטראלי החוזר של רהמישו שהוא דרמה ללילה הקב"ח מרשך עליו חרט של חסר לעולם הבא שהוא דרמה ליום וכר' (והשווה םג פרדיגמה של כל דרמה אפשרית שתמומש על-פי המטאפררי-אלגורי שבפתיחה . הצהרתו של מחבר-העל כסינטגמה ; אר הסינטגמה הפתיחה אינה נשארת. כמרבן . על הרמה תהליטראלי מגילה יג 1 א ותמיר כח/א). 87 גל' עשור, יבואר-פברואר 1987 אינה אלא מימוש חוזר של הפרדיגמה . כל מימוש הטקסט המשמש כאמור . מעין סינטגמה חודרת לשוח עמהם בשדה ולשאוף רוח צח בין הערבים." מעין זה אינו מימוש חד-פעמי אלא הוא פרק חוזר למצב פרדיגמטי. הסיפור אינו איפוא רק סיפור (שם. עמ' תיג) . שמה של דינה קשור בצורה דו או ונשנה בתולדות האדם . מעשה על בן-אורי. דינה. יחזקאל. פודלי בלבד. אחרת בקלות דעת בעניינים שבינו לבינה (מעשה משל למה הדבר דומה : לפרדיגמות המפורסמות של משום שהדמויות הללו קשורות לדרמה האלוהית על דינה וחמור בן שכם) והמדרש דורש דרשות הרבה נורתופ פריי לטרגדיה, לא~טו ולשאר תבניות חיסור הרמוניה ודיסהרמוניה. גאולה וגלות. אחדות ופיצול. בענייני צניעות ביחס אליה . (ותצא דינה בת לאה זה של כל יצירת דמיון אפשרית, שכל יצירה ויצירה תום ונפילה. שאמר הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה (תהילים אינה אלא מימוש חוזר וחד-פעמי שלה . הספרות מה) --- ותצא דינה בת לאה ולא בת יעקב היא . בת נתפסת כמימוש של מערכת קוסמית. שאף היא אינהו . לאה הכתוב באמה מה לאה יוצאנית אף דו תיוצאני אלא מודל ספרותי. המייצג תהליך המובלע בחוקיות וכאן אנו מגיעים לדורית ראייה אחרת של .הטקסט וכר' (מדרש תנחומא. וישלח ה-ד) . שמה של פודלי קבועה כל שהיא כפי שזו מתגלה (אצל פריי) שהיא חשובה בעיני לא פחות מזיקתו של סיפור אינו קשור בפירוש לדמות זו או אוחרת. אבל שמה כמיתוס או בפולחן הקשור לתהליכי-יסוד של קיום הפתיחה ל"סיפור המעשה" או ממשמעותו של סיפור היירי. צורת ההקטנה היידית וכל כיוצא באלה. אנושי כגון עונות השנה וכל כיוצא באלה .7 עגנון הפתיחה כפסבדוסיפור של קודש. קושרים אותה ודאי אל הגלות . מקבל בדרך כל שהיא את הנחת היסוד של ספרות האינטרטקסטואליות של טקסט זה אינה נוצרת רק הקשר בן-אורי דינה (כשדינה היא היוזמת) הוא קשר הקודש. שיש כללים קבועים וצפויים מראש בדרמה על-יד זיקתו אל הפרדיגמה של הדרמה הקוסמית או אפשרי הקשור בבניין בית ההיכל והארון בארץ . בן- הקוסמית (במשחק המוזר שבין "הכל צפוי והרשות על-ידי שדה סמנטי זה או אחר המרומז בו אלא גם אורי הוא בן הארץ . שארונו עשוי להביא להתערותו נתונה"), ושהמעשה האנושי אינו אלא מימוש של על-ידי זיקתו של הטקסט למיתוס מובלע . טקסט של הקצין באץר . הקצין אחיעזו עלה לארץ על מנת התהליך הקוסמי. המעשה האנושי אינו עומד לעולם סמוי המובלע בטקסט הגלוי . אם אנחנו מעיינים להתערות בה ולהגדיל בה תורה ועבודה . כשלרן בפני עצמו אלא יש קשר בינו לבין התהליך שהוא ב"סיפור המעשה" גופו הרי עיקר עניינו מימוש של הזיווג בין דינה לבין יחזקאל. שבחרה לה לחתן . מתאר, כשם שהתהליך עצמו מתאר גם הוא כל כותרת הסיפור "עגונות". "עגונה" מוגדרת בהלכה הוא גם כשלרן "גאולתו". כשלרן הדירוג הוא כשלרן מעשה כמעשה אנושי . האינטרטקסטואליות בין היהודית כאשה נשואה החיה בנפרד מבעלה ואינה העליה. כשם שעלייתו של יחזקאל הוא כשלרן טקסט הפתיחה לטקסט הממומש היא ביטוי ליחסיכולה . למעשה. להשיג ממנו גט. או שלא ידוע אם "זיווגו" וכשלובו כתלמיד חכם. משום שתלמידי הגומלין בין שני תהליכים אלה . הוא חי . המחבר אינו נזקק למשמעות הליטראלית חכמים חדלים להשכים לפתחו. ההלכתית של מונח זה. ארבעה הדוגרת האפשריים מצד אחר מתפ.ח.וכ כאן גם איזה מיתוס אורפאי ה. בסיפור אינם מתחתנים או מתחתנים ומתגרשים מוזר : בן-אורי מושך את דינה בנגינתו ובשירתו והיא גורמים סמנטיים המצביעים על קשרים כהלכה . הווה אומר שאין כאן מקרים גלויים של חתרת על נגינות אלה גם אחרי שהוא נוטש אותה. 10 אינטרטקסטואליים עם ספרות הקודש אינם מצויים עגינות . בן-אורי איכר נושא את דינה לאשה. יחזקאל בן-אורי אינו אורפאוס אלא גם כמין פיגמליון מוזר בפתיחה בלבד אלא לאורך כל הסיפור כולו, מהם אירכ נושא את פדרלי לאשה , פדרלי נישאת לאיש המתאהב במלאכתו 11 ושוכח בגלל המלאכה אותה מתפתחים לכדי מוטיבים ומהם עומדים בפני עצמם בגולה הרחוקה. יחזקאל ודינה נישאים ומתגרשים אשה ששימשה השראה למלאכתו ושמשך או ·תה ובעטיה של הפתיחה "פתוחים" לפרשנות סמלית המושג "עגונה" אינו נתפס. איפוא. כמושג הלכתי אליו בנגינתו. החוויה האפולונית המתגברת על ואלגורית, המתבססת על משמעותם של צירופים אלא כמושג "רגשי" . לא החרק הוא שקובע זיווגים. החוויה האורפאית .12 הארון שהוא מעין גלגול אלה במקורות, מוטב לאמו בשכבות שונות של אליבא ועגנון. אלא הרגש . הדיסהרמוניה של מצב מטאפורי של דמות האשה (על-פי המדרש שירהמקורות . אינטרפרטציות שונות של הטקסט העגינות נוצרת על-ידי החוק. הנוהג. הסדר האנושי ; השירים ,, ד: וכן י"ב : "ועל ידי מי נתן התורה על תתבססנה על קישורים אינטרטקסטואלים שונים ההרמוניה עשוייה חיתה להיווצר אילו מצא כל אחד ידי שני שדיך - אלו משה ואהרן" ומאוחר יותר ויפרשו בצורות שונות את "מוקדי המשמעות", הווה מן המשתתפים את זיווגו הנכון . אילו נישאה דינה "שני לוחות הברית" וכר') הופך למעין מטאפורה אומר. אותן מלים טעונות הקיימות לאורך הסיפור לבן-אורי ופדרלי ליחזקאל הכל היה בא על מקומו הפוכה. במקום שהאשה המדומה ל"ארון הברית" כולו. ואת יחסם של מוקדי משמעות אלה לטקסט בשלום. מדומה הארון לאשה ("למה היה הארון דומה באותה הפתיחה . מכיוון שאפשרויות הברירה של "הפירוש" "סיפור המעשה" הציג איפוא את "המכשול" במעשי עשה ? לאשה שפרושת כפיס בתפילה ושני שדיה לאותם מוקדי משמעות גדולות למדי, הרי פתוח זיווג בלתי הולמים. הרב חייב גלות משום שהיה אלו שני לוחות חבירת מתנשאים עם לבה בתפילה הטקסט לפירושים שונים ומשונים. s הפוליסמיות של שותף למעשי זיווג אלה והניגוד העיקרי שהתבנית לפני אביה בשמים" שם. עמ' תט). יחידות טקסט מובילה להקשרים תרבותיים שלמים מדגישה היא הניגוד שבין זיווג-אמת לזיווג שהוסדר האנלוגיה בין דינה לבין הארון מופיעה לאורך כל שונים (כגון מקרא, מדרש, תלמוד, זהר, קבלה, על-ידי החברה. הסיפור. כך נאמר על דינה : "יונים חוגרת לח חיבה האר"י, ספרי מוסר, ספרי חסידות), וברירה של אם אנחנו חודרים. איפוא. מסיפור המעשה לסיפור וסרבנות בכנפיהן כבררני זהב עשל אורן הקדוש" טקסט אחד כטקסט נרמז או כטקסט "מפרש" (גם הפתיחה (מן הסינטגמה ,לפרדיגמה) מסתבר שהסדר (עמ' תר) ועל הארון : "וממעל לכפורת נשרים בגלל מגבלותיו של הנמען> מצביעה על דרך פירוש הקוסמי הופר בגלל חפרת הסדר "הרגשי" . הפרדוקס פרושים כגפים למעלה כמר לעוף ביעף אל אורן אחת שאינה מוציאה תמיד מכלל אפשרות דרך הוא, כמובן. שנוצר כאן ניגוד מאלף בין סדר הקרוש וכר"' (שם, עמ' תח). השניים קיימים זה בצד פירוש אחרת שתכדרר לעצמה טקסט נרמז אחר. הזיווגים, שהוא סדר שתוכנן על-ידי הקהילה על פי זה ובן-אורי מפיח נשמה בארון עד שדינה (לאחר צירופים מסוג זה הם למשל צירופים כגון : "פרוזדור כלליה וחוקיה לבין סדר זיווגים קוסמי העומד, הרמת הארון) גורמת לכך שיהא מוטל כ"גוף בלי וטרקלין" ,)הת( "כנור דוד" .)ות( "כל כברוח כביכול. בניגוד לכללים אלה . סדר הזיווגים של נשמה" והיא עצמה חופנת ל"נשמה כשרה אזלא פנימה" ,)ות( "גינת חביתן" ,)ות( "קטרג השטן" הקהילה הולם את הנורמות המקובלות על קהילה ערטילתא" (עמ' תט) . ,)ות( "פלטרין כאח" ,)זת( "מקדש מעט" ,)זת( זאת שבת קצין ועשיר נישאת לתלמיד חכם ואינה חל כאן . איפוא, גם חילוף טראגי : בן-אורי נזדווג לו "הארון" (מוטיב רחב יותר). "לית אתר פנוי מיניה" נישאת ל"בעל-מלאכה". המלאכה אמנם מכבדת לארון במקרם לבת-הזוג שכביכול נועדה לו . חילוף,)זת( "כלי שתנרוקן" ,)זת( "על משכנח בלילות", בעליה. אבל הנסיך הראוי לדנות בנסיכה על פי טראגי הגורם לכך שדינה פוגעת בארון כאילו זה "חרכ" .)טת( "כנור שניתקו נימיו" (תט) "שר של כללי-החברה הוא מי שתורתו בכרסו . אינו אלא זו וזו אינה אלא צרתה . חילוף טראגי לילה" .)טת( "מרה שחורה" ,)ית( "כיוון שנשא אדם סדר הזיווגים של הקהילה הוא במישור של "סיפור המשפיע אף הוא על כך . שההיכל לא נבנה כהלכה אהש עווונתא מתפקקין" (תיא - יבמות סג/ 2(. המעשה" והוא מקובל על פי הנורמות החברתיות ושהקצין מן הגרלה אינו מתערה באץר ושהגאולה "עצבת" (תיא), "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" של קהילה זאת . הכללית והנורמות הרווחים בקהילה מתרחקת והולכת. (תיא), "במסתירם תבכה נפשי מפני גרה" (תיג), גורמים. איפוא. למימוש המפנה הטראגי בסדר כללו של דבר, ב"סיפור המעשה" קיים קשר בין "זכאה חרלקיה מאן וזכי בחייו למשרי מדוריה ה"קוסמי" (שהוא גם סדר הגאולה). "הזיווג" הנכון הזיווגים שלא נתגשמו, הדמויות שלא כתערו באץר י באערא קדישא וכר''' (תיג), "כל המגרש אשתו אינו כפוף לכללי הקהילה אלא עומד בניגוד לה. הגאולה שהורחקה והחלפת היעוד האנושי כשהאמן הראשונה אפילו מזכח מוריד עליו דמעות", וכאן הניגוד הוא בין מסורת יהודית במשמעותה החברתית בעטיה של המלאכה אינו מקדיש עצמו לקשר אנושי כבר הוריד המזבח דמעות בשעה שנשאה (תיד, לבין מערכת השאובה ממעמקיה של מסרות זאת אפשרי העשוי להביא הרמוניה לעולם . השיבוש פירוש חדש ~ל גיטין צ/ 1 סנהדרין כב/ 1(, "קער", ועגנון (המחבר) טוען על ניגוד פנימי ביניהן. ביחסים הרמוניים אפשריים אינו מאפשר לקהילה "אשלת חלום" (תטו), "מורע גרתשני מהסתפח "סיפור המעשה" מממש שלושה ניגודים עיקריים להגשים את יעודיה החברתיים והלאומיים. הבנת כנחלת '"ה (תטו), "חכת גלות" (תטו). "סובב נוספים והם ניגודים שבין גולה לאץר . גלות וגאולה. הקשר שבין המישור האישי-האקסיסטנציאלי לבין והולך" "עכולם התהר" (תטו), "מפליג כים הגדול חיים ואמנות. ניגודים אלה קשורים קודם כל בהצגה המישור החברתי מתאפשר אך ורק מתוך הקישור על פאטיישלע אדומה ותיונק כחיקו" (תטו). סימבולית של הדמויות, שאינן דמויות העומדות החוזר בין "סיפור המעשה" לבין יסודות זהר רק מבחר קטן משלל המושגים הטעונים בטקסט מכוח עצמן בלבד אלא כל אחת מהן מייצגת מעגל אינטרטקסטראלים המופיעים בגרף "סיפור המעשה" זה, לכל אחד מן המשוגים חללו משמעויות שרנות. משמעויות נרחב יותר . כשם שנזקק עגנון לטכניקת החודרים ומחדירים אותנו גם אל משמעותר לש יש לכמה מחם היסטוריה "סמנטית" בתולדות השם כסימן במתן שם משפחה לעצמו, כך נזקק "סיפור הפתיחה". "המכשול" כפרדיגמה שבדרמת התרבות ותבולדות האמרנה ראינו דומה "השטן לטכניקה זאת בסיפור זה ובסיפורים רבים מאוחרים "הנפילה" הגורם לדיסחרמרניה קוסמית גררם. כמרבן . המקטרג" בספר איוב ל"שטן המקטרג" בספרותיותר. 9 כל מי שיעיין בסיפור זה ימצא קשר בין בן- גם לדיסהרמרניח חברתית ולעיכוב הגאולה הלאומית . הקבלית ובחסידות המאוחרת. רכל כיוצא באלה. אורי לבין בצלאל בן-אורי המקראי בונה המשכן. מערכת מושגים זאת הופכת את ה"שדה" שהוא מעין ארכיטיפוס לבעלי אמנויות בישראל . ז. הטקסטואלי כולו ל"שדה" אינטרטקסטראלי. משום שמו של יחזקאל קשור בשם נביא הגרלה ("אבל רבי כל זה אמרר.משום שביסוד סיפור הפתיחה "וסיפור שהוא מרשך עמו מערכות שלמרת, שבמקרה זה קשה יחזקאל עומדות היו רגליו בשערי ירושלים ועיניו המעשה" קיים טקסט שככל שאיננו מופיע גבלוי למיד להסתייג מהן . משום שהפתיחה מרמזת, ישש ולבו נתונים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שבגולה. חרא הטקסט הסמוי המובלע חן כ"סיפרר הפתיחה" קשר בין חשדות האלגררים והתרבותיים השונים לבין והרי הוא נטפל בדמיון ובמחשבה לאברכים שבעירו הקובע פרדיגמה לכל טרגדיה אנושית אפשירת וחן 88 עתרן t 77 גל' 84-85 של הרב איננו אלא ביטוי הלכתי של מה שנתממש כסיפור גופו המממש טרגדיה זאת כ"סיפור מעשה", הלכה למעשה בחיי בני הזוג. הזיווג שבין שתי והן כאפילוג החוזר ומכניס גורם "על-ראלי" לסיפור הנשמות שלא נועדו זה לזה נכשל וגרם למכשול וקושר הלכה למעשה כין היסודות השונים של שהביא לידי כך שהקהילה (בדמות הרב) כטלה על הטקסט. כקטעי מדרש שונים חוזר המוטיב של עצמה את האחריות לשיבוש שנוצר. הזיווג המושלם. שכמותו אנו מוצאים גם סיפור הפתיחה ומיתוס התשתית קושרים בין "סיפור כ"סימפוזיון" של אפלטון. כך. למשל. גלגולו של המעשה" לכין חיי הקהילה. דיסהרמרניה ארוטית אותו משל מפורסם ככראשית דכא פרשה ח' "א"ר היא דיסהרמרניה בין חלקי הקהילה (אץר-ישראל ירמיה כן אלעזר כעשה שברא הקכ"ה את אדם והגולה) וגורמת לשיבוש במימוש סיכויי הגאולה של הראשון אנדרוגינוס בראו הוא היא וכתיב זכר הקהילה ("לא יצאו ימים הרכה עד שיצא רבי ונקבה כראם. אמר ו' שמואל כן נחמן כשעה שברא אחיעזר עם בתו מירושלים. לא עלתה לו ישיבתו, לא הקדוש כרוך את אדם הראשון דו-פרצופיך בראו עלו לו תיקוניו". שם. עמ' תיד). s ו ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן" וכהמשך הרב הנושא. כביכול, באחריות על שיבוש סדרי לאותה פרשה : אמר לו לשעבר אדם נברא מן הזיווג. נוטל אחריות לכך שהקהילה בנורמות שלה האדמה חוה נבראת מאדם. מכאן ואילך כצלמנו (בת עשיר לבן תורה) שיבשה את זיווג הנשמות וכדמותנו. לא איש כלא אשה ולא אשה כלא איש (המשיכה הארוטית של האשה הנמשכת אחרי ולא שניהם כלא שכינה" וכפרשה ס"ח "מטרונה הדמות האורפאית), כשם שכן-אורי גלה למקום שאלה את ו' יעקב כר-חלפתא אמר לו לכמה ימים שגלה. משום שגם הוא שיבש את זיווג הנשמות, ברא הקדוש כרוך הוא את עולמו. אמר לו לו' ימים משהעדיף את תחליף האשה (תחליף הנשמה כדכתיכ (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' את במלאכת האמנות) על האשה עצמה. מה כל הדמויות השמים ואת האץר . אמר לו מה הוא עושה מאותה הפכו "עגונות", שאבדו זיווגן למקומן. כך גם הרב עשה ועד עכשיו . אמר לו הקדוש כרוך הוא יושב עצמו הופך נפש עגונה המחפש תיקון לשיבוש שנפל ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני . אשתו של בעולם נעטיר (או בעטייה של הקהילה). כל סיפורי פלוני לפלוני . וכר".' האפילוג על הרב שחי p ש אחרי בחור-צייר (גלגולו למאמרי חז"ל אלא גלגול מסטי כמדרש מאוחר של בן-אורי) או הסיפור על הרב שנרדד על פני הים יותר. מכמה בחינות אין דברי "הזהר" אלא מין על "פאטשיילע" אדומה ותינוק בחיקו או הרב ואינטרפרטציה - טקסט המבוסס על טקסט של המתבונן בתינוקות של בית-רבן - הם סיפורים דברי חז"ל . זו מעיד הרחבה מסטית של הדרשה ~ כעלי אופי משיחי מוזר . מי שדן עצמו ל"חרבת המעניקה ליחסי האישות משמעות קוסמית. הדברים ש"י עגנון גלות" מחפש דרך לצאת ממצב הגלות, כשהוא נושא הבאים הם מתוך הזהר ח"א פ"ה ע"כ כתרגומו של זו תפיסה הרמוניסטית של האידאל הארוטי הקושרת עיניו לפתרון משיחי שיביא גאולה לעולם ("אל ישעיהו תשבי : בין שלמות המתהווה בתחום הספירות האלוהיות תגעו כמשיחי אלו תינוקות של בית רכן" ירושלמי דבר אחר "ופריו מתוק לחכי" (שיר השירים כ' ג) שכת קי"ט, .)ג כמישור הליטראלי של "סיפור לביד שלמות כיחסי האישות. בסדר העולם תקין אלו נשמות הצדיקים, שכולן פרי מעשיו של הקדוש המעשה" אפשר לפתור את החיפוש אחרי "התינוק" צריכים היו המינים להתקיים זוגות-זוגות בחיבור כרוך הוא ועומדות עמו למעלה . מתמיד אבל חטאם של אדם וחוה גרם שסדר הרמוני שאכד כבסיון של הרב לכפר על עורכו (כנציג בוא וראה : כל נשמות העולם . שהן פרי מעשיו של הקדוש כרוך הוא, כולן אחד כסוד אחד ; וכשהן זה אינו קיים עוד . התחברותן של הנשמות החצויות הקהילה), ששם מכשול כפכי הזיווג והביא לידי כך יורשות לעולם, כולן מתפורות כצורות זכר ונקבה, בעולם הזה כרוכה בקשיים רבים, ורק מי שמעשיו שנמנע תינוק לעולם (שעשוי היה להיות המשיח) . רצויים זוכה להתקשר עם זיווגו הקדום ללא תקלות, במישור המטאפורי המכשול כפני הזיווג גרם ואותם זכר ונקבה מחוכרים יחד . ובוא וראה : תשוקת לדיסהרמוניה קוסמית שעיכבה את הגאולה והגדילה הנקבה לזכר עושה נפש. וחפץ התשוקה של הזכר כסיועו של הקדוש ברוך הוא. 14 את מקומה של הגלות בחיי האומה . מיתוס זה הוא בתשתית הסיפור שלנו והוא חשוב לכקבה והתדכקותו כה מוציא (ים) נפש ; והוא כולל יותר מכל הטקסטים המרומזים בין ב"מטאסיפור" תשוקת הנקבה ונוטל אותה, ונכללת תשוקה תחתונה של הפתיחה וכין בסיפור המעשה . הוא קובע ט. כתשוקה של מעלה ונעשות חפץ אחד כלא פירוד. מה שחשוב להדגיש שאין תקבולות ישירות ואז נוטלת הנקבה הכל ומתעברת מן הזכר, תשוקת בין שהזיווג האידאלי הוא המצב הרצוי ומצב הבלתי הפרדיגמה בסיפור הפתיחה או הפרדיגמה המיתית מתוקן הוא המצב המצרי. סיפור המעשה אינו מספר שניהם דבוקות יחד, ועל כן הכל כלול זה כזה . סיפור יוצא דופן אלא הוא משקף מצב נתרן שתיקונו המשמשת תשתית לסיפור כולו לבין "סיפור וכשהנשמות יוצאות זכר וכקבה כאחד הן יוצאות. המעשה". סיפור המעשה על הזיווגים שככשלו מביא לאותה שאיפה נצחית להרמוניה האופיינית אחר כך, כיוון שיורדות. מתפורות הן, זו לצד זה וזו לכל הנשמות העגונות. הנגינה האררפאית של בן- (כעטיין של וiומרונה של הקהילה וכן כגלל לצד זה, והקדוש כרוך הוא מזווגן אחר כל . ולא אורי, הסדר של הקהילה המזווגת זיווגים שלא התגברות האמנות האפולונית של האמן על האמנות ניתן הזיווג לאחר אלא לקדוש כרוך הוא כלכד . כהלכה, הניגוד שכין אמנות למציאות - כל אלה האררפאית של האמן כאדם וכל כיוצא באלה) עומד שהוא יודע זיווגן לחברן כיאות. אשרי האדם, שזונח מכוח עצמו והוא סיפור רומנטי על "הנפשות הם מכשולים הכרחיים, שכהם מתממש המיתוס כמעשיו והולך כדרך האמת, כדי שתתחבר נפש המרמז על הרמוניה רצויה ועל דיסהרמוכיה מצוייה. העגונות" המאכלסות את ההוויה, משום שאיכן כנפש ; כמו שהיו מעיקרן ; שהרי אם זוכה כמעשיו 1 מיתוס שביסודו של דבר הוא אחד הביטויים מוצאות את זיווגן ואת מקומן (אץר וגולה). הסיפור זה הוא אדם שלם כיאות . המובהקים של חיסורים הרומנטיים )The romantic הוא גם מעין מימוש של הורית הקיום של המחבר ומשום כ · ך כתוב : "ופריו מתוק לחכי" שהוא מכרך שזיהה בין זהותו שלו לביד מהות הסיפור. המחבר agony( והאירוניה הרומנטית. חיסורים של נשמות כתיקון. שיתברך העולם ממנו, משום שהבל תלוי "זיהה" עצמו כביכול כדמות רומנטית המטלטלת :iין עגונות . שאינן מוצאות את זיווגן והאירוניה הנובעת כמעשי האדם, אם זכה או לא זכה". (זהר, ח"א הפ" מן הניגוד בין הכיסופים לכין הריסתם של כיסופים גלות לגאולה בין האץר לכין הגולה, כשהוא זמרמ .)כ"ע 12 א על זהותה בעיקר כחיפוש ארוטי נצחי שלעולם לא אלה. מכל מקום המיתוס המסטי יוצר שוב קשר אינני רוצה להיכנס לפירוש מפורט של פרק זהר זה פנימי בין סיפור הפתיחה לבין "סיפור המעשה", בין יגיע לסיפוקו: ואין זה גם מענייני. ברור שהפרק מבוסס על פסוק הפרדיגמה הכוללת בתוכה, ככיכול, פרדיגמת-על כרם "סיפור הפתיחה" ומיתוס התשתית או הקשר משיר הישרים ועל כמה מפרקי המדרש שהבאנו לכין הסינטגמה שהיא מימוש של הפרדיגמה האינטרטקסטואלי שהפך לאינטרטקסטואלי מדגיש למעלה. הדברים הועברו מן התחום המדרשי לתחום המכילה בקרבה בתשתית המיתית אותה פרדיגמה ש"סיפור המעשה" הוא מימוש של פרדיגמה מטאמדרשי המפרש קודם כל תהליכים המתרחשים טראגית . זוהי הפרדיגמה של הטסקט (אר עצמה . כספירות האלוהיות. כך. למשל, מפרש חשכי את הפסבדוטקסט) מסיפור הקודש הקושר בין מעשיהם הפסוק הראשון : הנשמות נוצרות כזיווגו של הקדוש ח. של ישראל לבין רכון העולמים או בין הזיווג םברוך הוא, תפארת, עם השכינה ועל השפע בעול ןהנית ההתרה של "סיפור הז,נעשה" היא מעניינת וחשובה הזה לזיו~ג בעולם הספירות. קישור זה קושר, .כמרבן לשכינה מן הקדוש כרוך הוא ליצירת תהנשמו מאוד וקושרת קשר מעניין כיותר בין "סיפור בין מושגים כ"אהכה" "אמנות" "גלות" ""גאולה אומרת היא : "ופריו מתוק לחכי". המעשה" לכין כל מה שמשתמע מן הפרדיגמה "גולה" ו"אץר" לבין מושגים כגרן "גלות ,השכיכה" בהמשך מחאו הקטע מה שמתרחש כעולם תהנשמו כ"סיפור הפתיחה" ומן הפרדיגמה המובלעת "ימות המישח", "השכיכה" ו"הקדוש כרוך חרא" לרכ האנושיות כתוצאה מן ההתרחשות בתחום הספרות. הזיווג של הקדוש-בררך-הוא (שוב בפירוש חשבי) המבוססת על מיתוס הזיווג הקבלי. ההתרה של כיוצא כאלה . סיפור המעשה מתחילה כנישואיו של ר' יחזקאל האיכטרטקסטואליות המגוונת ביצירתו לש עגנון פירושו חיבורן של הנשמרת שהיו מאוחדות למעלה פותחת סיפור זה בפרט ואת כלל סיפוריו לפירושים לדינה למרות שזו התוודתה כפני הרב על מעשה בעולם הנשמרת, אך מי שאיכר זכאי, עלול להפסיד שונים לרמות שונות של פירוש. זרחי דרך פרשנות את בת-זרגו האמיתית, שנוצרה עמו בזיווג העליון . הארון. מאמר חז"ל "כיוון שנשא אדם אשה עוונותיו שהספרות העברית כגלל המסורת הספרותיתי:י אדם שלם הוא זה החוזר לשלמות הזוגית הקודמת מתפקקין" שבאמצעותו פותר הרב את וידויה של ההיסטורית שלה, המבוססת על מדרש הנבנה על גבי ("אדם שלם כיאות") רבני הזרג המושלם משפיעים מדרש, מאפשרת אותה יפה יותר מהרבה ספרויות דינה אינו מתקיים כחייה . הזיווג אינו מתקיים ("ולא ברכה לשכיכה ומושכים ממכה ברכה לעולם קרב זה אל זה כל הלילה"), הנישואים אינם אחרות. אינטרטקסטראליות ביצירה זאת וכיצירות בהזדווגותם עוליהם אומרת השכיכה "ופריו מתוק רבות של עגנון איכה תחבולה ספרותית אלא היא מתממשים משום ששתי הנפשות לא נועדו זו לזו לחכי", הרוח אומר זיווג הנשמות, שהן פריו לש וכל אחת מהן נועדה לאחר או אחרת. גט הכריתות המהות הספרותית העיקרית ביצירתו . רק סופר הקדוש בררך הוא, גררם לי הכאה. 13 89 גל' עשור, ינראד-פבדראד 1987 שהכריז על עצמו שהוא מעין יורש ל"משוררים בבית המקדש" והעוסק בתורה. ובנביאים ובכתובים משח בן שאול . במשנה בהלכות ובהגדות ונו' מסוגל לכתוב יצירות מעין אלה. הממשיכות, כביכול. את ספרות הקודש אך סותרות אותה מניה וביה, משום שהמימוש של "הפרדיגמה הקדושה" (פסבדו-פרדיגמה קדושה) ר vןקזק W לה מ;ךבןה קט~ה ב"סיפור מעשה" שהוא כעין סיפור אהבים (העומד ף~לים ~n ;ל ~זק.ר ~ל .ת~~ בפני עצמו) שיש בו גם משום חילול הקודש וקידוש ב;לי ל;:זא,~יז ~מוךעות ,תי~ו;ר~ז:; טו,:ג;ז:; החולין. • לא ה,?~~ Wfם Wל " א ·בן~ה · ריקiז:;?f ~ה הקט~ זק.ל אזק.ר (קר.י ~z;רזtר דקים מאמר זה נדפס תחילה כספר : מה ד . ה בדג~ לי Wא~ W ים סיק~כזי:z~, .·'·~; ... ~: . ' Midrash and Literature, Edit .S. budick and G. Hartman Yale University, New -Haven & 111 London, 1986. ~Qo/ י:;גל. ~~~ה-~בןךים, ךרוזקל:ם. ו~חו~;:גהערות : ל; .ה~.ה~גזו:; 1. ועיין בשאלת הפואטיקה . ~י זק.ז,נ Q יל ~י~יו ~ינו ~~;ש ג. שקד. אמנות הסיפור של עגנון. תל-אביב. 1973, עמ ' 29-13. ~ת iJ ~בן~ה ;:זזק~~ה .2 חוקרים רבים עסקו בסוגיית האינטרטקסטראלירת ביצירתו w זג~~י~ t'~. רר לאלקים. של עגנון בין שכינו את הדברים כך אר בין שכינו אותם אחרת. קצרה היריעה מלמנות את כל מי שעסק בנדרן ר~ל ~ה הוא w;n ב :;גזמז ה~ןב~ד.:: ונזכיר כאן בין היתר את ד . סדן. ג. שלרם, א . א . אורכך.כ q ;נןיו, ;נז:; f עים ~ז;ו;כלה. ~ל ~ה םז::; צו~קים. משה בן-שאול ש. ורוסס. ה . ררייס , י. דן . ג . נגאל. מ . ברסאק. ח. נגיד, י. ןז~~ז:; ערךב fח ' ל ~~tt ת ךהרך~~;ת .ם.קז~ז:; תא שמע. ש. צוקו . ח . ברנדררין. י . בהט , ד. תמר, ה . ברזל. י. בקרן . א . גולן. י . פרידלנדר, א . חולץ. ורבים )iJק W י עו~ד נר ;;;נין :;גן~ה וקללהאחרים . ולסיפור זה עיין ד"ר הלל רייס, עגונות, בין גלוי ק~ת מךי~ים וק~ת זק~.ס~ים וק~ת לסמוי - רבדים בסיפור העברי הקצר, האוניברסיטה מך~ה םי~~-זיזt ;:זפרןא הפתוחה, 1979. זה נוגע לי שאנישם מתחבקים 3. הבחנה זאת הרחבתי בספרי הנ"ל, עמ' 2-g9 נ 1. ם~ז:; ~,א W ים זקח,~קים ~ם ;:זתוןה נא' והשררה לדבריו החשובים של א. באכד ,1 A. band .57-63.Nostalgia and Nightnare ,L.A. 1968 P. ןה נוגי לי W~.א W ים כזר;z~:p קים IV 4. אני רוצה להודות לד"ר יהודה ליבס שהואיל לעזור לי מז;וגת-ר~ע כ~מו~ה . בזיהוי הטקסטים ובקביעת כמה מתפקודיהם . 5. ה:ז:; ז:ך~;~ ~זכיז W~דל Wך~ןאות-ז::ז~מל כל המובאות מתוך עגונות אלו ואלו . ירושלים ותל-אביב. ~וז::ז ~~ךית י;~את .ררר 9 ןקים וךר;z;פ.קז ל~~ לראש; תשי"ג, עמ' תה-תטז . ומזקז:יי~ה כחוץ . 6. אני נזקק כאן למונח intertextuality על פי ההנחות רהךליק ארסן לק W ר ז:; W.ה~ שמביא Culler משמר של t Jenny ח Loure. לפי הגדרתו תכזכr~ ל~ ti תו לו~ים. ;;נךדלים, של Jenny: ד.ה נ .~ג; לי כא,~י ק;.רא :;גלאו-ךד.ה : He proposes to distinguish intertextuality proper from" ~ןם ב;לר לבן~ל . ~ןם ב;לר לבן~ל . לזt" ת;קיד n9 ;ך;ת זק.~זק.ה ל WiJ"ן~'י 'simple allusions or reminiscence': ln the Lutter case a element from a prior text without using ח text repeats a ~~זקו ;ךם :~ךצו. ~~זקו וך~נ;ן iJ.ןג;;; iך~P י ;:זל "א הוא סלם ~ל ~ל:;ניס ~ך 9לי the former it alludes to or redeploys an ח its meaning; i entire structure, a pattern of form and meaning from a ~ןה :i? ןה f זאת סךסה . הניר את ת;לדרת פדסיליה נעל-פה "prior text שוב לא ~רחיקו ~ל ~ריזכת iJ.ר:רגך~ן . פר. 9ק.ך · ~ם ~ל : קיר ~כל i6דל~~ :". J. Culler, Presupposition and lntertextuality, The Pursuit קזדגלים נ;שא;ת אותי אל החטאה גע,רות ~זק~ע מול ~י~יו . גגזדות 'י~ .W of Sings, London, 1981, p. 104 ל: ~:;גיל ~וןר, :p~;י ~ח.ד T T : N. Frye, Anatomy of Criticism, Princeton, 1957 .7 ~ב;רות .ה~-ל~-ה~ .p. 212-214 e.tc, זק.נ; וק,סדר;zח 8. כך אפשר להסביר שתי אינטרפרטציות _שרנות כזר של יצחק בקרן וארנה גולן . יצחק בקרן קושר בין הסיפור ס:ה ~כר:ז ~סי W ~דל רiוכיד' ד~ה לבין בעיית האמן ומתבסס בעיקר על שאלת הקשר שביןסא.~ W ים. iJ ~ם ;ךם כזר;zה:p קו ד ~חוץ תררונi:ול סד~~ז:; . "חן לחסד" אמנות ואהבה כשהוא נזקק בעיקר למדרשיםי~~ טו~ה כ 9כך. m ~ה כ~~לה. המאפשרים פירוש זה. ארנה גולן מנסה לקשור בין ~יפ"ה יי:zי~ן .ה~ ~ם :;ג~יגי :;גי~ה ~ליי ~1 ל ~ל וךזק~ · ה בן:;ה הסיפור לבין כשלרנה של העליה השכיח (בן-אורי!) ת.קpזקקז ~רוסות ל.סם השקדימה בניית היכל (מקרם) לבניית הארון (ערכי זג;ךן ~ךחו זכ~~ות ~z;רע;~פ;ת היהדות) . ה_יא נזקקת למדרשים שונים על "ארון הקודש" אר שוב, ~ךיי;נוזק~ לא :;גרי~ה . רעל דמותה של דינה (כבת שבט דן> ודמותו של בן אורי ;ו~ם ~~לנו tt ר~ישרק ~וק.ב tז.~סר. (שבט יהודה) שעשויים היו להיות אבותיו של המשיח . ת~~ nלל~ת. · .ם סד~ל:ם תזt :די ;:ז~ז;דz:יי ~ל ץק~ןכ; קישורים אינטרטקסטראליים שונים. מהם מתקבלים על~~פרת חנוק ~~די בדג~ ס~יד ~W~ם הדעת ומהם שאינם מתקבלים על הדעת מדריכים את ~ריר ~זקלא ,תוש,סדר;zה ז;ו Jדית האינטרפרטציה של שני מבקרים אלה . א . גולן. הסיפור (;:זךנור לא' נרג~ נ; "עגונות" והעליה השביח , "מאזנים" ל"ב. ',ג שבט תשל"א, עמ' 223-215. ו:ךגכל זאת ןה בדג~ לי הוא לז:;נ;:' , הוא ע~~~ ~;:מג;: W יד מד . י. בקרן. על "עגונות" לש . י . עגנון. "מאזנים", מ"ר, ג' שבט תשל' 1 ח, עמ' 179-167. ועיין גם בספרר הנ"ל של סא,~ W ים ;:זןpz;רז::ז:p קים ה~ז:; ~כר:ד ~סי tp~ןל .. ה. רייס. • רז.זוכדית זק.ל והpזמ קוךה 9. ~לי ומ~ W יוי *בן~ה זר טכניקה ;מגיעה לשיאה בסיפורים עריו עוינם ו ער תונך~ר;zחג;:ם'אר;zנ; עולם שבהם נזקק עגנון לאותיות הראשונות של שמר עין הוא לא ~ז.:זד ~tז?iדחי p ל~נ;; רגיסל כדי לסמן שהדמויות המאכלסות את הסיפור הן חלק של אישיותו . גם ברחיה העקרב למשיור )1912( הוא 11 ל~~ הוא זגת ינ;:ןrגזj? ה. נזקק לטכניקה זאת בדמותו של מנשה (משכיח) חיים רקריינדל שטארני (עטרה שחררה). מה זה נרג~ לי w~~w ים ~l!זכ :P קים. tז~סךWלה 10. "שומעת דינה קולר ראינה יודעת נפשה ואף הוא היה ~l;יtt ז,זק.ת tז~כW לה f מ:ם םיחנר.tזv מנוין קולר להמשיך לבה לנגינתו שתהא עומדת כאן ולא ~לזיי ;~רוות רק. תזרז לעולם" (עגונות עמ' תז).י~~ זקזכ;וק ארסן יי:זך~ךr 11. "הויה צר צוררת נאות על הארון ומטיל בהן נשמת חיים" wיי:zיח·ri לךלה :;גי wיכת-סז.ז 9 דר ס~~י~ית. םrו ~ז:י םוגrרכr· םלרמו ,זכי (עמ' תה) . 12.תודירקזכi ר~~ז:; p ךת (סלזקז:יי ~ת ~יו ה~א'! ,ק סראש 7~6z:יי-~9לגi "מי הדמים קולר של בן-אודי אם לא אונא זה" (עמ' תה). :דיר J~W כ~י. W ךז:יי ~זפר ~ל ךלדים זקל.~ל:;~ים. ~ל קךזכקים נרדד . 12 א. משתנ הזהו (בעריכתי. תשבי), ירושלים. תשכ"א, עמ' לס~ה נר f.' ךת, הוא ~ןם פרלר זק~~ד יי:zרא: תרכז-תוכח. 13. שם, שם. ~.f' לם. w~ ~ה ךסוף> ~ם ;:ז:;גךנוז Wיי:זכr} כז.:ז~ים. Q ע 9:p ~ק.זק;ןד 14. תשבי. שם. עמ' תרח-תרט. סיו ז:י~זקמות (קך~י-נוף סיו ס,כקים. ן~ד עם ~~זקף 15. גם במיתוס אחר יצירתו של ח.נ. ביאליק מגילת האש מה זה נרג~ לי w~~w ים כזי:z~f קים זכ;וק ~ת ;:זrך~ל. נרצו קשר בין פרידה ארוטית בין גברים לנשים לבין גלות. באחדות הארוטית יש סיכוי לגאולה. מאי-יוני 1986 90 עתרן 77 י גל' .5 84-8 על זיקתה של המפרות הישראלית למקורות הםפרותיים של השפה העברית ידידיה יצחקי כמסתו "הסיפור הישראלי כשנים האחרונות" מסביר כרוך קורצווייל )1982,42-22( את הכורח שכהישענותה של הסיפורת העברית החדשה על טקסטים מקודשים . לרשותם של הסופרים העבריים. אומר קוצווייל . לא עמדה לשון עבירת חייה, מדוברת, עממית ממנה יכולים היו לדלות חומר ליצירותיהם, הרי שעל כ;רחם נאלצו לפנות אל הלשון העברית הכתרנה, וזו לא היתה מצויה אלא כטקסטים קדושים. הספרות העברית החדשה, "כין שתרצה וכין שלא תרצה, היא אמנות הפונה אל האוטוריטה של האמנות, וכלי אוטריטה זו אין לה קיום --- הספרות העברית החדשה, לפני שהיא פונה אל המציאות של ההווה, הריהי פונה ממילא אל טקסטים קדושים" . התוצאה היא "שיחה כר זמנית מעבר למאות ואלפי שנים" המתנהלת כספרות העברית, וכה עיקר יופיה ומלאכת המחשבת שלה . ברור, השימוש כלשונם של הטקסטים הקדושים איננו אפשרי כלא מטען השכלתי מתאים, לאמור ללא ידיעה עשירה ויסודית כטקסטים אלה . ידיעה זו אכן עמדה לרשותם של "אמני השפה העברית ילידי הגלות" . גם יחסם של סופרים עבריים אלה אל הטקסים הקדושים היה יחס של כרכר ראש ויראת ככור, וגם אם לא תמיד נחשנו ל "כשררה אלוהית" , נחשנו כ "אותנטיים וראויים להערצה" . מצב זה , סכור קררצררייל. שרנה מאד ו.rררפסכ הישראלית, שכן זר "איננה נזקקת באותה מידה לטקסטים קדושים", היא עשויה לשאוב משפת הדיבור היומיומית, שהיא "לשון של חולין. של הפולקלור והעגה", ומקורותיה של שפה זר, "המעיינות הסקראלים הספרותיים" נשכחים והולכים. הסופרים הצעירים אינם נזקקים אם כן למקררות רגם אינם בקיאים כהם, ולפיכך אין הם עומדים לרשותם. "הטקסטים הקדושים, עד כמה שהם ידועים עדיין לסופרים הישראליים, אבדר את סמכותם הן כתעודות דתיות-מוסריות, והן כמדירם בלעדי של הנעה לשונית . אפשר להחליפם בטקסטים לועזיים מתורגמים, הם קרובים יותר ללבם". אבל, טוען קררצררייל, הספרות הישראלית מגלה לאחרונה נטיה להשתמש ב"טקסטים עבירים חילוניים, טקסטים לא קדושים, שהם הטקסטים של התחיה הלאומית, של הציונות, של המדינה בדרך 1 ושל הספרות העברית החדשה", על מנת לתת ביטוי למציאות "שנתררקנה מכל ערך ומכל משמערת", על ידי עימותה עם הטקסטים המבשרים את "החזרן", ההופך מעתה "בליל של מליצות ריקות מיניה רביה". מעתה, אומר קררצררייל, "הנסיגה לטקסטים הקדושים היא בלתי אפשרית, אבחר השליטה עליהם ואבדה הארטרריטה שלחם". קררצררייל מדגים את טענותיו ביצירות של ס. זיהר, בנימין תמוז ועמוס עוז, ומזכיר באותו הקשר גם את סיפוריו של א"ב יהושע. על יסךד הנחתו החשובה והנכונה על אודות תלותה גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 ההכרחית של הספרות העברית החדשה כטקסטים עבריים שקדמו לה , מגיע אם כן קררצורייל למערכת שלמה של מסקנות המתווה קו מבדיל ברור מארד בין הספרות העברית החדשה ובין הספרות הישראלית, כין הסופרים "ילידי הגלות" ובין הסופרים "ילידי הארץ". הנדלה זו , הנשענת כאמור ידידיה יצחקי לiב הזיקה והיחס לטקסטים מקודשים איננה עומדת לעניות דעתי במבחנה של המציאות הספרותית, שכן אין היא לוקחת בחשבון את כוחה של המסורת הספרותית ותוצאותיה מצד אחד 1 ואת דלותה של הלשון העברית המדוברת מצד שני . אין די, ככל הנראה, בדור אחד או שניים של "דובירם טבעיים" ששפת אמם היא עברית כדי ליצור "לשון של חולין, של פולקלור ועגה", עשירה דיה כדי פרנסתה של סיפורת המבקשת להעמיק כביטויה הספרותי והלשוני . סופרי ~' דור בארץ" היו דור ראשון לסופרים דוברי וכותבי עבירת כשפת אם, ולעתים חיתה זו שפתם היחידה . ובכל זאת נתח נטו קשה במציאת לשון שתתאים להם . הלשון המדוברת, "לשון הפולקלור והעגה" לא הגיעה כמעט לכתביהם, היא נותרה בפליטונים ובאוספי בדיחות שהתיימרו לייצג מעין פולקלור )1[, ואילו הסיפורים והרומנים, קל וחומר השירה של אותו דור, ואפילו הפיזמונאות שלו, נזקקו ברובם המכריע ללשון ספרותית, שמקורה כמובן בטקסטים ספרותיים. לשון זו אף היתה, לעתים קרובות, מאולצת וכבדה , מתובלת בארמיזמים ובמילים נדירות בשימושן 1 מצד אחד, ומצד שני בערביזמים "פלמחאים" שהיו אמורים לתת מידה כלשהי של "אותנטיות" ]2[. מצב בעייתי זה של דיגלוסיה רחבה נמשך והולך שנים רכות, ועד היום מתקשים המספרים , כמידה זו או אחרת, בשימוש כשפה העברית המדוברת . "השפה העברית מושכת אותנו כל הזמן גבוה" אומר א"ב יהושע (נוצקי 1977(, "יש לנו לשון כתב ולשונות דיבור, לשונות הדיבור הן כולן דלות וצנומות - אני מקווה שהספרות הנכתבת תוכל להעשיר אט-אט את השפה המדוברת", אומר עמוס עוז )1 197928-27(. "שפת הכתב" עדיין שואבת אם כן מטקסטים שונים של הספרות העבירת ואין היא יונקת כמעט משפת הדיבור העומדת לרשותה, אדרבא. הספרות הנכתבת אמורה להעשיר את שפת הדיבור, ממש כפי שהיו פני הדבירם בספרות העברית החדשה ]3[. עם זאת נבדלת הספרות הישראלית מהספרות שקדמה לה בכך שמקורותיה הכתובים של השפה העומדים לרשותה נתרנו ונתרחבו. מלכד ה"טקסטים הקדושים", להם נזקקו המספרים העבריים עד כה, עומדים לפני המספרים הישראליים גם "הטקסטים החילוניים" לש הספרות העברית החדשה לדורותיה, יצירתם של "אמני השפה ילידי הגלות" . במידה רבה שמשה הספרות העברית החדשה מעין גשר למספרים הישראליים אל הספרות הסקראלית ]4[. המספרים הישראליים שהושפעו ביודעים ובלא יודעים מסופרים ומשוררים עבריים שונים . בני הדורות שקדמו להם, הושפעו גם מיחסם למקורות המקודשים של השפה , ובמידה רבה הלכו בעקבותיהם גם בעניך זה . הוא אשר אמרנו על כוחה של המסורת הספרותית. ידיעתם של המספרים הישראליים אכן חיתה פחותה מזו של קודמיהם , ילידי הגלות, חניכי ה"חדר" והישיבה , אבל כנגד זה, לרשותם של המספרים ·םיילארש-יזr עומדת מערכת עשירה מאד של דרכי גישה למקורות אלה, שלא עמדה כלל לרשותם של המספרים העבריים בגולה, וזו מאפשרת שימוש נרחב במקורות גם בלא אותה בקיאות פנומנאלית בה נתברכו כמה וכמה . מהסופרים ילידי הגולה. קונקורדנציות ומילונים, קבצים ואספנים ממדיינים ומסווגים 1 מחקרים ותרגומים 1 עיונים כמקורות ורשימות ביבליוגראפיות מעמידים מחדש את המורשת הספרותית והרוחנית של מאות ואלפי שנים לרשות המספרים החדשים. היחס למורשת זו אכן איננו יחס של קדושה בדרך כלל, אבל האוטוריטה שלח, כמירח שחיתה קיימת בספרות העבירת החדשה, לא נתקפחה גם בספרות הישראלית. קורצווייל טועה, לדעתי, גם בהנחתו ש"ברוב המקרים אין הטקסטים הקדושים כשלעצמם נפגעים כספרותנו החדשה", ודוגמאות מעטות עשויות להוכיח זאת על נקלה. כך למשל מפקפק יל"ג בשירו "צדקיהו בבית הפקודות" לא רק בצדקת נבואתו של ירמיהו ובסמכות האלוהית שלה אלא גם בטקסט שאין כמוהו מקודש וראוי להערצה בכל הספרות העבירת לדורותיה, בחזון אחרית הימים של מיכה וישעיהו, אותו הוא אף שם ללעג. הוא דוחה גם את הכרעתו המדינית של שמואל לטובת זו של שאול בניגוד גמור לרוח הכתוב. וכך הזז, בסיפורו "דרבקין", שם לקלס את הפלפול התלמודי העוסק בכובד ראש מגוחך 1 בבעיות משונות ונלעגות. אפילו עגנון ו במיוחד כסיפוריו המקודמים, מטיל ספק ואף מלעיג לכוח ולאוטוריטה המיוחסים ל"טקסטים הקדושים", בין אם אלה סיפורי חסידים ובין אם המדובר בספר תהלים ]5[. דומה שקורצווייל איכנו מכוון בדבריו ל"טקסטים קדושים" דווקא, אלא בעיקר לטקסטים מרוממים. מוגבהים ונחשבים. "אותנטיים וראויים להערצה", שכן אם אין הם "נחשבים תמיד כבשורה אלוהית דווקא", כדבריו, הרי שאבדה קדושתם. ויותר מזה, אבדה הבלעדיות שלהם. מעתה עשויים גם אפוסים ודרמות של יוון העתיקה להיות בחזקת "טקסטים אותנטיים וראויים להערצה". לא מעטים מ"ארמני השפה העבירת ילידי הגלות" אכן כך ראו אותם . טשרניחובסקי למשל מדבר בהקשר איכותי אחד על "עלילות גלגמש", "אדיפוס" ו"קהלת" ]6[. ה"טקסטים החילוניים" מספררת העמים עולים איפוא לדרגתם של ה"טקסטים הקדושים" מהספרות העברית, ומוצבים לצידם כשווים להם באותנטיות ובזכותם להערצה . פץר סמולנסקין משרוח את כתבי 91 והעם . השני הוא במסורת הספרותית המקובלת לנו מהספרות העברית החדשה . השלישי הוא בכורח שמעמידה לפניה דלותה של לשון הדיבור העברית. המחייבת פניה אל המקורות המצויים בטקסטים של השפה העברית לתקופותיה השונות. • פרק מענודת מחקר כהנחיית פרופ' הלל ברזל . הערות: ]1[ כמו למשל "ילקוט הכזבים" של חיים חפר ודן בן-אמץו. תל-אביב 1956. ]2[ ראה למשל משה שמיר, "הוא הלך בשדות", ספרית פועלים מרחביה 1947 ,)ז"שת( יגאל מוסינזון, "אפורים כשק" , ספרית פועלים , מרחביה 1947 (תש"ז) , נתן שחם, "האלים עצלים", ספרית פועלים. מרחביה 1949 ועוד . ]3[ על תיפקודה של הספרות בדיגלוסיה עיין אבן-זוהר 1970, וקסלר 1971. )4[ על תפקידו של עגנון כ"מוביל תרבותי" מן המקורות אל הספרות הישראלית עומד שקד •1981. ]5[ כמו למשל בסיפורו "והיה העקוב למישור". )6[ במבוא לתרגומו של "אדיפוס המלך" לסופוקלס , הוצאת שטיבל. ברלין תר"ץ . ]7[ פתח דבר ל"איתיאל הכושי מוינעציא", על פי שעקספער. אשר העתיק משפת בריטניה י . ע.ס . (י"ע זלקינסון). וויען תרל",ד עמ 'v. ]8[ מיגואל די סרוונט סאוווידרא . תולדות חייו ודון קישוט ספרו , מאת חנ"ב. [מבוא לתרגומו של ביאליק את "דון קישוט"], ברלין רתפ"ג , עמ' טז . ]9[ על זיקותיה של הספרות העברית החדשה לספרויות האירופיות ראה שאנן 1967-1962. ראה גם ורסס 1971. )10[ שאנו 1962, א, 224 ,221. נ 11[ שם. 41-40,51-49. )12[ לחובר 1944' ספר שלישי 141. )13[ קורצווייל 1970,31-28. ביבליוגרפיה אבן-זוהר איתמר, 1970' "לבירור מהותה ותפקודה של לשון הספרות היפה בדיגלוסיה" הספרות ב 2 (נובמבר) 302-286. נוצקי נורית. 1977," נחוץ אומץ לכתוב על מקומות מוכרים" , ראיון עם א "ב יהועש . מעריב 18 .1 וקסלר פאול. 1971,"דיגלוסיה . תקנון הלשון ופורזים ", הספרות ג 2 (נובמבר) 338-326 ורסס שמואל. 1971, סיפור ושורשו (רמת-גן : מסדה) לחובר פ ..1944, תולדות הספרות העברית החדשה. א-ג (תל-אביב : דביר) עוז עמוס. 1979 י באור התכלת העזה, מאמרים ורשימות (תל-אביב : ספרית פועלים) קורצווייל ברוך. 1970, מסות על סיפורי ש"י עגנון (ירושלים ותל- אביב : שוקן> קורצווייל ברוך. 1982, חיפוש הספרות הישראלית (רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן> שאנן אברהם, 1967-1962, הספרות העברית החדשה לזרמיה. א-ד (תל- אביב: מסדה) שקד גרשון .1981, "היער והעצים". האוניברסיטה .2s 18-12 עתרן דד' גל' 84-85 - ממש כשם שפנו אליהן הסופדים העבריים ילידי הגלות שקדמו להם. וכמוהם פונים הסופדים הישראליים גם אל מקורות התרבות שבספרות העולם. קו ההבדלה בין הפניה ל"טקסטים קדושים" והפניה ל"טקסטים לא קדושים" איננו עובד אם כן בין הספרות העבירת החדשה. הכתובה בידי סופדים "ילידי הגלות", ובין הספרות הישראלית . הוא מופיע עם חילונם של "הטקסטים הקדושים", לאמור. עם , ראשיתה המשכילית של הספרות החדשה. שסימן ההינד שלה כידוע הוא בחילוניותה . עם זאת אכן קיים שוני בין הספרות העברית החדשה לבין הספרות הישראלית בנושא זה של זיקה לספרות הסקראלית שקדמה להן. הספרות העברית החדשה. כהנחתו של קודצווייל. אכן פנתה אל הטקסטים המקודשים. עם שהפקיעה אותם מקדושתם. כאל מקוד לשוני בלעדי. אבל גם בחינת נוכחות מתמדת במציאות היהודית היומיומית אותה בקשו לתאר בכתביהם. לגבי הספרות הישראלית אין טקסטים אלה מהווים מקור בלבדי. אלא דק מקוד עיקרי ללשון ולחמריה. שכן לשונות הריבוד והעיתון אכן מתרחבות במהירות. ועשויות לתפוס מקום חשוב יותר ויותר בספרות הכתובה . אבל בעיקרו של רבד. הטקסטים המקודשים אינם מהווים יותר נוכחות כה אינטנסיבית בהוויה היומיומית כפי שהיו בעבד . הם קיימים בעיקר כזיכרון תרבותי היסטורי. כנכסי רוח לאומיים. ובחזקתם זו פונה אליהם הספרות הישראלית. אלה הם כמובן "טקסטים אותנטיים ראויים להערצה" ככל שהיו גם בעבר. אבל הגישה אליהם איננה ישירה ומיידית. ואין הדבר קשור בבקיאות דווקא. אלא. כאמוד. בהיעדר נוכחות תרבותית אינטנסיבית. יומיומית בהוויה הישראלית. הספרות העברית החדשה מקבלת על עצמה. מנח המסורת הספרותית. את התפקיד של מיצוע בין ההוויה האותנטית של הטקסטים הקדושים ובין הספרות הישראלית. אפשר אולי להניח מכאן שרישומם של המקורות של הספרות הישראלית תלך ותפחת. אבל במצב הדברים כיום חזקה כנראה המסורת הספרותית הדוחפת את מדנית הסופרים והמשודדים אל המקורות. עם זאת. נשוב ונאמר. דלה עדיין שפת הדיבור והעיתון מכדי להוות מקור עשיר ללשונה של הספרות. וגם בכך נדחפת הספרות הישראלית אל מקורותיה של השפה העברית. שלושה גורמים אנו מוצאים. איפוא. בזיקתה של הספרות הישראלית אל מקורותיה הספרותיים של השפה העבירת. האחד הוא בזיקה הטבעית. הקיימת בכל אומר ולשון אל נכסי הדוח והתרבות של השפה שקספיד לכתבי הקודש. וכולל במשפט מעדיך אחד עם כתבי הקודש את יצירותיו של הומרוס ]7[. ביאליק רואה ב"דון קישוט", מלבד מה שהיא "יצירה אמנותית מיוחדת במינה. מרגלית מבהקת באוצר ספרויות כל העמים" גם "הרבה מן הרוח הביבלי. ואולי לא רק מצד היצירה החיצונית בלבד" [.8] הספרות העבירת החדשה. בד בבד עם פנייתה ל"טקסטים הקדושים" שכבר אינם קדושים ובלעדיים בעיניה. פונה אם כן גם ל"טקסטים לועזיים מתורגמים", או גם למקודם הלועזי ]9[. כבר אברהם מאפו מבסס את הרומנים שלו על ספריהם של איז'ן סי ואלכסנדר דימא האב ]10[. סמולנסקין כידוע נשען על הרומנים של דיקנס נ 11[. מנדלי בונה את "מסעות בנימין השלישי" שלו על "דון קישוט" לסוווו בטס ]12[. ואפילו עגנון . כפי שכבר הראה קורצווייל עצמו במקום אחר נ 13[ משתית את "והיה העקוב למישור" שלו על האודיסיאה של הומירוס. פנייתה של הספרות הישראלית ל"טקסטים לועזיים מתורגמים" מעוגנת אם כן במסורת ארוכה למדי של הספרות העברית החדשה . כנגד זה מציגה הספרות הישראלית לעתים קרובות יחס צריני מאד ובקיאות נאה במקורות העבריים ובלשונם. נוכל לראות זאת דרך משל ברומנים ההיסטוריים של משה שמיר . במחזותיו של בנימין גלאי. בסיפוריו של דוד שחד ועוד. אבל. כאמור. הספרות הישראלית מרחיבה את מקורותיה. ובדרך הטבע כוללת בהם מלבד "טקסטים קדושים" ו"טקסטים לועזיים מתורגמים" גם את הטקסטים של הספרות העבירת החדשה, ולאו דווקא כדי לעמת אותם עם "המציאות המתרוקנת מתוכנה" . לעתים קרובות היחס אל אמני הספרות והלשון העברית ילידי הגולה הוא יחס של הערצה וקבלת סמכות . עקבותיהם של נדנד. גבסיך. ביאליק. עגנון. אלתרמן ודנים אחרים ניכרים היטב בסיפורת הישראלית בדרכים ובצורות דנות ושונות . וראוי להוסיף. שגם "הטקסטים הלועזיים המתורגמים", אליהם מעדיפים הסופדים הישראליים לפנות. לדעת קורצווייל. מתורגמים לאותה לשון ספרותית בה נכתבו היצירות המקוריות של הספרות העבירת החדשה לתקופותיה . גם למתרגמים לא עמדה שום שפה עבירת מדוברת שיוכלו לשאוב ממנה חמרים לתרגומיהם . אנו מניחים אם כן שהספרות הישראלית פונה אל מקורותיה השונים של השפה ושל התרבות העבירת חגן יונתן לשון תכזהו דינה קטן בן-ציון אני זוכר , ברעות השמש על םהמי נדלותי לפניך .אתומים נתן ןtמרתלא תאגר שאלות של שייכות וזהות, כשהן נשאלות באץר . מובילות באופן טבעי אל הצומת שבין הסיפור האץר-ישראלי והסיפור היהודי (כלשון מובאה מהרמאן הסה) . בחיי כל אדם באץר . ואולי כל יהודי באשר הוא, זוהי צומת בלעדית. חד-פעמית בנסיבותיה ובמרכיביה. השאלה העומדת לפני היא. איך להציג את הנושא. בהקשרו לנקודת הצטלבות זאת, כחלק מתופעה התפתחותית-תרבותית המיוחדת לאדם שבעולמו למבע הלשוני נודע משקל מכריע . באיזה אופן עשויה לשון להכריע גורל ? כדי להציג את השאלה בהקשרה הרחב יותר י אולי אקדים ואשאל מאיזו בחינה "אחראית" המציאות הלשונית. אם בכלל . להתגבשות תודעת הזהות ולהרגשת השייכות הטבעית של אדם לסביבתו ? האם בכלל לדבר (כיום) על הרגשת "שייכות טבעית" כחלק מזהות איננו בבחינת חלום שעבר זמנו ובטל קרבנו ? ואם הרגשת שייכות קובעת אף על פי כן חלק מן הזהות, לאיזה סוג של שייכות אדם עשוי להיות נידון עקב נסיבות גורלו הלשוני. וכלום באמת ניתן לבודד את הצד הלשוני מן הגורמים האחרים. המכריעים לא פחות ? לאן מוליכה השאלה הזאת, כשמדובר באדם ש"זהותו" - במונחי חייו הלשוניים - היא רב-לשונית ? מה משמעות העובדה, שאדם השולט היטב בלשון העבירת. כותב ויוצר בהי כאשר עברית היא שפת חייו, תהיה חשיבתו ודרך הבעתו (המושגית ? הלשונית ? הנפשית?) טבועה אף על פי כן בחותמה של נוכחות לשונית נוספת ? מה מקומה של נוכחות נוספת זאת בחייו ? האם יש בה כדי להעמיד אותו במקום שונה מקיומו המוחצן . החברתי והתיפקודי. ולגרום לו להזדקק באופן בלתי נמנע למסווה מעיק ? מה טיבו של אותו מסווה ? באיזה מובן המסווה בלתי נמנע. אם בכללי בגלל ההתניה הלשונית ? מה דינו אם יקרע את המסווה מעל פניו ? מהו הבשר החי שמאחוריו ? ("עכשיו אתה נוטל את פני הגבס/ ומכסה בהם את בשר פניך~ וחי", כתב דן פגים.) הקושי העצום של סיפור המסיכה ומה שמתחתיה הוא לב-לבו של הסיפור האישי שבמבוך תודעת הזהות בכל מורכבויותיה. של מצוקת המסיכה המקיימת את השייכות והזהות הישראלית, עם ובלי המונאות, של מצבורי חרדה ורתיעה שבנפש. עוד מנעוריה. הקשורים בכל מקום במושגי זרות ואחרות. ובאץר ב~לה 'גלות' . על הקשריה השונים . הייתי רוצה לשאול. מהו מקומו המיוחד של הגורם הלשוני בהקשר זה? הדבירם נכתבים בראש מוסב אל העבר, עם הפנים אל העתיד. אני מזהה, לא בלי דאגה, בהגדרת תנוחה זאת את העדר ההווה - מצב מסוכן למי שנושא נפשו לחיים וליצירה . בסיפור עשליו נסבה הרשימה הזאת, שהוא במקהר גם הסיפור שלי י ההווה הוא עשייה המבקשת לגשרו גשר כלשהו בין עבר - גם לשוני - מחוק. מרקע. דחוי ומוכחש, בטרם זכה להיות מוכר - לבין המשכו . המלאכה נעשית (בסיפור זה) בחלקה בעזרת יצירות שכתבו סופדים באץר אחרת, מבלי להינתק מלשון אמם ובאותה לשרן שאליה נתווועה כותבת שורות אלה בשחד ימיה. בציירות הנכתבות בלשון זאת יכלוה להתחולל פגישה עם מציאות ביוגרפית ומנטלית ששום דדך אחרת, לפחות במקהר זה, לא יכלוה להוביל אליה. הפגיהש מתרחשת במידה דנה בזכות העובהד, ישצרד הממישך ליצור בלשון שאליה נולו ובה גדל 1 מתקיים ביצ~דתו סוג מסויים של אותנטיות בגישה לחמירם הביוגרפיים עששיוים להיות כtיפתושמ למי גל' עשור, ינראד-פבדראד 1987 שנולד אל מסגרת התייחסות גאוגרפית. לשונית וביוגרפית מסויימת. שהרי לשון מכילה באופן טבעי סממנים של ראות המיוחדת רק לה. ואותן מלים בשפות שונות משקפות ראייה שונה שאנו רואים דברים ומסביבנו וגם זה את זה. בשלב מסויים נעזרתי איפוא בלשון הזרה ההיא. שפעם - באופן שנדמה עדיין אבסורדי - חיתה לשון ה~ם שלי. ועתה אני מוכנה להכיר בה כמשהו מעין אם חורגת, שהיחס אליה מורכב ואמביבלנטי. הפניה ללשון זאת נעשית מתוך משיכה מעורבת במורא ; עידין תקף הקער (מה חזקות עשויות להיות הרתיעות המתפתחות בנו בילדותנו !( בין הסקרנות והנהיה הטבעית אל מה שהייתי מכנה "הכוחות המרפאים" שבפניה תאבת-דעת אל העבר ואל הווה שהוא המשכו המקביל של אותו עבד-לשוני 1 ביוגרפי ומנטלי - במקום אחר, לבין מעצורים הקשורים בעיסוק בנושאים העשויים להצטייר לרגעים כבעלי משמעות "שבטית" (לשבט ולחסד), ואשר בהצטיירם כך הם מחטיאים את המטרה : במלים אחרות, הקרע שבין חיי ההווה והגעגועים לעתיד משותף כאן ' לבין צודך לפתור וליישב סכסוך עם עבר אחר, רחוק מכאן בזמן. במקום. בנסיבות, ובסיפור הזה - גם במטענים הלשוניים . גיל הלשון האחרת בכל אדם מתקיימים בו-זמנית זכרי הגילים השונים של חייו. אדם כותב, הא . ורב תדיר לשיג ושיח עם תודעתו . הגילים השונים מעורבלים בו לעיתים אולי יותר מאשר אצל אנשים אחדים, מתקיימים וחיים בצרופים דינמיים שונים. מאליה עולה השאלה . מה קורה ל"גיל הלשון האחרת" שבעולמו של אדם כזה ? איזו משמעות עשויה להיות לדרכים שבהן עבר גיל זה שבו "הרקה לעברית"? לנגד עיני עומד אדם שהגיע ארצה בילדותו בסוף שנות הארבעים והשאיר מאחורי גוו עידן זה של קיומו הלשוני הראשוני (ואם בעור שיניו ניצל מידם של גרמנים או רודפים אחרים. ניתן להניח כי הרישומים הלשוניים של ילדותו "שם" טבעוים במידה זו או אחרת גם בחותם של מועקה). לגביו הנושא הזה עשוי להיות מורכב שבעתיים. אם הצליח 'לזכור-ולשכוח', מצבו טוב אולי יותר ממצבו של מי שדבירם רבים מדי. חשובים מדי, ממאנים להיות זכורים . כשם שהם ממאנים להשתכח. והם ממתינים - באופן מענה, סמוי וחתרני. מן הסתם. לבוא שעתם לעלות מאוב הנפש. לשעה זאת קודמים כמה וכמה שלבים הכרוכים בהתערות ובהתאקלמות. שמחירה הבלתי נמנע הוא לעיתים החיפוי. ההדחקה וההתכחשות העצמית. מתוך מאמץ להיות ככל האחרים ולא להניח לאותו רובד ראשוני. שאיננו חלק מן הביוגרפיה הקיבוצית של חברת הילדים בכיתה או בתנועת הנוער, לתת בך סימנים לרעה. גיל הלשון האחרת, על כל מה שכלול בו, ממשיך להתקיים בשלבים אלה במעין קיום-שבמחתרת. כלפי חץר אתה מזוהה כ"גולה מאץר ..." וכלפי פנים. ככל שהנך מתערה ומעררה לכאורה, אתה נדחק לכפרד בחומד הזד שבך י שאין לו מקום בחברת הילדים, ובוודאי שבשלב זה אין לו משיח וא~ן לו דגלים, במטבע לשונו של אלתדמן . שתי אהבות בשלב מאוחד יותר - (מכל מקרם בסיפור המוכר לי מכלי ראשון) העמידה המודעת על משמעות הזהות ישראלית מתרחשת עם התפתחות ההכהר באפשד~יות קיומה של זהות לשונית כפולה (ולפעמים גם משולשת), בשתי מערכות לשוניות בן- זמניות המשולות לאהבות אשד מתקיימות תוך בדית ויריבות בעת ובעונה אחת. הראשונה - האם היולדת, השכיח : ההרפתקה הסוערת, העמוקה של . חייך . שבה אתה המוליד. נבחר ובוחר להוליד. בתוקף כשרונך ונהייתך הטבעית אחר מימוש אפשרויות הביטוי הלשוני. הדבר מורכב עוד יותר, כאשר ההרפתקה היא בעצם גם האם האמיתית. מלאכת התרגום מפגישה ביניהן . תרגום הוא דרך של התוודעות והתכת חמרים לשוניים-הכרתיים אלה באלה. אף כי רק ביצירה העצמית, כמימו הלשון. חלה המזיגה בפועל של ההוויות הלשוניות. כמיפגש מן הסוג הזה, תרגום הוא גם מערכת של למידה תוך כדי פרוש חדש : למידה של מציאויות אחרות והדרש שלהן - בעברית. גם באשר מלאכת התרגום עצמה היא תהליך תמידי של הטענה במשמעויות . תרגום כבחירה' וכחלק של זהות תרבותית, משמעו חיים מתוך קשב דרוך ועד לשתי מערכות לשוניות כמערכות של תפיסה, מחשבה ורגש . קשב זה, משמעו עמידה בלחץ הפנימי של אי יישוב השוני שביניהן . תיווך בין שתי לשונות וספרויות, כאשד שתיהן קרובות למתרגם קרבה בלתי אמצעית. גם אם בדרך שונה ובעוצמות משתנות, משמעו להיות נשלט בו-זמנית על ידי דפוסי מחשבה שונים זה מזה. מתרגם השרוי בין שתי אהבות נתון לשליטה בן- זמנית של "נאמנויות" שונות, תכופות באופן שאינו ניתן ליישוב. להתחיות עם שתי לשונות, משמעו להתחיות עם שתי תודעות. בו זמנית. תרגום הוא, כידוע. מלאכה נבצרת במונחים רבים ושונים : ארצד המלים. המבנה התחבירי. אפשרויות הצירופים. השדה הסמנטי של המלים השונות וכיו"ב ובעיקר האתגר שבמרחב האפשרויות של מושג הנאמנות, תאורטית ומעשית. להתקיים בגבולות האתגר הזה, זו אחת מפסגות שייכותו וזהותו התרבותית והמקצועית-חברתית . של מתרגם כמתווך בין שתי מציאויות. כאדם שחייו הלשוניים הם לגביו שאלה קיומית. החוויה הלשונית שלו מתבטאת בתהליך של התגלות כוחות הלשון בקרבו, בהשבעתם. בהתוודעויות לחכמת הלשון. להגיונה הפנימי . לצפונותיה, לצממותה ולעצומתה ליצור בו הקשרים של תוכן. צורה, בינה ורגש. זו זהותו, במונחי לשונותיו . בפועל ובמישור המעשי . להיות מתרגם בודד משפה אזוטרית, משמעו לשלם מחיר הכרוך בהעדר מסגרת התייחסות, מבחינה לשונית ומבחינה חברתית במובן המקצועי . אין למתרגם כזה שום קורת גג מקצועית, 'בית' או ליגה . מרחב פעולתו - שתי הלשונות, וההעבות שבנפשו, תרתי משמע. אין הוא יודע למה הוא 'נדרש' : המצב מכחיבת מדיניות הפרסומים בהוצאות הספדים ובעיתונות מעורפל למדי ,מבחינתו אך הוא חש דחף עז, (אלמלא חששתי סמפאתו הייתי אומרת כמעט חדור שליחות), לתרגום תלעביר יצירות שהוא ער ליפיין ולעדכן בתוקף והכשרת המקצועית בספרות. נטיותיו וטעמו. הלשון היא שהנפ כפל לשוני נחווה ככפל נפשי. כפל הפנים הלשוני , "תהליך ההתערות באץר מתחילי כידוע. במלחמה על קוות גג ופת לחם. פשוטו כמשמעו . ההתאקלמות התרבותית הופכת בתנאים אלח למשנית". ראשיתו עם העליה לאץר . על מבוכת זרותה של השפה כבר ביום הראשון לבואם מתגבירם המשכילים טוב יותר מן האחדים, לשפעמים איכם נחלצים ממנה כלל. מתרגם עשלה ארצה בילדותו, בראשית שנות המדינה, אם גדל במסגרת המטפח'ת את לשון הרבים כאמת מידה לזהות ושייכרת וכאלץ לדבר עם הוריו וקרוביו בשפה הזרה השגורה בפיהם. הרי עששה כן בדדן כלל בהדגשה מערדב~ת ואמביבלנטית, מיטלטל בין מיאוס וזרות - ןלבי טבעיות וקרבה. מיאוס ותחושת זרות בעניין זה דעמ תכופות בפרופורציה הפוכה למעורבותו תהלשוני מבע, וכתבו על לזכור ולשכוח, על ילדי-הצל. על מנודת-האור. על עשן ועל דאגה' ועל סבך השורשים. הזהות הישראלית נעשית בהדרגה , במידה גדלה והולכת לזהות של שאלות הכרוכות בעברה ובעתידה של הזהות היהודית במדינת ישראל . בין הלשונות הקיום הבו-לשוני' והרב-לשוני' מעניין גם כמטאפורה של מחוז קיום. כמיצרף של מעמקי התודעה שלנו. שבה חוברות ומתרחשות בו-זמנית התרחשויות לשוניות שונות, בבליל של מלים וצירופים לשוניים, כצרופים מושגיים המשמשים ביטוי להוויית הנפש. להתוודעויותיה השונות. תרגום, כעיסוק פעיל בלשונות שונות, מהווה מחוז קיום כזה. גורלו של מתרגם המתווך בין שתי לשונות, ששתיהן קרובות ל; קרבה בלתי אמצעית, הוא להיות נשלט על ידי אורחות שונות של מחשבה ותבניות שונות של הגיון-הלשון' באשר לשון מגלמת דפוסי חשיבה, מבנים תפיסתיים הבלעדיים לעצמה . (כיצד יתורגם. למשל. ביטוי הנמצא בשימוש בכאלי כל כך בעברית , כמו "צר לי" - על כל ניפלא ותו' במשמעותו המטאפורית - כיצד יתורגם לכל שפה אחרת ? ודאי , במשמעותו הבנאלית יתאים כל ביטוי שחופף ל- Sorryl'm . או : כהו עיניו, או : להחליף כוח, או : ניבול פה , וכיו"ב . איכותה המטפורית של הלשון העברית היא כמובן שאלה בפני עצמה . באופן כזה ובאופנים אחרים מתנסה המתרגם בנאמנויות בן- זמניות קשות במובנים רבים ומורכבים לא רק מבחינה לשונית טהורה - ואולי במיוחד נכון הדבר לגבי מתרגם שעלה בגורלו לתרגם משפת אמו המקורית - לשפת חייו . • ההתמזגות או המזיגה האמיתית, העמוקה, של הוויה בהוויה, כיצירה המילולית - חלה בלשון . וכאשר אדם הוא מיקשה כפולת (או מרובת) הוויות לשוניות, מלאכת התרגום היא בגדר כסיון של התוודעות לאחרות, תוך כדי התכת החמרים הפנימיים, ההכרתיים והרגשיים. "על המרחק" כתוב באחד השירים - "אני מכסה בקרבה." (שלמה לאופו) ואף על כן' רק ביצירה העצמית , כמימו הלשון, חלה מזיגה בפועל של ההוויות השונות, שלעולם אינה אפשרית בתרגום . תרגום הוא תמיד' גם במיטבו - בגדר 'כמו: אך הוא שלב חיוני והכרחי של מגע והידברות בין הכתרים . זו אחת המשמעויות החשובות של עדבסקות : אולי לאור דווקא, כפי שציינו רבים רטובים, כיוון שערבי- נוצרי כתב בעברית", אלא משום שתופעה זאת של בריאה המבטאה את התהליך הפנימי של ההתמזגות, היא המפעימה כאמת, היכראות משפט עברי כמו : "ואלמאזה קופאת במקומה, שקופה ושברירית, כאילו היא נטיף של יסורים שחילחל ונטף מתקרת חייה אל תוך הדממה ." ומשפטים רכים כמותו, המשקפים תהליך של התמזגות בין תודעות לשוניות. תהליך זה אינו חל - ודאי לא באינטימיות כזאת - בדרמה ולא בפובליציסטיקה, או אפילו בהגות - אבל הוא מכריע בשירה, ובסיפורת . • ביום כתיבת הדברים האלה, קראתי בעתרן-ערב על האשה הצעירה שאיבדה עצמה לדעת בקפיצה מעמוד תאורה, כי לא האמינה לרופאים שהוולד ברחמה חי, ובמותה נולדה תינוקת ביראה. סיפור האם המתאבדת במחשבת יאוש כי הוולד שלה מת מצטייר ברו.חי כמעין מטאפורה למצב שאני חותרת לבטאו. אני מתקשה למצוא את המלים לכאר כיצד, כמתרגם תפקtמ האם המקורית, הדחויה במשך שכים. לשפת חייך האהובה, האם היולדת מתאבדת בך כמה וכמה התאבדויות, למען ההףלדת האפשרית של השיר או הסיפור. במובן זה, מבחינה לשונית בדמו המתרגם חי . הדברים בפועל, כמובן. איכם כלל וכלל כה דרמטיים . כדדך שהם מתכסחים כאן' ועל פי רוב מלאכת התרגום כרוכה גם בהדגשה אמיתית של חדווה וחרות הדעת - ואף על פי כך' יש בהם פן כזה. אך זו כבד פרשה אחרת. המשך בעמ' 100~ עתרן 77. גל' 84-85 במאמרו הנודע "זהות יהודית" כתב פרופ' אוריאל טל המנוח על שני מיני היתמות שירדו על "כן דודנו המשכל אחד מהרריו אר חכר קרוב לליכר" . האחד כהילקח ממנו אחד מיקיריו' והשני - כתחושתו שלא זר כלכד שהוא שכול, אלא שגם איבד את צוררת הביטוי, את אוצרות הלשון • את המורשת המסורתית שכאמצעותם נהגר אבותיו לתת ביטוי לאכלם . יתמות אחת היא יתמות מאדם, והשכיח ממסורת : האחת מכשר, והשכיח -מרוח ; האחת היא יתמות טבעית, השכיח -היסטורית ; האחת היא יתמות שמשלימה אר מפסיקה מעגל של חיים, השכיח - סותמת את צינורות החיים ומכיאה לדממה, לדממת מורת ." אדם שיחסו אל הלשון עמוק. ובחלקו נפלה רחיה והדחקה ממושכת של רובד לשוני ראשוני שבו, עש;י לחיות זמן רב מבלי להיות מודע ליתמותו גם במובן זה, ולנזקיה. תהליך ההתערות בארץ מתחיל, כידוע, במלחמה על קורת גג ופת לחם, פשוטו כמשמעו. ההתאקלמות התרבותית הופכת בתנאים אלה למשנית, קל וחומר אם כניצול פרעות ורדיפות התנסה האיש בחוויות קשות ; מלאכת השיקום ממצבור העלבונות שבנפשו וכן עמדה מודרכת על ידי צורך עז לשקם את עצמו למרות ובגלל העבר, תובעת בשלב ראשון התרחקות מזכרי האימה . תהליך כזה עשוי להיות הרסני לכוח היוצר . "הזיכרון הלשוני" מתנסה, עקב צרכי ההדחקה. בתהליך הפוגע ביכולת היצירה, שמתפרנסת במידה רבה מחיות הזיכרון ומן הקרבה להלכי הנפש הפנימיים. את אשר מדחיקים ומרחיקים קשה לבטא . במונחי שפת המבע, זו אולי היתמות השלישית, או פן של היתמות השכיח, כיתמות בחזקת יתמות . ואם מדובר בגיל הילדות, גם מבחינת חייו הלשוניים הפנימיים - יש שמתעצמת בו הוחיה של "מקור הסבל", השפה האחרת - ובאופן בלתי נמנע מבחינתו, במובן הרחב של המושג ' שפה '- ככלי וכמערכת של התקשרות . הוא עשוי לרגעים לשנוא אותה, על האלמנט המיזר שבה, שנאה עזה. והשיכאה, כידוע, איננה מידה של בריאות נפשית . הוא עשוי לחיות במערכת מתוסבכת, תוך השקעת מאמץ אדיר בכפירה בסבך המביש והמפחיד' ובחיפוי עליו . או בתיסכול הנובע מזרותו בחברה חסרת יכולת של הבנה לכסירנו האחר. בנושא זה - לגבי דור שלם כל אחד והסיפור שלו . בקוטב האחד אנשים שהגי~ו ארצה בנעוריהם ועד היום הזה - כאשר כולם כבר דוברים ביניהם בעיקר עברית, עודם מבחינה חברתית מבלים בעיקר אלה עם אלה ופחות מתערבים עם האחרים ועל אף הרגשתם השלמה כישראלים לכל דבר, הם אף על פי כן עולם לעצמם . המטען הביוגרפי של העבר הרחוק הכריע לאורך הדרך . וכקוטב הנגדי . כמובן' יוצרים שחיפשו ומצאו ערוצי העברית : ככל שחש "יותר עברית", גדלה דחיית המקור האחר. אבל אם הלשון הזרה לא כשתנחה ממנו אף על פי כן. הוא ער לימים ל;גן האחר שלה, ליפיה המיוחד.לאפשרויותיה הבלעדיות, לכוחה לקרב אותו לחלק חשוב מעצמףתו, למבנים שביסוד תודעתו הלשונית. קרבתו אליה היא סוג של קרבה לנפשו . כי הנפש, לגביו, היא הלשון. בכוחה של הלשון האחרת לקרב אותו לאלמנטים שזכרונו חותר אליהם, או לנדות אותו מהם, כאשר היא מעלה באוב תכנים הנותרים לגביו בזרותם. ואילו הלשון העברית . "מקרבת" אותו ככל שהיא נענית לו בשעת התרגום, ולהיפר . זהותו העברית הראשונה באה לידי ביטוי בלמידה שבהתחיות. זהותו העברית המאוחרת - במעין תודעה של כפל-הפנים, הנכסף להכיל את הסתירות הכרוכות בקיום הלשוני הכפול והרב-סתרי, לבטא את תככיהן ומשמעויותיהן. להתיכן בצרופים לשוניים . עתה הוא משתוקק להכיר את מציאויותיו הפנימיות זו לזו לעמת ביניהן וליצור יחסי הידברות. ההתנסות ה~את מגבשת את זהותו, אבל תהליכיה מפוררים, כי נקודות המגע האפשריות הן במגעים הפנימיים שבינו לבינו' מגעי הנפשות הלשוניות זו בזו, ורק פריין' כקצהו של קרחון' מצוי ביצירתו . צינורות המבע המורשת הלשונית היא סוג של מורשת רעיונית ורגשית, על מטעניה השונים, הגלומים בתודעה הלשונית משחר החיים. מודעות ללשון היא גם מודעות להגיון המחשבה הספון בביטויים הלשוניים, במטבעות הלשון הראשוניות. שכן מבנים לשוניים מבטאים ומשקפים בהגיונם הפנימי את "רצונה הפנימי" של לשון התודעה. האדם הוא סגנונו, כשם שבסגנונו הוא כבדל מזולתו. באמצעותם של מבנים וצרופי-לשון אופייניים - ואפילו הפשוטים ביותר, כמו "שבע רצון" אר "עומד על דעתו" או "חבלי 1צירי 1 לידה," אנו מזהים את עומק בינתה של הלשון המסויימת, את "סגנונה האישי", הנושא גם איפיוכים תרבותיים. לכל לשרן יש הגיון ביטוי משלה ואמיתות הבלעדיות לעולמה. איני מכירה שפה אחרת שבה אפשר לומר : ויאמר, וילך . רק בעברית חיה את חייה המיוחדים צורה תמציתית זו של היפוך זמן . המשדרת בעוצמה ובמיידיות את הוראתה החד משמעית של לשון-הפועל . ואת המעגל המחזורי של הזמן. שבו עבר ועתיד מכילים את את זה. המפורטת של סמילנסקי המשתרעת על פני הששכרכים . הוא מונה ארבע סיבות עיקריות להן : 1( חוקי הקרקעות התורכיים שפעלו בארץ זמא דמות הערבי 7115 ואשר גרמו לריכוז האדמות בידי מספר ןקט של בעלים עשירים כשהאריסים נאלצים לשלם םלה מסים כברים . רק עם מכירת האדמות םלמתיישבי היהודים והעברתן מירי הבעלים העשירים, הבינו הפלאחים את חומרת מצבם. סכנת הקיום עוררה את זעמם לא נגר המוכרים הערביים המתגוררים ביצירתו של · בערים המרוחקות , אלא נגר הקונים היהודים םעמ עמדו במגע בחיי היומיום שלהם. [אם כי Kenneth Stein מציין בספרו "The Land Question in 1917-1939,Palestine" (בהוצ' אוב ' צפון- משה םמילנםקי קרוליינה) שלפחות כרבע ממספר מוכרי תהקרקעו היו ערביים מקומיים . אולם גם אם מספרם לש מוכרי הקרקעות המקומיים היה אכן כה גבוה , יהר שסמילנסקי מתאר בספר "כערכה" את עוצמת זעם הפלאחים נגר היהודים : "כל הסביבה קמה עליהם ריסה ך;ם למחות אותם מעל פני האדמה שלא יוסיפו עור להיות לצנינים בעיניהם." ("כערכה. עמ' 53(. אברהם מויאל, ניסה להסביר את המתחים שנוצרו בעקבות מכירת הקרקעות במכתבו לר"ר פינסקר וב ההשכלה כללה זו לצירם של הטקסטים הבריוניים כתב : "עתה, כשהפלאחים רואים שאחינו םמתכווני נושא הסמינריון' "ספרות ~עימות : דמותו של "הצד רשמי מסעות . סיפורים דוקומנטריים וקטעי םרבדי לעבור את האדמה בעצמם ושאינם יכולים לחכור השני" כספרות הערכית והעבירת מצביע על כיוון מסויים ביותר בשרה המחקר הספרותי ויוצא . מתוך שנדפסו גם בעתונות של היישוב . אולם . גם אותה . לא משנה כמה יציעו לשלם כדמי חכירה. הם העיתונות העברית גילתה אז חוסר התעניינות נלחמים על חייהם. כי איך ירוויחו לחמם ? אין זה הנחה שאפשר וראוי לבחון טקסטים ספרותיים , בערבים. בשפתם ובמנהגיהם. עיתונות זו מיל~ה. מפתיע שהפלאחים ... מעמידים מכשולים בפני בהקשרם החוץ-ספרותי. גישה זו עומדת כידוע כידוע, תפקיר מיוחד במינו בתהליך התפתחותה של התפתחות המושבה מתוך תקווה שהמתיישבים בניגוד לגישה הסטרוקטורלית . שלפיה פיענוח הספרות העברית במאה הקורמת . היות ומספר בתי- היהודים יאבדו סבלנותם וילכו למקום אחר ." הטקסט נ~שה רק במסגרת הטקסט עצמו, בלי ההוצאה לפירסרם כתבי-יד בעברית היה מוגבל ' אמצ (ארנולר כהן בספרו "ישראל והעולם הערכי", התייחסות כלשהי לגורמים חוץ-ספרותיים . חומר רב את מקומו בכתבי-העת השונים שצצו עמ' 57(. אנו רואים אם-כן מדוע עניין הסטרוקטורליזם. שמקורו מתחום האסכולה לונדון .t 1970 הפורמליסטית הרוסית והסתעפויותיה. מבקשת ופרחו באירופה ובארץ-ישראל . בשנת t 1863 למשל t הקרקעות גרם לאי-הבנות בין שני העמים . 2( הסיבה השכיח שעליה עומד סמילנסקי לנטרל ככל האפשר את הגורמים החיצוניים של בעור כתב-העת "המגיד" מפרסם מאמרים ברוח הספרות - החברתיים. התרבותיים. הפוליטיים ההשכלה על עמים וארצות "מהדו ועד כוש ", הוא באוטוביוגרפיה שלו, היא חוסר הבנת מקומם של וכיוצא באלה - ולהגיע למירה מקסימלית לש מתעלם כמעט לחלוטין מבעיית הערבים . "הלבנון" המסורת והמנהגים בקרב החברה הערבית. המחבר המתפרסם באותה שנה בירושלים מזכיר קצת יותר חוזר ודורש מאחיו היהודים להכיר בחשיבות אובייקטיביות על-ירי כלים מדעיים . אך הערבי מצטייר בו כ"שורר", גם חיים חיסין בספרו המעניין "מסע כאץר חיה Rola nd Batles אמר בספרו "מאמרי ביקורת" : את בעיית הערבים . המסורת . ו "פרא " והבעיות שבין שני העמים מוסברות המובטחת" מוכיח את המתיישבים על אותו חוסר "החטא החמור ביותר בשרה הביקורת הוא לא כהתפרעויות של יחידים ולא כאפשרות המוליכה התעניינות בהורי המקום :"... לקו המהגרים היהודים האידאולוגיה עצמה. אלא השתיקה המכסה עליה". בעליל לעימות פוליטי אר לאומי . בעור רעה חולה , מיוחדת להם . על דעתו של איש אפשר לומר · שבדרך כלל ספרותנו גם היא לקתה בחטא השתיקה בקשר לשיקוף העימות הערבי-יהודי . אגב. חאליר סרליימאן . שספרו "&Palestine מהם לא עלה להתבונן היטב בהורי המקום במיוחד נכון הדבר כשאנו עוסקים ;נספרות הא"י Modern Arab Poetry" התפרסם בלונדון לפני מספר ובדרישותיו ; על דעתו של איש מהם לא עלה שבועות בלבד (בהרצאת Zed Bokks(, מציין שגם להתבונן היטב מלמעלה למטה . המתיישבים בתחילת דרכה . כמובן שהשתיקה לא חיתה מוחלטת. כמובן שהיו בעבר וישנם סופרים רבים יותר כיום השירה הערבית. זו שמאז ומתמיד חיתה צמודה הראשונים חשו את עצמם נעלים לאין ערוך על שמשקפים בצרינות בעיה זו ביצירתם. והרי בהם אנו לאקטואליה לא עסקה בתקופה המקבילה בנושא הערבים, וראו את עצמם כמכניסי הציביליזציה לאץר גם היא לקתה בחטא השתיקה . אמנם נידחת זו ..." (עמ' 58-57(. אנו רואים אם כן שחיסין מתמקדים · במסגרת סמינריון זה . אפשר אף עלהצביהעימות . חאליר סוליימאן מסביר שהסיבה לכך היא שהשירה האשים את החלוצים בהתנשאות תרבותית . שבה כפי על שינויים ברורים בעיצוב בעיה זו במשך הפלסטינית של אותה תקופה (המסתיימת תבשנ שנראה להלן . לקה גם סמילנסקי למרות שהכיר בכך התפתחותה של היצירה הספרותית העברית בארץ t הקשורים לרעתי בין היתר, גם בשינויים שחלו 1917( עסקה בעימות החריף יותר עם _ המושל שידיעת הווי המקום עשויה להסיר מכשול נוסף בתודעה הלאומית. בהתחילה המאה, תכשהלאומיו התורכי. אך זהו לרעתי הסבר שטחי וחלקי. לכן בררך להבנת "הצד השני" . עלינו להעמיק ולבחון את יצירתם של םהסופרי 3( הסיבה השלישית שאותה מונה סמילנסקי. היא חיפשה את ביטוייה המלא . היו בסירנות לעצב את הערבי כרמות של בשר ורם בתוך חברה ומסורת העבריים שלא מילאו פיהם מים ולא נרתעו משיקוף חוסר הבנת המנטליות של הערבי. אמנם לא קל משלו . אך כשהמאבק לעצמאות לאומית הגיע בסופו העימות היהודי-ערבי . ואחד מן הסופרים האלה הרי הדבר למתיישב האירופי להבין מנטליות כה מוזרה של דבר לידי מלחמה, החל הערבי מאבר מתכונות הוא משה סמילנסקי . ושונה משלו , כפי שהסבירה לסופר אחת מנשי משה סמילנסקי נולד באוקראינה בשנת t 1874 עלה המתיישבים בספר "כערכה" : "פראים הם . כשהם עם הבשר ודם שבו והפך להיות "אויב" בשדה הקרב. המלחמה אילצה את הגיבור הישראלי להתנהג לארץ-ישראל בשנת 1891 ונפטר ברחובות בשנת האדמה טובה רוחם עליהם. אבל בכעסם יהרגו איש. בניגוד לאידאולוגיה ההומאניסטית שעליה חונך 1953. הוא היה אחד ממנהיגי היישוב בתחילתו כשיראו אדם רעב, יפרסו לו מלחמם הצר, ועל כלי- ומצב זה עורר את רגש האשמה שמצא ביטויו וסופר פורה גם בתחום הפובליציסטיקה וגם בתחום עבורה' המוצאים חן בעיניהם ואין ידם משגת הספרות היפה . כמו רוב הסופרים העבריים בני-זמנו לקנותם , ירצחו ש~~ . פועל ערבי יש אתנו , פרדסן. בספרות דור תש"ח. בספרות "דור המדינה", כשמצא ירש גם הוא ממסורת תנועת-ההשכלה את הדרישה שומר. מיום שבאנו לכאן . ;נאש ובמים יבוא למעננו . הרגש הלאומי לבסוף את ביטויו המלא. איבד הערבי מן הסופר למלא את מקומו הראוי בחברה כמחנכה ~זמן הקשה שעבר עלינו עבד עמנו ולא ביקש כסף. לחלוטין מתכונות הבשר-ודם והפך לסמל בלבד . לסמל של גורם מאיים ומפחיד שמרכז הכובד וכמעצבה . סמילנסקי מילא אחר דרישה זו באחריות וערב שבת אחר' כשהגיעו מים ער נפש' מצאנו שק רבה ומבחינה זו הוא יכול לשמש לנו נציג טיפוסי של חיטים מוכן לטחינה על פתח ביתנו . וכשהיה בתיאורו עובר משיקוף הממשי. לשיקוף הפחד של מרבית הסופרים האץר-ישראליים. שנשאו את בעלי נורד ליפו לימים מספר לבקש עזרה, שמר עלי הישראלי מפניו . עם השינוי הנוסף שחל ~תודעה דגל התנועה הציונית. ואת רגל התנועת-העבור ועל ילדי הקטנים ככלב נאמן. ואני מאמינה בו הלאומית בעקבות מלחמת יום-כיפור. חל שינוי חוזר כאחר . ובנאמנותו . אך איני ערבה לך t שלא יהרגך t שוב f שיקוף הערבי. כשהוא הופך שנית לדמות . ברוב המקרים אולם . בפעילות ציבורית אחת ומסוימת מאד . אין כשימצאך בררך , בשל נעליך היפות." ("כערכה", בשר-ודם · מורכבת. אך אין ספק בכך ש סמילנסקי מייצג את הרוב. אלא את המיעוט , וזוהי עמ '39(. אם כי ס. הבין שקשה היה לה להבין בתחילת דרכה של היצירה הא"י, עמדה בעיה זאת פעילותו למען שיפור היחסים בין ערביי רהאץ מנטליות זו, סמילנסקי טוען באוטוביוגרפיה שלו בשולי מרכז ההתעניינות של הסופרים ושל קהל- ויושביה היהודים . כידוע. הוא הצטרף לתנועת "כרית שעל היהודים לקחת את הירדמה בידיהם וללמוד הקוראים גם יחד t ולכל היותר שיזנשה באותה שלום" שהאמינה בקיום דו-לאומי באץר-ישראל . לכבד את התכונות החיוביות באופי הערבי ולפחות תקופה כסממן לרקאלי-אותנטי ברקע העלילות . חלוקת האץר שמה קץ לכסירנות אלה, אך אל להבין את אלו שאינן לרוחם. כי רק כך שני העמים תופעה זר של חוסר התעניינות בבעיה אקטואלית להמשך פעילותו של סמילנסקי למען שיתוף הפעול יוכלו לחיות בשלום זה לצד זה . ערד בתחילת דרכה של הספרות העבירת בא"י wמי בין שני העמים. מתוך הנחה שהמוצא :ד: 4( הסיבה הרביעית והאחרונה, הגורמת לדעתו לאי- מפתיעה ביותר, לאור הקשר המיוחד בין הספרות המשותף וההישגים המשותפים של נימי-הבינייז הבנות רבות. היא חוסר שפה משותפת : הערבים לא העבירת והאקטואליה. המצייד ארתה מאז תקופת יכולים לשמש כבסיס לפתרון אי-ההבנות ושחל ירעו עברית . כמובן' והיהודים אינם טורחים ללמוד ההשכלה ואילך . כבר בשלבים הראשונים בהתפתחותה של הסיפורת העבירת בארץ-ישראל t ביניהם . ערבית . בספרו "כצל הפרדסים" סמילנסקי מספר לע אי-ההבנות הללו עומדות במרכז האוטוביוגרפי ה בשלהי המאה ה 19- רבהמזקך למסורת ספרות 95 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 הסיפורים נענש היחיד בגלל התמרדותו נגד קבלת דין חברתו . אחת התכונות העיקריות שבה נחנו כל המתמרדים היא אומץ-לכ. אך למרות-זאת אין הם יכולים להתמודד עם החברה הערבית המנסה לעקור את רוח המרד מן השורש . בכל הסיפורים האלה המספר הוא יהודי פאסיבי המקשיב כאהדה לקובלנות הגיבורים הערבים במלחמתם הנואשת בחברה והוא מציע לקהל קוראיו שיקשיב כמוהו ומצביע גם על חשיבותן של אהדתו על תהרפורמו החברתיות ודתיות שתשחררנה לדעתו את דהיחי מכבלי המסורת. כי הרי סמילנסקי החלץו התמרד גם הוא נגד סביבתו הגלותית-מסורתית בעצם עלייתולאץר-ישראל . הוא פונה אם-כן אל קהל-קוראיו שהיה ללא ספק קהל יהודי בלבד, ומציע להם לעזור לשכניהם הערביים ובמאמצים משותפים להביא לידי השינויים המיוחלים בגישתם למסורת. 3( קבוצת הסיפורים השלישית עוסקת כמקומו של היחיד השונה מן הכלל - אם בהופעתו ואםבהתנהגותו . המספר חוזר ומסביר לקוראיו היהודים שיחסה של החברה הערבית עוין לכל מי אשהו שו~ . ה או זר, ולא רק למתיישבים היהודים. אהו הכtנמ לשכנע את קוראיו שלא מדובר הבשנא ליהודים כיהודים . אלא בשנאה ובחשד לגבי לכ טיפוס חריג. מטרתו הדידקטית של סמילנסקי הברור כאן ביותר : אותה רפורמה עליה הצביע תבקבוצ הסיפורים הקודמת. תביא בעקבותיה גם שינוי ביחס הערבים ל"זר" ככלל וליהודי בפרט. על קהל הקוראים היהודי כדאי אם-כן להצטייד בסבלנות. משה סמילנסקי 4( הנושא הרביעי והאחרון שבו עוסקים יסיפור "בני-ערב", הוא הפולקלור הערבי. אמנם אין אנוש מקרה קיצוני של חוסר הבנת השפה מצד רופא החיבה שניתן לסופר על-ידי ידידיו הערבים ואשר יהודי : "והנה הביאו אליו ערבי. בן הכפר הגדול זה מקביל בדיוק לנושא הרביעי בו עסק סמילנסקי עליו חיתה גאוותו. לפי ההגדרה המילונאית, פירושו באוטוביוגרפיה שלו. שהיה : "חוסר שפה משותפת", מרר. 'אבו-ג'ילדה' היה כינויו. את ילדתו היחידה של כינוי זה הוא "אדם בעל דרגה" , והוא ניתן לזר. ולה פצע בגרונה ומצבה לאחר יאוש. הרופא החליט אך גם השפה וגם הפולקלור עמדו למכשול בדרך למי שאינו מוסלמי . אם הדבר כך . הרי ש"חוג'ה לשים הכל על כף המאזניים ולנתח . אולי יעלה בידו להתקרבות בין שני העמים וגרמו לאי-הבנות דומות . מוסה" הוא אמנם כינוי חיבה, שבצד החיבה הכלולהלהצילה . מחוסר ניסיון ובקיאות במנהגי המקום הסופר האמין שידיעת הפולקלור הערבי תעזור בו מבליט את ההבדל שבין נותן הכינוי לבעל למתיישבים להבין את שכניהם ולגשר על פני הפער ומחוסר שפה משותפת לא הסביר לאב את המצב כל הכינוי. באשר למונח "בני-ערב" טוען א .ב . נ. פולק התרבותי שביניהם . גם בסיפורים האלה מקשיב ~ונו ולא קיבל ממנו הסכמה מראש . הילדה מתה . במאור הפולמוסי "מוצאם של ערביי האץר" המספר לגיבוריו ומזמין את הקורא שיקשיב להם גם והאב האומלל ראה את עצמו מושבע לנקום את (ב "מולד . נובמבר 1967( שהביטוי "בני-ערב" ניתן הוא. המספר מתערב באמצעות טכניקה זו במהלך נקמת דם בתו מן הרופא וכבר ירה בו פעמיים מן רק לבדואים הנוודים הנחשבים לצאצאי הערבים הסיפור ומסביר לקוראיו ערכים חברתיים : אמונות המארב והחטיא ." ("בצל הפרדסים", עמ' 60(. האמיתיים ולא לערבים עובדי האדמה. לדעתו אנשי ודרכי התנהגות. הזרים להם . כוונתו הדידקטית של בעוד שדנים מידידיו של סמילנסקי טענו שאין כל העליה השכיח, כולל סמילנסקי, לא הבינו בדיוק סמינלנסקי ברורה ביותר כאמור, אבל דווקא קבוצת אפשרות של התקרבות אל הערבים הפרימיטיביים מונח זה וקראו לכל ערביי הארץ בשם "בני-ערב" . סיפורים יוצרת אפקט הפוך לגבי הקורא, שכן הפער האלה. נשאר הוא נאמן לרעיון הקיום הדו-לאומי ואכן סמילנסקי מתאר בסיפוריו גם פלאחים וגם בין המספר ובין גיבוריו בולט . מנחם רגב. במחקרו וטען שאפשר להתגבר על כל ארבעת המכשוליםבדואים . אי-ההבנות הללו , שהן שוליות ,לכאורה העומדים בדרך להבנת "הצד השני" . סמילנסקי היה משקפות למעשה אי-הבנות הרבה יותר עמוקות. על דמות הערבי בספרות הילדים (בגליון ,"עכשיו" נאיבי ואופטימי גם כשניסה להעלות הצעות 1968(. ציין שגישה פולקלוריסטית ואכזוטית ?נושא נעבור אם כן לבחון את ארבע קבוצות הסיפורים לפי "הערבי בספרות" איננה דורשת קירבה בין הסופר מעשיות. ב "קובץ מאמרים לשאלה הערבית" התימטיקה שלהם, המקבילה פחות או יותר לארבע לגיבורו, אלא להיפך. מדגישה את המרחק שביניהם (שהתפרסם בהוצ' "קדמה מזרחה" בשנת 1936( כתב . הבעיות העומדות במרכז האוטוביוגרפיה שלו : ואכן, בסיפורי הפולקלור של סמילנסקי אנו עומדים במאמר . "אבנים תחת לחם" : "טעותנו העיקרית היא 1( קבוצת הסיפורים הראשונה עוסקת נבעית מכירת על הפער החברתי . התרבותי והדתי שבין שני העמים אותה הטעות של שכנינו : אנו עצומים את עינינו קרקעות ליהודים. סמילנסקי, כמו יתר מנהיגי ~ראות עובדות ואין אנו מודים בהן . שני לאומים התנועה הציונית, האמין שמכירת הקרקעות ומכאן. על הקושי שבגישור הפערים . במקרה זה אין האידאולוגיה והאסתטיקה עולים בקנה אחד, הז'אנר אנחנו באץר האחת הזאת . גז . רה היא והכרח היסטורי. וההתישבות היהודית בארץ-ישראל יניאו בעקבותיהן ואין להימנע מהם ואין לבטלם . ומוטב לקבלם כרצון קידמה למזרח התיכון ושיפור במצבם הכלכלי של הספרותי שבו בחר הסופר עמד בעוכריו, והוא עצמו ולהמתיק את דינם ולהמעיט את הרע שבהם עד כמה לקה בהתנשאות התרבותית של בן-אירופה אותה הערבים יושבי הארץ . האם טעו הוא ועמיתיו ניסה להוקיע . שאפשר. והרע יתמעט רק על-ידי איחוד ולא על-ידי הציונים ? ג'ורג' אנטוניוס טוען בספרו "התעוררותפירוד . ולא "איחוד" שבנאומים וב"רזולוציות" הערבים" )The Arab Awakening( ש"פרט לכמה איך משתקף הערבי ביצירה דידקטית זאת ? כדי רשמיות, כי אם איחוד בחיים. במעשים, מפעלים. בעלי-קרקעות וסוחרים שהתעשרו, המצב הכלכלי לענות על שאלה זו נבחן שלושה היבטים הקשורים בעבודה, במסחר ובתעשיה ... לא נעלם ממני כל של האוכלוסיה הערבית ככללה ושל הכפריים בפרט, לדעתי בשיקוף האדם בכלל ובשיקוף הערבי בפרט : הקושי שבדבר, ולא בנו תלוי הדבר; אבל ... "אם לא השתנה לטוב או לרע" . (עמ' 408(. יהושע פורת א. הערבי. כאינדיבידואל. הן מן הבחינה החיצונית תרצו. אין זו אגדה". האם אמונתו של סמילנסקי מוסיף על זאת כספרו "צמיחת התנועה הערבית הגופנית והן מן הבחינה המנטלית. באגדה . או בחלום עמדה בעוכריו ובעוכרי הבאים הפלסטינאית, 1929-1918" ("עם עובד", 1976( ב. הערבי במסגרת חברתו (לאור חשיבותן של המסורת והדת). אחריו ? שהרי לא הצלחנו להתגבר על מכשולים שנוכחות היהודים האירופים גרמה אפילו להידרדרות אלה גם לאחר כיובל שנים ובעיות הקרקעות, בעיות הערכים הדתיים והמוסריים של החברה הערבית ג. העימות הפוליטי עם המתיישבים היהודים . הבנת המסורת והמנהגים הערביים. בעיות הבנת א. בקשר לשיקוף הערבי מבחינה חיצונית. יש לציין שניסתה לחקות את דרכי המתיישבים האירופאיים המנטליות השונה של הערבי ובעיות הנובעות מחוסר שחלק ניכר מסופדי העליה הראשונה וחשביה. כולל ולמעשה נוכחות היהודים עמדה למכשול בהתפתחות הבנת השפה הערבית. כל אלה בעינם עומדים. סמילנסקי. נטו להתפעל ולהעריץ את היופי הפיסי החברה הערבית בכוחות עצמה . כאמור . סמילנסקי של גיבוריהם. יהושפט הרכבי עומד בספרו הדן ובגלגוליהם השונים הם רלוונטיים ואקטואליים גם לא העלה על דעתו אפשרויות כאלה והוא לא הטיל היום. ביחס הערבים לישראל )Atitude to lsrael, 1972 ספק בכך שההתיישבות היהודית היא גורם חיובי גם ביצירתו הבדיונית עומד הסופר על אותן ארבע באיזור ושנוכחות היהודים היא לטובתם ולתועלתם Arab(. על ההאשמות הערביות נגד הנטיות סיבות שהביאו לעימות בין שני העמים ודבר זה הניטשיאניות של הסופדים היהודים . ואמנם איך של השכנים הערבים . מוכיח ללא ספק את כסירנותיו הנואשים להבין את 2( קבוצת הסיפורים השכיח עוסקת בחשיבות מקומם להתעלם מנטיות אלו שהחלו. כבד מימי בדדיצ'בסקי והלכו והתפתחו מאז ואילך . אפשר להסביר תופעה "הצד השני". של המסורת והמנהגים בקרב החברה הערבית. ראינו לפגי שניגש לבחון את הסיפורים הכלולים ברובם זו על רקע הנסיבות ההיסטוריות שהולידו את שבאוטוביוגרפיה שלו. הבין סמילנסקי שיש צודך בשני כרכי הספר "בני ערב" )50 במספר) ברצוני ללמוד את הווי המקום כדי להסיר מכשול בדרך הכמיהה לנורמאליזציה של היהודי הגלותי . מצד להעיד כמה מלים על כותרת הספר עדב" ועל · "בניאחד . ומצד שני על רקע האווירה הספרותית שרווחה להבנת "הצד השני". במסגרת סיפוריו הבדיוניים שמו הבדוי של הסופר - "חוג'ה מוסח", באירופה באותה עת והשפיעה על הסופרים מסביר לקהל קוראיו הווי זה . הוא מצביע על סבל המשקפים עמדה מסויימת : "חוג 'ה מוסה" הוא כינוי העבירים. כשעבר המרכז הספרותי ממערב למזרח. היחיד במסגרת הנוקשה של חברתו . בכל אחד מן 96 עתרן t 77 גל' 84-85 מצאו סופרי אץר-ישראל את הערבי טכאובייק בפנאטיות דתית מבקר הסופר קשות. הוא מצביע על מתאים להעצרת היופי הפיסי עם הקסם האקזוטי של המתח הקיים בין הבדואים והפלאחים ובתיאורית טאחא מוחמד עלי ל~;נ" ס;;נאג'" וחלה ה~~~ה רומנטית בתיאורו (כפי האספקטיים השליליים הוא מנסה לעורר את החבהר שציין זאת אהוד בן-עזר בדבריו על הערבי ביצירתו הערבית לצורך ברפורמה דוגמת הרפורמה שחוללו של יעקב רבינוב r'<· החלוצים בחייהם והוא בטוח שרפורמה זו תשחרר את החברה הערבית מכבלי המסורת ותעזור בכך גם ציור הופעתו הגופנית תופס את החלק הגדול יותר לגישור הפער בין שני העמים השכנים. בתיאורי הערבי ביצירתו של סמילנסקי. בתיאורי ג. ההיבט השלישי והאחרון הוא העימות הפוליטי האשה הערבייה מתעכב הסופר על פניה, ומדגיש בין הערבים והיהודים . בעוד שגם בתיאור הערבי במיוחד את העיניים השחורות ואת השיער הרך כיחיד וגם בתיאור חברתו . הקשיב המספר היהודי והשחור . בעמוד הראשון של הסיפור הראשון ב · "בני ערב" בלבד, מופיעים התיאורים הבאים : "מי שלא לגיבוריו באהדה דנה, הסביר את אופיים ואת דרך ראה את עיני לטיפה, לא ראה עיניים יפות מימיו" . חיייהם ואף ניסה להציע הצעות מעשיות לפתרון ולמטה יותר : "פנים קטנים, שחרחרים וחיננים פנו בעיותיהם ; הרי שבשיקוף העימות חל שינוי מהותי כאן. המספר היהודי הוא המדבר, והערבי אלי' ושתי עיניים שחורות הבריקו" ובסוף אותו בגישתו . עמוד : "ועיניה היו יפות : גדולות, שחורות, בעורות. הוא המקשיב . היהודי הוא המסביר את חשיבות מתוך ;גב; p י;:ז נזרקו רסיסי שמחה , חיים ותארה." בואם של אחיו המתיישבים לארץ-ישראל ועומד על הברכה הכלכלית שהגיעה לאיזור בעקבותיהם . בנוסף גם בתיאורי הגבר הערבי מדגיש סמילנסקי את לכך יכולות לדעתו הטכנולוגיה והמודרניזציה העיניים והשיער ומוסיף לכך את התפעלותו מקומתם החקלאית לשמש כמודל להתפתחות הערבים. הגבוהה של גיבוריו . הנוסחה החוזרת דומה מאד לתיאור שאנו מוצאים בסיפור "מוחמד" : "מוחמד הגיבורים הערבים אינם מורשים כלל להשמיע את היה גבה-קרמה, שחרחר, בעל פנים מארבים ודקים ; דעתם בסיפורים אלה ולכן נשמע קולו של המספר רדוד ובלתי משכנע . האם האמין סמילנסקי שערותיו שחורות וזקן שחור מכסה את סנטרו ; עיניו שהערבים תמימי רעים עם דעותיו, או שמא לא ידע שחוררת ועמוקות" (עמ' 43(. ראוי לציין שבעוד איך לעצב בעיה זו בסיפוריו ? ברבד, במאמרו שבכרך הראשון של "בני-ערב", חוזרים תיאורים הביקורתי "הז'אנר האץר-ישראלי ראביזריהר", משנת דומים לאלה לעתים תכופות ביותר, הרי שבכרך השני, בו עומד הפולקלור הערבי במרכז, ההתייחסות 1911' מנסה להסביר בעיה אסתטית זו : "רוב להופעה הפיסית של הגיבורים מעטה יותר. (מעניין ה:קסבים מאץר-ישראל, אינם נכתבים אלא מנקודת אגב, שגם תיאורי ההופעה החיצונית של הגיבורים השקפה אחת : זו של התקרה הלאומית ." הצד השווה ' ציוניים', במובן הצד של המלה, היהודיים בספר "שמש אביב", למשל, אינם רבים) . שבהם, שכולם שלכולם אמת המידה האחת : החברתית . בעצם, זה אולם, גם במקומרת בהם ז.וובה הסופר להתייחס מובן ; אחרת במצבנו אי-אפשר להיות , ואולי גם לא ~ז;ריק או י~יtגצ להופעה החיצונית של גיבוריו הערביים, אין צריך." גרשון שקד, טוען בספדו "הסיפורת העבירת אבל. לאור הנ~וס, הדמויות מגיעות לידי אינדיבידואליזציה תבולט : ··~ . שמטרתה דידקטית . וכדי להסביר לקהל וקוראי 1980-1880" (כרך ב' "באץר ובתפוצה") שמדובר ;-T :+כזP.~~י פוז.וס :ןדיב ,. בתופעה ספרותית המציינת את הסיפורת היהודי מנהגים, אמונות, או מנטליות של יערב או סוגר אוות' הדיאליסטית-האקטואליסטית של שלהי המאה ה 19 מספק איפיונו כסטריאוטיפ את צרכיו. גם רבתיאוזד~ת. עלומו הפנימי של הערבי עומד סמילנסקי על תכונות וראשית המאה ה 20-. כאשד בהשפעת הביקורת י~~ סןvונ ~ןןה זז?ל . משותפות של הגיבורים מבלי שהוא נותן אף לאחד הרוסית הפוזיטיביסטית (מיסודם של ~לינסקי. ז:ואולו~ית כ tt ף ~י 9 טוף. מהם תכונה מיוחדת. רובם חמי-מזג ובעלי כבוד . צ'דנישבסקי ובעיקר . פיסאדוב), העדיפה סיפורת זו י~~ יJv~ךנזתואיr'~ מלשןו התכונות המביאות, בסופו של דבר, לידי רצח או את המועיל על הנעים . היא ראתה את עצמה בראש ~ו;רפו .ךרו n ~זפ~:ד ~דהד W י ~כז~~ נקמת-דם . המספר אינו ביקורתי אלא מנסה רלהסבי ובראשונה כגודם היסטורי ותבעה מעצמה להשתלב על ~ז 9ttQ ז:וי :P~זוות .. ~יזכה במאבק החברתי. הסופדים העבריים שעבדו מן את המנטליות המתוארת ורק בסיפור האהבה ~~j?~Q זט J~ם הגולה לאץר-ישראל נענו לתביעה זו בשינוי ההוויה מתעורר החוש הביקורתי שלו והוא יוצא בחריפות המעוצבת, וחווית היסוד הפאדאנואית שהביאו עמם נגד החבהר האוסרת את שחרור הארוס. מוהן א.~י ;:דזז?ךנו;זז;רי ב. הנושא השני הקשור בקיומו של הערבי הוא : בעלי בסיון בולשויקי אלה בהגיעם ארצה, חזרה ונתממשה בדמות הרודף הערבי . הוא הזד' בן האץר' ~ת ; ;:זג.:וך~ליי~ לזז!~סר :קרתנ.:ו ~ןה מציאותו במסגרת חברתו. וכאן יש להבחין בין שתי חברות שונות המשתקפות ביצירתו של סמילנסקי : שהמיעוט היהודי נמצא בעימות מתמיד עמו . עימות ~יזא ~חי~קtח?זז ~ר י נ;:?'י,ז הבדואים והפלאחים שצורת החיים הפרימיטיבית לש הנובע מדו-הקיום של מיעוט ודוב, שמטבע בדייתו ~ל~,א ~ת ט~ש,ז:; ·•9:p~נו y ס~~ליה הבדואים משכה, את לבם של םהמתיישבי אינו יכול להיות דו-קיום בשלום ; מה-ערד שהערבי ... ול ij ~אטות אינו מקומי בלבד אלא מייצג את המרחב העדיין האידופאיים ורבים מן הסופרים העבירים בתקופה זו כולו. שקד טוען שבכך הוא מהווה את ממשיכו של דאו בה דדך חיים איריאלית הקרובה ביותר לזו של הרודף הגויי שהפך את היהודי לנרדף תמידי. נקודת האבות מתקופת התנ"ך. המוצא להבנת הנכרי אינה הנכרי כשלעצמו, אלא בתיאורי הפלאחים אין מן המשיכה הרומנטית הזאת. יחסו של היהודי אלי. הראשון. החש עצמו כגד סמילכסקי מוקיע את חוקי הקרקע שחייבו את האריסים להעלות מס לבנעלים העשירים. הפלאח באץר נכדיה ' סבור שהערבי הוא התושב האמיתי . בן האדמה, בשד מבשרה ועצם מעצמיה של אץר זאת, משתקף כטיפוס מסכן ועלוב. תיאור טיפוסי שלו ושהוא עצמו אינו אלא זד מוזר, המנסה להכות אפשר למצוא בסיפור "פלאחים" : "חרסייך עבדאלה, פלאח צהבהב בא בימים, בעל כתפיים רחבות כאמה שרשים בסביבה עויינת. עפ"י תפיסה זאת. טוען " לעתון 77* שקד. הערבי הוא מעין אנטירנרמה צרויה. הוא מסיט ומחצה. אשד פניו מפיקים צעד ודאגה וגוו כפוף תחת משא המעשר. המסים. ה w יכים, .החיילים את כל אותם דבירם חיוביים שכפשר של היהודי כלה הבצורת והעבדוה הקשה, עמד כל הזמן קשות אליהם. לפי תפיסה אחרת הערבי הוא מעין מימוש של היהודי בעבד בהקשר חדש . התפקידים נתחלפו : זר ברכות ונפחד." (עמ' 167 .)'ב ללא רפורמה בחלוקת הקקרעות נדאה מאבקו של פלאח זה כחסד-תקווה. הדוב הפך מיעוט והמיעוט - דוב. היהודים הפכו מנרדפים לרודפים. והנכרי מרודף לנדרף. מורשת הוצאת עולם האומנות סמילכסקי מבקד את סדרי החבהר הערבית, את Q דרתר המוחלטת של הפטריארך המשמשת כאבן נגף המיעוט שהפך לדוב היא אם-כן גודם המחייב רiא לקידום ואת מעמדה הנח~ת של האשה המושווה על- היהודים לדגש-אשמה, אם אינם עומדים בכלל הבחל של הלל הזקן האומד : "מה ששנוא עליך ידו למצבה הטוב לאין-עדרך של האשה המשוחררת אל תעשה לחברך !" ושקד מסיים ואומד שביצירתו בחבהר החלצוית . התכונה החיובית היחידה העשלי בן יהודה 190 ת"א מצבעי הסופד במסגרת החברה הערבית היא תהכנס של סמילנסקי מופיעה דמותו של הנכרי הנדרף בצודה פשטנית מאד בדמות הערבי המסכן טל' 237115 האורחים. מפתיע ל גלות שהאיסלאם • שחשיבותו תבמסגר (המסכין). כעין גלגול של ה- Native המקומי, שיד הקרלרניזאטורים. אר יד אחיו העשיירם פוגעת בו. החבהר הערבית באותה תקופה ידועה לנו. תופס מקרם כה שולי ביצירתו של סמילכסקי . יתכן בספדו של עגנון "מעצמי אל עצמי", מופיע :"." כל יוסף מלמד המספרים עשמדו לאץר-ישראל מימרת ,, זאב יעץב השסיבה לכן היא שהות מילאה מקרם שולי ובחיי עורך דין רעו למשה סמילנסקי . יותר ממה שדאו את האץר לשו. על כל פנים הוא משקף דק את המתח שבין ראו לנפשם מה שביקשו מן האץר שהיא תדאה האדוקים לביד החילוניים, את תדירות התפילות, המוגזמת לערתו, ואת הפכאטירת לש הדרווישים. גם להם." ואכן רומני שזאת חיתה הבעיה שקבעה את דדך שיקוף הערבי ביצירתו של סמילנסקי .• את הפכאטירת הקשורה בכקמת הרם. הגרגלת * 97 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 סמואל בקט :. מלון נוטה למוח . בימוי : רינה ירו ivינiל. מדלייו מאח בולגא קוב . בימוי : גדליה בסר . חיאטרון חיפה. צילום : מורל דרפלר "הדיבוק ". חיאטרון החאן . בימוי : יוסי ידרעאלי. 98 עתרן 1 77 גל' 84-85 יומי יזרעאלי: תהליך של עבר זוחל לתוך ההחוו ףלתוך רהעתי שמעון ילו "פאשלות" . ואד היו להם צרות . ואמרו להם שוב ושוב - תחדרו לחודה, אד ייטכ לכם. השופטים והנביאים נתנו להם מכה ועוד מכה, ועד היום, כאן. כת"א , כסוף המאה ה 20-, רוצים או לא רוצים, אנחנו עדיין מהווים שרוך של אותו חבל-חודי . כשמגיעים ראשוני החלוצים לאץר הם קוראים לישובים הראשונים שלהם : פתח-תקוה , יסוך- המעלה , ראשון-לציון' ראש-פינה . שמות שכולם קשורים כגאולה. כלומר כדבר שהוא מעבר להווה הנשלט . ואילו התרבות המערבית אומרת שה " אני " כמרכז' וההווה סביבו . וככל שהווה זה רחב יותר' מידת הביטחון שבו גדלה . כשלמדתי אנגלית חיתה לי בעיה אדירה כשהייתי צריך להבחין כין have ו eaten, ו- 1 ate . ואח "כ have been eaten ו וכך הלאה . לקח לי שנה להכין שדה כעצם תהליך של יוסי זירעאל י עכר שזוחל לתוך ההווה ולתוך העתיד . האמנות המערבית מכוססת כיסודה על הדחף לשכלל את חוויות ההווה . על היכולת לחוות חוויות חיים כזבנג אחד כתוך שעתיים כתיאטרון . ואני ' יוסי יזרע אלי' מתנדנד כין שתי תפיסות יסודיות אלה - התפיסה הזמנית, הליניארית-ארוכה, כה ההווה הוא כסה"כ נקודת אבק . וכין טריטורית ההווה הניתנת לשליטה . כהיסטוריה האישית שלי נולדתי כירושלים אכל גדלתי כאנגליה . וכל החינוך הגבוה שלי היה כמערב . כתקופה מסויימת כחיי התחלת · להרגיש שאני מכין ולא מכין על מה מדברים איתי , שאני יודע כביכול ובעצם. בתוך-תוכי אני לא מבין דבר וחצי דבר. קונפליקטים וסיטואציות שונות הפכו לפתע לחסרי פשר עבורי, ואד החלטתי לעצור ולבדוק מה קורה לי. ללא ןכ~ה. ללא מצפן . ללא תקדימים . לצאת לחושך ולמצוא את עצמי, משום שלבצע דרמה מערכית כפי שביצעתי עד שלכ זה כחיי , כצורה אוטומטית נראה לי כמעט מסוכן . כמערכת אליה אני שייך יש לי לפחות אידו קריאת- כיוון לפיה אני יודע מה אני רוצה לברר . ומכאן כל נושא החאן שהתחיל כעגנ;ן ונגמר כאיכסן' דרכו ניסיתי לברר עם קבוצת אמנים את המקום כר אני עומד כאמן כתוך המדיום שנקרא תיאטרון . כלומר לא מדובר כמחדה זה או אחר אלא כהתייחסות שלי משך תקופה מסויימת לשאלת היסוד . נכון ' כשאנחנו מביימים את שק ספיר או את מדלייו, לא ככל רגע אנחנו חודרים להנחות-היסוד . אכל אנו חייבים לדעת כתוכנו, אינטואיטיבית, שהן טבועות כגנים שלנו כדי שלא נעשה מעשה-קופים . שמע;ן לוי : כלומר, אתה "הולך" ל"אוילף הקטן" אחרי שביימת שמונה מחדות יהודיים, ואתה מחפש. כעצם, במחזה הדה שעון אגלוגי אחרי שעבדת למעשה עם שעונים .םיילנtיגיד יוסי יזרעאלי : במידה מסויימת כן . למשל "תהילה" . מה שמשך אותי שם היה שבתוך המבכה הסיפורי יש משהו שעובר את מחיצת הזמן . אנחנו פוגשים באישה בת מאה ושלוש י שבעצם כל הדרמה שלה בנויה על דבר שקרה לפני 90 שנה, ושמימושו יהיה בעולם הבא . בנוסף י יש ביצירה מתח בין סיפור לדרמה, . מתח שמעניין אותי מאוד מבחינה תיאטראלית . תהילה היא האישה המספרת את הסיפור נא . שר כל הסיפור נשאר בתחום של אכספודיציה . כלומר : אין שם בכלל עלילה. בתיאטרוז - המרידם הדא המסר . כאשר 95 אחתים אם נבדוק זאת במוי u, גים תיאטרליים. ונשאל את '1%&; עצמנו מהן הדמויות אותן העניקה לנו ההיסטוריה אבי זוכר את הביקורת של הרולד הובסון 1 המבקר שלק . היהודית. אני לא זוכר דמות אחת שהבעיה העיקרית ;ןיי Times יי , על " מסיבת יום ·ההרל ;:r תיי של ~זנטד .m אר קטל את ההצגה . כעבוד חודשיים הוא פיוסם מאמר שלה הייתה חל;ם ביעותים או איך היה ציירה פרח . אחד, נר אמד : אני לא שקט ·, אני מדגיש שטעיתי, l@t בכל ההיסטוריה עד כ'ה חשיבות תופעת האדם ךכתו רההצגף חזרה וחיתה להיט . אבל מה שאי-אפשד . למ . צוא * המערכת . היא כסיוע שהגישה לתהליך הגדול ואבסדום ; אין מה לחפש . ואני חוזר רא\מד :fiביקרדת ~ יא ד. ..נבאי-הסיוע . זבד טבעי .. אבל לא כל מה שטבעי יכול הלדשרת: .... עלצמו ......•, •%' •,· להיות לא אחראי . בעידן תקשורתיי כשהנוקשרדת שמערן לוי : לתיאטרון המערבי היו צמיחות אי-שם עצמה מייצרת את האירוע . הרבה עפמיםמה שנאמדו . על ;;$" בנבכי הכנסיה . משום . וכהסתמך. כמובן. על הדרמה היוונית . כשהנוצרים קיבלו אותה לא הייתה להם רתיעה מפני קבלת ההווה, ונוכחותו כמטאפורה , גם חללית וגם זמנית . משום שבתוך האמונה הנוצרית קיים המימוש, ההגשמה של המטאפורה -הלחםוהיין 1 הנוצריים לחלוטין . כעוד שביהדות נחשב עניין זה למציאות מתחרה . לא רק מבחינה היסטורית , לא רק משום האיסור ל"חקות" ומשום "~לם "ו"מסיכה" , אלא משום שהיה פחד עמוק ~פני המציאות המתחרה הקיימת בתיאטרון , מפני אותה הגשמה סופית מטאפיסית . מה זה אומר לגביך ? תיאטרון פאגאני הם אכספוזיציה, ובקושי חמישה אחוזים עלילה . הנטורליזם או הפשטת השואה , חם הצירים יוסי יזרעאלי : באשר לנקודת המעבר מהפגניות נשאלת השאלה - איך אתה הופך אתהחומריים . היוונית לנצרות. התיאטרון המערבי הוא תיאטרון האכספוזיציה לחומר הגלם הדרמטי , להווה עשל אבל, הבעיה שלי חיתה לא כל-כך המסר כמו פאגני-נוצרי ביסודו . שבו מרכיב חזק מאוד שלהבמה ? והפעולה הבימתית חיתה כזאת : ירושליםהמדיום . הווה , כי ישו כאן . ישו קיים. העתיד כאן . שבה חיה תהילה היא לא ירושלים של אישה בת תיאטרון הוא דבר זר כאן . ואת הזרות הזאת אני תבנית זו של ה "הווה " וה"עכשיו", קלטה לתוכה תשעים ושלוש , אלא פרו?.קציה של הטראומה שלה רוצה להפוך לאנרגיה. זה שאני אוהב כל-כך ללא כל קושי את "תבניות ההווה " של התרבות - הקבצן שהיא פוגשת, הוא אותו שחקן ששיחק בעבודה של כיסים אלוני, שהוא הפך את הפאגנית. את שרגא , שהוא חתנה, הקבצנית המשוגעת היא הפרובינציאליות ליתרון . לקוסמופוליטיות . אם ניקח וכאן הנקודה החשובה לגבינו - למה פחדו אצלנו כיתה . עבדנו בדרך של הכפלה קt~ש. רלה את מרכיב את הבריאה עצמה כמדיום ז; המחשה של הבלתי- מתיאטרון . הבעיה לא נבעה מהאלטרנטיבה של הזמן ורתמה אותו לתוך העלילה . ואני לא מדבר כאן נתפס . ואני אומר : אלוהים - האם יש לו בעצם החיים שמציגים הגויים, ולא משום שהעכשיו לא על צורה של התחכמות, אלא על תבנית סיפור קיום ? הרי היה בלתי-אפשרי לחוש את קיומו ללאחשוב . אלא משום שיש משהו חשוב יותר , שתחילתו בעבר בלתי נתפס , ופתרונו מעבר לעלילה . מדיום . ברא את העולם . כלומר : העולם נברא כדי שהעכשיו רק משרת אותו. כלומר ביסוד המדיום, סיימנו את ההצגה במחול 1 שהוא בעצם מחול שדרך הבריאה יוכלו להבין את קיום האלוהים . ישנה תפיסה פסינו-פילוסופית-היסטורית, שאומרת החתונה . כמובן שהיכולת להגדיר את הדברים מגיעה ואני כחלק מהתרבות, אליה אני משתייך. הולך - לא תיאטרון . ומתח זה שבנו , שבריבוע-העיגול עד גבול מסויים. לכן אין לי הסברים לכל הדברים לאורך הצלילים הקדמונים. אני יכול לשנות את הוא היצירה עצמה. כלומר, היצירה קיימת לא שקורים בהצגה. הווריאנטים אבל לא את נעימת היסוד . לכן . תיאטרון במימושה. אלא במתח שבין מרכיביה. ובאשר לי, איך איבסן בונה את המחזה ?- הכל נתון לפנינו . הוא מדיום זר אצלנו , מפני שהדרמה , לגבי האדם אחרי שש שנים שבהן גזרתי על עצמי שלא לעשות אליוס הוא גם הילד וגם החוטף . ואתה מגלה את הדתי היא אורח-החיים היומיומי, שבו הוא "תוקע" דבר חוץ מדרמה יהודית, אני מרגיש עכשיו הקלה הקשר הארוטי שביניהם. בגילוי עריות זה שבתוך כל בוקר את התקע החשמלי שלו לקו-המתח פנימית עם איבסן אחרי עגנון . כי הרי גם בעגנון המחזה חוזרים מספר מרכיבים שהם בעצם חלקהעליון 1 וכבר הוא נמצא בקשר . כלומר פה לא וביהדות אני לא בבית . אינני איש, אני רק "אוהד" מתבנית אחת . גם בתהילה יש קטע שבו הזקנה מדובר בהווה נשלט, אלא בהכחשתו, משום שההווה לקבוצה הזאת : אני לא חלק ממנה . אני יושב ביציע מספרת על היום שבו אי-אפשר היה להגיע הביתה הוא פונקציה של משהו אחר לגמרי של איזה מהלך ומלווה את ה"שחקנים" . אלא שאני גם לא בן והיא מפוצלת אז לשתי דמויות : היא, שבשעת גדול . תרבות המערב. אצל עגנון אני לפחות דייר-משנה .• הסיפור, והיא , הקטנה שבשעת המקרה גופו. שני שחקנים משחקים קטע זה . וכשמודיעים לתהילה הצעירה על הפרת התנאים, היא משתגעת, היא רצה אל תהילה הזקנה ומתחבקת איחה . הקטנה צווחת אז צווחות אימים והזקנה צוחקת צחוק פרספקטיבי . כלומר - שני מצבים של אישיות ההופכים אותה לשון כזהותלדו-מימדית . באליוס זה קיים מבחינה דרמטורגית המשך מעמ '94 - ישנו אליוס לגיטימי ואליוס לא לגיטימי . וביחס שבין שנ י סוגי דרמה אלה, שם אני מטייל. העיר חסמויח שמערן לוי : הכיוון נראה מעניין, אבל הרבה מזה לא מאותה כברה לשונית שהיא מחוז ממחוזות הזיכרון : לאדם כותב, שלשונו היא חלק מתודעת זהותו, עבר דרך ההצגות עצמן 1 ואני מתכוון לא מבחינת רמזי תכנים , זכרי לשון . צלילים ומראות, שבערוצים משמשות האפשרויות הגלומות בה כמוליך אל קומץ "מבינים", אלא מבחינת הביקורת, שהפכה שונים עודם מחלחלים אל חיי הכאן והעכשיו, לפחות חלק מההצגות שלך בעיני חלק מהאנשים העולם הסמוי שבו : העולם כפי שהוא מצטייר המתקיימים בלשון אחרת. כל אלה הופכים ביצירותבנפשו 1 אל מערכת היחסים המורכבת שבין הצורות לכשלובות , אם-גם כ-שלובות שנראים לי מעניינים. אמנות לקטעי דימוי על העולם. חקר הדימוי הזה לבין קיומן שבתודעה, בין אובייקטים לבין אבל מבחינה קופתית ומבחינת הביקורת, זה מה עשוי להיות אחת מדרכי החיבור להווה. דימוי זה המשמעויות הסובייקטיביות . שקרה , ולא שזה מהווה את קנה-המידה החשוב, מרחיב את גבולותיו של הקיום האישי, כקיום יהודי אבל הוא קיים. איך-שלא-יהיה . על רקע הנסיון כל שיר הוא במובן ידוע דגם של חקר המציאות וישראלי גם יחד. גם במובן זה לשון היא טעונת בכלים הסובייקטיביים ביותר : דגם של הפלגה אל זהות . הזה, האם תוכל לומר כמה דבירם על מצב מלאכת התרגום היא בנסיבות אלה גם כסיון התרחשות תודעתית מסויימת, שביסודה המתח בין התיאטרון עכשיו, באץר . גם מבחינה אידאית אבל לגשר בין אלמנטים של זהויות, לגעת בגבולות שאלה למענה. בין מצב ההיוליות , כמצב של אין- גם מבחינה חברתית-אמנותית? ' הקיום המורחב הזה . לצד העניין הכללי ביצירות צורה ואין-שם. לבין הבחירה בשמות ובצורות, ספרות של עם זר, קיים גם הצורך להכיר את העבר יוסי יזעראלי : אחד הדברים אותם אנחנו חסרים ביחסים שביניהם ובמשמעויות, בין העדר - לבין - ואת המשכו - מתוכו, במונחי לשונו שלו באץר . למרות זשאת אולי חוצפה מצידי לומר, היא נוכחויות. במובן זה העיר הסמויה היא עיר נוכחויות (תרתי משמע) . אולי אין זה מופרך לראות גם חשיבה תיאטראלית . אמיתית . אני לקחתי על עצמי, שקיומן מותנה בחיי התודעה, באפשרויותיה באפשרות זאת אחת מדרכי הישבה אל המקור השמילהלכה ~ ולמעשה, לנסות ולמצוא משהו שיהווה אוליהסובייקטיביות , בערותה, בחתירה לקרוא בשם - כשיבה, כהשבה , כתשובה. לא כחיל ולא ככוח, בסיס כלשהו לאסטרטגיה של תיאטרון . המסויים , המגשר - באינספור דרכים - בין שתי אלא בנתיבי הזיכרון שאוצרות המלים . כמחח זה, הנושא לש תיאטרון יהודי במובן שאני רואה זאת , גדות של ןי:זt. ילדות ובגדות הן מטאפרדות של מצב קיומי . מי מסובך למדי. השואה נטורליסטית מדי, והתנ"ך אפשרות של תרגום יצירת ספרות מלשון המקור, שזוכר את ילדותו יותר מן האחידם - כתב יהודה מופשט מיד . ושני קצוות אלה - הגשמת כשזו היא גם שפת הילדות המוקדמת, מוסיפה עמיחי - הוא המנצח. אם בכלל יש מנצחים. • לערות התודעה . יש בה כיד לדובב יסודות השאובים 100 עתרך t 77 גל' 84-85 גדליה בםר: תיאטרון בתוך תיאטרון בתוך ןתיאטרו (קטעים משיחה) הרלוונטיות של "מדלייו" - מחזהו של בולגאקוב, העוסק במציאות הסובייטית בימי סטאלין' איננה מתיחסת לתנאים או לאירועים דומים במציאות שלנו כיום, אלא נוגעת יותר ללחץ הצנזורה כאן . לחץ המעיד לדעתי על תהליך חברתי . בצנזורה לכשעצמה אני לא רואה איום גדול לחופש היוצרים . הבעיה היא - הציבור, החברה בארץ' שבחסותו מרשה לעצמה צנזורה זו התייחסות שלא ;:זרשתה לעצמה קודם לכן. מדובר עכשיו בפסילה מוחלטת של מחזות שלמים על רקע פוליטי. לגבי "אפרים חוזר לצבא" של יצחק לאור, למשל. היה אחד הנימוקים שההצגה עלולה להסית את קהל-הצופים הערבי באץר נגד המדינה. נימוק כל-כך בוטה, גלוי וקיצוני לא נשמע עוד אצלנו . גם המימסד החיפני המתנגד לתיאטרון. מקבל, כנראה, תמיכה לא קטנה מהציבור , והצנזורה, כאמור, רק מבטאת מגמה זאת. ומה שמדאיג אותי יותר מהבל זו תגובתה של האינטליגנציה המתונה שלנו' הליבראלית כביכול' שלקחה על עצמה לפתע את תפקיד ההגנה על "אמנות לשם אמנות". כפי שהתבטא לא-מכבר איש- ספרות ידוע שאמר שהוא רוצה "קצת לנוח". שהוא "צמא לסיפור אהבה, לסיפור משפחתי, חם". זאת בריחה מדאיגה. הבחירה שלנו להעלות את "מדלייו" היתה תגובה ובאשר להעלאתו של המחזה באץר - כשמעות דעות כלליות שוכרת בנושא - כמו האילץו להשתמש בתככים שככתבו בארצות אחרות ובתקופות אחרות, על-מכת ליצור אכאלוגיות לתקופתנו כאן . וזאת, בגלל עייפות מסויימת של המחזאות באץר' מעין דריכה במקום, הרגשה של מבוי סתום, בעיקר בנושא הסאטירה. ויש אומרים שכל המחזאות המקורית שלכר היא רק כסירן העתקה, מבחינה צורנית, של התיאטרון המערבי הרווח, ולא כזאת -;;~~ ~ מאת בולגאקוב . תיאטרון חיפה . מסויימת למצב זה, תשובה מעל-גבי הבמה, שבעיני היא ככרנה יותר מתשובות שמעל-דפי העתונות. במובן זה אפשר לדבר על רלוונטיות. שצמחה מתוך צררך ישראלי המעוגן כשרשים עמוקים של תרבות עברית-יהודית . אבל בעיני חשיבות המחזה איכנה דווקא ברובד הרלוונטי העכשוי שלו. זה דבר מש~י. עיקרו הוא המתח שבין היוצר והפטרון-המצכט שלו, שהוא לאו-דווקא מתח שלילי עבור היצירה עצמה. עובדה היא שמדלייו כתב את שלושת יצירותיו החשובות ביותר: המידכטרופ, דון-ד'ואן וטרטיף. דווקא גדליה כסר בתקופת המצכטיות של לראי ה 14-. התפיסה באשר לטענה הראשונה - יש להרגשתי דריכה במקום במחזאות המודרנית בכל העולם. באופן יחסי באץר 1 התיאטדון חי והקהל טוב, מגיב ומעורב. וביחס לאמידה השכיח, יש בה הכללה מסוככת. כמובן שקיימת אצלנו השפעה מערבית, אנחנו חיים באץר של מהגרים, כך שהדנה תחומים מושפעים אצלנו גם מהמערב וגם מהמזרח. ובכל-זאת יש הרומנטית טוענת אמכם שהאמן חייב להיות חופשי' אלא שהמציאות מוכיחה שחופש זה לא תמיד יעיל . לפעמים דווקא ה"פחד" מפכי הבוס והצורך להתנגח איתר, יוצרים מתח יצירתי, ואולי זה היה אופייני רק ללואי ה 14-' שהיה בעל כטירת אמנותיות מובהקות, עד שכתקל גם הוא בממסד הדתי . כוחו העיקרי של מחזה זה נוגע לזרימתו בין כמה סגנונות - סאטירי, פאר;ןי ובמובן מסויים גרוטסקי. מצד שכי יש בו סציכות ריאליסטיות- אמוציוכאליות שמתרחשות בתוך הציניות והגרוטסקיות של חצר-המלך . כמו במערכה הראשונה - במעמד של הצעת הנישואין לאומנו מתרחשת הגרוטסקה התיאטרלית, וקטעי חיים הדראמטיים של מדלייו על אותה במה. ועירוב זה שבין התיאטררן והחיים יוצר דואליות מרתקת. מעין תיאטרון _ בתרך תיאטררן בתרך תיאטררן . וישנה גם מיסטיקה א . צל ברלגאקרב. למשל באלמנט האש, שמופיע אצלו חרבה. יש באש יסוד חושכי חזק. היא מאיימת ומושכת, מאכלת חומרים. אנשים כמשכים אחרי מראה האש' מבלי למסור לעצמם דין וחשבון - למה. בחצר חמלך השתמשתי יותר בצד הגרוטסקי . בעיקר בהשפעת ה ורמאן המרכזי של בלרגאקרב - "השטן ברמסקררה". שם מופיע ישר אחד. "פטפטן", רומח בסגנון דמותו לסגנון כתיבתו 1 מיסט~קה של גלגול-כשמות קיים הרבה אצל בולגאקוב. לכן ' אגב, כיד לעצב דמויות בימתיות בקול אד' רחב, נראה לי ככרן לקרוא כמה שיותר מיצירותיו של לבי ' המחבר. באשר לחפיפה שבין חייו ה"אמיתיים" לש מדלייו לבין חייו בהצגה - לא נראה לי שברלגאקוב היה ממש כאמן לעובדות , אלא העביד את יומני לה- גראכ T' דרך הפריזמה האישית שלו, כלומר דדך תחושותיו ומחשבותיו על המשטר בו חי, ולאור יחסיו המודרים למדי עם סטאלין . הוא כתב אליו בלי סוף מכתבים, אם-גם ברוב המקרים לא שלח אותם . וידועה , כמובן שיחת הטלפון המפורסמת שלחם . בולגאקוב ביקש היתר לצאת מבהר"מ ומוכן היה להשאיר לשם-כך אפילו את בן אישתו ברוסיה כבן- ערובה . סטאלין צלצל אליו אד ושאל : האם עד-כיד- כך שעממנו ארתך? ובולגאקוב שיכה את דעתו בו במקום : במחשבה שכיח - אמר - ברור לי שירצד איכר יכול ליצור ממש מחץו לגבלוות מולדתו." כחזור למחזה עצמו - מדלייו מוצג בר לא כגאון ירצד, אלא כאדם הנאבק עם דאגות חירם-יום שלו, שכקרע בין שתי כישם. סטכיסלבסקי דאה בכך מינוס גדול בפיתוח הדמות. בלרגאקוב הגיב לדעה זו באמרו שהגאוניות של מדלייו המחזאי מתבטאת באמירה זאת קביעה סתמית, שכן כיסים אלוני' למשל, כיסה בהחלט להתמודד עם טקסטים תנ"כיים. התביעה מעצמנו בתחום השורשים היא גדנדיחית במובן מסויים . התיאטרון שלנו משקף את המערב בגלל קרבתנו אליו, כמו שה"חבימה" התמודדה בדמנו עם "הדיבוק", שסגנון בימויו היה דרסי, עם שכלל גם אלמנטים יהודיים. (אגב, וואכטנגוב שביים את "הדיבוק" היה ממוצא ארמני.) בכל עבדוה תיאטרונית נוצרת סינתזה בין עצמיות מסריימת לבין דבירם מהם מושפע הבמאי. עבדות הבימוי בעצמה היא בעצם הסיכטזה של כל ההשפעות שאותן אסור במפורש להגביל . דווקא ערבוב התרביוות חרא שמביא ליצירה ייחודית. "נפש יהודי" למשל . לא דמה ולא זרחה עם תיאטדון שבחר"ל . כהפוך חרא מה ש"דיבר" מתוך המחזה בחר"ל חיה המשחר שבא מכאן. כתגובה למציאות חמסריימת שלכר, ובדדך של הבעה אמנותית מסויימת אליה, לצעדי, אין התייחס.דת מספקת אצלנו . שכן חב'קרדת . באץר עוסקת חרבה יותר בתרכן המחזה מאשד בצידו חצרדכי-אסטטיי לשעדתי חרא לא פחות חשוב מהטקסט. חייתי רוצח מארד שחתיאטררן עיסרק יותר בהעמדת תמוכות חזקות, בביטוי חלומות וזיואליים, בישמוש דומיננטי בגרף השחקן • תבפאוהר, באימז'ים, במרסיקח, באותם אלמנטים קשיימים קר בכתיבה ולא בהתנהגות. בתיאטררן. של מדלייו. גם מש_חק זה בין חדיטאסןj של חירם גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 • קבוצה של שחקנים צעירים, קיבלתי מהנגריה של תיאטרון "אחל" חומרי גלם. מהם יכולנו לכנות לעצמנו את התפאורה וכך יצאנו לדרך . כאותה הזדמנות למרתי שזאת הדרך היחידה לבצע את המחזות שלך . כאשר המימסר אינו שש לקבל אותך לחיקו, עליך ליזום ולא לחכות לימות המשיח. לשכת כבית ולקטר - לא זה הפיתרון . אם אתה איש תיאטרון. עליך לקום ולהיאבק למען הגשמת מחזותיך . מוכן מאליו שכמשך הזמן נעשה הדבר הרכה יותר קשה ומורכב, כי גם הדרישות המקצועיות שלך הופכות לגבוהות, אך תמיר אאמין כעיקרון העשייה ואפילו אם עשיה זאת רחוקה מלספק את הדרישות הבסיסיות שלו . העשייה הגרועה ביותר עריפה על המצב בו חמחזח שלך שוכב במגירה כאבן שאין לח הופכין . לא ארחיב כאן את הדיבור על כל התהפוכות והפיתולים כהם נתקלתי כדרכי האמנותית. אציין רק שכאותה עת יצרתי . כמו כהליכה על שפת תהום חלקה ומסוכנת . כתבתי מחזה קצר כשם "חדר ליד הים" . גרתי עם ידיד יקר שכיום יושב כפאריס . הוא סיים את לימודיו כבית ספר לציור על שם "אכני" . גרנו כיפו, לאף אחד מאתנו לא הית פרוטה ככיס . יענקלה גרינכרג (זה שמו של הצייר) חלם לכרוח מכאן ולככוש את העולם הגדול . הים הנפלא של יפר, החלומות של יענקלה , היאוש לי, דמות מיסתורית של אשה כשם מימי ועוד דמות של ארם מבוגר כשם מריאן. היו היסודות האלכימיים מהם הרכבתי וכתבתי את המחזה שלי תוך שני לילות. כנ"ל מחזה קצר אחר כשם "אחיו של רסקיך" . גרתי ליד שכונת הרככת כתל-אביב, על בניין עגול שכירם שוכנים כ; משדרי מס הכנסה ראיתי פרסומת של משהר משונה, מן מכונה שאין לה כל הסבר והשם רסקיך התנוסס מעליה. גרתי בחדר אחד עם פסל שחדל לפסל' הוא היה קומוניסט אר לפחות אוהד גדול של המפלגה הקןמ;ניסטית ובחדרו נערם אוסף עצרם של החוברות הרוסיות "ארגוניוק" . גם כאן. במחזה קצר זה 1 הדבירם המיידיים עוררו אותי לכתוב מחזה קצר תוך לילה אחד . את "אחיו של רסקיך" הדפסתי בחוברת "קשת" רעד היום אני מחשיב אותר ואשמח לראותו מוצג שוב ושרב. באותה עת, היו דלתות התיאטרון הישראלי נעולות בפגי (לא שהיום המצב השתנה בהרבה) . מה שהפתיע אותי חיתה העובדה שעורכים ספררתים צעירים דאז כגון גבריאל מוקד' כתן זך ואחרון אמיר הדפיסו מיד את מחזותי הקצרים, אין ספק שעזרה זאת סללה את דרכי לבמה העבירת ואכן כעבור זמן קצר הציג גם תיאטררן קטן כשם "בימת השכים" רגם תיאטרון "הבימה" את מחזרתי הראשונים. אחר עתרן 1 77 גל' 84-85 התיאטרון שלי יוסף מרבדי אומרים שכל אחד אשר הופיע אי פעם על הכמה או כיחד עם הפועלים , זמן רב לפני שהשחקנים או היה קשור עם עכורה תיאטראלית המתבצעת אפילו הסטטיסטים זכו לראות פרוטה שחוקה. מה שבא מאחורי הקלעים, נדבק כווירוס שאי אפשר להיפטר ללמדך שהפועל המשחק אותה כתפקיד של עכר ממנו לעולמים . אני נוטה להאמין שיש המון צדק אינו מוכן להתפשר עם התהילה . הוא רוצה לאכול כקביעה הזאת . אף על פי כן' אצלי התיאטרון היה ותו לא . מאז ומתמיד יותר מווירוס סתם. הייתי אומר שחיתה אחזור לכתיבתי . כאותה עת כאמור כלעתי מחזות זאת מחלה אנושה שהצילה את חיי . כאחוז קדחת. הקולות שדיברו אלי כאופן תת- כשהתחלתי להתעניין כאמנות התיאטרון הכנתי הכרתי, היו של מחזאי האבסורד הצרפתים . ירנסקר. שעלי לגשת לכל העניין הזה כרצינות גמורה, אפילו סמואל כקט ואותרו אדמוכ . שפתם התיאטרונית מדעית. כל מחזה שקראתי עורר כתוכי התרגשות התאימה למצבי הנפשי . המחזות שלהם כאו לשכור עצומה ולא פעם חשתי כאילו הייתי קריסטופורוס את סגנונות קודמיהם' השפה חיתה אנטי-מליצית, קולומבוס המגלה מחדש את אמריקה . מתומצת וקרועה. וכך' גם אנוכי - קרוע כנפשי . הגעתי ארצה כגיל 16. איכרתי שפת אם, חייתי כמציאות חדשה לגמרי, כגיל 14 ראיתי כעיר הולדתי בוקרשט את " של;ש הייתי עד להרס הנפשי של הורי . כתבתי מחזות על אחיות" מאת צ'חוכ וגם את טרוויאטה וקרמן גבי מחזות אותם זרקתי מזמן לפח הזבל . מה שהציל כארופרה העירונית. כהיותי נער לא פיללתי שאי אותי היה החינוך הקלאסי שזכיתי לקבל כגימנסיה פעם איהפך לאיש תיאטרון . החלום שלי היה ללמוד היסטוריה עתיקה ולעסוק מאוחר יותר וכמחקר היסטורי. עד היום טקסטים היסטוריים של טקיטוס, טיטוס ליויוס, יוספוס פלכיוס ואחרים מרגיעים את עצבי. כאמור, עליתי ארצה כגיל 16. כשנים הראשונות לא היה לי זמן ללכת לתיאטרון או להתעניין כספרות. חשתי עקור משורשי הטבעיים . לא גדלתי כאווירה יהודית. לא ידעתי יידיש ורק כשהגתי ארצה נודע לי שליהודים אסור לנסוע כשכת. מכחינה זו הייתי גוי גמור. רק כשעה שהשתחררתי מהצבא היה הדחף לעשיית אמנות כה חזק. עד שהחלטתי למצוא לעצמי אפיק סביר בו אוכל לבטא את עצמי . כמצבי, הדבר הסביר כיותר היה לכתוב מחזות . המכה שהונחתה עלי, עת עליתי ארצה ואיכרתי את עולמי, מצאה את ביטויה ההולם על הכמה. מתחילת דרכי כתיאטרון הכנתי שעלי להתרחק מכל סממן הנודף ממנו ריח של אקדמיה . אמנם הסתובבתי כשנה כאוניברסיטת תל-אביב וביקרתי כשיעורי היסטוריה וספרות וגם הלכתי לחוג התיאטרון. שנוהל על ידי פיטר פריי. עד מהרה הכנתי שאם אני . רוצה ללמוד משהו ממשי, עלי לגעת אך ורק כעשייה התיאטררנית המקצועית. תיאטרון' זה לא מדע מדויק אר מכרן המתמחה כחיפושים מתמטיים. את השפה התיאטרונית מבחינתו של איש תיאטררן ניתן לפענח אך ורק על הכמה. התקבלתי לתיאטרון "אחל" ז"ל כתור סטטיסט כמחזהו האקספרסיוניסטי יוסף מרבדי של קייזר ; "החייל טנקה" . כמער . כת הראשונה הייתי הרומנית. המחזה ששינה את השקפת עולמי איכר יפני וכמערכה השביח חייל העומד דום כמשך ושכזכותו השתחררתי מזרם האבסורד היה "רויצג" רבע שעה (עינוי של ממש) בית-משפט צבאי יפני. הבמאי היה אוסטרי כשם הנס יראיי (כרכב גדול מאת גיאורג כייננו . כשקראתי אותר לראשונה חשתי וינאי). כסוף המחזה, החייל טנקה אשר רצח את כאילו סכין חדה ננעצת כחזי . כמוכנים רכים הזדהיתי מכחינה רגשית עם אותו אומלל' אשר אחותו כבית זונות, מוצא להורג . הצעתי לכמאי האוסטרי שישאיר את הדלת של הנידון תלמור החכרה רומסת אותו והוא נאלץ לכסוף לרצוח את אהובתו . סגנון הסטקטו של המחזה, הסצנת.ו פתוחה כדי להראות לקהל שאחריו יבראו נאשמים הקצרות, האווירה החריפה אשר תמיד ראיתי אותה אחרים והחייל טנקה הוא רק קורכן ראשוני של השחיתות השלטונית . אמנם הבמאי דחה כאלגנטיות כמו עירבוכ כין שני צבעים, ירוק ושחור - ירוק מבחינת התאורה הבימתית ושחור כזרימה של את הצעתי אך זיכה אותי במחאה שנאמרה לפני כל פעילות תיאטרונית. השחקנים : "אתה שחקן חושב". "אחל" היה תיאטרון גרוע, אם כי כיחס הלמ אז גם כתבתי את המחזה הראשון שהיה בו ערך של ממש. (אם כי כיום הוא נראה בעיני כמחזה בוסר שמתרחש כימים אלה כתיאטרון הישראלי המסובסד, ומזמן גנזתי אותו) יצרתי אותו תחת השפעתו שמר לדעתי תיאטרון עלוב זה על סגנון והשחקנים המוחלטת של גיאררג נינגר . זה לא היה חיקוי התייחסו למלאכתם כצרינות גמורה זלא חיפשו בפירוש אלא רק השפעה מודעת. ניגשתי להביע בהכרח את "השלאגר" אשר יציל את הקופה. המונח כמחזה אך ורק את החוויות האישיות שלי ךדר הטמטיקה הפנימית של "רריצג" . כלומר, לא יהלכת "שלאגד" לקוח מהטרמינולוגיה של התיאטרון המסחרי ואין לו קשר עם תיאטררן אשר בא לבטא לחוויה השכלתנית אלא לכתיבה של סופר, המנסה מאבקים נפשיים או חברתיים. אמרתי שה"אהל" מבחינתי היה גרוע ומפגר, אך אנרכי למדתי בזכות לתאר את המציאות הסובבת אותו בעיניר.ם של התיאטררן הזה את רזי המקצוע. עד מהרה קיבלתי קורכן' אשר חש בתוכו כי כקלות רכה מסוגל להבין עבדוה גם בתור עוזר במאי רגם בתור פועל במה . גם את האיש הזנתעלל בקררכן. והיינו, התליין. הצלחתי להציג את המחזח מפני שאספתי סביבי אגב, תבור פעול במה הייתי מקבל את המשכורת שלך ריקים ואז הדמויות שלך חלולות כמו בשירו כמקומי היה נשאר כאן ומתחיל לבסס את מעמדו' מאחורי סופר שקיבל הכרה רשמית . אכל אם אתה אני הכנתי שעלי לנסוע רחוק כדי להילחם וללמוד מחזאי הכותב עכשיו , היכן חשוף . אם תבוא ותכריז המפורסם של ט.ס . אליוט. את העניין לא מתוך השקפה קרתנית אלא מתוך שמחדותיך חשוכים יסתכלו עליך . הכריות כעל עד היום אני מרגיש כאדם ששורשי הטבעייים נעקרו זווית ראיה כיב-לאומית . היגעתי לצרפת אך ורק משוגע ומגלומן . לכן אני גורס שהדבר הקשה כיותר כמקרה, פשוט, הצרפתים נתנו לי מילגה מכובדת הוא להגן על היצירה שלך ואין ספק שכמאבק זה כאכזריות . (זאת גם הסיבה שהיטבתי להבין את שאיפשרה לי להתיישב פאריס ולהתחיל כמלחמה יש משהו סיזיפי . כמאבק של י עם " הבימה" - "המניפסט" המפורסם של אנטונין אוטו) . לפני כמה שנים חשתי צורך עמוק לבקר כעיר הולדתי. הגדולה . הצלחת י כאמור , המחזה ;ןוצג ועד היום הוא נחשב כצרפת התחלתי לבסס את עצמי כאמן . אהבתי את לאחת הפנינים הבודדות של התיאטרון העברי בוקרשט . לא ישנתי לילות, נדמה היה לי שאני אדם שלא נולד בשום מקום . נסעתי. ראיתי והודיתי למזלי פאריס ושיחקתי את המשחק הנכון הפריסאי . עד שלאחר מלחמת ששת-הימים . (מדלי גם שהמחזה הטוב על כך שיצאתי מבית הקברות הרומני בגיל מהרה הצלחתי להציג את מחדוז:יי הן על תהכמו הוקלט כווידיאו ושודר פעמיים כטלוויזיה הישראלית הקטנות של הגדה השמאלית והן כתיאטרון הרשמי . וכהתערבותו של יצחק לכני. שכאותם ימים ההי 16. הופעתי כטלוויזיה הצרפתית וכאין ספור תכניות מנכ"ל הרדיו והטלוויזיה.) אמנם זה היה ןניצחו מצד שני. אני מודע שהמציאות (למרות הפרסים רדיו. קיבלתי אפילו ביקורות מצוינות ושמי (מכלי נוסח פירוס , משום שההנהלה , כגלל תהמלחמו והסוכריות) לא היטיבה עמי במיוחד . כדי לבצע את המחזות שלי אני נתקל השכם והערב כקשיים שמץ של התרברבות) הלך לפגי . אף-על-פי-כן. שעשיתי . סגרה שוב כפניי את הדלתות . האופוריה מלחמת ששת-הימים הבהירה לי את מצבי הקיומי . שלאחר מלחמת ששת-המים . הובילה אותי להתעסק איומים. הכנתי לפתע שאני דר . כל עוד התייחסתי לכל העניין עם דמותו של שכתאי צבי . כתבתי מחדה על-כך עלי להדגיש שמחזאי מגשים את עצמו רק כאל שעשוע היטיבה גם המציאות עמי . אך כרגע וניסיתי להעלותו ככוחות עצמי . (מוכן שאף תיאטרון כשמחזותיו מוצגים על הבמה . המחזות במגירה הם חניכי העובש והתולעים . שהכנתי כי הכתיבה לתיאטרון אינה בידור והמחזאי לא רצה להציגו). נשכרתי שוב ודעתי כמעט נטרפה בכל פעם עלי לעבור את דרך הגולגולתה מחדש . איננו ליצן' אלא אדם שמחובתו לפצח ולחתוך את עלי לכן. החלטתי לשוב לצרפת. כה חייתי כמשך המציאות הסוככת אותו כקצב חסר רחמים . עלי היה שנתיים נוספות עד לאחר מלחמת יום-הכיפורים . המאבקים הללו מותירים בגופי ובנפשי פצעים להתעסק עם החומרים השייכים לי והמאפשרים המחזה שלי על שכתאי צבי - (המשיח) שסוף-סוף שקשה מאוד לרפאם . אני דוחה בשאט-נפש את ביטוי מעמיק . והכוונה למאבק כד אתה לוקח הצגתי אותו כ"הכימה" לפני ארבע שנים כתנאים התיאטרון הישראלי שנודף ממנו ריח של ריאליזם כחשבון שאולי לא תוכל לנצח ההתמודדות היא אד מחפירים התבסס כעיקר על שכירת מיתוסים תוך סוציאליסטי ; התיאטרון הישראלי עדיין לא השתחרר מההשפעה השלילית של הריאליזם הסוציאליסטי . כדירה שלך ונגד אלה אשר קבעו את גורל חייך. משחק קירקסי . כמוטיבים המיסטים של השבתאות . אינני מאמין בתיאטרון דוקומנטרי . יש לי יחס רק כסופו של דבר מה לי ולצרפת " התרבות? ." בך ." המשיחית לתיאטרון שנוצר במוחו של היוצר . הדוקומנטציה של ההשראה היא המציאות האמיתית של היצירה .התיאטראלית לאחרונה כתבתי מחזה בשם "הלילות העליזים לש פרנקפורט" . הוא עתיד להיות מוצג בתיאטרון החיפ אך אני חושש שיקח זמן רב עד שהתיאטרון ליוכ להעלותו על הבמה. גם במקרה של "לילות העליזים" המצאתי ממוחי ומלבי מצב .תיאטראלי שהקשר שלו עם המציאות החולפת מקרי .בלבד במקרה של מחזה זה חשתי שעלי לטפל שבשור הבעיה שלי כיהודי שנולד במזרח אירופה לוגד באווירה מתבוללת ובגלל מלחמת העולם חהשכי נעקר ונאלץ לשנות, את מבנהו הנפשי, כמו ךמתו מוטציה . כן. רציתי לטפל בבעיה הגרמנית אך ךמתו היבט סאדו-מזוכיסטי . לקחתי בחשבון שבמקרה הז אני עלול לדרוך על יבלות רבות, לא היה איכפת לי . היה לי מה לומר ושמרתי על העיקרון האומר שתיאטרון ראשית כל כמו הפולחן של דיוניסוס בחיי לגעת בשן הכואבת בטלטלה .עזה אין לי עניין יותר ל~פל בבעיה הערבית. עשיתי תזא ב"מושל יריחו". גם קשה לי מאוד לכתוב תדמויו של ערבים. אינני מכיר אותם אם כי גם אני ליכו להבין את שורשי המוטביציה שלהם. במקרה הז מבלי להיות מרקסיסט, יש להעדר בכמה תהבחנו הלקוחות מהדיאלקטיקה .המרקסיסטית ברור לי שהמחזות אינם משנים את המציאות . תזא אמירה של אנרגיה המופגת אך ורק לציבור מאוד חזרה עם שחקני ה " מיסטריה אמריקאית " מצומצם. לא נובט. לא ארנסט סולר ולא מחזאים גרמנים אחרים, יכלו לעצור את העם הגרמני אכל הם לא היו מאפשרים לי לעולם . לצאת נגד במקרה זה ראיתי את הנולד . המציאות שלאחר מלהזדהות עם היטלר וחבו מרעיו . כן. בסופו של עוולות או תופעות שליליות. וכסופ; של דבר גם לא מלחמת יום-הכיפורים הוציאה במלקחיים מרחם דבר, למרות שמחזותיו של נובט מוצגים עד היום. היה איכפת ' לי מי מדכא את מי כחברה הצרפתית . המפלצת, מפלצת עוד יותר גדולה והיא - התנועה זה גבלס הגרפומן והמחזאי הכושל' הוא שהצליח שכתי לאץר . טרם כראי ראיתי את התיאטרון החי של גוש-אמונים .יי:zג;:ש ארצה כי לא יכולתי אחרת. לגרור את העם הגרמני למלחמת השמד. ("הליויניג תיאטר"). תיאטרון דרך עבודתו הבימתית הבנתי שלטוב או לרע. כאן המקום בו עלי להתבשל. לכן אסור לשכוח שרק סוחרים ממולחים מתפשרים. למדתי עובהד חדשה ופשוטה :- מה שיש לך להיאבק , להצליח או להיכשל . מאז פעלתי רבות. אם אדם החליט ללכת בדרך הקשה הזאת. דרך לומר, עליך לבטא באומץ' ללא כל פשרות . ודהו זה . כתבתי מחזות שעוררו לא פעם סקנדלים ציבוריים שהיא הימור מתמשך. דהיינו, האמנות. עליו לקבל חריפים כמו "מושל יריחו" או לאחרונה "מיסטריה את העובדה הפשוטה שלכל אמן מזל משלו. יש אמת זאת. אפילו בשעה שהיא לובשת כסות פרימטיבית. חייבת לצמוח מתוך תרבות עשירה אמריקאית ". כאלה ההולך להם בקלות ויש כאלה המצליחים כסינטזה של סגנונות תיאטראלים הקודמים לעבודתך לבצע את ציירותיהם תוך יסורים נוראים. העיקר הוא הבימתית . מאז אינני מש מהעיקרון הזה ואני מוכן אני לא חושב שהתיאטרון שלי הוא תיאטרון פוליטי. לא להיכנע. להחזיק מעמד. למרות הקשיים. (למרות הכאב, הסבל והאי-הנוחות) לשלם את מעודי לא הייתי חסידו של נובט. אם כי אני מעריך הקליקות. הסיבסודים והמבקרים העוינים. על היוצר את מחזותיו המוקדמים . כתיבת מחזה אינה דומה לדעת שהאמת שלו מתגלית אך ורק כשהוא יושב . המחיר . שבתי ארצה לקרתנות איומה. לרוע לב, תלדלתו לכתיבת שיר . לא מדובר כאן בהשראה רגעית, אלא בחדר עבדותו ומתמודד עם הנייר לשפניו. אין ממה במצב עשליך לתפוס. כמו שהמלחין ברהמס הגדיר, לפחד . האמת לש האמן אינה אובייקטיבית אלא כרגיל נעולות אבל דווקא אטימות זאת עוררה בי את החשק לנהל קרב גדול ואז כתבתי את "זה את ההשראה יש לתפוס בזנב ולא לתת לה לברוח . אישית .. אם האמן מאמין באזנת שלו. עליו ללכת מסתובב". אחרי "זה מסתובב" אימץ אותי הממסד רבים גם סבורים שהדבר הקל ביותר הוא לכתוב איחה עד הסוף ועד גבלו אפשרויותיו הפזייות אל לבר וקבלתי עבדוה ב"הבימה". במקום להציע מחזה . ובכן אני מודיע לכם שכתיבת מחזה הוא ללא והנפשיות. מעל לכל . על האמן לעדת לשא תמיד מחזה לשי הצעתי לעבד ולביים את "מעבר לגבלוין" ספק אתגר כמעט בלתי אפשרי. לא מדובר כאן עתיד הוא לקבל פרחים. בעד האמת הזאת. לש ברבר . תוך כיד בימוי' נבהלה ההנהלה ורצתה בעריון מבירק . כדי לכתוב מחזה כל רעיון הוא כותב שוררת אלה שונא פרחים הויה מעידף כמה לגנוז את המחזה. פתחתי אז במאבק ציבורי . גם כאן מבריק . אפילו ישחה סתמית בין שני אנשים , בקבוקי וויסקי משובח. • היושבים בבית קפה וסוקרים את העובירם והשבים. למדתי משהו חדש. במאבקים מסוג זה. אם אתה במאי. ובמיוחד במאי של סופר קלאסי, אפשר השאלה העקרונית היא : האם לך כמחזאי' יש מה בקלות דנה לכהל מאבק ציבורי, כי אתה מסתתר זא לומר באמצעות הדמויות שלך ' או שמא המוח והלב 103 גל' עשור, ינואר-פברואר 1987 אחת עד כמה הם "נכעת[ים] מהמחשבה איך יישמעו נאומיו המומחזים נשל כהנא] במרתף-בירה כלשהו צנזורה בפה בתל-אביב" (דן מרגלית, האץר 12. 12.1986(. אל כרוזים ופאמפלטים. לא חדירה בעליל אל תוך התוכ של מערכת החינוך מכעתות את הכותב ! רק האפשרות המופרכת של תיאטרון-תעמולה , שלא וצנזורה בלב עלתה , וקרוב לוודאי שאף לא תעלה. וכמוח הפראגמאטי של הסוטה הרבני, היודע היטב ושקהל הפוטנציאלי אינו מסתופף במרתפיו של סיפסו;r. אברהם זעוכאמת , וכי מה יש בו, כמאזן הכולל של התיאטרון כישראל' שיעיר כאמת את חמתם של גמדי המישמרות התרבותיים שלנו ? את העבודה החשוכה של מחאת-אמת עשתה אצלנו, אם ניתן לערוך הכללות כלשהן כהקשר התיאטרון מאז שנות השבעים המוקדמות , הסאטירה הפוליטית. הישראלי העכשווי אין הן כרוכות, אבוי, כפרצוף- אכל המציאות, כידוע, התחכמה לה . מאז מתחרה פניו האומנותי, אלא כמיקומו העגום על מפת "מבט לחדשות" על כתר הסאטירה, הפכה זו המציאות . ולפיכך' כשנתבקשתי על ידי המערכת המקורית לצל חיוור' וגוועה אי-שם כמערכות לערוך את הירהורי על מצב התיאטרון הישראלי העיכול הזוהרות של חנוך לדין . רק יהושוע סרבול' כשנת 1986' נראה לי העיסוק כפואטיקה לשמה הקורא כאומץ את המפה הפוליטית , ניפנה, כדרגות תלוש ומנותק מכל הקשר ריאלי, ולהודות על האמת, שונות של הצלחה, אל חדרי הלבב פנימה לבקש שם נילעג למדי . את זרעי האסון הניכרים בקימטי הפנים, גם אם הינה דוגמה פשוטה אחת : שנת 1986 הוכחה מטעם חלקים מן הפסיפס עדיין קבורים כין עיי החלום משרד החינוך והתרבות הישראלי כשנה שכה י~שם הציוני. דגש על החינוך לדמוקרטיה ולדו-קיום עם מיעוטים לאומיים . כרוח הדברים הללו הועלה השנה' תחילה מתוך הפאניקה הנזכרת נזקק המימסד התיאטרוני כמסגרת החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב, לכל המוריד כמחיר - כתנאי שיישמרו גבולות ואחר-כך כתיאטרון הממלכתי לילדים ולנוער, עיבוד הקונצנזוס המשוחרר : החל כאפיגונים ותיקים, סיפרה של דניאלה כרמי הפיצוץ ב m וב אחל"ן . הממלמלים מחאה אישית מבולבלת כשפה הסיטואציה הדרמטית מוצגת כמחזה מנקודת ראותה תיאטרונית עילגת-צורה ונטול-מחשבה, וכל עוד של נטאשה כת השחים-עשרה, :;בתם של אילנה נץ היהודיה וסאמיר מוראן הערכי, החיים יחד ללא יקפידו לאזכר את כשרותם הביטחונית, ומארכסיזם יהיה בפיהם ~לה מגונה, ישתובב פרי עטם לעולם נישואים כי חוקי מדינת ישראל אינם מאפשרים להם להינשא כחוק מכלי שאחד מהם ימיר את דתו . אברהם עוז כתמיכת המימסד ; וכלה בפולני-מרוקו, מיסטיקאנים מהפכניים להשכיר כשירותה של כל מחאה אופנתית, הסיפור מתרחש כמהלך ימים ספורים. מאז נעצר שתעודת הפסילה (הזמנית) של הצנזורה יקרה לליכם אביה של נטאשה כחשוד כאחריות לפיצוץ ליצירה התיאטדונית בישראל . אבל הוא נירכן אמיתי יותר מתעודת-יושר . כמקביל מטביעים בעלי כמינימארקט של השכונה היהודית כה הם גרים (על כמיבנה השברירי של תיאטרון הנוגע כליבה של כישרונות שכתוכנו את שדידי שפיותם האומנותית סמך הודעה למשטרה שמסרה, כמסתבר, מורתה של מציאות, ההולך וניבנה כאן באורח מהוסס . ההמיבנ בפולחני שיחזור של תיאטרון יהודי שלא אניבר הילדה, שכנה חדורת מצפון לאומי ומרכזת המישמר הזה עומד עדיין בראשיתו' אבל חזון העתיד שלו האזרחי כשכונה, שראתה את האב כערב קודם כחצר מעולם, ואף משל לא היה. החיטוט הדומאנטי הוא הכיסוי המצפוני היחיד לכל אגודת סיבסוד בניככי המיתולוגיה של הנפש היה, אכן המשמר האזרחי) ועד לשיחרורו ממעצר כשמסתבר המופרשת לעידוד התיאטדון מתקציבה אכול תאוות- . מסממניו המובהקים של גיל ההתבגרות של הבורגנות כעידן שהפיצוץ לא היה אירוע חבלני אלא ניגרם ההתפשטות של המדינה התועה שלנו. צדיקי הדור, פריחתה, בימים כה הפילה באסטיליות וחוללה מהתפוצצות כאלון גז . כמהלך המחזה נבחנים הנותנים את ידם לוועדת-הרישוו הנואלת, הכפופה סובלנותם ודיעותיהם הקדומות של הסובבים את מזה שנים לשרי השבת והכשרות, מתרצים את מהפכות תעשיייתיות. אבל בשעה שהאינדיבידואליזם הבורגני המזדקן שקוע עוד היום בתאוות החיטוט נטאשה, יחסם של השילטונות והסביבה האנושית הצבעתם החרופה בטיעון האבסורדי ש"גם אם המיסטית-לאומית, ואף מלווה אותם במאכיפסטים לעצור בלא משפט ולערכי בפרט, ואפשרות אישית אינני מאמין כזכותה של צנזורה , כל עוד היא כיבוי-ראש (כמטחורי עיפעוף מעצם השורות הללו), ההידברות והדו-קיום כין יהודים וערבים בישראל . קיימת, חובתה לאסור התקפות כאלה על המוסר ניפתה הלב לפנות אליו כדבריו של הנוי החמישי ההצגה לוותה גם בפעולות הסברה מתאימות, הצבאי והאזרחי של המדינה ." הנמקה מעין זו, אל פאלסטאף, היקר ללב אך משתטה עד כוש לעת שתוכננו במיוחד על ידי הצוות הפדאגוגי של שהנחותיה יפות כתרגיל-שעשוע בלוגיקה למתחילים זיק כה : "איני מכידו אותך • זקן . לך • פנה התיאטדון . כשעורריה הציבורית שקמה סביב המחזה שייכת מעשה לתחומי תורת המוסד : הלוא היא אבן לתפילותיך .ן אין חשיבה יפה לכסיל ולץ !" הודיעו מורים ומנהלים שלא יקנו כרטיסים להצגה הפינה כמערך הדאציונאליזציות של משתפי פעולה לתלמידי כתי סיפרם בשל "נישואי התערובת" מאז ומעולם . כולנו אנשים טובים, 'לכולנו היסטוריה אין להצדיק צנזורה גם במציאות המשופעת העומדים. לדעתם במרכז המחזה. הפאפוטרוק הידוע, עגומה של כסירנות כנים להשפיע מכפנים . מבדיל בתיאטדון יוצר, ומציאותנו התיאטרונית אינה כזאת. שהעיד על עצמו שלא חזה בהצגה, הודיע לציבור בינינו דק מחיר ההתפכחות. והכותב אינו משוכנע אבל הצנזורה הרישמית שלנו, השואבת את סמכותה, מאזיני הרדיו הממלכתי שההצגה נושאת "מסר שהוא עצמו נימנה על המתפכחים ראשונה . כמו מעשים נאורים אחרים במציאות חיינו, מתקנות שיקיר ." שר החינוך והתרבות עצמו, שהכריז, כזכור, נתבקשתי להרהר על "עונת התיאטרון הנוכחית" : מנדאטודיות נפסדות, דאתה זו הפעם הראשונה, על השנה כשנת חינוך לדמוקראטיה ודו-קיום, נתן נהוג לראות בפרוס החגים את ראשית עונת במקרה אפירם חוזר לצבא, לפסול מחזה עכרי שלם את חסותו להצגת חגיגית של ההצגה בירושלים, התיאטרון . פסטיבל עכו י מימסד-השוליים של בהנמקה פוליטית גלוייה (המיגזד הערבי של ובעיקבותיה התבטא באמצעי התקשורת ועל בימת התיאטרון הישראלי, מגביר תחושה זו של חגיגות התיאטדון בישראל כבר ידע לפחות שני מקדים הכנסת שהוא ממל r להוריד את ההצגה מן הבמה.בראשית . אבל עכו, רחמו המבוקר של תיאטרון כאלה, אבל כאן הצנזורה כה מושרשת עד כי גם שכן "אף על פי שהיא תרדמת להומאניזציה של "אחד", אינה אלא משל . דוב ההצגות מגיעות לעכו הדיה של השעדוריה לא הגיעו לאוזני הציבור הדמויות, היא עושה אידיאליזציה של נישואי וכליכן חזון ההצלחה על הבימה הממוסדת : כמה היהודי) . תערובת בין יהודיה לערבי ." הוא חזר על דבירו מעטות הן ההצגות המביאות בחשבון עיצובן את זוהי הסלמה נאלחת באווירה התרבותית בהזדמנויות שונות והציע בפומבי להנהלת התיאטרון כותלי הגיר המרשימים של המחילות האסטמאטיות. העכורה שלנו . בכל מדינה מתוקנת היה בה די כדי (הכפוף למשרדו) לשקול את הודרת ההצגה מן סימן חיצוני זה מעיד גם על התוכן : הצנזורה לחרוץ את דינו של מוסד הצנזורה עצמו. כל מי שמעורב בעשייה האומכותית ויחריש בעת הזאת הטעמים שניזכרו . אין טעם לעסוק כאן בסוגיות הפנימית של מרבית יוצרי התיאטרון בישראל תואמת (וגלי המחאה בעניין אפרים חודר לצבא, אברי, לא אסתטיות כגרן נקודת-מבט בתיאטדון או הקשר, את ממדי הקונצנזוס המשוחזר, הנשמד בפאניקה צילצלו בתרועות דמות אפילו בשעת הכושר של המורכב יותר מכיסוחו הפשטני בפי שד התרבות, בין קנאית על ידי הנהלות התיאטדונים. זה האחרון סעדת החילוני האחרון> הריהו כמשתף פעולה לכל תימה תיאטדרנית והמציאות החיצונית. הרבדים מעוצב כאורח שרידותי כפשרה בין הקונצנזוס מדבירם בעד עצמם. הלאומי לבין הנורמאטיביות המהפכנית, המותרת, דבר. אבל ביטולה של הצנזורה הרישמית לא יעשה דבר להצלתו של התיאטרון אם לא ילווה בהכחדתו בדוח הרבדים הללו, המאפיין ביותר את הערכה לאומנות בחבהר הליבדאלית . הצנזורים הפוליטיים של הקשרה המאיים פי כמה : הצנזורה שבלב. הנוכחית בתיאטדרן הישראלי אינו העלאת מחזה אלא של המדינה מרעישים עולמות באשר לקשר החתרני הטבועה כה עמוק במנדאט שהתרבות בישראל פסילתו של מחזה. כוונתי למחזחף של יצחק לאוד של התיאטרון באץר' אבל כל אלה הם בבחינת מעניקה . לפקידיה עד שגם שר תרבות נבון למדיי אפירס חחר לצבא. קראתי את המחזה המרובד, הזיות מקארתינוק. סערה בליליפאפוט (אם לייחסבעשתוי ואף המלצתי על הצגתו . לאחד שנאסר המתבטא ציבורית שהוא נוטה לביטול הצנזורה, אינו מישקל לנאקותיו הגרוטסקיות של אותו דמאגוג להצגה נטלתי חלק בהבאתו לקריאה פומבית דמגוג של הרדיו). אבל גם בעלי הגידסאות מבין במה שגה כשהוא מציע בפומבי להנהלתו של תיאטרון ציבורי להוריד הצגה משום שהיא מעלה, במסגרת "פורום מרצים באוניברסיטת תל-אביב." הליכדאליות של הפאפיטפוט, המעידים על עצמםלדעתו . מסרים מעוררי מחלוקת. איני יודע אם זה המחזה שיביא גאולה שלמה שהם בעד ביטול הצנזורה, אל ישכחו לציין בכשימה המשך בעמ' 105~ 104 עתרן 77. גל' 84-85 הוא היה שוב בישראל. עם בנו, לחופשה של חודשיים. נילי פגשה אותם בשדה שתי נקורות לביטול ההיסטוריה התעופה, והם התנשקו כירידים ותיקים. טקס כר-המצווה התקיים ליד הכותל המשך מעמ' 70 המערבי, ואחר-כך נערכה קבלת פנים כמלון מהודר. בסוף הקיץ נישאו הוא ונילי, ומאז הם חיים באושר. נילי בהריון כעת. ואז פתח את פיו הכוהן הגדול מרי-פטא. כוהן אמון. והחל לדבר בקול שקט. כיום עולים בעיקר הוריו של שלמה לקברו שבכית-הקברות הצבאי . הם מסירים ממנו חלש מזקנה אך עורנו צלול ובהיר . את האבק. מניחים עליו פרחים. ואומרים את ה"קדיש" . כשהעפתי לאחרונה מבט "אכן גדולה השמחה כליבנו היום. כי תם שלטונו של הכופר ובא הקץ לעלבונם בעותק "הגבעה האחרונה" השמור אצלי, נוכחתי שהרפים הצהיבו בשוליהם . המדפיס של האלים ולעזות מצחם של צוררינו . מלחכי הפנכה וכוהני השקר יהקרו • רימה באיכות הניר . 'אמת: " אך אל לנו להיחפז במעשינו היום . "אם במחוק את שם הכופר מכל הכתובות והטבלות. רק נעורר את סקרנותם לש הבריות . מי מלכרנו, הכוהנים. קורא כתובות ? אך מסגרת מלכותית אשר םקt המלך נמחק מתוכה תמשוך את עיני האנשים והם ישאלו זה את זה. מהו השם אשר נמחק ? אם ננטוש את אחטאתון. עיר הכפירה, יכסוה חולות המדבר ,הורמpזיו כגוף החנוט בקמפור ולבונה, ועוד יבוא יום ושודדי קברים ומיני מסע דרך חלילה סקרנים ימצאו את המקום ויחפרו בו וימצאו את הציורים והתבליטים והפסלים המשך מעמ' ו 7 והרצפות כפי שהשאירדם, כי אויר המדבר והחול יגנו עליהם משיני הזמן . "ואם נגרש את המתעתע מוזה ואת תומכיו ואנשיו והחכירו הנוהים אחריהם. מי יערוב לנו שלא יתחזקו במדבר. שלא יעשו יד אחת עם בני הישימון ויושבי לטייל כפאריס ? עניין גדול ! אתה רק תתעייף מן ההליכה . יש די והותר אנשים המטיילים להם שם. ומתכוננים כחנויות . המסעך;ת מלאות עד אפס מקום . וגם הציה, ואולי אף יפיצו ויאדירו את תורת המלך הכופר ? ומי יערוב לנו שלא יבוא יום והכפירה הגדולה תשוב לארצנו. נישאת בפיהם ועל ידיהם של פולשים בתי הזונות . אתה מיותר לגמרי בפאריס. תעשה לי טובה, לך לישון . תזכור שהלילה לא נמשך לנצח . אתה תגרום לכך שאצטרך להחפז באכילה ער שהבטן מבחוץ?" הוא מביט סביבו. משתדל להבחין בארשת פניהם של המסוכים. אבל עיניו וכה תכאב לי בגללך . אני מוכרח לטרוף אותך . קורם כל משום שאני רעב. ושנית - אתה מוצא חן מזוקן והאולם אפלולי . . "שמעו בקולי : בעיני . מיד בהתחלה אמרתי לך שאתה מוצא חן בעיני. ואתה חשבת שהבן-אדם "אחי הכוהנים." מוסיף הוא ואמר באדיבות אך בהרגשה מיוחדת מולך הוא ה;מו : אבל עכשיו אתה מבין . אני אוכל-ארם פשוט מן השורה . אין הניחו לדברים להתגלגל בדרך הטבע. נשיב על כנם את האלים. נחדש את זה מקצוע, אלא צורך . אתה חייב להבין : עכשיו יש לך תכלית מסויימת . לחיים פולחנם במלוא הדרו וכבודו. נכפר על עלבונות העבר בתהלוכות פאר וטקסים שלך יש תכלית, ורק בגללי יש להם תכלית. חשבת שהיה זה מקרה שנכנסת אלי הדורים. נאדיר את שמם ויקרם ברוחב-יד. עד שידע העם כי תם שלטונו של האל חסר-הדמות ושלטון חסידיו השוטים שרדו בנו שנים רבות. לתא-הקרון ? אין מיקרים בעולם . אל תאמין כמיקרים . הסתכלתי בך כשצעדת "אבל את אחטאתון לא ננטוש. נהפוך הוא. כיישבה אנשים רבים . כי זו דרכם של ב~י~ה לאורכו של הרציף. ואז נכנסת לתא שבו ישבתי, הצטרפת בדיוק אלי. אנשים שהם משנים את בתיהם ללא הרף. וכשם שפני האדם משתנים משנה משום שאני יפה-ת;אך ? חלילה ! האם כלב-ים נחשב ליצור יפה-תואר ? אתה הצטרפת לחברתי משום שידעת שפה יתרחשו דברים . לשנה, ואין מראהו בזקנתו דומה למראהו בצעירותו' כך גם העיר אחטאתון' אם בשקט גמור פתח את המזוודה הקטנה . הוא הוציא את פטיש-העץ וחזר וסגר את תוסיף ותתקיים. תשתנה ללא הכר תוך דור אחד . הבתים יפלו וי;ונו מחדש' וזכר המזוודה. את פטיש-העץ החזיק בידו. לא ישאר משיקוצי הכפירה הגדולה . "ואת הפסל בק ושאר אמני הפרעה הכופר נעסיק בעבודתינו, והם ישרתו תא ובכן. מתחילים ? אמר . רגע אחד. אמרתי . רגע אחד . ולפתע פתאום נזדקפתי. אלוהים יודע כיצד, אבל האלים ועד מהרה ישכחו את דרכיו המשונות של אדונם המת . הנה ניצבתי על רגלי והושטתי את היד. החוט הדק נקרע, המנוף ירד והרכבת "ואת מוזה ואנשיו נעזוב לנפשם . כי זו דרכו של עולם שאין הנרדף שוכח מדוע צעקות נשמעו בסמוך. ואז נעצרה . האיש שנולד בסנקט-פולטן הוא נרדף. אבל זה שנשכח ונעזב לנפשו מוצא לעצמו עיסוקים אחרים . אלל נשפה וחרקה . החביא במהירות את פטיש-העץ במזוודה' נטל את מעילו' וכהרף-עין ניצב ליד הכופר המלכותי שטיפח וגידל אותם, ישובו אף הם עד מהרה להיות כאחד הדלת . הוא פתח אותה במפתח והתבונן סביבותיו: צר לי עליך. אמר. על השטות האדם ." והרי את פולחן אתון לא נבטל ! נמצא מקום למוזה בין כוהני אתון . כאן הזאת תשלם בקנס של עשרת-אלפים פראנקים. חמור שכמותך. ועכשיו לא תהיה בבוא-אמון . וכאן גם ימותו כל הכופרים הללו בשיבה טובה, ואיש לא יזכור את לך ברירה אלא לטייל ברחובות פאריס. מעשיהם בעבר. - בלי מנהיג ובלי כוהן. ללא חסותו של המלך הכופר, יחדלו אנשים נדחקו לתוך תא-הקרון . ביניהם נהג ושוטר. שני חיילים ואשה בהריון "ואשר לחניךף איימו עלי באגרופיהם. אף הם מנרגנותם האווילית . בפריחתה ובשלוותה של הממלכה ימצאו אף הם את מקומם ולא ישובו להתמרד, וסופם להימס בינינו כמלח במים רבים . כלב-הים מסנקט-פולטן כבר עמד בחוץ' ממש מתחת לחלון שלי. הוא צעק אלי. "שנים רבות אני חי עלי אדמות, וכשם שראיתי את הכופר נולד כך זכיתי ולראות פתחתי את החלון : חידבנת את עצמך' צעק. לכל החיים. ויצוד כזה רוצה לחיות ! הוא ירק. משך בכתפיו ; ירד, המזוודה בימינו, בזהירות, במורד הסוללה, ונעלם מת. וזוהי עצתי - הניחו למת לבוא אל קברו והניחו להזיותיו למות עימד, כי בחושך . כמו רופא-כפרי הממהר אל יולדת .• זו דרכו של עולם." נשתווה ומ . מה. איש לא זז . הכוהנים הגדולים ישבו על כסאותיהם וחשבו על העבר ועל העתיד . צר היה להם לוותר על תאוות הנקם, על הרצון העז לעקור את הכפירה הגדולה, משורש ועד עלה . אבל ברור היה לכולם. גם לף t' ה כוהן תות, כי צדק זקן הכוהנים וכי חכמת חיים גדולה דברה מגרונו. צנזורה בפח וצנזורה בלינ • המשך מעמ' 104 וכך היה . שכן. לכאודה, מה יעלה או יוריד מחזה כפסל דאח בערכו של התיאטדון הישראלי ? אבל ההתופע חקאנוניזציח של שלמה סלומון המצנזרת ידה ארוכה פי כמה. אנו, המופקדים על המשך מעמ' 73 חינוך דור חדש לתיאטרון הישראלי, נתקלים בהשלכותיה במלוא חריפותן . ההתבטאויות הציבוריות של מורי-הוראה כמו בעל "המסר סטטיסטיקה, אסטרטגיה ומפות הם מחוץ לתחום בשבילי. אם תוכל לעזור לי השיקוי", או שר החינוך והתרבות המוצא לראוי קצת," אחרי דיון התחלתי על מפות, שנערך על הרצפה, נתתי לה את רוב המידע להתערב בשיקוליהן של הנהלות תיאטרונים במיטה, כשרשם הקול הקטן שלה מונח בין שנינו על הסדינים המקומטים . ציבוריים, מוצאות חיש מהד את ביטוייך בסולם כ i חפפו שתי פרשיות-האהבים שלי זו את זו במשך זמן מה, כשפרשת נילי הערכים המוקנה למעצבי פניו של פסטיבל עכו הבא. דועכת לאיטה. באותה תקופה היא נוכחה כבר שאין סיכוי שאעזוב את אשתי וכך ניכרת אי-נוכחותם המשוועת של תלמידי ואתחתן איחה, והסכנה שאישתי תגלה את העניין הכניסה את שנינו ללחץ . בנוסף המוסדות להודאת תיאטרון בעצרת הציבורית לביטול לכך הופיע אותו יצור נדיר - גבר מתאים. גרוש, עם ילד אחד בלבד. איש הצנזורה - אותם תלמידים המתבטאים בכיתה, . הוא בא לבקר את הוריו עסקים אמריקאי, קרוב משפחה רחוק על-ידי נישואין בעצם השבוע בו יצאו הסטודנטים הצרפתים של שלמה במהלך שהייה קצרה בישראל' כדי להביע את השתתפותו בצערם. הוחרבה (כפי שסיפר לי מודה-עמית ושעדו סומר) הדבר נגע מאד לליבם. והם הזמינו אותו מספר פעמים לארוחת-צהריים וערב. ש"תיאטדון ציבורי מחףייב בקונצנזוס אידיאולוגי ."• ואילו נילי לקחה אותו במכוניתה לסיור בתל אביב וביפו העתיקה. הוא למד לחבב מאד את ישראל' והחל לחשוב ברצינות על השתקעות כאן הערת המערכת : בכו התקרב לגיל בר-המצווה, ויתכן שאשתו לשעבר לא תתנגד לכך שהוא יקח המחזה הראשון שנפסל על-ידי הצנזורה בשלמותו' היה מחזהו את הנער הכה, וידחיק אותו באופן כזה מסמים, מחלות-מין ואלימות להם של עמוס קינן -:-" חברים מספרים על ישו". הסיבה לפסילה נחשפים בכי הנועד באמריקה. נילי כתנה לו מספר עותקים של "הגבעה חיתה, לכאורה, t!-פוליטית, ונומקה בחשש מפגיעה "ברגשות האחרונה" עבוד קרובי משפחה נוספים, והם הפכו לחברים טובים באמצעות הציבור הנוצרי' .' אלא שההנמקה הפורמאלית של "פגיעה כרגשות" ככיסוי למגמה פחליטית ברורה למיד ." התכתבות תכופה ופרדיה, שהחלה מיד אחדי שובו לאדה"ב. בקץי שלאחד מכן 105 גל' עשור, יגואר-פברואר 1987 שירח וסיפורת אמירות סופרים על מקרר יצירתם _________ דליה רביקוב r: שירים 5 משח דור : בעקבות קסטנר 9 פאול צלן : פואמה ; מגרמנית : בן-צירן אודגר 6 יצחק אורבך-אורפד : השתברויות ד l א.ב. היועש : לילה בברלין - קטע מתוך הררמאן "מולנו" 8 חיים גורי : קולות מהשטח המת 18 אחרן אפלפלד : חצר המטרה - פרק מררמאן 10 בועז עבורן : מן היסוד 18 אחרן מגו : דפים טרופים - מתוך נובלה בכתובים 12 יהודית חבול : שלרש ערים 21 עיקב בסר : מחזור שירים 15 יורם קכיוק : קצה אבוד של חלום ד 2 ציב עצמון : מחזור ישרים 16 עמלח עינת : הצלקת 31 שמעון בלס : מול העשון (סיפור) 20 ארז ביטון : להיפגש עם עצמי דרך המפגש עם ילדי 46 עבדול קאור אל-ג'נאבי : שירים ; מערבית : ששרן סומך 22 סמי מיכאל : שתי ערים 53 יאירח גכוסר : שירים 26 עמוס לויתן : ה "אני" רה"אחר" בשירה 56 רוני סומך : שיר 27 עודד סברדליק : מחוז השירה - מראות וספיחים ד 5 חכוך ברטוב : העצרת של אדון שרוני - מתוך ספר בכתובים 28 אלישע פורת : לשרן לילית ולא מובנת 4ד חמוטל בר-יוסף : שירים 30 מסרת ורשימות אנוד אלון : שירים 31 אכטון שמאס : קיטש 22 אר : גבול התרבות 24 שולמית לפיו : החלום של גרטררד (סיפור) 32 זיוה שמיר : בזכות הפלרראליזם ד 5 מירם איתן : שירים 34 נורית גוץ : ספררת ואידאולוגיה בארץ-ישראל בשנות ה 30 עורו פלד : משא החרב הצחיחה (קטע מפואמה) 35 דד חלל בחל : יהודית - הלשון הפנימית 82 אילן תורן : שירים 35 גרשון שקד : מדרש וספררת : חילול הקודש , קידוש החולין 86 גבריאל מוקד : ראריאצירת 36 ירידיה יצחקי : על זיקתה של הספרות תהישראלי אחוד בן עזר : דיר סבתא ! דיר ! (סיפור) 38 למקררות הספרותיים של השפה העברית 91 שלמה טנאי : רשי 40 דינה קטן בן-ציון : לשרן כזהות 93 יוסל בירשטיין : קצרצר (סיפור) 41 ריסה דום : דמות הערבי ביצירתו של משה סמילנסקי 95 שלום וצבי : שירים 41 רב-שיח - ממעמד לעם יוסי חור : רוכנן (סיפור) 42 לרגל 100 גררירן · שנח לחולדת דרו בן אריח סיון : שירים 45 בהשתתפות : יצחק בן-אחרן ; מאיר בראלי ; גד יעקובי ; ישראל קולת דן לוי : שירים 46 מנחה : ישראל גורני 58 יד פגיס : שיר ד 4 שיר מעדכונו של דב"ג 58 עורו סבורליק : שירים 47 תיאטררן אסתר ואב : שיר ד 4 שמעון לוי משוחח עם יוסי יזרעאלי : יעל מדיני : בין שני מורים (סיפור) 48 תהליך של עבר זוחל לתוך ההורה ולתוך העתיד 99 לייב רוכמן : גבוה מעל השדה (סיפור) גוליה בסר : תיאטררן בתרך תיאטררן בתרך תיאטררןמיידיש : יהודה גור-אריה 50- קטעים מתוך שיחה 101 איתמר עיוז-קסט : שיר 52 יוסף מוכרי : התיאטררן שלי 102 שולמית גיגכולו-גלבוע : מילון אוקספורד המקוצר (סיפור) 54 אבי עוד : צנזורה בפה וצנזורה בלב 104 עמוס לויתן : שירים 56 זרובבל גלעד : שיר ד 5 ~--------~---------ד מכחש לוין : קוסטיק ואלינקה (חלק מנובלה) 11 65 עיל לוטן : שתי נקודות לביטול ההיסטוריה (סיפור) ! א':~"~ד~~~"עתרן i 77 69 ו הנני מבקש להיות מנוי על 11 עתון 1177 שלתנ 198711986 ו יעקב ליבו : מסע דרך הלילה ((סיפור מאנגלית : אברהם הרס 1 ד ו שם ומשפחה ו זיגמוכט פרכקל : הקאנוניזציה של שלמה סלרמרן (סיפור) ו כתובת ומאנגלית : לאה האן 72 ו ו תמר משמר : שירים 5דו טלי ו גבריאלה אליעש : שירים 5 ד משח בן-שאול : שירים ו מצורף בזה ציק על סך 35 ש"ח עבור 10 גליונות, כולל משלוח המשוך על בנק . ו 90 ו חתימה תאריך ו טאחא מוחמד עלי : שיר ; מערבית : אנטון שמאס j 97___________________ ן המו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל -עמותה . ITON 77 lAU ןןן מזכיר העמרכת: מיכה בסר Literary Monthly ניקדו : שמואל רגולנט ln collaboration with Beit-Berl ירחןו לספר m לותרב m בשיתוף עם "יבת ~לו" ביסעו: משרד החיכוך והתרבות, המועצה לתרבות ולאמנות Editor: Jacob Besser הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות ולחיכוך . שכה סrמ,אייי84-85, שבט-אדר תשמ 11 ז , ינואר-פברואר 1987 קרן התרבות אמריקה-ישראל .Assistant Editor: Amela Einat עהרוך : יקעב סבר המערכת והמנלהה: תייד 16452 ת 11 א, טלי 03-456671.Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Shlomo עחתר ערון : עמלה עינת Ben-Ami, Josef Gorni, Aharon Harel, Amnon המערכת איכה אחראית לתוכן המודעות ; עמרתכ והנלהה: שמעון בלס, שלמה ןב-עמי, יוסף גורני, אהרן Tanny.Sasson Somekh, ShlomoJakont, המערכת איכה עונה בכתב על פניות כותבים ואיכה מחזירה הראל , שלמה טאני, ששון סומן . כתבי יד אלא אס צורפה אליהם מעטפה מבויילת .Shifmann.Nurit Yaari, Shimon Levv, GaliaTheater: עריתכ רודמ יתלאטרןו: נורית יערי, שמעון לוי, גליה שיפמן . הפוכים למערכת מתבקשים לטלןפ אן ורק למס' 03-456671• וצ.ב tנ i נ ~נניr.וr..: עריכה גריפת: גבי ציריקובר-קווה. חומר יש לשלוח רק רבאו רגיל, כשהוא מודספ ברווח כפול על צד אחד של הנייר . גפישות עם העורך רצוי לתאם מראש . נ:~".:.... ייv~•Y...:.נ.• ~u..,.. מתצעו עמרתכ: יצחק אוורבוך אורפז, גילה בלס, מיכל גוברין, יוסי הדר, אהרן זיידבנרג, א . ב. יהושע,דןן גפיס, J יורם קניוק, עוזר דסר, צילום, לוח m והדפסה: דפוס בארי, קיבוץ בארי . נ.~ ............. .נני:ג '.j1נ:~...:.,_ \.:--§,.:,..iL.נ:~-נ. רבין, ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס . הפצה : "אטלס" בעיימ. ינ. ·~ ,.Y...:.·. נ u.._;;. י~נ ..Jt..;~. l;AIt.....ג~:u..,ןנ ~ 106 עתרן 77 י גל' 84-85 • ~ • לאנשי עתרן 77 . לרגל .העשור .• הספריה מטוני ברכות על ההתמדה תוהדבקו רשת ספריות עירוניות חולון • במטרה שלוחת את ברכתה איחולים להמשך פורה ומפרה .~ לרגל העשור • ·i' לעתון וו הוצאת הספרים מסדה • • בת ה 55 • ·v ספרים בספרדית 11 8 ימרב מכר ועד הספרות הטובה ביותר תרמש ll"Mlll ספרים ללמוד השפה גם בסטונאות שמרת דיקלר שרלחת רח 1 אלבני 97 ת 11 א (בחצר) ~r ~וי=- ~~ ד ~ זר ברברת תמכיר וקנית ספרים משומשים לעתרן דד Buying and Selling Used and New Books cז~ -00 רחוב ברודצקי 1s, רמת-אביב, טל. 03-41s1ss 15, Brodetsky St., Ramat Aviv, Tel. 03-415158 עלר רהצליחר ! 107 גל' ,עשור ינואר-פברואר 1987 הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס - האוניברסיטה תהעברי - םירושלי מבחר ספרים בספרות, הגות ןולשו בהנחה של 30°/o מחיר מחיר מחיר מחיר בחנויות מבצע בחנויות מבצע אוצר לשון תרגום אונקלוס -קונקורדנציה/ מחקרי ירושלים בספרות עברית . ח"י קאסאווסקי .2 כרכים בקופסה .988 עמי .75.90.46 53 חוברות א-ח (מחיר כל חוברת) 13 5.854. איטליה - כתב עת לחקר תרבותם וספרותם חוברת ט 15.60.98 10 של יהודי איטליה/ ר. בונפיל, מ"מ מאיר מחקרי ספרות -מןגשים לשמעון הלקין; וי"ב סרמוניטה . ע . פליישר (עורן) .294 עמי . 6.89 9.80 כרכים א-ג (מחיר כל כרן> 7.80515. מחקרי תפילה ופיוט; ד . גולדשמידט . מהדורה כרכים ד-ה (מחיר כל כרן> 15.0012.15 שנייה מתוקנת .508 עמי .13.009.15 אלפיים ספר וספר - רשימת ספרים תנבחר מילון ערבי-עברי ללשון הערבית החדשה/ בתולדות עם ישראל ובמחשבת ישרא/ל ד. איילון ופ. שנער, הדפסה שלוש -עשרה .448 עמי. 29.60.86 20 י. קפלן. 518 עמי. 37.5030.38 מיסטיקה ויהדות לפי גרשום שלום; א . שנייד . אנתולוגיה לשירי-עם ביידיש~ א . וינקובצקי ;96 עמי . 5.51 7.80 א . קובנו וס. לייכטר (עורכים). כרכים .א-ד (מחיר כל כרן) :31.2525.31 מיקראה בספרות האגדה/ א. שנאן <(עורן. ליקוטי 11 תרביץ 374 .11 עמ'. 26 11.758. ביבליוגרפיה של כתבי גרשם שלום; 86 עמי + תמונה .12.5010.13 מלחמה ושלום בספרות היוונית העתיקה; נ . שפיגל. 348 עמי. 17.21 24.45 גלגולי מרובעים; עומר כיייאם ואדווארד פיצגיראדל . תרגום עברי חדש בסגנון שירת ימי- מרדכי מרטיר נובר - תעודה ויעוד הביניים מאת רפאל הלוי 1 ומקביל לו תרגומו כרן א 1: מאמרים על ענייני היהדות. 252 עמ' . האנגלי של פיצגיראלד . מהדורה ביבליופילית. כרן בי : מאמרים על ענייני השעה. 424 עמי. 76 עמי. מחיר לשני הכרכים 10.98 15.60 5.51 7.80 געז~מלטע ווערק; אורי צבי גרינבערג . שני משירת ערב - תרגומים ורשימות/ א . גורן . כרכים .656 עמי .11.75162 8.26 עמי .7.805.51 גרינער אקוואריום (דערציילונגען); סופרים והוגים מצרים על המטרות הלאומיות;א . סוצקעווער. 240 עמי. 7.805.51 מ . פלד וש . שמיר (עורכים). מפירסומי מכון טרומן .232 עמי . 5.51 7.80 די גאס 1 י. ראבאן. <יידיש). 342 עמי. 19.2013.53 סיפורי בן סירא בימי הביניים (מהדורה דיוקן מצרי - דברי הגות, ספרות והומור; ר . ביקורתית ופרקי מחקר)/ ע. יסיף. 336 עמ 1• 10.98 15.60 ידלין (עורן> . מפיסרומי מכון טרומן .204 עמי .21.1014.86 סיפורי הנביאים (הסיפורת הנבואית במקרא דקדוק הלשון העברית; ג. ברגשטרסר . תרגם סוגיה ותולדותיה)/ א . רופא. מהדורה שנייה. מ . בן-אשר . מהדורה שנייה מתוקנת. 652 עמי .15.60.98 200 10 עמי. 14.86 21.10 היוצרות בהתהוותם והתפתחותם~ ע. פליישר. "ספר מסה ומריבה" לוי אלכסנדר ברי יצחק 812 עמ'. 24.4517.21 פאפין ןiייפוה ח. טורניאנסקי. 404 עמי. 24.4517.21 הספרות הערבית היהודית - פרקים נבחרים/ ספרות יידיש בפולין - מחקרים ועיונים י. בלאו <עורן> הדפסה שנייה. 294 עמי. 15.19 18.75 היסטוריים; ח . שמרוק. 296 עמי. 807. 5.51 זכרונות; כסינופון. תרגם מיוונית בצירוף מבוא על סוד חתום - לתולדות החידה העברית והערות א. סימון .208 עמי .7.80 515. באיטליה ובהולנ!ד ד . גפיס. 308 עמ 1•26.9018.95 חודש חודש וסיפורו -1977-1976/ ד. נוי . פרקים בספרות היוונית העתיקה; א. סימון 284 עמי. 7.805.51 <סיר ליאון.> מהדורה שנייה מצולמת. 176 עמי. 5.854.13 חיל ורעדה (ליריקה דיאלקטית)/ סרן קירקגור . קיצור תולדות הספרות הערבית; י"י גולדציהר . תרגם מדנית א. לוין . הקדים וערן י . גולומב. תרגם מקרואטית פ . שנער. מהדורה שלישית. 180 עמי. 13.00182 9.15 עמ' . 5.51 7.80 יידישע ווער ji (עזבונו הספרותי של עגנון שירי דודים ממצרים העתיקה; מ. פוקס. ביידיש)/ ש' i י עגנון, מבוא : דב סדן. 208 עמי . פורמט אלבומי מארייו. 140 עמי. 15.6010.98 יידישע כתבים פוך א. ווייטן קרומ מ"י p שפת השיר של הפיוט הארץ-ישראלי הקדום; . גריון (ברדיציבסקי). הקדים מבוא ש. וסרס. י. יהלום .224 עמי . 388 עמי. 24.4517.21 5.51 7.80 תולדות הטראגדיה היוונית/ נ . שפיגל. 394 עמ 1 יסודי צורות הפיו!ט א. מירסקי. 144 עמי. 7.80515. + תמונות. 8.26 11.75 מ"י ברדיצ'בסקי (ןב-גריון), חייו ופעלו; י . תורת השיר בפיוט הספרדי לאור שירת הקודש קשת. 304 עמ 1. 9.80896. של ר' יהודה הלוי 1 א. חזן. 350 עמי. 29.60 20.86 מדרש איציק~ איציק מאגנער <יידיש). 328 עמי. 11.758.26 תורת השירה הספרדית/ ד. ילין. עם מבוא מזרח ומערב במוסיקה 1 ד. כהן. 404 עמ 1.35.9525.27 וביבליוגרפיה מאת ד. פגיס. מהדורה שלישית. 338 עמי. סיפורי-עם, רומאנסות ואורחות-חיים של יהודי 9.806.89 ספרד; מ. גרונוואלד. (בעריכת ד. נוי.) 300 עמי .11.758.26 מחקרים באגדה ובפולקלור יהודי . מוקדשים קטלוג חינם ללכ דורש . דל. נוי במלאות לו 60 שנה. עבריכת י. ןב עמי וי. דן .600 עמ 1• המכירה בהנחה : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס 1 30.38 37.50 ת"ד 7695, ירושלים 91076 108 עתרך דד' גל' 84-85 h''IV ~!~~ השל~~~~תנוב ''n"" מוטב (מושב בית-דון) מורכב משלושה אנשים, כגר לרגליה העקרונות ההסתדרותיים - השמירה ששנים מהם לפחות הם אישי ציבור . ברשות על זכויות החבר ומטרות-העל המרכזיות האחרות הארצית כלולים 101 מוטבים, והשאיפה היא של ההסתדרות, כאשר התקנות עצמן אינן מהוות שתאוכלס בכמה שיותר משפטנים . בשום מקרה מכשול בלתי-עביר אם איו הן עולות .ג מובטחת לחבר ערכאת ערעור, כלומר עניינו לא בקנה אחד עם העקרונות הנזכרים . כאשר נראות נחתך במקום אחד בלב,ד אלא תמיד ניתנת לו תקנות (או חוקים) כראויות לשינוי , ממליצה אפשרות להביאו לדיון במקום נוסף . הרשות על-כך בפני הוועדה המרכזת. מעבר לכל אלה, נעוצה סיגוליותה של רשות שיפוט אני, כמובן, רואה אתגר אישי רציני מאד בתפקיד זו, בעובדה שבנוסף לשיקולים המשפטיים - אחראי ומכריע זה, של יוייר רשות השיפוט של שיקולי החוק והתקנות המנחים אותה, עומדים ההסתדרות . סניפי בנק הפועלים ברחבי הארץ מעמיידם לרשותך מגרון רחב של שרותים מקצועיים, שנועדו לתת תשרנה הולמת לצרכים המיוחידם שלך ולסייע לך בקידום ענייניך הכספיים. שרות ישיר -מאות מסופי "עדנן" משוכללים, תיבות שררת ומכשירי "בנק- קט" מאפשרים לך לבצע פעולות בנקאיות שרנות בשררת עצמי, בשערת הנוחרת לך. שרות השקעות מקיף -גישה ייחודית המאפשרת לך לבנות תבנית השקעות אישית משולבת, בהתאם לצרכיך ולאפשרויות הכספיות שלך. שרות עו"ש אישי - מסייע לך בניהול יעיל של החשבון השוטף שלך. שרות סחר חוץ -מחלקת סחר חרץ בסניפים ומרכיז יצוא מיוחידם מסייעים לך בביצוע כל הפעולות הכספיות הקשורות בעסקי יהצוא שלך ובקידומם. שרות עסקים -מחלקות מיוחדות בעשרות סניפים ברחבי הארץ מתמחרת במתן שררת בנקאי לבעיל עסקים. בנק הפועלים K עתרן t 77 גל' 84-85 לאיהו נאווי' יו"ר רשות-השיפוט של ההסתדרות: רשות השיפוט אתגר אישי רציני ההסתדרות כיום, היא ענק בעל שלוחות בכל התחומים, הרבה מעבר לכל מסגרת חברתית אחרת המוכרת לנו בארץ. ועם-זאת היא שונה באופן מהותי מכל ארגון חברתי או ממשלתי אחר . ראשית, משום היותה גוף התנדבותי ; ושנית, בגלל המכנה המשותף האידאולוגי המאפיין את כל שלוחותיה ומתמקד בציונות, ביישוב הארץ, בעזרה הדדית, בשאיפה לשוויון סוציאלי ובהגנה על האדם העובד. ההסתדרות אינה בברייה על רווחיות, על צבירת- הון . המלט שמדביק את חלקיה השונים היא אמינותה בעיני חבריה . ומתוך גישה בסיסית זו של שמירה על אמינות בתנאים ובסדרי הגודל שהשתנו בארץ במרוצת השנים ; החליטה הוועידה ה- 1s לשנות חלק מכליה הארגוניים. בוטלו עקב-כך ארבעה מוסדות : הוועדה המרכזית לביקורת, בית- הדין העליון , משפט החברים והוועדים המבקרים במועצות-הפועלים . במקום כל אלה הוקמה רשות- השיפוט. (מדובר בערכאה משפטית ראשונה, לשע החלטותיה ניתן לערער בפני הרשות הארצית) . על-ידי הליך זה הושגו מספר מטרות : א. הפרדה מוחלטת של רשות השיפוט דממוס הביקורת, הפועל בתוקף יוזמות משלו, בעוד שלרשות השיפוטית אסור במפורש ליזום דיונים. תפקידה מתרכז בקבלת תביעות, עתירות וקובלנות, ובהוצאת פסקי-דין . .ב יצירת קשת רחבה של משתתפים בדיון , הן במחוזות והן ברשות הארצית, הכוללת חברי הסתדרות מכל רוחב המגזר המפלגתי . כל השרות שאתה צוין במקוס · שאתה צוין כותרת ראשית. קוראים בל וב . ~,..; 1 / -, /~ ~6) אמבטיה הוא עושה כל יום. אמבטיה עם 'כרחרח ראשית' הוא עושה פעם בשבוע. הוא פותח בכתבה שמספרת לו במשפטיו;כ בהירים ובכתיבה עיתונאית מרתקת את הסיפור האמיתי על המשבר הממשלתי האחרון. הולך טוב עם סבון . אחר-כך הוא קורא את המידע החם האחרון בענייני-כלכלה. מה קורה בממלכת אייזנברג. מעניין. הוא מנגב טוב-טוב את האצבע כדי לעבור לעמוד הבא: הזמרת ריטה. מספרים לו מה יש בה שאין לאחרות. הוא מוסיף מים לאמבטיה, שיהיה חם, ועובר לראיון שמעניק בימאי-הקולנוע פליני ל'כזתרת ראשית' בניו-יורק. הוא משאיר עמוד או שניים לאחר-כך 'ועובר לעמודי הביקורת: תזם שגכ כותב על תיאטרון, נחרם כרנע על עיתונות, זדרזן רזזנכלזם על הטלוויזיה, רם עכרזן שומע תקליטים ורחל נאמן רואה סרטים. צוות מבקרים כזה . הוא לא יכול למצוא באף עיתון אחר .שנון, חריף ומעודכן. הוא היה רוצה להמשיך לקרוא. לדלג לאחור' ל מדור הסאטירה של אפרים םיזדן, למשל, או קדימה, לעמוד האחרון, סידרת הקומיקס היחידה בעולם על-פי התנ"ך · סיפורי . הוא היה רוצה להתרכז באחת מכתבות-החוץ המעובדות במיוחד עבור 'כרחרח ראש~ת' מתוך ה'טיים מגאזיז' או ה'א,,נזמיםט'. ויש עוד: 'כרז', קטעי-חדשות קצרים, חמים, מעודכנים, לפעמים קטלניים. הקוראים הותיקים קוראים להם פשוט 'ברזים'' והם כבר יודעים שאלה שווים הצצה כבר בדרך מהתיבה לדלת. ויש עוד מה לקרוא ולקרוא, אבל המים כבר קרים. אין מה לעשות כובו' הוא אומר' נמשיך לקרוא במיטה .• בותרת ראשית. בל מה שרצית לזעת. עורבים: נחום כרנע ותזם שגב. ~~ חלוש הצו:ור::וו n חנא•-ה n ;נשרות נ. השבועוך כותרת ראשית מתחייב שלא למשוך סכומים מעבר למגיעים לו לפי התשלום החודשי העדכני למנוי. z. כותרת ראשית יודיע למנוייו לפחות חודש מראש על כל שינוי במחיר העיתוך . 3. הגביה מהבנק תבוצע ב- z או ב 6- נ לכל חודש - לפי המועד חקרו ב לתחילת המנוי . 4. המנוי יהיה בתוקף כל עוד תשולם הוראת הקבע כסדרה. אל: 'כזתרת ראשית'/מח' המנזיים בן' ·· אני רוצה להיות מנוי/ה על . //בותרת ראשית". נא שלחו עפ"י כתובתי הר//מ את יד לגבר · השי: שעון D או לאשה D (לסמן x במשבצת המתאימה) הושאה לחיוב חשבון כדי לאפשר לנו לשרת אותך ביעילות ולתמנע מעינובים במשלוח העיתון והשעון נא מלא להלך את פרטיך האישיים במלואם ובכתב-יד קריא. תודח! לכבוד (מלא כאן את פרטי סניף הבנק שלך) -----------------קנב , ----------------וינ כתובת --------------וינס (במשבצת זו מלא רק תtז מס · חשבון הבנק שלך .( lסנYמ :י בבנק סוג רד:י מסג ng ו ו ו .,l ו ו ו ו J1 1 1, דווi המוטו אםמכתא רנmפ מזהה וש חרקוח נרנחח ס.ס. 2.1• 1• אני/ו חחיימ (שם בעל/י החשבון כמופיע נספרי הבנק) חגר/ים ---------------- זהות · מסנותך/ים לכם בזה הרשאה לחייב את חשבוני/נו ח(י~ל אצלכם בסכומים שיחיו נקובים ברשימות החיובים ו/או בסרטים מגנטיים שיומצאו לכם מדי פעם בפעם ע"י 'כותרת ראשית' ומספר חשבוני/גו יחיה נקוב בחם. z• חנני/ו מוותר/ים על קבלת הודעות חיוב מכם בגין חיובים אלח. 3• הוראה זו ניתנת לביטול ע"י הודעה ממני/מאתנו בכתב לבנק כותרת · ול או עפ"י הוראת · ראשית דין. 4. אתם תפעלו בהתאם כהוראות חנ"ל כל עוד מצב החשבון יאפשר זאת וכל עוד לא תחיה מניעה חוקית או אחרת לביצועך. s• חנני/ו משחרר/ים אתכם מכל אחריות בעד נזק, הפס,ד הוצאות וכר ; העלולים להיגרם עקב א'י מילוי הוראות אלו. אם · נגלל חוסר כסרי או נגלל סיבה אחרת. 6• נא לאשר כותרת ראשיתי · ל על הספח המחובר לזה קבלת הוראות אלו ממני/מאתנו. תאריך חתימת בעל/י החשבון טלפון ---.....------:תיב טלפון -------:הדובע עיותן 77 מפעל המנויים של י 1 1 ו iJ ו ן ~ ז tIW 11 שלס רק 958 חש" בחורש \"~· ~pcו~י קל.פשוט.נוח. ללא םיננlוזמ וללא מאמץ, כאמצעות 'הוראת קב'ע חודשית כסכום של פחות ממחיר זוג כרטיסים לקולנוע, אתה מכטיח לעצמך את קבלת השבועון 'כותרת ראשית' כל שבוע ישירות לביתך . כל שעליך לעשות הוא למלא את התלוש הרצ''כ ולשלוח אותו אלינו . רק 8.95 שקלים חדשים כחודש. זה כאמת לא הרכה כשביל שבועון כרמה כזאת. ש·- 1·n ם לכל מנוי חדש שעון יד דיגיטלי כולל תאריכון, הרואוi ומד-שניות. לבחירתך: דגמים לנשים ולגברים. נא ציין על-גבי הטופס שאתה שולח אלינו את הדגם שבחרת. ;:.;.;~.;: כתזכתנז למשלזח התלזש: 'כרחרח ראשית', בית 'כתר' גבעת שאול ב' ירושלים x ו מיקוד: 91071 ת.ד: 7145 1 טל 521201 :1•1 02 ו יהקאמר גמצי : יאנ אל ברפפורו הקומדי תמא בהר רגארדנ יבימו - יהי םקיילו חנום יכער - ןד ראלמגו התפאור ת&תלבושו - ןאדריא םווק התאור - יאב יצבר :משתתפים ראבנ ,חזקיהו ימונ ,מושונוכ האהוב 'יוכל ןיונת יצ 'רציי קאיצי 'םיידויך תענ ,מנדלםון ביעק .כהן ישנ םזקני ""צעירים ייהדד ,ובדשי םנפגשי דמי םיד לע לספס לכסנטוא קפאו םומפתחי םכיניה תמעונ םיחסי אשהי תתעודכ לש החיכ .דייוכדת םהשניי םמגייסי תא לב םהאמצעי םשכדי ינד ולהשיד הנחכר ההודא םכה םגדו .מידתו י"כימד ,מעולה התפאור היפ ,מאוד קמשח .מצדייך ת(דייעו (אחרונות ,"הדמדו ,הפתעות תחדנמ ,חיים ומכד "ומשעשע ((מעריב ה"הצג תמצדיינ תהמעוור לגי קצחו יכלת "פוסקים ((הצופה ן"אי קספ השהצג דז התהי ושלאג חותוכי םשג םכשמעלי ת"הצג "קדפה ראפש קלהצחי בואג ךב ולדמ "משהן ((דבר שקידו ולאח עמס תהדפזע קיןו · כניד ה"הצג ,אינטנסיבית מ m ה ,מהמם קמשח "עדצמה · וכ ק(כיו-יור (פוסט תמא לשמוא יהםפר ווכבימוי התפאור תותלבושו - ייום יכן-אר התאור - יאב יצבר :משתתפים העדנ ,פלידל ייום ,גרבו בד נכוו .. ת"דמיוו תקוונו תונוגעו .ללב ללב דאח ,מהם רכעיק דלצמ והנדנ םונעי םזעי םונוגעי בלל ,והצעיר בד ,כנדן םפינ תחשדו טוכהחל תמבטיחו - "מומץל ל(קו (ישראל ההצג .מכריקה השלדש םשחקני םמעויל יובימו "נכדן ל(ע (המשמר ה"דענ לפלדי תמעצב הכצוו המרטיט תדמו ךכתהלי לש .שנעדן יידס וגונ ,משבנע ןאמי ףוא .מוגש םמשיל תא להמשוש יהמשפחת אהל יודמנט אדהל ישגות ,זהה בד ןכנד הכהופע "משרימה ((האץר למיכא םקולהא דעיבו הלכמ -גייימם םםונדר חנום יכער - הרבק חמשול יבימו - ןאיל ןרונ התפאור תותלבושו - תרו רד המוםיק - ןד ןהנדלםמ התאור - ןכריא םהרי תמםכו - תיהודי ןגרינשפ :משתתפים ךיוםי ,כרמון ןאיל 'דר הםנדר ,שדה יאור ילו. ןראוב ,שפר היהוד ,מור לקרו ימרקוכיץ. ירמ 'כרוך ייום ,קאנץ ןיהויכי ,פרידלנדר לשמוא ,פאםאן ייונ ,פריור רמאי ,דיין דדו לשמו י'אור ןמוניץ רליאו .עוזר ה"הצג מצדיינת .•• קמשח המעול לש ףיוס ןנומד יויוס קאנץ ••• והקאמי ךהפ תא סקדלהא הלקלסיקהשואדי הלהצג םכפסטיבלי כעולם ••• יהכמד ,מסוגנן ההמדסיק ,כהזות ההתאוו "מושלמת י(גל (צה"ל ן"תיאטוד רלוונטי ••• התפיס תסגנוני -עצדכית הבודר .דמושימה גהיש לש יהכימא "והמעצבת ((האץר ינוליחךi ןהאחרו ההכמ תהמשותפ יקאמר 3- אצוות םקבר יםאםיר תמא לשמוא יהםפר ווכבימוי המוםיק - יאור יוידיםלכםק התפאור תותלבושו - ליע םפדר לניהו ימוםיקל - םחיי ןגרינשפו התאור - םפלי םרו :משתתפיםאל םכר ,כהן השלמ 'וישינםקי ייום ,קאנץ ליגא ,נאור בד בנכון/יעק .כהן ההמחז מ שתוח ולאח ההמלחמ ,הכאה הכששמ לש לישרא ביוס תל"מדינ "יהודה ןושהלטו חנ ויימס לידי .החידום ןיד · כית הדש איצד עכמופ יעממ · כדידוי להבול םדדיייו ,פומביים תהוצאו ,להדוג םפזמוני יוקטע האקטואיל המהנשע .כיהדדה יזוה םכעצ הלהק ,צבאית ,אפדקאילפטית השתפקדי יהאמית אהו סלתפו תא יהחילונ ןהאחרו טולחנו .אותו ןשבחעחו רכק תתרבו ,ואקםואליה תכהשתתפו ,אמנים יאנש רציבו יואנש .תקשורת ןשכתעתד םמתקיי תאת םשלבועיי יכימ ,שכת הכשע 11.00 כבדקו • 4 שעות במכתש ןרמו פרםים והזמנות: · ייונייסד סרוס 4•3•03-7543412 תיא • ויח יחוןתן 113 לט: 03·Z910Z8 ,Z91010 תיא - ויח ךביחו 57 m לט: 03·zz555Z םילו 1חי - אףג למרן חלמן דח, לט: oz·zz5013 חיoח ויח · u ודאר 5, לט: 665656•04 חמתנ - שווטסו, שומלא ביצnנ,6 לט: 31343•053 ליאת - מרכז תיחת חשד לט: 059-71720 1 ית - וחי ארלורב 55 לט: 03'"900301 ומומ מקבירם צםחפ ווםן לט: 691&1•051 חווית לכל םהחיי בבל שבת ••יןנייובד םורםיי ורשות שמורות הםבע "יונייםד םורמ" ורשות שמורות הםכע מציעות לך עכשיו קן מיור חדש כדרכים הלוהםוח של מצפ:ר רמון. הצםרו למיור המודרך ע•י מדריכי הרשות כמכתש רמון הנמשך · כ le שעות ותהנה גם חnיד:נז·ו1יתא עוצרי · אמיתית: נוו פיוא•. מראות נשימה. מרכז מכקרים ובו תכנית אורקולית ותערוכה מרתקת. המכרים מפורםים על הנעשה כמקום. נמיעה כאוםוכומ שהותאם וכיעיו מהרונים" ועוד ועוד. · נגריה · ביקור כ .· כרכב מדבר מםלול הםיור: מזרח המכתש,"הט~עת הקטנה", הנגרית, נחל אפור, מיצר משחור, הר אודרך, רמת סהרונים, נחל אודרך, עיר סהרונים, נחל גוונים וחזרה למרכז . זמני הםיור: שעת היציאה ממרכז המבקרים במצפה ומוך :.00 12 שעת החזרה למרכז המבקרים במצפה ומוך :.00 17 יסתרו יתקיים בלכ ש,תב מחירי הםיור: המחיר למבוגר -18 ש"ח \i"\~\\-~U\\~ לידלים עד גיל 16 וסטודנטים -1z שייח ילים · חי -10 שייח בלבד . א עשבת · מת 7.30 מוח 1 תיוןלרן 113 תמיחר למסבו 36 ש• n תיחמר ללידים עד גלי 1630 · ש n יחליים Z8 "שח תההסתדרו חשימש תמראשי ההקמת תבי תלכוחו םהיוצרי לבכ התחומים . יאנש חהרו ,והספרות ןהחינו ,והאמנות עהמד הוהיציר וחבר ילאנש אחסדנ הוחשד חבתגוע תהוולונטרי לש םהעובדי ,והיוצרים ישערכ 'חברה שאנו םולאו םמשולבי חנ אלל הפרד . ההוועיד תקורא םליוצרי לבישרא לבכ םהתחומי תלחיו םשותפי תבזכויו ,ובחובות ךתו תהטל אמלו 'משקלם הלמפעל לש תההסתדרו ןלמע תיציר םע עובד , עלמן בעיצו הדמות לש לישרא תכמדינ תמתקדמ בלעיצו םאד הבונ החבר תומולד ןונאמ ןלקיומ ת(מהחלטו ההוועיד ה 14- לש (ההסתדרות תההסתדרו תהכללי לש םהעובדי אבארץ-ישרל דהווע להפעו זהמרכ תלתוכו ךולחיונ ······-··················· לעת l ן 77 תברכ יקיברצ רהשרמ רהצעי גלח םהאררי • 115 1987 'גל 'עשור רינואר-פברוא מפרים םחדשי הוצאת הקיבוץ דהמאוח שירה הםפריה ~' אל לב זהמר - מנחם דרומך הוצאת הקיבוץ המאוחד/מימן קריאה/בית ההוצאה כתר שיירם כרך אי - אברהם חלפי אהבה אמיחיח - דליה וביק וביץ מתחח להר הגשע - מלקולם לווי (בשיתוף המועצה הציבורית לתרבות ואמנות) כמו בשירים- יגאל בך-אריה (סימן קריאה) הרחוב- ישראל ואבוך (בשיתוף המועצה הציבורית לתרבות ואמנות) לקנום בפרח- שמעוך צמרת (סימן קריאה) חיי ינשואים - דוד פוגל השירה היהוידת במרוקו - יעקב לסרי אחבן - ארנסטו סנטו הפרחים -לנtאגרהו בועז ערפלי (על שירת יהודה עמיחי) םיפורת מפרי אמנות אין מתים גוריוך · בפירוים- רזיה בךהצל ביכרתי הניח- אביגיל באבד צייר םע מצלמה- אברהם אילת הלילה השנים שער- ויליאם שקספיר תרגום: רפאל אליעז בעוחח בצילום- שמחה שיומך (בשיתוף עם מוזיאון תל-אביב) בין המשורר לידמאני - נתך אלתרמך / דוד בך גוריון בשיתוף גוריוך · יד בך עץ, באן, אמדה - אלבום פסלים - דליה מאירי כיבח דב םח- יוסף גלוון - גולדשלגר עד D ו'ן הקיץ האיידנאינ -צילומים : מרדכי חרש מילים : נתך יונתך /JJU ~ -~~~~~~~~~~~~~~- ---------------__ -------------______ _ ----------- n ווו .!11 p - לכבוד פוליטיקה - עתרן פוליטי ישראלי רחי טשרניחובסקי 21 י תל-אביב ברצוני לרכוש מנוי לשנים-עשר גליונות החל מגליון מסי פול' U 'קה -· שם ומשפחה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ עתרן פוליטי ישראלי כתוב --~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ מיקוד מצייב המחאה ע"ס 32 ש"ח ניתן לרכוש מנוי גם באמצעות כרטיס ויזה 1 ישראכרט בטלי s-ו 03-s101s4 עתרן דד . גל' 84-85 , " ~ ' לעתון וו לחג העשור איחלוי ההצלח +<>-+ תיאטרון החאן הירושלמי 'ייי ., ~ ' ~ @ t>~ ~ ... י'"~ ~ 1 ".:p יי\יי\ ?~ ~י<)ז i~~ ~11!'\ ~ ~'-'~~ ~~9'4 'יf'+'-' () \~ '"י' tl'lt. ,~ "ן 0~ ~ 9י§' '!0+ ~'09 '(>~, 4 • • לעותן 77 . החודש יראו אור סידרת "טעמים" פול קליי - על האמנות המודרנית פרידריק שילד - על החינוך האסתטי של האדם בסדרת מכתבים ברכות חמות פרוזה !> לחג רהעשו שבעה אחים - אלכסיסי קירי פול גאליקו - אהבת שבע הבובות פואטיקה וביקורת מיכאלי - ישרת סוצקיבר זאב לוי - הרמנויטיקה עדת זמנונ קוץב - כהז ראה וקדש " 0 • • ~ $ חיכוך כרנת פרופ' פרנקנשטיין - אמת וחופש לימוד • בעיקבות שבעת הקבצנים - עיבוד מתודי לספר הקבצנים לד' נחמן מברסלב יבת הצואה לאור ישהר יהודה טלו - ישרים מתורגמים מידייש 0 v • ~O· ענת לויט - ר~ח של געגעוים . טל' 03-741936 ילדים ערכה קומר - משלוח מכות ש. בן-שלום - גבהו עד השמיים מאשה ויזל - לחדר שלי 4 פינות ' () ~~~~~~~~~~~~~~~~ • ד: . 'ל: עשור, ינואר-פברואר 1987 ך אתקור גאהלהציג : מדיח הכלים המשוכלל ניותרעם תוכניות ההדחה הבלעדיות '·/.. .· ' .(0 ·:-----... ·--.-:.::.•..: --. - בלידע ל " פוני" -4( ם'~;.ל~~~ט~ דהושר<ם ~.;:;י; ;;,;.י;:י: ~,:י;.; _; תוכניות מגוונות 15 '.ש . ו'פה קצרה של כל<ם מענ i.ם' רגל<ות ותמך אחור< מאפשר<ם להדחת כלים בידכול ל "פו ינ" -מפס ק העמדת ר . מד'ח נם ע ל :~•<ש צר . ו 1 דהחה ל:~• כל<ם מלוכלכ<ם מאד . שלטיפהקרה - מאפשר שט<פת בידכול ל "פונ י" -מראה אלננטי l )דהחהשלכל<םמלוכלכ<םקצת פ<רותו<רקותבמ<םקר<ם . ומישום. פחות. ב ידכול ל"פונ •"-בפתו ר צעירה J( דהחהשלכל<םהדורש'ם -מאפשרפת > חתדלתהמד<ח 'L'l: 'פה באמצעהפעולה לצורך הוספת כל<ם .·לv.ו.•ב A--_'·. מ i זו fl'7J111כוי o.~ Eס.,;~~~~;:~ . ~. ג ~, ר ~~~.-~1 /l,;J f ו j}'11J1 שוו ,"סיבו<לנו\ ~-------iiiii----יייי--ייי--~ ~~~L אמ p יו ~ לעתון 77 לעתור 77 לרגל העשור לרגל העשור זר ברכות להמשך בעודה פוריה שפע ברכות כה לחי! םואיחולי-ז סאטל יןדפוםבארי סוכנות הפצת עתונים נעי ימ רחי צ 1 לנוב 49 ת 11א טל י 377890 118 עתרן t 77 גל' 84-85 • ~-Q~ ,_\' ~ :.--- .. -r /~=-~ ___ • • ~::~~-~~ ' !~ פינה יומית המשודרת ב"קול ישראל" - . . ש לפנו .פמה שנים, כששמענו את הסיפ~ר על האיש שראה ג'ירפה נפעם הראש;נה כבחייו, נסתיים הסיפור ~מלים : 'אין דבר ~ןה' . ךז:ד~ה היום, פאשר מספרים את א;ת; הסיפ~ר עצמ;' מסיימים אותו נדרך בכל ל ~מלים : \אין ~ןה דבר' . מת:פרר' שן; אפנת הלשון הי;ם הן~": דבר;'"~ןה סיפור: כזאת בחורה' ואף אנשי צינור ר~דשי תרבות משלבים בגרבריהם :'~בכזה מצב;' או :"כזאת מדינה:' סדר המלים הזה' שכ; 'בכזה' ע;מך לפני המלה שהוא מתאר, א;פייני ללשונות רכ;ת, i בהן אנגלית ויידיש, שכהן הת;אר קודם לשם. אבל כעברית, שנה א;מרים, גם הי;ם : דבר חשוב, מצב עגום, עגום · ולא"חשוב דבר;י מצב;' צריך לומר גם : דבר כזה, מצב כזה סיפור כזה, ונו'. מה אמר האיש שראה את הג'ירפה ? אין דבר כזה ! "רגע של עברית" ::~חסות קבוצת נiס~נשםם - חברה לביטוח בע"מ הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ בידרמן צרר - חברה לביטוח בע"מ שמשרן - חברה לביטוח בע"מ - חברה לביטוח בע"מ החברה הישראלית לביטוח משנה בע"מ דקלה חברה מסונפת רותם - חברה לביטוח בע"מ lli--י-" . ~~ נiסlJLW םD החברה הישראלית לביטוח אשראי בע"מ שמיר - חברה לביטוח בע"מ פה יי וiערוקו אשנבי · חוור-החיים במצרים לו בסגנונו וההשפע ניסטיים בספרוור מה יאליסטז בכוריבורו , ך בהוויייי רlימוימויה כlינאמורה שתורגמו ים רlופוקןןל שונות הארבעים נ,ךראשו שבעים, כlלוכו פמשק x חרור, את החברה ה הפרט המחפש אור זהו שים אור עצמו . ל"סימטה בקאהיר" ש גנב והכלבים" (ס 197 )1976(, מצטרף העת הגס שמעלה בעיה לכאורה, הריהו רlשומ ריים מובהקים יומצ החברה. מכאז גוב . תו של סופר הז מתם של מורר יגמ קורא העברי רמבח לי , שלאחר םןןרגוהס .חבר , מז והדי מתוו יצירתו רבאו ;מנוע קבל!ו הדע על סופר חשוב ·זה כlיוקא אוומר בש"ק ספריו המשובחים ש ללא נשמה, גהמצי מוכנה מראש . הבעי לה ,"רlינגרוב שבה דיו מצליח ואמיד , בגופו . ידידו ,ןרופ כlימוטפ למחלה כ ןךופ ·t:,, ה ןי ~רlונlז' א 1 .ביו את מ.גן~ל ד ימי החופ'ושו - שן.גנ מש;: : חורו באלכסנדר;מ ·חלתו , וכשובו ל כאז נא לעזרתו י בידול לטלוויזיה, ",יי"י"•• ............ ג... """ הבינוני.) ..-._,"•• ר•ם נסכה נ ך,ךבה •לוtלעש ברחובות בב P להם לפח זבחם בו' בשרירך" נראתה לפסלי ש ירגישו ראויים להומות ו ל " עצםמ נבע י מ · ךך,שבים ,רlעכ חשיום חסרי צורה מו -·,.. חפצ