וספ ו ת בח ו ה ןתיאטרוא מ בו ת ה גו ת תביקור השיר תוסיפור קבדנמר םחפצי - המחז שחד לש .א.ב עיהוש ; םמאמרי לע ההמחז לוע לכל יצירתו . קבנ תבשרו יעצמ מ 8.00- רבבוק דע 8.00 בבער תלקבל עמיד • תלמשיכ ןמזומ • רלבירו היתר • תלהפקדו • עלביצו תפעולו קבנ תמגוונו • ב 18- םסניפי לש קבנ .דיסקונט 11 בגלוון ההז !' ~ r: f z n ~ ;: שירה וסיפורת ~ מישל חדדא ; על הגבול ; שיר ; מערבית : ששון ~ n h סומך ;5 משה דור ; שירים ;7 גד יעק .בי ; שירים ;7 סיימור מיין ; שיר ; עברית : משה דור ;7 ירחון לספרות ולתרבות שנה טי,מס י 62 ניסן תשמייה , מרץ 1985 העורך : יעקב בסר עוזרת עורן : עמלה עינת חברי המערכת: שלמה אביו, שמעון בלס , שמאי גלנדר , אמנון ז י קונט , ששון סומן . דליה רביקוביץ ; עידו בריצ'מוכד ; שיר ;6 ג: ~ יעקב בסר ; לא שאני מתאונן ; שיר ;6 ~ אנדד לאדן ; שכי שירים ;6r: עמוס לויתן ; שירים ;6 כר .1' f r r ~ .1' r הזחמ שדח םירמאמווילע - .ב.אעשוהי .ב.אעשוהי; םיצפח; הזחמ;8 ףיטרט וורטאיתב38 ; 1664-1985 · םיצפח- הזחמשדח;8 לע םיצפח םישנאו- הידידייקחצי;14 הריש תרופיסו קרמנדב רעשה שגפמ םילורט יפלגאלוק י לש רפוסה םאיליווהיןקני. .ב.א :עשוהי םוכיס ;םייניב ללה ;לזרב17 ןכרוט םורטסורב; תורעה אובמ תורפסלתינדה; 21 םוליצה הגצההמייףיטרטיי: ילא ןייטשנרוג(טנאילק) סואלקגרייבפיר; םיריש; תינדמ: חספןיליימ; ףוסויו הדרו-ובא(ןוגרוא). םליצ: לרומרלפרד. הריש תרופיסוקרמנדב;21 ירואירעי;22 רגניאןסנטסירק; עטקהמאופמ; תינדמ: ירוא ירעי;23 הפוארדוה; םיריש; תינדמ: ירואירעי;24 הנאירמןסרל; ילוא; ריש; תינדמ: ירואירעי;24 ןגרוי הבטסוגטדנרב; םיריש; תינדמ: ירואירעי; . 24 25 בו גראן יינסן ; שירים i מדנתי : אורי יערי i על " ספר האפשרויות" לדוד אביזר ; איל מגד ;42 על " מתחת לשטיח הכחול" לאיל מגד ; עמוס לוטן ;43 על "אדם טוב קשה למצוא" לפלאכרי אוקוכור ; מטי שלו-שפי ;43 על "הכוח האחר" ליהודית הנדל ; חנה יעוז ;44 על "שביב עלטה" לאליהוא קידר - ישעיה תשבי ; עמלה עינת ;44 על " אותה האש לכל " לחוליו קורטאזאר ; יערה בן-דוד ;45 על 11 ימי גברות 11 למישל לאריס ; שמאי גלנדר ;45 מדורים ק . בועים טור " עתרן 5 j 11 77 המלצת " עתרן 5 ; 11 77 קריקטורה ; דני קרמן ;5 תיאטרון שלומית בת-דורי ; בדרך לתיאטרון ;37 דן אוריין ; טרטיף בתיאטרון 1664-1985;38 ביקורת ספרים על "מחברות בוכר יי בעריכת מכחם ועוזי שביט ; יאירה גכוסר ;42 הבריק נורדברנדט ; הוורד מלסברס ; שיר ; מדנית מרים איתן ;25 טורקילד ביורנויג ; קנאה ; שיר i מדנית : אורי יערי ;25 איורן מלינובסקי ; :;גק i רת הק"ך ; שיר ; מדנית : אורי יערי ;25 פיטר סיברג ; הרועים ; פרק מרומן ; עברית : יקייב ; 26 וילי סורנסן ; הצרחן i סיפור ; מדנית : אמיליה רואי 27 סוזנה ברוייגר ; סוהר ; סיפור ; מדנית : אסתר אדלשטיי ן 27 i בני אנדרסן i שירים i מדנית : מרים איתן ; אורי יערי ;29 ויטה אנדרסן i אני מאוהבת בך ; שיר ; מדנית : אורי יערי ;29 איירין איבר ; טיפו ת של דבש ; מאנגלית : אורית ורטהיים ;32 אפרת עוז ; שירים ;34 הרצל חקק ; פניה וגופה ; שיר ;34 ברון לינק ; שירים ;34 שלומית ספיר ; שירים ;35 מסות, מאמרים' רשימות ידידיה יצחקי ; על חפצים ואנשים ; מחזהו החדש של א .ב . יהושע 11 חפצים 15 ; 11 הלל ברזל j א .ב . יהושע ; סיכום ביניים 17 ----------------------, חתום על "עתרך 1177 לשנת 1985 ui. ןןן ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Editorial Members: Shlomo Avayu, Shimon Ballas, Shamai Gelander. Amnon Jackont, Sasson Somekh Assistant Editor: Amela Einat תייד 16452, תייא לכי ,....:.~ ~1 ~vv t-י'~ :~":'J"":!י! J .Jבנ.ו הנני מבקש להיות מנוי על "עתרן 77 יי לשנת 1985 '~נ:. ~<.)"' שם ומשפחה ~1 _,., ~ : .r,:_p.:;jl ~ .Jr'L. .::u_,s ~) ~""' ,\_,.;..נ;. ךl '-י- &• כתובת עריכת המדור לתיאטרון: נורית יערי , גלי ה שיפמן . עריכה גרפית: יגאל זורע . t...ג.~:~~~1 ו;.בJ.; • ;~Jj JU&,i : ·~ ;בJ.;1 ~~. .::.1_,a...:ב : ;ב:יi~1o.i:י.fi טל י המערכת והמנהלה: ת יי ד 16452 תייא , טל י 03-456671. מצורף בזה צ • ק על סך 11,700. שקלים כולל משלוח תכרעמה הניא תיארחא ןכותל תועדומהi ךושמה לעקנב תכרעמה הניא הנוע בתכב לע תוינפ םיבתוכאוי הנ הריזחמ יבתכ די םא אל הפרוצ םהילא הפטעמתלייובמ. ו ךיראת המיתח םינופה תכרעמל םישקבתמ ןפלטל ךא קרוסמל'-456671 נo• ו רמוח שי חולשל קר ראדבליגר, אוהשכ פסדומ חוורב לופכ לע ו דצ דחא לשריינה. תושיגפ םע ךרועה יוצר םאתלשארמ. ו ץוביקיראב. - ,רדס ,םוליצ תוחולהספדהו: סופדיראב, הצפה:"סלטא ייעב יי מ מועצת מערכת: יצחק אוורבון אורפז, גילה בלס, מיכל גוברין, יוסי הדר , א . ב . יהושע, דן פגיס , יורם קניוק, עוזר רבין, ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס . המו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל - עמותה. בהשתתפות ספרית פועלים . מזכירת המערכת: איריס חן בסיוע: משרד החינון והתרבות, המועצה לתרבות ולאמנו ת הסתדרות העובדים הכללית , המרכז לתרבות ולחינון. קרן התרבות אמריקה-ישראל. מרץ 1985 מבצע םםח תשמ"ה בספרית םרעלים תל-אביב, אלבני 73 האנציקלרפויה העברית (הרצאה מהרוות) מהורות ספרית פרעלים. 34 ספרים/ כולל מילואים א' ומילואים ב' ב 7- ר כרכים. תנאים מיוחדים לוועדי עובדים/ חברי קיבוץ וספריות. האספקה : ע"י ספרית פועלים בלבו. עו פסח יסרפקר 18 ספרים נ: 9- כרכים/ רלאחר מכן 4 ספרים ב 2- כרכים לחרוש (כממרצע). ספרים חושים שראר ארו בספרית פרעלים פסח תשמ"ה. ועת עצמנר ישראל אלמן - יהדות אמריקה בחברה פלרראליסטית הספר יצא לאור בסיוע הועד היהודי-אמריקאי והוא נותן - בפעם הראשונה בשפה העברית - תארו נרחב על הפסיפס האתני והדתי המאפיין את החברה האמריקאית בת זמננו. במרכז המחקר הקהילה היהודית, היחסים השוררים בינה לבין לבין קבוצות אתניות ודתיות אחרות. בפרק המסכם - בסיון לתהות על מעמדו של הציבור היהודי בחברה האמריקאית, ע"י ניתוח המדיניות הנקוטה בידיו כדי לשמור על האינטרסים של הקבוצה, חרף הלחצים המופעלים עליה. חינרך שמערן רשף - ישראי~ תרע · חינוך חדש בארץ-ה 1 תרפ"ט מחקר זה, עניינו בדרכה של קבוצת מחנכים , נושאר r רעיון החינוך ךד · העמלני בארץ-ישראל בראשית המאה, שבמרכזה ןאידלסון . לימרו שרה הארפטמן - מתרדיקה להוראת השירה חוברת זו מציעה דרך להוראת השירה העבירת בת זמננו , על-פי התכנית לבחינות הבגרות של משרד החינוך והתרב:ות, היא מותאמת להוראת נושא זה בכיתות הגבוהות של ב:ית-הספר התיכון. פורזה ג 'יימס ג 'יייס ; ירליסס מאנגלית : יעל רנן . בשיתוף עם הוצ' זמורה ביתן . "יוליסס" התפרסם 1 לראשונה בשלמותו בשנת 1922/ ונחשב כבר אז ע 7- ידי בני דורו ליצירת מופת בעלת חשיבות הסטורית. ביצירה מהפכנית זו, שרבים רואים בה את פסגת הרומן המדורני, חברו יחד אינ~יון במלוא מורכבותו, ריאליזם בשיאו, הומור נוסח דבלה, שלבזות צורנית ומוסיקה לשונית צרופה . דרת פלו - מהלך אחררן תארו מרתק של מסכת יחסים אנושיים הנרקמת בין אשה חולת סרטן לבין הסובבים אותה. חברים קרובים מתרחקים, רחוקים מתקרבים וזרים מתגלים כידידים . נאררה סמל - כרבע זכוכית קובץ של עשרה סיפורים אשר דמיוותיהם המרכזיוו r הן בנים לניצולי שואה. זהו סיפורו של הדרו השכר. גירן צ'יבר - ברל.ט פארק מאנגלית : געדון טורי. זמן ההתרחשות הוא ההווה, הרגע הזה באמריקה. במרכז הרומן - שתי דמויות גברים, הנפגשים במקרה בכנסיה ונקשרים בעבותות כוחות מסתוריים, כמו החיים והמוות, שנאה ואהבה כשני פניה של הנפש האמירקאית. הדמות השלישית - הוא זה הנושא את נטל האשמה על כתפיו. כיצד הוא מוצא עצמו מעורב בפשרה, וכיצד מצליח ברגע המכירע לצאת ממנה. שירה מרדכי הוטל מן הטעם הפשוט . יעקב פרידמן מחפש אתונות. ילדים אלי נצר - סבא גיבור איורים: שמוליק נץ. סיפורים נפלאים על ידידותם והרפתקאותיהם של זקן בן שמונים וליד בן עשר. מיועד לילדים בגלי הגן ובית- הספר היסודי . מררשת הרש סמרלאר - יהודים סרביטים מאחורי גדורת הגטר מיידיש : מרדכי חלמיש. בשיתוף ביה"ס למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת ת"א, מושרת וספרית פועלים. ישראל גרטמן - בעלטה ובמאבק פרקי עיון בשואה ובהתנגדות היהודית. בשיתוף המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים, מורשת וספרית פועלים . שרנרת איגנץ - אצלנר קובץ רישומים מקיבוץ עין-שמר. ירפיער בקררב בספרית פרעלים אריה יערי - אתגר הלארמירת. מנחם שדמי - קרמרנרת בעולם רבקיברץ . מרים מיכאליס - זכררנרת, השתקפויות. שבתאי לוי - ~ל מול הר סירבל. 8 טור uת i ןןוו מישל חדאד על הגבול מערבית : ששון סומן י~ ד~טי~ית ה~~ · י~~ ~:;גיט w וי. נעור משב-הרוו::ז ~סו~ב ~ת ד::זב 'ןו.ז~~ ל::זקיף - ~ת ~לי ם~ז:: .. W ז:י;וו; :קג:רכל ~יג:ן ::זזכמות השראה לכזוב את השיר. ך q קי-~א ~~q סום סשוד והשמרי מגדרי ל:כr ~ר ב~ל ערל wo ל ~ר~ה -_ ' \;;~' • -••• : " T T : - .\ '\ J' T יר~יף ו;?~"בל' לפע'ם כשלרה. 1 \" \ 1 ~-" .·r'--l~ "\ 1-.. ~: .::-:ז , . דנ~ ·-. .... ·'' ·· -..,· לף זי~דiז::רpז~~i'p~j? ןה ז'את או~ר : ת$/ J ~טו~ינו ~ל~נון זזנו או;ך:;גים ??אד . ג W ק ארסם :;ג??קו~נו ך~ם ~ל.~ג;וף .W ~ל.יס ס~ i2 ןס. חזר ל :r אטוטית הממתינה לף ; T • : --• -:---: ~w w ~י ;:זרוז:ז ~קי!;כים ארסה .. ליד המחסום החשוד . T •,• -.:---: ;:זיא עורגת לשו:;גף :;כ.די לז:ז;בק אוג;וף כשמחה ·ש~לדים . ח~בים לזכ . ת כה :·: ז ."':T' ז- · •:T כארצם 11 l ~~&;;!~~~~~~~~-.....~ -~' " ~ "~" י!\ ' -~ ,ן,- ~-~--:י ...~ T עולם לל'א גדרי-תיל .-.. :.. -.--, ~כ::: .', '-<...;-~ 1 השיר ייעל הגבול" לקוח מספר שיריו האחרון "מדוכות החרות'' שהופיע בשנת 1984. הוא הוקרא בכ - נס סופרים ערבים ויהודים שנערך בתייא בתאריך 3.3.85 לכבוד יום השלום העולמי שהוכרז עייי הקונגרס העולמי של מועדון פא"ן . המלצת עתרו 77 זלדה: שירי זלדה ; הרצי הקיבוץ המאוחד ;1985. חיים גווי : מחברות אלול ; הרצי הקיבוץ המאוחד ; .1985 ישרלא גוטמן: בעלטה ובמאבק ; פרקי עיון בשואה ובהתנגדות היהודית ; הרצי ספרית פועלים ;1985. שלמה ניצן : אדמה בים ; מבחר סיפורים ; הרצ י תרמיל ; .1985 מרטיר כובו : בין עם לארצו ; עיקרי תולדותיו של רעיון ; שוקן · הוצ ;1985. אהוד לזו : מקבילים נפגשים ; דת ולאומיות הבתנוע הציונית במזרח אירופה )1882-1904(; ספרית אפקים ; עס עובד; 1985. איניאציו סילונה : בית ספר לדיקטטורים ; תספריאפקים ; עם עובד ;1985' נורית גוכריו : תלישות והתחדשות ; הוצאת דמשרהביטחון ;1985. ג'יו שופ : התנגדות לא אלימה ; תרגום : יהלי עמית ; הוצאת מפרש ;1985. לאיאס קאנטי : הלשון שניצלה ; מגרמנית : צבי ארד ; הרצי ספרית פועלים, זמורה ביתן ;1985. לאי נצו : סבא גיבור ; (נעורים) ; הרצי ספרית פועלים ; .1985 חמוטל בו-יוסף: מתנות קופצות ; שירים ; הרצי ץהקיבו המאוחד ;1985. ג'וזף קונוד : טייפון ; תרגם : משה אראל ; הרצי להחבהימי ; הרצי הקיבוץ המאוחד ;1985. הנס היינץ שטוקנשמידט : המוסיקה של ההמאהעשרים ; מגרמנית ומבוא : עדו אברבאיה ; הוצ• םעעובד ; ספרי מוסיקה ;1985. מרקי צוו : אביב מוקדם ; צבי שץ והקבוצה האינטימית ; הוצאת עם עובד ' מרדכי הוטל : מן הטעם הפשוט ; שירים ; הוצאת תספרי פועלים ;1985. פסח מילין : לפתוח כמו ספר אהבות ; שירים ; אלף ; .1985 לייזעו אייכנואנד : צו וישן איצט און קיינו;נאל ; שירים ; (יידיש) ; הוצ• תמיד ;1985. ' עליה לבנות לעצמה כלים מתאימים , באמצעותם תו:ול להאדיר את השפעתה הציבורית , ולהיאבק ללא פשרה בכל ניסיון של התערבות בחופש הביטוי האמנותי בכלל והספרותי בפרט, וכן להמשיך ולהיאבק על יחס הוגן לסופר וליצירתו . מ שום-כך חשוב שהסופרים יטלו חלק פעיל בוועידתם , ובדרך זו יתרמו להמשך כיוון ההתחדשות שהחל להסתמן באגודה מאז ארבע השנים האחרונות, בנושאים שהוזכרו וגם בנושא זכויותיהם המקצועיות של הסופרים . באשר לאלה, עלינו לשאוף ולפעול לקראת תחיקה מתאימה בכנסת , למען חוק תמלוגים לסופר על שאילת ספריו בספריות הציבוריות ; למען חוק זכויות יוצרים , חוק תעריף מינימום , ולמען ביטול הצנזורה על מחזות וסרטים. בנוסף , חייבת לקום, במרוצת השנתיים הקרובות , הוצאת ספרים עצמאית במסגרת אגודת הסופרים, כזו שתכבד את הסופר ותעניק לו אפשרות של ביקורת מתמדת לגבי פעילותה, באמצעות מוסדות האגודה הנבחרים על-ידו' מערכת מולייית כזו' תביא לחיינו הספרותיים רוח שונה לחלוטין מזו המנשבת בה זה מכבר . על אגודת הסופרים להיאבק למען ספרות ותרבות כאלה אשר תתרומנה , כפי שתרמו בעבר, לביסוס קיומנו הרוחני והלאומי כעם חופשי ונאור במולדת שטוב לחיות בה . • י .ב. על מותח של לובשטיין · ר"ר נילי סרן כואב ומשתתף באבל המשפחה בית ןzןiתיuנ לקראת ועידת הסופרים ו עידת אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, מתכנסת פעם בשנתיים . ובה ניתנת הזדמנות לחברים לבחון מחדש את דרכי פעילותה' צביונה ותכניה של האגודה . ועידת הסופרים (אני מעדיף לכנות כך התכנסות זאת , כי למעשה כל סופרי ישראל הכותבים עברית הנם חברים מאורגנים בה) , חוהמייע פסח תשמייה · אשר תתכנס ב-ב , תצטרך לתת את הדעת על מה שקורה לחברתנו ולתרבותה , וכן על מעמדו של הסופר כפרט בחברה הזאת. מובן מאליו שלא נוכל להתעלם משאלות מקצועיות בהן מתלבט הסופר בכל ימות השנה' ב עקבות המתח העדתי שחצה את חברתנו בשנים האחרונות, ושנופח - עתים בדרך מלאכותית על-ידי אינטרסנטים פוליטיים בעלי נטיה פופוליסטית מובהקת ; באו לידי ביטוי גילויים פסבדו-תרבותיים' כמו-פולקלוריסטיים, אשר אין להם ולא כלום עם תרבותנו . כאלה כמו ההתכנסויות אצל " הבאבא סאלייי, ואחר-כך אצל בנו . כמו החינגאות במיורן או היימימונותיי למיניהן . בכל אלה - הצגת תכנים עדתיים כלשהם, בלבוש כאילו תרבותי , ובמקביל - חיקוי עיוור של סממניה החיצוניים של תרבות המערב ובעיקר ארצות-הברית . אין ספק שעל חברינו הסופרים, לתת את דעתם על מתהווה זה בחברתנו ,המגיע לגבול עבודת אלילים פרימיטיבית מצד אחד ולסף התבוללות תרבותית מצד שני. ועוד - הייתכן שציבור הסופרים יוכל להשלים לאורך ימים עם הכפייה הדתית המעוותת את חיינו הציבוריים ; כפיה שהיא חסרת כל קשר לער~ינו הלאומיים הבסיסיים ו הספרות העברית שהיתה , ואולי עוד הנה , קטר המהפכה הלאומית , שהביאה ללידתה המחודשת של הלשון והתרבות העברית ; היא זו העדה כיום למגפה המנוונת של הייחזרה בתשובה" , שאינה אלא חזרה לחשכה רוחנית מוחלטת. ג ם נושא יחסי העמים - היהודי והערבי- פלסטיני , אינו יכול להיות זר לסופרי ישראל, משום שהוא קשור ישירות למהות חיינו ולאפשרות המשך קיומנו כאן' שהוא עבורנו תנאי ראשוני להמשך יצירתנו . אגודת הסופרים המנוהלת ופועלת בדרך נכונה, והלוקחת בחשבון את האמור עד כאן' עשוייה לתרום תרומה משמעותית לשינויים חברתיים . אלא שלשם כך מרץ 1985 דליה רביקוביץ עידו 'ריצ'מונד• על ~~Q ל סע.ץ כ~ן הוא דכזtז לי' י~~ פוחד למות ~ם :Pז!f~~יtt :ר~ה !i?. ד כ~~י לא יוזע ~יר ןה ך;:ז~ה א~י ! לא יוזע ~יר ןה 'ה~ז::ך ,, ·כ~~י -'יר:זרכזtז א ך~ · ןה ל i. ה נוןא ןה ך;:ז~ה ~יסת ?Wי i? ה ואז-רה לא ז-רהיה לבד . ~i ך או~ף ל;נד' י ל"א T ·~~~~ ך~r:זד-;~ך ה~~';ז~ ;:זקו~ה-קולה ךהוא ~r:זקקז:r~ך ך:;וז;נעט ז!f~r;זנק ן;) ךז;;נח לי על ב~ז:; קז:r~ךקז:r~ך ~ ..כ: 1 עי ז!f::ז~r ~ג;ר i2 ע לו כ~דוך . ן;) ~ ~ ועל ;:ז~ךח חוא חחדו~ץ ר::ז~טלם ~ם ~1'כtיד ךעל ;:זןגךח הוא ::זג;רדו~ץ אבזז אלדן עמוס לויתן קז:r~ך קז:r~ך ך;:ז~ךם סיו ~פ'רים ~ז ז:; םךכזfץ וי . רקים זגע? P. י ~כוח, גלות לשון (קטעים) שני שירים ;:ז~ךם סיו ;_ךקים עד ז!fסr;זW יכו נאשר חשכו השמים. . 1 ךר~ר . ~ה ~טו~ים wT רקו ונילוt~• בק.ד :;גקןב ס~לה אוחי tt ל tt. רץ חךף t?f י~ה ?מו~ה ~ריר ??לא אוד ~נוזכת לשוך . ??קום זקם ~ויד ~לם ל~~ןב w ים זכק~ה > ס~לים j? פוא ודרמת ;:ז~ךם ~tpית . w ל עוד> על ~גיף ירגע ך~דו ~r:זקקז:r~ך ז;נ~א ~קוןה ~יד ~יגי ::ז:רק ~ל~יחי תע~קt~.בינ;:tז ו~גוגי :קי סקו j? ה-קולה ה~~';ז~ רגע. כןדוד גו~יו' תע~קt~וj2 ךץ ו 9סו .. וק~ת ~ןה t? ף~~ לו גם על ז:; f~ךים . ט~ז:; f ע.יגיף ס~צומות הכזב אשד ברב דברים ן.ןדמית ה • מד~ה של T ~ת~ד-שות דזכגר ל"א f תו:;וי ר~יז ;:זצ.ךך כ~לה ך;:זצךך כ~חי j? ה, ש, : ·~~ הוא i2 .ם: ~יד ~יגי ::ז:דוק. • השיר הוקרא עייי המשוררת בכנס סופרים יהודים וערבים f זכ~ע. ~י ז;נל~ p, ת ךז;'לח. חומו . כהבל פה ."."בש~. 'יוlוא אל ע"ני בתייא ב- .ss 3.3 לכבוד יום השלום העולמי, שהוכרז עייי סר~ד. ·~ לס 1· ה .~וצוt~,ף"ושו:iר זכל:;גין :קל~ך ~ק.ת . .2 tt ת טעם ק:ז:; ךולfז סןה f ~י ילוt ללעוס שוב ךשוב, עד שיתמ ;l ה בו :פל השחי והמיאוס wל ';~w ה וכ;ול ~לשוד: -ר~r:זי לרקוק אותו :;גבוז ול~עור tt ת ~י לזכ בfז .ז;נטסד . .3 ז:; 9 ז.ו:ה ך~~ j2 ת ריקtס חיא רא W ית .אקtז::זסתוקנ;זז:rר;rחסך תל~~~ דין ;:ז~שוךד ~םריתו . ההתכחשות הלאJוזל: מדוע ? ולשם-מה ? T '' % --T '' : --:-: ' ס~ןק ס w ירי הוא ז!f~א ~ז:רי סז;ןבוך ע~ Wי . והצורך בשתיקה גובר . 1 ח~';ז אותו ז:r~ננ;זi2f ר~יו דק זקמו W י לשון ע~ W יי זכ w ב זו ~זקתו :;ני w ב ~ק.ךזכקים :p מו חום ז;נ wז:rלw :שוב ~יד קדו~יף הדהד דנות במגע הרוגע, לרגע כאלו ~שלרה- ש T בה T לשלוט ,';,;שרשום מדבר" ~ל כr'T~לים T לא '~p ם, . ר~ף ~:;נגי ;!~מ j? ה wים. " ~ז ססרים י:זיךסf!ז ~סם ויסf!זרf ף לף .ה~~ר מוךי j? ה לf!ז ז~~ רנ~ה נו;::זר לוןכד ם~( הf!ז~כז :דיף טו:;נ~ים ~אוד ~זכה אוןגד W לח :זיף ;:ז~ז:רזכז:רחות זג~כר לןה לךק.ת ~זכ~~ה w ל אור ·על 6ם~~~ סזכ 9 ק.ת 9 בו~ת קורים סרכה יוסר • וכשמתנשמת ל w.ci~, ל~ -~שו~;נה : (ע~זקיו נ;ו;:';ז Q ה רך חףר) ~ל w די םז:rיז:r שלח הפיל לילו להשחיר שדי ל.~ף ~~ךף wמוע. -1 מועדון פאיין העולמי . יעקב בסר לא שאני מתאונן ל'א .ז!f~~י'ךגואר;r~ ך:;וי ~י י~~ סל~יי ~ןח, נער ז;נ . ר~ט ~1 · י ~ז;'tוז ראש tt ל קיר ז;נלחש תודנ;ןr ה??י~ f לשוך זןה ~ם ס;געם :Pתונוס~f!ז~i? יי~י ל~ q דו~ה ל " א ??~אחי .ך~ V? ~חי ה~ j? ןה, ל"א נחמה' ל"א בד ולא חרס ל~~יר ~ת ~דם "~~~ז:; . ~ז;ו - דזכך זס~f!ז לי f ~ז;'דאי ל~~,ק ל~ד דזכ~י אולי ןכם . זכה לי ~ם דזכ~י f תו~ך ל!tז זכה לר ~ם T • :- f ל:;גי 'ר~לוt ל;~ ~ז;ו ~פות ~ל . ןל דם לוז::זך ך;:זצ.ךך כ~חי j? ה גו:גד .lי~~ ~ל סק W יחי ל~ר :;גי שוב לחש שדיה שוא ~r;וע~ף ~ה :p סך~יל ף~ועf!ז י~~ ~-i;w ד~ ל~" 1w ךר ~ת ;:זןעד:. ע.~י ך j?ז!fה. ה?? ~~w ה ~פוא :ק p,tt ס קול יחרכזtז לעולם די. לו~ד :ק~רי סזכדוב סזכרב -וני~f!ז~r;ו~. ~ז לד~ד ןה ~?,מור ראש ~ל קיר ו:;נס~ל ~י ~יצוץ ץ~ודר;z~ נוע.ץ נולד אעלה אד מגרוני נסתר ותר . ותר . מפלט טל על 2. i]ל ryi ט ·-~~~~, לר זכךם ך:קים ~~ר~ס T לד ז~~- 1: י' ~.קך~ -ך~ ' ל זp~~י דו tt ה ם~טtז ר i?הf!ז מבלי שאערב דם :פה דר ר~יז לו זכה לוזכד. tt ~ז ז!f~ז;וj? ה ~~~wע.לה ~· oע.לבוךל~~ . ~דם ע.ץ ז;נ P. .זכם ~ .... ~ר ז:rיר.וtwדה ..W ז :p ~גוף רדז;rג ומהו בכל זאת שכלום בכל זה ? :• T : T •: T : עתון וו 1 מס 1 משה רדו גד יעק'בי ליד הנדנדות בצל הפיקוס עץ תות שליבתו מרוקנת שני םשירי לו הי!!נו ממשיבים לנה"ג ננעצמנו. :p ~לו ry:p ם ~נו םי~ןrונ מארץ רחוקה f בו~י ~ל סס~ד יי:zי~ן ~זטז ~ד סזקדוןה ס;וכה ג V? ךןת :p נו ג~לאות סדן ך v. ץ ז-וות W ~ליי P.7? ~ו:דים ולנכו זק.ר re ד .w ~ר~ם ך~ד ס~ךגדות :p ~ל ע.~י ij,סוק(;! 00 1 -1 1 ' ' 0 1 • T- :pיוזr-ז:rודwית wחז:י~ידה T '•, -1 - 0 00 00 0 1 '." T 1 םשועלי סננוקעות י~דוr~ ס :pז:וים . לס~יע ~ת ~!.נ Q יר' :p עוד ~נו ס~יש סזק~~ם. סזקכ r. ש ~ת נ~ w י ;~~קום ס J ה. םיקלז:rקז ע.~:;נים וז;ר~וים W:P ~לוגי ס'פון יוסדי:zו ס'פון נכא גם הוא לחפש את עבדו :;נ?דיבות מ~ז:וי~ה ~ר מו~~ת ר~-ל~ ~ת ~ךקווכם זק~יךים f ן~ים ווסב. ~!;)· ולא -~יזא ,-ל " ס;נרי ~i:i-; ~ל מול ij "ז-רם iJזק iJ ~ם זק. :p ~יגיסם ס :pתול 11 ות. שרע.לי ס,פון ~סם עוסים ו זק.יו:;;גל 97 ~ד על ~יד ij~כ ' לת זק.ל רי:ז:r ע. w ה ל.קt' T • ·ס· ס ·דו~י 'ד w סדם · ל.ת wד 1 •.• "." T --T 1 " • 1 1 סזוךם :pעורק.י ry ם ררו~י ij~ךיחו~~ה .~1ונרiוב~ ס~שו~ה w ל;,?ז · ה א ףלזrס'? שועלים אפודים ושועלים שחודים ושועלי T•-1°1 ז °1 " 1-1" הם נעים בכחצר הגדולה בכחפצי אחיזה ~~זק.ד ~~ךד ~ד ס~ךגדות lי~~ iJ!;ניקוס עבדם T f ijף~~ ~ד ij ,פון סןחוק : בחבד,יהם ."ה~פים- לצדם נצל '• " : ~לאט ,וקילזr~םיךנ,;ןr ~.םי~~~ 9 פו~יםי ~,-יי:zל~;;~T ~ים לתח ' ב את חטמם נככפות חלומו . TT :-1 1 T 1 • ן .""T - ~יד סזקטו 9 ים ז:: 11 ו~~ים ךס~;כ~ 9 ים' :P. די ך~ןק ~ת מ~פו~ם :p קול ~דול ל~ד ס~ש לא להפריע את ברבור ~ם !~. רי :pרוך . ררי .ד t?9ד?~- . מנוחת השכנים :P ~ר Q וים 9 :;ניב לס;בה בכדידו עוד הזפים זורמים . ננאצננעות נוגעות לרגע זו נכזר נפשותיהם הרעם ה~פוני ונרפות הלב ;ךם רTוקוש~6-ם ק i~י~"ך תווi~ב~ מ~יקות : ל~~~ל 9גו~. :"". ל ·א -ח:;נ~ירו ~ש · ~דולה -" נכוע.דות זק.ל ~לים וזקכ:;נים ארוכן ?נ;: wי~ ה . עוד מעט יחזרו עייפים ומיזעים ;ו v;;,ך ·b ףיד~א,: זק. rr:p~ד שאינם מפריעים את מנוחת השכנים '~~~בוTר bם . נוהדו ללא ידlר~-די~ל~ז:::-תי~: רי ד~יונות ?טו wים · דם הקליטו .~~ · V?.ר Q ה ל ' א ז:ו~רץ . את מנגט לחדשות על ח!!לים של ' א יהיו עוד . · ~.ר re ;ים :p מ :ו v.T ץ ~ז-ורת ~~ר P.כtיד:ו::P~ליו . יי~~;;ז מזק wי:;וים · לינ i ק -י~ · ז;רהום מזקליחים . ~7 גול ::וץשונות ~ךנ~ד :p~·~ ךו ~מלרוקח זקק~לים ~ת • 1 ~1 ר ידי~ם W ל ס~~ים ד ". . i אורדים ~ת !ע.קת ו:: :pןזות זטבוי ~רצונו םד;זנi 'ק~און האציל מתעלם מ~רחות אזהרה של ~ז;רגז;וקים יר~~~ ד~לולוך ."" •: 0 'TT -:ז -: " ז;';ר~חו ך~ת צ.'ךך ~~דובות זגה.י ןומןr ס~ס!;נים . J~iJ ב זק. :p ק~~ דדיי~~~י:;ני זק:;;גל.ה ע~ןגנו לדעת. דק סזד ודנ;:~נi עשו~ סוים סו~ךים על ס~יד ; נכעני יערות רוחשת ת.קtסדי:ז~f אן סו~ה ז:rודר ך~ך ."" ."' T 1 ' TI T ? מנכול ~ז;רחולל ~צ . ךת לוס~ת 9:;ניב. W ימת סאוך:;נים .ה~ודץiס 984J, לאחר הבחירות . רירו - נהר העובר ליד העיר אוטאווה שבקאנאדה. סימור מיין צליום : פול קפוניגרו עברית : משה דור הוא V.!7? ~ע על f ל סר " אש, ~ודדים אוזקךים, ליאוניטאס המשוגע ו;בז:רים ךצוק.י-~טון ן:;נים ~די ננו~ה הוא, ושותל עגבנ=יות וחצילים ' • -:-• T : -• • : לאוניטס, אומדים הם, משגע חפו . זק~סר ~ןי, סרכה יוה.ד ~ןי , ~עו~ה. 9~דה T הוא זק n ולל •ל~ס~ ~·~ T ה, ~ס .ךף-~ךן f הfץ~נ;:ו-1fענ;fזך- ~עודו הוא ל ' א ~גע. הוא חולם על מנוסה רעל בכדיחה T ': -: T : -• • רכל ח!!יר אבל נכל חלומותיו ס T ~~i ס~~ל רס עוקfז ב~י ~גדול הזה בצב לנגד ומנכט סם ד~;~ ל:;נ-נות צוללת דע~מר ~וסם " זולת ~זפר. W T ל iמו w ~קדזקנו :ה~דנ;:נ; זק.~ת ~לס ז:ו~ח - ו~זקנו ~. ?,לב ר~ף זוע.ם שגז;רל מילל וטעם --: .. מזג-האריך אינפ~ משפה ~~r:זת -ל:ם ל ' 1-.ה~י(;! ". : ' ij =ם iJfץj?. ט על שפתיר הדמות. TT TT : מסאטורי . אנדרוס , יוון ודאיתי את נחילי היז-וושים ננאלזפות האוד םז::: חוזקקים ~'1 ךלה ~ל ~י Wל ס re ~ד רעל נכנותיו שהפילו והעמידו ולדות א דנ;או.r ר~ 11 ווכם ס~ w יןה זק.ל ס;לדים !וים שהיו עזפנו ה 11 וס נכגינת העיד . וגורדים בכלשונם החזפה את לחיו. ך iJ~~9 לים םיpןך~ס. םז::: ~חו ~ידירות ij ~ג ותןr~ך ~אן' ~ךרו:זים. ~ל שטזזr: ן~א~ל מ וס W קט הוא זק.ל ן והלאה , נכזרם , לל'א ניע מצחיו האם הטרמיטים יודעים את יסמור מיין, יהודי יליד מונטריאל, נמנה עם הבולטים במשוררי קאאנדה של ימינו . מיבחר משיריו בתרגום עברי' יי מבשר הלחומות יי , הופיע לא-כבר בהוצאת ייספרית פועלים". מרץ 1985 t י ~ 1! \ ! \ ; ~,,; :;:~' i:;:::;{; םחפצי (מחזה בשתי תמונות) אברהם ב. יהושע הנפשות : האם - ואשל בת 68 הבן - עזרא בן 45 הבת - אווה בת 40 אשת הבן - שירה בת 41 אחות האב - דודה טילי בת 80 בעל האחות - עודד בן 50 חברה מבית הספר - דניאלה בת 42 עוזרת - נאזייה בת 22 המקום : דירת ההורים בירושלים ם הזמן : יממה בסוף החורף . r ח ~ ~~~;~~~~~~~~~~.~~~~~~~-~~~-~ לאכול או ליחתנ.zזי קצת להסתכל על החפצים כדי שתחליט. אולי לארוחת ערב נחכה כבר לשירה שתבוא." עזרא: לא, היא תאכל שם בכנס שלה, היא תחזור מאוחר, הזהרתי אותך בטלפון שהיא לא תאכל פה." האם: טוב. אז תאכל עכשיו אתה ונתפטר מזה ." עזרא: אני לא רעב. " האם : אל תתחיל עכשיו . הכל מוכן ." אין הרבה אוכל ." עזרא: (מהסס) אני לא רעב. " (הולן לשירותים) האם: טוב, אז לפחות קפה ." עזרא : טוב, רק קפה ." (נכנס לשירותים) (האם מנתקת את הטלפון בחדר העבודה, לוקחת אותו ומחביאה בארון , נכנסת אחר כן למטבח להכין את הקפה, הוא יוצא מהשירותים, מוצא את הרדיו אבל כבר אין מוזיקה. היא מביאה את הקפה , הוא לוקח נכנס לחדר העבודה ומחפש את הטלפון .( עזרא: אמא איפה הטלפון? מה קרה עם הטלפון ." האם : עכשיו אל תתחיל עם הטלפונים הארוכים שלך" . באת לעזור לי. אל תתחיל עכשיו עם השיחות האלה עם החברים שלך בירושלים." עזרא: רק טלפון אחד קצר, אני מוכרח ." האם: (ביאוש) לא עכשיו, אחר כך. מספיק איחרת. בכלל לא באת בשבילי . באת רק בגלל הכנס של שירה . עזרא: איפה הטלפון אמא ? בחייך אנחנו נספיק הכל על אחריותי . מה יש כאן דברים למיין . בין כה וכה את הרוב צריך לזרוק . האם: אני לא אתן לך אותו עכשיו, אחר כך." עזרא : (כל הזמן ממשיך לחפש) טוב בסדר אז אני הולך לטלפון ציבורי, מה את חושבת שאני אוותר אם אני מוכרח לטלפן." (מוצא אותו בארון מכיוון שהוא מחפש ביעילות ובמיומנות) . (מחייג) (לאמו) שתי דקות ." מאיר? עזרא." כן. הגענו לא מזמן." לא, שירה הלכה ישר לכנס." על ניטשה." יש להם כנס על ניטשה לא שמעת?." אני כ Mr י שלא תצא לי איזו תאונה ' אבל מה בוער לך t הו M י יכולתי להגיד שאני בא בשש והייתי בא בשש' ה :אם : יכולת. אבל אמרת שאתה בא בארבע. ע: 1 רא: אבל את יודעת שיש לי מפתח של הבית, לא בייקשתי ממך לחכות. האם : אבל חיכיתי ... ע 1r רא: זה עניין שלך ." העצבנות שלך ." ה.אם : מה אתה מחפש ? עזרא: אני מחפש רגע את הרדיו איפה שמת את הן M דיו, חיתה בדרך איזו מוזיקה נהדרת אני רוצה לוזפוס את שם היצירה . :ם~:ה עכשיו מוזיקה. בשביל זה באת. ע r: רא: ומסתכל בה בפעם הראשונה) בסדר ." לא חשוב." ה t ן~ו.ם : יש לנו כל כך הרבה דברים לעשות, עוד ש . כרעיים אני עוברת לשם וכאן כל הבית עם כל הז r פצים האלה שלו, יש עבודה נוראה אני לא אכ t פיק כלום, אני אשאר בסוף תקועה כאן. " ע t רא: את לא תשארי תקועה." את מגזימה נורא." עב:רתי בחיי כמה דירות ואפשר לגמור את זה אחת ו v זתים. ה t ז-ם: לא בתים של חמישים שנה ולא בגיל כזה." אכז.רתי. תעזרו לי כמה ימים עד שאני אעבור לשם ואז תתפטרו ממני . עזרא : אין בעיה ... אין בעיה ... ה t ז-ם: ויש עוד הבגדים של אבא. הספרים והניירות ... ע t רא: הכל יסתדר על אחריותי ... רגע, לפני ש : אשכח הבאתי לך את ההעתקים של תעודה הכ!טירה שביקשת. עשיתי כבר באוניברסיטה חמישה העתקים." שיהיה לך. לכל הזדמנות. " ה t ז-ם: הר. חמישה , מה אני אעשה עם כל כך הריבה." עזרא: שיהיה לך." ה cז-ם : אתה לא רוצה לשמור לך אחד." עזרא : בשביל מה ? ה c ז-ם: טוב, תודה. עכשו נתחיל. אתה רוצה כבר תמונה ראשונה (השעה שש בערב. דירה ישנה בירושלים, בחלקה מסודרת ובחלקה מגובבת בערימות של דברים, קרטונים פתוחים, ערימות של חפצים, כלי בית, חומרי ניקוי, צחלות וכוסות, פחי שמן ועוד . האם ואשל, מסתובבת לבדה בבית ומזיזה מפעם לפעם חפצים ממקום למקום . יש בידה רשימות . מרכז פעילותה שני ארונות קיר שמתוכם היא מוציאה ומכניסה דברים. עוברות כמה שניות בשקט . היא מוציאה סוכן גדול עז צבעים פורשת אותו ומכניסה אותו חזרה. כל זה יכול להיעשות כאשר יש עוד אור באולם . האור נכבה כאשר היא מסתכלת באיזה חפץ. וכשהוא נדלק בחזרה רואים את עזרא לידו מזוודה ותיק מנשק אותה נשיקה רפה בשתי לחייה . יש בו איזו עייפות בסיסית.) האם : מה קרה ? אמרת שתבוא בארבע ועכשיו כבר שש וחצי . עזרא: הזהרתי שלא תז:זני לי. האם : מה זה הזהרת שלא תחכי . אמרת שתבוא בארבע . עזרא: אמרתי אולי. אמרתי אולי. (הוא כבר מסתובב באי שקט, מחפש משהו, נכנס לחדר העבודה שבימין הבמה מניח את המזוודה שם) האם: לא אמרת אולי . אמרת שתצאו בשחים ות~יעו בארבע. עזרא: (לא מסתכל עליה) אולי. חשבנו ולא יכולנו להספיק האם: הלכתם לישון שוב בצהרים. אמרת שהיום לא תשנו. עזרא : מה פתאום ? לא ישנו . האם: אז למה לא יצאתם בשחים כמו שאמרתם . עזרא: אני אומר לך שלא יכולנו להתארגן. שירה גמרה את הלימודים רק אחרי אחת ולי חיתה איזו ישיבה באוניברסיטה . האם: אבל עכשיו חופש. עזרא: לא בשביל ישיבות. האם : ולא ישנתם בכלל בצהרים ? עזרא: נחנו אולי לחצי רגע שיהיה לי כוח לנהוג עתון 77' מס' 62 * יעולה בקרוב בתיאטרון חיפה. עזרא: בסדר , לא חשוב , לא רוצה אותר". האם : (מתחננת) הוא חדש." תקח אותר" . הוא ירעיל לך." עזרא : אני לא זקוק לסיר כזה" . האם : מעניין על איזה סיר חשבת." עזרא: (קם נמרצות ונוגע בסיד) בדיוק על זה ." את חושבת שאני לא מכיר את הסיר הזה עם הכתם הזה כאן ." את חושבת שאם ניקית אותר." האם: מה יש לך כגד הסיר הזה. " עזרא: אין לי שרם דבר כגדר." אני פשוט לא הרוצ אותר". האם : אז מה אני אעשה ." עזרא תזרקי אוח . ו ." העולם לא יתמוטט ." האם : (שמה בצד) עכשיו תראה רגע, תקום (מסירה מגבת מעל ערימת צלחות) תקרם, תראה את הסוררים הזה, הוא מצרייך. פררצלאן אמיתי מצ'כוסלובקיה . יש כאן סט כמעט שלם. כשברר אולי שלרש צלחות תה אבל אפשר להתאים להם צלחות של ערגה ." שיהיו לכם פעם הרבה אורחים שתעשה מסיבה שתקבל פרופסורה, אנשים השתגעו תמיד על הסוררים הזה ." הסגנון הזה כעשה עכשיו מודרכי ." עזרא: כר ". כר ." האם: אתה לא מבין בזה." אני אדבר עם שירה. " עזרא : (עומד ליד הסרוויס מסתכל בצלחות םמרי אותם ובוחן) אני כזכר "בר. האם: אז תקח אותר. עזרא: אמא. אין לכו .מקרם האם: כמה מקרם צריך לזה. " עזרא : צדיך . יש לכר כבר איזה שכי סררריסים םישני מהחתוכה שתקועים לכר על הנשמה ." האם : אבל לא סוררים כזה" . עזרא: (מהרהר) זה לא זה ". האם : אני אולי אדבר עם שירה ". כעזוב את הז בינתיים. " עזרא: שידה לא מתמצאת בבית ." היא דק קונה ומביאה ואני צריך למצוא לזה מקרם". האם: אני אדבר עם שירה ". (מכסה . עזרא מתיישב, עייף כבר) עכשיו אתה רוצה את הצבת הזאת ? עזרא: תראי . טוב . האם: אני שמה לך כאן בקרטון הזה שתקח . ואת המברג הזה אתה רוצה ". הוא קצת עקום ." (מראה לו מברג גדול עקום) עזרא: (מסיר את משקפיו כשהוא מסתכ)ל טוב , אני אקח אותר ". האם: הוא עקום אם אתה לא רוצה אני אזרוק. ". עזרא: לא. בסדר, אני אקח אותר" . האם: עכשיו תקח את פח השמן הזה, יש לי ןכא שלרשה אני אתן לאורה אחד, אבל אתה תקח תא הגדול ." עזרא: למה לך לתת את השמן הזה, הלא יתצטרכ את זה , יש שם פינת מטבח ותוכלי לבשל לך ." המ את מחסלת את הכל. " האם: יש לי מספיק, ~שאר לי, קח פח. עזרא: איך זה אגרת כל כך הרבה שמן . האם: אני לא יודעת ." אגרתי ואגרתי ". בגלל המלחמות שהיו ... עזרא: אבל מאיזו מלחמה זה, מיום כיפור זה יותר pז~מ" ר שנים, זה בטח התקלקל . האם: זה ש:פ ז ן טוב על אחריותי, זה לא עשר םשכי זה הרבה פחות, אז שסאדאת הגיע ." עזרא : (צוחק) מה פתאום קנית שמן . האם: חיתה בהלה מישהו אמר אז שתהיה מלחמה . טוב, כשים את זה בצד שלא יפריע. אם תרצה םג את הפח הקטן תרכל לקחת אם לא דודה טילי .תקח עזרא: שתקח היא . תכי לה . האם: עכשיו, מה חשבת על השואב .אבקעזרא : לא חשבתי . האם : אמדת שתחשוב עליו . עזרא: (נאנח) אני לא יודע." הוא באמת טוב ? האם : הוא מאה אח~ז . אני יכולה למכור אותר . ויקנ אותר בלי .בעירת עזרא: טוב אני אקח אותר אני לא יודע איפה אני אשים את הכל . האם : אמרתי לך את צריך מחסן טוב , אם היית סוגר את המרפסת של המטבח שלכם היית יכול לשים שם המרן דברים . עזרא: מה פתאום לסגוד ." האם: אני יודעת. אבל מה זה כל המספרים שם. אני לא מתמצאת . עזרא: את לא צריכה להתמצא . פשוט את מסתכלת כאן . במקרם הזה . הסכום שרשרם כאן הוא היחיד שמעניין ארתך . האם: רזה? עזרא : זאת הזמנה לאבא לאיזה ככס של העיריה . האם: תכתוב להם שהוא כפטר ושיפסיקו לשלוח הזמנות כאלו, זה סרתם את כל תיבת הדואר. עזרא: אני לא אכתוב להם כלרם . תקבלי את ההזמנות ותזרקי אותן . מה יש . זה קשה ? האם: רזה ? עזרא: (מוציא משקפים) זה, זה אותר חשבון דולרים רק של החודש הקודם, זה צריך לקרוע ." (קורע) האם: (בבהלה) רגע". עזרא: אני אומר לך זה אותר דבר." צריך לקרוע" . האם: רזה ? עזרא : רגע ." לא ." זה משהר ישן. " איפה מצאת את זה ... האם : בניירות של אבא ". עזרא : זה בכלל משכת שבעים <יש בקולו איזו זמרה) זה לירות בכלל" . זה לירות ." איך זה התגלגל לכאן." זה רק לירות ." (ממען לכדור וזורק לס)ל האם: לא , אל תזרוק . עזרא למה לא ". האם : אל תזרוק . מה זה עניינך ... (מוציאה את הנייר מהסל ומפשירה את קמטיו) עזרא: אמא , זה שמרכים ושניים שקל" . האם: בסדר , אני יודעת." עכשיו זה הנ י יר האחרון שהגיע אתמול" . מי זה כאן חתום ." עזרא: זה מכתב תנחומים". האם: אני יודעת אבל מי זה כתב." עזרא: שארן. " האם : אח . עכשיו הוא כזכר ". אבא שנא אותר ." עזרא: רגע , אני רוצה לקרוא ". האם: לא עכשיו ." חבל על הזמן ." אנ י מפחדת שתברח לי פתאום ". תשב רגע, פה על הכסא, אתה מככיס אותי לעצבנות נוראה , שב רגע, הבטחת . אני רוצה שתחליט עכשיו סופית מה אתה לוקח רמה אתה לא לוקח ." עזרא: אני לא לוקח כלרם אמא. אמרתי לך כבר אין לכר מקום ואני לא צריך כלרם ." האם: השב ." השב ." <יושב) רק תראה ותחליט. הכנתי את הכל." מה שתרצה תקח ואל תעשה לי טובות. " עזרא : אבל אל תתווכחי אתי ... האם : בסדר." תראה ותחליט . את זה אתה רוצה ? (מראה לו סיר גדול עם מכסה מסוג (אחר עזרא: מה זה? האם : זה סיר כמעט חדש . עזרא: לא .רוצה האם : אתה בכלל לא .הסתכלתעזרא : אני ראיתי . אני מכיר אותר ואני לא הרוצאותר . (הוא מתחיל לעי ין (בעיתון האם : זה סיר מצרייך . עזרא : את רואה . האם : טוב אז מה אני אעשה אתו ... עזרא: תזרקי" . תזרקי. " האם: זרקתי כבר בלי סוף דברים ." עזרא: אז תזרקי ערד, תלמדי לזרוק ." האם : אולי אורה תרצה אותר ". עזרא: שתקח. האם : והסיר הזה ... (מראה סיר קטן מטי פוס אחר ללא מכסה) הוא קטן ולגמרי חדש, זה סיר אנגלי עם ציפוי הידית קצת זזה אבל אפשר לחזק ארתה." עזרא: לא. האם: את בכלל לא מסתכל אפילו . (הוא קורא כל הזמן את העתון הישן שעטף אחד מן החפצים) עזרא : אני מכיר אותר ... האם : אתה לא יכול להכיר אותו . עזרא: עובדה , אני מכיר אותר, מהמטבח . חייתי מספיק שכים בבית הזה את שוכחת ." האם: (צוחקת) מה אתה מדבר, זה סיר חדש כמעט לא השתמשתי בר ". על איזה סיר חשבת ". עזרא: על הסיר "הזה. האם: אף פעם לא ראית אותר , הוא חדש ,לגמרי הוא היה בשביל פסח ... אולי אקפץו לשם מחר ." בטח , מוכרחים ... הערב אני פנוי אין לי כלרם מה לעשרת ." לא. לפה לא ילך. כאן בלאגאן נורא." ככה." היא החליטה, היא עוברת לשם . זה." כן . גם אנחנו שמענו דברים טובים. " אני לא יודע מה בער לה, אבל היא רוצה." אחותי תפסה במקרה איזה מקרם שהתפנה". אתה יודע איך מקומרת כאלה מתפנים." כן. החלטה מהירה." אולי תצליח לשכנע גם את אבא שלך ... חה, חה, חה , מה איתר? שמע, אולי ראית במקרה את המאמר שלי." ב"ספררת" ." (בעת השיחה חוזרת האם שוב אל חפציה לאחר שהתייאשה מסיום מהיר) אם תרכל תצ r." אתה יודע שאולי אני נכנס שרב לפרוצדורה. " והדיקן שלנר אמר שאולי הוא ידבר איתן." הוא עדיין לא דיבר. " גם רציתי לדבר איתן על יום עירן שהחלטנו לארגן במחלקה למאה שנים להולדת קפקא ". יום אחד עם שש הרצאות." קומפקטי. בלי לילה." דווקא על ההשלכות האוטוביוגרפיות של יצירתו, פתאום נראה לי חשוב להתעסק בביוגרפיה. " המעבר בין היצירה לביוגרפיה ." הקשרים." אם במקרה תראה את המאמר שלי תבין למה אני זב תכוון ". הגילגרל . אולי גם גזר דין ." תחשוב גם אתה על משהר." אם תרכל לברא אלינו זה יהיה מצרייך הדיקן גם ירכל להפגש איתן ". נדבר. " נדבר." ערד שעה רחצי." אני אתקשר ." טוב. כאן מתחיל הלחץ. אני ערד שעתיים אר שאני קופץ אליך אר שאני מטלפן." (סוגר . האם עומדת לידו בזעף שקט) אני מוכן . (הטלפון מצלצל) . האם : אתה רואה." זה לא כגמר" . אני אהרוג את עצמי ." חיכיתי לך ראתה הבטחת." (הוא מרים את השפופרת) עזרא: זה בכלל בשבילך. איזו אשה . האם: מי זאת? עזרא: לא יודע ." האם: (מדברת בלי חשק) כן ." זר את. " כן ". אלעכשיו ." אותר דבר. " בערד שבועיים ." בסדר ." יאנ כרגיל בצרות שלי." הבן שלי עכשיו הגיע דבמיוח עם אשתו מבאר-שבע ואין לי זמן ." אולי יאחרמחר ." שלום ". (מנסה להשמיט את הטלפון> "שלרם. שלרם." (סוגרת תוך כדי דיבור) . עזרא: מי זאת חיתה ? האם : זאת הפוסטמה הזאת האלמנה של טהשופ מי~חס . עזרא: אז למה את מדברת אליה כך בלי סבלנות, את תשארי בסוף בלי חברות. " האם : אל תטיף לי מוסר עכשיו . עזרא: את ממש סוגרת לה את הטלפון בפרצוף". האם: לא סוגרת ." היא הבטיחה שתשלח לי מישהו לקנות את מכרכת הכביסה וכלרם לא יוצא מזה. " עזרא: את מוכרת לה דברים ? אלוהים שבשמיים . האם : מה יש ? יש כאן הרבה דברים טובים . מחר תברא גם מישהי לקחת את הווילון הגדול . אחת מהכיתה שלך או מבית-הספר שלך . היא מכירה ארתך . עזרא: מי זאת ? האם : דניאלה אחת . היא אמרה שהיא מכירה ךאות טוב מאוד . עזרא : דניאלה ? האם: תראה אותה מחר אם אתה רוצה . היא מכירה אותך טוב טוב. אתמול גם מכרתי את ההטלוויזי לאחרת של פרופסור שיומן . עזרא: מה איד טלוויזיה כבר , את משוגעת?. " המ בער לך למכור אותה הלא תצטרכי אותה שם . האם: לא רוצה יותר טלוויזיה ". לא מעניינת אותי , מאז שאבא הלך לבית חולים לא פתחתי ארתה ." עזרא: אבל ." אבל. " תחכי ." מה .את" האם: די, די. תפסיק להסתובב כך בוא נתחיל ןאי לכו זמן . תיכף עוד מישהו יטלפן אליך . נתחיל םקוד בחפצים או בניירות ? עזרא : איזה ניירות ? האם: שב . מסתובב לי הראש שאתה כך באי .שקט יש כאן כמה ניירות שאני לא מביכה . זה מה זה ? עזרא: זה ." זה מהבנק . חשבון הדולרים .שלכם האם : אז מה הם רוצים ? עזרא: הם לא רוצים כלום. הם פשוט מדווחים על הסכום רעל הריבית . האם: וזה ? עזרא : זאת המשכורת" . זאת הפנסיה. " מרץ 1985 עזרא: אני לא .מתעקשהאם : תחשוב על זה . עזרא: לא רוצה לחשוב על זה אפילו . האם : אז מה עם הכיסא . עזרא: איזה כיסא ? האם : שאתה יושב עליו . אתה לא רוצה תלקח .אותועזרא : (קם מתבונן בו , מתיישב בחזרה) מה פתאום ? את לא לוקחת אותו . האם: יש לי ספה , אין לי יותר מקום . מי ישב ועלי בכלל . עזרא: את מגזימה בחוסר המקום שלך .שם האם : אין מקום שם . חדרון קטנטן . אז מה האת אומר על הכיסא ? עזרא : (קם שנית מתבונן בו , ממשמש , מריח (אפילו טוב אני עוד אחשוב . האם: תחשוב ותגיד מהר . אם אתה לא רצה יאנ אמכור אותו בקלות. עכשיו כאן יש קופסה לש משחת נעלים חדשה . תקח אותה . (כאילו מסרב) חתקאותה ... (מכניסה לקרטון שלו) ויש כאן שני פחים לש ריצפז, תקח אחד ואחד תתן לאווה . עזרא: את בטוחה שאת לא צריכה . האם: לא , לא, יש לי עוד . תשים את הכל רכבבאוטו 1 תוציא את זה מהבית שכבר יהיה לי ריות אוויר. עכשיו אתה רוצה לאכול או אתה ןמוכ להמשיך להסתכל קצת בבגדים של אבא . עזרא : (נבה)ל במה ??? האם : (פותחת ארון שני) יש כאן נעליים תחדשו לגמרי הוא לא לבש אותן אפילו פעם אחת. .תראה עזרא: אבל הוא היה ארבעים ושלרש ואני םארבעי ושחים . האם: זה לא עושה הבדל . תשים כאלו מדרס · נ r רזה יקטין לך . תנסה ", " T עזרא: (מתרגז מאד) בשום פנים ואופן מה את חושבת שאני קבצן כזה שאלבש נעליים תשגדולו עלי . תגידי מה קרה לך ? האם: מה פתאום קבצן. אלו נעליים חדשות . טוב , אל תתרגז, אל תקח . לא אמרתי כלום. (הוא סנכנ עכשיו לשתיקה קודרת , היא קצת נבהלת) מה יש ךל אתה לא מרגיש טוב . עזרא: אמרתי לך בימים האחרונים יש לי םפתאו חום כזה , בא והולך . האם: תמדוד אולי עכשיו . עזרא: לא עכשיו . האם : אז תלך לרופא מה אתה רוצה ממני ? עזרא : אני לא רוצה ממך כלרם . רק תני לי מנוחה ... האם: מה אני עושה לך. אלוהים שבשמיים, מה יאנ עושה לך ' אני קצת מראה לך דברים ." מה יש ? אתה בא לאחר שלושה שבועות שלא היית פה יואנ מראה לך קצת דברים. " עזרא : טוב , די אל תתחילי שוב ." האם : עכשיו' מה עם החגורה הזאת של אבא אהי חדשה לגמרי . עזרא: לא צריך . יש לי חגורות . האם: אז תקח ערד אחת . שים אותה . עזרא: (כבוי) לא ." האם : מה כבר יכולה להכביד עלי ך חגורה כזאת ". עזרא: לא ." האם: אתה אכזרי ". זאת חגורה חדשה הוא אל הספיק ללבוש ארתה , קנינו אותה כמה י מים ילפנ שבאו התוצאות של הבדיקות ." הוא היה שמח ואיל ידע שאתה לובש אותה ". עזרא: אל תדברי כך ". האם: אני שמה אותה , אם תמצא אותה ." אלתתחרט ." (הוא יושב בכיסא, חסר כוח לפתע , נוטל תא המודד חום בוחן אותו תוך כדי שיחה ומכניס אותו לפיו) עזרא: אולי נעשה הפסקה לרגע ." האם: תיכף. " עכשיו תראה את התיק הזה בשבי ל שירה ... (תיק ענק עם צבעים משונים) עזרא: לא. " לא. " האם : מה אתה יודע ." עזרא: לא ". לא ." הלאה ." האם : וזה משחק של הילדים שלך שהשאירו פעם כאן ". זה שלך ." עזרא : שלי ". טוב מאוד ." (קם עם המודד חום בפ ה לו קח וקורע בחי מת זעם) עתון 1 77 מס 62 1 עזרא: הם בסדר, אבל הצבעים לא .מתאימיםהאם : למה ? זה צבעים מודרניים . עזרא: יכול להיות אבל זה לא מתאים הלאמבטי "שלנו. האם: מה הצבע שלכם ? עז 1מין · :א כחול כזה . האם : נו זה מתאים." נדבר עוד עם שירה על זה . 1 עז 1זה · :א לא יעזור לך .. האם : היא תקח את זה אני בטוחה ." עזרא: היא לא תקח שום דבר שאני לא אסכים לקחת." האם : לא צריך 1 אני אמכור את זה לחברה שלך הז t,ת-~ מהבית-ספר שלך, אתה עוד תצטער." א: תמכרי, · עזד תבזי את כולנו, נשים כאן שלט אלטע-זאכן ." כולם יגידו האמא של דוקטור ספורטה מוכרת סמרטוטים ." האם: זה לא סמרטוטים. " בסדר, בסדר, אתם לא רוצים לעזור לי יהיו אחרים, זה מה שמפריע לך ." די, עכשיו תגיד מה החלטת לגבי הארון הזה." מדדת את הקיר אצלך בבית ." עזרא: מדדתי ואין מקום." האם: אתה עושה שגיאה גדולה ." עזו'א : מה את רוצה שאני אשבור קיר בבית לבשבי הארון הזה. האם: אתה לא צריך לשבור קיר. " היית יכול םע הנגר שלכם לסדר את העניין ." עזרא: לא". פשוט לא ." האם : אולי תחשוב עוד" . עזרא: גמרתי לחשוב, אל תעצבני אותי ." האם : (מהרהרת לפני כן) אתה רוצה לקחת את ןהסכי הז t.ת~ הידית קצת שבורה, אבל הסכין חזקה. " עזו'א: טוב . האם: (מתבוננת בו) וגם את הסכין הקטנה הזאת . עזרא: (ברדק) את בטוחה שאת לא צריכה אותה . האם: לא. עזרא: טוב. האם : עכשיו תקח את המודד חום הזה שיהיה לך לר rירבה , הילדים תמיד שוכרים. " עזו'א : (לוקח ביד ובוחן) אני לא מבין גם למודד חום אין לך שם מקום ." למה שלא תקחי אותו ." האם : יש לי עוד שניים זה בסדר." עזו'א: תקחי, תמיד תצטרכי הלא הוא לא תופס מקום . האם: לא, אני לא צריכה יש לי מספיק. זה היה של אבא. הוא לא מתאים לי , קנינו כמיוחד כשבילו בב • ית מרקחת עם ספררת ברורות כי במודדי חום של קוכ!ת חולים הוא לא הצליח לקרוא את הספרות . עזריא: (מושיט חזרה) בעצם לא , אני לא רוצה." האם: אבל למה ? הוא לא תופס מקום. בגלל שהוא היו: של אבא? מה איתן? הוא נקי לגמרי, חיטאתי ארו 1 ו אלף פעמים. אתה חושב שהייתי נותנת לך מרדד חום לא מחוטא . עזרא: (עדייו מחזיק את המודד חום , מתלבט, מתעסק אית ר) את יודעת שכזמן האחרון עולה לי בערבים לפונמים החרם ." האם: (לא מתרגשת כל)ל אז תגש לרופא , אל תזניח." עכשיו תראה את הקערה הזאת לפירות (מ:י i ישה עליה) (הטלפון מצלצל הוא חש אליו) עזרא: כן חמודי זה אבא." איך אתם מסתדרים ? כן . סבוזא בסדר ." אמא עדיין כהרצאות שלה." מה אני ערשה ? כלרם, מסדר דברים עם סבתא, תן לי את מיכל. מיכל מה העניינים ? הכל כסדר . את זוכרת מה שאמרתי לך על הגוף-חימום באמבטיה, לא לשכוח, ולסגור את הגז. הלילה כן . האורז במקרר , תחממי על אש קטנה . את שומעת ולסגור כבר את חניית . גם התריסים . עכשיו חמודה, את מוכרחה . עם יח. אמא · הבו בכנס. ואל תשארר מאוחר ליד הטלוויזיה . תראי שהוא יאכל . תשגיחי . טוב , יקרה שלי . כן' אני יודע אבל אל תעשי את זה בשבילי 1 תאכילי אותר רק הפעם . בסדר . בשבילי . כקשה מיוחדת . נשיקות. (סוגר. בינתיים היא הביאה מטריה מתון הארון וכשהוא גומר היא פותחת אותה לפניו) . האם : תראה את המטריח הזאת ." עזרא : היא שבורה ... האם: זה שום דבר אתה מתקן כאן והיא חדשה ." עזרא: לא רוצה אותה . האם: אתה מתחיל להת~קש בכוונה. " האם: טוב, עכשיו יש כאן מחבת." עזרא: לא רוצה אותו. האם: הוא נקי ומצוחצח. אתם זורקים את הבשר בלי טיפת שמן . עזרא: לא. האם : תקח אותו . תקח . (שמה בתרן הקרטון) עזרא: לא אני לא אקח אותו. האם : תעשה לי טובה . עזרא : מה יש לעשות כאן טובה . האם : אני לא יכולה להישאר עוד איתר . עזרא: את לא צריכה להשאר איתר. תזרקי. האם: זרקתי כבר בלי סוף. העוזרת לקחה סל מלא. עזרא: אז תני לה גם את זה. האם: לא יכלה לתת לה מחבת כזה טוב ." אני מתחננת בפניך. תקח אותו ." עזרא: (נכנס לרוגזה) לא ! את שומעת. אם תתחילי אני לא אקח כלום בסוף . תוציאי משם." האם: אתה סתם מתעקש. לא חשוב . עכשיו תראה את המשקפת הזאת. קנינו ברומא כאשר באנו לבקר אותכם. משקפת לתיאטרון לא השתמשנו בה כמובן. הרי את אבא אי אפשר להוציא לתיאטרון מן הבית בשום פנים . עזרא: (לוקח ומתבונן) אני יודע?." לא רואים כלום" . האם : רואים . אני ראיתי . תתן לאייל . שישחק עם זה, יש לי עוד משקפת יותר טובה. עזרא : איפה היא ? האם : אני אמצא תיכף ." (שמה בקרטון שלו) ועכשי תסתכל טוב על הצלחות האלה . עזרא: אני כבר מתעייף, אולי נעשה ההפסק (מתקדם אל הטלפון) האם: רק התחלנו." אתה הבטחת שתקדיש לי יום שלם. " עברו חמש דקות ואתה מתעייף ." יש כאן המון דברים." עזרא : רק רגע טלפון קצר . האם : אני אחתוך את החוט של הטלפון ףבסו עזרא: רק לילדים . האם: לילדים בסדר. (מסתכלת (בשערן עזרא: אולי אחרי "שבע. האם: לא תטלפן אם אתה דואג . עזרא: לא חשוב ." נמשיך ." האם: הנה הצלחות. " למרק. " עזרא: לא אגע בצלחות האלה הן מגעילות אותי ." האם : אז מה אני אעשה איתן עזרא : (מתרתח) אי ... א ... האם : טוב, טוב." עכשיו תראה משהו מיוחד ." משהו נהדר." כיסא קטן כזה מתקפל כמו מקל הכז שהולכים איתר ואם רוצים לנוח פותחים ויש ךל כיסא לשבת. " ((מדגימה עזרא: (משועשע) מאיפה יש לך דבר כזה . האם: קניתי את זה בקמברידג' כשהיינו אצלכם. הז בשביל האנגלים במירוצי סוסים . עזרא: מה פתאום קנית את זה ." האם : חשבתי לעת זקנה ." אם אני אהיה חולה ." עזרא: נו, אז תשאירי את זה ." האם : לא אבל זה כבד מדי זה מתאים םלאנגלי 1 למירוצי הסוסים ." עזרא: אז מה את רוצה שאני אעשה עם זה ." האם : בשבילך זה לא כבד 1 תלך לטיולים וכשתרצה לנוח ." עזרא: לא רוצה, אני לא אמלא את הבית שלי בכל השמאטס האלה . אני מבין עכשיו את אבא המסכן איך שהוא היה מתעצבן מכל הדברים שהיית קונה כל הזמן. " האם: תפסיק." אני מתה גם כן ." הוא לא רצה לקנות כלום. עזרא: טוב, די תמשיכי ." אני לא אקח ." האם : מה אני אמשיך 1 אתה מתעקש בכוונה לא לקחת כלום ." אתה רוצה שאני אתקע עם הכל כאן." (דממה) עכשיו את זה תקחו, זה בכלל שלכם, זאת הוואזה שהבאתם לנו מאמריקה . עזרא: מה פתאום ."? האם: זה שלכם" . זה אתם הבאתם אז תקחו חזרה ". אמרתי לכם אל תביאו לי מתנות ." עזרא: טוב ". האם : עכשיו פה תראה את השטיחים האלה לאמבטיה לא השתמשתי בהם , ממש חדשים, אתה לא מאמין לי? האם: אין לי מקום. אני נכנסת לחור, ,לקופסה לארון צד." אס לא, הייתי לוקחת לעצמי ." טילי : אבל זה כבד . האם : עזרא יקח לך באוטו שלו הוא הבטיח "לי. טילי: אבל יש לו קצת חום ". האם: מה אפשר לעשות ? הוא יקח לך גם את חהפ של הליזול ... טילי: ואיפה שירה ? האם: שירה באיזה כינוס כזה, היא תבוא דמאוח בלילה, היא כל הזמן לומדת והוא מטפל בכולם ." בעל טוב כל-כך." בוא נדאה מה איתר. " אולי הוא התעורר ." (פותחת את דלת חדר העבודה ומדליקה אור) עזרא בוא תגיד שלום לדודה טילי . עזרא: (קם, מנשק אותה בחום) מה שלומך ? טילי: בסדר." בסדר ." מה שלום הילדים ? עזרא: בסדר" . טילי : בת כמה מיכל עכשיו ? עזרא: בת שבע-עשרה ." טילי : כולנו מזדקנים". מה זה החום הזה אשאמ מספרת לי שיש לך . אל תזניח ". עזרא: לא, אני לא אזניח." יהיה בסדר ." טילי: לדוד שאול היה כזה חום והרופא נתן ול כדורים וזה הפסיק. " עזרא: מתי זה היה לו." טילי : ככה שנה לפני שנפטר." האם: לא, לא , אל תכניסי לו עכשיו דמיונות ." יש לו כבר מספיק ." עזרא, אמרתי לדודה טילי שאתה תקח לה את הדברים הביתה ." עזרא: בסדר. " טילי : אמא שלך נותנת לי כל הזמן דברים . מכריחה אותי לקחת. עזרא: תקחי, תקחי , אין דבר ." טילי : מה אני אעשה עם הפח ליזול הזה לוהמק הזה כמו כיסא." עזרא: שיהיה לך מה זה יפריע ." בואי אני חאק אותך הביתה ." תני לי." אני משם אקפוץ "למישהו.האם : אבל אל תברח לי עכשיו 1 גם עוד אלאכלת ." טילי : אולי שיאכל אצלי ואשל ." האם: לא , מה פתאום, יש כאן אוכל בשפע" . םג אווה אולי תגיע .". עזרא : מה פתאום ? האם : היא טיל פנה עכשיו 1 היא בירושלים . אהי חיפשה את שידה 1 הם אצלה ... עודך דין ... טילי : מה קדה ? האם: שום דבר . .צרות עזרא : היא מתגרשת דודה טילי ... טילי : מתגרשת ? האם: (מתעוותת קורצת בעיניה לעזרא) לא בדיוק ." טילי : אני תמיד חשבתי . שהם לא מתאימים אבל הז המשיך." הוא מבוגד הוא נראה כמו אבא "שלה. אבל מה קרה עכשיו ? האם: הם מתווכחים על משהו . עזרא : הם מעבר םלוויכוחיהאם : (במורת רוח רבה) לא בדיוק להתגרש ." עזרא : בערך להתגרש." טוב נלך ." (לוקח תא הדברים של טילי ויוצאים . ה~ם מתחילה םבסידורי האור גווע) פאחה (על הכורסא יושבת עכשיו אווה , אישה מטופחת כבת ארבעים . האם מסתובבת סביבה) אווה: הבאתי לך שלושה תצלומים של תעודה הפטירה בדיוק כמו שביקשת." האם : גם את. כבד עזרא הביא לי 1 מה אני האעש עכשיו בכל כך הרבה העתקים ." אווה : (מדברת באופן כללי באיריטציה רבה) אבל תא אמדת לי ." האם: בסדר ." בסדר ." את לא צריכה אחד . םפע יבקשו ממך תעודת פטירה שלו . אווה : מה פתאום ? האם: טוב. לא חשוב . יש לך רגע זמן . אווה: נו." האם : תגידי לי מה זה ? (מראה לה נייר של בנק) אווה: אלף פעמים אמרתי לך זה חשבון הדולרים שלך ושל אבא. " אותו ." תקח אותו ." תזכיר לי לשאול את שירה עליו ." (הוא מכבה את האור והאור גווע על הבמה) פאחה עזרא : (מדבר בטלפון כשהוא בשכיבה) כן . אני שומע זאב." בסדר ... כן אנחנו כמובן נשלם הוצאות דרך וגם משהו לשכר הרצאה, אבל אתה יודע לפי התעריף האוניברסיטאי זה לא הרבה ." כן . כן. נרשום ארבע שעות במקום שעתיים . זה בטוח ." גם אני אתן הרצאה." על הגילגול של קפקא ." אולי דאית את המאמר שפידסמתי ". יש שם איזה שחידוקטן . חידוש כמו שאומד דב סדן ". דו\'!?ת השץר ". הסבר השרץ ." כן ." קראתי המון". אין ףסו פרשנויות" . אבל אצלי זה לא סמל לא האלגורי אלא תיאור ממשי ." לא עכשיו, משהו מזעזע לאב לדעתי גם עצוב נורא ." תקרא אם תוכל. " טוב , זא מסוכם . המזכירה כבד תשלח לך את ההזמנה ". יאנ כאן בסידורים." משגעים אותי לגמרי ." אבא ? דעו ~~::.. ~ t'. .ן$ : ·.';.<~·/ • לא שישה חודשים. " שנה מחורבנת כזאת. " טוב. " כן. " בסדר ." רציתי לשאול אותך. " יש לך רגע. " הדיקן שלנו אמר שידבר איתן בעניין הפרוצדורה שלי לפרופסורה ." חיתה איזו מחשבה שאולי זה כבר בשל עכשיו ." אני יודע ." אמרתי לו שידבר איתן. " אני כבר בדרגה הזאת יושב המון שנים ." אולי יבקשו ממך להיות בוועדה המקצועית שלי. אני יודע ." לא , אני לא לוחץ עליהם ." זה הדיקן בעצמו חשב ." אז הוא אולי ידבר איתן ." מתי אתה נוסע ? טוב, כמובן רק אם זה יצא." שלום ." (כל הזמן האם מסתובבת ליד הדלת, חצי מאזינה חצי שקועה בארגון החפצים) (האור גווע. פאוזה קטנה) (האם עומדת עם הדודה טילי שהיא מבוגרת הבררt יותר , זקנה גרמית גבוהה, חבושה תמיד במשקפי שמש , בידה סל גדול , האם רוצה לדחוף עליו עוד דברים , עכשיו הן כאבקות על המקל-כיסא) טילי : למה לא תקחי את זה בעצמך' את תצטרכי את זה . האם: לא. לא תקחי את טילי : הילדים ירצו את זה . האם : שאלתי את עזרא אבל אין לו מקום טילי : ואווה ? אז אווה ." האם: אווה? אווה בכלל לא רוצה לגעת בכלום." אין לה ראש לזה עכשיו ." טילי : אבל גם לי אין מקום." האם: יש לך. אני אראה לך, בחדר שינה." תקחי." תקחי. " תעשי לי טובה ." טילי : מה אני אעשה את זה. " האם: זה האנגלים משתמשים בזה. " טילי : (צוחקת) אבל אני לא אנגליה ." האם: לא . זה לכל אחד ." את הולכת וכשאת הרוצ את יושבת ונחה ." (מדגימה לה) טילי : זה באמת יפה אז למה את לא לוקחת בעצמך . האם : מה אתה ממהר יכולתי לתת לילד של העוזרת ". כאן תראה מיקסר כזה בלי חשמל . מיקסר יד כזה. " עזרא : (לא ערכה י המודד חום בפיו י כאילו מייצר מתוכו את החום י מסתכל בה בקדרות) האם: וזה להדלקת גז. " עזרא: יש לי." (היא מוטרדת מהקדרות והפאסיביות שירדו עליו) האם: מה יש לך? עזרא: שום דבר , נמאס לי ." תתני לאווה ." האם : היא לא רוצה לקחת כלום היא יותר נוראה ממך. " (מהססת ומתלבטת) עכשיו תראה רק את הקומקום ." עזרא : (לא למסתכ)האם : אתה לא מסתכל . עזרא : את השתגעת. " האם : אי ך אתה מדבר ." זה קומקום חזק ." עזרא: (מסתכל במודד חום) אמא. די ." יש לי שוב פעם חום ." האם: כמה ? - עזרא: כמעט שלושים ושמונה ." האם: מה זה החום הזה ." עזרא: אני לא יודע ." האם : מה אתה מרגיש ." עזרא: כלום ." (הוא קם מתחיל להתהלך בחוסר מכוחה בבית) האם: אז תלך לרופא ." מה אתה רוצה ממני? עזרא: בסדר ." עכשיו נעשה הפסקה ." מספיק." עכשיו מנוחה ... האם: אבל תדע שעוד לא התחלנו אפילו ." עזרא: אני נשאר כאן עד מחר אחרי הצהריים ." האם: אבל אתה תברח לחברים שלך כמו םבפע שעברה אני יודעת שלא נספיק כלום ." עזרא: בי ן כה וכה אני רואה שאני לא רוצה תלקחכלום ." אני לא אהיה פח זבל שלך ." האם : אתה לא פח זבל . אני נותנת לך םדבריטובים ." מה אני אעשה איתם ? עזרא: תיזרקי ." תלמדי לזרוק ." שום דבר לא יקרה ." האם : (רותחת) אני זרקתי ." אני זורקת כל הזמן ." בלילות אנ י זורקת ." אני לבד כאן. " יחילקת לשכנים , נתתי לעוזרת , אבל יש דברים שאני אל יכולה לזרוק . שאי אפשר לזרוק ." עזרא : הכל אפשר ." האם: אתה מוכרח לפחות לראות. " אני מבקשת ממך ." כבר חודש ימים אתה מבטיח שתגיע ." והנה ." עזרא: אמא, מספיק. יש לי חום . תני לי מנוחה ".. (הולן לחד ר הענודה נשכב על המיטה) האם : (לעצמה) באמת עכשיו החום הזה שנוסף לנו ." מה פתאום חום ? עד שאתה מגיע לפה ." אז תקח אספירין ." מה אתה רוצה שאני אעשה ." לא תמות מזה. " אתה רוצה לנוח קצת אז תנוח, אבל אל תתחיל עם הטלפונים הארוכים שלך שלא נגמרים ." תגיד שפעם באת לירושלים בשבילי ." בוא אני אסדר לך ." (מסדרת את המי טה תוך שהוא שרוע עליה) בוא אני אתן לך כר ." אתה אולי בכלל רוצה מרץ 1985 זה היה מוות קל ." האם: (צועקת) בשבילך . (נכנס עזרא , פותח את הדלת במפתחו ' הן כאילו נבהלות) עזרא: מה אתן צועקות כך שומעים אותכן בכל המדרגות . אווה : איפה שידה ? לא הבאת אותה ? עזרא: לא . היא עדיין שם בכנס על הד הצופים . היא תחזור מאוחר ... האם : (מתמוטטת) אתם תהרגו אותי ." עזרא: מה קדה עכשיו ? אווה : אמרתי לה רק שהמחלה של אבא היתה קצרה. שזה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע ... עזרא: (מתבונן בה , הוא במצב רוח קודר אבל שקט , מנוכר משהו) נכון . האם : גם אתה ? גם אתה ? מה יכול היה תלהיו יותר גדוע . אתם לא עשיתם כלום ... עזרא : זה אל תגידי . האם : אני אגיד . למה לא ? אתם לא עשיתם כלום ... כאתם כמה פעמים לבית חולים . עזרא: כמה פעמים ? כל יומיים ... מכאר-שבע ... האם : רק אם היה לך משהו לסדר כאן . אפילו אאב אמר . הוא לא בא בשבילי הוא בא לקדם תא הקריירה שלו . עזרא : מה ??? הוא לא יכול היה לאמו את זה ... האם: כאמת ." עזרא: אני כל יומיים הייתי אצלו , איך את יכו הל להגיד את זה ... אווה : למה את אומרת את זה ... האם : די ! מה אתם רוצים ממני ... כל דבר ליכו להיות יותר גרוע אכל זה היה מספיק גרוע ... אהו ויתר הוא רצה ככר למות ... עזרא : ואת ענית. אם כן . מות לך ... האם: אני לא אמרתי כלום . מה יכולתי לאמו . אי הז כוח היה לי לאמו לו משהו ... לכד ... כעצם לכד ." גם עכשיו לכד ... אני מתה ... ואתם רוצים תכאמ להתפטר ממני אז תעזרו לי לצאת מכאן ... קחו תקצדברים . קחו חפצים . תעזרו לי ואני אתן לכם שקט ... אווה : פשוט תזרקי ... למה את לא יודעת לזרוק ... האם: את ... את ... את ... ((מתייפחתעזרא : די אווה תניחי לה . על מ ה אנחנו רכים ן(הול מפוזר רוח תוקג: מודד חום (לפיו אווה : שגעון ... עזרא: די ... די ... אווה : מה אתה מודד את החום ? עזרא : עולה לי בזמן האחרון החום כערב . אווה : סתם כך ... עזרא: סתם כך ... אווה: אז תלך .לרופאעזרא : אני אולי אלך . אני מקווה שזה שום דבר . שירה אומרת שזה שום דבר . אוה : לא , תלך לרופא . תכנס לכריקות ... אתה מוכרח ... עזרא: נראה ... אווה: לא . תבטיח לי ... אז לא לחכות לשירה ... עזרא: אני חושב שזה יהיה מאוחר מאד ... אווה : הייתי מחכה . לא איכפת לי . אכל הוא עוד מעט יבוא לקחת אותי . עזרא : הוא פה ? אווה : כן . היינו יחד אצל העודך דין ... זה ליכו להיגמר עוד חודש ... יהיה לי גט ". עזרא: החלטת ? אווה : החלטתי . עזרא : (כל הזמן המודד חו ם בפיו אבל הוא רן וש (קט נו . טוב ... (האם מסתכלת בהם כל הזמן. ממתינה) אוה : אני מוותרת המון . אכל העיקר להשתחרר ממנו ." כל פעם שהוא נכנס הכיתה אני רועדת ... שי לי פחד כזה ממנו ... עזרא : פחד ? זה דבר חדש ... אווה: אולי . כן. זה חדש ... פחד ... אני יודעת. וכאיל רוח רפאים נכנסת הכיתה ושותקת ... אני רוצה לכ כך לדבר עם שירה מתי היא תהיה מחד , כי ואנחנ גם נהיה כאן מחר יש לנו עוד פגישה עם ךהעור דין . עזרא: למה עורך דין כאן ? מי זה בכלל ? אווה : פרידמן . חכר מהכיתה . עוד מהגמנסיה . עתון 77' מס' 62 האם : דווקא הצבעים האלו יהיו מודרניים . אווה: מתי? האם: עוד מעט את תראי ". אווה : ((צוחקתהאם : אם את לא רוצה תתני לעוזרת שלך . אווה: העוזרת שלי לא משוגעת לקחת דבר כזה ." האם: אבל אין לי מקום ." tי2ווה : תלמדי לזרוק ." האם : אני לא אזרוק ... אני זרקתי בלי סוף ... יאנ \l מצא כבר מישהו. " את פח השמן הזה את רוצה ו lקחת . tי2 ווה: טוב אני אקח . רדאם : אל תעשי לי טובה . אווה: בסדר, אני אקח . האם: תקחי את הקטן. הגדול נתתי ככר לעזרא . אווה : בסדר . כסדר . (מסתכלת כל הזמן בשעון) מתי ד:ם יחזרו ככר ? רזאם : מה עם הכורסא שאת יושבת עליה . אווה : מה איחה ? האם: את לא רוצה אותה ? אווה: הכודסא ? את לא לוקחת אותה לשם ? רזאם: לא . בשביל מה לי . מי ישב עליה ? אווה : מה זה מי ישב עליה ? האם: מי יבוא אלי לשם לשבת . אווה: מה את רצה לאמו. מה את משחקת עכשיו . האם: לא. כרצינות , מי יברא אלי . גם לא רוצה וtt יכואר אלי ... אני הולכת למות , אתם תתפטרו ממני וttם . אווה : אנחנו רוצים להתפטר ממך ? האם : אני לא אומרת שאתם רוצים אכל אתם תתפטרו, ורק שאני מכקשת שתעזרו לי קצת אתם לא רוצים ." א : ווה: לא אנחנו אמרנו לך ללכת לשם ... תא החלטת ! אמדת שלא תוכלי לעולם להשאר כבית ... את עושה טעות ... האם: את רצית שאני אשאר פה ... אווה : אני לא אומרת כלום . מזמן הפסקתי ולאמ לך משהו . אני רק מסדרת מה שאת רוצה . למז ש מצאתי שם מקום. שעוד מעט יתפנה שם מקום ... האם: מה זה עוד מעט . המקום לא מוכן ... אווה: זה כסדר, יש מקום ... זה מזל ישתפסתאותו ... יש לך מזל . י ש לך בכלל מזל גדול ... האם : יש לי מזל ? את השתגעת ? על מה תאמדברת ? אווה : הכל היה י כול להיות יותר גרוע ... האם : מה יכול היה להיות יותר גרוע ... מה ליכוהי ה להיות יותר נו רא ממה שעכרתי ככתי חולים ... במ חלה הנור\,ה הזאת ... איך את מעידה לאמו רדב כזה ." אווה : זה יכול היה להיות הרכה יותר איטי . דע עכשיו היית מתגלגלת בכתי חולים הממחלק ל(ז.:חלקה ." היו מחזירים אותו לכאן עם לכהצינורות ... היית צריכה לטפל בו כאן ." חודשים . שנים ... האם : (צועקת) אני טיפלתי בו כאן ... אווה : זמן קצר ... קצר מאד ... זה יכול היה תלהיו הרבה יותר נורא ... תגידי תודה . הוא מת ךל כ(ז.:הירות. את לא יודעת כמה לפעמים זה ליכולז:-יסחכ ... מקרים כדיוק כאלה ". האמא של דרדילנז.של ... ארבע שנים .... האם: אל תדברי איתי על אף אחד אחר , זה אל מעניין אותי ". א 1 •וה: תגידי תודה ... תגידי תודה ... כולנו דנגיתר 'דה . זה גם היה כזול . נזיל הזול ." האם: אני לא \~ גיד תודה ". למה שאני אגיד תודה ... ע.ו ~ מה אני אגיד תודה ". למי אגיד תודה . םלכאוילי ... אווה: לא אמרת .י ה 2-tם : כל יום בכית חולים אתם כקושי כאתם רוככהכ tתלקתם . או ·וה : מה רצית שנעזוב את הבתים שלנו רונגואיתן ... ה&!ים : לכדי כאן . הוא לא רצה לזוז .מהמיטה בו j ושי ישב. רק מצלצל בפעמון שהישארתם . לכ רגע לשירותים . עלי הוא עשה את צרכיו ... תודה לע מד~ ? אווה: זה היה זמן קצר , יש משפחות שזה שנים כך. האם: וזה ? אווה : זה תלוש הפנסיה" . האם : של איזה חודש ? אווה: של." לא כתוב ." האם : עזרא אמד של מץר . אווה: אז מה את שואלת אותי .שוב האם : רציתי להיות בטוחה. " אווה: לא דואה איפה הוא מצא כאן חודש "מץר.האם : טוב . לא חשוב . וזה ? אווה: זה." מה זה ? זה בכלל משהו ישן נורא ." הז בכלל לידות. " (ממענת רוצה (לקרוע האם: לא אל תקרעי." זה כסף." אווה : מה כסף ? אמא ." זה לא שווה את הנייד. " האם : לא חשוב." אולי." <מיישרת את הנייר ושמה בכיסה) אל תקרעי כך. " טוב, לא חשוב, עכשיו אווה תדאי רגע את המחבת הזה . אווה : דאיתי . האם : קחי אותו." אווה: לא . האם : אז מה אני אעשה איתר . אווה: תזרקי . האם : השתגעת ? זה מחבת מצרייך . אווה : ישר לזבל . האם : אני לא אזרוק לזבל בשום פנים ואופן תמחב כזה. אווה: למה לא, אני בכלל לא מבינה איך תהחזק אותו כל כך הרבה שנים . האם: אני לא אזרוק אותו, עזרא יקח אותו . אווה: הוא לא יקח אותו לעולם. האם : הוא טוב, הוא לוקח ממני דברים . את לא עוזרת לי כלום . אווה : באיזה מצב אני ? אני גם מפרקת את הבית שלי ועכשיו אני צריכה להוסיף לי עוד מחבת כזה. האם : אף אחד לא מבקש ממך לפרק את הבית שלך . את יודעת מה אני חושבת על הגירושים האלה, מיותרים לגמדי . מה המהירות הזאת ? אווה : לא יכולה יותר לחכות. הוא נדאה לי זקן ומ ובגד . איך חייתי איתר כל הזמן . עכשיו כשאבא מת ... האם: מה זה שייך לאבא . אווה: לא רציתי לצעד אותו . האם : ואותי לא איכפת לך לצעד ? אווה: תביני אותי. אני לחוצה כך מבפנים ." אהו כמו מת בשבילי ." האם: ומה אני ." (שהות קלה . אווה בוחנת אותה כאילו רואה אותה בפעם הראשונה) אווה : לך בסופו של דבר הכל נגמד קל. " האם : קל ? מה ? (רועדת (כולה אווה: לא. אל תתחילי אמא . אין לי כוח . נמשיך . האם: ?קל אווה: נמשיך אמא. (שהות קלה) האם : עכשיו תגידי לי סופית מה החלטת לגבי המטאטא הזה של השטיחים . אווה : איזה מטאטא ? האם : הנה . הצהוב הזה . אווה : לא רוצה . האם: סופית? את תתחרטי . אווה: בסדר . אני אתחרט. האם: אז עזרא יקח אותו . אווה: שיקח . האם : עכשיו תראי את הסיר הזה ". רגע תסתכלי ... אווה: אני לא אסתכל. אלוהים. אני אקח עכשי ו סירים ...? האם : את שוב עושה טעות . אווה: בסדר . האם: גם כל הגירושים האלו שלך הם טעות נוראה, אחר כך תתחרטי. אווה: בסדר , אני אתחרט ". האם : עכשיו תראי את התיק הזה (מראה לה תא אותו תיק משונה צבעים שהוצע (לעזראאווה : (בבהלה) מה זה ?? האם: תיק חדש לגמדי . לא השתמשתי בו . אווה : איך הוא הגיע אליך ? האם: קניתי אותו אבל לא הספקתי .להשתמש אווה : זוועה מוחלטת . האם: מה ? אווה : איזה צבעים נוראים . עזרא: אכל אני לא מנין עדיין למה איחדת כל כך ... שירה: עד שזה נגמד ... ועד שהניאו אותי לפה. " עזרא: איך היו ההרצאות ? שירה : כל אחד הצהרים היה די כינוניי לאכ האחרונה הערב חיתה מעולה ... עזרא: על מה זה היה ? שירה : השאלה תהמוסדי האם: תאכלי ." שירה : אני אכלתי כנד שם ארוחת ערב. תנאמ שאני לא דענה . האם: תאכלי דק סלט קישואים. הכנתי ךכשביל כמיוחד, כמו שאת אוהבת ". שירה : לא היית צריכה ." האם : רצתי אתמול למצוא קישואים ועשיתי ךל כמו שאת אמדת שאת אוהבת ." שירה: תודה רכה. זה נפלא. האם : את רוצה לשתות ? שירה: קפה. אכל תיכף אני אכין לעצמי ." עזרא: מה פתאום קפה עכשיו ? אנחנו הולכים לישון תיכף. שירה : אל תדאג. אני אודם." האם: את אולי רוצה את הצלחת הזאת . שירה : איזו ? האם: זו." זו, שאת אוכלת ממנה, עם הציוד הזה. שירה : (לא מבינה) מה ? עזרא: היא רוצה להיפטר ממנה, אמא נחייך לא עכשיו. עוד מעט חצות . שירה: למה לך לתת אותה. היא צלחת כל כך מקסימה." האם : היא נהדרת ." שירה: אז נאמת תשאירי .אצלךהאם : אין לי מקום כשכילה . שירה: יהיה לך מקום כשכילה. " תשימי אותה לע המזנון . אפילו תתלי על הקיר ." היא נהדרת ... יאנ אמצא לך שם מקום מיוחד כשכילה ." האם: זה טעים ?לך שירה: נפלא ." עזרא: את רוצה פרוסת לחם ? שירה : אני אקח לי נעצמי . עזרא: לא חשוב." איפה הסכין ? האם : בוא תן לה את הלחם הזה הוא יותר טרי ." <היא מושכת את הסכין וחותכת בעצמה) שירה: לא חשוב." אל תטרחי." רק פדוסונת קטנה ." האם: אני מתה ." שירה: לכי לנוח." את מוכרחה לנוח." האם: את רוצה זיתים ." שהכנתי נעצמי. " שירה: לא חשוב ... תודה ." (טועמת) זיתים נהדרים. " מצויינים ." תלמדי אותי איך את עושה אותם ? עזרא: לא עכשיו שירה, לא עכשיו . התקשרתי עם אמא שלך." דיברתי עם הילדים ." שירה: יופי." האם : (מביאה לה שטיחים של האמבטיה שהראתה מקודם לעזרא) תדאי את זה." עזרא: לא אמא לא עכשיו כנד עוד מעט חצות הלילה." האם: זה חדש לגמרי." שירה: כן ." כן." יפים מאד ... עזרא: (צועק) אמא ! שירה : מה אתה צועק . עזרא: די ! לא עכשיו. כל הערב היא הרגה אותי עם החפצים שלה." שירה : אולי נאמת נחשוב על זה מחר ." הם נאמת יפים." האם: תחשכי על זה כלילה ותגידי לי מחר ננוקר. שירה: נסדר. האם : אני מרגישה אנודה. " עוד כל כך הרכה חפצים נשארו י ואני אספתי ואספתי . מה את קונה ? למה ? הוא היה אומד לי . עכשיו אני מכקשת סליחה ממנו . עזרא : סליחה ? סוף סוף. " שירה : לא נורא אנחנו נעזור לך לסדר את הכל . האם : אכל אין לכם זמן . שירה : אנחנו נמצא זמן . האם: אכל איך? הלא איז לכם". שירה: אנחנו נמצא, תני עכשיו, אנחנו כנד נוריד מהשולחן וברחוץ את הכלים . האם : מה יהיה ? ואתה למה אתה עושה לה בשו צרות דווקא כשאני עוכרת דירה , לא יכולתם תלחכוקצת ... עדוד: אני? תשאלי אותה ... גם עלי זה תנח פתאום ... "אתה זקן כשנילי, אתה מפחיד "אותי פתאום אני מפחיד אותה. פתאום אני זקן כשכילה ... שמעת ... אכל אם היא רוצה. אני עושה רק המ שהיא רוצה ... את מכידה אותי ... אווה : (מסננת בארסיות) מנ~ול ... עדוד : (מתעלם ממנה) ומה איתן ? ((לעזרא עזרא: כסדו עדוד : שידה והילדים . עזרא : מושכים נע;ל ... עדוד: יפה, אתם חוזרים הלילה לנאד-שנע ... עזרא: לא ... האם : עודדי אתה רוצה לשתות משהו . עדוד : לא .תודה האם: אולי תקח משהו מפה ... עדוד: מה? אווה: אמא ... האם : אולי המנעול הזה (שולפת מנעול גדול דוחלו מתון אחד הקרטונים) עדוד : לא תודה ... האם : אולי אתה רוצה את המשקפת הזאת ... אווה: מה פתאום אמא ... תעזבי אותו ... עדוד : משקפת ... (נדלק באיזה זיק של תהתעניינו ונוטל (אותההאם : היא טונה נשכיל תיאטדון ." אווה: נחייך אמא הוא אף פעם לא ךהוללתיאטרון ." (עודד מסתכל בכולם (במשקפתהאם : זאת משקפת מצויינת ... אתה תהנה ממנה ... אווה: אמא ! תפסיקי להתחנף "אליו. האם: היא גם לא תופסת מקום . (עודד מניח החזר את המשקפת) היא לא טונה ? עדוד : היא נסדר גמור . האם : אז אתה לא רוצה לקחת . עדוד : לא תודה ... האם: ?למהעדוד : אני לא מסתכל נתיאטרון כמשקפת .... ן(מסמ באצבע קטנה לאווה) נראי ... שלום. תחזיקו דמעמ <יוצא) אווה : (נפרדת מנשקת את אימה, לוקחת את פח השמן) אז אני אטלפן ננוקר לשידה ואקבע למחר ... (יוצאת) (וב.זרא קם ממקומו והולן לחדר העבודה) האם: לאיפה אתה הולך? עזרא: אני מוכרח לנוח . יש לי חום . זה אמיתי (נשכב על המיטה, תופס את הטלפון מנסה לחייג משהו , מתייאש באמצע, מכבה את האור) פאוזה (שעת לילה מאוחרת . האם בכותונת לילה . שירה יושבת במקטורן קצת גברי ליד שולחן האוכל ואוכלת . האם ועזרא משמשים אותה) היחיד שאני מאמינה נו." כל העודני דין בכתל-אני חברים שלו . אתם תשארו כאן מחר כל היום ? עזרא : לא כל היום ... (כל הזמן מדבר עם המודד סחובפה , מוציא לפעמים . עכשיו גמר (למדודהאם : נו גמרתם כנר ... אווה: יש לך חום ? עזרא: יש ... לא חשוב ... אווה: כמה? עזרא: שלושים ושנע ושמונה ... אווה: ואתה לא מרגיש כלום ... עזרא: אני יודע מה אני מרגיש ...? אווה: מ~זר ... <בינתיים האם לוקחת קערה גדולה ומתקרבת ,אליהם שקטה) האם : את רוצה את הקערה הזאת . אווה: את שוב מתחילה אמא, לא. האם: אז ז:יקח אותה .אתהעזרא : מה . פתאום ? האם: תקח אותה היא מצ~ינת. אל תשמע לה ... עזרא : ((מהססאווה : תעזבי אותו . האם: מה עניין שלך. מה איכפת לך . תקח אותה ". תנסה אותה ... עזרא: (ברון) אין לי מקום. אמא נחייך . האם: כמה מקום זה תופס ... אווה: תעזבי אותו. האם: תעזבי אותי ... קח אותה היא טונה ... אתה לא תתחרט ... אנא אהב אותה מאד ... הוא היה אוכל ממנה דייסה ... (מושיטה לו' דוחפת אליו) אווה : מה זה שייך ... האם : (לא מתייחסת אליה, מנסה להכניס לו את הצלחת) אנא אהב אותה ... עזרא: הזהרתי אותך כנד, לא נעשה מאנא קדוש ... זה לא ... האם: תנסה אותה, אני מתחננת (מושיטה אליו, הוא שולח יד מהוססת, הקערה נופלת ונשברת) אווה: את דואה ... את דואה ... (האם חיוורת מזעם הולכת להביא מטאטא ויעה. בדלת שנשארה קצת פתוחה עומד עכש~ו עוד,ד גבוה וקרח לבוש הדר, הוא נשאר נעמד בעמידה רפויה, שורק קלות) אווה : אתה כנד ... (לא עונה לה) כמה חבל שלא לקחתי את המכונית שלי . מחד ניסע כשתי מכוניות. (עודד מחייו אל האם שמטאטאת את השברים ואל עזרא שעומד קודר בפינה) עדוד: שלום (אל עזרא) עזרא: םשלועדוד : שלום (אל (האם האם: שלום .שלוםעדוד : מה נשמע ? האם: אתה דואה. אני כצדות ... עדוד: למה ? האם : אבי תקועה כאן עם כל החפצים והם אל רוצים לקחת כלום ... עדוד : (מחייך> מרץ 1985 מסה המחזה שלא .ב . יהושע. "חפצים "*. מצומצם מאד ~ בהקפו , כל כולו אין בו אלא שתי תמונות , המתארות אפיזודה אחת. המתפרשת על פרק זמן קצר של יממה אחת . אין בו אירועים מסעירים . התפתחות דרמטית . עליות וירידות החורצות גורלות וקובעות דרכי חיים או מוות . אפילו עלילה . במשמעות הפשוטה של הדבר . כמעט שאין בו . הדמויות. אף על פי שהן מעוצבות היטב. בעומק פסיכולוגי . ואפשר בהחלט לראות בהן דמויות "עגולות ". לפי הבחנתו הידועה של פ;רסטר . אינן מתפתחות . ואינן עוברות שינוי או גיל גדל כלשהו . שום דבר ' למעשה איננו קורה להן . אין כמעט " מבטים לאחור ", בדרך של היזכרות או היודעות - אף על פי שהמחזה הוא אנאליט י בדרך בניינו , כפי שנראה להלן . הדיאלוגים פשוטים בתכלית הפשטות. ערוכים בלשון מדוברת של יום-יום. ומתאמצים לשמור על אותנטיות והתאמה לדמויות . במבט ראשון אין הם חושפים אלא תמונת הווי. קטע מהתרחשות משפחתית המוצגת באווירה של יום-יום. אבל דומה שדווקא פשטותו המופלגת של המחזה מגבירה את הרושם החזק שמשאירה מורכבותו הפסיכולוגית והקיומית . לאחר שאנו עומדים עליה . דרך בניינו של המחזה הוא קונצנטרי. לאמור. ההתרחשויות שבתמונה הראשונה חוזרות בהקבלה גם נשביח. אך בעצמה רבה. המביאה את המחזה אל המשבר הדרמטי שלו . מבחינה זו דומה " חפצים" לכמה ממחזותיו של בקט ." הר י מים טובים ", למשל. או "מחכים לגרדו" . מבחינות אחרות הוא נבדל מהם במידה רבה . שכן מחזותיו של בקט הם מחזות של סימבוליזם אבסורדי . ומחזהו של יהושע הוא כסגנון נאטוראליסטי . מבחינה זו הוא קרוב למחזותיו של צ ' כוב. אפשר לראות בו קרבה גם למחזותיו של בקט וגם לאלה של צ ' כוב באמפליטודה הנמוכה של ההתרחשויות . בהעדר תמורות דרמאטיות או משברים רבי עצמה . מכל הבחינות יש כאן חידוש צורני רב ככל שהמדובר הוא ביצירתו של יהושע עצמו. היסוד הנאטוראליסטי שבמחזה. והמאמץ לשמור על הוויה ודיאולוגים אותנטיים. יוצרים בו . במקומות רבים . יסודות קומיים מובהקים. שמקורם אולי בזיהוייך של הדמוי ות שבמחזה עם טיפוסים מוכרים מהמציאות היום-יומית . שלא כמרבית יצירותיו של יהושע . לפחות אלה מעשר או חמש עשרה השנים האחרונות. אין המחזה עוסק בבעיות מבעיותיה האקטואליות וההיסטוריות של החברה היש- ראלית . ואי ן בו . כמדומה . כל נגיעה באידאולוגיה ההיסטוריוסופית והפוליטית של יהושע, אותה תי~ר במפורט במסות י ו ובספרו " בזכות הנורמאליות" . מובן . הרקע הישראלי של המחזה מעלה בדרך הטבע נגיעה באי אלה נושאים שעשויים לאפיין את החברה הישראלית . אבל בעיקרו של דבר עיסוקו של המחזה הוא בבעיות אוניברסליות במהותן . והטיפול האמנותי בהן הוא בדרך של נאטוראליזם פסיכולוגי . גם היסוד הסימבולי' לעתים אף האליגורי ' שאיפיין חלקים ניכרים מיצירתו של יהושע . נעדר כליל ממחזה זה . עם זאת עשיר המחזה בחומרי בבואה - חלק ניכר מהחפצים המתוארים במחזה מיצגי ם ייצוג בבואתי נושאים מנושאיו השונים של המחזה. וופער הדורות" . במידת מה נענה כאן יהושע לאתגר שהוצב לו פעמים רבות על ידי מבקרים ומראיינים . והוא ממקם את מחזהו בביתה של משפחה ספרדית. מוותיקות הישוב הירושלמי . מעין משפחת המוצא של יהושע עצמו . מלבד זה מצויים במחזה. כמו בכמה מיצירותיו האחרונות של יהושע , עוד חומרים אוטוביוגראפיים . על חלק מהם נעמוד להלן . במרכזו של המחזה עומדת בעייתה של משפחה מודרנית . המצויה בתהליך מתמשך של התפוררות ואבדן ערכים . משבר הקשור בירידת הסמכות הפאטריארכאלית . והתמעטות הקשר והקשב בתוך המשפחה . משבר מתמשך זה נחשף במחזה כשהמשפחה מעומתת עם המוות. ואין היא מוצאת דרכים לעמוד בעימות זה . כנגדה מתוארת משפחה השומרת על רוח האחדות המסורתית. וזו. ככל הנראה , עשויה למצוא דרכים להתמודדות עם בעיות דומות . בעייתיותה של המשפחה המודרנית מוצגת במחזה . קודם כל . בפער הדורות ובקונפליקט המתגלה בין האבות לבנים . נושאים אלה הם. כידוע. מהמרכזיים ביצירתו של יהושע. החל ב " מול יערות" ועד לרומאנים שלו "המאהב " ו " גירושים מאוחרים ". בכל היצירות הללו מוצג קונפליקט אוניברסלי זה של אבות ובנים בהתבוננות פסיכולוגית מעמיקה. אך עם זאת קיים תמיד גם צד היסטורי . לעתים אקטואלי בדרך תיאורו של הקונפליקט . בהרבה מקרים הצד ההיסטורי הוא המכריע . לפחות לדעתם של פרשנים ומבקרים רבים . גם ב "חפצים" , כאמור , מצויים פער דורות והקונפליקט שביניהם במרכז עלילתו של המחזה, אבל תפיסתו אותם היא פסיכולוגית בעיקר. אם כי ברור שקונפליקט זה שורשיו הם היסטוריים וחברתיים . וקשורים בהשתנותם של סדר י החיים, אך נעדרים השפעות אקטואליות . פער הד;ר;ת מתבטא במחזה בשוני שבאורחות חייהם של שני הדורות . ובשוני שבתפיסת עולמם . משפחת ההורים מוצגת ביציבותה - הם גרים בבית אחד משך חמישים שנה . עתון וו 1 מס' 62 האם: רציתי רק להזכיר לשירה את המפה ושדיברנ עליה בטלפון. שלא אשכח מחר ." עזרא: את לא תשכחי ." ר 1 אם: הכה המפה הזאת שסיפרתי עליה , הרקומ חדשה לגמרי ." עזרא: אמא ! שירה: (מתרוממת מהמיטה להסתכ)ל יופי, את תבאמ לא צריכה "אותה.ה : אם: לא, לא ." זה בשבילך ." עזרא : (בינתיים מחפש במזוודה את הפיג • מה (שלו איפה הפיג'מה שלי שירה ." איפה שמת אותה ." הריונt: אתה אמרת שתשים. " עזרא: הר. .אלוהיםה · אם: שכחת פיג ' מה , אין דבר אני אתן לך ." עזרא: (לובש חזרה את החולצה) לא חשוב . ה · אם: יש לי פיג'מה של אבא . עזרא: לא. לא צריך . האם: לא ." עוד לפכי המחלה. מגוהצת תמכובסך(ז.עומלכת ." עזרא: לא ." לא צריך ." ה · אם : (תיכף הולכת לארון ליד המיטה מוציאה משם פי ג • מה) הוא לא שכב איחה אף פעם כשהיה חולה אני כשבעת לך. " עזרא: זה לא בגלל זה ." איך שכחתי ." אף פעם לא קרה לי ." האם: הכה תקח ." תכסה ." uיירה : תקח , מה יש ? עזרא : זה גדול עלי ". האם: מה פתאום ." תקח , יהיה לך קר בלילה ." שירה: תקח . עזרא: (מהסס) טוב. רק את החולצה ." האם : תלבש גם את המכנסיים ." עזרא: לא רוצה ." האם: הן נקיות." עזרא : אני יודע אני יודע ." 1uירה : תלבש. תלבש. היא יפה דווקא וצוחקת , אעזרלו י בש את (החולצההאם : תלבש גם את המכנסיים ." עזרא: אמא בחייך לא בכל דבר את הצריכלהתערב ." האם: טוב ." לילה טוב ." אני מכבה לכם תאהאור ". 1u ירה : תלבש את המכנסיים . מה יש ... עזרא: לא רוצה ." לא קר לי ." (נכ נס למיטה מכבה את האור הקטן ליד המיטה , רהאו הכ ללי גווע) פ . אוזה )ח ושך על הבמה . רק נורת לילה קטנה ליד המטבח דולקת. עזרא צללית בתחתונים הולך להטיל את צרכיו , נכנס לבית שימוש' הדלת קצת פתוחה . נשמע קילוח ה ז רם . האם קמה בחושך מסתובבת בכותנת הלילה הו~בנה שלה) האם: עזרא ? (הוא בכוונה לא עונה) האם : עזרא ? זה אתה ? (הוא בכוונה לא עונה . היא מ · רליקה אור חלש כולה פרועה ומבוהלת) האם : מי זה ? (קולה רועד) מי זה ? עזרא ? (אבל היא ~>ל מעיזה להתקרב לבית השימוש, הוא גומר, עובר על ידה) זה אתה ? למה אתה לא ערכה ? ע 1r רא : מה יש ? האם: הפחדת אותי נורא ." עזרא: למה? מה ?חשבת האם : למה לא ענית ? עז רא: מי חשבת שזה ." האם : כלרם." אתה לא מצליח לישרן." תשתה יאול ק : נת קוניאק ." יש לי בקבוק שאני ככלל רוצה תלתלן: " עז רא: לא ." לא צריך. " לילה טוב ." האם : אני מתגעגעת נורא אלאנ עזרא: עכשיו ." את מתחרטת ? האם: על מה , מה עשיתי ." על מה ." עזרא: לא חשוב, לא נתחיל, אני רוצה לישרן . הליל כ. · טו " אני מוכרח לישון ." סוף תמונה הראשונ • האם: לא, בשרם פכים את לא תתמצאי כאן בבלאגן הזה , לכי לישרן את, גם את עייפה ... פאחה (הם שניהם בחדר העבודה, עזרא סוגר את הדלת, היא מתחילה להתפשט, הוא מסתכל עליה, מסתובב סביבה מנסה לגעת בה) עזרא: אהובתי." אשתי ." שירה: אתה מתפרק לגמרי כשאתה כשאר כאן איחה לבד . למה לא יצאת ? למה לא באת לככס אלי ." עזרא: הר, החפצים האלה שלה , עכשיו היא ביקשה סליחה ממכר, הר, לו היה קם מקברו לרגע לשמוע אותה ." הר, אלוהים אדירים ." היה לי שרב פעם חרם (כל הזמן שירה מתפשטת לובשת כותנת לילה ומכינה את עצמה למיטה) שירה: מתי? עזרא: בערב . שירה: כמה? עזרא: כמעט שלרשים ושמרכה . זה מדאיג נורא ." זה סימן רע ." שירה: זה שרם דבר ." תמדוד עכשיו ערד פעם ." עזרא: עכשיו אין לי .כוח שירה: תמדוד תמדוד ." מה פתאום בכלל מדדת ? אמרתי לך להפסיק למדוד . עזרא: היא כתנה לי מרדד-חרם של אבא . שירה : איפה הוא , תמדוד רגע, איפה הוא (מוציא מן הכיס ומכניס לפה) מתי היא עוברת בדיוק ? עזרא: עוד שבועיים. " כבר התפנה שם מקרם, מישהו כפטר. " אנחנו צריכים להיות מרככים בכל רגע ." שירה : אל תדבר . תמדוד . (הוא מכניס את המודד- חום שוב) עזרא: מה היה בככס ? שירה: אחר הצהריים הגעתי לסוף ההרצאה, ואמרו שהיה משעמם , אבל הערב היה כפלא, פרופסור צעיר מתל-אביב עשה שם אינטגרציה חדשה של "כה אמר דרתוסטרא", עם המון ציטוטים, משהו עשיר מעורר, לא ידעתי שיש שם קטעים חזקים כל כך' על המוות החופשי' היה מעניין אותך כל כך' חבל שלא באת לשמוע , מוות בזמן הנכון ; כה הורה זרתוסטרא ." (הוא שומע בפיזור דעת, מוציא את המודד-חום מסתכל ומטמין בכיסו) כר כמה ? עזרא: עכשיו זה לא עולה הרבה. שירה : כמה בדיוק ? עזרא: שלושים ושבע. " שירה : אתה רואה." עזרא: כל כך חבל שלא הצלחנו בצהריים עכשיו הייתי רגוע יותר (מתחיל להתפשט) שירה : (היא כבר שוכבת במיטה לוקחת את חוברת הכנס וקוראת) לא נורא . מחר "בצהריים. עזרא: אבל יש לך הרצאה ." שירה : לא חשוב, אתה תאסוף אותי באחת. לכאכ משהו בעיר כקפוץ לכאן ונספיק . עזרא: לא נספיק . בשחים וחצי יש לך דעוהרצאה ." (רעש חפצים נופלים בסלון' האם ממשיכה לס -T (רשירה : נספיק ." אמא שלך מסתובבת שם תחסרשקט ." עזרא: כמו לביאה נוראה. " שירה : אתה עדיין מפחד ממכה ." עזרא: שטויות ." איך היא ביקשה ממכר סליחה. " הר 1 לו הוא היה שומע את זה." לו היה קם ומקבר לשמוע רק את זה ." שירה: גם הוא לא היה "מלאך. עזרא: ודאי ." אבל לשמוע סליחה ממנה." המ שהיא לא קנתה ." תיק כזה יש שם . את תראי עוד . תיק כזה תיק שטני. משוגע עם צבעים נוראים זקדיים כאלו, הוא יטריף אותך. " (הוא בתחתונים וגופיה מלא התרגשות כורע ברך לפני המיטה, מפשיל את השמיכה ומתחיל לנשק את רגליה) שירה: כר , אתה מרגיש יותר טוב. " עזרא : אהובתי." חמדתי ." חצי יום בלעדיך ואני כבר אבוד פה. " (האם נכנסת לחדר עם מפה בידה) האם: סליחה ." עזרא: (הוא קם במהירות) מה יש עכשיו? על חפצים םואנשי מחזהו החדש של אברהם ב. יהושע "חפצים" ידידיה יצחקי א . כ . יהושע ואילו משפחת הבן מתוארת כבעלת אורח חיים של ארעיות , הם מחליפים את מקומות מגוריהם לעיתים קרובות. מרבים בנסיעות ובשהות ממושכת בארצות אחרות, ללימודים או לשנת שבתון . ההורים. על אף הניגודים שהיו ביניהם. היו קשורים זה לזו קשר אמיץ . ואילו משפחתה של הבת נמצאת זה שנים במצב של התפוררות. ובזמן המוצג במחזה היא נמצאת בהליכי גירושים . האם. ברוח זמנים שעברו , רואה בגירושים פגיעה בכבוד המשפחה , ומנסה למנוע . או לפחות להסתיר את דבר גירושיה של הבת . השוני שבתפיסת העולם מתואר במחזה ביחס לחפצים . הבן והבת מציעים שוב ושוב לזרוק את כל החפצים המיותרים ולהיפטר מהם . הבן אף רואה פחיתות כבוד במכירתם של חפצים משומשים . הא.ם . לעומתם . מבקשת למצוא להם שימוש . לתת אותם לבנים או למכור אותם . שוני זה , אפשר להניח , קשור בשוני שבדרך גידולם של שני הדורות , לאמור , שוני היסטורי . האבות . ככל הנראה. ידעו עוני ומחסור , וחס להם לזרוק דבר שיש בו חפץ . בהקשר הזה אנו מוצאים שהאם מכינה בעצמה את זיתיה. כפי שהיה נהוג בימים ראשונים. ואוגרת שמן וסוכר לימי צרה . הבנים . שגדלו בשפע יחסי , ולא ידעו מחסור של ממש . גס ליבם בזריקתם של החפצים . יתר על כן . היחס לחפצים מגלה קרע עמוק יותר . הא.ם מנסה לעניין את הבנים בחפצים על ידי כך שהיא מתארת אותם כ"חדשים " דווקא . ש"כמעט לא השתמשו בהם" . לעולם אין היא מצביעה על קשר משפחתי . על יחס סנטימנטאלי לחפץ זה או אחר , אדרבא. תמיד היא מדגישה את הצד השימףשי של החפצים. מתוך הנחה שרק גורם זה עשוי להניע את הבנים לקחת אותם . לשיא אבסורדי מגיע כיוףן זה כשהאם נותנת לעזרא את תמונתה שלה מימי נעוריה במסגרת. ומציעה לו לזרוק את התמונה ולהשתמש במסגרת . יחסה שלה לחפצים מתגלה. כמובן. באי יכולתה-רצונה להשליכם . ומעניין. בהקשר זה, האופן בו מבינים עזרא ושירה את מעשיה של האם . עזרא מתלונן על " האובססיביות הזאת לזרוק כך את הדברים מהבית, " ושירה שואל "אבל מה היא זורקת. אותו (את האב המת) ? אר את עצמה ?" למעשה אין האם רוצה לזרוק דבר. במקום אחד , אמנם. היא משיבה לעזרא במטבע בו הוא משלם לה . ומציעה לו לזרוק "סררויסים ישנים מהחתונה שתקועים על הנשמה," כדבריו. גם כשהוא מבקש לקחת את המברג העקום , היא אומרת לו : " הוא עקום , אם אתה לא רוצה אני אזרוק ." אבל בדרך כלל הבנים הם שמציעים לה שוב ושוב לזרוק הכל. היא מבקשת שיקחו ממנה את החפצים על מנת שלא לזרוק אותם . ולפיכך אין היא "זורקת את עצמה", כהבנתה המעניינת והחושפת של שירה . ככל הנראה , מתן החפצים מתפרש כמתן עצמה , ויותר מזה. כפי שנראה להלן . שיתופם של הבנים ברגשי האשם כלפ י בעלה המנוח . הקונפליקט שבין הדורות מתבטא במחזה , קודם כל . בדיאולוג שביניהם, בנו " סח הדיבור . דיבורם של הבנים אל האם הוא בלשון של נטילת סמכות, פרישת חסות. ואף התנשאות עם מידה ניכרת של תוקפנות. אין הם מראים הבנה והתחשבות ברצונותיה ומשאלותיה של האם . והם רחוקים מאד מנוסח דיבור של מתן כבוד להורים . האם. לעומת זאת , מדברת אל בניה בטון מריר, ומדבריה ואופן דיבורה משתמע אי אמון בהם, בדבריהם, במעשיהם וביחסם אליה . מרץ 1985 הדוגמאות לנוסח זה של דיאלוג הן רבות , למעשה כל המחזה בנוי על נוסחים אלה, והוא משופע במשפטים כגון : "את משגעת אותי," " אני מצטער שבאתי ,"" אני לא אהיה פח-זבל שלך. " ואפילו " את משרגעת." בדברי האם אנו שומעים דברים כמו : "אתה במקום לעזור רוצה עכשיו לעשות צרות ..." "אתה תברח לחברים שלך." " אל תטיף לי מוסר," "מה אתה רוצה ממני." ועוד . חוסר האמון של האם בבנים מתבטא גם בסיפורו של המחזה, בכך שהיא שואלת כל אחד מהם לחוד על פשר המכתבים מהבנק . אבל בעיקר מתבטא חוסר האמון בהתייחסות ישירה להם ולהבטחותיהם . עזרא הבטיח לבוא בארבע והגיע בשש וחצי . הוא הבטיח לעזור לה בסידור חפציה , ועתה הוא נחפז אל הטלפון לסדר את ענייניו . ברור, מלבד הכעס והמרירות מגלה האם גם אהבה ודאגה אמהית, אם כי הן כבושות מאד . היא מבטאת אותן. למשל. ביחסה לנכדים, כשהיא מניחה לו לצלצל אליהם מתוך הנחה שהוא דואג , או בסידור המיטה שעזרא ישן בה . בכך שהיא מספרת לכולם בדאגה שיש לעזרא חום. אם כי לו עצמו היא אומרת : "אז תלך לרופא מה אתה רוצה ממני?" ביחד עם זאת יש בה טרחנות, המתגלה, למשל. במקרים בהם היא נכנסת בצורה ובזמן לא מתאימים לחדר העבודה , בר נחים עזרא ושירה, על מנת להציע להם חפץ נוסף כלשהו . טרחנות זו מקורה באגוצנטריזם. בתביעה לקדימות לבעיותיה היא . אין אנו יודעים מה היו יחסיה עם הבנים קודם מותו של האב , אך ברור שהתובענות , הטרחנות והאגוצכטריזם . שלה קשורים בהסתלקותו, ובהנחה שהיא הולכת ל"שם " בכדי למות. " תעזרו לי כמה ימים עד שאני אעבור לשם ואחר כך תתפטרו ממכי. " היא אומרת , ויותר מזה :" אני הולכת שם למות. אתם תתפטרו ממכי שם. " בכיסוח זה של תביעתה יש . כמובן . מידה רבה של סחטנות אמוציוכאלית . הבנים . ככל הנראה' ערים לכך . כי אין אנו שומעים שהם "מתרגשים" במיוחד מדרך דיבורה של האם . "תמונה של משפחה מתפוררת" למעשה, גם הם עצמם מתייחסים לזולתם יחס אגוצנטרי . הבן . עזרא . הוא בדרך כלל עצבני . תוקפני ומתנשא . יש בהתייחסותו לאמו ולאחותו המעטה של מצוקתם. והחשבה רבה של ענייני עצמו. ללא יחס לחומרת הבעיות . הוא דואג לענייניו - קידומו המקצועי והכנס על קפקא - עוד לפכי שהספיק לומר לאמו שלום . הוא מסרב להתעכב מעט על מכת לעזור לאחותו . הוא תובע את אשתו למשכב בתקיפות רבה, תוך החשבת מצוקתו ("אני מוכרח להרגע , אחרת אני אשתגע"), ואי התחשבות ברצונה שלה . כפי שנראה להלן' קשורים גם דברים אלה במערכת היחסים עם האב המת ועם זכרו . גם הבת . אווה, מציגה מערכת של יחסים אגוצנטריים . היא שקועה כולה בענייני הגירושים שלה' ורואה בהם בעיה בעלת חומרה מיוחדת הדורשת התחשבות מיוחדת . גם בעיותיה של הבת מוצגות בקשר ישיר למותו של האב. שלושת בכי המשפחה מתכחשים . אם כן . במידה זו או אחרת לבעיותיהם של זולתם. ומדגישים מאד את ענייני עצמם . האם דורשת מעזרא שיניח לענייניו, ואף מתלוננת על כך שלא בא לירושלים במיוחד בשבילה . גם לאווה היא אומרת , שחיתה יכולה לדחות את גירושיה עד שהיא, האם . תגמור את ענייניה "כאן" ותלך ל"שם ". היא מתייחסת. כאמור , לגירושים של אווה מנקודת הראות של בכי דורה, ורואה בהם "טעות" שיש להסתיר אותה בגלל כבוד המשפחה . עזרא , מצידו. אומר בטלפון לבן-שיחו בענייני הנכס על קפקא - "הערב אני פנוי ," אף על פי שהבטיח לעזור לאמו בסידור חפציה. הוא מתכחש למצוקתה החמורה של אחותו, המבקשת נואשות ("מתחילה לבכות") סך הכול לשוחח עם שירה . עזרא . כזכור, דוחה אותה בטענה ש"למיכל יש שיעור בשבע ." אווה, כאמור, מייחסת לענייניה חומרה מיוחדת , עד כדי כך שהיא אומרת לאמה . בהתייחסות למות האב : "לך בסופו של דבר הכל נגמר קל ." היא מאשימה את האם באי-הבכה ובאי- איכפתיות. היא מפעילה לחץ אמוציונלי על שירה ועל עזרא שירח ו את ענייניהם ויקשיבו לה . זוהי . כמובן . תמונתה של משפחה מתפוררת , שאבדה את הדאגה, את החסות המשפחתית. את ההתחשבות והעזרה ההדית. יש בה קושי אפילו בקשר ובקשב במסגרת של שיחה פשוטה : אווה מכסה כל היום להגיע לשיחה עם שירה . ולא עולה בידה . מצב זה מודגש , בהקבלה. על ידי בכי הזוג, שירה אשת עזרא. ועודד בעלה בגירושים של אווה . שידה י על דרך הניגוד לעזרא ולאורה, מגלה התחשבות. הבנה וככרכות לעזור, אם כי יש ביחסיה עם האם פרישת-חסות ברורה . נוסח הדיבור שלה רך ונותן כבודי מנוגד לנוסח הדיבור של הבנים . היא אמכם איכנה ממלאת את ציפיות ההורים שתשב בבית ותטפל בלידים, אך מתגלה גם כרעיה מתחשבת ומביכה, בניגוד לתובענות המינית של בעלה . יש בה תקבולת מסףימת לחמותה, המתבטאת במחזה בלהיטותה לרכישת חפצים. גם תקבולת זו מסתברת על רקע היחסים אל האב המת . עודד מאיר את מצב של המשפחה בדרך של לגלגנות אירונית : "לא ידעתי שהייתם קשורים אל אבא שלכם כל כך י אף פעם לא עשיתם רושם כזה ..." הוא אומר. מצב זה של חוסר קשר מתרחב לממדים אוכיברסאליים כשעודד עצמו כאשם בכך ש"סיפר בדיחות בהלוויה של אמא שלו." פרט זה חושף את עודד כבעל רגישות-יתר, עליה הוא מכסה בהתייחסות אירונית כלפי העולם. גם את גסיסתו של חמיו בעת שאיבד קשר עם המציאות, הוא מתאר כהומור משעשע. אירוניה זו נתפסת, כנראה , על ידי אווה כ"התעללות" . אגב, ראוי לציין שיש בעודד צדדים המזכירים את ישראל קדמי ב"גירושים מאוחרים" . כאמור, נחשפים יחסי המשפחה המעועררים עקב המשבר הפוקד את המשפחה עם מותו של האב . מאורע העומד במרכזו של המחזה כולו י ויציאתה של האם מביתה לבית אבות. יש להקדים ולומר שחשיפה זו איכנה חמורה וקיצונית , כשם שגם המשבר איכנו חורג, בשום מקרה . במידה משמעותית מגבולות הכורמאלי בחברה המודרנית. ואין בו שום דבר הנחשב לשערורייתי או לפריצת טאבו חמורה . הלא כורמאלי הוא במסגרת הנורמה, והמשבר הוא ביום-יומי. דרך הדיבור המתנשא והתוקפני איכנו כדיר היום בין בכים להוריהם, וגירושים הם מעשה שבכל יום . יחסו של עזרא למותו של האב דבר מותו של האב שבועות אחדים לפכי הזמן המוצג במחזה' והאופן בו מצא את מותו כרמזים פעמים אחדות על דרך המחזה האכאליטי . המתרחש בסופם של המאורעות המתוארים בו, ומגולל אותם במבט לאחור, בדרך של היזכרות או היוודעות. האב. ככל הנראה. לקה במחלה קשה, בילה שבועות רבים בבית החולים . היה זמן קצר בבית והוחזר לבית החולים משהחמירה מחלתו והטיפול בו נעשה קשה מנשוא . גם פרשה זו אין בה שום דבר מיוחד ויוצא דופן י ולפי המתואר במחזה לא גרם מותו של האב לזעזוע קשה או לשינוי מהותי בנוהגם של הבנים . אדרבא. ניתן להבין . במיוחד מדברי הבת, שמות האב נתקבל בהקלה, גם בסבלו של האב וגם בטרחה של האם . אבל מיד מתגלה שיחס זה הוא חיצוני בלבד, והוא מכסה על משבר טראומטי. במיוחד לגבי הבן' עזרא, ולגבי האם . הבעייתיות ביחסים בין עזרא לאביו נרמזה פעמים אחדות לפכי שהיא עולה במפורש. בצורות שונות , בתמוכה השכיח . הרמז הראשון הוא באיזכורם של סיפורי קפקא ' 'הגלגול" ו"גזר דין'.' שענייכם, כידוע, ביחסים של תלות וניגוד בין אבות ובכים, ועוד כעמוד על כך להלן. אחר כך מסרב עזרא לבקשת אמו לכתוב ולהודיע על מות האב, כדי שיפסיקו לשלוח לו הזמנות. סירוב זה איכנו עשוי להסתבר אלא על רקע של פחד , או לפחות אי רצון. לעמוד בעימות כלשהוא, ויהיה מועט ככל שיהיה , עם דבר מותו של אביו. מאותה סיבה נרתע עזרא מלקחת את המדחום שהיה של אביו, וגם נאמר במפורש שהוא "כבהל" כשהאם מציעה לו "להסתכל בבגדים של אבא ." כשהיא אומרת לו ש"הוא היה שמח אילו הוא ידע שאתה לובש אותה (את החגורה)," הוא מגיב :" אל תדברי כך ...." ומתיישב בכסא "חסר כוח לפתע," ומודד את החום . כשהיא מציעה לו צלחת מעוטרת. ואומרת לו ש"אבא אהב אותה," תגובתו הקשה היא : "הזהרתי אותך כבר, לא כעשה מאבא קדוש ..." ובסופה של התמוכה מתגלה שוב אותו חשש מפכי חפציו של אבא כשהאם כרתכת לו את הפיז'אמה של האב המת . מהותן של הבעיות שיש לעזרא עם זכר אביו נרמזת בתמוכה הראשונה, בפחדו מהמחלה שקטלה את אביו, לאמור, הפחד מפכי מותו שלו . מדידת החום החוזרת נובעת . כמובן . מפחד זה . הדבר נאמר במפורש בסופה של התמוכה : "זה מדאיג נורא." זה סימן רע ... עם אבא זה התחיל כך ."" הפחד מהמחלה ומהמוות נרמז גם בדבריה של הדודה טילי האומרת בתמימות מבדחת : "לדוד שאול היה כזה חום והרופא כתן לו כדורים ... כמה חדשים לפכי שכפטר ..." מאוחר יותר מתברר שפחדו של עזרא מורכב יותר, וכרוך בהזדהות עם דמות האב . בתחושת האשם על מותו, ועל שרצה במותו, ועל שעתה הוא עשוי לתפוס את מקומו . מחלתו המדומה היא כמובן פרי הזדהותו עם האב המת. וכך אכן אומרת לו שירה מאוחר יותר . תסכין אב זה , הנפרש לרוחב ולעומק בתמוכה השכיח, נרמז גם הוא, דומני, כבר בתמוכה הראשונה . עזרא אכן נרתע מלקחת חפצים שהיו שייכים לאביו במפורש . במיוחד אותם שהיו קשורים בגופו . אך הוא לוקח ברצון את כלי העבודה השונים. שהיו ככל הנראה שייכים לאביו. אך לא במפורש . לפנינו אם כן הזדהות דר-ערכית בין הבן והאב המת. רמז אחר ניתן בהליכתו של עזרא לשירותים בראשיתה ראוי לעונש - למחלה ולמוות בבדידות של בית חולים. "בדידותו של השרץ של קפקא." סיפורו של ג'ון אפדייק "עפר דרוך, חתולה גוועת, מכונית ישנה" 7 נזכר במונולג התודעתי של עזרא. סיפור זה מתאר בריאליזם סמלני את חליפות החיים והמוות כדרך העולם שיש לקבלו, מעין "עפר כבוש", שביל שהבל הולכים בו. בעת שנולדה בתו של המספר טיפל הוא בחתולה גוועת, שנדרסה על ידי מכונית עוברת. זמן קצר אחר כך קונה הוא מכונית חדשה, וכעבור שנים, כשהוא עומד להחליף מכונית זו באחרת, הוא נזעק למיטת אביו הגווע. האב, על סף מותו, תופס פתאום "ששוב אינו מרכז עולמו של בנו'" ואומר לו שהוא "בן טוב ואב טוב." משפט מפתח בסיפור - "רוץ הביתה," מופיע כשהמספר, בעת שאשתו בבית-חולים, מטפל בחתולה הגוועת, וזו כביכול משלחת אותו לטפל במשפחתו, ושוב חוזר משפט זה כשהוא "זונח את משפחתו" על מנת לבקר בבית-חולים את אביו הגווע . כשמנסה עזרא להיזכר בשמו של הסיפור הוא נתפס למשפט זה, אך משבש אותו בצורה משמעותית מאוד - "רוץ לבית חולים" ." ומבין את המשמעות הצפונה בסיפור בכך ש"כל עוד האב נאבק עם המוות הבן מוגן."" הסבת הבית שבסיפור לבית חולים, בזכרונו של עזרא, חושפת כמובן הרבה ממצוקותיו, וממהותה של תחושת האשם שלו. אכן. מיד אחרי שהוא נזכר בשמו של הסיפור - בשינוי קל מנוסח התרגום העברי שלו - הוא מוציא את הסוכך' שיש בו סמל למתן חסות אבהית, ונזכר בסיפורה של דניאלה, שהיא "מתגאה בחותן שלה שמת בבית ..." סיפורו של אפדייק מראה בסופו של דבר לעזרא את הדרך בה יוכל להיחלץ ממצוקתו, לאמור הבנת המוות כדרכו של עולם. על המת יש להתאבל, אומר עזרא, לא להזדהות אתו, כפי שנאמר, פחות או יותר בסיפור . כדאי להזכיר כאן, שמחזהו של מילד "מות הסוכן", שכבר הראנו זיקה מרומזת אליו, מסתיים בהצגת שתי האפשרויות שהעמיד יהושע לפני גיבוריו . חפי מזדהה עם אביו המת, ומבקש להגשים את חלומו הלא ניתן להגשמה, ואילו ביפ מחליט ללכת בדרכו שלו. תפיסה זו מסבירה, כבר אמרנו, את המשפט התמוהה של עזרא - "וגם את אשתי אני אוהב מאד מאד. " ",בו הוא מתגונן כנגד האשמותיה של דניאלה. תפיסה זו מסבירה את החשיבות הרבה שמייחס עזרא לכך ש"למיכל יש שיעור בשבע ." בהיותו אב טוב ובעל טוב הוא מבקש להוכיח לעצמו שהיה גם בן טוב, ויתכן גם שבכך משמעותו של החיזור הנמרץ שהוא מחזר אחרי אשתו - "על מנת לה רגע" מהקונפליקט שהוא נתון בו עם אמו. כיוון זה, אפשר לומר, נרמז גם בנושאו של הכנס בו משתתפת שירה - תורתו של ניטשה. מבין כל ההרצאות שהושמעו בכנס משבחת שירה את ההרצאה על אינטגרציה של "כה אמר זרתוסטרא" - "על המוות החפשי", על "מוות בזמן הנכון", מה שמכוון כמישרים לעניינו של עזרא, ואת ההרצאה על "השאלה המוסרית של ניטשה". כידוע, הטיל ניטשה ספק במוסר הקיים, ודיבר על שינוי ערכים, "מעבר לטוב לרוע", ויסוד המוסר שלו הוא ב"התגברות על עצמו" של האדם, בהשתחררות מהעבר ובפניה אל העתיד . אפשר ששמה של אשתו של עזרא, שירה, מרמז על זיקה כלשהי לרומן המפורסם של עגנון . זיקה זו יכולה להיות ברקע האקדמי' המשותף לשתי היצירות . איסוף הספרים האובססיבי של הרבסט' גיבור הרומן של עגנון' מקביל אולי לאיסוף החפצים במחזהו של יהושע. אנו מוצאים ב"שירה" גם רגש של אשם כלפי האם המתה, שכן הרבסט פוגש בשירה ובא לביתה לראשונה דווקא ב"ליל זיכרון מיתת ~יtמו", וצירוף זמנים זה רע בעיניו . אבל קשר זה נראה דחוק מדי' וסביר שאין השם שירה מורה על משמעות כלשהי יותר משמותיהן של יתר הנפשות הפועלות, שעשויים' אכן' לאפיין אותן' פחות או יותר' לפי מוצאן העדתי או גילן . המשך למכלול יצירתו של א.ב. יהושע ההיגד של המחזה, המשמעות שהוא מציע למציאות האנושית שהוא מעלה מועברים, אם כן באמצעותם של טקסטים ספרותיים, עמם מקיים המחזה זיקה, מובהקת יותר או פחות . זוהי דרכו של יהושע בספרות, ומבחינה זו מהווה "חפצים" המשך נאמן למכלול יצירתו. מצד שני יש כאן שוני מובהק. שכבר עמדנו עליו בראשית דברינו. יהושע. אפשר לומר, מתקרב כאן להגשמתה של "משאלה" שהביע לפני שנים רבות, להיות סופר ריאליסטי, לכתוב בנוסח צ'כוב .8 המחזה שלפנינו, כאמור, כתוב בנוסח נאטוראליסטי ומתקרב, אכן. לסגנונו של צ'כוב . הפשר המוצע למציאות העולה בו הוא פסיכולוגי' ולאו דווקא היסטוריוסופי מטא- ריאליסטי . אפשר אומנם להכניס את המחזה לתבניות אידיאולוגיות היסטוריות, על יסוד מסותיו של יהושע. יש בו אי אלה נתונים המאפשרים, אולי. פרוש כזה. יש אב ויש אם, יש בנים רחוקים מהבית. יש ביניהם קונפליקט, ויש רגשי אשם - גורמים הבונים את משנתו האידיאולוגית של יהושע בדבר "הנוירוזה הקולקטיביזו" של עם היהודי. ואפשר לפרש את החפצים כמורשת דורות שהבנים מסרבים לקבל ללא סלקציה, אבל פרוש כזה יהיה אונס גמור של הטקסט, שכן פשר פסיכולוגי על יסוד קריאה נאטוראליסטית של המחזה ...35 עתון 77' מס' 62 את סיפורה של דניאלה כ"רשעות דקה -- רצתה לעורר אשמה," ומזכיר את סיפורו של אפדייק "עפר דרוך, חתולה גווזגת, מכונית ישנה", וחוזר אל "הגלגול" של קפקא. תוך הזדיהות עם השרץ . בנו j ודת המפתח השלישית דוחה עזרא, בלא שנדרש, וברנקיפות רבה את האשמות בדבר מות האב בבית החולים ול~• בבית, ומבקש להתנער מהזדהותו עם האב המת : "אנחנו צריכים רק להתאבל, לא להזדהות" ." בנקודה זו מסתמן המפנה בתודעתו של עזרא, התחלת השחרור מנטל ההזדהות tיהוz שמה . מבחינה דרמאטית מוצג שחרור זה, חושבני, בהכנת המ r מתפוזי הדם שהביאה הדודה טילי . בתחושה של חדוה נטולת מעצורים . לר' טולסטוי' פוקנר וקפקא ·• מ לסיפוריהם של קפקא ושל אפדייק הנזכרים במחזה' יש כמויבן זיקה עמוקה מאד למתרחש בו, כפי שנראה להלן. אבל יש למחזה זיקת תשתית גם לכמה וכמה יצירות ספרות אח דת, שאינן נזכרות בו כלל . גודש החפצים שעל הבמה, והבושמעות המלווה גודש זה מזכירים, ללא ספק, את מחזהו של יונסקו "הדייר החדש", בו מתמלאת הבמה , חדר מגוריו של הדייר בגודש כביר של חפצים עד כי לא נותר בו חלל קיום . הופעותיה הפתאומיות של הדודה טילי. המתוארת כ"הופעה מוזרה, כמו חלום," עם משקפי שמש וסל גדול בידה, עשויה להזכיר את הופעותיו החלומיות של הדוד בן ' עם מזוודה ומטריח, ב"מות הסוכן" לארתור מילד. שתסביך האו: עם רגשי האשם ההדדיים הם כידוע מנושאיו המרכזיים . "חכ~צים" איננו נשען על "מות הסוכן" באפיון דמותה של הזריזה טילי, במקביל לדוד בן. אלא באיזכור של הנושא הסן t: רוקטוראלי המשותף לשתי היצירות, ועוד נשוב לעניין זה . נושא ההתמודדות עם נוכחות המוות ויחסה של המשפחה לאב הגווע, מזכיר, בין היצירות הרבות שכתבו על נושא זה, את "מות איוואן איליטש" לטלוסטוי. את הפרק הגדיול על מות האב ב"בית טיבו" של די גאו, ואולי גם את ן של פרקנו · ספר "בשכבי גוועת". הסיפור על הילד, בנה של דניז z- לה שהיה נכנס למיטת סבו הגווע, מזכיר אולי את סיפור דוד ואבישג השונמית, אך אין ספק שהוא קשור, במהופך' לסיפורים על הנביא והנער, 2 ויותר מזה אל סיפורו של קפקא "רופא כפרי", המושתת, לדעת פרשנים, על אותן פרשיות מקו-איות של הנביא והנער .3 בסיפור זה מוכנס הרופא למטחו של הנער הגווע, על מנת שירפא אותו בחיבוקו. הנביאים, אליהו ואלישע החיו את הנערים המתים, אבל רופאו של קפו j א יכול היה לתת לנער הגווע רק את הנחמה שבהשלמה עם המוות כחלק מהחיים . בני המשפחה. בסיפורו של קפקא. עומדים מסביב ו"רווים נחת. הם רואים את הרופא בפעולה'" ןא~ירו הרופא עצמו מסולק. בסופו של דבר, כשהוא מלא רג v זי חרטה ורגשי אשמה אל "שממת השלג" - היא המוות. ההו~בלה לסיפורה של דניאלה ולאופן קבלתו על ידי עזרא ברורה. סיפ רו של קפקא "הגלגול" נזכר במחזה פעמים אחדות. סיפור זה, וכן גם הסיפור "גזר דין", הנזכר גם הוא במחזה, בנויים כידוע על יחסי אבות ובנים הניזונים מתסביך אב יzזוגרו אשמה הקשורים בנטילת הסמכויות של ראש החפzזומה על ידי הבן . והענשת הבן את עצמו על כך עד מוות . ההו j בלה המשמעותית למחזהו של יהושע ברורה ביותר. גם אי tיz לה פרטים במחזה מצביעים על זיקת התשתית המובהקת שלו לסיפוריו של קפקא . כך. למשל. מחפש עזרא, בראשיתו של המחזה, את הרדיו על מנת לשמוע את שמה של היצירה המוסיקלית הנהדרת ששמע בדרך. כזכור, ב"הגלגול" נפעם גריגור מאד על ידי נגינתה של אחותו , והוא רואה בכך אות למימן האנושי שבו .4 דיכויים של החפצים הנערמים בדירה כבמחסן' במחזהו של יהושע, מזכיר מאד את הפיכת חדרו של גריגור למחסן החפצים של המשפחה. s וכך אכן מתאר עזרא את ה "לא מודע -- פורץ כחפצים לתוך המכז.שות -- השרץ שמסתובב בין החפצים," תוך שהוא מזהה את משפחתו עם משפחת סמסא . סיפוריו של קפקא נזכרים במחזה בקשר ליום העיון שמארגן עזרא, שהוא מרצה לספרות. בהרצאתו שלו יציע עזרא פשר חרנ v לדמותו של השרץ , פשר שאיננו "לא סמל ולא אליגוריה, אלא תיאור ממשי. "", תיאור שעשוי "לקלקל את התיאבון." פרט זה הוא אחד הגורמים האוטוביוגראפיים שבכז.חזה. 6 א.ב . יהושע הרצה על נושא זה ממש בסימפוזיון על יצירתו של קפקא. באוניברסיטת בר-אילן' והציעה לראות בתיאורו של של השרץ בסיפורו של קפקא תיאור של צ; 15 ה, ביטוי לתת-מודע של גריגור , מה שמסביר, לדעתו, את אי הסכמתו של קפקא לציורו של השרץ על עטיפת ספרו. ב"חפצים", כאמור, מזהה עזרא את עצמו בסופו של דבר, במונולוג התודעתי שלו, עם השרץ של קפקא. ואת משפחתו עם משפחת סמסא . הוא עצמו היכר "השרץ שמסתובב בין החפצים. הלא מודע הזוחל עצוב בין בני המשפחה ." מיד אחרי דברים אלה עובר עזרא לדבר על אביו : "אני מזדהה איחוי אני לא מתאבל עליו," הוא אומר. אבל רצף הדברים גורב~ לראות את הדברים, עד שאנו מבינים שהוא מדבר על האב, כמוסבים על השרץ. עזרא, אם כן. רואה את עצמו, בניסוח ישראלי מקובל, כחרא. לפיכך הוא רואה את עצמו של התמונה הראשונה ובסופה . חשיבותו של מוטיב זה מודגשת היטב באמצע התמונה השניה' כשזרם מחשבותיו של עזרא פורץ דווקא בזמן שהוא מטיל מים בבית השימוש. אפשר שהטלת שתן מסמלת כאן מעין בעלות טריטוריאלית, כפי שנוהגים בעלי חיים רבים, לאמור, תפיסת מקומו של ראש המשפחה, ואפשר שיש כאן גם הזדהות עם האב, שבעת מחלתו' אומרת האם, "כל רגע היה צריך לשרותים."" ואמנם' בסופה של התמונה פוגשת האם בבנה כשהוא יוצא מן השרותים בפיז'אמה של אביו, פגישה המוצגת כעימות עם זכרו של הבעל המת. גם הבעייתיות שביחסיהן של האם ושל הבת עם האב נרמזים כבר בתמונה הראשונה, ומקבלים את מלוא משמעותם בתמונה השניה . הבת מספרת שדחתה את גירושיה מבעלה עד לאחר מותו של האב כדי "שלא לצער אותו", אבל אין היא מוכנה לעשות את אותו הדבר למען האם. בכך נחשפת, כמובן. התייחסות אדיפאלית של הבת להוריה. בתמונה השניה אכן אומר לה עזרא : "את כאילו מוכרחה להרוס גם את הבית שלך לחסל את הבעל שלך בגלל מי ? בגלל מה ? בגלל אבא ?-- להזדהות תיכף עם ההרס ועם המוות."" עזרא קושר אם כן למ;ת האב לא רק את דחיית הגירושים' אלא את עצם היותם. במלים אחרות, הוא מאשים את אווה בהענשת עצמה על מות האב. בכך הוא חושף. כמובן. גם את סבך ההתייחסות האדיפאלית של עצמו. שלוש נקדוות מפתח יחסיה של האם עם האב המת מתגלים בתמונה הראשונה בהערות-אגב המתייחסות בעיקר לחפצים . "אני מבין עכשיו את אבא המסכן איך שהוא היה מתעצבן מכל הדברים שהיית קונה כל הזמן ."" אומר עזרא, והאם, בסופה של התמונה מאשרת טענה זו : "כל כך הרבה חפצים נשארו". אני אספתי ואספתי, למה את קונה הוא היה אומר לי . עכשיו אני מבקשת סליחה ממנו "" עזרא מבין "סליחה" זו כחרטה מאוחרת, המתיישבת עם רגשי האשם שלו עצמו : "צריך למות כדי לזכות בסליחה" ." הוא אומר, ומשום כך. כנראה, הוא מייחס לעצמו את מחלתו של האב. באותו ענין' אגב, נרמזת הזדהותו של עזרא עם האב המת בתקבולת שהוא יוצר בין אמו לאשתך, שגם היא "רק מביאה וקונה ואני צריך למצוא לזה מקום ."" איפיון נוסף נמצא בדברי האם האומרת ש"את אבא אי-אפשר היה להוציא מן הבית בשום פנים ואופן." בתמונה השניה מספרת דניאלה שהאב סירב לשהות בבית כי "פחד שאמא שלך תכעס עליו, "ויותר מזה "מאז יצא לפנסיה קשה היה לו לשבת עם אמא שלך כל היום בבית."" בסופו של דגר מסתבר שהאם מאשימה את עצמה, וחושבת שגם הבנים מאשימים אותה, בכך שלא הניחה לאב למות בבית, אלא בבית החולים. תחושת אשמה ז ו, המשותפת לה ולעזרא, היא כמובן רק חלק מתחושת האשם העמוקה יותר על שהאב מת והיא נותרה בחיים . היא מענישה את עצמה בהליכה ל"שם", בית-אבות, ככל הנראה, על מנת למות שם, ושבניה "יתפטרו ממנה" . חלוקת החפצים הכפייתית, אם כן' היא מעין רצון לסדר את ענייניה לפני שהיא מסתלקת. אך יש בכך גם מחוות פיוס כלפי הבעל המת, שחפצים אלה הרגיזו אותו, ועם זאת, כפי שכבר רמזנו, רצון לשתף את הבנים ולהטיל עליהם חלק מהאשמה. לפיכך היא מבינה את אי לקיחת החפצים כעונש שמענישים אותה הבנים על יחסה לאב בזמן מחלתו . בתמונה השניה נחשף תסביך האב של עזרא בשלוש נקודות מפתח. בעיקר . האחת היא בשיחה שבין עזרא לדניאלה, השניה במונולוג של עזרא בבית השימוש . והשלישית בהתפרצותו של עזרא כלפי אווה. דניאלה מגלה את המרחק שהיה' בשנים האחרונות לפני מות האב. בינו לבין עזרא . ומציגה את האפשרות האחרת - אבי בעלה מת בביתם, במיטתו, כשכל המשפחה נמצאת עמו. ההתמודדות עם המוות היתה מסוג אחר : "המוות ישב בביתנו והיה בן משפחה," היא מספרת, ובניגוד למשפחתו של עזרא, "עד היום החפצים שלו שמורים בארון ואנחנו מסתכלים בהם ונוגעים בהם, לא נגעלנו משום דבר." עזרא מקבל דברים אלה כהאשמה ישירה המוטחת כנגדו, ומתגונן במשפט מפתיע :" וגם את אשתי אני אוהב מאד מאד."" משפט זה יובן לנו' כפי שנראה להלן' בהסתמך על סיפורו של ג 'רן אפדייק הנזכר במחזה . כבדרך אגב חושפת דניאלה גם אי אלה תיסכולים אצל עזרא, המצפה לעליה בדרגה האקדמית, וזו בוששת לבוא . נקודת המפתח השניה, כאמור, היא במונולוג התור.עתי של עזרא בבית השימוש, בו מתקשר הצבע הצהוב אל נורת האזהרה במכונית, ואל פרטים רבים בצבע זה הנושאים את בשורת המוות, מותו שלו . הוא מגדיר את פחד המוות כפחד ממוות בבדידות, מה שמעלה שוב את רגשי האשם כלפי האב שמת בבדידות בבית החולים' ולא בבית בחיק המשפחה . הוא מזכיר כמה חפצים שיש להם משמעות סמלית או בבואתית - את הסוכך' המופיעה במחזה בכמה נקודות חשובות ; ומייצג כנראה את החסות האבהית שעזרא חושש ממנה, את המברשת, שנראתה לו כהתגלמות של המוות, אולי מותה הצפוי של האם ,"םש" שכן בימי ילדותו, כמסופר, נדמתה לו כ"אשה קטנה שרצה לפניו'" ועכשיו היא מתה •1 הוא חחה ולא ה"מה" . מובן מאליו שצורת ההבעה הספרותית משפיעה על ה"אופן", אפילו על מידת העוצמה המלווה את הבשורה הרעיונית. במסה, היא כשמעת חד-כיוונית, מנומקת כהלכה, תובעת מרות וציות. בסיפור היא עלומה, יוצאת לפכי השטח ואצה להסתתר, נחבאת בין הוודאי לספק. לובשת פכים לכאן ולכאן . אך הגרעין הרעיוני הוא מוצק ובלתי משתכה, הכמיהה הרעיונית איכה ניתכת שוטשקtל. מופיעות כקודרת-מבט ונקודות-תצפית מתגוונות. מנוגדות ומהופכות, אבל המגמה המלכדת של רפו;tמה הכל-יודע. שכל הגיבורים. דיבוריהם ומעשיהם כתוכים בידיו . היא המושלת בכיפה . אין המספר הולך שבי אחר דמויות ועלילותיהם, אלא להיפר . כחזור שוב, לצורך הדגמה. לסיפור "בתחילת ק 1970 r". מתלכדים בו סיפור הראייה התכ"כית, שפיסגתה הצלת הבן ברגע האחרון. ומסורת "שירי עקירות" של ימי הביניים, המספרים על שחיטה ממש. של הילדים תחילה, ה l( מהות והאבות לאחר מכן. בסיפור שלפנינו, מה ההבדל. לעניין הצער של הכופלים בלחימה . אם כפלה טעות בזיהוי . אם לאו ; הקרבן כפל . והמת המוכח על האלונקה הוא עובדה וודאית. אם אין הוא ;כנ;: של זה, הוא בכו של אב שכול אחד. יהושע מראה את שכי הצדדים של העקירה, תוך חיבורם למסכת עלילתית המכותבת בשתי דרכים. ה"בשודה" כתוכה בצודה אירונית בעיסוקו של הבן בקשר בין סטטיסטיקה להיסטוריה, או בחיבור , שהאב מוצא בין כתביו . כבואה ופוליטיקה . ישן וחדש שותפים בגישה לבעיה שימיה כימי עולם. בסופו של דבר דמויות האב והבן מתחברות בלבושן ה"קסדתי", הסוגר, המכתיב גורליות. האב, בתכ"ך שהוא מתמיד בהבראתו, גם כאשר הוא כתנע להפסיק את מלאכתו, והבן הממשיך גם בצאתו מן הארץ. בחקר הנבואה וההיסטוריה . אפשר לומר תוך הרחבת הצירוף של חיים גררי כשידו "ירושה" : "הם נולדים. והמאכלת- כליכם", כי בסיפורו זה של יהושע : הם נולדים. קיימים ומתים. והתכ"ך. והמאכלת - כליכם. הבשורה של א . ב. יהושע אינה עומדת בפכי עצמה, מובדלת, כמו במסה. היא משתזות נצרדת ההתבוננות במציאות, ונעזרת בחומדי התשתית. הוויכוחים אם ורמאן כמו "גירושים מאוחדים" הוא אליגרדי, כלומד : המספר אומר דבר אחד, ומתכוון לדבר אחד . או ראליסטי . כל כולו סיפור הווי החיים בארץ . דומה והם מיותרים. הדומאן דבק בהתרחשויות כאן ועכשיו, אולם חלקים גדולים נתונו . אין להביכם כלל . מבלי לה זקיקם לתפיסה שתופס יהושע את היחסים בין ישראל לגולה. את ההתרפקות של היהודי על אדמת ~.כד . תוך שפיו מתפלל : "ותחזינה עינינו בשובך לציון." קטעים שלמים בדומאן אינם מתפענחים. אפילו ברובד המילוני והלשוני . מבלי לראותם כ"המשך" למה שנאמד במסות, כמו למשל בסוגיית ההוויה הזכרית או הנקבית של אלוהי היהודים . מי שאינו תופס כי "המאהב" הוא בעיקרו ורמאן על בעיות "המקום" ו"גירושים מאוחדים" ורמאן על בעיות "הזמן", יתקשה להסביר מדוע הערבים המופיעים במרכז הזידה ביצירה האחת, נפקדים כמעט לגמדי מן היצירה השנייה . בדומאן המקום, בעיית היחסים עם הערבים היא גורלית. כפי שמדנה יהושע להסביר בריונים החברתיים. הפוליטיים שלו. בדומאן שעיקרו הזמן - הגלות על ה f?ךp.ז שלה . היא הקוטב הראשי . יחסי ישראל והגולה . היהודי כנווד נצחי . לא שאלת הערבים . מתייצבים בתווך . וכך . גם כן עניינים של חגים . תפילות. אם הדת יפה יותר לחיים שטעם הגלות דבק בהם. ישובץ הדומאן םיסקקtב דתיים דמויי פולחן לדוב. מצד אחד ירצה הדומאן להראות את אופני ההשתבשות, ההתרוקנות מתוכן וההסתלפרת. של םיסקקtה הדתיים בארץ האבות דווקא . לעומת זאת ב"מאהב" יהיו טקסי אזכרה לכופלים. במעדנות המלחמה, ולא טקסים דתיים. אחד מציריו הראשיים של הדומאן. האידאולגיה של א .ב . יהושע נתונה בבעיות השעה, אך היא גם בעלת תכנים ארניברסאליים . צירי הניגוד בכל המישורים מצויים גם ברומאכים. גם במחזות, רגם בסיפורים למידותיהם והסתעפויותיהם השוכרת. שורשם של אלה הן תהיות רוחניות שמתלווה להן הרצון לחרוץ משפט. בעניינים מובהקים של השקפת עולם. הביוגדאפיה של א.ב. יהושע כמדדיך בתנועת נועד, מכוון דדכם של סטודנטים בשליחות בצדפת. כמודה, כנואם נאבק ומסביר את בעיות השעה, החייב להנחות את חניכיו לבל יתעו בנתיבות הרעיוניות, נשקפת בדדנו היצירתית. במסות הוא נחרץ . בכל מקום אחד נשאר מרחב גדול לנפש האדם. בהתלבטויותיה הגלויות והסמויות . סימני ההיכר שמנינו עד עכשיו ביצירות יהושע. יהיו איפוא הימצאות של גישה מיז,וטית חזקה ; הכרה בנוכחות הנופים. במציאות החברתית. בכקודרת מבט פסיכולוגיות, בסטיות נפשיות, כמחייבות את הכותב ; נכונות ל i? ~לה מרצון של דפוסי הבעה, כמר גם של מוטיבים מתוך ספררת "j? נוכית", בעלת חשיבות ; צורך נפשי עמוק של דפו;tמה בכתיבה מגוייסת, אידאלית, כוללת, ואף פוליטית, מוגדרת. בשאלות יסוד של הציונות. והיחסים בין יהודים לערבים . כל אלה . מבלי לפגום בחוקיות של כתיבה משוחררת מכל צו, או תו רעיוני מוגדר מדי . מסה אינה סיפור, וסיפור אינו מסה, אך היד הכותבת. אחת היא . אמונות היסוד הן אדנותיות ופורצות גם במקום שנדמה כי הן מחץו לתחום הבדייה הסיפורית. או המחזאית. הצד החשיבתי עדיף. והוא ה~~ר המ;לך. החל~ .ווסו' א.ב. :יהושע סיכום םביני - . א . כ. יהושע חשיבות בעיני הסופר . אגב, יהושע הוא מן הסופרים המועטים שאיכם מתכחשים לזיקות לסופרים אחרים. והוא אף מעלה קשרים כאלה על כס. נשכי הסיפורים שהוזכרו "שלושה ימים וילד" ו"בתחילת קיץ 1970", מצויה ההסתמכות על פרשת העקירה . ב"שלושה ימים וילד", כפי שהיטיב להראות מרדכי שלו. בסיפור השני. אפילו יותר מאשר בזה שקדם לו. הדיוfעה היא תשתית הסיפור . נקודת הכובד העלילתית היא טעות בזיהוי . בתחילה. האב בטוח שבכו כהרג. הרב הצבאי. המוגדר בסיפור "נביא", קורע אפילו קריעה בדש בגדו של האב. כחובת ההלכה. אך כבר במעמד זה של קריעה וקיום מצוות אבלות, בחדר המתים שבבית- החולים. מצהיר האב שגופת ההרוג איכה של בכו. תלובקי:zה לפרשת העקירה היא ברורה. האב, כאילו ברגע האחרון. פורץ מגבולות .ה$!;שה שכגזרה עליו מלמעלה . המוכח "סבך", להזכירנו את האיל שבסבך. המחליף את הבן שנעקד בסיפור המקראי. נמצא בסיפורו של אברהם ב. יהושע. וזאת. לא במקרה, אלא בכורכת מכוון . באותו קטע המראה את התבהרותה של הטעות, איתור הבן שלא כפל , שההודעה על כפילתו בטעות יסודה ; הפיתרון הגואל כתרן רופיו;tב הקדום רופיו;tבו מן ההווה, "בסבך", אלא שאצל יהושע הבן הוא זה החולץ עתה את אביו : "בינתיים כבר מאתרים אותו. המפקד קורא בשמו, הוא פונה, רוכס כפתוריו • ניגשת צללית מסורבלת. המוזר • שאינו מופתע לגלות אותו • את אביו חזקן בתוך חסכך • בתחילת חלילה • בכובע פלדה, מטרים ספורים מן הירדן." (שוקן. תשמ"ב, הדפסה שלישית, עמ' 52(. מובן מאליו, אין יהושע "מחקה" באופן פשטני את הכתבים הקלאסיים. או המודרניים. שהוא כשען עליהם. בסיפור שלפנינו כשארת התעלומה על ככה : האם מת הבן. אם לאו. הפואנטה העלילתית היא כפולה : חיזוק התחושה שהבן אכן מת, מכאן . חיזוק ההכרה כי חיתה טעות בזיהוי . משם . השימוש בחומרי התשתית, נושא עמו חותם אישי מובהק. הכלל ביחס למיז,וזיס של המציאות. חל ב~תד שאת על המי f? זיס של הכתבים שאיכם לp.זמ המחבר . ק.יימות כקודרת חיבור מדו:קרת למקרר התככ"י בשתי הדוגמאות של הסמכת הסיפורים לפרשת העקירה. אדם בסמכות של אב המוכן לסכן בסינרן של מרות את הילד שהופקד בידיו. שלרשה ימים בדדך להר מוריה, שלרשה ימים בירושלים של עכשיו. בסיפור השני. נקודת המיפגש החירפה היא בהצלה החפוזה, הקרבן הבטוח שכחלץ בהתפתחות של פתע. אולם עיקרם של הסיפורים כתרן בדרכם הייחודית, ה 9גולית . כשם שהמציאות היא בידיו של יהושע כתרן שיש להחיל עליו את הבדייה, כך גם היצירות, או כוסח האמנים המקובל עליו . לעניין זה דין אחד לתכ"ך. לעגנון. קפקא . קאמי ופרקנו. מה שאין כן ביחס למחויבות האידאלווגית. יהושע איכר אומד דבר אחד בסיפוריו, ודבר אחר במסותיו. ה"איך" במקרה זה משתכה, .. הלל ברזל א.מבט על המכללו בחלקו הראשון של המאמר כעמוד על סימני ההיכר של יצירות א.ב. יהושע במכלולן. בחלקו השני. נתעכב על שלבים בכתיבתו, מוקדם ומאוחר. ככסה להסביר את תחומי המיפגש בין הסינכרוני, לדיאכרוני, וכחתום בבעיית ההתקבלות של היצירות לסוגיהן . בבחינת סגוליות הכתיבה של יהושע במכלולה, נצא מתוך נקדות המוצא המי f? טית, כלומר היחסים בין הכתוב לבין המציאות שארתה הוא בא לתאר : "חיקוי" של כתבים. שלא ככבתו על-ידי המחבר' ושהם חומר תשתית של יצירותיו ; וכמר כן . קשרים מי f? טיים בין האידאולוגיה של המחבר המבוטאת בהווייתו הפוליטית, בהופעותיו הפומביות, מסותיו, לבין כתיבתו הספרותית הטהורה. במילים אחרות נזדקק לשלוש מערכות של זיקות. האחת, הזיקה בין יצירותיו של יהושע רבין . מה שמכרכה בדרך כלל . מציאות של ממש : כרפים. אנשים, כקדורת התמצאות הניתכות לזיהוי בזמן ובמקרם. השכיח, הזיקה ה;ניכטקסטואלית : הקשרים עם התכ"ך. אר ליצירות מרפת אחרות מן המורשת היהודית, אר מספררת העמים. השלישית, הזיקות להשקפת עולם חברתית. פוליטית. על ההתייחסות של יצירת יהושע למציאות כרכל לומר שהיא מדייקת בפרטים, מתארת בכאמנות מצבים פסיכולוגיים, קלסתרי פכים. אופני התנהגות, יחסי אברת ובכים, צוררת שיח למיניהן . אולם, אין היא כמנעת מציורים בדיוניים מופלגים . שאיכם עומדים בפכי ביקורת של השכל הישר. מיטב הסיפור - אמיתר, ומיטב הסיפור - כזבו, אר גוזמאותיו, משמשים יחדיר. בסיפור, למשל, כמר "לשרשה ימים וילד", נמצא תיאורים שייראו לכר תואמים ומבטאים להפליא את ההררי הירושלמי. אר האוניברסיטאי, צוררת בילוי אפשריות עם ילד . אר ילדים. אך מצרירת ההפרזות הקאריקטרראלירת של חובבי הטבע. בכיין מרכיבי הסיפור נוטה להפרזה מכרוכת. גיבור הסיפור, שבידיו הופקד הילד למשמרת, מתמחה במתימטיקה. ואנו נמצא בדבריו הדגשות חוזרות של המיספר שלרש ושל מיספרים אחרים. כאילו חוויית עולמו היא מספרית בלבד. שמרת הגיבורים לקרחים כולם מעולם החי, כפנייה מופרזת של האני רפו;tמה ועימר גיבוריו, לטבע החיצון. הקורא לא ירכל שלא לתמוה על ההתנכרות של הגיבור לילד שהופקד בידיו עד כדי סיכון חייו, מצבים קיצוניים דחוסים : הכחש שברח, ןנ;:;ו;tמהר את הילד. ועוד. בכל יצירותיו של יהושע נמצא במידה מרובה. אר מצומצמת, כתיבה שניתן לככרתה ראליסטית. מתן "כיתחי מציאות", "תמוכות מן החיים", כאשר בתרכם ומסביבם מצריות ההפלגות הבידיוכירת הקציוניות, שאיכן מתיישבות עם ניסיוננו היום-יומי . נביא עוד דוגמא אחת מסיפור הנחשב ראליסטי יותר מסיפוריו האחרים . "בתחילת קיץ 1970". גיבור הסיפור, שהוא. כידוע, מררה ממשיך ללמד עוד שלוש שכים. לאחר שהוצא לפנסיה, על אף שכבר כמחק מרשימת המורים. כביכול, הוא כופה עצמו בכוח על התלמידים, ואין מי שיוכל לכתקר ממשימתו. האב. לאחר שנודע לו על מות בכר, עובר מן הבית שבו התגורר הבן . לבכייני האוניברסיטה כאילו בקפצית הדרך מעל לגיא. כמו ביעף. תמוכה wתילt:וגא של התעופפות. לא בוויטבסק, אלא בירושלים . צררת כתיבה כזר כרכל לנכותה מיטאראליסטית. אין היא סוראליסטית במובן של כוסח-חלום, כמו מרבית הסיפורים ב"ספר המעשים" של עגנון. כאשר כל ההוויה הכתרנה ~סיפורים יש בה מתחרשת הסהרוריות. מה שמתגלה לכגד עינינו אצל יהושע היא הרריה מצורפת. ממש ובדייה-קיצונית משמשים יחדיר, מבלי לדחות זה את זו, דחייה אבסורדית, תוך שינוי המתברכת אם לכירון זה, אם לכיורן אחר. סדר ליל פסח ב"גיררשים מאוחרים" , למשל, בכרי כקאריקאטורה, או כהפלגה בידירכית, בדרמה לתיאורו של הכלב ברומאן. מי שיצרה להציג את הסדר אפילו הוא כערך בבית-חולים לחולי- רוח כביטוי כאמן של מה שמתחולל במוסד מסוג כזה, יהיה עליו להתעלם מהפחות, מגודש סמלני . מכלב שהוא כמעט חי מן~ר. כמו ב"תמול שלשום", המתלווה לכל אירוע. ועוד כהנה וכהנה. כשם שהררי ממשי. משרת את היצירה שלא .ב . יהושע. כך גם משמשים ארתה כתבים. אר טקסטים אחרים שהם בעלי מרץ 1985 לש עגנון ב"שברעת אמונים" ו"עידר ועינם" . · ההרמרסק סואליזם נלקח כבבראה לביטוי מהרת היחסים בין יהדות ספרד ליהדות אשכנז, ספרדים לאשכנזים ;וכהיענות למוטיב שההתייחסות המשוחררת אליו כיום דרמה להתייחסות הגלריה אליו בשירה העברית הספרדית, בימי-הביניים . 8• מן המיטאפיזי לפיזי הבשורה, המתנסחת בתחום הערכי-הארניברסאלי, נזקקת לספירה מיטאפיזית מודגשת. ואילו זו שתחומיה הם ההיסטורי . הלאומי, נשארת בגבולותיו של הארצי. ודוחקת את המיטאפיזי לתחום הניגלה : קיום מצורת דתיות. בעירת פולחן. אלוהים כנושא לשיח ושיג. ולא כישות נעלמת החולשת על האירועים. ב"מסע ערב של יתיר" אדון הקנאות. המפקח הכללי על הרכבות. בדימוי של אלוהות , נותן הסכמתו למעשה הטבח . סמכויות נעלמות . גבוהות. כמיבנה הירארכי. מרחפות בחללם של "חתונתה של גליה", "המ !i קד האחרון", "גאות הים". מקומם של אלה תופסים אנשים בעלי מעמד סמכותי, בנר:;;נלרת. המחזות רהררמאנים. לרבות רבנים כבעלי סמכות דתית ב"גיררשים מאוחרים". הבשורה . ניתנת בדרך התר~חה . הצגת התולדות השליליות. מכאן התולדה המהפכת במעמדה של האלוהות . ביצירות האוכיברסאלירת. האליגוריות-סמלנירת, חצי הביקורת מכוונים גם כנגד הגברה שבגבוהים . המלחמות שבכי האדם נוהים אחריהן. גם הסמכות העליונה כאילו שותפה ליצרי לנם הרעים. אדון קנאות יכול למנוע את מעשה החורבן . והוא מתנמנם . קנאותו, כביכול, נעלמת ונאלמת והופכת להסכמה שבשתיקה. ארדיטי, ולא קנאות. הוא שיוסגר וייענש. מביא המבול ב"גארת הים" הוא שותף עליון לשואה. ויותר מזה, ממנו הפוערנויות הגדולות הבאות לסירוגין' אך . טווח העונש והנקם הוא בתחומי בית-הסוהר, האסירים והסרז.זר. שספר התקנות והחרקים נמסרו לו. בררמאנים. ענייני האלוהות, נתונים כבעיות של דת רכלי קודש, פולחנים מתייצבים למשפט. לא הספירה המיטאפיזית עצמה היא השנויה במחלוקת. אלא כרשאי :;כליה על פני האדמה, המתיימרים לדבר בשמה. פריצות הטאבר הן בידיו של יהושע. מכשיר להדרה, לאמור להצעת עלילה מפתיעה, שרנה מן המקובל. עבירה על איסורים. אין בה די. כאשר האיש שבידיו הרשות לאסור , או להתיר . פוגע בחרק המופקד בידיו . הוא העובר על המיצורה החמורה, תהיה פליאתנו גדולה פי כמה וכמה . אכן בעלי הסמכות והאחריות הם החוטאים אצל יהושע. מי שהילד נמסר לאחריותו, במעמד של אב, מתנקש בר, למעשה, להפקירו להמיתו . ב"שלושה ימים וילד" . שלטונות הצבא שתפקידם לזהות נכרנה. מודיעים לאב כי בנר נפל' מבלי שהוא זוהה כהלכה. הרב הצבאי, קורע קריעה בבגד האב, על אף שזה טוען שהמת איננו בנר . במקרם שהספירה המיטאפיזית נמשכת לתחום הפרת הצורים. תהיה האווירה דימונית. מאיימת. בתחושה של קאטאסטררפרת שהמין האנושי כולו, לרבות השמיים שמעליו. "רוחות הצפון", והים הגואה רמי שפוקד על כל אלה . שותפים בהן . במקרם שהאחריות מוטלת על האבות . כאן ועכשיו, הזירה הראשית היא הארץ על המתחולל בה , ארץ וגולה. בעירת היהודים הן במרכז' ודרכן ובגינן' נזכרים דת ואלוהים . עם כל חשיבותם . בשל מהות ההיסטוריה היהודית. אין הם גיבורים בראש הסולם של הדמויות. מוסה בעל הקלשון' רוצחו של האב, ב"גיררשים מאוחרים", הוא לכל היותר, במישור הסמלכי, זכרו המעוות של מלאך המרות, אבל לא של זה המופקד עליו, הגוזר חיים וכלייה על כל המין האנושי . 9. ממקורות נרמזים לציון מקורות בסיפורים. בנו:;;נלרת ובמחזרת לא נזכרים טקסטים אחרים שאינם של המחבר . בגיוסה מוקדמת של "המפקד האחרון", הופיעה מובאה של גרשום שלרם כמוטו לסיפור. "הגנרסטיקאים הקדומים בימי התנאים האמינו, שיש להבדיל בין האל הנעלם והטוב. שלו ראויה העבודה האמיתית של יודעי הח"ן' ובין יוצר בראשית. שהוא האל הצדיק רכותן התורה" . מרטו זה עשוי לשמש מפתח להבכת מצעו הרעיוני של הסיפור. מובאה זר נמחקה מן המהדורות המאוחרות של הסיפור . לערמת זאת "גירושים מאוחרים" משרבץ מובאות בפתח הפרקים. חלק מן המובאות. כמו זר מתוך "הקול והזעם" של פרקנו. בראש הספר, מלמד על בניינו של הרומאן רעל שיטת כתיבתו . ב"מות הזקן" וב"מסע הערב של יתיר" צפו ועלו המקורות העגנרניים לפני השטח . לאחר מכן . הוכנעו המקררות וכדחקו כאילו עמוק יותר אל מתחת לפנים הגלויות . ב " המאהב" באים השמות של הגיבורים בתבנית סמלנית, וכך גם שמרת של אובייקטים . מורים, הדגם של המכונית. כאיזכרר של משה. יש מן השמות. המוליכים אותנו למקוררת ספרותיים נוספים. השם טלי, חברה של ואפי. שאדם רוצה בה. תזכיר את לוליטה של נובוקוב. תסביך לוליטה מופיע בגילויו ברומאן. 10. הסעתפות המקורות השינוי הז'אכרי' מביא עמו גם ריבוי של מקררות. הסיפורים הקצרים נסמכים בתשתיתם על דגם מופת אחד, או שניים. ב"שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" נמצא הדים לסיפור ~35 עתון 77' מס 62 1 לס•'פררים הראשונים . נהרהר, למשל. ב"גארת הים", על ארו י ירת הכליה, המאיימת על כל הנמצאים בבית הסוהר : אם נרצה בית סוהר כ"ערלם קטן" המסמל את "העולם כולו". לעו מת זאת מצריים מצבי הצחוק המרובים ב"גיררשים מאוחרים". יסודות של הומור, אתנחתות קרמיות, מצרירת נכיל יצירות יהושע, אך ההצטברות של מצבי הצחוק. משחקי מלים לשעשוע ולבדיחות דעת, גדולה יותר ביצירות המאוחרות. וזאת. מ~בר להבחנה שבין יצירה ארוכה לקצרה. הצחוק הוא רב יותר, לא משרם שהררמאן ארוך יותר. אלא כת לרה של מאמץ מכוכן לקומיות . s. מהשפעות המיטארילאיסטים, להשפעת צ'בוב ופ 1 יקנר הרכה נכתב ונאמר על השפעת עגנון' קפקא, קאמי, מכס פר• י ש. על יצירת יהושע. השפעות אלה אינן נפסקות . קביעת מתכונת אחידה לשמות הגיבורים ב"שלושה ימים וילד" מזכירה את נוהגו של עגנון "עירו ועינם" ו"עד עולם". אדון קנ\וות ב"מסע הערב של יתיר" מזכיר את האדון ב"פת שלמה" . מקרמר · של הכלב חברו של "בלק", שמור לו בשני הרוימאנים "המאהב" ר"גיררשים מאוחרים", ומתעצם מאן האחרון · בךן . אך' המשאלה של יהושע להגיע לגיורן קרו'רת פוליפוני נוסח פרקנו מתגשמת אף היא בשני מאנים. הנטייה לצ · הרו ' כרב ולפרקנו איננה מסתמנת רק באי מוץ הקר הסמלני, תמררת הקו האליגררי. האליגוריה עשתה את הזמן ואת המקום טפלים לערמת המשמעות הנסתרת. ואילו עתה נקשרת התיחסרת מדוקדקת לתמונות מזוהות במקרם ובזמן לסמלנרת של עצמים. בדרמה לצ'כרב : השחף. היערות, גן הדובדבנים ; רלסמלנות פסיכראנאליטית שפרקנו נזקק אליה . 6. מפריצות טאבו במישור החברתי לפריצות טאבו במישור הארוטי מצבים קיצוניים. שיש בהם התנקשות בציווים מקובלים, מאפיינים את יצירותיו הקצרות של יהושע . הציורים הנפרצים הם ארניברסאליים. איסורי הרג ורצח. ב"מרת הזקן", הזקנה רוצה לקבור את הזקן חיים . רצח נוסעי הרכבת עומד במרכז "מ t:1 ע הערב של יתיר" . הסוהר מבקש להשמיד את האסירים ב"גארת הים". שומר היערות רוצה לכלות את היערות עליהם הר\ו מופקד, ב"מרל היערות", תוך סיכון כל הנמצא בהם. ארו'ם ב"לילה במאי", הבעל שגרש את אשתו, רוצה לשכב עמה בבית בעלה. ולו רק פעם אחת נוספת. ב"המאהב", משכין הבעל את המאהב בביתו . יחסי מין עם פרוצה מתוארים בפרוטרוט ב"גירושים מאוחרים", כולל מתן מקרם נררזב ליחסים הומוסקסואליים . תמררה זר קשורה בקו הה ת פתחות הרעיונית מדגשים שהם יפים לכל חברה, להד גשות של בעיות לאומיות . 7. מבעיות אוניברסאליות לבעיות לאומיות היצירות הקצרות יותר נדרשות לבעיות שאינן טיפוסיות ץ או ליהודים · לאו . "מות הזקן" רומז לגורלן של תרבויות ; הרריות הרכבת, למיאוס שחשים בני אדם כלפי שקט מתמשך . רר~ : ונם בגירויים הרפתקניים' כולל גירויי מלחמה והשמדות סינזרנירת. לשרן אחר : הכמיהה לאוטופיה , לקביעות בחיים . הי\! המוטלת בספק בסיפור הורדת הרכבת מן הפסים. "גאות הינ!" עניינו במתח שבין סדר לאי-סדר והפיכת החיים בצל התביעה לחרק ופקודה, לגיהינום. איסורים מוחלטים והאיום שהם נושאים איתם, הם המצע העריוני של הסיפור על הסרז.זר המדקדק עד כדי טירוף בקירם הוראות הממונים עליו . "מול היערות" הוא סיפור יוצא דופן בין הסיפורים המוקדמים, בהתייחסותו לסכסוך הישראלי-ערבי . היערות הניצתים מציים על חורבות הכפר הערבי . קוררת הצלבנים מופיעות כתשתית סמויה וגלויה כאחת. האירם על היערות מתגלה צר הראייה של מי שהופקד להיות צרפה עליהם. אך גם · בקו סי:כ!רר זה הוא בעל קיום עצמאי ללא הרקע הרעיוני המלווה אור r ר. גם "המ !i קד האחרון" יש בו מן ההורי של השרות במילואים. אך התפרצותו הרעיונית היא לצד המיסטי, תלות האדם בשני סוגי כוחות שמעליו , הטוב הקיצוני והרע המוחלט, ובהתגלמותם של כוחות אלה בהירארכיה של הקי ום האנושי, מ~וים ומצווים . התפנית הבוטה, הגלריה, לצ r• העיסוק בהוריה הלאומית מתרחשת בנו:;;נלה "בתחילת ק ·roד 19". במחזה "לילה במאי" , רב"בסיס טילים 612". שלרש היצירות קשורות במערכות הצבאיות של המדינה. המחזה עוסק בתחושת הש;אה. לפני מלחמת ששת הימים. הנר:;;נלה פונה לבקעת הירדן' אך היא משמשת בת קול למלחמת ההתשה, ולעקירות של כל הזמנים . מן התנ"ך רעד ימינו. בסיפור "בסיס טילים 612", נשקפות סיבותיה של מלחמת יום הכיפורים, בתחושת ההתנשאות המדומה , מיר r וסים מזרייפים , פנייה לסמים משכרים מן הסוג האי דאולוגי ומן הסוג הממשי . "המאהב" ו"גיררשים מאוחרים" , מרחיבים את מצעם הרעיוני, האקטואלי, במקביל להתרבות הדמויות והסתעפות העלילה. יש לראות בהם רומאנים היסטוריים. מצד ההתחקות אחר מהותה של הה•יסטרריה היהודית כולה, מתוך הדגשת ההורה והצגת שאלות היסוד של הציונות . פריצות טאבו ארוטיות, נבחרו לצורך המחזה רהררמאנים , מחויך הליכה בעקבות התכ"ך, במיוחד ספר "הרשע", ונוהגו ב"מות הזקן". דרך "מסע הערב של יתיר" ו"גאות הים", המחזות ושני הרומאנים. עוצמת הכוח הרעיוני, תובעת לעצמה כיסוי נמץר יותר בצד התאווי, ההמחשה העלילתית, התמונתית, בכדי שלא יהיה !;כתח;ן פה לאליגוריה לחוג את חגה הצורני, התבניתי. יהושע מ~וון ומשנה את צורת ההבעה . אפשר לתופסו כמחזיק במרובה מן הצד ה T 'אנרי' סיפורים קצרים' נר:;;נלרת ארוכות, מחזרת, רומאנים . דין המרובה חל גם על אופני בניית הדיאלוג החל בהשלטת ניב אחד ורמת סגנון אחת. רעד למתן דברים בפי גברים ונשים, ילדים, מבוגרים ואף זקנים וישישים בצוררת התבטאות ססגוניות ומצבי נפש של שפירת, חלום וטירוף. אולם מערכת הביטוי הלשונית בכללותה נוטה לצד ההגבהה ומצטיינת בעושרה. התמונות הן צלולות ובהירות. המילון אינו מהפכני, והחידוש הוא בצירופים. בסמלנות המורכבת החריפה, הרצינית והאירונית כאחת. שם כמו גליה ב"חתרנתה של גליה" יש לקרוא גם גל- יה, גלה האלוהים . את השם אריה ג. ב"שלרשה ימים וילד" יש לקרוא : ג - מקביל למיספרים שלרשה ושלרש השליטים בסיפור . ואריה כחלק מן הממלכה הזארלרגית שהסיפור משתבח בה, כתיבתו של א . ב. יהושע משועבדת ומשוחררת כאחת. היא רתוקה למרטיבים שתלטניים כמר המרות. נישואין משובשים. יחסי אברת רבנים. מעבר משפירת לטרוף. פריצ;ת טאבר, סטירת מיניות. אבל כל אחת מן היצירות כאילו מבקשת להתחיל מבראשית, להתנסות בצורת הבעה נבדלת , לא לקיים מה שהיה מקובל עליה עד עכשיו. רצון זה לפרוץ. לשנות, בולט תוך בחינת כתיבתו של יהושע לפי תחנותיה' מן המוקדם אל המאוחר . ב. מוקדם ומאוחר ההתבוננות ב~כלרל. הסתייעה בשלושה סימני היכר. כולם בתחום ה"חיקרי" במרבנו האריסטוטלי' כלומר אופן הקיום של הטקסט ביחס למציאות שעליה הוא נסמך . המושג מציאות הורחב לכלול בתוכו גם טקסטים שאינם של המחבר , ושלמחבר שיח ושיג אתם ; רכן התיצברת אידאולוגית : הבדייה הספרותית בקשריה למסכת האמונות והדעות . שהמחבר ביטא ומבטא. נמסרת. בנאומים וכהנה. תרי היכר משותפים. שהצבענו עליהם. מן הראוי להוסיף להם קררי התפתחות. המבליטים תמורות שהתחוללו בדרכו של הסופר. 1. תמורות ז'אנריות: מסיפור לרומאן יהושע פותח בסיפורים קצרים. "מרת הזקן", "מסע הערב של יתיר", "תרדמת היום", "חתונתה של גליה", "הסירם", "גאות הים", "המ !i קד האחרון", "מול היערות". מהם הוא עובר לנר:;;נלרת ארוכות יותר, שגם שמן נשמע ארוך יותר : "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר", "יום שרב ארוך. יאושר, אשתו ובתר", "שלרשה ימים וילד" , "בסיס טילים 612", בעקבות הנובלות הארוכות יחסית, באים הרומאנים : "המאהב", "גירושים מאוחרים". המחזרת "לילה במאי" ר"טיפרלים אחרונים" שנכתבו מלכתחילה כמחזרת (להבדיל מעיבודים למחזרת ולסרטים, דוגמת "נעים", על פי "המאהב", "גירושים מאוחרים" כמחזה, הסרט "שלרשה ימים וילד", תסריטים ותסכיתים רבים), יש לראות במסגרת הנובלות. וזאת, מבחינת ההיקף בלבד. 2 ממיטארילאיזם מופגן לרילאיזם מופגן היצירות המוקדמות נושאות עליהן חרתם מובהק של ביזיוניות קיצונית. האחרונות, במיוחד "גירושים מאוחרים", ניכר בהן המאמץ להגיש "נתחי חיים". המחבר עצמו. ינסה להבליט את התשתית מן "החיים" ששימשה אותר בכתיבה : מוסך מסריים שראה, שהשפיע על כתיבת "המאהב" ; רכן ישמיע יהושע בהזדמנויות רבות. בעל-פה רגם בכתב, דחייה נמרצת של פרשנות אליגררית ל"גיררשים מאוחרים". באשר ליצירותיו המוקדמות, מרדה יהושע בהווייתן העגנרנית. אר הקפקאית. המלה מופגן. נרכל להחליפה במוצהר, אם עדותו של הנחתום היא המכערת בעינינו. 3. מסמלנות לאיגורית לסמלנות פסיכלווגית יהושע פותח ביצירות הסמוכות על שולחנה של האליגרריה, ה~נים האחרות, הסמויות, קובעות את טעמן של ה~נים הגלריות. הוא עובר לסמלנרת, שניתן לכנרתה פסיכולוגית , משרם שהיא מתקשרת לנפש יוצרת סמלים . החלום והטרוף תופסים מקרם בהכוונת המבט לרובדי משמערת נסתרים . לדוגמה, הזקנה המטורפת במחזה "לילה במאי", חולה בשיגעון של הקטנה, היא רואה דמויות זעירות. לימוד התנ"ך שהיא מתמידה בר , מפרש את ה~מלירת. המחזה מלווה את שהתרחש ערב מלחמת ששת הימים. פחד ההשמדה שתקף את המדינה. הוא כזיכרון מחודש של השואה בערצמתה הכפויה, הגדולה. אדירת הממדים. אולם מזרוית ראייה היסטורית. תנ"כית. הפרספקטיבה היא של הקטנה, הפחתה של ממדי ההתרחשויות. ואילו הטרוף ב"גיררשים מאוחרים" רומז לחוליו של העם היהודי בזיקתו למולדת, נפש חצויה לפנינו. מחציתה האחת חולת אהבה לאץר. למקרם. מחציתה השנייה חולת אהבה לניכר, לגלות. 4. מרצינות להומור חומדת ~נים, אימת ההשמדה, קובעת ארשת רצינית לחורת שמרת עהזרו הריט משולם מכל תזרי ךיאו יקדובם ריהט לשומם ! יקדובם תא וסג ץעה . מרוב עצים לא רואים את ה mיט ... רוב ה m יטים אבץר שעויים ץע אשור (ברק), אשר איט מאתים לאקלימט . עלומת זאת שים לב לרהיטי שמרת הזוער. הם שעויים ץע תקי שאיט מתכוץו או מתשפט . זאת סהיבה עלמדיות החיבורים ובללכ לחוזק הרהיטים. יקדובם תא היחירמם. מאוחדים לאוךר זמן ... אם תתקרב אל החיבורים תוכל להחבין כי הם משולבים ולןכ דגמליים את שטח ההדקבה יפ 3. ואיזו הדקבה! ! היא נשעית ליפ שיטה מיודחת שאינה ניתתנ רפלוק (אל תנהס איפלו ...(. מים, חום או קור אינם משעיפים לע הדקב . יקדובם תא יכהופף. מכויפפם את ה m יט ליפ מדיתך ... חבקל מרהיטי שמרת הזוער מכויפפם את ץעה עייי "כבישה צורתית" , שהיא הדקבת שכבות ץע וכיופםפ חבום. שב לע הסכא ותחוש בטחות. שביטה זו כמעט ואין חיבורים, דבר הסןת עמדיות יתר ל m יט. יקדובם תא הגירומ . קבצות האעבצות ... את הגימור סהויפ של הרהיט תולכ לחוש תקבצואצעבותךי . משש את החקל התחתון של הרהיט , הוא חייב להיות זהה בטיבו עליבדוו של להחק ה-טאה . שנמרת הזוער הגימור מושלם גם בקלח הנסתר. ועשכיו , אחרי שקדבת דואי תשים לב גם עליצוב סבגנון המיוחד שלמות הזוער, המשלב איכות, עמדיות ואתנפיות . מה עדו תוכל דלרוש מ m יטים! בוא אל שרת בתי האהנפ לרהיטים של שמרת הזוער ותמאצ חבמר של יפסת אולכ, חדרי שיהנ, רהיטים לסוניים, מזטנים ורהיטי משדר . חבר עלצמך את הרהיטים המאתימים דלירתך ותוכל סלמוך כי הם יעמדו במחבני ביתך שלנים רבות . רשת יתב הנפאה שמ m זהערו לת-יבאב - בית שמרת הזוער, דיזגנוף טסר (רח 1 המךל ג 1ורג 67 1(. ירילשום - בית שמרת הזוער, לשומציון המלכה 18. יחפה - בית הזוער שמרת, אלנבי 117 7) קומות תצוגה). ראב-שעב -m יטי הדר, ספג' קסרו. נהירה -m יטי ג. וכ. דבריאן, ככר קדל. צתפ - בית מימון , לעיה 13. טירבה -m יטי הצופן, רח' הגליל. מבילעפם - יקץוב זהערו: תשעית m יטים הזוער . יקץוב שמ m- רהיטי קיבוץ שמרת. שמךתזהוךע ד n\~ עיצוב ואיכות לאורך זמן א·~ ו 91, ל( נJןב.ך 1כזוו?.; 9ו l!Jנl}וןך l!Jוlך 11כlוןנlוךנז ן u ןן 10 l פו ו ·וl>אי זנזכו 111~ ~. ~ ~ שירה וסיפורת בדנמרק הערות מבוא לספרות תהדני טור~ן ברוסטרום* Torben Brostrom :<יו ' .r 0 ;:ו ~ ~ ~ השימוש הכדור והגלוי כסיפורי-עם ובמיתוסים אנמצ גם כטרג של דומאכים הכתובים כמגמה של -דיאליזם אקולוגי. לצורך הגנה על הטבע מפכי הזיהום ההמתרב והולך גריסה גם התרבות העממית הקדומה . כלומד שי פה שינוי של צורת המיתוסים הקדומים לשם ששימו עדכני כערצמתם הפנטסטית . (דוגמא לכך -Lundbye Vagn שהשתמש כמיתוס היונה כטרילוגיית םהדרמאכי .שלו) ומהגדת-סיפור אל הגדת-ההסטרדיה - דק צעד אחד . ןהדרמא ההיסטורי משגשג אף הוא כדנמרק . החבד~ת כקהילה האירופאית היא עדיין נושא לריכרח ציבורי כארצנו, והפרספקטיבות העתידיות ככרגע לתוצאותיה של מסורת אינטלקטואלית לאומית כארץ קטנה כמו זו שלנו' עשויות להיות מואדרת דק על-ידי השוואה הסטרדית . הסיפור אודות רצח מלך ימי-בביימי י המוכר היטב לכל ילד כדנמרק כשהוא מסופד מחדש כדדך שרכת-לכ על-ידי Festen fon Caecilie) Ebbe Reich(, מפרש את עוכרת כתם-הדם כתוצאה של קשר פולי b י בינלאומי, שקיבל את השראתו מהאפיפיור. זה כמוכן המצ~ת כדרטאלי של העלילה, אך הוא משקף את דעת הסרפד כנוגע לברית-רומא. ההבדל כין ורמאן הסטורי זה לכין הרומאן ההסטודי המסורתי הוא רק כאופי הפיתוח של הכרוניקה הפופ ול ארית, כערוב שבין סגנון לרעיון י כלומר פרסט-דיאליזם ! שכן מרבית הספרות עוסקת כבעירת, כקונפליקטים, כמצבר העגום של המין האנושי, אלא שהפרוזה הספרותית עוסקת כד"כ כבעיות אלה כאופן ככתי-החרושת. כתיבה חובבנית מסוג זה התקבלה והרעדנה משך תקופה מסוימת אף יותר מן השידה המקצועית . נוצרה אפילו מלה מיוחדת לסוג קל זה של תקשורת :"Knaekprosa", פרוזה משורבטת ושברדה, ריבוד יומיומי פשוט, המאורגן כאופן טיפרגדאפי כזקידה . עדיין אפשר למצוא סגנון זה כמכתבים אל עודני עיתונים, ואף כשמרשם של משודדים מסריימים המעמידים פכי דמוקרטים. כבד ציינתי, ששנות השבעים נשלטו על-ידי מגמרת דיאליסטירת ושכרת השמרנים נשלטו על-ידי תנועה מודרנית חדשה, שניתן לככרתה כהקבלה לאדכיטק- טרדה - פרסט-מרדדכיסטית, כאשד ההבדל כין המודרניזם רהפרסט-מרדדכיזם כעוץ כהתמקדותו המיוחדת של האחרון כתהליך הכתיבה עצמו בצודה וכתכנית כמר : "תפאורה" אר "סידור-כמה" מילוליי אירוניה וטקסים פולחניים המשתעשעים כסמלים רעוד . כל אלה ניתן למצוא כשידה הדנית החדשה, וייתכן שגם כפרוזה . כשאלת כמוכן השאלה האם ניתן לרבד אודות פרסט- דיאליזם כמגמה כספרות המודרנית, אר שיש לראותם כסימפטום למשכר סמאכטי החופף למשכר הכלכלי הכללי ולמשכרים האחדים האופיניים לתקופתנו . מכל מקרם, הפרוזה הספרותית המכונה דיאליסטית זכתה למגע חדש, שהתבטא כשינוי שחולל כצוררת האמנותיות שהופנו יותר מקודם אל ציבור הקוראים . יוצא דופן לגבי הסוג הפופולאדי של כתיבה משחקית ב הסטרדיה של הספרות אנו מבחינים כדרכים שוכרת לתפיסת השידה . ניתן לעדרך הבחנה גסה לפחות כין שתי דרכים : כין זר המדגישה את האופי האדרפאי של השידה. כלומד, השידה כ~דיה ' של ידיעה מיוחדת, של חדירה עמוקה ; וכין ראית השידה, כדדך מערילה ליצור תקשורת. כספרות הדנית, ניתן למצוא פלרדאליזם של מגמרת וקטגוריות, כמעט את כל סרגי הז'אנרים, וכתרך כל אלה, גם ארפכרת שטחיות יותר כמוכן י הכותנות את הטון כחנויות הספדים. אף-על-פי-כן ניתן להצביע על מספר מגמרת מובהקות יותר . אם אנו דואים את שכרת השבעים כתקופה דיאליסטית בעלת עניין מיוחד כמדד ככגד החכרה הקפיטליסטית וככגד דדך החשיכה הפטדיא- וכלית (כהקשר זה צמחה גם ספררת הנשים החדשה כמר ככל מקרם כעולם המערבי), הדי שכשכרת השמרנים שינתה דוב הספרות את אופיה על-ידי החרדת רעיונות חדשים, דמיון י אפילו דרמכטיציזם, אר לפחות הרפתקאות, והתחדשות של המודרניזם. אם שכרת השבעים כספרות יי!כדר כשל העניין הרב שהיה כהן בשינוי - (כהבדל מהמדד של שכרת ה 60-( כעמדה כלפי החברה, כפוליטיקה, כמין ; הדי שמטאמודפוזה אמורה להיות מלת-המפתח של שכרת השמרנים . כ"מטאמרדפחה", כניגוד ל"שיכרי", אני מתכוון לחלום אודות התחדשות פנימית, תקורה, תפילת-כקשה שתסלק ככוחה את תחושת האכזבה, הדיכאון והיאוש . כשידה הדנית של שכרת הששים חיתה צמיחה כללית ,Jens Smaerup Sorensen של המודרניזם הדני המלווה עדיין כאנחתו של הוא הדיאליזם הגרוטסקי. ישיר ואילו עו הררמאכיסטן העוסק בדומאן ההיסטורי לכחרד כאיסטדטגיה אחרת, כפי שעשה זאת Henrik Stangerup כ "הדרך אל לגואה סנטה" )1981( ורמאן כירגדאפי העוסק כגודלו של זואולוג דני מפורסם כן המאה ה 19-,Peter Wilhelm Lund, וכקשיים כהם התכסה. הוא ביצע גילויים מדעיים עזי-דושם כמשך מסעותיו בברזיל כ 1s20- ,ושלח את תוצאותיהם בחזרה לקופנהגן. היה תלמידו של Cuvier, פגש את דאדורין ,ועכר ככפיפות למחשכה הקרטזיאנית המסורתית, כשהוא מסווג את גילוייו באופן שיטתי וכדוד. עיקר הדרמאן עוסק כסיפור נפילתו, שהתרחשה לפתע פתאום. המשכר הקיומי אליו נקלע התפרש על- ידי Stangerup במונחיו של סדן קירקגרד .Lund צדיך היה ~לכת כל-כולו עם המדע על-מנת להכין את עצמו. כסיפורו "כ"שדי הדני", דימה מצב של אחדי הקטסטרופה הגדולה כאשד דנמרק מהווה דק דכדוך דחוק, ודק דפים כתוכים ספרדים הנמצאים כאקראי והכתובים כשפה נשכחת מספרים את סיפור החכרה העכשווית, כדדך סאטידית של גינוי הרעיונות הדיאקציוכיים והמהפכניים, ככל התנועות המובילות לתוהו ובוהו. "הכשר הדני" הוא חרוז מושלם ל"המררת הדני" )Kod -Dod( עפ"כ הסיפור היה מתוחכם מדי כנראה לגבי מרבית הקוראים והוא כמכד ע"כ כעותקים ספורים בלבד . סרפדים דנים רבים תדמו לדנסאנס של הספרות העממית והז'אנר האפי . כלומד למה ששייך לאמנות הנשגבה של "הגדת סיפורים", והם עשר זאת כדדך בעלת סמאנטיקה כפולה - הדגשת העולם הבדיוני, בלא העמדת פנים ארדפארס מכותר האכדים. חיתה זר שידה העוסקת בעצמה, כייסודים וכזוהר של האמנות, והעמוסה כביקורת-עצמית וכהבלטה עצמית. על-מכת ליצור יופי חדש, יש להרוס את הקודם. והמרי אכן החל בסוף שנות השישים, דוד משודדים חדש החל בכפירה אמיתית כשידה הפדסרכאלית רהמטא- פדוית, במטרה לחדש ארתה כדדכ; שלו. אותם "כרפדים" גברים וכשים, דיברו באופן חופשי לא כל-כך אודות אמנות, אלא יותר כנגד המציאות הקשה. חלק מכתיבה זר היא הספרות הררידריית, תיעודים פרטיים של לחצי היומיום, דיווחים על אודות תנאי העכורה 88 פרופ• ;טך 1' פר; v טר;ם Torben Bro1trom , יליד 1927. •• מוסמך לספרות דנית וצרתפית 1953. מורה בבית- הספר "אערוך יספסרן" . מבקר ספרות עביתון 11 אנפורמציון 11 מ 1956-. עורן בטאונים ספרותיים של אמידת האמת, כל האמת ואך ודק האמת . ("סיפורי Stangrup מחה כתוקף ככגד כיכרי הפרסט-ריאליסט לו (Vindsoren) ,1960-66 (Selusyn) ,1955-60 (Huede Korn ) 1965-68. כבת - ביו היתר :11 ערמת השיר 1960) 11(, הקיסר" של lb Michael בעלי מערכת האנקדוטות זכה. לא אעמוד על כך י אך אנצל הזדמנות זאת על-מכת 11 קלאוס ריבפיירג 11 (,1970) 11 ספרות שוודית חדשה 1973) 11(, 11 הספרות הדנית החשדה 11 עם ~נס קיסטר~פ )1978) (lens Kistrup (. המסובכת והשנונה הוא דרגמא לכך) .~ ץמר 1985 צווינו מדנית : אורי יערי צוינו ~ל ;.די ז:; 9יל:t;ז9ה?ןיל:t כממצע של n ~ים לפ~ח מספר _רב של iלת iת •..i?. ~ס;ת w מודים ~1,םיג;t?ו ~ך~קים, ס~נ;נ;ת ~'קים. ל 9 בר ~9 ~ר דב W ל א;סם ר;נדים ~ל:;בר , ק~ס;ת ז.קמוךים ל?ס ·~fת;~ל~~ז:ז,ת;~~;כ?? או;כ~ךם, ן;נב;ת סז;דה~;ת ל:;נל;ת ם:ל~~ . ל??רז:ז ל oם w יפ;ן ל w ח.ק ג?;פ-ג~י~ ל;כהק לחוש ש:;נע ~r;ו~יד ו 9יל:t;ז9יל:t ש:;נע :;נע;ר w::rד~ p ת ;נע;ך ~ין :;נחילה .. ל~יך קיא .. ~~יכו ל::זרחיק ~ת ביtדי::יךקpזז:; הוא f ד:ה ~ת ה~~~ז:; היא f ן:ה ~סוקים ~די :;נל;כi':וז:ז i לת;ת. .. ;:rpןWq ;נה ~ל ~9 ;רר ::ז~tי~ים nw ;~ים ~ת ;:זך n ;ב fרנ;:~~ qה:~ ו~חוץ רנ;:~~ל qה:~ ו:;נד??ז;ך ו:;נצ.ק.ת w ~ש נ; רpז;ש ז:זי א; אולי א;ט;~t:לי ךpז;ש א; W ר · לט ~צ ג; . ןק.ת ;:ז~ךע;ת ~t?9 .ק?י~;י 9 ז.וי~אלי;ת f צוךה W ל ש:;נע ;ך :r ךר ז;וחו W ת ביtךז:; ;:r ~ך Wה W ל Qת;צ?? f ~רהיק ;:זק;נה . ~~יכו ~ל ;.די ?.דע ~קיף ~ל r:ז~י ש;נ~ז:; W ~מות ת;נואו;r~ ךן:;גים ף.קו;rך; לב ה 9 ס~דות Qך t; ן Q ך t; ן רשוךה Wל ~q ל;ת ~ח.ר;ת ת;דס..:??ז:: ~די הן הכrי~ל 9ז;ז,וי 9 ז,וית ~.רןא . ~ך f. ר~ע ~תוך fתןךג;t ~היז:זת ;:זךלת;ת :iך?.ה ןה ןאוי ץלןrל ולשים הנעלים לצ; הסכ-;-~פרטית ~לנ;:ל( ץקך~ ~· ~WT ר ;כק~ב כ~ W י ק. W ר ;נל ;:r ז:ז~ים ~ןם ש:;נע . עתון וו , מס 6Z 1 Klaus Rifbejerg :: קלאוס ריפביירג נולד ב 31-19, ביו הדמויות הבולטות ביותר בספרות הדנית בת-זמננו' בו r חומי השירה, הביקורת, העריכה (בטאון ספרותי 1959-1963(, כתיבת תסריטים ומחזות . שאיפתו לעימות עם מוסכמות החברה , העניקה לן' פרסום רב והפכה אותו לסמל להעזה וכ~חידוש , וכאמור , לאחת מדמויות המפתח בו r רבות הדנית העכשווית . יז:לאוס ריפביירג נ r. דנית : פסח מיילין פסיון נ~~סע ~סה מ;~א ~~97? ;~טוף-רק.ב וךחוק ו~פוח.י-~ן~ה ר .ת;~~~ר??ר ??W. ~ה כ r,w ם f;נ ~w י ל~ז:זי ;נל ::rה;זיtלז:: םוםt~ז:;יו ץקל םי:~~ז:;,~ן ה~ס~ךךם ר~אסם ~ל סז;ד~בו י~~י~~;י; . ד~ הכr;א ;:ז;:זק~ןה תי~;ז~ז:; נ~~די~ת ת;גלךpזז:; ך;:ז g :קי~ים שוקQז~י נ;ס;ת שורQזךרi? ח~צ;ת י ~ ~י'ד לד;נר ~ל ןה · ~י~י ~~, י : לב זן;כךדו ה:;נק;כין~ל~נ;:;י ~ט w י:קךפו~ (~ד~הו הו w מו 1 :אלחים ~זf~:ם י; .ד~ Wל ' א הליt נ~ד :r סם ל::זל:;בי W ~י f ת;ר ~נכ;:י י~~~ נ~נ;צ;ת ו:;נכל :~ז:זר q-י~ ;:rpזV(ך Q ה ~-יהלנ;:ז:; 9 ;נל ז~~נוב Q??V ז;ז.רר ~ם ;:זראש הgז~ל f ~קיר;ת ת;יג;tיד~ ~~לע רוק ~ז ;:rpןWq ;נה ז~ל ;:ז~~זQים ק~ p י ;:זןp~~;ת??Wק~קי-:;נ QV( ס:ם ז~;נינ;~~ים ??ז:: W ל~ים ~ץק;ךם ע;ד ט~?? ךס q לק ~ת ;:זרק כ~~י i? קיא ~ת '4י~~ להשרות ורמאן בירגראפי זה עם ורמאן בירגראפי אחר שנכתב על-ידי כותבת פרוזה מודרנית טיפוסית Dorrit Willumsen. גישתה שלה אל הריאליזם היא באמצעות תמונות של עולם מודרני מנוכר ושסוע, כך שגם המבנה האפי נשבר ומציג יקרם דמיוני . סרריאליסטי, מאויש על-ידי ברברת, רובוטים המתרכ- בתים לאהבה, גלמי-שעררה ומודלים. עם-זאת בררמאן האחרון שלה היא בנתה מחדש תפאורה היסטורית סביב דמות מוכרת היטב. מארי טוסו, יוצרת דמויות- השעווה, שראתה את המציאות כפנטסטית, מפלצתית ומחרידה יותר מכל דמיון . זה סיפור אודות האבסורד שבחיים ואודות התנאים הגסים והמושחתים של עבודת האמן היוצר. יתכן וזה דיוקן האשה המודרנית כאמן . Lund גילה עצמות חיות פרה-היסטוריות במערות שבהרי ברזיל ויצר תאוריה לגבי בריאת כדרר-האץר . מארי מצאה את הגופות כרותות-האברים לצד הגליוטינה ונעשתה פסלת. בדברנו על ריאליזם ניסיוני יותר . יש להזכיר גם את התעניינותם של כותבים מסריימים בצוררת ספרותיות ובז'אנרים שוליים. כמו - סיפררים בהמשכים. כך נהגה lnge Eviksen בררמאן הגדול שלה - "ריקטרריה והמהפכה העולמית" )1976(;- בשנות השמרנים בכירון המדע הבדיוני. כך נוצרו בשנים האחרונות גם הרבה ררמאכי-בלשים וסיפורי-מתח על-ידי משוררים מודרניסטים אשר מצאר בדרך זר לא רק ציבור חדש . אלא אף שילוב חדש של מילים. סגנון ומשחקי-עלילה, מדובר ב- Klaus Rifbjerg וב- Henrik Nordbrandt, למשל. הררמאן. מסוג זה, שזכה להצלחה הגדולה ביותר היה "גן-עדן ושאול" ל- Kirsten Thorup1982) ).ביצירה זר משמשים המרכיבים הגרועים ביותר של הסיפור בהמשכים : ירושה בלתי צפריה של הרן עתק. אהבה ממבט ראשון וכר', אולם כל זה מתרחש באווירה מחרידה של התבוננות פנימית בקירם האנושי . והתוצאה : קוראים נוספים. חדשים למשוררת מודרניסטית יוצאת-דופן זר. NielsenHans-longen הוא האיש אשר כתב ורמאן תכניתי כמעט אודות התבוסה המכה של מרד הדורות ב 68-', אודות גבר אשר איכר מסרגל לשאת בתפקידו החדש, כשבר וכותב את מפלתו. סופרת אחרת שהצליחה ביצירת שירה אנושית עמוקה המתבססת על תהליכים טקסטואליים שיטתיים היא lnger Christensen. אצלה בולטת יכולת חושנית מאד , לתת למילים לעבוד בעצמן . לתת למרסיקה שלהן להישמע. אך לא בדרך הסימברליסטית המסורתית. "המילים איכן זהרת לעולם אותר הן מתארות, היא 11 אומרת, "אלא מהורת ישויות כפרדות ." התפיסה האנושית והמציאות הם שכי דברים כפרדים . השפה מקבילה לעולם אשר יכול להיות מנוגד לחברה . ידיעה זר פתחה בפכי כריסטכסן את הדרך לתבניות ולצירופים חדשים . עבודתה החדישה ביותר נקראת "אלפבית" )1981( אסופה של שירים בהם הופך הסדר האלפביתי לשיטה שרירותית, כלומר הטקסטים עוקבים אחר שיטה המבוססת על האלפבית רעל סדרות מתימטירת (שבהן כל מספר הוא סכרם שכי המספרים הקודמים לו). באופן כזה השיר הראשון הוא בעל שררה אחת ומתמקד במלה המתחילה ב- a. לשיר הרביעי חמש שוררת והוא מתמקד במילים "של" -C, השיר החמישי מןךכב משמרכה שררות ומתמקד במלרת- e, רכן הלאה. שיטותיה של lnger Christensen איכן בבחינת ככיעה לעולם טכנולוגי מדכא, אלא להפך . מביערת התנגדות לו . הנושא הדומיננטי ב "אלפבית" הוא הפארדרכס של התודעה האנושית הנותנת משמערת לעולם רבה במרה הורסת אותר . מלת המפתח היא שרב אי-בכייה . סרג זה של שירה התקיים במשך כל שכרת השבעים . כשהוא מברסס על האמרנה שהאמנות היא שיטה מיו - חדת לידיעה . זה לצד השירה הפרוזאית האישית- דוקומנטרית וכדרמה . עם-זאת בניגוד וכגד הכפירה של שכרת השבעים. נית ן שרב למצוא היום עקבות חוזרים לבטיה הפרסט- מודרניסטית . מעין הערצה אירונית של התפקיד האררפאי של השירה, אמונה חדשה באמנות ומאמצים ככים להפר את המגבלות ההיסטוריות של המסורת המודרניסטית. רבכן - אררפארס נמצא שרב בעירנו. • עברית : ספי שפר שירה וסיפורת בדנמרק ·---- כה ~r;ז~ה סחל ~ijם;" ; סנוק ס~:י רג$רוז י~;ל~ י~;מךז:t :;נק.ךב כלל ה";נים שעיפו מ~עופם .; ואשר י אל שארית • •• : •,• ."' -:-T : • פלומתם אפרורית b ~א~ש ם~;ל~~ ~~לי~ה ~ת v. ינ; זק.ל t$ ןם ; כה ~r;ז~ה; ~ם ך~ך תוקך~ו;rה ~W ק · לי כה ~דין כה ~מנלבבי . כ . ה אמות ; י~~י~ל :;כי · t$ מות W ~?ז:וי י~~~ל ר שאמות ואמרתי ~;ןה ~ל ב~~ס: ר~ל השכחה, ;חסל ; ואמרתי ל~~·~ י : ~ך י:נ;:~ח- T • : :ק~פ;ר iJז? i? ~גת. ח~:;ני :קמ; ד~~ . :קמ; wד w יו זק.ל ל~גה ~~די חשבי כמ; שח;שב עלה ~לי .v..'ץ :קמ i ס~ל רסא;ר ;מכ;: זקח;זןןב ~לי גךע סקלף. כמ; וiיבש;חש הגלמים . w~ס b לף. ·~ ת למ~ ס ;· tp סב ~לי ~;בן :קמ; ה:ר~~ ח;זק~ת. ;מכ;: זקח;זקב לי~gזס. כמר אחו .טלול נ"ער ---T T : ח;זקב, ;מכ;: זקח;זקב;ת ס:;גיצ;ת :קזק.ק.זק.ת. ע;לה f.ד~~.ת~קס~~ ~~ח :קמ;ך~ש ח;זקב, :קמ; ת;פקt ~זק.ם ,ת;ב~;ח ח~:;ני :קמ; ~ך t$ ה חיו~ית ;יקtיג;:ס על כס המלכות של כלי מה -. : ". : --.. מערב . לח ח;ל;ת כסופה ; ~·~ ~~ר ךל~נ;: ~ך~יר ל;~ סז:ז:ים רז:זז:tל ם~ו;~ :;ג~ריזי ךנ;~tזtזr.r;זf ם נטמנו כצורה כ . ה ~~~לית :; דק ך~י ~ין :;נזק.ק.ט נ;זןןא הוא ל;ל~~ :ם ~דום זץ.ל ז;וחיל;ת ; דק ך~י ~ת ~~טות דiזי~ס ~זק.ר כ; :קמ; :;גך:ה ס~קת ~~סiן.~ת; דק ך~י ~ד ה~~ אמתי ורחום ; ועזבי ~ר~רים_ לג~ wם .; ד~, . הו~;כי~י ~· לים. ךז:t ~ך:;ני הזכרים לנפשם ; ראי ן~~~ קל~ל~ת ·; :. ;ח~~ . רי ~;בן מ;~~ים הם דגiז; ך~י ;ןי~נ;: קלילות הם מתכ.פנים אל ו~ · -ךדגר ~· .jםיקזךr;ל ל~רת לל?.ת ::istensen ו: Ingef Ch אינגר קריסטנ~ן נולדה ב 1935 קבצי שיריה : ייאור" )1962(;" דשא" )1963(; "זה" )1969(. בספרה האחרון -" אלף-בית" )1981(, ניסתה קריסטנסן שיטה לשונית חדשה' בה מונחית היצירה הלירית על-פי מבנה מתמטי-שיטתי . אורכו של כל אחד מפרקי הספר נקבע לפי הסולם המתמטי של פיבונצי י )Fibomacis(, בו כל חוליה שווה לסכום שתי החוליות הקודמות . מבחינה תימאטית עוסק הספר בעיקר בחרדה לגורל האנושות החיה בצל ל;~ר ;ונז;rג~ םיחיקt~מ שאנחנו משמידים vכל. ' ~ז:ז~לים . סכל' ~ך והח.ץt ךאש;~י ומ~רי~ לא :.. ךזץ.ה ךש;.ךר :קמ; סרוח תר.ר.;שtז ;נ~ריר א; ם~~~ ; ךן.r;י ~ין ~ה ר~;~ ;ונז;rג~ ה;ך~ים י;.ז:ןר ה~~ ס.PזW ~נו י;.סר ה~~ w:ד f' נו י;.ז:ןר ה~~ ונ~~ךה.Pז י;.ז:ןר ~ין ~ה ל;~ר ;t$ נו ש;?~ים ; י;.ז:ןר ~ין ~ה ; כמ; צפ;ר מלכותית ~ת;ך . ~~;ר~ 'זק.ל .. ר~ש :קמ; זר;ל~ת ~נ;ץ f.ב~~ סט; . רף הפשכר בסופה T -T : ' כמ; תכי אפר b~9ס ~ל ~;כירת ~קר ד~~ ·:;· ע~~~ י~;מלז:t האיום האטומי . אינ~ר קריסטנסן מדנית : אורי יערי היא ישנה הפצצה . :·: ז-:ז (מתון "אלף-בית") היא ~זק~ה ת~~~ סק;~ךט עטופרז מעטה של ~יז;ט; pק'-~ i~ך~ :;ב~לי ד~ך הה~רקות . . . . ז:זיקt~~ס סזר;~~ה לpז גד.ק ~ן:;גי י;.ז:ןר ~ין ~ה ל;מר . אנחנו מבטיחים w סגדק ה~~?ס-~ד iל · :;גי;.ז:ןר ;רן.r;י ~יד 6 ה ל;~ר ;~~r;זנו מבטיחים לעצמנו הכל ~;' ל ·א · :קלום-; : ~ר.סר -~י מה ל;מר . על ידי :·· -' - סכדאי זץ.סנ.ל :כ;ל ל;:ךפ.ך לאפס, אבדנו ~~· כלת בirז~ל ~ל ס-~~ס : ~ל ~;נס ~~הו של כלום כפי שאנחנו : --: · . : : ". י : ונן:ז.;ירiג;: ,םיךtז;א 9 סם f~ה ; י;.ז:ןר ~ין מה לידה די~~~ ~~ים ~:;נרא w ית כתנועה אלגנטית ~o/ס ci ל ~~~ :~זר;ך חוט טנורי ~זק.ר ףי~~כ;: j2 ~~יר f רוך סביב צוארי שלש פעמים . " T : T ' T -' : רגוף ז; ry ה זק.ל ~;בר ק w ים מ;~יז:ז לי ד:~ w יחות ז:ז~י סחד מרעים על אח;רי שלש מכ;ת. -T -:--' : לשוא הם מנסים ילהמיתנ ;~וJת .ל f.. ר~ ם:~- ~:·. ם· יי ·. Tt$םי~גfז :קןךך ן~קי~י ל~ך~ל;סי הם ~~יחים ~קנוק זק.ל .:;גיןה ס~נ; דק .ם:~ ופ;~ךים הם. ול~ז:t1f' ה.ל~נ;: סר~~ים סראש;~ים ע;ל.ה סחזק.ק ~~קנ;ק :רק ד~~~ ~פ;ת ד~לי סך~יש;ת. עתה כלי כלזרי תלוי T • : • • '•, T ל~נ;: f ~ף J ~יר ני~ף ~~ןצ;ת ז:זמ;ת י;.ז:ןר ~תון :;נקן fחל . ר;~ה ס w :;נע ~ל ז:וקדת ססןר ~ל~ ג:tיל~ קט~ים ~~ךנוןם ע;שים לי פרצופים פני . ידי~ים -~שמי הסיד של שעתי הראש;נה . T 'T ' T ; .'' ' -•• : • • ;• ;•• ע;לם סןש ~~לא י~~ דק~סtז! ע;שה צרכי ! י:~ ~דל i- :.רז:ז דן . מלא, פ;רה, מעל העריסה T '-: T -•• •: •• T ס??נ;ןה ן; ry ה סח . זק.ך וכשים לב שמים מפה T ~ל ·~כו r~ סל~. האם ערכו למסכה ? T ' : : : T • ~ת ~י הדמינו ? :1 לואי וה;יתי מנמנם פח;ת. -:-: ז •• :.· :י ז T :ק~'?~לזקך ק~לם ~ל ~ך~קי ~r;ור;~ם ~~יף ת~~~~ םיךיג;:ז:t א · זק.ל j2 ~קת ~ל v. ;בר .א~~ זר;ןה ד;~.רת ! זר;ןה ~בור זץספות ט'ה~; ססךנו .ט;ב רש;ק~ ~ל f ךית, ~לי הiזונו;ז. י;ם זtt:ז~ץ! מרץ 1985 שירה וסיפורת בדנמרק ~ך כ; ~דמך הפ; f לי קץ לע\ילם נ;~ז:ז ף f ~ל ?i ק;ם ו~ן iJדיד W ~סד כ; לזק . ח;ת כמו" דג. T : ד~~דו:: הףא הןףצ-ר~ךrrך~ר-~;נע יש שמרוחיו אדע ל W קף • '' T T : •• :• •• f~ן. . ייר WW ~ר דכף~ית זק.~קכךיףם W; '~פף א;ר י;ם . כאן אני מכניס את הצבע הכחול :: ]orgen Gustava Brandt :: Uffe Harder יורגן גוסטבה ברנדט, מן הבולטים במשוררי f אז א,~י מ?~יס ~ת ענ;~ו:: ו:: fח " ל סקנדינביה, נולד בקופנהגן בשנת 1929. תחומי אופ-ה הודר יליד 1930. משורר המושפע מהמודר ' נ~זם האירופאי, במיוחד הצרפתי . בספרי השירה "נופים" )1960( ו"פוזיציותיי )1964( מתאר הודר נופים פנימיים מוזרים . בקובץ השירה "שחור על לבן" )1968( כותב על חוסר האונים של הפרט מול האמונה ; על חובת האדם "לעשות משהו" . "הימים האלה" )1971( ו-"כן זה הולן" )1976( כתובים בעירבוב של שקט ואי-שקט, של תנועה מתמדת, באהדה משונה למקריות המטורפת של החיים. א~פה הודר ". ". מדנית : אורי יערי ןה ~סד ל~ש;ת :;נת;ך W יר אני מכניס t' ת ענ;~ז:; ו:: fח " ל סף~ת · ;~חר.רי wv ל.ג לפנ:י ליל ינף~ר שח;ר י;!~ל ,;ע ליל;ת ~ח;ךים ר: w ר .ר.רר ryv ךר ::וןה כ; אני כ;תב אני : מכניס .. את הצבע ::וכח " ל T -•,• -.'' • : -• -: ואר r ג;נ; המיחד גרן fח " ל ;~ר .דז · ז??אד שאפשר לגעת כ; ט~~ק: " ל לי~-;~ ך~רי°ם ·~~ ~;ן · משהו בסיסי על הזמן יצירתו מגוונים. עד כה פיוסם גוסטבה ברנדט תריסר קובצי שירה, ספרי מסות, רומנים וקובצי סיפורים הרבה . כן ידוע חלקו של . גוסטבה ברנדט כפולמוסן בעל השפעה בסוגיות תרבותיות שונות . יורגך גוסטבה ברנדט מדנית : אורי יערי בןז~וtי~~ופוt ץ!ל ה~וחוt כלילה כלילה ז:-- --: ז זה נ;זל ונ;שב .. : .. :· ~t' ת ז:ז~י ;חז:; ?i ה זק.~ס;ך ::ודמן :כ;ל לכף~ f ~.ז:ןףך ף~ק~י~ה ף:;נמפ " ל.ת wי~~ א;;ךב ר;:ז~ליל ::וןה ~א r· א.~י מ?~יס ~;נע fח . ל של מים ור~ח ראףלי ~ף זה " ב ףמ 7םריאzז ע;מךים ק iם~~~ך - ;ףא ~ל מ~ שאני ח;שב • · • -:.'' T הףא לתמו יכ;ל לנףע, ~ף א;~ךים שהףא :· ~כ;ל T לעמ •;• f ~ T ל :• -:-T .'" אז מתרחב הףא ~r:יק~ר ;~דד~ף · אףלי לג "דiנ; ~א,ריו :קמ; ~~יף W קףף ודמףי כפה מעל החי א;ת; ---•• T • : א; הףא ~שףט ע;~ך ונאגר לג"ב;ן :קמ; מ:ם wד~~ לזז~ י;סר מ;~א ףמתפשטים כצלילףתם T • ; • • : -: • לל"א ~רכה כ.ר~ט. ::ודמן הףא ל;ק-ר~ךr. :קי ל " א ~סד לזז?מ"ע דמך' כלז-וי נראה הףא ר t' י~י ל;'כ.: ~ד~ · ד לת~~ .. ~ך 7 ה;ליך ז;ומףנ;ת :כ;ל הףא א; רגש;ת ר~~~ ~רז:זקי ~גק מה~ T כזרם החשמל • וה 9נים :-.· אשר -אני- יכ;ל לךא;ת נ~ע · ט תמ~, 1 א די~. · נ' אים כלל : • • : • • T ' -: אשר הם מכילים. . . : .. ·: -: Marianne Larsen :: מריאנה לרסן נולדה ב 1951-. ספרה הראשון פורי cם ב 1971-. מאז פרסמה 16 (!)ספרים . אחוניי המשוררות המרכזיות של דנמרק כיום . שירתה רבת פנים, לעיתים סוריאליסטית, מופנמת, מצויה בעולם הדמיון ולעיתים שורת מח}/'ה חברתית. השי י ר המתורגם הוא מתוך הספר יי מי האוייביי שפורסם ב 1971-. מריאנה לרסן מדנית : אורי יערי אולי אף?יי ~שףם זק.;:זז;וה;ם f ~יגינף הה.ז;~לז,זה מף~י~ה זז?קף~ה ~י תם אףויי ~שףם ש.ק.Pץז:;.קז הפ; ~ךכףר םג??~?? מ~ל החומה T ~~tקי ח; . ךר ~??. ?.סד ~?W ו ~~. רב מאח;ר ע;זך;ת : T : קךגי א;ך ~q ר;כ;ת f כסן ףפ; f ע;ת ~~סם ::יךגף~ א,~י ףזז?קי~ת ;:זז:ז~ה םיח?~~?? ~ת ז:; f סב f קצףך ~~ךץ כתוב שם פרת אז T T T -t' ל.ה ::ייף ת;שןךrז:; ~י::ל . רב ~ד Z$ חורי וה 1ז:ננים ראשי סףס ~ljםיקtקt ~כף מףזר;ת א,~י א;;ךב ד~ז:; ::יא,ח;ךי רהףא :כ;ל לדום ~f אן א Tף? i~·~ ם~ש w ~פ;ת :.די(ף הן קךקע זק.ל ר~~ צדדים אח;ריים -: • T : :;נ??הירףת ~זק וז:זד-ג;~י עם שרכים ואז;ב ~דףסם ואז חשים א;ת; אףלי , ~שףם 'fwל ~r .א~ w ר הףא ;ל~~ .לצן; ע;מךים הף~~ מראה יחידי כמינ; מחףצה , ל; א; מעליו הצד הפנימי של הח;מה אל מול •חלל •~לב- T T •• T • ~ל p לע צףך א; ~ךן~ה T רהףא . ש;~ף ח;לף . אףלי ~שףם '6wי~~.א · ם f לד ם;~:ז:; י~ס~ית;ל+ז(~~ :;נד.רך כ.ה ??Wת~~? ~W~ר~ -1 ~:י:: ··ת;ירiלf ~י םזק.א;??רי ~ת ·~~ב;iו" ~ל זי~רי~:~;ת הגא;בסpזt' יפ"ה ש:pז ת:~ ואףלי משףם שאנחנף י;ך~ים זאת א;ת; מ;צאים .ז:ןכףפ;ת ::וד~ד ~לה היא קזכi?זז~W ים ~ה ר~ף א;??ךים הףא ?i ךףך ר~~ר קד ·~~~ ~'~ףכ לל.~ת ם : ר;:ז~ד vחיצ;~י W ל קיר אףהpז ;וךצףף ;חז:; ?i ה ~ף fת;~:ך~ך~ ד~~י:: . אל מףל . החלל T .'' .'' T עתון וו' מס' 62 ידידי הזקן ס w זנ:ם ל~~ים רס~.ר r ל~גה רס~:ת ל~ד ךסרוז::ז ~ר~ית :p מ; ד~י נ;: 7 ;בד דק דןרים w חו~ים ל~~ w לג לזקךר ~~יtנ ~ל wל;ם W~. כע. ;רירי סךק.ן ~9 ז-ר;;נב f אן f;ן~ ס;;כ!!ות קיצ;~ית הוא ה w יב ~ת :i? יו :ק~ק.ןם :: Bo Green Yensen וב וc:ורג י~אנ v ו נולד ב 1955-, מוסמך אוניברסיטת קופנהגן לספרות אנגילת )1980(. מרצה אורח באוניברסיטת ~יל 1981-1982. סבוניו מנוח;תיו באשר ~;כיל}ת ~אן ~~גד ~-~i ל;ת f חו;וג~דות. ספרי שירה : "רקוויאם ומיסהיי )1981(; "הנגינה האבסולוטיתיי )1982(; "המלאך העיווריי )1982(; Thorkild Bjornvig :: lvan Malinowski הו~ב ל; i? ;גר ;ס~~ "העולם המפחידיי )1983(. רומנים : "הריקוד לאורך הקיץ" )1981(; "במשך יהשנהי )1983(; "בחיפוש אחר הצליל הלבן" )1983(. בו גראן יינסן הרחוב הצדדי מדנית : אמיליה רואי צללים מז-רחת לבז-רים, מסבה ן; א; אחרת ,~~ס ל~~-יס ~זi,;ז;·ש ס 6-~·~ .ה~! ~ךח;ב ירד ס re ר~נ;ת הם ו?ל~ים. f י;ם f ןה זק.ל ח.ם זנ q :;ניל ,;קח wד~~ סע;לם ~זד'גכזרררים ו~ס;~ים. ס r.קים W ~ז;רנו ן.ן;~~ים דק לזקח~ה .9t\;כ 7 ט פ;.ךז::ז לל'א ~לים . ש.קpזהןיt:זנ;ז :;נךכו:;כית .ה:ז::ז זנל~:;כים םיt:זז;;י ~קיר;ת ו~ו;ו~~:;גים +.גין ז;נ;ת :קדי לךא;ת ךלזרי;ת. גכ~ןת ס~~ךים ס tp ה;ךים, ך;נקוסם ~זנ t; ןה יt:זודץו9 סם ל~~יסה םךלך~רי נראים על גבול הגשות םועליה ל;ופ;ת ~ק;ם לבוז_ס~;כ 9 ~ם;ך- · ~ם ז:ייק.י ry ם ס~ח;ךים .ךג~ל~ם זנ:;נריק;ת. ב~ךח; ;:ו;זןרי ~ין ן~ר ~סי :קמ; ~זק~יאות. q ל;ם דע ~"tק.rכרגf ט;ב ךס!!;ם הוא 9;בך . י~~ ה~;, w ז::ז:ל ~ת ~~זקו. :דיו ~ w ט;ת. .~ר re ה ~י לגוף ס;נ!!וס ללא ז:יגאי wם ~p צ; ~ל ~גכז::זת דכו:;כית. סא " ~ק הוא דר ~ין הד ;ר~ה iZ :ם דק ם;!!ס רסע;ך סל~ד ק; 7,;ט טורקילד ביורנויג נולד ב 1918-. ידוע בקשריו עם קריו בליקסן . כתב ביוגרפיה על יחסיו עמה ועל חוג המשוררים שהיה סביבה. זכה בפרס האקדמיה הדנית. טורקילד ביורנויג מדנית : אורי יערי קנאה ק~~ה -םt:זס חיא מ;:;כיסה ? רוז::ז ר 9םיt:ז זק.ל ~,ס;ך חדד~דעות, fחילה 1 חץדוז-ר; 7 לות זק.ל םינ;:~~ : ל t' ה~ה ע;לה ב:;נא; ~יגה נ;סה. דקו~ה םי~דrדל 9בוןה .w חיא ~ד:ד הז:ז: לן;נר;ת ר~ק:pז סכל סלף . ז;נ~ס.רת : :קמ; ~זר 9 ד ' קך~ק ~ן.ן;ך סק~ר ~ריר זק.ל קדח ~f ~ןיו נ;ךף י;זקב ~ל דסל.Pזס ~ם ~לה w ז::ז~ים. ר~יד ל; הוא ש;~ב ~~9 ר ץקק.ט ך~ד;ש . קיא; i? לא כ;~:;גים ךהוא ~ינ; !ב ןם ~לא ר~ז::ז~ 1 ~ב;ר ושליט :ק;כי זן?הוא, ." ג q לה א; קלדr Wf Henrik Nordbrandt ??ססם זק.ל סז::ז~ים. הבריק נורדברנדט נולד 1945. נחשב כאחד ~אן ~·זpק.ש ד:;נים · ס~ז:יים .סל~~ים . המשוררים הליריים הגדולים ביותר של דנמרק . רבים משיריו מושפעים מאוירת מזרח- תיכונית (בעיקר יוון ותורכיה). זכה בפרס :: האקדמיה הנורדית לשנת 1980. כל אהובותי --T איורן מלינובסקי נולד ב 1926-, בשנות השישים מדנית : אורי יערי הבריק טנורדברנד התחיל להיות מעורב פוליטית בעיקר תבשנו מרד הסטודנטים של 1968. דפוק קץדולם י ס~~!!tקהתג~גי;I~ מדנית : מרים איתן יש המשווים את שירתו הפוליטית לזו של וץדוגינו ס;כים f :ד:ם ץדוקט;ת. ברטולד ברכט, יחד עם זאת משורר לירי מהמדרגה הראשונה והשירים המובאים להלן סןלת ת~~'דז~ הי~ב ~~זpר חיא ~9 ת~ך הורד מלסברס הם דוגמא לכך . q ג;ןה זנקי W ה fהסקtג;:· ז; ~היסה זנ:;נ~יסה · (מתון קובץ בשם הורד מלסברס) אל. ד:;נים ס f ~רים ~ם א;ר fW ןה. איורן מלינובסקי סזקכ;גה ~;נ 9 ת םיךקt.ק ךאש;~ים . ר-רי ןה ק~לז:יי ~Wt:t ה :;נלז:יי ק f.. רת :;נןך:קי ~ל ן.ן;ך ~יד :;נלז:יי ק~ . רת מדנית : אורי יערי ;ניך ~רם ז:זןr;פוt'f ~ד;ת t' ך י~~ פ;גה ל~ח;ך ז;נג~גף f :קוון סד~יף ~·הכi~ר ל t'ז:זי w ס:יהי י~~~ ;:ווקק;ם ה~~ו;ו~ ~ין חילה זק.ל סלל :ש~ז:יי f ת;ך ~ט;סיס. w ז::זקז:יי קל;כים גכז::זת fי; w יס ~קךת סקר t' :ה יכz;בוה~W~.rכה:P ~י ק~פ;ת הד דז;נא חץדוגככךז:יי f ת;ך ~ז.וי זנרדוכיס fרא w ית ק.ךץ ח;ןר ל; סח."רף w ~ה זק~ה תךה;לד ~יג~י י;ךע ע;ך ל~ד t' זד'ליר א;ת; ~~לי . כ~~י סזכפוז::ז ד~~ ~זו~ים ןה הכr~ כמו רוח;ת רפאים בפרוח םמרחפי ~ץדו~רו ך;ח~~ ת;ריt:זנ;ז :קמ; ש.קpז~. ס~דחי יו:zיt:זדר ~ת t:זסW ה ה;לדת ר ס~ד i? ה ג?.לזקת ~:קפ;ך ס f;נד ·T ר~רז:ז ~ל~ f T א : ן- םי~~~ f ~ל i? ק;ם ב; .יו:zי:סיולכr. .;ח;חי~ ש: ~חי · :ק~ר J ה ~~ריר פ;.ךז:ז ~גף. f ~ל i? ק;ם ב; לא יו:zי:ס רס~ Q ע ר~ל: :כ;ל לסו;וחיל ~זורים ~ליו ס~לים וקמו~ים f ת;ך 9~ry ר . מרץ 1985 שירה וסיפורת בדנמרק סופרר הרעוים פיטר סיברג עברית : יק"ב פרק 9: איך מדברים לאון גואי , הדמות הראשית שלנו , מתאושש לאחר ח:אונת דרכים במכוניתו ולאחר שהות בבית-החולים. ואף-על-פי-כן ממשיר מצבו להיות חסר-תקווה. אפשר כבר להובילו בעגלת נכים, והוא אף מניע אותה בכוחות עצמו . אשתו , ויולה , מכינה עצמה לשובו הביתה . ב אחד לאוגוסט יצאו ויולה ורוז'ה לפיקניק . הן יושבות במכוניתה הגדולה של ויולה. לאון ואלווה יושבים מאחור בעגלות הנכים שלהם . צרכיה עומד על המדרכה ומנופף ביד. לפני צאתו לקורס הוא יבל ה ימים אחדים בבית. - לאיזה מין קורס יוצא צרכיה ?- שואלת ויולה את רוז'ה, כשהם מתעכבים ברחוב הראשי . - קורס למהנדסים בתחום הפוטורולוגיה - מסבירה רוז'ה , צרכיה שייך לקבוצה ניסיונית. שעכשיו מתכנסים אליה מומחים מכל הארץ . - מכירה את זה - אומרת ויולה - כדי להשתכר ולפתור את כל הבעיות. אבל שיסע ושיבלה לבריאות. - נדמה לי שאלה אנשים רציניים - אומרת רוז'ה . - כן. מאד רציניים. - מחייכת אלווה. - לאון מחייך בדרכו שלו. רוז'ה מבחינה בכך ונוטלת את ידו בידה . כעבור רגע חוזרת ומניחה אותה בזהירות . טוב שהיחס לזה הוא כל כך רציני. - אומרת ויולה . את חושבת שצרכיה נראה טוב ? שואלת רוז'ה . מצרייך - עונה ויולה . טוב לכם עכשיו, מה ? כן - כך רוז'ה - פעם טוב. פעם רע. צרכיה נראה טוב t זיום בפעם ההראשונ אחרי זמן רב. את עדיין לא השלמת עם המצב - מעירה ויולה . - אבא כבר לא שומר יותר על האקדח - אומרת אלווה. - איזה אקדח ?- שואלת ויולה - היה לכם אקדח בבית ? - אני לא יודעת על זה שום-דבר - מבהירה רוז'ה - הוא היה נועל את המגירה שלו בדרך כלל. בתקופת המלחמה, היה לו אקדח. אחר-כך לא החזיר אותו . - מכירה את זה - אומרת ויולה - זה שחייתי אתו לפני שזז כרתי את לאון .גם ל; היה נשק. ואני, אף-פעם לא העזתי לומר מה שחשבתי על זה , ולו, חיתה תמיד הזכות להתנהג בצורה מוזרה. גם צ;ניה זקוק כנראה לחיזוקים כל הזמן . - העיר נותרה מאחוריהם. התבואה ניצבה לצידיהם גבוהה, צהובה ואפורה . - ויולה רואה את צדודיתה של רוז'ה עם כל הפניית ר t ~ש שלה אל השדות המתפשטים - ללא מגע קומביינים - עד לגדות הנהר. עד ילמקום בו טיילה פעם עם פונק . - זה היה מזמן - היא פולטת בקול כשהם חוצים את היער המואר בשמש החודרת מבעד לצמרות העצים. כמו מבעד לרשת של חוטי ברזל . -מה ?- שואלת רוז'ה, שקועה גם היא במחשבותיה . - לא השתנית בהרבה מאותו יום בו נפגשנו לראשונה -· אומרת ויולה . חיוכה של רוז'ה .עצוב ויולה חושבת על פונק. אלווה מושכת קלות בכתפיות חשמלו; של אמא -נשחה ? - כן - עונה האם - יש שם ברכה. תוכלי לשחות עם לא;ן. מסביב בוהקים האגמים. בין הגבעות שמאחורי היער הנמויך' מתנועעות לאיטן מפרשיות. חופי הרחצה מאוכלסים בצפיפות בגופות .ערומיג~ ויולה מתעכבת ליד קיוסק. קונה את מנות הגלידה הגדולות ביותר הנמכרות בו : Peter Seeberg :: פיטר סיבוג פרוזאיקון , ארכיאולוג, מנהל מוזיאון עירוני, מוייל (המטפח כישרונות ספרותיים חריגים) ומי שהיה עד לפני תקופה קצרה יוייר אגודת הסוכ!רים הדנים . מתגורר כיום בעיירה ויבורג, בה משמש כאביה הרוחני של חוות אמנים' בנוסח ת"משכנו שאנניםיי בירושלים . - את בטוחה שאבא החזיר את באקדח ?- שואלת רוז'ה, מפנה את ראשה לרגע אחורנית ומיד מסתכלת שוב נינוחה. - בטוחה לחלוטין - עונה אלווה. בידה האחת מגישה ללאון מנת גלידה, ונשביח נוטלת מנה לעצמה . - את לא שמחה ויולה ?- שואלת רוז'ה ומפרה את דממת הליקוק המתמשכת . - לא - עונה ויולה - אולי אתחיל לשמוח. לאון לא פולט אף הגה מתוכו . מפעם לפעם סוקרת ויולה הtזרמב את מבע פניו. ניתן להשפיע על שינוי במבעו . בעיקר יודעת לעשות זאת אלווה. לאון מחקה אז את תנועות שפתיה. כעת, על-כל- פנים , פניו שלווים. חסרי-תנועה . כמעט מאושרים. הם חולפים על-פני שלשלת גבעות נמוכות, שביניהן חורשות דלילות כקורי-עכביש. עמק שטוח ורחב נפרש לפניהם . גגות פח מבהיקים בערפל כחול . מרחוק בולטים איי-הרים המוקפים צריחים ומגדלים. - מכאן באנו - אומרת רוז'ה - אבא היה מ~פר על-כך תמיד. היא עצמה ביקרה כאן רק פעם אחת בילדותה . היה כאן לחם כ~ךי שחור, טעים להפליא - היא נזכרת. - האם עכשיו גרים פה עוד אנשים בכלל? - שואלת אלווה . - לא - עונה רוז'ה - שלו מאד כאן . אפילו הים השתתק. בלילות מטיילת ויולה לבדה . היא עוטפת את צווארה בסודר והולכת . לפרקים רוכנת, תלוחצ אבן . לפעמים שוכבת על בטנה על תלולית חול רכה, תומכת את מצחה בכפות ידיה ונרדמת, עד שהשמש מעירה אותה. יהיה עוד טוב - אמרה לרוז'ה באחד הימים בלכתן .לרחצה הן שחו זמן רב לאורך החוף . זרם חזק גרר אותן לכיו~ן רשתות הדייגים. יום דאח עברה לצידן ספינת דייגים . ויולה ורוז'ה נופנפו ל גברים שגוללו חבלים על הסיפון . אלא שהם ענו להן רק בהרמת זקן ובחיוך קל . כאשר חזרו לחוף וכגבו את גופן . התרחקה כבר הספינה מאד .עד לקו האופק כמעט . מעל לים נדלקה השמש . אלווה ולאון נעו באיטיות על המדרכה שמאחורי הבית. לאון ממש מתקדם. יאול הוא אפילו קולט כבר מה שמדברים. חוזרים הביתה. נעים . לאורה של .השמש התבואה נקצרה כבר מן השדות. הבקרים הופכים לקרים יותר ויותר. ביער עדיין לח . למרות שהצהריים קרבים. לא מדברים. מקשיבים לאלווה שמכסה את לאון םבמילי ומשחקת אתו בקלפים . צרכיה איכנו בבית . רוז ' ה הבטיחה שתישאר עם ויולה ותעזור לה להתרגל . המפתן מהווה עדיין מכשול . לנשים אין יותר אומץ לומר את מחשבותיהן . שמא לאון מסוגל כבר להבחין ביניהן . למחרת מסדרים מחדש א.ר הרהיטים, שיהיה ללאון קל יותר להתנועע . אחר הצהרים ~~או לטיול . מוציאים את אלווה ואת לאון אל המדרכה ומאפשרים להם להתאמן תבכסאו .הגלגלים הדרך מוליכה כלפי מטה . אלווה מתקדמת ראשונה. אחר-כך בולמים את תהכסאו וחוזרים . - עוד מעט נוכל לנסוע עד סוף הדרך. ואחר-כך גם למעלה - אומרת אלווה . פונים אל ה~רק הגדול המכונה "גן המשוררים" . מישורים ירוקים. רחבים . גבעות שטוחות. עצים בודדים וסבכי-שיחים . עמק ענקי שבמרכזו בוהק אגם קטן ומוזנח שחופיו זרועי _ ם אבנים . ומעליו רוכנת צמרתו של עץ בכ~ת. על החוף ~בר ולצידו נער מכה במים במקל מחוספס . השניים הגיעו לכאן ברכיבה על אופניים. התמקמו בצל העץ. הנער השליך את מקלו למים. וכבר הם עולים לגבעה עם התיק שמחובר היה קודם לסבל האופניים ; מתיישבים ומוציאים סודה, בירה. םוכריכי עטופים בניירות . ויולה ורוז'ה עולות לגבעה מצידו השני של הגן. הן דוחפות את אלווה ואת לאון. ויולה את אלווה ורוז'ה את לאון . - מותר לי ?- שואלת ויולה . אלווה אוהבת שוויולה דוחפת את עגלתה. היא משתפת אותה אז בסודותיה הכמוסים ביותר . כשמגיעים למקום בו מתפצל השביל, ממשיכה האחת לפסוע לאורך המדרון והאחרת מוליכה ישר אל הגן . אחר-כך מתיישבות רוז'ה וויולה על הספסל . ויולה עוצמת עיניים. להסתתר מן השמש . אלווה נעה בכסאה בכוחות עצמה. היא רוצה שלאון יתלווה אליה. אבל הוא, לאחר הבלימה . נעצר לפכי רוז'ה ומחייך . האגם בהיר ואפל בעת ובעונה אחת. משתקפים בו עצים וענן אחד שחולף חופשי מעל לגן . אחר-כך הוא הופך לעמוק כמו השמים. - אמא - קוראת אלווה ומגלגלת את כיסא הגלגלים שלה לשביל . רוז'ה קופצת ומתקרבת אליה . על השביל מונח מחדד עפרונות מפלסטיק. אותו היא רוצה להרים. לאון גואי רואה את ברק המים. הוא משחרר את הבלם ומניע בעוצמה את גלגלי כסאו הנע במהירות למטה, לאורך השביל . - מצרייך - הוא מצייץ בשפתיו בשמחה . ויולה פוקחת את עיניה, רואה את העלמותו וצועקת : לאון . עצור . לאון ! אלווה ורוז'ה מפנות את ראשיהן . רוז'ה רצה בקו ישר מן המדרון . כיסא הגלגלים דוהר על השביל כאילו יודע את דרכו מעצמו .לא סוטה מהמסלול . רק קצב התקדמותו גובר מרגע לרגע. רוז'ה בוכה בריצתה . בצידו השני של האגם . קם הגבר על רגליו, ממשיך ללעוס את אוכלו . הנער לופת את אביו בידו. עתון 77, מס' 6Z - לפני שמוכן היה להרשות לו להופיע בפומבי . אולם מחשש שמא יאבד חינה הילדותי כאשר יתחלף קולו של הנער, נתן לו האמרגן להופיע בכל-זאת בטרם ידע בביטחון איזו השפעה תהיה לצריחותיו על הקהל . משום-כך הופיע אתו בתחילה בעיירות קטנות בפרובינציה בשם קראי . אולם מהעיירות הקטנות התפשטה השמועה לערים הגדולות . שתושביהן החלו להגיע ל " קוכצדטים" באוטובוסים גדולים . לא עבר זמן רב, וצריחותיו של הנער כשמעו בכל מקום. בתקליטים ובטרנזיסטורים. והן היו כה חסרות-תרבות עדיין . עד שכל האנשים חסרי-התרבות צורחים היו יחד אתו . ואליהם הצטרפו לא מעט אנשי תרבות. אלא שכמה שלא כיסו בכי-הנוער לחקות את קראי ולערוך קונצרטים של צריחות. לא היו צריחותיהם אלא הד קלוש של צריחתו הגדולה . אשר אך ורק הוא ידע ליצור. כישרון הצרי חה של קראי היה לאמיתו של דבר מבוסס כמובן על פגם ביולוגי . עובדה שהסבירה גם מדוע לא התחלף קולו . והוא המשיך לצרוח בסגנונו הילדותי או הנשי, שכן היה בו משהו כשי . אולי זו הסיבה , שתמונתו התנוססה על קירות כולם בכים ובנות כאחד, ובמשך הזמן גם על אלה של המבוגרים , שלגביהם כשאר ילדותי כשהיה . וגם על קירותיו של קראי עצמו שקיבל יותר ויותר מתמונותיו משום שהאמרגן לא שמר על כל הכסף לעצמו , משום-כך גם על קי רותיו שלו תלויות היו רק תמונותיו בכל מיני תנוחות ובכל העריות הגיחוך ובכל התסרוקות והמלבושים האפשריים , כי לכל תנוחה , הבעת פכים , תסרוקת ולבוש חיתה ווריאציה מקבילה בצריחה . אותה איש בעולם לא מסוגל היה לחקות . כך התפרסם הנער בכל העולם , וליד כל מסך טלוויזיה המתינו אנשים בציפיה דרוכה לצעקה האחרונה שבצריחה החדשה של קראי, כי כל תנוחה כאמור שינתה במעט את סגנון צריחותיו , והוא הרי הציג עצמו מכל זווית אפשרית כדי לספק את החידוש . לאחר מספר שכים כאלה לא ניתן היה כבר לשמוע כמעט דבר בעולם, חוץ מהצריחה שצורחים הי ו כולם תוך עמידה מוזרה, ובתוך לבוש מחר ותסרוקות משוכות שנועדו להתאים עצמם לצעקה האחרונה . וקראי כאלץ להיות מוקף ביותר ויותר קירות ובכוח גדול יותר ויותר של שומרי ראש, כדי שלא להימעך על ידי המעריצים, שרצו לסחוט ממכר צריחות חדשות.אפילו שומרי-הראש הפגינו במשך הזמן התנהגות כה מאיימת . עד שהאמרגן חייב היה לפטרם ולמכות במקומם אנשים חרשים בלבד. אבל קראי לא מסוגל היה לצרוח באדנים חדשות , לכן החזיר לחרשים את שמיעתם, ועבורם. שמעולם לא שמעו דבר , היו צריחותיו כה מופלאות, עד שבכסותם לסחוט ממכר יותר ויותר מהן ' מעכו אותו למוות . (צריח תו האחרונה של קראי הוקלטה ונשמרה לדורות הבאים ; שכן תמיד היו מיקרופונים צמודים לפיו , כדי שאף צליל לא ילך לאיבוד .( עם מותו של הנער כפלה על העולם דממה גדולה, והחרשים שוב לא יכלו לשמוע . האנשים גילו לפתע עד כמה שלו העולם . ואנשים שהורגלו לדבר בשפות שרכות , כפגשו בהתפרצות של בדידות הדדית , ואולם אז היה עליהם רק להשמיע את צריחתו האחרונה של קראי כדי להביע את הכאב הכלל-עולמי ולהשתתף באחדות האנושית העמוקה שהיא היא מהותה של האנושות . קראי כשאר תלוי על כל קיר וקיר, הוקמו מרכזי-קראי מיוחדים ובהם תמוכות ענק שלו בתנועותיו המוזרות ביותר אל מולן כאספו כולם והקשיבו מוקסמים לקולו , אשר העניק לעולם צליל חדש .• Villy Sorensen :: וילי וןור(וןן נולד ב 1929-, למד הפילוסופי תטלוtרבינואב קופנהגן . סופר והוגה דעות לבע השפעה מכרעת על התפתחות הספרות תהדני בת זמננו . הדמות הבולטת בקרב סופרי קדנמר בדור האחרון . בספריו ומחקריו רבי םהפני מעמיק בניתוחים נקודתיים בתחום החברה , הפוליטיקה , הספרות והפילוסופיה . כתב ןבי היתר על קךל סקךנ.r)1962(,וי1,;יץ,iה, ש i ר~והאו )1965(, ק~ g א )196.8( ךקג j? ה )9l5l.(... שימש עורן של בטאון . ספרותי )-63 (Vindrosen 1959 יחד עם קלאוס ריפביירג . זכה םבפרסיחשובים , ביניהם פרס הספרות של ההמועצ הנורדית בזכות הקובץ 11 ללא מטרהיי )1973(. ררז'ה פורפת את כפתורי בגדיו של לאון . הופכת אותו על צידו כדי שהמים יזרמו החוצה מתוכו, ומשתטחת לצידו . - עזבי - אומרת ויולה - עזבי ררז ' ה - וחוזרת בהיסוס לאל ורה המתייפחת : זר אשמתי . הייתי צריכה להשגיח עליו . ויולה מלטפת את שערותיה - כבר באים . האמבולנס כעצר ליש מגרש החניה . הנהג לא בטוח שיוכל לעבור את משטח הדשא . מחליט לכסרת ובגלגל אחד ערלה על שוליו . רחוק מאחוריהם נראה הגבר על אופניו . הוא מביא גביע גלידה לבכר . לחובשים מכשירי הנשמה . מניחים את לאון גואי על אלונקה ומתחילים לעבוד . בינתיים התאספו מסביב לא מעט אנשים . ויולה וררז'ה עומדות יחד . מחזיקות זר בידה של ז ר. מסבי בן -המרן . אלווה מביאה את ראשה מתחת לזרוע אמה . לאון לא חוזר להכרתו . החובשים מתחלפים . הוא הולך ומכחיל. עיניו כמו מסתכלות פנימה , אל-תוכר . לבסוף לוקחים אותו ונוסעים . הצופים מתפזרים בהדרגה . הגבר מנפח את אופניו . על-פני האגם צפה רפיסת-ניי מעטיפת גביע הגלידה . ויולה מרימה את מעיל עור-האיילים . ורוז ' ה מרשה מן המים את כיסא-הגלגלים . חוזרים הבי תה. ויולה עם אלווה. רוז'ה עם כיסא הגלגלים הריק .• סיפור הצרחן וילי סורנסן מדנית : אמיליה רואי כ ילד היה מחלק חלב. בבוקר היה שורק שריקה כה חדה, עד שחדרה לתוך לבם של לקוחות רבים וטובים וגרמה לתלונותיהם החוזרות . הוא לא פוטר מיד. כי בימים הטובים ההם קשה היה להוציא נערי חלוקת חלב ממיטותיהם מוקדם בבוקר. ~ן המחלבות המרכזיות ציוו עליו לבל ישרוק בשעה כזאת. לבל יעיר את האנשים משנתם. משום-כך דחה את שריקתו לשעה שרוב האנשים התעוררו מעצמם. שעה שילדי בית-הספר היו בדרכם לבית-ספרם והצטרפו לשריקתו. איזו מקהלה של שורקים נשמעה אז בכל הדרכים של כל בתי-הספר. ובתוכם הילדים לא מסוגלים היו להפסיק. אז אסרו על הנער החלבן לשרוק בכלל. אולם בפינת הרחוב המתינו לו ילדי בית-הספר בציפיה וצעקו לו שיתחיל .וכשסירב. כי השריקה אסורה עליו, הקיפו אותו והפעילו עליו את שיטות העינויים הרגילות בקרב תלמידי בת-הספר, ובלבד שישרוק. ברגע זה של כאב התברר, שגם מבלי לשרוק מסוגל הנער להשמיע צלילים משביעי-רצון . לא חיתה זו בדיוק שירה, אלא מעין צריחה, שצליליה לא היו קשים כך שאחדים מהילדים חיקו אותם והצטרפו אליהם ברוב התלהבות. האחרים ניסו להשתיק אותם, כי העדיפו לשמוע את נער- החלב בצריחות ,;ל;ס אך כאשר הניחוהו לנפשו מרוב הערצה , הפסיק מצריחותיו , ולכן נאלצו לטפל בו בכל פעם מחדש . עתה היה כבר מנוסה. וצריחותיו נתמלאו עומק וצבע. ולמרות שהאחרים . העדיפו להקשיב לו לא יכלו להתאפק מלהצטרף אליו. חייבים היו לנסות. ומקהלת הצריחות משכה למקום כה הרבה אנשים. עד שגם המשטרה הגיעה עם כלביה . אולם יללות הכלבים החרישו לגמרי את פקודות השוטרים. ומכיוון שבעקבות המהומה הגדולה, הופסקה כל התנועה. נאלצו השוטרים לשלוף את אלותיהם ולהכות בילדים כדי שינועו ברחוב בשתיקה. אלא שהילדים. כתוצא! i מכך. צרחו חזק יותר. אף-על ;פי-כן הצליחו אחדים מהשוטרים לתפוס את מעורר המהומה ולהרחיקו בניידת משטרה מייללת. הילדים הקימו זעקה גדולה. אך ברגע שנער-החלב יצא מטווח שמיעה. נפלה עליהם דממה ; אפי'לו במאמץ משותף לא יכלו אז להפיק אותו צליל אשר יצר הנער שאחרי כל אלה פיטרו אותו מעבודתו ושלחוחו למוסד חינוכי סגור . בו אסור היה לצרוח. אבל כילד חדש במוסד מקבל הנער טיפול אכזרי כ"כ מידי האחרים. עד שהצריחות נסחטו ממנו שוב ושוב. אז בודדו אותו לחלוטין ונאסר עליו לצרוח או לדבר עם איש . אלא שמצב זה גרם לצריחות מחאה של כל הילדים הלא-מחונכים. שהמוסד האמור. אמור היה לחנכם. המחנכים ניסו להשתיקם בהבטיחם שיורשו לשמוע את צריחותיו הפראיות של הנער מספר דקות בכל יום. אולם כעבור זמן מועט הלכו דקות הס;ל; שלו ונתמעטו. כי ברגע שהתחיל בהן כמעט התפוצצו כל השאר מתאוות הצריחה שאחזה בהם. והם החלו צרוח אתו. כך שהבעיה לא הגיעה לידי פתרון . אפילו חברי מועצת המנהלים נאלצו בסתר לבם להודות כי גם הם רוצים לצרוח . ובשעה שהילדים צרחו את דרישתם לשמוע את הצרחן . שכלוא היה בתא אטום לרעש. קיימה מעצת המנהלים ישיבות הנהלה. שבהן התרגזו החברים עד-כדי- כך. שכולם צעקו בקולי קולות ולא יכלו לשמוע מלה מן הדברים שנאמרו. אמרגן ידוע הזדמן אז למקום ובא כדי לשים עיניו על בעל הצריחות. האחרון פחות יפה-תואר היה מכפי שקיווה, אך האמרגן הבין די בצריחות על-מנת שיציע סכום כסף נכבד עבורו ומועצת המנהלים אשר רצתה להיפטר ממנו בכל מחיר - הסכימה כמובן . האמרגן טיפח אותו בקפדנות. ערך בו בסירנות שעות על שעות כדי לגלות באיזו נקודה ובאיזו צורה יש לגעת בו. כדי להפיק ממנו צריחות נוגעות ללב באופן מיוחד. העוצמה הפרימיטיבית שבצריחתו חייבת חיתה כמובן להישמר תוך ריסון ושליטה הרעוים (המשך) האגם קרוב. עוד מעט ישתקף בו לאון גואי שמתקרב במהירות אל חוף האבנים . גלגל אחד פוגע בגזע-עץ. השני מכה באבני החוף. וכבר הופך כיסא הגלגלים לכף- קלע המעיפה את לארן לתוך האגם. הכיסא עוד מנתר זמן-מה לאורך שפת המים ואחר-כך מתדרדר לאגם גם הוא. מעיל עור-האיילים של לאון נרטב ומתנפח . רוז'ה רצה בידיים מ~רמות. על המדרון אלווה, שלא מעידה לכוון את כיסאה לאורך השביל . הגבר והנער מתקרבים לאט . הגבר מחזיק פיסת נייר בידו . זו שהיו עטופים בה הכריכים . לאון גואי מתרומם מקרקעית האגם. המים נושאים אותו לכיוון החרף_. דוז'ה קופצת לאגם. נעצרת לידו. נאבקת ~תו והופכת אותו על גבו . עיני לאון גדולות ופעורות לרווחה. גם פיו פעור כמו בצעקה. דוז'ה שקעוה עד למותניה במים. מחזיקה את לאון מעליהם עד שמגיעה ויולה ואחריה באיטיות גם הגבר. מניחים את לאון על הקרקע . הגבר קופץ על אופניו ומצווה על הנער שיחכה . הנער מתחיל לבכות. האב לוחץ על הדורשות לכיוון הטלפון הציבורי שבביתן העזרה- הראשונה . מרץ 1985 שירה וסיפורת בדנמרק סרזנה בררייגר מדנית : אסתר אדלשטייו סוהו ב רא נרים זונה, אמרתי לכרסטר שהיה משעמם כל-כך ט:ד שפתאום לא הייתי מסוגלת לכלות אתר ערב נוסף. למרות שהיה עשיר כקורח, והזמין אותי לסוף שכרע כלונדון. עכשיו לא בא לי לשוחח כאופן רציני עם אף-אחד, גם לא לשכת, לצעוק ולצרוח כאיזה בית-מרזח, כמר שאוהבים רכים. אני לא, על- כל-פנים. כהתחלה הסתכל כי כמעט חלחלה, אך נראה ככל-זאת שעלה כידי לגלגל את ההצעה בצררה משכנעת כיורן שכמהירות העלה על פניו את הבעת איש העסקים עם הצחוק המצודד שבא לרמוז כי לא הוא ש~ P. ר את הרגלי הין u נים, ראם כה חשקה נפשי בזרנה, אז שיבושם לי. כלומר, ככל-זאת לא מאחר שלגרפ של ענין. אין זה דבר של מה-ככך לצוד זונה, כפי שאפשר לחשוב. אפילו לא כסויהר ! לא רק שהזונות צריכות להיראות כמר זונות כדי שירכלו להבדילן משאר כני אדם, אלא שגם הלקוחות צריכים להיראות כלקרחות ולא כמרני שמתהלכת כרחובות ומחייכת לכל הנערות החולפות על פני. למעשה קשה ליצר הבעת פנים של לקרח. אחרי שכירת לא רכות הפסקתי לצחוק. קרר שרר כרחובות, ואנחנו ככר חרשנו לדעתי ניכרת דרך ' לא קטנה עד שרציתי כשיכה טובה ולא כהכררירת חדשות. מצד שכי' זה מדכדך לוותר על תרככירת ואני התאוויתי לשהות כחברת מישהו מהאזור - להיות שם על ממש, כמקרם להעכיר את שארית הערב כשיחה עכ t כרסטר על שרשרת הסופרמרקטים או להיסחף לכרשאים ה "פילוסופיים" החביבים עליו כל-כך . כמו כיצד הפך להצלחה ככירה, כפי שהוא. התכססכות וחלוקת התפקידים כהם נקטנו כשעת הציד כרחובות, היו כאלה שכוסטר עשה הכל ואני שרם דבר. כשקלטה עיננו אפשרות, איזו כערה שעמדה, התהלכה או התגרדה, ניגש אליה כוסטר לריחרוח מצב ואמר (כנראה) כי אני משתוקקת להיות אתה, כירון שמיד הסתכלו השכים לעברי ואז הייתי מפשילה חיוך מכריש למדרכת הרחוב . אך העיסקה חיתה עדיין חסרת כשר, מספר ניסיונות לא יצאו לפועל. לדעת כוסטר משום ששנינו יצרכו רושם מוטעה, ואולי היו הזוכות מפוחדות כגלל השוטרים שרצו והתגלגלו כין רגלינו. פתאום כפל מכטי על נערה שחורת ערר כקצה השני של המדרכה, שדמתה דמיון מדהים לאכג'לה דייויס, מלכד הגונ:ה. אם לא אקבל גלי על המדרכה, מה · את השחורה, לא אהיה מעוניינת יותר, רקעתי כר שגרם לכוסטר לפכות מיד וללכדה. אכג'לה דייויס השליכה כי מבט חטוף. ואני כה מבט ממושך יותר. נראה כי העניין סודר, כיוון שראיתי משהו עוכר כין ידיהם, כששב אלי כרסטר, סיפר כי כתן לה מפרעה הגונה, וכי עלינו רק להמתין פה רגע, מיד היא תשוב כחזרה. היא צריכה רק להסדיר דבר מה." לא ברור כדיוק מה משום שאנג'לה דייריס כעלמה כחטף מעבר להרי החושך עם המנ~רעה ועם הכל, ואני מסופקת אם אפגוש כה שוב כיום מן הימים . די מרגיז . השכיח כתור חיתה כערה דרומית זעירה כאילו עשוייה חרסינה, שקבלה גם היא מפרעה ומיד זינקה ממקומה כנשרכת כחש תוך מלמול "משטרה משטרה" והתנדפה לכירון הנגדי . כרסטר נראה סר וזעף משרם שבזבז כספים כלי הרף על כל הנערות המתנדפות האלו . - ראיתי איך שהיא ברחה י התקרבה ואמרה כערה דהריית עיניים שלא חיתה יותר מכת שש-עשרה . הצצנו כאי-הככה על היצרר המוזר הזה . - כן. היא חטפה את הכסף וברחה, כאמת שזה לא כסדר, שעזבה אותנו. -ככרן י אמרנו - די מרגיז . היא כשארה כמקרמה, הקטנה. הגיעה לי כערך עד לחזה והביטה מכלי להניד עפעף. פחות אר יותר ישר כפנינו. היא עשתה רושם טורדני מאד, לנכונת שומן. אדומת שער וורודת עיניים. חייכת חיתה להיות כת סקוטלנד אר ררלש אם לשפוט לפי דרך דיבורה . היא לכשה חולצת קרפ-כיילרן לככה והיה לה מדליון צלב מוזהב. וכעלי פלסטיק אדומות על עקב גבוה וארנק שחור עשוי מניילון קלעו. - מאי ביים איד ג'כיכר. - כאמת? - אמרנו. ככל זאת חייכתי אליה, ככה כמינימום, כזמן שאפשר היה לראות כאופן ברור שכרססו העדיף לראות ארתה מתחת לאדמה מאשר מתחת לשמיכה. אך לג'כיכר לא איכפת היה מה הוא חושב עליה, והיא הוסיפה להסתכל כי כלכד. - מה חיפשתם ? שאלה י כדבקת. -רציכו להיות יחד עם הנערה ההיא, הסברתי לה. כרססו נשרך לאורך הרחוב . - אתם לא מרככים להיות אתי ? שאלה ג'כיכר. מדוע לא ?- הוסיפה מיד למראה פני הנדהמות, וכצורה זו אר אחרת העירה מספר הערות משכנעות על זה שאי-אפשר לכטוח כרובע הזה כאיש, ומשום-כך מוטב שכשמח כי פגשנו כה . כמה שככר יש לשמוח." וככל זאת היה משהו שוכה לכ כאומץ רוחה, למרות שעם עוו השמנת הרופס שלה, Suzanne Brogger :: חסנה ברוייגר מבטאת בכתיבתה גישה פמיניסטית קיצונית. דרך הבעתה -- ישירה, מודרנית באמצעיה וחדשנית בהשקפותיה . עוסקת הרבה בנושא הארוטי . ·-- עיניה הדהויות ושיניה הקדמיות החדות והקרות, היא דמתה יותר לשפן .נראה כי לכי כמלא רחמים והשעה חיתה מאוחרת, כך שקראתי לכרססו חזרה והודעתי כי היא מעוניינת להצטרף אלינו. כרססו חישב כי לא היא המחליטה אלא אנחנו. טוב בסדר, אבל אם היא מעוניינת כל-כך. אמרתי. - ברור, היא רוצה להרוויח קצת כסף. - או.קיי., אז מה ? - כמה את לוקחת ?- הוא דיבר אליה כצורה כזו, שאפילו נערה עם עור של פיל ואנטנות שכורות, חיתה מתביישת לקבל ממכר פרוטה . - חמש לירות סטרליכג, הכריזה הנערה מכלי להניד עפעף . כרססו הודיע כי הוא מוכן לשלם לי חמש לירות סטרליכג רק כדי להתפטר ממכה . לדעתי היה סתם טיפש. למען האמת, כין כה וכה אמור היא להוציא כספים ומוטב לפחות על אחת שזקוקה חיתה לכסף וגם רצתה כטובתנו, היא באמת עשתה רושם נחמד. שככעתי את עצמי. כרססו העניק לה מפרעה של שתי לירות כפי שנהוג כנראה כסוהר. - קראו לי גוויני. היא אמרה ודחסה את השטרות לארנק. "אחרי!" (פוללואו מי!) היא פקדה והתחילה לרוץ לאורכו של רחוב צדדי ואנחנו כעקבותיה . היא רצה לתוך שער, ואנחנו אחריה. ומעבר לחצר, ולתוך השער, ומכעד לדלת, וכמורד מדרגות, ודרך מרתף. ומעל מדרגה, ומכעד לדלת. ולאורך רחוב, ולתוך חצר, וכרססו רתח מכעס. - זה מגוחך. הוא התנשף תוך כדי ריצה . - תמשיך לרוץ. היא מכירה את הדרך. התמדנו כמיטב יכולתנו לרוץ כעקבות העכברוש (הסקוטי?) האיום הזה י עם כעלים אדומות כיד, בין ערמות זבל ופחי אשפה, כאילו כל חייה לא עשתה רבד אחד. לא ברור לי אם היה זה עכברוש אדום או זונה חיוורת שהתרוצצה מאחורי החצרות של הסוהר . דרך הסירחון העולה מחצרות המסעדות הסיניות וההודיות. כל מה שידוע _ לי זה שרצנו כעקבותיה, שהיא נראתה כמו גוש לכן. ויחד עם זאת צהבהב כמורסה או כמו חלב חרוך . עינים לכנות עם זריות ורודות ושמכת על כל הפרצוף והגרף . ולא היה לה מותן מלבד החריץ שנוצר כשמתחה את השומן הלכן באמצע הגוף עם חבל קפיצה מפלסטיק ירוק . כשנמצאנו שוב כרחוב שקט. לקחנו מוכית למלון. שאלתי אותה מדוע לא יכולנו לקחת מוכית מההתחלה, אך למראה תמימותי היא רק הניעה כשערה האדום והחליפה את נושא השיחה לנושא ככרן יותר - האם אנו גרים כסוג מלון שכר מותר לה לעלות אתנו. כרססו אמר שאת זה תשאיר לו. המשקה האהוב על ג'כיבר היה כאקרדי רום, לכן הזמין עבורה בוססו בקבוק שלם, ומיד התגלגל שולחן פנימה עם כל סוגי החטיפים. כרססו הסמיק מכרשה, ושלושתנו ישכנו שם בתום אירועי הערב, קלי לכ. אני על-כל-פכים. והאווירה חיתה רגועה כאילו דבר לא קרה. צדקתי, היא באה מסקוטלנד, מהאגמים. או ככרן לומר מ"כית קטן כערכה". אימה התגוררה שם i השגיחה · על כנה, מאחר והתקשתה לגדלו כסוהר. אך מדי שבוע כהגה לשלוח לסקוטלנד חבילה עם סיכות ביטחון. בקבוקים עם מוצץ וחיתולים. רכל הדרוש דרך קבע לתינוק כדי לא להכביד על אמה בהוצאות. בוססו כמעט ונרדם מהילד שם בסקוטלנד, ככל שפחת הרום בבקבוק. כך הפכה ג'כיבר למלאככרלית יותר ולא יכלה שלא לבכות את מר גורלה - כיצד רימה אותה גבר אמיד ומבוגר, שהכניס אותה להריון. ואחר-כך. התעלל בה והשליך אותה לכלבים . דמעות הציפו כמעט את עיני, כדי שג'כיבר לא תישאר לבד עם יגונה. גם על פניו של בוססו כיכר הסבל היטב - אם-כי מסיבות שרכות לגמרי. אך ג'כיבר בעלת היחס לאווירה, טפחה על שוקו בין ווידוי לווידוי ואמרה כי השולחן שהזמין היה חלום, מעולם לא ראתה דבר דרמה וכי הוא באמת טוב לב. ובוסטר, חסר ההתנגדות התעורר מעט לחיים. עם כל טפיחה וטפיחה. . לא קל היה לגרור אותנו לחדר השינה. כלומר, גוויכי חיתה מרככה ומזומנה משום שפזלה לשם כל הזמן י ורגליה הקצרות והשמנמנות החליפו תנוחה בלי הדף . אך כשזה הגיע לגופו של עניין. הסתבר כי בוססו לא היה מעוניין בכלל לדפוק אותה, וכשפשטה את חולצת הקרפ-כיילון הלבנה, ומחוך מימי הסבתא, ותחתונים צבעוניים. והניחה את ארנקה למרגלות המטה, התחיל ברססו לקרוא עיתון וגוויני כותרה תלוייה על צווארי . זו אני שחייבת הייתי לספוג את כל השמנת הזאת בזררעותי ולהביט לתוך העיניים הדהויות, ועם-זאת, לא הצלחתי להתבונן כראוי בפניה, מכירון שהיא נדבקה אלי כאילו חיתה זו שאלת חיים עבורה ופישקה את ירכי-השמנת הלבנוניים שלה וחשפה חריץ בגוון ארגמני לרהט, כממלכת חי פורחת באדום-ורוד. בתחילה נחרדתי מאחר וזה דמה לסריסה מדממת, אך לכשדחקה את ראשי כלפי מטה, אל מול הנוף האדום, הסתחררתי כולי. ולא מתאווה. לדעתי חיתה זאת כבזות מצדו של בוססו לשכת שם ככה ולקרוא עיתון. אך ג'נ~ברלא הרהרה כלל בבוסטד, וכל מבוקשה היה לחוש בפי . ולתאוותה לא היה גבול . מדי פעם כשכיסיתי לשאוף אוויר . היא סחבה כשערותי ולחצה את ראשי בין רגלי השמנת, היא התנשמה בכבדות וקראה בשמי וריח חזק עלה ממכה ופי כולו כאב. אבל כששכבה שם גונחת וקוראת בשמי. לא יכולתי לקרם סתם כך ולהסתלק. ייתכן שאני באמת נדיבה רטובת-לב במידה מוגזמת. בעת היותי קבורה בחגורי הארגמן המדמם. הרהרתי לעצמי כמה קשה להיות אנושי, ואיך אתלבש מחר, ובאילו בוטיקים אתקשט בנוצרת, רכי אני חייבת לראות את תערוכת הציוד של הציור של וריליאם כלאק. שלא הספקתי לכקר בה כעבר. אר, תרדה לאל, סוף סוף היא התקפלה בקשת קלה, ושחררה את פני בכשימה קטועה, ואני כשמתי בהקלה ושלחתי מבט שלא מן העולם הזה לעבר בוססו י שסיים את קריאת העיתון או על כל פכים הניח לו ליפול על ירכיו . ג'כיבר השתחלה לבגדיה כחתלתולה, השעה חיתה ארבע לפנות נוקד, ודממה שררה במלון . היא התמקחה כקול רפה על המגיע לה . בוססו שילם לה את שלושת הסטרליכגים שהיה חייב (שכים קיבלה הרי כמפרעה), אך היא התחנכה על עוד שלוש לירות בגלל התינוק שבסקוטלנד, רגם את אלה קבלה, ברססו נוהג תמיד ברוחב-לב. מכלי שידעה כי הבחנו בכך י דחקה את בקבוק הנקאודי לתיק והתגנבה החוצה בלאט, חרורררית וסמוקה. סוהר. לחת'. • עתון וו 1 מס 62 1 שירח וסיפורת בדנמרק Benny Andersen :: בני אנדרסן נולד ב 1929-. אחד המשוררים והפזמונאים הפופולריים ביותר בדנמרק. הוא משורר מגוון ביותר . עולם הדימויים שלו מקורי ולעיתים מפתיע. המאפיין העיקרי שלו הוא ההומור והקיטוב הרגשי אפילו בשיר הבודד . בני אנדרסן החיים צרים וגבוהים מדנית : מרים איתן ~~דור ~:;נהיק ~q לל סע;לם ~~יד קזר;ת 'םי~~ f~ה . ~~P. לה פ;~ש;ת :ד:ם קזר;ת ת~~;כ :י f'י: ק;~א;ת ;ךן . ~לים .ת;רןpזקז דק זק~ט;ת מ;~א;ת דך f ן זזל א.ןן ~ך f ר;ת אולי ד~ן ~ה . קזרים ;ךם iJ ס~ים ~ם ~וקרר לא' . רר ו 5ך :;נזק~~ך ~ין ל ry ם קץ ;ךם 9 יב ך;ט.ט :;נז;-'ריר iJ זקךת. ג w ק f ןה סר~ע ל~גי iJW~ Wי i? ה r:ו~~ע ~ל~לת. ע;ך ך~ע ר?י~( ע;ך ו 5ך ~ו;וה ~ש לף ~9 גכ:ם (~~רודים. שמלתך בלעדיך . מדנית : אורי יערי w זקלז.ור ~ל סר~~ה דרו j? ה ה~'-;ז~~ f ח~ז;ן ~iJו:rר ל iJ זז/יג א;ט;נוס ו 5ר . ןה יו:rל~9:;ניר 9~Wי;זזt ~רו~ה דכאי vי;ז~לז:r ל~ד~ 9:ם )r לזה זוג ג~ל:ם Wהז;ר iJ ~כו םי~;תז;זכr ~ךנ;~ים ז;יקו~ים z סי )w זקלה.ר ר:רוtלב;: ~ן iJ זק:;ניךה :PiJ ללית fע~~ ף!י.Pז קכו:ה ~~1~9 ~:;כיר א;סה ;ךיט.ב ל~;~ קזת ~ז;ר~לא לךא;ת א;סה ~זרא.ם w ם מוגסת ~מוטט.ח :;נו:ינוסה ~קמו~ית ~ל~~ ~~~t'ה ~f ןק . לו סיו iJ ך~~ים ם~ודדי )iJ זקק;ם ך iJ ~ב~זז~ W י ס:ה בשז;rלW הז;רג:דל פ'ה בקן (לךדף V( :;ני.רי סרב ;לידים ם~י?ר:א~יל~;~ f אן ד~( W י ינ;:וr9 ר:;ני w ד~ית ל wiJ יג א;ט;נוס מרץ 1985 w זקלה.ר ר:רוtלב;: י~~ קילוrמ א;סה :P. די לז;רל;סה זזל ~nהייt;י iJ ש;נ;ת f12$f ן 9i?.v ן ן~נ;:~( )iJףס.Pז?ז ל ry ן זאת ~ז;י (:דן א;זקך;ת לי מ w הו f לי א.ק.י :דיט.ב י~~ ז;~י ~יר rew ~יכו זזת iJ ~י לזאת f ד~ם iJתסוtקt~ י~~ ן;~ך ~יד א;סד 1 .רד w~iJ י יו:rי-;זס של ה~בע;נית אני ז;כך י ·את _wל~י ·i? ~~י~ לר ..fם~וt ךאש;~ה י;ד~ת ו5z;רw זקלת 9WiJ לים iJר.; re ה w ~זרזזר~ה f ~ל :p:;ני 9 ה רחז;rל) ס:ה זדיו ל~ןjלוf ל ם~~ :;כי תרדr5ו ס i ית ~ךי~ה לל?.ת ~ל םך~ןj· י~~ ן;~ך ן;~ך ~ד ל'א :כ;ל ל;~ך לר f ל ע;ד w ~ין ~זר f אן 9 ~ךטו~ים ~ל.ה iJז;ילוךים .Qf ןר לל ' א גוף ד~לךם א; ק. f ט לל ' א ~~גה לל'א ~ 5ו . :ri]; ע~~נ;: iJף!י.Pז· ס~יי רזזך:פ :;כי היא מוגסת w ם f ~ךפ;ן ד:דוtלנ;:ו י~~ זזת :די זזל ז:י;~;ן.ן ~.ק;ן.ן תסכr~ לג~ר לע; . רך j ך;~י ת~ןjר;ז~ ל~ז?ךוו :p לוזזה י~~ 7? תר.~~ היא :י :pת~~ ז.ויו 5זקר;ן :p סו~א ן.ן;ק.ע ק. f ט (ר;זזה :י ה~~'-;ז הוtי~;מ~~r;דש;ף ותנועת אצנבע;ת לשלילה ו~בסל ~w~;i ה ~ד ס~~י 9 ה ס .רי j? ה ר iJ ~~ים ~ו:י iJ ~ן ~ל i] חוץ ~ק;~ ק. fכt~ w זקלה רךרוtלב;: ק. f ט זזל ד;גי w ~ין ל; ק. f ט זקג~ה ל iJרידוrwiJ זקלה לזקק;~:ו ל~י קןר iJ ק;ןם Wi?ה ל Wרדז;r ן;גר 9 גכם !רוק j?הpז ל~ש;ת :p ~לו זקאו~ה j?הpז להז;ר~לם ךpז~ ן:דוtלנ;: Vita Andersen :: ויטה אנדרסן נולדה ב 1944-בקופנהאגן . משוררת לא תקנית . "חיתה פקידת בנק, למדה משחק, עבדה בבית חרושת לממתקים, בתור זבנית בחנות, ניסתה להתקבל למחלקה לקולנוע באוניברסיטה ולא התקבלה, במקום זה נישאה ועבדה במשר,ד התגרשה והתקבלה לעבודה במשרד נסיעות ושוב לבנק וחוזר חלילהיי - כתוב על גב ספר הביכורים שלה בשם "הנרקומנים של השלוח הנפשיתיי . ויטה אנדרסן אני מאוהבת בך מדנית : אורי יערי ל~ה י~~ עוק.ןת פ.ה ו·~ f.1J9 לת ת:~~ כ; ~זק~את ידיןז;רף ןה ל'א לדב;ןי י~~ 7? ס~~ת זזת י~~~י~~ זקא 'ry ~ת if ונ'-;ז~~~ f ~ית מךדס ש; o חנו הזמנת א;תי לארוחה ס~ -,· i ד -~;דל.ס iJ ~ךסה ~ליד י~~ W:P~דג 9 נו יו:rלכ: לךא;ת W ~סךת ~ךה W ם חיתה זאת דירה גד;לה T : T • T: T iJ ~ם ס;סה זאת 'ףי;ז'-;ז~ ~הו;גז;רף iJ ~ם ~ךה f אן קבו~ה מי חיתה ן; לא ~: מרז-ו מאום לא w~ל~י , ~ו 5זק~זק:ה ~ק.ר ן~~ ~זקפ;~ים ת;!!ח;ל~ לpז פוך וק.ר~ים לע;ך ל'א ~רו ~אן ;לדים ~י ~זקה כ~pז'יו:rל לךא;ת זז iJ :;ננו ~ורנ~ה iJ ~י;לה. ס~~וב הוא w דד ו 5סר w1f סקנו W ח ~בק.ר ~~לכו z סד iJ~tק~ח ס:ה i? ~ן ו~ך~ח ) W ו:ייס 9i? ה ~ז-ו;ן ק~ל 9 דוק אמרן.ן שז-וצלצל אלי ;ל~לס :·:-:".. :זאבו לא סר~tז:p לום ו 5סר 1ftזiJ :;נכו :;נזקכ;~יז;רד מפני שאמרז-וי שנחוד ש;כב לי נזפטה ומחנוה זה' '.אל' • ;יה: אמת T•• •-•T:-.'' w לא כrryב· ש ." w דק לד ~ש ~סב;ת אמרז-ו שז-וצלצל ני;ם אחר ז- : ז :·:-:··:-·· ~ד W י י~~ ע;ק.ןת f אן ומתעבת את עצמי ךל ·~; ו -ת ~~,.~· ד~~ ץ.קpז א; די;ז'-;ז~ 1~הו;גז;רד 1ד'-;ז~ל~ pז;ח. ךת f ~ל ~W ה iJתא~;!! ~ן iJ .ךלת iJ היא סבורה שאני י;תך יפה הנני מ:פל אחת מאלה ~ך לא ~~וזזה •:J ח~צ;~י ~~וק• T :• •• " - )T2$ ~ה fם~~ f אן )~~;ק ~זאו:יי זזת ~9 ~י iJזקלפ;ן w לד ל~( iיר:rל ~ליד ;ךדזקו;ו ן;.יפ;~.רת סר~tזiJ ל; W~tזr:וי ק;לף נ;:~( iJיו:rליו:rז;rגה) זזת iJ ~פ;~ךת י~~ זקא. ry ~ת f ד מדוע איכפי מבינה ~ו;וה- ל~ :· ד~?~~ ~7? ?.סי ו 5ו;וה זק~ט W ~ן ~די ו 5ו;וה די רי~ק~י;~ךי אז-וה ל'א ט;ב כמיחד לש;חח ~ל iJ ד~ן י~~ ~~ר~ wה w' 'י~~ _ ~יי~ה ל.רדת לד~זרד י~~ זקא .ry ~ת f ד ו 5ו;וה ג;ךם לי ל;מר ר;גדים W :;בדלל ל'א ~ז;רס w ק לי י~~ ע;ק.ןת f אן )1j2 לי ו 5סר 1f י~~ ~ד~ 9 ת ל~ךנ;ן (דע לי f ל- 1f י~~ ~ז;ר Wz ~ת ~ל z ד ןסל.Pז ~ד;ל כאמצע האולם ש:פלם יכ;לים לרא;ת א;תי ל~ ~~נ;:-~:לי 0 '.' T•0:• • : • T ~ד~י~ה לי :;ניךה )9 ?ר:;ניץ ~ם g לט םיןופכr ;ר( 9 זק:;ניץ 7.85-f :;כי ~ין לי 9f. ף אני ש;לחת מכטי ז-וגו אל :פל הגברים • T : -T •.• -0 •• : ---0 : אני מרגישה חרא ל~ o ר ~ס: T ש ןק;ת ש~~ ~חור ל~;ש( ~ם י~~ מ 9 :;כי~ה ל~בר ל W. לסן ;לpז י~~ נ;ס~ת א;ת; f קד א;ק.ןת הוא ל'א הtזך~9ק 9 י )זtT לא f א לי אני נראית יהירה ~ w~,-·~~" ;כולה ל iJ זז/יג א;ז;רד או W ~ין ז; iJ ~~לה לpז ל iJ זז/יג~חרי ~ין לנו זקאום ףו;וpזקזנ;: ו 5סר 1f ג~ש ~חור רדr5ו הוא ~ךזזה ט;ב ל~די ~ח;ק סצוף אני י;דעת שזה ל"א אמת w~לף יהי:~,- ". א:,ז ·· ~~לף · ::י:יהי זקו;;ג~רת :;גלףם א,~י ~~?.9 ת לךא;ת 9. רט הוא גרוע א,~י ~ול.ק.ת וזק~ל~ל.ת ~ל.יף ~סא ~ל.פ;~ים עכשו כבר ל " א אכפת לי י~~ T י~ג;: ל"א -;-;ל;כ;ל 9 בל ל W:J ~ר יכ;:;תנ;: T ~יש ל " א l':? רים זזת ;:זזקפ;~.רת ~ש א;ך זז~לף אולי ~סה ש;~ב ~זp~ה ~ם תך~~ז:: א,~י ה;ל.ק.ת הי:ו;~ז:: ומ;~את ~:;נךק Jה ~97? ~זנו~ן ~זקה זק.;:זכל !f שוט ל~~ה ::י:יהי ~~w ה J ה ~ןה ~ן ;:זזp9 ~ןה הוא רו~ה לד~ר י~ז:ו~גרא " ם א,~י תpז~;ת הס~.Pז ל . א :כ;ל ל :J נ:י W2 ר י~ז:ו ~ם ל~~ ;וךב א,~י ע;קןת ל~גי ף~יצר אולי ז;י~ל~ל ד~יכ ~ז זז W ~ר ~ת:~ א,~י זקא .ry ~ת :p ף תדות המערכת נתונה לנחום פונדק על עזרתו רבת החשיבות בהשלמת המדור לשירה ולסיפ i רת דנית . למרים איתן , לאמיליה רואי ולאורי יערי על םעזרת בתרגומים מן המקור הדני . לשגרירות דנמרק בישראל ולמשרד התרבות הדני על תמיכתם בהפקת המדור , ועל האירוח הלבבי לו זכתה משלחת "עתרן 77 יי בדנמרק . מה שהרשים אותי ביותר בתרבות החיים הדנית, מספרת תמרה טולמן , מככייל דני ש פלוס ; היה הנקיון והצניעות. בגלל מגבלות האקלים, נמצאים האנשים שם משך תקופות ממושכות, כשהם סגורים בבתיהם או במשרדיהם . לכן חשובה להם מאד האסטטיקה הפנימית, מעיצוב הרהיטים ועד לדרך הגשת האוכל . כאשר כל מה שנראה לנו כטקסי ביחסם לאלה , אינו אלא התנהגות ספונטאנית, נינוחה וטבעית מבחינתם . בשל אותה השפעה אקלימית, כנראה, משופעת אסטטיקה זו בצבע הלבן . עבורי, מדגישה תמרה, היה המפגש עם תרבות זו משום הלם , בגלל צמיחתי מתוך העולם הצבעוני הדרום-אמריקאי . על-כל-פנים , הורשמתי ונלכדתי - בגוונים הלבנים , בטיפוח המאופק, בשלמות הטיפול בה זוכה כל טפרי ופריט , בגאווה בה חש האדם - באשר יעשה בעבודתו ובביתו ; ועם-זאת בצניעות ובפשטות המרובה המלוות את מעשיו וחייו . חשבתי, שנפלא יהיה להביא משהו מכל זה אלינו מעט מהכלים השימושיים המאפיינים את המקום , ובעיקר - מהגישה על-פיה אפשר להגיע לרמה אסטטית מרשימה על-ידי מינימום אביזרים, כאשר כל אביזר , ויהיה קטן וצנוע ככל שיהיה, מהווה שלמות בפני עצמו וחלק מתכנון כולל .. השקפה כוללנית זו , תורגמה אצל תמרה טול מן לחוויית ממשית בחנותה - דניש פלוס - המכילה מבחר מרשים של אביזרי דיור דניים, להנאה ולשימוש . כל מה שמציע אופי החיים בדנמרק - היא אומרת חוץ מהאקלים . עתון 77, מס 6Z 1 ~ך ס~י'~ 7?זP.~W ף ל;כי הג~~ז:: ~ם םיכ;tיק: ~~דדים ו~מוךים ס J ק ~ל ~ין ~ז:: n ;ן~ם הוא ~!לדל ~לבוש ~ך א; l':? ר לבוש; א,~ל הוא ך;~ג לנ:יח"ב ~ת ד~ז:: · :ם םיכ;tיכ;:ל זP.iiי~ג9 יו :זקנ:רחו ~ל ::זtיr:זת הוא ~דרי~ל וץקמ; ;נר ה;ל:;כים הי:ו:~ד:: . ~לי . ךך;;כקים להוא ש;~ל · ~יך א,~י ך;~ה ~ת J ה כאלו הייתי מנת נשר שמגישים נצורה מיהרת א.~י ע; wה · :;ג~לף לא w~·~-lרי ~ת ס~~לה ". ". ••• = T :קי א,~י ל " א י;ן~ת ~יך א,~י ך;~ה הוא ט;ב ל J ה ~נקר :;גזק.~~ךךים הוא ש;~ל אם נתראה נערב ~ני ~';;· דת ש; ·,; לי פגישה אחרת ס~ . רב ש~ב ~·~~ עוק . ר~ ,~ל v~· ךת w דף רדע לי~ל ~ך 2 ר לי א,נ י זקא .ry ~ת :p ף א,ני זקוכ;ו~ת זזת ~":f ~י 2 ר לי ר : ש לי n ;ך ה~~ג;:~ ::ז~r:זת א,~י ק;~ה q ~י קיל; ~ג;ךים ~לוךים א;ק.ךת זזת ?לם :;גזק.א,~י נ;~ה וק 9 סק.ל.ת ~ל ~ז:: י ת ףל.Pז ~r:זר ~ר א.~י ~קי~ה ::דכ " ל זזל ~נ;:~ . י wד:: · ~ה םי~fכ;י ~ג w ים ~ז ד:: . דלת ףל.Pז ~ך ל " א ~סה לו ::זייהי :p דיךנ:יף ::יייהי ~ו;tקז. רת לף ;:זכ " ל ~נר~ר~לת נךר;ע; ry יף ת~~;נ :;בף 97? ~.רת לף ה~~י~~ זקא 'ry ~ת :p ף בקירן וצניעות בתרבות החיים הדנית חעזר -חדדית םמאמיני םועושי ןהחזו ווהגשמת והי םשלובי הז הבז רכב תמראשי הדרך . תממחנו םהחוצבי יוסולל םהכביי~י לש ההיב.-לי ,השניה ימאהל ימייבש תהביצו יבימ ההעלי ,השלישית םממטבחי-הפועלי י "e ל יבונ םהערי תוהין:,כונו תהחדשו תבתקופ ההעלי ,הרביעית יממפכ~ל ההתעשי הוהמלאכ לין: ההעלי ,החמישית תמהמעברו םומחנות-העולי םוהישובי םהחקלאיי םהצעירי לש תשנו תראין:,י ההמדינ - זמא דוע ,ימינו ךלאור לכ ,הדרך והגין:,יכו םאלפי תא ןרעיו ההיב.-זר ;ההדדית םוהאלפי והי תלרבבו ... ... םוג םהיו ךנמש ההמעש * לכשמפע יריווח לש ""כור עמסיי ללמפע ראח ןהנתו בקשיים . * רכשחב לבע ההכנס הגבוה םמשל רמס-חב הגבו ריות רומאפש ךבכ ללבע ההכנס הנמוכ ללקב תא אמלו ישרות תהבריאו תב"קופ חולים". * ץכי~קינו קותי רעוז ,באמצעים עיד הוהדרכ ץלקיבו צעיר. * דכי~ערנ שחד ץבאר הנהנ המפנסי ,בסיסית םע תראשי ,עבודתך תהודר ולתשלומי לש דעונ ותיק. * חכשלקו ההקונ תבחנו לש ר"המשבי "לצרכך זנמרכ ץהאר רמאפש בלתוש הנקרית-שמונ תובאיל תלהבו המשרותי לש תחנו דומה. * רכשחב במוש בער ולחבר בבמוש ןהנתו .במשבר העזר תהדדי ר 1 אי דכשעוב דלעוב אהו - .אדם c ה 60 1f השנ תלחבר -העובדים 60 8 השנ ךבדר ההעול תלהגשמ תהציונו העובדת . ם להזדקף. אבל תקרת המרתף:.החור חיתה כמוכה מידי . על אף החושך היא הבחינה בבירור בצבע האפור של מעילו. הוא לא חבש את כובעו ועדינה תהתה לאן כעלם הכובע בזמן מנוסתם מפכי החיילים. לפתע כשמעו למעלה צעדים כבדים. "עזור לי לפתוח את דלת המלכודת, "היא רצתה לצעוק בבהלה, אבל קולה כאלם. עדינה דחפה בכל כוחה וכיסתה להרים את דלת המלכודת כדי לברוח. הדלת לא זזה . שוב ושוב השליכה עדינה את כתפה ככגד הדלת, בעוד אביה פשוט עמד שם והביט בה' כפוף קמעה, כאילו קפא על מקומו. היא הביכה שהגרמנים ימצאו אותם ויהרגו אותה. עדינה התעוררה שטופת זיעה קרה_. היא שכבה בחושך לרגע, ליבה מכה בחוזקה וכולה סחוטה מן המאמץ לצעוק ולפתוח את דלת המסתור. היא התכערה מן החלום באיטיות . אין ממה לפחד, כל זה קרה לפכי זמן רב מאוד, הרהרה במעורפל, אבל מדוע חלומות-בלהה תמיד ? עברו ארבעים שכה והזכרוכות המעוכים עדיין זוחלים - החוצה בחשכת הלילה כמו תולעים מאוסות. עדינה קמה לשטוף את פניה . בחוץ געשה הסערה וכדמה היה לה שבתוך יללות הרוחות של ירושלים היא שומעת קולות של המתים . ב . שבועות הבאים התראו עדינה ומר סלע פעמים רבות. הם כפגשו לכוס קפה או לארוחת-ערב והוא הביא לה זרי פרחים כהדרים. הוא טילפן בערבים לשאול על עבודתה והאזין בסבלנות להסבריה המסובכים . הם דיברו בהתלהבות על הסרטים שיראו במשך השבוע ופעם אחת הוא לקח אותה לקונצרט. עדינה חיכתה לקונצרט בציפיה, אולם בסופו של דבר הרגישה אי-כוחות . הם ישבו בשורה בה נהג לשבת עם אשתו במשך שכיס. לימיכם ולשמאלם, במקומותיהם הקבועים מאז בכיתר של אולם הקונצרטים, ישבו הזוגות המבוגרים והחגיגיים . אינני מתאימה לקהל המכובד של רחביה, חשבה עדינה. הם עונדים את זכרוכות ברלין יייכה כענוד מ · חרוזות פנינים על בגד תחרה דהויה . הם נציגיה של תרבות שחלפה ומגיבים עליה בקנאות מפכי טיפוסים כמוכי, אורחים לא-קרואים ממזרח אירופה. הנשים כעצו בעדינה עיניים קפואות והתעלמו ממכה . עדינה ומר סלע ערכו טיולים רגליים ארוכים בבקרים קרים וצלולים של שבתות . הם חצו את עמק המצלבה, אוחזים ידיים ככער וכערה, וחייכו אל הזוגות הזקנים שהתחממו על הספסלים בקרניה הזעומות של השמש החורפית. פעם אחת הציעה עדינה לברוח מפכי הקור ולנסוע לים המלח, אולם דבר לא יצא מכך. לעדינה היו אלה שבועות מלאי פעילות וכמעט מאושרים . היא לא הרגישה עוד צורך להדליק את הרדיו עם כניסתה לדירה החשוכה, כי זמן קצר לאחר מכן יישמע צלצול הטלפון והיא ודניאל סלע יקבעו פגישה במקום כלשהו. דוק הבדידות שנכרך סביבה כצעיף ישן וחסר חיים, כאילו התפורר וכעלם בהדרגה .היא תהתה אם אחרים שמו לב לכך . אולם מדי פעם כעצרה י מוצפת חששות ודאגות. זה לא יחזיק מעמ,ד אמרה לעצמה. אסור לי להיות מרומה על-ידי מעט טיפות-דבש, שום דבר אינו כשאר לתמיד . החיזורים האלה ייפסקו בקרוב. אינני שייכת לעולם שלו. לי יש חלומות- בלהה ואני שומעת קולות בתוך רוחות הלילה . "למה את חיה לבד ? איפה המשפחה שלך ?"שאל מר סלע זמן קצר לאחר שהכירו זה את זה, עדינה התחמקה. היא העדיפה לא לדבר על הצד הזה של חייה, על אותו כרף של ארעיות . "יום אחד בעלי עזב ולא חזר . גידלתי את בתי וגם היא עזבה . שולה כמצאת עכשיו בקליפורכיה, שם צוחקים בקלות ומתחברים בקלות ." "מי הם החברים שלך," הוא התעקש, "ודאי את מבקרת חברים בשבתות. כולם מבקרים." עדינה גיחכה. אכן. כולם מבקרים. בשבתות אחרי הצהרים נבלע כל אחד בתוך משפחתו או במשפחה כלשהי . ראשית, באה הארוחה הכבדה והאינסופית, ואחריה קערות הגרעינים והאגוזים והרכילות חלתי-כמנעת, שעת הדין של האחרים. עכשיו כבר חגים הילדים המשועממים מסביב למבוגרים המגהקים בדיסקרטיות. הריצפה מכוסה בקליפות של גרעינים ומישהו מציע ללכת לטייל . זה אחר זה הם פוסעים אל מחוץ לדירה ומברכים את המשפחות האחרות בחדר המדרגות וברחוב, המכלות את שבת-אחרי-הצהריים באותו אופן בדיוק. גם שבתותיו של דניאל סלע, חשבה עדינה, הן כאלה. היא כמעט יכולה לדמותו מוקף בבכיו, בבתו, בככדיו ובכלתו השתלטנית הדוחפת עגלת-ילדים, פוסע לאיטר במורד רחוב המלך ג'ורג' ומתעכב מדי פעם לברך מכר: "גב' שוורץ כבר חזרה מבית החולים ? מה, עוד לא?" יכנ;;:" מוכה למהנדס ראשי ? יופי ! מתי הוא נוסע לכיו-יורק?" "שמעתי שלאורית נולד עוד בן' מזל טוב !" "דוד שוב נקרא למילואים, זו כבר הפעם השלישית השנה." עדינה הכירה את השיחות האלה כל-כך טוב. הן התערבלו סביבה עד שידעה אותן בעל-פה, כאשר גם היא כיסתה להיבלע לתוך משפחה אחרי ששולה נסעה לקליפ דרכיה . "לא, אני מעדיפה להישאר בבית," אמרה למר סלע, "שיחות השבת תמיד חזרו על עצמן' תמיד אכלתי יותר מדי ומעולם לא למדתי לפצח גרעינים כמו שצריך." עדינה לקחה את דניאל סלע להכיר את חברתה שרה . הם כסער במורד הכביש המתפתל לעין כרם והחכר את המכונית בצד השביל שעלה לביתה אשר בקצה הראוי המדורג. עצי הפרי לאורך השביל עמדו עירומים וחסרי-חיים, אולם השקדיות בהרים פרחו ועדינה אמרה בבדיחות-הדעת שמישהו ודאי כיסה את ענפיהן בפופקורן . שרה, תלתליה השחורים מתבדרים ברוח, כופפה להם בשמחה מדלת הכנסה. עתון 77/ מס 62 1 סרפור טיפות של שדב אייריו איבר מאנגלית : אורית ורטהיים האוטובוס התקרב לתחנה בחריקה ועצר. הדלתות הכבדות כפתחו בתכופה 1ו 1111 ו והנוסעים קפצו אל הרחוב החשוך ושטוף הגשם. רוחות חזקות העיפו את , המטריות והאנשים כעלמו במהירות בבתי הדירות ז i גבוהים שמשכי צידי הרחוב השומם והרטוב. עדינה סגרה את הדלת מאחוריה תוך שהיא מכערת את הטיפות משערה, ובלי להדליק את האור, ניגשה אל הרדיו שעל המדף במטבח. מיד התמלאה הדירה השקטה בשירתו הקצבית של שמוליק קראוס . לרגע עמדה עדינה חסרח.-תכועה, כאילו מחכה שהמנגינה הרועשת תגיע אל כל פינות הבית ורק אז הלכה לאיטה אל חדר-האורחים והעלתה אור . היא פרקה בשיטתיות את תיק הבד הכבד, הנ : יחה סיכומי הרצאות במגירת שולחן-הכתיבה, החזירה ספרים למדף והעמידה ערמות תיקים על שולחן שנועדו לתרגום בסוף השבוע. בעודה מטפלת בגפרורים ומכסה להדליק את תנור הנפט, צלצל הטלפון. "מדבר דניאל סלע," אמר הקול, "את זוכרת, דיברנו הבוקר. מותר '~התקשר אליך בשעה כזאת ? את עסוקה הערב ? אפשר לבוא?" לפכי שהספיקה עדינה לענות, הוא המשיך : "מזג האדיר אירס, אופייני לירושלים בפברואר, אבל לא איכפת לי לצאת. יש משהו שאני יכול להביא איתי? אמרת הבוקר שתהיי עסוקה כל היום." עדינה חשבה על תנור-הנפט בחלחלה, ביקשה סליחה והזדרזה להדליקו. האם לארח את מר סלע היום או מחר, הרהרה, כשהמולת הרדיו ברקע. הייתי מעדיפה עכשיו ללבוש חלוק וכעלי-בית ולהסתכל בטלויזיה. מילא, שיהיה נבר הערב . היא חזרה לטלפון והזמינה אותו באדיבות לבוא קצת לפכי תשע, כדי לא י';החמיץ את החדשות. מה אומרים לאדם שהתאלמן לא מזמן, חשבה עדינה. אני יודעת מה לומר למי שברטשו על-ידי אהובותיהם, לסטודנטים שקרוביהם כופלים למשכב במועד הגשת העבודות. אני אפילו יודעת איך לנהוג במזכירות רגזניות, אבל אלמנים - כאן כגמר הכסיון שלי . אולי הכל חולף ? המעגל ההכרחי של חיים ומוות ?אל תהיי סרקסטית, הזכירה לעצמה . מזג האוויר והכלכלה הם תמיד כרשאי שיחה בטוחים ! כולם מתלוננים על מזג האוויר בפברואר והמחירים עולים כל חודש. עדיף שלא לנגוע בפוליטיקה , חשבה עדינה, אולי הוא תומך בממשלה . מר סלע הגיע בדיוק בזמן והביא עימו קופסת שוקולד. עדינה ה~:ישה תה ועוגה יבשה, שארית מביקורה האחרון של שרה לפכי שבועיים. הוא לא נגע בעוגה, אבל טעם ברצון מהשוקולד שעדינה הניחה על השולחן . "זה לא קל," אמר, " להסתגל לחיי רווקות. אשתי חיתה חולז i מאוד לקראת הסוף. טיפלתי בה יום ולילה. היינו נשואים כמעט ארבעים שכה ." עדינה כדה בראשה באהדה וכירסמה בשוקולד. הוא נראה קצת כברך ועם זאת לא מוטרד מפגישתו עם המוות. עבר את גיל שישים ? וודאי חי לו חיים מוגנים, אשה שדאגה לכל צרכיו במשך שלושים וכמה שכיס . שלושה בכיס, זורא אמר, או , כן. כולם כבר נשואים עם ילדים והם כל-כך דואגים לו שהוא לבד . הם נז.טלפכים אליו כל יום, לפעמים פעמיים . הוא פנסיונר - עבד בשירות המדינה. חקו t אות . לעיתים קרובות כשלח לחוץ-לארץ . אשתו תמיד נסעה איתר . בישלה' ללא ספק' את המאכלים האהובים עליו וחיתה עקרת בית למופת. מיד חשה עדינה רגנזזות אשמה . היא מזגה עוד כוס תה והתיישבה מול מר סלע להקשיב לתיאור פרוייק ט המחקר על יבולים וניצול האדמה באפריקה, עליו הוא עובד עכשיו. הוא גבר ב-זגח, חשבה, לא לגמרי בכושר, מדבר בשטף, אולי יותר מדי, אבל איכר משעמם. הוא עשוי להיות בן-לוויה טוב לסרטים, אולי למסעדה מדי פעם. היא עצרה בעצמה, בגיו~ך. לא עוד מעורבויות עם גברים . אל תתקרבי אל מר סלע, שמרי מרחק . היא כטלה עוד פיסת שוקולד והחלה מדברת על המקורות הביבליוגרפיים במכון המחקר בו עבדז i. מר סלע לחץ את ידה בחמימות, האריך מעט להחזיק בה, כדכוה לה, ושאל אם יוכל לראותה שוב. כרכל לאכול ארוחת ערב ביחד' אחרי הכל' לאכול לבד זה לא זה .לאחר שהלך, חלצה עדינה את נעליה והניעה את אצבעות רגליה בהקלה . בסיכומו של דבר, היה ערב לא רע . היא חייכה, את מתקרבת לגיל חמישים ועדיין מעוניינת בתשומת לב גברית. בחברה שלנו את נחשבת לאשה מבוגרת, הזכירה לעצמה . החלומות שייכים לצעירים ולחסרי הדאגות. אבל כמה מעניין לשוחח עם מי שחייו מתנהלים פחות או יותר כפי שהיו אמורים להתנהל . הצפוי תמיד קרה לו . אפילו המלחמות הצפויות, אשר בסיומן המתים כקברים והחיים שבים הביתה . בעודה חושבת על מר סלע, חשה עדינה לפתע בשקט הכבד שהשתרר בדירה. היא מיהרה להדליק את הרדיו . "הנסיגה מסיני תתבצע כמתוככן למרו. r."" הכריז קולו האחיד של קריין החדשות. בלילה ההוא חלמה עדינה על אביה. היא ואביה התחבאו במרתף קטן. באיזה חור חשוך מתחת לאדמה עם ריח של טחב וריקבון .היא שמעה יריו 1 ז במרחק, לפעמים רק יריח בודדת ולפעמים שחים או שלוש וידעה שהחיילים הגרמנים מוציאים ממחבואם את היהודים שהסתתרו בזמן הגירוש . "אבא מה יקרה לכו?" "אני לא יודעי" הוא ענה ביאוש. "תשמור עלי, תציל אותי, אל תתן להס להרוג אותי," זדתחככה הילדה-עדינה בפכי אביה . "תקשיב, היריות לא רחוקות מכאן י הם ימצאו אותגר בקרוב." אביה כיסה איירין איבר , פרופסור להיסטוריה בחוג לימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית . פרסמה מחקרים רבים על ההיסטוריה האינטלקטואלית של סין ועל ספרותה של סיר המודרנית ; כמו-כן פרסמה ספר על תרגומים לסינית מספרות העולם. הסיפור המובא כאן הוא פרסומה הראשון בעברית. סלע יוכל להקשיב לחדשות ולספר לנו מה קרה היום ." "את מאוהבת בו? " היא תבעה לדעת מיד אחרי שסגרו את הדלת. עדינה הסמיקה . " אני מבולבלת . אני לא מבוגרת מדי להתאהב ? הוא חבר טוב. הוא מטלפן אמבי 1 פרחים. " אבל הוא חי באיזה עולם עם תבניות קבועות. עולם בו ילדים נולדים ומתים נקברים והחיים זורמים הלאה . כמובן. הוא מצטער על מות אשתו, הוא היה נשוי שנים רבות. אני בטוחה שמתגעגע אליה, שמתאבל עליה, אבל. הוא מכסה את עקבותיה בהדרגה . הוא אמור להמשיך כך . מה הפסול בזה?" עדינה הפסיקה . "כן . הם מנהלים את חייהם באופן שונה איכשהו 1 איך לומר זאת, הם אינם משותקים כמוך וכמוני . אני 1 קשורה לעולם ההוא ." שרה נדה בראשה ונגעה בזרועה של עדינה בחמלה . "עדינה הקטנה והמסכנה עדיין מבקשת להיות בצד השני ? נדמה לי שיותר משאת מאוהבת בו , את מאוהבת בדרך החיים שלו , במשפחות הגדולות , בדודות, בבני הדודים . היזהרי שלא תיפגעי. הוא יביא פרחים וממתקים וביום אחד יפסיק. הוא יפסיק ברגע שיגלה את עדינה הבודדה הנודדת עדיין במרחבי השריפות והמוות ." שרה כועסת, מילאה צנצנת בסלט פירות 1 ודחסה אותה בסל, בין העוגות והלחם . גשם דק החל לרדת בדרכם חזרה הביתה ועדינה הביטה בפנסי הרחוב הצהובים שהשתקפו באספלט הרטוב . אורותיהם הבליחו מתוך החושך . אור אחד הפך לשנים, ושניהם נסוגו שוב אל הרטיבות האפורה-שחורה. עדינה הרהרה במילות הפרידה של שרה. האם צדקה ? ואם כן אינני צריכה לעשות משהו ?אבל מה ?פעם אמרה לי שרה 1 שעלינו ללמוד לחיות מעבר לתקוה וליאוש. עדינה נאנחה . אין דרך אחרת ? יהיית צריכה לשאול את שרה . היא פנתה לדניאל סלע : "אם מחר איעלם, תתגעגע אלי ?" "אני מניח שכן ," ענה לאחר שהיה, " אבל אולי לא לזמן רב ," הוסיף בצחוק , ץ"חומזה , בני-אדם לא נעלמים סתם כך ." ע דינה הביטה בפתית י השלג הגדולים והלחים מחוללים ומסתחררים מול חלונה. כמה י פה, טהור ולבן הוא השלג , חשבה, מניחה לפתית שלג לצנוח על אצבעה ולהפך מיד לטיפה צלולה. כמו דמעה , כל ומערתי היו לפתיתי שלג ;היא הסירה את השלג מן הצמחים המתים באדנית . קולות הצהלה של הילדים נשמעו מלמטה . הם אספו כדור י שלג מלוא החופן וזרקו זה על זה. מעט אנשים מכורבלים היטב חיכו בתחנת האו טובוסים מעבר לרחוב, אף-על-פי שלא נראה שהאוטובוסים יסער בסופת השלג . עדינה הסתכלה בפניהם ונדמה היה לה שאנשים קרוונים אלה נראים היום עליזים שלא כרגיל . ירושלים י פהיפה בשלג, חשבה, ביישנית בכסותה הלבנה ; בין לילה הפכה עיר האבן הנוקשה והרעשנית לעיר רכה ועדינה . היא חשה צורך לצאת החוצה לראות ולחוש את השלג . דניאל ואנ י נחגוג היום אני אקנה לחמניות, גבינה . תפוזים ועוגה אולי הוא יטייל איתי בשלג . אולם כשטלפנה אלי ו , הוא נשמע מופתע מהתלהבותה . לא, הוא מעדיף ל הישאר בבית ולהכין עמודים נוספים לכתבנית , יותר מדי רטוב וקר בחוץ . כך דניאל סלע . כמובן , שתעבור אצלו בדרכה חזרה מן העיר והוא יסיע אותה הביתה . לא . לא איכפת לו לנהוג בשלג . עדינה הניחה את השפורפרת ; האם זה ילדותי לרצות לגעת ולהרגיש את השלג ? אולי . או אולי זה דבר-מה אחר , זכרונות משלג אחר ." היא סילקה מחשבה זה בהחלטיות . היום ארחיק את הזכרונות . היום דניאל ואני נדבר על העכשיו , המחר , העבודות שלנ ו, הספרים שאנחנו קוראים. עדינה חייכה בשמחה אל בבואתה במראה תוך שהיא נזכרת שהבוקר לא הדליקה את הרדיו . השקט לא הפריע לה. " את נראית כמו חתול שטבע ," אמר דניאל סלע בהסירו את מגפיה הרטובים . "הבגדים של ך רטובים , אפילו הסודר ; מי זה מסתובב בחוץ בשלג ללא צורך!" "אני צריכה להיות בטוחה ," היא מסרה לו את קניותיה, "שהשלג של ירושלים שונה מהשלג בפולין . כל שנה כשיורד שלג . אני הולכת לטייל ואומרת לעצמי שהשלג הזה טוב . אתה יודע, פעם , לא היו לנו מים במשך שבוע שלם . אכלנו שלג וככל שאכלנו יותר שלג. כך היינו יותר צמאים . מאוחר יותר , בצעדת הכפייה . לא יכולנו אפילו להגיע לשלג שנערם בצידי הדרך בערימות גדולות. מפני שהגרמנים ירו בכל מי שיצא מהשורה ." היא עצרה בעצמה , כועסת על שהעלתה את העבר שעה שההליכה בעיר עטורת השלג חיתה כל-כך מהנה . אולם דניאל סלע לא ענה והגיש לה כוס תה . היא לא חיתה בטוחה שהוא הקשיב לה . נראה שמחשבותיו משוטטות היום במקום אחר . רק היום ?האין הוא שקט יותר בזמן 1 האחרון מהורהר ? היא גמעה מן התה החם ושמחת הבוקר נעלמה פתאום . האם לכך התכוונה שרה שאמרה שיום אחד הוא יפסיק להביא לה פרחים וממתקים ? אני רגישה מדי . הי א כסתה להרגיע את עצמה , הוא חושב על עבודתו . אני ודאי אדע לזהות את סימני הסוף . "כל כך שקועה במחשבות ?" דניאל סלע הושיט לה מספר ניירות, "הסתכלי בבקשה בסטטיסטיקות האלה . הנתונים כאן לא מתקבלים על הדעת . הר. אל תעקמי את האף כך את נראית כמו ברווזן רטוב ומכוער 1" צחק בלבביות . 1 עדינה נטלה את הניירות בצייתנות וחיפשה את משקפיה ." היופי הוא בעיני המתבונן ," אמרה בדקדקנות . מה הוא רואה כשהוא מביט בי ? אשה מאפירה ומבוגרת ? האם הוא בכלל יכול לראות אותי, את הרסיסים חסרי הקשר םהמרכיבי אדם, או אולי ראיה כזאת אינה אפשרית ? אולי אני חסרת מימדים בשבילו, יואיננ אלא חלק מההווה הנע קדימה . בשבועות האחרונים נקשרתי אליו מאוד. כיצד הז ייתכן אם הוא אפילו לא ראה אותי ? מתי הפסיק לשים לב ? מדוע לא הרגשתי קודם ? האם אני מדמיינת דברים אלה עכשיו 1 או שלאורך כל הדרך הייתי שבויה בחלום ? עדינה נזכרה בשיר שקראה : פגישה מקרית/ כעורו רגשות ./ ידיך החזיקו ,בשלי ולחרף עיןו החלום אמיתי ..... דניאל סלע אסף את ניירותיו וני גש לחלון "תראי השלג פסק וכמעט כולו נמס ." 1 עדינה הניחה את ראשה על כתפו והביטה למטה אל הרחוב ואל השלג העכור . יפתית שלג מעטים עדיין נאחזו בענפי העצים העירומים ובבוגנוויליה הירוקה , אולם בהרחו נראה זנוח ומלוכלך 1 לובנו הטהור נשאר רק כזיכרו ן . " השלג של ירושלים שונה ," אמרה עדינה בעצב , "הוא איננו אויב כמו השלג בפולין , אבל הוא חסר כוח הישרדות . ברגע שהוא מופיע, הוא הופך למשהו אחר ." 33 "חביבתי . קר לך ," היא שיפשפה את ידיה הקפואות של עדינה. "תראי אותי. אני כל- כך שמנה ואף פעם לא קר לי." שרה שוב שמנה ? בכל פעם שהתראו נדמה היה לעדינה ששר ה גדולה יותר. אשה ענקית , חשבה עדינה. לוחמת. גיבורה שהעזה פנים כנגד המוות. לקחה רובה והלכה ליערות פולין . עדינה העריצה את רוח הלחימה של שרה ; היא נלחמה באשה שבעלה ברח עימה . היא נלחמה בבדידות כאילו ניתן לגבור עליה, היא תקפה את אי-הסדר שהלך והשתרר בביתה ; אפילו בצבעים ובמכחולים שלטה כבכלי-נשק. כאשר מלאה את יריעות הבד שלה בצורות ובצבעים . הם נכנסו לחדר האורחים ההפוך . שרה הגישה ארוחה וגדשה את צלחותיהם תוך התעלמות מוחלטת מן המחאות שהם יאלצו להישאר כל הלילה כדי לסיים את המנה. עדינה פי נתה מקום ליד התנור החשמלי . ריפדה אותו בכריות והם ישבו סביב התנור וצפו ביום החורפי האפור המתפוגג אל תוך הלילה. עננים לבנים שטו בראוי למרגלות ביתה של שרה ועדינה הרהרה כבחלום כמה דומה שרה לאמא-אדמה גדולה , לאמא- אדמה שבאורח מופלא עלתה להתגורר בשמים . ושהיא . עדינה. בת תמותה שנפלה לידה זכות מיוחדת , הוזמנה לשתתף במשתה השמיימי-הארצי הזה . "שרה . ספרי לנו על הציור שלך . אני רואה שתי תמונות חדשות ." "זה דיניצ'קה. ביתו של אבא בלונלין . האור החם בחלונות , את רואה . צללים כהי ם של ערב. ילד שב הביתה, בית הספר נמצא בקצה הרחוב . ושם עולה עשן מן הארובות . הלהבה האדומה במרחק. המתפשטת על השדה עם המצבה השבורה , היא אירופה המתחילה לבעור." שרה הצביעה לעבר יריעת בד גדולה ובלתי-גמורה ועליה כתמים סגולים , חומים. אדומים ואפורים. מתח שרר בין הצבעים הלא-מתאימים כביכול לבין הצורות המופשטות והוא שהעניק לציורי ה של שרה עוצמה רבה כל- 1 כך. "וזה היער . היער כאב ואם . כסכנה ומוות ." שרה הדליקה מנורה מעל לכן הציור והתמונה התעוררה לחיים, כאילו מזמינה את הצופה להיכנס לתוכה. עדינה ישבה מוקסמת היא ראתה בתמונה את הצללים המוארכים של עולם חלומותיה המפחיד . עננים בצורת אדם נסחפו בינות ענפים מעוקלים בגרוטסקיות ואברים דמויי זרועות נכרכו סביב העצים. אבל עמוק בפנים, כמעט שבויים על-ידי אימה בלתי מוגדרת, צבאים רעו בעשב . דמות אדם נחה, שיחי תותים היו עמוסי פרי וחיות היער הניקו את גוריהן . עדינה נזכרה בתמונה של p זאן שראתה בעבר . אבל 1p זאן צייר את היער שקט ושליו ואילו עינה של שרה קלטה דבר-מה אחר . עדינה פנתה למר סלע, "לשרה יש דרך מסתורית לתפוש נגררים . היא מאחדת אי- התאמה עם הרמוניה . היא כבר ציירה את היער פעמים רבות אבל זה יהיה הציור הטוב מכולם, אני בטוחה . אתה מבין . שרה מציירת את היער כפי שהתנסתה בו כשלחמה עם הפרטיזנים ." שרה צחקה ועיניה השחורות נצצו, "אל תשים לב אלינו. כשעדינה ואני ביחד, העבר קם לתחיה . אז בוא נדבר עליך . איפה נולדת?" עדינה חייכה . שרה חיתה ישירה באופן מביך . איך יגיב דניאל סלע לחקירות שלה ? עלה בדעתה שבמשך השבועות שהיא מכירה אותו, הם שוחחו על ההווה, על ילדיו, נכדיו . החברים שביקר , הפגישות בהן השתתף וכמובן . עבודתו. לפעמים סיפר לה על אפריקה ועל האנשים שפגש שם . עדינה לא שאלה למוצאו . משום מה זה לא היה חשוב . חייו וחיי משפחתו היו כה צפויים למרות המלחמות והזמנים שהיו לפעמי ם קשים . עכשיו נודע לה שדניאל הגיעה ארצה מגרמניה בגיל שמונה-עשרה ולמד באוניברסיטה כאשר ברבר הגדול עדיין הרצה שם. אבל לאכזבתה של שרה, לא היה לו הרבה לספר על עברו הקרבי או על המלחמות בהן השתתף. כמובן שלחם ב 48-, מי לא ? ואחר-כך גם ב 56-. באיזה גדוד הוא היה . רצתה שרה לדעת . ואיפה היה בזמן הקרב על לטורן ? "שרה הגיעה הנה בדיוק בזמן - למלחמת העצמאות . היא באה מיערות פולין היישר לחופי נהריה כדי ללמד את הגברים לירות כמו שצריך," הסבירה עדינה . מר סלע סיפר להן על נכדתו הקטנה, החמישית, הוא אמר בגאוה . כל המש !1 חה חשה שהיא יקרה יותר, כיוון שנולדה סמוך לפטירת אשתו . עדינה הציצה בשרה וידעה על מה חושבת חברתה : מיכאל שלה , כמו שולה בתה, היה רחוק . לא היא ולא שרה י כלו לדבר על ילדיהן . שרה קמה " בואי איתי ," אמרה לעדינה , "בואי נארוז לך מעט אוכל לקחת הביתה. מר מרץ 1985 הרצל חקק פניה וגופה ;:זריל;נ;ת ~ל ז:; o ל;נ;ת ב;~ךים ת;ך~ז:; ?זג tp ה. ה~??ר.ה~??ר והpזגן ~קךש f ל ;:זלךלה ;נ~ךה ל::ז;נה W ה ?..ז;זזץ.קת ?.. ז;זק 9 ת ~י ןגה ז:;י..?~ רגו~ה :;נ??נוסז:יה הוא ן;~ך א;ז:יה ~ת ז:וקנז:יה היא ?Wה?? ?הו ti ה :;נ~גי ל::ז:;נים היא ה??;קג;לזג tp ה 7?ה~כr םינ;:ז:;~ ה~~ רוגpזז:;P.7? ~ל ל~~ת ה~??ר ה~??רא~??ק א~??ק הוא ז;~ר א;ז:יה ~י W ~נה ~י ~ח;נה ~י ס;ף f ל ;:זז:וקנה ~י ~ש ~ךה ךק;נה ג;ג o ת ~לחות w ד:ם כ .ר ry ם ~~rכo ת ~ ד<: J-0 ן;ן ;::: r.ב.. ~ ~ סן:r' ס ו;rושי~ך9 ל~~ים . לח~וך ל~? :~רע w:pך 9 W לא;ר סשוף ~ל ז;ו;ךא ך~יש ~מ.ץ זג~~ה קשוסה ;:זך~ה י.?~? 9 ~י נ;:ב;: wך 9 ז:ו;נלע . דו"ח ~ת f ל ;:ז~פוקים W סל??ז:וי ~לי ry ם ק;גלז:וי ר~מ. :p ח~וך :p לי ה~ל אני משתדל כמיטב ייבלת b;~קופ-~ ' ל~פ.ק ~ת ·fל :6 ע;לים :p ד~ה.ך הז;רמים חפש~ים במחשבתי ~פ;לדים ;י i.1: י ~לךך __,. עתון 1 77 מס' 62 אפרת עוז שיר לנתן מה היה לאהובי ~גיר Tי~~-:~שנ;:ל Qילpז ן~~ .wי o~r;וע;P. ף ~ן ::זtז:ן ~ל ש~ז:; ~~. י נ;~ה ~~W ר 97 ן f ה i2 לה רpז~ מוך ti ה ~~גף ך;פ:;:י ו:;נך~~ה jוך;פ הסזt ר~י~ 9 הסזt ב;ך o ~;ע~ל 9 ~סה ס;ל !J :p לי ז;גליסה קה ה:ז:: ל~הו:;ני ~גיר וטpז~ ~~ים W לי ד~~ .wי Wo ~רזגס עוד שיר לנתן ת~ג~~ 7 ע;נ;ת ז:: W גה ;מ~ י~~ ע;ך 7? ~ט ~י~~ ;:זח.'רף ר~ז ז:וך~ה יו:r;א ע;~.רת ~יג:ם -~פ ' ך ז:; 9.ך . ךר ז;ו~לת ;:זז:ןל;ם W סל??ז:וי נר o ק ך;ן ~· ל ברוך לינק אבדה לי ~:;נןה לי ;ג~ך p ל יר.ן:זזt ז::יו:rיזן:ז ך;אנ;pז היא ~:;נןה לי ;גין ;:זא;ך;ת א; אולי ~ן :p ך~וק ;גין ;:זא;ך;ת ~ך;נה לי . שיר לזt ת;ךא רגיש ;ג~ר ~~97?!J דק · כ n;סי 9לזt תזון לr.ד?W ה ץג;~~? ;גין f ל Wךי;גי 9 ע דינה טיפסה במעלה השביל התלול שהוביל לביתה של שרה . בגינות הקטנות משני עברי השביל כבר חלפה פריחת עצי הפרי . היה זה סוף האביב הקצר של הרי יהודה, והפרחים שנשרו שזרו פסיפס ורוד-לבן מסביב לעצים. ענפיהם שפעו חיים. אולם עדינה נעצבה למראה הפריחה. הייתי רוצה לאסוף אותם. חשבה. ולשמרם כדי שאיש לא יוכל לרמוס את יופיים העדין באדנז.ה. שרה, שופעת ויפה, הובילה את עדינה אל המרפסת בצידו האד i ורי של הבית. הן ישבו בשמש החמימה של אחר-הצהריים וצפו באובך שהתקבץ ועלה מעבר לגבעות הירוקת והעגלגלות שהתרעו למרחק . למטה בראוי. רועה הוביל את עדרו למרעה. והן יכלו לשמוע את פעמוני העיזים ואת צחוקו הלעגני והמוז ר של החמור. "לפני שנים רבות," אמרה עדינה . "פגשתי זוג מפולין .שניהם שרידי המחנות. הם היו מבוגרים ממני. חיבבתי אותם מאוד. אבל מכל נושא עליו שוחחנו, הם תמיד חזרו לדבר על המלחמה ועל השואה .זו חיתה ההתחלה שלהם לכל 1 ז.:ה שהתרחש אחר-כך . הם הורידו ספרים ממדפים . ספרי תמונות, ואנחנו ישבנו במשך שעות והסתכלנו בצילומים. אושוויץ. ואבאר. בוכנוולד, עד שנדמה היה שהוזמונות מרחפות מתוך הדפים ומתאכסנות להן בתוך גופי. רציתי לומר להם. לא, 1 :ל זה לא נכון. נקודת ההתיחסות שלי היתה הרגע בו מצאתי את עצמי בחיים. ולא כל אותם חודשים ושנים בהם ראיתי את כולם מתים. המוות הזה, החוזר על עצמו. עד שהחיים היו רק מוות. כל זה אינו יכול להיות נקודת המוצא שלכם להווה. האמנתי באמת ובתמים שלמן אותו הרגע בו תפסנו שהחיים הוענקו לנו במתנה בדרך נס. r :-תחלנו לחיות מחדש . האמנתי בזה עד לאחרונה. מתי זה השתנה ?אינני יודעת. כל שאני יודעת הוא שמה שאני עושה או לא עושה, הדברים שהאחרים עושים לי או המתרחשים מסביבי. כל אלה מעוררים תמיד דיאולוג עם אותו חלק בתוכי המתעקש לזכור. לא את הרגע של הסוף . אלא את שנות היסורים האינסופיים שלפניו . מדוע?" אמרה עדינה ביאוש,"מדוע? שום דבר לא התחיל באותו גיהנום. והכל הוזחיל ברגע שנסתיימה המלחמה ואני נותרתי בחיים. מדוע אני מאבדת את הרגע דזזה ?" שרה הקשיבה בדריכות, מגישה עוגה רפידות לצלחתה של עדינה. "אכלי. את רזה מדי," אמרה . "הם צדקו ואת טעית . אולי לא טעית, ניסית לממש אשליה. גם אני ניסיתי . לפחות לזמן-מה . אנשים כמו הזוג הזה מתמודדים עם הבעיה הרבה יותר טוב ממך וממני. הם אמרו מיד בהתחלה, איננו יכולים להיפטר מצחנת המוות, אז למה לנסות. היא תלווה אותנו תמיד בבתינו הנאים ובמזווינו המלאי י ם. הם לא יצרו לעצמם עולם מתוחכם של אשליות, בו יכלו להעמיד פנים שהם כמו כולם. את ואני חשבנו שהעולם תוקן ואנחנו יחד איתר . לא ידענו אז עד כמה טעינו .וניגLז' כיוון שבגיטאות. במחנות, ביערות ובמקומות מסתור, את ואני איבדנו משהו.אי נני יודעת מה. אבל אני יודעת שאיננו מוצאות. סחורה פגומה . זה מה שאנחנו ." שרה הקישה במזלג על צלחתה לאותה הדגשה, "וכמו סחורה פגומה נחיה. " "דניאל סלע לא טילפן אלי זמן רב. אני לא רואה אותו יותר." אמרה עדינה בדכדוך לאחר שתיקה ארוכה. "יקרה שלי." חיכה שרה בעצב. "עדיין אינך יודעת ? אנחנו מזכירות לאנשים האלה דבר-מה שאף אחד מהם לא רוצה לחשוב עליו : השכחה. קנ v ה מאוד להתמודד עם שכחה כזאת. הם כותבים ספרים עם עובדות ותאריכים. הם חוי~קים שמות כדי לדחות את השכחה . אבל לא על זה אני מדברת . אני מדברת על השכחה שבאה בדיוק מפני שמתעדים עובדות ותאריכים . יש לנו תחליפים זעומים וארעיים לשכחה . אני . למשל . מציירת תמונות של מקומות וזמנים. אבל המקומות ריקים והצורות האנושיות חסרות זהות. את ואני ראינו מוות שגרם לנו לחיות עם ריקנות. עם r1 לל ריק. לעמוד מולם פנים אל פנים. ושום טקס או תפילה אדוקה לא יוכלו להחזיר אותנו לאשליות שהאחרים ממציאים על המוות." שרה קמה ממקומה והלכה לקצה המרפסת . היה בעמידתך ; דבר-מה מרדני . היא הרימה את ראשה גבוה ומתחה עצמה כנגד המעקה. אפילו מ:יז 1 חור נדמה היה לעדינה כאילו היא מוכנה ומזומנה לקרב. בראוי. צעק הרועה לעדרו נ:גרון ניחר והחמור ענה לו בנעירה לעגנית. הכבשים והעיזים נעו באיטיות במעלה הגבעה והתמזגו עם הצללים המתארכים. עדינה הביטה בשלהבת הזהובה-אדומז:- של השמש השוקעת ואמרה בשקט . כאילו השיחה כלל לא נפסקה. "לפעמים. אני (ז.:ךגישה כאילו אני חיה על אי קטן וצפוף. כל-כך מלא ודחוס בשרידים מזמנים נשכחים-למחצה, עד שאין עוד מקום למישהו אחר על האי . הכל מסביב - האוקינוס עמוק וריק. אני בודדה על האי שלי. אבל מי יצטרף אלי לכאן . בתוך הערבוביה ? אני ' סורקת את האוקינוס ומחפשת אביה שתיקח אותי מכאן . ואף-על-פי שאני רואה מספר אניות מפליגות באופק הרחוק. אף לא אחת מגיעה לאי הקטן הזה, ואני מסופקת אם בכלל אפשר לראותו מן הספינות. הוא אינו מופיע על שום מפה ." "וזו הסיבה," אמרה שרה," שדניאל סלע הביא פרחים וממתקים וביום אחד הפסיק." שרה ארזה לעדינה שקיות אוכל לקחת הביתה . מה אעשה בכל זה?" מחתה עדינה כמו תמיד ."שמעת משהו ממיכאל?" "ואת שמעת משהו משולה?" החזירה שרה בצחוק. "נתנו להם חיים ואהבנו אותם יותר משאהבנו את החיים עצמם . אבל מיכאל שלי ושולה שלך היו מוכרחים לעזוב. אולי זו הדרך שלהם לשרוד מן ההישרדות שלנו ." עדינה הסתכלה ותהתה מדוע הן נהגו להתלוצץ ולצחוק שעה שהיה להן רצון לבכות . בשובה הביתה ירד הלילה . היא סגרה את דלת הדירה החשוכה בזהירות ועוד לפני שהעלתה אור, הדליקה את הרדיו. אילנית חוזרת לגלי האתר, חשבה במעורפל. מקשיבה למוסיקה. שולה תמיד אהבה את שיריה של אילנית . אכתוב לשולה. החליטה , אפילו אם היא לא תענה. עדינה התיישבה ליד השולחן וכתבה : "שולי יקרה שלי. מתי שמעתי ממך לאחרונה ? לא, לא אנזוף בך .לפחות לא במכתב. אני כל כך מתגעגעת אליך . היום ביקרתי את שרה (ראינו את השקיעה מהמרפסת שלה) והיא שאלה עליך ."" עדינה הסיטה את הנייר הצידה . כמה קל לשקר. שרה אפילו ו t א שאלה כי היא ידעה ששולה לא כתבה. קשרים מנותקים. אמרה עדינה לעצמה, הכל מנותק. אילנית הפסיקה לשיר ובאו החדשות. "לפי מקורות אמריקנים. מסרנמנת תזוזה של כוחות ישראלים ליד הגבול עם לבנון . משקיפים אומרים ." "הודיע קולו המדוד של הקריין . • 18 ןווו. א.ב. יהושע: סיכום ביניים (המשך) "הלבלר הקטן" ב"הלב" של ד'אמיציס ; ב"חתונתה של גליה" היפוך-סיפור הסנה הבוער, ב"יום שדב אדרך", את עקבות "הומר פאבד" למאכס פדיש . "המאהב" בנוי על . מירקם מסועף יותר. כבד הזכרנו את "הושע" ;האלוהים פוקד על שליחו לקחת לו אשת זנונים לביתו. כאן אדם מביא כאילו תזנונים לביתו, מתוך מטרה גואלת כמו אצל הנביא הקדמון . סיפורו המוקטן של יצחק קומר, גיבור "תמול שלשום", שזרד . בתוך הדומאן. היו שהצביעו, בצדק. על יסודות מיתולוגיים הנקשרים בשם אסיה. אדם אדון הבית, בעל המוסך אינו פוטר אותנו מן הרקע הגדוש, התנ"כי, הנכרך בשמו . "גירושים מאוחדים" מציע מעדנת קשרים מסועפת, גלויה ונרמזת כאחת. כל פרק ותשתיתו המיוחדת. אין התשתית נעלמת, אלא ממשיכה בקיומה גם בפרקים האחדים, כמו למשל הכלב שצלו של "בלק" · העגנוני נטוי עליו, לקיימו בדמותו המיוחדת ולשנותו' והוא חוצה גבולותיו של פרק מסדיים . ג. כתיבה משבצת בכדי למצוא את המשותף בין סימני ההינד היציבים של מכלול היצירות ובין קו ההתפתחות המיועד לציין תמורות, שינויים וחידושים. נצטרך להיעזר בנוסחה מכלילה, פשוטה, שכוחה יפה להגדרת היציב וגם לתארו המתחלף. הקבוע, ביצירות יהושע, עד עתה, היא הנטייה החזקה לחיקוי' או מימזיס, של המציאות האנושית, הלאומית, נופי האדם ומעשיהם, חיקוי של יצירות מופת ואמני מופת ובמובן ש"גנב" כביכול מקפקא. ואותם חלקים ב"יעיש" של הזז, שבהם ההדגשות הן על עלייתו של גיבור הדומאן השמימה . התביעה למימזיס ראליסטי בלבד שהציג צמח, חיתה, בעת שהופיעו סיפורי יהושע הראשונים, לתביעה שעבד זמנה, והיא כקוריוז בלבד' כמו הצו לדיאליזם סוציאליסטי שנדאה היה כצילו המאיים של הז'דאנוביזם. המחזות לא הפכו לרפרטוארים. כלומד נכסי צאן ברזל של התיאטדון . להעלאתם הקבועה, המחודשת. משום שיהושע נתפס כבד כסופד, ולא כמחזאי ;מחזאותו, כמי ששולח ידו ביותר מאשד מלאכה אחת. דין אחד לציירה סיפורית המעובדת למחזה, במקדה זה המחזאות נהנית מכוחה של תהילה הדבוקה כמקוד שאינו מחזה, ודין אחד לסופד הפונה למחזאות שאינה עיקר עשייתו. "המאהב" סבל בגלל האידאולוגיות המפורשת בו יתד על המידה. "גירושים מאוחדים" סבל משום האידאולוגיה שהוצנעה בו, ליודעי חכמתו הנסתרת של הטקסט. בלבד. ורמאן זה, הבא להגן למעשה על הציונות כתנועת תחייה' יכול היה להיראות כמערער את אושיותיה . "המאהב" שקדם לו נתפס כמדחיק לכת בשאלה הערבית . יעקב חזן העיד בהיתול שאינו מבין מדוע גם יהושע וגם עמוס עוז ב"מיכאל שלי"' מעניקים את כוח הגברא לערבים דווקא. בצודה גלויה, או סמויה, חיתה האידאולוגיה הנחרצת בשאלה הערבית, שהדומאן ביטא, למחסום בפני התלהבות משותפת . זאת, באופן פאדאדוקסאלי. כאשד הביקורת למדה כי אין לתבוע מן המספר התגייסות רעיונית שתחלוש על כתיבתו, ואין מצד שני לעשות התגייסות כזו קנה מידה 15 ןווו. חפצים ובני-אדם (המשך) יש בו, חושבני, כדי לספק את הקורא או את הצופה, ואין הוא מותיר משקע חידתי לא פתור הדורש פשר נוסף' אליגודי או סמלני מעבד לסיפור עצמו - כמו בכמה מיצירותיו האחדות של יהושע. גם זיקותיו המפורשות והסמויות של המחזה לטקסטים ספרותיים אחדים, כפי שדאינו, אינן מכוונות לפשר כזה .• הערות: המסה נכתבה על-פי נוסח מוקדם של המחזה, בכתב-יד, ונמסרה לדפוס לפני ניסוחה הסופי של התמונה השניה. 1. הפחד מ"המברשת המתה" מאומת גם על ידי העוזרת הערביה, שמסרבת לקחת אותה . חפצים אחרים שעשוייה להיות להם משמעות בבואתית הם הכסא המתקפל ותיק המסעות. המייצגים אולי את הארעיות שבדרך החיים המודרנית . גם הסוכך וגם התיק הם בעלי צבעים עזים שהאם מפרשת אותם כ"מודרניים". הפעמון עשוי אולי להיות מבשרו של המוות. כמו בשירו הידוע של ג'ון דון . במחזה שלנו שימש הפעמון את האב טרם מותו, והאם רוצה לקחת אותו איחה ל"שם" - מקום מותה, כאמור. 2. ראה מלכים א ' י"ז, מלכים ב' ד .' 3. ראה הלל ברזל. "בין עגנון לקפקא", רמת-גן 1972, · עמ 162. 4. ראה פרנץ קפקא. "סיפורים", שוקן. ת"א וירושלים תשכ"ז, עמ' .94 5. ראה שם עמ' 91. 6. שים לב שבעת שעזרא מארגן את יום העיון על קפקא. הוא אומר : "פתאום נראה לי חשוב להתעסק בביוגראפיה ." מסויים גם חיקוי · עצמי, יהושע האמן מחקה את יהושע להערכה . ד . שם הסיפור במקורו AChurchgonig,dirt, dying cat, A traded car והוא מופיע בקובץ המדריך את הרבים . בעת ובעונה אחת, כדדנו של אמן סגולי, על ציד זה של יחס נבדל למוקדם ולמאוחד ביצירתו של Packed " Pigeon ייחודי, הוא משבץ יסודות הסותרים את מגמת החיקוי . יהושע, יש להעמיד גם את הגודל הנבדל של כל יצירה בפני "Feathers, הוצאת Alfred A' Knopf, New York 1962' כתיבתו נעשית משובצת, מציאות ובדייה, ::זקיץ וחלום ; עצמה . "מסע הערב של יתיר" היה ליהלום שבכתר. משום פסיכולוגיה ואידאולוגיה ; דיבור מחוקה ודיבור עצמי, של שקל היה להזדהות עם התרגום העברי של הסיפור מקוצר במקצת. והופיע בספר "נוצת יונה", תרגום רות כסלו, ספרית פועלים. מרחביה 1965. דאיית העולם האוניבדסאלית, 8. ראה "להיות לבד ועם כולם", בספרו של יצחק בצלאל "הכל המ g פד המשתמע ; הצבעה מפורשת מזהה, של מקודרת, המעמיקה והמהפכנית הגלומה בו, צביעותו של המין כתוב בספר - עם סופרים כישראל כיום ", הקבוץ המאוחד, והתרחקות מהפכת מהם, משנה את טעמם. הסגנון השיבוצי המציין מסורת כתיבה אדונה בספרותנו' המשתמש בחלקי פסוקים, שניתן לזהות את מקומם הראשון' מתחלף בכתיבה משבצת, שאיננה מתייראת מהליכה במסלולים שלכאודה סותרים זה את זה, ולמעשה משלימים אחד את חברו, דין הפסוק המשובץ היודע לפי הצורך רצינות, או היתול, חל גם על כתיבתו המשבצת של בעל "מות הזקן" ו"גידושים מאוחדים" . חיקוי ואנטי-חיקוי בהימצאם יחדיו. היא הנוסחה לתארו הסינכרוני של כתיבת יהושע. ההתבוננות לפי סדר זמנים, מראה יצר של התעצמות והתנסות מן היצירה הקצרה, לאדונה, הסיפור לדומאן. דדך הנובלה והמחזה. יהושע משול למי שבונה תחילה. בתים חד- קומתיים. הדודים, בעלי מפלסים דמים ורבים. עובד לדני- קומה ומעפיל לגורדי-שחקים . התרחבות זו אינה באה תוך דחיית שני הצידים המי~טי והאנטימימטי' אלא ניצולם . ב"גידושים מאוחדים" התרחב מימו החיקוי לאופני שיח של ילד, לציון מפורש של פרקנו וויהודה הלוי, להליכה כמעט מזהה בעקבות "בלק" העגנוני . באותה מידה' התפיסה החילונית. העצמית, השונה מדחק גדול ודב מזו של עגנון' הנוסחאות הסמלניות, מדחיקות את מעשה השיבוץ מדדך קודמיו . גם האידאולוגיה' נעשית בדומאן מורכבת יותר' בעלת שתי פנים. תשכ "ט. האנושי, או חלקים הימנו, ביחס לחזונות אוטופיים וציוויים מוחלטים דוגמת "לא תרצח" את החפים מכל פשע . "מות הזקן", נשלל במידה מסויימת, בגלל קירבתן היתירה לעגנון . "מסע הערב של יתיר" חיתה בו ממידת החיקוי המותרת. ב"תחילת קיץ 1970", זכה כבירכתם המשותפת של דיאליסטים ומיטאדיאליסטים גם יחד . בנובלה זו הגיע המספר לאיזון המעולה ביותר בין ממש לבדייה . לעומת זאת . לא נתפס בבהירות המסד של "בסיס טילים 612" ויצירה זו נשארה בצל . מבין המחזות היה "לילה במאי"' המוצלח יותר מחברו "טיפולים אחרונים", משום מטענו החוויתי, אימת ההשמדה הטוטאלית על ריקעה הלאומי . במחזה, חיתה דווקא האוניבדסאליות הגלומה ב"טיפולים אחרונים", כעוסק בבעיות של אלימות ופאסיביות, מופשטת יותר מדי, ואינה מביאה לידי הזדהות מעודדת קאתאדזיס . "גירושים מאוחדים" נתפס כמחקה יותר מדי את פרקנו. הדגשה אידאלוגית בדודה יותר, היתה יכולה לסלק דושם זה . שונים הם פני הדברים ביחס להתרשמות ממכלול היצירה . עליה חל חוק ההצטברות החיובית . כאן מצטרפים כל המאמצים וההתיצבויות בפני אתגרים מחודשים ומציגים דיוקן של סופד, שאינו מדפה מייעודו, אינו נח על מי מנוחות. ונמנע ביודעין מלחזור לצורות כתיבה בטוחות, שהנחילו לו מוניטין . ההעזה מופיעה כיתרון' והססגוניות של צורות ההבעה. כעושר השמור לו לבעליו לטובתו. בהתרשמות שולמית ספיר • ~ל i] ~יך יר:rךסרi? ד~ד ל~ם ~ל ת;ני~?~ז:; והא;ך היחידי בנחרו הוא .,;-אס ~f חלי". ". אשר פת~ח כל ערב ן;~~ ;j ך~ל T .'','' כ;: i? ~ט :קמ; ;:ז~רו:ז ~ח;ף ו~ 15 ו:זר i ~ש ל; ט~??ק: ~ת א;ת; ~~קט י~~ וiז:ול;ס.. ~תנאי שאתה הלילה ~מטפס ".כשביל ה'חלב T "•" • : • •• -: של צוארי . T עם זאת אין "המאהב" הרחבתו של "מול היערות", כשם הכוללות מצטרף המאוחד למוקדם, ומחזק את מעמדו של ". -ז • ש"גידושים מאוחדים" אינו "מות הזקן" בהגדלה לפי קנה מידה . מעשה השיבוץ נשאר על כנו, אבל מתחלף ומתגוון תוכנן של המשבצות. נכבשים אופקים חדשים. בעיות הארץ והגולה, מופיעות במיקודן ומחייבות צמצום של העלמה והסוואה, דיבור מפורש יותר, סמלנות על גבול האמידה הישירה . הבתים הגדולים הנבנים, אם לחזור לדימוי של הסופד כמתכנן ובונה, שונים בחזותם מן החווילות . דרוש מאמץ כדי להניד כי תפיסה אדדיכאלית. עקרונית אחת, הדריכה את הקמת כולם. ד. רוממות במעלה הדרך הביקורת ככלל' לא גמלה לסופד לפי מידת נכונותו להרחיב את מצעה של היצירה הבודדת . הסיפורים הקצרים והנובלות הארוכות יותר, נתקבלו בהערצה והשתאות. שני המחזות "לילה במאי" ו"טיפולים אחרונים", נתקלו בהסתייגות. הדומאנים עודדו ויכוח בין מחייבים שהם הדוב, ובין שוללים שהם המיעוט. אולם סך הכל ההתקבלות של "המאהב" ו"גידושים מאוחדים" שונה מקבלת הפנים הנלהבת שבה זכה סיפור כמו "מסע הערב של יתיר", או "שלושה ימים וילד". א . ב . יהושע כמי שהגיע לרוממותו של סופד קלאסי. והוא עודנו במעלה דדנו. ה. הערה ביבליוגראפית לבחינה מפורטת יותר של יצירת א . ב . יהושע במכלולה, דאה את הספדים : יוסף אודן . ההתפכחות, יחד. תל-אביב, תשמ"ד . הלל ברזל. סיפורת עברית מיטאדיאליסטית, מסדה, גבעתיים רמת-גן. תשל"ד. - מספרים בייחודם. יחדיו. תל-אביב, תשמ"א . נודית גוץ' חידבת חזעה והיום שלמחרת, הקיבוץ המאוחד . תל-אביב, תשמ"ד . נילי סדן-לובנשטיין. א.ב. יהושע, מונוגדאפיה. ספרית פועלים. תל-אביב. תשמ"א. בדרך קודצווייל. חיפוש הספרות הישראלית , בד-אילן. רמת- גן. תשמ"ב. גרשון שקד. גל חדש בסיפורת העברית. ספרית פועלים. תל- אביב. תשל"א. ~ןעו~י הוא ק;,ךא לי ט~??כ;: fמ; W אול w זזב;א ל.~ה'ב א;ת; שוב נמר פרח עונתי ל~לרת- ~ל ,~ן~ ~ר י~~ f ~ר זז~רהי אסור לע;ךך מתים ;~דכאי' w~· א ". לזכ~ים ק~ךים. דומה כי הקו הסמלני, המיטאדיאליסטי, שעגנון. קפקא מקוצר 'המצע אינני יכול לציין מאמרים בעלי היבט מסכם . וקאמי סללו לו דדך להערצה, סייעו לסיפורים ולנובלות, וספרים שההתייחסות שלהם לא.כ . יהושע היא מצומצמת. שנראו כהמשכה של כתיבה חדשנית ומפוארת כאחת . היוצא כיבליוגדאפיות מפורטות מצויות כספרים הנ"ל וכיחוד : • ~~W י ןpזn~ א;ך~ים פקcי1 ת nם· מן הכלל. מעיד על הכלל. יוסף ירושלמי, א.כ. יהושע. כיכליוגדאפיה, ספרית פועלים. שלמה צמח, שהאליגודי 1 ת חיתה בעיניו עילה לשלילה, פסל תל-אביב, .תש"ם את "תרדמת היום" משום שמחברה לא הבין כי אין יוצקים - "ביבליוגדאפיה על 'גירושים מאוחדים ' לא.ב. יהושע", ל~ i? י~ת ת;ילקt~ ;.ה~ר. בטון ביום גשם. צמח פסל גם את "בלק" של עגנון משום עלי-שיח. 20-19, סתיו. תשמ"ד, 1983. מרץ 1985 • ' 'סהנה"באה לקראתך בתכנית ביטוח כרוש חכסונית: אתה גמליד את כסום השהתפתות כmצהע לפי ניחרתך ובקמל נהחה עמשמויתת, דע SO°/o על דימ יבהוטח אשתה לשמם. כך אתה וקבע את גונה הפרימה שלשתם בובער ביוטח ידהרה לשך. בשק פטרים מסוכן "הסנה" שלך על תכנית "השתתפות עצמית". חסנה - חברה ישרלאית לבי טוח נע י מ כור - חברה לביטוח נע י מ שיכשון - חברה לביטוח בע " מ רוכום - חברה לביטוח נע י מ יסשר - חברה לביטוח בנ )" 'כ דלקה - חברה לביטוח נע מ החברה יחשר'ו 1'ית לביטוח בע " זכ בדררמן - חברה לביטוח '.{ב י מ חברה סיכונפת : ז החברה יהשלארית לביטוח אשראי ב<י מ נתות טהומ U'c::::;ךרורoיc::::;ך ~---------ייייי-ההסתדר rn .רכור'ת D UCJ ~D U 'W ובנ 17 תתכנ~ו ב'טוח ''ח D ו r< פשרויות בכתי מרנבנרת לשילוב ביניהן ןץחת מהן ה' r< בד'ןק התכנ'ת שתענ'ק לך וכמשפחתך בטחון !מבא פנה r< ל סוכן ייירדנ'ה - הלבנון" ~ירדניה .הלבנון • p ן ביטוח, אחר• 1ת 1בטחו 1 כנס מחולות, דליה 1968 השתתפתי שם בתא קומוניסטי בתור אורחת . קומוניסטים גרמניים של אז' לפני היטלר' זה היה כוח עצום ! אני הגעתי לשם בדיוק לתקופת המאבק' משנת 3019' וזה נתן לי המון 1 אבל יחד עם זה נוכחתי לדעת, ש יי חניכהיי בתיאטרון זה בעצם לשבת ולראות את החזרות. זה לא לימו,ד זה לא יסוד למקצוע, לעבודה . במחזה שני הוא כבר הציע לי תפקי,ד עם מעט מאד מילים . אבל אני הרגשתי שאני מוכרחה ללמוד ! התחלתי להרגיש מה שנקרא מקצועיות . עזבתי אותו והלכתי לבית-ספר מיוחד במינו, באסן, אצל קרופ . קרופ רצה - למען הייאיזון יי - ליצור איזשהו דבר חדש, אמנותי, תרבותי - לייטהריי את עצמו . והוא נתן אפשרות ליוצרים-מחדשים מכל מיני מקצועות אמנותיים להתאסף יחד וליצור בית-ספר מיוחד במינו : בנין אחד עצום, למטה למדו תיאטרון, ובקומה השניה - מחול אמנותי , בקומה השלישית - מוסיקה, וברביעית אופרה . בבניו ממול היו כל האמנויות הפלאסטיות. כל תלמיד היה מחויב לבחור לו את היסו,ד המקצוע היסודי' אבל - במחול אמנותי זה היה אז בית-ספר הטוב ביותר באירופה . של רודלוף לאבאן . יש לי דיפלומה - יכולתי לפתוח פה בי יי ס למחול אמנותי . היה לי כנראה משהו עם מחול, מפני שאני הרי הייתי כבר אחרי שבע שנות עבודה, ואיזו עבודה 'מקצועות הכי קשים, גבריים' ולמרות זאת השתלטתי על זה . הלכתי למגמה של כוריאוגרפיה , אבל לקחו אותי למחול ממש, נקיי ואפילו הגעתי לזה ' כשלקחו אותי לרקוד בתיאטרון . אני רקדתי בתיאטרון' ואפילו תפקיד סולו ! וכל זה במשך שנה-וחצי של טריינינג . הייתי רקדנית-אקרובטית, וזה אחרי טיח, אחרי כל העבודות שלי ! יש לי מבנה כב,ד אבל זה היה ריקוד מודרני , צמוד לאדמה, לא באלט . בדרך כלל זמן הלימוד שם היה שנתיים' אבל אני במשך שנה-וחצי גמרתי את המשחק, עם פיתוח-קול (מפני שהחלטתי שאת זה אני צריכה לדעת) . וכ 4- שנים לפני זה הייתי בשליחות בפולניה, ואחר כך לקחו אותי לרומניה, ושם הייתי צריכה לנאום. זה היה בחורף, והייתי צריכה לנאום שלוש פעמים ביום, באולמות שונים, בתנועה ובפומבי ופה ושם, ואחרי זה לנסוע בלילה ברכבת- בהמות ולמחרת - שוב פעם אהרון · ;בן היה המלווה, הוא היה אז ראש-ההנהגה ברומניה . בעברית, הכל בעברית! ונהייתי לא רק צרודה - וחזרתי לארץ בלי קול . הרופאים אמרו שאיבדתי את הקול . כי אני גם עם הצרידות דיברתי, הייתי צריכה לנאום באולמות גדולים, ולא היו מיקרופונים אז . קודם אני שיחקתי הרבה, אבל מאז שנצרדתי התחלתי לביים, כי לא יכולתי לשחק ...( היה לי מזל בלתי רגיל, כי יינפלתייי בביייס הזה על מורה, מנהל המחלקה למשחק, שהיה קצין במלהייע הראשונה, ובעצמו איבד את הקול בהתקפת גזים . שחקן . והוא היה אחד הראשונים שעליהם עשו ניסיונות בשיטות חדשות "441 שלושה ימים. התביישתי . השתתפו המונים! מה זה המונים ? חצי קיבוץ 40 1 איש ! היתה לי איזו השפעה אקספרסיוניסטית מפולניה, ראיתי פה ושם מחזה מהגל שאז היה חדש, אקספרסיוניסטי . ביימתי ושיחקתי את התפקיד הראשי . הכל . ואז עבר במקרה בכביש אוטו עם סופר ידוע מאד, ידיד של ציפלין מאמריקה , ועוד איזה עיתונאי חשוב . (זה היה הסופר ואלדו פונק) . הם ראו שהמון אנשים מתאספים על יד צריף גדול, נכנסו לראות מה זה וראו את ההצגה. ונשארו ללון בעפולה - עפולה ההיא ... " לפי אמונתי היצירה האמנותית על כל סוגיה הנה הויטאמין ההכרחי לחיי חברה תקינים ...'' (מיתה בשיחות על התרבות. משהייע 1980( רק בשביל לראות מי עשה את זה . היו כל כך נדהמים ! אמרו שהיו עכשיו בכל באירופה, ולא ראו דבר כזה ... כנראה שהם - אמריקאים - לא נפגשו עד אז עם אקספרסיוניזם . זה היה כל כך מחדש בשבילם' אחר כך הם באו לחצר שלנו, ורצו לדבר עם מי שעשה את זה . אני זוכרת כמו היום קראו לי, אני עמדתי מולם, ומאחוריהם עמד כל הקיבוץ לראות ... וכלס צחקו . אני עמדתי מבויישת , לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עם האמריקאים האלה ועם המתרגם, והם אמרו - שאני מוכרחה ללמוד ! לא ידעתי מה לעשות עם זה, אבל כנראה שאיפה-שהוא בכל זאת נזרע הזרע, ובמשך שנה ככה עבד בי ועבד בי , ובינתיים עשיתי עוד הרבה נשפים בקיבוץ . ואז אני ביקשתי חופש ונתנו לי חופש לשנה . מה זאת אומרת חופש ?-ככה , בלי שום עזרה, בלי כסף ושום דבר, תצאי לך לשנה. אמי שלחה לי כרטיס-ארנייה, כמובן - על הסיפון . הגעתי לאירופה, ושם היו לי קשרים : קיבלתי עבודה : עבדתי בתרגומים מגרמנית לפולנית . ידעתי גרמנית פחות או יותר ... לא ידעתי בדיוק איפה ללמוד' מה ללמוד j התחלתי לגשש . נסעתי תיכף לגרמניה . גרמניה היתה אז המרכז של התיאטרון' של כל התנועות המחדשות באמנות. הצעד הראשון שלי היה בתיאטרונו של פיסקאטור . זה היה המקום שבו התרכזו אז אנשים כמו ברכט, יייל וכל החבורה הזאת, כולם עוד מאד צעירים. הזמנתי את עצמי לשיחה עם פיסקאטור, וסיפרתי לו על הקיבוץ, על הרעיונות שלי, וכך הלאה והלאה - והוא באמת קיבל אותי בתור מה שנקרא 'יחניכהיי . שם נכנסתי לאוירה של מה שנקרא תיאטרון פוליטי. וזה מה שהשפיע אחר כך על הלהקה הראשונה של הקבהייא, שהקמתי. האוירה כמובן התאימה לי מאד : שמלאכית! ... אז אנחנו היינו מאד שמלאכים , ואני גם א ני רוצה :והתווד 1 ת · :לא היה לי כל קשר לאמנות. בודאי לא לתיאטרון . הייתי שומרת טיפוסית בקן, וחשבתי שאני מחוסרת בכלל כשרוכות . באמת, זה וידוי אישי מאד j היתה לי סיסמת חיים : אדם שאינו מחונן בשום דברים מיוחדים חייב למסור את עצמו' כמות שהוא, למפעל שהוא מאמין בו . אפילו היתה לי אומרה, בגיל 15 או 16- שאני מאותם האנשים, שצריכים להיות הייזבליי של ההיסטוריה,שאני אינני מתחום הכוחות היוצרים, ועל כן המציאות הזאת, היום-יומית, היא שצריכה להיות תוכן-חיי. וכך כמעט לא הלכתי לתיאטרון. קראתי הרבה מאד ספרים, אהבתי מאד לקרוא ספרים . איד פתאום הגעתי לעסוק באמנות ? זו הייתה הפתעת חיי ! בקן-וארשה היה פעם נשף-פורים, ומישהו מהמדריכים נטפל אלי שאני אדקלם איזה שיר . כלל לא עלה בדעתי' אבל הוא לא נתן לי מנוח, אז עליתי על הבמה ודיקלמתי . בפולנית, כבר לא זוכרת איזה שיר. הייתי בת 15, משהו כזה . (בגיל 16 הייתי כבר סטודנטית באוניברסיטה. אני התחנכתי במוסד מאד מתקדם, אז 'שעבד לפי השיטה, שכל ילד מתקדם לפי הקצב הפנימי שלו . ואני ייקפצתייי על הכיתות הפורמליות. וכשילד היה בשל לעבור לתיכון' בחנו אותו כדי להלחיט לאיזו כיתה הוא יכול להיכנס . וכך עשיתי את הבגרות בגיל 16- ההורים פשוט לא הביאו לבית- הספר את תעודת הלידה שלי ... אחרי הבגרות פתאום ראו שאין להם תעודת הלידה. אני זוכרת כמו היום את התמונה, שאמא מביאה את התעודה, אז יצא מורה ואמר : זה בלתי אפשרי' היא לא יכולה' ודאי יש לה חורים בהשכלה ; ואני עמדתי אז כבר אחרי הבחינות, איו מה לעשות ... וכך הגעתי לאוניברסיטה בגיל 16(. באתי לקיבוץ בגיל 18, אחרי שנתיים באוניברסיטה. ופה גם כן נטפלו אלי יום אחד : עשו איזו פעולה אמנותית בקיבוץ, מאד פרימיטיבית, והיה חבר מקן וארשה שהיה באמת שחקן בחסד עליון, והוא נטפל אלי ולא נתן ~י מנוח - שאני מוכרחה לשחק ! ובאמת שיחקתי 1 ופתאום הקיבוץ התחיל להתלהב, ופתאום כבר הייתי צריכה לא רק לשחק אלא גם להיות הבמאית !... אנשי משמר העמק עבדו אז בנהלל )1923( יחד עם ראשוני המושבניקים . ואחרי זה היינו בעפולה, עשינו את הכבישים הראשונים . ונוסדה איזו קבוצה, ואני כבר ביימתי מה שכתבו 1 וכבר שיחקתי' וזה הלך לי . ויום אחד היה צריך לעשות מפעל לאחד במאי . היינו במחנה פועלים גדול בעפולה, ופנו אלי שאני מוכרחה לעשות משהו גדול לאחד במאי . אני עבדתי אז כטייחת, (לפי זה הייתי סוללת וברזלנית). אני זוכרת שאיזה רעיון תפש אותי, ובזמן הטיח, במשך יום-עבודה שלם, עבד לי במוח, וכשירדתי מהפיגומים, עוד לא הספקתי להתרחץ, ישבתי וכתבתי מחזה במשך 3 שעות. להגיד לך את האמת - לא סיפרתי לאף אחד שאלה היו שלוש שעות j אם מישהו שאל, אמרתי : מרץ 1985 מהו סדוה של הצלחה זו ! אולי צירוף האלמנטים שמן חפארסח ומן חסאטירח הוא המינון המצליח אצל כל קהל. סיכה נוספת טמונה אולי, בעובדה שהמחזה חושף ומציג את אחד הסממנים היותר ניצחיים ואוניברסליים - את הצניעות. זו ח"טרטיפיות" שכשפח הצרפתית היא שם נרדף לחסידות מזוייפת ולצניעות בכלל. מדלייו עצמו, בעצףמח הראשונה ששלח למלך. כתב : "סברתי כי במלאכה זו, שאני עסוק בה, אין לי דבר טוב יותר לעשותו מלתקוף בתיאורים כלעגים את חטאי זמני ; ומאחר שהצביעות היא בלי ספק אחד הנפוצים שבחטאים אלח, אחד המציקים והמסוכנים שבהם, עלתה בי. מלכי. המחשבה. כי אגמול טובח לא-מעטה לכל האנשים ההגונים במלכותך, אם אחבר קומדיה שתטפח על פניהם של הצבועים." המתכוונים להערים על חבריות בחיקוי אדיקות ובצדיקות גונבת-דעת." גם מגוון חאיכטרפטציות חתיאטרליות שבמחזה רחב ביותר. ק'! רךpז סבור ש"מאפיינו העיקרי של "טרטיף" חרא הגמישות ודחו ההסבר לפוריות המרשימה באפשרויות של גילום התפקיד ." בתיטארון' "מזדווג" טרטיף מאז ועד חירם עם מבנהו הפיסי' תכונותיו וסגנונו של השחקן המגלם את התפקיד . בגלריית השחקנים ששיחקו בתפקיד זה · נמצא עבי כרס ומדושני-עונג. כמו. צנומים ומעוכים, וכיוצ"ב. לכן . זה אולי תפקיד שזנח יותר מאחרים לפרשנויות שוכרת ומגוונות על חכמה : שובה-לב. מתון ומחושב, רתחן ופזיז' דוחה ואלגנטי, ירא שמיים, רמאי. מלנכולי. בורלסקי. תאוותן. כערי ותמים" . ולכל 'טרטיף' בתיאטרון היה ויהיה אורגון "מתאים" : אידיוט. טרגי, נאיבי. מרגש. מעורר-כבוד, שתלטני ." טרטיף של מלוייר מדלייו כתב את המחזה הנזכר שלוש פעמים ולכל גיוסה חיה טרטיף משלח . טרטיף של 1664 חיה חסיד צבוע, לבוש בגדי קודש קודרים . זו חיתה כנראה פארסה, ולא מקרה הוא שאת התפקיד ביצע גך; . ר?,ה שחיה שחקן פארסות ידוע . בגיוסה השכיח ניסה מדלייו לטשטש את זיהויו של טרטיף עם הכמורה של זמנו. הוא מעיד על-כך בעצומה השנייה שכתב למלך : "טרחתי לחבוש לו כובע קטן' לתת לו שעיר ארוך' צווארון רב-מידות, חרב ומלמלות לאורך כל החליפה." ריככתי פה ושם את הדברים והקפדתי לסלק כל מה שהיה עלול לתת, ולו רק צל של אמתלה, לאבות-הדיקן הנודעים של הפורטרט שהיה בדעתי לצייר." ה "פורטרט" היה הפעם של בעל נימוסים שירד מנכסיו . הוא רוצה לשאת לו אישה עשירה ולחזור למצב של אמידות. טרטיף השלישי. היה השחקן דףקרף t'זי • ששיחק דמות של קבצן• גרגרן ושטוף תאו;ת . כל מקוררת האינפורמציה שבתמוכות ובאיורים המלווים את המהדורות הראשונות של המחזה חוזרים ומציגים תפאורה מצומצמת ביותר. לפי ה"רשומות" של ~הל; חיתה התפאורה - "חדר. שתי כורסאות , שולחן . שטיח .. שתי אבוקות וקרש כביסה אחד ." כמה מהאיורים מתעדים את התמוכה בה יוצא אורגון ממחבואו שמתחת לשולחן כאשר טרטיף מכסה לפתות את אשתו . לפי ציורים אלה חיתה זו תמוכה קומית. בכלל ליוף את ההצגה אפקטים קומיים רבים . במיוחד , הצליח מדלייו . ששיחק בתפקיד של אורגון. להצחיק את הקהל . על- פי עדויות מהתקופה בה הופיע הוא כדמות חסרת-ההגיון המשבשת כל הגיון . לפכי כן שיחק את סגכרל וארכולף . ואחרי אורגון . את מר ז'ורדן . דףקרף~די היה בן 38 כששיחק את טרטיף . · הוא היה גנו כבך גוף. כמעט שמן ונראה בתמוכות כשופע בריאות . עד אז שיחק בתפקידי משרתים ואבות, ואפשר שכסיון זה השפיע עליו גם בהצגה זו . טרטיף שלו היה טפיל מתחסד, עב-כרס , וגס-רוח . גם תפקידים אחרים בהצגה בוצעו על-ידי שחקנים קומיים : לו_אי ;נז~ר ששיחק כגברת פוגל. לפכי כן שיחק את ל!;כלש ב"הקמצן" ואחרי גברת פוגל את גברת ז'ףרןן ב"גם · הוא באצילים" . מולן ;נז ' ר חיתה ד;רין המש~ר r."ת היא היתה כת 46 כששיחקה תפקיד זה . שחקנית קומית הבקיאה בל~י ששיחקה לפכי כן את פרוזין כ"הקמצן" דמיס היה הו~ר שהתמחה בתפקידי ליצנים ושיחק מאוחר יותר את פ:רו ב"דון ז'ואן". הוא הדגיש את הצד המגוחך שברתחכותה ליiז דמות זו . אלמיר חיתה ~ר~כד ;נז'ר, אשתו של מדלייו . היא איוד של 'J T לאפ;טד ל"טדטיף". מערכה ד: תמונה s. האיוד מתעד את הסגנון הקומי של ההצגה וכמיוחד את משחקו של מדלייו כאודגון . עתון 77' מס' 62 תיאטררו ''טרטיף'' בתיאטרון 1664-1985 דן אווירן המדיונט . ה של הארכיבישוף של פאדיס וטדטיף . כ"טדטיף" של יורי ליוכמ;כ , ?~אט" i? ,"ה מוסקבה, 1968. כשת r.1 רו . כמהדורה כה הודפסה הגירסה האחרונה עם מבוא של נז.ולייר, נמכרה תוך כמה שכדעות. למהדורה שכיח צירף מדלייו את העצומות שכתב אל המלך . עובדה זו ראףיה לציון מיוחד, משום שהיא משמשת עדות נוספת לכך שמדלייו וקהל קוראיו יחסו חשיבות גדולה , לא רק. למחזה עצמו. אלא . גם, לפולמוס שליווה את הצגותיו. "טרכ t יף" הוא מחזה סאטירי שעניינו הצניעות כדת. כמבוא הנזכר ' כתב מדלייו' כי "התאטרון' כוח רב לו לשמש מקל- חובלים." לדעתו . יש לסאטירה עוצמה גדולה יותר מזו של הטפ ת מוסר. זאת , משום ש"כני אדם נכונים יותר לחיות ערים' משחם נכונים לחיות מגונחים." כסאטירה , המחזה אינו עוסק רק כהסרת מסכות הצניעות מפנ י ו של טדטיף. אלא, אולי, כעיקר, כדמותו של א;ךג;ן כקריקטורה של המאמין הבורגני שאנוכיותו וטפשותו מונעים ממנו ראייה נכונה של המציאות. "חנסיון מראה" כתב ~ריק א; 1י_זך;ך "שאפילו הרמאות הגסה כיותר והפיתוי הטפשי כיותר · מצליחים, כשהם מחניפים להרגלים ולחושים של המפותים והמרומים ונותנים סיפוק לחפצם הכמוס." גון' סכור אוארכך · לאור . יש צורך כמוס "להתעמר כזולתו ולעב . ותו." מעריצותו זר סובלים כמיוחד הקרובים לו כיותר : אשר J ו' ככר וכת; . ~אן ק;ט סכור היה כי "מדלייו שנא את אורג.רן יותר מששנא את טרטיף . "גדולת" טפשותר של אור גון דרמה לזר של אבא אוכף . שתי הדמויות המשמשות משל . גכות · לכוו ." אדלג~ המחזה . בגיוסה המוכרת לכו איכר רק סאטירה . :ש בו אלמנטים מן הפארסה (כך טען החוקר ק. . רכקר;ס שמקורם אול י בגירסת 1664(. מייד בפתיחה אנו פוגשים את מדם P. רגל המזכירה אפיזודות מהפארסות בהן מדבר הפדנט ללא- הפסקה ומונע מהאחרים לפצות פה . הסציכה המפורסמת של אורג:רן המסתתר מתחת לשולחן מקורב כסציכות מהפארסה כהן הנעל הקרבן נוכח כאשר מפתים את אשתו. כמחזה שלנו יש לפי גףסטכ ל~ס;ן כמה וכמה מסימניה של הפארסה שכותרתה יכולה להיות : ס~" i? ריל הצבוע וס~ג.רל החסיד." ך· "כמאה ה 1 היה המחזה הפופולרי כיותר " טרטיף". אחד המונכגדים לו כתב : "אני יודע כי "טרטיף" מצליח מעבר למצופה . כל תושבי פאריס מיהרו לצפות כר . "כמה מיספרים מעי ים על הצלחה זו . בין השכים 1900-1680 הוצג המחזה בצרפת יותר מ 2000-פעם . מכלל המחזות של התיאטרון הקלאסי זכה "טרטיף" להצלחה הגדולה ביותר . הוא הוצג כ- 3000 פעם משך שלוש מאות שכה. כ"ק;ן;וךי פרכ Tp" היו 2688 הצגות בין השכים 1680 ל 1962-; יותר מכל הiיחמ אחר שהציגה להקה זו . גם כשלושת העשרוכים האחרונים חיתה למדוזה הצלחה גדולה' כמיוחד על הכמה הצרפתית. וגם על במות אחרות . ב שנת 1968 הוצג כתיאטררן ?~אט" i? ה" כמוסקבה "טרטיף" יוצא-דופן . לףרי ליף:;גימ;כ שהיה הבמאי, הושפע מהתיאטררן הרוסי של שנות ה 20- וכמיוחד ממ~ךה;לד ומן הסגנון ה"תיאטרלי" שלו שהשתמש כטכניקות שאולות מהפנטומימה, הקרקס, המירזקל והסרט האילם . חיתה זר הצגה כתרך הצגה, כאשר ה"מסגרת" תיארה את מאבקיו של מרלייר עד לקבלת ההיתר להעלאת המחזה . על הכמה, משני צדדיה, כתוך תאים, הוצבו מריונטות אחת של המלך. לראי ה 14-' והשכיח של הארכיבישוף של פאריס. ההצגה החלה כאשר השחקן ששיחק כשני תפקידים : מדלייו - המחזאי' רא ורגון' עמד וקרא צו של המלך האוסר להוציא את "טרטיף" . אחר-כך המשיך כחזרה על שלושת המערכות הראשונות. עם סיום החזרה , הופיע קצין שקרא נוסח חדש של צו מלכותי האוסר גם הוא את העלאת המחזה . המשך ההצגה נתאפשר רק אורגון · אחרי שמולייר קרא את נוסח העצומה השנייה שלו למלך. מריונטת המלך מבטלת אז את האיסףך ורק אחרי זה מתחילים סוף-סוף כ"טרטיף ". זאת , כאשר שלוש המערכות כהן צפו הצופים כחזרה "מוךצ;ת" כמהירות ואחריהן מוצגות שתי המערכות האחרונות כקצב רגיל . " טרטיף" של ליוכימוכ מצטיין לא רק כסגנון :;גימרי מיוחד . הוא גם מלמד אותנו את המאפיין החשוב של מחזה זה : "טרטיף " הוא מחזה פולמוסי . לידתו כפרובוקציה נגד גופים דתיים-קנאיים ועיקר עניינו כהתחסדות וכצביעות . פולמוס ליווה את גלגוליו רגירסאותיו של המחזה כין השנים -1664 1669' אפילו כמאה ה 19- היו מנהיגים פוליטיים :;כנפוליון' שחששו מהשפעותיו ה"שליליות" . כמאה ה 20- לעומת-זאת קרה שהשתמשו כמחזה כפרובוקציה על-מנת לגרור לפולמוס . גיוסה ראשונה של "טרטיף" הוצגה כחצר המלכות כשנת 1664. כשל לחצם של חוגים כאלץ · דתיים ושל אנשי החצר לראי ה 14- לאסור את הצגת המחזה . הנימוק היה, כי הוא "מזיק כאופן מוחלט לענייני הדת והוא עשוי להוליד תוצאות מסוכנות כיותר ." הארכיבישוף של פאריס . ארדף t' ן דה ~.רפיכס . הטיל חרם על המחזה וטעמיו היו זהים : "זו קומדיה מסוככת כיותר שמסוגלת להזיק לדת ." אחרי שלוש שכים . כיסה מדלייו . להציג גיוסה שוכה של המחזה . השם טרטיף הוחלף כפכלוף וכך היה שם המחזה "פכלוף, או הנוכל" . למחרת הבכורה הוטל איסור גם על המשך הצגתה של גיוסה זו . כשתי עצומות , ביקש מדלייו את ההיתר להצגת "טרטיף" . אולם הרשות ניתכה לו רק כשכת 1669. כגירסתו המוכרת לכו, הוצג המחזה לראשונה כ 5- כפברואר 1669. שלוש גירסאות יש אם כן למחזה . אלה של 1664 ו 1667- לא 38 סילואך היה הנציג הראשון במאה ה 20- למסורת ההצגה של טרטיף עב-הרכס והתאוותן . טרטיף של דוקרואזי הוא, לפי תיאורה של דודיך : "גדול ושמן כרגיל' הלחיים ורודות, השפתיים אדומות." סילואך שיחק בתפקיד זה החל משנת 1900 במשך כ 30-שכה . הוא גילם דמות קומית הנוטה' לפעמים. אל האימתני. איש כנסייה שכולו צניעות מזוייפת. פניו המלאות ורבות-ההבעה העידו על תשוקות שהוסוו נפקחות. הוא לא חשש מההגזמה והיה עובר במהירות מ "שריקת נחש לחירחורי-שבץ ." לוסייז גיתרי )1923( המשיך במסורת ההצגה של סילואן . טרטיף שלו היה כומר כפרי, שמן. שתלטני, מכוער, מזוהם, גס ודוחה . גיתרי ייחס לדמות את או:;נךנ~יה כמקום מוצא ודיבר במבטא השורקני של מחוז זה. פניו היו מסכה מעוותת : גבות עבותות, עפעפיים כבדים. קבוצות שער פזורות על מצחו, לחיים שלא גולחו, שפה תחתונה בולטת ומשורבבת קדימה . כסיל ואן' גם פרננד לדף שיחק בתפקיד טרטיף משך שנים הרבה (לסירוגין בין 1935 ל -1957(. הוא היה צדיק מזוייף. דוחה ומצחיק. ליצן מפוקפק ובעל נימוסים גרועים שזעזעו כמה מהמבקרים האנינים . נבל שאפילו קריצות-העין שלו היו מזוייפות . לפעמים' על-פי מסורת סילואן' היה לדף מפחיד והטיל אימה על הסובבים אותו . אורגון שלו, לףא~ q נ:ה. היה רציני ועצוב . כמעט נוגע ללב בכאבו ... שניים מהבמאים הריאליסטיים המפורסמים - אנודה ןזtוטנ~ וקונ 9 ~נטין 9~ניסלב 9 קי. ביימו את "טר-טיף" . שניהם לא חידשו דבר בפרשנות התיאטרלית של המחזה, אלא , בפרטי הביצוע. "טרטיף" שלהם היה אמתלה נוספת לתרגול, או להפגנה של אמנות התיאטרון הריאליסטי . "טרטיף" בבימויו של אנטואן הוצג ב"אודיאוך" ב 1907-(. J' ק ןוו~ךזt היה היועץ האמנותי-ספרותי שלו בהצגה זו . ובאותה שנה סיים את טיוטת ספרו שהוקדש לבימוי המחזה, הוא רצה בהצגה אנטי-כנסייתית. הבמאי' לא נטה לכך . התוצאה חיתה שיגרתית למדי : מקסים .ן J 'ךןן שיחק את טרטיף כמוסקיטר-חסיד ואלגנטי . בכל זאת, הצליח ארנווך לשכנע את אנטואן בעניין אחר - בביטול אחדות המקום הכמעט-מקודשת שליוותה את המחזה ממולייר ועד אליהם . אנטואן' בעקבות זולא והתיאוריות על השפעת הסביבה על אופי האדם, רצה בתפאורות "אמיתיות". הוא ריכז את עיקר המאמץ היצירתי בהחלפת התפאורה הצנועה של מדלייו בארבע תפאורות ריאליסטיות. היה בכך חידוש חשוב ואולי פריצת דרך לתפאורנים שיתמודדו עם המחזה בעתיד . " הזיכרונות של התיאטרון הקלסי לא שיתקו אותנו יותר" אמר אנטואך - "התקדמנו הרבה מעבר לתפאורת השולחן של 'טרטיף.'" במערכה א ' חיתה התפאורה של ל??.גיי : פינה בגן שלפני ביתו של אורגון . חיתה של .ך~ר~ זו, · התפאורה של מערכות ב' ו-ג הציגה סלון בסגנון לראי ה 14- ובתוכם גרם מדרגות. התפאורה למערכה ,, חיתה של ~קרו, היא הציגה את חדרה של אלמיר . במערכה ה' שעוצבה על-ידי רו~ךן ראו הצופים אכסדרה גדולה . חילופי התפאורה כiהיביכרמו באו כדי לשרת צרכים דרמטיים . כך. לדוגמה, היה תפקיד חשוב לגרם המדרגות במערכות ג' רד : אנטואן הסביר : "במדרגות אלה ירד טרטיף במערכה ג .' כניסה זו של טרטיף הוכנה על-ידי מדלייו כמשך שתי המערכות, והיא, תודגש הייטכ על-ידי ירידתו של הצבוע המתחסד במדרגות : תחילה, יראו את רגליו' אחר-כך' את גופו ולבסוף . את פניו ." "טרטיף" היה המחזה האחרון שביים סטניסלכסקי )1938(. את המלאכה סיימו, שנה אחר מותו, שניים מתלמידיו פרגנו לדו וביאטריס נ;: .יו;tר כדוריך. ה"קומדי-פרנסז", 1951. סאו~יל ג i ט:יה תיאר, גם הוא, טרטיף "חדש" . כזה "המסוגל ליצור תחושה של עדינות ומיסטיות." להצלחה רבה כנבל במלודרמה זכה טרטיף במאה ה 19-. חיתה זו דמות מפחידה העושה מעשי-זוועה תחת מסווה של איש-דת. טרטיף כזה היה אלכסנדר ן~ה )1800(. בן-בליעל שמחשב היטב ומראש את מהלכיו ומו~ע על-ידי תשוקה אלימה . טרטיפים מלודרמטיים נוספים היו השחקנים : ליג'~ה . י?\'~י;!י האחרון היה · ב;ןל.ה )1857( מכוער ודוחה במיוחד . בסוף המאה ה 19- חוזרים כמה מהשחקנים ומציגים את טרטיף כדמות קומית. ארמונו ג; )1890( היה "שמש כנסייה עלוב ומעורר רחמים ." קוקלאן הצעיר )1899( הציג דמות אוהבת-חיים המעמידה פני ' חסיד סגפן. כדי להסתיר את יצר- הרע שלה . הוא היה מגוחך' חצוף ופחדן . במיוחד כאשר חיזר אחרי אלמיר. אלמיר, הופיעה על הבמה בשתי גרסאות . היו שחקניות, כמו מדמואזל ןיגרס, שהציגו אותה כאשה צעירה, הגונה ונאה . שחקניות אחרות, לואיז קונ ti ה ואמילי ל.דר. הציגו גנדרנית, מפוקפקת מעט ובעלת ביטחון עצמי. גם את אורגון הציגו השחקנים בשתי דרכים עיקריות : אוגוסטין ןךיני )1810(, היה "אדיוט מגוחך" ואילו ז 'ק ~ך;בו )1850( היה אורגון רציני, רחוק מקריקטורה, שהערצתו לטרטיף אינה עיוורת . כמוהו, לראי ללף~ך )1880( שהציג אורגוך בורגני' עשיר' מכובד ושתלטן . גירסת ללף 15 ך מצאה לה ממשיכים רבים בתיאטרוך המאה ה 20-. המאה ה 20 לימוד הפקות 'טרטיף' במאה ה 20-. כמוהו כלימוד תולדות התיאטרון ב 85- השנים האחרונות. כמה מהשחקנים המשיכו את המסורת הקומית של סוף המאה ה 19-. בעקבות קוקלז' באו סילואן' לףסייז גיתרי ו~ר~נד לדף . יוצרים אחרים' במיוחד במאים. סיגלו את "טרטיף" לתפיסות התי אטרוך שלהם ולסגנון העבודה שלהם. ריאליזם אצל ףט?זt15ךו 9 ~ניסלבסקי ואקספרסיוניזם בסרט של מףר~אף . היו גם "ה צגות מפתח " - גירסאות תיאטרליות חדשניות שהכרח היה להתחשב בהך אחרי שהוצגו. אלה בוימו על-ידי ליובימוב. לףאי ז'ף~ה. ובמיוחד' השפיעו ומשפיעות עליהן הצגותי ו של ךף j 'ה ~ל~שוך . הא ri רונים שעלו על הבמה הצרפתית בטרטיף היו שלושה שחקנים צעירים. יפים ושובי-לב : רי w ר פו?~~ה .T'J לףק בו~ה וד'ןר ד;כרד:יה . גם לאורגוך חיתה עדנה . היו במאים כמו J'ק' ~סקו'ך ו~ינגןיג; ברגןיגן' שחזרו למסורת מדלייו ומיקדו את עיקר העניין שבהצגותיהם בדמות זו . אמיל ~נינגס כטרטיף וליל ד . כ;;ר כאלמיר . סרט א ק ספרסיוניסטי בבימויו של מורגא;, גרמניה. 1925. גילמה דמות סימפטית ויפה. 1 ל.רהיה ל~ןנז', אז בן 34. הוא שיחק גם במחזות אחרים כצעיר מאוהב. מיראן חיתה מךמ~~ j ל ןה :;נךי, שחוסר הניסיון שלה כשחקנית מתחילה, ז~ןג עם תפקיד מטושטש-מעט . אין לנו פרטים נוספים על "טרטיף" בלהקתו של מדלייו . כללית, אפשר להניח, כי למרות התפאורה ה"ריאליסטית" חיתה גטיה לה~חיק את הקהל . כך שדמויות המחזה שוחקו בדומה למשחק ששיחקו אותם השחקנים את הדמויות הנזכרות - לפלש. סגכרל, פרחיך ובו'. דמויות קומיות אחרות מהרפרטואר של מדלייו . המאה ה- s ג גם במאה ה 18- ל"טרטיף" חיתה הצלחה ניכרת. רוב ההצגות היו בעלות אופי קומי ואפי - לו נטו אל הגרוטסקה. מדלייו, כפי שראינו . מיקד את העניין הקומי באורגון . במאה ה 18- הפכו שחקנים את טרטיף לדמות הקומית החשובה. הוא מופיע אז הרבה כמשרת . משחקים אותו בהגזמה כטפיל וכתאוותן חסר-מעצורים . טרטיפים כאלה היו ~וזגז ..ד w ם ובמיוחד און'ה. אורגון הוצג על-פי-רב כבורגני כרסתן מלא שמחת- חיים. ה שחק בתפקיד טרטיף בין השכים · און 1782-1763. הוא היה גבר גדול. בעל גזרה, נאה ויפה-תואר. טרטיף שלו היה סאטיר חסר מעצורים . משחקו היה מוגזם בעוויתות ושופע קריצות-עין . את מחשופה של דודיך הוא מציע לכסות במטפחת גדולה, כמעט-מפה. זאת. כשהוא מרעיף מבטי חשק על שדיה החשופים . את :;בר~ה של אלמיד הוא תוקף ולוחץ בחזקה ובגסות. היה זה טרטיף לבוש ככומר שבישר את ההתקפות הגסות שתספוג הכנסייה בתיאטרון המהפכה. דךרו שצפה במשחקו של אוז'ה כתב ל~רים (ב 1765-(: "צוחקים מתחילת ההצגה עד לסופה. זאת, 'למרות שהנושא מוביל אל המפחיד ואפילו אל המעורר-אימה." לקראת סוף המאה שינו כמה מהשחקנים את הדרך בה גולם התפקיד . מולה' ~לדי טסיקt~ב;ו הבכור הציגו דמות מכובדת, כמעט אצילי ri. אלגנטית°. ומרשימה .~ל.די )1780( היה טרטיף מכובד ולראשונה כמפתה דמוני המחשב מראש והיטב את צעדיו . המאה ה 19 בראשית המאה ה 19- עדיין נחשב "טרטיף" למחזה שיש בו סכנה לציבור . נפוליון שתיאר אותו כ"אחת משכיות החמדה של יוצר שאין לחקותו," חשש גם מהסככה שבחמרי הסאטירה הטמונים בו . בגלותו בסנטה הלנה כתב )1816(: "המחזה מציג לדעתי את האדיקות הדתית כתופעה כל-כך מגונה ... כך' שלו נכתב 'טרטיף' בזמן שלטוני' הייתי אוסר את הצגתו." ואכן' בתקופת הרסטורציה חזר המחזה ושימש את החוגים הליברלים במאבקיהם נגד הכנסייה. לףאי . ראיו, מעיד )1877( :"בכל פעם. במסיבה, זו, או אחרת, כשמצליחה האופוזיציה הליברלית ל~.דיז את דעת הקהל נגד הכנסייה, מיד, לאחר-מכן. מופיע 'טרטיף' מחדש, בפאריס ובצרפת כולה . מציגים את המחזה, מוציאים אותו לאור במהדורות עממיות, מלוות בהקדמה, בביאורים ובאיףרים." (בהצגות פרובוקטיביות אלה, הופיעו השחקנים כשהם לבושים כמשמשים בקודש). אולם היו גם שחקנים אחרים שהמשיכו במאה ה 19- את המסורת של סוף המאה ה 18-. הם הציגו טרטיף מכובד ואלגנטי. סטנדל צפה ב 1822- בטרטיף של השחקן ויגךס והתרשם, במיוחד, מכך שלא חיתה זו דמות נלעגת. גם ההצגה ככלל. לא חיתה מצחיקה . לפי עדותו של סטנדל, צחק הקהל רק פעמיים. ובשתיהן לא היה טרטיף על הבמה . ה בתפקיד טרטיף · א;ן .1776. מרץ 1985 ~~' ר;ן'ה ~ל~ש;ן כטרטיף כורע מחזר אחרי כלי כ;רג; כאלמיר כגרסת 3719. מאחור . אפשר לראות קטע מהתפאורה של הו:בר מ;כלו - אולם הנמצא כשיפוצים שיהפכו אותו לכנסייה . נוצריים . תהליך שלישי - התפוררות המבנה , שנמשך מתחילת ההצגה ומגיע לשיאו בסיומה. בעיקר התקלפות תמונות הקיר. כאילו במושפע מבגידתו של טרטיף. במסה אוחה הקדיש ל"מולייר בן-זמננו ',' סיפר החוקר הפולני יאן ק;ט על הצגת טרטיף יוצאת-דופן בה צפה ב " בית-הספר לדרמה שבוורשה ")1960(. בתפקיד טרטיף שיחק נער צעיר ונאה, לבוש בגלימה של פרח-כמורה. הוא היה ענוג ומלא-קסם . הזכיר לק;ט אח J 'ךר פיליפ . מעין ד;ן ז'ואן שהחליט ללבוש מסכת צביעות כדי להשיג אח מטרותיו. ככלות הכל. כחב מדלייו את "דון ז'ואן" מיד. אחרי "טרטיף" . "וזה" - העיד ק;ט - "היה שד קטן עם מסכה של קונפורמיסט." שלושה מהטרטיפים האחרונים של התיאטררן הצרפתי הם "אחים תאומים" של הטרטיף הפולני שתיארגו : ריזקר .ה~~?;פ ן'! לוק ון'ךר ך;רךנ~יה. וישר פונטנה היה צעיר, חמים ויפה ב"טרטיף" שביים אנטואן ויזקז ב tt ויני;ן )1978(. הוא חף מכל פשע. וכל מעשיו מכורכים על-ידי משרתו, לוון . ונעשים כדי להשביע את רצונו של אדון-הבית . אורגון . ןגי~ל /?ךt,ון. הוצג כבורגני הנוטה למוזר ולמשחקים מסוכנים . וכך המשחק עם טרטיף משעשע ומלהיב אוחו. הוא נהנה במיוחד מפיתוי אשחר על-ידי עלם חמודות . אלמיר, ז'ני גסטלדי . שיחקה כאילו חיתה קרובה להתפחות .".-'-'. ן'! לוק נוזקה היה טרטיף ב"קומדי פרנסז" בבימויו של ן'! פ;ל רוסי;ן )1980(. ה "פיגרו" תיאר אוחו כצירוף "היופי של רי w ר פ;~t,ו~ה כטרטיף רן'כי ~t:?9 לדי כאלמיר . כמרי של אכטואן וי~אז . פסטיבל אויכירן .19 78. עתון 77' מס' 62 לבוש בבגד של איש-כנסייה שמר על מרחק מאלמיר . רק עי 1 :יר העידו על מאבק פנימי בין תשוקותיו לבין נחישות- דעתו לשלוט בעצמו . ז'ררז' ~דק התפאורן. בנה חלל שהתאים לפרשנות ז'רבה את הנזחזה. הבמה חיתה חדר אפור שתקרתו שחררה . הקיר היה מכ:רסה בנייר-קיר שבסגנון לראי ה 4- ן . עליו צריירר מעין צללים. קורים עבים באפור . במרכז אחורי-הבמה חיתה דלת כפולה . מתחח לה - שתי מדרגות , עליה היה ערלה שחקן כל אימת שצריך היה לומר דבר מה שיש לו חשיבות . על הבמה היו גם כמה כסארח בצהוב רכררסא שצבעה ירוק-כהה . חכ!אררה קודרת זו התאימה היטב לאישיותו וללבוש של טריטיף. מה שהחריף אח הקודר והאפור שבאישיותו, היה הניגוד, ביחס לבגדיהם של שאר השחקנים. שכולם לבשר צנ:עים בהירים . חיים ורעננים . " טרטיף" בבימוי של ך;ן ' ה פלנש;ן הוצג בשתי גירסארת (האחת :971-1962 ן ; חשביה :97 3 ן 977- ן (. לדעת כמה מדזמבקרים היו אלה ההצגות החשובות של מחזה זה במאה ה 20-. פוזנשרן הדגיש הן בבימוי. והן בתפאורה ובעיצוב הלבוש. ארז הצדדים ההיסטוריים שברקע המחזה. הנושא הדתי נראה היה לו פחות חשוב ופחות רלוונטי לתקופתנו. הוא מצא מ'~בילוח בין המצבים הפוליטיים המרומזים במחזה ובין מצבים פוליטיים בימינו. אררגרן כזכור היה בקשר ידידות עם אדזד מאנשי מרד הפררנדה שהיוו אופוזיציה למלך . על-כך מר י חל לו המלך בסירם המחזה . מצבים פוליטיים דומים. בהם השלטון מפגיז את שרירות לבר. ניתן למצוא גם כיום . עם- זאת , נזהר פלנשרן מיצירת הקבלות פשוטות ופשטניות . הוא רצה גם להראות . כיצד בחברה מסריימח "קבצן מציג את ע~במר כאיש קדוש ומצליח לעלות ל גדולה." ולנסות להבין . רע · מז "אישיות חשובה. כאררגרן. צריכה לחפש ולמצוא טעם ש לחייה בשאיפה מיסטית. שני מצבים אנושיים · חז שה אקטואליות שלהם אינה מוטלת בספק . בנ:ימרי המחזה שאף פלנשרן לחפש ולגלות אח "המוצנע ביחסים שבין הדמויות ." בעיקר ביחסיהם של אורגרן רטרטיף . בנושא זה הוא הציע הסבר נועז הרומז לזדרמרסקסראלירח בלתי-מודעת אצל אורגרן . שמתבטאת ב t ~הבתר אח טרטיף. זר פרשנות המאירה באור חדש גם את ה• י חסים שביס אררגון ראמו. אשחר ובתר . משרם כך היה ז;נישל א\יקלר. ששיחק כטרטיף (בשנים 1971-1963(, צעיר ריפה. אי~גנטי ומאופק . ולפעמים הזכיר אח ז'רבה. פלנשון. עצמו שי חק כטרטיף בשחי ההפקות (ב 1962-, ןב 1977-1973-(. הריא היה טרטיף כבד רמארקלר. אחד המבקרים תיאר אותר כ"איכר הרוצה לכבוש אישה ולרכוש שדה ." התפאורנים תרמו תרומה חשובה לחפיסת הבימוי ולפרשנות הוזיאטרלית המיוחדת של "טרטיף" זה. רגה tt לי; עיצב את הג:מה של ההפקה הראשונה. כ~נים ארמ;ן מהמאה ה 7- ו . בכ:ך סייע במימוש משאלתר של הבמאי - יצירת חלל שיש בר י "אותנטיות היסטורית". במהלך ההצגה. הולך הניח ונחשף. על כל חדריו. עד שלא נשאר אפילו פרט אחד מוסחר . הן:~ך מ;נלו עיצב אח הבמה להפקה השנייה כאולם הנמצא בשיפוצים ההופכים אותר לכנסייה. גם הוא חשף במהלך הזיזצגה, אח הסודות האינטימיים של בית אררגרן . במקביל לדזשיפה זו השתלטו על הבמה סמלים ותמונות דתיים- i? ןר;ב וט;פ;ךק;ב. סטניסלבסקי בחר במחזה זה רק מטעמים פדגוגיים . הוא רצה לתרגל באמצעותו אח שיטח המשחק שלו עם שחקנים צעירים . העבודה חיתה מבחינתו אימון בסדרת תרגילים "פסיכוטכניים". הוא הבין את "טרטיף" כדרמה של חשוקה גדולה שמלווה בהתנגשויות קיצוניות ומציגה נושא חשוב ; ורצה בהצגה של "דמויות אנושיות ואמינות" ולא בקלישאות ופעלולים שהיו כל-כך אופיניים להצגות מולייר בחיאטרון הרוסי . שיטת העבודה של סטניסלבסקי אומצה במידה רבה על-ידי שחקנים ובמאים שבאו אחירו. נראה, כי כמה מהם אכן ניסו לחשוף אח מערכת היחסים שבין הדמויות ולהבין כל אחת מהן לעומקה. בסילי ט;פ;קך;ב, ששיחק בתפקיד של אורגון . העיד כי התרגילים והאימפרוביזציות הביאו אוחו להבנה חדשה של התפקיד. הוא סיפר. כדוגמה. שבתמונת העימות עם בנו. דמיס (מערכה ',ג תמונה 6(, הביאו אוחו תרגילי האימפרוביזציה לפרשנות חדשה של הסיטואציה . טופורקוב-אורגון חש ז.קמחה גדולה והקלה כאשר הוא גירש אח בנו ונידה אותו מהירושה. הוא הסביר זאת :"יותר אין מה שיעכב בעדי באורגון מלהקדיש אח עצמי למשימות מקודשות ." המוזר שבכולם היה הסרט האקספרסיוניסטי של ~וידריך מורכאו (גרמניה. 1925(. אמיל ~~ינ~ס היה טרטיף וליל ןג;;כ.ר שיחקה בתפקיד של אלמיר. כמו סרטים אחרים של מרובאו, ,";טך~ס;נ" ו"דרקולה", היה זה סרט אימה. טרטיף הוא התגלמות הרע. אמיל ינינגס שיחק טרטיף מלא-חשיבות עצמית . תנועותיו היו איטיות ורק עיניו התרוצצו ערמומיות ומלאות תשוקה. ליל דגרנו חיתה מעין "פאם פאטאל", לבושה שמלת ונטל בסגנון המאה ה 18-. אורגון של סרט זה מוותר על חיי משפחה ואישיות כדי לציית לאדוניו הדמו~י. ואילו. טרטיף. כך נדמה, אינו דורש ממנו מאומה . אורגון מקריב לו אח הכל מרצונו. אלמיר מצליחה בערמומיות ובתחבולות נשיות לגרש את הרוח הרעה . סגנון המשחק הוא אקספרסיוניסטי -העוויות , ג'סטוח ותנועות שהודגשו עד-כדי הגזמה. בסרט יש גם שימוש מיוחד באפקטים של תאורה. רבים בו משחקי אור וצל שמחריפים אח תחושת המיסתורין . האימה והמוזרות. ב 1950- ביים ושיחק לו l:( י ז'ו;כ.ה "טרטיף" מקורי. יוצא-דופן ושנוי במחלוקת . חיתה זו "הצגת מפתח" שהשפיעה על מסורח הצגת המחזה עד היום . ז'ובה כטרטיף היה גבוה, חיוור ודק-גזרה. לראשו חיתה פאה עם שערות חלקות וארוכות . ולבושו - גלימה שחורה ששרווליה רחבים . לצווארו - עניבת קטיפה. על ראשו מגבעת רחבת-שוליים . היו שהשוו אותו לפסנתרן בסגנון לידכט . אחרים . תארו אח פניו כמסכה דמויית פני-עורב . הוא היה טרטיף קר-מזג . שקט ומנומס . כל תנועה מתנועותיו נראתה כאילו חושבה מראש . מבטו היה קפוא ומשתק כשל נחש העומד להכיש . טרטיף שלו היה חסיד שאמונתו כנה. צדיק שנכשל. ולא עמד בפיתוי (וכי איזה גבר היה עומד בפיתוי שכיופיה של אשה לא,)!? אורגון הוא מתייחס ביחס אדנותי כמי שעשה עימד חסד בכך שקיבל ממנו אח רכושו. הוא האמין. כי. בכך. סייע לאורגון להרחיק אח עצמו מכל הבלי העולם הזה שעמדו בינו ובין הישועה והחסד הניצחי. היה זה טרטיף רם- מעלה שרק מבטו המורעב בגד בו לפעמים וגילה אח תשוקותיו המודחקות . התמונות בהן מחזר טרטיף אחרי אלמיר שדחקו בדרך מיוחדת עשוררה גם ביקורת והתנגדות בשל חדשנותה . לפי מסורת ההצגה עד לז'ובה, בתמונה הראשונה בה מחזר טרטיף אחרי אלמיר (מערכה ',ג תמונה 3(, הוא ממש אח רגלה ללא-הרף . ז'ובה לא עשה זאת . הוא אמנם ניסה לפתות את אלמיר, אך. לא התייחס אליה בגסות וגם לא נגע בה. כך גם בתמונת הפיתוי השביח (מערכה ד' תמונה 5 ),ז'ובה שהיה לראי ז ' ו:בה ומדביק קליגנד כאלמיר. "תיאטר דל ~תנ. .ה ", פאריס, . . 1950 .... 37 דון ז ' ראן עם הקסם של tt ךמיס המרסקיטר . של ה "פרנס סראר", אפילו ::זק wה = "קשה להכין מדוע מדין עוגב על אלמיר" . אז הוא הופך להמחשה מבעיתה של תאווה " ואילו, המבקר מתפתל כנחש ." הדמיון לנחש מוגבר עוד יותר כאשר הוא "התיאטררן העירוני של חיפה" מציג בשנת 1985," טרטיף" יהודי-חרדי-כעל-תשובה, הצגה שהיא המשך למסורת מעדיפה את בלו חסר-האישיות ומדוע אלמיר אינה מתמסרת פרוצה , תת-אנושית . " הפולמוס העשירה של מחזה זה . • לטרטיף זה." . את אורג רן שיחק ן'! ל.ה פולן כחסיד קנאי . כל למחזה הגורר לפולמוס בעת הגשת החומר לדפוס הלוכ m ומסתיימות החזרות הזדמנות נוצלה על-ידו כדי לכרוע כרך ולהתפלל. כאילו ''טרטיף" יהדוי-חרדי ב"תיאטרון העירוני לקראת ההצגה שבתיאטרון חיפה, בבימויו של גדליה בסר. הפקיר את כל עצמיותו למעין מזוכיזם דפרסיכי . חי רק כדי של חיפה", 1985• לומר את שמר של טרטיף. כאשר נופלת המסכה רטרטיף ביבליוגרפיה פתחנו את תיאור תולדות המחזה ביסודי לידתו שהפכו אותר מתגלה כנוכל . מגיב לה פולן כילד מאוכזב. הוא מתעורר כללי : כאילו מחלום ומתמלא יאוש וכאב עז של אבדן האמרנה . המשכנו עם ההצגות של המאות ה- . 18 וה 19-במהלכן . השתמשו בו. חוגים ליברליים כבכלי W.D. Howarth, Moliere, A Playwright and his Audience J 'ךר ד~ר~יה היה טרטיף צעיר, גברי, נאה ומאוהב )-1984 (Cambridge, 1982). לניגוח הכנסייה והצביעות . משך כ- oo נ שנה היה המחזה עילה לפולמוסים רכים J. Scherer, Structures de Tartuffe (Paris, 1966). . J. Cairncross, New Light On Moliere (Geneva -Paris, הצגה ; ואחר-כך סרט כבימויו של ופורייה) . הסרט היה רציני , ללא אפקטים קרמיים ראיטי כמיוחד, הממוקד כניסיון מסורת זו השפיעה על יהושע סרבול שתרגם את " טרטיף מיצרי הדמויות והיחסים שכיניהם . טרטיף-דפרדייה מאוהב להצגה שכחיפה " 1956). כאלמיר וכאורגרן . אך. "כאשר טרטיף יחוש" הסביר - * : "אחרי שקראתי את כל סיפור הפולמוס G. Lanson, "Moliere et la Farce" Revue de Paris (May ופורייה " כי הישלו אותו כאהבה כוזבת . הוא הופך לחיית-טרף ואלימותו מגיעה לשיאה. " כמאי ההצגה ק'! ל Q ל הראשוני ואת אלה שכאו אחריו, הגעתי למסקנה , כי. יש 1901 ), Pp. 129-153. לעורר שוב את הויכוח . שאם-לא-כן . מחמיצים אנו את א . אורכך . מימזיס (ירושלים , תשכ"א) . התרגומים לעברית של קטע מההקדמה ל " טרטיף " ומהעצומות של הכין את התפקיד של אררגון כדוגמה חיה ל"התערערות של הנקודה העיקרית ב " טרטיף" . שהרי זהו מחזה מחאה ." סמכות האב . " פרנסו tt ~ר~ה ששיחק כתפקיד אורגון היה אדם מדלייו הם של מ. דרומן . התוצאה היא תרגום . התוקף . בדרך של סאטירה, את אלה ה " מתיימרים להיות נציגיו של הקדוש " ברוך הוא" עלי "טרטיף" במאות ה-ד 1, ה- 1s רה 19-: המחפש טעם חדש כחייו . הוא יצר לו גורו כדמותו של האדמות" במיוחד , את טרטיף . שהוא לפי מדם פוגל :" צדיק M. Descotes, Les grandes roles du theatre de Moliere (Paris, 1960). H.I. Salomon, Tartuffe devant l'opinion Francaise (Paris, 1962). טרטיף והחל פוחד מיצירתו שלו . גדול " הבא " להחזיר את כולם בתשובה ." טרטיף . לפי סרבול. כמה מהבמאים שהציגו את המחזה כמחצית השנייה זקל אינו אלא נרכל . אורגון . הוא הדמות המרכזית במחזה המאה ה 20- החיו את מסורת מדלייו והפכו את אורגרן לדמות החשובה כמחזה. פלנשון טען מפורשות : "אני סכור כי ובהצגה : " קוראים למחזה 'טרטיף '. לדעתי , שמר , צריך המאה ה 20-: (המקוררת מובאים על-פי אתרו ההצגות בסעיף זה של טרטיף אינו מרכז העניין שבמחזה , אלא . אררגרן ." לדעתי , אין זה מקרה שמדלייו שיחק כתפקיד אורגון ולא כטרטיף ." להיות , ' אורגרן '."" אורגרן. שתשוקתו לטרטיף . מחזירה אותר המאמר) . F. Ledoux, Le Tartuffe de Moliere (Paris, 1953). J. Avarnon, Tartuffe. la mise en scene rationnelle et la בתשובה ומעבירה אותו על דעתו ." '! ק ~סקרן ביים את "טרטיף" ב " תיאטרון הלאומי הקנדי " סרבול רצה לתרגם את המחזה בדרך "בה היה מתרגם אותו tradition (Paris, 1909). י .ל . גורדון בתקופת ההשכלה . שהרי , אנחנו חיים היום במעין שבמרכזו אררגרן )1968( - (דרגלס . דין> היה אדם חלש Moliere : ח La Tartuffe d'Antoine (1907)", iJ.8. Sanders, " תקופת השכלה ובמאבק עם החשוכים ." משר ם כך ."מייהד " שאיבד את סמכותו בכיתר , והוא משתמש בכתבי-הקודש . התרגו ם את כל הביטויים הדתיי ם שכמחזה ומו סיף להם רבים and the Commewealth of Letters: Patrimony and Posterity (University of Mississippi, 1975), Pp. 583-590. בדרשות-מוסר וכמיוחד , בטרטיף . כבאמצעים להחזרת אחרים . טרטיף מתואר בו כ " משגיח כשרו,"ת " עוף כשר ", J.B. Woodward, "Stanislavsky works with tartuffe," שלטון זה . " טרטיף" אחר, בככמריו של אינ~זגר :p ך~זגן. שהוצג ב "רזידתיאטר " (מינכן •1979(, הציג את אורגרן )1 לזקר "אברך "". הוא מדבר ללא הרף על " רצון השם" , אומר את Drama Survey (1966), Pp. 73-77. זק~ידי נג.ר) כבורגני מטופש ופזיז . אדם שאיש אי נו יכול להניעו מלבצע את מעשיו המטורפים . ברגמן שהדגיש את " ברכת המזרן " ר"כשנפלט לו שיהוק . הו א אומר ' בררך L. Eisner, F.W. Murnau (London, 1972). השם '." טרטיף ממשיל את תשוקתו לאלמיר , בתרגום זה , L. Jouvet, Temoignages sur le theatre (Pari,~ 1952). ל " אהבת-השם את השכינה " . כאשר אורגון מציע לו את כל ,"uffe Tradition ח R.M. Arthur, " Georges Braque and the Ta חשיבותו של אורגרן במחזה, רצה להראות כיצד חברה רכושו . הוא מסכים : "אם זה רצון השם. יהי שמו מכורך ." Theatre Arts (April,1950). G. Abensour, "Le Tartuffe au theatre de la Taganka a Moscou" Revue d'histoire du theatre (1971 ), Pp. 129 135. בורגנית-אבסורדית מתירה לאררגרן זה , כראש משפחה , לטפח את טרטיף ולרדת לחיי בני-ביתר . שיא של ההתייהדות והחרדיות של טרטיף . נמצא , בדברים בתיאטרון הישראלי הוצג "טרטיף " מספר פעמים . ההצגות אותם הוא אומר לאלמיר, כדי להרגיע אותה מהחשש שמא העכרתה לתאורתו היא עכירה על איסור מהתורה : האחרונות והמתועדות יותר הוצגו כחיפה ובבאר-שבע . עודד " מי ששוחה כמוני בים ההלכה Moliere, Tartuffe dans la mise en scene de Roger קרטלר כטרטיף בחיפה )1970( היה "אציל שירד מנכסיו - ימצא דרכים רבות Planchon. ed. P. Brunnet (paris, 1967). להסתדר עם התורה." Kowzan, " Le Tartuffe de Moliere dans une mise en scene .ז ומנסה בעזרת מסכה דתית לגזול את רכושו של אורגרן " . להצלחה זכה דב ויידו כטרטיף בהצגה שביימה עדנה שביט אם תעשי תשובה , אכניס אותך לפרדס ההלכה. בבאר-שבע )1975(, בה הוצגה הדמות בתלבושות משנות de Roger Planchon" ,Les voies de la creation theitrale, Vol. 6. (Paris, 1978), Pp. 279-340. מהפשט אוביל אותך ברמז אל הדרש . ואגלה לך את הסוד העשרים , מלווה במרסיקה ובריקודי צ'רלסטרן . רייזר , תואר על-ידי אחד המבקרים כמי ש"התגלגל בדמותו של שד ." אם רק תניחי לי להנחותך בדרך-הבשר J. Kot1, " Moliere Our Contemporary", Tulane Drama " Revue, T-35 (Spring 1967), Pp. 163-170. M-F. Hilgar, "Modern and Post-Modern lnterpretations of הפרובוקציה, של גיוסה זו , מגיעה לשיא בסיום המחזה , ב"דבר" תארו אותר כ"ביטרי כמעט אקרובטי לתאוותיה , המוצג על דרך הפרודיה . למעמד האחרו ן צורף פזמו ן Tartuffe" Theatre Journal (October, 1982), Pp. 384-388. ,18 (mars-avril . סח • " Tartuffe au T.N.S. ", Theitre acteurs לנבזותה , לשפלותה ולצביעותה הקלאסית של דמות זר ." בועז עבורן . כ "ידיעות אחרונות" השלים את התאוו :" לכרש למקהלה, בקצב הרוק. המבטיח לכל מי שעכר על כל עשר הדברות )" אם נאפת , אם גדשת , אם ירשת ".( - " זה לא 1984), Pp. 35-38. נורא ... תעשה תשובה ואלוהים יהיה איתן ." שחורים וחבוש מגבעת שחררה רחבת-תיתורת , וגופר הארוך שלומית בת-דורי (המשך> לריפוי-קול. והוא העביר את זה עלי , קודם כל , הוא החזיר חשבתי שזו טכניקה שבתנועה שאפשר יהי ה להשתמש בה . מדלייו , טרטיף . תרגום : יהושע סרבול ) סטנסל ; חיפה ; .( 1984 שטר שמאחוריו באמת היה משהו ! ואני באתי אז ואמרתי לי קול כזה, שיכולתי אחר כן לנהל חזרות של המונים - זה היה יי המטאטא יי , קאבארט שהיה קצת פוליטי . ניגשת י ככה : אני חושבת שזו השליחות שלי , בצורה הזאת לשרת בלי מיקרופון . ושנית - למדתי גם פיתוח-קול בתור אליהם . הם גם כן חיפשו ' אבל הם רצו שחקנית , ומישחק את התנועה . הרי הם ראו ! אז אני מבקשת שיהיה לי סטטוס מקצוע . גם ריפוי-קול . וכל זה אספתי לי בשביל העבודה לא היה דווקא הצד החזק שלי i ואני גם כנראה קצת רצי נית שאני פה בסדר, שזה ביתי-קיבוצי, אבל שיהיה לי חופש אחר כן . בשביל הבמה הקלה i אבל בכל אופן החלטת י להיות אצלם , לעשות עבודות אמנותיות על בסיס של החזרת ימי עבודה , במשך שנה-וחצי גמרתי ביייס למשחק, (עם דיפלומה) ; בייי ס לעבוד • בשביל ללמוד את הטכניקה - אי ד נבנה הדבר ושאנ י בין מפעל למפעל אעבוד במשק כמו כל אחד . וככה לריקוד (עם דיפלומה) ואז פניתי אל מאנס ריינהארדט הקטן הזה . ובאמת למדתי הרבה מאד : התפאורה עשיתי , מאז כן אני חייתי . רק כשהתחלתי ללמד המתקפלת , הנסיעה , ואי ן להסתדר עם צוות קטן , להחליף ברינה . זה היה באמת השיא של הלימוד אז . ונתקבלתי . באוניברסיטה כבר עבדתי באופן מלא בחוץ . ובמשך שנה - וחצי נוספות קיבלתי דיפלומה לבימוי ומשחק תפקידים , להסתפק בכמה פרוז י קטורים - בקיצור , כל עוד עסקתי באמנות היו לי הזמנות חדשות , וכה זה עם חתימה של ריינהארדט . והוספתי לי שם עוד קורס יי תיאטרון לענייםיי . ואז בתנועה היה סקנדל ממש ! בתנועה התפתח עד שקיבלתי גם הזמנות מגופים ממלכתיים , עם מיוחד לריפוי-קול, בשביל להיות מומחית לעניך הזה, ככה אני הייתי מרצה, נואמת, ותיכננו לי קריירה פוליטית משכורת ונו .י כשהיו לי הרבה הזמנות , הייתי בוחרת לפי קו שיצאתי משם אחרל 3 שנים, במקום השנה שביקשתי אחד : עבודה שיש בה כיבוש-דרך י משהו חדש ! אף פעם לא וחשבו : אני בגדתי ! והיו שלא יכלו לסלוח לי את זה !... אני מהתחלה . ראיתי ששנה לא תעשה אותי מקצועית, ויצאתי הרי לא יכולתי ללכת לכל אחד ולהסביר מה אני עושה היה לי רצון לחזור על עצמי , אפילו לא על נושא , מבחינת עם מטען של תנועה - קול - משחק - בימוי . כשראיתי ב יי מטאטאיי ! היו קיבוצני קים שבאו ל יי מטאטא יי וראו אותי יצירה . ששנה לא תספיק, כתבתי לקיבוץ מכתב , שאני רואה, שאם על הבמה , עם התנועות האלה , או מדברת שטויות ... יי מה העבודה על יי אחי גיבורי התהילה יי - זו חיתה בעיה : אין אני רוצה ברצינות לעשות משהו בתחום זה, אז אין מנוס : קרה , מה קרה איתה ? "! אני ידעתי שממש הידרדרתי לבטא את חוויות מלחמת השחרור . אבל כשעשיתי את יי טי ל אני מוכרחה להמשיך ללמוד' פה היה ויכוח גדול מאד י ואני תהומה בעיני הציבור הקיבוצי . אבל אני גם ידעתי מה אני אוילנשפיגל יי - פה , במשמר העמק , חיתה לי בעיה אחרת : הייתי במעמד בלתי-מוגדר : לא הוציאו אותי מהקיבוץ , רוצה ובאותו זמן כתבתי את המחזה - יי כשיצאת , איש אין לתרגם ערכים עולמיים , לועזיים - לא רק לעברית , הרגשתי את עצמי חברה, אבל באופן פורמלי לא הייתי , פשוט , לדרן יי. זה באמת היה תחת ההשפעה של התיאטרון כפי ששלונסקי תירגם את דה-קוסטר י אלא לשפת והעיקר , מה שנוסף - זה באמת היתה תקופה די קשה - הפוליטי בגרמניה שממנו למדתי . אסוציאציות , לרגשות של הדור הצעיר בישראל . איד אני באתי ארצה בהרגשה, שאם אני חוזרת ישר הביתה , ואז באתי לועז · הפועל - עוד לא היו מחלקות ברורות - פלנדריה יכולה להיות חלק ממנו ; ונסעתי באופן מיוחד ונכנסת לעבודה במטבח או במה שלא יהיה , אני לא אוכל והיצעתי את המחזה . הם לא רצו אפילו לקרוא את זה' לפלנדריה, חיפשתי אגדות, פולקלור , שאפשר היה לעשות אפילו להוכיח מה אני הבאתי . לא תהיה לי כל אפשרות - חרם. חרס! אבל היה לי מזל . אני חיפשתי סביבה שיש הרבה מזה משהו חדש לגמרי . והבסיס של המחזה , הרעיון, היה לא עבודה ולא כלום . ושנית - אני למדתי שם בתנאים קיבוצים, וזה היה אז במושבות . במקרה נפגשתי עם מרכז - למצוא מכל האגדות האלה אלמנטים שיהיו מתאימים מקסימליים , הייתי רגילה לבמות מסתובבות , מאות-מאות הסיעה של הדרום , והם התלהבו לרעיון ! יי תעזבי את לנו . ולקחתי את המורדים הבלגים , שהסתתרו ביערות . פרוזיקטורים, כל הטכניקה הכי חדישה ! אין אחר-כן י הועה יי פ , בואי אלינו י אנחנו נעשה את זה !" - ובאמת למה ? כי הפלמ יי ח נו ר ביערות משמר העמק . וכן י חלק בתנועה הקיבוצית , לעשות אמנות ממש י כשכל זה איננו ?! עשינו . כל הזמן ז i זה הייתי חברה-ולא-חברה במשמר מהתפאורה חיתה היעו . י ואת המבצר הספרדי בניתי על תקן לא היתה לי שום התלבטות בשאלה - אם אני חוזרת העמק . הרי לא הוציאו אותי ! אבל עוד לא חזרתי לחיים של המבצרים האנגליים, הטיגארטים , שכל אחד ירגיש לקיבוץ . זה היה ברור מראש . היתה לי התלבטות רק הרגילים . רק מה? כל המרץ הלן לי לתכני ת הזאת . את תיכף מה עומד פה מולו . זה היה כבר זמן ניכר אחרי מלחמת בשאלה - איד למצוא את המעבר מהטכניקה הזאת , ייהמטאטאיי עזבתי ברגע שהיה לי המחזה בי,ד התחלתי השחרור י אבל עוד זכרנו טוב את יי המנדט הבריטייי . מהרנ<ה הזאת, כל האפשרויות העצומות האלה , ולהסתגל לארגן את הלהקה . הקבהייא התחיל לעזור לי אחרי גם בכל עבודותי האחרות חיתה תמיד איזו בעיה מיוחדת, לעשות הלאה אמנות ממשי לא לרדת מהרמה ! מבחינת שהתברר , כי זו חיתה הצלחה . כבר היינו באמצע יי סיבוב יי, שרציתי לפתור בדרן האמנות . אן הרי אי - אפשר לספר לן היצירה, עם כלום ביד! - יכולתי להישבר על זה! ומצד שני, כשאפילו נתנו לי יימארגן יי, אבל תקציב - לא ... אמרו לי : את הכל בבת-אחת ... • היתה לי גם הרגשה, שאם אני לא אוכיח את עצמי במשהו , תמצאי לן מצנאט ". וההצלחה חיתה גם כספית, החזרנו אז התנועה בכלל תאכל אותי ... פשוט מאד : היתה , את כל ההוצאות , וגם כלפי חוץ זה היה יי פוש יי - זה היה הסתובבה י ודי ! גמרנו !... תיאטרון פוליטי ממש ! התפרסם לראשונה בכתב העת "הדים" שהוקדש כן החלטתי ללכת שנה לתל-אביב. לא חזרתי הביתה. ולאן אחרי שבקיבוץ ראו את העבודה , הבאתי הנה את הלהקה , ליצירה בקיבוץ. הלכתי ? היה תיאטרון קטנצ י יק, פה בארץ , מתקפל ; ואני והם ראו בעיתונות את התגובות , החברים הרגישו שזה הי ה מרץ 1985 ... אנחנו גנלח שאנחנו חזקים ונועזים, ואז פתאום נחוש שאנחנו זזים.//" (יש ביקום) . ב"ספר האפשרויות " בולטת ההתפכחות מאשליית הגאולה ה~מונה ב"דינוק גדול" אל העתיד ; שיבה שפופה. במהלך אחורי, אל הצרות הרגילות. הבנאליות, של כ . ל בן-תמותה , אשר אין חסינות מהן . "שבע שנים עבדת על חפרוייקט . /שבע שנים חפכנ:י את עצמף לאובייקט.וווק כשנח השמינית הדבר קרח.ואתה נועס לאחור ומרוויח זמן בחזרה.//" (לרוץ בערוצים) . אבירן אף מרחיק-לכת במהלך-לאחור ובודק השתכללות כבן-אדם ; רגיל לא עתידני . לא "ייצורי", ולא כדה שאינו מהסס לשכב על ספת הפסיכיאטר ולבחון את עברו הקונבכציונאלי . "לחזור לך ry ם ./הקלישאות על נוחות חרחםולחזור לדח.ם. כדי לסדר שם את העניינים/אחת ולתמיד ./1". וההמשך עצוב עוד יותר ומוכיח שגם הטרמינולוגיות הלא-סנטימנטאליות של אבירן יכולות לר~ש . דהו דיכאון קליני . לא פואטי -ולכן . אולי . חדק יותר : "הוא חוזר למחות את המשגה ההיסטורי/ שבהבאתו לעולם" . ואיש המערות - טרזן חוזר לג'ונגל.// "(לחדור לרחם) . לא קשה לקבוע . שמחבר הספר הדה הוא איש לבדד ישכון . מבחינה דו צר לראות כיצד טורח אבירן להציע אפשרויות בשירה. אך אינו נוטל קורה מבין עיניו באשר לאפשרויות שהחיים מציעים : "אני מתעניין בעובדות החיים בלי קשר או יישום לעובדות חמורת . "וולכן אני מחוץ לענייני החיים והמוות/." אני נציג הכוח השלישי • לא חיים ולא מוות." (דברים כך מפתח לשאול כבקודח זו · ידועי-שם) "כל • האומנם?." אך במחשבה שכיח אפשר להסכים איחו . לא חיים ולא מוות . פורשו לא משפחה. לא חברים. לא אשה ולא ילדים. אפשרויות קונבנציונאליות אלה אינן נבחנות על-ידי אבירן לא כחיים ולא בשירה - ולכן בכל-זאת יש בשירתו קורטוב של סטריליות שאי-אפשר להתעלם ממנו . אבירן כותב : "השעון הביולוגי שלי הוא, כנראח,ויריבו המסוכן ביותר של ספר זה." תמהני איך אין אבירן ער לכך . שהאמת היא ההפך הגמור : השעון הביולוגי שלו. שאת תיקתוקו הוא שומע לאחרונה. כנראה . ביתר-שאת - מטבע הדברים - רק מיטיב עם ספר זה . כי הוא מאלץ אותו לחדור לעצמו. או אד מתגלה אבירן כבן-תמותה רגיל לגמרי . אפילו פאתטי : "מה רוצח סוף סוף איש-עסקים עתידני :ולשכב על חגב, ו שמישהי תשחק לו בזין' וזןשוחח אתו על אישיותו ו תנתח את אישיותו האסטרולוגית, ותעניק לו יעוץ פסיכולוגי שוטףותוכל לדבר אתו על כל נושא לפחות ברמתו חרא .11" יפה. לא ?פשוט יפה. לדעתי ; ולא רק משום שאני מסכים לכל מלה - וסבור. ברוב עוונותי. ששירה מנופה דו היא שירה- במיטבה . בסוגה . אמרתי "בסוגה " וקשה לי להגדיר את הסוג . כאמור , אין דו שירה הבנויה על משלים. מטאפורות ותמונות יפות. אך ה"קליניות" הדו לא מפריעה לי . כי הנקיון כאן איננו . בשום אופן. מנוכר או "מנוטרל". הוא פשוט חד וכואב . הפטפוטים המוכבדים בספר בלי קמצנות מקהים אמנם את הלהב המושחז של המשורר כלפי עצמו. אך אינם מצליחים לכסות על איבתו . "בבת אחת אני נופל קדימה.וקצף סוסים בפח, רגליים מתקפלות/". ילד אלמוני נפל קדימה.ודאז באו נושאי האלונקה.//" (בבת אחת) . תפסנו אותך . אבירן !או. יותר נכון . תפס~:י את עצמך . לא נעים לומר -בביצים . הילד הזה הוא אתה : "עבד כנעני חרוץועבד טכנולוגי מחונןוילדי ילד יפה וטיפש.//" (על עצמי. מתוך שינה) . אבירן של "ספר האפשרויות" מעורר אהדה ; כשהוא אומר : "הורות זה עניין קשחובעידן החלל", "אבל הוא עדיין ילד 'והוא קטןוופוחד" ; כשהוא מגלה ש"ככ . ל שמשורר מגיע מחר יותר לשלבובו הוא חדל לחיות רק משוררוונחפך לפחות לגם משורר - גדל הסיכוי של ."//".תוריש זה מרגש . לא ? בעיקר כשזה בא מפיו של אבירן ה"סטרילי" . " לכתב פתא . ם על גיל ארבעים? ... עניין מגעיל. מגעיל בהחלט." הוא אומר" הוא לא עושה לעצמו הנחות. נוגע בעצבים חשופים : מה אתה בוכה גבר בלילה ? לא חסר כבר בכי בעולם?" (מה אתה בוכה) . זהו אבירן מחודש. החוזר לימים הטובים של "שירים שימושיים" . "הבדידות בשנייםוכשישנים לידךוואתח ערוגרועח מכ.ל בדידות."" או : "חיה לי רע באיטליה ?/ממה ברחתי?/ מהסיכוי לחיות ימים אחדים לבד ?ובלי שברי אחכה מתמוטטת, שחדלה לחכות לי באור חתל אביבי?" (צוואה) · . מה עוד . שאבירן עצמו שואל את עצמו : "האם העיסוק המופרז בכאבו מעיד גם על מודעות אליו?" . אד אם הוא שואל. אנחנו מתבקשים להשיב. התשובה היא : כן . ב"ספר האפשרויות", במיטבו. מתחזקת מודעותו של אבירן לכאב . גם כאן יש הרבה "בולשיט", אבל אין הוא גורע כמלוא הנימה מהמיטב , משירים רבים טובים ונוגעים ללב . זו אולי לא שירה שאני הכי-אוהב . אבל מה רע בסתם שירה כבידור נהדר ?• איל מגד עתון 77' מס' 62 ספר ת כתהליכים של "דיאלוג" חד כיווני . או יותר . בין טקסטים. החדש מתייחס לקודם לו, או ל"מתחרה" קרוב- דמן . החוקרת איכה מקבלת את קיצוניות ה תיאוריה האנטי- מימטית (ספרות מתייחסת לספרות. לא למציאות) במלואה, אך זנצם נושא המחקר הוא - כיצד "נובע" (נביעה הכוללת הרחבה, התנגדות , המרה ותגובות נוספות) "מסביב לנקודה" מהתייחסות לטקסט "החטא ועונשו ". גם מאמר זה הוא מעני ין. הוא מצטרף לסדרת טיעונים - חדשה יחסית הבו קת לא רק דיאלוג והשפעת טקסטים בתוך העברית אלא מודעות להיות הטקסטים העבריים - חלק מספרות אירו י פה. ג. אין ספק שהמבט הילדותי התמים . של פעם, כאשר סברנו. לתו r.1 נו, כי "ספרות" היא "סיפורים" מעניינים או "שירים" הקרובים ללבנו, פינה מקומו להנאה שאנו, הקוראים . יכולים להפיק היום מג 'אברים נוספים . ג ' אנרים שונים של "ספרות על ספרות" : הכוללים הנאה מקריאת ביקורת , הכאה מספרי מחקר המתייחסים לקורא ולא למדף הספרים. ממונוגרפיות שונות , המתפרסמות והולכות ותופסות מקום כבו r• כג'אנר הכרחי ומעניין במסגרת הספרות המתהווה כמונ וגראפיות על עמוס עוד, א.ב . יהושוע, על אמיר גלבע . ועוד.' קרי t ~ת הביוגראפיות המרתקות - על חיי יוצרים ועל פרקים בתולדות הספרות - הביוגראפיה החדשנית המרתקת על חייכ t נחמן ביאליק. על הרופא-המשורר שאול טשרניחובסקי . סודוית חיים של אברהם שלונסקי ופרקים חדשים ומרתקים מתולדות הספרות העברית - קריאה דו מחכה , עדיין. לכוו r בים. • יאירה גנוסר יוסף חיים כרנו אביזר כבן , -אד אבידן · זזו : ספר האפשרויות - שירים ובו' ...; הוצ 1 כתר ; שירה ;272 ,1985 עמ' ה בה הזדמנות להפריך את הדעה . שאבירן הוא ' לפחות בשנים האחרונות - משורר סטרילי. מנוטרל מרגשות, דג-קר ובמקרה הטוב -אנאליטי . על אף כל המאמצים להסתיר את אנושיותו ולהתהלך בתוכנו כיצור שנקלע הנה בטעות מכוכב אחר , ייאמר לזכות אבירן. שכ ~ ~-שר הוא מתיישב בינו-לבינו לכתב שירה - הוא אינו משקר ; לא לעצמו ולא לנו . מהשירים יוצא אבירן כבן-אדם . "סכ!ר האפשרויות" מנופה מהדברים ה"יפים" שמרכיבים שיריה יפה ומציע אפשרות אחרת : שירה לא סנטימנטלית ולא מקו י שטת, עם ~רומה עתידנית , אך בכל-זאת שירה. הקוטב הנגדי לשירה המכושפת. הסוגסטיבית הבלתי-מבוקרת. שלה אנו עדים כאן לאחרונה. הקשוב לשירה יוכל להבחין מייד , שאבירן לא מזייף כאן ; הוא בסך הכל סומך על העובדה המצערת שרק מעטים בינינו מבי כים שירה - ואלה ימשיכו לראות בו דג-קר . מבחינה .תיתימדת-תיתרוzזוקת אם כן . יוצא אבירן בשלום גם מספר זה . הרוב יאמרו, זה אותו אבירן. אני הבחנתי בשירים באבירן עצוב . מדוכדך . מפ 1יכח עד כאב . המ•ייחל לגאולה שהוא יודע שלא תבוא : "יש ביקום חזה חרכה תת-יקומים.וחם מקיפים אותו סביב כסיעת יתומים/." יקום, · תת · ויש תת שמתחת לכ ' ל היקומים/". ושם מחכה לנו ההמתנה חגדולחוליציאח הנכספת, המשיחית, אל הגולה./ ספררם הנאת הקריאה על נרנו מחברות בונו; ד · כרך ג 1984; ערכו: מנחם דורמן, עוזי שביט, הוצ' הקבץו המאוחד; אוב' ת"א ; ביה"ס ללימדוי היהדות ע"ש רוזנברג ;1985;272 עמ'. ב 1975- יצא לאור "מאסף" ראשון .שנועד לרכז מחקרים וחומר על אישיותו ויצירתו של יוסף חיים כרכר . המאסף התכוון להיות שנתון העתיד לראות אור אחת לשכה , סמוך למועד הירצחו של כרכר . באחד במאי 1921. אולם המאסף השני ראה אור רק בירכי, 1977. ואילו הספר החדש, הנוכחי . "מחברות כרכר" ג-ך רואה אור כעשור שכים אחרי כרך '.א המפעל החליף מול"ים. עורכים . והוצאות . החוט- המקשר מרחקי פרסום וכורכות טובות הכו החוג לספרות עבירת , אוניברסיטת תל-אביב. דו הערת ביקורת . נצור רושם שבמפעל זה אין סוף מעשה במחשבה תחילה . מרחקי פרסום המחברות, שינויי הכרובים ואקלקטיות המגמות והכוונות איכם יוצרים רושם של עושר אלא של מקריות . א. "מחברות ברבר" ג-ך מציג במרכזו את חליפת המכתבים בין י.ח. ברבר לבין רעיתו חיה ברוידא (בהיווצר הקשר, לפכי הנשואים ואף לאחר הגרושים) ובנם אורי . דהו חומר דרמטי מרתק. המלכד בתוכו תחושת הוויות יומיומיות של שנות העשרה והעשרים בארץ ישראל ולאחר מכן בברלין - עם חד-פעמיותו הנדירה של אדם כיוסף חיים ברבר, שכל אינפורמציה על חייו . עמדותיו . תגובותיו -לא . רק מעניינת כמבהירה משהו מעולמו, אלא מרתקת בזכות עצמה, כעדות לדור חיוני ולתקופה כה חיונית. בתוך חליפת מכתבים דו מצוי מכתב טריוויאלי . רגיל ואף קצר, מילד בן שבע אל אביו, בו מספר הילד בקיצור שקיבל מתנה מחבר של אבא. שיגרה שכשיגרה , אלא מאי מערכת השמות שבמכתב זה היא מערכת מיתולוגית כאילו גילינו באקראי מכתב ממשי . יומיומי . בענייני זאוס, פרומתאוס ואטלס :- החותם על המכתב ילד ושמו אורי- ניסן. הוא כותב לאביו . שם משפחתו ברבר, וקונה המתנה הוא טשצקס . תום ההורי . תום הילד וגדולת מערכת השמות (גג סין . ברבר . עגנון> משמשים בערבוביה גם בדוגמה מידערית דו . בעולם תרבות של דור זה, גם במכתבים אינטימיים. עולה הרמוז על המפורש. (גם על ההדירן מתכתבים ברמזים) אך דרמת הניגודים -מרתקת . קטבים בין כסיבות חיים שונות - ברלין שלאחר מלחמת עולם ראשונה, ובה בעיות של פיחותי מטבע - מול גדוד העבודה הנזירי בארץ ישראל של כמעט חסרי כל . מרחקים וקטבים באופי הדמויות הקשורות דו לדו - יוצר תרבות כחיים נדנד וצורכת תרבות אנינה כחיה ברוידא . ישנו עולם מאבקי העברית וההשתרשות - בהם נטלה האישה חלק פעיל - ותחושת נחיתות מאבקים חשובים אלה מול הבעיות בהן עסק ברבר, כבעיות " מופשטות" לכאורה - הסבל. המודעות, תחושת הכישלון המהותי של "המפעל" ושל "הקיום" - המדריכים את יוסף חיים ברבר . חומר דרמטי מרתק. תל-אביב (יפו) וירושלים רחוקות דו מדו יותר מבספרי עגנון דאז . חליפת מכתבים דו . של משפחת ברבר, רואה אור לראשונה, לאחר שאורי ברבר, הבן. ביטל את סייגי פרסומה. ב. רמת המחקרים איננה אחידה . כיוון ריכוז החומר - לא הובהר ואיננו ברור . חוט השני הדחוק. המוצהר. הוא היחס בין האישיות והאלמנטים הביוגראפיים לבין אספקטים ביצירה - מכיווני מבט שונים : מאמרה של נורית גוברין : " י . ח . ברבר כדמות ביצירה הספרותית" ממשיך בהתמדה ראויה לשבח את הקו העקשני אותו נוקטת נורית גוברין במחקריה לכל אורך הדרך - חיפוש וגילוי הקשרים הענפים בין היוצר . החבורה הספרותית והמציאות שברקע - לבין החומרים הספרותיים וארגונם ביצירות הנבדלות . מנחם בירנקר מעמיד חידה המבחינה ומרחיקה בין האוטוביוגרפיה המוכרת של ברבר לבין סיפוריו . נדנד מתגלה לנו בסיפוריו, כותב בריכקר. לא פחות מאשר במאמריו או כל עשיותיו האחרות בעולם - אולם התגלות דו איננה אוטוביוגרפית במהותה : "סיפורי כרכר אינם דיוקנאות עצמיים, הם אינם מכילים פרשות שונות בחייו, אלא. לכל המרובה, הדים שלהן ."--- "'האוטוביוגראפיות' המפורסמות של סיפורי כרכר איכה אלא נייר אריזה." בעקבות התאוריה האנטי-מימטית הקיצונית של מיכאל ריפאטר, בודקת יעל שגיב פלדמן את "מסביב לנקודה" כתגובה על "החטא ועונשו". החוקרת מסבירה בקצרה, בהערה, את התאוריה הגורסת כי 'משמעותו' של הטקסט (בניגוד ל'מובן ' שלו) נובעת לא מהתייחסות ל'מציאות' חוץ ספרותית. אלא מקשריו הלשוניים עם טקסטים אחרים. של המחר, הפרברטי והגרוטסקי . שם. מאחורי הבלתי- שיגרתי כל כך' כתוך הבלתי-צפוי' מכחיתה הנצרות של אוקוכור את מכת החסד שלה. המכה הזו יכולה, אולי. להרוג חלק מהדמויות, אך . לעומת זאת , היא מלאה שמש . שמש חזיונית מיוחדת לאוקוכור, שותפה פעילה ככל קטסטרופה אליה מתגלגלת הדמות בדרכה אל הידיעה, אל האמת. אל האלוהים - הכל לפי מידת אמונתו והנבתו של הקורא . הדרום מספק לעולמה של אוקונור את האיש הפגום. המוגבל ברוחו, המנופח, הגס - הזקוק לחסד . הקורא בסיפוריה יחוש היטב באותה מועקה של עולם נידח ומסוגר, הרוחש נדודים בתוכו , אך לא החוצה ממנו ; המוליד בורות וצרות- מרחיך ' המטופחים היטב על ידי הגאווה והשוביניזם, המהווה נח מניע חזק בספרות הדרום האמריקאית. אל מועקה זו מצטרף הטבע העשיר. החם. התובעני כלפי החושים . הקיים כסיפוריה של אוקונור כדי לאחד את הקצוות : להשתמש בו ולנצלו על-ידי חוואים עשירים. ולחוות חזיונות והתגלויות ספק מיסטיים ספק גרוטסקיים . הטיפוסים של אוקונור מאורגנים כקטבים. בין בעלי הקרקעות והיערות וכמעט הטבע כולו . לכין שכירי היום שלהם, הנודדים. הגולים. על נשיהם וטפם. הפער הסוציאלי הזה הוא חסר משמעות מבחינת התהליך הדרמטי . וגם המכה הניחתת על הדמות איכה סלקטיבית כמוכן זה. אוקוכור נוטה לראות את המשותף לדמויותיה, אם-כי אינה נוטה להן חסד . יוכיחו זאת צמדי-הנשים המופיעים אצלה לעיתים קרובות : גברת חוואית ועוזרת שכירה, שתיהן עבות בשר ופנאטיות כמזגן . הפועלות בו-זמנית על-פי המתכונת הקומית של המשרת ואדונו. ועל-פי המתכונת הטרגי-גרוטסקית של הכפיל. (הנשים הן כדרך כלל הדמויות המרכזיות בסיפורים של אוקונור, בעוד שרוב הגברים . להוציא אולי בשני סיפורים. הם מן הסוג המכונה בעגת הדרום - "הילכילי" - איכר כור עני ומוגבל, היינו-הך אם לבן או שחור ; או שהם ממלאים פונקציות קהילתיות, כגון כומר . כשני המקרים מתפקדים הגברים רק ככרתכי צביון מקומי .( כתוך זוג כשים כזה המשרתת היא הסוכנת החשאית ומנפצת האשליות המרשעת והגאה, ואילו בעלת החווה שוכה ממנה רק כדרגה - גאוותנית ומרשעת עוד יותר גדולה . שתיהן חוטאות, בדרך-כלל . ביחס מזלזל או אופורטוניסטי לדת, אך כניגוד לטיפול המסורתי בזוגות כאלה אצל אוקונור דווקא המשרתת היא הזוכה לחזיונות והתגלויות. תוך שהיא מהווה קטליזטור להבאתה של גבירתה אל הידיעה והאמת . אי-הידיעה קשורה בעולמה של אוקונור באי-אמונה או כיחס לא כנון לדת . כאטימות ליבן . זקוקות הדמויות לטלטלה אלימה למדי, למכת חסד הגונה, שתביא אותן אל הידיעה . כל ירגע ההארה השונים והמשונים הפוקדים את הדמויות כרוכים באקט אלים כזה. התהליך הדרמטי בסיפוריה של אוקונור בנוי, בדרך כלל משלב של העתקה - עפי"ר נסיעה או הגעה למקום שאיננו מקומה הטבעי של הדמות, בסיון לבצע איזו משימה כפייתית שמטילה הדמות על עצמה. ולבסוף - מהארה קשה וחזקה . העלולה להסתיים כמוות . לעיתים רחוקות איננה דסטרוקטיבית . הרע . הנפוץ כל כך בסיפוריה של אוקונור, אינו מופיע כבעיה המבקשת פיתרון ' אלא כמסתורין שיש לחוותו . המביא בעקבותיו ידיעה . הילדים . הנפוצים בסיפוריה לא פחות מהנשים. המעמידים את הוריהם על מקומם . אפילו ילדים פליליים-רוצחים . שורפים . הילדים מעמידים שאלות ראשוניות מאוד. כסיפור "כתוך מעגל האש" מופיעים הילדים כמין מיכאל קולאוס כפול שלושה . הם שורפים את יערותיה של בעלת החווה, תוך דיון כמו- ילדותי בעינייכי רכוש ובעלות . כיוון שהאישיות הדרומית אינה נוטה להפשטה באופן קיצוני . מתחזק המימן הדרמטי סל הסיפורים בגלל ריבוי הדיאולוגים, ההופכים לאמצעי תקשורת בלעדי . גם כצורת דיווח עקיף . כאחת הדוגמאות הנפלאות להיעדר יכולת ההפשטה מכסה העוזרת כסיפור "העקור" להבהיר דלאח הפועלים מיהו העקור שהגיע אליהם : " 'עקורים' אמר . כאמת. מה את אומרת . מה זה ? זה אומר שהם לא איפה שנולדו ואין להם איפה ללכת כגיד כמו אם היו מגרשים אותך מכאן ואף'חד לא היה מסכים לקבל אותך . 'עושה רושם שהם כאן בכל זאת' אמר הזקן בקול מהורהר . ' אם הם כאן הם איפהשהו' 'ז'בטוח' הסכים האחר 'הם כאן'" . ריבוי הדיאולוגים הוא כמוכן גם חלק מיכולתה של אוקונור לתת לדמות לדבר . אך גם כשלא קיים דיאלוג, יכול הקורא לחוש את עצמת הפער שבין קולה האירוני, המנותק. של המספרת לבין האינטנסיביות העצומה של הדרמה . המרחק הזה , עם התאווה הזו אל הקיצוני' וכעיקר עם השוק שמותיר אחריו האקט האחרון . מאפשרים אימפקט חזק כל כך של הסיפורים על הקורא . אוקונור מנסה לפרש את פנייתה אל המזעזע והאלים במודעותה לכך שקהל קוראיה אינו נמנה עם המאמינים .לגבי נוכלה שעלילתה העיקרית טבילה. היא אומרת : "אני מודעת לכך שלרוב הקוראים טבילה היא פולחן חסר משמעות. ולכן עליי לדאוג שטבילה זו תהיה מעוררת יראה ומסתורין כמידה שתזעזע את הקורא לפחות אל תוך ההכרה האמוציונלית -י"----- -------1=----י' אייל מגד 74( שם, לאחר עירוב מראות מקומיים וזרים (גן מאיר עם הגן הציבורי ב "ותימנו " יוון> מצהיר הדובר בשיר : "אני מתאמץ לקשור קצוות בתבלו----~ביאליק כמעט לא כתב בארץוהנוף לא דיבר אליוומרינה חרשה היא מקום מתסכלווקרש קפיצה איריאלי"/. (ההדגשה שלי -ע .ל .( איזכורו של ביאליק . אפילו אם לא נתייחס אליו ברצינות מוגזמת , אינו חסר משמעות . שכן לפנינו הצהרה מפורשת על האות סינתיזה ("ישראליות אוניברסלית") , על אותו קישור דברים, פרטי וציבורי. מקומי וכללי. אליו חותר ואותו מגשים איל מגד בספרו זה . עם זאת לסיום אעיר, כי לדעתי המהלך שבא לי די ביטוי בשני ספריו האחרונים הגיע כאן למיצויו . לעיתים אף חסרה לי, בספר האחרון' איזו השתהות . השתקעות בהלך רוח אחר' פילוסופי ומתנוכן יותר , כזה למשל המצוי בספר הקודם שלו "קצה" (משנת 75(. נראה לי. איפוא, כי בהמשך יהיה עליו ליצור , מן האפשרויות השונות הללו הסתכלות חדשה .• עמוס לוטן מכה אחת של חסד פלאנרי אוקונור : אדם טוב קשה למצוא i הוצ' כתר. מ שפחה כתוך מכונית סוטה מהכביש . החתול מפריע לנהג , והמכונית מתהפכת. מיד מגיע אסיר כורח ורוצח מתוך אכסטזה את כולם - ההורים' הילדים התינוק והסבתא . כסיפור הבא אתה ככר מצפה לזה . אז ילד מוזנח בך ארבע מתאבד כטביעה - הוא הטביל את עצמו . מוכר ספרי- קודש מתחזה מצליח לסחוב רגל תותבת של גברת היפר הרגישה והמשכילה , ומשאיר אותה למעלה כאסם ; וכשמחליט מר שורטלי להיפטר מן הפולני . המתקן את הטרקטור הקטן כאמצעות הטרקטור הגדול , שומעים גם את קול רי סוק החוליות . הסיפורים האלה מתגלגלים באורח מוזר - אינך מאמין . אך העניין פועל היטב וככל הכוח . אוקוכור משככעת כדברים שהם. למעשה . מחוץ לכסיוגנו. שלא כתחום המסתבר האריסטוטלי. הכימיה שהיא עושה כין הריאליסטי , הגרוטסקי והמסתורי מיוחדת כמיכה. ברשימה קטנה על הגרוטסקי כספרות הדרום אומרת אוקונור :" גיליתי שכל דבר שיוצא מן הדרום יכווכה על-ידי הקורא הצפוני גרוטסקי . אלא אם כן הוא אכן גרוטסקי. ואז יקרא ריאליסטי ." למעשה . ההרגשה היא שיש להתאפס מחדש - כמוכן הקרטזיאני לשחזר את העולם של פלאכרי אוקוכור כמושגים של פלאנרי אוקוכור . בשנות יצירתה המעטות, קיימה סופרת זו ) ילידת ג'ורג ' יה 1925-1964( דיאלוג נרחב עם קהל קוראיה ו מבקריה. מעל דפי העיתונים הספרותיים וכמנתכים . פעילות זו היתה חלק מהיותה סופרת "מגויסת" , כרצויה קתולית אדוקה . שמלכד עשיית נפשות לדת. כקשה לעודד ולהצדיק מודוס ז ' אנרי מסוים , לו קראה " נוכלה נוצרית" . רשימותיה קובצו אחר מותה תחת הכותרת "מסתורין ואורחות יומיום" . אוקונור עצמה השתמשה בצירוף " מסתורין ואורחות יומיום " הן להגדרת השקפתה הנוצרית והן להעמדת הפואטיקה הסיפורית שלה . כספרות ר ואה אוקוכור מתן ביטוי למסתורין שנחווה על-ידי היחיד . סיפור טוב. היא אמרת . הוא סיפור קונקרטי' המסוגל להעביר לקורא את נוכחות האל - את האמת - דרך החושים . האמן צריך למצוא את האימז' , שילכד את הנראה קונקרטי ואת הסמוי מן העין . שהאמונה בו מוצקה כבממשי הנראה לעין . כמו סופרי הדרום האמריקאי הטובים , ניחנה אוקוכור בחדות מי וחדת של העין והאוזן לתבניות ההתנהגות המקומיות ולחיתוך הדיבור הדרומי . ודימיונה מושך אותם אל הקצוות "לקשור קצוות בתבל" אייל מגד : מתחת לשטיח הכחלו ; שירים ; הצו 1 כינרת; 117 ; 1985 ע 1 • ס פרו החדש של איל מגד ("מתחת לשטיח הכחול") ממשיך בסגנונו ובתוכנו את ספרו הקודם ("שלוש שנים") בכתיבה מתעדת, המציגה לנגד עינינו מעין ביוגרפיה שירית של המשורר . עם זאת נראה כי נעשה כאן צעד נוסף : בספרו האחרון יש הרבה יותר מודעות לתפקיד המשורר והשירה , מודעות המעניקה לו את משמעותו הכוללת. לפיכך נקודת התצפית הנכונה, לקרוא בספר זה, היא לא של השיר הבודד' אלא של המכלול כולו' ראיית המסלול ששלושת פרקי הספר מתווים (מה גם ששלושת הפרקים נראים במקצת כשלושה חלקים של פואמי אחת) . נושאיו הם . לכאורה , הטריוויה של חיי היומיום :אהבה . משפחה. מסעות, זכרונות ונו' אלא שמאחריהם ניצבת איזו דרישה. או לפחות מאמץ' להציג אחדות חדשה העולה מתוך חלקיו . אחדות בין מקומות שונים ומנוגדים. בין זמנים ואירועים אישיים וכלליים. משימה זו מתבצעת בדרך התיעוד השירי . יש בספר מודעות גדולה לחיי המשורר, החי למען השירה . הזיקה בין שירה לחיים היא מאד הדוקה וכמעט ללא חציצה . השיר " נופים אולימפיים" (עמ '92( נותן לנו מעין תמצית על הוויה זו : "נופים אולימפיים תלולים ונצנוצים וזהרורים על דפי ספרולא רגוע אני ממתין להשראהוכל חופי סמוס בזכיכות תשריותמורת ילדות בערננהוריח האדמה הטרייה מטללים/סבא עוצר רם מגילוח באבן פלאואני מאושר עם בוראי"/. משהו מהתמטיקה השירית של הספר כולו מקובץ כאן : נופי מסעות - ונוף יוון הקלאסית אינו מקרי ; הזכרונות - ילדות ברעננה ; המשפחה והדורות - סבא בשעת גילוח ; ומעל לכל ההשראה - המודעות השירית . רק מתוך מודעות זו ניתן להבין את פירוט הנסיונות, החוויות, המקומות והאיזכורים הספרותיים . המשובצים לרוב בשירים . כבר השיר הפותח מכניס אותנו לאווירה זו :"... בכל זאת הייתי ביותר ארצות ממךוהגעתי ער דבלין' בודפשט' וינה' זלצבורגובחיפוש אחר מעשה אהבה כזה"/ . אפשר לומר שזהו מעין מיפוי של הטריטוריה השירית והאישית, מאמץ מכוון של חציית גבולות במה שהייתי מכנה בסיון להגיע ל"ישראליות אוניברסלית " המוצא ביטויו בשירים רבים . חציית הגבולות אינה רק גאוגרפית אלא גם זמנית . כמו בשיר "זו המאה ה- 1s": "".מכונת זמן מפקיעה אותי מעצמיואשה בעלת גינוני נכר ואמרתותחתונית צחורה"/ (עמ '44(. אבל אין כאן השתקעות במקום אחד , או בזמן אחד, והמעברים הם מהירים מן המאה ה- 1s אל השיר הבא אחריו שכותרתו היא "אלה שנות ה 50-", כשם שמהיר הוא המעבר בין נושאי השירים השונים . כאמור יש לדון ברושם המצטבר ממכלול השירים, ורושם זה הוא של אותה ישראליות משוחררת, ההורסת גבולות אישיים , מקומיים , וזמניים . וזאת תוך הפגנת פתיחות שירית גדולה . שירים רבים בחלק השני ("טיול משפחתי") עוסקים בציור פסיפס זה של מקומות וזמנים : בצד זכרונות מהשכונה ("בריוויירה בבת-ים" עמ '52( ממסיבת סיום בבית-הספר ("צחוק " עמ '54( ממגרש הכדורגל ("כשהייתי בן שמונה" עמ' 50( או מהקייטנה )" הייתי בן 14" עמ' 62( מופיעים כאן שירים, ארוכים יחסית, כמו " ארבעה ימים בפלורידה " (עמ ' 17( המתאר לנו הוויית חיים אמריקנית (באופן ישראלי מאד) או השיר היפה " השכמה מצרית " (עמ '75( שהוא מסע נפתל ומסובך בעיר ים-תיכונית כל כך (אף "קולוניאלית") כמר קהיר . כך מתרקמת לכגד עינינו פאכורמה של חיים ואירועים שהם גם אישיים ופרט•ים מאד' וגם מבטאים זמן ותקופה של דור . אני סבור שכוונת הפסיפס הזו מתבארת בשיר "מתחת לשטיח הכחול ")עמ '10( שעל שמו נקרא הספר : "מתחת לשטיח הכחולומתחת לשטיח התורעהושוכנות תרבויות קדומות/ ערי פערונים אפופות הורורחובות נהר של חמר וגומא ..."/ כל אלה מחד וגם אלה' מאידך . באותו שיר : "מלכות בית-הספר מחשבות ילדים רוחשות מזימות שנטוו בכיתה וחלפו לא הנצח כמרכבות נוצצות ..." זהו המפתח המקשר בין התודעה התרבותית ההיסטורית הכללית (וראוי לציין כאן את האיזכורים הספרותיים המרובים : ל ואל' לרוכס, ג'ונסון ואחרים) לבין מלכות בית- הספר האישית . הכל אנגר מתחת ל"שטיח התודעה" למסכת אחת בה נארגים הדברים זה בזה. והדברים מתגלגלים אחד בשני : "מכת בכורות" מתקשרת עם " שנת ילדי בחדר השני" (שם) כשם שנושא השואה צץ ועולה למראה של ילדה בת ארבע בתור בבנק ("מסיבה בליל שבת " עמ' 103(. קישור דברים זה מקבל ביטוי מפורש בשיר "בגן מאיר" (עמ ' מרץ 1985 ישעיהו חשכי לסיוטי-מוות ולתשוקת חיים. לחלומות אומניפוטנטיים ולחרדת חידלון. מובילה כהכרח לפתרונות מסטיים. אם כדרך של פריצה פיוטית ואם כאמצעות התעסקות מדעית טהורה ככיכול . המגע עם כוחות האופל . הוא כלתי-אמצעי כשירים . כמו התמכרות יצרית מיואשת שלאחר מאבק איתנים פנימי . כמו התנפלות לתהומות -מין . שתלטנות תוקפנית וחגיגת מוות שעד אבסורד . גירסא רגשית לתיאוריות הפרוידיאניות שכוודאי השפיעו לא מעט על הכותב כזמנו :" אני הוא כן- האפל. אנוכי// כקן ליל זועות נולדתי; לילית דגרה על ביצה/ שחורה; ויצאתי אני// חרב חדה מקורי; וכירכתי פי קננו; צפרי מאדה;/ ידי קורמות פראי אדם ... וכרגלי על ראשי פתנים; אדרוך;; ".(משירי כן-הא . פל . ח, עמ '23(. או: "לכדי, לכדי, לא גבר, לא אשה; אין דפיקה כדלתי; רק הוא, מלך הצללים . אורב; כירכתי מטחי; פתאם מגיח לעברי; זרועות גרם מלפפות/ צוארי; פיו הקפוא דבק כשפתרתי; וכחיבוק גועש נחגג/ חג השטן;;" (חג, עמ' 12(. או : "הערב פיתני .../ והכוכבים ממעל מתלחשים :/ הנה הנהו עכר האשים/ עכר התשוקות// אחוז טרוף שוקק נשיקה; יחוג כשכור כהריחו דם,/ כהנץ זיקי אביב; לכו מדמם חסר-נשיקות/ מתבוסס כדמו;;" (עכר הרזים. עמ '13(. מעבר ל גוון המיסטי האינדיבידואלי הבולט ' עולים מן השירים יסודות תימאטיים אפייניים לתקופתם (כמעט שחזור אוטנטי לפרק כתולדות-הספרות ...(: הימלטות דור ההורים מעקת החיים אל עולם הגווילים והאמונה -" מפני הלחם, מפני העולם/ יבקש מפלט כדפי ספרים/ ויעמיק חקר כרז הרזים/ כסוד הכוליות// רק כהתקדש ליל שכת/ מתיישרים תלמי החרדה ,/ אור הנרות ומפה לכנה; מזמרים לאלהים//" (אב. עמ' 44(. פניי ת דור הכנים לעולם האחר - "ניצב אני כפרשת דרכים/ מסביבי תהלוכה סואנת; ... //אמי עומדת שם מעבר לנהר; ... ומצפה לכנה הנודד התועה; שישוב לנוח כחיקה הרך; ;... נלכדתי כקסמי תשוקות/ רדוף אני מראות טרופים// אמי' את מככה על נפשי; אמי חרדה את כי כנך יבלע כחנגות הוללות וי~.תק מכתי מדרשות// " (חוצב מסלוח. עמ '46(. ההיקרעות שכין שתי ההויות המנוגדות :- "אתה מראות שדי חזית; כדחילו נשקת גדילי טליתך; ועל ג:בי לולכן דאית לשמי ערכות ; ואני כין שני השטן; ככנפי אוירון אעוף; וצמות נערות-חן ציציותי// הזעקה חסרת הסיכוי לישועה " אלי!"/ אגרש עורב הדעת/ ואשוב אליך,/ " (אני וסכי. עמ' .(53 הכניסיני - נא אל היכל/ קרשך t ומחה תרי-קין מעל/ מצחי הבוער// אלי !/ טהרני מחלאת זדוני,/ ארחץ בנהר נגה נזרך t וכאמון מזוכך אלחשן כמקדם :/הושע-נא אלחים!// (תשובה, עמ' 58(. והיאוש ה??חלט ממציאת נתיב חזרה - "נתיב גאולה כקשתי לי t לסתם בור יסודי חפצתי/ ואלחים נעל שעוון כעדי// טעון עצי עקדתי/ תעיתי במשעולי ההרים/ ולזכול האשר שאלתי,/ אך ענני עופרת עברני/ כחזיזי רעם// למערה אפלה ברחתי/ כחרדה~ ואבכה שם על מר גורלי/ ונחשול הדמעות הדיחני שוב אל חוף השטן//. (משירי כן-האפל. ז. עמ' 22(. כנוסף להשפעה התימאטית. ברורה אף היניקה הסגנונית, כעיקר ממכני הלשון הכיאליקאיים : "עוד פרוטות אור !/עוד פרודי ז הר!/ ." כשיכור זקן מבית-מרזח ... עלה וצף הירח;" (כין השמשות. עמ' 9(" ככהמה ג::ננת עמוסה לעייפה; ". נשים רגוזות התכתשו;" (ערכית-חרף עמומה . עמ '0 ו) ועוד ועוד. ארבעה שערים לספר שיריו של אליהוא קירר :שירי הבהובים ושקיעות ; שירי כיסופים ואבלות ; שירי שרשים מהופכים ושירי הריה והפסד . קישורם, כאמור, לכטי תשוקות וחרדת מוות . זיקתם לפרובלמטיקה ולדרכי הביטוי של תקופתם עמוקה. ועם-זאת הם עטויים כגוון של מיסטיקה אישית שהוא ללא ספק ייחודי למשורר. • עמלה עינת עתון וו' מס' 62 ואין t ן הסיו.ם השני מנסה לשכור את עודף ההדגשה של הצבע הצ;ןוכ ומשמעותו : "רק למחרת ראיתי בצר • למעלה, את הסגול. אני יכולה לתאר לעצמי איך חיה צוחק, לא אמרתי לו את זה. שטויות חיה אומר וחוזר לדאליע מייגע דאליע, הפעם בקול רם." (אגב. יש לציין . כי הצבע הסגול מופיע ככר קודם לכן כקטע הפתיחה, כסיטואציה המתארת את הילד המגלה את השיער הכלונדי הגזוז - נמסר, כי השיער גנוז כתוך מטפחת משי סגולה). שני סיומים אלו של סיפור "התמונה עם אור צהוב" מאג~יינים את דרך הכתיבה של הספר כולו : תשומת לכ לפריטים המאפיינים עשייה ויצירה, איפיונים המייצגים הבונות פנים וגוף. שימושי שפה ולחנים (יידיש). ומתן מפתח כיו\:רפי לצבע ולתמונה - ויחד עם זאת שמירה על איזון וכריחה מהסכנות של עודף חשיפה ואינטימיות יתר. גישה דומה נוקטת יהודית הנדל כהעלותה רקעים לציורים כעלי משמעות ביוגרפית מופגנת כמו "קרוסנו", ע"ש עיירת מולדתו של האמן (עמ' 26( או "קיר עם איזוכ כחול", המתקשרת לסיפור הטביעה וההצלה של הצייר כילדותו (עמ' 23(. השילוב של פרשנות אישית, המבוססת על ידע ביוגרפי. ניצב אף מאחורי המוטיב המרכזי השליט כספר שלפנינו : מוכ t יב המוות . הספר פותח כמשפט המתייחס למות האב. והמוות הוא מוכ t יכ אדנותי המתגלה לאחר מכן כתיאור ההתייחסות של רוכיץ לעצמו. ולחברים ולמכרים שנפטרו. בעיות ·· מא הכ -1 יאות (לחץ דם גבוה, שבץ . היד המציירת שנפגעה) נמכ t רות כאמצעות אמירות אגב ולוואי . והן נדירות כיותר . ואך t הצגת יצירות מסוימות על רקע המחלה והמוות . כמעגל יצירות זה מעניין כמיוחד תיאור דרך היווצרותה של התמונה האחרונה (עמ' 108( ותיאור "תמונה עם פרח ענק" (ענז' 112-114( אשר ממנו מסתבר לקורא. כי "הפרח הענק" הוא כעת וכעונה אחת אף כף יד גדולה' ואולי זה ציור המתאר את כף היד שנפגעה כשיתוק . מוכ t יכ המוות מופיע כספר, כשהוא משולב כתיאור דמויות של מכרים וידידים שנפטרו - כגון המשורר היירי, איציק מאנגר, (עמ' 83-86(. משנה עניין מעורר תיאור פגישות עם מכ ים וידידים לאחר מותו של הצייר - תיאורים, שנועדו לסגור מעגל ע"י הארות והערות המופנות כלפי דמותו של מאירוכיץ וכלפי יצירתו, וככך הן מסייעות ליצירת מעין אפילוג . (שכן. הספר אינו כנוי כדרך כרונולוגית, אלא כמעין מעגלים המתקרבים ומתרחקים תוך מגע עם הדמות ועם יצירתה. ולפיכך המערך הכרונולוגי הוא מרומז כיותר מפגישת ההיכרות כבית-קפה , דרך נישואין . חיים משותפים. ת· מןן . והדיאלוג של המספרת עם ידידיו של הצייר לאחר מור r ו .( דוגמה לסצינת מפגש מעניינת עם ידיד לאחר פטירת מאירוכיץ - היא סצינת הפגישה עם א . צ . גרינכרג . תיאור זה הוכ~ך לקטע עצמאי, המוסר סקיצה נהדרת של א.צ . ג . כדמות חיה. נושמת, פראית . אמפאתית ו . דמ;נית. כמרכז הסצינה תיאור צחוקו של א . צ . ג " המהווה תגובה לשאלה : "למה מת?" "פתאום צחק. זה היה מעבר חד, מוזר, חותך את המלה באמצע המלה, עם צחוק מאוזן לאוזן' לח' שכאילו חצה לשניים את פניו . בחלק העליון היו עיניים צהובות, בוערות, ומ 1 זחת לעיניים הצהובות, בתנועת התייפחות, למטה, כנפרד, התפתל סדק סמוק-אדמדם, מפוצל, תועה, מגלה את בשר החניכיים האדמומי' עד עמקי הגרון' צחוק שכמוהו לא ראיתי מימי ול:~ אח"כ." (עמ' 199(. תיאור זה מצייר דמות ומ 1 סר · סיטואציה שכמרכזה מוצב משורר כעל שיעור-קומה. ומו כיח כי גם כאמצעות תיאור מפגש חולף מצליחה יהודית הנדל למסור איפיוני התנהגותו של אדם . מקובל עלינו, כי יוצר מנציח עצמו כאמצעות יצירתו . חזקה על ציוריו של צבי מאירוכיץ שימלאו תפקיד זה ; אולם ספרה שוו יהודית הנדל מעלה סוג שונה של התגברות על המוות ועל החידלון - החייאת דמותו של יוצר כאמצעות יצירה הכ ; וקדשת לו ולתיאור יצירתו . הדמות שהיא בנתה כספרה חי ה, נושמת ופועלת. ואף הציורים אליהם היא מתייחסת מק בלים משנה משמעות - עד כ~ דומה . כי הספר אינו רק מדןווה לכעלה, אלא אף לכל אותם קוראים, שלגביהם אמנות המלה מסוגלת להיות ציורית לא פחות ואולי אף יור J ר מן הציור עצמו .• חנה יעוז גוון מיסטי יחודי אי ליהוא קידר - ישעיה תשבי ; שביב עלטה ; ספרית פועלים ;1984;80 עמ' ה בזקי תשוקות . חרדה והתמכרות מסטית שבחרו ' לעצמם לכוש שירי כתקופת נעוריו ובחרותו של הכ i חכר . עיצבו עבורו מאוחר יותר אפיק חיים מחקרי כתחום הקבלה . וחזרו להתנקז לצינור נהייתם הראשוני עם הונק רבו לגבורותיו . הקשר המהותי כין תככיהם של שני המדיומים. השונים כה צורנית, ברור, דומני : ההתמסרות הקיצונית הכו-זמנית ספרים כמשמעותה" ("נוכליסט ~· מאמין") . ספק אם אוקונור הגיעה להישג כלשהו מן הבחינה הזו, אך השימוש באלימות כאקט המחזיר דמויות למציאות, נותן כהחלט את הטעם המיוחד ליצירתה . אוקונור היא מספרת מן הגדולות, וסיפוריה יכולים לטלטל גם את הקורא האדיש ביותר. אינני יודעת מדוע עניך המכה האלימה הניחתת על האטום ביותר על מנת לפקוח את עיניו, ולו במחיר הריסתו או מותו, נראה היום שייך כל כך . קרוב כל כך . אין לזה ולספרות ולא כלום .• מטי שלו-שפי וקווים יהודית הנדל : "הכוח האחר" ; ספרי סימן קריאה' הוצ' הקיבץו המאוחד ;135 עמ' ; תשמ"ה ב מרכז סיפרה של יהודית הנדל -חיה , נושמת ופועלת דמותו של בעלה הצייר צבי מאירוביץ . הספר מהווה אקט של אהבה, הערכה והנצחה, אולם כעת וכעונה אחת לפנינו יצירה המציגה אדם יוצר במערך התייחסותו לעצמו, למשפחתו, לחבריו ובעיקר - ליצירתו. זהו בסיון מעניין של יוצרת, פרוזאיקוכית, לעצב כאמצעות אמנות המלה - תחום אמנות שונה לחלוטין :הציור. יהודית הנדל מתייחסת כספרה לתהליכי היצירה ולחומרים המאפיינים אמנות וויזואלית, אולם הכלי להתייחסות זו הוא הכלי הלשוני . והציורים המתוארים על ידה מקבלים משנה משמעות, משנה חיים. קורא המתבונן כציור מהסוג המתואר כספר, כגון התמונה של מאירוביץ . המופיעה על העטיפה - יגלה בספר שתי התייחסויות מילוליות שונות : האחת, לשון שירית טעונת דימויים ומטאפורות, המדברת על צבעים בלשון טעונת משמעויות "חוץ ציוריות" כגון : "תכול של פריחה או של לעבה" . או "וורוד ארסי עדין"' והיא לשונו של האני המספר . ואילו הסגנון השני הוא "ענייני" יותר, והוא מיוחס לצייר עצמו : "פה מצוייר שרבוט קורח בוורוד' ושרבוט קורח בתכול,מעל לכתמי מים שחוירם' וספרי שחור מלוכלך' והרבה קווים לבנים שסועים, הרבה נייר ריק, וקשת גדולה פתוחה." (עמ' 71 .72(. שתי דרכי התיאור מתייחסות לתמוכה בשם "הפנדה הריקה", והם מהווים מדגם מאפיין לשני הקטבים כהם מועלית כספר ההתייחסות לציורים. אולם הקוטב הדומיננטי הוא הראשון - הפרוזה השירית של האני המספר . כשפה זו מציגה יהודית הנדל יוצר ויצירתו . תוך הגשת אינטרפרטציה אישית ליצירות ולרקען . אחד המפתחות המעניינים. המוצעים על ידה להכנת תהליכי היצירה - הוא מפתח ביוגרפי : כסיון לקשור אירועים. חוויות ומצבים מחייו של היוצר עם השלכות אפשריות על צירופים אמנותיים . 1----------' יהודית הנדל דוגמה טובה לכך ישמש סיפורה : "תמונה עם אור צהוב" (עמ' 78-81(. כרקעה של התמונה מציבה יהודית הנדל קטע אינפורמציה ביוגרפי : שערה הצהוב של האם . שנגזז ערב חתונתה . נשתמר כאחת המגירות ומתגלה לאחר מכן ע " י כנה כילדותו . -·· עיצוב הסיטואציה נעשה כאמצעות מכדה דמו מציאות, המעצב את האירוע כלשון מטאפורית, מתוך ריחוק של מספר יודע-כל : "זה היה שיער ממשי, חזק, חי, והוא עמד ומדר אותו על עצמו' ארוך מעצמו' מהבהב עליו כמו להבה ארוכה." לאחר הצגת הסיטואציה - באים שני עמודים של התייחסות לצהוב. לכתם הצהוב על פניה של אשה המופיע כתמונה המכונה "בודדה", ולאחר מכן תיאור "תמונה עם אור צהוב". כסופה של ההתייחסות לתמונות מובאים שני קטעי סיום האחד מתאר את שלכ הסיום של העכורה על הציור תוך הסגרת הרמז הביוגרפי. המשמש כמפתח להכנה ולאינטרפרטציה : "צבי עוד עמד, מביט בתמונה, מתופף באצבעותיו על הצבע הלח. מרח אותו באצבעותיו כה לאט, שאצבעותיו נראו לכודות בצבע הלח . הוא חייך בעיניים מתנצלות, אותו חיוך קטן, עדין מאד, החותך לרגע את הפנים - כמו שעיר של אמא, אמר." "משהו אמיתי" ; בהצגות שראה, ואפילו בקרקס, "כל הדברים מתגמדים משום שבכל ערב חוזרים עליהם בלי שינויים והם צפויים מראש ."" והוא כעשה חסיד כלהב של מלחמות שוורים. כי שם "כדמה לי שאני צופה במשהו אמיתי : הריגה, הקרבת קרבן . שכוחה גדול מכוחה של כל הקרבת קרבן דתית ממש, כי על מקריב הקרבן מרחפת כל הזמן סככת-מוות. "" 'ע( 39(. 1 אבל בהבדל הזה שבין הצגה אחרת ובין מלחמות שוורים. מתגלה, בעצם, שאנינות הטעם של המספר מהולה במידה לא מעטה של דילטכטיות, שכן. בקרת; המפורטת על לוחמי השוורים מבוססת על ארבע "קורידות" בלבד. ואשר שתיים מהן לא היו "אמיתיות". הפרטים. אפוא, מתבססים על "התרשמות" השוואתית, והבקיעים מתגלים . החסרונות היו נחוצים לו. כדי שיוכל להמלט מן הסגידה לשלמות, וביסוס ביקרת; כשען על "קטלוג" - ממש כשם שהוא עושה בחווי;ת האהבים שהוא מוכה, ובסיבות לכשלוכותיהן . הסופר "הממוצע", שאפילו גופו מתואר כמין סיכטזה בין מרכיבים מנוגדים, הוא, אפוא, יצור עקר . אך עקרותו איכה חד מימדית . ראשית - הוא מףדע לכך. ובין זכרוכותיו הוא מספר על מקרה של פציעה, כאשר. תוך כדי כפילתו ובעירפול חושיו, "המחשבה הראשונה שעלתה בדעתי חיתה זו : 'איך אוכל לאהוב?.'" (ע '81(. כל זכרוכותיו שזורים על חוט של מערכת פציעות, היפגעויות ותקלות - ממש כשם שמערכת מייצגי המיתוסים שזורה אף היא על חוט של מעשי אלימות וקרבנות ברוטליים. למן התמוכה של אברהם העומד להקריב את בכ;, דרך ציורי עינויים אחרים שמהם הוא מתלהב. לרבות "מלחמותיהם ועינוייהם" של המכבים . הפסלים והתמוכות המציגים את נושאי התלהבותו הם לרוב "תפלים", מגונחים או מוגזמים . יכולתו להבחין בכך קשורה באיזון שבין יחסו הציני כלפי ערכים מרכזיים, ובין הסתייגותו מערכים מזוייפים . ("במשך כל סוף המלחמה היו הנערים המבוגרים ממכי. שלאחר שחיו חיי הפקרות התגייסו לצבא, עטורים בעיני הילה של אנשים שעונש חמור מתיר להם "לחזור בתשובה", ובלבד שהביאו על עצמם את העונש בכוונה תחילה , אך לא היה בה בתגובתי זו שום רגש פאטריוטי" .( 'ע( (.47 עקרותו של המספר היא. אפוא, מעין עקרות של אבסורד . ביטויו המושלם של האיזון . גם בחייו האישים אף על פי שאין הוא מסוגל ליצור קשרים של ממש. שחוויותיו האינטימיות הן שרשרת קטלוגית של כשלרכות, ואפילו חיי הנשואין שלו הם בגדר חוויה משכית, ואשת; 'צצה' אי מאיין אל תוך העלילה וכמעט שאיכה נזכרת, אף על פי כן - אין הוא כעדר רגשות : "הר ! לחיות עם אשה אהובה, ענוגה כמאהבת. רכה כאם, אשה שתחלוק עימי את סבלותי ואת שמחוחי ותגרש את הכאב הצורב המכרסם את לבי . תרחיק ממצחי הכבד את השיממון הנוגה . תרחיקו במבט מאישוניה הבהירים או בנשיקה מפיה הרעכן כל כך ! כן . אני רוצה שיביכו ללבי סוף סוף. אני רוצה לבכות בזרועות אשה, לבכות ולא לחשוש שילעגו לי. לבכות ולהיות בטוח שיכחמוכי !" 'ע( 93(. אף על שברור שבגעגועיו "לחלוק" אין הוא מזכיר כלל את ככרכותו לתת . ומכאן גם תחושת הבדידות : "כשאני נמצא ביחידות עם יצור שדי במינו לעשותו כה שוכה ממכי . תחושת הבדידות והאומללות שלי גדלה כל כך . עד שאני נואש מלמצוא דברים לאמדם לבת שיחית"." (עמ' 98(. בסופו של דבר, מתמקד והולך תהליך ה'איזון ' וה'עיקור' סביב הסמלים שבדמויות לוקרציה ויהודית. על פי רפרודוקציה לציורו של קראכאק. שנתגלגלה לידי המספר . אגב, גם כאן טבעי הוא, שאת ידיעותיו גם על לוקרציה וגם על יהודית שואב הוא מן הלכסיקון . העממי ביסודו , של לארוס. שתי דמויות אלה מתפרשות לו , בתפיסתו הסובייקטיבית - זו כקרבן שוא וזו כרוצחת שוא , שתי פכים של א;תה הוויית אלימות, המתפרטת בהכאה סדיסטית ללב ההתרחשות המשמעותית לLזי. ההיטטוריה המערבית. באנלוגיה, אפשר לראות את מערכת יחסיר עם אותן דמויות שלא הצליח להתקשר עמן - מול אלה שבהן ראה את עצמ i קשור ואפילו תלוי, במידת מה. כך. למשל. דודו הלוליין. שאותו הוא מפרש כמי ש"שמח להקריב את עצמו" ועל כן " דמה לי דמיון עצום, שהרי אני ביקשתי לי ימים רבים מאד, בצורות שונות, את הסבל. את הכישלון. את הכפרה ואת העונש. גם ביקשתי לי אותם וגם יראתי מפניהם ," 'ע( 45(, אף על פי שלאמיתו של דבר היה דודו , במידה רבה. קרבן של סדרת התקשרויות גרוטסקיות . בתוך מערכת אכאלוגית סבוכה. מתנהלת העלילה ללא עיקרון כרונולוגי ברור . ואף ללא מבנה אנא לוגי חיצוני וכיכר לעין . כסירנו של הגיבור-המספר 'לעשות סדר' - מונע רק על ידי מאמציו הכושלים להצביע על החוקיות שלפיה מתמקדות חוויותיו סביב א;תם סמלים, מייצגי המית;ס . הגיבור איכר מסוגל להתמודד עם שיגרה כלשהי, ואכן - זו איכה מופיעה ואיכה מיוצגת . יצירה זו, שנכתבה בין השכים 1935-1930 עודה שומרת על רעננותה ועל חיוניותה, ומקבלת רובדי • משמעות נוספים בשנות ה 80-. שמאי גלנדר ממחישים זאת. בהיותו באי הוא עד ראיה לאסון אדירי החושף בצורה אימתנית את התחזית לגבי סופו של כל המזויף והשיקוי בחיים המודרניים : "קלאיוס הסב ראשו לעבר הים. לראות אם איש לא ניצל עוד . אך כמו תמיד היו הם לבדם באי. ורק הגופה פקוחת העיניים חיתה משהו חדש שניכם לבין הים .")89(. סיומי הסיפורים מיגורים . המוות מופיע בהם פעם בחטף. בקול ענות חלושה (כתולדה טבעית מהמהלך הסיפורי) ופעם כאקורד חזק. אחרון . כך או אחרת, לקוראים מובטחת הכאה אינטלקטואלית מדרך הכתיבה, מהראיה הרגישה והמיוחדת של הסופר הדרום אמריקאי .• יערה בן דדו "ימי הגברות" מישל לאריס ; הוצ' ספרי סימן קריאה ; הקיבוץ המאוחד' כתר ; המעוצה הציבורית לתרגום ולאמנות ; המפעל לתרגום ספרי מופת 1984;131 עמ'. הגבור המ g פר פותח את וידף•;-סיכןמ; בהיותו בן ' שלושים וארבע, "מחצית החיים" . האיזון . הנשמר לאורך כל הסיפור מפכי סימטריה קפדנית ומלאכותית. מסתמן כבר במשפטי הפתיחה . באותו אופן כמשך גם תארו גופו ("מצד הגוף אני בעל קומה ממוצעת. כמוך .""( וכן גם הישגיו בעיסוק; "." מעט הספרים שכתבתי לא הוציאו לי שום מוניטין . איני מתלונן על כך וגם איני מתגאה בכך . שכן שכי הסוגים . הסופר המצליח והמשורר שמתעלמים ממנו, שניהם מתועבים בעיני במידה שווה." עד מהרה מתברר, בעצם, שהסיפור אינו סיפור "פרטי" . הגיבור, (המרמז על שמו בעקיפין רק פעם אחת במהלך וידף";), סוקר את חייו לאור תחנות, שאיכן אלא מיתוסים מרכזיים בתולדות התרבות המערבית. ממילא, אפשר לראות; כמעין "תוצר סיכטטי". אבל האיזון הרב-מישורי שבהתייחסות;, מביא את היצירה אל מעבר לממדי האלגוריה, ומאפשר להציג חיים מזווית ראיה אחת, המתגלה. כמובן . כבלתי מהימנה. "." וכשאני חושב עוד על ההשפעה המובאה שחיתה לחיכוכי הקאתולי על כל התפתחותי - בעיקר למושג הפרי האסור ועוד יותר ממנו למושג החטא הקדמון ." הגורם לי להימשך בכוח רב אל ה"וידוי" - בשל צד ההשפלה שבו ." ובו בזמן להתנהג תמיד כאדם ש"קללה" רובצת עליו ועונשו רודף אותו. " 'ע(" 127(. בעצם. דברים אלה. הסמוכים לסיומו של הווידוי, איכם ככוכים. במהלך חייו לא חיתה לחיכוך הקאתולי שום השפעה משמעותית . חיכוכו של המספר היה זעיר-בורגני עם גטיה לעלית ולאנינות טעם . המשקע העיקרי של חיכוכו זה נוצר בביקורים מרובים בתיאטרון ובאופרה . עד כדי כך. שכשלרן ההתמודדות עם שיגרת חיי הבגרות, מוביל; חזרה אל ימי הילדות , כאשר עיקר חוויות-התדמית הן מעולם האמנות : התיאטר;ן . המוסיקה והציור . ממילא. נקודות האחיזה של חייו איכן המיתוסים עצמם, אלא ייצוגם האמנותי, ופירושם הסובייקטיבי של המ g פר - הוא. בעצם . א חידתו האישית בחיים . עד כן .י כך . שבהזדהותו עם מחזות כמהלה תמיד "טיפה של מרירות בשמחתי . וכיוון שעלה המסך מיד נגרע חלק גדול מהכאתי . כי חזיתי שבעוד שעה קלה תסתיים ההצגה." " 'ע( 23( הזדהות זו חודרת לחיי האיכטמיים עד כדי כך ."." שעד היום עדיין איני יכול ל . אהוב אשה בלי לשאול בלבי, למשל, לאיזו דרמה אהיה מסוגל להטיל את עצמי למענה, אילו עינויים אוכל לשאת. ריסוק עצמות או קריעת בשר, טביעה או שרפה שוטית באש." 'ע(" 25( ואכן . הקשר שבין ייצוגי המיתוסים המערביים ובין גילויי סאדו-מאזוכיזם הולך ומתהדק. אך לא מן הטעם המקובל וה "מסורתי" : התפיסה שתרבות המערב על מסגרותיה החברתיות ודפוסיה הדוגמטיים גרמה להתהוותו של תוצר מעףקר . אדם סמכותי וטיפוס סאדו-מאזוכיסטי . תפיסה ן; מהווה ביצירת; של לאריס מעין תשתית - רקע בלבד, ולא כזה עיקר ה"בשורה" והווידוי. המספר של לאריס חודר אל מעבר להצגה אלג;ריסטית פשטנית : ומערכת המיתוסים נבחנת הרך מהלך התהוות והתגבשות איכדיוידואלית. שאיכה מאפשרת מכ;ס והיתלות בגורמי תהליכים איכרטיים . אנינות הטעם גורמת לו, למספר, שיראה את סמליו בעיניים מפוכחות. הפגמים שבביצוע מונעים את הסיכוור . במחזות רבים, באופרות ובתערוכות. חזר וביקר שוב ושוב . ובהשתלבותם בתוך תחנות התפתחותו האישיות, "מאפ- שרים" ליקויי הביצוע לראות את מייצגי המיתוסים כהתפשרות עם המציאות, וממילא - כבני חלוף . משמע, כחיים ומציאותיים . אין זה פלא. שבשלב מוקדם למדי "מתעיף" המספר ומחפש 'יי'-י -1.1 סוריאליזם במסווה הריאליה חוליו קורטאזאר ; אותה האש לכל ; סיפורים ; מספרדית : יורם ברונובסקי ; הוצ' ספרית פועלים 1984;146 עמ'. סיפוריו של חוליו קורטאזאר בקובץ "אותה האש לכל" הם חלק אינטגרלי מהסיפורת הלטיכו-אמריקכית בקיצכם , באווירתם. במשמעות ובתפיסת העולם הטמונה בהם . אותה האש היא לכל : הפחד מהקיים בשולי ההוויה האנושית וההתמודדות אתו, עם הנסתר, הפראי. הזר והמוזר . אותה אש מכלה אט אט את הגיבורים - כל אחד מכיוון ~זןד. הסיפור של קורטאזאר כפתח כסיפור ריאליסטי לכל דבר. אך עודנו מפקירים עצמנו לזרימה הריאליסטית, כמעט שיגרתית של העלילה, אנו מףסטים . כמעט בלי משים, למשהו זר ומאיים. המטלטל את הסיפור טלטלה רבתי . הסימנים לחריגות אלה כמעט לא מורגשים. זו יכולה להיות הערת אגב או הגד עובדתי כלשהו, ה:;נזק חד ופתאומי הנטווה אט אט במארג הסיפורי עד שהוא פורץ החוצה במלוא עוצמתו עפי"ר בסוף הסיפור . המציאות בסיפוריו מוארת בעת ובעונה אחת ע"י תודעות רבות, מה שמבליט את התפוררותה . הגבולות בין מציאות להזיה . בין מוות לחיים . בין הזמני לעל- זמני. בין דמות לדמות מיטשטשים. וע"י כך משתלטת האווירה הסוריאליסטית במרבית הסיפורים . בסיפור "הוראות לג ' ון האוול" הופך הצופה לחלק בלתי כפרד מהמשחק בכך שהוא נוטל בו חלק בעל כורחו . בסיפור " העלמה ק;ךה" משתכה קצב הסיפור בהתאם לתכיפות התחלפותם של המונולוגים מפי הדמויות - מה שמזכיר את הסיפור בנוסח זרם התודעה. אין חציצה בין הדמויות. החרדה היא המכנה המשותף לכולן . הסיפור "ה כביש הדרומי" כפתח בסיטואציה יומיומית. כמעט באגליה : פקק תנועה גדול בדרך לפאריס. תוך שהמספר מתעכב על תיאור המכוניות ויושביהן קצרי הרוח, שכפגשו באקראי מכורח הנסיבות - אנו חשים יותר ויותר בהכרח שאין מפלט ממנו ושכעשה מחניק מרגע לרגע . מאחר ופקק התנועה כמשך זמן רב, נוצרת קירבה בין הנוסעים (שבעצם כשארים אנונימיים ומכףכרים ; הם איכם מכוכים בשמותיהם הפרטיים · אלא מזוהים עפ;'י דגם המכונית) . הם מתוודעים זה לזה. כ;~ךים יחסים מורכבים ביניהם. שמשקפים את הבעייתיות של כל אחד מהם. מתברר, שהמצוקה הקולקטיבית שנוצרה עקב הסיטואציה הכפויה ממריצה את חשיפת המצוקות הפרטיות. מה שמעתיק אט אט את הסיפור הריאליסטי למימן סוריאליסטי הוא זמן ההמתנה המתארך מעל ומעבר למצופה. הזמן מתגלה כגורם מכלה ומאיים, שמערטל את הנוסעים מחוסנם הנפשי . התקווה שככזבת. תחושת חוסר המוצא מטילים צל טראגי על הדמויות הנתונות במלכודת הזמן . בהירהוו נוסף על הסיפור בולט יותר הצד הסימלי של הסיטואציה הסיפורית ; ההמתנה הממושכת, שבמהלכה זורמים החיים בקילוח דק מקבלת לפתע משמעות אכזיסטכציאלית-סיוטית : החיים הם ציפיה מעכה למוות הגואל. שהוא המפלט היחידי מהכורח החונק . גם בסיפור "בריאתם של החולים" הופך מוטיב . הזמן ' המתארך לגורם מרכזי . הזמן מפורר את הגי:;כורים מבפכים לאט ובהתמדה. רק כלפי חוץ כשמרים כללי המשחק וההסכמה שבשתיקה . האמת חודרת אט אט לתודעה, וכשעומדים חשופים מולה, המוצא היחידי - הן לגיבור והן לעלילת הסיפור - הוא המוות. זהו אחד הסיפורים הטובים בקובץ . משום שהוא שומר על המתח העדין בין המאמצים הכבירים להעלים מה~ם את האמת על מות בכה לבין מודעותה הגוברת . ככל שניחלשת עיקשותם של בכי המשפחה לשמור על חומת המגן של השקרים שבכו סביב מותו של אלחכדרו כך מתחזקת במקביל ההכרה המעומעמת של ה~ם. והיא מתחילה להתפורר מבפכים . מותה, בסוף הסיפור, הוא כמובן לא רק פועל יוצא מתחלףייה. הוא פשוט התשובה האמיתית למסכת השקרים שהתנפצה. . האופייני לסיפור "אי בצהרי היום" הוא המשחק בין המקומות והזמנים המתחלפים. לשם מה בא מריבי אל אותו אי לא כחשב. "אחד מן האיים הרבים המצויים מחוץ למסלול התיירים הרגיל" ?- כדי לגעת באמיתי ובבלתי אמצעי. לאחר שחייו סבבו סביב . מחוות ויחסים מלאכותיים. שיטחיים . בהגיעו לאי "מריבי הביט בשעונו, אחר כך הוריד אותו בתנועה חסרת סבלנות והסתירו בכיס המיככסוכים. לא קל יהיה להרוג את האני :ז::: wן . אבל כאן . למעלה . טעון בשמש ובמרחב . חש שמבצע זה אינו מן הנמנע לחלוטין . בסופו של דבר הכה הוא על האי קסירוס, והרי פעמים רבות כל כך התיאש כבר מכך שאי פעם יעלה בידו להגיע הכה ." )88(. כל מה שקדם לנחיתה על האי הוא בעצם ההכנות הנפשיות של מריבי לפגישה עם הוויה ראשונית . ריחופיו החוזרים וכשכים במטוס במסלולים שרכים עד הנחיתה מרץ 1985 דרושים מורים לכתיבת ספרי לימדו 1. דרושים מורים לכתיבת ספרי לימוד , או ספרי עזר , ז · פי עבודה , עזרים , בכל המקצוינ.ות הנלמדים בבתי - ספר י סודי י ם או תיכ : וניים , כעיונ י ים ומקצועיים וחקלאיים) בכל הרמות 2. ספרי הלימוד הנדרשים להוצאת הספר י ם הינם בכל המקצועות הנלמדים . מורים שבידם רק הרעיון, יוזמנו למערכת לפיתוח הרע יון ו הנחיות לכתיבתו והפיכתו לספר . 3. כתב י -יד מוכנים, רעיונות , הצעות וכר י , לספרי לימ ו ,ד או עזר או כ ל הצעות אחרות יש להפנות עבור : הוצאת יי תגא יי מער י כת הוצאת ספרי לימוד יי הנגב 8 תייא . טל 371610 או 380617. פתוח בימים ב י -ה • בין השעות 10 00-14 00. ל פ נ ת ל מזכירת המערכת , הגב י צפורה אידלשטיין כל השולח וכל ה~~עה יענו בתשובה . ספרים שיופיעו בקרוב בהוצאת תגא 1. מחשבי כיס - (מדעיים) הבנה והפעלה 1משו i קלטרז • 2. אני קורא - חוברת עזר לחיזוק ולימוד הקרי אה, מאושר ע יי י משרד החינוך ; נורית הדר 3. נתיבות - ערבית לכיתה ז • וחטיבת הבינייכ t, מאושר עייי משרד החינוך ; אליהו אליאס 4. וחקרת ודרשת היטב - הגות ודרשות על פר-שת השבוע ; דיי ר מנחם מי רון 5. העצים עומדים שקטים - ספורים מהשואר i/ שינה גרטנר 6. מצוי ורצו י בצרכנות ; עליזה דולגין 7. חשמל רכב - מערכת ההצתה ; אהרון יששכ:ר 8. יחסי אנגליה -ארהיי ב 1938-19411ד יי ר ל ילי פוליאק 9. מילון חרוזים לשירי שלונסקי ; ישראל לי טמן 10. ציור הוא הרפתקה ; מיכל ברזילי-אורבך הפצה : בית עלים טלי 03-293959, ספרי, ובחנויות הספרים יואל דוידוב il1J תגא. הוצאת םספרי ההסתדרות שימשה מראשית הקמתה בית לכוחות היוצרים בכל התחומים . אנשי הרוח והספרות, החינוך והאמנות, היצירה והמדע חברו לאנשי הסדנא והשדה בתנועה הוולונטרית של העובדים והיוצרים, שערכי חברה, אנוש ולאום משולבים בה ללא הפרד . הוועידה קוראת ליוצרים בישראל בכל התחומים להיות שותפים בזכויות ובחובות, תוך הטלת מלוא . משקלם, למפעלה של ההסתדרות למען יצירת עם עובד' למען עיצוב דמותה של ישראל כמדינה מתקדמת ולעיצוב אדם בונה חברה ומולדת ונאמן לקיומך (מהחלטות הוועידה ה 14- של ההסתדרות) ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל הוועד הפועל המרכז לתרבות ולחינוך , · כותרת ראשית י מופץ כיוס ב" 16 מדינות . באמריקח אירופח ואסיח ---------.- ספרים חושים בהרצאת עם ערבו : נתן שחם ; חרצרת אשקל רן ; ספריה .לעם ולין מתיה ; הקפות ביער ; ספריה לעם. אידה צרוית ; עיר הנידחת. שמערן זנדבנק ; תרגיל במחיקה. איניאציה סילונה ; בית-ספר לדיקטטורים ; ספרית אופקים. אחרד לרז ; מקבילים נפגשים ; ספרית אופקים. מרקי צרר ; אביב מוקדם . נותרת תואשי כותרת · השבועון · ראשית אהו ישראל שלן. שלח ואות לחבריו לבחויי י'!.י'/!כ 'כ' J;l/\~ .___ג c.. המשלוח באמצעותנו בדואר אוויר · ·' ור זול ב- so אחח ~~[1 11 ~1 ~:~~ט~~ · ו~~רא t .~ •1: חי 1: · ל r לחבריך ורrב: -\. D\'',u כ:נר"ן, י'"_\ור::: 1-tו.:.\ כחכיו מהמשלוח הרגיל ר'"ר~"ךר'י y םרר.:.\י-ר: כ.\כ. l ך שם מנו י לחצי ש נה מנו י לשנ ה הי עד כת ונת כ ו לל משלו ח כולל משלו ח מצ יי ב שי ק ל פקודת • כותרת ראשיתי ע ל סך שקל )כ ו לל מעיי מ ו משלוח) . או ח"ב ו את כ•ט'ס 'שראכרט l ו' l ה /די'נר ס של' ,076 S0ש יארה 'J ב + קנדה ,784 30 שי 59,436 ש ' אירופה ,104 Z6ש י מס י בתו קף ע ד ל'ו ס -------- אפריקה + אסיה 31,954 ש י ,776 71ש ' שם פרטי ומשפחה :------ עיר: --------- מרמ אמריקה 36,634ש י ,136 71ש ' רחוב ו מספו בית :,974 38ש י ,816 75ש ' מספו ת "t: - דרום אמריקה מספר טלפןו :------- מיקדו : לטפון עבנדוה :------ כתו נת למשלוח הספח · .· כותרת ראשיתגבעת-ש איכ כ · 'יישכ 1 D:-י '111..:""' ד :.ג 1:-":""'' ז'""יי: ::· ··· םבאמצעו · =י~יי ת הטלפיו 24 שעות כ יממה שייתפיו sנ s נ כ עלי ייזה 1ישיאכיט 'י" ניס. 'כילי o ליכיש מנוי כאמצעות הט לפון 521101 02,03 -293408 .~~...., ~כ. """ו::.!;:: . מןפ oD'ו ( "לeנ. " .~ ~ .,~.,. ול~.., ~ כ:...~ ~9 r)b ~ .וב,וו ; ' ~~,~...Jt;" , ~">'~')," ' ~ חלב שחיה נש 1זר 1 הו n גוו • ז