- הפואמ '_ יצחק ב נ n • ••-------------m גש ע N• המרכז לתרבות ולחיםך של ההטתד n••••••••••••••ת אני חוש ב שיש לנסות. גם ההעבות לפרויקט המפגשים הרעיוניים חיתה מפתיעה. אן כדאי לפעול בצורה מסודרת, לא להביא זאת כהנחתה, אלא כחלק מסל תרבותי שאנו מציעים. אני מעריך שלש לזה סיכוי. אני פתוח לעניין, בתנאי שמקום העבודה מסכים. לפעמים דווקא ההנהלות מתנגדות לרעיונות מהסוג הזה. למשל, כשהתחלנו בפרויקט 11כלנית 11, לא חיתה מצידך הענות להקדיש לכן זמן במסגרת יום העבודה. מה הפרוגנוזה שלך בקשר לשינוי הפוליטי שיבוא? אם להתייחס למצע שהלכה איתר סיעת רם, נראה לי כי אנו צועדים לקראת חוסר ודאות מוחלט לגבי נושאים שמבחינתנו היו חלק אינטגרלי מפעולות ההסתדרות; היום, ייתכן שיבואו ויאמרו שהם לא שייכים, שהם וובזבוזוו או וומגננוןוו - אם בנושא של תרבות או חינון או בנושאים אחרים המעניקים בעצם להסתדרות את אופייה הכללי שמעבר לאיגוד מקצועי. אבל, על פי תחושותי - כשההנהגה החדשה תיכנס לעבודתה - אפשר שהיחס שלה לגבי חלק מהדברים שנעשים כאן עשוי להשתנות. כשיתחילו לנהל את המערכת בפועל, ייתכן שחלק ממה שנראה מבחוץ מיותר 1 לא יראה עוד כ,ן ייתכן שישתנה שיקול הדעת. אני מקווה, שההסתדרות כהסתדרות כללית, תמשיך לשמור על קיומה, בניואנסים כאלה או אחרים. אולי בהדגשים שונים, אולי בתפיסות שונות. אבל אני לא רואה אין ההסתדרות ממשיכה לשמור על קיומה כהסתדרות כללית אם יטלו ממנה את שאר-הרוח של פעולתה, בעיקר בתחום החינוכי והתרבותי. לפי הבנתי, המנהיגות החדשה רואה בהסתדרות בעיקר איגוד מקצועי בנוסח היוניון האמריקאי, ואילו ההסתדרות הכללית רואה את העובד - האדם - על מכלול צרכיו. אם זה ישתנה - איד אדם כמוך - שגדל בבית הזה על בסיס תפיסה אידיאולוגית ותפקודית-חינוכית שונה לחלוטין - ימצא את מקומו? כשהתהליך יתחיל - אדע אם אני יכול לחיות איתר או לא. על הנושא הזה להיות חלק מהמשא ומתן שמתנהל עם סיעת רם, ואני מאמין כי גם שם יש מי שמאמין באותם ערכים בסיסיים, שאנו מעוניינים שההסתדרות תשמור עליהם. אם יכריע הצד התופס את ההסתדרות רק מהאספקט של איגוד מקצועי, זה יגרום למשבר שעלול להביא אותנו לפרק את השותפות; וזה בעיני חשוב יותר מחלוקת "עוגת השלטון 11• אני בעד לנסות להגיע להסכמה עם סיעת רם, על אותן תפיסות בסיסיות, שאני מאמין שגם שם יש מי נjיזחמ~ בהם. בעיני - איך אלטרנטיבה אחרת. אני נגד קואליציה עם הליברה אני מעדיף לשבת באופוזיציה. אני לא חושב שסיעת רם מתכוונת להקים קואליציה עם הליכו,ד יש שם אנשים שכמחינה אידיאולוגית זה לא ייתכן עבורם. הדיבורים על הליכה עם הליכוד נראים לי יותר כחלק מוומאזן אימהוו שלקראת המשא ומתן. מכל מקום, כרגע, מבחינת העתי,ד זו סיטואציה קשה, לא ניתן, בעצם, לפרוש ולשרטט תוכניות מדויקות . פיני שומר יו"ר אגף ההדרכה // עתיד לא יודא מהו אגף ההדרכה? אגף ההדרכה הוקם לפני כעשרה חודשים בלב,ד כלומר, הוא אגף צעיר. הוא הוקם עקב צורן של ההסתדרות בארגון הכשרה מקצועית ורעיונית של הער בדים וגם של הפעילים במערכת. ההסתדרות מקיפה אלפי עובדים במערכות השונות; ברמה של הוועד הפועל, ברמה של מוסדותיה וברמה של מועצות הפועלים. החלטנו להקים מערכת הדרכה מסודרת לאותם עובדים. בעיקר בתחום מתן השירות הטוב ביותר למען הציבור. ברמה נוספת פועל האגף להכשר ת פעילים ומתנדבים שס · ב~ב המערכת. את האגף בנינו סביב ארבעה נושאים מרכזיים: 1. פיתוח משאבי אנוש - וזה הצד היותר מקצועי. z. פיתוח ארגוני - מיומנויות ניהול - (לתפיסתי, מזכיר מועצות פועלים הוא גם מנהל - עליו לנהל מערכת מהצד הכספי-הניהולי ומצד כוח האדם). חשוב מאוד הוא תחום פיתוח מנהיגות בממד החברתי. אנו עוסקים בוועדי שכונות, ועדי עובדים, כל גוף במקום פעולתו. גם זה ציבור שצריך לקבל כלים - וללמוד כיצד להעביר מסרים, אין להופיע בפני ציבור. 4. תכנון ופיתוח מערכי הדרכה. בעולם המודרני זהו תחום מתפתח ומתחדש. אנו מתכננים פעילות ונבר הפקנו ננסים, כדי שגם הציבור הרחב יוכל לקחת חלק בדיון בנושאים שהם חלק מסדר היום הציבורי. האבות המייסדים חשבו שהעובד - המנהיג - עליו להיות איש תרבות כדי שיוכל לפעול למען שינוי ומהפכה. נושא .ההשכלה והתרבות חסר בדגם שלן . חסר במבנה הארגוני, אבל לא בתכנים. אנו מקיימים פעילות אינטנסיבית משותפת עם האגף לתרבות וחינו,ן ויש לנו תוכניות לפתח זאת יותר . \ אתם מתמודדים עם בעיות המדיה - הטלוויזיה - על כל הטוב ועל כל המשחית שבה! אנחונ לא מתמודדים עם תחום ספציפי זה. אבל יש לנו תוכניות לפתח עוד נושאים, כשאין להתעלם ממה שקורה בעולם המדיה. בענייו זה, מסתבר שלציבור דווקא יש סדו עדיפויות. לפני כשנתיים החלטנו להפעיל מערכת של חוגי ם ועיוניים; כלומר, התכנסויות פתוחות לקהל - למטרות די ון וויכוח בנושאים שונים. בהתחלה הייתי מאוד ספקן; קשה ה יה להאמין כי בעידן הטלוויזיה יגיעו אנשים למועצת הפועלי ם להשתתף בדיון או להקשיב להרצאה. הפרויקט התחיל בחיפה, ולהפתעתנו הגיע קהל מגוון ופעיל. הביקוש לחוגים אלו וב . וזה מפתיע, ובמרה מסוימת, סותר את התזה שאי אפשר לנתק ציבור ממסן הטלוויזיה ולהפכו למשתתף אקטיבי. אמנם, התקשורת האלקטרונית מותירה את הצופה פסיבי. אן הציבור מעונייו להגיב ומוצא מקום בחוגים הרעיוניים -ו ז ה מעודד. ניסיתי לשכנע שלושה מראשי המרכ ז לתרבות להפגיש פועלים בהפסקות הצהריים עם אנשי רוח - סופרים להרצאה קצרה של רבע-שעה, ולא הצלחתי. אתה חושב שיש מקום לכך! בחוץ-לארץ זה מתקיים. ..."""""""""""""""""""""""""""""""""""".... שירח אשר דייר : שירים יהודית כפרי: שירים עילי דאונו: שירים חגית בת אליעזר: שירים אמירה הס: שירים שמואל שתל: שירים חרה פנחס כהן: שיר סמיח אל קאסם: שירים: מערבית: ששרן סומך מחמוד דרריש: פואמה: מערבית: שמואל רגרלנס שספן ארגרססין דרינאש: שירים: מרומנית: סברו דוד רות נצר: שירים רונית כהנא: שירים סיפורת מרסל כהן: מרגריס רינאלדר ארנאס: ארתררר , הכוכב הכי דוהר: מספרדית: יעל קרקעי-ומרן ראובן קלינסקי: ורצח הכלבים שלא הרג כלב דניאל ולך: ארבעה סיפורים 9 9 10 17 23 25 27 28 31 33 35 34 36 38 40 8 8 12 14 18 מחמור דרויש K'ור : שלרם · אסנת אבי מסות רשימות ומאמרים שמואל שתל: ארכיטקטורה כמרסיקה וכשירה ורה קודיך שפיר: מקבץ צרפתי לצלוח את המאה" ליצחק אררפז · : ידידיה יצחקי: לצרור את החלוף .על לאה גלדמן: הקול האחר אר קול נוסף. על ספרה של לילי רתוק למאיר שלו · יהודית ברטוב: הסיפור ממאן להיות בדיה.על: "כימים אחדים חנה יעוד: השקפת ער חיים מרבץ: אלמוות . לם ופואטיקה.על שני ספרים של הלל ברזל שלמה סנאי: יגאל מרסינזרן: הכרח לחיים לארן זהבי: רשימת המגורשים <בהמשך ל"אנשי התפר") קולנוע ותיאטרון רונית כהנא: רשימת שיבדלו עימנראל שן: על קומדיה עוקצנית רעל אופרה צורמנית ביקורת ספרים לשושנה יובל · מה שלומך גברת ורבין · : רות לאופו על עתירת תימהון" לאלי סס · : דרת לאופו על כלאדי מרי" לרוני סומק · : שמואל שתל על 20 24 26 42 11 32 6 6 10 5 לכבוד ת"ד 16452, ת"א 61163 הנני מבקש להיות מנוי על "עתון 77" לשנת 1994 שם -----------------החפשמ -------------------תבות ______________ טלפון----- לפי שעה המלצות מצורף בזה שיק על סך 120 ש"ח עבור 11 גליונות, כולל מדורים קבועים משלוח 4 חתימה ______________ תאריך חצי פינה עת l ןןן 13 שנה יייח • גיליון 172• םיון תשנייד • מאי 1994•14 שייח ירחון לספרות ולתרבות העורך : יעקב בסר חבוי המערכת : שמעוז בלס, ששרז סומך' זיוה שמיו עורכת משנה : עמית ישראלי-גלעד ניהול ועיצוב : מיכאל בסר ניקוז : שמואל וגולנט איור : מיכאל כסו מועצת המערכת : אוופז, גילה בלס, נתז זך, · יצחק אווובוך בסיוע : משרד החינוך והתרבות, המועצה לתרבות · ול אמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות ולחינוך המערכת והמנהלה : סלי: 5619879, ת n ד 16452 ת n א המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת. חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. פגישות עם ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Sasson Somekh, א . ב. יהושע, רוני סומק, צבי עצמוז' עוזו וביז' העורך רצוי לתאם מראש ש. גיורא שוהם, אנטוז שמאס . . Ziva Shamir Vice Editor: Amit lsraeli-Gilad המו"ל : אגורת סופרים ואמנים לקידום הספרות גרפיקה ממוחשכת : דפוס מופת-ווזמויז בע "מ והתרבות בישראל • עמותה ~חרת : אווניב Management and Graphic Design: Michael Besser תצלימהתעl ~ן רתסנההלגבכ; החלכןייטשניכרר: רגתא :תרק יעוגעג ;ר'גביסיקלםידומע תאצרה ;םירישה רתסארtב~: לכ ;םיטסיליהינה :הנחרארדסמ דוד תאצרה ץוביקה ;דחואמה1994;207 תורפסל ;תירבע תאצרה הרומז;ןתיב הרומז ;ןתיב1994;450 'מע תאצרה דסומ ;קילאיב1993;544 'מע מ'ע 1994;156 'מע לכ· ·םי'וישה ץבקמ תא לכ הירישלש רדסמ· "םיטסיליהינה קסוע התדילב עשוהי תריציב תוילבק תויתשת .םירצרצקםזכרמב םישימחםירופיס תילארשיצראה:הנושארה חרררשמהנ - הפוריאב תיסילרפ לשתוברת י:ן( s •1870-1930 ~ ~ ארחנה מתחקה אחרי זרם אינסלקסראלי תאווה ניהיליססית ותשוקה · שאיגד שתי כסיות העומדות, :· סוסליסרית כביכול, בסתירה. זרם זה הניח את היסוד למחשבה הסרסל י סר י ת גם משמאל וגם מימין. כולל ספרים שהופיעו בחייה: ם·' קמשוני · שירי אסתר רא · · ב תפילה אחרונה: · ר רכן שני מחזורים שירים מבין · : מעזבובה הזמנים" רהוציאבי אלוהי • שירה נשית ועזת ניסוי , ש נוף הארץ מוטבע בד i בחוזקה. קיבץ וההדיר - בן אחיה, אהוד בן עזר. אילנה יכ!ה ררסאנר: כלי שם המלים ; הרצאת כ t פרי •עתרן 152 ;1994 ";77 ע'מ ספר שירים ראשון '· בלי שם, המלים · לש אילנה יפה ררסאבו. מבחר שירים מקיף של משוררת שביתן לאפייבה רק באמצעור J דימוי: דרמה שהרוח מביעה את בימיד i ומפיקה מתוכה את שירתה. דז שירה בשלה, לעי תים בשלה עד גמילה: ת:בכערני ואימז'יסטית, שלאר דווקא עוי-פי צר הארפנה. שיריה ינתרחשים בתרך חצר הבית: המשפחה, הצמחים, הגשם, הרוח רכל תנודות ,ךנפש הם חומרי שירתה. י: · פול ראלו אופאליבוס או האדריכל; מצרפתירנ : דן צלקה; עמינדב דיקמן; מברא: 1 י :- רשרע ישועה; הרצאת כרמל ירושלים ;; המפעל לרתגום ספרי-מרפת; עומדת לרב דמות של ילד או איש צעיר המתמודד עם מציאות פרטית מכאיבה בעזרת פנססיה פרדוקסלית או אבסורדית. הסיפורים מתאפיינים באלימות המשתלבת עם הכיוון הפנטסט · י אבסורדי. ג . שרפמן : שלכת; הרצאת עם עובד ספריה לעם; 1994;277 עמ' שלוש חסינות סיפורים מתקופת ישיבת שרפמן באוסטריה: וינה בתקופת מלחמת םהעול הראשונה, והשהות · בכפר הולדתה של אשתו - רצלסדורף בר-יוסף ויצחק בשביס זיגגו. בלהה ררבינשטיין עומדת על השפעות קבלת האר"י על יצירות בר-יוסף ובשביס זינגר במישור הצורה והתוכן. נקודת המוצא הפואטית להשוואה ולדירן ה י א "השרנה בדומה" - בין הסופר הארצישראלי -בר-י וס ף, והיי רי - בשביס זינגר . רבקה מרים: מקום. במר; הרצאת כרמל ירושלים; 1994;79 עמ' ספר שיריה השביעי של רבקה מרים מעמיד שתי חסינות: "מקרם" ו"נמר". שפה עשירה ומרובדת מקשרת בין עבר עתיק לעכשווי , למיידי: "בראשית חיתה הסגירה. / רכל השמות הם מפתח . / גם הנער הזה אינו אלא מפתח. / ומכנסיו. /" ברכה ררזנפלד: הייתי בערה של אש הייתי בערה של מים; הרצאת ספרית פועלים; 1994;62 עמ' כתי בה נשית אימז'יסטית. אמינה. מפנה את הקורא גם אל מחוזות תרבותיים זרים: "בחירי אחר הריח העשב / געגועי אל אברתי / כמר אם לע בנים / כמו רחל / כמר ביובה /". דוד גררסמן : יש ילדים זיגזג; הספדיה 1994; 1167 החדשה; הרצאת הקיבוץ המאוחד; דיאלוג עמ' בין סוקראסס לתלמידו ההופך מכפר אידילי לקן גידול של הנאציזם. 4 ספרי סימן קריאה; 1994;300 עמ' אמנון פיירברג, נרנו , מקבל מתנת בר-מצררה מיוחדת במינה. הוא זוכה בהרפתקה מסעירה, במהלכה הוא מגלה פרסים על עצמו ועל משפחתו. סיפור הרפתקאות מרתק. גר וסמן , כתמיד , מוצא שפה ייחודית ומעלה עולם ילדות אמין . ובדיקט יררפייב: מוסקבה פטושקי: תרגמה מרוסית והוסיפה הערות: נילי מירסקי; פרוזה אחרת; הרצאת עם עובד; 1994;239 עמ' •העצוב שבשתיינים, קל דעת יותר מכל השוטים", •אבל גם הקודר שבכל הנבלות". גם אוויל גם ומרן רגם קשקשן• <עמ' 58(. כך מגדיר את עצמו רניצ'קה. מונולוג של אינסלקסראל אירוני , נורד ושתיין <בן דמותו של יררפייב עצמו>. וניצ'קה נוסע ממוסקבה לאהובתו המתגוררת בעיירה פסרשקי. מסער רווי בשתייה, אנקדוסות, זכררנות והגיגים מוסקבה פטושקיי הפך לספר · . מבדחים פולחן מחתרתי בקרב האינטליגנציה הרוסית של סררם הפרססרויקה, סמל למרי כלפי המשטר. רק ב" 1989 יצא לאור ברוסיה כספר. דן בר-ארן: כין פחד לתקווה; בית לרחמי הגיטאות והרצאת הקיבוץ המאוחד; 1994;301 עמ' ראיונות עם חמש משפחות <שלושה דורות> של ניצולי שראה, רכן ניתוחם. זהו חלק ממחקר הכולל שנים-עשר ראיונות שנערך בשיתוף עם פררפ' גבריאלה רוזנסאל מגרמניה. פיידררס. את היצירה הזמינה אגודת אדריכלי c מואלרי - כמבוא לאלבום מהודר של תוכניות בנייני ם. הדיאלוג הוא חקירה במהות הבנייה והיצירה כניסוי לאידיאה המופשטת. יצחק כן-יוסף: סימני חיים; הרצאת הקיבוץ המאוחד - ידיעות אחרונות • ספרי וזמר; 1994;128 עמ' קובץ של עשרה סיפורים. במרכזם עומדים אנשים הנתונים בנקודת מפנה בחיים א 1 !:רוריים או מתפוררים. עליזה י u אלרעי: מספר · נהר , סיפור , קהל; הרצאת הקיבוץ המאוחד; 1994; 159 מע' הסיפור העממי היהודי והישראלי. ןעיו בסיפורי עם מאספקט הצורה והתוכן , היסח בין הקבוע-המסורתי רהאילתור דברכי וזעיברד ועולם הסמלים של המעשיה, ההיגוד הישראלי וסיפורי שמיעה רעם כתשתית לסיפור הכתוב. קוץב רשימות קצרות ומדויקות. ערך והוסיף אחרית דבר: חיים באר. מרדכי ירנאי: למה צחקה האדמה : כדווים מספרים; כחול ירוק ; הרצאת הקיבוץ המאוחד; 1994;184 עמ' קוץב שליקט מרדכי יונאי , איש כפר חסידים. הסיפורים נסועים בחלקם בצפון הארץ, ובחלקם, במדבריות ערב. התקופה: המנוס ושלסרן התורכים. אלו סיפוריהם של אנשים החיים בסבע, · לפי הררי ומסורת של דורות רבים." משובצים בשירים בפתגמים ובאמרי שפר שהשפה הערבית משופעת בהם." <מתוך אחרית-דבר שהוסיפה עזה צבי.) ש. שלרם; אחרית יונה; ערך: ראובן כן-יוסף; הרצאת קרן העדכון ע"ש ש. שלרם; 1994;107 עמ' · "אחרית יונה הוא סיפור מן העיזבון המצוי בארבעה נוסחים בשלבי עבודה ותיקון. זהו מונולוג וחשבון נפש המורכב מרסיסי מחשבות וזכררנרת של הנביא יונה והמשורר ש. שלרם עצמו . השירים, גם םה מן העיזבון, מציגים נוסחים שרבים מאלו המופיעים בקובץ להאיר · pרובב בבוקר• • ישעיהו תומרר: התכוונות לאלוהי שכאדם; חינוך אכזיסטנציאליסטי דתי כמשנתו של יוסף שנטר; הרצאת רשפים; 1994;349 עמ' ישעיהו תומרר חוקר רמסכם את משנתו החינוכית של ,", יוסף שנטר , תורת חיים וחינוך שנויה במחלוקת. דורית ישראל: מה לסוסים כדמי: הרצאת ספרית פועלים; 1994;45 עמ' שירים נשיים בעלי ניסוי רענן ואמין: "שמש בתחתוני בוקסר / מחממת את מסך השמים / ערוותה נגלית לעיני כל /", ביצה . אכרבנאל: חוה ולילית; הרצאת אוניברסיטת בר-אילן; 994 ן; 240 עמ' דמות האשה נתפסת בחברה כמפוצלת חוה ולילית. ניצה אברבנאל , בעקבות פרויד , יונג ומקרים בהם נתקלה כפסיכותרפיסטית, מתמקדת בניסוי הפיצול בספרות העברית. הסקירה פותחת בסיפור העממי של ימי-הביניים דרך ספרות המאה התשע-עשרה, ועד היום <יצחק אוורברך אררפז ועמליה כהנא כומרן>. אורי דייריס: לחצות את הגבול; הרצאת ברירות; 1994;268 עמ' אוטוביוגרפיה פוליסית. סיפור חייו של אורי דייויס, לוחם למען שוויון זכויות בין ישראלים לפלסטינים והקמת מדי נת פלסטין דמוקרטית וחילונית לשני העמים. דרדר גבע: הברווז; ספרי סימן קריאה; הרצאת הקיבוץ המאוחד; 1994 אנתולוגיה פררדיסטית המקבצת קטעי חומר מגרון - מדעיים, דוקומנטריים, וכן ציורים, קטעים מעיתוני ילדים דצב סיפורי קומיקס משל דודו גבע הכול סביב "הגיבור הלוזרי" - הברווז. גליון 172 כמה העוות על סופויםי ספרים םומו"לי שנות השבעים ויותר' שבעים ושל ו .)!ש כאשד המו "לים היו שלרנסקי' ארכמני' זרובבל גלעד' סבו' זמורה האב: והם כיבדו סופרים. בעצמם היו מגדולי הספרות. הם עשו למעשה ולהלכה את קריית הספר המפוארת שלנו. כל העושים את "ספרי הזהב", את "ספרי הפלטינה" חייבים להם גם את הזהב רגם את הפלטינה ובעיקר את הזכרת להיות סופר עברי כפי שבן חייב להוריו את חייו. הם היו הראשונים שגילו והדפיסו אותם, יסרו אותם ושיבחו. כן , לא נרסטלגיה. סתם זיכרון . הפרידה מהם עדיין כואבת. גם אבי חייב להם את חיי , כפי שהם. היום יושבים במשרדים מפוארים. יש מנכ"לים ומגישי קפה, פקידים ומזכירות ואין נשמהז •4 אל דאגה מריילים חביבים. כל הקלפים שלכם. אתם, מפעילי היחציינות הכל יכולה, שום סכנה לא אורבת לכם, לא הייתם צריכים להיבהל ממעס קיטור שי ו"ר אגודת הסופרים היה מוציא. הרי בינינו לבין עצמנו' איזה כוח עומד לרשותו . ממתי סופרים עלו לע בריקדות למען התמלוגים של עצמם. למען כבודם. אף פעם לא. הם יעמדו על רגליהם האחוריות אם תנסו לפגוע בעדך מקודש שלהם. במלה שתנסר לזהם אותה, בזכות האמירה, אם תנסו למנוע אותה מהם. אבל כסף ו מי צריך כסף? לכן' מובן שדבר אינו מסכן את המו"לים. מה הפחיד אתכם?! דעת הקהל? מה לכם ולדעת הקהל? •5 מרבדי היינו כמעס חברים. תמיד כשחשבתי שהנה, או-טו-טו מצאנו שפה, הוא שבר את ה כלים. היה מנבל את פיר • מקלל , משרם מה, דווקא פולנים, צחקנ ו , שתינו והתרחקנו. אהבתי, בדרך משלי, את "איש הפדאיי הזה. הי ה לו חוש הומור • היה לו גם כישרון • הוא היה מחזאי מפתיע, מתריע, אמיתי מאו.ד בחוש השישי שלו ידע מה נכון. 'זה מסתובב", מיי ו של יריחו" היו מחזות חשובים . אוונגרדיים. אולי לא מארד מבריקים - חנוך יותר מבריק ממנו - אבל פחות נועז. מה נעשה בל י מרבדי? בלי הפרץ והסער הזה, בלי אוהב השתייה ונזהר ממנה, כי אסור לו . בלי האוהב עד כלות. אוהב התיאטרון עד • 1 . "מים אלה נפתח שבוע הספר העברי. שמו הראשון והמקורי = היה "שבוע הסופר והספר העברייי • יזם אותו שלמה סנאי' - משורר, מתרגם, שייצ במובן הנשגב של המלה. זה קרה כשישבה הועדה לתכנון אירועי חגיגרת העשור למדינת ישראל' וסנאי היה שליחם של הסופרים בוועדה הזאת. כן' פעם, כאשר בראש המדינה עמדו אנשים, שעבורם ספרות לא היתה נמדדת בייספו הזהב", ולא בייספו הפלסינהיי, אלא ספר, פשוט היה ספר. עתים סוב, עתים פחות סוב, אבל תמיד הסירו בפניו הפרנסים את הכובע. הם ידעו שבין יוצר הספד' הסופד' לבין קורא הספר' הציבור התרבותי' קהל הקוראים - כל הפונקציונרים, מהעורך עד המו"ס, כולל המוייל - הם מתווכים. פשוט מתווכים בין הסופר לבין הקורא. נוטלים את פדי עסו ומביאים אל הקורא. תפקיד חשוב. המתווכים הראשונים היו צנועים. ידעו את עדך עבודתם. הם נעלמו. יחד עם מנהיגי המדינה שידעו את ערכו של הספר. מספרים כי שמעון פרס וגם סגנו, ביילין, קוראים ספרים. אני מניח שזו האמת. אבל עד היכן הגענו אם מוצאים לנכון לספר על השניים שהם קוראים ספרים. אדם נשך כלבז •2 בקסס הפתיחה של אירועי שבוע הספד' שרדת אנשים בירכו מעל הבמה שבמשכן נשיאי ישראל. יוייר אגודת הסופרים, שחיתה כל השנים נחשבת ומקובלת כשותפה מרכזית, מסבע היותה הנציגה היחידה והבלעדית של הסופרים העברים במדינת ישראל' לא בירך : לא שהחליט להחרים את האירוע, ובדדך זו' להביע מחאה, בהחלט לא. הוא פשוס לא הוזמן. בפעם הראשונה, במשך שלושים וחמש שנה של קיום המסורת הזאת, יוייר אגודת הסופרים לא הוזמן לבדך בשם אגודת הסופרים את כל העוסקים במלאכת התיווך בין היוצר לבין הקורא. ועד האגודה שלח מכתב תמיהה אל הנשיא, כמארח הסקס, וחברי אגודה, שלחו מכתבים באופן אישי' חלק מהם אף פנו ישירות אל המארגנים בשאלה: ייוקל~ה?!" ענו: "בשנה הקודמת, תוך כדי ברכה, מתח היו"ר' הוא הח"מ' ביקורת על המויילים." שמעו שמים והאזינו ארץ. וכי מה היה צריך לעשות, לדעתם, היויירו להרים כוס שבחים נוסח: מודה אני לכם מדיילים יקרים, שאינכם מכבדים את שבצעמכם אתם מבטיחים בחוזים שלכם. שאינכם משלמים לסופרים כפי שמגיע להם, פעמיים בשנה, אלא רק פעם. שלמרות גביית מרשרשים במזומן בשבוע הספר' ומדובר בסכומי עתק, אינכם מוצאים לנכון לשלם מקדמה לסופר' מיד לאחר השבוע המוצלח הזה, לרוב: ולו כדי לעשותו' ואפילו למראית עין בלבד' לשותף לחגיגת הכסף השבועית. מה עוד היה אמור לדעתכם הח"מ לומר בברכתו? תודה לכם מדיילים ישרי דרך, על שאפילו את "זכות ההעתקה" מצאתם דרך לגמוז מן הסופד? •3 אולי היה צדיך החיימ לטעון שיפה וסוב שרוב הסופרים הכותבים שירים סיפורים וספרי עיון' נדרשים לשלם בעבור הפקת ספריהם. הוצאות ספרים, שהיו פעם במשרדים קטנים וצפופים - השמנה והסלתה של הספרות העברית, פרסמו את שלרנסקי' גולדבדג, ;;·::· • fg !il/1 ~":· -u· 5 אלתרמן' עוזר רבין' ר ' סרש, חלפי' משה שמיר' דליה רביקוביז' כלות. אני כואב אותו באהבה . דוססויבסקי' מבחר שירת רוסיה: זה היה עד לא לפני הרבה זמן (עד מאר 94' ~ ~ מבתאס מחזוריות מסוימת, המנוגדת שיעור כאנטומיה של ש'ז:.יון הזיקנה מה זאת אהבה? Cl8: ו :וי =- אלי סט: עתירת תמהזן: הרצאת 7וי~חר' · : לנצמא / בערב האחדרן ,/ עברנו / למגרש המשחקים, למשעה / כבר היינו ילדים / גדולים מדי' / שרשנה יובל: מה שלומך גברת והנדנדה / לא הפסיקה / עלה רדד / זמורה-ביתן; 1994 ~ רזביןז עם עובר; 1994 עד אשר לא תחשך השמש והארד · לעה רדד / עמי ) ·. רדד 37(, גם בשיר עתירת תמהוןי · של אלי סס הוא ספר מתקיימת · •כשהלכת המחזוריות, והירח רהכרכבים ושבר העבים אחר . שירה עדינה, נקיה ריפה. מבלי אבל כאן פניה שונים. זוהי מחזוריות קהלת יני ) · הגשם 2(. כך פותח החכם םדאב את תיאורו הפירטי, הסרגי, את להתפתות לניסיון להעריך את פרדוקסלית, שבה הסימנים שהותירה גודלה, חשיבותה אר מקוריותה של האהבה שהיתה לא הולכים · ולא 6 הזיקנה. שרשנה ירכל בפתיחה לספרה מה שלומך גברת רוביןן• · העוסק בהתפררררת האני מחמת הזיקנה, מציבה את משפס השאלה של הגברת נקזהה זיניה ורבין: •כאן חרשך אירס וברוא, גם אצלכם כזה חרשךו• (עמי 9(. והחשיכה הזאת ההולכת וגרברת לארוך הספר' היא החשיכה המשתררת במלוא אלימותה על הכרתה של גברת ורבין. ספרה של שרשנה ירכל סיפרו · הוא התחנכות• של סוף הדרך. בעצם, סיפרו הזדקנותה הלא מכרבות של גברת ורבין מכרבדת•, שהולכת · ה ומאבדת את זיכרונה, הולכת ומתנתקת מסביבתה ושרקעת אל תוך תהום ארכון התרועה, שאין לחדרו אליה. עצם הניסיון לתאר ולהבין את תהליך ארכון התרועה, מאליו' מוליד ניסיון להבין את התרועה עצמה. כל · הרומן נמסר מפיר של מספר יודע•, רהרא, למעשה, אוסף של סיפורים מחיי קיברז חברתי מסרים באזר, המתלכדים, אר המנסים להתלכ,ד סביב ציר הארגון והניכור. מי שמכיר אר הכיר את הארכלרסיה איררפית, שעלתה ארצה סמרך · המזרח העולם השביה, רבשארה, · למלחמת כמידה רבה, לחיות בעולם שממגר נאה, יזהה ארתה ככיורו נספר הזה. גברת ורבין, גינררת• הספר נאה · םשוב -וכארתה חכרה סגורה, נררגנית, שנה דיבור · זעיר נשפת המולדת, שיחקו קלפים נדבקות ברי · עילאית, התלבשות יפה זtל ךארת •, יצאו לקרנצרםים ולנתי-קפה - כדי ?מדאות ובזהור ניכרו .· מארד שהישבנים לא ישמעו כנד ערלה מתון תיארו החכרה הזאת רהרא חרדו לכל תחומי היחסים הנינאישיים ומגיע לעיתים לכדי ארנרת רגשית. הניכור מתנסא · אין נערצמה נתח~מים אינטימיים כזוגיות המינית שכמעם איננה קייוכת, כך שיוצאת ורפן היא ירלה, חברתה של זיניה ורבין, המגלה לראשונה נחייה, את האהבה ואת המין' רק לאחר התאלמנותה סמרך לגיל 60, והיא כלתי מרננת רמנרדה נשל כך. יחסיה של גברת ורבין עם נעלה כמעם שאינם מתוארים. הרומן מתמקד גם כיחסי הררים-ילדים. םב כאן נא הריחוק לידי ניםרי: דרת, כתה של זיניה, שהופכת ככרוח הנסיכות להיות אמה, מציינת כמה פעמים את העובדה שהקלפים היו תמיד יותר חשו נים לאמה ממנה. למה הקלפים ירתר · חשובים זכמניו לא התאפקה רצרחה, ראמה הניסה כה נתמהרן רוכשנה עמי ) · ככתפיה 123(. וכשהיא ורחצת את זיניה, זר כנר אינה זוכרת •שהיא נעצם אף פעם לא רחצה את ילדיה כשהיו תינוקות •••• (עמי 130(. הניכור שכ ומופיע כיחסים שנין זיניוז לחברותיה, וכיחסים שנין זיניה רמן~פחתה לפסיה אחי נעלה, וביחסים ן;ל דרת עם אלכס אחיה, רעם מיכאל נעלה, רמעל לכל' כיחסים שנין זיניוז רוות. נרם, הניכור הפעור נין רות ראמה איבר רק תולדה של החכרה שזיניה האב ממנה. הוא נמשך לתוך ההורה ונרבע גם מהתפוררותה המנטלית של זיניה כמהלך הרומן: זיניה מאבדת לחלרםין את סדר הזמנים וחדלה לדהרת אס!ילר את כתה. רות מרגישה משהר י~ררה• ולא מנינה, אר מנינה · ש ומסרתכ י~קנל. ככל ברחה היא מנסה להחזיר את זיניה למציאות. היא שנה רמ n קנת ארתה, חוזרת ומזכירה לה, נרחבת אויתה, אכל כל אלה, לשווא. כי הפעם זיינצקה (שלכסוף זוכרת קר תא שמה 1 כלנד>, איננה כעולם שאפשר , לחדרו א'~יר ולהכין אותר' ואפילו לא למראית זינן • ירכל ממד r ישה ככל דרך אפשרית את הניתוק ~: נא עם השםירן של הזיקנה. תא הת r ברננרת הזמנים, ארנון יודע · הקשרים, איכרו ההכרה. כמספר הי '· כל : ו~ יודעת קצת יותר מדי • לעיתים i זיא מעמיסה גודש רב של פרםים, סזאפשר שהם תררוכים כמשהד לריאליה נפרק מסרים, נשל ההתמקדות הכמעם אובססיבית ככאן הכרל · והעכשיו של כל מצב, אך נסן תt גררע•ים מאחדותו של הספר' כי לפעמים נןררנ צעים וכאבידם תא הירע. שפהת שי~ ירכל נכרנה וקולחת, אינה גבוהה מדיי מחד אר מאיךד. · סלנגית · הספר' מ rו כיר לא אחת את ספרר של אלא שפני · בדרך אל החתולים · קנז הזיקנה המתוארים כאן איומים יותר' אבודים י 1יתר • לוכרות שהספר הוא נעל ערצמה, אמין וקולח, בואי שם מתגנב הרהרו של כפירה ~~גני התועלת אר הכורח שכקריאת מס;ת האלימות הנוראה תאזה של יזקנה משפילה ומורת כלתי נמנע נח נ וך החיים עצמם. • השירה הזאת, דבר שהספר עצמו אינו מאפשר נשל יתרונותיו רחסררנרתיר שיפורטו בהמשך - נראה · ספר שירה · לי שמעצם ההגדרה <· ספר שירים · (להבדיל מ כנר ניתנת לפסר הכרה לא מעהם. כי שירה כעיני (בהחלם בעקבות אלירם ואחרים> היא משהר אמיתי, אותנטי. ולהגיד על פסר שירים שהוא שירה, משמע להגיד עליו כמה דברים, שאינם מרננים מאליהם ואינם קלי ערן: האחד' שיש נר איזו אמת פנימית, השני, שהאמת אזהת מצליחה לעברו לקוראיה והשלישי' שהספר' כמכלול' מצליח להניע אחדות, לפחות מסוימת. הקפד' המצומצם יחסית, של הספר' הדער הפרספקטיבה של ספרים אחרים משל המשורר, הדער הפרספקטיבה של הזמן' והאחדות של המכלול' שאינה מושלמת נספר הזה, מרגעים, לדעתי' תא האפשרות אר · דרג · ל למקם אותר לע פני מפת השירה הישראלית. דבר' שכנראה נכרן לגבי הרבה ספרי שירים, חדשים כעיקר' ושל צעירים בעיקר. עם זאת, אין המגבלות שצוינו פרגמרת בהנאת הקריאה של כל שיר ושיר ושל הספר כר לו • המשורר עצמו מגדיר את ספרר מחזרר שירי · כ אהבה•, ומעצמה ערלה · מחזור · , השאלה למה. אפשר כדי הקפה, תנועה הולכת וחוזרת, · לזיין ההגדרה הראשונה נמלרן ) · סינרנשרשן למלה מחזרו>: אפשר' כרמז · אבן סדר התפילות והפיוסים · מבררן ל לימים הנוראים · ולשלוש הרגלים (ההגדהר השניה לאותה מלה שרשן>: ואפשר' כעיקר' מרמז · נאבן סדרה, ציקלרס, שררה · על · מחזרר · הההגדרה ) · של דברים הנשנים והדלבים הרביעית, שם>: כשברקע מהדהדת המשמעות האססררנרמית - מחזרו חמה ומחזרו לבנה: והמשמעות החקלאית מחזור הזרעים, והמשמעות קירמית · הבירלרגית - מחזור הדם, המים, החיים. נראה לי שכל אחת םהמשמרעירת השונות שצוינו מוצאת את ניסויה נשירי הספר השרבים, תוך שהם םענ יקים לה את משמערתה הירתר קרנקרםית, רהיא םצידה יyהענם להם רלספר נולד מדמ נוסף של משמערת ירתר נרחבת, אחודת, אם תוצר • כך' נשיר השג י בספר' •הברנש הגדול•, שנר העיר מסמנת את האשה (אר ההפך> מופיהע משמערת המחזור• כמחזרו · תפילה: •נפרליארן' נפרליארן' / איך לא ידעת ו אל בכיורת כעבר / מתפללים / ולא עמי ) · מתנפלים 7(. משמערת דרמה · משפם מכור · מופיעה גם נשירים (עמי 35( •לראש השנה• (עמי 52( רבא "'V1 · מגלשה · ם. ראילר נשיר אבל הם כל הזמן · עוברים רק שבים · מתוך ) · ושבים עמי 40(, ואילו כמר · המחזוריות בשיר חול•, מכוונת למחזרו המים, מחזור היממה, מחזור החיים. (עמי 45(, שיר זה, אגב, מזכיר את שיור היפהפה של אבנר םריינין מתוך •וכרון מים · '· המים :· קשים הסלע מקשה את המים · / שנר חלחלו רהמיסר / ושרב חלחלו רהמיסר / ושרב חלחלו והפרישו // כקסמי נטיפים את הסלע. / מן הגרש הקשה דע הרגש." • (שם עמי 23(. רעוד פן אחד של המחזוריות מתגלה כאן , רארלי זר מקרירת - ההידברות עם שירה אחרת. אצל רבים רבים מגורלי המשוררים העברים היותר והפחות ותיקים ניתן לצמוא לא מעם שירי אהבה פשרםים, לכאורה, ליריים ועדינים מארד. רדי אt אזכיר' רק לצרוך הדר גמה, את של · שירים לאילאיל · הםשרניחרבסקי , את שירי האהבה של פן רשלרנסקי והנאים אחריהם. נשירה הנכתבת היום נדמה שהאהבה סברכה, הררמנםית, · הפשרסה כבר איננה סחררה נמכרת (אולי כמר השי .-ה עצמה>, רדומה כי משרווי האהב .; העכשוויים הזרוי הדגשה שכדי למברר שירי אחנה, מן ההכרח הרא להשתמש בגימיקים חרשפניים, דוגמת אהוון · אררםיים שכתאי נזירה ריבמסאזיויקה•, אר האהבה ההרמרסקסראלית בספרר האחרון של אילן שיכפלו: אר ערד הרבה קרום להם - ירבה ררלך נשירה · תפילין · המפרוסם • עתירת תמהרן• (וחבל · אלי סם ב )1( שנשם הספר מופיעה המילה מנוקדת -~זר יןת ואילו נשיר ס s a 1t mortal [עמי 60( היא מברקות .· עתירת תמהרן · שהרי נין צתירח ל~זויןה תהום פעורה!), משוחרר כמעס לחלרסין משימוש בגימיקים, מהצורך להכרת ולהמם, כדי להיות אותנםי במסירת חוויית אהבתו' על ירפיה רמכארביה הקשים. זר מרעבות לקרוא כמעם נפשם, שהקרוא, יעשה בר דרש כיכולתו רכרצרנר • שירים פשרםים, יפהפיים, מה · :• כמר •אשה ערד אפשר / להשפך / כנהר שאיבר יודע / מאין / ולאן הוא / ולהרתיח / את הארקיגרסי (עמי 23(, כמר הנסיכה• · (עמי 34(, שירת · כמר עמי ) · רחל 54( ואחרים, מחלחלים אל הקרוא אולי דררקא נזכרת פשטותם, אר פשסרתם לכאדרה. המשורר מוליך את שיותר כזהירות רבה על הגנרל הדק שבין אהבה שהיא שירה נסר' לבין שירת אהבה שהיא במקרה הפחדת רע בנלית, ובמקרה היותר רע - קיםשית ר/אר כרסה גליון 172 1~ ;:i אשר ,••, שטיח מלא אור ז• זמיר בזכר;ני שר הלילה 1•1•T --ו ~ת עזן ר 'j ?ר~ת שהבכרתי מחל;מ;ת "••1-• "ר Q ~י ל~לה יו:ניו:i~~~i ן יו~א א~~ ~ן iJ~o7 ן 'נו ~גי מ Q יג ~ת ~ב~ל צ~~י ככותב ש~רה ראשונה: ••T• ז נהר. יונה. שטיח. ז.ל}ונק א T וסה ~~iw ה ל~לי iJ ~ר באותו קול, באותה אש ~ז iJ ~סי סע;:גר ~רא w י שאבתי מים שליתי אויר ~ארסה ~~ ל~ס~ת ~yייt;מ~ ן~ן~ה '~ליס ~גי עי~י ~~~זגז :z ד :zי~~ ר:zתוצןjייtוע~~~ f א;תו קול ~מ~ם רי~:;~ו לפני הערב ואחרי ~גים ז.~ים ~~ר~ןה זגצל רכךק;ן • ~גי ~;ש :z ~ת wi] ~ש מרעידה את הז.פים ~· הי ~· ם~פ בהירים לרובכם. T 1 -1 1 T -•.• האני שלי · צל הגיר בגזי -T TI ר• :••:•1• f ~ל ,ה~~~' iJ זכ~גיק לי 'םא~~ ~9~ 19 תוךי 'ל ת:~ך ר~עית. ·:; ל מ~מל o דב. ;נ~זו iה ~9 ה ~~אן ר~מ ר~ה :z ל ~.גי מ~:י י~~ o ה דק f iJ ~י /j עוד ~ל.א אור ~ש 1 קול י~~פ~~ iJ~לים. Q ~ל i].ב~~ ז~רונות ~ן iJ ד~ןה. iJ 'יר יו~א ~ן ס~ן' וי~:;~ f ~ןק, j2 ל 7גז$ויר ש~רות ~7 נ:וי מ~ןעות '~רq~ לסן '~יל נכזק ירז.ור ל~~ qiJ לומות '~גי מ:קיר. לנ~צ f אותו קול ,fוrסוא זיש, צל iJר:~ ~ליו גג:רן ל~תב': ,ש~ ~ויו , מ~ם, .ה~ן~ צכשו הז.פלים נחות בכז~ג אוהבים ד~ס, ס wi ה ~~q.ה~ ר • האותנטית והכאובה של ייהדנו הנורא ייתרתיםיי, ובאחרים, האהבה היא <עמ' 54( ואחרים שצרססר ו/אר הודברו הקרוי אהבהיי <ברברה גרלדברג>. שיא, והשיאים הם נפלאים, ומשיאים דע כאן , מפצים על המעידות. הספר יש הרבה כאב והרבה פרידה בתרך - נופלים. האהבה הופכת לכבלים, בכרלירתר מדביר את היפים שבשירי מחדור שירי האהבה של סס: "האהבה למיסת סדרם <עם' 25( לייחלרם מאגדת האהבה של רסרש רגרלדברג ודאב מתרוצצת / בכל השכרנה / ילדותיי <עמי 27(, לנפילה. היא רגלברע רפגיס רךז רכוסי , ועמיחי. כצקעתה •••• מתוך השיר ייתרתיםיי םתשסשס את הגבולות הארסרנרםיים וחשוב ונברן ראם r ריפה בעיני שהיום <עמ' 25(. רכבל שיותר נישאים לש האגי • •לא ידעתי איפה אבי / עדיין ישגר מי שמסרגל ומעד לכתוב רעולים איתה, ככל שיותר מתמסרים דנגנ / והיא מתחילה ••• ראי בתרך איך זה · : שירה כזאת. אר כדברי די;ן לה, כך גדלה הסכנה לאדב את הבקרה ראי בתוריי <עם' 31(. היא ייצפרו אחת שכרכב אחד / לבד מעד ••• אני לא ואת האשליה, ואת האהובה ואת נדירה; / כמסחרי פשיםת ידיי <עם' הייתי מעד •••• ~גים .יד.ק.ים גךךמ~ זגצל ~ךק;ן ון~ף. אני ר;אה את הר~ח ה~זז.פית ~iiזןיע ~ת w~זגי- qiJiו~?ים. ~ללים ן~ים ~:גךק i] ~ב~י ~בז.פים ע;ן צפה הפסלת בכגו~זה ~:i.תך.וt בכ;~~ים -,א~וגיםי ~ר~דים ';ז.ור ל~~ ~נ~ן;tןי. ~גי ף~~ ר~י;גי ע;ןה ש~~ וזג~יר 1 חול.ף ובלתי אמינה. המודעות הגבוהה של המשורר שומרת עליו ממעידות ומחציית גבולות. הוא נשאר <במרבית שיריו> נאמן לאהבה שלו ולפואטיקה שלו , כך ופשרם · המברסארת יפה כל כך בשיר · כל ייארס פראסיקהיי: ייאם / t:א מוצאת את עצמך / באחד / בשירי ,/ אין זר אלא פליסה / המוכיחה / את עצמאותו האמנותית / של קולמוסי / המסרב לקבל • פקודות / בלתי סבירות / מלמעלה." ר~שאנר · . צעךמ / על נחשול / היא 49(; היא ייסלםת המ~תיי רייסלםת ובעצם - גם אני - .לא <עמי 57(. ארוסי. עדין. יפה. בדררערתו / ואני בכבליה •••/ הדהדו עמי > · החיים 60(. רשתי אלה <האהבה והפואטיקה> ללא בחרף יפר - כי סרב / חרף יפר / כצפרי , לא כל שירי הספר םאחידי יומרות וללא גימיקים מצליחות איננו חרף מנסחים" <עמי 26(. גם ברמתם, אבל שירים כמר יימשייי י<עמ רזת לאזפר להעביר לקורא את החררייה היפה, בשיר הדה, כמר בשיר המקדימר 17( ייאשה" <עם' 23( שירת רחליי · 7 מאי 94' שקרא לה גר גול ,• עיר שהשי גח את את אויביו האנטישמים כאדאס, דודה, ורימון ואחרים. ארכיטקטורה כמוסיקה וכשירה הייעוד שלא תוכנן לה, גם באופן דרססרייבסקי כותב .· מסאפיסי לדברי המבקר , המשמעות האקטואלית ב•רשימרת מן המחתרת•: •גורל שנותרה ממאבקו של דרייפרס לקרוא פרסי סטודנטים כפקולטה אומלל הוא להתגורר בפסרסבררג, בן ימינו היא היכולת של הפרס = ר ~ לארכיטקטורה ולכינוי ערים 1 המקום המחושב רהמרפשס בירתו הברור לשורד , ולאר דווקא המניעים ~ כטכניון, 64 -1993 עמ' :נ r·~ בערלם: הזמן קיבל בה אר פי מיתי , הפטריוטיים החזקים שהניעו את גלגלי (..... ,~" . כ~ i משרם שזה היה מיתוס של בריאה •• הפרשו" חוברת הורדה, בפורמט אלבומי גורל. כ:• r (fJ כך נתפסת ארכיסקסררה כראייה ~~ ספרותית. באלבום שלפנינו , מצאתי הקסמים הישראלים הסטודנטים הגישר השנה 3,000 פרויקטים, והמורים שלהם המליצו על 500 מהם, כראויים לעיון מדוקדק. 55 בין מקבלי הפרסים, את חרה ברקאי , תחת הכותרת · הקסמים הישראלים · פרויקטים מתוך אלה, נבחרו כעברדרת 'ז!' ""'1!'1!'- >יי' 4 ,j ן• LIJ גמר · שהגישה פרריקס בארכיסקסררה. סרקו מבקר >Le-Monde< את ~" לדעת השופטים, זאת עבודה תרגומיהם של ארבעה סופרים מצטיינות לשנת 1992"93 רקיבלר CI.: cר.. t -· פרסים. הפרסים ביתנן על שם w כ ~r אדריכלים ידועים כמר אריה שררן ,..= תיאררסית מצריינת, המקשרת בין ישראלים שיצאו לאחרונה בצרפתית. מרכיבים מרסיקליים. הם מבין הבולסים · •הקוסמים ר/ .~ ואותרו שראגנהיים, קבלני בניין או בעל י חרושת המעוניינים · בתי בהפצת שישים עמודים גדולים כאלבום שבסרפדינו : אהדרן אפלפלד , יצחק המעניין הזה, כל עמוד ויוצרו רכן ארופד, מאיר שלד ובנימין תמרן, שאת מוצריהם. צילומי המבנים שזכו נימוקי השופטים לגבי הפרס שהואילו סגנונם מגדיד המבקר נקורב לנרטיב לתת. רשימתי זר הינה רק מגע אקראי הקלסי המר · פרה על ירי בסירנות עם עולם רצכ ~· שירה המ בפלדה, ספרותיים אתרים. בפרסים, על עטיפת האלבום, אין להם כתרבת התייחסות · של רעיון בנסרן ובחומרים הפלסטיים. עולם זה, שלד ותמוז משלבים כיצירתם את קונסטררקטיבייארכיטקטרני כל שהוא. <פרטים אלה, שרטוטים מיוחדים, תיאור המתוכנן' שם חזרנה בפרס, ם••...פ::.......ו 9asב...:..כ.:: 9~~~ של הבדיון · מלקחיים · אני מנסה לתפוס ב הריאליססי עם האגדה תוא צילרם שורת בתים, מתוכננת על ידי מלים שאין בהן .· מ~שרת · • ההיסטוריה עם המיתוס, ואילו סגנונם והערכת השופטים, מועלים בשחור על גבי לבן' בפנים האלבום>. של אפלפלו וארופד מוגדר כמודרניות סיגל דרנ~ c קי <שנה שנייה בלבד> ואני ישנה. המשותף לשני האחרונים, נזכר בארכיטקטים הנודעים שבנר את ששאל שתל הפרתנון באתונה ואת סג:ה סופיה כן' · פי · על · אף הארכיטקטורה לדברי המבקר , מעבר לשורשיהם האבסטרקטית <דבר והיפוכו>, המופיעה על עטיפת האלבום, היא כציור שמן של עולם דמיוני' בו מופיעים גופים מוחשיים של סטריאומטריה, המתכופפת להנאת המתבו נן' הפותח את האלבום כדי לשהות בתוכו. בפנים האלבום, אני פותח באקראי בעמוד 72 וקורא על "מוזיאון מדע"' פרס ע"ש אריה שרון זייל: השופטים מציינים: "עתיר דימיון ;~קשר בין המיבנה והסביבה וחדירת התאורה הטבעית", אני רואה את החתך לאורך המיבנה, רהבה כאילר שלד '"מררפד" מערכות דם ונשימה, וממולא מעוכרת עיכול ועצבים של בעליחיים ממשפתח הדינוזאורים, ששלטו לפנינו בעולם: או אולי של בעליחיים עתידני , שהמוח האנושי עדיין לא ברא. "הנשמה שנפחת בקרבי'" או ב j( רב אותה אדריכלית לעתיד' רונית קיסר, שנה רביעית בטכניון, המדמיינת ורואה איך "הנזרע" שעבורו תוכנן "פרויקט" זה, אינו אלא הרוח נתפסת. רוח · הבלתי זאת פולשת דרך הפתחים עם האור הטבעי' הנשבר לגורני ויוצר את האשליה כי הנה המדע ככב ;,, ובעצמו בא לשכון כאן ויש לו פרספקטיבה פנימית, ההולכת ובזתכנסת במ i ק.ד הרחוק שבמרכז התמונה. אך כבר אמר החכם מכל אדם: "טוב מראה עיניים מהלך נפש", וטובה ראיית התסריטים, כשהם בשלב מתקדם מאוד של התכנון' אבל עדיין וחרקים משעת האפס של הביצוע: מי ירדע כמה זמן עבר בין המאמר "יהי אור!" ובין "ןיהי אור". וכן ראיתי "כיסא מאיר" של רדד פלוק <שנה שלישית>, שלפי דעת השופטים, הוא "ביטוי פיסי מוצלח, לתכונות המשולבות של חומרים יומי-ומיים, בצורה הירצות אור וריחוף" ו"אנימציה מוצלחת של הרהיט". וכן ראיתי "l;נ~~ן מגורים", בקרנטנטינופרל, ללא רקע לימודים סדירים ןסל · המאה ה 20, בסכנירנים לארכיסק, tררה ••• אני מסתכל במיבנים רחש כי ;ןארכיסקסררה, ככל אמנרת, היא כבפשר של הירצו נסרם ?מד , וקרוא אוז נימוקי השופטים מעניקי הפרס: על נאמנות והמשכיות לעקררנרח . הקרמפרזיציה של הבינרי רכי המו י חב שבין גרשי המיבנים מפרחח נ י קנה מידה אנושי. ואמנם, כל מבנה שוב . ה מחברו , בדרמה לבני האדם · שלמרוח הזהרת האנטומית • פונקציונלית, יש בהם תמיד מן הייחרד האישי • אני כמשורר , מתחיל להבין יותר סרב את המשמעות הסמנטית, הבונה ואני ,· שיר · •בתי מבין מ;ה הוליד את המונחים של דלת וסובב•, · יתד · ותנועה•, ואני מתחיל · ריתמוס · לחשוב על בארכיסק~ t סינקופה•, ומוסב · ררה רעל לא לחשד~: עליהם אלא לראותם ממש. רכן אני קור א על עבודת התזה לקבלת תואר דר י קסור , של אהרן פרקם <עמ' 45<.w ארססן · ם העבודה סנט באוב האריסון: ארכיטקט בריסי בארץ הקרוש'". השופטים כותבים בנימוקיהם למתן ד : פרס: אחת · מהעבודות פעם · הייחרדירוז שנשעו אי בפאקולטה. צררת ו i מחקד ייחודית בהבנת התהליכי c1 ההיסטוריים שבהתפתחות תרבותיח . ופוליטית באמצעות אנליזה לקדרים .· ן;~נחים של האדכיסקסרדה על דף ך:אלברם יש צילום של אתר מב~נה, שכנראה אינו אלא תצלום המודל ש י לד. שמעתי בתרכנירת הרדיו של בבי הנדל, •ן 1 רגה'", מפי צייר שלא יתכtלק את שמר / שקרא לעיור לנינגרד "פתוס של ארכיטקטורה•, זה הפתרס המעורר ~ :ברד כמר זה הסנעי , המרגש של הנב•יאים. רכן קראתי ב•מנרסה מביזנסיר 1·• של יוסף בדרדסקי <בתרגרמו י של ג' לשם> כי סט' פסדסברו ג, היא לנינגדד , עיר · היא ברברית בארץ מולדתה שלה•, כפי מקבץ צרפתי מאח שנח לפרשת דרייפרס קציר של כאלף עבודות מחקר שיצאו לאור כמשך השנים, מעיד כי פרשת דרייפרס מהורה את אחת הטראומות הלאומיות העזות של ההיסטוריה הצרפתית כת זמננו • האם נרתדר , מאה שנה לאחר הפרשה, עובדות כלתי ידרערתו קורב לוודאי שלא. אולם, אצל רבים, מערוות הפרשה סימני שאלה וספקות עד היום. מאז ו 90 ו נותן כל דרו של חוקרים פרשנות רגישה אחרת לנושא. המחקרים החושים שיצאו לאחרונה והרצאות מחודשות של מחקרים קרומים מצביעים על מגמה היסטוריוגרפית המעדיפה את השחקנים על פני העלילה. הסיפורים, הרומנים, ואף הקולנוע נותנים הר אישי ייחודי לדרמה שסלסלה את תקופתה. הפרשה נתנה השראה לכתיבת ארסרפירת ארסרפירת, · רקאונטר שהידועה כהן היא •המשפט• של קפקא, דשנה הרבע לראשונה ועירן •האשמה ללא אשמה• • לעומת היצירה הבדיונית, מלדרה הגילוי המחודש של השחקנים הראשיים, ובעיקר של האיש דרייפרס, בשאלות מהדתיות על הקשר בין האנטישמיות הצרפתית של סוף המאה הקודמת רוצח העם היהודי במאה הנוכחית. האם הפרשה לא הכשירה את קהקרע לשלטון רישיו והאם לא קיים חרס מדביל בין הסרת הדוגרת המשפילה לשראהו ספר חדש, שהוקדש לתולדות משפחתו של דרייפוס, מסביר את סור עמידתו הגאה של הקצין היהודי כפסרירטיזם צרפתי חסר פשרות, מהסוג שאפיין דווקא המזרח איררפאיים, היא גישתם הייחודית למציאות, במרבן זה ששניהם מתייחסים נררמלירת• כאל · ל מקשה העשויה מניכור , מר ויתורים ומשקיעה כיומיום חסר משמערת. גיבוריהם חיים כשדליים, במין נתק מן העולם, כביצה טובענית ובמציאות שבה לא קררה דבר. עיישו • למאיר שלו הוא בעיני המבקר , תיאור של מציאות מגית, אלבום תמונות מפראו המחייה דמויות מיתיות מן התניה פוסקה ירושלמית המרצפת באדרה המסנוור של עיר המאוימת על ידי השיגעון האנושי. הזיקית והזמיר · • לתמרן , מתאפיין במכנה ייחודי ובכתיבה מערלה ומגלה לקורא הצרפתי סרפד גדול. הספר הוא כבחינת מרזאיקה ופנטזיה אף אי · ארכיסקסרנית, שעל הסדר הדמומה שלה, מגלה פן שלם מן העבר היחרדי המשתרע מימי הביניים רעו ימינו. ג'ריס רפררסט במחוזרת אחרים פרלדי בלום חרא פרי עסו של ג'ריס ומוצאו מדאבלין. אלכד כלרך הוא פרי עטר של פררסס רמרצאר מפארים. הסופר היהודי צרפתי הנוי דציימרכ <שהתפרסם כבר עם ספרר הראשון סייפורי גלות ושיכחהי> מארגן את ומ.פגש כיניהם ומגיאם להרפתקה משותפת, המתחילה נירם קיץ משעמם ריפה להפליא על גזרת תעלת סן מרסין. הסופר אינו מסתפק במפגש בין שני הגיבורים המפורסמים אלא מציע להם כתיבת ספר בצרפתית. הם נענים להצעה ברצדן. זר הזדמנות סרבה לסגירת חשבונות בלתי גמורים עם יוצריהם. רכך , בלום רבלרך , הגדר ל והקטן , לדול והדדי של רציי מרב, עוזבים את פאריס שוכחים את בשרתיהם מולי ראליז ובורחים לדרום צרפת על מנת לכתוב את הספר. במה תעסוק יצירת המופת העתידהו בכל: ישר רשבסי ישראל , אדם וחרה, 8 ·גליון ····· 112 :i ~ H המשיח, אלכסנדר הגדול רחומת סין , הכוזרים והדינוזאורים, כולל המסיארדיט שגרם להכחדתם. תרכנית נעק שלא תתבצע. ואיך לא, כאשו מסע החניכה של גיכרדינר כםבע הצרפתי מלווה בצפייה בטלוויזיה, באוכל מערלה, בניקודים . נעימים אצל נשים. לדעת מרנד מצטיין · מבקד לה שכתב ראשו נרתדר עד כה בול מחזרתיר. גילוי מוחרש זה של מכלול היצירה, משףק ירצו רגיש הוראה בספורת - ארם, · מראה, רבסרםו •הקרוא את חייו כפי שקרואים כתב הפרך רהיררע להעניק להם, אבמצעות כשורנו רהאמת הספרותית, סרו , שאיבר תמיר .· מצרי בהם המבקר סגנונו של רציימרב בהמצאות מרגיש, שהסרפד אשו הנציח את ואת קנו ואשד מאפשרת לו הליכה מצליח לר / נרקיס אדיש לסרכב אותר 1 "י .".-•1 -1 Jlתר;גנ ו:ן t9'p ~ף יב~ה עילי ואוגר הכואב החזק שמש וירח תנפלג~ i ~דנ~ ~נז:~? ~ת;ף ס~ן~ה 4f s ;ד M נגלילה לעבד ~~ ~ד~~ :P ס~ים ~ן סמנטיות מבדיקות, בחידודי לשרן וירקן האמן כצעיר נצחי , כאמן ----· ז 1"" הן.ןדי=זמהן.ן;ךה - ובכתיבה מערלה המזכירה את פלרבד הקלות הנסבלת של הקיום שהכול ... ואני הדגשז-זי נמלה'' ו • ש;ת,ע;דדה מופנה נין חל;ם וחו;ם -..........-" ר- ....... ידיה צרח~ בבקתה רחוקה ,... ~~ 9 קז ~ע;ד ~s ;ת רד?יס ~~r נכה ךח;~ה iJ סלז לדזץ ו:יז ס~יד זמ~ק;ף ~~ג i1 ה~~ ~ר~ה גדה ל;ך משפחה לוליינית בין הומרד קיומי 1 המתקיימים באיזון עדין. אחדי הכול, הגיבורים מלאי העליזות נופשים בבית נפדי / הנמצא על שטח שהתקרא "צדפת החופשית" במלחמת העולם, ראשו שימש מסתור לילדים יהודים נרדפים. איזכרד התקופה האפלה בתולדות צדפת מוסיף ממד פראי ועצב מתגלה רבומנים כיוצר העוסק בקרשי הקיומי במשברים נפשיים, כמברכה מוסרית ובמאבק תמיר בשרים ובמלאכים המלווים את משבוי הדהרת. ההיכוות המוחדשת עם מכלול היצירה מגהל סרפד אשו אהב לםפל את הפרדוקס הן בחייו הפרסיים רהן בי :s ידתר , המצטיינים שניהם לתחושה הטרגית של החיים והזמן בדואליות: צחוק רוצינרת, ונדר עיניה נתמלאז • זז ז זז • -ז ז •1 -1 המאפיינת את בלום וכלרך / ומרירת וסםואיסידם חייכני , אשלייה ואידון • סמיכ~ת מגוחכות המסמלות בכל מורכבותן את זה שהצהיר "עלינו להגיע לונרתנו ם~~ך~ םי~~? ~ין ;יך~י T!l הדיאלוג המתמשך בין היהודי במלוא כווחתינו• נפםו בגיל 61 תוך ח ~ך ;·~ ת t ל ~דרי~ה 9 ~ךים i ל ~ל;ם 1ה~~~ והיווני 1 אפילו אם הם מזאבלין אר חמישה ימים, במלוא אוגר ובשיא זכ~כית שב~דה :p מ; ~לים זעjנךיrז~ ל}! •• 1 ז מפריס, אפילו אם הם יהודים מומרים. פעילותו, לפני חמישים שנה בדיוק.• ~י~ s i1 ת~~; ~נץ סןסב' ירכל למותר של ז'אן ז'ידרור אר שפיר · זרה קזרין "המראה האמיתית של האוםיי חמישים שנה לאחר מותר של ז'אן ז'יררדר 1 הידוע כמחזאי מבריק, דר' רדה קררין שפיר - םתםהח בספורת מתוודע הקורא הצרפתי לרומנים צרפתי.ת יהודית כפרי שני שירים על אקליפטוסים ועורבים ע;~ןת ~ן~י i לבי=זה ו -... כמין הרגל :p ו:יין סך~ל רנ;ר~ע;רך}ןי 9 ~י~י ~~יב~ף 'i2 ~י ~ת ~יגי ~ף ~י~י זר~ד ~~r נכה ך n ר~ה ו:ין ס~יד ישב; נבית חם --· 1 • ~בת;כ; מראה שב~דה ו -·... ו ... ליד הנחל סרןים מן n ;ק עומדים iJש~~ ש; j2wן ~י ךצרד i1 הופים שנבפתל ז;דמים מרו.' נרד nים iכtי~~9}ו :P לי-ב~ ~ד~ ~ · ל~ם iלה :p ~ין סך~ל ין}~~~ ~~עי~י ~~ j2 ~ים םי~~qת רנ;ר~יב~ד~ צמרות עורבים ז.ולקה ל~ !l ת iJםרtנ ס~ rד~ת ם,וע;ך~י f ב~ו 'לא w ~ס ~מתחילים לבננות iJנtיו~~ ;י~~,יעז ~~קרמ;ת ~ן~ים ד~~ ...זברת ~ר'~~ ~q ל;מ;סי ףל~~~ iJפ; IJj! ~ת ~~דיו ת;wר.ע ע. w ו;ת ע;ך~ים ~פ i ים ~ m את ~ת ע.י.~י ת;כי~~~~ ן~~ע~~ שהניוד :פנפים גו;ל;ת :פבו;ת ••1 1 1 ונר ;מד על ע.~י ·~ סר~~לי~טו מול o/ · זגי *ין ry עך~.ים iJ ם~~יךי וחזרו וירוד i 'ל iJת;ר~~ iJ~fiZ ל;ת צמר;ת ע;רבים זאמ ומע;לם. ~ryw ןם. ע;ו ~· ע י~ה ר.~ r והרגלים הי n פ;ת ורבד ח;ל · ב i ת הצ';ובים זג • 1 - וכדורי השטה ה~ה:פים • '-1 -T • -•• -t ~.זרו ~ד~ה ו.ריס רק ~ת;ק ן~ל הiזWר~ה R ל ן~ל הiז ~ר~ה ו~~ ר~ה ;כ~ - ן f לא ערעור בלי שום אחרת 1 ~ל.ם -:·:· ;מ;~~ו :פמ; הע;רבים האפוים :פצמר;ת ° T י •" צ~ו;ת ~~לי~סדס ~ב;ו t ת: י;גים 'לא ~ס;ת ~9 ספרת ~9 ספרת ע;ןם ~רק ז;כ~צ~ף, י;ןד ~~לים ~וים צל וא;;י • שמ;ו לי ה~?& ן1נr ~סי ~ם ~ערך~ים ך~פ i ים כ~יילים ןרחק ז;כ~כ;גנ~;ת כתנ~ת iJ ~~פ;~צרת ~iJ ~ס;ן זס.~ק ~ת רי$tרY ~ל Kת e~ ם;ק~~ 'iJם~~' ז;כ~~ר~ים י.ל~~ ~~לי~סדס. :p ~ין j ךנ~ל ין}~~~ את מנגטי לעבד יי - ז •1- יי ע;ךי · רנ;ר~ i! ~ה ~ז רד.~זב הופסן.ן;בבת ני • יr" 1 • ~גי זפ~~~ ~י 2ה ~ירי רק iJ סלז. נמלה חלמז-זי עליף אתמ;ל עמדנ~ ז,ב;נ~ ... ו ז -•1-" ~ת;ף ס~ן~ה את הגשם שניב~ -·~ לא שמעב ...- ו ~ף רק י~~ נדסבן.ןי העצים גדלים גבר i1 ז" •·-• ז אינם מדפים י~~ ~;;· . חיילים יום הזיכרון נשמ;ת וכ~דרת ~רף ~ברף ~קדף ואדח ו - נ;סד רק ?iJ ~יס ~ל צעם מאנגן ללט ו ,... ו - _ף ?יב~ק ?ג~ק ~כלדם לא ו עש;נ~ .... י~~לי~טו Q ים ז -1 •11 ·~ י,~~?~ ף~לל;מ~~ לש o/ · זגי *ין ry עך~:ם ~א;ר q~ry ר;ן . עילי וארגו בן 15 םקיברז יקרם. תלםדי בםגםה הרסנית, כרתב זה שנתיים. מאי 94' 9 אני רוצה גם לנחם את אשד דייך' שירלי הקימה לתחיה את •הנסיך שלא מצא התחדשות פואטית, ככל המרדד לעקב ההד/ את נעל · הדברנית מוודקה ופלפל שחרר רעד 'נ.כולם האגדות אדח מחמישה ספדי השירים של דרבי <עמ' )45(, הביאה את •גרבי ןהניילו ידיעות ·) סרמק אדחרנרת•, 21.6.85(, אדרמה•, · של כיפה הוסינדרל ן ·~5 רוני סומק: כלארי מרי ; שירים: רלהזכיד לו את •תפילת השרח•, כה · מידכדית קשרה זעיף למתגייס/ 1~ הוצאת זמורה-ביתן; 48 ;1994 ~ םע השמש החוזרת רזרר M מדי כרקד , :· לזורם יחפה כמרדן/ נחל פרת עמ' הגמדים • .· יש לבדך •מחדש מעשה כראשית יחזור כלילה לדפוק מסמרי מרי, מלכת אנגליה )1516.1558(, הנה להקדשת הספד שלפנינו , נוספה אש• ראצבערני קש · על גבערל · ירכב זכתה בבינרי · "כלאדי מרי - מרי גם שירלי לליאורה, רהיפנםה כקרל כאסם הטבחית • <עמי 43(. הדמים. אך את מרי שבכאן אפשר · אשת נשימתה את אביה •כמר היתה הנהרג ורני סרמק מעיד על עצמו כי לעס · גם למשוך מדלפק המשקאות בכל פאב, מגדלור למלח שכמעם בסוף כשיני מסמרים/ ירק לכן :· חלודה ארלי, אר אפילו להכינה על-פי מרשם עמי > · הים 37(. כהתפתחות ההקדשה הוציא ספד 1 שיש כר פלפל שחרד · המופיע בשער הספר , מבקבוק רווקה ליארדה• שבספר הקרום, · מ ליארדה רמלח, · ל בקבוק ררדקה דמעם סבסקן• משרב m עם פלפל שתרד רסבסקר. אני שבכאן · רשירלי 1 סמרן הדרך המרפד הרבה דרך · רהדבה רעדינרת רעדנה של מרדה שאיני מבקר קברע בפאבים רלא את בילאדי מרי• , בר •הדמעה לרומת עולם האגדרת. • עליתי ל"עמק האלכרהרל•, כדי עדש כעיני · לשיר שיד .· התינרקרת שומאל שתל להשתכר בתרך "הסירה השטה בנהדרת הבירה, כשאיזה דוקרן מסרמסם, ירוק אש, תלוי · על השרשרת שבצררארה <עמי 44(, די לי , שהתבשמתי בארחן שוררת והחלפתי .· שירה · "סירה• ב חגית בת אליעזר ב"שיר על נדנד עם צרי m סוגריים של ".נ.א למדתי , שיש אמת · והיומיום, לשרן המקדח התרדד בנסרן היסטורית, אמת קיומית ראמת בנין · מספסרת כפרעלי · רמלרתיר פואטית ובתרנה מצטמצמת השירה לגבר · חרא קרוא .· מנופחי שרידים · חיסכון חשוכה, כתבת נגינה · כבקופת פינג רל:~ישה פוגג• <עמי 8( כי הוא פיזיולוגיה של פיתוי <עמי 15(, הגדרה פרוזאית זאת, אוהב א 1. ז המשחק: לא נעדרים אף ?· ם.ם מכניסה לתוך סוגריים, את תהאמ · · ה"ספרנגיה• רה•גייפ רה•קרנדיסרריה ההיסטורית, כי חסכר חצי ליטר דלק, של שי 1 ז.:ל ליד ישיבת פרניבזי•, להצלת הסופר של הדוריי, אמת שאיש ומאידך צפרנרת האד · כדרד y ופלאי 1 רכבה אינו מעוניין בה, וממשיכה באמת כרכבית, ממלאים · הטכנולוגיה הבין""ו הפואטית, כי "למחרת, מחקר יריות את שכירת האנטומיה האינטימית. ת~~~~ ~ליף את הרומנטיקה". פיטמת השד היא הגעש · לרע הר :p מר ~ל ץן~~-ד~ז~ ~דל י~~ לא ~ל ~ו טרדה נכפי שאז-וה חושב. רוני סומק רוצה לשכנע אותנו' כי הראשון בחיי העובר: חבל הסברו אין בר שמץ מן לא, אין · : הרומנטיקה משתלשיל מחללית האם והערנו מבררן נ:י~ןה r ש~ךה ~:יזגי לא ~i לה ~ל זנ~~יל ז~~~ס כמר כל רומנטיקה בתלוש משכרדת, תוספת את טי לסקרפ עיניו , היתיד~ת · זגל · אל מרט ך:ר~ה ןנ~ רקייt שחיקה אר בקבוק קוניאק מתנה לתג•, אסטררנ t עמי > · ~רס לשביל החלב 36(. הוא כותב ""ב 7 שררות על פלא ךא דוני סרמק ירנק, בכל זאת, גם מן ~, סמד 7 ים ~~לב~ הירקון" <עמי 7(, הוא סרען, <עמי 45( חתנייך, החל מ•מקרם קבררתר לא ךסק.~ךים .~מך~~ נרא די~~~ w ן מק. כי "פעם, מנועי המים היו דפיקות · גרוע ~: עמי 34( · רעד •נעדרת בבל היר ,· הלניי: בשפת של "פעם האלכפראפד :iה :· ל•נהררת בבל בידך · נופלת תפשית. 4 "פעימות הלב" .· אר "הלמות הלב אינו ,· הדבר דק פרפר שנתפס ז" ז 8• כיום, אותה שפה היא, אולי, •שררה ומפרפר י בידר • פרפר פסול · זה מ:פ? ה~ברים חופש/ שהסתירו · משיר במגרה• <עמי לעדות, כמר מפריח יונים אר משחק נותר -לי"לאהב' 2 -• ז ," סנ>: כיום, הפך הזרקור ילייפררזיקסורי· בקרביה · מימי המישנה: אשלית האביב נחתה גם דק ~ת iJמ~ים <עמי 31(, הירפי · ר"במכרן לש שורשי ילדותו של רוני סומק יונקים ההיסטוריה, יודעים לסרק כלרוית, ממימי החידקל והפרת, •נחשי על נtינר~ה·"יפנ;-." בשערה של מפלצתיי <עמי 29(, ראיש · התפנוקים במפה הראשונה של תייר --·--. אמא, נכרן שלא ה:פל אפשר לשנות ראנחנ~ מתבוננים -" " -" אינו מתבייש ב"מזכרת רהשיע <עמ' 15;(, אך ברף הארץ נכבש לר .:" ה~~לד ו ו אהבה, ולכן , אפשר לתאר במד בלי איור · "איןן;י qן~~סל ji."" היא זכר מרקחת" · ל "מלים של בית מידנו יהודה •• <עמי 45(, ואני' אמר שהשאירה בכיור" <עמי 21(, חתיכת/ , ההזז~ג~ת שלהם · ננסירנרת -•ו- • 1•1-••-·rיי זז ו"ברווח שבין גופו לגרפה, נחבטה סרמק 1 ז.תייתס גם לגרף המציאות ~כרן האהבה כשטיח", השפה היא · •דרגריתקול · חברתית: לערמת · הפוליטית אבל אז-וה נכנו חושש מהפרדה "ומטפטפת ממקורה דם של יבתרלהי תפילרתיר הנותרת של המואזין•, ואני חושבת" על השיר שאת;, 5 <עמי 17(, האהבה לבשה אמנם שמלבו מגלגלות עיניה של ילדה ערביה ו-- · rייו--• -.--י ארוטי , אך לחדירה לתוך שפתי הסקס "מעפעף : לעפעף את רמאות הכוכבים; י~~ דר~ה ןד~ד ~ל ~נןימרת 1ז~/ משמ - לא הגיעה. זרהי "שקית של תר~ ; גיה ביאליק•, בפיתולי ואדי ~~ry נ~ .t!ז p ים דיtרי לא על האהבה ולא על הח"ים. --· -1 rי -a יr- הממתקים של אלוהים" ,שסומק ערה, ה 't מש נשרפה בלהבה• <עמ' 14( ובמחנה הפליטים בגיילזון , מניף ילד · ראיש"ים פח;ת בשלוש שורות, הסתער "על חלקת 1•••T בטנה" וכבש אותה, כמר "חייל של ארטיק, כאילו היה תת מקלע• <עמי · iJ ~ערן ~Q ~ד ל~י עם Q ~ין 42(, ~מרדיד זrתרא נתנ~עה אזכית שוקולד" <עמ' 22(. כמה דרך תומתיקו 3 מעלה אצלי , אתי מעררי, שיד · חייל לא קו · דעת, אותר · בבלי אשחרצ~אדי · אל "• ו "•• הדואה את הנולד ז -ז • של שוקולד", דומה כי סרמק איבר ירבה · םשרררת, בדרמה לשיר · אלא דירקן " ז וי -" מוחזת רגעים גלגולו השירי של דיי מרן 'ונירן עמי > · האינדי~ןנית 24(, •שרצתה דואה גם 1 יז • -ר ז הסופר האמריקאי , שפושעי םהעול למרת 11: ארנר•, · ל השלג שבקריית דק את " למ~ת · העתיד - אשד .~צ:מ ז ז T•rי התחתרן בסיפוריו' הם אנושיים ירבה ויולך יכולה להיות זאת, -ו "' ראינו חי וחביבים. זאת היא "כלאדי ,מרי" שייבמעוית ראשה הבריק כתר ו - "נערת-פושעים" ש"חתכר לה את סתר ~:· מלכת 1 ידיר המעומלנות לש הצורה על צלחת הסלט", זר "שעיניה הלילה, הפשיטו את שמלתה :pמ; ry ~ 1i2~W ~ט ה~~ן לחוצות כהדק . ואקדח שערה ירדה": והציפורים שנרקמו עליה ל<ע אז-וה דואה את השביל <עמי 7(, שימלתה>, עפר לנקד בנסן חלה סמר~יל ~ל ~רב~" 9~ף השפה השירית כאן היא שפת בהרחומתוקה. ".· 10 ••••• גליון 172 ~. {'." > :-• עקולנו רשימת שינדלר בימוי: סטיכן שפילכרג; תסריט: סטיכן זיליאן (על-פי הרומן של תומס קבילי "'רשימת שינדלר") במשך שלוש ורבע שעות הרגשתי חשופה למניפולציות רגשיות לא מתוחכמות, שמסרתן היתה להפעיל את בלוסות הדמעות שלי ולסחוס ממני תחושה חזקה של הזדהות עם הקודבנות. אני מודה שבסיום הסוס שבו נראים כל ניצולי שיגדלו כפי השם כיום במציאות, ושבו חלק מהם, בצוותא עם השחקן המגלם את דמותם, מניחים אבנים על קברו של שיגדלו כאן , בירושלים - נשברתי ובכיתי גם אני. על המסך · יהודיים · הרבה פרצופים <גם שחקנים ישראלים - עזרא דגן , יונתן סגל, מידי פביאן, עדי ניצן ואחרים>. הרבה אידישקייס. מי שמאמין ש H העולם כולו גגונך• בוודאי יצא מן הסוס מחוזק שבעתיים באמונתו זו. לטעמי, זהר מוצר מסחרי, שווה לכל נפש, שהולך סוב עם פופקורן <שאכלו הרבה מסביבי>, ושאינו מעורר למחשבה מעמיקה ואיגסלקסואלית, אלא מביא את את האירועים בצורה דוקומגסרית · פסוודו פשטנית ביותר. במחצית הראשונה של הסוס אין התמקדות בחוויות או ברגשות של אנשים ספציפיים, והיא מהווה מעין מבוא לאירועים המרכזיים יותר • המחצית השגייה סובה וממוקדת יותר , הן עלילתית והן רגשית, והיא מתרחשת במחנה העבודה פלאשוב, שמפקדו הסדיסס הוא אמון גאת: כאן מתרחשות גם דוב הזוועות. דמותו של שיגדלו, התעשיין גאצי שהציל · הגרמגי · למעלה מ 200 ן יהודים בזמן השואה, והנחשב היום לחסיד אומות העולם, היא אחד מעמודי התווך של הסוס <הגע בחיתוכים חדים ומהירים בין חייו וחיי הקצינים הנאצים רוויי המנעמים, לבין חייהם הקשים, שלא לומר המזוויעים, של היהודים>. קשה להתגבר על התחושה ששפילברג מנצל את ההזדמנות כדי לומד את דברו בגדול על השואה: שפילברג זה, תהיה רציני · : שבמשך שנים אמדו לו , תתבגר , ·· תהיה 'מעגסש , ביסה כאן את כוחו בז'נר שוגה מאלה שאליהם הורגל - דרמה היסטורית מן הסוג "המכונן• והרציני. ואולם דומה כי שפילבדג המוכר לגו, חובב השיאים הדרמטיים וזיקוקי הדיבור , מציז לפרקים מתחת למעסה הרצינות והמכובד,ת. "רשימת שיגדלריי, היא, אם כן, מעין חגיגת בר-מצווה מאוחרת של הילד הנצחי של הוליווד , החושף בפומבי את יהדותו ומצפה, כך נראה, לתגמול מיידי. <שבעה אוסקרים אינם תגמול כה דע>. יש בסרס מאפיינים שפילברגיים סיפוסיים -happy end, חלוקה דיכוסומית ברורה בין סובים לרעים, כאשר , בסופו של דבר , הסוס הוא שיר הלל לחיים, להתגברות הסוב על הרע, וכן פה ושם הפגנת אפקסים ויזואליים מרשימים יותר או פחות. <אם כי הוא נאלץ להסתפק בכאלה העולים בקנה אחד עם המציאות, כגון המים הזורמים במקלחות באושוויץ כאפקס ויזואלי-גיסי>. בעניין החלוקה בין סובים לרעים, יש לציין את עיצוב דמותו של שיבדלו , שאר בתחילת הסוס מצהיר על רצונו אך הולך ונעשה מזוהה · לעשות כסף · הטובים", עד · םע שהוא מפסיד את כל הונו על הצלת היהודים. תהליך השינוי בסרס אינו בדוד ומעורר תהיות. הספר , לעומת זאת, מתאר את ומותר על מורכבותה רעל הסתירות שבה <נהנתנות מול אנושיות רכזו') בקווים דקים, עדינים, עם הרבה אהדה, באופן שאיבר ססריאוסיפי ולכן גם אמין. מלכתחילה נבנית הדמות באופן מגובש יותר , תהליך שכאמור , אינו קיים בסרס. אגב, הספר טוב בהרבה מן הסוס והוא נמנע, בעזרת אירוניה דקה לעתים, מלהפוך לפתטי אר לסגסימגטלי מעבד למידה הראויה. יש בר מן האיפוק סקסי <מחברו · האנגלו הוא אוסטרלי> המזכיר את מסורת הכתיבה הבריסית. לעומתו , הסוס מתאפיין במידה של פשטנות ורדידות והוא מעורר את התג ו המותנות · כרת הבנליות והצפויות ביותר . כך , למשל , בזמן אחת האקציות שעורכים חיילים גרמניים בגטו , מגגן אחד מן החיילים בפסנתר, בעוד ששניים אחדים מתווכחים אם זה באך או מוצרס. מובן הזש אמור לעורר את התגובה הצפויה והנגלית - איך הגרמנים - בני תרבות - היו מסוגלים לנהוג כפי שנהגר. אגב, משוואה פשטנית זר המבוטאת באמצעות הנגינה והוויכוח אינה מופיעה כלל בספר והיא, מן הסתם, המצאה של שפילברג או של התסריטאי שלו , סטיבן זיליאן • כך מקיש שפילברג במיומנות, אך ודאי שלא בצורה מעודנת או מעמיקה, על הקלידים הרגשיים אצל הצופה, כדי לסחוט ממנו את ההזדהות המתבקשת ואת התגובות הצפויות. לחיוב יש לציין שתיים-שלוש סציגות במחצית השנייה, במיוחד את הסציגה שבה מנסה מפקד המחנה, אמון גאת <דלף פיינס המצוין>, לפתות את הלן חירש היהודיה <אמבת , דוידז>. בסציגה זו מתבטא הקוגפל~קס שלו בין ראיית אדם · היהודי כלא לבין משיכתר אליה כגרב לאשה. הסציגה עשויה בכוח רב, בכשדון משחק דב, למרות שבבסיסה ערמו אחד מאותם סטדיאוסיפים תפיסת היהודים כיצורים דוחים ושנראים, כלא אדם, לערמת · בני הגשים היהדויות כמושכרת. סצינת הפיתוי , המסתיימת בכך שגאת מפליא מכרתיו נהלן , אינה מופיעה בספר אך היא ממחישה את דוח הדברים בו . אליה מתנקזים כל המאפיינים של דמותו של גאת והיחסים הסדיסטיים המעוותים ביבר לבין עובדיו , והלן במיוחד , ארתה הוא מכה באכזריות <רכמעס גם מוצי~ה להורג>: כשלפעמים משחק תאג את תפקיד האדון הדח'ם ("אם אחדי המלחמה תהיי זקוקה להמלצה שאמח לתת לך", הוא אומד להלן.> לפיכך , מצריה כאן דרגמה לקולנוע סרב, שבעזרת סציגה ברדדה מעביר אפקס שבספר נדרשים לו עמודים דנים. כiרמכ גם סצינה קצרצרה נוספת, שאף היא אינה מופיעה בספר - בה גאת · סולח · לאחד מן הנערים המשרתים אותו על עבודה שביצע לשא כראוי , ולאחד מכן ירדה בו בהולנד בנסחה <יחסית> במחנה. זר סצינה מצמררת, הממחישה את אופיו הסדיסטי והקפריזי של גאת. יד שלושה · <בספר מחסל גאת כלאחר משמשיו הצעירים על דברים של מה בכך : בגלל פרעוש שנמצא בפרוות אחד מכלביו , אר בשל צחצוח בעליים שלא השביע את דצר l.>ר מלה טובה נוספת יש לומר נזכרת עצם בסירן ההתמודדות עם השראה, החררייה הקשה והטראומטית ביותר שעבדה על העם היהודי <אך לא דק עליו>. בשנים האחרונות דומה שאנו דעים ליותר התמודדויות כאלה מאשד בעבר - שואה" של · קלוד לנצמד' אירופה אירופה" של · אגיישקה הולנדר , שהוקרנה · שואה · הסדרה אצלנו בטלוויזיה לפני כעשור רעוד . אל בדוד מה גררם לכך - האם הזמן שעבד הוא שמאפשר פרספקטיבה רחבה יותר על השראה, האם הצורך להנציח את העובדות לפגי שימותו אחרוני הקרדבנות, שיכולים להעיד בגרף ראשון על התנסותם המזעזעת. מכל מקרם, יש לבדך על העיסוק בנושא כואב וטראומטי זה, רעם זאת להימג ע מהתייחסות לכל סרט על השראה כאל .· •פדה קדושה ככלל, נדאה לי כי עדיף להתמקד בפרסי , בקונקרטי' כשמנסים להתמודד עם נושא קשה כמר השראה, כפי שגעשה למשל בסדרה הגרמנית המצוינת •משפחת ארפנהיימד" שהוקרנה לפגי מספר שנים בסלרויזיה הכללית - והתמקדה בקודרת משפחה אחת בזמן השראה. שפילברג, בבחירתו ב"רשימת · שינדלר , ספר שהוא בעייתי כשלעצמו , להעבדה למדיום הקולנועי' גיסה לעשרת סרס מרגומגסלי רוחב ידיעה. התוצאה, לדעתי , אינה מספיק ממרקדת, ומחטיאה את המטרה. הסוס רובד אנגלית במבטא יידישאי או לחילו פין · פרלגי , במבטא גרמני, מה שלדעתי, אינו תורם לאמינותו. המרסיקה הולחנה על-ידי ג'ון ריליאמס, שגם ניצח, בביצוע התזמורת הסימפונית של בוסטון , עם קיעט סולו של יצחק פדלמן , והיא שמלצית במופגן, כצפרי. באשד למשחק: דלף פיינס, שחקן בריטי שהיה עד כה אלמוני למדי , כאמון גאת, מפקד המחנה הנאצי , נפלא, משחקו ראוי לכל שבח, והוא מעביר את השילוב המצמרר בין שסגירת לקסם אישי. בן קינגסלי מדשים ביותר כיצחק שטרן , עוזרו היהודי של שיגדלו <ונדאה, אגב, מאוד יהודי בתפקיד זה>, ליאם ניסן הילוחה ,יתעדל ,אוה ,ולדגישכ דסחו יופצ וקחשמ השלחה .תוידוחיי הסרט מומלץ יותר כחווייה לימודית לקהל הרחב <בעיקר · חינוכית יהודי> ולמי שזו אולי הדרך · הלא היחידה שלו ללמוד משהו על השואה, ךא הרבה פחות כחווייה • רוחנית. · תדברתית רונית כהנא 1~ ;::i 11 מאי 94' ו~ ו~ לצרור את ףחחלו ירידיה יצחקי לצלוח את המאה; מלים: יצחק אוורבוך ארופד; ציורים: יגאל תומרקין; הוצאת הקיבוץ המאוחר; קרן תל-אביב לספרות ולאמנות ע"ש יהושע רבינוביץ 1993;54 עמ' צלוח את המאה על-פי .$ אררפז רתרמרקין · ארררברך הרי זה "' לעבור ארתה בעודך בחיים, לשרוד > ••.• בנוראה מכל המאות שידעה אי פעם אמא אדמה. הפואמה הגדולה אררפז · של ארררברך ושל תרמרקין "לצלוח את המאה" רוויה באיזכררים ספרותיים. אי-אפשר שלא להבחין בזיקה ל"שירי מכות מצרים"' המתגלה ברמיזה מפורשת: "בני - אומר האב. מת - משיב הבן" <עמ' 28(. אף-על-פי שאין דמיון צורני מובהק בין שתי הפואמות, נראה שהמשותף להן הוא בנושא - העימות עם המרות כמהרת קיומית של תקופתנו' והיציאה האופטימית אל העתיד "תקרות דורות" אצל אלתרמן, אהבה ודיאלוג סתמי שהוא בבחינת נס, כמעט, אצל אררפז: "אדם אחד קורא ואדם אחר עונה" <עמי 54(. אפשר שיש דמיון גם בסמל האופטימיות המסוימת שבשתי הפואמות, לאמור , הנערה עם מחלפות הפטל אר הדם של אלתר מן מתגלגלת בילדה היפה הקוטפת פטריה אצל אררפז. זיקה אחרת לשירת אלתרמן ניכרת בפואמה של אררפז ביסוד האורבני המובהק שבה, יסוד דומיננטי מארד ביצירת אלתרמן 1 כידוע. H לצלוח את המאה" אכן מצריה בעיקרה ברקע העירוני של העיר תל-אביב. מבחינה צורנית כללית דרמות שתי הפואמות זר לזר , בהיותן מחזור של שירים המצטרפים על-פי עניינם וצררתם לפואמה אחדרתית. עם זאת שרנה הפואמה של אררפז מזו של אלתרמן , היא חסרה את הסדר הריתמי המאפיין את "שירי מכות מצרים 1 H ואת הפתוס השירי המועצם שלח. למעשה דרמה H לצלוח את המאה" בצורתה דמיון מובהק לפואמה של ת"ס אלירט H ארז הישימון דמיון שאררפז מעיד על עצמו 1 H שחיה מודע לו חיטב, ויש נח דמיון צורני ומרטיבי גם לפואמה של א"צ גרינברג העשרים של המאה, ויש בהן ביטוי לאימת הקיום ולניכור שביחסי אנוש, להתפוררות ולרקב החברתי המסתמן כבר בראשיתה של חמאה. הפואמה של אורפז אכן מתייחסת לאותם נושאים, אך מנקודת התצפית של סוף חמאה, והתקווה הגדולה איננה בגאולת העולם או העם, כך אר אחרת, אלא בהישרדות עם מעט חמימות של אהבה וזיקה בין-אישית, אנושיות מינימלית. הזיקה לשיריו של אצ"ג ניכרת בפואמה של אורפז במידה רבה. הטור הפותח ארתה, "להגיע עד גיל שלושים בלי מוסד לחולי רוח" <עמי 11(, מאזכר את שירי "הגברות הערלה" שכתב אצ"ג ליום הולדתו השלושים: "חכמי הזמן <עמ' 12( של אורפז הם הד ברור H ל"פילרסרפי הנצח" של אצ"ג: המלך האביון המהלך בדרכים, המופיע רבות בשירי אצ"ג, נזכר גם אצל אררפז: "אני הולך וצולע, אנרכיסט ומלך ••• קסקט במקום כתר" <עמ' 13(, רכך גם היהודי הצלו ב הנע בדרכי העולם: "איש יהודי אני חוצה באלכסון את הזמן צלוב על רוח" <עמי 53(, "ידי מסמרות נטויים" <עמי 18(. גם היהודי התקוע על כלונס בצמתי הדרכים, דמות הנוצרי של אצ"ג, מתגלגל אל שירו של אררפז באוקסימורון על היהודי ש"נע ונד כמר עץ תקוע במצחו של אלרהים <עמ' 15(, ועוד. H מלבד כל אלה עשירה הפואמה באיזכררים ובאומדים למקרא, לתלמוד ולפירט, על חלק מהם נעמוד בהמשך הדברים, אך נראה שעיקר הזיקות הבין-טקסטואליות המאפיינות את "לצלוח את המאה" , מכוונות ליצירתו של יצחק אוורבוך אורפז בפרוזה, כפי שנראה בהמשך • "לצלוח את המאה" היא פואמה בת ארבעה פרקים, הקרויים על שמרת ארבעה יסודות החומר , לפי אריסטו: אש, עפר , מים ורוח. הצורה המרובעת איננה נדירה בספרות או באמנויות אחרות. בין היתר , זוהי צורתה של הסימפוניה הקלסית. הריבוע מסמל את סדר העולם, שלמותר ואחדותו , ואת מצבר של האדם בזמן ובחלל העולם, שכן ארבעה הם יסודות החומר וארבע הן עוברת השנה. לפיכך , יש בחלוקה לארבעה פרקים ביטוי לשלמות ולסגירות מחזורית. נזכיר גם כמה יצירות ספרותיות הבנויות על תבנית ~צחק אורפז יעקב שבתאי , למשל , בנרי על ארבעה פרקים המייצגים את ארבע ערנות השנה, וברומן הפואטי הגדול של הרמן ברוך , "מות וירגיל" , נושאים כותרי ארבעת הפרקים את שמות ארבעת יסודות החומר: מים, אש, אדמה ואתר. כאמור , כך עשה גם אורפז בפואמה האורבנית והפואטית שלו • אפשר שיש כאן יומרה לתפיסה טוטלית של המאה, או האדם במאה זו , או שמא רק של היהודי שחי בה, מעין היסטוריה פרטית, מנקודת ראות אישית של גורל העם ושל חיי היחיד , אולי של המשורר עצמו , לאורכה של מאה נוראה זו. H הפואמה פותחת בפרולוג, "נטילת רשות , הנוקטת בלשון תפילת היחיד שאומרים אחרי תפילת העמידה, "תפילת מר בריח דרבינא" - "נצור לשוני מרע'.' זאת, כנראה, תוך ידיעה עמוקה של הכוח הטמון במלים, אותן אומר השיר לעצב "מן החמר", אולי מטונים לאדם, שיהיר "גצים לגרף שערד העור עליו קשה", אולי ניצוץ של חיים ורוח בגוף המבקש חיים. הפרק הראשון, המכונה ,"שא" מערב את קוהלת עם שיר השירים, מציג את החיים כעירוב של בסירנות שיצאו לשווא, עם משיכה ארוטית הנותנת טעם לחיים, ובמיוחד עם נוכחות מאיימת של המוות המצרי בכל מקום. האש, נושאו של הפרק, מופיעה כאן בצמוד למוות: "שבח את העץ כי הוא יבש לאש. מנה הניצוצות ולמד חכמת הזמן חכמת המוות" <עמי 12(, כאילו החיים היו ניצוצות הערלים מאש המוות הנצחי. אפשר שגם הארוס מסומל באש: "זקן , בצחוק חניכים ערומים משפשף בהתקדשות בין רגליה של ספה הפרכה עיניו ירוק נקי כאש" <עמי 16(. הפרק השני מכונה "עפר", המסמל כנראה בור קבר: "נשען על את, נזהר , מושך רגליו מן הלוחות, מן העפר • בני - אומר האב. מת - משיב הבן" <עמ' 28(, בארמז למכת 12 "אנקריאון על קוטב העצבון גלרון 172 f H שתיהן משנות מרובעת: "סוף דבר"' הרומן האורבני של הבכורות :ב"שירי מכות מצרים" • אש, מים, 1" ~ דחוס ומרוכז , לכמה מסיפוריו של אררפז. נושאה הכללי של הפואמה קשור היטב ברומנים "מסע דניאל" מ 1969-, ו"בית לאדם אחד" מ 1975-. עניינן של יצירות אלח חרא באימת המוות ונוכחותו בחיי האדם, בין אם ביומיום של קיומו , כמתואר ב"בית לאדם אחד" , רבין אם כתוצאה מהמלחמה, כמר ב "מסע דניאל"• בשני הרומנים פורש הגיבור מהחיים ויוצא למסע של גילוי עצמו , בתרך הנרפים העירוניים של צפון תל-אביב וסביבתה הקרובה. בסופם של הדברים מוצא הגיבור את המרות כחלק בלתי נפרד מהחיים, אולי גם מזין את החיים ומקיים אותם, כך שיש לקבל את המוות ולחיות עמו . כפי שראינו , גם הפואמה "לצלוח את המאה" היא תיאור של מסע לגילוי האדם את חיי עצמו בצל המרות, חיפוש הנצח ובסופם של הדברים, השלמה םע קיום לא מושלם ומוגבל של האדם, גם במאה העשרים. רבד הקרנכיח, הנשמע ומתפרש בפואמה בפשר אוניברסלי , היוצא מהר נבר - מקרם הקבורה הלא נודע, ליערות ברזיל , ומהקוטב עד הרי ההימליה, כבר נשמע 'ב'מסע דניאל" , בחוף רידינג שבצפרן תל-אביב. נוף עירוני זה, שחרא הרקע 'ל'מסע דניאל" וגם 'ל'בית לאדם אחד" וליתר חלקי המחזור "עתליה" , הוא גם הרקע לפואמה "לצלוח את המאה" . גם הדמויות השונות המופיעות בפואמה נזכרות ברומנים של אורפז . כך למשל "האשה בקומה שמתחתי" <עמ' 18(, המזכירה את שכנתר של המספר 'ב'בית לאדם אחד* , או "נערי הפאב" <עמי 36(, שאינם אלא גלגול של יואב ורעיו מ"העל ם" . הילדה היפה שבסוף הפואמה <עמי 54( היא, ללא ספק, גלגול של פפה 'מ'הגבירה" • תיאור קצר זה של פרקי הפואמה רחוק מאוד מלמצות אותה, את זיקותיה ורמזיה, את המשמעויות המוצפנות בתיאורים העמומים, האליפטיים, של מציאות ועל מציאות, עם שפע של מטפורות וסמלים, פסוקים ושברי פסוקים. אלה ראויים למחקר מקיף ומעמיק, שוודאי יבוא בעתיד הקרוב. ראוי לציין לשבח את העיצוב הנאה של הספר , מעשה ידי אריח ו ולמן •• חציו לוא•ס אונגי l~ מאנגלית: עודד פלו r: הארוס שבפרק זה: גבר ב ערל במגף אחד , בא אל אשה השוכבת על מעין שולחן ניתוחים, ומעליו מנורת חשמל מאירה הכול באור צהוב לרהט. המנורה מזכירה את ציורו של פיקסר "גרניקה", וייתכן שהזעקה הנשמעת בטורי השיר הפותחים את הפרק מרמזים גם הם לציור אימים זה. הפרק השני נפתח בטורי שיר הנאמרים, כביכול , מעבר לקו החידלון , אולי בשאול : "נופפתי לו בידי וקראתי בכל כוחי/ להתראות על פני האומה!/ ולא שמעתי את קולי/ מפני המית המתים". רומה שיש כאן הר לשיר של אמיר גלבוע: "רציתי לכתוב שפתי ישנים/ וראיתי באמת כולם ישנים/ ולא יהיה שומע לבי ער/ ונבהלתי מאור/ ורפו ירי". בציורו של תומרקין אפשר לראות, אולי , גרר ומגדל פיקוח של מחנה ריכוז , עם קר אורם כדם, רחץ מררה כלפי האדמה, מעין איור לטורי הפתיחה של הפרק. הפרק השלישי נתפס ירי תרמרקין מצד · על היומיום המתואר בו: שולחן ערוך ומסביבו אנשים, שבידם בקבוקים רכוסות משקה, והכול נקשר ומכרסה במין רשת תיל. שיר הפתיחה מאזכר את עשרת הרוגי מלכות: "כשהלילה הופך לשרפה, הוא כבר אורב לי/ עם ספוגים לחים" <עמ' 31(. טורי השיר הפותחים את הפרק האחרון מעטרים את ציורו של תרמרקין: בנשוב רוח מדברית/ יש אשר אשמע כעין קול מן האבק: בני!" בציור נראה משולש כחול , שברי מכרנה בזרוית הימנית שלו , כתמי כחול , אולי בוערת של תקורה, ערלים ממנו , וברקע צללית של דמות חייל עם קסדה. ראוי להעיר , שהבחירה בתומרקין כמאייר שותף ביצירת הפואמה איננה מקרית. תומרקין מרומז בעומק רב ברומן *הגבירה" בדמותו של זומר , האמן ברנה הדחלילים. הוא נראה, אם כן , כיוצא מתוך הברייה כרי להשתתף במעשה יצירתה של פואמה זר , בציוריו העמוקים והמורכבים, היפים להפליא. כאמור , בגוף הפואמה מצריים איזכררים רבים ליצירתו של אררפז בפרוזה; יותר מזה, נראה שיש "בלצלוח את המאה* ביטוי שירי , רוני סומק מדבר יהודה ~['o/ ~י יל~~~ ן~:ד ךן~~~ ~ל מדבר יהודה. הוא אמד לזפה לא TT T 1 -1 • ז- תכתבי שיד? • • 1 1 • א ~ן~ד ;·~ יי · יהוןה ד;~ה ן~~~יסז העגל;ת של נשים. . " .,. -., " קל להתאהב במדבר יהודה. ההרים מתחרזים עם תחושת בראשית רההיססרריה מגיעה עד ללוחמי בר כרכבא. לראיס ארנגר (משררות שעלתה מאוצרת הברית ועדייו כותבת אנגלית> עקפה את ההיססרריה רליספה את הגרף כמר שמלטפים נסן עגולה של אשה. המדבר , במקרה שלה, חרא תבנית גרף האררסיקה. 13 מאי 94' יי••• ורוח, פורצים לפרק זה מהפרקים הסמוכים, מעלים את זכרון השואה ומלחמת העצמאות, את שבר החלום בהפחתה גרוטסקית של מעמד מתן תורה: "סוחר מברוקלין ירד מן ההר וידיו מלאות צעצועים לוחות על שם" <עמ' 23(. בפרק זה אנו גם מתוודעים למר חת ולדודה בלה, שילוו אותנו בהמשך הפואמה. הפרק השלישי , "מים" , יורד אל המציאות היומיומית, גם בה קשור המרות: "דוד חת מונח, מכרנן שערנו , דודה בלה לוגמת קפח ... מה יפים באדר מצחי האנשים. על כולם קשור חמרות כשמש בעננה קטנה" <עמי 35(. יש איזכור למבול , ליונה. נערים לפני גיוס מתוארים בפסוקים המיוחסים לאלוהים, שרב בהפחתה גרוטסקית: "מי זה ערלה בירמיהו חמוץ בגדים כצוללן" <עמ' 36(, כשירמיהו מרמז לרחוב ירמיהו בתל-אביב, רחוב הפאבים ומועדוני חלילה. הפרק האחרון , "רוח", מסיים בנימה אופטימית ומפריסת: "אל תבקש לך חיי נצח, עשה את דרכך כאילו הנצחי פוסע לידך" <עמ' 52(, דבר הקרנכיח מהרי ההימליה. ומכאן קצרה חדרך אל חדיאלו ג הגואל , "גיסי כמעט: אדם אחד קורא ואדם אחר ערבה" <עמ' 54(. המרות והחיים כרוכים זה בזה, כפי שעשוי להשתמע מתמרנת הילדה היפה הקוטפת פטריה ליד החרף הקופא למורת. סיכומה של הפואמה: "ואני הלא רק זאת: לצרור את החלוף אל הסיבוב הבא" <עמ' 54(. כל אחד מפרקי הפואמה נפתח בפסוק שירי קצר , מרמז ברמז עמום, אך גם מרוכז מאוד , לנושאו של הפרק. שניים מפסוקי שיר פותחים אלח מצאו את מקומם גם באיוריו המרשימים של יגאל תומרקין . האירו שעל עטיפת הספר הוא ביטוי לתפיסתו של תומרקין את נושאה של הפואמה, "לצלוח את המאה* • הציור חצרי באלכסון • בחלקו העליון מוצג חלק מציורו הנודע של ולקרואה "מדוזה" , המתאר רפסודה שעליה ניצולים מהספינה הטרופה "מדוזה", שצפו על פני הים ימים רבים בטרם ניצלו , ואף ניזונו מבשר חבריהם שמתר • מפרשה של הרפסודה מכרון לפינה העליונה של האיור , בר מצויר כתם כחול , שאפשר לפרש אותר שלרם". במחצית התחתרנה של · ככתרבת ורד כחול ולבן · האיור מצריד מגן , וחץ המכוון אל מפרשה של הרפסודה, ומופיעה בר כתרבת "רוח". צליחת חמאה נתפסת, אם כן, לתרמרקין כמסע של ניצולי הספינה הטרופה, הנלחמים זה בזה על חייהם. רוח האדם היא שנושבת במפרשי חמאה לקראת ההישרדות העלובה והמרה שבסופח. הפרק הראשון , "אש" , נפתח בטורים : "מי שלא קפא באמצע הלילה עם צעקה בצעמיו,/ מי שלא הקיץ והקץ מונח קיר קר על פניו". ציורו של תומרקין פונה אל ~ 1:ןן. הקול חא,חר או קול ףנוס -= = ן~ ~ לאח ןגלזמ הקול האחר ; ספררת נשים עברית; ערכה: לילי רתוק; הרצאת הקיבר r· המאוחר; ספרי סימן קריאה; חספריה חחושח; 1994 במינוח נוסף החוזר ומופיע בתדירות במסה, "הנרטיב הנשי" האותנטי עשוי להוביל ל"ניתרץ הנרטיב הגברי" ככל שהקול הנשי , "האחר", בספרות יישמע ויובחן בבירור ובנבדלות מהקול השורר הגברי: ובהרחבת ההגדרה: יצירתו אר החזרתו של "אבטיפוס ...·... ""= = ' נחת התשתית המעניקה צידוק פנימיי הניסיון הנשי" אל התרבות, שבמסגרתו ::..מלכד ומכנה משותף לאסרפח J ... • ה סיפו ו ים תעוצבנה גיבורות פעילות המתמודדות עם • של פ ביב ו , על המסד i המציאות - במקרם דמויות הנשים השוליות, העיונית שבסיומה, היא כפולה: א> האמרנה כי הסיפור - בעיקר הסיפרריכ l הגדולים של התרבות הפטריארכלית -· מהורה "מרכז כוח תרבותי", שיונק את כרר r השפעתו מעצם תפקידו "כמארגן אונ ההתנסות האנושית וכמעניק לה משמעותיי. · ב> התפיסה, לפיה הסיפורת <בנבדל מז'נר השירה> שנכתבה על-ידי נשים, הידרתן; ומהורה, מתוקף עצם חדירתן של נשים ~~א הזינו שלה, ניסיון לערער ולקרוא תיגר ~'ע התרבות הדומיננטית הגברית, שעד אד עיצבה בבלעדיות את המציאות עבור גבריכ t ונשים כאחת. תזה זר , מהווה, למעשה, מעין "פסק הלכה'' של לילי רתוק, חוקרת ותיקה בתחרכ t המוגדר כספרות נשים, או כתיבה נשית, בהתייחס אל סוגיית המפתח הישנה-נושנה: האם הספרות רק מחקה את המציארו J ומשקפת אותה, אר גם מעצבת ארתה ומשנן; את פניה, ובאיזו מידה, אר חיוביות. גם הגדרת עצם הכנת האסופה, על-פי המבוא, כ"אקס פוליטי" יש בה משוכ c הודעה-הודאה במטרה החוץ-ספרותית, שלשמה כונסו הסיפורים ובהפקעתם, לעתיכ c קרובות, של קני המידה לטיפול בחומריהכ c מן המישור הפואטי-אמנותי אל המישוויי הפסיכולוגי-חברתי והחינוכי-דידקטי. המסו i ("אחרית-רבך") המסכמת את האסופה, ממזלת ומתב נתת חומרים מסיפררינ c וו-ומנים, שנכת.ב, על-ידי סופררת עבריורנ בתקופות שרנות <גם מיצירות שלא נכללו בקובץ.> זאת, מתוך שכנוע פנימי עמוק, המעוגן בחשיבה הפרסס-סטררקטררליסטית, ש"חיינר מעוצבים באמצעות הטקסטים שאנו קוראים, ותודעתנו העצמית נקבעת עי~ ידיהם". מכאן נובעת הציפייה, שלספרוונ הנכתבת על-ידי נשים יש פוטנציאל לשנוונ את המציאות, מעצם הניסיון הספרותי להגדירה מחדש דרך עיניהן של נשים. הפסיביות והכנועות שבעיצוב הנרטיב הגברי המסורתי - מהורה תפנית העשויה להפוך למודל חיקוי בחיים המציאותיים. הגיונה הפנימי של תזה זו אין בו כדי לנטרל צביון מסוים של נוסחתיות ומאולצות, ומשתמע ממנה צמצום פוטנציאל ההשתנות והתיקון של קוראים, גברים ונשים כאחת, בהשפעת דגמים ספרותיים, שאינם צמודי החנייה מינית בזהות יוצריהם. כלום אין נשים עשויות למצוא את כפיליהן האנושיים בגיבורים ספרותיים גבריים דווקא? הרבסס מ'ש'ירה" של עגנון , למשל , הוא אחת הדמויות הגבריות, שנשים עשויות להזדהות עימד במרבן עמוק. במקביל , קריאתו המפורסמת של פלרבר "אמה נוברי זה אני" מסמנת בבהירות ובצדק את הממד האוניברסלי-אנושי ה~-מיני , או העל-מיני של גיבורתו , עמה יכולים להתחבר גם גברים. רתוק מיטיבה לשחזר , לנתח ולמיין את החומרים הספרותיים השונים בבהירות, בדייקנות אחראית ומתוך אמפתיה ותרבנה מרשימות בחרדרנותן ועמקותן. היא ערשה זאת בעזרת כלים שאולים מדיסציפלינות חוץ-ספרותיות מגוונות כפסיכואנליזה, כסוציולוגיה, כמדעי הלשון , הפוליטיקה וההיסטוריה, וכמובן , מענף לימודי האשה והספרות המתויגת כפמיניסטית. םע זאת, דווקא גודש הטיפול התמסי ורב-גוניות הכלים, המשמשים לאיתורם והגדרתם של המרטיבים על ניראנסיהם השונים, יוצרים לפרקים בקורא תחושה של ערבול יתר , העדר מיקוד ודלגנות מסוימת. כמר כן, נוצרת לעיתים גם אי-בהירות באשר להיררכיית החשי גרת של האלמנטים והמרכיבים, אשר החוקרת מברודת ומתארת במסתה. ייתכן , שהדבר נובע ממאמץ-יתר , לילי רתוק שלא לשמוט שרם הבס אר זרוית בחומרים המטופלים. בין ממצאיה העיקריים, מרכזי הוא בסירנה להשיב על השאלה, מדוע ראו עצמן נשים יוצרות - עד לשלב מאוחר למדי - כבולות לז'נרים מסוימים בלבד , ונמנעו מפריצה אל תחום הפרוזה התובעת "הגירן התבנית, ערצמה ורוחב יריעה" , בערד שבשירה, לערמת זאת, הרבו ליצור ולהתבטא. ההסבר המוצע הוא, שז'נר השירה זוהה תמיד באופן סטריאוטיפי עם איכויות של נשירת, רגשנות, עידון וצמצום, וכן שהבחירה בשירה פתרה בדרך-כלל לנשים את הקונפליקט הנשי והחברתי-תרבותי העמוק בין "אהבה" או "נשירת" ליצירה. כמר כן , אפשרה להן השירה לשמור על נשיותן רעל "פולחן האהבה" המרכזי בו , ובד בבד גם לבטא באמצעותה את עולמן הפנימי. בבסיסו של הסבר זה מונחת הצגת חייהן של נשים כ"חשאיים", אר ראויים להצנעה, ומכאן תפיסתן המסורתית את כתיבתן כפעילות אינטימית של "ניהול יומן" אישי , שלא נועד לפרסום בציבור , כשם שגם יצירות על נשים שנכתבו על-ידי גברים, הוצגו באור זה. הסברים נוספים הם, למשל , ראייתן הצרה של נשים את היצירה הספרותית כאמצעי למימוש פנטסירת רומנטיות באמצעות המלים: כמר כן , מניעים כחרדת ההחשפות ופחד הכישלון וחוסר האמון ביכולתן , לאחר שמשך שנים עוצב דיוקן האשה היוצרת בטקסטים גבריים רגשיים כאחד <אף כי בהדגשים ובמינונים שונים>, כמושא לרגשות 14 ••••• גליון 172 דחייה וכמזוהה עם הפקרות מינית. צנועה, מעודנת ביסרי, רגשנית · כברשת מובלט מרטיב ניפרץ מיתוס נפלאות ההרד~ת מאפיין נוסף שרתוק מאתרת, בייחוד וספוגת רחמים - כשורש היווצרותו של ילדים>, תוך · והמשפחה האוהבת <יחסי הרדים ביצירתה של כדמרן · עמליה כהנא , היא הדגם המוגדר על-ידי רתוק כיידגם המעכב• הצגתו כאידיאליזציה מזויפת ושיקדיח. תופעת עיצוב נושאי מפתח ביצירתן של ביצירתה. 1tנ: :כ יצירת כומרן נתפסת בהכללה כמוקדשת נשים, כגון היחס סרפד-עולם, תהליכי יצירה ומטרות הכתיבה באמצעות דמויות גברים, גם כשהגיבורות הן נשים: ולחילופיך תופעת '"פיצול הזחותיי בין דמות הגיבור הגברי לבין דמות הגיבורה הנשית, בעיצוב קונפליקטים אנושיים אוניברסליים <כמר הקוטביות בין "מרות בחיים'" לייהתערדדרת בחייםיי, כהתנסחותה של כומרן עצמה באחת מהרצאותיה>, על רקע של רתיעה תלוית סטדיארטיפים מעיצוב דמות של אשה סופדת. מתן ביטוי ללבטים בנרגע לעצם הלגיטימיות של סיפורת נשים בשילוב עם מרכיב ייהמאחהיי החיוני לתהליך הגילוי מחדש של "הזהות הנשית האברדהיי בחברה הנשלטת בידי פולחן הררידילירת רהס~'יזמר <כלשרן הספרות הפמיניסטית>, קשור בהגדרתה של סיפורת הנשים במונחים מובהקים של מגריסות חברתית: הנדסי ב הנשי חותר , בהתאם לכך , לא דק לייחשיפרתיי הנשיות בתור שכזר , אלא מתפקד גם כמשחרר זעם ותסכול וכמיועד לזעזע ולחולל תמורות קונקרטיות במעמד האשה כאובייקט קרדבני מסורתי של קיפוח ואלימות. דוגמה טיפוסית בהקשר זה הוא הטיפול במרטיב האונס -גופני , אר רוחני -ששיאו , על אפקט שבר · ההזדה הנועזת · , כלשרן החוקרת, מצרי בסיפורה של שולמית לפיד '"נחיתת אונסיי: חילוף התפקידים, שחל בר , לפיר הנאנס הוא גבר והאונסת - אשה, לצד תיאורו המוחשי והמפורט של מעשה האונס עצמו , מהררים הכרעה חרץ-אמנותית מגמתית ומשעבדת. אחד ממוקדיה החשובים של המסה הוא של · העיסוק בסוגיית יילידתה הכפולה ספררת הנשים בעברית, לראשונה עם פרסום סיפורי דבררה באדון בראשית המאה, ובשנית עם פרסום יצירותיה הראשונות של כדמרן החל מאמצע שברת · עמליה כהנא השישים. במלאכת פענוח מאלפת מצביעה רתוק על נושאי המפתח השזורים ללא הפרד - בחייהן האישיים-משפחתיים וביצירותיהן של שתי יוצרות חשובות אלה: f ליא~תה מרצון של דבררה בד' אמרת קיבדה, · ביתה בדיחתה אל הוויית המחלה, הרעבתה העצמית ופרישתה מהנאות הגרף ומן העולם בכלל , מוצגות כדדך היחידה, שאיפשדה לה ליצור במשוחרר מן ההגמוניה ונקודת הראות הגברית. היא גם המסבירה את מרכיבי ההתכחשות לת שרקה והדחקת הזעם שביצירתה, וכמה מתבניותיה הקבועות, בעיקר תבנית היחסים התלותית והמשעבדת בת. · של אם כך מוצגת כניעתה של באדון מאונס, בדרמה ליוצרות אחדות, לסד הספרותי המצמצם והכובל של · הייכתיבה הנשית - נקייה, איפירנר משולש הפנים הוא מרקד דב-עניין במסה: א> המשך מיקרם יצירתה של באורן במחוז ההתרחשות המרוחק והעברי של העיירה הליטאית, בערד מרבית היוצרים הגברים עוסקים במקביל במציאות הארצישראלית. ב> התמקדותה בעולמו של היחיד תוך הימנעות מכרובת מעיסוק בבעירת הכלל וויתרו על השפעה בעיצוב גודלו. · המרת · < ג רגשות זעם קשים ועיצובם הספרותי של תת-זרמים מתהומות התיסכרל והתוקפנות הסמויה, במרכיב הרחמים, תוך שמידת איזון בין הסבל האנושי לבין יסודות הטבע וההיסטוריה. רתוק מגדידה זאת בתור הרחבה השקף · של ו יימית יזציה של · המרחבי המציאות המתראדתיי המעוצבת כמציאות סססית, שהיוצרת בראשה מן הסיכוי להשפיע עליה ולשנותה. באיפיון מבריק נוסף היא מצביעה, בעקבות יוצרות וחוקרות קודמות, על הזיקה בין היסוד הסדגי הסמוי לבין · התרכני המרכיב הצורני הלירי-פיוסי של הזעידרירת הבנליות, כביכול , ואיכויות האידילי~ת, האגדי~ת, החלרמי~ת רהצליל~ת בסגנון כתיבתה של באדון. מאבחנה זר נובעת גם קביעתה, לפיה אי-הרצון לקבל בכתיבה הנשית יסודות · כמר ,· גבריים כוח הבחנה גברי וכשדרן לחישוף האמת, המהווים תנאי להגעה יילהכדה טרגית דציניתיי, הם שעיכבו , בסופר של דבר,את עיצובו של דגם סיפורי המעצב · נשים •ארתנסירת - בפרישה תמסית מלאה וממצה. כנגד •דגם זה מוצג הדגם · מעכב האלסדנסיבי של יצירת עמליה נחבא כומרן. כומרן זכתה, על רקע היסטורי משפחתי · ואישי שונה לחלוטין , להתקבלות מהירה בסיפורת העברית, בלא לוותר על הכרוכה בהעזה אמנותית · עצמאות מופגנת · ובפריצת סדיטרדירת, הן בתחום הספרות היפה, והן בכתיבתה המסאית בתחום ספררת הנשים. המסד העיקרי והגלוי בכל תחומי כתיבתה מוגדר כחתירה לאמנסיפציה של נשים יוצרות, באשד לזכותן לשאת •אמיתות אוניברסליות אובייקטיביות וצורפות שמעבד למקדה הפרסי•, בדרמה ליוצרים-גברים. הרחבת השקף• ·החברתי , הגיאו גדפי וההיסטורי בסיפוריה של כומרן , ובייחוד ברומנים המרכזיים שלה, נסקרת במסה על מכלול נושאיה: בהם נושא אומללות האשה גרדל וכתופעה קיומית חסרת · הנשואה ככרדח מוצא, שמתפקדת כאנלוגית לתסמונת החלום ושבדר• במישור החיים הציבוריים · והציפיות הלאומיות בתקופות שרנות של חיי לצידו :· החברה והמדינה בסיפורת •הגברית לניתוץ שיטתי של מית~סים מזויפים נוספים, בהם מיתוס האהבה הרומנטית ומיתוס אושר הנישראים כתנאי לאושרו של היחיד • הדומן האחרון של יוצרת זר' ל-יוויתי אותה בדרך ל ביתה • מרעדך כגולת הכותרת של בסירנה לכתוב טקסט נשי עבדי חדש, שכן בר מעוצבת הגיבורה הנשית הראשונה ביצירותיה <מאידה הלו>, ש•מןתך• לה להזדקן בלי לוותר על חיי אהבה ויצירה מלאים. עולמה יצידתי · הארוטי רהדרחני מאוחדים באישיותה ללא ניגוד , ובתרד שכזר היא גם מסוגלת לבטא לראשונה אשה את · כגיברדה הפואטיקה של הסופדת. ההתייחסות החיובית אל הגרף הנשי ואל המיניות לגילוייה חותרת, לדעת רתוק, בדומן זה תחת הדיכרסרמיה המלאכותית המסורתית בין גרף לנפש, בהעלותה כנגדה את האלסדנסיבה של הרמוניה בין גרף לנפש, כמפתח למימוש מלאות ומיצרי החיים ידי גברים · על ונשים כא M• לילי רתוק ערשה מלאכת נבירה ושחזור יסודיים, מ~נחי ארתה אוריינטציה, גם ביחס לעבודתן של סופררת פחות מרכזיות מתקופות שרנות ורקעים רחוקים זה מזה: מנחמה פרחציבסקי עבור ללאה גרלדברג, יהודית הנדל ושולמית הראבן' למשל , רכלה ביוצרות עכשוויות כאילנה ברנשסיין , אורלי בלרם, סביון ליברכס · קססל ואחדות: היא מצביעה על ניתוץ מיתוס האימהות, תוך חשיפת אחריות הגבר לכשלרן האשה כאם, ומאתרת את הדגם האדיפלי הרה האסון של בן: רכן את · בעל · בת, אר אב · אם · הקשר אב נושא עריצותו חסרת החמלה של המכס · המשתלט על המציאות, השתלטות · הזכרי המקבתע את סבלם של החלשים יותר והמושפלים, והופכת אותם למושאי דינרי. שלוחתו העיקרית של נושא זה הוא מרטיב · ה"מכס המתעלם מהזולת הנשי , בייחוד אם הוא בסול כוח משיכה מיני בעיני התשוקה הגברית: זאת תוך דחיקתו אל תהומות של ניתוק וארנון , ובמקרה היותר סרב, אל הישרדות במחיר של תיעוב, עיוות וסלידה כלפי מיניות האשה וכלפי הקשר אררסי בכללותו. תפיסת · הסקסראלי העולם הפאלרןנטדית, הנרפה על האשה לראות את עצמה דרך ראיית הגבר ארתה, היא זר המרבעת בעדה ומקשה עליה לגלות את זהותה האותנטית הבלתי תלויה, כהגדרת החוקרת. הרחבת התיוג של ה•אחר• על קבוצות חלשות ומושפלות נוספות, מלבד נשים, בעיקר בהתייחס ליצירתה של רונית מסלון, ראויה לאיזכרר מירחו: באחדות מיצירותיה מתוארת ההתנשאות הגברית המקומית המצ'ראיסםית והמנוכרת מאי 94' 15 כמופעלת גם על ערבים, בני עדרת חהמזר חקיקה וענישה עם תשתית מקבילה ומשלימה נוכחות מצומצמת מארד של נשים משך מאות של חינוך מגיל צעיר • שנות יצירה תרבותית בתחומי ההלחנה וילדים. כן מאלפות קביעותיה על תפקודו ממרשך השנים של המיתוס הספרותי יהדרזבנס אשר לספרות וכוח השפעתה, דרמה כי מהרת והאמנויות הפלסטיות, אר בז'נר הדרמה, ו (ן: 5 הטקסט - עוצמת שדריו , רמתו ,האמנותיתלמשל , <התובע במיוחד יכולת קונספטואלית "'הכוזב"' כאמצעי שיקרי של אשליה והסחה, ן~ שנרעד לסגל נשים למצב חברתי נחרת. הרלררנסירת שלו ואמינותו בהקשר למציאות וראייה אוניברסלית> קשה להסבירן באופן ~ היזקקותן למיתוס ספררתי זה מוסברת נתרנה - ולא דווקא מיהרת הכותב וזהותו מוחלט וכולל אך ורק כתוצרי הנצחת על-ידי עקרון הפיצוי על הוויתורים, להם המינית, היא שאמורה להכריע לגבי כוח ססריארסיפים ובסירת נרכשות: והוויכוח ההשפעה שלו. אחרי-הכול כדי לחדור ילפנ הלגיטימי על דומיננטיות הגורם המ~לד נתנער נשים משך דרדרת, לאחד מה רשמוגד לערמת הגורם הסביבתי , בהקשר זה רכמ כהסתיימות שלב החיזור האבירי , הריגוש ולפנים של המהות הנשית על דקויותיה וההיקסמרת ובעקבותיו השקיעה במעוקרות המיקרוסקופיות, אין זה הכרחי להיות אשה. בהקשרים אחרים, איננו פתור • הקול האחר , דיגשית בתוך ביצת החיים המשפחתיים. מיטב היוצרים הגברים בספרות העולמית, ואולי מארזן ובכרן יותר לומר הקול הנוסף, הערלה מן הקובץ , אינו שרנה בעיקרו נושא זה מודגם דדך סיפורי דבררה ןבאדו ששער זאת <לעתים קרובות ללא קשר ליחסיהם עם נשים במציאות> אינם זקוקים מ"קרלרת ספרותיים" שונים נוספים מסוג ואלישבע ביחרבסקי , באמצעות סיפורי "'החניכה הנשית"' מסוג הדומן יהאוטוביוגרפ לאישור מחדש: מטילו של סטנואל , אמה הסיפורת המרגררת כהומוסקסואלית, אר "'והוא האור" של לאה גרלדבדג, רכן על דיסו ברברי של פלרבר: אנה קרנינה, דולי וקיטי לסבית וכירכי. קולות אלה ואחרים מנסים ביצירות טולסטוי , אפי בריסס של פר בסאנה: בדרכם לבטא באופן לגיטימי מגרון של עיצובו החתרני של נושא הדרמנס בספריה של שולמית לפיד וחשיפת כרזבנותר בסיפורי גיבורות מחזותיהם של איבסן , ססרינדברג מצבים אנושיים, מצוקות ומאחות, אך עליהם דורית פלג, דורית אבוש ואורלי רסנסי רריליאמס, אר דמויות נשים בסרטיהם להישפט בסופר של דבר על-פי ערכם, אמינותם וערצמתם האמנותיים, ולא על-פי קסטל-בלרם. של אי נגמר ברגמן ר~די ~לד הן דק דר תגמאר ניפוץ מיתוס ספררתי זה נתפס כאמצעי ספורות. הנחיצות אר הלגיטימיות של מניעי .כתיבתם העיקרי למימוש יעד "'הגילוי העצמייי בנוסף, מתבקש היה לסייג ולצמצם את מ~אן , שדבקותה של רתוק ביעדיה החשובים האחדרתי רהט i טלי של האשה בסיפורת, תקפותם הכוללת של מרטיבים כגרן והצודקים כשלעצמם אינה מבטלת את שמקבילתו היא במימוש יכולת היציר.ה בר גרגרתם רנרסשנרתם המ~לדת, כביכול , של ויתורה מראש על קנה המידה גברים, אר תיאור ראייתם הכוללנית את האמנותי-פואטי ביחס לחלק מהיצירות האמנותית כפיצוי ותחליף <"נעימה ששון כותבת שירים" לעמליה כהנא כומרן>. הנשים כ"זרנרת" אר "קדרשרתייי, מרטיבים שבאסופה, אף אם אין הדבר רלוונטי למטרת מרבית ממצאי המסה ומסדיה חינם, אכן' המופיעים בחלק מהסיפורים המטופלים העל של עבודתה. "'נכונים"' ומשכנעים כשלעצמם גם במרכז י במסה, שעצם קיבועם הספרותי מעצים אותם בדרמה, מורגש, כאמוד, במסתה החסר הפנרמנרלר גי ו גם מנקרות המוצא של ן ועלול לחרפכם לססריארסיפים נגדיים בעריכה ממיינת פנימית נאותה של הדגמים, מגריסרתם החברתית-תרבותית, אם כיי מעוותים בפני עצמם. התבניות והמרטיבים על-פי דירוג כדרר של במציאות הנסpז~ה במהירות נשחקת בהדדגר: גם ההתייחסות להבחנה החד-סיסרית בין עקרוניות, מרכזיות ונפרצות רעל-פי זיקתם חריפותם, ונחיצותם הולכת רק~נה. ל"קרל הגברי" בז'נרי · הקול הנשי · הספרות זה לזה. קשה להתווכח, למשל , עם הממצא הסטטיסטי' השרבים אינה בחזקת "ורגמה" בעלת תוקף הקריטריון של מעגל החיים "מילדות מתחרם הפסיכולוגיה הקובע, כי תכרנר n; כללי: יצירתה הפואטית של משורדת וההסתמכות על "קישורים · לנגררת כחולשה, פסיביות וחוסר אונים, בדרמר i כמרינה צווסייבה, למשל , מתאפיינת במה אסוציאטיביים" כעיקרון מאר גן באסופה לנטייה אל מחלות פסיכוסומטיות ואוי שמקובל להגדירו כ"איכרת גברית" מבחינת נראה בעיני ספונטני מדי ולא מחושב דיר: תסמונות של דיכאון והתאבדות, הן לדב: הערצמה הקולית, האנו גירת, הריתמוס על-כל פנים, אין הוא מסייע, להערכתי , תכונות נשירת מובהקות, נרכשות ותלויוח נ והפרוזודיה, בערד שלשירתו של בורים למימוש חתירתו של הקובץ כולו ליצרו התנייה סביבתית. אין גם ספק, שמוטיב: פססרנק, כנגד זאת, יוחסר .· "איכויות נשירת אפקט של תחושת •מהרת בלתי משתנה תלותה הרגשית-נפשית הגורלית של האשך; גם תופעות כגרן היעדרות כמעט מוחלטת, אר בעולם הנשי•, כמשאלתה של החוקרת. • בגבר החי , או המת <אב, בעל , אהוב וכר') ., הערלה גם בז'נר השידה, הוא נתון דג: גילויים, שיש לו מקבילות בכירון הפוך גכ r אצל גברים וביצירתם: היקסמרתר של ס.ררי ן יופיע בקרוב: בדומן של מדסל פדרסס, "'בחיפוש אחר הז.מ' j בספרי םתון 77 האבוד יי, על-ידי הדמות הנשית, ארוס, אינן; שרנה במהותה ובערצמתה מהיקסמרת נשיכ r על-ידי גברים. זאת רעוד: תלות זו עשרייה להיררנ יוסי הדר הדת-קונפליקט, מורכבת וטרגית יותר, דווקא כשהמדובר בנשים "מתקדמות•, עצמאיות ובעלות מ~דערת עצמית גבוהה. שלשה שערים כמר כן, ~· גם מה שמתויג כייימיתיזציה סטריארסיפית של ההבדלים בין המינים סערן בדיקה והערכה מתמשכות, בדרמה לתרפעררג רוחניות וחברתיות אחרות, בעלות השלכררג סלפנירת, ערשקנירת, אר מזיקות. קובץ שירים גילויי ניצול מיני וקיפוח מעמדי של נשים, השונים בממדיהם רמרשרשרתם מחברן; לחברה, תובעים, בוודאי , התערבות שי~ 16 ••••• גליון 172 ~ 1 .,.. אמירה הס ;כ העצב יורד דרכי ואוכל אותי ס~~ב י;ןד רר:;כי ןא;כל א;זרי ij ם ה;ן:;כים ~פ i ים }ן /j ת ג!וי Q ת iJ 'זכ:ם iJזפ~ Tזןה עד w י ~גי מ~יד הלא מפארת •••••• 1 צד w י ~גי פזק הר;מסת א;תנ~~ס~ P-ת n ;ר ~ע;.זה ~ת ;j ~ד~ןם ,, ~ו V?רים ך;ג;: הנ;תנת ל; חפש להי;ת איש אןי;ם בגלי לב ~א~ל ~פו ~ם גד w ?ז:וי בג;א ~זוגי ~לי ו;כד ס~ם רצ iJ~לעצלי,.משימה גב ו ·.;~,;; .. ו ו ... 1 ~גי ?~i ה א;בןה ~;:זלת םי.ע~~~ ת~ןקtג ~דם ל; ijם d' ~ת ~ד~ל iש T צאן ן~זגךזיוי בג~ז~ לי ןג,ק~גי ~~מתם., ~ת 'לריס ת;ע,ים םיכ;:;ג;: ן~יש לא ש;מצ :;כי ה'~ ~גי א;~ןת ~זביק '~n ;ת ~זביק ~'כ;ו n ;ת ~זביק ~ס~ךים • ~בית ל~~ לא אבש ~1נכ 1 ע.ל;ת ~,; ס~יזרי ה~~ ןע;,ה ד 1וים Q מ~ךים ~ד 1 רים םי~~~ לא בנשיכה ןכ.ל ו;כיכ.י ~,,~,; ןסר~ l]וrל' ו;כנ;ר:פ;~~ת ן~~ה f מ; ~פ i ת f מ; לא ~~rי iה~ב~ K ה P1~f ~ר~וכ לא ~צ:ד ~ןה i]~y ס ןם jJרגן ןעד ~'מןת ר~ג:: זיויכ; i ה לא T דיע.ז:וי ~גי לא ::גלב סג~ר נ~צנiו·~, לבב;ת :פללי אני פ;ת n ת לכם צנ;ר 1•TI 1 וז• ו• --•:ז • ואני בג;כה בפנים בפנים ~·~wםד~-; ~גי q ב~~ה ~צ~ו;כי ןשרן~ת :פו i] זפ;ךא;ת א;זרי • זרמי ת~גת וrי רהתפת;ת א;תי רה nל;מ;ת ו ו .. ו --.iל• if~ג: ה~;, - ו;כך~~ת ~~~סןת ~~י n ;ק ז.כקtצ~ צ;ס~ת ~r.;n י ר~וכ דא;ךים ~~,wדף oT ר~ף ס:יזרי :פאל~ :פל י;ם פ~רים רגם הפכתי אשה T • • 1 -T -1 w ~גי ~נ;ר /Jש?; ו;כ~י · ד~ד ~דם ד~כ= 7 ~דם ד~לר ו;כל;בש דע.ר;ם ן~ר:ה יגקt~ קזפ~.רי ו,~ והשדים שלי תה;מ"ים ואפיי אינ; יר~צ •• 1 1 -1 •-ז :•••• ז 1•T רםבג~רי אשר מזפני idי~ה · ל w~ י ci,. א;זרי ד.רר ו:א ~ן~ע iJ נ;וה;ו;כי .םהז 'מל.ב 'לי ~~9 ע ~פךצ~;כי צל ~n;נ; oif ש צל ריא צל הרים שתים פניםא;; ה;ל;ת ישרים צל מסל;ת •ז •.•". ו ז •1• bי~;: ~ף ל~ס;ף ס~צ.י ~ל וכ:י 1 ~גי ~א ~,,iJךןךה~;~:: ~~ר;נכ;ו~ l] ןןןח לי '~גי ה~;, iJ 'זג~ם 'ק~;כים לא ~~וני עד w י ו;כד ס~~ף 1#iJ1 ~ןם ה~א Qםיt ~ם ,~ryרל 7 ;:זלזבם ~ם דק ~~רז ~אב ~ל ;מ;ק~ ~1 ד~רי נ;ןה;~ה ~~סה גיא ס~זמ;ת iJ~בש;תבגשל;ם ~,, צל iJ~יי ?iJ~יי T 1 אגגעע ראשי -.- ו • הזפים אשר ישםפ~נ~ • ~צ~ד ג~ oי א~ד יד nה~· צ~· n שלי אשר מסמר א;תי ~~,~ש~~ ל; ת~י~~ מ" /j ה~~ ~9 ~ד;ת ~ל ך;~;: iJח~ך ij ם iJם:~ ~ך~יע~גי i] זפ;~יל ךןך iJ\ג 7 1 צר גדצ~ז:וי ך~מ;ת K ש;ת ~n ;ר nw;דת;פ~~ iJ 'ק~פ;ת 'ל iJט ;j ר ס~דיר '~גי ש;~ף ~ליו בגלי נוסה ב;בה ~~גי ~בק.ש י*נrר;נו::ן זיליי ~לי ד K;W ה T ~~גי ~בק.ש ל~את מ iJ~~ 'לי 'א~כל ל~;ך ~לי ~ל~ף 7 זי~ה 'iJ ל.ב ~לי ה~;~:: ~ל.יסם ימים הכ;~;: ז •". ?~לה ~~ל;:זים וגב א;סם ןש;~ע,ים א;זרי ~Q זי:;כ~~רי לאלה ~לאלה ~לאלה :פי בלם םאנשי K~Gw ם w. גאזרי' ע.ת ל~ iry; ~יה;ל.ב 'לי n ;ר אמרתי םלה ןן~יזרי ל qר i א;סם ~?iJ ך~יץ לסם ?ryiJוי 1ם וכ,~ע~ת ~ת~ליז ג 9 ~ריד wnf ר ג,~; 1 ~גי ~ם . ~ל.יסם iJ ל.ב ~לי גדזכר :;כי ij ם f ל~ם 'צע~ ,;גד~ w ד ה~ ij ם ~ם לא ה~~ן 17 מאי 94'•••• 1' (ן: 5 ~ הסיפור ממאן לחיות ברייה ~1 יהודית ברטוב מאיר שלו: כימים אחרים; הספרי אך מלאת רגש. "יש אומרים שתכליתו של כל סופר היא לעם; עם עובד; 1994;334 עמ' לתת סדר במציאות. לא רק סדר של זמנים אלא גם מעלות של חשיבות. ויש אומרים .. גיע הזמן , שיינתן ביטוי , בכל הנוגע שכל סיפור בא לעולם רק כדי לענות על = =לרומן חדש, הרואה אור במקומותינו שאלות •.• אם כך ואם כך , הסיפור שלי אינו iii-- לקורא מן השורה. שבוע-שבוע אנו סיפור גן-עדן , אלא סיפור קטן ראמיתי •.•" מופצצים ברצנזיות, ביקורות והתייחסויות <עמי 36(, בכל כלי התקשורת - מפיהם ומעטם של את הדברים שם המחבר בפי מספר הסיפור "מקצוענים", המתיימרים לפסוק בשבילנו מה שלפנינו , בנה של יהודית, בכפר <מושב> טוב לנו , מה מעניין אותנו ומה כדאי לנו בעמק. יהודית הגיעה לכפר לאחר גלגולים לקרוא. והרי ספרים, ובעיקר ספרות יפה, טרגיים: ארנון בתה הקטנה שנלקחה ממנה נכתבים לאנשים קוראים, שאהבתם לספר לאמריקה על-ידי בעלה, שנטשן קודם לכן: היא אהבה שאינה תלויה בדבר , אין בה לכ מאיר שלו לירת בן מת ופרידה מאביו מרלידר: היא פנירח זרות, ורק כוחו של המספר וסיפורו מגיעה לביתו של האיכר האלמן המש היסודות המאפיינים את הרומן כולו ואת אם הם מתקיימים - כובשים את לבם רבינוביץ כדי לעבור ברפת ולגדל את ישנ גיבוריו הראשיים מוצגים כאן . כך בפיסקה ושכלם. יתומיו הקטנים, בן רבת. היא מסרבת רלגו הפותחת: "בימים חמים עולה מכותלי ביתי הרבה ספרים קראתי בחיי , מספרות םהעמי בביתו ומתמקמת ברפת. ריח רפה של חלב. הקידות םמטויחי ומספרותנו שלנו , ובכל אלה, ספרר של מאיר שלושה גברים אוהבים את יהודית: האחד , ומסוידים, אריחים כובשים את הקרקע, אבל שלו , "כימים אחדים" , הוא אחד הטובים, האיכר רבינוביץ הגוץ בעל הכוחות םהפיזיי מתוך נקבוביות הכותל וסדקי הדיצפה עולה היפים והמרגשים. הספר כובש, כי אתה סנכנ העל-אנושיים, המכונה בשל כך "בהמה", אלי הריח, והוא מתעקש ומתגנב תכזיע בר לעולם מלא פיוט מבחינת הלשון המיוחדת אדם שתקן ונטוע בשתי דגליו תהמוצקו אהבה עתיקה" • כן , זהו הצילצול הראשון , מאוד של מחברו , לשרן הנושמת את כל באדמתו: השני , יעקב איש הקנדיות, שגם המבשר את נושא היצירה, "אהבה .עתיקה"ו בדיה היסטוריים של העברית ויחד עם תזא הוא החל כאיכר , אך זנח הכול , את משקו , והלאה: "ואשה גרה ברפת, בה עבדה וישנה אינה נפוחה ונשמעת טבעית בפיהן של ואת אשתו היפיפייה <"יפיפיית קהעמ וחלמה ובכתה. ועל מצע של שקים ילדה את הדמויות השונות, אף של אלה שלכאורה, והארץ">, בשל יהודית. הוא הרומנטיקן , בנה" <עמי 7(. אינן מדברות עברית תקנית. תכונה זו המטפח ער מותר את האהבה תהבלתי-ממומש ועוד כמה מובאות מעמודי הפתיחה: איפיינה את שלו גם בספריו הקורמים, "רומן ליהודית <כדוגמת "אהבה בימי הכו לירה" לש "את שם אבי אין איש יודע, שתוקי אנוכי ,רוסי" , רעשו .... ועם הריתמוס הלשוני אתה מארקס, שם מימשו האוהבים את םאהבת ושלושה אנשים חשבו אותי לבנם. ממשה נכבש לסיפור עצמו , לתוכנו , לדרך הסיפר , בגיל שבעים>, וכמר אצל יעקב ואבינ רבינוביץ ירשתי משק ורפת ושיער צהוב. לליריות שבו , לגיבוריו העצובים והנודרים, באהבתו לרחל ,- ויהיו נעיב · יו םכימי מיקעב שינפלד ירשתי בית נאה, כלים נאים, לחוכמת-החיים, להארות ולהשגות אין-ספור אחדים באהבתו אותה" <בראשית כייס, ,בי כלובי קנדיות ריקים וכתפיים שחוחות. ומן על אהבה, נשים, זיקנה, זיכרון ועוד כהנה ומכאן שם הספד>. השלישי הוא סוחר רהבקהסריחו , הוא גל ובדמן סוחר-הבקר , ירשתי וכהנה, המושמעות בפיהם. גלוברמן , המכונה · "סויחר <במבטא יאשכנז קינפעלע של כסף ואת כפות דגלי הענקיות" בספר זה השתחרר מאיר שלו מן ההזדקקות . מלעילי>, איש גס, ו ולגדי , עם תפילוסופיי <עמי 11(, לאמצעים <לכלים> סוריאליסטיים מרגזמיכ 1 חיים הולמת, אך מחזר .בלתי-נלאה כבר בראשית הסיפור אנו לומדים מהמספר , <אולי בהשפעתו של מארקס> כגון נשיאת . אחדי שנים בכפר יולדת יהודית בן. היא שאמו מתה נהירתו ילד בן שחים-עשרה בליל הפר על כתפיו של אחר מגיבורי "רומז מסרבת בכל תוקף להתייחס לאב דהמולי שלג <נדיר מאור בעמק>, מענפי אקליפטוס רוסי" , אר הירתמות האם כסוס לעגלח. ולהכיר בשמו • לאורך כל הסיפור , תשלוש ענק, שנשברו תחת משא השלג, צנחו עליה המשפחה והסעתה מירושלים לשפלה, על נוי המחזרים נחשבים לשלושת אבותיו של ןהב והדגרה. וכמו בבלדה עתיקה וטובה, נושא הסימליות שבהן. שנולד ו גדל בכפר • הבן את סוד אשמתו <העקיפה, כמובן> במות שלו גם השתחרר מטינות ומרירוירת שזרמו' הפתיחה של הספר היא כמר "היה היה ילפנ האם ובדידותו של יעקב, שלא עלה בידו במעמקי סיפוריו הקודמים בכל הנו גןב שנים" שבסיפורי-העם, או נכון יותר , וכמ לשאתה לאשה. לתופעות בחברה שלנר , במשפחה, ולתופעוח נ בלדה, על כל איפיוניה -המיסטי , יהפלא שלושת האבות ומערכת היחסים בינם לבין אנושיות בכלל. בספר זה אנו פוגשים סופרי והטרגי. רוח זר נשמרת לאודך הסיפור .כולו הבן ו בינם ל בין עצמם הם עיקר בשל , חכם, עצוב, אך עם חוש הומור , אוהב: הפתיחה היא סופו של רהסיפו סיפור-המעשה. בדרך האלימינציה ומתוך אדם, אוהב טבע, אוהב הכפר ונוף גידולו ., והאכספוזיציה שלו - בלשון .החוקרים השתלשלות הסיפור יכולים אנו לנחש מי המסתכל על החיים הסתכלות פילוסופית ., 18 •••• גויון 172 1 האב, אך לא זה העיקרון שהנחה וכירון את רכן המנהג אצל יהודי מזרח אירופה להוסיף יפהפיה. האם הוא מצליח לפענח את סוד המחבר במארג הסיפורי שלו. שלרשה אברת לחולה אנוש את השם חיים אר אלתר <זקן> ההתאהבות בכללו אר שהמחבר , דרך נ1a אלה בצירופם הם אולי האב הקולקטיבי שלנר מתוך אמונה שבכך מסכלים את מרתו. הרומנטיקן יעקב מרנה ערד רעוד אפשרויות כאן בארץ-ישראל. ואולי מצריים בכל אחד יהודית, לאחד הארבדנים שידעה בעבר , ובכך רק מגדיל את הנסתר ואת המסתורי. מאבותינו האישיים, מי פחות רמי יותר' כל נדרשת לשם זיידה כדי לבלבל את מלאך :::i בארוחה השלישית והאחרונה של יעקב היסודות שאיפיינר את השלישיה המיתית של המרות ולהציל את בנה יחידה, שנותר לה. רזיידה <כי · את האחרונה עררך זיידה לעצמו "כימים · אחדים • <גם לעמנו שלרשה אברת העם · לאווירת סיפור מוסיפים גם השירים כבר אחרי מותר של יעקב בביתו> פותח שרב בעלי אופי שרנה. רכן המספר שלרש חוזר ביידיש ששרה יהודית לבנה, וביטויים ומלים יעקב את המונולוג שלו בשאלה: "אז למה הרבה בסיפורי-עם ובבלדות.> האלמנט של ביידיש הפזורים לאורך הספר כולו • התאהבתי בה, אתה שואל ו נר תשאל' · א האיכר החזק ובעל-הכרח, הנטוע והמרשרש זיידה הבן אינו נושא אשה, אהבתו כולה זיידה ואני אענה לך. בכפר כזה שהעבודה עמוק באדמה הזאת, והוא יסוד קיומנו: נתרנה לאמו' ולאחר שהתייתם, לנעמי , בתר שמה תמיד ארתה עבודה, והבוץ שמה אותר האלמנט הרומנטי' יעקב הבז לחומר ועובד של רבי נרביץ , שאמר גידלה. נעמי גדולה הבוץ, ראותה הזיעה ..• ושרב קציר ובציר ... את האהבה, שבלעדיה אין טעם לחיים: רזה ממנו בשש-עשרה שנה וברנה משפחה משלה ולמקרם כזה פתאום אשה מגיעה ..•• וכברהארצי , המעשי , התאוותן , שאצלו הכסף בעיר • באהבה זר אליה יש אולי משרם אלרזיה נתפס הקורא לאיזה הסבר רציונלי שיש בר יענה את הכול , י גם הוא חלק ממציאות נסתרת לשררה משירו של ביאליק,הגירן , אך בהמשך אנחנו נופלים שרבחיינו • הכניסיני תחת · כנפך' / והיי לי אם ואחרת, להיפוכו של דבר: "זה לא העבודה הקשה התייחסות המחבר-המספר למרת האם הוא מן / ויהיה חיקך מקלט ראשי' / קן תפילרתי שהפריעה לי , ו גם לחכות לא הפריע לי ••• הקטעים הפירטיים והמרגשים ביותר בספר .· הנידחות לעבוד בשביל האהבה כל היעקבים יודעים, ומן המוכר לי בכלל בספרות. כנראה מתוך היחסים בין זיידה ונעמי היו מורכבים, אך לא שנים זה כמר ימים אחדים עמי > · בעינינו אירמרז לא כי האדם · מפורש בסיפור לפסוק בהם עיקר הסיפור , וכדברי שלו עצמו' "אבל 214(. · עץ השדה , משררה שלו את מותר של העץ עניין זה אינו נרגע לסיפור על חיי אמי רעל ובסופה של ארתה ארוחה, שואל יעקב שרב: למרתה של האם. <סיפורי-העם מרבים לספר מרתה, וסיפורים שלא כמר המציאות, צריכים "ולמה אני התאהבתי בה, אתה שרב הפעם על נטיעת עץ כשנולד אדם וכריתתו' אר להישמר מכל עמי > · סרח ותוספת 15(. שואל? ••• רמה בכלל בן אדם כמרני רוצה מרתו' כשהוא מת.> כאן כורת רבינרביץ' זר הארס-פואטיקה של שלו , ובסירם מאשה? לא את התרחס ולא את הציצקעס הוא שנשא את יהודית לאשה, את האקליפטרס האכספרזיציה הוא מסכמה כך: •זה בעצם כלרוצה ..• אז ידיים טובות זה מה שהוא רוצה. הענק שגרם למרתה. הסיפור , אר כמר שנוהגים אנשי המעשה לומר ידיים טובות של אשה שילטפו אותר , שיבחשו ואלה דברי המספר: •-- שארן מפלתו בקולם העמוק והנתעב: זוהי השררה קצת את הירוקת של השוקת מהנשמה רמותו של העץ גדול' שכל מי ששמעו שרב התחתרנה. רכל מה שיתגנב מעליה מכאןשלו •••• <עמי 254(. לא ישכתבו לעולם - נפץ הפיצוח ושאגת ולהבא, פרטים הם, שאין להם תכלית, אלא שרנה לחלוטין היא אהבתם של שני האחרים. הנפילה וצליפת ההתרסקות על פני השבעת צמד החיות הקטנות והרעבתניות דבינרביז האיכר , שכל חייו הם עבודה, הוא ·. האדמה הללו - הסקרנות והחטטנות -המקננות שתקן , ראינו מפרש במלים את מושגיו על •--- דומיית העץ הגדוע יריעה אפלה עמי > · בנפשנו כולנו 15(. האהבה. אך במקרה שלו מתגלה פן אחר של היא, שבמהרה היא נחתכת בצעקות של וכדי לספק את הסקרנות והחטטנות, נעמוד האהבה, פן המזכיר דירן מיהמשתהי של אנשים, במשבים המשספים של הרוח טעמ על שלרשת סרגי האהבה המונחים בלב אפלטון. לפי התפיסה המיתית היוונית נוצרו ובקריאות של ציפורים ובהמרת. והשקט הסיפור. נושא דגל האהבה הרומנטית בני-האדם כדר-מיניים, ובכל יצור היה מן שמילא את העולם במרת אמי דק ובהיר הוא, והמקיפה כל , הוא יעקב. הוא צרפה בה ערד הגבר ומן האשה. קטקליזם גרם להתפצלות רבעינו עין הבדולח הצח, הוא עומד ולא נמס. בילדותו העשוקה באוקראינה, בתמונת השניים רלהיקרערתם זה מזה, ומאז יש גברים כאן הוא עמדי תמיד' בצד כל רעשי העולם. החסידות שייר גליהן הסמיקו ונשים וקיימת הימשכות מתמדת ביניהם לשם ,· מתשוקה הוא אינו בולע אותם והם אינם מתערבים · בר בתמונת הנערות הכובסות על שפת הנהר איחרד מחודש. לא כאן המקום לדירן בהיבטים <עמי 9(. והבחורים משיטים אליהן סידרת נייר קטנות הפסיכולוגיים של הרעיון ובמה שנהרג לומד' הדממה ברגעי קדושה, היא במסורת ובהן מלות אהבה. זה מה שיעקב קורא בשם שבכל אשה יש מן הגברי , מעט אר הרבה, התרבותית שלנר • כך במדרשי תמרנת · : מתן תורה התמיד של · האהבה • ובכל גבר יש מן הנשי , מעט אר הרבה. כשנתן הקנייה את · תורה, צפור לא צייץ' בשיחות שהוא מקיים עם הבן• · זיידה בסיפורו של משה רבינרביז האהבה והמשיכה ערף לא פרח, שרר לא געה .•• אלא העולם בארוחות המיוחדות שהוא מכין לו , הוא של גבר לאשה ולהיפר , מתקיימת רק כאשד רכך בסיפור המקראי על .· שותק ומחריש דורש תמיד על נושא מרכזי אחד , מהרת האחד הוא הנשמה התאומה של השני. את אליהו הנביא רווח גדולה וחזק האהבה: · : בהר חורב זיידה, לא · צריך סיברת גדולות משה רבינרביז גידלה אמר כבת עם צמרת מפרק הרים ומשבר סלעים .•• לא ברוח הי, בשביל לאהוב אשה, והגודל של האהבה אף ושמלות, כפי שהתאוותה שתהיה לה, עד וארח הרוח רעש, לא ברעש הי, ואחר הרעש פעם לא קשור לגודל של הסיבה. לפעמים שירם אחד הכירה בטעותה, גזרה את צמותיו' אש, לא באש הי, וארח · האש קול דממה דקה מספיק מלה אחת שהיא אומרת, לפעמים רק הסתירה אותן ומסרה אותן לאשתו , שנראתה <מלכים אי, י' .>ט"י הקר של המרתן , כמר גבעול עמי > · של פרח משמ כתאומתו • וגם היא הצפינה את הצמרת. היחס העמוק והאהבה לאם הם ממאפייני 27(, את · : רכן הדברים האלה אפילו אלחים ארחי מרת האשה <בשיטפון> הוא מחפש בלי כתיבתו של שלו , והם ארוגים אריגה לירית לא מבין • אלהים של היהודים יודע את הרף את צמותיו , כלומד את סמל תאומתו' ופירטית גם עשוי · בספרר • שמר של הבן הבדידות, אבל את האהבה הוא לא מבין • ורק כאשר זיידה מביא אותן לאמו יהודית המספר - זיידה - ,· סבא · שפירושו ביידיש אורני אחד ' כזה לבד בשמים, בלי ילדים, בלי והיא מביאה אותן לו - הוא מסכים לשאתה מתמזג באיפירני סיפרו-העם והבלדה. לשמרחברים ••• והכי נורא גם בלי אשה, הואלאשה. של האדם יש התייחסות מיסטית רבת-כוח. בסך-הכול משתגע עמי ושרב > · מרוב הבדידות יש כאן איפירן של סיפור-עם, אר בלדה,לדרגמא, בשידה של לכל · : זלדה איש יש שם 47(. םע סודן המסתורי של הצמרת, בדרמה / שנתן לו אלחים / ונתנו לו אביר · ראמו , סיבת התאהבותו של יעקב ביהודית אפופה למחלפות שמשרן <אם כי בתפקיד שרנהובסיומו , •שנתן לו הים / · רבתן לו מרתו • מסתורין ראינה מרננת. כי הרי היתה לו אשה לחלוטין.> באחת השיחות בין נעמי <בתר של המשך בעמ '43 19 מאי 94'•••• י:ן( s ~1 ~ השקפת עולם הופואטיק חנה יעוד חלל ברזל: גבהות הכיסופים; אוגרת הסופרים, 32 ;1993 עמ'; שירת התחיה: שאול טשרניחובסקי ספרית פועלים; 544 ;1992 עמ' :,~ פרו החדש של הלל ברזל =·.= •גבהות הכיסופים הוא בבחינת N -. "המשך רחידרש". ההמשך ברלס בכך שברזל בחר לעסוק ביוצרים בהם עסק בעבר בהרחבה: ביאליק, טשרניחובסקי, אלתרמן וגרינבר ג. החידוש הוא בכך שאחד מגדולי החוקרים של הספרות העברית החדשה העז לשים את הדגש בתחום הנחשב למעין טבו בעולם של חקר הספרות, כררנתי לעיסוק בתחום של אמונה והשקפה. לפנינו בדיקה של מניפסטים רעיוניים, ולא עיסוק בהשתנות של נורמות צורניות. ברזל בסל על עצמו לבורק השקפות עולם שונות: נמצא בהן עקבותיהד של השקפת עולם נטורליסטית, המעמידה את החומר במרכז' השקפת עולם אידיאליסטית, המעמידה את הרוח במרכז' כמר גם השקפות עולם הרמרניסטירת המאחדות "טבע ואדם, כורח וחרות" <שם, עמ '9(. היצירות נבחרו לא לפי קריטריון אסתטי' אלא לפי "קנה המידה של תכולה רעיונית " <שם עמ' 10(. ואכן ברזל בחן את מעגל היצירה השירי ת מיל"ג רעד אמיר גלבוע, והוסיף לכך נספח הדן "בכוחם של מניפסטים ובמגבלותיהם" ... חכורנה לעירן במסות, שחוברו על-ידי משוררים עבריים, מביאליק רעד זך' בנושאי יסוד של אני מאמין שירי. הפרק המוקדש לביאליק עוסק בנושא של "אגדה והלכה". האגדה מוצגת כז'נר עצמאי וכיסוד סיפורי מופלא, המשתלב מדי פעם בשירים <"מתי מדבר", לדוגמה.> האגדה מופיעה כקוטב המנוגד להלכה: האגדה נתפסת כיין' וההלכה נתפסת כלחם. ברזל מדגיש, כי ביאליק העריץ באגדה את רוחה החופשית, וההלכה נקשרה למסגרות ההוראה המסורת ירת: החדר' בית המדרש, הישיבה. "הלימוד הדורש התנזרות, התקדשות מחוץ לחיים ולטבע, קבע התייחסות של גנאי כמו גם דברי שבח והלל' בשירי בית המדרש והישיבה הנודעים של המשורר . כשליח לעמו' כתב מתוך חוויה והתנסות עצמית דברי שבח וגם דברי פחד והתרסה כנגד הספרים שבאורן' המייצגים את הצד המחמיר שביהדות ויצירותיה במשך הדרררת ". הצגת הנושא מיושמת על ידי ברזל באמצעות שני שירים של ביאליק. בשיר מרוגש ברחה של · המניפסטי "אל האגדה האגדה המופיעה בדפי התלמוד' ראילר בשיר לפני אורן · יוצא · הספרים המשורר בדברי ביקורת נגד ההלכה, כפי שהיא משתקפת בדפי התלמוד והספרות הרבנית הגנוזים ב"אררן הספרים". עמדה זר מנוגדת למסרים המופיעים בשירים אחרים של ביאליק כדרגמת השירים "אם יש את נפשך לדעת • אר השיר "על סף בית המדרש•, שכן בשירים אלו התלמוד והספרות התלמודית מורמים למעיין, ממנו שאבר בני העם היחרדי "תעצומות נפש". הלל ברזל מתייחס לסתירה, הבולטת לעין הקרוא, בין המסרים של השירים הנזכרים, רחרא מנסה לפתור את הבעיה באמצעות מידע ארסרביר גרפי · שהתפרסם ב"כנסת לאחר פסירתר של ביאליק. לפי חסכו זה לפני · השיר אורן איננו · הספרים בגדר מניפסט של השקפת עולם כדררה רמגרבשת, אלא תגרנה טראומטית מארחות לחרריית ילדות קשה בבית הסב. ברזל משררה נוסחים שרבים של השיר וטוען כי הנוסח המאוחר מעדן את ההתייחסות לספרים, אבל משאיר אותם בתחומי הקברים והחורבות. •משא המרות והפורענות יוצא מן האותיות, המושרות למחרוזת פנינים שחוררת, וחיציו מכרונים .· אל המשודר הקברן ברזל מתייחס אף לשיר הפראמתי ההסתגרות בין .· "המתמיד כותלי הישיבה איננה פוגעת בדוחו של העם היחרדי, להיפך. אולם היא מסוגלת לפגוע קשרת כורחו של היחיד' המסתגר בין הספרים רמאנו את המגע עם הסבע רעם העולם שמתרץ לכותלי בית המדרש. החת ייחסרת לביאליק רלמנ יפססים הספרותיים שלו מתעשרת ב"נספח• המוקדש לנושא המניפסטים, זאת תוך התייחסות למאמר "גילוי ברזל איבר .· וכיסוי כלשרן מנתח את המאמר לפרסי פרסיו אלא מסכם את המסר המרכזי • לפי תפיסתו' הקסגרריח המרכזית של המאמר היא זר של הנשגב. תרנן נשגב התגלה בדיבור הנקרא "מוצלח•, אשר יש להבינו "כדוח נבואית התגלרתית, צולחת." לפי פירוש זה, מן התביעה לשגב בארת נררמרת של התחדשות מתמדת, זרימה מחר ל לקרוש רלהיפך • לשרן השידה המתחדשת יהיה בה מן •האימה המתוקה של .· העמידה בניסיון הנגינה, הבכייה רהשחרק יגביהו את לשרן השירה. השאלה עדיפה על הר רואי • דין השידה לעניין זה כדין כל העדפת הבורר' · . התבסארתמשמעי' · החד היא נחלת התמימים, אם לא למסה מהם •• פרק נכבד מוקדש למשורר שאול סשרניחרבסקי. ברזל מצביע על כך כי שארל סשרניחרבסקי "פנה לדרך משלר שאימצה לעצמה את ההתנגדות ליהדות ההלכה בנוסח יל"ג, רגעת רבעונה אחת קשרה לה שירי תהילה." ברזל מדגיש כי קירבה רהתנגדרת דרות לעיתים בשיר אחד של סשרניחרבסקי. חרא מצביע על כך כי אצל ביאליק בולסת ההליכה פנימה לכירון המרדשה הייחודית של עמר' ואילו סשרניחרבסקי איבר נרתע מהצבעה על חשיבות ההליכה החוצה, אם כי מתרך מגמה לחזור בסופה של הדרך להתמרדדרת עם תביעות ההיססרריה של עמו. <שם, עמי 64(. לפי פיררשר של ברזל הגישה של סשרניחרבסקי משלבת מודברת בהזדהות במררה עם המורשה היהודית. תפיסה זר באה לידי כיסוי בהצבת ומרירת שנועדו להחליף •משיח במשיח•, כגרן הומרת של שארל במקרם הומרת של ורד. <ברזל מצביע על גישה דרמה אצל שלרנסקי - אירב במקרם · חילופים אלו נעשים, לפי אבחנתו <.· אליהו של ברזל' בסיוע פראסיקה שניתן לכנרתה יהפיגררלירת כעיקורן ביברן > · פיגררלית · רעיוני פראסיי שם, עמי 65(. לפי תפיסתו של ברזל' "פיגררלירת משמעה ריתוק כל ההתרחשרירת לדמות ראשית שהיא בבחינת מציאות, סמל ררעירן' ומרת שמקרמה בעבר ובעתיד כאחד, ומרת משיחית שברעדה להגשמת חזרן · ארחית הימים • יתרה מזר' הרא סברו כי אצל המשוררים העברים נרכל לצפות להופעתה של פראסיקה פיגררלית תרך כדי שיברי דמות המשיח רחידרש בהשקפת העולם. לפי פירוש זה שארל נתפס בשירים כמלך המשיח. ברזל מסתמך על השיר - "על חורבות :· בית שאן שאול לא מת, צילו' רוחו' ממשיכים לכרע בין משראות בית שאן. תחיית המתים היא הארת לברא הגאולה, ואליה מצרף 20 גליון 172 :טשרניחובסקי ,סונטות ,בלדות תפואמו תבמעלו תהגבוהו רביות לש ,הכיסופים יטשרניחובסק תא במוטי תמציא בהחר .החסרה ךהמל לשנפ קזקו ילכל גההר יכד אלמל תא 'שליחותו דובמעמ יהסופ תמתואר ההרמוני ,שלמה אשהי ךההיפו רהגמו לש ההתבוס תוהאלימו תבמו .שאול לברז ןטוע יכ רבשי ל"ע תחורבו תבי "שאן תמתבשר ההתחנ ההאחרונ יבחי לשאו ,הנצחיים תהמתמזג תבאחרי ןהמי יהאנוש .כולו ,<שם יעמ 69.67( ךתו תהתייחסו ילשיר 'שאול עמגי לברז הלמסקנ יכ לאצ יטשרניחובסק תממוקד תההתבוננו :בדמות ה"הבשור תנלווי ,ונשנזעת ,למעשה ימפ תהאלוהו ההמשנ תא ורצונ לש לשאו ,לנקום םלהגשי םייעודי םהתלויי בבחר .החסרה ןבחזו תאחרי םהימי · אב םהשלו םבמקו בהחר ,הנוקמת" ,<שם יעמ 100( ןמעניי ןלבחו תא ךדד להטיפו לש לברז תבשיר יטשרניחובסק רבספ רמחק ףמקי יויסוד , ל<ע למכלו תשיר <טשרניחובסקי השרא ראו השנ תאח םקוד :לכן ב /l תשיר ההתחיי - לשאו "טשרניחובסקי וחבר דיח תההתבוננו ,הפואטית תהאסתטי .והתמסית תשיט רהמחק לש לברז השילב טהב ידיאכרונ םע טהב סינכרוני . אהו קבד תא םהז'נרי םהשוני תביציר יטשרניחובסק ךבדר תכרונולוגי ךומתו תהתייחסו תהיסטורי .ביקורתית לברז עמצבי לע רקש יפנימ ןבי וחיי לש רהמשור ןלבי :שירתו אהו עמסתיי תבתשתי תביוגרפי ךלצור רהמחק ו קובוד תהשקפ םעול לש רהיוצ דבצ תהצורו תהפואטיו תהמציינו תא תמסכ .היצירה לברז המנס תלגלו תתוד רשי תמאוחד ימאחור יהריבו תוהסתירו אשהו המגל תבהתבטאויו לש יטשרניחובסק ,<שם יעמ 397(, אהו עמגי הלמסקנ יכ רהמשור רמדב לא וקהל תבקולו רשי ,שונים תבהשפע םהנופי םשבה אהו ןמתבונ ו תוזא ךמתו תתחוש תחרו .גמורה לברז שמדגי תא תהעדפ ""היפה לע ""הנשגב ל<ברז קעס תרבו אבנוש ,"השגב" ןכגו ובספר ר"השי שהחד ןכי בשג "להיתול ו השרא ראו תבשנו .השבעים> תהעדפ ""היפה הקשור לאצ יטשרניחובסק דביסו ,"המנגינה" 'ולפיכך קבוד לברז ןבאופ ישיטת תא רהקש ןבי ההמנגינ ןלבי םהז'נרי םהשוני םבה ריצ יוכד ןוכ תא רהקש ןבי םהז'נרי ןלבי םהמסדי לש המשודד . אהו ראיב תנד ע עמלהצבי לע תהסתירו רבמישו 'הרעיוני ןכגר תהערצ תהמסור תהיהודי הוסמלי דבצ תשליל םהחיי םהיהודיי ילפ יצרר הההלכ ,התלמודית תהערצ יהיופ רבשי ח"לנוכ לפס ·אפולו למו ההכמיה ההגדול ולברא לש .המשיח לברז עמצבי לע עשפ ,הצוררת לע עשפ ,הרעירנרת לרע תהתמרדו תהגדולו וביצירת לש 'טשרניחובסקי םאול רעיק ץהמאמ יהמחקר ןמברר עלהצבי לע ,"הקבוע ,היציב יהבלת ,משתנה" ,נראה יכ להל לברז לפוע יבשנ יספד רהמחק ושל תבשיטו ,דומות םאול םההדגשי .שונים קהפר לע תשיר יטשרניחובסק רבספ ת"גבהו ·הכיסופים אב קלחז דולמק התז רשכב ההוצג רבספ רהמחק ףהמקי לע ,טשרניחובסקי םאול שהדג םהפע אהו לע דהצ רהאי יאי • אהנוש לש ההפואטיק יחפ תגורלי אהו דבגד 'חידוש אוהנוש לש יחילופ ח"משי "במשיח םג אהו ,חדש ןמעניי הושונ םמרבדי ושנכתב לע 'טשרניחובסקי לכול םדברי ושנכתב לע ייד לברז .עצמו קהפר יהרביע לש רהספ ת•גבהו ·הכיסופים שמוקד ילאור יצב ,גדינברג ראש עטב תא חהמונ ד"ע תגבהו .הכיסופים" להל לברז סמתייח םל"אכספדסיוניז "הנבואי לש גאצ" ת"עוצמ תהיסודו תאלוהו תומשיחיו אהי הכ הגדול דע אשהי המשכיח תיסודו ,אחרים םהמעמידי ןבסימ השאל תא תמיד המודשתיות לש תשיד .אצ"ג הכיסופי לש השיד וז שי םבה ןמ תהאוטונומיו לש דמשוד ץפור ,גבולות ישהאנ ןמא~י ושל ךהופ הלקנ המיד תלבחינ תאמונו תודעו תולהתייצבו תאישי ,סגולית לבכ חבר ,ההבעה למו תבעיו .האומה ,האכספדסירניזם ףא רשהוגד לע ייר רהמשור יכנבוא ללכ 'רבד אהו רמכשי רשהמשור שנדר ול םבהתא בלטי "רעיונותיו. ט"המניפס יהפירט ד'ע תגבהו 'הכיסופים רמסבי עמור ההבלד אהי וז השזכת דלמעמ 'מירחו לע ףא· השייכות םלז'נרי םאירופיי לשבע י'כלפ םתשעי ,ותשעה' איצ םלהילח םבה תמלחמ .· תרדמה ,<שם יעמ 103( לברז עמצבי לע השמונ תכלדר לע יפ· תהגדר דהמשוד ועצמ הומנס אלמצו תא חהמפת תלהופע והזינ ההז לאצ .אצ"ג ןמעניי רהקישו לש ההבלד ובנוסח לש גאציי םע וזינ .הקינה י<בשיר תרחובו · ןהנה n עמופי תת ךזינ לש ת"בלןן ,קינה• אלנוש הז יהקרשת 'מאמר השדא דאר ןב"עתר 1986 ", 77• <ח"י ילפ רוiסיפת לש לברז ה"הבלד האינ תמחרש הראינ המגל תא םהכיסופי ,הגבוהים לאב אהי תפרוצ הלמעל "נוספת. ,<שם יעמ 118( לברז המפנ ואותנ עלמצ יהפואט םהמקדי תא ה"הבלד ןמ "החי תוא םהשירי םהבאי ,בעקבותיה ם"ש אמתנש עהרמ הוערל םכיסופי םלחיי אבל וסתי יבל ןכיליו .מאפס" ,<שם יעמ 120( לברז וערמ לע 'כך יכ תהמתכונ תהמתפרצ לש ההבלד ובעולמ יהפירט לש 'המשודד עתקב ץחי ןבי ההבלד חבנוס .ג· אצ ןלבי ההבלד ובנוסח לש .טשרניחובסקי ההבלד לש ,אצ"ג ןטוע 'ברזל האינ התחומ תלמסגר :עלילתית תהבלדו · לש גאצ• תמתמקדו תבמסגר תסיפורי תאישי ןבניסיו ימשמערת יחוויית יקיצונ יכר ןלהגביה תלספירו תהגבוהו רביות לש םהכיסופי ,האישיים םהלאומיי ·והאמנותיים ,<שם יעמ 129(. םהאכספרסירניז לש גאציי עמופי אכנוש ןלדיר ףא חבנספ דהספ 'שלפנינו דכאש להל לברז ןד םבכרח לש םמניפסטי .ומגבלותיהם לברז דמתמוד םע טהפמפל יכלפ · םתשעי הרתשע /l י<גינו ץנמר דכנג תתרו רהשי ,האירופית ,רומנטית תקלסיציסטי יגינו לש םמשרודי םעבריי ושדבק תבצרור השיד תאירופאיו ,רכן') תההתמודדו תהעיקרי לש לברז אהי םע תהסטיו לש גאצ" ןמ רהמוצה טבמניפס ושל 'עצמו ןשכ תסונטו תוכלדר תמצויו הבשיד לש :אצייג רהמישו · יהליר םקיי תבשיד גגדינבד לבכ םהזמני טכמקל ימפנ ההתביע תהמנפסטי השאינ המכיר םבסייגי "ובכבלים ,<שם 'עמ 270(, לברז עמגי הלמסקנ יכ טהמניפס לש רהמשוד אהו הלל לברז םג הקנ ההמיד קלבדו תא תהסטיו לש 'מחבור תבע רשאב םמציבי רכבגד תא ךמעד ההשיד ושל עצמו • המבחינ תמסוימ למבדי לברז ןבי רהמישו יהליר לש צא /l ג ןלבי ההתביע .המניפסטית ילפ התפיס 'זו דהמשוד יחופש בלכתו לככ ההעול לע 'דוחו לכול ןבסיו המנוס ןמ ההחוב תהלאומי ,<שם יעמ 270(. ,אולם דאח םהמאפייני םהבולטי םבה ןמבחי לברז וביצירת לש ,אצייג אהו בהשילו לש תיסודו םאישיי ,חווייתיים תבמערכ תמורכב לש םכיסופי .לארמיים ךמעד אהב יליד יביטו תבמסגרו תשיריו תרבו 'ייחרד ןשה םלעיתי תקרובו תבעלו סופר יז'נר ןמעניי ה<דא יעמ (. 129 H :ג .,. :i 21 ימא 94' <שם, עמי 152(. הם אינם בגדר יייעמ ואת שירי וטרש המאורחים יותר • פרק נפרד עצמאי ומעניין מקדיש ברזל להשקפת העולם של נתן אלתרמן: הפרק, תרבות". בפרק זה מעלה ברזל את סוגיית ברזל טוען כי אלתרמן' יייריבר של וטרשיי, ו~ 5 "עילוי הקררבן" מוקדש ל"שירי תמכר · "שתי הדרכים - הורך האחת של מרר צירף לחובר של וטוש את חרב ההיסטוריה מצרים" ולשיר "מכל העמים", הנושא הבולט והתקוממות והדרך השנייה של הליכה 1~~ שבחר בו ברזל הוא "מלחמה ושואה", נושא אלתרמן אינו .· כ"צאן לבטח שולל את דרך היהודית. "חרב זר מבטלת את הקשר המרד אבל איבר מרנן בשרם פנים רלכפו לעשתרות כעיקר ומעמידה במקומו את פרובלמטי למדי בשירת אלתרמן . 'שכן משירי "הטור השביעי" משתקפת התייחסות בצדקתה של הדרך השנייה, שראתה לפניה החרב שחיכתה בקררכן ידי זה · רעל העיצב שאינה משתמעת לשתי פנים, אולם קיים את התכלית של הצלת ידי · יהודים, על אותר כעם סגולה" <שם עמי 186(. ויכוח רב שנים ורב מבקרים לגבי השירה היענות לדרישות האויב. ברזל סרען כי כן · על · יתר , לפי טענתו , המעטה יהמיתולוג הלירית של אלתרמן . למשל ו הפואמה אלתרמן ביקש לקעקע את התפיסה שהולידה של "שידי חרב" והמזמור ll' ההרלכי •בחרשך המרתקת "שירי מכות מצרים" שלגביה את הציררף יישואה ר גנררהיי. אין ליטול את צרפן בחרבו השקפת עולם ,מפוכחת רציונליסטית ראתיאיסטית. ההאידיארלרגי הועלו פירושים רבים ושונים <כגון דבריו הכבוד ואת הגבורה גם מאותם יהודים אשל ומאמריו של אהרן מגד אר דבריו של נתן זך החזיקו אקדח בידם, ולא עלו על מתרסים. של וטרש התבססה על תהנחו "פני המרד ופני זמנו", "הסור דטרמיניסטירת, לפיהן · אקרלרגירתקובע בכנס שהתקיים לאחרונה באוניברסיטת ,<ראה הנוף את ופרסי התרבות והקיום יהלאומ אביב. אוסף מאמרים מקיף ומעניין · תל לע השביעי" בי, 410(. מעניין הדירן של ברזל בהשוואה בין הפרוזה הפולמוסית תוהיצירו <והמלחמתי> של אלה היושבים בר. אלתרמן ו כולל התייחסות להבטים םשוני של נושא השואה בשירתו ו ראה אור בעריכת השיריות. לפי תפיסתו' השירה בהבדל ןמ זיוה שמיר תחת הכותרת: "הפואמה הפרוזה הפולמוסית, נשארת בגבולות של בפרק "כפירה ראמרנהיי עוסק ברזל יבשיר ש' שלרם רזלדה. בשירי ש' שלרם מרשם שדג המודרניסטית ביצירת אלתרמן">. י"שיר ההכללה. גישה זר מקובלת עליו גם בשירים על המתח שבין הרובד הגלוי -"הפשט", מכות מצרים" הופיעו (ב"מחברות <לספרות" שעניינם במעבר משואה לתקומה. לברז סבור כי הילד הנעקד היה לסמלה של שראה, לבין הדרנו הסמוי שכולו מסתורין. טהטקס בתש"ד 944- ן, לפיכך נטו מבקרים םרבי לחפש את הקשר עם השואה. אולם, הבעיה ואילו האב ובכורו היו לסמלי המלחמה, שאליו מתייחס החוקר הוא ההפואמ החוצה גבולות עמים. מיכל ומיכאל הדרמטית "שבת הערלםיי, הכתרנה ילפ היא כיצד לפרש את "מצרים". קשה ילמד תפיסתו של ברזל בשיטת הפדד"ס, ההכוונ לפרש את המכות הנופלות על המצרים מצטרפים למציאות החדשה של םע שונאי ישראל כצופן לעם ישראל ו גורלו במולדתו. מכאן מגיע ברזל למושג "שפת לפשט, דרש, רמז וסרו. ברזל מפנה ואותנ לרקע האישי הנזכר בסיפור יהאוטוביוגרפ במלחמת העולם השנייה. לפי תפיסתו של ההימנון" <שם, עמי 164(. ברזל בפרק שלפנינו ו "ההיסטוריוסופיה הסיסמאות המוצקות שתובע הזמן עשר את "עליית חסידים•, רכן אל התשתית של המשמשת מצע לישירי מכות מצרים' אינה התייחסות המשורר למלחמה, לשואה כמר גם הסיפור הידוע על אלישע בן אבריה, המייצג לאומית, אלא אוניברסלית. באופן לתמורה בחיי העם משראה למולדת - את הכפירה והמדד • לפי פרשנותו של ברזל' פרדוקסלי ו מצרים מאבדת את ייחודה לשירת הימנון נזכרת, לא מכוח התחבולה דרך הרמז משרתת בסקסס שלפנינו את הריתמית והרטורית אלא מכרחם של ערכי התפיסות המרדניות, ואילו הדרש מבסס את ההיסטורי והופכת כינוי שאין לו משמעות התלויה בזמן ובמקום". ברזל רואה בכך סמל המוסר והצדק הנשקפים מתרבה. "עילוי התפיסה של נאמני תרות משה. תודת הסוד "לכל הסובלים, לכל אלו שניגפו בעשר הקררבן אינו תכלית לעצמה, אלא סולם מיוצגת על ידי ומותר של שמערן בן ירחאי' להגבהת ערכים, יחיד רונים במעמדם והתשתית הרעיונית מבוססת על התפיסה המכות וניספר בהן ללא תוחלת או פיצוי כלשהו למשפחותיהם, לעמם ולמין האנושי הכפול: כנוטלים חלק באירועי הזמן כדי הקבלית של השבת כיסוד עולם. ברזל כולו" עמ' 13 3(, ברזל מת ייחס לשירים לכוונם לרצונם, רכקררננרת הזמן התמימים, מדגיש את יסוד ההפתעה ביצירה, כאשר שונים שכתב אלתרמן בנושא מלחמת העולם כדין הילד הרך הנעקד" <שם, 166(. השבת מתחברת גם ליסוד החורבן , הסבל והדם. לפי פירוש זה, תודת הסוד היא השנייה, ומקדיש תשונזת לב גם לשירים שנכתבו בי חס לתגו בת היישר ב כנגד רעיון הבחירה של אלתרמן' מעמיד שמסבירה את פשר המהות הכפולה של ישראל <כדוגמת · בארץ השיר "בתהלוכה">: ברזל את רעיון הבחירה של וטרש. לפי השבת, מראשית רעד אחרית. ובמיוחד הוא מתעכב על שירים שנכתבו על תפיסתו' וטוש מעניק לקורכן מעמד הרואי בשירי השבת של זלדה מוצא ברזל צירופים שונים במקצת: הסוד הרמז והדרש נגררים גורלם של הפליטים. הדגש הוא על גורלם פולחני. הקררבן חרא חלק הכרחי בתהליך של הילדים: הלל ברזל מקדיש סעיף נפרד הבחירה. הקררבן נרעד להיות זבח מוצרן' בעקבות הפשט. הוא מעיר על כך' כי אצל לנושא "הילד הנעקד" <שם, עמי 150•154(. אבל יעדו הסתערות כובשת. לפי וטרש, זבח שי שלרם קיים משולש נצחי של אני' שטן האדם הוא עדרת לחיוניות היקום. בפרק ואל , וההתנצחות היא מתמדת, ואילו אצל גורל הילדים החפים מחטא מוליך את החוקר אל בדיקת התייחסותו של אלתרמן אל דמות עשר שירי · "שנים דם" מצביע ברזל על כך זלדה מתמדת ההתגלות: "אצל זלדה הפשט האל בשואה. ברזל מציג בקצרה תפיסות כי הצירוף של מיתוס לאקטואליה פוליטית מנצח על הסמלים. יי ברזל מצביע על שונות שבאו על ביטוייך בשירים של אצ"ג קיים כבר בשירה המוקדמת של וטוש. הוא ייהתגלרת מדורגת ומושלמת", ומדגים את וצייטלין בנושא התפיסה הדתית והשואה, מתייחס לשיר "אתה בחרתנריי של וטרש ובריר באמצעות השיר "פמוטות הכסףיי. ומציג כנגדן את גישתו של אלתרמן . ומוצא בר את ההבדל לבין תשומת הלב של הקרוא מופנית אל נוחרת · בין קר "ההבלגה במיוחד מת עכב ברזל על שאלת הבחירה - התפיסה שגרסה התנגדות פעילה ולוחמת עוינים המופיעים בשיריה של זלדה, כדוגמת "הילד הנעקד בידי הגויים הוא אכן הילד <ההגנה רהאצ"ל>. בשיר "בחרכיי רואה ברזל האירם הכלול במרות, אר ההשתעבדות הנבחר לא במהותו כקורכן ו אלא בהווייתו שיר הימנוני אקטיביסטי , המצרף גרדום לאופק המצמצם של הדאגה. החולין והכיליון כקורכן טהור מכל טהור" <שם, עמ' 152(, ומלכות. המלחמה נתפסת כהכרח. המלחמה מתייצבים כנגד השבת, ואילו השבת מוצגת באשר לשאלה מדוע אלתרמן אינו מזכיר את החיצונית והפנימית מופיעה נגדר בחירה. ככוח תרמך. הגרמנים <בשיר "מכל העמים") וכן מזכיר הקריאה לחרב מגייסת לעצמה את דיוקן היסטוריה משפחתית והיסטוריה לארמית את הבורדו גיס הצ'כים הבריטים ועוד ו טוען החוזה. בין "חוזה" ל"הרזה" נולדת זמרת חוברים יחדיר במעברים מעניינים מושרת ברזל כי המשורר לא הזכירם מאחר "שאינם המצביא. רכך עשר · מבשרים "שנים שירי הרבים לרשות היחיד. ברזל מתייחס לשירים ראויים להיכלל בתואר המיועד לעמים" דם" את התפיסה של "העברים הצעירים" ובקובץ · המופיעים בקונץ •פנאי שפרדסם 22 •••• גליון 2ו 1 1 לאחר מכן' ומצביע על המסלול האישי עולם. דבר המשורר הצומח מתוך נפשר בדירן נפרד , אבל מחפש את נקודות המוצא העובר ברשות הרבים הטוגית עד למלים לעולם יביא פריחה חדשה המבטלת את של · גילוי וכיסוי · . לצורכי השוואהביאליק, "שבת שלום" בהם בחרה לחתום דבריה גזרת הכיליון והאיבות. היהודי נכנס מרצונו של · •השררה כלפי תשעים · , שטיינבדג לפני פטירתה. לדעתו ש' שלום ראה בשבת ומביא ישועה ובשררה. של · ותשעה אצייג ר•זמן וריתמוס בשירה === דרך להתנצחות עם בעיית הרוע, ואילו "פריחה ובריאה נכרכר יחד: הבריאה מקדמת של · מודרנית זך. ברזל רואה בהם אתו ~ זלדה ראתה ביום הקדוש אנזצעי לקידום פני הימים ובפריחה המתחדשת אצל כל משורר ארבעת המניפסטים החשובים בתולדות המוות ולעילוי זכר המתים. לפי סגוליות רוחו ואורח .· כתיבתו השידה העברית בדודות האחרונים. הוא הספר N מוקדש · גבהות הכיסופיםלעיקרי עומד על . העקרונות, וחושף את החולשות פרק מרתק וחשוב מוקדש לאמיר גלבוע. השקפה ואמונה של מאה שנות שירה עברית, של ההנחות הרעיוניות. יתד-על-כן' הוא בדברי הקישור מציג ברזל את זיקת ש' לפחות. ברזל החל צדקיהו מפנה את · את הדירן עם הקורא לשידתם של בעלי שלום וזלדה לערכי היהדות כרומנטית, ג וסיים אותר עם · ליל · בבית הפקודותהכל המניפסטים, · ומצביע על מידרת של תואם אר ואילו אמיר גלבוע מוצג כמודרניסט הפועל הולך N לאמיר גלבוע. הוא בדק מסרים סטייה <דאה הסעיף המוקדש לאצייג עמי מתוך חרות אישית גמורה, מתוך מרכזיים כפי שהם מופיעים ביצירות שיריות 271-268(. ברזל מצביע על שירים השתחררות מן הבעיה של עמידה מול הישן . ידועות, אר ידועות פחות, של גדולי השירה מניפסטיים רעל שירים ארס-פואטיים ,>ךז< בהצגת השירים שנכתבו על-ידי המשורר העברית בדורות הארר~רנים. הוא מוצא קורים והוא חרתם אמת · : במסקנה מוחלטת אין בשנות הארבעים, כגון השיר "כי אז אצעק", מנחים, המצביעים על דמיון רב במטרות במניפסטים, שמחלוקות רוחניות ותפיסות מדגיש ברזל את ההבעה האקספרסיוניסטית, השיר והשירה רכן בערך היחסים בין נבדלות מפרידות ביניהם, אבל הם מעידים המתפרצת בצעקה . נאמן לשיטתו' מעלה המשורר לעולם, לטבע, לאל ובמיוחד - על סגוליות השידה של כותבם •• ברזל לפנינו את שירי ההתקדשות של ליהדותו ולעמו • המאבק בין ישן לחדש, לפי תפיסתו , המניפסטים מתייצבים גלבוע, תוך התייחסות לספר השירים והחיפוש אחר הרמוניה בין תרנן לצורה. כתמרורי דדך המלמדים על מהלך השידה "לאות" במחזור "ספר שיריך להלך" . כנגדם את דפי הסיום של המחקר מקדיש ברזל והתמרדות הגדולות המציינות את מלוא מוצגים שירים מאוחרים שנכתבו בתחושה להצגת המניפסטים שונים של המשודדים מסלולה. דברי סינרם אלו ניתן לאמו אף על של סיום החיים מתוך הספר "הכל הולך" הנידונים בספר. ("נספחיי>. בערד אשד מפעלו של הלל ברזל: לפנינו שני ספרים, וגם מתוך הספרים "איילה אשלח אותך" בפרקי הספד הקודמים פנה להסקת מסקנות שהם חלק נכבד ממפעל חיים של אחד ו"רציתי לכתוב שפתי ישנים" . השליח מתוך טקסטים שידיים, " הדי בדפי הסירם הוא מגדולי חוקרי הספרות העברית בדודנו' והם מופיע בקובץ השירים הראשון אבל הוא מתבסס על דבדי"ם שנכתבו במישרין כמסרת מתייצבים כתמרורי דדך המלמדים על מעגל מופיע גם במניפסט האחרון: שירה בוראת הגותיות או פולמוסיות. הוא מציג כל מסמך כתיבתו המחקרית במלוא מסלולה. • שמואל שתל גולגולת עקבות פתחתי את מכסח מכוניתיחזק~ךז:וי • • : •• : • •.• • : -T טביעת אצנבערת ~מר ~ת ת~,קך~ז:: זק.ל ~ז:: 7פ. . לת T : :• -• : זק.ל חרמר- Qא !f ;ינס ~~ז:וי על מפ.ש --חפיצריח --·:·· ז על צירי-המתכת הנרצצים שלח T •: • : -:• •: --•• • חטבע של · נבא~לםנבית-ספרנ~ י נבעררני נערי ~ת רו~י~ת ס v,קברת --. ··. : .:·· .. ". -". --: ~די לדאות מה ~ש w ם, ~בכ r:r ת ל~דק,~ת W ~ף ם~ז:: ר:רי~ו יר w ב ~ח ~זק~ק.ר ::rמ ·r:r ::ז~ררל לאס-פאלמאס, שפת הים ,1989 ~לאיזה נבית-ספר חפ.תלפ.לח אם נבכלל ,..".....".·:-: :זי . זי :· ~ד~ןתר זק.ל w א~ל ::ז~לו י זק.חרקיע~ח~ ~ל חומרת ~ית-זק~ן - ארם חכרמלי במוזיאון ררקפלר בירושלים י~~ מו:ידיק נבפ.לפ.לרת הרנבות של המרורים נבמלכ~ת "- ל~ יר:r.י:ס יר:;נלרת ~ל יר:;נלרת ~י ;ודךן -..• :ז ז- •••-:·--: אמת"ים אר מרמים ~ל ;יו ~י ~ינכו ~ל ~גן :קנר.רן .... : .. . -: W סי~ מ~~נ;ים ~ל W ~י ::ז~אר~ר ~לרדררן ~ןערנ:וי ~צ:ינ~מרת ~W ןדת ךr7 ירנ:ו:ן ך::ז~!;כילים W ?סם ערןם םי~r:ז ~מ~!יארן ~ז:: v, ןח ךערדי rew דם ~צ:יל~ף ~ער.רו ת~~ךtלםיך~;pזז:: נברי לרזקר.י חי~טרך~ח, מ~ 9ר , ~זק !f ט W ך ~י ::ז~ךק - ~ינךן נר~ברת יני ~· דיק v,~קרת w פרת ~י נב.::זק ~ת ן~~ · w::r ן רםע.דתי את מכסח מכוניתי על לסתי חשב~רח T : -• : • -• • : •• : • :• • : -T : ךחצ:ינ;יז:וי ש · ;וךקת -" ונסעתי • : -T : 23 מתוך הספד •אבן• שיופיע בקרוב ב- ספר• עתון 77 מאי 94'•••" וי~ 5 אלמוות ן~ ~ חיים מרבץ מילן קונררה: אל-מוות; :מצ'כית אלפי מבטים", מצולמת במקרה בשעה שהיא נפגשת עם מאהבה השר ויצרי' במלון רות בוכרי; הוצאת זמורה ביתן מורן; פריסאי, באחד ממפגשיהם הדו-שנתיים, 1990;340 עמ' מתייסרת אביה ברעיון ש"רגע אחד מחייה -- פרו של מילן קונדרה "אל-מוות" לא יתמוסס לתוך האין' כמו כל םהרגעי ...·. מסתיים במקום בו הוא מתחיל: האחרים של חייה, אלא יישאר תלוש ומחוץ בדו-קיום 'ב'אל-מוות"' ונשקפים זה מול הז ~ המחבר מתייחס לעבודתו וחוגג את למהלך הזמן'.' קונדרה שוזר את סיפורה במראות מעוותות. תוך כדי השההיסטורי האישי של אביה, סיפור של ייסורים עצמיים העכשווית חודרת לתוך חיי דמויותיו' הרוא · סיומה. עברו שנתיים ארוכות מאז הקונדר דמיין לעצמו לראשונה את אביה, גיבורתו מודרני, בתכנים המטילים אור על קונדרה מקום להעיר הערות .פולמוסיות היסטוריית התרבות האירופאית. הוא מוסיף בעלה של אביה, פול' משמש כלי לביטוי וקורבנו הספרותי, תוך מנוחה םבאול לסיפורה תוספות למדניות, רכילותיות, דעות שקו נדרה מזמין אותנו' באדיבות, אל המראות שבמועדון הבריאות המשקיף לע נופי פאריס המרהיבים. תפאורת המועדון' היסטוריות ופילוסופיות. בחלק השני' לתת בהן אמון . "במלותיו של פול : המעודדת אהבה עצמית ועיסוק באופקים המעניק לרומן את שמו' מקים קונדרה אידיאולוגיה שייכת להיסטוריה, דבעו ארנים, אורחת בביתו · לתחיה את בטינה וון ששלטון הדמיון מתחיל במקום בו תנגמר היסטוריים, היא אחד הסמלים גלמוש היומרני - המצב האנושי. זהו מצב של גתה · בווימר ב 1s11• שערוריית הקרע ההיסטוריה'.' כשהוא מודיע לחברו דברטרנ בין בטינה לבין אשתו של גתה <אותה <המאהב של אחות אביה, לווה> ש"מלחמה שקונדרה מנסה, בו-זמנית, לתאר' ןלאפיי · ולנתח, בקולז האינטלקטואלי המהווה רומן מאפיינת הראשונה כ"נקניקיה שמנה"), ותרבות הם שני הקטבים של אירופה, ןג זה. האדם החושני - יספר לנו בפרק ואחר-כך הקדשת חייה של בטינה לפרסומו העדן והגיהנום שלה, תפארתה ובושתה יוא הרביעי של הספר' הוא המין האנושי של גתה לאחר מותו' תופסים מקום נרחב אפשר להפרידם אחד מן השני .••" במגי בפרק זה, בו גם מספק לנו קונדרה תמונה ברטרנד בקרירות ואומר "אתה תבן-הברי שאירופה יצרה: "אדם שמעלה את ורגשותי מילולית של תמצית פגישת נפוליאון המבריק של חופרי קברך", קונדרה ךכל-כ לדרגה של .ערך" והמשורר' אותו לא הבין נפוליאון • מלבד מרוצה ממשפט זה שהוא חוזר עליו רמספ זאת הוא יוצר מפגש יוצא דופן בין גתה פעמים. "אל-מוות" הוא תרכובת מוזרה של מצבי רוח. הוא עצוב ומעורר תקווה לסירוגין. · להמינגווי ב Valhalla אל-זמנית של קונדרה נוקט בדרך ההכרה המוסרית סופרים. חלק זה עשיר במיוחד באפוריזם האנדרלמוסיה המקוטעת של חיי היומיום חסכוני' שסגנונו מזכיר את הטרקטס של במציאות העכשווית של אירופה, מספקת המסורתית של קונסטנט, סטנדל ופרוסס, סופרים גדולים מארץ מולדתו החור גת. ויסגנשטיין' למשל: "אדם יכול לשים קץ לקונדרה מרחב לגלוש אליו' כאשר סיפורו לחייו אבל אין הוא יכול לשים קץ לאל-מוות מאבד תנופה ומשעמם אותו . לכן נמצא ממחווה חיננית של אשה זקנה, מעלה קונדרה בדמיונו את אביה העירומה ואז בספר תיאורים של הפגנות בפושון' פרשיית :· שלומלביש או תה ב מ חל צ ו ת ו בא ו פ ב ו ת אהבים של סוחר האמנות דרבנם עם ההיסטוריה של אירופה המודרנית. אביה, רומן זה גולש מעבר למודעות העצמית חצי-ילידה אוסטרלית, שחיתה רקדנית פרופסור שוויצרי למתמטיקה, העניק לאביה באשר לאופן חיבורו. זו מאלצת את קונדרה עירום, ואילו עתה לומדת סמיוטיקה בציריך' אמצעים משלה כמו גם נטייה לשתקנות. להציג שאלה כללית יותר: בזמננו שלנו' וכמו כן גם איומי התאבדות שגרתיים של נישואיה מפיקים בעל' שהוא משפטן מצליח, מהם החומרים מהם אפשר לבנות רומן? לווה, המתדרדרת לאורך קו הטלפון בת אחת ומקום עבודה משתלם, שהינו רחוק תרגיל שרירותי לדמיון' כמו תהליך יצירת מפאריס למרטיניק. עבור קונדרה, אירופה מכשדונותיה האינטלקטואליים, תכשדונו אביה, הנגרם מכורח אירועים מקריים, מה חינה עדיין מערבולת תרבותית, ומקום אליו שיכול להפוך לחזרות של הזדמנויות באים צלייני תרבות. יש לו עדיין אמונה בה שאין לה שום נטייה מיוחדת לנצל. כמעס כל דמויותיו של קונדרה נשלפו מהבורגנות אקטואליות בחיי הסופר עצמו • גם אם סופרים רבים אחרים, אירופאים הגבוהה. העולם הפרולטרי מאפשר לא יותר כך, לפחות, יכול לטעון סופר ולא-אירופאים, אינם שותפים איתר לאמונה מאשר נגיעות מכחול קלות של קלושרים, פוסס-מודרניסס כמו קונדרה. אחרי הכול' זו • נשען בכיסא הנוח שלו' תוך שיחה עם קונדרה מבטיח לנו שהדמויות ברומנים שלו פרופסור אבינרירס הספקן, קורע צמיגי בשיטתו. אביה, כך מתברר בשלב מאוחר יותר של הרומן' לא בדיוק הקריבה את - פול בנוכחי' ג'רמילין בספר מוקדם יותר מכרביות, מבקר המודרניות ומתנגד לקיומה, הקריירה שלה, אלא מעדיפה תלהיו <הפיקציה שלו עצמו' מנקודת התייחסות קרנדרה תופס את עצמו כעומד בתווך שלו> - יודע "שלמען הציווי הנצחי של התרבות האירופאית העכשווית. חכם מכדי אנונימית. היא רדופה על-ידי התחושה שפניה נחשפות לעולם, ועל-ידי מה המודרניות אדם צריך להיות מוכן לבגוד לא לאפשר אירוניה על חשבונו' המחבר שמתגלה ממנו לעיניה. בהקשר המשתנה שלו ..•" בהתאם לכך מרשה לאבינריוס לומר על ספרו האחרון: "בכל יום" היא מהרהרת "דוקרים אותנו העולמות הפיקטיביים והעכשוויים חיים '.'.. אני מקווה שספרך לא יתגלה כמשעמם", 24 •••• גליון 172 אבל קרנדרה לא הגן על עצמו לגמרי , בשרם אופן לא מביע חשש מערש הדורי - הצרפתי, המכונה בנעימות ברטרנד לפחות לא מן הקורא שאיננו מסרגל לעקרב אל-מוות• · מקבץ אסופה של מרטיבים ברטרנד , מדבר על "קרב" פוליטי חמש אחר המסילות שהוא מניח עבורנו , מפני שהן המוצגים באופן נמרץ ותמציתי -שקרנדרה פעמים בנאום מתפאר , הסרפד נזכר באופן נעדרות מפרת תרבותיות להנחות את דרכן. 1~1 רומז כי היה רוצה לפתח בספרים נוספיםאוטומטי: בעתיד , אם יהיה לו הזמן לכך . אלה החסרים את הרקע התרבותי יראו , "במולדתי , פראג, בכרזות במלחמה למעןו ~ קרוב לוודאי , סימני עייפות בנסותם להפיק כמה מיומנויות ספרותיות באות לידי ביטוי שלרם, במלחמה לאושר , במלחמה לצדק ... מהספר את המיר ב. הם בוודאי יאמרו , כמר החשובה .· ב"אל-מוות שבהן היא זר של מלחמה למען שלרם שהסתיימה בהרס של שכמה מבקרים כבר טענו , שכל המשחק מספר הסיפורים. קרנדרה מספר סיפרו כולם על ידי כולם, מוסיף בחכמה העם במושג האל-מורת, כמר העלאת הדמויות ומעלה אותר על הכתב כפי שאדם מדבר: הצ'כי." ההיסטוריות והתרבותיות, הם חלק ממאבק הוא מספר את הסיפור , הוא חורג ממנו , הוא של קונדרה לשמרו על עניין הקרואים שלו. חרזו על עצמו לעיתים קרובות. זר עובדה אפשר להבחין בהערה אחרונה זר בגעגועים למשל, שתי ביקורות שנכתבו על הספר שהרבה ממבקרי ספר זה בשפה העברית, לא בלתי נלאים של גולה פוליטי , שהם הסכנה בשפה העברית, טוענות שאין סיבה הזכירו. השפה של התרגום העברי חינה במצבר הנוכחי של קרנדרה - חרסו נאמנות ספרותית להמינגררי לצוץ לתוך רומן זה נוקשה ופורמלית גם יחד ואיננה דרמה מדוכאת של גולה. המודעות העצמית פעם אחת, שלא לדבר על פעמיים. טענה זר לשפה המדוברת, היא איננה קולחת לטקסט שלו ונושא חרסו שביערת הרצון של יכולה להאמר רק על ידי מי שנכשל ופטפטנית כמר התרגום האנגלי. קרנדרה, הברד גנות מקלים על תחושת הזרות מלראות שכאשר המינגררי מופיע ברומן מספר הסיפורים, מתעקש במודעות עצמית המהותית שלו. כל אלה נחשפים בבירור. כחבר המחוספס, לאחר מרתו של גיתה, על גחמנות מהלכי סיפורו הבלתי הגיוניים. קרנדרה - מלבד בסירן ההתבדחות -מאזכר קשר אחד מוביל במקריות לשני . העדר "אל-מוות" איננו רומן קצר. למרות זאת את הרומן של המינגורי "שלגי הקילמנג'רו" • ,· הסדר ב"אל-מוות שמבקרים אחדים קרנדרה נראה כמי שאינו מעוניין לסיימו. ברומן זה הגיבור הוא סרפד גוסס, המבכה התלוננו עליו , הוא גררם מכרון באופן בורר הוא מפגין הנאה בוררה מהעבודה עליו , את כל החומר שלא יהיה לו זמן לעצב מפני שהוא משקף את העדר הסדר בחומרים הנאה ארתה הצליח להעביר לקורא זה לסיפור. שופע מוזרויות וסופים - אבל מהם הוא בנרי . כאשר חבר הפרלמנט לפחות. • חוה פנחס-כהן ערב חג א ב ~qרי P- ת ת;מ~~ ~~~אןה ם~~~ס ת;~~?כנ? v> ~ה ךזב i ~ים P-f ~דת מך 9 ידה ~ך~~ית fנןט 1 ןי נ:י~ל,ת ?א i ר v>ןןסהק;~ןט g ~ין ת~~~~ ~~לת לסב wח;ר ך~ח i ל P-~לי ,v> ~ה ךזב;~ים מדלילי ?נכי:ם י~~ ry ים ~תי~~~ד ~ין .יד~יס ~ע;ר סלח ~ד~ ךס~~~ח,י~י~ ?~ין .ה~~ג ה,~~( >ן~~ את נפשי. ידי אוזברת מעסיס וזבונים . . ~ . 1 -" ז- - ו . ~~r ~י ~ת ד~ליס סד:פות זו ~מי וז ך:די דק,~ות. .י~~~~~ ~מר ~ו ~ת f ד~יס ס~ R~ל;ת~ה~י~ די~~~ ;ס~ר ק;ןה ןק;ןה ל~ש;ת ~ל ~רנזיי~?< ג 1 ~ה סןדז , ס 1ry ר >די~~~ 1~ה~י~ ~סר סנ::ו~ ~יס;דות ~ינ:י י . ~מר ~י ןמ~~י :די מתרנגלת הער;נ;ת שלי ~~ןק ~ל םג. :·. ~י ~ין ס r. יר;ת םי~דר;נpזס ~ליל;ת ק;ל;ת w:ר;ת ד~לים ח 1 מ;ת ח;ןר;ת ןת;ך ת;ר~~ ס~לים וריח מרפא של גזר' בצל' סלרי רעכביש iת ח 1 ר;ת רגלים ~פ~ח~א;מה T ~פטר;זיליזה ות"'ב"'לינים ~ם 1~ליז ע;ף ~לא . זן~נ~ ~יסן נדת ·~~ S1~ל~~ ~י~ים ת;ריזנ.pז ו - ו ••f~ל~ f ~ר ~נך~~~ לסן את החדרים. *1 -רז q ןךים ןיק,ים. חוה פנ n כהן היא · ס העת · עורכת כתב"דימוי" • 25 מאי 94'••••• וי~ 5 יגאל מוסינזון: הכוח לחיים ן~ ~ שלמה טנאי :...... אחר שנים רבות של קשר וחברות, - לאחר ימים של פעילות ופגישות, י אנסה להגדיר בתמצית את דיוקנו של יגאל מ וסי נזרן , שהלך לעולמו ב 30.4.94-, ביום שישי לפנות בוקר, והוא בן 77• היסוד המניע, הבסיסי של יגאל היה הכרח הכביר לחיים. בדרך כלל יש בסופר מיזר ג בין יניקה מן החיים עצמם ומן הספרים. אך יש מקרים בהם הוא ניזון בעיקר מן החיים כעבור 40 שנה: ביקור במשמר העמק ב 1989- .יגאל מרסנזרן, שלמה יסנא השוטפים, הלוהטים, ואיני מכיר סופר ןב זמני שדמה בזה ליגאל. הוא צלל אל תוך החל 'מ'אפורים כשק" , עבור 'ב'דרך גבר" , בספרות העולם, שסופר משיג הישג :כזה החיים בכוח, אפשר לומר בתאורה, בחדורה, שעורר סערה בקיבוץ ובציבור הרחב הופעה רצופה, שנה שנה, של ספר הבסדר אך גם במכאובים. בילדותו ובראשית ן'יהודה איש קריות" , שתורגם ללשונות אחת בעלת גיבורים קבועים. אין אפלנעוריו , רנד · היה למעשה, בן-בלי-בית, נע אחדות. תחושת הקונפליקט הביאה אותר אל ש"חסמבה" עבר מילד לנער לאבא לסבא בחברת הנוער בבית אלפא <שהיא עצמה לא הדרמה האקטואלית-ריאליסטית ו גם וחזור - כך עד היום .הזה יצאה אז מגדר בסירן>, לבית החינוך הנודע ההיסטורית, 'כ'קאמביזיס" ן'תמר אשת ער" . ליצר ההרפתקה אני מייחס גם את ומאמצי של הסופר להיות ממציא בתחום החומר , בתל-אביב, כפר הנוער בן-שמן, ורחוב אך האופייני בעיקר היה כוחו וותעוזת ברגרשרב וסביבותיו בתל-אביב. מתנועת לקחת את החומרים הלוהטים והרותחים של לשם שינוי סדרי בראשית. בשנים תמאוחרו יותר הקדיש יגאל ממרצו ודמיונו תלהמצאו הנוער יצא היישר לעבודה ואחר-כך לקיבוץ המציאות ולהפכם למחזה בעוד החומר םח <מהן נרשמו אחדות כפטנטים>, רכשעיק נען , שם הצטרף אל אחיו , משה מוסינזרן וגורם כוויות. המושג "דיסטנט" במובן רצונו לתרום למדינה במצוקותיה. הוא <מחבר *מכתבים מן המדבר*). לאחר מכן הספרותי לא היה קיים אצל יגאל. ת"בערבו חיפש פתרונות לכמה מבעיותיה :המרכזיות הצטרף אל הגפירים, אל ההגנה והפלמייח, הנגב" נכתב והוצג כמעט בתוך המלחמה, ואמנם הסעיר את הרוחות, כי גיבוריו אנרגיה, מים, איכות-הסביבה. נעצר ב"שבת השחורה" ב 29- ביוני 1946 וישב חודשים אחדים במחנה המעצר הבריטי האמיתיים תבעו את "הדיוק" ואת "האמת" אולי יש בזה מן המפתיע שמרסינזון לא הזכ ברפיח: בנקודה זו, בערך, ב 1944-, נולד המציאותית ממחזה, שיש לו חוקים משלו • בפרסים רבים, אם כי באמתחתו היו פרס הסופר , שפיוסם את סיפורו הראשון בייעל סערה עורר גם *זרוק אותו לכלבים" • אוסישקין , פרס קליוולנד , פרס ראש הממשלה לספרות ופרס כנור-דור למחזמר. המשמר"). ב"קזבלן* נגע בעצב הכואב של בעיה אבל פרשת נדודיו לא נסתיימה: הוא שהה חברתית-עדתית והמחזה היה גם למחזמר אבל דומני כי הפרס הגדול והחשוב מכולם היה קהל גדול ועצום לספרים -*חסמנה" בארצות-הברית, הקים תיאטררן , חי במשק רגם לסרט. יגאל לא ידע לשבת בהיכל-השן , הוא אהב, והיה לו הכוח, להתמודד עם וספרי ילדים נוספים, למחזמר , למחזות. של מושב עובדים והיה דובר משטרת יגאל מוסינזון היה איש חבורת "ילקוט ישראל. ולצד כל אלה היה גם ניסיון כושל, הסוער הרוגש והכואב סביבו. לחטוף פושע נאצי - רה-גדל הבלגי <כדי אין פלא שמוסינזון נמשך אל ההרפתקה. ה.רעים", שעשתה יחד כברת-דרך קצרה להשיג מידע על מקום הימצאו של מרטין כשהחל לפרסם את סיפורי "חסמנה" לילדים אבל חשובה בעת הכניסה לספרות, בימי ברומן>. אכן , חיים סוערים, שבמהלכם נולדו ובני הנעורים, הניח בעצם את היסוד בראשית. נמנו עמה גלבוע, הלל , בן-אמוץ חמישה בנים ובת אחת, מהם אחד הבנים, לסיפור-החרפתקה הארצישראלי המקורי . ויגאל ז"ל ויבדלו לחיים -שמיר , גלאי , עירו , נפל במלחמת יום הכיפורים. הופעת "חסמנה" חיתה יוצאת דופן , על רקע רבין , נתן שחם, הר פז והח"מ. חבורה כאמור , מתוך ובתוך כל אלה נולד ופעל ספררת ילדים שחלק ניכר ממחבריה שקשריה המבוססים על חברות, הערכה, הסופר . מוסי נזרן היה מסוללי הדרך בשלושה ומחוקריה, הדגישו את צידה הדידקטי: אהבה ונאמנות, לא נותקו מאז. תחומים: בסיפור הארצישראלי המודרני , היצירה לילדים נבחנה ביכולתה להיות יגאל היה יוצר בעל שיעור קומה, שלא חשש שבדרך להקמת המדינה, בדרמה המקורית, "שימושית", ואילו יגאל כתב סיפור לשם ללכת בדרכים לא סלולות ולא תמיד זכה הנאה, לשם ההפלגה אל מחוזות הדמיון לתשואות. הוא לא חשש מאי-פופולריות, ובסיפור לילדים: יסוד אחד היה בכולם: הדרמה. וההרפתקה. אבל , הוא חיפש גם דרך לפתח ואולי , דווקא תודות לכך , היה פופולרי ערכים מועילים ולקרב את הצעירים אל מארד. מחוויותיו הוא ומהכרת החיים העמוקה תפס יגאל את הקונפליקט, את המאבקים המטרות החיוניות של החברה והמדינה. אין מוסינזרן , והוא לא היחיד , סותר את הנפשיים הפ ב ימיים , אישיים · הבין אירוע בולט ב 45- השנים האחרונות שאינו הקלישאות המקובלות ביחס לספרות דורו והחברתיים כנתון-יסודי בכל. זוכה לסיפור הרפתקאות בסדרת *חסמנה" , ויצירתו • אמנם הוא כתב על הקיבוץ , על יסוד הדרמה מצוי גם בסיפורים וברומנים בת 44 הספרים. ודומני שמעטים המקרים המלחמה, אך גם, ולא בפחות אבר גיה 26 ••••• גליון 172 HJ קאסם · סמיח אל מערכית: ששון סומך שירי רכבות ~1 עם הגיעו לגיל 55 רישום מספר 12 לא נ;רא שהרכבת המהירה תב;שש להגיע. האחר~נה; ··~ לפני פגי~תנהגע'נ 1~· י -.~~ךנ 1'~ת T ~ל j,ם~.קםך~~ ~i~ים. iJ ~ךםק.ים ~לם ~1ר 1 א;נ;ינ 1• לא נ;ןא o/ סד#~ת תיטtזס ;ב~ v; ש ?ם~י y• • נ' 24 הרכבת נ;~ל.ת ה~.ד~ ~זp~נ;י;ך נתחנה שאלה הרכבת:נ; P, ל ~ע.ל ;פ~~ q~iJ ר;ן -ז~ ה~~אל T נ; yg?".."' נ;פלת מא;פנ; y נ;פל ננהר ~זגך~י: ~ן נ;ס y, גברתי. )~Qר ~o/ ליה א;ת; i]ל~~ג~ ,· ~~· ל ~~זוין לד#~ת. ןי~יtל ב~~ם i]>ל;ד~ נ;~ל.ת ך;ל~~~ נ;פל ממטת; i]נ; 9 ע,ים ~ךצ 1 ק;ח~~ fרלtז ס~נכה ע.~ב 1 ~י ~די Qה qד wה.ןס o/ · זג:םס; 1 רים ע.ל ס~.ר r בלילה ~~w ים נr9 .רי טע.ם. י~~ם Tס;~ר ע.ל יtזסt כרסיסי מסע ללא מיפלס דכ~ w ר ~~םד ר;~ים ~ר~ח אמר לנ 1: סר;~ IJ א~~: י~~ Q י י~קר T ע.ל ז?זוי ל~~ .ר~ע o/זוךצ 1 את כרטיסי המסע ~י י~~ w: ז ~מ;ק אחד-אל השל;ם T w2s ~ה .ה~~~ב ~סד ~ל ;jת;דיi ן~ל iJ~o/ ם אחד ז~~ ~rנpנ 1f~Wזג~נ 1 א;ת; ו; P. ק ע.ל ז 7נייt;ת1 אל מצפ 1 נם של בני אנ;ש ~~ז.וי :דיו דו P, ק ע.ל 7 ז תוז.וינ 1 ("ואנ i' אל תנ;ח לכרטיסיםוו P, ק ל;; ז 7תוז.וינ 1 ןצוע.ק / •• 1---·--TTI ר;~r:זי ר; Kר ,~1111 ק w~ ~ה ~~וים w ד לש,א~~ Q)".ע w~q1 ים ןזי w ע דק;ת. נפשית, על מכאובי אנוש ומכאובי חברה, הצליח להפריד בין המתקוטטים, תפס את.· העניין ארם, דמויות · אומללי שחייבות להכריע יגאל, החזיקו לפות בזרועותיו רגעים אחדים השיב יגאל: "אבל אני לא שכחתי!" דדכן תוך סתירות ומאבקים נפשיים כברים. ושאל: עכשיו · נרגעתן•, וכעבוד עוד שנים, כשפגש יגאל את ות~;: של ואפיזודה אחת לצירן אופיר של יגאל -נפש יגאל לא השיב אלא היכה באביגל. המודה אביגל' כרמלה עמיד' סיפר לה על המקרה רגישה במעטה קשוח-כביכול: נהירתו בן לא הגיב ושיחדד את יגאל מזרועותיו. וביקש גם ממנה סליחה. 10•9, תלמיד בית-חינוך לילדי עוברים לאחד שנים, כשיגאל כבד סרפד נודע, פגש אנו נפרדים מסופד' חבר' אדם נדיב-דוח אביב, התקוטט · בתל בהפסקה עם הילדים את אביגל' ניגש אליו וביקש ממנו סליחה שידע חיים עשירים, שניזון בשפע מאווירת אפשד · בחצר' ראי היה להפסיקו . ומחילה על ארתה מכה. תקופתו והיה שותף פעיל ביצירת אותה המודה-המחנך משה בייגל <אחד כך אביגל>, אמד אביגל: "אני כבר שכחתי את כל אווירה, כאחד .• 27 מאי 94'•••• ו~ 5 1~ אחד עשר כוכבים ~,ע קץ המערכה האנדלוסית ~ 3. לי שמים מאחרי השמים ... 1. בערב האחרון על האומה הזאת ~~רב ס~ q ד;ן צל ס~ן~ה מזאת ג 1 זע ~ת ~:סיבלי w זכ~ם י~rר~גזiJ זזכ:ם לש~ב ~ל.יסם, ~ה ~גי לא ~ry רל ללט.ש ~ת ת~יtמ מ~קום מ.זה ו;נ vr יסינ~, וגו?.~ה ~ת מ~ןע;ת ,;ע' גז~ז ~~:בס ן~ת מ~לע;ת ~,, ג.צז~ן' ;:זגה ~אן ... ~~רב q~~J ד;ן w ~ה ~..ע~י:נ' IJ ~ת iJ ג:י~ל~מות. ~גי יודצ ז'מ.זזג לא ~לרגי :גע.זכ~ם, י-~גי יודע '~גי י;~א לא ג~.רר ו;נש~ם ך;ד ןלא א~~~ לב~ ~זכך ל Q~ם .•• :נ:פל ~'זיד צל ;מ;ק~ , ן~ל~ מ~ק;ם :ו;ניד ~ת r ז ~נייt;מ;ל 7=בר~לי ף~~-לע~ 'לא ~ד lj ת על ע.ץ ז~~ אני אצא מ:פל"~ת עורי ~משפ"תי • 1 / • "•• ן:ו;ניד ~ת אוך oיי • ~נכע _ לא נ~~ל עוד ללע.ג •.. •ן- .....••T ן~' :נ~קום נוצר למ~~יל ~גי ס~;ק .•• ~אן בר~:~ ס~מדון זי~וננ:ידה ה~~ ו;נלים צל ס~ q;ה w~ ידת לוך~ה '~נ:ריד;ת לד~ר ב q דד o/~נ:רי גנ:יד~ק צל ססדים מ~~ננדים ~~גים: ~נ~ש \' ~נ~ש ד~.~ ~~זכך ~ד~ם ~Q ~יד ל.זגזז ססןש .םזה ~ת זכ~נ;ן 1;n ז זןת;ז.רינ~ ןנ:רך~ידה זכה 'ן~ינ:רי ו;נן ר~.ר /JiJ נ;ן.ד ~גי י;~א ה:פנס~, אתם הכובשים, אל נתיב~ ~שת~ את ייבב~ זגע.ץ i?.WiJ י ~נ:ידה על ק,~ףכד רי'רז ~ · .ם~כ bג i ד ~"~nwi"* .~ב~~ סל~לה: ~ג ry נ~ q~ צו :nci. ל~ןה, נו w א ע.ז.פו o/ כע ו?אות wדה 'ל ~ד w ים. ~כד JJ וז לא w דמ ~~w א צל ~ןש מ~א ו;נן v דבע מק;ן t ו לנ;י;נןה v~מד;דה .•• ?~אן f די ~~בר ~וז .ם,? עוד ו?צס ~ס,רג 7=נתוה מת.ה ,ןנ~ :דק lj ם ,~ה~ת~~ ~;זקגינ~ זקך~ים ~דל~ם ו;ב~זכס-.זזכגי דדדי לד~ PW ~ן~~ןןס ij ~ן~ה iJ זאת וrדי~ ~זכי' ~ה ס~ךב !J .זה ה i א צך~י ן:נז;פט;ת ז.ק;ת סע.ץ ~.רז , ;:זנ:יזכ f ד~ ~פרא ?iw. ה והז.פפתח;ת לי' ~צריחי המסגדים לי והפנסים לי ואני -1 זז ••1-,. ~q ןי iJ ~צ;ך ס~ד j .םזה ן:בןןמ~ צל נ;צ;ת Q ,'~ומוז.וינ~ •••-.וז• 1--1•• ו• • 9iJ דיגים מ~~ע.ים, W~iJ מךלת · ~ים ל~ד מ~~גיו~, ן:נזגךאות ת~ןנ; לי ~ם .ן~ ~גי ~ןם ~ז י~.~-י~.~ ~~דז-יים ~ע.זג:ם · 'ןן.ע גדש~ני לאס לאס ~ס~~ז:; א~~., ו;נ~ i ה ~ליל' ןע;ן ו?צס גדונז הימית~ני 1 לאטו לאס וג~~ל ~ת צ~זגב~ לכשרף: iJ~ם v ~זיה ~~ןן o •1 ~ה ס~זיה מז~ה כין תרןדרז.וינ~ ןתוןדוז.וי~ם ~~ןצות .סךחוקות ר •1 נכזבת ~ץ !ין:ןי פה או שםו צל האדמה .•• או שז.פא נשירה ונכ~בד ב;ם לוך~ה ... ז T יר T T•.• ז -• ז •: ו שיר אזור• ·• - םהישגי השירה הרעכית כספדו. 4. אני אחו מאבירי-הקץ 2. איך אכתב ל~~ העננים? ~יה ~דת'ב סצל ij ~גים ~ת ת~\~ f גי צו;פיו ~ד.גי יצז;פ ••1 ~גי ~o ד ס~~י.רי מק.ץ ... י~~ ~~פץ סצל ס Qi י ~ח i ף ס~ qרון , ~גי ~ד ;z ת סער~י ס~מרו~ה נוזק w ים ~תכ 1 זגזז f ;ני ':בם נרזק w ים ~ת זלימ : רז.ריסם ~~זזים 1~$ז w י כל ~יזגת ':בם נוגים ~צ~ןה סם הרך~ 1 ים זrיזוא:p רי ל:כקים זיי.~גי צ;~ה על iJו? W ךעים ל~זןה על ~ג;ת מ~זיים, ~ף לא ~ו;ונו.גז Q ~י~י 'לא :ךזיגי ~סי ,,יןע~י ~ליס י :כ~ר ;:ו:קידגי wלזג o/ זיי ~ת wםילpזכ:-שי:p רי 'ד:ע.נ:וי ~וע.בר אסל 'ל ~ע.ג~עים ~ל דאשר.גי iJ ך~לים. ~ד w נר · י 1 דים ד~~ w ~ת ז ;נ f~lj י :כאור .יס~ה, לא ~o/ קיף על :כל~לה ~ו;נן q מרת qiJ~i ה צל ~ךית iJ~ל n• זדדןה 'ל זזסב שלא אראה ירח ש~הג לשלח אש בסודות גרברה בלם 'ל ז? w י מז;פלים, ~i?. דים ד r,וrיז~ זדדןה 'ל ~9 ף iJ עךזכנג iפי~.ג 1 ·~ .פיםאינ.'נ Tי-מנ~ט '~i ל' שלא אראה T '•, T T T l f זגינ:י.רי סע~ד . ~ןדןה תאpןל1iJ נ~ק מ~ד;ל ~ל צ~~rו.•• .,ס~ נ; w א ~ת·~·~ יו ri זג~' q ןי: 'iZ ח ~~~ יו;ב~ג ן~ליס ל~ירת f ;ני 'גנ:י~ךזיה: ם~ש~;ני לזכ w ה~ 'סלף או ~q לף: f~ף 9נ~גית n;~~,ת וז.יז לי ~ת ף~# iJ.ה~~~~ זיי.~גי ה~.;פ ן~ n וד א· 'ל ~~,wי~~ ~כרז-יי על ~.גי ס~ד~ה, לא ~ד~ה w ד ~זה ,ה~פ;ז~ ן;:זיא :ת~~;צ זדדדה ג~~י ~~ןץ iJ זאת זג~ז ;:זנ:יג~ץ Q ~י~י iJ ,זזכן לך Qי Qים ן~ןם ~~בי ~ת iJה~~~ ,,,,תו"ד~ןpוב ןה~ : א צ;ע.ק: זן~ןה יע.יר ר.~גי ו;נ,ם, דגי 'i]ר"ו:rוחri זיד~ידה ו;ב~לצי לא ס:ינ:רי ~~מב wזי~~~ ~י iJ ~.ים חם הזכר~ זכך.ר~ה ~ל iJ 'זכ~ם iJ ק.דו~ים. דגי ל~~יךים J ~ז;פנ:יעלים ~ל :p~י w ~זכרזיי למ~דים ר~נ:ריקים, ולא ~q;ה w נ:יל~ד ~לי .זכ 1 ת מאז שהשלמתי עם "הס:פם-השלום". לא נותר לי הוו'ה מוזים תיו:rר.~·~.רr:וית9f ו?טת .ה~~ה~ס ר~י ?עופות iJ ~ז wזי~ל נ:ימ.ול~ · ~ב~~ ~סר • ע~י T ~עט זז w א 9i2 טיל:ה ". ז~~ .ן~~ל צר ~ה ~מדזייה ~נ:י ''Qע.זייגי ~יד ל~יי ~ך.רה ~ל וrלי.ל מלוםס, ר i י ~ת וrןי:נ~ על י~~~ךי 1j :נז;פ 9~ד 'ל ~ןן r~. ~גי ש;ןג:ן ~ת קךקףש לא נ~ד נrוחי~ןi]ה~~ ~q'~~.ר,~ו - ~ז;ן ~ךןן~י iJ זגפז:יחות w נ ער ת;ד הזהב שלגף, שלום לתורנף, כל 1 ם אני ת~tזס~•i"i] ~ים ל~~ך~~ר~ ן~ל יד~ו:ו · ~ןה~א w ~דצל ~ת w ער ם'זג:ם". ס~מי~זו ~~~ ~~ס R ת ~·~ ה .סער הא nד;נה ..• T- ו T ~און:ן" i ת ו~~ Q ר.ך' ~ן~ןה לר~ה, קו~י !י~'ד 28 •••• גליון 2ו 1 11 מחמוד דרויש וזב: מערבית: שמואל רגולנט ;:i הפואמה הזו נכתבה על רקע · שיחות מדריד ב 992 ן. ~יד ע;ד ~כס"ב~ ל::ז:ן.רזיש ירז.ור ה~~ w~יו.ן~:; o/,~נ ן::זק.ץ וק::זל.ה איה נותנת ניסוי עז וקיצוני ליאוש ולתסכול של הערבים ולאכזבה מן ההנהגה עקב השיחות ~ל ::זחו~ה ~~:ןןיר .םיו:r~ונז:: המתמשכות. לדעת פרופ' ששון סומך ייסכרו דרויש מעל ל~ךןפות ::זוקן ry ןחות ~ןמע, נוטח ר~~:ןןי כי גורל הערבים באנדלוס - ספרד בפי הערבים - מי י;ריד את זגלנ~? אנחנ~ או הם? י~מ שממנה גורשו לאחר מאות בשנים, צפוי להם םג בפלסטין. חרדה זו באה לניסוי חזק עוד בשנות ~pי ל ,· r ~;,·· א טיי · ר 9~Cנ·'::ז'לום.;' הר ונון ~ז:: Qי 9הוה 40-, כאשר נסתייעה הציונות בעולם הנוצרי , ::זנל גגזר :ןל.יב~, ~י :ןנ:ריר לג;קר ~ת o/~ניו.rומ ונתפסה ככוח מקביל לכוח הנוצרי שכבש את ספרד •~.1ה~r.ונ~: ~סה או ::וםו י~~ ~נ:ריר ל.זרע ~קך*נ~ דוריש וראה את הכתרבת שעל הקיר , והוא מפנה את ~ת 1 זך.ךה: "לא ::· א~ם. ~ד:ון :כ"לב~ ל 9 רץ ~ת ::ז~צור האזהרה במישרין אל ההנהגה הפלססיני-תיי. םש הפואמה מעלה על הדעת את פושת יוסף, והיא ס~ה ג~סד זיפוא ~ת מ 9 נ;ןחות ~ן-~ןגנ~ w מ· ן ד w לום, ןג~~ל ...• מצביעה על תחושה של יתרון על א.סיר , מצוקהל~~ת .o/ ז:רי ~גים, ס~זיה מ 9י 9 ~ה מ~ wie ד ת ס.רב ת~י;נ~ו ונודפ~ת על ידיהם. . ~מה חוללת למצ~דתנ~ לפני ה~ום הזה? להלן מובאים לראשונה כל אחד-עשו פרקי השיר ~סה ל~ 'גלונ~~ י~ :.רא ן~- ··~ הס i;'iJ מאןה"*, ~ו גמלכ~ת · ~ס ה~א ~דון מו~ג, w א זיפוא ~ת ~רו 11w ת~כל ל o/ מד ~ת ~9 ג~ הר ונון ,ה~~~ז:: ~י ::ז'לום ם.ךה יינ:וי.רנ~ ח~ן w ל ק~~ ... ~י :r נימ: ~·· נר ~ת ~q.רינ~ .•• ~סה או :נםו ~י~ :ןנ:ריר ?סגיף ד 1 ל.יסם מעל :~ניו.rומ;ח ~סה ••• ;א ~ןש נו~שז ~י :~לה ~ת ~~מר.גיסם וגעל מ 9 ~ע.נ~סה .•• א; ש;מד :ןל~ב? ::זנל' ג 1 _זר ~:ןל.ינל~ה .. זה נכ~ריה ~ת מ~ w א ומ~סן , הר ונון ~ז:: ..רת ו המהווים חסינה שירית אחות. s. אותו יום אשב מעל הרציף * שההרא - סרת דקושים בגבורה בקוב. י;ם ~י ~ז!ב ~צל סד~יף ... ר~יף כ ,1זו~ת **יום - פערנה, וקב. השרה לענוית: ;כ, הי לדגי ~ן;ם ~ת י;ם ;ון~ל~ם <תהלים קלז> וערד. לא ס:ינ:וי גרקיס ~לא w ~גי וקג;.גן על דמ~נ:וי.ה~ך~~ f ל~ם לא עם ~· ס:יזי זיי~אן , ה; ;נרזו 7. מי אני ... לאחר יום הזרות? q מש ~א;ת w גים ~די~ ונכמ~, יt~מו.P לא o/i!לם *י.גינ~, ןס~ 1 ד;ת לא ג~ק~ע~ ~יגיב~, ןמ~ל Qמ;ת ~י ~גי ?~ונר ל.יל ,~כרז~ת ו ~גי מקיץ מ qייtומוללא w נ~ ~ת ~כ.י דד~דה w לי. אות; י;ם ~~בד על ~גי .י.רסיס :.רא מער~ל ::ז~ום צל w יש ,ת:~מ 1 ~ונ~ה ~ע.ץ לימון ~ת נ;יש~ Ktיי··· ונ~קיגי i~W ל.ר V!גיתמס o/ כת WiJ ~ש ~ודדים, י~~ ז;כ,זד rזיי~~יחוחות w ~ש ן~סד על fr.ו~:ה••.~מד 1ל:ם :.רא ~ז ס o לב יו.ז~~~ ,ה~~י:נז:: ~ץשוגי מ~,ךס;ת ~ת ס~רב, וה~א וקק;גז על Qלב w ל ל.יל ::ז~~יןה ..• ~גי :ןא, ~ז נr~רסiJ ש;ן~ת ~9~9 ה ~גי ,אר.: :.ראלא Qל 9 זיי על ~.גי ~לות _iJז~ךים ..• ~גי ע~~י ס:ינ:וי ~ל;ת ת~רוrב~ז::מ ::זמ\ז ,ה~~~ז:: ~מר~ררה w ש~ב ~ינו ה;.ךה, רנ~רים, ת~סי.~~ז:: ה~~ת~ ,סן~~ זנ~~ןח ~ונ*ק ~ת זנ~ךנ;ב :.רא ~מ~~רי על ~.גי עולם ב~~, .. ~~Q ע ~ל ע.ןד ~O ונ~קיגי · י t~W ל.ר V!גית ~ינו עיל~י , א ן ~· ~סה מ~א~ש, מדמד q סה ~ · ~יג מ~.ות "ך:ש~ ~q ןבות תו~~~~~י iq~w ~ות. לא ברנכו י~~~ונ 9 דג רזג מ~יטיב . לךאות ~ת מ~ 9 סר אי~~~ 1ת~ןא w רי;גי ;נז:: wן , ~כף ס~ Q י זנ~~סב. לא נ;נכד י~~~ שש~ב וrניא מציא~ת. אני אצנח מנ;כב ~לא fביt כךד ל~~ן ר. o/י* 1 ~ק ' **ה~ו~ז:: םי~~גךיtן..•w~ מ:ם ·אסל ·~ ל.~.~ר.דכ ~~ןו ז~מ 1 זיי w ל ~ת ~על סד~יף, ~~כי מ~ ry~גים א.י מר.ר~ למ w ה~ו אני דואה את • הנסתר ניתר נ~היד~ת ול~נות ~ת מ~וגים: ~ונת, o/ נכים, o/w ל ים .•• ו::ז i:ודות ז;כן הר riוב 1~w· ו דחרב. מי א-נ~ 'לא · ב א~נ n ר'.ליל הרז~תו w~rוג~ ל q סף ~ת ~לל.י םיו:rי~ז::w על ~גי wז:: :ש ~להונ:ויד ליז::~ 1 ~י ל~הות צל .. צ~~י ך.רד ci ז~לת, .~, או:ה ז- ~ת תיו:r~ל~לםי~נrז::~Q.ה; o לף :ולי ז:: 9 סיו ולא ~נכז-יי ~ל ל~י ק~~זי~ ~ת ע~~י ו~ת ז~לנ:וי. ס~ Qי wצל g ח;ף ס~ t?ל 1 טי ~~לם סלפ~ :ןדד~ נל' QiJםידיt~ניו.rודלותן סלפ~ ~על סן~יף .•• ןס~ Q י 'על ::זחרף iJ זייכרן יtP- ע ~י ~ת סרסח iJ~ל;גי. ולא נתתי אל לני •.. ~י אני לאחר ליל הרז~ת ? אינני יכול לש 1 ב אל • • •.• • -T 1 ל~~יינr~_ד_ rל בינ:ו;- .~· מנו w!.ז ןלאזא 1כלז ל.רדת". •אבן ורדש - הרגה דעות חשוב )1126"1198( ןמוזןי. ~סה ~· ~ל ~יא iJ!םל~~. ~ין ל.ב ה~~~ל ..• •• ספור של אבן חזם מבחירי התיארלרגים המוסלמים במהא · ה 11ה;ןr~ל זייז ל.ב W~o/נ f נו ?~rנד ל.יל ,~כרז 1ת ... 6. לאמת שתי פנים והשלג שחוו 8. היו מיתר לגיטרה שלי אתם המים ל~~ת o/ ז:רי ~גים, ומ wלג w חוד ~על נזי.רב~ פי~ ~יזיד ל~י~דה wלי , ~ז;ים ממ:ם, f ~ר ~עי~~:; מנו~ w ים 29 מאי 94'•••• ו~דד~ iJ כ;ד~ים iJ ק;ןז;כים. ~גי ז;כ~ j2 'ה ל~כ; ~זת ~i י ~גי נ;ט.ש ~ת ככ Q ז;כין ל.טך~~~ , ~גי נרט.ש ~ת ל~י iJן~~ נמדא;ת והיה אתה זכד;ני שאדאה מה שאבדוני ••• ז:יי' ~גי נרט.ש ~ת ~· ל.ב · ~גד~י q לוז;כי ,ם:~~צר זבק מ~ןאני לא n ד הפ Tiזדד1 ההמ;נ;תי ה i א!רו י~ •לי' כ i על אני נרטש את השחר בדבש התאנה, אני נרטש את יומי ~תמ;לי ~~~~,. ל:;כ~ר כtי~~פ~ס~rז סגרת iiiJם~~; ••". . ו . ו~ ~ו סנ; w א ~ת _o/ ז;כ; ·~r, ת~מדי;~.~ iJ~o/ קיפ~ת ~ל ה~; י~~בוסלף •••o/ בע ~א;ת w גים לי~גי ~~q ד;.ןה ~~q ,רי ח;זכת סע.יד ..• :p ל~ם ~גי ה~א fV!ייt.ער?11 ל~ה' ~~דר מ~ ם:בז:ילי w ל וא :0 ב · iJ ,זכזז ל iJ ~יל ~ת ~~די ר.~ ~ע w ~ל.ד צתה את ת;לדות גל~תי נתוני ..• ~בז~לתי ,י.רו:וית כ q ל.ב ל.ילרס:ד iJל~גים •••iJ ~י ~~ויד a י~ ל~~~ןה ~~· דס i לי; ם~~ ci',ם:~ fד~ ז:ו~יע · :~ :בכ;ד~ים ה~ך~~ ~ת ך n וב ס Q ליל ~חל ••• :ב~י ~גורב ו~דר~ :בכרד~ים :בק;ןז;כים ךך;~ה םיpזצ ן.;כי.~ 1:~ ~ת ~וגיסם ה~ר~~ ~יו ז;כנ;יר~ט wiJ :ש ם.זה *יגי ~~יגה כ q ךיסרת iJ ~מ~ןה: ~גי י;ןע ~ה :כ:י~י ~~מול ' ה~~ ~ר 1 :ה ~סר רroת ד 1 ל.י קרלר~נ~ס ס~~לד~~יםו פי~ וגיסו oiJ לרנרת םיל~רtנ~ ז;כ~~עת ~נ;ת ה:~י.ע~ • ~,זזגן ~ח.ד הי~ מיתר לגיטרה שלי אתם המים לא מצריכ t במצרים לא ייt.עד: ~ל:ה iJ ך*ה \~rטף w יסי ~רדד:ה •.ר ••T-•V TT•I • --Y -I•-1•1 • 1-• ~ס ס~~ וד rww ז;כ~רס~ת. ולא גז וג~ w; .ה:ס;ע~~~ ~.זזגן ~ונר סי~ לי ~גיגים ~ן;ל ס~.ן~ים, לא.ןסר חןז,pזכ;ז ים · לך;:נלים :ב~צ~ןז;כ 9 ~יב הר.א~~? , ועל טבעת ינכה wם w ח~ה ג~_זד ז;נ~נ 1 צל ~די iJ ~ן~ים iJ מ;דג;לים iJ~iJ ירים. ~א.יזו ~:דןל.ס ~Q?ם~ ~אן א; w םו ~גי ירדצ יכ;זל;עןv סרב ~לי ו:;כי הרסך 1{1 י פה א.י~גי ~בק.ש ז;נז ס~ q ~ה ~לא ~ת .רא w,זrסי סג~ :ב~זוגים צל פני כפת השמים האחר;נים, חג~ ה~~רנים וחג~ ••ו •-•-ז- ז-ר •T-• זז ~ת וגי~~י: .יך~~ לא נו~ןה א?~ iJ ~י~ןה ןvp יי חי~ מיתד לגיטרה שלי' אתם המים. כבר הלב~ הכובשיםע;ד :t(f ר iJ ך*ה ז;כן כנ~ן' וג~ Q .רינ~, כ~דים • 1 -1 T T 1 •--•: -• Y TT " -T •• •""1 ~בא~ הכובשים ..• ~r ~ת ז;כז o ~ד~ה V/רrQ ~יק לב~ ןז:ו~גש, ,ו:כ;ן iJ זלרם. • 1 -T 9. בפורח הגדולה אחנך ריות 11. חכנורות iJ ~נ;ררת נר:;כים עם iJ צ;~גים iJ ה;ן:;כים ?~דד.לס כ~.רןה iJ ~דרלה א q גה' ערד ~עס דיt ~לי ~ת סע.יד • לא ל. ב לי 'ה:ד:~ אןל iJ ~נ;ורת נר:;כים על o ער~ים :ב~זר~~ים וג~דדל.ס ד.רה ~tי,~גי' כ~.רןה iJ ~דוןה א q גה ירז.ור לא ערד q ךמרגים ל~~ · ל.בז;כך~ Q ה.נ~ ~Q .רי מזן ך. ה~~ הרןם iJ ~נרד;ת נ;:;כים על ,זזגן ~ב~ד לןviJך Kלים, 9 ר ו:ו~ז ~ל iJ ~~ערת, ~.ןה ~י\ם ן~ל ךחוברז.וינ~ *ין iJ ~נרד;ת נ;:;כים צל מרןןת ~ב~ןה יל~אןv סש~ב ,סערכ:ם w סה :כ~דז ע.ת ג~ךןה וגעל ~ד~סrז.w ח~ iJpזי ~ים ןמ Qפ~רים i] :קנוררת שרך;כים ~~דרת wq :;כים ~~~Q י ם~דובקי w ח~ f~o/ מ;רות :בל:ל. ~ו ל~י ~גד ~לי iJ ~נוררת ~ד~ןז;כים ~ת :ב Wך Q ~ים, סרח ךז;ני ם~ערךקי גזן w יה~ ~אן א.~ל *יז.וד ל.ל~~ן~.רק~~ על :כע.ךן ,ךב~ה ~ין לי מ;ןןת ~ל~ןיס, ~~.רןה א q גך ירז.וד iJ ~נ;ך;ת נג;:;כים ע.ם :בצ;~גים :בה;ן:;כים ס?~דןל. ה~~~ ~ת ר~סן ~ל םילpזב: ס~ q רונות: א q גה ירז.ור iJ ~נוורת נ;:;כים על סער~ים iJםי~~;ז~ וג~דןל.ס נפרדה שהפרפרים נ;הגים נר~חותינ~ נפרדה -••• ז ·.·--· ז• ..,•1..,-••• ז ג\~ר ך;ת~~~ !J.iJ ל~ה V/ ~בד לב~, וג o/ ח~ מ~נרררת ~ד w ים צל מיסד םיו:r~זמ ~זכ:ם םי~~~~ ~ת tי~~.רת :וגיב~, גז;}זר ~גיח; o ךנ:ק pזב:o/ןג v~, וג o/ ~ח iJ~נ;דרת wךה w ל ליל:;כים ~ר~~ים ז;כ~ר q קים ~ג.ור~ים את מצהל;ת הס~סים בליל כל~ל;תינ~ נפרדה ".. ו -:-. ו .. ו ••'-," ז גך~ה לע;פ;ת, ג q מל צל :וגינ~, ג Qק~יt ט~~מ~ iJ ~נ;ו;ת ~רא קםר~pזם ז;כ~~ר.גי w~ ה ~~יקרת ~זג~~ז ~גי ז;כ 9ק~רr כ;~ 1· יון p ז:כב ~לה ~רגין ~ת ל t ~י w מ ד~ד iJ ~נרדות א~~ גוד.ש *ית ~לז;כין wל w :ש ול o ן גכ 11 דד q ז;כי~יגי ן~ט ל~ט f די רjןא~ :קי א ct גה ירז.וד ז;כ~ה מכנודרת בליל לבב;ת שרגלי המחוללת נלהט מטריפות V/ייtךכז~ ל~גי iJ ~.רןה iJ ~דרןה. א ct ש~ם ו:~ר · גה א.ינו זכד~יב לי , לא ס~ויו , ןלא ם:~ב: ••• לא .ריסז ~~rרה , אל מ~נרררת ל q ק;ת iיג. ~ן;ל ·~~ ף·~ ל···;~ י i סות ~פות שו w ן ~ער*ה ~ד~יב~ לי ירוr~iJ ~.רדה iJזאת •••iJ ~נ;ררת ~וי ~wי ג r ~ס ~ל.יל ה~~ה~כ: 10. אינני מבקש מן האהבה אלא את הראשית iJ ~נ;ררת ק;ל כנ:ז :ברםק על ~ש 1~ה w סל~ה t( י~גי ש.ק~~ ז;כן ס~ q ~ה ~לא ~ת ,זrסי~אר. וג :t ל . :ב~נרד;ת .ע~ i?ייt;ב פה wiם ל oP- ת ם~~ ז;ב~גי ~f ררת ~ד~דה w לי זג~קינרת iJ ~ז;גים ~ת w ן~ו,ת iJם;זiiJ ~נ;ורת ~~wr. ים ?o רגגי ~כל ~קרם wיג~א~~~ כ~דים ן:~ לדב לו:וד~ה V/~נירוr~ל מכנודרת נ;כים על הערבים ה~~רצאים מאנדלס כ,זז;ניד;ת בי םיו:ויt~ ~צג.~ ~וסי סרמרן iJ ~נ;ררת נ;~ים ע.ם ;Jצר~גים -מהלל~ים .. ל~~ןןס 30 גליון 172 1 שטפן אוגוסטין דוינאש ==י== ליטוגרפיה עם יובל מרומנית: סבור דוד המחצית השב'יה של ח'ייר זכ~יט :נל~ןו ~ ה~~~ ת;'ר~ק~ 1~ ת;פ:' To/ ל Tזסב זגע.~ר ל}:ו ה~לשביל-גשר על w :נ רח; :· ". • 1 שאחד מראשיו נאויר T מה פר~מה מכפלת T האר~עים הפש~טים! :•:•T••T ך• -1".". ז •••-1• שם היא ה;פיעה ז ••T ת~~~ ס.רב בדמע;תיה מתגלית :פמר הטל iע~~הי~.~ל ~~~~~·;io/ל~ן- · ל - בך~ן כ~רק. שמש בוהה 1ו 'i ב רו.iרי ל~~ ה~ל ~~עד ר~יtל המפריד ביניהם ~עד"~ o/;ח~ rlj? ח;ת רפאים ·~ מהלכ;ת ר T 1 -1 נ;~ע עד מ~ב~ל ב; מ}:וש~ j? ה 1 י היא ס;פנית ~ו נכך~יב ~i?o/ם~~ כה TQזק w~~~6T ה *אל ry ים ןק לך~ע: מ:פ'ל ~~Rרב 1f ק~ן~~ ~r ~ה :נמ~ןהש.קג:~~ הליז:r~t y ל ~נ: o/ ר רן~~~ ~ןק.'זיה :נ~ך~ית:ט~נ: ה~א jZo/ ע ס~ר~~ה םיז:r~f תרך ס~גרז ן~ת:~ת ~ו:ויןה P-o/ ע על q~ית;ת q ר~כרת o/ק~ 9ה ~ו ס gר ~j?o/~יך שספן אוגוססין דוינאש דק ל.ר~ע: אולי אורידיקה שמע את הצריחה המב'הלת ~ל :נן:גש- b~o/ ~ר - ו ".". :פז; אני - באל~ :פנפי אפלה ז וי •••1-•• ז·· ר y ל ~ל.י ס~גרז t י~~ w ~ה זג~ר r ?~~ימ באגם ~ע~ןם לא ~~~לים א;זים זג~לים ןערןם ~ין זrיז;א [/~ר ןארת; ~לה "ןה o/ ~:כק.ש י~~~ זגם ה~~~ל לא ~~צר אונ:רי -םtזנ: ל~~~ארת ? א~לי ארךיןי j? ה y~~rזנכ~צר ב~די ל:נ~יט ל~חרןי ארז הייתי ס;חב ~ע :1r ר~י דו:ת ~ל :פל' o/.~ה · שטפן אווגסטין דוינאש נולד ב 922 ן בטרנסילבניה-רומניה. היה ממתנגדי משטר צ'אושסקו. מכהן כסנסור בבית הנבחרים הדומני, מטעם המפלגה האופוזיציונית - "הברית האזרחית", שרוב מנהיגיה הם אינטלקטואלים, ביניהם הרבה סרפדים. עררך כתב•העת האיכותי - "המאה ה• fN2o המציג תרבויות של שפרת זרות בשפה הרומנית. <לפני כשנה פרדסם גיליון שהוקדש לישראל>. דע כה פרסם עשד · דרינאש כחמישה ספדי שידה, שהציבו אותו בשרדה הראשונה של יוצרי השידה הרומנית המודרנית. 31 מאי 94' ןתיאטרר י:ן( ~ו לע הקומדי תעוקצני לוע חאופר לעימנוא ןש .כל-כך לכ םהחורתי ,וההרננדסים הם לש הדמויות. ךחלדי בח ךעבע ושבתוכנ יזוה היציר השניזונ ימכפל תמשמעויו יופנינ ,שזוכים אלל 'מאמץ לבכ ,הקופה וולנ ,קטנות אשהי השזור ןבה למכביר • הנותר קר ההחזיי רבדב תהאפשרו להגיע ןלשו ךחנו :לוין ה"האש ההמופלא טפיו ןהשת ,והצואה רהמוכ ולנ 'כל-כך םיו דאח ןלפנתיאו םההדוניז לש ההאליט ;שבתוכנו" :ביצוע ןתיאטרו ןהחא ןנבח םהפע תתח תזכוכי תמגדל ,מעבדתית ןולשכו ,שם וול קר ערק דאח 'קטן ילפנ תממוקד לע האות הכמיה יבלת תמושג ןהכליו יהבלת נמנע. ףבשיות םע ןתיאטרו יהקאמר ןכול תקריקטורו מושטחות הליפהפי .הזוהרת הז למו הז םניצבי תהדמויו תומגוהצו בהיט תלדו-ממדיו מגוחכת, ההאשלי זלהאח הבאל רבש םוד יכד לזכות :...,.:::, ךנענע ווכמיהת יהבלת ממומשת ןכא וועכשי דבחס ,ד~נצח למו דהפח םלהגשי תבשירו .המחזה 'לפיכך הקש כל-כך •= םלעול יהיופ רוהזוה יהנש םה ךלהערי תא .המשחק ,הדמויות ריות משהן •iil ומגרש יהבית לש 'לוין ואלי אהו תא םהמאוויי - 'ואז 'אולי םג האל רכב אל רממה רלחזו י<אול רממה ,מדי> רלאח הגיח וייוותר לנו . ,משחקות ןה תמדקלמו תתחושו ,מוח בל יכד ןובט סביח םלאיברי םאחרי אופייניים הקצר תלעולמו םאחרי תולפסגו תחדשו רחוס תהבהירו 'המכוון רשיוצ ןלדי תלהסוו תא ועמדת יכלפ ,הצופה אהו ולמחזותי לש 'לוין ףוא והפכ הז מכבר ובמחזה םהקוד - ד"היל ,חולם" ה"האש קהמעני ולמחזותי ההרב .מקסמם אהו דמעמי במוטי ןוסימ רהיכ ,מובהק בשו בהקשר ההמופלא "שבתוכנו אהי הקומדי תנוספ תתערוב לש :ניגודים קפינו למו ,הצלפה תלהצהרו תאקזיסטנציאליו .למכביר ברם, תהמבוסס לע תהיכול ההמופלא ושל ךלהפו ההבנ הוחמל תאנושי חוהתנפ ,נוצרת ,לעיתים תמונוטוניו מעייפת גלע מול הכמיה ,לעלילה אל םכלו ,למחזה הותעיי טלאינטלק דכנג גליגלו קד הומוסוו תהנגזר תמטכניק דעיבו זו. קברי יאקזיסטנציאל ךמתמש חלמת דרמטי . תלריקנו תאינטלקטואלי תב זמננו . ,הקריקטורות ןמטבע ןשה תהופכו תכונות תבזא ואינ ןהראשו ו םג אל היחיד ; 'ועדיין ןלוי ףחוש תא תהכמיהו תהבסיסיו תהקיימו ,למגרעות ךתהלי ושביצוע למוט על עם ההרב םמסרי םשחוזרי לע םעצמ לבכ 'גבר רבאש ,הוא ןלחזו ההאש יהבלת .השחקנים האורנ ץנ המטיב סלהיכנ לדמות וממחזותי ,הקודמים דבמיוח סביח ולכליונ יהצפו לש רהבש ווחלוקת םלאזורי .מושגת תא ,הפנטזיה ושכולנ םרוצי ,לממש ההיפהפי ,הזוהרת ,המהממת תהסקסי םמצליחי םלהגשי אדווק ואל ישהכ תפחו .והחלולה ראבנ החזקי ןמצוי בתפקיד םגיאוגרפיי .שונים םע ,זאת וזה המחז ,זורם ,ראויים םמשו םהיות םריקני םוארצייחוטנו . לא רמגו תקצ רמחווי וליד בתפקיד טמהפנ קומרת להמופע חבכו תהגרוטסקיו האורנ ץנ הויהוד ראלמגו ,H ההאש ההמופלא ושנתוכנ H, ןהחא רפברוא 94' 32 •••• ןגלדו 172 העלילה משכנעת וכתובה היטב, הדבר במערכה השלישית <אולימפית>, היורה תא יוסיף עוד נופך' ערד רו בד של ההנא אחת מפסגות הביצוע. איכזבה זהבה גל 1 .,. אינטלקטואלית מהיצירה, אבל לא על חשבון בתפקיד המרזה, ששרה, תוך שימוש תסכני צורמנית המוזיקה או במקומה. עד קמצני בקולח הנפלא, כאילו היא השר ההקדמה הארוכה הזאת באה לציין את תמור ;:i בחזרה הגנרלית, לקראת .הפרמיירה רוחי מהאקספרסיוניזם המאולץ' שכופה התזמורת בניצוחו של מייק סרסטרר אל דייריו אולרן על צופי האופרה "סיפורי תמיד ניגנה בתיאום עם הזמרים, רלעיתים הופמן" של אופנבאך' בביצוע הנוכחי של הבליעה את הסולנים, אך השתפרה במהלך האופרה הישראלית. מונוטוניות קפואה של הערב. המקהלה חיתה טובה כדרכה. • הזמרים והניצבים על הבמה, תפאורה סרריאליסטית, השואבת השראתה מהאקספרסיוניזם הגרמני של ראשית חמאה כפילו הנעבעכי' לקסנר ממאוריציוס. שאר רמהסרריאליזם של מגריט וראלי. שקיעות רות נצר הדמויות משוחקות היטב וברמה אחידה, אדומות מדם המרמזרת שהנוזל האנושי חזה במחזה מלוהק טוב ונכון. עתיד ערד להישפך בכמרירת. חלונות ערד סימן דרך בכיורן ההצהרהקול מלוכסנים כלפי הרצפה נותנים תחושה של האקזיסטנציאלית מהורה הבחירה בדמויות עולם ארעי ולא יציב. התאורה מסתחררת 1• אוניברסליות. אין שרם התייחסות ישירה ברראלס במקרם הרקדנים. חיצים גרפיים מקול מ~ר~ד לחברה הישראלית, עובדה היכולה להתפרש שחורים מייצגים, גם הם, את חמורת האורב מתנזל מ:~עך; בכיורן של דיאלר ג כלל עולמי' אר בדיחה פרטית של ל וין • גם כאן חשוד בעיני בפתח. התלבושות מוסיפות ערד נדבך~ת-ל~~~- B ~ןמ;פ;ן ס :z~יק לסרריאליזם. לצד תלבושות מובהקות של המחזאי-במאי כסרנן כפול' אשר ספק הוא <מצ~ן: ~דרים >ה~~ר~ · המאה ה 19 מופיעים עיצובים ברוח הפאנק: איתי כצרפה, ספק נגדי וצוחק לי מאחורי ונשמעים • T 1 • 1 לצד עלמות חסודות - זונות בביריות. גבי. צעדים נד~דים: התפאורה הנכרייה ממראה גדולה וכמה כל הסמלים האלה מתקשרים אמנם לסיפוריו נאמני נtלוע של הופמן <הסופר עליו מבוססת הדמות כיסאות, גם היא משקפת את כל כפלי ל r דאת ~qרית באופרה>, העוסקים בכוחות חארפל המשמעויות המכוונים האלו: יופי שהוא ספק המאיימים על נפש האדם. לא כך הדבר לגבי מרהיב עיניים ספק מזויף, אבל' בכל מקרה, 2• המרסיקה של ארפנבאך. כאן נוצרת סתירה מתומצת נכרן ומשרת היטב את המחזה. בלתי ניתנת לגישור בין המרסיקה לבימוי. ~דו~י' מ~ט ~דו~י' f דר נו 9 ?ים ז:~ לסינרם, נראה שרבים יהבו להתאכזב ברור שקיים ניסיון להביע באמצעות ביצוע בכל כלי השיר . משיבתר המהירה של לרין למחוז ההקומדי העוקצנית שלו • בסופר של דבר' גם כאן זה אמירה אמנותית חדשה, אבל זר גורמת אלט וטנור . למפגש צררם בין האופי הפריסאי המובהק ~~b7זדמש~ז שררי המבקר בדילמה: האם ניתן לדרוש של האופרה, לבין המקרר הגרמני של ממחזאי להתחדש, להשתנות, להפתיע הסיפורים. לצרימה היו מודעים היטב מעבדי ~R ~לה ולהמם בכל הצגה? עם r את, נראה שהסכנה הסיפורים לליבריט - זייל ברבייה רמישל לחזור על עצמו רובצת לפתחו של מי קארה, ולפיכך' עידנו בהרבה את אופיים שמעדיף לדלות את מקררות השראתו' הטרגי והמפלצתי. אופי זה לא ערלה בקנה באובססיביות עיקשת, מתוכו פנימה בלבד. אחד עם תפיסת העולם הקלילה, הצינית וההדוניסטית של פאריס באותה תקופה. כךחלונות העליצות הפריזאית שניתן להסיק לגבי הבימוי הפרובוקטיבי כי די.rוי ~די ~9 ~ר~י ~ל ~ן-~סד לא כל מה שמתאים לאלן בדג ("רריצק">, 1 •: T• שם נחלמתי -1 כרתוח הרחק מאחור מתאים גם לכל מלחין גרמני אחר <דייריו <~ק.בות ~דןד~ >י~~.ע אולרן ביים את ההפקה של "ו ויצק"' בביצוע ך~_זי ~קום. . "סיפורי הופמן" לאופנבאך; בימוי: האופרה מברלין' עם הפילהרמרנ ית ~ם ~ת זבח~ש ן~ה ~7 ~ר עו?~ים דייריו אולרן, ביצוע: האופרה הישראלית לפני שנתיים>. והתערבב בתנ~עות מחבצה הישראלית מספר מלים על סולנים שהפכו את הערב 9~ ;תכ;~ נו"_ז'ל זב~ק~ף ·~;ryנ;ו~~ש ככל שהולך הבימוי האופראי ומושפע לחוויה אופראית אמיתית: הופמן <ררלטר מהתיאטררן בן זמננו' כך הולך' לעיתים, מקביל> היה מערלה. שלרש העלמות שבחייו חלום חלום מוליד אותי וגדל הפער בין האווירה שמשרה המוזיקה התחרו היטב גם על לבר של הקהל: שררן קוד :z ~~לדת תונולבi ·~ ש לאווירה הבימתית התיאטררנית. האופרה ררסטררף, כארלימפיה הבובה המכנית, הקלסית אינה תיאטררן רגם אינה מיזוג בין התבלטה במיוחד באריה המהווה פרודיה עכשיו אאודד החדר מרסיקה לתיאטררן. למרסיקה ולשירה ניתן לאריית מלכת הלילה של מוצרט. אנטרניה, ~r דע זכ,-ו'נ-ות ד~~ ryי~~~ר התפקיד הראשי . הבימוי והמשחק תמיד ררלירם, זכתה לביצוע · הזמרת הגוססת בפרל מרשים של אסיה דרידרב. התעלתה מעל חציי האחד"-ז כפל אותי סביבי י:ז• ז- יבראו במקרם השני . כך גם העלילות .:· המשונות והבלתי אפשריות הקיימות כולן הדר לוי כגירלייטה הזונה היפהפיח, ועוד אחז כפות ידיו זו נזר באופרה. אלו אינן גורעות, ולו במקצת, בשירה מלודית וצלולה להפליא. לליהוק למדרגה ע i ד יא in ני ' 1•T " 1 •ן- • משלמרתן של היצירות שהן משמשרת להן המשובח הזה יש להוסיף את לינדררף <גריו ן~ן ס:י~י סד ךמ 1תו 9~יב כמסגרת, דוגמת "חליל הקסם", "לה גרימסלי> רקרספל <יעקב אטינגר>. הטריו אשד נאצלנ~ מכס 1 פים אחד ר ':':1":- ן •••."T טררריטה" ויצירות רבות אחרות. אם ידי שניים אלו עם · המושר על ררלטר מקביל' 33 מאי 94' s~11 מרגריט ~ ן~ מרסל כחן פעמים בא לי לחתוך את הזין שלי ולזרוק אותר לנהר. יאכלו אותו הדגים? ·- אני אומר - יותר טוב משהוא יאכל אותי. ובכל זאת, איזה אושר חרא מסב .......::: לי' וכמה ה וא הורס אותי. = -- יום אחד צלצלה אלי דודה ליסח ואמרח לי - "מצאתי בשבילך בחורה עשר". "מוותר '11 אמרתי ה~' . "למה?" היא אומרת. /'את זוכרת את דינה? ,, אנ י אומר לה, "זו שחיברת לי לפני שלוש שנים ? גם אז אמרת ובחורה עש,'ר הי\ 1 התחתנה ויש לה שני "כן' יש לי רולוו '" אני אומר לאבא שלה. ילדים. 11 "בן כמה הוא?" הוא שואל אותי במרוקאית. //דינה," היא אומרת לי' //לא מתאי מה לך בכלל. פשוט טעיתי. מה, "בן חמש עשרה," אני · ערבה לו במרוקאית. אסור כבר לטעות ?11 "לטעות כן' ,, אמרתי וזה, "אבל לא על חשבוני • /'נזה עם הבחורה החדשה?,, אמרתי לה, "איך קוראים לה?" "מה, אתה מרוקאי?" הוא שואל מאוכזב. "אמא שלי • אבא שלי אשכנזי." /'קוראים לה מרגריט. היא בחורה יפה. בדי 1 ק · בשבילך." "טוב, ,, אמרתי לה, "תביאי את מספר הטלכ!רן." "אתה לא מוצא חן בעיניי," אומר לי האבא של מרגריט. /'אין לה טלפון ,,, רודה ליסה אומרת לי' ,,היא גרה אצל החורים "מדוע?" אני שואל. "כי אתה משקר. גם אבא שלך מרוקאי." שלה." "איך אתה יודע את זה?" אני שואל אותר במרוקאית. /'בת כמה היא?,, אני שואל. "מה אתה בא לעבוד עלי," הוא אומר , "לא חשוב, לא חשוב, העיקר "בת שבע-עשרה// אומרת לי דודה ליסה . שיש לך רולור. מה אתה ערשה?" הוא שואל. /'בת עש · שבע רה? ה רי אני בן שלושי ם עוד מעט!" "לא חשוב, ,, אומרת רודה ליסה, //די כרוזי עם ההורים שלח. םח "אני חשמלאי מכרבות." "כמה אתה מרוויח לחודש?" הוא שואל , פעם במרוקאית ממש ופעם מחפשים לה חתן עם וולוו,,, בעברית שכזאת עם מבטא מרוקאי כבד • //אבל הוולוו שלי מלפני עשרים שנה !" אני, שמרכן לעשרת הכול בשביל השדיים של מרגריט, משקר ואומר "לא חשוב, הם מחפשים וולדו." לנזחרת רודה ליסה לוקחת אותי להרריכ של מרגריט. ביני לבין - "אלפיים לחרוש." "אלפיים?" הוא שואל, "ואיך יש לך ררלור מלפני חמש עשרה שנה ולא מלפני חמש שנים?" עצנזי מאוד התלהב תי נזמרגריט , צרפתית שעלתה ממרוקו ילפנ עשרים ש נה. ההורים שלה, זאת אומרת. ואיזה שם - בול בשבילי. "אתה ורצה להת M ן איתי אר הבת שלך?" התרגזתי .במרוקאית "יש לך מספר טלפון?" הוא שואל .אותי בל ונדינית כזאת מחומצ נת עם עיניים חומרת. איזה חתיכה, איזה גוף רזה, כ מו מקל. וחוצפנית. ",ןכ" אני אומר לו. "מוגדים, תביאי עט ונייר!" האבא פוקד. אבא שלה שואל אותי - /'יש לך וולדו? ,, מוגדים: "מה, אתה לא מזמין את האורן לכרס תה?" ",ןכ,, אני אומר לו כשהעיניים שלי תקועי:ות על החזה של מרגריט. "לא צריך , לא צדיך," אני אומד לה, כדי ליצור איחה קשר • ייאתח ורצה עם שתי כפיות סוכר אר עם אחת?" היא שואלת בעברית ציצים די גדולים בשב י לה, אני מהרהר ביני לבין עצמי, לא רעים בכ לל בשבילי . עמד לי ו תסלחו לי על הז.:לה הגסה. מה, אני יכול רהוטה. נדלקתי עליה. "לא מהד, לא מהר כל כך." אומד האבא. "טוב, תביאי לו." לחת עלם מזה? 34 י···· גליון 112 היא מביאה לי תה בלי סוכר בכלל. פתאום אני שומע קול -"הרי , שכחתי לשים לך סוכרו" -קול, שאני לא אשכח אף פעם. רונית כהנא "כפית וחצי," גמגמתי בפעם הראשונה מאז שהגעתי אליה הביתה. H;:i" ~ היא מתקרבת עם כפית וצנצנת סוכר מזכוכית. "כפית וחצי?" היא .שואלת"כן , כפית וחצי •11~ לאחר ששמה לי כפית וחצי לתוך הכוס אני אומר 'תודחי בנימוס. • פתאום מתקרבת האמא של מרגריט שלא שמעו עד עכשיו ויושבת ~ןיז ך~ה ע;~ה IJ ~ה ~:זי על הספה שמולי . ע? ~ןיץ 'לא ;:זנ:ין~יני "מאיפה אתה במרוקו?" היא שואלת. ואני הרגשתי נפי את y • 1 • 1 -•• --.· "מספרו," אני עונה. ם~~ 1''ף~ ~ת זנ;ע ג~~ף "אני לא שמעתי על ספרו . אנחנו ממוקש." ו~יר ;:ז~תרק. r זיי ~ל~ף "אה, מוקש, אני מכיר," אני משיב, "אגשים טובים." "יש לך משפחה?" היא שואלת. "כן בטח, בקזבלנקה. רק אני ודודה ליסה בארץ." • רגעים גנ~בים של אשר: "ואתה לא נשוי, עד עכשיו? למה?" היא שואלת בתמימות. ל~ ·~,~ · ~די y y "כי הייתי רווק כל הזמן," השבתי בצורה שנראתה גם לי טיפשית. "טוב, אתה רוצה להתחתן עם מרגריט שלנו? מה יש לך?"ם~~~ ה~~ ף~;ת~ "וולדו," אמרתי. שוב נשמעתי טיפש, אבל זה מה שהם רצו. "אתה יכול לעשות לנו סיבוב באוטו . יש לך ושירן?" "בטח שיש לי ושיון ו אלא מה?" • זנה לרזנר: "רק אני רוצה לעשות איתר סיבוב." אומרת פתאום מרגריט. "טוב, ~~דזיי אוסף שיהיה, /1 אומר האבא בטון כבד ו להפת עתי הרבה. את נצ~רה נבתוני -ו ו y ו . יצאנו בפעם הראשונה, מרגריט ואני. רק מרגריט ואני. "זה האוטו." אומרת מרגריט. • "כן , זה האוטו •11 משהי יותר סהרו משתם גבר;אשה -ז " די •ז "זה לא אוטו , זה סונטה." היא אומרת בחוצפה. "ראיתי אותה, אני ··-זז ו:י 9 נכם ~ין עשהייני ילדים חוזרת הביתה. 11 1 זז• 1 ז • "אני בא אית,ן רגע! אני אחליף את האוטו." כשעמדתי בפתח שמעתי אותה אומרת לאבא שלה - "יש לו חיתה נגני עזאת עמיהה מת~:יכה 'למ i ע y ז ו ז ו זF טרקטור , לא אוטו. מה הוא רוצה ממני?" • המלים נכנסו לי כמו חץ ללב. Tt~t מ~ל t~ד "אז מה הוא רוצה מאיתנו?" אמר האב. 'כלום', אמרתי לעצמי נבלי חציצה 1•"• ז והלכתי . דודה ליסה, שישבה כל הזמן ופטפטה עם אמא של מרגריט, הצטרפה • אלי. ,ן~ ה~~:ה~ למחרת לקחתי הלוואה בבנק וקניתי וולדו מלפני עשר שנים. נגו n חלה ערד אומרים הלוואה, שהייתי צריך להחזיר תוך שנתיים.~ל i ם 1 T' שלחתי את דודה ליסה למרגריט עם פתק: "קניתי ררלוו כמעט ן iסר -~, ;ם t ה 'לא. חדשה." מהבית המסכן שלי ראיתי בדמיוני איך שהיא מחייכת בניצחון. בת שבע-עשרה מושלת בגבר בן כמעט שלרשים. עשרה לאביה <את · "אני לא רוצה אותו," אומרת הילדה בת השבע • כל זה סיפרה לי דודה ליסה אחר כך>, "הוא נראה לי מוזר והוא מי!רת זמע;ת יכול להיות אבא שלי, בכלל. אני לא רוצה אותר וזהו. הוא אפילו iנ;ם; מלח: מינרלים -·"-. זז • לא גבר. הוא סוטה מין. מה הוא רוצה מילדה בת עשרה?" · שבע "תשתקי, איך את מדברת?" אמרה אמה. "תשתקי," חזר על דברי • אשתו האב. מי!רת נגיצ";ת זז -· "• כל זה סיפרה לי ליסה מלה במלה. ~ק.טרת, ~טרת התביישתי בעצמי למשמע אוזניי. קיבלתי התקפת לב כמעט. אחרי נגשחלרת, ורצות מא;ד שבועיים שמעתי שמרגריט הכירה חייל בתותחנים שלאבא שלו ידiלiת ו היתה וולדו חדשה לגמרי <מרגריט חיתה פטורה מלשרת בצבא כי i ו דרלרת הצהירה>. אחרי שבועיים נוספים שמעתי שהתחתנה עם החייל' ממוצא עירקי. כל זה אחרי שאבא שלו העביר לכנר את הורלור וקנה פונטיאק לעצמו . • מי!רת חלב דודה ליסה ניסתה לנחם אותי ואמרה לי במרוקאית - "כל אדם ק; · ~ן TY והגורל שלו." היא ניסתה לנחם אותי עוד ואמרה לי -"כשיבר~ המזל שלך גם אתה תתחתן. _"( ורבית כהנא היא ילידת תל-אביב, גרגרת החוגים ספררת עברית ותרות הספרות "מי בכלל רוצה להתחתן," אמרתי לה. "פשוט עמד לי." • הכללית בארניברסיםת תל-אביב. 35 מאי 94'•••• f..WIiז:.ז-- -'•;''·'r·. c1;' ו~ 5 ~ אותווו, הכוכב חכי זוהו רינאלרו ארנאס ן~ :מספרדית יעל קרקעי-ומרן ::;;י =- ·· איתי מקום רחוק מיושב על יד פילים נהדרים" כתב כולל הטקס הנצלני של הבעיטות, המכות באחוריים, הסטירות: עד לכדי סטק הוצאה לחורג הוא השתנה, הפך עבורם לשאון מלים .. ---= לפני שנים אחדות, לא רבוונ, כאשר עדיין בחש ii שקבוצת סימנים, שמקצבם ס t ל דימויים מתוארים מחופשות, להעמדות פנים ובדיחות מקריות: הם בהפחיתם את יממד בהתאמה, שהמלים, יכולים היו להצילו .•• ו ll': תה נתן לפילים לצנוח הטרגדיה, הטרגדיה הנצחית של השעבוד , של הבושה ,הנצחית לצרימה פשוטה של מהומה, בהעלותם את הלעג, הצחוק, ףרפרו ומיקם את דמויותיהם הגדולות הממשיות ו 1 זשלוות בקצה רהמישו הנרחב, מקום בו החלה יצירתו הגדולה: כי ' אם נכון הדבר שכבר הריסים הסמלי' ההעוויה, היד כמו כנף, הפרודיה הגסה על דריקו אם מזה זמן רב לא עברה דקה פנויה בלא קלסי: הם בצבעם את פניהם בכל הבא ליד' באלתרם פיארת תבעזר קודם לכן היה מתורגל , שיקדישה ליצירתם של עץ ענק, של אבן בי עלת צבעים מתחלפים, ציציות דקלים ועלי אגבות, בחקותם נקבות בעזרת שקי היוט של זרם מים שוטף בלא מעצור , קלסתר פני י ם, היה זה עתה באמת, שנגנבו בזריזות מהמחסנים השמורים, ובלילות, בהסוותם את רחוס הזמן בו התלכדו כל הכוחות הללו בעוצמה, התקדמו לקראת מטרה הסיפוק שלהם, צווחים, משחררים את הז'רגון המטופש שלהם, תא מושלמת ברורה, מיוחדת ונעלה: כך הופנו במסתוריות הרעיונות, התנועות המופגנות שלהם, את המסיכות שלהם שמרוב שימוש והפכ הגיעו' בבררו , נדחו הדימויים הפשוטים או חוזרים, המכוערים או כבר להיות פנים בעצמן." מי, שם, לרגעים אחדים, עצר וחשב? ימ עצובים שמדי יום אנוס היה להביט בם ושווזיאי הם, האחרים, היתר' ניצל את ההזדמנויות הפוחתות והולכות לפתוח בריצה, "לברוח?. כולם, הוטלו אל מול זכר ונו או אשליותיו' וזמיר כדי ללעוג, תמיד תודות להם אם כך >"ןהל"< נבחר להיות עליון' או שיכלו להיות םג כדי ל לערג, רוצים להשחית את יצירתו' וי רצים להפריעו' רוצים האחרים <הוא קבע שלוש קטגוריות: הם, האחרים, והיתר>, ,האחרים להטעותו ולהתעותו , להקטינו , להשוותו '~טיעוניהם המטופשים, אלו שנמצאים אחרי ההם, אלו השומרים, אלו הנחשבים ,עליונים למושגיהם השפלים, לעולם, לעולמם <לעולמן>, לחיים, לחייהם נבחרים, טהורים, אלו המתייהרים, בלא שיהיו צודקים ביותר , םמשו שלא היו להם, משום שאין להם קשרים אחרים מאשר עם ,נקבות ,המגעילים אך כל טיעוניו , כל מרצו ואפילו מחוותיו , כל כוחו נקבות םע דדים גדולים, כך , כך , נשים עם ניקבות מוגלתיות, וכוונותיו' כל חושיו היו מתוחים, טהורים, דרוכים, מוכנים, םערוכי ערוות שברגע שחדרו אליהן ופרסמו זאת ברבים, האחרים וגם רהית להתמזג ולדחות, לנצל ולהשתנות , להקריב, בפקודת ההיציר <כולם רברבנים קיצוניים> העניקו להם כהוכחה לאמון , מיקום הנעל הגדולה שנבעה מהם: וכבר הוא חש מחדש, מחדש, אותו גירוי שמעולם קודם לכן <קודם לכן> לא חש, ואףיעליפייכן, בלא שיידע יותר וזכות לפגוע: כן , יכולים היו להיות האחרים, העליונים, אלו למה, הכיר' היה דגרו ג, רחש, היה זה כמו והנה ירימוהו , יגביהוהו' שבמדים, אלו שעכשיו הם בעלי זכות ציווי' נשק, סלנג אחיד <סלנג אחר שאף הוא נתעב>, ואמצעי התחבורה וכל הג'יפים, מכוניות, יציפוהו <פעם נוספת, פעם נוספת>, ובמרחב זה ללא אוויר , הוא עלה, עלה, עלה מובל' משוחרר על ידי הדוזפים באופיו אותם ראה משאיות, אוטובוסים ואופנועים ירוקים, כמו הבגדים שלהם, יכלו מתפתחים לממדים כאלו , למומחיות כזר שכ:בר נראה כמו השתחרר להיות הללו , המפקדים, או נציגים של המפקדים, גרועים יותר' אלו שגירדו בכוח באשכים, ושצעקו להם "הומואים, רוצו", אלו שהיו משאר 'ישותו מגופו' מן הכלים החיוניים ' לקיומו ' ו גם, בכלל זה, מאיימים ועלי שייבחר להיות העליון , אלוהים: ו גם חוסר התועלת ממוחו הוא: היה זה כמו מישהו , הוא עצמו' }~ןלם לא הוא, היה מבצע בכל הנסיונות שנוסו קודם לכן , בכל התחבולות המיותרות וחסרות תנועות בלתי מתקבלות על הדעת, מעורו" בכי' שמחה, שלמות, חובט בפני קהל שומעים נצחי מקצב, שיר'' לחן , היחיד , הנפלא, התקווה להישרדות, חידד את יכולת הבחירה שלו , את חוש הריח, ההוא שכולם היו חולמים עליו תמיד' היו מ'בפים לו בהיחבא םנפחדי את הפחד שלו' ועכשיו' לא נותר ספק, הגיע הרגע הגדול של ומאושרים, והוא נראה מנצח על אותן פל~ i ות, הוא ראה את הוא, ההזדהות, של ההתמודדות האמיתית, וכל הסבל וקהות החושים של והיה כמעט מבועת בהעלותו על דעתו שג . ם הוא יכול היה להיות קיום שהוא חיצוני בתחילה, משועבד אחר כך' חסר תועלת תמיד' · כלי' מכשיר פשוט, ושהלחן הנפלא, היצ•ירה המופלאה, היצירה, נמחק, נגמר' בפני אותו משטח אינסופי' מקום בו סיים כבר להציב הופיעה, מופיעה חיתה, חיתה שם, אכזרית, ושבפשטות ניצלה אותו' את הפילים ועכשיו עיצב שיח ורדים, כיוון שהמציאות, כך אמר' או כפי שיכלה לנצל כל אחר אחר' כפי שניצ'~ה גם את מפרשיה, אלו הרגיש, בפזרו זרדים, בהסתירו עלווה, ביוצרו גוון חדש, לא נמצאת בפחד שהוא מת ענה בו' אלא בהמצאות שמוחקות אותו' כיוון שהן שהתבוננו' בכדי למקם עצמה, בכדי לו i תגלות, בכדי להותיר עדות, מעת לעת, של נצח, בלתי משתנה, 1 :לתי נכבש , עתה, ברגע חזקות יותר' אמיתיות יותר' מאשר הפחד עצמו." זה ממש, בהשוותו עצמו לשליח פשוט, בור' שבהלת יתר' וגם וברגע הצניח את דמויות הפילים הגדולות, המוחשיות והדוממות, המקרה, קבעו שיהא זה הוא ... ובהיחבא חי tt שאפילו ברגע הנשגב ביותר של קיומו' הר גע שהצדיק קיום זה, אפילו אז , אפילו עתה, ממקמם בקצה המישור הנרחב, והתמסר בלהט לבנות הכול' לקראת הוסי ף להיות קורבנה של תרמית, היה עבדי: אולם האם לא יכולים קבלתו' לקראת בואו של האחר' של הוא' שיהיה פסגת יצירתו." היו להיות הם, הללו שעתה התמידו בעקשנותם תהמרושע ואז' עתה, ברגעים אלו' כבר במחלקת האסירים הפוליטיים, מפקד המשמר מצטרף, לאחר שקיבל את ההודעה ממפקד החטיבה, לו הטיפוסית, העקשנות היחידה האנושית באוז.:ת, להכניס למוחו אותן הודיע החייל השומר' ובהניחו ידו בתנועה אינסטינקטיבית על מזימות, ,הם בשיחותיהם חסרות הטעם, הם כמחוות יהם הנשיות במופגן' הערטילאיות, המגוחכות, הם ו iמשפי לים אותו כליל' אקדחו' אומר: אז שוב החומר שיחק בעריקות, ונותן לסרן הוראה מערערים אותר כליל' עד לזעם האמיתי שבעזרתו נסבל הפחד' לרדוף ולתפוס, הסרן מתקשר לסג ן ' הסגן לסג"מ, הסג "מ לרב"ט, 36 ••••• גלדון 2ו 1 H רהרב"ס, בלוויית חיילים אחדים, יוצא למרדף: אולם לפני כן' מררה אחד נותר משותק, צלילי ההימנון הנפלא עדיין בזכרונר' ואולם הסרן על חיפוש בכליו של אותרוו' וכולם, לחרסים, מצפים למצוא למשך שניות אחדות בלבד' ומיד' כאשר הביס בערנות על הפמליה סיגרים, כסף, פחית חלב, אולי אף תכשיטים ("אצל הומר הכול יכול החמושה, הבחין בכיורד גמרו' שהעומד בראשה לא היה אחד ~ להיות"), מחפשים, חוזרים ומחפשים: מכתבים ותצלומים של מהסגנים אן הסג n מים הדנים של המחנה, שהם כולם דומים הרמראים, אומר אחד וזורק אותם; צנצנות קרם, אומר אחר' ומסיח ;:i כברעים בפני המפקדים ושחצנים בפני האסירים - אלא אמר' ורזה אותן ברצפה, וניירות, ניירות, קרטונים, כרזות, פלקטים, הזקנה, זועמת ולכרשה מדי צבא, היא שצעקה לו' אקדח ,בידה חומו' עכשיו אתה כבר לא תברח לי: בצרחות, אדתרדר נסרג לוהח לרוץ בכיורן ההפוך' מפיל עמודים, פסלים ואבנים מסותתות: דכאש חצה כבר את תעלות הטירה רוץ מעבר למצפה המלכותי' רעצ והביס לאחור; שרב הבחין כרוזה הזקנה, נשקה בידיה ולכרשה 'כגבר רבין כל החיילים הצייתנים והבלתי מזוהים, בעלי ארשת ,חתומה ראה גם את הנער האלוהי שעבורו בנה את הסירה ההיא, רזוה במדיר הצנועים, דורך אף הוא את נשקר ומכורנו אליו ••• הומר! דהדה קול גברי וסמכותי - אולי קולר של הצעיר האלוהי - שלרש םפעמי קראנו לך לעצור' עצור עכשיו אר שאנחנו יורים! אולם אותרו 'ו מסתובב במהירות, זרק עצמו לעבר האופק, הורס שדרות ,עצים קיוסקים ושמשירת, שטחי מרעה, קמיערת, גבים, ואפילו את דמ הגשם הבודד שעליו הונח התוזרקרכי הנבוך' מביס על ההפלוגהמתקרבת ••• כאשר היריות הבלתי מבררנות הפילרהר' ארתררר עהגי כבר אל שסחם הנפלא של הפילים .הנהדרים אחרית דבר ההקדשה יילנלסרן באוויריי מתייחסת לידידי כלסרן ררדריגז לאיורה, מחבר קובץ הסיפורים "'המתנה• )El REGALO(, הרצאת ,R1946•ב 1965- הוכנס כלסרן לאחד ממחברת הריכוז להומוסקסואלים פררסרקרלים, והכול כתוב מקצה עד קצה: הפרוטוקולים שאבדר' באזרו קאמאגרראי - מחברת אלו היו ידועים בשמם הרשמי UMAP אומר הסגן' מה עשה איתם החזיר הזה, ולוקח אחד' ובמאמץ רב, -Unidad Milttar de Ayuda a Produccion <יחידה צבאית קורא, ברגע, מתוך גועל, מביס ברב"ט ומושיט לו אחד מהמסמכים לעידוד היצירה.> המשרדנסים, מה אמרתי לך' אומר' עם האנשים האלה צריך להיזהר' לאחר שלרש שנים במחנה עבודות הכפייה, הוכרז נלסרן כ"בלתי זה, לא מספיק לו שהוא משחית את עצמו' אלא שהוא משחית גם שפרי בדעתו". · ביאושו ניסה, ב 1971' כשהוא חמוש ברימון יד' אותנו' את המדינה, את המולדת, תראה מה הוא כותב, מהפכת להסיט ממסלולו מטוס של חברת התעופה הקובנית ולחטפו לכורן נגד' מהפכת נגד מחוצפת; רהרב"ס קורא, בשקידה, מלים אחדות פלררידה. שאינו מבין: יקינטרן' תררכיז' שוהם, לשם, ברקת, ירקן' בכוחותיו הדלים, מרבע על-ידי הפחד להיירות בידי המשמר הצבאיזר · תרכי · קן · מצומרר' תרזרקרכי איזו שסרת זרז איזו כמרת של של המסרס, זרק כלסרן את הרימון רגום לפיצוץ. המסרס נחת בשדה שטריות ובלבולי מרח, כמה פספוסים, אילו מלים מוזרות ••• אין ספק, התעופה "חרזה מרסייי בלה-הוואנה. בלסרן דרדריגז וידידו' המשורר אומר, עכשיו באמת תפסנו אותר על ,"םח" וחושב: האמת היא שמכל אנחל לרפז רבי בן 16 ברור למורת. השרבוטים האלה, מאוסף השטויות הזה כל אחד יכול להשתגע, ואף בלסרן השאיר אחדיר קובץ סיפורים בלתי עררך' המגולל את קורותיו נותר וגע מכונס בתרך עצמו' מביס בלי לקרוא אר להבין את אותר במחנה הריכוז. שטף מלים כתרבות כמתוך דיבוק; עבורו' עמוק בלבו' קיים רק אריב ספר זה נעלם, כפי הנראה, בידי הרשויות הקובניות. בכמה אחד' זה הלבוש מדי קרב ואוחז נשק, היתר' חושב, אינם אלא אוניברסיטאות בארה"ב נמצאים עותקים של "המתנה"' ספר נעורים הרמראים, כמר זה, ואינם משתייכים לשרם צד: אולם מושיט את שרבה לב. הדפים רבהצדיעו ברשמיות אומר : אבי כבר מביא אותר' סגן' רכבו אדם שלישי' הסרפד חסרם קסטרר רילאלרנגה, שלא נמצא במטוס, היחידה הקסבה יוצאת בחיפזון •.• אולם ידע על תוכנית החטיפה, נשפט ל 30- שנות מאסר' עונש אותר הוא מרצה עד היום בבית הכלא "לה קאבאניהיי בלה-הוואנה. ארתררר חצה את אולמות המגרדים, המסדרונות המרחפים, הפאסיר אני מהרהר ברגע בר' רימון בידר' מרחף מעל האי' מחנות העבודה המלכותי' הצריחים המכותרים, ובקפיצה אחת, בתנופה מאחד רבתי הכלא שבר' בלסרן חש חופשי' באוויר' אולי בפעם היחידה בכל השערים, נפל על שערי הגדר' חצה את הרמפה המחוררת,חייו. ובהתעלמו מן הגשרים המתרוממים, ריחף מעל התעלות ••• הם היו ולכן ההקדשה הינה כפי שהינה. שם, כל הגדוד כבר היה שם, הגיעו עד אליו נוספי זיעה, נסערים באשר לגיר סתר המקורית של הסיפור' שכנתב הוואנה · בלה וזועמים, כבר יותר מארבע שערת הם רצים ומחפשים את אותר הומר ב 1971-, ניתן לפנות לספריית האוניברסיטה פרינסטרן, ניר ג'רזי .• עריק, רהבה הוא בסוף, והאידיוט הזה ערד בא בריצה עד אליהם, עכשיו' חשב הסג ,מ" נחנק מזעם ומחרם, עכשיו כשאתה מכרתו הסופר הקובני רינאלדו ארנאס, יליד 1943, הומוסקסואל שנאלץ לגלות מארצו <אברו> באמצע הסרראנה אתה בא אלינו' בן זונה שכמרך' והרים את עקב דריפות המשטר • הרובה, מברר נר אל ארתררר' מצטער על שאיבר וראה אותר רץ לבררן יצירתו מתעדת את עולמו הפנימי והווייתו המיוחדת מול המציאות החונקת ההפוך' בכדי שתהיה לו הצדקה לירות, ובלי שיצליח לשלוט והמעוותת שבה גדל. בצעמו' צעק: הומר' חכה שאני אתפרס ארתך ואחורר לך את התחת, אדנאס התאבד ן· ב 99 ן, כאן אר שתהיה גבר או שתלך להזדיין! ••• ואז' כשהמוזיקה הנהדרת, שירת המקהלה של המלאכים, כבתה, רארתורר נראה רץ לעבר רוברן, בת · ילע קרקעי קיברז עין-גדי, בוגרת הארניברסיסה העברית במגמת ספררת קבוצת חיילים אשר' בררנים מכרונים, התקדמו לעבור אף הם: לרגע ספדרית ולסינר-אמריאקית. 37 מאי 94'•••• ~ Cl8 ו 1 ב- -~ רוצח חבלנים שלא חד ג כלב ראובן קלינסקי שהקיא דם. בסוף כבד לא היה לו מה להוציא. בפה יבש, הוא נשען י יי חם•ם סולןם ה•ה חרב של• לעבודה. זה הכול. לאחוד. - "מה שסרב לגברים יהיה סרב גם לכלבים .•• אתם אותר ~,".'•. n .·~~.':.',:. הוא לא עשה את העבודה שלו י כמר שצדיך. אם פעם ".··.. אחת היה ערשה מה שצדיך , אחדי זה היה לו יותר הדבר - ככה היא אמדה •••" .. .· חוקרים פרסיים מטעם, בלשו אחדיר בחשאי , לספק לעידיה את כל " קל. גם החיים שלו היו יותר ו j לים, לא כמר שהיו . ההוכחות לכל החשדות, אבל אלה לא נמצאו • הוצאו מכתבים כעסתי עליו ••• כלב אחד הוא לא הדג! - "אני זוכר את כולם ..•"- אמד: ואחד כך · קתzזו בלי .סוףלמנכייל , נשלחו אזהרות לתיקו האישי , יצאו גם משלחות לדבר לע לבר , שיוותר על הקביעות, .שיתפטר שלרשים אלף :;כלבים הרגתי עד היום. אני יודי ע את המספר המדויק, ארבע שנים ושלרשה חודשים החזיק מעמד עד שהדס לגיסים פאחז נכרן לתחילת השנה. זה קצת יותר , זה בורק, זה רשום באגף את הניקוד של ראש העידיה. אלף חמש מאות שלרשים ושמרנה התברואה. אסור לי לומד. גם ככה אמדתי ירח . ו מדי. כלבים הסתובבו ברחובות תל אביב אותר ברקד · , אחדי שנפרצו כל בבוקר , כשאתם מנמנמים, אני יוצא מהמכלאה לפתות את הכלבים. הכלובים במכלאה ••• כלבים שנאספו במיוחד במשך שלרשה חודשים, כמר מכשפה דעה מן האגדות אני מתחנחן לפניהם. משמיע תקולו כדי להוכיח לראש העיד שאיים בצמצומים, שהעיד הזר המלא מעומק הלב. קולות רכים, מענגים, עד שריק זנב הכלב מכשכש בכלבים המסכנים את בריאות הציבור. בהנאה, הנשימה שקטה: והאף הקטן העגרו~ מתלחלח ערד יותר ,- "אלף חמש מאות שלרשים ושמרנה כלבים •.• ככה ..•"- זרק גיסים מתכווץ ומתרווח. הוא - הכלב - מקרב אונ עצמו אלי. עוצם את פאחז את כפרת ידיר לאוויר , כאילו משהר נעלם מתוכן בבת אחת. העיניים לאט: ואחד-כך חזק יותר. אחד-כך נאנח והחליפה הלבנה, שקנה במיוחד לחתונה של הבת, זה מתחיל להיות מאוחד בשבילו. נאנחה איתר. הוא עמד לפני הכלובים הריקים עם דמעות בעיניים. אני מראה לו את המוט, שבקצהו הרו. ערד רגע ינחת על צווארו , אבל העיניים שלו סגורות: ולפני שהן נפעו"רת בתדהמה ונקרעות בכל העיתונים, בעמוד חמש, בצבע, דאו אותר .ברכה מעצב, החבל כבד נמתח בנשימה אחת. ערי t ף, צורב את הצוואר . ראש העידיה לחש את הסוף של גיסים פאחז על האוזן של הדובר , הכלב ימשוך לאחוד , יתייצב על דגליו דמירת, ידגיש פגוע, כשהצלמים ~· ה והעיתונאים סגדו עליו כמר שסוגדים על כלב ••• הככ הביאו אותר חזרה אל העדאק, שהפעם שתה בלי הפסקה - אשהו נבגד ••• הוא נאבק, נאנק, חושק שיניים, מייילל , מבקש על נפשר , בטח שרתה גם עכשיו • שתוך שמרנה שערת לא תהיה שלו - כך כתוב בחרק. רחמים סרלטן איבד את הקביעות בעידיה אחדי שנלכד במכונה אולי הוא דואה כבד את הסוף. אולי .לא שגילתה את כל האמת. הוא הודה באשמה. נמצא הסעיף שזרק ראות הוא מתחרט שהיה ידידו הטוב ביותר של ה~ i דם. את זה דואים מיד. בשקט לכלבים. גם רעד העובדים לא עמד לצידו. גם אני. - "רחמים, אתה תתרגל ••• תדאה אותי ••••- אמדתי לו •••- לא · הוא קיבל פיצויים: ונעלם. אמדר שנסע למוכסה קולר לשחק יכול ...•- ביקש שאעזוב אותר לנפשו. ברולטה, אבל אני לא האמנתי ••• מישהו מהרועד ס;פד , שדאה ראות דריס ענתיקה. · בלונדון מחבק בחרדה בלונדינית בתרך דרלס םכול האיש התעטש ורקע בדגלו כדי להבריח כלב .משרטט כל פעם שנכנס אל כיסים פאחז , מנהל המכ'~אה, חשבנו שזה הסוף, קינאו בר: ונאותר היום, בשביל המזל , לא תפסנו כלב אחד. םכול חשבו שיקדה להם אותר , הדבר , אם יחייכו כל הזמן , בדיוק כמר אשהו אבל הוא יצא מהמשדד , עמד בראש המדד ~ נרת כמר הולך על חבל שפעם דאיתי בקרקס האיטלקי בגני התערוכה - במקרם שהלב שלו היה מחייך ••• אבל שרם דבר לא קדה. ייפול למטה, הוא עמד שם למעלה .רחייך לפני שבועיים מצאתי אותר בכדם מאחודי המסעדה של גמליאל , בתירוצים מוזרים, שדק גדמו לכיסים פאחז ויכאבים בצלעות, הסביר בחצר • איך שסגדתי את הכפתורים במכנסיים, שמעתי את הפיהוק את כל מקדי החפצים החשודים בהם הטדי r· את משטרת המחוז שלא ידעתי שהוא של הכלבה שלו והרצאתי את החבל -לתפוס את כל האזעקות שהבריחו המונים בדחרבר 1 ז - הכול כדי להבריח ארתה. מתחת לקרטון טלוויזיה גדול שנשען על שני פחים, דאיתי יחד איתם כלב שהיה קרוב להיתפס. אותר ישן , מחבק כלבה אפודה. עד שלא נזקק יותר להסברים •.. הכלבי ו r:: פשרס היו נעלמים, - "עזוב אותר , זה מסכן זה ...•- אמד לי גמליאל שיצא אותר רגע מתרחקים ממנו , כאילו הזהיר אותם בנוכחותו ..• אחד לא הבין · ראף מהמסעדה .•.- "שכחת את העודף •••"- הוא מסד לי את המטבעות למה ..• אחד לא סיפר · לאף ... אתמול , סיפר לי • פעם בשבוע היה הולך לאיזו אשה זקנה מו"חרב הכובשים. הוא לא ומיהר פנימה .••' רציתי לבורח, אבל הוא התעודד • הוא דאה אותי , בדיוק כשהתחלתי זכר מה שמה - "היא גדה מול ה 'כרמל' בחזיר מעץ •••" אחדי שחיתה נותנת לו ברכה, חיתה שמה ו~ר בכיסים שני פילפלים ללכת. שקודם הוחמצו ואחד-כך שכבר שברע בדנו~ עם פלפל שחרד חתרך -"דרלצינאה •••"- הוא קרא לה, אבל דיבר אלי •••- "ככה השכן שלי קרא לה .•••- היא באה אליו: ו הוא הוציא אריזת חלב שהייתה גס, שרם סחרן רעוד כמה תבלינים. סגורה במקל כביסה מן התיק, ואת הכלי שהיה קשור לו לחגורה ... - "זה לנשים בשביל להבריח גברים ••• אח . די שמתייבש יוצא ממנו הדיח ..• ככה הגבר לא יודע ..• הוא בא עם חשק ואיך שהחשק בא, - "מה שלומך?" -שאלתי ••• הוא לא ענה, דק הרטיב את הלחם שהוציא מהכיס בחלב. הוא נתן ככה הוא הולך ••••- הוא צחק והשתעל, צחק והוציא ליחה, עד 38 -··· גויון 172 לה לאכול ...- אתה רואה, אני בסדר · ..••- רק אז הביט בי ממש רחייך. - "השתנית קצת, השיער ..••-אמרתי. הוא סיפר שהוא חולה, שאין יותר מה לעשרת, שנסע לתורכיה, שגמר את הפיצויים בהימורי שש-כש, שעשה חיים בבתי מלרן, שקנה 1;:i" לו מעיל ערר שחרר עד שלא נשאר לו כלרם. הוא חזר לארץ לפני חודש, ככה אמר. גמליאל סיפר לי שכבר חצי שנה הוא ישן אצלו בחצר • לא עברו עליו דברים טובים, אני חושב. .\ יותר מזה לא סיפר • הם השאירו אותר לסוף. הרחבה לפני בית ההלוויות כבר ריקה. ים חולון כבר · בבית העלמין בת סוף יום העבודה. בסוף קר שמרנה עשרה, ממגלשות המים של הקארנטרי קלאב העירוני משפריצים על הקברים. ילדים צוחקים. רטובים. גולשים אל הכריכה, הם מלטפים את צעקות השבר בצעקות הנאה. יש שם קייטנה, אחרת קשה להבין איך מתקשה הכרוז של בית העלמין להשמיע את דברר . הוא קורא בשם הנפטר: ומזמין את אחד מקרובי המשפחה לברא, לזהות, לחתום. לא נשארו לו קרובים שהיו קרובים לו. רק אני פה. הכרוז קורא בשמר • אני בא. הם מכניסים את האלונקה לתוך הטנדר מאחור • אני נזהר שלאלדרוך , שלא לגעת בגרפה. אחריי , בזריזות רגליים של .אריות . קרקס, מדלגים מעליו בחורי הישיבה שנאספו למניין. הנהג יורד , ממהר לסגור עלינו את הדלת שאינה נענית לו. אחריו מנסים הרב,הקברן , הבחורים - הם ערלים ויורדים תוך כדי שיחה מתנגנת בלשון זרה שלא הבנתי , עד שקם הבחור הגבוה ממקומר -מקצה הספסל, בפנים. הוא רכן זכעלי בגב כפוף, תופף על גבי בכף ידו הגדולה הוורדרדה העדינה, עד שזזתי מעט. הוא התיישב במקומי ליד הדלת והחזיק בידית. כך ישבתי מכרוץ בין שתי חליפות שחוררת מבד גס ומגרד, נרגע בקצרת הנעליים בגרפה שטלטולי הדרך מחזירים ארתה לחיים. הנהג עצר בפתאום כשעשן עלה מהמנוע. הידית החליקה מידיו של הגבר הגדול שהחזיק בה. החזקתי ברחמים, שלא יחליק החוצה גם הוא. הקברן מיהר לכסות את הגופה. ברחתי לרגע אל שורת העצים שנמתחה לאורך השביל וכשהחזרתי את עיניי אליהם הכול היה כמר שהיה. הנהג טיפל ברדיאטרר וחזר אל המושב קדימה. הוא הוציא סמרטוט מן התא וניקה את המראה. - עוד מעט ·נגיע .•••- הבטיח דרך המראה, ואני הצמדתי את הרגליים מתחת לספסל פנימה שלא לגעת באלונקה. הוא החזיר את הסמרטוט אל התא בטריקה. ארח-כך משך באפר והביט בי שרב דרך מכל הנירונים הם הופיעו , מייללים את קינתם באלפים אל השמים. המראה חבקיה. בכאב רבני דחפו אותנו אל-פי הקבר , באים ערד רעוד , םיוצאי מאחורי ומתוך הקברים כאילו היו נוכחים שם כל הזמן הזה. יכלב הרב החל במעשה. הם כבר הורידו אותר אל הבור , רק שהבור לא ענק עמדו בראש הקהל העצום הזה. מחרחרים בשיניהם החדרת הם היה מספיק רחב. אחרי שנשאר אותו שוב אל האלונקה, הם מיהרו התקרבו עד כדי לגעת. הנהג ניסה להגיע אל הרכב והם קרעו להרחיב את הבור למידותיו ואני פניתי אל הים. בבגדי החול ובבגדי הקודש שלו עד שנאלץ לכסרת על גופר העירום החלטתי שאקבר באדמה של ממש, כשראיתי את ברר החול אליו בחול שעל האדמה. בחרדתו החל הרב להתפלל ואיתר כל אלה הורידו אותר • זה לא רעיון סרב, החול הזה, זה לא נטרח -אפשר שנאספו למניין רגם אני הוספתי בתפילה על תפילתם. עם ניגון בקלות להגיע לים שם למטה. התפילה התחלף הזעם בעיניהם האדומות לצער שכינס פנימה את -אורני · , אנחנו מוכנים .•• אורני •••• השיניים המאיימות. ברגליהם האחוריות החלו חופרים בחול עד רחמים כבר לא היה. הם לא חיכו לי. גם כך נמשך כל העניין הזה שנערם לצד הבור הפתוח. לאחר שפינו עצמם לאחור התקרבה מעל ומעבר למה שחשבו , היה אפשר לראות על פניהם את קרצו דרלצינאה אל סף הקבר , נשכבה בשקט לפיתחר , הניחה את ראשה הרוח. עוזר הקברן ניער את השמיכה השחורה כמר קרסם המנער על רגלה האחת, הביטה בברר בפנים ריקות. מספ M משי לארח שהעלים יונה בכרבעו• הם החלו מכסים את הברד התפללנו על נשמתו של רחמים סרלטן עד שזרחה השמש. אז , כיסו כשהרב לקח אותי הצידה, תפס בזרועי , מביא ארתה אל חיקו • הכלבים על הבור. אחר-כך שחררו מעלינו את המצרר ששמר לנר. האלפים חלפו לפני הקבר ונעלמו מאחורי הקברים, ונעלמה גם היא. האצבעות בתרך הכיס כבר ספרר את השטרות, כשהופיעו הכלבים. נעלמו עם כל האהבה הגדולה הזאת, כפי שבאר. • 39 מאי 94'··· ~ ו~ 5 ארבעה סיפורים ן~ ~ ~ ~~ דניאל ולך y- כך נראה מבולגן מארד. · שהוצאנו אחר בראשו של כל אחד ומאתנ סיפור א' צמח הרעיון ללכת לכירון של הרבה כסף. אני עצמי יש יל לאט נדבקנו · חשיבה כאלה. לאט · הסתייגות קלה מצורות וכולנ ~lfl מדתי ליד קיוסק וחרק מהבי 1 ז. עמדו שם שלרשה וחיפשנו דרכים לעשרת ערד וערד כסף. ישבנו וחשבנו עד בהערעאנשים עם זקן שחרר. לא מצאתי שם שרם דבר מיוחד. רעוד ימים רבים אחר-כך • ·': '· ":''.... ,...,·. הייתי רעב. ביקשתי גבינה. כך ראיתי · אחר ברטבים באמצע-הלילה התעוררתי בצעקה מחלום נורא, שבר נפלתי רלבר ' וביקשתי. אחד מהם מרח לי לחו t: רשם זיתים. זיתים זה עמוק וראיתי פתק במקרם מרגדר. הגעתי לקרקעית ומצאתי · לא תא דווקא ועירן טוב, אבל ביקשתי ברטבים. חרץ מזה, אולי הפתק בכיסי. לא ראיתי .כלרם הבוטנים זולים יותר • בברקו ניסיתי לדמיין נרפים כדי לשכוח את הסיוט וראיתי שוב אמדתי לו. הוא אמר: "אתה אוכל גבינה עם זיתים, לא עם ברטבים". ושרב את אותר מקום מעצבן. הוא נראה לי מוכר. נכנסתי לאוסר אמדתי: "תן לי גם בוסנים". - ייאה, גם בוטנים!" אמר "רעיון סוב. הישן ויצאתי אליו • כך התחיל מסעי הקצר ביותר • זה היה םהיו ככה זה יותר זול לך. לקחתי שלרשה נרטב . ים ושאלתי: ייבמה זה היפה ביותר בחיי • עולה?". בתרך התחנה המאובקת והצפופה הצלחתי להכניס את היד לכיס בין · יירק שקל ן 20 יי ענה. היו לי דק 70 אגודות. עשרה אנשים ושלפתי משם טבעת ישנה של אמי. זה היה ןכיס-ימי במקרם רלספ "אתה מוכן לרשום?" שאלתי. ולא שמאל (אין משמערת לשיברי .הזה> "אתה ורצה לרשום?" קרא "בפעם הבאה הצרתzזן לרשום, תבקש פררםרקרל על הטיול · בפרסי , דק אספר את ההרגשה הכללית: יישבת שנרשרםיי. באותה תנוחה כל הדרך ושקעתי לתוך תמרנה חלומית נשלמת למכ הוא לקח נייר קטן והתחיל לרשום ולשיר מה שרשם נאותר זמן: נירוניה. כמעט .נרדמתי "אחד מלקוחותי · קנה בשקל ר 20, שילם רק 70 וחייב ערד 50". אמרתי: "תרשום: דניאל .רלךיי סיפור ג' פתאום הם פוצר בשירה אדירה ומחרידה: ייאלי , אלייי • ירד גשם כבד. כולם רצו עם המטריות ברחוב לכל םניסיתי להגיד שרב: "תרשום: דניאל הכיווני יולךזי ולפעמים נתקלו זה בזה. הייתי צריך להגיע הביתה לפני שיתחילו והם שרים: יישלא ייגמר לעולם ..•" לדאוג לי. את האוטובוס כבר איחרתי. עכשיו כבר לא יברא אוטובוס אני: ייבוררכוב 124" ערד שעה. אז בטיפשותי רצתי בכל המהירות מנסה לעבור הוהם כמ : "החול והים ..." שיותר. אז בדיוק הגיע אוטובוס למקרם שיצאתי ממנו. הבזמן-הריצ ברחתי משם. רצתי ורצתי בשדה ענק וחשב:תי "אני לא חוזר םלש נפלתי לשלולית, והברז כיסה אותי עד העיניים רעף על מישהי םע עודזיי, אך מיד חשבתי "אולי הם קרואים מחשבות 1 כן , בוודאי מצרכים, ואז בדיוק התחזק הגשם. · עגלת שאחזור לשםזיי. הגעתי לא תשרש בכלל למקרם יפהפה: היה מלא השנה דווקא לא ירד הרבה גשם. נדאה שתהיה שנת-בצורת קשה~ ברכות מרובעות טבעיות, קטנות ויפות, רביביהן סותתו שבילים רגע ירד רוגע לא. הארריר מהירים בצררה נוראה · השינויים במזג ישרים וקצרים. היו שם ספסלים. שאלתי איש אחד , איפה .רחובות הוא עצר , הראה בידר וברגלו עד נקודוז בשביל ראמו: ייבאן ואומרים דרשני. רק אתמול חיתה שמש נהדרת כזאת, שלא ויכולנ לנחש שיהיה גשם. דינה התקשרה אתמול לשתף אותי בצעדה לע רחובות!" שאלתי שוב: ייבאן רחובות?" והר:~ הראה נקודה עוד יותר אביה שנהרג במלחמה. היא ישבה ובכתה לבדה בחרשך. קטנה ואמר: ייבאן, כאן רחובותזיי. איש אחדי על הספסל שלידי אמר הדגשתי את עצמי משרגע שאני רז ככה ונרטב עד העצמות. הגשם לי ייבאן לא רחובות, הוא משוגע, מטורףזיי. היכה אותי בחוזקה. לא הפסיק לרגע. נפלתי עם הידיים על קצה של שאלתי: "אתה בטוח?" הוא אמד: "יש כאן רחובות, אז כנראה כאן ו'"חובותזיי רצפה. אחר-כך קמתי , התנערתי וניסיתי לשקם את עצמי במצבי. איש רץ לידי עם מסריה אפורה. "גשם, שמש, ושרב גשם" אמר לי התחלתי להרגיש טיפשי: כולם מטורפים כאן. שאלתי את האיש הזה על הספסל. הוא אמ 1 ר: ייהממ ••• רחובות? לא ונעלם. בבית כמעט לא ראיתי את עצמי. חיכיתי שאמא תתן לי משהר לאכול , ואבא יעזרו לי להרריו את הנעליים ואת המעיל , ואצא יודע. חדש כאן." מהמצב הלא-ברור. אבל אמא ישבה ותפרה. אבא לא היה בבית. יישוב נרטבת?" שאלה. סיפור ב' לאס-לאט התאוששתי. כך יצאנו · אחר לטייל. הלכנו עד שהגענו כשעברתי את כל החיים הראשוניים, · מכשרלי חיים · נהניתי מעושר למגרש קטן מיני · עם כל מתקנים. אלה היו מתקנים יפים ומושכים עצרם. בכל התחומים היה לי עושר • אפילו ערשו מילולי היה לי • באופן מירח.ו השמש סנוורה אותנו. עברנו ממתקן למתקן ולא עמדה לפני השאלה: לאןו בערד אני הופך :~ותה הנה והנה ולפעמים יכולנו לנוח לרגע. שברבר שיאים על הנדנדות. עדכנו תחרויות גם הנה ומצאתי עוד כמה ידידים. הקשרינו הראשונים היו שסרחים בטיפוסים. רדפנו אחרי פרפרים. אני גלשתי עשרות פעמים מכל מאוד . את הראשון הוצאתי לניסיון נועז , מופתע מעט מהקשיים מגלשה. מגלשות ענקיות משגערת. עם שיפועים ונפילות. פעם אחד החדשים שלי בדרך • שמנר את כל הבעיות בקרפסא ואסמנו • מה פעם בלי הפסקה עליתי וגלשתי. לא יכולנו לעזוב את המקום. 40 ••••• גויון 172 1 במתקני-הטיפוס הסתתרו כל-מיני מקומרת בלתי-נראים. יצרנו :i לעצמנו משימות שרנות ומשרנות. פעם אני הייתי פה והיא שם ואחד-כך התחלפנו בכל צירוף אפשרי. אבא עמד בצד וקרא לי.ינ: אחותי המשיכה להתנדנד איפשהר. "אתה דואה?" אמד לי והצביע על האדמה. נמלים שחודרת מארד רצו שם. "אתה דואה איך הנמלים הולכות? ואת החומד הזה שיוצא מהאדמה?" ואכן, יצא מין חומד כהה מבעבע. "הנמלים יוצאות אחדי הגשם. כמה מהן מתפרקות.הד.נ.א שלהן מכסה את כל האדמה." סיפור ר' ילד ישב רצפה בסרטי-אימה. הזוועות חדדו היטב לתוך מרחו ברצף. ההודים לא בבית. אמדר שיהיו כשיבוא מביה"ס, ולא באו • לא הארץ · כדרר · שואלים איך היה ביוםהדבילי . הכריחו אותו לבוא. יום שלם עמדו וחיפשו דרכים לשכנע אותר שאם כל אחד ירים את הניידות אז יהיה יפה בעוד שלושים שנה. בערד שלרשים שנה הוא יבנה לו בית בכפר . אם יבראו' יהרגו אותו • הוא יושב קפוא לקול-הצרחות וגומע לתוכו את כל האימה והגועל המוצגים לידו. בעדך באותו זמן נוסע בכביש ריק מנפש-חיה איש רגיל במכונית אדומה זוהרת ובוהה בשמים כחולים כמו ניארן. מד-המהירות מראה 400. המכונית פותחת את המרחבים האינסופיים לפני שיאדים כמו אש ואחד-כך יחשיך. - "הם נסער ככה שעות. פתאום נפתחה האדמה ..." - "איך נפתחה?" - "ברגע אחד. ברד באודך חמישים מטר נפרץ לידם בלי שום הכנה". - "חמישים מטר? לא יכול להיות~ ככה פתאום בשנייה?" - "פחות משנייה. חמישים מטר' אני אומד לך. הם היו המרמים. אפילו לא הספיקו לעצור • האדמה שאתה סומך עליה שתחזיק ארתך נפתחתיי. עוד מישהו עבד • - "הטבע בגד בהםיי. - "בגדול. ואז התפרץ מהאדמה סילון ענקי של גזיי. - "איך אפשר לחיות במצב כזה?" - ייראו!" -"מסתדרים ", נעלם. בתוך הנסיעה המטורפת לא ידעו מה לעשות עם הפתעה כזאת. - "איך זה ייפתר 1"' קרא הילד לאיש הבא שעבד . חשבו שהעולם מתמוטט. קול-סילון מחדיש-אוזניים בקע מהאדמה, שרב הכול התרוקן. הוא נשאר לבד. המרדה, שדיברה על הזיהום, לא ובתוך שניות התכסה כל האוויר בגז חום מלוכלך. הם לא דאו ידעה שיבוא חורבן כזה. הוא קם ויצא לטייל במקום המוזר. הכול קודד ומסתורי כזה. כמו להיות בבועה. הוא הנים למעלה. במקום כלרם. הם פחדו מאר.ד אבל המכונית המשיכה לנסוע. הילד ניסה לדמיין את זה: כמר בסרט-האימה שדאה - עוד סילון געשי מציף שמים דואים הכול אפוד. השקט נתן לו הדגשה שהוא מרכז-העולם. עכשיו הוא חשוב יותר מפעם. נכנס למסעדה אחת ובקש קקאו . נתנו את השמים, וערד' וערד' והם נוסעים ..• כך · אחד תמונה אחרונה. לו קקאו שחוד מלוכלך . יצא לשכב לנוח על הדשא. אבל אין דשא. נוסעים ודואים מסביבם אלפי סילונים של גז מהאדמה עד השמים. ואת השמים לא דואים. הכול אפרד . משעמם. ערד מעט לא יישאר כלרם. אם לא היה דואה האיש הלך והשאיר אותר לבד. בלי איש. הוא ישב כמה דקות למצוא אימה רשותה יין היו ל · סרטי ו עוד שלושים שנה. עכשיו הכול אבוד . את עצמו ואחד-כך הלך לזהות את המקום. הכול אפרד • הכול שונה. השנים נעלמו. הוא נאנח וישב ל קרוא עיתון כמה שיבין. היה כתוב: השעון מראה שנת 2020• לא זכר שום-דבר מהרגע האחרון שישב "הכול נכשל. אנשים מיואשים. החברה מתקשחת. הארכלרסיה בבית ודאה טלוויזיה לפני 30 שנה. לא כל-כך מיוחד. נסתכל קצת קטנה.יי אחד-כך נדדם. בינתיים בiישנא רצים למצוא פתרונות ואדח-כך נמצא זמן · איזו מנהר!י שבוודאי הומצאה ונחזור הביתה. למצב. טסים בכלי-רכב חדישים במקומרת פעם. · שלא נראו אף אפילו נכנסים לחלומות של אנשים למצוא תקווה. אבל נדאה שאין הכי הרבה נפגוש את אבא ראמא זקנים. המקום נדאה ענוד ומפחיד. מה לעשרת. רמקולים צועקים לא לצאת מהבניין. אנשים הולכים ככל שהדחיק ללכת הדגיש כל הזמן לכרז במשהו. היו שם בניינים רבתי-ספד בנויים בקשיחות רבה. צמחים לא נראו בכלל. גם חיות הנה והנה. שרם-דבר לא נדאה בחלונות. הלילה הגיע. חרשך גמור לא. אפילו ציפורים לא צייצו . הכול מת ומגעיל. זה נתן לו קצת זמן ירד. הוא נשאר במקומו על המדרכה ונפל ונרדם. לא חלם כלרם. להסתכל בעצמו . תמיד אהב את אמא. עכשיו רצה לצאת ולמצוא איך אפשר לחלום במקום כזה? בבוקר לא היה שרם שינוי מאתמול. הוא עדיין רצה לצאת לרגע לדאות מה יש נחרץ. אבל אסור אותם ולחבק אותם. למצוא מישהו • לצאת מהאווירה הנוראה. לבסוף להסתכל. אסור לדעת מה שקודה שם. בשעה 3 בצהריים עבד איש הגיע לקצה. בניין אפרד ענקי הקיף קילומטרים. כל העולם בפנים. ועצר להסתכל. -"מדאיג, מה.יי הילד התעודד. - "מה? נכרן, איך לצאת. הבניין הענקי גברה מארד. כמה חלונות למעלה הסתירו את העולם שמעבד. זה הסוף. איך האנשים האלה לא משתגעים? לכ ·. מדאיג מאוד האיש נעלם. שרב נשאר לבדו. אז נדדם ובכל-זאת חלם משהו אפור: הוא עומד בקצה-העולם. בחלון הכי גבוה נדאה החיים לכודים בבניין הזה? הוא נפל על הכסא חסד-אונים. לעולם לא ירכל לצאת מכאן • קצת ארד. ממש ארד-שמש. הוא מוציא את הראש דדך חוד בקירלראות. איש עבד ברחוב. • - "איך כל זה ,"!?הדק צעק לו. - "מהזיהום. חרדים בשמים." דניאל ולך . בן עשר ים, גד בדחרברת. מתעתד ללמרז ספררת רפילרסרפיה. 41 מאי 94' תשובה לרזת כז'רזה לכבית מה עלה כגורלו של הירש גליק חנוך בז'וזה · ברשימתה - שלושים שנה למותו• רבצוני להסב תcו תשרםת לבך על הסערת בתרדה וסליחה וכברד רב <עתרן 77 בלירן 171( מתייחסת רות שנפלה נםאםר •על הגשר• םאת עזה צבי לבנית גם · בז'והז למאמרי <בלירן ונם. 165(, אף אם (גלירן 164-163, עם' ננ>: לא מזכירה במפושר את שמי. תכוב לע הידוס נליק •שרנצח ניוערת וילנה אני מסכים בהחלם עם כותבת הרשימה על כך נהירתו בין הפריטזנים •••• האםת cויה ששהיר שליס · שולמית ררדניק הסקציה · , שבזיוזה אמת• •· וה · היהודיתשהקימו הוא וחבריו , הם חלק אינםגדלי וחשוב בתולדות גליק, לאחר · שנ 9,43 ,ן נלכדה יחידתו תיcונרתr:י>תיcוזvירK:r ל pתלהם נינליררנפיה בספריה התנועה הקומוניםםית בארץ. בין המסמכים בפ.פ.אר (ארגון הפריטזנים הםארחד>, נשלח הםרכירת רםת.גן> שהבאתי מארכיון הקומינםדן במוסקבה יש גם לםחנרת אסטוניה, תחילה לםחנה נרה · םקציה היהודית · כאלה המתייחסים ישירות ל כך לםחנה · ראחר גרלדפילז." נקיז •94ו אי-הזכרתם .· ול•אמת במאמרי האמור היא תוצאה רבח גליק םן הפחנה אך עקבותיו נעלםר." של המסרגת המצומצמת של כל מאמר מסוג הז. לפעםים כרתכים שיחד עם ערד כםה םחרביר ובכל זאת תרדה על ההעדה ותודה למערכת נהרג על-ידי גופנים, אך לזה אין הוכחות עתרן · 77• על פידםום פרק מספרו של חגרך בוררות וחד םשםעיות." בהזדםנרת זר אני בזירדה. ורצה להודות לך על עבודתך ועבודת כל םערכת •עתרן 77•- אחד םהםרבים שישנם לאון זהבי בארז. תיקוני טעות מרשיתמ ההעדות למאמרו של אוריאל זרחו על א.ד. גררדרן כבלירן 171 נשמטו ההערות 24-35. והדי הן: עמג 24( · צבי ררדניק <אדר> •הדים 1947, הקי הארצי, א. · ת 25( דבעו ומורנו•; הרצי ביתיגרדררן: דגניה אי תשכ•ב. סנ~נית לאה שלי י:פת 26( · רענו ומורנו · ראה • ו •."".'..27( שם, עמי 42• אני מהרהר 28( שם, עמי 34, מכתב משנת ד. · תרע~~יר i םי 'ן:י~~~~ ~חול V? ~די:ן ס~~ז 29( ראה מאמר מברא מאת פרופי אליעזר שבדי שהופיע בספר: א"הרן דוד גורדון - ב, · תשל · תרסייה · ביבליוגרפיה עמי 15•1, במלאת 50 גררדרן, דנגיה אי · שנה לפטירתו. הרצי ידחיר רבית 1979• ~ד~י:ו r ~רות 3o< א.ד. גרדררן: כל :· ד.אדם והטבע כתבי גררדרן: הרצי הפועל הצעיר o ו 9 אביב · ו תל עמי 53, תרפייה. ו 3< א.ד. גרדררן: האומה :· •מתוך קריאה והעבודה: אלול מעברות · ח: •הסופרים והעובדים · תרע כרך גי: חוברת ,וי תרפ•א. •בעניני ספררת•, הפועל הצעיר, שנה וו: .תרפייד בשניים משיריה של סיגל אשל, שפרדםמר בגלירן 32( כל כתבי גררדרן , כרך אי: עמי 236• t 7t, נפלה, לצעדנו , סערת. 33( · הדים " :· ערד בעניין הסופר בקיבוץ · : דרר · שולמית בת >2<:1943 עמי 23"20• בשיר ,•ם,. נדפם ו;י~וק~~ במקרם '?(וt~מה. 34( הסופר · : יהרשרע מנוח ך: אגודת · בכנס אסר > :· בקבוצה סופרי כפר> עמי 32 הרצי מחי הסברה איחרד הקי רהקי בשיר •מגע• נדפם כiיד: במקרם ן;י~~ • א: · ת 1957• ל דברי חיותה ברסל: מדגניה אי שם · כנ עמי 45"50• 35( לאה הדומי: דיסראםציה: 1974;58"47• <מהערות 31-35, ראה הערה 1- שולה קשת> המשך מעמ' 19 האהבה. האם גם הן מופיעות בחיים כל אחת הצמחייה ובעלי-החיים. בכל אלה מגלה רבינרביז> ודיירה, ארמדת היא: •גברים לא בנפרד - אר שמא הן מופיעות במעורב, המחבר ידע עצום, אהבה ונלהבות. אלא מחפשים בנשיהם את האם רגם לא את הבת במנות כאלה אר אחרות, אצל כל יחיד? שאלה ראויים לרשימה נפרדת. ולא את הבתולה ולא את הזונה ולא את כל רמה על האשה יהודית, אשר סביבה סובב לבסוף, לא ניתן להתעלם מכמה מן ההשגות יתר השטויות שכותבים בספרים. את אחותם הספר כרלרו הארס-פואטיות הפזורות על פני הסיפור הם מחפשים, אמרה, את תאומתם הקבורה היא מדברת מעס מארד , ובעיקר מגיבה כולו. באחת מנסיעות הלילה הרבות של בתרכם, כה קררנה, כה נרגעת, כה עירומה ב"מאי נפקא מינה•, והמרתק ביותר הוא, זיידה עם עודד' בנר של רבינרביץ , אומר - · ואין להשיגה <עמי 203(. שכאשר אתה מגיע לסוף הסיפור אתה מגלה אתה · : עודד תכתוב על כל הדברים רמה על האוהב השלישי , גלוברמן הסריחו? שבעצם אינך יודע אפילו איך נראתה, מה האלה .•• אחרת בשביל מה אני מספר לך את הוא אמנם מחזר אחרי יהודית בעדינות <לא היה צבע עיניה, שערה, קומתה, אר כל כל זה? אתה תזכור ואתה תכתוב" <עמ' אופיינית לו>, מביא לה מתנות, כגרן שמלה איפירן פיזי ארח • אתה רק יודע, שלידיה היה 233(. הגבירה · ומשקאות חריפים, קורא לה ריח של עלי לימון <אף כי עבדה ברפת רמה, לדעתו , הקשר בין האמת והבדייה עורף · ופעם בשבוע מתארח אצלה ומבדח וחלבה פרות> ונשוכנה מתה נראה · יהודיתבספרותו ארתה. אך מושגי האהבה שלו הם השנהב הדק, שהשנים והגעגועים והמיתה יינם השקרנים מיטיבים לדעת שהאמת פיזיים בלבד · ארציים , ואפילו גסים. את לא העמו רכן •הקרסוליים · את זהור והבדייה אינן עומדות זר מול זו . שכנרת הנשים - אר כפי שהוא קורא להן , עמ' > · העדינים החזקים 333(, מי יודע במה סרכות הן , המתעניינות זר בשלומה של זו ייצאצקעסיי - העולם · : הוא ממיין כך מלא מתאהבים? למי הפתרונים? ומשאילות זר לזר דברים נחרצים" <עמ' םע אשה צנון רעם אשה תפרח-אדמה רעם זהר לבר אך '· כימים אחדים · של הסיפור 186(. הסיפור' כך אני · : ובהמשך לכך אשה ביצה קשה." ואני כבר אמרתי לך מאיר שלו נרגע בשלל תופעות אנושיות חושב לי בלילות, מבקש לו תבנית ואפיק זיידה כל אחד מקבל את מה שמגיע לו , נוספות, שלא ניתן לספל בהן ברשימה זאת ומוצא. --- הסיפור' כך אני מרגיע את עמ' · נקודה 88(, רכך הוא הולך רנותן בהן - בדיקנה, בזיכרון , באמת ובשקר , רעוד עצמי' ממאן להיות בדייה" <עמ' 331(. סימנים בהמיים וגסים יותר ויותר. רעוד • דבר נפלא בסיפור זה הוא שילובו של לסיכום: זהר סיפור נפלא, מלא קסם מאיר שלו מעלה, אם כן , לא רק שלרשה הטבע רמיזר גר בחיי האדם, כמר ערנות השנה, סיפורי, מלא חוכמת חיים, מדבר לשכל טיפוסי אברת, אלא גם שלרש תפיסות של הציפורים ובעיקר העורבים ואורחות חייהם, ולרגש וממשיך לחיות אתך ימים רבים ... 43 מאי 94'