"' • r ם 1ה ... • :ו F :ו ז; ... ו: . החבר ןתיאטרו הגות • תכסלו-טב דתשמיי • רנובמבר-דצמב 1983•120 םשקלי דתיי רמחק תביקור • 47--48 ןירחו • יגל 16452_; .תייא - ·.. •''··' :. בגלוון הזה טורים אישיים : שירה וסיפורת 9 j 11 i 12 i מרדכי גלדמן; שירים הלל דמרון i מחוזות האבסורד יוסל בירשטיין i חמישה סיפורים קצרים מירה מאיר ; שיר צבי עצמון; מחזור שירים יוס~ "יזרעאלי ; שירים ; עמלה עינת; היום בו נקבר אבי i פרק מנובלה עמר ברטוב ; שירים מיכלא טונצקי ; על זוחלים ואנשים (מטמורפוזות), מערכון עברית : שלמה טנאי ציפו שלומית אפפל ; שיר יוסף שיטרית ; שיר i בוריס פסטרנאק; פרקים אוטוביאוגרפיים )ד( , :.;ג ;.,• מרוסית : יהודה גור-אריה רימונה די-נור ; נבואת המוות ביצירתו של ב סיפור מנחם פניאס ; שירים טורים מסות ומאמרים בן עמי שרפשטיין; אמנים, עושי להטים, ליצנים, מקרה, אי-סדר, עולם יזהר סמילנס 1' י ; כרם כבות משה דור ; המעגל סגור גד יעקובי ; מעבר לכלכלה , מעבר לפוליטיקה ; נורית רמון ; להיות סופר ששון סומך ; מול הכס הקדמון (נגיב מחפוז : מקצבים חדשים )'ג בני ציפו ; את השיר הזה איו טעם לכתוב נורית גוברין ; מן הסיפורת הארצישראלית )ד( ציוניה (מחיי החלוצים) הלל ברזל ; השאלה כתבנית עומק (קריאה לפי הנחות של לוי שטראוס בתנ"ך ובספרות גינגלוד-גלבוע ; מדורים קבועים טור 'עתון 77'; קריקטורה המלצת 'עתון פנקס ארועים ; נחום פסה ; מונולוג תיאטרון 1 שמואל הספרי ; תיאטרון בגרדזיניצה דורית קידר ; מבטים ביקורת ספרים; yת i ן~ ירחון לספרות ולתרבות שנה ז •, מס מחיר 120 שקלי ם עהורך : יעקב בסר . חברי העמרתכ: שמעון בלס, ששון סומך . מעותצ עמרבת : יצחק אוורנ~ן אורפז' ארז ביטון' גילה בסל, מיכל גונרין, יוסי הדר, א.נ. יהושע, דן 15 j ' 17 j . 21 ג 22 j 23 j 24 j ' גיום אפולינר; המשורר הרצוח )ד( , מצרפתית : בני יזהר סמילנסקי 15 - 16 - משה דור 21 גד יעקובי - 30 i 60 i 34 i ,: 4. ~· 48 - הלל ברזל : השאלה כתבנית עומק 39 נחום פסה : "אני רוצה בחברה ··:" 56 i " •• c . " ." בריאה תוססת ועובדת" ~ i • ,c ~ :> 61 i ~ " ~ 8 i 15 i 16 i 27 21 38 i 41 i תמונת השער : ראובן רוביו 42 i ,, ,.,,-:,:. 48 (• ג - 8 i בן עמי שרפשטייו - f. שיחת החודש שיחת החודש עם שולמית הראבן ; להגיע לשפת יוטה ; שלומית 36 5 5 דני קרמן ; - 5 ; 177 ~ו ' !נ:"ו 6~ E-1 1< 6 "ד !))" ~·1i י 'י~ . K 7 i L(rכj 1' 1 f.J'' . ~"'?, ,__,. יז: ~$ --f:~ ~~ 63 i 36 63 i שולמית הראבן עם פתיחת "בית-ראובן" - "' 67-64 ITON 77 i .. Literary Monthly Editor: Jacob Besser Editorial Members: Shimon Ballas. Sasson Somekh Aaaistant Editor: Amela Einat דצמבר 1983. - ,ד נובמבר " ,47-48 כסלו-טבת תשמ • ג.:..~ vv . (>...נ:. 4.1 . עוזרת עורך : עמלה עינת. 11גן.. ; ~ב.\ ." ..ft-' .. . ~ .~ ~:~~ ' ''-ייrג~ ץג~ 1 טל : ..ןג:J.ן.!1 ~' ן ~~~~ ~~ ~~ : ~u י נlגנ.י .·".~ -. העמרבת והמנהלה: תייד 16452 ת"א, טלי 03-456765. המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות ; העמרכת איתב ערתכ נכבת לע פניות כותבים ראינה מחזירת אגודה עותומנית . - כתני יד אס אל צורתפ אליהם מטעהפ ממיתל. מפעלי דפוס כתר , ירושלים סדר, צילום, לוחות וכריכה -:וינבסt משר _ד . החיונן ןחתררנת, המועצה לתרבות ואלמונת . ·:·'~וקטובר 198·3 : i~ "אסלטיי עניימ . חפצת - 3 גפיס, חיים ספח, יורם קניוק, עוזר רבין, משה רוזנטליס, ש. גיורא שוהם, אנטון שמאס . ה ,מו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות כישראל . ווסזודרות העודבים הכללית, תמרכז תלן בות ולחיונן . i:i ::::~: ,,,·· ייי ,,,,.. יזורנור llנt. ים -.....נרכזזזז ;ךזזו י אי התעלומות מאת ז'ול ורן חמישה שבויי מלחמת האזרחים באמריקה, נמלטים בכדור פורח הנסחף בשעת סערה למרחבי האוקיינוס. החמישה נוחתים באי מסתורי ולא-ידוע. בתושייה בלתי רגילה הם מצליחים להקים מושבה קטנה ופורחת באי השומם . במו ידיהם הם מפיקים ברזל, בונים ספינה ומפתחים משק חקלאי פורח . אולם תעלומה מוזרה רודפת אותם, ונראה כאילו אישיות נעלמה מלווה את צעדיהם . סדרת כתרי בעריכת עדה תמיר מיטב ספרות ההרפתקאות העולמית בתרגומים חדישים ספרי הקלסיקה של נעורינו בעברית בת ימינו אחרון המוהיקנים/ גי . פ. קופו היידי בת ההרים / י . ספירי משפחת רובינזון השויצרית / י .ר . וריס אי האלמוגים/ א .מ . בלבטייך המכשפה מאגם הקיכלים / א . טפיר נסיכה קטנה / פ .ה . נובט אי המטמון /ו . ל . סטיבנסון הנער סמית / ל . גרפילד סיירת ורה קרוז / ת . מיין-ויד אי התעלומות / זי . ורן )2 כרכים) הצעבוני השחור/ א . דיומא ספינה במצוקה / ת. מיין-ויד לאופי וילוני / ט.ב . ויד הרפתקה ביער המוצף / ת . מיין-ויד עלובי החיים/ ו . הוגר )3 כרכים) אמליה דיטריד / כ. בישופ השבוי מזנדה / א . הופ עשרים אלף מיל מתחת למים / זי . ורן )2 כרכים) בן המלך והעני / מ . טוויו וילסון המוזר /מ . טוריו פדט הקטנה / זי סנד בן חור /ל . וולס טבעת מלבת שבא / ה .ר . הגרד פוזמק העור / גי .פ . קופו בת מונטסומה /ה . ו. הגרד כלבם של בני בסקרויל / א . קונן-דויל פנג הלבן / גי . לונדון ג'ינג'י / א . סבירסקי מוטל בן פסי החזן / ש . עליכם קול קדומים / גי . לונדון גברים קטנים /ל .מ . אלקוט מונפליט / ג .מ . פולקנר קטינא / א . דודה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד /ו.ל . סטיבנסון מיכלא סטרוגוב / זי . ורן תום סוייר בלש / מ . טוריו האריה / גי קסל מפרשי ארגמן•שרשרת הזהב/ א. גריו החטיפה / ר . פריזרן-דוש מרד בספינה באונטי / צ נורדהוף וגי.נ . הול . ייייי"""" .......----כתר-בית היוצר לספר ה~-----בוט נגד ובעד ממשלת ליכוד לאומי i ---~ k-נ.,,-~)/ /"וכ '/!~ר /o/-lr',.. -כ~ :J'i>'° כ,.-- y:כ~~&. המלצת עתון 77 יעקב וסומן : פרשת מאוריציוס ; מגרמנית מ.ז . ולפובסקי ; כרך א' ; הוצ' עם עובד ; הספדיה לעם ;1983 אהרן אפלפלד : הכתובת והפסים ; הוצאת הקיבוץ המאוחד ; תשמ"ג יונתן וטוש : מבחר מאמרים על יצירתו ; ליקט וצירף מבוא ונספחים : דן לאור ; עם עובד ;1983 עוזי שביט : המהפכה הריתמית ; הוצ' הקיבוץ המאוחד ; מכון כץ ; אוב' ת"א ; תשמ"ג נתן רוטנשטרייד : עיונים בדיוקן של עצמנו ; ספרית מן המוקד ; עם עובד ; תרבות וחינוך ; 1983 יצחק ארד : טרבלינקה - אבדן ומרד ; עם עובד ; 1983 א. דורית: הדים ורוחות ;הוצ' הקיבוץ המאוחד בסיוע הוצ 11 1 עכשיו 1983 . 11 שלום עליכם : טביה ~חלבן ומונולוגים ; מיידיש ה. בנימין ; הוצ' הקיבוץ המאוחד סימן קריאה ; 1983 צבי יעבץ' זאב רובינזון : מרידות עבדים ברומי ; אונ 1 ת 11 א, הקיבוץ המאוחד ;1983 שלמה צמח : סיפור חיי ; כפי שנרשם בידי עדה צמח ; הוצ 1 דביר ;1983 עלי שנטמן : לילות של כוכבים כבויים ; מיידיש : יהודה גור-אריה ; ספרית פועלים ;1983 אנדד אלדן : עתה אתו ; שירים ; ספרית פועלים ; 1983 אברהם שלונסקי : תרגומי מחזות ; ספרית פועלים ;1983 שמאי גולן: המארב ; סיפורים ; הוצ' תרמיל ; 1983 יהדוה רינרמן: אדם משפחה וקבוצה בציורי ילדים ונוער ; הוצ 1 ספרית פועלים ;1983 אנטוני סטור : הדינמיקה של היצירה ; ספרית פועלים 1983 לאבר כהן : אוכל מסמרים ; מצרפתית : אביטל ענבר ; ספרית פועלים 1983 דן אוריין: המסיכה בדרמה ובתיאטרון ;ספרית פועלים ;1983 המאבק הוא בין שתי חפיסות המאבק הוא ב r שתי תפיסות אידיאולוגיות בנו- גע למה שנעשה ביהודה שומרון ורצועת-עזה . מצד אחד - לא םרוצי לשלוט על עם אחר דכנג רצונו, כאשר כל רבחו וטוב הוא "שטינקר" לוכ ישראלי יושב על םראש של שני ערבים, כאשד הדימוי הוא של עם החי על חרבו. מצד שני - התפיסה של חזון ארץ-ישראל השלמה וההתפשטות למרחבים . אם ה"מערך" יקבל את התפיסה של ה"ליכוד" ותוקם ממשלת אחדות לאומית אולי יואט מעט הקצב של הסיפוח' אך לא ייגרם שינוי ממשי . ה"~ערך" אינו צריך להזדנב אחרי ה"ליכוד" אלא להציג עמדה בדורה וחד-משמעית, שכל אדם ברחוב יוכל להבינה בלא פירושים ופלפולים. להציג כנגד התפיסה הדוגלת בהשתלטות על שטחים בכל מחיר ובלא להביא בחשבון את ההשפעה שיש לכך על דמות החברה הישראלית את הנכונות להסתכן בסכנות בטחוניות, כאשר מושם דגש על מהותה של החברה שלנו . שאם לא כן אין מקום ל "מערך" כמפלגה אופוזיציונית .• פרופ' עדי צמח לא למכירה בהמשך להכחשה שפורסמה ב 11מעריב 11)20.11.83(, מדויעה מערכת 11 עתון 1177 שלא ניהלה מעולם ואינה מנהלת עתה כל משא ומתן בענייו העברת הבעלות על 11 עתון 1177 לבל גוף שהוא. כל פרסום שונה בנושא זה איננו לאא פרי הזיה בלבד ! טור גיתו iןוו : ממשלה שכשלה - לזחול החוצה אין שום טעם לטייח את ההבדלים הבסיסיים בין הגישות השונות לשאלות הגדה המערבית, רצועת- עזה 1 לבנון . חרף םקיומ של ניצים םקיצוניי ב"מערך" העוזרים תביציר הרושם המוטעה, שישנה הסכמה רחבה בין המערך לליכוד בשאלות השונות של השלום והמלחמה, ישנן קבוצות רחבות ב"מערך" שעמדתן הבסיסית הברורה היא אחרת ואין שום גשר על-פני התהום שבין העמדה הלאומנית של ממשלת שמיר, או בגין לפניו, לבין עמדה בעלת-שורשים הומאניים. שניתן למצוא לה ייצוג רחב ב"מערך". שלושים חברי-כנסת חתמו על מסמך של המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון רובם ככולם מן 1 ה"מערך". אין שום אפשרות ליצור בין השלושים האלה לבין לח"י, אצ"ל וה"תחייה" שום ממשלת טיח דק וטפל. אין שום מקום בדמוקרטיה לעזור לשליט שכשל להתחלק באחריות עם האופוזיציה הפרלמנטרית . וברור שהדחף המרכזי להקמת ממשלת אחדות לאומית הוא הרצון להתחלק באחריות לכשלובות בכלכלה ובמדיניות בלבנון . ממשלה שכשלה צריכה לזחול החוצה .• פרופ' אסא כשר ראש הממשלה צריך להיבחר במשאל עם צריכה להיות ממשלת אחדות לאומית, אולם ראש-הממשלה חייב להיבחר במשאל עם. משום שמצב בו מפלגה אחת מזמינה מפלגה אחרת כשהיא נהנית מן היתרון שראשות-הממשלה כבר נמצאת בידה - מצב זה אין משמעותו אחדות לאומית. אולם אינני נאיבי להאמין שדעתי זו תהיה מקובלת, ואני סקפטי אם אכן יחול שינוי בקדנציה הנוכחית של הכנסת. העם צריך לבחור את ראש הממשלה שלו. צריך להציג מועמדים לראשות הממשלה שיהיו משכבות שונות של הציבור . ראש ממשלת- אחדות-לאומית צריך להיות אדם ללא זהות מפלגתית, משום שמפלגה - כל מפלגה קשורה במשמעת פנימית וקואליציונית, ומשמעת זו שוחקת את המחשבה . אדם שיעמוד בראש ממשלת אחדות חייב להיות משוחרר מקשרים ומהתחייבויות למפלגה, לסיעה ולאנשים שבחרו בו .• פרופ' יהודה פרידלנדר תיקון טעות 1. השיר הפותח את מחזור השירים מאת ט. כרמי (גלי 40-41 אפריל-מאי 83( הוא ציטוט מתוך עירוביו דף נייג, עמוד בי, המהווה מוטו למחזור כולו . 2. הערות למסה של נורית גובריו בגלי 46 אוקי 83 א . בעמי 44 הערה 5- צייל 12.7215. ב. בעמי 47 בכתובת על המצבה - ציי ל הסופר והציירת. ג . בעמי 44 ,47- תאריך הוצאת האלבום של רחל ינאית צייל -1965. נובמבר-דצמבר 1983 פנקס ארועום-בארץ • קונגרס פאן ה 46- התכנס כאוקטובר כקאראקאס כירת וונצואלה . פרופ' הלל ברזל, שהיה נציג ישראל כקונגרס, ספר שכדו"ח שנמסר לקונגרס על-ידי הוועדה לעניין סופרים הנמצאים כמעצר, חיתה ידיעה מעציבה על גורל סניף ק.אן כפולין . מסתבר שהממשלה הפולנית הדיחה את ההנהלה הנבחרת ומינתה הנהלה מטעזנה . נגד כמה סופרים הוגשו כתכי-אישום וכעת הם נמצאים כמעצר . כן נמסר על סופרים כסוריה הנמצאים ככתי-כלא. הצעת גינוי לישראל שעמדה על סדר-היום כקשר לספרים שהממשל הצבאי אוסר להפיצם כשטחים הכבושים, נדחתה לאחר התערבותו של נציג ישראל אשר מסר על התגייסותו של הניץ פ~ן הישראלי לביטול האיסור . ~אן הישראלי בחר ועדה כהרכב שלושה חברים : אהוון מגד 'נשיא' פ~ן כישראל, משה דור ושמעון כלס עליהם הוטל התפקיד לבוא כדברים עם הגורמים המתאימים ולהגיש דו"ח על כך . הוחלט . איפוא . שהדיון כנושא זה יידחה . לקונגרס הבא, כך שהדיון לא יהיה על יסוד החלטת גינוי לישראל אלא על יסוד הדו"ח של ועדת השלושה . עד הקונגרס הבא שיתקיים כטוקיו 6.5.84 -84.13.5( אפשר יהיה לפעול לביטול רשימת הספרים האסורים שגורמת נזק כל ישוער לדמותה של החכרה הישראלית. הצעת הדחייה זכתה כמעט כרוב מוחלט . פרופ' ברזל אומר שהאווירה חיתה כדרך כלל אוהדת לישראל. והדיון כשאלה זו היה מתוך יחס של הכנה וידידות . גם משלחות של מדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים איתנו, כמו סין העממית, בולגריה, גרמניה המזרחית, תמכו כנו . ומכחינה זו ההרגשה חיתה טובה . הוחלט להכריז על ה 15- כנובמבר כיום הסופר הנמצא כמעצר . יום זה יצרייך ככל רחבי תבל כמחשכה וכמעשה על גורלם של סופרים עצורים. מספרם של אלה כיום הוא למעלה מ 500-. סניפי פ~ן מקומיים התבקשו גם לאמץ נחכרי ככור סופרים הנמצאים כמעצר ולהודיע על כך כצורה פומבית. • כראשית אוקטובר התקיימו כספרד שני אירועים : האחד - קונגרס מדעי כעיר טולדו, והשני - סימפוזיון ספרותי כעיר סאמורה . הקונגרס המדעי כטולדו נערך על ידי עיריית טולדו תוך שיתוף עם אוניברסיטת תל-אביב . נושאו היה מפגש שלוש התרבויות : הערכית-מוסלמית, הספרדית- נוצרית והיהודית כספרד . כימי הביניים . השתתפו כקונגרס חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב. היו שם כין השאר פרופ' שלמה סימונסון . פרופ' עמוס פונקלשטיין . ד"ר עוזי שביט וד"ר אביבה דורון . כהמשך הקונגרס התקיים מפגש ספרותי, שכר נטלו חלק משוררים, חוקרים ועורכי עיתונים מספרד ומישראל . הנושא היה השירה העברית המודרנית והשירה הספרדית המודרנית. נטלה חלק כדיונים משלחת גדולה של סופרים, משוררים ועורכי עיתונים מהארץ. כיניהם: ס. יזהר, שמאי גולן. יעקב כסר, אשר ויין. חיים פסח, ארז כיטון. משה דור, עודד סברדליק. כן השתתפו חוקרי ספרות מאוניברסיטת תל-אביב : עוזי שביט . אביבה דורון . • הסימפוזיון בסאמורה אורגן על-ידי החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב כשיתוף עם גורמים מקומיים בספרד . הסימפוזיון היה מעין המשך למפגש קודם שהיה בחורף בישראל, כאשר החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב ואגודת הסופרים ארחו משלחת של אינטלקטואלים וסופרים מספרד . בעקבות המפגש הקודם התבצעה כבר פעילות תרגומית הדדית מספרדית לעברית ומעברית לספרדית והיו פרסומים בכתבי-עת ספרדיים ועבריים. מקווים שהמפגש הנוסף יעמיק את הקשרים ויפתח את הפעילות התרגומית ההדדית. יערה בן-דוד מהעולם הרחב. הכוונה היא להדפיס את הדברים שייאמרו בכנס כספר מיוחד . כנהוג בכל קונגרס . חכרי הוועדה המארגנת הם : ד"ר עוזי שביט ופרופ' ראובן צור מאוניברסיטת תל-אביב, פרופ' דב נוי ופרופ' אביגדור שינאן מאוניברסיטת י-ם . פרופ' חיים שוהם מאוניברסיטת חיפה, ד"ר הלל וריס מאוניברסיטת בר-אילן וד"ר דניאל כויארין מאוניברסיטת הנגב. .מכון לספרים נדירים ע"ש הרברט כהן נפתח כאוניברסיטת תל-אביב . באוסף כאלפיים ספרים נדירים. עתיקים כיותר . שנתרמו במרוצת השנים על-ידי אנשים שונים כתחומים משלחת סופרים מישראל בספרד : טולדו' בחצר הבית של אל-גרקו : מימין : גבריאל מוקד'אש'ר רייד' יעקב בסר' משה דור' שמאי גולן, סברדליק, ס. יזהר, עוזי שביט . • הנהלת הוועד המרכזי של אגודת הסופרים והוועדה הבאים : הומאניסטיקה, ספרות יפה, בלשנות קלאסית, מקרא, המקצועית עומדים להיפגש עם הנהלת התאחדות המו"לים תלמוד, מדעי הטבע, אמנות, מוסיקה, היסטוריה של עם כדי לדון בשחיקת התעריפון לנוכח האינפלציה בשנים ישראל. ארכיאולוגיה של ארץ ישראל ועוד. עיקר הדגש האחרונות . מושם על היסטוריה של העם היהודי ועל התרבות הקל אסית. הספר העתיק ביותר באוסף נדפס בקולוניה (קלן בגרמניה) ב- • בפגישת ראשי החוגים לספרות עברית ככל 1518. זהו ספר תהלים בארבע שפות : עברית, יוונית, האוניברסיטאות כארץ הוחלט על עריכת הכנס הראשון אתיופית ולטינית. הספר הגיע מאוסף פייטלוביץ . אחד לחקר הספרות העברית . הכנס ייערך באוניברסיטת תל-אביב הספרים שנרכשו לאחרונה ע"י הספדיה המרכזית עבור אוסף בימים 'ה-'ב 12.4.84-9.4.84. נושא הכנס יהיה : הזיקות זה הוא ספרו של הה;מאניסס הנוצרי, ארסמוס מרוטרדם, שבין שירה לפרוזה בספרות העברית לתקופותיה. במסגרת הנושא את השם "t;> פ;ג ל~יג~ב התזותיו של חוטן", אשר יצא הכנס יוכרז רשמית על הקמת החברה לחקר הספרות העברית לאור ב 1523- בבאזל. ספר אחר. של יהודה אברבנאל ביוזמת כל החוגים לספרות עברית והמכונים לחקר הספרות "שיחות על האהבה" - שיצא לאור ב 1549-, תורגם לא העברית באוניברסיטאות בישראל . תוך כדי דיון באפשרויות מכבר לעברית בידי מנחם דרומן (בהוצאת מוסד ביאליק) . לקדם את חקר הספרות העברית בארץ עלה בדעת ראשי ראוי לציין שבמסגרת אוסף הספרים נאספים גם ספרים החוגים הרעיון להקים חברה, אגודה עותומאנית כדוגמת הנושאים חתימות של אנשים ידועי-שם כס;ל בלו . בשביס- החברה לחקר המקרא, שתערוך כנס מדי שנה - כל שנה דינגו. ש. שלום, עגנון. לאה גולדברג. בן גוריון. יצחק ב J.-צב במקום אחר . כנסים אלה ימשכו בוודאי חוקרי ספרות ואחרים. • ספר חדש ליצחק בשביס-זינגר - "החוזר בתשובה" כ"סנדי טיימס" הלונדוני פורסם לא מכבר ראיון עם יצחק כשכיס-דינגו בעקבות ספרו החדש "החוזר בתשובה", העומד להופיע כימים אלה בארה "כ והזוכה ככר עתה להתעניינות גדולה בהיותו שונה מספריו הקודמים. במקום סיפורים על נערות w, ;ים יוצא בשביס-דינגו נגד כל הרעות של החיים המודרניים ; נגד השינוי בתפקידה של האשה, נגד התערערות האמונה הדתית, נגד מדינת ישראל, שכה הוא רואה את שלילת היהדות האמיתית. הסיפור הוא על יהודי אמריקאי יליד פולין . העוזב את סיר הבשר של ניר-יורק כדי למצוא את דרכו כגטו החסידי בירושלים. הגיבור, יוסף שפירא, איש עסקים כגיל העמידה, מצא לעצמו מאהבת בהשפעתן של מוסכמות חברתיות. הוא חוזר לדת לאחר שהוא מגלה לפתע שגם אשתו וגם המאהבת שלו בגדו בו . כך הוא מגיע למאה שערים ונושא לאשה בתו של רב . בשביס מעיד על עצמו כראיון שהוא עצמו . בניגוד לגיבורו . אינו חוזר בתשובה ואינו מאמין שאלוהים התגלה למשה בהר סיני ואמר לו את כל החוקים והמשפטים . לעומתו . החוזר כתשובה אומר : "אתה לא צריך להאמין . די אם תקיים את עשרת הדיברות, והאמונה כבר תבוא מאליה" . יחד עם זאת, מאמין בשביס-דינגו באלוהים : "מעולם לא פקפקתי שאלוהים קיים ושיש לו תכנית לגבי כל היקום, אך כמישהו בא ומספר לי כי הוא דיבר עם אלוהים ואלוהים אמר לו כך וכך . אני פשוט !'זומר : אני לא מאמין לך". בנקודה נוספת אין תמימות רעים בין הסופר לגיבורו : "אני לא יכול להסכים עם החוזר בתשובה שקיימת בריחה סופית מהבעייתיות של הקיום האנושי" . הסופר רוחש אהדה והערכה ליהדות הדתית : "במשך 2000 שנה היהודים היו היחידים שקיימו את ההטפה של ישו להושיט את הלחי השנייה למי שמכה אותך". הביקורת שלו על מדינת ישראל היא שזו מדינה שרוצה להיות ככל האומות . עוד כוח קטן . אין בזה שום גבורה . "הגבורה היא להתגבר על הכוח, ולכן ישראל אינה התגשמות האידיאל היהודי" . "החוזר בתשובה" קורא למאבק נגד ניאוף ובגידה בחיי הנישואין . בשביס דינגו גורס שהתערערות האמונה הדתית גרמה גם להתערערות חיי המשפחה, וזו הטרגדיה של זמננו . לבסוף הוא מסכם שאין שום תשובה בעולמנו לבעיות הנצחיות. "מה אנו יכולים כבר לדעת על השאלות הנצחיות של היקום ? הרי זה כמו לשאול תולעת ספרים שזוחלת בתוך "מלחמה ושלום" אם זה ורמאן טוב או רע. התולעת רק יושבת על הנייר ומנסה להזין את עצמה. איך היא יכולה לתת ביקורת על טולסטוי?" .ספר על מכת ההלשנות בעת הכיבוש הגרמני בין שלושה לחמישה מליוני מכתבי הלשנה - בחלקם חתומים ובחלקם אנונימיים נשלחו למימשל וישי או לגרמנים בימי מלחה"ע השנייה כדי להסגיר את השכן. את המתחרה . את הבעל. את הבן ואפילו את האם . זאת אנו למדים מספרו של העיתונאי אנודה הלימי ~ "הלשנה בזמן הכיבוש הגרמני", שראה אור לאחרונה נפריס. מכתבי ההלשנה הם במקרים רבים חסרי בסיס והם מציגים למשל את שאול ~. ר~י (הזמר) או את רופא הרובע כיהודים. הבלים כאלה היו יכולים להיות מסוכנים. כיוון . שגררו בעקבותיהם לעתים קרובות מעצר ואפילו עינויים ומשלוח למחנה ריכוז . זהו ספר המציג את האיוולת האנושית ככל גילוייה . • ויליאם סארויאן - "שמי סארויאן" ו"לידות". עברו קצת למעלה משנתיים מאז מותו של ויליאם סארויאן בגיל 72. אפשר לומר שהדבר היחיד שעשה בעקביות בחייו היה הכתיבה, למרות שהוא אמר פעם : "אני יכול לא למות כסופר, אני חייב למות כסארויאן" . אבל הוא מת כסופר. כמובן. שני ספרים חדשים. שראו אור זה עתה בארה"כ, מחזקים עובדה זו . הם גם מסייעים בשרטוט הדימוי שהיה לו . הספר "שמי סארויאן" צמח מעבודתו המוקדמת ביותר . חלק ממנו נכתב בפסבדונים : סירק גוריאן . הספר כולל כמעט את כל השירים. הסיפורים, המחזות והמסות שפיוסם משנת 1954-1933. כלולים כר גם סיפורים שלא ראו אור בחייו . סארויאן הוא אמן הסיפור הקצר . סיפוריו זורמים ללא מאמץ ושומרים על טון קבוע ונקודת השקפה קבועה שאפשר לכנותם סארויאניים . חוקרי ספרות מעוניינים בדברים יותר מעורפלים כדי להפגין את טעמם, לכן הם מתעלמים מסארויאן . כי סיפוריו עוסקים בעניינים פשוטים כמו חיים, מוות אהבה ושנאה. לגביהם הוא סופר אנכרוניסטי. הספר השני שיצא כעת הוא "לידות" . הכתוב כמין יומן . ובו מעלה סארויאן הרהורים שונים על החיים והמוות, על מסתורין הבריאה. ועוד. כתב-יד זה שיצא לאחר מותו הוא בלתי גמור, אך יש בו מן הגילוי, מחשיפת דמותו של סארויאן כסופר. • • ספר חדש של ג'ון אפדייק -א~קtיהל" בקרבת החוף" הוצאת "קנופף" 919 עמודים הסופר והמבקר הידוע ג'ון אפדייק, שחיבר בין השאר את הרומאן "זוג"ת", הוא שילוב נדיר של עומק ביקורתי ופרוזה מבריקה . לדבריו . ההבדל בין כתיבת ביקורת על ספר לבין כתיבת סיפורת זה כמו ההבדל בין להיות על החוף לבין להיות על ספינה כים . וכך גם נקרא ספרו החדש - "להימצא בקרבת החוף", הכולל מאמרים על מספרים אמריקאיים שונים. בהקדמה לספר הוא כותב שסקירת ספרים פורטת את תחושותינו הספרותיות לאסימוני מתכת . אגב. כדי להעריך את יבולו הספרותי המדהים של אפדייק. יש לזכור שהחל מ 1976 הוא פרסם בקצב של ספר לשנה שתי אסופות סיפורים, ספר שירים אחד ועוד ארבעה רומנים. ספרו הביקורתי הראשון יצא ב 1965-, והשני -ב 1975-.• עתון וו, מס' -48ו 4 ישראלית מקורית שתשאב את כוחה ממטענן של כל העדות . לשם כל אלה אני מחשיב מאד את הקשר ביו ההסתדרות לניר אנשי-רוח . בתנאי שנשמר בו עקרון חופש היצירה. אם נחזור לנושא החינון' איו לי ספק שההסתדרות חייבת לשוב ולטפל בכמה נושאים שנעזבו על-ידה לאחר קום המדינה . ומדובר במפעלים כמו בית-ליסיו בו פועל מזה מספר שנים תיאטרון הממלא במידה רבה את החלל שנוצר עם סגירת הייאהליי . באשר לנושא הקולנוע, אנו נמצאים בשלב מתקדם של הקמת מערכת הסברה טלוויזיונית שתכלול סרטי וידיאו' טלוויזיה וקולנוע . ובתחום הכללי של החינון' יתפרסם תוך מספר שבועות מסמן שיכיל את עמדתנו לגבי המערכת החינוכית. יש עדייו ויכוח בתוכנו ביו החושבים על הקמה מחודשת של זרם העובדים וביו המניחים צורן בחיפוש דרכים המתאימות יותר למציאות של היום . בעיקר דרכים של השפעה על המערכת החינוכית הקיימת . על תוכניות הלימודים' המחנכים וההורים בכיוון של קרוב תכנית לימודים העוסקים בתנועת-העובדה . באשר לחינון הגבוה, פועלת באופן מעשי אוניברסיטה פועלית . לא במובן של ארגון אח,ד קמפוס אחד' אלא בצורת מכלול מערכות של השכלה גבוהה העוסקות בלימודים אקדמיים' בהקניית דעת, בבעיות אידיאולוגיות ובחיפושי דרך . אני מתכוון לבית-הספר לפעילי ההסתדרות , לבית-בול, לאפעל, לאורנים ועוד . בכל אלה עוסקים הרבה בהכנת תוכניות-לימודים ובכלל מחפשים תשובות לשאלות הקשות של שנות ה- so-האדם , החברה , הכלכלה ובדו.י בנוסף' אנו מקיימים תנועת מחנכים המגיעה לציבור של קרוב ל 10.000-מורים . במסגרת זו אנו מנסים להתמודד עם מה שקורה בתוך בית-הספר' עם חומר הלימודים . אנו נאבקים שם על נפשם של מחנכים' מורים והורים בעזרתם ניתן לנצל את הסעיף בחוק החינון הממלכתי המאפשר לרוב הורים לקבוע 25% של תוכנית הלימודים ואנו מעוניינים לא רק לשכנע בעיקרון אלא גם לתת חומר, למשל על ההיסטוריה של תנועת העבודה . • לחדש או לא לחדש את זרם העובדים • על פי החוק : רשאים ההורים לקבוע 25% מתכנית הלימודים • הייתי רוצה חברה פוריה' בריאה' תוססת ועובדת • בעתיד הקרוב יצטרכו אנשים לעבור יותר מפעם אחת הסבה מקצועית ולבנות יותר מקריירה מקצועית אחת. • נחוצה חקיקה בכנסת בענייו השכלת מבוגרים. המטרה צריכה להיות, לדעתי' השפעה על המערכת הקיימת ולא יצירת מערכת אחרת . בירושלים נעשה כסיון מיוחד במינו להקים בית-ספר ברוח תנועת-העבודה . כסיון זה הצליח מעל למשוער ראשית משום שניזום עייי הורים ומחנכים ולא ניתן כפתרון ממסדי . מדובר בקבוצה של אנשים בעלי תודעה סוציאליסטית החושבים עדייו שכאשר מאמינים בדבר' יש לנסות להפעילו . הם מדברים על הגשמה ועושים זאת עם ילדיהם . תפקידנו במקרה זה לתמו,ך לסייע, אבל לא לפגוע בעקרון ההתנדבות . ברור לי שאם ההסתדרות היתה מקימה בית-ספר זה, הוא לא היה מצליח באותה מידה . צריך לתת לזה לצמוח כפי שזה . העיקר הוא, כאמור, להשפיע על החייאה מחודשת של רוח תנועת-העבודה . לצורן זה אני רואה ערן רב במפגשי נוער עם סופרים . הייתי רוצה מאד להרחיב מערכת מפגשים אלה וזאת בצורה של חוגי קוראים בתנועה הקיבוצית ומחוץ לה, גם משום שחשוב לנו לספק תכנים תרבותיים לשעות הפנאי ההולכות ומתרבות עם התפתחות הטכנולוגיה המודרנית, זאת מבלי שנפטור עצמנו כמובן מאחריות למ~סר העבודה . שכן הייתי רוצה בחברה ,רiיירופ בריאה, תוססת ועובדת .• מרנרכרג נחום פסה : אני רוצה חברה בריאה תוססת ועובדת ב מרכז לתרבות ולחינון אנו מספקים שרותי תרבות, בידור, אמנות וספורט. אולם, משום שההסתדרותהיא תנועה המתיימרת להשפיע על עיצוב פני החברה בישראל, היא לקחה על עצמה גם אחריות כוללת-יותר בכל הנוגע לטיפוח הקשר עם סופרים, אמנים ויוצרים בכל התחומים. קשר שיש בו ענייו של הפריה הדדית. בנוסף לכן' אני רואה את היי מרכזיי כגורם אינטגרטיבי בתוך ההסתדרות הכללית , המדגיש בתוך מורכבותו של המדינה כולו - את הצד האידאי המתייחס לא רק לתנאי חייו של העובד אלא גם לתככיהם . שכן ההסתדרות היא ארגון פוליטי ולא רק ארגון כלכלי . היא בנתה משק , מערכת חינוכית ותשתית של עזרה הדדית אשר נבעו מהתפיסה האידיאולוגית של האבות המייסדים . רק אחרי הקמת המדינה קבע האיגוד המקצועי בהסתדרות את הדגשו המיוח,ד ואילו חלק מהפונקציות האחרות שלה הועברו למדינה . כמו למשל הפונקציה החינוכית שעברה למסגרת החינון הממלכתי . באופן כללי' הייתי אומר' שההסתדרות שהיתה בעיקרה ארגון פוליטי ' הפכה מאז קום המדינה למסגרת פוליטית-כלכלית . והנה בענייו זה יש לי טבע של מתקן עולם . מתקן חברה . אני מאמין שחשוב לקדם ללא-הרף את החברה הישראלית וזה לא פשוט . אתה פועל מתון שאיפה לשנות משטר מסוים' ופעילותן מתנהלת על-פי כללי המשחק של אותו משטר . גם מבחינה מוסרית-ערכית וגם מבחינת התנהגויותיהם של הפרטים . השינוי חייב להיות שינוי כוללני של סביבת חייו של האדם, ואני חושב שפעולה תרבותית, חינוכית ורוחנית עשויה לתרום רבות לשינוי דרך התנהגותם של אנשים. אחת הבעיות העומדות כיום בפנינו' היא מציאת דרך לקידום רמתם התרבותית וההשכלתית של תושבי מדינת-ישראל . ולא רק משום שאנו חיים בעידן של התקדמות ושינויים טכנולוגיים אדירים, אלא במיוחד משום שבתנאים הגאו-פוליטיים בהם אנו נתונים יש לנו בעיות לגבי עתידנו . ואילו רמתנו ההשכלתית הכוללנית רחוקה עדייו מלהיות מספקת. עדייו קיימות בישראל משפחות רבות שלא זכו להשכלה ולהרגלים תרבותיים בסיסיים . ובענייו זה , צריך לדעתי, ליצור מערכת שתבטיח לכל מבוגר אפשרות ללמוד ולהתפתח לאורן כל חייו . מה- עוד שיתכן שבתקופות קרובות יצטרכו אנשים לערוך הסבות מקצועיות ולבנות יותר מקריירה מקצועית אחת במשך חייהם . בנושא זה של השכלת מבוגרים' אני מנסה ליזום חקיקה בכנסת ואף לפעול במסגרת האיגוד המקצועי על מנת שבהסכמי העבודה יכללו סעיפים מתאימים . באשר לבעיה העדתית, אני תומן ומסייע בפעולות שמטרתן לשמור על העושר התרבותי של העדות השונות ולפתח את גאוותו של כל אדם למטען הרוחני שהביא איתו . עם זאת עלינו לשאוף ליצירת תרבות .במסגרת פרויקט חדש, משותף לביה"ס ללימודי היהדות ולספריה המרכזית של אוניברסיטת ת"א , כרכשו תצלומים מאוסף טיילור שנטר, שנמצא באוניברסיטת קמברידג' באנגליה . האוסף כולל מסמכים ותעודות שכמצאר בגניזה בקהיר והועברו על-ידי סלרמרך שנטר בסוף המאה הקודמת לאוניברסיטת קמברידג'. החומר כולל מיגורך רחב של נושאים, כגרך : מקרא ותלמוד' שירת ימי הביניים ' פילוסופיה יהודית, גיטיך' כתרבות, שטרות, תעודות מסחריות וכר' . החומר כתוב בעברית אר בערבית יהודית ומשתרע על תקופה רחבה למדי - מן המאה ה 9- לערך עד המאה ה 19-. • לפכי שבוערת אחדים כערכה פגישה במשרדי הסוככות היהודית בכיר-יורק ביוזמתו של ד"ר אביב עקרוני (שהיה הממונה על החיכוך היהודי מטעם הסוככות בארה"ב) בין סופרים עבריים היושבים שם . אחד הסופרים שנכח בפגישה היה איתמר יעוז-קסט. הנושא המרכזי היה אפשרויות להפצת הספרות העברית בארה"ב. הועלה רעיון להקים מועדון שבר יוכלו להיפגש סופרים ישראליים המבקרים בארה"ב עם ציבור עברי. מיפגשים אלה יהיו מלווים בתערוכות ובהרצאות . בפגישה השתתפו עוד המשורר גבריאל פרייל' חיים ליף . עורך "ביצורך" - כתב-עת המופיע בארה"ב, הסופר יעקב קבקוב, סגן עורך "הדואר" - עיתון עברי המופיע בארה"ב והסופר גדעון תלפז . .ביום ג' .83 11.10 כערך בבית הסופר בתל-אביב טקס חלוקת פרסים ומלגות לספרות רלמוסיקה לשכת תשמ"ג מטעם אקו"ם . בפרסים בעילום שם בספרות זכר דלי גררביץ ' שרי כהכא-כיב ושלרם וצבי . במרס~קה : מרי אנך-אור, לב קוגך וגיורא שרסטר. בפרסים לעידוד פרסום היצירה זכו בתחום הספרות יצירותיהם של עזרא זוסמך ז"ל' של מכשה לדין ז"ל ושל רוכי סומק . במרסיקה : אשר בך-ירחכן' אחרוך חרל"פ ויהויכין סטרצ'בסקי ז"ל. מילגות יצירה בספרות הוענקו ליצחק ארופד ולשמעון זכדבכק . פרסי השופטים בספרות העוכקו ליעקב אוזלכד וליורם קכיוק . במרסיקה : לארטרר גלבררך ולדוב זלצר. דברי פתיחה נשא רך קירר, מככ"ל אקו"ם . בירכו :שלמה טנאי, יו"ר הנהלת אקר"ם ואבכר שלו, יו"ר הנהלת המועצה הציבורית לתרבות ואמנות . .ביום ה' 6.10.83 כערך בבית הסופר בתל-אביב (במסגרת "צבע טרי") ערב עם יצחק בך-כר בצאת ספרר "פרוטוקול" רעם מרדכי גלדמך בצאת מבחר שיריו "83-66". בחלק הראשון של הערב קרא אלכס אכסקי קטעים מתוך "הפרוטוקול" ויעקב ורלט השמיע קטעי כגינה בפסנתר . הלל וייס שוחח על הספר וראייך את יצחק בך-כר . דובר על משמערת הגתשמותו של האידיאל הציוני ברומך. (בך-כר : "במובך מסויים זה ספר של חלום ציוני אך הוא מסתכל עליו דרך החלון האחורי"), על הדמות המרכזית ברומך . שלדברי בך-כר "היא התגלמות הסודרת והמסתורין שאדם לוקח אתר לקבר . אך כדמה לי שיש בה חתירה כמעט פכאטית לשלמות. לעתים. בדרך של סתירה משרועת, שלמרת זו נפגמת כבר בראשית הדברים" . רייס התייחס גם להקבלה בין המאורעות בספר להתיישבות הפכאטית של היום בשטחים, וחתם את השיחה בהתרשמות אישית מהיצירה : "נראה שהמסר העיקרי של ה ורמאך דרמה למסר של עגנון . המטאפורה של גן הערך האידיאליסטי הדתי אר הציוני מרחפת בכל היצירה . לקראת סוף הסיפור' כאשר הגיבור כותר בתודעה שבין שגערך להתבהרות, אנו מביכים שזה מאבקו הסיזיפי של האדם. המסר של היצירה הוא מצבר של האדם . התודעה שרקעת במעטפת של יאוש ושרב צפה" . בחלק השני של הערב ראיינה הדסה ררלמך את מרדכי גלדמך והתייחסה לשאלת מעורבותו אר אי מעורבותו של המשורר בענייני השעה ולכך שאיך הוא כותב על נושא זה בניגוד למשוררים אחרים . תגובתו של מרדכי גלדמך : "נראה לי שהמשוררים החשובים ביותר בתולדות הרוח היו הנביאים שחיתה להם מעורבות בכעשה . לצערי , איצטלת הנביא רחוקה ממכי . לא מצאתי עצמי עם יכולת פשוטה להגיב על הנושאים האלה, כי עצם ההוויה היהודית הישראלית שלי מארד לא ברורה לי . שמתי סימן שאלה גדול מאוד על המחשבות האלה . עדייך איך לי סימני קריאה. אם נאמר שזה משפט פוליטי - הייתי אומר שהמשוררים מצאו עצמם במחכה השמאל בתקופה האחרונה , ומחכה זה רואה לעצמו חובה להתייחס בפרנויה לחוויית השראה, רזה נראה לי כמעשה לא ככרך. כי שאלת ההישרדות של עם ישראל ושל המין האנושי בכלל היא שאלה משמעותית היום . עמדה פרנואידית לגבי שאלת ההישרדות היא העמדה הנכונה . אך קיימת שאלה אחרת של הישרדות של עם שיש לו שטחים איך ספור, אך איבד את :;r בירכו המוסרי. עם כזה איך לו הרבה בעצם. וכשהנוחרת הרוחניים מתמעטים, סככת אי ההישרדות גדולה יותר". • בהרצאת "כתר" .עומד לראות אור בקרוב ורמאך חדש של שמערך בלס "חורף אחרוך" . העלילה מתרחשת בפאריס סביב חייהם של גולים פוליטיים מהמזרח התיכון . במרכז העלילה - דמותו של פעיל קומוניסטי יהודי שהרגלה ממצרים. ישב בפאריז וכרצח אחר-כך על-ידי סוככים בלתי מזוהים . • נובמבר-דצמבר 1983 ציור : יהודה פורבוכראי יכול הייתי להוסיף עוד כהנה וכהנה, אך דומני כי הטיעון ברור כל צרכו : האמנות שלכר מגלה מידה גדושה של מחאה, זעם ואכזריות, ולאו דווקא באופן החבוי בלשון סמלים מקובלת, לפי הפרוידיאכים, בדרך הסובלימציה, כי אם בגלוי, בלא כחל ובלא שרק. לא ניתן להתכחש לעובדת היותה של האמנות עכשווית בת זמננו וככזאת, חדשה ובכל עת מתחדשת ; אף עלפי כן 'סוג זה של ביטוי המחאה, הזעם והאכזריות אין בו יותר מאשר ביטוי עכשווי לצורך שמקדמת דכא מצא את ביטויו באמנות, בכל התרבויות ובכל הזמנים. אבהיר זאת באמצעות השוואה בין האמנים שכזכרו לבין עושי להטים וליצנים המוכרים לכו מן התרבויות ה"פרימיטיביות". נתחיל בהתעניינותם של הדדאיסטים, הסוריאליסטים ודומיהם במקרי( ceח Cha( בחריג )Oddity( ובלא-צפוי )accident(. תכופות מיוחסת התעניינות זאת להשפעת מלחמת העולם הראשונה ולתופעות חברתיות אחרות המצטיינות בייחודן . לפנינו סיפור-עם של יורובה )Yoruba( החיים בניגריה וב~~ין (לפכים וחרמיי), שיש בו כדי לכסוך אור על הדבר. אותו סיפור-עם י;ךו:;ני כסב על שכי אלים, ~שו, שנוכל לנכותו - אף כי בהסתייגות מה - 'לא צפוי' ואיקו, שהכו המוות . את אשו, בדרך הטבע, קשה להבין. כל אימת שהוא מופיע, משהו בלתי צפוי מתרחש. הוא מסתתר במקומות מיפגש אנשים ובצמתי דרכים ובכל מקום הוא מזמן את המקרה, או את הבלתי צפוי. הוא גורם, כמובן. לצרות בשפע. יש להוסיף. כי הוא אל גדול, אלהי "מהומת המראות הכיגלים וקשרי הכוחות הפועלים", בלתי נראה לעין זולת בממדיו הכבירים, כולו בשחור וכולו בלבן. כולו פגע-רע והרס, אך גם אנרגיה ךצרית ותעצומות כוח פוטנציאלי . המרווח שבין האפשרויות . הוא גם שגריר האלים ונוטר הדרך לחיים . ועתה אל הסיפור. למרות כוחו של אשר כריה אחת לא מתייראה מפניו. זהו איקו. אל המוות. בשמעו על כל אשר עולל אשו כדי להקניט את בכי האדם, שאל מדוע זה אין הוא נענש . התשובה שניתכה אמרה תמיד' שכל המכסה לנזוף בו צפוי לאסון . איקו, המוות, אמר כי הוא יטפל באשו ובאמצעות האדמה שלח הודעה, כי הוא יפגוש את אשו להילחם בו. וכפי שכהרג בתחרויות ענקים כאלה, הגיע כל אחד מן האלים עם כבודה רבתי של זמרים ומתופפים ; מכל קצות הארץ באו אנשים לצפות במערכה . המאבק בין שכי האלים היה כביר, ולא אכסה לתארו, שכן עמודים אלה עשויים להתלקח אם אעשה כן ; אך לבסוף היה זה איקו, המוות, שהטיל את אשו, המקרה, על הקרקע והכיף את מטהו מעל ל~שו להרגו ; ואולם ידידו של אשו, האל שבכוחו לצפות את העתיד, הסתער קדימה, חטף את ה t' לה מיד המוות והציל את חברו. אף כי אשו כרצח, המשיך לחיות. בכי האדם אמרו :"אי אפשר לגזול את החיים מיד המוות" ; אך המקרה, שהוא גם אי-הוודאות, ממשיך להתקיים לצד המוות וממשיך להתערב ללא הרף בחייכו. אל-כנון אין הסבר טוב מזה לאי יבלתנו להבין מה קורה לכו ומדוע.* ברור לי כי ג'ון קייג' הוא התגלמותו החיובית של אשו, וכי לעיתים התגלמויותיו פחות חיוביות, וגם זאת, כי יש בו . כמו בדדאיסטים ובסוריאליסטים, הרבה ממה שבפי אנתרופולוגים חברתיים מוגדר ב'עושה להטים' ו'ליצן'. דמות זאת קיימת בכל מקום בין השבטים האפריקנים. ניתן לראותו כמתגלם, למשל. בדמות העכביש )Ture( שבאזכרה )Azande( שעל פי תאודו שלו "בכל עת מערים על הבריות". בהיותו חסר כל מעצורים הוא עובר * " Eshu and Death" from H. Courlander, Tales of Yo;uba Gods and Heroes, Crown Publishers, New York, 1973. עתון ןן 1 מס 147-48 מסה אמנים, עושי להטים' ליצנים' מקרה' אי סדר' עולם בן עמי שרפשטייו אמנות בת זמננו רבים ההיבטים המביכים . כוונתי לא רק לזניחת בהמסורת ולתקיפתה, כי אם להמרת המתוכנן במקרי, היפה בכתעב, המצניע לכת בפורץ-גדר, והלוך-דברים טבעי במופעי ראוותנות ואכזריות. תחילה אביא כמה דוגמאותלדברי 'ואחר אסביר זאת בדרך האכאלוגיה. אני מתייחס למעלת הערך המיוחס לאמנות הילדים על שום סגולת הנכות והספוכטאכיות שבה, ולמעלת הערך המיוחס, מטעמים דומים, לאמנות הילדים על שום סגולת הנכות והספוכטאכיות שבה, ולמעלת הערך המיוחס, מטעמים דומים, לאמנות הפסיכוטים. כוונתי לארוטיות הגלויה ולהוקרת הסטייה אצל בודלו, למשל' וכן לנושא האונס, הסטייה' גילוי עריות ודומיהם, כדרך שהם מתבטאים באמנותם של מגריט )Magrutte(, כלמר )Bellmer( ואחרים, ובמיוחד אצל הסוריאליסטים, שרבים מהם כמדומה סבורים, כי ביבלתנו להגיע למעלת תמימות על ידי השתחררות, ולו בדמיוננו, ממירב המעצורים. כדי להשיג שחרור ממעצורים, פכו הסוריאליסטים לכתיבה האוטומאטית ולחיבור חופשי של תמוכות ושירים. כך או אחרת, גילו נטייה לראות את העולם כמכושף מטבעו, תוך אמונה שאם ייכנעו לכשפיו, עתיד הוא לשתף עצמו ביצירתם, באמצעותם. ג'ון קייג' הרחיק לכת אף יותר מכן בשידול המקריות, כאשר כיסה, כדבריו, להיפטר כליל מטעם, מדמיון ומרעיונות, כדי להגיע לכעין כירוואכה של פתיחות והזדהות עם מה שמבחינתו היה או לא היה קיים. כוונתי גם ליצירתם של אמנים המכונים כיאו-ריאליסטים ולאמנים או לאנטי- אמנים של "הזרימה". דוגמא לכך היא ארמאן )Arman( המציב תילי פריטים שליקט מסל האשפה שלו או המציג לראווה את כלי הנגינה ששיבר . אפשר להצביע על פיירו מאכצוכי )Piero Manzoni(, שבחתימת ידו על אברי גופם של אנשים הצהיר כי האברים החתומים הם מעתה יצירת אמנות ;ואשרמכר בלונים ממולאים באוויר שביבשם על ידי האמן וביצים הנושאות את טביעות אצבעותיו . שכרעדו להעניק לבעליהן תחושת הזדהות אורגנית יותר עם האמנות, ואשר מכר פחיות שתכולתן הבדוקה כל-כולה על טהרת צ;~:זתו של האמן . כוונתי גם לכאריס )Beuys(, הנחשב כיום תכופות לחשוב ולמייצג שבין אמני גרמניה המערבית, אשר התנגד לאמנות מקצועית ולאנוכיות האמן 'ואשר רוקח עלילות דרמטיות קטנות ומשוכות, בלשון סמלים פרטית משלו ובכימת לווי של ביקורת חברתית, כדוגמת הציורים שאת הסבריהם הוא לוחש על אוזן ארנבת מתה, יען כי (כפי שמסביר הוא למאזיניו) ארנבת מתה מסוגלת להבין אותם טוב מהם . באותה מידה כוונתי לגילויי הרס ואכזריות מובהקת, המוצגים לראווה באמנות זמננו. דוגמאות מתוכות הן אנודה ברטון )Breton(, שבאורח חגיגי מוחק ציור של פיקביה )Picabia( או ראוככברג )Rauschenberg( המוחק ציור של קוכיכג )Kooning(, או ג'ון בלדסארי )Baldessari( שב 1969- מעלה באש את ציוריו, כדי להיפטר, כדבריו, ממצבורי אמנות, ואשר קובר צנצנת המכילה את אפר תמונותיו בכותל הפנימי שבמוזיאון היהודי בכיו יורק. אני כזכר גם בז'אן טוש )Jean Toche (, שהאשים את האחראים על המוזיאון לאמנות מודרנית בכיו- יורק בוואכדאליות, כיוון שחיתה להם החוצפה להתערב בחופש האמנות, דהיינו' לסלק כתמי צבע שהתיז אחד מבאי המוזיאון על הגרכיקה של פיקאסר ; ואני כזכר באותם אמנים, מבקרים ובכל האחרים שהגנו עליו בשעה שכעצר בעוון פעילותו למען חטיפת כאמני המוזיאון ופקידיו . אני כזכר גם במקרה של ויטו אקוכצי )Acconci( שב 1972- אוכן בפינת סתר שבגלריה, כשהוא מפיק בשעת-מעשה צלילים דרמאטיים, בכתנו ביטוי קולני להזיותיו ;ובכריס בודדן )Chris Burden ( שגרם לנעיצת סיכות בזרועותיו ; ובחרמן ניטשה )Nitsche Herman( ובחזיון הדמים שבו הציג לראווה את "האסתיטי והאכזרי". מרדכ~ גך 5מך על כל חוק מחוקי האזכרה, הוא רוצח את אביו, מנסה להרוג את אשתו. שוכב עם חמותו וככל הנראה גם אחותו . הוא שקרן. רמאי. שטוף בזימה ורוצח. ליד ים סתוי '~' הוא שחצןי חמדן . בוגדניי כפוי טובה ואין סייג לרברבנותו . אך הוא גם f~ן :f~ c שובה-לב. מקסים בפחזותו ובתעלוליו. נסחף בשירה ובמחול. ובשעה שהוא ליד ים סתרי שהחל מתרגל מחולל במגבעתו הנוצצת, כל חזותו מפגינה זלזול במוסכמות. על אף היותו ~ n ד Tך~ 5: ~וחרת" ~ח :רף ,~;~~ריחי ' היה הא;ך למעךנ;ל;ת בנוסס המלוח. ת;כולהוiנ עננים . ' T T T ' T .;>; ~ ~ מפלצתי. הוא חביב בתמימותו, ובלב האזכרה הוא מעורר צער כל אימת שהוא מועד ובתסכולו מזיל דמעות שליש . הוא מגלם ללא כל ספק מה . - -: -: -_: -'T -•,+ •: T ,;f כמה ענוג הוא העור שלך . אני נוגע בו וכולי תענוג . מלני :לא, לא התכוונתי לזה ... נדמה היה לי שהכתף השמאלית שלי הגבוה מן הימנית . אנא, בדוק אם העצם השמאלית אינה ארוכה מן הימנית . טונצקי : (מסתכל בעצמותיה) בשום אופן לא. שתי העצמות הן תבברכהגורל ' באורך שווה . מלני : אם כן' כרע ברך . הסתכל בבוהן השמאלי הגדול . טונצקי : בעונג אכרע ברך לפניך ואסתכל' מלני . (כורע כרך לפניה) 'ובכן הבוהן הגדול - גדול' אך במידה . מלני : (בכעס) אינך מבין כלום . יש כל כך הרבה נשים מכוערות, -פגומותצורה . גם אותן אוהבים. למרות הכיעור, למרות הפגמים. הייתי הרוצ מסה משמאל לימין :פרנץ קפקא, מילנה - אהובתו של קפקא . להיות סופר נורית ומוך ,,ה אמנות לגבי האמן אינה אלא סכל שכעזרתו הוא משחרר עצמו לקראת סכל נוסף." 1 י כיומניו וכמכתביו של קפקא, כפרגמנטים וכשיחות עם יברך מצויים אמנם קטעי-דברים על האובייקט הספרותי האידאלי על מהות האמנות, על ההבדלים כין פרוזה לשירה וכין שירה למוסיקה, אולם רב כהרבה הוא החומר הדן כעמשה היצירה, כאמנות הכתיבה כתהליך וכמהות חייו של קפקא כיוצר . "האמנות לגבי האמן" מעסיקה את נפשו יותר מאשר האמנות כמושג לעצמו .האמנות - שהווצרותה כרוכה כסכל, שאינה · משחררת כעצם לפי שאין זה שחרור אמיתי סופי, אין זה שחרור כלל אם כל-כלו מכוון לקראת סכל נוסף . "אתה מתאר את המשורר כאדם גדול ו~פלא שרגליו על הקרקע וראשו כעננים" שח קפקא ליבון "זוהי אשליה שיסודה כמשאלה שאין לה דבר עם המציאות )...( אין הוא ענק כי אם צפור בהירת נוצות הלכודה ככלוב קיומה." 1 קפקא עצמו אינו אלא ""KAVKA2 שכנפיו שדופות, פלומתו אפורה ורגישותו המיוחדת לאוכיקטים נוצצים נטלה ממנו. 1 מיהי צפור מוזרה זו 'מה מקור סכלה ומהו כלוב קיומה - על שאלות אלה אנסה לענות להלן . א. "אני חי מעל לחשכה ממנה באים, לפי רצונם, הכוחות האפלים, כלי להתחשב כגמגומי, כדי הלרוס את חיי" כותב קפקא כמכתבו למקס כדוד ; "הכתיבה מקיימת אותי - אך האם לא יהיה נכון יותר לומר שהכתיבה מקיימת את סוג החיים הזה ?311 למקרא דברים אלה מתעוררת השאלה כאיזה צורה מסייג ה'נכון יותר' את ה'נכון' או מהו הקשר כין שתי האמירות שנכונותן עומדת להשוואה . אם נניח כשלכ זה כי כדברו על 'סוג החיים' שהכתיבה מקיימת אותו מתייחס קפקא לחיים המתוארים כתחילת הקטע - חיי שעבוד לשלטון החושך המאיים על קיומו - נמצא כי ההשוואה כין שתי האמירות אפשרית משום שהאחרונה אינה אלא מקרה פרטי של ה'קיום' המוזכר כראשונה. כאחרונה מנסה קפקא לסווג, להגדיר את סוג הקיום שהכתיבה מכתיבה לו - קיום מאוים, קיום כצל כוחות מתנכלים שאין לו שליטה עליהם. אך אל לנו לשבח כי אם זה, 'נכון יותר' עדיין נשאר המשפט "הכתיבה מקיימת אותי" כנכון ! כלומר, קפקא מודה שהכתיבה מקיימת אותו למרות, ואולי כגלל t סוג-החיים הקשור כה .הדבר עשוי להשמע כפרדוקס : מה שמאיים על קיומו מקיים אותו, מה שהורס את חייו - מאפשר את המשכם . עדות המחזקת עניין זה אנו מוצאים כשיחות עם יברך . שם אומר קפקא : "השירה היא מחלה . אולם אי אפשר להירפא ממנה על-ידי הדברת הקדחת ; להפך' חומה מטהר ומאיר !11- החום מטהר ומאיר אך לא מרפא. אין זה התקף חד-פעמי של 'מחלה: זוהי מחלה כרונית ; החום אינו 'יורד' לעולם, אלא שכאורח פלא אין הוא מביא לכליונו של החולה כי אם להיפר - הוא המחזיק אותו כחיים, הוא המקנה לו את הטוהר והאור הדרושים לחיים. עובדה זו מוסיפה מימו נוסף לפרדוקס שהוזכר לעיל . הכתיבה (השירה) אינה רק הגורם למחלה, הכתיבה אינה רק מקיימת את 'סוג החיים הזה'' היא גם המחלה עצמה היא בחינת סוג חיים . על כן' הניגוד אינו עוד רק כין שני t דברים סותרים שהכתיבה מתנה : קיום הרס, חיים מחלה, אלא גם כין מרכיביו של הקיום, קיום שבו הטוהר והאור מצויים כצד הסכל והאימה ואולי אף נובעים מהם "חרמה מטהר ומאיר" . הן הסכל והן האור המצויים כסוג הקיום הזה קשורים כמערכת המראות חסרי ו . "שיחרת עם קפקא", עמ' 28 ./גרסטכ יגון. 2. ה- KAVKA הנר צפור-ים בעלת פלומה שחררה מבהיקה. העפה כעקבות אניות ושודדת מהן חפצים נרצצים . 3. מכתבו של קפקא למקס כדוד, "מכתכים", עמ' 214. 4. "שיחרת עם קפקא" t גרסטכ יגון. עמ' 157. קפקא - מאה שנה שטונצקי - איני יודעת איזה סופד הוא, אבל הוא בהחלט אדם נעים ואינטליגנטי - התחיל קמת לחזר אחדי, והיה יכול להיות לי מישהו שאתו אפשר לשוחח יחד - ולא דק עם זכרך ומלני ושוב מלני וזכרך - המצאת איזו תדמית חדשה שהוא התגלגל ונהפך לצפרדע. בי אינך מתחשב אף פעם. לי אתה לא חייב דבר. אני כלום - קיים דק אתה, תמיד אתה ודק אתה ... אתה מתגלגל מיני גלגולים - ומה אעשה אני ? אני : אפרוח שלי גוזלי שלי, אני חולם יומם ולילה שגם את תתגלגלי ותיהפכי t למשהו בלתי רגיל : אבל האם זה תלוי בי ? אשתי : אתה צודק : שום דבר לא תלוי בך שום דבר . אפילו כשהיית לשבלו t לא התחננת לאלהים, שיהפוך גם אותי לשבלול, כדי שנוכל לחיות יחד ולמות יחד כשבלולים. אבל עוד תהיה לך הפתעה ... אני עוד · אעשה לך דפיקות לב ... וגם כך אתגלגל פעם למשהו ... אני : למה ? אפרוח שלי ? אשתי : לעולם לא תדע. אפילו לא תדגיש בזה, מפני שאתה חושב דק על עצמך ... אני פשוט אתגלגל למשהו ואעלם. אתעופף (נגשת לשולחן י לוקחת את הפעמון) ונגד זה לא יועיל גם פעמון הפדות הזה, שקנית לי כדי להיות בטוח שאני לא אעלם לך לשום מקום ... (מצלצלת כפעמון) אני אלך לאיבוד באלפים ואתה לא תמצא אותי עוד לעולם ... (יוצאת, מצלצלת כל הזמן כפעמון) אני : גלגולים ... גלגולים ... היקרה שלי, שהיא דק לא תתגלגל לי םפתאולמשהו . אני מוכרח לרוץ מייד למטבח לעזור לה בשטיפת הכלים . ם(צעדי דלת נפתחת, אני יוצא ; הפסקה קצרה. נשמעים הקולות של הילרים (מכחוץ קול ילד : צפרדע צפרדע בביצה .תבעבעילדה : עינך יוצאות ובוץ .ברגלייםילד : קחי אותה קצת בידיים ? ילדה : לא רוצה, למה דווקא אני ? ילד : אז טפסי על .כתפיילדה : גם כן לא רוצה, למה אני ? ילד : אז אני אטפס ואשליך אותה דדך החלון . ילדה : לא לא נזרוק אותה פנימה . t ילד : אבל היא ניתרה מתוך החדר הזה, אולי היא כבד רגילה לחיות שם. ילדה : טוב, אז נזרוק אותה פנימה. (הילרים זורקים את טונצקי · חצפררע חזרה אל החדר) (הצפרדע נופלת על הרצפה) טונצקי : (הצפרדע) (על הרצפה, אל עצמו) הם סקלו אותי באבנים ... הם השליכו אותי דדך החלון (צוחק) גודלו של סופד ... סקילה ... כמו הנביאים. נביאי השקד ... סקילה בידי ילדים תמימים ... מובך שיפה יותר היה אילו הוצאתי את נשמתי בבית סוהר, או באיזה מחנה, או בבית-חולים פסיכיאטרי, או כקרבך של רדיפות ... אבל הכי יפה היה אילו השמידו את ספדי וגם החרימו אותם, כך שהיו - כלא-היו ... אבל צפרדע ... כן. צפרדע ... אך מוות של צפרדע אינו גדוע מכל מוות אחד. אלהי הצפרדעים. אל תתן לי שאבוא לגן העדן שלך. מוטב שתשליך אותי אל הפינה הנידחת ביותר של גיהנום-הצפדדעים ... כדי שאשב שם בין הצפרדעים הגדולות בי - ותר, בין צפרדעים גאוניות, על כסא הכבוד, נאלחי הצפרדעים. (דלת נפתחת. צעדים. אני חוזר מהמטבח) אני : (בדאותי את הצפרדע חסרת החיים על הרצפה) מה זה ? צפרדע ? הפראים האלה זרקו אותה דדך החלון (אני נגש לדלת, פותח ארתח, קורא) אפרוחי בואי הנה י הסתכלי מה יש פה ! (צעדים כמסדרון . אשתי נכנסת) אשתי : (למראה הצפרדע) זוהי ... צפרדע. איך היא מגיעה לכאן ? אני : הילדים זרקו אותה דדך החלון . אשתי : אני חושבת שהיא מתה. אני : גם אני. אשתי : אז צדיך לסלק אותה מפה. אני מביאה את המטאטא והכף (יוצאת) אני : (נגש אל הצפרדע, מסתכל נח) צפרדע ... מתה ... זה קודה ... (ברגע זה חודרים קולות הילדים מבחוץ) קול ילד : אדון טונצקי יושב בכסא הכבוד . ילדה : ומספר שם כל מיני מעשיות. ילד : המעשיות הן מצחיקות. ילדה : מוטב שנמציא מעשיות משלנו. אני : אדון טונצקי יושב בכסא הכבוד . ילדה : ומפרפר אל הרקיע. ילד : לשם הוא לעולם לא יגיע. ילדה : לעולם לא יגיע ... לעולם לא יגיע ... לעולם לא יגיע ... אני : (נגש לחלון) צדיך לסגוד את החלון . יש כאן דוח פרצים. (סוגר את החלון) נובמבר-דצמבר 1983 פרנץ קפקא מימין, ואביו משמאל. שאלת גורליותה של צורת קיום כמוה כשאלת אחריותו של אדם לחטאו .שניהם - הן החטא והן צורת הקיום - מצויים בשטח המפורז שבין כורח לבחירה חופשית, בין כפייתיות לכוונה תחילה .מיקום זה הוא הסיבה להרגשת האשם של קפקא. לחרטה אך גם לתמיהה על מציאותם של אלה :צורת קיומו נמצאתעל גבול ה שיעבוד והחופש' הכורח והבחירה. על כן היא עצמה החטא והעונש גם יחד. הקשר בין החטא והעונש אינו קשר סיבתי ; שניהם קורים בו-זמנית, ולא האחד כתגובה על השני או כתוצאה ממנו. אלמנט הבחירה שבצורת קיום זו הוא החטא, השיעבודלה הוא העונש.נו הסופר אינו רק "קונסטרוקציה של תאוות העונג" משמע התגלמות החטא, אלא גם "השעיר לעזאזל של האנושות המאפשר לאנשים להכות מחטאיהם ללא עוכש". 12 למרות הסבל הרב והרגשת החטא אין קפקא מסוגל לוותר על הכתיבה ועל סוג החיים הקשור בה. החיים ללא כתיבה מטילים עליו מורא משום שאין הוא יכול לאצור בקרבו אותו עולם עצום של מראות המאכלסים את דמיונו - "מוטב שאהיה נקרע אלף פעמים ולא אעכבו בי ולא אקבור שם" הוא כותב ביומנו . בשיחותיו עם יברך הוא חוזר על הרעיון באופן כללי יותר : "האדם מנציח את הדברים כדי לסלק אותם ממחשבתו" .14 הוא יודע כי אין לו מכוס מהורית הסופר שהיא חלק ממנו ושהתכחשות לקיומה עלולה למוטט לחלוטין את האני האמיתי שהוא בלאו-הכי אומלל וחסרמגן : "הנני סופר גם כשאיני כותב, וסופר שאינו כותב הוא אבסורד הקורא לשגע רן ."5 ן אולם אין הוא יכול לוותר על הכתיבה, לא רק משום שהיא כאש בעצמותיו ; חיים נעדרי יצירה הם חיי סבל בלבד עבורו' בעוד שבחיי יצירה לצד הסבל קיימים הכאה ואושר' שהם אולי הנחמה היחידה במערבולת חייו של קפקא ; הנאה מסיפוק החושים שמסב לו שפע המראות - "אני הנני במידה מספקת סופר כדי לחנות מזה 16)... )בסיפוק חושים מלא )... )וכדי לרצותלספר את זה." 16-ואושר ממימוש הרצון לספר אותם . תוך כדי עבודתו במשרד, נקלע קפקא, יום אחד, למצב מביך . בהכתיבו דו"ח כלשהו, 'כתקע' ולא יכול היה במשך זמן - מה למצוא את הוולה והמשפט הדרושים. כשמצאם לבסוף' אחרי ריכוז כל כוחותיו, הגיב בדרך הבאה : "החזקתי אותו בפה בשאט-נפש והרגשת בושה, כאילו היה זה בשר חי שנחתך ממני. כשאמרתי זאת לבסוף' נתקפתי פחד גדול' שהבל בתוכי מוכן לעבודת יצירה ושעבודה כזו חיתה יכולה להיות הארה שמימית וחזרת אמת לחיים, לגבי ; בשעה שפה, במשרד, בגלל איזה דוק ומבט רשמי 'עקום', אני מוכרח לשדוד חתיכה מבשרושל גוף המסוגל לאושר כזה.ד 1 בקטע עדות זה בא לידי ביטוי מפורש פחדו של קפקא מפני החמצת האושר המזומן לו בכתיבה :אושר שהוא לגביו, הארה שמיימית וחזרת אמת לחיים: אין הוא קובל כאן על בזבוז הפוטנציאל היוצר - על בזבוז זה כשלעצמו - כי אם על הפסד ההכאה והאושר האפשריים לו אך ורק תוך כדי עבודת היצירה וכמנעים ממנו ע"י עבודתו במשדד. השמוש במילים 'חזרת אמת לחיים' מדגיש את העובדה שחיים ללא כתיבה אינם עבורו חיים נטולי אושר בלבד : חיים כאלה פדושם מוות נפשי ורוחני . ההבדל אינו כזה שבין מצב נסבל פחות לנסבל יותר, אלא כזה שבין מצב בלתי נסבל לחלוטין לכמעט נסבל . הניתוק משולחן הכתיבה והמיצירה נכפה על קפקא, כפי שנראה בהמשך י לא רק ע"י נסיבות חיצוניות כמו העבודה במשרד, כי אם גם, ובעיקר. ע"י סיבות פנימיות- נפשיות. בתקופות כאלה, של אי-כתיבה או כתיבה שאינה נושאת חן בעיניו, הוא נתקף בחוסר-ביטחון בקיומם של כוחות היצירה בו ובאפשרותחזרתם : "אין לסמוך על הנח שאני מסוגל לאסף למטרה זו (מטרת עצוב חייו דמויי החלום - כ .ו .(, אולי הוא כבר נעלם לכצח, אולי הוא ישוב אלי - אם כי נסיבות חיי אינן לטובת שובו." 18 בתגובה לשאלות שהוגש לו, בו נתבקש לענות על השאלה, מה אתה יכול לומר על תכניותיך הספרותיות' שח קפקא ליבון : "כמה טפשי. )... )האם מישהו יכול לנבא 13. שניהם - החטא והעונש - אינם ניתנים לכחינה כקריטריונים מוסריים אלא רק כקריטריונים אקזיסטנציאליים . 14. א . גוסטכ יברך~ "שיחות עם קפקא", עמ '34. כ . מעניין להזכיר כהקשר זה, 'דידוי' של קפקא כיומנו )19231914-' עמ' 36(: "כדי שהקטעים המזוייפים הללו, המסרבים לעזוב את הסיפור כעד כל מחיר, יניחו לי לכסוף אני כותב אותם כאן ." ומיין הוא רושם כיומן שני קטעים שלא הצליח לסלק ממחשבתו ע "י שיבוץ כיצירה . 15. כמכתב למקס כדוד . 16. הכוונה ל'מראה' הקבורה המוזרה שעורן הסופר שכר לגופתו הישנה שהיא מאז ומתמיד גופה. - כמכתב למקס כדוד. 17. "יומנים 1910-1913" עמ' 18 .76."יומני ם 1914-1923", עמ ' דד . עתון 77, מס 147-48 הממשות המרכיבים את חייו דמויי החלום . קיומה של מערכת זו מרתכה בפעילותו של שלטון החושך המשחרר "כוחות שהטבע אסרם בכבלים". s פעילות זו צורכתאתמירב האנרגיה הנפשית (שכמותה מוגבלת בלאו-הכי) ומונעת ע"י כך מקפקא את האפשרות לקחת חלק בחיים הממשיים :"כשרוכי לעיצוב חיי הפנימיים דמויי החלום דחק הצידה את כל שאר העניינים. חיי בדלדלו בצורה איומה ולא יפסיקולהדלדל" 6 הוא כותב ביומנו .ובמקום אחר . "הכל נחפז' התפרץ' בכיוון הזה והשאיר ריק כל אותם פוטנציאלים שהיו מכ~וכים אל ההכאה מסקס, אכילה, שחיה, מחשבה פילוסופית, מוסיקה . כשרפתי מאדבכל הכיוונים הללו. זה היה הכרחי משום שסכום נוחותי היה כה זעום עדשרק ע"י שיתוף כולם ניתן לשרת את מטרת הכתיבה, ואף זאת רק עד מחצית הדרך."ד בשיחות עם יברך הוא אף מרחיק לכת וקובע קביעה אוניברסלית : "באמנות ישנה רק דרך אחת - אתה מוכרח לוותר על החיים כדי לזכות בה." 8 במכתב למקס ברור, לעומת זאת, כשאר קפקא בתחום עולמו שלו ומתאר אותה תופעה במוכחים שהם אזוטריים כשלעצמם אך מובכים לאור דבריו במקומות האחרים. הנשמה - הוא טוען - עזבה את 'האני הא מיתי' ועברה אל 'הורית הסופר'. הפירוד מן האני האמיתי החליש את הנשמה והשאיראת האני האמיתי אומלל וחסר מגן . דומני כי יהא זה משגה להתייחס אל 'האני האמיתי' כמייצג של 'אני' פרוידיסטי כלשהו. 'האני האמיתי' כוסח קפקא הכו התגלמות הישות הה;כה. כשם ש'הווי~ת הסופר' הכה התגלמות הישות היוצרת, המפיחה 'חיים' . הפעלתה של הוויית הסופר אפשרית אצל קפקא רק על חשבון הפעלתו של האני האמיתי . הנשמה תפורה על פי מידותיו של האני האמיתי ולכן הפירוד ממנו והמעבר אל הוויית הסופר גורמים להחלשתה ועוד יותר להחלשתו של האני האמיתי . כצחוכה של הוויית הסופר, הוא ניצחון חרוץ - הוא ניצחון הכוחות האפלים, ניצחון החיים חסרי הממשות על החיים הממשיים . החיים הממשיים, אליבא וקפקא. איכם דווקא 'אשה וילד ושדה ובקר'. "מה שדרוש לחיים" הוא כותב, "להיכנס לגור בבית - במקום להתפעל ממכר ולקשטו" ומ~כיין לעניין באותו עניין : "לא הפכתי את הניצוץ לאש כי אם השתמשתי בו כדי להאיר את גופתי". 9 לגור בבית, להפוך את הניצוץ לאש - פרושם מימוש הפונקציה הפוטנציאלית הטבעית של הבית, הניצוץ' האדם ; מימוש הקשר הטבעי שבין אדם לבית, שבין אדם לניצוץ . הבית נוצר כדי שיגורו בו, הניצוץ כתן לאדם על מכת שידליק בו אש ; תכליתו של ניצוץ החיים היא להפיח אש ב'גופה'. השימוש בבית-בחיים רק כאוייבקט להתבוננות, להתפעלות, לקישוט, להארה, הוא שימוש מעוות לפי שהוא מתעלם מתכליתו העיקרית של האובייקט ; הוא שימוש בחיים לתכלית שמעבר להם עצמם . הסבל שבסוג הקיום הזה כובע לא רק מפעילותו המכאיבה של שלטון החושך 'ולא רק מההכרח לוותר על החיים הממשיים, כי אם גם מרגש אשם כברעל המניעים לכתיבתו : אנוכיות, תאוות-עונג ויומרנות. "אני עורך תכניות. אני נועץ מבטי בקפידה קדימה פן תאבדנה עיני את חורי ההצצה של הקלידוסקופ הדמיוני שלתוכו אני מתבונן . אני מערב כורכות נאצלות ואנוכיות מתוך בלבול . צבען של הנאצלות כשטף ונטמע בצבען של אלה האכוכיות" .10 הוא כותב ביומנו. ובמכתב למקס ברור הוא מגדיר את הסופר שבו כקונסטרוקציה של תאוות-עונג, ואת מלאכת הכתיבה כשרות השטן : "הכתיבה היא פרס כפלא ומתוק )... )על שרות השטן .צלילה זו אל הכוחות האפלים, שחרור זה של כוחות שהטבע אסרם בכבלים, חבוקים מפוקפקים וכל מה שמתרחש שם למטה בלי שיודעים זאת למעלה כשכותבים ספורים באור השמש . אולי יש גם כתיבה מסוג אחר - אך אני מכיר רק את זו )...( והשטני שבכך נראה לי ברור מאד : זוהי ת~לינ;:ךrה ותאוות העוגנ המסתובבים תמיד סביב דמותך שלך או אף דמות זרה, התנועה מכפילה עצמה עוד ועוד ונוצרת מערכת שמש של הבלויות. מה שהאדם הכאיבי מאחל לעצמו לפרקים - הייתי רוצה למות ולראות כיצד מבכים אותי' - מגשים הסופר בלי הרף . הוא מת או שאינו חי ומבכה עצמו ..." ה הגד התמים כביכול "הכתיבה היא פרס כפלא ומתוק על שרות השטן" מתגלה כפרדוקסלי לאור הקונטקסט בו הוא נמצא :כל התאוו הבא בעקבותיו איכר אלא פרוט, הסבר למילים 'שרות השטן', וכיון שתארו זה עוסק בתהליך הכתיבה ("כשכותבים ספורים ..."(- נמצא כי קיים טשטוש תחומים בין הסיבה למסובב, בין הפרס והגורם לקבלתו . הכתיבה היא פרס כפלא ומתוק על (הכתיבה שהיא) שרות השטן . הוא אומר - הכתיבה היא משהו כפלא, מתוק ושטני גם יחד : יתר על כן' עיון בקטע השלם מגלה כי המתוק והשטני מאיינים זה את זה . הסיטואציה של מת-חי, מת המסוגל ל~כות את עצמו, היא סיטואציה המנוגדת לטבע הקיום האנושי ומפרה את ה'סדר הטובף של הבריאה . היא כרוכה ב"שחרור כוחות שהטבע אסרם בכבלים" ומאפשרת להתענג מבלי להתחייב, להכות ללא מעורבות אמיתית, להתקיים בתוך מערכת של הבלותות - של הכאות שיסוד ממשותן הוא בחוסר הממשות של מושאיהן ("דמותך שלך או אף דמות זרה") . אין ספק כי הפריווילגיה שבמצב זה מתוקה ככל שהיא שטנית, ושטנית ככל שהיא מתוקה . השימוש בה - כמוהו כשרות השטן' וסופו של המשתמש - שיבוא על עונשו : "חיי היו מתוקים מחיי אחרים, מותי יהיה על כן עוד יותר כוראץ 12 הוא כותב בהמשך. זאת ועוד : הוא סבור כי הדרך לחיים הממשיים חיתה פתוחה לפניו אילו יכול היה לוותר על התענוג שבסוג החיים הזה . אלא שאין הוא יכול . שלטון החושך אינו מתחשב בגמגומיו' ההכלות ותאוות העונג מכפילים עצמם עוד ועוד . הוא מרגיש עצמו משועבד להם ובכל זאת אינו בטוח ש"זוהי שאלה של גורל שאינה בידי האדם" . "האם לא יצאתי ועזבתי את הבית לשלטונם של הכוחות הרעים ?"12 הוא שואל, ויש בשאלה זו משום הודאה בחלקו שלו, בנתינת ידו לכוחות המשעבדים . "םיכתכמ", 'מע214. ןלהל) בתכמה" סקמל("דודכ וכחכמ לש אקפק סקמלדודכ, .5 םינמוי"1914-1923", 'מעדד. .6 " םינמוי1910-1913", מע'.212 ד. רודוולס(ילאר. - " תוחיש םע כטסוג/"אקפקךרבי, 'מעדo ו. אמגוד)תידגנ .8 בתכמה סקמלדודכ. .9 י" םינמו1914-1923", 'מע40. .10 רוקמכEtielkeit ו ו. בתכמכ סקמלדודכ. .12 הממיסים את המחשבה, ההורסים את החיץ שביכר לכין עצמו המדליקים את האור במערכת התבלויות ... אם דרכי הכתיבה השוכרת ממוקמות על ציר שהקוטב האחד שלו היא כתיבה תכניתית, בהכרה מלאה ותוך ישוב-הדעת, והקוטב השני היא כתיבה תוך כדי טראנס, כתיבה אוטומטית כמעט, נראה שדרך כתיבתו של קפקא כמצאת קרוב מאד לקוטב השני . הוא מרדה ביומנו כי התכסה במצבים הקרובים לאלה של גלוי-עיניים. ומוסיף : "אך השלווה שבהתלהבות, שהיא כנראה ממידתו של גלוי-עיניים. כעדרה מן המצבים האלה ."26 יתר על כן . הכסירן לכתוב מתוך ישוב-דעת, הכסירן לשחזר את המראות עם חלוף ההתלהבות, להכניע את השפע שלא בשעת קילוחו - כדון לכישלון . התוצאה של כישלון כזה היא משהר "יבש, הפרך. ללא תנועה. מכשול לכל הסובב אותר, כפחד ובמיוחד פרוץ .2611 תארו של פרי עבודתו כמר זה האחרון הוא חזירן תדיר מאד ביומניו של קפקא . לעתים קרובות הוא 'מאשים' את יצירתו בהעדר חיים. במלאכותיות, בדוגמתיות , בחסר קוהרנטיות ורציפות רבדיסהרמרכיה. 27 לא כאן המקום לעמוד על החיוב המשתמע משלילה זר - ראייתו של קפקא את האובייקט הספרותי האידיאלי. מה שחשוב לעניינו הוא מידתה של הביקורת העצמית שהאשמות 'קטלניות' - ולאר דווקא צודקות אלו - מלמדות עליה . הביקורת העצמית עשויה להיות גררם קונסטרוקטיבי - כל ערד אינה מוגזמת ; משתופחת מידתה היא עלולה לשתק ולהביס . יש להניח כי את 'תקופת האבן' של קפקא ניתן לזקוף לא רק לחובתו של הפחד מפכי הכאב והמאמץ הכרוכים בכתיבה אלא גס, ובאותה מידה, לחובתו של חרש ביקורת מעורת. שהעמיד בספק הן את יכולתו והן את זכותו לומר דבר : "ספקרתי עומדים במעגל מסביב לכל מלה . אני רואה אותם לפכי שאני רואה את המלה . ומה אז - איני רואה את המלה בכלל , אני ממציא ארתה ! כמרבן. זה לא מוכרח להיות ביש-מזל גדול ביותר, אלא שעלי להיות מסרגל להמציא מלים היכולות לפזר את ריח גופרת המתים בכיורן אחר מאשר ישר אל פכי ואל פכי הקורא ..."28 כאן עומד לביקורת נח שיפוטר ונח המצאתו . אין הוא מסרגל לבחור, רמה שהוא מסרגל להמציא מדיף ריח של גופרת מתים . במקרם אחר, 29 מוטלת בספק זכותו להביע דעה. שם מתאר קפקא תופעה שהוא מכנד ר "התקפות של עילפון "ו~ . תחילתה של התקפה כזר היא שאלות כגרן "על מה אתה מדבר, כמה כל העניין רמה טעם בכל זה". אל אלה מתווספות שאלות ספקניות ספציפיות יותר : "האם כל זה ראוי לחקירה ולתשובה רצינית ? אולי. אבל לא שלך. כל זה הוא עניין לסמכות גבוהה יותר !" וכסיגה זר פרושה שכר ברגע הוא נמצא באפלה מוחלטת שמתוכה אין הוא יכול לצאת. ההתקפה המתוארת מתייחסת אמכם למה שקורה לו בשעת שיחת רעים אר ויכוח כלשהו' אך עש~יה היא ללמד על מצבים דומים אליהם כקלע קפקא בשעת כתיבתו . כפי שנאמר, כבער קשיי הכתיבה לא רק מדרך פעולתו של המנגנון הנפשי. כי אם גם מעצם טבעם של חומרי היצירה - המציאות, השפה. התפישה האנושית. "השירה היא תמיד משלחת של חפרש אחר האמת" 30 אומר קפקא בשיחות עם יגון . ושואל : "היש מסתורין גדול יותר מהאמת?" אך "האמת היא אולי החיים עצמם" 30 רעל כן השירה היא אולי משלחת של חיפוש אחר מסתורי האמת, מסתורי החיים . רא עקא. מסתורין זה שאין גדול ממכר, איכר ניתן לפיענרח. אפשר לכסרת, אפשר לצאת לחיפוש. אפשר להוסיף אכטי-תיזה על אכטי-תיזה - אך התוצאה תהיה תמיד שלמרת של 'מדירם סייז', 31 שלמרת שאיכה משקפת את כדליות החיים. זאת, לא רק משרם אין-סופיותם של מרכיבי החיים. אלא גם בגלל מוגבלות התפישה האנושית שאיכה קולטת את הקשרים הסיבתיים בין מרכיבים אלה : "אין עולם ללא סיבתיות )."( אלא בראשנו בלבד ."32 קרשי נוסף נרבע מטבעה של השפה שהיא בעת ובערכה אחת מתורך חיוכי, מדירם להחיאת דברים רגם משהר חי כשלעצמו . "אסור להשתמש בשפה כבאמצעי בלבד" טוען קפקא . "השפה היא אהובה נצחית - יש לסבול ארתה ולהתכסות בה" 33 חיוניותה, עצמאותה של השפה, תשומת הלב שחייבים לה עומדים בסתירה לשאיפתו של היוצר לתת ביטוי לחוויותיו, מחשכותיו. מציאת שביל הזהב שבין שתי מגמרת אלה מהורה ללא ספק משימה קשה כשלעצמה . מעניינת במיוחד . בהקשר זה . היא עדותו של קפקא על יחס הגומלין שבין המלה הכתובה, הנכתבת לבין חייו החת-הכרתיים : "אינך יכול להימנע מלכתוב 'לעתים קרובות' כשהאמת תדרוש שיכתב 'פעם אחת' מפכי שהמלה 'פעם אחת' מפוצצת את האפלה שממנה שואב הזיכרון . הדבר אינו נמנע לחלוטין ע"י השימוש ב'לעתים קרובות' אולם אז מובל הכותב דרך מקומרת שאולי לא היו קיימים בחייו . אך משרתים אותר כתחליף לאלה שזברוכו איכר יכול ערד לכחש אפילו ."34 המשמעות, האיכות הצלילית של מלה . בין שאר גורמים. קובעים את בחירתה, את השימוש בה דווקא . בחירה זר ערכה לדרישת האמת, דרישת הסיטואציה, החוויה ארתה מבקשים. במודע אר שלא במודע, לבטא. אולם מסתבר כי לפעמים יש היזון-חוזר )feed-vack( מהמלה המתאימה . כביכול . אל החוויה המתעצבת. היזון-חוזר זה פירושו השפעת המשמעות אר הצליל של המלה כוחות שהטבע אסרם' · על פעילותו של 'שלטון הארפל', על שחרור אר כבילת , על הארה אר האפלה של 'מערכת התבלויות'. נמצא כי מלה כזר היא בבחינת גררם המסייע (לעיצוב), ומפריע (לתהליך). כתיבתה אר אי-כתיבתה מחייבת הכרעה. קביעת עדיפויות, פתרון של קונפליקט. כין אם הצליח קפקא לפתו קונפליקט זה (ואחרים) רבין אם לאר, לוותה אותר ההרגשה כי קיים חיץ בל-יעבר כין החריה הממשית ותאורה כיצירה. הרגשה זר באה לידי נטוי קיצוני כקטע הבא : "איש עומד ומחכה לפכי שכי פתחים כאדמה . מחכה למשהו שיכול להופיע רק מתוך הפתח הימני. אבל בערד שזה האחרון כשאר מכרסה, ערלים מהפתח השמאלי דבר אחר דבר, מכסים למשך את תשומת לבר, ולבסוף אף~ 39 26. שם. עזב• 27 .s7. ראה "יומנים 1910-1913" עמודים 133 ,310. 28. שם. ע 7ב' 32. Dearest Father. stories and other writings" .29", עמ' 246. 30. "שיחרת עם קפקא", עןב• 31 .94. "יומנים 1910-1913", עןב' 1S7. 32. "ישחרת עם קפקא", ע 7ב' ss. 33. שם. עמ' 34 .83. "יומנים 1910-1913", עןב• 212. קפקא - מאה שנה כיצד יפעם לבר מחד ?לא. זה בלתי אפשרי .והלא העט איכר אלא ססמרגרף של הלב הוא יכול לרשום רעידות אדמה אך לא להודיע עליהן מראש" ...19 ב. על מעשה היצירה והנסיבות המאפשרות אותר, אנו יכולים ללמוד מתאורן של קפקא את הקשיים בהם כתקל בכתיבתו, יותר מאשר מהתייחסותו הישירה לנושא . לבד מקשי הנסיבות החיצוניות, כמכים קשיים אלה עם שכי סוגים עיקריים - אלה הקשורים במנגנון הנפשי ודרך פעולתו ואלה הכובעים מעצם טבעם של חומרי היצירה : המציאות, השפה, התפישה האנושית וכר'. תחילה, אכסה לעמוד על מהותם של הראשונים. "כשאני יושב לשולחן" - כותב קפקא ביומנו - "איני מרגיש טוב יותר ממישהו שכפל ושבר את שתי רגליו באמצע המהומה של 'כיכר האופרה' )... )הכאב עוצם את עיניו ומרוקן את הכיכר והרחובות )...( האנדרלמוסיה הגדולה מכאיבה לו מפכי שהוא באמת מכשול לתנועה, אבל הריקנות איכה פחות עצובה מפכי שהיא משחררת מכבליו את הכאב האמיתי ."20 אל שלרשה סרגי כאב מתייחס קפקא בדבריו אלה : אל הכאב הכובע מחוסר יכולתו להתמודד עם המציאות - כמוהר כככה שכפל ושבר את שתי רגליו ; אל הכאב שמקורר בעובדה שקיומו המערות מפריע להרמוניה הכללית - הוא מהורה מכשול לתנועה ;ואל מה שהוא מככה, הכאב האמיתי. מה טיבו של כאב זה ובאיזה מרבן הוא אמיתי יותר מסוגי הכאב האחרים ? כל שניתן לכר לדעת עליו מהקונטקסט המיידי הוא שקיומו מרתכה בריקנות, שהריקנות היא המשחררת אותר מכבליו . אך עובדה זר אין בה עדיין כדי לענות על השאלה שכשאלה . לצורך ברור עניין זה כדאי לעיין בקטע הבא : "מנהג נושן הוא בידי, בכקודה בה רושם כלשהו מגיע לדרגת הטוהר הגבוהה ביותר שלו - בין של שמחה רבין של כאב - לא להניח לא להשפיע את טובו על כל הוריתי. לערפלו ולפזר את טוהרו ע"י רשמים חדשים. בלתי צפויים. חלשים ...21 השמחה, הכאב, בדרגת הטוהר הגבוהה ביותר שלהם חינם רגשות צירופים שערצמתס עזה ביותר. קיומם מרתכה ב ... מתנה את סילוקה של כל נוכחות אחרת. ההתמסרות לרגש מסוג זה, לרגש הטהור, היא המאפשרת יצירה. היא תחילת אותר תהליך של צלילה אל שלטון ה אופל . של שחרור כוחות אסורים . על כן . לא מקרה הוא כי 'הכאב האמיתי' התוקף את קפקא כשהוא יושב אל שולחן הכתיבה הולדתו בריקנות דווקא. התהליך הוא תהליך רציפררקלי : תוך כדי התעצמות הכאב מתרוקן העולם (הכאב עוצם את עיניו!), הריקנות שנוצרת - צורפת את הכאב. הכאב האמיתי הוא אמיתי לא בניגוד למדומה אר למזרייף ; ההבדל הוא במידת הטוהר . במידת בידודו רערצמתר של הרגש . מכסירנו יודע קפקא מהי ההתפתחות הצפויה מהתמסרות לרגש כגרן זה, ומכסה . למנוע ארתה ע"י כל מיני עיסוקים טרירריאליים וחסרי חשיבות : "חוסר התקררה שלי גבר עד לכקודה שבה החל להמיס את מחשבתי )...( ובכל זאת, במקרם לחכות למה שיתרחש הלאה, קראתי בפזיזות שכי מאמרים. עיינתי ברשימות פאריס שלי והלכתי לישרן - יותר מרוצה אך מא~כן." 22 זוהי רק אחת הדוגמאות שהוא מביא ל'מכהג הנושן' שלו. כאן. כמר במקרים האחרים אותם הוא מתאר, הוא ירא ממה שיתרחש הלאה, הוא ירא "להיקרע לגזרים ע"י אלף סכיניה של מכרכה" 23 ואיכר מאפשר לרגש להגיע לדרגת הטוהר הגבוהה ביותר שלו ולהשפיע את 'טובו' על כל הווייתו. התוצאה היא התאבכות. הפעם - זמנית. אולי רק עד בוקר המחרת . פעמים אחרות - גורר אחריו ~טרול העודף הרגשי ההכרחי ליצירה חיסול טרטאלי וממרשך של רגשות, התאבכות מוחלטת : "פשוט אינני מאמין למסקנות שהסקתי ממצבי העכשווי שכמשך כבר שכה כמעט )...( זה כאילו הייתי עשוי מאבן' כאילו הייתי אבן הגולל של עצמי - אין דרך מכרסה לספק אר לאמונה, לאהבה אר לחרטה. לאומץ אר לדאגה בפרט אר בכלל ..,"23- פורטרט של קפקא כ'מת-חי' שהוא בתמוכה זר יותר מת מאשר חי . אם נתבונן בר כבציור ארפ-ארט. נראה אותר מת מצד אחד (עשוי מאבן> וקבור חי מהצד השני (אבן הגולל של עצמו). המצב המתואר בראשון הוא לכל היותר פתטי, בערד שהתאוו הפרדוקסלי הבא אחריו הכר תארו של מצב טרגי. טרגי, משרם שהאהבה, החרטה. האומץ והדאגה קיימים עדיין אך אין להם 'דרך מכוסה' - אין הם יכולים לצאת מן הנח אל הפועל . החיוניות, שהיא תכונתם העיקרית. כטלה מהם ; מקפקא כטלה היכולת לחרות ולכתוב. קפקא מרבה לקבול על החיץ שבין הרגש הממשי לתאורן בכתיבה . אולם החיץ שביכר לכיכר חרא מכשול חמור פי כמה . תארו המכשול חזה לובש צוררת שרכות ומשרנות עם כל כסיון נוסף של קפקא לחכינו . "מצבי איכר חוסר אושר אבל אינו גם אושר, לא אדישות, לא חולשה, לא עייפות, לא מציאת עניין במשחר אחר - אז מה זה אם כן ? העובדה שאינני יודע קשורה כנראה באי-יכולתי לכתוב. "25 כאן כאמרים הדברים במפורש. הוא מכיר בעובדה שיש קשר בין בצורת-הכתיבה לבין התקלות בתקשורת הפנימית. בהמשך אותר קטע הוא מכסה לעמוד על מהרת תקלות אלה : "כל אותם דברים שקורים לי - קדירם לא מהשורש ומעלה. אלא ממקרם כלשהו באמצע. כסה, אם כן. לאחז בהם. כסה לאחז גבעולי ע'שב ולהחזיק בהם חזק כשהם מתחילים לצמח רק מהאמצע. שי אגשים המסוגלים לעשרת זאת. כנראה ... אני אינני יכרל." 25 לא חוסר היכזלת לאבחן את הדברים שקורים לו מפריע לקפקא. כי אם העדר הנתונים המספיקים ל l.( בחרך כזה . אין הוא חש את צמיחתם המלאה של הדברים. אין הוא מצרי , כשורשיהם. הוא אטום למעשה למה שמתרחש כקרבו, למה ש"מתרחש שם למטה בל · י יש . ורעים זאת למעלה כשכרתכים סיפורים לאור השמש". הצלילה למעמקים האפלים. הנגיעה כשורשי הדברים. מוליכה ליצירה תוך דלרג על שלכ הידיעה והאבחון . היייצ ,ך ,j:ן עצמה היא מעשה האבחון היחידי האפשרי לו . אפשרי. כפי שככר נאמר, כשא"ן : תקלות, כשהפחד המשתק מרכס ע"י רגשות אחרים 19. גוסטב ינון/"שיחות עם קפקא", ע 7ב' 38. 20. "יומנים 1910-1913", עןב• 21 .33. שם. ע 7ב' 123. 22. "יומנים 1910-1913", ע 7ב' 123. 23. שם, עןב• 24 .310. שם, עןב• 2S .32. "יומנים 1910-1913", עמ' 11.. נובמבר-דצמבר 1983 תרנגולת . עכשיו מוצאים אותי הכל חיננית כל כך שנשים אחרות החלו לחקות אותי . "אלו ~סים מחוללת אהבת-משורר ! אך מה כבד עולה של אהבת משוררים ! העצבות המתלווה אליה, והשתיקות הארוכות ! אך עתה הנס התרחש, אני יפה ונערצת . קרוניאמנטל מכוער . בעוד זמן מה יאכל את כל כספו .הוא עני וחסר חן . אין בו שמחת..: חיים. כל תנועה שלא יעשה היא עליו לטורח . "אני לא אוהבת אותו, אני לא אוהבת אותו . "אני לא צריכה אותו עוד, די לי במעריצים שלי . עלי לעזוב אותו בהדרגה. אבל האיטיות הזאת תוציא אותי מדעתי .עלי לקום וללכת או שהוא ייעלם מחיי .ולא יפריע לי עוד, לא יבוא אלי עוד בטענות." ומקץ שמונה ימים חיתה טריסטוז למאהבת של פאפונ 15, ואם כי המשיכה להתראות עם קרוניאמנטל נהגה אתו יותר ויותר בקרירות . פחות ופחות ביקרה בביתו, אך ככל שהתרחקה ממנו נקשר הוא אליה ולא חש שמחה אלא בנוכחותה . בימים שלא הגיע אליו הלך הוא ועמד מול הבית שבו התגוררה בתקווה לראותה יוצאת. ואם במקרה הופיע לעיניו מיהר להסתתר כגנב מפחד שתאשים אותו כי הוא מרגל אחריה . וכך. תוך שהוא מחזר אחר טריסטוז באלריגט המשיך קרוניאמנטל בחניכותו הספרותית. יום אחד עשה את דרכו ברחובות פאריס ולפתע עמדו רגליו על גדת הסינה. אלחר שחצה גשר והלך מעט הלאה הבחין פתאום במר פרנסו 15 קו;נא 2 הולך לפ ' (יו והצטער ש;ךלך זה הלך לעולמו זה מכבר . אך אין כידוע כל זגניעה .חויiזלr::t עם ז;ות. והפגישה חיתה מלבבת. "איזה מזל", אמר לעצמו קרוניאמנטל . "ה;ךלך הזה איננו סתם :רלך אלא מחברו של 'ךלך;ז:;' בכבודו ובעצמו. הוא חרזן מוכשר ושנון בעל חוש נפלא למציאות . הבה אשוחח אתו בענייני פרוזדויה" . מחברו של "ה;ךלך" עישן סיגריה שחורה . לבושו היה שחור . פניו היו שחורים : אהו ניצב למרבה הפליאה על מצבת אבן וקרוניאמנטל הבחין מיד על פי מבע ופני המהורהר כי הוא כותב שירים . הוא קרב אליו . בירך אותו לשלום ואמר לו בלי גינונים : "מורי ורבי. מה שחורים פניך". הלה השיב בנימוס : - אין זאת אלא משום שהאנדרטה שלי עשויה ברונזה. בגללה אני חשוף בלי הרף ללעגן של הבריות. לא מכבר חלף על פני הכושי 9 ם ק.ק כא 3 ראה שאני שחור ממנו • ויתמלא איבה . שים לב כמה מושלמות השורות הללו. אב ·~ עובד כעת על ליטוש החרוז . האם הבחנת כמה יפה-לעין מתחרז הדיסטיכון שדיקלמתי לפניך ? T - אמנם כן. אמר קרוניאמנטל. אך יש לבטא "9 ם ק.ק רי" כמו שמבטאים "שקספיר". - הנה משהו שיספק אותך יותר . המשיך הפסל . חלף על פני חבוש' 9 ם ק.ק רי ! את שלושת שמותיו חרת על מצבתי . יש כאן עידון שו~ה לב. שכן מצלולו של החרוז נשמע ~זקיר לאוזן . - בזכותך אני לז;וד פרק בתורת החרוז . אמר קרוניאמנטל . אני מודה לאלוהים . מורי היקר. על שפגשתי ארחף במקרה . - זו הצלחתי הראשונה .השיב המשורר המתכתי . עם זאת. חיברתי לא מכבר שיר קטן הנושא אותר wם : הוא מספר על איש הולך - ::זז.זלך - במסדרון של קרון-רכבת ; בדרכו הוא מבחין באשה מקסימה ש~מה. במקום לנסעו כמתוכנן עד בריסל. הוא יורד בגבול ההולנדי . נרוןנדל עשו שמונה ימים לפחות הוא ' אהב אידיאלים, היא - מציאות. בכל דבר a חלקו ניניהם השניים ולכן התאהבו עד לב השמים שים לב לשני החרוזים האחרונים ; אף שהם מסתיימים באותה תנועה, הם מכילים דיסונאנס המדגיש בעדינות את הניגוד בין המצלול המתנגן של החרוזים הזכריים לבין רצינותם של החרוזים הנקביים . - מורי היקר. אמר קרוניאמנטל. הגבר את קולך . ספר לי על החרוז החופשי. - יחי החופש ! צעק פסל הברונזה. לאחר שנפרד ממנו הלך קררניאמנטל לדרכו בתקווה לפגוש את טריסטוז . יום אחר התהלך קרוניאמנטל בבולוו 15 רים . טריסטוז לא הגיעה לפגישה, והוא קיווה למצוא אותה במסיבת-תה אופנתית שאליה נהגה לסור לפעמים בחברת ידידים. שעה שעמד לפנות בקרן רחוב ?~-הל t? ~ה עצר אותר אדם חובש כובע ז;ול;ן בצבע אפרך- פנינה ואמר לו :. "אדוני. אני עומד לחולל מהפכה בספרות, מצאתי נושא מיוחד במינו : מדובר בתחושות המתרוצצות בקרבו של בוגר תיכון צעיר רבן-טובים שפלט רעש בלתי מזוהה במחיצתן של גבירות וצעירים מהחברה הגבוהה." קרוניאמנטל, שמיהר לשבח את מקוריותו של הנושא , נוכח לדעת עד מהרה רגישותו של סופר מהי. קרוניאמנטל הלך לדרכו ... אשה דרכה על רגליו. חיתה זו סופרת, ששבה והכריזה כי הפגישה או ההתנגשות תשמש לה נושא לנ;בלה עדינה . כל ערד רוחו בו נמלט קררניאמנטל מהמקום והג;ע אל גשר האבות הקדושים, שם עמדו שלושה ודנו בנושא של ורמאן . משהבחינו בו קראו לו לפסוק בעניינם ; הדיון נסב על כתיבת תולדות-חייו של מ"צ . - נושא מעניין פסק קרוניאמנטל . 1 - רגע אחד , אמר שכנר העבדקן . לדעתי הנושא חדשני מדי ומיוחד מדי בשביל קהל הקוראים בן-זמננו . והשלישי הסביר שמדובר במ"צ של מסעדה, משמע מנגב צלח;ת, איש שירותים ... קרוניאמנטל לא השיב להם והלך לבקר טבחית בדימ;ס הכותבת שירה, שאצלה קיווה לפג וש את טריסטוז בשעת הסה. טריסטוז לא חיתה שם . וקרוניאמנטל אירח לחברה ~ם בעל ת הבית שדקלמה לפניו כמה משיריה . חיתה זו שירה מלאת עומק , שכל מלה ומלה בה חיתה ספוגה משעמויות חדשות . כך ע תון 77, מס' 47-48 , סופרר המשורר הרצ~ח )ך( גירם אפול~נר מצרפתית : בני ציפו . כש 1nז • פאפזנ~ החמ~יפיי r\ לבילה מיער 11דרן .שאליו הלך . לחפש הרפתקאות. הספיק . הנפוא ~ .13 . ' · . להגיע בדיוק . לאוניה האחרונה : למזלו פ ·גש · בה את טריסטוז באלרינט . - מה שלוז;וך ? שאל ארתה. פגשתי ביער מד; 7 את המאהב שלך י מר קררניאמנטל, שהולך ונעשה מטורף מיום ליום. - המאהב שלי? אמרה טריסטוז. הוא לא המאהב שלי . - זר חיתה מכל מקרם השמועה שהתהלכה אתמול בחוגינו הספרותיים והאמנותיים . - שיגידו מה שירצו.פסקה טריםטוז; אכל עכצם נiמ יש לי . להתבייש במאהבכמוהר ? רכי אין הוא יפה תואר? רכי אין ה;א כ'שרון גדול ?" - הצדק ~תן אבל איזה כרבע מקסים יש לן .ואיזה שמלה הנדרת ! אני מתעניין מאוד באופנה. - אתה באמת תמיד כל כך אלגנטי ; אדון ' פאפונ 15. אולי תיתן לי את הכתובת · של החייט שלך . בשביל קרוכיאמנטל . - ברכה לבטלה, הוא לאיילך אליו, הש'ב פאפוכ 15 וצחק. אבל הגידי לי :מה לובשות הנשים השנה ?אני חוזר מאיטליה ויצאתי לגמרי מן · העניינים .ספרי לי בבקשה. - השנה, השיבה טריסט:~ז, האופכה מוזרה ומוכרת, היא פשוטה ועתירת-דמיון . כל החומרים המצויים בממלכ;ת הטבע השונות יכולים להיכלל בעיצובו של בגד כשי . ראיתי שמלה מקסימה עשויה פקקי שעם. היא לא מיוחדת פחות משמלות הערב המקסימות מסמרטוטי רצפה הכובשות בסערה את ערבי הגאלה . אופנאי צמרת מתככן לעצב חליפות כשים מכריכות של ספרים ישכים העשויות ערר עגל . זה מקסים - כל כשי ה~;נפרות יחטפו אותן ויהיה אפשר ליקרב אליהן וללחוש באוזניהן בעילה של קריאת הכותרות. עצמות דג אופכתיות מאוד כקישוט לכובע. רואים הרבה בחורות יפהפיות לובשות גלימות צליינים בנוסח ז'אק הקדוש מקרמפוס~לה . החליפה שמתחתיה משובצת. בהתאם . בצדפות סן-ז'אק. 1 חרסינה, קרמיקה . ופ 15 יא~ס כבשו בסערה את האופכה . את אלה משבצים בחגורות, במכבכ;ת וכר' ; והזדמן לי' לראות ארנק נהדר עשוי כולו עיני זכוכית מאלה המצויות אצל האופטיקאים . נוצות מקשטות עכשיו לא רק את הכובעים, אלא את הנעליים. הכפפות, ובשנה הבאה - גם את השמשיות . מייצרים נעליים מזכוכית ב~ . ציאכית וכובעים מזכוכית ב 15 קאר 15. זאת בלי להזכיר שמלות צבועות בצבעי שמן :.סריגים עזי-צבע. שמלות זרוע-ות כתמי דיו . אופנת האביב תתאפיין בבגדים עשויים מעי בקר ממולא ובגזרות כעימות למראה, קלילות ואצילות . הטייסות שלנו יאהבו זאת. לקניות, הגה מישהו את הכובע "בלון משחק" , המורכב משכי תריסרי בלונים : רושם בל יימחה ולפעמים התפוצצויות משעשעות. בקשו;ת של צדפה משתמשים השנה רק כקישוט לערדליים. יש לציין גם שמתחילים ללבוש בעלי-חיים חיים . פגשתי אשה שעל כרבעה קיננו עשרים ציפורים : קנויות, חוחיות, אדום-חזה, היו קשורות בחוט בכרעיהן. צייצו בקולי קולות וחבטו בכנפיים . אשת שגריר נראתה במסיבה האחרונה בכאיי חובשת כשלושים נחשים. "בשביל מי הנחשים האלה השורקים על ראשך?" שאל"את הגברת במבטא ןאקי כספח רומני קטן הנחשב למצליח עם כשים. כמעט שכחתי : ביום רביעי האחרון ראיתי בבולווארים ריבה לכרשה מראות זעירות שחוברו נ~ו:rב. ~ת והודבקו לאריג . בשמש . הרושם היה אדיר . כמר מכ . רה זהב מהלך . לא נקף זמן רב והחל יורד גשם י והגברת דמתה למכרה-כסף. מקליפות אגרז מייצרים ציצים חמודים . בעיקר בשילוב עם בוטנים. לביקורים אצל ידידים נלבש שמלה רקומה בפולי קפה. ציפורן. שיני שרם. טבעות בצל ואשכולות צימוקים. האופכה נעשית שימושית יותר ויותר ואינה בוחלת בדבר. היא משווה חן לכל. היא עושה לחומר מה שהרומנטיקנים עשו לז;ןלה. -תודה , אמר פאפונ 15, הפרטים היו מאלפים - על לא דבר, השיבה טריסטוז . 14.- פגישה עברו שישה חודשים. זה חמישה חודשים חיתה טריסטוז באלריכט לאהובתו של קרוכיאמנטל והיא אהבה אותו שמוכה ימים רצופים. בתמורה לאה " בתה הפך אותה הבחור הלירי לנערצת ובת-אלמוות לעולמי-עד בשירו את חמודותיה בשירים נהדרים . "הייתי אלמונית", חשבה, "והנה הוא הפך אותי לדגולה בנשים . "בדרך כלל נחשבתי מכוערת בגלל גופי הצנום . פי הגדול-מדי . שיני הרקובות, פכי הלא-סימטריים, חוטמי המעוקם . והנה אני יפה, רכל הגברים אומרים לי זאת . פעם לעגו להילוכי הגברי והמרושל ולמרפקי המחודדים שהתנועעו בשעת הליכה ככרעי סוף ; פרקים קדומים בגליונות :43,44-45,46 ו" .~.-;-.~·_ ך ~..,"(:"."!..: ·' . לאותו יום לק.לן י קנו מכונית והמשיכו במסעם ; הם נסער בכביש שלאורך גדת ן הימנית של הדיין בואכה קובלנץ . וקררניאמכטל צעד בעקבותיהם . הגיע ליל חג המולד. רב י שיש ונבואי מדולנדררף נהדף אחורנית כרוח העזה ברגע שעמד לחצות את הגשר המחבר בין ברן . ל~;פ::ל . סערת שלגים השתוללה . שארן הסופה החריש את מזמורי החג ורק שלל הארר;ת שעל האשוחים ריצדו בכל בית . הפטיר היהודי הזקן קללה הגונה : "קך;יצד;נערוועטעך 4... לעולם לא אגיע בזמן אל ההענכען .s שמע נא ידדיי הוותיק ח;דף. אתה הרי לא תנצח את חגוריה הזקנה והממזרית שלי . תן לי לעבוד בשלום את הדיין הזקן והשיכור כמו ל " ר השיכורים . אתה יודע שאני לא הולך אל בית המרזח המכובד של הב;ךוסים , אלא כדי להשתכר בחברתם של המצנפות הלבנות ועל חשבונם . כמר נוצרי כשד למהדרין. למרות היותי יהודי ." שאון הסעדה התגבר והלך וקולות מוזרים בקעו ~ע;ירים הרב הזקן הצטמרר אונש את ראשו בצעקה : למשל : שימשה . ן;; ~מל ה ; ,א~כיפלג" אך ורק כמרבן "כייר סופג" . סמרך ?אחר מכן החליט פאפר~א העשיר - שהתגאה כיכולתו להיקרא מאהבה של טריסטוז . המפורסמת ואשר שאף ככל מאודו שלא תחמוק ממכר שכן היא הסכה לו כברד - לתרד עם מאהבת; את מרכז אירופה . -. יהי כן . אמרה טריסטוז . אך כתנאי שלא ניסע כזרג כאהבים. שכן אף שנעים לי בחברתך. אינני .אוהבת ארתך עדיין. ארלכל הפחות אני מתאמצת לא לאהוב ארתך . הכה ניסע כידידים ואני אתחפש לגבר : שערי איכר אדרך . ולא פעם אמרו לי שאני כדאית כמר כחו:ר יפה .. .'.·.'-:. ~וב. אמר פא ri וכ~. ומכיוון שאת זקוקה למנוחה רגם אני עייף למדי, ניסע למצוא , את השלןוח במורא ~ ויה. במנזר ב:;נךנ; , דודי. שהיה אב המנזר בק . רפ;?טו~. מצא שם מקלט לאחר פיזור הקונגןגאצי;ת . המנזר הוא מן העשירים והנוחים בעולם. שם אציג •' א~תגן כאחח · זקי:זידי :, וא'ל 'חשש ·:-. גם כך . ניחשב למאהבים. .:..:_,, אדיזבה, דiומא._זכרי O,ז:ןזכ .. אני אלהבת . לז 1י nש :i למה שאינני. מחר נצא לדרך . ,.::י אויש ! ששש . הי ! אסן שם למעלה. התעסקו בעניינים של~ן במקום •. • "ד;?.דקייל ! .J• J • למרד את החיים לטיפוסים העליזים שהגודל מאלץ אותם להסתובב בלילות כאלה בחוץ ... הי. מאמעלעך . מה זה, שלמה המלך כבד לא מחזיק אתכן .קצד? ... הי ! הי ! ~לס ק;פ ! מחבל ! פאדרואשן פנים ! בהמה !6{.125 ן מתעקשות ' למנוע ממני לשתות מיינ;ת המ;ןל המצוינים עם הסטודנטים הנכבדים של בררוסיה המשתוקקים ללגום בחברתי בגלל ההשכלה הרחבה שלי והחרש הנפלא שלי לשידה, בלי לדבר על כישרונותי בתחום הכישוף והנבואה . "זקד;ת ארורות ! הייתי שותה גם מיינות הדיין . שלא לדבר על יינות צרפתיים . לא הייתי מהסס. ידידותי הטובות . לגמוע בבת אחת בקבוק שמפניה לכברדכן ! בחצות , בשעה שהאחרים היו מחכים לישו הקטן . הייתי אני מתגלגל מתחת לשולחן ונרדם לפחות בזמן ההילולה ... אבל אתן משלחות רוחות סערה, מחולל;ת מהומות-תופת בלילה המלאכי הזה שהיה אמוד להיות שלו . ואתן הרי יודעות שאנחנו בעיצומם של הימים השקטים של חרג הגדי ... ואם כבר מדברים על שלווה , יש לי הרושם שאתן מתקוטטות כדבעי. שם למעלה, גבירותי הנכבד;ת ... כדי לשעשע את שלמה המלך מן הסתם ... לעזאזל ... מה שומעות אוזני ?... לילית, נעמה. אגדת, מחלה !7... ארי ואבוי ! שלמה, כדי לשמח אותך . הן ימחו את כל המשוררים מעל פני האדמה . "אוי ואברי ! שלמה ! שלמה ! שלמה מלך טוב-לבב המשתעעש בארבע הליצני;ת שהיכן רוחות רפאים לילי;ת אלה המרחפות ממזרח למערב . חוס ורחם על חיי . גם אני משורר , כשם שחינם כל הנביאים היהודיים, ונביא כמו שחינם כל המשוררים . "היי שלום הילולת לילה ... ואתה הדיין שבע-הימים . עלי להפנות לך עודף . אני הולך לעלות על ערש דורי ולהכתיב משם את כבראותי האחרונות, המרגשות ביותר ..." לפתע הזדעזעה . האדמה ברעם אדיר . הנביא הזקן הידק את שפתיו, הרכין את ראשו והביט ארצה. אחד כך כרע ברך רהיטה אוזן סמרך לפני הקרקע. ומיד התרומם והפטיר : "אפילו האדמה אינה רוצה עוד לסבול את נוכחותם של המשוררים על פניה". רדדך רחובותיה של ::פו ~ ל יצא לנדודיו רגבו אל הדיין . לאחר שחצה הרב את מסילת הברזל הגיע אל פרשת דרכים . עוד הוא חוכך בדעתו איזוהי הדרך הנכונה נשא את ראשו במקדה ודאה לפניו צעיר ומזוודה בידו מגיע מכיוון ן;פ:: ; הרב הזקן לא זיהה את האיש וצעק לעבדו : - השתגעת לצאת לדרך במזג אוריד כזה ? - עלי להשיג מישהו שאבד לי ואני הולך בעקבותיו, השיב .האלמוני - מהו משלח ידך ? צעק הרב . - אני .משודד רקע הנביא ברגלו. ומתוך רחמים שגאו בו לפתע כלפי הבחור שהמשיך בדרכו קילל אותר נמרצות. אחר הרכין את ראשו ומשנשתכח מלבו עניין המשודד פנה אל ציוני- הדרך והחליט להמשיך הישר נכח; כשהוא ממלמל : " טוב שהרוח פסקה ... לפחות אפשר ללכת ... תחילה חשבתי שהיא רצתה להרוג אותי . אבל המזל האיר לי פנים . ואולי הוא ימות לפגי. המשורר הזה, שאפילו אינו יהודי. נו , מילא . אחיש צעדי בחדווה להכין לעצמי מ;ת גיבורים". החיש הרב את צעדיו ; עם הקפוטה הארוכה שלו לא היה קשה לדמ;ת; לרוח רפאים. וילדים ששבו מ~י~;כן' ממסיבות חג המולד . חלפו לידו וצעקו ב~ימה ושעה אדונה ערד יידו אבנים ל~בדו . גם לאחר שנעלם מן העין . כך חצה קרוכיאמנטל את גרמניה ואת האימפריה האוסטרית ; הכרח שדחף אותר הלאה הוליך אותו דרך לותרינ~ן. סאכסוניה. בוהמיה . מוראוויה בואכה ,;נךנ;: ושם נטה ללון .... ערד בערב הראשון לבואו הספיק לתור את העיד לאורכה ולרוחבה. ברחובות שהיכלות עתיקים ניצבר בצידיהם, עמדו זקיפים בעלי גרף על הסף. לבושים מכנסיים קצרים וכובע דו-קרני לראשם . הם נשענו על מקלות ארוכים שגולת בדולח תקועה בקצותיהם . כפתורי הזהב של מדיהם הבריק ו כעיני חתול . עד מהרה תעה קררניאמנטל בדרך ; שעה אדונה נדד בשכונות הערכי וראה צללים נסים בחלונות הבתים המוארים . כמה קצינים בסגינים כחולים חלפו על פניו . קרוניאמנטל פנה ועקב אחריהם במבט, ואחר יצא מתחומי העיר וצעד בחשכה להתבונ ן במצודת שפילברק האפלה והאימתנית . עוד הוא ברחן את בית האסורים העתיק הזה , שמע לידו רחש פסיעות וראה שלרשה נזירים חולפים על פניו שקרעים בשיחה קולנית ונרגשת . קדרניאמנטל השיגם וביקש מהם להורותו את הדרך חזרה . "אתה צרפתי ", אמדר לו ;" בוא אתנו". קרוניאמנטל בחן אותם בקפדנות ודאה כי מתחת לגלימותיהם מציצים מעילים קצרים בצבע ;נז' בטעם הארפנה האחרונה. בידי השלושה היו מקלות הליכה דקים ולראשם כובעי ק.ל;ן . תוך כדי הליכה אמד אחד הנזירים לקדוניאמנטל : "עשי ת כברת דדך ארוכה מאוד מן המלון שלך . אם רצונך בכך נו . רה לך את הדרך ח זרה אם א י נ ך מתנגד ברא אתנו למנזר : תזכה ל הכנסת אורחים למרפת , כנהרג אצלנ ו כלפי זרים . ותלון אצלנו הלילה ". קרוניאמנטל נעתר להזמנה בשמחה ואמר : ·,'./" ינואר 1916 אפולינר הבחופש בא iרן , םעארוסתו , ומדליי ס · ~ז 15.- סביעה קרוניאמנטל השתגע לחלוטין כשטריסטוז עזבה אותו . אך בדיוק אז החל כוכבו הספרותי דורך. ובד בבד עם הצלחותיו כמשורר החל נותן ידו גם בכתיבת מחזות . התיאטרוכים העלו את מחזותיו והקהל הריע לשמר . אך כאותה שעה התרבו גם אויבי המשוררים והשירה' שהגבירו את שכאתם ושחצנותם . הוא עצמו כעצב אל לבר יותר ויותר, כשמתו כידלדלה וגופו נחלש והלך . כשנודע לו דבר עזיבתה של טריסטוז לא מחה. ורק שאל את השוערת אם ידועה הל מטרת נסיעתה . - אין לי מושג, אמרה האשה ; כל מה שאני יודעת שהיא נסעה למרכז אירופה. - יפה, אמר קרוניאמנטל . והוא שב לביתו , אסף כמה אלפי פרנקים שהיו כרשותו רכג~ר די נ;ך עלה על הרכבת הנוסעת לגרמניה . למחרת, ערב חג המולד . פילסה הרככת את דרכה בשעה היעודה על תחנת הרככת הגדולה של ק.לן . קרוניאמנטל, מזוודה קטנה בידו, ירד אחרון מן הקרון של המחלקה השלישית . על רציף המסילה המקבילה לזר שבה עצרה הרכבת שלו, הבחין בכרמתה אדומה של מנהל תחנה, בקסדות עגולות של שוטרים ובכובעי צילינדר של נכבדים. כל אלה הצביעו על בראה של אישיות חשובה ברכבת הכאה . ואכן' קרוניאמנטל שמע ישיש מיובש אומר לאשתו השמנה שהביטה בפה פעור בכומתה האדומה, כקסדות והצילינדרים : "קרופ ...~9 ן ... אין הזמכ;ת ... איטליה ." קרוניאמנטל נסחף עם ההמון שירד מהרככת וצעד מאחורי שתי נערות שטרחות-רגל מן הסתם, שכן הליכתן דמתה בכל לזר של ארוזים. את ידיהן הסתירו כתרך מעילים קצרים . האחת חבשה כובעון שחרר רעליו זרי ורדים כחולים . נרצות שחוררת זקופות , דקות קנה ומרוטות לכל אורכן מלכד בקצותיהן רעדו על הכובע כמו מקרר .כרבעה של השכיח היה עשוי לבד חלק למשעי. מבריק כמעט , וסרט סגול ענקי דמוי-משי כיסה אותר באופן מגוחך . היו אלה כנראה שתימשרתות מפוטר;ת , והן אמנם נחטפו מיד 'אם אפשר לומר כך ' בידי עדת ריב;ת מפררכסות ומכוערות שארבו להן במעבר' כולן ענודות סרטים של חיל הישע הקאתרלי להצלת נערות במצוקה . הנשים מחיל הישע הפרוטסטנטי המקביל ארבו מתוך אותה מטרה במרחק-מה משם . קרוניאמנטל שפסע עתה מאחורי גבר עב-בשר לבוש בירוק ובעל זקן אדמוני , קצר ומחודד ' ירד במדרגות המוליכות לאולם הכניסה של התחנה . בחוץ הסיר את כובעו למר~ה הכנסיה הגדולה שניצבה לה במרכז הכיכר המגובבת , והטילה צלה המאיים סביב סביב . לצד הקתדרלה העצומה נדחסה ה~~ה של בכיין התחנה המודרנית . שלטים בלשון לא-מובנת התנוססו מעל בתי המלון י שלמרות קרבתם להיכל הגותי כמו שמרו על ריחוק של כבוד ממנו . שעה ארוכה שאף קרוניאמנטל אל קרבו את ריחה של העיר מול הקתדרלה . נר~ה היה שהתאכזב. "הי א איננה כאןי " אמר לעצמו ." הייתי מריח אותה . עצבי הי ו כמתחים , עיני היו צד ; ת אות ה איל ו נמצאה פה" . ה וא ח צה את העיד , עבד · את החומות והלך הלאה כמו נדח ף בכוח מסתור י א ל דרך המל ך המתפתלת לאורך גדתו הימנית של הדיין . ואכן . טדיסטוז ופאפונ 25 ה גיעו או ר נובמבר - דצמבר 1983 16.- דיכוי באותו הזמן חילקו מדי יום פרסי שירה . אלפי איגודים נוסדו למטרה זו וחבריהם חיו ברווחה תוך שהם מרעיפים, בתאריך נקרב, מתנות כדיבות על המשודרים. אך ה 26 בינואר היה היום שבו הכריזו האיגודים הגדולים. החבר;ת, מועצות המנהלים. האלנדמיות, הרועדים. ועדרת השופטים ונו' וכר' בעולם כולו על מי שכבחדר על ידיהם כזכאים לתמיכתם . באותו יום חילקו 8019 פרסי שירה שהסתכמו ב 50- מיליון 3225 פרכקים 75. מאידך גיסא, לא קנתה לה השירה אוהדים בשרם שדרה משדד;ת האוכלוסיה של שום ארץ . ודעת הקהל רחשה אך אי:;נה כלפי המשוררים שכונו בפי- כל בטלנים. לא מועילים וכר'. ה 26- בינואר באותה שכה עבר בלי תקריות מיוחדות. אך למחרת הביא העיתון "הקול" היוצא לאור באדלאיד (אוסטרליה) בשפה הצרפתית, מאמר מפרי עטו של המומחה לכימיה אגרונומית הרראס טוג~רה (גרמני יליד לייפציג), שתגליותיו והמצאותיו כחשבות בדרך כלל למעשי-נסים. 'המאמר שהוכתר בשם "דפנה" הכיל מעין סקירה היסטורית על גידול הדפנה ביהודה . ירון . איטליה, אפריקה ופרובאכס. המחבר השיא עצות למי שגידלו עצי דפנה בגנם, ציין את השימושים הרבים שנעשים בו במזון 1 באמנות, בשירה ותפקידו כסמל התהילה השידית. מכאן עבר המחבר לעסוק במיתולוגיה ואיזנו את אפולו את סיפורה של דפנה . לקראת הסוף שיכה הוראס טוג tt רו;ו לפתע את כימת המאמר וסיים אותו כך : "יוצא אם כן, אם לומר את האמת, שהעץ המיותר הזה כפרץ עדיין מדי, ולא חסדים לנר סמלים מפוארים פחות כדי לייחס להם את תכונותיו המפורסמות של עץ הדפנה. עצי הדפנה תופסים מקום רב מדי בעולמנו המאוכלס בצפיפות ; אין לעצי הדפנה זכות קיום . כל אחד מהם תופס את מקומם של שכי יצורי-אנוש תחת השמש . ~קר~ את עצי הדפנה והישמר~ מפכי עליהם כמפני רעל. מה שהיו פעם סמלי השירה ראומנ~ת הספר~ת איכם כיום אלא סמלה של תהילה מתה, שהיא היפוכה של התהילה האמיתית כשם שהמרות הוא היפוכם של החיים וכשם שיד של תלוי היא היפוכו של המפתח. s "התהילה האמיתית נטשה את השירה לטובת המדעים, הפילוסופיה, הלוליינות, הפילנתרופיה, הסוציולוגיה וכר'. המשוררים כיום איכם אלא אוכלי חינם הגורפים כסף שאין הם זכאים לו מכיוון שאיכם עובדים ומכיוון שרובם (מלבד הפזמונאים וכמה אחרים) חסרי כל כישרון. ומכירון שכך אין להם זכרת קירם. ודווקא מי שניחכר במתת-אל כלשהי, דווקא אלה המזיקים ביותר משרם שהם מתרחקים מכל מלאכה כמפכי אש . מקימים סביבם המולה כגדוד יוצא למלחמה ומקשקשים באוזנינו בלי הפוגה על הירתם מק~ללים. כל האנשים הללו אין להם זכות קיום. הפרסים שמעניקים להם נגזלים מן העןגליס, הממציאים. המדענים, הפילוסופים, הלוליינים, הפילנתרופים, הסוציולוגים וכר'. המשוררים חייבים להיעלם. ליקררגרס גירש אותם מן הרפובליקה שלו . יש לגרש אותם מעל פכי האדמה. שאם לא כן יהיו המשוררים, אותם נוכלים חסרי-מעש, למנהיגינו ויחיו מעמל כפינו בלי לכקוף אצבע. הם ידכאוכו, ילעגו לכו. בקיצור, יש להיפטר בהקדם מן הרודנות הפ;~~ית. "אם המשטרים הדמוקרטיים והמלכים. אם אומות העולם לא ייתנו דעתם לסככה, יפרה וירבה גזע המשוררים בממדים ובמהירות כאלה, שבעוד זמן קצר לא ירצה עוד איש לעבוד, להמציא, ללמוד, לחשוב, להסתכן. להביא מזור לחוליי האנושות ולשפר את אורחות חייה . "בלי שהרת יש לטכס עצה כיצד להיפטר מן הפצע הפ;~טי המכלה את האנושות". המאמר עורר הד עצרם. עד מהרה הועבר בטלגרף א; בטלפון לכל מקום, וכל העיתונים העתיקו אותו בגיליונותיהם . כמה כתבי עת ספרותיים צירפו לקטעי מאמרו של טוג tt רת הער;ת לגלגניות כלפי המדען והעלו ספקות באשר למצבר הנפשי. לעגו לו בגלל הפחד שאחזו מפכי הדפנה השירית. העיתונים היומיים והכלכליים, לערמת זאת, התייחסו לאזהרותיו של טוג tt רת במלוא הרצינות, והפיצו מעל דפיהם כי המאמר שהתפרסם ב"הקרל" גאוני . מאמרו של המלומד הוראס טרג tt רת שימש תירץו מוצלח מאין כמוהו לבטא את תחושות השנאה הכמוסות כלפי השירה. זאת אף שהתירוץ עצמו היה בגדר שירה בעצמו. מאמרו של המלומד מאדלאיד הזכיר את אמני המופת של ימי קדם שד:;כןם טמון בלב כל אדם בן תרבות וביצר ההישרדות המצוי בכל כריה. זו הסיבה שקוראיו של טוג tt רת התפעלו ונבהלו כל כך. ולא ביקשו מעתה אלא להציק למשוררים, שבגלל ריבוי הפרסים שכפלו בחלקם עוררו את קנאתם של כל חלקי האוכלוסיה . רוב העיתונים סיימו את מאמריהם בכד;ן בדרישה שממשלותיהם ינקטו לפחות צעדים לביטול פרסי השירה . באותו ערב, בהוצאה השכיח של "הקול" פרסם האגרונום הכימי הוראס טוג tt רת מאמר חדש, שכקודמו ט~לגרף וט~לפן לכל מקום, והביא את ההתרגשות הכללית לשיאה הן בעיתונות, הן בציבור והן בממשלים. וכך סיים המלומד את מאמדו זה : "עולם, בחר בין החיים לשירה ; אם לא יינקטו צעדים מרחיקי-לכת נגד זו האחרונה, פירוש הדבר קץ הציוויליזציה. ואתה, ארס, אל תירא ואל סחת. מחר מתחיל עידן חדש. לא עוד שירה. ג~צ~ את הנבלים המכבידים ששימשו את ההשראה הישנה ! טיבחו במשוררים!" באותו לילה היו החיים כמרקחה בכל ערי תבל . המאמר שט~לגרף לכל מקום הועתק בהוצאות מיוחדות של העיתונים המקומיים, ואלה נחטפו כלחמניות טריות. המוני העם הסכימו לדעתו של טוג~רת. טריב~כים ירדו לרחוב, התערב~ בהמ;ן והסיתו אותו. באותו לילה קיבלו רוב הממשלות החלטות, שנוסחן הופץ ברבים ועורר ברחובות התרגשות שאין-לתארה. צרפת, איטליה, ספרד ופורטוגל הצהירו ראשונות כי המשוררים המתגוררים בתחומיהן ייכלאו בהקדם עד שיוחלט מה ייעשה בהם. משוררים זרים או נעדרים שיכסו להבריח את הגבול למדינות אלו יסתכנו בעונש מוות. ארצות הברית של אמריקה החליטה, כך ט~לגרף. להושיב על הכיסא החשמלי כל שי~כח כי מקצועו משורר . עוד שודר כי בגרמניה התקבל חוק שכל המשוררים הכותבים חר~זים ובפרוזה השוכנים בגבולותיה של האימפריה ייאלצו לשהות במעצר-בית עד הודעה חדשה בכרגע למקרם מגוריהם . למען האמת כקטר כל מדינות העולם. באותו לילה וביום שלמחרחר, גם מדינות שלא היו להן אלא חרזכי-חצר נטולי כישרון 1 צעדים כגד השם משורר עצמו . כל המדינות - להוציא שתיים : עותן וו 1 מס 147-48 "בלב חפץ 1 וכי אינכם יי:rא עצמי ובשדי, שלי, המשודד?" השלושה פרצו בצחוק. הזקן ביניהם, משקפי זהב לחוטמו וכרסו פורצת מן האפודה האופנתית שלבש, נשא ידיו למרום וקרא : "משודד ! הייתכן?" ושני חבריו, םכzדזגש חיתה דקה משלו געו בצחוק, מכופפים את גופם ואוחזים בבטנם כמו אחזם שלשול. "הבה נהיה רציניים" , אמד הנזיד הממושקף . "אנו עומדים לעבוד עתה ברחוב של יהודים". ברחובות, לפני כל סף 1 ניצבו זקנות בקומה זקופה כעצי אשוח ביעד . קראו לעבדם קריאות ואותתו להם בידיהן . "הבה נימלט מהזונות המזוהמות האלה", אמד הנזיד השמן 1 שהיה צ'כי במוצאו וחבריו נינוח~ האב קא .רל . לבסוף הגיעו קדוניאמנטל והנזידים אל מול שעדיו של מנזר גדול . משצלצלו בפעמון פתח להם השוער את הפשפש. שני הנזידים הרזים נפרדו לשלום מקדוניאמנטל שנותר לבדו עם האב קא.רל בטרקלין מרוהט בהידוד . "בני" , אמד האב קא .רל . "אתה נמצא במנזר מיוחד במינו . הנזידים המתגודדים בו כולם בני החברה הגבוהה . יש בינינו אדכידוכסים לשעבד ואפילו ארכיטקטים לשעבד, אנשי צבא, אנשי מדע, משודדים, ממציאים. כמה נזידים צרפתיים שמצאו כאן מקלט לאחד פיזור הקונגךגאצי;ת וכמה אורחים חילוניים בעלי ייחוס. כולם קדושים . גם אני, כמו שאתה דו~ה אותי, עם הבינ;קל על אפי וכרסי ההולכת לפני, גם אני קדוש . עתה אוביל אותך לחרוף. הישאר בו עד השעה תשע ; כשתשמע את צלצול הפעמון הקורא לארוחה אבוא ללוותך לחדד האוכל". הוליך האב קא . רל את קרוניאמנטל במסדרונות ארוכים. לאחד שעלו במדרגות שיש לבנות והגיעו לקומה השביח פתח האב קא . רל דלת ואמד : "הנה החדר" . אחר הצביע לפניו על מתג החשמל ויצא. החדר היה עגול. המיטה והרהיטים היו עגולים ; על האח ניצבה גולגולת שדמתה לחריץ גבינה מעופש . קרוניאמנטל הביט מבעד לחלון . מתחתיו השתרעה אפלה סמיכה של גן מנזר רחב ידיים שקולות צחוק. אנחות ואנקות תשוקה עלו ממנו, כאילו הזדווגו שם בו בזמן אלף זוגות. או אז בקע מן הגן קול אשה בשיר שקרוניאמנטל הכירו זה מכבד : "שלומיאל אוחז כיד / זר שושני תפארת / המלך בא /- שלום רועה 1 שלומיאל / נתראה כהזדמנות אחרת. וקרוניאמנטל המשיך את הפזמון : שלום רועה /- בואי נשתגל ." והמתין לקולה של טריסט~ז שתשלים את הבית . אך קולות גברים בקעו זעיר פה וזעיר שם ושרו מיני זמירות חמורות- p ~ר למילים מוזך;ת, ובהם קול מרוסק של ישיש ש~ :v ה בלטינית :. Vexilla regis prodeunt ... בו ברגע החל פעמון המנזר מצלצל בעוז והאב קא . רל נכנס לחדר . "ובכן ילדי 1 הטיס אוזן לקולות העולים מגגכ~ הכ~ה ?הוא מלא זיכרונות, גן עדן יארצ זה . כאן הזדיין לפעמים טיב; ברא:ךה עם יהודיה יפה שקראה באוזניו את המלה "חא j ר" שפירושה חזיר בז 'ארגון . אני עצמי ראיתי את האדכידוכס ך;פק בתחת נער- חמודות בעל ישבן בצורת לב . בוא, בוא לארוחה ." חדר האוכל רחב הידיים היה שומם עדיין . ולמשורר היה סיפק להתבונן בשלווה בפדסקא;ת שכיסו את הקידות. באחת מהן נראה כוח הצדיק מתגולל בקיאו בעוד חם מגלה את ערוות;, שאיכנה אלא גבעול של גפן מעשה ידי צייר כאיורי . שקנוכקכותיה משמשות בתורת אילן יוחסין . או משהו בדומה לכך . שכן היו אלה שמות אבות המנזר שנרשמו על גבי העלים . בפרסקו שנושאו המשסה ב j? ~ה נראה המאגק.?~יס משתין יין לתוך החביות בעוד הכלה. בחודש השמיני להריונה לפחות, חושפת לראווה כרס דמויית עביט ומישהו כותב על גביה בפחם את המלה "ט;קאי". על קיר אחד הקיאו חייליו של גדעון את נשמתם. מתעווים מכאבי-בטן שגרמו להם מי האפסיים שלגמו. השולחן הארוך שניצב במרכזו של האולם נערך בפאר שלא מן העולם הזה. הגביעים והקנקנים היו עשויים בדולח-בוהמי מלוטש. בדולח אדום ודק מן הדק שאין מככיסים בו אלא שרכים, זהב וגן~ט. כלי כסף מרהיבים הבהיקו על המפה הצחורה שקושטה בסיגליות. הנזירים הגיעו זוגות זוגות ; לראשם ברדס וידיהם משוכלות על החזה. בכניסתם בידנו איש איש את קרוניאמנטל לשלום ופנו לשבת במקומותיהם הקבועים. בד בבד לחש האב קא.רל באוזנו של קרוניאמכטל את שמות הנכנסים אחד לאחד ואת ארצות מוצאם . עד מהרה נתפסו כל הכיסאות ומספר המסרבים היו חמישים וששה, כולל קרוכיאמכטל . אב המנזר, איטלקי מלוכסן-עיניים. בידך על המזרן והסעודה החלה. אך קדוכיאמכטל ציפה בכלירן עיניים לבואה של טריסט~ז . תחילה הוגש מרק צח שבר שחו מוחות זעירים של ציפורים ואפונה ... "שכי אורחינו הצרפתיים עזבו אותנו במפתיע", אמר נזיר צרפתי שכיהן בעבר כראש המנזר בק.רפג;כט~~. "לא הצלחתי לעצור בעדם : ידידו של אחייני פיזם לפני שעה קלה בגן שיר זמר כלשהו בקול סו~ןן ע.רב. לפתע חישב להתעלף בשמעו מישהו שר, בתוכני המנזר . את המשך הפזמון . אחייני הפציר בידידו החינני להישאר . ולשווא ; לא מכבר יצאו לדרך רעלו על הרכבת שכן מכוניתם לא חיתה מרככה לנסיעה . כשלח להם ארתה באמצעות הרכבת. הם לא גילו לי מה תכלית כסיעתם, אך סבורני שלבחורים יראי-שמים היה דבר מה לענות בר כמארסיי . סבורני אפילו ששמעתי אותם מזכירים את שם העיר." קררכיאמנטל 1 חירור כסיד . קם ממקומר : "סלחו לי רבותי," אמר לנאספים. "לא הייתי צריך להיעתר מלכתחילה להזמנתכם. עלי להיפרד מעליהם . ואל נא תשאלרכי מדוע. אך ל~ד אזכור את הפשטות, החדורה והחופש השוררים כאן . כל אלה יקרים ללבי עד מארד . מדוע, אללי . מדוע אינני יכול ליהנות מהם?" הסנטר , ככלב-ים לכל דבר. מעל ה~ה התנשא לו חוטם סולד שחשף נחיריים רחבים . המצח התרומם במאונך. גבוה ורחב . טוג 15 רת לבש חליפה לבנה והדוקה . נעליו הלבנות היו גבוהות-עקב . כובע לא היה לראשו. כשהציב את רגלו על אדמת מארסיי ההתלהבות חיתה כזו , שלאחר התרוקנות הרציפים נמצאו שלוש מאות בני אדם שנחנקו. נרמסו ונמעכו למוות . כמה גברים אחזו בגיבור וכשאוחו על כתפיהם לקול זמרה ומצהלות ונשים השליכו לעברו פרחים עד פתח המלון שבו נשכרו בעבורו חדרים . על הסף כבר ניצבו המנהלים. המתורגמנים. הסבלים. באותו בוקר ממש הגיע קרוניאמכטל למארסיי מ f ךנ; בעקבות טריסטףז שעשתה בעיר עוד מליל אמש עם פאפונ 15. השלושה התערבו בהמון שהריע לטוג 15 רת מול המלון שבו היה אמור להתאכסן . -אשרינף , פאפונ 15, אמרה טריסטףז , שאינך משורר . אתה למדת דברים מועילים עשרת מונים יותר מן השירה . האין זאת. פאפונ 15, אינך משורר בשום אופן .הלא כן ? - אמת ויציב . יקירתי , השיב פאפונ 15. בעבר חרזתי חרוזים להנאתי . אך אינני משורר . אני איש עסקים מצליח ואין מי שישווה לי בהשקעות . - הערב תניח בתיבת המכתבים איגרת אל "הקול" של אדלייד. שבו תסביר כל שאמרת לי . וכך תצא מכלל סכנה . -ודאי . אמר פאפרנ 15. הנשמע כדבר הזה, משורר ! כינוי שכזה טוב בשביל קרוניאמנטל . - כולי תקווה, אמרה טריסטףז, שישחטו אותו ב:;נךכ;, שבה תכנן למצוא אותנו. - הנהו בדיוק. לחש פאפונ 15. הוא נמצא בתוך ההמון . הוא מסתתר. הוא לא ראה אותנו . - הלוואי שישחטו אותו בהקדם, אמרה טריסטףז באנחה . יש לי הרגשה שמשאלתי לא תאחר להתגשם. - הביטי. אמר פאפונ 15. הנה בא הגיבור . הפמליה שנשאה על כתפיה את טוג 15 רת הגיעה אל פתח המלון .שם הוצב האגרונום על הקרקע . טוג 15 רת פנה אל ההמון וקרא : "בני מארסיי , כדי לברככם. יכולתי לברור מילים כבד;ת יותר מן הסארדינים המהוללים שלכם . יכולתי לשאת נאום ארוך . אך אין מלים בפי להודות לכם על קבלת הפכים שערכתם לי . ועתה, נודע לי כי יש בקרבכם חוליים שונים שיש באפשרותי לרפא באמצעות המדע, לא רק באמצעות הידע שרכשתי אני, אלא בזה שאגרו מלומדים מדור דור . יובאו נא לפני החולים . רצוני לרפא אותם" . גבר בעל קרחת כבן מיקוכוס צעק : "טוג 15 רת , בן-האלוהים. היודע-כל. הכל-יכול. חב לי שיער שופע". טוג 15 רת חייך וציווה שיניחו לאיש ליקרב . הוא נגע נגולגלתו העירומה ואמר : "הפדחת הק.רחת תדז.קא ,אpזן עשב. אך !כ;ך תזכ;ך את המתנה ושנא לעולם את הדפנה. " בו בעת קרבה גם נערה רכה זעקה באוזני טוג 15 רת : "גבר נאה, גבר נאה, הבט נא בפי. אהובי, באגרופיו. שבר לי את שיני. השי:;;נן לי ." חייך המלומד והניח את אצבעו בפיה באמרו : "מעתה תוכלי לנשוך . יש לך שיניים נהדרות . אך לאות תודה הראי לי מה בארנקך" . צחקה הנערה בפה מלא שיניים בוהקות, ואחר פתחה את ארנקה כמתנצלת : "רעיון משונה, לפני כולם. הנה המפתחות שלי. הנה התצלום של אהובי על ~מאיל . בחיים הוא יפה יותר." עיניו של טוג 15 רת הבריקו לפתע : מבטו צד כמה פזמונים פריסאיים מחורזים למנגינות וינאיות מקופלים בתיק. הוא נטל את הניירות ולאחר שהביט בהם : - אין אלו אלא פזמונים . אמר. כלום אין לך שירים ממש? - יש לי שיר יפה במיוחד 1 אמרה הנערה . הסבל של מלון ריק טוריה כתב אותו בשבילי ל- פני כסיעתו לשוויץ . אך לא הראיתי אותו לסו 9 י. היא הגישה לטוג 15 רת פיסת נייר ורודה שעליה ככתב האקרוסטיכון הנוראי ולהלן : מאהבת נערצת. לפכי לכתכף ~רצה. מאריה. לפני שתרד מהפסים ףנן.rבהא דק שתגמרי עוד פעם עוד פעם אחד ~דר תכי לי וכצאה היעןה לבד ה; אז אלך לי בלב מלא אושר. הידד. לא רק שזו שירה" , קרא טוג 15 רת. "היא בנוסף לכל מטופשת" . הוא קרע את הנייר והשליך אותו אל הביב. בעוד הנערה נוקשת בשיניה ומתנצלת בבעתה : "גבר נאה . גבר נאה , לא ידעתי שזה אסור" . בו ברגע פילס קרוניאמכטל את דרכו אל מול טו~ארת וקרא לעבר ההמון : "אספסוף . רוצחים !" קולות צחוק פרצו זעיר פה זעיר שם . מישהו צעק : "השליכו אותו למים. את השמ;ק !" וטוג 15 רת הביט בקרוניאמנטל ואמר : "ידידי. אל תניח לאספסוף להבהיל ארתך . אני עצמי אוהב את המון העם. אף ישאיננ מתגורר בבתי המלון הזולים שהוא מתאכסן .בהם" המשורר לא השית לבו לדברי טוג 15 רת ושב ופכה אל ההמון : "נבלים , לעגו לי, הכאותיכם ספורות והן יילקחו מ~ם אחת לאחת . רהתדעו, םהמוכי נבזים. מיהו הגיבור "שלכם? טוג 15 רת חייך וההמון פער פה ברב קשב. המשורר המשיך : "הגיבור שלכם. המונים. הוא השיעמום ~ם כל רע." קריאת תדהמה פרצה מחז;ת המאזינים. נשים הצטלבו. טוג 15 רת ביקש לדבר. אך קרוניאמכטל אחז בצווארו, וכילי,zזה ארצה והניח רגל על חזהו בקראו : "השיעמום ~ם כל רע הוא הוא אויב האדם. הוא הוא לווייתן הדביק והנאלח, הוא הוא בהמ;ת השטוף זימה . אונס ודם משוררים כפלאים. הוא הוא הקיא הפורץ ממעי האדמה . הנסים שהוא מחולל אינם מוליכים שולל את המומחים יותר משהרשימו כיסיו של שמעון הקוסם את שכים עשר השליחים . הר בכי מארסיי, כיצד זה אתם. שאבותיכם באו מן הארץ זבת השירה, 15 כיצד זה חברסם עם אויבי המשוררים. עם אנגליה ורוסיה . החרקים המאולתרים לא איחרו לצאת לפועל . כל המשוררים שכמצאר בתחומיהן הריבוניים של צרפת, איטליה, ספרד ופורטוגל ככלאו מאחורי סורג ובריח בבוקר למחרת, ורק כמה כתבי-עת יצאו בכותרות אבל וקרננו על הטרור החדש. מברקים שהגיעו בצהריים הכריזו כי המשורר הכושי הדגול מהאיטי, אריס~~ . ס 9 יך-ןן~סט, בףתר בבוקר לנתחים ונאכל בידי אספסוף של כרשים רמרלאטים שכורי-שמש ודם. בק,לן צלצלו פעמוני ה j? ך J ר~ל;ק,א כל הלילה. ובבוקר . כשיצא הפרופסור דוקטור ג~ףמיקtקז9, מחברה של ~פר;ני 1$ ה בייכמית בעלת ארבעים ושמרכה מזמורים . אל תחנת הרכ :i ת בדרכו להאכרבר. הותקף בידי כנופיית קנאים שהפליאו בר מכרת באלותיהם וצעקו : "מרות למשורר" . שטימףכג כמלט לקתדרלה והסתגר בה עם ערד כמה אנשי ככסיה, כצףך בידי ההמון המשולהב שהתחפש מי לךריק,ס. מי להאכס רמי למאך~י::;ניל. 10 אלה האחרונות הצטיינו במיוחד בקנאותן, קראו בשם הבתולה הקדושה, אףרסףלה הקדושה, ושלרשת המלכים האמגרשים, והכל בגרמנית המ;כית ובלוויית אגרופים מונפים לכל עבר על מכת לפלס דרך בהמ;ן . מזמוריהן והשבעותיהן היו רצופים כאצות כאלח;ת- להדהים על הפרופסור המשורר, שהוציא לעצמו מוניטין בעיקר בזכות אורח חייו החד-מיני. הלה, כורע ברך ואחוז בעתה למרגלות פסל העץ של כריסטרף הקדוש. שמע את הלמות פטישי הבנאים שחסמו את שערי הקתדרלה והתכונן לגרוע ברעב . סמרך לפכי השעה שתיים הריץ מאן והוא בטלגרף ידיעה על w זקש-משררר מכאפרלי שראה את דמו הקרוש של ינואר הקדרש 1 l רותח בבקבוק. השמש יצא ברי~ה להכריס על הכס, ומיהר אל הנמל לשחק במשחק המוןה .12 סוף דבר - הוא זכה בכל שרצה בו וגם בדקירת פגיון בחזהו . המברקים שבישרו על מעצרי-משוררים רדפו זה את זה במשך כל היום. הוצאתם להורג של המשוררים האמריק איים על הכיסא החשמלי כרעדה לשעה ארבע בערך . בפאריס ארגכף כמה משוררים צעירים מן הגדה השמאלית, שחייהם כיצלף מכיוון שלא היו מףכרים, הפגנה שצעדה מן ;:ז~ל;ךךי .ןא לילא אל הק;כסי~ר J 'רי שבר ככלא בשעתו מלך המשוררים. 13 המשמר האזרחי הגיע כדי לפזר את ההפגנה . הפרשים דרכו את כשקם , המשוררים שלפו מצדם את כלי זינם והתגוננו, אך האספסוף שצפה במחזה התערב בתגרה וחנק את המשוררים וכל מי שהכריז על עצמו כמגיכם . כך החל מסע הדיכוי שהתפשט עד מהרה לעולם כולו. באמריקה, לאחר הרצאתם להורג של המשוררים המפורסמים על הכיסא החשמלי, נערך לינץ' בכל הפזמונאים הכושים וגם במי שבחייהם לא חיברו ולרא שיר אחד ;אחריהם בא תורם של הלבנים מחוגי הבוהימה הספרותית. ועוד נודע כי טוג 15 רת, לאחר שניצח במו ידיו על מסע הדיכוי באוסטרליה, עלה על אגיה במלכודן והפליג לדרכו. S. S.i11ttיi A,o/liוtt1V~. ...n~~~=.ב. 17.- רצח כמו אורפיאוס, איימה סכנת מוות על כל המשוררים. בכל מקום כבזזו בתי הוצאה וקובצי שירה הועלו באש. בכל עיר אירעו מעשי טבח . עיני הכל נישאו עתה בהערצה אל הוראס טוג 15 רת שממקרם מושבו באדלאיד (אוסטרליה) שילח את רוח הסערה שדומה היה כי ניתצה אחת ולתמיד את השירה . הידע העצום שבידיו, סיפרו , היה בגדר כס .תרזtגוט יכול לפזר עננים אר ל גררם שבר ענן במקרם שרצה בר . נשים . אך ראו את פניו, היו נכרכות למלא את מבוקשו. כן לא בחל בבתוליך נקביים אר זכריים. משנודע לטוג 15 רת איזו התלהבות עורר בתבל ומלואה הודיע כי יערוך מסע לערים הגדולות בעולם לאחר שאוסטרליה תיטהר ממשורריה הארוטיים אר האלגיים . ואכן זמן לא רב לאחר מכן נודע על סערת-הרוחות שאחזה באוכלוסייתן של טוקיו 1 פקיד . יאקף~ק . כלכרתה, קהיר, בואנוס איידס , סאן פרנציסקו ושיקאגו, לרגל ביקורו של טוג 15 רת השרלטן . בכל אשר עבר הותיר רושם על-טבעי משום הנסים שחולל שהוא ניכה אותם מדעיים. ומשום המזור הפלאי שהביא לחוליים. כל אלה הוציאו לו מוניטין עולמיים של מלומד ואפילו של עושה נפלאות. ב 30- במאי הגיע טוגארת לכמל מארסיי . תושבי העיר הצטופפו על הרציפים . טוג 15 רת ירד מן האניה -והתקרב לחוף בסירת משוטים. אך נראתה דמותו מרחוק התערבו הצעקות, התרועות והגעיות שפרצו מרבבות הגרונות, בשאון הרוח, הגלים וצופרי הספינות. טוג 15 רת ניצב זקוף בתוך הסירה, גבה קומה וצנום כשהיה. ככל שקרבה הסירה אל החוף אפשר היה להבחין ביתר בירור בתווי פניו של הגיבור. פניו היו חלקים וכחלחלים במקום הזקן . ופיו דק-השפתיים נראה כחתך רחב בפניו חסרי נובמבר-דצמבר 1983 למחרת שכ ה~ 9 ל למקום עם פועלים שדיפנו את הנור ככטון משוריין . שמונה סנטימטרים עוניו. מלנד כקרקעית - שלושים ומונה סנטימטרים ערכיה. המלאכה חיתה כה מושלמת. שהחלל שנרצד קיבל את צורתו של קדוניאמנטל אשד הח;ך היה מלא כדוחו . יום לאחד מכן שנו הציפור מ;ג~ין . טדיסטוד . מלך המשודדים וכת דוגו אל האנדרטה עם רדת הלילה שתלו שם עץ דפנה . שמולאה כאדמה שקודם לכן' נחפרה ממכה . וטדיסטוד נאלדינט :פיד:פדה סביב ושדה : לא כולן או ciכור' r אוו;רף' w קןן רנריגידן רנריגידן כשחיה המאהב של ההמלכ ~r;זw ב ד.ל.??ל מכיוון שהיא חמל~ נכון נכון' אני אוהבת אותו קרוניאמנטל בקרקעית בורו האומנם הוא הוא חבה נקט ' ף פרחי מרכה בלילה . הערות 1' צדפות קטנות שצליינים נהגר לענוד בעלותם לרגל לקרמפרס~לה . 2. משודר צרפתי )9Q8-1842l.( שנחשב '' עממי" במושגי . הימים ההם . ·, 3. סם מק וי : מתגארף כרשי נודע בתחילת המאה .' 4. חזיז ורעם 5. הערף 6. במקרר בעברית ובאידיש באותיות לטיניות . 7' במקור - בעברית באותיות לטיניות . 8. יד של תלוי מסוגלת, על פי מסורת עתיקה , לא~ן את המביט בה .. המפתח, לערמתה ~ היא סמ . ל ההמשכיות שהעניק ישו לאברת הכנסיה . 9. בגרמנית : מצב דוח . 10. דמויות מהפרלקלר.ד- של קלן המופיעות בקרנרראל שלה' ' הנדכא דירת שכאומות העולם ? ומהו הנס המודד ניותר ככל הפרשה הזאת. אתם יודעים ? דו העובדה שהגרמני מאוסטרליה הצליח לכפות את עצמו על העולם ולקרוא תגו על הבריאה עצמה. על השידה הנצחית ." אך טוג~דת. שהצליח להיחלץ מאחיזתו של קדוניאמנטל. קם על דגליו מכוסה אבק ושיכור מדעם ושאל . - מי אתה ? וההמון החדה אחריו : - מי אתה, מי אתה ? פנה המשודד מזרחה וקרא כקול נרגש : "אני קדוניאמנטל . הדגול כמשודדים החיים . תכופות דאיתי את אלוהים פנים אל פנים . ספגתי את הדוהר האלוהי ועיני האנושיות עמעמו אותו. חייתי את הנצח. אך היום . הגדול נא. ואני נקרא להתייצב לפניך ." טוג~דת קידם נפרץ צחוק אדיר את המלים האחרונות. משדאו העומדים כשורות הדאשונ .וiו את טוג~דת צוחק. פרצו כצחוק גם הם. והצחוק פרץ . התגלגל, היתאנך הודביק עד מהדה את ההמון כולו. ואת פאפונ~ וטדיסטוד נאלדיגט כתוכם . לנוכח . כל הפיות הפעורים לפניו החל קדוניאמנטל לאכד את ביטחונו . ני i מצהלות הצחוק צעק מישהו : "להטני . ע את המשודד ... לשדוף את קדוניאמנטל ... לכלנים. את רודף התהילה! " אחד - העומדים כשודה הראשונה הנחית מהלומה על קדוניאמנטל כאלה שנידו . פרצופו המעוות מכאב של המשודד אך הגביר את צהלת ההמון . אכן ש~וונה כהלכה פגעה כחוטמו של המשודד והד · ם פרץ ממנו . מוכרת דגים דחקה עצמה ונאה לעמוד מול קדוניאמנטל . "הו ! העורב" צווחה . "אני מזהה אותך . חניכי ! אתה שוטר שעושה את עצמו למשודד ; הנה לן. גולם. הנה , מ Q ~ד מעשיות" . היא הנחיתה סטירה מצלצלת על לחיו וירקה כפניו . הגבר שטוג~ת ריפא מן הקדחת קרב נאמד; : "הבט . השערות הללו . האם זה נס מדו .מה . זה ? הוא הדים את מקלו, נעץ אותו הישר כעינו הימנית של קדוניאמנטל וניקד אותה . קדוכ .רrינרוחא; נשים התנפלו עליו וחנטו נו .. י טדיסטוד פיזזה משמחה עיר , הרגיעה. אך ·n יא התעקשה משחק מזל איטלקי : קדוביאמ נ- טל נחוד מטדיי , תה. נאותר הרגע דאה ארתח קרוני אמנטל והזדעק : ~אמ · גטל נפל ופאפוכ~ ניסה ל · ' פטרונה של נאפרלי . דמו ש . מרד בבקבוקון . בקתדר, הiל, ב . · 11 · : ' והלכה · לנקד את עינו השכיח של 12 13 14 · · ' הכוונה לאנודה ש~ניי~ )1762 1795-(..'' ' על פי מסורת הוiיתעה~צונi של מחלת של הקרחת באי היווני . מי~ונרס . "אני מצהיר מאת . על אה~תי ל - טדיסטוד ' נאלדיגט. · השידה האלוהית המנח · מת את 15. מתיישביה הראשוני ם של מארסיי היו . על פי מסורח .מקרזב-ית , יררנזם ., כשמתי ." 16. שיקרי עשוי מפרחי חרזמרי .ן . שבר ניסר להעיר את היפהפיה הנמה באגדה של p~ר t. :~ ו;הגנדי ·ם ' כהמון _קעlי:. ו ;.'·;..' .,.-' "תשחוק .· חלאה! ' ד . הירות ·הגברות. " . חנש~כי ה _ תפדךך לכל בער וגבר מטלטל מא~לת ככף ידו הפתוחה הטיל אותה כך . שננעצה . כפיו ה!כעויו · של ,קרוכיאמנ ·טל . האחר ~ ם הח:ךו · אזזרי.ו " ~ס . כגיס!י הלכו . רבב . עצו ננט . ן. כחדה . ועד מהו ה לא ' נראה · על הקרקע אלא פגר דוקרב.י כ · קליפה . של ,_ ערמוני ' מים ... 18.- אפותיאוזה אחדי מות קדוניאמנטל השיב פאפונ~ את טדיסטוד נאלריגט למלון. שם לקתה כהתמוטטות עצבים מאופקת . בית המלון היה בניין עתיק ' יומין וכמקדה מצא פאפונ~ נאחד הארונות בקבוק של מי-מלכת הונגדיה 16 מן המאה ה 7-1. השיקוי השפיע על החולה כהרף עין . טדיסטוד התעשתה והלכה הישר אל בית החולים ליטול את גופתו של קרוניאמנטל שניתנה לה כלי כל קושי. היא ערכה לוויה מהוגנת והצינה על הקבר מצבה ועליה הכתובת הנאה : צערו על קצות אצבעותיכם כרי לא להפריע את מנוחת המתים לאחד מכן שנה לפאריס עם פאפונ~. וזה זנח אותה תוך ימים ספרדים לטונת דוגמנית משאנד-אליןה. טריסטוד לא התאכלה על האבדה דמן רב . היא לכשה נגדי אלמנות נגלל קדוניאמנטל ועלתה למונמאדטר , אל הציפור מ f.~ין . שתחילה חידד אחריה ולאחד שהשיג את מבוקשו החלו משוחחים על קדוניאמנטל . - עלי להקים לו אנדרטה. אמר הציפור מ f. ~ין. שכן אינני דק צייד אלא גם ~9ל . - כדיוק. אמדה טדיסטוד . צדיך להקים לו אנדרטה . -איפה ? שאל הציפור מ f. ~ין ; הממשלה לא תקצה לנו מקום . הזמנים םקשי למשוררים . - אומדים כך . השינה טריסטוד . אכל ייתכן שאין דו אמת. מה דעתך על יעד קדרן . האדון הציפור מ:;ג~ין ? - כדיוק על כך חשכתי. אכל לא העדתי להציע. סיכמנו על יעד מדון. - וממה יהיה הפסל ? שאלה טדיסטוד . משיש ? מברונזה ? -לא . כל זה מיושן. השיב הציפור מ:;גנין. עלי לפסל לו אנדרטה עמוקה משום דבר. כמו השידה וכמו התהילה . -הידד ! הידד ! הריעה טדיסטוד ומחאה כפיים . פסל משום דבר, מחלל ריק . נהדר. ומתי תפסל אותו ? -מחד ; אם לא איכפת לך ; תחילה נאכל ארוחת ערב . נכלה את הלילה יחד. וננוקד נצא ליער מדון , שנו אפסל את הפסל העמוק . השניים אמדו ועשו . נערב הלכו לסעוד עם שמנה וסלחה של קהיליית מונמאדטד. עלו על משכנם סמוך לפני חצות ולמחרת כתשע ננוקד נטלו מעדר , מגרפה, את ואידמלים ויצאו לדדכם אל יעד מדון היפה. שם פגשו את מלך המשודדים כלוויית כת זוגו . הלה נדאה מרוצה מן הימים היפים שענדו עליו נקוכסי~דד'די . נקדחת היעד החל הציפור מ:;ג~ין כמלאכה . תוך שעות ספורות חפר נוד - חצי מטר קוטרו ושני מטרים עומקו . לאחד מכן סעדו השניים על הדשא . אחד הצהריים הוקדש על ידי הציפור מ:;ג~ין לפיסול החלק הפנימי של האנדרטה לזכרו של קדוניאמנטל . עתון 77, מס' 47-48 ~· י 1'גת .· . 100%' . 'f פוזיגlת ::;:;:~::~·:;~·::;:.'': j:::' :::::::::ק מה מכילה קוספת ירפגת 1 ::': : :::::::: i·:: :::::·::~:::::::::.::;:~ : : , י",טעב מרוזכ אpפו ·· . 'r. · אם אתה יודע את התשובה, שתה פריגת, מלא את התלוש ' · - . פריגת המיץ היחידי שאין בו כלרם פרט למיץ טבעי . פרס שני TOASTER-OVENS .4 : \ חיים. בכל חודש יוגרלו 2 פרסי ביניים (ראה רשימת '"""' ג iור ... ... ... ... ... ... ... ... . \ לכנוד ) • f\) עיג~ ?ינן . ו.- .• ס''" ' הפרסים) ובתאריו 10.9.82 יוגרלו 3 הפרסים הראשונים \ \ ' , \ \ 1.t . ...... בקרב כל המשתתפים במבצע. (סה"כ 14 זוכים) ההגרלות שים לב! ככל שתשלח ייתר ר: r-r--:----;;--------------------.-.--.-a מעטפות יגדלו סכרייך לזכות. !))1' גבעת ח ם : ............ ('נע n .' "'יי o ......... ......... r -\&~00 יגעי וב,, כובי:ו תיערכנה בהתאם לתקנון המבצע. · ''') y \ ו \ \ ''"ס ט \ \ . ~ ":'\ . . . . . \ •ן)ס 'ש . . . . . . . . פרס ראשון : תכשיט זהב ויהלומי ם של קרן אור המצ"ב ואתה שעוי לזכות בפרסים מדהימים . בשררי $1,500. התכשיט לפי בחירת הזוכה . אקנiיא ככ כי i כ איד תזכה בפרסים ! הטוסטר-ארבן הרב-תכליתי והמתקדם ביותר בעולם! גזור את הסמל "גת - גבעת חייםיי מ 10- קופסאות פריגת, פרס שלישי : אספקה שנתית של מוצרי פריגת -חינם ! מלא את התלוש ושלח הכל יחד במעטפה אל גת-גבעת (סהייכ 3-65 יחידות) ו ...... ח~:~-.:...... . ו iכי:"l .,רספ~.,:........ לה יקוס \ \ \ \ \ ' עדו וני~ ' . . . . . . . סןו '''"ס "'" . . . . f:iנן,O/o טעיג, , . ~ . . . . . סוט ז . . . . ש o .. ,....p \ ,,,, \ ... .. . . לסו'גת ........ ..... . .. ' ~ \ \ \ ~------------------------ פרסי יבניים :8 תלושי קניית בשרוי $60 כל אחד . . . . . . \\\ . • . • . • כרוונןו . . . . . . . . . .. . . . ...." .. .·" " ·."·. ·. """ iiסעפיר טבעי בקופסת פירגת~ 5-------------------- בתכשיטי קרן אור נ ...... טר "\ \ .••••••·•·· ADMARK שהי" שוחת החודש - יש לזכור שמשה ביסודו אריסטוקראט . אין לשכוח את מוצאו . הוא אריסטוקראט שמשתדל לחזור אל אחיו ולסייע להם. למעשה גדל כמצרי. וירא כי אין איש וין את המצרי - וירא כי אין הוא עוד איש . אדם צריך להחליט אם הוא יהודי או מצרי . וין את המצרי - בתוכו ואחר כך יצא אל אחיו וראה בסבלותם. זו חיתה החלטה מ~דעת. חיפוש זהות. במדבר הוא כבר טבע. אכן לא ראה את הנשים הסובלות. גם יתרו טען שהוא זקוק לאנשים שיסייעוהו . אנשיו . הפמליה סביבו . זו פמליה מק~בלת. ישנו אדם אחד שהוא ב w ילטון. עושה ~סים בלי חשק גדול. לא רוצה לעסוק בהם והעם כופה עליו. הוא כאסיר שלהם. תלות של מנהיגות הנדרשת לעשות נסים. העם לוחץ . ומה קורה למעשה ? אנשים נהרגים בעת יציאת המים מהסלע ואחרי כן . בלילה, יורד גשם וכל הבורות מתמלאים. את רואה, איני יוצאת כנגד קיומו של נס. יש נסים. משה מודע לכך. גם עושה חלק מהם. אבל מה מקומו של הנס ?בכל פרשת יציאת-מצריים הוא אינו נחוץ. ונעשה - רק מתוך לחצו של העם. הגשם שירד בלילה הוא נס נסתר, אבל לאנשים לא חיתה סבלנות לחכות לנס נסתר או אפילו להיווכח בקיומו . הם רצו בפועל . מיד . נס גשמי . את הנס האמיתי של היציאה לא ראו. אין זה נס לגביהם. כי הם חיים אותו יום יום. הם צריכים לראות ~סים אחרים. להוציא מים מסלע. לקרוע את הים. דברים שלא ראתה או כן ראתה שפחה על הים. זה מיותר לגמרי. כי הדברים מתנהלים . יש תוכנית-אב. • של מי ! בריחה למיסטיקה ! איני מגדירה זאת. ישנה נוכחות, היא מודגשת בסוף הספר. אין להימנע ממנה. אשחר חושב שזו אשה, או האדמה, איזו נוכחות קוראת לו. תוכנית-אב של יצירה. קרה וקורה כאן משהו . באחד מביקורי במצריים . בה יש לנו ידידים קרובים . דיברנו על אופן היווצרותו של האופי המצרי החביב. הפייסן . אחד הנוכחים הסביר זאת בכורח להתחלק במים. חייבים להתחלק במעט שיש. כי מסביב רק מדבר ואותו אי-אפשר לעבור . ברגע שאמר זאת חשבתי לעצמי - אנחנו עברנו . אנחנו עברנו את המדבר ולגביהם הוא גבול שלא ניתן לעברו. • אלב מי העוברים ! אם על פי המקרא העבדים נותרו במדבר ולארץ עלה דור של בני-חורין. הרי על-פי הסיפור העולים פחותים מן העבדים. דור של נעשה ונשמע. צייתנים. נעלמו השיזפון והפראיות של הנידחים. טרף טבעי לסוג המנהיגות ששלט בהם. עוד מוקדם לדעת. הדור החדש הוא טאנ~לה ראסה. • ומדוע לקרוא לכניסתם כניסה לארץ המובטחת ! (בהתאם לצייתנותם זו היכנסות למדבר נוסף, אחר). זו בוודאי כניסה למדבר מסוג אחר, אך זה מדבר עם אפשרויות. כאן הכול תלוי בך . יש אפשרויות. אתה יכול גם להפסיק לציית. הכול פתוח . הם מצייתים כי הם אחרי הטראומה של ההרג אחרי מעשה העגל. ההסבר הוא מקראי ומדרשי גם יחד . אם ניקח דוגמא מארץ אחרת, ספרד למשל. קשה מאד להמריד שם את העם לאיזו שהיא שולמית ןהראב להגיע לשפת · י~טה שולמית גינגולד-גלבוע פני איפוק ועמידה-על-המשמר המעוטרים כשיער ארון וחיוך חם . מעורבות פוליטית, שהרגיש~ת והאכפתיות הן סיבותיה . שלושה קבצי סיפורים . שלושה ספרי שירה . קובץ מסות אחד . רומאן אחד - ונובלה על יציאת מצרים שיצאה לאור ב 83-. • "שונא הנסים" הוא ספר תשיעי . קדמו לו שירים , סיפורים , רומאן , מסות, מאמרים פוליטיים , מחזות וסיפורים מתורגמים - איך מספיקים! זו טעות אופטית. רוב הזמן איני עוסקת בכתיבה. ובכלל. אבקש להימנע משאלות אישיות. .ספר שירייך האחרון הופיע ב 69- <איני מתייחסת לקובץ השירים לילדים), עדוך כותבת שירה ! לא. לפעמים אני כותבת מספר שורות שיריות, אך אחר כך אני מפרקת אותן ומשתמשת בהן כחומר לפרוזה. שירים כשירים כבר איני כותבת. .הפנייה למסה או לכתיבת מאמרים היא צורך השעה או צורך פנימי, נטייה אישית ! קשה להבדיל. ספרות מגיעה לפחות אנשים ואינה מ:דית באותה צורה בה מאמר או מסה מידיים. לי חשוב להציג עמדה מס~ימת וחשוב לי שתגיע למספר רב יותר של למעשה, לכתיבה מעין זו אני מתייחסת כאל שירות מילואים. אני מרגישה ·. אנשים חי~ב מצפ~ני מס~ים. אך כשברצוני לכתוב כתיבה ספרותית עלי להימנע מפובליציס~יקה לפחות שלושה ארבעה חודשים, על מנת שלא תפריע. • "שונא הנסים" בסיפור אלגורי , המושתת על אירוע מקראי , מועד לסכנות מרובות מעצם הקונוטאציות שבל קורא בבלו בהן אני מסכימה שהיו סכנות. רבות. זו כתיבה בסיכון גבוה. אך אין זה סיפור אלגורי. אני נדהמת כל פעם מחדש כשמכנים אותו כך . זהו סיפור מעוגן בספרות המדרשים . נושא יציאת-מצריים הציק לי כבר שנים רבות. כי הוא כתוב "מצד ההנהלה". אין במקרא דמויות של אנשים שיצאו בפועל ממצריים פרט לבודדים כקורח, וגם אז רק בהקשר להנהלה. באיזושהי צורה אדם שואל את עצמו, ריבונו של עולם. היו שם אנשים. אנשים יצאו ממצריים. לא רק ההנהלה. אותי ~כיין הצד האנושי. הרי לא אני המצאתי את הז'אנר, לצערי. ספרו של לאגרקוויסט על פרשת צליבת ישו נראה לי כספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם. השלכות מודרניות אפשר תמיד למצוא. פה ושם. ולמעשה כך נגרם הנזק : אנשים המכירים את רעותי הפוליטיות חושבים. אולי גם כאן טמון נשק פוליטי - ומתחילים לחפש . למעשה זו ספרות נטו . מי שרוצה למצוא, ימצא מה שהוא רוצה. היו שאפילו מצאו צידוק להתנחלויות . היו שטענו שיהושע הוא אורי יד . ואם ליהושע יש פני ירח הרי בספרות המדרשים משה הוא שמש ויהושע ירח. כשאנשים נעולים על פוליטיקה הם רואים מה שעיניהם רואות, אבל זה בפירוש לא הספר. בפירוש לא הוא. אני ממש מוחה נגד ה~לה אלגוריה, זהו אחד הדברים המעציבים אותי מאז יצא הספר. הרבה אנשים איבדו את הכושר לקרוא ספר בפני עצמו . הם קוראים מתוך 'הלנו אתה או לצדינו' וזה חבל . • דוגמא ללאגוריה - בני ישראל ממתינים שעות ארובות, ברחוב, בשמש , שיבואו מצרים ויקחום לעבדוה , והמצרים נוטלים מהם בפי l, צורכם. מי שראה את המתנת הערבים בפינות רחובות מס~ימים, שיבואו מחאה לאחר מלחמת האזרחים. הגיוני בעיני שלאחר פרשת העגל כפו עליהם הר * כגיגית ומכאן ואילך ישתרר שקט. המדבר הוא מדבר שישנו בכל אדם. והעבדות. עבדות שישנה בכל אדם. ההבדל הוא ששם אין הם עבדים של אחרים. הם נכנסו לארץ בצורה מסודרת. הציות שלהם לחוק אינו עבדות . החוק הוא טוב. • לי הדברים נראים באילוף. גם אשחר חזר להיות חלק מן העדר . הם לא כל כך נחמדים כפי שנדמה לך . דינה מ ti פרת סיפורים נוראים. אין היא יודעת מי אביה, היא מנודה. זקן. בן משפחתה, משכיב אותה מגיל צעיר. אנשים אינם משתנים. אך דור שנולד במדבר ולא ראה שום דבר אחר יש בו תמימות. דור התחלתי. ראשוני. ~ם טוב. מציית. אין למה להתמרד . נכון. גם אשחר חוזר, אך לא ויטלו מהם לעבדוה , לפי הצורך - אינו יבלו שלא לראות את ההקבלה • במצריים אכן חיתה חברת עבדים. וברור שקודם כל זו חברת עבדים. זה תיאורם. אבל לפי הספרות המורשית אין הם עבדים אלא שכירי-יום. הספרות המורשית מפרשת את "ויענום" :עשו אותם עניים. לא שילמו את שכרם. לכן כך הם מתוארים. אם נוצרת הקבלה - היא לא חיתה בכוונת הטקסט . .ואיד תסבירי את דמות המנהיג, משה, ללא מאור פנים, אינו יבלו לשאת מגע אדם . רגזנותו אמנם מעוגנת במדרשים ואף אצל הרמב"ם,אך אבי הנביאים , שאינו רואה את הנשים הסובלות ותינוקותיהן המתים ! משה , שיהושע אומר עליו "הצדק אינו מעניינינו" !! עתון 77' מס' 7-484 כל העם יוצא, אלא אנשים יצאו. אנשים . מה שאמרתי בהתחלה . ולגבי הפולחן ביציאה . ראית פעם פסח תימני ? הם אוכלים נח ופזה, כפי שצריך על פי המקרא . אינם מסבים. הגברים שמים שקים על הכתף. השולחן מכוסה חסה, כרפס ושאר ירקות, וכדי לסמל את יציאת-מצריים הם הולכים מסביב לשולחן הליכה מהירה . אכילת הבשר המתוארת בספר, איני יודעת, ייתכן שהיא מעין פולחן קדום . ואם את רוצה, מעין טלסקופיזאציה של הקורבן שיהיה אחר כך עם היציאה עצמה. כל מיתוס הוא הצטברות אירועים , ואנו נמצאים בזמן פולחן קדום, ג ' היליה . עוד לפני מתן . יציאה מהירק . תורה . רק היציאה למדבר עושה להם משהו. המדבר הוא הפשטה מהחיים , מהשובע . הפכו לנוודים . הבית שאשחר רואה במדבר מעיד שגם במדבר יש חיים. אגב, המדבר היה אמל תחנות באותה תקופה. חיל פרעה. מגורי פקידיו . רואים שרידים. במוזיאון בקהיר , מגורי גמד המלך. אשתו וילדיו . המדבר היה מאוכלס כל הזמן . אגב, לולא אהבתי את מצריים איני מאמינה שהייתי כותבת סיפור זה . המדבר מיושב . יש כאן סממן של מדע בדיוני - אנשים נשלחים בחללית, וחייהם מתנהלים במנותק. עד שאחד מהם יוצא מן החללית ומתברר לו, בסימנים שונים, שכל הזמן הם מצויים, למעשה, על פני כדור הארץ ... אשחר הוא החכם היוצא מן החללית . המדבר המיושב מבהיל אותו בתחילה, אחר כך הוא חי עם זאת. • ביתה' האשה שאשחר אוהב, אינה סטריאוטיפ של אשה הנגררת אחרי ההתרחשויות ! בכלל, גם בספרייך האחרים, "בדידות", "רשות נתונה", "עיר ימים רבים", ישנו מוטיב ההחמצה האופייני לדמות הנשיית. אני תוהה אם זה כך . אדם שחי, בכל צורת חיים בה הוא חי, האם אינו שואל את עצמו אם אין אפשרות אחרת ? אכן. זו יותר תפיסה קיומית מאשר פמיניסטית. שרה, ב"עיר ימים רבים", נושאת +זמה מטען-עבר קשה מאוד. זה חייב להופיע באיזושהי צורה. אב החוזר בדמות אדם שלא ערק בעת מצוקתה. בדידות הוא ספר שרובו על כשים . מצב בסיסי של בדידות, לא החמצה, שמנסים לפרוץ ממנו אך ניסיון לא מצליח. אדם חוזר לבדידותו . זה מוטיב הספר . גם בשעתיים על הכביש, האשה כאילו יצאה לרגע מבדידותה, אך זו חיתה יציאה מדומה . לא שווה כלום . ביתה היא בחורה של תקופתה. איכה מודרנית. היא עצמה מחפשת את אשחר, אך אם הוא לא היה בא, לא היה קורה כלום. היא איכה מודרנית ואסור להשוותה לאשה מודרנית . אך לדינה, למשל, יש כוח רצון. יכול להיות שמתוך חוסר ברירה היא פעילה ויוזמת, אך היא זו המביאה את אשחר למצב שלא חלם כי יימצא בו . הנערה ב"ימי צינה בראי המוצק" היא נרקיסיסטית לחלוטין . היא למעשה החמיצה כל צורה של התקשרות אנושית. זו כבר החמצה פאתולוגית שאיננה קנה-מידה . ואם נתייחס ל"שוכא ה~סים", נבחין שהנשים חזקות מן הגברים. אשליל למשל. ~לכה אם אשחר י לה בכלל אין בעל . הוא חסר משמעות. זהו עולם המנוהל על-ידי כשים האירועים מתרחשים בשל נשים . כך י שההחמצה שאת מדברת עליה היא בעיה קיומית. לא נשיית . • אגב, מהיכן הידע העדתי ב"עיר ימים רבים" ! גדלתי בשכונה דוברת לאדינו. בכלל, המקור ירושלמי. העברית ירושלמית . וכך קורה שתל-אביבים כותבים לי, לגבי "שונא הנסים", שנאלצו ללכת למילונים ... • האם תסכימי שבכתיבתך חל שינוי מריאליזם הנוטה לפנטאסטי' לריאליזם בלבד ! יש הרבה אפשרויות כתיבה, ואני בוחרת לי אפשרות כרצוני. אנסח זאת כך. איני מסכימה שלאדם יש רק אפשרות כתיבה אחת. אחת הטעויות המקובלות על הביקורת בארץ היא שאם אדם כותב בסי גנון מסוים הוא חייב היה לכתוב כך . הגישה, הקיימת לגבי אמנויות אחרות, אינה תופסת, בעיניהם, לגבי הספרות . כאילו יש לאדם מסלול אחד והוא חייב להיות אך בו ובשינויים קלים. זה הבלים . צייר השולט בטכניקות שונות , פחם , צבע וכיו"ב, יכול לצייר כרצונו, ומחר, הוא מסוגל לזרוק הכול ולפסל בשיש . מה שמובן לגבי אמנויות אחדות פחות מובן. משום מה, ביחס לספרות. אם אדם שולט בטכניקות כתיבה שונות, בסגנונות שונים - יש לו אפשרויות בחירה . כך היו סיפורים שרציתי לעשותם כרישום י כסצנאריו י בכל צורה אחרת, וכאילו אסור . מה שגם בתיאטרון. למשל, מובן מאליו . לכן אחת ההכאות שלי היא פגישת קוראים בבתי-ספר לאמנויות, עם אקדמיה למוסיקה . ישנה גמישות מחשבתית . לאנשים היו ציפיות מ"שוכא הנסים" והם התאכזבו - שהוא קצר, מופשט מדי . אני קוראת לזה שפת יוטה . להגיע לשפת יוטה. כאילו אתה בא לתיאטרון ומחכה לתפאורה קוכווכציוכאלית, כיסאות, שולחן י חלון וכדומה - ואתה מוצא במה ריקה . מוכחים שניים שלושה חפצים שאיכן יודע מה הם . תחילה זה שוק . אבל בתיאטרון אתה מבין זאת. בספרות אתה מתקשה להבין . זו למעשה פרוביכצאליות טוטאלית של מה שקרוי הממסד הספרותי שלנו . יש צמצום בקריאת הספרות הנכתבת . ספר חייב להיות פרודאקשן . הפקה . שלוש מערכות . אני כתבתי ספר שהוא אנטי-אופרה, קצר . מלא אור והפשטה. אין לחפש הפסיק משום כך להיות אינדיווידואליסט . הוא כבר קשור למשפחה, ילדים, זה כבר לא אותו אשחר . גם אין לו כבר כוח . למעשה הכל נותר פתוח. אחרי המדבר אין פלא שהארץ הצבעונית מושכת. יש לפנינו הגשמה של הבטחה . התרחש נס. אבל אם את רוצה, כל האלמנטים םהשליליי מצויים בפנים, בפוטנציה . יצלחו את הירדן . יתחילו להרוג בעמי הארץ . למולם רעי נושבת. עדיין אין מלחמה, אך הכול יודעים שתהיינה מלחמות ויהיה כיבוש הארץ . על מה שמצוי במקרא אין צורך להוסיף . כך גם לגבי מעמד הר-סיני . • האלוהות בספרך מוצגת בצורך אנושי. מדורה בעמוד אש, ,הבושה שתוקפת את הנדודים באשר אינם יבלוים להציג את אלוהיהם לפנינו מונותיאיזם מוקדם . בהתהוותו. יש פכתאיזם . גם יוכבד, ~מר של משה, יושבת על הטרפים . זהו מצבור של מיתוסים קדומים. לא, לא חקרתי את התקופה ןבאופ מיוחד, אך זה למעשה חומר הגידול שלנו. אולי לא בתל-אביב ... ואכן כך תצומחבעיה : ארכון של מסד משותף . כך נוצרת תופעה של כאלה הטוענים שבסיפור יש חילול השם - רק מתוך שאינם יודעים עד כמה זה מעוגן במסורת. אחת התופעות האיומות בחברתנו היא +זרבוב אודח-חיים דתי, או דתיות בכלל, עם התרבות הענקית שלנו . אני חילונית לחלוטין. -· איני שומרת מצוות מעשיות, אך טירוף-דעת הוא לזרוק את התרבות שישנה לכו, העולה בעיני עשרת מוכים על כל תרבות מערבית המוכרתלי . מאמצים אצלנו תרבות איכסטאכט. פלאסטיק . אין רקע תרבותי. והדבר בלט בחלק מהתגובות לספר. אגב, אני מקיימת התכתבות עם ראש ישיבה, עוד מלפכי הבחירות האחרונות, לו לא חיתה בעיה עם הספר, הוא מכיר את התרבות. הוא סימן לי מספר מדרשים מוחבאים שבעצמי לא זבוחים . אך הבעיה שיש לו היא מסוג אחר. הספר הוא מדרש ,חילוני הוא מקבלו כמדרש אך חולק על תפיסת הצדק שנו. צדק הפרט - עד מה אהו באמת צדק. זו כבר בעיה .פילוסופית למעשה, אני שואלת את עצמי עד כמה יהיה רקע משותף לעם היושב בציון . ברור שלא יהיה. מצד אחד תופעת "זה תכ"ך, תפילה, תעזבו אותי עם זה," ומצד ישכ אנשים המקיימים את כל המצוות והם נורים ועמי ארצות בצד התרבותי . ואם כחזור לשאלה, הדי מוכותיאיזם אמיתי הוא בגרות . לא בבת-אחת מתבגרים . ההולכים יודעים שהאל כעלם, אך ליתר ביטחון הם מחפשים אל בהרים , לא .יזיק המוכותיאיסט האמיתי הוא אשחר. אילו משה ראה אותו פעם פכים אל פכים, יואנ שיחקתי בראשי באפשרות זו מספר שנים. חיתה להם שפה משותפת. אך ברור ,לי שבמציאות זה לא יכול היה לקרות. הוא ייעצר על פתחו של יהושע. • בפי שדמותו של משה פותחה בספר' לא נראה לי שהיתה להם השפ משותפת. משה אינו מגיע לשבט שהוא פחות-ערך'אינו מדוע שלמתרח סביבו לא. המעמסה חיתה רנה. עד היכן הוא יכול להגיע ?הוא בודק אפשרויות. הוא צריך להפוך את העם לעדה אחת. הוא מרים דבר כה ענק ששום אדם מן הישוב לא ההי יכול להגיע עדיו. אין מנהיג שביצע כה הרבה בבת-אחת. גם מנהיג מעשי אשהוצי את האנשים ממצריים וגם מנהיג שכתן את התורה. ולגבי התורה אין הוא בעיגי חשלי אלא מי שכתן וכיסח את המסמך י שהוא אולי החשוב ביותר באנושות . עולם מושגיו י השקפותיו י היה עולם מונותיאיסטי כקי וטהור מפשרות, שלא וכמ המוכותיאיזם היורד כלפי מטה . בספר מופיעה חבורת צעירים המבקשת להגיע לעשרת הדיברות לפכי שניתנו. גם הם חשים צורך בחוק. אך עשרת הדיברות שלהם איכם באים מלמעלה. לא הוצאתיך מארץ מצריים, אלא יצאנו מארץ מצריים . ולא לא תרצח ולא תגנוב, אלא אנחנו לא כרצח ולא כגנוב. זו החלטה פנימית שאין לה כל סיכוי בתקופה. ראשית, משום שאין בשלות, שנית, משום שהמנהיגות חזקה מאד ושלישית, החשוב אולי מכול, שזו חברת אחים . שותפות פרוטודמוקראטית המועדת להיכשל . לחברת בכים יש אב לפיו יישק כל דבר . עם כל הפרובלמאטיקה של התייחסות לאב . לחברת אחים אין אב. אשחר, למשל, קלאסי לחברה כזו, כי הוא חסר אב . דגמי יסוד אלה נמצאים בתולדות ישראל כל הזמן . חיו במעבר מחברת אחים לחברת בכים וחוזר חלילה. iJ זקלכת המלך והחשש ממלוכה, ההרארכיה שנכפתה על משה על-ידי יתרו ומינוי השופטים. ישנה נטייה לחברת אחים דמוקראטית, בלי מנהיג, אך אין ברירה, מנהיג מתמנה ול+זתים הוא חזק מדי. חבורת אחים, מיסודה, אינה סלקטיבית . מי שבא לאוהל -בא . לכן היא מועדת ליפול בכל חוליה מעורערת, ויונה היא חוליה כזו . גם יכין . רעיון נכון בחברה לא- סלקטיבית אין לו סיכוי . זה מה שמביא לעבודת אלילים למעשה העגל . . בחבורה מתקיימת דינמיקה קבוצתית פנימית, האנשים מושפעים זה מזה . כשדבר כה צעיר, עדין ולא מפותח, אין ספק שלחוליה הכברוטית בו יש השפעה חזקה . כך גם קורה במהפכות רבות שהוקצנו. מזמן כבר שכחו את המטרות הראשוניות. אלו הן חבורות לא-סלקטיביות. חבורה כזו סלקטיבית - זו כבר אוטופיה . • היציאה מעבדות לחירות נראית לי מקרית. ללוא ראו השפחות את ~לבה' ללוא מת בנה של הגבירה המצרייה' ללוא המשגיח הכנעני - לא היתה ~לבה נתלית ברגליה לוא היו הגברים הישראלים נקומים .מקריות מה שאין . מדוע אין כיסאות, שולחן ושידה. הבעיה היא עם הממסד ולא עם הקוראים . המבקרים איכם בהכרח הקוראים האינטליגנטיים ביותר שלכר . כתבתי את הספר במשך עשרה ימים. חמש-שש שכים התבשל בתוכי . כשהגעתי לכקודה שאין בה פתרון י הייתי מרפה למספר חודשים ואחר שוב חוזרת. משלחת המלח למשל. ידעתי בדיוק מה עשו במצריים . אחרי שנה-שנתיים ראיתי שנל התיאור מיותר. עכשיו הכל אורגאני, אבל שנתיים-שלוש עלי להיאבק. האם אשחר נפגש עם משה או לא . מאבק אדירים . פיתוי גדול היה להראותו צולח את הנהר, אך הרי לא צריך להראותו בנפרד , הוא למעשה כבר בפנים. כך. בלי רחמים להחליט ולהוציא . זה הפירוש של להגיע לשפת יוטה . עיניתי את נשמתי עם הסיפור הזה . זה לוא בחירה או התפתחות. לי זה נראה ככורח . יציאה ~:;~ליאה לחיים חדשים. לכן כה מהותי הרגע בו כולאים את רחמה של ~לכה בשעת הלידה . זה גם הרגע בו אי אפשר יותר. האירועים היו הכרחיים כי הדחף כבר קיים. המעבר ישנו. עוד שניים שלושה מקרים - וזהו. יוצאים . הנידחים, אלה שכשארו להסתלבט בחול לא עשו את המעבר האמיתי. חלק אחר עשה זאת. מקרה ~לכה הוא רק דוגמא . עצם היציאה הוא כורח. • אך קבוצת הגברים' שנוקמת את מות ~לבה' הורגת בבורות, מעין מיקרוקוסמוס ליציאה המקראית. • ייקח זמן . אך הוא יחלחל . לאט לאט. זו בדיוק חיתה הכוונה. מיקרוקוסמוס שיעיד על המאקרו. לא מבט גדול ומקיף איך נובמבר-דצמבר 1983 המס נגיב מחפ~ז : מיקצבים חדשים )3( מול הכס ןהקדמו ששון סומך שיטי כתיבתו הריאליסטית-עכשווית. אולם כשנות ה 60- ובעיקר בשנות ה 70- החל מגלה עניין מחודש בהיסטוריה ; וכשנים האחרונות אף כתב יצירות השואבות את נושאיהן מההיסטוריה (הרומאן המו . בטח שלו על אח'כאתון עדיין לא הופיע בדפוס אך כתיבתו . נסתיימה). כ~תן לקבוע שבסוף שנות ה 50- חל אצלו מפכה מכריע והוא זנח לפתע · את הכתיבה . בנוסח "הדואליסטי" המובהק. בשנת 1960-61 פיוסם את הרומאן "הגנב ו.הכלבים ,", שכישר . עידן חדש ., מודרניסטי 1 ככתיבתו . אולם שנה קדרם לכן פיוסם בהמשכים. כעיתון "אל-אהראם" ורמאן שניתן לכנותו "היסטוריה . במהופך". הכוונה לרומאן "ילדי שכונתנו" שבו "סידקכ;יtמ" בדרך אלגורית נביאי . הדתות המונותיאיסטיות הגדלוות (משה, ישו ומרחמו). חייהם של נביאים אלה זכשוחז .רים . בהתאם לידוע · מך . המקו . רות, אולם הוב פועלום לא על רקע ההיסטוריה בת זמנם; אלא ךןך.קא כש:גר~ה ·,. משבונ-דת~ה לש קהיר שמזתךהם; לבושם ו-פרטי חייהם אף .הם מצרייס-שכונתיים-בןכש;ןי~ם. בזה האופן .:.... כשכרכת עוני גובר מדי פעם לחצם של המנצלים והבריונים על בני השכונה 1 והם ב גיבב מחפ~ז ידו . ע, ובצדק. כסרפדה המובהק של קהיר-של- ·_ עכשיו ; ולאו דווקא בשל היותו יליד העיר, שהתגורר בה כל חייו, אלא בעיקר משום שהוא היוצר המודרני שהיטיב וותר מכל להעלות את נופיה האורבאניים והאנושיים של עיר הדמיה זו בשורה ארוכה של רו . מאניס וסיפורים קצרים. אולם ראשית דרכו של הסופר לא חיתה בהתמודדות עם ההוויה העכשווית של קהיר. היצירות הראשונות שכתב שאבו את נושאיהן ממצרים העתיקה, הפרעונית. למען האמת, הספר הראשון שפיוסם היה תרגום ספרו של ג'יימס בייקי "מצרים העתיקה" שהופיע במצרים בשנת 1932. גם היצירה הבדיונית הראשונה שהוא פרסם עסקה בתקופה הפרעונית זה היה ורמאן בשס "תעתועי הגורל", שהופיע בשנת 1939 (ואשר פורסם ע"י · הסופר והעיתונאי הק;פטי הנודע סלא-מה מוסה). על תרכנו של ורמאן ' זה יעיד שמו הנאיבי, ולימים כינה אותו מחפוז עצמו "משחק ילדים". שני רומאנים פרעוניים נוספים פיוסם הסופר בשנות הארבעים המוקדמות ("רדופיס", 1943; "מאבקה של תבס", 1·944(. גם אם יצירות אלה הזכירו במידה רבה רומאנים היסטוריים-רומאכטיים כמו אלה של וירדו הגרארד האנגלי, הרי כיכרו בהם סךמכי התיכון . לא כאן המקום לדבר ~ל צורתה תניינעבJ,ה וכל י השלכותיה הרעיוניות של אישיותו הספרותית המיו ri דת של . הסופר הצעיר וכן ניצני סגנונו המיוחד . יצירה זו (שאגב ;כיךסומה כספר נאסר במצרים בלחץ םיגוiזה הדתיים). אולם מצאתי התמאטיקה של שני הרומאנים האחרונים חיתה · מורכבת יחסית, וביז השאר חיתה לנכון להזכירה כאן ולו כאיזכור : חטוף . כאמור, אין יצירה זו . בבחינת ורמאן היסטורי כהם . ביקורת מוסווית על המציאות העכשו . וית כז?עטה של היסטרריה' ; רכז . ;בל . ט ואפילו אין כה שיקוף עדוף . של ההיסטוריה. אלא אצזר · ב.:ה :- ע~ון ~!כ!ילוסיופי" רדוקא ביצירות אלה (ובעיקר כ"מאכקה של תכס") היסוד · הפטריוטי 1 רבאזנצע : ות סציגות כהווה ואולי בעתיד . קראת~ .. ל · ה "היסטוריה במהופך" רא-ילו מ on-;ז · עצמו ·הש.יוו .ה . ממ · לחמתה של מצרים חעתיקה לגשר :את ; החקסוסים מא:וצם ..· חמז הסופר למאבק . או ·תה .. כדרך : הכיגוד, עם i'מס 'עי ~ גוליכר" של סוויפט, וכהודמכות. · אחת . אמר :"סוויפט מתקוממים, כשבראש עומד איש ישר-דרך המזכיר מאוד את אחד מנביאי המזרח הרזמאנ~ם יים-למחצה שכתב מחפוז בשנ"ם :יזא"ר~בו n מו.וש ... לונשל .. ,: (:נגון '. "·•r ;. הכלל-לאומי שהתנהל אז למען פינוי · הכוחות הבריטיים . מארץ הכילי וס. ה : התך.פק~ת ביקר . את ~ המציאות באמצעות. : האגדה, ואילו אני ביקרתי (כ"ילדי שכרנ.תנו") את ' : על . זכצרים העתיקה חיתה אחד הכיוונים . ~אפידכר את דורות המשכילים םיריעiבד,ד האגדה (כך -!'( באמצעות המציאות". . · שצמ n· ו ברבע הראשון של המאה, ובע ~קר:כש;ןות ·ה 20-. ואשר ה:דגשיו . את ' הסמה של '"מצרים . מעל לכול". .. 4 .,ז. ". נר~ה שהסופר הצעיר שאף. לכתוב . שררה ~רוכה של רומאכים t· אחבעים, · ד,דבריכ> ' i~ הה ;סטורי 07ו-הה'סעיי . ; \i9,7..7;, אא~:ייר:iיiאפיזz.i··..·. כש.-:ד q'',ע~ביר .· למי . ען,ןנ, , בד,ח !סיפרריגי:י .את : ~חשרת;יןהיסטוריה המצר'ינ!ר יכ!.ו~יקת~זf. · · · . ~! לילות אלף לילה" '~'98.י tl י: עוד יעס~קו ~· ;, •; ווiנוא - · שעשה דאלטר סקוט. 'תקו . פ!י'ווה ו pהפוכות~ה ..המדtיב לזכה :. : ; ~וrו' : ל~לן. ; . במאמרים. ·ק · רובים. הפ~ס א pקור .~. ספד השייך אך מע . ט לעולם : היציףה הבדיונרת. . אולם לעולם ההיסטור'ה שייך ' הוא . בפיו.רש ..... רפכiה "מול ה~ס" ("אמאס אל-ערש", 1983( הופיע לפני חודשים אחדים בלבד, · אך קודם לכן פורסם בהמשכים בשבועון "אל-אזאעה ואל-:טלבזיון". הוא משתרע על פני כ 200- עמודים. ונושא כותרת משכה : "שיז:ז עם אישי-מצרים ~~מ . ס ועד סאדאת". מבנה הטקסט פשוט וחוזר מחדש בכל 64 הפרקים : אוזיריס יאיזיס יושבים על · כס המשפט, ובכל פרק מופיע לפניהם אחד משליטיה של מצרים (פה ושם יש חריגים, ובמקום שליט מופיע מורד במלכות, סופר או איש פשוט שחי כצומת היסטורי חשוב) . ס; p ך בית המשפט קורא את סיכום פועלו של הנשפט, ואח"כ מתנהל כין האיש לבין איזיס ואוזיריס (ולעיתים כהשתתפות הנוכחים האחרים) דו-שיח הדומה לעיתים לחקירת שתי-וערב . בסוף הדיון קובעת איזיס את עמדתה . ואילו אוזיריס גוזר את דינו של הנשפט לחסד או לשבט . כמידה שהוא נידון לחסד, מרשים לו לשבת יחד עם "אנשי הנצח" ואף להשתתף כשיח בעת חקירתם של הנשפטים הבאים כתור. סדר הופעתם של השליטים כרונולוגי. והשמות והעובדות זהים למה שמצוי כרשומות ההיסטוריות. כסך הכל מתקבלת תמונה חפוזה של ההיסטוריה המצרית במשך כחמשת אלפים שכה . אין ספק שבני-נוער רבים ימצאו בספר זה חומר מאלף ומועיל 1 המוגש בידי סופר היודע את סוד המלה הכתובה. אולם נטעה אם נראה ב"מול הכס" יצירה המיועדת לבני נוער בלבד . אין ספק שכאמצעות ספר זה רצה הסופר להעביר "שדר" תרבותי, היסטורי ופוליטי מפורש, מעין "אני מאמין" בהגיעו לגיל 70 .להלן נשתדל לתהות במקצת על מהות השדר. אך קודם-לכן ננסה לתהות על צורתו הספרותית של הספר. זהו הספר הראשון מבין יצירותיו של נגיב מחפוז שהינו מסוג ה:;נךיון )fiction(. עד כה עסק בכתיבת רומאניס, סיפורים קצרים, מחזות קצרים, פרקים של אוטוביוגרפיה-מדומה (שאף הם כבחינת כדיון . כגון הספר "הןגךא;ת", 1972(. לא מצאתי "דגם" ספרותי ידוע בספרות העולם, שלפיו ככה הסופר ' את "מול הכס". למותר לציין. שקשה לדבר על "דמויות" במוכן המקובל כסיפורת. בדרך הטבע ניצבות לעינינו מול הכס העליון דמויות שטוחות מאוד המגוננות על עצמן ועל 1 מגמת חייהן הפוליטית. אלא שהסופר מצליח לעיתים ליצור מתח מעין-דרמאטי. בעיקר בסצנות גדולות-יחסית כגון אלה של אפ-נוס, תחותמס השלישי, נאצר, סאדאת . אולם, ככל שאנו מתקדמים כקריאת הספר מתווספות דמויות המשתתפות בשיח, והמייצגות דעות קבועות, והחוקרות את הנאשמים מנקודת ראות קבועה, כמעט אובססיבית : ק.גס מייצב את אחדותה של המולדת המצרית ; ח~פ~ - בניין ויצירה ; אמחתפ -מדע ; פתח-חתפ -חכמה ; אפ-נום - המהפכה וכוחו של ההמון ; תחותמס השלישי - עוצמה צבאית ; אח'נאתון - השאיפה למונותאיזם ולשלום ; סעד זגלול - עצמאות ודמוקרטיה ; עבד אל-נאצר - צדק לעשוקים וכד.' מכאן שגם המתח הדרמאטי שהצבעתי עליו זה עתה מאבד והולך מכוחו ככל שהקורא מתקדם בקריאה. מאחר שתגובותיהם של המשתתפים צפויות מראש - לפחות :זג~טו.לjס אזווצ. "מבצע", · דרו.וה כעשה -בראש'ת ה b. אה הנוכחית iב,נןב. ך~ם .המזנוi· -ע ידי · העיתתאי ירצמ-:יכדנבלדi זיידאן . שכתב ופרסם למעלה מעשרים ררמאכים היסטוריים . אלא שהרומאנים של זייד · אן עסקו כתולדות האסלאם. וככתבו בצורה דידאקטית וללא גינוני אסתטיקה ; ואילו מחפ · וז . שאף. כאמור, לתאר - בהדגשת הצד האמנותי - את תולדותיה של מצרים שלפכי האיסלאם. אולם משום-מה זנח את המשימה הזאת, ולפתע . עבר לתאר את החוויה של עיר הולדתו כימינו ; ולימים כתב. בין השאר, את הטרילוגיה הקהירית הנודעת (שחלקה הראשון. '~הבית בקהיר", מצוי בתרגום עברי). ייתכן שחש כי ידיעותיו בתולדותיה ותרבותה של מצרים העתיקה איכם מאוששים די הצורך (ואכן יש שגיאות ברומאכים ההיסטוריים שלו 1 כגון אנאכרוניזמים לא מעטים), ולכן הפכה את מרצו לאותה מציאות שהוא מכיר לפרטיה. 2 כאמור, הוומאכים ההיסטוריים אוצרים בחובם רמזים עקיפים לחייה הפוליטיים והלא:דמיים של מצרים בהווה, כגו · ן על-ידי הצגת פרעה צעיר ומושחת המזכיר את המלך פארוק. שהיה שליטה של מצרים עד לשכת 1952. כרם, אם כחפש היטב בכתיבתו המוקדמת נמצא לפחות דוגמה אחת של "עירוב" העבר וההווה . בסיפור "התעוררותה של מומיה", שנכתב אי-אז כשנות . השלושים (ושהתפרסם לאחר מכן בקובץ "לחשושי טירוף") מסופר על . גורלו של פיאורל מצרי ממוצא אלבאכי (זה היה אגב. גם מוצאו של המלך פארוק. כצר למשפחת מוחמד עלי האלכאנית). הגביר הזה היה חובב ארכיאולוגיה מובהק. וידידם של היסטוריונים וארכיאולוגים אירופיים. סמוך לנחלתו כמצאה מערת-קבר קדמונית ואפופת מיסתורין . הוא יוצא עם ידידיו לפקוד את המערכה, ופורץ את פתחה. והנה, מתוך הקבר קמה לתחייה מומיה. והיא מייסרת את הפחה על שגזל את מכת-חלקם של המצרים האמיתיים. וניצל את הפלאחים. שהם-הם בניה החוקיים של מצרים העתיקה . כמעמד זה מוצא הפחה את מותו . גם כסיפור זה יש נאיביות שאינה מוטלת בספק ; אך יש בו גם משחק מעניין כ"נקודת הראות", ובמבכה (המספר הוא ארכיאולוג זר) ; ובהקשר שאנו עוסקים בו מעניינת ההבחנה החדשה בין מצרי-פלאח, שהוא המשך ישיר ש ' ל מצרים הפרעונית, לבין המנצל הזר 1 שבא מבחוץ 1 ושמצרים איכה מרננה לעכל אותו . (מרטיב דומה נמצא בררמאן הידוע של תופיק אל-חכים "שיבתה של הרוח" שהופיע כשנת 1933, ואשר תורגם לעברית בשעתו כשם "חיתה רוח אחרת"). 3 כאמור התרחק מחפוז מהנושא הפרעוני (וההיסטורי ככלל) וכיוון את וורצ; היוצר לתיאור המתהווה כימינו, גם אם לא זנח את תפיסת "המצרית" הייחודית. אולם ידיעתו בתולדות מצרים העתיקה, שאינה נחלת רבים במצרים. בצבצה פה ושם בין עתון 77, מס' 47-48 ·.' ·,. נס ~ת נא J ר על שהקריב . ן מ . על ז.זז · ' הקדמ~ מתקד 'ף ,· המלך רקובזלר:aמ:. ' ;כן למשל ry ~הל . ' _. י .-·'·" א--ת א ' · <-פוו~ר ' השלישי מתקי , פר על חוסר ח:כש~ . -: . . .ו:ק-ו ~t?י l:!( הערכית : ' .ח ,: ~~תזר ח כ -~צבא' ; ואילו ' מתקיפו על רודנותו . ב ב r מצדים -n דר.ת סמתרז.rח ·· · ·. זגלרל . ' !כ<ייי איש וז שלו : · : ממית המצרית של 1919, ' . ' .'. 1 .. ' ". ;; . : . 5.:~' . ~' . חע : · רמה ייחר:דה ך ~ה תרכב~ א · : -" ' • ,"' '·j •; "-. '?~ הצהרה , ז:rב~ רא ~rי' . א~ר ל~קסט . וןטי ~ של ,מצרי . ם עךי q ' ' · ;~ . ~ב -·מ r.~ דפז אשגנה -. .. . . , :-; .ךהזים- ~? :~~ב.fti ךר q"-f ;·~ן. ~:התר~ךת .!יf~ךכי ~ ח;ק~ ·ר .~rrיוכ,.ו~יפז. ~יא:ד ל ~iז!c;פר ~'iה : • ד " · • " · . . . אנ ~. ו.כ jי.י wג :'נג · יךעכרח '" ' : : ; · ~ c • j י · ~-. . י ה 31ר~ ~n מוסמלי~:י bץ "וו 5רע ··:· ןנכינ :iי ~1ש~ו-ם" . יש י ?ןצ:י-ב~שא ,וך . · ! ~ יוצכiלנ" ~וjו ~'פט ~גrדדt ן.; ךי 1ןyהיא ·.ע ןfiק · ' " ·;! · . . ' -;bה.י Qט,יו ;r ה : · ~רבונ ~ח. ~ר Pיק ~~ה ..וצ '. דח 1ת .~~.,~מ ~. ~ןת i't!<כ א~לאונ ו ~ 'ו.זרי tלii'. ~ך '~~תjוג~ ~~,~ ם; לושל,ום . דקוה .:.ש~ונ ~ד ~הא "~זP..ןר ~nך";.יך~ד #או 8:~ ץ · : : . '•.~ ל 9ם.) ;את ' tוגי,.;:ך"~~זכ '· . ·r:i~~ י ; · ה !jג~נ~צ1 זב · ,'צרי יוא- ··וק, , בכנ שהס~ךז שם ' ~: ; -~ · . ב:פ'דד oיכםר '. מזנ~ה ;: t:וב~ניו ,?.ז ' לשורת "חנצחי~ם", אולם ההתקפות עליו במחלך זה יכול להיו n משחו !" "המשפט" נוגעות לא לענ'ינים המהותיות כוזבת. פרובוקציות נגד חמעצמרת חמורים במיוחד (ומשקפים במיוחד את נקודת מצויה בקטע המפורסם המתאר את חלילה בו כתב קפקא את "גזר-הדין" : "המאמץ מבטו של מחפוז) חם הדברים שנח אס מטיח באזני נאצר : "לו אך היית ממתן במקצת הנורא והשמחה הנוראה . הספור התפתח לפני כאילו הייתי מתקדם על פני המים את האמביציות שלך . חבל שלא טרחת לתקן את מולדתך ולפתוח בפניה את צהרי )'..( איך שחבל נתן לחאמר ! איך שלכל דבר. אפדלו . לדמיונות המשונים ביותר, הקידמה לעבר ח ציביליזאציה . והלא פיתוח כפר מצרי יותר חשוב מאימוץ המהפכות מחכה אש גדולה שבח הם יכלו ויקומו לתחיח. 36 העולמיות ; ועידוד המחקר ח מדעי יותר חשוב ממלחמת תימן ; ומאבק נגד הבערות היבול הספרותי שהותיר אחריו קפקא. מאפשר להניח כי 'נס' כזה קרח לו יותר מפעם יורת חשוב ממאבק נגד האימ b ריאליזם העולמי". הופעתו של ספר כזה במצרים של 1983 חיבר בבחינת "חריג" ולאר דווקא מבחינת . צורתו הספרותית הבלתי-שגרתית . הספרים הפרפולאריים חירם במצרים הם אלה העוסקים בדת האסלאם ובקודשי האסלאם, ולאו דווקא בגיבורי ההיסטוריה "כך אני מפרפר . ללא הפסקה. ממריא אל פסגות החרים ונופל בן-רגע חזרה )... )אין • 40'" ... אבל לא רק בפיהם) כבוגד וכמושחת . ' " יומנים 1910-1913", עמ .200 .35 .87 ' "שי חות עם קפקא" , עמ .36 " יומנים 1910-1913", עמ .276 ' .37 יומנים 1910-1913", עמ " .76 ' .38 עמי 45. . שם .39 " יומנים 19231914-", עמ י .77 .40 • . המצרית הייחודית . רעוד זאת : נאצר חרא היום "באופנה", ואילו סאדאת מוקע מעל זה מוות, אללי 1 כי אם יסורים נצחיים של גסיסה כל במה (בעיקר בפי אנשי האופזיציה כפי שציינתי במאמרי הראשון כסיורה זר ("עתרן 77", גליון 44-5( עמדתו זר של מחפוז גורמת לקיטוב ולעימות בינו לבין מרבית ידידיו לשעבר מקרב השמאל הנאצריסטי . אמנם, אין הוא המשכיל המצרי היחיד המתייחס בביקורת לנאצר. והרואה את סאדאת כגיבור לארמי ; אך דרמה שחרא היחידי המשמיע דעותיו אלה ברבי ם ומרנן לכתבם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואף לבחור לשם כך בז'אנר ספררתי מפתיע נובמבר-דצמבר 1983 :תאמר 11 ' הצטרף .אליו Jן M~ןוCמ.Ni ן ,, י 9••• חוקי הבטיחות בעבודה מגיבים עליך • שמור עליהם. Nוי'ו J ן 'rt/וl מו/ ןוJ.כ קסדת המגן שומרת עלראשך • חבוש אותה. 'Pfוו&/ .Jז /ו n&9 ןו /וו.~ 7 ביטוח הדדי חוטיב םייח םילשמ עברמו • n&N ו מוגש לציבור עייי ;נחוניבנו nו 1ו וי " את ה w" ר ה הז אי סעם -לכתוב "את השיר הזה אין טעם לכתוב" . בשורה זו חותם יצחק לאור - זה ששירו "המנון לגוש" הסעיר לזמן- מה' ולאו דווקא מטעמים ספרותיים' את קריית הספר הישראלית ובשיר מסי 48 שבקובץ שלו "כסיעתיי מנסה לאור לכתוב על תלמידה ערביה בת 17 משכם שנורתה בידי חייל ישראלי . אך בסופו של השיר-הדיווח הוא מגיע אל המסקנה שאיו טעם לעסוק בליריקה שעה שמעשי עוול נעשים מעבר לסף . "מה שצריכים הילדים מהכיתה של לינה איננו שיריי סותם לאור ואינו מפרש . בטרם אתרכז בשיר "המנון לגוש", שבגינו זכה כאמור יצחק לאור בפרסומת רבה מן ההפקר, אינני יכול שלא להעיר כי הפוזה הזו' החוזרת תכופות בשיריו של לאור' של כתיבת שיר בנושא ההסתייגות משירה ובדבר הצורך "לעלות על הבריקאדותיי' אין בורגנית ונדושה ממנה . כשקראתי בשעתו את ספרו של לאור' ואת אותו שיר על הילדה משכם, נזכרתי מייד - איזו אירוניה! - בשירו הקלאסישל ויקטור הרגו "הילד", שכיום מדקלמים אותו ילדים צרפתיים מחונכים בעל-פה בבתי הספר . עניינו הטבח שביצעו הטורקים בכי i, אי הולדתו של הומרוס. הרגו, שרוחו נודדת אל פיתרון סמלי פשוט שנועד לתרץ בעינינו' הקוראים הנינוחים, את העובדה שאפשר ליצור יצירה אסתטית המבוססת על טבח . ועדייו שירתו של הרגו גדולה ומפעימה, משום האמת הפנימית שבה, עד שמגוחך לעמת אותה עם השירים- העיתונאיים של לאור . ובכל זאת, הפוזה של המשורר המהסס לכתוב ומאשים עצמו באי-מצפוניות היא אותה פוזה, ובסופו של דבר איו לאור אלא אחד מני רבים שנישבו בקסמיה של האפשרות הרומנטית לשחק את תפקיד המנוכרים לעצמם כמשוררים' כתוצאה מהמלחמה בלבנון ומעשי העוול בשטחים . נשוב עתה אל "ההמנון לגושיי. לכאורה כל מה שנאמר פה עד עתה אינו נוגע לו' שכן איו בשיר-התרסה זה כל אותה התדיינות של המשורר עם עצמו . המלים מושמות היישר בפי היירעיםיי' (אנשי גוש אמונים) , שהשיר אמור להיות הצעת-המנון אירונית בשבילם . לי, מכל מקום, מזכיר השיר הזה את ההגתרויות שבילדותנו' בתנועת הנוער' נהגנו להטיח בבני תנועות נוער אחרות . והאופי היישכונתייי הזה חי בשיר, בפשטות שלו' בשטיחות שלו' ברישעות שלו : לאור- הילד משחרר בילדותיות-רומנטית ופאתטית את מי שנהרג, ומעשיר במותו את ארסנל ההתרסות של המשורר שאינו אלא משחק, כמובן . עכשיו יוכל לכתוב, למשל, סונטה לזכר אמיל גרינצווייג, שבו פגע הרימון במקרה . העיקר שיהיה חומר ביד היוצר . הבה נשוב לילד שואף הנקם שבשירו של ויקטור הרגו . בקריאתו "אני רוצה אבקת שרפה וכדורים", איו אלימות ואיו גסות, וגם לא משחק - אלא ויתור על מנעמי הילדות, למען החובה . בייהמנון לגושיי של לאור (ושוב, מה מגוחכת ההשוואה) מתחבא מאחורי השיר הילד-הרע המשחק במלחמה נגד היירעיםיי של השכונה והנשבה כל כך בקסמי משחק-הצעקה שאיו הוא יכול עוד לחדול ממנה, והוא משתעבד לה, וצועק וצועק וצועק' והקללות שהוא מטיח בהם נהפכות לסימן-ההיכר שלו . שהרי הוא רק ילד ו 1 או משורר' וייחבל מותר לויי. ואולי באמת את השיר הזה לא היה טעם לכתוב, ולוא למען כבוד השירה - שהיא בעקיפין כבוד האדם . שכן מלות-שיר איו להשיב. מרגע צאתן לאוויר העולם הן יוצרות בעל כורחן ממשות, תושכ;זכ;rנ,rו כוונות שקודם לכן לא העזו לבטאן . לכן' לאחר שנולדה שורת השיר "ובמצותינו דם נערים פלסטיניים"' מי זה האי, פוגש ביו עיי ההריסות ילד יווני, והוא מנסה לפתותו במיני מתנות דמיוניות כדי לפצותו על העוול. אך הילד דוחה את כולן . "אני רוצה אבקת שריפה וכדורים"' הוא מסיים בפסקנות את השיחה . איו צורך לומר עד כמה שחוקה הרטוריקה ההומניסטית הזאת. היא גם מזוייפת - לפחות בעינינו, במאה ה 20-. שכן לא טובת הנטבחים מטעני . האיבה שלו כלפי ה"דוסים" של גוש אמונים, כשם שבימים משכבר (ואולי נוהגים גם היום) נהגנו לשיר ' "הצופים הפ i צים מן התחת הם יוצאים"' או השיר הידוע על הגרגיר שדחף הזרזיר לאחוריה של פרה, שממנו יצא השומר הצעיר, וכן הלאה. פוזת "הילד הרע" לעולם נוחה, משום שהנוקט אותה אינו מלכלך בסופו שלדבר את ידיו ייעל אמת"' ונשאר יערוב לנו שבפסח הבא לא כך אכן יהיה ?! • היווניים ב:פי i עניינה בסופו של חשבון את ה~ג i' אלא בתחום משחק-ההתגרות, שהרי הוא רק ילד ו/או רצונו-שלו , כמשורר רומנטי, להיות מסוגל בעת משורר. על פי כללי משחק זה מתריסים, וממתינים ובעונה אחת לחוות זעזוע ולתעד אותו . מראה הטבח לתגובתו הזועמת של הייקורבן", כדי להשיב מלחמה המחריד אינו אלא משמש עילה לכך . הילד הוא שערה, ובין "סיבוביי זה לאחר מזרקים רימונים ונהרג ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 7כc3י ·J~ "מפעלי תרבות וחינוך עב"מ'' יי מפעלי תרבות וחינון בע יי מ. יי חינה חברת-אם לחברות-בת ומחלקות שכל אחת מהן עוסקת בתחום מוגדר וכולן יחד פועלות בתחומי התרבות והחינון . ההסתדרות הכלל.ית של העובדים בא"י המרכז לרתבות ולחניוך המרכז לתרבות ולחינון יוזם ומפתח פעילות עניפה המיועדת לטיפוח התרבות והאמנות ולעידוד החינון וההשכלה וכן פעולות הסברה והכשרה בנושאי תנועת העבודה וההסתדרות . • • • מישל"נ -מכון . ישראלי להשכלה. במסגרת זו מתקיימים : מחלקת הקלונוע נעוומ. • כנסים אמנותיים (מקהלות , ערבי זמר, ריקודי-עם) . הפקות אירועים ולשכת אמנים. • חוגי לימוד במגוון נושאים בתחומי חברה, • הפקת סרטים/ ספרית קסטות, וידאו ועריכה. כלכלה, יחסי עבודה, פסיכולוגיה, ועוד . • מחלקת הוצאה לאור . • חוגים לידיעת הארץ ולהנחלת הלשון . אלופנה למוסיקה . • פעילות תרבותית ואמנותית בחוגי נוער, סטודנטים וצעירים . • • מפעלי נופש' עיון וטיול. • ספריה למוסיקה עו'ש נסימונ. • רעיוניים וימי-שיח למחנכים, הורים, עובדי הוראה . • תכניות אור-קוליות. • מפגשים עם סופרים ואמנים . • ערבי ראיונות במועצות הפועלים . • בית דדו ו מרכז נופש ומרכז סי מי נרי וני באשקלון תלבקל תוריש עדימו לבב םימוחתה ל"נה אנ :תונפל תיב דעווה ,לעופה יחר בורוזולרא93, ת. ד.303, ביבא-לת ןופלט03-431111 דוקימ61002 ילפעמ תוברת ןוניחו מייעב יחר ןמציו53, ביבא-לת םינופלט=03-256723 ,03-2191s1-3 נובמבר-דצמבר 1983 מן הסיפורנך :יr·~וצי~ ~ ר~לי · נר jד) ~. f'f.; ~ . ••• r '•r המקור באנגליה אצל נכדתו של ליאו קניג את עצמי להיות תלמיד באותו בית ספו. אך פתאום החלטתי · שמוטב לי ללמוד אמנות ב"בצלאל" בירושלים. מנעורי לא הייתי מפלגתי ולא נמניתי עם שום "בורסה" [מועדון-נוער , קל~כ] . אולם חיתה זאת תקופת הפירחה של "חיבת ציון" בארוסה. שבה חיו ופעלו גדולי התחיה שלנו כלילינבלום, מנדלי, אחד-העם. דובנוב. 3 ו"הצעיוים" ביאליק. קלוידנר ואחרים . נ- --[ בשביל~ היה לא"י כוח~משיכה זנזיחד . ואף על פי שי .ל . פרץ כבו הדפיס סיפור קצר ממני (שרכניצקי שלח לו), רציתי להיות אד כעיקר צייר ולא שכעתי מהתבונן בויפררדוקציות של התמונות היהודיות מאת ליליאן. היושנכרג, שץ. שהיו המורים הראשונים של בית הספר הראשון לאמנות בירושלים . "אקדמיה לאמנות בירושלים'.' לצייר את הנוף התכני ואת גיבורי המקרא בא"י גופא, וללמוד את מלאכת הציור אצל הירשנבוג, 4 נ- --[ - מה יכול להיות יפה יותר רטוב יותר בשביל בחור יהודי אפוף חלומות בארוסה של אותם הימים ? ומכיורן שלא יכולתי להיכנס לבית הספר לאמנות בארוסה מחמת שאבדה לי תעודת- הלידה. החלטתי לנסוע ל"בצלאל" בירושלים : כבואה. שהייתי אז בחרו טוב, שכן ביאליק רד"ר ספיר נתנו בידי מכתבי-המלצה לסופו ש . בן . צירן רלפררפ' שץ . המניעים, כפי י שעולה מעדות זו הס מעורבים : אידיאולוגייס ("בשבילי היה לא"י כוח-משיכה רב") ומעשיים ("לא יכולתי להיכנס לבית הספר לאמנות בארוסה"), ואילו בשביל האב האדוק, המניעים היו מעשיים בלבד. כפי שמתאר זאת בהומור, מקץ שכים ליאר קניג, באותו פרק . זכררכרת : 1 ואעפ"י, שאבי, ככל האבות האדוקים . ראה את הציונים כאפיקורסים , שאינם טובים מן הסוציאליסטים. הסכים שבנר יסע לא"י . וטעמו של דבר הוא : אעפ"י שלא זכיתי בימים ההם להאסר (מצב, שכל הנחווים בעלי ההכרה שאפו אליו), כבר עונה המשטרה הארדיסאית "ביקור" אצלי וחיפשה נשק . וקל לתאר את שמחתי, כשנודע לי אח"כ. שבאותו לילה בועכר "ביקורים" גם אצל אחד-העם , ביאלרק. ז'בוטינסקי ואישים נכבדים אחרים . באותם הימים נוסדה ה"הגנה העצמית" . ץר הייתי על הבאריקדות ולאסיפות חשאיות ... הכל נשמר אויר פועות וסכנה חיתה צפויה ליהרג בידי אנשי המאה השחורה . מובן איפוא מפני מה הסכימו הורי שאסע לא"י. רכך הגיע אריה יפה בן-ך 1 לארץ-ישראל, כשמאחוריו, החל מגיל חמש-עשרה, "עבר ספררתי" המבשר המשך נכבד :ראשוני סיפוריו התפרסמו ביידיש בקבצים ספרותיים בעריכתם של י.ח . רבכיצקי, י . ל. פרץ רקלמן מומר. את תארו ההפלגה מארוסה לארץ - ישראל, את המסע בים, העלייה על החרף והפגישה עם יפר, במלון חיים-בררך, הנסיעה לירושלים ומראות הדרך 1 חוויות טיפוסיות אלה 1 שהיו כחלתם של כל הערלים באותן שנים, תאר לימים באחד מפרקי זכררנותיר. s בזכררכרתיר, סיפר ליאר קכיג, כיצד התעניין ביאליק, בהתקדמותו כסופר, ערד בימי ארוסה. לאחר שהכירו באמצעות רבכיצקי :6 איך היה [ביאליק] עוצו אותי ברחוב בולשאיא או מאלאיא ארנאאוטסקיא, לא רחוק מבית מסחר הספרים של רבניצקי ומאלינקובסקי, והיה שואל : נו, כבר כתבת סיפרו חדש י(? . ל . פרץ כבר פיוסם סיפור קצר שלי , "האכסטרן'.' שרבניצקי המציאו לו) . ולאחר ששמע שהוא נוסע לארץ-ישראל, כתן בידר מכתב המלצה לש . בן ציון. ובכך גרם ש"במידת-מה ראיתי את עצמי כבן-חסרת של ביאליק". ביאליק לא שכח אותו. ובביקורו בארץ-ישראל בפסח תרס"ט "שאל את פררפ' שץ על התקדמותי בציור, רשץ שאל אותר על התקדמותי כסופר". באותה פגישה בירושלים, התרשם ליאר קכיג מעליצותו ושובבותו של ביאליק, בניגוד לכובד הראש ושאר גילויי הזיקכה שמצא בביאליק . בפגישתם בלונדון מקץ עשרים שכה . 3. את פגישתו בארוסה כנער צעיר עם דובנוב, ואת התרשמותו הרבה מאישיותו, והמשך קשריהם עד מלחמת העולם הראשונה , תאר ליאו קניג בפרק זכרונות אחר : "פגישה עם ש . דובנוב ", ' דבר: .6.1953 19. 4. על הירשנברג , כתב ליאו קניג, לימים , בנימה של הערצה מופלגת , אבל ללא דכרונות אישיים ליאו קניג :· מתקופת "בצלאל , "שמואל הירשנברג (חמישים שנה לפטירתו)" ,' כרמלית ,' ד -ה . תשי"ח , עמ '200. 5. ל יאו קניג . "מפרקי · זכרךנד"•ת ;' הפועל הצעיר: שנה 46, גל' 19, י"ח שבט תשי"ג )3.2.1953 (, עמ '16-15. 6. ליאר קניג . "המשורר בצעירותו ובזקנותו" .' דנו,' 11.1952.21. נעל ביאליק] . עתון וו, מס' 48~ו 4 ה~~י~~ . י(מחי (החלוצים על סיפוריו הארצישראליים של אריה יפה נורית גובריו א. בין : מקום-ההלודת לאוץ-המולדת ודדים ועצובים הם החלוצים והחלוצות ה .צעירים ·, המתלבטים ב · ומתחבטים בארץ-ישראל של ימי העלייה השכייה, כסיפוריו של אריה יפה. כולם רכים וענוגים, ומתגעגעים ללא הפסק לבית אמא-אבא, שהשאירו מאחוריהם. לכאורה, לא טוב להם רק בארץ-ישראל, ראם יעזבו ארתה ויחזרו לבית ההררים, יברא הכל ' על מקומר בשלום כמקודם, אולם, למעשה, לא כך הדבר. גיבורים אלה כדרכו לעצב ולבדידות ולכמיהה חסרת-פשר המכרסמת את הלב, בכל אשר יהיר. בכל מקרם שבר הם נמצאים, הם מתגעגעים למקרם אחר' שאליו הם רוצים להגיע, אר שאליו הם רוצים לחזור' ואחת היא אם מקרם זה הוא בית ההררים ברוסיה, עיר אר מושבה בארץ-ישראל, אר אחד מכרכי אירופה המערבית : נפזשת ר.כות וענוגות אלה נושאות בקרבן אידיאלים :· כעלים, חלומות גדולים, אס כי מטושטשים ובלתי ברורים, על אדם ר~ם ועולם, מצליחות למצוא בקרבן את הכוחות הגדולים כדי לעשות את הצעד עירבמוi לעבר מימוש החלום, אולם ליותר מזה אין כוחן מספיק. המאמץ העצום שכדרש מן החלוצים לעבור מעולם לעולם. מבית ההורים המוגן 1 למחוז הכיסופים החשוף והתובעני 1 היה גדול מדי, רהותירם נדהמים מעצם העזתם, וחסרי ישע להמשיך רלהאבק לא רק על המשך מימוש החלום, אלא על עצם הקיום בתנאים החדשים חסרי-הרחמים . הגיבורים והגיבורות הצעירים מתוארים בשלבים שרכים של חייהם, כשהמשותף לכולם הם הבדידות והסבל בהווה, והתשוקה למשהו אחר, טוב יותר, שלם ריפה יותר בעבר או בעתיד . מי שעדיין לא עזב את קן-ההורים, חולם על עזיבתו לעולם יפה יותר, הנמצא בארץ ישראל ("תרצה") ;מי שהעיד רעשה את הצעד הראשון ונמצא באגיה, בדרכו לא"י, כבר מתגעגע למקום שעזב, עוד לפכי שהספיק לממש אפילו את ראשיתו של חלומו בא"' ("תרצה") ; מי שכבר נמצא בארץ-ישראל, סובל מאד מן הבדידות והרגשת חוסר-התכלית בארץ 1 רכ iJt? לבית ההררים החם ומעניק-החסרת ("תרצה", "ציוניה" ; "כמלפנים" ; "במקומרת הקדושים") ; מי שכבר החליט לעזוב את הארץ' ונמצא בדרכו חזרה אל בית הרריו אר אל אחת מבירות אירופה 1 מרגיש בחסרונה של הארץ שעזב זה עתה, באותו רגע שהוא נמצא על סיפון האניה בדרך בחזרה ממנה ("לאחר שתי שנים" ;"אל הגרלה"). והשלב האחרון :מי שכבר חזר אל בית הרריו ברוסיה, אר הגיע לאחת מבירות אירופה, מתגעגע לחזור לארץ שזה עתה 1 עזב;ן ומתרפק על כל דבר שמזכיר ארתה , ואף מציג את עצמו, בעיני עצמו ובעיני אחרים, כמי שעתיד לחזור בקרוב ("לאחר שתי שנים" ;"מאנשי שלומנו" ; "בככר") ; גם מי שנמצא, כביכול, בעולם שאליו הוא שייך מבחינה ביולוגית ("הספרדיה") אר 1 מבחינה רוחנית ("החוטים האדומים"), אינו מוצא לעצמו מנוח ומתגעגע אל עולם אחר. רחל הספרדיה, נמשכת אחר בחור צעיר מערלי רוסיה, ואל עולמו שבר "החיים מלאים נשמה 1" ואילו עולמו של החתן הספרדי המיועד לה יורד ערכו בעיניה ; וכמרתה , פייגה-לאה, שעלתה עם בעלה הזקן לארץ-ישראל להשתטח על קברות הקדושים , ובמיוחד על קבר רחל אמנו, נפשה יוצאת אל נכדה, בן :;נתה ברוסיה, היושב זה כשלרשה חדשים בבית האסורים, ועתיד להישלח לגלות. ב. אריה יפה הוא ליאו קניג בן שבע עשרה היה אריה יפה כשעלה לארץ-ישראל כדי ללמוד אמנות ב 'בצלאל 1' בשנת 1906 כתלמידו של הצייר שמואל הירשנברג, וכשלרש שנים שהה בה . בשנת 1 1909 אר 1910 עזבה, ונסע למינכן רלפאריס להמשיך את לימודיו בציור, ונעשה אחד המבקרים האמנותיים החשובים בכלל ואחד הראשונים ביידיש בפרט. לפכי מלחמת העולם הראשונה עבר ללונדון ועסק בעיתונאות, שבה התמיד למעלה מששים שנה, בתחום הביקורת הספרותית והאמנותית, ונודע בשמר ליאו קניג. י את האווירה בחרגי הנוער בארוסה, ואת המניעים לעלייתו לארץ-ישראל, תאר ליאו קכיג עצמו מקץ שכים :2 מה הביאני לפני 40 שנה לפלסטינה . כפי שקראנו בימים ההם לא"י -נ? --[ הייתי תלמידו של חיים טשרנוביץ (רב צעיר) וחבשתי כובע מיוחד של בית הספר לאמנות בארוסה, והכינותי ךרע טרופמ לש תודלות ,וייח אצמנ לצא ןמלז .ןעזייר ןאקיסקעל ךופ דער רעשידיי,רוטארעטיל .1 עסערפ ןואעיגאלאליפ,' רענליו גאלראפ ןרפב. .ןיקצעלק ענליופרת" ט)1929(, רעטירדדבאב. תנומתעפי ותול תיתורפסה תיתרוקיבהו [תיקלחה] הפנע המישרמו .רתויב םשו היפארגוילביב תפסונ. הארוםג, ףסוי ,רדנלדירפ לע" ינש םירפוסהפיחב. ואיל'גינק,' תילמרכ': ךרכט" ז, -268. ךרכב הז םג המישר ירפ וטע לש ואיל גינק ומצע:" םעה-דחא ח"יודנדנ שת"ל, מע'263 ןודנולב'.' ומוגרתב שידיימ ·ילשלאכימ-ןב. ובתכמב לש ונתח ןועדג דעלאילא. ,םירצחמ םוימ 'הלאבו ל ,ג"משתם'יוצמ' םיטרפ םייפאוגוילביבםיפסונ. ג"כ ךושחג"ישת 'לג ך' לועפה' ',ריעצה תנש46, םיעברא','הנש "נפלי יל ואקגינ. .2 )11 . 11 . 1952(, מע'.16 ג. "תדוה לך, כי לא שכחתני" (ברבר לאריה יפה) בין ידידיו הקרובים בארץ היו ש. בן ציון. יהודה בורלא. זאב ברכות וי"ח ברנר. 14 רישום נרחב, יחסית. נשתייר ליחסיו עם ברבר, בזכרונותיו המאוחרים של ליאו קניג. ובאיגרת ששלח לו ברבר, לאחר שכבר עזב את הארץ ושהה במינכן שבגרמניה. 15 המכתב, שנכתב מיפו ביום 14.11.1910 ביידיש. מגלה את היחס הקרוב והחברי בין השניים (לפכי שעזב את הארץ .גר עם ברבר בבית אחד בתל-אביב) 16. ברבר מתבדח בו, מצטט. מתוך הומור, קטעים ממכתבו של אריה יפה אליו, ומרגיש צורך להתנצל על אותו טון "קל-משעשע" זה שבמכתבו, המעיד "כי בזמן האחרון אין בי אותה מידה גדולה של מרה שחורה, שחיתה בי בשעה שעזבתני. ונהפוך הוא, אני כותב משהו, ובכלל - רא. הא, לכאן ולכאן. אחת הנה · ואחת שמה ... באמונה, בלי הגזמה, טוב יותר, הרבה יותר טוב." ובעיקר הוא מודה ליפה על מכתבו :כי אגרת זו לשך - הן אתה חי בה, אתה, על כל תנועותיך וקמטיך. אתה, הספקני. הציני. , השדים' יודעים עוד מה . בכל אופן תודה לך . כי לא שכחתני." בהערה . מוסיף המלביה"ד שבאותו זמן כתב ברבר את "מכאן ומכאן", כפי שהוא ורמז בדבריו. כרכר כותב אליו כ"סבא . זקן" הכותב לצעיר ממנו, מכנה אותו "ספקני וציני',' ומגיב על מה שכתב אליו, שהוא. אם ננקוט לשון-ימינו, "עושה חיים במינכן" :· "מינכן - אפשר כאן לראות ימים בנעימים. כשישנה פרוטה בכיס" ; וכן הוא מתפאר בפניו באירוניה קלילה כי כבר ציירתי. ברוך השם. נשים ערומות". על צ . יטוט זה מג'ב ברבר: "ולא שכחת בשעת ציור, כי ערומות הן? ... "אולם מיד לאחר זד n לפת דברי לשון קלילים אלה, נאמרים ביניהם. אם כי ברמז, גם דברים אחרים. אותו "עיקר" שבגללו כותבים לכרכר, מכסים עליו ב;ברי , לצון ; ומקורים שהוא יבין . והוא - אמנם מבין ומגיב : אני הנני אולי תמים עכיניך ... לא, לאסוינ אין אני תמים ... אלא שלעתים רוצה לכי משהו עילאי ... גם זה ודאי מין התגנדרות ... ואתה כעצמך הן ודאי רוצה גם אתה משהו לעתים ... אין העיקר הנחוץ נאמר משום-מה . לאחר החתימה מוסיף ברבר מעין התנצלות : אפשר אומר אתה, יפה. כי התגנדרתי קצת לפניך כגלויה דו - טועה אתה. פשוט לא עלתה לי הכת;כה כפי שראוי היה . יהי כן ! . מהערות המלביה"ד לגלויה, נראה, שהיה לברבר עוד מה לומר, והתחרט. כתב ומחק. יתכן. שהזכרת "הבחורות הערומות" בתוספת ההערה "ברוך השם" יש בה גם רמז פרטי למעשה-קונדס של התגרות. שעשה אריה יפה, כפי שהוא מספר בזכרונותיו מקץ שנים :17 פנה אלי פעם פרופסור שץ (הייתי אד תלמיד "בצלאל") ואמר לי :- רוצה אתה לראות טיפוס מע:ויין ? (ככר כחכתי אד סיפורים קצרים כ'הפועל הצעיר' והוא רצה, כפי הנראה. לספק לי נושא מעניין) . פה כירושלים יושב אדמו"ר רכן של חסידים, שלפי דבריו הוא גם אמן נ- -[ וקבלתי ממנו מכתב וכר הוא מכקש ממני לשגר לו דו i מאות ]---[ קח אתך מונוגראפיות וראפרודוקציות אחדות וגש אליו . לאחר תיאור הביקור והשיחה עם האדמו"ר, מספר קניג. כיצד הראה לו ""להכעיס דווקא תמונת ונוס ערומה של טיציאן . ותגובתו התמימה-מיתממת של האדמו"ר : "ודאי היא כורעת ללדת ..." נראה, שעניין "הבחורות הערומות" העסיק את אריה יפה למדי . שכן הקדיש ול סיפור מיוחד, "שולמית',' שנשאר בעזבונו (בקיבוץ .חצרים) בזיכרון אחר הקשור בברנר, 18 מימי לימודיו ב'בצלאל,' סיפר אריה יפה, כיצד גרמה הופעתו של כוכב שביט שהתקרב לכדור הארץ. חששות רבים. וכיצד צפה, יחד עם נדנד בכרכב. וברבר, בניגוד לכל האחרים. היה שרוי בשמחה מיוחדת, ולגלג על כל החוששים. בפרק זכרונות נוסף, 19 תאר ליאו קניג, כיצד הציג אותו יוסף אהרונוביץ בפני ברבר בכיתת הציור של 'בצלאל' ובמיוחד נחרת בזכרונו המעמד, כיצד נערכה בבית העם בירושלים קבלת פנים לסופר היהודי-גרמני תיאודור זולוצ'יסטי. שנתקבל בכבוד ובהערצה. ואילו מברבר שעמד בפתח, התעלמו, ואיש לא שם לב אליו. ד . "זמן הסתו הוא כשהנפש מתעטפת והלב דוי ולא בשעה שגשמים יורדים!" בעשרת הסיפורים שפיוסם אריה יפה ב'הפועל הצעיר' בשנים תרס"ח-תרע"ב. 20 מנצנצת מפעם לפעם אישיותו של הכותב והחוויות שעברו עליו, מבעד לכתפיהם של גיבוריו . אם כי אין אל ו סיפורים אוטוביוגראפיים ישירים . והם כתובים בגוף שלישי. ומסופרים מבעד לעיניהם של הגיבור או הגיבורה המתחלפים בהם . ברובם. הגיבור או הגיבורה נמצאים שלוש שנים בארץ . כמספר השנים ששהה בה המספר . כך. למשל. בסיפור "הספרדיה',' שכותרת המישנה מעידה עליו שהוא "פרק מרומן. שנכתב בירושלם',' מתוארת רחל. הנערה הספרדיה. כשהיא נמשכת לשכנה, "בחור צעיר מרוסיה" בשם טרכטמן . הלומד ב"בצלאל". כדי להתקרב אליו, היא שותה שלוש . שנים אלה שעש.ה ·ב 'א , ץר; בתקופת התגבשותה של העלייה השכייה. השאירו את רישומן הספרותי. בדמותם של 10 סיפוירם שנדפסו מעל דפי 'הפועל הצעיר' בחמש השכים הראשונות להופעתו (תרס"ח-תרע"ב). חלקם נדפסו לאחר שכבר עזב ךותמ וכחכמ ל"נה לש ןועדגדעלא. דה ויסחיל םיבורקה םע הדוהיאלרוכ, האר וכתנמכןורחאה .14 5. 11 . 1969 , ',רכד'כ ה"כ ולסככ ל"שת)5. 12. 1969 .( ונויכראכ לש הדוהי אלרוכ ,וילא םוימ היוצמ ,המישר אלש ,המסרופ .שידייכ לע הדוהי ,אלרוכ תונשמםיששה. םירצחכ, ' לכ יכתכונרכ,' ךרכג,' צוה' ץוביקהדחואמה, כשת" ,ד 'סמ481, מע'359-358, ופימ. םוימ .15 םגרותמ.שידיימ 14. 11 .1910 . 16. 1.1953 . :רבד' " ונרכ דמוע"חחפכ, ואילק גינ, .16 ' רבד,'17.10.1952 . ואיל ,גינק יוה" ןד ףכלתוכז", .17 ' ',רבד29.8. 1952 . ואיל ,גינק ירחא" םיעבראהנש", .18 " ונרנ דמוע"חחפכ,' רבד:1953.16.1 ; ןכו רדח לע החוא ,הדוזיפא תמישרכ הבוגתהתשגרנה .19 ולשחאל ר חצר ,ונרנ הבו הכרעה תיללכ לש ותוישיאב' רבד:30.4. 1937 , המישר איהש םוגרת " ונרנ תישארכ ,"וימי המישר תפסונ ולש לעונרנ, ימידי שותעמ ן' 'טייצ .ןודנולבב1921-. ב' רבד'18.10.1957 , ןכו הרעהב 'סמ1. ןאכ. תובקעכ האירק ,ויתורגאב שודק" לעב"וחוכ, הלאו תרשע ירופיס הירא הפיכ' לעופה'ריעצה: .20 .24 -8. רייא-ןסינ ,ח"סרת 'מע22 רת"הצ". הנש .הנושאר 'לג7 .א -9. ושב ילרופיסה: ה"הידרפס. קרפ)"(ןמורמ. הנש .היינש 'לג2. ןדשח .ט"סרת 'מע8 .ב וריםלש. את הארץ . והדבר כיכר גם בנושאי הסיפורים. יבול זה של עשרה סיפורים. "בימי העלייה השכייה, משל אנשי העלייה השנייה ועל אנשי העלייה השכייה," 7 יש בו זירומה ככבדה להכרת האווירה ששררה באותם ימים בקרב אנשיה. והלך הרוחות שהיה מכת חלקם של מי שהחזיק מעמד ושל מי שכשל כוחו ועזב . אם כי אירה יפה השתתף . נ' .לעפזזr הצעיר .' החל מזו!,נתו זזראשוכה, כמעט שלא נזכר שמו על ידי רושמי-הרשומות. מ Q פרי-הזכרוכות וכותבי-ההיסטוריה של כתב-עת זה . אליהו מוכצ'יק ויצחק ל;פבן .הסוקרים בפירוט וב את גליוגות השנה הראשונה . איכם מזכירים אותו, 8 במוכוגואפיה של יוסף שפירא על 'הפיעל הצעיר' זכה למשפט - אחד בלבד, 9 ובספר 'בצלאל' כזכר שמו פעם אחת לכבר. בתוך רשימת . תל : מידי המחזור הראשון של המוסד, בשנת ..190610. וכך. תרומה ספרותית מינןחדת זז, נשארה במשך ש~ים ידועה למעטים כלבד, וכמעט ; שכשכחה . מלב, הוiיהר· עללוה ' להצטרף לתרומתם של סופרים אלמונים נוספים. שפעלו בתקופה זי כבתק'ג!;כות אחרות, וכמעיט · שאיך היו-ם מ; שיוז · ע לפענח את שמות-העט ש . כהם חתמו ·על ' 'צירתם ולגלות · את ' האום שמאחורי הסיפור. למעשה, דומה שרק עם . פ~ירתו, בכ"ב באב תש"ל ).1970 24.8(.11 הוסר ברבים הלוט מעל מי . שחתם · בשם ארהי יפה על ע . שרת. סיפוריו ב'הפועל הצעיר,' נתגלה הכותב, וזרחה עם המבקר ה~דוע בספורת יידיש ., יילאו קניג; והושלם פרק על~ם בביוגראפיה שלו, ובמיוחד בהיסטוריה של הסיפורת הארצישראלית של תקופת העלייה השכייה . לאחר שחשף ג. קרסל ברבים את מה שהיה ידוע למעטים בלבד . של~או קכיג הוא אריה יפה, מחברם של הסיפורים הארצישראליים ב'הפועל הצעיר: נתפרסמה, כשלוש שנים לאחר מכן. רשימתו השכייה עליו, 12 שבה הביא את עדותו החשובה של ידידו של אריה יפה. ראובן ליף. שגם הוא היה באנשי העלייה השכייה; דותלמי "בצלאל" במשך שכים אחדות (הגיע לארץ בסוף ינואר 1906(. וגם הוא פיוסם . סיפורים ודברי זכרוכות ביידיש על ימי העלייה השנייה ועל ההורי של יתלמיד "בצלאל" באותן שנים .13.. לפי מסורת המשפחה, ש~נה השם מאריה יפה לליאו קכיג. בשעה שעשה את ההכנות . לנסוע מארוסה לארץ-ישראל, והרגיש בטוח יותר בקבלת הפספורט . ויתר יסידור היציאה מרוסיה תחת שם בעל צליל גרמני ן ואילו ר~ובן ליף מספר גיוסה שוכה . יכפ שמביא זאת ג. קרסל : כשהחליט יפה לעזוב את הארץ .מצא שהפספורט שלו נעלם כ'גומרוק' כיפו וכלי 'תדכרה' לא רצו (נתנו) הטורקים לעזוב את האץר . כי לא נתנו לנתינים לעזוב את פלסטין . נמצא אד כ"כצלאל" כחור לודד'אי (מעיר לרדד') כשם ליאו קניג, שנתן את הפספורט ליפה וכעזרת התעודה הזאת נמלט מידי הטורקים ונסע למינכן להשתלם כלימודים כאקדמיות. לפי עדות זו לא ידע אריה יפה עברית. ו"את סיפוריו ב'הפועל הצעיר' תירגמו מיידיש: י.ח. כרכר, המורה יש"י אולר ובן-ציון גוטמן .ש( בן ציון)." ש. בן ציון היה ידידו של אריה יפה, ואף סיפק לו חוברות וספרים על החסידות". על אחד הסיפורים. שבמרכזו עומדת דמות גיבורה, מעיד ראובן ליף. שהמודל חיתה דמות מציאותית, והוא אף מגנה את אריה יפה. על שלא התאים את הסיפור למודל האמיתי . קרסל, שאינו חושף את זהות המודל. ואף אינו מגלה באיזה סיפור מדובר, מביא מפיו ש"הסיפור האמיתי של בעל המכתב [ראובן ליף] הוא לא פחות דרמטי מזה שהסיפור המבוסס כביכול עליו . אבל נ ---[ הסיפור היה 'ס · פרותי' בעיני יוסף אהרונוביץ וראוי להידפס ." ספק אם אפשר היום לזהות אילו מבין הסיפורים תורגמו על ידי כל אחד משלושת הסופרים הנזכרים. וספק אם אפשר להוסיפם לרשימת תרגומיהם של ברבר וש. בן ציון . בהסתמך על הכרונולוגיה בלבד . ברור הוא, שברבר לא תירגם את הסיפורים שנדפסו לפני עלייתו לארץ (א -ד ברשימה). לעומת זה יש לשער, שאת הסיפור הראשון . "תרצה", תירגם ש. בן ציון. שהיה העורך של המדור הספרותי של 'הפועל הצעיר' בשנתו הראשונה . אבל קשה לקבוע. כיצד נתחלקו תרגומי הסיפורים האחרים בין שלושת המתרגמים. אלא אם כן יתגלו עדויות חדשות, על סמך חומר ארכיוני שטרם פורסם. הרושם הוא, שהמתרגמים עשו הכל. כדי ליצור לשון עברית שתשמור על רוח המקור . והעלימו את סגנונם המקורי . ג. ,לסרק בורקמ"קוחרמו. רפסמ עדונ-אל לש הילעה ,"היבשח' לערמשמה:30.9.1970 . ספדנ .7 םג :ראודה'כ הנש50, 'בוחג,' א"כ ןושחנ א"לשת רבמבונ)1970(, 'מע37. י. 'ןכפול םיעברא" "הנש; א. .קי'צנומ הנשה" ','הנושארה םיעברא' ,הנש ץנוק תואלמלםיעברא .8 הנש תעפוהל לעופה"ריעצה',' 'צוה זכרמ תגלפמ ילעופלארשי-ץרא, ,א"תד"שת. ףסוי ,אריפש לעופה'ריעצה. ןויערההשעמהו: צוה' ,תונייע ,א"תכשח" ,ד 'מע246: ןכ"ומסרופ .9 םינשכ תונושארה םירופיסומישרוnיווה- תאמ הירא הפיל). "(גינק. תירונ ןהכ-חליש (תכרוע) "לאלצב"' לש ץש19061929-,' 'צוה ןואיזומ ,לארשיםילשורי. .10 .ףרוחמשת" ג 'מע37. דחא םירויצה ןמ הפוקתה תילארשיצראהולש, יוצמ תיבכ וחחפשמ-בורק ד"וע רטיפ ןמלא .םילשוריכ יפמ ונתח ןועדג ,דעלא רכחנמכילא, ,םירצחמ םוימ 'ה לולאכ ג"משת. רבקנ ץוביקכ .םירצח רכש הרכח ותכתור. יפמ ונתח ןועדגדעלא, וכתנמכ ילא םוימה' לולאכ .11 ג"משת. האר ותמישר .גלש לסרק הרכזנש הרעהכסמ'7. שולשו םינש רחאל ןכמ המישר תפסונולש .12 - דועו "רפסמלענ תפסותכ םיטרפ םישדח וילע: ג. לסרק. רפסמ" אל עדונ לש הילעה חיבשה ואיל גינק ןבוארו .[ףיל לע' ',רמשמה26.9.1973, ןכוראודה'כ,' הנש53, לג' ד,' י" ט ולסכ ד"לשת)14.12.1973 ( 'מע103-102. םתמורת לש ירפוס שידיי תורפסל היילעההיינשה, םרט הפשחנהאולמכ. תואמגודתודחא .13 .הנממ אר ה היגולותנאכ בורקמ"קוחרמו" תכירעכ יכדרמ שימלח' היגולותנא לש ירופיס שידיי לארשי-ץראכ תישארמ האמה דעו ',ונימי 'וצה ,םילועפ-תיירפס ףותישכ ןרק 'ןרטשנגרומ-רפניו .1966 ילוא אל רהקמאוה. לכש םריפוסה וללה ודוי ןמץראה. נובמבר-דצמבר 1983 ה . כנפיים מקוצצות אם החוויה האוטוביוגראפית הישירה, אך מבצבצת פה ושם בסיפוריו ב'הפועל הצעיר', הרי הלך נפשו הקודר המיואש של המספר בכל אשר יימצא. הוא השליט בכל סיפוריו והוא גיבורם המרכזי . למעשה, נכתבו סיפורי-היורדים שלו , עוד בהיותו בארץ-ישראל, ולפני שחזה מבשרו את כאב הפרידה ועזיבת הארץ . כבר חוו אותו גיבוריו . מרגע שעלו גיבוריו לארץ .כבר התחרטו על צעדם זה, כשם שמרגע שנמצאו על סיפון האנייה בדרך בחזרה, התחרטו גם על צעדם זה. חרטה תמידית זו, המאפיינת את כל גיבוריו, אין לה כמעט כל קשר למידת הצלחתו של הגיבור בהיקלטותו בארץ . היא משותפת לכולם. לאלה שהצליחו ולאלה שנותרו בבדידותם בארץ . הרגשת ההחמצה המתמדת רודפת את גיבוריו גם בערי אירופה הגדולות (מינכן. פאריס). שאליהן הגיעו , וגם כאן. ללא קשר למידת הצלחתם החיצונית והשתלבותם. כביכול. בחברה . ו 2 כדי להרחיק עדות, וכדי שלא להיסחף יותר מדי בהתרחשויות הפנימיות שלו, שם אריה יפה את הלבטים וחיסורים בפי גיבורים אחרים. בגוף שלישי. ובעיקר בפי גיבורות . בדרך זו. יכול היה לתת ביטוי למרירות המציאות, מבלי שהרגשות האישיים הדוחקים יקלקלו את מידת המהימנות. ומה גם. שאכן הנערות שבעלייה השנייה. סבלו לא פעם מבדידותן ומקשי חייהן. הרבה יותר מאשר הבחורים. המקרר באגנליה אצל נכדתן של ליאר קנינ מתוך עשרת סיפוריו ב'הפועל הצעיר', שמונה מתרחשים בארץ . או בדרך בחזרה ממנה , ובחמישה מביניהם עומדת במרכז גיבורה ("תרצה" ; "הספרדיה" ; "החוטים האדומים" ; "ציוניה" ; "במקומות הקדושים"). אולי לא מקרה הוא, ששניים מן הסיפורים הארצישראלים שבמרכזם עומד גיבור, גבר, הם סיפורי "יורדים", של נערים שכשל כוחם. וחזרו לבית הוריהם ("לאחר שתי שנים" ;. "אל הגולה") ורק אחד מתאר גיבור הנמצא עדיין בארץ. ומנסה להיאבק עם המציאות המרה והמובאה ("כמלפנים"), וגם הישארותו בארץ אינה בטוחה כלל. לעומתם. חמשת סיפורי- הנשים , הם סיפורים על עצב ובדידות, געגועים וכמיהה. אולם הם מתרחשים בארץ. והגיבורות נאבקות בתוכה . אם כי גם הן מתגעגעות לבית שעזבו מאחוריהן . הרגשת חוסר התכלית היא נחלתו של צבי. גיבור הסיפור "כמלפנים", הנמצא שלוש שנים בארץ. כמספר השנים שעשה בה המספר עצמו, וגם הוא מתגעגע בלי הרף לבית אמו , וזכרו עולה לפניו בכל אשר ילך. לכאורה, שפר חלקו בארץ . והוא מסודר, שכן יש לו עבודה כנוטר בכרמים . ואף נערה מבקרת בסוכתו בלילות ירח, אולם. לאחר עונת הבציר , הוא מרגיש ביתר שאת את הריקנות הצובטת בלב. ואת הרגשת חוסר התכלית : כשככר ככה על שפת החול ובהרהרו את הרהוריו כלרוית המית הגלים, נבהל מכגרפיות הצעירים המזמרים. ידמה לו שהוא שרכב כבית אמר על דרגשו וחושב את מחשכותיו, בבית שארן והמולה ... אכא-אמא סופרים ומונים את דמי הפדיון של היום ; על הכירה רותחות ומתנענעות הקדרות של ארוחת הערב. וכחץו אחורי החלונות יורד גשם ... ודומה, גדול כוחה של הרגשת חוסר התכלית של צבי. מאלו של הגיבורים האחרים. שכן להרגשה זו אין סיבות חיצוניות, וכל כולה נובעת מחוסר סיפוק מהותי. נפשי עמוק. שכן. לכאורה , הוא עובד , נמצא בתוך חבורת צעירים. זוכה לאהבתה של אשה, אהוב ומקובל בחברה, אולם כל זה רק למראית עין. הוא "משוטט בחוצות בלב ריק ובמוסר כליות" ורואה את "האניות המפליגות מחוף יפו ונוטלות באותו זמן עמהן חלוצים יותר מכפי הרגיל" . אם צבי. שהצליח, הוא מועמד לירידה, מה יהיה על כל אלה שלא הצליחו ? ואכן. כאמור, סיפורי הגיבורים הגברים האחרים. גם הם סיפורי-ירידה. "לאחר שתי שנים" ו"אל הגולה," ובשניהם מתחרט הגיבור על עזיבתו את הארץ .כבר בעודו על סיפון האניה המחזירה אותו לבין הוריו. כשם שקודם התחרט על עלייתו, כבר בדרכו לארץ ועם המגע הראשון עמה : ו 2. על "סיפורי-ירידה',' ראה , מעריב: • :· יפה בלררביץ "סיפורי הירידה של העליה הראשונה 980 ו .9.S. עתון וו' מס' -48ו 4 "טשי" [תה] "מתוך כוס גדולה כדרך בני רוסיה. "במקום ה "קח וה" שנוהגים לשתות בביתם , "כבכל בתי ישראל המזרחיים". כדוגמה לקשר ביניהם מתואר כיצד "הוא הראה לה תרשים שעשה בדמותה עוד לפני שהתודעו למדי זה לזו ..." והיא נזכרת במה ששמעה מפיו על עצמו, כי "הוא יהיה אמן גדול", ומהרהרת "מהיכן להם לרוסים אלו אמונה כבירה כזו בעצמם?" ומאליה עולה "שאלה חדשה במוחה" : "מדוע אין פה אמנים בתוך הספרדים?" יש לשער, שטרכטמן זה הוא בן-דמותו של הכותב. ולכך יש להוסיף אותה ציטטה ממכתבו שהביא נרנו : "ערבים ראיתי. ספרדים. כותל מערבי . מין התגנדרות". איני יודעת אם אכן הושלם רומן זה , ש"הספרדיה" היה צריך להיות פרק בתוכו, בכל אופן . יש בסיפור זה, נוסף לנופך האוטוביוגראפי. גם הד לפגישת העדות השונות בירושלים. מנקודת ראות " אשכנזית" טיפוסית . גיבור אחר הלומד ציור בגרמניה, הוא קרנצדורף . בסיפור "בנכר", שהתרחק מ~מו, והתחבר עם חברים נוצרים : " וכגרמניה שכח לגמרי, כי י הודי הוא . כתור רוסי רשום הוא כמעונו, וכרוסי הוא כעיני מכידיו ; ואף כעיני ~די אהובתו. כדעתה לא יעלה, כי יהודי הוא . אולם אשכנזית זר הטהורה גרמה לו כימים האחרונים להרבות כמחשכה על אודות היהודים ." שנאת אהובתו ליהודים. והכרזותיה כי "לעולם לא תוכל לאהוב יהודי", גורמים לו להרהר בבית הוריו המתבולל . שבילדותו עוד שמרו בו על המסורת היהודית. וללכת לבית הכנסת שבעירו, בג 1 ~מניה. משנודע לו כי ראש השנה היום . בביתו נמצאת תמונה לא גמורה שלו "מצ:ב של צליבה" שמוריו ונערתו מהללים אותה, ומדיה עצמה שוכבת בין זרועותיו ב"מצב צליבה אמיתי" . הוא אינו מעיז לספר על מה שמעסיק את מחשבותיו : שלושה יהודים עניים שראה בערב . "מוארה באור ומברנדי" , ביטוי לחוסר העזתו לגלות לנערתו הגרמניה את עובדת היותו יהודי. מחשש פן תעזוב אותו . ובמקום זה הוא בוכה בזרועותיה . סיפור זה מבטא את המתרחש בנפשו פנימה של קרנצדורף . בן דמותו של המספר, ואף הוא מתאים לאותן שורות ממכתבו שציטט נרנו על הנשים שהוא מצייר . שכן הוא מתאר את מגעיו "המקצועיים" עמהן . בניגוד לאהבתו לנערתו מדיה : מלכד המודליות האשכנזיות לא בא ערד קרנצדררף עד ~די כשרם מגע עם אשה אשכנזית ; והמודליות , כמר כל הנשים הסוחרות כגרפן , אינטרנצירגלירת הן ולא אשכנזיות א~תרת . רושם עז לא יכלו לעשרת עליו ' ורק לפרקים רחוקים חי~ מתעלס עם אחת מהן . השינוי שחל בו , בא לידי ביטוי באופן שבו הוא רואה את שלושת היהודים בבית הכנסת , הגורמים לו רצון לצייר אותם . הראייה הראשונה היא שלילית : "שלושה יהודים פולנים : שנורדים . כנראה . הם עומדים צפופים , איש באחיו, ומראה מיוחד להם לאור המנורה הקטנה שעל ראשיהם. השפוך על מגבעותיהם הבלות וכתפיהם הכפופות ..." ואילו הראייה האחרונה . לאחר שהוא מכיר ביהדותו היא ראייה אוהדת : "הוא נזכר פתאום בשלושת היהודים העניים אשר ראה הערב בבית הכנסת ; ויחפץ לספר למדיה. זו חיתה קבוצה נאה ומעניבת. מוארה באור ומברנדי." ודומה שאין שבח גדול מזה בפי צייר . יש לשער שגם הסיפור הנושא את הכותרת הצינית במקצת "מאנשי שלומנו" משקף חוויה אוטוביוגראפית של הכותב, והפעם מפאריס . הסיפור מתרחש בשני מקומות, על "גבעת-החול" "בדרך המובילה ל'הרצליה'", אותה גבעת חול שה~נצחה בספרות העברית . על ידי סופרי ראשית המאה ובראשם עגנון . ובאחד מבתי הקפה בבולוואר ס ' ן מישל בפאריס. בן-דמותו של המ~פר הוא הפעם ~ד למעשיו ולהתנהגותו של גיבור הסיפור זבלודובסקי. אם כי בעת ובעונה אחת גיבור זה מייצג גם אותו . בפרק הראשון הארצישראלי . מוציא הגיבור זבלודובסקי את דיבת הארץ רעה, ובשכבו על גבעת-החול הוא שופך את כל "מרירות לבו" על הארץ : " את הכל גינה, את הכל רמס כרגליו ; האכדים הם אגשים פחותים, ריקנים, גררפירת של שקמה (מלים לא היו חסרות לו) ; אפשר כאן לגרע כרעב, מכל י שיחוש איש כדבר ; העם העברי מפרכס לצאת כיציאת נשמה ... הארץ שוממה, אוכלת יושביה, ריקניות, מרת , קפארן , אין תיאטרארת, אין קונצרטים, אין עלמות, הנפש היפה טובעת כנץ של קטנות, אין מרחב , אין שאיפרת, אין כלרם !... ואילו בפרק השני. הפריסאי, אותו גיבור מבקר את פאריס ומעדיף עליה את ארץ- ישראל : " יותר ער כאן מאשר כארץ ישראל . שם יש תוכן לריקניות רפה ריקניות כלי תוכן . שם יש לכל הפחות הרכה שמש , הרכה שמים, רפה - חסרים השמים קביעות ומשתנים הם תמיד :;.כעו~כות ה~ךזיות. " בעוד שקודם התאונן. ש"אין עלמות" בארץ . הרי כעת. למראה הנערות הנאות העוברות ברחוב. הוא טוען : "כל היופי הזה הריהו מעושה, מזויף. אמנות תואלטית ותו לא ."" ובבית הקפה הפריסאי . באוזני הסטודנטיות היהודיות. כטוב לבו ביין . משורר זבלודובסקי שירים עבריים מא"י, מכריח את הנערות לרקוד "אורה" , ומכריז בצרפתית : "יחיו היהודים ! תחי ארץ-ישראל!" ג . "הח~טים הארמים . ציור ." · שנה שנייה, גל 6, טבת תרס " ט, עמ 'o ו -ו ו . כשולי הסיפור : יררשלם .•-.... ד . " לאחר שתי שנים . · (ספרר)". שנה שנייה, גל 9, שבט תרס"ט, עמ" o ו 2- ו . כשולי הסיפור : יררשלם . ה . · "ציוניה. (מחיי החלוצים)". שנה שנייה, גל 22,- ,, אלול תרס"ט )909 ו .27.8(, עמ' 8-4. ו . "כמקומרת הקדושים" . ו ו' כ"א אדר כ · שנה שלישית, ו) גל ' תר"ע )O ו 9 ו .4. ו) עמ 'o-9 ו . 2( · גל 2 ו. ג' ניסן תר"ע )0 ו 9 ו. 2.4 .)ו עמ' 9. ז . "כמלפנים . · רשימה". שנה שלישית. גל 4, י"ג כסלו תר"ע )909 ו . וו. 26(, עמ' 9-8. ח ." · אל הגרלה. (מככתי נרדד)',' שנה רבעיית. גל 20, כ' מנחם אב תער"א (ו ו 9 ו .27.7(. עמ ' ו ו -2 ו . כשולי הסיפור : מינכן . ט . "ר~ג~" . שגה חמישית, גל• 7 ו, כ' סירן תער"כ )2 ו 9 ו .S.6(. עמ' o ו 2-ו . י. "מאנשי שלומנו. רשימת עפרון". שנה חמישית, גל · ו 2, י"ח מנחם-אב. תרע "כ )2 ו 9 ו .8. .)ו עמ' 0-9 ו. הרגשה זו של השנים העוברות לבטלה. כשהיא "הולכת וקרובה לאיזה דבר- אימה ... המועד יאוחר. יאוחר המועד !... תכלית. תכלית !... "אינה רק נחלתה של הגיבורה האשה. אלא גם של הגיבור הגבר. אולם אצל האשה. היא חזקה יותר. וממוקדת סביב שאיפה מוחשית ומעשית : להינשא ולהקים משפחה . דומה. שהאומללה מכולן היא דווקא זו. שהצליחה להגשים את חלומן של הגיבורות הקודמות . להינשא ולהיות אם לתינוקת. דווקא היא - גיבורת הסיפור "ציוניה" מבליטה ביתר שאת את הגעגועים הלוחצים לבית ההורים ולאם. את הרגשת האשמה. על עזיבת ההורים ועל הסטייה מדרך החיים המסורתית שלהם. ואת כאב הניתוק. שתנאי ארץ-ישראל הקשים. רק מחריפים אותו . גם שמה. שרה. כשם אחת האמהות. מבליט את הקושי של ההתחלה החדשה בארץ-ישראל . ואת חוסר ה בטחון בעצם המעשה. וגם היא נמצאת בארץ זה כשלוש שנים. התלבטותה וספקותיה מתגלעים דווקא בסיטואציה אידילית והרמונית מאין כמוה. בשעה שהיא יושבת ומניקה את בתה התינוקת . בכך היא ממשיכה את מעשי אמה ונזכרת באחותה שם. ומרגישה ביתר תוקף את בדידותה כאן ואת חוסר כסירנה : וחשוקה עזה מתעוורת בלב שרה - שאמה תהיה עמה עכשיו - אוי. אלמלי חיתה האמבצדה , ככה יושבת ומסתכלת, כיצד היא מיניקה ... כמדומה. שזה היה משביע אוחה ... ם~ כשהיא יושבח ורואה אח בתה חולצת שד לנכדתה - איזו משאת נפש ! לגעגועים אלה לאם ולמשפחה. בשעה שהיא עצמה נעשתה לאם. מתוספת ההשוואה בין ילדיה הרבים של אחותה שם. ובמיוחד בין בנה השמנמן .לבין בתה. הנראית לה רזה ממנו בהרבה . הרהוריה מגלים את המלחמה הקשה שנלחמה בהוריה עם עלייתה לארץ . מלחמה שהיו בה הרבה מורדות ומעט מעלות. וגם נישואיה לא הועילו לקרב את הלבבות אל הבת שעזבה. הפוגה במאבק זה השתררה רק עם היוודע למשפחה על הריונה. אולם הוא ניטש שוב. סביב השם לתינוקת שנולדה. שם זה מרכז את תמצית המאבק בין כאן לשם : המשפחה דורשת לקרוא זקם בהתאם למסורת המשפחה : אם בן יכלו יקרא שמו בישראל לזכר אביה זקנה. שזה שנים רבות הלך למנוחות . ואם בת. אם ירצה השם - תשא עליה שם אח זקנת אמה. שלפני חצי שנה שבקה חיים לכל חי . ואילו הבת. מודיעה להורים מארץ-ישראל . שבתה נקראת "ציוניה" . שרה מעלה בדמיונה את הרושם שעשה שם זה שם. אבל הצרה היא. שהיא עצמה אינה בטוחה בשם. ובהחלטתה לבחור בו. מסתבר. שהשם נבחר על ידי ;· "כל הפועלים" ש"גמרו אומר פה אחד : הידד ! ציוניה ! תחי החלוצה החדשה !... ציוניה !..." ולאחר הידיעה על השם. שוב השתנה היחס אל הבת שבארץ. ונעשה קריר ורוגז. ושרה. "מרגישה את עצמה גלמודה. עזובה. נכלמת. וגם אשמה פורתא כלפי ציוניה' לע ..." הוויכוח על השם של "דור ההמשך" בין ההורים לבין המשפחה הגדולה . שאחרון מגד נתן לו ביטוי חריף בסיפורו הידוע "יד ושם" , ,'אשמ'( 'למרחב', 9.19559.(. ימיו כימי היישוב המתחדש בארץ . והוא ממקד בתוכו את כל הבע יתירת של ההמשך וההתחלה המחודשת של העם בארצו . ואולי זו הפעם הראשונה שניתן לו ביטוי בוטה בסיפור . גם סיפור זה מסתיים בסוף פתוח. כדוגמת הסיפור "תרצה", וגם בו. אולי כצפוי. חולה התינוקת ציוניה. והאם יושבת חרדה כל הלילה ליד מיטתה ומאזינה לגניחותיה. ובבוקר אין לדעת. אם הילדה השתתקה משום שהוקל לה. או משום שהבריאה. הסיום. אף הוא. כדוגמה סיום "תרצה", בחלום. שהוא ספק סיוט ספק חלום טוב . שבו מתמזגים יחד הפחדים והגעגועים. רגש האשמה והרגשת השליחות : ובחלומה : נחשים ירוקים המתפתלים על גב חזה בכוונה להרעיל אח חלב שדיה ... ואמה, בדמות העוביה הזקנה הדומה למכשפה. המביאה לה בברקו. בברקו ירקות למכירה. עומדת ממוחק בחדרה , שמשום מה השתרע ונשתנה מאד. ורומזת לה : הנה אני וראה בך. וראה בך ... ככה טוב . ט;ב, מצרה ... החשדני לנסוע לארץ ישראל ? החשדני ? הגשמתו של החלום הציוני עדיין תלויה על בלימה. הבחורים-החלוצים אינם אוצרים כוח וחוזרים. הנשים-החלוצות עדיין מחפשות את דרכן בארץ .והאדם "אינו ככל אשר התרחק מארץ-ישראל , כן רבה וגדלה אהבתו לאותה ארץ. שהספיק בה במשך עת קצרה לסבול, כמדומה, כל כך הרבה ... וכל כמה שהתקרב לביתו והוריו, כן רפתה בו תשוקתו להתראות אתם ]---[. לא פעם ולא שחים. כשהיה שמואל זורע בשדה באחת המושבות או כשהיה עובד עבודה באחד הפרדסים. בימי ארץ המזרח החמים והחרישיים. היה מתעורר בלבו חפץ להיות בביתו . ולראות את זה. את הלז. את אמא ...]---[ ועכשיו ?עכשיו היה שב לא"י בכל לבו. לו רק היה הדבר אפשרי ... ("לאחר שתי שנים") נמלאתי געגועים לדבר-מה , שיהודי צריך להתגעגע עליו . גם נסיעתי כשהיא לעצמה לבשה פתאום צורה טרגית . בחור יהודי עוזב את ארץ ישראל בתרועת-שמחה. רוסיה מולדתו אינה מושכתו עוד כלל והוא נוסע אל העולם הגדול ... ("אל חגולח") גיבור הסיפור "אל הגולה" מיטיב לבטא את הלך-נפשם של כל הגיבורים. בני סוגו, בסיפורי אריה יפה :"נמצאתי במצב כזה. שהאדם אינו רואה אלא את נשמתו הדוריה. ואינו רואה את הטוב והיפה שבעולמו של "'.ה ו . "מה נאה ומה יאה השם צ~וניה" שלושת סיפורי-הנשים הארצישראלי;ם . ("תרצה" ; "במקומות הקדושים" ; "ציוניה"), הם שלושה שלבים בביוגראפיה המתמשכת של גיבורה אחת. שלה שמות שונים בכל סיפור וסיפור . בכולם זוהי נערה צעירה . אידאליסטית. ציונית. שעזבה את בית הוריה ועלתה לארץ-ישראל מתוך הכרה אידיאולוגית. בכולם מתמודדים קשיי המציאות הארצישראלית. עם הגעגועים לבית ההורים. גם בשעה שהרצון להקים משפחה מתממש. ובכולם נשמר האיזון הטראגי בין הכוחות הנאבקים. כשהנערה נשארת בארץ . ולבה וחלומותיה נושאים אותה לבית הוריה . סיפורו הראשון של אריה יפה. "תרצה". 22 מכיל את כל היסודות האופייניים לסיפור על הצעיר. החלוץ העולה לארץ ישראל. בתוספת הנופך הנשיי המיוחד :ההחלטה לעלות לארץ מתוך אידיאל שכן "רק בציון אפשר לעבוד למעל ציון" ; הפרידה הקשה והנרגשת מן ההורים. שזיכרה מלווה את האדם בהמשך דרכו ומשפיע על כל מעשיו : "רק אז הרגישה בפעם הראשונה בכל חושיה. מה חזק הוא קשר המשפחה ... ";הנסיעה באביה והתקוות למה שמצפה לה בארץ : "וכאוהב נלהב. נדמה לה. תקדם זו הארץ את פניה" ; והתבדות ציפיות אלה מיד עם המגע הראשון עם הארץ : "ואיש לא בא אל החוף לקדם פניה ...'.' מכיוון שבמרכזו של הסיפור עומדת הפעם גיבורה. הרי נוספים קשיים האופיינים רק לאשה. כגון. שהנערה הנוסעת לבדה לארץ משמשת "מטרה לחצי התארח השנונים היוצאים כברקים מעיני הגברים הטורקים שסביב לה ..." וכן . שנסיעתה לארץ דומה לנסיעתה של נערה לפגוש את אהובה. ופגישתה הצפויה עמה. מתלבשת בדמיונה בדמות פגישה עם אהובה : "דומה כאילו נסעה הלכה לאהוב לבה. יחידה. מחמל נפשה ..." תיאור בואה לארץ . וחייה בה . אף הם מורכבים מכל הפרטים הטיפוסיים הידועים גם מהמון הסיפורים האחרים המתעדים חוויה מיוחדת זו. שהיא בדרך כלל קשה ומרה. ומכיוון שידוע. מתולדות חייו של המספר. שלא החזיק מעמד. וחזר לאחר שלוש שנים. אפשר לומר. שכבר בסיפור ראשון זה. מצויים ניצני ההתפתחות בהמשך. וכבר ראשיתו. בישרה על המשכו : "בפנים נזעמים וזועפים קבלתה הארץ." כבר בפסיעותיה הראשונות על אדמת הארץ . כשהיא ממהרת להשיג את הסכל הערבי. שאינה מבינה שפתו. והמומה מבליל הצבעים והמראות הנגלים לעיניה. היא מרגישה את עלבונה. תחושת עלבון זו. היא תחושת יסוד בנפשה של תרצה. כבנפשם של גיבורי הסיפורים האחרים . לאחר פרק הביניים של הפגישה הקשה עם הארץ . בא פרק ההתאקלמות וההסתגלות. שהוא קשה לא פחות. תרצה נעשית תופרת בירושלים. עובדת בלי הרף. וכאילו הסתגלה למקום. רק חלומותיה מגלים את הנעשה בנפשה. ובחלומותיה אלה . היא נמצאת "כמעט מדי לילה בלילה בבית אביה" ובחלומותיה "היא עוזבת את הארץ'.' כדי לאזן במקצת את המציאות הקשה. מתוארים גם רגעי נחת. ואלה קשורים תמיד בחברותא. ;נ~r::זד: טיולים 23 וחגיגות . כדי להתאקלם היא לומדת "בשקידה את דברי רואה אלא את נשמתו הדוריה", ונמצא בכל מקום במצב של אי-נחת וכמיהה • מתמדת. חתום על ''עתון 77'' עד ל 31- לדצמבר וחסוך את עליית מחיר המנוי ימי ישראל ואת השפה העברית . שתי מלים היא יודעת מכבר :'שלום' ו'לעזאזל' ..." סיומו של סיפור זה על שלביו הטיפוסיים. גם הוא אופייני לאותם סיפורים שניסו לתאר את האמת מארץ-ישראל. מבלי לזייפה ; והאמת חיתה קשה ומרה במיוחד בשביל אשה : הסיפור מסתיים במחלתה של תרצה. כשהיא שוכבת בבית החולים בירושלים. חולה בקדחת והוזה : על וiבהא הארץ המתמזגת באהבת גבר. על קבר רחל. האם שמתה בלדתה. על ההשוואה בין שם לכאן . הסיפור מסתיים בסוף פתוח. מבלי להכריע אם אכן מתה מיתת נשיקה ומגלה את מוקד כיסופיה האמיתי : "ולפתע אחז:י=ד רעד ... שוב הקדחת ... החום תקפ:י=ד ... ונדמה לה. כי איש יפה תואר מאד ורציני כארץ ישראל עצמה ישח אליה ונשיקותיו חמות. חמות ..." רחל . גיבורת הסיפור "במקומות הקדושים". יש בה . כאמור . מעין המשך ל"תרצה", והיא נמצאת שלב אחד מאוחר יותר ממנה . זה שלוש שנים שהיא נמצאת בארץ- ישראל. תחילה במושבות. יחד עם בחורות אחרות. ולאחר מכן. זה כחמישה חדשים. לבדה. בירושלים. כל מחשבותיה מרוכזות סביב רצונה להקים בית. להינשא. ללדת ילדים ולהיות בעלת משפחה. וכל מה שהיא עושה. ורואה סביבה. מושפע על ידי רצונה זה . אולם אין היא מצליחה למצוא בן-זוג מתאים. הספרדי שמחזר אחריה. "חשה ויודעת. כי הוא אינו אוהב אותה ... אש זרה בו ...", ואילו המחזר האחר שלה . ברמזרן . "הוא בעצמו אמר לה לא פעם . כי אין בדעתו לישא אשה ...'.' המשפחות הספרדיות שבתוכן היא גרה. מגבירות את כמיהתה לחיי משפחה מסודרים משלה. וזכרונותיה על אמ:י=ד ואביה בערב שבת בביתם שברוסיה. עוד מעצימים את הרגשת בדידותה. המתמשכת. ללא תכלית. לע ורפיס ,הז בתכ ויתונווכזב: ינפל" םישימח הנש ספדנב לעופה' 'ריעצה ירופיס וצקהןושארה .22 'הצרת' ח"סות) ,(וייא-ןסינ ובכו יתייה התוא העש דימלת ס"היב תונמאל ·לאלצב' יתקציו םיזכ ינפל"50 הנש יתאבםילשוריל. )קטע(". ' רבד: לע וידי לש לאומש ."גובנשו'ה ואילגינק, 19.4.1957. תונורכז דחאמ םילויטה תפוקתמ ,"לאלצב" ראותמה עסמכ תואקתפרה ךרפמלגרב. םילשורימ .23 ןיע" ,"ידג' רבד: םיל חלמה ,הרזחבו םיבוש וב ירואית .ףונה םסויפ םימיל תחת תרתוכה: 22.5.1953 . נובמבר-דצמבר 1983 פותיחם קופת גמכ בבינכאומי כמען הרגעים השבםי כש העתיד · אוהיבם את החיים? למה לא ליהנות מכל רגע ...נ j רן ולמצות אותו עד תום? גם כעוד חמש ' עשר או חמש ו;.' UJ.Q;!נ JJ הו:נר . וחנזכ 1 ר ·o עשרה שנה ' תרצו ליהנות וכ:נו "O מכל רגע. כשתרצו לממש תכניות ותזדקקו לכסף , תעמוד לרשותכם קופת קרן השפע : הקופה הריורחית בירתו לשכיר יי-ייי"~ ולעצמאי -·~ . r-IJ הגמל שלכם' הדרך 1 1 משתלם הטונה והכדאית ניותר ליהנות נ ~ חיסכון . נמשך השנים עושה הקופה את הענודה עבורכם : הרווחים פטורים ממס ואתם מקבלם סכום כסף ניכר . קופות הגמל כבינלאומי נותנות לכם מיגורן אפשרויות לחיסכון. אם אין לנם קופות גמל ... פיתחו םיית,zזי. אל תפסידו רגע הבנמ הבינלאומי הראשון ~ ·-------------------------------•וiוב8נק פעויל תדו מצרפת מציאות רגילה למציאות- על ויש לה בשל כך גווך חזיוני-מיתולוגי. נהרהר בדמותו של בלק ב"תמול שלשום", לעגנון בתפקיד הזק.קש ב"הזד" לקאמי, במעמדם של בתי הדיך השטניים, או הטירה שממכה יוצאים השליחים המוזרים ברומאנים של קאפקא. יסוד התעלומה הנלווה לבידיוניות המופלגת מבטל סימני זיהוי מק~בלים, ועם זאת מזמין בלי הרף פרשנות מפענחת הבאה לזהות זיהוי ברור את המוצג החזירני הראשי, זיהוי זה כעשה עתון 77, מס' 47-48 הלל ברזל ב"ד . במבחן הסוגה : הטראגדיה כ תני הקודש קובעים במראה פניהם את התשובה הנחרצת לבעיות האדם . הטדאגדיה, אם נאחז בתפיסתו של :ךגל, מציגה במרכזה את ההתנגשות בין נושאי ערכים חיוביים. הערכים כמטענים רוחניים המשמשים קני מידה להכרעה בין בדידות שונות, מציבים את היצירה על בסיסה האידאי, החשיבתי. יוצא, איפוא. כי לטדאגדיה יותר מכל סוגה אחרת תהיה הולמת פרשנות סטדוקטודאליסטית . יהיה עלינו לאתר את הקונפליקט הראשי המתרחש במחזה ולהעתיקו למונחם עד:;כיים. בדדך זו אנו תופסים את היצירה בדפוסה המהותי, הניגודי, הרעיוני. פילוסופיית היפה של הגל, לפיה האמנות בדומה לדת ולפילוסופיה, חותרת לגילוי האידיאה המוחלטת יש בה הדנה מן המשותף עם הסטדוקטודאליזם. הגל קובע דמות שונות של הישג ביחס למטרה הסופית. דאייתו היא על כך אוניבדסאלית. כל האמנויות יוצאות לדדך אחת. משותפת. מצד אחד הדאייה היא יחסית, האמנויות מצ~יות בתחנות התקדמות שונות ביחס למטרה . לוי-שטדאוס יודה באוניבדסאליות החשיבתית המשתפת מיתוס והבעות אחדות, אבל אינו מודה ביחסיות ההישג. הכול קרובים באותה מידה לאידאה המוחלטת, כאשד המוחלטות איננה נתונה באמידה הסופית, פותרת כול, אלא בשאלה : לכאך. או לכאך. בטדאגדיה היוונית שבה דואה הגל הישג רוחני מן המדרגה הראשונה, כמו באמנות היוונית בכלל, חייבים להופיע נושאים של ערכים שאיך לפקפק בשייכותם המוסדית, מתבצרת איפוא אידיאי~ת ברמתה הגבוהה ביותר. מכאך. דווקא בסוגה זו תחום המפגש המשמעותי ביותר בין התפיסה ההגליאנית לתפיסה השטדאוסיאנית. הנחה שגם מי שאינו אמרך על תודת הטדאגדיה של הגל יקשה עליו לדחותה, כי יסודו של הטדאגי הוא בניגוד שבין דמויות נושאות ערכים, מעמידה את הסוגה בקידבתה המהותית לנוסחאות הגל ושטדאוס גם יחד . אולם איך להתעלם מן האפשרות, כי על אף מידת השיתוף העקרונית בין שתי הנוסחאות, יהיה צודך להפריד ביניהן בעת התייחסות לטקסט הלכה למעשה. הקונפליקט הטדאגי, לפי הגל, יוצר את הלך הדוח הקאתאדטי, עליו מדבר אריסטו. הגל דואה עצמו כפרשנה של המישנה האריסטוטלית. אריסטו תבע שהגיבורים יהיו כמונו, לא רעים מדי, לא טובים מדי, בכדי שנוכל להזדהות עם גודלם, מתוך רגשות של חמלה ופחד. קנה המידה "כמונו", כמוליך להלך הדוח המיוחד האופייני לטדאגי. מועתק אצל הגל להתנגשות בין נושאי הערכים. סוג כזה של הנתגשות הוא המעודד קירבה ותחושת שיתוף. הקונפליקט הטדאגי מצוי, כמו בדאייה האדיסטוטאלית במראה השטח והערכים החיוביים שבהם מדובר בולטים וגלויים. מהלך העלילה ותשתיתה האידאית נשקפים זה בזה, ואיך מקום להפרדה בין ~לוי למכוסה. בסיפור אדיפוס, לפי :ךגל. נחפש את ההתנגשות בין האלים כמייצגיה של המערכת הנודמאטיבית, העך:;כית, החיובית, האוסרת באופך מוחלט רצח אב. נישואים וה~לדת ילדים עם אם, ובין אדיפוס הפועל לפי תומו, ופעולה מתוך תום לב, הוא בגדד של מעשה הנשען על ערכיות חיובית. לפי לוי-שטדאוס מרכיבי העלילה המס~יימים אינם חשובים כלל ויכולים להיות אחרים תמורתם ובלבד שנדאה דוגמאות מנוגדות ביחסי שאדים. זאת ועוד. הקונפליקט בנוסחו ה:ךגליאני המקריים בגלוי ובמכוסה כאחד' עמוס מתח"רב, על אף ~נירנו הרוחני, ואולי דווקא בשל כך. הערכים החיוביים המתנגשים זה בזה הם המעוררים את רגשותינו . לעומת זאת גילוי השאלה במעמקי הכתובים הוא בתחום החשיבה הרגועה, שדבר איך לה עם התפרצות רגשות עזים . מן הצד המתודי, המעשי, מעמיד אותנו החיפוש אחר נושאי ערכים חיוביים, המתנגשים ביניהם, בפני קושי גדול. אריסטו הדגיש את החטאה, (אמותיה) במעשה הגיבור. זו מפחיתה את זיקתו לערך החיובי . ה אמותיה בטראגדיות רבות, אם לא בכ~לך' היא לעין הרגילה הרבה יותר מחטאה, נטולת זדון. והיא נראית כמעשה נטול הצדקה מכול וכול, מן הבחינה מוסרית, מעשה מבייש את עושהו. להוציא את "אדיפוס המלך" לסופוקלס, התנהגות אחד הצדדים מביך המתנקשים זה בזה מעוררת ספק בדבר טוהרתה, או צדקתה. מי שמשתמש בנוסחת :ךגל ימצא עצמו מפריד בין הגיבורים ובין הערכים שהם נושאים, כדי להישאר בגבולות הנוסחה. קושי זה בטל ומבוטל שעה שדפוס העומק מחייב הסתלקות גמורה מן הזיקה של הגיבור לערך שהוא נושא ~מר, שכך מלכתחילה ברור כי הגיבורים ועלילותיהם הם כלי תעבורה לערכים המתנגשים בעלילתו הגל~יה של המחזה. במעמקיו מתחלפת כליל העלילה על גיבוריה במערך אידאי מזוקק מכל מרכיב אחר, שונה הימנו. האינטלקט בטוהרתו הוא שמתייצב למשפט . ב"ה : "אנטיגונה", "אוחלו" ב"אנטיגונה" לסופוקלס יתייצב, לפי הגל, הניגוד בין חוק המדינה האוסר על קבורת מורדים ובין חוק המשפחה, המצווה על קבורתו של המת מוקדם ככל האפשר והמטיל על קרובי המשפחה את החובה לדאוג לכך . קריא רך השליט נושא את הערך הראשון' אנטיגונה - את השני. ההתנגשות בין השניים קובעת את הלך הרוח הטראגי. פירוש שטראוסיני יראה בניגוד זה חלק ממראה השטח ואילו ברובד התשתית אפשר ותוצב הנדירה : קיצוניות, או פשרה, מה עדיף. במערכת המקבילות יופיעו הימוך. בנו של קראוך אר~סה של אנטיגונה כמטיף למתינות לפשרה ;וכך גם איסמנה, אחותה של אנטיגונה, דוגלת בעמדה כנועה' מתפשרת יותר . מן הצד הפרשני יהיה יתרון לגישה הסטרוקטוראליסטית, משום שגישת הגל אינה מתיישבת עם תיאורו של קראוך כעריץ ואכזר . נצטרך להניח הפרדה בין הדמות ובין הערך כשהוא לעצמו בכדי להישאר בגבולות המאבק של הערכים החיוביים. הצגת הבעייה : קיצוניות לעומת מתינות, מושכת למעגל הפרשני מספר הרבה יותר גדול של נתונים מתוך הטראגדיה ב~כלולה . הימרן ראיסמנה ממלאים תפקיד מכריע הרבה יותר בהצבת הניגודים ונודעת משמעות חשובה למערכת הדימויים העשירה שבה משתמש הימוך בוויכוח עם אביו ("השיבולת המרכינה עצמה בפני דוח הסערה" וכהנה). אם נפנה ל"אותלו", לשם דוגמה, פרקים קדומים ראה בגליונות 44-45,46; הסיום בגליון הקרוב. שטראוס בתנ"ך ובספרות >ג< · קריאה לפי הנחות של לוי אלנו קאמי תוך קביעתו של המוצג הבדיוני הראשי בתחום הדתי, החברתי, הקיומי, החלומי, הלא-מודע, וכהנה. מצד ריבוי אפשרויות הפיענוח שמציגה היצירה החזיונית היא דומה לזו הכתובה בנוסח האבסורד. שתיהן מרובות פנים ומתייצבות כאילו מלכתחילה ככתובים שתפקידם להיקרא באופן נבדל על ידי קוראים, או ציבורי קוראים שונים. מצד אחר, מצייר חלק גדול מן היצירות החזיוניות קונפליקט בין המוצג הבדיוני, או הגיבור החזירני ובין הדמויות מן הספירה האנושית הרגילה . יחסי איבה ועוינות שוררים בין בלק הכלב ליצחק קומר, בין מרבי ריק הלויתן הלבן לאחאב, בין שליחי בית הדין לבין יוסף ק" בין עובדי ' האליל האכזר לבין המיסיונר הבא אליהם לשנות דתם ("מומר או נפש נבוכה" לקאמי) . יוצא כי מצד ההוויה הבדיונית החזיונית קשה להתחקות אחר מהותה ופישרה של היצירה. הפרשנות האידיאית, המגדירה, אינה מתיישבת עם הפנים המרובות של הדמות שאינה ככל הדמויות בנות מינה. מצד שני , הקונפליקט יוצר הזדמנות נאותה להתבוננות רעיונית בתשתית הדברים כמי שמבטאת התנצחות בין עמדות יסוד ערכיות. הפרשנות הסטרוקטוראליסטית היא דדוקטיבית במהותה' מבטה מופנה מן הפנים העלומות אל הקונפליקט הגלוי' מן החזירן' אל האידיאה . היא תתחום תחומים ברורים בין הנחות היריבים, הניצבים אחד לעומת השני . פרשנות כזו תראה סיפור' או ורמאן חזיוניים' ככתבי קודש חילוניים שבשורתם נמסרת בשני רבדים : ציווי ותהייה . מראה השטח הוא בעל פנים מ~וות. יצחק קומר נושך על ידי בלק ומת משום שנכשל ולא עמד בפני פיתויים יצריים (הכלב הרקום על מיטתה של סרניה). היצר-השטן הוא המכשיל . הוא הלובש דמות של מלאך המוות. דפוס העומק הוא בעל פנים שואלות :ההגשמה העצמית יש בה מן הסיכוי, או שהיא מראש נטולת כל תוחלת. הרי גם שמשון בלויקוף מורהו של יצחק קומר מת משחפת ואבדון נגזר על תמונותיו בדומה לכלייה שנגזרה על תלמידו צייר השלטים. אם נקבל את מרותה של פרשנות סטרוקטוראליסטית יהיה עלינו להניח כמו ביחס למיתוס שהעמום והחידתי אינו אלא כמסכה על פני רעיונות ברורים, הנמסרים בצורות שונות :היגד נמץר בחזית הקדמית, שאלה נשאלת בחזית האחורית . כ"ח : "מוכי דיק" בצד "נילי נדו" כמיתרות עזר להגדרת הקונפליקט במונחים ערכיים ברורים תשמשנה המקבילות מן היצירה האחרת, א~ הסוגה כולה. מקום אחר יכול לשמש כהוכחה, אך יכול גם לשמש נקודת מוצא לפרשנות. ניטול לדוגמא את הבעייה של הגדרת הקונפליקט ב"מובי ריק" שתכליתו לזהות במונחים ערכיים את הלוויתן הלבן . פנייה לכתבי הקודש תזהה את אחאב כעיקרון הרוע ואת הלויתן כאלוהות, שבשמה נלחם אליהו הנביא במלך ישראל הרשע. גישה סטרוקטוראליסטית לא תדחה על הסף מקבילות מפענחות מן הסוג הזה' אם הן נשארות במראה השטח. בגילוי דפוס העומק ניתן להסתייע במקבילות כאלה, אבל רק כשלב מסייע בדרך אל הרובד המכוסה. אולם גם במראה השטח יקשה להשלים עם זיהויים תנ"כיים פשטניים. הלבן רומז לטוהר, אבל הלויתן עצמו הוא בצלם החיה המיתולוגית שכתבי הקודש משייכים אותה לספירה השטנית ("הלא את-היא המחצבת רהב מחוללת תנין" ישיעהו, נ"א, ט) . אחאב בספרו של מלווייל הוא בעל יחס מיוחד לאש, זו שבמאבק אליהו עם נביאי הבעל ירדה משמים, לסייע לו, להבטיח את נצחון האלוהות על חוטאים ומחטיאים. אבל ברומאן. נודעת לאש משמעות כוללת יותר והיא מתעצמת כדת ממש . אליהו מופיע בשמו ברומאן של מלוויל כנביא המטורף. המבשר מוות לאחאב וצוותו. ניתן להציבו ליד הלויתן הלבן. ולא כבבואתו, או שליחו. בכדי להגיע לקונפליקט ברמתו המופשטת כחפש קווים מקבילים בין התגלותו ב "מוכי ריק" להתגלותו ב"בילי ברד". ברומאן ובכובילה iזרכיכ המגמה להציב מוחלט כנגד מוחלט. אחאב והלוויתן מגלמים בתוך עצמם עולמות שלימים ומלאים, בעלי תכולה עצמית. כך גם בגרבילה בשני שלביה. נילי ברד כסמל הטוהר והתום וקלגרט כארכיטיפ שטני. לאחר מכן. הקפיטן ובית המשפט נדרשים לערך של צדק בתנאי מלחמה, התובע לעצמו מרות ללא סייג, תוך דחייה גמורה של מתן חכינה וגילויי רחמים לפכים משורת הדין . התולדה המשותפת של התנגשות המוחלט במוחלט. היא הכחדה של אחד מהם : המוחלט האנושי. אחאב ביחס ללוויתן' הוא מן הספירה אנושית. המלח היפה ביחס לצדק. הוא בשר ודם . נמצא כי האדם גם תוך כיבוש המוחלט לתוך עצמו, אם דרך הרצון הכביר של רב החובל אחאב, או היופי והתום של המלח נילי ברד, נדון לאבדון. האדם מצרייך בשני אופנים שרכים, כפורץ מתוך עצמו וכנח בתוך עצמו, אבל בכל מקרה, אחריתו אחת. שכן גם ברצותו לנוח בתוך עצמו דוגמת נילי היפה הוא נקלע להתפרצות האחת, הפגיעה בקלגרט, שהביאה גם עליו את סופו. הקונפליקט כתרן איפוא, בשתי היצירות ברמה האוניברסאלית : גורל האדם, שגם בהיותו במעלת שלימות, או אדירות של רצון' דינו נחרץ' אם הוא נקלע להתנגשות עם מוחלט אחר' יהי זה הטבע שעה שמדובר בלוריתן הלבן' או הצדק שעה שמדובר במשמעת על גבי ספינה בעת קרב. בתקבולת ניגודית מתייצבות שתי היצירות שעה שהן כבחכות בזיקתן לספירות של דין וחסד . ברומאן המקיף מתקיימות שתי הספירות בהיקף נרחב . סולידאריות שבין דתות, אחווה אנושית, מורות על חסד. ישמעאל (גם מלשון ישמע-אל) ניצל בזכות ארון המתים שהכין הפרא-האציל. לרומאן שני סיומים. הראשון מחזיר את ההוויה כולה לתוהו ובוהו, בטרם בריאה . השני, מציב את ישמעאל בדמות השליח הניצל . ה אביה "רחל", כמציינת את מידת נובמבר-דצמבר 1983 הרחמים, אוספת את הבן הא;בך . בכרכילה מדת הדין פועלת במלוא חומרתה' מבלי לחוס על כל מי שכקלע לדרכה. מכאן על המשותף שבדפוס העומק בשתי היצירות ועל השוני שביניהן : הנצח שבאדם מה טעמו ומשמעותר בהתמודדותו עם הנצח שמחוצה לו' המבדיל' בין הרומאן לגרבילה מלמד , שהנצח שבאדם בהתמודדותו עם היקום מותיר מקום לרחמים ולהמתקת דין . אך' בהתיצבר מול הצדק האלוהי' כפי שהוא משתקף במציאות של מטה' הוא נדון לכלייה. שהרחמים ממנה והלאה. הרומאן נקרא על שם הלוויתן . הכרכילה - על שם המלח . ההדגשות הן על המושלם ללא פגם : לובן הלוויתן' יופיו של המלח . מכגד' שני רבי החובלים הפועלים ללא רתיעה . אבל האחד מכוח עצמו ובסטייה מן הכורמות המקובלות, תוך פנייה לדת האש ונביאה. האש הולמת את סערת מזגו ורצונו להיות אדון יחיד. בלא החיה מלכת הימים המתחרה עמו. רב החובל השני פועל מכוח הסמכות שהוענקה לו בעיתות מלחמה והוא נשאר כאב צדיק ורחום בעיני מי שנדון למוות מכוחה של סמכות זו. גם ב"שירת הברבור" שלו, היצירה האחרונה שכתב, תופס ry רמן מלוויל את המציאות האנושית בהוויתה כפולת הפנים, כפי שתפסה בכל יצירותיו. האדם מתנשא או מגיע למעלת שלימות וממולו הכוחות הגדולים שלא יוכל להם. אולם ביצירה האחרונה, המסכמת, כחסמו וגובשו תחומי ההתנגשות, תוך צמצום מרחב הרחמים שהרומאן הגדול פיתח . בגרבילה תבוא הבלדה לזכרו של נילי ברד והמסיימת אותה, להקל על תחושת האכזבה ממידת החומרה שפגעה במושלם, בטוב וביפה שבמלחים. שתי הספינות הן כספינות האנושות, מיקרוקוסמוס כמקרוקוסמוס . התבנית המצויירת במלואה מחוייבת בהפעלת כוחות נפש שונים ובהצגתם. הרומאן הוא אנציקלופדיסטי כהגדרתו של נורתורפ פריי ומכיל עולם ומלואו. הנובילה מצטמצמת אבל מלכדת ומצרפת ארכיטיפים שרכים . בנילי ברד כצטרפו אדם הראשון . הרקולס ויופין של כשים . הגמגום המאפיין את דיבורו בא להפקיעו מן הארכיטיפ של ישו, או האלוהות בעלת הלוגוס, המלה המושיעה, הבוראת עולם. על נילי ברד נגזר להישאר בתחומי האדם. אכן האדם שהשלימות טבועה בו. אבל לא בן אלוהים או יצור דמוי אלוה. התבנית השלימה מעמתת בתוכה חזיון ומציאות, מיתוס ואגדה, אורחות נוהג ומשמעת מוגדרים ומזוהים . שורשי היצירות מצמצמים. בתבנית רעיונית בהירה המעמידה כסימן שאלה את ההוויה האנושית המושלמת. או האדירה, בהתיצבותה, או בהיתקלה, במוחלט החזק ממכה. כ"ו . היצירה הרעיונית המיתוס שיד לו בכתבי הקודש, בטראגדיה. בעיקר היררכית. ביצירה החזיוכית מזמין התייחסות סטרוקטוראליסטית שכל כולה הכרה בשוני שבין גלוי למכוסה. הגלוי הוא העמום. חסר הפשר, בעל האווירה המיוחדת, החידתית, עולם שאין בו הבחנות בין ספירה לספירה, המעניק דיוקן אדם לחי ולצומח ומערבב ביניהם. המכוסה הוא קולו של אני חושב, הנקלע למצבי שאלה, שבהם מתייצבים עקרונות זה כנגד זה . השאלה המתנסחת במעמקים היא שלווה ודבר אין לה עם הסערה של הרגשות. שהסיפור. או הרומאן. הטראגדיה, או הספר הקדוש מתארים . סוגות אחרות, שהמיתוס איכר עיקר בהן . והצד החשיבתי הוא הבולט בהן מלכתחילה, תהיינה כוחות עוד יותר לניתוח המדגיש את המתח שבין ניגודים לפי קנה מידה רעיוני . אלא שכאן . שעה שהחשיבה היא הצד הבולט. יהיה קשה יותר לעמוד על המבדיל בין הגלוי למכוסה, שהרי מלכתחילה התבנית החשיבתית הרעיונית, גושרת בין פכי הכתובים לתשתיתם. את היצירות הסיפוריות, כרכל למיין מזווית הראייה של זיקתן לתהליכים חשיבתיים והעמדתם במרכז, לשלושה סוגים. בראשון. התכלית הרעיונית היא העיקר. ההיגד המסכם. כבשורת הכתוב . קודם בחשיבותו לצד התמוכתי-הסיפורי. כרכל לומר על יצירה מסוג זה כי האידאה היא הנושאת את היצירה, כמי שקדמה לה וכמי שהתמונה הסיפורית. או מערכת התמוכות, נועדו לשרתה והן משועבדות לה לחלוטין .לכאן יהיו שייכים משלים, דוגמת משל יותם, משל הכרם, משלי חיות לסוגיהם (קרילוב. לפונטין), חזיונות ציוריים שכרעדו לשרת רעיון. דוגמת "חזון העצמות היבשות", האליגוריות הסוגרות ששוברן המפענח בצדן. והאליגוויות הפתוחות שאינן אומרות במפורש לאיזו תכלית רעיונית כרעדו' אבל רומזות אליה בלא הרף . את הסוג השני ניתן להגדיר כיצירה נושאת אידאות. כאן האידאות מובעות בצורות שוכרת . הן כמכתמים שהמספר-היודע משלב אותן בסיפורו והן כרעיונות שהגיבורים משמיעים. ליצירה כוח עמידה משלה, אבל היסוד המחשבתי משוזר בתוכה ומעניק לה ~ מלאות ומורכבות. רומאנים דוגמת "האחים קאראמאזוב", "החטא ועונשו", "מלחמה ושלום" נושאים רעיונות. אבל לא כרכל לומר עליהם כי תכליתם האחת והיחידה היא לבטא תפיסת עולם מסויימת . היצירה. במקרה זה. נושאת אידאות ואין האידאה נושאת אותה. אין היא משל בקנה מידה נרחב, כפי שניתן לומר על מחזות "כל אדם" ויצירות אליגוריות מובהקות. הסוג השלישי כבכה כשילוב של עקרונות, חלקים מן היצירה בנויים לפי המתכונת האליגורית. כינון דמויות ומעשים מסויימים הוא לתכלית הרעיונית. הדמויות, או המעשים הם המחשות של תפיסות. חלקים אחרים בסיפור' או ברומאן' כרעדו לשאת רעיונות אבל הם איכם משועבדים מלכתחילה לתכלית הרעיונית. העלאה מחדש של פרשיות ;:זסט;ךי;ת, ציורי נוף. עשויים להצביע על תארו לשמו, שהצד החשיבתי קיים בו, אבל אין הוא תנאי להופעתו. מובן מאליו, כל מעשה אמנות לרבות הסיפור. הנובלה והרומאן. מופיעים בתבנית המלכדת רגש ומחשבה. תארו לשמו ותארו משועבד לרעיון. בכל זאת נחוש בשוכי שבין יצירה שמטרתה הבשורה הרעיונית המוגדרת. והיצירה לשמה. בעלת התכלית הכוללת. במשל. באליגוריה לסוגיה, הבשורה מקדימה את היצירה והיא עיקר. ברומאן נושא הרעיונות. הדחף האמנותי קודם לז;נכלול הרעיוני. ביצירה ששתי הגישות משולבות בה, מצויים חלקים שבהם המסופר נועד להיגד הרעיוני, וחלקים שיש להם זכות קיום בזכות עצמם, על אף שגם הם נושאים רעיונות . כל אחד משלושת הסוגים מציג בעיות משלו בפכי הניתוח הסטררקטוראליסטי . כ"ג. חשיבה בתמונות: אליגוריה סגורה הסוג הראשון. המאופיין כאידיאה נושאת יצירה, מתחלק לשני סוגי מישנה : האליגוריה הסגורה והפתוחה. הסגורה היא בעלת מגמה דתית, מוסרית, דידאקטית ברורה וגלויה. מסקנתה נחרצת וחד משמעית. הסוג השני אינו מגלה את ראייתו המדוייקת ויש לתור אחריה מבלי יכולת להגיע לוודאות מוחלטת . הסוג הראשון יהיה שייך מצד הווייתו המלמדת לכתבי קודש וייכלל בהם למכביר. גם בהופיעו בספרות חילונית הוא נוטל על עצמו תפקיד של הכרוכה רוחנית, שאין לפקפק ביעדיה. הסוג השני. יהיה אופייני יותר לספרות מודרנית שאיכה מוותרת על שליחות מחככת, אולם איכה יכולה להזדקק לאמירות סמכותיות, חד-כיווניות. המשל הסגור, או האליגוריה הסגורה, בשל כיורכם הברור מתייצבים לכאורה, מחוץ לתבנית השואלת. סימן הקריאה, ולא סימן השאלה מייחד אותם בכל חלקיהם. הגלוי והמכוסה מפענחים ומשלימים זה את זה באופן סימטרי. הבטוח ולא המסופק. הוא העיקר בהם. אולם. בחינה מקרוב תראה כי התשובה האידאית, המוכרזת בקול נמרץ נדרשת משרם הספק. המשאיר את תבנית השאלה כדפוס עומק . כתן הנביא בסיפור כבשת הרש, מגיע לסימן הקריאה : "אתה האיש!" (שמואל ב, י"ב, ז) הוודאות, ההוצאה לאור קבל עם ועדה היא חלק מן הלקח של המשל . "כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה כגד כל-ישראל ונגד דוסטוייבסקי א . ב. יהושע עדיין אנו נמצאים במראה השטח של היצירה. דפוס העומק יתחמק מן ההגדרה האידאית , ויצביע על סימן השאלה, שנשאר על ציד הספק . החיאתה של התנועה הציונית , כתנועת תחייה לארמית, האם יכולה היא לברא מבפנים' אר שהיא זקוקה לעזרה מן החוץ . בעל המוסך מתקן את מכוניותיהם של אחדים, אבל כלי ההסעה שקנה לבנו החדש , לא גאל. ויגאל בנר נהרג . בסופה של דדך הוא זקוק לעזרת הכפר הערבי שיברא מישהו משם ויתקן את מכוניתו . מצד אחד נעים פרץ לתחום שאינו שלו, והדחיק לכת בחדות שנטל על עצמו . אדם מחזירו לכפרו, מגרשו מגן העדן . הנסירן להביא מאהב מן החוץ נכשל ואסיה שקרעה בחלומותיה . צידי הניגוד המדונים שבדרמאן וסידורם במקבילות מוליך אל השאלה : מאין יברא עזרו של עם כאשד חיוניותו, פעילותו ועתיד צאצאיו נתונים בסכנת כלייה . ב"גדרשים מאוחדים" מתבטא הספק. שבעומק. ביכולתם של כלי הפולחן' המצווה המסורה מדוד דוד לתקן את הפגום . טקס הטבילה של התינוקת ברמז לברית מילה מתערבב בתרנו דם ולכלוך . ציד מרכזי בדומאן הוא סדר של פסח מדומה : של ילדים, של מבוגדים שדי להם בתחליף של מטורפים . מעשה הגט מתנועע בין טקס לחילולו, וכך גם בטקסים חילופיים של החברה המודרנית, כאשד הכתיבה עצמה מתגלה כאחד מהם . כמעט כל הגיבורים ב"גידושים מאוחדים", רוצים להעלות את מעשיהם על הכתב. הזיקה בין יהדות אשכנז לספרד מופיעה על ציד התקבולת המשלימה ב"המאהב" , ~דוצ'ה הזקנה מבינה היטב את נעים הערבי, אבל היא יוצאת מן המערכת המתקנת בשל זקנרתה . ב"גידושים מאוחדים", נעשה המוטיב שעניינו יהדות ספרד ויהדות המזרח אדנותי, והוא לובש את הלבוש שהסטייה והאהבה משמשות בר כשתי וערב . הפנייה אל האסור, פריצת חטאנו מתגלה כחלק בלתי נפרד מן ההוויה ב"המאהב" וב"גידושים מאוחדים", תוך נהיה חזקה אל התיקון . האמצעים הנדודים הטהורים, שיודע א.ב. יהושע בדאיית עולמו הפובליציסטית, מתיצבים על אדני הספק והסוטה במעמקי כתיבתו האמנותית. גם הסיפורים מציעים בדפוס העומק שלהם שאלות מופשטות אוניבדסאליות, כגון איזו תרבות ינוד לו עם - חדשה או ישנה ב"מות הזקן", האנושות, האם היא רוצה באוטופיה או בקאטאסטדופה ("מסע הערב של יתיר") . נמצא כי במעמקיהם דומים הסיפורים והדומאנים של יהושע בחיפושם האידיאי ובהפיכת האידיאה לשורש הכתוב. אלא שא .ב . יהושע המאוחד יותר מציע לנו את הצופן העושה את הדומאנים לכתבים לארמיים. בעוד שיהושע המוקדם הרחיב את הצופן ותלה אותו בדברי אחדים . יצירותיו הראשונות הן על כן מיתולוגיות, האחרונות רעיוניות, פולחניות . במובן זה יש בהתפתחות יצירתו משום דמיון למהלך רוחני כולל של התרבות הלאומית כולה , תחילה מיתוס ולאחד מכן כתבי קודש מגובשים, כאשד ביסוד הדברים נשאר האני החושב ליד ספקותיו ושאלותיו, שהם גם תהיותיו של שבט, ציבור רעם . ל. מוניזם, דואליות ופלויפוניות: הזז, דוסטוייבסקי היצירה נושאת האידיאות עשויה להבליט מגמה אחדותית, פולחנית, דרגמאטית, או מגמה דיבויית, דיבור בקולות מדובים . "הדרשה" לחיים הזז באה לבטא מחשבה אחת הנדרשת בפיר של ירוקה . שינוי מגמת פניה של ההיסטוריה היהודית מתפיסה "לילית" פאסיבית לתפיסת "יום" אקטיבית . ב"יעיש" מתוארת התעלותו של האח הרוקד כלפי מעלה , המושך את כל הסובבים אותו לחיי סיגוף ומחסוד, ולעומתה האח השני הנתרן לדאגות החומד והמטבע. ההתהפכות משנה את אורחות יעיש מצמצום לשגשוג עוד בהיותו בתימן . בעלותו ידושלימה נסגרים בפניו השמים, ושוב אנו עומדים בפני תהפוכה . הסיפור "הדרשה" כגרעינו של הדומאן שאמור היה להיקרא "חלוצים" בהקבלה ל"יעיש" כדרמאן מקיף. אנציקלופידיסטי הוא בעל צבירן אחדותי, נחרץ ; כתב קודש בנוסח חדש, מפיו של מטיף בסגנון מיוחד' שבעצם אינו בעל דרשות . ה ורמאן מדובב דמויות דנות, עשיר במובאות מן המקורות, משמיע קולות שונים, רעיונות מדובים . באופן דומה נוכל לתפוס את "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי כיצירה פולחנית , הבאה לבטא את רעיון ה~דוק של החטא בדדך הייסודים. הצליבה העצמית וההיענות לקדושת המושיע, במקדה שלפנינו דמותה של סרניה . מצד העלילה נתפס הדומאן כסיפור בלשי מלוכד, רצח ופענוח. שם הדומאן מעלה את ההתרחשות לרמתה המוסדית, הדתית : החטא והגמול. הדומאן "האחים קאדאמזוב", לעומת זאת, נוטה אל הריבוי, על אף שמדובר גם בו ברצח אחד, רצח אב, נקודת הכובד נעה מגיבור אחד למשנהו . כל אחד מן האחים עשוי להיתפס כגיבור הראשי, גיבור מייצג עמדות רוחניות, אידאיות . מוסיף על כך את דמות הקדוש. או האינקרויזיטוד הגדול, או אפילו דמותו של ישו עצמו . לכל אחד מהם ניתן להקנות מעמד שליט, כדיוקן מייצג עמדה רוחנית. ה ורמאן נותן זכות בכורה לדעות מסויימות : האנושות זקוקה למיסתודין וללחם, נדנדי האינקויזיטוד הגדול' או אימותו המפורסמת של איוואן : אם אין אלוהים - הכול מותר . אולם במכלולו הוא עשיר בהתבטאויות הפונות לכיוונים מחשבתיים שונים . השוני בין יצירה נושאת אידאה ראשית אחת, שנוכל לראותה כפולחנית ובין יצירה נושאת אידאות רבות, ושעל כן נוכל לראותה כפתוחה , חפשית, ניתן להגדירו במונחים של אחדות ופוליפוניות, במילונו של מיכאיל באחטין . ההתבוכנות הסטדוקטודאליסטית תשאיר גם במקדה זה את האחדות ואת הפוליפוניות כגילויי חוץ' בפניהן של היצירות ותעדיף לבטא אותן במונחים של דואליות, כגילוי עומק . העמדת המקבילות, הבינאדיות , יוצרת דואליות מסוג אחד בכל הנדרך במרכיבי היצירה הסגוליים , המיוחדים לה . הצגת האלטרנטיבה, כדפוס העומק . יוצרת דואליות נוספת, מסוג חדש, לא כמתיחות בין קטבים שונים, אלא כאלטדנאטיבה , מהורהרת, ללא מתח דיגשי . דואליות זו תהיה גם נחלתו של סרפד בעל נטייה מרניסטית , או נטייה פוליפונית , וכן תאפיין יצירות שלפי היקפן נוטות לצד האחדות או הריבוי . המתח בין ירוקה רבין הורעדה בפניה הוא מופיע, שאחד מהם נטל את אשתו' קובע קוטביות עתון 77, מס' 47-48 השמש" (שם. .)ב"י המשל תפקידו להנחות, ללא תהייה , לקבוע ללא שמץ של ספק. אף על פי כן. אין לפסוח על השאלה, שדווקא קיומה מחייב תשרנה כה נחרצת. השאלה היא : האם ככל האדם המלך' בד ענישה . המשל בהיבחנו מקרוב אינו דרמה בדיוק לנמשל . העשיר בסיפורו של נתן הנביא חומל על צאנו ובקדר . המלך במעשה אודיה רבת שבע מפריד בין רצונו הפרטי רבין חומדת התוצאות הציבוריות, כאשד יררדע לו כי בת-שבע הדה לו, הוא ערשה ככל שירכל להחזיר את אודיה ל~שתר . הכחדתו של אודיה מתרחשת דק כאשד כלו כל האמצעים להחזירו לביתו ולהסתיר את דבר ההדירן . אכן' הכבשה נמשלת לבת שבע, אם נחמיר בתקבולת של המשל. ולא לאודיה. גם טענת דוד "רעל אשד לא חמל" (שם, שם. ו) איננה הולמת את מעדנת השיקולים במעשה הנמשל . עוצמת המשל מתחייבת לא משרם פחד הנביא מן המלך' אלא דווקא משרם הבעתיות השרנה הקשורה במעמד המלך ובטיב המעשה שיש לו פנים לכאן אר לכאן . חזרן העצמות היבשות של יחזקאל. הוא נטרל-ספק במסקנותיו הלאומיות : "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל ; וידעתם כי אני ה' - ונתתי דוחי בכם וחייתם" (יחזקאל. לד י"ג .)ד"י- המלה החוזרת נקשרת בידיעה . "וידעתם כי אני "'ה פעם נוספת (שם, שם) . הידיעה היא בדודה והזיהוי נמרץ . "ויאמר אלי בן-אדם העצמות האלה כל- בית ישראל המה" (שם, .)א"י אולם, גם פה סימני הקריאה נדרשים בשל סימני השאלה, המצ~יים גם ברובד הנגלה : "ויאמר אלי בן-אדם התחייבה העצמות האלה ןא;~ך ה '-אלוהים אתה ידעת" (שם, ד) . ראוי לשים לב לשוני שבין הידיעה עליה מדובר בפתח הפרק והידיעה בהמשכו. נדנדי הנביא : אתה ידעת, ולא אני, כי אצלי קיים הספק . הספק הוא במקדה זה תאומה של הידיעה . המשל בא להדברת ויעה ולגרש ספק זה כאשד התשובה הנחרצת נעשית נחלת הכלל' בפסוק המסיים את הפרק נאמד : "וידעו הגויים כי אני ה' מקדש את ישראל בהירת מקדשי בתרכם לעולם ." ככל שהמשל' החזרן' האליגוריה בדפוסיה הז'אנדיים המגוונים : סיפור' נובלה' ורמאן' שיד' מחזה, נחרצים יותר, כך בדוד הספק העמוק שעליו יש להשיב מתוך וודאות . הוודאות יוצאת לפני השטח . השאלה נשארת ברקע. הקונפליקט מוכרע באופן סופי באליגרדירת הסגורות : "לישרים תחלה", אצל דמח"ל' לישרים ולא לרשעים המכזבים. הכרעות לטובת משטרים בעלי צבירן מסריים, מתן עליונות לתכונות אנושיות אצילות שאוטופיות אליגרדירת, אר משלי חיות ועופרת מציגים, כמרבנים מאליהם, מכסים את הספק. האלטדנאטיבה, שקיומם מתוך ערצמה מחייב התמודדות והצגת תשרנה של ביטחון לראווה . ככל שהאליגרדיה נחרצת יותר, כך חמוד יותר הספק שארתו היא באה לסלק. האליגרדיה היא צררת הודאה ממחישה. החשיבה המופשטת נדרשת לתמונות כאמצעי פידאגרגי. ההודאה , כמר הפולחן נועדו להסיר את הספק כמכשול, מבחינה זר האליגרדיה הסגורה היא צדו השני של המיתוס. כ"ח. חשיבה בתמונות:האליגוריה הפתוחה בהעדרה של מסגרת ערכית הבטוחה בעצמה יבואר המשל הפתוח, אר האליגרדיה הפתוחה למלא את תפקידם בצררה צנועה יותר מאשד הדפוסים הנדודים :משל שנמשלו בצדו. עדיין קיים הרצון להודות והוא המחייב התבטאות אליגרדית. אבל מ P.Q ד יודע ס p קרת אינו יכול להפגין ארתה מידת בטחון כנביא, ממשל המשלים, המגיד, המטיף. בעל המסתורין הבטוח בדרכו, אר האיש בעל השייכות האידיארלרגית הנדודה , הנעזרים בתמונות הממחישות את אמונותיהם . הוא סמרך על שולחנה של תפיסה מוגדרת ומכאן ההצדקה לשימוש הז'אנדי, אך אין · הוא במדדיגת ביטחון כקודמיו . סיפורי "ספד המעשים" של עגנון' שאברהם חולץ הגדירם בצדק כ"משלים פתוחים", מעמידים במרכזם גיבור אכול ספקות, נוטה לכאן אר לכאן . תודת משה וציוריה , דמות האדון שהיקנה תודתו לדנים. מעומתים עם דיוקן של אדם היוצא מנתיבו הבטוח והוא נקלע בין קטבים שונים . המספר מעדיף לא לזהות את מהותו הרוחנית המדרייקת של הקונפליקט ומשאידו על גנרל הידוע : יצר כנגד מצררה. בשל המסכת הערכית הרעועה שבה נתרן הגיבור יצרייך הקונפליקט מתוך מהמרה והתפתלות. יועדפו מצבי חלום. אר ארנון חרשים. הספק יהיה סמרך יותר לפני השטח מאשד במשל הסגור . בדרמאן . כמר "הדבר" לקאמי, גם כאן תהיה ההחלטה הערכית בדודה : מאמץ אנושי כנגד המלחמה. אבל "הדבר" כמיטאפרדה יועדף על פני הזיהוי הנחרץ .בסיומו של ה ורמאן מדובר על החידק ירצד המגיפה העתיד להופיע שרב ושרב . ה ורמאן אינו מוותר על ההכרעה הערכית, שהאליגרדיה יפה לה , רעם זאת מעדיף מידה של תהייה וערפול , כהן הדת המופיע בדרמאן מנסה לזהות את סיבת המגיפה והוא נכשל בניתוחו הנדוד, המאשים. המצרי בהטפותיו. הסרפד מציג את הבעיתירת שבחוסר הוודאות דדך הערפל המיטאפרדי שאינו מעלים כליל' אבל הולם יותר עידן של ספק. האליגרדיה הפתוחה תהיה עמומה בתמונותיה ובפתרונותיה ככל שרמת הביטחון הערכית תהיה פחותה. הספק נשאר כגרדם יציב בכל האליגרדירת לסוגיהן. האליגרדיה הסגורה נלחמת בר, תוך התעלמות גמורה, אר כמעט גמורה הימנו . האליגרדיה הפתוחה מתירה לו, לספק . לעלות ולהתייצב גם בחזית הקדמית . כ"ט . רומאנים וסיפורים של א.ב. יהושע הדרמאנים "המאהב" ר"גידרשים מאוחדים" יכולים לשמש דרגמא בהק w ד זה של דדך קריאה סטדרקדאליסטית-שטדארסיאנית, לאליגרדירת סגורות, בערד שסיפרד~ם ;רגמת "שלרשה ימים וילד", "מול היערות" , מדגימים אליגרדירת פתוחות. את המקבילות המפענחות נמצא בכל הקשור לדרמאנים בהתבטאויותיו הפוליטיות, החברתיות של המספר . את המקבילות לסיפורים נחפש בחומדי התשתית. הנחת יסוד היא כי א . ב. יהושע, דוגמת עגנון בחלק מסיפוריו רקאפקא במכלול יצירתו, הוא סרפד שכתיבתו הסיפורית היא חשיבה בתמונות. העלילה היא מסכה לאידאה. יהושע בכתיבתו המאוחדת יותר הוא בעל תפיסה רעיונית לוחמת, מוגדרת . הדרמאנים הם חלק בלתי נפרד מן ההוויה המחשבתית שהיא בבחינת "כתבי הקודש" הפרטיים של האמן . בכתיבתו המוקדמת יותר הצד הפולמוסי האישי חברי, אינו נמרץ. "כתבי הקודש" הם של אחדים. התנ"ך. כתביהם של עגנון . קאמי, מאנס פדיש וקפקא משמשים כרובדי תשתית . קריאת הדרמאנים אם תיעשה בתרך מסכת אמרנתית של האמן תציג מקבילות מזהרת. "נזכרת הנרדמאלירת" , היא התביעה להכרה בעליונת המולדת הארץ-ישראלית . ב"גידרשים מאוחדים" מופיע הטירוף על ציד הניגוד . המהגר, בדמותו של היהודי הנודד החדש רוצה להיפרד מאשתו המטורפת. הנרדמאלירת הנדרשת במאמרים היא המתגלמת בטירוף שבדרמאן . המטורף הוא האמיתי, טוענת האמנות, העירור הוא היודע . בכתיבה הפולחנית היודע הוא הדואה, השפוי, ולא "המשוגע", "איש הדוח", במרבן של איש חזייה . במסכת הפובליציסטית היחס הנאות לערבים הוא תנאי להתגשמותה של הציונות. ב"המאהב" הנער הערבי שמר נעים והליכותיו נעימות והוא המתקשר בקשרי אהבה לנערה היהרדיה . הסיפורים שייכים כאמוד למסכת כתבים שארתם מעד r הסרפד. מקבילות מפענחות תימצאנה, כפי שמחפש. למשל. יצחק שלו, בין הסיפורים רבין התנ"ך. הסיפור "שלרשה ימים וילד", נקשר בפרשת העקירה, "מול היערות", נקשר באליהו ומלחמתו בנביאי הבעל. הסמכת הדרמאנים לאמונות הכותב סוגדת את הכתובים. מעמידה אותם על חרד התביעה הנדודה, הסמכת הסיפורים לכתבים שאינם של הסרפד משאידה את העמימות, שכן היא ערשה אותם למיתולוגיים יותר לפי דוחם . כתביו של קאמי . המסות הפילוסופיות והסיפורים האחרים הנדרשים לזיקה של כורח . ח.רות ונדיבות, בדידות או סולידאריות, מוליכים על נקלה לשאלה הבלתי פתורה . הנדיבות היא צו חזק מן האבסורד ("היה נ r ייכ", מצוותו של קאמי) אבל היא מתייצבת על בסיס ההכרה במהותה הסיזיפית ורבת האשליה, של ההוויה, במהותה כפולת הפנים. הטבע שבו האדם עשוי להרגיש בן חורין . הרים ושלג. והטבע המוליך לרצח, השמש והמדבר הלוהטים . ל"ב. וידוי רב מחשבות: "הנפילה" לאלבר קאמי "האורח הוא סיפור מגובש. ערוך היטב. ההקבלה בין העלילה לרעיון שהיא נושאת היא מדוייקת וסימטרית להפליא . לעומת זאת הסיפור "הנפילה" ערוך מלכתחילה כמונולוג הנמנע מסימטריה, והוא מצפה למאזין שישמע את מי שמדבר בעדו . המדבר בקול ראשון והשומע הנמצא לידו . הם שותפים בדידוי בעל צביון אינטלקטואלי מודגש . ההתוודעות הראשונה של מי שעומד מן הצד ולומד להכיר את השניים : את המדבר-המתוודה ואת מי שנמצא על ידו לשמוע לו ולשאול שאלות מסויימות, היא לצד הריבוי והשפע של הנאמר . פילוסופיית-חיים רוףיית הברקות מתנסחת בניסוחים מבהמיים, קולחים, חריפים. שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. המנחם מלווה לרוב. באפיזודות סיפוריות ממחישות, שאף הן יכולות לעמוד כל אחת בפני עצמה . נוצרת מחרוזת של רעיונות, הנחרזים על החוט הביוגראפי. קורותיו של ז'אן-בטיסט קלמנס, שאל דבריו אנו מוזמנים להצטרף . צד הריבוי מתחזק מכוח הנופים המגוונים והרב-לאומיים הנזכרים בדבריו של המתוודה . הפגישה הראשונה של המתוודה עם בן שיחו היא בבית מרזח באמסטרדם , אבל הווידוי מפליג לפאריז, למדבר המערבי ולצפון אפריקה בעת המלחמה נורמל, להשמדת היהודים, לעמים שונים. לנסיעה טרנסאטלנטית . מחרוזת שמות של מקומות ונופים. כמוה כמחרוזת המנחמים והרעיונות, מפקיעה את המתרחש ממקום אחד. הדידוי אינו מראה את השניים. המתוודה ובן שיחו, יושבים במקום אחד, אלא מציגם מהלכים ליד התעלות של אמסטרדם. יוצאים לרציפים, מפליגים בים, הסצינה האחרונה מתרחשת ליד מטחו של המתוודה, הקודח, החולה כמחלה ללא כינוי, תוך רמז למלריה חוזרת . הרחבה והתפשטות מזומנים לקורא ליד כל תחנות ההתייצבות והגיבוש המצויות בסיפור זה, שהן בעלות צביון עלילתי. תכלית המונולוג מוגדרת כיצירת מראה לכל אדם, שבה יראה כל אחד את עצמו. מכאן הפשטת המעשים , משיכתם לצד הפיקנטי מכאן ולמאלף ביותר משם . דיוקנו של המספר גם הוא נתון ברצף של השתנות, לתכלית החישוף העצמי . אולם דווקא משום צד הריבוי, העשוי לתעתע ולבלבל את דעתו של המאזין. המיידי, הנתון כגיבור בתוך ההתרחשות, ושל הקורא המוזמן להצטרף אליהם, להשתקף אף הוא במראה, חזקים הם רובדי התשתית, שנועדו ללכד ולגבש את הווידוי רב-הזכרונות, המחשבות, תחנות הדרך והמסכות העולות והיורדות . הרצף האחדותי נבנה מתוך מונח-המפתח "נפילה" כשם הסיפור הנשקף במישורי התייחסות שונים. אליהם פונה המתוודה ישירות. או כרמז. הנפילה עליה מסופר היא חזותית. קפיצת · הנערה לנהר סיבה בלי שז'אן באטיסט חש לעזרתה. מתלווה אליה הצעקה. לקפיצת ההתאבדות ולזעקה מחזות-כבואתיים חוזרים . נפילת הנערה היא נפילת הגיבור והצעקה היא קול הצחוק . המציין את כשלרן חייו. הנפילה יוצרת קו ברצף אנכי מלמעלה למטה, ובו משתקפת התמורה במהלך חייו של המתוודה, מהצלחה לכשלרן. כנוסחו של המחזה האריסטוטלי. כמקרה שלפנינו מאורח חיים אחד התופס עצמו גבוה, לאורח חיים אחר הפונה למעמקים . מעלה-מטה מופיעים במערכת מפותחת של מלים, כינויים. רמזים. דימויים והשאלות. הנפילה האישית, על הסיפור הטראומאטי הנמצא במרכזו, נפילת הנערה וצעקתה כאין מושיע, מלווה ברובדי תשתית שעניינן "נפילות". כך נמצאת הנפילה ציר מרכזי בדידוי שצד הריבוי שלו הוא התפשטות בדומה לתעלות אמסטרדם שלידן נשמע הווידוי, וצד הגיבוש שלו הוא מסביב לציר אחד רב עוצמה : הנפילה מלמעלה למטה, של הגיבור ושל קרבנו . חיזוק לקוטב הראשי מציעים מעגלים רחבים הנבנים מסביבו ולידו . בראש ובראשונה המעגל המיתולוגי . נפילת האדם. סיפור "בראשית" . במערכת רמיזות חוזרת מופיעות היונים כספירת-על מלוכדת, הנמצאת במרומים כגוש אחד המרחף על פני המבול . או ארץ הגיה נום. ומחפשת לראות אם באה ישועה כלשהי למה שמצוי מתחתיהן . דרך איזכורו של ונטה והקומדיה האלוהית בא הסיפור לעשות את הדידוי למסע בתוך הגיהנום, נפילה פרטית שהיא גם נפילת כל-אדם. באופן מקביל לנפילה המיתולוגית הכוללת והמזומנת לכל אחד מצוי הכישלון כתחום ההיסטורי , ~ירופה בעידן הנאצי. השמדת יהדות אירופה, לרבות הקהילה היהודית באמסטרדם כתמונת ירידה מטה. כך גם מעשה הצליבה של ישו מתלכד בסיפור "הנפילה" הפונה לכל-אדם, לאירופה, לכל האנושות ולמהותה של הנצרות. על אף שהווידוי, נשמע מפיו של מי שמגדיר עצמו כלי דת , הרי שבשורש הנפילה והרהורים הדתיים מצויה הנצרות. המתוודה ניצב מול פניו של הצלוב לראות עצמו בו, להרהר כר, וכאחת מתחנות חייו, שהייתו במחנה העצורים הגרמני. הוא פועל כ"אפיפיור" לשעה . נפילת האפיפיור כממלא מקום, נשקפת בצורת רמז, ויותר מרמז, בווידוי של מי שחוזה הנצרות, מורו של ישו, יוחנן המטביל, נקשר בשמו. לז'אן בטיסט, יוחנן המטביל. נוסף הכינוי קלאמנס מלשון רחמים וכפרה . כל אלה כינויים אירוניים, כאשר הממד ההיתולי בא אף הוא לגבש ולחזק את מרכזיותה של הנפילה כתופעת-יסוד. גם התשתית הפילוסופית היא בסימן הריבוי ומשקפת שאלות שקאמי נדרש להן בחיבוריו השונים. וביותר מאופן אחד. איבוד לדעת כשאלת-השאלות, כורח וחרות, אופני הגשמה עצמית שונים . גם פה על אף הריבוי נקבעת עליונות עלילתית-רעיונית להגשמה עצמית בנוסחו של הדון-ז'ואן. הסטאטוס התפקודי של הגיבור מתחלף. עורך דין. ממלא תפקיד בצבא. שחקן בצבא, עצור, מצטרף למחתרת הלוחמת בנאצים, שיכור מידרדר חוזר בתשובה כבאריס של פאריז, בבאר "מכסיקו סיטי" של אמסטרדם. במסכת התפקידים, בהקבלה לתפיסת ההגשמה העצמית של קאמי בספריו ההגותיים . חשוב התפקיד של השחקן כמי שמגשים עצמו תוך "זכייה" בחיי אחרים, אלה שהוא מזדהה עמם כבן-דמותם על הבמה. מילוי תפקיד האפיפיור הוא בעל משמעות בהצגת הנפילה של התקופה וגיבורה הנוצרי. כאיפיון הפרטי . המצומצם, נודעת חשיבות לחיפוש הנשים כהגשמה עצמית. שהכישלון המוסרי. הצחוק והנפילה בצדה . כדי לבוא לתבנית העומק. יש לעבור מן הריבוי והאחדות לצירים הבינאריים .אלה נתונים גם בצד הריבוי וגם בצד האחדותי . הפרדוקס הוא הצורה השלטת שבה מתנסחים המכתבים והמחשבות . כשם שהווידוי הוא מחרוזת של מכתמים, כך הוא גם ערוך כשרשרת פרדוקסים . את הפרדוקס נוכל לתפוס כציר בינארי, בעל היקף מצומצם. הנתון בתוך מערכת רחבה יותר של ניגודים. את הכינאריות ניתן לגלות על נקלה, אם נראה את הציר המלכד בהווייתו הניגודית. המףנח "נפילה" מתפרק : למעלה, מטה. פרשיות "בראשית" ו"המבול" מתייצבות על בסיס הגיהינום והשמים . התעלות והיונים . כנגד הראשית מוצגת האחרית, יום הדין . התופסים מקום רב בווידוי . הדיוקן העצמי. כנופל. מתפצל לשופט בעל תשובה . כמו גם לעורך-דין הבא לטהר אחרים והוא עצמו חוטא , לבעל-כוח ולפחדן. לכובש נשים ולנכבש על ידן . לצולב ולנצלב. למבקש צדק והיטהרות ומחזיק בידו תמונת קודש גנובה . ש J כר "השופטים הצדיקים" ו"הטלה" בסמליות לישו. מצוי בה . כמערכת המקבילות-הניגודיות נמצא בעוצמת יתר שתי הנחות יסוד המתנגשות זו בזו . של קיפוח ושובע. כך גם נקבעים פניה של ההיסטוריה היהודית לחסרון (לילה) ולמלאות (יום). מצב אחר אין השובע והמלאות של מי שנטל את האשה מזולתו, שהם בעלי צביון ערכי שלילי. דומים למלאות ההיסטורית אליה מתפלל ירוקה . מה שהשיג מי שנטל מחברו את רעייתו , הוא הוויה בתחום הממש. ה :;r פיה מן ההיסטוריה שמהלכה צריך להשתנות, צריך להתבטא ברוחניות מלאה יותר, ללא חטא, ללא גזל . נמצא כי פניה הגלויים של "הדרשה" ניצבים על ציר הניגודים : יום ולילה, מלאות וחיסרון . אקטיביות רפא סיביות תוך הקבלתם לבבואה-שיפוטית ערכית : גזילת האשה של איש ממי שאמור להיות חברו של הגוזל . בפניה של הדרשה מצוי היסוד הדתי, המאפיין את הדרשה לדורותיה, מעשים של התעלות כנגד מעשים של ירידה, כאשר יסוד זה לובש גילוי של מרד . ירוקה מבשר דת חדשה אלא שדרשתו אינה מן ההר, אלא ממעמקי נפילתו, המכשירה אותו לראות נכונה יותר את המציאות . "הדרשה" כגרעין בלבד של ורמאן מקיף אין בה די כדי לגלות את דפוס העומק. אבל אנו יכולים לשער אותו מתוך הסתכלות ב"יעיש" וביצירות אחרות של הזז . "יעיש" מבטא בגילויו את הניגודים שבין הגשמה חומרית לבין הגשמה רוחנית. בתחום האישי . הפרטי . השבטי, הלאומי ואף האוניברסאלי. מחיר ההתרוממות המוחלטת מעלה, הוא ארנון כוח הראייה. יעיש מתעוור, לתקופה מסויימת בפגישתו עם השרף . לעומת זאת גם ההגשמה הארצית דורשת את מחירה . העלייה לירושלים היא ירידה ביחס להיפתחות שערי השמים . התשתית של יעיש וכנראה גם של הרומאן "חלוצים" ו"הדרשה" בכללו. באה לשאול אם ניתן להכריע בין חומר לרוח, מה מעניק חיים ("יעיש" בערכית מלשון חיים) מלאים ליחיד : תביעות הגוף. או הנפש? מה מעניק חיים לתנועה מגשימה, התקדשות בקיום החיים. או קידוש השם. הנכונות לשריפת החיים, מוטיב האש המכלה בולט ב"חתן דמים", וברומאן "בקולר אחד" וכמקומות רבים אחרים, בכתבי הזז. הזז שכתיבתו היא רכת פנים וצורות, הוא סופר שבמסכת אמונותיו הוא בעל נטייה מונולוגית , מוניסטית, נחרצת. "משפט הגאולה" מבטא הנחות ברורות בכל הכרוך בדרך ההגשמה הציונית . ההבעה האמנותית מבטאת מונולוגיות (ו ' שרוקה) דיבור בשני קולות , ורב-קוליות, כאשר כל קול ודעתו הנחרצת עמו. אך. ביסוד הכתובים מצויה ההצבה זה כנגד זה : חומר ורוח כאשר לכל אחד מהם משקל ותפקיד . דוסטוייבסקי . שהזז הושפע ממנו ניגודים באישיותו · מכחינה מרובה, הוא סופר פוליפוני בהבעותיו האמונתיות ורב . כאשר מעשיו מכחישים את אמונותיו הנוצריות . מחלת "הנפילה" שבה לקה היא סימן גופני. כבבואה לנפילות של גורל והתנהגות. אולם האמונה הנחרצת האחת, הפולחנית של דוסטוייבסקי היא בחשיבות הדידוי המטהר, המפרק מטען של חטאת, כפי שמניח אגורה ז'יד בספרו על דוסטוייבסקי . הרומאן האחדותי "החטא ועונשו" והרומאן הפוליפוני "האחים קאראמאזוכ" מצויות בהם מקבילות ניגודיות קיצוניות של אלוה ושטן . קדוש וחוטא . לכלוך וזוהמה (סמרדיאקוכ. משמע לכלוך לפי המובן של השם ברוסית) ומולם טוהרה ותום . במערך העלילתי קודש וחול מתערבבים זה בזה. דיוקנאות מסיימים נשארים בארכיטיפיות המוחלטת שלהם . אלוה, או שטן . דמויות אחרות חייבות ליפול לתוך החטא כדי להיגאל : ואסקולניקוב -לרצח . סרניה - לזנות. במעמקי הדברים נשאלת השאלה אם קודש וחול נתונים לו לאדם לבחירה, או כהתנסות מחוייבת המציאות . ההנחות הנוצריות שעניינן חופש הבחירה וההחלטה . מפרנסות את הרובד הנגלה . על אף הכורח החברתי. הפסיכולוגי, יכול אדם להחליט לאן נתונות פניו לשקיעה, או לגאולה, לרצח או לתחייה . בתשתית הכתוב נשארת האלטרנאטיבה, הבלתי פתורה, אם חופש הבחירה הוא נחלתם המשותפת של אלוה, קדוש וכל-אדם, או שחופש הבחירה מצוי, אם הוא מצוי בכלל, מחוץ לספירה האנושית. ל"א. סיפור קצר נושא אידאה : "האורח" לאלנו קאמי הרומאן הפוליפוני המקיף. קשה להעמידו על עיקרו האידאי. נוח יותר למטרה זו הוא הסיפור הקצר . "האורח", כדוגמה לכך . לובש במראהו הגלוי ציווי פולחני ברור להתייחס גם לחוטא כאל בן חורין. את הצו לפי החוק להסגיר את הרוצח למשטרה מחליף המורה כצו פנימי לשחרר את האסיר . וזאת לאחר שהתייחס אליו בהיותו נתון למרותו כאל שווה ערך . ונהג בו מנהג שנוהגים באורח, מפתו אכל, מכוסו שתה, במטחו ישן . ובביתו התגורר. מערכת המקבילות קובעת את הסיפור בזיקה לפרשת קין התנ"כית . הערכי רצח ללא סיבה מוצדקת. ככיתת המורה מפת ארץ שלה ארבע נהרות הסובבים אותה, צרפת בסמליות של גן עדן . המורה כמוהו כאלוה, בהיוותרו לבדו עם האסיר, רוצה להעניק לו מתת נדוד ומצייד אותו באפשרות להצטרף לשבטי הנוודים . האסיר אינו רוצה בח.רות שניתנה לו והוא הולך מרצונו למשטרה .כאשר גזר דינו ברור ונחרץ . המורה ימצא על לוח כיתתו את האותיות ככתב על הקיר : "הסגרת את אחיך . תשלם בעד כך" . האחרית האפקוליפטית בסיום הסיפור, זכרה של צרפת כגן עדן בפתיחת הסיפור, מעשה דמוי פרשת קין כמהלכו, מזקיקים את הסיפור לכתבי קודש . ציר הניגודים נתון כהיסוסיו של המורה : לשחרר את האסיר, או להמשיך במילוי הצו שקיבל להסגיר את הרוצח, משלים את ציר הניגודים התאוו הגיאוגראפי. אווירת שלגים בראש ההר במקום בו מלמד המורה . הכתה שולחה לחופש כגלל הקור . המדבר והשמש הלוהטת מופיעים בדרך לבית הסוהר . ההליכה עם האסיר היא מן הגבהים אל המישור. למעלה האווירה היא גן ערנית, מולדת החרות, למטה היא של ארץ הנדוד והמעצר גם יחד . של ההכרעה ומחירה. המורה הצרפתי אדון הח.רות, הערבי, יליד המקום. שאינו מקבל את מתנת החרות, צועדים זה עם זה, כשהם נבדלים מאד אחד מרעהו. מהותם של הניגודים נתפסת לאור הנחותיו הרעיוניות של קאמי. שם המורה DARU לפי אותיותיו נקשר הקשר אסונאנסי (שיתוף בתנועות ולא בעיצורים) לשמו של קאמי CAMUS ואף מתוך התקדמות אליטראטיבית. שמו של קאמי פותח בג' לפי הכתיב הלאטיני. שמו של המורה פותח בד' לפי אותו כתיב. כך גם באות ו' המקבילה למ' . תמונת הבבואה היא של מי שמשליט את רצונו המלא על הסובב אותו כמורד . המורה איננו ממלא אחר צו השלטונות . בכך הוא לובש את דמותו של האדם המורד . אך אחרית המעשה היא סיזיפית. מי שניתנה לו ההזדמנות להישאר בן חורין בוחר במעצר . המורה ישלם את המחיר, שכן ברור שיד הערבים. תשיג אותו בנקמה אכזרית. הסיפור מציב במרכזו הר ומרבה בהצגת האבנים והסלעים. המורה ירד מראש ההר לתחתיתו וחש שעשה מעשה פותר, משליט עיקרון של טעם. מנהג נכון כאדם שיהיה כאורח, על אף שחטא. אך. מעשהו נהפך על פניו. כסיזיפוס ירד אל מרגלות ההר, וחזר כדי לראות שלא הגיע לתחנה משחררת של ממש . ההיפוך האירוני משאיר גם את האסיר בבית הסוהר וגם את מארחו שבוי כידי נוקמיו . עיקרו של הסיפור, מוליך אל האבסורד . המעשה הנחרץ של המורה, כאדם משכיל. נאור, מנחיל מורשת, נותר כלא היה. נשאר, איפוא, הטעם המר של הספק. האבסורד לפי עצם טבעו אינו נקשר כוודאי אלא בספק. לקחו של הסיפור הוא אכן .הספק שנועד להתייצב בפני הקורא שלא הסתפק כמעשה, בעלילה, ווכר אחר האידיאה שהסיפור נושא. צדו הגלוי של מעשה האורח והמורה מלמד על יופיו של המעשה המקנה ח.רות, ועל אחריתו המצערת : על עליונות הכורח על הרצון. כמערכת הרמיזות של הסיפור מופיע המורה כאדון הבריאה, המאוכזב מפועל דיו , בעמידה מול רצח, חסר טעם. בתפקיד השופט שנגזר עליו ובהתוודעות של טעות למעמד האדם . כמעמקי הכתובים בא הספק-האבסורדי להחליף את הוודאי. האם יש טעם במעשינו כבני חורין. שהרי המציאות כולה מכחישה אותם . נובמבר-דצמבר 1983 מיכל, לא כן יחסו לאשתו שהיא בעיניו בובה מלאת קש . מיכל. רומזת בשמה למחנה-דוד . שהוא מחוץ לטווח השושלתי של יונתן בן שאול. עזריה. הזר שבא מרחוק. הופך למרשיע ומביא זרע בר קיימא לרימונה. יונתן לאחר בריחתו חוזר לרימונה. פריצת חטאנו הקיצונית, שאינה הולמת דפוסי חיים ממשיים, מלמדת על הכוונה האליגורית המציבה את המערכת הבינארית . הניגודית ; עקר~ת. מול הולדת. "מנוחה נכונה", היא מנוחת מוות, " המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה" , בתפילת "אל מלא רחמים" שפירושה השלמה עם כלייה. הולדת עומדת מנגד לה . במקביל למשולש של הבנים קיים המשולש של הדור המוליד . שני אבותיו של יונתן והאם הנשואה לאחד מהם. אצל האבות היה תחילה גודש של אהבה והתפרצות. בניה טרוצקי . שמו מלמד על סער ופרץ' וכך גם התנהגותו . לאב שלא נשאר וברח נסמך מעשה ה ידיה בפר . הפר כסמל לפוריות לזכריות (כך גם במובן האטימולוגי . מלשון פרה : פרייה ורבייה .( הציור של דור האבות נוטה להכיל בתוכו חמרי מציאות יותר מאשר בתארו של הבנים . כאן הסמיכות בין אביו החוקי של יונתן לבין לוי אשכול . הדמות המזוהה מן המציאות. המופיעה כמרכיב חשוב ברומאן . השאלה המחברת את המרכיבים האליגוריים ביחד' עם המרכיבים המזוהים. החברתיים- ההיסטוריים, נתונה סמוך לפני השטח ועניינה : סיכויי דור הבנים להמשך . או לשיתוק. לפוריות, או להולדת. דור האבוד פתר את הבעיה לטווח קצר . עצם המושג דור האבות מעיד על יכולת להוליד . אבל הוא זקוק להמשך . אביו של יונתן מבקש הימנו כמובן מאליו לעבוד במוסך ומגנה את דרכי ההישתמטות של הבנים. העושים אותם זרים ומנוכרים לסביבתם הקרובה והרחוקה. סופו של האב. שגם הוא מגיע לשיתוק גמור ולחוסר פעולה. אב אחד ברח ומסתפק במעשי נדיבות . האם, בשל כפל המציאות בדור האבות . אחוזת שנאה . כלפי בעלה החוקי, וניתן להגדירה כחולה במחלת הרדיפה שחציה מכוונים כלפי מי שנשאר במחיצתה, מי שמוחזק בעיני כל אביו של יונתן . עמוס עוז עקרות ופוריות נתונים גם במחזור העונות לפיו בנויים חלקי הרומאן ובתמונות הטבע בתוכו. כתמונת בבואה למוטיב של מנוחה בהתקשרו לעקרות והולדת, יכול לשמש השיר "צנח לו זלזל" לביאליק . מחזוריות הטבע פירושה הבטחת קיום לכל הסובב. אולם האני אינו יודע מנוחה ושינה ("לא מנוחה ושנת ,)"יל וערירותו מפקיעה אותו ממחזור של הולדת , כמוהו כזלזל שצנח, שיצא ממחזוריות הקיום הקוסמי . בעוד שבשיר המחזוריות הקוסמית היא תמונת השתקפות עיקרית, אצל עוז היא מסגרתית בלבד. עקרות או פוריות משתקפות ומתמקדות במעגלים של משפחה , הקיבוץ והחברה הישראלית. דמותו של לוי אשכול המגלמת בתוכה מעשים של פוריות, החשבת חקלאות , נכונות דיאלוגית, הפגינה גם את ההיסוס, השיתוק וחוסר האונים ערב מלחמת ששת הימים. אכן. שיח ושיג בגבולות הרומאן בין האב ובין המנהיג נקלע בכף הקלע של הבעות חיוניות וצמצום ביטוי נזירי. המכתבים האירוניים נגנזים ובמקומם באה התחינה הפשוטה לעזור בהצלת הבן . לוי אשכול מחיש עזרה טכנית. אבל לא היה שתגלה את הבן . דמות מסוג אחר, האיש יוצא הדופן. היא שתדע להזהיר נכונה את יונתן בפני הצפוי לו מהרפתקאות המנוסה. על בסיס זה של עקרות ופוריות מתייצבת גם מערכת המקבילות שבין הרומאן כיצירתו המקורית של המחבר ובין הרומאנים האחרים שאיתם הוא מקיים דו-שיח ספרותי . נזכר הרומאן "השער נעול" מאת דוד מלץ בהערת סיום ברומאן . הקשר העיקרי הוא ליוצא הדופן הבא לקיבוץ, ברומאן של מלץ. מושך תשומת לב בהגיונותיו וסופו שהוא מעורר בוז. שעה שהוא נאלץ לצאת לעשיית צרכיו באמצע נאומו הבשורתי . עימות ברור קיים עם "המאהב" של א.ב. יהושע כרומאן שעניינו בוויטאליזאציה של הציונות . שהגיעה כאילו לעקרות . כאן ושם שני גברים השוהים במחיצה אחת עם אשה הוזה , שכאילו פג תוקף קיומה. כאשר אחד מהם הוא מאהב שהובא אליה על ידי הבעל ביודעין . כן מצוי בשני הרומאנים המוסך כמציג את הקיומיות התובעת המשך ונטוי עליהם צלה של הבעיה הערבית. עימות ספרותי . שנראה מכוון. מצוי גם עם "מסע באב" לאחרון מגד . בשתי היצירות בורח הבן מדפוסי החיים שהחברה מצווה עליו ומעדיף כאילו מנוסת-מוות כפתרון קיומי, אישי . האב נוטל על עצמו את מצוות ההצלה של הבן ומגיע תוך כדי כך לכליונו הפרטי . העימות הספרותי עם יצירות משל סופרים אחרים מתייצב על בסיס של שיתוף וניגוד . השיתוף הוא בבעיית היסוד : המשך. או כלייה . שתוקפה לא סר גם אם נראה, לכאורה , שההגשמה הציונית היא עובדה שאין לערערה, עובדת "נצח". עקרותו או פוריותו של דור ההמשך היא העומדת במבחן . ה ורמאן של עמוס עוז בא להשיב תשובה של תיקון . שונה מאלה שהשיבו האחרים. מלץ עשה את הזר שבא לקיבוץ לנוכל מגוחך. עוז עושה את עזריה גיטלין למי שמביא סיוע של ממש . יהושע מציג את נעים הערבי כפותר מדומה של הזיקה האירוטית. את הקשר נין נעים לנערה היהודיה יש לראות כפריצת טאנו לשעה. עוז עשה את עזריה לצירוף של מאהב ונער מן החוץ הנעשים לאב חדש. פורה וממשי. מגד העמיד את מסע האב בסימן הכלייה, המסתמל בחודש אב , תשעה באב. האחדות הקוסמית המסתמלת בעיסוקו של האב, כמי שנוסע בחללית כל הזמן. נראית רחוקה ובלתי יעילה . שעה שנדרש מסע גילוי ממשי בדרכי הנגב והמדבר . עוז עושה את תפיסת האחדות של שפינוזה למוליכה לבשורה מוסרית שיש בה טעם, בפיו של עזריה. עזריה משמיע משפט-מתקן בעל משמעות באדניו של לוי אשכול וכופה אותו, כפייה חיובית, עליו ועל סביבתו. הצרה של כולם היא השנאה ההדדית ובבקשת האחדות והאהבה ראוי למצוא פתרון . טוען עזריה גיטלין . דרכי ההבעה המתקנות ניתנות בלבוש היתולי. גרוטסקי. אירוני כראוי לרומאן בזמנים שהפאתוס מעורר בהם גיחוך . אבל אין כאן העלבה והרחקה כפי שהיא מצויה אצל מלץ . הזר-הזקן אצל מלץ הוא אפיזודה חולפת . הפרעה נלעגת. הזר , הצעיר אצל עוז הוא כ"נער שליח" מביא בשורה. בהתייחסות הגלויה למלץ . והסמויה למגד וליהושע . נוצר גם סוג של דו-שיח עם אבות רעיוניים ועם שותפים רעיוניים בהווה . מלץ היה מן המבטאים הראשונים של בעיית הערכים בקיבוץ . הרומאן שלו "מעגלות" הציב את בעיית הסטייה מנורמות שבין איש לאשה . "השער נעול" חזר לבעיית הערכים . לדור האבות לא היה ספק ביחס לקיומן ~61 עתון 77, מס' 47-48 האחת : כל העולם אשם, כל אחד אשם, לרבות ישו. אין נקי מחטא. השנייה, מעלה על נס את יכולת ההימלטות מתחושת האשם, את הקפיצה מעלה, או מטה, כדי להיטהר, או לצאת ממעגל האשם . האשמה, החטא, יוצרים מעמסה שאין להיפטר הימנה, כורח, שגם איבוד לדעת לא יוכל לו . מנגד קיימת הרוח הרצון. המשחררת את האדם מלהיות כלי משחק בידי עצמו ובידי החברה . איבוד לדעת עשוי להיות לכאורה מעשה גואל' אבל יש בו מן הדלות של המנוסה העיוורת, אף אין הוא עשוי להוציא את האדם כליל מזרם החיים והקיום בכל צורה שהיא בהוויה הקוסמית . את הפרדוקס והניגודים אפשר לתפוס בהווייתם ההיתולית, האירונית. בסיום המונולוג הופכת החז i ה הנצחית על כשלרבותיה לדפוס ק:;נע. המ w טה בכל הרהורי תשובה. גם אם נראה שוב את הנערה הקופצת לנהר הסינה. לאחר מסלול-החרטה רב הייסורים שבו התנסינו על עשמדנו מנגד, לא נקפוץ אחריה למים הקרים . במהותם הרצינית יש לראות את הניגודים גם בצדו הגלוי של המונולוג וגם ברובדו הסמוי. בצד הגלוי. הפולחני. "הנפילה" הוא שיעור ב~תיקה. בתורת ההתנהגות והמוסר . זהו נוסח מודרני של תפיסת "כל אדם" לפי הנחותיו של קאמי, כאשר נסיובו האישי וההגותי בא לתת לה. כתפיסה בתורת המוסר , תוקף וביסוס . הכישלון המוסרי נתפס בשטח של ההימנעות ממעשה. ז'אן בטיסט קלאמנס . אינו רוצח נערה. אלא מתעלם מצעקתה. אף אינו מודיע לאף אחד על מה שראה, או שמע . מדובר בפאסיביות. שהעונש עליה הוא חמור כמו בחטא אדם הראשון' שנבע מפעולה וכמו המבול שנגזר בשל התפשטות מעשי חמס וגזל . ה"כצעקתה" שבפרשת סדום. נתפסת כאן. בסיפורו של קאמי, בצורה מחמירה יותר . העונש מגיע לא רק למי . שגורמים לזוועה. אלא גם לנמנעים מלהושיע . דין הנמנע כדין הפועל . מבין תורות המוסר מתקבלת ונדחית כאחת תפיסתו של ניטשה . בעל המוסר הקונה לעצמו תחושה טובה בהושטת סעד ליתום ולאלמנה מבוזה. סיוע ליתום ולאלמנה, נתפס בעליבותו בנוסח ניטשה, אבל הדחייה היא קאנטיאנית. עורך-הדין המצליח מרבה במעשי חסד כדי לשאת חן בעיני הבריות ובעיני עצמו . נמצאת מוסריותו לא בבחינת מעשה מוסרי לשם מעשה מוסרי . חובה לשם חובה. אלא מילוי חובה לשם הנאה . גם ההידוניזם מוצב כמוליך אל הנפילה. ריבוי ההנאה הוא כוזב ומביא ל"צחוק" האין סופי. המונולוג של קאמי מתייחס ומתייצב על גבי "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי, בהפיכת העונש לעניין מצפוני-פנימי. ובנקשה המתמדת של השוטר שיבוא לאסור את המתוודה-הגנב. אכן' נוסח אירוני של החטא ההופך לעונש, מתאפשר בשל צמצום ממדי החטאים בהשוואה למעשי רצח , או הונאה בקנה מרה גדול. התמונה הגנובה נמצאת בידי המתוודה, אבל לא הוא גנבה . המתוודה קודח, אולי בשל מחלת המלריה שפירושה האטימולוגי הוא אוויר רע, מחלה הנגרמת מבחוץ ולא מבפנים. הפאתוס של דוסטוייבסקי מתחלף באירוניה ובסאטיריזאציה עצמית. הווידוי הוא של המתוודה הבלתי מהימן . שאינו מאמין גם לעצמו. והוא מבקש את אמון הזולת בדבריו, אמון למחצה. אל העמדה הנוצרית התופסת את המוסריות כמחייבת קרבן עצמי. מגיע המתוודה בדרך החטא, "האפיפיור" שנבחר על ידי העצירים, שותה את המים של העציר המת, ואינו מחלקם בינו ובין חבריו . זאת, כאשר חלוקת המים במחנה המעצר במדבר היא תפקידו הראשי . אולם' בהעדר אלוהות ומשיח, המתוודה מגדיר עצמו כ "אליהו בלי משיח", הרי שבסופו של חשבון חייבת ההערכה המוסרית לבוא מבפנים . "העין האידיאלית", השופטת, צומחת בתוך אישיותו של המתוודה, והוא נעשה לשופט עצמו, שופט בעל תשובה . נמצא כי המראה הגלוי משתמש בפרדוקס כדי להגיע לשיעור הנחרץ' הפולחני' שניתן למצותו כמצוות "עזוב תעזוב עמו", עמו, ולא אותו. קריאת הגינוי במבט לאחור מופנית לאירופה בתקופה הנאצית וחוזרת כאזהרה מוסרית לכל קורא, שיהיה מוזהר נגד נפילת עצמו, נפילת הזולת . חורבן אירופה וכל התרבות עמה . הרומאן של קאמי "הדבר" הוא השיעור לקולקטיב. לחבורה ולפרט תוך הדגשת המגיפה המשתוללת. "הנפילה" הוא השיעור לאחר "הדבר" , כשיח אינטימי ל"כל אדם", והוא יוצא לאורחות התנהגות בימים כתיקונם. לא בעיתות חירום ומלחמה. הדידוי הוא דידאקטי וההיתול הוא מכשיר תעבורה ההולם את אוזנו של בן הזמן' האינטלקטואל המפונק. העשוי לבוז לפאתוס בנוסח דוסטוייבסקי, ושכוח ריכוזו אינו עומד לו להתעמק בתורות מוסר שונות על דקויות ההבחנה שלהן . הצו המוסרי, העולה מן הווידוי. לאחר שמסתלק הלבוש האירוני ולאחר שפני יאנוס הנזכרים בווידוי . המבטאים כפל התייחסות ודו-ערכיות, נתפסים כמסכה בלבד . הוא מוחלט ואחד : למנוע נפילה , ללכת מלכתחילה בדרך התיקון שאינה מוליכה מטה. ואילו בתבנית המעמקים מתחלף הצו באלטרנאטיבה : לשפוט, או לא לשפוט. "אל תשפטו למען לא תשפטו", נאמר ב"ברית החדשה" . בפניו הגלויות של הווידוי מדובר בעורך דין המתייצב בפני שופטים כעיסוק המקנה כוח לאנוכיות. למוסר הקטן הבזוי, לחנופה העצמית. עורך הדין ביכולת האשליה של קיום הסמכות המגוונת לפי הצורך רואה עצמו בלבושי המלך. האפיפיור והשופט ; לכולם סמכות עליונה של חקיקה . אבל מלאכת השיפוט נכשלה ומדובר בשופט בעל תשובה . החרטה מכוונת גם כנגד האשלייה שביכולת השופטת. הגיבור במונולוג החושפני נע ונד מסביב לבעיית השיפוט, תוך שהוא מקיים את המעשה השיפוטי הכוזב. אך במעמקי דבריו הלא-פתורים הוא מציג את השאלה אם רשאי האדם לשים עצמו במעמד של שופט. בלא שיפוט אין קיום לחברה, לדת. לתרבות. בצד השיפוט מתהלכים כבני לוויה האני העושה עצמו ערך עליון . כביכול . מעל לחוק. עורך הדין כוחו בלשונו . בהעמדת הפנים ומעשיו מכחישים את הערכים שעליהם הוא אמור כביכול להגן . השיפוט הוא כורח שהחרות מצווה להיחלץ הימנו, אבל היחלצות כזו גם היא תחשב למעשה אנוכי, לבריחה . והאנוכיות עצמה הופכת כפייתית ומבטלת חרות. שאלת-המעמקים אינה פוסלת, או דוחה את המצווה המוסרית, ואין היא באה להחליף תביעה בספק. הערעור נתון בתחום משמעותי שאינו בא במקום המוסר. אלא מתייצב לידו . לא המעשים הראויים נתונים לבחינה, אלא שופטי האדם, שופטי המעשים. לשפוט משמע להיות מלך . אפיפיור, שופט, נביא בלווי משיח . והרי גם על טיבם של אלה מחוייב בעל הרחמים בהרהורי כפירה והורדת מסכות. ל"ג. עקרונות משולבים : "מנוחה נבונה" לעמוס עוז כשם שהמיתוס נבנה מחלקי מיתוסים רבים, כך היצירה ספרותית נוטלת לעצמה מרכיבים ממקורות שונים, לרבות חומרי-מציאות אותם היא מחקה. אולם המיתוס עקרון הכינון שלו הוא אחר ומכאן האווירה המיוחדת שהוא משרה עלינו. היצירה הסיפורית עשויה להתגלות גם כמי שנבנתה לפי עקרונות "אדריכליים" מגוונים . חלקים רעיוניים, בצד חלקים מעתיקי מציאות, זיהוי וסמלנות, רעיון נושא סיפור בצד מערכות סיפוריות נושאות רעיונות . עקרונות הכינון השונים יהיו גם הם בבחינת ~קורות. המתיצבים על התשתית המלכדת האחדותית, הבינארית. והשואלת. הרומאן "מנוחה נכונה" לעמוס עוז מעמת את דור האבות ואת דור הבנים בקיבוץ ומחוצה לו. דור הבנים נוצק בתבנית אליגורית . המשולש רימונה, יונתן' עזריה - מצרייך בדפוסים עלילתיים, שהדגש בהם הוא על פריצת המקובלות החברתיות. רימונה מחזיקה בשני בעלים ובוחנת בקפידה ומתוך השוואה את זרע שניהם . רימונה, נרובד הסמלי מלאה זרעים כרימון' אינה מופרית על ידי יונתן . השם יונתן רומז לאהבת דוד ויונתן' אהבה פורצת חוצה ולא פנימה זו המעדיפה את הרחוק על פני הקרוב. בעת בריחתו יודע יונתן ליל אהבים סוער עם בספרית פועלים . - מחלקת האספקה תל-אביב, אלבני 73 טלפון 291431 מכירח תמיוחד "מבצע "חנוכה ..... החל מ 12-/13 ש.ז . דרע 15/12 .ש.ז ספדי ספרית פועלים ההנח דע 70% ספדי המסד - הנחה דע 50% וכן הנחות גדולות על ספריהם של מיטב המול"ים בארץ . 8 ספרית פועלים הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ תל-אביב. רח' אחד העם 66• ת .ד .37068 •טל . TEL-AVIV, 66, AHAD HAAM ST. . P.O.B. 37068 • TEL. Z91535-6 _ מחלקת ההפצה ; תל-אביב . רח ' הגר"א 26, טל :330958. f; • r i כשצריתי לפתוחאת חנות קדום כלאני רואה שיש לה H חמלית עלחכתר העתיקות שחלמתי עלהי, עטם ושנית אני נותנת לה פ Q "r יהפיהבעלרםי עבלי עדדואותי עומד מאחויר הנחה מיוחדת. לדירב תעקיות לאורך כל הדךר . אבל את למה? ! סנטימנטים. הכסף קבלתיידבסקונט . אשראי t הלוואות וכל מה צשירך.לא זשה ההי קל, אבל ויתר חשובמהכסף חיתה ~ ההרגהש שישעם מי לדבר. עכישו t כשנכנסת אלי לקוחה ומלשמת כישקים עם הנופים לש בנק ידסקונט t . מויראל, עבלתחנות לעתיקות. ·שמן ·ע· y ·הזות כלובנך- תלמה · שפע-ערד · ·מטע טחנת קמח ·באר ·שבע . הלז קרט~ o. חוות אשדוד . .בוז · זונה . פךו הגלו J · פז-מזר ·· · .המגפר- )# ג~# ~>~ h זן ()~·l - ~ ·= t:נ ... ~ =~~ " גז: . גc · . · ון כרמל · טרווול · ~ A4 \ . מוצרו-נון בע"מ . ~v D ור מזון ומוצרי הצריכ הקבוצה התטשיתית ההמוביל בשירות העובד וומשפחת ~נע · וךושל 01· ל .מזב 1 ה oh /.ו .• ~ • ~~ ,~,~ ול,ן;זiלענהה~\\\(1' פ חברה בקבוצת 113 תתעשיו בהתפרעות . או שנשבענו זה לזה נאמנות, תוך דמעות, או שהתקוטטנו עד זוב דם ובכוח הפרידו כינינו ודחפו אותנו לצדדים . אנשים ומצבים 3 בשנות חייו האחרונות של מאייקובסקי כאשר לא חיתה קיימת שירה כלשהי לא שלו 1 1 1 ולא של מישהו אחר, כאשר ייסנין תלה את עצמו, כאשר - נאמר זאת בפשטות חדלה הספרות, שהרי גם ההתחלה של "הדרן השקט" חיתה שירה, והחלה פעילותם של פילניאק .ל~~ו p דין ן-ןןקן;ל;ך איבנוכ, כשנים אלה, אסייב ידידו המצויין. חכם, מוכשר, חופשי בפנ~מיותו ול ' א מסונוור משום דבר, היה לו חבר קרוב לדעה ומשענו העיקרי . אני התרחקתי ממנו באופן מוחלט. ניתקתי את יחסי עם מאייקובסקי באופן כזה : כלא להתחשב כהודעות שלי על יציאתי מצוות המשתתפים ב"לף" ועל כך שאין אני שייך לחוג זה, הוסיפו לפרסם את שמי ברשימת המשתתפים. כתבתי למאייקוכסקי מכתב חריף. שאמור היה לעורר את חמתו . עוד קודם-לכן כשנים שבהן נמצאתי תחת קסם ~שר עוצמתו הפנימית וזכויותיו 11 היצירתיות האדירות ואפשרויותיו ואילו הוא גמל לי בחמימות, כתבתי לו הקדשה על 1 "לאחותי, החיים", ובין יתר השורות כתבתי : ~סרק ~זכה :;נזו~ J גנו, ~ןע, דר:;נף לא-גח~ית היא, ה~ד~דקtנ;ל,pזק,pז.קץז:: ז:: 7 אוז,ני, ~ך ~י~י ' ז; ה;:;נ~לה - ~חזוה ~זכה -כז~לס.Pז ~ה;ל t די ::זזקע; p ף זזל ז:יז:זת ק;ןת ~ית-דק~ים • 1 ~ל-~גי זז .רץ-~ל- wיר .7 ~י דך :p ף ה??י:זז:: ?. 4 שתי אמירות מפורסמות על אודות אותו הזמן 1 התהלכו באותם הימים . אחת :שהחיים נעשו טובים יותר, שמחים יותר, והשכיח - שמאייקובסקי היה ונשאר המשורר המוכשר ביותר של התקופה. על הקביעה השביח הודיתי במכתב אישי למחברם של דברים אלה, כי הם מנעו ממני את ניפוח חשיבותי העצמית, דבר שנתפסתי לו באמצע שנות השלושים, לקראת כנס הסופרים . אני אוהב את חיי ושבע-רצון מהם . אין אני זקוק לתוספת של ציפו~-זהב. חיים ללא הסתר, וללא תשומת-לכ מצד הציבור . חיים לאור ברק-הראי של ויטרינת תערוכה, אינם נראים לי. את מאייקובסקי החלו להכניס בכפיה, כמו את תפוחי-האדמה בזמנה של ייקטרינה . זה היה המוות השני שלו . ובזה אין הוא אשם . s ביולי 1917 חיפש אותי ארנבורג, לפי עצתו של נריוס;ב. אז היכרתי את הסופר החכם הזה, אדם בעל מבנה נפשי שונה משלי, ניגוד מוחלט, פעיל, בלתי-מסוגר. אז החל הזרם הגדול של מהגרים פוליטיים, שחזרו מחוץ-לארץ אנשים שנקלעו כעת 1 המלחמה כנכר ונעצרו שם כנתיני האויב, ואחרים. משוייץ נא אגרריי ביילי. הגיע גם ארנבורג. ארנבורג שיבח לפני את צבטאייבה, הראה לי את שיריה. כערב-קריאה אחד, כראשית המהפכה , שמעתי אותה קוראה משיריה, יחד עם אחרים שהופיעו באותו המקום . כאחד החורפים של הקומוניזם הצבאי נכנסתי אליה כשליחות כלשהי, דיברתי קצת דברים בטלים, שמעתי דברים תפלים כתשובה. לא נוצר מפגש ביני לבין צבטאייבה. חוש השמע שלי היה אז פגום מכל הלהטוטים ושכירת כל המקובל ששרר מסביב. כל מה שנאמר בצורה נורמאלית, ניתז ממני הצידה.שכחתיככלל 1 שהמלים כשלעצמן 1 יש בהן משמעות ותוכן בצד הקישקושים שנתלו עליהן . 1 דווקא ההרמוניה של שירי צבטאייבה, בהירות תוכנם, היתרונות שהיו כהם והעדר חסרונות, כל אלה היו לי למכשול הפריעו לי להכין אותם . אני חיפשתי ככול 1 לא את 1 התוכן. העיקר, אלא בעיקר את החריפות החיצונית . זמן רב לא הערכתי את צבטאייבה כראוי, כפי שהתייחסתי גם לרכים אחרים :;נגריצקי, חלנניקוכ, מנ . רלשטאם, גומילי;כ. כבר אמרתי ש ::i ין הצעירים, שלא ידעו להביע את עצמם בצורה הגיונית, שהעלו לשון עילגת כמעלה טובה, כיתרון. והגיעו למקוריות מתוך חוסר-כרירה, רק שניים, אסייב וצבטאייכה התבטאו בצורה אנושית ונתכו כשפה ובסגנון קלאסי . ופתאום, התכחשו שניהם ליכולתם . את ליבו של אסייב שבה חלבניקוב. אצל צבטאייכה התחוללו שינויים פנימיים-אישיים. אך לכבוש אותי הספיקה עוד צבטאייבה הקודמת, זו שלפני הבזהפך בחייה . 6 1 אותה צריך היה לקרוא קריאה חוזרת ונשנית. כאשר עשיתי זאת, נדהמתי מרוב פליאה על תהומות הטוהר והעוצמה שנגלו לי. שום דבר דומה לא היה קיים סביב. אסביר בקיצור : לא אחטא אם אומר 1 שמלבד ~?..t סקי ובלוק ובהסתייגות כלשהי - גם אגרריי ביילי 1 צבטאיינה המוקדמת חיתה זאת, מה שרצו להיות ולא יכלו כל יתר 1 הסימבוליסטים. מקום שאמנות המלה שלהם פירכסה חסרת-אונים בעולם של סכמות מומצאות וארכאיזמים חסרי-חיים, נישאה צבטאייכה בקלות מעל מכשולי היצירה פרקים אוטוביוגרפיים מתוך הספר : "11) "Vozdushnyie Puti דרבי אוויר"), i 1982 בוריס פסטרנאק שלושה צללים; הפרק האחרון )ה( מרוסית : יהודה גור-אריה כאשר היכרתי את מאייקובסקי יותר מקרוב, גיליתי במפתיע שיש לנו תכונות טכניות דומות, עיצוב דמויות דומה, חריזה דומה. אהבתי את יפי תנועותיו ושיטפן . יותר מזה לא הייתי צריך . כדי לא לחקותו ולא להראות כמעריצו, התחלתי להחניק בי יסודות שהיו בי כמו גם בו 1 כמו הטון ההרואי, שבמקרה שלי, היה נשמע מזויף, וכן נטיח לאפקטים חיצוניים. דבר זה ה~י את המניירה שלי וזיקק אותה . למאייקובסקי היו שכנים. הוא לא היה בודד בשירה, לא יחיד במדבר. על הבמה לפני המהפכה, היה לו מתחרה, איגוד סבריאנין, בזירת המהפכה העממית ובליבות האנשים - סוגיי ייסב ין . 1 סבריאנין שלט באולמות הקונצרטים ולפי הטרמינולוגיה המקצועית של אמני הבמה 1 מילא אולמות עד גודש. הוא זימר את שיריו לפי שתיים-שלוש נעימות פופולאריות מתוך אופרות צרפתיות, והדבר לא הגיע לידי חוסר-טעם ולא צרם את האוזן . חוסר התיחכום שלו 1 טעמו הגס וחידושיו הלשוניים הבלתי-מוצלחים, יחד עם 1 הדיקציה הפיוטית חבקיה עד קנאה הזורמת בחופשיות, יצרו ז'אנר משונה ומיוחד 1 שתחת מעטה של בנא לירת הציג סגנון טורגנייבי מתאחר 1 בשירה . מימי ק;לצ;ב לא הצמיחה אדמת רוסיה יצירה שורשית, טבעית, מתאימה ומקורית יותר מאשר סוגיי ייסב ין 1 בהעניקה אותו מתנה לזמן עם חופש שאין דומה לו, ובלא להכביד על השי, בשקדנות עממית מכבידה מדי. יחד עם זאת, ייסנין היה פקעת חיה ורוטטת של אותה אמנותיות, שבעקבות פושקין 1 אנו מכנים אותה התחלה מוצרטית רמה 1 סטיכיה מוצרטית . 1 ייסנין התייחס אל חייו כמו אל סיפור-אגדה . הוא, כמו הנסיך איבן חצה את 1 האוקיאנוס, רכוב על גבי זאב אפור 1 ותפס את איזידורה ד tק.ן 1 כמו את ציפור-האש . גם את שיריו כתב כמו שכותבים מעשיה, בצרפו, כמו בקלפים, פסיאנסים של ז,נלים, או שרשם אותם בדם ליבו . הדבר היקר ביותר אצלו - דמות הנוף הטבעי של מולדתו 1 היער, רוסיה התיכונה, אזור ריאזאן, הנמסרים ברעננות מדהימה, כפי שנתמסרה לו בילדותו. בהשוואה לייסנין. כשרונו של מאייקובסקי כבד וגס יותר, ובשל כך. אולי עמוק ונרחב יותר . את מקום הטבע של ייסנין תופס אצלו הלבירינט של העיר הגדולה המודרנית, שבה נתעתה ונתבלבלה מבחינה מוסרית, נפשו הבודדה של האדם המודרני, מצבים דרמאטיים, יסורים בלתי-אנושיים, שהוא מצייר. 2 כפי שכבר אמרתי 1 הגזימו בציון הקירבה שבינינו .פעם, בעת חידוד המחלוקת בינינו אצל ~p י~ב. שם התווכחנו 1 הוא הגדיר את אי-ההסכמה שבינינו בהומור הקודר הרגיל שלו :"וככן, אז מה. אנו אכן שונים . אתה אוהב את הברק בשמיים, ואילו אני, במגהץ החשמלי". לא הבינותי את שקידתו התעמולתית, חדירתו בכוח, שלו ושל חבריו אל דעת הקהל, נהייתו לחברותא, לסדנה, כניעתו לקולו של היום החולף . עוד פחות מובן היה לי כתב-העת ,"ףל" שהוא עמד בראשו, חבר משתתפיו ומערכת הרעיונות שעליהם הוא הגן. החסיד העקיב וההגון ביותר, בחוג זה של שוללים, היה סוגיי ט.רטיאקוב, שהביא את שלילתו אל המסקנה הטבעית. יחד עם פלאטון טרטיאקוב הוא טען שאין מקום לאמנות במדינה הסוציאליסטית הצעירה, או לכל 1 הפחות ברגע היווצרותה. ואותה אמנות-למחצה, המקולקלת על-ידי התיקונים, מהדייני הזמן. האמנות הבלתי-יצירתית, החובבנית, אשר פרחה ב"לף", אינה שווה את העמל והטורח המושקעים בה לשווא, ולא קשה לוותר עליה. פרט למסמך האלמותי והטרום-מותי, "בכל הקול", מאייקובסקי המאוחר, החל מ"מיסטריה-נו~ה", לא מובן לי. לא מגיעים עד אלי רישומי-חטף מחורזים ברשלנות אלה, חוסר-תוכן משוכלל זה, אמיתות חבוטות, רעיונות נדושים אלה, המשולבים במיומנות כזאת, מבולבלים ולא מתוחכמים. לפי דעתי, זהו מאייקובסקי חסר-ערך. בלתי-קיים. ומפליא שמאייקובסקי חסר-ערך זה נחשב למהפכן . האמיתית, פתרה את בעיותיה כבמש _ חק. תוך ברק טכני שאין דומה לו . אך בטעות חשבו אותנו לידידים, וייסנין. למשל, בתקופת אי-שביעות רצונו באביב 1922 כאשר היא חיתה ככר כחוץ-לארץ 1 קניתי במוסקבה את ספרה הקטן 1 1 מהאימאז'יזם, ביקש ממני להפגישו עם מאייקובסקי ולהשלים ביניהם בהנחה שאני "ךורסט". מייד כבשה אותי העוצמה הלירית של המבנה הצבטאייבי, המפכה חיים המתאים ביותר למטרה זו. מ . לאים דם, מבנה מהודק ודחוס בחוזקה, כעל נשימה מלאה וארוכה, לא מתנשם אף שעם מאייקובסקי דיברתי בגוף שלישי ואילו עם ייסב ין בלשון "אתה", פגישותי עם ומתנשף בשורות בודדות, מקיף, בלי קרע בקצב, את כל המשכי החרוזים, תוך פיתוח האחרון היו נדירות עוד יותר . אפשר למנותן על האצבעות ותמיד הן הסתיימו המחזרות של המשפט כולו . עתון וו, מס' -48ו 4 אל :;;ניתה , כמעון החורף. כמחצית הדרך מן התחנה. כיער, היא תפסה את עצמה. שהשאירה את המזוודונת עם המכתבים כקרון החשמלית . כך נסעו להם ואבדו מכתניה של צבטאיינה . 8 כמשך עשרות השנים שעכרו מאז פירסום "מגילת חסות" , חשכתי הרכה פעמים. שלו הזדמן לי להוציא מהדורה נוספת, הייתי מוסיף לה פרק על קווקאז ועל שני משוררים גרוזינים . הזמן חלף. ולא נראה צורך לתוספות אחרות. נשאר רק הססו של פרק זה. עכשיו אכתוב אותו . סמוך לשנת 1930, כחורף, נא לכקר אותי כמוסקבה , יחד עם אשתו. המשורר פאול; יאשכילי, איש העולם הגדול, מכריק. משכיל. כעל-שיחה מעניין, אירופאי. יפהפה. כעכור זמן קצר, אצל שתי משפחות, שלי ושל משפחת ידידים אחרת חלו שינויים, סיכוכים ומהפכים שהיו קשים. מכחינה נפשית. לכל המשתתפים . זמן-מה לא היה לנו, לי ולידידתי, שלאחר-מכן נעשתה אשתי חשביה, היכן להניח את ראשנו. יאשכילי הציע לנו מקום-מקלט אצלו כטיפליס. קווקאז, גרוזיה, אנשיה המיוחדים. חייה העממיים. נתגלו לי אז כגילוי ממש . הכל היה חדש כשבילי. הכל הפליאני . כעומקי המבואות של רחובות טיפליס תלויים היו גושי אכן אפלים . החיים המוחצנים מן החצרות אל הרחוב. של האוכלוסיה העניה, הם יותר אמיצים, פחות מוסתרים מאשר כצפון. חיים גלויים יותר, פתוחים. הסימבוליקה של אגדות העם, מלאת מיסטיקה ומשיחיות, מוסיפה דמיון לחיים. וכמו כפולין הקתולית, הופכת כל אחד למשורר. תרבותה הגבוהה של שככת העלית של החכרה, חיי הרוח כדרגה כזאת כאותן שנים. ככר נדירים עכשיו .פינות-החמר של טיפליס מזכירות את פטרכורג. סככות-החלונות, של קומות-הקרקע הקלועות כצורת סל-נצרים או נבל. סימטאות יפהפיות. תיפוף הטמכור, העוקב אחריך ומשיג אותך תמיד, הולם את הריתמוס של האשה הלזגינית (מעממי הקווקאז). פעיית הגדי של חמת-החלילים וכלי-נגינה אחרים . רדתו של ערב דרומי אל העיר 1 מלא כוכבים וריחות מן הגנים . הקונדיטוריות וכתי הקפה . 9 פאולו יאשכילי הוא משורר מצרייך של התקופה הפוסט-סימכוליסטית. שירתו נבנית על נתונים מדוייקים ועל עדות החושים . היא מסוג הפרוזה האירופית החדישה של כיילי. המסוך ופרוסט וכמוה רעננה ומלאת התכוננות חדה, חודרת ומפתיעה. זוהי שירה יצירתית כרמה גבוהה . אין היא עמוסה כאפקטים חיצוניים דחוסים עד גודש, יש כה הרכה מרחב ואוויר . היא מתנועעת ונושמת . מלחמת העולם הראשונה השיגה את יאשכילי כפאריס, כסטודנט כסורכון . כדרכי עקלת;ן חזר למולדתו . כתחנה נורכגית נידחת נרדם יאשכילי ולא שם לכ שהרככת שלו עכרה. זוג צעיר נורכגי, כפריים. שכאו מעומק מחוזם, כמזחלת, לתחנת הרככת, לקחת את הדואר, ראו את פיזור-נפשו של הדרומי הלוהט, ואת מה שקרה לו . הם רחמו על יאשכילי, ולא ידוע כיצד הצליחו להידבר אתו, הובילו אותו לחוותם. עד לרככת הכאה, שאמורה חיתה לעכור רק כיממה הכאה . יאשכילי ידע לספר כצורה נפלאה. הוא היה מספר של הרפתקאות מבטן ומלידה. תמיד קרו לו דברים כלתי-צפויים. כרוח הנוכלות האמנותיות. מקרים מוזרים נהו אחריו, היה לו הכישרון לתאר אותם, חיתה לו יד קלה. הוא שפע כשרוכות . עיניו האירו כאש נשמתו, שפתיו האדימו מאש תשוקותיו . פניו כהים ושרופים מלהט בסירנות חייו 1 כך שהוא נראה מבוגר מכפי גילו 1 אדם מיוגע מבסיון-חיים רב . כיום בואנו הוא זימן את חבריו, חכרי הקבוצה שהוא היה מנהיגה. אינני זוכר מי בא אז . נכח ודאי שכנו . ליריקן מעולה וכלתי-מזוייף . ניקולאי ~ויוארך.ה . והיה טיציאן טאכידןה עם אשתו . 10 כמו עכשיו רואה אני את החדר . וכי כיצד אוכל לשכוח ?אותו ערב, מכלי לנחש איזה גורל איום מחכה לו , הנחתי את זכרונו כזהירות, שלא יישכר, כתחתית נשמתי. יחד עם כל הארועים האיומים שהתרחשו כחדר זה וכקירכתו . מדוע ניקרו אלי שני אנשים אלה ? כיצד לכנות את יחסינו ? שניהם נהפכו לחלק ממרכיבי עולמי האישי. לא העדפתי אחד על פני רעהו. גורלם של שניהם, יחד עם גורלה של צכטאייכה עתידים היו להיות צערי הגדול כיותר . 11 כעוד יאשכילי היה מכחינה חיצונית כעין תופעה של כוח צנטריפוגאלי. הרי טיציאן טאכידזה היה מכוון כולו פנימה, וככל שורה שלו וככל צעד קרא אל תרככי נפשו העשירה, מלאת ניחושים ותחושות מוקדמות . העיקר כשירתו - תחושת העוצמה הלירית הכלתי-נדלית, הניצבת מאחורי כל שיר שלו, משקלו הרב יותר של מה שלא נאמר, ואשר עוד ייאמר, לעומת הנאמר כשיר. נוכחות זו של מלאים נפשיים כלתי-נגרעים , מעניקה רקע ורובד נוסף לשיריו ומוסיפה להם אווירה מיוחדת, שכה הם ספוגים, והמהווה את יופיים המריר המיוחד . יש כשיריו כל-כך הרכה נשמה , כפי שהיה כר עצמו, נשמה מורכבת, מוצנעת , מכוונת כולה אל הטוב, מסוגלת לראות נכוחה ונכונה להקרבה עצמית . כאשר אני חושב אל יאשכילי. נאים לי כראש מצנים עירוניים : חדרים, ויכוחים. הופעות כציבור, כישרון-דיבור מתיז-ניצוצות של יאשכילי כמסיבות ליליות רכות- משתתפים . המחשבה על טאכידזה מכיאה אל איתני הטבע. לפני עיני הדמיון ניצבים מקומות כפריים . מרחבי מישור פורח, גלי הים . מאריכה צווייטאייבה איזו קירבה הסתתרה מאחורי תכונות אלה. אולי השפעות דומות שפעלו על שנינו או דמיון כלשהו כעיצוב הדמות. תפקיד דומה שלהשפעת המשפחה והמוסיקה. אחידות כנקודות המוצא. המטרות וההעדפות. כתבתי מכתב לצכטאייכה, לפראג. מלא התלהבות ופליאה על כך שזמן רב כל-כך החמצתי אותה והיכרתי כה כה מאוחר. היא ענתה לי . נוצר כינינו קשר-מכתכים, שנעשה תדיר כיותר כאמצע שנות העשרים. כאשר הופיע "המקצוע" שלה וכמוסקבה נודעו שיריה רחבי התנופה והמחשנה, הבהירים, הכלתי-רגילים כחדשנותם. "פואמת הסוף", "פואמת ההר" ו"צייד העכברושים". התיידדנו . כקיץ 1935, מבולבל-חושים וכמעט על סף מחלת-רוח כגלל שנה כמעט של נדודי שינה, נקלעתי לפאריס, לכנס אנטיפשיסטי. שם היכרתי את כנה. :;גתה וכעלה של צכטאייכה, ואהבתי כמו אח את האדם המקסים. העדין והתמיר הזה. כני משפחתה של צכטאייכה הפצירו . כה לשוב לרוסיה. חלקם, כשל געגועיה אל מולדתה וסימפטיה לקומוניזם ולכרית המועצות, חלקם, מתוך המחשבה שחייה של צכטאייכה כפאריס אינם מתאימים לה והיא ת ' א;גד שםכ .ריקנות , כלא תגובתהקוראים . צכטאייכה שאלה אותי מה אני חושב על כך .כעניין זה. לא חיתה לי דעה מוגדרת . לא ידעתי מה לייעץ לה, וכעצם חששתי מעט, שלה ולמשפחתה הנהדרת יהיה להם קשה ולא נוח אצלנו. הטרגדיה הכללית של המשפחה חיתה מעבר לחששותי . ו כתחילתם של פרקים אלה, כעמודים המתייחסים לילדותי, הכאתי תמונות וסצנות ריאליות ותיארתי התרחשויות חיות, ואילו כאמצע עכרתי להכללות והתחלתי לסייג את הרצאת הדברים כאיפיונים שוטפים. זה חייב היה להיעשות, לצורך הצמצום . לו סיפרתי כל אירוע ואירוע, כל מצב ומצב כתולדות עניינינו ושאיפותינו המשותפים, שלי ושל צכטאייכה, הייתי יוצא הרחק מעבר לגבולות שהצבתי לעצמי .צריך הייתי להקדיש לכך ספר שלם, כה רכים היו הדברים שחיינו אותם כיחד, דברים שמחים וטראגיים לסירוגין. תמיד כלתי-צפויים ותמיד, מפעם אחת לשכיח . מרחיבים את חוג הראייה, הדדית. אך גם כאן וכפרקים הנאים אמנע מעניינים אישיים ופרטיים ואגביל את עצמי לעיקר ולכללי. צכטאייכה חיתה אשה עם נפש יוצרת של גבר, החלטית, לוחמת, כלתי-נכנעת. כחיים וכיצירה היא שאפה כתקיפות, כתאוותנות וכמעט כאכזריות של חיית טרף. לשלמות ודייקנות וכשאיפה זו היא התרחקה והקדימה את כולם. מלכד המעט הידוע, היא כתנה דברים רכים 1 שלא מוכרים אצלנו 1 יצירות סוערות אדירות, אם כסגנון של סיפורי-עם רוסיים, אחרות לפי מוטיבים של מסורות היסטוריות ומיתוסים ידועים . 1 פירסומם יהיה חג גדול וגילוי לשירתנו וככת-אחת, כמתן אחד יעשיר אותה כמתת 1 מאוחרת וחד-פעמית זו . אני חושב שמצפה לצכטאייכה כחינה מחודשת והכרה גדולה כיותר . היינו ידידים . נשתמרו אצלי כמאה מכתכים ממנה 1 תשובות לשלי . על אף מה שסיפרתי קודם, על המקום שתפסו כחיי איבודים ואוכדנים, קשה לתאר כיצד יכלו ללכת לאיבוד אי-פעם מכתכים יקרים ושמורים אלה. גרמה לאיבודם. דווקא הגזמת-יתר כשמירתם . כשנות המלחמה ונסיעותי לביקור המשפחה שפונתה לעורף, אחת העונדות כמוזיאון על שם סקריאכין ומעריצה גדולה של צבטאיינה וידידה טונה שלי הציעה לי לקחת 1 למשמרת מכתכים אלה. יחד עם מכתכי הורי, כמה מכתכים של גורקי ורולאן .את כל אלה היא הניחה ככספת של המוזיאון אך מן המכתבים של צבטאיינה לא רצתה 1 להיפרד לא הניחה אותם מידיה ולא כטחה כחוזק דפנותיו חסינות-האש של הארון . שנה שלמה היא גרה מחוץ לעיר וכל ערב נשאה את המכתבים כמזוודת-יד לחדרה, וכנוקר לקחה אותם אתה לעיר, למקום עבודתה. פעם, כחורף. היא חזרה עייפה מאוד נובמבר-דצמבר 1983 צפים עננים, ויחד ~מם, במרחק מתייצבים הרים. אתם נמזגת דמותו המוצקה והגוצה של המשורר המחייך . הילוכו מתנדנד מעט. כאשר הוא צוחק . מרטט כל גופו . הנה הוא מתרומם , ניצב בצידו אל השולחן ומקיש בסכינו בבקבוק. כדי לשאת נאום . מתוך הרגל להרים כתף אחת גבוה יותר מרעותה, הוא נראה מעט עקמומי . בית אחד ניצב בקודז'ורי, בפינת מפנה הדרך . הדרך מתרוממת לאורך חזיתו ' אחר- ווישהונגוו כך . לאחר שמקיפה את הבית, היא נמשכת לאורך הקיר האחורי . את כל ההולכים והנוסעים בדרך רואים מן הבית פעמיים . זוהי תק ופה של התלהטות הזמן' כאשר' לפי הערתו הפקחית של ביילי ' נצח רן בעוומ המטריאליזם ביטל את iזה9, ריה בעולם . אין מה לאכול , אין מה ללבוש. אין מסביב שום דבר מוחשי , רק אידאות. אם איננו מתים, זה רק הודות לידידים-מחוללי הכיסים מטיפליס, שתמיד משיגים משהו ומביאים , ולא ידוע כיצד, מציידים אותנו בהלוואות מהוצאות הספרים . רח' הס 14, ת''א אנו מתאספים, מחליפים חדשות, אוכלים צהריים, קוראים זה לזה משהו . נשיכת הקור, מניעה כמו באצבעות את עלי הצפצפה הכספיים. לבני-הקטיפה בצידם השני. טל' 653147,651239 האוויר גדוש ניחוחי דרום משכרים . כמו עגלה כלשהי , הפונה וסובבת על ציר הסרן הקדמי, כך הלילה במרומים, מסובב לאיטר את כל הז?,רכב של עגלת-הכוכבים הגמלונית העצומה . ובדרך מהלכים העוברים-ושבים ונוסעות כרכרות ומכוניות, וכל אחד מהם נראה פעמיים . או שאנחנו בדרך הצבאית של גרוזיה , או בבורז ' ום, או באבאסטומאן. או אחרי נסיעות-טיול, נופים יפהפיים, אחרי אורע כלשהו, או מסיבת-יין. כל-אחד בשן-ועין. ואני עם עין פגועה מנפילה אצל הבאקוריאנים, או בביקור אצל לאונידזה, משורר מיוחד במינו, הקשור יותר מכל האחרים בנבכי השפה שבה הוא כותב, ולכן ניתן פחות מכולם לתירגום . הילולה לילית על העשב , ביער, בעלת-בית יפהפיה, שתי בנות קטנות מקסימות . למחרת, בואו המפתיע של זמר-עם נודד, מבצע אימפרוביזציות, עם חמת-חלילים חימיקלים בסיסיים וכישרון גדול לאיל תור לגבי כל מסובי השולחן 'לכל אורח ואורח, עם טקסט מתאים וכושר לתפוס כל תנועה, לשם נאום ברכה, למשל, כמו לכבוד עיני הפגועה. ומתכות מסוגים שונים . או שאנחנו על חוף הים בקובולטי . בחוץ סערה וגשמים ובאחד הפונדקים נמצא ~תנו סימון צ ' יקובאני, מי שעתיד להיות אמן הדיוקן הבהיר בציור , אז עדיין צעיר לימים . ומעל לקו כל ההרים והאופקים, ראשו של המשורר המחייך. ההולך לצידי יבוא יצוא חליפין ואותותיו המאירים של כשרונו המחונן' וצל העצב והגורל על פני חיוכו ועל פניו . ואם שוב אני נפרד ממנו עכשיו בדפים אלה , תהיה זו פרידה מכל יתר זכרונותי . סיום כאן מסתיימים הפרקים הביוגראפיים שלי. להמשיך אותם הלאה, היה לי קשה ביותר. במבט על ההמשך. צריך היה לדבר על שנים, מצבים ואנשים וגורלות הלכודים במסגרת המהפכה . על עולם שלם של מטרות ושאיפות סתומות , בעיות ועלילות , הבלגה חדשה , חומרה חדשה וכסירנות חדשים שהציב עול זה לפני אישיותו של האדם כבודו וגאוותו 'עמלו וכושר-הסבל שלו . הנה הוא נסוג אל מרחקי הזכרונות, עולם יחיד ואין-דומה-לו' והוא נתלה באופק כמו ההרים, הנראים מן השדה , או כמו עיר גדולה ורחוקה, שעשנה עולה באור האודם הלילי . לכתוב על זה צריך כך , שיורם הלב וייסמרו השערות . לכתוב על כך באופן שיגרתי ורגיל, מבלי להדהים , לכתוב בצורה חיוורת יותר ימכפ שתיארו את פטרבורג גרגדל ודרסטוייבסקי - לא רק שזה חסר-טעם וחסר 'הגירן לכתוב כך - זר שיפלות וחוצפה . אנו רחוקים עדיין מאידאל זה . (אביב 1956- נובמבר 1957( ~ג? • ~r •1 קומיסיון 'W כנו 17 תתכנ'ו ביטוח םחיי ואפשרויות בלתי מוגבלות לשילוב ביניהן ןץחת מהן הוןץ בדיוק התכנ'ת שתענוק כך ךתחפשוtכו חתום והחתם את רעיך י • בטחון מל N! פנה אב םוכן "יררניה -היכבכןן 11 דמי חנוכה - מנוי על "עתרן 77" יL ירדניה .הלבנון 4 p ן ביט 1 ח, אחרי 1ת 1בט 11n~ עתון וו, מס 147-48 ו • בתי כל-בו מודרניים לתושבי קרית-שמונה ואילת ממש כמו לתושבי תל-אביב • • אחריות לטיב המוצרים וביקורת איכות המבטיחה סחורה אמינה לאורך ימים • • הנחות מדיחודש בחודשועל שורה ארוכה של מוצרי צריכה לכל בני המשפחה . • הסדרי אשראי נוחים למשפחות ולזוגות צעירים על קניית ציוד ראשוני לבית • • הסכמי הנחה מיוחדים עם ועדי עובדים ומפעלים ברחבי הארץ . (ז~ ,,~,כ הקונה במבשיר לצרכן חוםךכםף, חוסך זמן ולו לרגע. אחר-כך פורם מחדש את שרוכי התיק. תוחב לתוכו את התמונה, שב ורוכס את השרוכים וניגש לטמון אותו במחבואו . ימים תמימים אני כאן. בוקר וצהריים. חשופה לכנישותיו, למבטיו, ועכשיו אפילו מחכה להם. עכשיו, כשאני באה לכאן יום ועוד יום ולפעמים פעמיים ביום - כבר איני מרגישה נצחנו ואפורר ובריח האבק סביבו . הוא אורב לי' אני יודעת, מאחורי מכתבתו עמוסת הספרים או בצילר של אחד המדפים וברגעי כושר' כמעט על בהונות, הוא קרב אלי' עיניו יורקות חמדה וכף ידו הפרושה, הפשוקה, נלחצת אל השולחן שלידי. "ראי מה מצאתי, "הוא חוגג, כאילו באמת הרגע מצא. "מאמר אחד ויחיד' שאבד ומעולם לא נמצא ." ואז מונפת לפתע ידו השכיח רבה חוברת קטנה חרמה בת דפים ספורים . "השערות על רגעי חייו האחרונים. מאלף תשע מאות עשרים וארבע," הוא אומר בשפה צחה ממאמץ . "קראי בה' קראי." קולו מטעה ומתעתע. כמר בלוריתו הצעירה למראה, כמר קומתו הנערית. קול צעיר, גרוני, צברי. אבל צלילים ממקרם רחוק מהדהדים בר, שיירי שפה אחרת. אר פתאום עברית אחרת הוא מעורר מתרדמתה . אבטומובילים, הוא אומר לי. מיוחרח במינה, ולא מיוחדת. בחבלים דקיקים ובלתי נראים מושך אותי האיש הזה, מדיח אותי ממחברותי. "נבראת המרות ביצירתו של '"ב כמעט נשכחת. כל החוברות והקונטרסים והמאמרים עליו, שנערמו סביבי, נדחים מפני גיבור אחר, שזכר אין לו, אר תמרנה, אר תאריך-לידה, או קבר. כל שררה שנכתבה עליו הוא מסמן ומראה לי. סיפור שכתב ונדפס לפני עשרות שנים, מכתב שהופיע. מפיו אני יודעת על מוזרותו ושתיקותיו של המת הזה, על השמירה ששמר בכרמים לבדו, על נדודיו מרחובות לפתח-תקורה רמשם לבית-המלון של ליפשיץ בתל-אביב וממנו עם ,'ב אל הבית הערבי הנטוש. מפיר אני שומעת על מה כתב בלילות, רעל מזוודה מלאה ניירות שגרר ~תר ממקרם למקרם ושנעלמה ביום היעלמו ומאז לא נמצאה . את שמי אין הוא יודע ואני לא יודעת את שמו. ראי נא, שמעי נא, הוא קורא לי. ואני אליו לא פניתי ולא אפנה. אני רק מחכה. בציפיה שקטה ובטרחה אני מחכה והוא בא. י.ח. כרכר - תמונת המוות יום אחד מכה הגשם בחזקה על החלונות הגדולים, והוא ואני לבדנו בעולם החשוך למחצה. הוא קרב אלי מארד, רהציפיה השקטה והבטוחה שבי הוחרדה מעט. תמרנה חיתה בידר ובסך הכל ראו בה בית. מין טירה מרובת חלונות, הרוסה למחצה . וזה הבית שבו נטבחו ב' וחבריו' וזה המקום שבו נראה האיש ההוא לאחרונה, חי או מת . "הביטי נא," הוא אומר . "זה הבית. הוא אינו רחוק מכאן . ומדוע לא תסורי לשם, לשאוף במלוא ואוחייך את נבראת המרות שעליה את כותבת?" ובגשם שלא חדל מאתמול אני הולכת, לחפש את הבית בסופה של תל-אביב. באבטרברס זה וזה סעי נא, אמר לי . רדי בתחנה שלפני הפרדס ולכי דרומה. לכי ולכי והשביל הראשון כבר יוליך ארתך אל הבית. הוא קטן מכפי שהוא נראה בתמרנה וחרב ועלוב יותר. אל תופתעי. הבאר בסמוך לו, כאז, והדקל. אבל אין בו איש. אני ערשה דרכי על שולי הכביש הרטוב. אולי ירדתי דרומה מדי .אולי פסחתי על הבית רעל הפרדס. רומסת את השלוליות הרדודות, מתיזה ברץ צהוב על מעילי' על מג;כי' משאירה עקבות, אוספת הוכחות. אני בטרחה שאני כאן . מכוניות עוברות על פני, מזהירות אותי בצופריהן . ארכל להיות בטרחה שהייתי כאן. עצי-הדר מעטים, חלקם כרותים, שטים בבוץ מולי . רק עתה הבחנתי בהם. אדמה חשופה סביבם. קרשים חומרי בניין . רזה הפרדס כולו . גם השביל שאמרר להוליך אל הבית, איננו . אולי מחק אותר הבוץ . שטח פתוח אני רואה. תילים חשופים. לא פרדס ולא שביל ולא בית בקצהו. גשם נוטף עלי ונוטף ממני . אני צועדת וצועדת באדמת ברץ ומחפשת מבעד למסך הטיפות את החלונות שראיתי בתמונה. לפתע חלקה גדורה לפני . חלק ממנה מחרפה בגג פח מטרלא ומכוער. ומכוניות סדורות בשוררת מעבר לגדר . אחדות נוטרת על צידן. פעורות מכסה ודלתות . מודל שישים, שישים ושתיים. עתון 77, מס' 47-48 סרפור וונבואת" תהמוו ביצירתו של בו ו רימונה די-נור רפתו על השביל עם גופרת האחרים, במרחק-מה מהן . מקופל ג ו מכונס כאילו ניסה להתגונן. הקבוצה הקטנה, הלא-חמושה, שבאה להרשיע, הגיעה מאוחר מדי ושבה כלערמת שבאה' כדי לבשר את הבשורה, אר כדי להזעיק כלים ואנשים. ובשרב האנשים האלה במשאיתם הגונחת, המיטלטלת מצד אל צד' יריעות הברזנט המטולאות על גבה חובטות ומתנפנפות, מבוהלות גם הך' בשרבם אל הבית שבקצה העיר ואל שביל המתים היוצא ממנו'לא חיתה ערד הגופה ההיא על השביל ולא בשרם מקרם אחר. חמש האחרות נשארו במקומותיהן ובתנוחותיהן. כל אחת פניה לכיורן אחר. רזו, המקופלת, המגוננת, איננה. קודם אצים כולם אל הסופר הדגול' המת, שאגרופו קומץ צרור דפים מוכתמים בדמו. מישהו מכסה את המתים בשמיכות אפורות. הנה מזהים אחד רעוד אחד. אבל ערד גרפה חיתה, אומר אחד המחלצים. כאן. הוא אומר, מביט כה רכה, הולך עד ה f אר וחוזר, נכנס אל הבית ויוצא ממנו, סורק את החצרות והפרדסים סביב. המת איננו . ומדי פעם, כשאני מרימה את מבטי ומבקשת לי מנוחה מהדפים האלה, אני צוללת בעל כורחי אל תוך עיני האיש הזה. זערורי ריסים צהובים סוגרים עליהן וקמטים קלים חגים סביבן . פעם אני רואה אותן מאחורי זגוגיות רכות, ופעם עירומות מהן . לפעמים אני נענית לו ומשתהה בתרכן יותר משניה לחפש בהן. למשל. את גילו. שלרשים, אני ארמדת. חמישים. בלורית צהףבה, קופצנית וצעירה מרקדת על מצחו . יד גרומה פשרקת אצבעות, שכאילו אינה שייכת לגרפו מסיטה ארתה מדי רגע בתנועה עצבנית. הכותרות המסולסלות של עיתוני הימים ההם, השררות הזרועות סימני קריאה מתפתלות לעיני. הריח הבלה של הדפים מכה בי עד בחילה. אני אוספת את כפרת ידי אל עיני' מחככת אותן בהן מעייפות אר מיאוש' ולפתע צל ארוך עומד מעלי' נרגע בשולחן שבר נרגעת גם אני . מלוא אורכו אני יכולה לראות אותר . מכנסיו . האפורים נרגעים במותניו ויורדים מהם בקפלים רפויים בלא שיכסו את קרסוליו . סוודר שחרק צהבהב מידלדל מגבר' חרדי כתפיו כמעט מבקעים אותר, ומצווארו מגיחים כנפי צווארון בצבע דהה. זה היום החמישי אר השישי שאני באה לכאן' והוא יום יום בבגדים האלה, בצבעי הרפאים שבין אפור לצהוב. האיש יצא מבין השוררת הארוכות והאפלות של מדפי הספרים, כאילו היה דף צהוב של אחד הספרים שלו. אור מוזר, חמדני, ריצד בעיניו כשאך שמע את נושא עבודתי ומיין החל עררם לפני ספרים וכתבי-עת וכרכי עיתונים בני חמישים שנה. בכל ספר די היה לי במאמר אחד, בשוררת אחדות לפעמים ובכל זאת לא הדבקתי בקריאתי המרפרפת את הקצב שבר נערמו הכרכים הכהים מולי . ערלה ויורד בסולם' מעביר אותר משררה לשררה' נובר במדפים ומוציא ערד ספר מדיף-יושן רעוד חוברת פרףמת תפרים . אחר-כך הוא נושא אותם אלי בשמחה, בכוונה גדולה לרצות אותי, כשהוא חובט שרב ושרב בבלוריתו אר מגביה באצבע את משקפיו מעל גשר אפו בקצב של איזו מנגינה לא-נשמעת. למחרת ובימים הבאים שמח לקראתי כאילו חיכה לי מכבר. חשף בחיוך שינים צהובות ופגומות והסיע לעברי את ערימת הספרים והחוברות מיום אתמול. אנשים מעטים היו כאן מלבדי. תלמיד בית ספר אחד. גברת אחת שבאה לכנס איזו ביבליוגרפיה. וחבר-כנסת אחד, לשעבר, היושב כאן במעילו ובצעיפו ומלקט את מה שנכתב עליו בעיתונים לפני שנים . והספרן משרטט לו בין הקוראים כאילו היו אורחיו, מעיר לזה ולרחש משהר גם לי : חדשה לא-ידועה על מרתם של ב' וחבריו. מדי פעם הוא מכיש אותי במין גילוי . מדוע לא מצאר את הגופה ההיא, הוא מתחיל ועיניו הצלולות-אפורות נפקחות, מתעוררות לחיים . לאן יכלה להיעלם ומדוע דווקא היא. ובכלל מאין בא האיש' בחייו . ואיפה הסתיימו חייו' והאם הסתיימו בכלל . יום אחד קרב אלי ותיק דק ומאובק בידר. תמרנה אחת, קרטונית, נוקשה, הוא מוציא מתוכו ומיד עונב את שרוכי התיק. בתמרנה נראות גופות סדורות בשררה, זו ליד זו' מיושרות, הזיחן חשופים וראשיהן מוטים לכאן ולכאן . אנשים מתים. הוא סופר את הגופות, נרקב בשמותיהן . בתמרנה הוא אוחז בחזקה עד שמלבינות ציפורניו, אינו מעביר אותה אלי ראינו נותן לי לגעת בה ...52 השאלה כתבנית עומק המובטח של המערכות המגשימות, אבל הם שאלו למידת יציבותם של הערכים. מגד מביע ספק ביחס לחוסנו ומוצקותו של האב והעמיס עליו את מעמסת הכישלון העיקרית . בן גוריון יוצא כשכר כדמות המופיעה ברומאן של מגד, בהקבלה לדמות אשכול ברומאן של עוז. יהושע קרוב יותר בתפיסתו לעוז מאשר למלץ ולמגד . על "מיכאל שלי" , העיר יעקב חזן בשיחה כי הוא דומה ל"המאהב" בכך . שבשני הספרים מופיעים הערבים כבעלי כוח הגברא . מבחינת זו הלך "המאהב" בעקבות ורמאן שיצא לאור לפניו . ב "מכוחה ככוכה" מצויה תשובה מתקנת. הישועה צריכה לבוא מבפכים, על ידי שובו של יונתן. והצטרפותו למעגל ההגשמה של עזריה גיטלין (שם המשפחה אם כרצה במורכבותו הסמלית מצורף "גיט", ביידיש מלשון טובה וברכה ולין בעברית , המזכיר גם את פה-לין). מובטחת המחזוריות-המתקנת, שבה שותפים טבע ואדם, דור ודור, אבות ובכים. ישראל מוזיקכט, ימשיך בהכוונה של הקיבוץ כבית לאבות ולנכים, למתחילים ולממשיכים כאחד. דפוס העומק אינו עומד בסתירה לתשובה המתקנת, אבל שאלתו האוכיברסאלית היא בגדר של תיקו כצחי. ניתן לכסחר כאלטרכאטיבה של מכוסה ככגד מכוחה, ההתפרצות חוצה לעומת ההתכנסות פנימה . הישועה מאין תבוא מן המנוחה, או המכוסה. כל אחד מן הקטבים מכיל בתוכו תקומה וכלייה ." מכוחה ככוכה" היא חלק מתפילה שמוות ומנוחת-אלם ככרכו בה . מכוחה, כהיאחזות בקיבוץ. היא תנאי לחיים ולהמשך. המכוסה, מכוסת ירכתן לסלע האדום, עלולה להביא למוות, כמו במעלה הגלבע, מצד שכי שהיית מ " כוחה ליד רימונה בהוויתה הבובתית, המשתקת. אף היא לא תביא לתוצאה של ממש. ההתפשטות וההתכנסות מופיעים במערך העלילתי. עזריה כככס פנימה , ירכתן' רוצה לברוח החוצה. בניה טרוצקי כמלט הרחק לאחת התפרצות של ידיה. האב החוקי מגיע להתכנסות במעגל הקטן' המצומצם ביותר בגופו המשותק. הגיבורים מעוצבים נחוויתם הממשית ובסגוליותם החלומית, ההזייתית . כל גיבור ועולמו האינסופי' עזריה חוזר בלי הרף לפכתיאיזם של שפינוזה, כשם שיונתן רואה למצוא מפלט במראות הרחוקים. רימונה צוברת תקליטים ומעשיות על צ ' אד הרחוקה . כל גיבור והכלי המוסיקלי ההולם אותו . גם המוסיקה שבה מדובר ברומאן אוצרת בחובה את המוביל החוצה, סיפור החלילן מהמלין החוזר כמוטיב מנחה ואת ההתכנסות פנימה, בדמות מעשיו הצנועים של ישראל מוזיקכט. עזריה גיטלין הוא בעל גיטרה ככלי להתיחסות חברתית, ולא לצורכי מכוסה פרטית . אם הרומאן המתקן , קובע צו-המשך בפניו הגלויות, ככתב-חוק . כתב מבקש סמכות. הרי שבמעמקיו הוא משאיר את שאל ת היסוד כבלתי פתורה. שכן שכי האפיקים התפרצות והתכנסות ההכרעה ביניהן . לטובת אחד מהם, מביאה את הכלייה הבלתי כמנעת : הפלותיה של רימו נה השקטה, מכוסת המוות לסלע האדום. המוסיקה. החזייה, מציעות פתרונות לשעה, חיי הפרט , הקיבוץ והלאום נעים בין הקטבים, כאשר שאלת-היסוד : מציאת ;.שע תוך פריצה חוצה, או התכנסות פנימה, כשארת ללא מעכה .• בחור אחד רוכן מעל מכונית במגרש הזה, בחלקו המוגן מן הגשם. מופתע ומופרע מעבודתו הוא מתבונן בי . אינו מבין על מה אני שואלת. איזה בית. איזה פרדס. טירה ? הוא לא יודע. הוא והמגרש הזה והמוסך שלו היו כאן תמיד . מעולם . קודם לא היה כאן כלום . אל הספדיה אני חוזרת רק כעבור ימים אחדים . ואיני יודעת איך איראה שם : כמי שה~לכה שולל או כיודעת סוד שאיכה מוכנה לחלקו עם איש . כאן דבר לא השתנה. אותם פכים מחכות לי' שלא הזקינו כיוס, ואותה רעמה צהובה הנחבטת אל המצח ואותם בגדים בצבעי ענן . פניו אורים אלי כתמיד . עיניו מתכווצות בחיוך ושאלה תלויה בהן . רק נוגעות בי עיניו, ושוב אני טובעת בכחולן-אפודן החקרני . לקרוא הצילו איני מעזה. איני רוצה. כוח להיטבע בהן . להיסחף בטירוף המצית אותן' הפוקח אותן ככה . לא או~ר דבר . לשווא ה~לכתי אל בית שמזמן חרב או מעולם לא היה, ואל זמן אחר שעומד לו עדיין במוחו של האיש הזה. לא או~ר מלה. הלא בכל רגע אוכל להתפכח מן השיגעון הזה . לקום וללכת. לקרוע את קורי האותיות והשכים. איני לכודה, אני אומרת לעצמי, ומחברותי הן עדותי וכתב ידי והשולחן שבו אני אוחזת והחלונות הפוכים לצד שהשמש איכה מופיעה בו . כולם ~די . ופתאום, באמת, איזה דחף אוחז בי. לאסוף מובאות מכל כתבי ,'ב לקשר מיין את כל המאמרים הפתוחים לפכי, להשלים ולסכם וללכת, ללכת. וכך' בדממה בלתי-מופרעת, אני רושמת, מעתיקה' מלקטת : שוקעת בעבודה שלשמה באתי לכאן יום יום. אבל פתאום, מן הכתבים האלה, שורה קופצת לעיני והמת ההוא בתוכה. הצל המוזר, צילו של ,'ב השותק. הנחבא אל הכלים. צהב שיערו מתואר בה וקומתו הכיפחת ויפי פניו. צל היה, כייר קיר, רקע. מקופל, כמו במותו. מבקש לגונן על עצמו. לרגע אני מתיקה את עיני מן השורות האלה . שם, מאחורי המכתבה, אני מוצאת את העיניים שלו, כאילו חיכו וארבו לי. לרגע קרות הן' בוהות לעברי אך איכן רואות. אך אט אט הן שבות לחיים, מפשירות, ככל שאפור וכחול יכולים להפשיר, וקרבות אלי חיות ועיוניות, קווצה צהובה מרקדת מעליהן וזגוגיות משקפיים מרככות אותן . "ראית אותו?" הוא שואל כמתוך הזיה . "התרצי לראות אותו?" הוא רומז אלי באצבעו, כמו במשחק השקט, ואני קמה ובאה אליו על בהונות, והוא ממשיך לרמוז ואני מגיעה אליו והולכת אתריו. הוא יוצא מן האולם הגדול והכהה ומוליך אותי בין המדפים הדחוסים שעד כה ראיתים רק מרחוק . האור ביניהם הולך וכלה, הולך וכקלש' וטורי המדפים הולכים וצרים וכאילו נוטים ליפול ולחסום אותנו. אבל הוא מוצא דרכו ביניהם, מפלס וחורש לו מקום לעבור בו וקירות הספרים המתלכסכים כאילו מזדקפים ב~ברו . הוא ממשיך והולך ומעמיק אל טור אחד וממנו, דרך מסדרון קצר ומואר, אל טור אחר, גם הוא עמוס כרכים שוכבים או עומדים או נוטים על צידם, פרומים, קטומי גב, משורבבי דפים . ולפתע הריח הזה, ריח האבק והיושן המוכרים לי זה ימים כמו חדשים לחושי. ודקות ארוכות חולפות עד שהורגלתי אליהם מחדש.ושוב הולך האור וכחלש, אורו של המסדרון מאחורינו, ועוד טור מדפים מתרומם לעינינו המכסות להסתגל לחשכה . ובסופו של הטור הזה י ודאי האחרון י נראה פתאום אור אחר . אור חלון או אור מכורה שמרחוק. מצד החושך. נראה כהילה מוזרה . על הקיר שבסופו של החושך 'קצת ימינה ממנו, מתגלה תמוכה ענקית, חדשה, מוגדלת. נקודות הצילום השחורות-לבכות גדולות ופתוחות ומכקבות את פכי האנשים שעליה . תמוכה קבוצתית. עשר או שכים-עשר פכים דומים כל-כך אלו לאלו, ולא ברורים ומצועפים באור מוזר. אני כסוגה צעד או שניים להיטיב לראות, להתרחק מפתיתי האור והצל, לסגור את החללים שעל פכי האנשים. ולאט לאט מתבהרים מולי ארשת ועוד ארשת, פרצוף ועוד פרצוף. הדמיון בן הרגע הראשון כעלם לו. והכה ניבטים אלי עיניים שונות ומסגרות-משקפיים ושפם ורעמה שחורה וראש בהיר . יד מגויידת, אפורה-כחלחלה, כפופת אצבעות, תוקפת את התמוכה. אצבע מגששת לעבר הפכים שבקצה. לפתע אני דואה שהתמוכה קצוצה. דק חלק תמוכה, שכחתך מאחדת והוגדל והורחב ונתלה כאן .והפכים שלעברם מגששת הכפפה החיה, ידו, אילו פכים הם ?בלורית בהירה חוצה את המצח . מסגרות מתכת מתעגלות סביב העיניים, והעיניים בהירות, מימיות ומאירות את הפכים כולם. פניו של מי הם ?אני חוששת להסב את פכי אל הפכים שמאחורי . יד אני שולחת אל התמוכה, לדאות אם מלאכת שיחזור לא נעשתה כאן י אם אלה הפכים במקורם. ושוב אני מתקרבת ושוב מתבלטות להן נקודות שחורות ולבכות על פכי האנשים והן נפתחות ונפערות ככל שאתקרב, שואבות אותי אל תוכן . ואזי לרגע, גם הסוודר הצהבהב-הגס קרוב אלי מאוד, חוטיו וחלליו כפערים מולי כחללי התמוכה, נפרמים וכפתחים, וצווארו וצווארונו קרובים כל כך. הודפים אותי אל קיר הספרים הרחוק, כולאים אותי בשטח הצר שבין אור לחושך . מחשבה צלולה פולחת לפתע את מסך הנקבים והחללים. פחד כקי ושפוי : לצאת מכאן. להימלט. צעד אחד אחורנית אני צועדת, ועוד אחד, וכמו מאליהם הולכים הכתמים השחורים-לבנים שעל גבי התמוכה וק~כים, מתרחקים, חדלים לתעתע. אט-אט אני יוצאת מתוך התמוכה הזאת. האור מן החלונות הגדולים מתחיל להגיע, פיכה באולם מתגלה : הגברת של כתבי סמולכסקין . קורא או שניים . השולחן הכהה י תילי הספרים . כיסא מוסט לידו י תיק. מעיל. מחברותי שם. הכול כשהיה. • נובמבר-דצמבר 1983 מריבוע למכחו שישבו למכ רשת קן אופ תל-אביב דן השרון בו ופוב וב רשת השיווק הגדולה בארץ. 105 סופרמרקטים מחדרה עד תאיל ~ ~ ~ ~ תואטרון נעשה מלב אל לב. הם אינם מביאים תרבות או אמנות, אינם מחנכים, אינם משמשים דוגמה אישית . הקהל בכפרים רגיל לראות ולהבין תיאטרון תיאטרון כקומדיה. ואמנם חלקו צוחק בהופעות במבוכה, חלקו זועם ומקלל, וחלקו הגדול נסחף. הקבוצה לא בווגרדזוניצהוו מתחנפת לקהל, ולא מנסה לשבות את ליבו . ההופעה .. . שמואל הספרי רם אי אחד , ערב יום העצמאות הישראלי , היא שדה קרב ומגרש משחקים, חלל בו נפגשים הצופים והנצפים וערכים מקודשים ומכובדים מנוערים מהעבר העוטה אותם , ונחווים מחדש . וכך בכפר נידח , רחוק ממרכז פולין י ללא אולם ובסיוע מילגות קיום אחדות, במסווה של חוקרי פולקלורי עובדים שחקנים שיכולתם הגופנית והקולית מרשימה, והרמה האינטלקטואלית שלהם מפריכה את המיתוסים הבטלניים על תפקידו של השחקן בתיאטרון . י אחרי נסיעה מלאה הרפתקאות בחברתם של מרצה יהודי לתיאטרון יפאני באוניברסיטה של ורשה, כמה מתלמידיו, ושלושה עיתונאים יפאנים, הגענו לגרדזיניצה - כפר המרוחק כעשרים קילומטרים מלובליו . כאן פועל מזה חמש שנים מרכז המחקר התיאטרוני בהנהגתו של ולזימיו סטנייבסקי, מי שהיה תלמידו הנאמן של יזיי גרוטובסקי , ופרש לדרכו העצמאית. סטנייבסקי יושב בכפר עם קבוצת שחקנים, ועושה תיאטרון שמרגש ממנו לא חוויתי מעולם . קבוצת גרדזיניצה מופיעה בכפרים במסגרת מה שהם מכנים - משלחות. השחקנים יוצאים לימסעי מסע שטעונות בו היטהרות התבודדות, תלאות הדרך , חיים בצוותא של הקבוצה ומפגשים עם אנשים . בכל מסע עוברים חברי הקבוצה במספר כפרים . לפני בואם לכפר, נשלחים שניים לרגל את הכפר. הם בוחרים מקום להופעה, ומנסים לעמוד על אופיים של התושבים. הקבוצה מגיע למחרת . בערב נערך מפגש ראשון עם אנשי הכפר . השחקנים אינם מופיעים הם משוחחים י שרים ומתארחים במקום שיתכן והאמן האחרון ביקר בו לפני שנים רבות. במשך המפגש מתבצעת עיסקת חליפין - הכפריים שרים משיריהם, מספרים על מנהגים המיוחדים למקום, אגדות, חלקי תרבות עתיקה ההולכת ונכחדת, השחקנים מספרים, שרים ומנגנים עד שעת לילה מאוחרת . ההופעה מתקיימת למחרת, אחרי השקיעה . תמיד בכנסיה ישנה וחרבה או אסם נשכח . על כל פנים, מקום סגור בעל ערך מסורתי לחיי הכפר . אני חוזר להופעה בה נכחתי . אחרי שקיעת השמש התכנסנו י כשלושים צופים י לפני הדלת והמתנו . הכפר טובע בחורשות יער ושדות ירוקים, גבעות נמוכות, ונחל חוצה את האפרים . נכנסים אחד אחד . חדר לא גדול , תקרה גבוהה, ספסלים לאורך הקירות, גומחות בקיר, נרות דולקים, פה ושם בדים שחורים, מרפסת מעץ נמשכת לאורך הקירות . אחד השחקנים מושיב אותנו . ההופעה מבוססת על היצירה ייגיאדייי של מיצקביץ . ונקראת יי סיאנסיי. המדיום קורא לתושביה הקדומים של פולין להופיע לפניו, והם באים. אוקראינים, ביילורוסים, צוענים ויהודים. קשה לתאר מה קרה בהופעה . זו חיתה התפרצות עצומה של אנרגיה. רגעים שקטים ועדינים נמזגו במחלות פרועים וסוחפים . השחקנים רקדו והתעופפו, שרו ודיברו, מוארים באור נרות מהבהבים . זה היה פולחן פאגאני במלוא משמעות ה~לה - חיי מלהיב ומטורף . עלילה ? מיזנסצינה ? טקסט ?- כל המושגים הבסיסיים של התיאטרון התגלו פתאום כחסרי משמעות ותועלת , והמושג היווני העתיק לשחקן ייקדוש אחוז דיבוקיי קרם עור וגידים י בעיני . השחקנים היו השאמאנים שלי, של כולם , השליחים, אנשי הקשר של העדה לעולם אחרי על-חושי . ופתאום , הדלת נטרקת ושקט , ושוב הם מתפרצים מפתח אחרי והכל ניצת מחדש . כמה זמן נמשך הכל ?עשרים דקות ? שעה? שעתיים? לא יודע. הזמן הופקע מהמציאות . ההופעה נגמרה . במפתיע, כמו שהתחילה . אין טעם למחוא כפיים . הרוחות נעלמו כמו שבאו . אנו יוצאים והולכים בשורה ארוכה דרך השדות אל בקתה כפרית בה ישוחח סטנייבסקי עם הצופים י ותוגש ארוחת ערב פשוטה . בשעה שתיים לפנות בוקר אנו יוצאים לווארשה . התיאטרון של קבוצת גרדזיניצה הוא פרובוקטיבי בתכלית . הם נוטלים נושאים מהמסורות העממיות הנעלמות בפולין ומעוררים אותם לחיים . המסורת אינה יי פולקלוריי לגביהם, אלא בשר מבשרם. רובם עירוניים אקדמאיים י והמפגש שלהם עם הכפריים מבטים דורית קידר • סאן-קאי-ג'וקו להקת הבלט היפנית , אימצה את השמיים האדמה והשמש כשם כולל ולא כקפריזה אלא מתוך כוונה : ארבעת יסודות היקום - מים, אש , אדמה ואוויר הופכים לחלק אינהרנטי מהמוצג . כל התחלה מקורה בשמיים ובמים הנרקמים מהם, בשפה העברית לפחות . על-כן גם הרקדנים יורדים אלינו ממעל אט אטי עירומים כמעט לחלוטין י דמויי עוברים שטרם הסתגלו לאוויר עולם, מתכווצים ומתמתחים , לכודים בטראומת הלידה . אך באותה עת נראים גם כשלדים לבנים אשר אף גרם בשר מיותר אין עליהם . אמביוולנטיות המראה מצביעה בהכרח על דו-משמעות קיומית : השהות בבטן האם כמוות הוא, שכן חיים איו עדייו אלא פוטנציאל שעלול לא להתממש י אך חיות יש משום שהפוטנציאל עצמו הוא עובדה . מטוטלת זאת שבין המוקדים המנוגדים והמקורבים של מוות וחיים משמשת מוטו לריקוד כולו . אם-כי ייתכן שהמאורע הוא יותר מדיטציה בתנועה מאשר ריקוד . ניכר בשחקנים-רקדנים שההגות , החשיבה והריכוז שהן פרי של מדיטציות , לימוד הזן או תורה דומה לו באיפיוניה קודמים אצלם לכל דבר . לא מתרחש במהירות , הכל מתפתח באיטיות ממה שקדם לו פרט לקטע אחד י הוא הקטע הארוטי . גם בו עולה הקצב בהדרגה, ומתפתח מגרעין ראשוני לסערה סוחפת . הארוטיקה החיצוני ת הנה מעיו מעטפת לרעיון הבריאה , האנרגיה היוצרת, הדינמיקה המהווה בסיס לכל חיי שאחריה מופיע קטע המוקדש למעיו צרמוניה וסגידה לדמות חיה-מתה המנסה י לקראת הסיום, של המציאות המתועשת והמלחמתית . תחילה וסופה של דרך-שיר לחיים ואלגיה למוות . חוויה מסעירה שתאמה לנוף היהודי השרוי על אמפיתאטרון שבקיסריה . .הווידוי של דוסטויבסקי מוצג על-ידי שחקן יחיד ומתמרד - משה קליף . בן לעדות המזרח בעל שער בלונדיני צבוע, הטוען שבארץ נוהגים לתת תפקידים דוסטוייבסקאים לרוסים או לפחות ליילבניםיי . כך הטיעון י אלא שבלי קשר אליו , כדאי לצפות בהצגה הניתנת לפרקים בקפה סימטא ביפו . האווירה במקום אינטימית ותואמת להופעתו של השחקן הכחוש הקרב לבמה מאחור , מתיישב לפני אחד הצופים , מסתכל עליו , פונה א ליו אישית בשאלות ומצפה לתשובתו שהנה חס רת משמעות בהינתנה ובהימנעה . המתוודה שבוי בק ורי נשמתו הסבוכה . מנוכר ומתנכר, אומ לל ומאמלל, מצחיו בתוך חדרו ושואף למרחבי ם שהם בלתי קיימים עבורו . זו טרגדיה של אדם אחד השייכת בעצם לרוב במשרדי ארגון התיאטרון הבינלאומי בווארשה ממליצים בכל פה לעשות כל מאמץ לראות את הקבוצה. בטאוני התיאטרון מקדישים מאמרים רבים לעבודתה, ואנשי החוג לתיאטרון באוניברסיטת וארשה עושים כל שביכולתם לפרסם ולתעד את הופעותיה . והחשוב מכל, אף אחד מאנשי הקבוצה לא רואה בעבודתו המאומצת קרש קפיצה לתיאטרון המפואר ייבארמון התרב _ ותיי שבווארשה .• משה קליף בייהווידוייי לדוסטוייבסקי הצלחה וללא תקווה . איו כאן סיפור אגדתי , מיתולוגיה יוונית, נקמת אלים , גבורת בני-אנוש בעל כורחם , כאן הסיפורים לקוחים מן החיים . מי 'i. ה קליף קולט ומניר היטב את הדקויות שבטקסט, ומשחקו בטבעיות, ללא גינונים חיצוניים , ללא יומרה , ובעיקר ללא פתוס . הפשטות היא האמצעי, דרכו הוא יגיע למהות הטרגיות . • חי · "תל 83 העיקרון נפלא : מוזיאון הטבע כרקע, עבודה קבוצתית, מרחבים, יכולת התפשטות . הגשמת העיקרון קשה ודורשת מיומנות ידע, אינטואיציה ומעל לכל - כישרון רב הן מצד האמנים ובעיקר מצד האוצר . הטבע אכן מציע מרחבים אך אלה סוחפים את הפרטים ומטביעים אותם . איו דרך אלא להשתלב בתוכו , להצביע על-ידי אובייקטים מסממים על הדרו וגדולתו . שניים נכנסו לתל-חי ויצאו ממנה בגבולתם : אילן אוורבוך ודוד פייו . ועוד - קורן ועצי הצפצפה שלו . בועז ועדיה , באומן פולטת , והברכה היפה של אלדד הדני - כל אלה אובייקטים שנתקבלו על-ידי הסביבה כקיימים בזכות עצמם . שאר העבודות נראו מאולצות , כאילו נעשו בכוח לכבוד המאורע . • אברי קרטייה ברסון במוזיאון תל-אביב : תערוכת חובה של צילומים , היבטים על החיים העצוב והמלבב , שבהם הענוג והמרתיע והנשאת תמיד תיאטרלי בזכות הקפאת הרגע הנכון . ייהפרימיטיבייםיי בכפרים נידחים, ללא חשמל ומים , האנושות : החיים לפנים והוא רודף אחריהם ללא נובמבר-דצמבר 1983 • ההשתקפות, המעגליות. הטקסט שבפי הגיבור הראשי אינו מממש את שפת התודעה את העיקרון המארגן את חשיבותו של הגיבור הרושם את זכרונותיו, אלא יצחק כן-נר, ולא גיבורו כמרתפו, מעלה לנו את הקסם באוב . דומה כי התת מודע לא זומן אל הדרמה האמורה להתחולל בתודעה, ולפיכך היא ניכרת פחות כהתנהגותו, ומתחוללת בעיקר כרובד המלל . ואילו כרובד העלילה, מכחינה מבנית יש כעין בסיון ליצור לכדירת ומעגליות באמצעות דמות האהובה ופרשת המכתב, אך נראה לי כי האחדות המתקבלת איננה אורגנית והתפרים לעיתים גסים. הארוע הנפשי התודעתי של הגיבור הראשי 1 בכל כובד מטענו 1 אינו משכנע. לדעתי. כשם שמשכנעים מעמדים פחות מרכזיים ופחות יומרניים . אף על פי כן בחלל שבין 1 הדמות המרכזית, דמות המספר והדמויות האחרות, שהוא מעלה בעטו, יש כמעין הד מעמקים, אף שכתוקפם לא תמיד מצליח הכתוב לשכנע מעבר למימד ההגותי. אף הניכור שבגיבור מעצמו, מחייו, ממעשיו לא מעוצב כמחיר במונחי הדיוקן הנפשי . אלא 1 אם כן הניכור הנפשי הוא חלק מן המסר הסמוי, בבחינת תיזה המגשימה את עצמה ; אבל אם כך . כקוראה לא הרגשתי כה ככוח מפעיל (כדוגמת "הזר" לקאמי), אלא לכל היותר כמעין תוצאה נילווית. הגיבור מצטייר לי כמנוכר מעצמו, כאופן כמעט סתמי, עד כי איני מרגישה כי פגשתי איש חי, מה שאין כן לגבי הדמויות האחרות. ההנאה מן הקריאה באה כזכות הקטעים הרכים היפים, האמינים והמשכנעים, כאשר הלשון קוסמת את המיקסם, והעניין כתכניו הוא העניין כשאלות המתנסות בו ובהיבטיהן . דינה קטן בן-ציון 'מחזה לשחקן יחיד' ו אביבה שביט; בכנף ;פסנתרשירים ; תהוצא'עקד' ;62 עמודים ; .1982 1 ס ספר ביכורים זה של אביבה שביט מכיל 1 62 שירים מינוריים. אישיים ונשיים מאד פשוטי אמירה עד פשטניים. נושאי שירתה מכונסים סביב עצמה . הנושאים אחידים וחוזרים על עצמם כוואריאציות דקות: בדידות, אהבות ארעי, כמיהה לגבר להיאחז בו - בצד פחדים מעזיבה ומארנון החירות הפרטית ; פחד חריף גם מן האושר - המתבטא כנקיטת מידה של זהירות ואיזון : "באדמה ספוגת העסיסים / לשמור על תוגות / הנותנות משקל לחדווה" (עמ' 11(- אך חרף המודעות, מתקשה המשוררת להשיג איזון כזה : "לא מוצאת את הקו הניצב."" (עמ' 14(, ולכן היא נסוגה אל תפאורת חדרה, המתואר לפרטיו הבנאליים והבטוחים. תפאורת החדר חוזרת שוב ושוב, עד שגם אצל הקורא היא נתפסת כמשהו מוכר וביתי "מתעטפת כחלל חדרי" (עמ' 18(. או : "חדר צהוב /עומד כנגד העולם קירות החדר 1 מרופדים ישנות" (עמ' 48(- אך זוהי גם. כמידה רכה, תפאורה של מחנק. החדר אפלולי. פרחים כאגרטל כקישוט יחידי . פה ושם יש גיחה החוצה, והתפאורה של מחנק. החדר אפלולי. פרחים כאגרטל כקישוט יחידי . פה ושם יש גיחה החוצה. והתפאורה הביתית המכבידה מתחלפת בדימויים ערטילאיים מעולם הטבע, אותו טבע דמיוני המצטייר כעיני רוחו של כן העיר : "דשאים מנומנמים /גלים מתקוממים /סוס לכן דוהר מעל" (עמ' 55(. הבדידות, הצפה שוב ושוב בשירים. היא עוד נדבך לאריות המחנק וחוסר המוצר - אך גם מפלטה של המשוררת מפני משחקים חברתיים מזוייפים : "מכקשת בדידות אליה נמלטת /ממשחקי המסכות המייגעים ..." (עמ' 9(.•67 עתון 77, מס' 47-48 המרכזית . המספרת על כך כגוף ראשון . אף על פי כן 1 דומה שכל מה שבספר עומד בניגוד לעיקרון זה, כיוון שלכידות הפרטים היא טכנית ולאו דווקא תודעתית. הסיפור נקרא כרצף כרונולוגי שכר מעורבות פרשיות 1 שונות, שסיפור תולדותיהן מביא את המחבר לביטוי לבטים. הערכות. התדיינויות פנימיות, אינטרוספקציות וכר', כאשר הדברים המסופרים כר חיים את חייהם העצמיים למרות העדשה המלכדת אותם, ולא הודרת לה. או במסגרתה. במילים אחרות, "פרוטוקול" (להבדיל. למשל. לעניין זה, מ"זכרון דברים" לי. שכתאי), לא נקלט בי כסיפורה של תודעה אינדיבידואלית ואין כר מן התקפות האידיוסינקרטית המלכדת את ה"עולם" לאופן ראייה, אופן חווית המציאות וכיו"כ . ההתייסרות בין האלטרנטיבות ושברי התשובות מוצגות לפנינו לכאורה "מכפנים", כלשון ה'אני' המספר, אך לאמיתו של דבר זהו כעצם דיווח חיצוני. כאשר התקפויות נאמרות יותר משהן מגולמות באורח מחשכה - "טיפוסי" או אידיוסינקרטי - או כזרם המעמקים של לשון החת-מודע, הסמויה או הנגלית . אף על פי כן , לעיתים ה- imsight הפסיכולוגי הדק גונב את ההצגה ומתגבר על מכשלת הפוזה המתעדת - שהיא במידה רכה מכשלה מכנית - ואז מעלה התאוו אלמנטים אמינים בשפת הדיאלקטיקה של המרכיבים הנפשיים (ראה למשל ההתחבטות ולשון ה- imsight כעמ' 185(. ואולם, גודש העניינים הבנויים אל העלילה כאופן שמחד גיסא הם מפקיעים זה מזה את הבכורה, שחיתה עשויה אולי להעמיד מרכז אידאי, פסיכולוגי או אחר, ומאידך גיסא אינם משתלבים זה כזה להיעשות למורכבות הצומחת מכוח אחדותם הדיאלקטית של מרכיביה (האהבות, סיפור הריגול 1 הדינאמיות של סצנות בודדות, שזירת הפרשיות המקריות, פלישת האקרעי) - כל אלה יפים כשלעצמם אך חיבורם זה לזה הוא בעיקרו טכני . 1 לעיתים בולט הדבר כמיוחד בתחום הלשוני. כזכות הלשון העשירה והיפה לא פעם אתה הולך שבי אחר המחוזות שהיא בונה במיומנות, אך דומה שלעיתים קשה לחמוק מן ההרגשה שהלהטוט מצליח יותר מדי מכדי שיהיה אמין 1 והדברים אמורים במיוחד לגבי לשון התודעה המתעדת את הדרמה של עצמה. גם לגבי הדמויות פועל מיקסם הלשון כמעין חרב פיפיות. מצד אחד 1 כשרון התאוו ועושר הלשון גורמים לעיתים לתחושת התיפיפות המנכרת את הדמות, כמו 1 לטעמו - "אהובתי הנפלצת" (אף כי יש לזכור כי המטבע הלשונית הזאת עשויה להתקבל כטבעית יותר אם נקלוט אותה כשיחזור לשונו הנפשית של כן דור המייסדים, הכותב בשנות הארבעים). אלא שכעניין זה אין הומוגניות . במקומות אחרים . אותו חוש וכשרון עשייה לשוני עצמו מעמיד קטעי מציאות חיה ואמינה . חוסר אחדות זה שבאיכות התוצאה ובמשמעותה במונחי האמינות מחבל . לדעתי ככוחו של הספר 1 כיצירה כוללת. כשם שמצד אחר מחבל בו החיבור הנבצר כין רומן מתח לכין הטרגדיה והדרמה שכתשתית האידאית, שלוחותיה כאישיות ומחירה כמימו העומק של לשון היחיד ובדיוקן ההסטורי של הרבים . הנה כי כן - תוך כדי עיסוק באפיזודה הסטורית שולית, הקשורה בפעילותה של קבוצה שמאלנית קיצונית, אשר כופרת בציונות ומחבלת במפעל ההתיישבות, בא "פרוטוקול" חשבון עם שאלות שבעצם התשתית. כמו הציונות והבעיה הערכית ; קולקטיביזם רעיוני כנגד אינדיבידואליזם ; חיים הרתומים בשרות האידאה ("גוף ראשון רבים") לעומת האושר האישי של היחיד ; ציונות מיישבת או מהפכה עולמית ; האהבה כערך לעומת האלטרנטיבות האמכיכלנטיות וההגשמה הנבצרת - אלה הם כמה מצמתי השאלות שהספר מעלה . ומעל לכל. אולי. מולך בו הספק את מלכותו הטראגית . שזורים בו הדי ויכוחים. נופי מריבה ומחוזות מעשים, כפי שמעלה אותם בפריסקופ שלה הדמות המתעדת אותם לימים. תוך הרחבת הפנורמה העלילתית ל"קצות היריעה", כארה"ב וכבריה"מ . רבים מן המעמדים יפים, חיים ואמינים. ואולם, כשאלות הרבות. העקרוניות, כעלות השלוחות ארוכות הטווח כאושיות וכאישיות (לדוגמא, ע' 307308-, המהפכה כמתכ~סת האושר-עלי-אדמות לעומת האושר כפרדוכס כתנאי תיכנות) - אין הקורא חווה יותר מאשר ניסוח מיומן של שאלות מוקשות והרגשה כוללת ומרחפת של העדר תשובות. כיצירה כמיכלול רחב-הקיף דומה שחסר מימו העומק. ספרים סיפור המעשה ופרוטוקול התודעה ו יצחק נר · בן ; ;פרוטוקול בית הוצאה 'כתר ירושלים 1983 j; רוטוקול הוא רומן הסטורי רחב פ יריעה, הכתוב ככתב עדות שרושם מהפכן לשעבר בחיפה, בשנות הארבעים. במחבוא המשמש לו מקלט מפני ידם הנוקמת של שליחי הקומינטרן. שבשליחותם הסתבך בפרשה פוליטית שריגול. נקמה, אהבה ומזימת רצח משמשים בה בערבוביה, זירתה הגאוגרפית הרחבה מגיעה אל ארצות הברית וברית המועצות, וגיבוריה הרבים באים מקרב פלגים שונים ביישוב הארץ-ישראלי של שנות העשרים. הרומן כתוב בגוף ראשון ומספר על פרשיות 1 רבות, מהן מרכזיות ומהן שוליות, מנקודת ראותו של ה'אני' המספר, המעורב בהן ברמות שונות והמבקש לבוא חשבון עם מרכיביהן האנושיים, האידאולוגיים. הפסיכולוגיים והקיומיים. הן במונחי גורלו האישי והן במונחי התהיה על צדקתה ושכרה של דרך התובעת להקריב את אושרם של החיים הפרטיים החד-פעמיים על מזבח אידאות גדולות וכלליות, שכוחות מנוכרים. לעיתים ברוב ציניות, מושכים בחוטי ההכוון של מהלכיהן . כוחה ויופיה של יצירה זאת הוא, לדעתי, בסיפורי עלילה בודדים, שבהם נארגת פיסת מציאות לפרטיה הקטנים. והיא מבקיעה אל הקורא בחיות ובאמינות, בעיקר כאשר התאוו חופשי מן המאמץ לקשירת קצוות אידאיים, מוסריים ופילוסופיים ברמה ההגותית, והמציאות מדברת בעד עצמה, בעוצמה ובתוקף . אלה הם פרקי מציאות שבהם מעביר בן-נר אל הקורא את צבעיה , טעמה, ריחה ועם זאת, משמעותה של כברת חיים אוטנטית, לאו דווקא משועתקת מן הכרוניקה העיתונאית או הז'רגון הפרוטוקולי של דיונים רעיוניים בתאי מחתרות ושיחות פוליטיות רווחות . בספר ישנם קטעים רבים כאלה, המעלים סיפור מעשה, כמעין עלילה עצמאית, כאשר בזכות פרטי הנסיבות ועיצוב הדמויות כשהן טבעיות בהתנהגותן ובתגובותיהן בנסיבות העניין . הזמן והמקום, קמה לעיני הקורא ארץ ישראל של שנות העשרים ; לצד הדמויות המרכזיות והפחות מרתקות, לטעמי, מבצבצות עשרות דמויות שוליות לכאורה, כאשר בהעדר יומרה אך בחן רב, בתארו המעביר משהו מן הסממן החיצוני כמבטא מהות פנימית, זוכות הן להתהלך לאורכה ולרוחבה של הארץ חיות ונושמות וממשיות עד שאתה מבקש להושיט להן יד בשעת הקריאה, מה שאין כן לגבי האנדרטה המוצקת של הגיבור הראשי, שידיו מושטות אלינו כל העת . כדוגמא אחת מני רבות אזכיר את תארו הביקור בבית טוקאן 'ע( 240 -248( או אפילו חסד קטעים קצרצרים כמו "פתח לנו הצרפתי את דלתו בשמחה ומעבר לכתפו ראיתי בחורה ערומה אצה לה למקום מסתור ללבוש בגד. והמורה הצרפתי האדים. ריח מתקתק של טבק חלומות ערבי ובושם" 'ע( 118(. או שוב ושוב, מרשימה אמינות המיפגש בין 1 האוטנטיות של שני עולמות שונים וזרים 'ע( 125(. ואולם, דומה שמעשי העלילה הרבים היו זוכים לחיים עצמיים כסיפורים קצרים, אלמלא רצון הרומן הכופה עצמו עליהם, הגם שהם צומחים מריקמתו ; כל סיפור עלילה כזה, כמות שהוא, אינו יכול להתקיים, מצד אחד, כסיפור עצמאי מחוץ לעלילת הרומן. באשר גיבוריו ונסיבותיו הם חלק בעלילה רחבה יותר של סיפור מעשה חובק-כל, ומותנים על ידו. אך מצד שני, לא מהקשר כולל זה, כי אם למרות זרועותיו החובקות כל. שואבים הם את אמינותם, ידפיס וחיותם . כך נקלטות בי כל פרשיות האהבה, ואף מעלליה השונים של קבוצת אקרמן. ואפילו קטעי אמריקה. לכל אחד מהם פוטנציאל חיים גבוה וחיות עצמית, בעוד שיעבודם לעלילה המרכזית ועניינה מעמירם במערכת זיקות הפוגעות בפוטנציאל זה . אשר לעיקרון המיבני, - כסיפור הבנוי במתכונת של רישומי זכרונות, מתובנת הרומן לכאורה מלכתחילה תיבנות תודעתי מובהק. דהיינו. מעצם מבנהו הוא מוצג לקורא כזכרון דברים כדרך שהם משוחזרים כתודעה של הדמות ן יצאו לפתע את ה בכאלי / ונפקחו לזיקת יופי חשמלית/ תובעות את תודעתי להתעצמות ממשותן" (עמ' 107(. גלדמן מכיר בעובדה שהפרוייקציה של ה'אני' השירי על השושנים נוסכת בהן משנה יופי. אין לדברים (גם האסתטיים) בעולמנו קיום עצמאי . הם מוסיפים להיבנות מהתייחסותנו אליהם. תודעת המשורר הרגיש מוסיפה לעצב את מה שכבר עוצב במציאות הזורמת, ובכוחה להטותה כרצונו . התחושה בוראת אצל גלדמן רובד קיומי נוסף בעמקי התודעה, שבה מופיע נוגהו של יהלום אבוד . "אבוד - כלומר כמיהה ורגש המלךוה קיום בזכרון" (עמ' 119(. המילים שלו מפלסות להן דרך בקולות שונים : "בעלים, במרזב, בשבילי אבנים" (עמ' 67(. איך מפרש המשורר את מראה עיניו בשיר 'יכולתי לראות' ?- באמצעות הקבלה ניגודית : חלום מול מציאות, שלוש שושנים לעומת "אין בחללם העדר פרחים", קנקן ערבי מול אגרטלי גביש , שתי ידידות. מה שנובע מן ההנגדה שבין שתי התמונות החיצוניות הוא : "קיומי ~ז;ז~ה בעמקי קיומי/ בקונכיה, עץ או אבן דידית, / ולא היה לי דבר לעשותו / וחובה לאיש לא חבתי / זולת היותי אשר הנני."( 108(. הדמות במציאות היא כחומר בידי המשורר הכרנה ממנה את ה 'כזב' השירי . בשיר 'וולקן הצעיר' בורא גלדמן את המרחק העדין שבין הידיעה לבין אי הידיעה ומשתעשע ברעיון האפשרי שמהות הבחור שאותו צייר בשירו שונה ממהותו האמיתית . חופש היצירה של המשורר הוא בתחום שבין התמונה הריאלית לבין פירושה הסובייקטיבי . כמובן שראיה מצטרדת זו נובעת מנתק מסויים בינו לבין סביבתו, אך כנראה שהדבר יוצר את התנאים המתאימים לציור מצבים מעניינים ויחודיים בשירים. הריחוק הוא תנאי כפי שמשתמע מאחד השירים : "על ספסל מול שטיח המראה / יש דמות אפלולית מתבוננת, מוגנת / בפרספקטיבה פרטית" (עמ' 68(. בין המשורר לחיי העיר הסוערים והדחוסים קיים פרדוכס של נתק ושל מעורבות בלתי נמנעת : "בזרם התשוקה חשב דרכי הטבע / את אלמות חייו, /הייתי מינוטאור שקוף בזכרון קרנבל /אי תודעה בים הצמיחה החיתי" )110(. שוב מעביר לנו המשורר את התחושה של נתק ושל חוסר יכולת ליצור מגע, והפעם באמצעות ההתייחסות לדמות הנערה . לא האשה מופיעה הרבה בשיריו כי אם דמות הנערה האוורירית, הדקה, זו המשתלבת יפה בסביבתה החלומית ונחלמת ממנה . הנערה היא חוץ- מציאותית, ומשום כך היא אפשרות מזדמנת שהיא 1 בעצם אפשרות אבודה . אם מופיעה אשה בשיריו הרי היא "סחרחרת אשה מעץ צבוע" (עמ' 69(. השיר "לא- שיר לא-דתי (משוואתי)" נפתח בזו הלשון : "אני מזהה את הנערה אשר עמי / אך היא חלק מסע זה / כשם שמסע זה הוא אני, הוא מסע אני / אל לא-אני, מסע תודעתי אל ימ-לא-מלימ /מסע תודעתי שהיא חץ זוהר, אביה לבנה, מתודעת הכל/ לימ-לא-מודע" (עמ' 61(. בניגוד לשיר זה שבו הנערה הבלתי מזוהה יכולה להתפרש כסמל ל'שערי הלא נודע' הרי שני השירים הכלולים ב'שתי ואריאציות על נושא אחד' עניינם הוא קונפליקט וחוסר קומוניקציה עם הנערה האהובה. על מועקות נפשיות רעל תהומות בדידות מתגבר גלדמן בעזרת אירוניה דקה, שהיא מאפיין נוסף לשירתו . בשיריו המוקדמים היא מופיעה למשל ב'ילד היה צדיק' )52(, 'סבי' )51(, והיא מתעדנת יותר ב'בוקר אחד' )97( הנקי מעומס יתר וכן ב'מיסטר מוותר' )105(. בשיר האחרון קיים יחס מקרב-מלגלג בכינוי 'מיסטר מורת.' אגב, זה מזכיר דרכים אחרות 'לנטרל' מוות ; אהוון שבתאי, למשל, הרחיק מעל עצמו את אימת המוות במילים 'חרא מוות.' ההאנשה בשיר של גלדמן היא כפולה ; מר המוות והא.ד~ת שהיא שליח הזעם שלו . בשיר זה מופיעה תכונה . חשובה נוספת בשירי גלדמן : הגדלה והקטנה של ממדים בשיר האחד . גם פה קיים כסיון לשנות ממדים . לסיכום, זהו משורר השואף "אל נקודת טוהר צלול ויבש" בלב היהלום רל"חג שהוא כמוס בים". ואמנם לא קשה לו לברא ב'כרם ים אגדי', משום שגפניו אינן סדורות שוררת בכרמי הר. הוא מדלג בקלות בין המציאויות והתחושות השונות, שלא היגיון שכלתני שולט בהן אלא היגיון שירי פנימי . הוא שולט במילים ומצליח להגיע לדיוק לשוני. העושר המילולי על פי דוב אינו שמור כאן לרעת בעליו .• דדו · יערה בן 65 (תודעתנו מאחדת את אבן גבירול ויהודה חלדי ומפצלת בין ביאליק לאלתרמן. אך יהודה חלדי נולד כדור אחרי אבן גבירול י ואילו אל תרמן וביאליק חיו מספר שנים בתקופה אחת. כאשר נפטר ביאליק, כבר החל אלתרמן לכתוב.) בהרהור נוסף אני תופסת כמה מתמיה שמבחר משותף לארבעה אלה טרם מצא לו יוזם. • יאירה גנוסר ו . כ"אחרית דבר" וכהערות למקורות מתיחס הסופר לדרך עבודתו ולמקורות הספורים השונים . שאינם יהודיים כלעדיים. כמוכן . 2. איכות ההדפסה וטיבה הגראפי הנאות, והתייחסות הסופר העורך לדרך עבודתו ולמקורות החומר מיטיבים עם הספר . התבוננות בפרספקטיבה פרטית מרדכי גלדמן ; 66-83; ספרי סימן קריאה הוצאת ץהקיבוהמאוחד ;1983; 135 .עמודים יקר כשרונו של מרדכי גלדמן הוא בבניית ע עולם תיאורי שחמריו מיתיים-אגדיים . תכונה זו ניכרה עוד בקובץ שיריו הראשון 'זמן הים וזמן היבשה '. לקורא בקובץ '8366-', הכולל מבחר מייצג משירתו וגם שירים חדשים, מתחוור שגלדמן לא נטש נטיח זו גם בכתיבתו המאוחרת. אף-על-פי-כן 1 ניתן להבחין בהתפתחות מסויימת מבחינת ההתייחסות לנופים הדמיוניים . בשירתו המאוחרת התווספה להם התשתית של המציאות הריאלית. מרכיבי הנוף כבר אינם מיטאפוריים במרבית השירים . הים הוא ים ולא 'כרם ים אגדי', והיבשה ,יא'( מיקונוס') היא יותר ריאלית מאשר מושאלת. הקסם החלומי תורגם לתמונות נוף חושיות שונות של כאן ('דרומה', ;מינוטאור שקוף') ושם ,יא'( מיקונוס'). במובן זה שונה גם 'גן איטלקי (לפי תצלום)' מ'אי, מיקונוס'. בהבדל ממשוררים לא מעטים יודע גלדמן לתת ביטוי גם לרגעי אושר - אם לא שלו, לפחות של אחרים. 'אי, מיקונוס' ו'גן איטלקי (לפי תצלום)' הם דוגמא מובהקת לכך . מחרוזת שירי הנסיעה הקרויים 'אי 1 מיקונוס' הם גם דוגמא ליכולתו של גלדמן לברוא תיאורים יפים, אסתטיים, גבישיים, אבל זה, כמדומה, גם עקב אכילס שלו, כאשר חסרות בשיר טביעות אצבעותיו והוא רק רואה ומתפעל ואינו חש את הדברים מתוכו כצמיחה אורגנית. "מראות נעשו זיכרון בחטף" הוא כותב באחד משירי המחרוזת. מה שחסר בחמשת שירי המחזור הזה, היפה להפליא, הוא מה שמעבר להם. חסרה 'התודעה' של המשורר המתיכה את הנופים ב'אני' שלו. הזיכרון לא עבר פה עיבוד נוסף. השורות היחידות החורגות מחיאות מתפעל של פלאי האי הן : "ואי היה כמשל ליושביו - /חלקה של צניעות ונאמנות "י~~~ל (עמ' 124(. דוגמא הפוכה לכך היא בשיר 'זמירות' שבו מופיעה תגובת המשורר לחוויה מוסיקלית . אגב, ההליכה שבי אחר מקסמי הנופים הזרים וההתייחסות החוזך,ו- ונשנית לאפולו מזכירה את טשרניחובסקי, מעריץ הידרכות. אבל גלדמן רואה גם את ההריסות של המקדש הקדום וגם מבין שאפולו "כמו אלים רבים 1 פרח / מכאן לנוף אחר, או מת" )251 ).העיון בדמותו של סוקרטס (בשיר 'סוקרטס') גורם לו לחוש ש"יכולתו לממש פרפר מחשבה / המסוגל להמריא אף מן המרתקים בפרחים / ולהשיג מרחק אירוני / הנישא בקלילות ובחן על חוקי הכבידה הארצית -/ הטילה בחיי דופי גדול :/ כמה חרות לו וכמה עבדות בי" (. 112) כשגלדמן רואה רחש את הקיום החיצוני אך גם ער בעת ובערנה אחת לקירם הנסתר והמופשט שבזיכרון אר בתחושה - שירו מלא ושלם יותר. כך למשל שירו 'יכולתי לראות', שבר מתמזגת הראיה החושית עם הראיה הפנימית רבו מתגלה גם גישתו האסתטית של גלדמן ליופי הטהור . עינו צדה "שלרש שושנים לכנרת / על נשים ואריות ו פנחס שדה : ר"ספ הדמיונות לש היהדוים" ; תהוצא שוקן; 1983;420 .עמודים פר הדמיונות של היהודים" הוא ס" מקבץ של אגדות עם ומעשיות לש עדות שונות, אשכנזיות וספרדיות למיניהן 1 המוגשים בחן ובלשון אחידה של העורך - וכך נוצרים חן ונועם במחיר של טשטוש כפול - טשטוש המוצא העדתי וטשטוש ייחוד הלשון המספרת. מטבע הדברים האגדות "האשכנזיות" הנן בנות תקופות עתיקות יותר, והגיעו אל תקופתנו באמצעות טקסטים כתובים. האגדות של עדות המזרח נכתבו, בחלקן הניכר, מפי זקנים ששמרום עד ימינו . ניתן היה וודאי 1 לעמוד על ייחוד ועל מגמות 1 של הקבלה - אך הקו המרכזי של העריכה חיפש להגיש - ברוח הסוציולוגיה האופינית לימינו - את אחדות העם, את שוויון העושר. בקריאה ראשונה נראה לי טשטוש זה כשגיאה עקרונית. בהרהור נוסף נדמה לי, שאם יש מי שיהבה מכך יותר 1 יבושם לו . חלק הכותרת "של היהודים" בא, כאמור, להציג את אחדות כלל היהודים, ולטשטש את השוני התרבותי )1( חלק הכותרת "ספר הדמיונות" בא להעמיד מושג המבקר 1 בעקיפין 1 את המינוח "אגדה" בשל הצטברויות שנלווה לה במהלך התרבות העברית ("הלכה ואגדה", "ספר האגדה של" ... וכר'). בכך הצליח פנחס שדה יותר 1 לטעמי . הוא בחר קו של הצגת הדמיון העשיר והפורה תוך ויתור על חיפוש מסרים ונושאים ברורים )2(. קו זה של פריחת הדמיון כיופי בזכות עצמו אכן עולה מתוך מגוון האגדות וספורי העם : ... מעשה באריה טורף. שבלע אשה, ואחר כך נשא אותה לאשה - והתחרט (על כשראיו, כמובן !)ולא ידע כיצד לחמוק מעונשה של אשתו עד שחיבל תחבולה 1 איומה ומוצדקת וכדי ללמד את האשה לקח - עליה להיות ציתנית ונאמנה, כחובת כל הנשים כולן ... אכן, אגדה מלבבת ! הלקח לאשה העצלה ממילא אינו בעל תוקף לאשה המבזבזת ימיה על קריאת אגדות עם נושנות, כך נשארים לקורא-לקוראה ספורי מעשיות שהגיונם הפנימי קסום לא פחות מהסרטים המצוירים בטלויזיה על פופאי המלח ועל סיככו המלח, תוך יתרון לאגדה הכתובה, המעניקה אפשרויות פתוחות יותר לדמיון הקורא. הסופר פנחס שדה ממשיך בעריכת ספר זה קו יצירה האופיני לו, המעדיף את ה"ראשוניות". אין ספק. שהעמדת אוצרות האגדה יש בה הנסיון להעמיד ספרות-נגד לספרות הכותבת "על תודעה'', ש"על תודעה", בתחכום בן תחכום בן תחכום ספקניים לעילא . אבל קיומן של האגדות ושל ספורי הילדים ומעשיות 1 העם מצליח, בימינו, לקבל תוקף וערך מפני שהוא זוכה לאינטרפרטציה של התבונה. אין לו כוח קיום בלא אינטרפרטציה זו. ואכן סוג ספרותי אמנותי של דברים ראשוניים וחסרי 1 הגיון 1 הנעים על פי חוקים פורחים באוויר 1 יוצר תמיד רושם ראשון 1 שזהו עולם אמונה תמים וחסר ספקנות אינטלקט~לית, שכל הגיונו בצורך לציית לכוחות גדולים של אלוהים ושליטים למיניהם, להעמיד צדיק מול רשע - עולם שילדים ואנשים נאיביים נוספים יהבו ממנו כאשר פיהם פעור בהשתאות ולבם מלא חלחלה ויראת כבוד לכוחות הגדולים ולאנשים הגדולים (נסיכים, צדיקים ועוד) עם זאת, נדמה לי שזו גישה מוטעית לאוצר בלום זה של טקסטים, שכוח דמיונם הוא ז'אנר בעל אסתטיקה משלו המביע כוח וכשרון של ההמצאה האנושית, לדורותיה. התמימות היא נחלת השומעים, לא נחלת היוצרים. יש שם נימות מובהקות של טרגדיה בצד קומדיה . כל אסכולה ספקנית מתיחסת אליו, היום, בכבוד של אמת. והייתי מוסיפה הערה : יש צורך להעמיד בצוותא את ספרות העדות השונות, תוך חיפוש השיאים, הצמרות. עגום להסתפק בפולקלורי עם כל איכויותיו . העמדת ספרות משווה בין תרבויות העדות השונות תמצא ביטוי נאות, שעה שתצא לאור אנתולוגיה של גדולי השירה העברית, שתעמיד בצוותא את הרביעיה הבאה : אבן גבירול 1 יהודה הלוי 1 ח .כ . ביאליק ונתן אלתרמן . נובמבר-דצמבר 1983 הסובייטים, ואפילו ואפס, מנהיג האגף הימני, ריבד חודשיים לפני מהפכת אוקטובר על ההכרח להקים ממשלת סובייטים. ביוני הביע ה"בונד" צעד על עיכוב הבחירות לאספה הלאומית וכעבוד חודש כתב אבדמוביץ : "אם לא נרצה לוותר על מצע הדמוקדאטיה המהפכנית, ז"א על המהפכה, עלינו לקחת את הממשלה בידינו, ללא חשש". על פי מקורות היסטוריים רבים דוחה אדיה גלבדד את הדעה המקובלת על רבים, כאילו היו הבולשביקים ב 7 בנובמבר מיעוט קטן בעם או אף בקרב מעמד- הפועלים. בקיץ אמנם ידדה התמיכה בהם, אבל באוגוסט, אחד הפיכת-הנפל של הגנדאל קודנילוב, "התהפך הגלגל והשפעתם גדלה". אין פלא ברבד : "ארבע ממשלות הוכיחו' זו אחד דו' את אזלת ידן . המלחמה נמשכה ... על האיכרים בחמרים נמאסה המלחמה והם הלכו, פשוט, הביתה. החזית התפוררה ... זה גדם להחלשת המנשביקים ואיפשד לבולשביקים להופיע כנציגי דעת הקהל, כי זאת חיתה נגד המדיניות הכ;שלת של ממשלת הקואליציה". הדחיות החוזרות ונשנותשל הבחירות לאספה הלאומית, שעה שהמצב בארץ הודע והלך הוסיפו 1 לערער את מעמד הממשלה הזמנית, בסיון המרי של הגנדאל קודנילוב קומם נגד הממשלה הזמנית, שחיתה אחראית למינויו, את המוני העם. "ניתן איפוא להבין. כי המוני העם נטו במידה גוברת לצד הבולשביקים ותביעותיהם : כל השלטון לידי מועצות הפועלים, ובכל מחיר - הקץ למלחמה !" בסובייט אחד אחד מישנהו נשמט הדוב מידי מפלגות ס"ד (איכרים מהפכניים) ומנשביקים לטובת הבולשביקים ו-ס"ד השמאליים. בתום הקונגרס השני של הסובייטים בסוף אוקטובר' היה להם דוב, אמנם 1 לא גדול במיוחד, מבין 650 הצידים". וכבד ימים ספורים אחד מהפכת אוקטובר עמדה ממשלת הבולשביקים בהבטחתה ומילאה אחד תביעות העם : היא חילקה את האדמות ושמה קץ למלחמה . מאידך גיסא מציג גלבדד את הדילמה של המהפכה הפדולטאדית. הבולשביקים שתפסו את השלטון 1 הסכימו למחרת היום - בוודאי מטעמים טאקטיים בלבד - להצעת מאדטוב "האינטדנציונליסט" הרוסי שנתמכה גם על-ידי אבדמוביץ 'עמיתו ב"בונד", לכחוד בוועדה שתנהל שיחות עם כל המפלגות המהפכניות כדי להקים ממשלת קואליציה, ואף החלו שיחות באמצעות הנהגת איגוד פועלי הרכבת - אבל המנשביקים וה-ס"ד-ימין דחו אותה עד מהדה ועזבו את האספה הלאומית ובעקבותיהן ה"בונד". כאמוד, ייתכן מאוד שהבולשביקים לא התכוונו כלל לוותר על שלטון-היחיד ולשתף מפלגות אחדות - אבל נטישת הזידה על-ידי שאד המפלגות מאוד הקלה על הבולשביקים להתמיד בממשלה בלעדיהן 1 ולאחד-מכן אף בלעדי כל שותפים בכלל ! עזיבת האספה הלאומית נבעה, בלי ספק. מן הציפייה, שממשלת "הקומיסאדים העממיים" תפשוט את הדגל "תוך שבועיים-שלושה". אבל הזמן לא פעל לטובת המחרימים". אדרבא, חיש מהד התאמתו חששותיו של ויקטור אלתר מראשית אוגוסט, כי המדיניות והנוכחית של ה"בונד" מעודדת בקרב חלק מחבריו "אי-שביעות- רצון גוברת". כבד בספטמבר ניכר "שינוי הלכי-הדוח ב+בונד' לטובת האינטדנציונליסטים", "ובעת הבחירות לאספה הלאומית, ב 12- בנובמבר, היה ל'בונד' שיתוף הפעולה שלו עם המנשביקים, שאיבדו את השפעתם והובסו על-ידי הבולשביקים, דק לרועץ . שקיעת חמנשביקים רח'ברנד' אירעה במקביל לעלייתם המנצחת של הבולשביקים . כך קרח ברוסיה חלבנה • באוקראינה, בערים הגורלות ובצבא". בבחירות לאסיפה הלאומית השיגו חמנשביקים יחד עם ח"ברנר" 1,5 מיליון קולות כלבר, ואילו הבולשביקים -10 מיליון ! מאיון גיסא, ניצחון הבולשביקים על שותפיהם- יריביהם לא תרם, בטרוח ארוך • לתמורות מהפכניות, סוציאליסטיות, ולהתחרות שלטון חפררלטארירן - כי נשא בקרבו את שלילתה של חרמרקראטיח ההכרחית לסוציאליזם - כפי שמיחררלחבין ורזה לוקסמבורג ואחרים. גם אברמרביץ כתב כי מהפכת אוקטובר חיה "אסרן איום למהפכה חאמיתית" רעם זאת יצא גנר רעות של אחרים, שראו בה "הפיכח צבאית גרידא". "היא נתאפשרח הרגיש - משרם שנשענה על הרצון • אר לפחות על •61 וההלימה החלקית או המלאה בין שתי האידיאולוגיות (זו הפרטית והאחדת, הלאומית או החברתית) היא הגודם להשתתפותו בתהליך' הדי שאותה אידיאולוגיה פרטית אינה באה לכלל ביטוי באסופה אם משום שלא היו לה בנמצא עדויות או בשל שיקולי העורכים. לסיכום, כדאי אולי להביא ציטוט ממכתבו של מנחם מנדל דוליצקי אל מדרכי פאדובה בכדיסק וליטא (עמ' 206(, שיש בו כדי להעיד על הלך הדוח השודד בין השורות באסופה זו : "אוייבים מחוץ ואוהבים מפנים ילחצונו מאוד בימים הנוראים האלה וידכאונו עד דכדוכה של נפש ..." ובכך אולי ייחודה של אסופה זו : בלגיטימציה שהיא עשויה לספק לנו, החווים את תלאות ההווה, בהביאה לפנינו את מצוקות העבד .• אמנון ז'קונט ה"ב~נד" ב-ו 191 אריה גלברד: 'דנ~ב'" הפועלים היהודי של רוסיה בשנת ההמהפכ 1917". ןמכו בולצמן תלתולדו תנועת הפעולים . ,אירופה-פרלאג וינה 1982, (בגרמנית). 283 .עמדוים א ולי מוגזם לטעון, כי בחו"ל מתעניינים בתולדות ה"בונד" היהודי יותר מאשד בארץ . הדיב 1965- הופיע ספדו של פדופ' משה מישקינסקי : "יסודות לאומיים בהתפתחותה של תנועת הפועלים היהודית ברוסיה". אך אופייני הדבר, כי הביבליוגרפיה לספרו של אדיה גלבדד מונה כתבים וספרים רבים שהודפסו בלועזית, ודק מעטים הופיעו בעברית. ספדו של אדיה גל בדד מראה בדיעבד 1 כי לא ב:;כךי פותח תקציר תולדות המפלגה הבולשבית ברבדים על ה"בונד" : תנועת הפועלים היהודית חיתה הראשונה, המקיפה והמאורגנת ביותר ברוסיה הצארית, וה"בונד" היה הדרם החזק ביותר בה - התנועות הציוניות- 1 סוציאליסטיות התפתחו יותר מאוחד לצידו היו הרבה יותר מצומצמות ולא פדולטאדיות - והמפלגה הסוציאל-דמוקדאטית, על שני פלגיה, לא יכלה להשתוות ל "כובד" בהיקפו 1 בכושרו ובעממיותו .בשנת המהפכה 1905 איגד ה"בונד" בתוכו כ 000-,o נ חברים, אף בשנות הדיכוי התמיד בפעולתו ךב 7-191 שוב מנה 1 כמספר הדה. עם הופעתו נפתח פרק חדש בתולדות החברה היהודית : ה "כובד" הכניס את המאבק המעמדי לחיי עמנו. ל"בונד" היו, כידוע, שני מאפיינים עיקריים הסותרים זה את זה : אף כי דגל באוטונומיה לאומית-אישית ופעל רבות למען קידום תרבותי בחברה היהודית, לא היה ציוני ; ואף כי ףנשא מהפכה פדולטאדית לחיי בני-עמנו במזרח-אירופה ובמידה מסויימת גם בארצות-הברית, היה בעל אופי סוציאל-דמוקדאטי ובעל-בדית למנשביקים. חשיבותו בתולדות התנועה המהפכנית של השנים הללו רבה מאוד 1 ואין פלא שלנין הירכה להתווכח עימד . גלבדד מצטט אחד ממנהיגי ה"בונד", הבריק אהדליך 1 שהיה הראשון שניסח את תביעות המהפכה ברוסיה : "פטדבודג העובדת - קדימה לארמון-החורף ! דק הקמת ממשלה זמנית הנשענת על העם המאורגן מסוגלת להוליך את המדינה מתוך חושך ההתמוטטות הכללית, להבטיח חידות פוליטית ולהביא את השלום." בהנהגת המהפכה הוא מילא, לדברי המחבר, תפקיד ניכר 1 שאולי חרג מייחס-הכוחות המספרי . ~משקמה הממשלה הזמנית, לא הישלה עצמו : "אנו סבורים, כי הכרחי שנתמוך בממשלה הבורגנית-ליברלית, אף כי אנו מכירים אותה ויודעים מה ערכה. הפדולטאדיון מסד לידה את רסן השלטון. אבל לא ויתד על זכותו למשול" פ כתב בטא רן ה"בונד" בחודש אפריל .ביוני תבעו צידיו לשתף בממשלה את נציגי מועצות הפועלים, "הסובייטים" ; מנהיג ץהאינטדנציונליסטים" שבו, אבדמוביץ 1 קרא ביולי לתפיסת השלטון על-ידי מצוקות העבר כתבים לתולדות חיבת ציון וישוב ארץ ישראל j ליקט וערך לראשונה j אלתר דרויאנוב, ההדירה וערכה מחדש : שלומית לסקוב j כרך ראשון i1882-1870 אוניברסיטת -תל אביב, תהוצא הקיבוץ דהמאוח ל תשמ"ב פני היות הטלפון 1 המבדק ומטוס הנוסעים היו אנשים כותבים מכתבים זה אל זה. בדדך דו נשתמרו בזיכרון האנושי לא דק העתקיהם של אותם מכתבים אלא גם שביבים של אישיות, של הלך-דוח ושל דופק החיים בתקופות השונות. יתדה מזאת : ניואנס עיקרי של ההיסטוריה, הניואנס של יום-קטנות, של טדיוויאליות, של אנושיות, היה אובד לנצח, אלמלא הותירו אחריהם אנשים בכל תקופה צרודות של מכתבים. נקל לשער באילו מימדים היינו דואים היום את דמותו של יוהאנס בדהאמס אילו חיתה פרשת האהבה בינו ובין קלאדה שרמאן מתנהלת באמצעות הטלפון או אלו מניעים 1 היינו מייחסים לאישים שנטלו חלק בהשתלשלות ההיסטוריה המדינית אילו צריכים היינו ללמוד על פעולותיהם דק מתוך עיון בספרות של התקופה בה חיו 1 מיומני קולנוע ישנים או מרשומותיהם של פרלמנטים. האסופה שלפנינו מאידה, על כן את תקופת שיבת-ציון 1 מנקודת המבט החסרה לה כל כך בתודעתנו : נקודת המבט האנושית. על רקע מסמכיהם הרשמיים (תעודות, פרטי-כל ותקנות) של ראשוני חובבי-ציון ומכתבי המסע שלהם מן הדרך לארץ-ישראל וממושבותיה אל חבריהם שבגולה, מתגולל לפנינו סיפור של מצוקות קטנות וגדולות, של תחרות ואפילו שמץ של 'מלחמות יהודים'. מאלף במיוחד להיווכח כי גם אד, כמו בימינו, היה שוני דב בתפיסת הפרובלמטיקה של ההתיישבות בארץ ישראל בין אלה היושבים בחו"ל ובין הללו שכבד חיתה להם נחלה במושבה דו או אחרת. מרתק עוד יותר לגלות כי במסמכים המתייחסים לנקודות יישוב רבות בארץ (פתח-תקווה, יהוד, יסוד-המעלה, גרדה ועוד) עבד כחוט השני המאמץ לזכות בחסותו של אידגון כלשהו בחו"ל או, מוטב, יחיד דב-פעלים ואדיר-הון כבדון רוטשילד. מאמץ זה, שנבע, מן הסתם, מתנאי המציאות הקשים ומרדיפות השלטון העות'מני הוא שקבע במידה רבה את המתכונת להתיישבות הציונית בדודות הבאים ואת הזיקה הכלכלית והרעיונית הדו- סיטדית הקיימת בין הארץ לגולה עד היום הדה. קונפליקט אחד שיש לו אחידה רבתי במציאות-הימים- האלה והבא לכלל ביטוי באסופה הוא העימות המתמשך בין דתיים וחילוניים. בצד מכתבי-תמיכה שכתבו להתיישבויות הראשונות בתי-דין-צדק וועדי- רבנים מופיעות הסתייגויות מן האופי החילוני שלהן . תקנות ההתאגדות של ההתיישבויות מכילות אף הן התייחסות אל האופי היהודי-דתי של היישוב העתידי, אם באמצעות הסגנון המשיחי אוטופיסטי בו כתובים חוקי היישוב, או בדדך של התחייבות לקיים תלמודי- תודה וחיי דת פעילים. גם כאן ניתן למצוא את שורשיו של מצב רבדים הקיים עד היום לטובה ולדעה . היבט אחד, שלא בא על סיפוקו המלא באסופה דו, ההיבט האישי והבין-אישי . בעוונותי' חייב אני להודות, תרתי בעת קריאתו של החומד אחד עדויות לטיב היחסים ששדדו בין הפרטים שבקבוצות החולמים והחלוצים הללו . פרט לעקבות קלושים של מחלוקות על ענייני כספים ואידיאולוגיה לא מצאתי תשובה לשאלות המטרידות את מנוחתי כל אימת שאני נתקל ב'דוד נפילים' כזה או אחד : מה היו מניעיהם של הפרטים שהרכיבו את החברה דאז ? האם היו מיקשה אחת או שמא היו ביניהם תאבי-התעשרות, נמלטים מפני עבדם או' רחמנא ליצלן' נוטשי משפחותיהם ? האמנם דק חיבת ציון צרופה היא שהניעתם לצאת אל ארץ אחוזת קדחת ורעב זו ? בהנחה שלכל פרט הנוטל חלק בתהליך היסטורי יש אידיאולוגיה פרטית משלו עתון וו, מס' -48ו 4 66 ./ רק הימין בראשותם של לטבק וליבו דחה זאת מכול וכול. משפלש הצבא הפולני, לרוסיה הלבנה, התחוללו גם שם פרעות. בכינוס ה 12- של ה"בונד", באפריל 1920, נפלה ההכרעה . נתקבלו הצעות השמאל 1 ורק הימין עזב את הכינוס. ה"בונד" הקומוניסטי, ה"ק;מב~נד" ניצח ; ה"בונד הסוציאל-דמרקראטי" נעלם תוך שנים מעטות. בהתאם למסורת גרס השמאל עצמאות בארגון, בהסברה ובתעמולה, וכן אוטונומיה בחינוך ובתרבות. המפלגה הבולשבית גילתה נכונות ללכת לקראת חלק מתביעות אלו, וזאת הודות למיפנה שחל בדעתו של לנין בעניין זה ב 1914- לעומת העבר. ב 1903- עוד גרס: "רעיון לאומיות היהודית נושא בגלוי אופי ריאקציוני לא רק אצל מצדדיו העקיבים (הציונים) אלא גם אצל אלה המנסים להתאימו לרעיונות הסוציאל- דמוקראטיה, כי הוא יוצר הלך-רוח עדיין לטמיעה, רוח של גטו". ב 1914- שינה לנין את דעתו והצהיר כי "שום לאומיות ברוסיה אינה כה משועבדת ונרדפת כמו היהודים". כך נתאפשרה הקמת הקומיסאריאט לעניינים יהודייים, ב- 21 בינואר 1918' ופגישות מנהלו שמעון דימנשטיין עם נציגים יהודיים, בולשביקים, ושאינם בולשביקים לניהול חיי היהודים ופיתוח חיי התרבות שלהם. ברם, פרק-זמן זה נסתיים לבסוף, כידוע, ואף "הסקציה היהודית של המפלגה הקומוניסטית (יבסקציה)" פוזרה וחבריה נרדפו ונרצחו בעידן סטאלין . נמסר כאן' בקווים כלליים, עיקר תוכנו של הספר, כי הרי רבים לא יוכלו לעיין בו כל עוד אינו מודפס בעברית. מובן כי הספר עשיר הרבה יותר - ומי שבכוחו להתגבר על קשיי השפה הזרה 1 מן הראוי כי יעשה זאת : יתגלה לו פרק חשוב מאוד ממקורות תנועת הפועלים שלנו .• יעקב זילבר •64 ומחזה לשחקן יחיךו ישנם בשירים ביטויים של יאוש ואכזבה מהקיים "רציתי להיות לחם /אש ואפלה /להיות אור /ואדמה שחורה /אך מה אני?" (עמ' 22( ;קו של עצב משוך על השירים. אשר לתיאורי הרגשות והתחושות - אלו לפותים-תדיר בדימויים פשטניים מדי, עם נטיח לגלוש למטבעות לשון שחוקות, כמו : "אי-אפשר להיכנס פעמיים לאותו נהר ..." (עמ' 25(. למרות התפאורה החדגונית, דלת השינויים, יש תקווה ואופטימיות בשירים "."מתחת לכל האפלוליות /הנערמות /פועם לובן /ואפילו לי 1 ודווקא לי /הוא יתגלה ..." (עמ' 3(. מספר מוטיבים חוזרים ונשנים בשירים - אדמה, כסמל לבריאות שורשית ופשוטה, מים - ערגה וכיסופים, בעיקר תיאורי אוקיינוסים - להדגשת אינסוף המרחקים ששרועים בין המשוררת לבין מושאי אהבתה ותשוקותיה . השירים, שהם בהירים וקליטים מאד, נוטים למסבירנות יתר, היוצרת לאות בקורא ומקטינה מערך האמירה השירית, שחיסכון מילולי יתכן והיה מוסיף לה נופך ועמקות. המיקצב, ברוב השירים, הוא חגיגי, מוטעם וצפוי מאוד. אין כמעט שבירות של קצב, למעט מספר שירים מינימליסטיים יותר . ניכר במשוררת, שהיא מודעת לחדגוניות נופיה, אך לא מסוגלת להיחלץ ולהרחיב את היריעה למצב בו לא ישאו עוד שיריה אופי של 'מחזה לשחקן יחיד' (עמ' • (.45 ענת גורל כאן אולי המקום להודות, כי משהתחלתי בקריאת אסופה זו של כתבי לאנדאואר קיוויתי, מתוך תמימות או, אולי, בורות, למצוא בהם את שדשיה של הדילמה דלעיל, הדילמה של הציונית הלאומית לעומת הסוציאליזם המלווה אותה ואת רוב החברים בה כמעט למן תחילת-הדרך, ללאנדאואר נודעה השפעה לא מבוטלת על תנועת השומר הצעיר וגם אלמלא כך. ברי כי הדור בו חי ופעל הוא היחיד העשוי לספק את התשובה באשר למקורה של דילמה זו, היקפה ומידת עמקותה. אפשר שעריכתה שיטתית יותר, מגמתית ומכוונת של אסופה זו, יכולה חיתה להביא לכך שקורא מן ההדיוטות, שלא בחן בכלי-ניתוח הסטוריים מקצועיים, יוכל להתרשם ממכלול החומרר ולהקיש ממנו על חיינו כאן ועכשיו . לסיכום, זהו טיול לא מאורגן ביותר, אך מלהיב ומעניין ב"עולם של אתמול", הרווי אידאולוגיה צרופה, רומנטיקה רעיונית ועמקות מחשבה, הנדירים כל כך בעולמנו אנו .• אמנון ז'קונט ...66 הוובונךוו ב 1917 האחדה של המוני פועלים וחיילים. מהלך המאורעות מוכיח, כי הבולשביקים יבטאו את שאיפתם הספונטאנית של המוני הפועלים, החיילים ואולי גם האיכרים". אפילו מנהיג הימין 1 ואפס, הזהיר : "כל אויבי ההתקוממות יתלכדו עתה מסביב לממשלה הזמנית הלוחמת בהתקוממות" . ז.ו.דם. שגם הוא יצא נגד תפיסת השלטון על-ידי הבולש :i ~קים, אמר עם זאת : "צריך להודות, כי ההתקוממות הבולשבית ... היא אולי הדרך היחידה להצלת המדינה והמהפכה." כיצד יש לנהוג במצב החדש ? בקרב ה "ברבד" שררה מבוכה . בוועידתו השמינית גרסו ליבו ואחרים, כי "עלינו לסרב להשתתף בהתארגנות המשטר." אבל סניפים כמו ארוסה ויקטרינוסלב החליטו לפעול בצוותא עם הבולשביקים. בבוברויסק עברו 50 בונדאים הישר אל הבולשביקים. התגברות הנציונאליזם באוקראינה והשלום הנפרד שחתמה ה"ראדה" עם גרמניה הביאו בעקבותיהם תופעות אנטישמיות ובמהרה גם פראות ביהודים. זה עודד את היהודים עוד יותר, "להתקרב מבחינה פסיכולוגית אל הבולשביקים", כפי שעשו זאת פועלי קייב. עד מהרה "הביא גל הפרעות בעקבות חילות הרדים ראו · פטליררה וההתערבות הזרה לידי כך. שה בצבא האדום את מגינו 1 בייחוד משפנה בכל החומרה נגד הפרעות." גלברד מוסר, כי ה"ברנד" החל מתפלג לשלושה זרמים : השמאל המונהג על-ידי אברהם חפץ הזדהה' בייחוד בקייב, עם הבולשביקים. הסיעה המרכזית שהתלכדה מסיב לראפס אמנם מתחה ביקורת על הטקטיקה הבולשבית, אך לבסוף עברה גם היא לעמדת השמאל . טיול לא-מאורגן אל העבר גוסטב לאנדאואר : כתבים ומיכתבים ו )1919-1900( אמבו והערות: םאברה יסעור ; הוצאת וואלףוו תוספרי פועלים; 1982; 303 .עמו כ מעט שאינני יכול לחשוב על דמות פוליטית, החיה עמנו כיום, אשר תשאיר אחריה עיזבון ספרותי בעל ערך 1 כלומר כזה שלא נכתב ע"י עתונאי-חצר או, לחילופיך. שלא יאבד מערכו החברתי, הפילוסופי או הספרותי בתוך שנים מעטרת. זהו אחד המישורים בהם מהלך עלי העבר קסם : אני מתגעגע אל ימים אחרים, בהם היו הפוליטיקאים אנשי-רוח, אשר חזקה עליהם שפעילותם הציבורית הושפעה, ואפילו הודרכה, על-ידי צער- העולם שהכביד על נפשם. על רקע זה ניתן לומר, שערכה הספרותי של אסופה זר, הכוללת בתוכה מאמרים, ביקורת ספרותית, מיכתבים והרהורים על דברים שבנפש, נרבע בעיקר מכך שחיתה בעת כתיבתה בעלת שליחות חברתית, ונעדרת יומרה ספרותית. גוסטאב לאנדאואר )1919-1870( בחן. כפי הנראה, בשילוב האופייני כל-כך לאותם ימים : צרוף השכל הישר עם המחשבה הרומנטית ; ואולם, הכשלה, שעמדה בדרכם של אחרים מבני דורו : הישתלטות הרומנטיקה על כושר הניתוח המפוכח של התרחשויות הסטוריות, אינה מנת חלקו : בחיבורו המרתק (והנחשב לחשוב שבין כתביו), "המהפכה", הוא מביע דעה מאוזנת ומפתיעה על המהפכה שהתרחשה באותם ימים ברוסיה . על אף היותו סוציאליסט נלהב, אין הוא מתעלם מתופעות הלוואי ההרסניות של התהליך ההסטורי ומן ההשפעה הקטלנית שנודעת לו, כמעט תמיד, על הפרט. לנדאואר מקיש ישירות מן העיוותים שייצרר מהפכות קודמות, בעיקר המהפכה צרפתית, על המהפכה הסובייטית, הנמצאת בחיתוליה . אבחנותיו הופכות מסעירות ממש, אם נביא בחשבון שהמאמר נכתב בשנת 1908' וכי חלק מן ההנחות שבו לא התגשם אלא בימי הטיהורים הגדולים של סטאלין . שני מאמרי-הספרות המופיעים באסופה זו דנים ב"מיניאטורות הסטרריות" של סטרינדברג וב"הסוחר מררנציה" לשייקספיר. הם מאופיינים בראייה חדה ועשירה של פני הדברים ובעמקות רבה. לאנדאואר אינו מסתפק בניתוח הטקסט או בפירושו . הוא שואף להביא את הרעיון המובא בו אל המישור האוניברסלי (ה "סוחר מורנציה") והלאומי-אקטואלי או המעמדי-אקטואלי ("מיניאוטרות הסטוריות"). התייחסותו אל "הסוחר מוונציה" לא איבדה מליחה גם כשהיא נקראת היום, והמניפולציות שהוא עושה ב"מיניאטורות הסטוריות" לוקות בעיני בן-דורנו רק בחסר הבלתי-נמנע של דברים שנכתבו בסיטואציה הסטורית שונה מזו שאנו חיים בה. משעשעים ומאלפים במיוחד הם המכתבים שכתב לאנדאואר לבני דורו, בהם מרטין ברבר, מקס נטטלאו, יוליוס באב (ידידו) ובתו - שארלוטה לאנדאואר. מכתביו אל זו, האחרונה, ימצאו, ללא ספק, דרך אל ליבותיהם של מציצנים הסטוריים (דוגמת כותב שורות אלה) אשר יאהבו גם את המכתב אל מרגריטה פאז- הודגר, אהובתו של לאנדאואר, שחיבתו אליה מבצבצת מבין השורות היבשות, הדנות בחילוקי-הדעות המקצועיים והאידאולוגיים שבין השניים. מרתקים מבחינה אחרת הם חילופי-המכתבים בין לאנדאואר ונחום גולו מן' הן משום העובדה שאחד המכותבים המעורבים היה בין החיים עד לפני זמן לא רב, והן משום שמכתבים אלה הם הנקודה היחידה באסופה כולה בה מגיע לאנדאראר לכלל התייחסות קונקרטית להתיישבות הציונית בארץ-ישראל .(אף כי 1 לאכזבתי, אין הוא מביע דעה בנוגע לסתירה הקיימת, לכאורה, בין התפיסה הלאומית שביסוד הרעיון הציוני ובין התפיסה המעמדית-אוניברסליסטית, שמכוחה מתקיים הרעיון הסוציאליסטי) . נובמבר-דצמבר 1983 ~ בקומץ מן השירים, עוסקת המשודדת בעצמה, בקיומה האישי-נשיי' באהבה . תחושת ההחמצה דומיננטית בתחום זה, וההתפכחות מחלום האהבה, טומנת בחובה אכזבה מהאהבה המוצעת, בניגוד לאהבה האידיאלית - "פירודי אהבה על השולחן~ שתי צפרים מתותן בתוך שיחת חולין" (עמ' 33(. פירודים, משמע מעט מדי, השולחן (גשמיות) ושיחת החולין - הם ביטוי לשיגדה החונקת את האהבה . זו צריכה חיתה להיות משהו גדול וחגיגי בהרבה . "בדבור אהבה לבנה" כמו בשיר הפותח את קובץ שידיה הקטן של המשודדת, קובץ שבולטת בו פשטות האמידה, בבחינת חומד נפץ דגשי' המטופל במילים קטנות וחסכניות, השומרות על האיזון והשפיות. באשד לסיפורים - אלה גלויים יותר . דוריי תחושות סובייקטיביות, אפילו סודיאליסטיות, המתוארות בהרחבה וקוטעות את המעט הסיפורי-עלילתי המוגש לנו בסיפורי-שידה אלה . החומדים הסיפוריים לקוחים במידה שווה - מעולמה הנפשי הסבוך של הכותבת, מחד, ומסיטואציות משפחתיות, מאידך. בתוך סיר לחץ משפחתי, יומיומי לכאודה, מוצגות בפנינו דמויות חלשות, דוחות, עריריות, כואבות וחסרות רחמים או חרטה - כשעל כל אלה מנצחות תחושותיה של הכותבת, החורגות וחוזרות אל הבנאליה המשפחתית, הלובשת כאן אופי מפלצתי. קשה לדון את הסיפורים באמות מידה סטנדרטיות. הסיפורים הקצרצרים הם, לדעתי, בבחינת שידה מתמשכת . ההדגשה הנוצרת היא כמו בהצצה לתוך עולם שביד, אך גם מע~כת. כוחם של הסיפורים, בכשדונה של הכותבת לתאר את תחושות האנוש השפלות, האפלות - בצורה שאינה מבטלת או מכחישה את הניצוץ האנושי-נסלח, המתגלה אף הוא מתחת לטינה, ההתנכרות, הבחילה, ההתחשבנות ואי- גדלות הנפש. • ענת גורל - לבין החיים - "מי שנשפו את כאבם העיוור אל החושך". הפרידה של המתים מן החיים בדודה וסופית, וכך האלוהים "שומר את שמורותיהם של המתים, שלא יתערבו בי wנים" . בעמוד 22- שיד קצר, המצליח להעביד תחושה חריפה של מחנק והחמצת האפשרות לקשר עם מושא השיר : "חליפות מגן~ חונקות/ נשימות של שיחה" כשהמשודדת מסתפקת בתיאור מצב, ללא נקיטת עמדה אקטיבית. ואומנם, נימה של פאסיביות עולה מתוך השורות הכתובות ומקשרת בין השירים . ההתפכחות, הריקנות, החלומות שאינם מוגשמים - מתוארים כגזירת גודל שאין המשודדת מסוגלת לפעול נגדה. האפשרות היחידה לגאולה, לשינוי, הוא ע"י הפרת הבדידות : "שמישהו יחכה שאפתח" (עמ' 24( כיסופים לגאולה שתבוא מבחוץ. מעבד לאמידה הקפוצה, החסכנית, המאפיינת את הכותבת, יש הודאה בהד-הגעש הרותח מבפנים, והדימוי הבהיר של הגוף כ "בניין טרום שפוי" (עמ' 25(, שתפרים מחזקים אותו לבל יתמוטט - מיטיב להמחישו. התחושה העולה כאן היא של שקט שלפני ההתפרצות, שלפני פריצת הדלת, מאחוריה נעלה עצמה המשודרת מפני חשיפה גלויה יותר של צרכיה. המהות המשפחתית חוזרת שוב ושוב, בשירים וגם בסיפורים . המוות, שכה מרבה המשודדת לטפל בו, אף הוא חוויה "משפחתית", למשל מות הסבתא : "סבתא לא דאתה/ את שמהן מתכסה/ אבקן על דלתי הנעולה" (עמ' 29(. האמידה הקומפקטית טובה, לצורך העניין. מן הגלישה לפירוט מילולי מסרבל . דמויות האב והאם דומיננטיות מאד . האב מצטייד כדמות ביקורתית וזונחת : "כמו במשחק השחלת כדודי! מתכתן בלוח מחרדון ניקד במילותיון את פג מין ושטח את כולם" (עמ' 30(. עם האם יש למשודדת קשר חזק. אפילו הזדהות. האם שתמיד נוכחת, מתוארת כמי שהזמן גדף בזרמו, מבלי שהטביעה עליו את חותמה האישי :"... העלבון שנטרק / בדלת השנים / שחיתה פעורה / לבלוע את אמא ..." (עמ' 31(. שקט שלפני ההתפרצות ו ענת לויט : דקירות ; ספרית פועלים ; שירים וסיפורים ; 1983;54 .'ע פר ביכורים זה, של ענת לויט, מכיל 27 ס שירים, דובם קצרים, וגם קומץ סיפורים. קצרים אף הם ושידיים מאד . המשודדת נתפסת מתוך הספד כמהות ספק-נשיית ספק-ילדותית . אמידתה מדוייקת מאד, חסכונית ומרמזת. אין למצוא, לכל אודך הספד השתפכות רגשנית, למרות העיסוק האובססיבי בחוויות טראומתיות כמו : מוות במשפחה והבדידות הקשה שטומנת בחובה חוויית ההתבגרות וההתנתקות מהילדות . תחושה עזה של ריקנות עולה שוב ושוב מתוך השירים : "רגעי הריקים" (עמ' 7(; "דממת המדבר בתוכי" (עמ' 8(; "מדפי-עץ ריקים" ו"חלל ריק" (עמ' 12( כשתחושת הריקנות מציפה ומחלחלת גם לתפיסת הקשר בין בני~זוג : "בין שני אנשים מתים זה לזרן יש חלל ריק ..." (עמ' 12(. מודגשת מאד הנטייה להתדפק על זכדונות הילדות, בבחינת נוחם : "איך שרצנו אחדי האהבה~ ילדים בסופי הקיץ 1 בסופי הרחובות" (עמ' 9(- אלא שהסדר ששלט באותו עולם השתבש עם השנים . נושאים אחדים המטופלים בשירים : התפכחות מחלומות על "בדבור אהבה לבנה" (עמ' 7( ;החלום אף מתקשר, אצל המשודדת עם נכות, המתבטאת בכשלדן לממש את החלום : "אילו לחלום היו רגליים/ היה קם ומחבק אותי! אלא שגם ידידן בתוך עגלת נכים/ בתוכה יושבתן ואינני יכולה לקום" (עמ' 10(. חוויית המוות עולה שוב ושוב. בעמוד 15 ישנו שיר יפהפה המדבר על ההפרדה בין המתים - "מי שאלוהים שאף אותם" ."..".."."".""."".."."·.:·.'·.":. רלקול 50·10 עתון 77, מס' 47-48 68 / =-:-ר====================-=----------------------------------------------------=============== קבנק. uס 200 w24 תעו w תרו אבו ללגדו .אנתו עהפוים 1 ל~א רוצה דעת . ""~~~ מה עומד לקרות לך? חץ הדעת-חיזרי אסיטררורגי אישי בכו שברע בביתן ~ מסור בזבלפון או בדואר את תאריך.מקום ושעת לידתך. ותקבל לביתך בדואר. בכלשבוע תחזית אישית מפורזבת של כ 4עמודים מורפסים•צוות אסזברורוני.ירע בינלאומי ומחשב מאפשרים לך לגלות את הצופי ל:ן• 85%הצלחה בחיזוי בשלושת החורשים האחרונים • מחיר היכרות: $1 לשבוע. ורמי מנוי שנתיים $11 כשקרים>• חץ הדעת - הדרן לחיזוי עתידן מה שהיה במשך אלפי שנים נחלתם הבלידעת של מלכיס ושליטי מידנות הוא עכשיו בהישג ידן: חיזוי אסטרולוגי אישי המתאר דמי יום מה צפיר לן. טוס נצמא הסבר ליכולת החיזוי של האסטרולוגיה, אולם יכולת חיזוי זר הוכחה שרב ושרב במחקרים דמיעים רבי.ם . רוב החוקרים סבורים כי כמר יתר תופעות הטבע, חיי בני האדם ניעם במחזוירות שיש לה קשר למחזורי טבע אחירם . על כן ניתן לדמדו ~~ותה בין השאר באצמעות מחזרןירת תנועת הכוכבים. יכולת הידוק של החיזוי האסטרולוגי התפחתה בחמשת אלפים השנים האחרונות והגיעה לרמת מהימנות ערהה . גס כיוס מרבים שילטי ידמנות ומודסרת נירן להשתמש באסטרולוגים אישיים לצרוך חיזוי המאורעות הצפיוים להתרחש . האסטרולוג האייש מבסס את חתיזויתו על נתונים אישיים : שעת הלידה, תאריך הלידה ומקרס הלידה . ככל שנתונים אלה דמרייקיס יותר ןכ מהימנות יהחיזו גבוהה יותר . ץח הדעת מספק ןל אישית חיזוי טמפרו . ומהימן על פי ךנתוני האישיים תוך ששימו בכל עהיד אסטרולוגים בין-לארמיים ביניהם ר~אסטררלרג ה~שראלי הנודע. דני הרמן . רזה מה שצפרי לן כשברע הבא! התחזית שאתה מקבל מץח הדעת מיתיחסת ביפרוט רב לנושאים המרכיזים של חייך : דמי שברע תקבל דו"ח מפרוט לביתן רבו ארבעה עמודים המפרטים את העתיד לקרות לן בשבוע הקרוב. ידיעת הצפוי מאפשרת לן לה מנע מסיכונים מיותירם ולנצל הדזמנויות . התחזית יכולה לפרט משבר עם המעביד נירם מסריס בשבוע . יידעה זר תשמש בידן כיל חשוב בהתמדדררת עם המשבר הצפוי . ימנע מןמ המשפט המפורסם "אילו הייית ידוע"! באמצעות ץח הדעת אתה יודע! התחזית שלן עוסקת בחיי המשפחה שלן ביחסים חבריתים, בעסקים, פיננסים, בעדוה, אהבה, ימן ולמעשה בכל נושא המעיסק ארךת במהלן השבוע והשנה . 85% אחוזי הצלחה בחיזוי כשלרשת החודשים האחרונים באמצעות חץ הדעת נעובר ע"י דני ה ומן תחיזות בתחומים שונים שהתפרסמו בשלושת החודשים האחרונים בשבועון "אנשים" . התוצאה :85% מהתחזיות התגלו כנכונות!! הםא יוץע הבורסה אר חזאי מזג האריך יכול להגיע גס הוא לתוצאות כה מרשימות? סא תאה רוצה לנזרק את אימתות הענין, הצטרף ל"ץח הדעת" ובדוק בעצמך כמה האסזברורוג רני הרמז חזה זאת ~ חץ ·· כאמצעות הרעת" כבר לפני 4 חורשים ·i פורסם בידיעות אחרונות 9.6.83 כיצד צמטריפם? סא יש לך כרטיס אשריא' חייג עדר היום למספר 04-245871,04-88791,03-296829, 02-233175 ,03-291949 ומסור את הפרטים הבאים: תאריך לידתן (יום, חדוש, שנה) תעעi לידןת המדרייקת אר המשרעות (בוקר, צהרים, ערב, לילה) ומספר כרטיס האשריא שלך. סא אין לך כרטיס אשראי, מלא את התלוש המצורף, גזרו אותר ושלח אותר ל c המרכז להכרתה אסרטולוגית לב ךיזנרגף )762(m' דיזנגרף 50, תל-אביב 6433L ךנרבשוt יחרייב אחת לשנה ב $12- רכל שברע ב $2- (בשקלים) הדזרז והצטרף עדר היום, מספר המנויים מוגבל . חץ הדעת זזrיףי רםסאר m אז-בוכ ובשע אל תשלח כסף, חייג עור היום וחייב את כרטיס האשראי שרך 04-88791~04-145871 ~ שלושת האירועים הראשונים בבר התקיימו. האם גם הבורסה תתאושש לקראת סוף השנה! דני הרמן: האסטרולוג שחזה את של"ג המרכז להכוונה אסטרולוגית מנוהל בידי דני הרמן האסטרולוג הישראלי הנדוע . מוסמך הפקולטה הבריטית לאסטרולוגיה . דני הרמן . מרצה קבוע בכינוסים בין-לאומיים . מפרסם מאמירם ומחקרים בעתרנרת המקומית והבינלאומית - פרסומים שזכר להערכה רבה בקרב אנשי מקצוע ובציבור הרחב . מזה כשנתיים הפנה דני הרמן את כל מרצו לפרוייקט "ץח הדעת " בו בשיתוף עם אסטרולוגים נודעים דמנמרק , יוון. גרמניה . אנגליה וארה " ב נבנתה תכנית המחשב המקיפה והמעמיקה שמכילה את הידע האסטרולוגי כולו ובנויה לקלוט אל תוכה כל חידוש בנושא . דני ה ומן חזה בין השאר את מלחמת שלום הגליל ואת נפילת הבורסה . חץ הדעת - מפעל מנויים ארצי של המרכז להכוונה אסטרולוגית אחוזים מהתחיזות העוסקות בך מתאמתות המצטרפים למפעל המנויים, מקבלים . 1.· •••••• "האסנ'ררלרגי'בדרן '11: מתוחכמת וחדישה . ידמ שברע בשבוע! סא אינך מאימן דעיין לביתם דמי שברע בדואר, תחזית שבועית בסאטרולוגיה - אנו מציעים לך התנסות מפרוטת ומלבדה חתזית שניתת ותחזית 03-191949~03-196819~ ~01-133175 לוק · נייפ שאנו סבוירם כי תשנה את דעןת . תלת חודשית. מעתה חיזוי אסטרולוגי אישי בכל שברע! - לרוב הציבור יש מושג קלוש ביותר על ------ךאל : מספר חשבון בבנק סוג חש אססררלרגיה . בשבילו האסטרולוגיה היא , ------------~ם המ i כז והכוונה אסטרוווג,ת ו מ O' טלפון י -גדורושלח :>ס . הפתרון המהפכני W ל ונו י העלול' O לה ' גרס עק . בא' מ'לו' הוראות אלו . אס בגלל חוסר ו ץח הדעת : הכנת תכנית במחש 1. אנ' ; ו הח " מ כסו' ~ך נגלל ס'בה אחרת האוגרת נתרבה את כל הידע שם בעל 1 י החשבון כמופ'ע בספר' הבנק הג n 'ס ב 6 נא לאשר למרכז להכוונה אסטרולוג•ת על קבלת הוראות אלו הסאטרולוגי הק'יס היום. תכןנת מספר זהות_ -- המספקת מפה אסטרולוגית אישית, ממנ' 1מאתנו . נותן 1'0 ל LJ בזה הרשאה לח" J א;ר ו מפורטת ומעדוכנת ידמ שברע חשנונ' 1 נ ד ה J" ל אצלכם בסכומ' O ש'ה'ו נקו O'J ברשימות הח'ו J O' מגנט" L ש'ומצאו לכס דמ' פעס בפעס ע תאר ' ןו ו 1 או נסו b O' "' המרכז בשרוע לכל דאם ישצרה .ןכ:: להכוונה אסטרולו j •ת ומספר חשבונ' 1 נו 'ה'ה נקוב בהס בהרצאתו לפועל של ועירן 2. הננ' 1 נו מוות n' ס על קבלת הודעות ח'וכ מכס נג' ן ח'ו J O' אלה . חת'מת בעל 1 י החשבון -----------ו חדשני זה, עסקן בץרא ובחו"ל. --------------חלק T ה"שמרבסנ'ףהבנק " ··: ו-~· ..' :; ;. ·-- ז- . ~~"i-·:.r .~ ·-.. , -iז ... :: •' .-.-\ t י, IF~ ר- - 1 1 . ~~ ·. "i" ~, .. t רפ•ס של תרבות- '. 1 . . ספר זבוב עלנ••ך זבוב, נ••ר חררה. .· מפעלי נ•ו אמךיקאי•ם י._,ךאל••ם ב D"D . AMERICAN ISRAELI PAPER MILLS LTD• _, / ,.. -. :i."i