קטעי קישור השופטים ממנה חבר הנאמנים של הפרס, שבראשו יו"ר חבר א. הנשק נגד הרשע הנאמנים, מר אהרן יוליד . לכאורה הכול בסדר • אך אליה וקוץ בה. מדי שנה מקבלים את הפרס גם אנשים שקרבתם לתחום היצירה ,;::':'1' רך כדי הכתיבה של השורות האלה פרצה שוב בשורת איוב הספרותית היא מקרית לחלוטין , ודאי שלספרות יפה. הפרס נועד .1111 לכל בית בישראל. אוטובוס נוסעים פוצץ על ידי שונאי ליוצרים. לא לחוקרים, לא למתעדים זכרונות, שיהיו מעניינים •" אדם ושונאי עצמם, מתאבד או מתאבדת בירושלים. וחשובים ככל שיהיו , לא לפרופסורים באוניברסיטאות, שנהנים קרבנות של יד רצחנית אפלה, הזורה שכול יאוש ואימה, אך מעל משנת שבתון כל שש שנים. אלא רק לכותבי שירה, פרוזה וסיפורים לכל , מעלה תהיה, איך , איך זה ייתכן שישנם אנשים שמידת הזדון קצרים. שלהם בלתי ניתנת לאומדן. זדון של אין סוף. שטני שבשטני. איוני. לא פעם היו הדלפות מישיבות חבר הנאמנים, שעל-פי התקנון אמור אבל אנחנו חייבים ויכולים להתמודד עם הרוע הזה לא באמצעות לאשר את פסיקת השופטים. היו שמועות שלא פעם, ניסו לאלץ את הרוע. כי אין רוע גדול ויעיל יותר מרוצח שמוכן לרצוח את עצמו רק חבר הנאמנים בשכנועים שונים ומשונים לנקוט עמדות בניגוד כדי שימותו גם האחרים. הוא שונא אפילו את עצמו • לתקנון. המלחמה במלחמת הרשע יכולה להצליח אם נבין שאין לוותר על הפעם, פרץ הוויכוח מבפנים החוצה. והציבור ראה מי זכה לשנת תהליך השלום. הוא הנשק הסודי , הגלוי , שבו ניתן לנצח את המוות מנוחה ונחלה על חשבון המדינה ומי לא זכה. אני מוכרח להודות שזורע החמאס. שבין הזוכים ישנם כמה אנשים שבהחלט היו ראויים לזניה. יחד עם זאת מופיעים שם שמות, שאיש לא יצליח להסביר לי על מה הם ב. אברכי ?משי קיבלו את המתנה היקרה הזאת. אשאל רק שאלה אחת, וצר לי שהיא ישירה וקוראת בשמו של איש, וזה לא על-מנת להלבין את פניו של ודי היו אנשים חילונים וחופשיים שבשחר נעוריהם נפרדו , חד מישהו בפומבי , אלא פשוט על מנת לשאול , מה היא היצירה משמעית, מן הבית הדתי האדוק, של הסבים והסבתות שלי , שלא הספרותית של מר שמחה רז, שמזכה אותו בפרס ראש הממשלה? זכיתי להכירם. על כן , לי אישית אין כל זיכרון מהם. אבל הורי , אנא, בבקשה לעדכן אותי. לעומת זאת, ברשימה של אלה שלא זכו הפעם, המורכבת מסופרים כשהיו מספרים על ילדותם ועל בית אמא-אבא שלהם, דיברו בכבוד ובשמץ של קנאה על אברכי משי , מבין בני המשפחה, על עדינותם, ומשוררים מרכזיים, ישנם סופרים ומשוררים רבים שקשה להבין מדוע לא מצאו השופטים לנכון להעניק להם את השנה הגואלת. על למדנותם, על מוסריותם. בשל כל התכונות הללו , שחשו כלפיהם גם אנשים חילונים. לכן , גם אני , עד לפני שנים אחדות, ולמרות משהו רקוב בממלכת הפרס הזה. משהו לא עובד נכון בין בחירת השופטים, חבר הנאמנים, האדמיניסטרציה."וכו', שמעודי לא הייתי איש מאמין , ולא מקיים כלום ממצוות הדת, חשתי כלפי אנשים מאמינים כבוד , אפילו כבוד רב . ומחבט אחר. חשוב שהקורא יהיה מודע לעובדה שסופר ישראלי שלא כותב עברית אלא בלשון אחרת, אינו רשאי להגיש מועמדות לפרס ראיתי את בריוני השטחים הכבושים חוסמים כבישים, מכים שוטרים, מתנכלים לאנשים שחושבים אחרת; לאחר הטבח במערת ,המכפלה ראש הממשלה, שהוא למעשה מלגת התפנות. המציאו כל מיני תחליפים ליוצרים הכותבים בלשונות אחרות אבל שבוצע על ידי כבוד הדוקטור , ולאחר שראינו את חבר הכנסת אף אחד מהם אינו משתווה בערכו החומרי לפרס ראש הממשלה. מגלגל את העיניים, תמיד לשמים, נכנס למועדון "אברכי המשי" מיותר להעיר שיש כאן יותר מסימני אפליה בין אזרח לאזרח, בין החדשים ומברך אותם בברכת "פורים שמח", לא ! אלה אינם אותם היהודים יראי שמים, שומרים מסורת הנביאים ומקיימים את עשרת סופר לסופר , והאפליה היא על רקע לשוני , המקרבת את התופעה גם לאפליה לאומית. הדיברות. השרה שולמית אלוני הקימה כמה ועדות בדיקה שבדקו כמה מוסדות, חוסמי הכבישים, מכי השוטרים, היורים בפלסטינים לא חמושים, אולי מן הראוי שתעשה זאת שוב. שתקים ועדה שתבדוק את פעילותו החומסים את מי חברון אל תוך ברזי המים שלהם ומותירים אוכלוסיה שלמה ללא מים זורמים. אנשים מסוג זה הם לא רק אנשים רעים של הפרס החשוב הזה. פשוטו כמשמעו , שמעשיהם נוגדים כל אמונה שיש בה משהו מאהבת השם והאדם; כאן יש צירוף גס של שר r לטנות אפלה ואטומה ד. שירת אמריקה ולאומנות אפלה עוד יותר; כל זה יוצר מארג ודאי של פאשיזם יהודי. עם אלה יש לנו עסק. אלה הם אויבי השלום שלנו , איתם יש "אני שומע את אמריקה שרה"; שר וויטמן , אבי השירה האמריקאית להתמודד , ואולי גם להיאבק. המודרנית. גם הקורא הישראלי שמע רבות על שירת אמריקה, אבל שמות המשוררים שידענו והכרנו , היו בדרך כלל מעמודי התווך של ג. פרס ראש הממשלה שירת אמריקה. ואין שירה של עם מורכבת מעמודי תווך בלבד." גיליון זה פותח, על בסיס מאמר שראה אור בניו-יורק טיימס, אשנב 14 סופרים מקבלים מדי שנה מל גת התפנות לשנה שלמה. שנה לש אל מגווני שירת אמריקה. וכאן המקום להודות למרים איתן שתרגמה ועיבדה את המאמר אי דאגה לפרנסה ואפשרות לפנות את כל הזמן ליצירה נטו , םבתנאי יחסית טובים, משכורת של מורה בתיכון , בשיא הוותק, ,.א.מ זה מאנגלית, והעירה את תשומת לבנו לנושא, לטובת קוראינו , אומר כארבעת אלפים ש"ח נטו לחודש. אפשר להתקיים. תא כמובן. • [6 r}l/1 u,,,... ו ··/· • :. שירח ופרוזה שמעון אדף: שירים איתן ב. גלס: שיר רוני סומס: שיר וייזל ז'יכלינסקי: שירים: מיידיש: יעקב בסר נועה ורדי: שירים אלישע פורת: שירים אירית גינזבורג: פואמה מירון ח. איזקסון: שירים וiחצי מסרני: שיר וולס וויסמן: מתוך: "שירת עצמי" אניסה אבזוז: שירים: מאנגלית: פנינה עמית סילביה פלאת': שיר; מאנגלית: צביקה יעקבי ססיבן ואן: שירים: מאנגלית: משה דור אליזבת בישופ: פואמה; מאנגלית: רותי גור אן סקססון: שירים: מאנגלית: גיורא לשם מריאן מור: שיר: מאנגלית: צביקה יעקבי 8 9 12 13 14 15 22 23 26 26 27 34 36 37 38 43 44 47 47 48 6 קתרין הלרשסיין: לברית של בני: שלושה תרגום ואחד מקור; השער: על-פי עבודתו של ג'ספר ג 'ונס מאנגלית: עודד פלו; גלית חזן-רוקם: שלום וצבי ציון: שירים · אלה בת רותי קרן: כלה; סיפור דינה קטן: שירים צביה גבור: שירים ג'פרי גוין: התנחמויות; סיפור ביקורות ורשימות חנה נרה על "הרופא המדומה" לדן מירון שמואל רגולנס על "ספרור. ערבית בלבוש עברי 11 לעמי אלעד בוסקילה 8 יעל ישראל על 'שישים מיליגרם פרוזאק" לעידן רבי שמעון בלס על אסופת מאמרים של סלמאן נאסור רות שנפלו על ספרר של וישרו לב צבי רפאלי על ספרה של אגסה סושינסקה 10 11 11 12 שמואל שתל על "מקום, נמר 11 לרבקה מרים 13 יעל ישראל על 'זה עם הפנים אלינו 11 לרונית מסלון 15 מסות ומאמרים שלום וצבי: על שירת עודד פלו 16 מדורים קבועים אריאלה בהלול-דימנד: על "סורג שפה" לפול צלאן 18 לפי שעה - יעקב בסר יהודית ברטוב: על "אלה תולדות 11 לאלזה מורנסה 20 המלצות עתרן 77 דיניסיה סמית: מלכי השירה והאספסוף החורז; מאנגלית: מרים איתן 28 מ rב r אירופי - ורה קוריז-שפיר חיים מרבץ: על ביוגרפיה של פסריק ווייס 40 חצי פינה/רוני סומק: ג'יימס סייס: שיר; מאנגלית: דניאל פלורנסיז שנח ח"• u תון~ • נל•ון 8188-187 אב-אלול תשנ"ח .אונוסם-ספםםכר 1995 • ~1 שייח ירחון לספרות ולתרבות העודך: יעקב בסד חכרי המערכת: שמערן בלס, ששרן סומך 1 זירה שמיד כסיוע: משדד האמנויות, המועצה לתרבות ולאמנות. עורכת משנה: עמית ישראלי-גלדע עיריית ת H א•יפו - האגף לאמנויות, ניהול ועיצוב: מיכאל בסד המערכת והמנהלה: סלי: 5618271 , 5619879, ת"ד 16452 ת"א ניקוד: שמואל דגרלנס המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ראינה מחזירה יחסי צינור: דרתי סבס כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעספה מבוילת. ארדפז, גילה בלס, יוסי הדד · מועצת המערכת: יצחק אוודבוך , נתן חומד יש לשלוח דק בדואר רגיל, כשהוא מודפס בדווח כפול על זך , א.ב. יהושע, דוני סומק, צבי עצמון , עוזר רבין , ש. גיורא דצ אחד של הנייד . פגישות עם העודך רצוי לתאם מראש שוהם, אנסרן שמאס המרל: אגודת סופדים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל גרפיקה ממוחשכת: דפוס מופת •רוזמרין בע H מ ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Maiזagtng ·Eaזtorial Board: Shimon Ballas, Sasson Somekh, Ziva Shamir Vice Editor: Amit lsraeli-Gilad - עמותה לוחות: ארדניב, :Management and Graphic Design Michael Besser ה n 'לצית u תון~ חיות מתות ומזג המלומד והזונה ; אנתולוגיח של לה להיכנס . המתרגם, משה גנן , אף לפירמידות. בדרך' הוא פר גש חכמים אוגר :שיף סיפורים סיניים; בחר • תרגם הקדים מבוא מקיף לנושא. ונוכלים, מתאהב, מתוודע אל סודות אויר ; צד התפר-כתר; 1995; ~ g והעיר: דן ואור; סדרת כותרים - האלכימיה ואל המדבר . סיפור 143 'עמ11 :ב כתר; 192 ;1995 עמ' הרפתקאות והתחנכות, המשלב ספר ראשון לאגור שיף. שלושה רעש סיפורים קצרים. בלשון תתמציתי t: אנתולוגיה ראשונה בעברית, של אלמנסים של אגדה - לצורך ראיו עשרים ושניים סיפורים סיניים קרלוס קסטנדח: אמנות החלימה; המסע בעקבות אמת הנפש אל הייעוד . ומדויקת מצייר שיף תתמונו קצרים מתקופות שונות: מן המאה מאנגלית: חיים אוכנס; הוצאת אמינות, קשות, סוררות מנוחה. ןאי גיבורים. אין הנחות. מצלמים ססר השביח עד למאה השבע עשרה. זמורה ביתן; 231 ;1995 'עמ בבית מסבחיים, אב מסגיר את ובנ קססנדה מנסח את משנת מורו , הקוסם האינדיאני , דון חואן - כיצד' יחרית פז: צוואר העצב; תהוצא למשסרה, סוכן חשאי מתכונן 'למותו גבר סדם כריתת אשכים, האש באמצעות המודעות לחלימה, נוצר ספיר "עתרן 64 ;1995 ";77 'עמ מפגש עם ישויות אחרות, עולמות שירי אהבה בעיקר, יומניים מתאבלת על איש בשולי שהכבי שמעבר למציאות המוכרת, "השער בחשיפותם, היוצרים עולם קסום של .ואחרים לאין-סוף" בלשונו של דון-חואן. אהבה. שירה מרתקת, בלשון ,עסיסית אמיתית, עצמאית, החותרת בלהתקר אל .החוויה 'אשה הוליכה שבירותה צמד; ןמתוק שלמה ניצן: רומנסה כחורף; זרעים ורעלים// עכשיו היא שבר לע ספרית פועלים; 132 ;1995 עמ' ניר משביר לבן; פורקת םחומרי ארבעה סיפורים, בהם נתונים משתף אגודה להספקה /שהתפרקה; הגיבורים בצומת , בנקודת חשבון בגוף התחלחלות שנים/ בחוץ עוד אל נפש שבחייהם. ההזדקנות - של אדם, ןסימ של עץ, של עיר, של חלום - תעובר כחוס מקשר ביניהם. n •ות תמתז ~מזג א 11 ך• ציב יעבץ : טיכריוס וקאליגולה מהעמדת פנים לטירוף ; הוצאת שלום עליכם: כתכים; מלה כנגד דביר; 320 ;1995 עמ' מלה; מיידיש: אריח אחרוני ; מעבר ממשסרו המתון של אוגוססוס המפעל לתרגום ספרי מופת/ למשסר של עריצות, דרך אישיותו ""•."~··· ספרית פועלים/ ידיעות החשדנית של סיבריוס, שיצרה אחרונות/ ספרי חמד; 1995; אווירה של פחד וחוסר אמון , אל 392 עמ' שלסרנו' ברוח הסירוף, של קובץ של עשרים סיפורים ונובלות, קאליגולה. פר לאגרקויסט: הגמד ; משבדית: ברובם אינם מוכרים לקורא העברית בשמת אבן-זהר; הוצאת זמורה וגם היידיש, מאחו שלא וכונס ביתן; 236 ;1995 'עמ המספר הוא גמד בחצרו של נסיך , במהדורות הקבצים שכבר יצאו לאור . מחמוד דרויש: מעבר לזכוכית בתקופת הרנסאנס. מנקודת רמבס המרושעת והמניפולטיבית, הוא ההעדרות; מערבית: פרץ דרור מתאר את חיי החצר הנסיכית בנאי; הוצאת תג; 1995;84 עמ' אוסווארלו סוריאנו: כמהרה לא ספר שירים ראשון של מחמוד דרויש טרנטיוס: פורמיו ; מרומית ובורח באיסליה, התככים, המלחמות, תהיה אלא צל ; מספרדית: טל הרואה אור בעברית. הקובץ כולל גילולה; הוצאת מאגנס; המפעל הניצול. המין האנושי מואר באור ניצן-קרן; הספדיה החדשה; שירים של דרויש שתורגמו על-ידי לתרגום ספרי מופת; 93 ;1995 אפל במיוחד' ברומן שיצא לאור לראשונה בשבריה, 1944• הקיבץו המאוחד; 186 ;1995 המשורר' פרץ-דרור בנאי' במשך עמ' עמ' כעשרים שנה. המתרגם העמיד גם מחזה של סרנסיוס, סופר רומי נחשב, מסעו של מהנדס תוכנה מר בסל' מבוא לקובץ. שהוצג ברומא בשנת 161 לפנה"ס. באזורים נידחים בדרום אמריקה "המונגולים מעוניינים שנהיה כפי מחזה תככים ואהבה שסופו סוב. מוזנחת, קורסת וכארסית. במהלך שהם רוצים שנהיה; חופן ממשבי פורמיו הוא עבד המתמצא בהלכות ג' . ב. פויס טלי: ממלכות אכזרות; המסע שתכליתו אינה ברורה, נתקל האבק על סין או פרס, ורוצים שנאהב משפס, המתמרן בין פרשיות האהבים מאנגלית: חיים איזק ומרים הגיבור בדמויות תמהוניות - מנהל / את כל שיריהם כדי שיחל השלום של הצעירים. תרגמה, העירה והוסיפה קראוס; הוצאת זמורה ביתן; קירקס לשעבר' מגדת עתידות, מוכר שהם מבקשים."" מבוא דבורה גילולה. אייר: בהיירב. 326 ;1995 עמ' סיפור התבגרותו של ריצ'רד מקלחונים מתקפלים, בנקאי המחפש פתרון להימור סוסאלי בקאזינו' הרנקאסל , כעוזר לדודו הקוסם, כחלק מלהקה נודדת, בו משולבים אירועים כומר מתחזה - הנעות גם הן מחמוד ךךןר,ע• במסלולים המובילים כביכול למחוז אריסטופאנס: ה צ י פ ו ר י ם ; אמיתיים מתולדות .המיוזיקהול גאולה נכסף. מיוונית: זיוה כספי; תהוצא מעבר מאגנס; המפעל לתרגום יספר לזכוכית מופת; 153 ;1995 'עמ קומדיה שהוצגה באתונה בשנת 414 אינגנבורג בכמן: מאלינה;ההיעדרות דרת איננה לא שחת - פואמה לפנה"ס, בעיצומה של מלחמת אתונה מגרמנית: יעקב גוטשלק; ספרית מהשומרית; תרגם: משח גנן; וספרסה. שני אתונאים המחפשים עיר פועלים; 252 ;1995 עמ' הוצאת גושן; 31 ;1995 עמ' קשהס - מנסים לייסד עיר ציפורים מונולוג וקסעי מכתבים של אשה, פואמה שומרית מהמאה ה 30- פאולו קואלו: האלכימאי; אוסופית - "תל קוקו העננית". הסגורה רוב הזמן בביתה, וחייה סובבים סביב שתי דמויות גברים. לפנה"ס. סיפורו של דומוזו <התמוז> מפורטוגלית: רינה וגדעון ךברו הביקורת החברתית מדינית שמעלה איוואן - האהוב הנוכחי ומאלינה, היורד אל השאול' ואיננה, <השמש) ואנטוניו קוסטח; כתר; 1995; אריססופאנס ביחס לאתונה, תקפה מעבר לזמן ולמקום בהם נכתבה. דמות של קבע בחייה. מהלך אהבה בעקבותיו. עניינה של הפואמה -146 עמ' ברדת איננה אל השאול מסעו של ב ער , רועה צאן מבחירה, הוסיפה מבוא ופירוש - דבורה אובססיבית המובילה להתפרקות והתפשטותה מכל צעיפיה כדי שיותר בעקבות נבואה וחלום, מספרד גילולה. איורים: בהיירב. האני. 4 גלידן ····· 188-187 ~ 11s ~ ~ חיפוש פרובינציה פעם הייתי א;רפיאףס ~חד , הבט היטב כשאתה י;ר ':l ה~~ מרעיל " באר;ת,' :• T • דשה··,וi;פצלiוi האלף ~i2 ל~ת לרא;ת :.. ~בלף ,;;-יחל וJ;דלי".ףהןvי~·לןv מי מהנשים ג; gg ת ;מ~ ~הףדנ:וי. ... -ז ..••• שם מתהפכת T םחרשה ;מ~ o ף~ה, פח הייתי בא, ש · מזדףג ד~ע i, כמ; אז . ף~~ · םיר~~~~ ם~-זקזמ;ת, ד~-ד~ r,v;s ט ~ת ו,~ w ת סע.ד~ים ,םד~~~ ת~ למצ;א א;תן נשכחות קךקףש ש~~~ .ד:~לי~ד~ ~ל ~מ;ת מ fלtזי~T, ,ת;רן~~ בלילה נזרע;ת נער;ת ב~ןיר , בערים הןר;מ!!;ת, ס~יי ה~~~ ~ל ךף ry מרפרפ;-ת בכרסים צב;ת מףכנ;ת לנשיכה. T ' : ' T עם : הילדים::•• • T • T נבר עכשיו נ;כבים ~יבם לד ':l ת T ~י ~סד ~~j2 ~י :ם T דד~~~.°ולא ל q;T ~ים • ~לי: כמ; גחלים ~יד ~רדי םז~:ם ןלא • ל~~ T ל~ד T·P • T '.' : ~י ה~י~,ע~ כמ; א;הבים עם הערב והרף ry ~ת;ך ע,ן~ל. טיוטה לשיו אחנה "אינך יכול לחיות גם ם;!!ה מתנפל כקלות, אינך יכול -;מ~ ':l :ט -ל~ ry ךח;ב אפילו לדבר" פרנסים כלק ~ל ;נ;ח~ם o/ רףט. אמא, ~ 9 מףך ,א~~ן .. סונטה מתנ;עעת בצבתות האור • T T : • --• • ברח;ב iת 'ר .תן.!!; w ~ש T : -: '.' • : לארנון כהן א; ~ד~ o ~נקר ,~ry סי~ףג~~~ · יןה לא ס;ף םל~ןה, ם,ילדים · ע;לים f מ; ~o · ב ~~דיר שיו ערש תחלת מבק"ר. "יש ילדים כבוקר 1 הם נשמע נאלף אני מבין ~,ת;נ~ק ל:ד ם oל;ן , גוחנים לאהבה, והם יגחנו נאלף אהבתי:-אי .ם~~ . כך לנצח" אני צ;פה בחמדנףת ~~vןם כמ; רףח בלדה של ci~ון , ':l ל i?. ~ב ryנ:ו i? ןמףת :ש~~ם כמ; הע-ננ~ם T התלף:י Q~~·ci ת;ר ס~דיר לפע.מ'ם ;מ~ ,הטןv~ ד;ק,ךת ~9 ~יכףת : -,ם~מעפלוiז אבא, . . לע;לם ~ם~יא ~ת ם~~ןה, הצפרים ו"הרף ry, ל~ע~ים · ~ת iך ח gר ~ry ~דה, אפשר לדמ;ת ,ם!!ל ~~ ry ם י~~ םד~ -1 ים, . אכףל באהבה כמ; ~~רףר , ג;חן ':l'ל- g~ר •:. בהסתר, לא ' Tמצלי n' ה ל~ק, ':l· ~ת ם' o ר סדק. ק;לי- ;נ~~ T ,ע~~~ הףא י~~ ':l ך~~ Q ק, דרר ם:~ ד~ים. הכל מדבר ד!;'ב ':l~מו. . : .. -: אם זה הפתיר , ·~9~~ ~9 ל.ו ~~דיר ,.. י ,א~~ ~9 מףך ,א~~? ירח מגשם נחבט בין ~לערת הךחוב, ~דר Tר·· ער-פל iמ 9;ם T ~ח w ך. • סא; ." ןד~ר לד~יןה. . ~ם .ןה ם p :ץ י~י~~ ~t סה עוד , T יto ת י~ף!!~ ס~דק, ם~ד · ~נ;ן ס~צףם ~ל ם~~רים 7סז ..ם q,ק~ק~ סלק f מ; ,ם:~ ~~דת ·; ם~ןה ךם~מףןה, בערבים הנתזים. כשחףא פ i ער את יייי ו-~~ .זה wע ·;ן . לא ~~אנ:וי ~ל ם~ השואה ח;למת . ~bי~. J ף מק~~ים. .~קט ~w ה ןם~~יז ~~':l ם ~~ס ~ת ד~ם ף~ ':l ם ר~ה ~ןג, בבתים המכףצים לןv מרוקו , ס i ף• ~נדת ס~ר~~ים, f ערש הזמן. -: -:· :· T 5 אוגוסט-ספטמבר 95'•••••, LI~ אחריותו המוסרית של המבקר ~ ~ ןר מירון: הרופא המדומה; הקיבוץ המאוחר; 1995 בסוגיות רבות השאיר אותנו עגנון אובדי עצות באשר לאמירתו 1 לדעתו ובאשר ל"אמת" שהטקסט שלו מנסה לקבוע. בין האופי הסגור והאלים של גישה פונדמנטליסטית לטקסט · הרמנויטית ובין האופי הפתוח <כמו "שוק חופשי") והמתחמק של גישה דקונסטרוקטיביסטית לטקסט, מתחננת הנפש לדעת לפחות למה התכוון המשורר. דן מירון מציע לנו יום · סדר אינטלקטואלי 1 שבו אין מפלט ומבדח לא אל אלימות המלה ואל סדר הגמוני ולא אל אלימות האלם ואל אנרכיית אי הוודאות כהשקפת עולם. לדן מירון יש גישה אנליטית • קלאסית, בה נבדקים כל הקשריה הסיבתיים של התופעה הנצפית, במעגלים קונצנטריים הולכים ומתרחבים מחד גיסא ובמעגלים משיקים, נחתכים ונבלעים מאידך גיסא. גישה זו מבטיחה חיתוכים מקסימליים והשתקפויות מוכפלות של התופעה עם ולצד תופעות נוספות, עד כי בסופו של דבר מתקבל דיוקן צדדי, · רב טקסטואלי · אי נטר קטסטואלי שלה. · ואינטרא ההתעסקות בסופרים וביצירתם היא שנבחר להארת פרשה זו הוא מקרהו של ד"ר לנגזם מ"סיפור פשוט" של עגנון 1 בתפקיד מי שהביא להחלמתו של הירשל הורביץ והשיב לו את "מידת ההשתוות", המסגלת אותו לתיפקוד תקין בעולם, שבו הכול בא במכאוב. אם לשאול את כותרת החיבור המרכזי השני בספר 1 נדרש מירון לתפקיד הרופא בהקשר ביותו ובמציאת מקום ודאותיו של הסיפור. ודאותיו של הסיפור נמצאו למיורן בשוליו ולא במרכזו ואת אמירתו הגדולה אומר הסיפור 1 לאור הנחות היסוד של מירון 1 באמצעות איפכא מסתברא של סופיותו הגלויה. הפרכת האוטונומיות של הטקסט ושילובו בסיפור ההיסטורי 1 הניר גרפי והתרבותי הכלליים והעבריים לא אמירה ברורה יותר: חבישת פצעי מכאובו של הירשל בשיטת לנגזם <תהיה אשר תהיה> אינה הפתרון שעגנון בחר בו: "מכאן ואילך 1 עגנון יחתור כמעט רק ליצירתה של ספרות שאינה חובשת אלא חושפת, שאינה מאזנת כאבים וממתיקה אותם אלא ממקדת כאבים ומחדדת אותם על מנת שלא יהיה המנכסת מכוח של היסוד הזר the taming of the (loose) screw מאפשרים התייצבות של המבקר ניתז להדחיקם ולהשכיחם" <מירון 1 בנקודת הנפה מצוינת ביחס לטקסט. עמ' 234(. פעילות מתבוננת, המבט )regard( את מושאה. אך . הקריאה בספר החדש הזה מזמינה, הבנת תפקידו של ד"ר לנגזם ב"סיפור במושגים של סיגרו יצירתו של עגנון 1 ימי · פשוט" התחוללה בדבריהסיפור לדעתי 1 את פירוק מבטו של חפונת ד"ר לנגזם הרעיל את הירשל בתמצית המתבונן · המבקר 1 באשר היא מייצרת פעילות בכיוון הנגדי: פרקי הספר מציעים לנו 1 לטעמי - באופן הטנטטיבי ביותר בכתיבתו של דן מירון עד כה - את קווי ה~תאר של ה"ביוגרפיה ליטרריה" של המבקר. ועל כך עוד יסופר במועד אחר: כיצד מתעגלת ומשתלמת הבנתו של המבקר, כיצד הוא צובר בלא הרף את שיח הדורות והחבורות, כיצד מתחדשת אמירתו בכל עת, והסימן הבולט של הזמן שנטבע בה הוא סימן הבינה והניסיון. שאיפתו לכתוב בלא מראי מקום הולכת ובאה אל מילואה. מכל התופעות הנבדקות בספר החדש, ייחד מירון את כותרת ספרו החדש לסוגיית היחסים בין הרפואה, הן כמקצוע וכמלאכה והן במובנה המטאפיזי 1 ובין הסופרות, הן כמקצוע וכמלאכה והן במובנה המטאפיזי. גם הרפואה וגם הסופרות מתגלות לעגנון 1 כמו גם לסופרים אחרים, כמטאפורות בלתי מספקות לתיקון כלשהו 1 · בין תיקון רפורמטורי משכילי ובין תיקון קיומי. תפקידי הרופא והסופר עוברים שניהם עירטול ידי חשיפת העדר כשרונם · ופירוק על למלא את שליחותם ידי חשיפת · על נאותותם <אם לא מצוינותם> של הטיפול <החולים, · נמעני הקוראים> דווקא באותם תחומים שבהם נחשבו · דפקטיביים. ה case study המרכזי בשני הקשרים: הקשר תורת הסיגור התפר שבין · והקשר קו הספרות והפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. בשני ההקשרים גם יחד 1 הותירו הקוראים והמבקרים אמביוולנטיות ועמימות אידיאולוגית - לא מפני שמבקר זה או אחר לא הציג גישה מובחנת או פתרון חדמשמעי · 1 אלא מפני שבראיית מפעל הביקורת כמפעל קומולטיבי היtזר> שדן מירון שולט בה שלטון ללא מצרים ומפגין בביצועה וירטואוזיות מעוררת השתאות> ובבדיקת ההיסטוריה והאידיאולוגיה שלו, מתברר כי הוא נענה לסגולת היסוד של כתיבת עגנון 1 סגולת כפל הפנים, בקריאה פנים. דרוש היה מהלך של · כפולת עשרות שנים של הפיכה והפיכה בטקסט העגנוני כדי להגיע בדרך דיאלקטית אל מסקנה שכולה עמימות משמעות · ודו - אך זו צרה צרורה: זו מסקנה שקשה לנו )".יל< להשלים איתה, אם אנחנו קוראים הנדרשים גם אל האופי המוסרי וגם אל הדיאנויה של הטקסט ולא רק אל פעלוליו 1 תעלוליו ותעתועיו של ה~רקם ואל נפלאותיו שלא ייגמרו לעולם. נדמה לי שבתרבות של "קריאה חדשה" עושה מירון מעשה גדול ומרהיב של קריאה מוסרית: הוא מוכן להתחייב הן כלפי הקורא והן כלפי היוטטסן בנקיטת עמדה פרשנית האוטונומיות של הטקסט ושילובו בסיפור ההיסטורי, חכיוגרפי וחתרנותי הכלליים והעבריים מאפשרים התייצבות של המבקר בנקורת הנפח מצוינת ביחס לטקסט ואכן 1 מירון מחלץ אותנו מן העמימות בדרך המתבקשת ממושגי הדיון עצמו: את משמעות הסיגור מייצב מירון ידי הרחבת מעגל היצירה וראייתה · על כחוליה ברצף התפתחות התודעה העצמית של הסופר 1 רצף שגם לו יש סיגרו משל עצמו. תמונתו של הירשל הבריא, הירשל שסיפורו תם בסיגרו היצירה, אינה המלה האחרונה של עגנון ביחס לד"ר לנגזם. את הווייתר המבויתת של הירשל בסיום הסיפור 1 זו ההוויה שקולמוסים רבים נשברו בניסיון לומר הטובה היא אם רעה, המומלצת היא אם נדחית, מציג המשך יצירתו של עגנון כצעד ראשון בדרך הרעל הטהור. מירון ביצע מהלך של 360 מעלות מבחינתו את סיגרו הסיפור במסגרת הטקסט של "סיפור פשוט", דרך פירוק הסי גור <והסגירות של הסיפור בכלל> אל עבר הקשר של קטסט רחב בהרבה, שבחינת סיגורו מכנסת את "סיפור פשוט" כולו למשבצת של אפיזודה בביוגרפיה לי טרויה של עגנון 1 ובחזרה אל הסיפור הקונקרטי כדי להביא בסוף הדיגרסיה מבט חדש על ד"ר לנגזם. גם את זיקת דמותו של ד"ר לנגזם ושיטתו לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה משחרר מירון מכבליו של עיון השוואתי מביך בין שיטות שונות של תראפיה ובין פרטי הטקסט המעידים על תהליך ריפויו של הירשל. בעזרת אגו מוליך · דגם הכפיל או האלטר מירון את ד"ר לנגזם אל תפקידו בכלכלת הנפש של עגנון ובקביעת סדר היום האמנותי שלו ומראה כיצד דקפוr. ד"ר לנגזם במסגרת האנליזה העצמית של עגנון • חיבורם של שני הפתרונות של מירון מציע מוצא מסבך העמימות שאליו נקלענו. לנגזם הוא ציון דרך היסטורי בהתפתחות תודעתו העצמית של עגנון כסופר בעל מכאוב, ציון דרך שעגנון עצמו מודע לו ומשתחרר ממנו, מיניה וביה, תוך שהוא מחולל בפעם האחרונה את האפיזודה ההיסטורית כדי להיפרד ממנה. את 6 ••••• גליון 188-187 H I ~, ~ איתן כ. גלס הלוח השלישי: האנשים המוקרנים ;ת;א~ סך~ע ;ת;א~ סך~ע ~ע,ןה ~~~ry ~ת ~ןח;ק ו;:~~ י~~ ש;~ב ה~~~ ק;ר o ף~~י :z לדי~י ~ן ,הך~~-ע~ך~ ה~: ןן;ןי עלה להגיח פרחי עד סגלים · עד ת~~~ מ P. דרות; 1 דל ~wת;:~ ~Q~O ין , גף~י רן~~~ P-tר , כשיש, אסףר כמשאלה, ב;ער P ר לי , י~~ א;~ר לר , ~~ך ה~: ף~~דה,א~.ח~ ~w ח.ק , ר~;ל~~ ~~ry ק כפי שרציתי כל ח~י , מח~כת ףמלטפת נ '.""T•• ז -- נ :• •: "e' ·: -; - ע,~ירי , הףא חיt~ ~ת מק~יץ ~Tיד o ~ה ע,מף Q ת P- דים ~ת =~י.ע ף!;כי , באלימףת י;מי;מית ףבתףל;ת :-...,: י~~ ,ת;:ד;י ;קי~~י~ ~ w ריק; זקלי!, :ם ,ו~קו;ס~ים חד~בף .ה~י~~~~~ך לא ,ת;:ן;י !ל~~ז,ע,ל , זקמ~ע,ןה ~~י~rו, חיא ד~ה, ,ה~ר~ ם? P-ת w~ר , ךמש;ל?ר ~ע.~יק רוח ~נף~ה, 1ס~ w ה ס,מףןה, לבנה כבנ;ת ט;בים, מביטה • " TT T • ::- ' ס~ד~ים -fקן~ים ~·" ןם ב; , נחףשה ואזפהית, כבגףר • • T 0 T :: : ~י ~יקהף ח~~יא ~קרדה ןלא .~9ך : ך~יש ~ינ; הידד קחג; ,, וןדר ~ינ; ;מ;ק~~ ,, יס~ן~ה ק~~דה ~קך~ת ע,בףר מ'ל;ם, ךר J ~ם ץ~~~~ק ~. ~ד ו~~~ ע,בףר היחסים הויפל;מט~ים, ואת אויר שפלת 0 סח T ;ף זקל 6ם;~ק, ~9 פ~ : רךדק;ם ~ק ·ף~ 9 א;ת, .דאל;חים, ~אס מףד ;t י; Q יק;ד~.:י~י די ל; קיי נ;ן י~י:~ (הףא ה~~~~ מך~ה ה~~ זק~ין ,);ל ~ןי;ת. ;ת;א~ סך~ע ש;טר נעמד באמצע כביש ברח;ב."צדדי,' מנ~ט שלףב זו~;ע;ת, ' נאשר~ ח;למת ~סקיץ ~שףל.י מ~דר~ה, ה~י~~ ~wם:~ ~ד~קףת, ~w~o ת. חףא. ~~יט ~ wם:~ ףקמל ~ד~ים ~~9 ף. בא;ת; הרגע ~;w ב יייי_ ך?~ 9 ת; ~~זוד ף~מםל;נ;ת ~~תף ry ים םיכ;!~~~ גג;ת ואנטנ;ת נטףש;ת, הףא א;כל ~לח ~~ןס ף~מ~דדי,ז:ה ;:ק;ב י~~ 9 ~דדי קל א;~ךת Qב;ן , ו;ךי ח; w ב מתוך המחזור "ששת הלוחות האנטומיים" ל;: מח;ב;ת קל .מ~לי ק~ה דיןה. בדוגמת עבודה של כתיבה ביקורתית אנליטית ונרטיבית כאחד. ואם יהיו כל השמים יריעות וכל העולם לבלריך וכל היערות קולמוסיך אינם יכולים לכתוב מה שלמדתי • מדברתי. חנה נרה המבקר הקיף את הסיפור בטריטוריה "אחרת" ומשלימה, אל תוכה הביא מן הגורן ומן היקב ורקם את רקמת החיים הפרטיים והציבוריים, שמתוכה ואל תוכה צמח הסיפור. לא זו בלבד שזכינו בפירוש מרתק של סוגיה מורכבת ומסובכת, אלא זכינו גם מסתיר מפני הירשל את התהום הפעורה של הלא-מודע. יותר לא ייתן עגנון להסתיר את התהום הזו. כדי לומר את כל זה צריך היה המבקר לצאת מגבולות הסיפור ולחבר לסיפור סביבה היסטורית, ביוגרפית, תרבותית, חברתית, אמנותית: הלקח שהירשל הורביץ לא יכול היה ללמוד מהדיאלוג שלו עם לנגזם, אבשר כלי ההתבוננות <התודעה העצמית> ניטל ממנו 1 יכול גם יכול היה עגנון ללמוד . אלוהים שבשמים יודע שלא נתכוון הירשל אלא לאותו תינוק, אך עגנון יודע שאותו תינוק 7 אוגוסט-ספטמבר 95' במרבית יצירותיו עוסק הסופר בנושא הפלסטינית החדשה זכתה לפרק בחשו "ולא יראו את עץ ומעניין. בסדרת אנתולוגיות מרכזי אחד - המאבק בין תהתרבו המזרחית והתרבות המערבית, בין הנקראות י"צירות האבן" · )1966.9(, LI~ הדרם בשנתם" הכוללת שני כרכים, ניתן אלמצו הכפר והעיר , בין הישן והחדש. פין יצירות של ערבים ישראלים. ניסוי הסיפור בנוי על עלילה תאח t לפעילות שמחוץ לשטחים, בעיקר זו המורכבת מרצף של ,אירועים עמי אלעד ננוסקילה: ספררת הקשורים כולם בעץ הדום של וו שבקפריסין' אפשר למצוא בסדרת ערבית בלבוש עברי ; ספו ועד חאמד. המגמה היא לספר את סיפורו ספרי פלסטין ,"הךן'ו]-א" תהיוצא למורה ולתלמיד; ירושלים; 1995; לאור בניקוסיה מסעם אש"ף ובמימונו. לש עץ הדום, המסמל את קמאב 136 עמ' באשר לספרות הפלסטינית בתקופת הכפריים בקיומה. שלוש תממשלו שונות החליטו להקים את הפרויקט זה עתה יצא לאור ספר דידקטי חשוב האינתיפאדה, ראוי להצביע לע לש ד"ר עמי אלעד בוסקילה, ראש הירחון א"ל-כ]ואב" <הכותב, הסופר> שלהן דווקא במקום בו עומד ץע החוג לספרות הערבית בבית בול, היוצא לאור במזרח ירושלים, הדום. אך במרוצת הסיפור מסתבר , יכ המודרניזציה תחדור בסופו של רדב חוקר ספרות ערבית ומתרגם מיומן. בעריכתו של אסעד אל אסעד' מזכ"ל לכפר, השאלה מתי. ותשובת המספר ספר זה הוא ניסיון ראשון להציג את ההתאחדות, ורבים מאישיה הבולסים התרבות הערבית באמצעות יצירות מפרסמים בו את יצירותיהם. נטיית היא: "כאשר ~שנו האנשים ולא יראו מתורגמות לעברית ובאמצעות ספרי הכותבים היא "שמאלנית", והם את עץ הדום בשנתם" • מכאן שהמספר מודע לתמורה העלולה להתחולל , אלא עזר ומחקרים חשובים. הספר נועד עוסקים בעניינים פוליטיים שוטפים בעיקרו למורים לספרות עברית, בעלי זיקה לבעיה הפלסטינית מכל שהתהליך הוא עמוק, פנימי' ועליו לבוא לידי ניסוי באמצעות תושבי כללית וערבית ולתלמידים בחסינה הבחינות. זוהי במה מרכזית בשטחים. העליונה של ביה"ס התיכון' וכמדת החברה הפלסטינית מוצגת כאן בדרך "עץ הד~ם של רד חאמד" של הסופר הכפר ומרצונם, ולא בכפיה. ץע הד~ם האפשר לחסינת הביניים. לספר כלל כפסריוםית, סולידרית ומלוכדת. םיינ צאלח. ניתוח · הסודאני א הסיפור הוא סמל העולם הישן , וגדיעתו שלושה שערים: שער ראשון - "זענלאוי" הוא יסודי ומעמיק. תהווה, למעשה, כריתת הישן • ואילו מאמרים ורשימות: שער שבי - ניסיון ראשון הסיפור מתחיל בחיפוש ומסתיים המספר המצר על כך מציע שהחדש והישן ידורו בכפיפה אחת, ולא האחד יצירות מתורגמות מערבית: שער להציג את בחיפוש. המספר עובר שש תחנות שלישי נספחים ורשימות התרבות הערבית בחיפושיו הבלתי נלאים אחרי על חשבון זולתו • כן מצרף המחבר ביבליוגרפיות בעברית, תאנגלי זענלאוי: המחבר כורך את מצבה של כמה מתרגומיו הנאים לכמה שירים באמצעות יצירות מצרים המודרנית בחיפוש הקשור מעיראק, כרוית ופלסטין. לספר וערבית. השער הראשון מכיל קטעים ממחקרים מתורגמרת לעברית בשאלות מיתיות. מבחינה זו יש נודעת חשיבות מיוחדת בהיותו ספר בכתיבתו דמיון לסיפורי עגנון ראשון ויחיד מסו גו • אמנם זוהי וממאמרים שפורסמו על ידי המחבר ובאמצעות ספרי באכסניות שונות. כן ניתנה סקירה המאוחרים, וכן לסיפורי קפקא רקאמי • ניסוי · מהדורת , כדברי המחבר' אך עזר ומחקרים בכל תחנה בחר המחבר להעמיד אדם חרף היותו קצר ותמציתי משוקע בו כללית על שלבי התפתחותה של הספרות הערבית תוך התמקדות חשובים המסמל את העולם המסורתי והמודרני. חומר רב, והמורה והתלמיד עשויים . בספרות הערבית המודרנית. ןמעניי תגובת המספר להתנהגות הדמות להעזר ולנוום דרכם באותו מבוך מרמזת על יחסו לשינויים המתחוללים הקרוי ספרות ערבית מודרנית. במיוחד הוא הפרק העוסק בספרות הרשימות הביבליוגרפיות המקיפות הפלסטינית, לרבות תקופת הביטחון בצדקתם המוסרית הוא בחברה המצרית. הסיפור כולו עומד האינתיפאדה. מרחלם. לדעתם, שורשה של בסימן של חיפוש אחר זהות בני בעברית, אנגלית וערבית מסייעות השער השני כולל יצירות מתורגמות, התוקפנות הישראלית נעוץ ב"חםא הדור' הנאלצים להתמודד עם הקידמה לעוסקים בנושא זה ומקלים עליו את בעיקר בפרוזה, וכן שירים מתורגמים הקדמון" של ההתיישבות היהודית ולתת מענה לשאלות הקיומיות עבודתו. ויבורך המחבר על תרומתו מן השירה העיראקית המודרנית ישראל. באשר לירושלים · בארץ הקשות שמעמיד המפגש עם החשובה בתחום זה. • והפלסטינית. המחבר מצביע על שתי בתקופת האינתיפאדה - מן הראוי המודרניזציה. הסיפור השני הוא אנתולוגיות: האחת בפרוזה הערוכה להזכיר את מקומו של המיתוס הכרוך כאמור , "עץ הדום של רד חאמד" שמואל רגולנט על ידיו "מעבר לאופק · הקרוב - בה, בעיקר בספרות המוסלמית םיינ צאלח. · לסופר הסודאני א ימינו" · סיפורים ערביים בני <כתר ירושלים", · הדתית הנקראת "שבחי 1969( וכן האנתולוגיה לשירה שמקורה בסוף המאה השביעית. ערבית> מודרנית "בלהט החרב כידוע, קדושתה של ירושלים המתהפכת <הרצי "עתרן 77" כשתוף מראשית האיסלאם · ועד למאה ה 14 ע~ן 1994( הרשימות הביבליוגרפיות חיתה שנויה במחלוקת בין חכמי שבשער השלישי ממוינות לפי ז'נרים ההלכה המוסלמית, ורבים אף התנגדו ורני .. סומק ספרותיים, וכן רשימות של ספרי עזר לקדושתה: אך הכיבוש הצלבני שונים בעברית, ערבית ואנגלית. ושחרורה, לאחר מכן , ידי צלאח · על המחבר מודה, כי הספר הנוכחי הוא דין · א )1167( העניקו לירושלים יתר. עד היום נקראת · קדושת בבחינת מהדורתניסוי · , שבשל רקוצזזקטלוג ···. חאךו;נשל ח~לח שקיעה הזמן אינו שלם, ויש להניח אפוא ירושלים "הראשון שבשני כיווני הזמן ירחיב את היריעה · שבמרוצת התפילה", החליפים מבית אומיה ויעניק לנו מחקר נוסף בתחום החשוב )750.661( שיפצו ובנו בירושלים מש;ור •. צופתי ו iאהשמשמאדי 7נח ו " ז 1-~-· ד .-ו .:-:~;-ר •: :-;:-:. וי .ההז מקומות קדושים לאיסלאם, ובכך הוסיפו ממד פוליטי על הממדים ןס;סט ~ע.ד~י .ס~~;יc;ו ~ת '~" .ן:~ר המחבר סבור' ובצדק, כי יצירות מתורגמות נוספות מערבית עשויות ,נtיירוםסיהה הדתיים והמיתיים שלה. ~~.~כ g: ה~~ ~;סrייזr?w להחליש תפיסות אתנוצנטריות בעימות על ירושלים בולם במיוחד 1 ודי ' ' "'•1 הרווחות בכל חברה, ובמזה מסוימת כמוטיב - מסעו הלילי של מוחמד אל הר ~7~m, ~דז מ~י~'נר ~~q:b ד~~ i ל";ת ~ז 1נrןא יס~תףל בקרב הישראלים. גם אנו הישראלים המסגד הקיצון על גב סוסו יהאגדת בורים בנוגע לאורח חייהם של אל-נ~ןאק ועלייתו השמימה ה(פרש זב~םי ~פףךים ןארת ייt;עךרזו.. הערבים ותרבותם. יש לציין כי 17 .בקוראן> .י~;ש~ ...·•···••••·•·········.•......·.. בשנות השישים חלו תמורות של ממש להלן מביא המחבר דוגמאות של ואבי, · נתבת ח'יי ;n ;תר נכמ; נ' n בהתפתחותה של הספרות הערבית ניתוח מעניין ומאלף של שני סיפורים לעבו . איורט. --."••••1.. לז מ~קי~ס~ ·············•••••••·····. . •.••" • .:·::··: רז ז החדשה. האדם על בעיותיו הקיומיות מודרניים: האחד "זענלאוי" של נג'ינ עומד עתה במרכז היצירה. לצד מרכזי מחפום', שתורגם על ידי פרופי ששון התרבות הערבית, כמצרים וביירות, סומך )1970(. סיפור זה עשוי לשמש עולים גם מרכזים חדשים: מרוקר' מעין מודל של התייחסות המצרים קפריסין , צרפת ואנגליה. הספרות לקיומה; הסיפור השני הוא כאמור 8 ••••• גליון 188-187 וייזל ז'יכלינסקי מיידיש: יעקב בסר ספטמבר אנחנו לא נצא מזח חטיטניק שףב ספטמבר - האם האףניברס מתפשט? ושףב, .נו r.· .,הנ לע;רבים רשףת הדנףר • -: • : : T : • : -. ז .: :·.-: נאשר מלאף לי .. • : T :• :- ~נ;ר~~םו שבתים - -· T : האם הףא נ;רח מצעמ;ן י~·~ ~ד~ה ה~~~ס ~~י דאףלי הףא א~;:ד ג ··~ ;ס אמי חיתה מישנת אותי • :•:• :-T • • די: ~ם :קי~~י~ · ף~נ:ו~.ףץ ~ל ת;ך ;מ~~ לנשימה אחת נבדה ויחידה, f ~י קי~~י~~ ~ד~ה ש'ת nלחל- sנימה .. ר ·; אל ת T ח;ר שח;ר - ני;ם נהיר אחד , T •: • T : ~ד"ףק ה~~ w קעף · ;םז ם -i9 ת P-ר~~ית ?T ואףלי אל שער ~ל 1 -ז ';~~;; אמא שלי שוח שיו פולני אינני ז;כרת ח'ייו של מי . ". ".". • :· •• - אמא שלי שרה שיר פ;לני: סרבינףא-לtי אחר? ~ס 7P~,6·~ri ~ה -~~ףנף f דר לא .א~~ ננתח אז אמי , 0 " T T : • - ל~~ ?· ~ם ר~~ מ;ךיק b 'פ;ן ת;ד~~ לי ~ · ךלן~ן ~~לף ~ין Q י~ן שטבעף ני;ם נהיר אחד , ,ק~: ~הף~י , שףב לא ~א ~לי , . נחלףפי הזרמים האלה ייtלנה פ; Q קים ן~~ ן(ף ז;~ ~ה ,~ד i ן -_·. - ק~"ד~ ;מ~ ס~י~~יiו" T ואףלי נבר אז היא ננתח לא ~ת;ך ן.ן;~נף את ,;~"ח- •?וrלש T : • ק~: ח~ Q יק ןב;א ~לי ולא .מסביבנף - שישנ;ם Tמא n ר י;תר כנף ד" ?· ~ין ~ב ciגיtז אף~י~ךס ו 5~ר ם של ·~ בתאי הגז ן;בב.iלח· אמא שלי שרה לי פעם את השיר הפ;ל~י מ~ה ף • בזעינ~•ם של~ ה~ף השמים. • T -• ד·•-• ז•: T -ז • אנחנף נבר לא נצא מזה. • T • ~~י~נף ?ךם. עבש, מחפשים אתי חסיסניק. צ i~וJ;לל ספינ;ת •:• •• •• T : : :- וצ i ללנים '~וj~~ים ~ת מ~~~יק P.~~~~ י סא; pיאנ; Q ים - ~t5 דת;ל;~י;ת י~~ ק;ךאת ~ח?ה : ףכש'ימצאף את האנ'יה, .ו~ע.לף' א;נ;ין~ ~ל T~•~; ,ם:~ס ל~םר ~ל ~ר סך~ה ~~ים ~בףע;ת אנתולוגיות אףלי גם אני אכזר , בקליפווניח ח'יי-, של מ~ נכתה אמי , • • T • • :• - שטבעף ני;ם נהיר אחד '~~tיי ם~~ ~~ליפ;ך~:ה ~יי~ק ;מ~ ס~י~~י T.p את וrיכנ של יונת הנני . 6 ~ם f ~ת ס'ירים - ףשמ;ת המחברים ל~םר ~~i,-:. . ~ל ~ך~ן ~ית מ~~ןש חיא ?ה~;נ על ג;רל · ה'יהףדי? כשהשיר נ;גע ני y ל ה'ימים-הח;לפי ול~ -נשףרה ·א-חiו, והלא TונCיבש:• ןלף במוח _- וייזל ז'יכלינסקי וא.ם על .ג;רל ה'י;נים היא נ;כה, משוררת יידית, חיה בארהייב. החלה לפרסם שיריה T • : : י~~ ק;ךאת ~ת ס'-ם י~~ ~צאנ:וי ~ת ס'יר - ;~י~~ סחר-ף ~י מף~ל i ת T באמצע שנות השלושים. לפני מלחמת העולם השניה ~ק~א;דן היגרה לארהייב. ם~~ ו 5מת שיריה מדהימים בפשטותם החכמה. על הכביש? באמירה וע;ד פעם, ~~7 ;פוך~:ה, ~רץ מ~רחים ,ומ~~ז - העשירה, הבלתי מסתתרת מאחורי פיורוטכניקה דימויית לשובית. השירים הרואים אור כאן , נבחרו מתוך הקובץ ע;ד סמל עד ששמ; של המחבר ~~;ה iם ~1· י~? :,-ר .. לפענףח; של היקףם. : -:· -:. : ש.מעתי פעם את וrיכנ של'י i נה: האחרון שלה שהופיע בארץ בהוצאת "ישראל כוך" ~ 11l~ s ~ T : • :• •1993 T :• 9 אוגוסט-ספטמבר 95•••••. גם גילו של רבי>. לפעמים הגיבור הרף. אבל קובץ סיפורים הוא אכסניה ~ו ~ו כמר סיפורים עירן רבי: שישים מילי גרם פרוזאק; עמודים לספרות עברית; זמורה ביתן; 1995 באחד הימים אולי יגידו, שעידן רבי הוא סופר טיפוסי של דור האיקס: אלה שנולדו עם אצבע אחת על מקלדת התמלילים, ואצבע שניה על רחוק. יוצרים צעירים אלה · השלס מתנסחים כפי שרק הם יודעים להתנסח, בלשון דוקרנית ושלוחת רסן 1 בשפע של דמיון אבסורדי וחוש הומור פרוע. הם מצטיינים בכושר ההאזנה שלהם לדקויות השפה המתחדשת במהירות, להתנסחות ברחוב, לנזילותו של הסלנג. לרבי יש מלוא החופניים מהכישרון הזה. בשסף נפלא, כמעט וירטואוזי 1 הוא אורג את השפה ומעניק לה מרקם ייחודי 1 שסימני החכר הפרסיים שלו ניכרים בה בכל .. שורה. כתיבתו שופעת, מתפרצת, קנטרנית, אינטנסיבית, קצרת נשימה. כיף לעשות היכרות עם יכולתו הלשונית, ומסקרן לדעת מה יתפתח ממנה כאשר כשרונו הבלתי מוטל בספק יתעדן 1 יתעבה ויבשיל. בינתיים נעים להתקל במשפטים כמו "אחרי חצי שנה בצבא הוא בא לבקר 1 מצד אחד הוא בן זונה שהוא לא בא לבקר קודם אבל מצד שני אני לא באתי לסקס סיום הטירונות שלו ככה שאנחנו מתקזזים" <עמ' 19(. או: "אני דווקא לא בחור ו גיש מדי 1 מיליון אנשים מתו ברואנדה, שישה מיליון יהודים הלכו כצאן לטבח, אפילו ברוך גולדשסיין לא הוציא אותי מהבית כדי להשתתף בהפגנת תמיכה בממשלה, אבל כשאני מנסה לדמיין בן אדם שמתעורר בבוקר והורג מישהו שהוא מכיר 1 עזבו רגע את העניין של המשפחתיות, זה עניין אחר" <עמ' 35(, הקול הזה, שבלתי אפשרי להחמיץ אותו 1 מאפיין יוצרים נוספים מבני דורו של רבי 1 כמו . אתגר קרת וגדי סאוב. על פני השטח נראית כתיבתם שטחית ודלה. היא מייצרת במודע ובהתרסה סוג מסוים של פוזה עיתונאית עכשווית, מיידית, חולפת. מתחת לפני השטח מייצרים הטקסטים שלהם תחושה מצטברת של כאב עצום, ריקנות, יאוש קיומי ופליאה על איוולות העולם. אבל יש טקסטים ויש טקסטים. לא כולם מצליחים להתמודד עם המטלה העצומה, לעשות את הבלתי אפשרי הזה: לייצר משהו משמעותי מסקסס נמוך 1 שסרח ודל מאוד. רבי מצליח בכך רק בחלק זעיר מהספר • בשאר הזמן 1 אין לו כמעט מה לומר, אבל הוא מתעקש לומר זאת. ספר הביכורים שלו מאכלס עשרות סיפורים <למי יש כוח לספור את כל הקצרצרים האלה>, שהם לא בדיוק סיפורים אלא דמויי סיפורים. לפחות בתחילה נדמה שיש ביניהם מכנה משותף חזק ועקבי • רק לאחר זמן מה מתבררת השרירותיות הבלתי מנומקת, המתבטאת בבחירת החומר . סיפורי הקובץ ניתנים לחלוקה מאושפז בבית חולים לחולי נפש מסוכנת לפליסונים. רבי לוקח דמויות ומדווח מראות ורגשות הקשורים או אירועים שונים מהאקטואליה למצבו 1 לפעמים הוא מספר על החברתית והפוליטית של השנים בסירנות התאבדות, לפעמים הוא מעיד האחרונות ומפתח מהם מצבים לע רצונו או על כוונתו המפורשת אבסורדיים המתיימרים להפיק לשים קץ לחייו • סאסירה. בסיפור .א.מ" 30713", נקרא סיפורים אלו כנים, ישירים, יצחק רבין לשירות מילואים. כדי לא מחוספסים, ומבעד לנימה המנוכרת לפגוע בראש הסיעה המתחרה, בסיפור והדיווחית ולניהיליזם האירוני "טיסה 139", נרתם הדובר לשירותו שלהם, זועק הכאב ונשמעת הקריאה של ביבי כדי לנקום באחיו 1 עיתונאי לזערה. השזע להכפיש את שמו של יונתן חלק מהכמו-סיפורים האלה נראים גם נתניהו. סיפור סאסירי אחר, "צפוף כמו בסיס מצוין לרומן: הבטחה באוזן", הוא מונולוג של מנחה שאולי יום אחד עוד תפרע את עצמה. טלוויזיה פופולרי עם רייסניג היסטרי לשמל הסיפור "מונדיאל", מונולוג ואינטליגנציה של בבון 1 והרמיזות דחוס ונוגע אל הלב המתחיל מהודעתו למנחה מסוים בערוץ המסחרי הן בלתי היבשה של הדובר על כך שגמר נמנעות. ב"מיסוד הזנות", הדוברת המונדיאל חל ביום ההולדת התשע היא זונה שמגוללת את תלאותיה מאז לשלושה: סיפורים אישיים, שהם גם עשרה שלו 1 וממשיך בווידוי מכאיב שהזנות הוכרה בחוק. וב"רחם כרות", הסובים ביותר בקובץ 1 שתכליתו זעקה עקרה לאם המתה, המפיק ריח רע של ז'ורנליזם צהבהב הסיפורים שמותה מחדד את תחושת הנטישה בנוסח סיפורי כתבנו לענייני סיפורים אפיזודיים מטופשים מהווי החבר'ה, וסיפורים סאסיריים, ואוזלת היד הקיומית של הדובר . פליליים, מסופר על ילדה שאמה שבמקרה הטוב מזכירים פליסונים מסיפורים אלה עולה פורטרט מיוסר עברה ניתוח לכריתת רחם ואביה וגם אם מדובר הופך אותה לרחם חליפי. עיתונאיים, ובמקרה הרע רשימות של צעיר עירוני, מתחכמות ונאיביות מעלון הגימנסיה. בפורטרט ב~ לי למדי 1 שאינו חורג המפסר משתלח בפולחני הצבא, את הסיפורים האישיים מוביל <בערך> במאומה מהאפיונים המוכרים בספרות הסחבקיות, הגבריות, השואה, נכי אותו גיבור: צעיר נוירוסי 1 קל לשון 1 של צעירים מעונים, קשה להחמיץ את וחללי צח"ל . אין כמעט סקס או פולחן מתוסבך במיוחד ונתון למצבי רוח. כנותה של הדמות ואת סבלו האישי ישראלי הנמלט מטיפולו. אך לרוב בלשון רפואית: כמעט גבולי. פוגשים של המספר המבצבץ ממנה. מסתכם המעשה בחףיצת לשון בו בכל מיני צמתי דרך קריטיים הסיפורים הסאסיריים הם חולשתו ילדותית, שכל תכליתה ניתוץ פרות להתפתחותו 1 מילדותו ועד לנעוריו המפורשת של הקובץ. בעיתון הם היו קדושות למען הניתוץ עצמו 1 ולא מצליחים פחות או יותר לעבור את לשם פיתוח אמירה משמעותית או המאוחרים, בערך בגיל עשרים <שהוא + אסופת מאמרים של סלמאן כאטדו ארבעה כרכים נאים, בהם מכונסים · ל 1so עמודים. פרסומיו בעיתונות הערבית של בכרך המוקדש למגעים עם הסופרים הסופר והעיתונאי סלמאן נאסור 1 ראו העברים, מובאות שיחות שניהל אור בימים אל~ בהוצאת "כרמל נאסור עם עורכי המוספים הספרותיים מדיה" מיסודו של המחבר. לבד מכרך של "מעריב 11 <משה בן שאול>, של אחד, המוקדש לשאלת מעמדם של "הארץ" <אברהם ומרן> ושל "על הדרוזים בישראל ולמערכת היחסים המשמר 11 .ב.א< יפה>: כמוכן · 1 מובאים שלהם עם השלטון ועם האוכלוסיה ראיונות עם עורכי כתבי-העת הערבית ובני עדתם שמחוץ לישראל 1 הספרותיים: אשר ויין וחיים פסח מתחלקים שאר הכרכים סביב שלושה ('מ'אזניים"), יעקב בסר <"עתון 77"(, נושאים מרכזיים: חיי התרבות גבריאל מוקד <"עכשיו"> וחלית הערבית בישראל: מעמדו של ישורון <"חדרים"), כן מובא ראיון עם סלמן נאסור האינטלקטואל הערבי: מסכת המגעים שמאי גולן 1 יו"ר אגודת הסופרים של המחבר עם הסופרים העברים. לשעבר. חתמו עשרות סופרים, אמנים ואנשי אקדמיה משני הצדדים, הסכם שהפך לדיוק והימנעות מהיסחפות ברגשנות מגד 1 שמעון בלס, א.ב. יהושע, ארז למסמך היסטורי ושימש, מן הסתם, יתרה, דן סלמאן נאסור בכל השאלות ביסון ואבי ולנסיך. פרקים אחדים מקור השראה למנסחי הסכם אוסלו • פעילות עיתונאית בת כחמש-עשרה בסגנון בהיר ושוסף, תוך חתירה בספר גם ראיונות ושיחות עם אהרן המורכבות הללו מעמדה של סופר בספר מקדיש המחבר לשירה העברית ועם בעקבות מלחמת לבנון ומביא בתרגום שנה מצאה לה אכסניה הולמת מעורב, שאינו מסתיר את דעתו 1 זאת מצליח לשמור על מרחק לערבית שירים מאת נתן זך 1 דליה בארבעת הכרכים, ואין ספק שהקורא אינטלקטואלי 1 המעניק לכתיבתו רביקוביץ, רעיה הדביק, יצחק אורפז הערבי בארץ ומחוצה לה ימצא בה עניין רב. תרגום מבחר מייצג מתוך אמינות וכוח שכנוע. טקסטים בעלי ואחרים. בפרק מיוחד סוקר המחבר את אופי אישי 1 זכרונות, הגיגים, שיחות פעילותו של "ועד היוצרים האסופה הזאת עשוי להתקבל באהדה עם סופרים ודברים שנישאו במפגשים הישראלים והפלסטינים", אשר ניסח, םג בקרב קוראי העברית. ספרותיים ופוליטיים, פרושים על כזכור 1 את הסכם השלום לדוגמה בין • דפי הכרכים האלה המחזיקים בין 140 ישראל והמדינה הפלסטינית, ועליו שמעוז כלס 10 גליון 188-187 חדשנית. את מה שהוא עושה הפולנית על הספרות העברית. אמנם ls- בדווקאיות של ילד בגנון , כבר עשו אלגיה לעת שיטתו המחקרית היא בעיקרה ~ הרבה לפניו בסורי סאסירה עיתונאיים 11~ ביבליוגרפית ומקום · ביו רב בספרו סובים יותר או פחות, ובתוכניות צמיחה מוקדש לתרגומים מפולנית לעברית, הומור טלוויזיוניות סוברת יותר או אבל אין הוא מסתפק בכך. הוא דן גם המספר משתלח Ryszard Low: Znaki בסוגיות נוספות, כגון התקבלות ~ בפולחני הצבא, ;obecnosci היצירות המתורגמות על-ידי קהל הקוראים, תגובות KrakowUniversitas, המבקרים, הסחבקיו,ת פרשנותם והערכותיהם, השפעות 1995, 138 p. הגבריו,ת והשראות ספרותיות ונו.י לדעתו , רוח עצב ופרידה מהלכת פני · עלספרו הספרות הפולנית מצאה את דרכה השואה, נכי של וישרו לב, מבקר, ביבליוגרף לספרות העברית לא רק מטעמים וחללי צה"ל. וחוקר ישראלי , שכתב את ספרו אסתטיים, אלא גם אידיאולוגיים. בפולנית. הקשרים התרבותיים אין כמעט טקס למשל , מחזהו הקשה, הסבוך ההולכים ומתהדקים בין פולין והרגיונאלי במידה רבה של או פולחן לישראל אפשרו ללב לפרסם את ויספיאנסקי , "החתונה", תורגם ישראלי הנמלט ספרו , "סימני נוכחות", בפולין ידי המשורר · לעברית על ב. פומרנץ ולספק לקוראים הפולנים מידע רב מטיפולו אל רק בגלל היותו יצירה גאונית, ומגוון על המגעים ההדד~ים בין אלא גם כדוגמה לעמדה פטריוטית פחות. התרבות הפולנית והיהודית. העצב ולקריאה המעוררת לשחרור לאומי. וישרו לב קר סיפןך אחן, "שטיח של ןמעןת n, והרוח האלגית המתלווים לפרסום זה לעומת זאת, אותו המחזה של מתמצת את כשרונו של המחבר לגרוס נובעים מכך , שלב מדבר כאן על דור ויספיאנסקי נתן השראה פיוטית המונומנטלי של בורווויץ', "כתבי את דרכו בסיפור אישי , יומיומי , הולך ונעלם, שלדעתו לא יהיו לו למחזהו היירי של י.ל. פרץ, "לילה הנידונים למוות תחת הכיבוש ב~לי, המסופר אגבי · באותו סגנון דרך אף · ממשיכים, על האווירה האוהדת בשוק הישן" <נושא שכבר לובן הנאצי", שנכתב בצרפתית, לא זכה שלו , אל עבר הפנססיה האבסורדית והמסייעת בפולין . ידי פרופי ח. שמרוק>. · על לתהודה הראויה בקרב הקהיליה החריפה. זהו סיפור על בחור מדוכא הספר הוא אסופת מאמרים שפורסמו במדיניות, או בחוסר המדיניות, של האקדמית בארץ. הפרק על בורוויץ', םע מחשבות אובדניות, שחברתו בבמות ספרותיות ואקדמיות שונות, התרגומים מפולנית לעברית בולס שנכתב מתוך אמפתיה צרופה, הוא מן מתאכזרת אליו ובאותה הזדמנות עושה ולכן היקף נושאיהם רחב. נראה, שמה החיפוש אחרי זיקות ונושאים היפים בספרו של לב. כסף על חשבון כאבו: היא נותנת לו שהכתיב את בחירת הנושאים הוא לדעתו של לב עתיד המגעים בין להזיל את דמעותיו על בדים, ומוכרת טעמו של הכותב ונטיות לבו. עם חלק לרעתו של לב הספרות הפולנית והעברית הוא עגום, אותם בסכומי עתק כיצירות אמנות. מן הסופרים הנדונים היו לו קשרים עתיו המגעים בין בגלל הסתלקותו של דור סופרים, זהו גם הסיפור היחיד בו הנימה אישיים, ולכן ספרו מתובל ברשמים האישית מפליגה הלאה ומחברת את ובזכרונות, שמוסיפים לו נופך של הספרות הפולנית מתרגמים ומו"לים יודעי פולנית. נדמה, שלא פחות פסימיות הן הסיטואציה הפרסית עם המשמעות חיוניות. משתקפת כאן גם התמחותו והעברית הוא מסקנותיו של לב בנוגע לתחום הסאסירית, אליה חותר כך רבי · כל הכפולה של המחבר: בספרות עגום, בגלל התעניינותו השני: תולדות יהודי להגיע ביתר הסיפורים. עורך מחוכם, ובהיסטוריה. "גיבוריו" של לב הם פולין ושילובם כחלק אינטגרלי היודע היסב את מלאכתו <שלא לומר סופרים, משוררים, מבקרים הסתלקותו של בהיסטוריה הפולנית. ההיססוריונים את נפש קוראיו>, הדפיס את והיסטוריונים, ולעתים יוצרים שעסקו ווו סופדים, פולנים, שזה · היהודים היה תחום הסיפורים היותר סובים כבר בתחילת בכל התחומים האלה גם יחד. נכללו מתרגמים התמחותם העיקרי , השתייכו לדור הקובץ. אבל אחרי שקוראים כאן מאמרים על ה. סינקיביץ', ס. ומו"לים יודעי הקודם. המלאכה נותרה בידי חמישה-שישה סיפורים ומתענגים עלויספיאנסקי , י. סובים, א. רודניצקי , היסטוריונים פולנים. מכאן ההספדים לשונו הקולחת והשנונה של המספר א. סנדאואר , י .ס. ויגודסקי , מ. פולנית החמים והנרגשים על פ. קרן ועל י. ועל סגנונו המרענן , פג הקסם ותחושה בוסאק, ק. ורזונו , מ. בורוויץ' יהודיים. לא קשה היה למצוא אותם שצקי, המבצבצים מעבר לסקירה של מונוטוניות מדכדכת מחליפה וההיסטוריונים פ. קרן וי. שצקי. רק יהודי כזרזונר · צאל סופר פולני , ביך•ביבליךגךפית n יבשה'.' אותו. לאמיתו של דבר, סיפורים שניים ברשימה הנ"ל <סינקיביץ' ששילם מחיר על צמצום התחומים ביקורת על ספר העוסק בחלקו הגדול 9 פורים בקובץ היו ראויים להידפס. וויספיאנסקי> הם סופרים פולנים ביצירתו ונשאר , אם נשתמש בניסוי בביבליוגרפיה חיתה צריכה להיות סיפורים מעסים בלבד מתעלים מעל מובהקים. השאר הם סופרים פולנים לש ןב סןן, "פירמה קסנה n, אבל גם מטבעה נוקדנית ולמנות את שגיאותיו הרדידות הבולעת הכול. אין לו הרבה ממוצא יהודי, סופרים "פירמה גדולה" כיוליאן סובים חייב וטעויותיו של המחבר , שכן הסעות מה לומר , לרבי , והוא מזכיר יהודים, · לנו את פולנים שכתבו על נושאים את פופולריותו היחסית, המקרית רובצת לפתחו של הביבליוגרף. אפשר אוזלת יןן פעם אחר פעם, n בשבילי n, יהודיים ופרסמו בבמות יהודיות .ק< והספורדית, בקרב קהל הקוראים לנחש, שגם לב לא ניצל מטעויות, הוא כותב פואטי · בסיפור הארס , ורזונו> וסופרים לשוניים ואפילו · ןו העברי לעובדה, שמשורר מרכזי שקשה מאוד להתחקות אחריהן נוכח לשוניים, כגון בורוויץי, קרן · ךב החותם את הקובץ ומשמש מעין כך בספרות · כל הפולנית לא התכחש שפע המקורות הכלולים בספרו. ברם, אפולוגסיקה צולעת ונלעגת לקוצר ושצקי. עצם התופעה של לשוניות · ךב מעולם ליהדותו. ואילו י.ס. ויגודסקי, הסתייגותי העיקרית נוגעת ידו הספרותי , "לכתוב סיפור זה חשובה מאוד לספרות היהודית שהלע . ארצה בשנת 1968, אחרי מסע למסקנותיו הפסימיות החד-משמעיות הדבר הכי קל שיש, זה במובנה הכולל , כפי שתפסה דב סדן עדיף אנטישמי רשמי בפולין נשאר "מהגר של לב. נכון , שתרגומים מן הפרוזה מלחשוב." אני חושב שעדיף לכתוב <המוזכר תכופות בספר הנדון>. מצד בארצו" - יצירותיו המתורגמות הפולנית אינם עומדים במרכז התודעה סיפור גרוע מאשר לקרוא סיפוראחר , מציין לב לשונית · תופעה רב לעברית לא זכו לתפוצה רחבה. הספרותית הישראלית. יחד עם זאת, מעולה של מישהו אחר" • נוספת, הבאה לידי ניסוי בכתיבתו חלק גדול בספרו של לב מוקדש כהמ מסובי המספרים הפולנים, כגון לרבי באמת לא יזיק לקרוא קצת לפני של מ. בורוויץ.י הכוונה לשבירת לסופרים שחזו מבשרם את השואה י. איוואשקיביץ', ו. גומברוביץ', ס. שהוא מתיישב שנית ליד מקלדת הגבולות הלשוניים בין מחברים ואחדים מהם .ק< ורזונו , ב. פומרנץ , קונביצקי רא. שצ'יפיורסקי , תורגמו המחשב, שלא לדבר על לחשוב קצת שכתבו בלשונות שונות תחת הכיבוש פ. קרן> אף נספו בשואה. גורל לעברית, ולא בגלל זיקתם ליהדות לפני שהוא עושה את הצעד המכריע הנאצי , בתחושה של איום תמידי , הניצולים מייצג את הנדודים <אמנם אצל חלק מהם מופיעים לש כתיבת ספרו הבא. אבל נדמה ותיארו את חוויותיהם על מנת לתת היהודיים אחרי מלחמת העולם השגיח. מוטיבים יהודיים>. אי מרכזיותם שהאשמה האמיתית צריכה להיות עדות ולהשאיר סימני נוכחות. אלה הברית או · אחדים חי גרו לארצות נובעת מסיבות רבות ומורכבות, מופנית דווקא לעורכיו. יש להתריע היוו מעין "יקום של מחנות הךיכךך n' לאירופה, אחרים · הגיעו לארץ הנוגעות למעמד הפרוזה המקורית על התופעה של פרסום כתבי יד עם כל קשת היצירות והדמויות ' ישראל. לב ~צר על אי התקבלותו ואי והמתורגמת בספרות הישראלית בוסריים, ולו רק למען יוצרים לא הרחבה אין לב ממצה את הנושא ואף פרסומו בישראל של ידידו , מ. העכשווית. לעומת זאת, יש פריחה נטולי כישרון , כמו רבי , שה~תנה לא אינו מתיימר למצותו • בכללותו , בורוויץ', שהוריש את עזבונו לשירה הפולנית הודות לתרגומים של חיתה מזיקה להם. • ספרו הוא מדגם מייצג לחותם הספרותי ל n ין ךשם n ןלאוניבךסיסה דוד ויינפלד משירי צ'סלב מילוש שהטביעו היהודים בתרבות הפולנית, העברית ושנקבר , לפי בקשתו , וזבגנייב הונדס ושל רפי וייכרס יעל ישראל ומהצד השני - להשפעת הספרות בקיבוץ כברי • חיבורו המדעי רזת שנפלר סוף בעמ' 51 11 אוגוסט-ספטמבר 95 ····· יי הוא היה אחרון , כי למי נחרצים ערד הגן הפורח של אז, משופע עתה הךמון היהודי אדם עצמו איננו · ומונים, כאשד הבן בכיאושים. ביקרתי גם בבית העלמין גידסי, · בר נקברת. בית עולם בנירבן אלא ומרן". האחרון בשביס זיגגו לא פקד את פרלין אחדי מחצית הדוד. אנדרטה עשויה חלמיש רדוד הנראית למדחרק, עצים מעט, המלחמה. פרלין עבורו היא בית עלמין 1 לש העם היהודי • עם זאת גם שיחים אחדים. כתובת על לרחי'ת: 1 AGATA TUSZY~SKA: ירדק הוא היה בפרלין. · בניר דוב "הדידה חיתה ששונו". SINGER PEJZAZE דמויותיו הן פליטות ופליטים "."כאשד מביטים בשמים -כתבת PAM~CI; 1994 מפולין , ארדים מוצלים מהגיהנרם. פעם - אין זה חשוב, היכן אנו בכל רחובות העיד התהלכו ש;ש;ת נמצאים". האם באמת ובתמים, השמים אגטח טושינסקח: זינגר נופי רבאשי;ת. זיגגו זכר כל רחוב רסימטה הם א;תם שמים בכל מקרם אשד זיכרון פי תיאוריו · בוורשה, על ניתן היה הוא? באמריקה ובפרלין , עם יהודים ספדה של הסופדת הצעידה אגסה למצוא על נקלה כל אתר ואתר בהם. ובלעדיהם, ביאוש ובאהבה? טושינסקה, שיצא לאוד בפולין , איננו בקפיטדיה, שהיא כה אהובה עליו , "אני אדמה, אני שמש, אני גלקטיקה, ערד בחזקת תיעוד ביוגרפי או אני אות או נקודה במגילת האלוהים התגלגלה השיחה לדוב על ודשה. מונוגרפיה מדעית, אלא הוא בבחינת אגסה טרשינסקה, עם כל חיבתה האין סופית - כתבת. "גם, כאשד מסע אל קץ הלילה, מסע אל העבד , לספרי האיש, אל השיכחה בעטיה של שן הזמן איננה מציידת את אינני אלא טעות מצעדת בעולמו של • דיוקנו כטלית שכולה תכלת. הקדוש בדרך הוא, לא ניתן למחוק טרשינסקה מחפשת תוך אמפתיה קמצנות, אגוצנטריות, יחס בוטה אל אותר כליל. אלוהים הוא בבחינת כל ובאובססיביות את נרפי הזיכרון , כדי בנר , התנשאות - כל אלה מוצאים האפשרויות ולא דק של כל המעשים. ליהודים שאינם. מבעד דיוקנו לפגוש שרב ושוב את גיבורי ספריו לילה טוב, שמים. אם תרכל, רחם נא של זיגגו ראותו עצמו וגיבוריו החלכאים, מצטיידת פרלין , אגר של · כאלטד טושינסקח מחפשת עלי", המחפשת את עצמה, את עבדה, ומשהר דמויותיו. נרפי זיכרון מחזירים אותנו שרב ושרב חסד בנרפי זכורנה הקולקטיבי .iו ותך אמפתיה רכך , היא תרה בעיירות נידחות, לא הטרגי של האתמול. האתוס של במחוז הולדתו של זיגגו , בילו גאי , ובאובססיביות את אגהס טרשינסקה הוא מצבת עד לחיה צבי רפאלי היא מוצאת באקראי את תעודת נופי הזיכרון. כדי היה. לא לכשביס זיגגו בלבד , אלא הנישואים של הרדיו וברחוב לפוגש שוב ושוב קדרכמלנה בוורשה, מסמכים שונים: היא מתחקה אף על עקבותיו של את גיבורי ספריו יהושע אחיו ואחד אחותו , אך הכול של דינגו ואותו מכל איננו אלא ומונים, דוחות מעולם עצמו נועה וווי האמת, תפילת אשכבה לעולם שאיננו ערד. קמרם נרחב בספדה. דנים מקוראיו של בדיעבד , נדמה, שטרשינסקה מבקשת זיגגו דואים בספריו פורנוגרפיה להמשיך את חיי גיבוריו , לראותם לשמה. מוכר את הטומאה היהודית שרב בשורקים הישנים של ודשה, נמוגה חרבנת "לגויים" - טענו אחדים. בקדרכמלנה, בנלבקי ובכל פינה טושינסקה איננה מסנגרת, רושמת נידחת. הכול. את הטוב ואת הרע. רכך היא עובדת בחרפזה מעיירה בדם, לא דק בשביס זיגגו הוא גיבורה 7 ~ז ~Q ע ד~לי ~ידז לעיירה, אותן העלה בשביס זיגגו , נ;גע;ת ואני של טושינסקה. מסעה במנהרת הזמן :-:-· שואלת עובדים ושבים, האם הכירו מחזיר ארתה אל השראה. היא נוסעת עפה ~ מישהו שהכיר את הסרפד. אולם לבלזיץ וסרביברד. משוחחת עם פולנים בקוצק רבלרבדטרב לא נותר מאומה, על היהודים והמחנות. אחדים אינם ~ל ק~י ם~.ים זקפ;ת בעקבות מפולת של בתי כנסת שהיו , מסתירים את טינתם אל היהודים. ת!!ז.ק~ךי זכר לחורבן הגדול. אגסה טרשינסקה אחדים אדישים, ויש גם שמספרים מ ·~י • ~~צףף ~qר;ן מודעת לכך שהיא איחדה את המועד עליהם טובות. ואגסה טרשינסקה !iל ~i? ~י י~ז.~ והיא סובבת בעולם התוהו שבין גלי רושמת הכול. ללא צנזורה עצמית אבניו וחרוטיו שוכנים שדים, ומונים שני נ;שך;ת לתלי כלשהי. .-::. מרושעים, מהם כה ירא הסרפד: בצעד אולם ספדה איננו דפרדטאזיה, מעין היא אומדת, שלא תטעם מחלת השבת שראר", · "טרק הנהרג בימינ~. הדפים את ולא מהחמין • המופלא בספר הוא דוריי פירט לעתים, מעין פרוזה הריתמוס שבר , מסע תוך אינטדקציה שידית. אבנים תוא במנהרת זמן שאין בה מוקדם אר פלרבד כתב פעם: "סרפד חייב להיות ס~ים ~~ד~ים ~.ם~;ק~ מאוחד. כמר בסרט בדיוני למחצה דרמה לאלוהים: להימצא בכל מקרם סרףם ש;.ז,ן p, .ת עובדות דמויות האתמול ואילו ולא להראות". ~י~י וךן~ הפיקציה והמציאות, המשמשות אגסה טרשינסקה, דוחה שדריה בכל , ~ינ; נ;.ז,ןן ריס. ואת לא נ i ~.בת מעל ילעינ בערבוביה, מסתכמות בהררי מציאותי. לכאודה, איננה נראית, אך לעתים ~Q ע סרים ~ן סע;ןם. מו · השמיכה i ל למ-טה.' .. הברית נפגשת הסופדת עם · בארצות נדמה, כי הכתוב הוא גם מסע הגעתי אל ה!!םמ~~ה T ~ם~חם ~תרד Q~ל t אלמנתו של זיגגו רעם עשרות כיסופים אל תוך עצמה, ואל קשישות, אולי הן תציידנה קלסתרון ןק ~ל ·, נוס nT די o ד לא ווr;נ ·~~~ י .. היהודים, שהיו פעם עבודה אקזרטיקה של הסרפד. אך לשווא. מוטב אפוא דחוקה. ךי Q י לא i?כtיךףש~~tו י להפליג בדמיון ולשרב אל השטעטעל הספד מסתיים במכתב אניגמטי של v. י~י לא ryry ןיוף ף~~י :א~ של פרלין. טרשינסקה אל זיגגו המת. לרגעים מאזני "הרמון האחרון של זיגגו שכן •:T•••T: בטישרבצה, העיירה - חרד נידח, "איום ונורא הוא לחכות" - כתבת. םד~ים ~~וק,ךיףם. שכוחת אל." רפש נערם שם מאז חג אמך נהגה לומד , שבעלי עבדה רובצים ם~לוי.ז:ה ~ןלק,ת. סוכות עד חודש אב. תרנגולות ושרצ באמצע הדרך. ובבית הכנסת, היה בגיהנום על מיטות מסומרות ~די ךן.rףמן לא ע;~ךים ~!i ל וממתינים למכתבים. אתה, מעולם אל התיש עשירי למניין. הרמון האחרון ענית עליהם. אינני סבורה ששינית ?ע.י~י . ניזון מספרי יידיש שנותרו לפליטה. ממנהגך, שם. ביקרתי במקום הולדתך. <בכאב מ;נ;ט;ני יתלף הוא היה המדיח האחרון. כמרבן, ןומר T • בפולין. תחת שדי> יהודי , אף כי היו גם ומונים גויים. -- ז 12 : •••••גליון 188-187 "אישון ~י~ה של החשכה --השחור מערות עי~י הריקות", מאידך , אין הקוראים שיר שלה פעמיים ושלוש הק~ב שמעבר לנר הטהור" , היא האשה שלקח משה אלה שירי סגות משורש ההיגיון; וארבע. השורה האחרונה בספר ושאחותו מרים "דיברה בה סרה" אולי בהגיית היונה המהגה, אולי קובעת: "מעבר לנו רק j?. צב שוכן": ונענשה, והפכה "מצורעת כשלג" כהיגיון של כינור. רבקה מרים: מקרם, נמר ; הוא שוכן גם בתוכנו , בי"יצר החיים <במדבר יב, 10<: השיר מסת;ים ספר שירים זה מיועד לקוראים שבנו. • ~~ ו הוצאת כרמל; 80 ;1994 עמ' באוקסימורון ל"שחור הטהור": "והוא האוהבים את שירתה של רבקה מרים, אני קורא את השיר הראשון , "מקדם", כזרע גד לבן" <שמות טז ,\: עליו נקרא הפרק הראשון של הספר. 31(, שאפשר לדרוש עליו: "מאן שמואל שתל גם אחרי קריאה שניה ושלישית של'.'?אוה כך אפשר ללכת בעקבות השיר, הרגשתי את עצמי כמי שלא המקורות בכל שיר ושיר של רבקה דעתד · לחלוטין ירד לסדף , דני השיר מרים. צדפן בתוכו משמעדירת נוספות. אני אך המקורות האלה, הם "זכרונות מנסה לבאר לעצמי את תחושת שינחה" בלבד. שירתה של רבקה אלישע פורת השירי המקופל · הכאב בד וקורא את מרים, הזורמת מהם, הולכת באפיקיה ה"אני" בתוך ה"כלליי שבשיר הבא: היא, נפתלת ומתגלה במעברים לא ""עמי QV? ב מעמי והלך" והשאיר שגרתיים ופרדוקסליים. "יש מהלך אותי עז;ב ומפחד ביער. "עמי" - שיוליך <את האדם> לכיוון שאינו חפץ "~~ירח חדשה"הכללי , ש"באפלה נפרטו כל גדנ יד" , "נלחשו כל שמותיו", האלוהים שייאש שירתה של רבקה שקופה חטובה רקדה לפניו" והיהה.ל.ע~~ ת~~כ~ ~םלי~ל מרים הולכת לנחמה לייאני" המודרני "כשנטרק לד גבעת · על הנ~רנד התל~לה, T :-T : -·:- באפיקיה היא t השער" --עכשיו , גם הוא "פנה אני ש;מע את אבי נריב; • : • T :• -•• :-· והלך'.' נפתלת ומתגלה וכן השיר השלישי , בו הכול טמון במעברים לא ם}: יpז~ ~~רי~ם :ן~~מ ב"טמיון", ה t( ~ן יורד אל ה t( ~ן "מדל ד~י~' "ה~~~יי:ז ה~א שגרתיים ומקיים איתר יחסים ו"הבור" לובש משת;לל נכע,ס; עליה, חליפות ופושט את הבור , שבשיר ופרדוקסליים י~~~;, מ~י~~י;ת · ם 'י";ןע;ת ."ק~~? הבא. ואיני יודע אם "חליפות" הן תדאו-הפועל אד שהן "חליפות" בו/ שאליו לא חשב ללכת/ ושאליו מ~ם ;לן;~ י~~ נל ~ד ~~~ו;ננ;ז !l לכדש, כמד שאיני ידוע מי "בא מעבר לנערה תימנית שראיתי ננע~רי עליו להגיע למרות רצונו" <עמ' 35(, זז :· •• ז • ז•: ••·: מזה", בשיר הבא: "מת שחצה את הז אחד הפרדוקסים "הטבעיים" ח;~ה ~ת מדןה, מופ;~דה מק,~~הו מדתו ושוב היה חי" --אכן , שבחיים וקשה התבונה, · לנו בעלי 'החיים והמרדת ביד הלשון' הוא החיים כביכול לפי ההיגיון , להשלים ~ת ף.ל~" ~נ;ת פ;ליז" w לי תמ~~~יד; פשוטו כמשמעו השיר. · בלשדן איתם. לכן , לא מתפענח אותו שירי}:~~ p ;ת ז;ב i י ל}! ז\ארי .. שיריה של רבקה מרים, משמעדתם שהבאתי <כמו שלא מתפענחים רוב ס~ינ:יי ~~ליד ?ד;ן r~ מ:ה~~ח' אינה פשוטה; אך כשפותחים "חלדן , השירים שבספר>, איך אפשר םלאברה נשמעת המיית חלילו" של המנגן , "לחלוץ מעליו את הדרך" -ולרוקן ןץ ~מריס ~ל ת}!ד~ םמקנ~~י "אותה מנגינה -- על פיה למדה ממנה "מעט מהליכתו שלו; ולפנות ~~ךק,ד זrס;א ~ס~ר ~~ח~~rז, הציפור את ~הרת המעוף --על בה מקום למהלך הזר , כאילו המהלך סידז ~ר~~ו;נ~' ה;ךי u .~:}יךים החלל הפתוח תחתיה" <עמ' 19 , 18( הוא המוליך" • יש בספר הרבה םמהלכי ~מתחיל זrתא הכל מהתחלה: המנגינה אינה אישית: אפילו הילד הנתפסים כאפשריים רק בשיר , שירד הכל~ משנת ספירה"חדשה. שהרתה, "איש בי אותו לא נטע", אלינו מעולם האמת לאמיתה שאינו -•:-:• ז ר T T הוא "ילד זר" "או סימן של פיסוק - העולם הזה. מעבר ,ק;ב: של - או חותם מגולף, חסר דמות, אבינו · יעקב , נעשה סמל לפרדוקסים כגרעין מעוצב" <עמ' 20(, המחברת שבחיים, בהם "תנופה ונחיתה", מגיעה לשיא של הפשטה אישית "זורם וקופא ומתאדה", "צועק המשורר חמת כשהיא אומרת על "השור והבור ומנחם", עד שבסופו, "שכמ;תו הוא והמבעה וההבער -- לא שערתי תם", כולו מת;ם. זאת היונה שחזרה תינוק פניהם" · שפני <עמ' 22( ;לשיא לא תבת נוח: אחר זית · המבול, ד"עלה '~ים ן~}: , סדד , ף~~ של הפשטה כללית; בניגוד לאדם טרף בפיה" <בראשית ה ן 1(--זאת א~דים, נדלים מספפים, הפשוט, הרוצה לראות את האלוהיםהנוף · תמונת של "נדף הזית, השהי "פנים אל פנים", יוצרת רבקה מרים לשני גזעים המושכים בחמדה עלים זה ,ןק ~'~T ~ת ר,~~~א שיר , "אח;ריי: "כל שסביבנו היה מזהיי; זאת היא האחדות בחלוקה, ~ז;בין ~ס~ת מן~ה אחור -T- ה~ח לאין -י~' לבה;ת אותו חלקיק-החומר ההופך שני ~רק ~ע~ל .םי~~ד~ באין-פניך" <עמ' 13(, בניגוד ל"סדר חלקיקים בעברו דרך המסך ומתאחד ה~א לא T ז!}ק ,ולא ק}!~ הזכרונות" של השנה, בו מעברו · תפילת ראשהשני , לחלקיק אח.ד ,"האדמה ". זכר כל היצורים לפניך בא, ואין עגולה, נסמכה על אותו עץ הזית" ןדק ד~ק ~מ~~ין , שינחה לפני כיסא כבוויך", מקימה ו"הזית היה שואב כוחותיו מנערה~דל JJ ש ~ם ~דנ:ייב ם~סקי רבקה מרים את "~ה;תם --שנזכר רקדנית/ שהדחה אוכלת ופירותי לאוח שרכב~ על מטת; • עכשיו דרך השיכחה --- ניצב על בשקיקה", הם ראשית וסוף של אותו את,.הדממה של ליל i תיו האחר;נים אחד ההרים, ש i] ,כחה בו נשקפת עד שיר <עמ' 70(, אדפק -- השכחות עוברות לפניו / פסר זה הוא המשך לספר הסיפורים ~~9 ;ק uTק;ל"ל?ז•:ת;ל~~ ן;מ~~~ f והוא אחת מהן" <עמ' 28(, "יה;זים" של רבקה מרים, דיק האש והמים" • קי}:ז.~ נכז;ניד ~ת ~נ~ Q ת :ךנ; הוא שמו "השכוח" של יותם, שעמד c:א הפרוזה בספר ההוא נעה ןבי בראש ההר לשאת את משלד הידוע. הסיפור הקצר ובין השיר , שירי הספר 'לא ~~יל ה~מ~ר~אכן , הספר רדדי איזכורים הזה הם לפעמים תרכיז של "הסיפור" אם אה~בה השמרדפ ישראל · היהדות ותרבות · לעולם ההוא, המשתחרר הכדבד וממריא · מכוח ה~~ר ג :· ~ ~די i '~לדת; ברבדים רבים: "השור והנדר והמבעה כבלון ססגוני בשמי השירה; יוrופ~" ;מ~ ש~ב ךגה נ:יינ;ק, דההבער", שהבאתי לעיל, הם ארבעה הרואות" <עמ' 26( "עליף הנחתי/נזיקין · אבדת קמא" · ממסכת "בבא אחרי מרתף נתעדורזי מאוד; -- ח;~ק ~ת ~~ןrז ד"האשה הכושית" <עמ' 24(, שהיא בטני מקושטת/ מת~ p ה נוכח שתי ~ב;א י;מ; ס~מר;ן • 13 אוגוסט-ספטמבר 95'••••• אירית גינזבווג ~ 1 \: פו זחלתי לחפש צבעוני ז~? נ;~יל ~ת ס~ןדהו 1• ז;כי ת;ע~~~ ~~דק.נ:יי ח;ךים i? ~~ים חיא ז;כם~ wזחלז-וי ת לחפש צבע;ני סלדו ~ס.די ן~ Q ף נערמ;ת של חשכה .. Tנ-ל~ל;ת' n שףכ~ הלבנ ~ת י~~ i] ~זףר;ת ל}! ס~ךץ -:-··". :-•• די :•• ר ••TT 1 העז והרכיב .מחדשת~~;ה :P~f ה ה~~ ~ryת~~ ע,ךמ;ת ה~ן~ :•:•••T T את מה שנא זrל נירףשה גן'י;ת חשףפ;ת איברים ל~~ז , ~"םת ת:~ ~ל P.w ר ה. ~~רף יר:נ~~~ז;כק,דרים 4•...... יך~קt ~ק.שף }!;ל.קלז;כ~אן , י~~ ~קףם :p מ; סף~ה נע;ר פני לנג;ע ן~ש נ:יח~ה ~~ךץ ד}! ס;~rז8• ~ךיח;ת- ן~~ ry ~י ~ח~דן אבני שפה ירדף על נדניהם ז:יז לי דק ר~ע :• ••1 ° -: •• T T :•• אחד ויחיד ~נ:ירף ל}! ד~ל:ם תדקיק; :פמ; דגים • T : ן~ · ~ן~ל;ת חן~יקף תלן.ן~ נרשת אצנע;ת ידףגף יף~;ר~~ ת}!~לחל;מ;ת י ·מאננים T• ה~~~ ל~ר~ ~~!lת ק.שףר;ת ~9,ךט ד~ר ר :•••T• לא דiיהא. ט;בה T ::• :• ~ת רף~י ~tPP- נ:יי ל~:פ a אהיה מרשעת יי:נpז~~ דסר ק~מ 5• ל ז:י'זלי ' ·~~ ~דע;~ים ~~~אנ:רי ~ח~דן ק;ךם ~ל iJ ז;כ?ס~ה ערףכים על גן;תיר ערףג;ת. אחד ויחיד ר ~~ים לןv ~ש הףא :iJ~~ ר •-:T ןת;ד dז~~ i]~תף o ה ~~נףר סע;ןם ~ת ר 'i?iJ? ~ליף •2 •9 ~- ק;ךם ~ל 77PiJ ס~ה נשארים את ראשי במגפיו המזהמים ת;אכנpזכ;ז ~ר~י ~לדס;ן נ"~~ iJ·iלד 1 ~ד;דג. י~~~~ת T ,-~אר ע~~:: ה~ן~~ מיטיבים עם עררי העינים ~דל ~י ~הן~~~ 'ס~ iז- . קףךי ע.י~י ז;כנ;רם~~ים ?ח~דע א;ר ע.ידיו :נ;ר iJ ~דן ן~:ם ~ין '~;שי~ צ;~םת ~~ןה ק~~ וי~~~ iJםי~:~~א.ל~~ חיא ~~P-םת יאכילני נמשחהם;ק~~ ;עד~~ הףא סס i T : • : • •• • :- פת;תי וגדמי דרדן ן~~ . :~אף iJ.ם:~ז ה~.ל~ ן~~~~ ז;כ~םת ל~לםת ..... נשזףרים חישבים דiלת:י נצ T ףארי כנר שמחה ז-: :••1 T • • :• : • תת ,iד:פר;.M' נ T !נן.ןח;ת לפרףשים 10• ןב, יוFיT ה שם •בשבילי :•••6• ~א ז;כגף~י !l ד~ר ו!!: ם~ד • • : • T ::• • • :p ~~ז:יי ע.י~י עrד~ את פניכם שאף אל השל;ם ך~~ Q ם ~~ד~ים ן~ת ע.י~י ~:w ז ~9 דן ~ףם ~למ V? דה ך~~ ·· ~דן~ר i ז ם;ך~~~ ~. רז ~ל ססמ;ן קףם 1 ל.דו~ w דנ:יי :p דר יד אל ביתי אני ר;צה בלשף :פל ~ד !i ם ~ל iJ קיר ילדיכם הניחף כמנחה :••••:-·T T לפ .ת n י חארנ;ת שלא יועף מנףחה. :פרףכה נזר;ע;תי ז;כי א;נ:רי ?וי~: :•:••T-:••••:T:: T ~~ק,ע~ , ~לדי 3• ז;כי א~~ ז;כן ססמ;ן נ;חשת מחשב;ת מי נשד;ת ה:פפףלים של הה~יל נגדיר מפרזים ל; על גףפ; •T -f-:•:•--: ץ נס'~ך, חל~דה ז;כ~~ל ת~;~כ;ז~ לןvP- שנח d ר אפשרףת T : :• :• ; ם · ח i ףפ~ ת;רבtל ן~ ~,·~ ~ת לן ii] ףף ו~~ אהף ידיר :פרףכ;ת אחר החףט לרשת . ענ.ף :i ה T :-:• :• : ~Q ~ת ן;ח~~ .לןשת~~ ייס~קt=~w ר ~ל iJה.rוי:נ ~ד~קת ~ל.יל;ת ~בףע.י .~רסה ז;כי ~ת י~~ iJ ~קףפ;ת ~נף~~ף לנ:יפ' ~ל סיק; iJל~~ ~Q ף ו. :פתפףח לנח רצףע;ת שמלת הע;פרת ן;ך שאת פניו יליט ~י-ן י~~ T ע.י~י חיא חיכ;ז~יt .~דח;ל :•:• T -: • : הףא צבע נצבע .חדש ~Q נ;ן~ ~ל T~יז iא~~ ~~~~ית ז- ::·-TT 14 יגליון ···· 188-187 סוגי האימפריאליזם ובמאבקים אצל הדודה זהרור דמיונה של הילדה שהביטה בהן ~ ls התרבותיים בהם דן הספר. בדבקות והחליטה לכתוב עליהן 11~ לע מנת לבסס ~קשר היסטורי רחב רונית מטלון: זה עם הפנים כשגדלה, ותוך כך נוצר ~תווה יריעה ולהוכיח זיק"ה של הטקסט שלה אלינו ; ספריה לעם; 1995 חדש, משמעות חדשה. לטקסטים מוקדמים בנושא זה של התמונות המשובצות בספר פותחות מדובר בסאגה משפחתית המשתדלת מאבקים תרבותיים במזרח הקרוב, כמו (: להראות ככזו 1 בין השאר באמצעות גם לצורך העשרת הפסיפס התרבותי דיון: מהי באמת משמעותם של אלמנטים ויזואליים בטקסט מעבר פיזור תצלומים משפחתיים אותנטיים, ולסגירת איזה מעגל דמיוני 1 פיוטי ועם זאת מנסה להתחמק מההגדרות בחרה מסלון לשבץ בין פרקי ספרה לקיומם המוגבל כאיורים. המסקנה השבלוניות של הז'אנר באמצעות כל המתבקשת מבסירנה של מסלון היא שני פרקים מתוך ספרה האוטוביוגרפי מיני תחבולות. לש ז'קלין כהנוב, "ממזרח שמש", שאין להם משמעות נוספת. היא לא קורותיה המפותלות והגחמניות של שיצא לפני שנים אחדות בעברית הצליחה להפוך את התמונות לחלק אורגני מהטקסט. שכן בעצם המעשה משפחה יהודית-מצרית, ברבדים בהוצאת "הדו", בתרגומו של אהוון עקלקלים של זמן ומקום, נשזרים היא מחמיצה את הכוונה. בכך שהיא אמיד. צעד זה נראה בתחילה כדבר "מסבירה" לנו את התמונות היא בביקורה של צעירה ישראלית בקמרון הנכון לעשותו 1 מעין הרפתקה מבסלת כל אפשרות לקיום עצמאי קולוניאלית, כנראה · הפוסטבשלהי ספרותית שונה ומעניינת, ולא היא. שנות השבעים. המשפחה המורחבת על מאמריה של כהנוב, ככל שהם שלהן ולהתעניינות של הקורא בהן. התמונות עומדות ככלי שלל ענפיה התפזרה ברחבי התפוצות: מקסימים ומלאי חיוניות בפני עצמם לשירות המחברת ולא כעצמים מאפריקה המרכזית ועד אמריקה, <הזדמנות להכיר את הטקסטים היפים תמונות, אלו הן "חתיכות החיוניים לעצם הדיון בו רצתהוכמובן 1 הענף הישראלי עמו נמנית גם והמרתקים שלה, או לחדש היכרות היסטוריה": מלבנים מדיפי ריח הדוברת, נערה בת 17 בשם אסתר. שנשכחה>, אינם חיוניים לטקסט של חומצה הנושאים עימם מלבד פסיגה לעסוק, ובכך הן נותרות בבחינת פריטים פורמליסטיים נעדרי ערך שלחו אותה, את אסתר הסוררת, לגור מסלון. הקטסט של כהנוב נמצא בספרה צהבהבה שנוצרה על נייר הפיתוח מוסף. אבל חביסיון היה כדאי 1 ולו רק אצל הדודה והדוד. היא מוחזקת שם בגדר קישוט: תפל או חינני, את זאת במהלך השנים, גם עשרות פרשנויות למען הניסוי. בניגוד מפורש לרצונה, כמו אסירה ישפוט הקורא. מכל מקום, הוא אינו סובייקסיביות ווריאציות של הקריאה בספרה של מסלון היא חוויה בכלוב מוזהב: קונים לה כל מה שהיא שופך אור מיוחד על הטקסט, אולי סיפורים הנמצאים רק בעיני נעימה, מהנה וקולחת. מסלון משמרת רוצה וגם כל מה שאינה רוצה, מלבד זה שהוא מעיד על קשר משפחתי המסתכלים. עשרות הסיפורים את גחלת עוטפים אותה בכל מיני מתנות הכתיבה השקולה, מטושטש בין כהנוב לענף במשפחתה שמספרת לעצמה המספרת, אסתר, המאופקת, המדודה, בה כל מלה מגוחכות <למשל 1 חלוק מהודר של מסלון <אחד מדודיה היה מאוהב קרוב לוודאי שאין להם הרבה עם מה נקשהל והתפל הוסר בניקוי יסודי של שלובשות נשים עשירות בסרטים בכהנוב, וכבני תשחורת להוטים, שהתרחש באמת באותו רגע מוקפא כותבת מיומנת מאוד. כתיבה נקיה מצריים, המסמל במקומות מסוימים בקהיר של שנות הארבעים, הם בילוי בתמונה. לרוב סיפוריה, מסתבר , גם ומדויקת כך די נדירה כיום · כל טון של · את הבון המעמד>: היא, נערה בוויכוחים אידיאולו גיים עצבניים עד אין קשר רב למציאות: לעתים היא אצלנו' וחבל • עם הספר הזה היא צברית חוצפנית ממושבה ישראלית אור הבוקר>. נראה כי מסלון לא בטחה סועה בפרשנות או בזיהוי <באחת צוברת לעצמה מקום חשוב בספרות נידחת, נחנקת בחווילה משפחתית מפסיק בקטסס שלה ונקזקה לקטסס של התמונות היא מחליפה את הדוד העברית בת זמננו •• ענקית, המצוידת בכריכה פרטית, כהנוב בתור קביים. באביה>. אך אלו הן טעויות שרק חדר אוכל 1 גן טרופי וצי של משרתים מסלון מנסה לבצע חריגה נוספת מעבות את העושר הספרותי שיש שחורים, מושפלים. למרות בסירנותיה מגבולות הסקסס הספרותי השגרתי: יעל ישראל לתמונות משפחתיות; הן מ~רות את של אסתר להפגין זלזול סוציאליסטי כל פרק נולד מתמונה דהויה שהוצאה בגינוני המעמדות ולתת לקרוביה מאלבום התמונות האותנטי של שיעור מאלף בשוויוניות ואחווה, גם משפחתה. כאילו אמרה לעצמה היא לוקחת חלק בהשפלות. היא הכותבת: אם סאגה, אז עד הסוף. מתקשה לרדת לעומקם של החוטים לפיכך 1 היא משתפת את קוראיה מיוון ח. איזקסון הדקיקים הקושרים את היחסים בהצצה לאלבום התמונות של החמולה החברתיים במקום אליו הגיעה, הפרסית, והתמונות, שנראות אכן ובסירנותיה המסורבלים להתנהג כפי בדיוק כמו אלפי תמונות המצויות רק בסופו שהיא יודעת ומכירה מחייה בישראל 1 באלפי אלבומים משפחתיים אחרים, מסתיימים באי הבנה, או בחמור מזה, אמורות לספק את התחושה הביתית בכל מיני תקריות דיפלומטיות ולחבר את הקורא למכנה משותףה~~~ ז; ס:ינרי ק;ניוr. אם אין מביכות. קולקטיבי. זהו ניסיון לפרוץ את;ל~~~ מג~ף ~~יד 'י~~ מסלון מטיבה לתאר בלשון אירונית גבולות המדיה הספרותית ולחנו עכשו אני איש מכרבל ~ם ~ין ד~ה את החיים המנומנמים, ואת הנינוחות אותה עם המדיה הוויזואלית. אבל 1 רגלי נ;יי מ n'ת';נ l ל Tמנ 1 .חה המדומה, הרוחשת רע מתחת לפני התמונות כשלעצמן אינן תורמות -:-: ז -:-:T מדולה ~,ן:~ • כך את · השטח, המאפיינים כלהחברה הרבה לסקסט ואינן תומכות בו. הן ואני שבלי דעה הקולוניאלית הלבנה באפריקה: מזכירות יותר פיגומים שעזרוי~~? ~ןם ה;ל.ך ifi 'דד~'ל 'י~י~ T ד~י~ר ~ריר תחילה בקמרון של שנות השבעים, לכותבת לזנק מתוכם . אל תוך הטקסס י~~ t ןאי ~~זניר ~ס,דיו' ~י~י ל~ין נ' ryי כך במצרים של · אחר שנות הארבעים, <היא מתארת בדקדקנות מה רואים ובעומק הטקסט, כמעט מבלי שנבחין בתמונות ומנסה לברר לעצמה אתה 1 א ע;צר נטרם יפנה ~ין ב~~ ן~ר~? . בכך, גם בישראל "השוויונית", משמעותן>. לגבי הקורא, התמונות הן tי~~ ~~.rוי1 לו ~מ i''קךדה"הסוציאליסטית" • מסלון מאזכרת רק בעיקר סרח עודף, לא אחת גם מעצבן 1 ברמז את הקונפליקטים העדתיים המשרת בסיכומו של דבר יצר מציצני ~ם ~ין קךדח בישראל של שנות החמישים <ולא תמיד צדיך להקל ראש בכך 1 אפשר להביט נשנינ 1f!/ ~סה ~ה ע;'ה ~אן' והשישים, ואת הכיבוש הישראלי לאור חשקו של הקורא לדעת "איך הם לרא;ת 'אנשים · נ~· ן;מים, .: ז-: . . ~ם ~ין ryנ 1 ק ~ל ד.ל:. בשטחים היא כלל לא מזכירה; אבל נראו באמת"), אבל חיבור של ממש פעם היה זה ה 1 א שומה לע;לם איני יכ ';ל ,·. ההקבלה עובדת היטב. הקולוניאליזם בין התמונות לטקסט לא נוצר • הוא וי;~~ T ל~~ ·~ ~ד~י;ן : :פמ; T מי שלראש;נה א;חב אשה כפי שהוא מתבטא ברבדיו השונים נשאר בגדו הדבקה כפויה, שערכה T ביחסי הכוחות באפריקה, משקף גם צורני בעיקרו. •T א; ם~~ ~שף~ים i.~ח~~ את האימפריאליזם הישראלי • לפיכך 1 באמצעות הכתיבה על התצלומים, או ידי נ;תבת א;ת'י;ת מובלע הדיון בכיבוש הישראלי בתוך "היציאה מתוכם", מנסה מסלון לבצע ''כtימעפל היא ה :iיאה 1 ד~~ין א;נר";ת הטקסט, ומשתקף ביחסי הדיכוי של דבר נוסף, נועז למדי , והוא לבדוק ' T הלבנים והשחורים בגאבון. הפטרנליזם את הערך הספרותי המצטבר שישאת n 'יי השיר 'לו~ש; 1 ר~~~ ~י דק P-י הכפייתי של הדוד הנוקשה, סיקוואל 1 לתמונות משפחתיות מסוגנעת .כל ·- אבל:פח ~ס,נרי~ת :די מק,ב 1~ה ז:- T••T אף הוא נדבך במשוואה בין מספו שוט". שהוי · ה"סנפ אלו הן לא דק מ;~י :z דק ;פ;ס~ . א; במכשיר שזפור נשימה. " . : "-:· . : -: 15 אוגוסט-ספטמבר 95 ····· יי 1~1 על קצח הנשימה ~. לע כמה קווי יסוד בשירתו של עודד פלו שלום וצבי עודד פלו: מכתכים לכרגן כלזן / נשימה; תג הוצאה לאור; תל אביב 1995;80 עמ' ;:''li רבה דובר על שירתו של עודד 11-~ פלו בזיקה לשואה. לפיכך , בדברי •• להלן , אבי מעדיף לא לחת ייחס לקובץ זה או אחר אלא לתת כמה סימנים, שיש לראות בהם, לדעתי , קווי יסוד מהותיים ואופייניים לה. בכל קבצי שיריו של עודד פלו מ 'מ'כתבים לבר גן כלזן" ועד לשיריו האחרונים מתבלטות תכונות שיש בהן ביטוי לתפיסת עולם ולהלך נפשי עקבי מסר חברתי מובהק, מצד שני. ביותר • מצד אחד , נגלה בשירים חיוניות אחריות הן לעולמו , בחינת השקפת ,עולם ורבגוניות של תכנים וצורות, דריכות או תפיסת עולם כוללנית, והן למושאי בניסיון הזה לשמר כל חוויה וכל תהתנסו מתוך אחריות למושא החוויה, או לאובייקט נפשית לקראת החדש, ותהיה זו החווי חוויותיו' תחושה שבוודאי לא תשא חן בעיני רבים מנושאי כליה של מה שמכונה שירה הניצב מולו וכביכול מחכה לפירוש חדשה, נוף חדש וכדומה, אך מאידך גיסא, ולמשמעות, יש להבין גם את הקרבה תמיד נמצא בשירים נאמנות לתפיסת עולם .פרסט-מרדרנית המוזרה, לכאורה, שבין שירים רחוקים, וכמ שניתן לגלות בה אותם קווי-יסוד םשבשו אחריות זר , שראשיתה כלפי ה'אני', סופה שירי הקו נץ 'מ'כתכים ל בר גן כלזן" מזה, פנים ואופן אין עודד פלו זונחם, או אשמ בהפיכתה של שירת עודד פלו לשירה הפרוצה לחרדות ולאימות שמעבר לגורלו 'נושימה" ושירי השער 'שיר מלחמה', שירים אין הם זונחים אותו • סימן ראשון שהייתי נותן בשירתו של עודד כפרט. שהרי כפועל יוצא מאחריות זר נמצא כנעניים ועוד רבים אחרים שלא כאן המקום שפעמים רבות שיריו נרגעים בגורלה למנותם, מזה. פלו הוא היותה פרי מאמץ לשמר את קו יסוד חשוב ומהותי יותר המתגלה בכל בסירנות חייו הרוחניים, את מכאוביו , ובמצבה של החברה הישראלית בפרט, אר קבצי שיריו של עודד פלו , החל מ'מ'כתכים ובעיקר את המשמעות והפשר שהעניק םלה פעמים אף של האנושות בכלל. על מנת לנרגן-כלזן", היא הנימה האקסטטית, אגב התנסות. כלומר: במרכזה של שירה וז להיווכח בקביעה זו די להתבונן בשורות שעליה התעכבתי באחד ממאמרי הקודמים עומדת תפיסה תיעודית-ביוגרפית במובנה המסיימות את השער 'שיר מלחמה': החיובי. אין פלו חותר לאסתטי, לברק, ולא לעת הזאת ~ללנו; לא לשיר הזה, על שירתו • ב ימה זו באה לידי ביטוי הן אחי; לא כפירי שמים; לא מרכבות מלחמה בשורות הרחבות, הן בפניות פתטיות מזה, לאמירה המחוכמת, ואף לא לאמירה מתחת;/ והם בוא יבואו;/ לא לעת הזאת ואינטימיות חרישיות מזה, הן בשפה הנעה המדויקת, שאיפות שהן נחלתן של רוב כוונתי; לא לשירה זה, ערב אני · אחי; ערב משפה גבוהה אל שפה יומיומית ופעמים אף כותבי השירה העכשווית. הוא שואף, בראש יושב במרפסת/ וץע התאנה נושק לחלוני; לשפה עילגת כמעט, הן בנימת התפילה ובראשונה, לשמור את שהיה. כך נמצא / פעם גן היה פה; ויהיה;/, והתחינה והן בנימת ההתרסה. כביכול , בשירתו ניסיון לשמר את חששותיו ופחדיו שירי מלחמה רבים נכתבו בספרות תהעברי תמיד שר עודד פלו על קצה הנשימה. את האישיים והאינטימיים ביותר , כפי שמעידים אף בקריאה רופפת שירי הקובץ ם"מכתבי החדשה, וביניהם שירי מחאה רבים. אולם מקורה של נימה אקסטטית זו יש לתלות בשום מקום לא מצאתי שיר מלחמה שהוא כה לדעתי בתפיסת העולם של עודד פלו , לנרגן כלזן". אולם חתירה זו לשימור אישי ואינטימי מצד אחד , וכה כללי ובעל על-פיה, המציאות כולה אינה אלא גוף התנסויותיו נעשית מתוך תחושה של 16 ןוי.ו••••• 188-187 אורגני אח.ד גוף שכוח אחד מפעילו ומשנה שאינו דיאכרוני אלא סינכרוני . העבר אינו באחד מניסיונותיו להגדיר מהי החוויה את דמותו ואת צורתו ללא הרף. לפיכך כל מת, הוא מפורק בתוך ההווה, אך לא על הדתית: "כאשר אנו מוצאים את האדם ~ 11~ הגילויים, החל מהשטניים ביותר כדוגמת מנת לשרתו' אלא דווקא על מנת למלא את מתייחס אל הקיום מתוך חגיגיות, כובד ראש אלו המעוצבים והנרמזים ב'מ'כתכים לכרנן 'אמבטיית הזמן', וזאת באותה מידה שהווה, ואחריות, אנו נמצאים בפני החוויה הדתית. s כלזן", וכלה ברכים יותר כדוגמת אלו הרגע שבו נאחז ה'אני', ממלא אותה. מכאן ואין זה משנה האם האדם מתכוון לאלוהים ~l שבמחזור 'צפור צהובה' וימות הנשימה', יכולת האמפתיה של עודד פלו' מכאן במובנו המסורתי' לכוח אלוהים, למושג של ראויים כמבעיו של אותו כוח ליחס שווה של הכושר לחיות את הטרום היסטורי הגופני מציאות וכדומה." אחריות. תחושה זו שהינה במקורה שלו' את ההיסטוריה שלו כשהיה עדיין ואכן' רק תפיסת עולם המעניקה לדברים פנתיאיססית, המזהה אלוהים כעולם, ועולם בגדר אפשרות הטמונה ברחמה של האם משמעות ופשר יכולה לגרור אחריה יחס של כאלוהים, ואינה מבחינה בין פועל לבין בנרגן-כלזן. לעומת זאת, בשירי 'צפור חגיגיות ושל אחריות. יתרה על זאת, רק נפעל, בשום פנים ואופן אינה תפיסה צהובה' תמצא את המחבר נוטש כביכול במקום שיש לפני מי למחות, יש למחאה מושגית פילוסופית. נהפוך הוא -ומכאן מראות טרופים אלו של בדגן-כלזן ונאחז משמעות. ואין אני מכיר בשירה העברית של דווקא עיקר כוחה - זו תחושת עולם, שכן , בנוף, בצמחיה ובדומם באותה תחושה היום עוד שירה שבה ישנה מחאה, לא בדרכי כשם שיש חוש מישוש, חוש ריח וכדומה, כך פנתיאיססית ובאותה תחושת אמפתיה. כדי עקיפין' לא מתוך התחכמות או פוזה של ישנה תחושת מציאות, הקובעת ומגדירה את להמחיש תחושה זו די לצטט את השורות 'אני' דרמטי' אלא מחאה פשוטה כמשמעה הדרך בה האני חווה את המציאות ומעצב המסיימות את השער '~פור צהובה' והנושא כמו בשירת עודד פלו . במקום שיש מחאה אותה. תפיסה זו , בין אם האני מודע לכך את הכותרת 'צפור צהובה'. מעין זו ישנה אמונה בעולם, בכוח המפעילו' ובין אם אינו מודע לכך , מובנית מעצמה אל ברא/ ביער; תחת האורן, בצל האבן; ובגילויו של אותו כוח. תוך החוויה ודרך עיצובה. <הנה ידיך נפרשות כאבן,/ חופנות כמו בשורות: מאב-תחושה זו נובעת הגישה האינטימית עלרות מחסים> ואני ידעתי'/ כאן/ תחת המ ימים נוראים אלה מה עולם הזה העץ.; המאפיינת את מגעיה של שירתו של עודד שניתן בנר לחם עפר ולחלוחית געגוע; פניו יצוע פרחים פלו עם כל מציאות נחווית, או עם כל מושא תכרנה ודעת להשכיל איוולת, שכן מה נחנו אם לא חיי עולם רמה חיי עולם/ אם התבוננות הדורש כביכול את פרשנותו: ההוויה כולה מתפרגגת, מחליפה זהויות, לא בנר , חגורים מצריצין במחתרת נפעמים לשון אחר: עם כל מציאות התובעת ממנו בעין מקרה לעת אור; <עמ' 60( משמעות. פירושה של אינטימיות זו הוא: כל הגילויים, החל המחבר דבק ביש ויהיה יש זה אשר יהיה. מהשטניים ביותר שורות שאין אתה יכול שלא לקרוא אותן משום כך נמצא את שיריו נעים בין מוראות כרוגמת אלו מתוך תחושה שלפניך שירה חגיגית, שירה בדגן-כלזן וקורותיהם של אביו , אמו , דודיו שפונה אל אתה, אל חברה ואולי אף ככלות ומשפחתו הקרובה מזה, לבין התבוננות המעוצבים והנרמזים אל אלוהים. אלא אם כן היא בגדר פוזה. בצומח, בנופי טבע ואף בעצמים מזה. כך , במ"כתכים לכרגן כללם של דברים, שירת עודד פלו שואפת למשל, בשיר הרביעי ב"מכתכים כלזן", וכלח ברכים בראש וראשונה להעניק פשר למציאות לכרנן-כלזן" נכתב: יותר כרוגמת אלו אותה הוא חווה, לא דרך הפריזמה של הזמן בשעת בין ערביים <שהיא השעה הנוחה שבמחזור 'צפור הדיאכרוני' אלא של זמן סינכרוני' שבו עבר להרהורים> ישבתי ליד; שולחן הכתיבה העגול ודלת חדרי פתוחה -מתבונן צהובה' ו'מות ועתיד משתקפים באותה 'אמבטיית זמן'. ב~לי הנע/ על הקיר תפסתי פתאום את מכאן ששאיפתו לתיעוד התנסויותיו אינה הנשימה', ראויים קדושת הזמן -n זמן עבר וזמן עתיד תרפיה פסיכולוגית, קל וחומר שלא נמצא מוליכים תמיד לנקודה אחת שהיא זמן/ כמבעיו של אותו כוח בה 'אני' העומד ומשתעשע בעולם ובשפה הורה"/ כתב פעם אלירס; אכן , בעוצמת ליחס שווה של כחומרי גלם לעיבוד אסתטי. ה'אני' בשירים הרגע החולף הצלחתי להחזיק אך; לרגע כי רגע אחרי היו שבריר של הרגע ההוא אחריות של עודד פלו עומד מול עולם שאותו' על ~גרים/ אל תוך הרגע הבא וחוזר חלילה אף ריבוי תופעותיו - השפלות והמכאיבות לאלמ את אמבסיית הזמן; שאינה ריקה מבסאה רק את ההשתנות, אולם הכוח המניע ביותר והנאצלות והטהורות ביותר -הוא ואיננה ערלה על גדותיה לעולם -// אותה, כוח החיים, תמיד נשאר • ובנקודה זו חווה כעולם אחדותי' ושירתו חותרת לגלותהאני , הצל , נדמה ניתן למצוא את מחוז חפצו של עודד ההרהורים, ולא מדובר את אותה אחדות. מכאן האקסטטיות שבה, פל.ו כאמור הוא אינו חותר אל תיאור בהרהורים סתם, אלא בהרהורים סביב היבלעותו של ה'אני' במושאיו' ומכאן גםבדגן-כלזן , שולחן הכתיבה העגול והדלת, החו i יה גרידא, אלא אל שימורה של תחושת האחריות העושה את שיריו' ואף ההתנסות. הוא שר את המציאות שהוא חווה כולם עומדים שווי ערך , אף אחד לא יותר האינטימיים ביותר' לפרוצים לעולם על כל ולש אותה, אולם לא לשמם הם, אלא כדי ולא פחות מהשני. אולם לא זה החשוב הבסיו' מחיי הציפור' העץ שבחלונו' חייה במקרה זה. דווקא תחושת הזמן היא לגלות בה אותה אחדות שנשקפת דווקא של אמו' המלחמה, תחלואיה של סברה מבעד לריבוי' אותה אחדות הוויה שבתוכה המעניינת, אין ה'אני' חווה את העבר שבעה ועו.ד יחד עם זאת, האקסטטיות והעתיד כקווים המוליכים אל ההווה. כלומר ניתן לגלות את השפל ביותר והנשגב שבשירת עודד פלו ויכולת האמפתיה שלה ביותר' אחדות, שאם להשתמש בלשונו של אינן מתרחשות בתוך מציאות ערכית של · א לא ההווה הוא מחוז. במקום הזמן האליוטי החד ~מדי. הרי הזמן שחווה ה'אני' בשיר איוב - קטן וגדול שם הם. והסימן האחרון חלל ריק, אלא תמיד מתוך התייחסות שבהם - הנימה הרליגיוזית. רלגיוזיות הוא זמן פונקציונלי • הזמן מתפרק, נכון שמקורה רליגיוזי' ושפירושה אותה תחושת שממנה שואבת את צידוקה ואף את עוצמתה יותר מתנפץ , הופך לשברים. אך יחד עם אחריות, כובד ראש וחגיגיות המאפיינת את התחושה האקסטטית, ושהיא גם המקנה פשר זאת, אין הוא משרתו של ההווה, המוביל הפאתוס של הנבואה היהודית. נדמה לי לתחושת האחריות המפעמת את שסימנים אלו שנתתי בשירתו של עודד פלו אליו • הוא מצטרף אליו וכמוהו אף הוא הכמו-תיעוד הרוחני שאליו חותרת שירתו ממלא את 'אמבטיית הזמן שאינה ריקה מסייעים אף בהבנת ;:זמשכותו אחרי שירתם ואיננה עולה על גדותיה'. נדמה לי , שהדרך של עודד פלו • אני מתכוון לסר ג של משוררים כמו וולט ויסמן ואלן גינזבורג. הרליגיוזיות עליה מדבר וויליאם ג'ימס היחידה להבין זמן זה היא לתופסו כזמן • 17 אוגוטט-טפטמבר lf95•••• חשלג מתכדר על חמלה אריאלה בחלול-וימנו הכותב. לכן' לפעמים, מתגלה המשמעות פול צל אן: סורג שפה; מבחר מיד ויש שאינה מתפצחת כלל' ונשארת משיריו של פול צלאן; מגרמנית: סתומה, שייכת לעולמו הכל-כך אישי של שמעון זנדבנק; הוצאת הספדיה המשורר: כי~~~~"~נ;ו oל.ף 1 ~סה פ;r.יo ~ת החדשה; 182 עמ' אמףר מנשבים./ · נריח הבית/שם שלגי הלא 6נל- י~-ל~ ן~ף ~~i·ד:~~/ר Tfה~~ א i ~~זד f/ --.....,....· ת התיאורים הסובייקטיביים ~נ:ריכל.ף iJ~~r.יIJvן?ף." <עמ' 15( לאמור, מה -·-~ וכל-כך אישיים בשיריו של פול שהיה קיים .כבר .איננו' אתה זקוק למפתח -• צלאן' יש לקרוא לאט ובכובד אחר כדי להמשיך • אבל' יסודות חיצוביים ראש. אי-אפשר לפסוח על מלה - צלאן חזקים רק עד גבול מסוים. אמנם ו;נ~" o ל.ף נותן ביטוי לתבנית עולם ייחודית מאוד' הזפפתח, מתחלפת הופלה"." אבל " השלג וכדי לא להחמיץ את הטעם המיוחד כל-כך מתנזר על' המלה" ,מע(- 15( ושלג, אמנם של השירים, צריך לנסות להשקיע את מלוא מקפ~א ושומר T אבל נמס לבסוף. המלה ההבנה והרגישות אל תוך המלים, וזאת גם האמיתית מתגלה ושומרת על כוחה גם במחיר של הסתבכות בסבך ציוריו ולמרות י~-ל~"ש ן~י;ן iJ'ד:~~/ר~~ ה~~ א; ובמשמעויות הסוריאליסטיות שלהם. ~א~זד 1 ~נ;וו:זל.ף rז~~~7~ o "."ף ו" i] רףו:ז שירים רבים הם ארס-פואטיים. צלאן מעניק i] ה;ן;נת א;נ:רף". <עמ' 15(, כוח כמעט מאגי למלה. הוא מעמיד את המלה אצל .צלאן אינה רק זאת הכתובה. ההמון' את החוץ מול המשורר' מול המלה, ברגע שהיא הופכת למהות הסובבת כמו רבים מול האחד: "תל מילים שפףכ;ת, ומסובבת ומשתרגת בכל ההוויה עצמה, היא וף? i?~י , ~~;ט ~ד~ש יב~-ם. ".<עמי 1i< הוא חלק מכל החושים. בכל דרך ביטוי' מהווה מעמיד חיץ בינו ובין המעשה היומיומי: המלה את היכולת האישית של הדובר "7הלrב~~Q ~סףף ;ף~;ש ~ל ~ד t? י "."םי~ףר~ להתקיים בתוך מציאות משתנה באופן "עד שאתה מטיח את ירח המלה, ףמכ;ח; תמידי". "ק;ל;ת qקןי~;םיקtףר י~~ iJם:~ 1 גאףת ".הפלא ..iבlוח;"ללiר·~,~ ע( · ,מ 11( או: כשהשלדג צ;לל, הרגע מהדהד." <עמ' 19( ~רי~;; ii."י 'ל~~ ה~~ 71,"ת;נ;ש לעומת כמו _ציפור הצוללת לחפש · טרף במים, מצד אחד' הצל הוא ההשתקפות העמומה, "~דףנ:רף iJ~י~ o".ת <עמי 12< במהירות הבזק, על מנת לתפוס את טרפה, והפשר הזה במלה חשוב גם כדי לראות את ההתרסה כלפי הקיים, ההמוני , קיימת כמעט כך נשמע הרגע בצלילו' קטוע, קצוב על-פי עצמך - מחוץ לעצמך • מצד שבי' הצל הוא בכל שיריו של צלאן • הכאב הפרטי והסלידה הדהודיו • וכמו פעולתו של השלדג, המשנה מקור החיים, רק האיש החי יש לו צל. ואיש מהחוץ השקרי' מחוסר התובנה וההבנה של את המציאות בעצם תפיסת הטרף, כל אותה המתמודד עם כל התהיות, הרואה את ההמון, נשזרים בצורה בוטה ברוב השירים, מציאות שלך -ה~" ~!i ~ד דטףי ~ליף/~כל המחשבה והפשר הכולי הוא האיש החי. השיר כשהם עטופים בנימה של אירוניה. tt ו:זת ~ן ij,ת;ד~ סד~~/ 1~סףו:ז 7 ת;י;ן הדףמיr. הפותח במשפט "דבר גם אתה", ומתנסח כוחה של המלה אצל צלאן איננו רק בזכות אחרת." <עמ' 19( בכל כמות ההבנה שמזרימות המלים, נארג תוכנה הספציפי וביאורה המילוני. המלה המ . לה, כאמצעי מערטל ומתערטל בקיום בצעמו בתהליך היצירה ומתפרש, בית אחר היא הכול. היא הכוח שמאחורי ובתוך ומעל האנושי' מופיעה בשיריו של פול צלאן כחלק בית, כחוט הנשזר בתוך רצועת בד: בתחילה ההוויה. ובתור שכזאת, פעמים נדמה שהוא מובן מאליו של ההוויה האנושית. אין המלה מעין בסיון התקרבות לאדם הקורא או מקבל אותה כמובן מאליו: שאינו צריך עומדת מנגד' היא חלק של המהות עצמה. השומע "ן~ר ~ם tt סה" <עמ' 18(, אחר-כך' להסביר או לתת את הדעת על מלה או לכן הצורך בדיבור הוא מעל הכול' והכול • רמז ראשון - הצל. צלאן ממשיך ומפתח את צירוף מסוים שנוצר בתוך נפשו ונכתב על לכן, "tt ל .rי~~ק ~ת iJ לאו ~ך i],ך~ 1 ~ך תיאוריית הצל ומוסיף ממד שלישי: הצל הנייר • למלה זכות גם מעצם היותה מלה וגם לן~ךף ~ם ~ת ijר~~ iJ.ןה 1 ז:ון לן~ךף ~ת אמנם הוא מקור החיים אבל האדם ההופך את בתוקף היווצרותה במחשבתו ונפשו של ij"ל~ <עמ' 18(, צעמו לצל עצמו' נמצא במצוקה: "tt י;ן ij ~ה 18 גליון ··· 188-187 7? קום ~7? ןף ק~~~~ 1 ~דה .r:יל.ר'7?iJ ~ך~ל ~י טבע בעלי עוצמה משלהם והשפעה משלהב התעתוע שבין התמונה הכל-כך בטוחה ~ ,ל~ ~דה וך.לי:r. <עמ' 18(••• ה~ד:; tt ~ה הרל.ך הם נענים ונכפפים לרצונו ומשחקו שו בעצמה והידיעה שאין הדבר כך' מגרה: ~ 11ls ~ ךך _ ןה, ך~ל~ם ךןק". אבל גם במצב הכמעט סופני "הוא רואה עצמו מהבהב בחולות, של מלים נודדות" המלה עוטפת אותו' נמצאת בהווייתו בכל זמן ומקום. צלאן כותב בצבעים ברורים מאוד' לעיתים כמו בוטים. נקיים מאיפור וערבוב: ן~" בבניית מטאפורות ותמונות אישיות מאוד. אך הזמן חוזר לקליפה, והדגש הוא על הזמ r כשהקליפה חינה רק ציור להוליך את חרז הזמן . כך "הגיעה עת שהאבן תואיל לפרוח - ברור שמרכז הכובד הוא התחושה וההבנ של המשורר' ולא האובייקט צעמו . בשיר "קרוונה" <עמ' 8( נפרשות תמונות כ לפעמים מרתק ופעמים משאיר קורא מתוסכל. נוצר רושם, שצלאן אינו מתאמץ להקשיב לקולו של הקורא. הכתיבה היא תהליך שלו עם עצמו . יתכן' שגם זאת סיבה לכך שביטויים רבים אינם מתפענחים בקלות או אינם מובנים עד הסוף. איש מספר את סיפורו • ואתה יושב ומקשיב הכחול המחפש " עוד את עיניו ... גרגיר הברד ·~, א, "~i ~י הטבע, שצוירו במכחולים דקים, פס אחו ויושב וחושב. המלים ברורות, הדיבור כמו S ,חור ל~- ··iJ ב~~ •.• <עמ, 11<~ · פס, ליצור תמונה מדויקת: ן~" היד מכרס בלתי אמצעי' ואינך יכול להבין עד הסוף. אושר שחורים" <עמ' 13(. למ il ל ' בשיר הפותח את המבחר' על האם המתה . מעין זיכרון הנעטף בהינומה של פסי צבע. אחד לאחד' מוסיף המשורר על זכר רן אמו עוד פיסת צבע. "~ לדד,ה, ~ליף םי~;:? ~ל iJ ח;~ך ,י~~ הן~·pז לא ןי~?ד:; 7? עוןם." ~ן iJ ~רי' ~ל ~ר ~ר~ה ;:דיא א~ i? ד~ידה. י~~ נהירת השער לא נאה הביתה. עב גשם, על הנא-ו את •מ Tתמהמהת T? א-מזי :n רישית 'נii כה על לי הסתר את עלה~". השיר מבטא מעגליוו של -ת ' חושת הזמן. העלה הרי כבר נשר ומצ 1 בידי הדובר . השיר "נמשח" באווירה שלוו לכאורה : "אנחנו ידידים". עם זאת משתרגים ועולים ממנו נימים דקים א ברורים מאוד' של תחושות חרדה מן הסתין מן הזמן. אמנם, מתקיים מגע, אבל ניטר' הוא בפועל "מכרסם", כמו בשיר "tenebrae'"; במין סיפור בלדה מעגלי החוזר על עצמו במלים "אנחנו קרובים ... קרובים ך~נ;ו~זקים ~~i ~ל ~ס.ד .• ~~רף אדון - מרוטים-מרוח הלכנו לשם/ הלכנו לשם לגחון" <עמ' 22(, השורה הראשונה והאחרונה זהות ("אנחנו קרובים, אדון ... אנחנו קרובים">: בכתיבה "אלגנטית", כביכול מכובדת, מסיר צלאן בעצם, נוצרת תחושה של שיתוף פעול את הכפפות ומנסח באכזריות כתב האשמה ה~$ ~~i ה iJT ע;~ך · ת. דלת ן;ל~- /~~ ר~~ בלם. ;;כב עג i-,ל סרט • ז•הב :-ענבנו. אזפ Tי 1 את מסוים בין הזמן והדובר: "אנחנו ק;ל~ים ~ו חריף ביותר כנגד אדון עולם. משחק הקרבה iJ ~מן ~תוך האגודים ומלמדים אותו ללדת והמרחק . נשזר בשני ממדים ומשנה פנים ריtוא ~~יד:ךו יpז~ סד~ה לא ת~~ל עוד לבוא". <עמ' 7(. ןאלlנ שוטח בפנינו פיסות מידע פרטיות, אך שאינן מנותקות מהעולם. בניית השיר מתהווה מתוך צורך קיומו של האחד' הפרטי' אבל הוא מצוי בתוך היישות, בתוך הכללי . השיר "ימ~" <בעמ' 7( בנוי מחמישה בתים. שני הראשונים ושני האחרונים מקבילים בעיצובם: שורה "כללית", מתוך טבע העולם ושורה "פרטית"' על האם. הבית האמצעי מנקז אליו את המחשבה המפרידה את האדם והעולם אבל גם מאחדת ~ותם, התזזית וחוסר השקט הנובעים מאי-היכולת להגיע לשלמות אחת, לבד או בשיתוף, יוצרת טרגדיה: "אמי חרישית בוכה". ובתוך אלה נתון האבי האישי' האבי של המשורר' הבא לידי ביטוי בתפיסת עולמו הכוללת, שגם במפגש אישי ומזוכך כל-כך עם מות אם, אינו יכול להימלט מתחושה של אדם בתוך ישות קיימת, בתוך עולם שהוא כמות שהוא, וממנו נגזרת, נטוות ומושפעת דרך החיים האישית. והמוסיקה. את כל השונה, החריג, העצום עוטף צלאן בעטיפות של מוסיקה. מוסיקה המתנגנת וחוזרת על עצמה ., שוב ושוב, כמו קינה: "7? ~י ~ת iJ~j?. ןים, 7? ~י ~ת iJ ~י תtזך ~ה ~לא ןיr~ לר 7ש;ן; 7? ~י ~ם יוr.וא ע~ ry ם" <עמ' 14(. זאת מוסיקה שאומרת עצב גדול אבל יש בה גם הבטחה, הטמונה בעובדה שאי-אפשר להתעלם מהשיר; בדרכה, כופה המוסיקה על הקורא להמשיך ולקרוא, להמשיך ולהעמיק עוד יותר אל תוך שיפולי השיר • הטבע בשירים משמש לצלאן כנושא כלים. שיריו מרובדים בחומרים של אמא אדמה: עלים ואגוזים וקליפות וסהר וצדף ואבן • אבל החומרים האלה אינם עומדים כאיתני <עמ' 8(, בסופו של דבר' "הזמן חרז לקליפה". נוצרת תחושה שפול צל~ "משחק" בזמן' משחק של יחד ולחו.ד אל שהידיעה האחרונה קיימת למרות הנגיע כוחה של חמלה אצל צלאן איננו רק בזכות תוכנה הספציפי וביאורה המילוני . חמלה היא חבול. היא הכוח שמאחורי ובתוך ומעל החוויה בזמן' כלומר' התוצאה הסופית אינה נתרב לבחירתו של הדובר • הזמן הוא זה "שחרז לקליפה". חוזר ושב לקליפה, ומשם שוב מחכה להתחיל בתהליך . מעגל החיים וההתבוננות בעצמו' בזול ו ובסביבה הקרובה והרחוקה מתנדנד כל העו בין כאן ושם. בין הקיים והאיננו . האח בתוך השני אבל גם במקביל לו . התמונות הקשות לפירוש העסיקו אוח הרבה. בעצם, המוסיקליות המונוטונית ש השיר מובילה את הקריאה וכאילו מסווה או הקושי בפענוח התמונות: "חלב שחור ש שחר אנחנו שותים עם ערב;שותים צהר: ובקר םיוr.וש עם לילה;שותים ושותים" <עב (. 9 מבנה השיר מותיר אולי לכותב מוצא ממצ של ארנון השליטה והמציאות הנוראה כלומר' המבנה מאפשר לשלוט ולאר ג מסגרת בצורה המסודרת והמובנת ביותר למרות הכאוס. בציניות ובהתרסה. הביטוי "אנחנו קרובים" הוא דו-משמעי: תוך כדי הקריאה נחשפת הכוונה: מדובר בקרבה של אדם לאדם, ולא רק בנפש, אלא גם באופן פיזי' מאחר שמדובר במתים; ובמותם מתקרבים בני האדם אל האדון' אבל גם מתרחקים. בשיר הפותח במלים "אחר כך יהיה משהו" <עמ' 118( ניתן לראות בעצם ניסוח לתופעת המובן והבלתי מובן בשירי צלאן: "~rכר·~ך ה~~: ;רה';~א.ל~ר}~'; ;ף~ ~~נ;ורו~ם/~ל ~ה/~תוך iJ ~רוף/ iJ ~נ~זיץ 1 7?iJנ~tיץ/~~י ~ם 1ו~ 9 ף~~ ·: נ.:ר~ל 'יד :p ~;:דיא מצירת/את המעגל;האח;ךויחיד". צל . אן מ•נס n-א Tמונה .""T וקרבה אל הנפש הפרטית. הוא מבטא יכולת של הדובר להיות קשוב אל עצמו' לדעת שהאמת הטהורה, הבסיסית ביותר היא זאת הקיימת בתוכו' ושום שינוי שבא מבחוץ לא יכול להמיס ולהעלים את הידיעה וההרגשה המאוד פרטיות, בדבר יכולתו של הדובר לחיות את העולם, אבל גם מעל העולם. ולכן העולם הזה, בהרבה מהשירים אינו מובן. הכנות והיושר של צלאן באמונתו בעצמו' מצליחים כמעט תמיד למחות פרצי תסכול בקריאה החוזרת ונשנית בשיריו. נכון. לא רק את עצמו מול העולם מעמיד צלאן במערכת יחסים מורכבת, קשה ולא תמיד מובנת. שיריו מקיימים גם מערכת יחסים מורכבת עם הקורא וזה, מתקרב אל הדובר דרך השירים, נוגע בשירים עצמם, ממשש, מנסה לזהות את המעטפת לגעת בפנים. הקושי שבכך עלול להוביל לפרץ אכזבה, לתחושה של משהו שלא ~שלם, אך זו הרגשה שנטמעת בתהליך ההזדהות עם הכנות והיושר שבמטאפורות ובציורים המאוד מיוחדים. • אוגוסט-ספטמבר 95' 19 במ u~ ·"נטול t: משקל בעולם של משקלות" יהודית ברטוב אלזה מורנטה: אלה תולדות )LA Storia(; מאיטלקית: עמנואל בארי; הספדיה החדשה; הוצאת הקיבוץ המאוחד; ספרי סימן קריאה; 512 עמ' ::,::;::'.: בשולי חברה שאינה מועילה להתעניין בקיומם. אפשר לומד , כי ספדה זה של אלזה מודנטה הוא עימות דרמטי בין "ההיסטוריה הגדולה", הרשמית, המקובלת, הנחשבת, נלמדת ונחקרת - ובין "ההיסטוריה הקטנה", זו העוסקת בדברי-ימיהם של האנשים הקטנים, הנטחנים בגלגליה של זו "הגדולה". גם זמן התרחשות הסיפור הוא דרמטי: מלחמת העולם השביח עד לניצחון על גרמניה והשנתיים שלאחריו. המקום רומא באיטליה הפאשיסטית של מוסוליני , המשתפת פעולה עם גרמניה הנאצית, ימי השתלטותה של גרמניה על איטליה ורומא, בימים שלאחד המלחמה. הסיפור משתדע על-פני השנים 47•940 ן וזה גם מבנהו - פרק לשנה, הפותח בסקירה תמציתית של האירועים ההיסטוריים הגדולים בעולם באותה שנה. מיד לאחד סקירה זו באים בפירוט דב, בלשון דיאליססית ופלסטית, סיפוריהם של אידה דאמונדה ובניה, ובעיקר סיפורו של בנה הקטן אוזפה, שנולד כתוצאה מאונס, שביצע בה חייל גרמני צעיר: וכן מובאים סיפוריהם של עשרות אנשים, שהדמויות המרכזיות חיות בתוכם ראיתם באו במגע. מודנסה אינה מתחכמת ואינה מסתירה את השקפת-עולמה, המנחה אותה לאודך כל הסיפור . בפתיחתו , היא סוקרת במרוכז את ההתפתחות ההיסטורית של המאה העשרים מראשיתה ועד 1940, וכבד כאן באה לידי ניסוי האידיאה שתנחה אותה לאודך הספד כולו <ואשד תקבל ניסוי רחב וממצה יותר במונולוג הגדול של דאווידה סגדה-יהודי , פרטיזן , אנרכיסט>: "גם מאה נכנסת זר ככל מאות יואלפ השנים שקדמו לה - מתנהלת על יפ העיקרון הנודע והכלתי משתנה לש הדינמיקה ההיססררית: לאחדים ,השררה לאחרים השיעברד" וכר.י <עמי 11( בנה הגדול של אידה, נינו , הפרטיזן לשעבד , מנסח כך את הכרזתו האנרכיסטית: "ההיססרריה היא בדיחה שלהם, שצריך לשים לה סרף 1." הם משלים את עצמם שירכלו לסבן אותנו ערד פעם." הסריקים הרגילים." הנחיות." תרכנירת למאה שנים." צבא ממלכתי." והכול מתחיל כותרת הרשימה מובאות שתי מחדשו "!?ןכ <עמי 351( "והמהפכה האמיתית היחידה היא אנרכיהו_אנרכיה שפירושה שרם שררה, משרם אחד · אח,ד אף · סרג שהוא, לאף 1 כל מי שמדבר על מהפכה רבה בעת על ,שררה הוא מתחזה! רמאיו רמי שיבקש לו השרר לסרכתו אר לסרכת מישהו אחר, אהו ריאקצירנריי <עמי 450( ובהמשך המונולוג, עוד קריאה וזעקה: ייאני." כבר לא יכול לחלק את םהעול ללבנים ולשחורים, םלפאשיססי רלקרמרניססים, לעשירים ולעניים, םלגרמני ולאמריקאים ••• הפארסה העלובה "הזאת. הפרדנו." מזוהמת ונמשכת יותר מדי." דיו". אני ••• נשבר ליויי <עמי 466( זהו הקונטקסט האידיאי שבתוכו רוקמת מודנטה את סיפורה הגדול. אך גם אם אינך מודע להשקפת-עולמה של המחברת, אתה נכבש אינטלקטואלית - ועוד יותר , אמוציונלית - לסיפור-המעשה, לדדך ה Q ~ד המפורטת והדיאליסטית ולכל האנשים החיים והמתים בין דפיו • זוהי חוויה שקשה להשתחרר ממנה, והיא ממשיכה ללוות אותך ימים דנים לאחד שסיימת את קריאת 'א'לה תולדות". זהו סיפור-המעשה: אידה, אשה קסבה, תמימה, לא מתוחכמת, בת לאב נוצרי מקלבדיה, מודה-אינטלקטואל , אנרכיסט <בסתר> ולאם יהודיה <המסתירה את יהדותה>, מודה גם היא. בהתבגרה, נעשית גם אידה למודה בבית-ספד יסודי • היא נישאת, יולדת בן - נינו - מתאלמנת, מתייתמת מהודיה, נאנסת על-ידי חייל גרמני ויולדת עוד בן , ג'וספה <אוזפה, כפי שהוא ביטא את שמו ובעקבותיו כל סביבתו>. נינו הבכור הוא כבד נער מתנגד בהיוולד אוזפה. וכך מתאדת המחברת את אידה: ייכבו מלאר לה שלרשים ושבע שנים והיא אל התאמצה כלל להיראות צעירה מגילה." ךא באורח מוזר לא פגם כלל הגיל הבפני המעוגלות, שעם השפתיים המשתרבבות ונרא כפני ילדה שקמלה". ואכן , ביסודה הנותר אידה ילדה, כי עיקר יחסה לעולם היה זמא ומעולם ועדיין נותר <במודע אר שלא <מודע יחס של יראת כברד מבוהלת". כל · רשא העולם היה ביסחרן · בשבילה חרסר "מאיים." <עייע 23,24( את כל מרצה ולבה משקיעה אידה בגידול --11. שודרת משיד של מאדיבה דאווידה סגדה, סמוך לסיומו של הספד - צבטאיבה, שהציבה אלזה מודנטה בניה, בעיקר בגידולו של אוזפה, בימי המלחמה, שהם ימי רעב קשה, הפצצות על כמוטו לאחד מפרקי ספדה ("שנת 1947", ולפני מותו שלו , נושא מונולוג אידיאולוגי רומא, ארנון הבית ומגרדי פליטים צפופים עמ' 387("•.• נטול-משקל בעולם של ארוך, במסבאה עלובה, באוזני אנשים באולם משותף בשולי העיד. הבן נינו נעלם משקלות •••/ שאינם מאזינים לו , כי כל מעיניהם במשחקי להדים ומצטרף לשורות הפרטיזנים, ואידה •••/••• נטול-ממדים בעולם של מידות .•."- מוטו המביע את נשמת קלפים ובהאזנה לדדיו , הסוקר את תוצאות מקדישה את כל כוחותיה להשגת מזון , מחסה הספד , את האי ריאה המהותית שסבי בה ולאודה טווה המחברת את סיפורה רחב הידיעה ועשיר הדמויות. כל הדמויות, ובעיקר שני הגיבורים המרכזיים - האשה אידה <אאידה, אידוצ'ה> דאמונדה ובנה הקטן אוזפה <ג'וספה> - הם אנשים החיים ונאבקים, הסובלים וכלים ומתים לפני זמנם, משחקי הספורט: ובין השאר הוא אומד: "השנים האחרונות היו שנות התרענה הכי גרועות בהיססרריה. מרבן שההיססרריה היא כולה תרענה, אבל שנים מתועבות כמר אלה מעולם לא היו" <עמי 459( והנה המסד הנדוד של המחברת בפי אותו דאו וידה: ולבוש לבן הקטן - אוזפה. היא - הישרה, התמימה והמפוחדת תמיד , מגיעה אפילו לידי גנינה. תיאור הגניבה הראשונה, גבינת ביצה בשביל הילד המורעב <עמ' 266( הוא אחד התיאורים המרתקים בספר ובספרות בכלל • אוזפה הוא ילד מוזר ומיוחד גם בהופעתו וגם 20 יגויון ···· 188-187 באישיותו. הוא קטן מאוד פיסית, ונראה מבית -המחסה לפליטים, הוא אוהב ומאיר ls נפגע ונ~בר סופית מתגובתו של דאווידה תמיד בשנתיים-שלוש פחות מגילו. בשנות פנים לזקן הגלמוד .שבמשפחה ~ 11~ לביקור: חייו הראשונה וחשביה הוא מבלה הרבה סיום המלחמה אינו מביא גאולה לאוזפה "תסתלק מפה, אידיוט מכוער , אתה והכלב לבדו בדירתם הצרה - כי אמו עובדת -אך הקטן. בעולם החדש שקם על הריסות המגעיל שלך!" אין ספק שנאותר רגע לא הוא כמו מלאך קטן ומחייך' אוהב הכול המלחמה הנוראה, אין מקום לקטנים כמוהו . רדעה האדמה, אבל ארזפה חש רעידת אדמה ~ ונושא הכול. גם בבית-המחסה לפליטים הוא להפך' מצבו הולך ומידרדר . הוא מאבד את מתפרצת מתוך מרכז היקום." <עמ' 485( מאושר' כי הוא מוקף תמיד אנשים רבים: אחיו נינו' שנהרג <במעשה הברחה>, הוא זמן לא רב אחרי עלבון טראומטי זה נפח "ובאותו יום היו החיים הפתוחים באולם מגורש מגן-הילדים ומבית ~הספר בגלל הגדול והמשותף, שאידה התייסרה בהם אוזפה את נשמתו בהתקף אפילפטי. גם התנהגותו המוזרה, והוא נשאר בודד עם שהע, לחגיגה מתמדת · שהע בשביל ארזפה. עד בתגובתה הראשונית של אידה אמו על מות הכלבה של אחיו' בלה, הנעשית לאמו כה היו חייו הקצרים חיי יחיד ברדד." הרעת בנה <שלא הוציא את שנתו השביעית>, באה נתזמל לו מזלו להימצא יומם ולילה בחברת חשביה, שומרת עליו ומדריכה את כל לידי ביטוי תפיסתה של מורנטה את אנשים אין ספרר. נראה שהוא מאוהב בכולם צעדיו. ההיסטוריה. במקורותינו נאמר: "מפי עד שיגעון ממש" <עמ' 155( הוא נתקף ב"חולי הגדול", בהתקפי עוללים ויונקים יסדת עוז". וכן: "בזכות אפילפסיה שנפתחו תמיד בזעקה אל באוזפה מתגלמת כל היכולת תהאנושי תינוקות של בית-רבן - העולם קיים". אנושית, כעין מחאה על כל מה שעוללו לו לאהבה. הוא אוהב את כולם - את אמו' תא ובברית החדשה: "כי הסתרת את אלה מן בחייו הקצרים. כי למה זקוק אדם אחיו נינו' את דאווידה, את הכלבה הבל החכמים והנבונים וגיליתם לעוללים ... כי בסך-הכול' אם לא לקצת לב, · תשומתחיוך ,)?הפי< כל אדם המחייך אליו ומגלה וכלפי כן היה רצון מלפגין" <לוקאס ''י 1(. קטן, אוזן שומעת ולב מרגיש. ואוזפה -חוץ תשומת-לב, ולו מזערית: הוא מאושר קבחי ומורנטה מתארת בזה הלשון את האם מאשר אמו אידה והכלבה בלה - אין לו נפש הטבע, מאזין לשיח ציפורים, לרעש :המיםהמזועזעת: חיה, ובבדידותו הוא מוצא נוחם אצל הכלבה אוזפה, שאינו יודע קרוא וכתוב, אהו אומרים שיש רגעים הרי-גורל, שבהם חולפים לנגד עיניך במהירות מסחררת כל מראות משורר. הוא חושב שירים: החיים. והנה, במרחה המוגבל של אשה קסבה "לא, אני לא זוכר אותם". אני חושב אותם זר , המתרוצצת אנה ראנה בדירתם הצרה, ותכף שוכח. יש הרבה הרבה." אבל קסניםז נגולו עתה גם סצינרת של תולדות האנושות אבל הרבה~ ואני חושב אותם כשאני לבד, <ההיסטוריה), שנתפסו בדעתה כפיתולים רגם כשאני לא לבד אני חושב אותם." רבים של רצח אינסופי. והיום הנרצח ןהאחרו הוא ארזפה, ממזרה הקסן • כל ההיסטוריה לרכ כגון: אומרת העולם חברו יחדיר למסרה זר: "כרכבים כמר עצים ומרשרשים כמר עצים. להכחיד את הילד הקסן ארזפה ראמונדר." השמש על האדמה כמר חרפן מחרוזות היא לא רצתה להמשיך להשתיין למין וטבעות" האנושי." מאז ומתמיד התקשתה בינתה <ע"ע 412,413( להחזיק מעמד בתרך מרחה הלא כשיר והנפחד , וכעת הרפתה סוף את · ממנה סוף גם בשירת הציפורים שומע אוזפה שיר בעל אחיזתה". <עמ' 505( משמעות: "זר הלצה 1הלצה 1 הכרל הלצה!// םע מות בנה, עברה בעצם גם אידה מן הלצה הלצה/הכול רק הלצה;/ העולם. היא נפרדה מן המציאות, שקעה זר הלצה/זר הלצה/הכול רק הלצה הלצה; בקטטוניה, אושפזה במוסד לחולי-נפש ובו' צהז · הלצה צה <ע"ע 499 ,425 ,403( לאחר תשע שנים נפטרה מן העולם גם באופן פיסי' והיא רק בת 53 במותה. ואלה גם לדממה יודע אוזפה להאזין' כל גופו כרוי תולדות אידה ואוזפה בנה, המתעמתות אל הדממה וקולותיה כאל משהו טבעי. שלא ברומן רחב-ההקף, עימות טראגי עם ככל האדם, אין הוא כפוף לתפיסה בלה, איתה הוא "משוחח" והיא "אומרת" לו : ההיסטוריה. רציונאלית, אלא לאיזה עולם פנימי' עשיר "ראתה." אתה תמיד הכי יפה מכולם, זה לא נעדר מן הרומן גם נופך נוצרי. הילד ושר. ברור." אוזפה <שסביבתו מעולם לא ידעה מיהו "לאמיתר של דבר הדממה דיברה! בעצם "ןאמא שלי n f התעניין אןזפה, אביו> הוא כעין מטאפורה לישו הילד' חיתה עשויה קולות, שבתחילה הגיעו בבליל"היא r פעם בחררה יפה ממנה?" · האם חיתה אי בן-האלוהים, שבא להביא גאולה לעולם, אך מסרים, שזורים ברסס הצבעים והצלליות." --- ארזפה צחק רוח." · בקורת ענקים אר והסערה חיתה המרן שמזמר תר אחד ויחיד ננסים, קבצנים אר גנדרנים, זקנות אר נערות כ.ני האדם "המשיכו להתייפח על גופתו <אר אולי אקורד אחד בעל שלרשה תורים> - היינו הך הם לגביר. רכך גם יחסר לעקומים ובינתיים, חרבנו את הדברים שלו!" כמר צעקה~ ולגיבנים, לבעלי הכרס ולרזים - בעיניו היו ושוב אנו חוזרים לדאווידה סגרה <היהודי>, ובדממה הוא שומע את קולה של איזו חיה כולם חינניים לא פחות מכליל היופי הנואם באוזני החירשים לדבריו את נאומו קסבה שראה ארתה כלואה בכלוב ואת קולר העולמי , ובלבד שיהיר ידידיו ויחייכו." אבל הפרוגרמטי' זה שעליו בנוי ומפותח סיפור של אחיו נינו - אתה נותן לי איזה נשיקה מזה זמן מה האנשים מתרחקים ממנו,." מפני המעשה שלפנינו' והוא זועק: קסבה, אה, ארזה?" שהוא נגרע בחולי המכוער ההוא". <עמ' 439( אבל אם יחזור <הגואל , ישר> הוא יופיע עלוב ערד יותר מקרום, בזמרתו של מצורע, מוראות המלחמה, ההפצצות, הרעב, ארנון האיש האחרון שאוזפה ראה בו ידיד' היה בדמותה של קבצנית מזוויעה, בדמות של הבית, חסכים אלמנטריים ביותר' אינם ואווירה סגרה <חברו של אחיו נינו בקבוצת חירש אילם, של ילד אידיוט, הוא מסתתר פוגמים באהבתו הגדולה לכל. גם אכזבותיו' הפרטיזנים בימי המלחמה>, אבל גם כאן בתרך זונה בלה". <עמ' 464( כאשר אחיו נינו אינו ממלא את הבטחותיו' נכונה לו אכזבה. עם כלבתו בא אוזפה אינן פוגמות באהבתו אליו. כל פגישה עמו לבקר את דאווידה בשעה שזה נתון ואמנם, סביב דמויות כאלה, משולי החברה, היא חגיגת חייו • גם את משפחת מארוקו' להשפעת סמים, בשלב האחרון לפני מותו. עלובי החיים, נארג הרומן הנפלא שלפנינו. שבדירתה שוכרת אמו חדר בצאתה הילד המחפש ביטויי אהבה ותשומת לב, ביניהם גם סאנטינה הזונה, שבשמה מרומז 21 אוגוסט-ספטמבר 95' מושג הקדושה, והיא נקשרת אסוציאטיבית החלום בחיים כבספרות, גרתן ביטוי ואוזפה, לפי מה שניתן לשחזר , חלם תכופות למדים המגדלית; סאנטינה המדוכאה לפחדים, למגיעים, להתייחסויות, למאוויים על בניינים גבוהים, על המעמקים שמתחת ~ g ניב וטובת -הלב משלמת בחייה על טוב-לבה. ולגעגועים הלא מודעים של האדם. החלום לבתים, או על תהומות. אבל החלום שעליו הסבל היהודי מהווה גם הוא נדבך בדומן משחרר , החלום מזהיר , החלום עוזר לאדם הרבה להתלונן , היה חלום האש. "אש! \:ן להבין את התנהגותו המודעת. וכך חולמים אשז •••" התייפח בכמה מיקיצותיו רחב-היקף זה של מודנטה <שגם היא, כאידה, יהודיה למחצה>: מדובר בסבלם של הרבה אצל מודגטה - גם אידה, גם אוזפה הפתאומיות. פעם ציין - "המון אגשים ואף ואווירה. כמה :דוגמאות רצים, והמון אש, המון-המון , וילדים וילדות יהודי רומא קודבנות ההיסטוריה •. רדה, אמה בורחים מאש" <עמ' 317(. חלומותיו של של אידה, שכל חייה הסתירה את מוצאה חלומה של אידה בזמן המלחמה - היא אוזפה הם אולי ביטוי לפחדיו מפגי כל מה היהודי , בטירוף זקנתה, בדידותה ופחדיה עומדת מחוץ לשטח מגודר ועזוב שנועד שאינו מוכר לו , מפגי כל מה שמעבר האטוויסטיים, יוצאת את ביתה וצועדת לאשפה ובו ערימות של נעליים מרופטות. לסביבתו המצומצמת והצרה, כל מה לעבד פלשתינה, וכמובן מתה במרחק לא דב היא עומדת שם לבדה ומחפשת בקדחתנות שמעליה ומתחתיה. גם פחדי המלחמה, ממקום צאתה לדדך • אידה נמשכת ל וגט בערמה נעל קטנטונת מסוימת. לבה אומר היהודי ברומא, לתושביו , לשווקיו , ושם, לה, שהחיפוש הזה מסמל עבורה גזר דין ההפצצות, האש, מזינים את סיוטיו הליליים אצל מיילדת יהודיה, היא גם יולדת בסתר סופי . ועל החלום מעידה המחברת : "דומה של הילד. את אוזפה. היא מלאה פחדי-זוועה פן יזהו שהוא מגולל סיפור ארוך חסד תקוה" <עמ' את ספרה מסיימת מורגטה, כמו שפתחה, אותה כיהודיה ו גודלה יהיה כגודלם של 2 74(. מכאן , כמובן , עולה אסוסיאציה של בסקירה היסטורית של האירועים הגדולים יהודי הגטו . אך היא נמשכת אליהם. דאח ערמות הנעליים במחנות ההשמדה, אולי בעולם בשנים 1967-1948, והיא חותמת לערמות הגופות <כשנשאל ואווירה היכן במשפט -"••. וההיסטוריה נמשכת •••/1 אך התיאורים המצמררים ביותר בספר הוא זה של תחנת הרכבת ברומא, אליה נקלעת משפחתו , הוא אומר: "בערמה"), לפחדי מה כל האירועים הגדולים לעומת חייו אידה ותינוקה אוזפה בזרועותיה. היא אידה מפגי אובדגו של בנה הקטן. הקצרים ומותו של אוזפה <ועל כך כבר כתב נטפלת לאשה שהכירה מן הגטו , קוראת או חלום אחר של אידה - ובו היא נמצאת ביאליק ב"על השחיטה" - "נקמת דם ילד בשמה, מגלה את אוזנה, "גם אני ,יהודיה" במישור חולי אינסופי , אולי איזו ממלכה קטן עוד לא ברא השטן">. בראש הסקירה קדומה שנקברה באדמה, ובכל מרחבי ההיסטורית המסיימת מביאה מורגטה שלוש אך זו מתעלמת ממנה ורצה לעבד תחנת -הרכבת ואידה בעקבותיה. המישור שאין לו אופק נטועים לוחות אבן שורות משירו של מיגל הדגאגדז: · מקרונות-בקד חתומים בתחנה, עולים קולות אנכיים עם כתובות המסבירות משהו חשוב. ילד מת, מת שלי. איש אינו חש בנר באדמה בני-אדם. האשה זועקת את שמות ' אבל היא האדם היחיד במקום והיא אינה שבה אתה מחמם את הקור. בני-משפחתה. ממעמקי אחד הקרונות עולה יודעת לקרוא את הכתוב <עמ' 377(. אולי קול המתחנן שתלך , שתסתלק מהמקום לפני זהו חלום הבדידות והאיגרת. היא תועה ולסיום: בכל מה שנאמד , נתאר , נסביר וננתח - לא נצליח להעביר את החוויה שהגרמנים יחזרו , אך היא מסרבת הוממשיכ בממלכת המוות, בין מצבות יקיריה שאבדו לצעוק כמשוגעת: "אנג'לינו! אסתדינה! <הוריה, בנה הבכור> ואין היא המצליח העמוקה, המצמררת והמרוממת שמקנה עצם הקריאה ברומן הזה של אלזה מורגטה, שהוא מנואלה! גדאציאלה!!!" אידה עומדת לע לקרוא ולהבין , אולי מסרבת להבין את משמעות אובדגם, כי תפיסת המשמעות בלי ספק אחד הרומנים הגדולים והחשובים הרציף הלומת-אימה ותינוקה בזרועותיה: אידה גחנה להציץ בר , וראתה הוא ממשיך תביא כליה גם עליה. שנכתבו באירופה בעשרות השנים לנערץ את מבסר ברכבת, פניו ללא-ניע, פיר האחרונות. • פתוח למחצה, ומעיניו הקרועות לרווחה נףקש מנס-אימים, שאין לתארו במלים". אנחנו הולכים, ארזפה, אנחנו הולכים." <עמי יצחק מטוני (202 אידה ואוזפה שדדו מן המלחמה - אך נותרו • בין עלובי החיים, בודדים ומושלכים שוב ן~ך~ל;ת ססד ע;ן j!ד , ,ט,ק~ ~ין ~יץ 1.ה,~ לצידי-הדרך של ההיסטוריה הגדולה. "אלה תולדות" )La Storia< באיטלקית פירושו ע,ל.ה ~ל ס;ן זקןה iJס 9 י ~לח 1~ ל ry ל 1מ 1~ ךה. גם סיפור - הוא דומן מורכב ומרובד , ~ן , ע;ן די~~~ ,iJ ח"ם ו~~: , י 1~ץ , ~י ו~~ סע.ל:ה אידיאולו גית, פסיכולוגית וספרותית. ן~ז ע,מ;ן ~ל p ~ה iJנ ryן ,חיrך1 ~ל;ל ל~~י :p .ה:; אומדים שמודנטה הושפעה מדוסטויבקי. 9iJ ~ק לי , ע;ן ~דדיו ה:~~ ואכן אוזפה מזכיר את אליושה הקטן מן ס~ז ~י , ~ה ,ה~ר~~ ~ןה, 'האחים קרמזוכ ", התקפי האפליפסיה וכל ל s ;ל נשכיל הכרוך בהם את הנסיך מישקין מ'האידיוט ". עם שביב .של חם גם זוויות האהבה הנוצרית מול אטימותם של 'י~~ל ~דת ".iJiJ.ה:~ך בני-האדם והתנגדותם לביאתו השביח של ···~~ ו יייr.ך~~ ן~~-י~ דrיז;א~וה:tזד...ישו , בכל צודה שהיא, מזכירים את הפרק אל תנפה גנוז הנפלא, "האינקוויזיטוד הגדול", ב'האחים ןק ;"· ~ן iJ מ~י~ם ה 1א קרמזוכ". שתשכח לחזנו נא;ת; זבד שהיה. TT •: T T : •• T " ; -: • :• אך ככלל , מדברת אלינו מורנטה בשפתנו , בקונטקסט של זמננו ומוראות המאה שלגו • לפיכך , כדי להעמיק יותר בנפשות גיבוריה, ז:יש;~ט ~ל iJל~ן 1 ~לאי iJ ח"ם י;;ילף היא משתמשת הרבה בשפת החלום. החלום ?ד~י;ן ~נ 1 ד ךצ;~ף, ~ע.י.דיף, .הך~?~ כידוע, חודד מעבד לתיאור הביהיביודיסטי , ת~.~~~ ל~ 11 ץ iJ~~רק 1~י~ך~ •.• -לרבד . ים הלא מודעים בנפש האנושית. ~ריר ן;ך~~ iJ,ף~ Qq ד .ה:tזרס 22 ••••• גליון 188-187 l~ ~H ~ היומרות האידיארלרגיות של המפלגה, אאל להפרדת סמכויות אמיתית. רנה ר"שואה" של קלוד לנצמן • המוזיאון הוירטואלי שפילברג מעניק ללא היסוס תבלעדיו כאשר הועלו הצערת בכירון זה על ידי קבוצת חברים "דמוקרטית", הן נדחו למדיה עצמה ומתמקד בעדויות תוך של גשפילבר וכרנו "בורגניות", הן איימו על כדי ויתור על כתיבה קולנועית, והחבירה הזו תביא אותר להעדיף את ה"ספרנטניות" על המרחק האם הזיכרון האנושי יכול להישען שסיפקו לגיטימציה לקיומה. בלעדית על עדריותו האם אפשר שישים שנה מאוחר יותר , חזר הנדרש. האפקט של הייקלוז אפ", להתלעם מעבודתם של ההיסטוריונים הקולות והמבטים עושים את שלהם גורבצר'ב וציטט את לנין כאשר ניסה והמצלמה ערשה את המלאכה. רק ומתכולת הארכיונים? האם הזיכרון להוביל את הרפורמה שלו. נפילת יכול להתעלם מניתוח המקררות ברה"מ לא איחרה לבוא, מכירון , כפי העתיד יאמר אם שפילברג צדק הכתובים ולהעדיף את עדותו של הפרט? שניבאו מבקרי המשטר, שהשיטה בהימורו על המדיה המודרנית רעל עצמה לא יכלה לעבור רפורמה. הזיכרון הרגשי בלבד , בכדי לתעד את אלו השאלות הנשאלות מעל עמודו מה שכרנה בפי קלוד לנצמן "השמש ואולי , כל סיכוי לשינוי נמוג כבר עם הראשון של "לה-מונו" הצרפתי, השחורה המסנוורת של השואה", מינויו של סטאליז למזכייל המפלגה הנוקט עמדה ביקורתית כלפי ב 922-ן , הביוגרפיה הזאת נמנעת הזיכרון מאפשר לפרט אר לעם לחזור תרכניתר של שפילברג להקים מוזיאון מספקולציות על "מה היה אילו" לעבר ולחדש עימד קשר. אבל לא זה הנשען על עדריות ניצולי השראה קסמו היחיד • זהר מכשיר המזיז את ומספקת תמרנה עשירה ומאוזנת של שנמצאים עדיין עימנר • המנהיג הבולשביקי , המהווה גם הדמיון. וכאן טמון החידוש במהלכו מזה שנים, נמשך הוויכוח המעמת את האקדמיה עם ההיסטוריונים החובבים, את החוקרים עם העיתונאים ואת הגישה המסורתית וההגיונית עם הגישה הפתוחה הנשענת על המטען הרגשי. כמרבן שהראשונים מצדדים במרחק הנדרש בזמן ובמחקר בכתובים האחרונים מצדדים ב"חמימות" ובספונטניות של העדות האנושית, המקבלת ממד חדש באמצעות הצילום הקולנועי. של המפיק הידוע. בניגוד לניצולים, שמסרו עדויות עבור בני דורם מיד לאחר המלחמה, ובניגוד לילדיהם, שהציגו תעודות ומסמכים בכדי לספר , כמחררה להרריהם, דואג שפילברג רק לאזרחי המחר. נסיך הפיקציה, שפילברג, רוצה לראות צעמו כאדם מעשי וכאיש חינוך הנותן תשובה למכחישי השראה. ומול האתגר הגדול מוכרח היה לבחור במדיה העכשווית ביותר . רק ילדי המאה לנין הבולשביקים הם הם מעצבי המשטר הטרטאליטרי ששרר אחריהם בברה"מ. הם, ולא אחרים, יסדר את "הדיקטטורה של הפרולטריון" וספיחיה: שלטון מפלגה יחידה, צנזורה כל יכולה רעו.ד כלניניסטים, הם האמינו שהמטרה מקדשת את האמצעים, רכך , נהפכה המעשיות לקריטריון היחידי של מדיניות סנגוריה ו גם קטגוריה על האיש .• (TLS ) ROBERT SERVICE: LENIN -A POLITICAL LIFE; Vol 3, The Iron King; 393 pp. Macmillan לגדול באמריקה אין זה הרגן , אומר העיתון , לפשט את העשרים ואחת יוכלו לשפוט את כלשהי. ובחדר הזוועות של המאה העימות ולהעמידו על התחרות הרלוונטיות של מוזיאון השואה העשרים שמורה פינה בטרחה לחבר המקובלת בין הסרט לספר , בין מדיה . הווירטואלי , שבר ניתן יהיה, בלחיצת ולזימיו איליץ', שהיה איש נעים הקריירה של הנוי רות, אכן מוכיחה למדיה. אולם אי-אפשר להימנע מכך כאשר אנו שומעים על תרכניתר של הקולנוען סטיבן שפילברג להקים מרזרליארם מוסרט של השראה. הכוונה היא להסריט ולתעד עדריות של אלפי ניצולים וזוהי כרונה המעניקה לשפילברג תפקיד כפול: זה של מייסד ארכיון ושל אביר מרלידר של זיכרון חדש. מפעל ענק זה מתכוון להציע לדורות הבאים עדריות אישיות על החיים במחנות. ניתן לומר שזהר הימור מגלומני אבל נדיב. שפילברג מתכוון לאסוף בעזרת צרותיו עדריות בכל העולם. ומכאן מכתיב הקצב האמריקאי את כל השאר: הראיונות יארכו לכל היותר שעתיים, ביישרם" אח.ד דבר היכול לעורר תמיהות בקרב אנשי המקצוע המודעים לעובדה שלידתם של זכרונרת אינה נעשית בקלות ובמהירות. אבל האמביציה נשארת. הקולנוען שפילברג יוצר פיקציה הרוצה להיכנס לתחום ההיסטוריה עם מצלמות ומיקרופונים, תוך התעלמות מהעובדה שההיסטוריה כבר נכתבה והזיכרון כבר כרנן • אפשר בהחלט להבין את היומרנות חסרת התקדים. המפיק האמריקאי מפנה עורף לעבר , בצורה סופית ומוחלטת. הוא זונח את זכררנרת העבר לטובת הזיכרון למען המחר • בדלי זכררנרתיהם של הניצולים ישמשו את הדורות הבאים, ואלה יגלו את מציאות המשרפות במבטיהם של הזקנים. שפיל בדג מכין לנר , בדרכו , את זכר רן העתיד • בכך הוא מפנה עורף להיסטוריה הכתובה של ואדל הילברג האמריקאי אר של סוד' קלארספלד הצרפתי - ואף לסרטי התעודה כמר "לילה וערפליי של אלן כפתור , לעבור מסיפור לסיפור , ממנחה למחנה. • הצאר העממי הכרך השלישי והאחרון, בטרילוגיה הביוגרפית של רובוט סרוויס על . לנין , רואה אור זה עתה, שלוש שנים לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בברה"מ. ברור אף העובדה · עתה, שעל שגופתו של לנין נמצאת עדיין במרזרליארם - כסמל לגישה החצויה של רוסיה לעברה הקומוניסטי - הרי ששמר הטוב של לנין נפגע יותר מגרפתו החנוטה. זאת בגלל שפולחן האישיות הבולשביקי קיבל צררה מוגזמת וארך זמן רב מדי , כאשר במשך שנים, צוטטו כתביו באופן ידי · סלקטיבי על מנהיגיה השונים של ברה .מ" ואז הגיעו גררבצ'רב והגלסנרסט שהעמו את זוהרו של הסמל. וכאשר נפתחו הארכיונים הסובייטיים לחוקרים, גילו ההיסטוריונים 3724 מסמכים הקשורים ללנין, שהוסתרו מכירון שהראו את המנהיג באור שלילי • חלקם פורסמו רכך נודע, שחברם של העמלים עמד מאחורי מעשי נקם עקרבים מדם, רדיכריין האכזרי של תנועות מחאה "ריאקצירנרירת ובורגניות". "אנחנו צריכים ללמד את הקהל הזה" <מאמינים שמחר נגד החרמת אוצרות בכנסיות> - אמר באחת ההזדמנויות -"שיעור , כך שבמשך כמה עשרות שנים הוא לא יעז להתקומם", היום, ברור שלנין וחבר י ו הליכות ראידיאליסט. וכאן טמונה הדואליות המפתיעה של אישיותו. לדברי הביוגרף, היה לנין איש שהתנהגותו מכובדת ומתחשבת, איש ישר דרך בכל הקשור ליחסיו עם אנשים. אולם צמארנר לכוח היה מלווה בחוסר סובלנות אידיארלרגית קיצוני. הוא היה בר פלוגתא חסר רחמים, טרוריסט אכזר , וסנגור עקשן לכל פעולה שנעשתה על ידו. לפעמים היה פי רוב · מרדה שטעה, אבל על הסתתר מאחורי האחריות הקולקטיבית של אף כל זאת, חייו · עמיתיו. על הפרטיים היו ב עדרי יומרות והתחסדות והוא נשאר אדם בעל אליכרת עממיות. יתרה מזאת, הוא דאג לבסס את תדמיתו כייצאו עממי" דבר שהוביל לפולחן, שאת תוצאותיו לא יכל לשער. הביוגרף גם מנסה לבדוק את הגמישות האינטרסנטית של לנין בכל הנרגע לעמדותיו כלפי המרכסיזם, ואת הסיבות לשינוי עמדותיו בתקופות מכריעות בהיסטוריה. בבד · בן , נסקרת עבודתו עם סטאלין תוך השוואה בין גישותיהם ואישיותם. הביוגרף מציין שבתחילת דרכם קיווה כל אחד מהם לכופף את השני. אולם כשפרצו חילוקי הדעות נפרדו דרכיהם, וערב מרתו ביקש לנין לכרות ברית עם טררצקי והביא להתפטרותו של סטאלין מתפקיד מזכייל המפלגה. ראוי לציין , בקונטקסט זה, את מאמציו של לנין ואת מתקפותיו נגד הביורוקרטיה ואת קריאותיו החוזרות ונשנות לפקידים, להיות "תרבותיים" יותר. אבל מאבקו היה נאיבי וחסר תרעלת, מכירון שרוסיה חיתה זקוקה לא לפתרון זה או אחר שייתכן פרק ב' בחיים האמריקאיים, אלא שהוא בא לאחר הפסקת זמן ארוכה מאו.ד הרומן הראשון של רות · קיירא לזה שינה" פרדסם ב 933 ן ומאז, במשך שישים שנה, עבד כאח פסיכיאטרי רחי מקסיקר באתר · בניר קרוונים. בשנות השמונים לחייו , גילה רות שהוא סיים כתיבת רומן בעל שישה כרכים העוסק בחינוכו הסנטימנטלי של צעיר יהודי באמריקה והמתפרש כמעם על כל פני המאה העשרים. עכשיו , מתפרסם הכרך השני בשם "סלע צלילה על ההךסךן n ועלילתו נעה סביב שנות נעוריו של הגיבור , אירה סטיגמן , החי עם משפחתו בהארלם, בסביבה של מהגרים איריים. משאת נפשר של הנער היא ההתבוללות בתרבות האמריקאית, שאותה הוא עוזר לבנות מבלי להיות מודע לכך • תחושת הריחוק והזרות המלווה אותר , אכן מתחזקת בסביבתו המורכבת כולה מגויים, וגם בגלל העובדה שרבות הדלתות הסגורות בפגיו , כיהודי • מורהו לכימיה למשל , אומר לו בנימוס ובתקיפות, שאפשרויותיו בתחום זה אפסיות "עבור בני עמך", בולטת, לאורך כל הרומן , בחירת החברים של אירה, שהם, כולם, יותר אמריקאים ממנו , יותר ספורטיביים ממנו ויותר שייכים. אלה מבטאים סרג של אמריקאיות "פיזית" שאירה היה רוצה להיות חלק ממנה, ובמקרם זאת הוא מרגיש מולה כבול ביהדותו , כבול בעיניו ובאופן פרדוקסלי , בעובדת היותר ילד "רגיל", נראה שאין דבר שהוא מצטיין בר. הוא נזרק מביה"ס התיכון , מעבודתו במשרד עורכי דין והוא אף אינו מתאים 24 •••••גויון 188-187 1~ לעיסוקו כמוכר בוטנים בפארק. תערובת של אמריקאיות, תרבות קמום ש"אפשר לחיות <בו> כמו גוי , שחייו הם בלתי מציאותיים. ומאז ועד רק מיניותו המתעוררת מעניקה לו אנגלית, ידענות אקדמית וידע מעמיק כמו בישראליי. על אף זאת, סיפורי עכשיו הוא מזכיר לעצמו , יום את תחושת החיוניות המתקיימת אצל של המורשת היהודית מעניקה לרומן החיים של הדמויות מלאים בטרגדיות יום, מהרגעים שחווה אז, כאילו היו 1 חבריו , אבל היא נהרסת במהלך ייחודיות מרתקת. השפה מפתיעה הנמסרות בהומור מקברי . המספר הוא אלה רגעים בהווה. אולם בזמן רשעב מערכת היחסים עם אחותו . קשר זה והיא נמצאת הרחוק מה"יינגליש" בן שמונים ושלוש, ויחד עם כמה בין העבר וההווה, השברים, כנראה, ~ של גילוי עריות מתואר בצורה הרגיל <השייכת למעמד העממי>. דיירים אחרים, הוא מעלה על הבמה עדיין לא התאחו. לבית האבות מגיעה ~ מאופקת, על אף שהשפעותיו תהקשו בנוסף לכמה מושגים עבריים הלקוחים את "המלט". במשך החזרות, נפטרים פיזיותרפיסטית המזכירה לו את אהבת מסופרות בצורה ישירה. היחסים שהוא מהקונטקסט הדתי , גם היא עשויה חלק מהשחקנים, והמספר נאלץ לעבוד נעוריו <שהושמדה במחנות> מה שגורם מקיים עם זונה ועם קרובה בת ארבע מתערובת של אנגלית ואמריקאית, מתפקיד דוח הרפאים לתפקיד הקברן לו לצלילות חוזרות אל עברו כבורגני עשרה, רק מגבירים את תחושת הגועל וכדברי המבקרת, היא חגיגה לקורא. ולבסוף לתפקיד המלט. העלאת המחזה גרמני, כמשורר שפרסם בגיל 19 את העצמית, והפער , ההולך ו גדל , אצל לא תבניות לשוניות הן שמעניקות משמשת רקע לכמה תמונות מרתקות שיריו , וקיבל את עידודו של וילקה, הנער , בין מין לאהבה נראה בלתי ליצירה את אופיה היהודי אלא צורת שבהן מתגלה הקשת האנושית על כל כצעיר שהתחכך עם דאדאיסטים ניתן לגישור. דבר זה משתנה עם חשיבה מסוימת: הומור עצוב, גווניה: רגשות ותשוקות, אמביציה בציריך בתחילת המאה, שפגש את כניסתו של חבר חדש, לארי , לחייו; לגלגנות, מלאך המוות הנמצא חסרת מעצורים, גאווה, הבל ג'ויס ואת לנין, כיהודי שהיה קוונן לארי מעורר הערצה מיידית אצל בכוננות מתמדת, ביטויי האבסורד וקטנוניות. זוהי תמונה ייחודית של לנאציזם והמתמודד עתה עם רגשי אירה בג . לל צורתו החיצונית, עושרו של החיים. ה~קנה, שבה כל אחד נשאר בדיוק כפי שאהמ מודחקים. ל<ה-מונו), • היחסי-ובסחרנו העצמי • והחשוב כל הסיפור מתרחש בבית אבות יהודי שהיה, מעבר לדימוי החיצוני. זה ALAN ISLER / T H Eביותר , גם הוא יהודי . עובדה בשם "אמה לזרום", שהוא בית אבות ציני, מלא שמחה ורצינות. PRINCE OF WEST END המאפשרת לאידה להבין שהשתייכותו בורגני ליהודים אמידים, מקום מגונן אבל זה חלקו הקל של הספר . המספר ,A VENUE 246 pp. Jonathan לגזע היהודי גם אם אינה יתרון, אינה ומפנק, עם פעילויות רבות והנותן אוטו קורנו , הוא אדם רדוף על ידי Cape מכשול שאין להתגבר עליו . תחושה של מועדון סגוד ואקסלוסיבי. זכרונותיו, אשד, על מנת לשדוד לאידיאלים של לארי ולרקעו השונה אוכל כשר אבל ללא כפיה דתית, במחנות הריכוז , שיכנע את עצמו ורה קורין-שפיר השפעה חיובית על מהלך חייו של אירה ועל בסחרנו העצמי. הוא מסיים תיכון ונכנס לסיטי קולג' של ביו-יורק. פרסומו של סיפור רוני סומק חציו אוטוביוגרפי בעלון הקולג' גורמת לאידה להכיר בייעודו כסופר. ובנימה ג'יימס טייט אופטימית זו מסתיים הרומן. הסיפור מסופר היטב, לדעת מבקר הז לא יחזור לעולם מאנגלית: דניאל פלוונטין ]~ ה "טיימס", הדמויות אמינות וחיוניות, למעט הארי. וכמו סיפורי ~ם f דר ~ד~רים ~ל ~קי~ה, מהגרים אחרים, ספרו של רות הוא אמש היא חיתה מהזפמת, מסמך היסטורי וסיפור מרתק בעת ובעונה אחת. הסקרנות לגבי הופעתר~;ל~ו ~קי'ע;ת :לא מ~" 1 ר;ת ל ry י;ת ~~ry ין;ת, דכ;ן? ספר חדש של רות צריכה לפנות מקוםףד~ד ו זאת ry ן~ה .ם'י~י~ .. להערצת התיאור המתמשך ורב אבשים צרח 1 נוח;ב;ת. העוצמה של עולמות אבודים. • )TLS( ,ח~~ ry~~ ס~~ה ,ה~: ~ר iJ ך~ה ו~~~ .ה~:ל HENRY ROTH / MERCY היא לא חיתה טבעית. • ז: T•:• OF A RUDE STREAM ~יא ןדף ~יא ןדף ~יא VOLUME TWO: A DIVING ON THE HUDSON ~י ~ן~ק~ ~יק ם~~ר~ ROCK 418 PP. Weidenfeld ולא יבלת לנש;ם. and Nicolson;t;i בעים חי~ .לא מהע;לם הזה, -:• T T •• 'T • T : ך~~ Q קים י~~;נ א;~י 1ם,ה~~ה~ ~ל i?ל~ד · f:?ינ;ת, ולהזדקן באמריקה תפת של איר 1סים,י;~~ ~רקת ל;א~~~ ~ל ~ל 1ט; ו הסיפור שמאחורי הספר "הנסיך iJ נל' ~9וrry רר ךר;~ש, ש;~ף משדרות ו וסט אנו" מתאפיין בכל f מ; ~~מקים ~נ 1, סממני האגדות: כל המו"לים כמ; היינ 1 נל 1ם, ג'ימס סייס ודוני סומק בפססיבל המשודדים בדוסדדם האמריקאים הגדולים סידנו לפרסמו , ולבסוף נמסד כתב היד למו"ל קטן נאלו~.שנ.ל' ח'יינ 1 הי 1 הכנה לזנו ,הזה בשם בדידג' וודקס. הביקורת אהבה b ך:;ר th ה ~ל i? דאת; ש;ם ך~ו T לא•:כ;ל דס~ין א;זינ 1 את הספר והכתירה אותו כדומן ענק ג'יימס סיים לוקח 'שקיעה' ומפרק את צבעיה. היא גם "אפרסקים המשתווה לאלה של סול בלו , י .ב.,ול i? ןאת; לא :כזנ 1 ל ry י;ת ~ח;ת מ 1.םי~~ נוספי אופיום", גם "מהומה של קלמנטינותיי או "תופת של זיגגו ונדנוד מלמוד. לאחד כמה iJנ~,ע~ 1 ת ע;ק~ת א;סנ 1 ~~ריר 1 ת. אירוסים". הםכניקה הזאת היא אולי קו הזינוק של פואםיקה · הארס מהדורות הוא נקנה על ידי הוצאה 1 ד;ימנל' 1~ ~ר ן~ס;ף של סיים. הוא יודע לשלוף תיאור לכאורה שחוק ולירות ממנו לונדונית. בנוסף לזכויות התרגום נור. · זיקוקי ןי העיניים מסתנווררת מיופי והראש עדיין מהרהר ינבנ 11בכינ 1 וגעינ 1 שכבד נמכרו בכמה ארצות, נראה שיש צאבבע שעל הדק האקדח. סרט באופן שיספק תפקידים לכל ~-םד ~ר T א;ר;ת T סךח;ב ה;~יע 1 ~סר~לם סיים <נולד נקנזס סיםי, מיזררי נ" 1943( זכה לפגי שנתיים נפרס השחקנים המפורסמים שעברו את גיל והנטנ 1 האחד לשני נעינים - פוליצר לשירה ונפרס השירה היוקרתי על שמו של וויליאם קרלוס השישים. וויליאמס. שיריו בנויים לא פעם על פיגום סיפורי , וסיים יודע ת;'ר~~ ~~~ק;Tו ·~ ם~ךכ i ת ךג 1ע;ת מיהו המחבר? אלן איסלד הוא יהודי לםפס על הפיגום הזה בלוליינות, כדי להציב בסופו את הפואנטה אנגלי בן שישים, שהיגד בגיל שמונה ךמן~ים ס~ק 1 ~ים ס~לההשירית. עשרה לאדה"ב ומשמש מאז כפרופסורו~~ ~ע;ןם לא ןא 1 ל(;!~ 1 קךן ~םת ~ל א;ך • לע מגרש השירה האמריקנית בת זמננו , הוא בעיני שחקן החמישיה לספרות אנגלית. עתה חזר לאנגליה, והשלוח שחזרה אלינ 1 הפותחת. הוא יודע את ההבדל בין שמירה אזורית להתקפה מתפרצת, ולכן קל לו להגיע נצעד וחצי אל הסל השירי , אל הסל כדי לעבוד על הדומן השני שלו. א•פל~ T :·;,~ לא התשלנ 1• ך •:TT •: T המרהיב. 25 אוגוסט-ספטמבר 95'••••• אמריקה H אניטח דאבוד סילביח פלאת' מאנגלית: פנינה תעמי מאנגלית: צביקה יעקבי האור רהעוב הקולוס~ס* הא;ר הע;בר םבאבני לע;לם לא תתפרש אצלי לגמרי , 00 T T ד :•ז- הףא הא;ר הזבארים םתפףחי,קן~~ :ק~ן~ ף~ Q~ר '~י~ :i~:. • --·:--T ~ ~ידת ~רד , ~םדת םןיר ךקךקףרי ~בףלה~- סא;ר ijזp~~iJ ~ry ןה;ךיק ~ת iJ ח~ה ש;~~ים . ךהון~ים יו.ז~'~ " סע.דק ;יןף. . הףא סא;ר iJןי~?~ י~י~~ ~ג;.זים זה ;רף~ ~q.קי;~-ר~ הא;ר המעטר את שערי אףלי ~סה ~q קיב ~ת ף~~~ןא;ךאקל , הףא א i ד פ~~~ · ל~ · ;ת :ןיף. ש;פר לזפת ים, א; לאל זה א; אחר ,של iשים .. שנה בכעת ' אני '.עמלה- . ij ~ה ;יהףא ב~~ רף l]ij ~פ;ן ל~רף ~תז rJIJQ6.. ר~~ i~ף~ •. ז הףא הפה שזפשחיר את הפרח ףכלל לא חכמה י;תר .. :·-:.".-:·-T :-די T•• : :· ij~ה w הףא ק;ל ij ~בףל ~~פףס ~ל 9 ןמ;ת ק~~ים !ןם דד:י ן~ק ן~י~'י;ת ליז;ל ה~א הפ"ה שזפסבכים לאחףד אני ז;חלת :פמ; נמלה בנחי -".".-:• ז . ~ין ח~ר ל'~ש ~~,iJ.,ד;ת 'iJםי~:~~, ~ל ף~~; fדי 7יrr. ז ~ת לףח;ת iJ ~ש;~ים ס~צף~ים ף iJ7 ד;:זיר הפה הזפתר;עע עם חזפנ'י;ת הדבש ל; · ~ת iJ קבףןה iJן~ן ,iJ ~דח ל';ע.י~יף. -:·-·:··-. · -די -: הףא ij ~ה ;'~~w ק .ף~;א שמים בכחלים מן הא;רסטייה*· ~ק-~נ:וים ·· ז.ף'(י.ל~~ה; :·,א~:~ ד~~רי 7 ~י העינים הר;א;ת גבע;לי א;ר אתה היסט;רי ףפתטי בכמ; הפ;רףם הר;מאי. .. : . " -· . " חד סר;א;ת דקן~ים ~דקדים ם~סדי וiסרז;פ אני . את ז הצהרים שזלי על גבעה של בר;שים · אדףחת .שח;רים~~· מ· i~יף .biJ .לףל i ת ףש~ךף~~;,קךי ~~~i,זר~ם ז :·:.:• העינים הר;א;ת אנ'י;ת מלחמה יבשירה~~רד~~ ~~ס י~ה ;ין ry ם ~י P- סא~ק. · י · ז ·-· ז :ז • זז :· ·: ז" םיךןpז :j! ח ריt;י ןק ~· ~~~ ת חד סר;א;ת בכ;ד;ים ליצ;ר בכזה הרס. ~קלפ;ת ~י~ים ל.יל;ת, ז~~י ·· ך ~ל קרז ·;~~ ת wiJ*ע~ ל'; ~.זדף iJ ~~א?ית ף~~י סרף 6 סע.י~:ם ;יר;א;ת א;~ף ~iJ ל.י;ן א';ך~ fןי~'; ~ם ן~ר ~ז~י סרףיב o ;~ךת ~ת ij בכ;ד;ים םיpזר~ס ן~ת ~לה ij~בף!ןים w ןיף. חד סע.י~:ם ;יר;א;ת ~ךיבקים wiJ ~ש ז;דיבת ~יבת ת~~~ךש;~ף. ח;סמים שער גד;ל צל על שע;תי. ".. T --• : לא ,;ע ~ק~יב ןחבכףי;ן ל'; 9 ה~יד ~ל םי~~~ ק,ךח;ת ל'; ~.תי;~ יג 1 "הקולוסוס" >"The Colossus"< שיריה הראשון של סילביה · הוא שם ספר · פלאת', אשר נדפס לראשונה ב 196o• הקולוסוס היה ענק של אפולו · פסל , אשר ניצב ברוורס ונחשב אחד משבעת פלאי העולם העתיק. אניטה אנדוד - משוררת אינדיאנית אמריקאית, <משנס~ק: t:t י> מתגוררת בוושינגטון. * "אורססייה" - קבוצת כוכבים, על שם אורססס מן המיתולוגיה היוונית, שנקם את נקמת רצח אביו בכך שרצח את אמו ואת אהובה. * השפע · קרן - במקור cornucopua- זאוס זכה לה מן העז שהניקה אותו. סילביה פלאת' -11963-1932 ילידת בוסטון. בוגרת סמית' קולג.י מוצאו הגרמני של אביה ומותו כשחיתה בת שמונה, הפכו לגורם אובססיבי בשירתה. שיריה דחוסים ואינטנסיביים עד כאב. כתבה ארבעה ספרי שירה ורומן אח.ד ב 1963- שמה סילביה פלאת' קץ לחייה. 26 גליון ····· 188-187 ש ~ ת i i':Di ה ~'1i•ז!ז! ~ ····.·.· j ··; 11~ s אושר סטיבן ואן ~l מאנגלית: משה דור ב~~ ~ו$ל 7ף 7ס~ז 7ס~~ר: ~ליו ~נ:וק,ו;ת 7ר~~ר: , ח;ל ט;בעני בב~;ת, וכל : ז •-•:T בדרך הטבע חזרנים מ;ליכ;ת לטירה -:"..:." ת~מ~~~ נ:רח.:ח ~ד~ת ע;ךך ~גי ק,ג 1י;ת ~~~דרי וrדי~~ .ת~~~ :פמ; ז; ס~יא;ן ס~דים, אבל שם חנה ,וrנח :פמבטח, לח 1יים, ל:פל , לכל :פלם, :-דיי T••• •ז -•. ·ז: :-·-:Tבןv;ח ל!! ע~ג, T "•. ~~vt ק ~גי ~ת ~ל~ש ~~~רנ:רי עם הגשר המשלם וrלש מעל ~~ןדים ן!!~ן סר~ם, 1 ~~נ:ר~ים דק " -ל~נינ;ם :T "." T•• --.., אם מאמינים'~ד K ת ~דיןח ח~י~';~ ודלת;תיח חפת~ח;ת .לנצחשחם . :-::·"-: אמת; ולא אכפת דע מה 1'ת~ב~ ח;שב לע ענג, : -: . ---: . : ". ::· .. :· --:· בערב ח;זר "~ממלא ••-: •• :·:· T אל~ בר 1י;ת, · אי כמעט בבית ~·; יג~ן ~6 ,~סח ~ת :פ;ס ח~~~ס V?לי , ~יד?~ ~מךיק י~.ע~ ~ם לק,רא או ל~חב א; ל~פ;ת, ירח ב~פצפ;ת, וצ;פח · א;ר י;תר וי;תר • ר:ם ~ל :· א;ר'מדד~ 7 ~ח~ באיז; פנה שרירית לא ·~:; ת~נ · לי' ל ryי;ת •• של T",נtבל• ~ל י~ע,ל 1 חשמ~ם פש~ט יאפיל~ יד- -·" --:· :פכח. איני מסגלן;ר~~~~ , ד;י !j ת ס~ל,ב n ת;י נכח: ·· ל,· ז ~ל ש~~ל במ;עד המתאים בע;ן חא;ר,~ה ח:פל Tאמת :• ::• -T " : . : --.. בטרם יבב הארנב. ריסבו ~מ;ןע,ים ש;גים T :-T •• • •:•: : ~~~:,ij,ת;מ;ק~ ~ןש;ן ו 5סןת. דק ה~~ ה~~ א; ה~;,~ ב 1י;ם חמר~ח, חביתה, ז; אל~ ·'~~~ ןק ח " -: סךןר ס~ח;דית l~?' ח~;ךין בין מלאכים ךס~יד ~גי ~;ש /j מבית .שכני ~ין ,םי?~?~ ל!! ~ן~ח זאת שמחצית האנשים בע;לם מנשלים. T ר 0 T T T ~~רי ס ' ל~לח ~ידן ~t~ר;ת~ד~~~ ~ין ,םי?~?~ י~ג :ןל ~כ;ל :ן;ל~?ו,ה~~~ ?גרס ~אן ~';z ןךמ; ~;r:~ ןיר;ת · י .ךח דק ~גי , ~~ךין • חנינים ח:פחלחל · נאז;ו זה~ ח 1יער ,· שלי ~ל :;;~;ד~~~,~~ש~ - ת;בעים תביע;תיחם שו;ת. · חנלתי T • באז;ר חתעש 1יתי , מישה~ ח;'שב על נג,;ה. : ש;פכת ,· ל;· ח את חלב r~, ם~'ו~~ ~~לל ~:~ ד.~ה~י~ "..---:.". ~ין םי~~~~ס לא, ~;ןו .זה ~~; ל!! ~ר~י ה,ק~~ T ז~ת גד~ו ?מ ri ךיק נ; • מל~?ח ת~קים ~ל ~· מ~דיםםד~-,~~ ~ח? vtKר , :כדגי ?ח~ש ~ל ן;ר ן~~ לחי;ת חגי;נ 1יים, לשאת ולסבל. T T ספ"ג, סחט, איני משנח זכר , T T •:-: • •• 1 ~lj~fס ן;ר ן~~ י;ז,ןר •bם ~ ~?~?~· ם~ח~ i~•: דק ~ךיז זאת 9;יב 9- ;יב. זה פו~ש; של טעים.?ם~~ ע,קי;ח · סד~~ח סלא • • T :• •• :• "זה~ ~lj .ד מתחילה לזר"ח. -•: T • : מ;~י:זים j! ןמ;גים, םי~,~~ ,ח~.ס~? ככדש~ף /j :ב ?מ~~יל א; עצמ 1י;ת מסנוו;ת ט;ב;ת י;תו , -:.··:-::.. סםיבן ואן , יליד 939 ן <פרדסם הילד , יררק>, · ניר והעבנו ח 1יב לחו;ם ~די מד~י;ן, נמנה עם הברלםים שבמשוררי ארהייב בימינר • הואלת;~ T ע;לם ו 5 ijד t משמש פרופסור לספורת בסםרקםרן קרלגי שבמדינת ניר ג'רדי • נכתב על יצירתו , כי ייעצם V? ~גי ה~~~ ~~ל.יסז חייו של המשורר, שעיניו וראות הכל ולבר אינו ~ן ס~ר~ V? ~ח:ח ע.רר , כאל~ ככד"תי .. מחמיץ דבר , משררה לשיריו חריפות שאיננה מרפה א;מר "החל;~ .. את :פל. ה~סל;ת חרגיל;ת, .· מן הקרוא :•T T :• ז-- לי ·~ין ~ל~~- ~.חן~ מ~ד:;נךכ;ת, מק,ו;ב;ת ? 27 אוגוסט-ספטמבר 95'••••• Htבl מלכי השירה והאספסוף זהחור %1 ~ ריניטיח סמית מאנגלית, מאמר ושירים: מרים איתן השירה בארה"ב חוגגת. תבחנויו ובתחכום, באמצעות הקרן שלו על-שם חברי הוועד המנהל של האקדמיה םמפרסמי אינגרם מריל )lngram Meril(, שתמכה את ספריהם בהוצאות מכובדות, םמפרסמי · ב M T V הספרים t בבתי הקפה t במשוררים צעירים אותם חיבב. הוא גם ב"ניו-יורקר" >New-Yorker< םואוחזי וברכבת התחתית. ~מסר השירה לא הצליח ל גייס את הכסף של חבריו העשירים. במשרות קבועות כמרצים הלשיר כל-כך אוהב את זה. בין היתר , הצליח ל גייס מתנה בסך שבי באוניברסיטאות. במשך שנים הם וזכ מיליון דולר מדורותיאה טנינג במרבית הפרסים הגדולים לשירה. רהמשור~י .f ·l~ מ.שורר ג'יימס מרי ל )Tanning) James(, אלמנתו של הצייר מאקס העטור במספר הרב ביותר של פרסים אהו •1l 11 ח Me( הוא התגלמות שירת ארנסט, עבור האקדמיה של המשוררים ג'ון אשכרי. הוא המשורר היחיד שזכה בכל •• ה~מסד • הוא היה דמות אצילית, האמריקאים, בה שימש כאחד מחברי הוועד שלושת פרסי השירה הגדולים באותה שנה: המבטא שלו כמעט בריטי , ופניו קודרות המנהל. מתנה זו היוותה בסיס לפרס טנינג, הפוליצר , פרס חוג המבקרים הלאומי , ופרס ומצומקות. כמוהו , כך גם שירתו חיתה הפרס הספרותי השנתי הגדול ביותר של הספר הלאומי • אלגנטית וחמקמקה, ואין להתחמק מן אמריקה. בשנה שעברה, עזר מריל לידידו האקדמיה עורכת בכל שנה ערב קריאה עבור הסמליות של מותו מהתקף לב לפני מזה 40 שנה, וו.ס. מרו וין ).w.s התורמים בספריית מרוגן >rgan ס M< שבועיים. מותו סימל תקופת מעבר בשירה Merwin<, גם הוא חבר בוועד המנהל , בניו-יורק, ששימשה כביתו של איש הכספים האמריקאית; דעיכה איטית של ממסד , לקבל את הפרס היוקרתי • אולם, ההחלטה .פ.'ג מרוגן >MorganJ.P.<. לפני-כן השולט בשירה האמריקאית במשך דור • לזכות את מווריד בפרס גררה אחריה מתקיימת ארוחת ערב במועדון קולרבי ) "חיינו די זמן כדי למצוא את עצמנו בודדים ביקורת, שחיזקה את תדמית האקדמיה של Colony Club< על-ידי לין צ'ייס, בסירה", הוא אמר שבועות אחדים לפני המשוררים האמריקאים כמועדון ג'נטלמנים הנשיאה. המשוררים ופטרוניהם האמידים מותו. הסגור בפני משוררים צעירים, משוררים עונבים עניבות שחורות. השנה קרא משיריו מריל היה עשיר מופלג. אביו , צ'ארלס שאינם לבנים או זכרים. במקרה זה, שוב סיר סטפן ספנדר >Sir Stephen מריל , ייסד חברת השקעות גדולה. הוא זיכתה האקדמיה 'אחד משלנו'. Spender< בקולו הרך , כשהוא יושב בכסא צעמו היה שתלטן ודון זיואן הדוניסטי • האקדמיה של המשוררים האמריקאים, מוסד צ'יפנדייל של .פ.'ג מרוגן בחדר הישיבות השורות בספר שיריו 'הבית . השבור 11 על בן שישים, בבר ודווי התחתונה שכמבהטן , ספון העץ , צנצנת פרחים לידו , מוקף אודות משבר הנישואים של הוריו הן מלאכת היא מבצד ה~מסד של השירה באמריקה. בציורים מאוסף הקלסיקונים של הספדיה. מחשבת בדיוק שלהן ומאפיינות את השירה ענייניה האמנותיים נשלטים בידי ועד מנהל רוב חברי הוועד המנהל של אקדמיית האמריקאית הממוסדת במיטבה: של משוררים - קבוצת משוררים מפורסמים, משודרי אמריקה משתייכים גם לאקדמיית כולם מן הליגה הראשונה, הכוללת את ג'ון מבהטן העליונה, האקדמיה לאמנות ולספרות נ~ n צ;תי את הר n;באשכרי >hn Ashbery ס J< ג'ון הולנדר בת השמונים, השוכנת ברחוב 155 מערב. ;אית~ את הה i רים ואת הו~לן גם אקדמיה זו מעניקה פרסים יוקרתיים: T••V-•John Hollander> V •.•-•: 1(, ואת ריצ'ארד ~סל;ן ריןסם, םיךיcז~:p מ; ~וי וילכוד >Richard Wilbur<- ראה בבניין המפואר יושבים חברי הוועד המנהל ף~}'ט ~לה זזסב Q~O~' 'ל ~ןב. טבלה!). כולם, להוציא אחת, גברים. כולם בכיסאות מרווחים, מקבלים השראת~ לבנים. כולם בשנות השישים או השבעים מאקדמיה ותיקה עוד יותר , ה'אקדמי פרנסז' ~~ןר ה~;ק~ 'זprוry ז:יי~ם לחייהם. עד שלין צ'ייס >Lyn Chase<, שבפריז. ~ריר י;r,ןר,~Q ר ש~' - ע;ןה ~ל סייt;י~ היורשת של פולגרס >Folgers- חברה אולם הסמכות של ממסד ספרותי זה הולכת וrry נ:וית זקל~ה ,ה~~ ןמ~~ת ש~~ lה~~מ~ - ליבוא ולייצור קפה>, נבחרה לנשיאת ומתכרסמת לאטה. השירה באמריקה הולכת ryדל r ~י ~ת ~~רית וב~י. האקדמיה ב 1986-, לא היו יהודים או ומתמקמת 'מחוץ לדף' ומתרחקת מן שחורים בוועד המנהל שאחראי על הצד האקדמיה שבה שכנה בנוחות במשך דור • מריל היה הומוסקסואל , דבר שהפריד בינו העסקי. צ'ייס מינתה גם שחורים וגם יהודים ברבעים מסוימים, חוזרת השירה לצורתה לבין משפחתו. העושר שלו שחרר אותו להנהלה, אך התנגדה לכל שאר המאמצים המקורית: מלים מדוברות במקום מלים לכתיבה, אך הוא חשש שהעובדה כי אהו לדמוקרטיזציה של האקדמיה, לשינוי שם כתובות. כיום יש כמעט בכל עיר אירועי בעל אמצעים תפחית מערכו כמשורר • האקדמיה לשם פחות יומרני , או להגדלת קריאת שירה - 'מיקרופון פתוח', בחנויות למעשה, עושר זה הוא רשפtזש לו ללהפעי מספר חברי הוועד המנהל <בתחום ספרים ובבתי קפה. בכל יום שישי מתקיימות . השפעה ניכרת על השירה :האמריקאית תחרויות שירה בקפה המשוררים ) האמנותיו>. צ'ייס טוענת ש'סמכות האקדמיה השפעה זר הפעיל מאחורי הקלעים בשקט היא דבר מאוד ייחודיי. Nuyorican Poets cafe<, הנערכות 28 ••••וגורון 188-187 בפני חבר שופטים שנותנים ציונים ובפני המחודשת של השירה מוצאת את ניסויה שם כינתה את שירתה של משוררת ~ קהל צופים רעשניים המריעים או , לחלופין ,~ בכתבי העת הקטנים, בבתי הדפוס הקטנים, פופולרית מאוד בשם שרון אולרם ) קוראים קריאות גנאי . בתקליטורים >CD<, באינטרנט ובטלוויזיה Sharon Olds< שירה 'פורנוגרפית'. שירת 'היפ-הופ' היא כיום באופנה. בכבלים. אותה טכנולוגיה שהואשמה בשעתו כמו הלן ונדלו , כך גם הארולד בלום ידוע ls ~ בכך שגרמה לאנשים להפסיק לקרוא, דווקא במסירותו ובתשוקתו למשימת ביקורת שרה את השורות המחוספסות שלה ב- :M.T.V. סזזיןי;ט ם~~וט~~ מ.דה י~~~ ~שו~~ת ~?יו לכ ~ר;ב ·~~ ,~;ע ~י ~ry ~ל ;כיר ~ל ~~ארי ~רייב :p ;כי ~ר~ה ~רייב לו ונ~~~ ~יבד ני הוא האיךי;ט המטומטם הזה שאני ~שו~~ת ~ליו -1:• ר• :• -T 1 היא זו שהפכה את השירה לאמצעי תקשורת המוני. ב- MTV עושים פופולריזציה של המלה המדוברת. מו"לות המחשב מאפשרת את הוזלת ייצור הספרים עבור בתי דפוס קטנים וכתבי עת 'קטנים' בעלי שמות פרובוקסיביים כגון: ,1-800-Hot-Ribs Big Bank Take Little Bank, Rant• כמה מכתבי העת מחוברים רק בסיכות, כמה מהם שורדים רק כדי גיליון אחד או שניים, אך השירה נמצאת פתאום השירה ובכוחו להביא לריאקציח מוחלטת. ספרו האחרון "הקאנון המערבי", הראוי להיזכר בשל רשימתו רבת הרושם של משוררים עמומים, חרא התקפה חריפה בת 567 עמוד נגד פמיניסטיות, נגד אפרו-אמריקאים <ונגד אלה המצדדים בעדם> ונגד סופרי הדה-קונסטרוקציה שהסתננו לספרות המערב-אמריקאית. הוא טוען נגד ההשפעה הממאירה של ארתח 'קבוצת ממורמרים' על השירה ועל הפרוזה בכל מקום. באנתולוגיית הכיס החדשה לשירה משורר ועורך ראשי ב"פרר , ססראוס .י " ןה ~~קיו; ס!זי~רי ~יב~ים. כמובן , לא כולם חושבים שכל זה אכן שירח • י -~~~ בדור הקודם , יכול היית לדפדף יונתן גלסי >nathan Gallassi ס J<, ג'ון אשכרי * . . . - י אמריקאית בעריכת אוסקר ויליאמס, שבה וג'ירוס" > ,Farrar, Straus & Giroux מופיעים צילומי רובינסון ג'פרס הוצאה מכובדת!) שנבחר זה עתה לנשיא Jeffers >Robinson <, רובוט פרוסט האקדמיה של משוררי אמריקה, אומר ששירה >Robert Frost< ועזרא פאונו >Ezra Pound<, וידעת בדיוק מי נמנה עם חשובי המשוררים. אולם כיום אין כבר אנתולוגיה אחת: יש המון אנתולוגיות. אנתולוגיות המוקדשות למשוררות פמיניסטיות, למשוררים אפרו-אמריקאים, להומוסקסואלים וללסביות, ממלאים את מדפי חנויות מדוברת היא מעין 'קריאוקי של המלה הכתובה '. משוררים אלה של המלח המדוברת הם עבור מבקרים אחדים סתם אספסוף חורז, שעלה לגדולה בבחינת 'עבד כי ימלוך' ואשר מתעמת עם הבטיח האצילית של השירה בצורתה הכתובה. "אינני יכולה לכנות פרימיטיביות וחוסר מקצועיות בשם דיוקן עצמי במראה קמורה :p ~י ה~~'; ~ךז;ני~~א~ינ; , :י :ז;נין ~ד;ןה ז;נן סדאש, ~לףסה ~ל ן~;~ני:נpומ ס;~ה j! ל;ת מ~דה :p ~לף ןס;ן ~ל ~ה ;י~יא ~דרי T זה. ,זגף~נ~;ת ~סד;ת, ק;ך;ת י~נ;ת הספרים. השירה באמריקה מורכבת כיום מקבוצות שונות ומבודדות המתחרות ביניהן על סמכות: ניאופורמליסטים, סוריאליסטים, משוררי לשון ומשוררי המלה המדוברת. מעולם לא חיתה השירה במצב כה חיוני ובריא. מעולם לא ~וסמו כל-כך הרבה ספרי שירה: 1200 ספרי שירה רק בשנת 1993• באוטובוסים וברכבת התחתית של ניר-יורק מתפרסמות כרזות ועליהן שירים. הכרזות ממומנות על-ידי אגודת השירה של אמריקה: המכובד 'שירח'", אומרת המבקרת, הלן ונדלו >Helen Vendler<. "את חמלה שירה אנו שומרים עבור שלמות שירית, i] שג שירי. אני מבחינה בין פזמון לבין שירה בדרגתה העליונה". במשך שנה, חיו הלן ונדלו והארולד בלום ) Harold Bloom<, פרופסור מאוניברסיטת ייל , שומרי הסף של השירה הממוסדת. לפני כן , היו משוררים כמו ונדל ג'ארל >Rendal Jarrel<, ג'ון קרו ובסדם ,ה~ר~ ק~ל.י ~ן~ןה, ת~~~ ~ןמ;ג ~~סדים ~ןם נ~תנףעה נף;מכת את הפנים ה~פים • T •: יד-•:•:•: -די ~די~ה ר~ח;ןה :p מ; ר~ר אלא שהם נ~מנףחה. זהף מה ~ס~ P-· ~ע 91 אךי :ר~;א '~~דפ" 9 ק; סס.ליט י;ם ~סי ל~~ד ~ת ןי;~ן ;מ~~ ,םןvןף~~ry ~יט ;מ~~ה~ר~~ r מףןה, ;ז~ ;י 7P ~.וכ~~ים ;rז מ~~רים ••• םןvן~~ry ,זז;נין ~ןףך ~ץ מחוט שחצה א;ת; לשנים חמישה מיליון איש נחשפים מדי יום לשיריה >m ס של אליזבת בישופ > דס~~~ ~הף~ק מגןל ר~~נ:י~ים, ס~יז ~ת ;מ~ e ס Joel Connar< הופצה, יישאר בחוץ. אףןם ן; ;מןה 7 ~ז.ף דק ~ת ~ה ;ין~ה, חינם, במאות בתי מלון ומו~לים בכל רחבי ונדלו רוחשת אהבה כנח לשירה, והיא דדו ;י 9ry ~יק ןא;סה :הן~~ ךמףת; אמריקה, כמו התנ"ך • כותבת על אודותיה בסגנון בהיר ובסול ,ת~~!.~ מנף~ה, מף~ל,ת ~t דית ;יל 180 .ת;ל~~ פריחה זו של השירה היא, כנראה, תוצאה ז'רגון אקדמי. היא סייעה לקריירה של ג'ורי של ה'דמוקרטיזציה' של הספרות גראהם >Jori Graham<, דייב סמית > האמריקאית. ב 1960- היו פחות מתריסר Dave Smith<, ול'משוררת החצר' של תוכניות לימודים לכתיבה יוצרת אמריקה ריסה דאב >Rita Dove<. * יררק טיים · ניר מגזין בחר לתת רק את התחלת השיר הארוך באוניברסיטאות: עכשיו יש כמאתיים ב 1989- כתבה ונדלו ביקורת חיובית על מאד , מתוך קונץ שירים הנושא את כותרת השיר הזה שיצא ושלושים. בסתיו האחרון , דיווחו נונס משוררת צעירה בשם לוסי ברוק-ברוידו ) לאור בהרצאת ריקינג 1975• ונובל >Barnes & Noble- רשת Brock-BroidoLucie<, וסיפרה בלי ~================נ==== חנויות הספרים הגדולה ביותר בארח"ב> על בושה שהשיגה עבורה משרה בחארוורד. האמריקאית. משוררים בדקו ובחנו את ספרו עליה של מאה אחוזים במכירת ספרי שירח. משוררים מקנאים מבקרים ארתח על-כך עד של בלום בשל רשימת השמות. בין אלח אולם, תחיית השירה אינה מתבטאת בעיקר היום, אם כי לא בפניה. משורר צעיר ונבון ש'נמשחו' בנבואתו חקאנונית חיה תלמידו במכירת ספרים בכריכה קשה: דווקא לא יתעמת עם הלן ונדלו , ומשוררים עדיין לשעבר .'ד.'ג מקלאסצ'י >.J.D ההוצאות הגדולות שעדיין מפרסמות שירח מדברים על ביקורת של · ונדלו ב Mclatchy New<, מחבר קובץ שירים הקרוי מצביעות על ירידה במכירות. ההופעה Y ork Review of Books מ 990- ן , 'ש'ארית הדרך", The Rest of the Way, 29 אוגוסט-ספטמבר 95'וו•••• סאפיר >Sapphire<, ששירה 'משהו פראי' ועתה הוא עורך כתב העת >'The Yale אלף דולר' אומר: "זהו אגם קטן ובו המון Wild Thing'< מדמה אונס אשה, Review'<. נראה כי כל אימת שמשהו בטו בדקורות. ומה התמורה? אהבה ופרסום, אך >' ~ן t: קורה למשורר אחד בעולם הקטן והצפוף לא הרבה כסף". ואכן' מלבד המשוררים שערכה אימוני ריצה בסנטראל .פארק %1 הזה, מקנאים בו האחרים. ב 991- ן' מקלאצ'י בעלי המשרות באוניברסיטאות, התמורה האונס מתואר מנקודת הראות של ,התוקף t: בן ה 49-, שעבודתו זכתה לביקורות טובות, הכספית מזערית -350 דולר עבור שיר משורר ראפ פוטנציאלי: הפך חבר זוטר ב~מסד השירה וזכה בפרסים טיפוסי לביו-יורקד , אולי 500 דולר מקדמה של שתי האקדמיות האמריקאיות לשירה. עבור ספר' ולפעמים אף זה לא. n ;ל.ם f ת;י;ן רבים ציינו ששניים מחבריו של מקלאצ'י' ואף על פי כן' למשורר שלא מצליח לחדור q ןךים ~ל ע.י~:ים Y, מףמ;ת ג'יימס מריל וג'ון הולנדר' היו חברי הוועד לממסד התוצאה היא נוראה. "ברגע שהם די;ם ~סי המנהל בשתי האקדמיות באותו הזמן. מתים, העבודה שלהם נעלמת", אומרת q רוז.:י כמו בכל מקצוע שבו התמורה קטנה יחסית, ג'ודית ג'ונסון' משוררת ומרצה לאנגלית :ד i? עף ~ת ijם:~~ ולמדעי האשה באוניברסיטת ביו-יורק ף V( ~י ב~~: ~ל ~לט באולבני. היא מצביעה לדוגמה על איימי ~'זtפ;ל;'**f א;נ_רי;ת Tז ry ב ב;:ןז;ת ספיו לואל >Amy Lowell< ועל עדנה סט. ~ך;ל;ת ףלי~tז ~דד די·~ם·t;ני*** וינסנט מיליי >St.VincentEdna Millay<. ג'ודית ג'ונסון אומרת: "איך אנו "ספיר באה ממסורת הראפ", אומרת אליס מגדירים מודרניזם? במושגים הגבריים קוין , "אני חושבת שראפ עשוי להוליד שבו'', היא משיבה לעצמה, וממשיכה: משוררים כי מדובר בחומר כתוב". "הסכנה האורבת לכל קבוצה שלא נכללת יש מבקרים הטוענים כי ראפ היא השירה ברשתות מוקדי הכוח של זמנה היא, של זמננו • 'ראפיסטים' כמו קרטיס בלו מתוך: שהעבודה שלהם תישא את חותם הבינוניות >Kurtis Blow< כותבים בצמדי שורות משחו יפראוהטריוויאליות ". ואכן' במשך שנים ביטלו חרוזות. 'קוביית קרח' >lce Cube< ו'בעל המבקרים את שירתה של אדריאן ריץ' הצלקת' >Scarface< שרים גירסאות >Adrienne Rich< כ'פוליטית'. המוניטין י~~ ת~ר.~~ ~~עלת ~גףר P- ל ~ר ~~.;· לא .. של איימי קלמפיט >Amy Clampitt< וו.ס. מוווין ~ג~ ושל מרי אן מור >Marianne Moore< ן~ח;ת ~~י~ - י nת~~; פרחו' דווקא כי ראו אותן כנשים ושכתב ~ wי~~ .תר~ג!~ שירה שאין בה קול בשי • . . b"ת;ת~ ן ry "בףך 'יס~~ . דווקא משוררים 'נמכרים' אינם משוררי ~ א;כל;ת לי את הזפה ממסד • אחת המשוררות הנמכרות ביותר~מ iJ i ,ין p"'ת; ~ז ~ףכ'~ ר~~~ באמריקה היא מאיה אנג'לו >Mayaםי~~ר~~ י.ל~~~ iJ~ל 9~יק. Angelou<. קתה פוליט >Katha לחתעורר לקולו א~~ ~די לא Politt< טוענת שאין כל קשר בין ז;ךקת שףם ךדר . המשוררים שה'גרנטוקרטים' מקדמים אותם, של הגשם הייתי יכ;לה להר;ג וrת;א לבין המשוררים שנקראים על-ידי הקורא יוiי~ח ;כ;לה ג;רiזלוi;אri המצוי. "קהל הקוראים מצטמצם", לדבריה, כלילה של י;ם חלותי כל םינשiזT .~~-אה T רק עבור המשוררים היותר אקדמאים. זה ~~i7 ;ךך~י ~qלום :. משגע מישהו כמו הארולד בלום! "למשוררים בכל w ס ~ים .ס~לף iJךמ;~י האלה יש באמת משהו לומר. למשוררים יישבת בכאשר שמעתי לפתע • : -T האלה יהיו ממשיכים אמיתיים". ישבתי תנכת;ש~~ · T זקן לא ·t5א~ · · ~די ואכן' ההמונים עומדים בשער. בשנתיים ל~לד~ם ם'מפגרי האחרונות 'הבלתי-נסבלים', קבוצה של ~~ר.r-ויt5 ר "זה ר~ה י~~נ; w ם ~ד~דףת ;ר~אי~~. -~· ל~ף P-7 ל~ את שמי בכשבפל משוררים מדאונטאון מנהאטן שעבודתם ~ת ק~~ת QiJ ~ד iJב; Q ~ת נדחתה על-ידי ה'ניו-יורקר' הפגינו בפתח ~ל 1~ רג iת Tז~~~ ~חףץ עבףר ילדים ·. מפגרים . משרדי כתב-העת. ~ך'יףק תםיt~ לםל;ן ~די ל~~~~ ד~~ל בדצמבר האחרון' כאשר הם עומדים ברחוב ם~~~ט~~ ~9 ף. ארבעים ושניים מערב, הרימה הקבוצה י~~י~ י;ן~ בהנהגת משורר מזוקן חבוש כובע צמר בכזפה פעמים מנומר המכנה את עצמו ספירו >Sparrow; ה;א צא ל י כמו העולם האקדמי' למשל' כך גם עולם בעברית 'אנקור ->.א.מ כרזה שאמרה: אףלי ןןןא לי השירה מלא רכילות ותככים. אלה "משוררי ביו-יורקד - הפיהוק החלול בין לפני שהתע;ררתי המשתייכים לעולם זה כה שזורים זה בזה המשמעויות". ~~-~.r-ו~ ~סדר ~ל ה;ךי באינטרסים המשותפים שלהם, עד םשלעתי כמה ימים לאחר מכן קיבלה עורכת השירה ~~:תריק קרובות הם מסרבים לכתוב ביקורת לע של הגיו-יורקד , אליס קוויך >Alice םסי~pז ~תף ~א;סה WiJ~ה עמיתיהם. "אין ביקורת כנה, אין תביקור Quinn< אחד משיריו של ספירו • "אני ך iJם~~ iJ";ךך הוגנת, בעיקר זו שנכתבת על-ידי משוררים מתרשמת משיריו של ספירו", אמרה אליס משביבי צעירים", אומרת לואיס סימפסון, זוכת ספר קוויך' המשייכת אותו ל'מסורת הביט'. הצליל ה'יחיד פ וליצר מ 1964-• ביקולס קריסטו פר' שזה בימים אלה ממליצה אליס קוויך גם על -;. -ד . עתה מכר ל·> רומן Dial Press< במאה עבודתה של משוררת אפרו-אמריקאית בשם 30 ••••• גליון 188-187 ~ חדשות של אודות חומריות, סיפורי גיבורים השירה האמריקאית מצויה בדמורליזציה המבקרת הלן ונולד אומרת שיש אספקה ~ 5 1~ קבועה של קבוצות חדשות הרוכשות את רמת ההשכלה הנדרשת לכתיבת שירה מושלמת, "אך למה הכוונה בתחיית השירה", היא שואלת. תחיה ממה? "ארה"ב היא יצרנית השירה הטובה ביותר בקרב הארצות הדוברות אנגלית, מימי פרוץ המודרניזם לאחר מלחמת העולם השביח. ההכרה בשירה האמריקאית חיתה מאז ומתמיד כלל-עולמית. מעולם לא חיתה 'נפילה' של השירה האמריקאית". ואף על פי כן' מזהירה ונדלו' לא המבקרים קובעים את קאנון השירה אלא דווקא המשוררים. זמן רב לאחר שנשכחו הרעש וההמולה, מי זוכר ביקורת אחת ויחידה של וחולשה. זו חיתה התקופה של מריאן מור )Marianne Moore(, ויליאם קרלוס ויליאמס >William Carlos Willam<, רובוט פרוסט ושל וולאס סטיבנס >Wallace Stevens(. ב 1950- נחשב אלן גינזבורג, יהודי' לפורץ חוק בתרבות שירה עליה חלשו גברים פרוטסטנטים. עכשיו יש לגינזבורג קביעות באוניברסיטה. זה עתה מכר את יומניו לאוניברסיטת סטנפורד במיליון דולר • כיום, יותר ויותר נשים, שחורים, אסיאנים ויוצאי אמריקה הלטינית זוכים בפרסי השירה הגדולים. בשנה שעברה, זכתה אדריאן ריץ' במילגח מטעם קרן מק-ארתור >MacArthur על אודות רומנטיקה וגברים במלחמה. כאילו כדי להדגיש את השקפתם, אנשי ביקורת הדאפ גם כותבים בנוסח לשון הרחוב. יוסטון א. בייקר ג'וניוד >.Houston A. Baker Jr<, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת פנסילווניה, כותב בספרו "חקר השחורים, ראפ ואקדמיה" Black Studies, Rap and > Academy< על היכולת המבריקה של אפרו-אמריקאים לבנות סמלים, דימויים ומטאפורות. מה שנדחה היום הופך תקני מחר • דונלד חול >Donald Hall<, בהקדמה לאנתולוגיה שלו 'מ'יטב השירה האמריקאית Foundation Fellowship The Best American> "1 9s.< כיום יש 'ל ~יידון' או של וולאס סטי בנס. • 9 Poetry<, כותב: "ב 1920- היה גם לחץ על האקדמיה של המשוררים 1989 האמריקאים לבחור במשוררת כחברה בוועד הקאנון' וט.ס. אליוט היה 'המסתנן'; המנהל. עם מותו של ג'יימס מריל, יש כרגע ב 1922- כינה סיים מגאזין' >Time שני מקומות פנויים בוועד המנהל. אחת את 'ארץ השממה' <של המועמדות ששמה הוזכר לעיתים קרובות * דיניםיה סמית היא סופרת רומנים מניר-יורק, בדיחה. שלושים שנה מאוחר יותר' היא אדריאן ריץ; משורר ההיפ-הופ אשר שר עיתונאית, ומתעניינת במשוררים. ט.ס. אליוט היה בשער של סיים מגאזין '. את שיריו ב- Nuyorican Poets Cafe, מועדון אפולו בהארלם, בסביבת ארניברסיםת ** ב- 192s הכריז ארמונו וילסון >Edmond פאול כיסי >Paul Beatty<, מוציא שניים קולומביה, הנחשב ליקרנגי הדלי של השחורים. Wilson<, מבקר לא חכם במיוחד , כי מספריו בהוצאת פנגווין המכובדת. *** להקת ראפ מפורסמת. ותמך ח-"הניו-יורק טיימס מגזין" "משווו משלחם" על וו.ס. מרווין Milroy< המבוגרת ממנו בחמש-עשרה שנים, בריטית בעלת שאיפרת ספרותיות. הוא עזב את אשתו ונשא את דידו' שהציגה בפניו את כל חשובי הספרות הבריטית ומצאה לו עבודת תרגום בבי.בי.סי. ב 68-' נפרד מדידו רחי עם סופרת · אנגליה צעירה ממנו ב 20 שנה. ב 1975- פגש בהרואי משוררת בת האי, דנה נארגה >Dana Naone<, רחי אתה. המשותף בין השניים היה העניין שגילו בבודהיזם. הבודהיזם הפגיש את מרוריך עם אלן גינזבררג ומכרן גרופה >Naropa Inst1tute< במדינת קולררדו , ארה"ב. המפגש בין נשי המשוררים הסתיים במריבה שהפכה למיתולוגיה. המושג 'מלחמרת השירה בגרופה' הפך למושג המאפיין שתי אסכולות בשירה האמריקאית, רז הנלהבת וההצהרתית של אלן גינזבררג, לערמת שירתו המאופקת והפורמליסטית של מרררין. כיום מתגורר עדיין מרוריך בהרואי' נשוי בפעם החמישית, נישואים בודהיסטיים, לעורכת ספרי ילדים בשם פארלה שרררץ >Paula Schwartz<. בהךשמ אותר גיליון של היניו-יורק טיימס מאגזין' מן ה 19- בפברואר 1995' יש כתבת דיוקן על רו.ס. מררוין • מווריד עומד כנראה לרשת את מקומר של גייימס מריל שנפטר זה עתה. הוא כיום בן 67, זכה זה עתה בפרס טנינג >Tanning< היוקרתי <מאה אלף דולר!), וגר מזה 18 שנים בהרואי. תכני שירתו של מווריד עוסקים בעיקר בארנון ובהרס, ובעיקר בהרס הסביבתי. הוא משורר מקצועי , ושיריו מרסקיליים מארד • הוא עצמו אומר ששירה בנויה על הקשבה, ומצטט את עזרא פארנו: "שירה היא משהר פיסי' ויש לה קוטב אחד בהיגיון וקוטב אחד במרסיקה, כתיבת שירה דרמה לסיפור בדיחה. אם מלה אחת לא נכרנה בסוף הבדיחה, קילקלת את כל הבדיחה", בנעוריו נדד ממקרם למקרם, אך כל מקרם שיה בר' עזר לקידומו כמשורר • בתחילת דרכו יששמ מררה לבנו של רובוט גוייכם מ.א. רו.ס. מרוריך באי מאיררקה. אצל גוייכם פגש את דידו מיל ווי > ס D i d 31 אוגוסט-ספטמבר 95'••••• המשוררים היפים ביותר גלררי קיבל )Galway Kinnel( רר.ס. מרררין מאקר סטרנו ססרנד המשוררות היפות ביותר קררלין פרושה )Forch'eCarolyn( לראיס גלרק )Louise Gluck( גירוי גראהם שנרבקג גרסררד שנקנברג )Gjertrude Schnackenberg( העורכים החשובים ביותר הרי פרוד )Harry Ford(, עררך שירה בהרצאת קנרפף Knopf)(, מפרסם בעיקר את חברי הרועד המנהל של אקדמיית המשוררים: גם את פיליפ לרין ואת מארק סטרנו. ג'רנתן גלאסי, עררך ראשי ב·& Giroux, FarrarStraus, ערמו להיות נשיא אקדמיית המשוררים האמריקאים. משרור בעצמו 1 הוא מפרסם את שירי גורלי קרלרניאליססים כמר שיימרס היני · הניאר )Seamus Heany(: ושני בעלי פרס נרכל, את זרק ררלקרס )Derek Walcott( ואת יוסף בררדסקי )Joseph Brodsky(. גאלסי אליס קררין 1 ערוכת השירה של ה.זיו-יורקד.' מקבלת בערך 900 חבילות שירים .כשברע כך שהיא מפרסמת · מבקרים ארתה על קר משרווים ממוסדים, אך מפרסמת יותר נשים וקולות חדשים מאשר קרומה בתפקיד 1 הררארד מרס )Howard Moss(. קד דין ג.יד.י מקלאסצ'י, משרור, עררך היייל רביוי )Yale Review(, יורש רשת עיתוני מקלאסצ'י. מקרר נוחר: כתב העת של ייל. עררך האנתולוגיה ש"ירה אמריקאית עכשווית'.' כותב הרבה ביקרות. דניאל הלפרין )Daniel Halpern( עררך בהרצאת אקר )Ecco Press(. ~ ' 1:ב t חברי הוועד המנהל באקדמיה של המשוררים האמריקאים ג'ון יאשכר אנתרני הכס )Anthony Hecht( דניאל הרפמן )Daniel Hoffman( ג'ון רהרלנד ריצ'ארד הררארד (HowardRichard) ססנלי קרניץ )Stanley Kunitz( יי .ס. ןמרררי מרנה ואן זוין )Mona Van Duyn( זרד וגרנו )David Wagoner( ץקדני ריציארד דוילכו חברי הוועד המנהל באקדמיה לאמנות ולספרות (רק המשוררים שבוועד המנהל) א.ר. אמרנס )AmmonsA.R.( ג'ון אשכרי גררנדרלין בורקס )Gwendolyn Brooks( אלן גינזברג ורגלו הרל )Donald Hall( אנתרני הכס ג'ון הרלנדר ריצ'ארד הררארד ורגלו' ג'אססיס )Donald Justice( ססנלי קרניץ יי .ס. מרררין צ'סלאב מילרש )Czeslaw Milosz( הדל אדריאן ריץ' רו.ו. סנרדגרס )SnodgrassW.D.( גארי סניידר )Gary Snyder( מארק סטרנו )Mark Strand( מרנה ואן זריז ריצ'ארד וילכוד פרסי השירה החשובים ביותר <איך יכול משרור להתעשר, אך אין צררך פי המלצות בלבד>. · לסורח לפגרת, כי מרבית הפרסים ניתנים על פרס נרכל: 875,000$ <הסברם משתנה. זה הסברם · שניתן ב 1993(. משרווים שזכר בפרס משנת 1980 ואילך: ציסלב מילרש, יוסף בררדסקי 1 ארקסביר פז, זרק ולקרס. שם · הפרס הבינלאומי על אנסרניר פלסרינלי )Antonio Feltrinelli )פרס שאינו מרבו כך · כל , אך פרס גורל: 150,000s• האמריקאי היחיד שזכה בר היה גירן אשכרי. פרס סנינג על-סך 100,000 $.מנוהל על-ידי אקדמיית המשוררים האמריקאים. 32 גליון ···· 188-187 ~ s ~ ~ קבוצות עיקריות וזרמים 'ממליכי המלכים' משוררי 'לשון' ו לין צ'ייס ) (Lyn Chase הפורמליסטים <כותבים לעתים קרובות . ,2~ ;:? . /, \.' :: - הסנדק: ג'ון אשכרי , הסנדקית: ~וטרוד שטיין.> ' ~ נשיאה לשעבר של אקדמיית המשוררים במשקל ובחרוז ומעדיפים את ו ·• -ני, -~ ~ קשה להבין מה שהם אומרים. שירתם נסיונית האמריקאים. מגייסת כספים רבים למען צורות השירה המסורתיות> השירה. עורכת ארוחות ערב במועדון אנתוני הבט הקולרבי עבור משוררים. ג'ון הולנדר ביותר. אלה משוררים שהשפה עבורם היא נושא בפני עצמו. מבחינה זו הם אוונגר,ד אך לרובם משרות באוניברסיטאות השונות. פאול הוכר ) (Paul Hoover ,'ן,'ג מקלאצט'י ריצ'ארד וילכוד ריצ'ארד האוורד עורך השירה של פ'אריס רוויו , tז.n אן לאוטרבאך ) (Ann Lauterbach לסלי סקאלאפינו ) (Leslie Scalapino Paris Revuew) (. מפרסם שירים הניאו-קולוניאליסטים שנדחו על-ידי יורקר', בעל · ה.זיו השפעה משום שכותב ביקורת. מתרגם כרגע לצרפתית הקדמה לספר על האמנות של דורותיאה טנינג, תורמת גדולה. ג'ון הולנדר <משוררים הבאים מחוץ לארה"ב. הרבה אנרגיה בשירתם> יוסף ברודסקי שיימוס היני צ'סלב מילוש ורק ולקרט ה'נויוריקנים' <משוררים הצהרתיים: יורשים למסורת השירה המדוברת של אלן גינזבורג. מתאספים בבית קפה וילג' של ביו-יורק, שם · המשוררים נויוריקן באיסט נערכות תחרויות שירה מדי יום שישי בערב. התחרויות הללו מושכות אליהן קהל רעשני>. מיגואל אלגארין משורר , פרופסור באוניברסיטת ייל. (Miguel Algarin) פאול כיסי מקור כוחו: הרבה ביקורת שירה, אמהות האומה וקלוסר ומשרה באוניברסיטת ייל. שומר הסף . . ( (Paul Beatty) של האקדמיה. כתב את הביקורת שרון אולרם סטיב קאנון ( ~ אליסיה אסטריקר ) Steve Canon) (Alicia Ostriker . המפורסמת על 'יללה' )'Howl'( של אלן גינזבורג, שבה נאמר כי השיר ליברה פאסטן ) (Linda Pastan ברב הולמן מסמל את קץ התרבות. עדיין לא שינה מולי פיקוק ) Molly Peacock את דעתו. משוררים פוליטיים (כולל הלן ונדלו פוליטיקה של המינים) (Bob Holman) ( סקר סונדיאטה הרלםן (Sekou Sundiata) &_"(., . ' ~ 'הגוערים' (משוררים המנסים להעלות פרופסור בהרווארד , מבקרת. יושבת אדריאן ריץ' בוועד המנהל של פרס פוליצר , שם היא רובוט כליי ) יכולה לבטל את החלטות השופטים. (Robert Bly זא הרמה!) דנה גיריה ) Dana Gioia ( מחברת הספר 'האם מטפחת את ריז' חשובה השירה", מתלוננת כי השירה המודרנית המשוררים משוררי הריאליזם הפנטסטי נסוגה לשולי התרבות. היתה רוצה לראות את שהיא אוהבת, כמו לוסי ברוק (Magical Realists) המשוררים חוזרים לחרוז. ברדידו וגיורי ניקולס כריסטופר( las ס (Christopher Nich יוסף אפשטיין (Joseph Epstein) משורר אחד: פיליפ לדין גראהם. אומר ו.ס. מרווין מבקר • ברשימה מפורסמת מ 1988- הספיד את מות תור "היא אוהבת צ'ארלס סימיק ) (Charles Simic מארק סטרנו אותך רק כאשר הזהב של השירה שיוצגה אתה מת". על-ידי וולס סטיבנס, פורסם ונלדו וויליאמס. פאייםשן משוררי 'אני הולך לדוג, אני הולך הארולד בלום לצוו' (שירת טבע) רובוט ריצ'מן סופר ה'קאנון המערבי', בעל כוח רב סטפן דן ) (Robert Richman) (Stephen Dunn מאוד , כי הוא פרופסור באוניברסיטת גלווי קיבל ) (Galway Kinnel מחבר הספר יורק. אוהב את רובוט פק · ייל ובאוניברסיטת ניו ) (Robert Pack The Direction of Poetry" יי <כיווני השירה>, עורך השירה בכתב-העת The המשורר פיליפ לדין , אינו אוהב את דייב סמית ) (Dave Smith (Paul Breslin New Criterion• אומר ששירה צריכה להיכתב שרון אולרם. חושב כי ג'ון אשכרי הוא גרי סניידר במשקל ובחרוז. היורש של אמרסון ושל סטיבנס. משוררי 'האבנים פארל ברזלי ן ) מרג'ורי פרלוף (Marjorie Perloff) והעצמות' (כאשר הם מדוכאים הם נוטים מבקרת ומרצה באוניברסיטת להשתמש הרבה בדימויים שלעיל> ' .-~' ס( פרופסור באוניברסיטת נורתווסטרן סטאנפור.ד פרלוף מטפחת את משוררי '<~{;)\ ~~ )Northwestem(. מחבר הספר 'המוזה פוליטית" · הפסיכו ) The Psyco-Political ""'.,-.·. ; .... " ,. .... 1 . . . ' ' Muse(. ברזלין מזלזל בשביעות הרצון העצמית האנטי-אינטלקטואלית בכתיבה המרושלת גלווי קיבל האוונגארד • אוהבת כמשורר את ו.ס. מרוריך הקומפוזיטור ג'ון קייג' )John ובשכיחות הדימויים ,'םד' 'אדמה', 'אבנים' בשירה העכשווית. מארק סטרנו Cage( ואת המשוררים הכותבים יסים ג'יימס טייס )ate ך' James( בלשון נסיונית. 33 אוגוסט-ספטמבר '95 ···· יי ~ו s . ~1 ~ אליזבת פבישו מאנגלית: רותי גור קודדו באנגליה : ב - התפרצףת געשית חדשה, T T :0 T • :- ry עת;~ים דךחף, ~ףב,;:ף ו;:~~ K דאנ:וי על ספינה כלשהי שראתה אי נ;לד: dזiל י~~ :;1• ~ל Tק;ט;ך ,· ~~ך-מק ע.~רה ~ייל ~ם~ : ·~ ~לף ~~ ת; ~ל םח;~ל ד~ o כך ~ז.ים · ר שח;ר זעיר ·~~o/ - נזלת, כפראה ". ,._ .".-" - ~Q,ב~;ת ף~~ל.ה שכשף בצנים נ;ספים .. w ם. ~דל ry ~י vר נר יק ך ry ~~לל ~לי ע.ד:ז ry יף ש;ךקים. ry.יינ:וי ךןדקף ק@"א~;מ~ , זבףב. . . קךאף ל; ~ לא נגלה שףב, שףב חסר-שם. כtיפ;.חה -ה;ף כtלכ לבה, מגףנת, ~~לף ' ~סי ~ם~~דים ' -לא ד:~ק .ת~~~ :-•• י שח;רה, אומו~, ףלבנה, רא.פרה: T -:-TT: T T : צבעי השיש יצרף תצףגה נאה. חי~ ל~ גם iזע1' די :םינi א~ 00 0 f T ·-T 1 ד~ז' ryי 1 לי 52 ·, T : q~י-~רי 9 ר ,ה~~~ םךחק, ry יר ~~ים ,וה;ן?ים, ~~Rד~ים 1,םי~;ס~ ry רי ש~~ע,ל 1~ים, F ~~ים י~?כ:~ ל~נ;ש נכמה צעדים פתלתלים - • ,•,: -: ' T : T -: דא w יסם ~~דד , ד~ל.יסם ~~ל~ים דעים הרי געש מתים כערמ;ת אפר. פסגת; זi)"ל הגב;;ן ני;תך 9פ;ר T ~ת ס~חדים: סע;~ןים: ~ל ל~ן ~ד o/דש. נהגתי- לשבת על ' רל ••: -T ~רנ;ת .זכ 1 ?ית, ~~ישרת, מתחף, זכר?ית: ••~Rד~י ~ךכ~;ת ~ן q·~ ת;~כ~ ל , ערמים 1 כבדים, כרדתי ראש. ~qרי 9 ~יךלת ם~:ם ry ע;ןה ~סד ן~~~ • נהגתי לחש i ב שאם הם נגדל ~wb~~~w-סרי "i··~ ד~~~· ~ש םל ry י;ת, אז יפה, בהחלט, אבל לא חבורתי כמיחד. T:•::•:••:-יזי :•:••:•••T !lQי~~ לע, 4 ק: T • • לע~ים קך;ב;ת הייתי נכנע לרחמים צעמכ~ים. ם~ם;, "ךה" ~י~~ 7 י~~ · ;ן~~ימ ך~ם ת~~~ !lQי~? לע,דק, ' .ן~~ .. : אז לא יבלתי לסנ;ל את המחשבה על גדלם של העז'י'ם והצנ~ם T : T -T T :---•: f • --: • • T :• ~~w ה ~סרת לא ry:ינ:ו י ~אן . ם~ם י~יי וגע שב; נעצם נחרתי את זה? א iי ל i ז;כר ,".אבל 'היה להי;ת". ·: יכ;ל ~ה ~-ל~ 1· א; השחפים, א; הפחש;לים הח;פפים - T~;נו:נ~ wr ל ' ~ry ש;לים · = י;ז,ןך ך נ;ךא T ~ד qT ~ים םי~ך~~~ "" י;ז,ןך; ל~~ ןע;ןם לא ,ש~~ מתנ;צצים ףמתנ;צצים, למר;ת שהשמים T~~~·~~ ם / :ו t2 ר םכ כשרגלי משתלשל;ת ננ;חכ~~ת ת~~ל-"~~~ 6- ,ש~?~ . Q י~ ~~לים ו~~~ • -T -:• : -• : ' אמרתי לעצמי ל~" הד a ~ים לם~~יל ,'"ת~~~ אז "ל ? ' ככל שהרגשתי וי;ת •• • : -: • :• : T האי שלי נדמה וחמים,• הרגש~י "י;תך בנית. ·--.. ·:-:· -·: · מזנלת:עננים. כל שרידי העננים של n הג~ע ;.·~ צי•הנז 1 ונתל 1 ;מין : -ז • ם~~ש T •• • : ~R ע :ם:~א;ת; w ~ש מו;זו ~לה ~ן ר~ם, גר i נ;תיהם החרבים :• ' מעל ה~כתש.ים הי 1-ל iםיוtח .למגע. : . . - . · :--·: . והיד שם אחד מהשףג של; ואחד מהשרג שלי. iבi י היה סףג א iדיi מכל דבר•: T : • -: T - • :• -•• ,T ~חל• 9iיגT נ;סק ץ~:ן;ז~~ ~סד " עם w ךי;ן דק, t מל ~ל מכל , ם~ם ל~ז ך~ה ;שרם ?ך~-ל~ 1 ~~לל "זה כל ס~ז;ו w דק ?םי~~~ל מ~~ים ל~~~ח 1 ,תףך~~~ ,ה~~-י~;ב~ ~ל 1 ך:א~~ת ry ~ץ ס~םת, ~יד דדי 9ב 1ר ,wםדםו • w די;נ;ת ~לז;ן נ 1n .תחת העצים נערמ;ת ז,ןה. · ש;ךקים ~קף~קף~י <וס:ינ:וי נוז.יז w· ~ים, א; ל;קמ ,ה~~ 1 ~~ךסק -••:-• ••T --T T ע,ברו כל סרג ~ל ק 1~ק 1 ם, ~מרדן). ק~ל.י םל~ה, םמ;לי?ים ~ל רךם, היית נשנע שאלה עו 1 ג;ת איר 1 סים. 0 0 • • -: :• •• :• T : T T 34 יוו••••גליון 188-187 ~ 11s ~ די די <עש נכנס ופורה>, ךס:י.חי ~9נכ ryךד , 'ץ~;ק צ;ע.ק ךד;ק,ן ~ין סע~ים. ~ז;ן ה~~~~ס ח~~~ לי .זמן בכה דב ד nw זר ן.ן;~ךת ,ת:~- ן.ן;~ךתזת:~- ~דל ס~ם לא ~ו f ~נף? ואהבה, אבל אלה היף נעימים את מבנה צלע;תיה. /Jי~' ח~ה ה~~~ . .ו~~~ ~ד T ל ~ז.ייס:י~י in ו.ם ךדרים ~יא ~i?ידה 'ןi:ן·; ~דל ,~ R ~לת, ל,זעיןה ~~tי~';';ת · ס~י ~לי :p מ; ן:יףו-rח ;נ;ד~ 'ל ~ינ;ק, ~ממ~דה גר~ית :p מ; ע;ף ~דףט רד.זה. לא, לא ~ן~ףק, ~י ס~עיןה דיt;י~ ס~נכה עךים. · ה~.! .חינ;ק סיף לי ~יו :כ;ל ~י~הף לךצ;ת דדרים ?הל~~ היה סףג אחד של גרגיר' אדם נכחה. טעמז-וי, א n נמדר ·~, ח· ד א n שליישע;ת. ץ~~~ם /1 ע, ןלא · 'לא דת;ע'~;ת T ל 1אי: I ·~~~ ~ו י~ר w.יח.י~-ד~ דם;~י ל~ז-ו;ת ~ת סנ;,ןל סr-ו;g ס, ססריף, סנ;ןא ר 1 ~ה שהיה מגיע לי ישר לראש ן~~~ף ~ל ססלי Tל T ~לי ת:~•תך~;ן.ן~ - <אני ח;שב שהיה לזה סלם ה~לילים המףזד נע;לם> -:••• :•זז •:ז ••·--:••T ~יש;;יר' ,םי~,ק~~ ףמ~~~~~ ולא הביעף דבר' א; שמעט רשעףת. יi~~י'~~-ל~ ~יבןג;~~ףת iJ עיםז ;~· י;ם ~סי י~~~' .חינ;ק ע~ים אדם נi;ij ק עם ~ך~די ,םיpזן~ס דק :p ד.י לךא;ת מזהף ש;דה ת~~~ ואז אןפ; לא זהתה א;ת; • ciciל i מ;ת סיף ~רףעים ~בכל. ~מףדן ~סל~~י ~ל ~ iJש~~ סס:ה ~9 נכן~ה .ףףט~~~ ע.י~י ;ח;ת ~ל ס~~ין ךע;דד;ת .ה~?ס סמ~ןיא;ן י~;קpזס ~ק.ש י~~~ לה;ד'יש הבכל להם: . 6 ל:ם ~:· סליל' ס~~ין; ~ס iJ ~מףק;ת' ~דד Q י ע;ר 1 ע.ז iJ~i? ריח;ת ~לי פיל;ס;פיה עלףבה. • :די :-T נמתחים-הלא.ה';~שמ אינס;פ~ףת ס~ףטים על א~ים אחרים .י w,ת, ת'ןv רך~ר 'לי , ג~~ד ~יב~דת ~;לל ~לא י~~ד: מ 9 ;ןיק. של T א~ים, T א;ים מטריצ~ם :א~ים, ה~? לא י~~ד: מ 9 ;ןיק ~ל מ~הף? כמ; יציiנ צפרזע 'וi;כפ;הה לראשנים זרמה יונית א; אסטד;נ;מיה? השפדים ד-:ך ~·~ ~ל ,םי~~ י iן:יר~'~ ל ry י;תי - ~~ךץ ~~לאדה 17 .ה;~ 'י~א!-~ ~נ;ומןא-ף :~~ךים Tl -T 1 ' על בכל אחד ואחד מהם, נס;פ; של זבו' א n ד הזכרים T'נtינ;שדהV> ע'שיתי,'' * את השורה מתוך "נרקיסים" של ויליאם ס~יךים - ט;ב, Q ג י.חי ~ארו ,ן~ז. ~-W.b ~ת ע;לם ;:liJ~ry~~ IJ ם, וורדסוורת הבאתי בתרגומו של יהושע ?ד i? ל.ם ל~דףג;ת ס~ידף Q ים ~לי: את ע;לם החי שלהם, את הגיא;גרפיה שלהם. :•---.""T."".""-••:- :די .""T:• כוכב, משירי ש p ספיר וורדסוורת "ij ם :דךקף ~ל ע.ין-ס~גים ס~יא, וטניסון, הרצאת אופיר 1969• שהיא נרבכת ·יrו*•••" נדבכת וrי· של מה ? ~ד~ףק :P ~ס w ד~י ~לא אף~ל ל 9 נ;ל זאת ** הר התקווה אר גבעת הייאוש. ר~ע ~סי נ; 9 ף, ת'ןv .א~ ~ם ;~ף-ש ji ה לדז;ק. :•T•, >iJ דרףחים ~ל ~ו ~גף:ים .>יר~~ד ששת היה נחמד. T : "." TT :• •• האי הסריח מעז ףמגראנ; • ששת היה נחמד' רהיינף חברים. " T נtי~~ס ·, 'סיף-ן~נ;ת ~~ ~ם ס~ס~ים, ~לף דל~ ה~,!ה~~: ,-1, רכלם מביתיים מזי' א; שמא חשבף רציתי להנציח את מיני די ••:-:•-:·•• T ~ח.י:ס'~·· ;,עז'ם~ ~ן I א; ~cr ף. T1 ך~י:ן ן'ה ~ם הףא, ~גי ,בןv;ח ו~~ .ן~ס~ מה, מה, מה, ףצרחה, צרחה, צרחה, הףא ך j ה ~ל~ף ~ת ~ינ;ק;ת סעךים ,םי~~~ל~ה ttt.'' ~ןסה ttt ~ה T:ד~ Ti ~יד~ל;כ:~ ?Q ל.ק ףמתחרה בדיצה מףלם, א; נ;שא אחד סביב נין; • ~ ה~: ן~ך~ T ה: ך j ה ל; גףף •:.ה~: T א;נכן ,י~~~~ חן בכ;~ב;ת .~ד~יר iJ ~ןח;ת סש;~ל;ת, מנ;ישףב;ת ~~ס i? ת~ק;ד~.ע~ לן P- ע ם'~ ש;ך~גי .ר~ז י;ם ~סי ij ם ~אף ול i? חף .ףניt;א TI • T ך~~ים ש;ךקים, דעים ~ד~יר ~גי JJ י ~אן' ~י ~סד' אליזבת בישופ 1979-1911 ילידת מסציוססס. אביה מת בינקותה ואילו אמה אושפזה בסנסוריום בהיותה בת חמש. גדלה עלף לי על הצעבים. 0 T - 0 --: T שלא נתפס בככזה, אבל מי מחליט? זמי ה;ה Tמלא iTהם:מ nי , , : בבתי קרובים בניו אינגלנד ובנובה בכשבכל השחפים התר;ממף נכת אחת, הם נשמעף ץ~,~~ .םי~~ל~~ i? ב~~ת ס~~ים iJ,; סקוסיה. בוגרת וואסר קולגי • שם התוודעה למריאן מור והושפעה משירתה. ;מ~ ע. r ~ד;ל ~רף ci ,מז~ה, ·~ ,-י~ד ~".'' א;,זלת ךה;ן~ת. ~גי T זק,ן. לימדה שירה יורק, · באוניברסיטאות ניו אני גם משעמם, ש;תה את הויtהיויtמאה שלי' ס:י.חי ע;~ם ע.י~:ם בןv;חך ~ל ע.ץ' -:·-:"· זז ". .. ". ~r ף ~;רף~א;ת מ~~ימ;ת. QiJ ~ין ~ם ~ל iJ ~ןף " -·· :-ז ·· הסריחה ממשמעףת, בכמ; ה~לב. •:•T ז:-• : ז:- ~יא ס:נכה ן:י~~~ ה~~ ם~גי התחננז-וי אליה, יו-rרצפה,וrנ לא ?להישבו~~ר~~ נל" n ך;ץ ה~~י'~ ~',ה~-ל~ " T ' מלסב ס :p ם?םל , ס r ~ה ס~בףד , ע;ךק,י סע.ץ ל~~ ר~דית ••• ~ד~יר ~יא ~9 רדת ן~;נ~~ן ~י .~דלל וושינגטון וער.ד חיה פלורידה · ווסס · בקי ~ל;ן , 'ל~~ד עם ~ל י~~~ ,ij.ףה~~~יי~~מ~ ~ל ו~~ ו;נ~~ j2 י. ~· ף ~ממלתס w ד~י ה~.! ~ןה לע~ים. שיו-r אחד היה ע;מן על הד ה~עש יו-rלנטה·ש נ- D'ESPOIRMONT אר MOUNT . : -: . :• *DESPAIR <ך~ה לי ד.י ,זמן ן w סק עם · vןמ;ת<, ף~~ה ,ה~~ף ו .ר ry דח ~ת ס~ויר • ס:י.חי ת;~ס ;נ~ז.~ ףמ~יס .;נ · וגם כ 16 שנה בברזיל. זוכת פרסים, ביניהם הפוליצר. כתבה גם סיפורים קצרים ותרגמה שירה ברזילאית. גלות ומסעות הם לב שירתה של אליזבת בישרפ. הנרפים זרים ומוזרים. בדומה לשירתה של מריאן מרר, הרגש והאני האישי נשלטים, מרוסנים, רכן בוסים לשלב את העובדתי עם הדמיוני. מכל מקום, בשרנה ממרר , שהפרסים התיאוריים שלה מרשרשים במציאות, האפקטים הוויזואליים של אליזבת בישופ מדויקים וסוגסטיביים, ריאליססיים רסרריאליססיים כאחת. 35 אוגוטוכ-טפוכמבר 95···· יי [::1~ %1 אן סקסטון c מאנגלית: גיורא לשם מכתב שנכתב בסופח צפונית-מזרחית בחורש ינואר יום שני '~קירי י;ךן ~ןג, י;ךן ~א~ן ~'רס~ ~ל ~~יחם מק~נ;ת w ל .~~נריםים ~ןה; ;יח · ח~-י~;פ ~~ר 9 נ.:יןקף "זה w דה רי;ז.יו , קבףרים "זה 7 ~י ה"ז ~~ךו;~ים i? ~.םי~רי~ה ~ ~·~ 'ר~ ~דף~ י ?ןח~ל;~ן יום שני מ~נרים םי~~מ~~ דרר-~~ב, ~מך~רים .•. יהיה נעים להי;ת שתףיה: ט;ב! מ";ם ~יז ~~קרים. :פ :פות ·~ •בלש; ' ני ףבייי T :·:·.:. :ז -' י~;ל[/ ,w ~י~נף ק~ו ,.. מותרת על הגבףל;ת סשףך ן~~~ :pזף~ ; ס~ד T זרית ~~i ז מ~'ין ~iע,ןץ. ר~?ג דב ~די ש:פ;וה :פל;ט w1 קט דב ~די. זהף המנ n שעליו אני n;שבת,ת~~.~ ~ן~ה ~ת;ך מ~לג: ~ין ~ירים, 'ii מת- חף~ים, T T:-· :• :• ~ין רי n,ת; ~ין ת;ק~~ א; נ.:י ry בףןה. לא ןןןה לא ,ה~[/ :פאשו אני מדברת בלא ואש א; וגל. קו 7-·~~:~~ ן~ז-~ ·~ א;נרי. ל ry י;ת ~תו:;ה · ~זה ןח~ l ד~ ב;ו~~ .ןש;~הי~~ ה~~~~ת "זה ~R .ו;ב יום שלישי יום שניח~~אנרי ~קו . ~ין י;ם ז 1 לת י;ם V(.י~ דק ~נרמ;ל, היה לכא;וה סביו להעמיד פנים !l~דים 1- ~מ;נה גברים על מגזל מ:פ"ם הוףס י~~~ · . ~כ;לה ל~םליף-~ת מ";ם .... ~~עף ך~~ l]ק T ם~~~~ ~~לין י~ן מ n.ף;- ז :פזףג גובים. לבב;תיהם ננעל 1 מ'יד בחבטה. ל;מו-אתי האמת 6 ~~ןה לא ה;~ילה' T ןסק~א א;סם. לכל נCימ;ה :· א· iוrת המזה ה";ם הם ל; n שים נש;נו •~~דים T ~ידן 1Jדר 1סאל~•.ש~~ p;ל; j,' ~ם:י~~ק לף הייתי n ;לה, הייתי ילדה, -T מה אתם א;מוים ? ~~ך~ןת ~l.:יl]T ת לפף~ f ת~~;:ג- ~ן מ~ןק. ז 1Tוiלciiזלילצ מזכה, עדית ה:פאב הנ iואה, :פפי שזה :.:·:·' מ~ 7~ל;זi' ר ci~ן T9 ים רמ~ש;ן n~ci וןה~.: לא :p דאי לס,טף ~ת דך~ים א; w ל ז.ו ~ל א;ד;סם. מה עם המט:פ"ל שלכם?ל~~ ,ם;ק~ ח~ף ס~סד ,וד~~יד . האם' הףא-לבבי? .''T:• • T : • י~~~ , יכ;ןה למ~ריד ן~~ע~ "ןה. 36 גליון 188-187 מויאן מוו מאנגלית:צביקח יעקבי אשרי האיש אשר נמ;שב לצים לא ישב ס~יש·~, ו~~· נ i ~~ו;ני y," ~_זןןל, ~K :~רג שאינ; "נעל נט'יה ,להפרזה"ו~~ ;_ני~ _"Q~i6 י, וסע, ~·ףן ך~ד ·~~~:{ :י :."ע~' ;ה< ג'א;רג'יא;נה! ננלאים וישנם · ישנם ה'י;צרים נני יום שני י~~~~ם 6 'ננל דדו םס'~'ם~~~;-ג ת;'ר.~ל":';נ ~~'/jry ל.ט :ס~ז נכי אם הא;ט;- s ;רטרט של ג';רג'יא;נה לא היה אמףר להי;ת הףא, ודאי ננכר י;ם ששי נכעת. לא j~ה T ש;~ה ~ת ים ~;· ;~;י~י ~ר~~ ם~אם; iם~}:ן •: t י~~ מ i ןה .י~י~~' " T :ו;נים ~י.ןם ק;~~ים ~י ~ין ~דלית ~~?יכד ~~סי .( ךל;~ר ~i'ת~~ ~ןןה ~ת;ף ם'לג "פצףל' פףלמףס, ס;בלנףת" - מבצר הלמדינףת" "· נ זה להתעלם מאפשר'י;תיה של הופלה. 0 1 ק :~ -riP-ת~~ ,י~ן i ה: הףא שלו ננמ; הצל~ב, · 'ר~ע י~.~לם~~~ ~~ב;ןת :ד :p~~ל • ה t ה יש לב~ מצ~דה העשףיה ל n זפש א iףנוi .בס,,;- T -',' T ,'' ס~יש ~·~ ;ךו,~ fl לק,';יב T~ת ן~נ~~: ם~' ryל~ה fl- ש;~ל את צעמ;: "האם זה יפת;ך את השאלה? מישה~ פעם 6 ~ם~.זה :p מ; -~~~; ר i ת~ מ~ם ·~" ~ה ?הן ,ןה םי~~~ לךצ;ן ם :p לל?" ~ב;י • ם~~ים ת;ב,ק}:~ יף 7י 9 ס ם;"~ ם~~ , יצףךים פ;ליזק'יים ו~~ ?~יל ל~מד ~'K ט. ח'יים נהתמננרףת לצעמי עד נכדי הטבעת החףש הזפףסרי / ' T ---:---:•:-: -• •:-ז:יי ז; ם~~ה 'ס~~ים נ;סךים ~ל.וים ~ל םחךף. סם ~י.ןם ה;ן:;נים ןשף~ק;ם. מאכדים את הפר;פ;רצ'י;ת לגמרי' ס;-;רים ן;;,ר~ ו~כ;~ית ~~ry ןר' "~דדים ,~ןק,חף !l ל-~ךי ~."ם~~ ס;~ךים ~~רס~ים, םי~~~~ !l ך;ל · ד ~ף ף~~~קים !l ף~ :ץ~לף · ד ,ל;ך ~Qרי w י ~ם:~~ יום שני י~~;יך 'סם · 'ן~ד סם ם~"ףף 'י'~י ם~~ין -י~ן.~~ ~קירי ~~פףן ~ד~ס א~י :pד;~ .ש~ - ~י~ן ו;נדס~יף? ~דלם !l ל:ידי "~~וים ם~ח~~ ם~ןט ך ry ך~ה ~~חףם ם:ץלל", ~~רי םש;~ר הדיףר הףא מתחזה. למ T עשה הףא סבי t םת;~ף ז:ד}:~ 'ם' ry ~ן ~~קיךהף ו'~ לא ~~ryיר . 1ז:יר • 'יר~~ ו'~ ~ינ; ר;ךף 'ל;ם ל~~ ה~א- ~ף ן~ןח;ק ה~~ש~;מ~~~ ם~יק;זקי~י ף~לא ~ר;ר ~רףט;סיו • ~~רי ס~יש '~מף.ןת; ~ין ה'~ר~ רגליו מ;עד;ת ךכף~סנףת - ~שףי ~ח~ר ;ילא ב~~ ו;נן "םןדרים :p ~י ;יסם ~ר~ים" נסלים של עינים. · ריסי ל~~ כtי~~ם""-· ו'~ לא :ך~ה ן~.ןיו נ;יבף 9 ה, ~ר~ז ו;נל j? ר;ס: ~;יר ~ינ; םזפף~ךת ח; t ה ~~לף~ה ם~ד~ןת !l ל ו;נ~ךל ז~?~ם . הףא ~וים ~ת ~ry';ףנ~~ ר~ן.~ וrס;א;מ;vן~ ה~~ ~ת םש;~ף' * בשיר זה מדגימה מריאן מור שימוש אקרובטי אופייני בציטוטים. .ןמ;ג 9:p ךט .ן~: מקורות הציטוטים שונים ומגוונים, החל מן התנ"ך, הברית-החדשה, משלי פונסיין, ספרים, · לה מגזינים, ת~~ הףא ~י.~בף ועיתונים של התקופה <השיר נדפס בשנת 1956(. :p ~י '~סה ~ידף. לא מצאתי לנכון לאזכר כאן את שלל מראי המקום, המפורטים אצל מריאן מור 1 ברשימה שבסוף כרך ~ד הףא w ~ד לי :p ו;נ~~ז ~בףד • שיריה שהופיע ב 1952- בסירות Penguun Poets של Macmillan Publishing מריאן מור -1972-1887, ילידת סט. לואיס 1 מיסודי. בוגרת לימודי מינהל עסקים. שיריה המוקדמים אן סקסטון -1974-1928, ילידת ניוטון מ 1915- עוררו תשומת לב רבה, ומריאן מור הפכה את הכתיבה לעיסוק. זוכת פרסי שירה רבים, ביניהם מסצ'רססס. כתיבה מזרוית ראיה נשית- פרס פרליצר. שירתה הושוותה לשירתו המסאפיסית של ג'ון דון. במרכז, עומד לרוב רעיון פשוט, סובייקטיבית, מזדהה. עניינה בסצינה הביתית אר הפורץ ומתרחב באמצעות מסאפררות. המשברית בחברה האנושית וגם בטבע - בעיקר חרף הלשון "שרירית", מגובשת, חמורה. מור משתמשת בצורות ומבנים קיימים של השירה, בדרך חדשה. מסצ'וססס ומיין •. שירתה הומאנית - גם אם היא סאסירית - השירה, לדבריה, מביסה בחיים בחינה. אן סקססון שמה קץ לחייה ב 1974-• ~ 11ls ~ ~ אוגוסט-ספטמבר 95' 37 ~ י~י קתרין זחלרשטיי לברית של בני מאנגלית: עורר פלו אלף נ;לןנף אדם, היית שלם, ני אד c נמ;ל T נברא. T " T l ו~ופ ;TT•ל~ ~ןם •לא ~~ןה ~ן iJ ~י לדבכ;ת ~ת וrד~iJ ~עףט, ~קףן ןלף~ב, ס~;ר :p ~ה ממףן;ת ן~ך~ן iJ ך~ק ,ה~~~י~~ ן~ד ד~~דה רע~י.rר~ ל i י~ערין ל Q דןק מופו v> יט ~ת סע;ןל ל Q ~ין ~פףלת מלמב. · ן~ןם לא ס~נ;יה ~ם י~?~ ס~ד~ה, ~ל~ןה א;ת; א;ן;ת ,יצףךיס iJ ,זקףקים ,ת;מןvל ~ם ~י ~דסה 7 ~ל.ף א;ת; ך~ת ~בףה ;ל~.תו:~ש~ יני , נגיסת; הרעה של אדם ה;י~~ ןף Tע;ר' iר i ס~ים T•:,הן. T T בני. היית משלם בעיני . ה~~ ~~ד~ה~ Tiיףצ'י~-iJם~~ ~ןף צור~ב ~ת 9 "ףם תו:'~סס.ד v>ים w ןף iJ ~~סה P'iJ י?גי~ ~דר v>:p יר; ~ל י;דה ס~סףר ~לו:נכן , ~מר i? רי~ת iJ "רנה כשחטפה זמרות עלים ם~~~ l ד~ים :pן~~ ~ל ii :ים: ~עק.תף הנף;בענית בכמ; שירת י;נה ~ל.ם :p ~י ;י;ך~ף ~בףךי -~זpף,הן~~ןv א;נ:ןף T ן~;~ iJ l ל~י:נכז ;מ~~ rוi~יר ;;דה ~ל.מףנ;וף ה~ךi א;ת 7 ~י ;י~י~ף ... ננשאה את העלה ~~ןם ~ן~ן ~ק,מל ס~ןם ~;jם~~ ה~ין~ס;.פיי-ם נעיב; של אלחים. ףי~~~ ~א ~דרית; • ~,ןם ;מ~ה~~' לי :::.ףpז~ י;~ן~ף :וד~יר ~ג.י ג~דת ~אן ,:p מ; ~ןה, צ;~ה ה~~ 'ל.מףנ;וף איךi דק א;ת ן~ן~ןv ~י~ף . ק;~י; ~דם iJ ~ד~ט ~ד ~ל.י םמ;ךים סג משלם לחברת בני כC"דאה. 9 ~יב דמ";ת ~~לי , ננ; וה~ברים. ~~iגים l -ת~ ף~~~ ~Tדך;נ;ים. י.ל?~ ryם ם~~י~ו;נ~ ~ב ·; ;jק i?.i6-ר , :וד~י , ~גי ע;~ןת בכאן , ;מ~ שרה, מתנ;ננת רא~ ה~~~ ~ל ך~ז ססרים 71J ~iJלבi, ~ם :Pם · ק~~ס'; ס~ד .~~i לים "מםמ i ךים .::·:· ז_)לר;ךים ה~~~ את השבףעה שנכפתה על האב ~ת:ור~ל ס~יב דמ";ת נעלי , ילדי ואנשים. T T -T 1 1 • ןיtי~וiJ ד~סת; ל~ג~ם l ~~נ:ריר: 'לל~ם ~~~ו~יtכ ~~ד~בתא;ר-גןק -ז:- • ~ם ~ן~ . ,ת~~ג ן;ןה. ו~סה, ~גי , ~~נ;נ;ים ל~דאת סר~~ים IJ:PiJ~lJ לים ל'; סרים, סי~ן ~רףי נו~ף ~ם Q ~ין ;י~ל;ךים רו~ה ?:i ~ן .~סןש ,ה~ףב~~ ;יס~נ;ו~ה ב~"כ~,ב~ס~ סח;סדת 1J י ~ד~ךף iJ,ק;ת~ ןמנ;וחיל ~ת IJ.ףי~, ?iJ ~גיק ~~iJ ד~סתו לד~י .ס~נ:ריד שם שרה עומדת לבד. ואנףה, ,בני * קררטער , קווטערין <יידיש> - גבר ואשה המוסרים את הרך ~בדד Tף~;ב~ דרית ~·: ~ם ס Q~י i • הנולד לסנדק בטקס ברית המילה ;י~נ;וסה לדק,את IJiJ ם~י עד ז;ב םד T ~ת ~ת;ם .ףך~~ לברית של בני מאנגלית: שלום וצבי אלף נ;לןנף אדם, היית שלם ני אדם-נברא T מהףל; ואט "i של אדם TT •: • 1 לא Tעמדה'נ~ד T לדבכ iת :PT;'~~rוiJן~~ , ~שףר לד.רנש, ריסגי ~דדש גן~ח ... מ"דה לין; האמףנה זל w.רא~ך;ן:• וrן~~ף לרג?ו~ר ך~~בר ~י ל Q דןק שאחז נ"לד אל מףל חרב הפיפ";ת. ל~· ן~ןם ה~~ה ,ם~א~~ ס~ן~ה, ~ל~ןנףו ~חו~ן ~ת בכל ,יצףךיס נשם, וrד;ענ ש;כחת כליל לה;ד;ת -;ל ;ל~ב~ה ;לו;' ~ת ח;~ת iJ ~יףת. ~י ג v> י~ת סרבנףת; של אדם . הב;~~ לף:• ע;ר T רר i ותמים זה, · ~גי T גר~ינכ לי ~~ןם T למלף~ין :p~הף~ 9 ס ~זp~תiJם~~ V? לף צ;~ק ~ת ס;פם של נףשעה ירחי לרה T •• •• T 1 ° •: T : • • T -: E תב~ ה~ושלטייז :י:יא מורה,ל n וקרת תרבות יידיש באוניברסיטת פנסילווניה, בפילדלפיה. שיריה מתפרסמים בכתבי עת ובסבצים. שירה בר תש בני ,שזכה הדים רבים, ראה אור בכתב העת היהודי-אמריקאי 11T/KKUN11, בעריכת מיכאל לדבר. 1 38 -גויון 188-187 l~ ~H ~ הבטיח המינית, הביוגרפיה הוהיציר חיים מרבץ מאנגלית: נעמי יפתח העבודות שהביאו לידי - אר באר אחדי White:David marr: Patrick מכיורן שהכותב, במודע אר שלא במודע, A Life; Random House; 1991 שאף לקבל את אישור בעל הסמכות, מה הצהרתו הפומבית - בייחוד " שבסופר של דבר פעל כנגדו ומנע גישה ) Flaws in the Glass" (1981 ",Memoirs of Many in One ~-~::!1::3: מי שנולד ובילה את עשרים ושבע .ביקורתית"ר, (1986) " השנים הראשונות של חייו טוענים שזהר הספד המסכם על ררייט. ללא הן עבודות נחרתות דרגה שאינן מצדיקות .,,., באוסטרליה ושקרא ספרים, לא ספק זהר טקסט חשוב ביחס לחייו יכולתי אלא להיות שברי בקסמו של פטדיק "החיצוניים" אבל הכותב, היוצר ראמן את פרס הנובל שלו מ 1973-• " ררייט, הסרפד האוסטרלי היחיד שיש לו הדמיון נותר איכשהו מאחוד • כמעט אין >The Twybom Affair" (1979 מעמד בינלאומי • אני ממשיך ומתעניין נגיעה בטרדותיו הגדולות יותר , מתחיל טוב מארד , אך ירדד בדמה ןבאופ בוריים מאז שעזבתי את אוסטרליה, ומאמין האבסטרקטיות יותר של ררייט כסרפד , רעוד ניכר בקטע האחרון בר מציג עצמו יאד טייברדן לראווה כבעלת בית תקאמפי · היי שקראתי כל דומן שכתב. לכן , כששמעתי פחות, ניתוח שלהן אר מיזוגן בתרך להמפע אינה סתם השמטה של **>high-camp >של בית זונות לונדוני • על פרסום הביוגרפיה :Patrick White" הביוגרפי. זר מסיבה כלשהי , נדאה שרויים אינו מסרגל "A Life שכתב דייריו מאד , ביקשתי מחבר אופי עבודתו של לכתוב על נושאים הרמראיים גלויים באופן שישלח לי עותק. הוא עשה זאת, ויחד עמו שיש בר ייחרד ירצד. כתיבתו על נושאים שלח גם עותקים דנים של סקירות קלושות מאר נקבע פי · על הרמראיים נוטה לצד הגינונים, רבה בעת, של הספד שהופיעו בעיתונים אוסטרליים. .ההנחה נדרשה, וההומור שלו פועל דק בדמה לש לדאבון הלב קריאת הספד חיתה נפילה. םשהומוסקסואלי פאדסה גסה. כשעינו האחת מונחת על קהל נדאה לי שרבים מאלה שכתבו את תהסקירו יכולים להגשים את "עליזי" סידני שלו , בעת שהוא המנס הקלושות לא קראו את כל 727 העמודים עצמם ולחיות לשעשע את שותפיו לאמנויות רלתיאטדרן , שממלאים את הכרך המסיבי הזה. דב הספד פשוט משעמם. קריאתו הזכירה לי עריכת יצירתיים נאמת. קר נדאה שהיצירתיות שלו מתדלדלת. עבנרג לפטדיק ררייט, נדאה לי שיש הרבה יותר המ מסע אדרך אותר נוטים לשבח, לא משרם כשחם ם'יוצאי לומד לטובת הרעיון הפרוידיאני של ההדחק שהיה נהדר , אלא פשוט מפני רשתמ מהארון' וסובלימציה, הדחקה שנדאה שחיתה חיונית הייסודים. לאמנות שלו וחשובה ליצירתיות שלו • אני אומד זאת, למרות שהשפה בה אהו הביוגרף. הנושאים הגדולים יותר של טררייכאמוד , תסריטיו המיתיים רהסימברליזמים למרות שזה נוגד אידיארלרגיה ,הרמראית כתוב נאה, ובמקומרת מועטים, במידה דנה מועטים ~ןי, מתובלת בהומור. אי-אפשר האדכיטיפיים שלו , הם אלה שעושים ראות עבודתו של ררייט לא נתדדדדה פשוט מפני שהזדקן ואיבד את הכישרון שלו • נירון שלא להתרשם גם מהאנו גיה ומחת ושיה של לסרפד גדול והם הסיבה לכך שהעולם קם מאד רכן , מיכולתו להביע אהדה ולהיות רשם לב. לא לגעת כלל במה שהפך את פתאומי של כוחות היצירה שלו התרחש מנותק בר בזמן • אבל , נאמנותו למה הנושא שלו לגדול זר שגיאה עצומה לש בדיוק בזמן שהדיירריד ~אדים כוננו את דמותו סביב נטייתו המינית והצדיעו לה. שהתרחש בחייו של ררייט חיתה די משוחדת הבחנה. לאודך כל חייו התאמץ ררייט לספר לנר והתייחסה לדברים כפשוטם. מאד התכוון למאד יש תרכנית משלו: לתאר את ררייט לביוגרפיה מספרתכל · , אך מה שהוא נותן כסרפד הומוסקסואל רכ"עליז" מסידני. אך , שחייו שונים מאמנותו. הוא נהג להזהיר לנר הם תיאורים מפורטים של תקריות, אני מאמין , שההומוסקסואליות של ררייט אנשי אקדמיה ואחדים לשמור מדחק, מכיורן שאינו מסרגל לדבר בחופשיות על כתיבתו אירועים ומצבים משניים, חיצוניים טופשו אינה ב"ה מרכזית כפי שמאד רוצה שתהיה. היא אינה מסבירה את ההשג היצירתי של היצירתית. בראיונות פגשנו באדם שרנה, לא לא מעניינים. מאד יכול , על פני עמודים ררייט. האידיארלרגיה ה'הר.מראית,* של דמא מי שכתב את הרומנים, אלא מישהו מנחרץ שלמים, סתם לעדרם נתונים לתרעלת לא שלא יכול היה לזכות בגישה לעומקי היצירה בדודה. אני סבור ש" Random House" יושבת מארד לא נברח על הקריירה הספרותית של ררייט. אופי עבודתו של מאד מהם נבער עבודותיו. הוא היה חצרי עמוקות פרסמה טיוטה ראשונה מלוטשת אך מנופחת של מה שיכול היה להיות עבודה טובה הרבה נקבע על-פי ההנחה, שהומוסקסואלים כמר התאומים המתכתשים אותרו רראלדר יותר • הספד זקוק לעריכה קפדנית: על כמה יכולים להגשים את עצמם ולהיות יצירתיים ב·> בדאון The S o 1i d David Tacey<, מחברו של Fiction and "Patric White, "the Unconscious <אוקספורד 1988(, "מוגבל ומשעמם בו בזמן". הרי לא לאהוב של מאר חיתה השבתה לחיים של המרירות כראשון ש":י g ר את פטריק ווייט בשל היותו היי - קאמפ כדרך ספרותית, אינו אותו הדבר בין עיתונאי ספרות ואנשי אקדמיה. במאמר סוף בעמ' 51 י 1 ציון · אלח בת ף~~~~לים ו~~ : מל.סם' ~~i?~~·~.זד iע;סי' 1 דת;ך :ב~לא ת~~ י;דה ~ד v לת T ~תי ג 1 ף מלסם f ~ינ;ק t עיי . י~~ז. ת~~~ ל~~~ ךןסק,~י ~rז ן~את ry ך~ינ:וי זrן ~ת :בררר ל~דים ל'; ,~;שך: 1 ד~לים ךה 1 ט;ת י~,ק~ד~~ !lל ד 7 ~י ךדס~י זrן סדדנ:ו~;ת ל~ג · ה;ןא;ת ~~~י i ~ק,ן~ה בשעה שלא הייתי שם ן~~ך ~ת ~~·· ~~~' ~יר ,ןה ;'IJש~~ :ב~ן~~ית !l ל ~~ע.ינ 1 ~צ 1 :ים ע.ד:ז י~~~ מ . דדע ס~ q ד;ן ה;פכת עם השבים לכיס של מגלה •- ז •:•:•..•:T •: :• ך~ד~~י זrס;א ת~< :ךזp~ל,~ת( ~ת;ך ק~ 9 ה ושלחז-וי זrת;א על פני הח~ים א~כשח 1 היא נז i נה מאיזשה 1 לחם ".". :· :· .... " . . ::· .. ן~יא צ;~םת ן~ם ~. זד~~ת אבל וrשפנ צמאה נגריל מת 1 ח ץ~ח'; ~~סבןה ·: ו 1 ט. ~ry ן ך~ע;ת ? י~~ ~~יןה? ף~;ב~ ליצ i ת;ה~~~~ ףי~~~ ח;מ;ת ה';~'; ןמ~יןן. ראשית יש לזה;ת את הח;מ;ת לרכש כלי ;·עב;ךה ,._..: " :-..: : . : זה 1. נתבז-וי משה 1 למישה 1 <וה~;נה היא י;נת דאו) --' והשי 7בנים שנרשמ y'1 'ליח מנכד י שער~ העיר נtילעננ ב•ו. T -1 מ-ת is רדים ,.למגע אצבע i ת~ו rb ל העתיד . "." "." : : ". --: . : : . מתוך: "שפת סף או מים, אמא, נפש" )'"תכ< : • T : • • T -••: - 43 אוגוסט-ספטמבר ••••• ~1 ס t: כלה רותי קרן .~ חמש יבוא חתני. הןר בידו. וריח פרחי הפיטנה ימים רבים חלמתי על היום הזה. שיבוא איש אחד ויקח את ידי וביד יזחל במעלה המדרגות עד החרך שבתחתית הדלת, ויובילני בשביל לא מוכר ונפלא, בעדינות אין קץ. את פני םיעצו ~ דרכו ישתחל כמו חוט דק ויסובב אותי שבע בהינומה שקופה למען אראה אותו מבעד למסך עמום, לבל אראה .Si& פגמיו ואתחרט. פעמים. כבר אהיה לבושה בשמלת הכלה מבד תחרה ואחר-כך תתח חופה כחולה, טבעת ישים על אצבעי ואת כוס ויקטוריאני , ההינומה תהא מהודקת לשערי הרך , עיני ,מאופרות הזכוכית ינתץ ברגלו. לא ידעתי מה מראה פניו יהיה. איזה עיניים יביטו בי ואיזה שפתיים ילחשו את משפט הקסם: "הרי את מקודשת שפתי צבועות שני, אצבעי מושטת .אליו לי כדת משה וישראל". ושיערו , וכפות ידיו וגובהו , ורוחב כתפיו . בחמש יגיע. רק שלוש עכשיו . שעת צהריים לחה ודביקה. הכול נחים ולי אין וקולו . מרגוע. מן החלון במטבח אני נודדת אל המרפסת הצופה אל הכביש עכשיו הוא קיים. נבחר . חייו שהיו בלעדי עד עכשיו נפגשו בשלי . . ומי יתן בידי ממנו יבוא ומשם לחלון חדרי הפונה אל החניה שבחצר , שם תמתין אל החלל הריק של דמות חתני , נכנס עמוס. יאהוב לי אדומה ובוהקת, מכונית שתאסוף אותי אל כלדלותי. את התשובה אם הוא, הוא .האיש בארבע תבוא מאפרת ליפות את פני. הזמן מתקדם במתינות, בחרתי לי הינומה שקופה במיוחד כדי שאוכל להביט בו תולהיו כחתול מתפנק בשמש. המחוגים מפהקים סביב שלוש, ועדיין יש יל בטוחה. מראהו יהיה ברור גם מבעד לטשטוש הרשת. מלאי דקות עמוסות .חרדה במוצאי שבת תמיד היו באים אורחים. אמא חיתה משאילה לי תא ואם לא ?יבוא עמ;ס, חתני, יצא את הבי ת מוקדם בבוקר. יום ארוך ומתיש לפניו. w ל הצמר הכתום - גזר שלה, ואבי הייתי מכסה בו את ראשי , לוהש היה יורד ומגיע כמעט עד הרצפה. את המכונית יש לנקות ואת הבגדים לגהץ ולקנות גרביים ולאכול צהריים ואחר-כך לנסוע ל"הילטון" ולקחת מחנות הפרחים ףשבמרת "מזל-טוב", "מזל-טוב", אמרתי ולחצתי את ידי הבאים. כמה גדולות וקרות היו הידיים שאחזו בידי הקטנה בהיסוס, ורק משהפך את הזר. טקס החתונה הז ה במוצאי שבת, לקבוע, נאותר לאחל לי ברכת ולבסוף צריך להתחתן . בסופו של היום הזה, כשניפגש שוב לפני הדלת כבר נהיה אשה מזל-טוב .בחזרה אני הייתי מתיישבת בכורסה ליד אבא ו מביטה סביב כמלכה. תעוטפ ואיש. הסדינים על מי טתנו בחדר השינה רפויים עכשיו. כמו יאחר היית י את גופי הקטן בשל הצמר ו רגלי מתנודדות באוויר בין אהכיס מלחמה. עקבות סערת הלילה שעבר נמוגו. מה שונה יהיה הלילה לשטיח. ישבתי . לא חיכיתי לאף אחד . הכול היה שם. הטקס, בלי הזה מן הלילה שלפניו? על קולב מרופד בוורוד תלויה שמלתי הלבנה החרירית. ו עוד מעט כאב. יכסו את גופי בפרחי תחרה עתיקים. מן הצוואר ועד הקרסוליים את הכל ה הראש ונה בחיי ראית י ישוב ה על כיסא לבן ענקי שמשענת לו בצורת לוחות ה ברית. שמלתה כיסתה את כל המושב הרחב ישתפלו על קימורי גופי • תחתית המשי בוהקת בשמש וגם נעלי הלבנות, שנתפרסו לפי תצורולר אשה "טול" שקוף עטור נזר פרחים. החתן עמד בצידו השני של רגלי , עורגות כבר לכפותי שתונחנה בתוכן עוד מעט. להט ץהקי אולם החתונות הענק, לבוש בחליפה שחורה והיא, כלתו ישבה כל הזמן על הכיסא וכולם לחצו לה את היד: "מזל-טוב", "מזל-טוב". מתדפק על החלונות. לגופי זוג מכנסונים קצרים וגופיה דקה, שערותי גזורות ומסודרות בידיו המיומנות של מוטי , הספר . והחיוך כבר קפא לה על פנים והיא נראתה לי נורא לב.ד אחר-כך הה, הנה הגיע היום הגדול. שנים כה רבות אחרי הזמן שכילדה כולם ישבו ואכלו ורק היא עוד ישבה שם על הכיסא המוזר הזה יערתי לו לבוא. הנה הגיע היום ואין בו לא הוד ולא קדושה והשמש וחיכתה לו. נשארו לי רק עוד שעתיים לחכות. כלות, טבען שהן מחכות. איך אינה זוהרת יותר מתמי.ד במכוניתי אני חולפת ברחובות העיר ואיש אינו י כול לנחש שהיום אני כלה. לאיש לא אכפת. אנשים זרים חיכתה רבקה אהרונסון לאבשלום כל חייה ומתה כלה זקנה, זקנה . זה לזה, הופכים שותפים האורגים יחד את יום כלדלותי , משלימים חתנים לא תמיד מגיעים בזמן. לא תמיד מגיעים. כמכושפת בשאוני רגלי לאולמי החתונות. שוב ושוב פילסתי דרכי את חלקי הפסיפס לתמונה שלמה. מוטי אוחז בקווצות שיער • המספריים מרקדות בתוך ~פעת שיערי , בין נשים מגונדרות , מפורכסות וגברים מעונבים אוחזים באצבעותיהם השמנמנות שוקי עוף נוטפות שומן ומגירים אל . וקבוצות קבוצות, נושרות אל הרצפה ומכסות אותה במרבד כהה ורך. פיותיהם הפעורים עוד ועוד מזון . ואני מתנשפת, לבי הולם בתוכי , עומדת אל מול ארבעה מוטות עץ הנושאים מעליהם בד קטיפה כחול האצבעותי הדקיקות של מוכרת הפרחים מרפדות בצמר-גפן את ותחתיו הכלה - יצור נשגב, מופלא. פרח נר-הלילה ששעות חייו גבעולי הפרחים ואחר-כך נותנות אותם בקליפת נייר כסף מהודקת ספורות. מביטה בערגה אל הטבעת הנענדת על אצבעה. היטב. 44 •••••גויון 188-187 חולפת הייתי על פני כל החנויות לשמלות כלה. מביטה כמהופנטת סידור השיער מהתחלה. מוטי מתרגש - הוא לא מספר אף םפע אל בובות השעווה הלבושות משי וברוקד ותחרה, שזורות פנינים כלות. פרינציפ אצלו • נשימתי נינוחה. ~ 11~ ופרחים וסרטים. שמלות תפוחות ושמלות כפריות ושמלות מלמלה אצבעותיה של מוכרת הפרחים כבר אדומות מהידוק נייר הכסף מרובות ודלבים. והתחלתי לחלום את עצמי בתוך התמונה הזו • לגבעולים. כולה מרוכזת בסגול המתחבר אל הלבן, המחבר אל 5 עוד שבע שנים כשאהיה בת עשרים ילבישו אותי אחת מן השמלות הסגול - זה לצד זה נ.חפרחת ענקית. "קשה להשיג פרחי פיסנה ~1 האלה ואת ראשי יעטרו בהינומה ארוכה, וגבר צעיר נהדר , יוביל בעונה הזו", אני זוכרת את דבריה. מזה חודש אני יוצאת אל אותי בידו ודמעות גדולות של אושר יזלגו במורד צווארי ויעלמו החצרות ממול , לראות אם כבר הנצו הפרחים הלבנים, שצהוב עז בבד השמלה. במרכז עלי כותרתם, אם כבר אפף ריחם הנהדר את הרחוב, אם יהיו את שמלת כלדלותי פגשתי במקרה. תלויה על דלת חנות שריח מוכנים לזר כלדלותי. פרחים חנוטים עולה מתוכה והיא עמוסת תיבות עץ עתיקות, המאפרת זורקת אל תיק האיפור אבקות וצבעים, מכחולים, עפרונות עטורות, האוצרות בתוכן שלל בגדי משי וקטיפה בצבעי ארגמן ושפתונים ופודרה וספוגים. וסגול וזהב. ונברשות קריסטל משקשקות מן ה.חקרה ותחרים ומה אם לא תשיג מונית? ווילאות תלויים מעל, וגם כדים סיניים ענקיים מצוירים ביד מונחים רק שלוש ושלושים. אותיות הדפוס בעיתון לפני מסתדרות לאטן אחר כבוד על שרפרפים מעץ מהגוני ומתוכם צומחים פרחי משי והופכות - למלים והמלים הופכות למשפטים. מן המערבולת השחורה עצומים. מגיחות אלי הפיסקאות הללו שעוד מעט ויהפכו למעיל חרדה צ'רלסטון, מי היה מאמין. לא ויקטוריאנית, או אליזבטנית, רק שיעטוף אותי בזיעה קרה. שמלה ישרה וצרה. ופרפר טאפט ענקי במעלה הירך. שנות ה 20- "חתן ברח ביום כלולותיו". התחרט ברגע האחרון. הכלה קיבלה את העליזות. הסרטים על המצח, הפומית, מחרוזות הפנינים הארוכות, הבשורה בעודה מתכוננת לטקס במכון-יופי • על המראה בדירה ריקודי הצ'רלסטון. כך יקדש אותי חתני. אני מביטה אל הקולב אותה חלקו שנתיים, כתב לה בליפסטיק שבור: "מצטער , לא עליו תלויה שמלתי המגוהצת. ויותר משרוצה אני לחוש את ליטוף יכולתי". וחתם את שמו. ושמו כשמו של חתני. המשי על מותניי , רוצה אני לפשוט את השמלה מעלי , לנתק את אבל זהו הרי סיפור אחר במקום אחר. זהו סיפור על אנשים אחרים. ההינומה מראשי, לשחרר את רגלי מן הנעליים. לדעת שכבר הייתי סיפור שקרה. כלה, שטבעת כבר על אצבעי • שאני אשת איש והכול , הכול כבר קרה בלשון עבר . אבל השם. השם כשמו של חתני. אולי זה אות מבשר רעה. אולי אזהרה. הנה. יכול להיות, חתן מתחרט ובורח. מי יבטיח אותי שיגיע בחמש? ש--יגיע בבוקר נישק אותי לפני שהלך. "בוקר טוב כלה". אמר לי וקולו .רך רק שלא יאחר אפילו בחמש דקות, שלא אצטרך לחשוב אם הקרת תאונה או אולי הזר לא מוכן • או שאולי התחרט. נבהל • החליט .שלא את שמלתי אלבש? וכך אבטיח את כלדלותי. לא. לא אכסה את יגופ בבגד הגורלי הזה עד שאחוש בריח הפרחים, עד שאשמע את לקו מעצור המכונית, עד שאשמע את קול צעדיו במדרגות. ואם שאלב את שמלתי זו המרוקמת ולא יבוא חתני אלי? כך אשב שנים לע שנים, והוא כבר יקדש כלה אחרת והאבק יאפיר על לובן ההשמל ויטשטש את רקמת הפרחים והשמלה תכבד מאוד כשקי עופרת לע כתפיי. פרפר הטאפט הבוהק ירכין כנפיו האפורות עד אשר תכריע אותי השמלה הזו אל האדמה, ההינומה האפורה תכסה את פני וגם רהאווי לנשימה יהיה בצמצום, כך , כך בלי שאזכה לזר או .לטבעת "רוצה להתחתן' רוצה להתחתן עם גבר יפה, מאלה השוכנים לע חוף הים, כי הגברים פה בורחים מפני הנשים."* כך ישמעו אותי צועקת. כמו מאריה הוספה הזקנה, אמה הישישה של .ברנרדה פוחדת אני להיות כמו בנותיה של ברנרדה אלבה, כמו המארי הוספה. "איני רוצה עוד לראות את הבתולות הללו' שלבן ףהנכס לחתונה נשחק לאבק. רוצה אני גבר , שיקחני ריתך לי .נחת" על הקולב תלויה שמלתי. לבנה. בוהקת, תחתית המשי .לצידה בוא, בוא אלי אהובי. בשקט, בשקט אני לוחשת מלים לעצמי: .בוא כמה שנים חיכיתי עד שמצאתי אותך. שבע שנים חלפו עלי ודבר לא קרה. כבר מלאו לי עשרים. חשבתי: איחור של שנה? זה לא רציני , ועברו עוד שנה, שנתיים. בחתונות מאחור. כמה מרגיע להיות כלה מתפשטת, לקלף את בגדי ההצגה של אחרים אני תמיד בוכה. משמחה, מהתרגשות. הגדולה, להסיר את האיפור • רפי בא אלי עם התסריט אחרי שבחן לתפקיד הכלה את כל הזר כבר אצל שלומית. שמישהו אחר ידאג עכשיו • השחקניות בעיר. את אורחי החתונה אסף מן הקיבוצים באיזור.ב ri מש יבוא חתני , צווארו מעונב, כתפיו בחליפה אפורה, כולו נועד הכול סודר: רבע עוף ותפוחי אדמה, ושתיה, מפיות וקישוטים לי. ומוסיקה גם. במספרה המון אדם. רוחשים, לוחשים, זמזומם מכביד עלי. רק שעות את השמלה חיפשנו שלושה חודשים. מדדתי את כל שמלות הכלה מפרידות עכשיו ביני ובין השעה הגדולה של חיי • ואין לבי מפרפר • ברחוב בן-יהודה. את אלו שלובשות הבובות בחלון הראווה. את עוד יכולה אני להקדיש את כולי לכעס על מוטי. צריך להתחיל את הנפוחות העשויות בד ברוקד שזורות חרוזים נוצצים והן צרות 45 אוגוסט-ספטמבר 95'"•••• לובשת לאורך ההמתנה שלי , מבטיחות לי להפוך בבוא עת לכלה מותניים ושרווליהן תפוחים ושמלות משי ותחרה ושמלות פלמנקו םע פאייטים או בלי • רפי אהב את כולן • ואני , ביצר שאינו אמיתית, אינן מכשירות לתפקיד , לאמת. קלרה בת 17, ניצולת גטו וארשה, יתומה מאב ואם. נערה שבורה, בר-כיבוש, רציתי עוד ועוד רוכסנים לסגור ולפתוח, וכפתורים צל אדם דקיק. מצאו לה חתן. רסיס שניצל בן גילה, נפש שסועה. וי~ 5 לרכוס וסרטים לקשור והינומות ארוכות וקצרות וכפולות מטול רך 1~ שידוך , אומרים הדודים והדודות, אולי יצליח ליצור מן השברים ~ או קשה להדק על הראש ולא להפסיק לחת ענג על התמר גגות איזה כלי שלם. המוכרות שאהבו כמובן כל שמלה. הכינו לי שמלה ממשי רך , הדוק לעור הגוף , המצטמרר מקור • לבסוף בחרנו בשמלה של "משכית" מכותנה לבנה עם רקמה העדינ בחזית. ובלי הינומה .. כלה ללא הינומה איך אפשר? רק ~ל וצווארון המלמלה ריקד על גבי כשריחפתי פנימה. כמה כאב דעו כתום-גזר עטף את כולי מן הראש ועד קרסוליים, והייתי כלה. ורק יכול להפציע ביום .כלולות נזר פרחי פלסטיק שקונים בפרוטות בסדקית ניאות רפי להשאיר על חם עכשיו , מחניק. סוף של יוני. נעים להיות כלה .בקיץ את קלרה מחתנים בחורף הקר של שנת 50' ושלג נדיר בתל .אביב ראשי. מחוגי השעון מדלגים לשעה ארבע, וכבר אני דואגת למאפרת. ןמ חיים, 'רטוט חתן קלוש, נרעד פתאום, אינו יכול. נפשו תמפרפר כמו אותה ציפור שבורה המנסה לעוף בדמיונו • את ההחתונ המגירה שבשולחן הכתיבה מציצה אלי תמונה. דמותי מונצחת םש במלבושי כלה. צילום חפוז במהלך צילומי הסרט. מבטלים. קלרה בורחת אל השלג וחוזרת - גבעול נוסף מים לוע אולי זה מביא מזל רעו אולי מי שכבר לבשה בגדי כלה לא תזכה גופה שמלה כבדה .מבוץ כל ערב הייתי מקלפת את הבוץ מגופי , כמו לבוש, כמו איפור. קור להיות כלה אמיתית? כמו נרות של חנוכה שאסור להדליק בהפסקת חשמל • אלא לראותם בלב.ד ואני , מונצחת על נייר פולרויד מבריק, הבכי הזה מתחתית בסבי על כתפיו הקורסות הייתי דומעת אמת. צבעוני ככלה לבושה, מוכתרת. עכשיו קיץ. קיץ עכשיו. הבוץ יבש. שמלתי נמה על קולב ורו.ד אם צריך לזרוק את התמונה. המאפרת מאחרת. אולי החתונה לא היום. לא יגיע חתני לאן אלך עם שק הכאב? אולי הכול חלום. עשיתי כמעט כל מה שאומרות האמונות התפלות "מזל-סוב", "מזל-סוב". כמה טוב להתעטף ג'ל כתום-גזר וללחוץ <שאני אתעסק בשטויות פרימיטיביות כאלו>. ידיים. כמה חם ורך. הכול רחוק רחוק. רק בת חמש. כמה טוב עמוס ראה את השמלה בחלון הראווה, תלויה על הדלת, עוד לא להתחתן כל שבוע עם אבא. ויש עוד כל-כך הרבה זמן עד שבאמת. שלי. לא, לא. לא ראה אותי לבושה בשמלה. זה מה שמשנה. וגם את תחילה עברו שבע השנים הראשונות. ואחר-כך עוד שבע שנים. ולא הנעליים ואת ההינומה לא ראה. היה לי יעקב שיעבוד למעני כל אותן שנים. לא הייתי כלאה ולא את הטבעת תיקנו. הצרו, הלחימו. אבל הרב אמר שאם בפנים זה כרחל . והיו אנשים שחשבתי שהם יכסו את פני בבד השקוף וכולם חלק אז זה בסדר . שרק לא ישכח אותה. היו בדיות. המאפרת הגיעה סוף סוף. אני מפקירה את פני בידיה והיא מחליקה el lagarto esta llorando על עפעפי במכחולים רכים, מושכת את ריסי במברשת, מעסה את לחיי בקרם קטיפתי ומפדות את האף. הבית ניעור , כולם מתרחצים la lagarta esta llorando ומתלבשים ומסתרקים, כאילו עוד מעט ילכו לחתונה. אין להם שום el lagarto y la lagarta ספק ופקפוק. con delanta litos blancos תחילה אני עוטה את קומבניזון המשי והשמלה מעליו. צבע עורי ~גלה מבעד לפרחים הלבנים. גרבי משי צחורים מטפסים על הלטא ממרר בבכי , אבוי טבעת של עופרת, קרסוליי , אל ברכיי , חובקים את מותניי. רגליי פולשות אל נעליי הלטא והלטאה. אבוי טבעת אפורה! וההינומה מהודקת לשיער . כאילו שנולדתי לזה. הלב סוף סוף ניעור משנתו. ועוד מעט חמש. המחוגים נוהגים כאוות נפשם, אינם מתחשבים בציפיותינו ופחדינו. וסינרים צחורים כשלג אבוי , הביטו מה הזקינו! אני שומעת את הלמות הלב. כך בחזה וברקות ובקצות האצבעות. ללטא וללטאה. הלטא והלטאה! קר לי וחם. שיני נוקשות. אין מקום למנוסה. פני לעבר החלון , אוזני הנה אבדה להם טבעת, אי , אי בוכים, איכה בוכים! כרויות לדלת. . והיא טבעת קידושין • איכה בוכים ומתייפחים!** ריח פיטנה עז, מתוק, מגיח מתחתית הדלת ונפרש לרגלי, כשטיח. אחר-כך מתרומם ומסתחרר סביבי כצעיף ענק. אני שואפת את הריח אי , אי כמה יפה המנגינה הזו של איבנז. ולמה אני שרה את רהשי אל ריאותי , כבר אינני יודעת אם קול דפיקות לבי או צעדיו אני שומעת. המחוג הגדול חונה על השעה שחים-עשרה. הזה עכשיו? עוד מעט תגיע מאפרת. או לא? אולי שכחה? אולי אינה מוצאת את דרכה? ומי זוכר? חמש בדיוק. גם עמוס יכול לשכוח את דרכו , לחפש לו שביל אחר , בית אחר , הזר ענק. סגול בתוך לבן בתוך סגול מרצדים מול עיניו. הזר בידו. אהבה אחרת, כלה אחרת. הטבעת לא תתאים לאצבע שלה. כבד יפהפה. ולבסוף הוא. כולו חתן • האם הוא? האם זה הוא? זה צריך להזכיר לצלם. הוא מן כזה מפוזר • אשר נועד , הוא ולא אחר , הוא אותו אני אוהבת ? ואיך אדע אם הוא השעה כבר ארבע ורבע. שמעון מחנות הפרחים מפזר עכשיו העומד עכשיו מולי הוא הוא שאקח אל חייו הנה הגיע לקחת אותי איתר • ואין בבואו המיוחל ולו מעט מרגוע. סלים-סלים עמוסי פרחים סביב הדשא. אני צריכה לזכור לזרוק את כבר מונח עכשיו הזר בידי. הטבעת בכיס חליפתו. רוח מזרחית הזר לשלומית. יבשה נופחת בנו חיים. הפחד בעקבותי כשוכלים. כמה אני רוצה הזר. הזה שאיננו כאן. מה אכפת לי הזר? רק שעמוס יגיע. כל היום לא החלפתי עם עמוס מלים והמראה מולי נקיה. כבר חיתה להתכרבל עכשיו בתוך של הצמר הכתום. • כלה לבושה, מוכנה במכון היופי והוא, החתן שלה, החליט לבטל הערות: חתונה. * פדריקו גרסיה לרוקה - מחזות. מתוך "בית ברנרדה אלבהיי; הקיבוץ המאוח.ד שמוליק הימר עלי לתפקיד הכלה הצעירה במחזה שכתב ואותו גם יביים. שוב אני משחקת כלה. כל שנות החרדה האלה, ןהתיאטרו ** פדריקו גרסיה .· שושנה וסכין · לרוקה שירים. מתוך ייהלסא והלסאהיי. הופך כל חלום רחוק למציאות קיימת. ואין הכלות הרבות שאני הוצאת עקד. מנגינה: פאקו איבנז. שירה: לדליק בתקליס של שירי לרוקה. 46 " •••••גלרון 188-187 ~ רינה קטן 1'~ 'ls רואנדה, ללמש ביום השלושים f מ; ק ry15 ר ry~, ךת ~ן ry זב~ים ~ ~בקר ~~ י הףטף ךלn; ,בך~~ טף~ 9 י ו~~~< ~ם~ד ~~ם 9יד) ב~הרים לא תמיד ברףר מ~~ר יד:ז- -· "." ~ה ע;ד ה~~~ ?ס~יל :כ;ל לקר;ת. אי אפשר להפיג ע;ד : ילדים <מכרסמים, חתףכים, מערפלי מבט)'ך'~ד~ ~מ~ i?,~י ?ס~יק .ל" .:..·:".:-.:..·::..-" בינה, לשא;ב נחמה, בער ם ••: די T •: T ~לי T ~ף-~סד מ~~ר מ~ר; j?. ן ~9 ר~ים 77 ש;ן מ'יר מ ~י מ'יר ~י~נף ~יד ~קןט •. רנףת הא;תכ~;ת מעגל;ת . " . : לאלף פסג;ת יכ;ל;ת ת;לעי רעב · אנשים מזי םרףת;ת ן;ר<ז~~ ~ע.ז?ה לטפס, ' ;הזפלים, אפףפ;ת ר · לב, כמ; · חשי נטלו~זיה ?וJ~נ;עבצ ז-: •," זז :-..-:-:-....: לח~~ם ה'נכחד~ם ... ם~~" ;א"ת~ שפה מ~לחם, צעמאית נמעט.."ףנס.'ז~"ני T התמ~נה, בכל מ~ני מףטצכ~;תה~~~מ-זד~ :pתי~~~ מש;~יףת, ט~~~ ~נ;ז<ית, אבל האחרףת ." 'ה~~ל~ א;~נף זrן~~~ררדדף"ח·~~~ל חיא תד~~~~ ל~ 7סז , הלבנהמאבנת ·,;-: ש;כבת עזפנף הבמזב . -: זז -:•··".". מכשה בפרחים. ףד p ו~נף~ ;jיא ב~~~- ~ל שרש w ז n ה;ן :.··".:". מטביעה במשגי ח'יינף והזרףת המביכה ~ת צ~ן · &~דלה, ן ci םמ~י ח;דקים א;סנף, ~ם ~~ויד ס~ח d ~ךסק י~~~ם ~9 ל~ שמ · ואם באףלם n ;ת ממזג בנעימףת ~ין ס~דן ןף~י <אפל~ שאפשד T בצעם: -ד., •:• · לקפ;ץ 7 נס; ·~~ .ה לל n ;ץ ת~~~ר'ל~ i ר ף?~רש ~ת ם~רא;ת 23.5.1995 ~ל חיק םח w ו מב;~ה ~ז'לף להד"ם) . מתוך קובץ השירים שפה, שם זמני ' הנמצא בהכנה. בוו המשווא צביה גבור אשה צריכה להתמלא דכ;ן ם;"מ? י~~ ~ר~"זת ~דקןה: nנi.~רlילTאשה •ר;ב ·~ געש הזם מרכז בל;ע הפצע ci~סמ i ת -:". ז :--:· w~ ח 9 יד ל~ן דח~ P- ל.ף. מדבר באצילףת העמידה ~~יסה ~Q לק,ת. מר~~ה ~לא ~?סה ה~:עווווןד.ףפז~ס-ה~~~~ חזק דלfימ':p מ; ~~ry נף ~Q ~קים ~ל ~ד ~ןר מ~~ח ~ירף~ל:ם מדבר בנפח החלל. ~בף.:י שךש. ב'י;ם החגיגי' בשעה החגיגית, ברגע הזפיחד "" ". -::· " ·. : ~ין ם n ;מ;ת - אני נלנ;ת בעור iינ .--:· • •:ז --.י,: T אשה מלאה עבר תמתמלא ~ע.בףד ·~ ו;,· ,ם:ל~~ ~ע.בףר wלמ;~ים. •ז ז••: TT•:-•• באריו רע שאינ; מאבד טפה. פעם הייתי שנים בלתי נ;עדף מדדנף ,ם;~כדiו המעשה' והרגע ~;פחים ~זכר;ני לימים w~ ה ב i ר ס;ד ד~יי ~ה מ~~ - מב ק~ע'.ל~~~מ · ר .b ח:ם ,-'-זה~י~~ ת~ן~~ ן;ן ל~לל',ד~יםי ~ע,בףר:ז . ושיג אלא עם ההד • ~~ףל מזדו -.ןד~~ ףד~ל ר •:•T•-•• שהם י;תר עבר T T •• •• :• אשה עזפףד דא גד;ת גדףע;ת ידינף עכשו סם י;ז,ור. בלילה, ,ם;~ב ה'י;ם.ן;ר~~ ~ל ~ד~לה -: ז . ז:-- -- ~חף א~~ ף~.סן ~~,, ~לי ~ם ~~יד ם~$זן: ~~דת ם~דר. שאלה רט;רית על איזה מחףשי אותר • ז••: •• -; -•••" •• -.•" 47 אוגוסט-ספטמבר 95'••••• LI~ ונ t: התנחמזיזת ג'פרי גוין .~ אור החלש, אפופים ריח של נייר ישן' דבק יבש לש Love so alike, that none doe slacken, none can כריכות, אבק שאי-אפשר להסיר אותו ילגמר .die אם שתי אהבותינו אחת הן' או' את ואני אוהבים באופן כה ,זהה 21 מספרים שלא נגעו בהם במשך שנים ארוכות וחומר עד כי אף לא אחת תתמעט, ואף לא אחת תוכל למות. תעשייתי' שמשתמשים בו לניקוי רצפות להליבר הכהות, עמדו מוריס ובחורה בלונדינית, הנמוכ מוריס כבר הספיק להתאהב כמה פעמים במשך לימודיו . חיתה ול ועדינה. הם חיכו' מוקפים מדפי ספרים עמוסים ליד פתח משרדו של ידידה בצרפת, בחורה רזה וגבוהה, לא יפה במיוחד' אבל הוא נמשך הפרופסור היבש ביותר בחוג לספרות אנגלית של הוורוד' מומחה אליה והם הסתדרו בלי חיכוכים. אך הם לא היו מספיק רומנטיים לשירה המטאפיזית. משרדו היה קבור באחת תהקומו התחתונות, בתוך מחסן הספרים של ספריית ויידבר . ריח הבושם הפרחוני לש כדי להתגבר על המרחק הגיאוגרפי ועל השוני התרבותי .ביניהם הוא פגש אותה כשהיה סטודנט באוניברסיטה מקומית בצרפת, האלי הבחורה העדינה השתדל ל גבור על ריחם של עשרות אלפי םהספרי נשלח מטעם הקרן על-שם פולברייט. הם הפכו בהדרגה םממכרי וגרם למוריס .סחרחורת הוא לא ניסה לפתוח איתה בשיחה. הוא נשען על מדף מתכת אפור לידידים, והתברר להם שהם מאוהבים רק בשלהי האביב, כששמו בל וקרא בספר שיריו של ג'ון דון. אבל זה לא מנע ממנו ןלהבחי שהם מבלים יחד כל הזמן. הם הרשו לנסיבות להפריד ביניהם. הז היה בשנת 1967• היא הציעה לו להצטרף לחבורת ,סטודנטים שהבחורה חיתה לחוצה ומודאגת. הוא החליט להתחשב במצב הרוח ידידים משותפים, לנסיעה ליוגוסלביה, אבל הוא היה כבר ןמוזמ ולוותר לטובתה על מקומו בראש התור . הוא הציע לה תבפשטו לקרובי משפחה בקיבוץ בעמק יזרעאל ולא רצה לאכזב אותם. םאמנ שתיכנס לפניו והיא הודתה לו בקול מתוק מדי' כמו הבושם .שלה כשנפתחה דלת המשרד ויצאה ממנו סטודנטית שחורה גבוהה ושמנה יוגוסלביה וקרבתה של ידידתו משכו אותו ובחודש אפריל פקפק םא מאוד' בשמלה צהובה ורחבה כמו אוהל שרד במחנה של ג'ינג'יס לנסוע לישראל או לטייל עם החבורה. אך בחודש מאי' תחת יאיומ חאן' הבחורה העדינה מיהרה להיכנס, כמעט בבהלה. המלחמה, הרגיש חובה להתייצב בישראל. אם לא יוכל להיות 'חייל מוריס שמע את קולו הדק של הפרופסור היבש כשהוא שואל' "במה לפחות יעזור .במשק אפשר לומר שהם התאהבו בצל הפרידה הקרבה ובאה. למוריס ההי אוכל לעזור לך' גברת •••?" הסטודנטית אדירת ה~מדים הנעצר כבר ניסיון מיני אבל הוא לא ביקש לשכב עם ידידתו . בעבר בשכ על-יד מוריס והחליפה איתר כמה מלים. לכן לא שמע מה הענת םע בחורות שלא אהב ואהב בחורות שלא שכב איתן . עכשיו ןהבחי הבחורה העדינה לפרופסור היבש. ריח הבושם שלה התמזג עם הריח היותר חריף של הסטודנטית הגבוהה, באוויר הכבד שעמד בין ימדפ באפשרות שגם ישכב איתה וגם יאהב אותה, אך יחסיהם טרם התפתחו די הצורך והוא העדיף ליהנות מח~רתה ולא להסתכן הספרים, ומוריס תהה, מה יכול היה לגרום סערת רוח כזו לבחורה עדינה :i קשריה עם פרופסור יבש. בהפיכתם להרפתקה מינית. הוא גם לא הביע נכונות לחזור לצרפת כסטודנט לתואר שלישי לספרות השוואתית חיתה למוריס זכות אחרי הקיץ, כדי להמשיך שם את לימודיו ולוותר על המילגה הנדיבה שחיכתה לו בהרווארד. הרעיון עלה בדעתו לשעה קלה כניסה אל המחסנים ורשויות הספדיה אף הקציבו לו שם פינת והוא הדחיק אותו. מה גם שחשש להסתבך עם שלטונות הצבא עבודה משלו . מכתבתו נמצאה על-יד חלון בין המדפים באחת האמריקאי . אם לא יכירו בלימודיו' הם עלולים לשלוח אותו הקומות התחתונות, קרוב למדור לספרות צרפתית. מוריס אהב לחדור אל תוך החלל האפל והשקט הזה של המחסנים ולהתהלך לוויאטנם. גם הידידה לא הציעה לעזוב את צרפת ולחיות איתר במעברים הצרים בין המדפים העמוסים. הוא היה חוזר מסיור בקיימברידג'. על נישואים כלל לא דיברו • העיתוי לא התאים חיפושים אל מכתבתו שליד החלון עם עשרות ספרים וכתבי-עת לתוכניות בכיוון הזה. הם היו צעירים מדי. לכן הפרידה נראתה כרוכים. הוא עסק באיסוף חומר בשביל הדוקטורט. הוא התכוון להם עצובה אבל סופית ובלתי נמנעת. ביום נאה בסוף חודש מאי' לכתוב על המשורר הצרפתי בן המאה השש-עשרה, ו~ ~ליי )Du כשעזב את העיר הפרובינציאלית ונסע דרומה בכיוון מרסיי' משם Bellay(, בהשוואה למשוררים באנגליה באותה תקופה. לכן דלמ היה אמור להפליג לישראל' הם התחבקו והר גישר בגופותיחם מה שיכול היה להיות -- אהבה בכוח שהתנאים לא ~פשרו לה לצאת בסמינריון של הפרופסור היבש, שהיה מוקדש למשוררים לפועל . במשך החורף שלאחר מכן התכתבו והעמיקו את הקשר המטאפיזיים של תחילת המאה השבע-עשרה באנגליה. הוא בא למשרדו כדי להתייעץ על נושא עבודת הסמינריון. הוא לא מיהר ביניהם, אבל לא חשבו שיתראו עוד. באותו חורף של השנה הראשונה בהרו וארד' התאהב מוריס במיוחד • ממילא היה לו מה לקרוא. בסטודנטית מקומית וגם הספיק להיפרד ממנה. שוב, עניין של ;What ever dyes, was not mixt equally עיתוי • מהרבה בחינות הבחורה הזאת חיתה מתאימה יותר כל מה ש~ת, לא התמזג במרה .שווה מהצרפתיה. ראשית, היא חיתה יהודיה, וזה היה חשוב להוריו של מרריס -- ובסופו של דבר גם לו • כל חייו חי במקומות בהם היו If our two loves be one, or, thou and 1 48 ןגויון 188-187 קהילות יהודיות חזקות וגדולות ולא הקדיש לעובדה הזאת הרבה גב הכיסא. ברגע שראתה אותו חייכה ונאה לקראתו והוא הציג ~ מחשבה. אבל בעיר הצרפתית הקטנה בה למד , כמעט ולא היו בפניה את אשתו , מדגיש את היותה אשתו •~ יהודים, ומתוך חסרונם גילה עד כמה היו נחוצים לו . אילו רצה לברוח מיהדותו , זה היה מקום אידיאלי. אך הוא דווקא חיפש את מעט היהודים שנמצאו שם. הבעיה עם היהודית שפגש ואהב באותו חורף חיתה הססנותה. היא חיתה מאורסת למחצה לאיזה סטודנט לרפואה והשתמשה במוריס כדי לבדוק אם היא צריכה להתחתן עם ההוא או לא. עד שמוריס הבין שנכנס לעסק לא הוגן , כבר אהב את הבחורה ההססנית. ברור היה למוריס, ללא כל קשר לרצונו הוא, שיהיה אסון אם תתחתן עם הסטודנט לרפואה. מהמלים המעטות שפלטה, הבין שלא היה לסטודנט לרפואה פנאי בשבילה. לחץ הלימודים היה אדיר • הסטודנט היה גם מוסיקאי רציני ובזמן שלא הקדיש ללימודי הרפואה, התאמן בנגינה בקרן יער. הבחורה ההססנית ישבה בשקט בחדרו ולמדה. למוריס זה נראה אידיוטי . היא חיתה מקסימה. איך אפשר נכלל להתעלם ממנה? כשחיתה עם מוריס באותו מקום, הוא לא היה מסוגל לחשוב על שום דבר אחר. אם הסטודנט לרפואה מתייחס כך לידידתו עכשיו , כשהם עדיין לא נשואים, איך יתייחס אליה לאחר מכן? מוריס לא איחל לאף אחת להיות אשתו של רופא צעיר ושאפתן , ועל אחת כמה וכמה לא לבחורה שהוא עצמו רצה בה. היא חיתה קרועה נין ההתחייבות כלפי אותו סטודנט לרפואה, שהוריה מאוד אהבו , לבין הידיעה, שמעולם לא הודתה בה בקול , שרק תסבול איתר. ללא ספק, גם הרגישה משיכה חזקה אל מוריס. "מה נשמע?" שאל בנימוס, מבין שהיא רוצה להמשיך בשיחה. "התחתנתי , התגרשתי ועכשיו אני לומדת פסיכולוגיה קלינית". ההודעה הישירה הזאת הביכה את מורים. כאילו היא אומרת לו בגלוי שהיא מתחרטת על הבחירה הלא נכונה. מה עליו לעשות ? אשתו ישבה בשקט. היה נדור לה שזאת החברה לשעבר שהוא סיפר עליה מעט ובעקיפין. "אולי נתראה באחד הימים" חתם את השיחה. "חבל לן", חשב נינו לנין עצמו. "את רואה? טעית טעות חמורה. לא היית צריכה להיפרד ממני אלא מן היריב. אז היית חוסכת מצעמך הדנה סבליי. אבל כמה טוב שלא נשא את הסטודנטית ההססנית לאשה. גם הוא סבל. חודש ההמתנה היה תקופה קשה. הוא לא יכול היה להתרכז בלימודיו. הוא התגעגע אל ההססנית יום ולילה. וכאשר התברר שהפסיד אותה, שקע בדיכאון זמני. אבל לקראת האביב התאושש. המכתבים שהגיעו מידידתו בצרפת מאוד שימחו אותו • כמובן , הוא לא סיפר לה מלה על חיי האהבה שלו או על אכזבתו , אבל הוא שיתף אותה נתוכניות אחרות. נקיץ הבא היה אמור ללמד במסגרת תוכנית העשרה לתלמידי תיכון שחורים במדינת דרום קרולינה, ובאופן מפתיע, ה i רפתיה הזמינה את עצמה להצטרף אליו. היא הגיעה לצ'רלסטון והתנדבה לעבוד בגן ילדים. בסוף הקיץ טיילו בדרום ארה"ב. כמובן , הם כבר שכבו יחד ומורים התחיל לחשוב במעורפל איך יוכל להתחתן איתה. אולי יגורו במונטריאל? אבל הם לא דיברו על העתיד , והפעם, כשנפרדו , ידעו שזאת הפרידה האמיתית. הם העמיקו את אהבתם במחיר כבד של כאב יותר עמוק. אבל מורים התנחם באומרו לצעמו , "לפחות טעמתי ls ~ -e J~ ->' את זה ואני יודע מה אני מחפש". מוריס היה מבלה שעות ארוכות בספריית ויידבר • הוא אהב להתבודד בפינתו בין מדפי הספרים באיסוף מידע ובאירגונו. במיוחד אהב את הצד הבלשי שבמחקר • בהערה למאמר אחד היה מוצא איזכור של ספר בלתי מוכר ובאותו ספר היה מוצא איזכורים של מקורות שלא חלם עליהם, משוררים איטלקים שהכירו את דו כליי כששהה ברומא, למשל , או מאמרים על ה- Tristia של אובידיוס, שירים שכתב המשורר העתיק בתקופת גלותו מרומא, שהם קרובים ברוחם לסונטות של דו כליי ובוודאי השפיעו עליהן. מוריס היה מוצא קצה חוט ומרים אותו ועוקב אחריו עד שמצא את המטמון, פיסת מידע בלתי צפויה. הוא השווה את עצמו לתזיאוס ביציאתו מתוך המבוך אבל השוואה חיתה דחוקה. מורים הלך בעקבות החוזם כדי להיכנס אל תוך המבוך ולמצוא שם דברים בלתי ידועים, ואילו תזיאוס השתמש בחוט כדי לצאת מהמבוך , לאחר שהרג את המינוטאור. תזיאוס פחד ממה שארב לו במרכז המבוך , ולעומתו הרגיש מורים ששם, כשיגיע למודק הסיבוכים, ימצא מקלט, מקום מר גן ושליו . אולי לא ירצה לצאת משם. היא לא ידעה מה לעשות והתחנגה בפני מוריס לתת לה שהות של חודש ולא לחתקשר אליה, כדי שתוכל להבהיר לעצמה את מצב לבה. תוך עדינות נפש והתחשבות יתרה, הסכים מוריס להסדר הזה, וכמובן , כשצלצל אליה בסוף החודש, הודיעה לו שהתארסה רשמית עם אותו סטודנט לרפואה. מוריס ידע שבמקום לתת לה שהות, היה צריך לצלצל כל יום, להציף אותה במכתבי אהבה לוהטים ולא לתת לה להתחמק מאחיזתו • כעבור שלוש שנים, כמה חודשים לאחר שהוא עצמו התחתן , כשהיו הוא ואשתו בהר וורד סקווייר , בדרכם להרצאה של כורחם, נזכר פתאום באותה סטודנטית הססנית שאהב במשך אותו חורף ראשון . זו לא חיתה מחשבה אלא הברקה חזקה ופתאומית שהאירה את כל רוחו , לאחר שלא חשב כלל על הבחורה במשך שנתיים. כמה דקות מאוחר יותר , כשהתיישבו באולם ההרצאות, גילה, יושבת כמה שורות לפניהם, את ההססנית. נותרה עוד רבע שעה עד לתחילת ההרצאה. הוא התלבט אם כדאי לקרוא לה ולהציג בפניה את אשתו , ובזמן שהביט לעברה, היא קמה והסתובבה כדי לסדר את מעילה על בכל יום, סמוך לשעת הפתיחה, מוריס היה נכנס בדלת האחורית של הספדיה עם תרמיל הספרים הירוק על כתפו ובתוכו מחברות, עטים וצרור כרטיסיות קרטון מהודק בגרמיה עבה. הוא לבש את מדי הסטודנט לתואר מתקדם: מכנסי ג'ינס או כותנה, חולצת עבודה כחולה ולא מגוהצת, סוודר ישן או סווצ'ר הנושא שם של איזו אוניברסיטה אחרת ונעלי ש~ט "דוקסיידר". עד הלילה לא היה חוזר לחדרו בדירה נסומרוויל , עיירה של פועלים איריים סמוכה לצפון קיימברידג', מקום ללא כל חן או יופי . יתרונה היחיד של סומרוויל היה בשכר הדירה הנמוך , יחסית לשכר הדירה בקיימברידג'. כולם רצו לגור בקיימברידג'. הסטודנטים זז · בהרוורד וב M וכל הצעירים שחשקו בקרבתו של הרו ורד סקווייר • עם מורים בדירה גרו סטודנט לבלשנות אירופית · הודווחברתו , שסיימה את לימודיה ברדקליף ועבדה באיזה משרד של האוניברסיטה באופן זמני , עד שתחליט מה תעשה בחייה. הסטודנט לבלשנות היה נמוך ודק ~זרה. שערו היה שחור עמוק ומשיי אבל עיניו היו כחולות ועורו היה לבן טהור. הוא הסביר למורים שהוא שייך לתת-גזע מיוחד שקוראים לו 49 אוגוסט-ספטמבר '95 ····· יי ר "אירי שחור". כפעמיים בחודש היה הסטודנט תלבלשנו כמה הם מתוחכמים. השם "סידני" עבור בנות היה שייר לשררה אל ארוכה של שמות שמורים שנא במיוחד , כמר "קימברלי", ,"ג'ניפר" הודו-אירופית נכנס לדיכאון, יושב עירום על רצפת המקלחת, תתח זרם מים חמים, ושותה וויסקי היישר מתוך פיית הבקבוק. חברתו "סינתיה", "פרנצסקה" ו"מלני". כאות תרדה, הזמינה אותו יסידנ ~ חיפשה דרמה בחיים, ובהיעדר הסטודנט לבלשנות, כשמורים נשאר לשתות כוס קפה. מ וריס היסס לדגע -- הוא לא אהב לשבור תא t איתה לבד בדירה, חיתה מנסה לפתות אותו • "תסלחי לי", היה רצף עבודתו -- אך הסכים. הוא קם ולבש את מעילו , למעי ~ דוחה אותה בעדינות, "החיים שלי מספיק מסובכים". אבל למען ציידים ירקרק שקנו לו הוריו בחנות של .ל.ל" בין" כשנסעו ללטיו האמת הם לא היו מסובכים כלל , וככה הוא אהב אותם. הוא התרכז צקר במיין לפני כשבועיים, בחופשת חג .ההודיהבמחקר , שקע בהגדרת הנושא "גלות במקום אהבה נסו נסות של דו כשיצאו מהספדיה נקלעו לרוח קרה ואלימה שחדרה עד םלעור כליי" והתגעגע לצרפת ולידידתו האבודה. וצרבה בעיניהם. הם התכרבלו במעיליהם העבים וחצו במהירות תא בסונטה מספר 32 של "ההתנחמויות" מתאר דו כליי את הציפיות "מסצ'רססס אורניו". סידני הוליכה אותו לבית קפה בסגנון יצרפת בקומת הקרקע של ה"הרלירק סבסד", בניין המינהלה של .הרוורד הגדולות שהיו לו לפני שנסע לרומא ועל אכזבתו :המרה היא הזמינה שני קפוצ'ינו ושאלה אם הוא רוצה לאכול משהר . סמורי "אתחכם בפילוסופיה, /במתמטיקה וגם ברפואה, /אהיה למשפטן , לא היה רעב. אז סידני התחילה לספר לו למה חיתה כל-כך הלחוצ ובעיסוק יותר נשגב 1 אןמד את סודותיהן של התיאולוגיה, /של שלשום על-יד הדלת של אותו פרופסור . היא חיתה סטודנטית הבשנ הנגינה בקתדוס ושל האחיזה במכחול , אבלה את חיי /בסיף הרביעית לתואר הראשון בחוג לאנגלית והתברר לה שאיחרה שלבק ובריקודים. גם אדון בדברים /והתגאתי בעצמי שאלמד כל זה. / מהפרופסור מכתב המלצה לאיזו מילגה חשובה. "הייתי צריכה כאשד אחליף את צדפת תמורת השהות באיטליה. /הר , םדיבוריה להפעיל את כל החן הנשי שלי , ואומרים עליו שהוא לא כל-כך רגיש היפים של בני האדםז הגעתי כה רחוק /כדי להתעשר ,בשיעמום לחן נשי". היא הסמיקה. "לא התכוונתי לרמוז שהוא הומר. הוא קר קר מזג כזה. אבל יש לי , תודה לאל , חן נשי בשפע, והוא .הסכים" ב~קנה וב~דחה, /וכדי לאבד בנסיעה את הסוברת בשנותי. ך/כ הימאי לעתים במקום ארצד /מביא דגים מלוחים ולא מטילי זהב, / "מזל סוב" ענה מוריס בלי התלהבות. הוא לא הבין מה היא הרוצ משום שכמוני יצא להפלגה לא .מוצלחת" ממנו . מדוע תרצה לכבוש דווקא אותו . בוודאי לא חסרים הל מחזרים. הוא לא אהב נשים יותר מדי יפות. הן גדמו לו .אי-נוחות מודיס התחיל לנתח את הסונטה לצורך עבודת סמינריון עבור לפי התיאורית שלו , הן לא מסוגלות לקשר יציב וקבוע. הן יותר ימד הפרופסור היבש. השידה של דו כליי חמקמקה, קרובה מאוד לפרוזה מושכרת. הן מעוררות קינאה. מרריס העדיף נשים שאת יופיין םמגלי ואפשר לקרוא אותה ברפרוף ולהחמיץ את כל היופי . מוריס ראה לאורך זמן , לא בבת .אחת בהנמכת סגנון השירה הקבלה לתמה מרכזית של דו כליי: ~נאת "נו , תספר לי משהו על "צעמך! היומרה של רומא וההוד השטחי של חיי החצר המושחתים, לעומת "זה לא יעניין .אותך" געגועים לאורח חיים אמיתי בצדפת .הכפרית "בכל זאת". היא נגעה .בידר "אני טיפוס רציני כזה. אני אוהב ללמוד דברים שלא קוראים םעליה מרוב ששנא את הפאר המלאכותי של רומא סלד דו כליי םג מקישוטים מיותרים בשירה. מודיס קיווה שיוכל לגלות גם בשידה בעיתונים. שפות זרות. תקופות רחוקות. את יודעת. אני רכב מתכונן לבחינות בעל-פה וחושב הלאה על כתיבת .הדוקטורט של תחילת המאה השבע-עשרה באנגליה קשר דומה בין ןסגנו לנושא. אבל המשודדים האנגלים כמו ג'ון דון היו כל-כך נועזים הסמינריון של אותו פרופסור קשור גם לנושא הדוקטורט םוג בשימוש בדימויים ובארציותם, שעלה חשש בלבו של מודיס שיהיה לבחינות בעל-פה. לא הייתי רוצה להיות תקוע פה במשך עשור בלתי אפשרי להשרות אותם לדר כליי בצורה משמעותית. ההבדלים שלם. אני לא אוהב את המקום הזה". היו יותר מדי חריפים. "אתה בוודאי לא למדת לתואר ראשון בהרוורד . אחרת היית מתאהב "סוף כל סוף, מצאתי אותך". קול מתוק קטע את זרם מחשבותיו. בקיימברידג'. אחרי ארבע שנים כאן , לא רוצים לעזוב". "נכון. גדלתי בפוכרים של ניר-יורק ולמדתי בקולומביה, אבל "הצלת אותי שלשרם. אני לא יודעת איך הייתי עומדת בזה אילו הייתי צריכה לחכות אפילו רבע שעה נוספת". המקומות שאני אוהב הם צרפת וישראל". מודיס הדים את ראשו בהפתעה. עמדה לפניו הבחורה העדינה וריח "ישראל?" היא חיתה מופתעת. אולי היא בכלל לא יהודיה. מוריס הבושם שלה כבד מילא את נחיריו • היא לבשה סוודר עדין בצבע לא קלס את שם המשפחה שלה. בודדו • צעיף משי בהיר יותר היה כרוך סביב צווארה. היא החזיקה "כן, אמא שלי באה משם ויש לי המרן קרובי משפחה בקיבוץ מעיל צמד כהה מקופל על הזרוע. מהזווית הזו היא נראתה הרבה ובחיפה". יותר יפה מכפי שזכר • בעצם הוא לא זכר אותה. מאז שוויתר על "מעביין • בבית הספד העברי ביסר לעגיין אותנו בישראל , כל ריקודי תורו והדשה לה להיכנס לפניו אל הפרופסור היבש לא חשב עליה ההורה האלה ושירי המולדת, אבל זה מעולם לא תפס אצלי. אני כלל . הוא זכר אותה דק במעורפל והיה צריך לחזור מרחוק כל-כך , דואה את ישראל כמשלחת גדולה של נשות הדסה". מרומא של דו כליי ומהצרפתית של המאה השש-עשרה, עד שלא "הייתי שם בזמן מלחמת ששת הימים. זה לא עורר בך התפעלות?" מצא בפיר מלים. בתנועות מסורבלות, כאילו העידו אותו המשינ "קצת". דעתה כבר הוסחה מן השיחה וממנו. מוריס החליט לשרב אל פינתו בספריה. הוא קם, הודה לה על כוס עמוקה, קם, הושיט יד והציג את עצמו. שמר הפרסי גדם לו מבוכה. בדוד הקודם זה היה שם נפרץ מאוד הקפוצ'ינו והתחיל ללבוש את מעילו • בקרב היהודים בארה"ב ולכל אחד היה לפחות דוד מוריס אח.ד אבל "רגע. קח את מספר הטלפון שלי". היא רשמה את המספר בדיו בין בני גילו הוא לא הכיר אף מרריס אחר~ בצרפת קראו לו בצבע טורקיז על מפית וה ושיסה אותה אליו • הוא הסתכל בספרות "Maurice" רזה דווקא מצא חן בעיניו. אך באמריקה אייתו את שהתפשטו על הנייר הדך. "האם זה קריא?" שאלה. שמו "Morris" והוא סירב להיכנע לפיתוי ולהעמיד פנים כאילו "מארד. רואים את צררת הספרה מתחת ל~שסרש. אעתיק את זה שמר הוא השם הצרפתי. זה יהיה יותר מדי סנובי ומגוחך. רעבו כשאגיע שוב לספריה, /1 שיקר לה. "תן לי גם את המספר שלך • מי יודע? אולי נהיה פעם בודדים ונרצה "Morris" הוא יכול לחסיל את האשמה על הוריו , אך עבור "Maurice" יהיה הוא בעצמו אחראי • לבחורה העדינה קראו קצת חרם אנושי". היא חייכה וידה, עדיין מצרידת כעס נרבע, ריחפה סידני , שזה שם מגוחך ויומרני כמו מרריס בגירסתר הצרפתית. מעל מפית אחרת. הוא הכתיב לה את המספר וראה איך הדיו שוב נספגת מסביב לספרות, כמר האותיות שרושמים מסוסים קלים בדרך כלל "סידני" הוא שם של גבר , אך אפשר גם לתת אותו לילדה ובחוגים של מתעשרים חדשים עושים כך כדי להראות עד ברקיע מעל המתרחצים ליד חוף הים בקיץ .• ג'פרי גוין חי בארץ משנת 1973, פרסם סיפורים ומאמרים בכתבי עת בשפה האנגלית, "התנחמויות" הוא הסיפור העברי הראשון שלו 50 •••••גויון 188-187 סוף מעם' 12 " משירי ס. ררזיביץ' ןך יסלבה אחדים משירי סןבים ושהוא "מתכונן בינתיים רייכרס, שהוא מתרגם צעיר ושיש עוד עתיד למגעים תרבותיים שימבררסקה. קובץ שיריה של להוציא לאור מבחר תרגומיו מיצירות ואף יליד הארץ , שוקד על מלאכתו וספרותיים בין פרלין לבין ישראל. שימבררסקה בתרגומו של רייכרס אף סרבים", לא שינתה את דעתו ולאחרונה פרסם תרגום של שישה הישועה והפורקן עשויים לברא, כמר זכה לתהודה רחבה. אמנם ריינפלד הבסיסית של לב, כי אין עתיד משירי סןבים בלוויית פתיח במקרים רבים אחרים, ממקרם לא העת "דימוי" <גליון · מוזכר כמה פעמים בספרר של לב, אבל לס~בים בעברית: "מתרגמים חדשים בכתב 9, חורף צפוי. • וייכרס מופיע שם רק בהערה <עמי אינם מתווספים ושום דבר אינו מעידתשנ .>ה" לכן ייתכן , שמסקנותיו 46(. העובדה שרייכרס כבר תרגם כך שיתווספו · לע בעתיד" .>םש< הפסימיות של לב הן מוקדמות מדי רזת שנפלו סוף מעם' 43,,,,,. בעיתון בו השיב מאר לשלוש סקירות שפרסם מאז הופיע, ברצוני להעלות תא שנכתבו על-ידי אנשי אקדמיה, הוא מעיר ההשערה שמאחורי שנאתו לאבשי אקדמיה ספריו של פסריק וריס שתורגמו לעברית: ז"ע הערות מעליבות, הן על אנשי האקדמיה והן מונחת ההתרוששות האינטלקטואלית שלו האדם"' "ווס"' "יורדי המרכבה"' ת"גול על עבודתם. בנוסף, הוא מטשטש את המאנדלה", "גדילי עלים", "סיפורה של ,דודה" עצמו . נראה שהוא פוחד ובז לאלה הפועלים r r ההבדל בין ביקורת ספרותית וביוגרפיה, באמצעות היסטוריה של רעיונות ותיאוריות ומציג ספרי ביקורת ספרות שנכתבים של אמנות, כיוון שהבנתו שלו בתחום הזה על-ידי מלומדים כמו טייסי כסתם מעטה כל-כך. בנסיובו להחיות *במקור -gay ביוגרפיות בלתי מוסמכות מסוג ,'ב שעתה אנטי-אינטלקטואליות, הוא פשוט מנסה ** קאמפ: עפי סוזאן סונסאג • סגנון באמנות השם דגש על הסגנון , על החוויה האסתטית באמצעות - כך הוא מאמין - עומדות בצל לעומת למצוא תמיכה לחולשות האינטלקטואליות המוגזם, הלא טבעי , ההיפוך והעיוות. מכאן נולד ה;:ךשג שלו • מקריאת ספרו ומספר מאמרים שלו צעמו. • עיסוק במיניות ובהיפוכי מינים. סדנה הלשיר בהנחיית יעקב בסר הסדנה תפעל בבית רוטשילד במרכז הכרמל בחיפה הפגישה הראשונה ביום ג' 05.9.95 בשע - ה 18.00 פרטים: בית רוטשילד 38048904 f:1•:1fי ··!f:lji י &Jjl1 l:i1 וו 1••I•I ! •1)iJ • חכרה • קורת · כ • אטרון · ת • אמנות • • ספרות עברית - מה שקורא .מיטב הספרות העולמית ~ הכרות עם ספרויות האיזור ~ מעורב · ות חברתית המתנה חיפה רביות לראש השכח