כנציגי השידה העברית. הםעם הולך ומיטשטש, והשרלטנות חוגגת. הוא הדין כמרבן , בקרב הסיפורת והמסה • אני פונה לשרת האמנויות, שולמית אלוני - שתקורת רבות עלו כשהופקד המשדד הזה בידיה - לראות אתגר ראשון בחשיבות בפתרון כולל של הבעיה המן n לית. ישנה דרך. היעד הזה ניתן לכיבוש. ישנו גם נייד עבודה די מעוב.ד נשמח להעמידו לדשות השדה. ג. לא מן חצר - מבפנים בימי מלחמת לבנון , בזמן האינתיפדה וקודם לכן , בימי קמפ-דיירריד: במלים אחדות, בכל תקופה משברית, כאשר העם היה מפולג בוויכוח עקדרני-מרסרי-אידיאי-פרליםי , סרפדים, אקדמאים ואמנים נקטר עמדה. ובכל פעם כאשר נקםר עמדה, נשאלה השאלה הקנטרנית משהר: מי שמכם? מי אומר שעמדתו של סרפד , הרגה, יותר משמעותית מעמדתו של בנאי , סוחר , פקיד אר שוליה? ואז נוצרה אפילו מס נע לשרן - פדפדאזה על משהר אחר , אבל הולמת: הפוליטיקה בכלל והשלום בפרם, חשובים מכדי שנפקיר אותם בידי הפוליטיקאים ..• עתה, כאשד הוויכוח סביב רמת הגולן בעיצומו , מלאר חברינו פיותיהם מים. בראשית שנות השמרנים כאשד דאינו שהכיבוש לא דק משחית, אלא פשרם מסכן , לסורח ארוך , את צעם קיומנו , יצאנו למאבק. הקמנו את רעד היוצרים ובמקביל , קמר גרפים אחרים של פסיכולוגים, רופאים, נשים - במסדה אחת - לדחוף לכירון קשר בין ישראלים לבין פלסטינים. חתמנו חרזה שלרם סמלי , המהווה עד היום - קריאת כיורן למשא רמתן עם הפלסטינים. היום, כאשר התהליך נמצא בעיצומו , כאשר שוללים למעשה נסיגה מן הגולן תמררת שלרם, כאשד הסכנה היא מבית, מתוך "מחנה השלןם n צעמו. כאשד המתלבטים הלאומיים מוצאים את הדרך השלישית, כאשר מוציאים מקברה את תרכנית אלון , שחיתה חשובה בזמנה, כי לראשונה דובר בה על שלרם תמררת שטחים, היום, הסרפדים, ההוגים והאמנים יושבים בבית. מבלי להצטנע, יש משקל למה שאנחנו אומדים. יש ארזן קשבת, ישנה דוח מסייעת גם מן הצד השני - סופרים, אמנים, · אנשי הגרת מארצות ערב, מבקרים כבר בישראל. דווקא עכשיו שמנר ברז לאלה שהקשיבו לנר בעיתרת משבר • ראש לכל , יש לחדש ומיד את הפעילות של רעד היוצרים. לנסות ליצור קשר עם הנרגעים בדבר , בגולן ובסוריה. ליצור דינמיקה מחשבתית. להוציא את קרשן המצפון מידיו של קהלני ושל כמה אינםרסנםים פוליטיים ואחרים. הכול יודעים שהתהליך הוא בלתי הפיך , אבל קיימת סכנה שהוא יקפא. הקיפאון אינו פחות מסרכן • ואת הקיפאון הזה צריך למנו ע. • ;פ~ iB .~"~ -u שלושה םקטעי א. יש מס!פר חדש ..·.·.·· ן הדאיי ~אמליץ בפני הקורא, דווקא בסוד זה, על סיפורו וו il של יעקב בד-חיים, שהוא פידסרמר הראשון למבוגרים: •• דקם לו פידסרם של ספד ילדים: סיפור המצטיין בשלמות של מבנה, בלשון אחידה, ההולמת את היצירה: לא מצטעצעת, תקנית ומדויקת. נקיה במרבן של התנזרות מכל גנדרד ספררתי וקישוטי. אני סבןך שהסיפור המתפרסם בגלירן זה: "רחוב קטן בעיר גדרלה n, יש בר מן הבשורה לקראת הסיפורים שכבד נכתבו וסדם פורסמו , רכן הודעה על הופעת מ Q פד חדש, בעל שיערך. קרמה, שערד יפתיע. יש גירוי להוסיף דרב המלצה על חומדים נוספים ומערלים בגיליון , <כמר בגלירנרת הקודמים>, אך נסתפק בגילוי. . ב. שירח סיפורת חגות ספרים "קשים" ב 6-לאוקטובר , השנה יחולקו פרסי ראש הממשלה על שם לוי אשכול לארבעה עשר סרפדים. חתני הפרס יזכו לשנה תמימה של יצירה ללא דאגה לפרנסה. ירכלו להקדיש את כל הזמן ליצירתם. ולא אחד מן הזוכים יגשים את מאווייו וישלים אר יכתוב ספד חדש. יתמזל מזלם של אלה שישלימו דומן , אר נובלה ארוכה יותר • להם יהיה קל, אם היצירה תצלח בידם, להשיג מר"ל. לערמתם, ספד שירים שיושלם בשנה זאת, גם אם יהיה ראוי עד מארד , יתקשה למצוא מן n ל והוא הדין לספר סיפורים אן לספר מסרת. הקביעה הזאת אינה מפחיתה אף כהוא-זה מחשיבות הפרס, אך הפרס החשוב הזה אינו פותר בעיה בסיסית שהיא דעה חולה, שמעוותת את ספרותנו ואת חיינו התרבותיים. אין זה סוד שספרי שידה, סיפורת רמסה אינם קלים למכירה. על כך דובר ונכתב. אך הצדה היא, שמן n לים יודעים זאת, וחלק מהם מנצלים את המצוקה וגובים מהסרפד דמי מימון מלאים עבור הפקת הספר בתוספת דמי עמלה, הרצאת נלוות ורווחים. יוצא אפוא, שלא פעם המחבר צעמו נדרש לשלם פי שלרשה, עתים אף יותר מהמחיר הדיאלי של הפקת הספר , הכולל רק נייר , סדר ודפוס. אבל זר רק צדה אחת, ולא החמודה ביותר . חלק מהמר "לים שמצא דדך קלה להקל על מצוקתם הכלכלית, מוכנים להפיק כל ספר , כטעמ ללא הבחנה, תמררת תשלום ראוי לשמר. מופיעים אפוא שני ספדי שירה, לדוגמה, שניהם במימון המחברים, אחד מהם, נגיד , לש אחד הזוכים בפרס ראש הממשלה, ספד שירים סרב, אך מורכב, אינו קורץ לקורא, ולכן כבד מכירה: השני , ספר של שוררת מנודקות אך אינו ראוי להיקרא ספר שירים. שני הספרים מופיעים נאותר בית הרצאה. מגיעים לקורא, שאינו בעל הבחנה דקה, מבחינתו, אין הבדל בין השניים. םעם הקורא מיםשםש עם הזמן. הרי מרבן שסופרים רעים רבים מן ,גtיברםה והם מציגים את עצמם 8 9 12 13 18 19 ·fJך-~,!_r"; . 3i · ~ :Jז 9' 37 rtA ן; -.~::---~.~ ~iנ 1· ן'; fJ.:y~i t c{: ,:;,;;-_, a וח !:':t ~i ~ ~ . ., ~j ! • i : ~" ג-~,-~._;,.)~ 8. · f1' . ז · ' i } \r ~ l1';1~· 1.י . · ~ r ... ,." , ~<.J:; ~ 5 ן:' !., · ( f frri',·f', l'-ff:'i1.' 1~ .· ----~ r. ·' ·": • ,,/ .-. '_..:- ~ ~ ~~··' - 36 ~: . . 1 " ~ . j~ _ב 1.rf a; .-r.:'.ך'J~~·~~"~,.,':'*:11_ • .. ;''.Y/{ CJ' • •1 ;~ ' \.. ג: , ' 1 ~. .,_ 38 "ס לו ·· .• -·-~~ ~/ ~ ·-:-1 f'' '1"-'-'j :r:·, , t ~· ··~ -. ץ -J" 40 t"'\::~·'' ---~--"-~.-1 • / •. 1 ~; tl :1 ךן 1 " ,;',ד' ~ " ~ !!i _ו ~--.,. ....., ..::~ Y_'~ . -----=~- י י ,.., .' __4" - , /,<.·"~ . "1f-----12 1111J1,,,_ . ;_--. 'י~- .-ייי -K.~-.;ןו .r "-~_ --;.._ ... , .י • .נ •f, ..,::;.-~ . ! ' • ·, 1~ך; ..'.~,;_:,' "-. -• :, ~...-~ ךן----~ ;'°: ~ , •L "'T' .;.;..~ j / :· ' '".J · . -· 7 ~~ ·' ·· r;·;.; -·t _ :~ ,-· -~ 9 \1 \ f•.~:~,_.,'1~,~_ ;~::,;~~~~,. j, 14 \"{ 1 _;1-, / · " 8 · :ז•:'~ן~ ~ .· r ~ 30 32 6 10 16 20 24 26 35 2 4 15 תמרנת השער: ג . םגרר רחוב קטן בעיר גדולה (עמ' 5,42( לכבוד ת"'ד 16452, ת"א 61163 הגני מבקש להיות מגוי על "'עתון 77" לשנת 1994 שם -----------------החפשמ מדורים קבועים -------------------תבות -----ויפלט------------- מצורף בזה שיק על סך 120 ש"ח עבור 11 גליוגות, כולל משלוח חתימה תאריך i 4 • i 994 • שייח ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: שירה אליהו שמש: שיר אלישבע זוהר: שני שירים נעמה כהן: שלושה שירים ראובן בן-יוסף: פואמה תיאודור רות'קה: שני שירים: מאנגלית: צביקה יקעבי וונוס לואל: שני שירים: מאנגלית: גיורא לשם איבון קוזלובסקי גולן: שלושה שירים דוד: שלושה · יערה בן שירים סיפורת יעקב בר חיים: רחוב קןס ביער גדולה שמעון בלס: לא במקומה <פרק מרומן> אביביה רז: יום שישי אחה"צ בתיה שיין: שמש קסבה, הליכה לקנרסה ביקורת ספרים רות לאופו על "גבולות השירה" לאריה סיון יהודית כפרי על "'לוחשת חולשתה"' לאנדד אלון שמואל שתל על "'עובדות בדיוניות"' לאשר ויין לאה גלזמן על "'חוה ולילית"' לניצה אברבנאל דוד שגיב על "משב רוח בין קפלי הסערה" למישל חדאד אוריאל זוהר על "לילות פרנקפורט העליזים"' ליוסף מרבדי מסוגו מאמרים ורשימות ורה קורין שפיר: מקבץ אירופאי דן אלמגור: בית המשפס העליון והספרות העברית שלום וצבי: האמונה נושאת בתוכה את הספק; על שיריו של איתמר יעוד קסס יאיר מזור: ציפור רבת יופי על תקן של ציפור נצורה; על שירת יאיר הורבץי ריאד ביידס: מוח נוקב ומלים כדורבנות; על ישעיהו ליבובץי: מערבית: משה כחם דורית ידלברמן: מחנה גונן ודע נועה דובנוב; דמות האשה בספרי עמוס עוד אורנה לנגר: האדם שמאחורי המסיכה: על פסיסבל תיאםרוני ברברת בירושלים לפי שעה: יקעב בסר המלצות חצי פינה: רוני סומק u תון~ שנה •ייח • גליון i 77 .תשרי • תשנייה • אוקטובר ירחון לספרות ולתרבות בסיוע: משרד החינוך והתרבות, המועצה לתרבו ת ול- אמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבו ת העורך : יעק ב בסר ולחינוך חכרי המערכת ; שמעון בלס, ששון סומך' זיוה שמיר המערכת והמנהלה: טל': 5619879, ת"ד 16452 ת"א עורכת משנה : עמי גלער · ת ישראלי המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה ניהול ועיצוב : מיכאל בסר מחזירה כתבי יד אלא א.ם צורפה אליהם מעטפה ניקוד : שמ ואל רגולנט מבוילת. איור : מיכאל נסר חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא מודפס מועצת המערכת : יצחק אוורבוך-אורפז, גילה בלס, נתן זך, ברווח כפו ל על צד אחד של הנייר . פגישות עם Shimon Ballas, Sasson Somekh, ' . Ziva Shamir . Vice Editor: Amit lsraeli-Gilad : Management and Graphic Design: Michael Besser א.ב . יהושע, רוני סומק, צבי 'גצמון עוזר רבין' העורך רצוי לתאם מראש ש גיורא שוהם , אנטון שמאס . המו"ל אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות גרפיקה ממוחשבת : דפוס מופת-רוזמרין בע " מ והתרבות בישראל - עמותה ~חרת : אורניב לרבנשטיין: אהרן ראובבי · נליי סרן - חוליות )2(; ערוכים; שלום לרויא. ומנוגרפיה ; הרצאת ספרית פועלים; חיה בו יצחק; הרצאת אוניברסיטת 300 ;1994 עמ' חיפה ואוניברסיטת אביב; · תל חהקל הראשון של המונוגרפיה עוסק הפקלוטה למדעי הרוח; 283 ;1994 תtגלמה ע 1Aן 77 עדב דפים למחקר בספרות יידיש וזיקותיה לספרות העברית. ציב לרז: שירת אברהם חלפי מונורגפיה ; הרצאת הקיבוץ המאוחד; 224 ;1994 עמ' לע רקע דור המודוניססים אלתרמן, נחשב ארבהם חלפי, · שלונסקי משורר לא בולס במיוחד' מה שבא על תיקונו בדור המדינה. במונוגרפיה, מראה צבי לוז כי חלפי לא היה "מודרניסס ע ם ב סי ו ת אקזיססנ:זיאליססיות" , כת פ י ס ת הביקורת המקובלת, כי אם מיססיקן מודרני. "'העולם העני' הוא תוצאה של אל עני' · ומכך נבעה גם הבעה שירית 'עביה', ללא ברק :זווני וגינוני הפתעות". בביוגרפיה התרבותית של ואונני, כרקע וממד עומק לחלק השני' העוסק בי:זירה עצמה. נילי סדן , שעסקה במיוחד בי:זירות הדקדנסיות בספרות העברית, מתמקדת "בעד ירושלים" רב"עצבון" . כתיבת המונוגרפיה נקסעה עם מותה של נילי לובנשסיין · סדן ב" 1985, ורק כעת יצאה לאור . הוסיף פתח דבר · - אבידב ליפסקר . דורו אלימלך : הד ; הרצאת יוון גולן; 1994;106 עמ' שיריו של דרור אלימלך ברובם קצרים מאוד, אימאז'יססיים ותמ:זיתיים. אלימלך עוסק בחומרי יומיום מתוך נקודת מנס שבסיסה מושפע מעולם האמנות, והיא לעיתים אירונית, לעיתים הגותית. "הא iר i ת המנצנצים / וס~~ז:; ~י כ · ח. / לא ~~~~~'ך;ר •1 הנ;ר iJ ל:;כ~י / ~ז i ךים iJ ןלו /" גוין: · אבהרם הגרוכי בחבלי שלום; מסות על הלשום והשלם; הרצאת וכס; 7 ;1994 ד l עמ' מסות וויזווכות זהכות באספוכק השלום והשלם מכיוונים שונים, וכן, בי:זירות זשנות, לגופן <לא תחת תזה כוללת>; תפיסת הערבי בעיני היהודי וההיפך , חיפוש אחר הזות עצמית, היחס לנופלי המלחמות, המתרחש בספרות הילדים והנוער , רעיונות לבי:זוע אינסגר:זיה בחינוך. עיונים בתקומת ישראל )4(; מאסף לחקר הציונות היישוב והמדינה; הרצאת אוניברסיטת גרוירן בנגב; · בן שומאל בונים: כאן בונים; הרצאת דביר-ז.גכי; 184 עמ' קורותיו של שמואל בונים, מחבר מאייר ובמאי, מסופרות ומאוירות על ידיו . תולדות הקשורים קשר אמיץ בקורות התיאסרון הישראלי ומהוות מסנ גם מעבו לקלעים. עיזו שביט וזירה שמיו (ערוכים): יכמבוא · י עיר ההרגהיי; מ בחר מאמרים על שירו של ביאליק; הרצאת הקיבוץ המאוחד; 1994;175 עמ' עשרה סאמוים שנכתבו על "עיר ההוגה" במהלך חמישים השנים האחרונות, על-פי סדר הופעתם הכרונולוגי; כתבו: פ' לחובר' יעקב סהב, א'~ירדע שבדי , מנחם פרי , שמואל ורסס, ז i לל ברזל , יעקב גור' שמואל רססנו' זיוה שמיר' ועזי שביס. נכי כרכש: מי פירסט סובי ; הספדיה ה"ד;יד :1 הרזאת הקיבוץ המאוחר/ ~ייי ס · ימן רקיאה; 224 ;1994 עמ' וpפמה ברומן הוא ילד בתל אביב .נויווlזכע דיי · הוא ~תדע על הקלסה על סייפ ש י קיבל מאביו , <מי פירסס סוני> תא סיפורה של משפחתו. זהו סוג של רומן ו . ניכה הבנוי ברובו , מקסעי התיעו.ד . ..!"... ' . קסט: · איתמר יערז שבעה סימני קשירה ; הרצאת עקר; 1994;78 עמ' קסס · איתמר יעוז ירזו סינתזה בין חומרי שירתו עד כה <שורשי ילדות בשואה, החיים בארץ ומה שנתווה ביניהם> לבין תפיסות w ל אמונה ומסתורין. "שירה יהודית מודרנית, הצומ m מתוך התנסות אישית חווייתית והגותית"": ני מעבר לסרח iJ ד~י~ /f ל iJ,ם!;" /. ~ל ~ד ר ry א; ' ~ק ryry פוי;ן, ע;ן זבי f ל גוף ~זר ;:ז,ןנו / ~ליבו / ~~?גויל iJ,~ן ,/" ןר צלקה: ענבים; עמודי~ לספורת עברית; הרצאת זמורה ניתן; 1994; 139 עמ' התקופה: שלהי ימי הגיגיים, מסעי הצלב. אילי ברנדין , יהודי יחדי שניצל מסנח יהודי מו;:זן , מצסוף לכנופיית שודדים, כדי לנקום ר:גו~ח r;r. סערכת יחסיו עם הינץ אבוסש התליין וסיפור אהבתו לגולינדה, מהווים רומן מיסתורי ומרתק. דן צלקה ענניס עו:ןו ,", פנחס גינרסו; 622 ;1994 עדב ·, מחקרים ודיונים העוסקים בתהליכים אילעזר שביר; כין חורבן לישועה; ?:'1·' / "ספריית חילל בן חיים"; הקיבוץ המאוחר; 1994;264 עמ' תגובות של הגות חרדית לשואה בזמנה: הידלמה בהבנת השואה על ידי היהדות החרדית הביאה לי:זירת מגוון הגותי, כיר לעמוד בשבר שבא עליה. אליעזר שביד מביא מן הדוגמאות הבולסות שבחמשהב הדתית החרדית. המזרח החדש: כתב עת החכרה המזרחית הישראלית. ערוך: יעקב מ. לבזאר; כרך לח•; הרצאת מאבגס; 210 ;1994 עמ' הגיליון עוסק בספרותם של הערבים בישראל. כתבו: עמי אלעד , שמואל מורה, מחמוד גנאים, חנה עמית כוכבי , אנג'ליקה נויורס, חנן חבו , מתתיהו אקסם, · פדל, ראובן שניר, אפנאן אל ג ' ורג' קנאזע, סולימן ג'ובראן. כולל תמצית באנגלית. עורך אורח: עמי אלע.ד השבאיו להקמת מדינת ישראל' בעיות ביסחון' עליה וקליסה, מדיניות חוץ ופנים, חיי כלכלה תרבות וחברה, הציבור הערבי במדינה, יחסים עם יהדות התפוצות. יהודי כרית-המועצות במעבר )16(; רעךו: דור פויטל; 1993;230 עמ• פרסומים על יהדות ברית המועצות שם וכאן. <הקובץ הראשון הופיע ב" 1976 בםש "האינסליגנציה היהודית בברה"מ>. אביגדור רגן: קפקא בירושלים; הרצאת ספרית פועלים; 1994;93 עמ' קוץב סיפורים "ירושלמיים", סיפורים קצרים, בהם מתערבת הפנססיה במציאות באופן זורם וסבעי: קפקא מגיע ברכבת לירושלים ונעלם בין אבני הכותל, דיבוק סוב עובר אולי בירושה במשפחה ירושלמית אחת, קירות הבית משפיעים על גורל דייריו , חייס וינאי אשיבד את זכרונו והונו אך '· ~ אברר :11 לדן: לוחשת חולשתה; הרצאת הקיבוץ המאוחד; 1994;63 עמ' ספר שירים עשירי לאבזר אלון' אחד ה:גוליסנ t ממשוררי הקיבוץ: לאנדד אלון תחביר ייחודי וחומרי לשון הלקוחים מסביבתו הקרובה <קיבוץ אברי · ס:בנגב>. אבנים וחול והנוף המיודח שהוא חי בו באים לידי ניסוי לוחשת חולשתה"' אחד · . בשירתו הספרים החזקים השופיעו בזמן האחרון: "ק i ל ry :~לים !:)לים / ק i ךא ~ןו,כ~ר בrורכ;: רהז / ל i ח.ש שכrלש?בrל לזק~ . וע / בשעורי ש eינ i זה בבית המדרש / דש חבי שרנבוגו: חלקה 9; הרצאת אגורת הסופרים העברים במרינת ישראל. חבות "ואשטרב" - ערמו; 64 ;1994 עמ' "חקלה 9", ספרו השני של רובי שונברגר , עוסק בתיאור פרסני של שסח מרגדר על כל המתרחש בו , החל רדמך שתיית מים וכלה במערכת בניית התבים, התנהגות האנשים ומעוכות חברתיות. זאת בלשון אופרסיבית ומדייקת, מתנזרת מלשון "השירה הפורמלית". ספר שירה ייחודי אנושי וקומוניקסיבי: :י-ש לי:ו ע;ךף ei ~ן i של ח•ה / שבירה. / לשים את / הלחי / על'/ 9 ל~מת /ארנבת /,.אנ;ש~ת 1 אצמ מנוחה -ועו.ד T T ' • -·:"" / •;ס . יו ' ם;ל~~ רווi~ נ i ~ז;ית /°i9 ~ז;ית ל~-/ 'ת i י;ן ry."~ונ~ גליון 177 וחוב קטן בעיר הגדול יעקב בר-חיים לרש שנים גרתי ברחוב קטן בעיר גדולה. גם אם הנסיבות שהביאו אותי אל ארתה עיר זרה, אינן מחוסרות עניין כשלעצמן , מוצא אני לנכון לחסוך את סיפורן מן הקורא. זאת, משרם שמעורבים בהן עניינים עדינים ומסובכים העלולים להמיט אסרן על אנשים רבים. די אפוא, אם אצייד שארתה עיר ראותו רחוב שימשו לי מקלס זמני ולא דרשו ממני , אלא לפקוח עין על הנעשה סביבי ולהיות חשדן כלפי הבריות. בתי הרחוב היו גבוהים וצפופים. חלקם מקשה מוצקה של בסרן אפור שנרעד להקנות להם חרסן מפני רעידות האדמה הנפרצות באזור. הבתים האחרים, העתייקם יותר , דינם כבר נחרץ: מי להריסה רמי לשימור. בינתיים לבשר ארשת אטומה. מאחורי תריסיהם הנעולים, אפשר ששכן המרות בלבוש משתנה: אולי בדמותם של הקירות העבים וריחם העבש אר לחשושיהם של סוחרי הסמים והבשר , שמעולם לא ראיתים עין בעין , אבל הכול ידעו שהם נמצאים שם. הרחוב חיבר שני רחובות סואנים, אבל בו עצמו לא התנהלה תנועת מכוניות ואנשים רבה. אולי משרם שהיה קצר מארד ובעצם לא היה בו שום יתרון של קיצור דרך . חזיתות הבתים הגדולים היו מצרפות בשיש שדבק בו אבק מזוהם אשר פלסה העיר הגדולה ללא הרף. כניסות הבתים היו עמוקות וניכר בהן שהדיירים ראו זמנים סובים יותר , בהם יכלו להרשות לעצמם שירות של שוער . אני , על-כל-פנים לא ראיתי מעודי , לא את השוערים ולא את הדיירים, שבדרך כלשהי , נעלמה נוכחותם מהרחוב. אבל , הרחוב לא היה שומם כפי שמשתמע מתיאורי. במרפסות של הקומות העליונות אפשר היה להבחין בצמחיית גגות, ואפילו באשה לבושה קומבניזון שחור עשוי משי רך' שהעניק לרחובנו' ולו לרגע קס, חוויה ארוטית חריפה, שעה שהשקתה את עציציה. בבקרים של ימי החול היה הרחוב מתמלא במשאירת ומכוניות מסחריות, ואז היה מתגלה שאחדים ממרתפי הבתים והקומות הראשונות היו בעצם מחסנים גדולים של סחורות גדולות, חבילות ענק של נייר המיועד לבתי דפוס, מתקני בישול למסכתים ציבוריים, מכונות כביסה תעשייתיות, מתבצרת נירוסטה לתעשיות החלב הביתי וצמיגי מכוניות מכל הגדלים. בצהריים חיתה פוסקת המולת המסחר , ההעמסה והפריקה. הדלתות הגדולות היו ננעלות, המשאיות היו מפנות את המדרכות ואל הרחוב היו חוזרים השקט והשיממון. בקצהו הצפוני של הרחוב היה בית מסחר למחשבים, שחלונות הראווה שלו פנו כלפי השדרה הסואנת. שם נהגר להציג מגרון רחב של מחשבים תררפכ;cר עזר להם, כאילו לא היו אלא מכונות כביסה אוטומטיות ומדיחי כלים חשמליים. בחלון הראווה הצר , כשפניו אל הרחוב, הוצג צג אחד של מחשב, שהיה נתרן בפעולה מתמדת. שם הייתי נוהג לעמוד שערת רבות להתבונן בתכנון מחזורי של הנהלת חשבונות דינמית לעסק דמיוני כלשהו . כה חכמות היו התרכנירת והתמונות המתחלפות על המסך' םע ההוראות המדויקות והקפדניות, ללא מגע יד אדם, עד שדימו בעיני את החיים כולם לתרכנית אפשרית מוכנה ומובנת מראש, שהגה ותכנן מתכנת כלשהו בעל דמיון . אומרים, שאי הסדר המאפיין את החיים והתוצאות הבלתי הכרחיות של מעשי האדם - בתוספת כוחות הטבע - עושים את החיים למשהו חד פעמי ומחוסר תוכנית בצורה מופקרת. אבל מול החלון הקטן של בית המסחר למחשבים, במחזוריות המטומטמת כמעט של חישובי מאזן מסובכים, חשבונות הכנסות והוצאות של רווח והפסד' מלאי של סחורות והפחתות לצורכי מס, הרגשתי שהעולם איננו אלא מכונה משוכללת ומתוקנת עד הבורג האחרון , הרגשה שהלכה והתחזקה -, כשהוחלפה תוכנית הנהלת החשבונות בתוכנית גרפית צבעונית, שהציגה את מתאר העיר באופן שלא השאיר כל ספק לגבי ידיעתו המוחלטת של המתכנן' את כל מה שנחוץ שיהיה לעיר בעתיד: זאת בבהירות כה משכנעת ונחרצת, שרק חיזקה בלבי את האמונה הנחוצה בחוקיות, שנועדה להקנות לחיי אז' תוקף מחייב ויציבות. בעל החנות לא התפנה להתבונן בי. אולי משום שתמיד היה עסוק עם הלקוחות, ואני ממילא הייתי מחוץ לחנות, ומעמדה זו לא יכולתי לתרום לעסק שלו אגורה שחוקה אחת. אבל הפקידה, צעירה כחושה וחיוורת עד כדי שקיפות, הבחינה בי מיד כשהייתי נעמד מול החלון' וככל שהרשה לה עיסוקה בתוך החנות, חיתה מתבוננת בי בעיניה השחורות והגדולות במכס מלא חמלה, כאילו ידעה לאשורו את מצבי על כל גלגוליו ואופניו . בשעה הזאת יכולתי להבחין' מבעד לקיר הזכוכית המפריד בינינו' בהתלכדות גבותיה השחורות ובשפתיה העבות המשוכות באודם ארגמני' רועדות קמעה, כאילו חיתה מושכת בחזרה דברים שרצתה להשמיע באוזניי. סמוך לבית המסחר למחשבים עמדה חנות הסדקית. הסדקנית חיתה אשה לא צעירה ולא זקנה, בעלת גוף קטן ומוצק, שתמיד קיבלה אותי במאור פנים השמור לנשים בודדות המבקשות חברה. צרכי המועטים הביאוני לחנות הזאת מאותה הסיבה עצמה: חברת אשה בעיר זרה. אחרי הכול' העדפתי את החנות של האשה הזאת על פני הכלבו הסואן שברחוב הראשי' גם אם יכול הייתי להשיג שם משחת שיניים, סבון ונייר סואלס בשלושים עד ארבעים אחוזים פחות. אלא שבכלבו לא חיתה מישהי מן המוכרות - הלבושות בבגדי שרד אדומים או כחולים - מניחה את ידה החמה על זרועי ומשהה אותה בחמימות, שלא השאירה כל ספק ביחס לאינטימיות הנאותה והעדינה שהתפתחה בינינו. לעיתים, ולא מתוך כוונות של פריצות כלשהן' חיתה אוחזת במותני ומתחככת בגופי לכל אורכו מלפנים ומאחור , שעה שרצתה לעבור על פני בחנות הצרה כדי להגיע אל הסחורה שנמצאה בק~יה. אז , יכולתי לחוש בברכיה ובכסנה המוצקות ובשדיה הקטנים המחודדים שסרקו את בשרי כמסמרי פלדה. היו לה, לבעלת חנות הסדקית, שתי בנות. את הבכירה ראיתי נשקפת אלי מתוך תמונה שחיתה תלויה מאחורי השולחן. היא חיתה נאה, לבושה במדי שרד , חבושה מגבעת נשית מעוצבת לחיילות או צקינות. "משרתת בחיל האוויר" חיתה האשה מסבירה בחיוכה הרחב כאשר הבחינה שאני מתבונן בבתה שבתצלום בעניין רב וניכר היה שהיא גאה בבתה. הבת השביח חיתה עלמה כבת ארבע-עשרה. ארוכה ורזה, ההפך הגמור מאמה. אגן ירכיה וישבנה כבר הבשילו בתוך מכנסי הג'ינס ואילו שדיה בוששו עדיין. חיתה נכנסת לחנות המשך בעמ' 42 אוןוטו בר 94' מקבץ אירופאי (fנ: ו :(ך ri פריחה לספרות "העליזה" השנים האחרונות הביאו דענה, לדברי ה"סיימס" הלונדוני, לספרות "העליזה" אשר שינתה מעמדה מספרות שוליים הנקראת בסתר לספרות "תקנית" היוצאת לאור אצל המול"ים המובילים. אלה הבינו , שלכתיבה המיועדת להומוסקסואלים מספר קוראים פוסנציאלי הולך וגדל , ועל כן הוציאו עבורה סדרות עיון וספרות הזוכות להצלחה ניכרת. במקביל , ממשיכות הוצאות קסבות להוציא רומנים העוסקים בהומוסקסואלים מאושרים ובסיפורים בעלי חפי-אנו צפוי , הבאים לספק פנסזיות בסיסיות של קהל היע.ד בהוצאות הגדולות מתפרסמת ספרות סובה, שחרגה זה מכבר מתחומיה הצרים והבעייתיים של ספרות "עליזה" • הוצאת פנגווין הוציאה אנתולוגיה של סיפורים קצרים המעמידה בסימן שאלה את התיחום והמינוח של ספרות זו . עורך האגתולו גיה מעלה בהקדמתו ספקות מסוימים, בנוגע למונח "ספרות עליזה": קודם כל כי היא כוללת קסגוריה ספרותית צרה המבוססת על מיניותו של הקורא, או של הכותב, ושנית, מדובר בקסגוריה מינית צרה שמצאה את הגדרתה בצורה ספרותית. האנתולוגיה כוללת סיפורים מוצלחים שנכתבו על ידי מגוון סופרים, שאינם מתרכז ~:מאמריו העיתונאיים של הקסלי , ן ; מעידים, לדברי המחבר , על גישה חברתית אחרת, "אורוולי : אנית". המאמרים מבוססים יר · על מחקו החברתיים של הקסלי , אשר ה•י ה עושה דרכו , בשנות השלושים המוקדמות, מביתר ברירוייו י ה הצרפתית לאנגליה התעשייח.ית לשם ביקורים במכרות ובבתי ד;חררשת. הוא אכן הוסרו מהאבסל i ז, אולם חשב שהמסקנה המתבקשת היא "לברוח ולהתחבא" . דברים אלה נאמרו מפי אדם אשר , בשלב ~J חר בחייו , בחר בל.ס.ד , במיססיקה ובפולחנים קליפורניים אחרים, כאשר ברח מפני מלחמת העולם נzזזה יה. הוא המש י יך לדגול בחרבת עיקורם של בעלי מום ומי שלוקים בשכלם, גם לאחר שר 1 וקי העיקור הנאציים הרתיעו רבים מחסידי הגישה באנגליה. יתרה מזו , הוא פרסם, בשנת 934 ן , מאמר שבר צפז i סכנה לדמוקרסיה, לאור התרבותכ i המהירה של השכבות החלשות ואלה החיים בשוליים. חלומותי י ך ותוכניותיר לסלקציה חברתית יכלו בהחלס למצוא תומכים בתקופה של פניקה כלכלית כמו זר רבסרדל רבכס של שנוונ השלושים המוקדמות. אלה גם מובי ילים לרעיון מקובל אחר המהפכה הרוסית מתחילתה הסובים. נדרש רקע היססורי רציני ממשלה עולמית השולסת :· בתקופתו הקוסמופוליסית אינסלקסואלית יותר בכדי להבין את סיפורי חייהן לש הדמויות. אולם על אף המגרעות באמצעוונ "דיקססורה אכזרית" . שאיפיינה אותה בשנות העשרים, דרך הדיכוי בשנות שלסרנו של ססאלין לש הספר יש בו תרומה חשובה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ועד עלייתה של ראיסה גורבציוב להיסטוריה של ברה"מ והוא מעין האליסיזכ 1 שמייצג הקסלי התאים לדור שמאס ~:עולם הנשלס בידי הרגש בשנות השמונים. אופרת סבון בנוסח סראגי . מתאימים לתווית "העליז". ביניהם נמצא את יצחק בשביס זי נגר , שהתייחס אל ההומוסקסואליות כאל מחלה, ואשר סיפורו המצוין "שניים" נושא מסר של סובלנות, חסד וסיפח ערגה לעולם קר ונוקשה, וגם לכל אי~ה אשר חששו מתרבות ההמונים ומהוולגריות נוסח אמריקה שסמליהז י היו הרדיו והעיתונות. אצל כל אלה מצא הקסלי אוזניים קשובות דור הנשים הראשון של המהפכה מצסיין בנשים יהודיות, אינסליגנסיות, משכילות ועצמאיות שהתחתנו עם מהפכנים אידיאליססים. אלו היוו אבן נגף לאימפריה לדעותיו על יתרונותיה של השוביניסטית והאנסישמית שססאלין ואנושיות. השאלה הבסיסית הנשאלת, נוגעת אריססוקרסיה אינסלקסראלית. הוא גם עמד בראשה. נשות המנהיגים נאלצו לחיות מאחורי הקלעים והיו נתונות לעצם רצונם של ההומוסקסואלים האמין סזהתרבות האנושית ומנעמיה LARISSA VASILIEVA "KREMLIN WIVES"; Weidenfeld Nicolson ברכט הסכינאי ונערותיו בתרבות מתבדלת, רצון שיש לו צידוק וסיבות היסס ודירת משלו . ובכל זאת, אומר המבקר , בדלנות היא צורה של חוסר סובלנות. וכפי שאין מדף נפרד לספרות "ססרייסית", כך אין מקום למדף נפרד לספרות הלסבית וההומוסקסואלית. אולם, מסכם המבקר , היום שבו תתקיים ההרמוניה הספרותית הזאת עדיין רחוק. ברז מטופח קמה על גבה של העבדות, ואמורה להמשיך ולהתקיים בדרך זו . בכך איץמ אד r גישתו של ניסשה הרואה ב"רוב המכריע" של האנושות עבדים המשרתים "מספר מועס של שוכני אולימפו t:1" המסוגל ליצור אמנות. על אף כז.שיכתו של הקסלי לרעיונות חדשים, הרי שדעותיו נשארו שמרניוח נ ודגלו בשאננות באנאלית. בהתקף המיססי האחרון שהיה לו , בשהפעת התרופות והסמים, הצהיר: "על אןנ המוות, על אף הזוועה, העולם הוא איכשהו בסדריי. לחלוסין לחסדיה של המכונה המפלגתית בתמורה למותרות שזו הרעיפה עליהן. הספר מדגיש את חשיבותם של אלה כתמורה לשתיקה, ואת אופיה של הברית הפאוססית ביניהן ובין המשסר. הנשים ששאפו להישגים בזכות עצמן נענשו בדרך כלל על שאפתנותן . מעבר לסיפורי חייהן של נשים בעלות שיעור קומה, או סיפור התאבדותה של אשת ססאלין <שכנראה נדחפה למעשה על ידי בעלה>, הרי שהספר מהווה כרוניקה סראגית של חצר את תואר הסכינאי מקבל הפעם ברכס בצעמו , ממבקרת ה"סיימס" הלונדוני , תואר המתבקש מהביוגרפיה החדשה שלו שיצאה לאחרונה א~ל הרפר-קולינס. המחבר יוצא למסע דמיתיפיקציה ש.ל המחזאי הנודע, אשר דע כה נהנה ממעמד מיוחד אשר סופח היסב על ידי המשפחה ושלסוברת מזרח גרמניה. הביוגרפים של ברכס היו שותפים עד כה, לחרדת הקודש שליוותה כל נגיעה בחייו וביצירתו , ואשר נסתה לתת תירוצים שחוקים לכל מגרעותיו של הגאון, DAVID BRADSHAW: "ThrE ביזאנסית משונה אשר בראשה עומד כגון-תמימות וילדותיות. הביוגרפיה "בסביבות 99.5% מכלל האוכלוסיה . על פני כדור הארץ סובלים מסיפשות HIDDEN HUXLEY"; Faber "האח הגדול". אולם התיאורים הקשים הנוכחית מנפצת את הגישה המקובלת ביותר שמורים לתיקי הק.ג.ב. דע כה, ומציגה את הצד השני של ומבורותיי שלא ניתן לעשות נגדן דבר אלא להבסיח ל 0.5% הנותרים "לשלוס בכל השאר" . כך דבר הסופר אלדוס הקסלי , שהשנה יחגגו מאה להולדתו על-ידי אירועים שונים והדפסה מחודשת של כתביו בהרצאת "פלמינגו" הבריסית. בביוגרפיה הנוכחית המהווה את החלק הראשון <עד סוף שנות השלושים של המאה> בביוגרפיה כוללת, בהרצאת "פאבריי , מנסה דייר ויד ברדשאר למתן את התדמית השחצנית של שרכן האולימפוס, שדבקה בסופר. הספר מותו~ות בארץ של מחכ j ור זהר סיפ : ררה של המהפכה הרוסית, עלייתה של האימפריה הססליניססית רנפילת ו i המבישה, המובא דרך הפריזמה של התחתוניות, היהלומים, מחנות ו i ריכרז ופרשיות האהבים של נשרת המנהיגים הרוסים, והמתנהל מאחורי החזית הקודרת של הקרמלין. הספר ·· נשות הקרמלין" עוקב אחרי המכילים עדויותיהן של נשות ראשי הקרמלין הנשלחות למחנות כאשר בעליהן מקבלים את גזר דהין בשתיקה ובהכנעה, ויושבים לצד ססאלין בפוליסבורו בשלווה ססואית. הכרוניקה הזר מביאה את המאורעות והשחיתויות, את סיפורי הכוח והפחד בצורת אנקדוסות וזכרונות. אולם, לדברי מבקר ה"סיימס" הלונדוני , וירקניהם של הנשים והגברים עשויים סלאים סלאים, והכתיבה מלאה בקלישיאות הפוגמות גם בחומרים האיש, המאהב, השותף והחבר , בדקדקנות מחמירה שלא חיתה מביישת את יום הדין של דון ג'ובני. גירז פואגי , הביוגרף, אינו מהסס להוקיע את מלוא שפלותו של האדם כולל פרסי פרסים על חיזוריו הכפייתיים, על אכזריותו הרגשית ועל שתלטנותו. הפרזיסיות שאיפיינה אותו ומוחו המניפולסיבי עשו ממנו , סוף בעמ' 39 - ורה קורין שפיר 6 גליון ····· 177 המדליק הזה" בשיר על שמשון בעמי 13' או "מזיין במוחי (עמי 45( והלאה והלאה. ועוד לא ברור לי מדוע הוא מוכרח (בעקבות שבתאי?!) להכריז שלמרות גילו והוותק שלו עדיין הוא מסוגל להביא אשה אל האורגזמה שלה (עמי 63(, השימוש המופרז גם הוא, לסעמי' בדימויים שחוקים '"כמו אש בשדה קוצים'" (עמי 56(, '"כבדרך נס" (עמי 23( ועוד רבים, אינו תורם רבות להגברת הייחוד והאמינות של השירה אזהת. כמו גם הופעתם של ניסויים השאולים (מופנמים?> איכשהו ממשוררים אחרים. כמו "כמו נחל שיבשי (עמי 13( שמזכיר מאד את נתן יונתן' או יינחם הנכון" (עמי 55( כשם הוא · ספרו של אברהם בלבן' או עמי ) ·" מדובב שפתיים 61( תזכורת לא דעינה לשירו הנפלא של גלבע שבו מופיעה השורה '"ואין לדובב עוד שפתי ישנים'" ('"רציתי לכתב שפתי ישנים" ועוד. גם כאן, צעם ההידברות עם משוררים אחרים חיובי בעיני ומהווה לדעתי (בעקבות אליוס ואילנות גדולים אחרים> אחד מתפקידיה וממהויותיה של שירה סובה. השאלה היא של המינון' ושל האופן לא פחות. ובכל זאת, חזרתי וקראתי שוב ושוב · גבולות החול · בשירי • ומצאתי לא מעס שירים, או שורות, יפים להפליא, כמו השיר על ריח הגרניום (עמי 12(, השיר' שכבר הוזכר על "סתיו ארץ-ישראליי <עמי 14( השיר ספיחיי <עמי · 50( ואחרים: '"והנחל מפקר / את הקולות מן המראות, וריח האימה / מבצבץ מתוך נקבוביות הגוף / עמי ) · כמו ריח הגרניום במים 9 מתוך '"גינוני גרברה'"), • רזת לארפר אוקםובר 94' חמריי "אני חול הים אני עפר" (מתוך עמי 23•22< מתפזר וכאילו ממחיש תמונה המתוארת בשיר "עוד ואריאציות מקומיות על ביאליק": "". הוא תאומו / של העולם שבו אנחנו קיימים, מתרוצצים / כמו ביער שאיננו יכולים לראות מרוב עצים" (עמי 46(, מספר אמצעים (פואסייםו> עוזרים לקוראים לאבד את היער מרוב עצים. אחד מאלה הוא ריבוי השמות והמושגים, שנועד' אולי' להגביר את הרושם הקובקרסי של הדברים ובה בעת להרחיב את גבולות המשמעות דרך ההידברות עם ההיססורי והכללי' כדברי המשורר אני · :· עצמו בשיר' "בבואנוס איידס מרחיק את עדותי גם במקום וגם בזמן" (עמי 45(. אבל העושר הזה של איזכורים, שמות ומושגים (ראה עמודים 11 ' 10 ,8 , 7' 31 , 27 , 17 , 12•33 והלאה והלאה>, סופו שהוא מכביד על הקורא. ויתרה מזאת, בהרבה מקרים קשה למצוא בשיר הצדקה מספקת לשימוש שנשעה אבצמםיע (המושגים למיניהם במקרה זה>. כך' לדוגמה' בשיר' שזה עתה הוזכר' "בבואנוס איידס", העתיר בניסויים כמו תוקף ·· אונס ולוגי · קורנסים · " "יקום בינגלקסי נוסרונים" וכן הלאה. · השימוש המופרז' לסעמי' בכל הניסויים שנזכרו וברבים אחרים, מקהה, לדעתי' את תוקף השירים, ויותר משהוא משרת את השירים הוא מציג את המשורר בעיני הקורא כאיש משכיל' אולי בעל '"תוקף אונסולוגיי מיוחד. זאת ועוד' כל אותם ניסויים אינם משתלבים · ואיזכורים "גבוהים םע ריבוי הסלנג המופיע בספר. לא ממש ברור לי מדוע מוכרח משורר שמקומו על מפת השירה הישראלית מוכר ומובסח, להדזקק לכל כך הרבה בשירתו' כמו '"הגבר · "שינקינאית המועד ואולי כסינתזה שבין שניהם בחול המודע. תהיינה הוראותיו של החול הסיווני אשר תהיינה, ברור שאין הוא ניתן למניה, כדברי הנביא ירמיה "ולא ימו · חול הים" (לג 22(, ובאנלוגיה לכך םג גבולותיו של החול קשים, אם לא בלתי ניתנים לקביעה. היוצא מכך המתבקש הוא ש"בגבולות החול" דן להשעמ המשורר בגבולות ההוויה, אשר בהכרח נקבעים על-ידי הס~בייקס. המגוון התמיס של הספר מאשר הנחה זו' כך בשיר שכבר הוזכר "בוגנוילאות בברצלונה" מופיעה ההתמודדות עם ההיססוריה ועמה עם ממד הזמן וחומריו "דור משקיע את קודמו במעבה האדמה, ממנו / מעלים חמרי בנין לכנינים."" (עמ' 7(. וכך גם בשירים "גינוני גרברה", "בין סורבסר לרומא," "ונציה" ואחרים. אחד מהיפים בשירי הספר - "סתיו ארץ-ישראלי", מגשר את ההיססורי םע המחזורי ועם הכאן העכשווי: "אני עודמ על רכס הכורכר מעל לים. / אמצע הסתר עכשיו. המנוחה והדממה על פני / האדמה ובתוכה. / אוקסובר" (עמי 14(. בחלקו השני של הספר - השפעת ההיססוריה על האסתסיקה - מופיע הניסיון לגשר בין ההיססורי (שוב ממד הזמן> לעכשווי השירי. שירי חהקל הזה הם במודע ארס-פואיסים עם הרחבה מכוונת אל ההיססורי. לכאן גם משתרבב במודע, העכשיו הפוליסי (ראה את השיר "בגרות ללשון" עמי 34 ואחרים>. חלקו השלישי של הספר "נתלה באילנות גדולים" - אף הוא במידה רבה ארס-פואסי ואף בו מופיע אותו בסיון הגישור. אלא שכאן הגישור הוא בין הספרות ההיססורית לספרות של העכשיו וזו של האבי . "אילנות גדולים" רבים מאוזכרים בחלק זה אם במפושר (ביאליק, ברזליו' בדוחס> ואם ביותר מובלע (קפקא דרך "המשפט" עמי 43-4(, זהו, לסעמי, אחד החלקים היותר דברניים בספר. אלב ישנם בו שני דברים חשובים: האחד הוא השיר הרגיש והחכם "ספיחיי (עמי 50( המסיים חלק זה של הספר . והשני הוא האמירה פואסית, מלאת האירוניה · הארס העצמית, המופיעה בשיר "בבואנוס איידס": "מה אתה מ:.זז במח, בז אדם, נתלה באילנות גדולים / ומתחבא מתחת לשמיכות מלים כמו איזה פרץ" (עמי 45(. חלקו האחרון של הספר "שלח את חומך" הוא המגוון' המעניין והאישי ביותר מכל חלקי הספר. מופיעים בו המוות ("ההעדר" עמי 68, "הספר לידידיי עמי 53(, הילדות, האהבה, ההורות והאני וההיססורי." כמעס כל "גבולות החוליי של המשורר, כך אשפרש לראות בחלק הזה מעין סיכום של הספר כולו . בכללו יוצר הספר הרגשה של התפזרות לא כל-כך ממוקדת, שאינה מצליחה להגיע לכלל אמירה אחידה. האני השירי "מלח הארץ" "אדמת גבולות השירה אריח סיון: גבולות החול ; ריתמוס. סררה לשירה. הוצאת הקיבוץ המאוחר; 1994 "גבולות החול"' ספר שיריו התשיעי של אריה סיון' מעורר הערכות מנוגדות כיוונים. סיון מביא לאוהבי שירתו ולקוראיה, את סיגנונו המוכר היסב מספריו הקודמים, על יתרונותיה ומ - גבלותיה ומבלי לפרוץ ולהרחיב את גבולותיה של השירה הזאת. כבספריו הקודמים, גם בספר זה חוזר סיון על הניסיון לגשר בין ההיססורי "הכאן העכשיו" ולאני' תוך הניסיון להעניק לכל אלה משמעויות על-זמניות ועל-מקומיות. (ראה 45 ' 12 ואחרים>. "כף הקלע"' ספרו הקודם של סיון' שיצא לאור לפני כחמש שנים, הוא הדומה ביותר מכל ספריו' לספר החדש. בשני הספרים, ובעצם גם בקודמים להם, חוזרת על עצמה אותה הפואסיקה המנסה לגשר בין אירוע קונקריס ביותר - "כדאי לך להכנס לתל אביב לפני הלחץ הכבד" (כף לקהע עמ' 9(- לבין משמעותו הרחבה יותר' הנמסרת מפי המשורר בנאום וסורי' שנועד' כך נראה, לבנות את הגשר הזה. כך בשיר שדובר בו עתה המסתיים ב"אין ספק: אי הבנה / כללית, סוסאלית, חללית -/ אבל כאשר הצל עודנו מחתל את הרחובות / בעדינות, אולי תוכל עוד להבות / מן השעה החוץ-זמנית הזאת." .>םש( וכך גם בשיר הפותח את "גבולות החול" - "בוגנוילאות בברצלונה". האירוע הקונקרסי (או הכביכול קונקרסי>: "המוני פרחים סגולים נשרו במשך שעות הלילה"" והמשמעות ? היססו וי / פילוסופי שמסקנתו "דור משקיע את קודמו במעהב האדמה, ממנו / מעלים חמרי בניה לכנינים, ואילו / העצים עולים ומתמרים." אף מוסיפים / לגזעיהם את סבערת הזמן' הסבערת / שההיססוריה מקלעת, בזמנים בלתי צפויים מראש, / לראשיהם של בני אנוש." (מתוך עמ' 7(, הפואסיקה של הניסיון לסינתזה בין הפריס לכללי' בין הרגעי לנצחי' בין האגדי למציאותי וכן הלאה, מופיעה רבות בשירתו של סיון ולמעשה, אפשר לומר' מאפיינת אותה. עתים היא מצליחה לשכנע ועיתים היא נראית כפויה, כמעס דמגוגית. השק לבודד ספר חדש של משורר ותיק ממכלול שירתו. ובכל זאת אנסה מכאן והלאה להגביל את הדיון "בגבולות החול" "לגבולות החול" צעמו. נראה לי שהשאלה הרלוונסית היא, עם מה בעצם מתמודד סיון בספרו הנוכחי' או לחילופיך' מה הוא או מי הוא האני ה"שירי" שאותו הוא מציב. דומה שהמשורר שכאן מנסה להתמודד עם גבולות החול. החול בהוראתו הפשוהס, זה שהוא על שפת הים ואחד מחומרי הבניין. והחול כניגודו של מרגיעה ומנחמת על החוויה הקשה שעליה הו t~ מספר. אשה קשת נפש/ אשה קשת נפש ושברירית שרה; משוועת שיושיע הגשם הח 1י;ש 1/ שוב דשא בשסחים, בשלוליות/ בשערי שמים משתעלים, ואנשים; חרשים ורוחשים רשעותן בשקס םיקzזזונ לראשה; והקש נושר משכמה.; ואולם, לזז.קרא שירים אחרים נוצרת לעתים הו י גשה כי תכלית "הפואסיקה האחרת" לzזו אנוד היא, ואולי , בראש וראשונה, ליצור מרקמים צליליים, שיש בהנ t הד להשבעות קדומות ולקססיסם שידיים עתיקים המוכרים לנו למשל מחתנייך. לדוגמה, הפסוקים מתוך ישעיה כדי: "חיבוק תינוק הארץ וה י יבוז תיגוז." אבלה נבלה הארץ אום : ללה, נבלה .r.יבל" או "פחת ופחת ופח עליך" ועוד הרבה. מבלי להיכ:נס להשוואה מפורסת, שלא כאן מקר 1 ז.ה, בין שיריו של אנוד והשירה ו:תנ"כית, אציין אולי רק כי אנוד עוד יותר מן המשורר התנ"כי' מרשך את שימת הלב בחוזקה ממשמעוח . המלים אל צליליהן , ומפר על-ידי כך , כנראה כמכורן , <ואולי לא> את האיזון בין הגילוי והכיסוי בשיר. כי אכן , ההתמקדות בצליליות, הבלסתה והנכונות להניח לה לקבוע במידה רג:ה את מבחר המלים בשיר , משמשת ון א רק אמציע "השבעה", דרך לבניית עולם ייחודי , ואולי אף לתפקודינ t נוספים, אלא נראה שהיא גם אמצ 1ז : י הסוואה: או גמלותיו של אנוד ע:נמו: "האנוס לשאת את סיוסיו." שבע הסוואות" <עמ' 40(. בחלק מן השירים פועלת אכן הסוואה חזקה, וכאמור , רק בקריאה קשובה מאוד הם 1 מתפענחים. אפשר לומר שהצליליוית העזה המיוחדת לשירים החזיר מפתח השער . דימוי הזית, השליס בשיר זה, אופייני לחומר המספררי של אנזר , הלקוח במידה רבה מסביבת חייו הקיבוצית כפרית <רכן ממקוררת התרבות היהודית>. עץ הזית כאן אינו רק מספררה לאדם: בעצם יש בשיר זה שלרשה גיבורים: איש, אשה וץע זית. האיש והאשה קשורים בקשר אהבה גדולה, סרסלית. אני נזכרת בהקשר זה במשפס מהספר "חשבון פשוט" של דורית לנוס שקראתיו לאחרונה, שבו היא אומרת על גבר מן הגברים, "האיש הזה לא היה ערשה קרמיסמנס אפילו לכלב" . האיש בשירו של אנוד מתחייב התחייבות שלמה לאשה האהובה. התחייבות של חרם הגוף ושל חרם הנפש, של קשר רב לסבלה ומאמצים גדולים להקל עליו , של משיכה ושל חברות, של שתיקה ושל אין דרך טף ~· ~ין ןךך Q ה, ן:~ . ן:ב~י דיבור . עץ הזית הוא מחסה להם והוא מקו~ם; הוא יסוד מעניק חיים בשורשיו הניזונים ממעמקים, בצמיחתו , בהתחדשותו , בפריו , בשמן המרכך את המכאובים, בצל המגונן , ורק אחרי כל זאת הוא גם מספררה צדדית לאיש ולאשה · ךב - הוא יעיף כמר האיש, הגברת הכסופות של האיש כסופות כעלי הץע , הסיקרסים הם ספק סיקרסי הץע , ספק הקמסים והחריצים שחץר הזמן בפני האיש רהאשה, שפתי האיש צמרקרת כפרי הזית שצמק בשמש. השיר בורא זהרת גדולה, מעניקת חיים, בין האיש, האשה והזית שהוא מקומם והוא - הם. המשורר אורג בשיר <ובעצם בשירי הספר כולו> את היסודות הראשוניים של החיים למארג גדול אחד של חיוב חיים, לא פשרס, אבל שלם. • יהודית כפרי אליהו שמש מאחורי הצלילים אברר אלון ,: לוחשת חולשתה; הקיבוץ המאוחר; 1994 שיריו של אנוד <מתוך ידידות אקרא לו כאן ולהלן בשמו הפרסי> מחייבים קריאה משתהה וקשובה מאוד , וזאת קעב הפואיסקה המיוחדת שלו. מתוך אמצעי העיצוב הרבים של השירה <תמונתיות לסוגיה, דימוי , הסמלה, ציסוס, הרמז , ריתמיקה, מצלול ונו') מייחד אגרד בשיריו בעיקר אמציע אחד: המצלול העיצורי , והחוויה הצלילית הופכת לא אחת לכעין נושא משני ואוסונומי בשירים. העיקרון המרכזי בצליליות שלו הוא חזרה צלילית על עיצורים בווריאציות מווריאציות שונות. הוא מרבה לשחק משחקי מלים בהם יש חזרה מלאה על שלושה או ארבעה עיצורים, בדרך-כלל על-ידי הצבה זו בצד זו , של מלים דומות צליל ושונות משמעות, כגון שם הספר שלפנינו "לוחשת חולשתה", או מקלע, הצליל-הצלול · מקלעת , בקיר-ברק ועוד הרבה. ואולם האמצעי הצלילי המרכזי בשיריו הוא הז של הצליל הדומיננסי: חזרה על אותו עיצור בכל אחת מן המלים המופיעות בשורה או במספר שורות או אף בשיר כולו <בנוסף לחזרות צליליות חלקיות אחרות>. דוגמאות לכך אפשר למצוא כמעס בכל השירים, החל מהשיר בעמ' 20 שבו מתחלף העיצור הדומיננסי בכל שורה, וכלה בשירים אחדים שבהם מופיע אותו עיצור דומיננסי בכל מלות השיר. התופעה שהשירה מסילה על עצמה לעתים מגבלות צורניות חמורות ובאמצעותן אומרת לפעמים ביתר כוח את שיש לה להגיד - היא תופעה ידועה. כל השירה החרוזה והמקצבית ך~~ Q ק ,ה~;ע טף ~· ~ין ןךך Q ה, ~:ן . ל~ד ~ם ש:. ~י ש:. ק;ל. iי;פי~ :בק;ל? י~~ ן~א ~ין נ:י~ד oת ,תר"~ב:- חיא R ר~ה לי . נ:י~ד o ת ~ל ~.דת ? 'ן~ חיא ~,הך~ גם לזבות יש תפרחת. 'אתמ;ל ראיתי ··~~ אמרואת -מצחצח · ,הפעלים j?.TT:ן T ~ס T ל~פול ~ןב~ש · ם~ך;~ -:-· ~לף:ים ןךסב ~ד -rw וי~;מ~~ ,ם~~~ חדריק נסמרטףט ש n ;ר את תפרחת-המות, שנצנצה נצהב ואדם. · אבל f אמ T רזוי f אני • : -T T • לא T הףא: הףא r ה לא ך• ז •ה היא בצעם דוגמה לכך. ואולם נראה לי החוויה מ t ביצה ונעלמת. · ~נכה, ~Rq ה. ;ה~ 7 ף ש:.~רידיל'=ה כי בשירתו של אנוד קורה דבר אחר . המשקח . כין שני אלה - החוויה בקריאה שסחית אפשר אולי לסערת מאל;הים? נתת ל; משחף מזוחת והצליל - יוצר במיסב השירים ל~ iQ7? אףל~ ~נכה ח; · ~ב ~ה~א א;~ב ?ף~;א לא, משמשת בין השאר חומה שמבעדה ולחשוב שהוא מנסה להשתמש סקססים מרתקים, והקורא המוכן בצליליות המיוחדת שהוא בורא, כדי להתמודד עם האתגר שהם ' מציבים, להעביר באמצעותה את החוויה יוצא נשכ:ר מאוד מהמפגש עם עולם שהולידה את השיר , או כדבריו: מיוחד זה הנעלם ומציץ אלינו חליפות "המשמעות עוברת על גשר של שוויון מתוך השירים. הצליל" <עמ' s<: אך נראה לי כי יש הרבה חום אנושי בעולם זה: הרבה לא "ןה, י~~ ~טף o:p ~ש ry :דדל ן . :ש ןךך. w ב, אמרה, אזוח ך;אה את הזומףנה w זאת · ח;ר-ן~ן ךק~~י~ 5 ז~ת ~ בנוסף למסרה מוצהרת זו יש קשר , שורשיות ואהבה, כפי שאפשר ך;~;א :ב~מףדה ~~דעים. ~נכה 'ןי~~ ,הך~~ לפואסיקה שלו גם מסרות אחרות, לראות למשל בשיר "הוא סובב" <עמ' ח~ה, ך~ה, סע;ןם ו~~ ~nw ןדן ל~דעים. · ;ר אולי אף מנוגדות, כפי שאנסה להראות בהמךש . יש אמנם מי שגורס כי העיצורים צעמם הם "נושאי מסר" - האות ל' , למשל, מבסאת רכות, האות ק' מבסאת קשיות ונו', אבל נדמה לי כי אין כל אפשרות להוכיח זאת. במלה "רנות" עצמה קיים הצליל "הקשה" של הק' >נ< דווקא: ובמלה "תליין" מופיעה הלי ה"רנה". עיצורים ותנועות חוזרים יכולים לעתים לחזק ואף להעניק משמעות קונוססיבית בשיר , ובחלק מהשירים שלפנינו אכן קורה הדבר: כמו למשל בשיר היפה "שאה קשת נפש" <עמ' 47(, שבו האות ש' החוזרת בכל מלותיו , כאילו ז s<: הוא סובב: סביב סבלה כעץ יזת עיף / סביב ר ; כליה המתעקלות, גבותיו שהכסיפו; משעין על גבה בסיקוסיר נושא פניה שנפגמו; וחש בחריציו קמסיה העמוקים כהתרככות/ ששחררה שנים. את סך המכאובים שסחה לוי,/ סבלה הסר בכ בלי מלה הוא סך בשמן שפתיו שצמקרן תחת הזית ;רןר i זמן רב הי.tיך פרשס שריריו לשמש. ,i עכשר שבים ללחוש לשניהם שיר נשכ : ח; שב לקח את ידה ושמר לה חום גופו , שנית סבבן סבלה מסביר :(; ת יתר הדברים לזר שעבר T ל;מ~~ f ~~ךנ:יי f ר~י~י זקן לבףש ~n ;ךים ף~א;ת ~QלכJQ ל;ת, לנןv ז~.ב: ח~~ן · נאלף ששאל~ ;ת;א ת;לינVא .והףא . ענה ~שףב;ת: ד~י~י ~יר' ~~דיים~~ך;ק: ך~א;ת~י~~ :בןךר . ~נכה לא !ןי~~,הך~~ ~נכה "ןה אל הףא. זr~ףג :ב~ר;ב 7 גף~י כ~ה o ם ~סר~יל, ןר~י~י לד 1 ק ~ת ת~~~ךטףן ב: w ד:ם. :דף הRו ~ל ~~מ;rיי, .הר~~ ר~י~י לשמע את ההד יוזiזשו את אזני האחת על פטמה א n ת ולא שמעזוי Tד :iר:לפתע ry חל .גף~י ~o~ry .ם~,;א;; ,הן~~ ~r,· א;~י , י~~ ~ןף, ~נכה ו,ה~; ~ם ~נכה o ם. 8 גליון ····· 177 מן הבית המתרחב אל אושר ההתממשות אשר דייך: עובדות בדיוניות; הוצאת הקיבוץ המאוחד; קרן תל-אביב לספרות ולאמנות; 80 ;1993 עמ' אשר דייך הוא אדריכל הבית המתרחב. הבית הסיפוסי בארץ ישראל · לש שנות ה 30, היה בן שני חדרים, · עם תכנון לתוספת חדר ויילכשירחיב לבניית עוד חדר נוסף. אשר דייך מדגים את השיסה הזאת, אולי שלא מדעת, בהגדלת זמנית: · בתייהשיר בו הבית הראשון בשיר הוא בן שורה א M או שחים; הבית הבא בן שורה נוספת וכן כל בית גדול מקודמו' בשורה. איני יודע אם יש הצדקה פנימית או קצבית למבנה כזה: אשד מרגיש · דייך בשיר · בסוב ש~תיו גדלים וזה חותמו האישי . יש לציין שאין בשיריו תוספת סתם · של מלים לצורך שמירת העיקרון ופעמים הוא עושה שתי שורות קצרות משורה ארוכה אחת, כדי לעמוד במשימה של גדיול מספר השורות. לזכותו של אשר דייך גם או~ר , כי הרבה שירים בספר בנויים, כמקובל , בתים שאינם גדלים. ודאי שאין לזלזל בצורה ובמספר השורות הבונים בית או שיר: שיריו היפים של שייקספיר הן סונסות כלילי · בעלות מבנה קשייב ושני הסונסותיי של סשרניחובסקי, שמבנם קשיח יותר' הם ממיסב שירתו . לדעתי, "עובדות בדיוניות", הנותנות לספר את שמו , אינן אוקסימורון , כפי שקראתי באחד התואר · הפירושים. הבדיוניות היא שם של העובדות, בניגוד לעובדות האמיתיות, האמורות ל!יאר את האמת. הבדיון , אחי הדמיון , נותן לעובדות את צבען ואת סעמן. אשד דייך מעיד על כך בעצמו וקובע כי "שירה היא עובדות עמ' > · בדיוניות (. 54 את השירה בפרק א' של הספר <לספר שני פרקים>, כתב המשורר לעצמו: אשר דייך אינו פרזל לקרוא ואינו משתדל שהאובד זולתו יבין ויזדהה עם ילד עקוד · הכתוב. ילדותו היא של כמר של אותר "תרנגול <כפרות> שנשחסיי: הדימויים זרים, לא - מרבנים אפילו למי שלמד קצת תורה בילדותו ומשתדל להבין אותם כייפירכא של יאפכא מסתברא": "ירח חדש גדל / בתרך ביצה שנולדה ביום סוביי <עמ' 26( · אלוהים · או "אצבע הנסית, ההופכת אצל אשר דייך למשפס ש~לה: "אם אלוהים הוא האצבע?" <עמ' 29<; לעיתים, הלשון אף אקסהיביציוניססית: "מודה אני לפניך ש t סן~ד שלי · :ד דמה לקיש j? ע" <עמ' 27(, המפלס הוא בכתיבת שיר , "שבו ידלי נולד ~:פ.rיב ידי -- ואור רח;ק מ~ב i] ב בי / כזכרון עמום מבית אבא" <עמ' 36(, השק לקורא להדזהות עם עולם רחוק מתפיסתו , כדי לבחול בר • ייעולם מזוהם ממפלצות מליצירתיי ו"עננים רובצים םיניניr.כ בחרפי השמים" <עמ' 2 ן (, אינם מעוררים את הדימויים והדמיונות האצורים בנפשנו . אפילו "גחלת לוחשת בערמת הדשן", של ייהמתמידיי לביאליק, אינה מעלה אצל ימינו · קהורא בן , רגש יבם של הזדהות. דק עולם האגדה והמסתורין , הקוסמים והמכשפות, יכול לעורר אצלנו תהודה, ולגבור על עולמנו הריאלי. "עובדות בדיוניות" הוא גם כותר של שיר ארוך ששררותיו התופסות את כל רוחב העמוד , מופסקות משנה: "יהודים היכן · בכרתרי אנחנו?" אר "המרות האתלסי ~צחיי. השיר מתחיל בילד~ת, שבאשמתה של אמא, "ילדות; אני , היא אשליה ביולוגיה -- לב שעיר , מלא חלומות מוקדחים": "יהרי 1י רפאים - מזהירים כזוהר החרא - ואלמנתי <איזה סרקזם!> TT היא מלכת האלכוהול , נז;כרת בי מתוך החור השחור של הזמ . ןיי: "אלה עובדות לא בדיוניות"! האני המזוהם הוא Q מל המדינה כולה: ייחומה מלחמרת, מקשותס במדליות של סעויות מכופתרות, לבושה -- שגיאות משגשגות"; "מדינת רבנים, ארץ המוות, · יםהכותל , ושםיי. אשר · ים דייך מקונן: "מדינה, איפה ."?ת~ "זר פעימת הארץ של היהודי הנודד , ה~ס מן הזמן אל הלילה, מכבה את ההיססוריה והולך לישון" <תמצית עמ' 57(, האידיאל הוא לצאת מהלב - לסייל בתוך ry ךיקות המופלאה של החיים: אבל "קברו אותו בארכיון הציונות, יסדר בבזל את שלד גודלו • T •• T T לד:;ר גשם" <עמ' 50(. יש ~ם שירים אחדים: הנה ייגרף" <עמ' 64(, היימצמיח לנר כנפיים / מזהירות כחיות רקיע -- על פני כוכב שנברא באותיות -- באור תמידיי התפילרת והקבלה. אותיות · של סידור אלה מורכבות בסכניקה עדכנית של אם · "לוויך רחללית -- והולוגרמות של שלג עלומים". יש ואשר דייך "נפרש כתינוק אל העולם מחדש / צח ולבן כדרכי / ובלא כל זיכרון" <עמ' 66(, ויש בר "הכושר להיות ציפור , לא לדרוף אחר צל-ציפורים ולהתרסק אל תוך שיריהם הסוערים, אלא לחלוף בנועם מעל החיים" <עמ' 72(. המובאות משירתו של אשר דייך , שהבאתי לעיל , מעידות כי הוא המלים: · מחשבת ·!: שר יונה דולך היא "יונה ~ךה בקר~ית :;יי,ן~;א "ציפורה פראית עקורת רקיע ודויב של ח;יביי <עמ' 73(. יש גם מלים שנולדו על הל · מות ןלא ~~לל :בנ; w א :בןמ;~ן:;כי רא~י ק~ס}! ~r:זש~:;~ים ~ס~ 1 א;ת ~~9 ~ךים ~ם ~כ rj ס 9י~~ 9 ~י~ה לא נ~כל לרשם מספר כל האיברים ם~~.ל~;ר~ז.זס ס:ז~ק;ת שפתיו , כמו "lW קי התקוות וחסס~י המזלות" <עמ' 71( רייצללים מצלצלים להזכיר" <עמ' 75(. עיקר שכחתי. יש בספר גם שירי אהבה. פעמים, היא "אהבה חרשתיי סקשב החשוי:ו של האור ייכגעג,ע · רחוק שאיבד את דרכו / ו~רח בהעדךי;ןיי <עמ' 75<: פעמים, היא מתכנסת לשיר בן שלרש שורות, בו קיים ההתממשות בציפיה לעצמנו · •אושר היא שידה יותר מנוליי <עמ' 76(. "השיר שכתבתי פעם על האהבה · תולעת / והיה כמזמור של ים -- על משברי הפחד" של "הספינה המשוססת בתוכי בתוך המים האינסופיים" , הוא שיר של "המחבר" , המסיים את הספר: למרות "המלים הקודחות בראשו" והנסיבות החדשות שז.יינו את חייו , הוא יודע כי ייכל ימיו ינוע סביב / לב פגום" <עמ' 38(, אולי זהו הפחד המתפלץ מתוך תמונתו של מאקס ארנסס הדאדאיסס שבשער הספר. מתוך שער זה יוצאת אחת ענוגה ררר~דה, שחורת הפנים, הערווה והנעליים, ומאחוריה קורים ב;יסם של שדירים, המרים · גבר זרועות בלי ידיים, וראשו , -לל פנים, ללא עיניים, נרמז רק ב j:? ו הסנרס. השירה הקודמים של · תשעה ספרי אשר דייך ובעיקר , הרומן החושני והחושפני שלו , "זכרונות של חולה שכחה" , מקרבים ומסבירים את שירי הספר הזה. אשר דייך ראוי להערכה שיערר · ספרותית ~קפת, החורגת לעין ממסגרת הרשימה הזאת, המצסמצמת לספר הנדון , בלב.ד • שמואל שתל אלישבע זהר כקורכן" <עמ' 9 ן (, "נרדם לשמוע את -- צוואות היססוריות עתיקותיי: דלת הבית נפתחת - בית דמוי ארון - נפער לבלוע אותר" <עמ' 33<: הוא בכל · : נזכר אבק -- ראיתי עקבות רגליו התרנגוליות כל · ,• של השסן הימים התרוצצתי -- בתוך כובע אנו "שקועים בצחצוח החושך , בעידן התהילה המזויפת והארץ פ~תחה ונעזבה כפילגש בחוץ .· זמנמניתלארץ , בברלין , אפשר להיות "שיכור מגשם או מבירה מהולים בנעורים ~נ;ת ס~ n ;ק ס~~ל;ת ~~~1?.~ס דוהרות גדול ושחרד / עמ' > · כחיה בכלוב 22(, "הסתגרתי מן החיים / בנסן התורה שאין ל i] שביעהיי <עמ' 23( והאב יילחש לי צרור נשמתו - שהחיים הם קידה ארוכה :· לנשמה אבי · ביקש לשחוס אותי / כניעה עמ' > · לאלוהיו 24(. יש לו סראומה המילה, · ושל ברית · העקדה · של והמוהל הוא ייהשוחס -- ביקר נצחיים" <עמ' 46(, אך גם כאן "מתו הצלילים הבלתי גמורים של הזמן האילם" ויירוחש ;כא;ס סמיך". סיסי הרחוקה, · באיווה הייאנונימיתיי, קיץ על · לופת אותנו ז~ב פני שדות התירס הנצחיים ו"שמש אירונית צובעת רקיע -- בנחושת מבריקה לש עתידיי; שם, רחוק מן הארץ, אפשר להתגעגע "להמתין לאור הלילה י:ןי;הר;ת רנב;ת זיי 1 ~י לל~~~ זייז ~י ץיכ;.:~ ~ש~א;ת יז; 7 ק;ת ?ס~ל;ת ר~~ • אלישבע הזר , ציפור הלאונרדו" יצא בהוצאת עקד · מספלת משפחתית. ספרה , בשנת שבא;ןי -- רךמי המתייהד' קולח" העדין , כנהג הממתין לרוח היודעת •1992 אוקטובר 94' 5 ~וי ~1 בית המשפט העליון תוהספרו ~ רן ראלמגו & הידיעות שנתפרסמו בעתרז = ן נ! E 'הארץ' ביום 14.6.94 ר 26.6.94•• למדנו , כי בית המשפט העלירז קיבל את ערעורו של דב שבע, שתנ<ו · מבאד : לדין את השבועון 'כותרת ראשית , <שנסגר מזמן> ושלרשה מכותביו , על הרצאת דיבה. המשפט המחוזי קיבל בשעתן · מסתבר שבית י את טענת הרב, וקנס את העיתון רהכרתביב i · ב s,ooo שקלים. עתה, כעבוד שנים, קיבל i המשפט העליון את ערעורו של הרב על · בית l הקלת העונש, והכפיל פי חמישה את הקנכ 1 שנדרשים הכותבים · לשלם, ל zs,ooo: שקלים. על מה יצא זעמם של שני בתי המשפט? עו 'l כך , שבכתבה על הרב מבאד שבע הוא ·תואר י במלים הבאות: "גוץ, שחרד זקן, אדום פנים ., חובש כיפת משי שחרדה". השופטת שכתבה את פסק-הדין , שעליו ' חתמו שני חבריה, ציינה שיש להחמיר' בעונשם של הכותבים, משרם שהתיאור שבוי תואר התובע מזכיר "מסורת תיאור" מוכרח: מן הסוג הזכור לדוארן <אגב, בחודש שבוי נתפרסם גזר-הדין הדואה בתואר "גוץ' '' עלבון המחייב קנס, הדבר כלי התקשרדח נ בישראל לכנרת בכינויים "גוץ" ו"ננס" שנ י י מלכים מוכרים מלך הכדרדגו l הארגנטינאי' מדאדרנה, ומלך ירדן , שהכדי י ו שלרם עם ישראל>. · על נכונותו לכדרת בדית צדקו השופטים: תיאורו של דב א ן ' "כלי-קודש" יהודי אחד כ"גרץ, שחרד זקן ., בעל פנים אדומים וחובש כפת משי שחרדה" אכן ממשיך מסורת ארוכה; אולם זרה ·~ מסורת שקדמה בהרבה שנים לתיאודיכ t בנוסח ה'שסידמד' הגרמני , שאליו התכררנדז כנראה השר פסת. די לעיין בת יארדיהם ~'ש דת בכתביהם של גדולי · רבנים רפדנסי הספרות העברית לא דק בתקופת ההשכלדז <שבה אכן היה התיאור מגמתי במתכוון , במסגרת "מלחמת בני ארד בבני חרשך">, אלא גם בתקופות מאוחדות הרבה יותר , ע r• לימינו. גם הצצה הסופה בתיאורי הרבנים, הקודש" · ה"מלמדים" ו"כלי בחיבוריהם ~'ש קלאסיקונים שרחובות קרויים על שמם בעדי ישראל , כמנדלי , שלום-עליכם, פדישמן , ביאליק, ש' ציון · בן , בדדיצ'בסקי , ברבד , בדקוביץ , אש , שביארד , שופמן , אז"ד רכן חתן "פרס ישראל" לספרות כחיים הזז , אר חתני "פרס נובל לספרות" כש"י עגנון אר י' זינגד · בשביס , תגלה שפע תיאורים "חמודים" פי כמה. המשפט העליון בישראל כבד השמיע · בית יש בהחלטת השופטיםי לא רק משום קריאת תיגר על חופש הביטוי והעיתונותי אלא גם על זכותו של סופר לתאר את המראה הפיסי של דמויותיוי כפי שהוא רואה וחש אותז פעם את דעתו בעניינים הקשורים לספרות העברית. פסק-הדין הקשה והמביש, שאותר גזר בשעתו על דן עומד רעל דומן מפרי עסו , שנחשב בעיני השופטים כ"פדסום תועבה" <האם מפני שעסק ביחסים בין צעיר ישראלי לצעידה גרמניה?> ודאי לא הוסיף כברד למוסד המדומם הזה. אך דומה שהפעם, אולי דלמעלה · דעת, יש בהחלטת השרפסים · בבלי שמרם קריאת תיגר לא רק על חופש הניסוי והעיתונות, אלא גם על זכותו של סרפד לתאר את המראה הפיסי של דמויותיו , כפי שהוא דואה רחש אותן. לא דק באמצעים קדיקסרדליים, אלא אפילו · פאדרדיססיים "בחרס נאמן". כירון שעסקתי לא מעס בחקר אמנות הסיפור של מיכה-יוסף בדדיצ'בסקי <שהיה, כידוע, לא דק בנר של דב רבן לשושלת רבנים אדונה, אלא גם איש נמרך-קומה, שאף תואר בתרד שכזה והרבה לכתוב על קומתם הנמוכה של גיבוריו>: אפתח בכמה דוגמאות מסיפוריו שלו. הדומן , או הסיפור הארוך הראשון של מי"ב, "גרשיים", שנתפרסם בעיתון "העברי" בשנת תד"ן , לפני 104 שנים, פותח במלים הבאות: רבי הדן הגיבן , רבם של יושבי קדר , הוא זקן ורגיל בתודה וחסידות, דק זקנו לא מגודל , ופרקו אינו נאה. הוא אמה, גבות עיניו אמה, ואננסו אמה, ומצנפתו העגולה גדולה יותר מכשיעור ומוסיפה לו לוויית חן • קנקן ישן רעוע ... לא יתהדר בלבושיה ולא יקפרד אנקותיה, ופוסק כמאן ואומד: שתלמיד חכם, מצררה שימצא דבב על בגדיו <<ריב הדי לכם : כבד בשורות הראשונות לש אוסרבירגדפי הראשון מופיע · ה"דומן" הכמו דב "גיבן", ש"זקנו לא מגודל ופרקו. אינו נאה", ו"הוא אמה", ובגדיו מזוהמים. תאמדו: "בדדיצ'בסקי המוקדם ... עדיין לא השתחרר מסגנון תקופת ההשכלה ומן העוול האישי שנגדם לו , וכעסיו כתב מה שכתב"? הדי , אפוא, תיאו ר של דב בסיפור של מי"ב שנכתב בקובץ "מבית ומחוז" עשר שנים כך · אחד , אחדי שסיים כותבו את הלימודים לתואר השלישי באוניבדסיסה מכובדת נשוויץ <חיבורו לשם קבלת הדיפלומה של 'דוקטור לפילוסופיה' עסק ביחסי הגומלין בין האתיקה לבין האסתטיקה>. וכך מתאר ד"ד בדדיצ'בסקי בסיפורו את הרב: "איש קסן דל הבשר ודע המראה ולו זקן קסן כזקן הציפור והשעיר" <ונס>. ושוב חלף כעשור , ובספר "מהעבר הקרוב" <תרסס> מופיע אצל מי"ב תיאור נוסף של דב, בסיפור "שלרם בית": הרב הזקן הוא אדון , אדם קסן קומה ודל בשד , שפניו צנומים ושעדרת מעסות בזקנו - רהשר"ב יהונתן הוא להיפך: אדם בריא ושמן כמעט, לחייו מלאות, זקנו עגול ושפמו עב <כדך סיפוריו , קצב>. ואיך מתאר מי"ב דב באחד מסיפוריו הארוכים האחרונים והחשובים ביותר , שהופיעו בשנת תד"ף, זמן לא דב לפני פטירתו? הרב לא היה בעל-קומה כלל. אדרבה, כמעס בשד · גמד ואיש דק •- לראשו המגולח דבק מכסה שחוד כמר ערד שני , היורד ונדאה מבעד למצנפת. אוזניים קסבות, דרמות לשל אשה משל איש, לשני עבדי פני J- אדם משרנה במראהו <"גדי רחוב", כ"ס עמ' דסא> דב "כמעט גמד", בעל "אוזניים קסבות, הדומות יותר לשל אשה" ובמקום "כיפה שחודה" מכוסה קרקפת ראשו במעין גידול-עוד דוחה, יבלת שחודה ודביקה. איזה קנס היו שופטי בית המשפס העליון · הישראלי מטילים על מי"ב, אילו פרסם את התיאור הזה כיום? רעוד: האם שכד-הסופרים שקיבל בדדיצ'בסקי בכל שנות כתיבתו הגיע לסכום, שאותר פסקו שופטי בית המשפט · 10 גליון ····· 177 תהעברי ןהעליו תלזכו בהר ?מבאר-שבע ,אגב אל קר םגיבורי הנמוכי-קומ םזוכי רלתיאו יפרסנ וכעס לש .מי"ב ,הנה למשל , ותיאור ףהלא-כל-כך-מחני לש רגיבו ,גבה-קומה :דן רגיבו רהסיפו אהנוש תא ושמ בבקוץ י"מעיר "הקטנה : םאד ךארו דמאו , לבע םרגליי תארוכו םוידיי .ארוכות וראש רקצ וועיני ,סרוסות אוכשהו רמדב אהו עמני ובזקנ רואומ לבכ :פעם ך"אי "איך '<עמ 65(.. ובאות ץקוב רמתוא םאד הגדל-קומ ראח , רגיבו רהסיפו ""ברק א<של סכונ :שוב> םאד רמכוע דמאו. ובפני ,בהרות וזקנ ,פרוע אוהו לגד ההקומ לובע ףגו אברי '<עמ 62(. רובסיפו ראח ובאות קובץ , :"שמעיה" השמעי וחוסמ ןקס ילגב ופני ,הארוכים וזקנ בהע רמחוס לכ ,צבע ועיני ,שקועות לע ולחי תהשמאלי תיבל ןכמי .קסנית ובסבע ךלנשו דתמי תא ציפורניו , ןושאי ול דעו המ ךלנשו אהו המגל וידי תהשעירו דוגור ןאותבשיניו . הורא יתיאור םגברי םמכוערי םג םבסיפורי ""שותפים <<קכב "וב"מרים .<רצה> סבית-המשפ ןהעליו םבירושלי סקנ תא םהכותבי לע ושתיאר תא אנשו םכתבת לכ"בע םפני תאדומו n ת(וזא הבמדינ ושאפיל הראש-ממשלת ץמתלוצ לע םצבע םהאדו לש ופני יאחר ופגישת םע ךמל ןירד .נמוך-הקרמה> ההרב םגיבורי ""אדומים ,שעירים יעב תזרועו - ,מופיעים ,כידוע לאצ .מי"ב אנבי ןכא קר רתיאו דאח , םג אהו מ"גרשיים" . וזה ותיאור לש ךלמ , :בעל-העגלה אברי ,אולם לגדו רוגיבו , רמשכמ הומעל הגבו למכ ,העם םאמתיי ואורכ , ווזקנ םהאדו דיור לע בסבו . אהו םאדו ווזקנ םאדו םרג ועיני תאדומו וובדבר עמשמי לקו לגדו ראש לכ ושומע התצילנ ישת ואוזני .<רעב> יבסיפור במי" ואנ םמוצאי םג םתיאורי לש םנשי תגוצו ,ומכוערות םוביניה ה"שפר ,הגנאית" תהמצויר הכ"אש תמכוער דמאו תודל .בשר העיני תסדוסו הומלבושי םישני "מאוד ,<שם 'עמ 80(. תגנאי ,אחרת ,חיהילה תמתואר רבסיפו ""צוררים הכ"אש הקסב תוכעור "פנים .<רסז> ואשת לש ןיהונת - םג אהו י"כל קודש" , סשוח קובוד - רבסיפו ם"שלו "בית רשכב רהוזכ ,פה תמתואר :כך ה"אש הרע תוסר .סעם םג המנוער דמאו החית ו תבעל םמר הבעינ תהאח הומראי תכב ןהשס .ממש תבי תהמבשלו השל ההי אמל ןאי-ניקיו לוכ תהבי אמל תתהפוכו 'תמיד'. םג ואשת לש לבדי י("יהוד קסן , רדל-בש ,וצמוק-פנים") רגיבו ,"השאלה" אהי ה"אש ,מכוערת תמפלצ תכב השסן , "שממית ך<כר וסיפורי , ,קפ <קפו. ןכיוו השנרא יכ רהתוא ""גוץ ההעל תא םחמת לש רש יפס תבי -המשפס ןהעליו , ההב ץנצי עלרג רלתיאו רשמתא רהמספ ןברומ יאוסוביוגרפ · הכמו לש רסופ לגדו ראח , ןב ותקופת לש ,מי"ב אהל אהו ברבר • ךכ רמתא רהמספ ""בבחורף תא ואמ שלו . אהי .גוצה הפני םהולכי םומתקצרי םבתחתיה םומלאי תגומו ,קסבות תעקבו תמלחמ .האבעבועות החז .נופל העיני אל ,גדולות ,רכות תוכשחדירו ההרטוב לש ןאישוניה תנוצצ ואיז תהגד ןיגו תאוכל בל ך<כר וסיפורי , יעמ 8( םג ואבי לש רהגיבו ואינ רמתוא ,שם "'כ.'בחורף , םבצבעי םמלבבי יותר . רכשמדוב םבתיאורי םציוריי לש םמרא יהחיצונ לש ,בני-אדם ןאי ךל ןאמ לגדו ןמ ה"סבא" , אהל אהו מנדלי . כך , למשל , רמתא ימנדל תא החתן , ת'כ.'האבו "והבנים : ומצח רצ וואוזני תכלביבו ,גדולות :שעירות ושער ךר ןעי :הפשתים רעו ופני ןלב םע תנקודו :צהובות ושיני תמעוקלו תומזוהמו ץופר ןבי םהשניי ,הדקומות םמש ףנשק שרא לשרנו . זוי וריר ובדבר ך<כר וסיפורי , <כס. וא ה"מרא שאי חסיד , קד רהבש חוש ,הקומה יאדמונ לובע ,חוסם ךאר ןהגרו רוקצ ןהזק , לומעי ךארו אהו שלבו עוכוב ןקס "בראשו ,<שם <לח וא רתיאו יהליטא לצא :סמולנסקין ןכב 35 ,שנה ןקט הקומ לוד רבש , ףכפו ןכאגמו וועיני והביס יכעינ .משתומם תפא וראש ווזקנ בהצהו והי יבל משסר , יכ קמסר אל העל עליהן . ףיוס רקלוזנ , ךבכר יהחמיש לש ת"תולדו תהספרו "העברית ושל , סמצס תא רהתיאו ההז :וקובע ק"ר רציי אמן , רציי ןריאליסס , רמוכש רלתא "כך '<עמ 187(. ןכ אהו סמצס םש חלשב רתיאו ,אשה השר ,האלמנה הב"התוע יבדרכ "החיים :לסמולנסקין ת"שפל הקומ תובריא בשר , העיני ,ירקרקות החוסמ רא "רך , יוכד. ,וראה למשל , ת היאוד לש אאמ לש החיה-דינ לאצ :ברשדסקי ת"גבוה הקומ תובריא רבש , תבעל תזרועו ,חזקות םידיי תגסו ,ועבות תאמוצו ,ובולסות םחוס ברח םושפתיי .עבות הקול ההי םד םומדעי ם"<כתבי "אחרונים , יעמ 5(. ,ביאליק עהמשמי ובסיפור ם"יו יהשיש "הקצר ההער ""אנטישמית וכמ ך"כ םה םחוסמיה לש .ישראל להכ יתלו ,בחרסם" רמתא רכב תבפתיח רהסיפו תא בהר ,ליפא וגיבור , י"יהוד שחלו ןופחד ,מטבעו" ןומציי תא ו"פני םהשעירי "והשמנים לש 'ר גצי , -------------~---~- ,..,; וי;; -1/./ בז. ןחשי ךמתו רספ תהקריקטורו לש חנ יבי ושנתלהס ך<כר וסיפורי , ןקט , .קיח> ןשופמ חפות תא וסיפור ם"כחו "היום רבתיאו ,נתניה ןב :הרב ש"אי ןכב ,ארבעים לבע םפני םנובלי ,וקודרים םחוס לגדו וישר" . ךואי רמתא ןעגנו תא 'ר םגרונ ןיקום-פורק ל"בתמו "שלשום ? אל קר תדמויו לש תשומרי-מסור הממזרח-אירופ תמתוארו רביוש יאכזר .כזה ורא , למשל , ךאי רמתא םחיי זהז תא ימר דסעי , רגיבו ת"היושב "בגנים , רכב תבפתיח :הרומן ימר סעיד , וכמוה לככ השאר , םקיס דאח ןמ אההי הקרר רוצרו דאח ןמ אההי ,כיפה אל לגדו םשבעזי אול ןקס ,שבכבשים שאי ןקס תהכמו בור ,האיכות תמצומ םומצומצ ,ומצומק ווגופ הכפתיל תמחורכ יושת וזרועותי בכזנ להגמ ,- ףונכפ וגב תכגבשושי לש רקב סונתמוס וזקנ אול רנשתייר רב אאל עשב הושמרנ תשערו ןשה ,מכסיפות וונתמעט ופני וונשתנ תלהיו הכתשע בבא לשח תלהיו סבשנ ררנתרפס רשפתי ,- ווחוסמ עתקר הב"ואת קדוש'.' . הופיק לש רגרוגרת תמגלגל א"וב "לצירן ךובכ אהי הערל ךובכ אהי .יורדת י<עמ 6( ךואי רמתא זהז תא ימר סלימאן , ובסיפור י"בעל ?תריסים" לכ םהימי ביוש ההי תבבי .הכנסת רגמו קושהר וואברי םמצומצמי .לו ופני םמסרשסשי ווחסמ ךמשו ושרפך . רפי ,שוקע וועיני תקסבו ,ודולפות יושנ וקרסולי יכקרסול ,החגב יושת וזרועותי יכשת תחדיר לש דקל , ווכול אהו הדומ ואינ ןמ בהיישו ... לכשרע ןב ושנת לשנפ ךלתו ,הפח הוכחסיד הזקנ ושנתמרסס הכנפי הוקרח הנרצת הוהגיע השעת תלמו ם"<אבני "רותחות , (. 76 והזכרנ םגיבורי י"קסנ "כמות יושומר תמצוו ?מבני-תימן רבתיאו דאח םמה אל סהיס ןנת ראלת ןמ שלהשתמ רבתוא "גוץ" . ובפזמונ 1 1 ואוקס רב 94' "בשבילי זה מספיק" )1950(, שנכתב עם לפניך איש קטן קומה ודל בשר' פניו העיתון שהדפיס אותה על סכום גדול פי ים: C:8 ו :(ן - בוא עולי "מרבד הקסמים", כתב המשורר: שחורים ככושי ושערותיו פרועות. איש · כמה מ 25,ooo שקלים! "זהו זמר תמים / על שלום-רחמים, / נדנה ושחוחיי. למען האמת: לעיתים, לנוכח כל התיאורים שהגיע על כנף ציפור פלו". אלתרמן מתאר את התיאור הנוסח הזה כתב לא אחר מאשר הריאליססיים הללו' אתה מתמלא תמיהה ~ את העולה החדש: "כל גופו כצימוק", "זקנו מי"ב עצמו' על עצמו' במכתב לידיד' לפני מדוע בכלל חיתה העגונה מעוניינת כל כך ~ הדקיק" ... ומה שר שלום-רחמים על עצמו? כמאה שנים. מה שמוכיח שסרפדינו הגדולים שישיבו לה את ה"מציאה" הביתה. וכיון בשבילי זה מספיק. אני גוץ. אני קט. ידעו להתבונן בעין בוחנת לא רק בזולתם, שחרגנו מן הספרות הבדיונית אל הריאליה אני מסתפק במועט. אלא גם בצעמם. היומיומית, הנה תיאור נוסף של שכן יהודי "(פזמונים ושירי•ןמך n f כרך ב, עמי ועוד: כשמדובר על מסורת התיאור בלשו i בן-תימן' שהופיע בדפוס <ואף הושמע מפי (. 154-156 כך היה בימים התמימים ההם של ראשית המדינה, שבהם לא תבע איש סופר' משורר או עיתונאי עברי' על שכינה אותו בכינוי "גוץ". תאמרו: כל אלה תיאורים בדיוניים של דמויות בדיוניות, שאינן יכולות לתבוע את המחברים על הוצאת דיבה. קודם כל' כולנו מכירים דמויות "בדיוניות" רבות ב"רומאן מפתח" זה או אחד' שרבים יודעים למי הן מרמזות <זוכרים, למשל' את השערוריה שקמה בשעתו סביב "סיפור הארבעה" של יהושע בר-יוסף, על האם ששיכלה שניים מבניה?). והרי גם הסופרים עצמם אינם מעלימים, ולעתים סורחים במתכוון לרמז לנו שמדובר בדמויות חיות ומוכרות. הציצו' למשל' במה שדשם מי"ב ביומניו' אחרי ביקור בעיר מולדתו . איך איזנו שם דמויות אותנטיות שונות בשמותיהן <או ברמז>, ושירסס לעצמו כמה קווים - לא תמיד מחניפים - על צורתן החיצונית או על אופיין. העברית בדורות האחרונים, אל נשכח את נוסח המודעות הרבות, שהתפרסמו בעיתונות היומית והשבועית העברית בסוף המאה הקודמת ובמאה הזאת, תחת הכותרות "התרת עגונה", או "את בעלי אני מחפשת". נשים עגונות מחפשות את בעליהן שנטשו אותן. לא זו בלבד שרוב המודעות הללו עוסקות בגברים שומרי-מצוות, אלא הן גם נכתבו בדרך כלל בידי רבנים, שבאו לסייע לנשים האומללות. כדי להקל על איתורם של הגברים הללו' הזכירו מנסחי המודעות כל מום, כל חטוטרת, כל צלקת, כל כתם, כל גבחת ויבלת ושומה שעירה. שהרי אילו ניסו אז לעצור כל גוץ אדום פנים, בעל זקן שחור וכיפת משי שחודה, איך אפשר היה לחצות את הרחוב? ובכלל' אילו היו חוקי בית המשפט העליון שלנו קיימים כבר אז' היה יכול כל "מבוקש" לתבוע את הרב שניסח את המודעה ואת מחברו מעל גלי האתר> באמצע שנות הארבעים, בין הופעת "היושבת בגנים" לבין השמעת הפזמון האלתרמני "בשבילי זה מספיק": השכן' יהודי דל-בשר' נמוך-קומה, מאחינו בני תימן' מדבר עברית מתובלת ניסויים ערביים, וזקנו המדובלל מרתת מדי דברו. "יהודי דל-בשר ... נמוך-קומה ... זקנו המדובלל מדתת" ... האם תיאור כזה של יהודי שומר-אמונים היה עובר בבית-המשפט העליון של ישראל מבלי שכותבו יואשם באנטישמיות וייקנס בסכום גבוה? שאלה מעניינת. שכן' תיאור זה, האחרון' מופיע בספר "שחוק ודמע בבית הדין"' שנכתב <והוקרא בהמשכים מעל גלי האתר> על ידי שניאור-זלמן חשין' מי שכיהן כשופט בבית המשפט העליון בישראל' ומי שבנו' מישאל, מכהן שם עתה, בבניין המפואר, שנבנה בתרומת הבדרן. • נעמה כהן ומה עם התיאורים, שבהם תיאורו סופדים עבריים זה את זה - ביומנים או במכתבים <שנדפסו מאוחר יותר>, ואפילו ברשימות ? • אל נףצמיח ענפים ,תי~;כ~ 'ן;ר~~ט~~~ ~q.ה~ ~ל ~6 רט- ע~~ הזכרנו כה רבות את מי"ב? בשנת 1907 תיאר ראובן בריינין ביומנו <שנתפרסם> את מי"ב צעמו' לאחר פגישתם בבדסלוי: "יהודי קטן , דל , רזה, צנום, גלוח, שעדות ראשו קצרות ושיבה זרקה בהן. קצר-רואי וכבד-השמע, כמעט חצי חירש, קולו צרוד ודק, תנועותיו מתונות, מבטו של חצי משוגע או של איש הרוח" "כל כתביו"' כרך ג, עמי 132(. ומי"ב עצמו תיאר ביומנו שנה אחר כך את ברבד' לאחר פגישתם: "מראהו מוזר עד למאוד: גוף חסון ומסורבל' פנים מלאים, שערות מגודלות פרע מסולסלות, גם לבושו עלוב: אף אין סימן של לבני-גברק מגוהצים: במקום זה כתונת ייעגערי די בלויה, שרוולי מעילו לא שלמים ועל ראשו כובע שאי-אפשר לקבוע את צבעו . משתראה אותו תחשוב: הנה, זה עתה ברח מבית הסוהר: <"חליפת מכתבים מי'ב-ברנר"' עמי 137(. ברדיציבסקי? ברבר? "מבט של חצי משוגע" ... "ברח מבית הסוהר" ... וכאן מדובר בתיאור של סופרים חיים, ולא דמויות בדיוניות! והנה עוד ת יארד לאמחב יף של · ~ל גכ q דר ~~ר~יף ~ל.י ~ן~ה א~~ ~א ~ם סר~זב ס~~רית הRן~ס :בזב~ה. • בא;ת; רגע משופ ~לית שלט ג;;ל T ,'" ,'" iיכ~ל :pמ; w~ry ס ~ה :ב~זבי ~סר ~ן;ל ~ןר;ם ~ןה זרם בב"ה אשה 'א n ת לא~ה בר n ;ב •ז --:•T T: בא;ת; רגע, כשמחשב;ת T --: :• : -:• : • ף,ל~" n ;ליי ע;ן ~~רנכ ל~~י סך~ע ~~9 ~ק,גכ ל~ל;ת ~ל ש~~;ט~ o א; ף~~ ך ש~; ~· ~זבר ססר בKביך ן~ט ~ל רךם ךסע.~ק ר~~~ . ז!!ה פר~ש ri כגפים מעל . -ז :-ז: -· ·· ז ~מבט אחד, T •: T והבטחת שוא, t י~~~ T ~ה ~ל ע.ץ ד~~ן ~ל שרש. ';ה ~לף n ;ל;ת .ר~ן~~ 12 "בר-בי-רב", הוא ברדיציבסקי: "צייר נעמה כהך, בת 19, מירושלים ~~,~ ם;ק~~ ~סר . גליוןןןן ן li וסף •· ראובן בן ו ~ ה. בעולם ראיתי אישים כאנ~י הנ~ם, נחליפ;ת ~ןד; ן~ד .~b7ז" ci ד;~ן ל!! i ~יןנד, ~ד~נ;ת ~ריסה ~ינ;ננם :p ~לים ~ין ת;ר~~ ח;ף ןח;ף, ~~צדף :}לה םל~~~ נשעה שחזרתי הביתה, מצאתי את השביל. :• TT • TT : :ד-•:-ז:ז •-:· ~ת ד 7 נ:יי ~~ryנ:יי' 7ק,~ 7 זז;ינ:יי ולילדי ךלא א;ר' דק נ;ף ~ל~ה ;שד~~ ~ ךדזבש םי~~~ ;כ;ת~ ז~קנ:יי שד T f 'ן;ע~~ו. 7 ~ך~ה iJ שךש i]ס~~~ ,ה~~ר~ ןק;לי לא ,ע~י;~ ~ם לא ם:~~ ~ל ~הד~י. דק ך~י ר~ם. ~ח;ק י~;רך~~ qiJ ?יפ;ת. tזf ה, t ~קנ:יי' .ילדים, :pד;~ iJ~ry ש;ל. כנגד בלילת הצוח;ת מחרס;מי התכנ~ים. ::·:·:·-ז:- ··-:..-"··· ~ז ~ryP- נ:יי ע.י~י ןס.זר~ 'ר:~~ ,ם~י~~פנינ 1 נע;לם שופופנ 1 נאים הביתה. T:T-"T •:••: T T "T ו. פרנסה iJ ~~לה ;:זיא ע;ד ,ה~~ חךף ן P-'ז:ק i ךחם, ~רי~ה, ה~~ ע;נ;ת ~q ל~דה ע;ד ~י iJח~~ ס qt5ר;ן • ך;ז לי~~ז:;~ ר~~~ ~נ:י ry יל iJ7 ,ז;:זיב ל~ב;ד מג ryi] רדת, i] ~~יר ;תן:~ • ~ך~ה וז;ת ~.זס~ים, ~~קךאד !ה~~ t5 סה ~ר~ינכ 7 ס~ין ע;לם ~~ry ןר פ;ר נ:י~פ;ךר ,ת.לנ~~ 7:נ;כי j2 ת iJ ל.סם. ~q לף ;מ~ מ;ץ' ~ל י~~ . ~לף ,ס~~מ חם ןק i ר;~ןים ~ע;ך~יף, ~ס~ t ם לופ;~. ןלא ל~י;רl ע;ד ,ה~? דק ~ה ל.זר~ :p ןי ~ךד 9 ה, :p~ן ry ם 7:נ~יף ~:זךר . ~מל;ן ~נ:י~רר ~ל ~. ~ם ~לים q ן~ים, :p מ; ~ש;ת ח~ך .ץך~~ i] כ"ל דכ;ן 7 מג i]~ר 1 ת i].ל;ד~ 13 אוקטובר 94'••••• ג. הכובשים ry~ף R ר;ב, א;ר iJ זק~לה P?iJ י~ית סע;~ה ~7 ל.י ;יןיס, ן; זז;י~ף ~~ר~מת נ~ר' ן~ס~ר ,ת~~ל לא ה~~ P ~סם ןי;ם ~ב;ןה, :ןם ·9 פ~ק, ,םי~~ז~~ ן~ין i]םי~~~ ,ח~~~ i]ת;נ~~ ל~את. ןע;ןף ~ק 1 ע :P 7:נ~ךל ספ 1ך ~q.ף~;ל חמדת עפר'צלע של שיש, זרימה ~w י ~ל Tרד: :·~~~; ,ת זrן: מ;:ן;ת R ~ה ~ריר 1 ~~יב ~ל כ;ס, ב~~~ i ~ל ~יף ~ד~י P-ת Q'ר~ ~ד ס;ף i] ד~ימ;ת. ~~~~~ז:; ד P-~~•i] נ~;ם 7:ברךד לד~ל.יף. ל~~ ~ק.לה ~ל כ;ב,~ים; i]י~~;כ ci ~ת :r. ןם. ה~.ז::ן ע;ד ~ןח ,ץי~~ t5 ~ה ב~!!י:נ~ לשבח זר;ע;ת החמדה שרזעו ע;ד חמדה ~ק~ץ ר~~ i]נז~~~~ ןדור ז;רים. T : :• ו. רצוני ~י ~['~~ ד~ב;ן ע;לם, ~~j2~כ; קןvס עTלi' .לה;שיס פר~סה אל. ילד נ;כה באמצע' ריiגהfילiבTלצד :· לדעת ד~מ ~ה :ל-ב,ח i:· י~~ א;~ר T ש~ב,ף ל'~ i ם, ךצ;~י, :;יסף נבז~ם, 1t5 לא ~נ 1• ~י לב~ ,ת:~ זי~}: ל,זרי~ת ~סב;ת ~דיסז 7:נזp·!!ר~ ל~~~ • ז; i] ~ף הופעלה ת;תחים למס;ס, צאנע;ת אלה הארחז;ת נ~~ל ש~ב לא sי י'לד את דל;;; ~ן ר~~~ ,- ~ךא;ת; ~רד °9 ה. ל!! ":ף~~~ לא פר 1 סה, כי ככר על הופים, ערגה חגיגית! דiברתנכiיערז בל ~~· כלאחר מנ~ל, וגם . ךצ i·~~ 'י~ ר 7~;ן~ דס~יז :ה~ן~ש 1ב,ף 7,ם;ל~ ~~ךנ:יי 7ף~~ iJ ~נ:ידחק ןע;ןי ~~נ:ייז' qננב;א, q~זp~ח,q?ר~ז~ רעבון א. מתוקן ש;סרים נפנה, מארב לנהג המפרז T\ : -T :• --T • -: 0 ךדי ששכח מציא~תם לש ש;סרים, צבעים נ~מת וצעור · ~~צ עב;ר ,רIילעמ .בכניסה ·-" גם ;;·~; תעד T לרדת,-מנעדל-ש~פתח, מתגים, 9 ~רי- ן;נ~~ T ~פ;ד~ית; ןמל ii" ך=א~ק. : • T :רק i] נ;ף א; ~ה ,:i7 ;כי ס~קלים. ~דם ~ינ; ד~ה ל~קלים סר~ס~י של אדם הנ~;צא כלאחר מנ~ל אל נבל ע;ל~נ 1. ן~;ין-ם;~"~~ · ס~ס i]~~יש i ת, אני ך;שם אר~חת צהרים עם צעמי. ך ••• ך -T :די- ••-:• מה אמר לי? הש;סרים הפתע~ ועברתי' ר-;זמרזi נכנה: הופ ii לית".לא נאה Tית°ילזiו ~ך~ל ן~ה T ~ל •ה~-;ק w ~דיס T~-w.~~א • l ~ד:ז נ: 7 iJ דסד ר;ד~;ר~~ ק;לי i] ק;ךא. ~q די ן;ב~~ לי~ ן~כל ן~~~ ל 9ע 1 ןה. ב. כמלאכים את השלוח של ערב שנת. הנער מספר 1-י~~ ~r ~יב: i]ה\~~ ~~~P.ל~~·· ;~ ה לב; o/ ב.ננה, :p מ; רז 'ר~ס~ ~ין ~ןר;ת, מגזל לפנה, שבעה מלאכי מא;ר ~1Q ן~~ ·- יו ~ל 'דךן 6 ך י~י~~ .ע~~~~ iJר~~ ~Qר~ · lי~~ ~ק~יב לדע 1 ןי ~נ;נ:ירד ר;ח~~ , ~:ןכ 1 ב ח~~י iJ ג~ף, ן~~ת ז;~ר ~יד ~itי~נ:יי לע~ף ס 7 ~ה ~חןר ,ר~~ םי~~נ: 7 j2 ש~ב;ת, ללא הד~~ דק י~~ ס , ~~~·~ י 7 ~ה ~ן~לה. lי~~ ~ם~ר ~q ~דה. iJ~!l ר ה~א .י~~ ~ז;ב לא ~~זב ~ת מ;ליןיו 'ז:ד~ ן iJ ל~?ה ,ץ~ח~ לא .~ב.ל~ ~ב.ל~ 'ר;א~ 7W \ה של ערב שנת, זrנש יש יחד' שעה '~!!"".~Q ~ר l~~T ; ~ק-~יב -~~7.םי~~ ויקרא את שמם *אום י:ג c:זז ~ לאח גלזמן ניצח אברבנאל: חוה ולילית; הוצאת אוניברסיטת בר-אילן; 240 עמודים התזה המוצעת במחקר , ונתמכת במידה מסוימת גם בממצאים ארכיארלרגיים ואנתרופולוגיים, מוגדרת <תוך חזרות דידקטיות מדוברת> בדרך בהירה ושיטתית, אם כי ממדית ופשטנית מדי · חד , בנוסחה בת לקונפליקט דטרמיניסטי זה גילויים ופתרונות ספרותיים שונים, התואמים את חברתי · השלב ההיססרריספררתי · רהתרברתי , בר נוצרו הטקסטים לסר גיהם. הסיפור העממי מימי הביניים מציע ···..;.. = שלרשה מרכיבים עיקריים : לקונפליקט פתרון ספררתי' צנררת · פנסנססי .' סיכוי היחיד לקיים קשרים אמיתיים ·1 בין הגבר לאשה ולשמר בכך את א. "התרבות האנושית" בצביונה "נישואים כפולים" - ל"חרה" במציאות 14 • התרבות האנושית, שהתא המשפחתי הפטריארכלי , אר מעברו של אדם מהרריה של רל"לילית" בחלום, אר בדמיון' כלומר פתרון חיבר יחידתה הבסיסית, הוא בהצעדתם לקראת "אחדות הניגודים" בחברה פסריארכלית. · פרסס זהר הממצא המסכם את מחקרה התיאררסי רב העניין של ניצה אברבנאל; שורשי היווצרותו של מחקר זה בערצים בעבודתה כפסיכולוגית קלינית, ובמיוחד בהתמודדותה הטיפולית עם מצוקות ומשברים בחיי הנישואים, ואחריתו במאמץ מודע להפוך את מחקרה למנוף של תיקון אישי ותיקון חברתי כולל. עירוב הדיסציפלינרת, הפסיכולוגית והספרותית, ההולך ומתאזרח במחקר בשנים האחרונות ב w יררת שתיהן כאחת, מאפשר לה לעקרב אחר גלגולי הופעתו של נושא הכפילות, אר הפיצול בדמות האשה, כפי שהוא משתקף בחתך ספררתי היסטורי מגרון , אם כי לא בהכרח בעל משמערת ייצוגית כוללת: החל בסיפורי בריאה במיתולוגיות האליליות הקדומות, עבור לאגדות במסורת היהודית, הקשורות בנושא בריאת חרה, ולסיפורים עממיים עבריים בימי הביניים, רכלה בטקסטים שונים זה מזה בסיבם ובערכם מתוך הספרות העברית היפה במאה עשרה <מאפר, · התשע ברשדסקי וגבסיך> ובמבחר מודרני מיצירתם של יצחק אררפז כרמרן · ועמליה כהנא . התפיסה הירנגיאנית, שרואה בחלומות רבארכיסיפים המצטברים של התרבות האנושית התגלמויות סימלירת של מרדע האובייקטיבי · הלאוהקולקטיבי , רכן גישתה של האסכולה הפרוידיאנית, הרואה בסמלי החלום ניסוי מרדע האישי · ללאהסובייקטיבי , מנחרת את המחברת <בדרמה לפרשני ספררת אחרים המתמקדים בחקר חלומות ביצירות ספרותיות> להתייחס אל יצירות אלה כ"פרשנירת חלום"; לאמור כתבניות אמנותיות, המיועדות להבהיר ולהעביר עמדות ודמויות פנימיות, תכנים קמאיים ומשמעריות של סמלים המאכלסים את עולמו הפנימי של האדם. חי ביולוגי אל הרריה של חי תרבותי , החלו מרגע שהוא קבע לעצמו את נאמנותו לאשה אחת, הפך ארתה לקניינו ומנע ממנה את הקשר המיני עם גברים אחרים רעם בניה <איסורי העריות השונים>, ובניגוד לבעלי חיים אחרים הוסיף לשמור עליה ולבנות עימה את המשפחה, גם לאחר "שגדלו הגורים". ב. קשר גורלי זה בין האדם הראשון רה"אשה הנבחרת", שהוא מארשירת התרבות והחברה האנושית, כרוך , מיניה רביה, בפיצול הפנימי הבלתי נמנע בין עולמו הרגשי ועולמו המיני של האדם. ממנו נרבע הקונפליקט הטרגי בין זיקתו ונאמנותו למסגרתו המשפחתית הקבועה, למסורת תרבותית ולשייכותו הרוחנית · האנושית <הדתית>, על הוודאות של השלמות והביטחון שבה, לבין הצורך שלו באהבה, במיניות, בחושניות, אר בריגוש ארוסי , שהוויתור עליהם כמוהר כוויתור על טעם החיים. ג. במונחי תבנית המו.rה המרכזית: הגבר בתרבותנו שסוע בזיקתו ומשיכתר התלותית אל האשה בין שני מודלים מנוגדים: בין "חרה", אם המשפחה "הלבנה", שהיא מודל רגשי מסורתי ומרפת של נאמנות, משפחתיות, ביטחון והמשכיות, מבסלי אימת החידלון האישי , לבין "לילית" האשה "השחורה", השרית, היצרית הנחשקת ובעלת המיניות העצמאית, המאיימת בדמוניות שלה על התא המשפחתי והמהווה "אדרס המוליך אל סנאסרס" <במקרם חרה ולילית ~זיtי, כמרבן , להציב את סרל.רריג ר 15 ~יסרה, אר את פנלרפי רקיךקיי רכיר"ב), קיומם של שני ארכיסיפים" נשיים נבדלים ובלתי ניתנים למיזוג אלה, שנוצרו ונתקבעו ברובדי אישיותו השונים, התת מודע.ים · והמודעים של הגבר , קובע בתרבותנו את דפוסי התייחסותו לאשה. הוא מחבל ואף מונע בעדר מלפשר בין הזדקקותו הקיומית ל"אררס" מחד רל"אהבה האימהית" מאידך. סרריאליססי' אר · דיכרסומי ~~ריאלי. עשרה, · הספרות העברית של המאה התשע שהיא כבר ניסוי לתהליך "הסתבכות והסלמה", כתוצאה ממורכבות הולכת וגדלה במסגרות החיים, משקפת את התחזקות מעמד "לילית" עם התערערות תפקיד פי היצירות · "חוה"; מצויים בה <על המטופלות במחקר> "פתרונות" בעייתיים מסוג האינטגרציה המלאכותית בין שני המודלים, תוך האחדת ה"בלתי ניתן לאיחוד" <חרה עם לילית, הרוחני עם הטבעי' התרבותי עם המיני> ביצירתו של מאפר "<א?מת שומרון">; רכן בכריכתם לבלי הפרו של "אדרס" ר"סנאסרס" בדמויות הנשים של סופר זרם-התודעה, אשר הקדים את זמנו , כמר גב סין .)"לצא(" יצירתו של גבסיך' ש"ראה בכל הנשים אשה א 11,"ת עומדת בסימן משבר הארוס הסרסלי: היא מבסאת את ההיקלעות הטרגית בין הציפיה הגדולה למצוא בארוס את אפשרות החילוץ היחידה מן המרות, ולו לרגע גואל אחד, לבין האכזבה התהומית ממנו' בתרד ערך חיים משחרר רמאשיר. גם הגבר רגם האשה נתפסים ומעוצבים בסיפורי גבסיך כמבטאים יאוש נורא ממפגש-האהבה ומן האפשרות לדר-קירם הרמוני • הפרדוקס שבארוס והשניות שבדמות האשה <בין הרעיה והאם האהובה לבין זר היצרית והנחשקת בגילומה המוקצן כמסררניתא הגויה, בדומה ל"אדרנית" אצל עגנון> מתגלים במלו א ערצמתם במוסד הנישואים, אותר "מוסד תרבותי" האמור להבטיח בלשון הביולוגיה את אין סופיות המשכיותה של · שרשרת ה D.N.A וקירם המין. בסיפורי גבסיך הפיצול רהקרנפליקס האלה הם טרגיים והרי אסרן לנשים <דינה בדבש כ"אשת ביניים" מוצאת מפלס בהתאבדות> לא פחות מאשר לגבי הגברים. בתרד אחד המקררות לתפיסתו ועיצובו המוקצנים של הארוס כסנאסי מוצגת כאן תחושתו-ידיעתו של גבסיך <שהיה כבר קרוב אל קציר כשכתב גליון 177 "לילית" מייצגת ביצירתו את האנרגיה המינית האין סופית המניעה את כל פעולות · האדם <במושגים פרודיאניים זהו ה ID= הסתמי , היצרי>, לעומת חוה המייצגת בקונפליקט פנימי זה את · עקרון ה EGO; ואולם העימות בין המי ב ים, שהוא השתקפותו , מועבר מן הארכיסיפי , שאי'כו תלוי מקום וזמן מוגדרים, אל זירת התרחשות מזו i] ת זמן ומקום : ישראל שלאחר מלחמת יום הכיפורים. העברה זו מעצימה לשיאה את חוויית השתבשות העולם והחיים בהיקלעות שבין הכמיהה להם ודחייתם, כבבואה של עוצמת אהבתו של הגיבור הגברי לאשה וסלידתו ממנה כאחת, הנובעים מן הניגוד והפיצול הסבע אל מסגרת התרבות האנושית, בסיפורים "מות ליסאנדה", "מדרגה צרה" ו"נמלים". הקשר הבלתי נמנע בין "ארוס, אגרסיה ומוות" מעוצב בהם תוך הדגשת התלות ההולכת וגוברת של הגבר באשה ובפרדוקס לש חייו , "שאינם יכולים להתקיים לא איתה ולא בלעדיה", תלות המנתבת את שניהם כאחד אל דרך ללא מוצא. יצירת אורפז מועמדת כאן , בעקבות חוקרי ספרות נוספים קודמים, על הניסיון להשתחרר לגמרי בדרך סמלנית מתכנים גשמיים קונקרטיים ואינדיבידואליים, מעוררי הזדהות וריגוש, לעבר האוניברסלי והעל-אישי הגבישיים, כלומר לעבר • הארכיסיפלי . בדמותה. המשב בעמ' 46 את ,>"לצא" כי "הוודאות המוחלטת רוני סומק חציו "~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אלן גינזברג ו ~ מאנגלית: נתן זך EJ שגיס אלה סזע. i] ה~א ו~${ אני לא א;הב את הןפכ;נית מת' · הלבנה הזאת nתי ~,. -: -• -TT : ;:זיא ~Q ריסה ןי~~~~ סזע. רכr~ס ;;:ן~ א~ר ה; ~זרה זי~יד ~z:יל;~ן ~נכה ~יך;~י ר;~ים ינ;:? iJ ~~ןה ו:~ך;~ P~Jכ· לבחורה שניגשה אליו היה ראש מגולח וצלקת מקועקעת על הקרקפת. זה נראה ריאליססי , הוא אומר לה, אחרי דפדוף קצר במחסן המלים המשומשות. והיא: "אתה רוצה, אני יכולה לתת לך את השם של הבחור שעשה את זה, תתפלא כמה שזה זול". גירזי מנוגן על מכונת גילוח חשמלית. זיפי · הקול שלה הזכיר לו את ההימנון של ניו הזקן שלו יורקיים, והוא · ניו גיבור "אורות בוהקים, עיר גדולה" , ספרו של ג'יי מקינוני. בשביל להיפטר מהקעקוע הקרקפתי הוא נועל נעליים גבוהות, וצועד במארש אל השירותים כדי להריח "אבקת מצעדים בוליביאנית", לא לפני שהוא שואל מישהי אם ססיבי ורבדו עיוור. בתסריט אחד יכלו החיים להימרח בקולגייס, ויש לו אפילו חלומות משחת שיניים כאלה, אבל בוקר בוקר זורח עליו פרוז'קסור שעושה צחוק מהשמש. פעם הוא היה פרח מוגן. שאה, עבודה, חלום להיות סופר שכמעט יצא לאור מן המגירה. אבל אשתו יצאה לתצוגת אופנה אחרת, העבודה לימדה אותו את המלה "מפרסו", הכתיבה - את המלה "קשקוש", וביו-יורק עוד לא ריפדה לכבודו את ספסל ההמתנה שבלשכה הסוציאלית. הוא יכול לקפוץ מהחלון או לרדת לרחוב ולראות את שני הצעים שאלן גינזבדג שתל בשירו "שנים אלה". גם הוא לא יאהב את המכונית הלבנה המסריחה מבנזין, וחוס השידרה הנירוטי שלו יצייר התעקמות קלה. היחידה" מול ארעיות החיים, אשר ניסויים הוא הארוס, היא ודאותו המכרעת חסרת הפשרות ובסולת האשליות של המוות. אולם, אם לגבי הגבר ה"תלוש" האמונה אצל · ונעדר גבסיך הארוס אינו אלא מפלס n פעמי וכוזב מפני הכליון המובסת, · ד הרי לאשה מיוחסת ביצירתו יכולת של "הישרדות והמשכיות" בכוח הארוס. חלקו המרכזי והחשוב - כמותית ואיכותית - של הספר , מוקדש לעיסוק בדואליות של דמות האשה ביצירת יצחק אורפז , המעוצבת בתוך מציאות שואתית · ישראלית פוסס מורכבת ומלאת סתירות וניגודים. ניתוח יצירותיו העיקריות, ובכללן מסתו "הצליין ה חיל וב י " ש ל י ו צו "אקזיססנציאליסס" חשוב זה, מאתר את מוטיב "נוכחות ההעדר" בעולם חילוני כשלנו, בו אלוהים מתפקד, לגבי רובנו, כ"מספורה" בלבד. האדם המודרני , ("הצליין החילוני") חי ביצירתו את ההיסלסלות והסתירה בין · מודעותו n ווייתו השכלית הכופרנית, "השוללת קיומה של כל ישות מספיסית" לבין רגש נצחי של כמיהה רליגיוזית סבעי · לעל , לזניה בחוויה המיסטית של רגע ההארה הנכסף. הארוס בסיפורי אורפז נתפס כמקור היצירה, כמבוע וכניסוי לכוח החיים ולאהבה העילאית, לכיסופים לעבר או לביטולם גם יח.ד כלומר: הוא מועלה ביצירתו למעלת חוויה דתית. מאידך גיסא, הוא גם מעוצב כמקור ההתפכחות ותודעת הכיעור , החידלון וההדס, הכרוכים במפגש בין המינים ובזירת הקרב המתחולל ביניהם, קודם כל בסבע. "ציד חצביה" , המנותח כאן בהרחבה ובידענות מפרדסים מאוד , מוביל אל עיצוב התמה הזאת, לאחר הפקעתה מן 15 און 7סובר 94' ו~ s ~1 '.. דברים שלהלן אינני מתכוון לנתח -~-··~ את שיריו של איתמר יעוז-קסס. קל ... וחומד שלא לעמוד על כל מורכבותו האמונה נושאת של םהעול איתר מתמודדים שירים אלו , ~ ואותר הם מעצבים. מסרתי היא להצביע על כמה קווים מנחים המהווים, לדעתי , חלק מתודת השיר של איתמר יעוז-קסס. דבר שאינו צריך הוכחה הוא, שכוחו וייחודו של איתמר יערז-קסס הם בהיותו משורד שיש לו שירה, והשיר הבודד סופו תמיד , בין ןבמכוו ובין שלא במכוון , לקבל את מקומו ךבתו מכלול שידתו . שירה זו , לפחות רבעש השנים האחרונות, היא גם תיאורה לש תנועה בלתי פוסקת אל מימושה לש האמונה, אר , ליתד דיוק, אל מה סשיערז-קס מכנה באחד מספריו הקודמים - אל ת"יהדו ~מונית" - וגם המסע גרפו. בהקשר ףלצירו םילנi אלו , המהווה את יעדו של עהמסהשירי , הייתי רוצה להעיר כמה תהעדו מקדימות. א. רגילים לדבר על המונותיאיזם היהודי , ושוכחים מהי משמעותו . למעשה, בניגוד לדתות פרליתיאיססיות, שהן מונותיאיססיות בתפיסתן <מאחר שהאלים ובני-האדם נוסלים חלק באותו עולם; אם-כי בדרכים ובעוצמות שונות, ויתר על כן , הם בעלי תכונות זהרת> הרי שהיהדות היא, לאמיתו של דבר , מבחינת חווייתו הסופית, האנושית רה"אנושית מאוד" , של האדם, דת ששליסה בה דווקא השניות של "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". אין היא יכולה להימלס מהדיכוסומיה של האל והעולם על כל השלכותיה. האל והעולם, האל והאדם יכולים רק לבוא ביחסי זיקה ביניהם, אולם לעולם אין להכיל עליהם קני-מידה משותפים. מכאן אופיה המיוחד של האמונה היהודית, שאינה מתמצית בן;גמה, אלא באהבה פעילה בין רוח האדם לדוח העולם. וכאן האהבה איננה דק דחף במסתרים אלא עצם המהות של האמונה, דהיינו: עריגה אל שהוא מעבר לעולם, ושאיפה להמלכתו בעולם. ב. האמונה איננה נמצאת על אותו ציר קשרסנו האחד הספק, ומשום כך איננה ביסולר אחת ולתמיד. נהפוך הוא. היא נושאת בתוכה את הספק תוך כדי שהיא · מתגברת עליו , והייתי מעז אף לומר שהיא · ילידת הספק, הואיל ועיקרה קבלת האלוהים i והמלכתו , אף ובעיקר , באין הוכחה ; למציאותו , קל וחומר לא לנוכחותן ' במציאות האנושית רבהיססודיה האנושית " לו חיתה הוכחה למציאות האלוהים, היתד : האמרנה מתבסלת מאליה בד בבד עם הרב:ו מכוחה ותפארתה של ארתה מציאות. משרבו כך האויב של האמרנה איננו , כפי שמקוב::יי להניח, הכפירה, שלאמיתר של דבר ירנק n; אף היא ממקורותיה של האמרנה, אלא רווק~~ הרציונליזציה. הווה אומר , האמרנה וחרק;ן מהירת שלרות הנפש, יציבות, פירכ 1 שלום יוצב והתגברות על ניגודים; כלומר , מכל אותם מאפיינים המגדירים ברגיל את אושרו של האדם. למעשה האמרנה אינה מצב סססי , אלא מצב של פעילות, של מאבק תמיד . כביכול , הספק המסרב להסתלק מפעיל תגובת-נגד עיקשת ותקיפה מצד האמונה, שניסויה אינו מושגי אלא קיומי ושיאו בנכונות המרסירולוגית. כשבאים לדון בשירתו של איתמר יעוז-קסס, שני יסודות אלו חשובים ביותר. מעולם לא נמצא בה את החתירה לחוויה המיססית שרגילים לדבר בה, דהיינו: חוויה שמסרחה ביסול הניגודים אני-אלוהים, אני-אתה והשגת ה'איחוד הקדוש', במקום זאת נמצא ששירתו שומרת תמיד על גבולותיו של ה'אני', ומכאן חתירתה לזיקה. אולי על רקע זה יש להסביר את בסייחו של איתמר יעוז-קסס להתבוננות בסידור התפילה. שהרי מה יותר מתפילה יכול לשמש כמבסאה של זיקה, והכרה באלוהות כנמצאת מה'אני' והלאה; כאן גם פתח להבנת יחסו של יעוז-קסס לאבותיו מזה, ולמקומות וחפצים קדושים מזה. כך , למשל , בשיר "תחיית המתים של חיות הקודש", בקובץ "צינורות מוליכים אש" נמצא את שילובם של התפילה, חפצי-קודש והאבות. בתחילה, ואני מצסס, "עמדו כל העצמים במדרגת קיומם הנחות /, זה על גבי זה ובערבוביה ללא הכר", אולם במרוצת התבוננותו של ה'אני הדובר' החפצים הופכים למעין חיות קודש, ואף "לכלי רכב של השמחה אשר לחג ולמועד", ואם לא די בכך , הרי שכל קיומם הופך מתרכז ומתמצה בבקשה; ואני מצסס: "אשו תפילה למעננו / עד אשר נחדל להיות עצמים של דממה, / ונהיה שוב לצבורות מוליכי ,"!שא ואף האבות כך. הם אלו שמנעו את תנועת הסירוב הספונסנית לתפילה של ה'אני', והפכו למען "מניין פנימי", ל"קהל מתפללים ב עלמים מן העין" , שהוא זה המאפשר ל'אני' לכונן זיקה אל אותו מסתורין שמעבר לקיומו הפרסי . כביכול באמצעות גוף שלישי יכול יעוז-קסס לשמור על גבולותיו של ה'אני' הקונקרסי; וזאת אף ובעיקר בעיצומה של החוויה ה~מונית. ותכונה שניה הכרוכה אף היא .. בנאמר לעיל היא: האמונה הנשאפת והאמונה המושגת בשיריו של איתמר יעוז-קסס אינה יכולה להתנסח במושגים הצהרתיים, כיוון שהיא ניסוי , או ליתר דיוק, מבע למענהו של ה'אני' למציאות, או לחוויה, קדי: למושאים המעוצבים בשיר. משמעם של דברים: השיר אינו ניסוי במובן הפשוס לחוויה, או תובנה, אלא מענה חי של אדם מאמין • השיר הוא לכן מעשה, שעיקרו תגובתה של הנפש אל המציאות אותה היא חווה, או אם תרצה, חווה על-ידי עיצובה. במלים אחרות: השיר הוא מעין עבודת קודש, או המשכה של התפילה. האמונה שנמצא בשירי יעוז-קסס היא תמיד בגדד התמודדות עם המציאות, ומאחר שעניין לנו בשירה ובמשורר , הרי שהיא מניה ובניה גם מאבק על עיצובו של מבע שייתן לה מענה. קו נוסף המאפיין את שירתו של איתמר יעוז-קסס, והנובע כמעס כפועל יוצא משני אלו שהוזכרו לעיל , הוא היהדותירת המובהקת שבה. בשיריו , האמונה אינה אמונה סתם - דהיינו האלוהים הוא אלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי תודת משה משום כך גם רליגיוזיות שבה אינה רליגיוזיות מופשסת. ככלות הכול , השירה שלפנינו חותרת, כאמור לעיל , אל יהדות ~מונית. פירושו של דבר: יעוז קסס מודע היסב לצדדיה השונים של חוויית "היות יהודי" ולאפשרויות המגוונות של תפיסתה .והגדרתה כי הרי פעמים היא נתפסת כחוויה לאומית, פעמים כאתנית, ופעמים כדתית. אולם יעוז-קסס, המשורר , שאינו תיאולרג ואף אינו מנסה להיצמד לנוסחאות מושגיות, מגדיר , או מבין את החוויה של "להיות יהודי" דווקא באמצעות המונח אמונה. ואמונה זו , כאמור לעיל , היא אקס, פעילות של מאבק מתמיד שכל עיקרו ביסחון בה'. שהרי להאמין ב .•. זהה עם לכסרח ב". דק ברור שניסויה של אמונה מעין זו , מאחד שאינו יכול להתממש בדמה ההצהרתית -מושגיתבלבד , הוא מבע שיהיה בו משרם בקשה למימושה של האמונה בחומרי החיים, לסביעת חותמה במעשים, ומכאן גם אופיה של הדת היהודית, כדת של הלכה ומעשים. םע אמונה יהודית זו , המתממשת ביומיום, מבקש איתמר יעוז-קסס להזדהות כיהודי . על רקע הז יקבלו את משקלם הקונקדסי והמדויק שורות כמו: 16 גליון 177 רלחזו הבתשוב ?/ םואול תלפנו בלשו ליכו קד / ימ ,שדחק יואב ךשבקרבת לא הבתוכ תא קהספ יעמדת םלעול / ההמסקנ המתחי וז היכול תלהיו - וא ןשאי 'ה'אבי ליכו רלחזו ,בתשובה וא רלהיפ ןשאי 'ה'אבי ךצדי רלחזו הבתשוב - לכ ושעלי תלעשו אהו אלברו ,מחדש תבחיב שי מאין , תא ,הקרבה ,וזאת ןכמוב , ךמתו סאק לש ,אמונה ךמתו המלחמ ,באין-קרבה ןבאי אשהו וחותמ לש םהאלוהי םבעול ו .בהיססודיה ךמתו התפיס וז תבגזר ףבהב דאח םג תמלאכ רהשי םוג תעבוד שהקוד לש ראיתמ ,יעוז-קסס השניסויי ,הם דכאמו , שכיבו םהיומיו סבאק לש ההמעש הדתי , אותה וז ,תפילה וא תעשיי שיד • כך , למשל , דבאח םהשירי םהיפי ביותר , תלעניו דעתי , ץבקוב ם"יהודיי לע "אדמות :נקרא הבראשונ -/ ךהעליתי ךמתו יעצמ דבלב / חנכ ההרצי תוהמחשבו םוהחושי םהעמומי תלהיו יל אבור םשמי / ץואר / לע ןכ יבאמד הברכ / יהיית יבעינ שהאי ךהמבר תא ועצמ -/ דע השהי יעל ךמורא םג ךמתו לכ םהעצמי / חבהפת יעולמ יהפנימ ווהשתקפות םבחפצי ;שמסביב / תבשורו ואל , ןכשה תבקראו הלאוד לש ההשור ה"בראשונ ךהעליתי ךמתו ,עצמי" ןנית הלמעש רתיאו לש ישת תפעילויו ,סימולסביות אול קד התיאור לש ,תפילה וא תעבוד שקוד תפולחני ןבמוב :הפשוס תעשיי השיר , המעש ההיציר ,מזה שוכיבו ה ''אני לע לכ ומרכיבי סבאק לש ,אמונה :קרי לש תקבל תמלכו ,שמים ,שעיקרה הלמרב ,הפלא תהמלכ םהאלוהי - יואנ סמצס ל"ע הההוו ימתוכ םוג המחוצ .לי" כביכול , חבכו ההרצי הוהמחשב 'ה'אבי הבוב תא ואלוהי , תוזא םכש אשהו הבוב בומעצ תא רהשי תוא מושאיו . םאול ההחווי תהמעוצב תבשורו ואל , יכפ השמגל ףא ההקריא תהשסחי רביות , האיב ,נעשית וא תנתפס תכיציר תספרו השמסגרת .הספרות ןשכ העיקר תבבריא ,האלוהים וא , רלית ,דיוק ידימו ,האלוהים ומחומרי לש ,ה'אבי' תוזא לכל לוכל אל םלש והאדרת ווהעצמת לש ,ה'אבי' ןבמוב לש יהיאגר. ךבהפו .הוא המסות לש הבריא וז אהי תפתיח דשע ודרכ ליוכ 'ה'אבי גלחרו ומתחומי םולקיי תא תמצוו תקבל לעו תמלכו .שמים ןואכ , הבתחיל הנדמ ול 'ליאני ןשאי אהו אאל ,כאדם וא הבמקד והס ב רכיוצ , קהמשח םע וצעמ םוע דימויו . ,בדם באג העשי אהו המגל קשהמשח םק לע ק.חי;pזב: הוהי ,לאמת תוזא דכאש ועולמ יהפנימ חהנפת וומורא לש םאלוהי להח תלהתגלו ול , ,ליאבי' ךמתו לכ .הצעמים ההשיד ושלפנינ לא יההור יהיומיומ לש ,התפילה ,ההשכמה תההתייחדו ישלפנ ,השיבה רהביקו לאצ הבן , רהביקו יבקבר תהאבו דועו הכהנ .וכהנה לע תמב ןלהבי ךדד תהסתכלו וז ההדוא תא ההביוגרפי תהאישי תכנקוד ,מוצא ןאי בסו ןמלהתבונ תבשורו :כמו מה ךל די , אלהתיד / ימפנ תהרצועו תהשחורו דאש התובחנ ףסו ףסו / לע רהבש ךהד הומוכ ןהשגדו / בשו אל אנצמ הפ םלנסי תבשאל המהות לש ,האמונה וא םהדהודי .תיאולוגיים ךבהפו .הוא 'ה'אבי עיוד בהיס תשניצב ולפני תחוב ,הפעולה ומימוש לש סאק .האמונה םמשו ךכ יבד ול ,שהוא לע נכ~תו , לע רהבש תוד~י~ ושל , עיקב םא חיני ןתפילי םוא לאו . הבדומלכך , הובצוד הבדוד תומגובש ףא ריות , אנמצ רבשי חהפות תא וספד שהחד לש ראיתמ סיעוז-קס רשעיק שמימו ,האמונה אהו ומאבק םע 'ה'אבי לע ובשד ףהחשו ,מזה לוע ההביוגרפי .שלו התפיס · מ~ב וז רבדב ומקומ לש 'ה'אבי לע רככות תנובע תאח תההכרו תהדתיו תהעמוקו רביות לש ראיתמ .יעוז-קסס ןאי אהו ליכו זלהאח תבמסור תההיססודי תהיהודית-דתי .כשלעצמה ומבחיבת תיהדו וז לע לכ המגבשי אהי יעד . םאול אהו ליכו זלהאח הבביוגרפי שלו , ,ואף יואול רבעיק , "ב"אין ;שבה ישהד תככלו הכול , הגילוי לש ,האלוהות תבחינ בקוס הבזיק ,אדם-אלוהים אהי אדווק רבהעד ןובאי , יכפ תשיודע עלהצבי ךעל-כ ההמיססיק תהיהודי .לשלוחותיה ךוכ , ביכתו ראיתמ זיעו סקס דבאח ומשידי י"בשול :הסידור" תואהב תא 'ה ךאלוהי לבכ ךלבב .•./ הומ םא יאיננ ליכו / הומ םא בלאהו יאיננ ליכו / יבל תלגע תבדמו ההאהב / יבל תלהיו ןבי ימשיג תדמו ףהגו / ד<שי האהב רבספ םייחודיי יעל <אדמות לע תמב דלעמו לע הכוח לש האמונ וז , תהנאבק םע המימוש ,יומיום יד םא סבצס רמספ תשודר תהעוסקו ףא ןה תבמצוו תהמעשיו דמהספ ת"צינורו םמוליכי אש" • רבשי ,"עולמות" אהנוש תא תהכותר תהמשבי ב"א רמדב לא ובב "בעל-התשובה ואב :קוראים ףוא יעל-פ ןכ יאב דעו ףמוסי לומשחי תא; ת~א; ךתו ,מאמץ / רחוז לע ךתפילותי אבל ןניגו ,/ למשחי רוקוש תבזריזו שלשון-א הדק לא ןלשו שא הדק / הומדמ יכ קמחזי יאב יביד סחו לפתלתו דאש לעלו עלהקד לכ ,רגע / םהג וקצה דהאח ךכרו יעל ווקצה דהאח ךכרו ךעלי, יואב למשחי / ףומוסי תלולאו / יכמ השסור תרש / תצוינורו ימוליכ שא , 'עמ 69( יבשב ,השירים ףחד ההעמד תהדתי ההשוב של רהדוב רבשי , ןאי ,הוא רהדוב רבשי , איוצ ךמתו תחוויי ההאמונ ,המופשסת :דהיינו ההאמונ ,כשלעצמה חנוס וחוויית לש לפאסק ובהתייצבות יבפנ י"אלוה ,אברהם קיצח בויעק אול יאלוה הפילוסופים" • ראיתמ סיעוז-קס איוצ לא ודרכ ,כאדם ןכב , בכא ויהודי , להכו הבמקש ,אחת הכשהאמונ הומימוש םה ולגבי םג הבחל םוג ;משימה ההוו דאומ , ףא םא ןאי אהי תנוכח תבמציאו יהד אשהי תנוכח הכאידיא ,בכספת ןולכ תניצב ולפני לבכ הכובד תבעיי המימוש לש .האמונה ןכיוו ךשכ , ההמעב ראיב ליכו רלהישא םבתחו תההגו והתיאול תגי .הצרופה ןשכ , יכפ השעול רמהשי שלעיל , ורצונ דהאח דוהיחי לש רהדוב ,הוא יכ םג ,הוא :קדי ראיתמ , לע לכ רהני הגרפי תהאישי אשהו אנוש ועלי , םיקיי יכיהוד תא תמצוו .האהבה קר דבדו תשההתמודדו םע הבעי וז אהי תאישי ללח ןוסי , החומרי םה הההיססודי תהאישי לש ,ה'אבי' דחומ ,היומיום תוהתרחשויו םהיומיו ושל . ןמכא םג ההזדקקות לש 17 ראוקטוב 94' מכאן ואילך ה'אני' יכול לקבל את עצמו , כספרות, כמשחק ב ח ומר י היומיום של ה'אני' // בהותירה סימני חריכה על שפתי שכן "לקבל את עולמך בשלמותו - משמע / נעשה הוא עצמו למשהו אחר . שכן כדוגמת ש<בעה סימני-קשירה, עמ' 16( לקבל את עצמי ללא סייג." ובהמשכו של "ספרי הקודש הנושמים בכבדות על המדף" ==י- ~11 === ,~ תהליך זה "ספרי הקודש הנושמים בכבדות אף הוא הפך לגוף של מעלה "ממדרגת אינך יודע אם מדובר בעשיית השיר או ~ על המדפים" אף הם מתערסלים מ~כףתם המשלהבים בני האש האוכלה". בדומה לזה והופכים ל"גופים של מעלה" "וכמוהם - השיר המסיים את השער הפותח את ספרו בתפילה. אולם ברור הוא, שמבחינת הדובר גליון הניר / וכמוהם - השיר שעל גליון החדש של איתמר קסס "ש · יעוז נעה בשיר , אלו שניים שהם אחד. ולקראת מעשה רב זה של התכת המציאות למציאות גבוהה הניר" . הוו ה אומר , המעגל , או המסע אל קשירה" · סימני . האקס הגואל של מימושה של האמונה, יותר - למציאות שנשמע בה קולו של לו רק מלה אחת / אשר תתלקח / מדי פעם הסראנסצנדנסלי והפיכת השיר ממעשה של הושלם. ה'אנ י' קיבל עצמו דווקא על ידי · המלכת האלוהים במצווה היומיומית של // בהתחלפות הלהבות / על שפתים אמנות לאקס של אמונה, קרי: של מאבק הברכה, ושל המלכתו של האלוהים על הנפערות לאס / לשם בקשה, / שהרי אין מתמיד על נוכחותה ביומיומי - חותרת העולם שמחוץ ועל העולם שבתוכו , ואם לא בכוחי לשלהב תפילה שלמה / לבדי // שירה זו , המבריחה לתוכה את השיר דהבוד. די בכך אף השיר שהחל כמעשה אמנותי , הנה על כן // פעם דומיה זו ופעם דומיה וז • תיאודור רות'קה מאנגלית: צביקה יעקבי ןחלזו החורפיות מדס~ה ~דל~ת ת;ך ~:גףי :קףףן ףזק:;~יןה, ~יר ~iJ דג:יי ~סי ~מ;ף ;כ~ס:י.ז:וי ~f? ן! ~ם ~tP. י 9~iJ ף ;ל~ ף~ית; T9i!'iJ ~ל ;ב~ , צ;ללת ה~~ ~ל יןr;נ;לבז, ע;ךך ~Q ע י~~ 9בי~;: -ת?;~ i]ר~~ . ואז מתע;פפת כמעס הישר למעלה, T -:-: i.iיד • ם~~.ל~~ ~א;ר ~ב: iם; ~~Q ~ג:ףי ל ry י;ת ~מ;הף, דס:י.ז:וי , ~ןך:קי ~לי ,~ry:ן ~ך ; ב ו~ן 7ת;~ וi;לן~ לזהמה, ברכי משתפשפ;ת ~נ;ו q ר;ת ~ל :בן~א :ב Q ;~יך לחi~ מ~ס ',-~~~ לח '~iל ;.,ו i] ~רף~ים ת; F. ~ים :.r.יד ~~דיר , ~;םי~ףצ~~ ת;!!~ך;חב:ן iJ ק~:ג;ת iJ ~זקןפ;ת זזיד~ךפ;ת ןדך~ד , ר~~~ ~~י ~q ליק j( ל;ת ~ח~ך , ~~ריאות ~ןלף~ים p ~~ים ף;כ Q יחות ~;ת;ג:, י;ן~ י~~ ~~ין _. ןה ~לה ןסב, או "~i] ן יוזבות ~~יי נtיכ;:ןן ~ל ~דעולים ן~ · ~~י~ים ~ל ry~רי , ~ןא ,ה~~~ף~~ דר 7:נד IJiJ ~ים i],םי~~~ ~ך:קינות ארסם ~ל ;ס~ן~ה ij ~יס pi] ר ~ב ף~נ;ו~לה, א; ~F. ר;ת ~ל ~יד םיז:rן~·יךו;נק: ~ד;לים י;.r.יר ,ףזזי~קר;ת י;}יךת ~~דז?דה, qה~~ ~ידצ' -~: ז~יק;ת, ~l] ת ~ל ,ה:~~ב: ז;סלת ן~ס ~ת;ך סע.~ב סןסב, ~ת ה~']ב: ry !}זףב ס~ q רון די~~~ד}!ך~ ז i ללת ~ת לב זr~ל ~ל ~.יו:ז.~ , ו~ב ~ל י_~רףתו; א; ז;ךקות ד~~~ ד;~.כ; ~, זע.י ~ים, ד~~ה זזי Q רב למףת 9 סם !ך~ -~9ת;קןיr. ~~ףל ה~~ ;כמו 9 ד~ים ~~ירים, f? ס ד~~לה ןךך Q :קי~י 7זי~ 1]Qת u ן~א ~לי ~~ריס ק;~פ;ת :קןב;רים. ;כמו םיז:rסד ~ל ~לו~ח זזי~זן או ~ן~ה ס T יה, ה~~ ;ךן דע;ת ?ןד י_ l] ד! lי~~ שיז:r~ יד}!~ ,ם~ז-~ ~ךצ;~י ר~~~:;ן,ף?ד~ ~לף i] פ;~ח;ת ~T~i זג ~דירי f w-ף: ףזזי;רד א;נ;וף ~ל ~ב: ry ~לת ל~~ Q ף ~י.ז:וי , :ב~:רים :בק~~ים :ב~.ז:וים ~ן~קים ~ל קזנףך 1 ~ף ry ;ך;ל ואני כמוזפה נ;סה לפנים, ~~י.ע~~ ·לףי;ת ·~ :•:• ~י~~~ יזז j( ל;ת ?. ןדע מף!}ף !ן~ך~~ T א; , ל}!ך~ , ג;ךך ~j( ~ת דדדה ~ל ריר לי~;:~ · ןאךך ה~: ד~י t? נ;וף, ;כע.יד ~9~ית - ~ק;~~נףת :בזנף~~ת ~א;ך . ~ר;נ~ .ר rה~~ ד~~הף ~חףת, תיארדרר וותיקה )1908-1963( נולד במישיגן . שי~~~ או , זבףב ךוףי ;.ם~ בחממות הפרחים של אביר נכבש לאהבת חיי הסבע, וידועים ""שירי-החממה המוקדמים שלו. אחד המבקרים הגדיר את שירתו , שחיתה אהובה במיוחד בשנות ~סף J] ~י ~ס:י.ז:וי j( ך~ןה, ~~דד .זה א; ~חד. השישים, במונח יירדיקליזם צמחי" .•• אך וותיקה הוא גם שמרן. בין שוררת רהשי ~ם ,םיכ;.ל~~,םי~~;נ ת;ן~ים-ח;~ג י~~ קך~ת ~~~ry .ה הארוכות שלו לא תמצא כמעס פסיחות <השפעת ויסמן כמרבן .ניכרת> אפלף את הזחל אני מסגל לאהוב, ואת שאר השרצים. וותיקה כתב: "ברא אל השירים הללו כמר ילד, בתמימות, כשכל ךעצמ~ת ~;~~· ~ר ,ף~ ז:ב•וסה ·:םז~~ :·_:•-:• T -: : מתעוררת, חרשיך נפקחים ונדרכים ••." :ב~ם ~ל.ייק ר~ה זזי~~ה א;נ;וף ~ד;שז 18 גליון 177 מאנגלית: גיורא לשם יולי בוושינגטון ~~זיף רייב ה~~ . חש~ריר הלא-גמישים של גלגל זה ); ~עים ;מ;ק~~ · ת .:ב :p א;~ים ל~: ry.ה~ן~ מעבר לנהר, ערמ;ת-של מפעלים פררר!!ים ~~נ;ז . פז;ת ך ••:••:"T:-"T0•• ~ל i] פ;ם;~אק, ~9 ך;ת ןנ;תה~~- הגפריתנית · נשמש ה!הנה ~ל~ן-~רנ~ר ת;כי~??~ 7 ~ל.זב ז,זת :ב;ל :ב;~רי.rוי. ~ל " ~נ;ף ןי~':ל i ~ב{ןה. ל~םר;ת ז;נ~~םל;ת ןצ; 7 ל;ת ~~q ליק;ת זות ןן}!~ 7'ר;חtז מים ך~~ב;~ים ~~i? ים וiוז ~~ןם ~~קיק. חיתה ז; עיר של ל;נסםרים נמיין סי'ר;ת מלא;ת". נירים :ע ·iוl;דב.. ~ל סעגולים, ~9 לים ,יר r. ים ר;~~ים :p ל; q חרות · ~י ~Q ~לק~ · ~די י;ם-~ל ~ry~ב;ת רי~~~ים ל~~ ~~· ךר;םה:ז:י??~ל :בין;~ךת ciwם·~ ל ר~~ים, · ~פודים Q ,ר די- q ~ית ~ל זוךץ 9- ~ר ~~ן~ית ד !l ~בו ג;ודי 9 די ~vי·~ r הארץ. · :פלשהי שתירש את :פידור ז: :··:··-:·-זז :· לבנים עגומים נעוצים :T• ך •:• :קמ; j:? זןר;ת ~ד~ה הבכירים, הנבחרים ••. הם נאים לכאן ~~חיקים ~~Q ימ;~ים, על גבעת סל y, • ~מתים פרועי~שער וב nאש ;.· =T• -.:-:· •• - -T • •: • •• וז;נ~ ry ז:יינו, ר~ם לח.י:ן זות איננו יכ;לים ל~ק i ~~מ;ז.וי;ךם, א; ל??נ;ת ~~רי~י~ם ז;נב;~י :ב 11 כי~ים :ב r.~~ים ףל · ~ג ~עגול' .:p מ; ת;ע~~ ~ל ~ילד הגפרור!!ים של 'רככi ~ק i ןי:;(~ ~· ם ם ~ל ך~י·:ב~tוי;ן. הלואי עלינו לו היה לנהר ח;ף אחר' ;ז~~ w ך~ךת י; v ר ך?? P,6 ת ~ל סך;ם ,םי~~~ ז;כר? ישבנו על גוש סלע. ז;נ~רס P. זה -ל~ד~~ ,"._ ת;ע~~ ז;נרסק;ת ז;נ p ךר;ת ~ח;ל :p ף~~~ ~ל ~ןךה. הוא ~ר~ה ~ג;ן ~ן~ה ~סךי:זי~ה ~~ןה ~י;ז.ור ~די:זית א;סנו ,ם~ ·~ ר ,· ~ירים R ב ר~ר~ה י~~~ר~ י;ז.ור. ~ :קי דק ץ~~ :בז:יעוב ~גו;;כינו אולם ך~ה .זה ~י:ן ~!l ליו ~יד ?.:i ו ~לי~ה ע;ך יו~ל ~ש??ל א;סנו .Q זןה. הסלע האפ;ר הרגיל ~~ryן:יjבT ~:רק 1 ~יל פי ההדסון :p ~וא ~סוף .ם: (לאסרת בוקרס) אדם נ;ךך נ!ב :פמ; צפר' ר~ם ף~~ ~ל ם;!!ב: ןף זות ג~~ :ב~לחל~ן~~ו:- T;; את הסלע לרגלינו, ז;נתף :p ~לים 'ר;פ~ן ryר~~?? ל~ק; .. נםוש, של וסםינגהאוז. פתית אחרי פתית. T•-ך• •0 T נו · הוא אינ ;כ;ל ' ל~ל;ת ~~רי~ה ת~~נ;ז~ה w לשלא; 1ו של ר:פב;ת :.~tעאT ז;נ~ל~ים ז;נןינ;ת לילה אחד חלמת םא;ת. ~· שהשלנו לגר חד ח;ךק;ת~ ת;ל~?~נ;ז ."סי:ס~ ה~??י~ ~~ס"ןת ~ק;ןת -~tח, ו • מףסל;ת נצידי Tהלמoה שמ"תחתיו ••• ך~ 11 כיס ן~ז:יק הוא T ז;ננ;ו j:?~ל~מ · i" ~ל •~ו~~ :;ל~~נ;ז . ;מ~ :ןיף זות .םי~וtד~ב: ~דיר ,ת;ם~~~ ןהוא ~QQ ף עם 'i'i] ח :ב~ך~י קוינו ~~ז:יי ~~מ;ז.וינו ~i?ז'~קהזזבj ןאךי:ז :ב:בןם;ן , ע;ך יש~בו :פשחפים ;מ~ "ij ש~ל:ם :ב q לקים ~ל י:זיןת ל~אjב·• ~ל .על~~ ל~ס;ף, ם:~~ "סי~ ~ר~ם ז;נןי .~נ.לי~~~ iJ צ.ח ז;נj?ז'~קהזזבj:p מ; ~ע;ן • י~~פ: ק;ו.ה וונוס לראל , מגורלי משורריה של ארה"ב לאחר מלחמת העולם השניה, נולד הפtח·ירגרג מעל לאדי הפחם ב 1917-בברססרן , אינגלנד. ספרר · מסצ'רססס, למשפחה בעלת שורשים עמוקים בניר ~ל-ס~ירו דק~~ה. =-T ". •• •• הראשון "ארז אי-הדמיון" ראה אור בהרצאת המחבר . ספרר השבי "סירתו של לורד אויר :פימי ורי" זכה בפרס פרליצר. ב 1963- נבחר לראל, לאחר וונוס פררסס, לכס השירה של ש;~ף ·:p סו~ה ה~י~~ יו;tר~·וי~נ;ז, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות. 19 אוקטובר 94'••••• ציפור רבת יופי על-תקן לש כיוון המחקר המתנסח כאן , אכן אינו בחזקת המשך ישיר למאמרי הקודם, אך כנראה גם אינו בבחינת מהפכה. במידה ידועה אני ממשיך כאן את כיוון החשיבה-הפרשנית שכבר נקטתי: אך במידה לא פחות ידועה, הפואטיקה של שירת יאיר הורביץ' כביכול נסוגה, או מתקפדת ונעשית סמורה, בשעה שמנסים למסגר אותה אני מגייס כאן את אותו מסלול פרשני על-תקן של נקודת החלצות ארכימדית נוחה, לקראת התמודדת חדשה ומרחבית יותר עם הפואטיקה של שירת יאיר הורביץ , אשר כביכול נסוגה, או מתקפדת ונעשית סמורה, בשעה שמנסים למסגר אותה אר להסביר אותה על-פי מערכת עקרונות סדורה. כאשר אני שב וקורא בשיריו של יאיר הורביץ , שבות ומשוחזרות בזכרו ני שורות יפות מאוד וו גישות מאד דווקא משירתו של נתן זך: כמו למשל: "ראיתי ציפור רבת-יופי", או: "שימו לב לסגול הרועד ." ובאמת, ניתן לתרגם את הרושם החושני אשר משגרת ומשחררת שירת הורביץ , לטרמינולוגיה חזותית, המתחברת לתחום הציור . ואם ציור , אז המופשט <האבסטרקט> הלירי. מסקאלה מהוססת כמעט של צבעים במצב-צבירה מרוכך , חלבי , במגע מאוד מעודן, שוב דרושה לי כאן המלה "מהוסס", כמו אולי בתיאור החורשת בשעה של שחר , עם "לשונות רוח, קטנות, מתוקות, פושרות", בפואמה "הברכה" מאת ביאליק. או כמו באבסטרקט הלירי של זריצקי , ייתכן גם סטימצקי , אולי אפילו אריה ארוך , ובטח רפי לביא: סגול מהוסס, סגול מפויס, ןרקרק בהיר ומהורהר , לבן אפרורי , כמו לא בטוח בצעמו , בשעה שלפני עלות השחר , צהבהב חיוור , פלומתי , במצב ציפה שבין חלבי לבין חלבוני. ומפגש בין ורוד ותרני לבין לטיפת-אפור-קטיפתי. ושוב סגול: הסגול של קופפרמן . "מוותר" , "חיוור" , "ורוד" , "סגול" , "סתווי" , "מהוסס" , "מפויס" , "ניסיון" וגם "נסיגה", "מכונס", "נכלם", "פלומתי", "מופנם", "מתנצל" - כזה ועוד כמו שנהגו לשאול פעם, ואולי עדיין , בשיעורים לספרות בבית הספר התיכון. או כמו שמתנסחת היטב צילה אמרמוביץ , בספרה על יאיר הורביץ: "חוסר האינטגרציה של חומרי השיר , או ליתר דיוק, מה שנראה תחילה כחוסר , מונע מהקורא ניסוח מושגי של משמעות שיר," 1 מנחם פרי ונסים קלדרון מטעימים את הטענה כי החסך ברציפות הסיטואציה בשירו האופייני של יאיר הורביץ , מכתיב ומתנה את הקושי, המתבקש-כמעט, לשחזר את הסיטואציה בשיר , לממש ולהמחיש אותה באורח המאפשר את התנסחותה, ומתוך כך מופק קושי נוסף למפות ולארגן את כל חומרי השיר במסגרת-הקשר אחת. 2 ללמדך: יופי מפעים, אכן , אך נשיאים ורוח, ואינטרפרטציה -אין . ובכן , לא בדיוק. אינטרפרטציה תהיה אכן , לאחר ככלות הכול. אלא שנתבע כאן ערטול הקוד הפנימי של שירת יאיר הורביץ , נחוץ פיצוחו של הצופן היותר פיגומי שלה, לצורך החשיפה והאבחון של מערכת העקרונות, אשר על-פיה מתכתבים-הדדית, מתחברים ומתקשרים חומרי השיר השונים, שהם כביכול משוללי קשר הדדי ומהדק. לכשתרצה: נחוצה כאן נצרה פרשנית, אשר חייבים לשחרר , או נחוץ כאן הדק-מחלץ , אשר צריך ללחוץ עליו בכיוון הנכון , ודרכו , כמו במקדחה דקה, לחדור ולחתור לקראת איתור הנוסחה היותר בסיסית של הטקסט של יאיר הורביץ, ה- D.N.A של שירת יאיר הורביץ, אשר מכתיב, מדריך, מנמק ומבאר את מדיניות איכלוס חומריו התמטיים ואורח התחברותם. אותם חוקרים אשר נדרשו בשעתם לשירת יאיר הורביץ <ונינחם מנחם פרי , נסים קלדרון , צילה אברמוביץ ובעז ערפלי , וגם מאיר ויזלטיר 4< ובעיקר נסים קלדרון , מנחם פרי וצילה אברמוביץ , ניסו , כל אחד בדרכו , להתמודד עם ה"דימוי הממאן" של שירת הורביץ: "דימוי ממאן" במובן שכביכול הוא מפגין סרבנות כלפי כלי הפיצוח של החוקר , ומטפח דימוי של טקסט, המשחרר , אכן , איכויות חושניות, אך אינו נענה לאינטרפרטציה רציונלית. ובמאמר קודם משלי על שירת יאיר הורביץ 5 הצעתי מסלול אינטרפרטציה נוסף לקראת פיצוח "הטקסט הסרבן" של שירת יאיר הורביץ. ו~ s ~ ~ יאיר מזור חלק א' = איו הורביץ הוא משורר , אשר !!!!!!!! כנראה יותר אוהבים לאהוב מאשר לכתוב עליו. וקרוב לוודאי שאופי שירתו מכתיב ףמתנה זאת. כל אחד ממעט המחקרים אשר נכתבו על שירת יאיר הורביץ , פותח באבחנה, שלמרות היופי המפעים ולמרות הרגישות הכובשת, ולמרות שהנגיעה הדקה, המעודנת, הנוגעת ללב ומרתקת אותו אשר שורים ומשוררים בשירת יאיר הורביץ , שירתו היא .שירה המקשה, ומאוד , על הקורא: יש בה איכות חמקנית, לא ברורה, לא מובנת, לא מעורטלת דיה, כמו צעיף על צעיף על צעיף, כמו מסך ועוד מסך. ועוד מסך , ובסוף עוד ~חסום. שירה המסננת קסם ססגוני , כמעט על תקן סהרורי , שירה השובה את לב-הקורא אך כמו מתעתעת בדעתו , ממעידה אותה כמעט. מלות השיר מובנות כולן , וברורות כולן , והן משדרות, והן משגרות, והן משחררות תדרים וחיוויים בעלי יופי מצועף, יפה להפליא, ואשכולות של תחושות גדושות -וגש , כמו משושים ו גישים המגרים אצל הקורא, תגובות של רגש במינון "גבה-גלי", אלא שלמרות שהמלים מובנות וברורות, הן אינן מצטרפות לכלל חיףויים שניתן לשחזר ולנסח את משמעותם. המלים מדברות ורוננות, אבל השיר השלם כמו אינו אומר דבר , או אומר דבר לא מובן: מושך-לב אך מוליך-שולל בעת ובעונה אחת. כמו שכתוב אצל נתן זך: "יופיה אינו ידוע". כלומר , היופי אכן נוכח, והוא אכן יופי מפעים עד מאוד , אבל הוא גם יופי מאוד לא ידוע, במובן שהוא יופי לא מובן. והקורא אולי רוצה לצעוק כמו שהיו צועקים פעם לנואם, באולם בית-העם הישן , או באולם הקולנוע בטבריה או ברמלה, שהאקוסטיקה שלו נשמעה כמו שהוא נראה: "לא שומעים!", או כמו שפעם, לפני מיליון שנים או יותר , הכריזו שלטים בחוצות הארץ הזאת: "עברי , דבר עברית!" ובהתנסחות מקצועית יותר: הסיטואציה בשיר האופייני של יאיר הורביץ , כמו מסולקת מרציפות, השיר כמו מפגין העדר בוטה ומביך של אינטגרציה: קשה, ואולי בלתי-אפשרי , לשחזר מכנה-משותף בין האברים השונים המאכלסים את רצף הטקסט. ובכן , למרות האיכות האסתטית המאוד נוכחת של השיר , בהחלט לא ברור "למה התכוון המשורר?" 20 ••••• גליון 177 ציפור ,כצורח ולחי ךפ הוא המילון המילולי אשר מתכתב היסב עם קשת התחרשות המשוגרות ומשודדות על-ידי שירת יאיר הררביץ, הנרגעות ושברת ונרגעות, ומשדרות עדנה ועידון ברגישות של אלף משרשים ואחד . ולכן "ראיתי ציפור רבת יופי'.' ולכן "שימר לב לסגול הרועד". אלא שכמר שאצל עמיחי , "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" , מאחורי היופי הסתווי והמהורהר , ומשרשי הרגש הנרתעים-למגע לש שירת יאיר הררביץ , מסתתר סדר ממושמע ושיטתי , מסתתרות משמעות ומחשבה תחילה. ואולי דרך כדאית אחת לחקור אחרי אותר סדר ממושמע ואיתה משמערת שיטתית, היא לא רק לשאול היכן עומדת שירת יאיר הורביץ , או לאן היא הולכת, אלא גם: מאין היא באה. כלומר: ניסיון לחשוף, לערסל , את המשמעת והמשמעות אשר בשירת הררביץ , אך לא רק מתוך חקירתה לעצמה, אלא אף מתוך התחקות אחר כמה ממקורותיה, האזנה וקשב לדיאלוג שהיא מנהלת עם סקססים שהדקימו אותה. סקססים של, למשל, דוד פוגל, או דליה רביקרביץ, ואולי אפילו נתן אלתרמן . מכאן: ההחלצות מחוץ לסריסוריה האוסר גרמית של שירת הורביץ , ובחינתה מתוך התכתבותה עם שירתם של קודמיה, יכולה בהחלט לתפקד על-תקן של כן-שיגור לקראת שני מסלולי בליסטיקה-אסתטית: לא רק התקדמות לקראת איבחון מבנה העומק של שירת יאיר הורביץ , של משמערתה העלומה, אלא אף התקדמות לקראת בירור מיפוייה של שירת יאיר הורביץ על פני הרצף האבולוציוני של השירה העברית החדשה. אין זאת אומרת, כמובן , שאינסרפרצסיה "מפצחת" של שירת הורביץ מותנית במידה בלעדית בזיקה ובאהדה הפואטית שהיא מפגינה כלפי סקססים אשר הם מחוץ לסורח הטריטוריאלי שלה. ודאי שלא. לאחר ככלות הכול , ובאמת, בתחילת הכול , ניתן ללמוד על הסקסס בעיקר מתוך הטקסט עצמו . הדובר היותר מובהק של הטקסט הוא תמיד הטקסט. ולכך , בין השאר , התכוון עוד אריסטו , בשעה שפתח את הפואטיקה בקביעה הבאה, בתרגומו הקלסי של ברטשו: 1 propose to treat of Poetry in itself, and of its various kinds, not the essential quality of each6"; וגישה אוטונומית זאת לסקסס הספרותי , המפגינה כבוד לטקסט גופו וממקדת בו את יעקר העניין המחקרי , שבה ושוננה לאחר אלפיים שנה על-ידי הפורמליסטים הרוסים, ולאחר מכן על-ידי הססרוקסורליסטים, ובמינון מוקצן על-ידי מייסדי כחסידי ה- New Criticism. ובכל זאת, ראף . על-פי כן. · מקעב מופקד אחר נטייתו של הסקסס להדהד סקססים כאלה דווקא, ולא אחרים, יכול להעיד וללמד דבר אר שניים על הקססס, מתוך הכרה מוקדמת של פואסיקת אותם טקסטים, אשר כלפיהם הוא מפגין גילויים של קירבה, אפשר לומר "סימפסיה אסתטית". שכן , מערכת ההכרעות וההעדפות הפואטיות של סקסס שהוא, המתגשמת בזיקה שהוא מפגין כלפי סקססים אחרים, מעידה לא מעט על הטקסט עצמו , לאור , כמובן , הכרות מפורסת עם אותם סקסיסם מועדפים. והרי כבר נכתב אצלנו , אמנם בעניין אחר , אך בהחלט לא בסול רלוונטיות: אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה. ואולי אף ניתן להוסיף: אמור לי מי השנוא עליך ואומר לך מי אתה. סיבתו הפואטית של זך לאלתרמן , למשל , מעידה לא מעס על הפואטיקה של זך , מתוך הכרות אינטימית עם הפואטיקה של אלתרמן . ובכן: אמרר לי מה הם הטקסטים הקרובים אצל שירת הורביץ, או מאיזה טקסטים היא מתנזרת, ואומר לך דבר ועוד דבר על שירת הורביץ. כך , אפוא, התחקות בוחנת אחר אותם סקססים אשר ניתן לאתר ולאבחן את טביעת האצבעות הפואטית שלהם בשירת הורביץ , יכולה בהחלט לתפקד על תקן של :"פ'זמ" בדומה למז"פ משסרתי , מדור-לזיהוי-פלילי , מז"פ פואטי: מדור-לזיהוי-פואטי. ומתוך כך , יכולה אותה התחקות בוחנת לתפקד אף על תקן נוסף של "ארסיליריה מרככת": היא יכולה להועיל ולסייע בסימון ובזיהוי קורדינאטות אורך ורוחב פואטיות בשירת הורביץ , לאור הכרה סובה של אותן פואטיקרת זרות אשר ניתן לזהות את פלישתן לטקסט ההורביצי. אך כמובן: לאחר שיידום וישכך "שאון התותחים" של ארתה "ארטילריה מרככת", מתבקשת שיבה לשירת הורביץ צעמה. אך אותה שיבה כבר תהיה שיבה אחרת, ובהחלט לא "שיבה מאוחרת", ובעיקר היא תהיה שיבה נוחה, לפי שהיא תהיה כבר "חמושה" בהכרות מאוד מוודעת עם כמה מההעדפות הפואטיות של הסקסס ההורביצי. אולי אותה הכרות מפלסת עדיין אינה בחזקת פגישה שלמה, או אפילו חצי פגישה, עם הפואטיקה ההורביצית, ובוודאי שלא "שולחן ערוךיי: אבל אהי בהחלט שימושית לפחות על תקן של "מגדיר צמחים" פואטי , או מורה דרך בטריטוריה לא מוכרת, אשר כמו רבי יהודה בהגדה של פסח, "נותן סימנים". בין השמות שנזכרו בהקשר שירת יאיר הורביץ , שמות אשר משיקים לשיר ההודביצי לפי שמשהו משירתם משוחזר בשירת הורביץ , בין אותם שמות נתון אף השם נתן .אלתרמן אמת, השפעת פואטיקת אלתרמן לע השיר ההורביצי , היא השפעה שאינה חורגת מחוג השוליים הרכים. הפואטיקה של ,אלתרמן במובנים האידיאולוגי והאסתטי של המושג, רחוקה מלהגר לטריטוריה הפואטית של שירת הורביץ. םע זאת, יש משהו בגודש הלשוני של השיר ההורביצי , בלוליינות המילולית ובמרחבי התמרון המטפוריים המופגנים בשירת הורביץ, אשר משחזרים, ולו משהו , משכבת הלשון העשירה של אלתרמן . שירת הורביץ דוחה בהחלט את הארכיסוקסורה הברוקית של המבנה האלתרמני , את "הפדנטיות הפרוסית" של אלתרמן בהקשות המקצב השקול , במבנה הבית המוקפד , בסיום הסימטרי של החרוז שלעולם אינו מחטיא. גם הסרן הדרמסי , "המכופתר" , תנופת "החג הממריא", "המפלס השיאי" של נסיקת הרגש הגואה וגולש מעל גדותיו, התזמור הוורבאלי המזכיר צלצול מצילתיים וצחצוח חרבות - כל אלה ועוד , המתפקדים על תקן "הסמן הימני" של הפואטיקה האלתרמנית, בהחלט אינם מתכתבים ואינם מתחברים עם הפואטיקה ההורביצית, הם באמת אינם האלמנט הטבעי שלה. אם הפואטיקה האלתרמנית היא חליפה מחויטת וסרקלינית, אז הפואטיקה של הורביץ היא אולי אינה ג'ינס עם קרע בברכיים, אבל היא משהו במצב ציפה, או בתמרון-משייט בין שני הקצוות: אולי "ספורט-אלגנס" כמו שפעם נהגו לומר , ואולי עדיין היום. ובכן , הורביץ אימץ מעס מאלתרמן , אך בהחלט לא ציית לתמצית הפואסית-האלתרמנית. אבל משהר מחושניות הלשון האלתרמנית, מן היכולת המטפורית המרתקת שלו , בכל זאת פלש והיגר לשירת הורביץ, והתאזרח במחוז או שניים שלה. ואולי דווקא הסלקציה המקמצת שהורביץ הפגין בשעה שאימץ משהו מאלתרמן , מעידה לא מעט על שירת הורביץ עצמה. שכן , העובדה שהורביץ דחה את התיאטרליות הדרמטית והברוקית של אלתרמן בתחום התמסיקה והאידיאה, ו"סינן" את הסגנון "הפרוסי" של אלתרמן בכל מרווח תחומי הססרוקסורה <כולל המצלולית>, אותה עובדה מעידה לא מעס 21 אוןומו רב 94' IJ ו ~ על ההעדפות הפואטיות של הורביץ , וממילא מתחבר עם פוגל, מתכתב עם פוגל, עד הכמ הפלישה לשירתו של אחר מאפשרת שיבה פוגל הוא האלמנט הס נעי של הורביץ , מחודשת לשירתו שלו , ומתוך כך ההשפעה על הפואטיקה .שלו מיתרגמת לטרמינולוגיה של רכן-שיגו ועתה כבר באמת הגיעה העת לאיית תא שניהם מאותו הכפר . בכרן , פוגל גם היה וי:ן( 5 לקראת התחדשות מאגר המקוריות. כאלה השם דוד פוגל. אך לפני כן, הערה אחת, הרבה מאוד בשביל בתן זך . אך למרות שבתן 1~ המשיקה לדברים כולם, ובמיוחד להמשכם: זך דילג מעל אלתרמן ושלובסקי כדי להגיע הם פני הדברים אצל משורר של ערך , ~ וכאלה הם אצל יאיר הורביץ אשר הציץ האבחנות והדיון כולם, רחוקים תממיד לפוגל ולהתחבר איתר. יאיר הורביץ דילג מעל בתן זך כדי להגיע לפוגל. הורביץ אל לשירתם של פוגל ורביקוביץ , ולא בפגע, הפירוט הנתבעת, ולכל היותר הם תבבחינ כמה הכללות וראשי פרקים למחקר מפורס היה צריך את זך כמתווך פואטי או על תקן אלא להפך. השביח את שירתו .שלו שיועמד במועדו. כמו שכתוב אצל יהודה של סרסור-לדבר-אסתטיקה. ומה הורביץ חיפש ומה הורביץ מצא לאצ עמיחי , "נקודת ציון סובה לתותחנים של זרביקוביץ חורביץ לקח מפוגל את אמנם, המימוש הנשי של "האני "השר עתיד". 7 ובכן, דוד פוגל. והמקום שבו אהו מתחבר ליאיר הורביץ , או , יותר בכרן , הלחישה המלנכולית, את בשירת דליה רביקוביץ מיתוגם, עמסב המקום שבו הורביץ מתחבר לפוגל. וזה האווירה והחוויה הדברים, לגילויים גבריים בשירת ריאיהורביץ . עם זאת, משהו מהנשיות תהפלומתי בהחלט מקום לא קטן. תהאימפרסיוניסטי, כמעס הייתי אומר , אשר כה שרירה תושורר מה בסל הורביץ מפוגל? הוא בסל ממנו את הקטיפתית בשירת דליה רביקוביץ, ממשיך את נוכחותו הרטוריקה האינטימית, את הבימה הוסווית המינורית. הוא בסל ממנו את התחביר האינסלקסואליות האירובית והמרירה של זך , בשירת יאיר הורביץ , ובהחלט לא בהתגנבות הקולח בפשטות, אך לעולם לא בפשטות. הקרירות הקורנת מהפואטיקה שלו גם בשעה יחידים, ובוודאי שלא על-תקן של "אחד אחד הוא לקח ממנו חושניות חרישית ברמת שהיא מעמידה פנים רומנטיים, כל אלה ועוד ובאין רואה". התמסיקה, והוא גייס ממנו יסודות של בשירת בתן זך מרתיעים רומנטיקן לא מר ועוד מצא הורביץ אצל רביקוביץ רטוריקה עצבות כוססת, של אד דק של תוגה כמו הורביץ. לא שבכך יש כדי לחסר מן קובלת, סרן מתלונן מעס, ואולי אף שמינית המיתמר כל העת מעל פני הסקסס, ואינו האיכות המרתקת של זך , והורביץ בכלל לא מטעמה של התפב קרת וסורית, אשר אצל מרפה. הורביץ לקח מפוגל את הלחישה היה צריך להתכחש אליה. אלא שלמרות דליה רביקוביץ מתחברת לא אחת לתלונה נוגעת ללב על קיפוח משעבד. תלונתו של המלנכולית, את האווירה הוההווי ההשפעה של פוגל על זך , הורביץ העדיף הנוסע בספסל האחורי , אם לב קרס כאן האימפרסיוניסטית, הקטיפתית, תלמרו את פוגל בסר , ולכן דילג מעל זך שמעולם שהצבעים של הורביץ אינם כה כהים לא היה כוס-התה האסתטית .שלו פרפרזה על שורה שירית אחת של דליה רביקוביץ. 9 וקודרים כמו של פוגל , אבל בכל זאת, הם אבל הקסע הפואטי של הורביץ עם דליה שייכים לאותה משבצת צבעונית, לאותו רביקוביץ הוא הפוך בתכלית: כאן הוא אף הבימה האישית הכובשת, המתכתבת עם לגמרי לא דילג, כאן הוא הרגיש מאוד הקורא כמעס כמו שיחה וידויית, חושפת "סולם-וינטר" של גוונים: תמיד הצטעפות בצבעי פסטל , לעולם לא צבעוניות צעקנית. בבית, ובשאר לבקר , וכאשר חזר למחוזות וחרישית כאחת, אשר גילוייה מאוד מופגנים אם אלתרמן צייר את השירים שלו בצבעי שירתו , לא שכח לקחת איתר משהו , ויותר בשירת רביקוביץ , מהגרת במידה ידועה שמן משולהבים, פוגל צייר את השירים שלו ממשהו , משירת דליה רביקוביץ. לשירת הורביץ , כפי שכבר הטעמתי במאמר כמו רישומי פחם מרפרפים או בצבעי פסטל ובאמת, כל הפתעה כאן איבה במקומה. שכן , קודם על שירת רביקוביץ 1 O , תחושות השיעבוד והקיפוח הדוחק, הלופתות את המשייטים על סקלה שבין שחור לסגול , הפואטיקה של דליה רביקוביץ היא בהחלט בית מקובלת בפואטיקה של פוגל. · בת םא הדוברת בשירת דליה רביקוביץ , מלבות והורביץ החדה אחריו , רק שלא נרתע כמו פוגל מצבעים בהירים, ולעולם בסך בהם אמנם רביקוביץ חיתה חשופה להשפעה ומדרבנות אצלה רצון לצאת, להחלץ , יסוד מהוסס, תמיד על אש מאוד במוכה. פוגלית, ואם אמנם איך ובמה, כל אלו הן מעס, למצוא · לברוח, להגיח אל בחלת הורביץ עוד לקח מפוגל את הצורך לצופף שאלות חשובות אך לא שייכות ןלכא מנוחה, נכובה או פחות נכובה, העיקר מעס מנוחה. וכאן הסעם וכאן ההנמקה לאיזכור על פני רצף הסקסס, צרור או מקבץ של בהכרח. מה ששייר לכאן הוא שהפניה של אימג'ים, ואת היכולת לנווט את הסקסס, הורביץ לרביקוביץ איבה מפתיעה על רקע הנפוץ בשירתה של מקומות חפץ רחוקים, בתבועות איסיות ומאוד מאופקות, מאימג' פניה מוקדמת יותר שלו לפוגל. קשרי נחלמים, כמו המערב הכחול , ירכתי צפון , לאימג', מתמונה לתמונה. הורביץ גם אימץ המשפחה הפואטיים בין שלושתם הם הרבה האוקיינוס האסלבסי , סקנדינביה, את הצביון הדקדנטי של פוגל , אם כי במינון יותר מאשר של בבי-דודים ממדרגה שביה או סחב-היער, חופי בורבגיה, מתון יותר , לא אחת הרבה יותר. והורביץ אוססרליה, סין · שלישית. מידבר , מדגסקר , מבגיוריה, עוד ירש מפוגל את הכושר המופלא להקיף וכאן הערה נתבעת. בכל זה אין כדי צ'אד , זנזיבר , קמרון , אפריקה, ועו.ד ועוד שתיקה במלים, כמו שעמוס עוז פעם התנסח, להקליש את מקדם-המקוריות הפואטי של הרבה." והבה, למרות שבשירת יאיר הורביץ דק וקולע כדרכו . אולי לא מעס מכל זה בא יאיר הורביץ . כפי שכבר התנסח במחקר לא נמצא צפיפות אוכלוסין כזאת של להורביץ מעצמו , או מאחרים, ולא רק קודם B, משורר <או כל יוצר אחר> איבר מקומות רחוקים קונקרטיים, ההזדקקות ל"מקום אחר" <אם לנקוט כאן טרמינולוגיה מפוגל. אולי. אך עובדה היא שהרבה למפוג מגייס מאצל משורר אחר את אשר הוא חסר מופגן אצל הורביץ , ולכן אפשר לשער םשג בשירתו שלו . הפוכים הם פני הדברים. עמוס עוזית> רחוקה מלהיות זרה לשירתו • משורר של ערך פולש לשירתו של משורר כמו , למשל , מלכות מדמנה, סתר המדרגה, בשעה שהורביץ לא פנה לפוגל דווקא, אלא אל עצמו , או אל אחרים, תמיד הוא יכול היה אחר , כדי לשאוב ולשאול ממנה את אשר תהומות דניים, המערב, צפונות הים וההרים לקבל אישור ואישוש להעדפות הפואטיות תואם והולם את שורש שירתו שלו , את אשר המפלים מוראם, צלעות ההרים, ארץ בחירה, שלו , בפואטיקה הכל-כך פייסנית של פוגל. כבר מושרש בשירתו שלו . אלא שפלישתו הגשם האירופי , העיר זרה, עולם הבא, חגורי מעולם לא שאלתי את יאיר הורביץ על לשירת המשורר האחר מחמשת אותו במפגש חשכה, מישכן חשכה, כך לצאת למסע, על פוגל, ולא את אף אחד אחר. אך כאשר אבי מחודש ובראיה אחרת של חומריו. שלו . סף המסע, כך להפליג, בית הרוח, מלאכים קורא בהורביץ, וכאשר אבי קורא נפוגל, ומכאן: ההשפעה שמושפע משורר אחד לע איים. וזאת רק רשימה אחת ומאוד אבי מתרשם יותר ויותר עד כמה פוגל הוא מאחר , איבה סודקת או מחסרת חלקית. ללמדך: העובדה שאצל הורביץ משורש נשמתו של הורביץ , עד כמה הורביץ ממפלס-המקוריות שלו • אולי להפך: "המקום האחר" אינו מתחבר למקומות בעלי 22 • •• גליון 177 הגדרה גיאוגרפית מדוקדקת, אינה מחסרת ו"הדרך איננה <ולא עודנה> נפקחת לאורך'.' מנוכחות "המקום האחר" בשירתו: הוא יותר מספורי מאשד אצל רביקוביץ, אבל לא פחות נוכח. כך , אצל רביקוביץ והורביץ , הנהיה והחתירה אחר "המקום האחר", מחוז חפץ רחוק ונחלם כאחד , היא בבחינת בסיון ההלצות ממצוקות המקום הקיים, אל אותה ארץ דחוקה אשד אולי היא אינה ארץ מובטחת, אך בכל זאת היא כל-כך נחשקת. איך אומדת חנה גונן-עוז למיכאל שלה? "סע מיכאל , סע. סע מיכאל. אני כבד מוכנה". <עמוס עוז "מיכאל שלי"). ואיך אומד יהונתן ליפשיץ-עוז לדימ;נה אשתו ובעיקר ליהונתן ליפשיץז "קם והולך". ושוב, ושוב, ועוד פעם: "קם והולך" <עמוס עוז. "מנוחה נכונה"). חנה ויהונתן , יהונתן וחנה, אינם דק קרובים-ספרותיים של "האני השר", או דמות הדוברת ודמות הדובר בשידת דליה רביקוביץ ובשידת יאיר הודביץ. הם אחים תאומים כמעס. המסע, הנסיעה, הניסיון להרחיק לכת, להחלץ, להגיע אל הגדה הדחוקה, לגעת במקום האחד , כל אלה שהם תמיד אחד' מדרבנים תמיד את הדוברת והדובר בשירי רביקוביץ והודביץ, מדרבנים ודוחקים בהם, מלבים את דמיונם, מאיצים בהם לצאת, להחלץ , לקום וללכת ולא להציץ לאחוד . או כמו שכתוב בסיפור "ברחוב" לעמליה כדמון: "שם, בחוץ האחד". ובכן' שם, · כהנא בחוף האחד' כבד מחכים להם. והידיים כבר דרוכות על ההגה סע, סע יהונתן' סע. אנחנו כבד מוכנים'.' ולכן , כל כך סבעי' אולי כמעס נתבע, שאחד המוטיבים היותר נוכחים, היותר נפוצים, בשידת דביקוביץ ובשידת הורביץ כאחר' הוא מוטיב הציפור' שהוא מוטיב המעוף, על כל שלוחותיו וגרורותיו. אצל דליה דביקוביץ , למשל: תוכי עוף-כנף, עפרוני , זרזיר' עורב, יונה, עופות, ינשוף, <"אהבת תפוח הזהב"), ציפורים מצייצות, כנפיו", "קול כנף ~נ:וזבל.ל' מת~ז?א םיז:;~~~ר /J,"ף ה~" י~~~ ~יפ;ר ס;ןה", w ד~ת ציפור", "האדמה ציפ;דים", "ישתבר~ בכגפים אל :"ה~ך~ י~; i ~ה ,"תס~ "ציפור ,"ר~- :זזב~ :i, ת;פ;ע ד~ ·~: ,ם l], ד~ח;ת, הרבה מארד ד~ l], הרבה מאוד ד~ח;ת, "פ;רח כגפים", "העלים והציפורים", 'ד~~ -,;;~;ב ציפורים נ;~ב i ת, "j? צ;ת הציפורים", "הנוצה והמים", "צבעונית נשמת הציפ;ר", "נשר השני", נגפים ,;· "ציפ;ר בכלה"-, ~ציפור-צמח בכל~א;ת", -"ציפורים אי לשם"מרחפ;ת":-"נח כאברה וכולה אנחה::' ,:מציפור לציפור זימי מג~לה חש~כה-;: T ועל נשרי בכבד~ ימים~, כtירופיצ~, שלוש ציפוד~ם על " ·~" בטעם אהבה ע.ץ ת~ת '.' -~-יפוך; '.'הל~צ~ ה~ן:" אדם T לציפור", "ציפורים '.'ת;ג~;ש רעוד הרבה. כל כך עוד הרבה. ביתד" בקלות ללקס עוד שתיים-שלוש רשימות כמר זו , ארוכות פי כמה. וכאמוד , הציפור היא המטר נימיה היותר טבעית, הכמעס נתבעת, למעוף למסע, לנסיעה, לרצון להחלץ, לצאת, לצאת רעוד פעם לצאת. כמו איזכררי המקומות הדחוקים. מקומות החפץ הנחלמים, בשירות דביקוביץ רהודביץ כאחת. ומכאן , רמאותו הסעם, ומחמת אותה הנמקה, שכן' אותה ציפור רבת יופי , ציפור מחוזות החפץ הנחלמים, היא גם ציפור נדירה. סופו של המעוף הוא לא אחת בקרקוע מכאיב ~י ומאכזב והנסיקה השיאית מסתיימת ו E בהתרסקות. אכן , לא תמיד מתנסחת אותה התרסקות בלשון מפורשת. אלא שכמעט תמיד ודאית העובדה שהמעוף אל המרחק המופלא סופו נפילה ומפולת כאחת. לך תסמוך על אלוהים שירים אדם שנפל ממסרס באמצע הלילה <רביקוביץ>. והיונה שפגעה "בדרך במלך העורבים", "צחורה היא חיתה עד ליום היטרפה" <"היונה" לדליה רביקוביץ>. וכי אצל הורביץ המצב סוב יותר? הן מציפור לציפור ימיו מגילה חשוכה ועל נשריו כבדו ימים <"תנועת הענבים") למה קראתם להם חופי הפלא, מדוע כיזבתם להם אודות רחוקים? הכוכבים דימו אותם, אכן , אך לא דק הכוכבים, כי הם צעמם רימו עוד את צעמם: התוגה הפוגלית אשר לופתת תמיד , לא יכולה חיתה להניח אחרת, והם, בפרפרזה אלתרמנית, ידעו זאת היסב • מאיתנו. הערות 1. צילה אברמרביץ: למצוא את כיוון הרוח בענף; עיון בתפקיד האלוזיה באי רגון שירו של י . הורבי r: מכרן נץ לחקר הספרות העברית: ארניברסיסת תל-אביב; תשמ"ה: עמ' 1• 2. מנחם פרי: "גורל הגן: על המ:י\לך התמאסי הדחש בשירת יאיר הררביץ וקודמיו": סימן קריאה; 7)1977<: עמ' 367"377;469"470• נסים קלדררן: "מחוזרת עדנה כואבים": סימן קריאה, 1973) 2<; עמ' 190" 179• 3. זעב ערפלי: "מעשה ביום סרב: על 'שיר אביב' ליאיר הררביץ:" סימן קריאה, 1972) 1(, עמ' •268"263 4. מאיר ריזלסיר: "שקיפות ירוקה"; עכשיו; 19"20)1967(; עמ' 141"142• 5. יאיר מזור: "הניגוד שאיננו: רגיש הוא מדויק: עירן בשיר תנועת הענבים ליאיר הררביץ" הדואר; 7/62)1982<: עמ' 107"109• המאמר כונס בספר הבא: יאיר מזור: שירתם הצעירה: תבונת המבנה; מחקרים בשירה ובסיפורת עברית חדשה ובספרות המקרא; מפעלים ארניברסיסאיים: תל-אביב: 1987• תלויות ופורחות, כנפי ציפורים, שכווי' התפרצה האינפלציונית כמעט של איזכודי 6. תוכי' מצייץ כציפור ופורח, עורב, ציפור שמש, שמים, ים, מים ודוח בשידת הודביץ. S. H. Buther, trans: "Aristotle's Poetics"; in Walter Jackson Bate; ed . צייצה כמשוגעת, זמזום צדעה פורחת, סורס, אף הם ניסויים מסרנימיים למקום דחוק, עוף שאינו ניצוד, שלדג "<חורף קשה">. וכך למקרם רחוק ואחר' לשאיפה הנואשת לצאת, arcurt Brace Criticism: lhe MajorTexts; ~ .p];1970 [1952 ch; N.Y.; ו Jovanov 19 מתוך: "קינות על המתים במלחמה", בתרך: עוד הגדורות המסונימיות של מוטיב הציפור להחלץ, להגיע, לגעת. לא לגעת כאן. לגעת 7. מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול <שרקן' <שכולן אגב, מתנקזות, דווקא בשיריה שם, הרחק מכאן' לגעת במקום האחר . וכי ירושלים ותל-אביב, 1974( עמ' 88• היחסית - מאוחדים של דביקוביץ , "הספר לא מחמת אותו הסעם מאכלס יאיר הורביץ 8. Yair Mazor: The Triple Cord: Agnon , השלישי">: גרגיר פורח, אתה מעופף. עוף את שידיו ואת שורותיו בשמות זדים, Homsun, Strindberg; Where Hebrew and Scandinavian Literature Meet: Papyrus 12Tel-Aviv University; 1987, p. , שאינו פורח, דבורי-בר' פיסות נייר פורחות הנושאים צליל וצלצול של מקומרת דחוקים בדוח, מצנח, איש המצמח כנפיים, אדם ואחדים: לואיס, סלויון' סהלי , והמצלול הנופל ממסרס באמצע הלילה. 12 אוכלוסיית השדיקתי של הס' מצדף עוד קסם של רכיבי מוטיב הציפור על שלוחותיו מסתורין חושני לאותם שמות המשדרים 9. רד' לעניין זה מאמרי קנא: . :ו'ns ו n ו egeo Fem ו Yair Mazor: "Bes Contradictory Rhetorical Trends in the Poetry of Daliah Rabikowitz". World וגרורותיו' אולי פחות ספציפית אצל הודביץ <כמר באיזכרד המקומות הרחוקים> אך לא פחות נפוצה, וכנראה הרבה יותר . וכאן רק מדגם מקדי' רשימה אפשרית אחת מתוך דנות: "Q ביב המים ליד הציפורים", ציפרדים"' "ציפורים בכצלילים"' · "מחב;אי n~~ןה .. ·"~ ,"ה~~ח "ר;~ןת ;,:םיכ;~ק: ן;ג ניחוחות נשאפים של מקומות רחוקי ם, אחרים. הדחק מכאן' הרחק מהאור הקופח של התכלת העזה ומחנק החמסינים המיוזעים. שם, במקום האחד' המקום בו האור הוא רך ונינוח, אפוד ומהורהר' והאוויר סתווי וסהרורי. אלא, כמו שכתוב אצל אלתדמן "סופי הדרכים המה רק געגוע" י( No 3 (198458,vol. י Literature Today pp. 354-359. המאמר ראה אור בעברית וכונס בספרי: שירתם הצעירה: תבונת המבנה; מחקרים בשירה ובסיפורת עברית חדשה ובספרות המקרא 'ך( ההרע מס' 5<, עמ' 25-17• 10• שם, שם. 11. שם, עמ' 19-18• 12• שם' עמ' 20-19• חמשך בגליון הבא אוקטובר 94' 23 ו~ s מוח נוקב ומלים תכוורבנו ן~ ~ דיאו בייוס מערבית: משח חכם נכתב בעקבות "יום כיף לישעיהו ליב 1 יביץ'" שנערך ב 22.4.93 ברמתו של גתה - או ברמתו של ישעיהו ליבוביץ: אשד לי , כל הרצאה ששמעתי מפיו וכל מאמר שלו שקראתי היו בבחינת חוויה מדעית או מחשבתית, או אפילו ספרותית ממדרגה ראשונה. כי האדם הזה, כפי שהכול יודעים, הוא אמן הניסוח המדויק. מול דקות ב יסוחיו וחדות רעיונות יו אתה עומד דהרם. ואם אתה מאוהבי הוויכוח, אין אתה צדיך לעשות אלא לשמוע אותו מרצה או לפנות אל מעט · ספריו , כדי לזכות בחוויה מיוחדת במינה. אמדו כבד שהאמנות עושה את החיים אפשריים. אני יודע זאת היסב. העניין אינו דחוק ממני , אבל החיים נעשים אפשריים ומעשיים ויפים יותר עם אנשים כליבוביץ: הייתי והנני קץ באנשים המתבטאים בחצאי משפסים, או מתלעלעים, או נעדרי העזה לקרוע את מסכות השקד . ובארץ מוכת הקדרות והסגידות הזאת בולס ליבוביץ' כאישיות גדולה, הנותנת גוון וטעם שונים לאווירה הכללית. הבה אומד זאת בגלוי: כיצד חיתה נראית ארץ זאת בלי ישעיהו ליבוביץ'? אמת, היא תהיה אמנם ארץ , אך ליבוביץ', בלהטוטי הסופדים הגדולים, מעניק צביון מיוחד למדינה הזאת, שהחלה לאבד את ערכי הדמוקרטיה שלה מאז 1967, ולגבי כערבי , מאז היווסדה, וזאת בשל קיפוח המיעוט הלאומי הפלסטיני ושלילת זכויותיו הלאומיות וזכויותיו היומיומיות הפשוטות. הופתעתי , וי ו תר מזה, נרעשתי , כאשד שמעתי שישעיהו ליבוביץ' הסכים לקבל את פרס ישראל. ושלא אובן לא נכון. אינני נגד הפרס הזה דווקא, אלא שאני נגד כל הפרסים. אני מניח, שהמניע שלו לקבלת הפרס חיתה צניעותו. כן, הצניעות המביכה. אך בתוך תוכי ייחלתי שיסרב לקבלו ללא היסוס. ואם יזדמן לעם הפלסטיני בעתיד להביע את הערכתו לאנשים כמו ליבוביץ' במתן פרס פלסטין , אני מאחל שגם הם יסדנו לקבלו. אינני יודע מדוע אני חש בסלידה למראה אנשים גדולים מקבלים פרסים מידי מצביאים או ראשי ממשלות. לדעתי , הפרס ההולם את ליבוביץ' ביותר הוא פרס נובל לשלום, וגם הוא אינו לפי מידתו . ובכל זאת, אני אומד: ישעיהו ליבוביץ' גדול מכל הפרסים שבעולם. וכפי אותי לחפש את האדם האציל הזה בספריו ובהרצאותיו , כי כל דבריו נסבו על הגנת החיים, ועל דחיית חוסר המשמעות, גם אם זה היה בצודה עקיפה. איש זה, הים הגואה של מדע, מחשבה, תרבות, אמת ואי-משוא פנים - גם אם אינך כtיכסמ איתר בעניינים דנים - העניק משמעות לחיים עבורי. אני דואה בו יכולת להרחיב את עולמה של ארץ מחניקה וקסבת שטח ותרבות. אני תמיד מצאתי בליבוביץ' בדיחה, או נסיה לבדיחה, מקפאונו של המקום המחניק הזה, ושאיפה לניפוץ השרידות שבו . בהתמדה, בעמידה על הזכויות, בסירוב להתפשר , בנקיטת עמדות מהפכניות ורדיקליות הוא מזעזע את יסודות המימסד כולו למען ההגנה על החיים - על חיי ועל חיי כל בני האדם, כולל אלה החולקים עליו . ליבוביץ' הוא נאת מדבר במקום המחניק הזה, אחסה בצילו ככל שמתאפשר לי. רבות התאוויתי לשבת עם האדם הזה ולעמוד על סברו מקרוב: מה דעתו על אלוהים <גם אם אני אתאיסט>? מדוע בכלל הוא מאמין באלוהים? מה דעתו על המוות או על החיים בכלל? מה דעתו על העולם? לא הייתי רוצה לשמוע את דעותיו הפוליטיות על אף חשיבות עמדותיו וחריפותן וצדקתן . הייתי רוצה לשמוע אותו בהתלבטותו בניגודים האנושיים שלו. מה מעסיק אותו? האדם הזה מלא ניגודים, והוא מסוגל לשלוט בהם ולהפכם לאחדות מחשבתית מקורית מדהימה. יכול להיות שהוא יסלסל את כל מה שאתה מאמין בו , אך זה לא יגדום לך אכזבה או כאב; להיפר , זה יסב לך נחת, כי אתה תופס אמת מאמיתות חייך. ניגודים? כן, ניגודים. מצד אחד , אתה מוצא אותו אדוק בדתו , באמונתו בתנ"ך ובקיום המצוות הדתיות, ומאיד,ך אתה דואה אותו נושא בידו השביח את הניגוד הגמור: מדעים שונים, הגות ופילוסופיה. אתה דואה כיצד הוא מגן על העניין הפלסטיני בצודה שאף פלסטיני או ערבי לא עשה זאת עד היום. הוא יכול להתעטף בשתיקה, או לתת ניסוי לקנאותו לזיעותיו בהגדרות חדות ומעמיקות. אלה ניגודים או הסכמות הנפגשים באדם אח.ר ולא אסתיר מכם, הייתי רוצה שאדם זה יכתוב יצירות ספרותיות, כי אז אולי היו הניגודים העצומים שלו מולידים סופד ~- אשד שמעתיו בפעם הראשונה s באוניברסיטת חיפה מרצה על מדע ~וערכים, השתכנעתי שאני לא דק מאזין למדען ולאיש דוח, אלא גם לאדם אציל נפש. ובה במידה שהמדע מעניין אותי כמדע, והפילוסופיה מעניינת אותי כפילוסופיה, יש בי נסיה לחדור לנבכי אישיותו של סופד זה או מדען זה, כי אין די בכך שיהיה מדען דגול או פילוסוף גדול; מה שדוחף אותי להאזין להם או לקרוא את דבריהם הוא אצילותם ואצילות מחשבתם. זו של ליבוביץ' מתמקדת בעומק מחשבתו , באומץ לבו הנדיר , בתקיפותו היוקדת, בהתגרותו הכעוסה ובדרכו לנפץ את כל האלילים - אם יש צודך בכך. אני שומר בתוכי בכבוד דב ובהערכה דנה את כל האזורים הליבוביצ'יים הקרובים בלהיטותם ובאצילותם ללהיטות ואצילות מחשבתו של "משודד" האלימות המדסיניקי , פדאנז פאנון. אינני יכול להאזין לגדולי המדענים ואנשי הדוח אם הם אינם מסוגלים להתייחס בביקורתיות למדעם ולמחשבתם, או אם הם אינם מסוגלים להגיע אל המהות ולנפץ כל זיוף. נחרצות עמדותיו של ליבוביץ' ונאורות דעותיו חדורים הארה גדולה ונתמכים בצחות לשון מולדת - דבר המעסה על דבריו ופעולותיו וכתביו יופי , הדד וקסם. הסופדים ואנשי הדוח שאינם מסוגלים ללבות התעניינות בנושאיהם על-ידי שימוש באמנות הוויכוח הליבוביצ'י החריף - משעממים אותי , וזאת אולי בגלל רגשות הכעס, הנקמה והאלימות האצורים בתוכי, שאני מנסה לרסנם בלי הצלחה יתדה. לפי דעתי , קרובה הגות לספרות, באשד זאת האחרונה צריכה להצטיין במקוריות, בבהירות ובדקות המחשבה. ובהעדר תכונות אלה, הופכים הדברים לדברי שגדה, וכל דבר שגדתי , גם אם הוא מכוון להשכין שלום, יש בו משום רצח בגלוי ובסתר לכל דבר חדש, לכל חזון. אולי זה היה טולסטוי שאמד שאין משמעות לחיים. החיפוש אחד משמעות לחיים מפחידני עד מוות, ועל כן אני משתדל להתרחק משאלה זו כל עוד החיים קיימים, אך אני חייב להודות, שישעיהו ליבוביץ', יותר מכל אדם אחד , השיב לי את המשמעות לחיים, משמעות שאבדה לי . זה מה שדחף גליון 177 24 םג םא אהו יח הבתקופ השאינ תיחיד ,סגולה אאל תבתקופ ךהסכסו יהיהרדי-הפלססיג , יוהישראלי-ערב .בכלל חבמזר ןהתיכו ההמרנ תאסונו ,כבדים היהי רלג , רא ריות ןנכר , היהי יל המ רלספ ילבת דבעתי. יאנ ראומ :לבתי יחיית ובעידנ לש אנבי םזע רושמ וישעיה יליברביץ ררהיכרתי .היסב והי הכאל ושחי ובתקופת לש יסרלססר , ווהי הכאל ושחי ובתקופת לש ,גתה םואחרי ובתקופת לש רסארס , לאב יאנ ליכו תלהיו הגא הבז ישחיית ןבעיד לש וישעיה ,ליבוביץי יושמעת ראות יולמדת וממנ .רבות רית לע ןכ , אהו רהבהי יל רהבה ,היסב םשאנשי ,חריפים םנרגזי םומתפרצי םאיג םאגשי םמוזרי ששי ללחסי םעליה ,חרם יכ םה םמסרגלי אלהוצי ןאב היקר וא הפנינ ךמתו םעצבנות תהמרוסק רא .המדממת יאיננ ליכו ללסבו יחצא םאנשי רא יחצא םמשפסי .ומלים סהמשפ רא ההמל םצריכי תלהיו םטעוני ,כפצצה תאחר ןאי םטע .באמירתם הוז המ השעש רלג ,ליברביץי ןשזימ ולג ומזלג גהסו תלחיו .בתקופתו ילדיד , ץאומ בהל ואינ אמתבס תבהשתתפו תבקרבו םמילוליים-וסוריי םריקי מתוכן , ןרכ אל תבהשתתפו .במלחמה ץהאומ , ץוהאומ להגדו רביות , אהו תלהיו .אובייקטיבי תהאובייקטיביו אהי אהי .האומץ ווישעיה יליבוביץ אהו להסמ להגדו רביות ץלאומ תהאובייקטיביו ץבאר תהזא ההמצר תא וצעדינ תבמדיניו ההאפלי יהדיכו .והכיבוש דבער ,שנים רכאש לתשא יאות יבת ימ הז ,ליברביץי לאתחי רלספ הל תא וסיפור לש םאד לגדו חואפת תא לכ אהנוש :באומרי אל החית ותקופתנ הכ הגרוע יכפ השגדמ .לך והי םש םמשברי םומכשולי ךא ההי םש ימ רשהתגב לע םרבי םמהמשברי .ההם ההי םש םאד יחילוני-דת ורשמ וישעיה ,ליברביץי רשהאי רלג תא .הדרך שוכשתבק יבת תלדע ריות , ראומ :לה יאיננ עיוד םא ותחי הבתקופ השיהי הב םאד ,כליבוביץי יכ שי קר דאח .בעולם לוכשתשא יאות :בתי ילמ ימאנש חהרו רא םמהסופרי וא םהמשוררי םהפלסטיני האת שרוח תא תהידידו הוהערכ השאת שרוח ,לליברביץי יאנ ראומ הל ןבסר :החלטי ולישעיה .ליבוביץי קואשתו ראח ךכ , ךמתו תהתחשבו ןבזיכרו תוהתחשבו תברגשו יבת םהמנוגדי ,והמעורבים יכ יליבוביץ אהו םאד לבע רשיעו הקרמ לגדו הותופע אשל רתחזו לע .צעמה יונפ הברכ הנדרש במרו שהשימו :בה וישעיה ,ליבוביץי דע המא !ועשרים יהיית למאח ךל םחיי םארוכי ,ארוכים יהיית למאח ךל עשתגי ולגיל לש ,מתושלח םא ןאי תבאריכו םימי רז לסב כלשהו . התוד לך , וישעיה .לינרניץי האת תעשי תא וחיינ לש ,ליברביץי םיו ההיגיע אהב תבעקבו תהתוקפנו לש ההחמיש .ביוני םאד ןכ ,זה רהת יאחר ,האמת ןההוג בברו ,המקרים לבע גהמז רהסוע דמאר - םאד הז לנבד םמאחרי וביכולת בלהגי תמיידי לע םהאירועי יהבלת ,צפויים ,לנתחם תלראו תא םממדיה תולחזר תא ךדר .התפתחותם לכ הז העש תא יליברביץ תלאישיו ההמתעל . לע לכ תהייחודיו תויוצר תייחודיו .אנושית םלפעמי רמדב יליברביץ תבשפ םהפלסטיני מומשתש ךתו יכד ההגנ לע םעולמ תבאותיו םובמלי ףשא יפלסטינ דעו אל שהשתמ .בהן יציונ ?ופלסטיני ,אלוהים ךאי הז ליכו תלהיו ?! יליבוביץ למבס תא קהמרח ןבי ןפלסטי ללישרא , רואח בש בומרכי תאהניגוד • יליברביץ ןהמדע םהקוס ואינ רמסתת לבמגד ןהש שלו . אהו דלימ ואותנ ןשנית טלפש תא תהתופעו תהמדעיו תהמסובכו רביות הבמיד םשג םאגשי םהרחוקי עממד ריהי םמסרגלי .להבינן רהדב ההיפ רביות רשאפש ולעשרת םבחיי האל יחיית ובעידנ לש אנבי םזע וושמ וישעיה 'ליבוביץ ווחיבותי בהיט םובעול ההז אהו ןלהג לע ,החיים ואפיל רבמישו :הפשרס ודהיינ , לשכ םאד ןיג לע תמשמער םהחיי יעל-יד קחיזו יערכ רהמוס דוהכבו .העצמי יכערב יפלסטינ ימבנ ,המיעוטים יאנ יח לע הגנרל , לגבו בהסירו .והקבלה הבבעי המוזר הוסברנ רז , יאנ הרוא תא יליברביץ דבעתי חכאזר דכבו תבמזיגפלסטין , םא שי יל תהזכר יכערב יישראל חוכאזר ,העולם הלהביע הדע בגדרן . יאנ רמכי בהיס תא וקביעותי לש יליברביץ ןבעניי חאזר ,העולם לאב יאנ קחול ועלי אומוצ ואות יראו הבצור המלא תלהיו חאזר .העולם יד םא רנזכו ושלשרנ תעובר תא לכ ,הגבולות תהגבולו ,האישיים תהגבולו םהמקובלי תוהגבולו ,הבינלאומיים הוכרפ תא הייחודיות ןכלשו .אנושית הז וכשלעצמ גהיש .גדול יאנ רמאוש םהיו ,מארד יאנ רמאוש ישאג ליכו תלהפגו המל לא לכ :הישראלים לגבי , יליברביץ אהו יפלסטינ הב הבמיד ישלגב םדיד לש קחל ,מכם רא ילגב םדידכ ,כולכם אהו ישראלי . יהיית הרוצ ושתקה הדוגמ ומדרכ ההארוכ הוהרחב לש שהאי .הזה יובכד ושתעמד קבדיו לע יכוונת , :אומר ואנחנ םיכולי תלחיו דביח לכ דעו שי יבנ םאד םאנושיי וכמ .ליברביץי יוהלווא ושירנ םהאנשי םההולכי ובדרכ , יכ זא ויהי וחיינ םאפשריי ריות רויות ץבאר תמטורפ .זאת עיוד יאנ לשלכ התקופ ייחיד ההסגול .שלה לשגבריא הגרסי סמארק דכיב תא ספר לגוב ובקבל אותר , ךכ דיכב וישעיה יליברביץ לכ ספר תשיאו .לקבלו יאנ שח םשהפרסי והומצא לבשבי םאגשי .קטנים יד רלג הבמ השאת יליברביץ הערש ולמעגנ הבחבר תההולכ תומתבהמ ימד .יום האת תהיי ןראשו השחז .זאת תא תגרמ הבחבר תדמרקרסי · הלא םלזעזועי םעזי יכד הלהחזיר לא ךדר רהיש , יכ התפקיד לש ,ההגות הכתפקיד לש ,הספרות אהו םלגרו םלזעזועי םעזי תבחברו שאגר .מידרדרות ןאי הז .חדש יראית ךארת םפע ראח םפע למסלס תא תארשיר ,החברה גומ רע הארת המתוכנ יהלא-אנוש .כמעט דרעו .רעוד הולאחרונ יאנ עשומ לע ספר להמחול המהרמ ירבת ישאוזני התצילג .לשמעה ןהאי הז ?מסויד יאנ המרד רואומ יבל תללכ רסחרר-סחר , ישאג אשרג ,פרסים יוייחלת קמעומ ילב תלראו ךארת הדוח תא סהפר ,הזה קבדיו רכמ רשאב יאלעלא יאלמער ההי הדוח ראות ואיל ההי יח בימינו . אלמרתגבי , ומשוררנ הגדול , עטב האמיר :נפלאה ה"הדע תקודמ ץלאומ "הלב. ןואי האמיר תההולמ תא יליברביץ ריות המאמיר .זאת וישעיה ,ליברביץי יהיהוד יהציונ , יהערב הפלסטיני , ההמור ,למדעים קהאדו בדתו , לבע תהעמדו ,הנחרצות דתמי ריצ השפ למע השפ י<והר יאנ דמתנג תלציונו הכתנוע <גזענית - השפ תהחורג תמגבולו תהציונו הומאופי יהגזענ לש ההמזיג .הזאת אהו חהצלי קלסל תא ""הייחודיות יעל-יד תהסר צהשמ תר ,והכתמים יועל-יד תיציר ףתחלי תלייחודיו השגוא וז , תבייחודיו לש תאחוו שאגר , ושהטיפ הל יאנש חהרו יוגדל .הסופרים ושפת לש יליבוביץ ההצליח תלשבו תא ילב • ואוןוס רב 94' .םיפיו םיירשפא הז המ החיכוהש ונל הירוטסיהה ךרדםישגא חלסיו יל לעהאוושהה ויתודמעמ, הברהב ןימינב רסלוו יוססלרס, ,התג וטסיראכ, לש יעיבשה םויה ןיב ,תאזה תיתורפסה דאיר ,סידיב רפוסילארשי-יברע .םירחאו יץינוביל בורק ידיחיל הלוגסהלא יעיבשה ןיבלםויה ,החונמה םוי ,םיהולאה מחנה גונן וער נועה ברובנו ~ וי~ c:= === ~ ~ דורית זילברמן לסובה, והלכתי יחף לפשרם על המקרר במסבה." <"הפשיסה" על המקרר כתובה בנוסח תיאור קרב גברי מובהק, כשבסך הכול הלך תיאר לשתות משהו קד וסידר מעם את המקרר>. נדאה כי אלמה מאהלו , כפי שהיא נזכרת כאן , היא קלישאה. מן הראוי , אולי , לבחון ביתד הרחבה את הפרסים הביוגרפיים של דמות מסקרנת זו . אלמה מאהלו חיתה נשואה לשלושה םגברי שהיו מן הכשדונות הבולסים של המאה. המלחין והמנצח גוססב מאהלו , האדכיסקס גדופיוס מייסד ה"באוהאוס", הסופד פדאנץ ו וופל , ואילו הצייד קוקושקה היה מאהבה. אמדו עליה שהיא אופפת את הגבר שלה ,זrדואב מדוממת את כישוריו אל על ומלבה בהתלהבותה את כוח יצירתו . אלמה היא אלה ההופכת כל מאהב לאל. על כן הנפילה כך · קשה כל כשהיא נפסדת ממנו. מה עלובים הגברים בלעדיה! מה היה הכישרון המיוחד של אלמה מאהלו להיות אהובה? לפי מכתביהם של הגברים בחייה ושל עוד גברים שלא זכו להיכנס לחייה, היא מקוד האנרגיה שלהם, תחנת פי · הכוח המסעינה חשמל את יצירתם. על הביוגרפיה שלה מעולם לא התמסדה להם עד הסוף וכל כולה. היא התנהגה כמו הנסיכה שהכול מגיע לה. וכשאיבדה עניין בגבר זה או אחד המשיכה הלאה, לחפש התרגשויות חדשות. בהמשך אותו פרק "באל תגידי לילה" אומד תיאר: "מה דאו הגברים בסערת נאלמה מאהלו ומה חיתה באמת? אם תיתכן תשובה על השאלה הזאת, אני החמצתי אותה. קרוב לוודאי שהשאלה היא חסרת סעם, מוצגת באופן נבוב, ואין אפשרות עקרונית שקיימת עליה תשובה." זאת מלחמתו של עוז בקלישאה המאהלדית, אר בהכללה, בססדיאוסיפ הנשי • עוד נחזור לאלמה מאהלו ולתולדות חייה. "בהר העצה הרעה", ב"כסומכי*, נתפסת הדמות הנשית כדמות בלתי מושגת, מזווית דאייתו של יל.ד האם, דרת, היא אשה יפה ועצובה. היא אינה מסופקת מחייה החברתיים, התרבותיים, ומחיי האהבה שלה. מדי פעם היא נזכרת בנער הפולני יפה התואר שחיזר אחריה - מי שיכול היה האופניים שקנה לו הדוד במתנה, ובמקומם קיבל רכבת חשמלית, שאותה נאלץ למסור לילד מהכיתה שאיים עליו בכוח, ובמקומו קיבל כלב זאב שברח ממנו , ואחדי הכול מצא לפתע מחדד מתכת מוכסף, כך שבסופר של דבר יש לו משהו בכל זאת, אומדת אסתי: 'תן לי את המחוז.י למה? ככה. מגיע לה והוא נותן לה. זאת אסתי שיוזמת שיחה לע אהבה, ותובעת מסומכי לספר לה את הסיפורים שסיפר לבנות האחדות בכיתה. יאבל אז לא רצית לשמוע, , מגיב סומכי בפליאה 'עכשיו זה לא אזי, עונה אסתי בקפריזיות של נסיכות. לסיפור הדמיוני היא מגיבה ברכות ואומדת לו , שלמרות שידוע לה שהמקום לא קיים, יפה בעיניה שהוא המציא מקום מיוחד דק לשניהם. מאותו לילה אסתי וסומכי מוכרזים "חתן וכלה" בפי כל . סומכי יודע שהיא אוהבת אותו אבל הוא יודע גם, שחדר של בת זו ארץ אחרת שבן לא ישיג אותה אף פעם, וכשהוא מבקד שם הוא ליכלוכי שהתגלגל לארץ הפלאות. אסתי היא נסיכה; היא מחוז הכיסופים ולא הוא, ובדוד שהיא תשיג ממנו כל מה שהיא רוצה. אולי מפני שהיא איננה מתמסדת עד הסוף. התיאור של אסתי , אהובה ראשונה, הוא תיאור ססדיאוסיפי: ילדה מסודרת עם כתב יד נקי ובדוד' הכול אצלה מאורגן' אסתסי' מלא עליצות. היא וביתה מחוברים ישדאל אותנסית · לאדץ ולמאכליה המזרחיים, בעוד שביתו של סומכי הוא בית יהודי אירופי שיש בו שאריות של גלות. אסתי מבסאת בכך את הקשר של האשה אל האדמה ואל ליבת החיים. העובדה שאסתי לא מתמסדת ממש, <ואין הכוונה להתמסדות המינית, שכן מדובר בגיל צעיר מאוד , אלא להתמסדות הדגשית> מתקשרת לקלישאה על אלמה מאהלו: כבד בתחילת הנובלה *אל תגידי לילה" מוזכרת אלמה מאהלו: "בין חדשות לחדשות היתה תוכנית על אודות חייה ואהבותיה של אלמה מאהלו . הקריינית אמדה, שעולם הגברים לא היה מסוגל להבין ללבה ודאה בה דמות שונה מכפי שחיתה באמת, ובכך החלה להגדיר איך היתה אלמה מאהלו באמת. באמצע המשפס השתקתי את הקריינית הזאת, להוכיח לה שעולם הגברים לא השתנה א. שחרור חאשח מסטריאוטיפים נישים ...... דאה כי דדך ארוכה עבדה דמות § האשה ביצירותיו של עמוס עוז " מהססדיאוסיפ אל דמות מורכבת או השואפת למורכבות. בכוונתי להתחיל דווקא בדמות הילדה בספר H סומכי", שמספל בראשית הזהות המינית הגברית והנשית. הילדה אסתי , שסומכי אוהב, היא בלונדינית, מלאת חיים ויפה. לסומכי נדמה שהיא לא מת ייחסת אליו . אל החדר שלה הוא מסתכל מבחוץ , דדך הווילון הכחול החוסם אותו מפני הסודות שלה והוא לא מעלה על פעם יוכל · דעתו שאי לראותו מבפנים. בכיתה היא מתנכרת אליו מפני שהוא ילד יוצא דופן , שמושך אליו את כעסו של המודה ושל כל הבנים. הוא מכה אותה ומדביק לה את הסוודר הלבן במססיק לכיסא. "וכך נמשכה האהבה", הוא מדווח: "אסתי בכתה בגללי בימים ואני בכיתי בגללה בלילות". פעם אחת, מתמזל מזלו והוא זוכה לישון בביתה. היא יוצאת מהאמבסיה כששיערה פזור ומהביל מהחפיפה, לבושה פיג'מת פילים ילדותית ו בנעלי העקב של אימה. השיעד החם והריחני ונעלי העקב, הם סימני הנשיות הראשונים של האשה שבדדך. הפיג'מה עם הפילים מדגישה את הילדה שחיתה. אסתי מתדפקת על אביה, מלספת אותו ותובעת ממנו מתנות. גם עם סומכי היא חופשיה למדי ומזמינה אותו לישון בחדדה. כשהוא מהסס מבושה, היא מנסלח את הפרס. בתיווכו של אביה היא מתרצה ומזמינה אותו בכל זאת. האב משמש לסומכי מודל לגבריות סבלנית ושוויונית ומעניק לגיסימציה לחיבור של הילד עם בתו . בכך , שי דמיון למלך הסוג באגדות על הנסיכה והצפרדע, המאלץ את הנסיכה לעמוד בהבסחתה ובכך , מאפשר את הנשיקה, שהופכת את הצפרדע לנסיך . <תרחיש פי בדונו · שלע בסלהיים מבסא את תהליך ההתבגרות של הנער , שהוא מנועד ונחות בעיני צעמו , עד שהוא זוכה לממש את צעמו באהבה, ומשנה את הדימוי הצעמי שלו>. אסתי היא נסיכה כי הכול מגיע לה: כשסומכי מספר לה איך נתן באותו יום את גורון 174 26 הוהקלישא לע האלמ ומאהל עלהצי הל תא ןג ןהעד דשאב ,לה תא הפולני ההידוק תוהתרבותי - יומ עשהצי הל ןלישו ועימ תבבי ודודת רבכפ , הוכשסירב ול , לקיל , ,כעס הכינ האות 'ייהודיה קוזר .אותה ,כתחליף אהי תנישא ילציונ בנלה דשאומ :לה ל'הכו היהי רבסד , יותדא דשעו םתקו הפ ,מדינה' לאב םג םא םתקו הפ ,מדינה הז אל היהי רבסד ,מבחינתה יכ לבישרא אל ויהי הל םלעול תיערו תוארמונו .ואצילים החיי ם.מקבלי ךנופ שחד אכשהי ,מוזמנת תבחבר ,בעלה ןלארמו .הנציב תארמונו ,ואצילים תזא ההסביב ההראוי הלאש ,מסוגה הוז רמעוד .אותה אהי תאומד :לבעלה ו'יהי םש .ריקודים יאנ דארקו הואת בתש ,ותסתכלי ןאי הבכוונת דלרקו איתר • םכשה םמגיעי לארמון , בבער המיוחל , תרוקד םהא םע בהנצי ןהעליו רושא םאדמירלי ,ואצילים תמסתחרר סבוואל םע לאדמיר םד ,מעלה תונעלמ ראית , כביכול . למכ םמקו אהי האיננ תחוזר ,לביתה הוז שהפירו ןשנות דהיל :להיעלמותה ילפ ןהאופ וב אהו דמציי ובדמיונ תא ,דמותה הז המ השחית הרוצ .באמת השונ תמרו ת<למרו ןעקרו ההכמיהה-בדיח תלעולמו <רחוקים אהי ,ומונה תהדמו תהנשי ןבדומ ה"מנוח "נכונה . אהי תנתפס ךדד תזווי ודאיית לש ןיונת ,בעלה רבחו :צעיר הומונ ,נמוכה הקרוב הלדאמ הוקשור םלפולחני םהאפדיקאיי ךדד םהפסלי אשהי תמפסל הוהמוסיק אשהי .שומעת אהי תדמו סכמע תמפגר המבחינ תאינסלקסואלי לוכ ההוויית תהנשי הקשור תלאימהו .שלה םפע ץמאל האות ןיונת ללהפי ןבאופ ימלאכות םופע אהי המנס תללד תוהתינוק ,מתה העובד תקדיסי הבחיי ןמכא .והלאה הומונ היפ תוחלומי הורכ תונותנ לאב האיננ היכול ןלהבי תא וכמיהותי תהנסתרו לש ןיונת ,למשמעות וא דלית ,דיוק ה · תוויי הקיומ השל תמיססי ןויונת ואיננ ליכו תלרד הלחקר דע .הסוף 'אסתי תרו וורמ ,בה תהדמויו תהנשיו דע ,כה ןה תדמויו תשסוחר לוע ןכ תססריאוסיפיו ומשה תבתפיס תהנשיו .שלהן ןלעומת החנ ןגונ תמייצג ןניסיו לש זעו קלהעמי ןולהבי תא תדמו ההאש םמבפני רולנע האות תמהססדיאוסיפיו .שלה םג החנ ןגונ החי לע .קלישאות םהיומיו השל ליכו ההי תלהיו קמספ .והדמוני אכשהי תמסדר תא תהבי דיח םע 'מיכאל ,בעלה תשודד םביניה ההתאמ .מוחלסת תסצינ רניעו דהמרב תהמתאר תא ההסימטרי הב םה םעומדי הז למו 'זו המעיד לע ףהשיתו ,ביניהם םהקיי לככ רשמדוב םבחומדי םהאפודי לש .החיים ההבעי אהי םהספדי ,והסוסים דכלומ .הקלישאות עבקולנו ןאדיסו םבירושלי הדאת החנ תבתחיל הנישואי ססר תבהשתתפו הגרס .גאונו תגיבור סהסו ההקריב תא הגופ תוא הנפש עלמן רגב .גס נייא י תזוכר לשהסב תוהגסו ונרא יל יכשנ םסמלי םמתמסיי הבמשווא "פשוסה, תחושב .חנה םג האלמ ומאהל החנ ןגונ תמייצג ןניסיו לש זעו קלהעמי ןולהבי תא תדמו חחאש םמבפני רולנע האות תמחסטריאוטיפיו חשל ההתבקש תלעשו ךכ יעל-יד הבעל 'הראשון ןהמלחי :מאהלו ן"מכא ךואיל ןאי ךל אאל חמשל די· דאח - תלעשו יאות מאושריי • םג ,ניסשה השאלמ ההתפתח ולאוד :אמד ו"אושר לש רהגב - יאנ .דו~ה האושר לש ההאש - אהו רוצה" •דiמלא המנס תלרצו תא ,בעלה לאב אהי תכותב :ביומנה י""אנ תמתיישב דלי 'הפסנתר תאכול הקנא ןורצו 'לנגן לאב האבד יל ךהדר לא .המוזיקה יעינ .שכחו יבל תעדינו ואחז יבזרוע ווגרד יאות קהדח .מעצמי יואנ הכמה רלחזו לא םהמקו ישהיית בו • דלאב תא לכ יידיד ןלמע דידי דאח ושאינ רמכי "אותי! החנ ןגונ האינ תמודע תלקלישאיו תהדרמנסי תהמשעבד ,אותה לאב סעמו זעו עמוד הל הומנס דלבוד הארת תמקסבו .היום \ גסר דאח לש קמאב ,בססריאוסיפיות תמייצג 'יעל וגרושת לש ,פימה ןברומ בהמצ · "השלישי . אהי תמצסס תקלישאו ןכגו י"תנ םלגברי עאצב םה וירצ תא לכ .היד יתנ םלה תא לכ דהי םה אל וירצ ואפיל אצבעיי • לליע ןנית דהתפקי תלשא תא םהנאומי םהאידיאולוגי םהנשיי ןבדומ םולהילח יבאמד רהשפ םובפתגמי םשנשי וגדל םעליה הכמ תמאו .שנים אהי תמייצג תא ץהמאמ להגדו רלשחרו ההאש םמהססדיאוסיפי השחית השבוי םבה ה<האש <ההגונה ףבסו ההמא תהקודמ תוראשי ההמא .הזאת למשל , ההיות תבסול .גוף םא הגילת ששי הל ףגו תותאוו תמיניו לוכ המ השהי יסבע ,לה הנחשב הלאש ,שסנית הלקדש אול .לדקושה ןשכ ההאש תאכול ההתאוו המדחיק תא רהגב ימעניינ ,הדוח םהתחו דשנוע 'לו תומונע וממנ םלהגשי תמסרו .נעלות אהי םאויבת תהסבעי לש 'המוסד לש ההתבונ לוש .היצירה הפימ בייבהמצ ·השלישי המנס ןלהבי וא גלהשי תא הההווי תהנשי :האינטימית אהו דעוב הבמרפא .גינקולוגית אהו המגל תא ןגרעי תהנשיו תוא ןגרעי בהמרכי 'הכפול רהד ימינ · יהמצר לבכ ,אדם אכשהו דאומ אשל םמוכרחי דלהפרי ןבי םהגברי .והנשים הלאש חהכו דהמיוח לש תדאיי רהנסת אוהי החזק מהגבר • תתכונו האל תמיוצגו לאצ ההאש ושבחלומותי , אשהי יאול 'אמו ההרוצ דלהעבי ואות לא דהצ הארי • המ השפימ ,תפס ןנכו יאול המבחינ ,פילוסופית לאב אהו ךכ· כל םמגוש 'ושלומיאל ןשאי אהו ליכו רלת םג תא הההבנ ושל ילחי .המעשה לע ןתק י"האשהי ההראשונ תשיודע תבאמ המ הקור ,לה המבינ תא הצעמ הומגל ןמאי אתבר ,ישועתה לאצ סעמו זעו "מתפק.דגבר • יכוונת לליוא 'רביד רגיבו ןהדומ תלדע אשה" · • תבתחיל ןהרומ ליוא דרבי אהו שאי ישירות ןהביו ,הישראליים ימ עשנוס םבעול זומרוכ תבשליחו ,חברתית הובקדי~ד תהאישי שלו • וכשאשת המת אהו וכאיל סנכנ ,לנעליה שפור םממקו ועבודת 27 ראוןוסוב 94' לטפל בו בזכרון יעקב. היא מלאה כמירות ו מתמסר לטי פול בבית ובבת ו . הוא מטפל גם תגידי לילה" , מי שיש לו מעט חסד ימצא באמו ובחמותו. שכנתו וידידתו האמריקאית חסד בכל מקום. הלב אליו , אך היא מזמינה את בעלה הנוכחי אומרת לו: "אני חושבת, אתה מה זה אשה אחרי מה שתיאר חושב על אלמה הוא ממשיך להיות איתם, לאות שהכול מוסרי , מה עוד שבעלה הראשון נוסה למות ממחלה ממארת, אף פעם לא ידעת". יואל רביד עושה מאמץ וחושב: "נוכחות הגבעות הריקות בחושך ו~ s ~ אמיתי לדעת אשה , את האשה שבתוכו. ~ היה זה אוטו ויינינגר , בספרו "מין ואופי" )1903( שהניח כי כל בני האדם הם דו מיניים · ונושאים מרכיב כפול , גברי ונשי כאחד . מכל מקום הוא היה הראשון שהעלה זאת על הכתב: ואילו רירג'יניה ודלף אמרה, שהנפש האנדרוגינית היא היא הנפש המפותחת ביותר , ובמובן זה הפמיניסטיות הן פחות מפותחות והביאו אסון על המין הנשי , שעה שגרמו לכל לראות רק מרכיב אחד באישיות האשה. יואל רביד מגלה את המרכיב הכפול שבאדם ואורח חייו הופך "נשי" יותר . גם מבחינה פילוסופית נראה ב"לדעת אשה" כי הנשיות והנדיבות הנשית <ההתנדבות של אמו וחמותו בפעילויות צדקה שונות: ההתנדבות שלו בבית החולים בתפקיד של אחות רחמניה> מקרבות יותר אל הגאולה. או מכל מקום ההיפתחות כלפי המרכיב הכפול מקרב את האדם אל גאולת הנפש. מוטיב החסד והיפוך התפקידים באו לידי ביטוי גם 'ב'אל תגידי לילה" . נועה דובנרב, בלונדינית וחושנית, <כמו אלמה מאהלו> מנסה להיות קרובה אצל עצמה וגם לחיות חיים משותפים עם גבר. בחייה "הראשונים" אמנם הקריבה את חייה למען גבר , אביה, שדרש ממנה בדרכי רודנות ובהתקפי חימה לטפל בו בשל נכותו . היא יצא ללמוד הוראה, ובעצם לעצמאות רק לאחר שמת, ולא יכלה, או לא רצתה, להתקשר אל גבר או להתחתן. בתחילת חייה המשותפים עם תיאר היא מכתיבה את הכללים. כשהם עוברים לגור יחד , בדרום אמריקה, היא מחליטה פתאום לחזור ארצה. היא מציעה לתיאו להצטרף, או אולי בוחנת את יכולת השותפות הזאת. ותיאר הולך אחריה למדבר , בניגוד לפסוק התנ"כי בו - היא - הולכת אחריו במדבר ולפסוק "ובאשר ילך תלך". הוא עוזב מקרם עבודה, שם, לא רק שהצטיין, אלא שזה היה מקור הסיפו ק היחיד שעוד נותר לו . נועה מנסה לשמור על צעמאותה רעל רווח כלשהו בינה לבין תיאר • לא להיטמע בתוכו , אף · על שתיאר מתואר כגבר דומיננטי , שבכל חדר בו שהה נדמה היה שהוא תופס יותר מקום משתפס באמת. היא שומרת מרחק כדי לחישור וכדי לשמור על הזוגיות. נועה מגשימה בהתנהגותה, בלא הארה ובלא התגלויות מיסטיות או הארות רוחניות, את מה שיואל רביד גילה שעה שהתנדב לתת מעצמו ולסייע בבית החולים. היא מנסה להקים מוסד לגמילה מסמים בעיירה הקטנה, לזכרו של תלמיד;ך, שמת ממנת יתר . היא נכשלת במשימה. אבל היא מנסה לעשות קצת סוב ולהעניק מעט חסד , כי לפי "אל מבטלת מלים כמו קרוב לוודאי , אפשרות עקרונית, ומרוקנת את השאלה מה מצאתי בך נועה או מה את מוצאת בי. אחדל. נניח שאת מוצאת בי מה שאבי מצידי מוצא לפעמים בהסתכלות במדבר. ואני בך? נגיד: אשה צעירה ממני בחמש-עשרה שנים ולה הסטריאוטיפ היחיד שעמוס עוז איננו משתחרר ממנו הוא גבול המוסריות של האשה פעימה של ל בת החיים , פעימה פרוטופלסמית, ריתמית, מלפני היות מלים וספק בעולם. מלבד זאת, יש לפעמים שבלי שתתכוון לכך היא נוגעת פתאום אל הלב. נרגעת כמו גרר. כמו גוזל." ובעצם, אחרי ניעור מססריאוסיפים, מה שתיאר מוצא בנועה - ?בת החיים - קרוב מאוד למה שמגלמת ומונה ב"מנוחה נכונה" . אבל נועה יותר מורכבת, גם מנסה וגם נכשלת, גם עוזרת רגם מתפשרת. גם מנסה לשמור על עצמאותה ו גם לשמור על יחסיה עם הגבר שלה. היא גם רכה רגם קשה. גם אם אבודה וגם מגלמת עבור תיאר את כל התפקידים שאשה יכולה למלא. נחזור אל דמותה של נועה דרבנוב, בהמשך. הססריאוסיפ היחיד שעמוס עוז איננו משתחרר ממנו הוא גנרל המוסריות של האשה. אמנם לרמונה יש שני גברים. לעתים היה חיה עם שניהם יחד ולעתים עם כל אחד מהם לחו.ד אבל זה לא מצב שנתפס כבלתי מוסרי , כי אם מובן לאור הדכאונות של יונתן ותאורת הנדידה שלו . הוא כאילו מכין לאשתו גבר אחר כדי שירכל בעצמו לעזוב. לחנה גונן יש הזיות מיניות פרועות על התאומים הערבים ולנועה יש הזיות של בגידה עם הדרן ג'ראן המגוחך של העיירה ישו שהיא לוקחת טרמפ · ועם הנער ת;~ם בגליל. ויש איזה רמז בלשי שאולי אפילו קרה ביניהם משהו . אשתו של יואל רביד מצאה, אולי , את מותה בתאונה ביתית כשחיתה עם המאהב. האם ב"הר העצה הרעה" עזבה את בעלה לסוכת האדמירל. אבל, הנשים לא בוגדות בפועל, במפורש. הכול מרומז, אולי וכאילו. לעומת זאת יעל, וגם מינה גיבורת הנובלה "געגועים" <"הר העצה הרעה") שהיא אולי הר רוסיה המודקמת של יעל , הן דמויות נחרצות במוסריותן • כשהן אוהבות, הן אוהבות וכשהן עוזבות, הן עוזבות, וכשיעל נישאת ויולדת למישהו אחר היא אבודה לפימה. גם גם אילנה מ"קופסה שחורה" : היא מלאה תשוקה אל בעלה לשעבר , אבל כשהיא נשואה בשנית, אין לה עוד קשר מיני עם הראשון: היא באה רזה לגמרי מוסרי לרחם עליו בבדידותו ובמחלתו. היחידה שאין לה רגשי אשמה או מעצורים ויש משהו לא מוסרי בלקחנרת שלה ובאי ההתמסרות שלה היא אסתי של סומכי , אך היא עדיין ילדה. ב. דרך גבר בעלמה ודרך האשה באהבה הנשים ביצירות עמוס עוז אינן מקדישות את עצמן ל גבר שלהן . אין הן מתמסרות ומקריבות את נפשן ואת גרפן למענו . הן שם ליד הגבר והוא אינו מבין אותן ואינו משיג אותן. הנשים לא מרוצות מהאהבה שלהן. אבל יש הבדל תהומי בין חנה גונן האבודה, בין מינה הקשה, ובין נרעה דובנוב המגששת את דרכה למרות הקושי. חנה גונן ממולכדת ביום הקטנות שלה עד אין מוצא והיא משתגעת. מינה מעשנת כל הזמן , עד שהיא מצטיירת כמר הר געש כברי. נרעה דרבנוב מתענה תחת מעטה הטוטליות של חייה המשותפים עם תיאר אבל מתפשרת וממשיכה לחיות איתר ולחפש את מקרמה ואת מקומו בתוך אותו בית. חנה ומיכאל גונן , זוג צעיר בירושלים, משנת 49' עד 59.' הנישואים שלהם סטנדרטיים לגמרי: מיכאל , ססודנס שעובר את כל המסלול מתואר ראשון ועד הדוקסורט בגיאולוגיה. עושה תמיד מה שצריך . עוזר לחנה בעבודות הבית. חסר שמחת חיים. לא מקבל בשמחה את ההדירן שהחל מיד לאחר הנישוא . ים. גם חנה חסרת שמחה, אבל היא מחפשת את הניצוץ. מיכאל נראה לחנה אפור , אטום, חסר רגישות לחיים. חנה, כאמור , ניזונה מסרטים ומספרים. מקלישאות. לעומתם הכול נראה אפור ומשעמם. "דומים ודומים הימים ואני לעצמי דומה. בעלי ואני כשני אנשים '.'".םירז הילד גדל והיא מוצאת משרה חלקית כפקידת רישום במשרדה חלקית במשרה המסחר והתעשיה. היא מתחילה לפתח תופעות של היסטריה. היא מאבדת את קולה למשך שעות אחדות. יש לה סיוטים, היא שומעת קולות רעים והיא פוחדת למות. "חדל לשתוק כל הימים, חדל להתנהל מיום ליום כאילו היית שעון מעורר , ואל תוציא אותי מדעתי." היא אומרת למיכאל. "כדרך אנשים אופטימיים, התייחס מיכאל אל ההווה כאל חומר בסול ורך אשר ממנו חייבים ללוש את העתיד על ידי עבודה חרוצה ואחראית. העבר היה בעיניו ממד חשוד". חנה המיואשת שואלת אותו בשביל מה הוא חי והוא עונה את התשובה הבריאה: "לשאלתך אין שום מובן . רוב האנשים אינם חיים 28 גורון 174 בשביל. הם חיים. נקודה." ועל זה עונה חנה: "אתה נולדת ואתה גם תמות בצורת אפס עלוב. מיכה גאנץ. נקודה." בספר "מיכאל סטרו גוף" מתוארת האהבה שהיא חיתה רו _ :ה~ "חשבתי בלבי: כאשר נלכד ססרוגוף בידי הטטרים הערמומיים, עמדו לנקר באכזריות את שתי עיניו בעזרת ברזל מלרבן. ססררגרף היה גבר קשה מארד, אבל חיתה בר הרבה אהבה. מרוב אהבה מלאו עיניו דמעות. דמעות האהבה הצילו את מאור עיניו של ססרוגרף מפני שהן ציננו את להס הברזל המלובן. שנינות וכוח רצון עז סייעו לססרוגוף להעמיד פני עירור עד תום שליחותו הקשה שהטיל עליו הצאר הרוסי בפסרבורג." גם השליח רגם השליחות ניצלו בזכות אהבה וכוח. חנה לא רוצה להיות אמר ולא רוצה להיות אחותו של מיכאל • היא רוצה להיות אוהבת ונאהבת כמר בספרים לע ידי גבר קשה ואוהב. איפה מיכאל ססרוגרף ואיפה מיכאל שלה. מיכאל שואל את חנה: "האם את מרגישה כהמשך של נפשי אר של גופי?" חנה מרגישה שהם שניים ולא אחד , כפי שחיתה רוצה. בגיל שלושים חנה נכנסת שוב להריון ואז היא ממולכדת סופית, על-ידי המציאות. היא בורחת אל עולם הפנטזיה שלה. עולם של ברק ויצרים. נועה ותיאר מנסים דווקא לשמור על רווח. הם, למשל , ישנים בחדרי שינה נפרדים. גם אלמה וגוססב מאהלו חיו בחדרי שינה נפרדים. מאהלו היה זה שעמד על כך . אלמה מספרת ביומנה על מעבר לבית הכפר שבנו . מאהלו והיא ואמה עברו מחדר לחדר כדי לבחור למאהלו את החדר הנוח והמרווח ביותר. משבחר , התרוצצו בין החדרים לבחור לו את המיסה הגדולה ביותר. זר חיתה סצנה קומית בעיניה, שכן היא חיתה גבוהה וגדולה ממנו ובכל זאת הוא קיבל את המיסה הגדולה. היא כותבת שהאנוכיות התמימה שלו שיעשעה אותה ואם היה שם לב למעשיר היה מתבייש מאר.ד מאהלו שמר על רווח מפני שהיה מרוכז בעצמו והיה רודן . תיאר , לאחר ש"פשס" על המקרר , הולך ומסתובב כארי בכלובו סביב חדרה של נועה: "ועל קצות אצבעותי התקדמתי לאורך המסדרון עד דלת חדרה: אם קוראים לי, אני כבר כאן. אם לא, אנסה לפחות לקלוט משב של ריח תרדמה, אולי ירקרנז אלי עודפי שינה מתוך השפע שלה." יחסיה.כ של אלמה וגרססב מאהלו מתהפכים היפוך גמור לאחר שגודע לו כי בגדה בר • כל מה שהוא מבקש עכשיו בצררה נואשת הוא לא להיעזב. אהבתו אליה מתגברת לאין שיעור. בבקרים חיתה מוצאת על שולחן הלילה שלה פתקים כמר: "נשמת אפי! אלף נשיקות הרעפתי על נעלי הבית הקסבות שלך ועמדתי , מלא תשוקה בוערת, ליד הדלת שלך." או: "אינני יכול להינתק מן הדלת שלך והייתי רוצה להישאר כאן זמן רב, לעמוד כאן עד שאשמע את הצליל המתוק של נשימתך ושל חייך." יש הצדקה להשוואה הזאת לא רק משום שעוז מזכיר בפירוש את אלמה מאהלו ואת עולם הגברים אלא גם משום הקשר הרב של "אל תגידי ליל ה" למוסיקה. על הפרסיסררה של הסימפוניה העשירית שלו רשם מאהלו: "למענך לחיות! למענך למות, אלמשי!". מרגע שנודע לו על דבר הבגידה הוא עומד על כך שהדלת בין שני חדריהם תשאר פתוחה. הוא רוצה לשמוע את נשימותיה. לפעמים היא מתעוררת ורואה אותו עומד לפניה. לילה אחד מצאה אותר מתעלף בפרוזדור . בקריסה זו של עולמו הר גשי יש רק פחד אחד בלבו - לאבד את אלמה. שהיא תנטוש אותו. זהר גם הפחד של תיאר כשגועה מתעניינת במשהו : מלבדר . היא יכולה לכבות את יומר . בחוץ נמצא המוות, עמוס עוז מתמודד דרך פרשת יחסיהם של גיבוריו עם עוד שתי קלישאות של יחסים: "הוא או היא לא מבין;נה אותי" או "היא או הוא לא אוהב;ת אותי" בלעדיה הוא יהיה בלילה. בידיה להגיד לילה. <וזה הפירוש המשכנע יותר , ולא הפירוש שמציע המחבר המובלע, שהחבר'ה מהצבא מכנים כך את הגשש הבדואי' אבל נזהרים לא לומר את זה בפניו כי לילה הוא שם של אשה. וייתכן גם כי יש בפירוש הזה אשה בתוך · אותו מרכיב כפול זהות של גבר אדם אחד>. היצירה "שירים על מות הילדים" שהלחין מאהלו נזכרת בנובלה וכן גם ה - שיר "ליל לבנה" המצוטט בפרק האחרון של "אל תגידי לילה" לקוח מתוך הספר "הליד הגרמני ממוצרט עד מאהלר" . יוצא אפוא, שעוז מתייחס לאורך כל הנובלה לאלמה ולמאהלו . אולי אלמה מאהלו איננה מופיעה כאן ככלות הכול כקלישאה בלבד' אלא כאשה אוהבת ושליטה: השיר מתאר את הנשמה העפה בלילה בדממה כעוף אל בית אמה. והפרק נגמר בתיאורי המוות והחידלון והסופות הרעות של המדבר ואיך תיאר וגועה מגיפים את התריסים מפני כל זה ונסגרים בפגים. מוגנים. עמוס עוז מתמודד דרך פרשת יחסיהם של גיבוריו עם עוד שתי קלישאות של יחסים: "הוא או היא לא מבין;גה אותי" או "היא או הוא לא אוהב 1 ת אותי". קלישאה אחת מתייחסת אל השכל והשגיח אל הרגש. הגה גרעה ותיאר כן מבינים רכן אוהבים, כן משמשים זה לזו מערכת מגוונת של "היי לי אם ואחרת" ותינוקת ומאהבת וגם הוא לה, חבר ואב וילד' ובכל זאת רומזיr.ה של הכלים לא תמיד נעשה מתוך תיאום. לפעמים כשהוא רוצה להיות אב, ומגיש לה תרופה, שסירבה לקחת, כשהי א מהולה בתה, גועה מתפרצת בכעס ומאיי מת לעזוב אותו , כי לא מתאים לה להיות הילדה הקסבה. המניפולציה הזוגית לא פעם בעוכריהם, ובעיקר הטוטליות של יחסי הם. ובכל זאת, אל תגידי לילה, ראם כבר נגזר עלינו למות כל לילה מחדש, אז אחד בזרועות השני. הסיפור מסתיי ם ב"מי שיש לו קצת חסד ימצא חסד בכל מקום. אולי השגה אקבל על עצמי להיות מחנכת כיתה. בינתיים הלילה אגרום לו לוותר על לוגדוך כי אני ננגסת להתקלח ובאה אליו בחושך." ג. אימהות ואימוץ נראה כי קשת הגשים המופיעות בסיפור י עמוס עוז היא מגוונת ואין לסכמה. יש שלאשה כוח לראות את הנסתר' להתחבר אל גרעין הקיום, להיות ?בת החיים, לנבו ע מהאדמה, יש שלאשה כוח להשיג בקלות את הגבר שרצתה. אחרות מחמיצות את אהבת חייהן . חלקן קמות ועוזבות. חלקן משתגערת או נעלמות <או מתאבדות>. כך הדבר גם לגבי הפן האימהי בנשיותן . חלקן נקלעו לאימהות שלא נסובתן וחלקן מבססות את משמעות קיומן על האימהות. האם יב'סומכי" קיימת, אבל מאוד ברקע. אין לה תפקיד משמעותי בחיי סומכי. האם ב"הר העצה הרעה" לא ממש מתעניינת בילד שלה. כזאת היא גם חנה גונן. יעל מפקידה את ה י לד שלה, וימי' לעתי ם קרובות מאוד למשמר אצל בעלה לשעבר' כשהיא עסוקה בעבודה ובעניינים אחרים. ומוגה חיה לעומק את היעדר האימהות שלה. וכך גם נועה. חיתה לה פרשת יחסים אחת שהסתיימה בהפלה עם סיבוכים, מה שרומז שאולי לא יכלה ללדת עוד. מאז היא מנסה לאמץ לה ילדים, אבל ילדים גדולים. החל מהטיפול במוסד הגמילה שהוא מין אימוץ בדיעבד של התלמיד שלה, שאהב אותה והיא אפילו לא שמה לב לכך' דרך הנער האירי שאספה בגליל' דרך סל' תלמידתה, ואפילו דרך כלבים וחתולים שחשבה להכניס אל ביתה. אבל להבדיל מאימהות, אלו הרפתקות חולפות בחייה. אשתו של יואל רביד חיתה אימהית לפי זכרוגו של בעלה ואילנה, גיבורת "קופסא שחורה" , היא האם הממשית היחידה, אולי' בתוך הקשת הזאת. איתה אפשר לחיות ולגשום את האימהות על סודותיה, קשייה ושמחות הי ומיום שלה. <אילנה מתמודדת עם גער מתבגר' מרדן וקשה עורף , ו עם ילדה קסבה.> עובדה יוצאת דופן במיוחד' בתיאורי הילדים בסיפורי עמוס עוז קשורה בכך שכולם איכשהו מאומצים על ידי הררים אחרים או מאמצים להם הורים אחרים. לערמת מיכאל ויונתן' אברת שלא ששו סוף בעם' 46 אוקטובר 94' 29 SI - ~1 השלום ועין ההסער רוו שגיב מישל חואו: משכ ר~ח ז;ין ק~ל'י הסערה ; הוצאת בית חתרבור r הערבי; משרו החינוך וחתרבור r בישותף חמה' הערבית במועצר r חתרנות והאמנות; נצרת; 1994;126 עמ' 1! הר קובץ הש'ר'ם השנ•ם עשר שיל . המשודד הנצות י מישל חזאו , שיצ:~ לאוד ימים ספרדים לפני כתיבוז שודרת אלה. כדרכו של חזאו , מאז הרצי:~ את קובץ שידיו הראשון "המדדגווז המוליכות אל מעמקינו" )1969(, הוא אינו כותב את שידיו בנוסח המסורתי ש'ל הקצירה הערבית, כי אם בנוסח של שיד ה בפרוזה, לעיתים בלי משקל ובלי חדיזד:. אולם, בקובץ שלפנינו הוא בחד לכתוב, בדדך כלל , בנוסח של שידה לבנה, בה הר:~ שמד על משקל משתנה ללא חריזה, לחוצי:~ שיד בנוסח של הצקירה הערבית המסורתית : "אפדאח" <שמחות> <עמ' 115116-( ושנ . י שידי אזור בנוסח אנדלוסי: "משוח מקרסי" <שיד אזור ירושלמי> ו"מתא יזול ענא" · אל <מתי יסוד הסבל> <עמ' 107108-(. <שנ . י שידי האזור אף הולחנו.> חזאו חילק את הקובץ לארבעה מדודים: ~1• "אנחות סועדות" , כולל 19 שירים <עכ i' 63-9( ב. "בסרחים בהומניות שלנו", כרל 1 ל 8 שירים <עמ' 83-67( ג. "והגעגרעיו t: ' לופתים אותנו", כולל 4 שירים <עכ i' 94-89( ד. "האירו האודות", כולל 3 שידיו t: <עמ' 101-98(. לע המשודד ושידתו נכתבו , בשעתו , הרבה דברי ביקורת על שנסש את הנוסח המסודח : י של הקצירה ואף היו כאלה שהאשימוהו בכך שאינו יכול להתמודד עם הז'נר המסורת'.' הביקורת עלתה מאחד שהשידה בפרוזה ל : א חיתה די נפוצה בעולם הערבי , להוציא פה רשם בלבנון' מצדים ובעיקר בגולה לבנונית באמריקה הדדרמיוז · הסודית והצפונית. אולם אם אס החלו המבקדי 1 ם להתרגל לסגנון זה של שידה, גם בהשפעוז משודדי התפוצות. כיום נחשב חזאו לאחד המשודדים המובילים והידועים בז'נר . ככ i ר כן הפך חזאו למקרר חיקוי בקרב משוררים ערבים ישראלים צעירים <וגם לא צעירים>. על אף שפע שירתו של חזאו' והמאמרים שנכתבו עליה, חיתה ונשארה -משמער ו r גויון 177 שירתו - חידתית: מצד אחד' כותב חזאו בלשון פשוסה, נאיבית כמעס, עתירת ניסויים של סוהר' זכות, נאמנות, ילדות ואהבה. ברם, המעיין היסב ימצא בה גם עומק השאוב מבסירן חיים: שירים רקםעי שירים רבים חצובים מהחיים, מנוף הארץ ומהסבע, מערכים אנושיים והומניים ומכסאים קשר אמיץ בין המשורר לבין אדמתו ובני עמו. על אף העובדה שחזאו כותב בשפה תקנית <פצחא>, הדי יש קסעים שאינם עולים על רובד לשון הדיבור היומיומי שכביכול' אינו הולם לשון שירה, דיבור זר נשזרת היסב במכלול · אך לשון השירים השלם, ויוצרת קשר ישיר בין המשורר לקוראיו • לדוגמא' ב עיין בשיר "החזון והסמלים", עמ' 10-9: א;כ:נ. ו:-י!;א ,x7? ~א ו:-? ~י {11515 ך~י 15 נ;ר 7? כ;ן.ו:יי י,וm:י ז;;ךר ,בrן;ז1 ןם ןנ; Q ק iי י~?;נ;: ם:~'ב: ~די 15 נ;ר :ב~וsה,15 נ;ר ~ב: t,< ןןה ר;נtזןjJ,ה~ תיל?יrjJ :,ת~זכ:ן 15 נ;ר :ב~~ז;רדה, ~לילת :,ת~נר;ז~~בן 15 נ;ר ~ר~ם :במ~ 9 ר :ב;~~ב ם~~ :בr:זנ~-:ן :ב~~הן ~י {115 דא~י.ו:יי ,{115Q15 רי.ו:יי 15 נ;ר 15 ך~י, {1157? · כ;ן.ו:יי ~?~tיש~:;~· ?~ית :ב~ע~ד נ;ר:בן:בןדה ת;ךי!;נ;:ך; ~ ן~ים םיז::~~ב: 15ו:-:ל יר~יr ת${ ו~~י~;:'את ן 1$ ת ~~יו -7?'r:ז ~י {115 :ב~~יןה, {115 :ב~~ז;רדה ~ ףדא~ית, ן:-~ף 15תיqך ~ :ב~ז;רלים ןזאת ;ךמ;ןןת. בשיר זה הפותח את הקובץ, יחוש הקורא את אהבתו של המשורר לעירו נצרת מולדתו · ולאדמת . בה בעת יעמוד על ערכו ספררתי. · הפראםי סגנונו של חזאו פשרס רמלרתיר זורמות מתוך חיי היומיום. הקובץ הזה, כמוהר כמו יתר הקבצים, אינו קושר כתרי תהילה לסבע, לעץ הזית, לנרפי הארץ' לאהבה ולערכים אנושיים אוניברסליים בלבד' אלא הוא מבםא גם את אהבתו של חזאו למולדת כפי שהוא מבין אותה ומפרש ארתה. הלאומיות שהוא מביע אינה שוביניססית ומוגזמת ראינה גולשת לסגנון אלים או ללשון גבוהה מדי • לאומיותו אנושית ושקסה. אדמת המולדת שלו יכולה לחבוק את כולם. בכאן ייחודו של חזאו: למרות הפשסות, הנאיביות כביכול' ניתנת שידתו להתפרש באופן רב-משמעי. כמו אהבת אשה שיכולה לסמל גם את אהבת הארץ. הפלירס הדו-משמעי מובע ברוך ובעדינות אך בעוצמה דיגשית. הוא דעין בתקיפותו ותקיף בעדינותו. בכתב העת "אל-כרמל" <גליון 1983 , 4( כתב עליו ששון סומך: "הדבר המאפיין ביותר את שירתו של חזאו הוא השילוב המעניין הזה בין פשסרת למורכבות או בין נאיביות למסובכות. דבר זה כוחו יפה גם ביחס לתכנים וגם למציאות המשתקפת מתוך שידיו וגם ל"דעיונות" או ל"דגשות" הצפונים בתוך שידתו. ולא זו בלבד אלא גם ביחס למבנה הפואסי ולעיצוב הסגנוני. לרוב לא נמצא במכס ראשון ברמת התכנים אצל חזאו תופעות של פילוסופיה או מחשבה דיאלקסית. הנושא או "הסיפור" בשירי חזאו מקבלים מסלול ישיר מתמשך' המזכירים, לעתים, את סיפורי סבתא או את סגנון המספר העממי • העולם המתואר נראה לנר פשרס ההולך לרוב בכיורן ישר . אולם אנו נבחין בין השיסין' ואחרי סירם השיר האחד דברים לא ברורים העשרים לפרש את אווירת ה"נאיבירת" והם מעוררים אותנו להתבונן ולשאול: האם נאיביות זר היא אמיתית או אירונית. שאלה זר מעוררת לשרב ולהתבונן במבנה השירים ובהשתלשלות הסקסס. חיש מהר יתבדר לנו כי עולמו של חזאו אינו פשוס לגמרי ועיצובו הפראסי רחוק מלהיות שסרח. מישל חזאו מסיר מחיצות וגבולות בין ה"סוגים" לבין ה"פרקים". בין "האני" לבין "האחר" המוסלמים? קשה להשיב תשובה פסקנית f~~ הי מ~~ז בצררה ניכרת מארד". במרבית השירים בקובץ ערלה המרטיב הלאומי כשהוא שזרד היסב בתיאורי הטבע: l ~ת ~ינד ~ופ;ןןת :P. ד ~כל ה;ן ry ע;ןם ועוד באותו שיד : ז_)עוד עם :כ~עימ;ת ת;ני~~~~ זובל ן;נ~;: ~;;ו fדי}יq ~ךש ~כ;ן י~~ ~י~י ודיידי ~~qי}י ~ ף~דו:ד ~ry ע;ןם ;בהז ג~~ ~לי ry ם ~z;ו;נז;ע ן~ת ?סם עם _ז~ת ~ינד ~מ;לן~י בולס בעוצמת המטען הלאומי הוא השיר "חתמן" <בהחלט, בלי ספק>, שקטעים ממנו מובאים להלן: ~ ינ~נ~ ~ry ם ':115 לא ~9 ק~ םי}יq~כ:ן~ ן~ש~ ~י~רכ:? ~י:ן ~ל~~~ ן~זקס~ iJת;מ~~ םיt~שך~ ן~ב~ ןינ , זדף ~ל ~;ת ry גכם ,ו::זנ:י~ q ש~ ?i?~די ry ם עו;ינ~ ד::ז~יאף ~~~וים ז_)יז wדבr ן~~חף םי~~~ 7?:~qי7ים רעוד: ן ry ~~ןיף ~~:דנף ~~9 ~~ים q ש~ןים ~~~9 קף nf ;חי םי~~~~~ש~~~ ת;נ;ן~~ ~קה;דים ,ףסז:rקזו ת;ד:~~ ~j? ~ים ~~:7? ~אף הןיjיqq ךי~ה ~לא ~אף ף~;ע ~ry ם r:ד·~י:ןr:ד~~י.םיt לשאלה זר משרם שחזאו מיעט לדבר על ירושלים בשיריו . "שיד אזור ירושלמי" חרתם במשפיטם שלהלן: ;:זנ.ה Q,ין;:יד;: ףנ~;ז:; ?יד~~ל:ם ~ןנף ~?ן_ית ,ב~;כ עם ש~יפ;ת 7? ת~ק;ת, ה;:;ןילנף ףןא;ן; ףנרן;נו;zז:; ןס;~~נף ף~עיד :כקןש ~z;ו~ך~נף. מובן שירושלים קדושה, לא רק ליהודים ולמוסלמים, אלא גם לנוצרים. איני סבור שהמשודד מבקש להידחק בתוך המערבולת של הוויכוח על ירושלים, אלא מצייר כאן סמל למאבק לארמי שקט ולא אלים. מרסיס במיוחד השיר הצקר "נוכחות", בעמ' 93. המשודד בן השבעים וחמש ומחצה חש כי שנות חייו הולכות וחולפות והוא מבקש להיפרד מידידיו בעודו בחיים, כשעדיין כוחו במותניו . אין זה הספד צעמי מוקדם כי אם ניסוי למשאלה שיאפפו אותר גם בדדנו האחרונה: עונג נימים נימים ח.תרד מס.תעפים לר~ב לב םי~~~~~ ל~~ .. לשאת ל גאות כורח ך~~נכלי ry:p~ךא;ת-~קד;ני ןrר;אל נזונ T ;ת מצכזצ;ת שרורלים .·· :ז :..r-:. ת;ח~~~ ~ןו;ת ן~ש, ~ק.יא .םי~;~ ר~ה זrל לרד a ו ך~~יס ~נרדים ~ד~יס ~פר ry ים ה~~~~ ~ןדק,ןת ~ס~י;ןן ז~~ w:P לב דסב הוא ןה~דך ~ז ם-יבrף ן;~ה י~~ י~;: ~~~קדף~י כל iJת;מ~~ :כזקה;ן;ת iJך ךא,;~ב;ת ~·; ת ז_)ןה ~ינ~ז י~~ י~;: י;~;~יפף ?ryי; n נ ;םיד:r~ גכ~י.ד אף העובדה שמישל · על חזאו התחיל לכתוב שידה בגיל חמישים, הוא הספיק לכתוב מיסב שירים, ולא מיסב ~t.;ב חזאן, זקן המשודדים הערבים-ישראלים, הפך למרדה דדך לנעימות הליכות, לאהבת הבדיות ולהומניות. הזדמנה לי אפשרות להביע משאלה מעל דפי עיתון זה <גלירן 56, ינואר 1993( כי יוענק למישל חזאו פרס ישראל. אני שב ומביע משאלה כי גם שדת המדע והאמנויות רגם קהיליית הסרפדים והמשודדים ימליצו להעניק לו פרס זה על פועלו ושפעת שידתו. הוא ראוי לכך .• איבון קוזלובסקי גולן :pד lj ן ~ר~ק w ~ר~~יו ~מרדים ~ry רדק ם:~~נר 9 רד ם w ע;ת ובאר חימ-ים, ~ר~יל;ם הורקד ועלות עלים " הצהיבה הלבלרב T וזפם מ'נ i ~ו ן ry 'יד ~ב i א :תד,~'ל ע~ג ם :p~ב • • םי'~~ :P חז סא;~;נים ~ברל;ת ף~~~ ד :· : - .:" - ל~~ד;ת מר;צצים נלש;נם הבל לכדי מגזל , • " : • • : : מישל חזאו יליד נצרת, נוצרי אררתרדרכסי' אינו עוסק בדרך כלל בנושא ירושלים <בשרנה מעמיתיו המשודרים המוסלמים שהפכו את עניין ירושלים לסמל מאבקם הלאומי>. תמרה לפיכך' שכתב שיד כ"שיר אזור ירושלמי" <עמ' 107(. ז'נר שיד האזור הומצא על ידי המשודדים הערבים באנדלוסיה <ספרד> ולא היה מקובל בשעתו בין משוררי ערב הקלסיים. ייתכן שכאן בא לידי ניסוי קשר שבין ירושלים לאנדלוסיה: <למעשה, עד עצם היום הזה מבכים סופרים ומשודדים ערבים את אוגדן אנדלוסיה ואינם חדלים משאיפתם להחזרתה לחיק האיסלאם>. מה מצא חזאו לשיר שיר הלל ל"ידושלים שלנו" בז'נר מיוחד זה? האם זר ןם ry כזרך ב~~ :~כר:ח הכאב נ :i ;א י ci ררים - משכיח המלר נמ'ב 1 א לזפות: .-:.-:-:· ןי~~: ;מ~~ - ע~ג. כאב ד~~~ a ת י~~ ~נ:ור;~צו םי~;,, דגרנוiה כשלשולית נוגב סל , מ;=סס 1 לעי נדר~ם ~· _=,." ~ד~ל:ם 3~~T ;ת • ~ךיח;ת ~שו~ל. צבאר על.פתח .. ל iכtיתפ אדמ-ת נש iזr ~זזו:ה :p ~זבז ךקר~ה: :p ם~ןדת ;ןסרק. ~~~ו ל~ב;א;ת ף'נ;~ ~?לד ~ק~פ;ת .. ת;אןיtז ם? l אי ת;בי~~~ ~ו 9.ר~ ך~ז םי'~~~ f, ~ז ל;~ת ry ן~ף משתרג;ת נזפגנל , בזפ.תו , :ז:• T:"..T ז.'י T ו~~~ ~ry ~ף זע;ת נתפס לעבה מתעלעל רנ;ת נדמע; 1ומלח. זמעה סר;~ n ות ף~:-·-~~ ס~~ ת;ר ~ין~ף 'נ iבש 1 ש;ת לש;נם - ךלי השאיפה ליישר קר עם עמיתיו המשודרים נtיפפ.;סמ T : • : -: • : : "זהירות - סננה" TT -• : fנ:ו י~ת ~iw ף ס~סה ו~~ · אוגוסס - ספסמבר 94' 31 יוצר קולקטיביי קיומי וממולכד אוריאל זוהר שמץ של אמת ומציאות בלתי הפיכה מאחורי יוסף מוכרי: לילות גפרנקפורינ ממנו וסביבו דמות שאיננה שלו , שהרי הוא הרוג. דמות שאיננה שלו אך אפשר שהיא סמליו ודימוייו>. העליזים (מחזות); הוצאת שוקן; שלו , או היתה שלו , שלך , שלכם, של כולנו . במסעו פוגש ההרוג את סמל הדת הצבאי. בסיוע קרן ת"א לספרות ואמנות ע"ס t ההרוג הוא סמל לדברים ההרוגים שבתוכנו , כאן , ללא ספק, מרבדי מבטא במשל הדתי י . רבינוביץ; 182 ;1988 עמ' הוא סמל לבעיה "הרוגה" מראש. הוא הבעי את שנאתו כלפי הדת וכנראה שגם הוא, ודמות שזה עתה הומצאה על-ידי דמות כמו ההדרג, היה מוכן להרוג ולמרת למען המספר במחזה, ונראה כי מי שהמציא תא רעיון חיסול הדת מן העולם שלנו , שכה רווי .'::i=~........ פרו של מוגדי כולל שלושה ,מחזות Ji= לכאורה אקטואליים ורעננים מאוד . דמותו של ההרוג לא יכול לעסוק אלא שנאה דתית, מחלוקות ומלחמות-ד .......... - מוגדי היה ידוע בארץ ונחשב בעיני בבעיות הדרגות, כי הרוג הוא הרוג הוא חסרות-תכלית וטעם <ממד שישוב אליו במחזהו השני , "מיסטריה אמריקאית"). רבים, משום מה ובטעות, לאיש השוליים לשיהרוג ... התיאסררן הישראלי. אך כאשר קוראים אר! ניתן היה לצפות, אולי , שדמות המספר הדמויות ההפוכות המחזקות את התזה שלרשת מחזותיו , מתגלה יוצר המבטא אר! במחזה, המייצגת, בסופר של דבר , את המרכזית ה ן מפקד שאיננו מפקד כראוי , סמליות המאבק האדיר של היהודי כאדנ t האמנות כולה ואת היצירה, תהיה שונה כלה שאיננה כלתו , חברתה של הכלה וכקבוצה. האדם הנאבק הוא, ללא ,ספק מדמותו של ההדר ג שהמציאה. שתהיה שאיננה חברתה הכנה ואפילו דמות המספר , מוגדי עצמו , ואילו הקבוצה היא הענ t אמנותית יותר , תהיה מסוגלת להמציא שאיננו מספר אמיתי , אלא בובה בידי היהודי , עם ישראל , כאן ובתפוצות הגרלה. תחבולות כדי להעניק להרוג סיכוי קטנטן , המחזאי מרבדי . בכל זאת, אתה חש שהתזה הזאת של מרבדי כובלת את דמויותיו , בשלושת המחזות נחשפת בפנינו התמרדדרר r המספר איננו כל-יכול ואין באפשרותו , חריפה, ישירה ומכאיבה עד זוב דם. בעיותיו האדם הנאבק הוא מוכרי למרות מ ה ו תה ש ל דמות ו הקיומיות של הישראלי שונות מאלה שיל עצמו. ואילו הקבוצה היא היצירתית-אמנותית, ליצור יש-מאין. אתה היהודי , ונובעות, לדעת מרבדי , מעצם בסיון העם היחווי חש שהמלכודת שמרבדי מנסה להכניס אותנו ההתעלמות המכוון שלנו מן העימרו r המתמיד הישראלי-יהודי , ומן העימרו r אליה התהפכה כנגדו: כי דמויותיו כולן המתמיד בין כאן ושם. התעלמות זר אין ל 1;: תקווה קטנטונת לעתיד . אך מרבדי מוביל כבולות לאיזה כוח עליון שמונע מהן להיות פתרון אחר ואין לה דרך אחרת מאש 1'" את שתי דמויותיו אלה אל מצבים "הרוגים" לא הפוכרת. להוביל אותנו היישר אל המלכודוו r מראש, ממולכדים, ללא עתי.ד הוא מעמיד והרי ביקורתו הפוליטית כרונה כנגד הכוח הקיומיות בעולמנו: אל מצבי בורות שבהו~: אותנו יחד עימד במצבים שאין להם סוף העליון הדתי הכול-יכול! והנה, הכוח אנו , הצברים, הופכים לתמימים מדי מלבד המוות. כתיבתו של מרבדי במחזה זה, העליון הזה הוא המחזאי בעצמו , אשר המציא <"לילות פרנקפורט העליזים"> או לגאוותניו r:: מזכירה את חנוך לוין . אך בערד שלדין מספל את האנדרטה ההפוכה, את התזה, ואליה מדי בשיא שפלותנו מ"( 'סטרי ה בעיקר באישי הנחות שבאדם, מספל מרבדי כבל את דמו יותיו. הקשה: אמריקאית">, או לאנשים ללא תקווה לחיוו r בסמליותו של הנחות הקולקטיבי. האשמה נעוצה במצב הקיומי חיים נורמליים ושקטים בארצנו <"אנדרטה ההרוג קיים בכל מקרם <עמ' 24( ומעצם המלחמה והאסון בצידה, בלתי-נמנעים. כ אפילו המספר , האמן , אינו מסוגל להפעיל הפוכה">. שלרשת המחזרת מתאחדים סבי . קיומו כהרוג, הרי איננו קיים בשום מקום, אמירה אחת נוסה, ברורה, שיש בה אזהרה כך שקיומו של הרוג זה או אחר , מזכיר , את דמיונו כדי להציל את ההרוג: "החיים חמורה לקולקטיב היהודי-ישראלי כולו : לצערי , את כאבם המר והאכזר של רבים שאני יכול להעניק לך הם רק אשליה ... זה שימר לב רבותי , אנחנו כולנו ממרלכדיכ i! וסובים בעמנו , וכאן המשמעות המתהפכת שקר ... זר המצאה ספרותית ... הם לא חיים אבל המלכוד היהודי חריף, מסרנך וכואב של המחזה "אנדרטה הפוכה" : אנחנו אמנם של ממש" <עמ' 52(. האמנם? האמנם לא היה יותר מזה של העמים האחרים. זוכרים אותך , אחרי הכול אתה הרוג שלנו , בידי מרבדי להעניק לנר עו - לם עשיר יותר המחזה הראשון בספר נקרא "אנדרטה לכן הקמנו אנדרטה. אבל מאחר שאתה בלי משאר מלחמה, אסון , קטסטרופה? נראה כי הפוכה" , מחזה סאסירי , ההופך את היוצררח., שם, בלי זהות, בלי אישיות, בלי סיפור מרבדי בצעמו היה כבול בידי כוח עליון , הוא החל בשמו וכלה בדמויותיו ורעיונותיו: אישי , הרוג סתם, בכל מקום אתה אתה, אבל המצב הפוליטי הבלתי-נסבל. הספר יצא הדמות הראשית: "הרוג" שזה עתה קם האתה הזה איננו אתה ... דבר זה בא לידי לאור שעה שהאיבתיפדה חיתה בחיתוליה לתחייה <סיטואציה תיאסרונית מדליקה ניסוי במפגש עם שר הביטחון <עמ' 50-48( רעולה ממנו הרגשה עזה של מצב חסר כשלעצמה>, לאחר שנפל באחת ממלחמוו r שגם הוא אדם בלי שם, בלי זהות, בלי קיום. פתרון , תחושה שהאסון קרב וכי חיים בצלה ישראל הכואבות. בחור בלי שם, ללא מקוכ 1, ואולי כוונתו הפוליטית של מרבדי - שר · של המלחמה המתמשכת הם באמת חיים ללא בית, ללא הורים, ללא כיוון , ללא עברי, בלי זכות קיום? <אין בכוונתי לספר את הפוכים. ומרבדי , לאורך כל דרכו , חזר על ללא עתיד: הרוג ... במסעותיו בעקבוו r תוכנו של המחזה, אלא לעורר סקרנות אמירה זו. אך נשאלת כל העת השאלה: מהו זכרונו וזהותו האבודה מראש, הוא מחפי~ בלבד , ולא אעסוק בכל ניסוייו החריפים יתרונו של המספר והמחזאי בהתמודדותו עם את יחידתו הצבאית שאבדה לו . בדרך הוא והבוסים של המחזאי , כמו: "יורים ומאוננים המציאות העלובה והקיומית של חיינו? האם פוגש שלל טיפוסים, אשר בזכותם נוצר 1 ז בהיעדר נשים", עמ' 33, אם כי יש ודאי על הבמה, בתיאסרון , הוא איננו מסוגל 32 ••••• גליוןןןן קמשוח יביד ןשחק - ןוהשחק אהו ןאמ לאב ןהאמ לש ימרבד אל דירצ ,אמיתות אאל ריוצ םשקדי .ואשליות תבכל-זא ואנ םלומדי לע דיוראחד , ןאכ ,קיבוצניק ישח ןכא ץבאר יבשול ,החברה ךשהופ םאד ישול ובדדנ בלארה" ,החלומית הונעש םאד ישול דחס תזהר יוסיכו , הומתגל םלעיתי אכחיית-פר רמלב .רמל~ר ךלפיכ, םא םאת םמתכווני תללכ ךבדר תהזא לא ותברא ,בסענרת ימוגד רכב רהזהי !אתכם ןהנידו תלמור אהו ראח , אהו םאמנ ,בן-אדם לאב םג אהו היתגל ,כרוצח רכאש קיאב יבכוש השמנס ללנש ראות וממעונ .הדל ובמסלול הז ןמ סההר לא הכישלון , ודמות לש רהצב יהישראל תעובר לבכ ימדור ,הגיהנום ,כמעס רהייש לא ןה"אי "בדירה לש ןארנו .השפיות ן"אי "הברירה רשלנ כאן , אהו ן"אי "בדירה גמסו דאח ילגמר ,שם הבגול ,המכוערת ,העלובה תחסר עהיש והסיכוי . דמצ דאח רהצב רשלנ ןמוכ דלאב :הכול תבריאו ,וכסף ןלמע האיז ?אידיאל ןלמע האיז ?חלום ןלמע ההאמרנ יכ םפע ביכתו תא םהחלו ושל , םפע שיממ ראות תבכתיברומן • ןלמע םהחלו ההז אהו למקב 50 רדרלא דמיור רשהתעש '<עמ 77( דומפסי םאות יביד הזונ השסמנ ול .פח רהצב ושלנ ןנידו תלמור םג יביד םישראלי ששפג ,שם םשג םה ואיבד םצל ,אנוש םיורדי םאכזרי רכמ רהמיליונ םפרו '<עמ 78( יוליל '<עמ 84-81( תהמצסלמ םבעירו יסאדו-מזוכיסס , ךמתו האמונ תעיוור םבחלו ,שלה ךשכ ההי התהי םיו דאח .מיליונרית ךא תהמלכוד יהרצ תבי רביות אהי וז לשנופ תהקולקטיבי ההקש רשלנ דנג ההיריד בלארה" הולגרמני ה<במחז .השלישי> תהדמו ,הראשית ן"הנידו "למוות ם<ג אהי יבל יסיכו , וכמ ,ה"הרוג") המגעיל תומעורר קמדח רוניכו א<ל בדכסיאני , אאל .אסתסי> ההמכנ ףהמשות לש ישנ תהמחזו למובי חבהכר לאסון • רהסיפו ,דומה םהמפגשי ,דומים לובכ תזא םקיי .שוני םהמקו .אחר קירר · בניו ואנ םמקבלי ריות ,פרסים תהדמו תמקבל דממ לש קעומ הואיננ תנשאר הכמסיכ דבלב. ואנ םלומדי רלהכי תא יפרס ן"הנידו ,למוות" תא ,דירתו אשהי םבעצ תהבי ןבג .העירוני במסעו , ואנ םפוגשי דעו הכמ תדמויו םשוליי תמגעילו וממנ , ,מבחילות תאכזריו תואנוכיו :כמוהר ,רוצחים יסוס ןמי · , .מזרכיססים · סאדו ימוגד ,מצליח דבי ןאמ , דלהעמי גבפ רינ תא התמונת תהאמיתי הוהעלוב לש ץאר תהאפשרויו תהבלתי-מוגבלו ד<בניגו ולחלומ לש לכ יישראל <יורד אבשי ,כיעורה ,בהפרשותיה ךבליכלו יהפיז יוהנפש .שלה ימוגד חמצלי ללחס תא סהמיתו יהאמריקאבמחי-יד , לחיסו יסרסל , אלל יסיכו , יכפ לשחיס תא תתקור גההרו םלקר הלתחיי .בארצנו גמונולו דהיור '<עמ 71( רבפי לש ןהנידו ,למרות במקר תא ההצופ לא ודמות רומאפש ול תהיכרו תאנושי ריות , וכאיל ההי הז דאח ומשלנ , דאח ומאיתנ , האל םהמקווי תלרד שולממ תא םהחלו האמריקאי . הבמחז ןהראשו והיינ ואנ ,המותקפים ואנ ושהקמנ ,אנדרסארת ישמרבד הרא ןבה תא ךההיפ הממ ךשצרי םלהקי בארצנו . וחשנ תא והתקפת ההישיר לע ובשרנ בחידודיו . וואיל ,עתה רכאש אהו ףתוק תא ,היורדים ואנחנ םנצמאי הבמחנ ןהנכו םושוכחי אשהו הערש םלה המ השעש רלנ הבמחז הראשון , השכ רהסדי תא ומנוחתנ . רמתבר רששמ ן"הנידו "למוות - ןנית ול תבזכו ההמגיע :לו םג םמשר אשהו יח תא וחיי תכע תבמשמעו םהש ההז דבלב , םוג םמשו קששיח הבהצג תאחר תא ודמות לש סירליו ,רוזנברג ןשנידו תלמרו לע אל לעוו רבכפ אוהוצ גלהור הבהצג .ובמציאות אל היקש לע דיור למתחי רא ההמקור תלהגשמ ,החלום ןלהבחי דמי זברמ קהד ישהמחזא חמשל :כנגדו ודע ,לכם םיורדי םיקרי ץבאר לובחר" י<כ ההיריד היכול שלהתרח ובתוכנ וולא אדווק <בחר"ל ןאי םלכ לכ יסיכו ,שם םאת ותהי ןכ"נידו .למרות" יוכד רלשמו לע בלאומי · הקולקסיבי · המרח המשמעותי , ןאי יהמחזא המגל ולנ ןהיכ דנול ןהנידו תלמור ושל •.. יאול ?בקיבוץ יאול םמשו ץשבקיבו ההיריד ,והעזיבה דח זהם ימוגד עמונ ומאיתנ םפרסי םנוספי ושהי םמאפשרי ולנ תהזדהו ,אישית-פרסית יכד רלהשאי תא ודמויותי הבאות הדמ לש תהזדהו םע ,הסמליות םע להדג .ההפוך גהמונולו '<בעמ 71( רנאמ ימפ ןהנידו ,למורת ךא אהו רליצו תמציאו תאחר אולהמצי רשק היפ !מזה? ובמחזה ,זה ימוגד רכמ ל ןוי , ישבר ךבתר תמסגר ._ תתיאסררנית-ספררתי הסגור ןשאי הל ,מוצא אל התקור אול ךדר לא תנעלו חהרו .האמנותית ךא אלל ףהר השב תונשאל ההשאל לע םהמחזאי םהכותבי ובסגנונ לש לוין . רלנ םה אל םמציעי םשר ,תקורה לאב םלה .כן םה התקור םשמחזותיה ויועל לע בימותינו . עמדו םלה רמות תלקרו רולנ םהצופי םבמחזותיה ןאי תזכר ?לתקורה ןאי קספ ישמוגד הרצ ושמחזותי ויועל לע תהבמו ,הגדולות תהיו תשלפחו תשלרש תהמחזר שלעיל , םכוללי הלמעל מ 20 תדמויו לבכ אחד . רז וזכות רוזה וכברד לשמחזאי , ךא עמדו ןאי םהמחזאי םהישראלי םלומדי זמלרין יהר ןלרי רכב ךהל דע ףהסו :בכיווניו אהו ההרא תא רהמכוע רביות , עמדו לחקותו ? םהאמנ הקצר םיד ןואי םלאמני םהיצירתיי ץבאר ןדמיו הפור ריות המז לש ?לרין ה<דא ההרחב :במאמרי ן"תיאסרר םמגל ,מיתוס" ן"עיתו 77" 'מס (. 170 ההמחז השני , :בספר ה"מיססרי "אמריקאית , םמקדי תכרונולוגי תא ןהראשו , לככ .הנראה הבהקדמ הלמחז בכות יהמחזא ןמעי גפרולו '<עמ 55-65( ווב אהו חשרס ובפנינ תא ימרכיב עהרק רלסיפו .העלילה תבשררו האל עהגי ימוגד תלפתיחו הרב דמאו. אהו סמשדס ןמעי למסלו םחיי הומעל םנושאי ושהי םקרובי .ללבו וגדולת לש ימוגד אהי תבדו-משמעו לש וכתיבת ד<שכב ועמדנ העלי םקוד הבמחז ה"אנדרט .הפוכה") םהא רמדוב יבישראל דשיר ,יודק · לניו אהנוש רדבר ?שם רא יאול סהמשפ דנאמ לבישרא ערג סק ילפנ :עזיבתה ה"את ראומ בשתשובינואר , לאב יאנ עיוד םשא ,תיסע אל לתוכ רלחזו ההנ "בקלות ••• '<עמ 65(. אהו אמבס תא להפיצו רהאדי הבאישיות לש תהקולקסיביר ,הישראלית הב ךאינ עיוד ןהיכ האת תוא המ האת ,עוזב דכאש האת יח ןבי םהעול ,הזה תבמדינ לישרא , ןלבי םהעול הבא , השאת לכ ךכ· קמשתוק ואלי , .בארה"ב ימוגד הכנרא ענוג הבנקוד תכואב ושלנ , סמחס עבפצ רפעו וראינ .מרפה המ הקש ריות , בלשר ללישרא יאחר םשני ""שם , רא בלעזו תא לישרא הבתקוו אלמצו םש תא המ אשל תמצא הפ ... עולהתגעג םלש הולפ ... וזה לפיצו תאישיו יקרלקסיב לש םרבי בתוכנו . ךכ וא ,אחרת ההמחז אהו הבמ ילחי םהשוליי לש רהעי ,יורק · ניו לע הסמי .ושיכוריה ימוגד דהמתמוד םע תשאלו תקיומיו לזס ההמדינ בוהקולקסי יהח הב "<ה"הדוג אהו יח וא (מת? חמצלי גלהשי ובמחזה יהשנ תא תאח וממסרותי תהחשובו - אהו חמצלי רלעור ובנ לגוע שנפ בר ןמ רהעי .הזו ךבכ וחשיבות לש רהספ ןוייתכ ושביכולת עלהכרי תא ףהכ הבמלחמ תהלאומי 33 '94 ראוקטוב את יוקרתו שאבדה מאז תוקפת בסד וסרבול' ~ו לתר:ה קהל הצופים, הקוראים, המבקרים האיידס. מחלה זר פוגעת בקהל םהצופי וגורמת למיערס צופים במחזותיו-הצגותיו שהעלו אותר לרמה בינלאומית. הוא ןהאמי והמנתחים של מוגדי. הוא ירצד אחרי הכול , tב: מערכת מחוז:~ת דוtוס, כמו זר במשחק הסדר-מזוכיסטיים. וילי זקוק למיליון כי הדרך הסוכה ביותר להשיב את הקהל אל ..... =-= השחמט. וvזאכ א n ה שואל מהי זהותם מארקים להצלתו • לוילי היהודי יש ידידה התיאסדרן היא להפוך אותו למודעון לילה היהודית של ד~ריןריר' הדוג" שאינו · ה ליכו גרמניה ושמה הילדה. הילדה מציעה לו זול' ויש כאלה הטוענים שהצליח, וכי 1~ הרעיון חלחל לתודעת ההנהלה הנוכחית. למות והמסגפ .,»וf3,''זו J לספר .•. "חב ןידו עסקת סמים, בתנאי שיתחתן עימה ויעביד אליה מחצית מכל רכושו • בדיוק הבשע <אם כי ידוע שלמועדוני הלילה מגיע קהל למורת" והיזזא ~ היורדים ,למיניהם שהעסקה הזו מתבצעת מגיע הצבר דב יותר.> מועדוני הלילה בפאדיז םמלאי מוגדי מכרון אותך לאסול' למעשה, יחד םע הקהל סביבך' םהי זהו n ך היהודית שלך?! הישראלי' שקיבל את משדת שומר הראש תמיד ואינם עומדים בפני התהום .הכלכלית מסרתם למשוך את הקהל אל םהמרכיבי הרב היהודי שמפסיד במשחק טהשחמ לוילי. במחזה זה נוגע מרבדי דבאח המיתוסים האפלים, לא רק של הקולקטיב הנחותים שבאדם, הגופניים בלבד. דוע ומשלם לנידון למודת בחבילת הירואין , אלל פסק מצליח למלכד את תדמיתו היהודית היהודי בציון' אלא של הקולקטיב האנושי. שתיאסדון חיפה לא יבין שיש להעלות תא של הרב, למי שערו שמר בלבו תדמית של המילכרד של היהודים בגרמניה, הוא הרמה ולמשוך קהל באמצעים רוחניים ריות מאלה, אין לו סיכוי והוא חי במילכוד צעמי • רוחניות כלשהי. המילכוד היהודי ךיל קודם-כל מילכוד היסטורי ידוע, רעליו אין סעם לחזור , אך זהו הרקע המאפיל לע מוגדי מתאר במחזותיו מילכוד של אנשים, ויגבר עם בסירנותיו של היורד , הנידון מילכוד של תפיסה, מילכרד של עם, מילכוד למוות, רעם כשלרבותיו בדדנו לצאת מן המחזה. לאן מסוגל יהודי לשוב, אחדי השחוו של סמליות, מילכוד של ההתפיס המלכודת, כגלל הצורך הקיומי לשחק את דמות הנידון לחייס. הוא מגזים בוויכוחיו מוגדי מתאר במחזותיו לאומית שלנו · הקולקטיבית • ואם אנו ךכל-כ החריפים ווגופיע לנגד עינינו כאנסי-גיבור תמימים, כמו החייל מסיידת מסכ"ל , ע"מגי מילכוד של אנשים. לנו" שנפלנו לתוך המלכודת הקיומית של מושלם, מפסןדי עלוב. הוא משניא עליו את הבמאי <עמ' 91( ומתעמת עם המסיף מילכוד של תפיסה. מרבדי' "מגיע" לתיאסרון חיפה, ו"מגיע" םג מילכוד של עם. מילכוד לקרן לספרות ואמנות של עיריית ,תל-אביב הפרדסדדיקאי '!!יי כי חשב לרגע דשירד ישראלי יודע להיסיף סוב מכולם - ומגלה של וJוילמס מילכוד של שמימנה הוצאת ספר , ונפלה לתוך חפ הוצאה לאור של ספררת המוכיחה עד הכמ איך מתרוקן אזזולס ונכל צופיו <עמ' 96(. ההתפדס אנחנו כיהודים-ישראלים לכודים ךבתו הוא מפסיד את ח:נילת ההירואין שהרוויח הקולקטיבית-לאומית מיתוס אפל וחסד מוצא. כשחמס יחד עם סיפת תהתדמי כעם את כל מדודי גיהנום? ביקורתו של ליהודי אין מוצא ואין מה לחפש ,באמריקה חיובית אחרונה של הרב שעוד · היהודית נותרה בקרבו . למי יפסיד? למי יפסיד' את מרבדי עזה וצורבת. אפילו בחוד צעיר , צבר' בגרמניה ..• כי שם אתה נידון למוות אר התדמית הלאומית-דתית שלנו? בעבוד ששירת ביחידת מטכ"ל עתירת העלילות שחקן פורנו עלוב, הנופל לידיו של יהודי ליסוף, רבע ליסוף שהעניקה לו · ליסרף, חצי והגבורות, נופל במלכודת האפלה של רילי. מושחת, המוריד ארתך ביגון שאולה. או מי שמגלה את תמימותו וגונבת ממנו את וילי מייצג את המיתוס שהציונות ניסתה שאתה וילי הנוקם בגרמנים על זוועות להדחיק מאז הקמתה: הלעג לסוחר הגלותי השואה באמצעות כסף שגזלת מהם ועורך תדמיתו וזהותו שאבדר לעד <עמ' 89(. כן ולמרות הכול · על-פי · ראף , הנידון למורת והניסיון להמאיסו בעיני הצברים, בתיאור הצגות זוועה מגעילות בשבילם ועל ממשיך להאמין - באופטימיות הצברית כיעורו והתעלמות מקיומו , חיתה מנת חלקנו תולדותיהם. או שאתה כאן' בארץ הזאת כמי שנולדו כאן. ואילו מרבדי פותח בפנינו ואתה "הדרג" שאין לו סיכוי אלא לקבל המרשרשת בתוכו מאז ימי הפרעות ביהודי רוסיה ועד ימינו באמריקה - כי הוא עוד את הדלת כדי לחשוף אותו ללא פחד , ללא "אנדרטה הפוכה"' שחייו אינם חיי שלווה יצליח לצאת מן הצדה הצרודה הזאת. מורא מפניו ומפני השפעתו. רילי הופך את ושלום, אלא, חיי מוות ואכזבה. אצל מרבדי' אממין ביכולת שלו להיות מלוכלך ומסונף החייל התמים <שאיננו לא "הרוג" ולא האמנות היא קיומית ודוקרת; על כל צעד "נידון למרות", הפעם> עם מעס כסף ושעל היא פוגעת בכל הפרות הקדושות, כמר כל העמים בגולה. ולא דק שהוא ייצא מזה, אלא בכברד גדול ייצא מזה. הוא הדי וסנסימנסליות יהודית, לשחקן כדי לומר' ולחזור ולומר , שאין תקווה ואין יוזמן על-ידי כברד נשיא ארה"ב שיקבל פורנו גרפי-מזוכיסטי . הצבר החזק, שכוחו סיכוי והמרות מחלחל בכל. אין הוא משתמש אותר לשיחה מכובדת, לא פחות ולא יותר! כה רב בשריריו' נופל לשפל המדרגה באסתטיקה של הספרות והאמנות כדי זהר שגערן הגדלות של הסמל הקולקטיבי האמנותי והאנושי , תוך שביות אחדות להוכיח את התזה שלו' אלא במחלה, שלנר. גם ברגעים הקשים והמעיקים ביותר בלבד. ויש לך הרגשה שאם מרבדי הצליח בתועבה, בעליבותן של דמויותיו' בכיעורן אנו מאמינים אשלוהים בכברדו ובעצמו יברא להעמיד בפנינו תמרנה מציאותית של החיים ובעירותיהן למען אידיאל אר חלום לתת לנר את הכבוד המגיע לנר. לנר. לא ראם אכן הצבר הזה כה תמים וחסד יכולת הישארותנו בארץ ישראל' אשר בה הסיכוי שלנר הוא לא הרבה יותר מאשד להיות סרפד שעשינו משהו מיוחד כדי להשיג את הכבוד להבחין בין כסף לכסף, אין ספק שמגיע לו הזה, לא. אכל הוא מניע לנו כי אנחנו לחטוף!! הרוג. וכך יצר מוגדי לעצמו את תולדות יהודים, ישראלים, צברים, אלא מה, לא?! גרמניה מתגלה כאן' כמו ארה"ב במחזה חייו ואת דרכו. הוא הפך לסופר ההרוג של הדי איננו שוכני מערות עלובי-נפש, כמו הקודם, בשיא אכזריותה, שפלותה, ניוונה עצמו ושל הסמל הקולקטיבי-שולי של הנידון למוות. רכך במילכוד הקיומי הזה חי האנוכי' החייתי' והחולי השולטים בה. אין התרבות התל-אביבית המאובנת. לו העם בצירן ..• סליחה, בגולה העלובה אפוא מה להתפלא על הסעדה הרבה מוגדי הקים "אנדרטה הפוכה" לאנטישמיות באמריקה. שההצגה עודדה בקרב השחקנים ואחר-כך והיא חיתה כחרב פיפיות הפוגעת בכל מי המחזה "לילות פרנקפורט העליזים" עודד גם בקרב הצופים. אמנם, תיאסדרן חיפה שמנסה לתקוף. הלעג הוא מקברי' לנו סעדה <כך אנו למדים מן העיתונות ומן נחשב כיום למועדון לילה מבחינת רמת ולשונאינו' עד לארנון הגבול בין מאשים העסיפה של הספד> כאשר הוצג בתיאסדרן התוכניות והחומר המועלה בו' אך עדיין לא למואשם, בין לוכד ונלכ.ד ואכן' לצעדנו חיפה. זהו מחזה ביקורתי על חיי רילי ,ורלף הגיע למדרגת מועדוני הלילה דוגמת הרב, מרבדי בעצמו לא הצליח לצאת מן "פיגאל" בפאדיז. מוגדי' בעזרת חוכמת המילכוד היהודי-ישראלי האכזר ובעצמו יהודי-גרמני' העודמ הלפסיד את כל רכושו ומועדוני הלילה שלו' בעקבות מחלת השח-מס שלו , ניסה להשיב לתיאסדון חיפה נלכד לתוכו' בלי מוצא. שח! מס! • 34 ••••• גליון 177 ןחיאטרו lcarus יי םהדפי קארי םבא לע בג וסרבל להכחו , רבעוד המנס אלשוו םלחסי ההשמיימ תא תדמו דהגיבר יהמיתולוג ,שהמציא ההמנס רכמוה , םכאיקרר יהאגד , תלבנו ול םכנפיי .ולעוף םאיקרר יההיתול המנס אלשוו ""לסוס למע רקי תמדרגו נמרך , ךא התקל תבאספק לדהק תגורמ .לנפילתו תא לכ ייציר תארמונו להחו םהקסומי השברנ דיל רהכפ - דיל זהמע רלשי ןבעיד לש הסכנרלרגי - םהור קארי םבא באסימרתר • ריות המשהי הז ןתיאסרר ,ברברת ההי ןכא גמונולו יקרמ · סרגי לש שאי תהמכונו .ה"מרדרני" ןהרצו עלהגי ןלתיאסרר יסראסל - רב ןאי ההפרד ןבי תדמויו ,הברבנאים םהשחקני םוהזמרי - אהבי ולהפקת לש ל"חלי ·הקסם המרצאריס , עבבציו תהקמל םהנערי <<לשעבר ךמררינםבא .שבגרמניה עמסב ,הדברים הכיכב רב ודמות תההיתולי לש רפפגנ יהססגונ לשכ ותשוקת ללפלאפ ,רלייחתיכה• אוהי המהור תא זמרכ .העלילה ההי ןכא ריות למחו םדשי עמשעש זועלי ילפ ורוח לש סמרצאר דהיל , רמאש ןנצחר · ק· הצד והאור • ואפיל םא אל דתמי החית ההשיר האחיד הברמת ,המרםיקלית יהר השחית רז החורי דח תפעמי םלידלי םולמבוגרי .כאחת ההי הז לפםיסב רעשי קומרת ןבמגוו תהשפו תוהתרבויו .שהציג ומופעי ונבחר בבסר םסע אוהו רהותי רביעק םסע לש דער. • האורנ רלנג תחזיונו ,לילה ןתיאסרו ןסיבינג אל ההרש יםסנל הלארי עהץ ץלקפו םשמר חששכ תא וכלרב :באנגליה םסד ופתות תא שנח תהסבעו י<השעו <בד תלצא תמתיב ,הקסמים גדא הדאג תאבהי היתיר קלהרחי תא םהילדי חמסור ההחי .היימםרכנתיי םקס ואנושיות ההחמ סהיפנ תא ,הילדים ושצחק הבפ ,מלא הבידיע רשהמדוב תבנובר דבלב. ריות למכ באה ףהס תא ם"קירק "בדאבם יהישראל , השהעל ןתיאסרר .הקרון הפ ההידס תלולייני לע לחב דק ךשהונמ ,לתפה ןכמרב , לפי קחיב תא רהב יבנא יהראש , קהתפר ורביד רנשא קהחד בלבד , ללקו תמצהלו םהילדי ימדרשנ ,העונג רבעיק ךמכ חשהפד םנעל .רכלה המפחיד · יבאמתי החית ההפנסםי תהגררסםקי תםרריאליםסי ת"חזיונו ,לילהיי השהעל ןתיאסרר תהנובר יהגרמנ ןמסיבינג , ולזכר לש רהמשור רוהציי יהצרפת ייהוד םמק בז'רקר ,שנרדף הערב חונרצ יעל-יד .הנאצים ןהשחק ירהברבנא קפונ הזול ההעל ןחיזיו לש תדמו תהנכנס תויוצא הממעיל קהיר הוממיחש ךבכ את / להכפ ושבהוויית לש רהמשור יהח , תבמציאו ןובזמיר רב .זמנית רהכיעו ,המנוון תשבדמו תהנובר ,הגררסםקירת סהבלי דמאר תא תאכזריו וגורל לש שהאי אלל ,דמות להצ בשיש ךבתר ומיעל .הריק משגפ ימסאפיז ראח ןבי םעול ההבדי תלמציאו ההי הבפרודי לע םהחלו האמריקאי , השהעל ןתיאסרר םםנדגלא :האמריקאי ד"יל 'הכפר'. ז" Ai דכיצ ןנית - לע ףכ די תאח שבחמ תאצבעו - ללנה תקרבו יעוצר הנשימ ןבי רנמ עלארב תדמויו .מיתולוגיות ההמגמ תהרווח םכיו אהי ףלשת תבמיד רהאפש תא ימפעיל תהבובו .בהתרחשות אל דער ןתיאסרר רב שי קנת םקסו ןבי תהבובו ןלמפיעליה קנת אשהו הכ בחבי לע רציבו םהילדי ,המהרפנסים םהתוהי לע דסו םקס "ה"מחבראים ןהסמר ןבתיאסרר .הבובות םהפע םמערסלי םהמפעילי ןבמכוו תא ההסכניק לש תהפעל תהבובו יכד רלאפש ריות תהשתתפו לש .הילידם ךכ , ללמש , ןבתיאסרר תהבובו יהאילסק לייד •ודאגו - השהעל תא :· פינוקיו · תברבר קהענ והי תגדולו יפ הכמ תמדמויו ,הברבנאים ראש רשרסס לבקה םהילדי םהמפוחדי בקהמרה תהפיםי ההיתר ילסיפור .ג'פסר יסכנהק המרשימ החית ןלתיאסרר תהצלליו יהצרפת םאמררר · ,רארגאםסןיי ראש ההעל הםאסיר תמשעשע לע תהבנליו םשבמדיו ההסלרריזי ההמעל בשר בושר תדמויו יגיבור ,מערבונים ןבה רהגיבו ,הייסרב• תדמו שפר ,אגדית למצי תא ןההמו .רשעיי · מה ימשנ יציד ההבימ רישב םהברבנאי םוהאחראי לע םהאפקסי ,המרםיקליים ווהמחיש יבעלילי · דכיצ תהקש ףכ גבמזל אהי בקר תחרבו רסוע , רא םכר םמי םהנשפכי םלאיס םה רנה ןסוא דרעו הכהנ ףרצ לש תבדיחו ·קליימקם · ייאנסי ושנודע תלהקהו תא לכ העוקצ לש ההעליל היימאיימתיי • תאותיו תעבריו ,גזורות תמרהיבו תבססגוניו ןצבעוניות , רכיית "גרם , והוסיפ דער ךנופ רהומו ילעגנ הלהפרז תשבדמו םהגיבורי .היימיתרלרגיתיי השיש רעש םמסכי ושעמד ימאחור ךהמס ףהשקו תשבחזי ההבימ לושל תעשרו תדמויו תצלליו והפכ תא תייאו ידרדרי הלחורי תאםתסי תמהממ .כיופיה קמשח יםרריאליסס עמשעש הושרנ תבבחיר . תדמויו ,ייגיברריר• ההעלת תקבוצ לא הפיפררס תהאיסלקי יב•משחק כיסיי . רזה ןתיאסרר תברבר הכפפ רב לניה אכיס חנו דורו בקר מעג רסוע םע ןשולח כחול , דרעו בממיס ןהדמיו רהשעי הוהדרמ תמלא רההומו ןהאני בוסר םהסע יהאיסלק .השמובח ףהשיתו לש תדמו להמפעי רבסיפו ,העלילה סבל םג תבהצגו ןהתיאסרר .הישראלי תביינקרד ·אור ההעלת תהברבנאי הפסריםי ןארדרנרב תא רסיפו וחיי לש אממצי בכת הברייל , דהיל יהצרפת ילרא ברייל , ןבתיאסרר אמל רהומו קועומ סרגי • ההפרופורצי ןבי לגוד הדמות תהאנושי ןלבי תדמויו תהבובו תהזעירו ההמחיש תא ההעובד רשדה קמשח תברבר ףשא םהילדי םיכולי לליסר רב .חלק רהומו יבריס ןמעוד תוחמימו תמלספ רבא יליד יניסו םבקירק לש יהברבנא שהקשי יםסנל וורעיית , םהמעלי םשני תרבו םקירק יבדיונ :היתולי ת"המרירנסר לש פרפריי • םבשר ןאופ םהאד ישמאחזר ההמסיכ להפסטיב יהשמינ ילתיאטרונ .בובות ןארגו :וניהול ועמ M ןתיאטרו ןהקרו זוהמרכ םלאירועי ;ירושלים ףבשיתו ןהקר ,לירושלים ףהאג תלתרבו תבעיריי ,ירושלים עבסיו למינה והתרבות-משר ךהחינו ,והתרבות ומשר ץהחו וומשר .התיירות למנה :אמנותי ומרי .קוטליאר םבפע ,השמינית הדרכ ההביר ןלמגוו יססגונ לש ימופע תברבר · תיאסררני למכ תקצור .תבל ,השנה לכל להפםסיב םג עשפ לש םמופעי םישראלי כ) 13- ךמתו 24(. להקה עהמגי לפםסיבל , ואינ קר תאמהו תהסדורו עבשעשו ןילדיה תבחופש ץהקי , אאל אדווק רציבו יאנינ םסע אהב עלהשתשע תמדהקויו הוהאירוני לשיכו רלהעבי םהמדיו דהמיוח לש ןתיאסרר .הבובות תבמסור ,הקלסית יתיאסררנ תהבובו ונודע םלתענוג לש .הילדים הכז ההי ןתיאסרר תהבובו יהרוס ,ממרםקררה הבהצג :ייאלדיןיי דמוס לבע תמסור לש םשישי שושלר ,שנים ההעל עמופ יקלאם דכב יראיס , ךתו ששימו תבבובו עז תגדולו .ומרהיבות יילד םהערלי םהחדשי ,מרוסיה ראש וגדש תא להגדו תשבאולמו ןתיאסרר םירושלי והתענג לע ןיופיי לש .הבובות שלאי אל עהפרי םהתרגו יהעבר גהיעל ששהרג ייד · על תשחקני ,רוסיה אשל ההבינ לכל תא סהסקם .המתורגם לכ ספר סופר ההי םמושל ובעיצוב יהאמנות , ירד ההי ךבכ ןלייאלדי תומנור הקסמים" • הלמרב ,הפלא ראות ןתיאסרר יקלס דכב , השינ תא וצבירנ ללח ןוסי , ובהעלות תא רסיפו ועלילותי לש ןדו .ז'ראן ןכא אל ההי ץק הלפרודי תהםאסירי ,העסיסית הששמ גללע תא הההעת תהעיוור תלמחזר םמרםיקליי למכ םהסוגי ,והגוונים להח סמהררמני ירהאררס דרע ילבלש יולמערבונ , הםאסיר לע "ה"םגנרן .באמנות הקש ההי ןלהאמי ןשארת תברבר רשליהג שבג'יברי ת<שפ <השסרירת תעסיסי תומתובל תא תעלילו ןדו ןז'רא , ןה תששער תספורו םקוד רשח תבכבדו תמסורבל תאלדיןיי · בעלילו • ןתיאסרר ימסורת יקלס ראח ההי עמופ תהבובו יהקיסר :הסיני רז החית תמסכ םקסיע תומחולו ךמתו תהמסור תהסיני ההעתיק - להח לממחו תהאריו הרכל דבריקו םהשרוולי םהארוכי - תמוצג ייד · על תברבר תמרהיבו יביפ ןצבעיה ,העזים לע ערק המרסיק תסקסי תסיני תצורמ .בגבהיה רמעור ,התפעמות הבסכניק ההמופלא ושל , ההי למפעי תהבובו יהסינ גיאנ ,פנג רדו יחמיש ילמפעיל תברבר ,כפפה ראש והתמח תבהצג תאמנו .הלחימה רלאח ,ההצגה ההרא םלילדי ואו,ךט רב 94' לא חבמקומ שמעון בלס צקה הפרוזדור שמעה נעמי ~1 ת קולו של עוזי. שעון מאמש היה, חו צתו מקומסת ועיניו כברירת, ובסיימו את השיחה שמס ידיר לצדד י ם והעביד מבסר בינה לבין דינה. לרגע קס עמדו שלושתם מחדישינ t• "דק לפני שעה הוצא מחדד הניתוח," אמד . ~ 'נפצע קשה?" שאלה נעמי. "יש לו שבדים בגולגולת ובכל הגוף. נפל עוי מערבל בסרן." "נפל? לא מישהו פגע בו?" "אי-אפשר לדעת בינתיים. המשסדה חוקד 1 ת. חיתה כנראה קססה בדיסקו ומעקה המדפסת נעקד." בשמונה בנוקד צלצל עוזי מ"איכילוב" להרזייע על פציעתו של ידון וביקש מדינה שלא תעיד אותה. דק בעשר ז i עידה אותה ואמדה לה שחיתה כל-כך מבולבלת שלא שאלה אותו א י יך נפצע ומי פגע בו. "יפה שבאתן," אמד ושוב נערו פניו באותו חיוך עגום ומסושסש. דינה הביסה בה בהרמת גבה, אך היא לא אבתה לפרש את דבריה, "תגיד אם נחוץ משהו," אמדה דינה. משוכנעת חיתה שהאשמה רובצת על מידה יותר מאשד על עוזי. היא שעזבה את הבית והלכה לכפר שמריחו . פירוק המשפחה רובץ עליה. "תרדה. שום דבר." "אולי משהו לשתות ? כוס קפה?" היא גם לא עשתה מאמצים להחזיק את ידון אצלה. ועוזי עם האופי הוא נד בראשו. נדאה קצר-דוח, אולי בגלל נוכחותה של דינה. שלו, עם הבדיחה מהתמודדות, הן עם אשתו, הן עם בנו. ישב וחיכה הוא חזר למחלקה ודינה משכה בידה לש כת על אחד הספסלי ם הפנויים, אך היא נשארה קפואה על עומדה. אחד-כך פנתה אל דלת "את מעשגת יותר מדי," אמדה דינה. היא הנהנה בראשה והשתדלה לנשום נשימות עמוקות. מספל הקפה המחלקה והסתכלה מבעד השמשה. עוזי לא בראה. תגשר לכירורגית, שמזגה לה דינה לפני צאתן , גמעה גמיעה אחת בלבד והדגישה שבני נאמד להן במודיעין , ההררים צריכים להיות שם. לא שאלה אותו אם מעיה מתהפכים. הבהלה שנחתה עליה מרגע שפקחה את עיניה "ומה היה יכול לעשות ? לסגוד אותו בבית? ה לשמוע את דעתו של עוזי על התוכנית, / ,\ , v~:',, \ \ .~· ~~ ' /\ 4111~· \ נ .' . 1 ii} . '\ ;'\ '' i 'j 1 פרק מרומן J , ': )' \ - ----.:: ,· · , : ,A-1/' ,·~ ,'' ; -·, ו ~ ך ~.\\' ז ~ · ,\J- 'י 1 , {' -1~ - -~ r.::r~i' ':. "~ '' ·~ .1. · ב:::ר היה אל הקיר ומדבר בסל t1 ון ציבורי , וכשנפנה = לאחוד ריחף חליוך עגום על פניו החיוורים. בבגדיו 1 ;. ;.,\' 1 : ~,ךג~ [ -\ . ~ 1 -. ~~ : 1 ~, :++-:-' ' 1;;.{\ \' 1~ '/l .. ,· / ·;n ~ ' '- · , -= , . 1 !~~ •/ ' ·, ;;j,_1 ··... '\· ~ ~ · ~ .>" · ~ _ ,-· -~~ : . "נחכה כאן," אמדה. לגיוס. חיכה לנס. קדה דווקא אסון. היא נתקפה שיעול קשה וקמה "אגיד למידה שבאתן." לכבות את הסיגריה במאפרת הפח הקבועה בקיר . · ' ידעה שסקרנית חיתה דינ ' " הרעידה את כל גופה. תחילה חשבה ששוב קדה דבר-מה לאמה, ומששמעה את הבשורה קפצה ממשכבה ואצה לאמבסיה. סחרחורת אחזה בראשה מפאת היקיצה החפוזה שלא פגה גם אחדי שרחצה את פניה במים צוננים. אמש חזרה אחדי חצות, עייפה ושתויה מעס, ואך פשסה בגדיה ושכבה ידדה עליה תרדמה עמוקה. עוזי עלה איתה עד פתח הדידה וכשחזר הביתה מצא את הקריאה מבית-החולים. איזה גודל! הכול מתמוסס באחת. כל התרכנירת, כל הנסירנות לצייד את העתיד בוורוד. אשתדל להישאר באמריקה כמה שיותר. יהיה קל לכולנו . גם למידה. אחד-כך נחזור • "הבסחתי לו לגשת היום לחברת הנסיעות כדי להחליף את כרסיס תסיסה," אמדה בהמשך להדהודיה. "זה מה שאמד גרשון הנוקד , שנעמי ודאי סיפרה לעוזי על תרכנית הבניה, וקצת אחדי שהלך עוזי צלצל." ידון כבד הועבד למחלקה או עדיין .תו:zזןשואתהב אם ערד לא הועבד למה הם צריכים להיות כאן? גם לא שאלה איך הודיעו למידה. "עוזי הודיע לה לפני שצלצל אלינו," אמדה לה דינה כשחזרה אליה. "לא סיפרת לי." דינה לא ענתה והיא חשבה שאילו שאלה ארונו , היה אומד לה שחיכה עד הבוקר להודיע לאשתו . ודאי לא רצה ל.הבחיל אותה, את הבהלה הגדולה שמד לעצמו • שופע אופסימיות היה אמש במסעדה, מלא תוכניות לעתיד , ובשובו הביתה מצא ת~: ההודעה המחרידה מבית -החולים על המשיבון . "הוא לוקח הכול על עצמו," אמדה והציתה סיגריה. "למה על צעמו? מה הוא אשם?" "מידה עכשיו תרד לחייו עוד יותר . ירח . ו מדי רך , יותר מדי סלחני." אך לא היה לה רצון לדבר בזה. לא היה לה רצון לדבר בשום דבר . עתה חשבה שנתווספה ערד סיבה להארכת שהרתה. החובל לעזוב את עוזי כשהוא בצדה כזאת ? הוא התכוון לברא היום למיין את הניידות בסדם תועבד המבחנה אל דינה. הכול השתבש. תצסדך לסמוך דק על פנחס. אם לא יתקשר עד מחד , תבקש את מספר לא דק סלחנותו , חשבה עוד. למידה יהיו סיבות אחדות להאשים אותו על שידון ברח ממנה והעדיף להיות במחיצתו . בעיניה הוא עודד אותו למדוד בה. "קל יהיה לה להאשים i אותו," אמדה. "הילדים האלה, מה שהם מעוללים לצעמם," הפדיחה דינה אנחה. "לא דק הילדים, גם ההררים," השיבה פסקנית. 36 ••••• גליון 177 הטלפון שלו מפולה. לפתע נזכרה שלא נתנה לפולה את מספר הטלפון של דינה. לפנחס נתנה ודווקא לפולה שהבטיחה לצלצל בערב שכחה לתת. היא הזדקפה כמבקשת לקום. יערה בן-דוד "את רוצה לרדת לקנות משהר?" שאלה דינה. "אולי ניגש לדאות איך המצב?" אמדה. "גרשון צריך להגיע כל רגע." "אגש בצעמי'" החליטה. • מרוצה שדינה לא יכולה להילוות אליה, פנתה אל דלת המחלקה צ;ינ~ ן ri ד~~ת ,םיע~ג}!~ ~.ז:רי~ה ח;לית. ונכנסה. בצעדים איסיים עבדה לאודך הפרוזדור כשהיא מציצה zכם~ ~.זןה ~9 ף ;ול ~זיך~;ת ע~ד~~ לתוך החדרים, ומשלא מצאה אותם בפנים, ניגשה לשאול בדלפק ז;כ~יא;ת תןי~pז~ ס;ף סע;~ה האחיות. שניים המתינו שם לפניה, חולה שדגלו נתונה בגבס ואשה א;~ד זו~ןה י~? ~ן;~יס בגיל העמידה שהתבוננה בדאגה באחות המדברת בטלפון. ואת הח~ס המכליב המאחה שעה כשהתפנתה האחרת, התלונן חבוש הדגל שלא קיבל תרופה שרגיל לשעה ע;נה לע i נה א~ש T T ."" היה לקבל והאחרת קמה אל חצובת התיקים התלויים לבדוק את ~~יש ו:זן~ה ~ד ;]~~; :במ~~ד . ההודאות בתיק שלו. ערד האחות מעיינת בתיק ומסבירה דבר-מה ~Q די :ק~ל;ת :ב:פ"ל לחולה, נפתחה דלת סמוכה ורופא בחלוק לבן יצא בצעדים מהירים היא מאמינה בהשאר~ת ה~פ"י בהשאירו את הדלת פתוחה. עוזי ומידה היו בפנים וגבם לפתח. היא ~Qדי ~ .ת;ל~ :T ך • לא התמהמהה וניגשה להקיש בדלת. שניהם נפנו לאחוד. עוזי קם • והיא נכנסה והושיטה ידה אל מידה. עיניים תפוחות היו לה, ונעמי ::זיא ·· צ;יונ.~ר נ:ינ:י~ ry~rז תחריש רכנה עליה בברכיים כושלות ולא ידעה מה לומד . "ככה זה, ככה זה," מלמלה מידה ובתערו פניה. רצתה לחבק אותה, אבל עוזי משך לא.נ:ידסם בזרועה. "הרופא תיכף יחזור," אמד בהוליכו אותה החוצה.ב~~ i ~ה "אמד לכם משהו?" שאלה. "המצב לא סוב." והיא חזרה ולבשה את השמלה ההיא שבלבשה :פבר "ואיפה ידון?" על יד Tי l אחרת ולבש.ה א-;תה T ללא •:ם"תמ• עד:שבלתה. -:••-:•:•TI ג T T ג 1- :•זן T עוזי הביס בה בעיניים מזוגגות כמו לא הבין את שאלתה. אחד-כך הסב פניו לעבד אשתו שישבה כפופה אל שולחנו של הרופא. "עוזי , תגיד לי מה אני יכולה לעשות." "שום דבר. אף אחד לא יכול לעזור." • "כל-כך חמוד?" ~זבר ~ד ~ךדז;כנ:יי ~~ז;כזבת :ב~ךן~ים ;ול ~די ~סרים "הוא לא מגיב והם שוקלים אם כדאי לעשות ערד ניתוח." ~~דנ:יי ד~~ י~ד~~ ~יד ~ןם. איזו נימה לאקונית שמעה בקולו. האם שרוי בהלם? צללים כהים:ב p ל~ת ~ל ס~:ד ;ב~ רזב~נ:יי ~יד סדי :ב~נכרים. מתחת עיניו. לא בוכה. מתאפק. תומך באשתו. הדמעות הכריעו ~א .זה :ב 9 מ~י ~ד ס:ו:ד ן;כש;~ס ~זp9ךר;נ;ת ארתה ונחפזה להוציא ממחסה מהארנק. עוזי הביס בה בשקט, כמו :ב~מ~~ים לסןר , ~~יזב ~ןז:זים. ק;ל; ז;כ~ח.ןר ;ול ~ינ:ידי באדישות. בתוך כך נדאה הרופא יוצא מאחד החדרים ומדבר עם אחות. "הוא mjt'i] :ה ~ים r מ~~ה ~rזיr.י:סי , ו:ו~~י המנתח?" שאלה. ה~א ז;כ~ 1ןר ~י fמ; "הוא ראש המחלקה," השיב. "תלכי עכשיו . לא אוהבים שזדים ירח ערירי נכנס בא;ת~;ת ••ז --:••" ג T T• מסתובכים כאן." ,ז;ויר פ"ה ז~יר .ם~ "אחכה בחוץ." "בשביל מה?" ייקם ייr.י:ס ה~~צ~ ו~~~ך י~~ Q~tp ה "אתה לא רוצה שאשאר?" ךש~ב ה~~צ~ ~יד iJ ~דו:זים, ז;כ~ . ןןת ~ח;קים הוא תיישיו אליה את מנסו • "יש לך מה לעשות היום. אצלצל ~~נ:י~.ןןת ~i?.ת;~~ ~Qtpק. בערב." לחץ ברכות על זרועה ונפנה ממנה חזרה אל אשתו . היא דאתה אותו כורך ידו על שכמה של מידה ומתיישב לידה. חבוקים באסונם. ידון חיבר ביניהם שנית ולה אין מקום כאן. זדים אינם רצויים. הרופא סיים בינתיים דבריו עם האחות. מכס משתומם • שלח בה בסדם ייכנס לחדד ויסגוד את הדלת. ~י ~ל~~ ~ל ע rב;נכי r~o נ:יי חןף ךע;ן i:.:י:ז ךע;ן ע;~ה לא נשתהתה עוד במקומה רשמה פניה ליציאה. גרשון כבד היה ליד דינה וקם לקראתה. "מה אמד?" נתב~ בי סימנים, יאמר~ הר;אים, 9~ק~ 9י ים: ~·~ • T : "יותר גדוע ממה שחשבנו," אמדה והתיישבה. "מידה בפנים?" שאלה דינה. יש בי ש;מר ה.;ז;סע א;תי :פל פעם מחדש •y ל מי מר~בד~, -•• T T •• --T "שניהם יושבים צאל הרופא. אולי יעשו לו ערד ניתוח." 0 דינה הביסה בבעלה שנשאר עומד והלה לא מגיב. אחד-כך אמד;מ; נל;ם T שלקח סגדו להובלת החפצים שנשארו בדידה. דבריו מכוונים היו~ד;~ י;~ים ~~דד :בסל;ד אליה והיא אמדה שעוזי מעדיף שלא נישאר , וחיתה כמודה שאין ~ ~ף I] ~~ית ן;כס;~~ת ראש מקומה כאן. • לא נ:י~~ח .י~~~ ב;~י ש~~ ך~ tpי . פרק מתוך הרומן "'לא במקומה"'' העומד לצאת לאור בהוצאת זמורה-ביתן 37 אוקטובר 94'•••••• s:\1 - ""===.. ' r _ ~,i יום שישי א צחח" ~1 ~ ;.-' - והשיחה המשיכה להתנהל - "דאיתם פעם איך חתול משחק עם עכבר? תופס אותר ועוזב. תופס ועוזב. והקול הילדותי בשלו - "לא נכרן! אז עכבר. שיהיה לי עכבר קסן. קסנסן כזה לבן ורך רך." הגבר במיסה הסמוכה הפסיק את תקתוקו במחשב ופנה אלינו "אצליבו נכנסים עכברים הביתה מהחצר והיא מקבלת היסטריות. מה יש לפחד מיצורים כל-כך תמימים וקטנים?" דודתי מיהרה להוציא מארנקה סוכריות וחילקה לכולם. שתי הבנות של בן-דודתי התחילו לדבר על אחותם הקסבה המשותפת. החדשות האחרונות הן שיש לה חבר • "מה! "- הזדעקה הדודה -" בגיל עשר חבר! צודקים הדתיים צשריכים להפריד בין בנים רבנות. איך קודה דבר כזה בגיל עשר!?" מה יש - אני זוכרת שאהבתי ילד כשהייתי בת שבע. הצחקתי את בן-דודתי שהכריז - "בגיל שבע זה היה הבן-דוד שלך." כשהייתי בת שבע. כשהייתי בת שבע גרנו על הכרמל. בדירה שלידינו גר ילד אותר אהבתי . איך התחילה האהבה הזאת אני לא זוכרת. אף אחד לא ידע. אף אחד לא הדגיש. אולי דק אחיו הגדול שהיה צוחק עלינו לפעמים. דק הוא ואני. פעם בחדד שלו הרדיו השמיע שירים עבריים וכששדר "עגלה עם סוסה" הוא החזיק לי את היד וגילה את סודו. דופק לי הלב. אני שומעת "בשדה תרוץ" חם אביביה רז שמ רמת-חיי ם יש פה, כ:ל הנוחיות, מלון חמישה כוכבים, טלוויזיה כל הערוצים, אוויר · מיזוג , אוכל סוב, שירות הגשה עד המיסה" - בן-דודתי דיבר בעליצות. אל החדר נכנסה בצעדים מהירים אשה עמוסה ב~.ופסאות. הוא פנה אליה - "אשתי! מה הבאת? אפשר לקבל כ~~ן חדר זוגי, אני בסרח שהוויקאנד הזה יהיה בלתי נשכח, מיו · תד במינו . כשהיא באה מקבלת לחץ-דם גבוה, כמעט מתעלפת, בינתיים עושים חידוש, פותחים ריץ' רץ', מנקים את הפומפה, t ~ולי צריך להחליף איזה צינור . מחר אני מתחיל לעבוד . מספיק לנפוש. יביאו לי חומר . השכן שלי כל הזמן עוב.ד קודם נאכל משהו . כמו בבית." אני מוזמנת הערב עם זוג חברים לאכול אצל ידיד שלהם שזה עתה נפרד מאשתו. חברתי אמרה שכנראה משונה לו להיות בערב שבת לבדו ולכן הזמין אותם. היססתי והצעתי שתשאל אותו אם הם כאורחים יכולים להביא איתם אורחת נו( t פת לא מוזמנת. חברתי התפלאה על שאלתי ואמרה שכמובן שאני מוזמנת. בכל זאת אמדתי שאני לא בטוחה אם אני רוצה לצאת ולשנ . ות מהרגלי להעביד ערב שבת שקט בצפיה בתוכניות טלוויזיה האהובות עלי. חברתי סענה בתוקף שאוכל גם שם אם ארצה לדאות כ t לוויזיה, העיקר שאבוא. לדבריה, גם הוא היה רגיל לצפות בסלוו יי זיה עם אשתו. אני קצת לא מבינה איך על דעת עצמה היא אומדונ שהטלוויזיה לא תפריע לאחדים. ואני גם לא יודעת אם דק הם מרזבז.נים או שיהיו שם אנשים נוספים שאינם מוכרים לי . סביב מיטתו של בן-דודתי ישבו בתה הב:כידה של אשתו השביח. בעדה יפה, גבוהה ובלונדינית בתספורת .הצוצוj היא לבשה חצאית פרחונית שקופה ומעליה חולצה לבנה שהבליטה את זרועותיה השזופות. חזרה לא מזמן מהמזרח הדחוק, ~t ם טיילה עם חבר. שהתה הרבה זמן בתאילנד וביפן, דבר שגדם עוגמת נפש דנה לאמה. בתו הבכירה מאשתו הראשונה, נערה קסבה ורזה בג'ינס וגופיית טריקו , םע בעלה. אחותו הגדולה של אבי שהיה מציג אותה כאחותו הצעידה, דודה אסתר בחצאית צמודה, ~ חושפת ברכיים, שאליה מגיעה שרשרת חרוזים צבעוניים, בשערה ובשפתיה גווני האדום. הגבר במיסה שליד מיסתו של בן-דודתי שי~של מהמיסה דגל חשופה ושעירה ותקתק על מחשב, כשסמוך לו יש . כה אשה שמנמנה, כנראה אשתו , מדפדפת בעיתוני השבת שהתכ!זדו סביבה על המיסה והרצפה. "תשמעו את הטירוף" - היא אמדה -" באמנת העיר מציעים להפסיק עם השמדת החתולים. במקום זה יעשו לכולם ניתוחי עיקור." היא גיחכה וקול גברי ענה לה - "תדעי לך שדווקא החתולים חשובים, הם משמידים את העכב 1 ים. איפה שיש חתול אין · עכברים." ואיזה קול ילדותי הוסיף _"הם כאלה מתוקים. אני רוצה כזאתי חתולה עגולה ורכה לישון איחה. סוב? לבנה או אולי ג'ינג'ית, כן! כן!" 38 ••••• גליון 177 :גע לי בשערות. סיפרתי לילדים על האיש שטבע במערבולת בים ועלה עם הסירה שלו אל הירח. הסתכלנו וראינו אותר מפליג בין איים עם פרחים ופרפרים. הראתי להם את הטבעת שלי עם האבן הכחולה שהיא אבן קסמים. אם אני נוגעת בה וגם אם אני לא נרגעת בה וגם אם היא לא על האצבע שלי הקסם שלה פועל כך שכל דמעה שלי נהפכת ליהלום אמיתי וגם אם אני לא בוכה הן נהפכות לפנינים אמיתיות. יום אחד אני לא מבינה איך מה פתאום אני וtברlfי לע המדרגות של בית קסן. רק אתמול נפגשנו והוא אמר שאני יכולה לבוא לראות את הרכבת החשמלית החדשה שלו . אני מסתכלת סביב ורואה דק חולות צהובים בלי אף סיפה של צל' קוצים וארגזים. הדחיסים שלנו בחדרים כאילו לא הם. הארון הרי אותו ארון והספה ואיפה המזנון עם הרגליים היונתיות שעליו חיתה מונחת קערת קריסטל שהארד היה נשבר בה וירצד על הקיר תמונות של מועות ושמשרת, והשולחן שעמד באמצע החדר ועליו לוח זכוכית שהכול ההי שמתקף בה עמוק עמוק על קרקעית האגם המנודה צמחה כמו פרח גדול. ומה עם השטיח שהיו עליו דוגמאות שהיו מסתדרות כל פעם בצורות אחרות. פעם נראו פרחים ארגמניים על דשא כחול שנהפכו לפרפרים מעל נהרות שנהפכו לכבישים וחנויות ובתים ושוב לפרפרים ופרחים. אנשים יוצאים ונכנסים. חיפ 't תי את בית השימוש ונסגרתי בתוכו. כשהייתי קסבה בבית שגרנו נקרית-מוצקין היה שם חור בתקרה ממנו ה tr ה יוחrז לאי חבהליה הקסבה, החברה הכי סרבה שלי. היא חיתה הזינtצ וכשחיתה בסרחה . שהדלת סגורה ואף אחד לא יפריע לנו זfרtיהbתשללשזt למסה על השרשרת של הניאגרה. אבל כאן לא היה בתקרה חור רשום שרשרת לא השתלשלה ממנו. שמעתי את אמא לסי קוראת לי ללכת לצרכניה. אני חושבת שיש בבית סרנה רגם ביצים. היtזיכiד:י אם אכין פסה סרנה ולא אבוא בערב בידיים ריקות. פ:רזכ י~יי ~ים ג ם סתם לכיבוד עם קפה וגם לארוחה ממש אם תההי. ttל:f'ח, מיד כשאגיע הביתה צריכה רק לערבב במג'ימיקס 2וfוכtאפוק םרנה עם 3 ביצים קשות, בצל אחד' חפיסה ג'לטין מהולה בונים, 3 כפרת מיונז' 2 כפות קטשופ ולשים במקרר. אבל אני לא יודעת אם התערובת תצליח לקפוא רלההפך לפסה דע הערב. • החיה המוזרה - היהודים הנוצרים והחזיר זהר שמר של ספר חדש שיצא לאחרונה ולהשמדה, ומפתח להבנת ראשו תרכנו מצסייד באותה ייחודיות האנסישמירת הנוצרית המסורתית, המאפיינת את הכרתו • לכאורה מדרנו שמקורותיה במנהגים היומיומיים בעבודה אתנוגרפית הנרגעת למנהגים הבאנאליים, בשירי עם, ואף במתברגי העממיים סביב החזיר באזרו מוגדר גזר הפסחא. לא ייפלא אפוא, שעלילות כדררם צרפת. מבחינה זר ערשה הרצח הפולחני שבהן הואשמו היהודים המחברת עבודה אנתרופולוגית מימי הביניים רדע הספרות הנאצית, מעניינת כאשר היא בודקת את מקומר מראות במקחר הז מזרוית דחשה. לש החזיר בעולמה המיתי והרוחני של המחקר שלפנינו וראה במסבח את חברה כפרית -נוצרית. אולם מכאן הפריזמה שדרכה אפשר ללמוד על מרכיל המחקר לעולמות אחרים חברה רעל המיתוסים שלה, והוא ולתופעות אחרות: הוא מצביע קררם מוביל את הקורא מהתרבותי כל על הקשר ההדוק ביד זמרתו של לקרלינאיר. הוא דמגיש את הקשר בין היהודי לחזיר , המזוהה, באופן אמכילם רןיב העולם דהתי , רכך מגלה פרדוקסלי' עם חיה אשר אכילתה שמאכל מסורתי מסיום, נרדע במקרר , אסורה עליו. להרחיק את הנר x רים הסרבים הן הילד-החזיר: כך נוצרת תמרנה · היהרדי מהיהודים והן מקמורותיהם היהודיים. המורכבת משלרשת האלמנסים בכך המורה הס~ר עבודה מקורית העובירם שינויים וגלגולים רמצסלבים וחדשנית על הסחר i רתן של דעות ללא הרף. עברו המחברת, מתנהלת קדומות אניים f יםות והשלכותיהן דרמה אפלה מאחורי השגרה השקסה בחיי הירוכירם סל החברות של מנהגים כפריים, ומאחורי סעמם האירופאיות. • של המאכלים הנפלאים, והנרגעת :FABRE-VASSASCLAUDINE לקירם היהודי , כפי שמפרשים אותר LA BETE S!NGUL/ERE -LES" המיתוסים האיררפאיים. דמותו של JUI~ LESCHRETIENSERLE החזיר מהורה אב-סיפרס לאנסי-יהדות atdוnGalliCOCHON". העממית הנפוצה, ההצדקה הבסיסית וכמר סבעית לכל העלבונות, לנידוי ורה קוויך שפיר ..~~.w קםורב 94' לי בפנים ואני לא יודעת לאן להסתכל. הוא רצה להיות סייס ואנחנו קראנו ביחד את "ילדי המים". יחד שסגר במקומות בהם אין מבוגרים ושיעורים וצלצול פעמון . עם כל הילדים של הרחוב היינו מטפסים על עצים. אחרי שראינו מים תחת עץ חרוב יצאנו לחפש מעיינות בסלעים. פעם הם ירדו' הבנים של השכונה, למרתף. טענו שהם עושים בסירנות בכימיה ומייצרים, מה, אני לא יודעת. לי הם אמרר - "אבל את ילדה. את ילדה." והוא שאהב אותי הצטרף לנידוי. טיילתי עם אחי הקטן בחורשה וחשבתי אולי אני נביאה. ניסיתי לראות אם כשאני אחשוב חזק על צנוברים הם יתגלו לי מבעד שכבת המחסים שעל האדמה. לא חיתה לאח שלי סבלנות לחכות לצנוברים והוא התחיל לבכות והמשיך עד שהגענו הביתה. ערבבתי לו גבינה לבנה עם חלב. הוא לא רצה לאכול ככה וחזר שוב ושרב על כך שהוא רוצה סתם סתם ואני לא הבנתי מה זה סתם, לבסוף אכלתי בעצמי את הגבינה, שמתי את הכלים בכיור ופתחתי את הברז. המים התערבלו סביב החור השחור ושאבו איתם פנימה גושי גבינה לבנים. ירח בהיר הופיע על ריבוע החלון השחור ועליו נראה האיש שטבע עם הסירה שלו במערבולת בים ואז הוא התחלף ונעשה כלב בודד מיילל אל העננים. סיפרתי לאחי על האוצרות שבתוך הסלעים. איך סגורים בהם כל מיני אבנים סוברת מבהיקות. רק אני יודעת את מלות הקסם שפותחות את הסלעים ואז אני רואה בתרכם את כל היהלומים הנוצצים, האיזמרגדים הארגמניים והספירים הכחולים. הוא בכה עוד ר~וד ורצה שאראה לו את האוצרות ואני סירבתי כמובן. אחרי כמה ימים שוב אחרי הצהריים שכבנו ביחד על הכביש, כל ילדי השכונה וציירנו בגירים צבעוניים בתים, אניות, מסרסים ופרחים. הצללים התארכו . בקושי אפשר היה להבחין במה שאנחנו מציירים או בצמרות העצים שצבעם הירוק הלך ונעלם והם נראו כמו העננים והעננים כמר גלים עליהם שסלו הירח. הרגשתי איך הלילה הולך ומשתלט על העולם וחשבתי איך אפשר לעצור אותר שלא יברא החושך שאני כל-כך מפחדת ממנו' לחכות לבוקר כשכולם ישנים ואני מקשיבה לנשימות העולות ומספסרת לשמים ורואה את הרוחות באות בלבן לקחת את הנשמרת. שתיים נכנסות דרך הדלת ומתקרבות לארון שבו היומן שלי. אני רוצה לצעוק אבל לא יכולה, כולי משותקת, לא יוצא לי קול מהפה. הזמן לא זז. מתי בוקר? אולי לפני בית-הספר עוד אראה אותו והוא פריקם מעניינים אחרים מוקדשים לגלותו במוסקבה ולשתיקתו מול הסיהררים שבהם חוסלו חברים ואהובות, וכמר כן לשנותיו בהרלירר.ד באשר לחייו הרגשיים הרי שגישתו הבסיסית של ג'ון פואגי סוענת כי ברכס היה הומוסקסואל סמוי שהעריך חברת גברים בלבד , רשאכ הנשים משמשרת כארבייקסים מיניים, סרבנות בית, שותפות לעיקסם ולכתיבה. המחזרת המאוחרים אכן מדגישים תכונות של כוחניות ואלימות גבריים, אולם גישה זר / כמר הגישה לנשירת במחזרת ובשירים, נידונה על ידי המבקרת כקסגררית וכסכמתית מדי , על אף יסוד האמת שיש בדברים. הביקורת המרשיעה של הנירגרף אינה מכילה כמעס דבר על עולמו הפנימי הריק והאומלל של המחאזי' המבצבץ מתחת למסע הכיבושים הבלתי נלאה וגסותו הרוחנית. אין סיכוי רב שהקורא יאהב את הזמרת המצסיירת "מהחיים והשקרים" , אולם אין גם אהבה עצמית אמיתית מתחת לגאווה ולרהב המאפיינים את האיש. JOHN FUEGI: "THE LIFE AND L/ES OF BERTOLD BRECHT," Harper-Collins סוף מעמי 6"'d כדברי אחד מחבריו / "מפלצת רבת זורעות היכולה ללפות כל דבר", הספר המעמיד את האגדה מול המציאות, מציג מזרוית חדשה את חיי נישואיו עם הלן רייגל <שחיתה גם השחקנית הראשית במחזותיו> שהיוו יותר שותפות עסקית מאשר כל דבר אחר . בנוסף / אחד מתפקידיה העיקריים היה גם להבסיח לבעלה העסוק בעצמו , זמן ומקרם לעבודתו ולמאהבותיו , ולפתרו את הסתבכרירתיר הרגשיות הדברת. מעבר להרקעת תכונותיו של האיש, שופכת הביוגרפיה ארד חדש על יצירתו של ברכס, ומצליחה להוכיח את חלקן של "נשרת ברכסיי אליזבס הארפסמן / גרסה סספין רדות ברלאר - בכתיבת חלקים חשובים ממחזותיו , שעד כה יוחסר באופן בלעדי לכרכס. אלו נושלו על ירי המחזאי ולא זכר , לא בהכרה ולא בתמלוגים. אף אם המחבר מגזים בהערכת תפקידן של הנשים ביצירה, הרי ברור לחלוסיד שחלקן של הארפסמן ר"הדבררים הפועלות" במכרורתר של ברכס וארי להתייחסות רצינית יותר ממה שקיבלו עד כה, ואף למקחר אקדמי . ~ו J s === שמש קטנה ~1 ~ בתיה ןשיי A ·!.· \ :~ r.: • ל ערש הדורי , בידיה הגריומות והרועדות, ההניח ... :~ . ,1 H = ~ הי-י בידי אמי את מפתח ביתד : וביקשה שאביא לה את 'י' ···! ~ םבכ החלוק הכחול והחם מהארון. פתחתי את דלת ·!.; : ר r ן , הארון . על הקרקעית היו 1 ז.:ונחות קופסאות תגדולו ;ך ;: ארוזות בניירות מתנה. ך;יו אלה המתנות ישקנית לה לחגים לפני שנים. כרסיסי הברכה היו עדיין מציצים .משוליהן את המתנות האלה קניתי לה בזמנים של פ : חסור ולמרות זאת נהגתי 1~ להקפיד לקלוע לסעמה ולצרכיה. כל-כך רציתי לשמח .אותה 1ו הוצאתי את החלוק שביקשה ואחרי שסגריתי את הארון בעטתי וב ' שוב ושוב. בתום השבעה ענד דודי על אצבעי סבעת יהלום וביקש "אל תסירי אותה. אמא ביקשה שתענדי אותה." חשב:תי על זה שאמא בפסוח כשרק סבעת הנישואים, שנתן לה אבא, על אצבעה ושמעולם לא ענדה תכשיטים אחרים. סבעת הנישואיכ t נשארה על אצבעה גם לאורך כל עשרים ואחת שנות אלמנותה. קרני האור נשברו על פאת היהלום בשלל :כננעי הקשת, ומחוגי האור שבו זהרו כמו שמש קסבה. הזזתי את היהלום בתקווה לצוד שוב ושוב את השמש. היה צורך בסבלנות ומאכוץ כדי לגלות אותה. אולי זה היה הרעיון של אמא כשהחליטה להורי~ t לי את הסבעת. אמא ואני. בחורבות וארשה. שם רוח אלוהים לא ריחפה. שם אנשים בעיניים כבויות חיפשו בהריסות. שם אדזדים הגנו על אפם מפני צחנת המוות. אמא החזיקה בידי בכוח ובידה השביח החזיקה מקל. בעזרת המקל חיתה הופכת בלבנים ובפ c1 ולת ובגרוסאות, אחוזת בולמוס למצוא משהו . ידעתי שאסור לי לזזפדיע לה אבל לא יכולתי להתאפק ושאלתי: "מה את מחפשת, אמא?" לי אותן וזכרתי שאמא נהגה להזהיר אותי עד כמה חשוב שהרגליים "את אמא, את אבא, את כולם," וכשענוזה חיתה אחיזתה נחלשת תשארנה יבשות. היא גם חיתה מוסיפה את הסיפור על ידיד נעוריה כאילו אוזלים כוחותיה. לפתחי את ידה בחוזקה, אבל אמא נזקקה לשתי ידיה לפתע, וכאיל שנאלצו לקסוע את רגלו השמאלית שקפאה בגלל שחיתה וסרנה. פחדתי שגם לי יקסעו את הרגליים. ישבתי שם וישבתי עד שאשה כוחות חדשים הסעירו אותה. בידי השמוסה תפסתי בשולי שמלתה בכי~ כוחי , "אמא, אני אאבד אחת בשחור רכנה אלי ומובלת בידה הגעתי אל מול קיר שריח צבעו אותך" קראתי אבל אחיזתי הלכה והתרופנ:ה ככל שהגבירה את קצב הלבן חסרי דגדג את נחירי . על הקיר הזה היו מצוירים הצלבים צעדיה וככל שהתאמצתי לא עלה בידי לחשיגח. האדומים הענקיים שראיתי מרחוק. מישהו הושיס לי חלב מתוק וחם בספל אמייל בשוליים כחולים. ממולי נעוצות היו מודעות בכתבי יד "אמא," צעקתי "אל תברחי לי," שונים. ראיתי שהיו שם אנשים שהתבוננו בשקס, כמו צללים, וראיתי שהיא הפנתה את ראשה אלי אב:ל עיניה היו קרות, וכמו זרות, עיניים מעולם אחר. זיק של סירוף : הוא שניצת בעיניה. היא מחפשים את שמות יקיריהם. הלוך וחזור. פתאום שקעתי בשינה המשיכה לרוץ וליפול , לרוץ ולהחבל , ואני אחריה רצה תונופל סרופה. בבוקר הגיעה אמא. היא לחצה את ידי בלי אומר וצנחה על ושוב קמה, רואה אותה בין קרעי הקיריות ולא רואה אותה, דעהריצפה. כעבור שלושים שנה, במוזיאון של לוחמי הגיסאות, אני מוצאת את שאיבדתי אותה לגמרי , עד שכבר לא היה לי כוח. עצמי עומדת מול תמונת קיר גדולה. חורבות וארשה. רסס עובר בי התיישבתי על מה שהיה פעם בית, כנראה, ועכשיו היה ערמה מגובבת של לבנים אדומות מפויחות. על ' רקע ההריסות ניכסו אלי מלווה בריח של מוות. ואני מרגישה איך אני הופכת שם לילדה מרחוק צלבים אדומים. בהלה אחזה בי כשהתבוננתי ברגליי , שהיו קסבה שאמה נסשה אותה ברגעי סירוף, בין ההריסות. נעולות בנעלים גדולות ממידתי ושמולאו בנייר עיתונים כדי לחמם מאחורי אני שומעת קול של ילדה שואלת את סבתה: "אבל אין בתמונה הזאת אנשים מתים, אז למה האשה הזאת כל-כך בוכה?" • וכדי להקל בהליכה, כי קילוח הדם שזרו c: מהפצעים בברכי הרטיב 40 •••••• גלרדן 177 חלינה הלקנרס עולם לא היתה כה ארוכה הדרך מביתי לבית ~~~~, הנוש:~~,~~~~עד::ז שעזבת' את 'בת התינוקת בת החודש. למרות שהשארתי אותה עם יj~ ~-:<:::>} ... ~ ) ~ fJ! בעלי , דאגתי לה מאוד. הרגשתי את כאב היניקה בשדיי. סביב פטמותיי לחלוחית שמכתימה בתי , שחיתה - את שמלתי. אבקש אותה שתבוא לראות את נכדתה בעיניי היפה בתינוקות תבל. נזכרתי במתיקות ברצועת הבד הוורוד שהצמידו לפרק ידה של התינוקת בתום הלידה: 3,3,3330 היה כתוב על הרצועה בדיו <כלומר , נולדה בשלישי במרץ במשקל שלושה ק n ג שלוש מאות ושלושים גרם), המיילדת נופפה אז ברצועה לעיני הצוות והיולדות ואמרה: n מספר כזה לא ראיתי מעולם. מזל טוב n! אף אני ראיתי בכך אות של מזלו סימן למשהו עגול' מושלם. תכננתי היטב לומר לה את כל הדברים האלה. הרי אמא היא זאת שלבשה את החליפה האפורה המחויטת וחולצת כשפתחתי את השער לחצר-הבית וראיתי את שפע הפרחים והירק, המשי הבהירה כצשיפתה החולים. הכול מושקה · ללידה בבית ומסופח, נחמץ לבי. לכל ירק היא מוצאת זמן ובבתי, הרי אמא היא זאת שאמרה לבעלי שהתינוקת יפהפיה בשעה שהוא נכדתה הראשונה, רק העיפה מנס אח.ד ראשון ואחרון? חשב שהיא מקומטת ומכוערת בהתבוננם בה מבעד לחלון בתצוגת הדרך מהשער עד לפתיחת דלת הבית התארכה, "את חייבת. ' שיננתי לצעמי. - חתינוקות החולים. · בבית חייבת." עכשיו כולנו מוחרמים. אמא הסתגרה בביתה. פתחתי את הדלת. לפני הלידה אמא אמרה: עיניה של \זז'א היו מושפלות. "יקראו לה פייגה או ציפורה כמו לסבתי הצדקת, יד ושם למשפחתי "למה באת? עם מי השארת את התינוקת?" התריסה. הגדולה." "קוראים לה תמר והיא עם אבא שלה." n מה פתאום ציפורה? הרים קולו בעלי (שגם הוא נציול שואה). "תחזרי הביתה. מה פתאום תמר?" n "כי תמר הוא שם יפה לתינוקת יפהפיה. יש לך נכדה מקסימה. אם פסקה. n n כך יהיה, n זה יהיה הילד שלנו ואנחנו נחליט," אמרתי בשקט. אתרגז זה רק יגרום לחלב שבחזי להיפסק ואצטרך לתת לה אוכל היו דיונים ביני לבעלי בנושא השם. לקחנו בחשבון שאמא עלולה מבקבוק, לא חבל?" להעלב, אף היינו מוכנים להתפשר על דרורה או דרור . חיתה דממה. היא אמרה. מעולם לא האזינה לרצף כה רב של מלל מפי , ואני חיכיתי n "זה לא נשמע טוב, מאוד לא רצינו שתיפגע אך השם לא נשמע לנו מתאים. זכרתי שאף לתשובה. אני קרויה הייתי על ידי הוריי 'שרה-ביילה' והיום אני בתיה, בצעת לשווא. פקיד הרישום בנמל חיפה. זכרתי את בת דודתי פרומה, שביום שמלאו עשרה · לה שש שנים, הדרך בחזרה חיתה מהירה. רצה למשרד הרישום כדי שתיקרא תמי. זכרתי דוד שהוריו · בן קראו כעבור , חודשיים התייצבה בביתי עם מתנות ומעדנים, כאילו רגילה • לו זלמן והוא התגייס לצה"ל תחת השם איתן . היא לכך מימים-ימימה. ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ל•ו•ל•ל•ו•ל•ל•ן•ו•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ן•ו•ל•ל•ו•ו•ן•ן ·~ ··~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~·~· ".. ·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·-·---..r/' " • 1 ".. .." " •• י ".. י • rl' • rl' יופיע בקרוב ..... ~ ~ r/'• 1 ".. r/' • 1 ". י r/'• .." י .." • rt8 . ·~· בספרי עתון 77 ~·· ~ .." ~ ".. ~ ~ " ·· יבי ~~ • rl' • ~~~ יוסי רהד עכועיו באו אל ביתי יםים םאחרי ~~ ~·· ..... ~·· ~ ..... ··~ ".. ·~· ~ ".. ".. ~·· ..... ··~ ··~ ~·· ~~ ~~~ ~~ t~. ~ ~ ~ ~ נ~ t קובץ ענירים נ~ t ~~ ~~. ~ ~ t~~".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".".~~. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~· 41 אוקטובר 94' רחוב קטן בעיר הגדול יעקב בר-חיים המשך מעמ '5 לאחר שהסתי י ם יום הלימו דים בבית הסכ:ר העירוני אשר נמצא ברחוב מקבי ל לרחובנו . אמה חיתה מ שדלת אותי שאבחן א ת י דיעותיה בשפה האיטלקית, דבר שהי יתי עושה תמי ד בהנאה, מכיוון שז i יה בכך מעין מתן גמול לאשה הקסבה הזאת, ו הזדמנות להתבונן בפניה ובגופה המתבגר של בתה. ברגעי ם המעסים הללו דווקא חיתה ן~ולה בדעתי המחשבה כי אולי מו סב הי ה שאציע לאשה הזאת לצאת יחדיו לבילוי , באחד ממקומות הבידור הרבים ששכנו ברובע שכז.ענו לרחוב הסואן: שם נוכל לרקוד ולהתגפף כאוות נפשינו , משוו~:: שלא עלה כלל בדעתי שהיא תזמין אות י אל דירתה שממול לחנותה שם גידלה וטיפחה את בנותיה. את וiורשפאה שאזמין אותה פע : ם אל דירתי גנזתי עד מהרה, מתוך חשש, שקרבה יתרה זו , עלוו~ה להפוך להרגל שיסכן את ענייניי באותו רחוב, וימשוך תשומוז לב בלתי רצויה. כך השכלנו שנינו לשמור על ריחוק מתוך קרבה, מבלי לגרום סבל מיו תר זה לזו . ממול לחנות הסידקית היה בי ת קפה גדול שמראהו עורר בי תמיד תמיהה, מה סעם יש בבית קפה גדול כזו ז ברחוב קסן , שבקושי רואים בו אנשים - ואף-על-פי כן היה בית הקפה הומה אנשים יומם ולילה. בבוקר היו אלה הסבלים והנהגים. אחרי הצהריים פנסיונרים ובטלנים סתם, ובערב מילאו את המקום ד i מהגרים הזרים שאכלסו את החדרים ברחובות הסמוכים בצפיפות ןןו ל קני עכברים. ערב רב של ערבים, אלבני ם, קרואטים ורוסים, פקי י ססנים וכורדים, פולנים רומנים ואחרים , שבליל לשונותיהם היה מב · עבע מעל לכרסות הבירה הגדולות רכוסות המשקה החריף של סבא ז'פסר , כך הייתי מכנה ביני לבין עצ מי את בעל בי ת הקפה. היה זן; אדם, שמראהו , בניגו ד לתנועותיו הזריזו ת -א ו תן הי ה מבצע כמזניך ריחוף של רקדנים העיד עליו שהוא איש זקן . שערו היה סב, , כרפו שחוח קמעה, קמטי צווארו וסנטרו קי פלו בתוכם שני ם רבות של טיפול מחזורי בסחי ובמיאוס של בא י בי ת ה קפה. משל היה בועיים גדולים המעכלים ופולטים את הנתחים הקטנים מחייהם של הבריות. לעיתים, בשעו ת הערב המוקדמות , היה מתעורר אצלי רצון להיכנס אל בי ת הק פה ו להצטרף אל יושביו . אכ!שר שהית ה זו בדידות המבקשת את פור קנה בחברת בנ י אדם, י ~שבת כך סתם ולשוחח חרישית, על הא רדה. אבל במחשבה שניה, הייתי שב ודוחה על הסף את הרעיון הנואל הזה. ידעתי שחברת אנשים עלולה להזיק לי. האנשים הרי חטטנים מטבעם וחוקרים את זולתם, מתוך סקרנות, לשמו , למעשיו , לנסיבות שהביאוהו לע:שות כך וכך ולמכריו וידידיו , עד שהוא נהפך בפניהם כספר פתוח. וסופו של דבר עלולים הם עוד ללכת ולהלשין עליו בפג ·~ הרשויות. מסיבה זאת, ועוד אחרות, נמנע הי יתי מלהיכנס אל בית הקפה. באי בית הקפה, מן הסתם, לא היו אנסזים רעים. מבחוץ נראו נינוחים. בוודאי סיפרו זה לזה על יום עמ':ם, על אשה שהכירו או על המפלגה שבעבורה יצביעו. בימים מס ו ימים הייתי מתקרב אל דלת הזכוכית הגדולה ומשתף את עצמי מר י חוק בתחרות כדורגל או כדור-סל חשובה שנשקפה בטלוויזיה שהרננשאה מעל מתקן ברזל ולכדה את כל באי בית הקפה: כמו נועדו שם אך ורק לשם עידוד הקבוצה האהו דה עליהם . ברגעים האלה היה סבא ז'פסו מתבונן בי בסקרנות כאילו העסיקה אותו ביותר חידת הדירי את רגלי מבית הקפה שלו . שהרי בעת תחרות חשובה כזאת ממעסים היו להזמין אצלו דברי משקה ומאכל והיה לו את הזמן הדרוש כדי להבחין בקיומי. גם אני הרגשתי באותם הרגעים שהזרות שבהימנעי מלהתקרב אל הבריות חיתה בוודאי תמוהה בעיניהם מאו.ד ובכל זאת, שיננתי לעצמי' שמוסב שיחשבו אותי אפילו למשוגע ושלא אביא את צעמי אל המלכודת של חברתם. מעבר לבית הקפה היה בית מרקחת. חנות מרווחת דבקיה אך מעוסת סחורה, ביחס לריבויין של · המחלות ועוצמתן הגורלית. ממקום זה, בו אמורות להימצא כל התרופות שנועדו להביא מזור לבני האדם לסבלותיהם ומיחושיהם, אפשר היה לצפות למעס חום אנושי ורחמים. אבל הרוקחת חיתה אשה נאה בשנות השלושים - רכוסה בחלוקה הלבן ממנו בצבצו רגליה היפות עטויות בגרבי תחרה לבנים - שמשקפי הקרן השחורים האופנתיים ופניה החיוורים כפניו של קיר הרתיעו אותי תמיד מלהיכנס אצלה. אחרי הכול אין לך אדם שלא סובל כאב כלשהו' וגם אותי היו תוקפים מעת לעת כאבי ראש חריפים, הקאות, שלשולים ועצירויות שלא בעונתם ומיחושי גב ורגליים, שנלאו מלשאת את גופי הגדול במרוצת השנים. בהתחלה עוד הייתי עומד בהסתר מעברו השני של הרחוב בשעות הערב החורפיות, שהקדימו להחשיך' ומתבונן מבעד לזכוכיות המוארות של בית המרקחת בטקס החלפת החלוק של הרוקחת. היא חיתה ניצבת מאחורי הפרגוד' מוסתרת, לכאורה, מפני הרחוב, פושטת את חלוקה בתנועה מהירה שצלליתה נראתה היסב על בד הפרגוד המתוח. נשביח הזאת חיסנתי לתאר לעצמי את כל חיטובי גופה הכמוסים ודי היה בכך כדי לעורר את יצרי. אחר-כך לבשה בקפידה את חולצתה ואת הז'קס הכחול שלה, איפרה את פניה ומשחה ביסודיות את שפתיה באודם ארגמן' חיתה מעיפה מבט ארוך במדפים, כאילו בוחנת את מסדר תרופותיה, מכבה את האור ומדליקה נורה זעירה מעל שלט קסן' שהיה מפנה את הלקוחות הליליים את בית המרקחת התורן. אבל במשך הזמן איבדתי כל עניין וחשק במחזה הזה, גם משום שחשדתי שהיא החלה מבחינה בי במקום מארבי' וגם משום שהשגרה הזאת חסילה בי שעמום גובר והולך. מול בית המרקחת היה מקום שעודני מתלנס באיזה תואר לכנותו' משום שבמשך מרבית שעות היום הוא כאילו לא היה קיים. המקום סומן בדלת ברזל צבועה בצבע אפור לבנבן שגזר עליו' לא רק אלמוניות, אלא אף הסווה אותו עם קירות הרחוב, כך שלעולם לא היית יכול לעמוד על סיבו האמיתי גם אם התבוננת בו ארוכות, שעה שחיתה הדלת ב עולה בשרשרת ברזל כבדה. רק בשעות המאוחרות של הלילה היה נדלק מעל הדלת שלס ניאון כתמתם שהוסווה בנאמנות בין קפלי הבסון המסריחים והכריז על שם המקום: "חלומות", למעשה היה זה ~אר זול שהופעל על ידי שתיים או שלוש נשים. היה זה מאותם מקומות המצויים בעיר גדולה, ונדחקים מפאת הצניעות אל רחוב צדדי הרחק מההמון' מתוך כוונה להעניק לבאים אליהם שלוות נפש וביטחון כי אין הם נשזפים לעיני כל. 42 •••••גליוןו ו ד הסתם, היו מפסידות לקוח קבוע. מכל אלה הסקתי' שיחסי עם סרניה, המהגרת הרוסיה, היו' בכל זאת, יותר מיחסים שבין לקוח לזונה. גם משום שהאריכו כל ימי שהותי ברחוב הזה, וגם משום שהיו מלווים רחשי לב של כבוד והתחשבות, למרות ששנינו העברנו , 1::-~--~ --~c "i~ -~:J~, 1 !..:___ -"' 1!ן/~ .·\1 ו'. :l. ' .' ~ i1 ~ ~ " ~ -ip· 1 .1"· r ,. · זה לזה מסרים, שיום אחד עשוי כל זה להסתיים, אם מפני ששלטונות ההגירה והבריאות יגלו את הזיוף בתעודותיה ואם משום שאני עשוי יום אחד לסיים את גלותי ולשוב לביתי. בצקהו הדרומי של הרחוב שכן "משרד הטקסים", כך ניתן היה להבין מהשלט. למעשה מן הראוי היה להסב את שם המקום ל"משרד אשכבות", מאחר שהיה עורך סקסי קבורה בלב.ד אלא שאיש לא יכריז על עיסוקו זה במרכזה של עיר גדולה. אל בעליו של המשרד התוודעתי בשעת לילה מאוחרת אחת, שעה שיצאתי מהבאר של סרניה ועמדתי ללכת אל חדרי. הרחוב היה חשוך' גם השלט "חלומות" לא דלק משום מה באותה שעה, וייתכן שסרניה ברוב ערמומיות משכה את התקע, כדי שלא יפריע לנו איש במשחקי המזמוזים שלנו . היה לילה גשום וקר' האיש גישש בחשיבה, נשען על קיר האבן של הבניין כדי להימנע מהחלקה, ולפתע פתח דלת עץ ישנה שרק עתה שמתי לב לקיומה. חיתה זו וiלדה הסמוכה לדלת הברזל של הבאר "חלומות". האיש הדליק פנס יד חשמלי והפנה אותו אל החלל החשוך שנפער בקיר. ואני יכולתי לראות, שמהדלת מובילות מדרגות אל מרתף נמוך מהמדרכה. האדרת הכבדה שלבש האיש מעל לראשו' הפנס השלוף והמרתף, כל אלה הפכו בעיני באותו רגע את האיש לשודד' או חס ושלום לגרוע יותר' לרוצח ממש. כל פעולותיו' שנגלו לעיני' נראו כידועות לו מראש, כאילו שעשה אותן פעמים כה רבות עד שהפכו ודחפה דלת הרחוב, וכדי להגיע אליו נדרש לעלות בחמש מדרגות אבן' שלא מה שיעלה לי ארבעים דולר נוספים, אבל כבשאר החנויות שהיו בגובה המדרכה. מאז אותו לילה הבחנתי כי בדרך כלל נמנעת היא ממשגלים עם האורחים, שרובם באים על המשרד היה מאויש על ידי בעליו תמיד' יום ולילה. בלילות הואר סיפוקם מבלי לפשוט כלל את בגדיהם. אל באר "החלומות" הייתי המשרד והאיש היה מואר באור הניאון' שהעניק לאדם הגדול והוא לא נראה מבעד לחלון' יושב בכסאו אל מול המבחנה הענקית נוהג ללכת פעם בחודש, ימים אחדים אחרי הראשון בחודש, שבו והמגובן הזה מראה של מת. לפעמים כשעברתי על פני המשרד הייתי מקבל את קצבתי' בסניף בנק מרוחק, בקצה האחר של העיר הגדולה. כאילו היה תבנית של המוות בכבודו ובעצמו יכולתי להבחין );.. .··,~-'ז-i-, \\.~ ~-' ~~~ J ~'(1Y•' ./§: .r:. ;:י-ז .ג-' fl':"-!..;· •,ף,, ·'~·~~ ג .'f,'ד" ,,c'\ . ז Jי ז.r?Y · ·~~~~: . J J ~/' .~ f'n ', '1:k \ >י'' /: ' j '1_ • ~ i ,· L .,.. --r-_ן_ }ו\' • \ ! : __ ~ i-. t -' ~r--"( -~ 1 .~,if כך;ר -/ ! ~ 1 .. f' . { ..!/ Aנ;' . . . +,~ 1 i ;\ ~t -~~~' ··~ ' ~ . ~ .· - ~.•1(j:ו ~.1 . ~" ..-. r ,\--/, -/~ · ~~ו . ר- ~ךך ~/1 ~-ץן ~y} 'i ", . 'r 11;.~ג 1:'1\• 1 ""' -; '~-\--' .י ז '?'ר \ ." ~1'~ ( .\ '<""' ,ן ..' • --~ . f "' ,..".., y ·i ו .... . 1 . · ' .· 1 -.~ 1 ; • ' 1 . 1 ,, ~ ~ ך ,Y'1 ~ 1 ~ rlv~\ ;' ~ ~_:.--ז ~ .'--~......'\ · ', ''-\ נ 1 l t \ ,;~ ---....·--·~ '(. ~ ~t'>'..C:,:,. , . : , '-.... 'PtגfJ ואמרה, שאם ארצה יש להם מיסה מאחורי הקיר - - שהוסוותה כקיר תמים - - כטבע שני לו . אלא, שהיו איסיות מאוד' והאיש התנשף בשריקות ובכבדות כה ניכרת, שלרגע חששתי שהוא עוד עלול לנפוח את נשמתו למולי' מבלי שהצלחתי לתהות על מהות מעשיו. פנסו האיר את חתקרה הנמוכה של המרתף אבל גופו היה רכון אל דבר מה שהיה מוטל על הקרקע. מדי פעם נשמעה מתוך המרתף נקישה עמומה של גופו או מגפיו של האיש בתיבת עץ כלשהי. לבסוף ראיתיו עולה במדרגות, גורר אחריו בכבדות ארון עץ. לרגע האיר פנסו את רצפת המרתף ואני יכולתי להבחין בארונות הקבורה המסודרים בשורות ישרות, ובקצהו הרחוק של האולם גם בקומות, כלומר' אחד על גבי השני' כגובה קומת אדם. "אדוני זקוק לעזרה?" שאלתי כשהחל האיש יוצא מן המרתף והארון נגרר אחריו' בעוד גופו כבר פנה לנעול את דלת מחסן ארונות הקבורה. "תודה אם לא אכפת לך?" אמר האיש בקול רענן' שהיה ני . גרד גמור לחזותו . חזית המשרד לאשכבות פנתה אל הרחוב הראשי' זאת חיתה כנראה הסיבה שלא הבחנתי בו עד אותו לילה, משום שמיעטתי מאוד להסתובב ברחובות הראשיים. חלון הראווה שלו היה מוגבה מעל גיאררג גרוס. רישום בעט רדיו. הייתי בין באיו של הבאר "חלומות", משום שבמקום כזה אין המארחת והאורח אומרים האחד לרעותו את שמם האמיתי' וממילא מניחים השניים שכל הפרסים שנמסרים אינם אלא שקר מוסכם, שאין מדדקקים בו יתר על המידה. הייתי אורב בחדרי להדלקת האור מעל הדלת. מעולם לא הצלחתי ללכוד את סרניה ברגע שחיתה מגיחה מעבר לפינתו של הרחוב הראשי' פותחת את מנעול הבאר וחומקת פנימה. תפאורת המקום חיתה כזאת, שבעמימות האורות הפנימיים אפשר היה להניח שמדובר במקום מכוב.ד בכניסה, באר עץ כבד וקיר משובץ במראות ובמשקאות. מאחורי הבאר היו מסודרים ספסלים מרופדים שלפניהם שולחנות נמוכים, לשם היו פורשים האורחים המעסים עם המארחות. סרניה, המארחת שלי' חיתה מהגרת רוסיה גבוהה ומלאת גוף, נעימת סבר ותרבותית. היא חיתה מקדישה לי כמעט שעתיים, שכללו שש כוסיות וודקה, והרשתה לי למזמז אותה על אחד הספסלים האחוריים תמורת תשלום נוסף, שהייתי משלשל לידה לפי רצוני והבנתי. פעם הצביעה על הקיר שהיה מצופה בשטיח אפור כשלס קטן אך נראה היסב שהושם בחלון שם נכתב: "בבקשה לדפוק חזק אני ישן בחדר הפנימי" . פניו היו כפני העפר ולא נזקקתי לזכוכית מגדלת כדי לראות את סדקי עודו וקמטיו שבלסו כרשת של תעלות חרושות. פיו היה פעור תמיד ונראה היה שלא נותרו בו אלא מספר שיניים בלב.ד שערו היה ארוך' לבן ובלתי מסודר' מה ששיווה לו מראה פרוע ותמהוני' חסר הרמוניה ושיווי משקל. זאת, בנוסף לחססים הגדולים שפיארו את אפו הגדול ואת לחייו' ציירו תמונה של אדם הולך ומתפורר . יום אחד' משהבחין בי משתהה לרגע אל מול חלון הראווה של משרדו רמז לי באצבעו להיכנס. ניכר היה שהתקשה בתנועותיו לא אחת, כאשר התגלו אי הבנות כלשהן בין האורחים למארחות, חיתה נפתחת דלת הסתרים בקיר' כנראה על פי אזעקה שחיתה המארחת של הבאר מפעילה באמצעות כפתור סמוי מתחת לבאר' ואל החדר היה נכנס בריון מגודל ומאיים, שגם אם מראה פניו היה ילדותי ומטומטם, חיתה הופעתו הפתאומית בזמן מוציאה את הרוח ממפרשיו של אורח סרחן . הכללים במקום הזה לא היו ברורים, ואי ההבנות היו מתגלות, בעיקר עם אורחים חדשים שהיו מסרבים לשלם את הסכום שהמארחות היו דורשות. במתכוון דרשו סכומים גבוהים ובחנו בכך את נכונותו של האורח לשלם, אולם זאת לאחר שלגם כבר את כוסותיו' כך שלא נותר לו אלא לשלם, והן' מן 43 אוקטובר 94' עקב מחלה כלשהי או בגלל ה~קנה עצמה. בעצם, לא היה זקן כל-כך על פי מהלך חייו , כמו שסיפרו לי בדחיסות, בלי להחסיר שום דבר חשוב. חייו נחלקו לחמישה חלקים בני שלוש עשרה שנים כל אחד , כך שבחיס t וב פשוס הוא אמור היה להיות בין שישים וחמש. החל משנתו השלוש עשרה נעשה שוליה ~'ש קברנים, ושלוש עשרה שנים אימץ את שריריו בחפירת בורות לקב:רים. היו ימים בהם חפר עד ארבעה קברים ביממה. היו אלה ימ'י ם של אסונות כבדים, כשהמלחמה אפפה את העיר הגדולה, כשהתחוללה רעידת האדמה הגדולה, כשאירעה התנגשות הרכבות המו r רידה וכשנפל אוסובוס ממרומי הגשר אל הנהר ה~בש של העיר . אחר-כך העביר; הקברן , אדוניו , למשרת מתקין מתים לנסיעתם האחרונה. במש j שלוש עשרה שנים היה ךן י חץ את המתים, אחר-כך מלביש אותם בבגדים נאים ככל שידם היונה משגת. פעמים רבות, כשהמת היה נפסד בייסורים אחרי תאונה שהשחיתה את מראהו , היה תופר את פניו ומאפר כהלכה את מלאכת התפירה, כדי להקל על קרוביו של המת לשהות במחיצתו ברגעים ד i אחרונים. כשמלאו שלוש עשרה שנים למשרתו זו הוידיע לו אדוניו , שמעתה הוא ממנה אותר לעזרו הראשי ולסגנו , הככ!יל את משכורתו ומינהו לנהג מכונית השרד של המתים. בתפקיד זה היה עליו להקפיד בלבוש המדים, ובצחצוח המכונית השחורה על כל תגיה ופרסיה, במיוחד על ריצועות הניקל המוכספות ששיוו לה מראה של מרכבה העומדת לה מריא כל רגע אל עבר השמים. כשמלאו ימי שלוש עזסרה השנים האלה דק~~ אותו אדוניו אל לשכתו ובמעמד נוסריון ועדים הודיע לו , בעל-ם!ה ובכתב, שמעתה הוא הבעלים של משרד האשכבות, ואיחל לו , שי~א תחסר הפרנסה, משום שהתרבו השמועות והסססיססיקות שבני א r ם כיום, · ממעסים למות. ולא רק זאת, אלא שבעקבות השפע שהיה בעבר , רבו המשרדים האלה בכל חלקי העיר. כמו כן , הפרנסה ח . לויה יותר ביעילותו של המשרד מאשר בכושרו של המעדר , מ 1v ום שבשנים האחרונות הוכנסו לבתי הקברות מחפרונים מכניינ t, ששלחו לבתיהם את קברני המעדר והיה בכוחם לחפור בורות כ:כל שיידרש ואף למעלה מזה. אחר-כך תלו על הקיר את כתב הירושו i הזה שכלל לא ביקש לצעמו , אבל זה היה מנהג המקום וכך נהוג היה לעשות עם שוליה נאמן. בתפקידו החדש כבעליו של המשרד לאשנ:בות לא הנב יס שינויים של ממש בעסק, אבל הקפיד לשמור על הקיים, על פי תפיסתו והבנתו והניסיון שרכש בחמישים ושתיים שנות חייו. כבעליו של המשרד היה עליו לחיות את כל חייו במשוי ך בציפיה לטלפונים בכל שעות היום והלילה, משום שבני האדם אינם אדונים לשעת מותם. ובמהלך כל אותם שינויים שכבר הוזכרן י , למד עד מהרה, שאם הבריות אינן באות אצלו עליו ללכת אצוי הבריות וללמוד על-פי סימנים מיוחדים שנתן בהם, ועל-פי סבי ll': ת עינו , מי עתיד להגיע אליו מעצמו והיכן מוסב להשאיר את כר סיס הביקור שלו לעת הצורך. מסבע הדברים אין בני אדם נוהגים להוגיע את מוחם יתר על המידה בסידורי ההלוויה שלהם או של קרוביהם והם דוחים עניין חשוב זה לרגע האחרון ממש. רק אנשים בודדים, ה ' י רדעים שאיש ממילא לא יסרח בעבורם, נוהגים היו להסדיר עמו ~:חשאי ובתשלום מראש, מותנה בתנאים מתנאים שונים, שביום ה .נכון , ימציא להם קבורה נאותה ומנוחה נכונה. היות שכל יציאה שלו אל בין הבריות היח . ה אך ורק בעניין זה של הקבורה שלעתיד לבוא, וכל יתר זמנו הוקדיש לציפיה ארוכה למותם של בני אדם, דבק בר הכינוי "מלאך המוות", רגם משום שכל מי שהתבונן בו אר נודע לו דבר עיסוקו מיד היה הדבר מזכיר לו שיש מי ששומר את צעדיו ואחרי הכול , כולנו בני תמותה. הכינוי הזה לא הכניס בלבו שום מבוכה או הרהורי כפירה בדבר עיסוקו . מהסיבה האחת, שלא ידע לעשות דבר אחר מאז שעמד על דעתו: ומהסיבה חשביה, שהיה עליו לפרנס את אשתו ואת בנו היחיד שעליו חיתה גאוותו: והשלישית, שאם לא הוא, יקום אחר לעשות את המלאכה. התחרות כפי שצפה אותה אדוניו הקודם הלכה ונעשתה קשה ופרועה מיום ליום, משום שרבו המשרדים והתמעסו המתים. נאלץ היה לקנות מכונית חדשה ומהודרת יותר , לרכוש ארונות יקרים יותר ולסדר את הפרחים הרעננים ביותר . גם מיסי העיריה הרקיעו שחקים והם בלבד היה בכוחם למוסס עליו על כל העסק אילו היה נזקק לפקיד שישב במשרד ויקבל הזמנות בסלפון . בנו , שהיה כנראה רגיש ללחצי היומיום של אביר אמר לו , שאולי מוסב שיסע ללמוד את מקצוע הקברנות באמריקה. שם, הוא שמע, באוניברסיסה בצפון קרוליינה, יש פקולסה מיוחדת למקצועות הקבורה, שבסיומה ניתן לקבל דיפלומה מוכרת. את הקבורה עצמה מבצעים במומחיות וברמה היאה לעשירים של ממש, דע שגם אנשים בינוניים מתאווים לסקס קבורה הגון וכל העניין אינו אלא שאלה של פרסום ושיווק הולם, היתר כבר נעשה מעצמו. מה שחשוב הוא שיהיו בידך תעודה ופלח השוק הנכון והמתאים לרמתך המקצועית. לשמע הדברים האלה, לא ידע האיש אם עליו לשמוח על כך שבנו מתכוון ללכת בעקבותיו ולרשת את המשרד , או להתאבל על הבן המבקש לנסוש אותו,את אמו ואת מולדתו. "אמריקה זאת ארץ שלא חוזרים ממנה, רבים נוסעים לשם, מעסים חוזרים". אמר לי. אבל הבן האהוב נסע, וכמעס שכח אפילו את כתרבתו של אביר מולידו . בסוף השנה הראשונה לנסיעתו התקבל ממנו סוף סוף מכתב ובו סיפר הבן כי המוות, שם, באמריקה, נראה הרבה יותר יפה ומכובד, ההשקעה בו גדולה יותר וגם הרווחים בהתאם. ובינתיים גם התקבל לקבוצת הפוטבול של האוניברסיטה בגלל מימדיו הגדולים וכוחו הרב, כך שחייו מתנהלים עכשיו בשני מסלולים, שכל אחד עשוי להביאו להצלחה ותהילה. על קירות משרד האשכבות היו תלויות תמונות שהעידו על כך שידע ימים יפים. באחת מהן נשקפה הלווייתו של גנרל חשוב, שארונו השחור נישא על גבם של שישה גנרלים עדריים בכפפות לבנות, והמכונית ההדורה נהוגה בידיו של בעל המשרד עצמו עסורה בזרי פרחים לבנים . ומלפני הארון צעד בדממה עצורה, אוחז במרפקה של האלמנה התמירה, שר הצבא בכבודו ובעצמו. בתמונה אחרת נראתה הלווייתו של ראש העיר הצעיר והנמרץ חוצה את השדרה הרחבה של העיר והמוני אזרחים מעל מרפסות הבתים מוחים את דמעתם במספחות לבנות. גם מיתר התמונות נשקפו רמותיהם של אזרחים מהוגנים ומכובדים במגבעות אבל גבוהות. אזרחים שלא יחסירו אירוע כה נאצל כמו הלווייתו של אזרח הגרן , שר או חבר מועצת העיר . מובן , שאין לצפות שיתלה במשרדו תמונות מהלוויותיהם של אביונים מרוסים חסרי בית ופושעים שכולם מבקשים את תיקונם, לפחות בעולם הבא. מאחורי גבו חיתה תלויה תמונת הסעודה האחרונה של לאונרדו. תדפיס צבעוני שצבעיו דהו והלכו עם השנים. בשבועות האחרונים לשהותי באותה עיר , מרבה הייתי לעבור על פני המשרד , משום שרבו סידורי בבנק ובבית הדואר , שנמצאו ברחוב הראשי בשכנות למשרד האשכבות. היה קיץ , והאיש חרבה לשבת על יד החלון , שמנגנון כלשהו פתח בו פתח צר לאוויר .. העיתונים דיווחו על משהר מוזר שהתרחש באותו שבוע. משהו שחרג אל מעבר לידיעות הרגילות על אלבנים שנטבחו בכפרם שבהרי הבלקן , שיספוד ביפן שגרף אל הים מאות גופרת, או תאונת רכבות מחרידה, שאירעה בספרד , בה נהרגו עשרות. חדשות סתמיות על המוות היומיומי המעסר את העיתונים באין סוף ידיעות ומודעות זעירות, משל היה בן לוויה קבוע. בעיתונים של הימים האחרונים ההם נאמר , שמזה שלושה ימים לא מת בעירנו אף איש או אשה זקן או ילד . "המוות בשביתה" "מלאך המוות שובת" בישרו כותרות העיתונים. בעת חופשות הקיץ במילא אין הפועלים נוהגים לשבות, כדי שלא לקלקל לעצמם את 44 ••••• גויון 177 "כלומר אתה מכחיש את קיומו של המוות" שאלתיו בפליאה. "כל מה שאינך יודע עליו דבר , אינך יכול לאשר" אמר . "ומה הם המסעות שהיית עורך אצל בני האדם לברר את כשירותם למוות?" שאלתי. "לע זה בדיוק רציתי לספר לך . האשה בקומבניזון השחור לא תאריך ימים, סרסן השד התפשס בכל גופה וימיה ספורים. הנערה הכחושה בחנות המחשבים חולה בשחפת, מחלה שכביכול נעלמה ועברה לה מן העולם, אבל היא אחזה בה בחוזקה והנערה לא תחיה עוד ימים רבים. האלמנה ושתי בנותיה יאריכו שנים. היא תחיה לה נדחקות, תצחקק עם הבריות אבל לא ידי וגם ידו של עוזרי לא תשיגנה. את הזונה הרוסיה ירצח האלבני המטורף מיושבי בית הקפה. למה? אל תשאל. הרצח הוא אחד, הסיבות לו רבות. זה רק עניין של זמן. היצר הוא השולס הבלעדי בחיים. בעליו של הקפה יניח בקרוב את המגש לפני אחד מאורחיו , יישב על ;זכסא ממולו וחייו ייתמו . לכל דברי אלה, יש תימוכים וסימוכים רבים וגם סימנים ברורים וידועים מראש, במיוחד לקברנים ותיקים כמוני". אמר, ולראשונה ראיתי חיוך אנושי על פניו. ותמהתי, מה עוד יודע האיש הזה? מה הוא יודע אודותי למשל. "אתה נוסע מכאן מחר ולא תוכל להיווכח בכל הדברים האלה", אמר , ובינינו נשתווה שתיקה, שאחריה חזרתי לחדרי , להתקין את שתי מזוודותי לדרך , משום שקצבת ימי בעיר הזאת קרבה לסיומה. למחרת כששתי מזוודותי הקסבות בידי , נכנסתי אצל האלמנה להיפרד ממנה ופגשתי בבתה. לראשונה הבחנתי בניצני שדיה פורצים בעוז אל מול חולצת הטריקו ההדוקה שלבשה, וידעתי שעגלה צעירה זאת הפכה למבכירה. היא חייכה אלי בהבנה ביישנית, על כך שגיליתי את סודה, אבל לא ניכרה בה כל מבוכה, ורק הסתובבה לכאן ולכאן בחנות הקסבה, כדי שאוכל לבחון אותה מכל עבריה. "איפה אמא" שאלתי. "אינך יודע? כמה אנשים מתו הלילה ואמא נמצאת שם" אמרה והורתה לעבר הדירה הגבוהה המסופחת בצמחים, מקום שם הופיעה תמיד האשה בקומבניזון. כשהפניתי את ראשי לשם, פרצה לפתע האם אל תוך החנות וכשראתה אותי החלה לקרוא בהתלהבות נרגשת "הוא חזר , המוות בא הלילה הוא בא", קראה כאילו היה מדובר בגשם שבושש לבוא אחרי תקופת יובש ארוכה. אחר-כך ירתה במהירות משפסים שנשמעו באוזני כמו תוכנית מחשב שהזקתבשה וחלקיה היו צפים על פני הצג בלי סדר ותכלית. "האלבני מבית הקפה רצח את הזונה הרוסיה. אומרים ששני רגעים אחרי שאתה יצאת ממנה. נעלה את הדלת בשרשרת והוא שיסף אותה מאחור . הפקידה מבית המסחר למחשבים ירקה אתמול דם והבוקר נמסר שהיא מתה משחפת בבית החולים. השכנה מלמעלה לא ציאה הבוקר להשקות את העציצים, עליתי למעלה וגם היא מתה מסכנה, חיתה חולה בסרסן . עכשיו רק נותר להודיע לקברן בקצה הרחוב. מול משרד האשכבות עמדה המכונית השחורה בעלת הכנפיים המוכספות. מבעד לזכוכית השקופה ראיתי את בעל המשרד הקודם שרוע במנוחה נכונה בארון עץ אגוז שחור ומהודר , מעוסר במיסב זרי הפרחים. יורשו שקד בחריצות ובתבונה לשוות לאשכבה הראשונה שלו מראה מכובד ככל האפשר . הנהג הצעיר , לבוש במחלצות, חבש לראשו את הכובע הנוקשה. הוא התיישב בחגיגיות עליצה ליד ההגה, בעוד אני הייתי מהרהר עד כמה לא תיאר את דבר מותו שלו . כך · אחד , הבנתי שאין דבר כזה כמו המוות. חציתי את הרחוב הסואן ופסעתי ברחובות הצרים אל עבד תחנת הרכבת שאמורה חיתה להובילני , מקץ שלוש שנים ברחוב קסן בעיר גדולה, לעיר אחרת. • יעקב בר חיים ילדי קיברז רמת די ירושלים. · רחל על ספרר ,,.סוד האבן הקטנה•, לבני הנעורים, הופיע בשנת 1993 עם · בהרצאת· עודב . // גיאורג גרוס. רישום בעט ודיו . החופשות, אז לא נותר אלא להודיע על שביתת המוות. אבל שלא בדרך ההלצה, עניין זה היה תמוה ביותר , והפך לשיחת העיר בפי התושבים שלא פינו את העיר אל ערי השדה והנופש שעל שפת הים. כולם דיבור על כך שהשתבשו חוקי הסססיססיקה, משום שלא ייתכן כך גדולה בת חמישה מיליון תושבים לא ימותו קשישים · שבעיר כל וילדים חלשלושים שזה עתה נולדו , שלא יתפרצו התקפי הלבבות שנחלזסו , והמחלות הממאירות, ומחלות סתם, שגורמות למוות בחסף ותאונות דרכים, שהן צעמן גובות מס קבוע מאת החיים, יום יום. והרוזחים זסחדלו מרצוח, והפועלים שהיו נופלים מפיגומי הבתים הגבוהים או ~וצאים את מותם בתאונות עבודה שונות ומשונות ואין מחריד. אנשים אחרים אמרו ברחוב, כי ייתכן שכבר התחילו ימי המשיח, והעיתונים בישרו בעקבותיהם בכותרות גדולות: "המשיח בא המוות הלך". אבל בקיץ רבות הן המהתלות, ושעשועי הים והמים מתגברים, בדרך כלל , על ידיעות שלעולם אין איש יודע מה מקורן בדבר ביטולו המוחלט של המוות. יום אחד ראיתי שבמשרד האשכבות התכנסה ועידה. בעל המשרד היה יושב בגופיה מפאת החום הכב.ד המאוורר סופח אוויר בפניו , ובמטלית לבנה ולחה היה מוחה את מצחו. לידו ישב עוזרו הנאמן, מי שהיה גם הנהג, שכל בסל האשכבה ממש היה מוסל על כתפיו. היה זה גבר קסן קומה ושער שיבה זקוף, אלא שגבותיו העבות השחורות על רקע שערו המאפיר ופניו החיוורות שיוו , לו פני מסיכה. בנקל יכולתי לשער , שהוא עלה במעלות המשרד ממש כמו אדוניו לפנים. איתם ישב בחור צעיר שבוודאי עלה ממעמד של חופר קברים למעמד של מתקין מתים. כשהבחין בי האיש, אותת לי בידו שאמתין רגע קס עד שיסיים את הישיבה עם חבר עוזריו . ואכן ההתוודעות הסתיימה. האיש התרומם בכבדות ממקום מושבו ובסל את חולצתו . עוזרו בסל את מושבו מאחורי השולחן , והצעיר התגיע את מנוע המכונית השחורה, כשחיוך של הנאה וקורת דוח על פניו והפליג עימה לדרכו , כשהוא אינו שולס ביצרו הפליס צפצוף אדרך בצופר ונעלם עד מהרה בתנועה הסואנת. האיש אחז בזרועי , נשען עלי בכבדות, הובילני אל בית הקפה הסמוך , שם התיישב על כסא העץ הפשוס ואז אמר אלי "מסרתי זה עתה את המשרד באותה הדרך שקיבלתי אותו מאדוניו הקודם". הבסתי בו ולא יכולתי להבחין בשום סימן של הקלה או סבל. "אומרים שאין האנשים מתים בעיר בזמן האחרון" אמרתי. "אומרים." חזר אחרי • "אולי יש בכך משהו. קברנים אינם ממהרים לחשוף את סודותיהם אבל היות שכבר אינני קברן, החל מרגע זה, אגלה לך משהו. אני מעולם לא התעסקתי עם המוות. כל מי שהתעסקתי איתם היו בני אדם חיים ומי שיגיד לך שהוא יודע או מבין משהו בענייני המוות, תדע שיש לך עסק עם מא~יה שחודה. אוקטובר 94' שירים"). הרושם הוא, עם זאת, שהעיסוק במכלול יצירתה של עמליה נחבא כומרן חיבר דל ומוחמץ , וקישורה לנושא המרכזי אינו שיסתי ולא ישיר או מ~צה די הצורך. חסרה, לתפיסתי , גם ההצבעה המאזנת על אופני ראייתן של נשים את צעמן מחוץ להקשר של דפוסי החשיבה הפטריארכליים. אחרי הכול , במציאות של ימינו , ולא רק בספרות, יותר ויותר נשים חיות ובוחנות את הכפילות, או אף הכפילויות שבהווייתן , לאו דווקא דרך הפריזמה של עין הגבר אלא מתוך התבוננותן בעצמן . אפילו הקולנוע, למשל , היודע גם הוא שה"סקס ממית n, משקף, אולי ביתר חדות מן הספרות, את ארנון האיזון , את סשסוש הזהויות המיניות וחלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים בחברה המערבית, ועמו את מחיקת הגבולות ה"פסריארכליים" הברורים בין מותר לאסור בדרך למציאת "הצ;פן ה~ישי". הציפיה למימוש התפיסה הגנוזה, לדברי החוקרת, ביהדות <מס שפתיים לאכסניה?), תפיסה של "אחדות הניגודים" , תוך יציקת תכנים חדשים למושגי הגברי והנשי ולדרכי ראייתם זה את זך "פנים אל פנים n- היא אפוא ךצךיה ובונה, אם כי נאיבית ובעייתית, לפחות כמו הךמ~י "והיו לבשר אחן n <בראשית ב, 24(. האופסימיססים שבינינו יעדיפו בוודאי לקוות, כי המסע הנפשי-תודעתי , שהנשים כבר החלו בו בתנופה בדורנו , באמצעות "מהפכת הפמיניזם", לקראת גילויו מחדש של העצמי והאנושי שבהן , ילווה במסע וב"מהפכת נגד" מקבילים גבריים, כדי לחתור ביחד <כלשונו של ההיסטוריון יורם בק במאמרך על "הגבר החןש n( למימוש האידיאל האפלטוני עתיק הימים: היזקקות ארוטית ~ןדית של הגבר והאשה, תוך ידיעת גבולות האנושיות ואין סופיותה כאחת. • *עפ"י בראשית פרק ה' פס' 2 המצוסס בספר. זמן קצר אחרי מרת אמר ועזב את הארץ , והילד עמוס עוז נשלח לקיבוץ , שם היה עליו להמציא אר לאמץ לו הררים אחרים בדמיונו. ואסכם בקצרה, דרך ארוכה, שכאמור , עברה דמות האשה ביצירת עמוס עוז • מאסתי , הנסיכה שהכול מגיע לה <והיא גם מקבלת>, לדמויות כמר רות הכמהה לחלום מרוחק ובורחת בעקבותיו , ומרנה הנסגרת בעולם פולחני וחלומי משלה, חנה גונן ,· המשועבדת לקלישאות רומנטיות ושפתרונה הוא בשיגעון ובהזיה, רעד למודעות שבכפילות <יואל רביד> ואפשרות החסד וההתמודדות, כפי שהיא מגולמת בדמותה של נרעה דרבנוב, למרות הקלישאה של אלמה השולל את עצמו מיניה וביה <"הכלה הנצחית">. הכללת חתך מצומצם מיצירותיה של עמליה נחבא כומרן במחקר באה לאזן את עובדת התבססותו הבלעדית על ספרות שנכתבה על-ידי גברים ועל פרשנות פסיכולוגית של גברים, התופסים את הדיכוטומיה בדמות האשה דרך משקפיהם של גברים בחברה פטריארכלית. היא אמורה להאיר את דמות האשה, כפי שהינה נתפסת נעיב י עצמה <עיני סופרת-אשה> בתוך חברה זו ועל פי קני המידה שלה וערכיה. לפנינו אוסף של הערות והארות משל המחברת וחוקרים נוספים של יצירת עמליה נחבא כומרן , העוסקת אף היא במשבריות היומיומית הרצופה הטבועה בחיים בתור שכאלה. דומה, כי הטיפול ביצירתה מכוון בעיקרו להציגה כסימון דרך לאשה ולגבר בתור שני יצורים אנושיים, וכרמיזה מנחה בכיוון של פתרון מציאותי <אמנם מינורי וחסר יומרות, אך האפשרי היחיד> למבוי הסתום, המצטייר ביצירת הסופרים הגברים. זהו פתרון המצביע על הזיקה הדיאלוגית, אני-אתה, <"לחיות את החיים אפשר רק בשניים") כסיכוי היחיד לקיום הרמוני בין המינים ולמימוש עצמי , שיש בו מהרף העין של "התמזגות עם השלמות" במציאות, שהיא משברית מטבעה. פתרון זה, המעוגן במודעות ובבחירה שבהשלמה, הוא בבחינת עליה על "מסלול הךךיתךך" מתוך "הערכת גודל האביןה n• ההכרה בכך ש"שאיפותיו הרוחניות של האדם אינן תואמות ואינן יכולות לתאום את המציאות", היא גם אולי המרפא האפשרי האחד , שכומרן מציעה, כדי להתגבר על התנפצות רגע המיזוג עם "האתה" ועל ההתרוקנות המלווה אותו , באמצעות מעשה-היצירה <"נעימה ששון כותבת הביוגרפי של עמוס עוז: דמותן של חלק רמותן של חלק מחב שים היפות והחולמות, מעלה על הרעת את אמו של עוז, אשה יפה וחולמנו ששמח קץ לחייה בחיותו נער בן שתים-עשרח מהנשים היפות והחולמות, מעלה על הדעת את אמו של עוז , אשה יפה וחולמת, ששמה קץ לחייה בהיותו נער בן שחים-עשרה. פנטזיות הנוגעות להעלמות האם אר דמותן של אמהות שאינן נותנות די לילדיהן יכולות להתקשר לכך , שהוא לא הורשה להשתתף בהלווייתה ולא עלה אל קינוח מאז. חוויית הילד המאמץ לו הררים אחרים סוף מעמ' 15 עתליה, המעוצבת כ n אם הגדולה" הארכיסיפית, כמיזוג של חוה ולילית, שמיניותה אינה מבחינה בין גבר לאשה, או בין מבוגר לילן, כ"מאמא•זךנה n, ניןךנןז לעקרות. זהו פרדוקס, שבמונחים אנתרופולוגיינ t <הנסולים ממשנתו של אדיך נוימן בעיקר)' מסמן כאמור את המעבר בהיססוריו ז האנושית מן המסריארכס הקדום אל המבנינ t החברתיים הפסריארכליים, על איסורי העריות שבהם, ולקיבוע הפיצול בין הפריו ז והרביה <אהבת הבשרים ותאוות המין> לבין האהבה האימהית, והפיכתם לשני צרכים, שאין לחברם. ליזה, המיועדת לכאור ה להיות ל"חוה", כלומר לגלם את ארכיסי 1:: הרעיה הנאמנה והאחראית להמשכיות חמי י ך במציאות, מעוצבת כגרוססקה של אשהי מנוונת, מעוותת, משעממת וחסרת תוכן משמעותי. גם פפה, "הילדה ה~גית המ~תה" ודמויות הנשים המשניות האחרות מבסאווז בסיפורי אורפז את התוצאה הגורלית שי ל השבירה וההתפוררות הכרוכות במפגן~ הפרדוקסלי בין התבניות הארכיסיפיווז לבין המציאות הישראלית הקונקרסיוז בשלהי המאה העשרים. בכל סיפורי י ך נחשפים, מכל מקום, במלוא רעיעותם הת : א המשפחית ומוסד הנישואים. ברובד העילי-הקולקסיבי מועבר בהם גם המסר י , שישראל שלאחר השואה הפכה מארץ כיסופית, לנטולת חזון ולאוכל 1 ז בניה-גיבוריה, שאיבדו את שייכותם ותרים אחר מ v; מעות. בשיאו האפוקליפטי של תהליך זה מוביל בסיפוריו המפגש ביין "אהבה" ל"מוות" את האשה והגבר כאחד להרס עצמי ודאי , ולחילופיז , לשיבה-הבריחה העקרה אל חיק "המסריארכס הקדוש", בבחינת מוצא סוף מעמ' 29 להיות אבות, וקיבלו בכובד לב את העובדה שנשותיהם בהריון , יונתן אפילו כפה על ומונה הפלה אחת, פימה מאמץ לו את וימי. יואל רביד מתחיל לגדל את בתו בסןב, משהגיעה לגיל ההתבגרות ויש בכך אקס דומה לאימוץ. השכנות "בהר העצה הרעה" מאצמות לעצמן את הילד , ואולי אף נמשכות אליו מינית. סומכי מאמץ לו את אביה של אסתי , והילד בנובלה "געגועים~ ', שהוא ילד הדומה בכל לסומכי , וחי בדיוק באותה שכונה בירושלים, מאמץ לו את הרופא, דוקטור נוסבאום, גיבור הנובלן;, לאב, <יש גם סוגים כאלה ואחרים שי ל "אימךץ n ברומן "מקום אחר" ךבסיפךן•י "ארצות התן" (. ואם נגענו בפרסים ביוגרפיים משל אלכ i ה • 46 •••••. מאהלו , מעניין אולי יהיה לגלוש לאזוי ר מעלה על הדעת את העובדה, שאביר נישא מאהלו. גליוןווז -$ אקו"ם מגינה על זכויות היוצרים מהי זכות יוצרים כל מי שחיבר יצירה אמנותית מקורית, מוסיקלית, ספרותית, זכאי ליהנות מפרי עבודתו ומפרי רוחו. הוא רשאי לפרסם את היצירה בדפוס , בתקליט, בווידאו; הוא רשאי למכור ולהשאיל אותה; להציגה או לבצעה בפומבי; לעבד או לתרגם אותה, להתקין ממנה העתקים בכל דרך שהיא - בקיצור, בידו של היוצר הזכות הבלעדית לעשות או להרשות כל שימוש ביצירתו . זכויות אלה מוכרות על פי החוק בשם הכולל ייזכות יוצריםיי (קופירייט). ברוב המקרים אין היוצר הבודד מסוגל לממש זכויות אלו בכל מקום שבו נעשה שימוש ביצירתו - זאת לנוכח הדרכים והאמצעים רבי-התפוצה שבהם ניתן לעשות בה שימוש. מצד שני אין ביכולתו של ה י יצרכןיי - תחנות שידור, אמרגנים, חברות תקליטים, מפיקי סרטים, בעלי אולמות, דיסקוטקים ופאבים, רשויות מקומיות, בתי-מלון וכדומה - לפנות לכל יוצר כדי לקבל את הסכמתו לעשיית שימוש ביצירתו, ולשלם לו תמורת השימוש הזה. כדי להתגבר על קשיים אלה , הקימו היוצרים אגודות שמטרתן לשמור ולהגן על זכויות היוצרים, ולטפל בדרן קולקטיבית בהרשאה לשימוש ביצירות, בגביית התמלוגים וחלוקתם. םאקו" אגודה כזו היא אקויים - אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומויילים למוסיקה בישראל . היא נוסדה בשנת 19 36, ומונה כיום כ 2000- חברים בקירוב, שהם מרבית המלחינים, הסופרים והמו 11 לים למוסיקה בישראל . אקויי ם קשורה בהסכמים הדדיים עם מרבית האגודות מסוגה בעולם , המייצגות קרוב לשני מיליון יוצרים ומויילים למוסיקה ברחבי תבל. אגודות אלה מיוצגות בארץ על-ידי אקו יי ם . כל האגודות מאוגדות בקונפדרציה הבינלאומית - סיסייק. תמלוגים את התמלוגים שהיא גובה, מחלקת אקויים , אחרי ניכוי הוצאותיה, לפי מידת השימוש בכל יצירה ויצירה תדירות השמעתה, כמות תקליטים שנמכרו , מספר העתקות שהודפסו, וכדומה . אין לאקויים הכנסה ואינה מרוויחה את התמלוגים לעצמה, אלא מעבירה אותם לבעלי הזכויות. התמלוגים הם גמולו של היוצר תמורת עבודתו ומאפשרים לו להמשיך ליצור, להנאת הציבור כולו . לבד מגביית התמלוגים וחלוקתם, מטפלת אקו י ים במשך כל השנה בחתימת הסכמים חדשים עם גופים כמו הטלוויזיה בכבלים, תחנות רדיו חדשות, פאבים ומועדונים. אקו 11 ם תובעת בשם היוצרים תשלום מכל העושים שימוש פומבי ביצירות מוגנות, ואף מגישה מדי שנה תביעות רבות כנגד אלה שאינם משלמים . עידוד היצירה - פרס אקו"ם מדי שנה מחולקים פרסי אקויים ליוצרים בתחומים שונים של היצירה: ספרות ומוסיקה לסוגיהן, פרסים יוקרתיים עבור מפעל חיים, פרסים לעידוד פרסום היצירה, אותות אקויים , ועוד. הדרכה והסברים כדי לא להגיע למצב של הפרת חוק זכות יוצרים, שעליו מבוססות פעולותיה של אקויים, אנו ממליצים לפני כל שימוש ביצירה כלשהי - לפנות אלינו ולקבל פרטים בהתאם . אקויים עומדת לרשות הציבור במתן הדרכה, בהסברים משלימים , ובמידע מפורט על יצירות מוסיקליות וספרותיות ועל מחבריהן. משרדינו פתוחים בימים א' 'ה- בשעות 8.00 עד 13.00. כתובתנו: שד' רוטשילד 118 תל-אביב טל. 03-5620115 • 1 פחי\ת ~חיה ויקדת, םפד t ר(ת זגנזו אס Iה ןיואנ היחתמ ליעפות לןעמ יאתדב . ' סהיבבה. יכ בחרבת סרפלסו םיניםאם . 14' . ,,.... ~ ' םתאנn לןכ, זוזקו n סות חןזלסופ . . ביעפל m· בתחום איבדת הסיבבה ם m ן מעזורת םmזילm. הונה, מאווהנ •oוללוn~ומ m ת כינלו nnנtותול ל u אזו זה אבעצמות נסיפיה, הפזוירם ובחינ האץר ומהויום .. ימידחום הקלויטם תא הסללוות שמוגnזה.m אסיוף הסולולת נלב נסיפי , סחרלסרפ דההיפולכ .m יבצם קו Q ונים ןגמ לע סהיבבה . שגמo יבן יצהבור ה m ג ·· ~ tג~קי קסטזtל ונפת i עפלןוו תחtה"יזr~ '5 אינות סה,פיבךן j ה o היפרלנ נ m 'נ הארץ, ליאוסף ןימווזח קבבקוי סלפקיט. גבסוי י-Jאבונ ניקיוי למען כקירן ת;נiיסה מצבע ינמfא זקגןו• ענןד נ;תוין ;-,ךסלפוmוכלר"פnיה ןן:~ייי ~iנאנ., ~ ... ללוזי הלפיטסק" מילנים ענקחם יבצומם · ' ינ.סמופ ··. ו ~ננ;זדזחי , ~ת לפףתכק - נמרפס סניפי 1 . תנגה סחותה לופקערט ח-יכותם יקח". · הסות - •ו,זג;0רחtlrם..•י יר;ק" קבבקוי הפלסיטק לקילטת סקירת לפסיטק סאר נשלחות ' סבםןד למכונת הפרייוקט יונ nם n ד לס מיזוןזא תראם pmיבב n בפיח רענון ונסםנ n חנזנ .איכרת .., . , "' .וולנוmז: - מוכנות מיד m דת לאיסד~, ' יחדסה וםי m ןו סהביבה. nסר n רפהיוקיט קלוב ינן בני הרעונ והתעיסה. tUCKY CAN • מל וmו םויח'ת ~.:.. ..; , , ) " :r: \. קבשו ייסר וידדח ינן הסיבהב ..nנוהור• סיחזנז וטו;ונםי פתtוt\- ותס lרסלmוו יחהת · הווארו;ןנ mנ.נזל תא דוזםmזי לע עמרובתה יחבי קהליהה. בחהרה חפחה יקומרת לפקיטס מתלכות םיmזסנלםנ w נפח אספה קןדסרן. המצוירם. ·. מנפי תןlVפtזn וירםם יליערם רמסזכנםיי לחבק יהפרלכ מיבצום מיילנם מיוידחם ~ת .,,תנftז; יאבר!י וינס~גח ןנ.m-הנר לידמינות "המ n יפהכ יהרתקן• ל 1 ת.חtה :