יפJי •עה כפוי רש הגלידן חזה אם לשפוט על-פי תיבת הדואר של המערכת, המתמלאת לעייפה אין זה סוד שנתניהו לא עלה לשלטון כדי להביא שלום. לא עם מדי יום ביומו בעשרות שירים, מעט פחות סיפורים, ומאמרים לא ביטחון ולא בלי ביטחון. סיסמת הבחירות שלו "שלום בטוח", חיתה מעט, ניתן להסיק שתושבי מדינת ישראל יושבים וכותבים ספרות. כמובן תשובת מס-שפתיים לכל בוחריו הפוטנציאליים שקיבלו בדמות שונות את תהליך אוסלו , אבל קיוו שנתביהן ינהל את תיקי המערכת גדושים בכתבי-יד מסוגים שונים. יש להניח שבואו התהליך בלי לוותר על דוב שטחה של "ארץ ישראל" השלמה. של המחשב שחרר לא מעט שסתומים בצנרת הנפשית של רבים מאוד מתושבי הארץ , והטקסטים התחילו לזרום כמעיין המתגבר • אבל נתניהו , "בלבב פנימה", התנגד ומתנגד לכל ויתור על א"י מעיטם מכל אלה באמת ראויים לדפוס. ועוד פחות מביאים איזו השלמה. בלית בדידה הוא בכל זאת מוותר , אבל כככנרי שד , תוך חריקת שיניים. לכן כל העכבות והטידפודים שבדדך . נושא שחרור צורת ביטוי חדשה, אחרת, מקורית, מנסים להתעלם מכל אותו האסירים, למשל. בתניהן מוכן לשחרר גונבי מכוניות, עבריינים מצבור סוציו-שירי ויוצרים איזו דיסציפלינה שונה, אחרת, התואמת סיטואציה נפשית ספציפית. כאלה מעטים אבל יש. פליליים, ולא אסירים פוליטיים שניהלו מאבק ממושך , קשה, רצוף הקורא ימצא בגליון זה שני פידסומים חדשים שהם כאלה, לטעמי , קודבנות דנים, לעצמאות לאומית. נכון , יש ביניהם דנים עם "דם ושמחנו להדגישם. על הידיים", זה לא נעים לשחרר עבריין כזה. אך העובדה גם סיפורו היפה, הדשן, המפגין לשון מעט חגיגית-אלגנטית, של שהפלסטינים ניהלו מאבק אלים, טרוריסטי ואכזרי , עתים עקוב מדם, איננה סו.ד לא היום נתגלתה עובדה זו , הידועה לכל. אף- אלישע פודת, הוא ייחודי בנוף הפרוזה שלנו , המחפשת עדיין על-פי כן , בתניהן עושה עמם שלום, ואת ידו של "דב המרצחים" מפלט באחד ה"פוסטים" במקום לנסות ולהתאים את הלשון כל פעם אבו עמד , הוא לוחץ בחמימות, ואפילו מנענע אותה בשקיקה, מחדש לסיטואציה המתוארת. ואפילו התאמץ מאוד לזכות בפגישה עמו , כאשד עדפאת כלל לא עיקר חגליון , מבחינת ההקף, מוקדש הפעם לשירה ובו תופסת מקום מרכזי האנתולוגיה הקטנה של שידת פינלנד הצעירה, דשבח רצה לראותו. "שלום עושים עם אויבים", כבאלי. אך חש . וב בהקשר זה, להזכיר ותרגם דמי סעדי: קוראינו הוותיקים ודאי נזכרים שאין זו הפעם זאת. אויבים הם אלה שנלחמים בנו , ובמלחמה כמו במלחמה. גם הראשונה שסעדי מפרסם אנתולוגיה פינית בעתוננו , אבל זו את הדם שעל-ידי הרוצחים-אסירים אלה ניתן היה למנוע, חלקית אנתולוגיה שונה, כאמוד היא מבליטה את החדש והצעיד בשידה זו. מדודו הוותיק של דוני סומק, "חצי פינה", מביא הפעם שיר של לפחות, אילו מדיניות אוסלו חיתה מתנהלת אחרת ובעיקר , אילו חיתה מתחילה הרבה הרבה לפני המועד בו התחילה. משודרת עירקית מודרנית החיה בבגדד , דליה דיאד , בתרגומו ועוד באשד לדם על הידיים. ואנחנו מה? נלחמנו בפלסטינים דק המרשים של סלמן מצאלחה. שיר מודרני , אקטואלי , בלשון דיבור בגז מדמיע ובכדורי גומי? <כשלעצמם אינם שיא ההומניות>, האם אפקטיבית מאוד מעודדת סקרנות לגבי צורת החיים בעידק היום: שיד זה מעודד תיאבון ל.דעת יותר על השירה העירקית העכשווית. קשה מאוד לגלות בקרב יהודים כשדים, גם בדרגים הבכירים של השלטון והצבא, לוחמים לשעבר שעל ידיהם דם פלסטיני? ואין זה ניתן לומד שקליעתו של דוני הפעם ב"חצי הפינה" שלו , חיתה בול! ועוד בשידה, תגובות לכאן ולעכשיו. שמואל דגולנס הביא סוד , בעיקר לאלה שזוכרים גם את קיביא גם את כפר קסם, גם את שני תרגומים: לאמילי דיקינסון ולחואן ומרן חימנז , תחת הכותרת דיר יאסין וגם את העבד הלא דחוק של שנות האינתיפאדה, "גם זו דת" ודן אלנו מגיב לדבריו של אודי אוד. בעיקר את ילדי האבנים, שרבים, רבים מאוד מהם לא חזרו לבתיהם, כי מצאו את מותם מכדודי חיילי צה"ל , בפקודה הפיאסקו של שבי M םהסטודנטי ממפקדיהם, כמובן. איך הצליח ראש הממשלה לעבוד בוידטואוזיות כזאת על תחבור אך לא זה העיקר. העיקר הוא שראש הממשלה לא רוצה שלום, כי מי שהולך לעשות שלום, הולך לעשות השלמה. פיוס. וכשעושים אנשים אינטליגנטים, שניהלה מאבק מפואר , חזק, ובעיקר צודק במשך עשרות ימים, כולל שביתת רעב, בשתי שיחות הליל פיוס, בעיקר למען העתיד , זונחים את העבד • ללכת לשלום זה להשלים עם האויב לשעבד , למען חיי שלום בעתי.ד אבל דק מי ובהבטחות שווא. הבטחות שלא היה בדעתו למלאן , ויתר על כן , שרוצה שלום ולא "ארץ ישראל השלמה" , מבין זאת ומוכן לשחרר גם הסטודנטים בסתר לבם לא ממש האמינו לו • אבל העייפות, שביתת הרעב הממושכת, חוסר ניסיון של המנהיגות, ואיומים גם אסיר עם דם יהודי על הידיים. גם זה מחיר השלום. אם יהיה שלום. כלומד , שכנות טובה, הוויתור בדבר הפסד שנת הלימודים, כל אלה גדמו לכמעט-כישלון. חבל , מה חבל! זו חיתה הזדמנות להעלות את ההשכלה האקדמית הזה הוא הכרחי ומשתלם, גם אם הוא קשה. כי מי שמוותר למען מטרה נשגבת מתנקה מבפנים. השלמה מביאה גם שלמות פנימית. על פסים נורמליים. נורמלי הוא לתת ללמוד לכל מי שמתאים, במוסד אקדמי. זה התנאי הראשון והמרכזי בדדך לשוויוניות וכן , כמה נחוצה לחברה שלנו אותה השלמה פנימית, אותו בדק בית, אותה בניה מחדש, כמעט, מן ההריסות. • מסוימת בחברה, וחברתנו יותר מחברות אחדות, בארצות מתוקנות, כל-כך זקוקה לזה. פשוט: לקראת שוויון הזדמנויות! הניצחון היה קרוב. דעת הקהל בדובה המכריע חיתה עם ·~iB הסטודנטים. גוף כמו "ההסתדרות הכללית" נרתם לעזור , אפילו ___;--:~·:· 1)-/ הביע נכונות לקרוא לשביתה כללית במשק. הנהגת השביתה טעתה אפוא בגדול בלכתה שולל אחדי הנסחרת הסרק של ראש הממשלה ובעיקר בנכונותה לקבל את הגידסה של הורדה מסוימת בשכר-הלימוד באופן סלקטיבי , תמורת פעילות חברתית של הסטודנטים. אסור היה לערבב עניין בעניין. מה הקשר העדת המערכת בין פעילות חברתית בפרויקט פד"ח למשל , לבין הדרישה להוריד בגלירן 225, במאמרו של פרופי אליעזר שביד "תורת משה והנביאים", ב 50%- את שכר-הלימוד במוסדות האקדמיים? נפל שיבוש: בכל המדינות המתוקנות, הלימוד האקדמי הוא חינם אין-כסף. במקרם הפיסקה בעמ' 19, שררה 11, המתחילה ב "ויש שהנבואה" עד שביתת הסטודנטים שנקטעה מבלי להשיג כמעט דבר , תחזור על סירם סעיף ,'י צריכה לברא הפיסקה שבעמ' 20, המתחילה במלים עצמה במועד מאוחד יותר . הפעם זה יהיה קל יותר , כי הסטודנטים "פעולתו של ירמיהו כסופר יוצר", עד "המפגש עם התרבות המדינית קיבלו בית-ספד , למדו על בשדם למי ניתן להאמין , ולמי לא. והדתית של בבל", הפיסקה על התפילה מצסרפת אחרי פיסקה זר כהמשך המאבק להורדת שכד-הלימוד למינימום הוא הכרחי. לדירן באותו נושא, ורק אז בא הדירן המתחיל בסעיף י"א. מצבה הכלכלי-חברתי והמוסרי של מדינת ישראל מחייב זאת. עם הקוראים סליחה. ..... G) ף :; שירח ופרוזה "' N (י 5 ~ 5 3 10 1) ~-~~---כ~~~~~~-ם-יר_י_ש_:_ט_ר_כי-יי~י_פ_ר -H~~~~~~~~~1_1_rץL,; דבורה בן-שיר: שירים <פרסום ראשון> איתן נחמיאס גלס: שירים אנתולוגיה פינית: יוהאני אהוניארוי' לאירו/אוטונקוסקי' מדיה וירולאינן' \ ~ w' ץ ~ ?כ הלנה סינרוו' סומי פרקו' רינה קטיוואורי: בחר ותרגם: רמי סערי כ~ 12 ~ אסיה מרגוליס: שירים ~ 19 ~~~~~~~~~~~...---~~-+-~~~~~~~~~~ צבי יעקבי: שירים 28 יך,, ~~~~~~~~~-=~-ז -1- ~>ן-וש_א_ר~םו_ס_ר_פ_(_םי-ר-יש~:ר-נ~ר-ב-ן-ור~וד -2-8 ~ _~«2_9~~~~~~~~~ חואן ומוך חימנז: קטע מתוך פלטרו ואני, מספרדית: שמואל ~~~~~~~~ם_יר_יש~:_גס_מ~הנ_יב~ס .1.j--L ~ 30 ~ רגולנט: שמואל בבגיר אמילי דיקינסון: שיר: מאנגלית: שמואל רגולנט דן אלנו: שיר ם 30 /1 ~ 31 ח ליאורה בן-יצחק: שיר אלישע פורת: איקונין סדוק <סיפור> מסות ומאמרים ~ 35 ~ 11 36 ~ יזהר סמילנסקי: כלים לספרות ו 1 גרשון שקד: חמישים השנים הבאות ~~ fi~ 20 24 השער: הלנה סינרו i "בצל ביקורת ספרים הליבניס באור שלג" שירה פינית עמית ישראלי גלעד על "כנגד ארבעה בנים" ליוסי אבני .1· 6 . ~ צעירה (עמ' 12( משב בלזם על "פוטטה פרנדרה ליברמנטה'' לענבל פיכמן ~. 6 ~ יי' -ו! 1 .................................... .ו 1י' ......::::":·· .... ' · ר .............................. ~ "......~..................... אלי שי על "אדמת אנוש" לאנטואן רה סנט-אכזיפרי 1· 7 A דן יהב על ''דיוניסוס בסנטר" לתמר בוגר 1 8 11 רן יגיל על "איש ואשה ואיש" לסביון ליברכט 18 .1 : לכבוד עתו ן 77 ת /f ן 16452 ת' 1א .61163 : : אבקש מנרי לשנת 1999/1998 ' \ ·' ' שם רשם משפחה מדורים קבועים לפי שעה - יעקב בסר /! \ \ ~. טל' :תכר m -------------------------------4 ~ המלצות עתרן 77 .1 \ \ 9 ~ : מצרופת המחאה על-סך 180 ש"ח עבור 11 גלירנרת '\ ' חצי פינה רוני סומק: דליה ריאד' מערבית: סלמן מצאלחה מצד זה - עמוס לויתן על "מקרוב", "רסלינג", "פנים" ~ 32 ~ \ \כולל משלוח ון ~ך \ \ןiבנק _____סנדף ____ מס' המ .חאה __ : \ ון \ ~ .............................................................................................................................. עת l ןןן שנה . :כגי • גליוו ~~ 2 • כםל l תשנייט • דצמבר 1998 •20 שייח ירחון לספרות ולתרבות העודך : יעקב בסר המףל: אגודת סופרים ואמנים לקי דום הספרות והתרבות Iton 77 Literary Monthly חברי המערכת : שמעון בלס,ן יוסי הד ,b עמוס לריחן. ששון סומך , בירשאל - עמותה רוני סומק, אריה סיון , צבי עצמון , דורית פלג, עודד פלד 1 שלום בתמיכת משרד החינוך והתרבות, מינהל התרבות וצבי והאמנות. Editor: Jacob Besser Mana in Editorial Board: Shimon Ballas, Yosi Hada, Amos Levitan, Shalom עורכת משנה: עמית ישראלי"גלעד עיריית ת"א"יפו - האגף לאמנויות. Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, ניהול ועיצוב: מיכאל נסר המערכת והמנהלה: םלפקס': 5619879, ת"ד 16452 ת"א יחסי ציבור: ניצה גורביץ' ניקור: שמואל רגולנם ביצוע: דפוס מופת רוזמרין בע"מ · מועצת המערכת: אורפז, גילה בלס, משה דור, נתן · יצחק אוורבוך לוחות: אורניב ז,ך א.ב. יהושע, עוזר רבין , ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס. Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg Vice Editor: Amit Israeli-Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser ~ המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת. חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. רצוי לצרף דיסקט בתאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי . :נ . ו~ 5 המילצת zןן~ ו.ה. אורן: מבחר שירים, מאנגלית: נתן לראשונה בארה"ב ב 1983-. שלושה מהם חרי בן-עמו: בשם שמים, הוצאת עם ספטמבר 1998 ךז; הבה קונטרס לשירה מס' 21, הוצאת מביאים גירסאות מלאות יותר לסיפורים עובד 232 ,1998 עמ' "היית לפני היות המלים; והיית לפני ירון גולן. יולי 1998 שהתפרסמו לאחר עריכתו הדומיננטית רומן בדיון •2010-1997, ישראל כמדינת היות החשכה/ היית לפני היות האור/ מבדז ראשון בעברית של ויססן יו אודן • והדרסטית של גורדון ליש, בקובץ "על מה הלכה, קורות משפחה אחת, מהקיבוץ והיית לפני היות השמים/ היית לפני ~ "מגדולי משוררי המאה המתקרבת אנחנו מדברים" . המתרגם משה רון הוסיף הדמיוני תל-זיו. הבנים מנסים לעזוב את היות ~ המים והארץ; והיית לפני היותי לקיצה." המטאפיסיקן המעמיק והשד הקונדסי ]ש[ דרו בו בכפיפה אחת."" <מן המבוא, נתן זך>. "מנסה להבין את המלים/ שמשמיעות מכל עבר ציפורים/ אני מזהה במה שאוזני שומעות/ רעשים המעידים על חרדות.// אף כי חלקם, אומר בביטחון' מורים על רהב, תארה, חרון'/ כל שאר הצלילים שציפור מפיקה; נשמעים כשמות נרדפים לשמחה." <"שפת ציפורים") ו . ה. אודן מבח ר שירים חרג::: כתן r ך אחרית דבר. ריאד ביידס: הרעב וההר • הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרי סימן קריאה. מערבית: גדעון שילח 1998,127 עמ' 14 סיפורים קצרים כולל ספרו הראשון בעברית של הסופר הפלססיני , אזרח ישראל. ניידם פרסם עד כה רומנים וקבצי סיפורים קצרים. נחשב כאמן הסיפור הרצק בסיפורת הערבית. "מרחוק נראה הכפר דומם, כנוע ועצוב, אבל כאשר אתה נכנס אליו ומשוטט ברחובותיו ובסמטאות הקסבות יותר' הנושקות לשולי הרחובות הצרים אתה מרגיש את החום הדביק המכה בפני התושבים והמבקרים הזרים, אשר מציפים את הכפר שלנו בקיץ." ("הרעב וההר" עמ' 9( אורלי קסטל-בלום: הספר החדש של אורלי קסטל-בלרם' הוצאת כתר 1998, 204 עמ' ספרה השמיני של הסופרת. הפעם גיבורת הספר היא תל-אביבית הרודפת אחרי המגמות המשתנות בכל התחומים כדי להיות בעניינים: "מישהו אמר לי שהמון הארץ ועל רקע זה נפרש מהלך האירועים שהביאו לעליית ראש הממשלה החרדי הראשון. ז'ורז' פרק: חלל וכר': מבחר מרחבים. מצרפתית: דן ואור ואוולין עמו. הוצאת בבל 1998,135 עמ' הספר עוסק בחלל מנקודת ראותו של המשתמש באחד המרכיבים הבסיסיים של העולם. החלל הזה כולל מקומות קונקרטיים בהם מצוי ה"משתמש", במקרה rה המחבר עצמו' וחללים ומרחבים אחרים לחה מחפצים, וכלה בכדור הארץ והחלל. עודד סברדליק: הסלע בותר , יש להניח, הוצאת תמוז - אגורת הסופרים. סרוח ע"ש שאול טשרניחובסקי לשירה ולפרוזה תשנ"ח 1998,61 עמ' ספר שיריו החמישי והאחרון של המשורר המנוח עודד סברדליק. השם המיועד לקובץ היה "מעגל קמאי" והוא הוחלף בעקבות מות המשורר' מתוך כוונה לבטא את מה שמשאיר המשורר לבאים אחריו. הקובץ מאויר באיורים של עודד פיינגרש. "עכשיו מאוחר להבין; שכבר מאוחר; -:)J~ אנשים עוברים עכשיו תקופה לא סובה. להמון אנשים לא הולך' לא מצליח, לא זורם, דברים שתכננו לא קורים, דברים אחרים נופלים להם מהידיים ממש, בין האצבעות מתחמקות להם צלחות ומתנפצות מאחורי כל מיני ארונות ואחר להבין; שעכשיו כבר מאוחר; במוקדם או במאוחר תבין; שהקו שהשחף שרסס/על משטח הרקיע~ הוא לכל היותר , ה r י;ן שעיניך בדו; באופק התבלבל; לשעת האפס." ("דמדומי התיכון" עמ' 7( ואיך אדע/ אם היית." ,)"ינפל"< ובורח נץ: דגים צמאים, ספרי עתרן 77 59 ,1998 עמ' "הסלע אחז בי בצלע; בדיוק בנקודה; שחיפשנו כל לילה; לשווא; הסלע אחז בי; בנקודת המוצא/ אחז חזק; וצעקתי אליך; והיית רחוק; מי היה מאמין; אשנחנו לא ידענו; ורק האבן ידעה; לאחוז" <עמ' 53(, אסתר איידן: מוצאי חול' ספרי עתרן 77 103 ,1998 עמ' "אז נסחי; בפרחי משי./ נסחי במסכות משי,// יהיו בסרחיך נוסחים; במסכותיך; / מחפים על סחי," ("הבגידה, והפרחים" עמ' 12(. "בין שלושה, ארבעה/ בחדר ./ יושבים שהעב; אחרי/ האח.ד <"שבעה" עמ' 38( את הקובץ מאיירות עבודות של המחברת. בתיה שיין: שמש קטבה, הוצאת ירון וגלן 1998,134 עמ' הספר כולל 28 סיפורים קצרים, ריאליססיים, שבהם קווים אוטוביוגרפיים מחיי המחברת על חבלי הקליטה בארץ' ועל הקורות אותה ואת משפחתה. משח בן הראש: לחם החלום' שירים. הוצאת הנשמה 1998,42 עמ' אתה עובר בעולם; ולומד מן הסבל; לומד סול בלו: משהר בשביל שיזכרו אותי' כך הם צריכים להזיז את הארונות האלה שלוש נובלות, הוצאת זמורה-ביתן 1998, ולנקות". <עמ' 7( 223 עמ' שלוש נובלות: "קשר בלורוסה", מאנגלית: אירית מילד, "גנינה", מאנגלית: אלי חירש, ו"משהו בשביל שיזכרו אותי", מאנגלית: אירית מילד. שלוש הנובלות עוסקות בשחזור' בהתחקות ובהיזכרות. ב "קשר כלדרוסה" המספר' מתמחה בזיכרון שפרש לגימלאות, משחזר את קורותיו של קרוב משפחתו' הרי פונשסיין' שניצל מהשואה על-ידי נילי רוז ומנסה ללא לאות לפגוש בו. נשביח, קלרה ולדה, מנכלי"ת של עסקי אופנה, יוצאת בעקבות טבעת הקשורה לפרשיה בעברה. הנובלה השלישית, האוטוביוגרפית, היא מעין זיכרון נעורים • "משהו בשביל שיזכרו אותי", ריימונד קארבר: סיפורים אחרונים. מאגלית: משח רון. הוצאת הספדיה החרשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה 1998,195 עמ' שבעת הסיפורים האחרונים שפרסם קארבר לפני מותו. בחטיבה הראשונה: "סיפורים אחרונים"' שישה סיפורים אופייניים לקארבר' גם אם ניתן להבחין ביותר דגש על פרידות ומוות. הסיפור השביעי 1 "שליחות" • המספר על ימיו האחרונים של צ'כוב, סופר נערץ על קארבר • הוא חריג במכלול יצירתו. החסינה השביח בקובץ כוללת שבעה סיפורים מתוך "אישים", שראה אור אנטוניו טאבוקי : ראשו האבוד של דמאשיבר מובטירו' מאיטלקית : אלון אלטרס, הוצאת זמורה ביתן 204 ,1998 ע'מ ביער פרדסו, בפורטוגל, מתרחשת פרשיה שערורייתית, בה מעורבים המשטרה והחוק. דרך מציאתה של גופה ערופת ראש, דמותו "המיתולוגית" של עורך הדין דון פרננדו' באמצעות מתח והומור דק מוביל סאבוקי מהמקרה הפרסי אל הכללי והמסאפורי. ....."....ר.?.~.".:~.~-~ 1 ;:_ . ".......~~.~2 הםל D נותר, יש והניח -: E1!נ סיימור מיין: עיר הנסתר • מאנגלית : משח דור. הוצאת גוונים 1998,63 עמ' ספר שיריו הרביעי של · המשורר היהודי הקנדי הרואה אור בעברית. "מתחת לפני המדבר/ נמתח עורק של מלח; אתה טועם את הס חופת/ על שפתיך ב~מדך; בשמש מתאמן בקליעה למרסה/ זיתים מזדקרים מבין העלים/ כחרוזי-תפילה מהודקים ירוקים". )"חלמ"( ישראל בר כוכב: הבה קונטרס לשירה, מ'ס 23, העורך: נתן זך. הוצאת ירון גולן. מן הסבל; לעבור בעולם/ לומד לראות את ריצת האחרים/ אתה עשיר מן הרץ; אתה,/ היושב במדרכה/ ומביס ברצים/ אחר הצלחתם/ מזלזלים בתלמודך" <"עובר בעולם" עמ' 38(. ג'יימס חרז: מרצדס לבבה עם סנפירים. מאנגלית: אסף גנדרן הוצאת בבל 1998, 249 עמ' "בדיירי רצה אקדח אמיתי' הוא התעקש לע אקדח אמיתי, הראש הגדול והבשרני לשו קפץ למעלה והוא דפק על השולחן עם הידיים הגדולות והבשרניות שלו ושאג שהוא מחוץ לתכנית אם הוא לא מקבל אקדח אמיתי מזוין." פתיחה לספר שסגנונו הומוריסטי 1 ובמרכזו גבר שיום הולדתו ה 30- המתקרב גורם לו לחרדה. "הוא לא רוצה להיות סתם אחד בן שלושים." והוא לא רוצה להיות עוד דברים נוספים, על-כן הוא מחליט לשדוד בנק. אחרן קומם :2001' הוצאת הקיבוץ המאוחד 1998,56 עמ' "מי ששלחני הלום במחצית/ המאה כיוון לבי לרדת המסך הגדול/ כתום האלף השני. אלף מתמשך מאה/ שחלפה וחיי הקצרים בתוכה./ כל העיניים מכוונות אל השרע הגדול; מסך כבד לא-נראה שיורד לאטו; במסר כוכבים אלפי זיקוקים בכל הכיכרות . סקוויר · /פיקדילי' סיים ודיזנגוף i הכיכר האדומה וסין" <מתוך "עולם שלי, עולם" עמ' 19(, 4 ג'?יון 226 דבררה בן-שיר לפני מות :פבר שנים שאת מתיתמת וה;לכת, מתיתמת וה' i לכת~ : • למ;ךה שלי למנד;לינה, (למ i רה ·~ לי,' ל~נז;לינה שלי), • •,• T • :· :· : :· :· פרסום ראשון · --• :• :• : ן~~ :ע: i ד ~~י~~· · לא fר ~· לא f ר' ~ק;ב מ.ךה. ,י;ך~ חג:ו~ך;;י ,ך.ל~ יpז~ א;~רת ~רב w ד;קךים א;ת; -.·f ~ר ~ידי ל; ךרידי 6,. סי 1 ת;ע~~~ ןיכ:f;קי; ~חב;ת o/f ס:ה 'מ;ךה - ~ל.ר • .. . לחש;ב עליו' ז:~ • ~ה ~לא o/ ןמ; ת; ry ה ~לי' ~ל א;ך~יא 1 ס. 9~יר , דד v/י , ~ח 1 ז v/~י;ן , ע?~~ w דים, השערים הפע 1 לים. • : -' T : o/;מ~ :די י;~ ~~לה ~ת סר~?ה y ל 'י~~ אשה, את אשה, ~סה ל bi ל~ · ש w ~ע ~ית wי:~ :פאל 1 היה אפרכסת . . לכבדי T ~מ~עה. :•:• כאל~ הי:ת•ה T שאלה. האימה. הת 1 גה. 1 מ;רידה 1 מעלה שנית, T -T '' T ~יו ע;ך ג. ~יר ;~סי • ך y ל• םי-;~~~~ T פ;קיךת, ס~ט 1, ~ף ~y ם ל~-ח~ךיב ~יר ךב; .ו~~;האט 1 את המארש. ה 1 א ע;ד יגיע. T '' : T : T ' : -. 1 ד~דסה t' סת ס:ה ח;~ק :פי בשמלתי ה~פה, ' T : ' : ' מ;ת; . בכיי . . : . ואני בכלל רציתי להי;ת : ' • ' T T : ' :-' ך את צואר המנד;לינה שלי' ' ת;דעים o/ ~נ;ת ב iקע i ת ן~~~ -ז T י;~ק ד~ש. ךק 1 ~ה ~ס f ה, 1~ס f ה 1~ס fה, . לח 1 ג ·~w ח;ר ה~יכ:fק מבטשת !!ה 1 אצבע;תיו פ;ךצ;ת למי. ל~ר i· ט ל~ דרו ~ין מע.~ל.~ים מב;ק:ןים ~זp~םף, : T : ; ?ד~ךף ד~~ fח בכיי . . : . וjמ~ י ' ל ~ר 91 ~ל ל 1 ס מ~~ןה ~~~~~t\ך~~ן ~יסר y ל ~יסר y · ל ~יסי y ל סןף, ,ש~י~ י;ך y~qt\ ~יץ' 1 ד~ק;ך ריס דקיק, 'ז~;נ לינ;ק ס; w י ~~Q יס סע.לי ~ןף, ~ת ס~~ל ס~ק 1 ף ספ;~ט ~ם רגע לפני שה 1 א נגרש א;רפיא 1 ס, א;רפיא 1 ס. ::· :· : מס;ף מ~ר. • T : • :• •• : • -:• ב;א ונאחז •• T •:• נהיה ג 1 רים בל 1 לים . : . ·.:: באנחה המתיפחת - :-ז T -: • :סד ב~:; ~ל מחיא, ~:ת~ל 7 ~ה מק; 9 ~ית .ה~ך~ אנגסט שהלכה, T : T •: זה ';זל' מד fא;ן , ד~ליס ןק;ת, 1ד~~~ v/ה 1 קי 'י~~מ ~ך~ה . קט 1 ע;ת f ד~ל.י t' ~לה T •,• ד~ך~~ ~ןחים, ע;~ךת ~סל;ן' ג~~ 1 ןל ~צ 1 ץ yד Q ד~ה ר; t ה הפבלנית ס~פ iלי~;ית ,ה!!פ;צ לא ך;אה, דלקל.ק, ךנ;ל 7 T . · -: :· ··. ~Q ~ין קסה ח;רצת חריצים לדם, ~ת w קר מד~שד~ש, מ;~ה - של האהבה~ -. ~~הה ה ס~יס, T :• ד-:- - ממתינה שאגיד' א;סה ~wם, ~ק~ךה, קח 1· קח 1 א;סה ~w ם, היא ע;ד תגרש לי • ' 'T : • ~ת fל מ p.םיכ:fד~ל דצמבר 98' 5 ובשפה יומיומית. ענבל פיכמן אינה נוקטת בהתנשאות המשוררים על-ידי שימוש בשפה גבוהה, ו"מחפה" על כך במקוריות, הצורה בה הגיבורה מפרשת את הקורה לה, מעניקה לסיפור המעשה הרגיל לכאורה, ממד נוסף. שימוש במלים כמו "פינטשה" <מהמלה finish< ,;· וגם "כוס-אמס T ג'יים" · ו"די ו ... משרה תחושה של שיחה נינוחה בגובה העיניים בין המספר לקורא, מעין סיפור שמסופר במפגש חברתי. ההגיגים בספר כמו "בדידות מובילה לטירוף/ וטירוף מוביל לסקרנות" <עמ' 32( הם חסרי כל עומק פילוסופי 1 אך אין הם משקפים רדידות, אלא חושפים רובד נוסף בהלכי המחשבה של גיבורת הסיפור. ובכל זאת, הספר כושל בבחינת הקריאה השגיח: היות שהספר לא ניתן לחלוקה לשירים אינדווידואליים, לאחר קריאה ראשונה ההנאה מכל אותן ההברקות והמחשבות הבוטות מתמעטת בהחלט. מעל לכל 1 חסר לי בספר הרגש. גם בכתיבה צינית-שכלתנית, אני מוצא טעם לפגם אם אינני מרגיש דבר במהלך הקריאה ולאחריה. הספר אינו משאיר כל מטען או מסר. זהו אמנם מסוד קסמו של הספר אך כאן נעוצה גם חולשתו. העלילה מתחילה בקשר בין "היא" לגבר הנקרא "תקליט שבור", וממשיכה בפרידה ובהשפעותיה על חייה של "היא". הכינוי לגבר "תקליט שבור" הוא פנינה פמיניסטית עוקצנית, המשקפת ככל הנראה את תפיסתה של המשוררת. "כנראה עדיין לא הבינה שתקליטים שבורים/ לא מסוגלים לתת אהבה/ או שלא רצתה" <עמ' 8(, כאן 1 ללא ספק, מבקרת הכותבת את גיבורת ספרה ומצליחה להגדיר בדרך זו גם זן מסוים של גברים. דמותו של "תקליט שבור" אינה מתוארת כלל ונשארת חד ממדית. לשיאה היא מגיעה כאשר היא מדומה ענבל פיכמ ן פו טז:כה פונדרה לינרמנטה מאפגניסטאן. הדוד, אחי האב, עתיד להביא עמו תרנגול אגדי של זהב. אין לדעת איך חיתה השהות בפנימיה או מה קרה עם בואו של הדוד יאחוב. אפשר רק לנחש, מתוך העצב והבדידות המרפדים את זווית הראיה של המספר הבוגר. בשתי הנובלות האחרות המספר הוא מעין דמות תשליל של אותו יוסי. יונתן 1 הפקיד החי בגרמניה ("חכם" קיץ של נשים זקנות> ואריאל התל- אביבי 1 ("רשע" - בן הטוחן ממקלנבור ג) בנו של איש עסקים עשיר. יונתן ואריאל באים מרקע שונה מזה של יוסי -לבן 1 אשכנזי 1 הורים ניצולי שואה <יונתן>, אב עשיר ודומיננטי <אריאל> - אך גם הם עוסקים בחיפוש, חיים בתחושה של געגוע, כמיהה "להתמלא" במשהו 1 במין 1 באהבה, בחום, במזון. אמו של יונתן 1 למשל 1 דומה מאוד לאמו של הילד יוסי. בכל ארבע הנובלות, הריק, החלל הפעור אינו מצליח להתמלא, לא בארוטיקה הגדושה אהבת גברים, לא במסעות ולא במיני מעדנים ומאכלים המפורטים לרוב. לטעמי, שתי הנובלות "הבדיוניות", הגם שהן חושפות עוד טווח במנעד הקולי המרשים של אבני - ובניגוד לנובלות האוטוביוגרפיות, אלה נובלות בנוסח סיפור עם פואנטה מסוימת - הן נראות יותר כניסיון לבחון 1 כאמור 1 את טווחי המנעד הקולי של המחבר. והתוצאה אכן מעניינת, אבל פחות משכנעת בינתיים. אני מבחינתי, הייתי מעדיפה עוד שתי נובלות מפרי עטו של "יוסי" רנן - שהיו משלימות את הכרך לכדי רומן מרתק ויפה. ואולי אפשר לסכם ולומר - יוסי אבני - מחכים לרומן. • עמית ישראלי-גלעד קול חדש ענבל פיכמן: פוטטה פרנדרה ליברמנטה; הוצאת ספרי עתרן דד 48 ,1998 עמ' ציני 1 בוטה, חצוף, מתחכם. ספר שירים שמעניק חצי שעה של הנאה. כתיבה אחרת, חדשנית אפילו, קול צעיר 1 שונה מהיהירות שמאפיינת את השירה העברית בשנים האחרונות. הספר כתוב כסדרת שירים המהווים ביחד הצצה לעולמה הפנימי של אשה. השירים כתובים מנקודת ראות של מספר 1 המתאר את קורותיה ואת מחשבותיה של "היא". הכתיבה הציג ית משתמשת בשלל ביטויי סלנג •01• אגנ• .ע z~~~ד 1)29~ האופנה של האותנטי המציף את מקומותינו לאחרונה. אלו והריאליזם, כמעט היפר-ריאליזם, מאזנים את העליבות שאין לה קץ 1 ומפיקים שיר אהבה יפהפה לאם קשת-היום, לאב הלא מובן , המנותק, המנושל 1 ומציירים תמונה עזת מבע, שאחד משיאיה הוא תמונת המשפחה המגיעה לתל-אביב, כדי לקנות סרוויז ממשפחה "אשכנא - זית" העוזבת את הארץ. מיוזעים ונרגשים הם עומדים מול הדלת הנטרקת בפניהם: "לא נשאר כלום". "כל פעם שהייתי עובר על-יד הבניין ההוא בדרכי לתחנה של קו עשר 1 מציץ בחלונות המוגפים שגיא היפה חי מאחוריהם, הייתי נזכר באותו רגע. כיצד עמדנו על המדרכה בצהרי יום שבת עם צידנית ואכזבה." כיצד ישבנו על ספסל בין עצים מוזרים שהשירו על הראש גרגירים אדומים ואכלנו כריכים של ביצה קשה שכבר הדיפה ריח של ברינות גופרית, ואבא ישב על אבן שפה נמוכה, צבועה לבן 1 וגזר על עצמו תענית וצום, וחישב ללא הרף את מחיר הנסיעה במונית." ("שאינו יודע לשאול" - עמ' 48( הכמיהה לעולם טוב יותר שהאם היא הנציגה הפעילה שלה, נעה בין הסרוויז האשכנזי לאקורדיאון 1 שנקנה במקום שטח אדמה, שעתיד היה להיות שווה מיליונים נדל"ניים, "בשביל הילד". והילד 1 שבגר עם המטען הזה של האהבה, הציפיות, העצב, הגעגוע, היה לתלמיד מחונן העורך מחקר משלו על השואה, עולמם של ה"אשכנא-זים". הוא עובר לתל-אביב ואף "זוכה" להתגורר בכמה מאותן דירות מסוגה של זו שדלתה נטרקה בפניו. אך הדלת אינה ממש נפתחת. לא בתל-אביב וכנראה גם לא בגרמניה. שתי הנובלות מסופרות סביב נקודת התרחשות קריטית ומלאת תקווה בעולמו של הילד. האחת, עזיבתו את הבית לפנימיה לילדים מחוננים ("אלף מחלות") והשגיח - ערב הגעתו של הדוד יאחוב מחכים לרומן ו:וי s יוסי אבני: כנגד ארבעה בנים; ן~ עמודים לספרות עברית, זמורה ~ ביתן 1998, דד 2 עמ' ספרו הראשון של יוסי אבני "גן העצים המתים" למרות בוסריות 1 מסוימת, היה מסקרן ומבטיח. לפיכך כשיצא הספר הנוכחי 1 "כנגד ארבעה בנים"' - ניגשתי אליו מתוך זיכרון םעט טוב של הספר הקודם. ואכן, אבני - אם הבטיח - הרי שהוא מקיים. הספר בנוי מארבע נובלות הקרויות, בהתאמה לשם הכולל 1 על שם ארבעת הבנים מן ההגדה, לא לפי הסדר: שאינו יודע לשאול 1 חכם, תם ורשע. במרכז כל נובלה עומד גבר צעיר 1 שהבדידות, הזרות והכמיהה למגע ולאהבה כוססות בו כמו מחלה כמעט: אבם הוא תם או חכם או רשע, או שאינו יודע לשאול . הרקע עירובי בעיקרו 1 בין אם מעברת עולים מוזנחת בשולי מושה.ב במרכז הארץ ובין אם תל-אביב או ברלין. השמש הישראלית תמיד שורפת מדי 1 חזקה, חושפת ומצמיתה: "חיים שלמים תחת בעירת שמש רעה שאין מפניה מחסה": הקור הגרמני לעומתה, מבטיח איזו נחמה, יופי עז שאין להשיגו . הבדידות - בדידות. הגעגוע - געגוע. לטעמי 1 שתי הנובלות האוטוביוגרפיות ככל הנראה, "שאינו יודע לשאול" <אלף מחלות> ו"תם" - <מחכים לדוד יאחוב> הן המוצלחות יותר שבקובץ 1 הגם שיש קשרים ביניהן וכמה מן הדמויות מופיעות שוב גם בנובלות האחרות. התבגרותו של הילד יוסי בשוליה של מעברת עולים מוזנחת היא הציר המוליך קדימה - לתל- אביב או לגרמניה - שם המספר הבוגר משלים עם בדידותו ועם כך שלא יהיה "שר החוץ של מדינת ישראל", ואחורה - אל המושבה: בצלה של אם אוהבת עד מחנק ואב מנוכר שפינה את מקומו לבכור האהוב על האם. שלל טיפוסים צבעוניים <אולי צבעוניים מדי> בשולי החברה הישראלית של שנות השישים פרסים, אפגאנים, תימנים, עיראקים, על עגתם, מאכליהם, התככים שביניהם, החלומות, השאיפות הקנאות. לעתים נוגע אבני בגבול הריאליזם הפנטסטי - שלא תמיד בטובתו - ומספק מכשפות ודם ופרש לרוב. אבל מתוך כל זה עולה קול אמיתי 1 מוחשי 1 נודף חום חורי כוסברה וזיעה. המיניות כאן ,בוטה גלויה, עביה ועלובה. כמוה םג השאיפות, החלומות. רההומו והאירוניה הדקה של המחבר םשומרי עליו מליפול למלכודת תהבנאליו האורבת לתיאורים מן הסוג הזה, לבג 6 ••••• גליון 226 לחולצה הנושאת את ריחו 1 וגם זה רק לאחר הפרידה. ללא ספק ספר ראוי. רצוי לקרוא בו מטרם עף מעל כבשה אנטואן רח סנט-אכזיפרי: אדמת אנוש. מצרפתית: משח מרון. ספרית פועלים. 1998, 236 עמ' אחת החוויות המרעישות של עידן החלל היתה <כזכור> ראיית כדור הארץ כולו נמאסה רוססת ביקום הכוכבים. דומה כי לתמונת הכדור הניבט מבחוץ נלווה אפקט נפשי משמעותי יותר מהתגובה לתמונות שהנציחו את הנחיתה על המדבר הכסוף של הירח. על רקע זה התגבשה מעין 'תודעה פלאנטרית', המגובה בהשקפת עולם אקולוגית שרואה את הכדור כולו כהוויה חיה נושמת. חוויית התשתית הראשית של אכזיפרי היתה לעומת זאת הטיסה: המראה הנגלה מחלון המטוס הוא הנוף המרכיב את הסקסס ההגותי והאישי שהופיע בשנת 1939 תחת הכותרת "אדמת אנוש" וזיכה את מחברו בפרס האקדמיה הצרפתית. אכזיפרי מופיע כאן בדמות הסופר המעופף ומבעד להתנסותו כסייס אזרחי בתעופת הדואר במרחק שבין צרפת, אפריקה ודרום-אמריקה, הוא מעלה הגיגים על מצבו של האדם. הספר מורכב מתיאור משולב של הרפתקאות הטיס המלוות במחשבות על הגורל האנושי . מהדורתו העברית הראשונה ראתה אור ב 1950- באותה הוצאה ובתרגומו של חיים גליקשטיין ואולם במבט לאחור היא לוקה בארכאיות, בהשמטות ובתרגום עקיף מאנגלית. ועכשיו ניתן לעיין מחדש ב"אדמת אנוש" מכמה זוויות: הראשונה והמתבקשת כמעט היא הצצה בספר כרקע אישי והגותי 'ל'הנסיך הקטן" . ואכן ניתן למצוא כאן את המאגיה של התעופה, את הקסם האופף את הטייס הבודד 1 את החיפוש אחר פרח או טיפת חסד אנושי במרחבי המדבריות. אכזיפרי החש עדיין את הריגוש החלוצי של הרפתקת הטיסה, נע בשחקים על פי מפות חובבניות הנמסרות מטייס למשנהו ומתוך כך הוא טס לאורך נקודות ציון חלופיות - שונות מאלו של הגיאוגרפיה הרשמית. נתיב טיסתו מסומן על ידי "שלושת עצי התפוז." גובלים באחד השדות." פרטים שנעלמו מכל הגיאוגרפים בעולם" <עמ' 17(, שלושים כבשים שהוא רואה מלמעלה מסמנות לו מפה אישית וכך הוא נע כשברקע מתנגן תקליט ג'אז <צ'ט בייקר אולי> ואז אפשר ליהנות הנאה צרופה, כשהמוסיקה "מכפרת" על במעבה רוחות, חול וכוכבים, נאבק על הישרדותו מכוח אתוס אנושי שמפעם בו , במרחק שבין "הנסיך הקטן", 'ל'אדמת אנוש", "הייתי רוצה לעדור." את האדמה." מי יגזום את העצים שלי?" <עמ' 59( הזווית השניה המתבקשת היא עיון ביצירה כרקע אפשרי לביוגרפיה של אכזיפרי: בן משפחת אצולה שירדה מנכסיה, מבקש לראות את העולם מעל סיפונה של אוניה, אך נכשל בבחינות הכניסה לבית הספר הימי ומשביע את תאוות השחקים שלו בתעופה. מכאן ואילך נהפכות הטיסה והכתיבה למסלולי ההמראה העיקריים של חייו . הוא זוכה ברשיון סייס בשירותו הצבאי 1 עובד כטייס דואר אזרחי , כסייס ניסוי וכנספח לענייני ציבור לש חיל האוויר. בהמשך הוא נפצע בתאונת מטוס, מתעקש לשוב למרות נכותו ולהצטרף כסייס קרב לחיל האוויר ולבסוף מיורט במהלך טיסת סיור ביום האחרון של המלחמה בצפון אפריקה ונעלם בלא שישאיר גופה, או עקבות. הטיסה בהוויתו של אכזיפירי אינה פריט מרשים בקוריקולום ויטה עשיר 1 אלא מעין שיכרון גורלי , הניתן לאיבחון מוקדם ב"אדמת אנוש". שנים לפני מותו אפשר לחוש כאן בעקבותיה של קדחת הטיסה, במיתוס הטייס הבודד ובאיזו מיסטיקה אנושית ועם זאת אריסטוקרטית של אביר השחקים המיתולוגי . התמליל של "אדמת אנוש" עשוי להשתלב היטב במיתוס הטובים לטיס של התרבות הישראלית וטובים סיכוייו להפוך לספר מתנה חובה ולמקור השראה שכיח בעבור חיל האוויר. אכזיפרי מצטייר כמכור לטיסה: הוא המחסור ברגש. ענבל פיכמן 1 שזהו ספרה הראשון 1 מצדיקה התעניינות במכלול יצירותיה נזכר ברטט בלילה הראשון 1 מוקסם מהמראות החולפים בחלונותיו "מלכודות, מהמורות, צוקים מזדקרים בפתאום ומערבולות" <עמ' 12(. הוא רוחש חיבה לצליפות הרוח ולמנועים הבלתי בטוחים וכך הוא נמשך בעליל אחר הסכנות הכרוכות בגיחה מעבר לתמונת החיים המוכרת. הטיסה קשורה במאגיה מסוימת והיחס בינו לבין המחוגים נראה לו כחלק מ"אלכימיה בלתי נראית" <עמ' 26(. מתמכר "לטקסי הפולחן המקודשים של המקצוע", הוא חוגג את חילוצו מהוויתו הקרתנית של הבורגני ומתמסר לרעות הגברית. כמי שביקש תחילה לראות את העולם דרך הים, הוא כותב לעתים על הטיסה במינוח תת-ימי: "ירדנו שלווים, כצוללנים מנוסים, אל מעמקי שטחנו" <עמ' 25(. אחדות מן ההתנסויות העוברות עליו בעת הטיסה ניתנות לאיבחון כחוויות שיא שמעבר לתודעה הרגילה: "נעשינו אט אט עיוורים." שטים והולכים בין עננים לערפל" <עמ' 28(. לעתים נדמה כי בעיני רוחו הוא רואה עצמו כמין אסטרונאוט: "מכאן ואילך חשנו אבודים בחלל הבין-כוכבי 1 בין מאות פלנטות בלתי נגישות" <עמ' 29(. הערכים המרכזיים של החיים מוגדרים מחדש דווקא מתוך הסכנה והבדידות, המעניקות טעם מחודש לקרואסונים החמים ולקפה ההפוך. הטיסה נחווית כהתמודדות אצילית של האדם עם הטבע "ההר הים והסופה" <עמ' 36(, וכמימוש מעלתו האנושית של הטייס. ניכר כי אכזיפירי נמשך אל האתגרים המקצועיים ואל תחושת הסכנה המתמדת: במטוסים הרעועים שטס בהם המוות נחשב לחלק מטבע המקצוע. אפשר שכבר כאן הוא משרטט ראשי פרקים לגילוי הטיסה כמיתת נשיקה אצילית וכהעלמות אל חיק השחקים: "לילה זה של טיסה על מאות אלפי כוכביו , שלווה זו" <עמ' 43(. הטייס מצטייר כאביר נזירי ואכזיפרי מודע היטב לאפשרות ההיעלמות בחיק העננים, או בדיונות המדבר הגדול. "במקרה של היעלמות מושהה המוות החוקי לארבע שנים" ובכך מושג אולי נצח אלמוותי מסוים <עמ' 55(. בהוויתו של הסופר נהפך המטוס לכלי בסולם עליה רוחני שבו האדם מאציל על המכונה. אין זה פוטוריזם שיכור מעתידנות מכנית, אלא הרחבה של חוויית התעופה וההתרוממות אל השמים. ועם זאת קשה שלא לשים לב למימן האובדני באישיותו של אכזיפרי הטייס, כאמנית רב תחומית, וכמובן 1 מעקב אחר כתיבתה בהמשך. • משכ כלזם למשיכתו אל הגבול האחרון ולשאיפתו לממש את עצמו במצבי סכנה מובהקים: "כאן הייתי עירום ועריה". בן תמותה אובד בן חול לכוכבים" <עמ' 77(, המטוס מסיע אותו אל "לב המסתורין", הוא חווה באמצעותו את העולם כ"דבר סוד". נוחת באתרים הנראים לו כגני עדן קסומים, הוא מתוודע במין פאטה- מורגנה של ארוטיקה מעודנת לנשים המופיעות כפיות שקטות, ושב וצולל לא חיק הלילה "שנסגרים בו כבתוך מקדש בין רזים של פולחני יסוד 1 בתוך מדיטציה" <עמ' 141(. מזווית שלישית ניתן לעיין "באדמת אנוש" כביומן יהודי ואישי 1 הנכתב ש זאת בתוך הקשר רחב יותר של קולוניאליזם צרפתי . אכזיפרי מטיס שקי דואר בקווי תעופה אזרחית םוע זאת הוא מתעמת עם קו הגבול חהמתו במגע שבין הנוכחות הצרפתית, להוויה הילידית הערבית והמאורית. מתוך כך הוא חוצה את "הסהרה המרדנית", בא במגע עם כנופיות מאיימות ועם שבטים פראיים ונתקל במאודים המורדים בעומק ה"שטחים האסורים". הנה הוא מעלה את ראשי השבטים לסיבוב במטוס והללו המומים למראה האדמה הנפרשת מתחתיהם מלעלה ולנוכח קסמי גני צרפת, מגיעים למסקנה כי "אלוהי הצרפתים." נדיב יותר" <עמ' 106(, והנה הוא משחרר את נאוק העבד 1 אבל הלה נבוך מהחופש הפתאומי האופף אותו 1 מפזר את מעות החסד שניתנו לו על רכישת צעצועים לילדי הרחוב. "בהיותו בן חורין , היו בידיו הנכסים הבסיסיים, הזכות לרכוש אהבה" <עמ' 134(. מזווית רביעית ואחרונה ניתן לעיין 'ב'אדמת אנוש" כבספר הגות שאינו בחזקת פילוסופיה אקדמית יבשה ושיטתית. אכזיפרי ניחן באופטימיזם אנושי שופע ובחזון על דבר החופש והיצירה. הוא מגנה את החומרנות והעדריות התעשייתית, מהלל את הרעות, נוזף ברוחות המלחמה, משבח את השלווה, מדגיש את אחדות הגורל האנושית ואת מותר האדם. לעתים הוא מצליח להעביר את תחושת הנס שבאדם בהשראה סוחפת ולפעמים הוא נשמע מרחף מדי 1 אובד בעננים ובחולות, ממתין למגע החסד של נסיך קטן מזדמן , שיאמר לו: בוא אלי דוד נחמד 1 נו די כבר עם שרעפי הטיסה ההזויים שלך , תעשה טובה, פשוט צייר לי מטוס מרחף מעל כבשה קטנה. • אלי שי 7 1 דצמבר 98'•••••• הדמויות המתוארות בפירוט הן אנטי- רומנטיקה יצוקה מן הכרם אל נr גיבורים, בעלי מלאכה, פועלים, עובדי שירותים, פשוטי עם, כהדסה בתבנית לשרן הקני רן י:ן( ~ו גוטסדינר ובתה צביה גלזרמן 1 תמר בוגר: זירניסרס כסנטרי תמר רבוג כאליעזר קפלן 1 כגולדמן 1 שמואל רשות השידור וברכה, חיים לב והסבתא חוה, לאזר הקיבוץ המאוחר י ספרי סימן קריאה 240 ,1998 עמ' ואחרים, אותם היטיב שבתאי לשרטט סביון ליברכט: איש ראשה בספרו. ואיש, הוצאת כתר 1998,224 ספר המספר לכאורה את סיפורה של ךא יותר מכל הספר הוא תיעוד עמ' שכונה אחת מוזנחת, נשכחת, שחלפה היסטורי של כיבוש יפו 1 על מן העולם; אך למעשה, גיבוריה םה סביון ליברכס התפרסמה בארבעה האכזריות, על הברוטליות שבו נציגים ותמרורי דרך הבארכיאולוגי קובצי סיפורים קצרים מאמצע שנות וניפוץ המיתוס של "סוהר הנשק". ובהיסטוריה של ארץ-ישראל. השמונים ואילך. קובצי הסיפורים שלה הפרק "מוזיאון חי" <עמ' 63-54( הוא דרך הדמויות והמקו מות ניתן ללמוד דיוניס וס בס נטר אחת התעודות המצמררות ביותר של זכו להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים. על תולדות הסכסוך היהודי-פלסטיני 1 היא אף שלחה ידה בכתיבה לתיאסרון תולדות מלחמת השחרור "שלנו", המשתרע על פני הזמן והמרחב, יותר ועל-פי סיפוריה אף נעשו סוסים; הדיכוי 1 השעבוד והגלות "שלהם'.' ממאה שנה ובמזרח התיכון כולו. -·1~;- י.;" -· ::-· זי" --;«....":::-·:-·:--;-~'" אלו תיאורים אותנטיים, הנסמכים על כעת היא מפרסמת ספר חמישי והפעם סיפור המעשה גם פורש יריעה רחבה שלימים תקום בו שכונת "נוודיה" תעודות מקוריות בגנזך המדינה. כל לפנינו רומן. הרומן הראשון של סביון של התפתחות הבניה לדיור, מאוהלים ליברכס. לע שמו של מאנס נוודאו 1 אחד המכתת רגליו לשכונות עג'מי וג'בליה וצריפים ועד למרכז קניות, מהגדולים ממנהיגיה הדגולים של התנועה ורוצה לגלות את האמת המרה, ילך בארץ. התפתחות העלילה ריות "איש ואשה ואיש", הוא סיפור הציונית, מרחוב בן-יהודה ועד המלך ויתארח אצל ותיקי המקום וישמע תממרמזת על כוחות השוק, על מאבקי א התאהבותם של אשה נשואה וגבר .נשוי ג'ורג' ומרחוב בוגרשוב ועד דיזנגוף האמת המרה, על ספל קפה מהביל ומר כוח, תככים פיננסיים ופוליטיים- חמוטל ואיש זר בשם שאול םנפגשי והיום. גם .הוא מוניציפליים, כנגד תמימות דמות המפתח בספר והשער חהפות וגם הריסת "נוודיה", גורל תושביה במחלקה הסיעודית שבה מאושפזים ראשונית, עזרה הדדית וסולידריות אמה ואביו 1 ומתאהבים זה ,בזה מוקדשים לבנו-יורשו 1 אדיב אפנדי והקמת הקניון 1 סיפורם לא גסו רעיונית, בתחילת דרכה של העיר בניסיון להתגבר על הבדידות, שהייאוחינאווי 1 מעין דמות "ביניים" מתונה בשושנים, לכך מקדישה תמר רבוג העברית הראשונה. את שער הספר האחרון: "פילץ". והאין-אונים. כך מתפתח בין םהשניי וסבלנית, שלא פתורה עד תום. אדיב זהו "סיפור מקום" מפותל ךוסבו פילץ ובני משפחתו מגלמים את דמות קשר רומנטי על רקע הדעיכה של אפנדי 1 גבר מהודר 1 לבוש בקפידה הן שבמחקרו עסקה המחברת במשך עארב הוריהם. רא עקא, הרומן מאכזב. בעוד בחליפות חריטות מערביות והן עטוי היהודי 1 העולה החדש, המצליחן 1 היזם שנים, תוך עיון במסמכי ,ארכיונים והבלתי נלאה, שידו בכל וחותמו שבסיפוריה של סביון ליברכס ישנו גלביה, תערובת של מזרח ומערב, שוטטות באתר וראיונות עם מיקוד וכן קיימת רהיטות ,לשונית התפרנס מגביית דמי-שכירות מבתי הנדל"ני והבנייני טבועים בכל -רחבי "גיבוריו", יהודים כערבים, פשוטי העיר. בתי הקפה, בתי מגורים, בתי כמעט קריססלית, הרי שברומן השל מגורים ובתי מלאכה רבים ושהי םע עם שועי ארץ 1 דיירים עם ברשות המשפחה. הוא לא עונה על מסחר, הריסת ובניית "גן-רינה" היא נוסה להתפזר לכל עבר רקבלנים, סוחרים ואדריכלים. בתיאו רחשי-לב בנאליים של דמות ,הגיבורה הסטריאוטיפ האופייני לספרות ו"בית העם" המיתולוגיים, ההתחנ "דיזנגוף סנטר", שם המקום מסמל הציונית, של אפנדי הרודה ביהודים, המרכזית החדשה, בלב שכונת עוני עד כי לעיתים נדמה שהכתיבה העמוס יותר מכל את מקומנו בתודעת הזמן הוא לא השתייך לקיצוני המופתי 1 נכחדת ו"דיזנגוף סנטר", ואינה .מקצועית והמרחב. ראש העיר הראשון 1 שהגיע יש הרואים בדמותו את הציונות "חמוטל הביסה בתמונה בריכוז, העיני אלא נוהג בדייריו בסבר פנים יפות מארוסה, היה מהנדס לבמפע מתעלמות מן האיים השחורים הצפים וגובה את שכרו בצנעה וברחמים. המתחדשת בארצנו ויש הרואים בו תא לבקבוקי-זכוכית לתעשיית היין סמל הרס עברנו ותומתנו. משיירות באופק מתוך המים החיוורים ןומ נראה שמנהגו זה, להתרועע עם תושבי הבראשיתית בזכרון-יעקב םולימי גמלים, כרם חינאווי 1 כפר סומייל 1 הדמויות והמלאך העומדים על שפת "נוודיה", לשוחח עמם, לשתות קפה בונה עיר מחולותיה. שמו סמתנוס הצוק, מתרכזות באבן אחת מאבני בפתחי-צריפיהם, עלה לו בחייו וב- שפך הירקון ועד "ל;מ" נוצץ ומרצד בכיכר <על-שם צינה, אשתו>, באחד , נרצח על אדמתו . םהא בלב העיר ההדמיה. הקיר 1 מתמקדות בפרס השולי כאילו 3.11.1939 מרחובותיה הראשיים של רעי מוקמה מצלמה בתוך אישוניה והעדשה הרוצח בא מיפו והשתייך למפלגת 50 עד 70 אלף כבי-אדם נכנסים חילונית -קוסמופוליטיתומוזיאון 1 מתכוננת לצילום תקריב." <עמ' 13( זו המופתי ("החוסיינים">, או שמא, ויוצאים בשעריו של "דיזנגוף סנטר", שהיה ביתו הראשון <בית דיזנגוף - בעיני דרך תיאור מסורבלת של רצחו אחד מבעלי-החוב, אין המחברת 442 בתי-עסק בשטח של כ 46- אלף בית התנ"ך> ומנגד "סנטר" - המל תחושות בסיסיות. ומסמכי הארכיונים מגלים, והתעלומה מ"ר 1 מתוך 100 אלף מ"ר 1 שטחו לועזית, עכשווית, המנותקת ומעברנ הכולל של המבנה על שני חלקיו' נותרה בלתי פתורה עד עצם היום וקורצת לתרבות .צרכנית-מערבית מה שאפיין את כתיבתה של סביון הזה, כתעלומות רבות שליוו את משני עברי הרחוב וגשר מגשר דיוניסוס - אל במיתולוגיה ,היוונית ליברכס בעבר היא הכתיבה התקנית, ההיסטוריה הקצרה של כיבוש הארץ מעליהם. רוב החנויות הן לביגוד 1 האחראי להרס ומוות מחד 1 ,להדוניזם הקולחת. סביון ליברכס במהותה היא וההתנחלות בה. גם סיפור בני מזון 1 מתנות, נעליים. האם זו דמותנו ולתחיה מחדש -מאידך 1 מסמל יותר משפחתו של חינאווי הוא תולדות העכשווית, המשתקפת מחלונות טכנוקרטית מעולה. היא יודעת לבנות מכל את סיפור המקום, מיתתו וגיחתו סיפור קצר; אך הבעיה העיקרית הארץ. שניים מבניו, דיוריו ויוסף הראווה? מחדש, בדמות עתידנית. חינאווי חיים בניו-יורק ונאבקים עד "דיוניסוס בסנטר" הוא סיפור-מקום לטעמי בסיפוריה היא הריבוד הלשוני 1 ב 1880-, שנתיים לפני העלייה <גוש 6903(, אך הוא בעיקר סיפורה או באופן מעמיק יותר 1 הקול האישי היום על זכויותיהם על הקרקע, כגורל הראשונה ובואם של הבילויים "נכסי נפקדים" רבים, מאז 1948• של הציונות והציונים ויחסם אל שלה למול הקולות האחרים. והתימנים, קנה מוחמד דרוויש המחברת משבצת חומרים ספרותיים האחר -הערבי 1 זהו סיפור אישי של עניין זה מודגש ביתר שאת ברומן. חי נאווי 1 ערבי מוסלמי מיפו 1 את קיימת בדרך הסיפר אצלה העברית של מי שחיו בתל-אביב וכתבו על דמויות משני עברי המתרס, זהו אדמות זויפה ונטע בחולות כרמים על צריפי נוודיה וטיפוסיה הייחודיים, סיפור היססורי-גיאוגרפי של העיר התקנית, הבסיסית: הייתי מכנה אותה שטח של 40 דונם. לשון "רשות השידור" או "לש ו ן למשל 1 חיים גורי 1 אבות ישורון תל-אביב ומדינת ישראל, זוהי התמונה זו המופיעה לרוב במפות כתיב החדשות". עברית זו היא מספיק הוכמובן גבוה 1 יעקב שבתאי 1 בספרו "זכרון ספרותית המשלבת תיאורים םמפורסי ישנות, טרם הקמת תל-אביב ב- כדי להיקרא ספרות", אבל קמספי דברים" - שם גולדמן 1 גיבורו 1 מגיע ו"יבשים", עם קטעי פרוזה יפהפיים מצי גח גם היא את הסוגיה פשוטה כדי להיות שווה לכל נפש. 1909, אל "רחובות" השכונה ומתאר תא הכוללים מוות, לידה, קמילה המעוררת מחלוקת עד היום: ץ"אר הצרה היא התוצאה .. לפגינו עברית דמויותיה, כנציגות שכונות עוני וצמיחה, עבר 1 הווה ועתיד 1 של סכרינית, נטולת "אני" דומיננטי . ללא עם ועם ללא .ארץ" תרבות עירונית ואנושית, של דורות אשכנזיות, כמקומות מקורים לנפלטי השטח הנטוע בכרמים םובוסתני עברו ושל כל אחד מאיתנו 1 כיום. • קשה לדידי להגיע להישגים ספרותיים "שכונות התפר" עם יפו הערבית. דלילים השתרע על כל המרחב דן יהב 8 גליון 226 רוני סומק חציו םב• 11 ברכט · ר איש ואישה ואיש דליה ריאד ו~ === r: יו מערבית: סלמאן מצאלחח ~ ' מה נבשל מחר? על בסיס לשון זו . לא די למספר שיידע לתאר מטבח, סלון 1 מסדרון 1 או מחלקה סיעודית: הוא צריך להטביע בעצם הכתיבה גם מן הלשון הפרטית- אישית שלו כסימן היכר . עושים זאת היטב יורם קניוק, או יצחק ארופד. יוצא אפוא שסביון ליברכט בכתיבתה היא מעין מהדורה מעודכנת, קצת פחות מליצית ויומרנית, של עמוס עוז. ההשקה עם הכתיבה של עוז היא לא רק בריבוד הלשוני של מה שנחשב בעיני הקורא הישראלי ללשון ספרותית: ההשקה היא גם ברובד התמסי והאידיאי. כוונתי, הן בבחירה לע מה לספר 1 והן בהסתכלות של הכותב בעולם התפישה שלו . זכור בסיר אני מבשלת את העיפות שךו; '.' ·•-: T .'' .'' .'' -: • :-• את דברי ההבל שךו;' את חז.פ; את , ·~~ האבר ".אהבת; ה~;ננ.ת. ;די ~חיליים ;מצאו אכל". בשעת ,:ה~ה ·:ם; ~בךוי'ל:ה: ריח i ת הסירים T ףתכ~לתם נ-;ט : פזים משערי' -r\ם . לטובה המונולוג של האב הסנילי 'ב.'קופסה שחורה" 1 לעמוס עוז 1 אשר כתוב מבחינה טכנית כמעשה ידי אמן להתפאר 1 ממש מלאכת מחשבת, ואשר עושה שימוש בפרחים כסמל רומנטי 1 בדומה לשימוש שעושה בהן ליברכט לקראת סוף הרומן שלה. הן התפישה f לניצולי-שואה; אם הנבגדת בידי אב ובן: דתייה למול בתה שבחרה בדרך אחרת: דתייה למול שתי חילוניות: אשה שבוחרת לחזור אל דירת ילדותה כדי לעשות שם אהבה עם מתווך של עוז והן התפישה של ליברכט הן מקרי' ועוד . הכול חוזר כאן בדרך זו שוב ושוב חוזר העיסוק בילדות, גיבורת הרומן מתמזגת באופן טוטאלי בהורים, במשפחה, ועמו הקשר בין עם הנשים מן הסיפורים הקצרים. זאת ך;~~~ף -סדרי;' ר~ש T ~ר;ב הרעה מרטיבה את המטה ואת T T T • : • • : :- מה שאהרן שבתאי קורא במאמריו או אחרת כמו בסיפורים, אבל באופן ב o/ם ס Pto/ ~נזיר ~ל ~~~ימות. תפישת המתגעגעים, כלומר רומנטיקה. פחות ממוקד וחלש. כלומר 1 חמוטל' אנו מתכסים בסחב;ת ובשגרה, ~~~7~ אהבה למוות, כששואת יהודי-אירופה בצעם אותה תודעה, זאת בעצם תמיד לראשינו. הוא מריח א;תנו. T -• •• •• T : עומדת ברקע. איך מתמודדת הגיבורה אותה אשה, ובכן מאי רבותא? היכן :• : T • -•: T • : -T •-• פנינו חסרי התה~;ת. ואני ש;אלת: מה ~ביא,ו" לב~ 'o ה · י'רי המחר? וא~ז ובר; .הבל ;מךואו"א;תם? איזהי ". ט~ ~;;,· · ~תנ~לו בהם? והוא". מה . ימ~ בשם? ~· והר ~אל'ה: הת :• • • T -: T •• : •• -: : ואני ע;צמת את עיני' והוא ע;צם .. : -.. :· :· :· .:- את עיניו. והררי; מכריז על ·~ סוג ל ~~=ט-~זp~סל.~ .ף.ח:-;לט~~ 97Po/ נכ;ז ~יגיבו ,ה~pזל נ; w ף על הנר בכדי לכב;ת;' ואחר נרדם. --·· :יי :-:--·: ז בגדאד 1977 דליה ריאד 1 משוררת עירקית, החיה בבגדד . "מה נבשל מחר?", פורסם ב 9- לאוקטובר 1998 ב'אלקודס אלערבי', המופיע בלונדון . ה ' סיר' השירי שלה יכול להיות גם מטאפורה פמיניסטית, גם מטאפורה קיומית ובעיקר שיר שבו מתערבבים ריחות. ריח תבשילים, ריח הזיעה, ריח הבושם, ריח הנפט וריח השירה היודעת שעל ריח אפשר להתווכח. והריח כאן הוא ריח של שירה אמיצה היודעת לסלול דרך אפילו ל"סוג של נפט שמתהלך לו יחף". כאן החידוש או התוספת ? נדמה שלפנינו סיפור קצר שנמתח שלא לצורך . מן הראוי לציין כאן 1 לדידי' סופר אחד שכתב טרילוגיה על אשה, חלוצה, שגם היא מגיע למצב סופני' סיעודי: אבל בעיקר לה וגם למספר עליה, יש דרך אחרת להתמודד עם הכאב שבחיים, עם הזקנה והמוות: כוונתי למשה שמיר בטרילוגיה "רחוק מפנינים". המספר מציג דמות של חלוצה, לאה ברמן' הוא מביא לפנינו תודעה של אשה גדולה עד המוות. זוהי דמות שיש בה לא משום הרחמים העצמיים וההשלמה, האיסוף והפסיביות: אלא דמות עם אתוס, מוסר' מכלול המידות הטובות, ותפישת-עולם גם בהתייצבות לפני החולי' המוות והזקנה. לבסוף צר לי שכשרון כתיבתי כשל סביון ליברכט הולך שבי אחר האופנות השונות. סביון ליברכט עומדת במפורש על התפר שבין רומן הפנאי לרומן הבלטריסטי: ובמקום להרים את הרף כלפי מעלה, כלומר לכתוב מורכב יותר' מעניין יותר' ולמשוך עמה את קהל הקוראים הרב שלה אל עבר ספרות איכותית ומעניינת, היא מעדיפה להתפשר על הכתוב ולפנות אל רומן המשרתות העדכני בנוסח 'ש'תי שלגיות" לעירית ליגור 1 או "חיי אהבה" לצרויה שלו . • רן יגיל לש סביון ליברכט עם העובדות הללו? "חמוטל הסתובבה אל הפתח ונמלטה מן החדר בריצה, משאירה את אמה בתוך האנדרלמוסיה של קולות הצעקה והבכי 1 ולא עוצרת לחשוב מה היא עושה" (עמ' 146(. התפישה הזאת שלמול הזקנה החולי והמוות אי אפשר להתמודד ומוטב לברוח אל החלומות, או לנסות לפתור את הבעיות באמצעות פתרון החלומות - מופיעה ברומן בויש גלי . חמוטל גיבורת הרומן עסוקה בעריכת כתב- עת העוסק בניסויים של תיעודי- חלומות והאופציות לתיקונם: אבל בפועל, כל התיקון בחיי-המעשה של חמוטל הוא תיאורטי בלבד. היא לא עושה כמעט כלום כדי להגשים פסיק מן החלומות שלה. היא עסוקה בתיעוד' באיסוף: וזאת נראית הדרך היחידה שלה להתמודד עם המציאות, כלומר היא פסיבית, הדמויות הסובבות פסיביות, הסביבה פסיבית, כנדרש מתפישת עולם שכזו. החלומות השונים מתוך הדו"חות, הבאים ברצף הסיפור, הם בדרך כלל פשטניים מדי וסמליים מדי לטעמי . הגיבורה, שכל הרומן עובר דרך נקודת התצפית שלה, דומה לחלוטין לנשים הבורגניות שמילאו את שלל סיפוריה הקצרים של סביון ליברכט: אשה שהשתגעה בשל אהבה נכזבת: אשה עם זיכרונות ילדות של דור שני 9 דצמבר 98'•••••• ~ו איתן נחמיאס גלס !ב ,~ ~ לוח ראשון: "האנשים הפרימיטיביים" א. הנגרים מעניקים כבור ~v; ;ים ~o/ ר ר~~~;נ~ 1682' ק~ל ;:z ר ה~:ף~ 9 ת;ךי' ;ב~ o/. ל ~ד;ן ר;~לים ~ע,קף, ~חףךים ~רחים ן~רף ~יסאךה 9איי p אק;' ?ל 9 ק;פ. ס:ה .ךה ~9p נ;~ים ~~חירףת, ת;ר~~ח~קף ~רוב מ~ל 9 ק;~ים סראש;~ים o/.ח~יעף ~ת ~9 ~ם 'ר;ח~~ת;ח~;~ ~ל;ן ~~Q~יק, 7.ן~~ מ~ :zר, o/. ה?~ ~ת o :יי ,ה~~~~ מ;~ךי מ~ך~י~ים ~ןלף ~O~Q ין' ךחיא היה צ;פה כל ימ;ת הפתיר דמנעל~ 97ק i· פ, ~גף~ה o/. ל ;ר-ת~ק;א' ry ;ת ~'ית ע. . ר~ה ה~,ס~ ע,ך~ה, רא~ה י~טף לאח;ר בגג בית המלאכה, תחת השמש,.ט~~~~ תב~;~ ~~יכה מזר nי T ת i ל מטת ;ך ·זל q~ ל " ~ןה; · ק~;~ · זj~-g ~ןר- ~ל qi ר-י: א;גף 9 ט, ב. מתמ;גגת כתמר ל;הט, נאשית ףמתסיסה, ;רקpזמ9 ק;פ סראש;ן wח~י :z ~~ל w ת צ; :ry ק,!ו :•:z ל: סא~ר •••:• T -••• : t ן 9 פף~'י' ~ק~ה :z ל ~ר;ס~~די~~י 6 ~לה w מ ח;ר ~ ע ~9 דיז ה~~?מ במחיר ממשי של חבית זהב. אינדיאני ~ן :i ~ר~ם י~~ · ם, ו:~ ~ץלה ךל; 'ry ם ך~נףךה, מ~נףר מ:~ה ~ע;דם, לא ךחףץ • T oם, ~דיף ~o ב ךל~ד ~ryry ~יץ ,9 ךח;~י ך ץיpו~, ח~י o ~ת ;רקיpזמ9 ק;פ :zל ~9 ~ת תחת אגסיה השח;רים, כמ; אהבתה, עד --ד- :· -ד :. זז-:-: ב ערה. אחר הביט נרכףז בפטמת סבת;' -:-ז --••:':•:-T T מקךק~ן.ך~ ry ק. v; ל;~ים :~ים ~~נכה ~~~ךים הךן~~ נליל;ת, אמא, ףמהכ"ל נכתה, מטעם ,השלט -•·'T··- ד:ז ·---ז ג. מריח הרח;ב, מתנףח;ת שנתי' על נשים נתחלת המאה העשרים הסריטף האחים זנ ·~ nףנ T י; ולטפה= תלתלי =ףמצ n-.י כאלףלף :ד~ ~·~~ ר ·~ת ~"·i9~ ת :zל :6~~ים ,T ר~~מ-ס~~נ:ו י .ק;ךס ~ה-ל~~~ --.:.:. ~~j?ךם 7 ע.~ר .ה~.ל~~מ ~מקך;ת מ~כ;ךה ל~' ~ר מר~ה :ק t' ~ים ~~w ס ה, .'לי~~,~ ry ~~ינף מצ;~ים o/.סד f. ~ת ~~i?ךקת 7,םך~~ 'אני ממשפחה ט;בה' ענתה, 'אני רגישה רע;, .ר~ע ~ט ע;ןה :z ל ממ; w ~ים. םדףרי למכא i בים:. T ז : ז :-·:•T אימה בסף נצוח;ת אל הרח;ב. .:-:.T : T '," T: ' T T '' אפריל 93 ו. ~י~ן ~ל ~י~אר' ~ן ר;~א מ~ ry מ;ת, י~~;נ p אי ך ~א;~ךף •~;ry נף :ק~ר לא ~רי~ים י;~ ~ןם .~ר;דףק~י~ים ערבי גד;ל, י;צא מעיר הףלדת; מלגה סר;נ;~ים, בףשחpזמ מז~יר , מ o ~ים מ.םי~~ק~~;ק T T בספרד: למשע ••נארצ;ת אס;ה. ב;ר~~ לא רר~~~ פ;ע,לים. רר~~~ ~~v?· ים · .~ך~ים 'הנ;dזארל בח~יו ;_בגיל חמ~ים וחמש, אלא שהאנשים לא יכ;לים נאמת להי;ת .מרצים ~סקל ~חי~י-ף 9 נכז ciךר;~ית • .ע~ T r ל~מ;ן. ~ל ת~~ =~~ס~ v? ים ~ry י~ ~~ר~ "ם .· ~ב~ o' :~ים . ·?·wק,ר . w ~ים ~o ר ~ר ;נכ t'ר ~Q:;ר~ ן;ל~'מ~ 9ן;~ לא ,ה~;ט ~לא ת~~~מ ע;ל~נף. הרפףא;ת הפשףט;ת ו את הפרי החדש: לא :ry~ה ע;ד ~9ן;זJ•:ry יף מ v?.ת;פ~;,ד~ינ:ו י ~די ' ע.ץ o/.לא "ף;:-ה:ס. :z:· לכף מ v? ~פ;ת ~טףל;ת ~9ן;~ . נעבר . צףרת; עגלה ףגד;לה מא;ד' ~9 י;ן ~טףל .ה~ד. : T : T '•, -: T T T .'' זהע נטףלת ריח. -••-: T ·• ;ע~~ ~ה :i:z ז' ך~ע,מ; סמףץ ~א;ד . ריח מסנתז של מה שהיה, TT '." הףא ע;זר נרפףי נשית, כאבי כפ;ת ''-;,•':T•: -•• •• : • T :• •• רגליו של נ;סע, ףמרה ש n."הר; :ק o/ ס:ינף ~ר;דףק~י~~ים. T : TT -'' •: T : 8.1.94 מתוך מחזו ר השירי ם "ששת הלוחות האנטו מיים" 10 ••••• גליון 226 וי~ 5 1~ שירח פינית צעירה בצל הלבנים, נאור השלג ~ ..• .-" .• בחר ותר גם מפינית: רמי סערי הערות אחרות יףהאני אהוביארדי T•-••• •ז :• האסופה הנוכחית כוללת שישה • מהמשוררים הצעירים הבולטים בשירה הפינית העכשווית. רוב המשוררים ר~~~ ע;ד ר o ~נ:יי ~ל ת;ל~~ס F.ת;ז~~ באסופה הם ילידי שנות השישים, ot' ר ד~יהי ~· ר א;נכז ת;ב~~~~ שפרסמו את ספרי הביכורים םשלה בתחילת שנות התשעים. באותה תקופה ~ל ק~ה י~ר~~ס q ~.ה~ החלה לפעול בפינלנד קבוצת משוררים ר o1 ס~ם ~~ry ךת א;נכז ,~סנ;ף צעירים, שהתאגדו סביב כתב-העת ס~~ןם ~ח.י~ן ~.ן;י~ד Nuori Voima <"הכוח <הצעיר" ר~~~ ע;ד רמ~נ:יי ~ל ת;ל~~ס F,ת;ז~~ והציבו לעצמם את המטרה לעניין את הציבור הרחב בשירה ולשנות את מראה ~ל ל~?~ס סצ;ל.~ ~דרו 7 ת;ך סע,ן~ל פניה של השירה הנכתבת בפינלנ.ד פרט למטרות אלה לא איחדו את חברי הקבוצה מאפיינים אסתטיים או קווים רעיוניים משותפים. חברי הקבוצה, ירושה שמתחו ביקורת נוקבת על אגודת הסופרים הפינים נתמכו ב- wsoy, אחד המו"לים רבי-ההשפעה בפינלנד, f ~חךף סריף ,א;ב: אבנה דירה אטית, ובעידודו הקימו את "חוג המשוררים החיים", ארגון המעודד התוודעות של ה~ה · לבל אנבדל T : • ::• :• -: הציבור הרחב לשירה חדשה, מקורית מזפ nהדם · ז;ר T -:--• ומתורגמת, ומאפשר ליוצרים צעירים הנשמר. לפרסם את כתביהם ביתר קלות. -•:T המשוררים שבאסופה הנוכחית מייצגים אופני הבעה וערכים אסתטיים שונים. אבל נשא;ת; הבית, מרחב גדול מפריד , למשל , בין שירתה אעבר · ; ~אלי;מ iתי' • : ::• :• T •• :• הארוטית של מריח וירולאינן , החוזרת יצבע א;תי, יהיה האביב הזהב, 0 0 -ז T 0 T T ."" : -: • לתבניות המוכרות מהשירה הפינית שא;ת; אשא עזפי. העממית חרף התמקדותה בחוויותיהם של :•:•T•• כבי הדור הצעיר , ל בין שירתו הקונטמפלטיווית של סומי פרקו , העושה שימוש חרוץ בהומור ובאירוניה ומגלה עניין בעיקר בהיסטוריה ובפוליטיקה. • קווי דמיון הקיימים בין רבים מהמשוררים •1 הפינים הצעירים הם קרבתם הנפשית לטבע הצפוני של ארצם ולנופיו , ראייה ח~~~ סשףך. מפוכחת ולעיתים אף מבודחת של הקיום ס~~ר ן~~~ ~ת ~קן n; האנושי וכתיבה שבדרך כלל איננה 7 ע.~ר דלת ס~~ךר' ס~~וכמת ה~~? מחויבת מבחינה צורנית לדגמים שקדמו בזה הרגע. הזפטבח מתמלא א;ר. לה. שירה זו ויתרה על דו גמטיזם בר ~· ה T ,''מ-סת;בב :ל•א;~ך: -" ופלקטיות לטובת אמירה אישית ישירה -:·:·.:. :.. וכנה. מאפיינת אותה התפילה החילונית אם מישהף רעב. המתחננת "שהאלים ייתנו לי כוח לרצות מלמעלה מת n ילה להשמע יללת זאבים. ד:-:• -:·T :· -ז •:-:••• להישאר בחיים". • + 12 גליון ····· 226 1~ ;:i ל~~ ~ל הלנה סינרך; מ~~ס ןת;ך ל~~ ~ל ~~י~ י ע;ן , ~ם ~-סה ,ף~י~ דק מ'~סה, : :• • T :• :• - דק . ר~ע i? ~ר~ר כדי למ 1 ת. הדייג T ••: מה ארנכים הצללים o/ ל מגף~י T ם, ~ל ' ~ד~-ים T י~ק~~ ~~חף • :ק o/םי~~~ ל~פ'ס עד:ז • דק ז:ואף~ת השמש נראית. ~לת ~ס iנ· iת נ מהנלףי י;צא;ת נכל השאר דק ם · · ~מעת. מח'ק ~ינו ן~~ , ~ןנף ע,ל 1 ל~ם .ק.ד~ח? ףלכ ' •• • • •--T : ל אחת י'ש מי T שהף, T : את י;צאת את;: מסנז;ת מ;~כ;ת לי ף~~~ מ~~י , ה :i יליז .. הצילי א;תנף לי ' ל~יי . -T • •• • -ft ~ל ~ך~ז ה~ףוr י~~ ה~י~~ ~ף ~ןח;ק, דק נכמ; אחרי הזפשגל אני :-:- יי :-• f גנף השח;ר נראה. T : • מחנזכת נכדי לח 1 ש שמחה. ~יר ~~ללים- ,ם;~ר.~ :'ד:~ : ם :· ~ךנכ;ת ~ל ~ר T : • T 00 : " ,' :· -: אני פ;חדת מא;ר;ת נככים: . - ק;רעים אנזי חנזם את שמיכת הזפים , . ---. : ."." : ~~ry לת : נכ~;ית ~· ~~~ ~אw ע.ד:ז t ר לי מ w סר ~י~~~מ ~ךח;ב Q?ry יד~יד~אטף, א;ת; נהר רבג;ני אשל ג T1 ת; אני נטרפת ~, מש;ף. ך~יר מ 9 ~י~ה ע;ןה ~ל ~ךט;ן , נכמחה לשערה ףבמףדע: T : TT : -T •• : ;ך; לכ Tוr עץ למחצה י~ל~:כ~ ' ב את כל ''. זה? "~א;iר :ז • · -: f '.': '.': T • • •ז :- · ~לד ~;, אנחנף שנים ועלים מכשים א;תנף T •:-:--: עם ~יזקהף, אנחנף שנים ושרשים מנכים כנף לי נתנ'ף את כלכם .י, ~תה א;כל חצ~ T מהעננ;ם, חצי א;כלת אני -·: :• :• ••• • •• •• T ~~נף לי ~ף ~סי . מוr~כנ, ףת, אהיה כ Tלב T ואילל ~זוה ~ר~ד ח.~י ~האדמה, חצי מדשנת אני •-: •::• -: • • .י ל- 6' ~י ~מ;ללה ם: .'~7ף .'' ז;ו:ל. ר T6'1 סך~ז'י ' ע~ךת ~g ~ל ז:וןרר רףס סר~ז'ים ףלPז ~ל ~Q ~ר היא זורדה נחצי מנעלי לזi רגל r~' הנכ;אבת . סבתא, הרמזו את פני ניר הזפשי , הפלגת ממטת הפלדה : . :· רח.~י :~~?~~'~6 לה -~ן 7- ק.ת ~-~ : ם TוIי~ .'~~קז לעבר :הערגה. TT : דח.~י יל~~~ :ך 6 ש ~~6 לת ~~oת 7 ע;ךף ך~ת מ~י מ~~י זקל לחיי השננזה אפנה' לזפות וא ' מר ~די -~ד.יה b :נף מר ךא T : •: T "."•• : ן;פ?~ ~דם נמסדר;ני האפר של הזפ'ח, ה~ד';לה נאה :l.ת; לא ~ע~ךת ~ןא ר.ה;;יהס~ד~"'י~~ : מהפכה, " ~~ry נף ם:~~ ן~~? א;ת; מח.~י . . .. מחצי הע;לם הזה ועד חצי הע;לם הנא T -: T T : -T •• : אני נ;כה פנימה, גם את T לא ;;עזו אחרת: ;מ; · סר_ סבלנ · מ~ שמסת-כל נח 1רi T ;מ~ ~י ך~~~~ ;' ן~ים ס~~י T ם למק~יב iיך rpryפ i ת נ;~פ;ת :7 ת :קמ; ~י o/ ס~י; ~ר ך ry;י~ ס~ח.ר בי~~~ ז:~~מ י~~ ~9 לע, שחצאיו הם השנים שעליהם י;שב;ת הצפרים ת ~נף- ח: iרים ;מ~ ryT T ן מנז;~-ב iת י ':ר~ .ל~ · ;נףיי ~~ף pר; ' 0 T : 0• • T : -•-•: 0 15 ~ ·--- ססלל י;~ק ~ת מ~ךס, מצנזר מעגלים משלמים. דצמבר 98' 5 1 .:ןן ~1 ~ מחט-אורן יpז;ט ~ךק; הח!!ים ח;לפים נחפ 1 ש, ח;לפת גם הס~גר!!ה, :ו.לא נ;תר זכר. לפעמ;ם מבליחה חיא T ל~~ ז~ת 7ר~~ •• w דריר: ה:~~ T • : כזהו נהיר: ים עכ 1 ר ג;עש נע-ינים .אלמ i.ת;!!נ מזה .. נזהר~ם אתם, .משלג."נ;שר מכרכב, -: • •• :• :• • :• -• T : • כשאנ 1 ס;בבים סביב השמש ביחד? ~~ T ק;ךא 1ו •לר~ע~ם ס~לה -,זר~ אני אהבה, וה 1 א נדיד 1 ת. • : : T :--• : ~י~ה 1 נ; 9 ף ח;~~ י·~ "~יזה "י ך~~ל על ~לא ~גכד לךא;תו . במחט אחת ויחידה כל ה!!ער כל; . ,•' ---T T ' ' ----: חמינה 111 T • ~א 1נ; , ~לר ~דך~ה: הצללים ~;דיע 1 הם עצמם T : -•• • שלח 1 את חכמיכם אל הניש;פים שלי . :· . . -:· :· .. : -:· : . ויש;חח 1 נעניני דת . T דת; של מי עדיפה: T '-: • •: T מ~~:זים ~ ~ל~ים ~א;ר ס t ק. הצללים המצלים ני;תך מתחת לעינים. אם יתברר שדתכם עדיפה, T • :-:• : -:• : • • -· '' T --• •• : ' • : -' T : ••ד ~p ~ל :ה~;אז'ילז-מ: o ס ~ל מ~ש 1 ~ה מ t1 ר ~זה ~ל סא;ר , אם עדיפה דתנ 1, ~ת;ך p ו ~מ"ק ר~-ל~ ט;~ע ל~~ 1 ס~ט. .•ד· ז: · תמי:;ף את דתכם בדתי , ונהיה כלנ 1 אחים. · ד :·-::·:·::·-· ~ם ~ךצ;~ף לדעת אין; דת עדיפה, קול מן חאפלח w ~י T~ד~ח.יף T ~ל מ~~רי~רר wני~~~~~;ק~ 1פ;די o ס~!·~ ~ן .םיק~~נ 1 ת~ ת;ך"ת :ת~~ס · ... י~,ע~ ~ת מ 9 ~י;ה ~~~~יחים 1 ~גך~רי ~יפ;ן! ף~~ ~י~נ 1 ~~ב~חים י;;~ז:~ןת;ת. כשתהיה הספינה טע 1 נה, חממי את הסא 1 נה ~~· א • י :לשם מ~ם T, טפלי T נ.;ב~חנ שטרם ~למת. ;;,· ע·י~ךi6 ן~ז ~ry ~סרז ,· ן ·~ מן :?iJ~דח.ז ·6". ן~ז . iJ7;נ~ og ~ת;ך מ~ע,מ 1 ם, ל~~ ~~ דק w; .ה; :: ש 1 ם עולה לא ארעה נינינ 1 ; •• •• T : •• T : המיר 1 דתכם בדתי! ~ם לא -~=~·~ ל i'1 ת מןת ,ה;;כ~מ <מתוך "זוגות האפלה", 1997( ילמד 1 כם אבירי להתפלל . .. -: . : -. -:· : -: <מתוך "זיכרון קצר הים" 1997 על הספרות 1 מ~יןה מ~י~ית ~י;ה ~ד;ןה. ~ין ~עם 7 · ד~ר ~ליס 11 ~ןט 7ר~~ ,7 .רק;ןה. + 16 ••••• גליון 226 ~ 1 ו ם PiJלנ ~ ·~~ :םי 1 " ~ד;לה ל~ש; ק;ך~~ם " i] ~~קרים ו i] ~סאים הפינים גן;לים. יש להם כרטיס כניסה לשמים. הם י;דעים לכת " ב נממח~ףת ףברבג;נ~ףת. הם מ~יגים את ~ש;ןת i]~יךה 6'ךרי T םי~~ר,~: ף~ · ~~·~~~: -ת~ ~~~ריסם ",ה 9'.ה~~א T " . . . -. . i] ~יךה i] ~י~ית ~ךה ~ס?~ידקי. ש.: לה ~9 ~ר 79 פ;ן ססףי. v ~טףךקף, ,הך~~~~ ~א;ףלף ף~ק;אףב;לה ~ריס ס~ש;ךרים i] קןח ~~לרין:ה. ~ס?~ידקי · ~י~ים. הם ש;נרים ~י"ש ךצ;~ים ~ה;קי ~רים ~~קרים, י;ע,~ים, ע;ך~ים, ~נכך~~ים, מ;"לים. ~ף לא ~ש;רר ~ס.ד VI ס~ש;רר ןק כ;.r.יב. ר~~ ~1J9ת~~ ;תףנ~~~ . ם v לא ז:ו o/ א ~ת w ם ";מ 7 ף ל~ךא. rם v י של;ם השירה הפינית ט;ב כל אימת ששירי מתפרסם. מ~בה נכי רע נרגע ששירי נדחה. •: : • • • :• -:• : -• : T T -•• :-: • • • •: -•• T • -T ' -: IX i]סיקti] ~~רףנרי ~~~~נ= 7 ~א~ן ס~~י ף~?ז:יי סלףי ~שףם ~נ= 7 9 סכ"מ · י iJ ~עיר* הףא ~~9 ד ~~נףנרי' .י~~ס *;ס~ך~ הוא ~~9 ד' נ~~ 1 נרי .י~~ס מיקt~ לא ~ז fרים w מ;ת. זה ס~י~ימףם w ~סן לדרש ,מיקt~w~ry ~ה עד:~י. לדא;ךה 9 ~ךה ~כ;ס .ם:~ q ~ל ן~~~~ח? f ל f ר ~~לל ~יךה ק~~ה f ל f דק ~סמ;"ל לא ן~~~~: · יך~ ry ןל 7~ך g ם ~ת . י~~~ עם ךךת ס~.רב פ;ך~ים · .ת.עס i]םיקt~~;ף ם:~~כ;: ךי;~~ים 7ע;;וף 7 ע.~ר i] ~קי~ה. x ן~ך~ה iJל!~ ע;ןם מזפ;וולףת מ~י~ית ~ריא o/i ל;מ; ט;ב. i]זפ; 11 לים מ;~י~ים לא;ר' qת;~~ מ 9 ~רים מ;דר;ת, ךמ~~קרים ס~~~ים ~o/ ר~~ ·7= גרים .ה~ךנ ~ין ~~ל.נף נכ q רףת ח;ל~ית, 71 ~ף ~סי ~ין מ;נ;פ;ל. לק;רא ס~י~י ~~עים 9 ~רים ~ע;ךרים .םי~~;ג~ן ~ם שירה מתרגמת נאה לידי נטףי . ' •• ' T T •: •: : '•, : T ' XI ~ין ~~יד י~~~ · לדי ת.ע ~~רףנר~ים .םי~~;ג~ן םx ש.: ןה;ד;ת לעת;נףת 1ן q רי סע;לם ס~~ר 1 נרי סד~ג;~י. חיא ;מכ;:נ= 7 9o/דה w ר;~ה ךש;~~ת סכל , ~ר w ל.ם לה ~ע,בףר ס~ע.~ב ~ אינה מדףחת כלל. ·· ז : ---: ז rם x ~~ד~ים ר~~ 1 נר~ים ז;~ים ~ש;ךרים ~עירים ~ד w רים. :;כרי W~o/קיע 1 ~ת ס~ךס ~דרי~ה ,ת~~~~~ת;נ~~~ ~.ר~ w סע;לם :.סרב רסמ~ t רים :ד qת 1 ~ל מקל~ה ס q ס~ר · רף~ה ~ל ~דףר r, הם :.דע 1 ~ר ודק ~ידה ת~~ר~~ חיא עד:ן ר~י~י. כ;: פינית. אין; תמףנה תףצר אצלם ביחס לשירת הע;לם? T T -' : --: T : •: •• T • T : •• • • ~ <מתוך כתב-העת "מ;ט מ;ט" 1 (1997 * הכוח הצעיר - קבוצת יוצרים צעירים שהתלכדו סביב כתב-עת הנושא שם זה. * ;ס~ך~ - בטאון אגודת הסופרים הפינים. דצמבר 98 + 17 •••••' ו(ך: s ~ ~ן רי~ה i? ~~וףא;ךי עד חצי תהמלכו לע המשוררים שבאסופה י~" ~רד י:זt:ז יףסא~י ~~ג~:אךוי )uhani Ahvenjarvi}( ואל ה.פרד תש 1בי", נולד בשנת 1965 ב p מערב · ~~ךה (דרום • T •:•: -::• פינלנד). הנושא המרכזי בשירתו הוא הפער שמעתי כבר נפר;ןך;ך שבין המציאות לדמיון . פרסם את ספרי השירה לפני .ש~צאת ~ לא iר , H ריצה קלה" )1992( ו H » חלום מקווקו )1996(, ~נסה ל Tח T סל• א;נ 1י. • •• -: T • :• ןאףרי אוסו~קו 9 קי )Lauri Otonkoski( נולד בשנת 1959 בהלסינקי: מתרגם, מסאי נכ~קידי ס~ק~ן ח~#רי לי י:~ . ומוסיקאי 1 שתהיות אקזיסטנציאליסטיות ל~ז יי:ז~ד~t:ז~ח ךש;ןךז:יי .םי;~ מאפיינות רבים משיריו . פרסם את ספרי ר':l ו~~ #א #ך~ל ~~יר , ב~אקר: השירה "אבל אף לא אחד יודע" )1990(, "ז:t~~~ז:t~ך~ת ט;~ה ף~ש;ך.ךת ח".ך~ "הרונדו של הכלב האפור" )1992(, "בבריחה" )1993(, "השחור היה לבן" )1995( ו"רוח ים" ~דב 7 ד~ליו ם:~ר~ ~ק:ים · ךשףב א~: לך.רו (, 1998) 7 ד~ת ~חי ך~רים ד~יםא;י , ~ה מ ti ר;ת דך~י !םי~י~~ ~ן~ירים ~ידם ף~ידס ~ך:ה רירון~י~ן )Merja Virolainen< דרכי מתאגרפים ףמש;רךים מכר;ת. סע.~ב, ~. סנזת;ן ף~ה · די w ~י;יסם נולד בלפף~ה (מערב פינלנד> בשנת 1962: T ".• • : : • : : -: • •• : למדה עיצוב אופנה בעיר ל ry ~י וקיבלה רתוא הףא ק;ךא ~זp~~~ים קךם כל בפילוסופיה מאוניברסיטת .הלסינקי וירולאינן כתבה את ספרי השירה "מכופף תא את הנשףא שחסר חקומ :• '' T '." T עדינותך לכדי "ה:;דך~ )1990( ו"ך~י "!!קךן ז:to ר מ;~יף ~· ר ם~;י )1995(. יחסי הרגש והמין 1 תחושות הצער 1 ~~לל מ~ח;ג מ~ד;ל מ~תףן הבדידות והניכור והתהייה על מהות הההשרא ~חי הףא י;~י~ה~ ~י q לם םה אחדים מהנושאים המעסיקים את ןוירולאינ ~~ry ר מ~ n; ג מ~?ז .ה~~~ יותר מכל. הףא ~~יד צ;ךק ואני תמיד מאמינה ל; T ·-:-'T -:-• ף~וt:ry ~ה ~~סי י;~ך ו~ד~~ ,ry ן~ה ~י?,ךוו )Helena Sinervo( י~~ מל;לה נ; Q קים n:p ;ל n ;ף ~Q.ה~~ · ךע;ך ~יי נולדה בשנת 1961 בהלסינקי . תעורכ ומתרגמת שירה צרפתית ואנגלית. סינרוו כבר שכחתי מה זה לצר . .ה פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה: "אל : זז-: ·-:··: הבלתיינקרא" )1994(, "אנגליה הכחולה" תלמיו )1996( ד'זוגות האפלה" )1997(. בשירתה שי ~~לל א;נ;ין ,ת;ע~ ז~ע,ד: הדהוד לנופי פינלנד ולתרבותה העממית, ךא לא סי 1,ףt:ז ם~~ ~י;ך ז;ק.ךת, ~י~ף ~ק~ל 7 ס~יז א;נ:ןי גם לבעיות קיומיות המאפיינות את עולמו לש ~יר ךה ס:ה ל ry י;ת ~י;י תל~~~ לךא;ת א.ף~; האדם המודרני. טרזפי ~ךקו )Tommi Parkko( כשחשבת : : -T :• : ;ד;נף ל~~ ךךר ~חיא נולד בשנת 1969 בג~ P ל~סי (מזרח ;פינלנד)~ר ,:p ~קףית. 7~ס;ת 7לוt~~ח7 ~עק מו"ל. שירתו האירונית מתארת את םמורכבות ס~ר;ת ~ךמ;ת ;ךק;ת של מצבים סבוכים בהיסטוריה של וארצ ובספרותה. ספר הביכורים שלו 1 "זיכרון 'קצר אתה תפר . ש, אתה תלמד , -: ' T -''T '' T הים" 1 ראה אור בשנת 1997• להצ אתה תאבד ותוטב. ' 'T '' : -T רי~ה pp:ו 1 אורי >Riina Katajavuori( ~חי ~ינ; ך;קה לי םשהאלי נולדה בשנת 1968 בהלסינקי: מתרגמת שירה אני חמה י;תך ממנף :·~זנף .7י כ o· רוסית ואנגלית ועורכת ברדיו הפיני. בשירי :• • •• T -• -: קסיוואורי בולסים במיוחד האבסורד מיטיבה להעמיד םפני לרצ;ת להשאר נח~ים. • --•• T • : : • ' T • -: -: T • •• והגרוטסקה. פרסמה עד כה שלושה יספר מרנה לונו תשט~; -:T:-••:,,• שירה: "ספר הגנב" )1992(, "מי "מדבר <מתוך י~" ז;נד~ר", 1994( )1994( ו N שםח בלי משקל" )1998(, 18 גליון ···· 226 ~1 5 ן~ ~ כלים תלספרו יזהר יסמילבסק די פעם טוענים אנשים כי לא -== קראו את הספר הזה מפני שלא iiF- היו להם ~לים, או שלא גמרו לקרוא אותו מפני שלא היו להם כלים, או שפתחו ולא המשיכו כי ראו שאין להם כלים, או שהתייאשו לגמרי מקריאת ספרים ובייחוד שירים רק מפני שאין להם כלים, לא התמזל להם לקבל בבית ספרם את הכלים, או שבשעתם זלזלו ולא השכילו לסגל להם את הכלים החשובים הללו' מה הם ה"כלים" הללו - מה זה הכלים לספרות ? תיקים לכלים מקצועיים ידועים למדי' תיק הרופא למשל, או להבדיל תיק השרברב, או תיק מתקן הצמיגים, מיני כלים שימושיים שמגדילים או מחזקים את יכולת המשתמש בהם. גם בלי הכלים אפשר לעשות משהו' אבל בעזרתם המלאכה קלה יותר ושלמה יותר . מה הם אפוא הכלים לקריאת הספרות, ומה יש בתיקו של הקורא הטוב של הספרות ? מחוץ למשקפיים, לאור טוב ולקצת שקט? כשבודקים וחוזרים ובודקים לא מוצאים כלים כאלה, ומה שיש לאדם הקורא הוא רק מה שהוא מביא איתר כאדם, והואיל והאדם אינו כלי' ואסור גם לראותו ככלי' הוא בא אל הספר כשם שהוא בא אל כל פגישה מפגישותיו' יודע מה שיודע, מבין מה שמבין' מוכן כפי שמוכן' טועה ונדמה לו שמבין גם כשאינו מבין' ו גם לא טועה ומבין נכון מה שמבין' ולפיכך אפשר לקצר ולסכם שאין כלים לספרות ואין צורך בהם, קודם כל מפני שאין כאלה. אבל, זה לא מתקבל על הדעת. מוכרח שיהיו מיני הבנות שמי שרוכש אותן יהיה מבין יותר ממי שלא רכש. כי מה עושים בכל שיעורי הספרות בכל רמות הלימוד אם לא קונים כלים? ומה עושים מורי הספרות ומה עושים הפרופסורים לספרות אם אינם מקנים כלים או משכללים כלים או מציעים מדי פעם כלים חדשים, יותר מתקדמים? ואם כך' מה הם הכלים הללו? מיד נפרשת לפנינו רשימה מכובדה של מיני הבנות ומיני לימודים שעושים מהם את הכלים המבוקשים האלה, שבדרך כלל הם נכללים בשלוש קבוצות של הכרויות: הכרת הסופר' הכרת מקומו והכרת זמנו. ובמלים אחרות, הביוגרפיה של הסופר' ההיסטוריה של זמנו' והאידיאות שהקיפו אותו' ואלה הם מסתבר הכלים ההכרחיים להבנת הספרות, ומי שיודע יותר על חיי הסופר' על מאורעות זמנו ועל הלכי רוח זמנו' הוא מוכן יותר לקריאה טובה יותר של ספריו . ואם לא די' מוסיפים ולומדים גם על אופן התקבלות ספריו של אותו סופר' מפרשים את הרמזים על ילדותו העשוקה, על ההשפעות שהשפיעו עליו וממי למד' ועוד כיוצא באלה ידיעות על מה שקדם לכתיבת הסיפור' מתוך הנחה שידיעת קודם היצירה עושה גם יותר הבנה ביצירה עצמה. ומוסכמה זו חזקה כל כך עד שכמה ספרים מכובדים שיש הסכמה על גדולתם בלי שיודעים הרבה על תולדות מחבריהם, כמו למשל' ספר איוב, או האיליאס, אינם מספיקים כדי להפריך ולסתור את המוסכמה הזאת, או' למשל' העובדה שביו גרפיה מפורטת על חיי עגנון אינה עושה בהכרח את קריאת סיפורי עגנון לקלה יותר' ואין בה די כדי לבטל את התזה. או הלשון שהיא בוודאי כלי ראשון להבנת היצירה. הלשון' הסגנון' מקורות הלשון' גובה הלשון ונפח עושרה, מבנה המשפט והתחביר' ועוד כיוצא באלה, וההנחה שמי שיודע יותר באלה, חזקה עליו שגם יש בידיו יותר כלים טובים להבנה טובה יותר . אין ספק שידיעת הלשון חשובה והכרחית, אך קריאת הספרות אינה תובעת הרבה יותר מהבנת כל הנאמר מחוץ לספרות, ואפילו אם קצת יותר מעבר לסף הרגיל של ידיעת הלשון' אין זה תנאי לקריאה הטובה. וכידוע, יש ידענים גדולים בכל מכמני הלשון שאינם עולים בקריאתם על קוראים פחות ידענים אבל יותר פתוחי לב. כיוצא בזה הכרת הרעיונות שהעסיקו בתקופה מן התקופות את העולם של אותה שעה, על מה התפלספו אז' מי היו ההוגים המרכזיים, מה נחשבו אז כשאלות הדור' ואיזו אסכולה או זרם הגותי השפיעו יותר . םע מי התווכח הסופר בבתי הקפה, ומה מצאו בספרייתו הפרטית, ושאר מיני ידיעות כאלה, האם אלה הם הכלים ההכרחיים לקריאה הטובה של הספרות? בוודאי שאינם מזיקים, בוודאי שהם מרחיבים דעתו של היודע אותם, אבל האם ידיעות והבנות כאלה הן תנאי הכרחי לקריאה טובה של הספרות ? האמנם בלי ניטשה וברדיצ'בסקי לא נוכל לקרוא את ברבר? ובלי לימודיו וספרייתו של פרוסט ובני דורו לא נוכל לקרוא את "בעקבות הזמן האבוד בקריאה 11 טובה של ספרות ? ובקצרה, האם הבנות כהבנות המתוארות למעלה הן אמנם הכלים ההכרחיים ל"קריאה הטובה" של הספרות ? עד שלא נוכל "לקרוא טוב" בלי ללמוד' משהו לפחות, על המצב החברתי והתרבותי של זמנו נוסף על מצבו האישי של המחבר? כידוע, לא רבים מאוד קוראים ספרים, ורק קומץ יש בידיו רוב הכלים הנחוצים, האם רק העשירים בכלים האלה קוראים היטב את יצירת הספרות, והשאר רק סתם מבלים זמנם בקריאה? עדיין לא הזכרנו את בעלי הכלים הנכבדים מכולם, את בעלי תורות הספרות למיניהם. אלה שיודעים להגדיר מהי ספרות או הספרות מהי. אלה שחקרו את כלי הספרות ואבזריה, שיש בידיהם מילון מונחים מעודכן ומלומד' ויודעים על המורפולוגיה של הספרות ועל האנטומיה, וירעים עניינים הכרחיים כסימן מסמן ומסומן' כמוען ונמען' או האני המדבר והפרוטגוניסט, ומה זה מטונימיה ומה זה מטאפורה, ומהו האוקסימורון ומהי הסינקדוכה, והאפיפניה עם ההיפרבולה, וכמובן ההרמנויטיקה, הוי ההרמנויטיקה, וכל שאר אוצרות הסמלים ומבני העומק ומבני השטח, וכל שאר שקי הפלפולים הגדולים, של הסכולסטיקנים בני זמננו' כולם דברים עמוקים שלא תמיד קל להסבירם אבל לעולם אין להכחיש את 20 גליון 226 שבסיפור' שהמחבר פינוק לו חלום, ואולי עומקם, ושאדם שאין בידיו כלים מן הכלים הגדולים והמלאים תמיד סחורות מן המוכן' בתסביכי המחבר ולא ביצור הבדוי המחוכמים האלה, באמת מה הוא הולך לחפש הלא אתם מכירים אותם, אל הפסיכולוגיה, בספרות? אל הסוציולוגיה ואל הפילוסופיה. אפילו כדי להכשיל חוקרים, ילדים טובים ולאחר כל זה, כשרואים את כל מערכות וכך' נוטשים אז את יצירת הספרות והולכים ירנ שלים, בבזבוז כוחם על מה שלא צריך ==== 1 יו ~ הכלים שנמנו למעלה, והם רק קצתם, אל חיי הסופר • רואים את הצרות שהיו ולא חשוב, בהטיית קשב מדוקדק למקום ~ מתחילים לתפוש כי מה שמבוקש בכלים ההם אינו איך לקרוא ספרות אלא, דוקא איך לברוח מן הספרות. הפגישה עם יצירת ספרות קשה, לעתים מביכה, ולעתים גם מפחידה למדי' והיא תובעת משהו שלא קל לקרוא לו בשם, שלא קל לאתר אותו' שלא קל למצוא לו מלים. ממש כמו הפגישה עם אדם שהרשים אותך מאוד . ממש כמו הפגישה של אדם עם עצמו כשהוא נפגש עם עצמו ברגע של אמת ובלי להתחמק. לא קל לאמור מיד מה הדבר' מה טיב הדבר המתרחש הזה, הוא דבר חמקני' מסתתר ומתגלה, מבקש אמירה אבל מסתפק בקלישאה מוכנה, והכול לא קל' מה עושים? בורחים מן המעמד הקשה אל המסלולים הידועים והקלים לאמירה, שקוראים להם הכלים של הספרות' ועושים את הפגישה עם היוצא מן הכלל שנחוותה בפגישה המיוחדת עם מה שהרשים אותך מאוד' ומקטינים אותה לפגישה מופחתת עד לרמת המלים הרגילות המוכנות תמיד לסיכומים. ממש כמו המלים המנומסות שאומרים למשל לבעל שמחה שיהיה לו הרבה נחת, או להבדיל' לבעל צער שיתחזק וינוחם, אוסף מלים בנאליות ומעליבות בנדושותן לקוחות מקופת המלים לנצרכים בשעות המביכות. וכך תמצאו את השימוש בכל מה שיש בכלים המוכנים, שעה שמתקשים לדבר נכון ולספר נכון מה קרה לך באירוע המיוחד ויוצא הדופן שנפגש עליך. וקל וחומר בפגישה עם יצירה שהרשימה מאוד' ושלמרות כל הכלים יש בה תביעה למשהו אחר' מהותי יותר' פחות למדני' יותר אמיתי וכן . ומפני שקשה, בורחים מן הסיפור עצמו אל הביוגרפיה ואל מצוקות הסופר ואל מאורעות תקופתו' כאילו יש באלה מה שמחפשים. וכרגיל, הולכים לחפש את הא;דה מתחת לפנסים הדולקים כשהיא אבדה דווקא בחושך . ידיעות מלומדות קל להשיג ויודעים איפה לחפש, ואילו את הידיעה המהותית קשה לאתר' והיא צריכה להתגלות בגילוי אישי' כמעט ללא סיוע מבחוץ' ובצר לנו אנחנו פונים והולכים אל שלושת המחסנים לסופר' מתוך אמונה שאם נדע אותן ממילא ייפתח לפנינו הסיפור' לומדים לעומק את התסביכים ואת הפחדים, את העכבות ואת ההדחקות, והסיפור משמש אז כמין מאגר של סימפטומים לחוליי המחבר' והופכים כך את העיקר לטפל' את השאלה על מהות היצירה, לתשובה על מצוקות המחבר' והדוגמה הידועה היא של פרויד עצמו כשעמד לפני פסל של מיכלאנג'לו ולפני תמונה של ליאונרדו דה-וינצ'י' והסביר ברוב פרטים ובחוכמה ובלשון נאה מה היו מצוקות אותם אמנים, בלי שראה את יצירת האמנות עצמה, כשהוא עיוור לאמירתה האמנותית ובוודאי חירש ליופיה, עמד והסביר את מה שלא נשאל, את חוליים של הגאונים שחשף כאילו היו אלה מן המטופלים שלו' זו דוגמה מהממת ל בריחה מן היצירה דרך הפסיכולוגיה, אבל אם פרויד היה חכם, תלמידיו' כל אותם חסידים קטנים וחרוצים, הם רק עטים כזבובים על הדגם האבסורדי הזה כאילו זו הדרך להבנת יצירת אמנות, ואחריהם עם גדול של פרשנים, חוקרים ומבקרים, ומבחינה זאת, היו הפסיכולוגים למשחיתי האמנות. וקחו לדוגמה את "סיפור פשוט" לעגנון' ואיך הגיבור הירשל חולם חלום ובאים אנשי ספרות עם כליהם של פרויד וידנג לפתור את החידה המסתתרת בחלום, בלי לשים לב שהם עוסקים אז שלא צריך ולא חשוב, ובאמירות מחוכמות לא על הסיפור אלא על מה שקדם לו' בעוד שלעולם צריך לדבר על היצירה עצמה, ואף פעם לא על תולדות סיבותיה, וכל דיון על יצירה חייב להתחיל מן היצירה עצמה ומן היצירה הגמורה והלאה, ובשום פנים לא לחזור אל סיבותיה, ואל מה שקדם לכתיבתה. כמו שפגישה עם אדם מרשים מתחילה בראיית האדם הזה, ולא בריצה אל תולדות חייו ופשפוש בנסיבותיהם. אלה, יכולים לחכות אם נושא הסקרנות ימשיך לעניין . ואילו השאלה שעל הפרק כעת היא, בן אדם מה קרה לך כשנפגשת בפגישה המופלאה הזו שחיתה לך? מה אמרה לך הפגישה? מה תגובתך' איך יצאת ממנה, ומה נשאר לך? מה נשתנה בך' מה ממשיך לעבוד הלאה? ובשום פנים לא מה קרה לאדיפוס האומלל של אותו אדם שפגשת, מלבד שכבר הגיעה השעה להיפטר מכל בובת הסמרטוטים המעוכה הזאת של האדיפוס האומלל הזה, הוא כבר מצוץ עד זרא, בלי לתרום כלום, ולהבנתנו בוודאי שלא. וכך גם הסוציולוגים והסוציולוגיה. גם הם בין מפלסי דרכי הבריחה מיצירות האמנות. ואם בעולם המעשה לא כל הבנותיהם עמדו במבחן' הרי בעולם האמנות מלכתחילה אין להם מה לעשות. אבל הם דווקא פורחים שם, מקובלים ומקבלים פניהם וחוזרים אל אמצאותיהם וסיסמאותיהם, כאילו היו כלים להבנת יצירת האמנות, כל מיני הלחצים החברתיים ודפוסי ההתנהגות שלהם, וכל מיני המתחים המפורסמים שלהם בין הפרט והחברה, כאילו אלה וכיוצא באלה יש בהם צורך והם גם תוכן היצירה וגם מטרתה. שהרי' הם טוענים, הספרות מעורבת בחברה, החברה אומרת לספרות והספרות חוזרת ואומרת לחברה, והיא גם היוצאת בשליחותה וגם המתווכחת איתה, והיא כמובן המשקפת תמיד את מצב החברה וגם קוראת לשינויים דצמבר 98 21 ••••••' לכאן או לכאן' ויפה לה גם שתהיה פוליטית וכמין הפגנה לוחמת לא פחות מצמיגים בוערים, וכל אלה נראים כל כך אמיתיים, ו~ s עד שלא עולה על הדעת שאין כאן אלא ן~ קלקול' ושכל אלה הם רק דרכי בריחה ~ מעמידה פנים אל פנים עם היצירה. ושיצירת אמנות לעולם אינה אלא רק משתמשת בענייני החברה, בתחלואיה ובחלומותיה, כהשתמש בחומרי גלם לעשיית משהו אחר' ולא כדי להיות ככתבות מאוירות בלשון גבוהה יותר על אותם העניינים הנזכרים בעיתונים. גם כאן אי הבנה באמנות בונה תיאוריה מסלפת ששולחת את הקוראים לברוח מן הפגישה המיוחלת, ובחזרה אל ביצת עסקי התקשורת עם כל צפרדעיה. כשאמנות לעולם איננה תקשורת והיא לעולם האלטרנטיבה לתקשורת. בבחינת או אמנות או תקשורת. משל למה הדבר דומה, לבחור שמביא את בחירת לבו להציגה לפני הוריו' תראו הוא אומר להם בהתפעלות, תראו איזו יפה, והם אומרים לו' כן' אבל מה עושה אבא שלה, ומאיזה מקום היא באה? ממש כך הפסיכולוגים והסוציולוגים המלומדים כשקוראים יצירת ספרות, ובאים להסביר איך להבין את הטקסט, במקום ליהנות ממנו - ועל ההנאה הזו אחר כך - וכמותם גם האידיאולוגים והפילוסופים למיניהם ושאר כל בעלי השליחויות החינוכיות שבעיניהם הספרות היא בין משל מעוטר על המציאות ובין קומיקס על החיים. בדרך זו נתפש הסיפור כמין אמצעי להבין דברים מחוץ לו' במקום שיהיה הדבר עצמו' בדרך זו הסיפור הוא רק כמין משל או כמין איור להמחשת הבנות מופשטות, או כאוסף דוגמאות ורשימות לשם הוכחת איזו תזה מוכנה, או כצילום, גם אם מעוות לפעמים, של המצב האנושי' ואינו נתפש כדבר עצמו בזכות עצמו' כלב הדבר וכאמצע העניין שנמצא בתוכו בפנים, אלא הוא רק היציאות ממנו והחוצה, הוא רק מספק את ה ij קש אל החיים שמחוצה לו' והוא ההזדמנות להתפלסף, או להדגים ממנו מקרים בחיים, מחוצה לו. קוראים סיפור וממיינים ושולחים החוצה כדי שיסביר שם דברים. לא שואלים מה אתה רואה אלא מה אתה מבין' ובלי עבודת הפרשן' המבאר' או המקשר' נשאר הטקסט הספרותי' כדיבורו של אילם, קולות עילגים חסרי משמעות. וצריך על כן לעזור לו כדי לחלץ את משמעותו הכמוסה, המעוקמת או המעורפלת. ובדיוק אלה הם הכלים שאנו מדברים בהם, אלה שפושטים את עורו של הסיפור ועושים ממנו סנדלים. את אמצע הסיפור' את לב הסיפור' את נפש הסיפור' את עניין הסיפור' או את "התבנית שבשטיח", קשה להסביר' וקשה לנסח מהו האמצע הזה. יש הקוראים לו המהות הפנימית, ויש קוראים לו העניין היחווי' קשה להסביר כשם שקשה להסביר מה זה לדעת את חברך' או את עצמך . האם את מראהו' את תכונותיו הבולטות, את הרגליו' את הבנתו' או שזה לשאול מה הדבר המקסים בו' מה הדבר המושך בו' מה עשה את הרושם המיוחד? האם זה היה בגופו או בנפשו או בשילוב נפש גוף? אבל' כבר בהיזקקות לנפש, אנחנו מסתבכים, מלה כה מעורפלת ומסופקת, האם נפש זו ממשות או נפש זו רק מטאפורה, נניח לזה, ורק נראה כמה קשה לדון בנפש הסיפור' ובהפצרה שאנו מפצירים לא לברוח מן הסיפור והחוצה אלא להיכנס ולקרוא אותו ממנו ופנימה, אל נפשו' אל היותו המיוחדת ואל מהותו הפנינית הגנוזה בו. מתגלה אז, שיותר אנשים קוראים סיפור כדי למצוא בו את המוכר להם, ופחות אנשים קוראים כדי למצוא את החדש שעוד לא נאמר כמוהו . וסיפור נתפש עדיין כשיקוף המציאות, וכהפיכת המציאות למלים, שהקורא מחזירן למציאות. ושסיפור על כן הוא מין טקסט כתוב, לשם שיחזור איזו מציאות אחת שחיתה, לרבות מציאות דמיונית, כמו אותם תווי הנגינה שמשחזרים על פיהם את המנגינה ועושים אותה לנשמעת. וכך גם הכלים לספרות, שאומרים עליהם שהם בדיוק אלה שיוכלו לסייע לשיחזור איזו מציאות אחת, ושכביכול המציאות הזאת היא הנושא, ושהספרות היא מעשה העתקת המציאות, ממש כפי שהיה מקובל מאז ומעולם, שהספרות היא המימזיס, אותו המימזיס העתיק על כל גלגוליו' ושכל הזמן הספרות באה מן המציאות וחוזרת אליה. כך' שלב הסיפור או נפשו' אינם אלא זיהוי הדגם שבחוץ' שלפיו נעשה הסיפור' ושהכלים להבנת הספרות הן הדרכים לסיוע בזיהוי החוץ הזה. זיהית - הבנת. ובדיוק זהו המקום שבו האמנות מתאפסת, והופכת להיות טריוויה, כמין כתבה מאוירת, או צילום מקושט. כאן נפטרים מן האמנות, מן המיוחד שבה, מן החיות שבה, מן המשוגע שבה, ומן המצודד שבה. ובעיקר מן הגדולה שבה. לאמנות כמימזיס יש כבר תיק גדול ועבה ובכל אקדמיה הוא מונח שומם וסותם את החיים כמצבה על קבר . כי הסיפור לקח מחומרי המציאות ויצא ממנה והלך והקים מציאות חדשה משלו' מחוץ למציאות, בצד המציאות הקיימת, והניסיון להחזירו אל המציאות הראשונה הוא ממש ביטול הסיפור' כהחזרת בורח אל כלאו . ומה מזלנו הגדול? מזלנו הגדול הוא שלעולם לא הצליחו ולא יצליחו בזה, ושאי אפשר להיפטר מן האמנות למרות כל ההשתדלויות, ואי אפשר לסרס אותה למרות כל המאמצים, גם לא בידיים אקדמיות מדופלמות המלאות וממולאות כלים. האמנות אינה צריכה שום כלים אלא רק אדם חי פקוח עיניים ופתוח סקרנות. אדם שקורא ומבקש את הדיבור שיפתח לו את הדיבור של עצמו. ואדם אינו קורא בשביל להבין אלא בשביל ליהנות. והנאה אינה מלה גסה ואינה מסמנת קלות הדעת, אלא היא ממש הדבר הנכון' והיא ידיעת שיווי המשקל בין מתחים. והיא היפטרות מן השליחויות שמדביקים לה. והיא שחרור מן התלות הכפויה במוכר לנו' ויציאה מן העמודות ומן הקטגוריות ומן התוויות ומן המחיר' וראיית אדם כמקרה יחיד שעניינו בו' והקשב אליו אינו בגלל שייכויותיו אלא בגלל היותו מה שהוא כפי שהוא. כך' שקריאה בלי הנאה מוטב לא לקרוא. עם כל החוכמות וההשכלות והתרומות הגדולות שאולי מפסידים. הבנת ? שואלים את הקורא, במקום לשאול' נהנית ? ולזה לא צריך כלים, אלא רק קורא וערנות הקורא, רק קשבו החי' רק חוכמתו הלא פגועה ב~לים, ובעיקר מידת היפתחו' ורוחב גמישותו' ויכולת היענותו לפניית זולתו' אין אלה הבנות שקונים בלימודי דעת כלשהם, אלא הן יכולת ההיפתחות והשחרור מן הכיווץ הרגיל החשדני והפחדני של בני אדם, באופן שיכול קורא להיות ריק כמעט מידיעות ובכל זאת לקרוא קריאה טובה יותר מקריאתו של אחד שמלא ידיעות וממולא. אין לזה הכנות על ידי לימוד ולא צורך הצטיידות מוקדמת של דעת, אלא רק נכונות אישית להיפתח להרפתקה. כי על שלושה דברים עומדת הקריאה הטובה, על הקשב, על הנוכחות ועל ההיענות. מה שלא מעורר קשב, איננו קיים. וקשב אינו מת עורר רק על ידי פיתוי ושידול כדוגמת פירסומי ערוץ 2, אלא גם על ידי דברים חרישיים יותר' אם יש בהם משהו מאיכות הדיבור שתופש ומעכב אדם, כביכול באה פתאום יד ומושכת לו בשרוולו של אדם, חי' אתה, רוצה לשמוע משהו' בוא תשמע רגע מה יש לי לומר לך' וכל כיוצא באלה באין סוף דרכי פנייה. ורק לאחר שנוצר הקשב יש סיפור' ואם לא נוצר לא יהיה. וכל העולם מתחרה על הקשב. יותר מדי פעמים הוא מתעורר על ידי אמצעים קלים, אבל' לעתים הוא נתפש גם על ידי פנייה כזו' שאדם דווקא התגעגע תמיד שדווקא כך יהיו פונים אליו. ומשנפנה הקשב לקשוב, שוקע הקורא בקריאתו' מפני שאי אפשר גם לקרוא וגם לעשות משהו אחר בו בזמן, לא כמו שאפשר גם לשמוע וגם לכתוב, וגם לראות וגם לדבר. קריאה צריכה נוכחות מלאה. והנוכחות הזאת היא כל העניין. ואין לו לסיפור שום מסר למסור . וזו עלילת שווא שלסיפור או לכל יצירת אמנות יש מסר למסור . וזה בדיוק קוצר ההבנה מה זו אמנות. שום מסר למסור ושום בשורה לבשר' ולא כדי לתקן תיקון' ולא כדי להועיל תועלת, אלא רק כדי להביא את הקורא לידי נוכחות. וספרות אמנם לא מבינים, ולא צריך להבין' אלא רק להיות נוכחים בה, ואם לא נוכחים בה, אין מזל לסיפור הזה אצל הקורא הזה. כך' שנוצר איזה רצף דברים, הקשב מביא לידי נוכחות, או לעתים זו גם אמפתיה, 22 גליון ····· 226 והנוכחות מביאה לידי היענות, וההיענות ואילו' לא מעט חוקרי ספרות מהוללים להיות הסבת ראש עזה, וסיבוב מבט נועז' מביאה לידי הנאה. איזו הנאה, בדיוק זו וידענים הם גיבורי טקסטים אבל נכי ספרות. מראיית הסוציולוגיה שבספרות 1% הידועה למי שזכה פעם וחיתה לו הנאה מקריאת ספר' ויותר אין מה להסביר' כשם שאין טעם להסביר מה זה צהוב למי שלא ראה מימיו צהוב. ואילו מה היא המשמעות של הסיפור היא שאלה הנתונה לחירותו של כל קורא וקורא. אין אף משמעות אחת וסופית ליצירת אמנות, ובזה היא נבדלת מטקסטים אחרים המסתכמים תמיד בסיכום משמעות אחת וחוזרת על עצמה. משמעותה של יצירת אמנות היא כוחה להיפתח לריבוי משמעויות שנפתחות מצידן לחירותו של הקורא, שיבחר לעצמו וישנה דעתו ויחזור ויבחר . כי ההבדל העיקרי בין טקסט של ספרות ובין טקסט כלשהו' הוא בהבדל בין טקסט ששואלים עליו: מה כתוב בו' ובין טקסט ששואלים עליו: איך הוא כתוב. וליתר דיוק איך המה שלו כתוב. ושלא די שיהיה המה, צריך שיהיה גם האיך . איך המה כתוב, איך המה עשוי' איך הוא ארוג, או מתוזמר. מבחן הדף הכתוב הוא באיכותו' אם כתוב בחוכמה, בעב יין' בכישרון' באמצאות, בהומור' באירוניה, באפתעה כלשהי' כשם שבזרימת המלים, בטיב האסוציאציות, ובמוסיקליות של השורה הכתובה, דף כתוב יפה לעומת דף עשיר במידע, לא שאין בדף היפה חוכמה אלא שהיא מאור גבת ברטוריקה מיוחדת, היא אדריכלית, והיא אסתטית, כמובן' וזו תכונה ששום "ר~יי~" מדעי לא יעז להתפאר בה והוא רק נרתע ומתרחק ממנה, או מחוסר יכולת או מחוסר אומץ להיות חריג. סיפור לעולם אינו מה שהוא מספר אלא תמיד איך הוא מספר את המה שלו. ואיך הוא כתוב, חשוב באותה מידה כמו מה כתוב בו . והאיך והמה אינם איכויות נפרדות ושונות אלא הן שני הפנים של הדבר האחד' של אמירת היצירה. ראו למשל , את אלה שיודעים להתלבש יפה או את אלה שיודעים להכין שולחן חגיגי. בסיפור טוב יש תמיד גם טקס התנהלות הסיפור . מעורר קשב, תופש לב, פעם איטי פעם קפצני' מרובה פנים ועשיר באמצאות, סיפור טוב יכול להיות רזה ודל חומרים, ויכול כמובן להיות מרובה סממנים ועשיר טעמים, כל טקס אמיתי הוא תמיד תיזמרו של חלקים שונים לשלם אחד. ואילו כל הידיעות המלומדות נשארות להן שוממות מן הצד כמכוערות בליל הריקודים, אם אין להן הופעה אסתטית, וזו כמובן לא האסתטיקה כדקורציה או כקישוט אלא האסתטיקה כמהות הקשר שבין תוכן וצורה. אטומים ליפה, חירשים למוסיקה ועיוורים לצבעים. הצרה היא, שהנכים הללו מלמדים הליכה למורים לספרות, וצורה כזאת תהיה מוכפלת לתלמידים שלהם, שיהפכו' כפי שמוכח, למחוסני ספרות. לקרוא ספר ולצאת בידיעות על ילדותו של היוצר' או על מאבקיו לשחרור' או מה היו פני הישוב או העולם בשעה מן השעות, זה לא לצאת מקריאת ספרות, זה לצאת מטקסט של ~סמך עדות, ומשיקוף דברים שהיו' כלומר לא לצאת מקריאת ספרות - ואילו לצאת מקריאת ספר זה לומר איך יפה הוא כתוב, או איך אני נתרגשתי' או איך אני הייתי בדבר' וכיוצא באלה, זה לצאת מקריאת ספרות. כל הילדות וכל המלחמות וכל השחרורים, וכל התולדות, עם כל הכבוד להם, אינם אלא רק חומרים, רק חומרי בניין לעשיית הספרות. וכשם שלא תאמרו כמה יפה המלט בבניין הזה, או שלד הברזל שבעמודיו ותאמרו כמה יפה נראה הבית, כך אין טעם לדבר על הנושאים ועל התכנים ועל הגיבורים ועל תכונותיהם, ועל העלילות והקורות" כל אלה אינם אלא רק חומרי גלם, שמהם עושים סיפור' ולא הם הסיפור' כשם שהעצמות והבשר אינם האדם. וצריך לדבר על מה שעשו מהם כמציאות חדשה מעבר למציאות המציאותית, ולא עליהם כנושאי הראייה, ולחפש בסיפור את העיקר שבו' את האמצע שלו' ואת הלב שלו' את נפשו' את "התבנית שבשטיח" כפי שקראו לה, או כרצונכם, ולא את חוטי הצמר שמהם נעשה השטיח ולא את הכבשים שגזזו מהם בשביל הצמר' ובשביל כך צריכה והפסיכולוגיה או האידיאולוגיה, ולחדול מראייתם כתכנים ולראותם רק כחומרי גלם שמהם בונים את העיקר השלם. ולחדול מלברוח מראיית העיקר' הקשה, המביך , ולהתחיל לראות את העיקר' כלומר את הדיבור המשחרר לקורא את דיבור עצמו. לא שואלים על מה הסיפור' אלא מה עשה לי הסיפור' לא מה קרה בו' אלא מה קרה לי כשקראתי , ולא מה היה שם אלא איך היה לי' והסיפור נעשה לסיפור כשהוא הופך לאני הייתי שם, ואילו מה שגומר סיפור הוא השיעמום, כשלא עשה לי שום דבר . לא הייתי בו ולא נמצאתי שם. הסיפור גם לא מכתיב משמעות אחת סופית ויחידה, אלא הקורא בחירותו מוצא לו את המשמעות או את המשמעויות, אם הוא מרגיש צורך במשמעות, וככל שהסיפור טוב יותר הוא פתוח יותר למצוא בו יותר משמעויות ואפילו סותרות. הקורא לוקח משמעות שהסיפור לא הגיש לו . כי סיפור איננו פוסק הלכות מחייבות, הוא דיבור שעושה נוכחות בסיפור דברים באופן שמביא היענות של הנאה. באופן שלא מעניינות סיבות היצירה, אלא התוצאות שלה. תמונה של ואן גון אינה זקוקה לכריתת האוזן שלו . המוסיקה של שוברט אינה זקוקה לחייו הקשים ולמותו הצעיר' ושיריה של רחל אינם זקוקים לשחפת שלה. דברים אלה וכיוצא באלה אינם לא מעלים ולא מורידים, מלבד שקל יותר לאסוף ידיעות מאשר לתפוש מהויות, ומלבד התאווה הידועה לפיסות רכילות ומלבד הצורך לחשוף את שולי הגאונים ולהראות שגם הם כמו כולנו אינם מושלמים. אל הסיבות והנסיבות ילכו החוקרים ותלמידיהם, לתוצאות יבואו הקוראים להנאתם, חיי הסיפור מתחילים בקורא. מה שקרה ליוצר לפני שכתב אינו תנאי לקריאת היצירה ולא חובה על הקורא. יוצא אפוא שסיפור איננו רעיונות ואיננו תכנים וגם לא גיבורים ועלילות ומאורעות, אלא הוא דיבור עושה קשב, שעושה נוכחות, שעושה היענות, פתוחה לחירות הקורא. מצד אחד יש אדם שצורך לו לספר סיפור ומצד שני יש אדם שהנאה לו לשמוע סיפור' איזו הנאה? זו ההנאה שמי שלא ידע אותה לעולם לא יידע מה היא, ומי שידע פעם לא יוכל עוד בלעדיה. • דברים שנאמרו באוניברסיטת תל-אביב ב 19.10.98 " ;::j 23 דצמבר 98'••••• ו~ 5 ן~ ~ חמישים השנים תהנאו גרשון שקר 24 א. "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים דלתינוקות." <בבא בתרא 2 א> "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר אף על פי שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה וחכם עדיף מנביא" <בבא בתרא, יב .>א הוטל עלי לשמש כאן שוטה הכנס או להבדיל חכם הכנס: אינני סבור שאני שייך לאחת משתי הקטגוריות הללו ואוכל להביא לפניכם לכל היותר כמה השערות, שמקורן בעבר ושיש להן - אולי - אינדיקציות ביחס לעתי.ד מה שאפשר לעשות הוא אולי לנסות ולבחון לאיזו התפתחות אנו יכולים לצפות, אם אנחנו שוקלים אפשרויות שונות של התפתחויות פוליטיות ואמנותיות הקיימות כאופציות, שאין לדעת איזו מהן תתפתח או תפותח. התופעה המרכזית בהתפתחותה של התרבות הישראלית במשך שנות המדינה היא ההתפוררות וההתמוססות הולכת וגדלה של התרבות שנוצרה על ידי הישוב היהודי בארץ ישראל , מאז תקופת העליה השביח ועד לשנות החמישים ועד בכלל. תרבות הישוב חיתה תרבות ממוזגת שקיבלה את רעיון · כור ההיתוך . ההנחה הרווחת, שתרבות הישוב חיתה אשכנזית חילונית ומערבית ושרק עתה מתקוממות קבוצות השוליים נגד הדומיננטה שלה, אין לה על מה לסמוך . כבר בראשית שנות העשרים הצהיר יהודה קרני שכל תרבות שתצמח בארץ' תהיה קשורה אל תרבות המזרח: "בשביל האמנות העברית העתידה חשובה הצעקה הפראית, שאתה שומע בחתונה ערבית, מן המנגינה המתוקנת האירופאית, וריקודי פועלינו בכבישים - מן המחולות הכי חדשים שנשאלו ממקורות אחרים. ואצל גליון 226 הספרדים יש ללמוד דבר מה, התימנים גם מהם יש ללמוד דבר מה. חסידי לובביץ וסטולין וכמותם בירושלים - זמירותיהם וריקודיהם נשתנו מאלה שבגלות. ויש גם בהם מן החידוש." <י . קרני' האמנים במולדת, "הדים" א' ,'א תרפ"ב, עמ' -36 (,38 בעניין זה לא היה תמיד קונסנזוס ויוצרים אשכנזים רבים עדיין נכספו לשומים ולבצלים של תרבות אירופה <כפי שניסח זאת אחד מן המשתתפים ביומן הקולקטיבי של אנשי ביתניה, "קהילייתנו") ובינם לבין עצמם בחדרי חדרים במכתבים שלא נועדו לפומבי היו להם גם הערות קשות בנדון זה : רבינוביץ כתב ללמדן בשנת 1928: "אילו ידעתי כי עתידה אסיה לנצח בארץ-ישראל הייתי בורח ממנה אפילו לספרד ולפורטוגל." <איגרת יעקב רבינוביץ ליצחק למדן' ט' בשבט תרפ"ח> מכל מקום התרבות הישראלית של תקופת הישוב ניסתה להיות צנטריפנטלית וליצור נקודת מוקד סינתטית, שתמזג בקרבה את התיאטרון הרוסי של "הבימה" ואת הנסיונות המקראיים-תימניים של משה הלוי <יעקב ורחל>, את המנגינות והריקודים הפולניים, הרומניים והרוסיים של חלוצי העליה השביח והשלישית ואת המחולות שנוצרו בעקובת העליה התימנית ("אל גינת אגוז") והמחולות הערביים והדרוזיים <דבקה>. מוסיקאים כבן-חיים ובוסקוביץ ברמת הקונצרט ונחום ברדי ברמת הפזמון ניסו להעניק למלודיות מזרחיות מבנה מערבי וליצור מיזוג בין התרבויות. אמני הציור ניסו להתאים עצמם למסורת יהודית מזרח אירופית ומזרח תיכונית כאחד: פרנקל ואבל פאן היו שני צדדים של מאבק על קשר כלשהו למסורת בזמן או למסורת המקום. נחום גוטמן' שהמוזיאון שלו נפתח זה עתה, הוא אולי דוגמה מובהקת למגמה הצנטריפנטלית של מיזוג וגיבוש, שחיתה אופיינית לישוב היהודי מראשית המאה ועד לשנות החמישים. בספרות העברית נוצרו בדורם של יזהר ושמיר הטקסטים שניסו למזג שכבות לשוניות, שנשאבו מן המסורת הלשונית ומן הלשון המקומית; מיזוג שלעתים עלה היטב ולעתים פחות מכך. דמות העברי החדש חיתה אמורה להיות הדמות שבה נתמזגו תרבויות ולשונות. הוא היה אמיץ כבדואי מקומי ודיבר בלשון הערבים יותר מאשר בלשון היידיש של אבותיו' הוא היה מעורה במקרא, אבל בלשון ובמודעות העצמית היו גיבורי "ימי צקל ג" קרובים לתרבות המערב <לפילוסופיה, למוסיקה ולארכיאולוגיה נוסח המערב> מאשר לתרבות המזרח. המגמה לא חיתה ריבוי של תרבויות המכונסות בכפיפת שטח אחת, אלא מיזוג בין התרבויות שכל אחת מהן תרמה לתרבות הממוזגת. מבחינה זאת הגל החדש הוא שלב בהתפתחות ולעומת זה הדור הצעיר החדש הוא במידה מסוימת כבר ראשיתו של הסוף. בו נחשפת הההתפוררות עצמה. ב. מכל מקום, כדי לחת ייחס להתפתחויות אפשריות לעתיד לבוא, יש אולי קודם כל להדגיש שזאת ארץ וזה עולם, שקצב החיים שלהם אינו כמי השילוח ההולכים לאט. המהירות שבה מתפתחים דברים קרובה יותר למפל מים מאשר למי השילוח. השקפות עולם של סופרים משתנות לעתים מקצה לקצה והספרות עצמה עברה בחמישים השנים האלה תהליכים מהירים כל כך של שינוי צורני ותמסי עד שההיסטוריון של התרבות ושל הספרות עומד נדהם בפני HJ ~1 שמאפשר אולי לומר שמידת הביקורת של הדור השני ביחסו למציאות הישראלית היא גדולה הרבה יותר מזו של דור האחים הבכורים. כשם שהתהוות הישוב, השואה ומלחמת העצמאות הטביעו חותמם על הסופרים בני הישוב, כך הושפעה התפתחותם של הסופרים בני דור המדינה, שספריהם נדפסו משנות השישים ואילך , במידה רבה על-ידי כמה מאורעות היסטוריים עיקריים, שהטביעו את חותמם על חייהם ויצירתם-מלחמת סיני , משפט אייכמן , ה"פרשה" - הכוונה למסכת האירועים שהתרחשו בעקבות חשיפתה של המחתרת היהודית שהפעיל שירות המודיעין הישראלי בקהיר בשנת 1954. השאלה שעמדה בפני הציבור בשנות השישים חיתה מי נתן את ההוראה לפעולה. מסקנות ועדה שדנה בנושא הביאו להתפטרות שר הביטחון , פנחס לנון , שתפס זמנית את מקומו של בן גוריון . בשנת 1960 חזרה ה"פרשה" ועלתה לכותרות בעקבות עדותו של קצין שהחשיד את הממונים עליו בזיוף מסמכים. לנון דרש את זיכויו ובן-גוריון דרש כנגד זה את פיטוריו של לנון מתפקיד מזכיר ההסתדרות. דרישה זו נתקבלה. בשנת 1961, קבוצת "מן היסוד" שעמוס עוז היה אחד ממייסדיה יצאה להגנת לנון. מאבק זה גרם בסופו של דבר לפילוגה של מפלגת פועלי ארץ ישראל ולנפילתו של בן גוריון • המאבק של קבוצת "מן היסוד" בדוד בן- גוריון , מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים והמהפך הפוליטי של שנות השבעים, מאורעות אלה השפיעו , כמובן , על כלל היוצרים בני כל הדורות; אך למאורעות אלה חיתה משמעות מיוחדת עבור דור , שהשואה ומלחמת השחרור כבר לא היו חוויות מעצבות עיקריות בחיי רובו . הדור הקודם והדור החדש היו אמנם שותפים לאכזבה הגדולה שנכרכה במעבר מיישוב של מתנדבים ואידיאליסטים למדינה ביורוקרטית שהוצפה גלי עלייה והטביעה חותמה על בני כל הדורות. הסופרים שיקפו את עמדתה של העילית התרבותית, שסבלה מארנון הזהות התרבותית שהישוב העברי בארץ הצליח לעצב לעצמו משנות העשרים ואילך. האכזבה מתבטאת הן ביצירותיהם של הסופרים הריאליסטים והן ביצירות של כמה מילידי שנות העשרים הפוסט-ריאליסטים <עמיחי ושדה>. עמוס קינן הגיב על "פרוץ המדינה" בסדרת סאטירות "דעתו של עוזי" שפרסם ב'הארץ' בראשית שנות החמישים. הוא חזר על נושא זה בנובלה המודרניסטית-האבסורדית "בתחנה", שהופיעה בשנת 1963- שנה מרכזית למדי בהתפתחותה של הסיפורת הישראלית הלא-ריאליסטית. השורות הבאות מפתיחתה של נובלה זאת מאפיינות היטב את העמדה הרוחנית של חולמי שנות כמה מעמיתיו אם צדק או נכשל בתחזיותיו; והויכוח יהיה חמור מאוד עד שריבון העולמים עצמו יצטרך להתערב ולפייס את בעלי התריסין • ג. נקודת המוצא לגבי השאלות העתידניות שלנו , היא בשני הדורות האחרונים, שלצורך העניין נכנה אותם בשם דור המדינה ואחריו , אולי , דור הנכדים <איני רוצה להדביק בהם סטיגמות או הגדרות שווא כמו הדור הפוסט מודרני או הפוסט ציוני וכל כיוצא באלה>. כמה הערות ביחס לדור שהרביתי לעסוק בו בימי חלדי - דור המדינה או הגל החדש. ההנחה הרווחת שספרות "הגל החדש" התרחקה משאלות ציבוריות חברתיות והתרכזה בסוגיות אינדווידואליות היא הנחה מוטעה. דור זה היה מעורב מראשית דרכו בשאלות הכלל , אך ביטא את יחסו אל הכלל בצורות ביטוי שונות מן הדור הקודם. המשפט הבא מתוך הרומן "לא מעכשיו ולא מכאן" מאת יהודה עמיחי מבטא יפה את גישתה של הקבוצה כולה לסוגיה זאת: "דור מת. אדם איננו מת לבדו ואינו אוהב לבדו: דורו נולד עמו ודורו נמצא עמו בשעת מותו עמום קינן ו בשעת אהבתו." אל'(' מעכשיו ולא מכאן" , 1963, עמ' 597(. מרבית הסופרים כתבו טקסטים םמעורבי מראשית דרכם. יש לזכור שסיפורו הפוליטי <מאוד!) של א.ב. יהושע, "מול היערות" נדפס בשנת 1963 <לפני "הכיבוש"!) בכתב העת קשת ה' ג' <אביב 1963, עמ' 45-18(, משנות השישים ואילך ("מן היסוד") היו שני סופרים בולטים, יהושע ועוז , מעורבים באורח פעיל בחיים הפוליטיים וכתבו מאמרים חריפים על מצבה של החברה הישראלית ועל מצבו של העם היהודי . מה שינויים אלה. מה שמתרחש אצל אומות העולם בעשרה דורות מתחולל אצלנו במשך חמישים שנה. שינויים אלה תלויים, כמובן , בשינויים הפוליטיים וההיסטוריים שהתחוללו בעולם ובחברה הישראלית. השואה, מפלתה של גרמניה, הקמתה של המדינה היהודית וקריסת האימפריה הרוסית הם ארבעה אירועים, העלולים לזעזע כל מערכת תרבותית; קל וחומר מערכת תרבותית מתגבשת ובלתי יציבה כמו המערכת התרבותית של ארץ ישראל החדשה. השינויים הללו הם בראש ובראשונה לשוניים מנטליים ומי ששנותיו הפורמטיביות היו · במלחמת השחרור ונרדם וקם אחרי ארבעים חמישים שנה כחוני המעגל , לא יבין את את שפת הדוברים שמסביבו שהיא שונה מאוד מן הלשון שנתחנך עליה; אבל גם השינויים האידיאולוגיים המתרחשים בחמישים שנה אלה אצל אותו סופר עצמו עשויים להיראות למתבונן מדהימים. תרשו לי לצטט דברים שכתב משה שמיר <המשתתף בסימפוזיון זה> לפני כארבעים וחמש שנה <ויותר> ונבחן מה היו עמדותיו האידיאולוגיות אז לעומת אלה שהוא מחזיק בהן עתה ••. הדברים הבאים היו תגובה פולמוסית של שמיר לנאומו של משה דיין ליד קברו של רועי , שנרצח על ידי מסתננים מרצועת עזה: "ממשיך אתה ואומר ואומר- 'ובלי קובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית.' ובלי שלום נוכל? אף על זאת מבקש אני תשובה. האם בתוכנית-העתיד המצוירת לך בדעתך ואין מחשבה בלא תוכנית לעתיד - מצוי שלום ישראל-ערב כסיכוי ממשי והכרחי שבלעדיו אין תוכנית ואין עתיד , או שמא בעשותך חשבוננו וחשבון שונאינו ראית, כי יסוד קיומנו כאן יהא קובע הפלדה ולוע התותח עד-קץ הימים?" <משה שמיר, "בקולמוס מהיר" , עמ' 31(. משה שמיר קרוב בדברים אלה לאנטגוניסט של גיבורו אלכסנדר ינאי , אחיו אבשלום. הדברים נשמעים אירוניים למדי , אם משווים אותם להתבטאותו בנושאים אלה בדברים שפרסם למעלה מעשר שנים מאוחר יותר בספר"יחיי עם ישמעאל" , ת"א, 1968, בייחוד עמ' -82 94. גם בפעילותו הפוליטית לאחר מלחמת ששת הימים הוא קרוב יותר בהשקפותיו לאלכסנדר ינאי מאשר לאבשלום רודף השלום. המרחק העצום שבין העמדות האידיאולו גירת של אחד מן הסופרים המרכזיים של בני הישוב רק מכביד עלינו להסתכן בנבואה, איפה יעמדו מבחינה אידיאולוגית אורלי קסטל-בלום, אתגר קרת ובני דורם כשיסבו בשנת 2050 לארוחת ערב בבית האבות, שבו ישכנו כולם יחד או כל אחד לחוד . מכל מקום מי שהוטל עליו להיות נביא לא תוכלו כבר לבוא אליו בטענות בעולם הזה, בעולם הבא ידון עם 25 דצמבר 98' בר . דברים רבים ושובים אירעו בו ובזיגמובד אלגית האופיינית כל כך לשבתאי הארבעים שבהפכו למאוכזבי שבות החמישים בימה ו~ 5 ן~ והשישים: "אולי להתגעגע?/ אולי לחלום?/ וקלרה, זיגמובד וקלרה מתו וברבהרט בא והקיימת במידה זו או אחרת גם בכמה קטעים אולי לחלום על געגועים?/ אולי להתגעגע לפלשתינה לבדו ונשא את פאולה לאשה וגם של קבז: אך הופמן' בביגוד לשבתאי ולקבז' שבים לא אמר אינו מבכה את תרבות הישוב השוקעת אלא לחלום?/ אינני יודע./ אינני יודע./ מה פאולה מתה וכל אותן שברור לי שככה אי-אפשר להמשיך." <עמוס ברבהרט 'אחלן' אפילו פעם אחת ... בעלי את תרבות המהגרים, המסרבת לטבוע בים ~ קינן, בתחבה, ת"א, 1963, עמ' 13(. מה שהתרחש במשך שבות השישים איבר כפי שיש סבורים - המעבר מלשון אבחנו ללשון אבי' אלא גטיה הולכת וגדלה לפנות לקבוצות חברתיות ודמויות משולי החברה, אשר הוחמצו על ידי היוצרים הקודמים או גטיה לכתוב על אותן הקבוצות החברתיות שתפסו את מרכז הבמה אצל הדור הקודם בצורה ביקורתית ופארודית מאוד <מקרה יעקב שבתאי מייצג היטב את הבטיח הזאת>. בנטיות אלה <פארודיזציה של קבוצות מרכז ופנייה אל השוליים>, יש אולי כמה אינדיקציות להתפתחויות הבאות, בין שאלה תמשכנה את המגמות הקיימות ובין שהן תתמודדנה עם מגמות אלה התמודדות דיאלקטית. ר. בדור האחרון <הדור שלאחר הגל החדש בספרות של שבות השמונים> הגיעה מגמה הצנטריפוגלית לשיאה, כשם שהלכה והתגברה המגמה שהתרחקה מן הריאליזם. הדור של יהושע, עוז' כהבא-כרמון' קב ירק, קבז וחבריהם שחוללו את המהפכה הסוריאליסטית-האקספרסיוביסטית והלירית בסיפורת התקרבו יותר ויותר להקשרים ריאליים. "המאהב" של יהושע הוא, למרות היסודות הסוריאליסטיים, רומן שיש לו בסיס ריאלי' והוא מת ייחס למציאות · החברתית שלאחר מלחמת יום הכיפורים. הגיבור הראשי הוא "יוצא דופן", הכופר בכל הערכים של הישוב. הוא "יורד" מזרחי המתחזה לחרדי כדי להשתמט משירות בצבא. כל התכונות הללו הן אנטי ממסדיות אבל הן ריאליות בהחלט וככל שאבחנו מתקר~ים לשבות התשעים גיבורים אלה תופסים גם במציאות החברתית הממשית את מרכז הבמה. הספרות כאן קדמה למציאות. קבוצת הסופרים שבכבסה לספרות בשבות השמונים <לא כולם, אך כמה מן הבולטים ביותר> כתבה יצירות רחוקות מכל מצע ריאליסטי. הבולטים שביביהם הם אולי דוד גרוסמן' יואל הופמן' יובל שמעובי ואורלי קסטל בלום. בין משה שמיר לא.ב. יהושע מרחק ק' פרסה, בין שמיר להופמן מרחק ת"ק פרסה. בין "מלך בשר ודם" הריאליסטי השופע בשר ודם לבין הנובלות הליריות של הופמן הכתובות בסגנון ההייקו היפני מפרידות כארבעים שבה וארבעים שבות אור בתוכן ובצורה. הקטע הבא לקוח מתוך הנובלה הלירית של הופמן 11 בר נהר ט" )1988<: "בילדותו ברבהרט עף בשמי לפלנד על גבו של אווז הזפק שמהלכים בפלשתינה ואומרים 'אחלן' מאוסים עליו. הוא מבקש לשאול: 'וברבהרט בן זיגמובד איבנו בן אדם?' לפעמים אומרים 'אחלן' <שלא כדרך הטבע> גם קטבי אמונה ודלי בשר. וכשברבהרט רואה אותם הוא חש עצמו נכלם כאילו הציגו לפניו את ערוותם." ("ברנהרט" ירושלים, 1989' עמ' 37(. בקטע זה מבחין הגיבור בין מיעוט לרוב ותובע את זכותו של המיעוט, הקשור איבטרטקסטואלית לתרבות אירופה - כגון' לספרה של סלמה לגולף, "המסע המופלא של נילס הולגרסון" )1907( שמסעו על פני על גבו של אווז הבר הפך לאחד מספרי הילדים העיקריים בתרבות זאת. גיבורו של הופמן מת עב את המהגרים המבקשים להתבולל ואינם באמנים לזהותם האירופית. התמה הזאת כבר עלתה אצל בן-ציון תומר חיים גורי בצעירותו ואהרן אפלפלד' אבל היא הגיעה כאן לידי מימוש מוקצן • המגמה הצבטריפו גלית בתרבות ישראל הגיעה כאן לביטוי מובהק. זו הצדקה פיוטית של יוצא הדופן האירופי בחברה הנעשית יותר ויותר לוונטינית <וצריך לזכור שהמחבר הוא סופר של שבות השמונים, למרות שזמן הסיפר מוקדם הרבה יותר>. ואולי יש להוסיף כאן שמשהו מן הטון הפיוטי האלגי העובר כחוט השבי ביצירתו של הופמן מעלה על הדעת את הטקסטים של יעקב שבתאי או טקסט כמו "מומנט מוסיקלי" של קבז <העירה על כך חבה הרציג>. הקשר בין אלה לבין הופמן איבנו תמסי אלא אווירתי. "זכרון דברים" 'ו'סוף דבר" הן אלגיות על הסתלקותה ושקיעתה של תרבות. שבי הספרים האחרונים של הופמן מכילים אותה המבולל של התרבות הדומיננטית. הופמן מחדש את פני הסיפורת באמצעות ההייקו שהוא מבחיבה בראטיבית פתרון טיפוגרפי להארה חדשה של הרצף. ספרו של הופמן "כריסטוס של דגים" )1991( הוא המימוש החשוב ביותר בבריאת מאגר אפשרויות חדש. הופמן איבר תלוי כאן כבר במאגרים של שבות השישים. אפילו לא כאנטיתזה תמטית או פורמלית לספרים הילידיים ההרואיים והאנטי-הרואיים ולאקספרסיוניזם והסימבוליזם של יוצרי שבות השישים. 'ב'כריסטוס" הפך עניין ה"אהלן" כבר לאי-רלוונטי. הופמן שאב ממאגרי אפשרויות שובים לחלוטין והמאגרים הקודמים בסתלקו. לפיכך יש ביצירתו <בשלשלת הדורות של הסיפורת העברית> התחלה חדשה: והמחבר הוא בעל זהות שובה מזהותם של סופרי שבות השישים. הוא קשור הרבה פחות לאופק הציפיות שיצרו סופרים אלה ופותח אופק ציפיות חדש. הופמן' אורלי קסטל בלום ואתגר קרת יצרו צורות גרוטסקיות, תבניתיות ונוסחי סיפורי פואנטה חדשים, שהם בעלי תבנית קצרה יותר מזו של הדור הקודם. האינדיקציה היא שהסיפורת עומדת לפנות לטכניקות קצרות יותר ושמתגבשות והולכות שתי צורות סגנון: האחת נוסח הופמן שהיא במישלב גבוה, אבל בוטה לאזוטריות ואידיוסיבקרטיות בהבעה, וחשביה, שנתייחס אליה, הבוטה למישלב במוך הקרוב ככל האפשר ללשון הדיבור • ואם איבה מתקרבת ללשון הדיבור הרי היא נהנית מן המגע עם הביבים ומוצאת את היופי בכיעור <דוגמאות מובהקות הם קסטל בלום, חנוך לדין ויצחק לאור>. השאלה היא, כמובן' איזה סיכויים של התפתחות והשתלטות יש ליצירות כשל הופמן, יובל שמעובי או אורלי קסטל-בלום בחמישים השבה הקרובות. האם התרבות החדשה תתנתק יותר ויותר מן המקורות הלשוניים המסורתיים ומתיאור הוויות ודמויות המייצגות את המרכז החבות י <אם בכלל יהיה עוד כדבר הזה>? האם אילוצים חברתיים של מלחמה ומצוקה לא יחזירו את הסיפורת מפאריס של יובל שמעובי או מתל- אביב כמטאפורה ביצירתה של קסטל בלום אל תל-אביב וירושלים של ממש <לאור ולדין> ומעולם המתרחק מן המציאות הקרובה, משום שהוא מסוגנן על פי נורמות של מציאות רחוקה, אל מציאות קרובה? הנביא צריך' אפוא, לקפל את כלי הבבואה שלו ולומר שאינו יודע אם חברה זאת תגיע למצב כלשהו של רגיעה ונורמליזציה ואז ספרותה תהיה שובה מזו שקדמה לה וקרובה 26 גליון ····· 226 יותר לספרויות של כל העמים שאינם עמי סגולה, או אם תמשיך חברה זאת לחיות חיים שעל קו הקץ וספרותה תצטרך לחזור ולהתמודד יומיום ושעה שעה עם אילוצים אלה, שההיסטוריה כפתה ותכפה עליה חדשות לבקרים. ה . ושתי דוגמאות נוספות והפעם מתחום השירה ומן התחום שעומד כבר חמישים שנה במרכז החיים הציבוריים של מדינת ישראל המלחמות והצבא. נפתח בשיר הידוע מאוד של חיים גורי , אחד משירי הדגל של מלחמת השחרור: "תפילה". תפילה ry~ ~ן~ה ל~~רים, ~י ה~~ .ת~ ך~ה א;סם ש;נ;וקים ף~כ;~ים, ך~י~י ry ם ז; 7 ק;ת. ך~ה, י;רד ry ~ךב, רף o ,ת;ר~~~ סארן .ט~ד~ 7 הן;ל~ ךח~ה םי~~~ ~אד .· ךב :ה~ה . ,ם~ך~ ~י ה~~ .ת~ כ;כבים הצתף, ף~ q נ;ת ד~ים ~~Q ;גים .ר~~~ ~ :ר~ה א;ר-י;ם! ~ ן~ת? ~·~ ל ~~~n ;ן א; ~ם ז;יבף 9 ה ןק~ר? ,ם~ך~ ~רך י~~;י .ה~ס?~ל ~רך ם~~~ ל~? ~ry זקיא, ~רו ~יסם. ~רו ~ת . !ה ry ,ם~ ~ת ~~דיו ךל; q~יו , ~ד ~ןב :נכם. ;ך~ה :~אף ~קזקים ף~ןע,ם א;~ד ב Y.ה~? f ~ןה ךל;ןה ~סרים. ברכם, כי באה עת. ~~ ~ן~ה T ל~~יים. שיר זה הוא תפילה, המבוססת על פניה מונולוגית אל ריבון העולמים שהוא והוא בלבד בר-שיח של הדובר. התיאור של קבוצת הלוחמים הוא פתטי ואסתטי מאוד. האסתטיזציה ב עשית באמצעות הנוף <צמרות, אורן> המקיף אותם. הדובר מבקש את ברכת ריבון העולמים להצלחה במלחמה; למרות שהוא יודע, שהמלחמה עלולה להביא ניצחון או מפלה. הצד השני מוגדר כמחנות של רבים ומשתמע שזו מלחמה של רבים נגד מעטים, כשההצדקה היא כולה לצד המעטים <שכאן הם עדיין היהודים>. הנערים אינם עומדים בפני עצמם אלא מייצגים את כל השבט והעם. זה שיר על קולקטיב הנלחם על קיומו וניסיון באמצעות התפי לה להכריע את הכף במאבק נגד האנטגוניסט. המישלב הלשוני הוא גבוה והחוויה היא חוויה מרוממת • המוות האפשרי והחיים המבוקשים הם במישור לשוני וחווייתי גבוה מאוד; והדובר מזדהה עם גובה החוויה. זה דור של גיבורים שהשראתם באה להם מן החתעוררות הלאומית המזדהה עם הצרכים הבסיסיים של קיום והישרדות של שבטם ללא פקפוקים, רגש אשמה ואירוניה . גורמים שהלכו והתפתחו מאמצע שנות החמישים ואילך ושינו את התמטיקה של השירה והסיפורת ואת הטקסטורה שלה. המישלב הלשוני הלך ונתנמך והאירוניה תפסה את מקומו של הפאתוס. הדור האמין פחות ופחות בערכים של הדור הראשון ושם אותו לעתים קורובת ללעג ולקלס. בדור השלישי , המשמש לנו אינדיקציה למה שעלול או עשוי להתפתח לעתיד לבוא הנימה כבר איננה אירוניה פארודית אלא מעין ריאליזם בוטה, הנוטל מן החוויה הצבאית את ההרואיות הפאתטית ומה שמתגלה בעיצוב החוויה הצבאית נחשף בצעם בדור זה כל אתר ואתר חוויתי. בין חיים גורי לשיר של אמיר אור שנתייחס אליו בקרוב עברו כמעט חמישים שנה והפער הלשוני והחווייתי המפריד ביניהם הוא שנת אור ..• התיאור כאן קרוב למה שמכנים בצבא "טרטור" או "זובור" והופך מצב ריאלי שלילי למצב, שיש לו משמעות שמעבר לעצמו , משום שהוא ממוסגר והמסגור מקנה === לו משמעות סינקדוכית <כפרט המייצג את 1~ יו ~ הכלל>. המגמה בשיר זה היא המישלב הנמוך , הדמויות האנטי-הרואיות, לשון העגה והבעה של חוויה אישית שלילית בעלות משמעות חברתית כללית באמצעות המיסגור שירי. ושוב קשה לי לדעת, אם זאת האינדיקציה למה שעתיד להתפתח לעתיד לבוא. אני רק יכול לומר ששירו של אור אינו יוצא דופן ויש באמתחתי שורה ארוכה של שירים דומים על נושאים שונים. ו. אי אפשר ללמוד , אולי , מן ההווה על העתיד ואולי כל האינדיקציות שסימנתי כאן הן חסרות משמעות. התנועה מן המרכז לשוליים מן הצנטריפנטלי לצנטריפוגלי היא עובדה המתממשת והולכת, אבל יכול להיות שהדיאלקטיקה תביא עמה בעתיד תנועה -~----------------- אמיר אור ו: הקשב! ן 9 "ר טך~?~~ד~ר . ך~ם ~י , םע מי הףא מדבר? ~Q ןא ב~~~~-י~~ ה~~~ ;ל~ נכ'ס?ב ~ל ryא~~ ;ל~ הףא .ר~ד~ :א?ןה נכדיז נכ'נכ o ת ~ןף, נכרים נכ'ד~ל:ם ~ןף. ת;ך ~לש ןק;ת כנ~~ךi נכ' v? י~ל. זף-ז! ת;ן ~· יןי~~ ןק;ת ~9 דר ד.ק~~~ ת;ן ד~ה כנ~~~ר;נ' צאל אלברט. מה'תה ב;כה לי , מה? נ:ii יז ~~הי:נכ'נכסת. Tנכרים :• נכ/ד~ל: T ם ת~~ .ר~;י,ן~ .ה~~ .ה~~ ן 9 "ר טך~?~ .ר~ד~ ס~ v? י. לשון הדיבור במישלב הנמוך ביותר הפכה ללשון השיר . אלולא המיסגור השירי <שורות מחולקות, צורת בית> והחזרות הרטוריות <עם מי , עם מי הוא מדבר; תזיז את התחת שלך, תרים ת'רגליים, רס"ר אלברט מדבר ( היינו מתקשים להעניק לשורות אלה כינוי של שיר . השיר הוא תיאור מצב במישלב הנמוך ביותר האפשרי , כמעט בלשון אנטי שירית, שתי הדמויות הן אנטי-רומנטיות ואנטי-פתטיות. לא הנערים השותקים והנבונים של גורי אלא הרס"ר אלברט והטירון "החרא הקטן" שהרס"ר מתעלל בו . השיר ירד מן הכללי והמכליל לתיאור מפורט של שתי דמויות סינקדוכיות המייצגות מפקד ופקוד , שהיחסים ביניהם נמוכים ושהתקשורת ביב יחם היא כזו שבין מתעלל לקור בן • הפוכה. אולי יתברר יותר מהו ומיהו המרכז החדש <שהרי כיום אבדה כל תחושת מרכז חברתית תרבותית או פוליטית> ויחזרו בסירנות צנטיפנטליים למקד את החברה ואת תרבותה. האינדיקציה לסיפורת גרוטסקית ואזוטרית שיש לה צורות מפתיעות ומנסה לנתק עצמה תמאטית מן הנושאים הדומיננטיים של סביבתה החברתית: או לשירה במישלב נמוך המנסה לתאר דווקא את את האדם בכיעורו או את האדם המכוער <נוסח חנוך לדין יצחק לאור> היא אפשרית: אך ודאי <כמו כל דבר אחר בהיסטוריה תר כרת ית וחברתית> לא הכרחית. יכולה לבוא גם תגובה דיאלקטית פתטית, ריאליסטית, שתדחה את הפרוזה הפוסטמודרניסטית האקסטראוו גנטית ואת השירה <והמחזה> הגרוטסקית הנמוכה. כל מה שההיסטוריון מסו גל לעשות הוא להציג אפשרויות שבכוח-אנוש לשערן מתוך ניסיון העבר ואפשרויות ההווה והעתי.ד האם כל זה יממש או יתבדה: אני מעדיף לתאר עצמי דווקא כשוטה ולא כחכם ולחזור בעניין זה על דברי חז"ל: "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות." <בבא בחרא 2 א> • מדברים שנאמרו בננס על חמישים שנות ספרות במדינת ישראל, שנערך באוניברסיטת ת"א. 27 דצמבר 98'-- 1 סביבה מסג =... ערסל ר ~ך g ל ~ךך.~ט ~ ע ~לי הךף ... מ~ן~ים הרףח מח~ה א;ת; • וא;ט;נףס צהב כמ; שמש T-: - עם א;נ:ו~;ת To/. ל :קוף~ ·~~~ :ה רףם o/.ה~~ ~ן מ:ם מז:ו יכ;ן' ~רי t ה? מהט אשר מטה אשר מטה אשר -·· ז·· -·· ז·· -·· ז·· רףם o/.ה~~ ~זpן~ר~;ת ע.רב, w רו~ה? רףח היא נאדם אני מטה אזני ליד הרףח למלא' את T ערסל השעה ~ל יר~;~ T~.ונ~ - מ~ף~ל - ~ין ע;ד ל~~ .ה.ך~ : -··:·-:-- דד ;גףף ד~ן~~pזמo/. ל רףח; ל~ל;ת ~ר ~ין ז~'נ" ד:~ין" על פרשת דרכים o/. ל ק;ןת -ת;ר;ק-;ג~ ·o :יו ~ק "jרףם · ת o/. ל ~ןם ~ל ,ה~ן~ qo/.:p רףחי · לך תםיt~7ם:~~ םיקtףר~ ~ס;קים 'ן;נ~?ל י:זr·חןאך ~~ ע.~ק .דינ:וים םי~~~~ ~~קךה ~סףק. זה תמיד על פרשת דרכים~~לף ם~.-ך.ה ~ת i ך ry · ךר מגדלור ז; ס~יד ת~~ן~ ~q~ה ;ןגף~ית מל.ילית מ~ןה המגדל;ר של סטלה מאריס • T T :• : :• -: • ואבי מתנ;ננת נהםק;ךץ ... ךל~ ~·~,=~ '.ה '.''' .' T :p ~לף ~ח.ש ~ת ~יןנ:וי מה חסר להם •: T •• T מת;~ה. o/. חם ר;~ים 7ןיtם~ח כליל אחד במאי ת;ריקt ~בףר;ת ה~;ם הזיתים אינם T •• • -·· תםיt~ למ;~ב;ת מםרף~ים ,ןק~ים 1w רע.יחם ~~לף ת~ ~צףרי;ךן · מ~פףלים םךi ~עירים q דףךים o/. :ךדף ~ן מ :p ר~ כד~ לצמ;ח .... ~·nףץ · למ o/ י~~ · ~ת oת;~ ף ה~;ם אפלף פני האדמה 7ן;ש · .ץ:~מ T T -: T '' : ' :- ק~; w .ל לחףת: . מ qרף~ים,א; 1ב" 'לגד;ל אתנף .•. נ;א לגד;ל אתנף •.•" • • T : T : 0 0 ~~~רים ~ת ק~קי ry ם והנ;ר;ת בתל' החרסים :- ס~~ים · ס~;ם ~א;ר o/. ל ראש ססר' סח~ףך -..-ד-: . שמישהף דאג ש~היף שםמ w פףר ~ל מ,ת;ע~~ ~רי' •~g ~ד iיך.ה •~נ:ויב T ~לףט םךi םךדל~;ת, rזך~~;ת, ~חיר'~ם, קיןה .•• דסרגףש o/.ה~י~~~ ~ך w ת מ~ש, וא~י הורד המסגיל iזפ ושם T : -•• • : -ד - י T מ~~~רףת o/. ל~-ר~~-לי~~ ט~~~ ~חףק ·;: ל ת םךi ,ק~'ס ד~~ח? עם .· ~די ג לא יא~~~ ~הףןה. 29 דצמבר 98'••••• מצד זר 1 ~.l.l.l.l.l.l.l.1.ll.l.l.l.ll.ll.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.lll.111111.llll~ ו~ ו~ עמרם לזיתן מוספים, ספרים, ארזעים הפרטת הכלכלה תוהזחו אחרים> הוא כי הפוסט-מודרניזם <בצירוף מלחמת האזרחים, מפני נישואי .תערובת הפוליטקילי-קורקט שכבר כמעט אי אפשר קרוז אומר כי החוקר ג'ימסון כבר הצביע לע להפריד ביניהם> גורם להרס הסטנדרטים כך כי זהו בעצם סוג הפרשנות של תאבו דומה שהדיון הרעיוני המעמיק מתנהל םהיו בישראל בעיקר בכתבי עת שרובם אינו מוכר האקדמיים. מה שאיפשר לו לשרוד זמן כה הננסית שהטבילו לנצרות את תהברי לציבור הרחב. הקו החוצה בין המחנות אינו רב היא מיומנותו הרטורית לתמרן בין הישנה. בשני המקרים היחס לטקסט הוא לכא כל כך בין שמאל לימין' לפחות לא התיאורי לנורמטיבי' בין האנליטי לנבואי' קליפה אשר מתוכה יש להפיק אמת הידוע כאשר הר גיר' בדומה למרקס ולפרויד' .מראש בטרמינולוגיה זאת, אלא בין ""הפוסט פוסט- מופיעים גם כמדענים וגם כמשחררים לטעמי' ההיבט המעניין במסה של קרוז אהי ,<פוסט-סטרוקטורליסטים מודרניסטים, פוסט-ציונים, וכדומה> חברתיים. כך למשל' פרקו ורדידה ניזונים האבחנה שהוא עושה, לאור האמור לעיל' ןבי מה שהוא מכנה "שיח דיסציפלינרי" <או למתנגדיו . חסידי הפוסט אצלנו הם רבעיק מפרדוקס: מצד אחד הם מטילים ספק בעצם קיומו של ידע בטוח, מצד שני הם מציגים מדעי> לבין "שיח של אישורו עצמי" <פוסט- "היסטוריונים חדשים" םו"סוציולוגי טענות גורפות על החברה וההיסטוריה, שאנו מודרני>. קרוז מבהיר כי שיח ידיסציפלינר ביקורתיים" המרוכזים סביב כתב העת אמורים לקבלן על סמך האמונה םבסמכות הוא שיח אמפירי' המושתת על אתיקה 'תיאוריה וביקורת' בעריכת עדי ראופי המכבדת את הידוע, מכירה במה שאינו עידו <וכתבי עת אחרים בשולי האקדמיה, וכמ עדיין ומתנהגת כאילו ההבדל בין השב םיי 'רסלינג '' עליו להלן> שצייד לא מכבר עשור משמעותי בעיניה. שיח של אישורו עצמי' חוברות להופעתו . מתנגדי הפר סט מעצם לעומתו' הוא שיח אפיריורי' הבז לרעיון הופעתם המאוחרת ונטייתם הלא- האמת, מעדיף הסברים גורפים ,<קפיטליזם דוקטרינרית הם הרבה פחות מאורגנים קור מערביות, וכדומה> ונימת תוכחה לש לאחרונה בישראל אנו מתחילים לקרוא גם אבסולוטיזם מוסרי • אותם ועליהם, בכתב העת 'מקרוב' בעריכת קרוז מוטרד לא רק מהחלשות האתוס גדי טאוב וגיסים קלדרון <הוצאת הקיבוץ הדיסציפלינרי באוניברסיטאות האמריקאיות, המאוחד, קיץ 1998( שגליונו השני ראה אור אלא גם מן האופן בו שרד ,הפוסט-מודרניזם .לאחרונה האליטיסטי ביסודו' באווירה ההולכת אם בגיליון הראשון של 'מקרוב' חיתה וז ונעשית רדיקלית. לדבריו' הדבר נעשה -על המסה של מייקל וולצר "הפוליטיקה ידי שעטה על עצמו הילה של אידיאולוגיה הגלמודה של מישל פוקר" שהראתה כיצד מן שוויונית: "לאקניאנים מיהרו לטשטש את התזה בעלת החזות הרדיקלית בדבר החברה הסקסיזם הבוטה של לאקאן המנוח וכרתו הממושטרת לא ניתן לגזור שום פוליטיקה ברית עם הפמיניסטים הרדיקלים ... פרקו מהפכנית או רפורמית: הרי בגיליון הנוכחי הפיץ ברבים את הידיעה שאינו רק חוקר' שמור תפקיד זה למסה של פרדריק קרוז אלא גם חייל בחפירות המלחמה נגד החברה "סופו של העידן הפוסט-סטרוקטורליסטי". הממושטרת •.. ו במקום רדידה המומחה קרוז טוען כי זמנה של התיאוריה והפרקטיקה לנקודות העמימות של המטאפיסיקה הפוסטמודרנית <פוסט-סטרוקטורליסטית שלהם בלב.ד אסכולה זו' אומר קרוז' עושה הקלאסית, התחלנו לקבל את רדידה האויב בלשונו> הולך ואוזל. מסעה הארוך שהחל שימוש קיצוני בטכניקה מוליכת השולל של הנחרץ של האפרטהייד". בשנות השבעים ונמשך עד היום שינה כליל הנחת המבוקש. הם נאחזים במכניזם של להתקיף את הפוסט-מודרניזם היום, אומר את הסגנון האינטלקטואלי • אולם חרף קרוז' פירושו להצטייר לא כיריב של היסקים תרומתה החשובה להבנה כי "האמת לעתים ההדחקה, שהעדרו של דבר מה הוא בעצם לוגיים מעורפלים, אלא כאויבם של עדות לנוכחותו' כדי להסיק את המבוקש מן קרובות עושה את רצונו של הכוח" הרי כך' למשל' העדר התייחסות המדוכאים באשר הם. עם זאת, כאמור' רואה המחקר הספרותי המתנהל תחת דגלו לשההעדר . קרוז סימנים בכל תחומי המחקר לנסיגתו של לשחורים ברומן הקלאסי /ואות השני// יכול זרם זה, טוען קרוז' מפיק שוב ושוב אותן להתפרש כהוכחה, בלא צורך בתימוכין "שיח האישרור העצמי" ולשיבה אל "השיח פסוודו-מסקנות מעגליות ומונוטוניות. מה שקרוז מתריע עליו בעיקר <יחד עם םחוקרי נוספים, לפחד החובק-כל של אמריקה, ערב הדיסציפלינרי", לא בגלל שמדענים נכנעים 32 •••••גליון 226 לגינונים אקדמיים לשמם; אלא בגלל היכולות לשמש בסיס לסולידריות> מובילים של האבקות בערוץ הספורט בטלוויזיה> והוא שעבודה אמפירית קפדנית היא הדרך לאינדווידואליזם קיצוני ולפיצול. הרב- יותר בכחייבת תרגיל אקדמי ברדיקליות היחידה היכולה להוביל לידע המסוגל לחולל תרבותיות, סבור טאוב, להבדיל מפלורליזם,פוליטית. שינוי חברתי אמיתי. מניחה כמובן מאליו שעצם קיומו של תחום עם זאת החומרים המובאים בחוברת 'רסלינג' גדי טאוב <מהאינטלקטואלים הצעירים משותף מהווה דיכוי של קבוצות שוליים בידי 5 <עורכים: עידן צבעוני' יצחק כבימיני' המבריקים>, במאמר ששמו "הפרטת המדינה: תרבות הגמונית. כתרופה היא מציעה לא מיכל זמיר - קיץ 1998( המונחת לפני פוסט-מודרניזם כזן של מחשבה ימנית", שיתוף, אלא הפרדה סקטוריאלית שתשמר ובקודמותיה ('אוטוביוגרפיות מוסיקליות' ממשיך את קו המחשבה של קרוז ומתרגם זהויות קבוצתיות, כמו מזרחים, אשכנזים מאת יצחק כבימיני ב'רסלינג' 4 היא פנינה אותו למציאות הישראלית. טאוב לא רק וכדומה. ואמנם, יותר מכל כנסת קודמת, יש ספרותית> לא כולם רדיקליים בהכרח ורובם שאינו מקבל את הזיהוי כביכול בין פוסט- לנו היום מפלגות המייצגות "נראטיבים דווקא מעניינים. בעניין רב קראתי את מודרניזם לשמאל' אלא מבקש להראות כי קבוצתיים", והקשר בין הפרטת הזהות מאמרו של יעקב גירזנו "מחשבה פרדיגמטית זרם זה יונק בפועל מן הימין השמרני . להפרטת מדינת הרווחה גלוי לעין כל. יותר ומחשבה היסטורית: המקרה של מחשבת בישראל נוסף לכך גם גוון מדיני: הרדיקלים כספי רווחה וסעד נמסרים לידי פוליטיקאים חז'ל": את מאמרו של אליעזר גרינשטיין הפוסט-מודרנים והפוסט-ציונים הם שזינבו סקטוריאליים ,ס"ש< חרדים, רוסים, "עין תחת עין' שן תחת שן? פשט דרש ברבין' הם שהתנגדו להסכם אוסלו וראו בו מתנחלים> כתוצאה מהפרטת הזהות ושאלת ההקשר": ואת פרויקט אמן אורח עם המשך הכיבוש באמצעים אחרים, הם שקראו המשותפת. בסוציאל-דמוקרטי"ה מתנגשים ברכה ליכטנברג-אטינגר' על אף סתימותו . להימנע מתמיכה בפרס בבחירות ומסרו בכך שני סרגי שיקולים, המוסרי והכלכלי ויש אלא שרסלינג אמיתי' סמוי מעיני העורכים את השלטון לנתביהן. זאת על פני השטח. לפשר ולאזן ביניהם. הטיעון הפוסט-מודרני' אני סבור' מתנהל דווקא בין הרישא לסיפא באופן מעמיק יותר הוא חושף את הקשר לעומת זאת, מתלכד עם הלחץ הכלכלי ואינו של החוברת, בין המאמר הפותח של עדי הסמוי מן העין בין מי שתובעים להפריט את מתנגד לו' ובכך פורם את הרקמה העדינה אופיר ואריאלה אזולאי "מאה שנה לקונגרס הכלכלה ואת שירותי הרווחה של מדינת של הסולידריות, טוען טאוב במאמרו הציוני - חשבון" לבין המאמר החותם של הסעד <ימין קיצוני> לבין מי שתובעים המעניין. יצחק כבימיני "בין החוק לדבר: בין לאקאן להפריט את הזיכרון המשותף, את הנראטיב צריך לציין עוד דברים רבים ב'מקרוב', כמו לפאולוס". הלאומי ואת הזהות הקולקטיבית <שמאל למשל המדור המעניין "ספר אחד במרכז" בו מאמרם של אופיר ואזולאי הוא מעין רדיקלי>. שכן תחושת הסולידאריות דנים הפעם אורי ברנשטיין' דוד הד' אסא מניפסט-אוטופי המבקש להציע, כניסוחם, החברתית היא בלבד העומדת כמכשול נגד כשר ונסים קלדרון ברומן "מחזיר אהבות "אלטנוילד אלטרנטיבי". בהקדמה כלכלת שוק נעדרת בלמים, ודווקא אותה קודמות" ליהושע קנז' וכן שירים, סיפורים התמציתית נכתב: "מה שמוצע על-ידי טורחים ההיסטוריונים החדשים והסוציולוגים מסות ועו.ד אבל על דבר אחד אני ממליץ לא המחברים אינו אלא שרטוט קו אופק, ראשי הביקורתיים לפרק. לוותר בשום אופן' על רשימתו של נסים פרקים למחשבה מדינית הנענית לתנאי לפי השקפה זו' הצורות השונות של קלדרון "עמוס עוז: הוויכוח" - שהוא ניסיון המקום והזמן. הם נוגעים לשני עניינים הקולקטיביות לעולם מאיימות על לעמוד על השאלה "למה עמוס עוז מושך עיקריים: אפשרותה של מדינה שאיננה האוטונומיות של הפרט: לפרט אין צרכים אש?" ועל סודה של אותה משיכה-רחיה מדינת לאום - אזרחים מסוג חדש, קולקטיביים אותנטיים ואלה תמיד מוטבעים מפורסמת כלפיו . בו בכוח מבחוץ בידי אינטרסים הזרים לו מצעם מהותם. הציונות היא שנזקקה לפרטים ".......5 ך JD.. זעיי ב• n רב ·1111111• וז rונ:.rרתר כדי שאלה ימלאו את שורותיה, ולא הפרטים רסלינג בסגנון אקדמי הם שנזקקו לציונות. זו העמדה המשותפת לכל מי שאימצו להם את קידומת "הפוסט" דומה ש'רסלינג', במה רב תחומית לתרבות, בזירה הישראלית לפחות. זה, לדברי טאוב, שנולדה בחיק האקדמיה, היא דוגמה לאותו מה שאומר אילן פפה על כפיית הלאומיות שיח פוסט-מודרני של "אישורו עצמי" ער · ••.זז ·-41ti,'נt: לר. -י יזi•·הזגtיו ה~• ו jt זגגך o ה:ז it)'° •·n ת •O •ל• op ג •א oר• באמצעות "נראטיב היסטורי הגמוני": זה מה <לעומת השיח "הדיסציפלינרי") כפי שמבחין גוג f'f י · ו-טג{ רג< -יtס•נ J. י'" . אל • .וי i ו ~~1{ {•\ו Uwג« שאומר עזמי בשארה כשהוא מציע את ביניהם פרדריק קרוז במאמרו המובא •01", דו wחלtג•ג :וה, w ן ' .ו!;• ;נ. i זו -ו wnoג n:oרד•.גת~ t וו •10.o•n וי ת .בה 1.1 ח nז""ל "מדינת כלל אזרחיה": זה מה שאומרים עדית ב'מקרוב' <ראה לעיל>. כלומר' במה למרצים ·i ח r-~"·מ ·•· ~•ג:•ז;•ו 1 •י•"•י o זרטל ויוסף גרודזינסקי בדברם על "העפלה חדורי רוח קרב פוליטית המבקשים להציג כפויה כגיוס של מהגרים למפעל הציוני": בה את דבריהם, מבלי לתת את הדעת יותר וזה מה שאומרים עדי אופיר וחנן חבר מדי לאיזה קהלים היא נועדה ואם בכלל יש המדברים על מנגנוני המשטור של השפה לה סיכוי להגיע אליהם. והשיח. מה שעולה מדבריהם, הוא אומר' היא העניין מתחיל משם הבמה עצמה "רסלינג". תפיסת אדם על פי המודל הצרכני: יבחר לו אין זה שם עברי' כידוע, אלא אנגלי' אולם כל איש ואיש ממדפי המרכול את הדת, במקום המיועד לציון השם הלועזי של הנראטיב, ההיסטוריה והזהות שלו • בחשבון החוברת לא מובא המקור האנגלי אחרון מה שנותר' אפוא, מרשות הרבים הוא wrestling <האבקות> אלא התרגום הפונטי השוק החופשי לבדו . לא מקרה הוא שגיוסה מעברית resling חסר המשמעות בכתיב זה משוחררים מהיסודות הבדלניים הכוחניים פוסטמודרנית זו קנתה לה אחיזה באקדמיה באנגלית. כלומר' העורכים נוטלים שם, אבל שבלאומיות: ואפשרותה של ריבונות מדינית האמריקאית דווקא, הדמוקרטיה היחידה שאין לא מפרשים את משמעותו כאילו אינם שאיננה מושתת על עקרון הסובייקטיביות בה מסורת סוציאל-דמוקרטית איתנה של מתכוונים אליו ברצינות, מה גם שהשם חברה אזרחית שאיננה סר בייקט-על סולידריות חברתית. אבל גם חסידיו של המקורי עצמו <האבקות בסגנון חופשי בנוסח שהמדינה מייצגת או מבטאת". פרקו האירופי' הפוסלים אפיריורי כל מה תפוס ככל יכולתך> פירושו תחרות, או השאלה האמיתית, לדבריהם בהמשך' אינה שיוצר זהות <מערכות חינוך' רווחה וכדומה הצגת ראווה <כפי שהיא מוכרת לצופי סוג זה השאלה הפוליטית איך להגיע לשלום ואיך 33 דצמבר 98'•••••• לסיים את הכיבוש, אלא שאלה על תמהו התורה מכפיף אליו את היהודי ומונע ממנו מוליכה לשיתוק ולכן "רק בתוך החוק ןנית את הדרך האמיתית לאלוהים. חוק התורה לתפקד באופן ,חתרני" הפוליטי שבתוכו מבקשים שלום ופיוס. ךאי ליצור עולם שבו המובלעת היהודית בחברון עוד מחמיר את מצב האדם לאחר הנפילה. גם זוהי , לדעתי , תובנה מעמיקה ביותר . לבכל ו~ 5 לפניו היה חטא בעולם, אלא שללא החוק אל כל הקטע הזה המובא אצל כבימיני בהערה תיראה כהזיה מתיאטרון אבסורד , ךאי להתנער מעולם התוסס בהזיות גאולה וסיוטי נחשב לחטא, ואילו לאחר מתן החוק <התורה> 26 <עמ' 51-50( המביא חילופי דברים ןבי °'°'1 לאקאן לבין תלמידיו בתקופת מרד השמדה, התלהטות יצרים ושפך .דם התחזק עוד יותר מעמד החטא. רק עמרג שנצלב ישו וקם לתחיה נעשה החוק ללא הסטודנטים בצרפת - להם הוא אומר םדברי והתשובה, במאמרם, היא כי יש לעשות תזא על-ידי פירוק הקשר הגדודי בין מדינה רלוונטי עוד עבור מאמיניו • החיים בישו אלה - היא מאלפת ביותר . לאור הגיש באים במקום החיים בחוק התורה, יכפ דיאלקטית זו לגאולת האדם והאנושות, צריך ללאומיות ועל-ידי שחרור מושג תהריבונו לדעתי לקרוא גם את דברי הפתיחה לש מן המטאפיסיקה של הסובייקט המוצא שהברית החדשה באה במקום הישנה. םבמלי אופיר ואזולאי. במקום שהשניים םמניחי במדינה את מפלטו האחרון. מבחינה מעשית אחרות: החסד של ישו ממיר מעתה את קהחו תהא זו מדינה ("דמוקרטית חילונית"?) של האב בחוק האהבה. אפשרות של עולם הרמוני בין בעלי ןרצו מסביר כיצד במשנתו סוב, מצביע כבימיני , באמצעות לאקאן , לע שתשתרע בין הים לירדן , אשר לא תהיה יצחק כבימי יב מדינת לאום, אלא יחיו בה קהילות רבות - הפסיכואנליטית של לאקאן תופס מושג מצב דיסהרמוני יסודי , הן בנפש היחיד ןוה למשל יהודים-דתיים-לאומיים , דבצ "החוק" משמעות רחבה ומורכבת יותר • אין ביחסו לזולת, שאינו ניתן לסילוק פשוט מבלי לעקור בכך נדבך בסיסי של התרבות. פלסטינים -מוסלמים-עזתים , יהודים- הכוונה לחוק ספציפי אלא לעיקרון יבסיס חילונים-אשכנזים, בשכנות לפלסטינים- המכונן את מערך החיים החכרת םיי נוצרים וכדומה - אשר אף אחת מהן לא <והנפשיים> ומאפשר את קיומם. המבחינ תהיה מזוהה באופן בלעדי עם המדינה, וכל תפקודית הוא מציין את כלל חוקי התקשורת "פנים" לכאן ןולכא אחת מהן תהיה מחויבת ליישב את סכסוכיה האנושית הבנויה כמערך סימבולי לש על פי עקרונות המשטר הדמוקרטי . במדינה מסמנים <לשוניים>. החוק הוא המונע את כתב עת חדש יחסית הוא 'פנים' ("מזיז ללכ הדעות" כדבר הלוגו הפירסומי <שלו החדשה יהיו ערבים דוברי עברית, ויהודים התשוקה מלפרוץ את שרשרת םהמסמני בהוצאת הסתדרות המורים ובעריכתו לש דוברי ערבית, לצד יהודים דוברי רוסית לעבר "הדבר" <מושא התשוקה>: "העונג", וא וערבים ויהודים דוברי אנגלית, וכל תת- בשמו הצרפתי ג'ויסנס >ouissance~, הוא ודביק רוזנטל. גיליון מס' 7 שלו שמוקד מה שחווה הסובייקט בהתקשרותו עם ל"עברית עכשיו" והוא בוחן את תהעברי התרבויות הללו יטופחו בלי להעדיף םשו שפה, כמו בשווייץ , שבה נוהגות ארבע שפות האובייקט האסור;אבוד <האם, השד האמהי> העכשווית בחיבורה לכל תחומי ההחבר כאשר מפר העונג את החוק <חטא>. אאל רשמיות. המדינה עצמה תינק את שהג'ויסנס הקדם-אדיפלי והפרה-תרבותי הלגיטימיות שלה מן העובדה שהיא מגינה על הפתיחות, הכלליות והפומביות של מאיים על יציבות הסובייקט ותפקודו , וגורם ההתקשרויות בחברה האזרחית. היא תצמצם לסבל ולמוות מאחר שעונג מוגזם חותר תחת עצמה כדי לפנות מקום להתקשרויות הסדר הסימבולי של החוק. החוק שומר , אפוא, על האדם מהיקלעות לסיטואציה קדם האזרחיות הללו שאינן נתונות למרותה, אבל תכפה מגבלות אחרות ובראש וראשונה על אנושית במובער ממנו את הרצון לספק את התשוקה לגעת, באמצעות הג'ויסנס, בדבר השוק החופשי והמדיה, כמו גם על המדע והדת לבל יפלשו לחברה האזרחית ולבל שמעבר לעקרון העונג. ללא החוק והכפיפות ישבשו את חוויותיה. למסמניו , אומר לאקאן , היה האדם נקלע יקצר המצע מהשתרע ו גם אין זו כוונתי למצב פסיכוטי . להצביע כאן על הסתירות הרבות בחזון זה. אני מודה כי הטקסט הזה דחוס במידה רבה די לי לציין כי גם בעיניהם הוא בחזקת חלום וכדי להבינו יש ללכת אל המאמר עצמו , עם <את מאמרם המניפסטי הם חותמים בסעיף זאת דבר אחד ברור לחלוטין <והוא נכון , כפי קטן הנקרא "היינו כחולמים"> פוסט-מודרני שמראה כבימיבי , הן ל גבי לאקאן והן לגבי על עולם הרמוני נטול כוחנות ואלימות, פאולוס>: לחוק יחסים דיאלקטיים עם החטא. באחרית ימים שלאחר הפיכת לב אין האחד יכול בלעדי השבי . החוק זקוק אוניברסלית, שתפשיט את האדם והטבע מכל לחטא כדי לאסור עליו , והחטא זקוק לחוק כדי להפר אותו . זהו האיזון המורכב של תכונותיו המוכרות לנו ותעניק להם לב חדש בנוסח חזון הנביאים. זהו בבירור שיח של המצב האנושי של "תרבות ללא נחת" "אישורו עצמי" המייצג בעיקר את הרצוי כהגדרתו של פרויד , הגדרה שלאקאן מקבל <אם כי אינני בטוח עד כמה כולו רצוי אותה, איזון שאי אפשר לחרוג ממנו . כל באמת> המנותק לחלוטין מכל מצוי קונקרטי. חריגה טוטאלית מהחוק מובילה לפסיכוזה מבחינה זו בא מאמרו של יצחק כבימיני "בין משתקת <"לאמירת 'לא' ביחס למציאות") והחיים בישראל מפוליטיקה ועד פרסומת. נתן זך במאמרו "על מצבה של העברית" לאקאן לפאולוס", ומחזיר אותנו לקרקע כדבריו שם <עמ 50(. המציאות, הפסיכולוגית לפחות, ומהווה מעין בניגוד להוגים אחרים <דלז וגואסרי, למשל> קובל כי מצבה בכי רע. את מסעו הוא עורך תשובה אנטיתטית לתשובתם, גם אם לא המעמידים במרכז הגותם גיבור ליבדיאני מן הרחוב אל הבית פנימה ואומר כי שלטי נטול חוק שכל מהותו תשוקה, אצל לאקאן החנויות ושמותיהן <אואטסיידר , אואזיס, נתכוון לכך. פאולוס גם הוא, כמו הנצרות בכלל , סבור כי אין קיום לתשוקה ללא חוק. וכפי שמעיר שם אופטיקאנה, אקסקלוזיב, אלקטרוניקה בזכות חסדו של ישו יהיה מסוגל האדם לבצע כבימיני , לאקאן אינו מוביל לעמדה כנועה מקצת דוגמאות מראשית הרשימה> מעידים ביחס לחוק, אלא לעמדה דואלית, הלהכר לא רק על המנטליות של בעליהן , אלא גם הפיכת לב שתעבירנו "ממלכת הכורח בנחיצות החוק אך גם להתמודדות עמו . שכן על מצבה של התרבות במובנה הרחב. מן לממלכת החרות" אם ליטול לשון השלטים הוא עובר ללשון העגה המדוברת לא ניתן לחרוג מכל שיח, כי חריגה ממנו מרקסיסטית לצורך זה. בעיני פאולוס חוק 34 ······ ןוילג 226 וממנה אל המקומונית הכתובה <"לוקיישן", "קריז", "קאמבק", "מיינסטרים", "זאפינג", "יאללה-ביי") וסבור כי "דבר לא טוב קרה לה לעברית בדרכה מבית המרקחת של הלשון <נגדה יצא הוא עצמו בשירתו ->.ל.ע אל שפת התקשורת והעיתון". בהמשך הוא בוחן גם את לשון הספרות דרך יזהר , גבסיך , ברבר , עוז , יהושע, שבתאי וצרויה שלו ומוצא כי "מה שהיה טוב ויפה ויעיל אצל יזהר , שתצורות לשונו כבר נקבעו לעד במסכת האדירה של הלשון העברית, אינו עשוי לשרת עוד את צרויה שלו", אך טוען םע זאת שמטוטלת העברית עברה מקיצוניות לקיצוניות, מטהרני השפה לפני שנות דור ועד למתירני "הכול הולך" של ימינו כאשר אפילו האקדמיה נכנעת בפני הסחף האדיר ומכשירה שגיאות גסות <"שש שקל", "תן לי ת'ספר", "אואבת" תוך הבלעת ההא, "ניקייתי" במקום ניקיתי , וכדומה> בטענה, כדברי ד"ר בן שחר , למשל כי "זה לגיטימי וחלק מהשינויים שעוברת כל שפה חיה". זך מצר על העדר לשון משכילים עברית, בדומה לזו הקיימת באנגלית, לשון שמקומה בין לשון אוקספורד הגבוהה ללשון העגה הקוקני , לשון שגם אם יש בה קיצורים, הבלעות, וריחוק מלשון הכתב, היא תקנית ועונה על צרכיו של בן תרבות. דעה שונה, אם לא הפוכה, מביע בראיון <עם ודביק רוזנטל> עמוס קינן בחוברת. קינן חסיד הלשון הרזה והישירה אומר כי אינו מצדד כלל בלשון סופרי תש"ח אותה תיעב ונגדה יצא במדורו עוזי ושרת' כבר בשנות החמישים. "לא אהבתי את המליצה. לא אהבתי עברית ארכאית נוסח וטוש ולא אהבתי עברית משנאית נוסח שמיר . שהרי הם לא ידעו אותה וכתבו שפה בלתי נסבלת. אני תמיד אמרתי שצריך לכתוב עברית מדוברת, כפי שהיא מדוברת" הוא אומר. גם את לשונו של ס. יזהר ב"ימי צקלג" אינו מסוגל, לדבריו , לקרוא ואינו קורא, ואילו "חירבת חיזעה" ו"השבוי", כתובים בלשון אחרת. שפה מדוברת בעיניו זה הדבר הכי חי שישנו • היא מתפתחת מתוך עצמה ומהתחביר שלה, אף שאינו יכול להגדירו. נתן זך ודליה רביקוביץ כותבים בשפה מדוברת ואין להם שום קרבה לא לאצ"ג ולא לביאליק. לקינן עצמו אין שום בעיה לתאר את הספרות העברית בלי עגנון. "אני לא קורא אותו" הוא מכריז באותה ישירות בה הוא דוגל. הוא אינו נזקק לשום אבות ספרותיים, אלא הוא האבא של עצמו , כדבריו . אם יש מישהו שמגיעה לו מלה טובה הרי זה אביגדור המאירי שב 1932- בהקדמה ל"ספריית הבלש" שייסד כתב "הגיע הזמן שהעברית תהפוך משפת עין לשפת אוזן", שבעיני קינן זו ההגדרה הכי נכונה ללשון ספרותית בהשוואה ללשון מדוברת. לדבריו , מי שכתב עברית נפלאה, מופתית, שחובה ללמוד אותה זה משה דיין . קינן אומר כי ספרו של דייך "חליות עם התנך" הוא "קלאסיקה הכתובה בעברית מדוברת, בשפת האוזן". לעומתו מה שכתב דן בן אמוץ זה סלנג שאינו משתמר והמילון שלו לעברית מדוברת אינו שווה היום אגורה כי זה רק סלנג. גם קינן מודאג מאינגלוז העברית, בעיקר במקומונים, הבורחת אל כפר העולם. ביטויים כמו די. ג'יי. <דיסק גוקי> ערבותו כבר לפעלים <"לדג )"יי' ולשמות פעולה <"ןיג'ףי") אולם שלא כזך הוא סבור , שדווקא שפת העיתונות שומרת על עברית פשוטה, נכונה, ישירה ומדויקת, עברית ישראלית נקיה ממליצות. וזה בעיניו "מותר העיתונות מן הספרות". עוד בחוברת מאמרים על לשון התקינות הפוליטית, על לשון העימות הטלוויזיוני בין פרס לביבי , על לשון החרדים העוברים לעברית, על זיקת העברית לערבית, על לשון הבית הישראלי ופרויקט מיוחד על לשון הפירסום. דמטכ"ל מלחמת גוג דמגוג מי שלא הסתפק בדברי תת-אלוף יעקב עמידרור <"החילונים הם גויים דוברי עברית •.•"( ולא סבר שהם פסולים מעיקרם, קיבל עתה את דבריו של האלוף עמידרור <"שירי השלום הם שקר והלהקות הצבאיות לא צריכות לשיר אותם •••"(. אם גם הפעם אינו מוצא בהם ובאומרם שום פסול <וכבר יצא בני אלון ממולדת ללמד עליהם סנגוריה> סופו שיקבל את עמידרור בעתיד הלא רחוק גם כרמטכ"ל מלחמת גוג דמגוג. זו המלחמה שחותרים אלה כל הפונדמנטליסטים ובהפגנות שלהם כבר נראו שלטים "מלחמה עכשיו" ואלה הם פני צה"ל המתמפד"ל. • ליאורה בן-יצחק לפי ציור של אריק וכונו סרב · ליעקב סימן • ~ף ~~עד 7 ת;~ת ד~~ ןמףהף לי ~קיי 1 י~~~ 97Q Jj ל.י ס~~ה ~~ער "W י~~ ר;~ה ם~~ ~ד " ם ~ס~ ~~צףל;ת ~זו"הף ףב ;i ף רףת מתחפרת בבדידףתה T :' • :•:• -: • ~~~מףר;ת סריק ש~~ 1ת w ~רירית ~ט ~9 נכלקת. מבדע לת;מת ה"ד •--:-- אני ר;אה T • : זק~יע;ת ףי,ח.;ע~~~ ת;ת~~ ~ין ~ידי ·.. . . . . ר;~ז;ת ך~~;ח ןמ . ףהף לי ~קיי . י~~~ 97Q Jj. ל.י ס~~ה . . ר~~~ "W ~די ת;למ;ת מלים. ז- :.. 35 דצמבר 98'•••••• ו~ s איקוניז קמדו ~ ,~ אלישע פורת ז:']~ ~ל י::נג-םי~~~ w ע, בסתר צל, על מדרגה בר n;ב : • T •• : --•• :• •• : םש 1 ק, ~;ת~ aנ 1ת w ל ~ר;י נ;~רי , בכשירי ת;iזזמשממ חלת שער;תי; ~ל T ~י pי~; ii ל 1 ף _,--:-T ~j? ע ~נ;וא'ם ק;ל; ~ך~יד , i? ר:ז ~~יו ח~~,רי ry:ן~ ~ijר , ~י ל;כ:~ , ~י ,ב;ר~~ר:~ 1 ץ ~ל ל~~דם :p ג~:ה ~ל ם~~ר ם w ד;ש ~q ד~ים ~נכד ?t:וrכנ;ה נעדרה באותו היום. הפקידה שהפליאה בזכרונה המדהים וחיתה זורקת לי כבדרך אגב את מספר תעודת הזהות שלי עם תאריך הולדתי' התחלפה. איש התחזוקה הנעים פוטר כנראה ומן המטבח הנעול עלו ריחות של תבשילים בלתי מוכרים. איש לא זכר אותי במעון. הבית שופץ כולו' התמלא בזכוכית ובפלדה. וכשעליתי להציץ לרגע לבית הכנסת הקטן שבקומה השביח, לא מצאתי את שולחן העץ המחוטב שלידו ישבתי עם המאחרים לתפילה. ובכן יצאתי לעיר ומצאתי לי חדרון צר וארוך' מעין "צינוק בעמידה". הנחתי בו את מעט החפצים שהעליתי איתי , וקרובת משפחתי הקשישה שהשכירה לי אותו בהנחה ניכרת שמחה עלי מאוד. היא זכרה והזכירה לי ימים יפים מלפני שנים רבות, שבהן הייתי חייל צעיר ונמהר' שהפחיד אותה ואת בעלה המנוח מאוד מאוד. איזה :: ע;טה ש n ;רים בכלזו 1וrרעסt נהיר • T TT T "•, ' T f המצאות היו לי אז, ואיזה עלילות מסוכנות בעיר החצויה: ישבתי 1וrתינ;כמןrן;ע פ;עמת .וrתחתמ T : -' •: •: T T ' : איתה זמן קצר' חלקתי עימה את ארוחת הגבינה והצנימים שלה, 1י~~~ח~ד -ח~~ 1 ר במה שהפסקתי לפני כשלוש שנים שלמות וארוכות. ומיהרתי לבית הספרים הלאומי' ישר אל אולם הקריאה, להמשיך ~ם ~ןע,קי q,וrכנל~ נ;נ;וגי ,ם:ד: סדןי; ,ק!:~~ בדרכי אל בית הספרים ראיתי אנשים ממהרים. יום שישי לפני ן~ל ס~יר ,ה~~;ק ע;~ךת ה~י~~ היא בכבר שכבה, מטלת בכבכר : הצהריים, כולם ממהרים, ואני לא שמתי לב לנסערים שחלפו על פני. ראיתי בכניסה, על אחד הדוכנים הוצגו ספרים אנגליים למכירה ולעיון' ונזכרתי בטיול הקצר לאירופה שאשתי ואני החלטנו . :ז ד:ז ..·:·:· -· ז חפה, יפה, ועט 1 פה נז'הר ,:י~;~ ~ל ןי~;ק~~ 9 ,ףק. א. לערוך . היו לי המון טרדות בהכנת הטיול' ועשיתי המון הכנות כדי להגיע לחוף האיטלקי בספינת מעבורת זולה. אבל הנחתי לה לטפל בכל הפרטים, וביקשתי ממנה שלא תטריד אותי בירושלים. הבטחתי לה שמיד כשאסיים, וזה יהיה הרבה לפני החגים, אחזור הביתה בקיץ של שבעים-ותשע נסעתי לירושלים לכמה שבועות, להשלים עבודת עיון בלתי גמורה. כשלוש שנים קודם לכן התחלתי בעבודתי העיונית, מעין תחקיר ביו-ביבליוגרפי, על חייו ויצירתו של משורר יהודי שנשכח, מאחת הארצות של מרכז אירופה. וסיום העבודה נדחה עד לקיץ הזה. ניסיתי' רציתי' הזעתי אבל לא הצלחתי להשלימה. חוסר ריכוז' עייפות מוקדמת, סימניה של מחלה קשה שכבר קיננה אז בגופי ואבי לא ידעתי' אלה חתרו בתוכי והפריעו לי להשלים את עבודתי שכל כך רציתי להשלימה. ויותר שרציתי להיפטר ממלאכתי רציתי להיפטר מאותו האיש, המשורר היהודי המופלא, שמת בחטף, בחצי ימיו, כמו שנוהגים לומר. אף על פי שבדקתי ומצאתי שהיה בן חמישים שנה ושלושה ימים בדיוק, כשכרע ונפל על מדרגות התיאטרון הלאומי , בלב בירתה של אותה הארץ שבמרכז אירופה. דמותו ותהפוכות חייו השתלטו לאט לאט על חיי ועל עבודתי, וגרמו לי שאעדר מן החברותות שבהן ציפו לי רבנים נחמדים, ומן השיעורים החופשיים שלי באוניברסיטה, שם המתינו לי כמה :;גידלי;~~ים ידעניים, ומן החוגים המעניינים שנערכו במכונים שונים בערבים הירושלמיים הקרירים. חשבתי לשוב לכמה שבועות לאותו מעון הסטודנטים הצר והדחוק שבו עשיתי את שנות לימודי. אבל כשנכנסתי למשרד שבמבוא הבניין ראיתי מיד שזה לא זה. המזכירה הראשית, מכרתי מאז' ואסייע לה להשלים את סידורי הנסיעה. נעצרתי אצל הדוכן וכבר שלחתי ידי אל אחד הספרים האנגליים, אבל ההתקהלות שבכניסה לבניין משכה את עיני. חבורה של מורים התגודדה שם, וסביבם סיעת בנות מבוהלות וכולם יחד צועקים אל כולם: "מי ראה את הגר? מי ראה את הגר?" אפילו אני' שנקלעתי לכניסה של בניין מדעי הרוח לגמרי במקרה, בדרכי אל אולם הקריאה שבבית הספרים, ושבכלל איני סטודנט בשום מחלקה, ואפילו אינני ירושלמי' נשאלתי כמה פעמים: "אולי ראית את הגר? ראית אולי את הגר?" לא השבתי על השאלות והמשכתי במעלה השביל. לא, אני לא מכיר שום הגר' ומי זה בכלל מחפש אחרי ההגר האבודה הזאת, בבוקר קיצי נאה זה, ביום שישי' לפני הצהריים, כשהשבת כבר מאיימת לסגור את בית הספרים ולהשבית את התנועה ברחובות ולנעול את כל העיר? בקצה אוזני שמעתי חילופי דברים קצרים בין הבנות המבוהלות לבין הממהרים במדרכות. "למה הייתי צריך לראות את הגר? מה היא איבדה אצלי? קרה לה משהו?" ושוב הבנות משיבות בקול נבהל "כבר כמה ימים שלא שמעו ממנה כלום." נו' אז לא שמעו ממנה, מה כבר יכול לקרות לבחורה צעירה ונאה, כמו סיעת הבנות המתקהלות על דרכי? ודאי הסתגרה לה עם איזה מאהב נמרץ ומשולהב, שאינו מניח לה להצטרף לטיול השבת שקבעה עם חבריה. 36 גליון ····· 226 הרי גם אני הייתי פעם איש צעיר, וגם אני טעמתי פעם טעמה של לשירות המילואים האחרון' "כדי שאוכל לשמוע את פעמי השלום הסתגרות כזו עם אשה צעירה שלא הניחה לי ואני לא יכולתי לקום המתקרבים", ואת הסיקור המפורט של ביקור סאדאת בירושלים. היה ממנה. וכשנרגענו לרגע והעפנו עין בשעון שעל יד המיטה, ראינו לי מנהג מחורבן' שלא יכולתי להיפטר ממנו גם באולם הקריאה, שהשבת חלפה לה, כאילו חיתה רק רגע קצר של אהבה. להדליק את הרדיו מדי שעה או שעתיים ו"לשמוע את החדשות", גם === יע ~ 1 ובעודני צועד נזכרתי באחד מחברי שהיה נוהג להסתגר עם שידעתי שבעצם שום דבר אינו מתחדש, והקריינים טוחנים מים וחוזרים על דברי עצמם ועל דברי קודמיהם. ובעצם רק אות החדשות המונוטוני הוא שלבי אינו יכול להתרגל אליו . והוא שמקפיץ את הדופק שלי הקפצות מסוכנות בכל פעם שהוא מתגנב לאוזני. בשנים של המלחמה ולאחריה התנזרתי לחלוטין מהרדיו ומכל קשקושיו . פשוט "החרמתי" אותו' כמו שאמרה אשתי' מתוך כעס ילדותי שלא יכולתי לשלוט בו • זהו הרדיו הארור שקרא לי להתייצב ביחידתי במוצאי השבת, השישי באוקטובר' אותה השבת שלא תשכח ממני לעולם. אבל הספרים משכו אותי' והזמן רץ לו' וחייו של המשורר היהודי הנשכח, שאני כמעט וחילצתי אותו ואת מעט שירתו מבור השכחה קששע בתוכו' נכרכו סביב חיי . ואני למדתי במאוחר מה שכל ביו גרף מתחיל לומד בשנתו הראשונה. ההתנסות הזו נעמה לי' כפי שנעים לאבד מדי פעם את הזהות הכואבת והמוכרת שאנו נושאים עימנו כל העת, ולשקוע בתוך חייו ודמותו של מישהו אחר . ואפילו שמסכת חייו היא ,הך~~ ואפילו שצרותיו אינן צרות אמת, ואפילו שמכאוביו אינם מכאובי. אבל גם ידעתי שהיקיצה שלי מובטחת, והמנגנון המופלא של הנפש יודע מעצמו' כאילו השתיל בו מישהו תוכנה מוקדמת, מתי הגיעה העת להתעורר . ומתי הקיסוס הדביק של חיי המשורר הנשכח, הזולת המתדפק על דלתי' מאיים להחניק את הנפש התומכת של הביוגרף. כלומר שלי' אם אזכור לחזור על כך בפני הספרנית, ודאי תביע תימהון חביב כזה: מתי בדיוק צריך להפסיק את ההזיה המתוקה, הזיית שילוב הגורלות והחיים? אבל לפני שהרמתי עיני אליה, כדי לשער את תשובתה ציפצף הרדיו הזעיר שלי ציפצוף פתאומי' וששת ציפצופי ההקדמה המוכרים שלו ניתקו אותי מעבודתי. ואז נשאתי עיני אליה והקשבתי. ב. ומן הרדיו הקטן שלי בקע פתאום קולו של קריין צעיר' כנראה טירון בקריינות, קול שלא הכרתי' ובהתרגשות מרעידה, שהרעידה אפילו את הרדיו הזעיר שלי' הוא הפציר במאזינים למהר' למהר • מי שיכול' מי שקרוב, מי שמכיר את הסימטאות של העיר העתיקה. לרגע חשבתי שזהו תסכית רדיו פרוע, המנסה לחקות הצלת אדם בעזרת אזעקת הרדיו . כבר שמעתי על כל מיני מתיחות ותסכיתים מבוימים, ששודרו בהפתעה וגרמו לגלגנים לא קטנים. היה לי קשה להתנתק מקורי החיבה אל המשורר שלי' וכמעט שכיביתי את הרדיו . אהובותיו ליממות שלמות. וכשאמו הדואגת לא הצליחה להתקשר אליו בטלפון' מפני שהיה שקוע באהובתו ולא טרח להשיב לטלפון' אפילו שידע, ובוודאי שידע, שזהו טלפון מאמו הדאגנית, היה לועג לה באוזניה המלוהטות של הצעירה המיוחמת שמתחתיו • "כן' אין לה גבולות, עכשיו היא תזעיק את אחי' ויותר מאוחר' אם לא תהיה תשובה, היא גם תזעיק את המזכירות." והוא היה מחקה באוזנינו' כשנחה עליו הרוח, ממש כמו שהיה מחקה את אמו באוזני אהובותיו את תשובתו של אחיו' שהיה כבד דיבור במקצת, ואיטי בתשובותיו. "מה את רוצה ממנו אמא? תני לו לחגוג. הוא בטח תקוע איפשהו עם איזו בחורה. לא אמא, אני לא אהיה זה שיפריע לו בחגיגה ויקלקל לו את השבת."" בצעדים מהירים התרחקתי מהחבורה הרוחשת של הסטודנטיות המבוהלות, וממורי החד ג שהתרוצצו ביניהן חסרי מנוח ודאו גים. ודאי קבעו לצאת לטיול של שבת, או שנקראו לרדת ולתת איזה סמינריון דחוס בעניין הקבלה וסמליה, באחד מהיישובים הצעירים וצמאי המיסטיקה היהודית הנעלמת, שצמחו ממזרח לירושלים. נו' כרגיל' האוטובוס כבר מתמלא, נהגו כבר מתעצבן' מורי החוג קצרי רוח, והיא, דווקא היא, הגר שמה לפי מה ששמעתי כשעברתי על פניהם, שבוודאי יש בה עוד משהו שלא הצלחתי לקלוט במעברי החפוז' דווקא היא מאחרת. והיא כנראה מאחרת ידועה, "פגר בית" עוד מתנועת הנוער' או אולי סתם סטודנטית לא ממושמעת, שתמיד מגיעה אחרונה אל רחבת החניה. נו' כר גיל' המשכתי לדמיין לעצמי' היא צעירה מושכת מאוד' "מיוחדת" מאוד' כמו שבקראות הצעירות הללו' שעושות את לילותיהן כימים, טיפוסים "ורחיים" שכמותן' לא כדי לגלות עוד כתבי יד עלומים בקבלה וסמליה, אלא בתכנון "הייחוד" המיוחד שלהן . זה שיבדיל אותן מיד' בסקירה ראשונה, מקהל הסטודנטיות ההדמיות, אלה שעלו מבתיהן הקרתניים שבשפלה, אלה המאכלסות את בניין מדעי הרוח ובעיקר את המחלקות של מחשבת ישראל. נכנסתי לבית הספרים, חלפתי על פני התערוכה הקבועה ועל פני התערוכה המתחלפת שבמבואו' הצצתי לקפיטריה, לראות אם כבר הקדימוני מלאכי השבת, אלה המזדרזים לסגור את מכונות הקפה, ועליתי במדרגרת הרחבות אל אולם הקריאה ואל שולחני' מתחת לצמד מנורות הניאון החדישות שהותקנו שם לאחרונה. כולם עושים סידורים אחרונים בעיר' ורק משוגעים כמוני' השבויים בידי עבודות העיון שלהם שטרם הושלמו' דוחים את קבלת השבת ממש עד לרגע האחרון. הספרים שביקשתי מהספרנית הנחמדה, שחיתה מסמיקה בכל פעם שהייתי ניגש אליה לבקש ממנה ספר' שפניה היו מלאים בחטטים קטנים שאותם ניסתה, באורח נכמר כל כך' להסוות בשכבת איפור כבד' כבר המתינו לי בקצה המדף. מעורמים זה על זה, שיקל עלי לשאתם אל שולחני' כשהספרנית תגניב אלי חיוך מבויש מבעד למעטה הסומק. "מה נטפלת אל האיש הנשכח הזה?" ראיתי בעיניה את השאלה שלא שאלה, "ולמה אתה מטריח עלי' תמיד במשמרת שלי' בחיפוש אחר עקבותיו?" ואני צידדתי פני אליה, אבל לא קירבתי אליה את פי' לא יותר מדי' שלא תריח את ריח השום הדוחה שהבאתי אתי מהשפלה, והשפלתי את קולי כממתיק סוד קטן איתה, כאילו אמרתי לה "אין דבר' כדאי לך לטרוח. מפני שאני לא ד~לה אנוכית כמו אלה שאת מכירה. אני לא אשכחך, ספרנית יקרה שלי. אני אזכירך לשבח במאמרי הקרוב על גילוי המשורר הנחבא. ולא בשולי העמוד' כמו שעושים לך המפרסמים המקצועיים היושבים אצלך באולם הקריאה. אלא אביא את שמך בתוך דברי ההקדמה הקצרים שלי. וגם אצרף לו מלה או שתיים, תודות חמות, שתדעי שלא שכחתי אותך". ישבתי אל שולחני הקבוע, וערכתי לפני כל מה שאצטרך לו בעבודתי בשעות הקרובות. וגם את הרדיו הזעיר שאשתי קנתה לי 37 דצמבר 98' לאב וקול לש ןהקריי 'הצעיר וקול טהמרט לש ןהקריי שהמרוג אל ישחשת לבכ סחיספו תבחתיכ ץהע .המגולפת ןוהקריי רהצעי ןמדרב יאות יבל ,הרף תלצא הממחס להצ רהקרי לא ששמ ץהקי .החמה חהני .למאזיניו אהו רכב אל ,הפציר אהו טפשו ,התחנן טכמע לבקו :בוכים ר"מה !מהר ימ לשיכו יומ !שבסביבה ימ עשיוד ןהיכ להמגד בלעזו תא רסת ,המדרגה ץולרו לא ההרחב תשמתח ללמגד ,הכנסיה ו:וי ~ו ההגבו לש תכנסיי רהקב !הקדוש עברוב 'הנוצרי רבעי ,העתיקה רבחצ רהקב .הקדוש יאיננ רזוכ םא יניהלת םע ןהקריי ישבחיק וד !להציל ..." ערג ,רגע יאמרת 'לעצמי הז 'רציני יזוה האזעק .אמיתית חשי ,נרגש וא קשר הנדמ ההי יל ישאנ עשומ תא יעצמ םמתנש הז אל םסת תתסכי המתיח .מבוים ,בכבדות וכמ רלאח הריצ המתיש תבמעלו 'האבן בומסבי םרצי ןוהקריי ואינ :מרפה םא אהי העלת לע להמגד ראפש הלראות תבקלו םומתנשפי םג .אחרים לכ ימוזעק ההצלת .מהרדיו .מלמטה דמבע םלחרכי ןנית :לזהותה אהי הלבוש החליפ השחור לש ךבדר יאנ רזוכ ישחלפת לע יפנ תמכוני תגרמני ,קטנה השמנוע יבד ץקי .קלים םמכנסיי םארוכי םומעליה תעליוני .מתנפנפת .פעם ואפיל ישכחת ובאות עהרג ישאול החית וז תהמכוני ההקטנ 'והעיקר השער אהו ובלונ רבהי ךוארו ףואסו טבסר רשחו .ומבריק לש .הגר המ םפתאו ?הגר לע ואיז רהג האת ?מדבר יעצרת עבאמצ ןאי םשו תאפשרו סלפספ !אותה תוהמכוני ,שלה תהמכוני תהגרמני ,הריצה תקצ יאחר ,המכונית יונתת ילעצמ המכ החזק יבמצח ההקטנ ,שלה ןהפולקסוואג ההצהוב ,שלה וא דהש עיוד ואיז ,מכונית .המיוזע 'הגר שטיפ 'שכמוך יהר רכב תשמע רהבוק תא השמ לאב החונ .למטה םג ילפ תהמכוני תהגרמני ההקטנ ראפש תלזהו .אותה אל .קלטת אהו קחמ רועב למע .לכתפך ,הגר ,ודאי יאנ ,נזכר וז ןלא אהי הדחפ ,אותה ךבסב תהסימטאו תהצרו לש עהרוב ?הנוצרי תהסטודנטי השאיחר עלהגי .למפגש יואנ יחשבת השז ראיחו 'רגיל דהש ,יודע וקול לש ןהקריי דמרעי אכשהו בש אוקור םלמאזיני ושל לש תמאחר ,רגילה יולגלגת לע תחבור םהמתקהלי חשבפת ןהבניי ושירוצ ללהצי !אותה תא ההיפהפי ובבלונ 'ובשחור ילפנ לשתטי לש ימדע .היהדות 'כן לאב ןהקריי ןעיצב יאות 'עכשיו המ םפתאו תא העצמ למהמגד ההגבו לש תכנסיי רהקב ,הקדוש ריש לא תרחב ?פולקסוואגן יהר ראפש תלהטעו תא .המצילים יאנ ועכשי קר ירצת עהסל !שתחתיה לע די .המכונית יאנ חבטו ישזוה טפשו ףגול .מיושנת ינזפת ןבקריי יהקשבת ןלקריי ,במתיחות רוכב יהתחלת ףלאסו תא יספר ךולערו ישבחיק הנזיפ לש .מבינים וכאיל ששי ךבכ יכד עלסיי .להצלה הומ תאיכפ ללמגד ההכנסי לש רהקב ,הקדוש 'ולהגר תשמתכוננ ממש םאות בשו לבשבי תהספרני תהמחוטט .שלי יהר יאנ המומח לגדו תכע ץלקפו וממנ לא ,קיצה ואיז תמכוני הממתינ םש למטה? ךלסב תהסימטאו לש רהעי .העתיקה אל קר ישטיילת םש 'המון יוהדרכת םש ,תיירים יוסיירת םש ףאל .פעמים אאל םשג יהשתתפת לאב יאנ ישיננת 'לעצמי וכמ טמשפ ןשינו השחוב קלדיי 'בו לבכ ילפנ השנ תבהשתלמו תמיוחד השנערכ םלמסורי םולבקיאי יבמסתר והגאי 'וצליליו ,גולף ףגול .מיושנת תגרמני 'נכון הקטנ 'נכון לאב ךצרי קלדיי םא םרצי םורוצי .להציל וכמ ישהיית ,טועה הומכנ את עהרוב .הנוצרי םוא ןהקריי ,הטירון ישאנ ליכו תלראו םג תא וידי תרועדו םוג תא ועיני ,מתרחבות םוג תא וברכי תדוחקו תבעצבנו היריעתתההצל תהנמתח םבש .מזרן-הצלה i יהר ךאי ראפש ללהצי תא ןשולח םהקרייני ,הנוקשה םא אהו למפל הלעזר ,מהירה יהר יאל תבעזר המזרן-הצל ןקט ?ומיושן תכשרחב תכנסיי רהקב אהי לכ ךכ אהו !מתכוון םוא אהו המצפ ושיקומ םירושלמי םטובי ווימהר ללהצי ?גדולה תא ההאש ,הצעירה יאל אהו !מתכוון ףא לע יפ ישאיננ .ירושלמי 'ואז רבאיחו יכפ רשהסתב ראח 'כך והתא ןג תצוו ההצל וכמ םוא אהו ןמתחנ ןבמיקרופו טהמרטי ושל חלמתו היריעת-הצל תמתח .שצריך םהמתנדבי ושרצ ,קצרי-נשימה 'כמוני למכ יקצוו 'העיר ונתנ םידיי וומתח תא תיריע .ההצלה 'והעיר רהעי הקיצית ללמגד ,המאיים יהר יאל אהו !מתחנן הומ יאנ המשתה 'כאן דלי תערימ 'ספרי םע ינפתול וחיי וויצירת לש האיז רמשור ,שכוח תהמתכוננ תלשב העצר תא .נשימתה תהקריאו ןמ והרדי 'חדלו תהמול רהמסח .שככה אל ונשמע תצפירו םובשמי םהכחולי שמעל םכשש הלמט ףיתנפנ דעו טמע חפר לש ובלונ 'מפואר ראזו ךבתו למגד ההכנסי אל הנראת ואפיל רציפו .אחת ואפיל תא פעימות טסר האחיז רשחו ?ומבריק הומ יאנ במתעכ םבאול ההקריא והשל םכשש חתתפר דעו ערג ועלי תבי השחור דמב יקיצ 'קליל ףותרח עהמנו לש המכונית ההקטנ אל .שמעתי האיז ערג אמופל לש הדממ למע םמכנסיי םארוכי לומע םקרסוליי םמחוטבי ?לתפארה לוש דחס ךנמש לע העיר . 'שאולי םא ההי ךמתמש דעו טמע ראפש יואב יקמת 'ממקומי יוהפרת תא לכ יכלל תהחשאיו לש םאול הוחית .ניצלת ראפש הוחית המט האוזני הלדממ ההקפוא השאחז בעיר . ראפש תשהי ה המקשיב תלעציר ההנשימ ההעצומ לש מאות .הקריאה ירצת לא תהספרני ההסמוק יוגררת תא תעגל םהספרי ישעמסת העלי תא 'ספרי יוצעקת לא םהיושבי םהמועטי :שבאולם םהאלפי .שמסביבה יואול החית תעורכ ךבמהופ תא רסד הפעולותי ה"מ הז םכולכ ?חרשים םאת אל םשומעי תא ההאזעק "ברדיו? :הקטלני םקוד תמכנס תא תקצוו העליונית ,המתנפנפת תומהדק תא םוכשה וקמ םמופתעי וושאל ו"איז ?אזעקה אל םשומעי םשו ,צופר" המכנסי .המתרחבים זוא תקושר הבחוזק תא טהסר רהשחו רשחג תא תשפע דהבלונ ההמזהיב .שלה זוא המעביר םידיי תשקופו מעייפות יאנ יהמשכת יבדרכ לא .היציאה ם"יו ישיש וא אל םיו .שישי תהשב לע ,פניה המצית הלעצמ תא ההסיגרי ,הארוכה ההתחוב ךבתו קנה 'תעצר אהי אל .תכנס לא 'תפחדו 'בואו םקוראי .לכם ותנ םידיי ןעישו השאהב ןלעש .בו רואח ךכ תיורד ,לאיטה ףסו ,סוף במדרגות הלהצלת לש ההאש ,הצעירה!" וכאיל תשהשב רתעצ לבגל ואיז ןהאב תהחלקלקו לש למגד ,הכנסיה לוקה םהמוזעקי ההי משמיע ,מתאבדת ווכאיל יאנ אהו ךהמוסמ רלעצו וא סלהכני תא .השבת תאנח הרווח ,ענקית תמתח רלקב .הקדוש תוצועד ריש לא הגולף יויצאת ,במהירות יפסחת לע תהמעלי תהאיטי יודהרת תבמדרגו לא .היציאה ו"תנ "ידיים, יצעקת לא םהנתקלי 'בדרכי ו"תנ !ידיים ,שלה ,המיושנת השמנוע אל לחד םמלפעו האלי לכ .העת יואנ םע ךצרי חלמתו בהיט תא תיריע ,ההצלה!" םוה והביט יב יכמ םשמביטי לכ ימוזעק ,הצלתה ןוהקריי בהחבי השגורל ענג 'ללבו ךא לע יפ משמש 'כמוני לבכל אל הזכ ,להכירה והיינ םמטילי לע שכמה עבמשוג ץשמתרוצ יחופש לע תמדרכו ,הקמפוס יבצהר םיו ישיש ,קיציים ץבקי לש ,שבעים-ותשע שש םשני טכמע יאחר תהשב םוכורכי הסביב תא .יריעת-ההצלה שממ וכמ ושכרכנ תא שמיכות ההארור .ההיא יהשיש רבאוקטוב אההו ישאיננ ליכו .לשכוח הההצל לע םהשרופי וששרד ןמ ,האש םבימי ושבא יאחר תהשב יאיננ רזוכ ךאי יהגעת לא רהעי .העתיקה ךאי יחלפת לע יפנ לכ תהמקולל ,ההיא השב הנפתח .המלחמה בושו יאיננ רזוכ המ תבאמ .קרה יאנ רזוכ קר ישהגעת לא הרחבה םהצמתי ,והרמזורים ךואי ינחתת ,פתאום וכשהרדי רהזעי שמרעי 'באיחור וכמ רשא .המצילים ןהאיקוני ףהגלו ההי זאחו םמשו מה 'בחיקי וותחינותי לש ןהקריי רשכב יהתחלת ולחבב תמפכו ומתוכ .בידי םהא יהבאת ואות יאית לבכ ךהדר תמחנו ?המזכרות ךואי זה יבל .הפסקה יאיננ רזוכ ךאי ימצאת יעצמ םפתאו ןשעו לא רקי לשבע תהחנו אל חלק ימיד תא ?הצלם רכב יניחשת המ יהיה ,מוצל לע המדרג התלול ההצמוד ,אליו שממ ךבתו ברחו ,השוק .בסופה ריות ימד םסופי הכאל יראית רבאוקטוב ,ההוא ילפנ שש ובאיז תחנו תמזכרו לש יערב ינוצר ימדייר .הרובע יאנ רזוכ קר ךאי םשני .כמעט יהידקת תא יאצבעות לע תבוב ץהע .המגולפת אל היה ונשלח ייד לא ןהאיקוני ףהגלו לש שהקדו השהי ,שם יאיננ רזוכ תא המ :לעשות אהי רכב ,שכבה תמוטל תברחב רהקב .הקדוש הכמ יפה 'שמו וששערותי תהבלונדיו תהארוכו תמתעגלו בסבי וראש וכמ החית ,נשוכנה הכמ החפ םבתכריכי םהשחורי השכרכ לעצמה, ההיל .זוהרת יאנ רזוכ ןשהאיקוני ההי 'בידי יאנ רזוכ ישמשמשת תבחליפ ןהשחורי ,שלה השנתפר דמב יקיצ לק ואוורירי . אהי חיתה ,בצלם יומיששת תא תהיל רהשיע ההצבוע םבצבעי .גסים יאנ רזוכ 38 ••••• ןגליו 226 עטופה בתוך בועה של זוהר שעלה ממנה. זוהר מאיר שעצר בעד המצילים לכמה שניות, בטרם קרסו עליה והחלו בפעולות ההחיאה. זוהר שעולה ~~ל~ים מאיקונין של קדושים מגולפים ומתמונות מרגדלות של יפהפיות קפואות. התרחקתי לאיטי ממעגל המצילים. כאן כבר הייתי מיותר ולא יכולתי יותר להועיל. וכשהפכתי פני אל הרחוב ראיתי התקהלות ענקית, שהלכה וסגרה על הגר די;כנ~~יין האבודה. צוותי הצלה וסקרנים חברו יחד והקיפו אותה ב?נעג.ל הדוק שהיא פשוט נעלמה בתוכו. אפילו כמה צלמים הגיעו , תיירים זריזים וצלמי המשטרה. אבל אני ראיתי כל מה שצריך הייתי לראות. והקריין הנחמד שברדיו שבחיקי ודאי ראה את הדברים יחד איתי. מפני שהוא השתתק לגמרי , ובבת אחת אפשר היה לשמוע שוב את שאון העיר והמונה מסתערים על בועת השקט שברחבת הכנסיה. הצופרים קרעו את האוזניים, מנועי מכוניות ההצלה הרעימו נוראות והרמקולים של המשטרה הגבירו עד הסוף את עוצמתם. ירדתי לאיטי במדרגות, חלפתי על פני שלוליות הצל, אל חנות המזכרות של הערבי הנוצרי, דייר הרובע. איש לא שם לב אלי כשהשבתי את האיקונין הסדוק אל מקומו . ג. ביום ראשון שלמחרת השבת ההיא התפרסמו כמה מודעות אבל בעיתוני הבוקר , ואני שלא ידעתי עד יום שישי מי היא הגר ריכנשטיין , התחלתי לעקוב, דרך העיתונים, אחרי דרכה האחרונה. כבר בצהרי שישי , התפרסם ברבים שהגר קפצה אל מותה מהמגדל הגבוה שבעיר העתיקה. יותר מכך , התפרסם גם שבלילה שבין חמישי לשישי היא התקשרה, בעילום שמה, לשירות העזרה הנפשית העירוני. לא הרבה כתבו על שיחתה האחרונה עם התורנית, אבל נראה שבאמת התרשמו בסניף הירושלמי ממצוקתה. וגם שלחו אליה ניידת, ובה שני מתנדבים שניהלו איתה שיחת הרגעה ממושכת. על מה שוחחו איתה במשך שעות ארוכות כל כך? ומה אמרה להם הגר? בעיתונים גם כתבו שהבלגן בסניף היה גדול , השיחות לא הוקלטו ולא נרשמו , וקשה היה לדעת מה באמת היו מצוקותיה. במקומון העירוני , שהחל אז את הופעתו הסדירה, כתב אחד העיתונאים הצעירים שהכול היה נגדה: התורנים בתחנה לא ידעו שהיא נותרה נחושה בהחלטתה לקפוץ מן המגדל , גם לאחר השיחה הארוכה שניהלו איתה. הפניות הנרגשות של חבריה, ברדיו ובטלפון ובעל פה, וביניהם גם הקריין הטירון שלי , לא הועילו. ובני משפחתה, שהעיתונאים לא איחרו לאתרם, אמרו בין שאר דבריהם שמה שהכי מכאיב להם זה שהגר חיתה במצוקה כל כך קשה, ואפילו אז לא פנתה אליהם. אני חזרתי אל ספרי ואל עבודתי הלא גמורה בבית הספרים. כשניגשתי אל דוכן הספרניות אותתה לי הספרנית סמוקת הפנים שלי , פרשה איתי כמה צעדים לצד , ואמרה לי שהיא נורא מצטערת על מה שקרה בבוקר יום שישי . "מי יכול היה לדעת?" שאלה "ואני מצטערת שנהגנו בך באטימות כזו . אילו היינו יודעים ..." אני הודיתי לה על דבריה ואמרתי לה שגם אני מצטער , מפני שבצעמי לא ידעתי עד כמה ייגע ללבי גורלה של הסטודנטית הצעירה. וכשהיא ערמה שוב על עגלת הספרים את הספרים שהזמנתי הוספתי ואמרתי לה, שמאז המלחמה אני לא תמיד אחראי לכל מעשי. ולפעמים קורים לי דברים תמוהים, כמו קפיצת הדרך המפליאה שזרקה אותי אל הרובע הנוצרי. וכמו פגישות תמוהות על מדרכות העיר , וכמו מראות משונים הפוקדים אותי מאז המלחמה לא רק בלילות, אלא לפעמים אפילו באמצע היום, מול החלונות הצעומים של בית הספרים הלאומי . והיא שוב הסמיקה כשרכנה על העגלה ואמרה לי שכבר בצהרי יום שישי , כששמעה את ההודעות במהדורת החדשות, היא הבינה לאן התעופפתי בחיפזון מגונה כזה. ואפילו נדמה לה, לפי התיארד הקצרצר והלא מדויק שנמסר ברדיו , שהיא הכירה את הגר המסכנה. מפני שבטח ראתה אותה לא אחת ולא שתיים בדוכן ההשאלה שבאולם הקריאה. לאחר הלוויה העגומה שנערכה במושבת הולדתה שבדרום, החלה חרושת שמועות על חייה ועל עבודתה של הגר לחלחל אל העיתונים היומיים ואל השבועונים. ואני עשיתי לי מנהג, לגזור מן העיתונים את כל הקטעים הנוגעים לחייה ולמותה. ולאסוף אותם בתיק מיוחד , שצירפתי אל התיק הגדול של עבודתי הניר-ביבליוגרפית. אשתי , שביקשתי ממנה לסייע לי באיסוף גזרי העיתונים לא התלהבה, ושאלה אותי בקול נמוך אם זהו השיגעון האחרון שלי. מפני שהיא הכירה, כמו רבים מאיתנו בישוב הקטן שלנו , חוקר צעיר ומוכשר אחד , שנשתעבד לאיסוף גזירי העיתונים השתעבדות כל כך מוחלטת, עד שהפך לגיהנום את חייהם של הקרובים לו . אבל אני ידעתי שכאן לא מדובר באובססיה חולנית, מתמשכת, כי כמה כבר יכולה העיתונות שלנו לעסוק במותה של אשה צעירה ונאה? ולכן הרגעתי את אשתי ואמרתי לה: "אין דבר , זה יעבור". והתכוונתי גם לשיגעון האיסוף שאחז בי , ו גם לחיטוט המכוער בחייה של הגר ריכנשטיין , שהשבועונים בעיקר התמכרו לו בהנאה חולנית. מה לא נתפרסם עליה לאחר מותה? שחיתה עילוי שבעילוי בין תלמידי סודות הקבלה וסמליה, ושהכינה בסתר דירתה הצנועה ספר משובח על סודות הקבלה וסמליה. ספר שכמותו לא ה~,ס~ ולא נכתב מאז ימי גבורתו של הפרופסור ~ךשם .ם;ל~ בלילות ההארה שפקדו אותה בזה אחר זה, כך כתבה העיתונאית במקומון העירוני שאני ממש התקשיתי להשיגו , מפני שהוא נחטף מהדוכנים, נתגלו להגר המנוחה סודות נוראיים וסתרי פירושים מדהימים. כאלה שאיש לפניה, לא ממורי החוג ולא מתלמידיו ולא מן החוקרים העצמאיים, לא העלה בדעתו ובוראי שגם לא זכה להעלות על הכתב. ועוד ידעה הכתבנית לספר , שעבודת הדוקטור שלה, שעליה שקדה מפעם לפעם, ושאותה גם הניחה מפקידה לפקידה, כדי להתמסר לאחת מגחמותיה המופלאות שעליהן לא אוכל להרחיב כאן , עבודת הדוקטור שלה משקלה היה שווה זהב. ואלמלא עניין מצער , שלא הכתבנית הזריזה ולא קוראיה התמימים הצליחו לעמוד על דיוקו ולהבין עד הסוף את מהלכו המפותל, עניין מצער מאוד שבשלו גם איבדה את עבודת הדוקטור הנדירה שלה, וספק גדול הוא אם עוד תימצא אי פעם. וספק גם אם ימצאו קוראים הנבונים דיים שיזכו לא רק להארה מתוך קריאתם השקודה, אלא גם כאלה שאולי יזכרו את תלמידת החוג המבריקה, שניחנה ביופי מדהים אבל גם מסתורי. זו שכנראה גילתה גילויים שלא היו לפי כוח שכלה, עד שהלכה והטילה עצמה למוות ממגדל הכנסיה המחודד של הקבר הקדוש, לא פחות, בתוכני הרובע הנוצרי , בלב העיר העתיקה של ירושלים. ואני ניגשתי אל דוכן ההשאלה והראיתי לספרנית שלי את מה שנכתב בעיתון . והיא הסמיקה מעט כדרכה, והעלתה מתוך המגירה הנסתרת שלה צרור של דפי עיתונים, והניחה אותם לפני ואמרה "קח, זה בשבילך . אספתי אותם בשבילך". וכשהזמנתי אותה בהפתעה גמורה לרדת איתי אל הקפיטריה ולגלגל בניחותא על פרשת חייה ומותה של הגר ריכנשטיין , שהלכה וצמחה ותפחה 39 דצמבר 98'•••••• ןמעיתו ןלעיתו םומיו ,ליום ההסכימ תהספרני הוהעביר הלחברת תא ימפנ ישידעת ךשכ קבדיו אהי .תנהג יוהודית הל יבחשא לע תהדקו תהאחריו לע תהמשמר ווירדנ דיח תבמדרגו תהרחבו לא .הקפיטריה תהטובו השהקדיש לי • תדקו ההנחמ והלל , ושהי יל לכ ךכ תנחוצו בשו ועברנ לע יפנ ההתערוכ ההקבוע לש תבי ,הספרים לוע יפנ זמא יצהר םיו .שישי יואנ יקמת ,אחריה יומבט לנתק הבאיז רצעי ההתערוכ ,המתחלפת אוהי האמר אשאלמל המות ,החטוף ראפש םוג זנחפ השחצ תא אהמבו דבצע .נמהר יוחשבת יל ,שכך שממ כמוהו, ו~ ~ו רהג ןריכנשטיי ההית הזוכ השעבודותי תהמבריקו ויוצג תמתח ליכו תלהיראו םפרח-הקרייני דשהרעי ובקול תא .לבבי תלשולחנו .הזכוכית יואנ יאמרת ישאנ דמאו רמצטע אשל יזכית הלהכיר ,בחייה אאל קר ערג וא םשני רלאח המות .הנורא ימפנ .ר םשהדברי יששמעת העלי זמא םשנתפרס המות םברבי םה טפשו ףבסו ,הקיץ ךסמו ,לחגים יהשלמת תא תעבוד ןהעיו יהבלת תנגמר םמסקרני .מאוד תוהספרני ,גיחכה וא קשר הנדמ ההי יל השגיחכ .שלי רהתחקי יהניר-ביבליוגרפ לע וחיי וויצירת לש רהמשור הואמר אשהי השמע םשגברי אל םמעטי ונפל תברש .אהבתה ישהתקשרת ואלי 'בנפשי ךבמהל תשבועו ,העבודה אל בהני תא ,ואחדים ילפ תהרכילו תהמהלכ ,באוניברסיטה םג ויצא הממנ תהתוצאו ישקיווית .להן והי יל םג םקשיי יבלת םצפויי םבתרגו םחבולי יוחפוי .ראש ןהלשו זהמרכ תאירופי שלו • ןלשו ,קשה ,חצצית הורחוק דמאו וישבנ לא ןשולח ןקט הבקפיטרי יואנ יאמרת רשחס יל דמאו דעו .מהעברית יהתפלאת ךאי חהצלי ,הוא יהיהוד "ה"לועזי םלתרג דאח .לשולחן אוהי השאל ילמ יאנ ,מתכוון יואנ יסיפרת לע -פרח וללשונ השיר תעברי ,מודרנית ךואי המתקש 'אני ייהוד יעברכמוני , ןלהבי תא זהלע ההדוח אשהו אקר ול תשפ .אם יהתאכזבת םהקרייני זאחו ההדאג .שברדיו אהו רששיד תקריא המצוק הוהצל אלל ההפוג הבתחנ 'שלו עמהרג עשנוד הבתחנ לע .היעלמה וודברי םג מגב יז תבי םהספרי הלאומי • הכמ תיגיעו ייגעת הוכמ תהטרחו םה ושהקפיצ יאות למע ידפ ןהעיו ישל יבצהר םיו יהשיש .האחרון יהטרחת לע ,העובדים הוכמ תשעו ינברת ,במרתפים םשאליה אואלמל וקול טשהרטי וודברי ושהפציר תונימ רהצע 'שלו קספ םא יהורשית תלרד םלפני תמשור להנוה .התקין לאב להכו ההי .לשווא יהיית שנוט תא רהמשור יהיהוד ,הנשכח השהצליל לא יפרט וחיי תא רספ ותרגומי המהשיר תהעברי ההחדש אל .מצאתי יונאלצת וויצירת ההשכיח יממנ תא רהצע ישאנ רגור יאית המהמלחמ קלהסתפ הבכמ םמאמרי םארכניי רשהותי 'אחריו הובכמ ישבר .הארורה תומהשב ההארור ,ההיא לש יהשיש 'באוקטובר ילפנ שש םטקסטי ישליקטת ץבמאמ בר ימכתב תע .נידחים לאב וכמ םשני .תמימות אוהי האמר ישאנ רמזכי הל 'אחד ףיוס ןגור 'שמו ישנתאכזבת הממ ישגילית ומעבודת ךכ יהתפעלת ומחיי ירב םשמפרס זמא ההמלחמ םשירי םכאובי יבמוספ תהספרו לש .התהפוכות והתגל יל וקשרי םע ימשורר ההתקופ ,הנודעים תבסירנו להנפ ושל קלזנ לא זמרכ ההעשיי תהספרותי ץבאר .ובגולה ובעיקר .העיתונים ף"יוס "גורן? 'שאלתי ת"א הבטוח וששמ ףיוס "גורן? אוהי האמר ,"בטח יאנ תזוכר בטו דמאו תא .שיריו ושמ ףיוס .גורן ונחשפ יבפנ וקשרי םהנפתלי םע םהנשי תהיפו שבחייו . ?למה האת רמכי "אותו? ינפרדת תמקרוב ההמשפח ההיקר 'שלי יפינית תא רהחד 'הצר יואנ ימיהרת בלהס תא ושיחתנ ההנעימ רלהג ןריכנשטיי הולדמות ק"הצינו "בעמידה ,שבדירתה יוארזת תא .חפצי תערימ םהקרטוני יטעונ םהספרי ההמתינ ,למשאית יואנ יישבת הבמטבח הקטן ,"הרוחית" יוחמקת המשאלת השהביכ יאות .לפתע אול ינתת הל ואפיל שלהרגי ,שכן יאול ,כן יאול יאנ עיוד תבאמ ימ .זה יואול יאנ יוגילגלת האית תבזכרונו םהנעימי 'שלנו ןמ םהימי םהרחוקי םשבה ןכ רמכי תא רהמשור בהכאו ,שהזכירה ףיוס .גורן יהיית לחי רצעי ץואמי רבעי .המחולקת אהי הזכר תא יסיפור ושתינ תא ההקפ בהעלו לש ההקפיטרי יואנ ישאלת םא םג הל שי םמהפטרולי םהליליי 'שלי ושנערכ ימאחור תשכונו .החרדים יואנ תמכוני תגרמני .קטנה אוהי האמר '"כן ועכשי יאנ ,נזכרת םבעיתוני יהזכרת הל הפרש ,שכוחה ושבשעת ההתרגש הבשל תהתרגשו והזכיר תא ןהפולקסוואג ההצהוב ,שלה השחיכת הל עבמנו .פועל" .מרובה ואכלנ תא םהצנימי השהכינ 'למעני תא תריב קהשס יואנ יאמרת י"תשמע תא ,ספרנית תא הצריכ .לדייק תזא אל ההית השהיטיב 'לבשל וושתינ הממשק םהצמחי ושגדל .בגינתה יסיפרת .פולקסוואגן וז ההית תמכוני ףגול ,מחורבנת" ""צהובה? השאל הל ךאי יהסתבכת תבפרש וחיי וויצירת לש רהמשור יהיהוד ,הנשכח .הספרנית י''אנ אל "זוכר יהפתעת םג תא עצמי , י"בחי ישאנ רכב ךואי יבזבזת ועלי תא תהשבועו םהיקרי לש ץהקי .היוצא אוהי הניחמ יאות הואמר רשאפש יואנ .טועה ראפש וודמות לש שהאי עוד אל "זוכר. זוא ישאלת האות םא אהי היכול תלשב יאית דעו .קצת אוהי ההשיב בתיטי םע .עבודתי ץ"וחו "מזה, ההוסיפ ד"תמי שי .הפתעות האת רתחזו ההבית יואול אתמצ לע ךשולחנ תא רהספ האבוד."". .שכן יואנ יסיפרת הל תא ישנ םהפלאי ושקר יל ובאות .היום אהפל לש ףהריחו למע רהעי , ריש ךמתו םאול ההקריא לא תרחב .הכנסיה ראח ךכ ההגיע תהמשאי ההקטנ יואנ יהטענת העלי תא חפצי , קמרח אל ןקט , םשא דנמדו ואות קבדיו זא הנרא ששי ןכא הכמ הוכמ יוהחלפת םע יקרובת הכמ תנשיקו .לפרידה הדברי ונגע 'ללבי יהרגשת אשהי תמשתדל ללהק .מאכזבתי י"הלווא תוא צודקת", םקילומטרי .טובים לאב אהפל יהשנ קהעי יעל ריות םוג ועלי יסיפרת תלספרני .הקשובה ןאיקוני ץהע ,המגולף לש שהקדו יהנוצר יאמרת ילפנ ישירדת תבמדרגו י"הלווא רשהספ ןהקט היחכ יל לבע תעטר רהשיע ,הזהובה רשנשא ךבתו ייד יכשיצאת ומחנות לש תבאמ לע .שולחני" יהערב .שבסימטה רואח ךכ יאיננ עיוד המ ההי לי , ךואי ימצאת יעלית םג םבפע ההאחרונ לא םאול ההקריא תשבבי ,הספרים םפתאו ךבתו ייד ןאיקוני .סדוק שממ למע רלהג 'ריכנשטיין השחית דלהיפר תמהספרני ההצעיר השסייע יל הכ ההרב .בעבודתי רכב תמוטל 'בכיכר יכ ימוזעק ההצלת ינותנ ,הידיים ושמתח יכשחלפת לע יפנ םאול תהתערוכו ינזכרת הבשאל הששאל יאות לע המתחתי תא היריעת-ההצל אל והספיק עלהגי .בזמן רהמשור ההנוג ףיוס .גורן עלרג יחשבת ישאול אהי המחליפ ואות םע האיז רמבק יספרות אל ןמעניי אול ,חשוב ושביקורת האווילית ,"באיחור" יאמרת םפתאו לבקו םר םואנשי ונפנ ואלינ ווהביט .בנו ד"תמי באיחור , דתמי םמגיעי רבאיחו אול םמצליחי ,להציל" המילא תא ידפ םהמוספי ,לספרות אוהו לבע םש .דומה לאב אהי אל ל"א שתתרג לכ "כך האמר תהספרני י"אנ הרוא השאת תבאמ ההתכוונ לא 'המבקר יואנ יידעת בהיט לא האיז ףיוס ןגור אהי .מכוונת ישיר ןהזיכרו םהמעולי ושל ושנדפס הז במקרו ומשכ אליהם .מתרגש" תא תתשומ םלב לש .המבינים םשירי ,מצוינים םחסכוניי ובהירים, ""כן יאמרת ז"מא תהמראו והלל המהמלחמ ,ההיא יכשאנ הרוא םשדוגמת טכמע אול ונדפס זא תבעיתונו .הספרותית יראית שהיא תמחזו הכאל יאנ בשו .מתרגש" רחוס םהאוני ושלנ ,להושיע רחוס אל קר תספרני המסור ,ושקדנית אאל םג הקורא המסור לש השירה םהאוני אהנור ההז ףרוד יאות רכב שש םשני .כמעט אוהי אל האמר םשו דבר , םוג יאנ אל .הוספתי יהשתלטת יבקוש לע תהעברי ,הפגועה וז תשנדפס זמא .המלחמה יוחשבת השיהי הנא ימציד םא חאשב האות לע הטעמ תבבריר .המשוררים לאב חדלתי דהרע יהפתאומ בשש .אלי וושתינ תא ההקפ ןהמחורב ושלנ דע ,מזה ימפנ רשלאח ההשיח ההגלוי ושניהלנ עבמפתי ,בקפיטריה לא .הסוף יואנ יידעת אשהי ףתיכ םתקו לותתנצ שותבק הסליח דותגי ייכולת רלומ הל םדברי םמעושי אול אמיתיים. רשכב והתאחרנ אוהי תחייב ץלרו רולחזו םלאול .הקריאה יכ אהי םאמנ הקמ ילפנ הויצא הבחופז ,מהקפיטריה ףלהחלי תא חברתה החברת רכב חבט תמתעצבנ הומחכ .לה יואנ יהנהנת הל יבראש , 40 ןגליו ····· 226 בתורנות ליד שולחן ההשאלה שבאולם הקריאה. אבל אני ידעתי שהיא הרגישה בדיוק ובחדות מה שהרגשתי אני, לאחר הפרץ הנרגש והמביך שנתעורר בי , זכרונות המלחמה שקפצו לפתע שלא ברגע הנכון , הרעד בידי שאיים לחזור , ותמונתה האחרונה של הגר ריכנשטיין המוטלת בכיכר. ניגשתי אל שולחנה להיפרד. והיא קמה כשראתה אותי והלכה אל הקיר הסמוך , כמה צעדים קטנים, כדי שלא נפריע את השלווה הלמדנית של הקוראים. ביקשתי ממנה לסגור את כל התעודות שנפתחו למעני. כרטיס הקורא הרגיל, וכרטיס הקורא המיוחד ולמחוק את כל חוברתי לספריה. וגם שתשמיד את כל הניירות ששימשו את הספדיה בשבועות ששהיתי בעיר. "אני אוהב מחיקות והשמדת ניירות" אמרתי לה. והיא אמרה ששמחה להכיר אותי, ושאולם הקריאה מחכה לי, שאמשיך בו את עבודתי. הייתי כבר קרוב לפרסם מאמר י~רקזr, ראשון מתוך סידרה קטנה שתכננתי , על פרשת המשורר השכ;ח שגיליתיו מחדש. מאמר שיבוא באחד מכתבי העת בקרוב מאו.ד והיא ביקשה שלא אשכח לשלוח לה עותק מצולם מן המאמר. אף על פי שאולם כתבי העת נמצא ממש מעבר לדלתה, ממול למעלית. ואני הבטחתי שלא אשכח, ואם יעלה מלפני , ואני מקווה שיעלה מלפני , כי היא בהחלט ראויה שיעלה מלפני , גם אקדיש לה כמה מלים. מלים שאצייר במיוחד על גבי העותק המצולם של מאמרי. והיא חייכה אלי לפתע, והחטטים הזעירים שבפניה נעלמו לגמרי כשחייכה. ואמרה שגם היא לא תשכח אותי , "גוזר העיתונים האובססיבי", ותאסוף בשבילי את כל גזירי העיתונים שהגר ריכנשטיין ומותה ייזכרו בהם. לא העזתי להחליף איתה נשיקות, כמו עם קרובתי הקשישה, אף על פי שהיא בהחלט חיתה ראויה להן • לחצנו ידיים ואני הלכתי אחורנית, כשעיני קבועות בעיניה, ממש כמו בסרטים. עד שכשלתי ליד המפתן של הדלת האוטומטית, בכניסה לאולם הקריאה. חזרתי לביתי שבשפלה והתמסרתי לעריכת דברי המשורר המעטים שהעליתי מירושלים, וכמעט שנשתחררתי מפרשת מותה של הגר ריכנשטיין היפה. אבל הספרנית הנחמדה עמדה בדיבורה, ושלחה אלי במעטפות גדושות את גזירי העיתונים שלא הרפו מסיפורה העצוב של חוקרת הקבלה המבטיחה. עיתונאית אחת, שכבר אינני זוכר את שמה ואת שם עיתונה, גילתה שהגר ריכנשטיין המנוחה חיתה אחת מאהובותיו של המשורר ההוזה. הירושלמי המסתגף ששיריו התחבבו אז מאוד על הנוער קורא השירה. כבר אינני זוכר במדויק את נוסח הכתבה, אבל מצאתי בה משפטים מרתקים ומעוררי עניין , כמו "לא, לא היה זה סיפור אהבה עז , אלא כנראה, פשוט ברווז ••.'.' כאן התכוונה העיתונאית להמעיט בערך כיבושיו של המשורר ההוזה, להלעיג עליו ועל פרשיות האהבים שלו , שעוררו קנאה מובנת אצל קוראיה. או משפט אחר בכתבה, שלא היה אלא ציטטה מופרכת מראיון אחר עימד, שנתן לעיתון ידוע, לאחר מותה המפתיע של הגר ריכנשטיין: "רוב אהובותיו היו נערות זהובות, לבושות בפשטות נערית, ומסונדלות. ריח של קיבוצי השומר הצעיר / ותנועת הנוער היה נודף מהן ומבגדיהן הפשוטים •.. את יופיין דחקו להסתיר , עד שעלו אליו לעליית הגג שלו, שברחוב הירושלמי הצדדי. ושם קרה לו 'מהפך' מדהים. הן עלו לעליית גגו הגשמית, ושכבו מתמסרות למרגלותיו , והוא בגין התמסרותן זכה לעליית גג רוחנית נשית, שאליה טיפס בעזרתן ... ישר מעל ברכיהן החטובות של חשוקותיו הזנוחות, יוצאות תנועת הנוער וגרעיני הנחיל ••• ונו' ונו'". אבל לך תדע, אתה הקורא בשקיקה את דברי ההבל הפחותים הללו , מתוך גזירי העיתונים שהושמו במעטפות תפוחות, ונשלחו לביתי שבשפלה, לך תדע מה קרה שם באמת. ועוד מצאתי באחד הגזירים ששלחה אלי , דברי הבל משונים, כגון: "הנערות היפות הללו , טיפוסים 'ורחיים' מובהקים, שנתלקטו בחוג לתורת הסוד של הקבלה וסמליה, לא נתדבקו ברוח תורת הסוד דווקא על שום דבקותן וכמיהתן לרוח 'ישראל סבא' ולספרותו הע~פה. אלא דווקא על שום מנעמי המחקר וקסמי החיטוט בפרשיות הקבלה וסמליה. ובעיקר נתחבב עליהן מורן הדגול, הפרופסור גרשם שלום, שהציג לפניהן עולם מדהים שהן אפילו לא שיערו את קיומו ••. הוא שכבלן בקסמיו , הוא ששבה אותן בשפעת רוחו , והוא שקיבען כדמויות 'ודחיות' מזוקקות, בין הדמויות הנפלאות שדרש לפניהן בשיעוריו בחוג ..• ובסמינרים המיוחדים שייחד לכבודן , ושאותם ערך בביתו ..." וכיוצא באלה דברי שקר והבל ורעות רוח. שאפילו אני, שישבתי בשפלה והייתי רחוק ומרוחק מהורית החוג לקבלה, יכולתי להבחין כמה פירכות מרושעות שוקעו בכתבה. לא יכולתי לשאת את שטף ההבלותות ששטף מגזירי העיתונים, ופשוט חדלתי לקראם. אבל הקפדתי להודות לספרנית שלא שכחה אותי , "גוזר העיתונים האובססיבי", גם בטלפון וגם במכתבים מנומסים, ששלחתי אליה לבית הספרים. ובכל זאת ניקר בי הספק. וכמה שאלות לא פתורות הוסיפו להציק לי גם כשהתפניתי מעבודתי על עזבונו של נשוא מחקרי המנוח. שאלתי את עצמי אם גם הגר ריכנשטיין המקסימה חיתה אחת מאותן נערות "ודחיות", המעשנות מקטרת בעלת פיה ארוכה ומגולפת, ומפיחות גלגלי עשן כלפי מעלה, כשהן רוקעות ברגליהן מקוצר רוח, על הרחבה שלפני בניין מדעי היהדות ? האם גם היא טיפסה, מתנשמת, בשעת ערב מוקדמת, אל עלייתו הרוחנית של המשורר ההוזה? זה שהעיתונאים שדשו בפרשה הכתירוהו בשם "ההוזה החוזה"? האם גם היא הקפידה ללבוש את חליפות-השחורין שלה כיוון שחיתה חברה באיזו אגודת סתרים? זו שהעיתונים הזכירוה רק ברמז , ושבה נערכו לדבריהם מדי פעם חינגאות מטורפות, ברוח משיחי השקר הידועים לשימצה? האם אפשר שאני הוא הטיפש, שקם מעל שולחנו שבאולם הקריאה, וזינק כמטורף אל לב הרובע הנוצרי שבעיר העתיקה, רק כדי להצטרף אל שאר מוזעקי הצלתה של העילויית היפה? שאני הוא התמים שרץ אל פרח המחקר שהבטיחה כה רבות, שהתנודדה כשיכורה על מגדל הכנסיה המחודד של הקבר הקדוש? האם לא הייתי רוצה, בדיעבד , ומבלי להודות בכך בפני עצמי אפילו , לצרף עמי דווקא את הספרנית המסמיקה, אל חוג ההוללים הללו? כי איך אסביר לעצמי את הנס הקטן שקרה לי שם, כשרצתי לד i צטרף אל מותחי יריעת ההצלה, ובכפי אחוז בחוזקה האיקונין הגלוף שגנבתי מחנותו של מוכר המזכרות ? וכשרפתה ידי ונפתחה, כשראיתי את הגר ריכנשטיין מוטלת שלמה אבל חסרת חיים בכיכר הקטנה, והיא חפה מכל החלאה שהטילו בה העיתונים, יפה ומאירה כל כך באותו הזוהר הקפוא והמת שבו זהרה עטרת הזהב של האיקונין שבידי , האם לא נתקנאתי באותו משורר עליות הוזה? וכשקירבתי את ם.ל~ז:; לפני עיני , ראיתי את הסדק שסדק את גדלגלתו . סדק צר ו .נקי • סדק שלא חיתה בו אפילו טיפת דם אחת. סדק שבלחיצת אצבע אפשר היה לאחותו , ואולי גם להחיותה. הסוד • ועל שום עידוני השיטוט בפרשות חייהם המרתקות של יוצרי • 41 דצמבר 98'•••••• 'il "9y t'j ד ק שירה אודי יזהו: שירים עמ' 31 גל' 220 חלי אנוחם איתן: שירים, עמ' 39 גל' 219 איתמר יערז-קסט : שירים, מתוך המחזור "ארץ הצבי" 1 עמ' 17 גל' 215 i'dl : ,, \~ ~ ד אנודה ארי: שירים, מהונגרית: רמי סערי, גל' 215 (אנתולוגיה צ'כית-הונגרית) צבי יעקבי: שירים עמ' 28 גל' 226 ירחאני אחרניאורי: אנתולוגיה פינית, ערך ותרגם: רמי סערי עמ' 12 גלי 226 אילנה יפח-רוסאנו: שירים, עמ' 10 גל' 217 יז'י אררטן: שירים, מצ'כית: שמעון שור, עמי 28 גל' 215 הנוי ישראלי: שיר, מאנגלית: קובי אור, עמי 17 גל' 217 (חצי פינה) נגח יתומי-וביב: שירים, עמ' 7 גל' 224 יהודית כפרי: פואמה, עמ' 5 גל' 220 פונטישק ליסטרפר; שירים, מגרמנית: פסח מילין, עמ' 30 גל' 215 איציק מאנגר: סתיו, מיידיש: אריה סיון, עמ' 12 גל' 219, אשל נעליים, הערב מאפיל, מיידיש: יעקב בסר 1 עמי 113 גל' 219 נילי מילוא: שיר 1 עמ' 16 גל' 220 חיינו מילד: שירים מן העיזבון 1 מגרמנית: סלי שוווצשסיין 1 עמ' 5 גל' 221 צ'סלב מילרש: שיר 1 מאנגלית: גיורא לשם, עמ' 5 גל' 225 סכינה מסג: שירים עמ' 29 גל' 226 אסיח מרגרליס: שירים, עמי 16 גל' 215• שירים עמ' 19 גל' 226 תמו משמו: שירים, עמ' 5 גלי 218 נמש באג' אגבש: שירים, מהונגרית: דוד סובאי 1 עמ' 26 גל' 215 בחלח נ. שירים: פרסום ראשון 1 עמ' 20 גל' 215 איתן נחמיאס גלס: שירים, עמ' 10 גלי 226 טל ניצן-קרן: שירים, עמ' 30 גל' 222-223 חוח ניסימרב: שירים (פרסום ראשון), עמ' 19 (גל' 221 ורני סומק: שיר, עמי 7 גל' 217• עמ' 13 גל' 222-223 אדיח סירן: שיר, עמי 11 גל' 222-223 ררמרקרש סילאג'י: שירים, מהונגרית: רמי סערי, גל' 215 (אנתולוגיה צ'כית-הונגרית) להנה סינורר: אנתולוגיה פינית, עדך ותרגם: רמי סערי עמ' 12 גל' 226 ומי סעדי: שירים, עמ' 15 גל' 216 יאן סקאצל: שירים, מצ'כית: שמעון שור, עמ' 28 גל' 215 יוסי עב ארי: שירים, עמ' 17 גלי 221 צבי עצמון: שיר 1 עמי 7 גל' 222-223 וחל פררמן-אלבז: שירים, עמ' 21 גל' 215 אלישע פרות: שירים, עמ' 35 גל' 220 גרייס פיילי: שיר 1 מאנגלית: גליה יהב, עמ' 5 גל' 218 <חצי פינה) נחמיה פלג: שיו, מהונגרית: יעקב ברזילי, עמ' 27 גל' 215 סילביח פלאת: שיר, מאנגלית: אווה סגל, עמ' 30 גל' 222-223 עורר פלו: שירים, עמ' 10 גל' 217• שיר עמ' 9 גל' 221 ענבל פיכמן: שני קטעים <מתוך "פוססה פרנדרה ליברמנסה"), עמ' 31 גל' 219 יאנרש פילינסקי: שירים, מהונגרית: רמי סערי ודוד סובאי, גל' 215 <אנתולוגיה צ'כית- הונגרית) חיים פינקלמן: שירים (פרסום ראשון), עמ' 23 גלי 221 חוח פנחס-כחן: פואמה, עמ' 31 גלי 216 זהר פריומן : שירים, עמ' 11 גל' 215 טרמי פוקר: אנתולוגיה פינית, ערך ותרגם: רמי סערי עמ' 12 גל' 226 שאנדוד צ'רוי: שירים, הונגרית: איתמר יעוז-קסס, גל' 215 (אנתולוגיה צ'כית-הונגרית) ששרן צחייק: שירים (פרסום ראשון), עמ' 16 גל' 220 פארל צלאן : מן העיזבון: מגרמנית: מנפרד וינקלו 1 עמי 5 גל' 215 וארו קאלפו: שירים, עמ' 29 גל' 218 לו קרארראס: שיר 1 מאנגלית: פנינה עמית, עמ' 9 גל' 216 <חצי פינה> סלררטררח קרראזימררר: שיר 1 עמ' 27 גלי 19 <נוסח עברי: רפי וייכרס, חצי פינה> אחרן קרמם: שיר, עמ' 21 גל' 225 מילן קרנרוח: שירים, מגרמנית: פסח מיליד עמ' 30 גלי 215 גינתו קרנחרט: שיר 1 מגרמנית: אשר וי,ןי עמ' 8, גל' 221 (חצי פינה> פטר קנטרו: שירים, מהונגרית: רמי סערי, גל' 215 (אנתולוגיה צ'כית-הונגרית) וינה קטירראררי: אנתולוגיה פינית, עדך ותרגם: רמי סעדי עמ' 12 גל' 226 רינה קטן: שירים, עמ' 21 גל' 225 גר קינן: שירים, עמ' 41 גל' 217 ליאת קפלן: שירים, עמ' 17 גל' 224 רלרימיו קפקא: שירים, מגרמנית: פסח מילין , עמ' 30 גל' 215 גלריס קוריף: שיר, מאנגלית: פנינה עמית, עמי 22 גל' 222-223 וחצי פינה) דור וארכני: שיר <פרסום ראשון), עמי 11 גל' 219 טרארש ורזביטש: פואמה, מפולנית: יעקב בסר, עמ' 5 גל' 219 אביבית דוח: שירים, עמ' 6 גל' 222-223 עדן ורתם: שיר (פרסום ראשון), עמ' 17 גל' 220 אשר דייך: שירים, עמי 7 גל' 215 יעקב שי שביט: שירים, עמי 11 גל' 221 שלרם וצבי: שירים, עמ' 5 גל' 216 ליאור שטונבוג: שירים, עמ' 39 גל' 219 אילן שייכפלו: שירים, עמ' 29 גלי 218 ליארד שיו: שיו, עמי 37 גל' 216 גרשון שקר: פואמה, עמי 13 גל' 218 ואגבי מס' 18", מאנגלית: ופי וייכוס, עמ' 15 גל' 222-223 אטילח ירז'ף: שירים, מהונגרית: ומי סערי ודוד סובאי, גל' 215 ואנתולוגיה צ'כית- הונגרית) וי~ 5 1 ~ לאודי ארטרנקרסקי: אנתולוגיה פינית, ערך ותרגם: רמי סערי עמ' 12 גל' 226 מוגוט אטרוד: שירים, מאנגלית: אורה סגל, עמ' 22 גלי 221 אסתר איידן: שירים, עמי 11 גל' 217 אדיח איסר: שיר , עמי 35 גל' 219 מדים איתן: שירים, עמ' 11 גלי 221 אלאסרי סעור: שיר , מערבית: פרץ-דרור בנאי , עמ' 25 גל' 224, (חצי פינה) יאיר אלון: שירים (פרסום ראשון), עמי 21 גל' 217 אנוד אלון: שירים, עמי 15 גלי 221 רן אלנו: שיר עמי 31 גל' 226 כריסטינח אלכוד פוטר: שיו , עמ' 6 גל' 220, מאנגלית: דניאל פלורנסין וחצי פינה) אליהו אלי: שירים ופרסום ראשון), עמ' 31 גל' 222-223 יהודית מרסל-אליעזורב : שירים, עמ' 19 גל' 215 רוני אלפנרוי: שירים (פרסום ראשון), עמ' 9 גלי 224 עינה אורל: שירים, עמ' 34 גל' 215• עמ' 23 גלי 222-223 נטע בלאט: שירים, עמי 27 גל' 217 וברוח בן-שיו: שירים <פרסום ראשון) עמי 5 גלי 226 איריס בוגר: שירים, עמ' 17 גלי 217 נוברח גרלרבוג: שירים, מאנגלית: משה דור, עמ' 9 גלי 217 ניצח גרוביץ': שירים, עמ' 11 גל' 217 מרדכי גלרמן: שיר , עמי 5 גלי 224 אגבש גוגאי: שירים, מהונגרית: איתמר יעוז-קסס, גל' 215 ואנתולוגיה צ'כית-הונגרית) פונטישק חאלאס: שירים, מצ'כית: שמעון שור, עמי 28 גלי 215 שרי בן בנימין: שירים ופרסום ראשון), עמ' 7 גלי 218 יעדה בן-דור: שירים, עמי 7 גלי 216 ליאורה בן-יצחק: שיר עמ' 35 גלי 226 אירראן כלאטבי: שירים, מגרמנית: פסח מילין, עמי 30 גל' 215 פרץ-רדוד כנאי: שירים, עמי 19 גלי 222-223 דרורן בונו: שירים (פרסום ראשון), עמ' 28 גל' 226 אלח בת-צירן: שיר, עמ' 19 גל' 221 אבי כלן: שירים, עמי 17 גלי 221 מקסים גילן: שיר , עמי 31 גלי 225 יובל גלעד: סובסדת, עמ' 35 גל' 218 יאיוח גנרסו : שיר , עמי 9 גל' 215 רדוד גוינבוג : שירים, עמי 21 גל' 215 משח רוו: שירים, עמ' 15 גל' 216 אמילי ריקינסרן: שיר 1 מאנגלית: שמואל רגולנס עמ' 30 גל' 226 רפי רייכרט: שירים עמ' 11 גל' 226 ולארימיו חול אן: שירים, מצ'כית : שמעון שור 1 עמ' 28 גל' 215 מיורסלאב חרלרב: שירים. מצ'כית: שמעון שור, עמ' 28 גל' 215 פרנטישק חרוביך: משירים, גרמנית: פסח מיליד עמ' 30 גל' 215 זביגנייב חוכרט: שירים, מפולנית: יעקב בסר 1 עמ' 6 גל' 225 פטר ראשארי: שירים, מהונגרית: איתמר יעוז-קסס, גל' 215 <אנתולוגיה צ'כית-הונגרית) כארט רוטן: שיר, מאנגלית: שמואל שתל, עמי 13 גל' 215 <חצי פינה> ערי ררלפסרן: שירים, עמ' 39 גל' 219 מנפרד רינקלר: שירים, עמ' 25 גל' 225 נרעה ודרי: שירים, עמ' 34 גל' 215 זרלטאן זלק: שירים, מהונגרית: דוד סובאי 1 עמ' 26 גלי 215 לאח זהבי: שירים, עמ' 34 גל' 216 דור זפון : שירים, עמ' 5 גל' 216 שולמית חוח חלדי: שירים, עמי 12 גל' 223•222 מדיח ריורלאינן: אנתולוגיה פינית, ערך ותרגם: ומי סערי, עמ' 12 גל' 226 חזאן ומרן חימנז; קטע מתוך פלסרו ואני, מספרדית: שמואל בנגר: שמואל רגולנס עמ' 30 גל' 226 אישטראן טרוצי: שירים, מהונגרית: איתמר יעוז-קסס, גלי 215 (אנתולוגיה צ'כית-הונגרית> קריסטינח טרת: שירים, מהונגרית: איתמר יעוז-קסס, גל' 215 הונגרית) · (אנתולוגיה צ'כית יהודית טרת: שירים, מהונגרית: דוד סובאי, עמ' 26 גל' 215 הנוי טיילרו: שירים, מאנגלית: משה דור 1 עמ' 17 גל' 220 ערפו לט : שירים: (פרסום ראשון), עמ' 15 גל' 215 ארח טוב אי: שירים, מהונגרית: דוד סובאי 1 עמ' 26 גלי 215 רווי טורפין: שירים, עמ' 17 גל' 224 טר ירז: שני שירים - "אדום", "רישום", מאנגלית: עודד פלו , עמ' 114 ,5 פואמה - "רחי ~ ג ,.j;-ק C)1!) !) 7 רשימות ביקורת אורית אילן: על * רישום סיני" לדורית פלג, עמ' 6 גלי 216 משב כלדם: על "צער אינו משאיר שושנים" לשרית זמיר 1 עמ' 10 גל' 223•222• על "פוטטה פרנדרה ליברמנטה" לענבל פיכמן עמ' 6 גל' 226 יערה בן-רוו על "משוררות אינן כותבות אחר מותן" לאירית גינזבורג ועל "בגדגוף נפש" לסובי לין קמנץ , עמ' 12 גל' 215 אהוד כן-עזו: על "סופשבוע אמריקני" לג'פדי גוין, עמ' 13 גל' 221 יוסף נונע: על "רבאשית חדשה" לשמעון פרס, עמ' 6 גל' 223•222 .על "כל התקוות, מחשבות על זוהת ישראלית" לעמוס עוז, עמ' 13 גל' 225 רותי וגו: על "בעיניים קשורות" לסידי הוססווס, עמ' 6 גל' 224• על "לשוטט בגן עדן" לסם שפדר עמ' 12 גל' 225 ניצה גווביץי: על "תמונות מחפשות מחבר", לחנה הדציג ועל "חיפוש קרובים" לווה מיזלס, עמ' 6 גל' 215 •על "בעיקר שירי אהבה" ליעקב שביס, עמ' 6 גל' eo218 על "סרפדים ותרופות" לדרור אלימלך, עמ' 9 · גל 218 דדוד בנאי, עמ' · .על "נגיעות שפרחו בענן" לפדץ 9 גלי 219 · .על "אשה אוחזת שמש" לרות ירדן, עמ 9 · גל 220 •לע"אר r החול" לדמי ויצבי ועל "הלא" לחמוטל בד-יוסף, עמ' 16 · גל 221 .על "על גדות הלתה" לאליעזר כגן, עמ' 9 גלי 223• 222• על "מילון ספיר"' עמ' 9 · גל 225 שרה הלפוין: על "מן הסתום אל המפורש" להלל ברזל, עמ' 8 · גל 224 יעל הואל: על "הענקים וילדי השמש " לאוריאל זוהר' עמ' 7 גלי 223•222 מירי ווון: על "חבלים" לחיים באד' עמ' 8 · גל 225 רן יגיל: על "רואות מכאן את כל העולם" ליעל ישראל' עמ' 8 גל' 218 .על "קטאי" לשלמה אפותי, עמי 10 · גל 219 •לע "כמו נחל" לדוד ש r, · עמ 12 · גל 221 .על "איש ואשה ואיש" לסביון ליבדכס עמי 8 · גל 226 רן יהב: על "יהודים חדשים, יהודים ישנים" לאניסה שפידא, עמ' 13 · גל 221 .על "הוא היה גיבור" לאדם בדון' עמ' 6 גלי 224• על "דיוניסוס בסנטר" לתמר בוגד עמי 8 גל' 226 עמית ישראלי-גלעד: על "פשע הכתיבה" לחיים לפיד, עמ' 9 גל' 219 .לע "כנגד ארבעה בנים" ליוסי אבני עמי 6 גלי 226 יעל ישראל: על " גמר טוב" לירכי בונוס ועל "שם סירות הדיג" לחנה בת שחד 1 עמ' 8 גל' 215• ל; "נבלות" ליורם קניוק, עמ' 8 גל' 216 .על "זמן אלול" לדב אלבוים, עמ' 7 · גל 217• על "האנשים הכחולים סיפורים צפון אמריקאיים"' עמ' 7 גל' 218, .על "בביתו במדבר" למאיר שלו, עמ' 18 גל' 221 רות לאופו: על "אשה יושבת" לרחל גיל, עמ' 10 גל' 215 .על "טיול בשלושה" לאלי חידש, עמ' 6 · גל 216 .על "אור ירח למרציפן" לסונסדה גופסה, עמ' 6 גל' 217• על "חמישים שנה חמישים סיפורים" בעריכת זיסי סתרי, עמ' 8 · גל 219 יצחק לכטוב: על "חיי עגנון • ביוגרפיה" לדן לאוד' עמ' 6 גלי 220 ווויך מוגלית: על "אש איטית" לישראל אלידז 1 עמ' 8 גל' 218 דוני סומק: על "אנסה לגעת בטבור בטני" למאיה בז'דנו' עמ' 8 גל' 219• על "שלהי המאה" לויסלבה שימבודסקה, עמ' 10 ועל "ליטוף באפלה" ליאיר מזור, עמ' 11 גל' 225 יורם סלבסט: על "כרת" לאילן שיינפלד, עמ' 13 · גל 215 •על"הלב POEM" · לנגה יתומי רביב ' עמ' 6 גל' 218 •על "ז'אק" לדן יגיל ועל "אם ההר נעלמה" לשדון אס, עמ' 8 גל' 220• ל; "הצעיף האדום" ליעקב שסיינבדג, עמ' 8 גל' 221 •על "חיים אחרים" ליובל יבנה, עמ' 9 גל' 223•222 .על "ספר השירים של אלה בת ציון", עמ' 8 · גל 224 אביב עקרוני: על "אמנות ורעיון בסיפורת המקראית" לשמאי גלנדד' עמ' 10 גל' 219 מידי פז: על "מקום בצמרת" לחוה הלוי, עמ' · עציוני 8 גל' 216 יעקב שי שביט : על "שיעור בפיתוח קול" לגלית חזן-דוקם, עמ' 9 · גל 221• על "מזוודות ואנשים" לזוהר פדידמן' עמ' 11 גל' 225 עורר פלו : על "אשה בור" לצביה בן-יוסף גיבור' עמ' 14 גל' 215 .על "סך הכל שירים" לסבור דוד 1 עמ' 7 · גל 216• על "נישואי העדן והשאול" לווילייאם בלייק בתרגומו של גיורא לשם, עמ' 8 · גל 223•222 .על "עד בוא האדמה" לדנה אמיד, עמ' 10 · גל 225 שמואל וגולנט : על "ספר הפתגמים עברי ערבי" לדוד · שגיב ויעקב מ' לבואו עמ' 7 · גל 220 בוטה דיננבוג: על "מודי וישו" לאילן ריס, עמ' 10 גלי 215 אירי דיקין: על "סיבוב אחרון" לגדייהם סוויפס, עמ' 15 · גל 215 איל שי: על "אדמת אנוש" אכזיפדי עמ' · לאנסואן זה סנס 7 גל' 226 וחל שקלו בסקי: על "דודאים מן הארז הקדושה" לאהרן מגד 1 עמ' 5 גל' 217 שמואל שתל: על "עקרת הבית" ליהודית מוסל אליעזדוב, עמ' 14 גלי 215• על "מזמורים ישנים" לאולגה סדאקובה, עמ' 6 · גל 217• על "אהבה ממבט שני" ליעדה בן דוד' עמ' 9 · גל 218 .על "נהר ושכחה" לחוה פנחס-כהן ' עמ' 11 · גל 219 על "שולמית ואיש האש" לברכה דוזנפלד 1 עמ' 12 גל' 221• על "שירים על גדות המילניום" לזווד כהן' עמ' 12 · גל 225• מרודים קבועים לפי שעה • יעקב בסד, · גל 215•226 המלצות עתרן 77• עמ' 4 · גל 215•226 חצי פינה • דוני סומק גל' 215•226 שיחת החורש • עם יהודית מוסל אליעזדוב, עמ' 18 גל' 215 .עם שמעון בלס, גל' 218• עם יהודית הנדל על איציק מאנגד, גל' 219 .עם עזמי · בשארה, גל 224 •עם מקסים גילן, גל' 225 פרוזה יוסל :ןייטV.זדינ דאז'שינקעס מיס מאנגעד, עמ' 27 · גל 219 אהוד כן-עזר : חג החמלניצקיה (מתוך דומן), עמ' 43 גל' 215 שמעון בלס: מכתבים לז'וז'פין (מתוך דומן), עמ' 44 גל' 215 ."דינה" • פרק מתוך · "תל אביב מזרח" שבכתובים, עמ' 34 גל' 218 שרה חופרי-אפלל: מותה של אינעאם, עמ' 45 גל' 223•222 קרן חזקיה: אמא אחת יותר מדי' עמ' 36 גל' 225 רן יגיל: מעשה הבורגני הדחיין, עמ' 35 גל' 217 צביה לביא: מעולם לא הייתי באוססנד' עמ' 36 גל' 220 מירי ליטווק: לורד בייוון ופרחה (פרסום ראשון), עמ' 31 גלי 217 אווה ליפסקה: (קסע) אדון שמסדלינג קורא תומאס בדנהדד; מפולנית: צבי דפאלי, עמ' 41 גל' 221 טל ניצן-קרן: גן יפאני, עמ' 38 גל' 216 אסף ענברי: רחצה לילית, עמ' 42 · גל 223•222 אלישע פורת: סיפור לשבת, עמ' 44 · גל 223•222 .איקונין סדוק עמ' 36 · גל 226 נורית פיוון: השעה חיתה חמש." 1 עמ' 39 · גל 221 הדיל צ'ורנובסקי: ללא מראה מקום, עמ' 36 · גל 221 וווה קבול יהלום: איפה ציפור' עמ' 40 · גל 216 אלישבע ודלו: שלום לך בית (תעודה), עמ' 34 · גל 224 אייל ונטו: כמה מלים על חשיבותו של הזיכרון, עמ' 40 גל' 219 יואב שהם: מצפון (פרסום ראשון), עמ' 28 גל' 217 מסותי רשימות ומאמרים אורית אילן: על "מריאה-קולות" לכדיססה וולף, עמ' 20 גל' 223•222 הלל ברזל: על ספדה של יאידה גנוסר ל"א בשבילנו שר הסקסופון" 1 עמ' 30 · גל 218• "לדתע אשה" לעמוס עוז רעידו ועינם" לעגנון 1 עיון משווה, עמ' 22 גל' 220 יהודית ברטוב: על "האי של ארתורו" לאלזה מורנסה, עמ' 28 גל' 216 יפה בולוביץ: על "מסות על כליל סונטות לשאול טשרניחובסקי", עמ' 20 · גל 217 זמירה הייזנו: משה שמיר כתמונת מצב של התיאסרון הישראלי, עמ' 34 גל' 219 חגית הלפוין: על פרסום ספדי שירתו של אלכסנדר פן 1 עמ' 22 · גל 216 ליאונור וולף: שידתו של איציק מאנגד, מאנגלית: עודד פלו, עמ' 22 גל' 219 ופי וייכוט: לכתוב את האופל • על ספרו החדש של דן צלקה, עמ' 12 · גל 216• עקדותיו של איציק מאנגו' עמ' 24 · גל 219• "בעקבות אהבה חנוקה" על "מכתבי יום הולדת" לסד יוז, עמ' 17 · גל 223•222 חוה זמירי: על "פוסטמודרניזם" לדוד גורביץ', עמ' 32 גלי 223•222 חנן חנו: "אוי לישראל מן הגברים של היום" • פרק ממסה, עמ' 14 גל' 218 אנואהים טאהא: כפילות והתקבלות • על דמות האחו ביציות שמעון בלס, עמ' 22 · גל 218 ירידיה יצחקי: למי מובטחת הארץ המובטחת, עמ' 26 · גל 224 ישי לברא: על ג'יימס בונו ומיססד בין, עמ' 36 · גל 215 יעל ישראל: מה בקשר לפמיניזם .על כתיבתה של מרגוס אסורו, עמ' 20 גל' 221 נילי לוי : על יהושע קנז: חזרה לתבניות קודמות, עמ' 18 · גל 217 עמוס לויתן : על יהושע קנז: מחזיר את הסיפור לסיפורת, עמ' 12 גל' 217• על "סולו" 1 עמ' 38 · גל 218 איציק מאנגו: בין פולקלור לספרות: הרצאה, עמ' 14 · גל 219 גלעד מודג: על "פנתר במרתף" לעמוס עוז, עמ' 20 גל' 220 יאיר מזוו: שירתן של דליה הרץ 1 יונה ו ולך ודליה וביקרביץ 1 עיון משווה, עמ' 11 והערת מבוא על כתיבתו של עמוס עוז, עמ' 18 גלי 220 אבישי מילשטיין: על "פנתסילאה" קלייסס, עמי · להיינדיך פון 32 גל' 218 רות נצו: על "הגולם" לגוססב מיידינק, עמ' 35 גל' 216 רוני סומק: על שיד של דליה וביקוביץ, עמ' 10 · גל 220 הזיו סמילנסקי: כלים לספרות עמ' 20 · גל 226 אסף ענברי: על יהושע קנז: "בין לילה ובין שחד" עמ' 14 גל' 217 אלישע פורת: על האנתולוגיה "חמסין" ועל אדיה לאהולה, עמ' 32 גל' 215 מירי פז: על בוולד בעברית, עמ' 32 · גל 216 בלום, עמ' · להדי ציורנונסקי: על פאוודיה בסיפורי אתגר קדת ואורלי קססל 24 גלי 223• 222 יונה או תולדותיה של אשליה אוילית, עמ' · רן צלקה: עיקרון אבי 10 גל' 216 אליעזר שניר: זיקה לאנושות והתבדלות בתורת משה והנביאים, )'א( עמ' 10 · גל 224 )'ב(. עמ' 14 · גל 225 לשמה גי שוהם ועמית פינצינסקי: האינטרנט • המדיום הוא הקצר, עמ' 24 גל' 221 ילט שוווצשטיין: היינדיך היינה • יהודי? צופתי? גרמני 1 עמ' 32 · גל 219 שלום ווזנפלר: איציק ומדגדס .סיפור מהחיים, עמ' 16 גל' 219 לשום וצבי: על נוכחותו של אחד העם, עמ' 18 גל' 224 ואובן שניר: בודד במועדו • שמעון בלס וקאנון הספרות העברית, עמ' 16 גל' 218 נעמה שפי: דו-שיח ונתק - מקומה של התרבות הגרמנית בעיצוב התרבות ,הישראלית עמוס לריחן: מצד זה, עמ' 40 גל' 215•226 משה רוו: גלויה אמריקאית עמ' 22 גל' 217• עמ' 30 גלי 221• עמ' 26 גלי 225 עמ' 22 גל' 225 תגובות: דרת לבבית על "תקומה", אילי דיינו' עמ' 42 גל' 217 .רות לאופו. רות לכבית. עמ' גרשון שקר: סאגת העליה, ההגירה והירידה • על "אלף לבבות" לדן צלקה, עמ' 16 גל' 42 · גל 218• דרת לבבית, אודה לרסן, עמ' 43 · גל 219 :· •ניצה גודביץ עוד על אנתולוגיות, עמ' 216• חמישים השנים הבאות עמ' 24 גל' 226 42 גל' 220 .צבי עצמון, עמוס לויתן, גינוד, · יוסף · צביה בן רות לבבית, עמ' 35, עמ' 41 גל' 221 הז טפשו אקור ילמ :שקורא וחתמ ועכשי לע ימנו ישנת ןלעתו 77 וותיהנ מ 15%- ההנח ם<לחותמי דע 31.12.98( ר+ספ םשירי !במתנה ,,.. השיר תוסיפור תמקוריו תומתורגמו ..• תביקור ,ספרות תתרבו הוחבר ••• תמסו ••• םמאמרי ••• םטורי םאישיי ןעתר 77 אנמצ לע ההמפ הועוש תא ההמפ רכב 22 .שנה הז ןהזמ םלחתו ועלי - תולדע קבדיו לע המ םאת .חותמים -'ל-------------------------------------------------------------- רעבו ןעתר 77 דת. 16452 את" 61163 'כן יברצונ םלחתו לע ימנו ישנת ןלעתו 77 ברצ" ההמחא לע ךס 150 חש" ם<לחותמי דע 31.12.98( םש ------------------------------- וכת תב ----------------------------- 'מס ןטלפו ----------------------------