ןירחוו לג י 60-61 ו השנ ט י ו טשב מתשיי ה ו רינוא - רפברוא 1985 ו 200 י 1 יש תספרו • החבר • רתיאט ו ן • עקולנו • תאמנו • תהגו • תביקור ספרים חדשים בהרצאת עם ערבו : ג 'ררג , אררררל ; מדוע אני כותב רעוד מסרת. שלמה נאמן ; פרווננו לסל ; ספרית ארפקירם משה גרינברג ; על המקרא רעל היהדות יאיר זקרביץ' ;גברה מעל גברה ; פ~נרת במקרא יצחק גל-נרו ; ראשיתה של בדמוקרטיה בישראל מרקי צרר ; אביב מוקדם ג.מ. כרזנזי ; מחכים לברבירם ; ספריה לעם ה.ה. שזנרקנשמיוט ; המרסיקה של המאה ה- zo; ספיר מרסיקה אחרו לרז ; מקבילים נפגשים ; ספירת אופקים פנחס אמיתי רוני סימרן ; החי מתחת לאבן ; טבע וארץ דרושים מורים לכתיבת ספרי לימדו 1. דרושים מורים לכתיבת ספרי לימו,ד או ספרי עזר, דפי עבודה, עזרים, ות ~· בכל המקצו הנלמדים בבתי-ספר יסודיים או תיכוניים, <עיוניים ומקצועיים וחקלאיים) בכל הרמות. 2. ספרי הלימוד הנדרשים להוצאת הספרים הינם בכל המקצועות הנלמדים . מורים שבידם רק הרעיון , יוזמנו למערכת לפיתוח הרעיון והנחיות לכתיבתו והפיכתו לספר . 3. כתבי-יד מוכנים~ רעיונות, הצעות וכר •, לספרי לימו,ד או עזר או כל הצעות אחרות יש להפנות עבור ; הוצאת יי תגא יי מערכת הוצאת ספרי לימודיי הנגב 8 תייא . טל ;371610 או 380617. פתוח בימים ב י -הי ביו השעות 10:00-14:00. לפנות למזכירת המערכת, הגבי צפורה אידלשטיין . כל השולח וכל הצעה יענו בתשובה . ספרים שיופיעו בקרוב בהצואת תגא 1. מחשבי כיס - (מדעיים) הבנה והפעלה/משה קלטרזי z. אני קורא - חוברת עזר לחיזוק ולימוד הקריאה, מאושר עייי משרד החינון~ נורית הדר 3. נתיבות - ערבית לכיתה זי וחטיבת הביניים, מאושר עייי משרד החינון~ אליהו אליאס 4. וחקרת ודרשת היטב - הגות ודרשות על פרשת השבוע~ דייר מנחם מירון 5. העצים עומדים שקטים - ספורים מהשואה/ שינה גרטנר 6. מצוי ורצוי בצרכנות/ עליזה דולגיו 7. חשמל רכב - מערכת ההצתה/ אהוון יששכר 8. יחסי אנגליה -ארה 11 ב 11938-1941 דייר לילי פוליאק 9. מילון חרוזים לשירי שלונסקי 1 ישראל ליטמן 10. ציור הוא הרפתקה~ מיכל ברזילי-אורבן הפצה : בית עלים טלי 03-293959, ספרי, ובחנויות הספרים יואל דוידוב iil1J תגא. הוצאת םספרי ספרית םפרעלד מספרי החרוש פורזה ג 'יימס ג 'ריס - ירליסס (יופיע בקרוב). אליאס קאנטי - הלשרן שניצלה/ זכררנרת בעררים. (בעל פרס ניננו 1972 ופרס נובל 1981(. מגרמנית: צבי אדר. בשיתוף עם זמורה-ביתן . J כרך ראשון בארטרבירגרפיה נפלאה של אליאס קאנטי אחד מאנשי הרוח הגדלוים במאה ה 20-. הספר מתאר סיפורי מעשה משעשעים ואף חושף יריעה חיה של החיים באירופה הישנה, בצל המאוערות הגדולים של מלחמת העולם הראשונה והעת שלאחריה. נתן שחם - ההר תרהבי סיפורה של תנרעח -. בשישים ל"קה,ליית i ר." ביטן - מכתבים מתאילנו מאגנלית : רדדה ירשולמי . מכתבים שכתב טאן סראגנ יו לאמו בסין במשך תקופה של יותר מעשרים שנה. בספר נפשרות לפנינו החברה התיאלנדית המודרנית בב · אנקקו ובעיותיה, רחיי משפחת סוחירם בקהילה הסינית שבנגקוק. הספר זכה בפרס הבינלאומי של סיאטר לספרות בשנת 9701• לימרד רפאל גבערן - עקברת פרעה בכנען הספר עוסק בקשרי ארץ ישראל ומצירם בימי קדם . חרא דן בתופעות היסטוירות רארכיאלורגירת, נבקדים בר מימצאים מצירים מן התקופה הכנענית ערד לימי הרומאים, שניגתלר בארץ ישראל. שירה .. ירכל נאול - ערללרת אביעזר ~ יהרהר ארפן - שירים נוחרב עייף ספר שירים ששי של המחבר - שזכה בפרס אקר"ם לעידוד פירסרם יצירה בשנת 1979.--- ילדים רנרער שמראל הרפרט - ארחי לא שאלר סיפור מן החיים המת m ש בחיפה וסביבתה ; בכרמל , בכפיר הדרוזים, בבית הספר אלונים ובתנעות הצופים. בספר נקרא על . אהבה, רעות והרפתקאות. אסטריו לינוגרן - האחים לב-ארי תרגמה משוודית : חנה קרגירז . ספר הרפתקאות מרגש ומרתק, מסרפד בדמיון השואב ממסורת הסאגה הסקנדינבית. ספר זה מתמדדו עם שאלות קיומיות לש חיים, מורת, אהבה, שנאה, טוב וער. ציפי ציגלה - אמא שלי ויילת סיפורה של לימור, בת שש רחצי, על אמה הדיילת. מרושת ליקוט מושרת ל"ח ירפיער בקררב מתי מגד - "מם" ג'ון צ'יבר - בלוט פארק דרת פלו - מלהך אחרון ישראל אלמן - יהדות ארצות הבירת בחברה פלולריסטית אריה יעיר - אגתר הלאומיות שמערן שרף - ראשית החינוך היחרדי בארץ-ישראל מדרכי הולט - מן הטעם הפשוט מהדרררת חדשרת אתגירם בחינוך - צבי לביא )3( שרות הרבים - לשמה אבינרי )5( ממחר אקטוף ענן - רון אלור )6( שיירם אחרים - נתן יונתן )2( הבית של עיל - מירם רות )12( איה פלוטו - מירם דרת )22( תירס חם - מירם דרת )8( דני הקטן והשוטר גיסים - ידנה דז 1 טלרבסקי )11( אצבעות לי - יהוידת עין דור )4( 8 ~גלוון ההז שירה וסיפורת לאי נצר ; רשימה חלקית ;6 אריה סיון ; כמעט שיר פוליטי ;7 יוסף ברדוסקי; שורות על איש . ספרד ; שיר ; מרוסית : יעקב בסר ;7 יאירה גנוסר ; שקט ; שיר ;7 קסט · איתמר יעח ; לילה, גשם, מוצאי-חג ; קטעים מתון פואמה ;8 יעקב בצו'ן ; שביל החלב ; סיפור ;10 גיורא לשם ; בלילה, שיר ;11 אהדו בן עזר ; תוגתי ; פרק מרומאן ;14 לוזימיו ווינוביץ' ; שני חב . ריס ;)6(; מרוסית : יהודה גור-אריה ;Z1 מרים דרור ; שירים ;Z3 אוקטביו אוניה סוארז ; שירים ; מספרדית : עודד סברדליק ;Z3. לט רובינשטיין ; שירים ללא ניקוד ;z1 מסות, מאמרים, רשימות יהדוה להב ; קיומו הלא-מובן מאליו של מילן קונדרה ;6 מילן קונדרה ; שעה היסטורית קטנה ;7 חגי אשד ; שמיר משן שמאלה ;17 יוסף אורן ; סיפור התגבשותה של חבורת ייצעיריםיי ;Z4 מדורים קבעוים טור ייעתדן 77 יי ;5 המלצת "עתרן 77 יי ;5 קריקטורה ; דני קרמן ;5 נדוקת משען ; כרסן של המוזות ; אמנון ז 1קונט ;Z6 שיחת החדוש - עם ש . שלום ; אני הייבלהיי ואני הייהודיי ; גלבעו · שלומית גינגודל ;zs קלונעו ; הלל דמרון על ייאמדיאוסיי ;31 ביקורת ספרים על אמיר גלבע - מונוגרפיה להלל ברזל ; ידידיה יצחקי ;33. על צבי הפלאות ; אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה בתרגומו ובעריכתו של איתמר יעוז- קסט ; גרשון ויילד ;34 על כמאל לנגיב מחפוז ; ששון סומן ;34 על אספלט לרוני סומק ; תמר משמר ;35 על מוסוליני לדניס מק-סמית ; אמנון ז 1קונט ;35 על תרז דסקרו לפרנסואה מוריאק ; שלום וצבי ; 36 על זוקפים אוזן חדה לנחש למרים אורן ; יאירה גנוסר ;36 מילן קונדרה - פרס ירושלים 6 ; 1985 ציור השער: שלונסקי - דדו טרטקובר, מתוך אלבום עבדוותיו "תוצרת הארץ" על אמ'ר גלבע -מונוגרפיה להלל ברזל ;33 ,,.~A8' ~'י= N ן מוסף מיוחד לתיאטרון מס' 2 פרשת יעקב די האן מתון חליפת מכתבים בין זיגמונד פרויד לארנולד צווייג ; בעריכת : ארנסט ל. פרויד ;1968. מגרמנית : אברהם הרס עם הצגת "פעמונים בירושלים ;37 תכנית ההצגה "פעמונים בגשם" ;38 יוסי יזרעלאי ; לקראת תיאטרון יהודי ;44 תמר אלכסנדר 1 מיכל גוברין ; קווים להגדרת אמנות ההצגה של המספר העממי ;45 נורית יערי ; הדימוי הויזואלי בעקבות ייתהילהיי ;sz יעקב רז ; עקידת יצחק - הרהורים לקראת הצגה ;53 ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Editorial Members: Shlomo Avayu, Shimon Ballas, Shamai Gelander, Amnon Jackont, Sasson Somekh Assistant Editor: Amela Einat ----------------------, חתום על "עתרן 11 77 vv Jיiי'~ לכי ת " ד 16452, תייא ~ו~ '-"ב..__ uת i ןןן ירחון לספרות ולתרבות שנה טי, מסי 60-61 שבט תשמייה, ינואר-פברואר 1985 העורך : יעקב בסר עוזרת עורך: עמלה עינת הנני מבקש להיות מנוי על ייעתון 77 יי לשנת 1985 1~י:-י~=נ. 1.פנ. חברי המערכת: שלמה אביו, שמעון בלס, שמאי גלנדר, אמנון זיקונט, ששון סומן. p.ב]~I G.י .J.נ.Ji \? L....: : ., נ. 1 -'4 ן~ '~.;~<.1"' שם ומשפחה עריכת המדור לתיאטרון : נורית יערי י גליה שיפמן . וע=יג 1L..ג..ו.:~~~ 'נג 1נ 1~:~ נננ~ • עריכה גרפית: יגאל זורע. ~.('t ו~ J' ~~ו.:.~: • .;.,;..\,.::uj>4-L.. נ-י.:נ &י-< • כתובת ילט ףרוצמ הזב קיצ לע ךס11,700 םילקש ללוכ חולשמ תכרעמה :הלהנמהו דיית16452 ,איית ילט03-456671. תכרעמה הניא תיארחא ןכותלתועדומה; תצועמ :כתרעמ קחצי ן~ברווא ,זפרוא הליג ,סלב לכימ ,ןירבוג יסוי ,רדהב.א. ,עשוהי ןד ,סיפג םרוי ,קוינק רזוע ,ןיברש. ארויג ,םהוש ןוטנאסאמש. ךושמה לעקנב תכרעמי- הניא הנוע בתכב לע תוינפ םיבתוכ הניאו הריזחמ יבתכ די םא אל הפרוצ םהילא הפטעמתלייובמ. ל''ומה: תדוגא םירפוס םינמאו םודיקל תורפסה תוברתהו לארשיב-התומע. תופתתשהב תירפס םילעופ ו ו. ן ו המיתח ויראת םתוחה דע31.3.85 חיטבמ ומצעל וינמ יתנש ריחמב בוקנה לולכ .חולשמ םינופה תכרעמל םישקבתמ ןפלטל ךא קרו 'סמל-456671נo. רמוח שי חולשל קר ראדב ,ליגר אוהשכ פסדומ חוורב לופכ לע דצ דחא לשריינה. תושיפג םע ךרועה יוצר םאתלשארמ. ,רדס ,םוליצ תוחולהספדהו: סופד ,יראב ץוביקיראב. תריכזמםורמעה: תלוב;שןגד. :ועיסב דרשמ ןוניחה ,תוברתהו הצעומה תוברתל תונמאלו תורדתסה םידבועה ,תיללכה זכרמה תוברתלןוניחלו. ----------------L הצפה: ייסלטא"מייעב ןרק תוברתה .לארשי-הקירמא ינואר-פברואר 1985 ל n ירת שמרת עהזרו הריט משולם מכל תזרי ךיאו יקדובם ריהט לשומם ! יקדובם תא וסג ץעה . מרוב עצים לא רואים את ה mיט ... רוב ה m יטים אבץר שעויים ץע אשור (ברק), אשר איט מאתים לאקלימט . עלומת זאת שים לב לרהיטי שמרת הזוער . הם שעויים ץע תיק שאיט מתכווץ או מתשפט . זאת סהיבה עלמדיות החיבורים ובללכ לחוזק הרהיטים . יקדובם תא היחירובם. מאוחדים לאוךר זמן ... אם תתקרב אל החיטרים תוכל להחבין כי הם משולבים ולכן מדגילים את שטח ההדקבה יפ 3. ואיזו הדקבה? ! היא נשעית ליפ שיטה מיוחדת שאינה ניתתנ לרפוק (אל תנהס איפלו ...(. מים, חום או קור אינם משעיפים לע הדקב . יקדובם תא .יכהופף מכויפפם את הרהיט ליפ מדיתך ... חבקל מרהיטי שמרת הזוער מכופפים את ץעה ע• י· "כבישה צורתית',' שהיא הדקבת שכבות עץ וכיופפם חבום . שב לע הסכא ותחוש בטחות. שביטה זו כמעט ואיו חיבורים, דבר הסןת עמדיות יתר ל m יט. יקדובם תא הגימרו . קבצות האצעבות ... את הגימור סהויפ של הרהיט תולכ לחוש קבצות אצעבותךי . משש את החקל התחתון של הרהיט, הוא חייב להיות זהה בטיבו עליבדוו של החקל הנראה . שנמרת הזוער הגימור מושלם גם קלחב הנסתר . ועכשיו, אחרי שבקדת דואי תשים לב גם עליצוב סבגנון המיוחד שלמות הזוער , המשלב איכות, עמדיות ואתנפיות . מה עדו תוכל דלרוש מ m יטים? בוא אל שרת בתי האהנפ לרהיטים של שמרת הזוער ותמצא מחבר של יפסת אוכל, חדרי שינה, רהיטים לסוניים, מזנונים ורהיטי משדר. חבר עלצמך את הרהיטים המאתימים דלירתך ותוכל סלמוך כי הם יעמדו במחבני ביתך שלנים רבות . רשת יניס הנפאה שמתר זהערו לת-יבאב - בית שמרת הזוער, דיזגנוף רטס (רחי המךל ג 1 ורג 167(. ירילשום - בית שמרת ,הזוער שלומציון המלכה 18. יחפה - בית הזוער שמרת, אלנבי 117 7) קומות תצוגה) . אבר-שעב -m יטי הדר , ספג' קסרו . נהירה -m יטי ג. וכ . רבדיאן, ככר קדל . צתפ - בית מימון, לעיה 13. טירבה -m יטי הצופן, רחי .הגליל מבילעפם - יקץוב הזערו : תשעית m םיטי הזוער. יקץוב שמתר -m יטי קיבוץ שמרת . שמרת הוזרע ר n\<.. עיצוב ואיכות לאורךזמן המלצת עתרו 77 מחברות בונו : ג·- ד· כרן j 1984 j הוצ• הקבוץ המאוחד j אוניברסיטת תייא j ביה"ס ללימודי היהדות עייש רוזכברג . א.ב. יפה : פגישות עם לאה גודלברג j הרצי צ י ריקובר ;1985. שלמה נעמן: פרדיככד לסל j עם-עובד ספרית אפקים 1985 j. איוווינג האו: מבט שכי j טוטאליטאריות במאה ה- 20; תרגום : כחמה גיכום j זמן הווה j הרצי ספרית- פועלים 1985 j. אניטה שפירא: מפיטורי הראמ"א עד פירוק הפלמ יי ח j סוגיות במאבק על ההנהגה הבטחוכית, 1948 י הרצי הקבוץ המאוחד 1985 j. עדה צמח : תנועה בכקודה j על יוסף חיים כרכר j מונוגרפיה j הרצי הקבוץ המאוח,ד ספרית פועלים j מכון נץ לחקר הספרות העברית j ביה"ס למדעי היהדות ע"ש רוזכברג j אוניברסיטת ת 11 א 1985 j. דנילו קיש : מצבת-קבר לבו ריס דווידוביץ j מסרבית-קרואטית : זיכה קטן בן-ציוו ; הוצ• אדם ;1985. יהדוית הנלד: הכוח האחר j הרצי הקבוץ-המאוחד ; ספרי סימן-קריאה 1985 j. נתן שחם : ההר והבית ; חוצי ספרית פועלים ;1985. מהדורה חדשה ; עמלה עינת : שיטת חכהילה ; •הוצצ י ריקובר; 1985. ואלאס סטיבנס: האיש עם הגיטרה ההכחול ושירים אחרים j תרגום, הערות ואחרית-דבר : טובה רוזן-מוקדי ; שירה j הרצי כתר 1985 j. אידה דורית : עיר הנידחת ; הרצי עם עובד ףבשיתואגודת-הסופרים ; מקור ;1985. ראובן בן-יוסף: עטם הארץ ; שירים ; הרצי עקד ;1985. שמולא הופרט : אותי לא שאלו ; סדרת כעורים ; איורים : אבי כץ j הרצי ספרית-פועלים ;1985. דדו אבידן: ספר האפשרויות - שירים ונוי ; שירה ; הרצי כתר 1985 j. קציעה נ"ץ: מעגל הכורה ; הרצי עקד 1985 j. יצחק אוון: חמש מגילות עפות ; הרצי הדר ;1985. ג'ורג' אורולו : מדוע אני כותב ועוד מסות ; מאנגלית : אפרים ברוידא j הרצי עם-עובד ;1985. הנוי רוט : ואולי שיכה ; מאנגלית : אברהם קדימה ; הרצי נכרת ;1985. איל מגד : מתחת לשטיח הכחול j שירים j יהרצנכרת ;1985. יהדוה אופן : שירים ברחוב עייף j הרצי תספריפועלים ;1985. שלום לינדנבואם: שירת אצייג קווי ז;~נ;יאר j הרצי הדר 1985 j. יוסף אורן: אחד-העם, מ . י . ברדיציבסקי תוחבור 11 צעירים 11; הרצי יחד 1985 j. 5 .•~·:.·~i י ,.;;:_;·,,.-.:-:·..'~•••••:.•:•-.'•• ·~.. ~~·· ~ ...... .· . ·~. . ____. . טוב, אבל לא די ! ה ופעת הכרך השני של "בית בקהיריי של נגיב מחפוז ' (וי מדור סקירת ספרים בגליון זה) בתרגומו של סמי מיכאל ובהוצאת "ספרית הפועלים", חינה הזדמנות נאותה (וחגיגית בהחלט!) להזכיר ולהיזכר, שקצב תירגומן של יצירות מהספרות הערבית לעברית כלל וכלל אינה עולה על הצפוי במדינה החיה בלב-ליבו של המזרח הערבי, והרואה עצמה כמולדתו של עם הספר . דומה שההתלהבות הרגעית, שנתלוותה לחתימת הסכם השלום עם מצרים, דעכה אצלנו בשלוש השנים האחרונות . הרפיון מורגש הן אצל המולי"ם והן בקרב כתבי העת והמוספים הספרותיים (להוציא, אולי , את "עתרן 77", שלפני חודשיים הקדיש חוברת מיוחדת לספרות הערבית, ומחמאה-עצמית בהקשר זה אינה חורגת מכללי הצניעות!) . למרבה הצער, גם במצרים שקעה הסקרנות שהורגשה קודם לכן לגבי ישראל וספרותה. גניב מחפוז צייו בדאבה, בראיון שהתפרסם בעיתון מצרי, שמצב פרדוקסאלי הוא, שלפני בוא השלום נעשו יותר תרגומים מהספרות העברית מאשר אחריו ! עם זאת , ניתן לציין, במעיו " חצי נחמה", שד i ר חדש של מתרגמים ספרותיים מערבית לעברית ומעברית לערבית הופיע והתבסס בארץ. אלה הם סופרים ערבים-ישראלים, השולטים היטב בעברית ובערבית, והעושים ככל יכולתם לשמש גשר ביו שתי התרבויות. לציון מיוחד ראוי ידידנו המשורר אנטון שמאס 1 שבשנה שעברה תרגם לעברית את הטקסט הקשה של אמיל חביב, "האופסימיסטיי. ועוד זאת : בשבוע הספר הערבי, שהתקיים בחיפה בחודש שעבר יכולנו לחגוג את הופעתו של קובץ סיפורים ישראליים, המתורגמים לערבית וערוכים בידי אנטון שמאס . הספר, שנדפס בארץ, נקרא "צייד אלגזאלה " ("צייד הצבייה", כשם סיפורו של יצחק אורפז . סיפור זה כלול בקובץ לצד סיפורים מאת : דוד שחר 1 עמליה כהנא-כומרן 1 חנוך ברטוב, עמוס עוז 1 אהרן מג,ד דן צלקה , שלומית הראבן, יהודה האזרחי, א .ב . יהושע ויעקב שבתאי). מתרגם דו-כיווני נוסף, המגלה פעילות רבה, הוא מוחמד חמזה גנאים, שהודות למרצו התחדשה הופעת כתב-העת הספרותי הדו-לשוני מפגש . כרך חדש ושופע של מפגש, בעיצוב חדש ורענן 1 הופיע אף הוא בחודש שעבר' ויש לקוות שמפעל זה יקבל תנופה ויהפוך לתופעת-קבע בקרית-הספ . ר. ולהזכירכם : גנאים הוא האיש שתרגם לערבית אשתקד את המאהב לא . ב . יהושע, ועתה שקוע ראשו ורובו בתרגום זכוון דברים של יעקב שבתאי המנוח .• ש.ס. 8טור uת i וןו כנס סופרים יהודים וערבים על שלום ב קונגרס העולמי של פאיין שהתקיים במאי 1984 בטוקיו' הוכרז על יום-שלום עולמי של סופרים' ב 3- במרץ בכל שנה . לפי הצעת הנציג הישראלי בקונגרס, אהרן מג,ד נתקבלה גם החלטה להמליץ על-כך שבאותו יום יתכנסו יחד סופרים ממדינות יריבות (כמו סין העממית וטיוואן i גרמניה המערבית והמזרחית ; ישראל ומדינות-ערב וכדרי). בהתאם לכך פנה מרכז פאיין הישראלי לפא"ן המצרי בהצעה לקיים באותו יום כינוס של סופרים, ישראלים ומצרים בירושלים או בקהיר, בת"א או באלכסנדריה . למרות פניות אחדות, גם באמצעות מתווכים, לא נתקבלה תשובה על פנייה זו . מכיוון שכ,ך החליטה הנהלת פא"ן הישראלי לקיים באותו יום כינוס כללי של סופרים יהודים וערבים מישראל ומהגדה המערבית . הכינוס יתקיים בת"א, בהשתתפותו של המזכיר העולמי של פא"ן 1 מר לאכסנדר לבון . על נושא השלום ירצו ויקראו סופרים בשתי הלשונות . הכינוס יתקיים ביום א 3 1 במץר בשעות -19.00 17.00 במועדון 11 צוותא 11, רח 1 אבן גבירול 30, ת 11 א מכון "גנזים" מבקש מכון "נבזים" שליד אגודת סהופרים, מבקש מכל אלה שיש ברשותם כתבי-י,ד תצלומים, איגרות או שעמדו בקשרים עם הסופרים להלן 1 אשו יום זכרונם (במספר שנים עגו)ל חל בחודשים : טבת-שבט-אדר, להודיע על כן ל"גנזים", תווך 7097, רח 1 קפלן 6 ת 11 א, טל 253256 1. בת-מרים יוכבד - י"ח טבת תש"מ ; הורביץ יעקב - כ"ז טבת תשל 11 ה i ברומברג אברהם יצקח - כ"ג שבטתשל"ה i ירדני משה - ,,שבט תש"ן ; סמולנסקי פרץ - טייז שבט תרמ"ה ; לאה גולדברג - ח' שבט תש"ל ; ביסטריצקי אגמון 1 נתן - י"ב אדר תש"מ ; ליליבנלום משה ליב - ג' אדר אי תר"ע ; מיזשל חיים משה - ט' אדר ב' תשמ"ד ; ש"י גענון- י"א אדר בי תש"ל ; אלתרמן נתן - כי אדר בי תש"ל ; אביגדור המאירי - כוון אדר ני תשייל. ינואר-פברואר 1985 ןמיל קונדרה פרס ירושלים, 1985 1970 איבד ' קוכדרה' את מקום עבודתו. " איכה אלא ביטוי לפוגרום שקשה למצוא לו אח ודוגמה . אשר כערך כגד נציגי התרבות הצ'כית והסלובקית. שרובם ככולם התייצבו לימין הדמוקרטיה וההומניזם. כלומר, כגד הפלי שה וה"כורמליזציה" . וכל מי שיקרא את ספרו של קוכדרה ," ספר הצחוק והשיכחה" ייווכח לדעת . כי החוויה הטראומטית של הפלישה הותירה בו ובבכי- דורו צלקת עמוקה שלא תיעלם לעד . בארצו של שווייק אפשר אולי לדבר בצחוק גם על חוויה זו. אבל השיכחה ודאי שאיכה חלה עליה . המופלא ביותר הוא . כי וiוברתה הצ'כוסלובקית לא השתלבה בתהליך הכיוון . שאחז אחרי 1969 בחברה הצ'כוסלובקית . בעוד שהחיים הפוליטיים משותקים . הכלכלה מפרפרת ובכל החברה מתפשט יחס האדישות כלפי כל עניין ציבורי . השכילו הסופרים להקים הוצאה בשם "פטליצה ", שבמיסגרתה יצאו לאור מאות י~ירות-מופת מועתקות במנוכת-כתיבה על-ידי מחב- דנים (בתי-הדפוס סגורים. כמובן. בפכי הסופרים המוחרמים) שחלק מהן אף ראה אור בהוצאות-ספרים צ'כיות הפועלות בגלות (בקנדה ובמערב-גרמניה) והמצליחות להתקיים ולאזן את תקציביהן בזכות תחושת השליחות של היוצרים הצ'כוסלובקיים ובזכות אהבת-הספרות של הקוראים. שגם בפזורותיהם איכם חדלים לקרוא ספרים צ'כיים ולתמוך בהם . קרוב מאוד לוודאי . שכאשר ביום מן הימים תראה אור כל הספרות שככתבה בשנים אלו . ובכלל זה היצירות שבכורח הנסיבות נכתבו "בשביל המגירה" בלבד - יהיה זה אחד הפרקים המפוארים ביותר בתולדות הספרות הצ'כית . אשר ברמתו ובמהותו יתרום תרומה שאין לה תחליף לקונטקסט התרבות האירופית והעולמית של שלהי המאה ה 20-. ויענה לתביעה. שהעלה מילן קוכדרה בכאומו בוועידת הסופרים ב 7-196 של הצדקת הנחירה המודעת בקיומה של האומה הצ ' כית . שפתה ותרבותה - בעיני העולם . מאחר שגם תחייתה של השפה העברית והתרבות העברית . אולי אף ביתר שאת . היא פרי בחירה מודעה . אין אנשי תרבות ישראליים יכולים שלא לחוש קירבה רוחנית לעמיתיהם הצ'כיים . הענקת פרס-ירושלים למילן קוכדרה היא ביטוי מוצלח לתחושת-קירבה זו . יאל נצר רשימה חלקית vf ~ב סןחוק ל~י נוג~ ::דך~קות ~י שרןג~ ? ף~~ד:: i? זגל ~ןח ל'א pלע t ן 9 ~לו הךrךוח רךילה .· ~ר~י j? ח :ד:: 9 ח ר~יז:ריס ~~w ם מתיה זוכרים מן.ןחת לזשא רקים. לו~~ח ל~~ i ןח רר.ד.ז::: עולה 7 ~יד ח~ול~~~ . םיד~iזW ל ~וים תז:ווt ןקי~ ם'דtז ריח~רים W ל ~ל ~קום. ~ד א,ל~ד:: W ל ~~r:וו-~ח~~תו נכתב פעם נאדים חינכמת ~ivJ.ר~ -ן.ן~ר:קי . לוח.ם : ח.ר~ת תtז ;:דש~רות ;:ד~אות : "." סוף-סוף ~ין םיקtן'וו-ז ראשו של אדם :קז;רלוש ".ת~.וד::'' קיומו הלא-מובן מאליו של מילן קונדרה מילן קרנדרה גדולתה או קטנותה, אומץ-ליבה או פחדנותה, הפרובינציאליות או הכלל-אנושיות שבה מתכים במידה רבה את התשובה" על שאלת צידוק קיומה של האומה - אמר קוכדרה באותו כאום . בשעה שקוכדרה נשא כאום זה, נראו טובים למדי סיכוייהם של אנשי-התרבות להצליח במשימה להצדיק את םקיו השפה והתרבות הצ'כית הנפרדת, באמצעות יצירות שבמהותן וברמתן אין להן תחליף בתרבות האירופאית . מבחינה פוליטית חיתה זו תקופה מורכבת. שתקוות וחששות שימשו בה בעירבוביה . אבל התרבות הצ'כוסלובקית פרחה ושיגשגה. המהפכה הסוציא- ליסטית נראתה כמתגברת על מחלת הילדות של שלילה טוטלית של העבר. צ'אפק וקפקה ונציגי האוונגרד והפואטיזם הצ'כי. שהועלמו או כדחקו לקרן זווית בתקופה הקודמת. שולבו מחדש בקונטקסט התרבות הצ'כית והפראגית. הזקלכוע הצ'כוסלובקי הלך מחייל אל חייל והיה לו מעמד מוביל בעולם כולו. השירה והסיפורת לא פיגרו אחריו, אף שעדיין לא זכו לתהודה כל-עולמית כפי שהקולנוע הצ'כוסלובקי זכה לו בזכות שפתו הבינלאומית. מילן קוכדרה הוא אמכם נציג בולט של דור היוצרים. שהעלו, החל בשלהי שנות ה 50- וראשית שנות ה 60-, את התרבות הצ'כוסלובקית לפסגות חדשות, אבל בוודאי לא היחיד . אלא חלק מחבורה שלמה ואצוליק. האוול, קלימה , שקבורצקי . ובתחום הקולנוע : פורמן. קאדאר, ייראום ועוד רבים אחרים. שעל פי יהודה להב מ ילך קוכדרה נולד ב 1- באפריל 1929. משורר. סופר . מחזאי . מחבר מסות. מתרגם . בכו של הפסנתרן לודוויק קוכדרה. פרופסור באקדמיה לאמנויות על-שם יאכאצ'ק. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בברכו )1948( כרשם לפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת קארל בפראג ולמד כמה .םירטסמיכt כאלץ להפסיק את לימודיו. למד הלחנה מוסיקלית . ב- .1958 סיים את הפקולטה לאמנות הקולנוע של האקדמיה לאמנויות . אחר-כך באותה פקולטה כאסיסטנט. ויותר מאוחר נתמכה . לדוצכט. ב- 1970 איבד את מקום עבודתו . ב 1975- נתמכה כמרצה אורח באוניברסיטה בעיר הצרפתית רן . בנובמבר 1979 כשללה ממכר אזרחותו הצ'כוסלובקית. עתה הוא חי דרך קבע בצרפת ומרצה באוניברסיטת פאריס. ב 1964- זכה בפרס הממלכתי הצ'כוסלובקי. ב 1968- בפרס איגוד הסופרים הצ'כוסלובקיים. ב 1969- בפרס בית ההוצאה "הסופר הצ'כוסלובקי" . יותר מאוחר זכה בפרסים רק מחוץ למולדתו : ב 1973- בפרס הצרפתי לסופר הזר, ב- 1978 בפרס הביקורת האיטלקית, ב 1985- בפרס- ירושלים. קורות חייו של מילן קוכדרה . בשפה המתומצתת ונעדרת ביטויים ערכיים של "~קסיקון הסופרים הצ'כיים" (גס הוא יצא לאור מחוץ לגבולות צ'כוסלובקיה) מכילות בתוכן את קורותיה של תקופה שלמה , את קורותיו הטראגיים של דור אנשי-רוח צ'כוסלובקיים. שביקשו, ועודם מבקשים. להיאבק על • הרציפות התרבותית של עמם. את המכשולים שהתגברו עליהם וכ~לו בהם. את התקוות ואת האכזבות, את ההצמיח והפריחה והפירפורים גם יחד . זמן קצר לאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה אמרה לי עתוכאית צ'כית. אחת המבריקות ביותר בקרב החבורה המבריקה שמילאה תפקיד כה חשוב ב"אביב של פראג" :"זה הדור השלישי של אנשי התרבות והרוח שראשו נערף . לאחר השחיטה שערכו הנאצים בתרבות הצ'כית, ב 1948- הונף הכורת על דור נוסף והפלישה הסובייטית שמה קץ לפריחתו של דור נוסף . כמה הקזות דם מסוגלת לשאת תרבותו של עם קטן ?"תחושה זו של סככת כלייה. שהקזות הדם החוזרות והנישכות מאיימות להמיט על התרבות הצ'כית - שהיא הלוז של עצם קיומו של העם הצ'כי - מלווה בחריפות מיוחדת את בני דורן של מילן קונדרה - הדור שהתבגר בשלהי המלחמה ואחרי סיומה מילא את השורות המדולדלות. בפוליטיקה חיתה זו תקופה של קיטוב חריף והקומוניסטים. לאחר כצחוכם ב 1948-, ביקשו למתוח :~ קו-הפרדה חד בין העבר ובין ההווה והעתיד . ואולם . מיטב המסורת, היו יצירותיהם חדורות בהומניזם ~סד~ם ד:: · ובדמוקרטיזם עמוק . קוכדרה עורר ויכוח ותסיסה ביצירתו המוקדמת "מונולוגים" )1957(, ובייחוד בספר שיריו החדשני והנועז . שחרג בהרבה מן הקונצנזוס הפוריטני של אותם ימים - "אהבות מצחיקות" . הרומן "הבדיחה" )7196( היה ציון דרך היסטורי . הוא יצא-לאור בצרפתית, בגרמנית, בהונגרית. באנגלית (בבריטניה ובארה"ב כאחד) , באיטלקית, בשלוש שפות ביוגוסלביה, כשבדית, בפינית. ביפאכית, ביוונית. בספרדית (בספרד ובארגנטינה) . בדנית, במקדונית . בקרב אנשי התרבות , גם בין אלה שבמאבק הפוליטי התייצבו לימין הקומוניסטים וסייעו לכצחוכם. הלכה וגברה השאיפה לקיים רציפות היסטורית ולשמור על ערכי התרבות הלאומית שנוצרו בכל התקופות. מילן קוכדרה היה מותאם במיוחד למשימה זו, בהיותו כצר של משפחת אנשי-תרבות צ'כיים עתיקה . המעורה בספרות, במוסיקה ובפילוסופיה הצ'כית כאחד. אין זה כנראה מקרה, שדווקא קוכדרה נשא את הנאום המרכזי בוועידת הסופרים הצ'כוסלובקיים ביוני 1967 על "אופיו הבלתי-מובן מאליו של הקיום הלאומי." הוא הטעים בו כי קיומו של העם הצ'כי היה בראשית המאה ה 19- תולדה של בחירה מ~דעת של אנשי ההשכלה הצ'כיים, שלנגד עיניהם חיתה גם ברירה אחרת, אולי כוחה יותר, בוודאי בעלת אופקים רחבים יותר : השתלבות בשפתו ובתרבותו של עם יותר גדול ." העמים הקטנים יכולים להגן על שפתם ועל ייחודם רק באמצעות יצירת ערכים. שאין להם תחליף." הסופרים הצ'כיים כשאו באחריות לעצם קיום אומתם. ועודם כרשאים בה עד היום. כיוון שרמת התרבות הצ'כית, בפולנית ובעברית . לראי אראגון . שכתב את המבוא למהדורה הצרפתית. הגדיר את "הבדיחה" כרומן האמיתי הראשון שככתב על חיי הארצות הסוציא- ליסטיות . אותו לראי אראגון. שכה התפעל מספרו של קוכדרה ומהצלחותיה של התרבות הצ'כוסלובקית בכללה, הוא ז;יג שטבע כעבור זמן לא רב את ההגדרה "ביאפרה של הרוח" , כדי לאפיין את מצב התרבות הצ'כוסלובקית לאחר הפלישה הסובייטית ב 1968-. העובדה המתוארת ב"מילון הסופרים הצ'כיים" בלשון ענייני ת ויבשה : -ב עתון וו, מס 161 בעולם הקומוניסטי, לשאת קולו כגד ההאשמות שהעלו בפראג כגד ידידם המשותף. קלאכדרה, ואילו אלייאר, באורח גלוי ופאתיטי, דחה התערבות לטובת "אויב העם". חיתה זו הפעם האחרונה שבה ראיתי את ניבל . כעבור חודשים ספורים השליך עצמו מן החלון . כל אותו זמן עשה כזבאל מאמצים כראשים להתמצא בתפקיד הבלתי אפשרי של בן כאמן למפלגה, שבו בזמן כשאר אמן הנאמן לאמנותו ולחבריו האמנים. בשנת 1957' כפי שכתב בעצמו, יצא 7 ~ק.ש ~ו:זר ~יג~ם ו:ז?ליל~;ת יר;ח~גז,pזry ן ב~~ ע;ד רק תך~ו:i. יוסף ברודסקי מרוסית : יעקב ~9 ר הוא מת. אך לא בהשליכו עצמו מן החלון. זאת עשה בכו (תבניתו וצלם-דמותו של האב) כעבור שתים עשרה שכים למות כזנאל . ב 1969-, בשעה שהזוועה הרוסית השתוללה באץר . הסופרים הצ'כים - ששימשו מטרה עיקרית לכובשים - בחרו בסייפרט לשמש ככשיא אגודתם. הוא ניצב עדיין לכגד עיני. כבר אז הילך קשה מאוד, רק בעזרת זוג ,הקביים ואולי דווקא משום כך. היה מראהו בתנוחת ישיבה כצוק-סלע : ללא-זיע. איתן. מוצק. כחמה שלא תסולא בפז מצאנו בנוכחותו עימכו. רדוף-אימה וכידון 'לאבדון במה יכול היה עם קטן זה להצדיק בכלל את עצם קיומו ? צדקת קיומו זאת ניצבה כאן לפנינו : ,משורר כבד-הליכה, בקביים השעונים על השולחן ; רמשור - הביטוי המוחשי לגאונות עמו, התהילה תהאח והיחידה שחסרי-האונים עשויים להביא בחשבונם. כמצאתי כבר בצרפת כשהגיעה אלי השמועה בדבר מותו של ולדימיר הולאן בדירתו-מיכזרו. מזכרוכי לא ימחקו לעולם חרוזיו המזוויעים : ר~ד~ן סך W ע סו;טfז נמח - השדרה של גזע אכ;ש 6נ · ל ה~~?ז ~רק ן~י ".:·.· בכמדרג;ת מרפאת-שכ~ים . כש , מת הולאן~ -כתב סייפרט : ה:?'~-בול?ב;: i:ו~ללfז :;בבוז w םירי ~די ?נ " ל יג;:~ בכנתחי כש " ך חי . כלוב א 1 7נלל.- צ'כיה. הוא היחידי שכותר. באיחור של חמש-עשרה שכים. מצאו פרס-כובל במיטתו שבבית החולים, • T : ניו-יורק "· פורסם ב ווויו אוף בוקס". המלביה"ד : · דינה קטן בן ציון ~ןם, Wr:זiZ ר ~ד~יו ואפשרוי;תיו שעה היסטורית הקטנ מילן קונדרה ח מישה היו: ויצ'סלב ~. ד;נאל, ירוסלב סייפרט. קוכסטכטין לנ;:ב;: .יכtכרפ' שק סאלאס וולאדימיר ה;לאן . דור משוררים שנולדו עם הולדת המאה העשרים. הגדולה שבמערכות הכוכבים שבכל תולדות השירה הצ'כית. ראשון כרע-כפל ולאדימיר הולאן . משנחשף למיתקפות הסטליכסטיות ב 1948-, נסתגר בדירתו שבפראג כבמיכזר וממכה לא שב עוד לצאת . ירוסלב סייפרט הותקף גם הוא בעת ההיא ובמשך תקופה ממושכת כסוג מן החיים הציבוריים . אחר גווע פרכטישק האלאס. פעם כתב : :;נריו:ז סש; w ~ים שוחכrתז:וכr~ ~~זp,ר ססכה ~ת ףר;z;מ ך,pז;חנ;וזp,:;נ~אן ~:יך ry ה ~ת ס~ס;נה. .ף?י~~ למחרת הקבורה הפך גופו החשוף מטרה למערכה אידאולוגית שבשוויון נפש הפכה את שמו להתגלמות הרשע . אחר הגיע תורו של קוכסטכטין ניבל . הערצתי משורר צנוע זה, שאהב כשים :פ;ת wתר~.: לכ:ה. הייתי בן עשרים ואחת. בדיוק באותם ימים העלה על עמוד התליה ך:;גי W ה ~ל?ךןה. הסוריאליסט הצ'כי. בעייכים גדולות, מבוהלות, שאל אותי ניבל : "השמעת על הריאקציה של אלייאר?" הוא הסביר לי. כי בפאריס קרא נ;: .רט;ן , במכתב גלוי, למשורר הסוריאליסט, פול אליאכן' חברו משכבר הימים . וכיום דמות נודעת תואילנ;:.Pז~z;רג;:ךל;ת כ;: אריה סיון כמעט שיר פוליטי ~g ~ךים. :;כי ~ע;נ;ת-ע;בדים כתל-אביב נבנו כמבצרים : ' T : ' : : ' ' T " : . ' : , , • ~ט;ן ו?t;כי:;ני. גוש ס;גר 9 :;ניב להגפה על הפשים. וה!ולדים. והספרים. -:-- ז --T : -: ' T•:-:T• <זכדי-::~ךאות ~ד ::ז~;נרים r ~בו ~ל ,ת;ג~ז:: ~ל~~ים ו i? ~ח;ר ;נגכ~~י;ת, :pד~~ ::זו;ו R ~ת ר;ח~~:;-ת;חכ :P.ר . רר וש~pז ;:זפ;~לים לpז רי~ה םי~:~ רpז~ ;ג ry ם הך~ישו ויז:rס;תלpז ד; 7 פוס ~ת ךיר;ג:י:ןי ry .)ם כ · ח;ת- v ז.קח;ר ל'א התנפלו על מע;נ;ת-ע;בדים כתל-אביב. ההסט;ר~ה. כדרכה: : הלכה בכו~נים ש;נים: ':T 1.' ?לו "• ;ן :J;י~~~ ~w'.ל ~דע' wםי~~נ;:~ . ~~לו ת;צ~~ת;ו!~;'רי~ ק~פ;ת .. :p מ; רמ;~ים פ;ל~:ים ~ד ::זר~~ים ;ז:: w ~ים. ך::זיו wם w ה~יתו ~ת i? יו:י.רי-ק;ל;גריסם ~~שוך ת;יך~יכ;t "~ז:ויד" א; ת;ק~~~ זאב זאב כחל;מ;ת מידעים. ~·ם~~,;~ -ל~ הגג;ת :נ~~נים ומסורים ~ק~ T י~ו לס o/ ם~ · ; קי-ף ך~ל:,יס~~רים :p~~ק.זpך ז:: w ~ים ל'א נא אדם להחליפם . גם לאחר שפמכרו דיר;תיהם T לא n.ם~~ ;ס;ח-רים' __".·,' .:-: ...:--". .. . ~שוק-;:ז~~~זז;ים ~שו ~ח~~ים מיתרים, ל.א-נדרשים כמ; למשל t T T : J ; t ' T : ' ' T ' •:, 9 ~ךים"ר~~ת :P ס~יו ~ל כ;ר;כ;ב 'ךכו o/ד P. יסם ~יז:: נו~רים ו~ w ירים ~דחים 7? ג;..: wים . ם;ו!ז:; הם ~7?.םי~~ א;סם o/ רידים q25 ר;~ים ~ד ת;ג~ז:; לpז7? ע;נ;ת-ע;:;נךים ~~ךז;ו P. י ;:ז~~זקר;ן .9 פו~ים ~~r-לבוו:;נ~ךט;ן . ו~.די ם~פt W7?םיכ;t~ ו?ו;וגךם ךי;~~ים ל w ןב ~ך: q ר;ן נתפאור;ת, כפי שעשה כשעת; ך;ן ; קיש;ט ~~נ;גלי; wT ל ;-ךך~'ל;ך~~ ו;נךח;ב, ~ין ~ך~פ;ת ;:ז~ךןכ;ת, ךה;ל ו~ו;ו~~ם ,ר;ח~ז:; :p מ; גכזכת ~~ךגךם ל'א 7? ק.ת;ח~, ינואר-פברואר 1985 T שורות על איש ספרד' מיגואל סרווט, לpז ::ז~דם 0T הכופר' שנשרף ע"י סקלוויניסטים ~קרים ~~יה~ים ה;פכים לעתים למשלים. Rב;,.: ל J דאי ::ז:יס ר i ~ה ;נ~ל . א.ל~ ~~ן ??.~סר . R ר;ב לדכאי ~~W י אתה מתנסה כאדישות • ;-; ••• -: • T f.'f.ם~ אהו א.ינ; r:r ש ת~~רישו :;כי נ;סר ~קפו ח' p ן א. p ר .:;נל;נד Wלז::??~ ~~קום. ~.ד.רר ;:זזןנ~~קת. Wלז::??~ ;גרוזכ. כשמים הגד;לים נהם ה~א -ל ' א ג-ל : ה אל ' ~ים. • ::• T • "." T כי מע;ד; לא חפפה מבט; לשמים. ...·: ז -זז- -· ;:ז~ןו?ה . היא ::ז;סה קר;;נה ל; י;גרר. הוא jZQ ר ;נ 9אןג; 9ה Q קי ז:; l$ ןם. תודרי~ ;:זןם ~גוף ;:ז~נ;זז;י ;נ~אךיס. ~ן .i? ע;ד; ל ' א ה:;נחין ~אלחים . ל ' א ;נ Q,;כ לא ~ w.ם:~ ל'א ;ג~יק;~ין' :;כי tt ף ם~פt ל'א ריכ;tה וי~י~-ט~~ i? ~ןם ךך.ך.pזו. כי כל ח!ויו מלט עצמ; : -" • T -' ~ד ;:ז~ךןף. ~ד ה~~ז:; -~7? טל ~,;תזז~ה 9 ז:ויר ;מ~~ ~קפולי 7? ;~יל ~זןנד~לים. ן~ב נ w לג. * השיר פורסם כ 1969-: "גראני" מס' 70. כ"ע שראה אור כפרנקפורט כלשון הרוסית . ~ןם, Wr:זiZ ר ~ת ::י~ןם ל~~ד ז:: l$ ןם. ל'א הפנה את מבט; לשמי'ם T'',' T t • -T :;כי :;נ~גת ~לף r:r -ש~ i? א;ת W~q ים Wך לש. ;.הנ;~'~נ הוא .ףד~~ע~??~נ; ה~~ז:; : ~ין tק?~ת ם::זזזן ל~ין ~ליבות ::זזזןם . יאירה גנוסר שקט א ;נת;ך ;:זזpQ ע. ~ 5ז wר ~ry ךר להו;ו;גך~ל . ל iZ לף קלק.?~ינ;ת :קמ; ל iZ לף םיךופכ;t ק~ך~רים לpז ~ךש;ן ן~~;ש ןח;ק ~~אן iJןכr ;:זזןנ~לל W ~ית ~ת;ך :~;רכ . ךת ן;ת~י:: נ;: :p ג~ן ץק.ק.ט למו~~ה א.ין עג;:~ פ;לי~י ב ל??ה ~ך;גךז:וי דך~א ד~~;ש~ ? אולי ח!ויו, ל'א ספודיו, הם הדגמה לא~יכ~ת ימים ' ליכלת ל 'בר~ ,•': T ,?ז 'ר:~ 7r ~ךץ ._,"..,_ -ר;ע~ wם:~ לה~לט i? א~ז:: w ידם ד?? 1? ~ים ~-ת~ו;)זז~נ;ז 7~9 ט לז;נ זזf;ן~ת-~7~9 ט ; ף~~~ים ~ב;סי-ק;~ה - דינ;!אףךים םיררןr ~~יז:דים ןה ~ל ןה ך~כא.רי-א;ג;: 7 ~י~ה ן f ה iJ ה~ךן~ מגבחת מעל לבבףא;ת הכתים מסביב ה!~~; ז;כ ' לוגי ~דידףת ל ::ול;לה, ~;· תי~;ע~~ ך ף:;נ~ים-ל ' א-~ים ע;ד הtז;ר ז;נךן~ה ז;וא;~ה W ~;וקןה ~tז.ר rםי~ו::ז~::- ר:דיא ד;rכונ;זp יס קבףןה, . ~ם ל.קך.-י~~ ר~ם Q~9 לים ר~ם י~~ ~-י! fט w~יגי ry ם ע;~י ם~ו:: f ~ת ::ו:דיא יו:זנ;:ו::tז ז 5ת ס~יר ;:וד:את י;הר ? ר;:וח;ל . ::ואם iJ ח;ל ז;נוכז::ות 7 ~ךךכ;ת- 7~9~ry ט ע;ד; נ;ךד ל; נ;: 9ry גרר ? • ~ה~ך~~ ך;לק ~ו-א;ך !'די~ ךזt ו:: 9 ~ךים מ;זז)~ים תזt:piJ ריכ;ת ~ל ~יגי ry ם ~?f ש;ך ~'ז;ני~ה ז::וזקה ; ~ין ~מף.די-מ;!~י~ה ?f.ק W ~ים :;ג~rדלת. 7 ~ד ;ג 9 ל; לpז?fש; , ךר f לףא :;נג;ן נ;פי ה!?;רנ;:ו:: .הס~ו:: :;גע;ד ~ל ~ד .ץ~-לpז-ת;גר ע;ל;ת-י;רדרת רגלי .ילדףת צרצך:,;ת ' T T : : -'' : -: ז;נר re ר;ת ק;~ים qJ ל;ם נ;: .ר~ת ry9- ךים ~רז:דיף : ע;לם דףבtז :;נת;ך ע;לם דףבtז י;הר. ף~:;בר ~ין י; . ד~ ז;ני ז;נ~גי ry ם ".םך,;ק ר::ו 9 ם~ךי ש;ק~ים ~ל ?f םק;~ ,~ד~י-לש;ןא; . רז::ו ס~~~ו:: :;נ:דr;י~~בףת תלילי טיקt;י :;ד ה~ג;~נ;: ל??צ ' א ל; ק~ר ;ז:דידי :;נג ' :;בה ~ר;נ;ת 7?~f קים, ןה ק~ר ו:: w??r:יה .א~:קו::-ת~ ןב-ק~ר. דפיו המתהפכים : -T'': ר-~~ףש לpז ד~ן ~קי ת;דןןr~ :p ל~ן iJר:~ ;ו::זו:: W ~י -- <ו .f- 0 !:= f עתון 77' מס' 60-61 איתמר יעוז-קסט לילה 1 גשם 1 מוצאי חג קטעים מתוך פואמה תל-אביבית ףה.Pזינ;ז :זע.ן ~ל iJח;ף . עינ~ו אל גרמי-השמים המ;הלים א;ך;תיהם כמי ההליל ך~;ן ~' ~א ~ד.ו~ ~; ה~~~ס- ~~'r;ינ;~~ת ~;ל~ל~ -: T -•• w ~ק.ת ל ;ת~fזז א; ל תכfזז ם~ו:: ; ק;ל-ד??ןה ~זז)~ע ז;נ~ד ::ו~פףן' ~:;ברים ך~ W ים ~זז)~~ים לזt ~~קח :p לי-::ו w :ט ר w רים :;נ~ךי;ן-~יכ:ם ~ל "tז.רr,"הס;זנ;:ו::ו::- :;נע;ד :י~~ו:ב~~ו:: ך~נ;: :p הי ה~~~ס סש ~י~ד ~9 ןק גףפ; : ::ו~סי wש~~ ~~ח;ןיו ~?~r ;כ~נ;: Q:P ן~י~ס-י~~ re ה:~ ר wיזדי- iJלילר w ~~דד ~~לי ry ם ~~ן~ים :;נע;ך~יו ,םן-י.Pזירק~ ף:;נ ?f ק;ם 7 ש;ן-~ם ~קףןה 1?~9 ה ~לד- w ח;ר תזt ;גיו ; ראףלם ה~~~ס ~~לי~ה הtזלס :;נל ' א ל iJךילfזז ע ' ~ן ר~ץ,לזק.ת. ע;לים וכ:.רי ::ול;לה ז;נז-ו;ך ~~ס-י~ Q ךם וריח ז-ואוה מרחיש את האדיר ףמטכיע את זכר הפער ---.'' •• .'' -• : -' -:-•,• • : -T :---:•• ~ם iJ ח;ל י~~ו:: :;נח .w??r:יה 9 ר- ~ןןע ::ו~סד ~ל סריק --~~םןך~pז ~ל ;:וח;ף ~ם ל~ט; ~ל ד~ליו, ך;כס את מעיל; כנגד הרףח ה:,מית ףמכיט אל הט:,לת לזtרfן;ל~~-י~ ךמ ·~~י-~~דכדרת י iJכiירךר~י;r~' ד i:~~ם~~ · ז;וחף w ת ~ו:: Wf ה ל;ק.ןת א;ת; :;גק 9 קיס ~ם :ד:;נהףב סד??ד;ךים ;:וק;ך~ים ך'צ~" !"לr;ינף~ת-::ו~. רא לpז ם:~י~ו:: ~ריק;ת נ; p י-ס~רףת • ~;כן .f ל Q ו::-י?!? w ה~ ~ין :;נכ 'םי:r ל~ ?f ~ם ס;~ית ז 5ת :p ~ב ::ו:דזז)וכפףת לpזiJ ףגף ;ת~קךpז :;ננף:ה ~ךא;ת-~ךא;ת pזנ;ז:p :'רב; צ:,ףרי-פנים שהעינים משז-ועשע;ת כהם ,לילה-לילה א; "fן~~ ~??יל-כ;~הקץ~~ -99 ט- ;ב: r:i:p ב ,''זiדי:r'T~ר -w ם T י~~-ל~ ry:p ב : ת:~ ל~~ים ז;נ~:ת ףךח;ב ל~~ לךח;ב ר W 0 ן ! wם:~ :;נת;ך wם:~ ~ב;:דים י;הר • :p מ; p ר;ת ~P. לים ~לף~ים ~t; ל~ים ג;: 9 :;בך ::ו~זקר;ת של השדרה תרכ~::~ ''~;j ם ~פ;ת ;:וזp7ק;ש ; -רו::ז~ 1fםיליד:זי;r~;עי;rד:לp ף ת;נ;ו-ז(זזו;ס-ןדנ;:tזנ;:: ע;ד ~~רי~ה ל ry ם זז)~רית ry ,א;ר שארית ההשמח ~ף w· :דיא ·~~. ר~ת f ל- f ר :;נח . .9 9 ר-;כלת :p ~לף ~זז)~ק.ת ז;נ~קכףקי-~זז)קה 1? ל.~ל~ים ::ו~הג;ללים :;נשףלי 'שינ;:~ו:: א; ri;ל . פים כרעש א;פנ;ענים נמףכי-מצח ל iJך~י, .Wש;~~ס-י fW T'. ~ת ף-;ר n;ב;ת ".7 ף ה;היר דק ת;כ~~ ז::וג n;ז,קפ;ת wם:~ וכז::ות ~~לףמ;ת ;כ~י wי- v~ל 9 ~יק ס~ 7 ל~~ים ~סף pי w :;נ~ים ת;,:.ל~ ף 7f חףקי 9- ~ים :p מ; דינ;זס-ם.Pז~נ;: ר:דגה ~~ז;כים fגרי- P.reiJ ה ר::ו 67w נ;ת דקף . רי-סד~.ל:ם ~~ים י.ק~~~נ;: iJ ד~רם :p ~ין םיקןןr םי~נ;:;טו:; וכז::ות ז;כל;ן לpז ם;וךד-~ךיךיףז;נש; w יסם ז;נ~ר;גרים ~~רית .. -ת;~? ryכtףמ~ ~· ~ל n;ת 6-ר.אש W-ת;נ;לו::זנ;: ry הד~כ n ;ךג;ת ~~ין וכ~אףר;ת ;:ו~קף ר iJ ךסב. ~זקיל;ת ז 5ת ה~~tזס-ת;פילדr. רק;~צ;ת ···ר-כל נ;: 9n ~יקt;הל· ~ת ~לכףת דיד~ג;ף .. .זtףמ רת iJ גיא;ן iJ~~~נ;:ל ?i?iJ ת. :;נעוד ~P.t? י םpז~ ~ד;לים :p ~ין ~~. די-ךכף~ית 8 • ~ין ן~יף ל ד~יף - ל~פ;ת iJ ~זק.ם י;ךך;ת ~לי ' W ~ים ~ל W ~ים ~ין ד~יף לד~יף _ ר~פ;ת ~ז:: w ם ר::ז w זקש י;ך,;ת ~לי . ננע;ך גופי הא;ט;ננוסים מנמנמים כעדר ח";ת-ננר ~i? דל r,15· ן;ט~ז:: iJ~~פ;.רר-רס .דל.ק w ~קר~ם שרק.ט ר i? · י רהם 91J רי-א;~ים fל- 1f םילךr~קזוf ל-~ר לב "l] זק.~חווה לסם להשיב את יבלת , ז-ונועתם . t T T : .'' : ' ," ' -: 15 ך i? י Wב~~ ~ין ד~יף לד~יף ר n ;זקב ~ל ונקז-ת~יכ;t?9 ה ע;ך; נ;ךך מזפנהרת-מעבר אל מנהרת-מעבר ו~ v. ת ל~ת iם : ;ךןם.- :-T•: T -: -·:·: : • ו i?z;וע;. ךר ןק לר~ש ~r;וא.i? י כבהגיח גוש-נבדידות רב-גלגלי : די ·-:·--:-·' וד~ר רס~?? - Wה~נ;: ~סחים הל~?סד שבע אפשרוי;ת מסע לארכע רו n ,;ת-השמים ל ~לעת ל ~ לה מתערבלים ' מ ' ר~;ת הפ;סע~ם ~· םאלמ;נ"י~כ;: .רי .ד~ ,n ל;מרת ' נ;: ' ת;ך ג~ף WiJ~~ר ~ל ;נ~ -ו ,iJi?ך . הי ה;י~י~ לא;ך ~ל ·;ך; 9ט?~ · ~ריש-ךמך ' וזק~~~ף ~ם r$~ל ·f לי-.ך~ב iJ ח;לף ל~~ ' ו i?חו~י- IJiJ זן?מל iJ ~רו i? ים ק;~~ים ת~יצ;צ; ש~-יקןךr~ מר~י-ן~ל:ם לג;ר~ים' f ע;ד iJח Wר v ~ד f ר;זקי זזץ רדץ i? ;ו~ה ~ל ה~~ וזקט~ס ~ל f ל ח.~ץ סשוד -Wל ה~נ;: ~סחים ל i?י? v.רת- iJד.ל-םי~~;" .רר · לה;ליר wהי:rקז נ~~ב ל i2 ~רי זז .ר r. ן::ג~ n-מ;וא ל~גכ n-מ;וא , ל jZ ו-ה;ל~ה ל iZ ו-ה;ל~ה 115 לי דק jZ ~ים כ;ךךים לה~ז;ךכות IJ'י~ וד i? י זק.מ;גה 9i? ~ר ל 9i? ר~י~~ א;~ך : i2 י iZ 1 י ~ין-הס;ף iJ~~י . iZ י iZ -2 י iJ ת:~ ry ר; v. ד :;נק~ה ;:זך n ;ב זק.ל י;ם- iJ ס i? יד ~זק.ר .לי iZ י נ - הוא iZiJ י W~iJ חיל לול 15 ת ה~:;נר :;נלול 15 ת iJ ה . הר f ~יר i?W ~ינ:רי לי :;ני~י~ת זז?נרגכי ... לע;ך iZ י הוא iZiJ י iJ חוץ-~יך;~י . ןה ץוח~,pז לקנ~ו i?י ל iJ~י~~ ~י ~ית- l]iJ י -- ן.ן;ך nה~; ן.ן;ך ~י מר . רג;ת ::זד~יף iJזז?לי wי . 15 ר i? ז ::זד~יף iJזז?לי w י לע;לם ~יד מ~י~ים לגכז;זגת- iJ ~י~ ~לא ~ם ~ן ~ךןם iJ פ;ק~ ~ל Q~Q ל- ry ן~~ זק.ל iJz:יrך~הfi? לי לזוז , W ~ז ;:r א;ט;כוס p15ry ר;ן f :;נר ג?,לם א; כ;זקש לב;א ~ין כה ככ . ה. רהוא ך;~ה ~יר-זק.ל-מ~לה דק י~-ל~ JjZי- i?רtזו;r זק.ל ת~~ן~;פ;ט ~לרות :;נךי;~ית , v רים 9 נ;: י ב לה רהם ~שו:ים ךי;ק?א;ת זזב נ~ם ו o/ לל ~בו א;ת o/i?~r:יהWודךנ;י;Iרif.ללי:r ו:;נך~ז : ר 15 ף-~ל - ;יי-~ז הוא מרחיב v.f ת ~ת והז:י:r ~ל-מול v ~ריר כצפ;ת; לכלי-רכב ש"צא לדוב; :-ל~ qדת ' ~י J~:· כק~ ·· ~:;נעוג~ ו~י~גכ:ם ~~;ש ילוסלכ;t ~גון י~;ך~ Wל .9i? ט;ת .. i?י~~ ל .דל ת 9i? ~ןה ק~~ת קזק~ה' f ע;ך iJה~~א; ry ןת fי; זז?~י iJדל P. ק ל v ~ש - ~סכר ל;ס?.ת ?סחים-?סחים ~ל W פףד iJ ס;~ב ל~ט; f ~לו iJח W ר ;ל~ ~r;וiZ ע ~ל ח,ד; זק.ל ~ךןל ד~.ל?? · ר:י יכ;t;מQ ה םילי:r~ ל; p ש;ת i?מ 1J ת ל:;נ w ר; ן~;:לז:: זק.ל ry ע;לם • v. ץ םי~~~-ה~? על גבול האיכות מטלטל ראש; נבערית. ךצ;נ; רלהשז-וחרמשלשה-אדננעח םיבד;iב'הטלע~ימכiפמ. !ע ' ל~אן ןל~~ן f ~ןס ז:: nון:; · ·~;~~ ~ל ה f ת~:נ:רי wfך n; שוב נשוב ~ת ךר;ע; ~ל v~ריר : לע;פ;ת-;:ז f ף~ f סדמת ::ז;רי~ה זק.ל ס;ד v ~י~ה ::ז~פון f םגנ זקקי~ים f ~;כזפור נ;צ;סיסם למול ry רו l]v .ד~ה לנ;כח נבית-מגורים אשר ד"ריו מתו זה כבר . t T : •: '' TT -' ,":-' : ' ' -: ו:;נע;ך IJ ~י ;:ז~זp,ם??~~f ~ים ~חוץ ~v. ~ר ל~~סן ~וקfזז:;. הם ננ;הים ~לי ~רזקה .n ;זז?:;נים ~לי מז;ד w ב;ת זז? n;ר;ת ; לה~ה זקג~חים ~סה ~ת םנ;צ;סיס :ק~לו :;נךצ;~ם ל::ז:;נלי~ f ל ש:;נריר זק.ל ד f ר;ן א;ךי : --- אפשר הדלת נפז-וחה לפני רגע נבלכד די -:·: די :·:·- :· ·· :· ··. t : ·: v. ת :קי ה Q :;נז:וי ~ת רא w י i?f קות f ע;ךי א; . ךב וזק~~ה ~חזP.~ה :ק i?י wי~~ ~ת מ~ה. 1J ~ית; ז-ו;ך ג.בדי תוטןt;ש ר~ v. ת הוא ס . רי לה~:זף :;נידי ~ב נ~ם ק wים wי;:זזק 9 ך:;נים ל~ל;ת ~ל i? זז? f :;נם ~רב ה:~~,;ל נ~~לו ופק~,pז~י?z:י:ם ז:; םי~fז רוק הןןךrז:: ע;ך v. ןה :קס i? יי . f ד;זקה לזקנ;ןת-ל;לה ז; ~~n ;ןי . דל.ת-::ז f~י 9 ה ::ז~ר~יז;ה ~ת wךטו~י v דהי~ים :ק~לו םינ;:~~ ~ל iZ ר iZ ע .ם:ז:: כבלנבה של •,• דירת - ארעי --t • : • T :a. f ת;ד~י ~יו זקך . זקןזקת r:i2~ז-וו w י ראולם דר~י-;:ז~~מקים ה~יצו ש:;נרי.רי-א;ך-~ג::ןע ~ל ~רי~י ה~ך~ז:: f ::זז:ויז ~יק 9 ~יב זק.ל ~:וים לקננ~ ::זז;ימו~ה ;:זפ;ז;ה לה~וךק ; ו:;נ::ז~ילי מ;ט ~ל-~גי ::זידיןה ?טוץעת ;:זה " ךה ן~ינ:רי ~ת י~~ ~~tן;ח ו~ין ~פ;ת-:רי vv.f ין nזקר · W קוף-ז;הר - רהיא ק;;כאת. לד~ינ:רי ~ת ינ;:~ ;תן;ב~-רדךr~ ו~ין ~פ;ת-:ןיו v.f ין n·זקר W קוף-ז;הר - רהוא ק;;כא. 115f די רגע :;נל~י ,W ~ן מ~ע iJד f ר;ן ה~י~ ~ת iJ ךמוי;ת כהניע גזירי-ניר מצננעים ל~-ף~; : -·~~-~ ד T י~;~~~ ל~~ i? אדי ל~ב;ך ~ת iJ ~ף ולה~גס שוב לרידת 15-. כ~י z:ית~~י6 ית · ן; .... ~זק.ר ~יד" ;ה ן:;נר ט;ב רןאוי לד f ר;ן ל~י i? ן WiJ קוף ל iJ ז;הר JiJ ה w הוא :;נידי ~ל.ה w ~י~ם ,;ע -- v ~יר, iJ :.ם ry ך n ב; ןה iJזקתו l] ~ין זז?גי קצ;סיו f ~ין זז?גי ךצ;נ;ת נ;~ךים : -i?ל.הנ;ו;r ל~ f ~י ה~למ; ~ל ~בול iJ ~זן?~ח;ת זק.ל iJ לךלה י -i?r;ו~jן.ל ופ;גה ~ל ~;ל IJiJ ~ים iJ'לינ;:ר:~ זקח;ז -י.ה~ j? ~ה ~דו~י-~יג:ם ; ראולם fה עמfז ן~ש ;יr;וא"i? י זק.ל ~.ךם-ץע l] ר ע;צך נשימת; i?f·~ ה~~~.ש ל iJ-ה~ס~ wל- v.רגע- 15ryן;רךr. ~י זק.ק;לט ~ת ד~ם iJ זקכ;~ית iJ זק~יסה i? ~~מקי זק.~ר ז~~ Wסלף : שנים א; n זים כה מאח;ך כנשאים רנאוי ~~ר.יסם דרס~~ים ו~ךי;כי .ר~ס W ל ,~ב :' · T ש;הים ~v. ת ל v. ת רידיסם א; 9פ i ת ~ת ?שדת ::זק"ום iJלהגו;r~i?ם;" ל i? זן?גהו f מ~ע iJ לנ:ה lJ ךג;~י לסזק . רי iJ ךמן iJזקזק~ש ' זז?~ר";ת l]iJג wס~~ ינואר-פברואר 1985 "אתה סקרן." הוא נרגע בשערותיו : "לא דק אני." כנראה." היא צוחקת. שיניה בוהקות בחשיבה . צחוקה חם ומשועשע. "ברא תיכנס." הוא כככס. היא אחדיר וסיבוב המפתח. הוא מסתכל בדלת אחד-כך הולך ומתיישב ככורסה . את הנשק מניח בזהירות על הדיצפה. היא מתיישבת מולו בכיסא-הכרכרה. בהביטו סביב, שמע ארתה ארמדת, "תן לי להסתכל עליך . מיכאל ." את שמר הגתה בדנות כה דנה עד כי הדגיש שעוטפת אותר מתיקות לאין-שיעוד . היא מביטה בר בעיניים שחרדות והוא רואה כאב לרפת את פניה. עפעפיה רועדים. היא לא מתנדנדת ולא משפילה מבט . פתאום מציפה אותר ברשה . "לא הספקתי להתקלח ," אומד מיכאל במהירות, "כל הזמן שכבתי שם וחשבתי, אה." למה הפתק. מה רצית, רמה ."" את השאלה הוא גומד בתנעות-יד ואצבעותיו כערת באוויר . היא מסתכלת בהן ושכי הקמטים שהיו בלחייה הופכים . לגומרת-חן . "שב כמכוחה, אני באה מייד." וכהרף-עין שבה עם .רiרדיפ-תדעק רק עכשיו הוא מעיד להדיח את ברשמה רחש כי היא מניחה למענו על השולחן הקטן את כשירתה . הוא איכר רואה עדיין שהיא יחפה. שימלתה הקלילה מכסה את קרסוליה . שתיקה. מיכאל מביט על סביבותיו. הספדים. התמונות, הכדים. התקליטים. הרילרכרת. היא בכיסא-הכרכרה עם התלתלים כמר פרח שחרר. "אין לך בעל ? ילדים?" היא מתנדנדת קצת. עיניה אפלות כעשן . "אני מוכרחה להגיד . מן הפגישה איתן נמלאתי חיים. הדי זה לא יכול להיות. זה לא ממשי .החיים שארתם אני חיה, לא שורים בעיני." הוא מביט ימינה, שמאלה, מעפעף בעיניו : "ערד מעט אצטרך לשרב למשמרת ." אני חושב ." "אני יודעת שזה הלילה האחרון שלכם בחרף . כמה זמן אתה בצבא?" "שנה." בעדך," הוא ערכה כליאות. "מה עשית עד הצבא?" הוא לוקח תפרח . "אכלתי תפוחים רשתיתי חלב. כלומד . ביקשתי והלכתי לקיבוץ."" הוא מהסס : "עבדתי במטע וברפת," וכמר לעצמו לרחש : "הייתכן ? כן." הוא אומר בניע-כתפיים . "הודי נפרדו."" היא מורידה רגל ועומדת את כיסא-הכרכרה. שימלתה כמתחת בין ירכיה . כעבור איזה זמן היא אומרת : "אני לעולם לא הייתי כשראה." מיכאל איכר יודע אם אליו היא מדברת ואין הוא יודע איך יבקש לצאת . ראשה כין ידיה תלתליה על הפנים . "בצבא אני מרגיש בדידות," הוא אומד חדש . "בדידות שדרמה לזר של עץ האקליפטרס היחיד שעומד אצלנו בשער המחכה. את הבודדים האחרים כרתו ." אני לא יודע למה" . האם אני יושב כאן בגלל הבדידות שלך." אולי?" היא מניחה מדפקים על משעכרת כיסא-הנדנדה ולא מרימה פניה, ומיכאל בוהה אל עומק מחשופה וכרעד . פתאום הביטה בר והניעה ראשה מצד לצד :"כבר לא כואב. רק עצוב מדי פעם. על פי דוב אני אטומה לכול." היא מדברת ופניה אודות אליו : "כשדאיתי ארתך . את הפכים שלך ואת התנועות, כשבד משהר באטימות שלי. ארתך אפשר למשש, לאהוב ;לדאוג, לדאות ארתך צומח. מצידי יכולת לשבור את כל העציצים." מיכאל מחייך נפתיע ה . עדיין לא כגס כתפוח . הוא רוצה לדאות ערד . גם היא מחייכת אליו . מזדקפת ומרימה מעט את סנטרה. צווארה החרם בוהק מולו, ולפתע הוא חש כי מתפשט בר גירוי עז לגעת לרגע בפכים שלה. הוא קופא. עיניה מ~אררת ונרצצות ומשהר חמור ומסרכן מרצד בהן . אפה הישר ונחיריה הקטנים רפיה הגדול מחייך כמר פדי בשל ושפתיר מסתירות סוד. מבטה הפרלח מרתק אותר אליה. חרסן מוזר כרבע מתוכה . חיוכה מתרחב ומגלה את אופל-פיה, את חרמו, אך מבט-עיניה לא זז מפניו. פניה קודחות רעם זאת ברקע מהן קרר-קוטב. באיטירת בלתי-מודגשת שברת שפתיה ונחרת ומכסרת על מעדת-פיה ורטט דק חולף בנחיריה והעפעפיים יורדים מעט על העיניים הדורסות. שפתה התחתרנה נהיית ככמרת רדנה. היא מניחה לו. רבו ברגע הוא מבין כי דבר זה הוא מן הנמנעות, ומדגיש כאילו גזרה אותר מכל העולמות והשליכה אותר לחלל הריק . הוא מעכיר את כף-ידו על מצחו המזיע ועל שפתיו . "עשה ערד פעם את התנועה הזאת !" והוא ערשה. צחוקה מצלצל בחדד : "אתה שונא אותי ואני לא עשיתי לך כל דע." היא בוחנת אותר . דבר-מה היבהכ כמרחו של מיכאל, כמר תחושה-חוזרת ממחוזרת-חלום שאי-אפשר לתפוס בה. ידיר ממששות את התפוח. הוא מתחיל להגיד, "אני ." אני צריך לחזור." למשמרת." הוא רוכן לעבד נשקר. "ערד לא. בכקשה, מיכאל ." צליל-שמר מפיה מציף את ליבו ריגשה מוזרה, והוא מתאורה לשמוע זאת שרב. הם יושבים . היא רואה את החלון והוא בוהה אל כפרת-ידיר, אל התפוח . מדי פעם היא מניעה את כיסא-הנדנדה. שארן דחוק של טרקטור באדמה הלילית. ציפור-לילה קוראת . וילון זז ברוח. חדדה הסגול. ליד המראה שעל הקיר תלויים זה בצד זה, מתחת ומעל. כעשרים שערני-יד שונים. היא עצמה אינה עונדת שערן. היא עוקבת אחר מנטר, מחייכת חיוך קטן. עצוב ; ופושטת ידה אל עבד האוסף. ממלמלת : "מכל המחזרים שהיו לי, ביקשתי. לא כולם נתנו." מיכאל מהנהן בראשו, לא מביט בה ואומד באיטירת דנה : "משרנה שאני חושב על זה ". ומשרנה שאני אומד את זה לך. אבל בעצם כבר שש שנים לא הרצאתי מהפה את הז;ןלה 'אבא." "ואני ארבע-עשרה שנה," היא ארמדת סתומות . הוא מדים את ראשו : עיניה מקבלות אותר, נותנות לו מקרם. הוא מדגיש שהוא מוקף דק בה. "מה שמך?" הוא שואל פתאום. "לילי." "ואני חשבתי."" הוא משתתק . "מה ? מה חשבת ? תגיד ." ןעתו וו' מס' 60-61 סופרר שביל החלב יעקב בוצ'ן ב ערב נכנסת קבוצת חיילים לחדד-האוכל. צוחקים. דוחפים זה את זה ;זדים כקיבוץ . חדד-האוכל מתחיל להתמלא . אל שולחנם מתיישבת ~שה ככת שלרשים וחמש. שפניה מרדדות אל מגשה. מסביב המולה, עגלות-האוכל אצרת , פיטפרטים . ערב-קיץ חם. זיעת החיילים. כרשמה העדין של האשה. ריחות המזרן . החיילים אוכלים, טרדפ~ם. צוחקים . אחד ארמד,"אני כמשמרת-לילה ." זה שיושב ליד האשה אומר לו, "גם אני ." כנראה ." הראשון לועס ועונה, "אתה בזיך- מתבודד - אכל אני אוהב לישרן כלילה ." הנזיר מביט אליו ראינו משיב . האשה, כמר לא נמצאת כאן' חותכת ירקות לקרביות קטנות של סלט .החיילים סוקרים את הנעדרת הנכנסות וכאות . מתעלמים מן האשה, אך לא אלה היושבים כמעט מ~לה : מבטים מהירים ונפחדים אל מחשופה. ראשה עטור תלתלים חרמים שזורים חרטי-כסף מסתירים עגילים . פניה כהרת, עיניה כהרת, חולצתה דקיקה. חסרת-שרוולים. זרועותיה חלקות . היא אוכלת כדריכות אך כמר משתדלת לא להיות כאן . רעם זאת שררה על פניה מעין שמחה פנימית . כמעט התרגשות . משהר זורח מתוכה . החייל הנזיר שלידה אומר פתאום לחייל מרוחק היושב כאלכסון ממנו : "ליינוניה עשה את עצמך לא-שומע ." זה מביט כר כתימהון ושומע אותר צועק : "תעכיר לי את המלח !!" לייכרכיץ' ממשיך לאכול . "לייכרכיץ' ! קי~ינימאט ! תעכיר לי את המלח !!" לייכרכיץ' ממשיך לאכול . חדר-האוכל משתתק מעט . ה~שה היושבת לידו מתכווצת. פניה המרדדות מכיערת אימה ושעשוע ומשהר כמר ציפייה לפורענות. החייל ליד לייכרכיץ' אומד כקול-רב אם כי לא כצעקה. "אתה לא יודע שלייכרכיץ' חדש!" לייכרכיץ' ממשיך לאכול כפנים אטומים, מביט לתומו כאנשי הקיבוץ שהחלו לרטון ולכעוס על הצעקות ועיניו פוגשות לכסוף את ידו של הנזיר המצביעה אל עכר המלחייה והוא מעכיר לו ארתה כנחת . איש ניגש םי~~ג;:~ מאיימים שואל לשמר של הצועק . הלה טופח על חזהו ועונה : "אני פ;ץ כן-סי;ך ." "אני אזכור ארתך," נוהם האיש , "ואני אדווח עליך . ואני מקורה שתחטוף." החייל מביט כר, מסמיק קצת ולא עונה . האיש פונה והולך . מן השולחנות הסמוכים צופים בהם. החייל מושך בכתפיו :" מה יש ! מה עשיתי !"חייל אחד 'שדעתו לא נחה ממעשה ההקרנדס, מררה עליו במזלג ואומר : "הכעייה שלך. מיכאל. שאתה מנסה לחקות את אבא שלך ' אבל אתה ערד צריך לאכול הרבה לחם עד שיהיה לך חרש- הומור. " "אני ארכל'" אומר מיכאל במבוכה ומודח פרוסה . והנה מיכאל מרגיש נגיעה בירכו . נגיעה עדינה כמשב-דוח פתאומי . וכמר בלי-משים מביט שמה ורואה פתק מונח לו על המיכנס . בבהלה סוגר עליו את אצבעותיו ותוחכר לכיס . ידה של האשה עדיין תלויה לצידה והיא מסתכלת לכיורנו באיזה מבט דחוק ומרוצה. על ידי תנועת הראש ושימוש בתלתלים כהסוואה, מונע אופן-ישיבתה מעקב אחר עיניה . היא קמה מן השולחן עם מגשה והולכת. מיכאל מביא אחריה. גם החיילים. אחר-כך. בצאתם, מיכאל חומק מחבריו וקורא ב~תק : "מיכאל 1ל; ," (איך היא יודעת את שמי. חולף במרחו) "אני עוקבת אחריך כל ערב בחדר-האוכל . מסיבה כלשהי אני נרגשת. אני שוטחת בקשתי לפניך' אם תרכל' ברא לפגוש בי הערב. אני גרה בחדר הכי קרוב לים . המרפסת בחזית מלאה עציצים ושיח יסמין . לא תרכל לתעות ." משרם-מה מרשך את עיניו שהיא כתבה לתעות בת : הוא פונה והולך בין בתי-הקיבוץ ומעבר להם אל תוך החשיכה, בין גבעות-החול והשיחים הנמוכים האפלים אל עמדת-התצפית הממוקמת על צוק מעל החרף . שם החיילים מתכוננים למשמרת הלילה . קולות ממכשיר הקשר, הגנרטור מטרטר, משקפת גדולה, כלי-נשק ;משקפת נוספת המגדילה את אור הכוכבים' קנקן קפה על אש . ריח שמיכות-צבאיות ושמן- רובים . עיתונים. מיטות , חגור וזיעת-החיילים . אור-מנורה דלוח. הוא נשכב על מיטתו ועוצם את עיניו : שוטחת בקשתי . לא כתבה את שמה . פץר בן פירך . לפני שהגניבה אלי את הפתק הירחתי את ריח הגוף שלה. נגעתי לה הרף-עין ביד. אחרי שהניחה את הפתק לא היעזתי לחשוב עליה. איך עשיתי צחוק מעצמי לידה . אם אבא שלי היה שם לא הייתי מעיז . שוטחת כקשתי . חייל אומר לו : "אתה שומר הלילה משתיים עד שש." כ שנכנסת האשה לחדרה, היא מככה את האור כמרפסת ומסיטה וילונות . הולכת אל עכר כוננית-ספרים ועומדת מולה . פונה והולכת. בדרך למקלחת (מקלחת שנייה היום) מורידה חולצה, מכנסיים, אומרת כלחש : "עשיתי ! עשיתי את זה ! אני לא זוכרת אותו . הוא לא יבוא. כאיזה שם הוא קורא לעצמו!" וצוחקת . "למה החיים זרחו אלי מאז שראיתי את הנער הזה !"תחת קילוחי- המים הזורמים על גופה היא בוחנת את צלליתה על החרסינה : מרימה זרועותיה . מביטה על צילה בפדופיל. מרימה אותם בידיה . ממשיכה לדבר בפה מלא מים :"הוא זרק אותי אחורה ארבע-עשרה שנה!" כצאתה עומדת נשענת אל משקוף הדלת, מצליבה ידיה באלכסון ומלטפת .זרועותיה רעד חולף בה. היא לרחצת ככפות ידיה את דקותיה . היא הולכת ועומדת בחלון -חרך השינה שלה. צופה מבעד לתריסים אל הלילה , פתאום רצה למטבח ממלמלת ת:"פידר יש, גרעינים יש, לא ראיתי אותו מעשן." מתרוצצת בחיפזון בין הקירות, ןבי הרהיטים . מציצה בראי. מסירה את העגילים. משהו בה מתחבט ומתרח, עייף ראשם . היא נשכבת על המיטה . הכל שקט . דומייה עמוקה. היא מדגישה את גרפה כבד .וצף הוא נבהל מפתיחת הדלת : "שמעתי אותך מדשדש במדפסת ." "שבדתי עציץ." "אולי. "נכון' זה יישאר כזיכרון שלי ." הוא מתנדנד על מקומר . נשקו על הכתף . "באתי ". בסוף ." וחלפו כמוחו כבדקים. אירועים שלא ידע את פישרם, וזיכרונות הצטלבו בו מטושטשים ומחרידים. ואולם בהיר וחי זכר את הפעם הזאת שבא לבית-אימו לאסוף חומר לבחינת-גמד על השראה. כשהיה קורא בספר "עלייתו וכפילתו של הרייך השלישי", גילה שם דף-מחברת כפול, ישן. כמעט דבוק לדפי הספר, כתוב בכתב-ידו של אביו. הוא קרא בו במורא הולך וגובר ובלי מחשבה העתיק אותו והחביאו . לא פעמים רבות קם בו העוז לקרוא את מה שנהייה חקוק בלינו : "היא הפכה להיות השיגעון שלי . כל דבר שקשור אליה גדל והתקדש למימדים לא- מציאותיים . כשחשבתי עליה איבדתי כל הגיון. המצוקה איחה חיתה קשה מנשוא . לא יכולתי לחופנה שלי באמת. היא חיתה שייכת לעצמה בלבד ובי ראתה מישהו שלא היה שם, ואני האמיתי לא יכולתי לגאול אותה, לא יכולתי לנוע . בנוכחותה קמתי מתוך אפרי, ובלכתה הפכתי לאבק, לחלודה. בגדתי באשתי ובבן שלי. היא בנתה בי כל מה שלא יכולתי להקים ובהיעדרה לא היה לזה קיום. איחה אבד הכלח על המציאות . שכינו היינו עופות-לילה והחזייה שלי נמזגה בשלה. הבוקר מחה כטל את הכל. שניכו ידענו את הסוד, שניכו כפרנו בו, שניכו שמרנו עליו מכל משמד . היא הפיחה בי חיים שכישפו אותי וכישוף זה הפך את חיי לגסיסה ממושכת. פניה הנפלאות, החזקות ; והצימאון השוקק בו חיתה שותה את דבריי . את גופי . בלי לכשום . בלי לדעת דבר-מה אחר, התעופפו סביבי כמלאך-המוות . היו נסוכים בזה מתיקות וכאב בלתי-ניסבלים. לה היו רבים אחרים. לי לא חיתה באמת אף אחת. אבל אני הייתי לכולן. מי שרצתה באה ונטלה. מתוך כך. מן הסתם, כתדוששתי עד דק. את תמוכת-העולם איחה לא יכולתי לחלוק עם איש . היא כבראה רק כי אני ראיתי אותה . כל הדרכים איחה היו חסומות. וכמו קילפו מעל בישמתי את העור וכל נגיעה מביאה עלי תוגה ודמעות : מה היא עושה עכשיו ! ומה היא עושה עכשיו !ושוב אינני רואה את מה שלפניי . איתן זה לא חיים ובלעדייך זה לא חיים . למענך הייתי מוכן לעשות הכול ולא עשיתי מאום . ואת גן-העדן אין בוראים מתוך אוזלת-יד . ואיך נקרא המקום בו כשרפים כל-כך כמוני ? מכל אלה שסביבי . מי באמת יודע מהו הגבול ? האם האנשים המקריים בקידבתם אני חי קובעים את הגבול ?האם מה שהוא גבול לגביהם הוא גם גבול לגביי ? האם יש גבול לאהבה ? לביטחון-העצמי ? לחוסר-היגיינה ? לסבל? להתעללות ? באופן מוזר אני הופך להיות דומה להיטלר . הקורבן דומה למענה . אבל להרוג ממש ולהתענג על זה, אני פוחד. אני לא שוכח שאני קודכן ששואף להיות רוצח. אם-כן י אני בוחר להרוג בדדך אחרת, בדרך כוחה לי, שלא תיפגע בי ואשיג ממכה סיפוק. אני הורג את האישיות באדם השני . אני גם פוחד לכעוס עד הסוף, זה מסגיר וחושף רגשות אמיתיים. זה אות לחולשה. אני לא רוצה להיות חלש . חלש הייתי תמיד . זה קשה להיות חלש. בכעס ייתכן גם להגיע לעימות גופני ואני חושש מכאבים . וייתכן כי לכעס לא יהיה גבול ואצטרך להגיע איתר עד הרג." מיכאל לוקח את הנשק. קם ממקומו, משחרד את התפוח מאחיזתו, ממלמל, "אני הולך," ופוכה לדלת ומסובב את המפתח במנעול. היא קמה בחן דרוך ומיין חיתה לידו, ועיניה בולשות את פניו . פתאום אומדת : "כשהיית בן שלוש או ארבע, חיתה לך פדיחה אדומה על היד . כששאלו אותך. מה זה ? כשכת את עצמך ? כגעת בסיופו ? ענית, לא, זה חלודת-יד ."היא מחייכת, אבל זה לא חיוך . הוא פולט : "אני?" "אתה ." הוא מושך בכתפיו . חש מבוכה לייד קידבתה הגופנית, מריח את ריחה, איכר מסוגל להביט אל תוך פניה . בלינו הוא אומר , את אוהבת את אבא שלי ואני אוהב אותו . אני מכיד אותו ואת לא . ~ת מי את אוהבת ואת מי אני. מיכאל מרגיש פקעת-בכי בגדרנו . עיניו משוטטות על כעליו . יותר מכל רצה עכשיו לדאות את אימו היפה . לילי מסתכלת בו ועיניה כעיני עיוורים מעורפלות חלביות . כדאית עכשיו כמוכה לידו ופגיעה. בקרשי יכלה לדבר : "אד, בתקופה ההיא, אבא שלך הביא אותך פעם אלי. אחד-כך נסענו איתן באוטובוס לחיפה, ואתה נרדמת עליו . אני ביקשתי שיתך לי להחזיק אותך ישן . היית ילד יפהפה עם תלתלים שחורים, גדולים . הוא העביד לי אותך ישן ומזיע. מיכאל," היא אומדת וקולה רועד מתחינה, "תן לי עוד פעם אחת בחיים שלי להחזיק אותך בין הידיים כמו "".זא בלי להדים את עיניו הוא אומר במהירות, "אם את לא יודעת לפכי שנתיים אבא שלי התאבד." הוא פכה והלך .• יוני 1984 גיורא לשם בלילה ;נל;לה כ; ~ךןה ~~הי ::זל~ז:רי ל~ק;ם w ~יז זכ:;כירים א;הי. :;ב:;נ~רים ר w ירים ~חדים f~לי . ר wם w אול. ר::זיו לי תכrכג ~ז:: P. ד ~ךגת !וים כrודר :ם ~ל םי~~ז::ו~הי R ה ~זכת. רל"א ה:ז:: לי ך;~ה . ~~ר W י ה~~ ~~חי לשוב :כ.ררר ::ז~ד;לה ::זךסה ~~חי Y, דו~ה ו~ t; חי .ה~;כ? רגכזכת ד~~ז:: ה?~ה ;:~רוזכ דנ;כ;:~ זקיד ך~:;נים ??חוקים . הוא שותק. היא מביטה בו ומוותרת. לאט, תוך כדי שהיא ממוללת באצבעותיה החזקות בעדינות שלא-תאומן. את בד-שמלתה, היא אומרת "אתה חייל. רחוק. ייתכן ובבדידות שלך יש הרבה געגועים. אתה רחוק מחום, מחן. מב _ ית, מכערה. אל מה אתה מתגעגע, אני לא יודעת אבל אלה געגועים אחרים. אולי נעימים. אני אהבתי איש," היא מעבירה לשוכה על שפתיה וממשיכה בקול חרישי, בהתאפקות, "אלוהים. כמה זה רחוק וכמה זה קרוב. לפעמים אני עוברת ליד מקום, מקומות, נזכרת מה היה שם. מופתעת תמיד מחדש איך מקום שהוא איכנו בו לא אומר לי כלום. אני לא יודעת. " הוא היה זר לכולם. איש שבור ללא-תקנה שאהב את הים. למרות שחיתה לו אשה דווקא איתי חיפש את הדרך לשוב אל גן-העדן בלי להיתקל בלהב החרב המתהפכת. על טוב שעשה לי הייתי מחזירה לו חמש רעות. הנשמה שלו חיתה כגועה בחולי שאין לקרוא לו בשם . הקרקע בערה תחתיו ולא היה בו כוח לשאת בשום אחריות. הוא ציפה להפלגות, למגע המתנדנד של הארניות, לים שאין לו חופים למפלצות המוזרות שבתהומות המים. הוא אמר לי, רק בים אני מרגיש מעט מכוחה. הים הוא כמו תאום לתהום שבי, ואז אני לא לבד." היא משתתקת . מרכיכה ראשה. מיכאל מביט בה . הוא רוצה לשכות את תנוחת גופו, להזיז ולו רק רגל . רק מעט, ואיכנו יכול . ופתאום מרגיש חריפות של דמעות. הוא מהדק את שיכיר. לילי מרימה אליו עיניה, הן נוצצות : "הוא היה האדם הכי בודד שראו עיני מעודי . כגודל האהבה שחיתה בי אליו כן גודל הפחד שפחדתי ממכר . הוא היה מסב לעצמו ייסורים רבים, גוזר על עצמו שתיקות ; אוכל מעט שבמעט. שותה רק מים. לא מעשן. אבל גדול-הכאבים שהוא עולל לעצמו היה הניתוק מכל אלה הקרובים אליו, ואלוהים יודע למה היה מוכן להישרף בכאלה געגועים. פעם, בצר לו, אמר, עם כאבים שאחרים גורמים לי אני לא יודע להתמודד ואני בוחן את עצמי על ידי כך שאני הוא העושה לעצמי רע יותר ." היא כרשמת עמוק וכאנחת . מתכופפת לקחת אשכול ענבים אל חיקה וטומנת בפיה עיכב אחר עיכב וממוססת אותו בפה מלא ממשיכה אל מיכאל :"הוא היה אומר לי, למה לר איתי. קחי לך חבר פשוט וכוח וראי חיים . כשהייתי מספרת לו על גבר זה או אחר, היה מבקש שאתאר לו." באומרה כן נראתה פתאום כילדה ביישנית , "ואני אמרתי, תשאל, אני אספר מה שאתה רוצה לדעת. מעולם לא שאל, רק העיניים שלו, שפעמים אינספור דיברו במקומו, כבו, והוא התרחק. כשהיה בא הייתי מרגישה חגיגה וחיים, לא ידעתי את עצמי מרוב אושר . כשבא - היה וי~ שלי ובשבילי. בלכתו הייתי משלחת אותו מלוטף ומנושק ואני הייתי כותרת קרועה ורמוסה וחשה כמי שחיללו אותה וגם עקרו את ליבה ממקומו ועליה לשוב ולאחות את הקרעים ." "אחרי שהלך הייתי שונאת אותו. פעמיים . בחמש השכים שהיינו יחד, עזבתי אותו ביוזמתי. ואני זו ששבתי וביקשתי את קירבתו. והיה מקבל אותי כמו התראינו רק אתמול . לא שואל שאלות, רק צוחק עלי קצת. הוא חי כמו מערכת-דם שכייה . אני רוצה לפלוט אותו מתוכי, להיפטר ממנו, אבל הוא צמוד לחיים שלי כמו צל. ביחס לזה הלוא מצחיק להגיד עכשיו ששום גבר לא הצחיק אותי כמוהו . אבל איתר בסרט אף פעם לא הייתי, ולא בהצגה, ולא ברחובות העיר . רק בבית שלי, או במכונית שלו, או בחופים או בפרדסים . לא רצה ' לקחת אותי לשום הפלגה - למרות שמעולם לא שמעתי אותו אומר לא. בין אלף גברים, בעיניים עצומות, אכיר את האצבעות שלו ואת הריח של הגוף שלו. לדבר איתר - בשבילי בכל ופן - היה כמו להסתכל לתוך ראי. לא פעם הייתי עוצמת את העיניים ;לפעמים לשעות, לפעמים לימים. ופעם החזקתי מעמד שלוש שכים ." "בלילה האחרון שלכר - ואז לא ידעתי שיהיה זה הלילה האחרון - הוא לקח אותי לפסי-הרכבת שם חיפש וחיפש גשרון קטן מתחת לפסים, וככנסכו . הוא אמר לי, הפעם אני רוצה לצעוק איתן." היא דיברה כמו כככס בה דיבוק ולא ראתה את פניו של מיכאל למרו r. שהביטה בו . "הוא היה איתי, וזה כמשך וכמשך עד ששמענו את רכבת-המשא מתקרבת. בגלל הזמן הרב שהיינו זה עם זה . הוא התחיל לצעוק עוד לפכי שהרכבת עברה ממש מעלינו . אני כבהלתי מהצעקות שלו. הרגשתי שהוא מתפרק ומפרק גם אותי . לא ראיתי את הפכים שלו בחושך . אני כבר לא זוכרת איך הגענו הביתה . הלכנו כל-כך לאט . הוא אמר : לי - תמיד קיצר את שמי -ושתק . לי - ושתק. אני חושב שכפסיק. אין בי כוח להמשיך . הרגשות שלי ניצחו אותי. אני לא יכול לעשות למען שניכו מטוב ועד רע, ומעכשיו הכל יהיה סבל אחד מתמשך . הרגשתי איך קיפאון זורם בי מכפות-הרגליים ללב ." היא עשתה בידה תנועה גנדרנית שהיה בה יאוש והמשיכה : "המרחק אלי הביתה לא היה רב, אבל עברנו אותו בכמה שעות.בשעות האלו לא דיברנו עוד שום מלה, רק היינו נעצרים ועומדים. הולכים ועוצרים . הוא חיבק אותי כאילו רצה להיכנס כולו אל תוכי . הדמעות שלו התערבבו בשלי . אני הייתי מתייפחת בלי קול . קרוב לבית כעצרנו . הוא אמד ליד צווארי, אם תדגישי פעם שאין אף אחד בעולם שאוהב אותך - במקום שאני אהיה תדעי שיש . הוא שילח אותי ואני הלכתי." לילי מרימה בשתי ידיה את שעדה המתולתל, מעבירה בו אצבעותיה בתנועה מעגלית וחושפת צוואר ארוך וחלק. "דק פעם אחת ," היא אומרת ונועצת במיכאל עיניים מצומצמות, יהירות, "אחדי שהוא עזב אותי, קיצצתי את השיעד הזה קצוץ-קצוץ .כמו כעד. כמרף . כשהוא עזב, עזב אותי גם כל הנ ' ח. לא היה טעם לכלום. שבועות על גבי שבועות חלפו עד שתפשתי שזהו. מעולם קודם לכן לא קינאתי ב~שתו. אפשר להגיד שאפילו לא חשבתי על קיומה. פעם דאיתי אותם בחיפה, היא הלכה על המדרכה והוא - דגל על המדרכה ודגל על הכביש. גם מרחוק נדהמתי ממנה. כשהוא עזב לתמיד הרגשתי פתאום את כובד הקנאה. טוב, גם בו לא היה כח לחיות עם שתיים. מסתבר שלא היה בו כח לחיות אפילו איחה . ואני לא שואלת איך הוא חי עכשיו . זוהי מעין תרמית קטנה. שהחיים מזמנים לנו. כל חייף אתה מחכה לאדם המתאים - כשהוא מגיע אתה לא יכול לטעות. והכה, מיכאל, אני מדברת אליף, דברים שהיו קרובים אלי יותר משאני קרובה אל עצמי ואין בי בושה או תימהון . אני מרגישה כמו גשם ראשון . מחלחל באדמה כמים בגדרן גווע. ואני גם הגשם גם האדמה ." היא מצטחקת ומוסיפה, "אבל אתה, אתה לא אוויר ." מיכאל איכר מסיר מבטו מפניה . האימה שבו לוחצת בעווית את אצבעותיו על התפוח לבל יוטח לתוך פניה . בעת שדיברה התפוצצו בתוכו דברים זעירים . הוא הדגיש איך הדם אזל מפניו. הוא הרגיש עצמו חלש מאוד, ספוג סחוט. מפה משם עטו עליו ינואר-פברואר 1985 ו לקראת סיום • שנתו השמינית מברכת היום יותר מתמיד/ חשוב לעשות ביטוח המחלקה הטכנית בחברה גדולה / בטוחה ואמינה של קיברצי השרה"צ בקבוצת הסנה.כדאי להיות בטוח: 1 את "עתרן 1177 כי ביתך, הליות משתתפיו וקוראיו נכסךי ורכושך בהמשך יצירה ושגשוג 'W לנו 17 תתכנ'ו ב'טוח ''ח D ן r< פשרןיןת בלתי מןנבלרת לשילוב ביניהן ןץחת מהן הי r< בדיוק התכנית שתעניק נר וכמשפחתך בטחון מל N! פנה N ל םןכן "יךדניה - הלבנון" יL ירדניה .הלבנון • p ן ביטוח, אחר•ות ובטחון מבוחטים. בוטח כי עתידך הליות ועתיד מש פחתך מובטחים. בוטח שאתה מבוטח הליות בחברה ,בטרחה שאפשר לסמוך .עליה בוטח עשה ביטוח בקבוצת הסנה, קבוצת ביטוח גדולה' צייבה' אימנה ומבוססת. כי מה שבטוח-ביטוח ומה שביטוח-הסנה. הסנה .חברה ישראלית לביטוח בע " מ צור .חברה לביטוח בעיימ שמשון .חברה לביטוח בע " מ רותם .חברה לביטוח נעיימ שמיר . חברה לביטוח נע יי מ וקלה .חברה לביטוח בע " מ החברה הישראלית לביטוח משגה בע ·· מ עומר . קרן לביטוח הררי ביררמן . חברה לביטוח בעיימ חברה מסוגפ ת : החברה הישראלית לביטוח אשראי בע " מ q;n יבם- - - ----·- - :;'1tlt ג . .~:\:: \ ·:-:: :~: :•. :X ·~~: ·~~. +.. \. ·~ ·>-: ·~ ·:~ ~. :t :·.:. ~. · ~: ~t · ~:: :-.· •:::. •:\ 1 .ן ן~ :· יי האם מישהו יכמונ יכול באמת ללהפעי מחשב אישי של "יבמ? הנח את האצבעות שלך .ונסה אצל כל אחד מן המשווקים המורשים למחשב האישי של יבמ : איכות מחשבים טלי 721040;03-723715. גטו טלי 299705 י 03-285282. טויפל יד טלי 730941;03-719195-6. י.ל.ן 1 מת"מ טל' 03-374222. לוגו םמחשבי טלי 03-285151. משוב טלי 03-453202. מל"ל טל' 32503-267;03-252955. קומפיוטולנד טלי 03-282355. "יא-אללה ! חשבתי שאת מבינה - אבחנו נעשה סנדוויץ '!" והוא משך עצמו מידיו של תוגתי , ולקח מצלחת פלסטיק בהירה , שעל הארג ז כאוהל , המואר כאור חשמל קלוש מהחוץ - חצי חבילה דקה של מרגרינה צבאית , שהארת צ מרקפת עיגול חיתה טבועה כה, חפר ממנה מעט כאצבעו והחל סך את אברר , שהלבין ונעשה גבנוני, כמין דרקון . תוגת י התכונן כר , מזועזע , מהופנט . "נר הסתובבי ככר , מה את מחכה ? יש לך התחת הכי יפה כעולם, ועכשיו הוא יגיד 'בררך-הבא ' גם לי! " תוגתי התפשט כידיים רועדות ושככ על בטנו . גלדים המשיך ודיבר אליו כאל מירכ , הורה ול לתקוע ראשו כמזוון ולהרים אחוריו כלפי מעלה , והחל סך לאט - לאט כאצבעו, את טבעת התחתול של תוגתי, שנתרחב והחל מפרפר ומפרכס כשריריו , כמו קפותצ'י סביב אצבעו של גלדיס . ואז התרומם מעט גלדים. כעמידה , והחל מחליק פנימה את אברר וכרתק את אחוריו של תוגתי כתנועות קצביות , חודר מדי פעם מעט יותר, קורע אותם כידיו לצדדים כדי להרחיבם . והוא נאנח ומקלל : "ילען-דינכ, מירכ , לכולם את נותנת ,- ורק לי לא ? עכשיו אני י ראה לך כמרגרי נה , עכשיו אני יראה לך ! עכשיו אני יראה לך -" למחרת התנכר גלדיס לתוגתי ואפילו ניסה ללעוג לו . תוגתי מיעט להיכנס לאוהל . עד חצי הלילה היה תורו לשמור. הוא החליט שהמקרה לא יחזור . חש עצמו מזו הם ומושפל . אמנם. מעודר לא חש תענוג כה מתוק ומשחרר . הבעילה חיתה מושלמת . גלדיס נשאר כר עד לאותו רגע שגם הוא-עצמו החל שופך' והמוזר כיותר - מכלי שאברו שלו יוציא כלל את ראשו . רפוי היה לגמרי . נחבא . כל עוצמת האביונה חי תה כפי-הטבעת , וכשהתיז מטה על השמי כה הצבאית , כשיא התרגשותו , היה הדבר כעין סרח עודף. אישור , לדבר העיקרי שהתרחש מאחור, וכאילו הרוטב הזה לא היה זרעו אלא עסיס-תענוגות שמזילה אשה מי וחמת. אכל אחר כך' איזה גועל ! איזו כרשה ! ריח מרגרינה' צואה וזרע ' נתערבבו יחד' והתחתול הכתוק כער , כאילו שיפדו אותו . למחרת הלך כל היום כרגלים מפוש ק ות מעט. וגלדיס ערד מתעלל כר , מדבר אליו כלשון נקבה "חי , מירכ ! כאיזה מסע היית ? מי ק רע לך את התחת ?" עד חצי הלילה למחרת שמר תוגתי . הו א נשבע לעצמו שיותר לא יני ח לגלדי ם לכעול אותו . אכל כשנכנס לאוהל , כחשאי , חומק תחת שמיכותיו , סכור שגלדים ככר ישן . שמע רחש קל וכעוד רגע היה גלדים , צנום ושרירי , שוכב עימד , מאחוריו , תחת השמיכרת , ושרכ הפקיר עצמו לידיו , והפעם הזאת אף עלתה על קודמתה , גלדים לא רק שכ וחדר לתוכו אלא הצליח גם להזקיף את השמוקול הרך של תוגתי , וכסיי מו שוב , כמעט יחדיו, חיתה לתוגתי הרגשה מופלאה , שטרם חש כחייו - שהוא בועל ונבעל גם יחד , והכל מוכפל כר, דו-מיני, מפולש , ציבורי, ושוב לא היה איכפת לו כל יל הריחות ולא גלדים שמתעלל כר מן המיטכח, כארוחות , ולועג על צורתו העגלגלה , הנשית, ומכנה אותו כשם -"מירכ !" לצחוקם של כל הסוככי ם מן הצפון חזר תוגתי המסכן גבר של גברים . חזר ? לא ככוחות עצמו חזר , מצאו אותו . שני לילות לפני השיחרור משיר ות המילואים סיים תוגתי את המשמרת קצת אחרי חצות ונכנס לאוהל . גל דים חיכה לו . תוגתי התחנן אליו שיעזוב אותו . אחוריו כערו . כקושי הילך . הוא התבי יש לגש ת לחובש וניסה לרפא עצמו כעזרת שתי משחות-עור שונו ת שתמי ד לק ח אי תר למילואים . ערר רגיש הי ה לו ונטה לדלקות. גלדים איים על יו שאם לא י ניח לול בוא עליו - יגלה כרכים את נטי ותיו וגם יבוא לכק רר כתל-אביב , י דר וש ממנו כס ף ! תוגת י חש תערוכת של מושפלות והנאה , ככתולה שנישאה לגבר תובעני המתעל ל כ ה אך גם מלמדה את סוד התענוגות . טבעו שנתגלה לו הפחי ד וריגש אותו . מה י הא עליו כשיחזור לתל-אביב ? איך יתייחסו אליו ידידיו ' וידידותיו ? גם עלי י חשב רכות . סי פר כי כשהיה שומע את גלדים מכנה אותו כשם -מירכ , היה כתוך-תוכו אומ ר ל עצמו - אני לי לך. אני לילך - ומדמה כי אני האחוריים שלו , כי הם - אבר-המין של י, שאותו הכיר מכל הנישוקים שהרשית י לו ' וכי אנחנו שייכות , שני נו ' לאותה מהות נשית הנהנית הנאה משוגעת מן החדירה אל תוכה . גלריס לא חירפה ממנו . וכשחש כי תוגתי אינו מתכוון להיענות לו כשום אופן . בא שככ וגבר אליו, מצטנף ומפשיל מכנסיו ומציע לתוגתי לכעול אותו . תוגתי ניסה ולא הצליח. אז התכרבל גלדים כזרועותיו והסתובב כצלופח , וכעוד רגע חש תוגתי את שפתיו על אברו, וכה כעת נתהפכו יר כיו של גלדים . שכיצכצו ערומות ממכנסיו המופשלים . וכאו עם האבר הזקוף מול פניו של תוגתי כתביעה אילמת להדדיות לשונית תוגתי כאבק . הפיתוי היה קשה לעמוד כר. ממי לא ככר חש עצמו כמי שנטבל לדת עתון 77' מס' 60-61 סר.פור תוגתי אהוד בן עזר ת וגתי המסכן . הוא כשלח לשמור על מיתקן צבאי כצפון הארץ . עשה מכך סוד גדול ולא גילה היכן כדיוק ועל מה שמר. שם גר כאוהל אחד עם חייל שהיה עוכר כמיטכח של המיתקן . החייל הצעיר היה מאוהב כפקידה הפלוגתית, מירכ, שחיתה מופיעה כמעט מדי יום, כצהרים, כילווית למכונית- האספקה, עם הדואר וסרט-הקולנעו, ולפעמים גם עם מרצה חובש כיפה שדיבר על ייחודו של העם היהודי, כגד התבוללות כגויים, וטען כי היהודי השלם הוא רק זה שיושב כאץר-ישראל וגם מקיים כה את כל המצוות, וזאת ככגד הרבי מלוכאכי:ץ שיושב כגלות, והוא יהודי פגום . שלא לדבר על החילונים, שהם פגומים מכל כחינה . למירכ הגדולה היה חזה תפוח ורחב, ופכים זרועות פצעוני-כגרות אדמדמים ומדי פעם חיתה שכה ופורפת את הכפתור העליון כחולצת-העכורה הצבאית, כצבע חאקי- כהה, שהיה כפרם מכרכר התכולה שעל פתחה הופקד לשמור. אכל היא חיתה הבחורה היחידה שחיתה מגיעה למיתקן מדי יום, ועיני גברים מורעבים. חיילי סדיר ומילואים, היו ככעצות כה כשקיקה שוקטת, ואחדים היו גם מתבדחים איתה, מציעים לה חברות, טופחים על כתפיה הרחבות, על עכוזה . או מחבקים אותה כמחווה של ידידות גמלונית, מזוייפת . דומה כי מירכ נהנתה מתשומת-הלב היומית לה זכתה, ואפילו תוגתי מצא עצמו מתחיל להרהר כה, כלילות, וכמשמרות-השמירה הארוכות . וכאחת השמירות, כלילה, חש עצמו כה מגורה, עד כי הסתתר כפתח מחסן-תחמושת תת- קרקעי, כמו כדי לעשות את צרכיו, ככריעה - וכשהוא מדמה ככפשר כי מירכ, ערומה, ורק חולצת החאקי הפרומה עליה , באה עליו, מאחור, נלחצת כדדיה הכבדים. החמים, חודרת לתחתול שלו כצ'יפצ'ימון הענק שהטבע ודאי חכן אותה כר, ותופסת כאצבעות המגודלות ומגלגלת את הפתיל שלו - אוכן על רצפת הכיטון החשוכה זרע ימים רכים כהם לא בא אל פורקנו, כשיעמום נורא וכדימיוכות פרועים על מיטת- שדה מלאה אבק וכתמים, כאוהל מדיף ריח שמיכות צבאיות, חומרי-חיטוי ושמן- רובים . תוגתי המסכן . רגעים אחדים אחרי כן . חיתה ביקורת המשמרת, ומזלו שלא נתפס כשעת מעשה, ואפילו ריח הזרע הטרי שדבק כר - לא הסגירו. תחתוניו כתלחלחו והיה לו קר מאוד, ועצוב. "מה זה הריח המוזר שנודף ממך. תוגתי?" שאל סמ"ר חומצי הקצין התורן. השהי אחראי על .המיטכח"א ... אפרסמון ..." כחלץ תוגתי כרגע האחרון . בהיזכרו כי לעיתים הריח אכן דומה , תלוי כזן האפרסמון. כמוכן. לא .כזרע "יש לך אשה טובה, תוגתי, מפנקת ארתך -" הצבא טרם כלל אז אפרסמונים .כתפריט "אני לא כשרי -" "טוב, טוב, רק אל תאכל יותר מדי," צחק חומצי והסתלק . כלילה שככ החייל, המכונה ~לריס על מיטתו ממול לתוגתי, .ונאנח "מה יש לך?" שאל תוגתי . "השרמוטה הזו, הורגת אותי -" "?ימ" "מירכ. אני מוכרח לזיין אותה. כחיים שלי אני לא אסלח לי אם לא אזיין ארתה, לפחות פעם אחת -" תוגתי שתק . "תראה ' תראה מה שהיא עשתה לו !" "למי?" לא הכין תוגתי . "תראה אותו -" תוגתי התכונן לעבר מיטתו של גלדיס, ששכב על גבו כחצי-הסכה, שתי שמיכות צבאיות מקופלות תומכות בר מאחור, ומבעד לפתח מכנסיו מזדקר אברו הכהה והקשרי . "כזאת שרמוטה," המשיך גלדים להתבונן באברו מבלי לגעת בר. "שמעת מה קרה לה עם הנהג ? ".אל""טוב . לא חשוב ." אמר גלדים . נפלה ביניהם שתיקה. לפתע קם גלדים, כמכנסיים משולשלים. התקרב ועמד לייד מיטתו של תוגתי , שנשען אף הוא בגבו על שמיכותיו המקופלות. "תראה . תראה עוד פעם מקרוב מה עשתה לו השרמוטה ! נגיד אתה . אם היית התחת של מירכ, לא היית מרחם עליו, תוגתי?" "מה, מה אתה מתכוון?" שמע תוגתי את פעימות-ליבו. "תיגע בר' תראה ! להרוג ארתה . השרמוטה . להכרת אותה צריך . אתה יודע מה היא עשתה עם הנהג?" "מה ?היא עשתה, כנח ה:':? - "לא התאפק ערד תוגתי ושלח ידו לגעת כאברו של גלדים. מגורה מארד ומבולבל-קמעה, "העכירה לו מהלכים ? ככה -" צחק . "חי, אל תסחטי אותר, זה לא לימון . אני רוצה להרגיש שאני תרקע אותר , את מכינה ? אר כלרם ! אכל כלי משחקים ותפסיקי לצחוק -" "תרשה לי -" התחנן תוגתי . "אמרתי לן . הסתובבי ! מה את פוחדת, יש לן פצעים ? הכאתי המרגרינ"מה . מה פתאום ? פרק מתוך רומאן חדש, "הנאהבים והנעימים, רשימות מהחיים החדשים המתרקמים בארץ-ישראליי' העומד להופיע בהוצאת ביתן . ההסתדרות שימשה מראשית הקמתה בית לכוחות היוצרים בכל התחומים. אנשי הרוח והספרות, החינון והאמנות, היצירה והמדע חברו לאנשי הסדנא והשדה בתנועה הוולונטרית של העובדים והיוצרים, שערכי חברה, אנוש ולאום משולבים בה ללא הפרד . הוועידה קוראת ליוצרים בישראל בכל התחומים להיות שותפים בזכויות ובחובו . ת, תוך הטלת מלוא משקלם, למפעלה של ההסתדרות למען יצירת עם עובד, למען עיצוב דמותה של ישראל כמדינה מתקדמת ולעיצוב אדם בונה חברה ומולדת ונאמן לקיומן (מהחלטות הוועידה ה 14-_ של ההסתדרות) ז ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישרלא הוועד הפועל המרכז לתרבות ולחינוך החדשה . לחלומות אני-לילך-הנותנת-ובאמצעותה-אני-נהנה . ואילו כאן היה אבר כהה . זקור. נדחק אל שפתיו בחשכה כאילו גם פיו היה - אחוריים. ומוחו - מעי, כלי מלא צואה . והוא, תוגתי. איננו אלא חור אנושי גדול אחד, ריק. עקר ושטוף תארה להיבעל. שעה ארוכה כנצח שכבו השניים במהופך זה לצד זה, גלדיס רוטט וגמיש כחתול בקימור גב, עוטף בלשונו מכאן וחודר מכאן בעוד תוגתי שקט . נפעל וחש 1 1 עצמו נמס לאט-לאט כאילו גם מוחו נבעל . ננקב, ושוב נאחז בחזייה כאילו הוא הוא החודר אל תוכי. ואני - הוא, התחלפנו בתפקידים. ובלבד שלא להשתעבד לגלדיס ואז הגיע הרגע שבו נשכח הכל, וגם מחשבותיו עליי. והוא חש עצמו כמתעלף או מרחף באוויר ומיטת השדה הצרה התרוממה ויצאה לשוט בלילה הגלילי ואביונת-הראש. כמו לפני התפוצצות אחר כך - שניות אחדות של ההנאה שבהתזה, הנאה נדירה, שלא ידע כמותה קודם. כה היטיב גלדיס לעשות, ומיד אחריהן ההתפכחות הנוראה, ותחושת ההשפלה, והבחילה לטעם זרעו של הגבר הזר הממלא את פיו וגודש גרונו ומרטיב את שפתיו, ודבק אל פניו, ושיירי מרגרינה חמוצה, והמיאוס הנורא להקיא, רק להקיא או למות. כך הרהר לעצמו תוגתי כאשר עמד מחוץ לאוהל - ערום-למחצה ומדיף ריח זרע- גלדיס, שהיה שונה משלו כאילו נמהל בו טעם טבק זול וזיעת-חיילים - והקיא את ארוחת-הערב הצבאית שעליה נוספו שני מצופים ופחית גזוז חמוץ שלקח עימו לשמירה והתסיסה את מעיו . שהעלו שיהוקים בטעם מתכתי. הוא חזר לאוהל רק כדי לקחת את בגדיו, ונשקו, מתעלם מגלדיס שאותו הדף ממיטתו לפני רגעים אחדים. היה הורג אותו אילו נותר צידו עוד רגע אחד , ופנה ללכת איש לא גילה כיצד יצא מן המיתקן . בשער לא ואוחו. הוא חמק דרך פירצה בגדר, שאותה מצא בשעות השמירה הארוכות. היה לילה סתווי, כבד וכמעט חם אלמלא רוח מבשרת רעות שחגה סחרחרה פעם ממזרח, פעם מדרום ופעם ממערב, ולא היה אפשר לדעת אם ענני אבק או גשם בעקבותיה . תוגתי הלך והלך כסהרורי. את הדרך היורדת מן ההר והמובילה לכביש הראשי לתל- אביב - החמיץ כבר בתחילת מנוסתו, ואולי לא התכוון כלל לחזור הביתה. הוא ירד לתוך ואדי סבוך. פילס דרכו בחשכה . הרוח קצת שקטה ככל שירד . ענפים היכר על פניו . כדי להסיר את הטעם הנורא בפיו . טעם זרעו המעושן והחמץו של גלדיס לעס עלים, לעס פירות יבשים. והזדמזם בתוכו מישפט אחר מישפט שנאחז בו כדי להצדיק את התהום שנפל בה. את ארנון בתולי עכוזו ששמרו עליו עד כה מפני הידרדרות ואסון היותו פות ממין זכר . ו אולם. אחר . שעה קלה. הרטיבות החלה מצמררת את עורו, ובגדי-העבודה הצבאיים . המטונפים, נראו לו כסד לח, כמין מכשיר-עינויים מתכווץ שנועד לצמק את הגוף ולהורגו. אפילו הכבשים שפגש, ובקרבתן ניסה להתחמם. לא יכלו להושיעו . הוא נצמד בכל כוחו לכבשה אחת. ורגע חלף בו רעיון - להתייחד עימה ואחר-כך לשלוח כדור בראשו !- אך לפיתתו בצמרה גרמה לה להתחיל לפעות בקול, מה שהביא את תוגתי לקפוץ מיד החוצה ולברוח כל עוד נפשו בו. נדמה היה לו ששמע קולות מן הצריף הסמוך 1 שנתגלה לו בדמדומי הבוקר . את הרובה שכח בין הכבשים. הוא רץ , רץ . צרח, "גלדיס ימח-שמך ! בפעם הנאה אני אהרוג אותך גם אם נכונו לי עתידות, בשדה הספרות ! יא ח-לי-לי יא ע-מ-לי !- אני אהרוג אותך ,גלדיס, שיהיה לך סרטן באשכים, כינמת הבושת. i?הdז;ני~י ו;כס;ר~אךיס על הזין ! יא ח-לי-לי יא ע- מ-לי !-" ... כך בפה פעור , בבולמוס ניבול-פה , טיראסה אחר טיראסה, מקפץ בין עצי-זית עתיקים, שגזעיהם נראים כצורות מאובנות בנות מאות שנים, והעלים כהים . עוטי טל, שמוטים לבלי-נוע שם נפל שבר רגל אך טרם ידע זאת. כי התעלף . שם גילה אותו הרועה הערבי, שישן בצריף הסמוך למיכלאה, ומצא בבוקר את הרובה בין הכבשים והחל מגשש על פי העקבות עד אשר פגש בתוגתי שוכב חסר-הכרה בכרם הזיתים. תחילה נבהל הרועה למראה הרובה, והמדים - סבור היה שאולי תוגתי נשלח להקים מיצפה או מאחז צבאי נין הכבשים או להחרימן ולייהד אותן על ידי הפיכתן לשווארמה תל-אביבית - אך ידיו הרועדות של תוגתי . מצחו השרוט, זיפני זקנו על רקע חיוורון הפנים. רגלו - שלא היה יכול להזיזה, ודמעות הכאב שינבעו אותו כי אין נשקפת סכנה מן החייל התמהוני והפצוע . הוא קרא לאחד משכניו, מעבר הוואדי מזה, ועל אלונקה, ששימשה לו כנראה מעין מיטה בצריפו, נשאו השניים את תוגתי הפצוע עד לטנדר שחנה במקום בו מסתעפת מן הכביש הדרך לוואדי והסיעוהו לפתח המחנה . 1 כשהורידו את תוגתי, שב והתעלף. והתעורר רק בנית-החולים רמב"ם בחיפה, כשרגלו מגובסת, לאחר שנדקרה ו הרופאים מכף-רגל ועד ראש ; שני חוקרי משטרה- צבאית צעירים באו לגבות עדות ממנו בקשר לרועים שהניא והו . בעיתונים נכתב תחילה שחייל צה"ל נחטף והוכה על ידי שני ישמעאלים שסיממו אותו וגם עשו בו מעשה סדום, וח"כ גדעון וגיבור מיהר להגיש שאילתה על כך. והוסיף שלאור מקרים כאלה ואחרים אפשר גם להבין. אם כי לא להצדיק. פעולתה של מחתרת שנועדה לנקום בישמעאלים היכן שקצרה יד החוק הישראלי להשיגם. מחתרת שנועדה להרתיעם ולסרס אותם . תוגתי עמד בפני הכרעה קשה. היציל את מושיעיו, וכך יסגיר עצמו כעריק ? או יבדה סיפור-חטיפה כלשהו . ובהפלילו אותם - יציל את נפשו ? ברור היה לו שיאמינו לו, ולא לרועים. "נהגתי כפחדן לילכצ'יק -" הודה באוזניי . שתקתי . "שתקתי . ואלמלא שני החוקרים הצעירים, שמשכו מפי, בכוח. את סיפור המעשה שלב אחר שלב. ולא יכולתי לשקר - אך לא הזכרתי את המקרה עם גלדיס. כמובן - הייתי עושה עוול נורא למציליי ! נודע לי כי מיין לאחר עדותי - הם שוחררו ממעצרם . הלוואי שהייתי יודע איך לגמול להם. אולי פעם . בעולם הבא. • 1 ינואר-פברואר 1985 ~ "" ... או תדקם 111 $חטיבת "-.· ור ~· התקשורת ,9262399." סברלופון " בע " מ -lח ' צה "ל 10' קר'ת אל'עזר ח'פה , טל .04-539227 9262213 .תד'ראן חט'בת תקשורת ךח ' הם'ב'ם 18' אזור התעש'ה, פ "ת , טל .9262484. •" רם-טל "Jע " מ - מערכות תקשורת , ךח · תפוצות 'שואל 3 גבעת"ס , טל 5) 03-770141 קו'ס (•" א"לת תקשורת ": ן ·ח ' הל J' המלכה 5, 'רושל'ס , טל .02-248-404 -222606 ." אורטלקו " בע " מ -lח ' מטלו ן 55. ת "א , טל .3132069 ,381814 ,373731 ." שמח אלקטרונ'קה ")1977( בע " מ -ךח ' השומר 72' קרב-'[( , טל .7103-7721. מסה מהפכני-אנארכיסטי במסורת של "נארודניה "ודליהוהס . ו. (סוציאל-רבולציונרים). חברי הלח"י והתלבט מאוד בכל הבעייתיות של ארגון זעיר של םיחידי בודדים, שרוצים להשפיע על העם ולעורר אותו על ייד שמיר ~שד שמאלה מופת של מעשי התנדבות והתאבדות . הצירוף הזה של התנדבות התאבדותית של יחידים "למען העם" הטביע עם פרסום הפרוטוקול של ועידת לח"י בצאתו מן את חותמו על יאיר עצמו ועל קיצו - שאליו הוא הלך המחתרת - בצירוף מבוא והערות של פנחס גינוסר* בעיינים פקוחות ועל הלח"י כולו. וכך. כידוע, תנועת העבורה הציונית-סוציאליסטית על כל זרמיה המקוריים ברוסיה ובארץ - מ"הפועל הצערר" ועד "השומר" , כולם הושפעו ממאבקם וגורלם של אישי המהפכה חגי אשד הרוסית ומכתביהם. זה היה אחד השורשים הרעיוניים והחינוכיים שמהם צמחה האוריינטציה על ברית המועצות עד לסופה המאכזב. גם בלח"י רגם בשמאל מה שהיה ידוע למתי מעט הי סטוריונים וחברי האצ " ל ו התנועה הרביזיוני סטית, שמהם התפלג לח"י הציוני בישראל . לח"י לשעבר, יכול עתה להפוך לנחלת הרבים. ומהם התרחק יותר ויותר. לאחר מכן הו פנה המאמץ הלח"י לא תפס נכרנה את מקומר ותפקידו, החלקיים הלח " י ("לוחמי חירות ישראל "(, שהיה אחד העיקרי לעבר חברי הפלמ"ח והתנ ועה לאחדות בלבד, במאבק לעצמאות ולהקמת המדינה. הוא התעלם מאירגוני המחתרת שלחמו בשלטון הבריטי המנדטורי העבודה שחיתה תנועת-האם שלו . כך אימץ לעצמו כליל מקיומו של הגורם הערבי במשוואה הארצי- בארץ ישראל ("השילטון הזר" - במינוח של לח " י לח " י יותר וי ותר את המינוח והטיעון ואף עמדות יסוד ישראלית במלחמת העצמאות ובכל מלחמות ישראל מאז) - התחיל את דרכו באגף הימני הקיצוני של פוליטיות ואידיאולוגיות שהיו מקובלות על האגף מאז . גם משום שהגורם הערבי היה משותק בשנות המפה הפוליטית של היישוב היהודי דאז וסיים את השמאלי-האקטיביסטי ביישוב . השיא של פעילות לח"י. אך בעיקר משרם הרצון לשים דרכו באגף השמאלי של המפה הפוליטית והאירי- היה זה תהליך דיאלקטי של השפעה הדדית ואף של את הדגש על המאבק בבריטים בלבד. זה היה גבול אולוגית . תיאום פעולות שהגיע לשיאו בהקמת " תנועת המרי ", יכולתו של הלח"י להשפיע על הפלמ"ח, שמילא תפקיד תמונת הלח "י כאחד מארגוני השמאל מתחוורת בעליל שלח"י היה המתווך העיקרי שלה. אנשי השיח לא רק במאבק נגד הבריטים , כידוע. החלטת החלוקה באורח דוקומנטרי , מתוך פרסום הפרוטוקול של העיקריים של ילין-מור וגם של אלדד היו אליהו ומלחמת העצמאות סימנו את סירם תפקידו של לח"י הוועידה הארצית הראשונה (והאחרונה) של " לוחמי גולומב , משה סנה , יצחק שדה ובמידה מסויימת גם ואת תחילת ירידתו מן הזירה . חירות ישראל" לאחר צאתם מן המחתרת . (הלח " י ישראל גלילי . בין אנשי לח"י לבין אנשי אצ"ל ומנחם ואף על פי כן - הסיפור של לח"י מתחילתו רעד סופר הופיע אז , בשם "מפלגת הלוחמים", כרשימה בגין בראשם היה קיים מרחק נפשי שהלך וגבר גם בגלל - הוא סיפור מרתק ובעל חשיבות רבה להבנת תולדות שהשתתפה בבחירות לכנסת הראשונה, שאליה נבחר משקעי המרירות של הפילוג וגם בגלל ההבדלים המאבק לעצמאות . בעיקר בגלל העובדה שבתוך מי שעמד בראש לח"י נתן ילין-מור) . הוועידה של בסגנון הפעולה והמחשבה והשוני במיקום הפוליטי הארגון המחרתרתי הזעיר . הזה הצטלבו בעוצמה הלח " י נמשכה שבעה ימים בחודש מארס 1949 הפנימי בין ימין לשמאל . עובדה היא ששתי הצעות של אינטנסיבית אדירה - המלווה במעשי הקרבה נועזים והסתיימה בפילוג. המיעוט הימני הקיצוני בראשות ד"ר אצ " ל לאיחוד נדחו על ידי אנשי לח " י, שהעדיף ובנכונות ליהרג ולהרוג "למען הרעיון" - כל הזרמים ישראל אלדד (קבוצת "סולם") התפלג לאחר שזכה להתקרב אל "האקטיבסטים" של השמאל . הרוחניים וכל המאבקים הרעיוניים והפוליטיים בהצבעה רק ב 9- ן קולות. לעומת - רוב שהגדיר את עצמו כ"סוציאליסטי ואנטי-אימפריאליסטי" זכה ב 49 קולות. זו עובדה חותכת , מעבר לפרשנויות לכאן או לכאן . הרוב הגדיר את עצמו ואת מטרותיו כך :" הקמת משטר סוציאליסטי של בעלות לאומית על כל אוצרות הארץ ואמצעי הייצור." "המלחמה למען האינטרסים האמיתיים של מעמד הפועלים זהה ומשתלבת עם המלחמה לשחרור לאומי." "האימפריאליזם הוא אוייב החירות והעצמאות של העם העברי;" "ההסתדרות היא המסגרת היחידה להתארגנותו המקצועית של הפועל העברי ." וגם : "שאיפה לברית ידידותית ועזרה הדדית עם עמי הארצות השכנות על בסיס של שחרור לאומי וחברתי ' של השתחררות משעבוד גלוי ועקיף של האימפריאליזם ושל שמירה על עצמאות האיזור כולו מפני המזימות להפכו לבסיס-התקפה ושדה-קרב במלחמה." ולעומת זאת : "שחרור ארץ ישראל כולה מידי שלטון זר" ו"מלחמה לחרדתו המלאה של העם העברי במולדתו השלמה." די בציטטות הללו מתוך המצע כדי למקם את ,;"חל בקרבת מפ"ם המאוחדת דאז - ששני מרכיביה ("אחדות העבודה - פועלי ציון" ו"השומר הצעיר") התנגדו והיו בעלי אוריינטציה פרו-סובייטית ואנטי- מימינו יצחק שמיר . על-יד הדגל משמאל : יאירה גינוסר . אמריקאית. ההתנגדות לחלוקה נעשתה תלא-רלבנטי נואם נתן ילין-מור (גרא) , משמאלו ישראל אלדד , תיכף בהתחלה משום שמדינת ישראל הפכה. כידוע, לעובדה קיימת . ואילו האוריינטציה הפרו-סובייטית המבוא שכתב פנחס גיכוסר לפרוטוקול הוועידה כתוב שעיצבו את דמותו של הנוער העברי בארץ ישראל הפכה לשדה מוקשים ולסלע מחלוקת ופילוגים בדרכו בלשון בהירה ועניינית, בלי להסגי ר ריגוש-לב באותם ימים . מאורי צבי גרינברג רינתן וטוש ועד לאישי המהפכה הרוסית לכל גווניהם. הסיפור של לח"י של השמאל בישראל בשנות החמישים והששים . כך ומעורבות אישית, לכאן או לכאן . הוא אחד מפרקי הסיפור הכולל על עלייתו ושקיעתו של התפלג הלח"י והתפורר מן ההתחלה לאגף שמאלי גיכוסר היה אחד מגיבורי הדרמה המתואר ת על ידו . הוא שהקריב את עצמו בהתנדבות מתון' שבראשו עמדו נתן ילין-מור ויצחק שמיר ' ולאגף היה מראשי "האגף חמרכסיסטי" נלח " י ועשה את לכ הנוער העברי' שמאלי רדיקלי שהגדיר את עצמו כ "מרכסיסטי ", חדרך עם משח סכה למפ"ם ומחוצה .לח התאבדותית במלחמת העצמאות ובמאבקים שקדמו לה וחדל להתקיים כהוויה לאומית-תרבותית מגובשת השתלב בתוך מפ"ם ונקלע לסבך פילוגה הוהתפכחות המבוא מאפשר, אולי נפעם הראשונה, לעקוב כרציפות מברית המועצות ואף מן המרכסיזם-לנינזם ךבמהל אחרי השלבים חשובים נדרך הארוכה שעשה לח"י ובעלת קווי היכר ייחודיים, מהלח"י והאצ"ל (ששקע מימין לשמאל . ואעפ " כ החסיר גיכוסר משהו חשוב : גם הוא בתוך "חירות" ולא נודע כי בא אל קירבה) ועד שנות החמישים והששים. יש הסברים רבים להתפתחותו של הלח " י מימין היה עוד אפיק של השפעה על ההתפתחות השמאל לפלמ"ח. זו חיתה, אולי, תרומתו העיקרית של הלח"י . הוא היה לשמאל מאז שנת 1940 ועד להתפרקותו בשנים -50 בלח" י, שמקורותיו העלומים נעוצים ביאיר (אברהם מיוצריו המובהקים ביותר של המיתוס "משורה 1949. הרקע העיקרי, אולי, להתפתחות זאת היה נעוץ שטרן) עצמו . משום מה פנחס גינוסר פסח עליו . זה ברצונו של הלח " י להשפיע על הארגונים הלוחמים ליקוי במבוא שלו, שטעון תיקון . ז הו האפיק של ישחרר רק המוות" . זהו המיתוס של חייו ומותו של יאיר האחרים שילכו בעקבותיו במלחמה נגד השלטון השפעת האינטיליגנציה הרוסית המהפכנית והמסורת ושל ההולכים בעקבותיו . וזה המיתוס של דור שלקח את גורל עמו בידיו והתנדב למלחמה באמונה ובהכרה הבריטי בארץ ישראל . לשכנע אותם שיש תהום של ה"נארודניקית" שלה, של מלחמה בשלטון הצאר על מופת של הקרבה עצמית ומעשי טירור עד לכליונו . זהו המיתוס ששינה את פני העם כולו ואת ניגוד אינטרסים בין "העם העברי " (לפי הביטוי ידי המקובל שנשכח מאז) לבין "השלטון הזר" . המאמץ אינדיבידואלי שנועדו לעורר את ההמונים (לאחר פני המציאות ובלעדיו לא חיתה קמה מדינת ישראל . כך העיקרי של השפעה זאת היה מכוון בהתחלה אל חברי אכזבת "ההליכה אל העם") . יאי ר עצמו ולאחר מכן זה היה . הפרוטוקול של לח"י הוא אחד העדויות לכך . •הלח " י בכל גלגוליו הושפעו מאוד מהאו פי המחתרתי- * הופיע כהוצאת אוניברסיטת כר-אילן. 1985. 17 ינואר-פברואר 1985 ,, ~~ ~~ ~ \~ ו "-""" \ :\'> י~ 'W"' +~ ~~ ד ~,, ור קרן הפנסיה המקיפה והגדולה כיותר של העובדים השכירים המעניקה את תנאי הביטוח הטובים למבוטח בישראל * פנסית זיקנה בעת פרישה מהעבודה * פנסיה בעת נכות חלקית ומלא ה בכל גיל * פנסיה לבני המשפחה בעת פטירת המבוטח * ביטוח חיים * אפשרות להמרה כספית של :':-25 מהפנסיה לתקופה של 5 שנים .* רציפות בזכריות פנסיה בעת החלפת מקרם עבודה שירותים נוספים לחברי מבטחים : קרן ,דמי-מחלה קרן חופשה ופיצויי פיטורין , הלואות לדיור 1 שירותי נופש והבראה. ייעוץ ושרות אישי ב- so סניפים בערי הארץ C' _[' D :::\ ~ C' z .!' דמוס וביטוח o יו~יאר ו [~ ו [ ו ו ו ו - ו שר העובדים בעיימ ההסתדרות הכדדית שד העובדי o בארץ ישראד /!וא-~ו 1 ל( נlןב.ך,כזוו?.; 9ו l!Jנl~ון ך l!Jוlך 11נlיןנlוך ן u 10!/וז.נננו וl>אי· מזכו ll ו 11 1 ~· ~ ~ בעוד כמה ימים אהיה בצבא , כל ערב במסדר נוכחות, וכאן עלי לשבת ולחשוב איך יכלה החותנת להגיע לתוך המזוודה . עלי לחשוב על המזוודה (הבעיה) שלי, למרות שבעצם, אין בכלל מה לחשוב עליה. רק לא לפספס, ולהתקבל לבית-הספר לטיס. אחרת יתקעו אותך לחיל-רגלים : "רץו ! פול ! קום ! אחורה פנה!" וכך - שלוש שנים. ושלוש שנים, זה כמעט חוק הלימודים במכללה. אני חשבתי על העניינים שלי, ואילו טאניה סיפרה משהו . אני לא הקשבתי אך היא לא שמה לב , כי היא חיתה צריכה לספר , ולא חשוב אם מקשיבים לה או לא . "כאשר הייתי עוד קטנה מאוד."" אמדה ופתאום השתתקה . "אז מה היה, כשהיית קטנה?" שאלתי. שמתי לב למשפט זה 1 רק מפני שהוא היה האחרון . הי ' א לא ענתה כלום. שמתי לב שהיא נלחצת אלי חזק בכתפה, באופן משונה ואילו את פניה הפנתה הצידה וכיסתה בכף ידה, כאילו מנסה להתחבא מפני מישהו. "מה אתך? " שאלתי . "שתוק !" ענתה בלחישה . העפתי מבט לשדרה ומיד הבנתי הכל . בהילוך מתון התקרב אילו ק;ז~ב. הוא היה מסודק למשעי, בחליפה שחורה ועם עניבת-פרפר שחודה, על חולצה לבנה . "שלומות!" בדך אותי כאשר הגיע לידי , .ונעמד "שלום" עניתי באי-רצון . טאניה המשיכה לכסות את פניה בכפה . "מה את מתחבאת?" פנה קוזוב אליה. "מה את מתחבאת?" חזר על .שאלתו "אני בכלל לא מתחבאת." טאניה הסירה את ידה . "אני רק מכסה את העינים, אין לי חשק להסתכל עליך ." . "אין לך חשק" לחש קוזוב בטון מאיים והתקרב אליה "וכאשר בזבזתי עליך כסף 1 1 היה לך חשק . הר, כלבה חסרת בושה, מיד אוציא לך את העיניים .•" בעוד הוא ראומ זאת, ניסה לתקוע את אצבעו בפניה, אך היא נפנתה בזמן . לא נותר לי מה לעשות , אלא לקום ולהתייצב ביניהם . "לך מכאן!" אמרתי לקוזוב ודחפתי אותו .בכתפי "אל תתערב!" לחש לי קוזוב בחריקת-שיניים . "אל תתערב, אני אומר לך' אם האת לא רוצה לקבל בפרצוף ." התרגזתי. זה מעליב, כאשר מאיימים עליך ככה, ועוד בנוכחותה של נערה . וכאן התפתח בינינו דו-שיח טפשי כזה : "ממי אקבל בפרצוף ממך?" 1 "גם ממני ." "תיזהר שאתה בעצמך לא תקבל "בפרצוף. " אל תדאג , לא אקבל ." "ואם כן "תקבל? "בוא, נלך . נברר ." קוזוב תפס אותי בשרוולי וסחב אותי לשיחים. שיחררתי את ידי והלכתי אחריו. ועמדנ מאחורי השיחים, זה מול זה , כדי להמשיך את שיחתנו מלאת .התוכן "נו, מה יש לך אתה ? שאל קוזוב, מתנשם .מזעם 1 "ומה יש לך. אתה?" "שום דבר ." "גם אצלי , שום דבר . אבל אל תיגע בנערה." קוזוב עשה העוויה של בוז . "נערה. נערה זאת. אתה יודע כמה כאלה כמוך היו לה?" תפסתי אותו בעניבה . "הסתלק מכאן' אחרת אני לא יודע מה אעשה לך ." באמת לא ידעתי מה אעשה לו . קוזוב השתחרר ויישר את העניבה. "אתה, אל תיתן יותר מדי חופש לידיים" אמר, כשהוא מיישר את בגדיו מולי, כמו מול ראי . "חבל שמתהלכים פה כל מיני זבל. אחרת הייתי נותן לך בפרצוף ." שמתי את ידי בכיסים והלכתי ישר דרך הדשא, לכיוון רחבת הריקודים . חזרתי אל טאניה. היא ישבה, בלי נוע, באותו מקום . ישבתי לידה . בלי להרים את ראשה, שירטטה משהו בחול שלפניה, בחוד נעלה. הוצאתי סיגריות. "תן סיגריה" ביקשה. נתתי לה. לאחר שהציתה. זרקה בי מבט מהיר. .דרוך "אתה מאמין שהיה לי משהו אתו?" שאלה . "לא איכפת לי ." באמת. לא היה איכפת לי . "איזה מין דברים דוחים אלה" אמרה ברוגז, "פעמיים לקח אותי למסעדה ועכשיו אהו חושב שאני חייבת לו הכל ." "בסדר' בואי נלך מכאן '" אמרתי . אותו ערב היא נמאסה עלי די והותר. ולפנינו עוד חיתה דרך ארוכה עם שיחות, דעביתה . לשתוק. לפי מה שכבר הבחנתי, היא לא יכלה . אך למזלי, בצאתנו מן הפארק. פגשנו את טוליק. הוא מיהר לאן-שהוא, כשבא ומולנ ופניו מביעים דאגה רבה . עמדתי בדרכו, הוא נתקל בי ועמד שעה ארוכה, בלי ןלהבי כלום, כאילו חשב איך להתגבר על מכשול שצץ פתאום בדרכו . "לאן אתה הולך?" שאלתי . "אני." אההה ." אותו דבר ." שמע" הוא התעשת לאט לאט וחזר על עצמו, "לא תראי את אלה ." איך קוראים להן ." א;ליה ןפ;ליה ?" "לא, לא "ראיתי. "נקבות. אף פעם אסור להאמין להן. נדברנו ללכת לסרט, הלכתי להשיג כסף י'חזרת - והן אינן ." טאניה עמדה בצד' מסתכלת בוויטרינה עם צילומים . "עזוב אותך מהן" אמרתי לטוליק. "מוטב, תבוא אתנו" רמזתי בראשי לעבר טאניה. בראותו את טאניה, התעורר טוליק לגמרי. 21 שני חברים *(6) ולזימיו ווינוביץי מרוסית : יהודה גור-אריה ב ערב ישבנו על ספסל בפאדק. לא דחוק מתערוכת כרזות "אנו כובשים את החלל". המזרקה המסתובבת פיזרה נתזי מים זוהרים באוד החשמל .בדדיו קרא מישהו את "מוצאדט וסאליידי" בטון כזה, כאילו מסר הודעה של טא"ס . "מוצאדט וסאליירי" בטון כזה, כאילו מסד הודעה של טא"ס. יחד אתנו ישב זוג צעיר, בעל ואשה, שניהם בחליפות אפודות . הבעל ניענע עגלת- תינוקות שעמדה לפניו, כשהוא מביט באדישות בעובדים-ושבים . על הבמה הפתוחה התקיימה הופעה. קול נשי נעים שר להיט בשם "אל תתעצבי, אל תגידי שלום". "טוב שבאת למספרה" אמדה טאניה פתאום. "אם הייתי פוגשת אותך ברחוב, או אפילו פה, בפאדק. לא הייתי ניגשת ראשונה, בשום אופן ." "מדוע?" התפלאתי. "מתוך גאווה. אומדים שככל שהנערה גאה ומתנהגת בתקיפות, כך איכותה טובה יותר," אמרה בהדגשה . "איך . זה?" לא הבנתי . היא חזרה על הפתגם . "והאיכות שלך טובה?" התעניינתי . "האיכות שלי היא טובה מאוד" השיבה ברצינות, את מיד תיקנה את עצמה : '"תלוי כמובן. באיזה משמעות . באשר לאופי שלי, אל הוך~ו;r לכלום, אצלי לא תשיג םשו דבר סתם כך ." "אבל אני לא רוצה להשיג אצלך שום דבר" נבוכותי . "סתם פגשתי אותך וקראתי לך . אם לא היית רוצה, יכולת לא לבוא." "לא, כללית, אני לא נגד זה, אם מתנהגים בצורה נאותה , בכבוד, לבלות ולהיות חברים חודש-חודשיים, אבל לא כדי להשיג מטרות של בצע" . "מה את מדברת?" התרגזתי . "איזה מטרות-בצע יכולות להיות לי כלפיך?" לא תיארתי לעצמי שהיא טיפשה כזאת. לכאורה, נראתה לי נורמאלית בהחלט, אז, במשטרה. היא אפילו מצאה חן בעיני. והנה כאן - איזו צרה . כבר הצטערתי שהזמנתי אותה לפארק. מוטב היה לו שכבתי בבית וקראתי ספר. על הבמה הקיצית נשמעו מחיאות-כפיים, ואחר-כך. כנראה כהדרן . שרה הזמרת שוב את השיר "אל תתעצבי" . "אני שרתי קודם גם כן' בחוג חובבים" אמרה טאניה . "שרתי רומאנסות . 'בנשף רועש, במקרה.""' התחילה לשיר בקול צעקני ולא נעים . התינוק שבעגלה התעורר והתחיל לבכות . האב ניסה להשתיק אותו והחל לנדנד את העגלה בפראות . האשה הביטה על טאניה במבט מאשים ואמרה : "אולי אפשר יותר שקט. הנה הערת את התינוק." "עם תינוק צריך ללכת לפאדק הילדים" ענתה טאניה ברוגזה. "הפארק הזה הוא למבוגרים, למנוחה ולתרבות." "לך אין לך כל תרבות" אמדה האשה . "ולך יש?" התעניינה טאניה. לא ידעתי איך לנהוג . האב הצעיר היה הראשון שמצא מוצא מן המצב . "נלך !"פקד בקיצור על האשה, קם והלך לעבר רחבת הריקודים. כשהוא דוחף לפניו את העגלה הצורחת במלוא הגרון . האשה קמה גם היא והלכה אחריו . "מתורבתת !"צעקה לה טאניה בעקבותיה. "היית צריכה להסיר לפחות את החולצה, מתחת לשמלה שלך . תרבות !" מרוצה מעצמה' נפנתה . אלי : "נו, שטפתי אותה לא רע, מה אתה אומר?" "לא רע . את יודעת להגן על עצמך." "כן' אני לא נותנת לאף אחד להעליב אותי" אמרה מתוך הכרה בערך עצמה . "זה אבא לימד אותי כך . ולך יש אבא?" ".שי" "ואיפה הוא עובד?" "בבית." "מי זה עובד בבית?" פקפקה טאניה. "אבא שלי . הוא סופר" הסברתי בחוסר-רצון . "סופר?" הוא הסתכלה בי, לא מאמינה. "מה הוא כותב?" "הוא כותב קטעים מצחיקים לקרקס." "איזה קטעים?" "הנה, למשל : 'ביפ, מה יש לך במזוודה?' 'חותנת'. חה-חה-חה ." הקטע עשה עליה רושם בלתי-צפוי. טאניה פירכסה והחלה להחליק מעל הספסל. "מה אתך?" תפסתי אותה תחת בית-השחי, שלא תיפול . "חותנת?" חזרה ואמרה בדמעות בעיניים, מתעוותת מצחוק. " אוי, אני לא יכולה יותר ! חותנת במזוודה ! איך היא הגיעה לשם?" "למה את מתכוונת?" לא הבנתי. "אני שואלת : המזוודה גדולה, או החותנת קטנה?" "השד יודע." נמאס לי . חשבתי שטוב היה למצוא איפה-שהוא את טוליק . אולי הוא היה לוקח אותה קצת אתו . הסתכלתי אפילו לשני צידי השדרה בתקווה שהוא יופיע מאיזה- שהוא מקום, אך הוא לא נדאה בשום מקום ואני נעשיתי חמץו לגמרי. השד יודע למה. * פרקים קדומים בגליונות 54-55,59 ,58 ,57 ,56 ינואר-פברואר 1985 נחום טבת, פסל, l 42X 100, קונסטרוקציה של עץ הוא הראה על קוזוב . "מי בכלל העליב אותו ? אני פשוט הגנתי על "הבחורה. התחלתי להסביר, באופן מבולבל למדי , שכאשר קוזוב התחיל לאיים על טאניה , אל חיתה לי כל ברירה אחרת, ושכל אחד אחר, במצבי, היה נוהג בדיוק כמוני . היווני הקשיב לי בתשומת-לב .רבה "בלומר, אתה סבור שקוזוב לא צדק?" שאל בהשתתפות . "כן" אמרתי. הוא נפנה אל קוזוב. "שמעת מה שהוא אמר?" "שמעתי" ענה קוזוב . "אז למה אתה סובל את זה ? תן לו מריחה בפרצוף. שהבל יהיה מוצדק ." קוזוב לא חיכה שיבקשו ממנו יותר מדי . מן המכה השביח החל לרדת לי דם מהאף . "חבריה, עזבו את זה" פנה פתאום טוליק בקול מתחנן' "האם בגלל נקבה יכלשה צריך להרב r לבן-אדם ? נו. השתעשעתם . בסדר . בואו נלך הביתה ." היווני הסתובב אליו . טוליק השתתק והתקפד מפחד . "מי אתה?" שאל היווני . "זה חבר שלו" הודיע קוזוב, "הם עובדים "ביחד. "חבר?" שמח היווני . בא לו לראש רעיון מצרייך . "בוא הנה, תן לו אחת, ככה , ךמתו חברות ." הוא דחף את טוליק אלי . טוליק ניסה לזוז אחורה . "נו, תפסיקו להתלוצץ י חבריא" הוא העווה על פניו חיוך של הבנה הדדית, ר"כב מאוחר, הגיע הזמן ללכת הביתה , חבריא, לא צריך "להתלוצץ. "אף אחד לא מתלוצץ אתך" היווני דחף אותו שוב קדימה. "תרביץ לו. אומרים .לך ונלך הביתה ." טוליק קפץ הצידה ורצה לברוח, אך היווני שם לו רגל וטוליק נפל . "הבריא, תעזבו אותי " צעק הוא, "האמא שלי חולה ואבא נכה מלחמת םהעול השביח!" הוא פחד להתרומם וזחל על ארבעותיו, מנסה לדחות הצידה . אך לאן שלא פנה, כתקל בנעליו של מישהו 1 הסוגר את דרכו ליציאה מן המעגל הזה . אחר-כך תפס אותו היווני בצווארונו לטילטל אותו בחוזקה. החולצה השמיעה רחש של קריעה. טוליק קפץ על רגליו כשהוא מתנדנד 1 פונה פעם אל היווני 1 פעם אל קודוב ואלי : "הבריא, מה אתכם ? תעזבו את זה ! למה לכם?" היווני תפס אותו שוב בצווארון וסחב אותו אלי . טוליק יבב וניסה להתנגד . "תרביץ לו!" אמר לו היווני בקול מאיים . "ואלרקה" התחיל טוליק לבכות ," אתה רואה , אני לא רוצה, אבל הם מכריחים אותי." "תרביץ!" חזר ופקד היווני ובמכת ג'ודו של צלע כף היד , חיכה אותו בצוואר . טוליק הרים את ידו בהססנות, נגע בלחיי ונפנה אל היווני, מתחנן במבטו, לעזוב אותו . זה לא הספיק לו ליווני. "כך מרביצים?" אמר, "תרב r כמו שצריך ." "אני לא יכול" אמר טוליק. כשהוא מנסה להתרחק ממני . "אתה שומע. אני לא יכול . יש לי אמא חולה , ואבא."" "תוכל" אמר היווני. הוא תפס את כזוליק בצווארון כך י שאפילו בחושך נדמה היה לי שפניו של טוליק הכחילו . טוליק גרר את רגליו בחוסר-אונים . "!ונ" היווני משך שוב את טוליק אלי ועזב אותו . "יווני" בכה טוליק. "עזוב אותי. עזוב . שמע, אני מבקש אותך מאוד." קוזוב התקרב . "שץר שכמוך ! תרב r. אומרים לך !"הוא בעט בכל הכוח באחוריו של טוליק . טוליק תפס את אחוריו כשהוא מיילל, ופתאום , בנהימה אל-אנושית התנפל עלי. החזיקו אותי חזק . לא יכולתי להניע לא יד ולא רגל . יכולתי רק לסובב את הראש . וכאשר הורדתי את הראש חיכה אולי טוליק מלמטה י וכשניסיתי להזיז את הראש הצידה, חיכה מן הצד . עתון וו' מס' 60-61 "שלך י מה?" שאל בלחש . "אחה" עניתי בשוויון-נפש, "אתה הרי מכיר אותה." "באופן כללי, היא מוכרת לי, אך לא בהכרות אישית" אמר טוליק בעצב, "היא כקבה לעיניך?" "קח לך אותה" הצעתי ברוחב-לב. "ואתה ? איך זה?" "אל תדאג, אסתדר איכשהו." ניגשנו אל טאכיה ועשיתי הכרה ביניהם. טוליק הושיט לה את ידו והציג את עצמו, כמו תמידי בהדגשה : "אכטולי ." "נעים מאוד" ענתה טאכיה . יצאנו מן הפארק. מאחורי גגות הבתים יצא ירח מלא . הוא האיר בבהירות ,כזאת שבהחלט אפשר היה לכבות את כל החשמל בעיר . טוליק וטאכיה מצאו מהר מאוד שפה משותפת. כאשר יצאנו לשטר הריק ישלפכ 'הארמון', אמר לה טוליק, כמעט ברצינות : "אם הייתי פוגש בחורה כמוך, הייתי מתחתן אתה." "תתבדח כשאתה אוהב. אבל אל תאהב בבדיחות-הדעת" נעלבה טאכיה. "מה, אני מתבדח?" אמר טוליק , "אני מדבר ברצינות." "קודם גמור את השירות הצבאי, אחר-כך תתחתן." "ולמה לא בצבא ?המשיך והתווכח טוליק. "בצבא. זה די נחמד לנשוי .האשה שולחת מדי פעם חבילוכת. ולפעמים היא עצמה באה לבקר ." "כר, הבה ארשום אתכם" הצעתי. כשאני מחווה בראשי לכיוון מה שעתיד להיות 'ארמון החתונות,' החשוך . הרעיון היה לטעמו של טוליק. אבל טאניה נעלבה . "לך תמצא לך איזו מטומטמת ותתבדח אתה" אמרה, "אני בעד יחסים "רציניים. כשהתחלנו לחזור הביתה, אני וטוליק. חיתה השעה שתיים בלילה . השמים היו מכוסים עננים דקים. אור הירח הסתנן מבעד לעננים. נמס כמו חמאה במחבת. הנורה היחידה שליד 'ארמון החתונות' דלקה עכשיו בבהירות ובעליזות. לו ידענו מה מחכה לנו ליד 'ארמון' זה, היינו עוקפים אותו מן הצד, אך אנחנו לא ידענו כלום ולכן עברנו ישר לידו . שנינו מיהרנו הביתה . כאשר ראינו אותם, כבר היה מאוחר מדי לשנות כיוון. הם היו כשישה או שבעה איש. הם עמדו בקבוצה ליד הקיר ושוחחו בחצי-קול . לא נשמעו מלים בודדות. נשמע רק הרחש הכללי של דיבורים ביחד. נתתי לטוליק דחיפה בצד, אך הוא כבר ראה את הכל בעצמו . בלי להידבר על כך. השתתקנו ופנינו קצת הצידה, אם כי צריך היה פשוט להסתובב ולברוח חזרה בכל הכוח. אבל זה היה מתקבל משונה ומביש. לברוח סתם כך . למראה אנשים העומדים ומשוחחים ביניהם בשלווה . "חי הבריא!" מן הקיר נפנתה דמות ארוכה וכהה ופנתה אלינו. "היווני!" לחש טוליק בקול נפחד . כאן צריך היה לברוח. בלי לחשוב הרבה. אך אנחנו עמדנו כמו תקועים בתוך האדמה . אני הרגשתי חולשה כזאת בבר:;גי, שאפילו לו רציתי. ספק אם הייתי מסוגל לזוז ממקומי . היווני ניגש קרוב מאוד אלינו. נדף ממנו ריח של וודקה. אך הוא נראה פיכח לגמרי. הוא רק התגנבן והתקפד : נראה שעמד פה הרבה זמן ונעשה לו קר. ביד החזיק סיגריה . "הבריא . סיגריות יש?" שאל בקול חברותי . "אצלו יש" אמר טוליק בטון מתרפס. נרומזר עלי. אי-אפשר היה לעשות כלום. הוצאתי את הסיגריות והושטתי אותן בשתיקה ליווני. אולי, בסופו של דבר, רוצה האיש פשוט לעשן ולא יותר . למען האמת. הרי אנו לא נוגעים בהם, רק עוברים לנו בצד. ולא נוגע לנו בכלל. למה הם התאספו כאן ומה הם עושים. היווני סובב את קופסת הסיגריות בידו, הוציא אחת ודחף אותן חזרה . '"פאמיר' אני לא מעשן . זה צורב לי בגרון" אמר' והשליך את הסיגריות על האץר . "מדוע אתה זורק את הסיגריות?" לא שלטתי בעצמי. כאשר מתחשק לי לי להגיד משהו, אני אומר, בלי לחשוב על התוצאות . אופי מחורבן כזה יש לי. " מה יש, חבל לך עליהן?" מיהר טוליק לתקן את שגיאתי . הוא התכופף והרים את הקופסה . "הנה, קח." היווני חיכה אותו בחטף בידו . הסיגריות נפלו שוב לאץר . "לעולם אל תרים משהו מן האץר" אמר, ובהסתובבו לאחור, צעק אל תוך החושך : "קוזוב !" מן הקיר נפנתה עוד דמות כהה אחת והתקרבה אלינו. עכשיו הכל היה ברור, -פחותאו-יותר . קוזוב התלונן אצל היווני . עכשיו ירביצו לי . וגם לטוליק יחד אתי' כנראה . "איזה סיגריות יש לך?" שאל היווני' כאשר התקרב .קוזוב "שיפקח." קוזוב מיהר להכניס את ידו לכיס . "זה עניין אחר" אמר היווני בשביעות-רצון . קוזוב הושיט לו את הסיגריות ומצית. נדלקה אש והורגש ריח של בנזין . לאחר שהצית את הסיגריה, קירב היווני את המצית, ממש ליד האף שלי, ונפנה מעט הצידה . "זה הוא?" שאל היווני . "זה הוא" ענה קוזוב בשקט . אותו רגע קיבלתי מכה כזאת באף. שנעשה לי חושך בעיניים. אך בכל-זאת המשכתי לעמוד על רגלי. יללתי מכאב והתנפלתי על היווני, אך לא יכולתי לתת לו אפילו מכה אחת : שני טיפוסים מהכנופיה שלו קפצו אלי ותפסו אותי מאחור, בידיים . ניסיתי לבעוט בהם ברגלי, אך כאן קפץ אלי שלישי . הוא נשכב על האץר ותפס את רגלי בידיו. "למה אתם מרביצים לי?" שאלתי. השאלה חיתה, כמובן. חסרת-טעם . "אנחנו לא מרביצים, אלא מענישים" אמר היווני. "למה העלבת את החבר שלנו?" אוקטביו אוניה סוארז מספרדית : עודד סברדליק • כולךז:יי f מ~ןב ךם.~ז:; כוקק;ם נו "הן~"ז:; l זק~~ב ~:;וזקים ~כו~ב wב 1ר . ל~~ ססר Q א?ס iה:~~ ן;:זךקך;:זזק 9תוךי . והלי לה הבזה הזמר הבזה והזיו הבזה 1 ח- ~ל ו ~;ק: 9לות .·:~ת -ry עג;ל · .~ג-י~ל ר ~ר י~~ ןר ~ך .~9 ~יל:ה. הי:ו;:נ;:ב;: רג;:זר. להיטףת גב;הה אל החלום ושכלת כאמנה ח~ה אן~pזן;:r ~ר Q~: ~ל ר.ז:; . רר :·:·::· ז ז כ;לדתי כצהרי הע 'ז : ;ר~ק;ם בו '~i~~ ס:ה למ?היג ו~ק 7 ע; tזQ ~חי ~ת ~זקלי ;:זךמן . ~ל מףל ס~ריר די~;ר~ -ד~~ ;:זך~ם . • (קטע) ל און ~לי~ה f 2 ל;~ךת. יוד~ : .1 ;:זז · מן f אן ~~q ~ל:ה ~ם ס:ה קומףגרי . נ;ן לףי f ד~ל:ם ~שףלי- ;:r .ג~ פפס סג"ל הככר;ת -המת . ל ל ·א 'b דלף -,· זזזח -;:זל J.ה:ל ל ' א ~i ~ה . ףללא i?~ד 1. וכשמת; של כלב בזה מיללת עם הדףאר;. 3 ".'-• :• -:· : :• ".'.'" •: T : :• !( טרח : נהר החוצה אזור קסטיליה . 2( ל און פליפח : ממיטב המשוררים הספרדים . נפטר בגלות מכסיקו . 3( דוארו : נהר ע "י העיר סמורה , בצפון ספרד . כד שלישי :קמו סאור ~ל w;:rרכr י~~ ה;לך t'דןr: ר כמו ;:r שנ;לת ~ל ;:זסלם י~~ ה;לך t'ר:דןr :קמ; ;:rf דלח ~ל ;:r ם:~י~~ ה;לך t'ך:דךr ;:rסך~ג;ל W ;רר ~ת ;:r~i? רים. ::זח tiה W :;נןה ~ת ;:r ל~~ . ס~~ד W :;נןה מךאות . t' ך ~חדיר י~~ ה;לך • t' ל ס~לה לד f. ~ת ,וזב~:; :;כי ל W ~ז:זה היא .ת.קסדי;I~ אל תעלה אל תהלףכת הנוזל, כי העיכים ל ' א ::נאף T • -•• T • ••,: ----:-•; :• -:- .ק: די לזקכףת ~ת ~ל;ת .;:זה~ךרףת ~ת ;:זזpt;וע~ ש לסו;יחיל fת~חיt ן;פ~ז:; ך~:; w ה~ ר~י ~9טוך~ה .f זג f ה חז i? ה יי~ w ה םפוקדי ~ת תבדr~ ::ז~סףךים ;::וךז:ז:;נה . ראש החוג לסרציאולוגיה ומרצה לפילוסופיה ולספרות באוניברסיטת סאלאמנקה . פרסם מסרת בתחום הסוציולוגיה של התעשייה, החינוך והפנומנולוגיה, רכן עסק במשנתו של הפיליסרף קארל יאספרס . בעל תארים בכלכלה, פילוסופיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה רתיארלרגיה . ביו ספרי השירה שפיוסם : "כתיבה במים", "גלאי כדרר-הארץ", "קמצן הוא הזיכרון", " מקדם מ i רל", "עיר הערף ". בשירתו מייצג הפרסט-לררקיאנית , והוא משלב בה אלמנטים של ףנו (בעיקר נוף קסטיליה) . רגשות םריגושי Octavio Una Suarez, דיקן רראצירנאליזם המכוון לאפיקים הפקולט ה לכלכלה באוניברסיטת שידיים . משילוב זה נוצרת שירה מדריד , מרצה בכיר באוניברסיטאות מורכבת רעם-זאת - בהירה רפלפלית אל-אסקררי אל רקרמפלרטנסי ס במדריד . ובעלת ייחרד משלה. התעוררתי מקור, או אולי מתוך כך שהגיע הזמן להתעורר, וכשהתעקשתי, הרגשתי את הקור . תחילה נדמה היה לי שאני שוכב בבית, במיטה 1 והשמיכה ירדה ממני . מבלי לפתוח את העיניים, הושטתי את ידי סביבי, והיד נגעה במשהו רטוב . כפי שהבנתי אחר-כך. היה זה העשב, מכוסה בטל. פקחתי את עיני, אך לא ראיתי כלום . כך קורה כאשר טורדים אותך חלומות-בלהה : אתה מכריח את עצמך להתעורר 1 ודומה שכבר התעוררת, אבל אתה עוד ממשיך לראות את החלום , ויש לעשות מאמצים על- אנושיים, כדי לפתוח את העיניים ממש . לאחר מאמצים רבים, הבחנתי בטוליק היושב לפני. הוא ישב , רכון מעלי וכשהוא מסתכל לאן-שהוא הצידה, השמיע נאקות רמות . פניו נראו לי גדולים ומתרחבים . הם הסתירו את כל השמים. השמים היו חדורים, עם נצנוצי אודם בענני-הנוצה. הי ה כנראה, קרוב לשחר . בראותו שהתעוררתי, הפסיק טוליק את נאקותיו והביט בי במבע של ספק-פח ד, ספק סקרנות. "אתה רואה אותי?" שאל בשקט. ראיתי אותו כמו מבעד לאיזה חרכים. הכל היה נפוח . חיתה לי הרגשה , כאילו שמו לי כר על הפכים, וחוררו בו חורים קטנים, לעיניים . "אני רואה" אמרתי . טוליק נשכב עלי כשהוא רועד בכל גופו ובכה בקול צרו ד ועמוק . בכי עם הפסקות , כמו נביחות .כלב "ואלוה, סלח לי" קרא ודמעות כפלו לי על החולצה ."ואלוה , אני מכדול , אני שץר . אתה שומע ? אני שץר "מתועב. אל הכרתי הגיעה במטושטש הסצנה הלילית, אך זכרון זה לא עורר בי ש ום רגשות , שום מחשבות . לא הרגשתי כאב . היה רק קר , הרגשה של התנפחות הגוף . גדול וכמ ספינת-אוויר והרגשה של .כבדות "רד ממכי" אמרתי לטוליק . "רד ממכי בבקשה, כבד לי ." נדמה לי, כשאשר רק יירו מעלי, תתנפח עטיפת גופי עוד יותר , ואנ י אעוף . יחופש וקל, אל השמש החמה , העומדת לזרוח .בקרוב "ואלוה , אני שץר!" צעק טוליק. "אתה שומע, אני שץר ! הבנת אות י"? "הבכתי" אמרתי, "אבל, בבקשה, רד "ממכי. מתייפח ומורח את דמעותיו בשרוולו, ירד טוליק מעלי וקם על רגליו . תחושת הכבדות לא חלפה . לא היח לי כוח להתרומם . הסתובבתי עם הגב למעל ה , כופפתי את ברכי לבטן. התרוממתי קודם על ארבע ורק אחר-כך יכולת י לקום לגמרי . כמו קודם, היה לח וקר . ברכי רעדו, כשהן נפשקות לצדדים , לא היה לי כוח להשתל טעליהן . השמים החווירו באופן כיכר . על ריקעם המואר האפילו בצורה חדה מ יתאריו הברורי ם של 'ארמון החתונות' בסגנון קורביזיה, עם העמודים משושי הצלעות, שעמדו כאי ול בנפרד. הסתובבתי, ובתנועת רגליים איטית, התחלתי ללכת לעבר העיר , עם רופסאות-הבתים בגבהים שונים, שבהם עוד לא הואר אף חלון אחד, כיוון שהיה עוד ד י מוקדם . טוליק הסתרך מאחורי, כשכי צעדים ממני . כשראו אותי אמא וסבתא, הן כתקפו אימה שאין לתאר . הסתכלתי בראי , ולא הכרת י את עצמי . פחדתי שעכשיו לא יקבלו אותי בלשכת הגיוס . אולם , עד הבדיקה של הוועדה הרפואית עבר הכל . נשאר רק סימן כחול לא-גדול 1 ליד העין השמאלית . הסוף בגליון הקרוב • • מרים דרור אוךןת ~ת ב~כ;:ז:; q~ילות .qו;:ילות , כקלע בכפן 1פו .ר w ת אותו לקדאזוף : ~ח .7 .ף פ~~ i.. זt~א. ~א לי הליו;:ןrq:;וילה . ~ת :קךיד i ת ס~;ן כ~ןה . חכr~ זזת ח iז:;י~ הכל שר i י מעליה 91 רג לי מ~ע (~ין לה זק~ ·~ה ·:· ז לסח.ם זזת ד~לי ;:r תקו~או:;נרד:;כים w ~י~ד ~ת;ר~~ ~ל ה~~ . ~ל ~חו~ה . 7?ס~~ 9· זt9 ר f.כ:י~ ר~~ם ס tt ~ר ~ו;ין~ז . f ל הליו;:ןr ת:ק;ר: כל חבילה רכה t -: T • -: T Ot:\ךילקtסתtז ג~ W ה ךח 1 ט ז:; W ~י ןולכrכ ל'א rכ~י~. tt י?.פ i א;~ר עוד ן;נר :קק.לע f ~ף .הן~ז:; ל'פי:זpזק:;:r חו~ה ףל;רס;ש<;:~ i ף ~מ i גה ?םל~. ~ל עiי=מ ?ס~~ 9r;ר~ל~י (ח i ~יף 9ב 1םי<;: ילזt~ ל~~ים ל~~ים לpז ב;כ~ נצבעי הסגל המר . ר~ד 'כt' ~~לא f מרף ' מ:;ביט f לי ס~ד ן;נר . ינואר-פברואר 1985 מסה סיפור התגבשותה של חבורת ''צעירים''* יוסף אורן אחת הקבוצות הספרותיות החשובות ביותר בספרות העברית החדשה התגבשה על סף המאה העשרים בעיר ברלין . סופרי קבוצה זו נפגשו במקום הלימוד המשותף שבו רכשו את השכלתם - בבית- המדרש למדעי היהדות מיסודו של אברהם גייגר . אך זו לא היתה העובדה הביוגרפית היחידה שחיתה משותפת לחברי הקבוצה. כל חברי הקבוצה הגיעו לברלין ממקומות שונים במזרח אירופה, וחוו את החוויה המסעירה של המיפגש עם התרבות הכללית, במערבה של אירופה . התסיסה הרוחנית היא שטילטלה אותם מבין חומות התרבות הלאומית, אותה ספגו בנעוריהם בבית-הוריהם ובישיבות רוסיה ופולין' אל מרכזי הדעת הכלליים במערבה של אירופה. הכינוי "צעירים" הוענק לקבוצה זו מאוחר יותר . על שם ההוצאה-לאור שהם ייסדו בשנת 1899. הוצאה זו התחילה את פעילותה בהדפסת לקטים ממאמריו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ,)ב"ימ( שהוא גם הסופר המפורסם והחשוב מכל חביר קבוצה זו. מי"ב לא היה רק דוברה הנמרץ של הקבוצה, אלא גם מנהיגה המוכר. ידיעתנו על פעילותה של קבוצה זו מניחה את הדעת מאז החלה לפעול כהוצאת ספרים . בשנת 1899. למעשה אנו מכירים בבירור את דעותיה של הקבוצה בשאלות התרבות הלאומית והספרות העברית מספר שנים עוד קודם לכן . מאז הוויכוח הגדול והחשוב שניהלו עם אחה"ע מעל דפי "השלה", בשנת ייסודו. אולם עד כה היו תולדותיה של קבוצה ספרותית זו קטועות ביותר, לפני שהחלו בפולמוס הספרותי עם "תעודת השלה" של אחה"ע, ב 1896-. מחקר שהשלמתי לאחרונה על תחילת הקשרים בין אחה"ע ומי"ב, קשרים הנמשכים ברציפות משנת 1891' על יסוד האיגרות האותנטיות שהחליפו ביניהם, מאפשר להשלים את החסר : את סיפור תחילתה של הקבוצה הספרותית, קבוצת "צעירים", שלהתגבשותה תרם לא אחר מאשר אחה"ע עצמו - האיש שמאוחר יותר נודע כמתנגד החריף ביותר לדעותיהם. על חלקו של אחה"ע עצמו בגיבושה של חבורת "צעירים" אי-אפשר היה לדעת קודם לפירסום האגרות שהחליפו ביניהם הוא ומי"ב, משום שברשימות-הזיכרון' שכתב כשלושים שנה לאחר שהותו בברלין ב 1896-' לשם ייסוד "השלה", ניסח את דבריו באופן שהובן . כי את סופרי קבוצה זו פגש אז לראשונה, אך למעשה הוא נפגש איתם לראשונה שלוש שנים קודם לכן. ב 1893-. וכך ניסח אחה"ע את דבריו על ה"צעירים" כזכרונותיו המאוחרים : "ובהזכירי פה את שם דייר מלטו , נזכרתי בחבורה הנעימה של צעירים מלומדים, שהיו אז בברלין בביהיימ ללימודי היהדות, ושהם הנעימו לי שם את חיי הבדידות בארץ נוכריה. אחדים מהם כבר הלכו לעולמם (ברדיציבסקי, מלטו, נימוק) וייתרם עודם חיים ועובדים עבודת עמם ומפורסמים כל אחד במקצוע שלו (ערנפרייז 1 טהרן וכרי) . ובכל עפם שאני חושב על הימים ההם, אני זוכר את כולם בחיבה ובכבוד". (כתבים, ע' תפ"ח) . מנוסח זה אי-אפשר להסיק כי ב 1896- פגש אחה"ע ב "צעירים" לראשונה, אך בהעדר עדות ברשימות הזיכרון על פגישה קודמת עמם, קל היה לטעות ולחשוב שאמנם אחה"ע פגש בהם בשנת ייסוד "השלה". אך חליפת-האגרות כין אחה"ע ומי"ב מבססת מעל כל ספק, שעם קבוצת "צעירים" נפגש אחה"ע לראשונה במחצית הראשונה של חודש דצמבר .1893 ב 1893- היה אחה"ע מנותק מביתו ומשפחתו במשך קרוב לשישה חודשים. מסעו התחיל בא"י, שאליה הוא ערך את נסיעתו השביח' ונסתיים בארצות מערב-אירופה : צרפת, אנגליה וגרמניה . לקראת סיום מסעו גמלה בלבו ההחלטה לייסד כתב-עת עברי חדש . תחילה הוא התכוון ל . הדפיסו בצרפת. אך הבירור העלה שבצרפת חסרים התנאים הבסיסיים להדפסת כתב-עת עברי. בעצת הסופר אברהם לודכיפול )1921-1865(, האריך אחה"ע את מסעו ובמקום לחזור ישירות מפריז לארוסה (דרך וינה, כמקובל), הוא פנה אל ברלין. ושם. בברלין. בתחילת חודש דצמבר 1893' התקיימה פגישתו עם קבוצת "צעירים" . אחד-העם קיווה להסתייע בה בהוצאת כתב-העת העברי החדש . פרק מהספר "אחה"ע, מי"ב וחבורת ''צעירים" שיראה אור בקרוב בהצואת ."יחד" עד פגישתם עם אחה"ע, עדיין לא היו ה"צעירים" חכורה ספרותית מלוכדת ומאורגנת . אמנם מי"ב היה הרוח החיה בקירכם, אך ככל הנראה טרם הוכר כמנהיגם . בני החבורה השקיעו את עיקר מאמציהם בלימודיהם, ולא התפנו במידה מספקת להתגבש ולפעול כקבוצה ספרותית . מיפגשיהם הוקדשו לבירור השאלות הרוחניות המשותפות שהעסיקו אותם, שאלות שצמחו מן החוויה המסעירה של המיפגש עם תרבות המערב. שאלות כאלה לא העסיקו את הסטודנטים האחרים , המקומיים , אך הן העסיקו ביותר את מיעוט הסטודנטים. הזרים. יוצאי רוסיה ומזרח-אירופה, שכונו בפי הסטודנטים המקומיים . כלעג כלתי-מסווה, "הקולוניסטים" -דהיינו : יוצאי הקולוניה שבשולי מערב-אירופה . פגישותיהם הקבועות של כני החבורה לא נתקיימו רק כפגישות של בוכרים הנאחזים זה כזה כדי להפיג בחברותא את הרגשת היותם מיעוט כחברה הסובבת אותם . הם נפגשו באופן קבוע כדי לחפש כמשותף תשובות ללבטי הרוח שלהם. רק עתה, לאחר המעבר מן ההוויה היהודית השמרנית, יחסית. במזרח אירופה אל ההוויה היהודית הליברלית במערב אירופה . הלכו התשובות הללו ונתבררו להם . קבוצת "צעירים" חיתה מורכבת מאותם אנשים שאחה"ע מונה אותם בזכרונותיו . אך אלה לא היו כל בני החכורה בשנת פגישתו הראשונה של אחה"ע עימם בברלין . כעבור שלושים שנה, כאשר הוא רשם את יכרונותיו, מנה אחה"ע רק אותם "צעירים" שעשו להם כרכות השנים שם כסופרים או כאנשי-ציבור . (אחה"ע אינו מזכיר, למשל, את אפרים פריש, יליד גליציה אף הוא, שעכר מאוחר יותר לספרות הגרמנית). מחילופי האגרות בין אחה"ע ומי"ב מתברר, למשל, כי לפחות בתחילה השתייך אל קבוצת "צעירים" גם אלכסנדר ברגיך . אשר נבחר כ 1896- לרבה של מליטופול. כסביבת ארוסה, אך ניתק את עצמו מן החכורה לאחר שנבחר לשמש כרב . לא כל חברי הקבוצה השתתפו בפגישה עם אחה"ע, על אף שמספרם התקרב למניין בלבד. אחה"ע היה מעוניין בחשאיותה של הפגישה, כי הוא רצה למנוע את פירסום כוונתו לייסד כתב-עת עברי חדש . ואמנם מן הכתבים מתברר כוודאות. שמלכד מי"ב עצמו רק אדם נוסף השתתף כפגישה עם אחה"ע . חכר נוסף זה היה מרדכי ערנפרייז, וממנו נותר בארכיונו של אחה"ע מכתב שטרם ראה אור עד כה (סימנו במחלקת כתבי-היד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי : (.40-791 חשיבותו של מכתב זה אינו רק כתוכנו, אלא משום שהוא תעודה מוקדמת, המבטאת את השקפותיהם של חכרי קבוצת "צעירים", קודם שהם ניסחו אותן בהרחבה במהלך הפולמוס שניהלו עם "תעודת השלח" ב 1896-. מנתכו זה של ערנפרייד מלמד גם, כי בבואם אל הפגישה עם אחה"ע כ 1893-, חיתה עדיין קבוצת "צעירים" כלתי-מאורגנת כדי לפעול למען רעיונותיה. לכך תוליך במידה רבה הפגישה שלהם אז עם אחה"ע. אך הקבוצה ככר היתה מגובשת בדעותיה על הספרות העברית ועל שליחותה כדור ההוא . וזו לשונו של המכתב. אשר נכתב - כפי שעולה מתוכנו כדי להמריץ את אחה"ע לייסד את כתב-העת העברי. שהוצאתו לאור נתעככה והלכה : שטגליץ-ברלין ,31.5.1894 אדוני ,י לא בתור מעורר אני בא בזה , מפני שאין לי רשות ויכולת לעורר אנשים כערכן . אני בא כאיש אשר לבו יכאב לו ואשר משיח הוא דאגתו לאחר, אשר היכולת אולי בידו להיטיב את המצב . בדברים ברורים : קראתי בימים האחרונים את הייפרדס " השני 21 וקראתי את תוכן חוברת א י של "ממזרח וממערב "3 .נזכרתי כי לפני זמן מה התעכבת פה, אדוני, לשם הוצאת ירחון עברי - ונצטערתי מאד על התעכבות או אולי התבטלות מחשבתן זאת . אתה וחבריך באודיסא הכרתם ברור את האמת , אשר זרה היא עדייו לקהל סופרינו ועורכינו . את האמת : כי צריכה אומתנו עתה ביותר למרכז רוחני אמיץ וחזק, אשר בכוחו למשוך אליו את כל איברינו המפוזרים. הכרתם כי מרכז זה , כפ י שפועל הוא בחיינו עתה דל וצר וחלש הוא מאד בייחוסו לפיזורנו הגדול אשר יארך עוד אולי ימים רבים, בייחוסו לכוחות המתנגדים לקיבוצנו הפועלים מבחוץ, ולאחרונה : בייחוס לצרכינו הרוחניים והמעשיים בתור ציבור . כי צריכים אנחנו איפוא להרחיב את המרכז ההוא ולחזקו, כי לתכלית זאת עלינו להרוס את הקיר המבדיל בין ישראל רא ירופא הרוחנית והמדעית , את הקיר אשר אולי מועיל ודרוש היה בראשית בריאתו 1 אולם ישותו עתה הי א מלאכותית ומסורתית וגוררת התעכבות מסוכנת בהתקדמותו המדעית והחברתית . הכרתם , כי אי-אפשר להספיק עתה את צורכי ציבורינו הרבים והשונים על-ידי עבודה רוחנית צרה ומוגבלה בד י אמות של היייהדותיי , כפי שתדירה היא אצלנו עתה, כי ציבור לאומי הדורש מקום לעצמו בקהל האומות צריך להשתתף בעבודת ההתקדמות הכללית שיתוף גמור ומוחלט , מפני שבהשתתפותו זאת תלויה גם התקדמותו החברתית או המדינית , תלוי קיומו הציבורי . בקצרה : כי צריכים אנחנו לעזוב את בתי-מדרשינו ואת חדרי- משכילינו וללכת לאירופה לולמוד, באופן שאותו הלימוד החדש ואותן ההכרות החדשות לא יבטלו את עצמיותנו' כי אם אדרבא : תוסיף העצמיות הזאת כוח ועוצמה על-ידי המזון החדש אשר יבוא אל קירבה, ועל-ידי כן יתהווה אותו המרכז הרוחני החדש אשר אנו מבקשים, המרכז אשר אנו מבקשים , המרכז אשר יתאים לצורכי הציבור בזמן הזה, אשר יקיף על-ידי מילואו וריבוי-צדדיו את כל חלקי האומה השונים מאד בנטיותיהם הרוחניות והנפשיות ואשר די כוח לו להטביע על ציבורנו המפוזר חותם אחדות לאומית . האחדות הזאת , רוחנית בעיקרה, היא הצעד הראשון לאחדותנו החברתית והמדינית , אשר היא-היא תכלית עבודתנו ומגמת נפשנו . הכרתכם זאת , אשר מוצא אני ברוב מאמרי קובציכם הספרותיים 4, ובייחוד במאמריך אתה ' אדוני' תורתית ואפלטונית היא s' כל עוד איו לה מרכז ספרותי, אשר על-ידו תתרחב ותתפשט ותשפיע את ההשפעה הדרושה . עיקרו של המרכז הזה הוא לדעתי לא המדרש אלא המעשה. רצוני - לא להכריז את ההכרה הזאת ברבים היא תכליתו העיקרית , כי אם להגשמה בפועל, על-ידי עבודת כנסייה של סופרים 6, אשר תתרכז ותתאחד באותה האכסניה הספרותית בדעה אחת יסודית . ומי ראוי י ותר לעמוד בראש כנסייה כזאת ממן אדונ י ו ישועתנו לא תבוא מאותם הסופרים הבאים עלינו בשופר ובתרועה ומכריזים בכל ארבע פינות הארץ, כי מביאים הם גאולה לעולם וכי יש להם בתרמילים מאמרים וחקירות של פרופסורים ומלומדים, אשך מלאה הארץ תהילתם 7. בךיקלמה B כזאת יש אולי איזו תועלת תגרנית, אבל איו בה שום רעיון יסודי, אשר בשבילו בא אותו ירחון לעולם . סידור המאמרים בחוברת אי של בריינין מראה ברור לדעת , כי אין לעורכה איזו שיטה יסודית, אשר על-פיה עובד הוא את עבודתו . בין המאמרים האלה אין כל התייחסות פנימית . העורך לקח מכל הבא בידו - ובלבד שיהיה הסופר איזה מלומד מערבי - כדי שיהיה ירחונו תל שהבל פונים לאיו, כשם שהיו "האסיף" 9 וכל יתר הקונצים והספרים , המעכבים את התפתחותנו זה שנים רבות . דעתי איפוא , כי על-ידי ירחון זה לא תתקדם עבודתנו הרוחנית . מקומו ביו הקבצים והספרים של התקופה שעומדים אנחנו עדייו בה , אשר עתידה היא אמנם להתבטל מפני תנועה ספרותית חדשה, העומדת אחורי כתלינו . בריינין ובן-אביגדור נלחמים נגד הרוח הישן ורוצים לברוא חדשות , ושניהם אינם יודעים, כי עומדים הם בעצם ראשם ורובם תחת השפעת אותו הרוח הישן . לא כל המשתמש בשם "מחדש" , הוא מחדש באמת. התקופה החדשה, אשר בוא תבוא ולא תאחר, לאחרים היא ולא להם . בוניה יהיו בני הדור החדש, השואפים לתחיה רוחנית על-ידי התרחבות גבולות העבודה והמחשבה, הדור אשר יידע לאחד את ישראל ואירופא אחדות רוחנית גמורה, ולא ישאף לריאליזם ריק ולדון-קישוטיות אחרות כמנחם הסופך 10. ואפרוחי הדור ההוא כבר עומדים הכן , מזויינים למלחמה . מספרם דל אמנם עדיין, אבל לבם עשוי לבלי-חת ודמם רותח . עוד מעט ויישמע קול נשק וקרב במחנה ישראל : הצעירים החפצים לעקור את הכל מעבר מזה , והזקנים החפצים "להציל מן הדליקה כדי מזון שלוש סעודות יי ו ו מעבר מזה , ועל חורבות החיים שעברו' המלאים ריקבון, תיפרח ותשגשג השכלה חדשה, בריאה ומלאה ... את האוטופיה הזאת אני רואה בחלומי. מאמ ין אני באמונה שלמה , כי אפשר לקרב גם את הקץ ההוא . שלחתי לברדיטשבסקי . לא סיימתי מפני שחולה אני זה שבועות אחדים ועדייו קשה עלי הכתיבה . המבבדו דורש שלומו באהבה' מרדכי עהרנפרייז לכרב ,.9.1894 20 (הכתובת בלבוב) התביעה לדבוק במגמת פתיחות כלפי התרבות האירופית הכללית. כפי שנוסחה ע"י ערנפרייז במכתבו זה אל אחה"ע, חיתה ככר מגובשת כקרב חבורת "צעירים" ב 3-189. כאשר נפגשו לראשונה עם אחה"ע . הם ראו במגמת פתיחות כזו פתרון למצוקתו הרוחנית של היהודי על סף המאה העשרים. וב 1896-, במהלך הפולמוס הפומבי עם אחה"ע על "תעודת השלח ", הם יחדרו ויטענו. כל אחד כדרכו. כשינחה וכנחיצותה של מגמת פתיחות כלפי התרבות הכללית . גם ערנפרייז עצמו ישתלב כפולמוס זה . באמצעות מאמרו "לאן?" ("השלה" שנה א' חוכרת ,'ו תרנ"ז). שבו יחזור על עיקרי המחשבות שניסח כמכתב : יישני כוחות עיקריים פועלים עתה בחיינו הרוחניים : האמונות והדעות השולטות בקולטורה האירופית הסובבת אותנו' שהיו לעצם מעצמנו , והאידיאל של תחית האומה, החי ופועל בקרבנו בלי הרף ומלהיב את לבותינו . אין עוד שום מחיצה וקיר המבדילי ם בינינו ובין הרוח האנושי השואף להכרה בהירה ; אין לנו שתי רשויות יותר : כל הקולטורה האנושית קדושה לנו ושום סניף מעבודת הרוח הכללי אינו נחשב עוד בעינינו ל י דבר י חול י או לחוכמות חיצוניותי · . אבל מצד שני חי ופועל בקרבנו חפץ-הקיום הלאומי : אין אנו חפצים ואין אנו יכולים להתבטל בחיי הכלל , השוטפים את עצמותנו' אנו שואפים בהכרח טבעי לחיים עצמיים ולקולטורה עצמית . אמנם הננו רק אבר אחד של כל האורגניזמוס האנושי , אבל האבר הזה מצטיין עייי תכונות עצמיות מיוחדות , שהתפתחו בו , עפייי תנאי יצירתו ותנאי חייו המיוחדים , במשך הרבה דורות. ולכן תתעורר בנו השאיפה , לברוא הרמוניה שלמה ביו אותה ההתפתחות הכללית ועצמותנו הלאומית . אנו שואפים להכניס את הרכוש הרוחני של אירופה החדשה לתוך גבולות רוחנו הלאומי, לשעבד את התוכן הכללי לצורתנו העצמית . ומפני שהשאיפה הזאת היא עתה היסודית בחיינו הפנימיים , לכן בהכרח עליה להיות גם יסוד כל העבודה הספרותית ." תביעתה היסודית של חבורת "הצעירים", להרחיב את תחומיה של התרבות הלאומית ולכלול בה הן את " נחלת הקדומים" והן את "ההשכלה האנושית", מתבארת יפה במאמר נוסף של אחד מבני החבורה הברלינאית . המאמר התפרסם אף הוא מאוחר יותר, כמהלך הפולמוס עם אחה"ע . ואלה הם עיקרי דבריו של ד"ר יהושע טהרן במאמרו "ספרות עתון וו' מס' 60-61 השידוך בין הצדדים. מן המכתבים העוסקים בתוכנית הירחון הספרותי החדש של אחה"ע, אשד החליפו ביניהם אחה"ע ומי"ב לאחד פגישה זר, מתגלה. למשל, אי-הבנה ראשונה. אחה"ע דאה ב"צעידים" עוזירם ומסייעים לתרכניתר, ואילו הם הניחו שהוזמנו ע"י אחה"ע להיות שותפים להרצאתו של כתב-עת עבדי חדש, אשד יבטא את מחשבותיהם. אלא שאי- הבנה זר, רכן גם האחדות, לא שיבשו את קשריהם של " צעירים" עם אחה"ע בתחילת דדכם כקבוצה ספרותית, משום שתרכניתו של אחה"ע לייסד ירחון ספררתי חדש התעכבה והלכה . פגישתם של "צעירים" עם אחה"ע סייעה לתהליך התגבשותם כקבוצה ספרותית חדשה . כיוון שפגישתם עם אחה"ע חלה בדיוק בשלב שבר הם השלימו את התגבשותם הרעיונית-ספרותית , והיה עליהם להתחיל בהיערכות האידגרנית לפעילות מעשית שתפיץ את דעותיהם, היה זה אך טבעי. שהועידו לאחה"ע, המפורסם מהם. ושבאמתחתו כך האמינו - בימה ספרותית חדשה, את תפקיד ההנהגה ב"צעידים". זיקה כזר מצד "צעירים" כלפי אחה"ע, כאל מנהיג של הקבוצה הספרותית החדשה שלהם. ניכרת בכל פניותיהם אליו. בדבר עתידו של "הירחון". "קשרתי הרבה תקרות בעתרנו - כותב מי"ב (במכתבו מתאריך .1893 17.12( כי דואה אנוכי שכברדו קרוא למלאכה זר , לבנות חורבות ספרותנו ההרוסה, וחיתה נפשנו בגללו." ובמכתב דאח מחודש ספטמבר 1894 מנסח מי"ב את זיקתם של ""צעירים אל אחה"ע באופן הבא : "חפצתי בכל נפשי כשאד סיעתי, שכבודו הדם יקח תא המישדה על שכמו. לפלס לנו נתיב ולהיות לנו לעיניים ." גם ערנפדייז במכתבו, בדברו על דחיפות הקמתו של מרכז ספרותי, "אשר יתאים לצורכי הציבור בזמן הזה, אשד יקיף על-ידי מילואו ודיברי-צדדיו את כל חלקי האומה --- ואשד די כוח לו להטביע על ציבורנו המפוזר חרתם אחדות לאומית ." מועיד, כמרבן מאליו , לאחה"ע את תפקיד המנהיג :"ומי ראוי יותר לעמוד בראש כנסיה כזאת ממך אדוני?." במכתב נוסף של מי"ב מן התאריך 30.8.1894 מנוסחת זיקה זו באופן אחד : "הנני זוכר את הימים אשד התאכסן כבודו בברלין והבשורה בפיו : שנכון הוא להיות לנר לעיניים בירחון-ספרותי . שעל צבאו יתנו כל הדעות והמחשבות לתקומת הספרות והמאוד שבה ." מהביטוי "להיות לנו לעיניים", ניתן להבין את עומק אכזבתו של מי"ב מן המאניפסט השמרני שפיוסם אחה"ע מאוחד יותר כ "תעודת השלח" : "אותו החוג אשד אתה חפץ להביאנו בתוכו הוא קטן רצד בעד צרכינו הרוחניים, בעד רגשותינו הממלאים כל חדדי לבנו ; ולא זה חדרך אשד קיווינו ממך' שתהיה לנר לעינים •11 (מתוך "מכתב גלוי לאחד-העם", "השלח" כדך א' 1896(. שלא כמו מי"ב, אשד נתן פומבי לאכזבתם של "צעירים" מאופיו של "השלח", בחד עדנפדייז לבטא אכזבה זר במכתב אישי אל אחה"ע . במכתב זה, מתאריך 9.2.1897, הוא כותב : "." ועתה אדוני. חפץ אני להודיעך את דעתי על-דבר 'השלח', כאשר הואלת לבקשני .. "מנקודת מבטי אני . אשד - כפי שאקווה - נתבררה לך ממאמרי (המאמר "לאן?" שנדפס בחוברת ו' של "השלח" שנה א' -)'א-'י כל צרכה, חסד בירחונך החלק האירופי. כלומד : המון המחשבות והרצונות והצרדות האמנותיות והשאיפות החברתיות המתרגשות בעולם האירופי סביבנו ; וממילא הנה אף אם יגיע ירחונך לתכלית השלמות, יהיה בעיניי דק חצי דבר, ולא דבר שלם ." אכזבתם של "צעירים" מאחה"ע, לאחד פידסרם "תעודת השלח", היא שהשלימה את התגבשותם כקבוצה ספרותית חדשה בספרות העברית החדשה. לאחד שהתבדר להם , שאחה"ע מתייצב עם "השלח" הרחק ממגמת הפתיחות התרבותית שבה הם רצו, והוא נוקט מידה של סגידות תרבותית מפני התרבות הכללית , אשד אינה יכולה להיות מקובלת עליהם , פסקו להישען עליו ולצפות למעשיר . ההאכזבה שנחלו ממגמתו השמרנית של "השלח", הבהירה להם כמה חשובה וכמה הכרחית היא גישתם החדשה והנעוזת למצוקותיו הרוחניות של היהודי על סף המאה העשרים . ובאופן פארדרכסלי נטעה בהם אכזבה זו כוחות חדשים. גם הפולמוס הפומבי עם אחה"ע ליכד אותם, רמי"ב שפתח בר נמצא ראוי לשאת בתפקיד מנהיגה של הקבוצה הספרותית, לאחד שתפקיד זה התפנה ע"י האיש שמעולם לא ביקש אותר לעצמו ואשד אף פעם גם לא תיפקד בו הלכה למעשה . במציאות של אותם ימים לא היה טעם לייסד כתב-עת עבדי חדש ומיוחד של "צעירים". קהל הקוראים המצומצם של הפדיודיקה העברית הספיק בקרשי דב להבטיח את קיומם של "ממזרח וממערב" ושל "השלח", אשד זה מקרוב נוסדו. ועל כן נערכו "צעירים", בהנהגתו של מי"ב, לייסודה של הוצאת- ספרים צנועה, אשד כרכיה יפלסו מהלכים למגמת הפתיחות התרבותית בספרות העברית. רעל כן אין זה מקדה שהוצאת "צעירים" החלה את פעילותה בהדפסת לקטים ממאמריו של מי"ב : "על אם הדרך", "ערכיך", 11 על הפרק" ו"נמרשרת". lייי-33 בצדק מציין לחובר (בספדו "ביאליק -חיי ו ויצירתו" כרך א ', הוצ' מוסד ביאליק תש"י, ע' 161-151 ),כי תיאור שידי זה של ביאליק. על דרכי השתקמותו של בית-המדרש המתמוטט , מגלה זיקה ברורה לתודתו של אחה"ע. אחה"ע הפליא להגדיר במסותיו אותה מצוקה רוחנית, שחבורת "צעירים" הברלינאית חוותה אותה כחוויה אישית. הוא התייחס בכובד-ראש אל הדגשת המחנק בד ' האמות של "נחלת הקדומים", וקיבל אותה - ממש כמו "צעירים " כנקודת-מוצא לפתרון המגובש שהוא הציע . בדרכו שלו הגדיר אחה"ע מצוקה רוחנית זו, במ~מד שהוקדש כולו לבירורה - במאמר "תורה שבלב ", כהשתעבדות מוחלטת לק p ר קרוב לאלפיים שנים. ממש כמו הצעירים סרב לאמץ את פתרונה של תנועת ההשכלה העברית, אשר הציבה את הספד הקדום כמטרה לאבני הבליסטראות שלה, כדי לזכות ב"אוד" המיוחל של ההשכלה האירופית . אחה"ע הציב את השאלה כך. שיובלט מלוא השוני בין פתרונו ובין פתרונה של תנועת ההשכלה :"שאלת כל השאלות בחיינו הלאומיים היא איפוא : היש אפשרות למצוא תרופה למחלה הנושנה הזאת ? היכול עוד חלב העברי לשוב ולהתנער משפלותו , לשוב ולהתקשר עם החיים בלי אמצעי, ולהשאר בכל זאת לב עכרי? " ("תורה שבלב" נדפס לראשונה ב"פרדס" ,'בתרנ"ד) . גם תשובתו של אחה"ע חיתה קרובה בדוחה לפתרון שהתגבש בקרב "צעירים" : "שלאתנו תובל איפוא למצאו תשובה שלמה רק אז ו באשר ממקור פנימי ו מתוך עצם היהדות, יצא זרם של חיים חדש לקתון הלבבות ... להיות שם לאדחים עם זרם החיים הכלליים היוצא מתךו ההשכלה לומנעו כבה את האחרןו למשטוף לומחות את 'הצורה העברית'. וזרם של חיים כזה יוצא באמת בעת האחרונה 'מתוך עצם היהדות ' בצורה אותו הרעיון שאנו רגילים לקראו בשם ' חיבת ציון', אף על פי שהשם הזה צר ביותר מהביל את המושג במלואו. 'חיבת ציון' זאת אינה לא חלק מן היהדות לוא הוספה עליה, בי אם היהדות עצמה בשלמותה, ורק בשינוי המרכז. היא אינה מוציאה מגבלוה את הכתב ואף לא באה להוסיף עליו או לגרוע ממנו דברך מלאכותית, כי אם זתא כל מגמתה ו שיהיה המרכז לכל - שאיפה חיה בלב לאחדות האומה , לתחייתה והתפתחותה החופשית, לפי רוחה , על יסודות אנושיים כלליים ." מיכה יוסף ברדיצ'בסקי אחד-העם קווי-דמיון כלליים אלה היו מספיקים להבטחת ההצלחה של הפגישה. אשד התקיימה בשלהי שנת 1893 בברלין ' בין אחה"ע לחבורת "צעירים ". אך גם חפיפה של הרצונות סייעה להצלחת פגישה חשובה זו . "צעירים" חיפשו אז במה ספרותית . שמעליה ירכלו להציג את השקפותיהם על שאלות האומה , תרבותה וספרותה . ולמעשה כבד היו קודם לפגישתם עם אחה"ע במשא-ומתן ממושך עם ראובן בדייניך . שהבטיח לייסד כתב-עת עבדי חדש שמגמתו הכללית תהיה בדוח השקפותיהם . כאשד נענו ליוזמת הפגישה עם אחה"ע, היו " צעירים" שרויים בשלב המעבד מן ההתגבשות הרעיונית- ספרותית אל תחילת ההיערכות האידגונית לפעילות שתפיץ את רעיונותיהם ברבים . ואילו אחה"ע חיפש לו מסייעים באחת מארצות מערב-אירופה , להוצאתו של כתב-עת עבדי חדש שהיה בדעתו לייסד . קבוצת "צעירים" תאמה את מבוקשו . החפיפה בין רצונו של אחה"ע בהגיעו לפגישה זו ובין רצונותיהם של " צעירים", לא יכלה להבטיח את הצלחתו של לאומית" ("השלח" כדך ,'א ע' 347(: "." עד הנה היינו אנחנו חציינו אירופיים - כי שמה גדלנו , שמה אספנו ורכשנו לנו את השכלתנו - וחציינו יהודים ... עכשיו כשהיהדות תלויה בלאומיותנו' בהרגש הלאומי אשר יחייכו ויאחדנו עם שארית ישראל , נוכל להיות יהודים-אירופיים כאחד . לכן אני רואה בהתנועה הלאומית תקופה חדשה בהקולטורא של עמנו' שיתאחדו בה היהדות והתרבות האירופאית, תחת אשר עד כה היו מתנגדות אשה לרעותה. אן 'אירופיותנו • עתה הן הולידה בנו צרכים רוחניים רבים , השונים מצרכינו בעבר, ולכן נחוצה לנו גם ספרות עברית -אירופית : ספרות אשר לא יחסר בה אף סניף אחד מכל אלה הסניפים אשר בכללם נקראים ספרות . ספרותנו מחויבת להיות יהודית-אירופית . הלאומיות היהודית תוכר בה בראש וראשון בהשפה שבה נכתבה : ועוד שנית : בסגנונה המיוחד לעמנו' כשם שיש סגנון ואופן ספרותי מיוחד לכל עם ועם זולתנו ." אך היא לא תוגבל עוד כבעבד - מוסיף טהרן בהמשך בנושאיה ובתכניה . מגמת פתיחות זו כלפי התרבות הכללית בוטאה באופן המרשים ביותר, במהלך הפולמוס עם אחה"ע, ע"י החשוב בין סופדי הצעירים - ע"י מי"ב. ב"מכתב גלוי לאחד-העם" ("השלח" כדך ,'א ע' 159-154( הרחיב והבהיר מי"ב תרעומת שהעלה כלפי הספרות העברית במאמר קודם. במאמרו "דשות היחיד בעד הרבים" (נדפס ב"אוצד הספרות" ד' 1892 ע' 40-1( טען מי"ב שהספרות העברית נמלטת מן ההתמודדות עם מבוכתו הרוחנית של היהודי בעת החדשה . המגמה השלטת במרכזיה המזרחיים, ברוסיה ובגלציה, משקפת את חולשתה העיקרית : שאין לה העוז " להגיד את האמת במלואה : ספרות בדאית ושקדנית, ספרות שמאפלת בטליתה על כל הבקעים אשד בחומת ישראל , ספרות שאינה במציאות כלל. " ב"מכתב גלוי לאחד-העם" אין מי"ב מסתפק בהבעת התרעומת , אלא מפרש את מגמת הפתיחות של "צעירים" : " מרגישים אנחנו צורן גדול ויסודי לרפא את הקרע הגדול והנורא אשר בלבבנו , הגורם לנו מלחמה מבפנים, שהיא קשה יותר מן המלחמה שבחוץ -צריכי ם אנחנו להרחיב גבולותנו ולהעמיד את ההשכלה האנושית וצרכיה , המתחדשים יום-יום , בשורה אחת עם נחלת קדומים שלנו , כמו מרועה אחד ~נרנו : אחרי שבאמת אין כאן רק רועה ואדון אחד לכל המעשים והר . וחרת המחיות את כל אדם באשר הוא אדם וחותכים חיים לכל עם באשר הוא עם. זה הוא העיקר : כי ה •אדם • והי עם• אל יהיו עוד כשתי רשוי ות נפרדות , הא לחוד והא לחוד ." דבריו אלה של מי"ב מבטאים את תחושתם של "הצעירים", שהספרות העברית אינה מתמודדת עם מצוקת הדוח החריפה של היהודי בעת החדשה , לאחד מהפכת החילון שחוללה תנועת ההשכלה העברית . תנועה התחיה הלאומית, אשד נוסדה כתגובה למגמותיה של תנועת ההשכלה ' אמנם מגלה תעוזה במעשיה, לפתרון מצוקתו הקיומית של היהודי , אך את פתרונותיה למצוקתו הרוחנית מאפ'ז העדר מעוף. בתחום התרבות היא נוקטת עמדה שמדנית ודיאקציונית, כאשד היא מציעה מגמת שיבה אל בין החומות, שאך זה לא מכבר נפרצו ע"י תנועת ההשכלה . השיבה וההסתגרות מחדש ב"נחלת הקדומים שלנו" חינם לכאודה מענה הגיוני לתוצאותיה ההרסניות של ההשכלה העברית על זיקתם של יהודים כלפי לאומיותם. אך מענה זה מתעלם מ"בקעים אשד בחומת ישראל" ומן "הקרע הגדול והנורא אשד כלנבגו" . לאחד הפריצה מבין החומות , אי- אפשר לכלוא את היהודי פעם נוספת במרחב הצר והחונק שבין החומות . לכן, הפתרון הרוחני, אשד מוצע ע"י תנועת התחיה הלאומית , אינו מסוגל "להשביע את רעבון נפשם" של "בחורי ישראל" . אין הם מסוגלים לחיות חיי-רוח, שיוסיפו לקיים את הקרע בין הרצונות האנושיים של היחיד ובין הערכים הלאומיים של הכלל . ואין הם רוצים להמשיך לעמוד על פרשת דרכים עם מבוכת "לאן? ", כאשר למצוקה זו ניתן להציע גם פתרון אחר . במקום פתרון השיבה וההסתגרות בתוך החומות, מציע מי"ב את פתרון הרחבת החומות - "צריכים אנחנו להרחיב את גבולותנו" , כדי ללכד מחדש את רשות "ההשכלה האנושית וצרכיה" עם רשות "נחלת הקדומים שלנו" , לצרף את ה"אדם" ואת ה"עם" לאחדות מחודשת , ע"י מתן לגיטימציה לכל מה שהיה אסור לפני מהפכתה של תנועת ההשכלה העברית. ניתוח מאוחר זה של מי"ב, על סיבות המשבר הפוקד את התרבות העברית ואת ספרותה' משקף היטב את מחשבותיהם של בני החבורה הברלינאית, שנפגשו עם אחה"ע בתחילת חודש דצמבר 1893. פתרון האחדת שתי הרשויות , ע"י הרחבת התחומים לש התרבות הלאומית, בעזרת היפתחות תרבותית להשכלה האירופית - פיתדון זה, ראוי להדגיש, לא היה בלעדי לחבורת "צעירים" הברלינאית . באותו זמן ממש נוסח רעיון זה הרחק מברלין ' ע"י משורר מתחיל' שרק זה מק דוב החל להסב אליו תשומת-לב . וכך נוסח הרעיון ע"י ביאליק בשירו, הידוע, " על סף בית המדרש" (השיר נכתב ב"תשעה באב תרנ"ד", והתפרסם ב"פדדס" של דבניצקי) : "לא תמוט, אהל שם! עוד אבנך ונבנית, מערמות עפרך אחיה הכלתים ; עדו תבלה היכלות, כאשר בילית ביום הרס רב, בנפלו מגדלים. וברפאי את מקדש יי ההרוס ארחיבה יריעותיו ואקרע לו לחוני ו והדף האור חשבת צלו הפרוש ועבלות הענן ירד כבדו דאני ; וראו בל בשר למקטנם עוד גדלום ו בי יבש חציר ו נבל ציץ - ויי לעלום !11 ינואר-פברואר 1985 האם, לדעתך . אתם עושים די למען הגופים הנתמכים על ידכם ? "לפי דעתי לא . הנתח שיש לנו בתקציבה של המדינה לא השתנה מזה שנים. הצמיחה שחלה בשנים האחרונות בחיי התרבות בארץ גורמת לכך שכל גורם מקבל פחות ובסך הכל אין מספיק תמיכה בנושאי תרבות ואומנות."" נשאלת השאלה אם צמצום התמיכה בפועל הוא תרצד של אידאולוגיה או של אילוץ ."אינני יודע, "אומד שלו, "קשה לקבעו. קל, כמובן. לטעון לאילוץ. אלא שטענה שכזו תחיה פשטנית מדי : עדיין נותר לברר מדוע סולם העדיפויות הלאומי הוא כזה. יתכן שהגורם לכך הוא כללי אפשר לסכם את העמדה שלנו כך : אנחנו מעדיפים לעזור למי שמוכיח שהוא מסוגל לעזור לעצמו"." א חד היודע "לעזור לעצמו" הוא משח אפותי. מכהלה של להקת "קול ודממה" שזכתה בפרסום עולמי הן בשל השגיח האמנותיים והן משום העובדה שחלק מחבריה הם חדשים-אילמים. כמה פעמים בשנה מסיידים חברי "קול ודממה" נחו "ל . הקהל בצדפת, בארה"ב ובגרמניה אוהב אותם. גם הביקורת. באחרונה הוקם ללהקה ועד ידידים שבראשו השחקנית בדברה סטרייסנט ועל חבריו נמנים אד אסבר ("לו גראנט"), דורן ביטי 1 לאלו שיפריך . זובין מהטה ואחרים . הבסיס לכל הפעילות הזו נמצא באולפן שעל גג בית הקירור הישן ברחוב טיומקין בת"א : כמה נערות ושני נערים מותחים שרירים אל מול מראת-ענק. , על אחד הקירות מודעה : "היום קיבלנו את חשבון הטלפון . מעתה יהיה הטלפון כעול."" השעה תשע בבוקר. אפותי, על כוס של קפה שחור, קובע : "התמיכה של משרד החינוך מספיקה לי לרבע שנח . זה חבל . את תשעה החדשים האחרים אני מגייס בעצמי . אפשר להגיד שאני מביא למדינה דולארים ובכמות שלא חיתה מביישת אף יצואן." האם אתה מצפה מן המדינה שתעניק לך תמיכה גדולה יותר ? "לא. בפירוש לא. המדינה צריכה לתת איזו ריצפה שתאפשר קיום מינימאלי, התחלה. היכולת שלנו להשיג את שאר הכסף חרא מבחן למידת הזכות שיש לנו להתקיים. התומכים חרי מסתמכים על הביקורת ועל גתובת הקהל . מי שהקהל מצביע נגדו ברגליו ולא בא להופעות ומי שלא הוכר ע"י הביקורת כבעל איכות אמנותית - חמצנאטים למיניהם לא יתמכו בו וממילא אין לו זכות קיום מפני שאינו טוב דיו . גם אני נמצא בין התורמים. יצירה שלי שווה בחוץ 25,000 דולאר . אני תורם את יצירותי ללהקה משום שאני מאמין שזו הלהקה חטובה ביותר לה יכולתי לייחל שתבצע אותן."" פרט לתמיכה הממשלתית ולתורמים הפרטיים, האם יש לכם הכנסה מסחרית ? "אנחנו מכסים את עלות-ההופעות שלנו ממכירת כרטיסים. גם זה חריג שכמעט אין דוגמתו בעולם המחול. כל האחרים מפסידים בהופעות. הבעיה היא אחרת : החזקת האנשים. צריך לשלם משכורת במשך השנה כולה כדי שיתגבש סביבך גרעין של אנשי מקצוע טובים. את העלות הדו אני מוכרח לכסות מתמיכות." אילו התחייבויות אתה נותן לתומכים בך ? "שום התחייביוות פרט להבטחה שהכסף אמנם מנוצל לקידום הלהקה ובעצם לקידום המחול בישראל . יש לי חובה מוסרית שלא לבזבז את הכסף על שטויות : אנחנו לא מעסיקים פקידים או אנשי תחזוקה, חברי הלהקה עושים הכל : מעבודות המשרד ועד לנקרי האולם. שעות העבודה גם חן אינן מוגבלות. כשצריך - עובדים בשבתות ובחגים." האם ניסה תומך כלשהו להתערב בשקולים האמנותיים שלך? "מעולם לא. בזמנה של לאה פורת חולקה התמיכה הממשלתית ע"י קומיסארים וחיו לפעמים הפרעות עניניים · ושיקולים לא . גם אז הגתברנו . היום אין בעיה כזו : המדינה לא מתערבת וגם חמצנאטים הפרטיים סומכים עלי ..." עד עכשיו הזכרת תומכים פרטיים מחו"ל . מה בדבר תומכים בישראל ? "ישנם מעטים. בארץ קיימת תרבות אחרת של מצנאטיות, הקרובה יותר לפרסום סמוי . המצנאט בחו"ל מסתפק בידיעה שהוא משתתף בכספו בפרוייקט אמנותי חשוב. בארץ המסורת הזאת כמעט לא קיימת : עתון 77, מס' 60-61 נקודת משען כרסן של המזוות התמיכה בתרבות ואמנות בישראל - תמונת מצב אמנון ז'קונט כ מה עשרות שנים קודם שמיסד ישוע את נתיב- חיסורים אל הנצח גילה פרש דומי עשיר דדך פשוטה בהרבה : מארמונו שעל גבעת האסק- וילינוס, מוקף בחפצי אמנות ובגני-ענק. הזדים גאיוס מצנאס ממון אל צרורותיהם הנקובים של אמנים ואנשי דוח כודגיליוס, הודאציוס ופדופדטיוס. ההיסטוריה גמלה לו בכך ששימרה כמה יצירות גדועות שכתה ("פדומתיאוס" ועוד קצת דברי שידה) וכינתה, מאז ועד היום, כל נדבן ופטרון של האמנויות בשם "מצנאט". במדינת ישראל יש למצנאטיות של האמנות נופך מיוחד . הבדיחה הידועה לפיה "ציונות היא פעולתו של יהודי אחד . המבקש כסף מיהודי שני כדי להעלות יהודי שלישי לארץ ישראל" מייצגת מסורת ענפה של גיוס כספי-הפרט לטובת יעדים-לאומיים. התרבות והאמנות נדחקות, מטבע הדברים לדרגת-חשיבות שניה ואולי שלישית : בזכותן של מטרות מלהיבות, הנושאות שלמי-כבוד מהירים כ"שקום השכונות", "הפדחת השממה" ודומיהם. מכצחת המדינה כמעט תמיד את האמנות בשדה התרומות והתמיכות. אבנר שלו : מעדיפים לעזור למי שמסוגל מתקציבו לטובת המנוצחים ובכך הפך למקור הגדול . כדדכם של מכצחים-נאורים. הקדיש המימסד מעט לעזור לעצמו הבטוח והאוהד ביותר של סיוע חמדי בתחום התרבות והאמנות. האיש אשד על הקופה הוא אבנר שלו, לשעבד קצין חינוך ראשי בצה"ל והיום יו"ד המועצה הצבורית לתרבות ולאמנות. האם הוא דואה עצמו כיורש של המצכאט הקלאסי ? "בפירוש לא, אנחנו לא מצנאטים. אין ביסוד פעילותנו משום חיבה לאמנות כזו או אחרת כי אם הכרה בכך שעל המדינה לתמוך באמנות וברתבות כפי שהיא מקיימת מערכות אחרות של שרותים ועונה על מכלול של צרכים." מבחינות דנות דואה עצמם שלו עדי על המצכאט, המשרת עצמו או את סביבתו הקרובה : "השיקולים שלנו רחבים יותר והמטרה היא לחשוף קהל רב ככל שניתן לתוצרים טובים ככל האפשר של הרתבות הנרקמת באץר . בנוסף לכך • ואף זאת בניגוש למצנאטים, אנחנו משתדלים להקפיד על רבגוניותם של מפעלי התרבות בהם אנו תומכים ..." באיזו מידה אתם דואים עצמכם חפשיים להתערב בנעשה אצל אלה הנתמכים על ידיכם ? "במידה מועטה מאוד . בתת-הממסדים התרבותיים מתרחשים תהליכים אמנותיים, לפעמים גם סוציולוגיים יוסי שיפמן : לתמוך במה שרוב הציבור יכול או אחרים. הפיתוי להתערב הוא גדול אבל התחום ליהנות ממנו המותר לנו חרא צר מאוד. אנחנו מתערבים עד כמה שמתיר לנו האינטרס הציבורי שבשמו אנו קיימים : מנסים ליצור איזון בין גודמים סותרים • להזרים כספים למקומות שצריך • אבל איננו מתערבים בשיקולים אמנותיים . ההתערבות היחידה שאנחנו מרשים לעצמנו היא לא בתחום האמנותי אלא דווקא בזה העקרוני : כנציגיה וכשלוחותיה של החברה אנחנו לוחצים להציג יותר יצירות ישראליות במוזיאונים או לבצע יותר יצירות ישראליות בפילהרמונית. זו המלצה במישור העקרוני בלבד .איננו נכנסים לשאלה של העדפות : האם לבצע או להציג או להדפיס ציירה זו או אחרת." שלוב של אידאולוגיה ואילוץ : בהעדר אידאולוגיה אמנותית, נענה חמימסד לאילוץ הפיננסי · מתאימה, פרו והחלק שיש ביבלתנו להקצות לכל גוף נתמך מצטמצם ככל שמתווספים גופים חדשים לנוף התרבותי שלנו . מה שנשאר לאל ידנו לעשות הוא לקיים מינימום מסויים • ריצפה ראשונית של תמיכה שתאפשר לגופים הנתמכים קיום מינימלי וצמיחה"." ומה באשד להפרש ? "את ההפרש הם חייבים לגייס בעצמם, להתייעל מן · הבחינה הארגונית והאמנותית, למכור לקהל את תוצרי · התרבות שלהם, יוזמים קשרים עם רשויות מרביצי משה אפותי : אני מביא למדינה דולרים פאליות, קרנות, מוסדות, הסוכנות היהודית." באופן בכמות שלא היתה מביישת אף יצואן התוצאה היא שסוחרי-מניות , משקיעים בשטחים המוחזקים ועוד פעילים שנמצא להם "לובי" זוכים לעדנה בצורת פטור ממס על רווחים או על ההוצאות . מצנאטים של האמנויות נקנסים ב %-65 מן הסכומים שהם תורמים . הכרה במלוא הסכום הנתרם למטרה אמנותית כהוצאה לצוני מס תפשיר את המצנאטים הפרטיים מקפאונם היחסי , תעודד את התומכים המסחריים להגביר את תמיכתם ותפחית מן הנטל הפיננסי והמוסרי המוטל על הקופה הציבורית. יתרה מזאת : יצירת תנאים מועדפים לתרומה לצוני אמנות כמוה כאיתות ממשלתי כי תשומת הלב לנזקקותם של יוצרים היא בבחינת "חס t-חס b". כפי שנחשבת התמיכה בלב"' או ההשתתפות במבצעי- התרמה מתחלפים למען רעבים ונרדפים בעולם כולו (קמפוצ'יה , אתיופיה וכד') . האם למותר לצפות מממשלת האחדות הלאומית, או לפחות ממחציתה, זו המשתבחת בזיקה שיש לה אל אמנים ואנשי רוח . כי תעשה שמרש באמצעי פשוט כל כך לתיקון יסודי של המצב? א ת המסקנה המתבקשת בעקבות המסע בכרסן של המוזות אפשר לנסח בשני אופנים. לפחות : יהיה מי שיטען כי מצב העניינים הקיים בעסקי התמיכה באמנות הוא הטוב ביותר לו ניתן לקוות בתנאים הנוכחיים )" משק במצור" ונו') . אלא שמבט מעמיק יותר מגלה את עניים של ה"עילגים והענווים" שאינם בנויים למגע עם המערכת הרשמית , ואשר המצנאט הקלאסי' בעל שיקול הדעת הגמיש . הנועז והאנושי . עשוי היה לשמש להם כתובת. האמנם אין דרך לחדש את הזרימה מן הקופה הפרטית ? יש ויש . הפיתרון פשוט מכפי שניתן לשער : הוא מצו'י בידם של אותם מחברי הכנסת שמיהרו, בתזזית של ערב-בחירות (ב 2- ביולי 1984( לתקן את פקודת מס הכנסה כך שרק 35% (במקום o/o50 עד-כה) מן הסכום של כל תרומה יוכר כהוצאה לצוני מס . במקביל . כאותו זגג המשלח ילדים לנפץ את שמשות השכנים, הבטיח הליכוד, במצע הבחירות שלו, להגדיל את השיעור ל- 100% . המערך' מתוך זהירות או סתם שינחה ' לא עוד לא פגשתי מצנאט ישראלי שיבקש שלא לפרסם את שמו ..." א ת אנשי המסחר קשה היום לראיין . רובם כולם עסוקים במילוט עסקיהם מפני הרעות הכלכליות. אלה מהם הנחשבים "תומכים מסורתיים " באמנות נראו לאחרונה בסתיו , ברב-שיח שהתקיים בבית התאחדות התעשיינים ובו הוכרז על הכוונה להקים מועצה אשר תשמש גוף מדריך ומרכז לכספים אשר מתכוונות חברות מסחריות לייעד לשם תמיכה באמנות. יוצא איפוא שהתומכים המסחריים משתלבים היטב ואף מוסיפים נדבך באותו "מעגל מאושר" של ריצפה- תומכת ממשלתית ונתמכים הידעים " לעזור לעצמם" . אך מה באשר לאלו ש"נושקו ע " י המוזות " ואין להם הכלים . המעוף הארגוני או הקסם האישי הדרוש ל;ךשתלבות במעגל ? מהיכן יבוא עזרם של ה "עילג והעניו" , שקצרה ידם מלהשיג את המימון לפעילות ראשונית שתוכיח את היותם ראויים לתמיכה ממוסדת ותקנה להם את הפוטנציאל הפרסומי המדבר על ליבם של תומכים מסחריים ? • הכדור בידך י מר פרס. אגף אחר ההמשכיות. היא רצתה אולי יכול להיות שהבתים ממול זה דק המשך או זנב של בית שלה. יכול להיות שמישהו גד בבית והוא מסתכל מחלון אחד ודואה אגף אחד של הבית שלו. אולי יש בתים כאלה כמו שרשראות גדולים. היא רצתה את זה בדיוק כמו שרצתה שיעד ארוך או זנב להסתובב מאחוריו. פרטי פנקס מפלסטיק מפתחות מגומי ואודם מן~ק. גברת, את הארנק שלך אפשר לקמט. לא ידעתי שארנק זה ' דבר שניתן לקימוט . אני לא יכולה לשלם אם אין לי פנקס צ'קים. זה בטח מז~יף . מז~יף ? מה פתאום מז~יף ? אני הדי רק אתמול קניתי .אותר הלוכת ריח של כלב בבית השימוש אני לא יכולה להישאר בבית הזה מישהו השאיר פה שעדות אין נייד טואלט זיתים סתמו לו את הכיור . אשה דאיתי אותה אשה שמה אודם בתחנה חוזרת הביתה הבטיח דבר . טל רובינשטייו שירים ללא ניקוד בית-מלון אנשים שעוזבים. זה כל הזמן זז קדימה . הפורענות. יש קשיים באיבחון אבל . ברצינות, מי נשאר ? בעונות החלשות, בחורף, לא הרבה באים. וגם, אף פעם אין את הביטחון שיחזרו בקיץ . פוליטיקה . אתם באים לפי המשכורת . זה תמיד תלוי במשהו . מתי צריך לחזור ,לעבודה מתי נשרפים מהשמש' מה יש בטלוויזיה . צילום פיארת על ראשים מקלקר ועל-יד קוסמטיקאית ונגיד גם עוד חנות לתכשיטים מפלסטיק . אני שילמתי להם ובכל זאת מבעד לפודרה רואים. הפרצוף שלי הוא רק טלאים של עוד . וידאו דואים מישהו הולך פתאום דלת נסגרת מאליה והוא ממשיך ללכת ופתאום הוא בתוך היד של עצמו כאילו שהוא גל~יה . וזה אמיתי וקורעים אותו לשניים איזה יופי צדיך לדאות דומה כי אי ן תחליף למצנאט הקלאסי . אדם פרטי בעל נכסים שאפשר לבוא אליו בבקשה לסיוע קונקרטי כזה או אחר שאי ן עמו פרס . פרט לשמחת הנתינה ותחושת ההשתייכות לעשייה האמנותית : רכישת מערכות קול לתיאטרון מקומי . מימון הטסתו של אמן לסדרת קונצרטים . תשלום שכר הלימוד של זמרת מתחילה וכיסו י חובותיו של צייר בחנות-הצבעים . מצנאטים מן הסוג הזה מוגבלים. מטבע הדברים . בעולם זה של מיסים על ההכנסה וההון . חלקם אף טורחים טרחה רבה להכחיש את מעורבותם בעסקי תרומות ותמיכות . אחרים (רוטשילד . למשל) בחרו להסתתר מאחרי קרנות המפעילות מנגנונים לאיתור ולבדיקה של נצרכים לתמיכה . הבולטת בשוק הקרנות הלא-רשמיות היא ן"קר חתרנות אמריקה-ישראל" , שלידתה בשנות הארבעים . כבסיון שעשה יצחק כורמן לאחד את מנגנוני גיוס התרומות בארה " ב. מבט לאחור אל רשימת הנתמכים והפרוייקטים של העבר מעורר זכרונות : "המטאטא", "אחל" , ו"זוטא", בית הגפן . היכל התרבות , התזמורת הפילהרמונית, בית העתונאים . בית הסופר ועוד . גם הטיפול שמעניקה הקרן למבקשי . תמיכתה מאופיין במידה של אינטימיות לא פורמלית הזכורה לטוב מימי " המדינה שבררן". "עם הקמת חמועצח לתרבות ולאמנות," מספר יוסי שיפמן . מנהל הקרן' "חשתנתח המדיניות. היקף חתמיכח כמוסדות צומצם והכספים שכתפנו חופנו לתמיכה כפרוייקטים ספציפיים : תערוכה שאינה ממומנת מתקציבו חד גיל של מוזיאון • סדנה חדשנית כמסגרתו של תיאטרון • ציוד החסר כלהקת מחול וכרומח." ה"בייבי" של הקרן הוא מפעל המילגות, המממן תקופת-לימודים לצעירים בעלי כשרובות ולאמנים השואפים להתקדם ולהשתלם . (רשימת האמנים החבים לקרן את מימוש כשרונם כוללת שמות כיצחק פרלמן . פנחס צוקרמן . שלמה מינץ' י פים ברונפמן ורבים אחרים) . גם בשיקוליה להענקת תמיכות-שוטפות מנסה הקרן למלא כיסים של נזקקות. הדבר כרוך בגמישות שהיא, בדרך כלל ' חלום-בלהות של כל ארגון : "אנחנו'" מסבי ר שיפמן ' "שומרים לעצמנו את חזנות להחליט אד-חוק. מי שכהסתכלות על המפח הכללית נמצא ראוי - יקבל תמיכה . המנערת מקביעת עקרונות של ברזל מאפשרת לנו להגיש סיוע בזמן וכמימדים הנחוצים כאמת ולסייע, כמידת הצורך גם לאמנות חאוונגארדית. לדוגמה : המופע של אושרה אלקיים "טרמולו כצול וחצי", או חקונסכטוריון של כרמיאל שנקלע למצב של ערב-סגירה, או חספריח למחול שבכית ביאליק שככדי לקיים ארתח הענקנו לח כין-היתר שרותים לא שגרתיים (הנחלת החשבונות של הספדיה בוצעה תקופח ארוכה כאן' כמשרדנו) . אפרופו מחול' הנח לך דוגמה אחרת : כאחרונה התחלנו להקים "בנק" של ציוד תאורה ללהקות מחול . זחו ציוד יקר מאוד שעלותו מונעת לפעמים העלאת פרוייקטים חשוכים, רובם נסיוניים." ובכל זאת , מהן הדרישות שלכם מן הנתמכים ? "הרעיון חרא כמוכן לתמוך כמה שרוב הציבור יכול לחיבות ממנו . אכל • כפי שאמרתי' הקריטריונים שלנו גמישים מאוד . "אסטרונאוטיות" חיא דבר נחמד • אכל אם תחיה לגמרי "אסטרונאוט" - לעולם לא תנחת וגם האמנות שלך תישאר כאוויר . אנחנו מצפים למינימום של רצינות וקצת סיכוי למימוש ..." ינואר-פברואר 1985 ש. שלום אני הווב.להוו :• T ואני והווהרןו ~ שולמית גינגולד-גלבוע פנים עגולות שעיני נער חייכן מציצות בחן מעבר למשקפיים כחי-מסגרת. פנסיון מגירו . בברורי . בית-הבראה הסתדרותי . חור ששתי מיטות, אחת ,-J ~ r= מחן סתורה, מצויות בו . אנרגיה שניזונה משמונים שנות מורעות עצמית נעורת פיקפוק י מל~וח בחיוך הרפתקני ממתין לבאות. כמו ו": F r באמירות על תחושות מוות קרוב, על ( כלי-רם ולב שמכזיבים - וחבל ~ ) \ r E) \ J 'י J ;ו J בעניין הזה. היה אדם תמהוני קצת, אבל כולו חסידות של שירה וחסידות של שירתי . שמו היה שה-לבן. מורה לספרות, הוא היה חותנו של נתן יונתן . שה-לבן סיפר לי' שהוא ליווה את ביאליק בנסיעותיו בפולין . פעם אחת ביאליק קבל מיכתב מאיזו עיירה נידחת "משוררנו הלאומי הגדול' אנחנו נמק רם נידח' אתה תביא לנו ישועת התרבות העברית, אם תבוא אלינו ." שה-לבן חקר את המקום והתברר שצריכים לנסוע עשרות שעות בעגלה בשלג, לא חיתה רכבת, אבל ביאליק אמר : אנחנו נוסעים. כשהגיעו לשם, איפה המתין להם היהודי ? בבית-המדרש' והדיבור הראשון שהוא אמר לביאליק, היה : לצערי, לא הצלחתי להעביר בבית-הכנסת החלטה, שאתה תבוא אלינו . את מבינה? הוא אמר לי, שהיו דברים, שהיו מזמינים אותו ומבטיחים לו הון ואחיי כן הוא יצא ריקן' בלא כלום. נתחיל בראיון שלנו? מי שכתב אדם'', או · "יה "אני ארץ ושחק וגל" מרגיש בך גם בגיל שמונים! רק קצת יותר ענו. אני מרגיש, ששחק וגל וארץ - זה אני. באחד המקומות בסיפון' בתארך פגישות עם ביאליק אתה כותב, שביאליק אמר עליך '"עולם נפתל ומסובך הוא אתה "· וקפשט בלשונו ודאי מסבים לקביעה . כן' הדברים האלה מתפרסמים עוד בחייו של זה' שהיה עד להם. היה זה המתרגם של הקוראן - ריבלין. ביאליק הציג אותי לפניו . ואני חושב שדבריו נכונים . כל ימי אני נלחם את התום שבי ואת הצל שבי, להביא לידי אור . כך ניסחתי את זה פעם . ידידי הגדול . ש"י עגנון . כשהיה כותב לי מיכתב, אי-אפשר היה לקרוא אותו . אז אמרתי : איפה אהבת ישראל שלך. כשאתה גורם כל-כך הרבה צרות, כשצריך לקרוא את הכתב שלך ? אצלי' אולי, זה נבע מאהבת האדם. מאהבת ישראל. כלומר, לא יכולתי לסבך במכוון . יש באחד השירים שלי "לא ~מנו לצמר אלא זרקו למתים. "העביד הזה, של לתת, יש אצלי פואמה שלמה על לתת. נחלתי את זה, אולי, מאמי. הרגשתי, שאני נמצא באיזה תהום, בנבכים כאלה. שצריך לתת את תמצית הטוב שבהם, לתת לשני . זה היה המאבק שלי. יש אצלי בשיר - "וידי משה כבדים" - פואמה גדולה שבה משה, אחרי המלחמה ספרי הראשון מארץ-ישראל' ספרי "ימי", שביאליק הוציא לי ב"מוריה" . ספרך הראשון הוא "בלב העולם". ל "בלב בעולם" אני לא קורא הראשון . כי הדפסתי רק שלושים עותקים על חשבוני . ספרי הראשון' שהיה ממש ספר, יצא ב"מוריה" באמצעות ביאליק - ושמו היה ."ימ" ביאליק איש גדול היה. קטן בגופו, אבל." לפי הכתוב בספרך הייתי אומרת שהיה קטן לא רק בגופו. אמרתי פעם לאשה אחת, באוטובוס לת"א, כאשר ישבה לידי, חיתה אשה יפה להפליא, לא רואים אשה יפה כזאת הרבה. אחרי כן סיפרו לי, שחיתה אשתו של איזה • ליוצר שנכנס לא~לה אורב תמיר הקיר האטום. עו"ד קומוניסטי, אחרי כן. כשהיא ירדה, שאלתי מישהו עליה. אז היא פתאום אומרת לי כך :אני מאושרת, שאני יושבת על יד משורר גדול ואדם גדול . אז הייתי עוד צעיר ויפה. אז אני אומר : האם הכרת משורר, שהוא משורר גדול ולא אדם גדול ? אז היא אומרת : כן . אז אני אומר : מי זה ? אז היא אומרת : ביאליק. -מדוע ? הייתי בילדותי בתנועת הנוער בפולניה. אמרו לנו' שביאליק יבוא אלינו להרצות. ישבנו באולם כמה מאות בני נוער, הוא לא נכנס. אז אני התגנבתי, שמעתי איזה ויכוח בחדר המדריך . התגנבתי והאזנתי לוויכוח בין ביאליק לבין המדריך . ביאליק אמר : אם אתה משלם מראש - אני נכנס, אם אתה לא משלם מראש - אני לא נכנס . כמה פעמים חזר על כך וסוף סוף המדריך נכנע . אז עניתי לה ככה : את לא חוקרת מה שהיה מאחורי הדברים . אבל אני יכול להגיד לך . שאת צריכה לקרוא רק שתי שורות של ביאליק. וזוהי עדות הרבה יותר נאמנה, שהוא אדם גדול, מאשר העדות שלך. אבל לי, מזלי נתמזל, ששמעתי סיפור, שאישר את דבריי גם לאשה. כ אן אני נמצא משעות הצהרים עד לערב . אבל איני כותב בשעות האלה . רק בלילה . ההרגל של כתיבה בלילות בא לי מהילדות. הייתי בחצר אדמו"רית ובחצר אי-אפשר לעסוק ביום בענייני חולין . אפילו ילד קטן אינו יכול . יש תלמוד ויש חסידות ויש קבלה ויש תפילות ובאחת-עשרה שחים-עשרה בלילה כל אחד ננעל בחדרו וגם אני בחדרי. אז יכול הייתי לקרוא ספרים חילוניים וגם לכתוב והרגל זה נשאר . אמנם. יש לי גם זמן אחר העבודה -בדרך . בטיול . תוך כדי הליכה. בילדות הלכתי ביערות. בהרים." השיר נוצר במלואו או רק רעיון ! כמעט במלואו. ואחרי-כן נותר רק להעתיק. בשני האופנים האלה נולד שירי . או בלילות, בין שחים-עשרה לשלוש או בדרכים . תמיד . כששואלים אותי עב~ר אנציקלופדיות בחו"ל על התחביב. אני אומר : ללכת ברגל. לטייל ברגל. ובאמת אפשר לומר, שכל הרחובות של ערי העולם מתחברים אצלי לרחוב אחד . הייתי מצרף. לפעמים, את הלילדת להליכות והייתי הולך. נגיד, מברלין - פרידריך שטראסה, פאריס - שאכד- אליזה, לונדון - טראפלגאר. או בשטוקהולם. הכל מתחבר אצלי לרחוב אחד כמו אהבה . פעם ארעה לי חוויה מיוחדת - כשהייתי בברלין' היה זה בשנת 1930 אולי 1931. טיילתי בפרידריך שטראסה, מהמלון יצאתי ב שתים-עשר:יי: וברחוב ההוא אפשר ללכת שעה- שעתיים-שלוש - לפתע אשה צירפה את זרועה לזרועי ואני הייתי כל-כך שקוע בהליכה וללא רצון של חוויות, שהמשכתי ללכת בשקט הלאה. אחרי כן עלה בדעתי להביט קצת הצידה ולראות - הלא יש נשים, אבל ראיתי שהיא בלבוש הגון . ופתאום היא פתחה את פיה . וזה היה הלילה הראשון שלי בברלין' הייתי זר שם . איש לא הכיר אותי . היא אומרת ככה : אני מכירה אותך . אמרתי : זה אי-אפשר, אני פה זר לגמרי, והיא אומרת - אתה משורר .- במקרה אני עוד לא משורר אבל רוצה להיות משורר. - יש כבר איזה ספר ממך ? שאלה . אמרתי : כן .- אולי תשלח לי את הספר שלך ? אמרתי : את לא תביני את השפה שלי . אז היא אומרת : אם אצטרך ללכת עד סוף העולם - אני אמצא מתורגמן לסיפון . אז אמרתי לה : תרשמי פה את הכתובת שלך. היא רשמה, שמתי בכיס והלכנו הלאה. למדתי בנירנברג, ורציתי שכל העניין ישאר מיסתררי לכן לא הבטתי על הכתובת. כשחזרתי לנירנברג, הגיע ינואר-פברואר 1985 עם עמלק. אומר : אתם תסתלקו ועכשיו מתחיל המאבק האמיתי שלי, לא עם עמלק. אלא עם זה שכליני. אכל. כקרב הזה - אני לא צריך את אחרון וכר: שיחזיקו את ידי. אני איאבק איתר. לכם אני אתן את התוצאות של המאבק הזה . אתה לא חושב, שהפישוט הוא בעוכרי שיריד ! אני לא חושב. מדוע ? ליוצר, שנכנס לאפילה, לקחת משם, אורב תמיד הקיר האטום. הוא חושב, שהוא הולך פנימה, לעומק. אכל אם לא יתרענן מהצד השני על- אנוכי . הכל חוויות כאלה, כשהייתי כן עשר , לא קראתי ספרי ילדים כלילות כחדרי , לא קראתי את הסיפורים של גרים אלא קראתי את ספרי הפילוסופיה היסודיים, שרכשתי לי. היה ספר כפירה יסודי של הפילוסופיה המטריאליסטית , שנקרא "חידות העולם" של הקל, הספר האתאיסטי כהא הידיעה טוען שאין אלוהים. כמקום לקבל את התורה הזאת, כילד, העמדתי נגדה את תורת ה"אכי" שלי. ואמרתי ככה : אמכם . נכון. מכחינה היגיוכית, הוא צודק כמאה אחוזים . אכל אני זוכר ואני יודע, שאני שמעתי אותו ואני ראיתי אותו. ידי מגע, על-ידי מתן . אז הוא ישאר שם, ישאר מת. וזאת כל האמונה שלי התחילה כ"אני" וזה היה כל-כך יסודי אצלי , שזיהיתי את העולם עם ה"אכי" , זיהיתי את אלוהים עם ה"אכי", כתבתי יה-אדם, זה הרגיז לפעמים דתיים. אך הם תפסו, שראשית :נל, השורשים שלי היו • זיהיתי את העולם עם האני י את דברים אלה איכשהו קיבלתי מהקבלה . כספר קבליים . והפועלים חשכו אותי למשלחם , אני עם תנועת- העכורה ותככי שירתי מתייחסים לעכורה . היו כחירות ובא דוד רמז, אז סיפרו לו , שכרשימת המיפלגה אני לא נמצא . הוא בא אל דירתי כרחובות ואמר לי ככה : ש . שלום , אתה יודע , שאתה הרבי שלבו, איך זה ייתכן . שחרכי שלכר איכנו כמיפל גח שלכר ? אמרתי - אני איתנם, עם תנועת-העכורה, כמו הליטאי עם הריכוכו- של-עולם : הוא יושב כליל שכת, ולומד גמרא לאור הכר ופתאום הוא לוקח את הכר כידו ואומר : ריכוכו של עולם, אתה חושב. שאני מפחד ממך?ומככה .אחרי-כן לוקח גפרור ואומר : אכל . אני אוהב דף-גמרא שלך . אני מדליק את זה שוב. אמרתי לרמז : כך אני איתנם : אני חדור רעיונות שעם ישראל צריך להיות עם של עבודה ולא של כורסה , אכל אני רוצה להגיד את זה מתוך חירות ולא מתוך איזו תלות. כשאהיה כמפלגה - יהיו אלוהים עם האני . אחת הסיכות, וזו ככר סיכה אנוכית . כמו האגדה היוונית על אנטיאוס המעופף שהיה צריך לרדת לקרקע, הרגשתי כך תמיד, זה גם מה שהדריך אותי, לא תמיד הכיכר, זאת, כעיקר כשירת הזמן שלי. ההליכה הזאת, פשטות הפשטות, גם אהבת האדם וגם ההרגשה . שאם אנעל - אחבק. כפכים חייכו אותי .יש כמוכן גם רגעים של התמודדות, של סככה, כמו שעניתי פעם לערכי. כשהייתי רוכב נועז והוא היה משכיר לי סוסות אצילות לרכיכה, ופעם שאל אותי : תגיד לי את הסוד (שאל כציניות), אני נותן לך. לפעמים. סוסים. סוסה, שלא קרה לאיש, שלא נפל ממנה. מה הסוד שלך. שאתה לא כופל ? אמרתי לו : הסוד הוא פשוט מאוד - אתה חושב. שאתה מרמה אותי? אני יודע- איזה סוס אתה כרתן לי, אכל. כשאני עולה על הסוס הזה, אני מוכן ככל רגע, שהוא יזרוק אותי, ישליך אותי לאוויר וישכור את כל עצמותי ומשום כך אני לא כופל. המכנה המשותף לשיריך הוא מרכזיותו של ה"אני" שנילוות לו גיחות לא הח~ץ . החריגות מן קבלה אחד כתוב "חלק אלוהים ממעל "- אל תחשוב שזה מילים . חלק ממש . אתה חלק ממש מאלוהים ממעל . כמו שנפגשתי עם הקל . נפגשתי גם עם משוררים גרמנים, צרפתים. אנגלים. נפגשתי עם שפינוזה , שחשכתי אותו ליהודי גדול . כוכליס כתב עליו : "שיכור אלוהים הגדול כיותר כעולם ." חשכתי שאני מאמין כאמונה האמיתית, אם אני מאמין כ"אכי". אנשים פירשו, שכאילו אני מייחס לי אלוהות , אכל כתבתי שיר כעניין זה : "כהיותי אני - אני" - כשעה שאני הכו ה"אגי" , שאני מזדהה איתר וקורא לו אני - "אני הנצח ואני ההוד". אולם אני זה גם "גופי זה הכלה/ איני אלא הכלי על אדמות." כשיר "כעילה" , כסוף "פגים אל פנים". "על כן אני יגע וכלה ,/ להיות אני - אני מאוד , מאוד ./ כלהבה אז אל עצמי אעלה : /האלוהים והעולם להיות ." אני ככר לא זוכר את המשפט המדויק . ב"מסות" כתבת, ששירה אמיתית נושאת בשורה' לא רק מבטאת מציאות, לאא משנה סידרי מציאות ויוצרת אותה . בקנה המידה הזה' אתה מסוגל לחשוב שהשירה שלך גדלוה ! אני אגיד לך. פה אני עומד לפכי דילמה קשה מאוד. אם אגיד שלא - אשקר. אני חושב, שאת השירה שלי שר ה"אני" הן' בוספו של דבר' על מנת לתאר את לא רק אני - "גופי זה הכלה" , אלא אני -" הנצח ה"אני" בצורה מורכבת יותר ומטאפורית. מהם וההוד" . אני שרת שלה . אני t.י:;גד שלה . אני מאמין . המחחות החיצוניים ל"אני", שלאיהם חרגת שהיא גדולה. דברים שאסור לומר . יש דברים שכהם אני מאמין והם כמצע של מפלגות אחרות . אז מה אני אומר ? שהפסדתי ? מצד אחד, אילו הזדהיתי ככל עם התנועה, שאני קרוב אליה, לא היו לי בעיות, של הוצאות ספרים , רק לי לא היו בעיות של הוצאות ספרים . לא היו בעיות של פרכסה . מצד שגי, המפלגות האחרות זיהו אותי עם תנועת-העבודה. כלומר , קרח משכי הצדדים . ממה התפרנסת במשך כל השנים ! ספר ייסורים כלי סוף . קודם הייתי מורה כמשרד החיכוך וכשאני עובד - אני עוכר כרצינות . לא עשיתי מלאכתי רמייה . עבדתי כירושלים, כחדרה : הייתי מלמד , מתקן מחברות עד שחים-עשרה כלילה . כשחים-עשרה כלילה כתבתי את עצמי . • כחדרה היה לי התקף לכ קל ' בא רופא מהעליה הגרמנית, ואמר לי כך : עליך להחליט : אי-אפשר ללב שלך ' להתמסר לשתי אהבות. או שאתה מורה או שאתה יוצר . כששמעה זאת אשתי . החלטנו' שאפסיק את ההוראה. הצלחתי כעזרת אליעזר ילין לקבל חמישים לירות פיצויים . ככסף הזה שכרכו דירה על-יד בית- חולים לחולי-רוח כככי-כרק. דירה שאיש לא רצה לגור כה כי החלונות פכו לבית-החולים וזה עלה לי שבעים עם ישראל צריך לחיות עם של במשך דרכך! גדולה ממך! אפשר להגיד ששירתי התחילה עם "אני", גם כחוויה וגם כמחשכה, כפילוסופיה. כחוויה - הייתי כן גדולה ממכי, גדולה ממכי לאין-ערוך . היא לפעמים . עבורה ולא של בורסה שלוש, כן ארבע, סיפרתי לך. שחיתה זו חצר אדמו"רים כ"כ, סופגת אותי, עד שאני כשאר ממש עפר ואפר . ואם אני כרעל את עצמי כמעט כל חיי כבדידות זה משום גדולה, מין חיקוי למלכות הגויים . היינו נוסעים כל שגה, כקיץ. לכאות-קיץ. לקופטים. כל הכבודה, כל החצר, כל החמולה, כעגלות-עגלות, כולל התוכי שלי. לתוכי שלי היה גוי מיוחד שטיפל כר ושמו היה כיקולאי תטה . אכיר היה גרמני ואימן חיתה פולכיה ואכיר לא רצה שידבר פולנית לכן חתך את לשוכו . זה היה שומר התוכי שלי . אז היינו נוסעים לקופטים , שוכרים אצל יהודי אחד בית והיהודי וכל חצרו והמשרתים של החצר, שחטו כקר ותרנגולות ובישלו . הייתי הולך יום-יום, עם זקני . או עם האומנת ליער . לכרך על זריחת השמש ולטייל ופעם ברחתי מהאומנת והלכתי יחידי, שם, כין העצים העבותים וכין השיחים פתאום שמעתי איזו איוושה ואני מתקרב ואני רואה מן האשפה, מתחת לאיזה אלון. כרקע מעיין. ואני, הילד כן השלוש , מרגיש. כמו שכתבתי כאחד השירים. "אני המעיין הבוקע כחלד" . וזאת חיתה חווית ה"אגי" הראשונה . כלומר חריגה אל הטבע, חו גם פשר ההזדהות עם ביאליק! כן . זה בקע משם . אני המעיין . מפה אני מדבר . מה שאני אומר, לא אני אומר אלא "זה" אומר . כמה שזה מוזר, אני כטוח שאז החלטתי לכתוב , לבטא . אנחנו מאוד מזלזלים כככי השלוש, הם לפעמים לגמרי מרככים ולגמרי הוגים. מכחינה חוויתית. מכחינה אחרת, אני למדתי תלמוד, למדתי קבלה, אותי לימדו קבלה עוד כילד . משום שחשכו שאהיה פעם אדמו"ר . אז היו חסידים כאלה, שרצו להספיג אותי התורה הזו, וילד של אדמו"רים עשו כר מה שרצו . נהיה הפקר . כי אבא לא שמר וסבא לא שמר, כי כל אחד היה כחוג שלו, אמא כוודאי לא שמרה, כי אסור היה לה לבוא כקהל הזה. והתחלתי כקבלה ןיt:גו- אני, האין שכהפך ל"אכי", זה אחד הרעיונות היסודיים של הקבלה . העולם כברא שאני מפחד, שהעפר-והאפר שלי יבוא ו כין הכריות . את מכינה . כי אהובה כזאת. שמוצצת את כל דמך . משאירה אותך כמין עליבות כזאת , שאתה משתטה ממש . אז יש רק דרך אחת , אם רוצים ללכת כין הכריות, להתקיים, ולא להיות, איך כגיד, מטורף-חוצות או שוטה-חוצות, רק כעילה - זה הסוד , שאני כרעל את עצמי, סוגר את עצמי וזה הזיק לי הרכה כחיים' כיחסי ציבור ' כין משוררים . משוררים גדולים סלחו לי, משוררים אחרים ראו כזה התיימרות והתנשאות ולא הכיכר . זה אולי סוד הנישואים שלי שכמשכים ככר חמישים וחמש שכה . מצאתי אדם ' שהכין אותי והסכים לכע ול אותי . גם את עצמו ... גם את עצמו, כלומר , א דם של א סכ ל ממצב כזה . זה יכול להיות רק אדם מיוחד . היא חיתה אמן . התחום שלה היה מוסיקה, היכרתי אותה כקונצרט שלה , כגרמניה . חיתה ככרית. כשנתעוררה עכרה לפסנתר . עכשיו היא לא לגמרי עיוורת , לאחר ארבעה ניתוחים משהו הוחזר לה . אז באה החירשות והרסה את הכול . היא אפילו תירגמה לגרמנית שירי אהבה שלי לכשים אחרות. מפכי שהיא תפסה את כל מל וא התהום הזאת ולא ייחסה חשיבות לכל השטויות . ציינת ששילמת הרבה על אי-התלות שלך . למה כוונתך! שילמתי הרכה מאוד . סיפרתי פעם על עלית ~שפחת י לישראל ; זקני היה חולם-ציון גדול . חיתה לו אחוזה גדולה והוא מכר אותה והעלה את כל המשפחה , עשרים ושלוש כפשות העכקtו משרתים ועוכרי ם. לארץ-ישראל לחיים של עכורה , והביא איתר כתי-חרושת וכל זה כהרס . אני חי את החלום , שהוא גם חלום תלמודי יגיע כפיך כי תאכל . ולכן . כאופן טבעי ' התקרבתי אל תנועת-העבודה כישראל ולא רק התקרבתי - גם הייתי וחמישה גרוש, כלומר : שלושת-רבעי לירה לחודש דירה של שלושה חדרים. שם היינו שכה-שנתיים . אח "כ החלה אשתי לתת שיעורים . אחרי כן הייתי מוכר , חיתה ל י ספרייה, כשרציתי איזו ארוחה טובה , הייתי מוכר ספר ואחרי כן. מה יש לומד - מאה דרכים יש, וככה חייתי . יש שיר של היינה , שאהבתי אותו, וכתוב כר ככה :" לראשונה חשכתי שלא אוכל לשאת את זה אכל ככל זאת כשאתי זאת. אכל אל תשאלכי איך ." בזמנו היגבת על אירועים אקטואליים' שירי קוממיות ישרלא, למשל. לא היה לך צורך להמשיך בכך! כשאחזה ה שריפה כבית-ישראל ' גם כמוכן השואה וגם כמוכן תקומת המדינה, זכרתי פסוק. שלמדתי :" מעשי ידי טובעים כים ואתם אומרים שירה? " אני תרגמתי את זה - מעשי ידי טובעים בים ואתה מסתגר כשירת היחיד שלך ? אז יצאתי' זרקתי את שירת היחיד . מאז אין שרפות ! י ש שרפות , אכל קרה משהו : כשהשירים האלה נולדו , העם הזדהה עם שירתי , לא שאלתי את ,המבקרים המבקרים לא הספיקו להגיב . להעכיר את זה תחת האיזמל שלהם, אני זוכר איזה חכר מכינרת שאמר : לצלילי קוממיות ישראל של ש . שלום קמה מדינת ישראל . או ' יש אצלי שיר על השואה שנקרא : " תהלוכה" ושם : "כל עירתכו איך הלכה לקראת המוות ." כשנדפס השיר הזה נגש אלי כרש ואמר לי ככה : יש לי צורך מיוחד ללחוץ את ידך . מדוע ? אני. כילדותי , גרתי על-יד בית-קברות והיו אלמנות ונשים מכיאות את מתיהן והיו סופדות , אז קודם היו מייללות וצורחות , אח "כ היו מכות על ליבן . אני ידעתי מן הכסיון - זה עוד לא הביטוי האחרון . עד שכסוף . אחרי שעות, כשעייפו מאוד, התחילו לזמזם איזה ניגון . אז ידעתי מהאין והאין כהפך ל "אני" וזה אנוכי . הקול הראשון - לה לפה . הסיפור הבא, אולי ימחיש : היי תי כרחובות , זהו . כשיר הזה שלך שמעתי את הניגון . עתון 77' מס' 60-61 • ארטרברםים םמםרקיי בשררת חברת ""דן במסגרת חיפוש אמצעים חדשים לשיפור השרות ביצע קואופרטיב "דן" ניסוי באוטובוס מפרקי מתוצרת מ.א.נ. דגם SG280H במהלך 6 חודשי בסירן. האוטובוס המפרקי מופעל במקומרת רבים באררפה מזה שנים רבות. וכיום משתלב במהירות גם בארצות- הברית. מפעילים שונים רואים בר אמצעי מקובל ואמין להעברת כמרירת גדולות של נוסעים בעיקר בשערת העומס . הניסוי בוצע עפ"י תרכנית שגובשה ע"י קואופרטיב "דן" וסוכמה על דעת צררת היגוי משותף למשרד התחבורה ולקואופרטיב ."ןד" ממצאי הניסוי הראו שהאוטובוס מתאים לתנאי התפעול ויש מקרם להרחיב את היריעה למספר גדול יותר של אוטובוסים . 9 אוטובוסים מפרקיים יגיעו בקיץ 1985 ויכנסו לשררת התחבורה העירוני של חברת ."ןד" כמר כן הזמינה חברת //ןד" שילדה של אוטובוס מפרקי אשר ימסד לחברת //הארגז// לבבית מיובב תוצרת כחלו לבן. אורכו של האוטובוס המפרקי 16.53 מ' וממרקמים בר 53 מקומרת ישיבה כלערמת 33 מקומרת באוטובוס מ.א.נ. עירוני רגיל> האוטובוס ירכל להסיע כ 45- ך נוסעים . עפ"י הנסירן האוטובוס המפרקי השתלב בתנועה בצררה חלקה/ ככלל ניתן לתפעלו בכל מערכות הדרכים באזור המטרופולין/ הן בדרכים צררת והן בסיבובים קשים. כושר התמרון של האוטובוס טוב רלעיתים אף יותר מאשר באוטובוס רגיל . האוטובוס השתלב בצררה חלקה במסלולים בלעדיים כדוגמת דרך פתח-תקרה ובנתיבים המיוחדים ברחובות בן-יהודה רדיזנגרף. כך נכנסת חברת "ןד// לתחילת עידן חדש 1 עידן האוטובוס המיפרקי . מוגש ע"י המחלקה ליחסי ציבור קולנוע ניצחון ההמוסיק הלל דמרון "אמדיאוס". במאי : מילוש פורמן . תסריט : פיטר שאפר ד(עיבו למחזהו "אמדיאוס"). צילום : מירוסלב .אונדרשיק מפיק : סול דאנץ . עירכה : בנה דאבניק ומייקל צ'נדלר . מנצח ומנהל מוסיקלי : נוויל מדינר . שחקנים : טרם הולסה (אמדיאוס מוצארט)' ימורי אברהם (אנטוניו סאליירי), אלידבט ברידג' ה(קונסטנצ מוצארט), ווי דוטריס (ליאופולד מוצארט), ג'פרי סג'ונ (הקיסר יוסף ה 2-(. אורך :158 דקות. השקעה :18 מיליון דולר. קולנוע : לב, .ת"א אמדיאוס הוא סרט שידובר ויכתב נו רנות, יצפו נו צופים רכים וקרוב לוודאי שהסרט ויוצריו יזכו לפרסים (גלובוס, אוסק ו וכדומה) יקרים ורכים . למרות זאת. הסרט הוא כמידה רנה החמצה - לפחות לפי קנה-המידה הקולנועי . זהו סרט שחכרו נו לעשייה ממיטב הכוחות היוצרים כתחומם. זהו סרט שתוכנו וחומריו הם מן המעניינים והמשובחים ניותר . למרות זאת , ואולי נגלל זאת, לאחר ההתפעלות וההתפעמות הראשונית, ישנה תחושה כנדה אך כרודה של כישלון. מבחינת תוכנית. מספר הסרט את סיפור מאבקו של אנטוניו סלייארי, מלחין החצר של הקיסר יוסף ה 2-. נוולפגנג אמדיאוס מוצארט. זהו מאבק הבינוניות כגאוניות ; מלחמת חורמה של החולשה האנושית ככישרון העל-אנושי . תוך כדי כך נפרשת מסכת החיים נעיר וינה וכחצרו של הקיסר יוסף ה 2- וחייו של ילד הפלא המוסיקלי, יחסו לאביו ולאשתו. כל זאת עד הסוף המר: מותו של מוצארט ממחלה כגיל צעיר. סלייארי היה מלחין איטלקי נשכח מהמאה ה- 1s. אשר מול עיניו המקנאות התפתח גאון מוסיקלי כניר כדמותו של נער שוכב, נון-קונפורמיסטי' שגאוניותו התגרתה ולעגה לבינוניות של סלייארי. זה מכריז עליו ועל האלוהים, האשם ככל, מלחמת חורמה. פתיחת הסרט מסמלת את הבעייתיות שלו. משרתיו של סלייארי מוזעקים לשמע צעקתו הנוראה של אדונם על שהוא הוא "הרוצח של מוצארט" . הם נאים לחדרו אך הוא מסרב לפתוח כפניהם את הדלת. זמן רב מדי הם מנסים לשכנעו לעשות כן נעור אתה . הצופה . כנר הכנת נמה מדובר . סלייארי הזקן והמטורף מנסה לחתוך את גרונו, מיוסר על-ידי רגשות אשמה. לאחר מכן בנית-החולים למשוגעים, יבוא לנקרו הכומר המוודה. כאן מתחיל ווידויו של סלייארי ועמו גם הסרט . טכניקה ישנה זו של "המס;נר", הנעזרת נ"פלאשנאקים" ארוכים לאחור, מנרצעת דווקא כהצלחה רנה על-ידי פורמן . נרגעים הפחות צפויים אנו חוזרים מן העכר אל סלייארי המספר את סיפורו לכומר . תחילה הוא מכגן לו מספר כעימות שכתב. אותן אין הכומר מזהה כלל. ואולם לאחר מכן. את הטונים הפשוטים של "מוסיקת לילה זעירה" מזהה הכומר מיד . דבר המגביר כמובן את טירופו של סלייארי ומסמל נעצם את סיפור הסרט כולו. מעברים אלו ודומיהם. אל המוסיקה ואל האופרות של מוצארט - הם מהרגעים היפים ביותר כסרט . לדוגמא , בסופו של הסרט, כאשר חותנתו פוערת את פיה וזועקת על מוצארט המסכן והחולה - ישנו מעבר פתאומי מזעקותיה האיומות לאריה הנפלאה מתוך "חליל הקסם" . מעברים אלו , המתארים חזותית את תהליך הנתינה והביצוע של המוסיקה שכראשו, הם נדירים בעוצמתם וביופיים . גם רגע ההתוודעות של מוצארט לסלייארי . המחפש את הגאון הצעיר ננשף הנערך כארמון הדוכס מזלצנורג, ומגלה אותו להפתעתו מתחת לשולחנות האוכל רודף אחר אשתו לעתיד, משתעשע עמה ומאחר לפתיחת הקונצרט - הוא מהרגעים היפים יותר של הסרט . ישנם אם-כן רגעים גדולים בסרט - אך השעות הן קטנות . כל עת שמושמעת המוסיקה. בכיצוע הנהדר של התזמורת על-שם סנט מרטין ובניצוחו של גוויל מדינר . מתעורר הסרט לחיים . אך רגעים אלה הם מעטים מדי. ינואר-פברואר 1985 אין טעם בפירוט יתר של העלילה, הידועה לכל. אשר טומנת בחונה אפשרויות רבות לדרמת אמת על המאבק הנצחי נין האמנות העליונה לתחתונה . הסרט משלב נתונו שלוש אמנויות : המוסיקה . התיאטרון והקולנוע. משולש זה חייב היה להתגבש לכלל יחידה אחת הומוגנית ; לכלל סרט אחיד ויחיד כמינו . ולא כך . זה ו סרט מבולבל כמקצת, שבו נפל הבמאי מילוש פורמן בין הכסאות. יוצרם המופלא ש ל " אהבותיה ש ל בלונדינית " ושל "נשף מכני-האש ", שנעשו כמולדתו , צ'כיה. אליה שכ לצורך צילומי "אמדיאוס ". מי שהצליח אפילו במשימה הקשה של עיבוד המחזמר "שיער" ושל ספרו של דורנטורונ " רגטיים" -למסך . פורמן עשה אמנם גם כאן סרט עשי ר מאוד , יפה מאוד . לעיתים מתוחכם ורב פעלולים וצנע - אך עם סך- הכל שאינו משכנע . מה גרם לכישלון "המפואר " הז ה שמומלץ ביותר לראותו ? פיטר שפאר כתב מחזה על סלייארי וע ל מוצארט, מחזה שחיתה לו הצלחה גדולה בלונדון ובניו-יורק וכמקומות אחרים. ובמרכזו עומדים השניים על הנמה וניניהם מתחולל מאבק שעיקרו המוסיקה . שפאר ופורמן הסתגרו למשך ארבעה חודשים תמימים לצורך נתינת התסריט. ואני מניח ש התחולל שם קרב איתנים (אולי דומה לזה שבמחז ה) נין פורמן . אי ש הדימויים החזותיים . איש הצבע והאור , איש ההומור הדק והחריף - לנין שפאר איש הדרמה, איש הבמה והמתחים הפסיכולוגיים הכבדים . כתוצאה מכך אבדה הדרמה נחלקים רבים של הסרט - בעוד העלילה משכה כיוונים ופורשת יריעה רחב ה של חיי חצרו של הקיסר יוסף ה 2-. תיאור יפה ומרכין כשלעצמו . אך רחו ק במידה רבה ממאבקו המיוסר של מוצארט להכרה ולהצלחה כנגד המכשולים שמציב סלייארי על דרכו . רק כשליש הסרט השלישי . שעד אז הוא ארוך ומתמש ך לעייפה . מתחילה הדרמה האמיתי ת ועמה מאב ק האיתנים : סלייארי . מחופש לאביו של מוצארט . דור ש ממנו שיכתוב את מיסת המוות ש ל עצמו . תמורת מטבעות זהב שהוא כה חסר אותן . מנגד עסוק מוצארט כנתינת "חליל הקסם". ביצוע "חל יל הקסם " אף הוא נדיר כיופיו , כאשר מוצארט החולה . הנטוש על ידי אשתו, מנצח ככוחותיו האחרונים על י צירתו המופלאה . מלאת החיים כל-כך. בעוד מלאך ה מוות כבר חרץ או: גזר דינו . סלייארי מניא אותו, לאחר שהתעלף בעת כיצוע האופרה אל ביתו ומגרש את כולם מעל פניו . שם הו א מופיע כמלאך הגואל של מוצארט - בעוד הוא למעשה מלאך-המוות שלו . לנרם כחדר, מכתיב מוצארט הגוסס לסלייארי את הסיום של הדקורים שחיבר עכור עצמו מכלי לדעת שזהו דו-שיח נהדר של הגאון מוצארט עם מלאך-המוות כדמותו של סלייארי. כמעט כלתי-אפשרי שלא להיזכר כסרטו של כרגמן ונדו-שיח שנערך שם על לוח שח-מט נין מלאך-המוות והאביר. לא ניתן גם. לכל מי שראה את "חליל הקסם " המופלא, סרטו של ברגמן . להשוותו עם סרט זה. אולי משום שפורמן ניסה לתפוס כה הרבה, הוא יצא עם כה מעט. גופתו של מוצארט מוצאת אל מחוץ לעיר ונזרקת נירם גשום סגרירי אל קבר המוני . ללא מלווים. כשהקברנים ממהרים לסיים את מלאכתם ולהסתלק. לבסוף חוזרים אל סלייאר י המובל על-פני המסדרון המלא כמשוגעים למיניהם וקריאת שנר כפיו על הבי נוניות שלו ושל אנשי העולם כולו . כשלובו של הסרט הוא באריכות היתר שלו , נחוסר האחידות שלו, בכסיון להתפשט לכל העברים . העריכה צריכה חיתה להיות הרבה יותר אכזרית בהתייחסותה לחומר הגלם הקולנועי . הסרט מניא מעמדים ודמויות אש ר רונם יפים ומענייני ם כשלעצמם. אך מכסים על העיקר . רגעי הקסם של הסרט הם הרגעים נהם מושמעת המוסיקה אלו רגעי ההתרוממות האמיתיים . סיפורו של הגאו ן המופלא מוצארט . בעל הצחוק המתגלגל ושמחת החיים הגדולה . הולך לאיבו ד בים של אנשים ונושאים אחרים . גם המשחק אינו אחיד . מוריי אברהם. שחקן אלמוני המגלם את דמותו של סלייארי . הוא יוצא מן הכלל ומתאחד בשלמות עם דמותו של סלייארי, הבינוני והפוריטאן . האכזר י ואכו ל רגשות האשם . משחקו של טרם הולסה כמוצארט לו ק ה בחסר. מבטאו האמריקאי בולט מדי , בהשוואה ל שחקנים האחרי ם ומפרי ע לעיתי ם להאמין שהוא אכן הגאון מוצארט . אשתו . אליזבט ברידג ', מגישה משחק עסיסי וחינני בתפקיד שאינו פשוט כלל . גם במשחקו של ג ' פרי ג ' ונס כקיסר יש רבדים אחדים מבדחים . כיחוד כסירנותיו להבין במוסיקה ולהיות " קיסר תרבותי ". שאר אנשי חצרו משורטטים נקווים גסים ומוכרים . כל מרכיב י הסרט האחרים כמונן יוצאים מהכלל : צילומי בית-האופרה בו ניצח מוצארט על הבכורה של " דון ג ' ובאני ", התלבושות , חיי החצר , העיבוד האמנותי - הכל ישנו בגדול ובהרבה הדר . חסרה רק קצת נשמה , קצת שאר רוח. קצת מוזה : אין כאן גאוניות . היא שייכת כולה למוסיקה וליוצרה ; לא לשחקני ם ולא לדרמה . גם לא לקולנוע . השכינה מורגשת רק כאשר נשמעת המוסיקה כאשר הדימויים הקולנועיים עומדים במבחן וכשיש התאמה בין השנ י ים . כלומר : אשר למוסיקה למוסיקה ; אשר לתיאטרו ן לתיאטדון ; ואשד לקולנוע לקולנוע . כאן נעשה כסיון לאחד את השלושה - כסיון זה נכשל לדעת י, הגם שהכישלון הוא מפואר .• • מתנה רקצלצל ·~.:".824261 השלוח 01 540 ואנו ~~ נדאג לספק תt-ז העיתון ~~'7t~3= משך חודשייםד .·.~ :.,· ב.י · F8 בשעות חבוק~ . :~המוקדמות לכתובת ::i€f. שתמסור לנו,~ תמורת 8,280 ;·· שקל .-:z:Yb בלבד (מחיר מוזל למתנה ~~.-:·.· ~~ך:.~:במקום ti/iJ16,560 שקל) םע העיתון הראשרן ישלח סכרטי· ברכה ..::··-:-~.·. עם פרטי שולח השי . ~ ~ • הארז • הארז • הארז • המרנרגר'אפיה מעלה "שלבים ביצירתו" של המשורר, והוא מעין "בירגראפיה" של שירת אמיר גלבע, תוך התייחסות למתרחש בעולם ובארץ, בעולמן של הספרות ושל השירה, החל בשיריו הראשונים של אמיר גלבע, בשנות השלושים המאוחרות, דרך כל תמורותיה וחליפותיה , בקבצים ובספרים השונים, עד לשירים שפיוסם לפני כעשר שנים, שבעת כתיבתה של המרנרגראפיה טרם נודע שהיו אלה שיריו האחרונים של המשורר . סקירה דיאכרונית ממצה ומקיפה היא המקום המתאים לתפיסתה של ההשתנות בשירתו של גלבע, להגדרתה ולהסברתה לאורן של התמורות שחלו בסביבה החברתית, המדינית והתרבותית, וכן לאור חוויותיו האישיות של המשורר, אם-כי, כאמור, היסוד הבירגראפי נעדר כליל מסקירה זו (בסופר של הספר מצויה רשימה קצרה של "תאריכים בירגראפיים") . גם תהליך התקבלותה של שירת גלבע נסקר בהרחבה בפרק זה . אבל פניו של ברזל, בעיקרו של דבר, אל הכוללות, לגילויו של "מבנה עומק", עליו מושתתת שירתו של גלבע בכרליותה : "טביעת האצבעות המיוחדת של המשורר, המקנה אחדות לכתיבתו -- והיא תתגלה בקביעותה. הזהות האחת, הבלתי משחנית, נשמרת בשירה בכל תחנותיה." "טביעת אצבעות" זר של המשורר איננה, כמרבן' בגדר של מפתח אוניברסלי' שכל אחד ואחד משיריו של גלבוע אמור להיענות לו, ואף לא עקרון, חוק של ברזל לפיר ניתן למוד כל שיר ושיר. הכוונה היא להצביע על "עלמו של המשורר", על היסוד האישי המיוחד, שאת עקבותיו ניתן למצוא בכל שלבי יצירתו של המשורר, בגילוייה השונים והמשתנים בשירתו. ברזל מראה "טביעת אצבעות" זר בשני עקרונות מפתח, הקשורים כמובן זה בזה בקשר אמיץ מאוד, האחד הוא תכני אר נושאי' השני צורני . העקררן התכני הוא בהתלוות, "הצטרפות שבה ה "אני" נושא בערל. והוא רואה עימד באחרות-שותפות וגורל מה שבנפשו רמה שסביבו . יחס רגשי ורוחני לקרוב -- יחול גם על ספירות נרחבות במעגליו של ה"אני" ושירתו : אלוה , טבע. לאום ואדם." "הצטרפות" זו מתאפיינת ברבים משיריו של גלבע, מכל תקופותיה וגווניה. בנושא של הליכה. שה"אני" השר מצטרף אליה , אר בהליכתו של ה"אני" השר שגורמים אחרים מתלווים אליה . יש יסוד של זרימה' לעיתים קרובות, ב"הליכה" זו, " מראה יסוד המביא עמו תחושת-שפע, עוצמה של נביעה והתחדשות מתמדת," ומקורה הוא באותה "קירבה של הזדהות." נושא זה מבטא' כמרבן' שייכרת ומעורבות אישית עמוקה, "ביחס לכל הספירות שה"אני" השר נזקק להן," במישור האינדיווידראלי, החברתי, הלאומי, ואף מעבר לזה - ביחסו לטבע, לאלוהים. אבל במרכזו של המהלך מצוייה תמיד דמותו של ה"אני", המעמיד את עצמו ברמה אחת עם כל גורמי הלוואי . מהבחינה הצורנית, קובע ברזל, "שירת אמיר גלבע בכל תחנותיה מקיימת קירם עקבי את מצורת התקבולת, הכפל וההתאמות הצליליות," אבל תוך "היפוך וסטיה חריפה מן הנורמות המקובלות --." היא "כצועדת עם המסורת הפיוטית להאדירה ולטפחה, רעם זאת פועלת באופן הפוך ממנה - לחדשה ולהסעירה ." עיקרו של ה"היפרך", לתפיסתו של ברזל' הוא בהליכה הלא-מקובלת מן הכולל אל הפרטי. השיר, לרוב, פותח פתיחה גדולה ורחבה, כוללנית ומתפשטת, ומסיים סירם קונקרטי. פרטי, חד מאד - מעין פיראמידה הפוכה - כשה"אני" השר מצוי, לרוב, בבסיסו הצר. המסיים של השיר . עקרונות אלה מתקשרים היטב לדרך ההבעה האכספרסיר- ניסטית של גלבע, דרך הבעה המתחייבת מהשייכות והמעורבות. והנותנת ביטוי לתחושה של פרץ ושל זרימה, ויש בה מהצורך בהיפוך על מנת "לחדש ולהסעיר" . יש בעקרונות אלה כדי להבהיר ולהסביר הרבה משיריו של אמיר גלבע. ולהציג אותם באור פרשני ברור. זהו, כמובן. תהליך דיאלקטי של קביעת העקרונות על יסודה של האינטרפרטציה המפורטת של השירים האינדיררידראליים, ואחר-כך קבלתה של תפיסה פרשנית המבוססת על עקרונות אלה . ברזל אכן מראה את יישומם של עקרונות מפתח אלה בפואטיקה של שירת גלבע במפורט. כשחרא מתייחס לעקרונות פואטיים כלליים, כפי שהם באים לידי ביטוי בשיריו השונים של גלבע. הדוגמאות המרובות מובאות בצד אחד כבסיס לתפיסה עקרונית, מצד שני כהדגמה של העקרון הכוללני . מהצד המתודי יש בהסכמתה של האיטרפרטציה המדגימה אל ההכללה הפואטית אפשרות להתגבר על הסכנה שבהפשטת יתר הדברים . שירתו של אמיר גלבע היא מהגדולים והיקרים שבנכסי הרוח ובאוצרותיה של התרבות העברית , לשונה וספרותה . המונוגראפיה של הלל ברזל . ודאי' איננה "המילה האחרונה" בחקר שירת-ענק זו . דרכים רבות מוליכות ממנה ואליה. ומן הסתם עוד ירבו להפוך בה. אבל אין ספק שיש במונוגראפיה מאלפת ' זו תרומה רבת חשיבות, אף מכרעת, להבנתה המחודשת של שירת אמיר גלבע, לתפיסה מעמיקה של מהותה בכולירתה ובפרטיה. • ידידיה יצחקי מהנסירן לסגור ארתה במסגרות קשוחות של הגרים כוללים, ואין היא נענית למפתחות אוניברסליים . אפשר אולי להניח שהיצירה הארמנרתית גם איננה זקוקה להכללות, ויש לתפוס ארתה בפרטיותה, שכן כל יצירת אומנות היא חד-פעמית, ועיקרה כשרנות שלה, בייחוד שלה. קשיים אלה קבעו, למעשה, את אופיים הדיאכרוני של מרבית המחקרים המרנרגרפיים בכל הלשונות ובכל הספרויות . רוב רובן של המרנרגראפירת מתארות את יצירתו של נושאן בהתפתחותה ובהשתנותה, רככך. על הרוב, נמנעים מאמירה כוללת ומתפיסה אחדותית של היצירה, והגורם הסובייקטיבי נעקף על-ידי התייחסות בירגראפית ליוצר וליצירתו' התייחסות המבטיחה מימו אובייקטיבי, במידת מה, בתפיסת היצירה במלוא הקפה . דרך זר היא כה מקובלת ונפרצה, עד כי לעיתים קרובות נתפסת המרנרגראפיה מעיקרה כמחקר אמיר גלכע הלל ברזל ביוגראפי, וכך היא מוגדרת. למשל, במילונו של עזריאל ארגמני "תכנים וצורות" (ספרית פועלים ,1978( :"חיבור על סופר מסויים, תוך בחינת מפעלו הספרותי על רקע בית הורותו • מבנה אישיותו • התקופה, הזרמים · הספרותיים רוחניים ובו'." בספרותנו ידועה היטב המונרגראפיה המונומנטאלית של לחובר על ביאליק. הנושאת את כתרת המשנה "חייו ויצירתו" . המונוגראפיה של ישראל כהן על י"א זלקינסון נושאת כותרת משנה "חייו ומפעלו הספרותי", וזו על יעקב שטיינברג - כותרתה הוא "האיש ויצירתו" , וכן גם בשאר המונוגראפיות של כהן, לאחרונה ראו אור מונוגראפיות על לאה גולדברג מאת טוביה ריבנו' ועל גרשון שופמן של נורית גוברין. ואחרות, המבוססות על התפיסה הביוגראפית. גם המונוגראפיות שאינן ביוגראפיות ביסודן . כגון זו של נילי סדן-לובנשטיין על א.ב. יהושע, ושל נורית גוץ על עמוס עוז' המבקשות לתפוס את היוצר על פי הפואטיקה שלו. הן דיאכרוניות , ומתארות אותה, בעיקרו של דבר, לפי התפתחותה הכרונולוגית. שירתו .י z. זל אמיר גלנע מח bירה . מאוד קשיים אלה , בהיותה מחדשת ומתחדשת ללא הרף. מקובל ומוסכם על הכל כי שירתו של גלבע, מראשיתה, הצטיינה ננמקוריות רבה, ביחודיות גם בנושאיה וגם בדרכי ההבעה השירית, בפרוסודיה שלה' מצד אחד' ומצד שני בריבוי של תכנים וצורות עד כי דומה שאין מכנה משותף. מלבד עצם השוני והגיוון הרב, גם בתוכם של קבצי שירתו האחרונים . גם אחר כך לא יצר גלבע "סגנון" מוגדר וסגור . וגם את צורותיו ותכניו שלו שבר ללא הרף' כשהוא מפתיע .וחוזר ומפתיע בחידושיו ובהתחדשותו . התחדשות-תמיד זו היא. כמובן .גם מקורו העיקרי של הקושי בקומוניקאציה, המאפיין כאמור רבים משיריו. קושי שדחה כידוע שנים רבות את התקבלותם הכללית של שיריו . קשיים אלה אכן נתנו אותותיהם בחקר שירתו של גלבע . הרבה מהעיונים והמחקרים, אם לדון לפי מבחר המאמרים על יצירותיו (בעריכת א . בלבן . עם עובד 1972(, ולפי הרשימות הביבליוגראפיות. פונים לחטיבה זו או אחרת בשירתו, אר עומדים על השתנותה מחטיבה לחטיבה, על התפתחותה מתקופה לתקופה . עיונים רבים עוסקים בפרשנותם של שירים בודדים, ונטיח זו הולכת ומתחזקת בהתמדה . גם עיונים כוללים משלבים בהכרח דברי פרשנות כtירישל המדגימים את טיעוניהם . המונוגראפיה של הלל ברזל מודעת היטב לקשיים אלה אך איננה נרתעת מהם , ואיננה עוקפת אותם . תפיסתו המנוגראפית של ברזל היא פואטית. ולא ביוגראפית. האוריינטציה שלו היא על השירה, בעיקר . ולאו דוקא על המשורר , על היצירה , ופחות על היוצר. בכך ויתר ביודעים על הנוחות היחסית שבמחקר הנסמך על עובדות אובייקטיביות, והעדיף את הקשיים הרבים הכרוכים בהכללה המבוססת על אינטרפרטציה של שירים בודדים, על היסוד הסובייקטיבי וכל חסכנות הכרוכות בכך . עיקר ראייתו של ברזל היא סינאופטית , לאמור 'התבוננות בך- זמנית. כוללת ביצירה כולה כמכלול אחדותי, אך אין הוא מוותר גם על הראייה הדיאכרונית . הפרק הראשון של ספררם טביעת האצבעות של המשורר הלל ברזל ; אמיר גלבע ; מונוגרפיה ; ספרית פעולים ;1984;212 עמ' ש ני קשיים עיקירים מעמידה שירתו של אמיר גלבע לפני מי שבא לסכם ארתה במחקר מרנרגרפי כולל ומעמיק . הקושי האחד הוא ברב-גוניות המופלגת, בריבוי נושאיה, תכניה וצורותיה של שירה זר, ובהשתנותם המתמדת של דרכי הבעתה במשך ארבעים וחמש שנותיה, עד-כי נראה שכל ניסיון לתפוס ארתה בכרלירתה ולהעמיד ארתה על מכנה משותף מקיף וכולל עשוי להעלות רק אמירות כללירת ביותר' שמשמערתן מעטה וחסרת חשיבות. קרשי אחר הוא בקרמרניקאטיבירת המוגבלת של הרבה משיריו של גלבע, שכן על-אף התקבלותם הרבה של כמה וכמה משיריו, רעל אף ההכרה הרחבה במשורר - בגדולתו ובחשיבותו, רעל אף צלילותם הלשונית של רבים מאד משיריו' הנה חלקים גדולים משירתו אינם נהירים למרביתם של קוראיה, ומצריכים מערכת פרשנית - עם מעטה ראם רבה. קשיים אלה' כמרבן' אינם מיוחדים לשירתו של גלנע . אין להעלות על הדעת תפיסה כוללת של יצירה ספרותית כלשהי, בין אם המדובר ביצירה בודדת, אר במכלול של יצירות, ובוודאי כשמדובר בכלל יצירתו של סופר אר משורר כלשהו, בלא התעמקות פרשנית בפרטיה של היצירה, גם כשהיא צלולה ונהירה למדי . אבל פרשנות ספרותית מעיקרה היא סובייקטיבית, ומיוסדת על תפישתו האישית של הפרשן . הטענה הכוללת הנבנית על הפרשנות הסובייקטיבית איננה עשויה לפיכך לקבל תוקף אובייקטיבי. מצד' שני, מעטים מארד המשוררים ששירתם איננה משתנה ומתפתחת, ואיננה מרבה צוררת ופנים עד כי ניתן לתפוס ולמרד ארתה על פי גררם כוללני כלשהו. דרמה שיצירת רוחו של האדם מתחמקת 25... סיפור התגבשותה של חבורת "צעירים" (המשך> סיפור התגבשותה של קבוצת "צעירים" היכר זה מכבר פרק בתולדות עברה של הספרות העברית. לא כן הריכרח האידיאי שעוררה קבוצת "צעירים" על מגמתה של ספרותנו . גם כיום . כתשעים שנים לאחר שהתחילו בריכרח, עדיין מתרוצצות בספרות העברית שתי מגמרת המנוגדות : המגמה התובעת פתיחות גדולה יותר כלפי התרבות הכללית. והמגמה הלוחמת למען הגבלתה של סכנת ההתבטלות העצמית . המאיימת על הספרות העברית מהיפתחות כה קיצונית להשפעתה של התרבות הכללית . רגם בספרות של שנות המדינה עדיין לוחמות שתי המגמרת זו בזר באותו להט שאיפיין את המאבק ביניהן בימי "צעירים". אלא שכירם. בספרות הישראלית. לאחר נטיות קיצוניות בעבר לסגירות- יתר אר לפתיחות-יתר בתחום התרבותי' הולך ומסתמן יחס- זיקה מארזן בין שתי המגמות, וניכרת ההשלמה המתחזקת בין שתי תודעות ביהודי הישראלי : בין תודעת הזהות הלאומית ובין תודעת השייכות אל האנושות .• האיגר m המצוטטות בגוף מאמר זה (מארכיון אחה"ע) נידפסות ברשותם האדיבה של המלחקה לכתבי-יד בבית-הספרים הלאומי בירושלים ושל "גנזי מי"ב" בחולון . הערות ו . מכתב זה היה מצורף לאיגרתו של מי"ב אל אחה"ע מתארך 894 ו .22.9 . 2. המאסף הספרותי "פרדס" הוצא לאור ובערך ע"י י . ח . רכביצקי )-1859 944 ו) באדרסה . מ " פרדס" יצאו לאור ג ' כרכים. בהפרשים של כשנתיים בין אחד לשני . הראשון בתרנ"ב )892 ו) . השני ברתנ " ר )1894( והשלישי בתרנ " ז )1896(. פרט לשני המכתבים המפורסמים אל עררך "פרדס ". שפירסמם בשני הכרכים הראשונים . הדפיס אחה " ע בכרך השני גם שלרשה "פירורים ":" שתי רשויות "," חיקוי והתבוללות " ר " כהן ונביא ". 3. וארכן כריינין )1939-1862( הוציא את החוברת הראשונה של " ממזרח וממערב - ירחון לחרכמה ולספרות" ב 1894- בווינה בזריזות בלתי- מצריה לאחר שנודע לו על כוונתו של אחה"ע לייסד אף הוא כתב עת עברי חדש . 4. מדובר במאספים ספרותיים שיזמה והוציאה לאור הרצאת "אחיאסף ", אשר בסיועה התכוון גם אחה"ע להוציא את ירחונו החדש . 5. תיאורטית ואידאית . כלומר : בלתי-מעשית . 6. חבורה של סופרם . 7. על ראוותנותו של בריינין בעניין זה ניתן ללמוד ממכתבו של מי " ב )2.1893 ו .27(. המגלה לאחה"ע . כי בריינין מתפאר שהצליח לגייס " פרופסורים אין מספר" ככרתכים ב"ממזרח וממערב". 8. בלועזית : פרסומת. 9. מאסף עבריכת נחום סוקולוב . כרכיו השנתיים נידפסו בשנים : תרמ "ה , תרמ " ו. תרמ "ז , תרמ " ח. תרמ"ט ותרנ"ד . סה " כ 6 כרכים של "האסיף ". 0 ו . מנחם הסופר הוא גיבורו של סיפור בשם זה (נדפס בחוברות כ "ד-כ " ה של "ספרי אגורה ·: ורשה 893 ו) מאת בן-אביגדור . מפי מנחם הסופר העביר בן-אביגדור את דעותיו על "המהלך החדש " שהספרות העברית צריכה להתחיל בו . על דעות אלה, שהיללו את הריאלזים בסיפורת. מלעיג ערנפרייז כעל דעות דון-קישוטיות . ו ו . על-פי האמור במשנה. במסכת שבת פרק ט"ז מישנה ב ':" נפלה דל יקה בלילי שבת, מציליך מזון שלוש סעודות ." ינואר-פברואר 1985 התשוקות" או "טירת הגעגועים", אבל לגיוסה העברית ניתן השם כמאל, ובצדק, לדעתי, שכן מי שעומד במוקד הכרך הזה הוא כמאל, בנו הצעיר של האדון אחמד עבדול ג'ואד, שבספר הראשון היה עדיין דמות שולית : נער סקרני אך חסר תפקיד של ממש בעלילה . אבל גם שאר הדמויות שהיכרנו בכרך הראשון ממשיכות לתפקד , ועליהן מיתוספות עתה דמויות חדשות שהצטרפו לחוג המשפחה בדרך זו או אחרת. דמות אחת בכל זאת נעדרת - זו של פחמי, בנו השני של האדון אחמד, סטודנט צעיר, אידאליסטי ושוקק חיים . פחמי נהרג, כזכור , בהפגנת שמחה לאומית, כאשר החיילים הבריטים ירו במפגינים ללא אבחנה .. התקופה שבה מתרחשים אירו~י הכרך ה~ני היא אמצע תשנו ה 20- של המאה הזאת ; וגם היא איננה נעדרת מומנטים טראגיים . כדרכו של מחפוז - הוא סיים את הכרך הראשון במות פחמי, ואילו את הכרך השני הוא מסיים במותם של שניים מילדי המשפחה ממחלת הטיפוס, בו ביום שהגיעה הידיעה הנוראה על מות מנהיג האומה סעד זגלול (ידיעה זו זכורה לרבים מבני דורו של מחפוז כאירוע טראומטי שלא יישכח לעולם) . ועוד זאת : תחושת הכאב והמועקה מלווה את בני המשפחה, שעדיין לא שכחו את מות בנם האהוב פחמי , ומעל לכל - שוררת תחושה טראגית דווקא בדמותו של האדון אחמד שעתה הוא חש ששוב אינו השליט הכל-יכול במשפחה , וששוב איננו מבין את המתרחש בחברה שסביבו, חברה המתנערת מחרצובות הפטרנאליזם. ולבסוף : תחושתו הטראגית מקבלת משנה תוקף מאחר שהוא נאלץ לנטוש את חיי ההוללות, ולהיות 9 פון בין כותלי ביתו . נשוב עתה לכמאל , העומד כאמור במרכז הכרך שבידנו . הצעיר מסיים את לימודיו בביה"ס התיכון ומסרב לקבל את עצת אביו לתור אחר מקצוע יוקרתי או רווחי . הוא מחליט להמשיך את לימודיו במכללה למורים ' ובה בעת - להכין את עצמו להיות סופר ואיש הגות . במהלך שנות לימודיו בתיכון עובר כמאל שכי משברים קשים : האחד - משבר האמונה שנתחולל בו כתוצאה מהיכרותו עם המדע (דאווין הנצחי!) ועם הפילוסופיה המודרנית . הוא מבין שאמונתו הדתית התמימה, שרכש מאמו ומסביבתו הקרובה, היא רצף של אגדות שאינן עומדות במבחן השכל . לאט לאט נוטש כמאל את אמונתו ללא שרב . המשבר השני הוא משבר רומנטי' הממיט על כמאל תחושת כשלרן, תחושה שתלווה אותו שנים רבות, ואף , כמסתבר, תגרום לדעיכת תכופת היצירה אצלו, מדובר באהבתו קצרת- הימים לעאידה שדאו, בת אריסטוקראטים קוסמופוליטית , מפונקת וערמומית . כמאל דימה לעצמו שעאידה משיבה לו אהבה, אך למרבה אכזבתו גילה שהיא "השתמשה בו" כמעין פתיון במטרה לצוד "דג שמן" מבכי מעמדה שלה . בעקבות ההלם הזה נותר כמאל רווק, וכפי שכינה אותו אחד מחבריו בשעת רתחה - "עקר בחייו וביצירתו" . עלי להדגיש, שחרף האווירה הקשה והאירועים הטראגיים, אין כרך זה נעדר הומור ושפעי שפעים של ו ::זיות ושל פעילות . יש בו, כבכרכים אחרים, סצנות יפות ומצחיקות לרוב (ואל נשכח שמדובר בסופר מצרי שההומור מהווה אבן-שחיה בעולמו). אזכיר כאן את הסצנה (פרק 33( שבה מזמן האדון אחמד את כמאל ודורש ממנו "דין וחשבון" על מאמר שפרסם בעתרן ושבו הסביר לקוראיו את עיקרי תורת דאווין . בזtה מדבר במושגים דתיים-איסלאמיים, ושואל את כמאל בתמימות מעוררת גיחוך, מה דתו ועדתו של האדון דאווין הלזה , ואם היה אחד ממוריו של כמאל במכללה ! שבר הקומוניקציה המוחלט שבין הדורות יוצר בסצנה זאת את אחד מרגעי השיא של היצירה . ועוד הערה : רבים רואים בטרילוגיה של מחפוז ורמאן ארטוביוגארפי או אוטובירגראפי-למחצה -כלומר : סיפור המשלב בתוכו תמונות ודמויות מחייו של הסופר עצמו, גם אם לצידם שובצו סצנות בדויות. ואמכם האופי האוטוביוגראפי-קמעא נכרן בעיקר לגבי הכרך הזה, השני . מחפוז עצמו הודה לא פעם שדמותו של כמאל בשלב זה משקפת הרבה ~קורות חייו ולבטיו הנפשיים בהיותו תלמיד תיכון וסטודנט. ואולי בשל כך רבה התנועה הנפשית וההתרוצצות הפנימית בה בשעה שהכרך הראשון שוקק תנועה חיצונית בעיקר. ניתן לומר, שבכרך זה (ככתב במקורו בראשית שנות ה 50-( מתחיל מחפוז לאמץ . לאט אך בנחרצות, טכניקות-סיקר מודרניות כגון המונולוג הפנימי, טכניקות שהיו שוליות מאוד ביצירותיו המוקדמות יותר . אינני מהסס מלסכם ולומר, שספר זה, על שלושת כרכיו, היכר קריאת חובה לכל ישראלי הרוצה לחוש את דופק המציאות ולמשש את רקמת החיים במצרים ובחברה הערבית בכלל . שלא לדבר על ההנאה האסתטית שהיצירה מעניקה לקוראיה . יש לקוות שגם הכרך השלישי. המביא את הסיפור עד לימי מלחמת העולם חשביה. לא יאחר להופיע בתרגום עברי . ומכל מקום אנו חבים תודה של ממש לסופר סמי מיכאל , שהקדיש זמן וחושיה לתרגום היצירה הזאת, שהיא לא רק רבת-היקף אלא גם מורכבת מבחינת לשונה והמבכה הספרותי שלה . • ששון סומך עתון 77' מס' 60-61 המימן היהודי שבשירה ההונגרית מוטעם יפה באנלוגיה זר. אף שהמשוררים הלאומיים הגדולים היו כולם כאחד גויים גמורים, הרי בשררה השכיח של שירה זר תפסו להם מקרם נכבד יהודים לא מעטים, מהם שעסקו בנושאים הלקוחים מן ההורי היהודי ומהם שראו עצמם הונגרים לכל דבר והתייחסו אל יהדותם כאל איזה פגם שמקורו בטעות . הגדול שבאחרונים האלה' מיקלוש ראנדנוטי' הנחשב בצדק לגדול דורו , נרצח, לאחר מסע מפרך, בתור מגויס למחנה עבודה של הצבא ההונגרי , על-ידי ההונגרים עצמם . תרגום השיר "מסע מפרך" שבכרך זה מוקדש לקריאל גרדוש, הוא דוש, שהיה מן הבודדים שנותרו בחיים לאחר אותו ליל זוועות של טבח שהיה האחרון בחיי רובוטי . ה.כt;ש ;:זאיש י~~י שוב, !:'r:זר ;ל~~ ;גך . ךך. ב~~~ ה;לך-~ל-~זכים :וים קךס ' ל ו;:;נךך' 115 יז;ו~~ר. כאילו נ~א ~ל ?~ף-רוח;ת, כ;ר-מנוח;ת ירמ;ז ,;ל הוא לא יעז לשה;ת, ואם תשאל ' מדוע ? ילחש ע;ך לאטר :' ד~:ה w· ם 7? ה~~ ל; ר~~ם למ;תר -. (עמ' 155( הכרך כולו הוכן במסגרת הסכם עם מו"ל הונגרי' לפיו אמורים ההונגרים להוציא לאור כרך של שירים מתורגמים מפרי עטם של משוררים עבריים בני-זמננו . בדרך זו זוכה באישור נוסף מעורבותה של השירה בפוליטיקה' אצל ההונגרים . העם ההונגרי מעולם לא ידע חרות מדינית מהי ומאוריה לחופש מצאו להם נטוי בהתפרצויות-זעם של מלחמות-שחרור ומרד ובאופן קבוע-שגור יותר, בלשון השירה . מה שלא ניתן לומר מן הבמות נאמר בין השיטין' בשורות הליריקה . אולי גם בהסכם תרבותי זה, בעניך השירה, מבקשים ההונגרים לומר משהו . כדאי להקשיב להם . חרף כל שהיה בינם לבינינו, יש בהיסטוריה . שלהם, במצוקותיהם ובגורלם בן-אלף-השנים איזה מוסר-השכל עבורנו. באנתולוגיה זו אנו שומעים את קולה האוטנטי של אומה המתקיימת, יותר מאחרות. בסימן הכבוד והחרב . כדאי להקשי ב לנגינת הנגרר .• גרשון ויילר נגיב מחפוז נגיב מחפוז . כמאל נגיב מחפוז, הטרילוגיה הקהירית 1 בית בקהיר חלק ב' : כמאל , תרגום : סמי מיכאל i הוצאת ספרית פועלים~ המפעל לתרגום ספרי מופת ; ת"א 327 i 1984 עמ'. סרף סוף יש לנו גיוסה עברית של הכרך השלישי של הטרילוגיה הקהירית של נגיב מחפוז . מאז הופיע הכרך הראשון לפני כש לרש שנים ("בית בקהיר" , אף הוא בתרגומו של סמי מיכאל ובהוצאת ספרית הפועלים) הוצפתי בקשות-הפצרות-טרוניות בנוסח : ומתי כבר יהיו תרגומים של שני הכרכים הנוספים של היצירה ?! הרושם שעשה "בית בקהיר " על הקורא הישראלי עלה. כמדומה. על רישומן של יצירות אחרות מן הפרוזה הערבית שתורגמו לעברית, לרבות רומאנים וסיפורים של מחפוז עצמו ("הקבצן", "הגנב והכלבים" , "פטפוטים על הנילוס" "מיראמר" ועוד (. ואכן ' בעוד הרומא נים האחרים היו בבחינת סיפוריהן של דמויות אידיבידואליות בדרך כלל' הרי הטרילוגיה , ככל שהיא מאוכלסת דמויות בעלות עצמיות ויחוד , חינה, בסך הכל, סיפורה של חברה שלמה : החברה הקהירית שבין שתי מלחמות העולם , כשבמרכזה עומד גורלה וטילטרליה של משפחה מן המעמד הבינוני העירוני . הכרך שתרגומו הופיע עתה, נקרא במקורו על שם אחת מסימטאותיה של קהיר הישנה - קצר אל-שוקמעין "טירת ספרים שירת "הגורל ההונגרי" צבי-הפלאות : אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה . בחר , תירגם מהונגרית והוסיף מבואות איתמר יעוז-קסט i מהדורה דו-לשונית - תרגום מול מקור , בליווי תמונות מאת אמנים הונגריים i הוצאת עקד i תל אביב; תשמ"ה 1984-206 i עמ'. צ בי-הפלאות. על-פי המיתולוגיה ההונגרית, הוליך את השבטים ההונגריים שעברו-נער בשטחים האדירים של אסיה המרכזית, אל מולדתם החדשה . רץ לפניהם הצבי ודלקו אחריו ההונגרים , ישובים על גבי סוסיהם הקטנים והזריזים - רכך הגיעו אל ארץ הגר , היא הונגריה של ימינו, רשם הם יושבים זה למ עלה מאלף שנה . אין ההונגרים , כמר העברים, עם פאסטרראלי הטוען לאדמתו מכוח בעלות כביכול מראשית הזמנים . שמור אצלו, אצל ההונגרי, הזיכרון של הנדודים בטרם-מולדת ומודעות זרותו בסביבתו הומר- גראפית התחזקה במשך שנות התנחלותו במקרם, לפי שהיה עליו לחיות על חרבו, כנטע זר , בין גרמנים רסלאררים , שנוא על שניהם. מנוצל על-ידי שניהם רעם זאת, בשל התמדתך- גבורתו ויכולתו לעצב ולקיים מדינה-אימפריה' מכרבד על שניהם . " הגורל ההונגרי " מהורה אצלם נו שא קבוע לשיחות, ואף יותר מזה עילה לעצבות האופיינית למרבים בשתיית היין ממש כמר "הבעיה היהודית" שמעסיקה אותנו . ואולי זר הסיבה לכך שיותר מכל תרבות אחרת המוכרת ל י, אפילו במעט . מצטיינת התרבות ההונגרית על-ידי מרכזיותה של הספרות בכלל ושל השירה בפרט. היו הונגרים חשובים שנצטערר על תופעה זר של "פאן-ליטראטיזם ". מאידך ' יש ודאי סופרים של עמים אחרים המתקנאים בחשיבותו של הסופר-המשורר בחיים הלאומיים ההונגריים. מכל מקרם , משזיננו עתה איתמר יערז-קסט באנתולוגיה מן השירה ההיא, חשוב לומר לקורא העברי שהוא מחזיק בידר לא סתם כרך שירה אלא מבחר שירים שהם, מעצם הירתם שירים הונגריים , מהררים חתך נאמן וחשוב של תולדותיה של ארמה . הואיל ולא חיתה השירה ההונגרית עניין לאניני-הטעם האסתיטי בלבד אלא עיסוק לארמי מרכזי , הרי הגיעה שירה זר אל גבהים אסתטיים מרשימים ביותר . המשוררים המיוצגי ם בכרך זה נבחרו על-פי אמרת מידה שרנות , ומן הסתם גם על-פי נטיותיו של המתרגם . המשורר הראשון המופיע בשמר הוא האביר באלאשי, חייל מקצוע י שבילה את שנותיר המעטרת בהוללות ובמלחמות נגד התורכים , בערד שהאחרונים המופיעים כאן עדיי ן חיים ופעילים בהונגריה , ושיריהם מדגימים יפה כיצד ממשיכה להתקיים ולפרוח מסורת ספרותית חרף כל התהפוכות במשטר הפוליטי . הכרך מביא את התרגום העברי מול המקרר ההונגרי ונדמה יל שמירם ליום הולך ומתמעט מספרם של המסוגלים להשרות , הלכה למעשה , תרגום עם מקרר . בתור מי ששייך למיעוט המוזר הזה' הריני מעיד שהתרגומים לא רק נאמנים למקרר על-פי תוכנם אלא. במידה מפתיעה-מרשימה , גם בקצב . הבדיחות הידועות עד שעמרם על המלעיליות של השפה ההונגרית רק מטעימות את גודל ההישג הזה , את מידת ההצלחה שבה זכה המתרגם בעוברו מקצב אל קצב ובהשכילו לשמור תוך-כדי-כך ע ל אותר הקצב. היו כבר תרגומים מהונגרית לעברית לפני הופעתו של כרך זה . אביגדור המאירי ומרדכי אבי-שאול תרמו יפה משלהם אולם זוהי הפעם הראשונה שנעשה כסירן להציג בעברית את השירה ההונגרית בכללותה . מקצת המשוררים המופיעים בכרך ז ה לא היו ידועים לי בכלל, שכן אלה עלו וצמחו לאחר שנגוזו סופית חלרמרתי שלי להיות אי-פעם משורר הונגרי (שביקשתי להיות, כמר כולם שם, בשנות העשרה שלי) . מקצתם של המשוררים , כמר באלאשי שהוזכר למעלה, היו גם ידועים לי רגם זרים לי עד מארד . הפטריוט-הלוחם ההונגרי לא קסם לי בצעירותי אולם עתה , משקראתי על רקע המציאות הישראלית את השררות : זע-ז:rור ץגל~ני לתהלת ;:זtז. רץ' דזג~ך םיל~':!ל~ · ץג~ש ר~~מד ;ג !f ךץ' ?לי-די?ר ~א ;:~לכיש.ני : תי w :ה כאקץ (עמ' 26( והנה אותר אביר שמצא מותר בשדה-הקרב בשנת 1594 ופתאום נעשה לי אח ורע. השירה ההונגרית שדיברה אלי נהירתי "משורר הונגרי" בעצמי היו המודרכי ם ' החל מן הארי שבחבורה אכווה אדי רעד אטילה ירז'ף (בספר זה עמ' g3 145(. משוררים אלה לא היו חביבים על תכנית ה לימודים הרשמית של בתי-הספר הממלכתיים מפני שנמנו בררכם הגדול על מתנגדי המשטר, בין כמהפכנים אמנותיים- אינטלקטואלי ים בין כמהפכנים ממש, כמר אטילה ירז ' ף שהיה חב ר במפלגה הקומוניסטית (רגם טוהר ממנה). את העולם גם בשטחים הפחות מרנינים שלו . לתת לגוויה הסרוחה לעמוד על רגליה גם. כאשר, ריאלית איבדה את האפשרות הזאת פירושו לתת קרדיט לעולם. ניסיתי להציג את "אספלט" כ"זירת התרחשות" הומוגנית. בעלת איפיונים מוגדרים ו"מסמני גבול" ברורים . כמו כן . ביקשתי להצביע. ממבט ציפור, על תחושת-עולם כללית, שעולה מקובץ השירים . לא ניתן. לטעמי. לנטוש את "זירת האספלט" מכלי לתת תא רשות הדיבור האחרונה לאקדוחן : בסופו של דבר אפילו האקדוחן הטוב הוא .אקדוחן תא הפנים המוסתרות מזהים לפי אבחת החרב עול הזכוכית של כל חלון ראות משתקתפ העיר הבעורת. (מתוך : "הטמפרטורה פה · היא אבק שר ", עמ '8(. לקרוא ולצייר בצבעים "נקיים" וחדים, הקורא מוזמן .• תמר משמר פלקאט היסטורי דניס מק-סמית : מוסוליני i מאנגלית : גד יתיר i הוצ' עם-עובד ספריים אפקים 1984 i• א'' רועים רבים", כתב קול ' מאונס. "מתרחשים בהיסטוריה לפחות פעמיים . בפעם הראשונה הם לובשים צורת טראגדיה או וראמה. בפעם השביח הם נושאים אופי של פארסה ." שני תהליכים דרמאטיים של התגבשות לאומית התרחשו בשלהי המאה התשע-עשרה : ה"ריסורג'ימנטר" . איחוד איטליה בידי גאריבאלדי ובמקביל כמעט : התלכדותה של גרמניה ביוזמתו של ביסמארק . המאה העשרים. עתירת הטכנולוגיה. זימנה לשתיהן אפילוגים פארסיים קטלניים. שתי תורות מדיניות קיקיוניות שהוצאו אל הפועל בכל שאפתנותם של גיבורים-לשעה. בגרמניה היה זה הנאצירנאל-סוציאליזם של היטלר . באיטליה - הפאשיזם של מרסוליני . אם משרם שנחשב פוגעני פחות ראם משום שהפורענויות שעולל היו נעדרות-שטניות בהשוואה לעמיתו הטבטוני . זכה דווקא מרסרלוני. הפאתטי שבין השניים. לכמה ביוגראפיות שהפיקאנטית שבהן היא זר פרי-עטה של סיניררה צרפתי. פילגשר בימי שלטונו הראשונים. ביוגראפיות חשובות אחרות נכתבו בידי ג'ורג'ר פיני ודראיליו סוסמל. רבצו רה פליצ'ה, איורן קירקפאטריק ולאורה פרמי . מצב עניינים זה יוצר לכל הדעות מחרייברת : על כל בירגראפיה נוספת של מרסרליני להיות בעלת רברתא איזו שהיא על פני האחרות. שאם לא כן אין לה זכרת קירם . ספרר של מק-סמית אינו עומד. למרבה הצער, במבחן זה. שכן אין הוא אלא כינוס (קפדני ובהיר . אמנם) של חומר ידוע . אין בו כל חידוש היסטורי באשר למרסוליני האדם אר לתקופתו וגם מן האספקט הספרותי אין הוא מעורר עניין בהיותו כתוב בלא שאר הרוח המאפיין בירגראפים וסופרים היסטוריים כמצ'כר. ררלטארה ורובוט סכט-ג'והן ובלא הכישרון הסיפורי והחן השורים על כתביהם של היסטוריונים כמורראה, פישר ושיירו . "מוסרליכי" של מק-סמית הוא. איפרא, פלאקט היסטורי הרחוק מלספק את תאבונו של הקורא הנברן לחומרים שמעבר לפרטים ולעובדות. תהיות הנרגעות לדיכאמיקה של אישיותו של מוסוליכי-האיש צריכות לברא שם על סיפוקן בסקירה קצרה ובלתי-שיטתית שמספקים הפרקים הראשונים . שאלות באשר לאופי-התהליך שעבר ההמון האיטלקי. הממסד החילוני והדתי וכן ה~רקם הדמוקראטי של הרפובליקה הצעירה נשארות בלא מענה (והרי דווקא שאלות אלח. על המסקנות הנגזרות מבדיקתן . - הן המעניקות לפרשת מוסוליני את העצמה ההיסטורית הראויה לה) . בעיות הקשורות בהתנהגותן של האומרת השכנות ושל המעצמות לנוכח תופעת-מוסרליכי מטופלות בלא מעוף . מתוך יובשנות שבשגרה רסכמאטירת תמימה ההולמות ספר-לימוד לתלמידי בית הספר התיכון . בעולם שידע מאז מרתו של מוסוליני את סטאלין . פורן . "פאפא דוק" דיבאלייה. פארק, ברקאסה. מאר ואידי אמין דאדא - זועק משפט הסיום של הספר ("הגופות כערמו במשאית וכלקחו להחלות בעקביהן בפיאצלה לווטו שבמילאכר. כתוכות לניאוציו להתקלסותו של האספסוף") להסבר ראוי, לאבחנה פסיכרהיסטורית מאלפת. לדירן ביחסי האהבה-שנאה שבין האנדרטה לכיכר בה היא מוצבת. בין המנהיג והאזרח המריע. בין ההמון ומוקדיו המתחלפים של הכרח . דווקא כאן . בהפכפככותו של ההמון . זה שהיווה למוסרליכי כקודה של משען ושבירה כאחד , ראוי היה למק- סמית להתחיל בבדיקתו את עידן מוסרליכי . התעלמות מנקודה זר שוללת מן ההיסטוריה את מימו העומק שבה וממילא גם את הנכס העיקרי שלה : הלקח .• אמנון ז'קונט שלה" (בשיר הנ"ל) ; "הפרדס של סומייל. הפרדס של משפחת ואב כפתח תקוה, הפרד"ס/ של רכי עקיבא . כנח זה בשביל פלח מקימים אימפריה" . (מתוך : פרדסים או שיעור אקסטרני באהבה שמימית", עמ' 26(; "ההרים האלה חם יחסי הציבור של אלוהים./ החול מדויק עליהם; כשערן שריצוי ". (מתוך : "עין פשחה", עמ' 19( (ההדגשות שלי . ת .מ .( ההיבט "הפראי" של "האךר" זוכה ליתר אהדה ב"זירת האספלט" , ב~לים אחרות, הוא משתלב ביתר אורגניות במערך האורבאני ולעולם לא מדובר בר מעמדת-ריחוק אירונית אר שיפוטית. במרבן זה. הוא מסמן את "הגבול החיובי" שלח . "מה יסתחרר בה ביום שימחקו מהמילון את המלה ג'ונגל; ויכתבו במקומה תל-אביב ./ גרר נמרים יסתיר את החדות בצפרניו ./ הפורה תהיה אמיתית מאד .../... מישהו ידבר אז בשפה של טרזן .../.../... יכתים בשפתיו את האפרסק; האחרון במקרר . וילך". ("סיחררר, עמ' 30(. העיר. ש"שפת המידרכרת" שלה לא תכיל עוד את המילה ג'ונגל תהיה שררה נטישה. אבל , מצד אחר, ה " ג'רנגל האררבאני" דרמה יותר לגן חיות מאשר ליער-עד אימתני : "מי שהכניס פעם יד לכלוב של לביאה מכיר את הרעד הזה ./ בשביל לחפש שאגח צריך לשמוע עיר אחותן כאן גני החיות חם הנפש". (מתוך : "קינג ג'ררג '. לילה . שיר אהבה", עמ' 9; ההדגשה שלי. ת . .).מ "זירת האספלט" ~ל;גה מאבק סמוי בין "הלשון המשתוללת " של הג'ונגל לבין . "השפה העצורה" של גן החיות . הג'ונגל הוא מרחב המחייה של טרזן (זה ש"קופץ קפיצות מרת מענף לענף"), של הלביאה השואגת. או, מכירון אחר . של האקדוחן . גן החיות הוא תחום המחייה של הלביאה המתבייתת מאחורי הסורגים . שפת המיתולוגיה" נוגעת ב"שפת המיורכות" בצ;~ת של גן החיות, הנושא בחרבו את זיכרון הג'ונגל. אך הג'ונגל אינו מוותר כקלות. הוא מבקש לפרוץ את מחסום-הסורגים ולהפגין נוכחות מלאה :" איך אפשר לתאר ידיים יוצקות סורגים; אם פלדה היא דימוי חם ". (שם, עמ '9(. רוני סומק " זירת האספלט" של רוני סומק היא זירה " חמה " (הרי " להט הערב הוא מלת הכבוד של הרחוב "(, תל אביבית. ישראלית. אך ספוגה ריחן של ערים גדולות . יערות-עד ומדבריות המערב הפרוע . ההיבט הל רק אלי מודגש בשירים כמר : "רחוב המסגר . זמרת חתונות ", "חיילת כמדבר, פוטר רומן" ועוד . הצביון הארניברסאלי מתקבל כאשר ההיבט המקומי ~~נים "מיתוסים חדשים" מעולם הפופ ומעולם הכד . המבט של "הדובר" ממוקד ועם זאת . אסוציאטיבי . כמו כן . כדרך כלל . "חם" , מלטף את העולם כ "תצלומי משי "; תצלומים בהירים. דקים, פלסטיים. "אורגאניים", גם כאשר מותכים בהם "חומרים קשיחים " כסכינים או כאקדחים. טרוח הנשימה קצר כיאה ל"אקדוחן טוב ". הכוח המניע הוא אהבה. במוכן הרחב של המלה : פרט לשירי האהבה המובהקים (מירב השירים כקובץ) ניתן להצביע על מבט כולל אוהד. או . על קבלת העולם בחיבוק גדול . אופטימי . כך. אפילו שיר מעין-פוליטי. כמו "אלגיה על סוס מת במחנה הפליטים סברה" , הוא שיר אהבה במובן זה :" אפילו גווייתו יפה יותר מהמודל האחרון של שברולט./ והוא הרי יכול היה להדהיר תרועת מלך ./ להירתם למחרשה/ או לעמוד סתם על רגליו האחוריות ולהיות לרגע לונה-פרק" . (עמ' 44(. אני רואה כאן את האהבה ביכולת לז::זלץ את היופי גם ממשהו. שיכול היה להיתפס כסתם גוויה סרוחה . התחושה היא שהמבט מלטף ספרים זירת אספלט מסמני גבול רוני סומק : "אספלט" i שירים i הוצ' "מסדה"' ספריה קטנה לשירה 46 i 1984 i עמ'. והאספלט הוא תפר בבגד הארץ הוא רגש המבדיל ביו נקישת עקב, אופנועי החושך או רגל יחפה. והלילה' זיכרון ריסיה הרטובים אחרי המקלחת דומה לגוף עהורבים הנצבע מעל שמורת העין בברק האספלט. ("אספלט. שיר געגועים", עמ' 15( "והאספלט הוא תפר בבגד האךר". התרגום הנכון של המטאפורה המדףיקת הזאת הוא "לבצע" אותה בצבעים "נקיים" וחדים. שחרר על גבי חום ואולי שחור על גבי שקוף . חרם למה? משום שפעם חיתה כאן "אןר" (אדמה). שקוף למה ? משום שברגע ההתחלפות בין "האץר" ל"אספלט" נותר חלל ריק ."Qlj ר צבע" . "הוא רגש המבדיל בין נקישת עקב. אופנועי החושך או רגל יחפה". "בגד האךר" היה מקבל אותנו יחפים. "האספלט " מקבל אותנו רכובים באופנועי חושך אר נעולים נעל-עקב נוקשת. התפר רק כמו רגש ווקרת-חחבחנח של האספלט היא רגישות של יצור חי. "והלילה. זיכוך ריסיה .../... ברק האספלט" . ברק האספלט הוא "ת~~ה" של הגעגוע. האספלט שחור .הליל,_;: שבו מנצנץ הזיכרון בצףרת ריסים בוהקים-מך~יבףת (שחורים ?!( של מישהי והזיכרון "מעףגל" (מושלם) כאמצעות "גוף העורבים", שהוא הגפח של שמורת העין פלוס הקו המעוקל. השחור-בוהק. של הגברת . הברק - בוהק האספלט וה~ןק הזיכרון - הוא האפקט המרכזי ולא הצבע השחור. הוא שייך ודאי למתגעגע יותר מאשר ל"מושא הגעגוע" . ברק האספלט מוחזר לעין ה??ד??ה וזו מתעוררת באמצעותו לממש את יעףדה. כלומר : לןמ;ת . השומע את נקישת העקב. המופיע באופנועי חושך. הזוכר חסד נעורים לרגל יחפה, הוא "התופר" את "בגד האךר" ב"צעדי אספלט" ומכליב בו את זיכרון הנערה ; הוא מכוננו של ה"רגש", המשריין לאספלט. "ההיזףן החוזר" הזה, המתגלם באיכרת המפתיעה של ברק- האספלט . משדר לנו משהו כמו "מן האספלט באת ואל האספלט תשוב", או. במלים אחרות. "התפר" הפך ל"בגד" . אבל יותר מן ה"ק. 9 ר" חשובה כאן "הבחירות חאורגאנית" של התמונה . יסוד ה"ארץ", ב"זירת האספלט" של רוני סומק. מופיע בשני לבושים מרכזיים מנוגדים : האחד מסומן על-ידי חליל הרועים . הפרדס. ההרים . האחר מסומן על-ידי טרזן. הלביאה . פרוות החתולים . היבט "שקט" והיבט "פראי" . "זירת האספלט" משתמשת בהם לצרכיה. למעשה היא "~tי;נע.לת" אותם כ"מיתוסים" מעשירים וכ"מסמני גבול". .... מי שתולה אקדח במערכה הראשונה יורה בו בשלישית. מן הלוע יפלטו אבזמי המעיל, שרשרת הברזל וצעדי הסכין של זו שהאספלט ברחוב יהודה תלוי יחתן תחתיה. ובנתיים' את קצו m השער על העורף היא מדאימה כמו בדואי המסמן כבשה. מי ידוע, אולי חליל הרועים הוא קצה החלום שלה. ("שיר פאנק המתחיל בשתי שורות של צ'כוב", עמ' 31(. השיר כולל מעין-מוטו ועוד "שלוש מערכות" . המערכה הראשונה: "מן הלוע .../.../ יחתן תחתיה" . המערכה השביח : "ובכחיים .../ המסמן כבשה". המערכה השלישית : "מי יודע ... החלום שלה". "המערכה הראשונה" של שיר זה חוזה את פליטת האביזרים המטונימיים האפשריים של הפאנקיסטית. כלומר : את הפאנקיסטית עצמה (או : הווייתה). אביזריה "גנגסטריים", "מלחמתיים", בוטים . מוחים (על מה?) . יהודה חלדי היה מוחה : הוא היה מצפה . שכרחוב הנושא את שמו, יעברו "צבי" או "עופרה" (כמסורת ימי הביניים, ספק-נער-ספק-נערה) . הפאנקיסטית שלפנינו היא "עופרה" מן "הגל החדש" : ברור שהיא נערה. אך חזותה העתידית כשל גבר . "המערכה חשביה" של השיר " ~~זזכ.ת" על הציפייה. שלועו של האקדח יפלוט אביזרים קש;חים . ב"מערכה השלישית" פולט הלוע את האפשרות האבודה של "חליל הרועים" . קצה החלום. שמעבר לו אין רואים יותר, מנוגד בתכלית ל"פילוסרפיית האקדח". האקדח מסמן את קיצר של דבר אחר, את קיצר של אבק השריפה . חליל רועים מסמן איזו פסטרראלה ומאחורי "הכדףאי המסמן כבשה" מסתתר מדבר. חחיבט "השקט" של "האץר" מסמן את "הגבול השלילי" שלה ; השלילה מתורגמת לאירוניה וקח וןאו ל"סיכרם שיפוטי" : "מי יורע, אולי חליל הרועים הוא קצה החלום ינואר-פברואר 1985 המייבבת מזמן לזמן (וכעיצומו של לילה, כדמה לכו, שאת הבכי העצור כקרבנו אנו שומעים)" 'מ( 51(. כסיכומו של דבר חרז וסקרו היא הקדוש המודרני . אמכם ןאי היא מצליחה להגשים את החריגה, היציאה אל האחר. תלעומ זאת היא מצליחה' אף יותר משפיללה' להגשים את בדידותה . בדידות ההולכת ולובשת צביון דתי . מוריאק מעצב בדידות דתית זו על ידי תיאורו החזק הוהקש • של הכומר "דבריו של הכומר, שדכו כמצוות הדת אן כהלכות המוסר, היו נטולות כל כימה אישית . אכל חרז כתנה ליבה לגון של קול, למחוות יד ; מצאה כי מלה זו או אחרת ככדה מחברותיה ." אה ! הוא, אולי יכול לעזור לה להתיר כתוכה את פקע , ת עולמה הנפתל ; גם הוא היה שוכה מן האחרים . גם הוא כהה אל יעוד טרגי ; ולבדידותו צירף את המדבר הזה, שגלימת כומר מקימה סביב האיש הלובש אותה" (עמ' 57( המלווה את הקורא כעוצמתו , והקבלתו לגורלה של חרז לאורך כל הספר עד סיומו , כר אנו רואים את חרז יושבת לכדה ומסכמת את ניסיונה "את היער החי ונושם הנע בהם אני אוהבת. יער הנקרע כתאוות מטורפים, יותר מכל סערה שהיתה מעולם . אנקתם הלילית של עצי האורן בארז ' לוז ריגשה את ליני רק מפכי שאפשר לומר עליה שהיא אנקת אנוש ." (עמ' 96(. וזאת, לפכי שיצאה כאשה , על כל משמעותה של מלה זו אל כל אשר תשאנה הרוח .• שלום וצבי לפתות, לפתות את המוות מרים אורן : "זוקפים אוזן חדה לנחש" ; 11לאף 11;56 עמ' ; תשמ 11 ה . שידיה של מרים אורן הם שירי אישה ככוכה וחושנית . אשה ככוכה, בהירת כיסוח, המצמצמת את נושאיה ומצמצמת את שיריה לסיטואציה אחת . נושאיה הם מבט על עצמה וכשרה כיחסיה עם גברים, וכיחסיה עם קירבת המוות, תוך התרכזות כטון שהוא כמעט הומור, וספק אירוניה ואירוניה עצמית . <כן . גם הומור כשורות כמו "ואני f?W תיח אני" המפתח את הביטוי הידוע "שומר פתאים ה '"(. מדברי שיריה עולה דמות נשית המבקשת לפתות . לפתות גבר, לפתות את המוות . זה רחוק מדי (הגבר) וזה קרוב מדי (המוות) . הטון הקליל שבמסירת מצב דרמטי מאפיין את הספר האינטימי הזה . מרים אורן ישנה שירת כשים בהן תפיסת היחסים בין האישה לגבר שוכה, מתירנית, (גם בלשונה - תרתי משמע) שירה "דופקת" , "גברית" . אין קשר כין סוג שכזה לכין העדנה הלשונית החיננית שבשירי מרים אורן . היא משחקת כל הזמן בעולם רמזים מתוך אוצרות הביטוי העברי, אך המשחק גלוי . לשון אישית דיבורית - היא הנקלטת יחד עם הרמז הגלוי על מרים שכתכ"ך (מרים אורן ומרים עם התוף) על הארוטיקה שכסמל עץ התאנה ועל אדם אבינו וחווה אמכר גם 'יחד כיישות אחת : ("אני - שכזעת אפי מוציאה לחם מן וחארץ כעצב יולדת ככיסו" ונו') . כמעט קשה לחשוב שעולמה של המשוררת דרמטי , א"ל אופכתי" . היא כותבת על דברים קשים . על זכרוכות שגערן ' מוות, התאבדות . אך טון הזיכרון הקטן האינטימי איכנו פתטי . כך נוצרת קירבה, כזכות דרך אמירה, שדרכה עולה עולם דרמטי אותנטי . יתכן' שכעקיפין' שכזכות חוכרות צנומות כאלה' כזכות ספר שכצידי הדרך הראשית, תחזור העדנה לזכות הדיבור לא רק לארועים קוקטיים סתמיים או וולגאריים, המאפיינים חלק מהכתוב היום , אלא לאותן התרגשויות המצויות כתשתית ספר זה , הקרוב לל:בי. • יאירה גנוסר עתון 77, מס' 60-61 חריגה זו פעמים רכות לא תיתכן אלא כאמצעות המעשה המכיש. אם להשתמש כמוכחים המקובלים כתיאוריה של הטרגדיה. אכל לעולם מעשה מכיש המלווה כתודעה ערה, תודעה המעמיקה את הקרע כין היחיד וכין החכרה וסדריה ומשיכה את היחיד אל מצבו הראשון והאחרון : אדם מול אלהים. לעומת אותם אנשים שיש להם סיפור חיים מעמיד מוריאק את אותם אנשים שופעי יושר. אנשים "שליכם מוכח על כף ידם. כעלי היד על הלב" אין להם סיפור חיים . ואילו אני מכיר את סיפוריהם של לבכות כמוסים הקשורים' כאלפי כימים לגוף של רפש וטיט." האדם כאשר הוא אדם חב את היותו אדם . פרט מובדל ומיוחד, דווקא לקשר זה אל "גוף של רפש וטיט." רק כאמצעות קשר זה עומד האדם ככרייה שמקומה כין המלאכים ושאר הגופים האלוהיים וכין שאר הברואים . וקשר זה, קשר הדוחף את האדם, פעמים רכות אף כעל כורחו, אל אלהים, הוא עיקרו ויסודו של סיפור קורותיה של תח וסקרו במאבקה כמוסד המשפחה וכשאר המוסדות החברתיים הקשורים בו . ואמכם בקשר זה אל גוף של רפש וטיט יש לחפש את המניע ' חאמיתי הן לניסיון ההרעלה שביצעה חרז וסקרו והן את המקור חאמיתי לסבלה , בדידותה וייחודה האנושי של חרז וסקרו . כך כאשר חרז וסקרו מכסה לסכם, כמבטו של השב ממיתה , את ילדותה היא מכירה ש " כאותם הימים, לא ידעתי זאת . וכי איך יכולתי לדעת שכשכים החן . כטרם חיים, חייתי כאמת את חיי? אכן . זכה · הייתי : מלאך. כן !אכל מלאך רצץו תאוות. יאמרו המורות מה שיאמרו, אני סבלתי וגרמתי סכל לזולתי . שאבתי תענוג מן הסבל שהסכתי לאחרים ומן הייסורים שייסרוכי חברותי ; יסורים צרופים ששום מוסר כליות לא כמהל כחם : מכאובות ושמחות צמחו מתענוגות תמימים שכתמימים" (עמ '15(. כלומר, חרז וסקרו הופכת למודעת לקרע הבסיסי המלווה כל אדם . קרע כין קיומו המטפיזי וסבלו הערטילאי וכין חייו הארציים, היומיומיים .קי.rג שהוא למעשה מקורו של הכינור . כינור של האדם לסביבתו ויותר מכך כינורו של האדם כיחס לקיומו, כאשר קיומו הופך לו לאחר:ות. חרז וסקרו שחשה באחר i ת זו , כנתק שכין חייה הארציים ובין התום והטוהר המלווים כסכל ערטילאי של אותם " יסורים צרופים ששום מוסר כליות לא כמהל כהם", מחפשת מוצא , פרצה, דרכן תוכל לצאת ולהגיע אל האחר . אהבתה של גיסתה אן אל אזכרו מחד, וסלידתה מבכי וסקרו מאידך והערבה המיצגת את הישימון בו נע וכד האדם כדרכו אל הים האחרון. מעוררים ומחריפים את מודעותה של חרז וסקרו לנתק. ולכינור ודוחפים אותה אל ניסיונה הנואש לממש את עצמה על ידי יסורים . אך הפעם לא יסורים שמקורם כחטא הקדמון' יסורים צרופים שלא כמהל כהם מוסר כליות . כהפוך הוא , חרז וסקרו מכקשת יסורים שיש כהם יותר משמינית של מוסר כליות , יסורים שמקורם כאותו קשר, ל"גוף של רפש וטיט" , היכול לממשה כאדם . כך עם קבלת מנתכיה של אן' המספרת על אהבתה לאזכרו, מסכמת חרז וסקרו את תחושותיה "היא לא שטמה אותו (את כרכר, כעלה -ש.ו .( אך גדול רצונה להיות לכדה עם יסוריה' להגות כהם' לתור אחר מוקד סכלה !." שרוחה יחיה חופשי להתרכז כייאושה המיסתורי : מישהו הצליח לכרוח מן האי השומם מן המקום שהאמנת כי יחיה בו עימך עד קץ הימים ; מישהו פסח על התהום המפרידה בינך לכין הזולת הצטרף אליהם - כקיצור, עכר לפלנטה אחרת ." ואן הלוא כמנתח תמיד עם פשוטי הכפש" (עמ' 30(. כדי להעכיר אלינו בעייתיות זר כמלואה נוקט מוריאק כשתי דרכים המשלימות זר את זר. מרריאק מדובב את חרז וסקרו ומאידך' על ידי מספר יודע כל ההופך כאמצעות תיאוריו את המשפחה, הערבה לעוצמות מיתירת דמוניות כהן עוכרים חיי אדם . המונולוגים הפנימיים של חרז וסקרו הם היוצרים את ההזדהות המעמיקה עם המפלצת לכאורה, והם ההופכים את המפלצת לכאורח לסמלו של האדם המבקש לחרוג אל האחר , ולממש ככך את הקשר הבסיס, קשר " לגרף של רפש וטיט" , שרק כאמצעותו הופך האדם לאדם . וסכלו הערטילאי וחסר המשמעות לובש ערך ומשמערת . אבל מאידך המשפחה, הערכה ושאר הדמויות המייצגים מוסדרת, כורמות וערכים מתגבשים כאמצעות תיאורו של המספר לכלל סמלים שאנו נוטים לזהותם עם החיים . רעם עוצמות מיתירת ראשוניות . כמר למשל תיאורה של הערכה והקשרים כינה רבין האנשים החיים כסמיכותה "אם להודות על האמת, הוא (כרכר -ש . ו .( היה מעודן יותר מרוב הבחורים שיכולתי להינשא להם . כנרת הערכה ערלות הרכה על הגברים' אשר עם תרם לימודיהם כגימנסיה חיים בחברותא וכמעט איכם משתכים ערד ; ליכם שמור לערבה ; כרוחם, הם ממשיכים לחיות כה ; מאומה מלכד ההכאות שהיא מאצילה עליהם אינו קיים עבורם ; אם לא יהיו דומים לחוואים, אם לא ידברר בלהג המקום, אם לא ישילו מעליהם את מכהגיו המחוספסים , הפראיים, יהיה כזה משום כגידה כערכה , נטישה" (עמ' 19(. אר "מי שאיכם מכירים את הערכה הנידחת הזו' איכם יודעים שקט מהו : הוא צר על הכית, כמו התמצק בגוש היער העבה ; אין בו חיים, למעט את התנשמת ספרים המשמעות של סיפור חיים פרנסואה מוריאק: חרז דסקרו; מצרתפית: אביבה ברק; הוצ 1 כנרת ;96 ; 1984 עמ 1• ''ת רז וסקרו" הוא לכאורה סיפור קורותיה של חרז וסקרו כמלחמתה :מוסד המשפחה . כך אחרי שכעלה משאירה לכדה כחדרה :ן;גסק הדין המשפחתי גיחת עליה ללא רחם , כשכאמת אין מצד המשפחה טעם לרחם. או לתת אמון כתרד וסקרו, שניסתה לרצוח את כעלה ללא סיכה נראית לעין. מסכמת חרז את נסיובה :" היא צייתה לחוק טבוע עמוק-עמוק כישותה, חוק אכזר וקשוח , היא לא הרסה את המשפחה הזו, על כן יקיץ עליה הקץ ; הצדק עימם, היא מפלצת , אכל גם הם מפלצות . כהסתר כאין רואה , יחסלו אותה, אט אט. כשיטתיות . מעתה ואילך תופעל נגדה מכונת המשפחה האדירה , משום שלא השכלתי לבלמה ולא חמקתי כעוד מועד מכין גלגליה." המשפחה מייצגת את היציבות לכאורה, הביטחון . וכעיקר את ההתבטלות של הפרט למען קיומו של המין' ולעומתם חרז סוקרו ככולה "לחוק טבוע עמוק עמוק כישותה ". כרוח זו עלינו לתפוס ככיכול את הסיפור כולו כקורות המאבק כין שני איתנים , כאשר כל אחד מבחינתו, וזו הטרגדיה, הכרחי וטבעי כזולתו . יחד עם זאת כמיצויים לעולם לא יוכלו לדור ככפיפה אחת, כפי שמסכמת זאת חרז וסקרו עצמה : "כני לה טראוו סגדו לי, כי הייתי להם כד של קדושה ; כלי קיבול ליוצא חלציהם ; ליורש ; לו התעורר הצורך. אני בטוחה שהיו מעלים אותי קרבן לע:וכר שכבטני . תחושת קיומי האישי אבדה לי לחלוטין . לדידם לא הייתי יותר מזמורת גפן ; והפרי הצומח כקרבי , רק הוא נחשב ." קיומה של חרז כתור פרט אינו ולנבטי לקיומה והמשכיותה של המשפחה , כמו גם קיומו של כל אחד אחר . תפיסת סיפור שכזו, אף אם יש כה מן האמת, הרי כסופו של חשבון אי נה אלא תפיסה אחת מני רכות. יותר מכך ' ספק אם לא הקלה שכיניהן' כהיותה הנראית והבולטת כיותר לעין' וכתור שכזו ' מהווה מעין כניסה לבעייתיות האמיתית, שמייצג סיפור מאבקה של חרז וסקרו כמ~פחה . את נקודת האחיזה המדויקת יותר לקורותיה של חרז עלינו לחפש הן כמניע לניסיון הרצח שלה ' חיפוש העומד כיסודו של הסיפור ומסב את נקודת המצב מעמדת התצפית של הסופר אל עמדת התצפית של הגיבורה עצמה , והן כבעייתיות המרכזית כה מתלבטת חרז וסקרו הכאה לידי ביטוי כהערותיו של רפו;.rמה, ולאו דווקא של חרז וסקרו עצמה. שכן' חרז מגיעה פעמים רכות למסקנות פסקניות כיותר' כמו זו שציטטתי לעיל' אך יחד עם זאת לקורא את סיפורו של רפו;.rמה ברור שאין מסקנותיה של חרז וסקרו כגדר מסקנות סופיות, אלא לכל היותר תמרורים וציוני-דרך . עדות לבעייתיות זו , חרף טענות רכות של הביקורת החדשה הטוענות שעלינו להתעלם מחוות דעתו של היוצר , נמצא כמעין ז:זיו:rפ לסיפורה של חרז וסקרו בו המספר חושף את עצמו כסופר מנסה להצדיק את בחירת גיבורו , אכל יותר מכך נושא מעין כקשה-תפלה למענו . כעיקרו של דבר נראה, שפרנסואח מוריאק מחפש את הדרך לאלהים. אך לא לאלהים המופיע כמקדשם של הנישואין או אלהים המעניק ערך ומשמעות, מחייכת ומקדשת, למוסדות חברתיים כמו המשפחה , הכנסייה, המדינה ומוסדות אחרים . מרריאק מחפש את הדרך לאלהים שרק הוא יכול לאסוף אל חיקו את פשעה , חרפתה, חרטתה, כרשתה ואף עקשותה האנושית של חרז וסקרו , האדם המפלצת לכאורה . וכפי שהוא מבקש מתפלל מפ:ורשות בפתיח : "רוצה אני, חרז, שהכאב ישיבו לידי אלהים ; זה ככר מתאווה אני שלוקוסטה הקדושה ייקרא שמך . אלא מאי - בריות לא מעטות, אף שהן מאמינות עדיין בחטא הקדמון וככפרת הנשמות ירימו קול צעקה. ויקראו ' כפירה' !" במלים אחרות מוריאק שואף לחזור אל ערכיה הבסיסיים ביותר של הכנסייה , כאשר זר עמדה לא לצידן של ממלכות ומשטרים וטרם יוצגה באמצעות מימסדים כדוגמת כנסייה הקשורה לחברה למדינה, וכתור שכזו חייכת לקבל כמידה זו או אחרת את ערכיהן ואף לערום להן . יתר על כן ' מוריאק שואף בעיקרו של דבר להציג את חרז וסקרו לאו דווקא כמרעילה, הפועלת מרצונה החופשי ולכן חייכת לשאת כעונשה . על זה תעיד ההשוואה ללוקוסטה הקדושה שנודעה כימי כרון קיסר כרוצחת מרעילה . הווה אומר, מוריאק שואף לתחייה דתית ברוח הימים של צמיחת הנצררת. דת שתעמיד את האלהי לימינה של המפלצת האנושית לכאורה . הכאב הוא הדרך המובילה את האדם לאלהים . זאת המהסיכ הפשוטה שרק הוא יכול לנתק את המוסרות האוסרים תא האדם לחברה הממוסדת, הבטוחה בערכיה וכשיפוטיה . חכרה שכטחונה בעצמה אינו שוכה מעבודת אלילים . אכל ' על מכת לכאוב כאמת עליך להיות כראש וכראשונה אדם . דהיינו "מי שיש לו סיפור חיים" . אישיות החורגת מהיחד החברתי והנושאת את גורלה כיחידותה . ו 2 פרשת יעקב די האן עם הצגת 11 פעמונים בירושלים 11 מאת דני וולמן ובבימויו מתוך חליפת מכתבים ביו זיגמונד פרויד לארנלרד צווייג - בעריכת ארנסט ל. פרויד, 1968 מגרמנית : אברהם הריס ווינה נרגגאסה 19 27.11 .32 רב-אומן ארנרלד החביב . לא התמהמהתי הרכה וקראתי את יצי רתך החדשה כולה •1 ולא פג עדיין הרושם הראשון . כך שלא תצמח תרעלת רנה אם ארנה כמילים אודותיה . מרשימה היא . ללא ספק . משניעה את תאבונו של הקורא להתנסויות ; החומר עצמו , היקפו הרחב . חדרתן של התמונות , התאורים שאין נהם אף שמץ של משוא-פכים - כל אלה רוכשים את הלב . והפעם מדובר כמשהו שונה כל כך מן הסוג המקובל עליך . מיד מתברר שלאשה אין כאן כמעט שום תפקיד . וכי הספר עוסק כפולמוסים וכמאבקים שנין גברים. ומטבע הדברים מופיעה נר רק אהבה לנער . הרקע . והפעם הרקע ההיסטורי , הוא מופתי - והרי כזה כוחך נדרך כלל . הדמות שלתוכה שרננת את האני שלך . היא משען לקורא. והופכת עד מהרה לידידו-כנפש . למפרש ולמדריך . אמנם ספק כעיני . אם מצויים הרכה אנגלים כשררת החשאי הדומים כל כך לא ונולד צווייג . כאורח מוזר מתרכזת הפעם ההתעניינות שלי נמה שאני נוהג לכנרת " שאריות של היום" , כשאני עוסק כחלומות . שהרי אין זה מתקבל על הדעת שבדית מראשך את רה רררינדט שלך ושאר דמויות וארועים לכל פרטיהם . מסתבר שאת ה"מררנעים " כתבת כעצמך וייחסת אותם לגיבורך . האם מדובר כמשקע-אמנותי מיוחד נכך שהם נקראים כמר תרגומים מהולנדית ? כזכותן של נסיכות שונות יכול אני לשלוח לך הפעם גם דבר- מה משלנר . כהרצאת הספר שאני שולח לך נטלתי גם אני חלק . אלה הם מכתבים של ך;ך-אשתי, חוקר נודע כפילולוגיה קלאסית. וכפי שמתברר גם אישיות יוצאת מגדר הרגיל .2 גישתו ליהדות ולאמונת-הנוצרים בוודאי שראויה היא לתשומת-לכ . רגם יחסו הקרוב לפארל הייזה .3 אנקשך לקרוא את הספרון . כערד מספר ימים תגיע אליך יצירתי האחרונה - ומארד יתכן שאחרונה ממש היא - השלמה להרצאות 4 למבוא . מצב-רוחי ירוד למדי . לאחר שנתקפתי כשפעת שנתלורתה אליה דלקת-ארזנים . ולכסוף כרצוני לשגר לך . השרוי בבדידותך החרוצה . את כרכותי הלבניות .• פרויד שלך נרלין-גרונורלד , ציקאדנורג 59 30. 11 .32 אנא פרויד החביב. ע ל מנת לענות לך כמהירות האפשרית . נעזר אני הפעם כמכונת נתינה . אף שהשימוש כה פוגם לדעתי כלבניות שכחילופי הדברים נינינו, הפעם פשוט אין ברירה . השפעת שלך מדאיגה אותי יותר משאוכל לבטא נ~לים . כהנחה שמזג-האדיר אצלכם נוח כמות שהוא אצלנו - קר למדי, אכל נהיר , יבש . שעות שמש ארוכו ת - האם אין כאפשרותך לצאת לשבועיים הנראה נאחד מאותם הרים יפי ם שכסביבתכם . שלצערי אני לא זכיתי לראותם ? אין להרשות לשום דלקת אוזנים לשבש את הקשב שלך ו את גישתך הישירה לעולם ! ונכלל חלילה לך לדבר על " יצירה אחרונה " אלא כשגרת לשון המקו בלת על כולנו כשאנו מתכוונים ליצירה ה "טריה " ניותר . מקו וה אנ י שאשמע ממך כקרוב ששרב אתה חש מאושש . כפי שנעצם מעיד כתב-ידך כמכתבך הטרי ניותר . תרככו של מכתב זה גרם לי לשמחה רבה -כפ י שאתה י ודע . אינני רגיש לביקורת , מרדה אני שדברי בי ק ורת מצףייכים גם כאמתחתי שלי . אלא שקירבתן של ספר שזה עתה כסתייימה נתינתו איכה מאפשרת לי להעריך את סגולותיו (מול כתב יד מתוקתק כמכרכה מאבד אני כמעט כליל את כושר השיפוט שלי ; אני חש אך ורק כשמחה על מה שנמצא כרשותי , ואת הנחיצות ככל מה שעוצב . אכל לעולם אי ן אני מעז לקבוע . אם מה שעלה כמחשכה , אכן התגבש לצו רה ולדמות) . ודב . די ארנולד צווייג ההסכמה החניכים שלך נראים לי כאות לכך שהצלחתי לגרום הדרהי:rל אצל המחמיר שכקוראי , אצל פרויד שאיכנו יודע משוא פכים . את "שארית היום" ניתן לסכם נקצרה , כעיקר tt ם תעיין כמאמר שפרסמתי לפכי כמה ימים נ"יידישה רונדשאו" . רנות מנין תכונות האופי של גיבורי רה וורונדט כלקחו מדמותו של יעקב ישראל רה האן י המשורר והעיתונאי ההולנדי . שכרצח נ 1924- כירושלים על ידי אדם כלתי ידוע . יצירתו האחרונה נקראת "Watrijnen"; חמישה מנין המרףנעים הללו נתרגףם לפרוזה-עיתונאית אני מכיר מאז אותם ימים שנהם עורר גורלו לראשונה את תשומת לני . ף את שם-אלוהים, מאהבם של ·~ יהודי חרד היה שחרף וגי כערים ערניים . סופר מבריק יועץ משפטי ופעיל פוליטי נקרב אגודת-ישראל . הוא הצליח לקשור קשרים הדוקים עם כסיני ערב וייצג מדיניות של סובלנות נכוסח הישן . הוא חיבל כמאמצי הציונים וכרצח לאחר שכיסה להעמיד כמקומם כנכי שיח נאותים למשא-ומתן עם לוד נורתקליף 5 ועם הערכים את אנשי אגודת ישראל. את מבצע הרצח לא הצליחו לגלות . העתונות הציונית , שנאותה שעה נמצאתי גם אני כשורותיה, דבקה כעקשנות נסכרה שנגלל עסקי האנהנים שלו נהרג על ידי ערכים . ההתרחשויות האלה סיפקו לי חומר לסיפור שרציתי לכתוב אותו כראשי פרקים כשישנתי נ~רפסת של אחד הכתים כירושלים. נ 5- כמרס. נ 6- כמרס הכל התמוטט : השאלה הראשונה שלי על זהרת רוצחו של רה האן זכתה לתשובה שלא ערני, אלא יהודי רצח . אותו. שם היהודי הזה, ידוע ומוכר. אכל . כנר נ-ד למרס נתברר לי שרק הודות להתמוטטות הזאת זכה הרעיון שלי לממדיו הנכונים . מכאן ואילך עיצבתי אותו ; תוך . חודש אחד הכתבתי-אותו כסטנוגרמה . לאחר מכן הנחתי את דברי לחודש נוסף , לאחר שהועתקו כמכונת נתינה . לכסוף קיבל הספר את צורתו הנוכחית והסופית, הודות לשיתוף הפעולה המסור של אותה הנערה אשר לה הקדשתי אותו . (האם אני נאמת צריכה לכתוב את כל הדברים האלה, היא שואלת אותי כדיוק נרגע זה) . די ו הותר להיום . קורת-רוח רנה נגרמה לי על ידי כך שהמכתבים שלנו הצטלבו, עדות לכך שנעת ונעונה אחת אנו הוגים זה כזה ונותנים זה אל זה . כוודאי שאקרא את ספרר של יעקב נרנייס . חייב אני להוסיף ששמו של יעקב ברנייס ידוע לי ואני מכיר גם את הרמן אוהדה ברנייס 6 משטארננרג . לפתיחות מירכית לספר תתרום גם העובדה שהוא מוקדש לך כמקורו, נחוג משפחתך . ועכשיו . אנא פרויד החביב , עליך להזדרז ולהחלים . זאת דאגתו הראשית של הנן שאימצת לעצמך י הנאמן לך י • ארנולד צווייג. 1. מדובר ברומן " רה וורינדט חוזר הביתה ". 2. יעקב ברני יס "דיוקן - חיים במכתבים ", מספר לדפוס מיכאל פרנקל . ברסלאו , מרקוס ,1932. 3. פאול הייזה ,1914" 1930, משורר, מספר ודראמאטורגן גרמני , שאמו חי תה יהודייה . הסופר הגרמני הראשון שזכה לפרס נובל בספרות, ב- . 1910 4. זיגמונד פרויד " סדרה חדשה של ההרצאות למבוא לפסיכואנאליזה ", ' 932 5. לורד נורתקליף .1022"1869, עותנאי ומוציאה של סדרת עתונים . 6. חרמן אוהדה -ברנייס ,1965" 1875 ' צייר וכותב על נושאי-אמנות . המשך פרשת יעקב די האן - בעמ' 40 ינואר-פברואר 1985 תיאובחן החאן הירושלמי אברהם לקס , עידית טפרסו ן ומיכל גול דכרג כחזרו ת " פעמונים כירושלים " ''פעמונים בירושלים'' כתיבה ובימוי - דן וולמן מנהלת הצגה - יפה פרידמן עיצוב תפאורה ~תלבושות - מינה בן חרוש מנהל ייצור - אילן בלבינדר תאורה - יעקב מוזל מלבישה ואבי זרנית - צילה רביץ עוזר במאי - שי בר יעקב ייצור תפאורה - בנימין ויטל , יעקב מיקלוש מוסיקה - עדי זינק , דני וולמן פיארת - ליליאן בורשבסקי תנועה - אסתי קינן תפירת תלבושות - שרה יוסף צילום הצגה - עליזה עפרת משתתפים: הצגה ראשונה - יום ד י, ו י אדר תשמ 11 ה ,27 יהודה אלמגור -ערל , סאשה, נער משרת. פברואר 1985. שי בר יעקב - המושל הבריטי , נער בגן . עדי זינק - נגן נער . עידית טפרסון - אניח אברהם לקס - הדוקטור אורה מאירסון - אימו של הדוקטור שבתאי קונורטי - אברהם, אל חוסייני, בעל בית הקפה . תיאטרון החאן מדוה למוסדות ולאנשים שתרמו חנון רון - הרב ממרצם ומזמנם סוייעו בהפתק "עפמונים בירושלים" איילת שזר - אחותו של הדוקטור, אשת כבל דרך אפשרית . המושל. מחברות החאן מערכת : גרשון שקד יוסי יז רעאלי מיכל גובריו תיאטרון החאן יעקב רז כיכר דוד רמז 2 ירושלים מנהל מערכת : דניאל אלטר רכז מערכת : שי בר יעקב טלי :18281ד 02 חברי הועד המנהל של תיאטרון החאן הרי ספיר - יי"י יאיר אלון דב בן דרור תמר הורוביץ מיכה טל יוסף עוזיאלי גדעון פז עזריאל ציון פרופ' גושרו - שקד יוסי פישר - משקיף מטעם הקרן לירולשים שרה ליסובסקי - משקיפה מטעם משרד החינון עובדי תיאטרון החאן יוסי יזרעאלי - מנהל אמנותי דניאל אלטר - מנהל אדמיניסטרטיבי שוש עמית - מזכירת התיאטרון אילן בלבינדר - מנהל טכני בוטה שטרית - מנהלת חשבונות שלומית רדי - מנהלת מכירות, יחסי ציבור ענת פלנקר - מקדמת מכירות משה צבי - קופאי שי בר יעקב - עוזר במאי יפה פרידמן - ניהול הצגות יעקב מוזל - תאורן שרה יוסף - תופרת כיסים אגאי - מנהל אחזקה בנימין ויטל - טכנאי במה מיקלוש יעקב - טכנאי במה צילה רביץ - מלנישה שמואל גנון - רכז קניות רחל נחמיאס - אחראית על עובדות הבית קמיל תורג'מן - עובדת הבית שמחה חנופה - עובדת הבית מוטהדה חביבה - עובדת הבית אברהם מוזס - סדרן חנה דיבור - מרכזיה - מודיעין קרנה גולו - מרכזיה - מודיעין דיילות - מיכל חנון, יעל השכל, גליה סיטון, הדס גלעדי, איה גרינהוט, יעל אדם, ציפי שרפסקי, צילה מוזס, דניאלה פישר . שחקני החאן בעונת תשמ"ה יהודה אלמגור מיכל גולדברג עידית טפרסון אברהם לקס אורה מאירסון שבתאי קונורטי חנון רון איילת שזר ' ,.< ןד ולומן - במאי ומחזאי נולד בירושלים 28.10.41. במאי ' סרטים. נין סרטון העלילתיים :11 התמהוני 1970) 11( ייצג את ישראל בתחרות הרשמית שבספטיבל קאן . 11לפון 11)1972( בימוי ותסריט עם חנון לויו , ייצג את ישראל בפסטיבל ונציה. "מיכאל שלי" )1975( ע 11 פ ספרו של עמוס עוז , זכה בכינור דוד על הבימוי וסר~ השכח . יין:וחבואים'' )1980(~ זכה ב"ורד הכסףיי על הבימוי והתסריט. "חייל הלילה 11)1984( כתב וביים. נמו כן ביים עשרות סרטים דוקומנטריים וסרטים עלילתיים מסחריים לטלויזיה ניניהם : "סיפורה של באשה" 1977)( זכה נפרס רשות השידור כדרמה הטובה של השנה , "גימפל תםיי ע 11 פ נאשניס זיגגו . לימד קולנוע ביו השאר באוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת כיו-יורק. {/פעמונים בירושלים" היא עבודתו הראשונה בתיאטרון . יעקב · שי בר - עוזר במאי יליד 1958. בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב במגמת בימוי . במסגרת החוג תרגם וביים את ההצגות "המצרף" מאת וו .ב. יטס ו"מקס" מאת גיכטר גראס . עבד גם בתיאטרון נובות במסגרת מוזיאון ישראל ובתיאטרון הגלגול. העלה את ההצגה "חור באהבה'' בפסטיבל עכו 1984. עוזר במאי בהצגת ייתהילה 11• אסתי קינן - תנועה השתלמה במוסיקה ובמחול בארץ ובניו-יורק. למדה בבת-דור, בת-שבע 2 ואצל רינה שיינפלד. כמו-כן למדה באקדמיה למוסיקה ע"ש רוביו קומפוזיציה וכלי-הקשה. עבדה כחברה נתיאטרון הקופסא, בהפקות ה"טפיל" ככוריאוגראפית ומבצעת ; כ"קטע רחוב" ככוריאוגראפית ומלחיכה ; ב"אקרוס 11 הלחנה. חברה בלהקת ג'ז - "צליל שרן" כגכבת כלי-הקשה ווקליסטית. מינה בן הרוש - עיצוב תפאורה ותלבושות נולדה במלכודן אוסטרליה ב 1945-. למדה אמנות הציור במלכודן ובאיטליה. עלתה ארצה ב 1971- ומאז עבדה כעצמאית עבור הטלויזיה הישראלית, שרתות טלויזיה זרות ועבור מפיקים פרטיים . יעקב מרזל - עיצוב תאורה ונלד בירושלים, 1942. בוגר ישיבת חב 11 ד בלוד . עיצב תאורה לרבות מהצגות תיאטרון החאן 1 ניניהן : "מרתון", "נדמי ימיה", "הרפתקאות החייל אינן צ•ונקין", "מולייר", "חסות", "תל- אביב - ניו-יורךו - תל-אניב", "מלחמות היהודים'', "המרפסת", ייוולפונה", "בכזי מת", "אילומינטוסיי, "לפוצץ אותם", "גימפל תם", "סקופ", "אגדת חורף", "כופלים בפח',' "אנא אוגריי, 11 וןלב", "קליגולה" ו"תהילה'.' יהודה לאמגור בן 25, ~ליד חיפה, למד בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב . השתתף בתיאטרון החאן בהצגות "קליגולה" ·'' ו"תהילה מיכל גלודברג בת קיבוץ עין גב. בוגרת סמינר הקיבוצים במגמת משחק, 1984. מנגנת קלרינט, נס-קלרינט וסקסופון. לוותה בגניכתמ את הופעותיה של נטע פלוצקי בהצגתה . השתתפה בתיאטרון החאן בהצגת "תהילה" . עדי זינק נולד בנצרת 1966. למד גיטרה ופסנתר ב"המכון המוסיקלי" בנצרת . השתתף בלהקת "החייאת הפולקלור הפלסטיני" וכן בלהקות אחרות כנגן על כלים שונים כולל עוד. הופיע בפסטיבל עכו 1984 וכן בפסטיבלים אחרים . בוגרת בית-הספר לאמנות הבמה "בית צבי", 1984. השתתפה בהצגה "שבועת אמונים 11 בפסטיבל עכו 1984. השתתפה בתיאטרון החאן בהצגת "תהילה" . אברהם לקס יליד 1947. עלה מגרמניה . גר בקבוצת גבע. בוגר סמינר הקיבוצים במגמת משחק, 1984. השתתף בתיאטרון החאן בהצגת " תרילה". אורה ןמאירסו בוגרת בית-הספר לאמנות הבמה ת"בי צבייי, 1983. זו עונתה השכיח ןבתיאטרוהחאן . בעונה הקודמת הופיעה תבהצגו "שעת סיפוריי, "יובל", ""קליגולהוייתהילה" . שכתאי קונורטי בוגר הסטודיו למשחק של ניסן כתיב. שיחק בתיאטרון "האהל", בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הקאמרי . משכת 1972 משחק בתיאטרון החאן . הופיע במספר רב של הצגות, ביניהן : יישבעת הקבצנים", "מולייר", "אגדת שלושה וארבעה~•, "אגממנון", "מלחמות היהודים'', "הרפתקאות החייל איבן ציוכקין',' "תל-אביב - כיו-יורק - תל- א:;נ.יביי, "המרפסתיי, "בכזי מת", b 11 קופ 11, "יובל", ייקליגולה 11 ו"תהילהיי. חנון רון בן 26, בוגר בית-הספר לאמנות הבמה ייבית צבי• 1984 ,1, בו זכה גם במלגת הצטיינות. השתתף בתיאטרון החאן . בהצגת "תהילה" . יאילת שזר ילידת ירושלים. בוגרת בית הספר לאמנות הבמה "בית צבי 1984 ,11. השתתפה בהצגת "עליזה בארץ הפלאות 11 של תיאטרון הקופסא . השתתפה בתיאטרון החאן בהצגת /•תהילה". פרשת יעקב די האן <המשך) - מתוך מאמר של ר' בנימין על דה האן לעיתון "הארץ" קואטריינן הבאים אחרי יקראו שירים אלח, וירעדו בחביבם חלב בלתי-משוערים · בכמה יםורי עברתי דרך החיים כשאני שר את שירי. ר' בנימין יעקב די האן רזי לי. רזי לי:- בירושלםיחנניר הקדושה לשלמים, מתהלך איש אחד, מוזר בנ.וברו · 1 מוזר בכשרונותיו 1 מוזר ברצינותו 1 מוזר במצבו בחברה, מוזר בתפקידו, ושמו ינ.וקב די האן. מחולבריח חרא, מגזננ של חרדים. אך לשנננו כננר ננליו הרוח ויבננט בנ.ומו 1 בתורתו 1 ויחי מן המתבוללים בפוננל 1 ויחי מננוזבי חדת. ויחי האיש בננל כשרובות ירונ.וים, וירכוש לו שפות ומרננים. ויצא שמו גם בתור משורר 1 בתור מפלם נתיב בליריקה ההולנדית. · ויחי גם מחלך חייו שובח משל אחרים; וימצא ממלות נ .וד בית חצר אשר ברוםיח וישתמש במצבו המיוחד לטובת האמירים המדיניים נ.וד כמה שחגינ.וח ידו. כתובים הדברים במפרו. "בין אמירים ברוםיח". וננל שולחנו אתה מוצא כרטיסים מאת מיליוקוב ויתר מנהיגי הליברלים ברוםיח. ושוב ננכר ננליו הרוח וישב אל נ.ומו ואל תורתו. אז שירי ישראל 1 שירי קודש 1 ישיר בנורו 1 אז גם יחליט לבנלות ארצח ישראל והמזרחי אשר בהולנד יםדר לו נשף-פרידה ננם ויוציא לכבודו בלירן מיוחד. · בהשתתפות נכבדי וחרא ננלח לארץ וילמדו כשקירח את שפת-נ.ומו נ.וד כדי הרצות נח ננל נושאים משפטיים וישקוד גם ננל שפת ננדב נ.וד כדי קרוא וכתוב ודבר נח. את ח"מזרחי" אשר בארץ ננזב כאשר ננזבוחו רבים וכן שלמים, ויתן ידו לחרדים הקיצוניים אשר במחנה; כפי שמרדינ.וים, שלא ננל מנת לקבל פרם. לכאורח חיה מקום לשמוח ננל חופנ.וח כזו. איש בננל השכלה נבוחה כי יתפום מקום בין החרדים הקיצוניים חרי בחזקה שישפיננ ננליחם ברוח של שלום וםבלנות , בישוב הרננת, במתינות ובכל יתר חמדות התרומיות שמנו חכמים בישראל ובאומות חננולם. אך לא כאשר דמו כן היה. למננשח נתברר כי נ.וד כמה שחיו גם מקודם באגף זה מתי מםפר מאנשי-המחלוקת וחנצוח חנה לא ה גיננו אלח אף לקרסוליו של הלוחם החדש. למננשח נתברר כי מיום חיות ינ.וקב די-האן ירנ.וצם ואיש-םודם של אלח, קרו מקרים וננ.ושר מנכשים אשר הרגיזו את הצבור היחרדי לא רק בא"י אלא בכל תפוצות הגולה. כותרת של מדור קבוע שדי האן ערך בעיתון - "זונדיגסבלדא" בהלונד בו נחשב לחלוץ · לחינוך לוסוצי לאיזם. כותרת של חוברת סיפורים סוציאליסטית שדי האן כתב שני מכתבים על דמותו המעוררת מחלוקת של די האן משנת תרפ"ב שהופיעו ב"על המשמר" ובהם מעולים פרקים מעברו ההפכפך בהלונד - מכתב מחולנדיח מי הוא יעקב ישראל די חאןז ממקור נאמן מרדינ.וים לנו 1 שפרופ' די-האן נמנה ננ"י הממשלה למרצח בששרים-חגבוחים-למשפט גם ישנה הבאה. בקשר נ.ום זה מתנחל משא-ומתן בין הנחלת חשנ.וורים למשפט והממשלה ובין התלמידים. אםפת התלמידים שדנה ננל שאלח זו חיתה בשבת י"ג מרחש רן ש. ז. ונגמרה בלי תוצאות, האםפח הבאה וחמכריננה תהיה בשבת כ' מרחשון. בהזדמנות זו אנו מפרסמים את המכתב הנוכחי שחגינ.ובר מחולנדיח, המלא ננובדות מחפירות מננברו הרחוק והקרוב של האיש חזה , ושמהם יישפטו מצדדיו של די-האן , נ.וד כמה באמםטרדם). שנים אחדות לפני המלחמה נםננ לרוםיח ננל מנת לחקור חאםורים · את חריבולוציח ובתי , ובתננודת חמםננ שלו חיה רשום , לפי נ.ודות · מכריו בתור נוצרי. ולבך נש כזה יש נ.וכשו החוצפה לדבר בשם "אגודת ישראל" או בשם מליון חרדים (לא פחות!) נגד חציונים ח"פושננים" וחרב זוננפלד וכת דיליח שמים בו .מבטחם ארץ הקדושה חזדננזננח תי"ו ננל תי"ו פרםח , כשתקננ ר"המומ לחכנ.וים" חזה את צפורניו החדות בחומת האחדות של ירושלים ושל כל האומה, ופח, בחולנדיח, קוראים אנחנו מדי שבוננ בשבוננ את שגיונותיו באחד חננתונים הגדולים "חנדלםבלט" - וכדי בזיון וקצף. אין דבר בא"י שימצא חן בנ.ויני המבוהל חזה , המחלל שם ישראל בפרחםיה. בכל הזדמנות חרא פוגננ באישיותם של אנשים שממרר ומומרים את נפשם זה נ.ושורת בשנים ננל תחיית האומה והארץ. אוםישקין (אצלו חרא נקרא בשם גנאי "מנחם-פשה "( חרא אצלו "רוםי" וכל ההנהגה הציונית היא "רומית" (או בשם הגנאי מינםק-דווינםק"), · "פינםק ובחיות שלקורא ההולנדי יש שם-נרדף ל"רוםי" נ.ום "בולשבי", תוכלו לשננו איזה מושג מקבל הקורא הנוצרי בקראו מדי שבוננ דברי האשמות וזלזולים וחרפות נגד ההנחלה חציונית והמזרחי / ביטויים שאנטישמי מלירח ומבטן לא ינניז לשלם לכתבם. הרושם חרא שההנחלה חציונית שלנו היא פשוט חבר פושנ.וים ומרננים ... אפילו ה"מ הנציב חננליון אינו מוצא חן בנ.ויניו 1 מפני שמתרוננננ נ.ום חציונים שנואי-נפשו ורוצח בםדור הקהלות וחוננו הלאומי , חרב קוק חרא אצלו Hofrabiner (רב החצר) וחרא משימו ללננג ולקלם ולשמצה בנ.ויני חננם ההולנדי. האיש חזה פרםם איזו שירים בהולנדית ומנניז לכנות את שמו בשם " משורר ירושלים" )!(. לפני כנימתו לארץ כתב: ירושלים · "שננרי פתחו שעריכם לפני משור. ירושלים." מפנ.ום לפננם חרא כותב ננל נ.וצמד כלאחר-יד כביכול : את המשורר של ירושלים הזמינו ונו' משורר ירושלים הלך וכר' משורר-ירושלים נםננ וכר'. החלוצים לרננתו חם כת של ריקים ופוחזים , פורקי נ.וול ו ... ~.Arbeidersvreugd" door JACOB DE HAAH SchrlJver . van "PIJpellJntJe1••. חרא ראוי לאצטלא שחם רוצים לנ.וטוהר. המכתב חזה שאנו מוםרים אותו כלשונו / חיה מלא דברים חריפים וקטננים מן ח"הנדלםבלט" שכולם מלשינות, · דברי והוכרחנו להשמיטם מטנ.ומים מובנים. חמננרכת חגינ.וח אלינו חשמוננח, שינ.וקב ישראל די-האן נתמנה לפני איזו חדשים למנהל-כבו ד של פקידי ואמרכלי אמסטרדם בארץ-ישראל (במקום חרב חורויץ שהתפטר), תואר שבו חיו מכבדים לפנים את האנשים הנכבדים ביותר; וכי רוצים חחוראח בשנ.וורים · נ.וכשיר להחזיר לו גם את כתר למשפט בירושלים. לכן אמרתי לממרר שנדות אחדות מתולדותיו של האיש חזה, למנגן ינ.ומדר ננל טיבו אותם האנשים שדי-האן לא חדל מחיות מליצם ודורש-טובתם: האיש חזה חרא יליד נניד קטנה בחולנדיח, נתחנך בבית-םפר 1ג D. P ACtl Al'\ST!!RDAI'\. . u,lt ·118. ג כללי באיזה כפר. בנ.וזכר את בית-חםפר בא לאמסטרדם, שם בולשביים. בחולנדיח ישנם נ.ויתובים קתולים המפיצים למדי התחבר אל מפלגה םוציאליםטית. באחד ממפריו את חרבה שננם ישראל חם ברובם בולשביים , וחלה בא Pijperlijntjes כתב מאמרי ושירי תועבה , שם חרא מםפר ננ"ד ומחזק את דבריהם. כשחיה הלורד מילנר בארץ-ישראל יחםו חמיני אל מצחצח-נננלים יפה אחד 1 שמפני חנימום אין כתב די-האן ב"חנדלםבלט" , שדבריו של מילנר שטחיים חם להביאו כאן בשלמות ... גם בכמה משיריו )De Baweging ( יותר מדי ואין לחם נ.ורך כמו לדברי ... לורד נורטקליף. אחרי מדבר חרא ננל נננינים כאלח ... מפלגת הסוציאליים גרשה מםרו את תמצית דברי לורד מילנר (שדבר כשבח חישוב אותו משום זה מחברתם. חרא נשא אשה נוצרית כדין וכדת והחלוצים), חרא כותב כפירוש: "כמוכן שאין לתת נ.ורך גד ול רננו חירם לא גרש ארתח (היא משמשת בתור רופאה בקהלה לדברים האלח. לו i ד מיל נר שחה פח זמן קצר / ובנבור עתון וו' מס' 60-61 'AI 'י= Nll ן י'ורד נורםבקייף י M קבי שום M יש. הוא ראה רק את החיצוניות חיפה וחקוריוזית של איזו קולוניה ושל איזה 3 שירים המבטאים את המהפך הרוחני של דה האן מושב-חלוצים. אם אלח חם חומר מועיל בשביל בנין הארץ ואת עלייתו לירושלים. - היא שאלח שניח." שני השירים המתורגמים הם בתרגומו של J. Meijen באחד ממכתביו חרא מםפר ' · איך פנה אל פקיד עברי במםלת .Dr נראה בגלופה האחרונה. הברזל בערבית. הלז נזף בר רענחר בעברית . חרא הלשין עליו לפני הפקיד הראשי. חנה זהר האיש וזהר טיבו - ואנשי "האגודה" בארץ-ישראל ' אם יש בחם ערד חרדים באמת לדבר ,'ד עליהם לכבוש ש~ת qt<ר iן ~t< ~ץק\;'ךןם פניהם בקרקע בחרכחם מי הוא חברם, מנהיגם ומליצם ." זר נ;ר}'ל i ת, ז>ם ז>~?זרד רוטרדם, חרלנדיח על וי אש '?'' י?ז:ותי ע i ?ה ן~~~ יעקב ררטשטיין תפלתי בלחש : אמסטרדם ~ip ל ךם Cnrust Die te Amsterdam veek zei: "Jerzalem" En naar Jeruzalem gedreven kwam, Hij zegt met een mijmrende stem: "Amsterdam, Amsterdam." "כt ~ם T דח?~~ ?ל~~י? ' למתנפלים ב " על המשמר" בלירן ז' נתפרסם מכתב מהולנד , חתום ע"י ה' חרדה יעקב ררטשטיין ' המדבר על עברו של ד"ר · יעקב ישראל די :-T T האן. במכתב זה מובאים דברים לא יפים שלשם הצדק אני Laatste Sabbath (Amsterdam) . Den laatsten dag. Langs uwe grachten באמסטרדם דבב כפלים T o יר~שלים רוצח להשיב אליהם: ~ר~שלי אראיילד' ליארנרם דרוענצי' כתב מפרים אחדים על עבינים באמשטרדם היא חיתה לי עירי הקדושה' •-: • Mijn schoone stad, ga ik aanbiddend voort. • -T : ' • -T : ~עיר- o קךש ך o ש ל'נכם ,םןר?\'ל?י~ ~י?ל'\?רדם ירושלים מר יעקב רוטשטיין נמצא, כנראה בהולנד רק זמן קצר. לולא זה חיה בוראי יודע , חאן הוא אחד המשוררים · כי ד"ר ךי הגדולים בהולנד' רכי שיריו חציונים והיהודיים נחשבים בין הדברים היפים ונעלים ביותר ' שנכתבו באיזו שפח שהיא על הנושאים האלח. מלבד זה יש לד"ר חאן שם טוב בעולם · די חיררידי והמדעי . לא ל כברד חרא איפרא לאדם לגלות את החיים הפרטיים ש ל אישיות כזר, רע"י עובדות בלת-ינכונות לא-כל-שכן . רעוד: חאן · ד"ר די בתרד אמן, כמר משוררים אחרים, למשל: אוםקר Nooit en nergens vergeet ik uwe prachten. Maar ik heb de stem van Jeruzalem gehoord. פה היא עיר מלאת רחובות חשאיים עם מלא-רוגז של נערים מסיתים ואנכי אהבתי תמיד יותר את היופי מאת הקודש. דיווחים של דה האן ל"דיילי אכספרס" האנגלי שבהם - ניתן לראות את המהפך העצום שחל בדעותיו בין 19ZO · ל 19Z1 עם כניסתו של הנציב העליון הראשון לא 11 י 1 הרברט סמואל 1 הוא פיוסם סידרת כתבות לדיילי אנס' )1920( "עלינו להישאר עם הספר אעפ"י שנעשינו שוב העם בעל הארץ." "צעירי המוסלמים מתחילים להרמות לצעירי היהודים, קצת חומרניים , קצת יהירים וקצת רודפי תענוגות. אך הנוער היהודי נוהה נכ"ז אחרי חאידיאלים לארץ וללשון . וו אלח סימנים ראשונים לתמורות בנפשו ו למרות שחיצו נית היה עדיין ציוני נלהב. "לוא יכולנו לחנך נוער יהודי תמיר וגא כמו הנדרים, דור חכם וספוג תורה כמו הרבנים." ואח"כ: "החינוך הלאומי לא הצליח לטפח מעט יראת כבוד כלפי העבר." הוא התחיל לנקר את פעולות המימסד הציוני והחל להאשימ ו ביחס עדיין לדת. (לפי ספר ההגנה, עבר לאגודת ישראל גם נגלל סחיטה של הערבים והדתיים שאיימו לספר פרשיות אהביו ברבים). (דיילי אכספרס 1921- הנציב העליון הוא יהודי , המזכיר המשפטי הוא ציוני. מנקודת ראות משפטית נוגדת הצהרת כלפור את ההבטחות שנתנו הבריטים לשריף חרסייך. גם מבחינה היסטורית אין ליהודים זכות על הארץ. באופן כזה רשאים הערבים לדרוש לעצמם את ספר,ד והטורקים את וינה. גם מבחינה מוסרית יש לדחות את שאיפות חציונים, כי חם אשמים נשבר רוסיה ובתבוסת גרמניה ואוסטריה. ארץ ישראל סובלת דיה מהמושבות היהודיות . בכל מקום שחן ממוקמות נאלצים תושבי הסביבה למכור את אדמתם ולנדוד למקומות אחרים. היהודים שולטים על כל המסחר 1 והם מורידים את ערך האדמה.") מיניים של החיים. מה שיש באמנות · פטרלרגיים , לאו דווקא שימצא בחיים. חאן · אין שום עובדה בחיי חד"ר ךי שתוכל לגרום, בנקודה הזאת, להתרגזות מרםרית. האם צריך לחדש בא " י את מלחמת החופש האישי של חאמןן חאן · ד"ר די נשא אשה נעלה ונוצרית. בזמן שלא חיה חרד ולא ציוני. ררחי הוא הדבר לגמרי · רלמררת לכתוב על ענינים פרטיים כאלח בעתרן. חאן · ד"ר ךי נםע לדומיה בזמן שלא חיה חרד ולא ציוני ' בדחיפה פנימית וברצון טוב, לעבוד לטובת האמירים הפוליטיים בדומיה. חרא, יותר מאנשים אחרים בהולנד ובארצות שונות, פעל חרבה להקלת גורל קרבנות הממשלה הצדית בהרצאותיו פוםקים · ומאמריו חבלתי ע"א המצב חםוחר בדומיה. · בבתי ויחד עם הרעדים חריברלרצירנריים באירופה עשה חרבה לעורר את תשומת-לבם של עמי איררפח לשאלה הזאת. · מערב ובכדי להשיג את מטרתו' ז"א בכדי לחבבם לדומיה למען חציל חיי אנשים אחרים, לא גילח את יהדותו בפםפררטים שלו (בתקופה זו חיה חד " חאן · ר ךי םוציאליםט). אפשר שאמצעי זה מעציב הוא. אבל המטרה הישרה תצדיק אותר. אחרי שע"י דברי הקודמים תקנתי חרבה מן הדברים שבמכתבו של מר ררטשטיין על עברו של ד"ר חאן אני · ךי רוצח יחד עם זה להודיע כאן , שאני מאשים את חאן · חד"ר ךי בנזק רב שגרם לציונות בזמן שחותו בא"י ע"י פעולותיו ומאמריו הפוליטיים. חפםימיזמרם חבלתי-מנבל ורגש חאיגוצנטרי שלו גרמו לזה שחרא נהפך מציוני טוב לאדם הנמצא מחוץ למחנה. עם כל זה , חאן · עברו של חד"ר ךימוכיח , שגם המצב חזה ירכל להשתנות לטובתו ולטובת-עמו. ולבסוף הריני שואל: האם לא הגיעה השעה לחדול מהתנפל בכל מיני אמצעים על האיש חזה , אחרי שהודיע כבר בפני הממשלה ובפני תלמידיו שלא ירםיף להתרעב בפוליטיקה. חפוליטיקח. ולהקדיש את · רצונו לשרב מדרך כל מרצו למדע חיררידי ולעבודתו לטובת האמנות. מי חעונות · מכם טחר ישליך עליו את האבן חאחררנחך צ . וריםלנד · א. רן דיווח על ההתנגדות שעורר דה האן נגדו בהולנד גם - לאחר עלייתו לארץ ישראל. מתןו "דאו היום" יהודי אמסטרדם נגד רה-האן מודיעים לי היום מאמסטרדם. כי היהודים האודתודוכסים של מדינת הולנדיה הוציאו כרוז משותף. שבו הם מוחים ככל תקף נגד הצהרות ה' רה-האן בידושלם. בכרוז הזה מובעת צעקה של היהדות האודתודוכסית על אשד נמסרו עניני אמ~נות כידיהם של · קהלת-האדוקים בידושלם לידים בלתי האן וחבריו, · דה המשוללים כל הבנה מדינית והעררים מדאות את התוצאות הדעות של פעולתם לעם היהודי . כך · ידי · על - מוסיף הכרוז לאמו, - האן וחבריו · גדמו דה דעה רבה ונזק עצום לשמח ולכבודה של היהדות האודתודכסית, בעולם כלו, וניחרד בארץ-ישראל עצמה. על כרוז זה חתמו כל הרבנים האשכנזים והספרדים של כל העדות היהודיות בהולנדיה, ובראשם הרבנים, מאמסטרדם, רוטרדם גדונינגן והדלס . כמו-כן חתמו עליו המודים הפרופסורים היהודים בבתי- המדרש של אמסטרדם ועוד דנים מראשי היהדות האודתודכסית . העתקה ממנו נשלח לפרסום לה"טיימס" וכל עתוני הולנדיה פדסמוהו גם הם . ינואר-פברואר 1985 - תאור מפגשו של דה האן עם הרב חיים זוננפלד מתוך ווהאיש על החומהוו עמו 2s4-s .4 .5 במאמר שפירםם חםופר המזרחי ר' בנימין 1 לק ראת יום חזכרון חי"ח לחרצחו של דיחאן בשבועון "במישור ", הוא מציין נקודה זו: "אפשר שנתפעל (דיחאן) גם מאישיותו המזהירה של רבי חיים זוננפלד זצ " ל. המשורר שבו חיה עלול לחתבםם מאישיות דגולה כזו; מן הפיוט ואש-דת שבח." על אחד הביקורים חללו אצל מורנו הרב חיים הראשי. גם םפר חתחלים לא נשתכח. חרב חזקן כולו אומר טוהר . מנחל את השיחה במילים רכות וטובות. אינו מדבר רע על איש, בכלל אינו מזכיר כל שם. אך אגב פירוש פםוק בתהלים הוא מלמדנו כיצד עלינו להתנהג לפי דעתו כשאלח פוליטית זו ~ו אחרת. הכל אפוף ברוך ובטוב-לב כזה, עד כי אנו חשים את עצמנו עצמאיים לגמרי / · בלתי תלויים כי אם בדעתנו, ונח-בשעה בכל-זאת כל כך רתוקים, מרצוננו, אל חרב החביב חזה , זוננפלד םיפר דיחאן : "אנו עורכים ביקור בבית וקשורים · · אליו באלפי נימים. אנו בטוחים ללא-כל רבינו הראשי / רבי יוםף חיים זוננפלד / בחדרו םפק כי הוא עצמו לא יםור אף כמלוא נימה ממה הקטן וחדל בו הוא מתגורר , בבתי-מחםח , על שחורה." ראש הר ציון / ליד חך-חמוריה , מקום שם מפליג דיחאן אף חרז שיר מוקדש למורנו: מעי כי אוצר המבט למםגד עומר ועובר דרך עמק השילוח אל - התורה הקדושה היא חיקו, מבוקר ועד ערב - חרי מואב. רק היא חשקו, בתוכני הד,ות שיי ביקר םיר חרברט םמואל , הנציב העליון , - חייו את חרב והשמחים. על בקור הלורד נורטקליף מפעילותו האנטי ציונית של דה האן מראה חבית הוא בדיוק כפי שחיה בשעתו , כאשר מאושרים ובטוחים, יותר מאשר כי הנהנים - מכתב-איום של והיד השחורהו לרבנות הראשית, שכמותו נשלחו גם לדה-האן בארץ-ישראל על ידי אותה חבורה שבסופו של דבר רצחה אותו. (מתוך ווקתדרהווו טבת תשמוובו יד יצחק בן-צבי ו ).ם-י ב"אג'פשן גזט " מיום 9 לפברואר 1922 פרסם סופר מירושלים ידיעות על בקור הלורד נורטקליף בא"י . בתוך יתר דבריו אמר הלורד נורטקליף' כי באנגליה יש רבים שאינם יודעים כלל שהיהדות חאורתורוכסית אינה מאמינה בציונות . וראיה על זח המשלחת של חאורתורוכסים היהודים , שבאו אליו אתמול להביא את מחאתם נגר הציונות ושהודיעו שחם מסירים מעליהם את האחריות על פעולותיהם של חציונים . (הארץ , גליון תשע"ה ט " ו שבט תרפ " ב) על המשלחת של הוער האשכנזי - כפי שהתברר , השתתפו w '1!.?-9 Q ~?ר~ ' -ר ffl';:i) ·~ במשלחת של הועד האשכנזי שדברה גם בשם ה"אגודת r2-כf ?,/?) /1 )_j\1 ר jf' ך" וז' t~ו_בj ישראל" היה מ . ל . ברנשטיין. ראובן שלמה יונגרייס והפרופ ' די-האן . (הארץ גל' תשע"ט ט"ו שבט פ " ב) ך 1ת /V' 1{ler-.פ (/ך/ DR~ י --1 ..Uנr LJ/f< U 1 נr12/1 ({' C!! l1,.;r~" ~כ; )"Jוtווq, )ו די-האן יתחבר אל המשלחת הערבית fiנ,;ןrי.R r ר" R חעתון המצרי "אל-וטנית " מםפר: "נודע לנו ממקור ;נ: 1;כ_tו?ן/f,,,רןו;/ /?lf-:ן נאמן / כי היהודים חאורתודוכםים חם חם חברי -"i)r:i ri !.-l ~ 1 ר" כ;, l ךון ~ r{'111 ,;f וכ f:u_}\ ?כ fj}\ i~ המפלגה היהודית המתנגדת לציונות , החליטו לשלוח את חפרופ ' די-האן כדי לחםפח אל המשלחת חפלשתינאית הערבית , הנמצאת עכשיו בלונדון / וכדי ~.,.,-f'.'1-~ ך כ: ·)5Jc% .~C??·? )·D <)' 9 (}/))r ~~-~::j ~~. •." להתאחד אתה בהגנה על השאלה חפלשתינאית בשם היהודים חפלשתינאים. אם נכונה הידיעה הזאת, תחיה ראיה חשובה לאחדות הגזעים חמזרחים וערבונם זה לזה בהגנם על קיומם בפני חזרם חזר חםוחף." (הארץ תתמ"ו / ט" i אייר פ " ב) פרופ' די-האן וה' םטורם ביום השני למםירת גלוי-הדעת של כל באי-נח חישוב העברי אל הנציב העליון בדבר פטוריו של המושל םטורם (אחרי הפרעות של ב' נובמבר בירושלים) שלח -~;;!_ חפרופ' די-האן לח ' םטורם מכתב של אחכה והשתתפות בצערו. (הארץ תשט"ו / א' כםלו תרפ"ב) - @"iכ.!.l(.-( י(; ו" e~ז..1י.:כrכh'r נ., 1 נ,,ן (;י ,'??/l~r~'-}ג ?;//~? · י .!Jf jnl,J ?ו ;נ W!)}~ 1( t ו° '<)~"('_/\"fr ;כ שירים מאוחרים של דה האן בהם בא לידי נטוי ווהצד ! ~ f?lr נ:.. Rp1 האפלוו שבחייו. .נ. r0.11ון fr ו .(• ן)~.רן .J'ורוrח ..)li)DI, V-1 ר.- Ae; י כrי 1 w-r /,;-i1 C-. '?נ f נו #~'JכtיJי ו/~ 1 י-"ו פקפוקים מדוע זה אלבה בשעת-ערב ה !i.1 jn1 fi/t_כ 1pff' הערבה אל הכותל הקדו ש? הלמען ישפוך לבי יםוריו לפני אלחים , (ק '° כ:: כ; ;_ף( (:::i או יען o סן מלטפני שם ומבקשניד שנערן הנה שבע-תאדה, שבע-החיים, אבקש תמיד שובע חדש. נדחף ע"י התאדה והשגעון הנני מקלל את האלהים בירושלים. ש 01 ri ',1 ~~ 'tיfVV:;),וJ ו 60-61 עתון 77, מס 1 ו Nl'l~A דם קדושים מדורות עולמים , ערד הוספת לספוג רם יהודי טהור - אשר חתדבק אל אלוקיו בכל חרם נפשר והתלהבות נשמתו המקורית , בכל נפשר ומאודו התמסר לטובת הישוב הישן והפרחתה של ארץ ישראל לפי · חוקי התורה! אדם דתי מדעי כזה שכל מצפונו רעד לקראת כל הגה של תלמידי חכמים. לקראת דקדוק מצרה , שמר כל חוק ומשפט התורה , נפל בידי אכזרים עריצים באשמת אנשים שכל קיומם חרא מכספי נדבר ת של יהודים הבררנים עבור שומרי תורה ומצרה - יושבים בארץ ישראל , והנח מופת ראשון לפעולתם חבנינית בארץ ישראל. לב מי לא יזדעזע , לב מי לא יתר ממקומו בשמעו כשרוח מרגיזה כזאת! בכתב שחור בל ימחה יוכתב סירן שנת תרפ"ד בדברי ימיו של עם ישראל. יהודי גדול מבני אנוחם יצחק ויעקב, לרחם מלחמת ,, מקנא קנאת ,, צבאות עומד במחיצה "שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד נח , ואשר דם קדושים נוזל בעורקיוה", תכרסם בדמו באחת מרחובותיה של ירושלי ם הקדושה , סמרך לבית תפלתו חמשה צעדים רק , נהרג על קדוש השם , נפל קרבן על במת משמרת הקדש של חי !t" רב החרדי 1 על כמת אמונתו הטהורה. - כאשמורת בקר יום שלישי הודיעו למדן חגאב " ד זוננפלד שליט"א את דבר הרצח , מרן שליט"א עמד על רגל יו ובפנים חורים נגד א ל ארון הספרים ויברך בקול רם ובהתלהבות ברכת דיין האמת בשם ומלכות ויקרע את בגדיו. (קול ישראל 1 שם) אבל כבד בירדשלם בצער עמוק ובלב פצוע ומורתח מודיעה העדה החרדית כיררשלם ת " ו לכל העולם היהודי את אסונה הגדול בהלקח ממנה אחד מנחיריה , דגול מרככה , רב פעלים כליל המדעים פרופיםרר ד"ר יעקב ישראי זיהאן ז "ל אשר ירים מרצחות קפחו את חייו באבי ימיו על מזבח הגנתו על חופשת היחוות החרדית באה.ק" יחונן ,, את עפרו וכפר אדמתו עמו. כעתירת המתאבלים: מרכז אגורת ישראי בארץ ישראי . ועד העיר האשכנזי. (קול ישראל גל ' מ' , תמוז תרפ"ד) - רציחתו של די האן דויווחם באמצעי התקשורת בקהיל m השונות. ידיעות ע"י הטלפון ירושלים חאן · חד"ר די נרצח אתמול בשעה 7.55 ברעב נחוג כשלשח כדורים מאקדוח חד 11 האן. · ר די ירו בו על יד בית החולים של הד 11 ר וואלך בשעה שיצא משם. כבעור חמישה רגעים מת. הודיעו שההלריה תהיה בשעה 9 בבוקר / אבל עד השעה 11 עדיין לא הוציאו את חמת מביה"ח של וואלך 1 ששם חרא נמצא. על יד ביה"ח ובחצר נאספו מאות אחדות של אנשים כולם כנראה מהקרובים לאגודת ישראל . באר גם הרב יעקב מאיר והקונסול ההולנדי . האן · בהלרית דיהשתתפו 300 איש. באהרב זוננפלד / שהספיד את המנוח. אח"כ דבר דברים אחדים הקונסול ההולנדי. המלרים רצו לעברו דרך רחוב יפו, אבל המשטרה לא נתנה להם וחטו את ההלויה דרך רחוב הקונסולים. אחדים מהצעירים רצו להתפרץ דרך רחוב יפו, אבל המשטרה לא נתנה להם. אבל כבד לעם ישראל (הקדוש!) אי אפשר לכתוב מרוב כאב. העין תדמע בלי הפוגה וחלב מתכרץ ,- רעל מה לבכות קודם, אם על אישיותו הפרטית , על נפש מישראל שנקטף באביב חייו / אר על האישיות החשובה התרבותית הגדולה , הסוגה רעיונות אידיאליות אין סוף, אר על לב ישראל כי נפצע על קרושה כי נחוג למען קנ את ,, צבאות , על נח פעיל בתחיתח של ארץ ישראל כי נגדע. רעתה הרמת אחד מבניה חטובים , שלש יריות ירו כר , והרוצחים לא זזו משם עד שראו שמתנגדה של "חרקת הקהלות " מתכרסם כבר כדמו 1 וחלל גדול נתחרה בישו בה של ארץ ישראל החרדית! הורד שאולה אדם עליון כיעקב ישרא ל די-האן במיתה חטופה ע"י שונאי דת ישראל. אוי לך ארץ ישראל הספוגה פרופ' די-האן נרצח בירושלים הדבר קרח בשבע בערב. - הרוצחים נעלמו. - רצח מדיני או פרטיו יררשלם הרעשה אתמול / בשערת בין-הערבים , על-ידי הידיעה, שנפוצח בעיר כמחירות "הבזק", שפרופסור רה- האן, חעתרנאי והמשורר, נרצח בקרבת בית-החולים "שע רי צדק" . ברגע מסרנו את הידיעה הזאת, אין בידנו עדין ידיעות ברורות, חרץ ממה שמסרח לנר המשטרה רמרדיעינר: לאחר שהתפלל פררפ ' רה-האן , כמנחגר תמיד , את תפלת הערבית בבית-הכנסתשל בית-החולים "שרעי צדק ", יצא אל הרחוב לחזר העירה. כמרחק חמשה צעדים · משער בית החולים ירו עליו שלש פעמים. כדרר אחד נתחבבזרועו / אחד בחזהו ואחד בבטנו ולפי דתע הרופאים, שבחנו את גרפו אחרי-כן 1 חיתה מיתתו כמעט מידית. רק מילים אחדות דובבו שפתיר לראשונים שבאר להרימו. מיד לאחר שנודע דבר חיריח מחור שוטרים, רגליים ורכובים, אל מקרם הרצח, וחקירה ודרישה נעשו תיכף-רמיד בכל הסביבה. לשעה קלח נפסקה תנוועת המכוניות והעגלות ברחוב רכל קבוצה שנתאםפח בקרבת המקום נתפזרח . ' אין המשטרה, לפי שמודיעים לנר, יודעת עדין דבר על-אדרת הגורמים לרצח חזה, רעד לרגע כתבנו את השררות האלו קשה להחליט אם חיתה כאן נונח מדינית מאיזה צד שחרא אר נונח אישית של שונא רפרטי אשר אמר להתנקם בר . הרוצחים הצליחו לחמלט. הרצח חזה עורר התרגשות עצומה בקרב חרגי חזרננפלדים שפררפ' רה-האן חיה בא-כרחם הרשמי בפני הממשלה. חרב זרננפלד עצמו חש אתמול אל מקרם הרצח וחבקו / בשעה עשר / קראו הכרוזים להשתתף גלויתו . חחלויח בחלרית די-האן השתתפו רק חזרננפלדים בערך מאתים איש, ותלמידים של תלמוד-תורה אמרר פסוקי-תחלים. כשהגיעה חחלריח מדרך בית-החולים חאמשטרדמי עד אל רחוב חמלך ג'ררג' , עמדה התהלוכה ואחדים מחם ובתוכם חד"ר ולך דרשו מאת הקצין האנגלי לחושות לחם להמשיך דרכם מרחוב יפר / ואולם הקצין התנגד לחם רצוח ללכת דרך בנין בית-החולים "בקרר חולים" . ההתרגשות גדלה בין בעל-ייחחלריח ונשמעו צעקות "גלייך!" (ישר) רבינתים הופיעו שוטרים אנגלים במכונית רחחלריח עלתה בדרך שחתרו לחם. חיתה שמירח מערלה ושוטרים שמרו על חסדו / גם פזרו את הקהל שבאו מתוך סקרנות. שעה אחרונה (שרדת מברקית מיוחדת "הסולל") לונדון / יום ג' בערב רציחת די-האן בעתונים הלונדונים רציחתו של פררפ' רה-האן ביררשלם נודעה כלונדון על-ידי חתערנרת הכללית. לעלני ניחרד חרא המברק שנתפרסם ב "תיימם" , ומספר עתרנים מוסרים גם את ידיעות ח"אינטרנשירנל-נירם סורים ", שחנן מספררת את הדברים באריכו ת. ה"דיילי-אכםפרם", שח' רה-האן חיה כתבו המיוחד / משתדל לתת למאורע צורח · מדינית ציונית. אברהם לקס (הדוקטור) כחזרות ההצגה " פעמונים כירושלים ". ינואר-פברואר 1985 --------------------------------------------- י העתדנים הערבים על רצח די האן "מראת לא שרק" במאמר בשם "פשע גדול" כותב : יד ארורה ירתה שלשה כדורים אל הפרופים' די האן המפורסם בהתנגדותו לציונות. הוא היה אחד מחברי הועדה (ביחד עם הרב הכ רביץ והד"ר וואלך) שנמנתה מטעם "אגודת ישראל" ללכת ללונדון ולמחות בגד החוק הנותן יפוי נח לאגודה הציונית לשלוט על כל המוסדות היהודיים. די האן נרצח לפני צאתו עם חבריו למלא שליחות זו. נגד הפרופיםור הזה הכריזו שביתה תלמידי השעורים למשפט בשל בקרתו החריפה על הציונות, עד שהממשלה הוכרחה לפטרו ממשמרתו בראשית השנה. אומרים שהוא היה אחד מאויביה היותר גדולים של הציונות מבין היהודים בא"י. מיתתו תתן מנוחה לציונים מאויב בעל יכולת גדול. "לימאן אל ערב" מוסר את הדברים הידועים ומוסיף , שדי-האן מת חמש שעות אחרי הרצחו. ל"אהרם" המצרי בטלגרפים: נרצח הד"ר ישראל די האן סופר ה"דיילי אכםפרם " הלויתו נערכה מתוך הפגנה גדולה . בפני בית הממשלה קראו הנואמים: "הלאה הציונות!" ומיחד על אכזריותה. הנרצח היה שיך ליהודים האורטודוכםים ואויב הציונות והציונים: ה"מוקטם" כותב: בשים לב לנקורת שהד"ר די האן מתח על הציונות ומפני השמועה על נסיעתו ביום א' ליולי ללונדון לשם תעמולה נגד הציונות ונגד פעולותיה בא"י / קבל די-האן מכתבי אזהרה ואיום. שולחי המכתבים דרשו ממנו להסתלק מנסיעתו ולהפסיק את התנגדותו ותעמולתו נגד הציונות. נראים הדברים ששולחי המכתבים והתומכים בהם הרגישו שהד"ר די האן עומד בתוקף על דעתו לנסוע ולא שם לבו אל המכתבים שקבל / ל כן ירה אחד משולחיהם אליו. שיר שלדה האן בתרגומו של meijerj.Dr. - מתון . (Oms Enfdeel , Vol. 17 n. 1, Jan -Fed. 1974) Adrss: D. J. Meijen, Hevsan Heijesmonslaan 25, Heemotede, Holland, :פגידה Verraad T • : 9ס ע i ף ~ן Hoe wiekt de vogel, ס<;' :ק '?i ירי lied,Hoe wiekt het עד Q ~קןח Totdat de kogej ס<;' י~;:ל~ schiet.ln het hart מתון "מגמות" ; דברי רונלד סטורס 1 הנציב העליון - · בא"י בכל שנה השתתפתי בקבלת הפנים לכבוד חג הסוכות שערכה הגב' לברא בחצר בית החולים "שערי צדק" היהודי אורתודוכסי ... במפגשי הסוכות האלה ניתן היה לפגוש בדמותו הטרגית , הרדופה של דר' יעקב ישראל דה האן . הוא היה יהודי . הולנדי ; גוץ . בהיר שיער ואדוק ביותר . משורר מחונן בשפה ההולנדית וכתבה של ה " טלגראף" בארץ ישראל . הוא נטש את הקריירה שלו בהולנד כדי לשרת את הציונים בפלסתינה , והתאכזב מאד שהציונות הרשמית לא יכלה למצא שמרש לשרותיו הטובים . מראה פניו היה מעין גיוסה אינטלקטואלית של וינסנט ואן-גון . ובדומה לו הבהיקו עיניו . מידי פעם . בהבעה נוראה של אימה בלתי מובנת . בוקר אחד הייתי רואה אותו עובר במרוצה, אוחז אותו ילקוט שחור חסר ידית, תיק המשפטים שלו . למחרת היו משקפיו הזהובות מביטות אלי מתחת לכפייה ממשי לבן בעוברו על גשרי הירדן בלבוש בדואי מלא - כאילו הפך לערבי נורדי - כדי לבקר את האמיר עבדאללה . שיחותיו על ספרות היו מרתקות, דבר שהחריף את צערי על כי לא יכולתי להבין את Niewe Karthago ושירים אחרים שהוא מסר לי . וביום מסוים , כשבתוקף תפקידי נקרעתי לגזרים בעתונות העברית , הוא השאיר אצל דלתי עותק של בודלייר . מודפס בהידור על ידי בית הוצאה הולנדי שבה התענין . ועליה הכתובת : "כשכל עמי מקלל אותך. אני שולח זאת אליך כאות שאני מאמין בך . ובמה שאתה עושה" ." עדיין שמורה עמי סימפטיה עמוקה (ורגשי אשם) על איש בודד להחריד והנתון למבוכה נוראה .• יעקב · המלביה"ד שי בר לקראת תיאטרון יהודי ההורה הבדיוני - סוגיית יסוד אדם הולך לתיאטרון . הוא יוצא מרצף מהלך החיים להתבונן בהווה בדיוני . בסיומה של ההתבוננות הוא חוזר לרצף מהלך החיים . אדם משתתף בחג, מוע,ד טקס, פולחן, תפילה. הוא אינו יוצא מרצף מהלן החיים . משתנה רק ההערכות הנפשית שלו : התרוממות רוח, רמת ובוז' כוונה' שחרור . עם תום הארוע, ההערכות הפנימית חוזרת ומשתנה והוא ממשיר ברצף מהלך החיים . תרבות מתבוננת . תרבות משתתפת. תפיסת הזמן של התרבות המתבוננת : הווה הולך ומשתלט על מרחביהם האיר סופיים של העבר והעתיד. ההווה - הזמן הידוע. ההווה רחב המימדים משרת את ההווה העכשווי בר חי בן התרבות המתבוננת . במרכז ההווה ניצב האדם המתבונן . תפיסת הזמן של התרבות המשת .תפת : הווה כנקודה חולפת בין עבר ועתיד . העבר בלתי ניתן לידיעה והעתיד הבלתי ניתן לצפיה הם בעלי השפעה מכרעת על ההווה החמקמק . בעומק העבר הבלתי ניתן לבחינה טמונה מטרת יסוד שמימושה, בעזרת האדם המשתתף תגיע להגשמתה המלאה בנבכי העתיד הבלתי ניתן לפענוח. במרכז המערכת עומד כוח טבע, רעיון, אל, תכנון-על-הסטורי' אותו משרת בן התרבות המשתתפת ומשמש לו עד. רצף מהלך החיים של האדם המתבונן הוא, איפוא, ההווה הרחב - הזמן הידוע . מתוך ההווה הרחב הוא מפקיע יחידת זמן ליצירת הווה בדיוני. ההווה הבדיוני המופקע מההווה הרחב הוא .. ביטוי טבעי לתפיסת הזמן של התרבות המתבוננת : המציאות המוכרת לנו בחוש היא בבואה דהה' נחותה ופגומה של המציאות האידאלית. מתוך המציאות הנחותה והפגומה, באמצעות השימוש בהווה הבדיוני חותר התיאטרון להגיע אל הצמיאות האידאלית . התיאטרון' כחווה בדיוני' הוא תנאי הכרחי להתקרבות של המציאות האידאלית. "כל העולם במה." השחקן -האדם . זמן ,ההצגה ההווה הבדיוני - כל הזמן . ההווה הבדיוני' הזמן המתומצת, מסמל את לכל הזמן' את ההווה הרחב . "החיים הם חלום." המציאות המוכרת בחוש היא תעתוע, אשליה, מקסם שוא, חלום, בדיון. המציאות האמיתית נמצאת בעולם הבא. בעולם אחר . חתיאטרון - ההווה הבדיוני, הוא ביטויה הטבעי ביותר של המציאות שהיא בדיון . המדיום הוא גם המסר . הווה בדיוני כדגם לצוני מחקר : מה השפעת הסביבה והתורשה על עיצוב אופיו של האדם ? תיאטרון כמעבדה . הרוח בדיוני כמייצג יחידות הורה דרמות . בעזרת ההווה הבדיוני חתיאטרון חושף רומאשר את יחידת החווה של צופיו . התיאטרון כחור הצצה למטרת השוואת נתונים . תפיסת הזמן העומדת ביסוד התרבות היהודית היא בעיקרה תפיסת הזמן של תרבות משתתפת. התיאטרון ושמושר בהווה הבדיוני הוא כלי הביטוי הטבעי ביותר לתפיסת הזמן של התרבות המתבוננת. איו תרבות משתתפת "טהורה" כפי שאין תרבות מתבוננת . "טהורהיי . בכל תרבות משתתפת יש r יכיבי התבוננות וב :S ל תרבות מתבוננת יש ז:כרכיבי השתתפות. הפער, החפיפה, הניגוד הפנימי ומתח הגעגועים ביו שתי תפיסות הזמן של התרבויות האלו מהווים t וגיית יסוד בתיאטרון. b לא נתינת הדעת לסוגיית יסוד זו לא תתכן התפתחות טבעית של תיאטרון יהודי .• יוסי יזרעלאי עתון 77' מס' 60-61 קווים להגדרת אמנות ההצגה של המספר העממי תמר אלכסנדר, מיכל גובריו - לו היית מזופר בישיבה, היה יותר מוצלח או פחות מוצלח? שאלנו את מר שלמה רבי ' מזופר יוצא קורדיסטן 1 ארביל שעל חומרים מתוך אירועי ההיגוד שניהלנו עמו מתבססת העבודה הנוכחית. - את מתכוונת בלי תנועה ? -כן . - זהו בדיוק. את מדמה את העניין לעץ שעשוי משעווה . האוויר לא מזיז את העלים שלו אז אין לו שום יופי . אם הוא חי ' הרוח מזיז את העלים את הפרחים , את הפרי . זה היופי של העץ החי . א. דברי פתיחה סיפרו-עם מעצם טיבו ומהותו איכנו טקסט כתוב בלבד . הסיפור הכתוב היכר תמיד תוצאה משוב- חבת בדיעבד (ולעיתים קרובות מעובדת) של טקסט שנאמר בעל-פה על ידי המ Q פר העממי בזמן וחלל מסויימים מול קהל מסויים . יחסי הגומלין בין כל המרכיבים הללו יוצרים סוג של הצגת-יחיד המכונה על ידי חוקרי הפולקלור : "אירוע היגודי". 1 הטקסט נוצר בכל פעם מחדש כתוצאה מאולתרת חד פעמית של אותה מערכת יחסים . יחד עם זאת נתון האירוע ההיגודי היחידאי בתוך מסגרות קבועות של מסורת העוברת בעל-פה מדור לדור והמעמידה שפה בסיסית של תימרת, מוטיבים. תבניות , ז'אנרים וסגנון בצוע. אומנתו של המספר העממי כמדדת ביכולתו לרתום את אותם היסודות המסורתיים הקבועים (הטקסטואליים והביצועיים) לשם יצירת האירוע ההיגודי המיוחד . מבחינה זו אפשר להשוות את האירוע ההיגודי למשל להצגה ממסורת של הקומדיה-דל-אוטה שבה קהל וכסיבות הזמן והמקום המסויימים מכתיבים את אילתור ההצגה החד-פעמית, הטקסט שלה ואופי ביצועה המשחקי מתוך תפעול של רפרטואר, עלילות, טפוסים , מוטיבים וקטעי פנטומימה מסורתיים . עד כה עסקו חוקרי הפולקלור בעיקר בטיפול בתבניות, מוטיבים ובטפוסים הקבועים והמשתכים של דובר הטקסט בסיפור העממי . בשנים האחרונות הופנתה תשומת הלב המחקרית גם אל בדיקת ההקשר בו מוגדר הסיפור : כגון היחס שבין המספר, הקהל וכסיבות ההיגוד .2 בענודת המחקר שלנו ניסינו להרחיב את הדיון בשאלת אופני הביצוע של המספר העממי .עד כה התמקד מחקר הביצוע 3 בעיקר בתיאור תנועותיו של המספר העממי ומיונן ע"פ קטגוריות רטוריות. אנו הפנינו את תשומת לבנו לשאלת הטרנספורמציות המשחקיות - הגילומים השונים - אשר מבצע המספר במהלך הארוע ההיגודי, וכך להציע הגדרה של יסודות אמנות המשחק המיוחדת של המספר העממי . אם נתייחס אל האירוע ההיגודי כאל אקט תקשורתי , הרי נוכל לומר שבמהלכו לעו;כr~ המ Q פר בד בבד שלושה ערוצי תקשורת : הלשון .· הקול והתנועה . (אלו המרכי בים היסודיים והמינימליים של אמנות ההיגוד עוד לפכי שיפכה המספר לאמצעי עזר נוספים ובלת י הכרחיים כגון : שימוש באביזרי תפאורה בחלל . כגינה . תאורה, וכד .'( לעולם אין חזרה על האינפורמציה בערו צים השונים גם כאשר למראית עין קיימת ביניהם " התאמה מוחלטת", נהפוך הוא, אלו הם יחסים רב- ממדיים . ודי אם נזכיר את חוסר האפשרות להסיק מראש את האינטונציה בהגייתו של משפט כתוב או את התנו עות שילוו אותו . כך למשל רק אינטונציה וגודל ינואר-פברואר 1985 תנועת הנפת היד יבהירו לקהל עד כמה רחוק הלך הגבור במשפט : "ואז הלך בן המלך", או ליווי של הבעת פנים לעגנית למשפט כגון : "האחיות התייפו לקראת הכשף", בעצם מתאר אותן לקהל כמכוערות, ונכך גם ~טרים את כשלרן היציאה לנשף . כלומר , מגוון האפשרויות לשילובי הקשרים והיחסים בין הלשון . הקול, והתנועה הוא גדול ביותר ועומד על רצף שבין יחסי השלמה , הקבלה, הבהרה ועד לניגוד וסתירה . קהל האירוע ההיגודי קולט את מלוא משמעותו של סיפור העם על ידי פענוח במודע או שלא במודע של מערכת היחסים שבין רבדי המידע הנמסרים בעת ובעונה אחת לפחות באותם שלושה ערוצי ביטוי. מכאן . ברצוננו להציע הגדרה של סיפור העם כהצגה (פרפורמכס) שבה כעשה שימוש אינטנסיבי ומג~ון באפשרויות המתח שבין ערוצי הביטוי השונים . תפיסה זו של סיפור העם ממקמת אותו נין שלושה תחומים : צורות הנאום . ספרות ותיאטרון מבל י שאף אחד מהם יכלול את מלוא מרכיביו . בצורה סכמטית נוכל לשרטט זאת כך : על ציר אחד סיפור העם כהצגה משתייך לסוגי הדיבור המבוצע החל מהרצאה, דרך נאום פוליטי ועד לדרשה הדתית, הן על פי המשתתפים : דובר מול קהל , והן בשימוש בטכניקות הרטוריקה לעיצוב חלשוני, הקולי והג'סטיקולרי. על הציר השני הוא משתייך לאמנות הספרות שבה פונה דובר לקהל מבעד לחומרי עלילה בדיוניים המעוצבים נשפה . על הציר השלישי משתייך סיפור העם המבוצע לתחום אמנות התיאטרון . בשניהם פונה דובר אל קהל מנעד לחומרי עלילה בדיוניים המעוצבים בעת ונעונה אחת נשפה, בטכניקת הרטוריקה ובאמצעי אמנות המשחק. האנאלוגיה בין התיאטרון ונין סיפור העם רחבה עוד יותר, שניהם חינם סוג של שדרים רב-ערוציים נו-זמניים. מלוא משמעותם נקלטת (במודע או שלא במודע) על ידי הקהל כתוצאה ממיזוג הגרויים השונים והבו-זמניים המועברים אליו מבעד לכל אחד מרובדי השדר הרב- ערוצי . מבחינה זו ניתוח אמנות הבצוע של המספר העממי מהווה מודל גרעיני לניתוח הצגת תיאטרון על מלוא מרכיביה . גם אם נתרכז ביחסיו של סיפור העם המבוצע עם מקבילותיו על ציר האמנויות הפונות לקהל מבעד לעיצוב חומרי בדיון : התיאטרון והספרות , נראה שלמרות נקודות ההשקה והחפיפה נשמר ייחודו של סיפור העם כאמנות אוטונומית ומיוחדת במינה . ליצירת הצגת התיאטרון שותפים בדרך כלל יוצרים שרכים החל מהמחזאי הבמאי והשחקנים ועד למלחין כוריאוגרף ' תפאורן' מלבישים וכדו: על הבמה עצמה נמצאים לרוב המבצעים בלבד , בעוד ששאר יוצרי ההצגה Nlll\.1\1 ן כעדרים ממנה. חלקם ביצירה המשותפת מועבר לקהל בעקיפין' הן מבעד למשחק והן מבעד לעיצוב שאר מרכיבי השפה הבימתית, כגון תנעוות תפאורה ותאורה . כניסות ויציאות של מוסיקה, מקצב ההצגה וכדו: לעומת ביזור (פארצילאצית) התפקידים בתיאטרון מןכז המספר העממי את כל התפקידים כולם . המספר הוא יוצר הסיפור ומבצעו בעת בעונה אחת. הוא מעין מחזאי, במאי ושחקן כאחד. יז;וד עם זה כרמז ייחודו של כל אחד מהתפקידים על ידי שנוי העמדות המשחקיות של המספר במשך היגור הסיפור . הטרוגניות ההתגלמויות המשחקיות של המספר העממי דומה מבחינה מסוימת לתיאטרון היווני העתיק, לתיאטראות המזרח הרחוק או גם לתיאטרון בובות. כל אחד מהם בדרכו מעלה בפכי הקהל בעת בעונה אחת אופני גילום משחקי שונים, כגון : מקהלה, קריין, מפעיל, שחקן. הקרובים יותר או פחות מצד אחד לכפשות הפועלות ומהצד השני למבט-העל המסכם את פעולותיהן . בהשוואה לספרות הכתובה, הרי כמו הסופר, אין תפקידו של המספר העממי מצטמצם בגילום הכפשות הפועלות בלבד, והוא אחראי גם לתאורים. סיכומים הערכות וכדו' . אולם, לעומת הסופר המנותק מקהל קוראיו בפער של זמן ומקום ופונה לקהלו מבעד לשפה בלבד - באירוע ההיגודי הכרחית נוכחותו המבצעת של המספר מול הקהל . אם נשתמש במונחים אריסטוטליים הרי על פי "אופני החיקוי" עומד סיפור העם בין ה"הראייה" (האופן המימטי) לבין ה"תיאור" (האופן הדיגטי) תוך שימוש מעורב בשניהם. ביצועו של סיפור העם דורש מן המספר לשלוט בכמה אופני משחק שונים ולהיות מסוגל להחליפם ללא הרף אחד בשני . במשך היגור אחד הוא נע מעמדה משחקית אחת לשכיח . כגון מגילום כמעט מלא של הדמויות הפועלות : חיקוי לשונן . קולן . תנועותיהן' הבעת הפנים שלהן עד הערות ביקורתיות מרוחקות עליהן ועד לפניה ישירה אל קהל שומעיו . החלפת העמדות המשחקיות של המספר העממי באה כדי לגלם באופן ביצועי עמדות נארטיביות שונות, ההופכות גם לדרגות פניה שונות לקהל המאזינים. ועל כן' מתוך התייחסות לעמידתו בתווך של הסיפור העממי המבוצע בין ספרות לתיאטרון . התבססנו על מוכחים של תורת הספרןת 4 כדי להגדיר את סוגי הדמויות השונות אותם מגלם המספר בעת הצגת סיפור העם. בדברים שלהלן בחרנו להתמקד בשאלת סוגי גילום נוכחות המספר באירוע ההיגודי מתוך מטרה להגדיר צורות יסוד בגילומים השונים, לתארם ולתחמם. שאלה זו היא נקודת הצומת של הספרות העממית המבוצעת כעומדת בין צורות הנאום הספרות הכתובה, והתיאטרון. והיא מהווה' על פי תפיסתנו, אחד מקווי היסוד בהגדרת ייחודו ומהותו של סיפור העם. ב. שיטת המחקר עבודה זו חיכה תוצאה של שיתוף פעולה ומחשבה עם תלמידינו במסגרת שעור וסמינר שניתן באוניברסיטה העברית בחוגים תיאטרון ופולקלור בשנת תשמ"ד. במסגרת זו ועל בסיס הכרות מוקדמת עם כמה מספרים, הרפרטואר שלהם ואמנות הביצוע שלהם' ערכנו ארבעה אירועים היגודיים בהזדמנויות היגור שונות עם שלושה מספרים עממים השונים במינם, במוצאם, באופן ביצוע ההיגוד שלהם ובמטרת ההיגוד לגביהם . עם שלמה רבי, מספר קודדי יוצא אוביל נפגשנו יותר מפעם אחת בהזדמנויות היגור שונות : בית המספר, כיתה, אולפן טלויזיה . שלמה רבי סיפר בעיקר סיפורי מוסר בחלקם משעשעים . הרב טוניה בלוי, אשכנזי יליד הארץ ' חסיד חב"ד התארח בכתתנו ושילב סיפורי חסידות בדרשה עיונית. רבקה כהן-אריאל ילידת הארץ ממוצא ספרדי יגוסלבי סיפרה בעיקר בדיחות וסיפורים הומוריסטיים. תעדנו את המספרים באמצעות הקלטה, רישום של הטקסט, צילום תמוכות ברצף. ושקופיות (כשאנו רושמים את המשפט שנאמר בחפיפה לכל תמונה). את שלמה רבי ורבקה כהן-אריאל אף הסרטנו בוידאו. צרפנו גם ראיונות עם המספרים אשר בנוסף לשאלות הנוגעות לרקע התרבותי והאישי שלהם התרכזו בשאלות אמנות הביצוע, ומודעות המספר לכצוער. הסתבר לכו שהמספרים מודעים לאמנות הביצוע שלהם לתפקידיה ולאפשרויות מתוחכמות לשמוש בה. הם אפשרויות הצירוף השונות : 1. מספר מגיד ומספר מסכם 2. מספר מגיד ומספר מתלווה 3. מספר מגיד ודמות 4. מספר מסכם ומספר מתלווה 5. מספר מסכם ודמות 6. מספר מתלווה ודמות ך . דמות ודמות גילום מערוב משולש : מספר מתלווה , דמות, תדמוהמשפט : הלבישה את ההכלהמספרת : סבתא ןסיטו צוות המחקר : חיה שדלצקי ' אלישבע ומסקי. גלי ה ןסיטו ד . אברהם והפסלים - בדיקת רצף של הצגת ספור-עם נדגים כמה היבטים הצגתיים של סיפור-עם על פי ניתוח ביצועו של שלמה רבי בסיפור "אברהם והפסלים" או בכינויו של שלמה רבי עצמו : "סיפור על פסח" . בחרנו בסיפור זה בגלל הופעתו של אירוע היגור פנימי בתוך הסיפור החיצוני. בו מתאר אברהם בעיצוב מחודש את גבינת הזהב ממקדש האלילים בפני קהל הנהנים והמלך השופטים אותו. ההיגוד הפנימי בסיפור ממלא לא רק תפקיד בקידום העלילה, אלא הצלחתו משכנעת את הקהל הפנימי בחפותו של אברהם' מצילה אותו מעונש מוות שחיכה לו' מחלצת את הקהילה כולה ממצוקתה ואף מזכה אותו בגמול כספי . מבחינה זו משתייך הסיפור אברהם והפסלים לסוג סיפור-עם כסיפור המסגרת של אלף לילה ולילה, לסיפור "של מי החלום הטוב ביותר" של שלמה רבי בו היהודי זוכה במרק כי סיפר את החלום הטוב ביותר [טיפוס סיפור מס' 626 (חלום הלחם) על פי מפתח אארנה-תומפסון], וכן גם לסיפור הביוגרפי של שלמה רבי עצמו אשר כדבריו ניצל מתליה בעוון ציונות על ידי כך ששיכנע את התלין בכלא העירקי שאם ישחררו מהכלא למרות שהחליד יוצא להורג הרי יזכה בגן-עדן. כלומר בכוח אמנות ההיגוד שלו ניצל המספר עצמו ממוות בטוח. בהקשר קיצוני זה של היגור בתוך היגור בו זוכה דמות המספר בחייה בזכות אמנות ההיגוד, מגדיר הסיפור ומדגים את עקרונות ההצגה המעולה אשר בזכות המיומנות שבה ניצל המגיד. קיומו של היגור בתוך היגור' כקיומו של סיפור בתוך סיפור, תיאטרון בתוך תיאטרון. או קולנוע בתוך קולנוע, מצביע על מודעות של הז'אנר לעצמו, ומהווה הזדמנות של הז'אנר לחשוף את תחבולותיו בפני הקהל . לגבינו היגור בתוך היגור מציע הגדרה עצמית של דרכי גילום המספר , ומדגים את דרכי השפעתם של גילומים שונים על הקהל . תיעדנו את "סיפור הפסח" שלוש פעמים : פעמיים באירוע היגררי ראשון כאשר בו הוא סופר פעם אחת על פי בחירתו הספונטנית של המספר כסיפור השלישי ברצף ההיגודי. ופעם נוספת לצוני המחקר בהפרש של שעה וחצי מהיגור להיגרר . מאירוע זה יש לנו תיעוד הטקסט, האינטונציה וחלק מן התמונות בצילומי רצף . פעם שלישית סופר הסיפור באירוע היגררי אחרי למעלה מחודש ימים אירוע זה הוקלט בוידאו-טייפ . כיוון שבחירת הסיפור "אברהם והפסלים" התגבשה תוך כדי האירוע ההיגודי הראשון לא הספיקו חומרי הצילום שהיו ברשותנו באותה הזדמנות לתעד את מלוא רצף התנועה . בניתוח שיובא להלן נסתמך. על כן. על ניתוח התנועה בסרט הוידאו (שמחמת מגבלות טכניות לא ניתן להביא ממנו צילומים במסגרת זו), כדי לעמוד על הגילומים המשחקיים שבסצנת המשפט . להלן נביא בסיון לרישום רב-ערוצי של סיפור "אברהם והפסלים" (בבצוע השני מתוך האירוע ההיגודי הראשון) , במהלכו נדגים גילומים משחקיים נבחרים הן גילומי יסוד והן גילומים מעורבים שיודגשו באותיות שונות ברצף הטקסט . נתאר את עיצוביהם בערוצי השדר השונים. ונשרטט קוים ראשונים לתפקידם הן נבנית הסיפור והן בעיצוב פנית המספר המגיד לקהל מבעד לעולם הסיפור. עתון 77' מס 160-61 מהווה גורם מגורמי הקומפוזיציה של הסיפור. למשל . במשפט המוביל אל הדיאלוג הראשון בסיפור הנדון : "הבת שלו באה" שפה דיבורית נמוכה אשר נבדלת מלשון הדמויות כמעט רק בשמירה על גבול הדיבור בגוף שלישי . האינטונציה הדיבורית מטרימה את זו של דיבור הדמות העומדת להופיע בתוספת הדגשה שיוצרת מתח . בתנועת הגוף. היד והפנים מגלם כבר המספר את הדמות מתוך פניה לבן-השיח השני שבעולם הבדיוני ולא לקהל . מספר המתלוו המשפט : הקופאית המלמעלהמספר : דוד קופרמן " דודו ראש העיר" צוות המחקר : מיכל גלעד . מיכל בידרמן . אפרת רשנה מספר כדמות במשפט :"סבתא . אמי , תקחי טבק " ש אומר הנסיך סלאמה הגנב המתחזה לכדווי . לזקנה : י ד שמאלי ת בצורת נתינה וכף היד מסמלת את דמות הטבק . טדיאלק בד ווי. צור ת בקש ה לאשה , הו א שואל אם רצוה ומציע שתקח טבק . צו ות המחקר : דלאשה גמיל ' חאפי מונה ' כחני כאדיה' סמעאן ניבה . המספר : אבו אל דסע מהכפר ברעידה 4. מספר רמות גילום של הנפשות הפועלות . המספר מוותר על התערבותו בעולם הבדיון כמתווך והעולם מסופר מנקודת תצפית של גבור אחד . למשל .שיחת היהודי עם אברהם ה"פורץ גדר" : אברהם מה אתה עושה ? מה יש? היום כיפור ! איזה כיפור ? היום פסח ! אתה לא שמעת מה שקרה ? השפה הדיבורית הנמוכה מבוצעת באינטונציה דיבורית מובהקת המחקה את הדמויות, כשתנועת הגוף ימינה ושמאלה ותזוזה בחלל מסמנת את התחלפות הדוברים המשתתפים בדיאלוג, ותנועות הידיים והבעות הפנים מחקות את אלה של הדמויות. נוכחנו לדעת כי בבצוע סיפור העם אין רק ארבעה גילומי יסוד משחקיים כמפורטים לעיל אלא לעיתים קרובות נוקט המספר בעמדות משחקיות מורכבות שהיכן נעצם עירובי משנה של ארבעת הקטגוריות היסודיות, המספר יכול לנקוט מבעדן בעת ובעונה אחת בעירוב של כמה עמדות מ g ;יר הן כלפי עולם הבדיון והן כלפי הקהל. הגילומים השונים של דמות המספר נוצרים כתוצאה ממערכת היחסים בין ערוצי הביצוע השונים. בארבעת גילומי היסוד מתייחסים בדרך כלל הערוצים זה לזה ביחס של תואם . לעומתם בגילומי המשנה המעורבים מתקיימות מערכות של יחסי גומלין הטרוגניים בין ערוצי הביצוע. מורכבות העמדה המשחקית נוצרת בשני אופנים, או על ידי העברת כל המידע דרך עמעם, למשל של אירוניה . אשר יעצב הן את רמת הלשון' הן את האינטונציה והן את התנועה : או על ידי עיצוב של מידע שונה בערוצי השדר השונים . באופן סכמטי ניתן למנות שבעה גילומי משנה : (במקרים נדירים ישנם אפילו גילומי משנה משולשים כפי שנדגים ברצף הסיפור המנותח בהמשך) להלן רואים בה חלק מרכזי בהערכת עצמם כמספרים ואמת- מידה בהתייחסותם למספרים אחרים. בשלב השני ניתחנו את החומר שהצטבר מתערו אירועי ההיגוד . בהתאם להגדרת אירוע ה היגור כשדר לפחות תלת-ערוצי (לשון . קול ותנועה) נחלק גם הניתוח לדיון במבנים הלשוניים טקסטאליים. לאלה של הקול והאינטונציה ולאלה של תנועת הגוף . הידיים והבעת הפנים . את כלי הניתוח שאלנו מכל אחד מהתחומים המתאימים : לרמת הלשון והטקסט השתמשנו בכלי ניתוח של סיפור העם בפולקלור ושל תורת הספרות. לניתוח רמת האינטונציה שאלנו כלים משיטות ניתוח במוסיקולוגיה ובמיוחד שיטתה של פרופ' דליה כהן מהאוניברסיטה העברית. ו ' ניתוח רמת התנועה השתמשנו במונחי הגדרת תנועה תיאטרלית. למשל . מונחיהם של דקרו ולבן . בשלב האחרון המסכם ניסינו לעמוד על יחסי הגומלין בין ערוצי הביצוע ברצף ההיגוד, הן לגבי עיצוב הסיפור באותו קטע ברצף והן לגבי שאלות נוספות כגון : עיצוב חלל . זמן . או אופי הגילום המשחקי . ג. העיצוב המשחקי של עמדות המספר נתרכז עתה (בקיצור שמסגרת זו מאפשרת לנו) בהצגת מסקנותינו בשאלת אופי הגילומים המשחקיים של המספר העממי . הגענו להגדרת ארבעה גילומי יסוד של יrוחכונ המספר בהיגרר (בנוסף לדמות הביוגרפית של המספר המקבילה לדמות הביוגרפית של הסופר). 1. מספר מגיר את יוצר האירוע ההיגודי והפונה ישירות לקהל כינינו בשם "מגיד". (מקביל להגדרת המחבר המובלע או המחבר הנסתר אשר לפעמים פונה ישירות לקורא מעבר לעולם הבדיון) . דוגמה לגילום מגידי קיים במשפט הפניה של המספר לקהל המקדים את ספררו של שלמה רבי "אברהם והפסלים" (שיובא להלן> : "עכשיו הסיפור השלישי על פסח". ברובד הלשוני זהו משפט מ~בר חוץ סיפורי הבא כדי להבהיר לקהל את מיקומו של הסיפור הספציפי ברצף כשהוא מבוצע באינטונציה סמכותית ומתוך פניה גופנית ישירה לקהל .על ציר במה קהל. ובמצב מוצא של מרכז הכובד הגופני . (אצל שלמה רבי בחזה) . (ראה שרטוט להלן. בניתוח רצף הספור) . מספר מסכם במשפט : רואה אדם זקן ' עם זקן לבן , יפה תואר המספרת : מז ל טלבי ~ מחק ר : מימי חסקין 2. מספר מסכם מוסר באופן "אובייקטיבי" ומרוחק את השתלשלות העניינים . נמצא מחוץ לעלילה ובעל מבט ~ל עליה . (מקביל להגדרת מספר פנים דיאגטי מעורב או בלתי מעורב באירוע). כאשר הסיפור מהווה סכום של כל ברירותיו והכרעותיו . למשל . משפט הפתיחה של הסיפור "אברהם והפסלים" : "יהודי אחד בשם אברהם מרוד ואין לו פרוטה בכיס" . במשפט מופיע שימוש בפורמולה לשונית ספרדית ("יהודי אחד") והוא נאמר בשפה גבוהה ביחס לרצף . הלשון הסיפורית מלווה באינטונציה מלודית תאורית כאשר ה~ניה הגופנית הכמעט ישירה לקהל מלווה בהבעת פנים חייכנית המזמינה את הקהל להכנס לעולם הבדיון ' מתוך שינוי קל במרכז הכובד . 3. מספר מתלווה מצוי בתוך העלילה , מוסר בצורה מעורבת את האירועים מתוך השתתפות גבוהה בסיטואציה (מקביל להגדרת מספר פנים דיאגטי מעורב או בלתי מעורב באירוע). המסופר מתגלה מנקודת תצפיתו והמספר ה . עיצוב עמדות המספר ברצף הסיפור פתיחה הטקסט הסיפורי מספר מגיד •--------------------------- טקסט : פתיחה פודמולאית של בדנה התואמת את מועד ההיגוד ומופנית ישירות לקהל . הבלטת רקע של ייחוס משפחתי . מבנה משפטים על בסיס סימטרי כיאסטי : אני בן בתר של הרב מבבל כתב הרבה ספרים (הגדרת קרבה) x (הגדרת תואר) f- (בחירת פרט המדגיש כתיבה ופרסום אולי הרב מבבל אני בן בתר בהתאמה לקהל ההיגרד (חזרה על הקרבה) (חזרה על התואר) אוניברסיטאי) אינטונציה : ריבוי פאוזות, הדגשת מלים. הגייה איטית. טון חגיגי . תנועה : פניה מלאה לקהל של גוף ופנים על מעדנת הצידים במה-קהל, מבט ישיר, הבעה נייטדלית . תנועת היד מצביעה על "אני דובר". מרכז הכובד הנייד t דלי מזהה את הדובר עם עצמו . מספר מגיד חג אורים שמח לכם. עכשיו אגיד לכם מי אני • קוראים לי רבי שלמה אני בן בתו של בן איש-חי הרב מבבל אשר כבת אפילו so-60 ספרים · עוד ה . יום הזה' בישיבות בכל הארץ' בכל העלום, לומדים את תורתו: הרב יוסף חיים מבבל' אני בן בתו . נכדו. מספר מגיד פתיחה - אני כן כתו של כן איש-חי •מיתמיצ• של מרכז הכובד +נמה מגיד קהל f o רפליקה ו ו : מכנסיים גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה רפליקה 4 ו : לילה מהלילות, הגשם יורד לו מספר מסכם רפליקה 11 גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה טקסט : הילדים פונים אל האב ומבקשים ממנו בגדים לפסח . זוהי פתיחה שכיח של הסיפור על פי בקשת המתעדים . הפתיחה הראשונה מפורטת יותר , שם כל ילד מדבר בשם עצמו (משפטים 3 עד 7(. כא j. כל הילדים מדברים יחדיו . הם פונים לאב בפניה ישירה :"אבא" , ומציינים את מועד החג כדי להדגיש את החסד בו הם מצויים . ריבוי שמות הבגדים השונים הבאים בזה אחד זה מבליטים את הפער בין תובענות הילדים לבין חוסר יכולת האב למלא את דרישתם . אינטונציה : למרות הדיבור הישיר לא ניתנת ספציפיות קולית לכל בקשה . הגיית כל שמות העצם מעוצבת באותה אינטונציה של תחינה. (מנעד יורד תוך כדי משיכת הנדה סופית). החזרה מועצמת על ידי ההתרוממות ההדרגתית של גובה הצליל ונימת הקול . במתח שיישבר במשפט התשובה (בידידה מוסיקלית) מפיו של המספר המסכם . תנועה : פניה מציו הקהל אל ציד הבמה ואל עולם הבדיון . גילום הדמות מרומז ביד שמאל ובהבעת הפנים בעוד שמרכז הכובד ויד ימין נשארים בעמדת חוץ . לסיכום : ביצוע המשפט חיכו גילום מעורב של דמויות הילדים והמספר המתלווה בגלל אי חפיפה בעיצוב הערוצים : הטקסט מופיע בדיבור ישיר של הדמות בעוד שאינטונציה והתנועה הם בגילום מעורב . המבטאים ביקורת על תובענות הילדים . רפליקה 14 מספר מסכם טקסט : לשון גבוהה, שימוש בשתי פודמולות סיפוריות. המשפט מקדים את יציאת הגיבור לדדך . תיאור הזמן ביממה (לילה) ובמחזור השנה (חורף. גשם) מבליטים את מצבו העלוב של אברהם הנאלץ להפקיד את משפחתו ולצאת לדדך. אינטונציה : חזרה אינטונטיבית זהה ומלודית בשני חלקי המשפט . בשניהם הרחבת ההיגוי , עלית הטון ועלית העוצמה יוצרות פודמולות של פתיחה סיפורית ומתח לבאות . תנועה : פניה כמעט לגמדי אל ציד הקהל . הבעת הפנים מזמינה להקשבה . תנועה רטורית רחבה המשתמשת בדימוז מימטי . סכום : מספר מסכם . העצמת האינפורמציה בהקבלה שבין הערוצים. 1. יהודי בשם אברהם, מרוד , ואיו לו פרוטה בכיס חודשיים ויותר לפני פסח 2. בנים שלו 1 בנות שלו 1 באות אליו 3. אבא, לכבוד חג חפסח שמלח 4. השני: 5. נעליים ! 6. השלישי: ך . מכנסיים ! 8. אבל לאברהם פרוטה בכיס אין . (מראיינת : אתה יכול להתחיל בבקשה מהתחלה! צחוק של הקהל) 9. אברהם היהודי 0l. לפני חג הפסח באים ילדים שלו: 11. אבא, חחג מתקרב, מכנסיים, שמלח, חולצה, נע?יים 12. אבל' לאברהם העני פרוטה איננה בכיס 13. מה יעשה אברהם! 14. לילה מהלילות, הגשם יורד לו 15. אברהם החליט ' להפקיר את המשפחה ולעזוב את הבית 16. אם ישאו בכית, נשיא ועד חקחילח לא יוחם על בניו ועל ילדיו ועל משפחתו מספר מסכם מספר מתלווה גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה מספר מתלווה גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה מספר מתלווה גי לום מעורב : דמות ומספר מתלווה מספר מסכם מספר מסכם מספר מתלווה גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה מספר מסכם מספר מגיד מספר מסכם מספר מסכם גילום מעורב משולש: מספר מגי,ד מספר מסכם , דמות במונולוג פנימי ינואר-פברואר 1985 רפליקה 18 : עלה הד ירד הד מספר מסכם רפליקה 21: דחף את הדלת גילום מעורב : מלווה ודמות רפליקה 23: מצא פצירה מעורב : מתלווה ודמות רפליקה 31: יודעת תמי מסכן גילום מעורב : מגיד ודמות רפליקה 36: בדים מספר מסכם רפליקה 39: רהיטים מספר מסכם רפליקה 23: כל חרוז בגודל ביצה מעורב : מתלווה ודמות רפליקה 23: במקום השמן מעורב : מתלווה ודמות רפליקה ו 3: נתנה לו גילום מעורב : מגיד ודמות רפליקה 39: בשד מספר מסכם רפליקה 39: כלי מיטה מספר מסכם רפליקה 18 מספר מסכם טקסט : פורמולה סיפורית . הקבלה ניגודית בין שני חלקי המשפט : "עלה" "ירד". קיצור התיאור המדגיש את הדרך הארוכה שעשה הגבור במרחב הנשמע לחוקים על- טבעיים . בכך מעבר לסגנון אל-ריאלי של המעשייה. אינטונציה : מלודיות גבוהה . חזרה אינטונטיבית במנעד עולה יוצרים מתח והשתאות. תנועה : גוף פונה מעט אל ציר עולם הבדיון . מרכז כובד ויד שמאל נייטרלים. יד ימין בתנועה מימטית מדגימה את תנועת הטיפוס ואת ההר הגבוה. מעניין לציין את המעבר מ"מבט מרחוק" כאן' אל שימוש בגוף כולו כמו ב"מבט מקרוב " עם ההגעה לביתן ברפליקה מס' 21. טכניקה המזכירה את החלפת הבובה הקטנה בגדולה בתיאטרון הצלליות הסיני ' או את המעבר מצילום מרחוק לצילום מקרוב בקולנוע . רפליקות 21 ו 23 גילום מעורב של מספר מתלווה ודמות . טקסט דיבורי בגוף שלישי . אינטונציה מעורבת כמו במונולוג פנימי ופניה מספרית . תנועה בדמות . רפליקה 31 גילום מעורב : מספר מגיר ומונולוג פנימי של רמות טקסט : פניה ישירה אל דמות בקהל כדי ליצור קשר ישיר והתעניינות. הפיכתה לדמות אקטיבית בתוך עולם הסיפור באמצעות דרמטיזציה . מבחינת רצף הסיפור זוהי סטיה שתפקידה הוא רק הגברת קשב הקהל . אינטונציה : רמת הגילום של הדמות -גבוהה . הגוי ונימה דיבורית מובהקים . תנועה : רמת גילום גבוהה של הדמות אך מתוך פנית גוף חריגה לקהל ולא אל דמות בעולם הבדיון . רפליקות 39 ,36 מספר מסכם וגילום מעורב של מספר מגיר ומספר מסכם טקסט : מספר מסכם מתאר את התנהגותו של אברהם עם התעשרותו. ריבוי פרטים חומריים . תארו פורמולאי, קצביות, חזרות על מלים אנלוגיות בין חלקי המשפט (הכנסת מלים מודרניות יוצרת קשר ישיר , מגידי בין עולם הבדיון וקהל ההיגוד) . אינטונציה : פורמולה מלודית קבועה החוזרת מתוך עלית טון וגובה הצליל במניין הפריטים המצטברים, מגיע עד לסיכום במלים " חג פסח ". תנועה : פניה חלקית אל ציר עולם הבדיון . מרכז כובד נייטרלי תנועות ידיים רחבות מסוגננות ובלתי מימטיות המלוות בצורה קצבית כל יחידת טקסט . 17. עזב את חנית אחרי שישנו הילדים 18. עלה הר ירד הר 19. אחרי שעלה להר / לפיםגת ההר / וחנה מרחוק רואה אור אמר: 20. באמת אם יש ארו' יש בן ארם. אלן שמה לשתרת מים 21. כשהתקרב לביתן, דפק על הדלת, אין עונה. דחף את הדלת, נכנס, רואה, מה רואות עיניו ? נוצץ זהב שני פסלים, זכר ונקבה 22. אברהם יראה זהב. אז מה יעשה? 23. לקח מן הנקנה את החרוזים. כל חרוז בגודל ביצה בא, חיפש כתוך הכיתן מצא פצירה. חיתה פצירה. גירד בתוך גוף הפסלים כמקום השמן' למעלה למטה. איפה שזה שמן . גירד לו שלשו ארבע קילו זהב, שם בחולצתו . 24. חזר הביתה ע t:?·· שחר 25. חנן התעורר: 26. אבא. הכתנ לי לחם וחלב? 27. בנד, ערר מעט אבןא ~ו ~ ' 28. הלך מצא איזה יהודי 29. נגיד, למשל, גברת תמי 30. תני כמה גושים או עשר לירות, עשרים לירות 13. יודעת תמי • מסכן' מצווח לתת לו . ננתה לו. 32. הלן קנה פיתות, חלב, הביא לבית . אכלו הלן לצורף 33. תקנה זהב ? זהב טרב ! 34. למשל. הגרם עולה 500 שקל, תקח ב 400 35. מכר את כל הזהב 36. הביא חייטים, מכונות, בדים 37. לכל אחו תעשה אובע חמש חלד.םדת 38. תפר 39. אנשים קונים יין. אבל אברהם קונה שמפניה, קוניאק, בשו. אורז. החליף רהיטים, ., החליף כלי ,מיטה הכל ! לכבוד גiז הפסח !.• 40. אנשים קוראים . "הא לחמא עניא" בקול צנוע, אבל אברהם "הא לחמא עניאיי שלו הגיעה עד השמים (פאוזה ארוכה) מספר מתלווה מספר מסכם מספר מתלווה דמות (במונולוג פנימי> גילום מעורב : מספר מתלווה ודמות גילום מעורב : מספר מגיד ודמות גילום מעורב : מספר מתלווה ודמות מספר מסכם מספר מתלווה גילום מעורב : דמות הבן ודמות אברהם דמות מספר מתלווה מספר מגיד (פניה ישירה למשתתף מהקה)ל גילום מעורב : מספר מגיד ודמות גילום מעורב : מספר מגיד ומונולוג פנימי של דמות מספר מסכם דמות גילום מעורב : מספר מגיד ודמות מספר מסכם מספר מסכם דמות מספר מסכם גילום מעורב : מספר מגיד ומספר מסכם מספר מסכם עתון 77' מס' 60-61 רפליקה 41: חג הפסח מספו מסכם רפליקה 45: הדלת פרוצה דמות רפליקה 45: מעט נשאו מהם דמות רפליקה 50: יוצא מבית הכנסת רפליקה 53: מה יש דמות רפליקה 58: לא שמעת מה קדה דמות רפליקה 63: אני עשיתי דמות רפליקה 43: בינתיים מספו מסכם רפליקה 45: והאלילים כבו אינם דמות רפליקה 48: תיבא לי את היהודי דמות רפליקה 50: דאה את אברהם מספו מתלווה רפליקה 55: היום יום כיפרו מספו דמות רפליקה 63: אני עשיתי דמות רפליקה 43 מספר מסכם טקסט : מלת קישור המעבידה את הקהל ממקום למקום ומסיטואציה אחת לשכיח. אינטונציה : מלה מופרדת בפאוזה ארוכה הבאה לפניה ואחריה. מלודיות גבוהה מתוך הארכת ההברה האחרונה בטון עולה בכימה של פתיחה ומתח. תנועה : מרכז הכובד כייטדלי פניה קלה גופנית אל ציד הבדיון הבעת פכים מטדימה את עיצוב דמות הנהנים ההמומים בעוד שתנועות הידיים המסוגננות (חוזרות פעמים דנות בהיגררו של שלמה דני) מצביעות אל ה"חלל האחד" שאליו עובדת העלילה . רפליקה 45 דמות טקסט : עיצוב קולות שרכים של דמויות הנהנים. תארו תגובתם הנדהמת למראה השוד מתבטא בסדרת משפטי קריאה המתחילים בתיאור מצב ומגיעים למסקנה מי האשם. קבוצת הנהנים מופיעה תמיד יחד בפונקציה ל.zזי דמות אחת (תואם את חוק התאומים של אולדיק). דומה להופעה של קבוצת דמויות על מקל הנעה אחד בתיאטדון בובות. אינטונציה ותנועה : דרגת גילום גבוהה . רפליקה 48 דמות גילום דמות ממעמד מדומם מתבטא בשלושת הערוצים : שפה גבוהה , לשון פקודה ואיום, טון סמכותי שקט עמידה זקופה והבעת פכים בהירה הבולטת בהשוואה למימיקה גבוהה בגילום הקודם של הנהנים . רפליקות 50•53•55 דמות אברהם והמתפלל טקסט : דיאלוג מהיד בין המתפלל לאברהם . ברגע שאברהם שומע על מצוקת הקהילה חלה תפנית בעיצוב דמותו מעכי מסכן ומדוד, דדך שיכור ופורץ גדר הוא הופך לאדם הנוטל את מלוא האחריות על עצמו . (חזרה משולשת על הנטוי "אני עשיתי") הוא מסתכן ומציל את הקהילה היהודית מכליה באמצעות פקחותו וכשדון ההיגוד שלו. אינטונציה : ברמת גילום גבוהה בה מעוצב הבדל בין כימת הקול של המתפלל המופתע והמבוהל לבין זו של אברהם הנע מאדישות וחיקוי לעגני של בהלת המתפלל. לקראת סיום השיחה ישנה התייצבות בקולו של אברהם, הדגשה על המלה "אני" החוזרת כשהלעג כשמד דק בהעדה לגבי בהלת הרב. תנועה : בחלק הראשון של השיחה בגילום אברהם והמתפלל מרכז הכובד כטרי קדימה. הגוף והמבט נעים ימינה ושמאלה על ציד עולם הבדיון בדדך המרמזת על החלפת דוברים בשיחה. תנועות ידיים רטוריות של שיחה . בחלק השני של השיחה במקביל לשינוי הדרמטי שחל בדמותו של אברהם בולט גם השינוי בעיצובה הגופני של הדמות . מרכז הכובד והראש הולכים ומזדקפים כמעט עד למצב המוצא כשתנועת היד לעבד החזה מדגישה זאת . אברהם בפוזיציה הסופית כמעט דומה למגיד שבתמוכה מס' l והוא מוכן לקבל על עצמו את תפקיד המגיד בהיגרר הפנימי. ~Af\ 41. חג פסח 42. לקח לו בקבוק קוניאק עם קננ, םנדויצ'ים שותה קוניאק כרחובות של היהודים, כגטו של היהודים. שותה. 43. בינתיים הקהל של האלילים צריכים ללכת להתפלל לאלילים 44. רואים. מה רואות עיניהם ? 45. הדלת פררצה רהאלילים כבר אינם! חשרקים, נחשק השכר, איננר ! מעט נשאר מהם מי יעשה את זה חרץ מן היהרדים? מי שמאמין באלילים לא יעשה את זה 46. אמרו למלך המלך קרא לרב 47. אמר לו: 48. רב, אתם עשיתם את זה. אר תביא לי את היחרדי שעשה את זה אר את כרלכם אני אשמיד 49. אז נהפך חג פסח לכיפור . אפר ומתפללים 50. והנח אחד יוצא מנית הכנסת, כנראה כדי ללכת לעשות את חצרנים שלו / רואה את אברהם שיכור ואוכל םנדוויץ' קנב צעק: 51. אברהם, מה אתה ערשה? 52. אמר: 53. מה יש? 54. אמר לו: 55. חירם כיפרו 56. אמר לו : 57. איזה כיפרו? חירם פסח 58. אתה לא שמעת מה שקרה ? 59. אמר לו : 60. מה קרה? 61. כך רכך 62. אמר לו 63. אני עשיתי. הרב הזה משרגע, אני עשיתי. ברא רבי נלך למלך . אני עשיתי . לכר אתם יהרדים תעשר את החג שלכם. Nll ן מספר מסכם מספר מתלווה מספר מסכם גילום מעורב : מתלווה דמות דמות (קבוצת הנהנים מדברת) מספר מסכם מספר מתלווה דמות גילום מעורב : מסכם ומגיד מספר מתלווה דמות מספר מתלווה דמות גילום מעורב : מתלווה ודמות דמות גילום מעורב : מתלווה ודמות דמות דמות גילום מעורב : מספר מתלווה ודמות דמות דמות מספר מתלווה דמות ינואר-פברואר 1985 רפליקה 66: שלום אדוני המלך דמות רפליקה 66 דמות גילום דמות בשלושת הערוצים בעמדה ש ל בטחון עצמי מופרז. ברמת הטקסט פורמולה של פנית ברכה מעוררת גיחוך בדמיונה לפורמולת משחק ילדים מקובל בארץ . אינטונציה אגרסיבית עד לצעקה. תנועת הצדעה מתוך זקיפות מלאה בניגוד לכריעה המצופה . העובדה שההיגוד הפנימי בסיפור הפסח איננו רק סיפור בתוך . סיפור אלא חוזר על פי עקרון של מר~ה מקטינה ומהפכת על חמרי בדיון שכבר הובאו בפני הקהל' מביאה זה מול זה את דרכי העי צוב של אותם חומרים על ידי המספר המסכם של אירוע ההיגוד החיצוני לעומת אלה של דמות המספר המסכם באירוע ההיגוד הפנימי . כל אלו יוצרים כאותם חמרים וכאמצעים ההפוכים ז'אנרים סיפוריים שונים לשם השגת מטרות ההשפעה ההפוכות שלהם, על הקהל החיצוני מול הקהל הפנימי . סכום השוואת 2 האירועים המתארים כיצד התעשר אברחם ו . האירוע הראשון מסופר ע"י המספר החיצוני, בשילוב עמדות שונות בין גילומים שונים של דמויות המספר. האירוע השני מחקה אירוע היגררי ומבצע גם הוא את הסיפור בשילוב של עמדות בין מגיד , מספר מסכם ודמות . כאשר בניגוד לראשון ' המספרים מזוהים עם הדמות, ולכן הערותיהם מופיעות בגוף ראשון. ובנוסף לזה נוספת שכבה חיצונית נוספת של פניית המגיד החיצוני מבעד להיגרר הפנימי לקהל ההיגוד הקונקרטי . בשני האירועים חחיגודיים מ~:יפעלים המספרים חומרי דיון דו מים (יציאה מהבית , הליכה נחרים' הגעה למקום רחוק , לביתן מקודש, חזרה עם זהב , חרוזים , ושביבי זהב מגורדים בפצירה בתוך החולצה הקונקרטית של שלמה רבי) . עיצובם הסיפורי וההיגודי השונה שניתן לכנות אותו כ"שיחזור כוזב" של עובדות הידועות לקהל החיצוני בונה שני סיפורים שונים ושני אירועי היגור בעלי אפקט ופונקציה שונים בפנייתם לשני הקהלים . כמה מעקרונות ח"שיחזור הכוזב" - או אברהם כאמן השיחזור הכוזב נוצר במקרה שלנו, באמצעים הבאים : ו . שימוש כמקומות וכחפצים אותנטיים בהקשר המשוחזר : הר , ביתן, אור , פצירה, חולצה וכר ,' לשם הגברת מהימנות . 2. שימוש בחלקי אירוע או דמות לשם בניית סיטואציות ודמויות פיקטיביות (למשל, מחשבה של אברהם איך לחוריו זהב. מועברת לדיבור של האל ולהוראה איך לגרד אותו) . או : אופן ההתקרבות לביתן : שבגיוסה ה"אמיתית" היכר תוצאה של מחשבות העייפות הקונקרטית של אברהם ; הופך לחטיפה של אברהם ע"י האל. בגיוסה "המשוחזרת ". 3. צנזור - השמטה מתוך התאמת החמרים לז ' אנר ולקהל השונים . למשל - הצנזור והעידון של תיאורי הגדוד הקונקרטי ארוטי בהיגרר המופנה לנהנים . 4. שינוי ההקשרים הנסיבתיים כצרף : לעומת לקיחת החרוזים, ומתוך יתר תארח בצע גם גרוד תאותני בוורסיה א' בפצירה של זהב מגוף האל' בדרדסיה ב ,' נוספת פעולת הרחיצה שבעקבותיה מוענקים לאברהם חרוזים ושבבי הגדוד . 5. הפוך האפיון - בין פסיבי לאקטיבי . למשל , פקודה מול הזמנה , גנינה מול הענקה . השוואת הביצוע כשבי ארועי חהיגוד בשני ההיגודים הפנימי והחיצוני מרכיבי המעשיה מובאים בעיקר ע"י המספר המסכם, המתאפיינים : ברמת הלשון בפורמלטיביות מסוגנ נת של השפה . ברמת האינטונציה בנוכחות מלודית גבוהה' וברמת התנועה בשימוש בתנועות רטוריות רחבות והרמוניות . 64. הרב לקח אותו למלך 65. מרחו ק אומר לו: 66. אורני המלך שלרם 67. אומר לו : 68. שלרם 69. אומר לו 70. אורני אני לא ורצה שאתה תשפרט ארחי לבד. תביא את כרהבי הדת שישפטר ארחי 7 l . אז באו כוהני הדת 72. אמרו: 73. תספו 47. התחיל לספר את הסיפור שלו . אמר: 57. עליתי חרי ירדתי חרי עליתי על פסגת חר ישתבח שמו . אני רואה אורי ירח כמו ארבעה נ.ושר בניסן . 76. קורא לי : 77. אנוחם! אנוחם! אנוחם! 78. מי אתה ? אני לא רואה אותך 79. אתה רואה את אור הירח, זח אני. תבוא אלי 80. אז חלבתי אליו בעצמו פתח לי את · חדלת נכנסתי ·. אמר לי : 81. חקחל חזה. שחטו אותי • לא רחצו אותי . אולי תרחץ אותי ? 82. חולצתי חבקיה טבלתי אותה במי גשם 83. ורחצתי אותו. במשך חרחיצח אמר לי: 84. קצת תגרד לי בתוסיק 85. אני בשר ודם אוכל לגרד מתכת ? 86. אמר לי : 87. שמח יש פצירה קח את חפצירח גתרד לי! 88. בפקודתו לקחתי את הפצירה. כמו שאמר לי גירדתי לו . אחרי שגמרתי את מלאכתי • אמר לנקבה : 89. תני לו את החרוזים מתנה בשבילו 90. סיפרתי לוי נתן לי 91. וזח מח שהיה מספר מסכם מספר מתלוו ה דמות מספר מתלווה דמות גילום מעורב : מספר מתלווה ודמות דמות . מספר מסכם גילום מעורב : מספר מתלווה ודמות דמות מספר מתלווה גילום מעורב : דמות ומספר מסכם גי לום מעורב : דמות ומספר מתלווה גילום מעורב : דמות ודמות גילום מעורב : דמות ודמו ת גילום מע ו רב : דמות ודמות גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה גילום מעורב : דמות ודמות גילום מעורב : דמות ומספר מגיד גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה גילום מעורב : דמות ודמות גי לום מעורב : דמות ומספר מתלווה גי לום מעורב משולש : דמ ות מספר מתלווה ודמות גילו ם מעורב : דמות ודמות גילום מעורב : דמות ומספר מתלווה גילום מעורב : דמות ודמות גי לום מעורב : דמות ומספר מתלווה גילום מעורב : דמות ו מספר מסכם 50 ~ עתון 77' מס' 60-61 ~Nll ן All\~"~ 92. מה יגידו קהל המאמינים! מספר מגיד 93. זה פסל לא מדבר, כדי שיכסו על גילום מעורב : חטאיהם מספר מגיד ודמויות 94. אמרו: מספר מתלווה 95. אברהם (האליל> םיםר לד את דמויות הכל . מידם שעשינר ארתר חרא "א וי בר אינתר . אם וי בר עם אברהם אז חרא צדיק גורל 96. מלכנר. תעשה טונה, תן לו פנסיה גילום מעורב משולש : דמויות כל זמן שהוא חי (מחיאות כפיים) ומספר מסכם ומספר מגיד ך 9. אתם רצוים עדו סיפור אדח מספר מגיד קטן! 98. כן, כן קהל ההיגוד 99. פצפון' פצפון מספר מגיד מתייחדת אמנות הביצעו של קבוצה אתנית מסויימת ובאה לידי ביטוי אמנותו של המספר היחיד . עבודתנו ועבודותיהם של תלמידנו מהווים רק פן אחד בדיון כאמנות הביצוע של המספר העממי . ניתן להמשיך ולהעמיק. למשל, כסוגית היחס שכין אמנות זו ובין האמנויות המשיקות לה כגון בדיקת היחסים שבין עמדות המספר וטכניקות המבע המשולב שכספרות ובין חילופי העמדות המשחקיות של המספר העממי ; בדיקת היחס שבין האינטונציה של המספר העממי ובין טכניקות שירה ורצ'יטטיב שונות ; בחינה של צורות תיאטרון המשתמשות בעירוב של עמדות משחקיות על הבמה (תיאטרון יווני 1 תיאטרון i]ב; 1 תיאטרון בובות וכדו') או סגנונות משחק השואפים לעירוב דוברים (כגון : המשחק האפי בתיאטרון של נובט), לאור אמנותו של המספר העממי והטכניקה המיוחדת לו. לסיכום 6. שינוי בעמדת המגיד : 1. בהערות ישירות שונות (פונקציה שונה של שאלה רטורית של מגיד לקהל ברגע מקביל של חולית מעבר מתוחה בעלילה : חיצוני : לפני רגע הגניבה - הצורך למשוך את אהדת הקהל לדמות של אברהם למרות החולשה המקומית לשם חיזוק המוסר הכולל של הסיפור . הערה מציגה את הגניבה כתוצאה של האופי הכללי של האדם . (מה, אברהם לא יקח ?(. פנימי : לפני רגע הפצירה (הגדוד) יוצרת אמינות לגבי תום המניעים של אברהם . הפסיביות שלו, והיותו ממלא הוראות ומקבל את הזהב כתוצאת לוואי של פעולה מוזמנת בלתי-מתוכננת . ההערה - יוצרת תמימות, פסיביות (מה. אני בשר ודם יכול לגרד זהב?). 2. נוכחות עקיפה של המגיד החיצוני - באירוע ה היגור הפנימי . המדגיש לאורך כל הדרך בהערותיו האירוניות את הפער (במקרה שלנו : הקומי והסאטירי) בין שני האירועים . דוגמה : אינטונציה אירונית בהיגרר הפנימי . חיוך . בטקסט : עקיצות של הנהנים (חזירים) : רמזים ארוטיים. (כאוות נפשה) וכד '. כך נוצרים בחומרי בדיון דומים שני ז'אנרים סיפוריים שונים בעלי גוון מעורב דומה. בראשון נוצרת בדיחה שיש בה מרכיבים של מעשית קסם . בשני נוצרת אגדת אמונה בעלת אותם מרכיבים . ומסיפור ריאליסטי הופך סיפור הגניבה בהיגרר הפנימי למעשיית נס שקהל הנהנים חייב להאמין בה . ואפילו וולגרית . אפיון המעוצב על ידי שימוש כחומרים מתוך עולם משרתי הקומדיה והקומדיה דל- אוטה. כך מתקרב אברהם למשפחת דמויות המשרת ברי;לה - גנב בעל כישרון סיפור המסתבך במאבקים למען הצדק ובתככים פוליטיים אך המודרך כסופו של דבר רק על ידי כטנו .s המהפך הדרמטי כדמותו של אברהם מעכיר אותנו מקטגוריה של דמות נמוכה ומשתמטת מאחריות לקטגוריה גבוהה של גיבור מסתכן ונושא כאחריות . כך נוצר המסר המורכב של הסיפור בו נושעת הקהילה דווקא על ידי הדמות הנמוכה . מורכבות עיצוב החומרים מאפשרת למספר ליצור מתח כין סיפור להיגרר . וכאמצעות מסר סיפורי כעל גוון ז'אנרי מעורב , מבטא שלמה רכי את עמדתו הביקורתית כלפי מוסדות הקהילה המעריכים רק עושר וייחוס, ונותן הד לבחירתו הביוגרפית כדרך ציונית האפיון השונה של הדמות אשר נעשה ע"י המספר המתלווה וקטעי החיקוי הטהורים של הדמות, · יוצר בגיוסה ה 1- את הדמות הקומית התככנית חמדנית על שפה וולגרית, הרהורים הנובעים מצרכים פיזיים (עייפות, רעב) . ברמת האינטונציה : חיקוי הרהורי התחשבנות וערומה . וברמת התנועה הדגשה של כל תנועות המקיפה, הפריצה ולהיטות הגדוד . עיצוב הדמות בהיגרר הפנימי יוצר ברמות הלשון תום ע"י פורמולות של תמיהה, חוסר אונים וציות . ברמת האינטונציה - הצטדקות, השתוממות ואימת יראה, וברמת התנועה הדגשת עליבותו ע"י כיפוף הגב, ויחידות אינטנסיביות בפעולות הגדוד . כרובד המגידי - מתחזק הפער הביצועי בין שני ההיגודים (פנימי-חיצוני) בדרך המדגישה את המסר המבדח (פרודי) לעומת מסר האמונה -אגדה , ברמת הלשון לעומת הערות של שיפוט אופי, והערות אנכרוניסטיות מודרניסטיות בראשון 1 תהיינה הערות המגיד הפנימי : הדגשה של מסכנותו, וגדולת האלים . ברמת האינטונציה : המגיד החיצוני, משתמש בטון אירוני מבודח בולט, לעומת נימת ההתחננות וההתממות בפניות הישירות של אברהם המגיד לקהל הנהנים וברמת התנועה לעומת עמדת הגוף הזקופה של שלמה רב י כמגיד . מאופיין המגיד הפנימי בדמותו השפופה . השינוי בז'אנר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בשינוי עמדת המגיד כלפי הקהל . בסיפור החיצוני ובסיפור הפנימי . ו. סיכום מתוך התבוננות ברצף הגילומים המשחקיים של שלמה רבי בהצגת הסיפור "אברהם והפסלים" בולטת לעין האינטנסיביות של החלפת הגילומים . במסקנתנו נטען שריבוי החלפת העמדות המשחקיות ובמיוחד השימוש הגבוה בגילומים מעורבים הם קו היכר מהותי לסיפור העם . בדרך זו נע האירוע ההיגודי באופן מתמיד בין קודקודי המשולש של התחומים המשיקים לו : הנאום, הספרות או התיאטרון . טכניקה מיוחדת זו מאפשרת למספר העממי לעצב בפני הקהל מגוון של דוברים מעל ומעבר להופעתו כמבצע בודד . השימוש הגבוה בגילומים מעורבים ממלא פונקציה נוספת של מסירת כמה סוגי מידע בעת ובעונה אחת. למשל 1 גילום מעורב של מספר מתלווה ודמות , משרת הן את קידומה המהיר של העלילה בקטע תיאורי תוך כדי צביעתו בנקודת • 1 תצפית של דמות . בדרך זו מתעצבת מה שניתן לכנות , אקטיביסטית עד כדי סיכון חייו לעומת הדרך "מטרת העל" של המספר העממי : מסירת מקסימום המסורתית של צום ככי ותפילה. מיומנותו האמנתית אינפורמציה חי גורית במינימום זמן . כך יוכל המספר הצגתית של שלמה רכי מאפשרת לו ליצור עירוב דק כין רשימה ביבליוגרפית העממי לעניין עד כמה שאפשר את הקהל הבא בדרך שתי רמות ההיגוד ולהגניב נוכחות כפולה ומשולשת ו . של מגיד חיצוני על גבי עולם סיפור פנימי על כל רמות כלל להיגרר מתוך בחירה חופשית כאשר רק כשרון של המספר מתאפשרת על ידי טכניקה זו, מבלי לסיכום נוכל לחזור ולקבוע שלא ניתן להכין את מלוא שהופעותיה ישבשו יתר על המידה את גבולות עולם פונה לקהל או על ידי הגחה מדי פעם של הערה מגירית לקביעת הז'אנר של הסיפור . כמו כן נדמה לנו שעיון ישירה בין קטעי תיאור ודיאלוג, או על ידי השתלבות של קול המגיד בתוך אחד מגילומי המשנה המעורבים העממי מקנה לו, למעלה מכל ספק. מעמד של אמנות בסיפור " אברהם והפסלים" מעוצבת דמותו של הגיבור הפולקלוריסטיקה חיתה מה קבוע ומה משתנה . ברבדים שונים בין המגוחך למרומם על ידי כך שערוצי השדר השונים מוסרים בעת ובעונה אחת אינפורמציות את יסודות התמורה , את המשתנה, כאשר הסיפור שונות , סותרות ומשתלבות . העירוב באופני הביצוע העממי הוגדר לא כטקסט אלא כאירוע היגררי . מקביל לשאיבה של חומרים ספרותיים ממסורות הדינמיות וחד-הפעמיות של האירוע על פי הגדרה זו , שונות. שם הגיבור, אברהם, איננו מקרי והוא מתייחס התייחסה כעיקר לכיצוע האישי של המספר, מתוך R.A. Georges, Toward an Understarding of Story Telling Events . Journal of American Folklore pp. 313-328. ההיגוד של המספר מרתק אותו למקומו . גם הנוכחות הביצוע שלו .)82 (1969 המתמדת של הסמכות השופטת, המעריכה או מחנכת, R.A. Georges, A Folkloristic View of Storytelling Humanities in Society Vol. 3 No. 4 (May pp. 317-326. 1982) משמעותו של סיפור העם כטקסט המנותק - ממכלול .D. Ben-Amos, Folklore i הבדיון או ירופפו את המתח הדרמטי . המספר כסמכות האירוע ההיגודי וכמקרים מסויימים זהו גם התנאי Madras, 1982 .2Context. ח .A. Dundes, Text, Texture and Context . Southern Folklore Quarterly 28 (1964) 251-265 מסוג זה שהצענו כאופני הגילום המשחקי של המספר .ו Shandor, Dramaturgy of Tale-Telling .3 Acta Ethnographica 16, 1967. במקרים מיוחדים השימוש בהחלפת גילומי המשחק כיצוע ייחודית . .V. Hardiliokova, Japanese Professional Storytellers Folklore Genres ed. Ben-Amos, pp ובמיוחד גילומי המשנה המעורבים מסייע גם בעיצובו .171-193. חלק מהותי כהגדרת הפולקלור הוא קיום מתח מתמיד G. Calame -Griaule, E. Bernus של ז'אנר סיפורי מעורב. , ודיאלקטי כין הסטטי לדינמי כין הקבוע למשתנה על . 11 Gesto del Narratore et la sua lmagine כן אחת משאלות היסוד של כל אסכולה כתולדות .2, 1982. La Ricerca Folklorica No G. Calame - Grianle, le Qui Donne du Gout au Conte, Litterature, No. 45, 1982. מחקרים ככיוון ההקשרי (קונטקסטואליסטי) הדגישו 4. גלית חזן-רוקם. לראות את הקולות - על הסמנטיקה של היגור ספור-עם (מחקיר ירושלים בפולקלור, ט' בדפוס . ש . ומרן-קינן . הפואטיקה של הסיפורת בימינו ספירת-פעולים, תל-אביב. 1984. ה . גולומב, הדבור המשולב - טכניקה מרכזית בפרוזה לש כמובן לסיפור המדרשי על אברהם שניתץ את פסילי עגנון ; לפי הספור "פגים אחרות ". הנחה שהוא משתנה מפעם לפעם ומותנה כקהל הספרות א' 2, קיץ 1968, עמ' 263-215. אביו (ב"ר פ' ל"ח, סימן .)ג"י חשיפת התחבולה ונסיכות ההיגוד 1 כעוד שאת יסודות הקבע היוו ג . שקד. המספר כסופר : לשאלת דמות המספר ב"אורח גטה ומעמדם של פסילי האבן מזכירה גם את סיפור דניאל התבניות הספרותיות, חתימות והז'אנרים. ללון" מאת ש"י עגנון . ו~ל (ממקור ישראל צ"ט) שחשף את תחבולת הכוהנים . עבודתנו מנסה להראות שגם כרמת הביצוע של המספר הספרות א '1, אביב 1968, עמי 36-17. D. Fabre, J. Lacroix, Recit, Discours, Texte: Une Conteuse en Action. של משה בחכמתם ושלטונם של החרטומים (שמות). קבועים העוכרים כמסורת שכעל פה מדור לדור, על Via Damitia XXll, 1979, fasc. 4. P.L. Duchartre: The ltalian Comedy Dover .s Publications, New York, 1966. ק~שור הסיפור לפסח מסמיך את אברהם להתמודדותו העממי קיימים יסודות קבע. אלו הם יסודות כיצוע לעומת ארכיטיפים מרוממים אלה בולט ~פירנו של ידם מעוצבים הדוברים השונים כמהלך הסיפור ; נקבע אברהם בסיפורו של שלמה רכי 1 כדמות נמוכה תככנית ז'אנר ההיגוד (אגדה תבוצע כשונה ממעשיה) ; ינואר-פברואר 1985 הדימוי הויזואלי בעקבות ''תהילה" עפ"י ש"י עגנון; בעבורו ובבמויו של יוסי יזרעאלי בתיאטרון החאן 1 ירושלים נורית יערי מרוע לרכש הרב נעלי ריקוד ? איך מסבירים את העובדה שדמותה של תהילה, זקנה כת 104, משוחקת ע"י שחקנית צעירה שאינה מסתירה את גילה ? מהי דמות המלאך המשחית ? מה אומר עיצוב הכמה ? איזו משמעות יש לתת לאספקט המוסיקלי כהצגה ? מה תפקידם ומשמעותם של האביזרים השונים ?כל אלה הן רק כמה מן השאלות איתן מתמודד צופה תיאטרון, כמהלך הצגת "תהילה", ' כשהוא מנסה לפענח את המישורים השונים של הסיפור וההצגה ולהתחקות אחר תפקידם והרכבם של החומרים הדרמטיים והבימתיים . רשימה זו , שנכתבה לאור הפרובלמטיקה התיאטרונית שמעלה הצגה כ"תהילה", תשמש , כך אני מקווה נקודת פתיחה לדיון מקיף כנושא הדימוי הוויזואלי, מקומו ותפקידו כהצגת התיאטרון . אנסה להתייחס לכמה מסימני השאלה שהצגתי לעיל . כתיאטרון' חייב כל רעיון ללבוש צורה מוחשית יכד שיוכל להיקלט על ידי קהל-הצופים, שהרי ללא ךתהלי הקליטה של הצופה, אין להצגה חיים משלה . התיאטרון, מעצם מהותו, משתמש כצורה הפרימי- טיכית כיותר של יצירת משמעות (המוכרת כפילוסופיה כשם ostention(. "על מנת להתייחס לאובייקט מסויים, או להגדיר אותו, צריך רק לקחת אותו כיד ולהצביע עליו , לעיני הנמען, אליו מכוון המסר ."! גם המופשט שעל הכמה, על מנת שיהיה קומוניקטיבי, חייב "ללבוש גוף" . וגם את הדימוי הרוחני כיותר יש לעצב כפעולה, כדמות, כאביזר או כתנועה . "כאמצעות הקונקרטי אנחנו מסוגלים לרדת לסוף דעתו של המופשט" אומר פיטר כרוק .2 השאלה הניצבת אם כן' כפני אנשי התיאטרון כשהם ניגשים לעבודה על הצגה, היא, כיצד לכנות את העולם המוצג , או כמלים אחרות, כיצד להעכיר אל הצופה את המופשט כאמצעות המרכיבים הגשמיים של התי- אטרון ? לצורך הנחת קווים לדיון כשאלה זו אגע תחילה כתופעה מיוחדת כמינה המתרחשת כמהלך הארוע התיאטרוני . ככל הצגת תיאטרון מתקיים מפגש כין שתי מציאויות - המציאות "האמיתית" היומיומית המוכרת, זו המשותפת לשחקנים ולקהל, והמציאות הפיקטיבית, המופשטת, המצויה כמחזה. התוצאה של מיפגש זה, היא יצירתה של מציאות שלישית, המציאות המוצגת, מציאות שהיא אמיתית וחיה רק למשך ההצגה . מערכת של צמדים מעשית, נערך מפגש זה, כין המציאות ה"אמיתית" לכין המציאות הפיקטיבית, כאמצעות מערכת של צמדים : השחקן והדמות המשוחקת, חלל הכמה וה.חלל הדרמטי ; התפאורה והמקום אותו היא מסמלת ; התאורה וכל מה שהיא "מאירה". ולכסוף, הקהל כאולם והדמויות המגולמות ע"י השחקנים. המיוחד כמערכת זוגות אלה היא העובדה שהם זהים ומנוגדים כעת וכעונה אחת. הם זהים כמהותם וכתפקידם : השחקן והדמות שניהם "כני תמותה", כעלי זהות מסוימת ותפקיד מסוים כחברה כה הם חיים . שרה כרכור היא אישה כדיוק כמו פורה ופול סקופילד . הוא אדם זקן. כעל משפחה, "מלך" כעולמו שלו, כדיוק כמו המלך ליו. כאופן דומה, התפאורה הנה קונקרטית כדיוק כמו המקום שהיא מייצגת, והאביזר שעליו מתיישב השחקן הופך לכיסא הקיים כדמיונו של הצופה והשחקן לזמנה הקצוב של ההצגה, כדיוק כמו יתר הכיסאות כעולם, אם הוא עשוי עץ 'לכנים, קרטון 'ואם הוא אביזר "מדומה" . מצד שני מנוגדים צמדים אלה כטבעם - האמיתי או הדמיוני : השחקן, חלל הכמה, התפאורה, הצליל, והתאורה פועלים על פי חוקיה של המציאות ה"אמיתית" (נפילה של קוליסה, הפסקת חשמל, טעות כהפעלת הטייפ וכר') כה כשעה שהדמות, ההתרחשות הדרמטית ומיקומה כנועים לחוקיה של המציאות הפיקטיבית :3 שרה כרכור איננה יכולה להתאבד כאמת פעמיים רצופות וגם פול סקופילד יתקשה לעמוד מול סערה אמיתית שתחזור על עצמה ערב ערב ; הרכה כסאות הנמצאים על הכמה לא י~לחו לישיבה כאולם וכים המסומן ע"י נענוע כד סטי 1 אי-אפשר לטבוע . אורה מאירסון בתפקיד תהילה מה ביו המציאות ה"אמיתית" לפיקטיבית? לדעתי, קובעים אנשי התיאטרון, תוך הפעלת הדמיון או השוני כתוך הצמדים, את מערכת היחסים כין המציאות האמיתית למציאות הפיקטיבית על הכמה, וכין הכמה לקהל, תוך הפעלת הדמיון או הניגודים שכתוך צמדים אלה. ככך הם מגדירים את זהותה של המציאות המוצגת וכתוצאה מכך גם את סגנונה של ההצגה . סגנונה וזהותה של המציאות המוצגת על כמת התיאטרון כמהלך ההצגה נעה. כין שני קטבים : ה"ריאליסטי" וה"מסוגנן" . קטבים אלה מוגדרים על- ידי מערכת היחסים כין המציאות הפיקטיבית למציאות ה"אמיתית" כזמן המפגש כיניהן . המציאות הפיקטיבית יכולה להיות השתקפות, כלומר. העתק מדוייק של המציאות ה"אמיתית" , או מעין מטאפורה המשמשת לחשי"פת המהויות הנסתרות, החבויות מעבר לצורתה החיצונית של אותה מציאות. כל אחד משני הקטבים האלה קובע כצורה מדויקת את צורת ההצגה ואת השתלשלותה' את משחק השחקנים . ואת עיצוב התפאורה, את סוג הי h סים כין הצמדים ואת צורת השתתפותו של הקהל כהצגה. וכך, אם איש תיאטרון - כמאי או מחזאי מחליטים שהמציאות המוצגת צריכה לשמש העתק של המציאות ה"אמיתית" יעלו הצמדים על הכמה כדרך שתדגיש את הדמיון כיניהם ותמחק כל סימן של ניגוד . כך תהיה האשליה הריאליסטית מוחלטת. כהצגה כזאת השחקן חייב להיעלם מאחורי הדמות וכך גם כל יתר המרכיבים על הכמה :התפאורה , התאורה, האפקטים המוסיקליים . חייבים להטמיע את זהותם כמציאות הפיקטיבית המוצגת כאמצעותם. כדי שיופיעו על הכמה כצורה ממשית - בית. גן. בית-חרושת או מרתף. והמטרה היא להשכיח מהצופה את המציאות ה"אמיתית" כדי ש"יאכד" את עצמו כתוך המציאות המוצגת. 4 כניגוד לדרך זו - אם המחזאי או הבמאי. מחליטים שהמציאות הפיקטיבית צריכה לשמש מטאפורה למציאות ה"אמיתית" , הרי שה:;;גחר דרך שונה שתדגיש את הש;ני כתוך הצמדים ותשכיח מאיתנו את הדמיון שכיניהם. השחקן אינו מחפש עוד היטמעות כדמות אלא משתדל ככל מיני דרכים לשמור ולהעמיק א~ זהותו כשחקן . כך גם כל שאר המרכיבים - הכמה. חלל הכמה. התפאורה, התאורה , המוסיקה והאפקטים - שומרים על זהותם הם. תוך-כדי חיפוש אחר תכונותיהם העיקריות. וחתירה להתקרבות מרכיב אל מרכיב שכתוכן . כדרך זו מתבקש גם הצופה שלא לשכוח שהוא יושב כתיאטרון. לכן נשמר ה"ריחוק-מה" כינו לכין ההתרחשות על הכמה. כלומר כמקום ללכת "לאיבוד" כמתרחש. הוא שומר על נוחות הביקורת והחשיכה שלו לאורך ההצגה . הוא חייב לעשות זאת גם משום שהוא נדרש לפענח ככל רגע ורגע את ה"מעכר" שכמוצג לפניו. " אלה הן. אם-כן. שני הקטבים אשר כיניהן נעות לדעתי התכניות הדרמטיות-וויזואליות של הארוע התיאטרוני מאז ומעולם : J עתון וו / מס 160-61 IN~l\All\ עקידת יצחק הרהורים לקראת הצגה המובטח לו על ידי אלחים. הוא חי בנקודת הפתיחה של ההסטרריה. אין לו עבר שיוכל ללמוד ממנו. הוא עומד לברוא עם. הוא מנסה ליצור במוחו את כל התמונות האפשריות של דברי ימי יצחק ודברי ימי העם. התמונות הנוצרות במוחו של אברהם (ומקבלות הגשמה על הבמה) איכן טבועות בתבנית הסבל והטרגדיה, לפחות לא כולן. :i מחזה שהוא יוצר ומביים נוצר עם אחר, עם ככל העמים, ואנו רואים את ניסיונותיו "להעמיד" תמוכות מתולדותיו של עם זה. ללא מעמד הר סיני, ללא עקירות, ללא קרבן תמיד, ללא קריעה מתמדת בין גולה לגאולה.אלא שאין הצגה זר ערלה בידיו . שליח האלוהים מתערב בבימוי, שחקניו מתמרדים ומסבים תמיד · את מהלך העלילה לכוון תבנית העקירה : כסירן . עקירה וישועה. תהליך זה הולך ומעצם ככל שמתקדמת ההצגה. מסע פנימי זה יהווה את החלק הראשון של ההצגה, ויהיה . משולב בתמוכות מן המסע החיצוני של תולדות אברהם : אור כשדים, אץר כנען, מצרים, הנגב, בית-אל, סדרם, אלוני ממרא, ברית בין הכתרים, ברית המילה, הולדת יצחק והמסע אל העקירה. אני רואה בתהליך זה מבכה של ספירה לאחור וצמצום אפשרויות עד לאותה אפשרות אחת, מוחלטת של עקירת יצחק . מנקודת ההתחלה וההבטחה הראשונה ("לך לך." ואעשן לגרי גדול") מקום בו מספר התסריטים האפשריים חרא אין סופי, הולכות ומצטמצמות האופציות הדרמטיות. אותו שליח אלוהים מוביל אותו יותר ויותר אל הדרך האחת הנגזרת עליו . יותר ויותר משתלטת תבנית הקונפליקט והסבל (מצדים, לוט, סדום, הגר). אברהם הולך ונלכד, הולך ומובל אל העקירה . ככל שמתקרבת נקודה זו ינסה אברהם להמלט מן התבנית, ויתאר לעצמו תמונות בהן הוא נמלט מן הברית, מן ההבטחה, מן האחריות. המסע, כאמור הוא טכס חכיכה ארוך שבו מובל הנער המתבגר - אברהם - אל טכס החניכה האכזרי וכל בסירנותיו להימלט ממנו, ומן האחריות הבאה בעקבותיו, מסתיימים בכשלדן . עליו לעבור את הטכס, להפצע, להפגע, ולצאת ממנו "בוגר". בסיפור חייו של אברהם יש אלמנטים בולטים של טכס חכיכה, ויש בו גם אותה סיטואציה של "בין שכי עולמות", יסודות פאגאניים ויסודות יהודיים (ברית בין הכתרים, ברית המילה. עקירת הבן. "אלחים" המצווה על הקרבן לעומת "יהוה" המושיע את הקרבן). המאפיינת את המצב שבר כתרן אדם בטכס חניכה. לסיכום : אני מצייר לעצמי הצגה המורכבת משני חלקים עיקריים : האחד 1 המסע עד לעקידה, מורכב משניים השזורים זה בזה :מסע חיצוני, כלומר תחנות בחייו של אברהם. ומסע פנימי. כלומר כל התסריטים האפשריים החולפים בראשו של אברהם לגבי עתיד יצחק ועתיד העם . העברי. האפשרויות הולכות ומצטמצמות ככל שמתקרב מועד העקירה. מסע זה בנוי 1 כפעולה בימתית, כמסע או טכס חניכה שבו מצוי אברהם בין שני עולמות, פאגאני ויהודי . החלק השני היכר מסע העקירה עצמו - שלושת יעקב רז נ ושא עקירת יצחק כמטפורה לחוויה היש- ראלית המודרנית טופל רבות בספרות, בשירה, ומעט בדרמה של ימינו. דימויים רהתיחסוירת חוזרים וכשכים בתרך שירים. סיפורת ודגמה הפכו את הנושא לשחוק מעט. המושא החוזר של המטפורה הוא לרוב האבות השולחים את בניהם לאחת ממלחמות ישראל . המטפורה זהה למצב האקטואלי רק בחלקה. כמובן. שכן הסיפור המקורי מסתיים בסוף טוב -:- יצחק ניצל ואין צורך להקריבו . הכל היה כסיון . זר כקודה שרבים מהמשתמשים בסיפור התעלמו ממכה. אין ספק שסיפור העקירה הוא מן המיתוסים המרתקים ביותר במסורת היהודית. מקור המשיכה של המיתוס הוא, לעדתי, מעבר להשלכות ולשימושים האקטואליים שאפשר לעשות בר. במערכת הסימ . כים שמעמיד הסיפור יש כאלה שאפשר לתת להם באור ויש אחרים המעוררים אצל הקולט תגובות באזורים מנטליים בלתי מוסברים. המשיכה הקיימת גם אם אין הכל ניתן לנאור רגם אם אין הצבה מפורשת ומדויקת של האקוויוולנטים המודרניים של גיבורי הסיפור - אברהם ויצחק . במחשבות לקראת הצגה שנושאה הוא בעל אופי מיתי, הנחת היסוד שלי היא שאין ההצגה באה לתת י אינטרפרטציה, פרוש, ביאור, אר פיעכרח של המזתרס. אין זה תפקידה של הצגת תיאטרון לשמש מסה בימתית. דווקא בשל היותו של המדיום התיאטררכי בן-זוגו של המיתוס יכול הוא להשאיר את המיתוס ב~רפרלר ובעמימותו. במלים אחרות : מעשה העקירה עצמו , קצר ותמציתי' כפי שהוא מופיע בבראשית כ"ב, היכר מיתוס נקי. עובדתי, דוקומנטרי, דיווח קצר ואכזרי של אוער קדמון . אנו יודעים אורע זה, מכירים אותו, הן כאגדה תכנית והן כחוריה אנושית. הוא עבורנו מסמן מיתי קצר המפוצץ מערכת של מסומנים תרבותיים, פסיכולוגיים, רוחניים, דרמטיים ונו' . הבמה, מקרם אידאלי להעלאה מחזורית של מיתוסים. תקרין את העצמה הגדולה ביותר, דומני, אם תנסה להעביר את המיתוס רתוצמי:rב התכ"כי, באיכות המדווחת, א-פרסרכלית, של כותב פרק כ"ב ב"בראשית". ההבדל יהיה, כמובן, יכולת ההככחה של חרמות על הבמה, בניגוד לטכסט הכתוב. כוחו של הסיפור התכ"כי, בין השאר, גם במה שאינו נאמר בפרק כ"ב. עולמות עצומים של מחשבות, התלבטויות, דמיונות, תקוות, פחדים של אברהם ושרה משתרעים מעבר למלים הקצרות של הפרק . זה המקום שבו יכול הדמיון היוצר של אנשי התיאטדרן לטייל ולנסות לצייר על הבמה את התמונות החולפות בראשו של אברהם . אברהם היכר גיבור הסיפור. אנו שיודעים את סופו של הסיפור, יודעים שכל מחשבותיו, דמיונותיו, תקוותיו, חזיונותיו, מובילים אותו בדרך חבלתי נמנעת אל העקירה. וכאן מצטיידת הצגה המורכבת משני חלקים : אחד מהם ממוקד סביב אותה הנחה דוקומנטרית קצרה . בוטה, של המסע אל העקירה. האחר הוא המסע בתוך מוחו של אברהם. אברהם נשלח מארצו על ידי אל המצייר בפניו ::דסטוריה רחבת ממדים של עם שייצא מחלציו . התבנית הריאליסטית שנוטה לקוטב האחד מכסה לבכות אילרזיה על-פיה המציאות המוצגת, משך ההצגה, היא זר האמיתית, הנחרות, תוך שהיא קוראת לטמיעה מוחלטת בין השחקן והדמות ; לאינטגרציה הרמונית של השחקנים. התפאורה, התאורה ושאר האפקטים ושל הזדהות מוחלטת של הצופה עם המוצג. התבנית המסוגננת שבכריה על הקוטב המנוגד, מפוצצת את האשליה ומאפשרת לגלות את המהויות הנסתרות תחת הקרעים של המציאות המרצגת 5 כשהיא משחררת את השחקן מן הדמות ומחזירה את האוטונומיה לכל אחד מהמרכיבים. "תהילה" - הצד האחר של המציאות האמיתית. ההצגה "תהילה" בחאן הירושלמי ,6 שייכת ללא ספק לתבנית השכיח . תבנית מסוגננת שברנה את הדימוי הוויזואלי תוך חיפוש אחר זהרתם תוך כסירן התקרבות ביניהם, תבנית המעבירה את המשמעות הנסתרת מבלי להזדקק לתיאור המציאות המוכרת .. כך למשל. מסתמכת עבודת השחקן על הדמות. ב "תהילה" הדמות נתפסת כסמל . אין כסירן לבכיית ישרת פסיכולוגית, אין כסירן לחזור אחד לאחד על הנתונים שנמצאים בסיפור . ישנו כסירן התמודדות עם כתרנים אלה בתהליך ההצגה . ולפיכך אפשר לתפוש את תהליך הזדקנותה של השחקנית כשהיא נעשית מול עיני הסופר ומול עיני הצופים. תהליך של הכרת הדמות ולמידתה עד לרגע הפגישה ~זכה. ב; היא נקבעת לתמיד במסכת המוות. בדרך זו נתפסת דמות המלאך המשחית כעיצכבו הפיזי של רעיון מופשט - הנקמה, נקמתו של שרגא. דמות היוצרת מפגשים עם הדמויות האחרות שבסיפור בתרך מסגרת המציאות הפיקטיבית שאיננה העסק של המציאות האמיתית אלא הצד האחר שלה. בדרך נוספת מורכבת עבודתו של השחקן על דמות הרב מרבדים רבדים - התנועה המובילה ומעצבת את הדמות, בגד הרב - המסמן את תפקידו, כעלי הריקוד המשמשים להשלמת דימויה של הדמות המתפלפלת ומרחפת בעולמות רחוקים. הגשמת הרעיון .במישור הפיסי של הדמות היא גרעין העשיה התיאטרונית. בדרך דומה ניתן לראות גם עיצובם של מישורי מציאות שונים בחלל הבמה. בו זמנית נמתחת על הבמה מציאותה של ירושלים - בבמה החיצונית - את פושטי היד שבה, הרבנית, הרב ומשפחתו ; והמציאות הפנימית - חדרה של תהילה. לשני מישורי-מציאות אלה מתווספים עוד אחרים המוצגים בעת ובעונה אחת על אותן שתי במות : האחת - סיוטה של תהילה. למשל . תוך נתינת מטבע לפושט היד . אנחנו רואים אותה מחבקת את :;נתה, שאיננה שייכת למציאות הירושלמית אלא למחשבותיה, ולךו$~ה גם פושט היד וגם הסופר אינם רואים אותה . כך גם הזיכרון המועלה על שתי הבמות במסגרת הסיפור שתהילה מספרת לסופר. בסצינת האירוסין למשל . מצויות על הבמה שלוש תהילות. זו המספרת לכו את זו "המדומה" · הסיפיי שהבל בסצינה מתיי n סים אליה, וזו המגולמת על ידי השחקנית (שמשחקת גם את :;נתה של תהילה) הרוקדת על הבמה הגדולה. ויש עוד נוספות - בהלוויות, בסצינרת "ההתנצרות" של הבת, ובסצינת הסירם. אותו מקום על הבמה אינו מסמן. בהצגת "תהילה", אותר מישור של מציאות. מתוך כל האמור בדור אם-כן 1 שעל הצופה להיות מסוגל להבחין בין שכי הקטבים בהצגה כתהילה . עליו ל::דפרד מן הצפיות המקובלות בתבניות המקובלות בתיאטדון הריאליסטי ולהיפתח לקליטה ולפענוח הסמלים המשודרים אליו מן הבמה .• הערות וביבליאוגרפיה 1. ראה הגדרת ה- Ostention בספרו של Kier Elam ,The Semiotics of Theatre and Drama עמ' 29. 2. פיטר ברוק מצוטט ע"י StyanY.J. בספרו בסירנותיו של אברהם לברוא בדמיונו עם אחר , של העקירה עצמה. ללא תוספות וללא בסירנות Drama Stage and Audience. קמבריג: 1975, עמ' 31. וכשלובו . בסירנותיו וכשלובו יוצגו כמאבק ביכו ובין לפענוח ולפרשנות. מסע זה יקבל אך ורק מיקוד 3. המאבק בין שתי מציאויות אלה מעוצב על הבמה על ידי שליח האלוהים, בתבנית של טכס חכיכה שבו אברהם בימתי, שינטרל את המבצעים מנפילה במלכודת פירנדלו בשש נפשות מחפשות מחבר . הוא המתבגר המובל על ידי החוכך אל ריטואל פרשנות חריפה - למשל באמצעות שימוש ככובות . Le Theatre Libre ,A. ראה ספרו של Antoine .4 • הסבל. ענק שיבצעו את המסע בנקיונו המיתי . Le Theatre te Son Double ,A. Artaud .5. פאריס. 1964. אברהם "מביים" בראשו את חיי בכו וחיי העם חדשה. ג'ניבה. 1979. 6. וכן גם "מחכים לגרדו" ו"האדונית והרוכל" בתיאטרון חיפה . ינואר-פברואר 1985 לונדון. 1980, ההצגה היא מעין מיסטריה, המציירת מסע כפול : הימים. מסע בימתי המנסה להעביר את הסיפור הנקי הוצאה עזרה -הדדית מאמינים ועושים ~ החזון ור,גשמתו היו שלובים זה בזה כבר מראשיתהדרך . ממחנות החרצנים וסוללי הכביי~ים של העליה השניה, מאהלי מייבשי הביצות בימי העליה השלישית, ממטבחי-הפועלים י~ל ברני הערים רהין:.כונרת החדשות בתקופת העליה הרביעית, ממפכ l לי התעשיה והמלאכה ין:.ל העליה החמישית, מהמעברות ומחנות-העולים והישובים החקלאיים הצעירים ין:,ל י~נות ראי~ית המדינה - מאז ועד ימינו, לאורך כל הדרך, הגין:,יכור אלפים את רעיון היב-זרה ההדדית; והאלפים היו לרבבות ... ... וגם היום נמשך המעשה * כשמפעל ריווחי של "כור" מסייע למפעל אחר הנתון כקשיים . * כשחבר בעל · הכנסה גבוהה משלם מס-חכר גבוה יותר ומאפשר בכך לבעל הכנסה נמוכה לקבל את מלוא שרותי הבריאות ב"קופת חולים". * כי~קיבוץ ותיק עוזר כאמצעים, ידע והדרכה לקיבוץ צעיר. *דברעeייכ חדש בארץ נהנה מפנסיה בסיסית, עם ראשית עבודתן, הודרת לתשלומיו של עובד ותיק. * כשלקוח הקרנה בחנות של "המשביר לצרכך" במרכז הארץ מאפשר לתושב נקרית-שמונה ובאילת להבות משרותיה של חנות דומה. * כשחבר מושב ערב לחברו במושב הנתון במשבר. עזרה הדדית ר,יא כשעובד לעובד הוא - אדם. ח: ם 60 1f שנה לחברת העובדים 60 8 שנה בדרך העולה להגשמת הציונות העובדת . ~ ""' \ 055-31216/7 ... שיכון עובדים בונה כבר חמישים שנה בתים מסוגים שונים: דירות לרווקים ולזוגות צעירים, דירות לעולים ולמשפחות בראשית דדכן, דירות דווחה, קוטג'ים ובתים פרטיים. את כל אלה בונה חברת שיכון עובדים תוך התחשבות בצרכי הציבור ובאפשרויותיו. בתכנון, בגודל הדירות ובמחירן מתאימה עצמה החברה לאפשרויות הלקוח ולצרכיו, אך על האיכות אין מתפשרים בשיכון עובדים, והטיח אצלנו אינו מסתיר דבר. אנחנו בונים איכות בכל מחיר, כי אנחנו בנויים על איכות. מרכזי המנידה האזוריים : י-~י ~"'"'* אשדו,ד דת' דוגוזין 25, טל. *באד-שבע, מרכז הנגב, טל. 057-72540 *חיפה, דת' החלוץ 43, טל. 04-660915 *ירושלים, דת' הלל 8, טל. 02-233396 *תל-אביב, רח' לה-גוריה 58, יד אליהו, טל. 03-390721. ש~כון םעובדי לך כתוב , T •.• הבו . גוית ·· תהאמיתי ~ * רק .שלתנובה תמטט רבכ תא ,הטפ תניבב םישבכה רשפא תובקל התוא לקשמב איהותרכמנ תירנלובה לש ?הבונת ימב חלמ םנ תוזיראב לש15 נ"ק·ו4.s .נ"ק :הטפ לע םחל ירט וא םחל ,יולק ךותב טלם תוקרי וא וצל חיטבא- תעכו !שוח ,ךתויחונל הזיראתיתחפשמ . ןועמ .יתימא ילכות רומשל תא תניבב בש1 נ"ק ימבחלמ, תםפוקבקיטםלפ טהפ ,ררקמב ימב ,חלמ הפוקתל לש הלונע.תישומישו םישווה! תניבב הטפ היושע בלחמ םישבכרוטה תרצוימו טרובטםב תמטט רבכפ. הט לש?הבונת בנה הו לשהבונת. 100% בלה םישבכ תנובה ~~