111111 ./ 157:3r ':יכ r r 8 5:3::·c11C sז 12.00 -....... ' ·.-. ~ .........___ ·" 'י ·~~~~~~~~~~~~~ ו~מ . !ל~ו~ת~ו~ב~ר~ת!ל!_.!ז~כ~ר~מ~ה:..!""ע~ש~ג~ n·~ !ד!ת~ם~ה~הב.!ל~ש~ך~ט nת~ !~~~~~~~~~~~~~· יגאל גרינשטייו יווור ארגון העובדים של חברת ווחירות" מקונצרן שיכון ובינוי וחבר הוועדה המרכזת החברות ההסתדרותיות צריכות להוות דוגמה לידי תל אביב, 1952, גרוש . הרס.תדרות סכסוך עבודה במפעל. לדעתי , אם הטענות של העובדים צודקות - יש לטפל בהן בצורה כנה, בלי לפני עשרים שנה התחלתי לעבוד כפועל בחברת קשר לשאלה מיהו המעביד."חירות" . במהלן השנים למדתי והוכשרתי גם כהנדסאי נאי מאמין 1 שהחברות ההסתדרותיות צריכות להוות וןכ למדתי מנהל ציבורי באוניברכזיטה העברית. וכיום דוגמה לדרך של ההסתדרות. לא יתכן, שבחברות נאי מכהן כיו"ר ארגון העובדים של חברת חירות הסתדרותיות יעבדו אנשים על חוזים אישיים -חוזים, (המונים כ 2000- איש), ועוסק וייקטים המבוצעים · בפו שלהם ההסתדרות כל כן מתנגדת. ראשית, יש לטפל במסגרת החברה. בנושאים הללו מבית, ואז גם הבסיס לתביעות בחוץ חברת 11 חירות 11 קיימת כבר 75 שנה. למרות אשהי הוא חזק יותר . חברה רווחית המבצעת פרוייקטינ t גם בחו''ל, ההועלת באשר לעתיד: בטווח הבינוי, עיקר העשייה בענף ההבניי לאחרונה ההצעה למכור אותה לחברת ."ללכ,,בתגובה, הכרזנו על סכסוך עבודה, והמאב ק גם גרר שביתה. תצטרך להיות בתחום של מפעלי ציבור -שירותי סעיו,ד בריאות ומרכזים מסחריים. המדינה בנתה הרבה לטענתי, ניתן לשפר ולבצע שינויים ארגוניים בחברה גם במתכונת הנוכחית, ואין צורן למכ ראותה . הבאתי את מדא דירות, אבל שירותי הציבור נעשים צפופים ולאמספקים. עהדמה שלי ושל העובדים בפני ה וועדה המרכזית של ההסתדרות, וכיום נמצא הנושא בטיפול. דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שרוב העובדים ההתנגדות למכירה נובעת מהחשש שזכויות העובדים בענף הבניין הם עובדי שטחים וערבים ישראלים. תיפגענה. לאחרונה מכרה ,,כלל" את "אלקטרה" אחרים, גם אנשים צעירים, לא נמשכים לעבודה בענף . לחברת אלקו, והתחייבה שלא ל ! {סוק בתחום דומה היו לי שיחות עם שר האוצר ושרת העבודה, והצעתילנסות בזמן הקרוב. היות והעבודה ב,,חירות 11 חופפת למשוך יותר צעירים ועולים חדשים לענף, באמצעות שיפור התנאים ומתן שכר הולם. העולם עובר במישורים מסוימים לזו שב"אלקטרה'', אנו חוששים ש"כלל'' תשנה את פני החברה, תוך פגיעה בעובדים. היום לבנייה מתועשת, הוא דורש מיומנות, מהירות ואיכות., ואיו סיבה שלא ניצור גם בארץ עתודה של גם אם המכירה תתבצע בסופו של דבר, מחובתי לדאוג עובדים מוכשרים. אם לא נעשה זאת, אנו עתידים לכ,ן שזכויות העובדים לא תיפגענה ושייחתמו אתם הסכמים קיבוציים - שאף יקויימו . אם "כלל,, תתחייב למצוא את עצמנו ללא עובדים מיומנים . בהסכם לטווח ארון לשמור על זכ:ויות העובדים ולא לפרק את החברה ולהפוך אותה לו r ברת נכסים -נוכל אחת הבעיות הקשות היא בעיית שכר המינימום. כיום, לחיות עם המכירה בשלום. עובד אינו מסוגל לקיים עצמו מהמשכורת החודשית שלו. הוא נאלץ לעבוד בעבודות נוספות - דבר שמסיח אןי לי ספק, שכל חברה צריכה להימדד לפי הרווחיות את דעתו ממקום עבודתו ואינו מאפשר לו לתרום את שלה, כולל החברות ההסתדרותיות. לכן גם יזמנו לפני מלוא התרומה שהוא מסוגל לה . העלאת השכר תאפשר שנתיים שינוי של הכנסת נורמות ופרמיירות ב''חירות", לעובד לרכז את כל המרץ והזמן במקום עבודתו. כן, במטרה להגביר את המוטיבציה והיי י צור. כמוןב, גם תעלה התפוקה. ההסתדרות צריכה להבין , שהתפיכ j יד המרכזי שלה מעבר, כמובן, להגנה על זכויות הע 1' בדים - הוא לדאוג נאי מאד שמח שנכנסתי לוועדה המרכזת. לדעתי , יש שהחברות שלה ירוויחו (נושא הברי t ~ות שונה, וכאן אני חשיבות גדולה לעובדה שאדם כמוני, שבא מהשטח, מאמי,ן שיש צורן בתקצוב ממשלתי (. נמצא שם. אני מכיר את העובדים ברמה של הפרט, נפגש עם האנשים במקומות העבודה, באתרי הבנייה, אןי לי בעיה עם העובדה שבמכ j רה של ''חירות'', ויכול לשקף את הצרכים האמיתיים והבעיות שלהם. ההסתדרות גם אחראית על שמירת זכויות העובדים בכלל, חשוב שההסתדרות תרד יותר לרמה של הפרט. וגם המעביד. בראש ובראשונה אני מייצג את העובדים זהו, לדעתי, הצעד החשוב ביותר במהלן לשיפור ואת האינטרסים שלהם. לאחרונה, למשל, אישרה ולנ התדמית שלה. • •liiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiii••iiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiii~• סיפורת ישראל שמיר: חרות החיות 2 מרוסית: יהודה גרר-אריה ורדה קבול-יהלום: לגבוה, סיפור כרמית מירון: קינה יוסף זיסמן: סיפרו כרך 1 נובלה דן כספי : כנפיים, סיפור איתי דורו: יחסי שכנרת, סיפרו שירה ערוד פלו : שיר • חמי אברהם: שירים גיורא סגל: שיר שמערן אדף : שירים אליזערוב: · יהודית מרסל שירים שלרם וצבי: שירים • מרים איתן: שירים אורה לב-ורן: שירים 22 30 34 36 42 44 5 8 11 14 15 18 ·------------------------ רות נצר: שירים דורו ירון: שירים • אוגרן לוי : שירים רות לאופו: שירים • דפנה שחררי: שירים ביתית גינת: שירים אנדו אלון: שירים תיאטררן יוסף מוגדי: מול הים מסרת ורשימות חגרך ברםרב: על בורים רקסלר דרו ארחנה: הזר 1 החםא ועונשו רות לבבית: מסך גורל 1 מסך קםן אמנות פלסטית זירה ורן: תערוכות החרוש ביקורת ספרים 19 29 33 35 41 26 9 16 18 20 תמונת ה 1JJi!J: צילום, גיון כרוב כהן r ------------------------------ לכבוד ת"ד 16452, ת"א 61163 סקירות הגג• מבקש להיות מגוי על " עתון 77" שמואל שתל לעומת זאת• למרדכי הרםל · על • רות לאופו על "המרקיזה מגרבארי " לצביקה שםרנפלד • שמואל שתל על •נאדבראהמה" לנעמי גרינברג 6 8 10 לשנת 1993/94 רחל דנה פרוכסר על · יומולדת שמח, נוחי לנעם זיו שם ומשפחה רות לאופר על •קשורה ומותרת• ללידיה בר-אב כתובת -----·~------------- םמאמרי ------------טלפו אבי גיל על הפסוקים הסמויים מן העין• לידידיה יצחקי · מצורף בזה ש•ק על סך 100 ש"ח עבור 11 גליוגות, כולל משלוח ירידיה יצחקי על rוoנ שנה. 30 םיפררי _ם _" 12 חתימה תאריך מזורים קבועים לפי שעה .יקעב בסר חצי פינה • רוני סומק -----------------~ 4 17 דורא נכנס ~6 גית l ןוו שנה ט" T• גיליון 157 •שבט-אדר תשנייג פברואר 199:3•12 שייח ירחון לספרות תולתרבוכסיוע : סשרד החינוך והתרבות, העr:רסה לתרבות ול- אמנות הםתדררת העובדים הכללית, הסרכז לתרבות העורך: יקעב בםר ולחינוך ITON 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Sasson Someth Ziva Shamir. ' חובי המערכת : שסערן בלם, ששרן םרסך' זירה שסיר עורכת משנה: אורית אילן המעוכ n והמנהלה : :· סל 5619879, תיד 16452 תיא המערכת אינה ערבה בכתב על פניות כרתכים ואינה ניהול ועיצוב : מיכאל בםר ~ ניקוד : שמואל רגרלנס מחזירה כתבי יד אלא אם זררפה אליהם מעספה מבוילת. איור : מיכאל בםר חומר יש לשלו ח רק בדואר רגיל' כשהוא מרדפם מועצת המערתכ : יזחק ארררברך-אררפז, גילה בלם, נתן זך, ברווח כפול על זד אחד של הנייר . פגישות עם א.ב. יהושע, ורני םרמק, זבי 'ןרמעr: עוזר רבין' הערוך וזרי לתאם מראש ש. גיורא שוהם, אנסרן שמאם. גרפיקה ממוחשכת : תסליל הרמל" : אוגדת הסופרים ואמנים לקידום הספור n לרחרח : דפרם דורו an וו Vice Editor: Orit רכnוהרn כישראל - העומת הדפסה וכירכה : חב' הכרוכים Management and Graphic Design: Michael Besser ן@ להחזיר או-תה לעצמה ולחבריה 1::1 ו פנייה ישירה לחב 1 י"' אגודת ,הסופדים פני ספררת ומשחיתים את סעם .הקוראכאמוד , אלו דק שלוש דוגמאות לפעולות החשובות תשיכולו הסבורים שיש סעם ו l( ~ף צודך בקיום ארגון 8יעה פי וצריכות להתבצע על-ידי אגודת הסופדים. מקצועי -חבדת-תדבו n.- של סופדים במדינת ישראל. -נכון , נשמעים קולות מעסים, בעיקר על · '~אכאן , אני יודע, יבואר הנימוקים-שכנגד הידועים: דוב יחבר רקע תפקוד האגודה בהווה, נגד קיום האגודה. לטענתם, האגודה אינם ראויים להיות בה, והראויים אינם מוצאים הב באגודה אין למעשה כל צורן: הסופר · ~ם הנחשבים מסתדרים עניין , וכיוצא בזה נימוקים בדוח זר . התשובה היא פשוטה ךא בכוחות עצמם, ואלו שאינם נחשבים . אולי לא חשוב שיהיה אמיתית: המצב באגודה חיבר כפי שהוא, בדיוק משרם כך. םמשו להם ארגון סופרים. שהסרפדים, הראויים לתואר זה, מתרחקים מהארגון , םבאי ועוד נימוקים: סופרים הם לרוב אינדווידואליססיים - מה להם במקומם אלה שבאים. לכן צדיך לשנות את המצב מן היסוד . ולארגון משותף? וכן - כמה אנשים ב 1 :לל מעוניינים בקיומה צדיך להציל את האגודה ולבנות ארתה .מחדש ובכן , מה צדיך לעשות כדי להחזיר את ההאגוד לעצמה של הספרות ? חצי מעברה •.. כל הנימוקים הללו אינם בסלים בשןםים. יתכן שבאמת אין ולחבריה? התשובה קלה. הביצוע - לא. יש לקרוא בלמיט צורך בקיומה של האגודה. יתכן שההי:פך הוא הנכון: אגודת הכוחות הלא-אוטיסטיים של ציבור הסופדים ולבקש, או עלתבו מהם, להעמיד עצמם לבחירה למוסדות האגודה, תלקרא הסופרים הזר נותנת לגיטימציה לאנשיכ l שיצירתם אינה ,יצירה שמקצועם איננו ספררת, ושמנצלים il( ת ההשתייכות לאגודה הוועידה .הקרבה אם מהלך זה יעלה יפה, ניתן יהיה לשנות בהדרגה את ךתהלי למען מסרות זרות .לה אבל האגודה קיימת. אגרות הסופדים ו i עבדיים הרקמה על- ידי קבלתם של חברים חדשים לאגודה, ובמשך זמן קצר תיחסי לשנות את פניה. ניתן להשיב לאגודה את כוחה האמיתי , ח.נ. ביאליק, וגורלי סרפדינו היו חברים פעילים :בההסגולי , בעל הסמכות ומעודד הכבוד . וכשיהיה צודך , היא םג טשרניחובסקי , שסיינבדג, פיכמן , ביא'~יק עצמו , אצ"ג, למדן , תוכל להשמיע את קולה - קולו של הסופד - בנושאים שונים, קרבנו , ש. שלרם, גלבוע - רמי לא. נכר 1י , חיתה קבוצת ,סרפדים בראשות שלרנסקי , שהתעלמה מה t ~גרדה. אבל חיתה זר הנוגעים לחיינו התרבותיים, המוסדיים והלאומיים. • התעלמות שלא מרצון. היא באה על רןוע מאבק אידאי-חברתי, J.::·~ -u91~ סגנוני וכר.י רבכן , קיימת מסורת. ומסורת אין מבכ 1 לים במחי-י.ד מה ערד , שישנם אנשים, כמו הח"מ, הדואים סעכו - אם לא למעלה מזה בקיומה של אגרות סרפדים ככוח מאורגן. המ'כצת lAUzןן יש סעם וצורך בגרף, שימשיך לספח ת~: מכרן "גנזים" כמכרן ביבליר-בירגדפי של הספרות העברית החדשה: מכרן , המרכז מקודרת, אגדות וכתבי-יד של סרפדי ו ~: עבריים החל ממבדלי פנחס שדה : איך זיגג רזי א פייגאלע. חייו האחרים של האדון גאון. רעד ימינו אלה. אף אוניברסיטה אינה יכולה למלא את מקומר שירים 1992-1989; הוצאת שוקן; סיפורים מיוגוסלביה; בחרה. תרגמה מסרבית-קרואטית וערכה: דינה קטן של "גנזים" - ולא כאן המקום לפרוש )ות הנימוקים לכך. 45 ;1993 עמ: ספרו האחרון של פנחס שדה הוא אולי בן-ציון; הוצאת ידיעות ;אחרונות צדיך איגוד שיטפל בנושא תנאי-העב ו ידה של סרפדים. איגוד, הרגיש מבין ספריו . מתוך הכתיבה 1993; עמ' 167. שיקיים גשר בין היצירה לבין עיגרנן-ג:חרק של זכריות יוצרים, הפשוטה, הצלולה, עולה מנסו של השד ארבהע-שער סיפורים, פרי-עטם של - ישר וחשוף אל מול החיים, ,המחלה סובי המספרים הסרביים בימינו . היום, שינהל את נושא המלגות והפרסים להם ראוי ציבור .הסרפדים כשהקולות העולים מיוגוסלביה השסועה והמוות. ובעיקר - איגוד שיהווה קול שכנ 1 נד לציניות, תלאדישו הם קשים ואכזריים, יש משמעות מיוחדת ולהתנכרות לערכים אנושיים, ושישמיע מדי פעם את קולר גם איילת אושר : לפעמים אני תהולכ לקולו ההומני של הספר הזה. בסוף הספר פרסים על המחברים ויצירתם. מכאן: ספרית פועלים; 1992,47 עמ: בנושאים אלה. רoo שירים ראשון למחברת. מעביין , וכמר כן , יש צררך באיגוד שידאג לקס t ד עם המר "לים, לא דק שלמרות שבעלה של המחברת נרצח על- אריה בדאון: משה דיין במלחמת יום בנושאי שכד , אלא בכל הנושאים ה : אחדים. ואחרון - צדיך ידי לאומן ערבי , גם השירים, הנוגעים הכיפורים; הוצאת עידנים; 371 ;1993 בנושא היהודי-ערבי , חדורים תבאהב עמ'. שיהיה גרף, שייתן גיבוי לאדם הכותב, גרף שיחשיב את עבודתו םרא ובהומניזם. תא"ל <מיל.) אריה בדאון כיהן כשלישו של הסרפד נזכרת עצמה. ומזכירו של משה דיין , שר הביטחון הילל ברזל : שירת התחייה של לשאו במלמחת יום כיפור. מתוך נקודת התצפית שלו , ועל בסיס מחקר במסמכים בתחומים דנים ניתן להיטיב עם הסרו!ד. אביא שתיים-שלוש טשרניחובסקי; ספרית פועלים ;1992; 544 עמ: ובניתוחים הרלוונטיים, הוא מציע את דוגמאות בלבד: לפני שנים חיתה קיימת קרן וירד , שעזרה הכרך השלישי של תולדות השירה גרסתו , המהפכנית והשונה מהמקובל , לסרפדים דנים לשפד את רמת הדיור ןםלהם, להרחיבו , להוסיף העברית מחיבת ציון עד ימינו , מוקדש לאירועי הימים ההם. כולו לשירת שאול טשרניחובסקי. ברזל חדר עבודה ראוי לשמר , חדד ספרייה וכר.י את פעילות הקרן בוחן את מכלול יצירתו של יעל ישראל: יצאתי לחפש מחסה; עם הזר חשוב לחדש. טשרניחובסקי ועוסק גם בצדדים עוב.ד הסדרה הלבנה; 1so ;1993 עמ: ותחומים נוספים הם נושא מס ההכנסד;, וכן הוזלת ההפקה של ביוגרפיים, המאירים את שירתו. הוא פסהר הראשון של יעל ישראל הוא אוסף ספררת מקוד , שתאפשר למר "לים להר t ביא ספרי שידה וסיפורת צמביע על היחסים בין הפן התרבותי- לש סיפורים קצרים, המתארים הוויה כללי והפן היהודי-לאומי אצל ישראלית קשוחה, עולם כואב של מיניות ללא הפסד . בכך יוחזרו אוי · הכבוד הו ליוצר וליצירתו , נוסה, חוסר מוצא נפשי ומחאה חברתית. טשרניחובסקי, ומנסה לתת רפש ותתאפשר הבחנה בינם לבין כל מיני דברי דפוס, המעמידים לסתירות הרעיוניות. המשך בעמ' ו sd 4 - גליון 157 11 עודד פלד בלאדה לירייה בחשיבה 1 ~ית נכךנ 1 ת ן~: י~? ;ך~~ב: <נכחגת ~דד:ל' ~ןאג 5(- ~סר ~ס,ד:ם קרירים ~י~ת עננים מזרזפת מעל הולסבה שעה שאנ 1 ח;צים את ה~שר האפר נדר:פנ 1 לחגיגת- g ~ך / ד ~לי ~·~ רס:~~ ,ק ' ;ך סדש ~ל ·~l ריב;ן~'י רר'וי 1"-רו~ה T א;ר •:-:"- ד' ~ה ~ןסא - ~סה ~לדכ;לית ~V{ ר;ת םי~~~ םי~~;ס~~ ~א 1 ןם ~Q דנכר ן~: ~ל ה~~ ~יקר;פ;ן חרי~י ך;קם ~לים ןק;ת, ע;~ךים 1 ~ק~י~ים: 2 :ד~ז:יי ~ת :ב t9 ;ן -ז ry ינ:יי ~;ים חר 1 ש;ת ע.יג:ם :ד r. ב~~-ת;ל ב~~-ת;ר;ח~ ח 1מ;ת- ,ב~.ע קש;ת -י;ם ... א; כ~~ 1,ה~ ר~ע ~ןא;יק <~ןאג 4.' לא <קז.rךב:- רח' פ;ן 9ןא ryם ("~נכסת ל;ריןה") -ת:~ ן~: ~ג ן~: ~ג ן~: ~ן~ת ן~ב ה~~; ל~~ן ה~;ק~ :בנכ Q ן.ן;~ה ~~:פןת ~דה ~לי ~ןד 1 נ:יי' ןך~ע - ~~ים ק~נ;ת ק;נ;ת ם;צ~~~ ;לזים ~~ז:יי;ים ~~קי~ה למ~י Q ת :בש;ק;לי ~~ב: 9:ת~ 3 ~ן Qן~· א Q א / ~ל T1 ב~;ים, :· לע,צף~י :p מ; ו~~~ , ך; i?, דר;ל ~עןב ~~'T ~~מף~י , ~יד~ךל 1ד -w; ;ים ~ע.~יןה ~ע.יגים ~קףח;ת ~ש;מחים ~ר~ע חב 1 ~ים ת;ע~~~ ,ת;ר;ח~ ן~ד~;ים - צ;ד~ים ~ל ~נכח :ב~לר:ה, ~ריחים ח 1 ~ים-ןנןיךים נ~~ 1 ת ה:;,ע ~ר ~י :ק~ע ~בןאףת ~י ע~~: ?:די ~דדו לא :ז 1ז פ ry -ii ,ה~.דך-א~~ ~ש 1ס Q!J ~יו :~דז:יי ת~~~ סא 1 ןם, ~ק~ית ,ת;נ~ ~יש זר בi~כנר- ~ןאג 92',11 'ר~~~;נ~ם~~ ק~י~ה ז:י ry :ה ~אן: * · 'ךיב;ל~ר ('אקדח') - ת לספר ~· כתב 1ת 1תרנ 1ת 1אמנ 1 ת, שהיה אחד משופרות תרבות המחתרת בצ'כיה לפני מהפכת הקסיפה. *מתוך ·ך,קוב y "חלונות, מרפסת, חצר אחורית ", העומד לצאת לאור בהוצאת "אופיר", חמי אברהם ~~יף ~:די תזr~ס ~ת :בןלת ~ל ל 1זr ~ל 9 י~ •~iJדנ 1 ת~ד~~ :בל;?ה f :די i]ה:;~ ץ~~~ :ב~נןיל ח;ך~ת ה~;כ~ו~ם ה~~ ס;נכה ב; הנ;שא את חזפה ..· ז -..:· ~לים :~ים ~רחי ~~רב ~ת ~גי ~ל ,~~ב: ל~יש ~ס:ה ~אן ע;ן ו~~; זrסיר ~ל ~t~רי ךש;~ף ~ר:פ;ת זrליזנ~ ~י לנכ~ריר ב:ב~קף ם:זrר:p דר סי 1 ~קךם • ~ה;~ןה נא;תה השעה מכח;לים T T :-T•:• הכי חשףב T • : :פמ; רהיס שב 1ר 0 מתרים את יפנ :T T -:.:· ד ~ה;~ןה :pי;~~ ן~;נ~~ ןלא ~~ין ק~ן~~ לא ~ק~יןה 1 ~גי ~~~וים א;נ:ןי 1 םמ;ק,קי ס;נכה ס~ q דה :בז; וליל האחד התע;ךךן.ןי 0 • -: T •: T • -: ד~לס ~א;ן ~~יו ך ry : ח~יר ן;לזr~ ואני הבנן.ןי . : -.. .--: ו~~ ן~ינ:יי זrכנ;א ורב 9דא 93 ....' זן ו~ פניו צוחקים בתוך הקמטים מרדכי הוטל: לעומת זאת, שירים; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 1991;48 עמ' הספר פותח בשיר אהבה הססני וענוג: "האם אבקש ארתך לקטוף לי פרח אחד; בערד אקלים חיי משתנה'.' התשובה היא בדף הבא: "על כל שאלה את ערבה אהבה". טוב בזמננו לקורא שירים, בהם הארוטיקה לא דחקה את האהבה והסקס לא דחק את הארוטיקה. מרדכי הוטל איבר אולי בן הזמן הזה, הוא -מסרגל לכתוב "מורבעים" מהוקצעים ומחרוזים <עמי 7(, כמר עמיחי הצעיר וערמו ביאס הזקן' שלפני אלף שנה אהב רשתה בכלים הנרצצים עד היום. מרדכי הוטל נמשך אחרי ארכאיזמים, "עד אפיסת עיזרזר" <עמי 28<: הוא מבין ב"התמרגגרת שנמוגה", יודע "מה פיסל רמה פסל" ומעלה חידושי לשרן' בהם "בוסר הוא חסר-בשר" <עמי 30(. ואף על פי כן' הוא יודע לקטוף "סברס בידיו" ר"סבירנים עפים כמשאלות אר; כיונים לבנות מעבר לגדר" <עמי 16( ואפילו פררזאיזמים כמר' /1 בהגיעו ל גיל שמרנה-עשרה, קיבל ;סוף סוף ושירן-נהיגה/ בטנק" <עמי 23(, כי מרדכי הוטל' "פניו צוחקים בתרך קמטיו" ו "הקמטים לארוך פניו' כתלמים חורשים/ וקררי התקררת כעורקים בולטים על הזורעות" <עמי (. 17 טשרניחובסקי כבר אמר ומרדכי הוטל חזר: "האדם איבר אלא תכנית/ ברף מולדתו" <עמי 32(. הארץ החדשה שהגיע אליה במארחו העמיסה שקים על גבר' ואלה, יצקו כאילו את גבר לתוך תבנית. אדם ש~ספר טבוע בזרועו' צריך היה לראות בגליל את מולדתו רבית-אביר. אכן, הוא רגיש ודורי על שאיבר כותב בשפת אמר' ואביר הלך לעולמו ב"טרם היה לנר בית רכבו חיתה; כתרבת חקוקה על המצבה שלו; טרם ידעתי עברית כבר; קראתי קדיש באותיות וקשה לקבל ששירה היום אהי "שיר לטיניות": "את שפת הקודש שבפי/ חירור." /1 <עמי 26(, "מפטפט עד ברא אני שרוף בנז.קטרתי ואת אפרה מפזר תורי /לאנוס את בתר הבודהיסטית/ מוצץ סיפרו" <עמי 23( יש"מסחוסירחון; עושים אמנות" <עמי 37(. על קברך" )7'מ! 22(. של זלי ג. 'יש לך זרע צלולי צחקו" בכל זאת בו:ה לו מרדכי הוטל בית <עמי 40( והלאה והלאה. ולא "סתם" והאמנות הזאת היא "פיררת האבוקדו" באצבע-הגליל רעל גגו של הבית, גימיקים בוטים, אלא גם כאלה שתלויים "כאשכים של פר י';כאשכ "התקין ארובה, אולי משהר יפרל המתהדרים בהשכלה כה רחבה, עד אדם" <עמי 45(. זרע, הזדווגות, יסח דרכה, אף אם יגיע מפריח" <עמי 34(. שהיא מעמידה את הקרוא לא רק ומארס, "שמש מטלטלת לים. םפולי בכל יום הוא מטפס על הר ]".[רבנ במבחן אינטליגנציה, אלא גם במבחן, כינים" <עמי 56( מקשיח ידיר כבנאי וברנה לבתר בית, לא קל' של ~דע. מילא "שאגל" י<עמ הרי עוד לא עבר אף רבע משלוש 1 בעיבורה שו . עיר. <עמי 41(. הנה כי 8( ר"ברריגל, רמברנדט וטונו" <עמי מאות שנה מאז כתבה לאה גרלדברג כן למדתי' מפי הוטל למדתי' כי 24( ר"שפינרזה רמרלייר" בעמי 49, "איך תרכל ציפור יחידה;לשאת את שורש העבריית הוא "בעיבורה" של אבל "ומרס רררמרלרס" <עמי 50( כל השמיים/ על כנפיים רפות/מעל עיר . מרדכי הוטל ברנה בית לבתר' רמידס, ר"ז'ן פול רסטיבנס ראלאס" השממה?" וכבר שממה. רעוד כל כך שציפה לה כל חייו עד שהופיעה <עמי 55( רכך הלאה. האם באמת חייב בוטה ~.• ילדתו החמודה בסוף הספר . האבא הקרוא הממוצע להכיר א ri כל השמות רות לאופר המאושר קרא לה "ליאת" ומרוב ורך הללו? וחשוב מזאת, האם באמת ואהבה שנר'~יי יחד אתה, אני קרוא הטקסט מחייב את אזכורם, מעבר את שם הספ 1·' 'לערמת זאת", בהטעמה להתקשטות ? על כך לא מצאתי על "זאת". אולי צריך היה להטעים תשרנה. ר,כל בכל מכל כל דווקא את ן;מלה הראשונה של השם, בחלק הטוב יותר של הספר' "תחנת כאילו כל מה שנכתב, הוא למורת הסיביראים", בשיר ו' של הבוקר הכל ואף על ' פי כן . הראשון' אומר הדובר "לכן לא הבנתי נעמי גרינברג (הר-ירוק): כל הספר ח י יה כדאי ולו רק בגין שיר מאומה" וההסבר' הקודם ל "לכן" לא נאדבראהמה, שירים בן ארבע שררות, שהוקדש לעוזר מסביר. בעצם, גם אני בקרואי את רבין' שאיבר אלא דמות דיוקנו של "המרקיזה מגרבארי", לא הבנתי הרבה. ודימויים ; הוצאת ירון גולן; עוזר רבין עצמו: כמר למשל את השיר "שכנים" שבעמי 1992;112 עמ' "נשמתך כמר שלהבת פנס רוח 28, שמתאר את הפישמנים השכנים ספר של "שירים ודימויים". ספר של בין דפנות ווזג גונבים קרפיונים מהנדיבה "של מולטי-מדיה. העטיפה, העריכה, מאירה את ;ךפנים שמאחרי הקיבוץ הסמוך", ושבים מחר"ל עם העימוד' העיצוב, הרישום בשחרר-לבן "הפנים "מגברת מברייתרת באמתחתם, /כפית, והציור בצבע, ".ו השירים, כולם של מאפרה מבית קפה קטן." /1 והם אנור בעמי גרינברג <הר-יורק>. םהאיורי הפנים אינם מסכה על הפנים שבפנים. קטנים מסבירים את השירים והשירים מאירים תוכם .כברם • ומקשטים את הרישומים והתמונות רוב שירי הספר נראו לי והשטיחים. בספר זה, אפילו תרנן שמואל שתל וסדר העניינים הוא על דף של חידות כאסופות של גימיקים ופתרונים עם "מבגברן אופטי ןומנגנו בוטים, "שרב בושר מושגי", עם כוכבים וחצים, שחבל וסירחון ~· "מסח עלתה האפשרות שהם שחרר-לגן בלבד. הממארת/שהפיררת תענוג לדפדף בספר; לראות פתאום (לא) ?גושים ממוספרים, אשמ שמיים שחורים, בהם צף ירח הוקבוע נקודה לבנה. השמיים םהשחורי אמנור i" ממולכדים •••" <עמ' 16( חצרנים, כדי להראות דרכם נייר לבן' "נרצה של זברה 1גלשה 1 מלבני' שגם הוא חתרך בפינה, רעליו צביקה שטדנפלד: המרקיזה מהפגה." מודפס שיר. חשבתי שזה שיר של מגובארי ; הוצאת הקיבוץ אמנות השירה של "דאדא" - שדרות המאוחד; 1992. ומכוערים, והרואים אותם כנ"ל. אז קצורת ואורכות שהמלים והאותיות "השכנות "מרקיז", מגדיר אבן 'שרשן הוא מה?! ובשיר שבא אחריו בהן אינן נקראות אלא נראות בלבד; "תראו אצילות גברה בכמה ממדינות הזקנות, פעמיים נירם, /מרסקות את כאן' בצירו זה, הן קריאות אירופה". ר 1 :שהאצילרת הזאת מולבשת עצמות אגן הירכיים. /והריחות - שרט, מה שתרום בערב לחיסכון בחשמל." על אשה, רמגרבארי ,דרקא היא מעט <עמי 30( בלבד שגיאות ופראיות, מה מעוררת עניין' סקרנות ולא זה ערד? ציפיות. אב:ל במהלך קריאתי בספרר אל תוך מרבית שיריו מנסה שטרנפלד החדש של שטרנפלד' "המרקיזה . להכניס את היומיום. היומיום שלו הוא מגובארי" 1 ז.צאתי עצמי שבה ונכשלת בשאלה "למה התבררן המשורר" "גברת פרגלשטט >ה< מטליאה/את <שאלה, שכזכרו' אפילו על בתי-הספר החתול."" והילדים ה"גרלשים על חיסורים 1 :בר איננה מקובלת> - צואת החתול" <עמי 30( והסירחון <עמי לא לה ובמרבית השירים מצאתי 37, עמי 39 רעוד> רההררמרנים, תשרנה. הר t~ אומר מלים. והרבה. רבכן רה"טבלירת למניעת הריון" והמרקיזה אין ספק. אבל את מה מתאורת המלים מגרבארי ורופא השיניים שלה וצביקה הללו' לאן הן מוליכות, היכן הן שטרנפלד עצמו. וישבר ניסיון לעניק כדי אמירה, לשירה ~· מתלכדות - את לאותם חומרי היומיום מימו פנטסטי' אלו אני <האם זהר כישלון אישי שלי?> אירוני, ובעיקר, מפתיע נאמרו, גימיקי . ורב שירי ד i ספר נואר לי כאסופות של תוצאת השירה הזאת מתראות היטב לא הצלחתי לגלות. גימיקים ב : רטים, "שרב ושרב עלתה בשיר החותם את הספר כש"המרקיזה הממארת /שחפירות מגרבארי מדברת": אני כלואה ב 700- ואופטימיות כי "היום מואר' בנקודה אחת, באותה מידת ריכוז של בהירות האפשרות ממוספרים, שמא ממולכדים ..." <עמי עותקים." בערד שלרש מאות /שנים 16( "נרצה של זברה 1גלשה 1 מהפנה." אהיה צביקה שטרנפלד כרסתן." /1 ולי לבנה// ירח נקודה." <עמי 52( <עמי 17( "השכנה השמנה ממרוקו; נראה ששלוש מאות השנים הללו אכן, גיליתי גם דאדאיזם ממש דרכה חיים ליין ';בעלה, מקל פריון; מסתיימות בדיוק כאן' בספר הזה. ב"ג'יבריש לסאדם חרסייך" <עמי 46( 6 -גיליון 157 ששתי מלים מתוך השלוש של שמר גם -~ <עמי 7( ולהגיע להזדהות שלמה עם יכולה לשמע/פעימות קטנות /ואיך משתלטת, שסופה להרוס ארתה. היפה הבנתי. שאר המילים הן: "בך טח פך הקורה בדוברת עצמה ומחוץ לה, נושרות כל השלאות /ממין זכר." <עמ' בחלקו זה של הספר הוא האותנטיות סך צ'ח" רכן הלאה, מנוקדות כולן "תהומות מכסים /שאפתח ואתחייה" 39(, וזה, אף שאינו מעט, זה כל שבה נמסרת חוויית האהבה. הדוברת בפתחים; בשוררת הבאות של השיר <עמ' 21(. "ואיך עושים את מאור האפשר; וכמו שהדוברת לא תצליח יודעת, שהאוהב הורס ארתה "עטוף מופיעים גם חיריקים ושורוקים, מניעי הפנים/מאהבה גדולה שאני אוציא להוציא מעצמה את הגבריות שאיננה בשקריך/אני מזמינה אותך כל יום" הברות רועשות ומקשקשות, המאירות מעצמי" <עמ' 29(. בה, כך' במידה רבה, היא לא תצליח <עמ' 42(, אבל היא מקבלת אותר כך' פסל גבס לבן על רקע שחרר ואותיות אבל הצורך הזה לפרוץ מעצמי אל להגיע אל האהבה שהיא מבקשת, קוראת לו • ואולי דווקא כך היא ~1 לטיניות". עצמי' הוא בהכרח בעייתי' אם לא לרקוד את "הר הגעש" שמסתתר בה, מדגישה את הניגוד שעל שמר נקרא ודאי שלא מיציתי את 112 העמודים בלתי אפשרי. "קישור הגוף וקישור לנפח את הלחיים ולנשרף "את הספר כולו "קשורה ומותרת" : שבאלבום, על ארבעת פרקיו' החל הנפש" <עמ' 31( הם הצד השני של נפלאותיו של השטן" <מתוך עמי 7(. כשבחלקו הראשון של הספר היא, משברי שירים, 1970' רעד שירי- המותרת, הצד האוסר <תרתי משמע> היא כביכול מותרת, ונותרת קשורה. כביכול' מותרת, ולמעשה קשורה, סוררת 1976-1989• אפילו לא קראתי ומותיר את הרצים אל המתהווה בעיקר קשורה. ובחלקו השני - היא, הקשורה את כולם. סרב לדפדף באלבום,האמיתי , הפגימי' בלי "שליטה על חלקו השני של הספר' יהויקים ,'ב ליהויקים שלה, בצעם מותרת, כי הרי להתרשם, ולשייר לפעם הבאה, זה." והבכי הוא על/מה שנולד לשם/ הוא במפורש אוסף של שירי אהבה היא זו הבוחרת לקרוא לו • לדפדוף הבא. יש פה "מלים לפי פס- ונאסף מכאן." <מתוך עמ' 34(. מול שבין גבר ראשה . ואפשר לתהות מדוע הספר "קשורה ומותרת" אינו מביא קול" ר"מלים כתחליף לפס-קול <עמי בחרה המשוררת את יהויקים <מלך בפני הקורא שירה גדולה, הוא מביא 82 ,83( רגם "שיר ביומורפי מתוך שידה אותנטית, נקייה, עשירה יהודה, שעליו נאמר במלכים ב' "ויעש לפניו שירה אותנטית, נקייה, עשירה תסריט" <עמ' 88( "לחזור לרחם-האם הרע בעיני "'ה בדימויים, ואמינה. וזה הוא ומעשיו הרעים בדימויים, ואמינה. ישנה חוויה, והיא ]."[ לגנוטיפוס הצבעוני הבכור של מתוארים בהרחבה בספר ירמיהו> נמסרת. רזה הוא יופיו של הספר' רזו נשיותי", יופיו של הספד, זו גם חולשתו: כמושא לאהבתה. השירים עונים על גם חולשתו. הפריצה האמיתית, מעבר אם לא תיארתי מספיק את הפנים, הרי הפריצה האמיתית, מעבד השאלה: האהבה המתוארת בהם היא לסובייקט, עדיין חסרה. ובכל זאת, כמה מלים על החוץ. שם הספר לסובייקט, עדיין חסדה. אהבה קשה, אובססיבית, הרסנית, בהחלט ספר שמצדיק קריאה, במיוחד "נאדבראהמה" הוא ה"קרנטרא-פונקט" "אני מזמינה ארתך; להרוס אותי לאור רובה של השירה הנכתבת היום, הקוסמי של הצליל' שהוא האלוהים האקטיביות של הרצון והצורך לפרוץ מחדש."" <עמ' 42( "יהויקים משסה המתוחכמת והמתחכמת, המכבירה ההודי. אכן זאת מלה ארוכה, אך <מותרת> נותרת המציאות - הפנימית בי/מלים" <עמי 44( "מרים אר~יך 1 מלים, המתרחקת מהליריות, השואפת, הקורא יחלק ארתה להברות ומלים והחיצונית - קושרת, והופכת את יהויקים." תרקף 1 לופת."" <עמ' .49(, אולי' מעבר ליכולתה. אלו . אינם כאן' קצרות: "נא" ו"אדבר" ו"ברא" הדוברת לפאסיבית, לקשורה, שכל כאן הדוברת היא הרבה יותר קשורה ולדעתי' לטובה. • ו"בראמה" ו"ראמה" ומי יודע ."המ" שאפשר לה הוא "מפרות היער אני ממותרת. היא נלחמת על אהבה רזת לאזפר נעמי גרינברג <הר-ירוק> נותנת לקורא הברות ואותיות ואומרת לו: אתה ברא מאלה את המלים! כתוב "שירים ודימויים" בכוח השראתי שלי' בשיר ובצירו' בצבע וברישום. הציירת שבה מכסה על . הפנים והאחור ברישום צבעוני של "אזור המין הנשי" ומוסרת לו כתובת ופרטים ביוגראפיים ברוכי צJימהn ~ןןן הכישרון בספרה הזה, הראשון. כל הכבוד ל"הרצאת ירון גולן"' שהוציאה מתחת ידה אלבום מהודר' בו כל בית של שיר מצא את ביתו שלרשים שבה. שלרשים סיפורים; כאריזמיסת ואפלה של אדם, שבמשך התקבלותו כמשורר , ובוחן את ברישום וב"הזירת חדשות, שלא ירעם מבחר הסיפור הישראלי הקצר ירשעם שנה - בעודו "מכהן" כמנהיג החימהקיס והפואטיקה של משורר אדם לפניו" <עמ' 35(. כל אלה הוטבעו משרבת הששים עד שברת החצר החסידית שבקוצק - הסתגר ייחודי דז~ בשחור על גבי לבן ובלבן על גבי התשעים; עוון : זיסי סתרי; אחרית בחדרו וכמעט ולא יצא ממנו . שחור נצררת אות מרובעת ובאות ר:וב רן מיוון ; ספרי יריעות האמרות והסיפורים שבספר , חלקם שלרם לרריא (עוון): חוליות. דפים מעוגלת של יד רהוטה ומושכת אחרונות; 1993. סתומים ומעורפלים עברו הקורא למחוך ספררת יידיש ותרבותה )1(; בקולמוס של סופרים. לא יגעתי, כל המספרים הבולסים מיוצגים שאינו חסיד וחלקם נושאים אוניברסיטת חיפה; 252 ; 1993 ומצאתי אפילו הירוגליף חיתי' כי אין בסיפורים מוכרים וזכורים לסובה. בפנימיותם הארות עמוקות, כלל- עמ'. דף ואין עמוד שלא מוצאים בו "חיפוש מהתעוררת התהייה מדוע נבחרו אנושיות. ןוחמים בתחומי הספרות, הלשון , פלוני ואלמוני ומדוע אחרים לא אחר חיפוש". וכל המרבה, הרי העתוגות והפולקלור היירי , רכןנבחרו . הדברים אינם ברורים מצעמם. ימס מיכאל : ריקטרריה; עם עובר/ תרגומים של טקסטים ספרותיים זהמשובח. • -pב הכל - ספר קריאה מהנה, הספדיה לעם; 304 ;1992 עמי. ומכתבים בקובץ, שמטרתו שמואל שתל מעוצב יפה - עטיפה של דני קרמן. במרמ הרומן החדש של סמי מיכאל כהגדרת העורך , "לפחיץ את תידיע הפהק של נילי מילוא. עודמת ויקסוריה, ילידת בגדד של תרבונ:ו היידיש ולעורר םחוקרי המל אל ידקרת ראשית המאה. הרומן מלווה אותהישראליים". קאוין לינרומן: דרכים הכיתה; אבושהר ובסבלותיה מילדותה מגרמנית: אנוחם חוס; ספריית שביעקר ועד לחייה ברמת-גן של ירמ בן עמתל: מלחמת כבי אר r פועלים; 1992. ימינו , כאם הזקנה של משפחה ענפה. בבכי שחת; תורגם מלשון-חמדנו לידיה בד-אב: קשורה ומותרת; הרומן של לינדרמן עוסק במפגש בין ריני דן צלקה; . עם עונד/ספריית שתי נשים - גרמניה בת דור- גידי ופפורט: חופש אר שוויון ; דן חסכן; 113 ;1992 עמ.' הוצאת ספדי עתרן דד; 1993. הביניים וישראלית, בתה של זמורה ניתן; 218 ;1992 עמ.' סיפרו לבני הנעורים, אשר מתרחש ספרה החדש של לידיה בר-אב - ניצולת שואה. המפגש, המתקיים בחינה של האידיאולוגיה והמשטרים בתקופת מלכותו של שלמה המלך . "קשורה ומותרת* - הוא בעיקרו ספר בארץ, משחרר מכלאם שדים הסוציאליסטיים והקפיטליסטיים לאור מתח, הרפתקאות ומאבק עם אשמדאי שירי אהבה. זו שירה לירית, מינורית, וזכרונות שהודחקו זמן וב, וחושף המושגים של חופש ושוויון. הניתוח בווi השדים, הזומם למחות את כל שבה מתעמתת הדוברת עם הניגודים את ההשפעה ארוכת-הטווח של לש גורמי הכישלון וההצלחה של בבי האדם מעל פני האדמה. פשעי הנאצים של הדור השני. המשטרים בהם מוגשמים שני קערונות הקשים של האהבה על פניה השונות. ולא באופן מקסימלי , מבוסס על טבע בחלקו הראשון של הספר פרוצת איש כחדר סגור . לכר שכזר • רכחר r האדם, צרכיו , והדיאלוג שלו עם השירה הזאת את הגבולות של אהבת יורדת אפלה/אמרות. תורות, ההרבח בה הוא חי . גבר ואשה - ממש כמו שהדוברת מנסה וסיפורי חיים של רכי מבחם מבדל לפרוץ מתוך עצמה אל איזו אהבה מקוצק; נחו. ערך והוסיף מניא: ציב לרז: שירת עוזר רבין. היולית שמתקיימת, בהרגשתה, מחוצה פנחס שוח; שוקן; 1993. מונוגרפיה ; הוצאת הקיבוץ לה ובר-בזמן בה עצמה. בולט כאן דrסנפ שדה ערך את הטקסטים באופן המאוחר; 160 ;1992 עמ'. הצורך לפורץ את חתרך הפנימי "למהשיהוו , כדבריו , מעין ביו גרפיה מונורגפיה מקיפה על אחד המרכזיים לא תרקדי את האדמה של הבטן שלך" רוחנית וכרונולוגית של הרבי בחבורת "ילקוט הרעם". לוז עומד על מוjרצק. מתוכם עולה אישיות מקומו של עוזר רבין בדורו ועל 7 פבדודא 93' שינקין-שדרות רוטשיל.ד כנראה, הסוף עם השיטה, מתוך הזדהות או שאם מרימים את העיניים מהרצפה, ניסיון להבין את נוח או השתכנעות. יש שם הרבה ברחיים, ששותים הרבה הוא באמת "יוצא" מן העולם לספסל בגן-מאיר התל-אביבי. זו התשובה קפה-הפוך או אספרסו על הבוקר ותוהים על פשר החיים. מין תוצר של הלא-אפשרית, כי כדי לחיות כך' חברת שפע תל-אביבית, שיכולה צריך לפרוש מן החיים. רון הלך עם הניסיון הזה עד הסוף: נוח הילדותי להרשות לעצמה את הפריבילגיה הזו. כשהפמיניזם הולך על כל הקופה, אפילו לא היה מסוגל להקריב את ומותר לגבר לשבת כל היום על הנוחיות החומרית ולעשות זאת. הכורסה מול הטלוויזיה, לבשל' זיו , להביא את רון לידי קיצוניות כזו לפטפט בטלפון ולרצות, לכמו;:ן, - הוא מוצא מאולץ. קצת לא אמין. ברובד של הרומאן' המוצא שמצא לו לילד' כדי שיהיה לו במה לעסוק. כמעט עולם הפוך לנורמה של אשה קצת ילדותי. קצת מטורף מדי. קצת, המשתוקקת לילד כדי להצדיק את התיאוריה היא, בכל זאת, של נוח. חייה כעקרת-בית. אולי יש כאן גם בסופו של דבר , לא מתאים לרון' כי איזו התרסה חברתית והזדהות גברית נוח בוחר לעצמו נוחיות גם ביחסיו עם אשתו . מערכת חוקים בל- ייעברו' עמוקה כל כך עם הפמניזם, לא רק עם בנוסח, אין לקשור קשרי חברות ההדוניזם המתוקן - עד כדי רצון ידידות עם הוריו של בן ,· הזוג וכר להחלפת תפקידים. רק שנוח לא יכול כדי להימנע מעימותים. רעיון נחמד להיכנס להריון' ואשתו , פמיניסטית ברגע הראשון. מחשבה נחמדה. אבל של ממש, באיזה חוש פנימי נשי נוח, נוח, איפה הספונטניות ? למה לא דווקא, מבינה, שעניין הילד לא יילך. לריב? למה להגן על נישואין בכל כשנוח יושב בבית, למרות שלעולם מחיר? למה להיות טרחן עד לפרט היא לא תוותר על קריירה מזהירה האחרון של החיים? והקרנות סרטים ומסעדות וחברים אם חבר שלי היה טס היום לחו"ל ו"החיים הטובים". תל-אביב הטובה. הייתי קונה לו מיד את הספר . כך היו מן ניר-יורק בזעיר-אנפין. גן-עדן ליאפים, שאצל זיו הם לא רודפי-כסף, צפויות לו כמה שעות מענגות, קלילות, של קריאה אינטנסיבית. עם אלא גם אנשים החושבים על מהות זאת, הייתי ממליצה לדלג על כמה החיים. עמודים, מהאמצע ואילך , כשהטרחנות אם כבר אנחנו ב"שלושים ומשהו", אז של זrונ <זיו> ו"זיוני השכל" אני משתוקקת לפרק הבא בסדרה הפילוסופיים משתלטים על העלילה בקצת בפחות הרחבה ובעריכה קצת ועל הקלילות. אצל וודי אלן זה לא יותר כבדה, ועם הומור , אותו הומור' היה ער בר' וכדאי היה שזיו' להמשך כדי לראות מה תהיה המלחמה הבאה הסדרה, יידע את מכאוב ההשמטה של נוח, מי ינצח <ברור , ברור> ואולי והקיצור שבעריכה. אפילו לרשום איזה מתכון חדש של "יומולדת שמח, נוח" הוא ספר מאד ספגטי' מבית היוצר של זיו .• מקומי , תל-אביבי' במשולש גן מאיר- רחל דנה פרוכטר ;::·;,#4-";~,"lbi*·" -"'-~~·':.':!:'.;',~~·- ~',;~'ו '..',,~,·• גיורא סגל כשהעיר ע i לה כשהעיר ע;לה ךי;ךןת על סלם T •,, -'." •; : T ' T •; : ~~ין ע;?ם ~ל ה~~ ןע;?ם ~ל ה~~ ן~~פ;ך ת~~;פ~~ ~נןל ף~~ ן ry~ר?~~ 7 ים ~~~רים ~רקים ~~~~w א ףב;~ר Qת~~ w :ש דר ,~~~ lי~~ 9 פףן ף~ק~ל ה:~~;ק~ ry ןז;~ית ןבףק ~ריר 7 יר~ר ~9זJ.~נ!~~9 לףל ~ry ~ןה ~ל ע;?ם ~חד ~לף Q• הסגולי המוכ t ף של הרומאן הקליל הזה. כבר כתבה מי שכתבה בביקורת על הספר כי אם זיו לא היה כותב את אם חבו' שלי חיה טס היום לחו"ל חיייתי קונח לו מיד את הספר. כך חיו צפויות לו כמה שט : ות מענגות. קלילות. של קרייאח אינטנסיבית. "יו מולדת שמח, נוח"' צריך היה להמציא איתר . זה נכון במובן של שיקוף תקופה, של צילום רנטגן של "שלושים ווז.:שהו". מיהו נוח? מה הוא עושה עם ההדוניזם המתוקן שלו? מדוע הוא הולך עם זה עד הסוף, לכאורה, א~,, מבין שבאמת - לא זה המוצא. שבסך הכל הוא מובטל, ספק בטלן' כמזנט טפיל החי על חשבון אשתו' דורש תשומת-לב תמידית מסביבתו , כ:מעס כמו ילד קטן' שעושה "דווקא" ו"להכעיס" ומסתגר לחודש מפני העולנ t, כדי שכולם יחפשו אותו . כי הרי נוח אף פעם לא ישאר באמת לבד' ראשונו לא תעזוב אותו' וכמו שאפשר לנו r ש - הרי בסוף גם יהיה לו ילד' וזה יהיה כנראה בר ומאן הבא. בינתיים נ.וח, נשוי' עזב קריירה מבטיחה ב t ~וניברסיטה ומחפש, עדיין מחפש את r ;.צמו' אשתו , דמות מקסימה עוד יותר ממנו כדמות ספרותית, נאורוטית. פמיניסטית, מודעת, אסרטיבית, מתוחכמת, בעלת חוש הומור ובעלת יכולת די נדירה להתרומם בז.על המצב הקיומי של נוח, לא להיכנכ לתוך הבועה שהוא שיקע בה את ע:נומו , ונאגר גיה נאורוטית חיובית לה ו ~ים קצת, עד כמה שניתן' גם אותו. נוח חי בנוחיות. זה מקור השם, שבמקרה ~; ו לא זהה לדמות מ"שירת הסירנה" של עירית ליגור, רומן עכשווי סאד' גם הוא. ההדוניזם המתוקן הויא בעצם קריאה לנוחיות, וכמה שנוח מתאמץ להטריד את עצמו ואת סביבח ; ו בשיטה הזו' שמוצאת חן בעיניו , הויא לא יכול באמת לחיות על-פיה. הוי א נעשה בעטיה טרחן ממש, מטיף כמע~ז:, אבל לא הדוניסט מתוקן סחור . מה שיציל את נוח זה לא ילד' כמו שהוא בסרח, אלא ירידה מכנפי התיאוריה הפילוסופית הזו , עמה חשב לעוף. כן' הספר מעורר שאלות, כמו: האם אפשר לחיות באמת על-פי שיטה פילוסופית . כל שהיא? והאם באופן ספציפי' על-פי השיטה הזו? מה צריך לשלם כדי לחיות בצורה פילוסופית כל כך' ובזז.י זה פוגע? "יומו'~דת שמח. נוח" הוא ספר מ:~ד מקומי. תל-אביבי. במשוי f: ש גן מאיר-שינקין- שדרווז רוטשילד . כנראה. שאם r.1 רימים את העיניים מחר:נופח. יש שם חרבה םייזrונ את התשוב:ה אפשר למצוא בספר. זיו בנה דמות של חבר' רון' שהולך עד "שלרשים "ומשהר בלב בתל-אבי נעם זיו: יומולדת שמח, נוח; הוצאת "זמורה ביתן"; 1992; 252 .עמ' כשקוראים את נעם זיו' אי אפשר אל לחשוב על וודי אלן' על ""מבחסן "והרומן שלי עם אגני", ואפילו לע ספרו "חיסול חשבונות" ועל תהדמו שאלן בנה לצעמו בסוסיו . בוודאי םשג זיו חשב עליו' או לפחות, שאב 'ממנו במודע או שלא במודע. אני תמתערב שהוא מת על הסוסים לשו' אוהב תא הבחורות אתן הוא מנהל ,רומנים אוהב את ה- small talk שלו, תא הנאורוסיות ,הבלתי-נדלית הפסיכולוגיזם, החלומות שהוא ,חולם את האומללות התמידית ההמופלא שהוא מייצג, כשהוא יושב בלב -ניר יורק. כך נוח של זיו . יושב לו 'אומלל הדוניסט מתוקן' במרכז העניינים בבל תל-אביב, מחובר לקפה ""תמר ולקבוצות חברים עוד מימי הצבא והאוניברסיטה, כשנוח היה פילוסוף צעיר ומבטיח - כמעט "החברים של אלכס", לא במקרה עולים לי כל הזמן שמות של סוסים. לא מפני שהרומן הזה כתוב כתסריט, אלא מפני שהתוכן' החלוקה לפרקים, הדיאלוגים, מזכירים קצב קולנועי . מרמזים אפילו על קלילות של סרט עכשווי מאד' אופנתי' ועם זאת - בעל משקל סגולי . "יו מולדת שמח, נוח H' למרות שיש בו עיסוק בפילוסופיה, הוא לא רומן פילוסופי . הוא ב קרא מהר' בקלילות. הוא רומן על גיל' אפשר לומר כמעט "שלושים ומשהו" ישראלי. וזיו כבר אמר' שהוא מתכוון להמשך' לסדרת "נוח". כמה מלים על ההדוניזם המתוקן' עליו מבסס זיו את נקודת המוצא והמצוקה של נוח. בסוף הספר כותב זיו מעין תודה לפרופ' יוסף אגסי, שהיה המורה שלו בחוג לפילוסופיה. "עיקרון ההדוניזם המתוקן ורעיונות רבים נוספים שמוזכרים בספר הם תוצאה של דברים ששמעתי ממנו", כותב זיו , וההדוניזם המתוקן <עמ' 27 בספר> כך הוא: על-פי המוסר הקיים: השעמ טוב - מעשה למען הזולת או r:nh שמיים. מעשה רע - מעשה למען צעמך בלב.ד על-פי ההדוניזם: השעמ טוב - מעשה למען צעמך. השעמ רע - מעשה למען הזולת או לשם משים בלדב. ועם השיטה הפילוסופית הזו יוצא נוח אל העולם, מגיע אל 1דיק הנסלח, מנסה להיתלות בילד כמוצא מכל הצרות הקיומיות, משכנע או לא את חבריו, מתעמת עם אשתו <על כך בהמשך>, וגורם לחברו הסוג לנסות לממש את השיטה הזו • זהו הערך 8 - גיויון 157 5~1· ~, ~ חנוך ברטוב לך בני ואל תפנה לאחור 11 על בוריס וקסלרי 1922-1993 אי אפשר לסרפד בן חמישים ואחת, שעשרים עשרים הסיפורים "בטעם של לענהי , שני ושבעת ספריו נדפסו במאות אלפי עותקים חלקי H עת לעקורי ועשרים ~דקי *על ברומנית, רוסית ושאד לשונות בדה"מ סביבותיו שב הרו nn <דאה ארד בעברית ב-לשעבד , לעקוד למקרם אחד , להיות נדרן 1981, רעליו העיד המחבר , שהוא חלקה אני חושב כך על יסוד ספרך -- יכול אני לקבוע לאלם ולאלמוניות בארצו החדשה ולחרם השלישי של ארתה "טרילוגיה קסבה"), שיש בר מחסדי הלב ומאהבת הבריות --סגולות ולנידוי בישנה. ברדיס רקסלד , שהלך בימים החזירו לנחיריי ניחוח נשכח. זה הניחוח שאין עליהן שליטה למנהלי המשרות ולא למבקרים בזיררנלים למיניהם. אלה לעולמו , ידע זאת היטב לפני עשרים שמילא את נחיריי למקרא · הר הכרמים ·של המכתב שנבחר לפירסרם ב"מירידאן שנה, כשעקד עם משפחתו מקישינב רעלה שלמה הללס רהער בה* f צאן* f *אדמה* f H הסטודנטים", נתפרסם שתים-עשדה שנה לישראל: "נחלה H רמושבה H של ש. ל. כלאבק, מהענף לפני-כן "בעת לעקור n• אין פלא, שוקסלר המברק ערד לא נשלח, הדירה שלך עדיין, בחדר הבסדבאי בספרות העברית, השרנה כל כך זה שאתה מצרי בר כתבת את ספריך- - האם תרכל היה אחוז התרגשות: סובב סובב הולך הרוח מ"הסיפרדת הגלותית" המצויה - ניחוח עז לעקור מלבך את האהבה אל הדנייססר' אל מערי - רעל סביבותיו שב הדוח .. של יהודים בטבע. בסיפורי רקסלד קיימת היער העלומים, אל הגנים הנפלאים, אל ימי רמלה על שיחתנו הארובה, לפני שבועות הסתיר הרוגעים כמר בתנומה, אל השדות הווייה זר של כורמים ויערנים, מגדלי סבק אחדים, בהיותו בבית-חולים. לא על מחלתו המושלגים בחורף ואל פלגי האביב ההומים -האם ותירס, ציידים ודייגים, ובולסים בהם משלי דיבר , לא על אכזבותיו • ארתה נלהבות תרכל לעקור כל אלה מן הלנו -- והלשון שבה חיות ועופרת, במידה ידועה ודאי גם כאחד אתה דובר רבה אתה כותב! -- אין הלשון דרמה המפרנסת את נפש הסופר , לא כבתה בר , מאילוציה של הטוטליטריות. לכותונת שמחליפים חדשות לבקרים. הן לא והוא רצה שנדע כולנו , שאחרי עשרים שנות ראשית ידידותנו בימי הופעתו של H עת . יחליף אדם עררו! -- וכיצד תרכל לחיות שם חרם ונידוי נדפסים ספריו שרב במרלדאביה, בהיעדר כל אלה? איני יודע! לעקור n' שריגש אותי מאד וכתבתי עליו רעל בכללם ארתה "טרילוגיה קסבה", גם H עת <"עת לעקור", עברית: עמנואל ניחר בסקי' מחברו , ידידות שנשמדה כל השנים. הקיבוץ המאוחד, 1977( לעקור n• ואכן' השבוע קראתי (בתרגום עבדי בשמחותיו הספרותיות הנדידות שיתף אותי , של אהובה בת-חנה> מאמר בשבועון הדומני על כאביר צדיך הייתי ללמוד בעצמי . לאחד יום אחד קם ברדיס רקסלד , שכינויו הספרותי לאמנות וספררת .AL., רשמו "השיבה תקופה קצרה של עבודה גופנית, כסבל היה רלסטאדר , עשה את חשבון עולמו האישי המופלאה לאחד עשרים שנה". אסתפק בנמל, החל הוא צעמו לעסוק בקליטה ובמשך והיהודי והחליט לעלות לישראל • כיורן בפתיחה: "אכן , הפלא גמל. כוונתי לשיבתו שנים ארוכות, עד צאתו לגמלאות, -ניהל שהשלטונות תבער "דרישה" מהארץ של ברדיס רלסטארו-רקסלד למקור-מחצבתו מרכזי קליטה רעשה בשליחות עלייה בווינה. לאיחוד-משפחות, הבריק את הצופן המוסכם הספרותית - היכל הספרות הבסרבאית, הוא המשיך לכתוב ולפרסם, לא . מספיק מראש, דברי אביר הזקן: "לך בני ואל תפנה ממנו גודש לפני עשרים שנה, והוכרז עליו בעברית, הרבה ברומנית, ראותה נלהבות לאחוד" •. חרם עם נסיעתו לארץ אבותיו". שבר לא נטשה אותר . ערל כבד הוסר מעליו , ובתוך חודש כתב את "בעל סביבותיו שב הרו nn, שעיקרו תחוויי לפני שלרש שנים הראה לי בהתרגשות תא הנובלה "תפילה על המתים"+ אלה הם ימי הסרפד כערלה חדש, תקרות דמות תואכזבו "מדידיאן הסטודנטים". לדגל םפידסר הגל הראשון של העלייה ההמונית מ"שישית מרות, מתוארת בהומור פגישה ראשונה םע "החיים והגורל של ראסילי גדרסמן • H כדוד הארץ", שעשרות שנים חיתה מנותקת מתרגמו לעתיד , "בעל קלסתר ספק של שלרשים שנה אחדי שסוכני הקג"ב פרצו משאד חלקי העולם. "בעת לעקור" יתאר פרופיסור ספק של סרקסודיסס" , המבשר לו לביתו והחרימו את כתב-היד של אומן ענק רקסלד את החיפושים המדוקדקים על הוצאת מבחר מצומצם של סיפוריו זה - ויאיין ירחון מרסקבאי זה את ;ת~ . שני והמטומטמים במטענם, עד כדי החרמת ומזמינו עם משפחתו לקיבוצו: מכתבים בלבד מתוך עזבון אביה בחרה תצלומיו כקצין בעוצבת טנקים, שלחמה עד עדיין נפעם הייתי מן המחשבה על חלום נושן להביא בצד הראיון , כמיטיבים לבטא את שהולך ומתגשם, בדבר ספר משלי בשפת התנ"ך. שעדי ברלין. מחשש להחרמת הנובלה, דאג ה"אני מאמין" של הסופר הגדול • האחד , היו לי ערד סיברת סוברת למצב-רוח מרומם. כיורן מראש להברחתה אל מחוץ לגבול , ואכן , מיום 7 בדצמבר 1959, נכתב אל בוריס שמהולנד הרדיערני שתרגום ספרי מתקדם והולך כבד ב 1975-, שבה דאה ארד בעברית בידי איש-עס ששמר הולך לפניו. רגם חרזה ולססארו <רקסלר> שהתכתב אתו וב 1957 קובץ-סיפוריו הראשון , "טעם של לענה" , מהרצאת הספרים נתקבל בליווי מקדמה על חשבון אף ביקר אצלו במוסקבה. וקסלר שלח לו את שכר-סופרים. כל הדברים האלה כמר הוסיפו סעם <תרגם עמנואל ביחרבסקי>, הופיע גם ספרר החדש בצ-ירוף תהייה: "היש טעם לחיי. מצב דברים זה אפשר לי, כמר לרוב הערלים, תרגומה ההרלאנדי של "תפילה אל המתים". בהמשכת העבודה הספרותית, ושמא מוטב לרכוש מכונית. בעברית היא מהרה את חלקו השני של "עת להיות חשמלאי או מכונאי?" לעקור" רשמה ש~~ה ל"מאב לבן". את אי-אפשר לסופר לעקוד למקרם אחר , ובמרבן כתב האיש, שעשר שנות עמלו בכתיבת בסדאביה היהודית שבתשתית יצירתו , נדרנו לשלושים ·:"· "החיים והגורל שנות זה לא קלים היו בארץ גם חיי ברדיס רקסלד , מתאר רקסלד דדך "בית הקברות'', תיאור אפלה: שפעל רבות בקליטת ערלים ומשפחתו כולה פרידתו מעולם שלם, המכוסה "סככות לעזים השתרשה בה היטב. אך המעט שבחרתי רגם כזאת יקרה: שהסופר כותב ואין מדפיסים וכבשים, לולי עופרת רדידי חז'ידים .. ליד אותר, ובכל-זאת אינו חדל מהירת סופר. להאיר , ואני סבור שהדבר היה לו לרצון , שעדים אלה אחוזי-הרקב, אני מרכין ראש מרמז על הסודות הנעלמים גם בגודלו לפני אברת-אברתי , בעיניים דומעות מבדך רעל ספדו של רלסטארר עצמו כתב משפט המתהפך של הסרפד היהודי-בסובאי בודיס אני את זכרם, ומרדה להם." היפה לגררסמן צעמו בשעה הדעה ההיא: וקסלד , השב אל עמו .• פסורא 93' ..... אבי גיל t.c -... פסוקים סמויים וסיפורים גנוזים ו יtר: ו~ בספרר חומרי תשתית רבים נוספים ביצירתו ולהוסיף נדבך משלו לקיר הפרשנות דוה ידידיה יצחקי: הפסוקים הסמויים מן של יהושע. חשיפה כזר דורשת שתי המאמרים. אחרי ככלות הכל , חידת ההיציר ר,עין - על יצירת א.כ. יהושע של יהושע עדיין גדולה מכל ,פתרונותיה מיומנויות עיקריות: יכולת קריאה תדקדקני ושלרשה סיפורים גנוזים של א.כ. ובקיאות בספרות הקאנרנית לסוגיה השונים: כפי שכתב גרשון שקד על "מר מאני" • יהושע; הוצאת אוניברסיטת בר-אילן; מיתולוגיה, תנ"ך ומגורן רחב של יצירות אם נתעלם מספרים, העוסקים דק ןבאופ ספררת מערביות. ליצחקי יש המיומנויות חלקי ביצירתו של יהושע <מאת גרשון שקד , 1992; עמ' 336. האלו , והוא חושף באמצעות זכוכית מגדלת הלל ברזל , אברהם הגרוני-גוין , ןארדציו = אחורי כל לשרן אמיתית של סופר אוי ופינצטה זיקות ארכיטיפירת למקרא, לאגדה ברתנא, איתמר יערז-קסט ואחרים> חוניק של משורר , עומדים לשרן האבר n; ולמיתולוגיה, כמו גם זיקות ליצירות ספררת בחשבון דק את ספרה של נודית ץגו חדשות משל עגנון , ביאליק, עמיחי ,J 'הספרות הישראלית בשנות "השישים ועומדים פסוקים נעלמים מן ·~ העין אלתרמן , יונסקו , צ'כוב, אוביל , פאניול , <יחידות 7-8•6(, הדי 'ש'הפסוקים הסמויים מצטט ידידיה יצחקי את ,ביאליק. וחושף את n הפסןקים הסמויים (ןהסמרייכן מאן , נאברקרב, פרקנו , קאמי , פון-קלייסט, מן העין" הוא הספד הרביעי במספר , שהמוקד למחצה) מן העין n ביצירתן של א.ב. יהושע ., ואחרים. כפי שניתן להתרשם מרשימת ליצירתו של א.ב. .יהושע כלומר , את הזיקות שמקיימים הטקסטיכו היוצרים, מחקרו של יצחקי הוא מקיף ביותר , ספדו של יצחקי הוא המקיף ביותר , הולמעש רדומה שטרם נעשתה בספרות תהעבריהיחיד , הבוחן את מכלול יצירתו • הספרותיים של יהושע לטקסטים רלירצריכ t אחרים. יצחקי קורא לזיקות בין-טקטראליררנ עבודת מיפוי כה יסודית של יוצר אחד על- ידי חוקר אחד, גם אם הוא מסתייע במחקרים אלה n חןמרי תשתית n• אחדות מההשפעות שספג יהושע מירצריכ t קודמים. איתורם של חומרי תשתית ומושפעויות הוא, שונים ידועות זה מכבר • בעיקר ידרעו i כשלעצמו , שלב חשוב בהתייחסות ליצירה מושפעות <הפועל בפא _ סיבי במכוון> כתיבתו המוקדמת מעגנון · רמקאפקא, ובחמשן ספרותית או קולנועית. אולם יצחקי אינו נופל בפח, אליו נופלים ציידי קוריוזים מרשפעתר מפרקנו , פיראנדלר ואחרים. יהרש r ג לא טרח להסתיר זיקות אלה - להיפך: פוסט-מודרניסטיים המסתפקים בכך , וממריא מעבר למסד הנתונים שהוא בונה לעצמו , אל בראיונות עמו וברשימות דוגמת "עגנון מחקר יסודי ומעמיק ביצירתו של יהושע. והספרות הצעירה • עדרת אישית n הוא דאג לחשוף אותן. לרבים מסיפוריו הוצמד מוסר כבר בפרקים המוקדשים לאיתורם של חומדי יצחקי אינטרפרטציות שנלקח מיצירה ספרותית אחרת. - ןמעגנו התשתית שוזר לסיפורים הנדונים ומביא להם פרשנות ב"חתרנתה של גליה", ב~ · מאלתרמן ב"מס משלו • בהמשך הוא מייחד פרקים נפרדים הערב של יתיר", מיונה ררלך , יהודה הלוי ואחרים בראשיתו של כל פרק ~גירושיו r. למשמעויות ומבני עומק ביצירותיו של יהושע, תוך התבססות על חומרי התשתית מאוחרים" • יהושע גם חשף את מקרררוז התשתית של יצירתו בעקיפין , באמצערוז שאותרו בפרקים קודמים. ההיצמדות של יצחקי לחומרי התשתית גם בשלב הפרשנות, רשימות על יוצרים אחרים. כך למשל ברשימתו "שתיקה והרס צעמי אצל יוצרים ביצירות ספררת" <"עלי-שיח" i978/6'( מחקרו של יצחקי הוא מקיף חושף יהושע, באמצעות עירן ביצירות של ביותרי ודומה שטרם בעשתה קפקא, מאן רקאמי, את חומרי התשתית של בספרות העברית עבודת מיפוי נח "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" - הגם יסודית של יוצר אחד על-ידי שסיפר:ו זה אינו מוזכר שם, כפי שמציי~ן חוקר אחה גם אם הוא מסתייע יצחקי. יהושע שייך לדור של סופרים, שאינם במחקרים קודמים. מסתפקים בכתיבה יוצרת, כי אם גם כותבים על יצירתם של אחרים. לרבים מבני דור rי ה נראית לעתים כהדוקה מדי וכמגבילה את המונוגרפיה של נילי-סדן לובנשטיין דאתה יש עבר אר הורה אקדמי. עמוס עוז ןואהוו יכולתו להמריא לפרשנויות, החורגות אור לפני זמן רב, ומן הסתם נעדר ממנה מענייני חומרי התשתית: אך צריך לזכור , כי הדירן 1ב'גירושים מאוחרים" , "מולכד" , ו'מר אפלפלד משמשים כמרצים באוניברסיטת ב 1י מאמרים רבים נכתבו על יצירתו של עיהושמאני" , ובמחזות, שדאו אוד לאחד פרסומה. גוריון , יהושע מרצה באוניברסיטת חיפז i•- אחדים משלימים זה את זה, אחרים "מד מולנו" של אברהם בלבן , שדאה אוד קריאת מאמרי הפרשנות של בני דור r יה עשויה ללמד לא רק על היצירה הזרכ : ה מתנגדים זה לזה - ריצחקי ודאי יודע, שאת לאחרונה, מסתפק בדיון בשני הרומאנים י ם יצירתו רבת-הפנים של יהושע לא ניתן האחרונים של יהושע, וגם ספר מאמרים, לפרשנות, אלא גם על יצירתם של הפרשני עצמם, כמר שהיטיבה לאבחן זירה שמייך להקיף, גם לא בספר • לכן , במקום לנסות את העתיד לדאות ארד בקרוב, יוקדש כולו 1ל'מר במאמרה על "שתיקת השמיים" לעמוס זעו הבלתי-אפשרי - לכתוב את הפרשנות מאני". הטובה ביותר , אר הכוללנית ביותר - הוא יחד עם זאת, כתיבה על מכלול יצירתו של <מעריב, 29.1.93(. בוחר להישאר בקונספציה של הספר , סופר חי ופעיל , היא תמיד בעייתית. במקביל לצד המרשפערירת המובררת חושף יצחי~י 10 -גיליון 157 r---------- שמעון אדף לפרסום ספיו זה של יצחקי , ראה אור מחזהו החדש של יהושע "תינוקות לילה" - וכבר 1 שיר אהבה הכרחי י~~ א;חב ן~~~~.ר~~י:נח? יש לי בכ ri, אני אחנה. -:-:· .-: -. .. השתן מרופה את הפרפרים ז:- :-:·:· •ז:-- ~י;ם V{ ט~ף .ש~~ נמצא ספרר של יצחקי חסר מבחינה זר • מה ערד שבימים אלה התבשרנו על רומן חדש של יהושע, העתיד לראות אור בסוף שנה זר , וספר חדש מאיר לעתים באור שרנה יצירות שנכתבו עד כה, שפי שקרה "למולכו" עם פירסרמר של "מר מאני" • ספרו של יצחקי מרשתת על עבודת יצחקי ממריא מעבר למסד הנתונים שהוא נונח לעצמו, אל מחקר יסודי ומעמיק ביצירתו של יהושע. הדרקםוראם שלו "חומרי תשתית ביצירתו משאיר את עלנג;נם ן.ןל~י על השיחים. T T :•: :• • -; 0 - · של אברהם ב. יהושע". עיבוד הדיסרםציה · לא א;נרי רחבת ההיקף וצמצומה למימדים של ספר י;~ ןי~~~ ~ת ל~~י P-iJ ר נעשו במינון ובאיזון , שהפכו את "הפסוקים .ה~ן~~ הסמויים מן העין" לספר קריא ומגובש. לצד הצמצום, םרח יצחקי לעדכן את הספר השני של הספר. הפעם אסתפק בהערה ז••:-ז יהושע. שלושה מהם מצריים בנספח iJםי~~~~ :p מ; רק ~~ךב י~~ ה,ץ~~ ~ת ~~~נרי ?~יו מזאת. מאח;רי מנ~חתם האפלה של TT : --: •• :• בפרקים שאינם נכללים בדיסרםציה, דוגמת .ין~~ זה על "מר מאני" • ה~~ב~ .ל;ח~ לדירן מיוחד ומפורם ראויים שני הסיפורים הגעז-וי עד הנה T •• -• : -• הגנוזים ותסכית הרדיו , המופיעים בחלקו להפז-ויע את הע;לם 0 T T : -: :• ש~~ ,ק,~ןהה~,ק~ iJ ~~עולים iJ .רמ~יםש:. לי סבכ ס;?דים ~~מקים ן~~ ,;ס~ים ;חירים .~'לבסםי~~ ז~~ז:יי בכמ; חזי הזכ~כית . : -..··· : קצרה: קובץ הסיפורים "עד חורף 1974", שראה אור ב 1975-, אמרר היה להורת מעין מהדורה . מייצגת ומסכמת של יצירתו המוקדמת של יהושע. ממהדורה זו הושמטו הסיפורים "הסירם" ר"מרת הזקן". מלבד שני סיפורים אלה, קיימים שלושה סיפורים שראו אור ב"משא" ולא כונסו בספר: "המרד", "המשרד לייצור ופיתוח מלים" ר"ירם השתיקה". ישנם סיפורים גנוזים נוספים של 3 רק ~ז י~~ ~כ;ן ל 9יtל ןה. ת~~~~ ~רס~ת תן~יt~rf ד~ה ן Q ~~ים ךלק,לי~ים, ry ע;ןם ~נ:וס~ר ~~9 י;ן עYדלQ ןר סןש סק.יר;ת פ;;ים ~~דדה לק,לט שיtר ~מר;ן ~ן כ~ם. מלזעפים נגגשם. ספ~גי צל. ; :• ;:• • T ".••• •• : V? רירים ~שן~ים נכסת ע;ר iJר~~ • 2 אני מכוח לאה i את ן; שנ;לדז-וי ך •.•":T:•;:•:•:•-:• ·~ליס להרגיש את ז~ג עיניה תמתגנב; : : • T :• •• :• • -: : - לדוקםוראם של יצחקי , ושניים מהם מצריים בספר - "הריצה המארתונית" ר"הסירם" <שרנה מ"הסיום" של "מרת הזקן">. זו הזדמנות לציבור הרחב להתוודע לביכורי יצירתו של יהושע. ההחלטה להשמיט את הסיפור הבוסרי "העין של הגדי אר סיפורים אפוקליפטיים", המצרי גם הוא בנספח, נראית לי נכונה. יצחקי מאזכר חלק מיצירותיו הגנוזות והגנוזות -למחצה של יהושע בספרו , חשכה עדינה בארגת ליד פרשי הארד תוך בחינה של יצירות אחרות, אך אין ספק, :p ~ךף ~ל ~א~רת ל~י •-:•• T •-: T TT T •• TT -: •: •:•:;•: ה~;ת~ס~~ ~~ז:ייז ~ךיט;ך:ה ר;~ןת 9.ם~י~ ~V{ ~צות ryן~~ ס 1ת;~~~;י 1 ~קיב;ת. בכל ממחטת ניר נשמטת •::·:· :ד •::·:· נהפכת לחב!לת נהר • T T :• :• -;--:• :• :• :• רק ~~ךב י~~ ~~לה שנכ"ל שירתי נכז-ובת :• :• : • • T • :• ?ס~ריק ס~ 9 ים ~בכסם סם נגאמצע זהרתם. ::•:-ז:-- T ך~ת ה~~ f ק;ץ .יך~~~י~~ מ;~יט :י ~ל ז~ק כ~ךח. ש;~וl ~ת ס~קישות ס re ר;ת ~ל P- ר~יו ת'~~~ ן;ונrס בכמ; צלצ~ל מטנגע;ת נ;פלים. . : : : -: . : ואני מכוח לזנו ולש~ב ולשבכ ri, --:·..·: ז ·: :ד :·: לאנגו את יפיה :-••:•T :ז ~~ךךף ~ל :p,ב~ כשופגלת האהבה נלחמת ז-ךז .::·:· -.·:-::· ~ג~ף ס~ 9 ךב. שיצירות אלה ראויות למחקר מיוחד , כפי שמצוין במבוא. למחקר מיוחד זקוקים, לטעמי , גם מחזותיו של יהושע. יצחקי בוחן את "לילה במאי" , "חפצים" וטיפולים אחרונים"' אך מחקר , שיכלול בתוכו גם בחינה של "תינוקות לילה" רהימים האחרונים לבועז" , ואולי גם את "השיחה השלישית" ו"מר מאני" מתוך "מר מאני" , ויבדוק את יצירתו הדרמטית של יהושע לא רק מתוך זיקות בין-טקסטואליות " מחקר כזה עשוי להאיר פינה אפלה מעם ומשום כך גם קצת סמויה מן העין ביצירתו • 11 פברואר 9.3' של יהושע. ירידיה יצחקי 30 שנה, 30 סיפורים, מבחר הסיפור גןן: ~ ן ,~ העברי הקצר משנות הששים עז שנות התשעים, בחר וערך: זיסי סתוי מסה: דן מירון t ספרי ידיעות רJונורחא429 ,1993 עמ'. =-=- ין להתווכח על סעם, ניחרד =. כשמדובר נסעם סרב, כזה התואם י= את סעמי שלי. נספר שערך זיסי סתרי כונס מבחר של סיפורים סרנים, שניעם לשרב ולפגוש אותם, לקרוא אותם מחדש. יש שם סיפורים מוכרים היסב, המצריים כנר נקבצים שונים, כמר "נעימה ששודיי לש כהנא-כרמרן' ייקיםייי של אפלפלד' הייקלר שיאםריי של קנירק. מצד שני, נחירת לייכ הבהרותיי של עוז, "גאות היםיי של ,יהושע ייאשה קםנהיי של אררפז וכיוצא כאלה אהי הרכה פחות שגרתית. מיוצגים סופרים מכני דור המדינה ואילך' שכרתכים וכתנו כסגנונות שונים, שהחלו את דרכם נספרות כזמנים שונים, משנות הששים רעד שנות התשעים, ותיקים שסיפוריהם מפארים כנר כמה וכמה אנתרלגירת וספרי לימוד' ואחרים, שסיפוריהם לא נכללו עדיין בקר ץנ כלשהו' אחדים מהם ידועים עדיין מעם מאד • לכל קורא, מן הסתם, יימצא מ Q פר שלדעתו חסר מאד בקוץב, גם לי יש כאלה, אחד אר שניים, אכל אינני מוצא בקובץ מ Q פרים מיותרים, שאינם ראויים להיות בר - לםעמי' כמרנן. עם כל זאת, דומני' שהקריטריון האישי- סרנייקסיני מרחיק מעם לכת במבחר שלפנינו: וראוי היה, לדעתי' לתחום לו גבולות ברורים יותר' מעבד לפרק זמן של שלרשים שנה. זמן זה מרמז ככל הנראה לסיפורת של דור המדינה, ראם נקבל את ההנחה, שימינו אלה הם ימים של שינויים ותמורות כמהלכה של ספרותנו' ראוי היה אולי להגביל את המבחר למספרי אותר דוד' ולהבדיל אותם מהמספרים ' המסמנים מהלך חדש, פתח תקופה בסיפורת הישראלית כפי שמיסיב להראות דן מירון במסתר החשובה "הדהודים כעידן של פרוזה", המצורפת בשולי ספדו של סתרי . ב. במסתר מניח דן מירון' שהספרות חישדאליח. עומדת כיום "כעידן של פרוזה", לאמוד ' י הסיפורת, ולא השידה, מושכת את מידב: שימת הלב הציבורית - "הקהל הרחב" מצדי אחד' "האינטליגנציה" מהצד האחד . נעברי הקרוב היתה השירה, ולא הסיפורת, מצויד i נמוקד העניין התרבותי והספרותי שלנו . כצדה פרחו גם הדראמה והמסה הספרותית ., שנימים אלה חלה ידידה משמעותית בעניי ·~ שהם מעודדים. כעקבות זאת מעלה המסד i תיזה מעניינת ניותר' לפיה השידה והפרוזה תפסו עמדות דומיננטיות לסירוגין גם נענו' ההיסטורי של הספרות העברית החדשה, מאד סוף המאה הי"ח. הדומיננטיות של השיר;ן מחלך זיגזגי וא כמחצית הראשונה של המאה הי"ס נתחלפה בדומיננסיות של הפרוזה המשכילית כמחצית השנייה של אותה מאה: ואילו לקראת סופה חזרה השידה וכבשה את מקומה במרכז המערכת התרבותית, כדי לפנות אותו לפרוזה כראשית המאה העשרים - וכן הלאה עד לימינו אלה. מהלך זיגזגי זה מוסבר' קודם כל' על-פי התהליך הםנעי של . חידוש צורות ספרותיות והתיישנותן' שעשוי אם נבחן את מחלנה של הספרות העברית " ולא בראייה סלקטיבית - נמצא, שהמהלך חזיגזגי של הספרות העברית, המתואר במסתו של דן מירון, לא חיה מעולם. להתרחש תוך תחרות בין הז'אנרים השונים: אבל יש לקחת בחשבון גם גודמים נוספים, הקשורים כמציאות האובייקטיבית בה פעלה הספרות העברית. המסה מראה ארבע נורמות, שכיוונו את דרכה של הספרות העברית החדשה. האחת היא הנורמה ההרמביססית-אקסיססנציאלית השנייה היא הנורמה האסתטית, השלישית היא נורמת "האחריות היהודית וההזדהות עם ההיסטוריה של עם ישראל", והרביעית היא הנורמה של הלשון העברית. נודמות אלה התנגשו לעתים זו בזו' אבל כמסגרתן "נקבעו סורחי האפשרויות של הז'אנרים הספרותיים", על-פי שתי מסודות ספרותיות מרכזיות, "המסורת המסאפודית", שנשענה בעיקרה על השירה המקראית ועל הנבואה, ו"המסודת המתונימית", שהסתמכה על המציאות בקשר מימסי עם "העולם". המסורת המסאפורית חיתה כמובן בכסיסה של השידה, והמתונימית בכסיסה של הפרוזה. הדומיננטיות הז'אנדית מושפעת לכן מהדרכים "שבהן יכלה הספרות, ברגעים היסטוריים של התפתחותה, להיענות היענות מוצלחת או שלמה יותר לנודמות המכוונות אותה". הספרות הישראלית, סוענת המסה, התפרקה מהנורמה הלשונית באורח םבעי' כיוון שהשפה העברית חיתה שפתה הטבעית, אך ביחד עם זאת דחתה גם את הנורמה של האחריות הלאומית, במיוחד בשירה. ל גבי הסיפורת היתה דחייה זו דק מעקף זמני' קצר-ימים. לפיכך חיתה הסיפורת יכולה לחזור ולאמץ נורמה זו , כשנדרשה לכך עקב תהפוכות פוליטיות והיסםרדיות בחברה הישראלית, ואילו השידה לא חיתה יכולה לחזור בה מהמהלך של נםישת המעמד של "צופה לבית ישראל". לכן פחת העניין הציבורי בשידה, וגבר העניין בפרוזה. עם זאת, מראה המסה, חוזרת הפרוזה הצעידה של ראשית שנות התשעים ומתנערת .מהנורמה של האחריות הלאומית. הנחות אלה, מעניינות ומעמיקות ביותר' מאירות היסב באור עדכני מהלכים נtיבד בתולדות הספרות העברית החדשה, ובמיוחד בספרות הישראלית בת-ימינו. לעניות דעתי הניחה המסה משקל רב מאד על הנורמה האידיאולו גית, הנורמה של האחריות הלאומית, הנקראת כאן "הנורמה של הצופה לבית ישראל", ולא הסעימה במידה מספקת את חשיבותה של הנורמה הלשונית. עם זאת, אין ספק שההנחה בדבר משחק הכוחות בין הז'אנרים העיקריים בספרות - השידה והפרוזה - ביישומן של נודמות אלה, מאפשרת הבנה חדשה ומשכב עת של ההיססודיוגדפיה של ספרותנו. דומני' עם זאת, שהנחת היסוד של המסה בדבר המהלך הדוסאציוני' הזיגזגי של הספרות העברית החדשה ושל הספרות הישראלית, בין דומיננטיות של השירה לדומיננםיות של הפרוזה, סערנה עדיין בדיקה. הנחה זו אינה מוכחת, לדעתי , משתי סיבות עיקריות. האחת קשורה בשימוש לא עקיב בקריטריונים בהם מבקשת המסה לאפיין את הדומיננסיות הז'אנדית, ואילו השנייה נובעת מהגדרה חד-מימדית של התקופות ההיסטוריות של הספרות העברית והישראלית. עקב חש'יבותו הרבה של נושא זה, אני מבקש לעקוב בפידוס כלשהו אחרי טיעוניה של המסה בנושאים אלה. ג. המסה פותחת בסיעוד' שהסיפורת מצויה כיום במרכז העניין הציבורי' ולאו דווקא בגלל היעדר שירה ראויה. סענה זו' שאינני חולק עליה, מובלסת על-ידי הצגה ניגודית של תקופה קודמת, מאמצע או סוף שנות החמישים עד ראשית שנות השבעים, בה חיתה השירה במרכז העניין הציבורי , ואילו הפרוזה נראתה "נבוכה, רפויה, מגששת בין · שיירי ריאליזם לבין חיקויים חיוורים של עגנון וקפקא". הצגה זו של הפרוזה של שנות הששים והתקבלותה נראית תמוהה, שכן בתקופה זו' כפי שגם המסה מציינת 12 -גיויוו 157 האפיקה של יל"ג מוכרזת מיניה וביה כ"מעין T' אכרית? ש ירה פרוזאית של רומנים סאסיריים • בחרוזים", כיוון שנכתבה בתקופה שהמסה סימולטאניות ~ רואה בו עידן של פרוזה דומיננטית • טכניקה דומה של חילוף קריטריונים מופיעה ו IE בהמשכה, נכתבו וראו אור יצירות סיפורת חשובות ביותר' שגם משכו שימת לב לא מעסה, בהן סיפ 1 ריה של כהנא-כרמון' הרומן של עוז "מיכאל שלי"' סיפורי "מול היערות" של יהושע, הרומן הראשון במחזור "היכל הכלים השבורים" של שחר <שראה אור ב 1969-, ולא בראשית ש~ות השבעים>, סיפורי אפלפלד הראשונים, "אדם בן כלב" של קניוק, "מסע דניאל" של אורפז ועוד ועו.ד בתקופה זו' אין לשכוח, נערכו גם מ Q פרי "דור בארץ" למהלך חדש ביצירתם, וראו אור יצירות כ 'חיי אליקום" של תמוז' "החי על המת" של מגד, "גוף ראשון רבים" של שחם, ועו.ד אכן' כדי להבליט את מרכזיותה של הסיפורת בימינו' אין צורך לבטל את חשיבותה הiזעפשהו לפני שניים ושלושה עשורים, שכן הפרוזה לא חיתה וגם לא נראתה באותם ימים כפי שהמסה מתארת אותה. באותה מידה אין צורך לזלזל במסה, במחקר הספרותי ובביקורת של ימינו' המתוארת במסה כאילו "רק לעתים וחויקת עודנה מרימה את ראשה מעל למי-האפסיים של הרצנזיה הרדודה". דומה שהמחקר הספרותי' ההיסטוריוגרפיה של הספרות, ובעקבותיהם הפרשנות והביקורת <העוסקות על פי-רוב בסיפורת, ברוח הזמן' אבל אינן מושכות את ידן גם מהשירה>, פורחים היום לא פחות, ואולי יותר מבכל זמן אחר . יותר מכך תמוה ההסבר ל"ירידתה" של הביקורת, לפיו "ספרות שמרכזה שירה נזקקת לביקורת ספרותית אנליטית מפותחת, ואילו ספרות שעיקרה פרוזה אינה נזקקת לביקורת כזאת". הנחה זו מסויגת במסה בהמשך הדברים: "הפרוזה נראית כאילו לא חיתה זקוקה לפיענוח צורני סגנוני". על יסוד סענה זו מסבירה המסה את פריחת המחקר והביקורת בשנות הששים <ברוח ה"ניו- קריסיציזם" ו"מדע הספרות") בכך שבאותן שנים פרחה השירה יותר מהסיפורת. אבל גם בדיקה שטחית של כרכי "הספרות 11 תראה, שבאותם ימים לא היה עניינו של המחקר בפרוזה פחות, ואולי אף היה רב יותר מהמחקר בשירה. יתר-על-כן' עיקר גדולתו ותפארתו של ה"ניו-קריסיציזם" היה, כידוע, דווקא בפיתוח תיאוריה פואטית של הסיפורת. בעייתית לא פחות היא תפישת הדומיננטיות הז'אנרית במהלך ההיסטוריה של הספרות העברית. ראשיתה של הספרות העברית החדשה, בסוף המאה הי"ח, היתה בדומיננטיות של השירה, שכן' טוענת המסה, "הלשון העברית עצמה נראתה בלתי מסוגלת לעמוד כבסל של פרוזה כזאת" <סיפורית>. קשה להניח, שהשפה העברית "נראתה" באותם ימים בלתי-כשירה להבעה סיפורית בפרוזה, שכן נעשו כמה בסירנות לכתיבת סיפורת, סאסירית בעיקרה, בהן אפשר למנות גם הצלחה ניכרת <פדל>. יתר-על-כן' במאה הי"ח נכתבה פרוזה עברית, שאינה נופלת באיכותה ממיטב הסיפורת העברית בכל הדורות, הכוונה כמובן למעשיותיו של רבי נחמן' שנכתבו יידיש ועברית בו-זמנית. ןד םירןו כיום אנו יודעים, שהלשון המקראית שבררו לעצמם המשכילים, היא זו שחיתה בלתי- מסוגלת לעמוד כבסל הפרוזה הסיפורית, ולא "העברית עצמה". גם הסענה ש"יצריה הנאראסיביים )?( של הספרות סופקו על-ידי השירה ובלשונה" נראית קשה. הכוונה, יש להניח, היא ל"שירי תפארת" של ויזל, ואלה כידוע נתחברו בהשפעה זרה, אופנתית מאד באותם ימים. האפיקה של ויזל מרגדות אם כן במפורש כשירה, ואכן כזו גם חיתה. בכך מתחזקת ההנחה, שבראשית ימי ההשכלה חיתה השירה דומיננטית, ואין להטיל בכך ספק. אבל כשאנו מגיעים לאמצע המאה, מניחה המסה שהגיעה שעתה של הפרוזה, שכן באותם ימים הופיעו לראשונה רומנים עבריים במקור <מאפו' סמולנסקין> ובתרגום <קלמן שרלמן>. אבל מה לעשות עם דמויותיהם של משוררים כאד"ם, מיכ"ל ויל"ג, במיוחד יל"ג, ששירתם חיתה דומיננטית ביותר באותם ימים, מעל ומעבר לפרוזה <שנתקבלה אמנם בהתלהבות, עקב החידוש הגדול שבה>? המסה פותרת בעיה זו בעזרת חילופי קריטריונים. האפיקה של דיזל חיתה בגדר שירה, כירון שהופיעה בעידן של שירה, ואילו במסה גם בהמשך הדברים. את ראשית המאה חמסה לא נתנה את רעתה כמירח מספקת להשפעתה של התפתחות חשפה העברית על מהלכיה של הספרות הישראלית. רואה המסה כעידן של פרוזה דומיננטית, על אף סמכותם הבלתי מעורערת עדיין של ביאליק ושל טשרניחובסקי' ועל אף המפורסמות של משוררי "שירתנו הצעירה": "בעוד פליאדה גדולה של משוררים רוכבת על מרכבתם הגדולה של ביאליק וטשרניחובסקי לאורך דרכה הרחבה של הספרות בתקופת ה'תחייה' שלה, הסתבר שדווקא הפררזאיקנים הם שיצרו את הערכים הספרותיים העמידים ביותר של התקופה". קריטריון קביל בהחלט, כמובן' אלא שבמקומות אחרים במסה אין הוא תופס יותר • בעידן השירה שבין מלחמרת העולם חיתה, כפי שמצרייך במסה, גם "פרוזה רבת הישגים", של עגנון והזז, למשל: ואין ספק שאלה "יצרו ערכים ספרותיים עמידים ביותר" לא פחות מהשירה בת-זמנם, אבל כיורן שיצירתם חלה, כאמור' ב"עידן של שירה", פרסות אותה המסה בטענה ש"מי שקבע את 'סדר היום' התרבותי חיתה השירה". אבל כך היו פני הדברים גם בראשית המאה. אם הקריטריון הקובע הוא "סדר היום הציבורי", הרי שראשית המאה חיתה במפורש עידן של שירה, אבל אם הקריטריון הקובע הוא ביצירת "ערכים ספרותיים עמידים", הרי ששנות השלושים היו עידן של פרוזה בה במידה שהיו גם עידן של שירה. וכך גם ביחס לשנות הארבעים והחמישים, בהן נתקבלה יצירת הסופרים הצעירים יזהר' שמיר' מוסינזון ואחרים - באמצעות הפרוזה שלהם. השירה הגדולה של קובנו ושל גלבוע שנוצרה אז' תטען המסה, נותרה איזוסרית, "מסוגרת מפני הציבור הרחב". ושוב, העובדה שדווקא השירה של שנות הארבעים יצרה את נכסי הספרות העמידים ביותר של התקופה, איננה עומדת לה במסה נוכח טענת האיזוסריות, אף-על-פי ששירה זו בשום פנים לא חיתה איזוסרית יותר מיצירתו של גנסין בשעתה. בעיה אחרת מצויה באופן בו מגדירה המסה את התקופות ההיסטוריות של הספרות העברית. אין להניח, שסמכותם והתקבלותם של ביאליק ושל טשרניחובסקי' או כוחם ליצור ערכי ספרות בני-קיימא היו מוגבלים לעשור האחרון של המאה הי"ס, רשעם המשך בעמ' 19 13 פברואר 93' דור אוחנה חזר, החטא ועונשו ו~ ~1 ~ וכביתו המקורית של אלנו קאמי ניכורו של מוסו אינו מובן לחברה. השופט אינו מבין מדוע מארסו ירה ארבע יריות חיתה לפרסם את מה שהוא כינה החוקר את מארסו על רצח הערבי בחוף הים נוספות. ואילו מארסו' בשמו של קאמי' מקנה רוגז עליו לא בשל פשעו' שהרי ראה רכב מעמד אונתולוגי לאבסורד משעה שאי-אפשר שלושת "האבסורדים" - הסיפור הרבה פושעים, אלא בשל אדישותו וניכורו. לייחס משמעות לדבר מסוים. האבסורד הוא "הזר"' המסה "המיתוס של סיזיפוס" והמחזה מארסו אדיש למראה הצלב. אין הוא מבין את המתח בין התבונה חסרת הפשרות לעולם "קליגולה" - בכרך אח.ד באופן זה, חשב, חסר הפשר . חוסר הפשר של היריות מעיד' יוכל להקיף את שאלת האבסורד • 'ידידו משמעות פשעו • על מות האם ורצח הערבי עובר מארסו רלסד שאין משמעות לפעולה האנושית. לפיכך מובן המו"ל אזמרגד שולו, השיב לו ב 1941-, כעסו של השופט המאמין לנוכח אדישות שמבחינתו הפרוייקס הוא .בלתי-אפשרי היום. בעיני עצמו' ניכורו מובן מאליו • הוא אף מרגיש שלווה לאחר ביצוע .הפשע מארסו לצלב, והרוגז על חוסר המשמעות של מבחינה כספית. בסופו של דבר' שנה לאחר מכן ראו אור' בנפרד' "הזר" והמיתוס של כרסקולניקו ' ב, גיבורו של דוססויבסקי הנערץ ארבע היריות <האבסורד>. כך קשורים הניכור והאבסורד בדמותו סיזיפוס" בהוצאת גאלימר. יובל םשני על קאמי' הגיע מארסו סוף סוף למעמד המיוחל של המקולל. עד עתה הרגיש ניכור ובפעולותיו של מארסו: מארסו חסר הרגש להופעת "הזר" הוא סיבה סובה לעיין שוב הוא גם היורה ארבע יריות חסרות פשר . באחת מיצירות המופת של .המאה מהחברה כיוון שחש את החטא רובץ עליו' אך ברגע שהחטא נעשה פומבי והחברה הגדירה מוסו רוצח כעסיה של השמש, ללא מניע. הוצאתו להורג של הזר - מארסו' גיבור אותו כחוטא, הוא מרגיש משוחרר. נטל החטא רסקולניקוב הוא רוצח עם מניע וזה עושה הספר' המוצג בגוף ראשון - חלה ביום השנה לפטירת אמו. האם קאמי מרמז שהעונש סוגר ירד מעליו. הוא הוכר כלגיטימי. אותו לאדם, ולפיכך לבר-כפרה. אך מארסו את המעגל שהחל בחטא? בכל אופן' מארסו קודם לרצח, איימה מארי על מארסו בגרירתו הוא א-רוצח, ולפיכך גם חסר-כפרה. המוות לחברה והוא נרתע מכך. כעת, לאחר הרצח, של פלוני הוא עובדה חסרת משמעות עבורו . חש אשמה על מות אמו • על מישור האשמה נוסף מישור הניכור - חייו של מארסו הוא משתלב בחברה "כאחד מן המשפחה" וחש הוא לא חווה את הרצח, אינו חש את מניעיו שימי חקירתו במצער הם הסובים ביותר עשיד כרוצח, ומכאן שאין הוא רואה עצמו רוצח. מתנהלים כאילו מאליהם, חסרי משמעות. הוא חי בריקנות גמורה, אדיש לחלוטין' מעודו • האנסי-כריסס מצא מקומו בבית האדם ללא רגשות הוא עתה רוצח ללא הסוהר • מניעים. עובדה זו הופכת אותו לאדם חי הפסיביות היא תו האופי שלו • זר המנוכר לחייו' עבודתו' חבריו ושכב יו' חברתו ואמו • הניכור והאבסורד כרוכים אהודי. השופט בעולם חסר משמעות, ולכן אין הוא יכול מארסו חש בן-בית בתוך זרותו. מארסו האותנטי הוא מארסו המנוכר . אדם מקולל בלי סיבה, ובתור שכזה מנודה מחברת אנוש. רואה עצמו כחוטא מתמיד שנכפה עליו ביכרו . זהו ב יכרו קיומי כמו שאשמתו היא אשמה קיומית. מארסו שולח את אמו למעון זקנים כיוון שהוא מנוכר' והוא מנוכר מפני שהוא חוטא. במובן זה הוא דומה לצלוב, עמוס-חטא בלי שביצע חטא קונקרטי. משתמע מכך' שאדם יכול להיות בגדר חוטא בלי הקשר סיבתי: הדבר משול לשעיר לעזאזל • ל~תחו של מארסו רובץ החטא. הוא נולד לתוך חטא וניכור מסאפיסיים - ומאמצם בלית-ברירה כסגנון חיים. הפיתרון היחיד להרגשת החטא של מארסו הוא בניכור' חיים מוסווים, פסיביים, ללא תוכן. אם הוא חוטא, עונשו הוא נידויו. האקס של שילוח האם למעון מהווה נקודת מוצא לחטא הקונקרטי. הטרנסצנדנטי מקביל לאימננטי: מארסו עמוס בחטא המסאפיסי <היוולדותו מנוכרת> ובחטא האימננטי <שליחת אמר למעון רמות אמר.> הוא חי עם זה בשלום. נוכחותה של מארי' חברתו' שוברת את הסימטריה של חטא ועונש שמארסו הסתדר בה עד כה. ככל שמארי תנסה לשבור את האיזון העדין הזה באמצעות נסיובה לשחררו מניכורו' על-ידי קירובו לחברה אר לחיים, היא רק תצעים את הרגשת החטא של מארסו. לאונ יםאק גיוידן 157 להסכים לאלוהים הנותן משמעות לעולם. השופט לגיטימציה לעולמו. המתעצמת עם מות אמו , ובפחד מפני מארי מכאן דחייתו את הצלב. במישור האחד אנו רואים שהאבסורד שולט: המעצימה את רגשותיו. אך למעשה, מארי הרוצחים עם המניע בוכ ים למראה הצלב, אך מגדילה את ניכורו של מארסו בהגבירה מארסו חסר המניע א ינו מתרגש למראהו . מארסו, בשמו של קאמי, מקנח אצלו את תחושת חוסר המעורבות. הניכור ~י הפשע, לפי מארסו , מוגדר לפי מניע ולא קטן והאשמה גדלה. מות האם וסוף השבוע על-פי המעשה. הפושעים בכו כיוון שהכירו מעמו אונתולוגי לאבסורר משעה ו~ עם מארי הפרו את האיזון העדין בין החטא בפשעם. אך מארסו עצמו חסר מני ע ולפיכך שאי w אפשר לייחס משמעות לרבו והעונש. גם, בעיני צעמו , א ינו פושע. מסוים. האבסורד הוא המתח בין כיוון שרגש האשמה הולך וגדל, אין הבריר התבונה חסרת הפשרות לעולם אלא לנטרל אותו על-ידי הוצאתו מהכוח לא חסר חפשו. הפועל. מארסו יכול היה להמשיך ולהדחיק המקרה שולט במשפ טו כשם שהאבסורד שולט את אשמתו במסווה של ניכור , אך ברגע בקיום. הסתבכות מארסו ברצח היא, למען למעשה, קאמי צוחק על נסיובה שדבר זה נמנע ממנו , הרי אין לו ברירה אלא האמת, פר י המקרה. אך עובדת היותו רוצח של החברה לבנות תלי-תלים של לרצוח, ובכך להפוך את החטא המטאפיסי איננה מקרה. למעשה קאמי צוחק על נסיובה משמעות בעולם חסר משמעות. לחטא קונקרטי. בשעת הרצח, ברגע קבלת של החברה לבנות תלי-תלים של משמעות האשמה הקונקרטית, הוא משתחרר מרגש בעולם חסר משמעות. הקטיגור , השופט ובית האשמה המטאפיסית. מאותו רגע הוא חש הדין אינם מבינים שלפניהם עומד אדם בלי לרצח הקונקרטי אין מניע קונקרטי. במישור שלווה ואלו הם ימיו היפים ביותר . עכשיו מניעים והסברים, שיד המקרה שולטתהשני , כשהבן מוצא להורג ביום השנה למות הוא שלם עם עצמו והולך להיענש על חטאו. בגורלו ושחייו הם נ יכור מתמשך. רק אנו האם, אנו נוכחים במשמעות המטאפיסית. האיזון בין החטא והערבש הוחזר •מבי נים, שמארסו חי בעולם מקרי לחלוטין לכל האירו עים הקשורים ברצח אין אמנם דרך רצח הערבי מתגלגלים החטא והעונש מההתחלה ועד הסוף: בלי רגשות-מוסר ובלי קשר , אך למהלך חייו של מארסו עד הוצאתו המטאפיסיים לחטא ועונש אימננטים. הכומר מניעים. השופט מנסה להיאחז בכל כוחו להורג י ש קשר משמעותי. רואה כמארסו את ישו , כיוון שהוא הולך במניע, אין הוא מוכן להכיר באב סור.ד הכרה המשמעות מתגלה במישור של החטא להיצלב לכאורה על פשע אנושי , אך זו תערער את עולמו ותביא את השופט לסף והניכור: בהרגשת הצורך בנידוי שמארסו למעשה, אשמתו - כמו זו של הצלוב -היא הניהיליזם. בחפשו מניע לרצח הערבי , מחפש כופה על עצמו , בהרגשת האשמה המתמדת מטאפיסית. • • -: J ~ :. "," ~ t "' :'Ytr" {;. ~'!~ ~~ ~"~ רוני סומק חציו הוק בוצ'פאפא ו~ r: מאפרה בדמות אדם ~q;ת~ ה~ן~~ החלפה בשנאה T : • : T : : ••• לב; -הן~~~ ~~ליס סיף ry ע,~~ים י~~ ה;~ר 7 ~סלים ת~~ ם wp ~ה ~~t? ~ים. תרגם מאנגלית: קובי אור את הרק בוצ'פאפא פגשתי בסמינר הסופרים הבינלאומי תבאוניברסיט איורה. הוא בא לשם מאלבניה, והמפגש שלו עם החלום האמריקני ליכו היה לפרנס כמה .אנתרופולוגים באלבניה, הוא מלמד ספרות אנגלית באוניברסיטה של ,טיראנה וכותב שירה מן האוניברסיטה של החיים. החיים באלבניה, הם רכב סיפור אחר • קשה. 17 פברואר 93' רות לבבית (ן: C8: =י= ~1 ~ מסך גדול, מסך קטן ~ מדוע אנו מכורים לסדרות ? מי שאינו אוהב ירושלים". החיים על-פי אגפא הסרט מבוסס על ספר שיצא מכבר , מאת קולנוע ורואה בצפייה בטלוויזיה בזבוז של עים היה לראות את אסי דיין זמן יקר , הבן לא יבין זאת. אבל אם השואל יורם קב ירק. למרות שלא קראתי אותו , ותוכנבשמחתו , עם הצלחת הסרט שלו . היה ידוע לי • הוא מתרחש בימי מלחמת הוא חובב קולנוע, אנסה להסביר לו תא - האם ראוי הסרט לכל הפרסים העצמאות ומדובר בו על חייל צעיר , פצוע יתרון הסדרה על הסרט השלם. שגרף? על כך מותרת לכל אדם דעה משלו . קשה וקטוע-איברים, המבקש מאחיו שיבוא כצופה בסרט עלי להתאים עצמי לאקלים לשאני , אין לבי שלם עם הסרט הישראלי בדרך אליו ויעזור לו לשים קץ לחייו . בימים היוצר • עלי ללמוד לזהות את הגיבורים כלל. על-פי-רוב הוא רעשני מדי , אינו יודע שהספר יצא לאור היה הכל כה קרוב עדיין , וזה לא תמיד קל , עם כל אותן תאת חסד השתיקה, והוא נוהה אחר בלונדיניו תאסכולו כה טרי וכאוב, ולא מצאתי עוז בנפשי לקרוא בעלות אותה גזרה ואותה תסרוקת .•. שאינן לטעמי. הסדרה, לעומת זאת, פוטרת אותי מזה. אני ספר המתאר מקרה כל כך טראגי ונואש. אך בסרטו של אסי דיין יש משהו כובש. יש מכירה את הדמויות, וכבר קבעתי את יחסי בינתיים עברו ימי דור ומחצית הדור. הסרט בו מין חוצפה עייפה, מלאנכולית, שאינה שראיתי עכשיו , ממרחק של זמן , הדהים אותי כלפיהן . יש בין משתתפי הסדרה כאלו שהם מאמינה בצדקנות. הסרט החזיק אותי קשובה ביופיו . הוא מתרחש במבנה עתיק, כמדומה ידידים של ממש , ששמחה היא לפגוש םאות ודרוכה אף-על-פי שאין בו עלילה רצופה מנזר , ויש בו נזירה זקנה לבושה שחורים, שוב .ושוב וזה בוודאי הישג קולנועי מרשים. וכל זה לא מעין אם-בית, וחדר גדול שהפכוהו לבית ודאי , יש סדרות המתארכות עד ןשה היה מתאפשר אלמלא דמותה ומשחקה של חולים מאולתר , מיטה ליד מיטה, ואחות מידרדרות וחדלות למשוך אותנו • מסוכן גם גילה אלמגור . צעירה, מתנדבת, ואחות קשישה, מקצוענית להזמין אורח לצפות עמך בקטע של סדרה יש משהו בסרס שהזכיר לי את "האופרה ותקיפה, והימר שהתהלך פעם כמו מלך החביבה עליך - כי בכל אחת מהן יש גם בגרוש" של ברטולד ברכס. זו לא הגדולה בירושלים, ואחיו , שהוא טיפוס מפוקפק קטעים מאכזבים. ביצירות של ברכס. אבל היא הראשונה למדי • הסרט כולו הוא מאבק בין רצונו של אבל בעולם זה, שדבר אינו יציב בו , יש מן שהפרה את השלווה בעלותה על הבמה. היא חימו למות ובין המלחמה על חייו שמנהלת הנחמה בידיעה שהיא, הסדרה, עתופי זעזעה לאזרחים המהוגבים שמילאו , בשב םי עמו האחות הצעירה. יתר הפצועים, במועדה הקבוע, ותאפשר לך לדלג מצרותיך שלפני היטלר , את אולמות התיאטרון של השקועים איש במכאובו , עוקבים בדממה שלך לצרותיהם של אחרים •..• ברלין. כי הנה הוגד להם, שמתחת להוויתם דרוכה אחר הדרמה של חברם. זהו סרט הסדורה רוחשת מציאות אחרת, מאיימת רציני , אינטנסיבי , והוא הרשים אותי יותר ואלימה. כי "למקי סכינאי יש סכין מכל סרט ישראלי אחר שראיתי עד כה. אורה לב-רון במסתרי;כי. משהו כמו זה הרגשתי גם אני כיוון שאיחרתי את ההתחלה לא ידעתי מי כשצפיתי בסרט "החיים על-פי אגפא". יצר את הסרט. רק עכשיו , כשקראתי ראיון אילו נסתיים הסרט באותה נימה של חוצפה בעתונות עם עמוס גרס.מן , הבינותי כי זו עייפה ומלאנכולית, הייתי אסירת תודה יצירה שלו. הסרט לא נתקבל בזמנו בארץ, כישוף לאסי דיין על סרט מקורי ומרגש. אבל הביקורות היו שליליות. אך גו טמן אומר , פתאום, ברגעים האחרונים-ממש של הסרט, שהסרט מוצג גם כיום במקומות שונים בעולם j! ח, י~~ ה~ילןv~ ~ל,יף, ת~~;ן~ זכוכיות מתנפצות, אקדחים נשלפים, גופות והוא עדיין מתפרנס מתמלוגיו .. ~ת iJ ~ךסק, ~J]~J] ~ת ~ת ~~זקף נופלות זו על זו - אפילו לא מפרפרות. כאן בינתיים ראיתי כמובן את סרטו החדש, "חסד ~~9.;ל~ל j! ח, י~~ק;ן~ת נעלמה חיבתי לסרט. כאן גם נגמרת מופלא". הרבה נאמר ונכתב על סרט זה ואין ההשוואה עם ברטרלד ברכס. במחזה של יו~~~ V(iJ7 קיס ~ת :PiJל~ים צורך להוסיף. שלוש הזקנות הן נהדרות ברכס האלימות מרומזת -למשל בשיר של iJ ~לחיתים ברבצם. החדרנית שמציעה את המיטות, המכריזה כי <סליחה, רבקה מיכאלי!) וגם הצעירים :••:•:T נוגעים מאוד אל הלב. רק השם, "חסד תאמר "ה;פלה!" כשהראשים ייערפו ויפלו לארץ - ,א;לו בסרטו של אסי דיין היא מופלא", הוא חידה בעיניי , קשה לפיתרון ניצחון מוחץ כמו חידה של חמיצר . האם נתכוון היוצר מומחשת, מבוצעת בפועל. כאן יש הרגשה :p ~~נ:י~~דז:יי ןת;ך ןר;ע;~יף י~~ לומר כי החסד לעולם סמוי הוא, וכל אחד של חיקוי , של חוסר מקוריות, ואני יצאתי מן חייב לגלות אותו לעצמו , בחייו שלו? יי:ז~~~ א;נ:יף ~ליל ד~~דנכ הסרט עם טעם של .החמצה תן סיום אחר לסרט שלך , אסי דיין! א;נ:וי דדד~נכ ~לי , ד~~קס ~!ד r כנםי~;ר~~~ ~ ק~ה סע;ןם אןל הסדרות שלי יכ"לז-ז זלז~ T T : T חימו מלך ירושלים מה לעשות ואבי משועבדת להן , לסדרות שלי משם ן; חיתה מכוחה להי;ת "TT:T.. •:זז •: בטלוויזיה -לזויותר , לזו פחות. כשמזמינים לפני כמה חודשים שיחקתי בכפתורי י~~ ~QJJ,כtר ך:.ש לי ע;ן ך~-ל~ iJר~ה אותי לצאת למקום כלשהו , אני עושה חיש- הטלוויזיה בכבלים, ובמקרה עליתי על סרט ג'ו~יים חדשים. אז-זה ת~נס ני . מהר התעמלות מנטלית, בודקת אם מועד • •• T • T -• tT ישראלי . את ההתחלה החסרתי , אך מן היציאה אינו מצטלב במועד הסדרה, ~ע i~:י~ן ההמשך הבינותי כי מדובר ב"חימו מלך ומחליטה על איזו מהשתיים אוותר. 18 - גיויון 157 המשך מעמ' 13 בשוליה. מאמצע המאה הי"ם ואילך ניתן לשרביים, אשר שימשו בזמנים שהכתיבה הופעתם של ברבר רגנסין חש כרחם. באותה להראות בכל תקופה משרודים גדולים בעברית חיתה בגדר של בחירה מידה אפשר להניח, שגם עם הופעת הפרוזה ומספרים גדולים, זה לצד זה, אם כי אפשר אידיארלרגית, ולא שימוש מרבן מאליו בשפת של דרו בארץ , עדיין חיתה סמכותם של להראות יתר רן כלשהו , קבוע ומתמשך , האם. כך למשל שלט הנוסח של שלרנסקי משרודי הדרו הקרום, רכן גם ברח יצירתם, לשירה. אין זה אומר שתהליך ההפריה רחבררתר בפרוזה של דרו בארץ' והנוסח ~;:i" רבים מאד. בצעם "עידן הפרוזה" של ראשית ההדדית של הז'אנרים לא התקיים, אלא העגנרני ניכר בכתבים לא מעטים של ראשוני המאה חיתה שירתם של ביאליק שהיה זה תהליך של סימרלטאנירת ז'אנרית, דרו המדינה. שנים וכרת מאד חיתה הספרות רםשרניחרבסקי בשיאה, והתקבלותה רחבה ולא תהליך של ררטאציה סכמאטית. הישראלית צריכה להיאבק כלשרן הספרותית מאד - כשם שבעצם שברת הארבעים אם כן הדבר 1 , נראה שתקופתנו היא - המלאכותית של דרדרת קרומים מצד אחד, והחמישים, המתוארות במסה כתקופה של לראשונה בתולדותיה של הספרות העברית ובשפה המדרכות, האותנטית והמשתנה פורזה דרמיננםית, היו אלתרמן רשלרנסקי , לדורותיה - "עידן של פורזה". למורת במהירות מהצד האחר' כדי לסגל אותן אצ"ג ררםרש במלוא כרחם, ביצירתם שההסבר לתופעה זר , במסתר של מיורן' הוא לצרכיה, על-ידי סגנון ספררתי אמין ובהשפעתם הציברוית. יתר על כן , ההגדרה חלקי' הרא משכבע מאד . למעשה אין הראומשכנע. ההיסםררית החד-מימדית איננה מעמידה את נזקק כלל להנחה ההיסטוריוגרפית נראה, כאילו בעשור האחרון החלה הבשלתה יצירתו של עגנון במרכזה של המערכת הבעייתית ארורת החילופים התקופתיים של של השפה העברית. היא התעשרה במידה הספרותית בשרם תקופה, אף-על-פי הז'אנרים הספרותיים. הנחת ארבע הנרדמות רבה, התגמשה מאד' נפתחה לשפות אחרות שמרכזיותה בספורת העברית איננה מרםלת רשתי המסודרת תופסת היטב גם במהלך של והרבתה לקלוט מהן צרורת ומלים. לשרן בספק, גם באיכרתה רגם בהתקבלותה, אלא סימרלטאנירת ז'אנרית, ולפיכך יש בידה הספרות נראית לכן היום בשלה, אמינה שהיא מתפרשת על שלרש אר ארבע תקופות. להסביר גם את התופעה הייחודית של ואותנטית יותר מאי-פעם. אין ספק, ד. דרמיננטירת הפרוזה בימינו . שמתהליך זה נהנית הסיפורת יותר מהשירה,לכן , אם נבחן את מהלכה של הספרות עם זאת, נראה לי , שהמסה לא נתנה את כירון שאמינותה של השירה איננה נפגמת העברית - תוך ראייה דיאלקםית של דעתה במידה מספקת להשפעתה של עקב שימוש כלשרן מוגבהת, ראילר הסיפורת הקריםרירנים השרבים, הקובעים את התפתחות השפה העברית על מהלכיה של נזקקת לאותנטיות לשרבית מונמכת הרבה מרכזיותם של הז'אנרים הספרותיים הספרות הישראלית. אינני סברו' שהספרות יותר . נראה לי' שאפשר לראות בהבשלתה בתקופות שרנות, ולא בראייה סלקםיבית - הישראלית התנערה מהנורמה של הלשון' גם של השפה גררם חשוב, אם גם לא בלעדי' נמצא, שהמהלך הזיגזגי של הספרות לא חיתה יכולה לעשרת זאת. במסה נאמר בעלייה המשמעותית באיכויותיה של העברית, המתראו במסתר של דן מיורן , לא שהסתמנו "גם מגמרת של המשכיות הסיפורת העברית, בדיברי נושאיה רבגיררנם היה מעולם. סגנונית" בספורת, כמירחו בפרוזה. למעשה הרב, בסרפדים החדשים המצטרפים אליה, בכל הזמנים, כמעם, היו שני הז'אנרים דבקה הספרות הישראלית עד לתקופות רגם בכמרת הספרים החדשים והחשובים משמשים במרכזה של ספרותנו , כמר גם מאוחרות מאד' מסיכרת שרנות, בנוסחים הרואים ארד בשני העשורים האחרונים. • רות נצר בתים כי מה ~ ~ז לא :ד~ז:וי ש~~ ~ז:וים ~~ז:ו~ים ~ך ~דידי , ~~ד~ים (~~כןט ~7 נ;ן לחש "ב v~ל~~ מ~ד~ים י.ל~~ ry ם, מ~ t? לים ~רש~ל j!ל , ך~~ >םי~?~~ ~~דסת ס:ז~ב ב.ל~ל~~ ~דק י.;~;!! ry ם, ~ר w ס ~ז:וי , ךא~:ים >הד~~? ~נ;קכן ~~ליו . ~י ~ה ~Q ך ~נ " ל ,םי~ק~~ לע,ב "'i עם :פרסא;ת מהג;ני' וילא;ת עשירי פריחה, ~ת םי~זr~ ה~~~ ת;ח~~ ה~י~~;~מ~ i~ נמס;~ת ~ח~ת T,מנ;יi-;~ ואפל~לית ·~ ,~;~~ע • : -: T .•" : : •: : ::•:• • : : ~ר;~ית ~ב~לה ןr;חי~ ה~~ ,ה~~~<,סי~;ש~~ f מ; י~~ ~~יכן ~ד;חקים י~;שי~~ ry ם i?Qןנ 1 ת ?~כןן ד~~ה ~י~ךי;ת ןק;ת כןל >דס?~~ ~ע,לת ת:~~ ל~~? ד~~ה י~~~ ~א 1 ת ם~~ א; ~לזים ~~כןןלים, א;~מל 1 ק ~לי~ה ה~~ ~ל.א~ת ע.~לה ~ל ~ין כןך~:ם. ~י ~ד~ה ~ל ~רי ,ט~~~ לא ~נזת~י ן;כ~~ , כןל i?ל~נכם,ם~~ מרי~י זק~~ף ~ךח;ב ~~ךם ~~ע;ךר , ס:ה .גזr נד;נים לאלימ 1 ת הטבע, הה;פכם על גנם, כדי להכריח :--:·-T -ז :-:· -•:• -: -· • • <היה חג?) והריח הה 1 א למר;ת ;ז• • TT---;תזr~1 ?נכ~יד לךא;ת ~ת ~ג~ה סכןז ~ל סןקיכן שעבר 1 כבר של;שים שנה T T " : T: : T •: 19 פברואר 93' זיוה רון ינ: ן:ג -.... תערוכות החורש R::I משתלב בקטיפה אדומה-שחודה למזוודה משתעשעת כהוגן. מכתב לחבר יפני • שסרחה שאינה נפתחת, חולצת קטיפה כחולה ציורי מחשב. תערוכה של איילת מולבשת על מראה, דוכסן פלסטיק מחבר מוטענים. זרחו בגלריה שלרשי .ת"א שני חלקי ארגז עץ' עמוד סוסם בעל נסן איילת זוהר' ציידת, בוגדת המדרשה, תואר תערוכה של טסי כחן-פפר ןבמוזיאו קטיפה שולף "שיני" מבדשות, גזרות חלקי שני בלימודי מזרח אסיה, שתים-עשדה שנה ינקר-רארא t עין חור . אוצר: ןסרדי לבוש נשיים מונחות על לוחות עץ תכפרוו חיה לייבוש - ועוד מיני תאסוציאציו חיה ביפן' מלמדת בבצלאל' מעידה על עצמה וחל שהיא "נוסעת מתמידה" שאינה חיה במקום "מוטענים" הם מבנים מפוסלים מעץ, בעלי פדובוקסיביות, המפגינות מחאה .אסתטית קבוע. קיבולת, המאכסנים בתוכם מסען' מעוצבים לעבודות יש כושר ב יידות. ידיות-ב השיא זוהר צילמה את רשמיה - בעיקר ממרכז ומותאמים למימדי האובייקט הכלוא בתוכם. תקועות בהן במקומות שונים, ועונות לע אסיה, קירגיסטן ומערב סין - הכניסה את לא כל הפסלים "ממולאים"' אך גם אלה הרצון ליטול ולרכוש אותן מייד' מבלי תלת התצלומים למחשב מקינטוש, וכאן מתחיל הריקים זועקים את ~פחם הריק <כד קבורה, את הדעת היכן יונחו' איפה ייתלו או םהא יהיו שמישים. תפקידם כחפצי נוי םהמעוצבי הסיפור • מושב דמוי אחוריים .ועוד> היסב מספק תירוץ מספיק לרצון .הרכישה המחשב עושה עניינים. הוא עונה דק "כן" המטען שבחדה כהן-פפד לאנסן בתוכם אהו כמנס שני - השדים וזדמכשפות, םהמצווחי ו"לא" לפעולות הנכפות עליו . איילת דרשה מטאטאי קש והבחירה אינה מקרית. הפקעתו מתוך האריזות, יעלו אולי מתת-ההכרה של ממנו קומפדסיה <דחיסה>, והוא דחס את של המטאטא מתפקודו היומיומי ככלי 'ניקוי המציאות שבצילום כפי שחלפה על פניה תוך רומז על עולם חושי-מיסטי' שבו גלומות בעלי אמונות טפלות את הרצון קלהתרח כדי נסיעה במכונית. המקור הוא הנוף, ממנו במטאטא אפשרויות אחדות - כאובייקט ולהיזהר . עבודות נוספות, המלוות את ,האובייקטים יוצאת האמנות למסע חיפושים, כאשד הסודק פיסולי וכאבזר פולחני "מגרש שדים". >SKANER< מתרגם את הצילום לשפה אך זהו דק פן אחד בעבודתה של האמנית. הם רישומים עדינים על נייד' כמו סקיצות הדיגיסאלית. לעבודות האחדות, השייכות גם הן לתפר לעבודות הגדולות. הנפח, החלל' הפנים ככל שהסדיקה היא ברזולוציה יותר גבוהה, שבין האבסורד לחוויה האסתטית, מצטרפים והחוץ מופיעים בשילוב דפי פודניד וחוסי זהב מודבקים, ומוסיפים לתערוכה נימה הנקודות קסבות יותר ונותנות יותר חומדים נוספים כגון: קטיפה, פרווה אינפורמציה, רזולוציה נמוכה - הנקודות יותר גדולות ומספקות פחות אינפורמציה. לחיצה על כפתור אפקט של AIR BRUSH לחיצה נוספת מטשטשת קונסודים, כתם פה וכתם שם - והתמונות מושלמות, מודפסות על נייד פלקטים )120X60( ומודבקות על דיקט כאינססלשיין בגלדיה. אך לא די בטכניקה. הפילוסופיה של זוהר מעמידה את בעיית ה"התבוננות" של העולם המערבי אל מול "הפרשנות" של העולם הסינו-יפאני' שאיננו דואה עולם דיאליססי <הוקוסאי>. ובהמשך הקונספציה היא שואלת אזכורים מתולדות האמנות ומשווה את תוצאות עבודתה במחשב הן לאמנות הפסיפס הביזנטי והן לאימפרסיוניזם: הראשון' כעדך נצחי ועמיד בפני פגעי הזמן' והשני כתהליך מתמשך בזמן עם שינוי מתמיד . עוד אתה עסוק בהרמת גבות נוחתת עליך פרשנות נוספת: "אני עובדת כאילו עם שתי תובנות. תךכנה סוציולוגית שיש בה סקסס, מעדך חברתי' וקומפוזיציה. ותוכנה ביולוגית, המוסרת אינפורמציה על כל תא ותא, בנפרד . אני קוראת לזה "הנדסה סס י כהד - פפר -"גופות "• פרווה סינססית " גנטית". במעדך ההגדרות של איילת זוהר הושקעו סינססי ת, חוסי זהב, מבדשות שונות מבוקרת ודציונאלית - מעין תכנון אדריכלי כישרון ומחשבה דנה. הוא מזמין ויכוח ומדאות. לשיגעון. העבודות של טסי כהן-פפד הן אלגנטיות אידאולוגי בשאלה האם כדאי להעמיס על מה באינטואיציה נשית מתגרה ומופנמת כאחת שנקרא באופן שרידותי "מניפולציה על בונה טסי כהן-פפד עולם דימויים משלה, ונשיות מאד. כהן-פפד עצמה מביעה תצלום", גודש דב של היגדים אינטלקטואלים ויוצרת אבזרים "כמו שימושיים" יפהפיים, הסתייגות מסיווג כלשהו, ומוכנה דק להסגידבשמץ של גאווה פוסס-פמיניססית, - שהם בעצם התנצלות על כך שהיא החסדים לחלוטין כל מימוש פרקטי: העץ 20 - גיויון 157 ~~ו ~ איילת זוהר - "מכתב לחבר יפני" שחלומה הוא פס-ייצור ושכפול המוני של הקיר. הזמנות שנשלחו לקהל מזמינות אותו דני זקהיים כדי לשבור את גבולות המיצג: עבודותיה <לא בלי יומרה מונופוליסטית>, ליצור קשר עם הגלריה רעם האמנים באחת "אינססליישן מורחב". ל גביו העבודה שיוצגו ברחבי העולם ובכך יוצמד להם ערך מן הדרכים, אר בכולן: פקס-ארס, מייל- ההפקתית של הפררייקס, הכוללת את ערוצי טכנולוגי אוניברסלי. זוהי משאלת לב ארס, טלפון-ארס. לאס לאט מתברר' שללא היצירה <הפאקסימליות, הדואר' הטלפון' נבונה, אולם ברוח הזמן והמקום, הייתי תוספת המלה "ארס"' זהר תהליך משרדי הווידאו> היא היצירה עצמה - ולכך הוא מוכן מציעה דווקא קלטת וידאו' שתתעד את רגיל, שבלעדיו לא יתכן "הסדר הטוב". להתחייב "עד הסוף". העבודה תוך מיצג מולטימדיה - תנועה, השאלה היא - מה ל"סדר הטוב" ולאמנות ? הפנססיה והברק, שאפיינו את עבודתם של מוסיקה, קריאת שירה וקטעי משחק, זקהיים ורבן מתייחסים לשאלה זו השניים עד כה, מפנה מקרמה לסוג של ראציר ומכשפות עפות רכובות על מטאטאים <קברה באמביוולנטיות. אי אפשר להתכחש לפלאי בלבוש מסאפררה אמנותית - מה ש"הרלך ו ולסר 1916- ציריך>. הטכניקה כמקדמת אמנות, אי אפשר לקדם בסדר" עם "החזרה לשנות ה 70-" דרך המאה מיקומה של התערוכה במוזיאון ינקו דאדא אמנות בלי אינטראקציה עם אנשים מתחומי ה- 21• הוא טבעי . "יריד ההבלים" של הדאדא יישאר התעשייה, המסחר' הממסד האמנותי' עם הר' שנות ה 70- המקסימות, איפה מרטי כנכס צאן ברזל של ראשית אמנות המאה התיאורסיקנים של האמנות רגם רואי חשבון מזרחי עם הגלריות של השדכנית הלנה,ה 20-, ולמרות תהפוכות שהזמן גרמן והתיזות החדשות לבקרים, מלמולי התינוק הדדאיססי - הבוקעים מתוך יצירי דמיונה של טסי כהן-פפר - ערלים על כל המצופה .• LIVE -LIVE, חיים - חיים. תערוכה של דן זקהיים ותמר רבן בסטודיו בברוכוב, ת"א. אוצרת: אילנה טננבאום שני אמנים צעירים מעלים נושא לדיון. גם הנושא וגם הדיון יעלו לדירן' ונושא הדירן הזה: כיצד להעלות לדירן את הנושא, ולצלם ~ את התהליך. סוף אינטרפרטציה אישית. במציאות זר עבודה משותפת של רבי זקהיים ותמר רבן' אמני "מקלס 209" ברמת אביב, שרכשו להם מוניטין בגישתם המקורית דני זקהיים ותמי רבן - "אינססליישן מורחב" לנושא המיצב-מיצג והאמנות הבין-תחומית. בגלריה מוצבים שני מוניטורים, המשדרים ופסיכולוגים. זו האמנות שנוצרת בזמן ששלח כאקס אמנותי על "גיבורי תרבות" בסינכרוניזציה את ישיבות העבודה של שני אמיתי, הקשורה לדופק החיים המודרני. מקרמיים? איפה מיכאל דררקס, עם משחקי האמנים, את הוויכוחים ביניהם לבין הקהל וכאן' הם מתחברים לעצמם, כ~יצגים, כאשר הטלוויזיה שהוא עצמו מככב בהם? ואסכולת הנכנס לגלריה. וידאו במעגל סגור מצלם את הם נמצאים בגלריה כל שערת התצוגה, המדרשה, שביקשה שנקרא את עבודותיה הקהל הצופה, שיהיה גם הנצפה. הדינמיקה ומשתמשים בנוכחותם הסרטאלית ככלי יותר מאשר נתבונן בהן כחוריה ויזואלית ? של המקום - עם מכשירי הפאקס, הטלפונים, העבודה. אבל לא בנוסטלגיה עסקינן. יש משהו כל כך והדואר הנכנס והיוצא - מתועדת גם מכיורן שכיום, "מיצג" הוא מינוח אנכרוניסטי יפה בחדורת היצירה של הצעירים הללו' במצלמת פרלרראיד' והתוצאות ייתלו על למדי' ישנה חשיבות למינוח שבר משתמש ששרם דה-ז'ה-רר לא ירכל להם. • 21 פברואר 93' מרוסית: יהודה גור-אריח ישראל שמיר s ו~ חוות החיות 2 ן~ ~ ר,קדמת המביא-לדפוס: לפני זיז.ן-מה. כעת טיפולי לעצמה "ההנהגה" והנהיגה את החווה, אך גם "תנאי החיים בארכיונו של ג'ורג' אורוול, כ J. צאתי מכתב ארוך , המשופרים" שלהם לא היו שונים בהרבה מהמקובל - יותר מזון , שכתב כנראה אחד מידידיו של הסופר המנוח. דירים נרחבים יותר ושימוש בסוסי נסיעה השייכים לחווה - אלה היו ר,מכתכ הוא מעין דין יtחוt כון על מאורעות מירב ההטבות. שהתרחשו כחוות החיות )F),RMANIMAL( רלאח ר,מהפכה המתוארת כידי אוירוול והיא יעשו לעניין את כל החוקרים, העוסקים כניסיון יהייחוד ר,זה של שלטון עצמי של חיור J• =r ודגי יקירי! קרה המקרה, ומחקריי גלגלו ~~ותי אל אותה חווה, שתיארת בצבעוניות כה רבה ב"חוות החיות", ובכך = נעשיתי בעל-כורחי , ע.ד לפריחתה האחרונה וסופה המיוסר . היות מאז ומתמיד עורר בי כ:ביין · הניסיון הגדול הזה , נעניתי בשמחה להצעתה של קרן רוקפלר להעניק לי מלגה כרי שאוכל לחקור את החווה היחידה בעולם, שבה לא היו החיות נתונות תחת שלטון האדם, אלא ניהלו את ענייניהן בעצמן. זכרתי שסיפרת על כך , שלאחר שחרורן מעוי ל האדם, מצאו עצמן החיות תחת עול חדש, אכזרי עוד יותר - עולם של החזירים וכלביהם צמאי הדם. לכן התקרבתי מתוך ח~ t ש אל הגדר האיתנה של תיל דוקרני , שהפרידה בין ממלכת םיtזינאה לממלכת החיות. זכרתי גם את סיפורי האימים על אנשים וחיות, הנמקים בצינוק החווה. בשער קיבלו את פניי כלב זקן במדים וחזירה צעירה סימפטית. הכלב נבח עלי ובדק את תעודותיי <הזמנה של האוניברסיטה המקומית>, ואילו החזירה הציעה עצמה לשמש לי כמדריכה ולהראות לי את החווה "האמיתית, שאינה ידועה לתי ירים'.' קיבלתי את הצעתה ותוך זמן קצר שעטנו עם שלישיית כ c וסים חומים בשדרות הרחבות של החווה. כל אותה עת, החזירה - שמה היה ליברה פטפטה וסיפרה לי על אירועים חדשים וחדשים פחות שהתרחשו ברפובליקת החיות. היא צחקה כאשר שאלתי בלחש על ~ ~כלבים האימתניים וקורבנותיהם שאין להם מספר. מתברר , ש~י~ י ' אותה תקופה שלאחר המהפכה, צללו בנהר השכחה, בעקבות ~י~י הטרור של רובספייר ורציחותיו של איבן האיום, ובחווה י · הונהגו סדו חיים ליברליים, אם כי פטריאכליים. חיתה זו פינה כפרית שקטה, י שונה לחלוטין מהערים הרועשות ומרובות האוכלוסין , המצויידות ~:טכנולוגיה מודרנית, ומהכפרים והמשקים החקלאיים של ארץ האנשים. הזמן עמד כאן מלכת - לא מודעות של קוקה-קולה, לא שירי-הלל לשמן-המכונות של ,"לש" לא מבזקי ידיעות פיננסיות על ו~ערי המניות בבףר 9 ה. הכל אצלם היה מתוצרת עצמית - משק~גות משלהם, מכונות מתוצרתם, כרוזים משלהם, שאינם קוראים לעסוק בקניות אלא לעבוד טוב יותר. מבקרים מבחוץ הגיעו לכאן לעתים רחוקות. רבים נמנעו מלבקר כאן , כנראה מתוך חשש ו~יארבו להם הכלבים הנוראים שתיארת, ג'ורג.י למרות הכרוזים הממריצים, פריון העבודה ב:חווה היה מן הנמוכים r באיזור כולו' אך החיות אכלו לשובע והתגור •ן במגורים נוחים, אם כי לא מפוארים במיוחד . החלום של שיוויו r· מוחלט התמוטט מיד לאחר המהפכה, כאשר הוכרזה הססמה הידוןב ה - יכל החיות שוות, אך כמה מהן שוות יותר", אולם, מרבית הד 1 יות חיו למעשה במצב של שוויון. קבוצה לא-גדולה של חזירים מגודלים במיוחד קראה אבל החיות לא היו מרוצות ומצבן השפיר לא הסב להן שמחה. במיוחד התמיה אותי לגלות, שהמנהיגים היו פחות שבעי-רצון מכולם. ככל שבעל-חיים היה קרוב יותר לצמרת השלטון , כך הוא היה פחות מרוצה. מדריכתי הקטנה, ליברה, השתוקקה להשתלב בעולם האנשים. היא חיתה משוכנעת, שמצפה לה שם קריירה מזהירה ככוכבת בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית, "החנוכות", והיא לא חיתה היחידה שנמשכה אל בני-האדם - כפי שנוכחתי לדעת עוד באותו ערב, כאשר ליברה הביאה אל חדרי במלון-האנשים את ידידיה, בעיקר שועלים וחזירים. עלי לצייד , שכאיש חוץ-לארץ נפגשתי במהלך ביקורי בחווה בעיקר עם שני מינים של חיות: החזירים השליטים והשועלים האינטליגנטים. סוסי העבודה ופרות המשק לא ידעו לדבר בלשון אנוש ולא סיגלו להם, כדוגמת השועלים והחזירים, התנהגות של בני-אדם. ידידיה של ליברה התנהגו לגמרי כמו בני-אדם: הם התנפלו על היוויסקי שלי , חטפו את הסיגריות שלי , והחלו לספר , כשהם נכנסים זה לדבריו של רעהו' על נסיעותיהם לעולם האנשים. הם לא היו מרוצים מחייהם בחווה ואף התייחסו בזלזול ובבוז לחווה עצמה. החזירים השוו את דיריהם עם הווילות של אילי הנפט הטקסאניים, שראו בתוכנית הטלוויזיה "דאלאס", וההשוואה לא החמיאה לדירים." בין ידידיה של ליברה היה חזיר אחד רב-השפעה, שכינויו סטינקי <מסריח>, אשר עתיד היה לשחק תפקיד חשוב בגורלה של החווה. הוא היה מנהלו של בית-מרחץ צמרת, המיועד לחזירים בעלי השפעה, כלומר , השתייך לאליטה של החברה המקומית. לרשותו עמד כל שיכלה החווה להציע - זלילה בלתי מוגבלת, נקבות כנועות, דיר פרטי מפואר , מעון קיץ , ואפשרות לביקורים תכופים בפאריס ולונדון , בענייני החווה. "אם כן , עליך להיות מרוצה" אמרתי לו . ",אל" התלונן , "אני יצור אומלל. כאשר אני מגיע לפאריס או לניר-יורק, עלי לחסוך בהרצאות ולהתגורר בדירות השירות שלנו . אינני יכול ליהנות מחוף התכלת של הריביירה הצרפתית, לא למעני עמלים צורפי התכשיטים של ,ה.:~ר~ לא אותי משרתות החנויות הקטנות, המובחרות של רובע סן אונוךה". "אבל יש לכם אתרי הנופש שלכם, התכשיטנים שלכם," התווכחתי אתו. "הם לא משתווים לשלכם." ענה בהחלטיות. "בעולם האנשים, מנהל ברמה שלי מקבל אולי חמישה מיליון דולר בשנה, כמו אייקוקה. ואילו התקצי ב שלי מספיק בקושי לפיצוחים!" השףעלים היו עוד פחות מרוצים ממנת חלקם. "אנו חייבים לגור באותם בתים שבהם גרים הסוסים," אמר לי שועל אח.ד "אנחנו' בעלי ההשכלה, יחד עם היצורים הגסים הללו! אנו גרים בדירות זהות לשלהם וילדינו לומדים באותם בתי-ספר". החורפנים התגאו במוצאם הצפון-אמריקני ושום דבר מקומי לא מצא חן בעיניהם. חורפן אחד הוציא מכיסו והראה לי צילום של מאמר באנציקלופדיה בריטניקה, המאשש עובדה זו . "הנה, אתה רואה," אמר "יכולנו לחיות בבולי הילס, ולא במשכנות העוני העלובים של החווה, שבה הכל כל כך זר לטבענו' כל כך לא חביב!" - הוא עבד לדבר בלחש: "דודה שלי נסעה לאמריקה והגיעה למלתחה של ננסי דייגן בכבודה ובעצמה!" כפי שנודע לי אחר כך' החורפנים תפסו עמדה גבוהה בעולמה המסוגר של החווה, שם הם נחשבו - על בסיס הערך 22 י•יייי גיליון 157 באנציקלופדיה בריסניקה - כמעם לבני חוץ-לארץ, ובכלל, ל"יודעי בדלת. ליברה ונקבות אחרות קפצו לחבק אותו. הליכות העולם". לכן , גם השועלים וגם החזירים, כשרצו להתהדר "מיססר ג'ונסון החביב!" צייצו -, "חזרת! לא שכחת את המתנות בסגנון של חו"ל, פשרם חיקו את החורפנים.שהבטחת?" "לפני שבעים שנה ניתקו האבות-המייסדים של החווה את כלו~ !1 "לא, לא שכחתי! הנה לך , ליברה, מרלבורו. הנה קריסטיאן ןי;ך הקשרים עם עולם האנשים," אמרה ליברה, "ומאז אנו חיים חיים בשבילך , ססינקי , איב סן-לורן בשבילך , מקס, ג'ינס בשבילך , עלובים. ומה נהדרים החיים בעולם הגדול! פעם שלחו אותיורזה." לתערוכה של חזירים במונסריאול <לידיעתך , אני בתו של חזיר כך ראיתי לראשונה את מיסטר ג'ונסון ג'וניור , היורש המיועד של מיוחס> וזה היה כל כך שונה מהחיים האפורים, העגומים שלנו! חוות הג'ונסונים העצומה, שנמצאת ממערב לחווה. אביו של האורח, התגוררנו בדירים מוזהבים, רחצו אותנו באמבטיות עצומות, כמו מיסטר ג'יימיסון ג'ונסרן השלישי , ניהל את החווה המשפחתית, וואיל מיססר ג'ונסון הצעיר בא לעתים קרובות לחוות החיות, שם גנה לקנות עודפי תוצרת חקלאית ובתמורה הביא דברי מותרות םמעול האנשים. למרות שהחורה סיפקה לעצמה את כל צרכיה ,היסודיים היא לא יכלה לייצר את דברי המותרות המנעימים כל כך את םהחיי ומבוקשים על-ידי המעמדות המועדפים. הכנסות החווה ממסחר והי זעומות: עוד מאז ייסודה נקבע, שהחיות יכולות לאכול כמה ןשה רוצות <כלומר הרבה> ולעבוד כמה שהן רוצות <כלומר מעט>, ןלכ ייצרה החווה רק מעט דברי מותרות, ואלה הספיקו בקושי תלרמ החיים הגבוהה של היו"ר רוסן ועוזריו. בני נוער נמרצים כמו הליבר וחבריה נאלצו להסתפק במתנותיו של מיססר ג'ונסון כדי עלהשבי את תשוקתם לסחורה תוצרת חוץ . למחרת, בעת ארוחת הצהריים, סיפר לי מיסטר ג'ונסון , שאביו בחש תמיד לשים ידו על הקרקעות של שכנתו המזרחית. החווה היכל לשאת רווחים נאים אילו הנהיגו בה מודרניזציה וויתרו על תשטויו שהונהגו בידי האבות המייסדים: יש להחזיק את העגלים בנפרד ןמ הפרדת, למכור יותר חלב, לחייב את החיות לעבוד , כמו בכל םמקואחר , לייצר בשר ועורות ליצוא, בקיצור - להפוך את ממלכת תהחיו המפגרת והרדומה לחווה .מתקדמת אבל הרעיון של שחרור החווה מנדהולן של החיות והחזרתה לעולמם של בני האדם העסיק את מוחו של ג'ונסון הזקן , גם בלי קשר לשיקולים מעשיים. "בחווה, החיות שולטות בעצמן , וזאת כפירה בעיקר וחילול הקודש" אמר , "ודוגמה רעה לפרות ולסוסים שלי". ואכן בחורת המרוחקות של אחוזתו , ששם התנהגות אכזרית כלפי שחקניות הוליבוד , ונתנו לנו לאכול תפוח-אדמה צלוי מקורי של חיות היתה בגדר נורמה, התפשט פולחן חוות החיות בין החיות מק-דונל.ד אנשים צילמו אותנו , נתנו לנו ממתקים, מדליות, האומללות - הסוסים והפרות. מתנות". ליברה הראתה לי גליון "לייף", שבו, תחת הכותרת לכן לא חסך מר ג'ונסון בהוצאות לשם מאבקו על המוחות והלבבות "חזירים מעבר למסך הברזל" , היה תצלום שלה. של דרי החווה. הוא הדפיס על חשבונו והפיץ בכל מקום את תולדות "כאשר חזרתי לחווה, לקחו ממני הכל ואסרו עלי לספר על מסעי המהפכה של החווה, כתובות ומאויירות באיורים נאים, הוא סייע לקנדה. הבוסים שלנו אינם רוצים שהחיות יבינו איך אפשר לחיות. ברצון למרעילים ולציידים ללא ושיון בפשיטותיהם על החווה. הם מברברים מבוקר עד ערב, מאיימים עלינו שהאנשים יאכלו ובשנים האחרונות הוא אפילו הקים תחנת טלוויזיה קטנה והחל אותנו , ישלחו אותנו לבית-המטבחיים, ועוד סיפורים נוראים כאלה, לשדר לחווה, בהציגו את החיים הנוחים של סוסים ופרות מצטיינים המיועדים להפחיד ילדים קטנים. ודאי , אנשים רוכבים על סוסים בחוות שלו , מול העוני והאומלל~ת בחוות החיות. כל חיה שהצליחה וחולבים פרות, אך גם אנו עושים זאת. אף אחד מאתנו אינו מאמין לבורח מעבר לגדר התיל של החווה, זכתה בקבלת פנים חמה לסיפורים הנוראים האלה. הסתכל סביבך," המשיכה ליברה, "האם ומספוא מעולה אצל ג'ונסון. אפשר לחיות ככה - בלי קוקה קולה, בלי פיצה, בלי אופנת דיור , עלי לציין, שחיות החווה לא ידעו הרבה על עולם האנשים. האבות- בלי כל מה שעושה את החיים יפים ונהדרים?" המייסדים היו מתלמידי אפלטון ועיצבו את רפובליקת החיות שלהם "אי אפשר לחיות ככה!" צעקו החיות במקהלה והתנפלו שוב על לפי האידאל האוטופי היווני: איש מתושבי אוטופיה לא יכול היה הוויסקי שלי . "ל~י אותנו , הר בן-אדם, איך להינתק משליטנו לצאת אל מחוץ לגבולות ארצו , מלבד לאולימפיאדה. מאוחר יותר , החזירים ולהתחבר אל האנושות, איך לחיות עם האנשים כשורים בין לא היה לתושבי החווה די כסף, ולחו"ל יכלו לנסוע רק "חיות שווים!" ששוות יותר", כמו סטינקי למשל. החוואים השכנים קיבלו ברצון את נמצאתי במצב לא נוח. ההתלהבות שלהם ושאיפתם לקשר עם החיות המובחרות שהגיעו אליהם חינם מן החווה, ורבות מהן , האנשים הלהיבו וריגשו אותי , אך גם הדהימו אותי באופטימיזם שנשלחו לירידים ולתערוכות, נשארו להרבעה אצל ג'ונסון או הבלתי מוגבל שלהן. מלמלתי משהר על שניצלים של בשר חזיר. בחררה אנושית אחרת. הטלוויזיה של ג'ונסרן המשיכה להלל את ליברה הביסה עלי בבוז: "הייתי צריכה לדעת זאת מ 1 אש -אם החיים נחרץ , מאחורי הגוררת הגבוהות של החווה - חיים מאושרים, הזמינו אותך לחווה, סימן שהסכמת לתמוך בתעמולה של היו"ר דרסן הן לחיות והן לאנשים. וכך , הגדר שהקימו המייסדים כדי להגן על <החזיר ורטן , המרקיב, היה מנהל החווה הישיש ונשא בתואר היו"ר , החיות מפני האנשים, הפכה להן לרועץ: החיות לא יוער הרבה על כמוהו ככל המנהיגיפ מאז הקמת החווה>. אתה לא דרמה למיסטר עולם האנשים, מלבד מה שראו בסרטים, בנסיעות-תיור קצרות ג'ונסון." לחוץ-לארץ ומהמתנות שהגיעו ממרחקים. הן חדלו להאמין "מי זה מיסטר ג'ונסון?" שאלתי. לסיפורים על היחס שלנו אל החיות, והאמינו , שהחיות יכולות "אני מיסטר ג'ןנסון n f ענה לי אדם גבוה, ששיערו הבהיר גזןז לחיות כמר שחקני הוליווד או אילי-הנפט. את החזירים השליטים למשעי , והוא לבוש בחליפה אפורה אלגנטית, שנכנס מבלי לדפוק ראו כאויבים הגרועים ביותר , ואילו את האנשים - כמיטיביהן. וכיוון 23 פברואר 93' ו :(ן ~ °'1 המיי סדים, כאשר החיות עמלו בפרך והתאמצו למען העתיד המזהיר. שכמו בני האדם, גם החיות נוטות מטבען לה t ~מין שהן חיות בעמק מנות המזון ניתנו בהתאם למעמד ותלושי המזון - התחליף המקומי הבכא ואילו גן-העדן נמצא במקום אחר - ן;אמינו החיות בעלות זכויות-היתר בחווה שהן חיות העדן ·· בגיהנום, וגן נמצא בסמוך, מאחורי הגדר. ובגן-העדן הזה הכל הפוך, כמו בראי. אישוש מיוחד לתכונת הראי של העולם נמצ\{ באמונה הדתית. מן הצד שלנו' הצד האנושי של הגדר' החיות האומללות במעבדות ובמכלאות של בתי-המטבחיים האמינו בגאולה, כמו אלה בחוות החיות. ואילו מן העבר השני - החיות בעלוח נ זכויות-היתר קיבלו על עצמן את פולחן המטען - אמונה בחבילות מחו"ל. ובכך הוכ יחו שהן חכמות לא פחות מהאנשים. פולחני-מטען צצו בשנות מלחמת העולם השנייה, באיזורים נידחים של גיניאה החדשה ובורניאו' בין הילידים שהיו מוצאים ציוד מוצנח - מזון ומשקאות שהוצנחו לחיילים האנגלים וד;אמריקנים בג'ונגלים. הילידים, שלא ידעו על המלחמה המתחוללת ., האמינו שהמטענים הללו הם . מתנה מהאלים, והם סגדו למצנחים ולקופסאות הבשר המשומר. כך גם השועלים והחזירים של החווה, שלא ידעו על תוכניותיו של מיסטר ג'ונסון' סגדו לחבילות שהגיעו אליהם מעבר לגדר. סטינקי כבר היה אז הכוהן הגדול של הפולחן המשונה הזה: המאמינים שלו היו מתאספים במחתרת כשהם לבושים ג'ינס, עישנו "מרלבורו" והתפללו לנוכח ארגז גדול עם תוירת בהירות. סטינקי הצטרף אלינו' יחד עם מיסטר ג'ונסון כ 'ובירר לאחר הארוחה. "ניסינו לשכנע את היו"ר רוטן למכור לנו כ ו י"' מרעה בקצה השטח שלכם, הסמוך לשלנו'" אמר מיסטר ג'ונסון' י' 'אבל הזקן לא מסכים. לכן ניאלץ להפסיק את משלוח המסטיקים ראzזזו הדברים הטובים, סטינקי יקירי". "זה כל כך מרגיז!" - התמרמר סטינקי -"הזו j ן הקמצן הזה! הוא לא מבין שחוות החיות היא בשביל החיות! הכל רו j. בשבילו ובשביל חבר מרעיו השמנים! מה אנחנו צריכים את כרי ה~ i רעה הללו? יש לנו די והותר מאלה. ואילו מסטיקים אין לנו מספיק. בשבוע הבא אבוא אליך לחווה שלך ונדון נתרכבית שלנו." סטינקי וג'ונסון יצאו' ואני נשארתי בחברת ידידיה של ליברה: הנקבות החליפו דעות איך למצוא חתן מחוות ג'ונסון ואילו הזכרים ניסו לשכנע אותי למכור להם את השעון של ' י או את מכנסיי. ואני לא הבנתי אז, שממש לנוכח עיניי מתחוללת ההיסטוריה של החווה: כך החלה המהפכה, ששינתה לא רק את הדזווה, אלא גם את כל היחסים שבין החיות לאנשים. כעבור כמה ימים, כאשר פתחתי את הטל וי ויזיח בחדרי , ראיתי , במקום התוכנית הרגילה על הסוסים, גיב'רי העמל' כתבה על נסיעתו של סטינקי לחוות ג'ונסון. הכוהן הגדול של פולחן-המטען זכה בקבלת פנים מלכותית ממש: שטיחים א' i ומים, המון עיתונאים ומאבטחים, ב . אומים חגיגיים. איש ממנהיגי ה r1 ווה לא נתקבל בצורה כזאת מעבר לגדר. בבת-אחת נהפך סטינקי לאחד החזירים החשובים בעולם, ואפילו החיות שהכירו אותו שנים רבות, ראו אותו עכשיו באור חדש: חזיר' שהאנשים חושבים אותו לי t וב ביותר והוא באמת יצור מיוחד במינו . מיד עם שובו מהחווה של ג'ונסון' נבחר סטי נקי כיו"ר במקום רוטן הזקן. בעצם הוא היה בעל-החיים הצעיר היחיד שגילו פחות ממאה שנה בצמרת ההנהגה <הוא נתקבל בזמנו לחברות בחוג הפנימי של ההנהגה, למרות גילו הצ'~יר' הודות לשירותים המיוחדים שביצע עבור רוטן הזקן בבית מרח,ן הצמרת>. "מהיום נחייה חיים נהדרים, כמו אצל ג'ו'נסון ," הכריז סטי נקי בנאומו הראשון כנשיא <הוא סירב לקבל אוז התואר המסורתי של ראש החווה, ,"ר"וי" והחל להיקרא פשוט "1.)"סו: "הססמה החדשה שלנו: "חוות החיות - לטובת החיות, בשם האחדות בין האנשים והחיות." כרי המרעה נמכרו לג'ונסון' והדנזירונת ליברה וחבריה ממש סבלו בטובין מיובאים. עד אז היו החיים בחווה משעממים מאד' אבל גם קלים מא.ד לכל חיה הובטח מזונה - לא מסוג מעולה, אך סביר' ם!שוט ומשביע, ולא היה צורך לסרוח יותר מדי כדי להשיג אותו. חילפו-עברו ימי האבות- גיויון 157 לכסף - לא היו חשובים במיוחד: סוס לא יכול היה ממילא לקבל מנה של חזיר בעד אותו התלוש, אבל עם נצחונו של סטינקי , עמד מצב זה להשתנות. השועל מקס, אישית חשובה וידידם הטוב של חזירים בעלי-השפעה <ובעצם של סטינקי עצמו> קיבל מג'ונסון מתנה בלתי רגילה: מכשיר וידאו יפני נהדר' המאפשר להרוג ערב משעמם בעזרת סרט ים של ג'ובסון . מעתה יכלו ידידיו ליהנות מצפייה בסרטים ארוטיים במסך הכחול' במקום לצפות בתיאור ריאליסטי של חייהם האמיתיים, המשעממים. כעבור זמן קצר רכש החזיר' האחראי על המכונה המדפיסה תלושים לחציר' את הווידאו' תמורת כמות עצומה של תלושים. החזירים צחקו ממקס. הם יכלו להדפיס כמה תלושים שרצו. אך מקס ידע מה שהוא עושה - בעזרת סטינקי' הוא קנה בעד התלושים שלו כמות עצומה של חציר' והוביל אותו לג'ונסון , שנתן לו תמורת החציר עשר ים מכשירי וידאו . עכשיו אפילו הסוסים יכלו לעשות שותפות ולאסוף את כל התלוש י ם הבלתי נחוצים שלהם כדי לרכוש וידאו. מקס הוביל לחוות ג'ונסון כמות חציר שמספיקה לחצי שנה וחזר עם מתנות לחזירים ולשועלים. הצלחתו עשתה רושם עצום על החיות. עכשיו כבר הבינו כולם מה הם חיים טובים: לא צריך יותר לחרוש את השדה ולא לארוג אריגים, אלא למכור וידאו ולייצא חציר . סטי נקי , שהתלהב מאורח החיים האנושי' בירך אישית את היוזמת של מקס. החיים השקטים בחווה הגיעו לקצם. החזירים והשועלים פנו לייצוא חציר וייבוא של סחורות אנושיות - טלוויזיות יפניות, תמרוקים צרפת יים וסמרטוטים שונים ומשונים. החציר נהפך למוצר נדיר , והסוסים והפרות העבירו את כל ימיהם כשהם עומדים בתורי ם לקבלת חציר עם התלושים העלובים בין שיניהם. הם הפסיקו לעבוד - גם מפני שהתורים תפסו את כל זמנם, וגם מפני ש יחס של זלזול כלפי חיות עובדות הפך לאופנה רווחת. כאשר התמעט החציר' נוכחו השועלים שאפשר להרוויח היטב, פשוט על-ידי מכירת חציר בעד תלושים רבים יותר. כולם היו מרוצים: כמות גדולה ביותר של חציר יוצאה לחוץ - לארץ ובתמורה הובאו דברי מותרות לחזירים ולשועלים. השאריות העניקו עוד יותר כוח- שלטון ותלושים לחזירים ולשועלים. נכון' הסוסים והפרות לא היו כל כך מרוצים, אבל אף אח ד ממילא לא הבין את לשונם, והם לא יכלו לבטא את עצמם ולתאר בשפה יפה את צרותיהם, כפי שעשו נציגי המעמדות השליטים. נגד סטינקי וחבריו ניצבה אופוזיציה חלשה למדי' המורכבת מחזירים מבני הדור הקודם, שחשבו שאת החיות יש להאכיל , אפילו על חשבון מכשירי וידאו ותמר וקים לשועלים <מה אכפת להם מהשועל ים, לחזירים בנ י המשטר הישן.">. תמכה בהם ברית הסוסים האיזוטרית, קבוצה לא-גד ולה של סוס י ם משכילים, שהשתדלו להזכיר לאחיהם, שמעבר לחווה יש לא רק תערוכות, אלא גם בתי- מטבחיים. אך הם לא יכלו לעצור את סטינ קי: כוחו הלך וגדל מיום ליום. מאחוריו עמדו עוצמתו הכספית של ג 'ובסון השלישי וחתלהברתם של השועלים והחזיר ים. כעבור זמן קצר גזומנה לסטינקי האפשרות להיפטר מן הכלבים. למ רות שהחיות הללו השמינו מתוך בטלה, הן עדיין יכלו להשפיע על מהלך ה קונפליקט באמצעות שיניהן החדות. באחד האיזורים המרוחקים של החווה השתולל פר אחד והספיק לפצוע כמה פרות וסוסים, עד שהשתלטו עליו הכלבים וטרפו אותו. הטלוויזיה של ג'ונסון דיווחה על התק רית ולא חסכה בצבעים: כלבים צמאי-דם מתנפלים על הפרים, הפר ות והעגלים, נושכים וטורפים עש רות בעלי-חיים. גופתו של הפר המת לא ירדה מן המסכים, השועלים- המשוררים החשובים ביותר חיבר ו ש ירי- ק י נה מלאי זעם ונקם על ע,~ל;ת רכ ות שנרצח ו. ראשו של הפר הוצב ב חזית הבניין של מרכז הנהלת החווה ונהפך' עבור ההמונ י ם , למוש א של עלייה-לרגל . החיות בעלות הנטייה האמנותית חת ורוו לחי ים: עד אז הן יכל ו 24 · לתאר רק את הישגיהם של סוסי העבודה , אך עכשיו הגיע הזמן לאכול רק את התלוש ים לחציר . הן לא עבדו' אלא מכ רו שאריות להיאבק בעט ובמכחול למען ענייניהן שלהם. החורפן הנוי הציג את חציר זה לזה. אותה חבילת חציר עברה מיד ליד' מבהמה אחת המחזה "לבו של כלב". גיבור המחזה הי ה כלב צמא-דם <טורף לשנייה, כאשר מח ירה עו לה, בעוד נפחה נשאר כפ י שהי ה. בחווה = ג 1 חתולים>, שדרש מהשועלים לשתפו במגוריהם ובאוכל שלהם. ההצגה החלו לשנוא את סטינ קי. הו א עדיין נהנה, אמנם, מיחס לבבי אצל נחלה הצלחה מטורפת ממש אצל השועלים והחזיר ים, שגם קודם-לכן עמיתו העסקי העיקרי' ג'יימיסו ן ג'ונסון' שראה בו ספק חצי ר אמין' לא אהבו במיוחד את חסידי השיתוף והשוויון . מאז' ב כל ויכוח על ~iS ו~ע~~ חופש הביטוי של ו הביא לו תארי "דוקטור לשם כבוד" חוסר שוויון' החזירים והשועלים היו מטיחי ם במתוו כח: "יש לך לב מאוניברסיטאות סלמנקה ואוק ספורד. אך בחווה עצמה הוא לא העז של כלב!" וסותמים את פיו לאלתר. להופיע. וכדי שהסוסים והפרות כלל לא יפתחו את הפה, הזמין מקם את "גורלו של סטינקי נגזר וקר וב לוודאי שהוא יסולק. החז ירים מבני השועל הנודע סטאניסלאב, וזה הפיק סרט על התורים האינסופיים המשטר הישן ישובו לנהל את החווה כמקודם, ואנו נפסיד את לחציר ועל גורלן המר של הבהמות הפשוטות. את כל הצרות הללו המיליונים שהרווחנו בזיע ת אפנו וגם את הווילות שלנו'" אמרהציגו תחת הססמה הידועה של האבות -המייסדים - "כל פרה יכולה השועל מקם לידידיו. "צר יך לפעול." וצריכה ללמוד לנהל את החווה". אכן' פרות וסוסים נכללו באופן הוא נזכר בחזיר טאף <הקשוח>, שהיה פעם מנהל סניף של החו וה, אך מסורתי בהנהגת החווה, אלא שתפקידם הסתכם בתמיכה בהחלטות פוטר על-י די החזירים המנהיגים בגלל סכסוך בעניין זלילת מועצת החזירים. ולא זו בלבד שהם מעולם לא ניהלו את החווה, סוכרי ות צרפתיות . טאף היה חסיד ידוע של אורח החיים האנושי' עכשיו גם האשימו אותם בכל אי-הסדרים ובמחסור בחציר • "אנו ובמיוחד של מטוסים פרטיים ךוויסקי ללא הגבלה. שני הישגיו חיים במצב כל כך נורא, דווקא בגלל זה, שכבר שבעים שנה החשובים ביותר בזמנו היו בניי . תו של דיר החזירים הגבוה ביותרמנהיג i ת אותנו הפרות", התבטא השועל סטאניסלאב. "תפקידן שלוהתקנ תו של בית-הכיסא המפואר ביותר . מקם מצא את טאף בדירו ' הפרות לתת חלב, ולא לנהל את החווה. את החווה צריכים לנהל רק מביט בעגמומיו ת בבקבוק ריק, והציע לו הזדמנות בלתי חוזרת, אנשים בעלי הכשרה בשטח זה, או במקר;ר הגרוע, שועלים". הנקרית לו לחזי ר רק פעם אחת בחיים. טאף שמע וקיבל את ההצעה לסרטו של סטאניסלאב חיתה השפעה גדולה כל כך על מוחותיהםבתודה. החלשים של הבהמות, שכל הסוסים והפרות סולקו מן ההנהלה . אחר כך הלך מק ם אל סטינקי והזהיר אותו מפני הסכנה הצפויה לו: הכלבים, כזכור' סולקו עוד קודם-לכן' לאחר פרשת הפר המשתולל "יסלקו אותך' אם לא תתגונן . אתה חייב לקרוא לכלבים לעזרה." ו"טבח העגלים הנורא", כפי שכינו אותו השועלים. הציע לו. אותה עת הכריז ג'ונסון הזקן על תחרות של חופש ביטוי: יצירת "איך יכול אני' דוקטור לפילוסופיה מטעם סלמנקה ואוקספורד' אמנות או מאמר עתונאי' החושפים את העבר וההווה של החווה לקרוא לכלבים, כאי לו היי תי אחד המייסדים, שידיהם מגואלות והתומכים בזכות האלוהית של האנשים לשלוט בחיות. בין הפרסים בדם?" מלמל סטינקי, אך בסופו של דבר הסכים לכך, שהכלבים היו עשרות מכשירי וידאו וחציר תוצרת חוץ' באריזה נאה. סטינקי יובאו בחשאי לשטח המנהלה . נתן את חסותו האישית לתחרות. תוך כמה שבועות נחשפו כל מקם בחר בכלבים זקנים, חסרי שיניים, והציב אותם סביב ארמון הכתמים הלבנים והשחורים בתולדות החווה ותוארו באופן המפורט החיות, מעונו הרשמי של סטינקי. זמן רב עבר מאז ראו החיות כלביביותר . הגילויים והשערוריות תכפו ועלו בזה אחר זה: לעם נודע כי שמי רה בשטח המנהלה הראשית, והמראה היה רחוק מלשמח את לבן . החווה מכרה לחו"ל את עורותיהן של החיות אשר מתו מוות טבעי. ואז הופיע החזיר טאף בחברת קבוצת שועלים נבחרת. "תקרעו אותי נודע לו גם על ייצוא של חורפנים, וההתרגשות חיתה רבה. עוד לחתיכות, תנשכו' אם אתם מעיזים," - קרא - "אבל לא תוכלו יותר פופולאריים היו הגילויים והתיאורים על חיי המותרות של לעצור את נסיי תן של החיות אל אורח החיים האנושי!", מלים החזירים השליטים, מסיבות הזלילה שלהם, דיריהם, מרכבותיהם נרגשות אלה הוקל טו ועל-ידי הטלוויזיה של ג'ונסון שודרו מיד לכל ומעונות הנופש והתענוגות שלהם. אמנם באותה תקופה חיה הפמליה חלקי החווה. הן עוררו דמעות השתתפות והזדהות ומחיאות-כפיים המקורבת של סטינקי - שועלים וחזירים - פי מאה טוב יותר מן בין הצופים. "בו ז לכלבים ולחזירים השליטים!" - קרא טאף האמיץ. הצמרת הישנה, אך הבהמות הטפשות לא ראו זאת. לשועלים, אגב, השועלים הסתערו ע ל הארמון' מול הכלבים הזקנים שאפיל ו לא היה הסבר מן המוכן: הם עצמם הגיעו להישגיהם אלה במאבקם הב ינו מה נדרש מהם. סטי נקי ני סה להסביר' שהכלבים החזיקו אותו התחרותי על הייצוא ו"לכך יכול להגיע כל אחד". בארמון כאסיר' אבל לא לוחמים כלוחמיו של טאף יירתע ו מפני הגילויים הללו לא התייחסו למתרחש בעולם האנשים: משם הגיעו טיעון כזה: סטינקי גורש בקלון מן הארמון. תמונות אינספור של תערוכות, חגיגות, סוסים גזעיים, פרות הסוסים ו הפ רות ממילא לא סבלו את סטינקי; יום הניצחון הגדול על דשנות, פרי-הרבעה, כלבים מאולפים; שועלי ם יפים וחכמי ם וחזירים הכלבי ם הוכרז כחג לאומי' ובכיכר המרכזית של החווה הצי בו פסל מפוטמים היטב. של טאף, החונק את כלבם האדיר של בני באסקרוויל. בתקופה ההיא ~פשר סטינק י לעזוב את החווה באופן כמעט חופשי "שלטון החזירים נגמר!" - קרא החזיר טאף. החזירים חסידיו החליפו <תמורת שלמונים צנועי.>ם מדי יום ביומו הגי עו אל שערי החווה את שמותיהם לל~נון הבשר ודבר-אחר. ארמון החיות נקרא מעתה קונים - חוואים שכנים - ובחרו לעצמם את החיות הטובות ביותר. הבית הלבן. הש"עלים צהלו. שאריות החציר הובלו לג'ונסון אז גם התרוקנה חוות החיות מכל מושבת החורפנים: למקום הגיע ובתמורה הובאו לטאף בקבוקי ויסקי מובחר. חציר לא היה יותר r ניין של פרוות מחברת "מאנט i" האמריקנית, ושמע מפי החיות על בנמצא, אך מי סטר ג'ונסון לא שכח את ידידיו הוותיקים: מטענים מוצאם הצפון-אמריקני של החורפנים. הוא החליט לשחק על כך הוסיפו להגיע לחווה, ואפילו מעט חציר הובא אליה בחזרה. פולחן- ופתח משרד להעסקת חורפנים ב"בברלי חילם" . את קירות המשרד המטען נהפך לדת הרשמית , ומקס נתמנה לכוהן הגדול ומחלק קישטו פוסטרים מתוך גליון ינואר של ה"פלייבוי" <נערת ינואר המתנות האנושיות. במעיל של פרוות חורפנים> ודיוקן של ננסי דייגן ולידה תמונה של יותר ויותר כרי מרעה ושטחי עיבוד עברו מן החווה אל חוות ג'ונסון חורפן מחוות החיות <ממש כמו .)!יח על כל מקרה, הקניין שכר כמה ואל חוואי ם א חרים באיזור ' בתמורה לסיוע-ללא-תמורה שהעניקו כלבים מובטלים ואלה הקימו "חזית לשחרור החווה מן החורפנים". לחווה. על המסחר הכריזו כעי סוק המרכזי' ועליו בלבד -להבדיל החורפנים באו בהמוניהם אל הקניין והועברו בט י סת צ'ארטר מכל העיסוקים האחרים - לא הוטלו כל מסים. טאף הסיר את הגדר מיוחדת, הישר אל בית-החרושת של החברה. שמסביב לחווה ו~פשר לחי ות לנסוע באופן חופשי לכל מקום שברצונן לנסוע . הסוסים והפרות הרעבים ניסו ליהנות מן החופש החווה נהפכה למקום עלוב ו עגום . החציר לייצוא אזל ולחיות נותר החדש ופנו לרעות בשדותיו של מיסטר ג'ונסון. הם נעצרו כעבור המשך בעמ' 28 25 פברואר 93' יוסף מוכרי וזב: מול הים י:ג ו~ מתוך: "שיעור באנטומיה של נפש האדם" השעה בין ערביים רעש של גלי ים. האיש המבוגר בא מדרך ארוכה. הוא נראה .עייף האיש המבוגר מתישב על אחד .הספסלים האיש המבוגר משקיף על הגלים הגבוהים המת · נפצים על .המזח נכנס נער עם מבט חצוף בעיניים. האיש המבוגר לא שם לב אליו . הנער עוקב אחר מעשיו של איש המבוגר • המבוגר מוציא מהכיס פנקס ומתחיל לרשום מ'~הו • אולי הוא מנסה לכתו ב שיר • המבוגר נאנח ונלחם נגד חרטות מן העבר • הנער מתקרב .אליו המבוגר שקוע עוד יותר בעולמו • השמש מתכוננת לשקוע ולהיעלם בתוך .הים הנער: אתה לבד פח? <המכר גר אינו עונה> הנער: <החלסי> אתה כן לבד !פח <הנער מתרחק כאילו היה מנסה ללכת ולפתע <שב אתה לבד !בכלל <הנער פורץ בצחוק חסר רחמים> אתה לבד מפני שאתה מבוגד! אתה לבד! לבז'! לבד!!! המבוגר: לך ממגי!! הנער: מי בכלל בא אליך!! המבוגר: מי צדיך בכלל לבוא? הנער: תלוי למי אתה מחכה? המבוגר: מה זה חשוב למי אני מחכה. הנער: אז זה סימן שאני צדיך לבוא אליך. המבוגר: אל תבוא ולך!! לך דומן עם מישהי ואני התוצאה, אז זה חמוד מאו.ד הנער: לאן? המבוגר: זה לא יכול לחיות, אתה לא חנן שלי ... אתה לא רומח לי המבוגר: לאן שאתה רוצח, דק תעזוב אותי ב : מנוחח. בכלל •• לי יש בן , אבל חרא דחוק, חרא לא כאן! הנער: לא בא לי, לא בא לי, לא בא לי .. הנער: וזה כואב לך שחרא לא כאן? המבוגר: מה לא בא לך? המבוגר: <בכאב> מה זה אכפת לך •• הנער: ללכת ממך ... בא לי לשבת על ידך" בא לי לבלבל לך את הנער: <ממשיך לשיר ועכשיו בסגנון מאד מזרחי> חומiז ולהפריע לשיעמום שלך . חירם חולדתה לאהובתי , כיסחתי לח את הצורח .• אוי למה עשיתי לך המבוגר: אני לא משועמם .. זאת אהובתי •• יקידתי •. יונתי מחמד נפשי •• שובי שובי אלי הנער: אז למה אתה דושם שטויות בפנקס ?ך~'ש אהובתי .• המבוגר: מה שאני דושם זה לא שטויות וזה דק סימן שאני מעסיק את המבוגר: <קם בזעם רב> תסתלק מפח, אחרת ••• עצמי. הנער: תרביץ לי!! הנער: אתה מכיד את חוזליטו? המבוגר: אני לא מרביץ. <לא מחכה לתשובה ומתחיל לשיר , הוא מסלסל את קרלר יפה יפה> ה נער : למה .• אתה אדם טוב .. אתה לא מסוגל לחדים ידיים בחדי חסיידח מאדרה חיה ארצד ועכשיו איבנוי ••• <מפסיק לשיר> כשמישהו מעליב אותך? כשמישהו מנסח לרמוס אותך • אתה דואה, כמו חוזליטו .. המבוגר: אף אחד לא רומס אותי. המבוגר: לך ' מפח!! הטיילת גדולה וארוכה .• למה נטפלת דוקא אלי? הנער: כי רמסו אותך כבד •• נו •• נדאה אותך מדים ידיים •• הנער: אולי כמו בכל דרמה טורקית, אני מח 1ש:! את אבא שלי המבוגר: אני לא מסוגל. המבוגר: אני לא אבא שלך •. הנער: א~ל אבא שלי כן הנער: איך אתה יודע שאתה לא אבא שלי מסוגל. .• עם כמה נשים שכבת המבוגר: קודם אמדת שאין לך אבא.בחייך ••• הנער: כמרבן שיש לי אבא, חרא לא דכדוכי כמוך , חרא גבר של המבוגר: זה לא העניין שלך. ממש, כשחרא מתעצבן הידיים שלו מתנפחות כמר לפופאי וחרא מרביץ לי וחרא מרביץ עם כל מה שבא לו לי.ד • חנה כך וכך ••• <הנער כאילו אביר המרביץ לדמות דמיונית> הנער: כל עוד אני לא תוצאה ישירה ממעשיך. אבל אם במקדח חיה ~ג'ל' 157/l המבוגר: דייי!! הצילו!! משסרה!!!! ~ הנער: <מפסיק> מה יש •. אתה לא יכול לראות קצת אלימות אר שאתה הנער: שתוק, אחרת אקרע לגזרים את הפנקס שלך .. מתחרם על מעשיך •• כן .• כן •• איך אתה מתמודד עם החוסות שלך •. המבוגר: אם תעשה זאת ארצח אותך!! הנה הבעיה האמיתית .• אבא שלי גיבור .. אבא שלי אף פעם לא הנער: הה .. תראו איך מדבר האיש המגדיר עצמו כאוהב מושבע של מתחרם. הטבע האנושי .. המבוגר: אבא שלך לא גיבור .. אבא שלך חיה!! המבוגר: אני לא אוהב, אני בז לטבע האנושי •• ו~ הנער: אתה •• אתה •• שלא תעליב את אבא שלי .. הוא אדם סרב מא.ד הנער: אז אתה בז גם לעצמך •. הוא בסך הכל מחנך אותי. המבוגר: תחזיר לי את זה .. המבוגר: אתה מתחנך על ערכים מאד גבוהים. הנער: <זורק לו את הפנקס> קח .. מה חשבת שאני צריך את הקשקושים הנער: בדיוק. אבא שלי מלמד אותי איך שומרים על הערך העליוןהאלה .. של האדם והוא ערך החיים .. על-ידי המכות אבא שלי מלמד אותי המבוגר: אלה לא קשקושים .. להתגונן ולהיות חזק ובעיקר מה שפיתח אצלי הוא כוח הסבל .. הנער: ועוד איך אלה קשקושים שאין להם כל ערך .. הנה •• <הנער מתחיל להסיח את ראשו על כל הכתלים> המבוגר: לעזאזל אתך .. מה אתה מבין בשקיעת השמש. המבוגר: מספיק!! הנער: כלרם. אני מבין רק בזריחה, כי אני קרוב אליה .. חרץ מזה מה הנער: שלא תעיז יותר להגיד שאבא שלי חיה .. שכתבת כאן לא מעניין אף אחד. המבוגר: תירגע ... תירגע .. אבא שלך אדם חכם, מאד חכם, ועכשיו המבוגר: אני כותב לעצמי. לך ועזוב אותי לבד. חב ער: וזאת הסעות שלך . <הנער נרגע, הוא מתרחק רכמעס יוצא מהבמה, לפתע מתחרס ושב לעצבן את המבוגר: הדעה שלך לא חשובה לי. המבוגר> הנער: למה? הנער: אני מסכים אתך שעניין המכות הוא עסק לא נעים, אבל חמבוגר: אתה צ'חצ'ח קטן .. פר'ח מקרמי .. פרימיטיבי מצוי .. זה מה אנחנו חיים בארץ לא תרבותית וכולם מוכנים לשחום אחד אתשאתה .•השני , אני יודע שמה שמפריע לך זאת הבירוקרםיה, אבל כדי הנער: ואתה חושב שפגעת בי. להשתחרר ממנה אתה זקוק לממון רב, כידוע לך מאז ירון ורומא המבוגר: אני קובע עובדות על סמך מה שאני רואה. העתיקה חופש הפרם תמיד נקנה בכסף. מכיון שבניגוד לך כל הנער: אתה לא רואה כלום. אתה אדם אסרם ועיוור. אתה רואה רק החיים לפניי, אני הולך ללמוד. את עצמך. המבוגר: יופי .• המבוגר: וזה מספיק לי. הנער: אתה לא שואל אותי מה אני הולך ללמוד? הנער: <מתהלך כמר טווס> גם אני כותב שירים .. המבוגר: זה לא מעניין אותי. המבוגר: אתה .. הנער: בכל-זאת אני אגלה לך •. אני הולך ללמוד בסנדקו. אני הנער: הנה ספר השירים שלי .. מוכשר לזה •• אהיה אלוף העולם בקרמברל והדולרים יזרמו לחשבון <מוציא ספר מתחת לחולצה אר מהכיס האחורי ומוסר אותר <למבוגר הבנק שלי ..• אתה משחק ביליארד? המבוגר: <משועשע> זה לא שירים שלך .. יש כאן תמרנה של רהמחב המבוגר: תן לי מנוחה ועזוב אותי. אני בכלל לא מכיר ארתך. וזה לא אתה .. הנער: אז זאת הזדמנות סרבה שנעשה היכרות. הנער: נכרן .. גנבתי את הספר מהספדיה העירונית .. המבוגר: שמע .. אתה נער ואני אדם מבוגר .. מה לך ולי? המבוגר: אז צדקתי .. אתה !פושע! הנער: אני אוהב אנשים מבוגרים כי אני לומד מהם את החיים. הנער: לגנוב ספרים שאף אחד לא רוצה לקרוא אותם זה לא פשע ... המבוגר: אנשים מבוגרים יכולים ללמד רק טמטום, כישלון וחידלון. זה !מצווה הנער: זה לא חשוב, העיקר שלומדים משהו מהחיים .. ברא נעשה המבוגר: בכל-זאת גנבת .. היכרות •. הנער: כי הייתי רעב. אז גנבתי את הספר וקיוויתי למכור אותר ... <הוא מרשיס את ידו> שמי .. הלכתי לכל חנויות הספרים כאן ולבסוף הסתבר לי שאף אחד לא המבוגר: לא מעניין אותי מה שמך .. רוצה לתת אפילו גרוש על זה. הנער: העלבת אותי. המבוגר: משום שלאיש לא אכפת מהשירים האלה ...המכרגר: לא אכפת לי .. הנער : לאנשים לא אכפת משירה בכלל. הנער: לא אכפתיות ואדישות הן תכונות תבוסתניות. המבוגר: ואז בא המרות ובצורה איםית ונבזית גומר אותך. המבוגר: מה אכפת לך מהחיים שלי .. מה אתה נכנס לנשמה שלי .. הנער: מה מוות .. איזה שטויות אתה מדבר .. דווקא החרוזים האלה למה אתם מפריעים לי .• בסך הכל באתי כאן לטיילת לחפש קצת מוצאים חן בעיניי .. זה לא כמו השירים שלך כבדים ודכאונים •. זאתשקם .. אני רוצה לראות את הים, את הגלים •• ואתה כמר זבוב הסיבה שבמקום לזרוק את הספר לפח, החלטתי לאמץ את כל טורדני משגע את השכל שלי .. עזוב אותי .. עצבים שלי הרוסים .•. החרוזים שבתוכו .. אתה רוצה לשמוע איך אני קורא את השירים? ערוף ממני!!! המבוגר: בבקשה .. תחסוך ממני את החוויה הזאת .. הנער: סרב, אם אתה לא מעוניין בחברה שלי , תישאר לבד כמו הנער: <קורא> בתור לאוטובוס ראיתי אותך אילנה כלב. ולרגע היה נדמה לי שאת דומה לדנה" המבוגר: <כמעס בזעקה> אני לא לבד, אני עם הטבע, אני עם הים המבוגר: אני מבקש ממך .. האהוב !!!!ילע הנער: <לא מתחשב בר וממשיך לקרוא> הלכתי לרופא כי האוזן כאבה לי <הנער עוזב, המבוגר מחכה כמה שניות וברדק אם אכן הנער עזב את המקום. ואחר-כך במיסה מרים זיזז ה לי .. המבוגר מתיישב על הספסל ושרב נאנח, הוא שרב מוציא את הפנקס שלו ורושם המבוגר: די עם השטויות האלה •. כמה חרוזים לבנים. המבוגר שקרע מאד בכתיבתו. הנער שב בגבינה, הוא מתקרב הנער: אתה לא רוצה לדעת מה מרים זיזזה לי? והוסף למגרגר את הפנקס שלו> המבוגר: תתפלא שלא •. המבוגר: <המרם> מנוול!!! תחזיר לי מיד את הפנקס!! הנער: אתה מתבגר . כנראה שיש לך בעירת חמורות עם כוח הגברא הנער: תפוס אותי .. תפוס אותי ... שלך" המבוגר: אם לא תחזיר, אקרא למשטרה!!! המבוגר? איך אתה מדבר אלי? חתיכת זבל!! הנער: בנוסף לכל אתה גם שםינקר!! הנער: איזה סגנון .. ואומרים שאני הצ'חצ'ח .• המבוגר: הפנקס זה הרכוש שלי!! המבוגר: גרוע מצ'חצ'ח, אתה חלאה!! הנער: <קורא, הזקן מנסה לתפוס אותר, אבל הנער מתחמק ממנו> השקיעה הנער: האמת מכאיבה לך , לכן אתה מקלל .. אל תחשוב שלא קלטתי המהירה של השמש היא בניגוד גמור לאותה זריחה אלוהית .. הר אלתארתך .. אני יודע בדיוק מה עובר במוח שלך כשאשה חולפת על ידך השחר .. כמה אני מתגעגע אלייך ולאצבעותייך הרדודות .. ומותירה את הריח המתאים לה ... היא מושכת ארתך ראתה מת המבוגר: <כמעס בסיררף> שלא תעיז לקרוא ... שלא תעיז .. משסרה!!! לעלות עליה .. אבל אתה לא מעז , ולמה אתה לא מעז? אתה פוחד .. -27 פברואר 93' אתה חושש .. אתה רץ ומסתכל בראי על עצכו.ך כמו השירים שלך :ג ומתחיל לספור את הקמטים כמו אשה זקנה ואז אתה מוותר" אבל בלב שלך פנימה אתה יודע שרק מהאשה r ~זאת שעברה יכולת ינ: חוות החיות 2 לשאוב את הכוח הדרוש שלך , את אומץ הלב: שאתה זקוק לו כדי לחדש את עצמך ולרמוס את כל האויבים שלך שמחכים לרגע - 1~ שתיפול , כדי שיוכלו להשפיל אותך" אבל נ i ה" במקום להתמודד אתה בורח ובא כאן לשפת הים, מתיישב על הספסל , מתבונן המשך מעמ' 25 בשקיעת השמש וכותב שטויות לעצמך" המבוגר: אני כותב את האמת שלי. זמן קצר על הסגת גבול ומיסטר ג'ונסון הקים בצד שלו גדר גבוהה הנער: והיא? כדי לשמור על שדות המרעה שלו. רק השועלים ול~נ~~י-הבשר המבוגר: מי אתה שאגלה לך אותה? היצואנים - יכלו לנסוע אל מעבר לגדר החדשה. . הנער: קהל. אבל מה היה להם לייצא? בחווה הן לא נותרו לא חציר ולא חלב. המבוגר: אתה לא הקהל שלי. הקהל שלי בכלו! לא נמצא כאן. - בכל זאת הוסיף הייצוא להתנהל - וטאף וחבר מרעיו השמינו מיום הנער: זאת הטעות שלך" הקהל שלך נמצא ר' j. כאן. ליום. המבוגר: הכל אירעי" הכל חולף" הכל זורם וזמיר לכיון הנגדי" הנער: הה" אתה עושה לי חידון" פעם אחת, בעת טיול על שפת הנחל , ראיתי משאיות גדולות, המבוגר: ככל שאני מנסה לתפוס אותו" הוא ! :רוח "ממני הנער: מי? שחורות, מכוסות, שעל ופגותיהן חרוט באותיות זהב "אטליז תסמי חמברגר: אלכסנדר" את קומפ", אשר התקרבו אל קצה החווה. השועל מקם, ךמל הנער: איזה אלכסנדר" מבית הקפה? היצואנים, פיקח אישית על העמסת פרות שמנות למדי על .המשאיות המבוגר: אלכסנדר מוקדון. הוא חייך אלי , קורן :מנחת הנער: מי זה? "גילינו סחורת-ייצוא נהדרת, 11 אמר , "זה הרי טפשי להישאר ההחוו המבוגר: <בזעם> בור" בור ועם הארץ" זה כ i ה שאתם כולכם פה" היחידה בעולם שאיננה מתחרה בשוקי בשר הבקר . עכשיו , םע בורים וגסי רוח .. אלכסנדר מוקדון עבר כ t"ן~ אחר-כך רכב על החזרת חופש המסחר , ללא כל המחסומים המיושנים, עלינו ףסוף-סו סוסו בוקפלוס עד "לגנגס על דרך ההצלחה. וקח גם בחשבון: פחות פרות - פחות פיות הנער: ומה קרה אחר-כך? רעבים!" המבוגר: הוא מת. אני לא הייתי העד היחיד למחזה הזה. כמה סוסים הבחינו בהעמסה הנער: אז הוא אכל אותה" והפיצו את הידיעה ברחבי החווה. כעבור זמן קצר התאסף המון רב המבוגר: כן , אבל לפחות הגיע "לגנגס הנער: ואתה, לאן אתה הגעת ? בכיכר המרכזית: היו שם לא רק סוסים ופרות, אלא גם כמה הוכמ המבוגר: <בפאניקה כאילו מחפש מפלט> הוא לא יח נ פוס אותי!! חזירים שלא נהפכו ל"דבר-אחר", אינטלקטואלים מברית םהסוסי הנער: מי? ואפילו כמה שועלים מאוכזבים מ"אורח החיים האנושי", ת"חוו המבוגר: ההוא שמסתתר שם" החיות - לחיות!" - צעקו במקהלה. "אל תמכרו אותנו -לבתי הנער: אני לא רואה אף אחד" .מטבחיים!" המבוגר: אתה לא יכול לראות אותו כי הוא לא מחפש אותך , הוא ברגע זה נפתחו שערי הבית הלבן ומן החצר פרצה להקה של -כלביר וצה רק אותי ולכן אני רואה אותו" <לדמות נ · גלמת> לך מכאן!!! !לך! משטרה. החיות שרקו , צעקו ,"!זוב" נהמו. מאז נצחונו הגדול לש הנער: אתה מגרש "אוויר טאף, הן לא פחדו מכלבים. אך זו חיתה טעות: הפעם לא היו אלה המבוגר: אני לא אתן שיכניעו אותי." <לפתגי צועק מול הים> אני לא יצורים זקנים, חסרי שיניים, אלא חיות חזקות ואימתניות, שהתנפלו רו צה את השקיעה הזאת" אני אומר לשמש ד י רם!! אתה רואה שהשמנע צרת" היא מקשיבה לי" <ממלמל לעצמו כמעט בטירוף> באנו חושך על .ההמון לגרש" חושך לגרש" <כאילו רואה משהו> הר .. ך;נה היא" טאף ניצח שוב. אך מורת-הרוח גדלה. אפילו ~כרתי הוותיקה הליבר הנער: מי? החלה להטיל ספק בנכונות דרכה, כאשר ידידיה נעלמו ךבתו המבוגר : שם" מתוך הגלים" אתה רואה אותה" המשאיות השחורות והיא עצמה נאלצה לעמוד ימים שלמים בתור הנער: אני לא רואה כלום. לקבלת מעב קי סעד . המכרגר: זאת היא" תראה איך היא שוחה רמו!קרבת אלינו" ברגע קשה זה שוב מצא השועל מקם פיתרון: הוא נסע אל ג'יימיסון ה נער: זה בסך הכל קרש" ג'ונסון הזקן וחזר עם חוזה: "מהיום, חוות החיות תהיה שייכת ה מבוגר: לא נכון." זאת היא" היא קמה לה 1 ז.:גלי הים" הר כמה היא למיסטר ג'ונסון ותיקרא 'החווה החדשה.' מיסטר ג'ונסון יספק יפה .. כמה היא יפה" לחיות חציר ובתמורה - הוא יוכל לקחת לו חיות, לפי בחירתו הנער : אתה הוזה" וצרכיו . מיסטר טאף ישאר הבוס ומנהל החווה'.' המבוגר : הכל כאן כל כך אלים" כל כך מכוער" כל כך מתוכנת" החוזה נחתם ובזה באו לקצן תולדותיה הסוערת של חוות החיות. הי א כל כך ענוגה" היא קוראת לי" · אני הולן אליה" הנער : אני אומר לך שאין שם כלום. בעליה החדשים של החווה נאלצו לשלוח סוסים ופרות רבים לבתי- ה מבוגר: מה אכפת לי מה שאתה אומר" מן; שחשוב הוא מה שאני המטבחיים, כיוון שאלה ממילא לא יכלו לעבוד , ולא היה יותר צורך רו אה" והיא שם" הנה היא מושיטה את ידיה אלי" בכמות כה גדולה של סוחרי חציר • כמה חיות הועברו לחווה ה נער: אם אתה הולך שם תטבע ותמות" המרכזית של ג'ונסון וזכו להיכלל במחלקה מעוררת הקנאה של ה מבוגר: לא נכון" סוף סוף אחיה" אחיה כמו שתמיד חלמתי" הנה, חיות הרבייה. כלבים מובחרים שוגרו לדיכוי מרידות של חיות אנ י משאיר לך את הפנקס שלי" תעשה מה שאתה רוצה אתו. מצדי במקומות שונים ברחבי האחוזה. כעבור זמן קצר ייעל מיסטר ג'ונסון תשרוף אותו" <לעבר הים> אני באאא." את חוותו יעול נוסף: הוא סגר את הסניפים המרוחקים ושילח את כל <המבוג ר רץ לכיוון הים ונעלם> החזירים המשכילים לעשות מהם קציצות. השועלים נרכשו בסיטונות חב ער: <מדפדף בפנקס של המכר גר וקורא לעצמו> הסוף במקרים מיוחדים על-ידי חברת "מאנסו" ואילו תחנת הטלוויזיה של ג'ונסון נסגרה, הוא רק ציון דרך להתחלה חדשה" <חדל לקרר~~) איזה שטויות" כדי לא לזרוע אשליות-שווא בקרב החיות. <מעיף את הפנקס באוויר < אני הולך לשחק בבורכ t ה! בשאט-נפש עזבתי את המקום המקולל. בקרון-המסעדה ברכבת מסך. פגשתי את השועל מקם ואת החזיר טאף. הם נסעו לפלורידה. • • 28 - גיויון 157 1! ארנון לוי דרור ירון $ ו D: כרכרה. אני יוצק את פחדי ~$ כנעליים ~ י~~ סי ך~~ f ךה .תן:~ר~~ •~: ם ס~ים ף~~;~ ~~n ;ךי :בףיל;ןש~~~ ;בק;~סת ~ל · :ב~לי 1 ים !~ים :ב~~יזקים ~נף, קך~ס :z היק. ~~דק :ב~ר~יסדן~ 7ת;~י ~~לי ~צףק;ת ~נכ Q ז:~ית :ב~ך~ךה, ~ר י~~~ ~~ךח ל~את לך n ;ב :חף. ~ךם ~דף ר יס ר~~ב: • יכנ;ע~~~~ בלילה T : - היה די חם • א~~ " ן~~ה ~דלת;כ: o ז-וה מלאה וה;ןי~ה : הףא נבטת אלי " T מת. פ; wרת ~~לנ:רי. מלאה בכיתי. ~r ~ה :ב~דסז יהד~~~~ , :ןל .א~~ :ב~רסק יצאתי החףצה. .ה~~מ ל i נרדמז-ויז w~ ~רז~היו אשה גמישה א; לא ry~ע ·;ןךז:~י מ ·: דת.ל~ ח~ינ:וי: ה יה של;ם לא חנ:ו~מחהי~.ל~~ T ת י~~ לע.ז "ב לא :~.אנ:וי. · ל~( ·r:i~ib<. ר~רנ:רי. ~~~ כ 1 · ~י לא " חנ:ו;!רהי , לא ~6 ק~י • ע,ד:ן. והאשה נכתה sרר~~ ~זד :~זל , iק 1 ל ךנף . ך; ~~לע ~I ע,~ת ~.ה:~ ב!ז ;g ף ך~ר , ן לא :כל ק;ל; יל~ח ב ~ קךא ~ל ~ל ryיו , שףב, ~ק;ל ל;ד; i ושאג לא- ה~~~ ry א!ז ך~ר . ~ד~י י~~ת :בך~ע;ת .ת;ל~;נב; 29 פברואר 93 ורדה םקבול-יחלו ~ חלגנו ו~ t.;:--· - •• 1 • -- אשר נכנס איתן למקלט הדר 1 ז.ה הוא הבחין במינה שחיתה מוטלת על הרצפה ~ :פינת החדר ושמלת התחרה הלבנה חבוקה בזרועורזיה. ממקום עומדו יכול היה להבחין בראשה המוטל לאחור . מעין שר בלים בלתי ~ נראים של תנועה שקפאה המשכיו את השרטוט של אבריה השמוטים. הוא התקרב אליה והרים אותה בעדינות 1:זרועותיו . עיניה היו קרועות לרווחה ומבטן בוהה. ידיה היו שמוטות לאחור כאילו ביקשה לבטא בזאת ויתור מרצון על כל בכנויה. גם שמלת התחרה הלבנה שאחזה בידה נראתה לו עתה כאיתות מהוסס בדגל כניעה. איתן היה נתון בעיצומו של דיון בנושאי תקציב בוועדת משק בשעה שבאו להזעיק אותו . "למינה יש חתקכ!ה" , כך נאמר לו , וזה היה כמו קוד מוסכם בינו לבין האנשים ןסעבדו אתה. בתקופה האחרונה, למעשה מהיום שהחלה להשתתף בחוג הדרמטי , שככו ההתקפות עד שפסקו כמעט לחלוטין. איוזן עקב אחרי תהליך החלמתה בקורת-רוח שלא טרח להסתירה, שכן היה בכך אישור להנחתו ש"אם יהיה לה מה לעשות עם עצמה יעברו לה כל ההתעלפויות האלה שהיא מתמכרת להן". עי t:1 וקיו המרובים בניהול המפעל ובניווט המשק במבוכים פיננסיים ח( t רי מוצא הותירו אותו קצר-רוח ומובס מראש מול מבוכי-הנפש לתוכם ביקשה מינה למושכר. כאשר הוכרז על פתיחת שנת-היובל של הקיבוץ , יזמה רוחה, מרכזת ועדת-התרבות, אישה פעלתנית שטו(~ת-יוזמות, את הקמתו של החוג הדרמטי. בשעה שתלתה את מודערנ ההרשמה לחוג חלפה במקום מינה, בדרכה לעבודה בבית-הילדים. היא עצרה לרגע ליד לוח המודעות ורוחה ניצלחה את שהייתה שם כדי לעודד אותה להירשם לחוג. "דווקא סיפרו לי שכשהייתם בבית הספר נחשבת לשחקנית הכי טובה בכיתה, זה נכון? יענקלה סיפר לי , שבהצגת בר-מצווה שלכם את קיבלת את התפקיד ז i ראשי. זה כנראה היה משהו אם הם זוכרים את זה עד היום. האמת היא שגם אבי." כלומר." מא.ד" אפילו הציעו לי ללכת ללהקה צבאית. כן! תשאלי את יענקלה. אבל סיפרו לי שכדי להתקבל לשם צריכים פרוטקציה, אז ידעתי שאין לי סיכוי , למרות שבטח הייוני מתקבלת. אז מה את אומרת? לרשום אותך?" ובלא לחכות לתשובה רשמה את שמה של מינה בראש הרשימה. וכך מצאה עצמה מינה מובלת אל החוג ב : דרך בה הובילו ארתה חייה, בכוחן של החלטות שלא היו שלה. תשעה אנשים נרשמו לחוג ורוחה הכריזה בחגיגיות "שזה מספר מצוין כדי להתחיל אתו עבודה. וחוץ מזה יש בזה משהו סימבולי , אם חושבים על תשעה ירחי-לידה שבסופם תיוולד ההצגה. אני נורא שמחה להציג בפניכם את נועם, הוא יד : יה המדריך שלנו , נועם למד באוניברסיטה וקיבלתי עליו המון המלצות. אני ונועם דיברנו כבר וחשבנו שיהיה הכי טוב שנעשה הצגה 1 ז.:תוך החיים שלנו , זאת אומרת סיפורי המקום. נועם גם כותב, ואפיילו שמעתי שמחזה שלו נמצא בדרך לבימת הקיבוץ , וזה כבר אומי ו משהו . וחוץ מזה גם אנחנו נוכל לעזור כי יש ניננו כמה ".ש איך אומרים." חוטאים בכתיבה."" ובאומרה זאת סקרה את כל ו i נוכחים במבט מרפרף וחתמה את הסקירה בהשפלת עיניים מופגנונ כשהיא מצפה שחבריה לחוג יעידו על הישגיה. אך גם את המהומם החרישי קיבלה כאישור לכך. בשעה שדיברה, התבוננה מינה בהיחבא בפניו של נועם. ילד, חשבה בלבה. פניו היו גלויות עד להכאיב, (:אילו קלפו מעליהן את שכבת המגן , ומינה זהת ה בו מיד את כאביה שלה. שורה עקורה מתוך שיר שאת שמו שכחה החלה מרצדת בתוך גולגלתה: "נולדתי לפניך תאומים ..." בעודה מתבוננת בעיניו כדי לגלות בהן את המלים שאבדו לה קלטה את חיוכו שנח על פניה, נבוך ומבקש מחסה. בשעת ערב מאוחרת באותו היום ישבו מינה ואיתן על מרפסת חדרם, לוגמים לאיטם מכוסות התה המדודות היטב שהכינה עבורם כמנהגה מדי ערב. בלא שהתכוונו לכך דבקו בהם כמה מנהגים של זוגות מבוגרים המורגלים זה בזה. על אף שרוב בני גילם גידלו עדיין ילדים פעוטים וגם הם עצמם טרם נואשו מן הנסיונות ללדת ילד משלהם, נראה היה שהולכת ומשתלטת על חייהם המשותפים מין דהות רגשות אשר ~פשרה להם לגלגל ימים אל לילותיהם ולילות אל יקיצותיהם המעונות, מבלי לעורר שאון. לפעמים היה איתן חוזר ומעלה את הצעתו לאמץ ילד , אך מינה דחתה אותו בעדינות כשהיא מנמקת זאת ברצונה ללדת ילד משלה. הבדיקות המענות שעברו שניהם במשך תקופות ארוכות, בדיקות שתוצאותיהן היו אצבע מאשימה אשר כוונה באופן דיפלומאטי כנגדה, ידי-רופאים בכפפות גומי סטריליות אשר שוטטו בניכור מקצועי בתרך רחמה, צקצוקי לשון רחמניים של ותיקות הקיבוץ , תוך סקירה שכבר אין טורחים להסתירה את שיפולי :;גטנה המסרבת להתמלא, כל אלה, ושתיקתו של איתן , הפכו את חייה למעמסה שאין בכוחה לשאתה עוד. ואז החלו ההתקפות. "הלכתי היום לפגישה של החוג," ''i יא לחשה אל תוך הכפית בה בחשה את כוס התה כאילו העבירה אליה קוד סודי שיש להצפינו מפני האויב. "עוד מעט יצאו שבבים" אמר איתן כשהוא מניח את כף ידו על ידה ופולה מתוכה את הכפית. "אני לא יודעת אם אני אמשיך , קצת מפחיד אותי "".ה "בטח שתמשיכי" חתך איתן את היסוסיה, "זה הדבר הכי טוב בשבילך". הוא קם ממקומו כשהוא סוחט מתוך גופו פיהוק ממושך ומקנחו בבליעת אוריד קולנית, כאילו הציב בכך סימן-קריאה המציין את בעילת שיחתם. מינה המשיכה ללכת לפגישות החוג. בפגישה השנייה ביקשם נועם להסתדר בזוגות לתרגיל ראי. האחרים מיהרו למצוא להם בני זוג והיו ביניהם כאלו שנפלו איש לזרועות רעותו כאילו כל מטרתה של הפגישה הזו חינה לזווג זיווגים. מינה עמדה בצד וציפתה שמישהו יזמינה. בינה לבין עצמה ראתה בכך עוד הוכחה לכך שאינה מתאימה לחוג. בפעם הבאה היא לא תבוא, בשביל מה לה להשפיל את עצמה, היא אפילו לא תגיד לרוחה, היא פשוט לא תבוא וזהו! בעודה פונה לעבר הספסל נעמד מולה נועם, והושיט לה את ידו כאילו הזמינה לרקוד מינואט מלכותי בטירת אחד האצילים. "תהיי מוכנה לעזור לי להדגים את התרגיל?" הוא שאל זאת בעדינות רבה אך לא חיכה לתשובתה, כאילו ברור היה לו שהיא תאות לבקשתו. "אתם צריכים לעמוד אחד מול השני" הסביר להם, "כמו אדם לפני מראה. תתחילו בנשימה. לקלוט האחד את קצב הנשימה של השני." בעודו מדבר החלו האחרים לפעול על פי הוראותיו. אחד מהם רטן 30 -גיויון 157 יביא סיפור מסיפורי המקום, דעיף אפילו סיפור הקשור אליו או אל משפחתו. "בהתחלה נע ~ שה קצת אימפרוביזציות ואחד-כך נועם ואני נעבד את זה למחזה. אני מזכירה לכם שזה יובל , אז אל תחםםו יותר מדי בסיפורים האפלים שלנו • קצת שמחה לא תזיק לכולנו , il - ו :::ו על כך שהוא שוב צדיך להתחיל מכתה א' ושהבטיחו לו דמה יותר גבוהה. דוחה השתיקה אותו בחריפות וידתה בו העדה עוקצנית ביחס "לאמביציות המוגזמות שלו שאין להן שום כיסוי עם מה שקודה בשםח". "זהו תרגיל ריכוז" המשיך נועם. "אתם צריכים להבים אחד לתוך השני וכאילו לשאוב ממנו את התנועה שלו". לאם-לאם השתררה דממה בחדד. המשתתפים קיבלו על עצמם את חוקי המשחק והחלו לנוע זה מול זה בתנועות שקטות ותואמות. מינה עקבה אחדי תנועותיו של נועם כשהיא מרותקת אל איתותיו הסמויים. נדמה היה לה שהוא מובילה אל מחוזות נעלמים במגע עיניו בלבד ובהבל נשימתו , והיא התמסדה לכישוף. כאשד שמעה לפתע מאחוריה לחשושים מלווים בהבזקי צחוק, ניתקה עצמה ממנו באחת. האחדים כבד סיימו מזמן את התרגיל והתבוננו בה ובנועם שהיו מתנועעים ונושמים יחד כאילו היו איש אחד . היא הסתכלה בהם נבוכה ומבוישת כאילו נתפסה בקלקלתה, ודק דבריו המסכמים של נועם, שהתייחס אל הקסם שהתרחש זה דiתע בין שניהם כאל "הדגמה דאריה לאופן בו יש לבצע את התרגיל." מנעו את בדיחתה מהמקום. היא בחנה בקפדנות צרובת- עלבון את פניו של נועם בשעה שדיבר על הכישוף במושגי עבודה וחיפשה בקולו את הדי הםלםלה שעבדה היא. לפגישות הבאות המשיכה לבוא כאילו יצאו הדברים מכלל שליטתה. האחדים חשו אף הם בשינוי העובד עליה ועקבו אחריה בתחושת שושבינ~ת לסוד • מינה, אף בינה לבין צעמה, לא הזעה לקרוא לדברים בשמם וביקשה לדאות בהתעודדות שחלה בה, כפי שעזר לה להגדירה הפסיכולוג מהמועצה, "עדות לצחיחות המובאה בה חיתה עד כה ולצורך העמוק שלה ביצירה על מנת להתחייות." איתן שמח כמובן על ששחררה אותו ממועקותיה, מה ש~פשד לו אפילו מפעם לפעם להישאר לילה בתל-אביב ולעודד מרבצן כמה אהבות ישנות, ששמרו לו חסד מימי פעילותו במחלקה המשקית בתנועה. באחת מפגישות החוג סוכם, שיש להתחיל באיסוף החומד לקראת תחילת העבודה על ההצגה. דוחה הציעה ש"כל אחד מן המשתתפים קצת אופטימיות. אחדי הכל יש בנו הרבה צדדים יפים, כקבוצה, אני מתכוונת, שכדאי לחשוף אותם". מינה הביעה את חששה שהחזרות והעבודה על חומד כתוב ישבשו את תהליך העבודה העמוק והדגיש כל-כך שהתחילה הקבוצה לעבוד. דוחה ניצלה הזדמנות זו כדי להזכיר לה "שמסרת החוג מלכתחילה חיתה להעמיד הצגה ולא להתעסק בכל מיני פסיכודדמות. בשביל זה יש ועדה אחרת. אני לא רוצה לפגוע באף אחד" אמדה כשהיא מפזרת את מנסה בין כל הנוכחים כאילו ביקשה לפזר את האשמה שווה בשווה, "אבל לחוג הזה יש משימה בדודה ואסור לנו כקבוצה להיגרר אחדי כל מיני גחמות אישיות". <היא אהבה מאד להשתמש במילה הזו כדי לחתום ויכוחים שנקלעה אליהם או ליבתה אותם, בנימה של עליונות, שכן לא כולם הבינו למה בדיוק התכוונה ...( נועם ניסה להגן על דדך העבודה שהלך בה ועל הגילויים האישיים שנבעו ממנה באמדו ש"כשחקנים עלינו להיות פתוחים מאד ומוכנים לגעת במחוזות הכאב החבויים ביותר כחלק מתהליך העבודה, אם כי הוא מ :\C יי מוכן כמובן , וזה גם חלק מהחוזה שלו" הוסיף, ושפתיו נעו במין חיוך שלא דבק בעיניו , "הוא מצדו מוכן לקבל על עצמו את דין התנועה ולהתחיל לעבוד על איסוף החומד "להצגה." בלוותה את נועם לתחנת האוםובוס, כפי שנהגה כל ערב עם סיום החוג, חזרה מינה וכיסאה באוזניו את חששותיה. נועם לא הגיב לדבריה. מכונם בהדהודיו המשיך לצעוד לעבד התחנה, סוגד בפניה את דרכי הגישה אליו. היא עמדה על מקומה והסתכלה בו בשעה שנבלע בתוך אפלת האוטובוס ונעלם מעיניה. באותו לילה עלתה מינה אל הבריזם, כשהיא מברכת בליבה על כך שאיתן נעדר מן הבית בשל ישיבה דחופה בתל-אביב. היא זחלה בין ערמות מגובבות, שלטענת איתן "היו צריכות כבד מזמן למצוא את מנוחתן בפח האשפה והבריום הוא בעצם דק שלב אחד לקראת", ולבסוף הניחה את ידה על חבילה שחיתה צרודה ברצועות עוד . היא משכה את החבילה אליה וידדה לאיטה כשהיא מגששת בדגלה אחד הכיסא המאיים ליפול. החבילה אכן הכילה, כפי שזכרה, את האלבומים הישנים של משפחתה. מינה חיבקה את " החבילה אל חזה בכוח, מנסה לשאוב מתוכה מעם נוחם. דבריה הבוסים של דוחה, שעכשיו כבד ידעה בנסחה שהיו מכוונים כנגדה, עוינותו המגוננת על עצמה של נועם, y יסוקיו הליליים של איתן שעדיין מרבה לתת להם שם, ושוב, מנוד הראש הרחמני , המלווה בציקצוקי לשון , מצד כל מי שעקב אחד הדיונות הסדק שלה, כל אלה חזרו לרחוש בגולגולתה ואיימו לסחורה עד עילפון. היא אחזה באלבומים כאילו היה בהם כדי להצילה. ריח חריף של אבק ונפטלין חיכה בנחיריה בשעה שהתירה את רצועות העוד מעל צרוד האלבומים ושלפה אותם מתוך שקית הכותנה הזהה בתוכה נשמדו. היא החלה עובדת על התמונות בקדחנות, כמי שמסותר ידועה לו ועליו דק להדחיק את המכשולים בדדך אליה. רוצים סיפור? בבקשה! היא תביא להם סיפור . ועוד איזה סיפור! דוחה מבקשת שנמחיז סיפורי ראשונים, בבקשה, היא תשחק לפי כללי המשחק שלהם ותביא להם "סיפור ראשונים". מאותם סיפורים שהם הדעיפו לשכוח. מאותם סיפורים שקלקלו להם את הילת הנאורות שביקשו להסות על עצמם. מתוך האלבום צנחה תמו.ב.ה שסועה. היא זיהתה בה את פניה היפים של ~מה, וידעה שהחלק השסוע נשא את דמות אביה, אותו ניסתה ~מה למחוק מחייהם, לאחד שעזב אותה. בכל התמונות המשפחתיות נרצד חלל במקום בו עמד אבא. אמא עבדה על התמונות אחת לאחת, וקרעה מתוכן את פניו של אבא, כמו מנתח העוקד מגוף החי 31 פברדאר 93' אמא, ואת כל סיפורי המשפחה קלטה למעשה מסיפורי הוריה המאמצים בקיבוץ. ~מה של מינה גדלה ובתוכה פקעה תופחת של געגועים למוסיקה אסורה, מוסיקה שהיא תמצית השלמות האבודה והאהבה שלעולם לא תזכה לה, מוסיקה שגם היא חיתה חייבת להחרימה, כדי לא להשאיר את ~מה בודדה בצד האחר של המתרס. היא נישאה צעירה מאד לגבר שהבטיח לח משפחה, אך היה חלש מכדי להתמודד עם נפשה המסוכסכת ועזב אותה כשהוא משאיר לה את מינה'לה, כך קראה לה עוד בטרם נולדה. כשהרתה אותה אמרה לעצמה שאת ~מה היא נושאת ברחמה. בת שהורה את אמה כדי שזו תשוב ותלד אותה לתוך אושר שהוא בר-הישג. אצבעותיה של מינה הוסיפו ללטף את התמונה כאילו היה בכוח מגען לשאוב מתוכה צלילים חבויים ומלים של א זכו להיוולד. הי א זוכרת את ~מה יושבת בכסאה, עטורת כרי ם לבנים, ופני ה נבלעים בתוך לובנם. היא מבקשת לשמוע, בלחישה כמעט בלתי מפוענחת, את הלגנדה של ויניאבסקי. אמא, שבביתה אסור היה לא רק להזכיר את המלה כינור , אלא גם לשמוע את צליליו . וכמו שעקרה את פניו של אבא מכל התמונות כך גם מחקה את היצירות לכי נור מכל האוספים. היא זוכרת את אמא, יושבת כך , הדמעות מצ י פות את הערוצים החרוכים של פניה, והיא מאזינה למנגינה שכל ימיה עברו עליה בגעגועים גדולים אליה. בימי ם שבאו לאחר מכן חיתה דעיכתה של אמא מואצת ובלתי נמנעת. ביום "השבעה" התכנסו כולם בבית ההנצחה. על פי בקשתה של מ י נה לא נישאו דברי הספד והחברים ישבו בדממה והאזינו יחד ל'לגנדה'. אותה יצירה שקטעים ממנה ניגן עזריאל לפני שעזב א ו תם. בשעה שנועדה למפגש החוג כבר עמדה מינה בפתח המקלט. בידיה שמלת התחרה הלבנה והתמונה, והיא נכונה ונרגשת לחשוף את סיפורה. השקט שקידם את פניה כשירדה במדרגות עורר בה בהלה עמומה שהשתיקה אותה. משנכנסה למקלט ישבו כבר כל המשתתפים במעגל. היא הבחינה מי ד שנועם איננו ולשאלתה הי כן הוא נופפה לה רוחה במכתב שביד ה הזמינה אותה לשבת עם כולם. מינה העדיפה להישאר בפינת החדר • לאחר מכן החלה רוחה לקרוא במכתב. קריאה איטית ומוטעמת שהיו בה עדויות מודגשות לקורס הקריינים האחרון בו השתתפה , והשחזות סמויות אך מכוונות היטב של . האשמות. ג ו לגלתה של מינה התמלאה עיסות דחוסות וצמיגות והיא התקשתה אפילו להרים את ידה אל ראשה כדי לתמוך בו . "." צר לי שעלי לעזוב אתכם דווקא עכשיו." אני מרגיש שהקבוצה מפרשת את פעולותיי בצורה נקודתית ואף מסלפת את כוונותיי." איני יכול לגאול אחרים." בקושי את עצמי." יתכן ואני טועה אך אין לי כוח להתמודד ולכן אני בוחר לעזוב." אני בטוח שתצליחו להעמיד מופע יובל שעוד ידובר "".וב האנשים ישבו שותקים ומהורהרים אך מינה חשה כיצד מבטיהם צולבים את גווה בשעה שקמו ממקומותיהם והחליפו ביניהם לחישות כמוסות בדרכם החוצה. הלחישות החלו להדהד בעוצמת גוברת והולכת בתוך ראשה, היא ניסתה לעצור את הרעידות שאיימו להציף את גופה וחישקה את שיניה עד זוב דם. עד עילפון. עד כב יעה. • כאשר נכנס ' איתן למקלט הדרמה הוא הבחין במינה שחיתה מוטלת על הרצפה בפינת החדר ושמלת התחרה הלבנה חבוקה בזרועותיה. למרות מאמציו לא הצליח להתיר את אצבעותיה, שהיו מכווצות בעווית קשה, מסרבות להיפרד מן התמונה שחיתה אצורה בהן. גרו רות של גידול ממאיר. פניו של אבא החלו להתעמעם ומינה חיתה חולמת אותו ומתאימה לו פנים פרי דמייונה. פנים שלא יזקינו לעולם. אבל לא את תמונתו של אביה חיפז t! ה מינה. בתוך ערמת התמונות המצהיבות, הבלתי-ממוינות נתק,~, אצבעותיה בשוליה המש ו ננים של התמונה שחיפשה. היא מ י שנה אותה בלהיטות מב והלת מתוך הערמה, אך פחדה עצר בה מלהפוך אותה על פני ה. מ ינה קרסה על הספה בכבדות. עיניה עצומוונ ואצבעותיה מגששות על-פני התמונה כאצבעותיו של עיוור ה r.1 בקשות לזהות פנ י ם שתווי הן מוטבעים זה מכבר בקצות עצבי הזי 1:רון . אשה צעירה כהת מבט לבושה בשמלת תחרה לבנה, הךיולה תחת סנטרה, ולידה עומד גב ר צעיר המחבק את כינורו בשתי ידיו ומחי יך קדימה כמבקש מחסה. כשחי תה מינה ילדה שמעה ערב אחד ברד י ו , שעה שאמה נ העדרמ הבית, את אחת מאותן יצירות נרגשות לכנור ." לגברה לש וי ניאבסקי! ללא צל של ספק." הכריז באדניה המורה למוסי הקלא חר שתיארה לו את אופיה של היצי רה ואף הצל י חה קלשרו בדי יקנות מרשימה חלקים ניכרים ממנה. "פולני , אבל גאונ י !" ה כריז במבטא כבד שהסגיר את מוצאו . בעקבות אירוע זה, ובעידודו הנלהב של המו 1 ה למוסיקה, אשר טען · בלהט "שכישרון כמו · שלה מוצאים רק אחד לדור", ביקשה מאמה להתחיל ללמוד נגינה בכינור . אמה פסקה בנחל שות מאיימת "כינור "!!!אל ומינה, כדרכה, ויתרה. בנסי ובה לפענח א ת תגובתה הנחרצת כל כ j~ של אמה החלה מי נה לחוש שהכינור הו א מעין מלת צופן לכז.חלה תורשתי ת שיש להכרי תה. הלחישות והרמיזות ששמעה סביבה הצטברו בדמיונה לכלל סיפור מופלא, שגם אם יוכחש ויופרך · היה בו כד י לעצב את גע גועיה למקום אחר , ואת בסירנותיה המקורקעים להמרי א. בסירנות שה יו השתקפויות מבלי דעת של מינה ההי י א, שעל שמה נקראה. מבתא מינה." שמעולם לא פגשה בה, ומ Y': ולם לא חדלה מלדבר ~תה . בתוך ראשה. כשהי ה הקיבוץ בימיו הראשונים, וסבתא בז.ינה אז נערה צעי רה, ו יו לנית מחוננת שנטשה קריירה מוסיקאלית עטור ת פרסי ם והב טחות ברינה, הזדמן למקום כנר צעיר i ~גם הוא החליט , ברוח הימי ם ההם, להמיר את הכינור בטוריה. בתום יום עב ו דה מפרך ופוצע היו השניים נפגשים ומנגנים יחד. כ:ך ידע הקיבוץ , מימיו ה ראשונים, לחבר יחדיו את שמחת היצירה עם חדוות העבודה <או להי)."ךפ אלא שעזריאל, כך נקרא הבחור , היה חלש וחולני ולכן נ א לץ לעזוב את הקיבוץ. זה היה הנוסח הר? t מי של הסיפור , שהפך לא חת מאגדות המקום. כך אהבו ותיקי המ'~ום לגלגלו על לשונם כדי להוכיח שוב ושוב את ייחודו של קבוצם כ"מקום המשלב את חד וות היצירה עם שמחת העבודה" <או להיפ : )."ךה אמת, כפי שלמדה מינה מ~מה, שמחלתה מוטטה בה אט-אט את חו מותיה, האמת חיתה פחות חגיגית. · עזריאל , שהיה חולנ י ו שברירי , לא עמד במעמסת העבודות הקשות שהוטלה עליו . העדרויותיו המרובות מן העבודה הצטברו ל 1 :לל משקע עוין כנגדו , אשר הגיע גם לכמה גילויים פומביים בהם דובר על "האוטיסטים א וכלי לחם חסד". עזריאל נדחף לעזוב את בז.ינה ולעזוב את המקום כ נגד רצונו. הוא נטש בלי להשאיר אחריו כל עקבות, כאילו ביקש למ חוק את עצמו מזכרונם. החברים אכן שכדור . מינה לא . כמ ה חדשים לאחר מכן היא התבקשה להו(ביע בפני קהל נכבד י ם חו גג לרגל חנוכת חדר-האוכל. היא עלתה לבמה בשמלתה הלבנה אוחזת בידיה את הויולה שלה שכל מיתריה r1 תוכים, והתמוטטה. ג ם התינוקת שנולדה לה, לימים ~מה של מינה, לא החזירה לה את מה שנגזל ממנה עם הסתלקותו של עזריאל. ובין אשפוז לאשפוז הי א עמלה באדיקות לחטא את הבית מצל צלילו של כינור . בנוכחות הילדה שברה פעם לרסיסים את מי F לט הרד י ו מתוכו יבבה נגינתו . החברים גילו דאגה רבה לנוכח מצבה המחמיר של האם והחליטו להרחיק ממנה את ילדתה. כך גד י לה ~מה של מינה ללא גיליון 157 ו~ ~ו 32 - תכרמי ןמירו 11 ~ו חקינ אהסבת ההרחוק אלקרו ךל לע םש :אביה דלאופול. אהי אל הידע כי וספר ן"ג םהשבילי המתפצלי ' "ם רמזכי סבדוח תא עהקט יהפילולוג לש נוב!) ; סלי - רמספ 2005 לאריא ןאי ופירוש .אריה תבמהדור ןדרזד - ןהד אבנוש תההזדהו תהמוחלט ןבמילו לש ןאב שושן , ומצאנ :כתוב לאריא -1. רגיבו חיל , רגיבו ץאמי בל 2. יכינו ימליצ יבפ םהנביאי ,לירושלים וא חלמזב תשבבי םע רסופ .מסוים ןלהל ·מתאו סבדוח דכיצ רהסופ רפיי דמנא שהקדי תא וחיי תלכתיב ""וון-קיחוטה שהמקד .בירושלים ךא יאנ יאהבת ריות מכל , תא ודמות לש ARIEL ובמחזה לש אהו אל שביק בלכתו ."דון-קיחוסה" ףנוס - וז המשימ הקל - אאל רשייקספי ""הסערה םוש :כתוב an airy spiritARIEL;• תא ""דון-קיחוסה .עצמו הז חהרו ,הטוב עהמבצ תא ומטלותי לש פרוספרו , סהדוכ האמיתי ההאמביצי ושל החית רליצו םדפי ושיהי וזהי t, המל הבמל סומשפ טבמשפ םע ודפי לש רהסופ יהספרד ןב ההמא ה 11-. אהו הרצ לש מילאנו , ףולבסו הזוכ ב rירותו . ואכד , אשל ,מדעת תהזדהי םג םע תהדמו .הזאת עכשיו , האת חרו אוורירי , הרוא וואינ ,נראה an עלהגי לא למיג סדה-סרוונס ךדר ובסירנותי לש רפיי מנאד , ןב airy spirit, אונמצ לבכ מקום. ההמא ה 20-• ילפ םהדג ,הזה ייכולת בלכתו תא :הספר ך"הנסי "הקטן תמא אתמול , יביושב בכורסתי , ינזכרת דכיצ תנהג חלפתו הבסער תא דע יכד לקלקו להמנעו .והידית יעוד הרוא תא בא ןסוא הר סנס-אכזופרי , רכאש יבנ ארי~ : ל , אממל תא דתפקי תדל ,הכניסה ההתמונ דלנג עיניי , תושומע תא ךקול :בבירור ך"אהל ,אמא זה ךהנסי ואני , אולי , תא .הסייס ,אריאל ינסיכ .היקר ךבהזדהות םע רהספ ,הזז; אל תהגע ואלי ךדר "אריאל! תוהדל תנפתח םפתאו ••. ודאי , לק רלהסבי תא ההתופע ךבכ תשהדל אל החית הסגור היסב, ובסירנותי לש םאד רצעי מודרני , ןב ההמא 1;20-, יכפ השעש תזא ץובחו הסער ,הרוח ךא יאנ המעדיפ ןלהאמי תשהתגעגע הביתה רהסופ רפיי .מנאד האת תעשי ךדר :הפוכה תא וכמיהותי , אהבותיו , תובא תלראו המ שלומי. ואכזבותי וומכאובי לש ך"הנסי "הקטן תהעמס לע ךכתפי תהצרו םופע ,אחרת רכאש יחזרת םע רשח לביתי , רלאח השינ בבית ךתו תהזדהו תמוחלט םע דמותו . דע .הסוף ,ידידים לבש יאימ ,המלחמה יראית ילתדהמת יכ ההטלוויזי פועלת. קבפר האחרון , :הקרוי ""הפרידה ראומ ךהנסי י ןהקט :לסייס ר"וכאש חיונ ךל ךמצער י<שהר דתמי אימצ םהאד הנחמ <לנפשו חשמו חתשמ הובסרח יהיית יכ הסגרתי םבסד .לכתי יהר עיוד האת הכמ תמדקדק יאנ םבדברי .כאלה בושו העלת בבל ההמחשב לשאריא -The airy לע יכ תנפגש יב תוהתוודע .אלי" ךא יאנ 17 א אאמצ הנחמ ילנפש spirit ץקפ ההבית עלרג תלראו תתוכניו בטלוויזיה. םולעול אל חיונ יל .מצערי תכמתנ ,פרידה ןנות ךהנסי יהפילא םהש לאריא עמופי םג וביצירת לש ,גיתה ,"פאוסס" קבחל השני. ולידיד תא :צחוקו י"כ לתסתכ יבשמ ההליל; השע רשאדו לע דאח הואל םה דבריו : םהכוכבי עואשמי תא יצחוק םמש - הדמ התרוז. ךבנפש - יכ קהצחו אב למכ םהכוכבי .כולם ויהי ךל אאיפו םכוכבי םהיודעי 'לצחוק'. רכאש םגש תפריחו לש באבי דיור חצונ לע הכל , וואיל ההמתנ ישל החית .אחרת לע ךזרוע הי 1 תז.ני והי םפזורי השבע רכאש תברכ קיר השדות, םנמשי ,זערוריים הבדומ רלסידו יכוכב ההזבגל ההגדול .בשמיים המאיר ללכ ,אדם ינהגת קלצחו רולהעי :לך י"אנ ךאביר התמי לע יפ םהכוכבי לע ןרוח ההגדול לש תהפיו תהקטנו האצ רלזעו םבמקר שאפשר .זרועך" ,ועתה רכאש יאנ תיוצא הבליל ףלשאו ראווי ת<לילו םרבי אל יהיית םא שלקדו םרא עלרש תמצטער אהי רבצע ביש-המזל. תמסוגל תלעשו <זאת הומביס םבשמיי ,המכוננים םהנוצצי םבימי םהאחרוני קמצי יל רסיפו לש :אנדרסן ה"מעש םבא אחת". םוהאדישי בלכא ,אנוש יאנ הרוא תא יכוכב ההעגל ההגדול תונזכר רזוכ תשביקש ממני , הבשנ ,שעברה םסיפורי םל"יו ,האם" יכד ךבזרוע תעסויי ההפלומ ,הזהובה .הרכה לשתוכ ,לספרם ךבמקצוע "כ"מספר-סיפורים ךלילדי ?החביבים םפע ההתווד ךהנסי ןהקט יבפנ וידיד אשהו דמא באוה ,שקיעות יכ יאמרת ךל :אז שי יל דעו סיפור , דמא ,יפה לאב בעצו מדי , אל ה"יפ תשקיע שהשמ בלל .עצוב" רכאש תייוi לכבחיי תבהיאחזו לתוכ ולספר לילדים. ""בדולח תסיפר יל דכיצ ךחברת ההסרנ ההת~~שר םע בהטו .בידידך ועכשי אהו רמספ תא צעמו: ךשאלתי םא הז אל .כואב תעני :לי המעש םבא תאח תשרודפ יאחר תהמוו חשלק תא ,בנה ובדרך -כן , .קצת לאב יל הנשאר .השקיעה תעובר םמכשולי :רבים ההליל שמבק הממנ תא לכ ישיר שהער ינזכרת רבסיפו הז יבביקור ןהאחרו תבבי .הוןברות םמשו ,מה יבאת ,שלה חשי םקוצי אקפו שדור תש וחבקנ יכ רק לו , םוכשהא נאותה ראח ,הצהריים אל בבוקר , כדרכי . רהקב ךשל הפונ ןלכיוו .מערב ולבקשת אהו חמצמי .עלים יכ החיבק ואות םא .אבלה יואחר ןכ , הוהנ הרוא יאנ יכ יקרנ שהשמ תהשוקע ,מלפפות תמלספו תא רהנה שמבק תא ,עיניה יכ באוה אהו ףלאסו .פנינים ףלבסו אהי ההמצב .שלך המגיע ןלג ושב לכ חפר אהו דיל. רמאח ןואי הל רכב ,עיניים אהי ךא םהפע יאנ ינשארת םע .השקיעה המכיר תא חפר ,בנה ילפ תדפיקו לבו • אהי תדורש ןמ המוות לידתך , הסבור יאנ , החית המופלא אל תפחו ומהופעת לש ךהנסי ושיחזירנ הל - ,ולא רעקו רתעקו תא רית .הפרחים תהמוו מחזיר ןהקט רבמדב חהצחי ילעינ סהטי ,הנדהמות וובפי ההבקש :התמימה הל תא העיני הומרא הל רבא העמוק השב אהי היכול תלצפו את ר"ציי יל .כבשה" דעתי .בנה הוהנ תרואו העיני קר רצע ,וייסורים ,כאב יעונ ושכול. יאחר ישת ,בנות ההי ךבוא ולביתנ תבחינ ובוא לש מלך , אל לש תבלי הבריר תמוותר םהא ההאבל הומשאיר תא הבנ יביד .המוות .נסיך וקראנ ךל .אריאל ?מדוע ההרב סיבו 1 .ז ,ראשית הבקשת לש ןגרורו 157 L. יוסף זיסמן סיפור כרךי 11 ~1 ~ לעתים, בשעות של מצוקך;, כשהיית מתעודד חשתי עצורים בה. הגוף הזה, הבתולי , הקל , שדק חולצת דבמשנתך , ומחשבות מבוהלות היו מתרוצצות במוחך , לבנה, דקה, תחת למעיל עוד שחוד , כיסתה עליו • היית מבקש שיקדה לה משהו 1 ובלבד שלא יתגלה יום אחד היא הזכירה לי כי הבטחתי לתת לה עזרה. לשבת העמ הסוד .הנורא שעה. שעתיים. - קבענו שתמתין לי אחד הלימודים. ובבקרים, היית לובש את בגדייך במהרה, ~:קדה, מהלך ברחובות הריקים, הכמעס חשוכים, בדממה. סד ~'א הים, מביס ,בגלים כשירדתי לחדד המודים היא עמדה בכניסה. כיתתה סיימה דללמו לפני כשעה. לא, היא לא ממהרת. היא גם לא יודעת במה קבדיו במדחנים, הנפתחים למולך . הדוח נושבת, סןודקת, מרעידה. ומשה אחד , פועם, בחוזקה, מתחת לעיר הזו , המתכנסת צפופה, בתכונה היא מתקשה. בחומד בכלל. קצת משעמם לה. לא, לא אדווק מתעודדת, מאחודי גבך . עוד מעט ויקומו , הרחובות, המכוניות, החומד שלי . בכלל , כל הלימודים. גם בבית. לא , היא לא העושהאוסרבוסים, בדהרה, כמעט עתיקה. יש משהו המשכיח כאן , משהו מיוח.ד כשהיא חוזרת מבית הספד , היא מנקה את הבית. כן , ברחובות האלו , המ.חעקלים, בין הבתים, ה · צפופים, את תהימצאו כל יום, שוספת כלים. לא, יש לה דק אם. אביה, היא לא הדאת אותו כבד שנים. מאז שחיתה ילדה. קשה קצת. עכשיו היא םג .האלוהים ואתה שב אל הרחובות, ומהלך' בעינים ך r ב;בות, משוטטות, אחד התחילה לעבו.ד לפני שבוע בעדך. מנקה משדדים. ובערב, בבער הנעדרת, המתחמקות, במרוצה, מנסה לדחוק מתודעתך , את כל מה היא דואה טלוויזיה עד מאוחד. כל מיני תוכניות, לא משהו .מיוחד שהיה, סודר את מנוחתך , באוסובוס או בדו כך. בא לכיתה, מניח · עד שתיים שלוש לפנות בוקר. לכן היא כל כך עייפה. ספרים. ,לא את תיקך. התלמידים, זעים במקומם, בחוכ t ד מנוחה, ברפיון מה. היא בכלל לא קוראת. כן • לא מזמן היא קראה ספד . היה יד מעניין. על איזו בחודה בגרמניה. בת חמש-עשרה השהתמכר מבסך משתמס ממנסה. לסמים. איך שהיא יצאה מזה. לא. היא לא מבינה למה אני מתכוון . האמת היא שבתחילה לא היו אלו אלא זוטות. מנס תועה, סתמי , ספרות יפה. היא קוראת ספרים. לפעמים יש כאלו יפים, יש כאלו , מחשבה בודדה, חולפת. מין ידיעה מעורפלת, דחוקה, של קיומה. לא. יותר היא דואה סלויזיה. כן • סך הכל משעמם לה. אין ומשה לאחד מכן למדתי איכשהו את שמה, במכס חטוף, צדדי , מסמן את מיוחד .בחיים נוכחותה. עד שבאחד הימים, כשדק תלמידיים ספורים נותרו עמי - "כאילו שהזמן גדול כזה, ריק, ואת לא יודעת מה תלעשו בכיתה, בשיחה זחוחה, סיפרו לי , בין השאר , כי היא, כן , ההיא עם אתו?" אני .שואל השיעד , היא, אומדים שהיא קצת ••. קצת - "אתה נסח יודע למה ניצוץ נדלק בעיניה. כן. ככה. משעמם .כזה הכוונה" - אמד לי אחד , ורמז באצבעו . הצעתי שנלך. אני ממהר. שתלווה .אותי - "היא?" שאלתי תמה. היא נענתה .ברצון -"כן , היא" - ענו שניהם בקול אחד -"מiד, לא שמת "לב? לא כל כך רציתי לשרב רלהפגש. השתיקות האלו , .הארוכות - "לא. מה פתאום" - עניתי מופתע -"חבל , היא בחודה .יפה" הבלתי נעימות. היה נדאה ששום דבר אינו מסתתר מאחוריהן. םג ומאז , הייתי מחליף עימה מדי פעם מנס. מלה. אך דוב הזמן היא חיתה יושבת דוממה. בוהה. משחקת בידיוז התיק. לעולם איננה ההבנה הזו האיסית, הבלתי שלמה, העייפה, של מה שניסיתי מקשיבה. לעתים מוציאה עס ורושמת בל.~גות את הנאמד בכיתה. ללמדה. דק היד הזר , הדקה, שחיתה מניחה לעיתים על כתפי , לדוב היתה ממלאת בצבע משבצות בדף מד i בדת ריקה. חיתה מער i דת בי משהר . איזה רצון להתחבר , להגן , אפילו להתעלל. ברקד אחד פגשתי אותה בשעות הלימודים במכולת שליד בית ואף היא לא אמדה מלה. דק מנסה השואל . התקרבותה. עמידתה הספד. ל~די . עודדו בי איזו אי מנוחה. כמו באותו ברקד בר בא איזה מישהו לנקדה. בחוד גבה קרמה, מגולח ראש, בפניו האלימים, "מה את עושה כאן?" שאלתי. היא נשאה אלי את עיניה, מחייכת, לא אובז.רת מלה. הקשים, עמד מולה, כמו וכיסה ארתה. לפתע נתקל בי מנסה, היא - "מה, את לא לומדת עכשיו?" חייכה חיוך שקט, מתנצל. אך אני המשכתי הלאה מבלי לומד מלה. חיוכה התרחב. כאילו יש לנו סוד משותף. כעבוד מספר ימים, שעה שיצאתי מהכיתה, היא קראה אחריי. - "מה יהיה עם הלימודים שלך? את בכלל לא לומדת". הסתובבתי אליה. היא ידדה במהירות במדרגות, אחזה בי , שמה היא איננה רוצה ללמו.ד זה לא מעניין ארווה. בידי פתק. - "ומה עם הנגדות?" היא מבקשת להיפגש. לדבר. שתיים עשרה שנות לימוד מספיקות לה. חשבתי להתעלם. - "סוב. חבל. תגשי אלי. נדבר על זה". מה קדה, היא שואלת, אתה מתחמק. חזרתי לבית הספד. מנסה התלוי בי. שאלותיה החוזרות ותרכפות. לפתע היא החלה להיות נוכחת בכל שיעוריי. אוחזת ,כעס לבסוף נפגשנו . הצעתי שנלך לאכול - "אני רעב" -אמדתי. מחברתה פתוחה. כשהייתי פונה אליה, ם : ביס בה, חיתה מחייכת את חיוכה הצנוע. הקסום. לעתים, משהייח ,י · נעמד לצידה, היה ריח - "אני לא רוצה כלום" אמדה בקול נמוך. גופה החריף, החד , נושב אלי , כובש. כוחות בלומים, רעננים, ישבתי ואכלתי והיא התבוננה בי. שותקת. התחלתי לספר לה על 36 -גיויון 157 מה זה חשוב, הביסה בי במכס סתום. -"להיות ••• להיות נאמר' ללמוד משהו באוניברסיטה" קפצתי. היא שתקה מעט. לא, היא לא, זה לא מעניין אותה. ~ השתתקתי. הגשם גבר. ~1 שוב הופיע הזקן ההוא. הוליך עימו איזו עגלת קניות, מכוסה בשק גס. מקיש בשתי ידיו על זגוגית החלון. - "מה הוא רוצה מאתנו" הבסתי בו . זקנו היה צהוב, כמו חלודה, עיניו הפיקו סוב, רוך. - "תתעלמי ממנויי • ידיו החלו מנסות לפתוח את החלון. אוחזרת ומחליקות, מחליקות ואוחזרת. על הזגוגית נשמע קול חוקיה. צמרמורת הרעידה גורי. - "מה זה, מה הוא רוצה, שיסתלק מכאן" התנערתי. שוב התייאש. הולך עם עגלתו. השאיר אחריו סימני אצבעות על הזגוגית. הגשם נחלש. - "איזה חורף" - אמרתי לה - "איזה חורף". -."ןכ" - "לפחות תעשי א'ת בחינות הבגרות, את בכלל לא לומדת". קשה לה. משעמם. מספיק לה שתים-עשרה שנות לימו.ד - "תעשי מאמץ, תלמדי" - פניתי אליה בקול שקט - "ככה תוכלי להבין סרב יותר את החיים", היא לא יודעת על מה אני בכלל מדבר. שוב השתררה דממה. חולשה החלה לזחול באבריי . עייפות כבדה. - "סוב. בראי נלך". קמנו. גופי היה כב.ד עייפות עמומה כבשה אותי. יצאנו החוצה. הגשם חדל. נעמדנו בפינת רחוב. - "נלך לטייל קצת" הצעתי. - "סוב", צעדנו בשדרה המוליכה לים. - "פה אני גר" הצבעתי על אחד הבתים. - "כאן". -."ןכ" - "קרוב למרכז". -"כן . ממש במרכז", המשכנו הלאה. עד לחוף. החול היה תחוח. האוויר קר. פנינו אל עבר שובר הגלים. שתיקה כבדה עמדה בינינו . רק קול הגלים נשמע. בא והולך' הולך ובא. טיפסתי על אחד הסלעים, חש בקשיותו תחת נעליי. אני קופץ והיא קופצת אחריי. לצדנו המים גועשים, מקציפים, נסוגים. הרוח נושבת בחוזקה. מידי פעם אני כtישומ לה י.ד עוזר לה לדלג מסלע לסלע. לבסוף נעמדנו על סלע אחד שסרח, ארוך' ממש מעל המים. מתבוננים בהם. ירח חתך אותם בפס צהוב, אלכסוני, חד, מגלה את קמטי פני הים. תהום מעורבלת, רחשה עמוקה, מתחת לקרום המים, הנעים בשתיקה. מאחור רבצה העיר כבדה ודוממה. ברחישה בלומה. מגדלי המלונות נישאים מאיימים, אפלים, מעל האדמה. רק אור אחד היה דלוק באיזו קומה גבוהה, וילון התנופף אל החוץ בעד דלת המרפסת הפתוחה. אולי מישהו מביס בנו עתה, חשבתי' ברעדתי' לקול התרנים הגבוהים המתנקשים במעגן בקול צוויחה, נישאים, דקים, קשים, שואפים אל מול הרקיע ההולך ומשחיר. לפתע חשתי כי היא רועדת לצדי. שבה ותופשת את ידי. הבסתי בעיניה. אחזתי בה, קרבתי אותה אלי. היא החלה לחבק אותי בחוזקה. מנשקת אותי מסוערת. נצמדת יותר ויותר . כרענו • מסיר את שערותיה המסתבכות מעל הפנים היפות. הקשות. מנשק את צווארה. היא שוכבת דוממת. אני מעליה. ידיה כרוכות על צווארי. מנסה אפל. סתום. אני נצמד אליה יותר ויותר. ידיי משוטטות. מגששות. התשוקה שבי הולכת וגוברת. הליאות מפקירה את אבריי. משהו בי הולך ומתפשט. הולך וזורם. מבוכה קלה. היא לא מסירה את אחיזתה. פגיה 37 פברואר 9.3'' הנסיעות שערכתי ביבשת אחרת, על דברים מיוחדים, מפתיעים, שראיתי. אך היא לא שאלה דבר, לא ביקשה לדעת עו.ד חקרתי אותה על עבודתה. הניקיון הזה אחר הלימודים. משם היא באה גם עכשיו - "זה לא קשה, כל יום" - התעניינתי. - "קצת קשה". - "מה תעשי עם הכסף?" חיוך עלה על שפתיה, היא ברכנה מעט קדימה, כבר הרבה זמן שהיא רוצה, ממש רוצה, כתובת קעקע. גבהלתי. שלא תעז לעשות זאת, מה פתאום, בשביל מה, אולי זה יהיה לה סוב שנה, ,םייוiנש אבל מה יהיה בעוד עשר , שערים שנה. היא תצטער . אי אפשר יהיה להסיר את זה. זה בבשר • - "עם מגהץ'.' מה! היא השתגעה! מה פתאום. מי הכניס לה את זה לראש? מה אמא שלה אומרת? שלא תעיז לעשות את זה. בשביל מה לה? בשביל מה? - "סתם. זה יפה". - "יפה! מה פה יפה?" - מחיתי - "זה יהיה בבשר שלך , חלק ממך". היא שתקה. "בצעם, תעשי מה שאת רוצה" שוב השתררה דממה בינינו . בחוץ ירד גשם עז. איזה זקן לבוש בסמרטוטים התדפק על חלון המסעדה, ל~דנו . ביקש לפנות אלי בדברים. היא הביסה בו . -"תתעלמי ממנו'.' רצתה לומר לו איזה דבר . - "אל תתחילי לדבר אתו" צערתי בעדה. הוא המתין מעט. לבסוף התייאש והלך. - "תגידי" - בנערתי לפתע - "מה את רוצה לעשות בעתיד. כשתגמרי את הצבא". היא נשאה אלי את עיניה בשאלה. לא, היא לא יודעת. עוד לא יודעת כלום. אולי תהיה פקידה. או תעבוד באיזו חנות. - "מה, את לא רוצה לעשות משהו יותר חשוב" תמהתי. מתוקה. מחשבה מבהילה פולחת את מוחי , שעה שאני נרדם. דוממות. שוב המכס הזה. הייתי מוכן לקךן r כ; אותה מעלי' תלענו אותה. המכס הזה. הדממה הכבדה השקועה תו דר. היא מושכת אותי למחרת באתי בשעת צהריים לבית הספר. בחצר ראיתי האות אליה. אבודה, אמרתי לעצמי , היא אבודה . ראשה באוויר , מעל יושבת נשענת בגבה אל הקיר. חברתה .לצידה ~ו לסלע. נשען תחת ידי. השיער השחור ו i מוסל לאחור. דקות - "שלום" אמרתי. ארוכות עוברות והיא איננה מרפה מאחיזתה " אני מוטל עליה. שתי - "שלום" ענתה בקול רפה. דמויות קרבות. אפלות. אני מביס בהן בעיו:יים בוערות. אולי הם בצעדים מהירים המשכתי הלאה. בכיתה הייתי חרד מעס. נזהר שלא להיתקל בעיניה. אך היא ן t מבית הספר, חולפת מחשבה בראשי. שטויות, לא יכול .להיות ישבה דוממה. ממוללת באצבעותיה את רצועות התיק שהיה למוט דווקא עכשיו , ולכאן , מכל העיר הזאת. t ~ך אני לא נרגע. םה לפניה על השולחן. מנסה אבו.ד לעיתים חיתה מתכופפת תוכותב קרבים. בלאות מספר מלים במחברתה. - "אולי נלך" אני מציע, קולי צורם. היא מושיטה אלי את ידה. מתרוממת, מח נ ייצבת. שבה ומחבקת בסוף השיעור מיהרתי לצאת מהכיתה. - "חסר לי שרק אחד ידע, רק אחד וכולם ידעו" -הרהרתי אותי, כורכת את זרועותיה סביב לצווארי. תובעת. אני מקיף את חיקה בידיים רפויות. קולות האנשים קרבינ t. אני מפנה את יראש בפחד. מהם, שומע את השתתקותם. צעדיהם חולפיו t: מאחורי גבנו • אך לא אמרו לי דבר • בערב ישבתי בחדרי. הטלפון צילצל. - "בואי נלך" אני .מבקש אנו יורדים אל משטח האספלט. אני מוליך אותה בצעידה מהירה. - "שלום" היא .אמרה היא מתעקשת לחבק אותי. לא אומרת מלה. בשרירה אני מנתק - "מה "שלומך? - "ככה" קולה נשמע רחוק, שפוף. כאילו והיא יושבת בפינת רחד צעמי ממנה. אפל , על הרצפה. - "אני מאד עייף". - "איך את מרגישה?" היא מתבוננת בי • - "את לא תתרגזו, נכון?" - אני אוחז ני י רה - "לא אוכל ללוות - ."בסדר" אותך. רק כאן עד לפינה. נסח יש לך עוד כ . ועט אוטובוס. יש איתר - "אני מקווה שלא סיפרת לאף .אחד" כסף?" כן. יש לה. זה לא משנה. היא תחכה פה בתחנה. לפתע היא - ""?המ תופשת בי , מושכת אותי אל מתחת לאחד הבתים. מחבקת .בחוזקה - "את צריכה להבין" - הקשחתי את קולי - "אסור שיידעו". מנשקת. תובעת. אני מנתק עצמי ממנה, מ 1.1: ס בתקיפות. ומוסר. -."ןכ" - "אסור שאף אחד יידע" - השתתקתי לרגע - "גם לא החברה - "את לא תגידי "כלום? היא מתבוננת בי . לא מבינה. הסרנה ביותר .שלך" - "לא תגידי כלום בבית הספר". - ""למה? - "מה למה!" - נזדעקתי - "את לא מבינה, יכולים לפסו .אותי" מה פתאום. - "גם לא לחברה הסרנה ביותר שלך. אל ו r ספרי כלום". - "לא, אני לא אגיד כלום". לא. מה פתאום. היא מושכת אותי אליה חזרה. אני חסר מנוחה. - "תביני" - הנמכתי את קולי - "אני נמצא כאן במצב מאוד - "תביני" - אני אומר - "זה מקרה מאוד עדין • אני לא יודע הלמעדין , את מבינה?" -"למה?" עשיתי את זה. היה אסור לי". אין עם מי לדבר. לא נראה שהיא מקשיבה. - "יכולים לפסו אותי. זו תהיה גם בושה. את מבינה", - "זה אסור. אסור לעשות את זה". לא. היא לא תאמר כלום. שוב היא תכzזיומ אותי אליה. ידיה - "מה יש?" מקיפות אותי בחוזקה. לשונה מתגלגלת. מעבירה את ידה על - "גם הפרש הגילים בינינו • ותביני , את תלמידה שלי", - "אתה לא היית נפגש אתי ככה?" הזיפים שבפניי. מחייכת. - "את מבינה" - אני אומר בקול מודאג - "לאף אחד , אל יתספר שתקתי לרגע. - "כן. אבל זה מצב עדין, מאד עדין. תביני". לאף אחד". היא שואלת מתי ניפגש. חיתה דממה. -"מחר , בבית הספר". - "מתי ניפגש?" שאלה. - "אני נורא עסוק עכשיו'.' לא. היא מתכוכנת בערב. - "עוברת עלי תקופה קשה. עמוסה. נדבר מחר. אני עייף. אולי - "אז מתי ניפגש?" - "נדבר מחר'.' נלך". היא שבה ומחבקת אותי - "אני אתגעגע אליך". - "אני אתקשר אליך". - "זה בסדר, זה בסדר" - אני עונה - "נדבר מחר. בואי נלך, אני -"בסדר . אולי בסוף השבוע". עייף" כמעט דוחף אותה ממני. ידה האחוז עדיין אוחזת בשרוול - "אני אתקשר". מעילי • גשם מתחיל לרדת. - "נדבר. שלום". - "בואי נלך" - אני מפציר בה - "בואי גילך'.' הנחתי את השפופרת. היא מעבירה את ידה על שערותיי , מנס עיניה נפקח מעס. - "אני מצטער שאני לא יכול לחכות אחנך בתחנה, מהבוקר אני שלוותי ניסלח ממני . בא לבית הספר חר.ד כל קריאה לחדר המנהל מקפיצה אותי מתרוצץ" אני מסיר את ידה - "אני מוכרח .ללכת" בבהלה. לעתים, בהתקרבי לבית הספר הייתי מדמיין כיצד אני היא מנשקת אותי בחטף. נפרדת. מוצא בכביסה לבניין שלס - "אין כניסה" - ועליו כתוב שמי. ומידי פעם היא חיתה מתקשרת. קולה כבא מהאפילה. יותר היינו אני מביס בה בגבה, בהליכתה האיסית. ילפתע היא מסובבת אלי את פניה. אני מנופף בידי , מסתובב וצועד במהירות אל הבית. שותקים. עולה עמום מחשבה במדרגות. עייף. פוש : ס את בגדיי. שוסף את - "מתי ניפגש?" היא שואלת, לבסוף. גופי במים חמים. נכנס למיסה. מתכרבל תחת השמיכה, בל.אות - "לא השבוע, אני עסוק". 38 - גרלרון 157 לאט לאט הלכתי ונרגעתי. - "מי? זה שהיה אז בבית הספר?" כמעט שכחתי. -".ןכ" השפילה את עיניה. - "מה? את נפגשת איתר?" מספר שבוערת חלפו • ו~ !1 - "לפעמים" ענתה ושבה לחבק אותי. לפתע הרפתה ממני, הביטה ברקד אחד ישבתי בפינת חדר המרדים ובדקתי עבודות. בי במבט מעורפל וחיוך התפשט על פניה. בתנועה איטית הסירה קבוצת מרדים התאספה מספר שולחנות לפניי. הם שוחחו בקולות את מעיל הערר מעליה ואמרה - "עשיתי גם כתרבת קעקע". בלתי בוררים, במרבים. ערר צח לבן ניגלה לפני , רעל הבשר הרוטט חלק היה מצריד לפתע אחד מהם צחק - "תארו לעצמכם" - אמר בקול -"שירםפרפר. אחד יהיה כתוב עלינו בעיתון - מררה עשה מעשה מגרנה עמדתי משתהה. בתלמידה". ריחה החריף נשב אלי בחוזקה, נוקשות הערר , חלקרתר . היא נזדקפתי בבהלה. החזיקה בידי בחוזקה. היה משהר בתנועה הזר שגרם לי לחרש כולם צחקו. במעמקים אפלים, וחרקים, מהם היא באה. חשתי שמשהר בי הולך לא, הם דיבור על אחד המרדים שלא נכח כאן ארתה שעה. מידי רמתעררו , הולך ומתגבר • פעם חרא קרב אל התלמידות, נרגע בהן, מלטף, סיפר שם אחד, כל - "אבל אמרתי לך .•." פתחתי את פי. במהירות היא קרבה אלי פעם שחרא מדבר אתן. את פניה, נחירך שקט, נצמדה, בחוזקה, בכל כוחה, בכל גרפה. נרגעתי. ארד הבוקר שפרץ אל החדר עורר אותי אל מחשבה מעורפלת, הם לא יודעים כלרם. משרטטת, עמומה, עד שהתייצבה באחת התרועה, בידיעת הקיים, בנרכחרת המפתיעה, המחלחלת, הקשה, של הגרף הזה שלצדי. הזמן המשיך וחלף. הראש המוטל בשערותיו הסבוכות בחיקי. אט אט באר אלי חלף והמשיך. המחשבות מצטללות רעימן התעוררה בי בדחיסות ברואה הכרת כל כך תגיע סוף השנה, חשבתי לעצמי , ובסוף השנה הזר אתה נוסע. מה שהיה. "מה עשית? מה עשית?" .- מתברגן בגרף העדין, הנוקשה. החלקתי ערב אחד חזרתי הביתה ומצאתי ארתה מחכה לי בכניסה. מתחת לראשה. מניח את כפרת רגליי על הרצפה הקרה. מגשש - "מה את ערשה פה?" שאלתי מופתע. אחר נעלי הבית בין הבגדים המוטלים בערבוביה. צועד חרש אל - "מחכה לך." מחוץ לחדר , באיטירת. סרגר אחרי את הדלת. - "מה פתאום?" "מה יהיה?" נעמד אל מול המראה, בחדר הרחצה. פניי חירורים. - "התקשרתי ואמרר לי שתברא בעשר". לרגע מחייך לעצמי באיזה מין סיפוק. אך מיד מתעשת. שוטף את -"כן , אבל עכשיו הרבה אחרי עשר". גרפי הדביק במים קרירים. מתנגב ברעדה. - "אני מחכה לך מאז". "תירגע" - אני אומר לעצמי - "תשב. תשתה קפה. תחשוב מה לא ידעתי מה לעשרת אתה. הלאה". אך מרחי ריק. משוטט, ללא כל יכולת להתמקד באיזשהו - "מה נעשה?" שאלתי מהורהר. דבר . שבתי לחדר . היא עדיין שכבה דוממת, כגוריה. פניה - "לא יודעת". חתומות, סתומות, חסרות הבעה. כאילו ששרם דבר לא חולף שתקתי דקה. במרחה, שרם כלרם. מין אטימות שכזר . גרפה מפותל מעט, מתרח. -"טוב. · בראי. נעלה אלי הביתה" - נעמדתי מולה מחפש אחרי אספתי את בגדיי. תסתובב קצת בחוץ, חשבתי, באוויר הצלול. המפתח - "אבל לא להרבה זמן". תחשוב מה לעשרת. ידיה הוקרת חיפשו לפתע אחריי, נאחזר בכר. בלי לומר מלה היא עלתה אחרי במדרגות. נבהלתי. רק אז הבחנתי, רק אז, בסימני וקיררת המחט. בכנסגר לדירה. הושבתי ארתה בחדרי. ניגש למטבח. מששבתי היא עמדה מול החלון • סרבנה אלי את פניה. נחרץ היו הרחובות שוממים. רק אנשים ברודים התהלכו בהם. - "יש לך חדר יפה. הרבה ספרים. צעדתי באיטירת אל הים. לבסוף התיישבתי על אחד הספסלים מול - "כן" עניתי נחירך רחשתי לפתע בריח גרפה החריף, אותר זה החרף, מביט באלפי הציפורים הלבנות, הוראות, אל הסלעים שנשב אלי אז, בכיתה. המונחים, כבדים, לחים, בלב המים. מאחוריי רבצה העיר בדממה, אי נוחרת מילאה אותי. ישנה, כחיה כבדה אפורה הנעה ענקית ברטיטת נשימתה. - "קחי" הושטתי לה את הקפה. הגלים באים במרוצה, קצרפים. שבים ונסרגים. הולכים ונמוגים, - "לא, אני לא רוצה" ענתה חרש. מתפוגגים. מותירים ריח כבד , חריף, אחריהם. הבטתי בה. שערה השחור האורך היה מונח סברך על כתפיה. היא מוחי ריק ממחשבות. לבשה את אותר מעיל ערר שחרר ומתחתיו רק חולצת טריקו לבנה קם מהספסל וממשיך הלאה. דקה. מכנסי הג'ינס שלה קורעים. מבט פניה עמוס. איש מהוה פנים יושב בפינת החוף, לצד הסלעים, ומלקט צדפים - "מה קרה?" לתוך שקית ניילון לבנה קרועה. היא לא ענתה. אני מחייך. - "משהר מציק לך?" יותר ויותר אנשים מהלכים ברחובות. היא קרבה אלי, באיטירת, נגעה בזורעי. ולפתע חיבקה אותי בכל אוטובוסים נוסעים. כוחותיה. אבי שב אל הבית. - "חכי רגע, חכי" - הדפתי ארתה ממני - "ערד לא". עולה בכבדות במדרגרת. היא השאירה את ידה בידי . קול המפתח במגערל הדלת בשמע בדממה בחדות. - "מה זה?" הצבעתי על אצבעה. הד צעדיי מלווה אותי. טבעת נצררת נחש מתפתל ri יתה ענודה עליה. אני נכנס לחדר. - "קיבלתי את זה". היא איננה. - "אף פעם ·~' לא ראיתי ארתה -"כן • חבר נתן לי ארתה". כעבור מספר לילות חלום חלמתי. והנה אני מסובב באיזה מלון -39 פברואר 9.3' - "אמא של לאה". דק לא להתרגש. לא לאבד את העשתונות. לפעול בקוד דוח. להכחיש. להכחיש הכל. כאילו שכלום לא קדה. - "כן. מה אני יכול לעזור לך?" -"חשבתי .•. חשבתי, אולי אתה יודע איפה הבת שלי?" - "הבת שלך?" דגליי רעדו. -"כן • היא לא חזרה עוד מבית הספד • אבי לא יודעת איפה היא. היא חיתה צריכה לחזור ממזמן". - "רגע" - אמדתי - "אמא של איזו לאה מדברת?" - "אמא של לאה, לאה זאק". - "אח" - עניתי בקול מאושש - "כן, היא תלמידה שלי. אבל למה את שואלת אותי?". - "אתה מודה שלה בבית הספד?" - "כן. אני מלמד אותה. מאיפה אני יודע. גם לא לימדתי אותה היום". - "הר' אני מצטערת" - הדגשתי שהיא נסוגה - "אני נורא מצטערת. אבל הטלפון שלך היה בפנקס שלה. חברה שלה אמדה לי להתקשר לדניאל, אולי היא תהיה אצלו. עכשיו אני דואה" היא השתתקה לרגע - "רשום פה עוד דניאל. אני ••. אני כנראה התבלבלתי . סליחה. אני מצטערת, באמת מצטערת." -"כן ••• אני דק מודה שלה". - "לא, לא, סליחה, באמת סליחה". - "כלום לא קדה" - הרגעתי - "באמת, כלום לא קדה." - "אתה לא יודע עם מי היא מסתובבת?" שאלה לפתע. -".אל" רציתי לסיים את השיחה. - "לא דאית עם מי היא הולכת בבית הספד?" - "אני דק מ;דה שלה. מאיפה לי לדעת". - "טוב. אני מצטערת. באמת מצטערת". - "אני יכול לעזור לך במשהו?" הצעתי בקוצר דוח. - "לא, לא, אין צודך . תודה". - "את בטוחה שלא?" - "לא, לא, תודה". - "טוב. אל תדאגי' היא בטח תחזור מאוחד יותר" אמדתי בקול רגוע. - "כן. כן. אני מבקשת סליחה. שלום". - "שלום". הנחתי את השפופרת. התיישבתי על הכיסא. למחרת, דק לקראת הצהריים הגעתי לבית הספד. בבוקר דמיינתי שהמנהל מזמין אותי לחדדו ובקול מנומס, מיתמם משהו' אך חשדני, הוא מספר לי על שיחת טלפון תמוהה, היום בנוקד. מאחת האימהות. היא טוענת שהיה משהו' אני בטח מבין למה הוא מתכוון . הוא נושא אלי את עיניו' כלומד' ביני לבין אחת התלמידות. הוא כמובן מתאר לעצמו שזוהי סתם שמועה. אבל מה פתאום. סתם כך • על מה זה מתבסס. הוא גם לא מאמין שאני אעשה כזאת שטות, נדאה לו שהוא כבד הספיק להכיר אותי. כן. גם היה לה, כך אומדת האם, את מספר הטלפון שלך ביומן שלה. מה פתאום. איך זה הגיע לשם. אנחנו כל כך מקפידים כאן על הפרטיות. לא, הוא לא מבין. אתה הדי יודע שהיא בכלל בחודה בעייתית. אמא שלה גם אמדה שהיא דיברה איתר אתמול. כן' אני מתפרץ. רציתי לעזור לה. היא סיפרה לי על הבעיות שלה בבית. קצת ריחמתי עליה. ישבתי אתה איזה שעה על החומד. גם נתתי לה את הטלפון שלי' למקדה שתתקשה. שיהיו לה בעיות. שאני אעזור לה. הוא מביט בי לא מאמין . קשה לספר סיפורים לאדם כה מנוסה כמוהו' אני חושב. אבל אני אכחיש. אכחיש הכל. בתוקף. למי יאמינו' לי או לה. אך בבית הספד' כשבאתי' אף אחד לא אמד לי מלה. נכנסתי ללמד בכיתתה והיא לא חיתה. לא שאלתי כלום. גם המנהל' דק פגש אותי לפתע במיסדדון ודיבר על המבחנים של השבוע הבא. מפואר ועמי מיני דמויות גבוהות העטופוונ בגלימות תשחורו ארוכות, עולות ויורדות עמי במדרגות הנעות. דקות תארוכו עובדות. לבסוף אני יוצא מן המלון ובחוץ ת 1 ד לקולנוע. · הממעל המדרגות אני דואה את אותו בחוד מגולח ד t ~ש העומד אלי ובגבו נערה צמודה אליו בחוזקה, עד שאיני יכול ילדאות את פניה. ךא ~1 או פן אחיזתה בו ואופן יציבת דגליה היו מדבריים לי וקראתי .בשמה היא חיתה מופתעת מעט, הדפתה ממנו וניגשה אלי. יהדגשת מדומה. - "סתם אבי כאן" אמדה. שתקתי. היא הלכה אחריי חזרה אל .המלון - "מה שלומך?" - שאלה - "אני הולכת .לסרט" לא עניתי. צועד .בנוקשות - "בסוף השבוע אני נוסעת לכפר, תבוא אתי?" חייכה .בעצב - "מה את עושה כאן?" לא יכולתי להתאפק. - "סתם אני נמצאת אתו". נעמדתי במקום. חוכך בדעתי. - "טוב. תחזרי אליו. אני .ממהר" זכור לי שבאמת הייתי עסוק בחיפושים אחד משהו. איני זוכר דכב מה. - "אז תבוא אתי לכפר? - שאלה שוב -"בס י וף השבוע .הזה" - "נדאה, נדאה" אמדתי' נזכר באחיזתה בבזזוד .ההוא היא עמדה חסרת .אונים - "טוב. תלכי לדאות את הסרט, עוד נדבר'' · נפרדתי ממנה ובאיז מין מועקה. אך באותו רגע התעודדתי והקלה באה אלי. אין לה אף אחד . למחרת עצר אותי המנהל במסדרון ובפג ; ים חתומות הזמינני לחדדו . - "יש לי משהו חשוב לומד לך". נבהלתי . בתום השיעור נכנסתי לחדדו . - "שב" ביקש ממני' מדפדף בניידותיו • התיישבתי. הוא עיין באיזה מסמך ולבסוף נשא את ראש ~: - "אני מבין שהמצב "חמוד? - "במה" שאלתי .מודאג - "בחומד. עוד מעט תהיה הבחינה ונשאר ע : וד הרבה .חומד" - "כן" עניתי בהקלה - "הם מפריעים בשיעורים. אבל אנחנו עוד נספיק ... נספיק להשלים את הכל". - "תדאה" - הזדקף במקומו - "עוד נשאר ו~' הרבה מה ללמ.ד ••" - "אל תדאג" - קטעתי אותו - "אל תך)~ · ג, עוד נספיק. היום הספקנו הדנה". - "אני מקווה. מאוד מקווה" אמד מ:הודהד' והחל לדפדף בניידותיו . - "סיימתי ללמד את כל השירים" ניסיתי להידגיע אותו. - "טוב. תשתדל. תשתדל להתקדם יותר. לא נשאר עוד הרבה ז מן". - "אל תדאג. הכל יהיה בסדר". - "טוב. אני מקווה" פטר אותי. י צאתי פזור דעת מחדדו. חיוך שקט על שפוזיי. והזמן המשיך וחלף. חלף והמשיך. עוד מעט והכל ישכח. כ עבוד כחודש צילצל הטלפון בבית. ניגשתי אליו בלאות. - "אפשר לדבר עם דניאל?" - "מי רוצה אותו?" עניתי מודאג. 40 ו גיויון 157 אפילו לא הזמינני לחדרו. זה היה בסוף השבוע. למחרת לא באתי. - "לא. לא שמעתי , מה קרה?" לאחר מכן חיתה השבת. כבר שכחתי מכל העניין. רק לפעמים - "עם לאה?" אמר באיסיות. הייתי אומר לעצמי, איזה מזל, איזה מזל, שלא התגלה שום דבר. - "עם לאה? מה קרה?" תפסתי במעילו. הייתי יכול לאבד את מקום העבודה, וגם היה עלי איזה כתם. לא ~י הוא תמה. מעין חיוך התפשט על פניו. נעים. לרגע הוא נשם עמוקות, רצה לומר משהו • אך לפתע דפיקה ו IE אולי אפילו היה אי זה משפס. ותאר לעצמך , הייתי אומר לעצמי , נשמעה בדלת. אחריה הופיע תלמיד מאחת הכיתות הנמוכות. שהיית בא לבית ספר אחר והיו שואלים אותך מדוע פרסות. מפני בחשש הוא סוקר את הכיתה, מביס בתלמידים, לבסוף בי. ששכבתי עם תלמידה, היית עונה. מחייך אל צעמי . - "המנהל קורא לך" - הוא פונה אליי -"עכשיו". וגם ביום ראשון היא לא חיתה. קצת חשדתי, אך לא אמרתי מלה. כולם משתתקים. אף אחד גם לא הזכיר אותה, או אמר משהו הנוגע, ולו בעקיפין , דממה עמוקה משתררת בחלל החדר • אליה. סתם כך יום רגיל. אני מלקט את חפציי באיסיות, כמו וציפיתי לכל זה שיקרה. רכון אל התיק אני אומר לו - "תגיד לו שאני כבר בא". ביום שני לימדתי בכיתתה בשעה הראשונה. בחוץ ירד גשם, ואני הוא יוצא. הקדמתי לבוא. ישבתי ליד השולחן ממתין לתלמידים. הם החלו אני ממתין דקה. ניצב במקום שותק, כאילו שאני כאן לבדי להגיע טיפין טיפין, מתכנסים בקבוצה, מתלחשים ביניהם. תמהתי, בכיתה, לבסוף אני פונה אל המסדרון. ברגליים כושלות, רועדות, לבסוף ניגש אלי אחד מהם, פניו אדומות, שאל אותי אם שמעתי. אני ממהר במדרגות, חולף על פני הכיתות, על פני חדרי -"?המ" שאלתי מודאג. המזכירות, יוצא את הבניין אל השער. בצעדים מהירים, נחפזים, - "לא שמעת?" כמעט בריצה, אני חומק, נבלע, בפינת הרחוב. • אנוד אלון ~ל ~ןי;ן לדד :p ל.יל זק,ןג, ~ין לי ~לים ת;!!לד~~ ~ט 1ל;ת . ל.ב ~~סע.ל ~נכב :p ח;ל ל.יל.ך ל~ז י~~ ~לקט לי ~ת ססןש;ת נשד 1 שע;ת סגל נצל צלע :•• T T : T :•- ס?:י חקל~pזס ל;~ן ל;~ר ~ןש;נ;ק~~ ~דק,ת ~לים ל~ה ~ין לי ~לים ח;ל;ת ל.ב ~ל ל 1 ס י~~ד~ ן;ס~ל~~ ~סןכ;ת ן~~? ~ט 1 ל;ת לסד . ~ילדן~ Q ע ח;גכם: ;יןך ;יסלר ~~ס,לה ~?~ליו ~~~לים םיל~?~~ ןי~?~ ~~יו , ~;יןג. ~לילם ~לי א 1לי , ~לי . בשבילם אני מבשיל 1 בשבילי הלחש • ·:· ז :-·-:··:··-- את רחש השחר בשערי שמים ·· --: --:· ---ז-· למש;ש, לסץ ~ס~ל ~מדליי י~~ גסל ס~ז:יי ,ט,~~~ ס~~מ;ן ס~ט ב; , ~~לץ , ~י לס~~'; 9 ליסת; י~~ , ש 1 ב משנימה מש.תלהבת שמש. :• :• :• ::• -: • T • : שב 1 י נרשת אשר נשכ.תי נשני. T::•:•:-:· ז- :·:· ~כ 1.rז ת~י;~ ;י~יךה ש; P- ~ת • ~דרירי :p ;יק,ט סש 1 ש ק~~ ~ת ~~ב: j?. ש ל~יר ~~דיי :pשי~~~ שרד.ר שנתה. שעתו נשער נשענת ש 1ב, :• :•: • ---T: TT : ך;ית ת;ב~~~ ;ימב 1 י;ת ב; ~~דר;ן שש ש 1 ד;ת ש.תלה השאר כמישה,;יריךיו , ריריי ר;ךים ~נכח ~דז.ור :• TT'." T ז:- T ~ע.ד ף~~ג~ ~ת סדזק,'ם ;ינ;נכד ק 1 ךים ןר;קם ןר;ק~ ק;ך~ 1~ךז.ןקדש . ם משמד . את שבד;נ; ::-..:·.:9~ר 9 ~יב ~דלו ס 9מ 1י , ןרי 9יו ~P-ןש; , ~ת ס~ד ס~ח;ד ס;~ךים :pט~~י; ~נכ~ת 1 ~יו ~ע 1ן;רד~~ ~ר :p מ; ק;~ר ק,;יד , .ה~י~ ~ין ר~~~ ~~~ליו ,:p נכן ~ס ~;יליר ~ת ק;ל; ~סל;ן ~~לס ף~י;~ דג~ש; ת~י~~~ Qסף.ר~~~ ל~?סז א; ~~~~, ל; ~ר רי~~~ ב.ל~~~ ש · ~ל :pל 1 ל;ת, כנשלח ללויה. TT : ' T : ' : 41 פברואר 93' יד כספי ןזכנפיים ~1 - תחילת חודש נובמבר, כשאסף בבוקר עלי שלכת ולמרות זאת, השתדל לעמוד במשימה שהציב לעצמו . העלים חבפ כמושים מתחת לעץ ה~שמ 1v , שמע יחיאל אוורבוך הלכו ונדחסו מתחת רגלו הכבדה והוא חשב לרגע על כך , שאם לכ העלים, מכל החצרות והגנים והרחובות והמסעים, היו םיכולי צלילי גיםרה יורדים אל הד r צר מן החדר של בנו , ונמלא צער עמוק. על הגינה היה מוםל אור שמש להיאסף באופן מרוכז , ניתן היה, מן הסתם, לנצל אותם למשהו , אולי אפילו להפיק אנרגיה, במקום שסתם יעלו עשן במזבלה. לאב מהוסס של סדם חורף. מן ד i בית עלו קולות חמםב ורדיו של שבת, שגורים כמו מנגינה נושנה שאינה דורשת פיענוח. זאת חיתה מחשבה קצרה ובעצם לא חדשה. בלימודיו באירופה העבר בו לא פעם, כשהיה הולך בסתיו דרך הפארק העירוני מן המגורים באיזור השכמות שב לנסר בו כאב עמום ריסון , שהיה חוזר דרך קבע באביב ובסתיו. "רימםיזם של חילופי הזבונות", הוגדרה ובזמנ אל האוניברסיםה, מועך ברעש מכוון את שכבות העלים תבשדר הערמונים הזקנים. הוא נזכר , מתגעגע אל עצמו , בדרך הזו ,הרחוקה התופעה על-ידי הרופא. אבל הוא ידע בוו r אות ובמשך שנים, · ףא שנמנע מלומר זאת לרופא, כי ימים ספורים לאחר התחדשות הכאב, מבםיח, ולא בפעם הראשונה, לשוב יום אחד ולבקר בעיר השחית ביתו . ניסה להיזכר אם כבר אז סבל מן הכאב ה~גרוני שהיה מנסר היו מופיעות גבוה בשמי החצר להקות הציפורים הנודדות, שהעדיף כעת בגבו , לא חזק מאד , אבל בכל זאת כזה שקשה להתעלם ממנו לכנות עגורים מבלי שסרח אף פעם על זיהוין המדויק, מתוחות במזנ עד מקור , כמו מחוג של מצפן , בין צפון ודריום. התצפית האבחנתית לחלוטין. אולי כן? לא, נזכר פתאום בביםחון, שם לא חלפו ,עגורים הזו לא הסבה לו שום תחושת ניצחון מדעיח . ואף לא סערה פיוטית. אם כי היו .חסידות פח האשפה השחור היה גדוש בעלים. בסירנות חוזרים לדחוס םאות זו היתה פשרם עובדה, וודאות רכה, שאיננה מותירה ספיקות וגם אל סערנה דיווח או אפילו הסכמה של הזולת. עוד מימי לימודי בדריכה היו מפיקים סנםימםרים בודדים של רווח, שתרד שניות ההי נכבש מחדש על-ידי העלים, שלמרות צבעם הצהוב שמרו עדיין על הביולוגיה נתפשה בעיניו האבולוציה כרצף בלתי מקוםע. האמבות עקשנות צמחית. כעת, משהפסיק לגרף ולהניע את זרועותיו , התחזק והסנדליות בשדה האור העגול של מיקרויסקופ בית הספר נראו הכאב משהו • מן החלון של חדר בנו המשיכו לצנוח קולות מיתרים. קרובות ומוכרות כנוף זכרונות. הוא ~נזכר איך גילה בספר הבחור מתקדם יפה, חשב לעצמו בחיוך . הוא שב' והעיף מבם בשמיים הזואולוגיה, בתחושה של "ידעתי תמיד", ש : נוזל התאים והנסיוב הזה בהרכבו למימי האוקיאנוס הקדמון , בהם החי ל הכל . כפי שקיבל בגיל הכחולים. המסרס המרוחק נעלם. גם העננה שינתה כמעם תא מאוחר יותר את העובדה, שמעשי האהבה, זזהפריה, ההדירן , הלידה, מיקומה, מםפסת לאיםה במעלה כיפת הרקיע לעבר המרכז . דער ~ בחיות היבשה, וילדיו קפה, לחזק את תחושת בוקר השבת, יהיה במקום, חשב. אולי םג ממשיכים להתרחש במי האוקיאנוס הזה א ן יסייע להחליש את הכאב, שהלך והתחזק כשכמות, מלווה בעצב ההז שלו , בדרכם אל צמרת עץ היוחסין , יהיו חד-תא, רב-תא, דג -ודו חי. כל זה לא מנע מן השכמות מלכאוב, והיום, משום מה, יותר הבלתי מוסבר , הממשיך להעמיק בבשרו . הוא פסע לעבר תדל המטבח. הכלב על המרבד הרים גבה אחת ושב ושקע בהרהוריו . מאשר בהתקפים הקודמים. הכאב לא היה קשה אמנם, בשום ןאופ איננו מצדיק נםילת תרופה, למשל. סורר יותר מכואב. משהו כמו הקומקום עוד היה פושר . המים ירתחו תוך דקות. הוא בחר ןמבי הספלים את זה המתאים לרגע, הניח בתוכו את הכמות המדויקת לש התכווצויות של שריר. הוא בחן בחםף את ה w מיים הבהירים. מלבד הקפה השחור , השתהה שניות אחדות והחלים להוסיף מעם סוכר , עננה קסבה ומסוס מרוחק ואילם לא היה ב ii ם שום דבר ראוי לציון . אבל הוא ידע שהם יגיעו , העגורים, כמוי בשנים הקודמות. כמו מדד אותו באיםיות שקולה, כמו רוקח אחראי , והמתין עם להספ תמיד . ובכל זאת משהו בכאב הנוכחי היה שונה, קשה להגדרה, בידו. דרך הדלת הפתוחה שב ובחן לשנייה את השמיים וחזר אל מתקשר בלי הסבר לעצב, שירד עליו עם הצלילים של הגיטרה ושל הקומקום המבעבע, הקדים באצבע מנוסה את הקפיצה של המפסק המםבח הסמוך לץע ה~שמש. הטרמוסםםי העצל, ומזג את ' המים הרותחים לגובה הנכון. הוא בסל יחיאל המשיך לגרוף את העלים הצהבהבינ c, לאסוף אותם אל תוך את הספל ביד מיומנת, הלך חזרה אל החצר והניח אותו בלי התנוד פח האשפה השחור ולדחוס אותם מפעם לפעם ברגלו , כדי לפנות על שולחן הפלסטיק הלבן. עלים בודדים נחו על הכסא. הרי והסתי בעיצומו , חשב כשהושיב את עצמו , מסביבו הירוק של ,הדשא מקום לעלים הבאים. הם היו · רבים כל כן . נדמה היה שבכל דקה הנמשך אל תוך משוכת הםקומית ואל הפרדס שאחריה. נושרים עלים חדשים מן הץע הגדול וחוותי'~, שמים לאל את ןהניסיו האוויר היה קריר וצלול ונדיב. אוורבוך השעין כעת את רשכמותי לשוות לחצר מראה מסורק כראוי . והוא המשיך לאסוף אותם, כמו הדואבות אל המשענת, פושם את רגליו הארוכות קדימה. המיחוש כדי לנצח במאבק המטופש במקצת כנגד הכותיו , וגם משום ששם לב, הוקל לדקה אך מיד התחדש, מוחשי יותר . כמעט כאב של ממש, שהתנועה הקצבית של זרועותיו עם המגרפה מעלה ומסה מקלה חשב. אם לשפוט לפי עוצמתו צריך האופק להתמלא עגורים עוד במשהו את הכאב העמום כשכמות. זה היה יום שבת. בעצם כל הזמן היום. גם העצב נאחז בו חזק מתמי.ד גם העייפות. הוא קירב את לפניו . נכון , חיכו עיתוני סוף השבוע, ד:מוספים, כתבות הצבע, הספל החם לפיו , מנסה לאמוד את חומו בשפתיו , מתקרב בזהירות המאמרים שסרחו עליהם מוחות סובים במשך כל השבוע, מוספי הספרות שבבררו בקפידה, כך האמין , במשך חודשים, והקריקםורות אל המשקה. הלגימה הראשונה חיתה לוהםת משציפה ונבלעה בחופזה, להציל את הלשון מכוויה, פוגשת ברושם כדור כאב מוכן. הזריזות. אבל כל אלה יכולים עוד לחכ:ות. כעת עומדת בפניו זיעה דקה עלתה על מצחו , למרות ששתה רק כדי םעימה. שני עלים משימה פשוםה וברורה. מום המגרפה, עץ מעובד ומחוספס במידה צנחו עכשיו בדיוק מולו , ניתקים בפקודה סמויה מן הענף הנכונה, אחוז בידיו בחוזקה, שיניה מלםפ!ות את הקרקע בקלילות מחושבת, מנסות להימנע מלהיתפס אzזןןב ויחד עם זאת, שלא ומסתחררים לאיםם אל הדשא. אוורבוך הניח את הספל להצטנן על להחטיא את העלים המתעקשים להפוך לו י קבובית, לחזור תולהפרו השולחן, את מרפקיו פרש על משענות הכסא, ידיו שלובות על חזהו. הוא ניסה להקל את הכאב והחל להרים את מרפקיו עד גובה כתפיו , את העץ שהולידם. ארורברך , שלא היה איי ש קפדן יתר על המידה, אבל ידוע היה כמי שלא מסוגל למרוח עניי · ן, ויתר לעלה זה או אחר. שב והוריד אותן למשענות, חוזר על תרגיל המגרפה החדש מספר גם הנזק לא היה רב. ככלות הכל , לא יהיהי זה אסון נורא אם כמה פעמים. התעוקה אכן הוקלה מעם. הוא הגביר את הקצב, מנופף עלים יצליחו להגשים את ייעודם, ניחם ארו עצמו תוך כדי העבודה, במרפקים מעלה ומסה. הכאב נענה ופחת. שוב הניח את מרפקיו 42 - גיויון 157 1 פרושים לצדדים. עייפותו גברה. העיתונים יכולים עוד לחכות, המרפקים המקופלים בזווית חדה על ידיות הכסא, כפות הידיים חשב, והתפרקד לאחור • עלה נוסף ואחריו עוד עלה צנחו באוושה השלובות על החזה, הכתפיים, נוחתים בלי קול , עלה ליד עלה, עלה בלתי נשמעת מן הץע. הוא הניח לעיניו להיצעם לאס וברכות, מתיר על עלה, מכסים את העור החשוף, מצטרפים זה לזה, מזמינים עלים לאור אדום להסתנן דרך עפעפיו לכמה שניות ולהתעמעם בהדרגה. נוספים. הנשירה גברה. כמו על-פי אות מוסכם ירדו עכשיו העלים רוח רכה ליטפה את זיעת מצחו • מן הץע נשרו עלים קלילים נוספים. בשסף, מסלולם בסרח יותר , סלסוליהם מעסים, מסרתם כמו ידועה אחד מהם צנח עתה ברפרוף על מרפקו השמאלי , נוחת כמו נוצה על מראש. ידיו הפרושות לצדדים היו מכוסות בהם כמעט לגמרי. הרוח עורו של אוורבו ·ך , שעיניו עצומות. עוד עלה צהבהב הסתלסל נשבה כעת סתווית וברורה, משמיעה שריקה רכה בענפים החשופים באוויר ועוד שניים בעקבותיו. מן הקומה השנייה המשיכו לזרום של המשמש, בולעת את צלילי הגיטרה, מזרימה דרך החלונות לאיסם קולות פריסה עדינים. אקורדים נבונים נפרמו לצלילים ושבו הפתוחים צינה חדשה אל תוך הבית. אשתו ניגשה להגיף את החלון , להתחבק באוויר החצר , עוטפים את יחיאל השרוע על הכסא ואת מתבוננת בסקרנות בתמורה שחלה במזג האוויר. דרך השמשה נופו של עץ המשמש שמעליו , מניעים עם הרוח הרכה את הענפים. ראתה את אוורבוך השרוע בכסא, כנפיו הצהובות פרושות לצדי עוד שלושה עלים ניתקו מהם, מכוונים את עצמם במעוף איסי אלגופו , את השמיים, שהיו עדיין כחולים, את העננים הטריים שהופיעו זרועותיו. הרוח גברה מעט. העלים נשרו עכשיו כמעט ברצף. כמה מרחוק. עוד צפונה מהם, הרחק מחוץ לסורח הראייה, נתמתח ראש אל הדשא, אחדים אל השולחן ואחרים על זרועותיו , על האמות, על חץ ארוך , אין-סופי , של ציפורים גדולות. • M תיאוכרון בית לימין שח ומוב חיולפים אינובימיים מחזה מקורי מאת לורנס סנדרוביץ תרגום: ליטל פורת מאת אןל אייקבוןר בימוי: איציק ויינגרטן תרגום: יהונןת גןפ • בימוי: אןלי אלדד תפאורה: אלי סיני תפאורה: ארז יניב • לתבושות: גילה להט תאורה: מאיר אלון • תלבושות: צילי צ'רני מוסיקה: אלדד לידור • תאורה: מאיר אלון משתתפים: אורנה פורת, גלי פונק משתתפים: לאורה ריבלין, אוהד שחר הוקמיקאים םמה עמק מאת ניל סיימון מאת יהונןת גןפ תרגום: אלי שריינו (חתולי) בימוי: אלדד זיו בימוי: אןלי רוןנ • תפאורה: אילת הרפז לתבושות: ענת מסנו • תאורה: חני ורדי תפאורה: אבי שבווי • עיבוד וניהול מוסיקלי: רועי זו-ארץ תלבושות: נטע רמון • תאורה: שולי זיו משתתפים; ספי ריבלןי, ששון גבאי, עדי לב, ןח חגי, דורי אנומקו, עןר אנוייו משתתפים: (לפי סדר :)ב-א אורי אברהמי, שולמית אדר, מיכל ורד, המלך עזרא בפרי, דבורה קידר, שרון שחל. זמרים (לפי סדר :)ב-א לילי אפשטיין, תרצה ארבל, אנטולי ליין, אלבינה מחזה מקורי מאת שמואל הספרי ובבימויו מיבאילובסקה, עזז פונקו, אבי שילה /רונן רביד תפאורה ותלבושות: אילת הרפז • עריכה וניהול מוסיקלי: יגאל חרד תאורה: ניןס גלברד • משתתפים: מתי סרי, אורי גבריאל, עמוס לביא, חנה אזולאי, אדי מוכתר, שלמה טולדו, נאוה מדינה תיאטרון בית ליסין, ויצמן J4 ת א 20)• 1't. 43 פברואר 93' איתי ורוו יחסי שכנות זן ~t/ ~1 ניאל וייס חושק בשכנה שממ י ול. יום-יום הם נפגשים יד מהירה ז;כלסלה סלסלה זריזה את הנעל , ואבן קסבה נשרה הממנ עם בוקר , עכוז מול עכוז , וכושקשקים במפתחותיהם החוצה. לרגע חלף בר הרהרו של קנאה: הוא יכול היה לנחש דכיצ מרגישה האבן, לחוצה בין כף רגל מברשמת רגרבירן .מתרח כלהס: דניאל מבחין כי שכנתו מעט יותר הזריזממנו • ובעוד הוא סורח עו 'l הסיבוב האחרון , הוא מהר מאד התעשתה גב' ליברביץ' ונעלה את נעל העקב בעומרה לע - יכול לשמוע את קול טיפוף נעליה במורד המדרגות. רגל אחת, וללא עזרת ידיים -דבר , שתמיד עררו את פליאתו הוהיבכלל , הזריזות חיתה אחת ממעלותיה הבלו t ות והמצערות, ובשעה בעיניו סימן לאשה עצמאית ומשוחררת שחוותה כבר וכרת .בחייה שחיתה חולפת על פניו , חיתה מפסידה לעברו "ערב סוב" חמקני הוא יכול היה לדמיינה בקלות במרכזו של חדר אפלולי בבית ןמלר יקר יחסית, ערמות על נעל עקב אחת, כמר חסידה בתולית, תערמו וחיוור ,' שהותיר אחריו שובל בעל ניחוח קבו · ע של .החמצה עם ערב, כשהיה מסגן לו חביתה, והיה משיליד את הביצים הריקות ולוחשת בקול רך לגבר השרוע במיסה wake upHarry, לפח הפלסטיק, היה מודע עוד יותר לבדידותו: רק אדם בודד םש !darling• גב' ליבוביה מכל מקרם, המשיכה לתחנתה הבאה, .המודגרת לב לקול נקישת הקליפות הריקות בפח הדiותו .עליו דניאל היה נוטל את ידיו , והיה מדמיין )גת אשר מתרחש בחדר דניאל, שסחב אף הוא סל עמוס לעייפה, החליט שהפעם איבר .מורתו שמעבר לקיר: אולי הם פועלים במקביל, אוילי גם בצד השני מסגנים בהגיעם לשפת המודגרת, הבחין דניאל בהבעת האימה, שעלתה לע פניה כל אימת שהמרחב הסריסרריאלי שלה הועמד בספק. תולמור חביתה ומתבוננים בפסולת ?שבפח ואם כאלה הם פני הדברים, והם כה סמוכים זה לזה, כיצד זה הם גם שהרגיש כי הוא טועה מבחינת התזמון הפעם <רמתי לא?) שאל הארת מרוחקים באותה המידה? המרחק הקטן שבין דלתותיהם דימה בקרצו נשימה בולס: "את ?מסתדרת" מבלי להישיר אליו את עיניה, פסקה בקול חד וקודקסי , רשציעו להתגרות בו , וכשהיה מתבונן שנית, היה רו אה כי הדרך מדלתו אל דלתה מכוסה במרבדים, וכי למעשה הוא 'יכול לעבור מדירתו אל בירתו: "כן , תרדה!". דניאל הבין , כי כל העניין ייאלץ להידחות לזמן-מה, לפחות עד דירתה מבלי לגעת ברצפה. די היה בעוב rה'" זאת כדי להפוך תא אשר רסיסי הכישלון הנוכחי יתנדפו כליל. היה לו כדרר , לדניאל , העניין לנסבל .יותר אך למרות שבלבו גמר אומר להעיז ולנסוית, עדיין לא הקיש על שהוסיף להתנשם בכבורת בזמן העלייה כמדוגרת, כי לא תיסלח ול החדירה הגסה הזאת לתחום הפרס, אותר תחום מקרוש, עליו השמר הדלת .שממול מכל .משמר "גבר הורצה לזברת בי" קרא דניאל בעיניה של גב' ליבוביה ך"צרי ככל שהזמן נקף, והדבר נדמה יותר ויותן• אפשרי ובלתי יאפשר כאחד, הוא ניסה ללמוד על שכנתו מהפרסיי ם שאסף אודותיה מבעל לגדרם לי לרצות לפורק את נשקי , צריך לגדרם לי לרצות דלהפקי א לא יכול היה לאסוף בידיו את המרחב הסריסרריאלי שלי - אך לא זר .הדרך" המכולת, שאצלו נהגה לקנות בהקפה. הו י את המשכר של היום בילה דניאל באמבטיה, נותן למים םהחמי יותר ממה שאסף: גברת ליברביץ' היא אשד i מלרמות, אשר מלמדת בתיכון עירוני ספררת וצרפתית, רנרהגח . להתניע את מכוניתה להרגיע ולסדר את מחשבותיו. בצאתו ממנה, ערמו עטוף בחלוק הקסבה והמסופחת במהלך ראשון. שכן אחו"'ת לא ניתן להבין עמזר כחול כהה מול המראה, העביר מסרק כשערר , תוך שהוא מנסה לשררת לפניו הבעה של גבר מקסים. הבעיה חיתה, שמרגע ששיורה לעתים מזומנות כל כך מכוניתה משתונקת לפתע ונכבית םג לפניו הבעת קסם פירטית, היה משוכנע כי הקסם התנדף אושהו בעיצומם של ימי הקיץ החמים בירתו . י~ארר זאת, היתר דניאל לעצמו להסיק אף מסקנה פרסית בנרגע לגב' ליברביץ': נוסה היא העביר את משכנר להבעה אחרת. רכך , בעומרו מול המראה, היה עסוק במרדף תמידי אחר ארתה הבעה נרכשת לב, שאינה מסוגלת לחזור על שגיאותיה בעבר. זולת זאת, קרנ r ה ממנה איזושהי במוצרת לצאת מהכרח אל הפועל . וכמה שהתאמץ יותר - נותר בידיים שמעולם לא כילתה את עצמה, ואשר תמיד הקדימה את גב' ליבוביץ' בכחצי-צעד ,' רגב' ליבוביץ' חיתה עסוקה במרדף תמידי ויקרת. ומריר אחר אותו חצי-צדע, שגם הוא מערלכז לא כילה את צעמו. לעתים היה נדמה. לדניאל, כי אילו רק חיתה מצליחה להדביק את השבועות נקפו להם ללא כל צירן מיוחד , עד שירם אחד , בעומרו מול תיבת הדואר' הבחין דניאל בגב' ליברביץ' עומדת ותיק היד שלה נמרצותה הפנימית, היו פניה מתעגלות בחיוך של הקלה, אך מאחר והדבר מעולם לא קרה, היא שמרה את שמח 1 רתיה לזמנים אחרים. שמרס על כתפיה. בידיה אחזה מכתב. דניאל המשיך לשרוק ואגב כך ניסה למצוא עילה המצדיקה רכך במשכר להם הדברים. גב' ליבוביץ' ד:יתה מקדימה את דניאל בכל מעשיה בכחצי-צעד, ובדיוק בשנייה t :ה היה ברדד את ונעימת התעכבות. הוא בסל את מפתחותיו וזרקם פנימה לתוך התיבה: מה האינטימית, חיתה היא מסתלקת הלאה, בפותחה בצעד מהיר ףותקי יעשה עכשיו? על מעטפה תוצרת חוץ היה משורבט כתב-יד פזרני' שהעלה את לנירונה של איזושהי מסרה מורחקת. הרושם כי בעליו הוא םוiראמ אנשים בעלי איכרת נדירה, נדירה עד יום אחד נדמה היה לדניאל כאילו גב' ליבוביץ' ורמזת לו רמיזה של כדי כך שאין סגנון שיהלום את מלוא אישיותם, אר שוויתרו מראש ממש: היה זה בדרך חזרה מהמכולת רגב' ליבוביה שלא כמנהגה, על כל ניסיון של הצטעצעות. רגב' ליבוביה בניגוד לכל האיסה את צדעיה. תחילה חשב דניאל שהכ 1 יבה לכך היא שני הסלים הליכותיה, לא עמדה בפני האיכות הזר' וכבר מול תיבת הדואר הכבדים, אותם נהגה לשאת בדרך כלל במהירות של אדם חרוק שן , פתחה את המעטפה וקראה ברעבון את אותן אותיות שחוררת מהר מהר , כשרק סמרך למדרגרת חיתה ערשה אתנחתא. אך לא ופזרניות שהילכו עליה קסם. הפעם: הוא החיש את צעדיו כמצפה להפתזבה נעימה לשם שיברי' אך דניאל חש צביטה של קנאה. הוא כחכח בגררנו' כפי שהיה רגיל כשכבר היה סמוך מאד לעכוזה הדשן וד:חגיגי , שעליו ניתן היה לעשרת בזמן העבודה כאשר רצה לרמוז ללקוח שאיבר היחיד בתרו , לראות את מתח תחתוניה הדקים מבעד ילשמלת המקסי המיושנת ובקול נוקשה מעט מהרגיל שאל: "אפשר לקבל את המפתח? שלי נשמט לי"! רהצסחק כמרדה באשמה בזעיר אנפין • גב' ליבוביה שלבשה, הבחין בכף רגלה נחלצת מבעד לנעל העקב שלה. בתנועת 44 ~גיויון 157 בתנועת יד מהירה ובהולה מסרה לידיו את המפתחות. היא אף לא "את זה גם אני יכול לעשות" חושב דניאל , ומסגן לו חביתה נוספת. הרימה את עיניה, שהתרוצצו בפעלתנות על פני כתב-היד השחור והברור שהיה מוסבע על-פני שלושה דפים של נייר אירופי משובח כל הדברים הסובים צריכים להסתיים פעם, וגם הרעים רצוי כי וגם פרס זה הוסיף נדבך לאישיותו של אותו גבר <שכן אין ספק שהיה יסתיימו. זה גבר> זר ומרוחק. ו מר ז'ק ארז את מעילו הארוך ולא שכח לשלוף מכיסיו את תכפפו העור , עוד בסדם ארז. הוא חזר לצרפת. גב' ליבוביץ' הסיעה אותו ~ו שבועיים מאוחר יותר ראה דניאל את גב' ליבוביץ' בחברת גבר לשדה התעופה ובחוזרה היו עיניה אדומות ולחות. היא קינחה את ממוצע-קומה וחסון גוף, ששפם דק - שהיה עבה אך במעס מאותו אפה מדי פעם והשתעלה. דניאל, שלא הפסיק לקוות לרגע, חש שפמפם דקיק של אותו סיפוס המכונה "עצבני קלאסי" - עיסו את בשמחה עצומה הפוקדת אותו , אם כי בוש היה לשמוח בשעה שגב ' שפתו העליונה. ליבוביץ' מוחה את דמעותיה. כאלה הם החיים - אחד בוכה בשעה מעיל ארוך שרוולים, שכפפות עור נצצו מבעד לכיסיו , לכד את מבסר שזה צוחק, אך לעתים קרובות אחד צוחק בשל בכי חברו. של דניאל , אך הפרס הבולס ביותר בנוכחותו של הזר היו עיניו הקסבות והמעריבות, ששקיות כבדות כיסו עליהן , כמסוככות עליהן יום חורף אחד , שעה שעמד והתגלח ולחיו האחת עמוסה בקצף, מפני ראיית דברים בלתי נעימים שאין מפניהם מנוס. נשמעה דפיקה חלושה ובישנית על הדלת, דפיקה של אדם שאינו את כל חזותו הכבדה, שמשום מה הקרינה איזושהי קלות חיננית, בסרח בדלת עליה הוא מקיש. בניגוד לחוקי המשיכה של כדור הארץ , אפף קול כבד וחם, שהיה גבי ליבוביץ' עמדה בפתח ובעיניים מתרוצצות הזמינה את דניאל עשיר בגוונים, חרוך מעס מעשן סיגריות, מהרפתקאות וגם, חשב דניאל, העיד על כישרון משחק נדיר. לקפה. כן , גם ערגת גבינה אפתה. ושעה שהיו יושבים בכורסאות הקטיפה הרחבות, הקפיד דניאל לשלוף את הכפות מספל החרסינה די היה בכל זה בכדי להרוות את צמאונה של גב' ליבוביה שבכל הדק בסדם הגיעו אל שפתיו , שכן ידע, כי קול נקישת הכפית שבריריותה האפשרית נלחצה אליו כגור חתולים קסן ויתום, שאימץ בחרסינה, יזעזע את עולם המושגים השמרן של שכנתו . לעצמו עובר אורח כהורה. תחילה התנהלה השיחה באיסיות מהוססת. דניאל סיפר על מקום דניאל נעצב. עבודתו , בזמן שגב' ליבוביץ' בצעה לעצמה פרוסת עוגה נוספת. הוא עלה לביתו , והחליס על אבסיית קצף ריחנית. בשוכנו במים ובשעה שגב' לינרביץ' דיברה על פראותו של הנוער , חשב דניאל , החמים קשה היה לו שלא להיזכר בקולו של הזר , שלא היה בבחינת כי הקפה אינו מתוק דיו . זר עו.ד הוא ענה, כפי ששמע דניאל , לשם ז'ק, ודיבר צרפתית לקראת סיומו של הערב התרבותי אזר דניאל אומץ ושאל אגב מופתית, מרגיזה כמעס, כפרסומת חיה לתרבות צרפת. שיעול מסווה ונטילת חתיכת עוגה נוספת, אם מר ז'ק הוא ידיד היה לו ברור לדניאל , כי דבר מה עמוק קושר בין השניים, עמוק מעל קרוב לגב' ליבוביץ'? חבר? אהוב? ומעבר לחיי השעה והרגע. מהו אותו דבר בדיוק - זאת לא ידע. "ז'ק הוא חבר ילדות שלי" אמרה קלרה <עכשיו כבר קרא לה קלרה!) ברוך . הימים נקפו להם בציפייה: דניאל לא ידע למה הוא בדיוק מצפה, אך "את נעוריי ביליתי בפריז. הורי נפטרו כשהייתי בת ארבע-עשרה, דבר מה היה מוכרח להתרחש, שכן מצב העניינים הנוכחי לא הניח וז'ק, שהיה בנם של ידידי משפחה, פרש עלי את חסותו . איש אציל את דעתו כלל. הוא ז'ק וחבר קרוב לי". לעתים היסה את אוזנו כאפרכסת לחדר הסמוך , אך דומייה מוחלסת תשובה זו לא הניחה את דעתו של דניאל. הוא חפץ לשמוע את שררה שם, והיא לא הותירה לו כל סיכוי לחדור אל האינטימיות של האמת, אך התבייש לדבר גלויות. לכן רק כחכח בגרונו בנימוס בני-הזוג. ובצע לצעמו פרוסת עוגה. מדי פעם היה קולט דניאל מבעד לחלון את גב' ליבוביץ' וז'ק הולכים אס-אס, שלובי זרוע, לקניות או לבית הקפה. דניאל זיהה את הזמן חלף, ודניאל וגב' ליבוביץ' עשו להם מנהג: מדי שבוע היו דמויותיהם על-נקלה, את דמותו החסונה והשלווה של הגבר עב- יושבים פעם בביתה של זו ופעם בביתו של זה, שותים קפה וחולקים הגוף, ואת דמותה הקופצנית של גב' ליבוביה שדיברה בהתלהבות את בדידותם המשותפת: הערבים המשותפים קירבום זה לזו ומדי שהעלתה סומק על לחייה. נידרדר במדרגות, ובעלותו בן , היה פוגש פעם חיתה קלרה מדקלמת שיר בצרפתית, שיר אשר נהגה לשמוע בהם, דמותו של הגבר פוסעת קדימה בנסחה, כספינה פרסית ב- quartier שלה בפריז. המשיסה נוסעת אחת. ודניאל שם לב לכך, כי כל מתח שבין גבר לאשה אין בחדר. קלרה דניאל המשיך לעקוב אחר השניים, ובמהלך השבועיים שבהם שהה חיתה שקטה לחלוסין , שקטה מדי לטעמו , ופעם, כאשר ישבו על ז'ק אצל גב' ליבוביה נוצרו דפוסי התנהגות כמעט קבועים: אותו הספה, הוא בסל את ידה בידו . במהירות חילצה את ידה ואותה מעיל ארוך שרוולים, אותן כפפות עור נוצצות בעלות גוון אירופי הבעת אימה עלתה על פניה, ההבעה שעלתה כל אימת שהמרחב מובהק, אותה הבעה שלווה ונוסחת של מר ז'ק. ולצדה, אותה הטריסוריאלי שלה הועמד בספק. דניאל קפא במקומו • המרחק שבין התלהבות נעורים קופצנית וסמקנית שסחפה את הליכותיה הספה לדלת נדמה בעיניו אינסופי. במאמץ כביר קם על רגליו , המאופקות של גבי ליבוביץ' וננסה מבעדם בעוצמה בלתי צפויה, מלמל "לילה סוב" ופנה לביתו. כשאותה נמרצות עצבנית, שמילאה את ישותה השברירית, פינתה ויותר לא נפגשו . את מקומה לאהבה. מהבית לבית-הקפה או לסופרמרקט, וכל יציאה כזאת נראתה מהצד לפעמים, בלי לות, היה דניאל חולם על אצילותו של ז'ק, ועל מעוררת קנאה. הנה הם שוב, חוצים את הכביש, ומר ז'ק משלב את כורסאות הקטיפה הרחבות של גב' ליבוביץ' ועל הבעתה הנפחדת. זרועו בזרועה של גב' ליבוביה שמשום מה פורצת בצחוק גדול כשקם משנתו זכר את חלומותיו ורשמם מלה במלה, ובשעות שעשה וספשי. במקום העבודה היה מהרהר בהם, ומכל הפרסים הללו ניסה לבנות פסיפס, אשר יציב בפניו תמונה מלאה של גב' ליבוביה על יום אחד הבחין דניאל כי מכוניתה הקסבה של גב' ליבוביץ' מותנעת טעויותיה ופחדיה. אך משהו נשאר סתום ולא ברור ממש כמקודם. כהלכה. מה זה אירע לה? השתומם דניאל , אך בסדם הספיק יום אחד , כשיצא מביתו מוקדם מהרגיל , הבחין בבחורה צעירה וחדת להשתומם כהלכה, ראה כי יד גברית בעניין: מר ז'ק הטוב והנאמן פנים חומקת לכיוון המדרגות. לרגע נדמה היה לו שהוא רואה את משלב בזריזות גברית את ההילוך הנכון - והשניים פורצים בצחוק כתפה העירומה של הגברת ליבוביץ' מבעד לדלת דירתה הפתוחה של הצלחה משותפת. למחצה, ומיד נסגרה הדלת. • 45 פברואר 93' י'זכ ,... ~. ,tח. " ~ \:ו ~'< זה כרכר זה? :. או מגיבים כראיו קראתי את סיפוריו של אלישע פורת "נפילה", בגיליון נובמבר-דצמבר וז:: קיבלתי את גלירן 156 ושרב מלאני כעס. כשם שלא הגבתם כראוי על 1992 של העיתון, ולא הבנתי מה דחף אותר לכתוב סיפור משרנה כזה. פרשת שפיק חביב, אינכם מגיבים כראוי על פרסזת פרס ישראל רכל אם רצה להיכנס לנפשו של יוסף חיים נרנו וחבריו , ולפרשת הירצחו הנלווה לכך , לפרופי ישעיהו לינרביץ; · ואתם מרסי ~ פים על כך במשהו מה סעם מצא לבדות דברים מופרכים ולשכלם בסיפורו אישי ליוסי יחד עובדות שריד . שאין עליהן עוררין , רכך ליצור תמרנה מסולפת ושערורייתית סברתי על לתרמי , שמשוררים וסופרים רגישים יותר לבעירת כצנזורה אודות נרנו בחייו בארץ רעל פרשת מרתו - מחשבתית, כניסוי תמרנה, שמי שתולדות חפשי, כזכריות פרס. כנראה שטעיתי. נרנו אינם נהירים לו , עשוי לחשוב שהיא מיוסדת על איזה אגב, חומר זה מכתב שלישי שאני כותב לכם ואיני זוכה לר rשרבה. נפתלי גולומב בירגראפי-היססררי ידוע, אר על "תגליות" חדשות. מצד שני , אם רצה אלישע פורת לכתוב סיפור היסטורי .. בדרי , בעקבות חייו של סופר עברי שנרצח בארץ בראשית העשור השלישי למאה מוסב היה לו שלא ישתמש בשמר של נרנו אלא יעניק לגיבורו שם הערת המערכת בדרי , ואז היה יכול להעליל עליו כארות-נפשר וכמיטב כשרונו . א. הנושאים שמעלה הקורא טופלו במדור "לפי שעה". הם ראם תאמר - הלא הכל אפשר בסיפור! - אזי למה לא לכתוב "נפילה" טופלו לפי הבנתנו . אין לנו אלא להצטער , '~הבנתנו לא תמיד על עגנון כרקדן-בלס מתוסכל, רעל ביאליק כפדרסס, רעל אלתרמן חופפת את זו של הקורא. כפרדסן רעל שלרנסקי ככייס? ב. באשר לשני המכתבים הקודמים, הם פשוט לא הגיעו בכל אפשר? כביכול כן , אבל מצד האמת - לא. רמי שחושב שהוא מבין את נרנו - היה צריך להרגיש זאת. למערכת. לכן לא זכו לתשובה. אהוד כן עזר ~ת lן 77 הירחון לםפו 111 תרבות ואמנות ו ו חוברות לשונה תמורת סס ו שייח דבלב כולל משלוח הגייתה סג בטלפון !IBJ!I03 5& 1 46 - הצטרפו למנויי פרו•ם•רה. הצעה מיוחדת בחזרד 1 אל ד 1 מדדרנידת · פוליטיקה · מכריז על שובו של המודרניזם ומנמק מעשר זוויות מדוע הוא םק מחדש ואיך יעצב את פני התרבות והחברה לקראת סוף המאה: אמנות , למנויים חדשים: פוליטיקה, מעמד האישה, ספרות ושירה, משפחה , פילוסופיה , מנהיגות, רדוצעיר 1 תקשורת. ומניח בהזדמנות זאת מצבה עם פרחים על תהפוסטמודרניו עבו בחינם · .גליונות • מנוי חינם למביא שלושה לחשיג ברוכנים ובחנויות הספרים ו ד יון על הםצב בטורי ם אישיים סאת א .ב . יהושע . בועז עברון . דדיצוקו . ע rם י בשארה . עםירם נולדבלום . רנ י רוביושטיין . אבישי אוליך . בן-דרור •סי ני• ונ ם המרור טעם : נרעון סאםט מנויים בטלפונים 5101529,03-5101847 עורך וסטודי תלוש למנויים תלוש למנוי מתנה רלכבו ברצוני לחתום על מנוי המתנ "סטודיו" המרכז לאמנו'ות נבעת החב'ב במשך שנה )11 (חוברות ר.נ. מנשה 37850 עבור : שם משפחה ___________ ברצונ' לחתום על "סטודיו" כתובת _____________ במשך שנה )11 חוברות) מיקור -_____זבלפוז-- --- מצ"ב המחאה על סך 10t ש"ח כולל משלוח. חתימה תאריו----- ההמחאה תהיה מוסבת על שם סזבוריו · אתר מנוי וחו"ל: 110 ש"ח לא כולל משלוח. פרטי שולח המתנה : שם משפחה __________ שם משפחה __________ כתובת כתובת -----------םיקוך ______זבלפוז- --- םיקוך ______ זבלפוז------ חתיםה _____, תאריר- -- חתימה _ תאריו----- הטבות ענק למשקיעים בכל אפיקי ההשקעה העיקריים בדיסקונט! בנק דיסקונט מזמין אותך להשקיע - ובגדול! מבצע ההשקעות הגדול והמקיף ביותר מסוגו בדיסקונט, יוצא לדרך עם הטבות גדולות ובלעדיות. המבצע ימשך חודשוום בלבד ,ומיועד להשקעות באפיקי ההשקעה העיקר" D בדיסקונט פקדונות שקלוום, פצ"מ, קרנות נאמנות, כוורות ערך ,תוכניות חסכון וקופות גמל. לבחירתך שני מסלולי השקעה, שכל אחד מהם כולל הטבות מיוחדות ובלעדיות: השקעות מעל 20,000 ש"ח • פטור מעמלה על קנוות ני"ע לתקופה מוגבלת • רכישת קרנות נאמנות " אילנות דיסקונט" במחיר יסודי • מענקים ותוספת ריבית על השקעות שונות • אשראי * בתנאים נוחים להשקעה בכל האפיקים (להוציא אג"ח ומניות) השקעות מעל 250,000 ש"ח (בנוסף להטבות הנ"ל) • פטור מעמלה על מכירת ני"ע לתקופה מוגבלת • תוספת ריבית שנתית מיוחדת על פקדונות שקלוום ניהול תיקי השקעות שרותים מיוחדים למנהלי תיקים ולחברות, ותנאים מועדפים למצטרפים ל"תכלית "- חברה לניהול תיקי השקעות בני"ע, מקבוצת דיסקונט. לתאום פגישה, נא לפנות : .מנהלי תיקים: למר גרשון פרנס, טל. 03-5145577 .חברות: לגב ' שוש קמחי, טל. 03-5145620 •"תכלית": לגב ' ויויאן סטודניק, טל. 03-5145566 הטבות נוספות ומיוחדות ללקוחות חדשים הצטרף עוד היום ל"מצעד ההשקעות הגדול" של די o קונט ותוכל גם אתה להרוויח - ובגדול! פרטים נוספים ב"טלבנק מבצעים": 03-5652010 ובכל סניפי בנק דיסקונט הבנק רשאי להפסיק או לשנות את תנאי המבצע, בכל עת . יש עם מי לדבר . • האשראי •נתן בסכומים מוגבלים וכנגד בטחונות כמקובל . m