דלקול 50/20SG חדש • שמן מנוע אקטיבי י::; 8 ~ ~ t ~ .... ~· .uת l ן~ שירח וסיפורת בגליון זה : עמוס נבון : שירים 8 שולם אירלl על אברהם םוצקובר שלמה אביו : בעוברי בבית-שאן ; רשי 9 אגאטה טושינסקה : מכתב לגרגורי קנוביץ' ; שיר מפולנית : יעקב בסר 11 גד יעקבי : פרדה בלתי אפשרית ; רשי 12 אברהם סוצקבר : שירים ; מיידיש : יעקב רבס 15 אברהם ברעם : שירים 21 שמעון צמרת : שיר 44 מדנה: מאיאקובםקי: איך ששים שירים חגי ליניק : מישהו נפל ; סיפור 46 מסות, רשימות ומאמרים מרים עקביא : מסאי, מתרגם ועורך - על מיכאל פרידמן 10 ולאדימיר מאיאקובסקי : איך עושים שירים ; מרוסית : יק"ב 14 שלום לוריא : 'די פידלרויד' - שירת היוצר של אברהם סוצקבר 16 צבי רפאלי : יאן קרט - לאחר "שיקספיר בן זמננו" 19 נתן גרוס : "אנטק" המפקד והאמת ההיסטורית 20 יאן קוט - לאחר שיקםפיר בן זמננ 1 רחל שקלובסקי : הרציונליסט כאנתרופולוג 39 שיחת החודש דן פגיס -5 שנים למותו - אילנה צוק ומן 22 מדוד מיוחד - פוסט-מודדניזם רב שיח : פוסט-מודרנידם - משחק בקוביות 26 חנה הרציג : מודרניזם ופוסט-מודרנידם ; מסה 36 אסתר עילם : פוסט-מודרנידם מרוקן ערכים ; על "שתיקת הכבשים" 37 חגי ליניק: מישהו נפל - םיפור - פרםום ראשון. ביקורת ספרים עמלה עינת על חיות לצד הדרך לאורי ברנשטייד 6 שלום וצבי על בין הנחות יסוד למציאות לנתן רוטנשטרייך 7 איתמר יעוד-קסט על דממה דקה ודוקרת לאבוד אלון 8 חנה יעוד על דרכים בפרשנות החדשה להלל לברז 9 שרית זמיר על אזורי מריבה לדרור ךאלימל 10 עדין כוזבי על לינה משפחתית לבתיה רגו 11 יהודית כפרי על מחיקת עוונות לאלישע תפור 12 -, ---------------------------------1 יאירה גנוסר על והוא אחר לשמעון סבל 13 ו לכבוד ת"ד 16452, ת"א 61163 ו מדודים םקבועי ו הנני מבקש להיות מנוי על "עתון 77" x לפי שעה - המדור הפוליטי של יעקב רבס 1 5 לשנת 11991 / 92 ו ו 1 חצי פינה - רוני סומק ו 6 ו אמנות פלסטית - על נורית דוד - רבקה מאיר וו שם ומשפחה 1 42 ו ו ו כתובת --------------~------ ו ו -------------- טלפון וו מצורף בזה שיק על סך 90 ש"ח עבור 10 גליונות, כולל משלוח ו ' ו ו חתימה תאריך 1 ---------~--------------------~ תמרנת השער : נורית דוד :לבזבז ו ו' ך 198 ~_ט_כנ_יק_ה_מ_עו_ר_ב_ת_ע_ל_ע_ץ_ל_ב_רד_. _____________________________ ~-------------ויי- L חברי המועצה הציבורית : ןאהרהראל ; איילה זקס, א . ב . יהושע י;עוז שנה וב r גל r ן aב 1•9ב 1 לוי ; יהושע מאור ; גר סומך ; לישראא· אב n ל תשנ•א r יי פולק ; מיכאל פלרמן ; נחום פסה ; ואוגםוב 11o 1991n·w. ~ת O~~ יעקב רכטר ; לי און רקנאטי . יו"ר המועצה : משה פורת . ירחון לספרות תלותרבו בסיוע: משרד החינון והתרבות, המועצה לתר בות ולאמנות הסתדרות העובדים הכללית, המרכז לתרבות ולחיכוך ערוך : יעקב בסר ITON 77 עחות ערוך : עמלה עינת המערכת והמנהלה : תיי ר 16452 ת " א, לט י 56671~03 מעונת: שמעון בלס , יוסף גורני , אהרן הראל , זיוה שמיר. ששון סומן המערכת איכה אחראית לתוכן המודעות ;.;PLiterary Monthly vv זמינו מעותב עויצוב גויפ : מיכה נסו המערכת איכה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אס צורפה אליהם מעטפה מבויילת הגהה: דפנה שוחט-עינת הפונים למערכת מתבקשים לטלפן אך רוק למסי 03 "456671. ניקדו: שמואל טרנולנ ti:-i .נל ~~-Berl n collaboration with Beit ו cob Besser ו> Editor J חומר יש לשלוח רק בדאו וגיל , כשהוא מודפס ברווח כפול על צד אחד של מועצת מעונת: •צחק אווונון אוופז, גילה בלס, יוס• הדו, ןאהר ~..:i.A:~...,,~~Assistent Editor Amela Einat הנייר . פגישות עם העוון רצוי לתאם מראש זיידנבוג, א.ב. •הושע , עוזו ונין, ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס ._rJIi; LJI..ג.ci:(,~~.:. ng Editorial Board ו Manag סדר 1 צילום : דפוס מופת-רוזמרין בעיימ ~.....:JI-~·~v~'J"Y...;.... ץ.ג .j·.Shimon Ballas. Josef Gorni המו"ל : אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות בישראל - , לוחות : אורניב הדפסה וכריכה : חבי םהכורכי Aharon Harel. Sasson Somekh עמותה . -L -ז. v -ז. ·C::---'~~•1-"" נ v!.A ג ~"Ziva Shamir תמגבו דער נע מיי ןיצר תהמגבו להגדו .במדינה תמגבו תבאיכו ""אולטרה-פימה ו"סופר 10- .פט" איצו סמרק & רספבס - האנגלי ,;בלומיבגדייל סמייסי - בארה" ; רמבו - ;שוויץ ןהילטו לאיבטרביישובא ןבי ולקוחותינ ץבאר - תמרבי ןבתי-המלו -4 ו 5 ,כוכבים תרשתו תוחנויו .מובחרות תמחלק :שיווק אדלת קשיוו יםל 1552נ 92נ· o ילפ השע e ת:הןמלצ גית l ~ן לכרחמי להואכ : ו v ייערר דריקו םלמבוגרי םולמתקדמי / תרכבו תתח חשמיר הצמוד ((סיפורים ; תמצ'כי : תיהודי ופרג ; םע דעוב / הפרוז תאחר ; 1991 יש" ןעגנו - זש" ןשרק : יחילופ ,אגרות טתרע"ר-תשי" ; ןשרק ; 1991 העמי ךליכלי : תרקמו ן(רומ (ביוגרפי ; ןשרק ; 1991 דמחמו שדררי חרסמי םאלקאס : ןבי ישנ יחצא זהתפו ט(לק (התכתבויות ; תמערבי : החנ -עמית יכרכב ; שמפר ;1991 םעיוני תכתקומ לישרא ףמאס תלבעיר ,הציונות בהישו תומדינ לישרא ; ךערר : ספנח רגינרס ; זהמרכ תלמורש .כן-גוריון 'ארב ןכן-גוריו ;1991 וישעיה ךאכר : יכשול םהדברי ((מסרת ; רדבי ; 1991 יצב ןפרייגרזו -הסיפור ראליעז קפודדיאצ'י אשל רגנמ ט(לק םמאמרי (וכתכים ; העריכ תומכראו : תחגי ןחלפרי ; ץהקיבו דהמאוח ןומכר כ " ץ רלחק לקודם-כ ןבדר לגדו תהספרו ,העברית 'ארב ;ת"א 1991 דבאח ומביקורי רבא r, לנשא רבשביס-זינג עמדו ואינ בכות לע םהחיי לבישרא א.הו הענ ךעל-כ ובז ןהלשו ה:הצר אהי שאינני םאכינוע ,כן-זאב חמש גלעדי • הרעי רטיליגנ : למסוג בלכתו לע םאנשי .מאושרים לכ ייצירות תמתרכזו םבטיפוסי ,מוזרים םבמטורפי .למיניהם םאת םהישראלי םאינכ כאלה. תדעו תקדומו ((מחקר ; האמיר תאחר ושל - רמאח ישאנ במיטי רלהכי תא םהע יהיהוד בומיטי אלהתבט שביידי ם'הגיבורי יבסיפור םה דתמי יהודים ץהקיבו דהמאוח / תסדר םאורני ;1991 םשמדברי .יידיש םג ךמשום-כ יאנ עמוד הלז ישסיפור אל ויתרמ ,הרבה דמלב י'אול ו'שיבדר תא אהקור הלשע .קלה אבל םהחשובי יביוצר תהספרו םבעול - 'טולסטוי 'דוסטוייבסקי לגוג ס'ייקנ ,ואחרים והי לקודם-כ םבדרני גדולים. וליצירת לש רבשביס-זניג ששלו תמעלו ,עיקריות ילטעמ ת,המושכו תא בהל תומעוררו הפליא ה:הראשונ - וכשרונ רלבד את ,הקורא ההשניי - ונוכחות תהמוסרי לבכ דאח ,מהסיפורים תוהשלישי - ההכתיב ביידיש. אהו אל זהתרכ קר תבכתיב םסיפורי ,ורומאנים אאל ההירכ םג תבכתיב תביקורו לע ,סופרים םספרי ,ותיאטרון ןוכ הירכה הבכתיב .לילדים ןבאופ 'כללי רמדוב דבאח ימגדול תהספרו תהריאליסטי שביידי לבכ .הדורות • 5 י 1לי-א 1ג 1 טס 1991 עמלה עינת ביתי כמקצת, שהיא היא המ;ל~ית- רוני סומק /חצי היוזמת שכינינו' ואת עצלותי 'שלי וכ~דה - את סקרנותי המתעוררת, ו :)) !~ 5 ואת רגעי חרטתי -w למה לי כל אלה, ואת תקוות השינה ההמהיר וולפגנג היידר IF=::::I ~ השתעשעות הכיתה שלאחריה ניתן יהיה לחוות מחדש את הסיפור וכד-ככד לנוח • ביקורת מפרים אסתטית שוב כנחת כמקומי השלו הרגיל . בקפה והתוצאה, אכן רישומי-עט היא ~גר~ W.ת~ •חצי הפינ נעימי-סכר' לטופי היד הרושמת, ז::י~י~ .ת;ך~;ך לא מחויכים' להתפתחות -עליל :.: ....::. כתיבת שירה - מעבר לכל תית כלשהי, מלווים כאורנמנטיקה היא פ; .רזק. ' ת ך:קן.ן; .1i... תורה פואטית שהיא - קיטשית קלה של זריחות ושקיעות . זק.ל ת;!!ה;א ,קך~ס;ת אודי כדנשטייז : _מתמצה תמציתה הנקייה, כמעט פוסט-מודרניזם - יאמרו מסירה צעיפים אדמים • "•.:-• • : T • : חיות על המרוכזת ביותר, של יכולת הההנע האוהבים לומר. מה-עוד שהקו ת;נ;ך~~ iJ ~הים לזק. qiJןש;ת. חרדך ; ץהקיבו המילולית. על-מנת להגיע לניקיון הבולט הוא ההומור הדק, האירך- זה, נזקק האמן היוצר למאמץ נפשי ניה העצמית, העולה גם מההתכט- המאוחר ;1991; אינטגרטיבי - רגשי יוקוגניטיב אריות הכמו-פילוסופיות המכלילות 86 .עמ' 7? ד~.דף iJ~לב - של כל יכולויותיו הרוחניות, ביותר הנובעות כאופן ספונטני ~ל ww ר . רת הז:;;ב~ לרצינות-על כתפיסת מראה העולם ממבטו הרגיש של המספר' שיותר מעל ח iה t T הנוצר על-ידו . משהוא משרטט כעיקרנו הלא- •• אורי כרנשטיין הוכיח את עצמו פוסק את פני כעלי החיים ו~;ככרם היא י;ןה זג~ 9 ה במשך שנים רכות כמשורר כעל - ה"אישי" והקבוצתי - הוא ~ל iJי=~ . קול ייחודי, צלול-הנעה. מאיר בהבזקי מודעות את מפגשו של האדם המטייל עם ג'ונגל דמיונו סיפורי-מסע עשויים למשוך עליהם משככר, עם פחדיו היונגיאניים, עם זה, :p ךש;ן 7? לס?ת, כקלות יחסית מימו של פרשנות תחושת נפרדותו האנושית כהוויה זגגרז:דיל ל~ע 'ך . פילוסופית. מאז נדודי אודיסיאוס קיומית אחרת. ועד הרפתקאותיו המופלאות של מאנגלית : עורר פלו הנסיך הקטן בדרכו מהכוננית ושל אלא שכל ה"רצינות" הזאת, נא- אל כוכב-ארץ' קיימת כנו כנטיית-ל מור, מתבצעת כאמצעות זקז;זלף לראות ככל עלילת מסעות ארצית, קווי שכלאחר-יד' ללא מחויכות לפעמים נראים כתי-הקפה כג ' רסה מודרנית לערי-מקלט . רבעי השלכה של נפש האדם המתלבטת ספרותית-תיאורטית כלשהי ., חי בברלין> את תגיבור כזאת פגש וולפגנג היירו (נולד כ 954- ן כדרכה ל"גילוי עצמי", לאומדן אולי זאת הסיכה המרכזית שכגללה שירו . כעין תמימה אין חדשות מרעישות כסיפור שלה , אכל ןכעי נכון של כיוון חייה וכ . ו' .וכר' מתקבל' לרגעים, סגנון הנתונים הרנטגן אפשר לראות איך נקברות החדשות האלה כארונות .מתים כילדותי משהו, כתמים-מבט, ניתן ", קובץ םשירי עךךך פלו תרגם את השיר מתוך "SU.I FJ T ROUYF אביבה ברושי : קצה החוט ) רומן <; שוקן ;1991 תוך תקופה קצרה הוציא כרנשטיין לומר: דו-לשוני (גרמנית-אנגלית) שהופיע לפני כשנה. שני ספרי מסעות (הראשון נועד "שעות ישבנו' מסתכלים אל כור בקומה זקופה (פרקים כגלוי לילדים, והשני - לכעלי המים הריק, הצהבהב והבוצי, כתולדות הלחימה הסתכלות ילדיה שכין הקוראים הנוצץ כשמש, כמו צופים המ- הפרטיזנית כיערות הבוגרים כביכול), וללא קושי ןנית ביטים אל הבימה הריקה ואילו נארוץ') ; עורך : המש ותחושת החום (המעיקה דמע- אף לרגע את ;כן הנקרה האירוני לתרגם חלק מ"רמזי הדרך" שלו ' ההצגה איננה מתחילה ." ולמ- קלכהיים ; ארגון ייפח כוודאי), ואווילותו האיטית המודע אל הבדיעבד הצפוי לו עוד הפרטיזנים לוחמי בעיקר כספרו השני' הנוכחי' לשב- רות התכונה החגיגית של עשרות של המדריך השחור (המעצבנת מעט-קט כאשר הכל יהפוך לסיפור המחתרות ומורדי הגטאות רירי הרהורים פילוסופיים כרכר האנשים שתפסו כהתרגשות רכה כוודאי) ; כשארים כקורא רטטים שהיה, כאשר "אנחנו (ככר' תוך כישראל ;1991 תמהו החיים ומשמעות המוות, עמדות תצפית והחליפו מקומות של אוויר צבעוני וריח הרוח כלום של זמן נזיל) ניתקנו והלכנו הזרות, הנדידות, הויטאליות -הקמ כדי להיטיב ולראות, והכל כשקט מרדכי בר-ארן : ראתג ורטינות ירוקה וסבוכה המוארת ונותר לכו דק הסיפור' לספר אותו - הדרך למבצע אית, ועוד ועוד . גמור וכחרדת קודש, הייתה לי הותגר בשמים מוגבהים או כמוכים-כבדים למי שלעולם, כעצם, לא היה קדש 1956; זהמרכ תחושת כרשה : לא זאת הייתה אפ- זורחי עננים בוהקים. מסוגל - שכן גם לספרות יש למורשת כן-גוריון • ארג' אלא שנראה לי שמכל אלה, דווקא ריקה שציפיתי לראות - אפריקה מגבלות קשות - לראות אותו כן-גוריון ;1991 מהמאמץ הקרי - פראית ולא מאולפת. טרזן לא יבוא מכל אלה על עטיפת הספר תמונת ג'ונגל כפי שאנחנו ראינו." (עמ' 83(. סטלי הכרוך כנתינת שירה, מהח- לכאן אף פעם, אמרתי "לעצמי. לבנות ולהיבנות - של אברי דרסו - חסרת צללים, תנועת הכובים כגרמניה שיכה רחבת-היריעה הכרוכה ככ- ואני הלא ראיתי כעיני רוחי תערבו ניתן היה לשאול' כנהוג -מיהו נקייה מחוקי פרספקטיבה כלשהם, 21920-194; עורך : ידידיה תיבת פרוזה בעלת אמירה משמ- מכוסות כעדרים דוהרים של ג'יך- פלס ; בית לוחמי תהגטאו וככתוכים שי?לכד - עולם שמ- "בדיוק" קהל היעד אליו מופנה עדתית - ניסה כרנשטיין -להש פות ואריות, להקות של ציפורים והקיבוץ המאוחד ;1990 חוץ לנוהג ח~ינו המוכר, שכהם ספרון זה, אלא שעל פניו נראה תחרו הפעם . כמו אנ לומר - המקדירות את השמים כמו ארכה, מתרשם המספר ומחייך לעצמו שהיעד אינו הקהל' כי-אם פינוק מרים ילן-שטקליס : לשפן מה נסיעת-טיול עיקרה כקורטוב פנתרים לעשרות עוכרים כגאות ועל עצמו, ונסחף מעט אחדי הכתיבה המתלטפת, שכל המעוניין יש בית (ילדים) ; דביר ; ה~סיקה שיש כה מקשר הטנור שוטפת ומשאירים אחריהם גלים האסתטיקה המרגשת-שוכה, ופוקח להכות מלטיפותיה, ככל גיל שהוא 1991 למציאות הפרגמטית, מהשיעכוד של עצמות. אבל כלום מזה לא לקראתה עיניים ילדיות של ראיית - יעלה ויבוא .• הסובייקטיבי להוויית האילוץ האי- קרה : כשנילי היער שנם םבצהריי נורית זרחי : יתוקנו לזלז עולם ראשונית, ועם-זאת אינו עוזב שית ; כך גם מסע כתיבתי הלז - החמים לא נעה אפילו לטאה." וךזי~ה ) ילדים); ;דביר 1991 אין כר יותר מאשר שאיפת שע- (עמ' 13-14(. שוע מחויכת, מקלילות מילולית אין ספק שממרווחי השורות המתרפקת אל זרימתה המתעדגגת . עולה בבהירות גם המשורר שכ- כפעם הזאת, כמו-לוחש לנו ברב- מספר' ואולי בעיקר הצייר-משורר =:י: r שטיין כטון חברי-אינטימי, ראספ שכר' הקולט עד-דק את צבעי rn לכם "אמיתות" פשוטות, מאלה העולם שכר הוא מסייר . הקטעים ~ שדחקתי לתוכי מזה שנים בשל פך- הקטועים-קצרים, כולם, נראים כצ- L גדל המשמעת המאיים של המשורר ברעים כאקוורליות מעודנת, ויותר המהוקצע שבי - תא ה"אמת" משנרדף מהם ריח החיות (העז 6 על אשתי' שאת שמה הנכון -שד לא פעם בוודאי עד לכדי דחייה), גלידן 138-139 שלום וצבי ויהיה ייחודם גדול ככל שיהיה. וים : "על רדנה של הציונות", שדדה האמונה, שאין לדחות את ייחודה והבעייתיות הנדונה בה שעיקרו בחינת הנחותיה הראשן- העניין החברתי, דהיינו את כב- מקודם מבחינות דנות בעובדה, נדת, הן החבדתיות-תדבותיות והן ייתה של חברה אורגנית וצודקת, שלא הייתה זו תנועה לאומית של המדיניות, של הציונות ; "מדינה לשלב מאוחד בתהליך ההתעצמות ~ ;כ אין שלקר את חיש עם ~ישב בארצו ולחם לעצמאותו . בגין מצבו המיוחד של העם היהודי היה על הציונות בראש וראשונה "להשיב" את העם לארצו' ארץ שהייתה מאוכלסת בעם, ולא כפי ומדיניותה", שבו מנסה דוט- בשטרייך להתמודד עם בעיות אקטואליות של מציאות מדינית תוך הזדקקות לאמות-מידה ציוניות והומניסטיות-מוסדיות שמעבד לה ; המדינית. זאת מתוך הנחה שפני הכלל "מתעצבים בכל שעה ואין להפריד בין המציאות לבין הפנים". בעשייה הציונית השתלבו שיקולים רעיוניים על טיבה של החברה עם ביקורת מפרים • -.,,;:;:; ופעת ספדו החדש של נתן 11~ואך~~~שב~~~ _:!ב ~~~;ה תהייה ומבוכה כימינו' באה יותר מכל לשמש כעד מוכיח להתמרד- דרת אינטלקטואלית אמיתית, שזה שנות דוד נעלמה מהזירה הישדא- לית. מאמרי החיבור שלפנינו נכתבו אומנם כ i? ~נים לאתגריה המיידים של המציאות, כדוגמת התמוך- דרת עם ההשלכות שיש לשלטון כיבוש, יחסי דת ומדינה, הזיקה שבין מדינה וחברה, המשכיות ושינוי ודומיהן . בדם, התמודדות זו נעשית מתוך מצע תרבותי' רוחני ואידאולוגי רחב, שלאודו בוחן דוטנשטדייך את המציאות מזה, ואת תיקונה מזה, במעין היזון-חוזר בלתי פוסק. כלומד דו-שיח שההוגה אינו מאבד בו את עצמאותו בהתייצבו מול המציאות. ההנדה הבוקעת מקריאת מציאות ביקורתית זו של כל אחד ממאמרי החיבור הייחודי המרובד' אינה אלא ההנדה הישנה, שזה מכבד כשתנחה או הושכחה, ש"באין רעיונות מנחים, המציאות אובד לה מצפונה". על מנת להיטיב להתמודד עם המ- ציאות החבדתית-תדבותית שבש- תגרה, שב דוטנשטדייך ובוחן את יסודותיה של התשתית, שעליה נוצקה המדינה. דק בחינת סגול- ירתה וייחודיה של התנועה הציונית יאפשרו לנו את בחינת הקיים והחולף, תוך הצגת השאלה שחשב הרצל בטעות : "ארץ בלי עם". כך, בדדך של פרדוקס, ניתן לומד' שדווקא התגשמותו של אחד מחזונותיה המרכזיים של הציונות, קדי : הקמתה של מדינה דינן- בית, הבליטה את אי-הנורמליות שבהוויה היהודית, הנובעת משני טעמים - האחד' כפי שמציין דוטנשטדייך כמאמדו על רעיון התחייה של העם היהודי' הוא שמדינת-ישראל חינה גם מדינה של חברה וגם מדינה של עם. בעוד ש'חבדה' מציינת יש קונקרטי, הדי ש'עם', ובמיוחד העם היהודי, אינו בעל הגדרה. טעמה השני של אי- הנורמליות נעוץ באחת ממטרותיה הראשונות של הציונות, ובמיוחד של הציונות הידועה כ"ציונות מדי- בית" או פוליטית: תנועת ההשכלה, כמו-גם יורשתה מבחינות דנות - הלאומיות היהודית, העמידו בלב תפיסת-עולמן את השאיפה לנורמליזציה של העם היהודי . בדם עקב נסיבות פוליטיות וחברתיות, הן פרטיקולריות והן בינלאומיות, ובמיוחד עקב ההתנגשות עם הל- ארמיות הערבית, לא הוגשמה הנו- דמליזציה. זאת חדף, ואולי דווקא, עקב הקמתה של המדינה היהודית. ספדו החדש של נתן דוטנשטדייך' בין הנחות-יסוד למציאות, בא בעיקרו של רבד לענות על השא- לדת הנדונות בכשלדן הנודמליז- ציה, והוא הופך למעין מודה-דדך לביקורת החברה הישראלית. מכאן הידרשותו ליחס שבין "משיחיות" ו"קידוש המציאות", כמו גם "קי- דושה של הממלכתיות", שאותו- תיה בולטים בפועלו של בן-גוריון' אשד אימץ את רכיב ה"נודמליז- ציה" של העם היהודי, אולם תוך ואחרון אחרון - "הלכי דוח ואודח חיים", מדוד הנדרש ל~דט ולמעמדו ניצוד אוטנומי על רקע בעיותיה ש.ו~ החברה והמדינה היהודית. נקודות מוצא נוספות שמעלות אבחנותיו של דוטנשטדייך לבחינת מקודן של המבוכה והתהייה שה- חברה הישראלית נקלעה אליהן '\>',• נחו רוםנשםרייר ביו הנחו nםו ·- למציאות נ/ם עודב הן השתלטותה של המציאות עך המחשבה, וארנון הזיקה שבין חברה לבין מדינה. פירושם של אלו הוא ש"מחמת המאבק על התנאים לחיים נדחה עניין תוכן החיים ונעשה משני." חריפותה של בעייתיות זו' דהיינו של השתלטותה והתקדשותה של המציאות, ובמיוחד התקדשותה של המדינה, תי 1$ אם נזכור ש"המ- · י ציאות הייתה בשבילנו משאת נפש - וכיצד נבוא לבחון משאת נפש מתוך קריטריונים חיצוניים לה, כביכול?" הוסף לכך שהמציאות - רוצה לומד : המדינה רמוס- דותיה - היא גם משאת-נפש וגם נשק, "וכיצד נבחן את הנשק שבידינו על-פי אמת-מידה זולת שיקולים תועלתיים. כזו' לדוגמה, הייתה טענתה המרכזית של תנועת- העבודה הציונית : "ככל שהפרט מוסיף ומשקיע תוכן במעדנת שאי- פרחיו' ככל שלא יסתפק בהתעצ- מותו של הכלל היהודי' אלא יבקש גם את עיצובו החברתי היומיומי בפניהם של המוסדות וביחסים שבין אדם לכלל ובין אדם לחברו, וככל שישקיע יותר בתוך הכלל יהיה דבק בו יותר וירצה בטובו" (עמ' 287(. המחשבה הרעיונית-חברתית חת- רדדה, עד שכמעט ואיננה קיימת עוד בעולמנו כיום. זכות היא להוצאת "עם עובד"' האמורה לשאת חותם מייסדה - בדל כצנלסון - להפרות ולעודד את ההוויה הציבורית שלנו בקובץ מעין זה. בהקשרי מחשבות אלו ובזיקתם להווייתנו טמונה חשיבותה של אסופת התשובות של ב' דוט- בשטרייך למציאות זמננו . אסופת המסות הייחודית 'שלפנינו' מונחית על-ידי האמונה שאין לשלול את כוחה של המציאות, ותהיה זו מדי- בית, חברתית-פוליטית או כלכלית. בדם, ללא רעיונות מנחים תאבד המציאות את מצפנה. משום כך מטעים דוטנשטדייך ללא ליאות ולאודך כל מאמרי האסופה, שרע- יוכרת חייבים להיות מנוסחים בזיקה למציאות, אולם תמיד תוך דבקות בשאיפה שגם יעצבו את פניה של מציאות זאת. כבד מראשיתה היה אופיה הסגולי של הציונות מדידה במציאות. דק טבעי הוא, משום-כך' שאין לתת למציאות להיות הפוסק האחרון . כלומד אין לקדש את היש בטענה שהיש הוא נתן רוטנשטרייך : בין הנחות-יסור למציאות; עם עובר ;1991; 334 עמ' היכן עומד היום רעיון התחייה של העם היהודי ? ואכן הציונות, או הלאומיות היהודית החדשה, הייתה תנועת תחייה בעלת מן- כיבים שונים, שלא תמיד תאמו הדמונית. פעמים התכוונו להתחד- שרת הויטאליות, לשיבה לחיוניות, קידוש מושגים שלהם ולתנועת תחייה במובנה הרחב אין ולא כלום. טענתו העיקרית של דוטנש- טרייר' העובדת כחוט-השני לאודך כל ספדו' היא שהן התנועה הציונית והן תנועת-העבודה הציונית לא ניסחו את מסכת רעיונותיהן לאוד יעילות הנשק?" (עמ' 285(. כפועל-יוצא מהשתלטותה של המ- ציאות המדינית ומהתקדשותה, הפכה המסגרת המדינית והמצי- אות שנשאה ונושאת אותה, לישות שמעל לביקורת דעיונית-אידאית. מצב זה נושא נקדנו פתח למציאות גם הנכון והצודק. חתום על • 7711AU מגמה שמייצגה הבולט היה מ"י התמרדה שחלה במציאויות של הדת-אסונות. בדדיצ'בסקי. מאחד שהוא ודנים המדינה הקיימת. כתוצאה מכך אין מן הראוי להוסיף שבמרכזו של אחדים כמותו דאו סתירה בין במסכת רעיונותיהן כדי לעצב את חיבור מופת זה מוצבת האבחנה שיבה למקודדת לבין זיקה לחיים הממשיים, היה מוכן לוותר על המקורות "כמדלדלים את מעיי- גרת היצירה ובולמים אותה". לצד מרכיב זה היה גם מרכיב השיבה למקורות, לארץ, לשפה וכדומה. התנהגותה של החברה היהודית בארץ-ישראל' וקל וחומד שלא את אורחות חייו של היחיד. ניסוח מסכת רעיונית, שתוכל לסייע בעיצוב אורחות חייהם של החברה והיחיד, מחייב, בראש וראשונה, הפודה בין "ערכים" ל"נכסים", שהידרשות אליה ואל יישומיה מחייבת מאמר נפרח בין סוגיות- היסוד הנוספות המצריכות דיון נפרד : הבעייתיות ש"במשיחיות החילונית", המועלית תוך ויכוח הירחון לספרות ת*תרבו *חברה * מחיר מנו• לכול משלוח 90-· ש n הלשנ )10 (חוברות ומרכיב אחרון שעליו עמדה הצ- הידרשות להנחות היסוד של הוו- עם תפיסתו ההיסטודיוסופית של יוכרת המדינית היה השיבה לנוד- ייתנו היהודית-ציונית בזיקתה למ- ,, בן גוריון (דאה עמ' 303-293(. ,,•••••••~1~~\' מליות. אולם ייחודה של הציונות ציאות. ואכן הספד שלפנינו מחולק ~-~ אינו נובע דווקא ממרכיבים אלה, בהתאם לתפיסה זו לשלושה מדו- בדם, בבסיסה של העשייה הציונית ; llllilll1 7 יולי-אוגוסט 1991 מזה / צוד ישראל, שומרנו ..." הדוד הצעיד ממנו כקרב השידה מתוך ·> ץrר~rה ... ,לב.שמת צ~ר> - הישראלית. עובדה זר היא המא- פשרת - לדעתי - לאלון לי- לפנינו שודרת שיש כהן כעין הד רליגיוזי, שהדי הזיקה הרליגיוזית צוד סינתזה מסוימת כשידתו כין שתי התפיסות : ה "כנענית-ילידית- נטועה, אף היא, כשידה זו מראשית עכשווית" רה"יהדרתית-מרדשתית- התהוותה, ולו גם מבוטאת היא לפעמים כדדך ההעל.ם החלקי י או היסטורית". כאמצעות המשחק הלשוני • כמו ניסיתי להעיד העדות אחדות כיחס כמקדה שלפנינו, כשהביטוי "צוד לדאיית הנוף הארץ-ישראלי אצל ישראל" הוא גם וריאציה על w ם אבדר אלון י ואף כי הדוגמאות האדם שהשיר עוסק בו . אגב, שהכאתי לקרחות מספרר החדש מעניין לציין • ש~ן השירים הקו- של המשודדי הדי שההעדות עצמן מוניקטיכיים כיותר של אלון הם חלות למעשה על כלל שידתו י אותם שירים העוסקים כנושא של וספדו החרש דממה דקה ודוקרת מוות ספציפי או כאזכרות. זאת, משמש כמידת-מה דק עילה לומד אוליי עקב המוגדרות התימטית את הרבדים. מה גם שספד חדש שכתשתית השירים הללו . וכמוכן י זה מצטרף כחוליה ארדגאנית, מוות וקבורה נקשרים שוב ושוב למעשה ככל ספד וספד של משודד אל אדמתה של הארץ י כשהמשודד זה, אל סך-כל עולמו היצירתי, - הן מבחינת השקפת עולמו ללא מהפכות-עצמיות, אך מתוך והן מבחינת הדגשת עולמו - נאמנות-עצמית נדידה, ותוך רקימת קרוב לאין-עדרך יותר לגישתם של ידיעה שידית נרחבת, הנטועה אנשי העליות הראשונות מאשד להפליא כתרך הכאן והעכשיו- לגישת דוב כני דרדרי אר לגישת לא-עכשיו. • עמוס נבון ת·~ךJזן ע~ו ז; דi~גי~ רק 7i ת~~ ס~יג:ם wת~~ח~ ~ל ;ח~~ . רי קרום רידךr ןק. 6ה~ ,· . ~לא ךמו~י ק~~ז:: ז;נ~~י י.קןכ;tן ::זש~ןה מחל;ת הפנים המוגפ;ת T 0 0 -T -: ז;נו;ר~~ך ~,::זr:ז7 ,סלה ר~~ר;ף ::זמ 'r:זQ~a ר ל~ Q ~ת ::ז;יpg ~,ה 7 ~הל קךב 7? ף~~ ~ם wי~ג;: ~.רא :;גזקמוך;ת ר iע 7 ~ר~ית ס~:ד י fהקןה 7~יקג;:ז:: ~ל זכן.די זק;ןנזות. iJ ק~ןן ~~7 ף ת;זנgזז:: ף~ז:: ~עור;ת ~, ~.רת ך'פךrל ז;ילז;נים ןךך~י ::זגוף 'רר;וpןז::i?. ד ך~ם ז'את ~י~ף ~יש זP.ןpהr:ז~י ~לא ז;ני aw~ד rף·שדrל ~ת ::זש;ד;ת כמ; לפו"מ בטנה מז'המת :• :• : T : • : • : ממעיל חסום נכפז-ן;ךי פרחים 0 0 • T: •• : -: T : וכאלו שהח;ל נחפר מעצמ; : -•• T : :• -:• • : ך~~ה זק,ו;ר::זרק א;ת; ץר.[!ר;ו: ::זגוף ~ל ~גי ס~ן~ה :P ז;נ 77itf סלול ר.רר םיכ;tןר;ונ;ז ך~ים 7iWfה Q~W ה ~re ף ~~ז;נירי !1 ~ים ס~~ז::ך ;:זפ;הר ~סם ך?;?? g ם לעז,?ק Wf ~ב;ת .חז:: 79 ~ך ~Q ה יק~,pזשחךר;וpן~ תז:rסנ;ז7ת;קג;:~ ז:: 7 ס~:ם נבר ש;מע למפרע את אנ n ;ת הדוחה ל~ w ~~סדי ":~;~ס T T : T : -,'' להסיר את פני המשכה •• -•• 0 0 : T -: ." T ערת הסמלית והאלגורית, והיא-היא המסד והטפחות כהתייחסות אל אדמת הארץ י כעוד אשד מדאות- העיניים מיועדים אך להשלים, כש- לעתים הם אפילו מפריעים להת- ייחסות אל הארץ כאל ארץ-הקודש. הגישה הראשונה - ניתן לכנותה "כנענית-ילידית-עכשווית", ואילו את השנייה - כקווים כלליים כ"יהדותית-מודשתית". אשד לשידה העברית של "ךןך- המדינה", היא נמשכת כעיקרה אל התפיסה הראשונה, כלומד אל ה"כנענית-ילידית-עכשווית". שידתו של אבדר אלון י לדעתי • הינה שידה שיש כה - על רקע הדומיננטיות הנופית שלה - משום מיזוג של שתי הגישות גם-יחד . כדם, זכודני ראיון שעדנה עיתונ- אית מחוץ-לארץ עם אבדר אלון • כנוכחותיי והנה הבהיר המשודד כשיחה זו את "קווי-המתאר" של שידתו • תוך כדי תיאור מסעותיו הדנים כמדבריות - כנגב, כסיני וכמדבר יהודה ; מכיוון שהראיון הוכן עבוד כתב-עת כנסייתי-קתוליי הושם בו הדגש, כמוכן יעל המשמ- עריות ההיסטוריות הקשורות כאת- וים השונים, ואולם הדבר נעשה על-ידי אבדר אלון כה כטבעיות וכה כרגישות, כפי שיכול לעשות זאת דק אדם שחי וז(~~ים ללא- הפסק את הנוף על מימדיו השונים. ואומנם י כדי לעמודי ולו כמידת- מה, על גישתו הנופית של אלון כדאי השידה, ניתן לקחת חומדי המחשה כמעט מכל הספדים שלוי מן הראשונים ועד לאחרונים : ם:ז::"ה!ז:: זק.לןה w ~דות יוךדות ;ד~~ t? ה / ~ז(ע ~ריוכת wר w דות שוקעות ~חול ך~ין /9 ~י י~ד~ז:: .תכrיר~ עוך:;גים ךעוד י.ל?זכ;t/ ~לס t? ה ..." - כותב הוא בספדו החדש דממה דקה ודוקרת. ואכן י הנוף מקיים כשידתו של אלון את מכלול הקו- נוטציות שלו, הפיזיות והנפשיות- סמלניות, כי ב;::" o/ :;גילו ז:: t? צוק ~~לו ~ןאוהו ז..ו::ז~לע זק.לו". כלומד, המ- צוק ההדדי כמוהו כאישה (חוה) שנלקחה מצלעו של הגבר (אדם), כשהוא שואף לאחד מכן להתאחד אתה, תמיד. ךכך י הנוף עובד כשידה זו י לעתים קרובות, כעין תהליך של אינוש והוא מתקשר אל דמות ה"אני" כאורח פנימי • כשם שהוא מתקשר גם אל דמויות כני המשפחה, וכן אל דמויות של ידידים. ראש- לכל : ידידים שאינם עוד והטמונים כין דגני אדמת הארץ . גם כספר הנוכחי מוקדשים פרקי-שידה של.- מים לקרובי-נפש שהלכו לעולם : "... כששככנו אנחנו במטות ננחת w:י / ~ט~ P.י _ · ל;לה 11- רס-~ים /~ אוהבת לוטפת / או חלום שלו ך· גוה ·Ri ופר ~ל ~ן~ה ~דר~~ת ~ ·· דס / ך:ןיו תול~~~ז:: 67? ןקות ~ל i ה ~ך~ךת / דק ::כו~כ זוו ry ה ן 1$ ה ~ת ~לנו / דו~ה ~ם ~ת ~ל.ה י,?:~ו..ז.קז א נדר אלון איתמר יעוז-ק. 9 ט שירח הממזגת שתי גישות-יסוו אל ףהנו יהישראל •.:::.זכ.: ·j הר מוקדם ומהו מאוחד ~·• כעולם שידתו של אבדר lili אלון - לא כנקל יעמוד על כך הקורא ללא מעקב צמודי או ללא העמקה כספריו השונים של המשודד. כי הדי מעטים הם המשודדים כשידתנו כת-ההווה, הנאמנים כמוהו םלגרסת-ראשוני של עצמם, הן מכחינה תסגנוני והן מכחינה תוכנית. כמוכן • ןאי פירושו של רבד • שלא חלו תתמורו ככתיבה זו . כך למשלי אין קספ שהיסוד ה "משחקי ככיכול" קהתחז אצלן כשנים האחרונות, כשם ןשאי ספק כי כעת האחרונה גבר כשירים אלה גם היסוד ה~לגי. ושעיקר הפניית המבט אל נוף .הנעורים ואומנם הזיקה אל הנוף • על והיבטי השונים, אוגדתית היא כעולם ישיד זה שלפנינו - תוך שילוב ףהנו הפיזי ונופי-הנפש, עד כדי תהיו שילוב זה כעין פריזמה שדדנה םג ניתן לחרוד אל מרכיבי הווייתו לש המשודד. הופעה זו מקבלת . כאן משמעות ייחודית לאוד העובדה, כי כמצי- אות הישראלית אפשר להצביע, על דדך ההכללה והקיטוב, על שתי גישות-יסוד אל הנוף : מחד גיסא - קיים פולחן נופי-הטבע של ארץ-ישראלי אשד בא על ביטויו י לדוב, כמסגרת טיולים ומסעות, שראשיתם ככתי-הספד • המשכם כצבא, והם מלווים חלק ניכר מן הציבור הישראלי לאודך כל השנים, כמעט עד דקנה וש;כה . אלה הם טיולים ומסעות שתכ- ליתם (לכד מן ההנאה שכרבד) לקשור את לכ המטייל אל מדאות- העיניים, ודדך מדאות-העיניים וה- נוף - אל "אדמת המולדת". אך מאידך גיסא .- קיימת הגישה המ- כיאה אתה, אפריורי, את המשמ- ו:וי ו~ . ביקורת מפרים •UJ ירה אבדר אלון : דממה דקה ודוקרת ; הקיבוץ המאוחד ;1991 8 גליון 138-139 חנח יעוד פרשנות (שם, שם). ואכן • הקשר בין חקר הספרות לבין חקר הלשון רחפי- לרסרפיה של הלשון הוא אמיץ ;בירתר (ראה, למשל, ההשפעות של מחקרי נ' חרמסקי על חקר הספ- רות) אולם יש לציין' כי התפיסות (עמ' 285(. לסיכום ניתן לומר . כי םהדרכי שפורטו בספר פונות מן הפרט אל הכלל בחלק הראשון • המציב במרכז את המלה המנחה, וחיפוש אחר החרקים המציינים את הדימוי . tג: 1~ • הבין-דיסציפלינרירת הן מצומצמות המטאפררה התמרנה וכד', ואילו ביותר כיום. ה"שרתפרת" בין חקר החלק השני "פונה להסתכלות מכ- ביקורת מפרים ב~כלולה הספרות לבין חקר ההיסטוריה, לילה יותר בצפנים ארכיטיפליים, למשל' הוקפאה במשך דור שלם שמקורם באינטלקט : שאלה נתב- לפחות, ואילו הלגיטימציה ל"שי- בית העומק, עמידה על סף התהום שירה• תוף פעולה" עם מתודות מחקר במרקד האמרנתי אר החזירני-מיסטי וממצאים של תחומי הפילוסופיה אר מראות יסוד מן הטבע, ולבסוף n· קר הספרות בישראל - רק מתחילה להתרקם מחדש המתודות של הספרות המשורה . כיום מתבסס על שני (בספרר של ברזל מקבלת השותפות הילל ברזל המחייבות דילוג מתרבות לתר- סרגי חוקרים :1. חוקרים חלל ברזל : הזר לגיטימציה מלאה - ראה עמ' כרת, מלשרן ללשון" (עמ' 316(. המתמחים בדרך מחקר מסוימת, והפרשנות, אלא מיישם את שיטת 145-150(. רכך מועמדות במרכז הטקסט חי- דרכים בפרשנות ובשיטה זר הם פועלים במשך מבין שפע הדרכים המוצגות כמ- הפרשנות המשולבת במערך עשיר צירה כשלעצמה וההתבוננות בה, שנים רבות ;2. חוקרים המשלבים החרשה ; ברא לספר - ההצגה והיישום ומגרון של יצירות מתחומי השירה, שהפרשנות היא אחת מהן . מכאן שיטות מחקר שרנות, אם לצורך אוניברסיטת בר- הפרוזה והמחזה, וזאת הן בספרות מעניקים מעמד של עליונות לטקסט הספר דרכים בפרשנות החדשה המחקר הבודד ראם לצורך הספרותי, וזאת על-ידי חלוקת העברית והן בספרות העולם. דרכי- הוא ספר מעניין • חשוב ומשמערתי אילן ; תשב"א ; מחקרים נפרדים. פררפ' ברזל הרצף לשניים :1( הדגשת המלה העזר לסטרוקטורליזם למשל •- לאנשי הספרות הן באוניברסיטאות 348 עמ' נמנה עם מי שהוא מכנה בספרר ההיסטורי • הפסיכולוגי וכדר' 2( התפיסה הו;וכלרלית. בהדגשת והן מחוצה להן .• "החוקר הנ~ליי". בספרי המחקר מוצגים בז'אנרים שונים. הדירן המלה הכוונה להדגשת כוחה הרבים שפרסם עד כה נגלה של המלה הבודדת כמלת מפתח, נסגר על-ידי הכללה, המחפשת ••••••••••••• ניסיון מודע . לשילוב השיטות את המכנה המשותף ואת ההנך- כמלה מנחה, וזאת מנקודת מבט השונות. הדגם המעודכן ביותר לים : "הסוגה ההיסטורית רהבירגר- המלש ~:)·~ הסמירטית-סמנטית. של השיטות המשולבות הוא פית כמטרה לניתוח סטרוקטורלי- ספרר האחרון • דרכים בפרשנות החלק השני של הספר מוקדש סינכרוני הציגה קרשי בתחום החדשה. הספר מעיד על עצמו להצגת התפיסה המכלילה, תוך הרצף. הסוגה הפסיכולוגית מציגה שהוא מכרון להצגת פני הספרות הצגת "טיפרלרגיה של יצירות רשי- קרשי בהעמדת היצירה על בסיס של בעוברי בבית שאן "מתאוריה למתודה" (ראה השער מרש בצפנים הארכיטיפליים". חלק התנהגות אי-רציונלית . אי השפיות הפנימי של הספר). הוא מציג זה של הספר מכרנה "דרך הז;בכ- במקרם השפיות." (עמ' 222(. ~ג~ אוטובוס פו.רם-עו~ד תפיסות תאורטיות שרנות ומיישם לול", והוא מדגיש את ההיבט דוגמה ליישרם נרחב של הנחת- . ר~ף זק:פון' ~p ל .תונוכקt . . . . . אותן בעזרת מפתח מתרדי' תוך הטיפרלרגי, הארכיטיפלי והחש- מוצא הוא הפרק "צרפן ארכיטיפלי הסתמכות על אוצר של יצירות רראתי . ניתן לומר' כי בשני חלקי וק-תולנז:r~R ה-קולה זולה מן הטבע, עירן מדגים - מכ- בשירה, בפרוזה ובמחזה, וזאת ~ל ~פולה, f ~ל ::י~~קים הספר פועלים אותם עקרונות פר- לול שירי ביאליק". הנחת המוצא הן במסגרת הספרות העברית והן במסגרת המכ~נה "ספררת עולם". שניים :1( בין היא, כי התפיסה של לרי-שטרארס :•T••:••• נבכי יבש לצדי :פבישים. הבחנה פרשנות ••: "פותחת וסוגרת", כלומר בין פרש- מציעה "צרפן ארכיטיפלי שמ- ברזל מעיד על עצמו • כי תכליתו גרת "חד-כיוונית" לבין פרשנות קורר באינטלקט. צרפן מן החוויה של הספר איננה להאיר תורות אצלם מוצא אני הבנה "מרובת מסלולים" 2( ההנחה, כי המיסטית, שהאמן נזקק אליה בי- חשובות שהשפיעו על המחקר ל bי~~ ס~נלו~~ ~ ~~:ל Tו jZ ת לכל יצירה ייחודיות משלה, המכ- צירתו". הדגם המורחב המופיע הספרותי, אלא להראות דרכי תיבה את דרך ההתייחסות אליה, בספר מופנה לשירת ביאליק - ז:ו~ים ל~בר f ~ית זtז~. יישרם שלהן בהוראת הספרות זאת-אומרת - אין שיטה אחת חילופי יום ולילה (ארבע ערנות ובכתיבה פרשנית עליה. (שם, עמ' ~דוד ~!לת .ראות ןל.ב ומפתח אחד הפותחים כל יצירה, השנה, ארבעה חלקי היממה) בקשר 7(. ואכן • ב"פתח הספר" קיימת ה~ה י~~ 7i כוד צול.ז:ו. אין "מפתח מסטר"." 3( הקדשת ישיר עם "לשרן המראות". תוך התייחסות לשיטות בחקר הספרות תשומת לב מיוחדת לחיפוש אחר כדי כך נבדק הקשר בין התש- משנות ה 30- רעד היום - תוך "דפוס העומק" בכל יצירה (אי- תית הארכיטיפלית לבין היסודות :פ~ד ןגךם וןזגן עו~ן קביעה, כי הפרשנות החדשה מע- מרץ גישתו . של לוי שטרארס) . התימטיים והיסודות הז'אנריים. האוכל נבם להאחז נואש ? בירה את נקודת הכובד מן המחבר --T:•• ז ••T 4( הכרה בכך' שכל פרשנות היא פרק נפרד מוקצה בספר ל"ספררת אל הטקסט ואל הקורא. (אילו צחור אבלם של ש:פונים • • •: T : ••• : בהכרח "מטרנימית", כלומר, הפרט המשורה - דיסציפלינה ומתרדה". פורסם הספר לפני 20 שנה המצוטט - תפקידו להעיד על האחד - כמסגרת להוראה בארני- גו.רד ~זמרת, ~חוד קנ;tז העתקת מרכז הכובד אל "הקורא" השלם. 5( החתירה אל הוודאות ברסיטה, והשני כשיטת מחקר. w למסלה ז-ווד:פית נבגדת. :• :• : • • : T • : • •. לא הייתה נזכרת, שכן בינתיים ולא אל הספקנות, לגבי מתן פי- ברזל עומד על כך' כי המ- פותחה שיטת מחקר המתבססת על דרש ליצירה. 6( קיימים סוגים חלקות האוניברסיטאיות החזקות "תורת ההתקבלות". יתר-על-כן • ~ל סךבות ~י 9 אן ~ך~ית שונים של יצירות וקיימים כלים ביותר הן עדיין המחלקות חג- ברזל טוען • כי הפרשנות החדשה שונים על-מנת להתייחס אליהם, קשורת בספרות הלאומית. לפיכך • ז;ני f אן ~ך~ת וז;ני ןךד ? היא בעלת "פתיחות גדולה יותר" רכן "מצריים רבדים בתרך היצירה, פונה "הספרות המשורה" לגישה מו~ק,ת ח'לי' חוןגת qןדות, ונכונות ברורה לבטל מחיצות בין המוארים הארה טובה יותר בדרך בין-דיסציפלינרית : השיתוף בין q זון ~ז-ורן ~דזהיב ~זוי ספרויות לארמיות, ולפיכך הוא של פנייה לצרפן ההולם ארתה" הספרות והאמנות אר השוואה בין מו jZ ~ת דiןוע גו~ת לואqז. מדגיש את הפיתוח של מה שמכרנה (עמ' 9(. עד כאן עקרונות מנחים, ספרויות. היות שהלשון היא "האי- "הספרות המשורה". לפי תפיסתו שהלל ברזל קובע בעצמו. ניתן כרת המגדירה החשובה במעלה הפתיחות הגדולה מובילה לכך • להוסיף על כך "עיקרון מובלע" של הספרות", התוצאה היא הגדרה אולי_ ~דךן גס ~~~זqד' שמותר להציע פרשנות של כתבי- המשתמע מכל ספריו : יחס של לארמית במקרם הראשון • ורק אחר- ננהש i יד -ול ' א ידעז-וי . קודש וכתבים פילוסופיים במסגרת כברד ליוצר וליצירה ויחס של כברד כך הוראת המשותף והמבדיל . חקר הספרות המשורה, רלהיפך. לחוקרי ספררת "קלאסיים" (כמ- מכאן נרבע, כי השוואה בין ביאליק ל~~ת ל f ש'ון~ -ן;כ~ ~ל "הפרשנות החדשה" מוצגת כשיטה יוחד לשיטותיהם של לרי-שטרארס וטשרניחובסקי אר סארטר רקאמי ~ז:ות היא זק~ש ,~ךכךד שלמדה להסתייע במסקנות של ושל נררטרפ פריי). לא יתקבלו בברכה במסגרת ג"החו ~ז:ות היא םקt~ םי~~~ ... בלשנים בני זמננו על כל סוגיהם : לספרות משררה", ולערמת-זאת "סמירטיקאים, אנתרופולוגים רפי- הספר דרכים בפרשנות החדשה השוואת הטרגדיה היוונית לטרג- 9 לרסרפים של התרבות ושל הלשון" אינו מסתפק בהצגת שיטות המחקר דיה השיקספירית תתקבל בברכה. ידלי-א 1ג 1 םט 1991 ו~ s שרית זמיר המסיימת בשיר חרף, עמ' 26(. ייחס בעקיפין לכתיבה ארספוא- שאלימלך פורש לא מאפשר לפענח וכתרך ה"זרם", הניגודי ל"צורה טית. אלימלך מתעמת בו עם שורה את ה'אכי' הסגור שלוי ואולי אפילו ברורה" - "טיוטות חיים עלי- של דליה רביקוביץ' (מתוך אחכה מרחיק ממנו. זרת". על כך הוא מעיד בשיר - אמיתית, סוף סוף אני מדברת עמ' בולטת מאוד נטייתו למקד את זמן ן~ ~ .ביקורת מפרים •שירה דרור אלימלך : אזורי מדיבה ; הרצאת ידון גולן ; תש"ן 1990;61 ':: !:;;;: 1 "צרורות של פחד בחוט שתיקח" ;;,. ;: ' רוו אלימלך מגלה בהד- ··.·.·.· ומנויות שרנות את רצונו במברך חדרים אסתובב (עמ' 31(: "קרעי אקורדים/ בונים את ;:rןרלpז הפרטי שלי". ומילון זה נותרי כאמור' סובייקטיבי מדי • בלתי מתקשר עם סביבתו, אף-על-פי ששפתו אינה מתייפה, ושומרת על ךזונ;י:ן ונקיונ;י:ן . חוסר הקומוניקטיביות אינו תולדה של הלשון . הדובר אינו "סובל" מתינות, הוא אקטיביסטי • ויותר מזה, הוא מהפכן י שמתלונן ש"אף אחד אינו חושב עוד/ על מהפ- כרת" (זמנים רעים, עמ' 14(. 29-30(, המתייחסת למשוררת יונה דולך י שהלכה לעולמה : "היה לך ~,ךת יפה ואנושי וגופני/ י 7? ."ןד.? לדעת אלימלך יש כאן ראייה "יפה" מדי של מוות, המתנגשת עם הזדהותו וקרבתו לדולך • שהייתה דמות מרדנית, נונקונפורמית. לכן תשובתו שלו היא - "וגם כעת את לא יונה טובה מבית טוב" (משוררת אחרת, עמ' 9(. לסיכום, נראה לי שניתן לחת- ייחס לקובץ ביכורים זה, כלמר- נומנט סובייקטיבי • שהקריאה בו נעשית בהתאם לנגישות האזכורים ושולית. את המתינות של המציאות חותך כתיבת השיר ;נפ~ל י או את הרגע המתועדי בלילה. ה "לילה" שהעלה שאול ברזליו על נס. הזמן המנוק,ה מהמולת היומיום השקרית והצבועה, המאפשר שקט, האזנה עצמית, .ת~יעב;:קt ה"לילה" של אלימלך מכי ' ל את חווית "האחר~ת", את אפשרות הפורקן לאינדיבידואליזם. (עמ' 39,30,24,23,12,10,6,5 ועוד). מלאכה לילית זו תקבל בוודאי את הכשן:י:ז בחלוף הזמן אם כשירת אבנגרדי ואם כשירה איזוטרית • אלימלך "במבנה על-צלילי! הודף עמ'. 1 להיחשב אמן טרטאלי וארוב- את הא'~ק לאט" (שם, שם). גרדי . טרטאלי • משרם שהוא מתעסק לאה שניר (דבר •90.23.11( מוצאת גם במרסיקה חדישה, נסירנית, יציר- שהעיקרון הפואטי י שמנחה שירים תית . "והייתי מהדהד כצליל." ואני רבים בספר הוא צמצום ככתב- לסובייקט שלך . העושר והמגוון מרים עקביא הייתי הצליל" (בלילה ההוא, עמ' בית ה" ::r ."~קי: תבנית המלמדת (.6 תמיד על תiיריהז" בנגיעה בעולם, ועל תמהתי כיצד ניתן לבקר שירה שנכתבת כ"אורנגרד", זהר מים את שפיעתו הפנימית של הפעלת מנגנוני סינון וריסון י החרס- מסאי, הרי הנס, שמבקש להוביל את כל המחנה, והרי הוא מקדים את שאר הרגש, המבקש לו מוצא בתבניות השיריות". (שם.שם). תכונה זו, הגדוד • והנה אנחנו הקוראים, ואף לדעתה, טוענת את השירים. המי- המבקרים נותרים מאחור • צועדים נימליזם, לדידה, הוא "מסה מרוכזת כמאספים. מתרגם ספרו של אלימלך הוא ספר שירה מעניין • המכיל סממנים של שירה בעלת אוריינטציה תרבותית מקיפה, שילובים של אמנים שן- נים, צורות שונות ,תויז:rוור~ שדות שונים בכפיפה אחת. מורגש שלע- המדגישה את הדחיסות דווקא מתוך עמדת הצמצום הפואטית". מאיה בז'רנו (בהערות לספרו של דרור אלימלך י מאזנים חוב' נובמבר-דצמבר, 1990 י עמ' (63-61 מאפיינת את כתיבתו ועורך 1,.,!J יכאל פרידמן י מסאי ומ- פרידמן רומנים עבי-כרס של ,, כ"כתיבה לירית איזוטרית למחצה, תים קרובות מרגיש אלימלך יותר עבור הוצאת -• תרגם ספרותי' נולד בקובל סופרים יהודיים קטועה, מלאה בחללי-שתיקה •• שבחבל ורחליך. מגיל ארבע הספרים -Wydawnictwo Dol קרבה נפשית ורגשית לדמויות כגון למד ב-"חדר". סיים את גמנסיה f noslaskie ורוצלב. בית-הוצאה -ש.ז .(, (ראה כותרת המאמר סקריאבין • פרנץ קליין (שעטיפת הקוראים למילוי וטעונים "תרבות". משך שנה אחת למד זה מפיק Q דרה מיוחדת של יצירות הספר היא מיצירתו), ג'קסון פולוק דורנו הרצוג, ונו', שמוזכרים בשי- ריס, מאשר לדמויות שמסביבתו בגרנובל שבצרפת, אחר-כך חזר קלאסיות מן הספרות היהודית . משמעות שמחוץ למלה". לפולין ועסק בהוראה תוך לימן- "ספררת עשירה ועסיסית זו שנוצרה שתי המשוררות (כאן י על-תקן מבקרות) מדגישות את הקרובה והמיידית. יש להדגיש דיו בבית-הספר הגבוה לעיתונאות. על אדמתנו" - טוענים מייסדי הצמצום במלחמת-העולם השנייה שירת הסדרה בהוצאת .W.D-"אף המצוקה היא תולדה והמצוקה. שההתייחסויות התרבותיות הנזכ- כקצין בצבא האדום ובצבא הפולני . אם נכתבה ביידיש, היא חלק בלתי של פחדי של בריחה מתוך מצי- רות אינן ברוח פוסטמודרניסטית, שהיא "ציטוטית" בגישתה, כי אם אחרי המלחמה נשאר בוורשה, ובה נפרד מן הספרות הפולנית." הסדרה אות סואנת, קשה . בז'רנו מוצאת סיים ב- 1961 לימודי עיתונאות פועלת במלוא התנופה וזוכה ליחס ש"אזורי מריבה" (שם הספר), הם תוצאה של תחושת קרבה רוחנית, "גם ריב עם הישויות הסותרות שעברה הפנמה רגשית. ושמצאה מועדף. ספריהם של שלום-עליכם, באוניברסיטה. ביטוי (לעתים אסוציאטיבי) בשי- ריס. באופן שאינו מבקש להתחכם. שניר מצביעה על "ריב ארכיטיפי פרידמן בשפה העברית, בפולנית גומר של פרידמן י רואים אור כבוגר הגימנסיה ה"תרבות", שולט איציק מנגר ושלום אש, כולם בתך- , שבתוכו עצמו" (עמ' 62(. ואילו החיסרון שבשפתו הסובייקטיבית גובל בחוסר תקשורתיות, ומש- וביידיש . על בסיס ידע זה החל כל אחד - בכמאה-אלף עותקים. המתקיים תמידית ביחסים שבין להתמסר לתרגומי ספרות יהודית, עבור אותה סדרה תרגם פרידמן גבר לאישה" עד שמתוך "אזורי איו חלקים סתומים, וקשיי אך- גון לקורא, סגכי אחר קוהרנטיות. ולספק אותה לבמות ספרותיות גם מבחר שירים מאת המשורר מריבה" "נובע גם אותו תהליך חשובות ברחבי פולין . האירי-ישראלי אברהם סוצקובר . פנימי של התכנסות וריכוז כל ומעל לכל מאפיינת את השירים כוחות הנפש כדי לעצב בשיר מצי- Literatura Na Swiecie- ירחון פרידמן משמש כיועץ ראשי ספרותי יוקרתיי המקדיש מדי חודש בבית ההוצאה .W.D ומייעץ גם מרסיקליות דיסהרמונית, הצורמת אות אלטרנטיבית". שתיהן מרמ- חוברת שלמה לספרות זרה מסוימת למו"לים פולניים אחרים. בנוסף, וצורבת כאחד . אלימלך מנסה זרת, כאמור • על עולמו הפנימי בעולם - הקדיש, הודות לתר- הוא יועץ ומורה בתיאטרון היהודי "לכ.r:ר ' ב צורה ברורה בזרם" (השורה הרווי הקשרים תרבותיים רחבים. גרמיו של פרידמן י חוברת שלמה בוורשה, ומלמד עברית ויידיש "אזורי מריבה" הם שדות, חש- ייכים לאזורים אישיים כמו-גם לאזורים בינאישיים (עוברת אורח, השחור חרא התוואי שלנר • עמ' 10 י 8(. אלימלך משתמש בשפה לא גבוהה, שיש לה נטייה לסגנון בו~ה ומחוספס, אם-כי נקי מסלנג, כשמטרתו לנער דברים מעטיפתם, לחשוף את עירומם ושורשיותם. דרור אלימלך לספרות יהודית. החוברת ראתה אור ב 1984- ונכללו בה יצירות מאת שלום עליכם, ממ"ס, י"ל פרץ. שלום אש, איציק מנגר, אלתר קציזנה ואחרים - כולן בתרגומו המעולה של פרידמן . את דברי המבוא לחוברת זו כתב סופר יהודי בא-בימים, סלומון בליס-לגיס, אף הוא מאחרוני היידישיסטים המ- בחוגים שונים ליד אוניברסיטאות ברחבי פולין . לאחרונה נתמנה פרידמן לעורך ראשי לאלמנך המוצא על-ידי "קהילות יהודיות בפולין". אלמנך זה רואה אור פעם בשנה, וחלק מכובד מתוכנו מוקדש לספרות יהודית. בראש השנה תשכ"א, הופיע באלמנך זה מדור שלם של תרגומים מן הספרות 10 קוויים בפולין . העברית החדשה. משוררת אחרת (עמ' 9(, המת- בשנים האחרונות מתרגם מיכאל שיר, שכדאי לשים לב אליו הוא • גלידן 138-139 עדין כוזבי בידי מספר הכותב רוסית בשם בוריס רקסלד . אבל דמות זו • שהיה בה חן (ולא Agata Tuszynska תפחו ;גזכותה של המחברת), נעלמה 1~1 לאחד מותה - בעמודים הוא- אגאטה טושינסקה רמספ שונים של הספד .1~ חבר הכנסת ~ורז • בעל הניר -גד פיה הזהה לזו של אסנת (הנ- ביקורת מפרים • סכימפולנית : יעקב ר~~ רצחת), אף הוא "הבטיח" הבט- חרת, אלא שהמחברת, :;בקוצד ידה, לא ידעה להגשימן . לכן סילקה אותו מהזירה, אחד- מכתב לגריגורי קנ i~יץ' : ר ~ א. עדי אופיר טועה. זה כך "סידרה" לו התקף-לב, בתיה גור : לינה ובסופו-של-דבר השתיקה אותו = פחות מספר .כיס משפחתית, רצח לחלוטין. י ג ם שני ספריה םהקודמיבקיבוץ ; מקסוול יתד הדמויות עדיין לtזי גרד לא הצטיינו במקוריות לא השוטרים מסחוב- י~;ך~ נ;סב זק.;:זך~ר;נ;תמקמילן ; כתר ; מיוחדת - במסגרת הז'אנר ל"א סי:ן מ;~~ים ~ק;ם f~זקה כרת ומדברות כבאליה -שבב 1991; שלהם - לא בשנינות הל- באליה, במטבעות-לשון חנך- 7tt ~י ~דים wקרר שרן ואף לא במהלך מעניין טות שאין להשתמש בהן אף ~~דל זקןךץ' ;:ז~ןר של התפתחות העלילות. אם- בסלון פסאודו-אינטלקטואלי ותלמיי חכם י~נ;:~ב;: 13::rןמ:וד כי בספדה הראשון היה נעים :-:•T T••משועמם. ומפתיע, במידת-מה, להיתקל ובאשד לכוחותינו הבטחוניים בדמותו של מיכאל אוחיון השהי לי ~ין ד~ר;נ;ת - הם כנראה מורכבים מבך- אז דק פקד . אלא שבמרוצת וים. דאה את מחלוף המסובב אני ל;מךת ייtבב;: ;:זק;גר;ת השנים התערפל האיש ועמם את טבעת הזהב שעל זרתו ~~ ס 1$~;~-ףל. זק.ל ס~~ן משהו . יכול גם להיות שהשמין . כשצדיך או לא צדיך . והבוס לעומת-זאת עלה בדרגה והפך נהרי - שאינו אומד אף משפט לסגן-ניצב. ךה:וךים יו:rי~ךfמ:ן 1 יא;ן אחד משמעותי ודק מצית סיגר שני ספריה הקודמים של גרד בנתער:ןכה שאת אפרו הוא מנעד לאודך נראו • על-כל-פנים, םכמועתקיו:ל;~ ~צל כל הספד . וכדי שיהיה למחברת מבחינת מבנה העלילות, -מ"בלן:ל~; סל;;; ל"א הי:ן T T •• • • תירוץ להחזקת דמותו לאודך שים" סוג ג' הרווחים בספרויות העמודים, הוא תוקע את עיניו ~מ:ןךים לר~ת ם~גt ס~ 9ר שונות, בעיקר בספרות האמ- ללא הפסקה במפטפט התורן . דיקאית (האנגלים מתוחכמים ואילו שודד הזכור לטוב מן החמלה חיתה רבגה יותר), ועם-זאת הייתה בהם -:-••"T -T : T T הספד הראשון • טרם גמד • איכות מסוימת. הספד הנוכחי • :p מ; ~W~ךם כנראה, את הנידה שנמזגה לו לעומת-זאת, אינו ראוי לדפוס. :;בי;ם ש:ןק בשוק מחנה-יהודה, והוא כשלובו בדוד גם כדומן-כיס זא סחר:ן בנחל;מ;ת עדיין חוזר על אותם משפטים ל"משדתות", הוא פשוט מש- שאמד בשני הספדים הקודמים, ד~-~ל:וזכ ;~~· ןג עמוות. הרמזים השונים לכיוון מבלי לשנות אף את .נימתםז:; זק.ל ·~~ אכן ן~נל~ל ד f ךה ~ם ~לחים הרוצחים בולטים כל-כך • למן ובאשד לאוחיון, שעלה, כאמוד, :p ן~ר ~יש ~ל . ר~ קיו:rן העמודים הראשונים שלאחד בי- לדרגת סגן-ניצב, לא נוסף לך- צוע הרצח, עד שצדיך אמביציה ן:ה.קtינ;ז ס~זן ~פ;ר מותו או לתולדות חייו • אף לא חריפה מאוד על-מנת דלעמו נדי לה~יל ~ת םך~~כ;:ז:; . . . -: .. : קו אחד' להוציא את דרגתו • רא- בהבטחה ש~תנה לעודך פילו הרמזים לנטיית לבו אחדי לכתוב על הספד . אביגיל, הם כל-כך עייפים, כל- בבצע:ן חלה ךגןר:ן ~~נ;ז gךס • o T • T -: T לגופו של עניין - תמונת הפ- כך .סחוטים מרט:ו נ;צ;ת w ד ~ר;ת סר.אש תיחח שבמרכזה עומד שדולק'ה, ההפתעה היחידה, לקוחה ישירות מסיפור שדאה שאף היא ~9 ק:ו fןו:קו:r· ג~לךם ןו:קו:r~ן: ע;ןם לא נוצלה כראוי, היא אביגיל, אור בעבד בעיתון זה, הכתוב שעברה מקנה לה רובד נוסף תכזכJ א;ס;:ז זק.~ש שיכול היה להיות מעניין יותר טלאי צה"ב על ~י רפוr.נ;ז "• • -T -:T בתיה ג ו ר ל~ פ~תח כראוי . בא . שד לקיבוצניקים ובודק 'ה וזאב הכהן' מויש י~;ך~ נ;סב : ~.ךת ה:ןא זכג אגתה טושינסקה ךז'וז'ו, הם כל-כך לא דיאליים, ci ק.ץ ל~~ל משוררת ועיתונאית כל-כך קדטוניים, שחבל לחש- ::זזק.ךת ה:וא w ~ת זק.~ין ~:;ך פרלניה, תהעוסק חית מלים עליהם. כיצירתה כתרומתה לש ק.ץ התרבות היהודית ובאשד למתח - הוא פשוט לתרבות פרלין . איננו . וכל-כך למה ?- יכ tt ל ז;י~נ:ןנ:ן, א;זקךים לאף אחד לא אכפת למעשה tt ל ז:י:;ננ:ן ןת;זן ססג אם אסנת הורעלה או התאבדה, משום שאסנת ממילא לא הייתה זה אס:ןר בבחינת קיימת. היה בספר דק ;ל ~י ההלכה T T :--• לינה תמשותפ 11 שמה בלבד. • והרבננים : ז -T• נ s· וצח בקיבוץ •. רומן בלשי יולי-אוגוסט 1991 @ יהודית כפרי הגיבורים האחרים םה כמה נשים גד יעקב• וכמה גברים המשתנים מסיפור לסיפור : נמצא כאן את שוקה משיח - חייל במלחמת יום-הכיפורים, שרה התימנייה, שלחמה באצ"ל דחף משיחי פרדה יבלת אפשרית ב 48-', מאיר, האמן מעין-הוד, ו~ ו~ - .. המדומה לציפור ול~ל~ב. קלו- אם ל"א נפרדתי ממפ 1 נח:ויך T -: :• • • : -: • • .ביקורת מפרים דין' המתנדבת ארוכת הרגליים, מושג פתוח ישעיהו ברק - אף הוא חייל ~ין דר.~~פ~~ f 1 מ;ת; וה 1 א נבר שלמ 1 ת כלתי מת~רה במלחמות ישראל עד למותו כמ- : f : : : T TT • • • •• : •שירה לחמת יום-הכיפורים , יהודה לוי' ד~ר;ן זק.ל דצ;ן ב;: 7 ז:יי ק~ wם. המתואר בזמן שירותו במילואים, )'~i;:;',i:' י חיקת עוונות, חששי במניין ~ין דר.~~פ~~ 1:pוין~;pז ~י~ם בארי בן-יעקב, שוב חייל במילואים "• ספריו למבוגרים של מעבירים א;ת; י;תר על נינת; אלישע :פודת ובמלחמת לבנון' צילה נירן --:-••••-•T •• אלישע פורת, הוא כעין מחיקת עוונות ; חוליה שישית במילוי ההתחייבות אישה צעירה ואם, שבעלה יצא ך~ל ש 1 ל.י ::זר . רן ::זזtw~w ים מדעתו במלחמה ועך;נה, וקובי זמורה ביתן ; לכתוב, המתוארת בסיפור ההיפ f::זl;רןQ ה תר.!~~ר;ג~ 1;כג;רא;~ית 7::ז:;נין . צביאלי בעל הזקן' המשתגע בתוך 1991 מאוד, פריעת חרב (עמ' 67(: שיירה צבאית העולה ללבנון בזמן !ה ~ינ; ::זךזגן 7 ה~.רד, ס~ר, "ובתוך הבכי אמרתי לעצמי שלא 147 'עמ מלחמת לבנון .J.7PW:Pת~~ לנ 1 :;כ:;נדת ~. רץ tזW. ,ת~~ אשכח אותו ולא אשכח לכתוב ~זז ~נ 1כrWf ל;ם ךג~קיף ~ל עליו גם אם יעברו ימים רבים, גם החוויה התשתיתית ענני הבטחה של רענפ 1 ת חדשה. אם אצטרך להוסיף ולכתוב רספ •:-T T -: -: -T T : -•• : די במניית גיבורי הסיפורים כדי נוסף על עשרת הספרים שניבא לסמן את החוויה התשתיתית המ- עם פירסום ספר שיריו "חסד הזמן" כ"ספריית פועלים" לי". שותפת לכולם, ולמעשה למר- הסיפורים נבדלים זה מזה בכמה בית יצירתו של פורת -מלח- מהיבטיהם ; עם זאת משותפים מות ישראל הקונקרטיות, והמ- לכולם כמה אלמנטים, -שהבול האהובה והידיד נהרג. האהבה גלגול נשמות, או מציאות בו-זמנית לחמה באשר היא כתופעה אנך- טיס בהם הם : יסודות םמסוימי באנשים שונים. שית שאין ממנה מפלט ; המ- מכזיבה, המוות משתלט וכל המ של המבנה, החוויה התשתיתית, לחמה כאיום לאומי על הצי- שנותר כדי להדוף את המציאות הסמל המשיחי בולט מארד רבסיפו והנושא הנסתר . בור כולו' והמלחמה כאיום ישיר הבלתי-אפשרית הזאת הוא היכולת מרדף שוא (עמ' 41( שבו םמושאלי על חיי הפרט, על שפיותו ועל לספר. לגיבור אטדיבוטים של ישו, אוהו ההמבנ השירות הצבאי והמלחמה טופלו מתואר ספק כציפור פרושת-כנפיים יכולתו לשוב ולחיות חיים -נור סיפור נכתב, על-פי-רוב, :.וגוף מליים אחריה. בספריו של פורת מזוויות רבות המבקשת להמריא, ספק כצלוב, דע שלישי מתוך ניסיון להעמיד דמות ושונות. בספר שלפנינו ההיבט לחזיון הליכתו על המים .בכנרת כרבים מבני דורו השתתף עאליש שהיא פיקציה ספרותית ; או בגוף פורת בכמה ממלחמות ישראל . הכובש לעצמו את קדמת הבמה בסיפורים האחרים לובש במוטי ראשון - בניסיון ליצור אשליה אינו הפציעה והמוות במלחמה, מובלע זה צורות מקובלות 'יותר ההתנסות הטראומטית הזאת כופה אוטוביוגרפית. לא כך בסיפורים עצמה על חלק ניכר מיצירתו אלא ההרס הנפשי -השיגעון . ואפשר לדאות בו בנקל השאיפ שלפנינו . בכולם קיימים שני גיבו- ומשתווה בעוצמתה לחוויה האי- בכמה מהסיפורים פוגע השיג- אנושית פשוטה להתעל~ת. -להוים : המספר' המדבר בגוף ראשון ערן בגיבורים או בבני-משפחתם ; מעטת הסבל בעולם, לחיים -של רוטית, כפי שעולה בין השאר באחרים מופיע עיוות תחושתי • מים, מוסדיים ואנושיים יותר. הדבר והדומה במידה זו או אחרת למחבר מהסיפור פריעת חרב, שבו -מצ (אף-כי גם נבדל ממנו), והאדם טרפת למס~ר ולגיבור השני גי- תפיסתי או התנהגותי אצל המספר בולט בין השאר ביחסו של רהמספ שעליו מסופר הסיפור' המתואר בורה שלישית, ניקול' אהובתו של עצמו. השיגעון מוצג, בין השאר, לאישה, הבא לביטוי בכמה מן בגוף שלישי . המספר לא רק שאינו המספר . בסוף הדברים נוטשת אותו כדרך של התנגדות פסיבית למ- הסיפורים באקראי ובאופן שלם נבלע ברקע אלא הוא דמות פעילה לחמה, בריחה מפני תופעה אנושית בסיפורים טירל כגליל ומחשכת בכל הסיפורים, והסיפור כולו אינו זו, המהווה ניגוד קוטבי לחיים, ישראל . יחס זה מגלם כמה שלבים : אלא אינטראקציה בינו לבין הגיבור ועם-זאת טרם נמצאה דרך לוותר תחילה נתפסת האישה כאובייקט השני, כקונצ'רטו לשני כלים (בל- עליה והיא על כן הכרחית. זהו מיני בלבד . בהמשך' עם יצירת רדיית תזמורת כזו או אחרת). יסוד ~לכ~ד חסר-מוצא, לפחות כל עוד הקשר אתה, מתחיל המספר לדאות מבני נוסף החוזר בחלק מן הסיפו- ' חיים במסגרת כללי המשחק הנחש- בה יצור אנושי שלם, ולא חלקי' וים הוא פגישותיו של המספר עם בים שפויים. השיגעון הוא בריחה וכך הופך גם יחסו אליה מחלקי הגיבור השני' המתרחשות במרחק אל כללי משחק אחרים, המא- לשלם, כפי שמתבטא הדבר למשל של שנים זו מזו והמשמשות, בין פשרים כביכול פיתרון לדילמה. במשפט היפה : "והייתה כל-כך השאר' אמצעי לקידום העלילה. כפיתדון מציאותי זהו מוצא עלוב, זקוקה לי' שידעתי שלא אוכל אמצעים מבניים אלה מרמזים על- אולם כהיגד מחאתי על המלחמה, לגעת בה אפילו באצבע קטנה" כך' שנושאם הגלוי של ה סיפו- זה אמצעי אמנותי בעל עוצמה (עמ' 119(; לבסוף הופך המפגש וים אינו בראש וראשונה -חת רבה. עם האישה (כמר גם עם הדמויות וחשות כלשהי בנפש היחיד' אלא האחרות בסיפורים האחרים) לציר הנושא הנסתר בעיקר מפגש בין שניים . פערי הזמן של השתנות בדמות המספר - בין בין המפגשים השונים קובעים את לכל אחד מהסיפורים עלילה והיג- במעשיו • בין בהתייחסותו הרגשית, מערכת היחסים כולה בתוך רצף ריס משלו . אבל לכולם משותף ובין בראייתו העצמית. רחב של זמן' להבדיל מאפי- גם נושא נסתר מאחד' שהמחבר עד כאן בקצרה אחדים מהקווים זרדה מקרית, ומעניקים למערכת זו מעדיף לכנותו "דחף משיחי". הכלליים המשותפים לכל הסיפו- משמעות .כבדת-משקל באינטרפרטציה האישית שלו זהו וים. יסוד משותף נוסף הוא הלשון מושג פתוח, הכולל בתוכו את השווה בכולם - לשון קולחת, מיהם שני השותפים המופיעים בכל גמישה, יפה ומדויקת, הנמנעת מכל הסיפורים ? האחד הוא המספר, כל ההיבטים של השאיפה לתיקון שדמותו, ביסודה, אחת בכל הסי- - מהארצי לרוחני' מהשיפוטיות רישול. אל החסד • מהגסות אל העדינות, אחדים מהסיפורים עוררו בי פורים. הוא מאופיין בכמה תכונות 12 גופניות ומנטליות - הוא בעל- משיעבוד ה"אני" אל w חרורו, תחושה של זרות-מה בנסיובם משפחה, אף כי למשפחתו תפקיד ומהרציונליות אל ה~סי וה~סטי • לעצב את מה שלא מכאן ; אחרים, סמוי למדי בסיפורים. בעיסוקו הוא מחד-פעמיות האדם בעולם אל ובהם מחיקת עורגות, פריעת חוב בעיקר חייל. אפשרויות נוספות לרבות כעין ומחשכת ישראל • אהבתי מאוד .• גליון 138-139 אלישע פורת יאירח גנוסר ~ ר ~ והוא אחד הוא רומן ישראלי' כתוב t:! ~ עברית, על יהודי שהתאסלם, נישא n J' לג'ין האמריקאנית ונפרד ממנה, 0 נישא למקומית ומתערה בממסד' חברה מפלגת השלטון והשלטון העכשווי ~ בעיראק. הגיבור מבקש להיות מזוהה עם מולדתו עיראק, להיות ורגישות מזוהה כעיראקי, "גזעי", ומסיים בתחושת כישלון . מרבן שמהלך העלילה איננו הופך את הרומן ביקורת מפרים • לרומן "אנטי עיראקי" כשם שאין הוא הופך אותר לרומן "ציוני". ין- בצד יהודים כפעילים פוליטיים הפוליטיקה כעיסוק אנושי בעל פיה של היצירה הוא בדרכים האס- בארצות אחרות). שמערן בלס ערך • כעיסוק שיש בר צררך • עם תטירת המגוונות היוצרות הפרדה צובר תאוצה בכתיבה אמינה על הסילופים שמטבע ההתרחשויות שמעון בלס : ".:~~;~ה ~~~~~.ל:: בין תיאור הנושאים לבין כתיבה גבר שזהותו איננה רק מפוצלת, ההיסטוריות. שילובים של אנרגיה והוא אחר ; חיפזון כתב מתתיהו פלו מה מגמתית. איננה רק מנוכרת, איננה מזרחית חיונית ועייפות מצטברת, מצבים שכתב על הקונטקסט של והוא ואיננה מערבית, אלא היא דמות, אינטימיים t חברתיים ללא מוצא, פרוזה' זמורה אחר (עתרן דד' אפריל-מאי 1991' מנקודת תצפית כמר מזדהה - שיש בה מכל אלה. "ראסין הוא אישה אהובה - שאין בה יכולת ביתן; 1991; עמ' 12(. רכך כותב מתתיהו הוא מציג את כשלרנה של הך- מה שראסין כתב" אמר, דומני, לשותפות אר להשפעה על הכך- 165 עמ' פלו על הרומן של בלס במסגרת מרת שעליה הוא כותב. תחושת ז'אן פול סארטר' אולם לא רק ערתיר • בצוותא עם פעילות אינ- הספרות העברית : "זוהי יצירה הכישלון האופפת את האיש בהז- כתיבתו' גם אישיותו של היוצר טנסיבית כארגונים נושאי בשררה המעניקה לרומן העברי של ימינו דקנרתר איכה הפגנה של משפט מצטרפת לכתיבתו' ראותו העדר חברתית - אלה הנירונים הסרת- מימו שכמעט לא נודע בר : זעם פנימי בעל יושר אינטלקטואלי "קר אדום", שהפוליטיקאים כה וים בצומת הביוגרפיה של הדמות שמקורר בתסכול מההיסטוריה. אלא אפרלרגטיקה מגמתית. בכך מרבים להשתמש בר' עובר כחוט ברומנים של בלס. ז'אנר מיוחד של בספרות הערבית של העת השני ביצירה לא כדי למתוח קורים ניכר ההבדל בין היוצר' המודע "אנטי גיבור", רחוק מהקלישאה החדשה, כפי שידוע לקוראיה, לכישלון' לבין הדמות, המבקשת אלא כדי לעברת רגישויות ראי- המוכרת של דמות שוליים. זר דמות תכרנה זר (זעם שמקורר בתסכול צידוקים מגמתיים. למרות האמפ- כריות, המאפיינות את הביוגרפיה מעורבת, אינטלגנטית, בעלת אמ- מההיסטוריה) היא אימננטית. טיח, אין זהרת אר קרבה יתרה של בלס. כיצירת ערכיות, שכשלרנה מופנם : לערמתה מתאפיינת הספרות ביניהם. אם יתרשם קורא שבלס, הרון סרסן - סתגלן אר מורד ? "שבע יפרל אנטי גיבור' עד ש העברית כשביעות רצון מופלגת הסופר' כותב מתוך קרבת נפש "טרדות הורה" במשטר דיקטטורי בלבב פנימה - לא יקרם ערד". "הספרות ואף בשאננות." העברית יתרה על גיבורו העיראקי הואיל אינן טרדות אלא חרדות. חרדות גם הדמות הנשית ביצירות מציגה ומתתיהו פלו' מומחה לספרות רבו בחר כדמות מרכזית, רעליו קירם של בעלי מעמד גברה, שמ- אישה שהגיבור מסרגל לאהוב מתאפיינת עברית, מחזק את קביעתו בהוסיפו נסרב הרומן מתוך אמפטיה עמדם תלוי על בלימה. מעצרים ארתה. כלומר גם הניכור האינטימי בשביעות רצון לה גיבוי בפרישת הרקע ההיסטורי : תהיה זר התרשמות שטחית. בתחום האהבה שרנה כיצירתו . של ידידי ילדות, דרך משל' חרב- "הבדל זה בין שתי הספרויות ניתן מופלגת ואף עים פעולה הרמאנית - והניסיון הדמות הנשית, אם היא אהובה, בוודאי להסבר בחוויות הקיבוציות לשרן היצירה משייכת ארתה לזהות להרשיע ידידים מציפורני השלטון למרות היותה אהובה, אין עמה בשאננות" השונות שהן משקפות". היהודית וקהל נמעניה קוראי העב- שותפות אמת, אין מעורר בר חשד . אינך יכול להישאר בה יכולת טוען מתי פלו "שביעות רצון מופלגת · ואף שאב רית בארץ משייכים ארתה לזהות ניטרלי על אף הניסיון לשרוד השפעה על הכרעותיו . כך הן נות" בספרות העברית, שיסודה הישראלית. כרומן ישראלי לקורא בצמרת בכל מחיר. לעניין מרכזי זה הדמויות המרכזיות חבדר נעול' ב"חוויות קיבוציות" של · ההיסטו העברי' בשפה העברית, זהר ערד - האדם האמביציוזי כאנטי גיבור חבורף אחרון' היורש . והוא אחר ריח היהודית-עברית. לאיזה חוויות רומן המרחיב את גבולות הכתיבה בשלטון דיקטטורי - מקרהו של וברומנים נוספים. קיבוציות ולאילו יצירות אר יוצרים על החוויה והניסיון (מלה אחת היהודי המומר הרון סרסן הוא אינני יודעת אם חרק עולם הוא, עבריים קאנוניים מתייחס פלו ? באנגלית) של הזהרת היהודית רבת מקרה דוגמה. הרומן מעלה זאת אבל גם בספרר של שמערן בלס לשירי הזעם של ביאליק על רקע הפכים והניסיון . לא בכדי מצרי גם באמצעות העלילה המיוחדת, יש עדיפות לתיאור קטעי זיכרון הפרעות, ליצירות של יוסף חיים מהוא אחד גיבור אחר - אחר הבנויה על דמות שהייתה קיימת, על פני עיסוק בהורה. זכררנרת ברבר, על רקע ראשית המאה, ואולי ומקביל במידה רבה להורן סרסן . רגם באמצעות ההרהורים על עקרו- ילדות מעיר ההולדת, זכררנרת חיים לסאטידרת של מנדלי מוכר ספרים גם הוא יהודי-עיראקי' בעל יסודות גרת הקיום, מקרה אר גורל, שאינם ובעירת עם האישה הראשונה, ג'ין על רקע הגרלה, אר ליצירות של של אינטלקטואל ויוצר . פרשת פרסקים ללוות את הדמות המרב- סרסן האמריקנית - אלה נקראים אפלפלד על רקע השראה, של א"ב דרכיו של אסעד-גיסים היהודי' זית, המשלבת באישיותה סתגלנות, בשקיקה. יפה הנגיעה בהרריה של כבלירן יולי של LE יהושע על רקע הסכסוך היהודי שהגיע לישראל' משיקה לדמותו הנראית לה כמרד, מרד במשפחה, בית ההררים היהודי כעיר הילדות MO~DE מופיעה רשימה ערבי ? ואידך זיל ... של סרסן' ואילו הכרעותיו שרכות, עם ניסיון להישאר אדם בעל יושר העיראקית, עיר של סתירות רדי- על הרומן של שמערן כלס - והוא אחר '• תחת מהופכות. ה"אלטר אגר" הזה -אינטלקטואלי . קליות החיות זר עם זר בכפיפה הכותרת " הגורל השכור אני מבקשת לקרוא את והוא אחר גם הוא דמות ממשית שעברה אחת, כמעט כהרמוניה. בשנינות של אסעד נסים". בהקשרים אחרים. עיבוי ספררתי' - איננו וב_לו תרומת בלס ביצירותיו לא רק חדה מתוארות מסיבות חברתיות כרתכת הרשימה שמערן בלס לא מדד כדיוק איפה חיוב אר כולו שלילה. ה"אלטר בעולם הדמויות שהוא מוסיף ושותפות-עסקית כין יהודים לער- סימון כיטון - מדברת עובר "הקר-האדום" בין בסירן הה- כרשימתה על תרומה אגר" הזה מצא את מקומר בעלייה לרומן העברי האיכותי • ובכ- בים, כאשר כל אחד רואה כמנהגי תעוות של הרון סרסן בחברה לארץ' למדינת ישראל' שנואת ספרותית נעלת חשיבות. תיבה על "איש המזרח" כמשכיל הדת השנייה טומאה, וכל אחד העיראקית לבין כשלרבו של סרסן נפשר של הרון סרסן . היצירה איננה אר כאינטלקטואל . כתיבתו נושאת מביא עמו למפגשים ספל משלו' להתערות בה. לא נמדד המרחק "נקיטת עמדה" לכאן אר לכאן . היא חותם של · חומרים ותימטיקה עק כדי לשתות את הקפה ככלי "כשר". בין אי ההתערות לבין כשלרנה סכרם כל דמויותיה, כולל הסתירות בית, היוצרים ז'אנר מיוחד של נקי נמסר שרטוט על הבדלי תרבות ההיסטורי של החברה העיראקית באישיותן והסתירות שביניהן . "אנטי-גיבור", המעורב כמאבקים וסתירות בתרך המשפחה באמצ- להקים מתוכה משטר נאור' לא ואקדים הסתייגות : יש נקודת על דמות השלטון' כרומן שיש ערת שכשרך באמבטיה : רק בשעה דיקטטורי . הואיל והספר בכרי כך תורפה. הספר עמוס מדי בפרטים בו אלמנטים של הרומן החכרתי שהגבר כזקק לרגע של התרגעות שגיבור הרומן כותב בר את זכררכן- פוליטיים ואחרים. למרות ההצדקה של סוף המאה התשע-עשרה עם באמבטיה מלאה מים, רק אז קולט תיר בניסיון להצדיק את הביוגרפיה ההגיונית שניתן למצוא לכך' השי- רומן הרגישות של המערב כתוכני הבעל העיראקי מה מקיף מחיר שלו כיהודי מומר המשולב בצמרת לרב בין פרטים אלה עם תיאור המאה-העשרים. לא שילוב של ההסתגלות הנדרש מאישה אמ- השלטון - הרי חוסר יכולת ההתנהגות האנושית אינו מארזן "ישן" ר"חדש", אלא חיבור חברה ריקנית החיה כבית עיראקי אמיד ההכרעה באוטוביוגרפיה של הרון דיר. ורגישות תוך מודעות לדיכרטר- ומסודר' שאין בר אמבטיה -לא סרסן' היעדר אותר קר אדום שב- כתבתי על הרחבת גבולות החוויה מיה האפשרית ביניהן . הקרמפר- מחמת חסרון כיס, אלא מכיורן חומרי הטקסט, אולי הוא הישג של והניסיון היהודי אר הישראלי . זיציה ברומן ערוכה במבנה לירי שאמבטיה איכנה נכללת בקרר של הסופר בלס. 13 (לכלס יש אף גיבור ערבי-פלסטיני אסוציאטיבי - התוכן מציג את צרכי הצירריליזציה בעיראק. • ידלי-אדגדסט 1991 מרוסית : יק "ב ולאדימיר מאיאקובסקי ~ ~ו איך עושים שירים ,~~ ה•מדנ אני חייב לכתוב על הנושא הזה. זאת ? מדוע טקסט הכתוב לפי כל הכל- לא פעם הצעתי (בדיונים ספרותיים שונים, לים, המחודד לתלפיות, המכיל םי~~~ וגם נעת שיחות למיניהן עם עובדים םצעירי טרוכאים - מדוע אין רואים ב; שירה ? אתם בהחלט רשאים לתבוע מן המשוררים של מוסדות העוסקים באמנות המלה, שלא יקהו עמם לקבר את סודות המקצוע. קטע ןראשו בוויכוחים עם מבקרים) להרוס, או לפחות לבטל את הלגיטימיות של תפיסת-השיר אני רוצה לכתוב על עבודתי לא כמורה, מתוך מסה הישנה. בשירת העבר הישנה, החפה למכ אלא כבעל-ניסיון . אשם, כמעט לא נגענו. היא נפגעה קר למסה שלי אין כל משמעות מדעית. כאשר עזי הנפש' המגנים על הי;שן' ותפס אני כותב על עבודתי' ועל-פי מיטב ידיעתי מחסה מפני האמנות החדשה מאחורי יישבנ והשקפתי' אין עבודתי שונה במהותה .האנדרטאות מעבודתם של משוררים-מקצוענים אחרים. ~• ;(; והנה, נהפוך הוא - כשטיפלנו -באנדרט אני w ב ומדגיש - אינני קובע שום אות והזזנו אותן 'ממקומן הצבענו לעיני מתכון . איני מציע שום נוסחה ההופכת ~r כf הקוראים על גדולי העבר דווקא מן הצד אדם למשורר . נוסחאות כאלה אינן קיימות. ~ הלא מוכר והלא נלמד . משורר הוא אדם היוצר בעצמ; את הנוסחה ~ ילדים, (וגם צעירים בבתי-ספר לספרות) הייחודית שלו . ח 0 -!:' סקרנים תמיד לדעת, מה טמון בעצם בתוך בפעם המאה אני חוזר ומביא את הדוגמה- סוס הקרטון . אנלוגיה לכך : נוסו מזמן' שניתן םלמוצא במילון המלא עיקר השנאה שלנו מופנית נגד תהביקור מתימטיקאי הוא אדם, שיוצר, מ o/ לים, ך · קרכ 45- עיתוך 772- של החרוז הרוסי מאת אברמוב. ומשום הבורגנית-רומנטית. נגד אלה שכל גדולת מפתח נוסחאות מתימטיות, אדם -שמ שכרגע אין לי שירים טובים וחדשים, לאקב כשנה לאחר התאבדותו שירת העבר' נעוצה לדעתם בעובדה שגם ביא משמעות מתימטית חדשה. האדם של יסניך. ראה הם אהבו - בדיוק כשם שאונייגין שקבע, לראשונה, ש"שתיים ועוד שתיים ברצון את אלה שלך' ואשלם עבורם שכר מאיאקרכסקי " חרכה של כתבנית מקצועית, תזא בתנאי שאקבל סוציאלית " לכתוב עליו אהב את טאטיאנה (התפעמות הנפש!) הם ארבע", היה מתימטיקאי גדול, גם אם שלושה עותקים." שיר . ואמנם יצר אז את - את המשוררים שחרוזיהם ליטפו את הוא הגיע לאמת זאת על-ידי חיבור של אחת היצירות החזקות אוזנם. אנחנו תיעבנו את מחול ההנהו- שני בדלי סיגריות עם שני בדלי סיגריות. והמשורר' או שיפסיק אז לכתוב, או שיפנה שלו. לשירה כמו שפונים לעבודה המצריכה כהמשך לשיר' היה נים קל-הערך משום שהוא יוצר סביב וכל אלה שבאו אחריו, גם אם צירפו לצורך מאמץ רב יותר. כך או אחרת, הוא יפסיק חשוב לו לנסח את מעשה-השיר' הקשה והחשוב, אווירה של החיבור חפצים גדולים יותר, כמו קטרי- משנתו השירית במסה להתייהר מול כתב-חדשות, אשר מביא התרגשות מינית ורגיעה, ומשום האמונה רכבת, למשל, אינם מתמטיקאים. קביעה - איך לעשרת שירים . אומנם רק דיווח על אירועים חדשים אבל שרק עם שירת הנצח אין להתמודד בשום זאת אינה מפחיתה מחשיבות עבודתם של המסה מכוססת כרוכה מקבל שלושה רובל עבור ידיעה, והוא על הניסיון שצבר תוך- דיאלקטיקה. התהליך היצירתי היחיד הוא אנשים המחברים קטר לקטר. ייתכן אפילו, כרי כתיבת השיר ליסנין . קורע את מכנסיו בריצתו אחר שערוריות זה הבא מתוך תהתפעמו הנפש והטיית שבימי משבר בתעבורה עבודתם חשובה אנו נותנים כאן את חלקה הראשון' הקצר' הראש כלפי מעלה, בציפייה, שרוח השירה פי כמה מהנוסחה העירומה של האמת וש.רפות, לא עלינו' ואילו המשורר מבזבז של המסה . התכולה תצנח משמים ישר על הקרחת המתימטית. אבל אין טעם לשלוח לחברה רק את רוקו כשהוא מדפדף באצבע לחה בדמות יונה צחורה או טווס ססגוני . המתימטית את תוצאותיו של החיבור הזה, בדפי-ספר. לחיז~וף את האדונים הללו - לא קשה. שנעשה בבית-המלאכה לתיקוני קטרים, עליי לסייג את עצמי : מטרת השירה אינה די להשוות את אהבת טאטיאנה לתוכן חוק ולתבוע שיתייחסו אליהן כפי שמתיי n- נוסחאות, שאם כן ניתן היה לראות את לגיאומטריה של לובוצ'בסקי. זה המשורר כמי שמתאמן בהרכבת נוסחאות הנישואין' או לקרוא באוזני הכורים מן הרון םסי על 'המשקפת הקסומה' של פושק ין' או עלול לשגע את הוועדה המתכננת, להדאיג לדברים או למצבים לא נחוצים ףוא לחילופיך - לרוץ לפני הגושים הצוע - דים את המתימטיקאים, ולבלבל את העוסקים לא קיימים. אין כל צורך למשל תביציר באחד במאי ולצעוק - "דודי בעל-מנהגים בתעריפי השכר . נוסחה לספירת כוכבים בעת דהירה אבמלו מושלם הוא" ! יאמרו בוודאי, שאני מתפרץ לדלת פתוחה, המהירות על .אופניים ספק אם אחרי ניסיון כזה, ימצא מישהו, שכל זה ברור, ידוע ונהיר בין-כה-וכה. לא מצב מצריך ניסוח, המוצע על-ידי םהחיי אם הוא אכן צעיר ולהוט. ומעוניין להעניק דובים ולא יער .80% מהשירה המחרוזת, .עצמם את חום נעוריו לפעילות מהפכנית, עניין כן מודפסים בעתונינו רק משום שלעורכים אין המהפכה לדוגמה, הזרימה אל הרחוב העג ורציני בעיסוק במקצוע השירה העתיקה. שמץ של מושג בשירה חדשנית, או שאין של מיליונים, לשון של פוכרים תזורמ ועל כך כבר נכתב ונאמר רבות. תגובות הם יודעים לשם מה נחוצה שירה בכלל . אל האוטוסטרדות המרכזיות ; תהשפתונ רעשניות של האולמות תמיד היו ל~דנו. הם יודעים רק - "מוצא חן בעיניי" או הקטנטונת של האינטליגנטים, על המילותי אבל תמיד בעקבות התגובה החיובית באו - "לא מוצא חן בעיניי", ושוכחים שגם הזעירות כמו - "אידיאל", ת"עקרונו טעם ניתן וצריך להעשיר ולפתח. כמעט כל הצדק", "ראשית אלוהית", "מבט -טוב קולות הספק : 14 אתם יודעים רק להרוס ואינכם בונים דבר ! העורכים התלרננו באוזניי' שאינם יכולים סצנדנטלי של כריסטוס ואנטי-כריסטוס" ; ספרי הלימוד הישנים גרועים, אז איפה להחזיר כתבי-יד של שירים כי אינם יודעים כל אותם הדברים המפוטפטים שבלחהחדשים ? תנו לנו את חוקי הפואטיקה מה לומר ואיך להסביר מדוע. בבתי-הקפה, טו~או. עכשיו באה הסטיכי שלכם ! תנו לנו את ספרי הלימוד ! עורך משכיל צריך היה להגיד למשורר : לשונית חדשה .. איך להפכה לפואטית ? הנימוק, שהשירה הישנה קיימת כבר רבע- "השירים שלך עשויים נכון מאוד' על- השיטות הישנות, כמ; "ורד-קרת", אל אלף שנים, וזו שלנו אינה אלא בת שלושים ' פי כל הכללים המופיעים בספריהם של מתאימות. איך להעביר לשון דיבור אל ךתו - היה תירוץ לא משכנע. מ' ברודובסקי, שנגלי, גוץ' ואחרים. כל השירה ואיך להוציא שירה מתוך רהדיבו אתם רוצים לכתוב וגם לדעת איך עושים החרוזים שלך' הם חרוזים טובים, שכבר הזה ? לירוק על המהפכה לטובת הימבים ? שלום לוריא על מאות ,הנושאים מגוון המוטיבים, ::~~ ונץ השירים די פידלרויז ניו;:~:;-דך.ר.< iר) מוכתר בכותרת, על-פי-רוב ככותרת דאח ...1 יצא לאור לכבוד יום הולדתו ה 60- השירים בפרק. לאמור : .ז:וזמור הצלילים ומערכת בתחבולות-העיצו הגודשים כרימון את קובץ השירים. אסתפק r של המשורר. הקובץ כולל 55 שירים. 1. ד 2$ ס איינציקע פענצטער (החלון הבודד מהם אחדים הערוכים ככליל-של-שירים -19 שירים) ; בהצגת שני שירים ובניסיון להסיק מסקנות ו~ ו~ ]1[. מדובר, אפוא, ב 69- שירים בסך-הכל. 2. פול דעו מילגרוים (הרימון גדוש -19 אחדות על אורחות אמנותו של םאברה הספר הודפס במתכונת אלבומית גדולה, .סוצקבר שירים) ; נתבונן מקרוב אל השיר הפותח, שכותרתו באותיות מאירות עיניים, והוא מל~וה 3. אלף-בית פרן צוויי און קיצנזtווצ פליגל בשלושה איורים של מארק שאגאל 1 שצוירו מכתירה גם את כל קובץ-השירים : יד (אלף-בית בן כ"ב כנפיים -16 שירים) ; המם במיוחד לכבוד המשורר ושיריו . בקיצור -פידלרויז . וזו לשונו : חגיגה לכל אוהב ספר 1 קל-וחומר - לכל 4. ד 2$ רנביימלעך (עצי הסנה - שיר אחד פרן תחיית-המתימדיק רר!)רעמעז ועגן אוהב .שירה מורכב מ 5- פרקים). פ!)רר 15 לינקע נעמט זין צעבלךען • ב!)ררעגז הרצאה בכנס (בי~נ!)נד מיט דעו קינדהייט איז !)לטן זי:פררז> די פידלרריז אינעם שרר!)רצערדיקן 1$ ייז . הבינאוניברסיטאי די פידלרריז ד!)רף שזיז !)צינד ניט קייז פידלער • השמיני' המוקדש ניט 1$ מער קייז לריבעו, ניט 1$ מער קייז זידלער. לספרות עם זי שפילט 71$!( שפילער מיט פרייר ארן אמונה 'וי פירלרוי T' ל:פ 5 רד !( ררידערגעברירענער סטררנע. ישראל, אוניברסיטת -ברל:פ 5 רד !( סטררנע, ל:פ 5 רד איד ציטער, ל:פ 5 רד !( בין רר 1$ ס איד ה 1$ ניק איד ניטעו, אילן, 8.4.1991. שירי הקובץ די פידלרויז נכתבו בתל- לכל אחר מן הפרקים נושא מרכזי ואחיזה נ 1$ ר זיס איד שט 1$ ך. !)זרי ז!)פטיק ארן קררייטיק אביב ונתגבשו בשנים 1971-1972]2[. הדוקה בכל יתר שלושת הנושאים. נושאו ל:פ 5 רד !( ררידערגעברירענעם ררייטיק. ]5[ בשנות ה 70- הראשונות שקעה כבר ל v ~ת של הפרק הראשון הוא 'היצירה' ; של הפרק ]1[ השיר פן_)רוון_)נדלונג הצירוף הפרדוקסאלי הראשון בשיר הוא התרוממות-הרוח, שפרצה כגעש עם תום השני - 'האהבה והחיים' ; של השלישי (עמ' 20-21( מורכב מלחמת ששת .הימים הארץ טולטלה משלושה שירים ; השיר ליד אין דר.:י ו_)קטן (עמ' במועקה של מלחמת-התשה טורדנית ועב- 34-35(- משלושה נים כבדים הקדירו את שמי האופק, כאילו שירים ; השיר פון ביידע עלו לבשר את ההסופ העתידה להתחולל עקן וועלט (עמ '41-43( - משני שירים ; השיר באוקטובר 1973' החל מיום הכיפורים שירת היוצר פול דעו מילגרוים (עמ' תשל"ג בשעות הצהריים. 48-52(- מחמישה אווירת הימים ההם האינ משתקפת אומנם שירים ; השיר גר~ז און מענטש (עמ' 82-89(- ישירות בשירים, אך ~ךי המועקה אופ- 'הגורל והמוות' ; של הרביעי - 'היוצר'. החיבור בין הגשם, היורד שנה שנה בעונתו • משני שירים ; השיר ליד פיס אותם ולא פעם מפעפעים קלות בין דמות היוצר, המיוחד, המפוצל, החולם, בבחינת התרחשות מחזורית · האחוזה ברית וועגן היילן' געזונגען אין ההוזה והמדמיין' ,החש הקולט, האחוז מרס האדיר של הבריאה, לבין תחיית פינצטערניש (עמ '-101 השורות, מזוגים vf רי חוויות טראומטיות, 100(- משני שירים ; בקורי היופי ובחרצובות 'נצח הנשיות' המתים. ניתן להבחין במתח בין · רא שחרשו את חייו הצעירים של המשורר והשיר ד~רנביימלעך (עמ ']3[, עולה כדוברת ומתעצמת, רבת-קולות שיתר של השיר וסופו. בשורה הראשונה, 105-109(- מחמישה בירושלים וליטא. ומתכנסת אל קול-דממה-דקה, מרעימה כאמור, המטר המתואר כמחייה מתים שירים. ומתרעמת, רצינית ומתלחלחת, נפעמת, (תחיית-המתימדיק), ואילו השורה האח- 2 ]2[ שיר אחד נכתב ב- בנאנח, הוגה ומתחכמת. רונה מסיימת בכאב שנולד מחרש. ולא 26 ; 1970 שירים - ב- קובץ שירים, שנערך בידי המשורר, הופך לא קשה להבחין בזיקה הכיאסטית בין ראי זה כראי זה. 'תחיית המתים' היא 27 ; 1971 שירים - ב- ממנו ובו לשיר-של-שירים, מעין טקונטקס אמונה במהפכה גמורה בעולמו הנברא 1972 ;ושיר אחד מסומן נושאי המסגרת (היצירה והיוצר) לבין בתאריך 1971-1972. הטומן בחובו מגמה אמנותית. מגמה זאת גרעינו של המבנה החבוק ביניהם : האהבה של הקדוש-ברוך-הוא. והנה דווקא הגשם נשענת, בדרך-כלל 1 לע שזירה של שתי (היא החיים) והגורל (הוא המוות). ההוויה המחיה הוא מעין אישור, שהבריאה ו~בעה ]3[ כדברי המשורר גיחה במלים המסיימות את גישות מנוגדות לכאורה זו לזו : הקיומית, שאין מנוס ממנה' המאצילה הם בבחינת חוקת-עולם, ואין הם נשחקים פאוסט מפי מקהלת א. הגישה הפו~מטית, המבקשת להעלות על בני-התמותה מידות רבות של אושר בין שיני הזמן . המטר החמים, המעיר את מסתוריז' שסוצקבר משלב רעיון מרכזי כלשהו 1 בבחינת חוט שני וייסורים, מגיעה אל טעמה ותמציתה מכוח הכוחות הרדומים בטבע ומניע את איתני אותם בשירו ספעקטן_)קל שעליו בשחלים השירים ךכנופך-אל-נופ הצמיחה והחיים, ממלא את יעורר עתה אוי!נן ים (בעמ' 97(. היצירה, המעניקה לה קיום שאין לו סוף. וכך נאמר 4 סיומו של ויוצרים תבנית אמנותית. תבנית זו אינה כאז. המשורר מעלה באחד מבתי השיר מי~לן הבית הששי : "א פאלמע, מבוססת אך ורק על העובדה, שאת םהשירי עניין אחר הוא, כמובן • 'הכאב שנולד האב · שוועסטער, כ r י .ליב ייי~ט פרן זין ~ליין (במרחק של מילין זי~ מוחל וו 15 ס א;ך פל!)פל . כתב משורר אחד בלשון אחת ואולי אף מעבר לעצמי) מעין 'תרשים' של התוכנית מחדש'. כאב הוא עקרונית עניינו של / כ'וויל ז 15 גז : ד 15 איד אוין בפרקי זמן קרובים. קיים משהו המחבר בין האמנותית המפעמת אותו' לאמור : היחיד . 'הכאב שנולד מחדש' מוחש בצרור ד 15 ס אייביק-וו~יבלעכע בחוויות היסוד או במראות- שיר לשיר 1 "ן)!ר)!פ . ובעברית : ",;ה הייסורים של ה'אני', ללא זיקה הכרחית חז.בר. ,ית;ח)! ~ני א;;ךב השתייה או במשהו אחר . יי 1$ ס איד מער ווי לעבן ? לעבן מער • אל ריתמוס המחזור העולמי הנצחי בטבע. א;תה. סלחי לי פטפףטי ב. גישת הפסיפס, המבקשת לשבץ ריבוי- 5 רלער, דוררתדיקער, אוין די נעגל אפשר דווקא, שהכאב הוא אחד מסימני 1$T לן פילן : גרריס איד וער ב!)גער . / ~ני הlברר לרמ~ :~~~ גוונים-ונושאים-וצורות ככל-האפשר בתוך זייער ה!)נט 1$T ל שררימען ווי !( לזעג הזמניות ואיתותיה. ףת ~ם · ::ז~ש :p אז ו:וי הףא מסגרות המבנה, ןמעי צירוף של פרטים מי~לן-ררי~ט פרן זין !)ליין . רףהיז ? ך j? ~ים" . שונים זה-מזה מתוך כוונה להבליטם, או אריב ס'איז י 1$!( ררינט איד י 1$!( ה!)פ 7• והנה - במסגרת התמורה בבריאה וב- ערגעץ איד ך)!ר)!פ וער סוד פרך זגרי עולמו הרגשי של היחיד - מתרחשת בשיר ]4[ ובתרגום ימילול אף להצביע על הפרובלמטיות של חיבורם. אייביק צר ךכ!)!ש)!ב ארן .ךפ)!ש)!ב ]4( לעברית : ~הף י;זןך זמ תנועה פנימית. הווה אומר : ורד-הכינור (די שתי הגישות עשויות, באורח פרדוקסאלי' ם"'ו:וז:: ? לחי;ת י;זןר /, ו:ו'"ם ??לאים י;זןך' להשלים זו את זו . הן במקרה בו ניתן מחקר מפורט עשוי, בלי ספק, להעלות פידלרויז). צירוף מטאפורי מפתיע בין חר:;נקי-דרררת ירזןר' :;נ:;נךי להצביע על תבנית הנדסית בסיסית של תמונה כללית, בהירה יותר ומדויקת יותר, הפרח וכלי-הנגינה, המעלה ממנו ובו את כל מערכת החושים. הוורד כובש את העין • חיבור השירים 1 כגון וריאציות שונות של אך נדמה לי' שיש כאן נקודת-מוצא לחת- צירופים כיאסטיים, והן במקרה שלא ניתן בוננות אל הקומפוזיציה של ספר-הפלאים מעורר את חוש הריח והטעם, ואולי אף להצביע ברורות על קווי תבנית כלשהם. די פידלרויז . את תחושת הניגוד בין רכות הקטיפה בבואנו להתבונן אל קובץ השירים די של עלי-הכותרת ועוקצנות הפגיעה של 3 פידלרויז' אנו םמוצאי בראש וראשונה החוחים. הכינור' לעומת זאת, פונה אל 16 חלוקה לארבעה ,פרקים כאשר כל פרק לא אוכל • במסגרת סקירה קצרה ... זו' לעמוד חוש-השמיעה בהיותו מעין מעיין-פלאים גלידן 138-139 1 מתגבר של קולות וצלילים. הכינור עשוי אורגים את התקשורת הפנימית. הקולות זי~ן אוצר וויל דעו ים כלויז דיר געטרויען . לא רק לגרות את החוש, אלא גם להרגיע של השיר תואמים והרמוניים, עם המוסיקה דעו פעול פרן זי~ן ה~רץ .טהקד-הtזtזך-ל;ק]7[ את הנפש. הנצמדת אל האדמה ואל העברי אל היחיד ~ והנה - ורד-הכינור רב-החושים י מתווך ואל זב רונו . הכאב יוצא אל משמעות. מסתבר, אפוא, שלא מדובר כאן לבתעלו בין העולם החיצוני של דברים ומעשים וירטואוזי או במשחק מלים בעלמא, אאל ;:i 4 ואירועים לבין העולם הפנימי של הרוח. במאמץ רוחני ואמנותי לבלום את הבלתי- הכינור מנגן . אפשר לומר - מתנגן נבלם, להפקיע מן התוהו צירופים ומושגים ברצוני לעמוד בקצרה ובתמצית על מספר מאליו, בלי כנר, בשמחה, בחדווה, באמונה. קווי-עיצוב אופייניים, המתגלים בשירי די ולשלבם במעשה היצירה האנושי . לכבוד המיתר שנולד מחדש. אלא שאין פידלרויז וכאילו מתגלגלים משיר אל שיר. 5 הכינור עצמאי . הוא אחוז בוורד מכוח הדבורה זpד:;גזvj:ך מר ך:j~~ועו מתוק, עסיסי אברהם סוצקבר הוא גם מספר . ואין כוונתי החיבור המטאפורי . ואילו הוורד מגיב על ורוויי מעלה על הדעת שורה ארוכה של כאן לסיפוריו t שחלקם הרב מקובץ בשני פעולת המטר החמים. מתחוללת בו תנועה נ;גודים פרדוקסאליים, העשוייים להוות כרכים (גרינער םרירJןררקJן יחי נבראה פרן זק.~ם ;:ז~~ך~יים / :חושו : דו-סטרית : למעלה (בצמיחה ובפריחה) במידת-מה קריאת-כיוון אל אחד מרזי .(ןעלפJןצרJןררש כוונתי לסיפורים האצורים ~צו~ים .םייןו~pזז:;/ י=ז:::ד ולמטה (אל ~מקי הקרקע והזיכרון). סגנונו האמנותי של אברהם סוצקבר . בשיריו. ~כשוט :::זךזזק fז:;;מ :;ומ!?ןש " ההקבלה הפרדוקסאלית, לכאורה, בין המגמה להעלות צירופי-לשון י /fקז:rךקזלpז מילין רכ;:!נ?..ז המבקשים וכאשר אומרים ??Q~רי מתכוונים לא רק.ה??~~? ?1$ ן ?/ אם 1$ ;:ון הזיכרון לאדמה השחורה מסתברת ממנה להבליט את עניינם באמצעות מבע אוק- לסיפור, אלא גם לתיאור. התיאור הוא תכ;:pז;נרוr::ז. ~ם ל??~ נז?~א ובה. הזיכרון הוא גורם חי, המפרנס את סימורוני, אינה חדשה בשירה ]6[. עיקר בדרך-כלל צירוף של פרטים המצטברים / י):! ז;ים iZ :ים ן;שנ;:~ ;:ז~ךקות / ליצ;ך כ; וליצ;ך הדמיון. האדמה, שהיא לכאורה משכן-קבר, טעמה להפתיע את הקורא באמצעות חךןה זה-ליד-זה, בשעה שהסיפור הוא רחיבו ל~ i ח. . דווקא בה טמונים מעיינות היניקה והח~וות חדת-מבע. ההתבוננות אל דרכו של סוצ- של פרטים הבאים זה-אחר-זה. רהתיאו ]5[ וכתרגום עכרי: מת;ך של ורד-הכינור . המטר החמים מחי-ה קובר עשויה להעלות הבחנה במניעים שבשיר מתגבש בעולם המטאפורות, הדי- ;מ~ים/מ n חיל ' ~ט לנוע. עבר והווה, חדש וישן י חיים ומוות, חומר נוספים : מריים, המטונימיות והסמלים, ואילו הסיפור ל!כר;ח, לג 'ד i ל ולגכרר 1(יד ורוח משתזרים זה בזה במערכה דמיונית, א. לצירוף הפרדוקסאלי כוח-בלימה וחש- מתקצר ומצטמק אל השורה ואל ,הביתי:~ ~ם זי , :;ור;ן :::ז~לדות .ןי;ז:ז::: /)םימכ~ז::: 1$f ך;ן ז:; jZ ך jZ ע ןpזךז:; ;:זז;יח;ך .ו .רד-כינ;ך .11 ך;ני~-,;-; ל " א ךקוק ךע; ליד הכפר/נעלם המהלל • ~~iZ ל.ל.ה~פ ·;· ,גג -1 ~וא דל:;נן~~?ז Wf·ז? rj ה ךח;ג 1גל:;ו :i ד; לידת; מחדש של מיתר . לכ.כ;ך המ;תר ". לכב;ך רטט~~ים 1 ל~ב;ך :::זךב i ןה .:._· ההופכת מאירוע לסטאטוס דינאמי . היה, העשוי לייצב את מירוץ המלים ומתרווח ומתנשם בין השורות. התיאור כה ??ריר הוא .שנ;:ךז::: 1 ~ך ק;ת?? הוא ;:וע;קץ . ןווי של אברהם רסוצקב T והנה מתרחש בבית השני מעין דילוג. הערוכות בערוץ שקול ומדוד j בונה את היחס בין המראות לבין הלשון יבין וטעים, 1 לככ;ך הכאב הקורא נרמז, ז;וסי"ה היו זמנים, בהם אחז ב. צירוף הניגודים עשוי לעורר לא רק ספק אופיים הסטאטי של המראות לבין אופיה w פרלי ז..ו ..שךז:r_,.. כנר בוורד-הכינור. נעימותיו נשמעו ברבים, בתוקפו המגביל של ההיגיון. אלא גם מעין הדינאמי של הלשון . הסיפורי לעומת זאת, ]6[ פראנצ.'סקו פטרארקה, יצירותיו עוררו יצרים, טובים ורעים. כל התרסה כלפי גורמי העולם החיצוני j מתמודד עם בעיית התנועה, שיש בה מוקדם למשל' ק;רא כסונטה זה חלף ושקע בזיכרון . ואילו עתה הוא ג. צירוף הניגודים מצביע על העובדה, שאין ומאוחר, עם בעיית ס~ילה ך ry ;ולול, כלומר השלישית על חייה של גלמודי מתנגן בלי כנר, 'לכבוד מיתר שנולד כלל הרמוניה בין גורמי-החוץ הערוכים עם אורחות החיבור בין הפרטים. בתוך הגבירה לאורה -,הו:;" מות חי, הה, 9 רענות מחדש'. ומהו כבודו של מיתר נושן-חדש על-פי חוקי הבריאה לבין תגובת עולמו השיר יוצר התיאור דינאמיות אמנותית, "~~~ל; )T תרגום :T לאה זה ? לא עודי אלא שהוא חובק את השיר הפנימי של האדם הקולט אותם j ואילו הסיפור - סטאטוס סיפורי . הסיפור ג;לדכרג, עמ' 11(. ואילו ומז:ייכו לאחדות. הביטוי 'נולד מחדש' ד. צירוף הניגודים מוכיח, שהלשון גמישה נתן אלתרמן מכריז , מתמודד עם המתח בין הריתמוס הריבוני ש"דומ•ה כמרחבים מחבר את המיתר עם ראשית השיר ותנועתו יותר ועשירה הרבה יותר מן העולם בשיר, המצביע על אוריינטציה סטאטית, ש;רק n;, <ליל , ~ו r• כרכבים הדינאמית ועם סופו של השירי עם הגשם ;החומרי כחוץ, שירים משככר' עמ' לבין ההתרחשות, הנבלמת באמצעות אותם ועם הכאב, עם הוורד ועם ה'אני' המשמיע ה. צירוף הניגודים מצביע על האפשרות .הקולותד 5(. קל וחומר הצירוף הקדום 'ק;ל ה??tזד ,'ה~ך קולו בשיר. ליצור מסגרת מבנית למערכת ניגודים סיפורו של ורד-הכינור הוא דוגמה טובה. העולה מתוך חוויה- בבית השלישי מתחברת שרשרת גורמים ולהיענות בזה היענות אמנותית להשקפת- תיאורו - במטאפורה. של-התגלות כפי המספר באמצעות האנאפורה 'לכבוד'. האנאפורה עולם דיאלקטית j סיפורו - בתנועה מן העבר אל ההווה, המקראי כספר מלכים א' י"ט 12• מפעילה דינאמיות רגרסיבית, בהציגה דב- ו . צירוף הניגודים מאפשר למשורר לפתח וים האמורים זה-אחר-זה כאילו ניצבו את נקודת-הראות, שניתן לכנותה אירוניה ]7[ וכעברית : את א;צך; זה-ליד-זה. והנה עולה כאן התרשמות פאתטית. ז?~קש ם:ז:::דיק~ז:::?דק ;;נ~ןיך /f ע;ך ת~י~?' ?:;i:;i; סימולטנית של שלושה גורמים : הגישה הבסיסית של סוצקבר הליריקן היא וגז;ו~י~ה ה~ד-הtזtזך-ל;ק. 1. המיתר וקולו הרוטט j פאתטית. כל יצירתו רוויה בפאתוס עמוק ]8[ וכעברית : 2. הדבורה j ועמוק ממנו. האירוניה, לעומת זאת, היא י~~~ ז::: wr::זם ,ת;ר~ז:; 3. הכאב. תפיסה אנושית, הנובעת מן הפוטנציות זקקוע;ת .ה??ד~~ שלושת הגורמים שזורים זה בזה כמקלעת. הטעונות בלשון . היא תואמת ביסודה את רתוק;ת כככלים של אדמה ~ל ;:זגוף • ל;~ה :.... T T • הוורד שבכינור מנעים לכבוד הדבורה j מהותה של הלשוןי המשמשת עקרונית נ!דים ::דם םידיי:r~ הדבורה יונקת מפרחי הוורד ומקיימת אמצעי לביטויו של פשט ולחריגה ממנו . ~הוא ~דין fאן . שהוא היה את יעודה : בריאת המתוק והמרי העולים עצם העימ m בין המציאות לבין הדיבור • -עדים כדואים . כלל אחרים פרדוקסאלית בשיר f זק"נול טעמים, כאילו טומן בחובו יחס אירוניי מפני המרחק 'שק~י;ז~~ ;ל;א~ i ~ךם ; ביקשו לרמוז אל ערכם היחסי של הקצוות. העקרוני ביניהם. הם עכרכרים הכינור שבוורדי לעומת זאת, מרעיד את ~חו y-לב.~ת-~?מין . אם ;:זןpQ ~ר המקראיי למשלי בבואו להעלות המיתרי המעורר ב'אני'" את כאבו . סיטואציה פאתטית, שאין נעלה ממנה, :. כך הולכת ונבנית אחדות מופלאה בין הטבע והאמנות, בין העולם והאדם, בין הכלי אומר "קול הtזtזר ד re ה" <מלכים א' י"ט ~1 והגורם, בין השמחה והכאב. לכאורה -12(, בא אברהם סוצקבר ומפעיל את ~ ערבוביה. למעשה - שיר-תהילה לעולם האירוניה הפאתטית בחופנו את הביטוי :·· 17 כנתינתו וכהווייתו . ל?בוד ! הפרדוקסים כולו לפועל בי:דיש י לאמור : יולי-אוגוסט 1991 ברגשי פליאה וכמיהה והוא עומד כנדהם בצירוף המוזר בין הכוח, שהעירו םלחיי אל נוכח מיתוס השיבה-לחיים שהמתרח חדשים (הטבע), לבין הכוח המופעל ממנו \.~ס ו~ 5 י' לנגד עיניו. ובו (האמנות). הסיפור שבשיר אינו חותר כלל לסוף-פסוק. עד כאן. ן~ התחייבותו אינה כלפי העובדות ודרך החיבור ביניהן • אלא כלפי הדמיון • הנדלק 7 4,4 ~ אסיים בהערה אישית. לפעילות אינטנסיבית בכיוונים שונים. i '( t בבואי ל געת בשירי אברהם סוצקבר • בכ- אופיו זה של הסיפור בשיר הופך אותו לכלי 1~ 'ן. ~~ חיבת קורא מעורב ומתערב המוכן גם •מםה יעיל בהפעלת ההגות, ודווקא זו המכלילה להשמיע את הדרש שלו • הריני נבלם והמופשטת. בניגוד לספרות המחשבה, ) : לא פעם מכוחה T של היפעלות המחזירה המשתמשת בסיפור להמחשת הרעיונות, אותי אל עצמי • והריני נוטה להתכנס אל '1 דפ.י ז:: ow ם ,ת;ך~ו:; המנוסחים בלשון עיונית, מעלה השיר ~לי לעומת יופיים המדהים של השורות שקףע;ת ~~ןז;נה, את הסיפור הכבוש בין שורותיו כמעורר ת;כi;זמ~ להת R דנ לז;ר~ה ומדרבן למחשבה, שאין ~מה מסקנות. והמלים והקולות, המצטרפים ומצטברים א.ל ;:וגףף '... השיר . והחידה היא ישות אסתטית מיוחדת מכוח קסמו של דמיון יוצר. :רן ry ש;ת כל זה מצאתי פעמים רבות בשירי די היא מגרה את הסקנות ומניחה ולא הייתי רוצה להטעות את שומעיי . א.ת אי~מ;ת; : !כידלרויז • אך אסתפק - מקוצר היריעה במינה : צנת-עצמ;ת ,- בהצגת עוד שיר אחד • שניתן לראותו אותה מגורה ודרוכה ומתאווה להגיע אל אברהם סוצקבר הוא ידידי מימי ילדותי • ~ד~ז;נה .לחף~ה .ת~~נ;:: פורקן ההתרה. לעזרתה יחוש, כמובן, ושום מחיצה אישית אינה חוצצת בי- כעין מיתוס . ואני מסוגל אפילו לדמיין בלבי • '1 דפ.י ז:: ow ם ת;ד~ז::הדמיון . אך זו עקה ! הדמיון עשוי להציע נינו . נת R פ;ת נ;:: .ך t? ט :6 אין-סוף פתרונות ולהוסיף גירוי על גירוי . כאילו אני הוא זה שעמד לידו ם~רו ז;נ t; ד ש.ל ש. -q ש ח;ךך-~ 9 ג~ כוונתי לשיר גר!$ביטעבע !כליגל (בעמ' והנה מתברר, שיש יצורים נוספים, שהיו חולצה ופרוע ש ' ער על שפת הנהר וי .ליה, .ןך;~ ן;ךם לזt ;:זע;ךקים. 22-23(, שתורגם לעברית בידי ק"א ברתיני יכולים להעיד על קיומו של ההוא מחוץ ף ~· תוך מאמץ להע חלוקי-אבנים ולהקפיצם ז'?ךת-תח ~ת --q תים ~ם ב;א (ספר תרגומים של שירי סוצקבר כנפי לבית-העולם, אולי גם על מציאותו החיה שטוח-שטוח על-פני המים, כמתואר בשיר ~ניב. שחם, עמ' 97(. והפעילה. יצורים אלה מכונים בשם כולל יוגבט-חבר (עמ' 15(, מבלי להבין את טעם :רן ת~נ:יק; -q ~ל קרקע ן; ז:: 9 ל~ית, וזו לשונו : געווענעלעך .)םיר~ךב;~( הדימינוטיב מגמד הנעורים ועוצמת קורי-הידידות ,הסמויים מכבלי . האדמה ,. אותם אל זעיר-אנפין . האחוזים עדיין נראים-ולא-נראים נע .רמת ~·-o:, ך~גףף לי~?'נ;:: · עם :דק די ק!:)לטע גד!:)ניטענע פליגל המשורר אומר : ניאולוגיזם. הוא נמשך אל אבני-החוף. ק~}י!?'ף . פ!:)דזונקען אין ערד' ן~ן ~פ;ת :רן ? לף : ד~תי יופיה של הלשון • אל גמישותה הבלתי- לאמור: גענונדן מיט עדדענע קייטן אנה ועד מה, צום גוף אין רעד ניועד - מרוסנת, רבת-החן והתנועה, היוצרת סימני- ~תי~~ - ~לי~ן ~ןךה 'ל~ך~ מבע לצירופי-הגות-ודמיון בעלי תכונות ניט 13 מעד די נעדדיקע פישעד רר~ס ה~נן געצריגן זענען די איינציקע עדות נ;:: q ל;ם לזt ;:וזקך ry ק. ז):! עד איד נ~ך ד~ . פ!:)ד!:)גקעדטע נעצן פרן ט~יך ' פולע נעצן מיט אריגן' מטאפוריות. סימנים החותרים אל הדיוק, 1972 די עדות ז):! עד איד געווען און אריסגעד!:)כט ה 13 ט זין אין פדילינג : דיי ציען ןפרתר ' ק " א נדתיני אל הדק-מן-הדק. אל ;:זtזי~w ~י - ובבואם וו 15 דסע זענען !:)ברעוע בדואים, -פ 15 לט 15 זונשטד 15 ל 15 און סנעט זין !:( נע~ל~גיזם : להתייצב בהקשר כלשהו הם פותחים די אייגענע נעד,ר און קצודי )9( ק " א נדתיני תרגם דיי זענען געווענעלעך שבילים אל משמעויות רבות. המושג 'גע- נ 15 ;סעד "מטר-של-שמש" . ניט 13 מעד די בריק צווישן ציין פרן 15 ן איינציקן שטעון מחוץ רעם בית-עלמין . נדמה לי' שהוא הושפע ווענעלעך' יוצר רושם, שמדובר בחבורה און אינעד רעד בריק צו די מיידלעך אין של 15 כט מן העובדה, שמדובר די ק!:)לטע גד!:)ניטענע פליגל של ננסים דמיוניים האחוזים בעבר . יש ק 15 רר 15 לעדן. ברטינות ובזרימה . ניט 13 מעד דיל 13 דקעס. די מוסקלען . רעד פדיידיקעד פ!:)דזונקען אין ערד • בהם אחדות של 'מה שהיה' עם מה שקיים י 13 מעד. ציען זין נענטעד צום גוף אין רעד ניועד . )0 ו] ובתרגום מילולי עדיין כעדות. דיי פילן ביטא מעד . לעברית: נ 13 דיי שטיינדלעך, די שטיינדלעך געצעדטלטע-צ 15 דטע, ז~ין אומטויט : לכאורה - מיתוס. ואולי - מעין מיתוס. א.ין ד~כ;: ד:יגים !:( ניינעדנע צוו!:)גג אזרי סתם פרן אוברז ניידן גערו 13 דפן אין טי~ך ~טףדי ן R~י ם, און אין צוו!:)גג איד פ!:)דדדיקט !:( נשמה . אפשר גם - זכר למיתוס : כנפי שחם און רעם זינען פרן וו 13 דף ;מ~:: w::;גים 1םר:ירr;תשד ס ' דעדל!:)גגען !:( ציטעד אדירות וקרות שקועות באדמה ואחוזות ניט פ 15 דשט 15 נען העגףנ;ת זענען 15 לץ נ 13 ך פ 15 ד 15 נען . די ק!:)לטע גד!:)ניטענע פליגל : בחרצובותיה אי-שם בתחתית, המייצגות ~~-,דז:; ך ~q ת;ת '?לא;ת !:( זונדעגן ווייקט דיי !:)דודך' פונעם רר 15 סעד דיי שמייכלען און קומען צר זאובר ~יגיים,/ף~~:;נינ נוזקה ה:ז:; : ישות מעופפת, שהיה בה בעבר הכוח אומדעדוו 15 ,דטע שטד~מט ן~יד):! אין די ~רעדן . :רם ג;ךךים מן !:( תחיית-המתים געז!:)גג פרן !:( פדילינג. והכושר להתרומם ולנסוק אל-על . אפשר און אין זכות פרן די שטיינדלעך איז אוין אונדזעד טיוגנ ;:וז;ןים t א.ת זק~י:ךם, פ 15 ד 15 נען. )10( דיי ןדי~ס שנפגעה ונפלה ומפלתה התאבנה בשחם. ךקךן -qw ש הז:rל נ;זך ry ת זין ~פ בבית השני מתגלה, שבישות המאובנת לעףז;ננ:ים ;t א.ין ד~כ;: דpז~ פרן רעד פעלדזיקעד ערד • פרן די עדדענע קייטן' דרr;י בבין שי~יו לpז נ;~נ אצורה גם תנועה, גם רגש ומאוויים : היא אלא שלא אני הייתי שם ; וגם את הדייגים בי~נ!:)גד מיטן גרף אין !:( מ!:)נטל פרן שטריניקן גוין .'?יףנ:ים 1ף -q ~ל דpז~ ןה א.ין נמשכת אל הגוף בתחתיות, הגוף שאליו בעלי-הזקן • שגררו ו i? שו מן הנהר את אצים מחזרים רףהין זייעד פליעניש ? ז):! איך רר~לט וריסן רףהין ~ל 1~~;~·ם'קזqזג;:: ~לי איך רר~לט דיי צר פרס ארן צר חלום נ!:)גלייטן .)8( היא מרותקת. היא חשה :p;ת;מ~י~ • בדמות זררז:ויז.זם כבדי-השלל המבהיק באורה של קךנ .1 א.ין ד~כ;:ז;ויד;ת . הצבת, שבה אחוזה נשמה. השמש באלף עיניים - לא ראיתי. גם לא ף~דידים . א.ין י!?r:זה 1972 ההתרחשות מתחוללת בבית השלישי . כנפי- ביקשתי לדלג על גשר בין שיני כוכבים, אף לpזהוןךי:r.1 א.ין ד~כ;: . ךךק םי~~~ז:;;:זק Q נ;ת, כנפי השחם הקרות, השקועות באדמה, השחם הקרות - רטט עובר בהן • כאשר לא היה לאל ידי להפגין שרירים צעירים םלףקי~~~~ים ~ל tp !;כים - עשויות להפעיל את הדמיון . שני הבתים שפעת האקלים פוגעת בה. הביטוי הארק- לעיני נערות תוך ~w ט הסירות. ~נףגים, w1 ::ד~פנף הראשונים מוצגים במקביל זה-לעומת-זה סימורוני "זונרעגן" ]9[ מבקש • לכל הנכון • אך דברי השיר הדביקוני באנאפורה לנהר סתם ככ . ה t ועל םטע T;י · מכוח החזרה של שתי השורות הראשונות. ההולמת ברקות 'ניט~ מער', לאמור ןיזt' Rף)רr;;ז.ל~ ~~ןנף -~ לסמן את זרם הקרינה על כל היקפו • א.ל.ה ~די-ן החודר אל עורקי הישות הקפואה והמאובנת - היה ואיננו . נקטם. הבית הראשון מציג את הדמות מבחוץ •:p.'ר~ מה שהיה ק:י~ים .t ~ן ;:וז;ןים :רם ומחדירה בה את עסיסי iJ חכ 1ות. נגדע. נכרת. נותרו חלוקי-אבנים ליד אפיקו ש;לחים ח•ףכם ףמגיעים ואילו הבית השני - מבפנים. אל~נ~ במפת~ע. 1-.. מתרחש הנס המיוחל. היחמ'דiביבאה את של נהר . נותרו כסימן • כזכר • כרמז מפעיל מדובר ביצור בעל איכות עלומה, אך טעון ~~rכףת ' אכגי o אלף -גם עוצמה ושוקע במעין תרדמה. לא ברור כל הטבע מכוח החוק המחזורי • משפיע זכרונות. ~ל 'ף -qינף · -~~ידים ךק:י~ים. כלל מיהו היצור בעל כנפי השחם - גם על הישות הדמומה, שלא הייתה אך כדרכו של סוצקבר - ה'אין' הופך אלא מעין עדות וזכר. מכוח התמורה ממנו ובו ל'יש' : הוא הוא מעשה האמנות לזt• מלאך או שמא r:זךת;-~.ךף • מפלצת, ניתקות כנפי-השחם מחרצובות האדמה, בלשון ה~מהות, עתידת הטעמים-הגוונים- שהודברה ורותקה. אלא שכנפי השחם יש בכוחן להעיד על קורעות את ןסייt;קוח.ן ומרקיעות יחד עם הריחות-והצלילים, לשונו של .ר . רד-;:ז:קינ;ר, הגוף שהתעטף במעיל-ירק מאובק. מעוף הנחשף לעיני הקורא בבחינת גיליי כ;~ i?~ים. נוכחותו של הנסתר, ההוא, כפי הנראה 18 בעל-הגבורה. זהותו של ההוא היא חידת רב-השראה זה ממלא את ה'אני' בשיר • גלידן -139 138 יצב ידפאל 1 יהבומבסט ושל ןכתיאטרו יספאר ,באפריקה וא תבהעלא ,מאהאכרטה הרוא טקר זבזבו םמשאבי םאמנותיי תוראוותנו לשמה. 8\ ףלבסו ןמציי טקר רמספ םשלבי בהתהוות ןיא טקו כ; ימעגל התיאטרון • םהמושפעי תממאורעו םחברתיי םופוליטיי בתקופתו . תע תכתיב רשיקספי ןכ זמבב~ • דעמ םהעול תבתסמונ תטראומטי לש םהיטלריז המז םוסטאליניז ..< .מזה רלאח ןמכ הנולד ההמהפכ המינית, המם • ש;עשרים-וש םשני ועבר זמא פרסם תמעו םלזרי לע תמנ שיקברוה. •.··. .... ןיא טקר תא רספר רשיקספי ןכ ~זמבב תאופנ ,הערום תתנוע ההמחא לש הסטן- תככלו יהכל ומה ןהתיאטרו אה ימית בעיני השהקנ ול םפרסו עולמי . םניר קשה .וגטים םאול רהדב בהחשו עשאיר בימינו רלתא תא ושגשוג לש ןהתיאטרו האירופי ןיא טקר ? לע ךדר ההמטאפור מדובר אהו תבבחינ התיאטרליזצי לש המידע, תבכסאו ,באולם םהמחכי םלצופי בדומה רכאש םג ייומנ הטלוויזי םמקבלי מימו תבהעלא תמחזו רשיקספי אלל מחקריו ווהנחיותי לש .קרט רפיט ,ברוק רפיט חול, הלקור תבכיסאו לש ןיוג'י .ירנסקו עולמודראמטי-תיאטרלי . תבארצות-הברי הנפוצ "... יאנ באוה מאוד לש טקר הזה תלפרשנו םהעול לש פיטר רביות ההדרקו-דרמ : הדוקומנטצי מומחזתתיאטרון • רלית .דיוק כזה ג'ורג' 1 טש ודל י רפט ןשטיי י וידע אומנם ,ברוק ההרוא ,בר ףא ,הוא תא המכניזם ושאינ כנמצא." תלשוו תלמחזו רשיקספי שלבו ,חדש אלא לש מסמך . תאופנ ןהתיאטרו לש שחקן להגדו טהשול בכל . ןתיאטרו יבעינ שניהם ,אחד אאף-הי ןמ םהסממני םהבולטי של ושבינ ןלבי תמחזו ,אטור ,בקט הז'נ ויונסקו, אהו תבבחינ ,הבלתי-נראה ךההופ לנראה. םבפאנדמרניו יהאבסורד ,שלהם ןאי קמרחזמננו . תמעניינ ההסינתז ןבי מחול • מוסיקה יהסמו ןמ ןהעי יהעשו ,להתגלות להתפענח .רב .וארד ,(לרוב תפוח ךוהול דהניגו ןבי מופע בעליל . ןתיאטרו וימינ ר(ומדוב בשנות ןלבי תהצג .תיאטרון) מרתקת ההי הז רפיט ,ברוק תשבמלאכ יהבימו שלוהתיאטר- םהששי לאצ קברו תובשנו םהשמרני לאצ הליזצי לש ,האופרה הוניתוק המוחלט סבטיטו סאבדרוביק עהצבי לע רשיקספי (קרט דהינ תבחזק ,זעקה קספ .ואי-נוחות תממסור העבר . יאחר וובעקבותי אמצ טקר תא ונתיב האישי . .הכלח אהו ןמבחי רב ןבפולח יקתול עתיק תחשיבו הרב סמייח קרט ךוכ ונברא וברוח תאנלוגיו ןבי ךהמל לידלשחקן • אשר ןיומי י ופולחנ לש ןקוונ בהמקרי תא עצמו ןלבי ףסו קהמשח ,לכקט ןבי ימשחק ותרומת ,הדרמטית לדעתו • הרב לאין-ערוך דע ארנון . דוכיצ אשל ללהתפע המ -"אפרק ומז לש .הבמאי הלדוגמ אהו . ןמציי תא ראח ר''שקספי ןב 'זמננ~' והנאיל הלביל םהשבי רעש תוהמשרת; לשליפ Q סי םקו "פיגוךיס - תיציר הפאר ומשחק אהנפל לש ןהשחק יהפולנ תדאוש .ז'נה לאב םג המנקוד וז אל אקפ קרט תהמושלמ רביות לש יגרוטובסק י השב אהו ,לומניצקי ךעד-כדי-כ .מופלא ןשאי הוא לע ושמרי אאל בעק ןבעי תבוחנ ראח םמגשי תא ההקונספצי ,היונגיאנית הרואה ,יודע םא אהו ןאכ קמשח תא תהדמו או שהמתרח ןבתיאטרו ןב .זמננו מהקתדרה תא באיו םכאד לבע .מודעות בהמתייצ נגד תשהדמו תמשחק אותר . תהאוניברסיטאי הבקליפורני י"סטרנ ברוק" ואי-מודעות לש האלוהים. הנימ תפסימי תמתגנב ילדבר טקר כאשר ךהמשי ףלהטי ןלתיאטרו ראח רבאש .הוא המ רשנות הלבני-תמות יעל-פ טהפרויק של אהו רמספ לע וצפיית הבטלוויזי בהמוני ובחיבור קהמברי - תאמ התיאטרון .גרוטובסקי אהו קר ןפולח תוטכסיו צרופה. ,רומנים םהזועקי ולעבר לש צ'אוצ'סקו )1984( ההעל טקר תא יקוו התיאטרון וכמ רביקו ךהול ךונמש בבית-עלמין • כמו ,"עכברוש .עכברוש" תא רשקספי אל ניתן יהאידיאל ולטעמ י ובהתייחס לפונקציה ןפולח יתיאטרל יבבגד שכול . שלפר םבמכניז גמסו זה. תדרמטי יבלת ,קונבנציונלית ההנכונ לעב- תאח ומסגולותי תהספרותיו לש ןיא קרט אל םע לכ תהדיאגנוזו לש ןיא טקר ניתןשיו . םכש ושבצעירות להתפע בעיקר אהו וסגנונ הבהיר • החד • רהנעד לכ המליצ ,להסכים ךא ודברי ,המהוקצעים המבוטאים וממחזותי וומתיאטרונ לש דברטול טנוב .מיותרת דבאח וממאמרי עקב רפיט ברוק יכדבע י םהנכתבי טבלה הובאמונ צרופה הורא םבה ק"משח םע .השטן" ךכ אהו ,בצדק ינ ו"מחקרי לש טקר םחינ רציניים וביעור לש ןהתיאטרר םובמכניז יהטראג י שמחפ דע םעצ םהיו ההז תא ןהתיאטרר י םומדעיי יבכל ימבל תלהיו אקדמיים". להגדו ןהטמו יבר םראויי הלהערכ מלאה. סארו סוטאנטו םה מגיבוריו . ןבי השאר הבמס תרב תחשיבו ןבביטאו יהפולנ יואול ןאי ןיא טקר עצמו • אאל ןשחק יחיד אהו המעל תא והתרשמותי רממספ הצגות, ""תיאטר )1990(. וכמ םמסכ טקר את הבמחז דאבסור לש תבימ ,העולם יהודי ןשבה יהעיתו יהעלילת י תומציאו ימינו רעיק הנחיותיו . ולדעת י ןנית סלהתייח היום יפולנ לשניצ סבנ יבימ ,השואה ראש נלכד .זהים הלדוגמ - תהצג תמקב במוסקבה. ןלהמחזת לש תיצירו רשיקספי לכא פרשנות זא םבמצבי םמקאבריי םוגרוטסקיי במכניזם השב םהידיי תהמוכתמו םבד ןה ייד סטלין . .המסורת וא לכא תמסור .הפרשנות עתה להגדו לש .האימה ייתכן • יכ תא סינדרום לקה סהצופ-י ןמבחי ,בזאת םק לע ורגלי אהו עשקו ורוב וככול יבמחקר ךתנ" יאו וחיי ףציר עבמוד וא אשל עבמוד לא תורת ץופור תבמחיאו םכפיי .סוערות וא המלט רלית קדיו - גבדיאלו שבו . אהו תמים ןהתיאטרר שלו . םעל-כל-פני בתיאטרולוגיה .בקרקוב - ההסטליניזצי .בשיאה "משהו םרעי םע דקלו .לוי-שטראוס רהסבו שכל תהפובליציסטית-אליטרי לש וימינ שמור ברקו תבממלכ "דנמרק - טפול השחקן תפרשנו לש .מיתוס אהי תבבחינ קחל ול םמקו ננוד . • הבהדגש .מיוחדת לוהקה יהפולנ משתולל סמהמיתו .עצמו ךבהמש ,המסה מתיייחס ךתו תהזדהו מוחלטת. טקר תלסוגיי ןהתיאטרר העכשיוי . הוא אל קר םהשחקני והי ב ry רלסינגר י אאל כל דמתנג ,לפסאודן-אוונגרד ץהנפו בימינו.הקהל . רהלסינגו יהפולנ ! אל קר לאנשים איוצ ץחוצ דנג טהפרויק יהבומבסט של ,אוזניים אאל םג ללכות ! הדוגמ תנוספ - ןמקושקי י השהעלת תא רשיקספי במקיירה קבניו-יור : האיד הקמינסק אאבמ קורא T' לש ןתיאטרר קבוקי . ובעיני רז פולקלוריזציה אהי םא ,יהודייה השניצל סבנ מהכבשנים, .שדופה ןמעי יחיקו לש .חיקוי ךמתו גישה וואיל תהב אהי ןקרוב .השואה ןאי ביכולתה הדרמ אהו ואינ למתפע מהאימיטצירת לש 'קוראז רלקבו תא הבת ; אהי תמחלק תהטיקסיו לש .עמיתו רפיט .ברוק עשבמס ןיא טקרי 1לי-א 1ג 1 טס 1991 נתן גרוס ישנן אמיתות שהחכם לכל אדם מגיד • יש כאלה שהוא לרחש לעצמו ,בלבד יש כאלה שהוא מפקיד רק בידי .רע וידדי • ויש כאלה שאינו יכול לגלות לאף אחד . אדם מיצקביץ ''אנטק '' המפקד מפולנית : בנימין טנא ביותר לאנטק בכל הפרסומים שהופיעו 1 יוריד של יצחק צוקרמן - "אנטק", הווידוי החשוב הזה התרכזה והצטמקה • הסגור בספר בן 600 עמודים, מכיל עד-כה דווקא בעניין המפלגתי, כאשר הט- בעיתונות הפולנית ובשפה הפולנית לא נוגע בעניין זה בזכרונותיו' אומרת דרשני . וגריה הגדולה והמאבק הדרמטי של עשב עכשיו, כשקוראים את וידויו של ,יצחק .- בחובו את כל האמיתות שאותם מנה ב~פיגרמה קצרה המשורר הפולני יהלאומ השנים הגורליות בחיי העם נדחקו לפינה. דברי צער וזעם, הוכחות כי החשובים היו מבינים (אולי לא הכל) במה מדובר . אדם מיצקביץ. יש שם, למכביר, "אמיתות שהחכם לכל אדם מגיד" - דברים על לא אנטק ולא טננבאום אלא מרדכי ואבא, או שאלה אחרת שהעסיקה אותי כאשר ולא "דרור" אלא "השומר הצעיר" ולהיפר ; קראתי את ספר זכרונותיו של "קזיק" הגבורה וההקרבה, על המאבק של מעטים נגד הרייך האדיר' על עמידת איתנים מול זכרונו הרעוע של אנטק, האגוצנטריות שלו רטהייזר (רותם) ושל מספר עדים אחרים, והאמת ההיסטורית וקנאותו התנועתית, "תיקוני "ההיסטוריה המתארים את "אודיסיאה" של הלוחמים אסונות הפוקדים בזה אחר זה את הלוחמים - אלה שימשו את התגובה העיקרית העוברים דרך רשת הביוב העירוני מהגטו היהודיים עם שוך הקרבות בגטו' םכשה וכר' של יריביו והתגובה הנגדית, ,המתבקשת הבוער לצד הארי • עד שהם יוצאים לאור ממשיכים להילחם בצד ה"ארי" של ורשה היום החוצה במרכז העיר, שם ממתינה להם ובפרטיזנקה. יש דברים שהעולם וכול מצד ידידיו ותנועתו . המשאית הגואלת. כולם נמצאים במקום, חייב לשמוע. ישנן אמיתות כאלה, בשמוט אילו שתקו חייקה גרוסמן וחבריה (האם רק אנטק איננו ! איפה היה אנטק ברגעים להפנותן פנימה, אל העם אשר חייב ללמוד יכולה הייתה לשתוק ?!(, דבריו םהמעליבי הדרמטיים האלה, היתכן שלא ידע לע לקח מהכשלונות הנובעים מחוסר ,אחדות (אותה ואת תנועתה, לדבריה) של אנטק לא המבצע ? אף אחד לא מתעניין בזה בספרים מריב אחים, מקנאות ; האמת על המשטרה היו מגיעים ל"שוק", והיו נרשמים, ,אולי היהודית ומשתפי פעולה האחרים עם רק אצל הקוראים המעורבים המעטים של הרבים שקראתי מאז ואפילו קאז'ק, שהשלי האויב, או להבדיל' דברי-האשמה כבדים הספר . שכן איזה קורא רגיל ולא מעורב, האישי של אנטק, אינו מתייחס הלעובד הנזרקים כלפי היישוב היהודי בארץ . על מסוגל לקרוא את 600 העמודים (המרתקים הזאת. רק עתה, אחרי 45 שנים, נותן קאנט חוסר יעילותו בהגשת עזרה לאחים הגוועים אומנם) האלה, ולעמוד דווקא על הפרטים תשובה לשאלה זו . בגטאות. יש ויש דברים ש"החכם לוחש המעסיקים את שתי התנועות הידידותיות אכן • אנטק נותן תשובות לרוב תהשאלו לעמו בלבד" ואנטק אומר אותם בקול והיריבות כאחת, פרטים שלא היה להם המתעוררות בעת קריאת ספרים של -מעלי רם. לדעת מבקרים מסוימים אף בצורה חלק מעשי במאבק הארגון היהודי הלוחם זכרונות אחרים על השואה. בין תהבעיו בלתי-מרוסנת. ועמידתו נגד האויב הנאצי . פרטים שנועדו השנויות במחלוקת נמצאת בעיית סהיח -(הזרוע בנוגע ל"אמיתות שהחכם אינו יכול לגלות לשמש רק כחומר שיחה בין ידידים ... של הפולנים, של א"ק .A.K הצבאי של ממשלת פולין הגולה) לש לאף אחד" לקח אנטק עמו לקבר ה"חמיש עם-זאת, בטוחני שישנם גם םהסבורי אחרת. האוכלוסייה, העזרה או הימנעות המהעזר אחוזים" לדבריו - ממה שרצה לומר. ליהודים, וכיו"ב. אנטק, שנדבק לו הכינוי עם-זאת חושבני שלא הבליג, וסיפר בגילוי "סגן המפקד" של הארגון היהודי הלוחם לב גם דברים, שלדעת ההיסטוריונים המז בהיסטוריה יש תורה שבכתב ותורה -שבעל פה. ההיסטוריונים יודעים דברים רבים, ושלמעשה היה המפקד בפועל של -הלוח וחבריו הפעילים במחתרת מזה, יפה להם שאותם הם מספרים זה לזה לפעמים מים בצד הארי אחרי שוך הקרבות בגטו • השתיקה. עובדה, שלא אודלף ברמן, שעבד היגר אולי האדם הקרוב ביותר לבעיות מדור לדור' עד שיום אחד קם חוקר עמו בצמידות, ולא חבריו למאבק, ולא אמיץ-לב ומגלה, למשל, "את האמת לע האלה והיודע אותם מן המקור הראשון . ההיסטוריונים למיניהם, ראו לנכון עלנגו מיצקביץ'". כך סיפורים רבים "שעדיין מלכתחילה נתונה הייתה הסימפטיה לש .בהם אנטק לא 11 ל .A.L ("ארמיה לודובה" אי-אפשר לגלותם" שידועים רק בחוגי אך לא אלה גרמו למבוכה ולמהומה החוקרים והנוגעים לדבר . צבא מחתרתי של הקומוניסטים) ולא לא"ק ; ציבורית, אלא האמיתות שהחכם "מפקיד אלא שהכוחות הפוליטיים והצבאיים של רק בידי רע וידיד" ומרחיק סמהפולמו מאז שקראתי בעיתונות המחתרתית נורשה, באפריל 1943, את מכתבו המפורסם לש הקומוניסטים בפולין הכבושה היו חלשים הציבורי. אפשר לכנותן רכילויות המטבח, עד מאוד • ועם כל הרצון הטוב (שלא מרדכי אנילביץ לאנטק, שאלתי את עצמי עיניינים שבין תנועות יריבות לבין עצמן • איך הגיע המכתב מהגטו הלוחם, המוקף תמיד עמד במבחן) לא יכלו לעזור לאנטק התנצחויות הנובעות מקנאות פוליטית, חש- בונות אישיים, האשמות הדדיות, שתמיד, חומה וחיילים גרמניים, לאנטק, היושב ולוחמיו . וכפי שהוא מעיד על כך • יכול בצד הארי של ורשה. בדואר אוויר ? אף היה הוא לעזור להם יותר מאשר הם לאורך כל ההיסטוריה, העכירו את פני לו. ואילו עם א"ק והזרוע האזרחי שלו, החברה היהודימ (אם-כי הכיעור שבלט על אחד מהספרים שקראתי על המרד • שציטטו את המכתב הזה - בין שהיו האל "הךל.~אטורה", חייב היה לשתף פעולה, כי פני השטח לא היה אלא הקצף בלבד • אשר דרכם הוא קיבל כסף מלונדון ודרכם שלח הסתיר את הלכלוך שמתחתיו). זכרונות הלוחמים ובין שהיו אלה חיבורים שרות-דב עשה לעצמו אנטק כאשר בין היסטוריים - לא התייחס לשאלה זו . ולא ללונדון את הדו"חות, ואין ספק כי בעיקר הם, או לפחות הטובים שביניהם, אנשים היתר הביע בווידויו "הערכה" לתנועות שלא ידעו, וגם לא שזה היה סוד שלא ניתן יריבות ולפעמים גם לאישים קונקרטיים, לפרסום. את ההיסטוריונים העסיקו והזינו נפלאים כפי שאנטק מעיד עליהם, שעזרו לו ולאנשיו בדיור • הם שהסתכנו (ולפעמים בייחוד לחבריו לנשק םולניהול-הענייני שמועות ורכילויות סביב המכתב עצמו • גם שלמו בחייהם) בהסתרת הלוחמים, הם מהשומר-הצעיר. שכן כל הביקורת על והעובדה שאדולף ברמן • השותף הצמוד ו~ 5 ן~ ~ •מםה לפני כעשר שנים נכנע יצחק צוקרמן "אנטק "- סגן מפקד של ארגון יהודי לוחם בגטו ורשה , ללחצי חבריו יוסקה רבינוביץ וירוקה הלמן . םוהסכי להקלטת זכרונותיו . יבתנא שההקלטה לא םתפורס לפני מותו . השנה ההופיע ההקלטה, ללא -שינויי טקסט כלשהם , תבצור ספר - שבע השנים ההן בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי תהגטאו ועוררה, בנוסף על ןהעניי הצפוי, גם ויכוחים סוערים על גילוייו הבלתי צפויים. 20 גלידן 1.38-1.39 11 הרבים שאותם מפתח יצחק צוקרמן בווידוי זכרונות האחרים ; הם עוד יתייחסו גם - על תקופת התארגנות תנועות הנועד להתקפותיו על תנועות אחרות ועל תהתקפו י:;= תחת השלטון הסובייטי בחלקה המזרחי נגד הפוגעות בו, בעדותו ובאישיותו. , של פולין הכבושה, על הפעילות החברתית החל ממשה רבנו ודוד המלך וכלה בבן- '1 G והתרבותית של המחתרת היהודית בגטו גוריון וגולדה מאיר אין לך מנהיג בישראלך ~ ודשה עד "האקציה הגדולה", על התגבשות שלא פתחו לגביו את "קופסת הפנדורה" ך; רעיון ההתנגדות המזוינת, על השגיאות שלו אחדי מותו . אלא שפתיחות אלה לא J מםה• '1 שהכשילו את המאבק בגטו ובצד האריי על הצליחו לפגוע במיתוס שנלווה לשמם. K '1 תפקידה של המשטרה היהודית, על הארגון כך גם שמו של יצחק צוקרמן יישאר כ '1 הצבאי הרוויזיוניסטי' על "המדד הקטן" בתולדות גבורת ישראל כאגדה, עם כל •שירה בינואר 1943 י על הקשרים של הגטו עם הפגמים שנתגלו ושאולי עוד יתגלו ואצל שדאגו לפרסום בעיתונות המחתרתית, וביי- הגולה ועם ארץ-ישראל, על הדיפלומטיה על-ידי חוקרים דקדקניים ועל-ידי האל חוד ב"ביולטין אינפורמצייני" -הבטאון של אנטק, וכמובן על "תעתועי הזיכרון" שנפגעו בכבודם עקב גילוי-לבו םהמוגז הרשמי של הממשלה הפולנית - מאמרים שלוי על קונפרונטציה של זכדונותיו עם - שבכוונה או שלא בכוונה .• התומכים ביהודים. אנטק, שחבריו כינו אותו "פטריוט פולני", משתדל להיות אובייקטיבי בהציגו את העמדה הפולנית שהתחשבה קודם-כל באינטרסים הפולניים, שלא תמיד הלכו יד-ביד עם הבעיות הבוערות של המחתרת היהודית. עם-זאת היה לו ריב עם מפקדת אברהם ברעם הא"ק שמלבד עזרה מזערית בנשק (פדי שידוליו של יורק וילבו - קודמו של אנטק י<;ז~ עד י iם מ iתה T בצד הארי) ותמיכה מילולית במרד הגטוי לא זזו מעמדתם. הם לא היו מעוניינים יpן~ ~י יום זiסומ ל"א הזז?לי~ה : לזעזע את ודשה הלא-יהודית ולדחפה ~יד w י~ה טו~ה ד~יד ן;ן~~ה טו~ה למרדי מכיוון שלא היו מוכנים וחששו מחורבן ורשה. זו הייתה טענתם. ~ת ~ל זi~ך ס~ךסה ?עוך R י אנטק, ששיחק משחק כפול - עם הקו- מוניסטים מזה ועם הדלגטורה מזה, שבע ן~ת ח!ייסיס ?תוך יכrריךח אכזבות משני הצדדים (בייחוד כאשד והיא ר t$i ה ~ז-רון f גי-~~י iJחו~ה מסע ההצלה שאורגן על-ידי הא"ל למען ךחוזק.~ת ~ז-רון ~ידי iJ חו~ה לוחמים שיצאו את הגטו נתגלה כבגידה ן iJ ~.ריטות זק.~ל tt מדת ~ריס זק.עוןן י~~ ונסתיים בטרגדיה גדולה). הוא לא יכול קוךעות ~ת iJ :;ז!{ךגךם tק.~j? ~ה ~~fיכrוע היה לגלות את קשריו עם הא"ל לאנשי י~רב~ות ~דע w ~יד ס~יגךם תכזכrד9חי w י wiJונ;ר הא"ק, שדאו בקומוניסטים אויבים, כמו הגרמנים. אך עם אנשי הא"ל יכול היה תוקקtכזי,ז ~ת גו QזiiJ נ i ב~ להיות גלוי וחופשי . לבסוף י אחדי אשהוצי קריאה רשמית לשרידי היהודים המסתתרים ~ל גו!;<י iJח i..... . רק :קח.רס ~~ןר בוורשה שיילחמו יד ביד עם הפולנים במדד ךעו~ס ~ת ttזiס~חWreiJה ורשה ב 1944- י הצטרף עם קבוצת שרידי אל סופי הבדיחה הפפז-רלת. :• :• : • -T • : -•• :• הא"ל לפלוגות א"ל שלחמו בעיר-העתיקה של ורשה וזכה בכבוד רב (עם חייליו), בתפקידים מבצעיים ובדרגת דב-סדן . אך יpן~ ~ל.יס WiJ לום עם שוך המרד נעזב שוב על-ידי לוחמי ל"א ~.א הא"ל (שכנראה, אחדי נפילת מפקדיהם אל יכלו עוד לעזור לו) וניצל דווקא תבעזר אנשי הא"ק בנסיבות מצדיקות אמונה · זכ~ג i) ם~~ךי בנסים ונפלאות ... האחיזה הנאמנה והעקיבה של אנטק בכך- ~~;w ים לנ?ז:וים תוקךrדי:ג~ חרת הקומוניסטים בעת המלחמה באה על ך;:זןהוי ~lJ9 ן~ שכרה עם קום פולין העממית. אז יכלו כבד f ~ל iJ ~~~רים iJםי>;!וקקt ך iJ ח iזרים לעזור לו ידידיו מא"ל - הפולנים, לא תקר.{!':ג~ iJ ךמות לדסחים ך~י~יס ~תוקכזfזז היהודים, כמובן - בארגון עלייה ב' וכד.' ~ג:ןג :p רות ~ל סאור 7PiJ ':ג iJ ~ך בסיכום, בולט בדידויו של אנטק היחס האמביוולנטי לפולנים, שאת הטובים שבהם הוא משבח עד לב השמים, אך ךדק W:P י~~ ז,י tt ~י ttf זכת iJ ~נות את החלק הקובע של הנהגתם הפולי- f שולי סד re ה טית והצבאית הוא מאשים באנטישמיות f ~ירי ;:ז~ךאר ובמשוא פנים. או בפאת החזה :• T ."" -: • :p ~ב ק~ר םי~~~ ~זק. :p ~ר ההיסטוריונים החוקרים את תקופת השואה ירך~ י~~ ל~~ח W~ל.ה R .רי 7PiJ י: 1 t$ י ובייחוד את תנועת ההתנגדות היהודית ידעו שלי • עצמי -משני "•• העברים T-: • T : • : :• 21 ללא ספק לחקור עד תום את הנושאים ~ןה ו~ןה. רךלר-אדגדסט 1991 אילנה צוקרמן עכשיו אני עוסק בסיום ספר על חידות מיוחדות במינן , מהמאה ה-ד i וה- s1, של יהודי איטליה והולנד . גדולי המשוררים של ו=יי ~ו רך פגים • אותן תקופות עסקו בזה, אבל בסוג הזה שאני עוסק בו יש ייחוד מבחינת צירוף התמונה לטקסט ועוד תחבולות מיוחדות . זה מרתק אותי' ובכל-זאת הייתי צריך • כמה דן t .איך מתחיל שיר ? פעמים, מכורח השירים שנצטברו אצלי, •שיחת החודש כשם שהשיר המוגמר מפתיע את אהקור להפסיק את המחקר • ולעסוק בדבר שונה לבטא לחלוטין. והולם בו בכל פעם מכיוון בלתי צפויי כך גם, נדמה לי, מתחיל השיר לנבוט מכיוונים אלח שני סוגי אנרגיה כל-כך שונים, בלתי צפויים. ואולי לא ? 5 שנים למותו לפעמים נובט צירוף מסוים אחדי רשכב תא הם שונים מאוד . ואני רוצה שיהיו שונים. טומן בקרבו גרעין כלשהוי שממנו יתפתח ראיון שנערך ב 1983-, םע אני לא רוצה שדבר אחד יגלוש לתוך השני . השיר המוגמר . לפעמים אפילו מנגינה צאת ספרו מלים נרדפות, על-ידי אילנה צוקרמן מסוימת, מעין מבנה ריתמי מסוים, ושכאיל אבל חרי ההשקעה כל-כך גדולה בכל מחפש את המחבר שלו . ועוד כאלה אחד מהנושאים, שקשה לי להבין איך כמו אלף נפשות שמחפשות את המחבר כל זה מתקיים אצלך בגוף אחד . לגלות פצעים בלא שייראה חרם ~~ שאני מנסה להרהר בדן פגיס המשורר' שפע תרבותי . אישיות שהייתה בחיפוש מתמיד האימה J הסופר' הציור הראשון שעולה בי הוא אחרי המוות ובאימה מתמידה ממנו. ךמהל .., ציור הגביש . בעולם כקןח ומפחד תמיד . סולד מעולם ןהסגנוחייו • יצירתו . עולמו' נראו בעיניי תמיד כעין ונמשך אליו • מתכנס כשבלול בעולם 'הגבישי הגבישים . מתחת לפני השטח זרמו זרמי שבו הייתה לו שליטה מתמדת, והלבה תהרותח לבה של כאב. מתחת לזמן . שהוקפא והפך מלג; ומלבו לא יכולה הייתה לפגוע בו. הז לשיר קלאסי . רתחו ימי להבות של זכרונות היה המבצר והקבר שדן בחר לעצמו ,בעולם היסטוריים וביוגרפיים נוראים, שרק הקפאת שהיה למעלה מכוחו לחיות בו . וגם גם ההיסטוריה היהודית וגם הביוגרפיה האישית המתחים ~פשרה לו לחיות ~תם . מתחת לש- קיפדת הגביש נשקפה חידה אטומה, שהייתה לא היטיבו עמו . רק בעולמו השירי יכול היה זאת מעין סכיזופרניה. פיצול. וכמו שחול- כל-כך מרוכזת, עד שהמג;גש הפך לשקוף. לעצב כך את הרבדים עד שנתוחקר, נתגבשו, כים לפסיכיאטר טוב - חייבים לשלם נשאר הגביש הטהור בלבד . זו הייתה חשיפה הודחקו . לפעמים זכיתי להציץ מעבר לפרגוד' עבור שניהם. ואני משלם - עבור כל אחד המסוגלת לגלות את פצעיה בלא שייראה הדם. אל לב הגביש. הכרתי את הלבה הרותחת - מהם - בחלבי ובדמי. האימה, החרדה שמאחודי הזגוגיות השקופות, גם הדם נקרש. הכל הוקפא. נשאר הגביש המחקר שלי מאוד ממושמע. איננ; נוטה השקוף. הסימטרי, הטהור, שהוא תרכיז של מתחת לכל המסכות. למסאיות. להיפר - יש בו יובש מוחלט כאב. מרוכז כל-כך . עד שאיננו אנושי כמעט. האיש שהפך את תמצית כאבו לאמנות גדולה של טבלאות, של עניינים טכניים, למרות הוא היה הדחקה טהורה, שדחקה לתוך עצמה של יצירה ושל חיים, יצר אמנות שנתנה טעם שאת מה שאיננו טבלאות אני מנסה לכתוב את הזיכרון הכאוטי הבוער . ושיריו - מן לחייו. קשה היה לעצמו - כגביש. יפה כמוה -דן . יהיה זכרו ברוך . • בלשון בני-אדם. שני השטחים שבי, לכן. הבערה הזאת - תערובת של אירוניה דקה, אינם רק שונים, אלא מנוגדים, וכך גם גרשון דשק תופסים זאת האנשים סביבי . נפגשתי לפני כמה שנים עם מספר משוררים שלהן . כל זה' כשאין עוד נושא ברור . פעם נגעתי. באי-רצון . אני זוכר שהראיתי מאנגליה. קראנו יחד, והם כמובן התעניינו פעם שיר כזה לעדה, והיא אמרה - זה בעיסוקי . כשאמרו להם שאני פרופסור לפעמים אגב, גם השיר המוגמר איננו באוניברסיטה, התפעלו -פרופסור ? איך מגיע לנושא ברור . אותו שיר שאיננו ""על נורא. אל תראה את זה לאף אדם. ואז שוב אתה יכול ? וגם להיפר ןכמוב - היותו של אלא ."תא" מקורות שונים מהווים נקודות נגנז הנושא לעוד g -ך שנים. אדם משורר, בהחלט מחשיד אותו בעיני מוצא לשיר. לפעמים אפילו שורה מספר ויש עוד סוג של דחייה - יש מצב שבו דקדוק, או שורת שיר קדמון, כאשר הצי~ט מצב-הרוח, כמו מצב הגוף לפעמים, לא האקדמיה. מועתק ל גמרי מהקשרו ומקבל כיוון חדש . יכול יותר לשאת את הדבר . ואז' קיימים מה משך אותך לספרות ימי-הביניים בי היחסים של שנאה-אהבה. דחייה כזאת ואז פתאום מתאחים הישן והחדש, כאילו דווקא ? מדובר בשני קטבים מנוגדים של מגנט, מתבטאת אצלי בעיקר בכך' שאינני קורא את השירים מחדש אחרי הדפסתם. לא ראשית, הצד ההיסטורי . בנוסף • הטקסט שיוצרים מגע חדש. פעל עליי כטקסטי אולי גם בזכות העובדה מסוגל. האם יש לך לפרקים הרגשה מאוחרת שלא למדתי באופן סדיר בבית-ספר, וכש- של דחיית חומרים ? מתי שיר "גנמר" לך ? נפגשתי בחומר בגיל מאוחר יחסית, ראיתי שתחום זה מוזנח לגמרי מבחינת ההערכה בהחלט. גם לזה יש צדדים שונים. בזמן בדרך-כלל הוא נגמר לי ברגע שכתבתי עיבוד החומר (והעיבוד רב זמן וחשיבות אותו. לא ברגע הפרסום. אחרי הפרסום הספרותית. היה לי בו אתגר היסטורי, ביוגרפי, עצם העתקת החומר מכתבי-יד. יותר מההשראה הראשונית), יש לפרקים כבר קיימת בי אותה דחייה שסיפרתי נתקלתי אז במבחרים של יהודה הלוי ושל תחושת אי-רצון. אבל עוד בשלב הקודם, עליה. אי-רצון לראות מה קרה. הדבר עוד לפני רישום "החומרים", קורה לי יותר מסובך כשמדובר בספר . כי אותו אני איבן-גבירול, והרגשתי קשר חזק אליהם, שאין לי רצון לעסוק בזה. שיש בי התנגדות צריך גם לערוך במדורים ולהעניק לו מעין גם בגלל כוחם, וגם משום שהייתי נתון לעסוק בזה. כך קרה לי עם השירים על מטאפורת-על כשם. אבל זה כבר סוג אחר אז לצורה הסגורה, אומנם לא במתכונת השואה. כ 25- שנים לא יכולתי לגעת של עיסוק. אז ההתמודדות היא עם תבנית הייחודית שלהם, אלא בתחושה של ניצול 22 בנושא. ניסיתי להימנע מזה. ובכל-זאת מדי גדולה יותר י בכל-זאת. גמור של המקום. של עיסוק בדברים שאינם גלידן 1.38-1.39 דן פגיס עירי חזקנה העיר שנולדתי בה, פלטה אותי כשהייתי בן 10. אחר-כך היא שכחה אותי, כמר את המת, רגם אני שכחתי ארתה. כך היה ינוח לשנינו. אתמול, כעבור 40 שנה, היא ~ כ; שלחה לי מזכרת, כמר קררנה טרחנית התובעת חיבה בזכות קשרי הדם. תצלום חדש קיבלתי ממנה, פורטרט החורף האחרון שלה. עגלה מכרסה אפירירן . הסוס מ g ב את ראשו ומביט בחיבה בישיש הנועל איזה שער, רבכן - לוויה. שני חברים ערד נותרו בחברה קדישא - הקברן והסוס, אבל הלוויה מפוארת. מסביב, ברוח גדולה, נדחקים אלפי פתיתי שלג. כל אחד ואחד כרכב, בתבנית גבישית משלו. עדיין אותר דחף להיות מיוחד. עדיין אותן אשליות, הרי כל כרכבי השלג יש להם שלד אחיד - ששה קצרות. מגן-דודי בעצם. בערד רגע יימוגו ויתמזגו ויהפכו לגושים, לסתם שלג. בתרכם - עירי הזקנה, שהיא קבר גם לי. מפולשים, מפוזרים, אלא בכאלה שעשויים ליחסים של חתאחדוךתשל ,חרמוניה עד הסוף. מעובדים עד ההברה האחרונה. של התמזגות, ובסתירה הזאת םשביניה מתחולל גם גלגול וגם מזח ? רק בספר יש לי הרגשה שההתמודדות תהמתמד חא h רון - מלים נרדפות חייתה יל שלך היא עם חוויית ft שתית בלתי פתורה הרגשה שבצב יש התמזגות. - חוויית הילדות שלך במלחמה. אני מרדה - להיות אלוף ללא הרף זר חוריה שאין לה פיתררן . שלא רתעבו שהרי למרות שהוא זוחל לאט, מקדים בהצ לעולם. לא תחלוף. אבל לפחות יבשנ את אכילס - זה נטל כבד . "אני שוקל םא ספריי הראשונים לא הייתי מודע כלל לכך י לא להצמיח כנפיים."" - יש כאן תבאמ שחוריה זר פועלת בי גם כשאני כותב לע אפשרות לחיוך י שלא הייתה אצלי .קודם דברים אחרים ובסגנון עצור . בספר השני זה צץ איכשהו, אבל לא הגיע לתודעה. אני יש לנו איש מערות ואדם עתידני . ימ מניח שרציתי לברוח מזה. .להתחמק אתה בשירים? להתחמק, או לנתב את הנושא פנימה אני שניהם, ואני גם הקררבן של שניהם, בעזרת מסכות ? איכשהו אני גם באמצע, בין שניהם. אני מנסה לפרוץ מהגלגול האינסופי חסר זה בהחלט ייתכן לגבי עבודות תמאוחרו המשמעות וחסר התקררה, וחלק המפריצ יותר שלי, אבל בשני הספרים ,הראשונים זאת היא גם ההתגברות על םהמכשולי האישיים, שלא הצלחתי להתגבר םעליהבעבר . לקח לי י בסופר של דברי 50 שנה דע שהצלחתי לכתוב את המלים - י"נולדת במחוז ברקרבינה". להישאר באשר להתפתחות יחסי לשירה תולספרו בכלל - לאורך 50 השנים הללו ,גדלתי מסיבות שרנות, אצל סבי וסבתיי רשם ההיית לא עשיתי זאת בתודעה מלאה. החל מהספר השלישי - גלגול - ניסיתי לא רק לבטא את האימה אלא גם להתמודד אתה ולהישאר איכשהו בחיים. איכשח~ הקוף, איש המערות והאדם העתידני מאבק בין תבוניות לבין אופל קשה האם גם זו דרך עקיפה של ההתמודדות ספרייה גדולה. קראתי הרבה, אבל הבשיר עם ארתח חוויית תשתית קשה ? לא התעניינתי במיוחד אז . כל זה עד לגי 11 י כאשר הוגליתי . נשלחתי למחנות, רעל זהר המתח של המשמעות הנוספת ששי בשירים רבים גם בגלגול רגם במוח, זה אינני רוצה לדבר . שהנושא הגלוי שלהם הוא האבולוציה, עליתי ארצה בסוף 1946 י ולמזלי היו יל מדריכים מצוינים ללימוד עברית. כשעוד הקוף שבנר . רל~דר - מעין אימה תמתפיס טלסקופ הזמן ההפוך . מהמנהרה שנראית אמרתי "ניידים" במקרם "ניירות", רכב רחוקה, ולמעשה היא קררנה. התחלתי לכתוב. אינני יודע איך זה .קרה האימה היא של חורבן גמור . מעין מעבר הרי לפני זה לא קראתי שירה, וכאן י תא מהעולם האנושי לכמר-חלל יבין-כרכבי הלשון לא ידעתי . ובכל זאת משהו רעור ולזמן שמהותו כערמות עצומות של אשפת אותי . התחלתי אז לקרוא שירה .גרמנית העולמות שנשארו . מין חוסר משמערת אחר-כך גיליתי את טוביה ריבנו. ץחר של מצבות הזיכרון השונות. גם אלה לש ממנו לא היכרתי אף w ם. נסיתי מאוחר הזיכרון האישי . יותר, אבל שלרנסקי ראלתרמן היו .קשים התמודדתי טוב יותר עם שירתם יכשלמדת האם נכון שהעיסוק שלך םבנושאי בסמינר הקיבוצים. כללית, הייתי למבולב אלח שואב את הלגיטימציה שלו מדחף לגמרי. התחלתי להבין, אבל ערד לא יחשת עמוק יותר י ממצב בין יצריות ה.רדה את הדברים. לבין תבוניות, שאינן יכולות להגיע בסמינר עודדו אותי גם לקריאה רגם דחפו אותי להראות כמה משיריי ללאה גרלדברג. קבעתי אתה פגישה בבית-קפה י והיא עברה על שיריי ואמרה - אני לא מבינה מי אתה. גישה לשירה -יש לך י אבל מה עם העברית ? היא שאלה על הרקע שלי, וכשסיפרתי לה הבינה, וטענה, שבכל הערמה, יש שני שירים טובים, והיא מוכנה - כך אמרה - להמליץ שידפיסו אותם ב"על המשמר". אם יש רק שניים הרהרתי בקול - מה בוער ? לתת ככה את כל רכושי בבת-אחת. כשראתה שאין לי כוונות של פרסום מהירי ביקשה שאחזור אליה אחרי כמה חודשים עם חומר נוסף. מי חיה קרוב לך בין המשוררים, אם חיה? היו חלקים שאהבתי אצל אלתרמן י חל- קים שאהבתי אצל לאה גולדברג וחלקים משיריו העבריים של שטראוס, שנשכחו, לא מעט בגלל שלרנסקי. ב 1956- כשהגעתי לירושלים ללמודי נתקלתי הרבה מארד בשירה אנגלית חדשה וחדישה, ובכלל הכרתי את האנשים שהתחילו לכתוב כאן י וששמם כיום ידוע מבלי שיהיה צורך להזכירם במפורט. איך ראית את עצמך במערכת השירה האידאולוגית העברית שפוצח בתקופה ההיא? ראשית, הייתי במצב של קליטה. ישבתי עם חברים, שדקלמו למשל את פרחי אש של גררי. בחיים אני מוקסם עד היום משירה חברתית. בספרי החדשי מלים נרדפות, כל המדור הראשון הוא, במידה זו או אחרת, מגויס. השירים נתונים בתוך המציאות ונוקטים עמדה, שלא פעם היא קרובה לייאוש, כמו בשיר - "תרגילים בעברית שימושית". בשיר זה - הספציפיות והקריאה של דברים בשמם, כשאני מדבר על מקום מסרים ועל זמן מסרים, במקום לדבר כללית על קין והבל, זה, כמרבן, שינוי בפואטיקה שלי. רזה, עם הלשון המדוברת יותר, מסמן כיוון חדש אצלי . באשר לחידושי שירה של אחרים - אינני שיחת החודש• דן פגיס )1986"1930(, משורד וחוקר ספררת •מי הביניים. נולד ככרקרכ•נה . כמלחמה שהה כמחנות ריכוז כאוקראינה. כגיל 16 עלה ארצה והצטרף לחברת הנוער כקיבץו מרחביה. למד בסמינר הקיבוצים והיה שנים אחדות מררה בקיבץו גת. שיריו הראשונים נדפסו כ"על המשמר" כסוף שנות ה" 40. כ" 19S6 החל לומד ספררת כאוניברסיטה העברית כירושלים. ספר שיריו הראשון - שערן הצל - •צא · לאור כ 9S9l, ואחריו •צאר ערד ששה ספרי שירה שלו : שהרת מאוחרת, מרח, גלגול •12 פנים מולים נרדפות. שירים אחרונים - אחרון ספריו - הופיע לאחר מותו 23 r1 המשך נעמ 'SO יולי-אוגוסט 1991 מעצרים ללא משפט. עונשי מאסר ארוכים. עינויים. "העלמויות" והוצאות להורג ." מאלפי בני אדם. במדינות שונות בעולם. נשללות באופן שיטתי זכויות אדם אלמנטריות. ביותר מ 150- מדינות פועל "אמנסטי" להנן על זכויותיהם. עכשיו גם אתה יכול להצזנרף לסניף הישראלי של אמנסזני . הבאת העובדות לידיעת העולם. סיוע כספי. רפואי. משפטי ומוראלי לאסירים המצפון וטיפול בשיקומם. בכל אלה אתה יכול להיות שותף . 0 אני םעוניי r לקבל םידע נוסף על אםנסטי. 0 אני רוצה להיוח חבר אםנסטי 1 להשחחף נםאנק העורם• נגד פגיעה נזנויוח האדם . םצ · נ דםי חבר לשנח 1991 נסן :40 ש · ח לםנונר. 25 ח לנוער · ש . סטודנטים ופנסיונרים . 0 היוח ואםנסטי אינו םקנל נספים םםק n111 םםשלחיים וזאח נדי לשםור על עצםאוח םוחלטח ןפעילוח הארנ 11 םםוםנח אן ורק םחרןםןח חבריו ןחןםנין - ברצוני לחרום לאונו] . רצ · נ הםחאה נסן :50 0 ש · ח 750 ש · ח 1000 ח · ש סכום אחר : ------------~~ שם נחונח םלאה ---------"*"--~ עין _____ אםנסטי אינטרנשיונל. סניף ישראל ח.ד. 14179 ח"א 61141 טל. 03-612214 ·~~~~~~~~~~~~~~m~ג~ש~ע~"'!.__:ה~מ~ר~כ~ז~ל!ח~ר~rב~חנוויל~1ח rי•י aטוךךישש 1ה~· כי iרה Jiם 1Eח rיררר 11nח 1•"""""""""""""• H מישל סרוסי ... יו"ר וער העוכרים כנמל אשרור וחכר הוועדה המרכזת : ;:i לדאוג יותר לכיס ופחות לכותרות בשנת 1978, כאשר היו בעיות בנמל אשדו,ד פנה אליי ציבור בעובד - מהשמחות שלו רע,ד לצערי, לגירושין ולמוות. יש רחב, וביקש שאקח עליי את המעמסה הכבדה הזו. בבחירות לנר רעדות בכל התחומים. ועד העובדים מתנהל כמו ממשלה דמוקרטיות נבחרתי כיר'ר ועד העובדים . עד היום שמורים קטנה. לכל אחד יש תפקיד שלו, אנחנו מקיימים ישיבות אצלי פתקים שקיבלתי מגורמים שונים , שטענו שלא נצליח רבות מאוד באופן דמוקרטי, רכל אחד מנהל את התיק להחזיק יותר מחודש בתפקיד . לשמחתי הנבואות הללו שלו בצורה החיובית ביותר. גם הפעילויות שלנר בחוץ הן לא היו נכונות, ואף היו כבר הצלחות. ההצלחה הראשונה רבות מארד. הקמנו עכשיו רעדת קליטה, ולשמחתנו הרבה הייתה כאשר החלטנו לדאוג יותר לכיס, ופחות לכותרות משפחות רבות בנמל מאמצות משפחות ערלים מרוסיה, גדולות בתקשורת. כן הרגשתי שציבור בוחריי רוצה, והיום אתיופיה ודרום-אמריקה. אנחנו משתדלים לתרום לסביבה. הוא מרוצה מההצלחה. המטרה הייתה ליישר קווים עם לאחרונה הורעד התכנס כדי להחליט על תרומה למחלקת הממשלה, ציבור העובדים וההסתדרות. גם בכן הצלחנו, הלב בבית-החולים קפלן . יש לנר ועדת תרבות ורווחה פעילה והיום אני מרגיש שכל הדלתות נפתחות בפניי, ורוב הבעיות מאר,ד שדואגת בין השאר לכל ילדי העובדים, החל מכיתה נפתרות בצורה הטובה ביותר. חשבו שלא נצליח, כי תדמית א' רעד לסוף התיכון . יש למשל שעררי עזר שנותן הורע.ד עובדי נמל אשדוד הייתה של חיות. חשבו שהם ל א-- מסוגלים רעדה פעילה אחרת היא רעדת הספורט. הורעדה הפעילה לעבור חודש אחד בשקט. אבל האמת הייתה שכולנו היינו ביותר היא מועצת הייצור. אז צעירים ופזיזים - יוצאי יחידות קרביות ועולים חדשים מבחינת חינון לערכי ההסתדרות ותנועת העבודה: יזרע - לא הייתה חלוקת תפקידים מדויקת, וכן נוצרה התדמית שהפוליטיזציה לא מורגשת בנמלים , רזה יתרון גדול . עם-זאת המוטעית. היום רוב העובדים מרוצים מההנהגה וממקום אני גאה בכך שציבור גדול מארד הולן בעקבות ההנהגה. העבודה, הם אוהבים לעבוד כאן . זה מגיע עד כדי כן אני מעולם לא הסתרתי את הדעות הפוליטיות שלי כאיש שאנשים מגיעים לנמל בחופשה, כדי לראות את הנמל תנועת-העבודה, ואחריי הולכים רבים מפועלי הנמל. ציינתי והחברים. פנסיונרים חוזרים לבקר. גם אליי מגיעים - הרבה פעמים באספות את השתייכותי הפוליטית, וניסיתי יודעים שהדלת פתוחה תמי.ד אני לא נוהג כנבחר מורם, עם גם לשכנע אחרים , אבל אף פעם לא הכרחתי מישהו להצטרף לשכה ופגישות קבועות מראש, וכן אני מתכוון להמשיך. לתנועה. יש עדיין בעיות, והגדולה ביותר היא של הגמלאים . זו חברי הרועד פעילים גם בתחומים ציבוריים נוספים. חבר חבית חומר נפץ, ואני לא יודע מתי היא תתפוצץ. לעובדים רעד אחד, למשל, מרנה לפני זמן קצר לממלא מקום ראש יש היום משכורת טובה, אבל חלק גדול מהמשכורת זה עיריית יבנה, ויש גם חברים במועצות-פועלים שרנות. אני פרמיות ותוספות, וכאשר עובד יוצא לגמלאות המשכורת עצמי מכהן כבר כשנה גם כחבר הורעדה המרכזת. מכירון יורדת באופן דראסטי. הירידה יכולה להיות אפילו ב 2000K: שאין לי תיק בוועדה, אני לא מקבל שכר עבור פעילותי, ממשכורת של 3000 ש"ח נטו לקצבה של 1200 ש"ח. ההקצבה אלא רק החזרים. כאשר נבחרתי לוועדה ידעתי בדיוק מהם הנמוכה גורמת לדאגות כל-כן גדולות, שהפנסיונר לא מצליח הגבולות ולאן אני הולן. ברור לי שמזכ"ל ההסתדרות לחיות, לפי הצפוי והקרובים לו מנהלים את ה"עסק", ואני כחבר הורעדה -10-1s שנים אחרי יציאה לפנסיה. יש תמותה גבוהה מארד. על הנושא הזה אני נלחם כעת, המרכזת רק משתתף בדיונים. בנושאים שקרובים אליי אני ואני מקווה שנצליח להכניס את הפרמיה לפנסיה . לדעתי מביע את דעתי, שואל שאלות ומתעניין, בעיקר בנושא הממשלה, האוצר וההסתדרות צריכים להגיע לפיתרון . אם הגמלאים, בנושא האיגוד המקצועי ובנושא תוספות-השכר. לא יימצא פיתררן, אנשים עלולים לצאת לרחובות, והם לא מלבד הישיבות, אני מנסה להשפיע גם על-ידי מכתבים יתחשבו באף אח.ד אני עצמי כבר בן 50, ומצב הפנסיה רכיר'צ'ב. בתחומים שפחות קרובים אליי אני רק יושב מדאיג אותי גם באופן אישי. בישיבה ומקשיב. אני חושב שאני משתלב בוועדה בצררה באופן כללי, הפעילות שלנר רבה מארד. אנחנו מטפלים טובה, ואני מקורה שבבחירות הבאות אבחר שרב. • .iiiliiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiii-· ~ו וו וו ו~ הפוו UD =מוו 11 ר 1 ייזם • מודרכיזיס · הפוםט רב-שיח בהשתתפות~ ערי אופיר, רוו גורביץ', ערי צמח, זיוה שטרנחאל מנחה : זיוה שמיר . •רב n·w דוד סלה My Head 1984 זיוה שטרנחאל : השאלה למה לא לקחת את חוברים כמו שחם, מגתלח במלוא חריפותה כאשר מגיעים לרבדים האמיתיים. במלחמת המפרץ' למשל, ישבנו מול הטלוויזיה' ונתנו לדימויים להציף אותנו . אם נחיה עקביים' עלינו לקבל את העובדה שקשה להבחין בין חאימאג' התקשורתי לבין המציאות - להמשיך לשבת בנחת בכורסה ולהאמין שחוברים האלח מרוחקים מאתנו' אינם דורשים שננקוט עמדה מוסרית, שנעביר גבולות ברורים בין הדימוי למציאות ונחליט מה חשוב יותר' שאפשר לראות בהם רק משחק אינטלקטואלי . זיוה שמיר : נתחיל בכך שכל אחד מה- משתתפים בדיון יעלה את הצהרת-הפתיחה שלו על נושא הפוסט-מודדניזם כתופעה הנוגעת לכלל האמנויות. זיוה שטרנחאל : אני מבקשת לפתוח את הדיון מנקודת מבט היסטורית ובהצגת תזה לא מקובלת. מי שבוחן כיום את הנסיונות הרבים להגדיר את הפוסט-מודדניזם, בין אם הם נעשים על-ידי נאו-הגליאנים או על-ידי נאו-מאדכסיסטים, יגלה מהד מאוד שבכולם חסרה הגדרה מדויקת של מהות המודרניזם. יחד עם זה כולם מסכימים שהפוסט-מודרניזם נולד כתגובה לעידן שקדם לו' צמח בשנות הששים והגיע לשיא פריחתו בשנות השמונים (ובכך אין הבדל בין אלה שסבורים שאנו חיים בתקופה טכtופ תעשייתית או בתקופה של הקפיטליזם המאוחר) . אם נבחן את הנושא באמצעות האדריכלות, שמשקפת בדרך-כלל היטב את התנאים שבהם היא נוצרת, ניווכח שהמרד שהכריזו מחוללי התנועה הפוסט-מודדניסטית כ~ון כלפי מיתוס או כלפי היישום המוטעה וה- כושל שלו בעולם. כאשר בוחנים את התפתחות המודרניזם במישור הרעיוני 1 במטרה להגדיר בצורה מדויקת ככל האפשר את מאפייניו העיקריים, מתברר ששלושת היסודות המוכרים - הרציונליזם, הארכיב- רסליזם והאובייקטיביזם, שלטו בתפיסתם של האדריכלים המרכזיים רק תקופה קצרה, שלא ארכה יותר מעשור אחד (ליתר דיוק 1922-30(. עד לאותן שנים גברה ידו של הזרם הרומנטי בתוך האדריכלות, כפי שבא לידי ביטוי בארט-נ~ב; ואחר-כך באקספרסיוניזם. צריך לזכור, שגם פולחן המכונה של תחילת המאה נשען על תפיסות לאומיות-רומנטיות. ואילו בשנות השלושים חלה כבר נסיגה משמעותית. כבר באותו עשור מגלים את "החזרה לסדר" את "זנסונומנטליות החדשה" ואת השיבה לחיקה הבטוח של הנאו-קלאסיקה. זיוה שמיר : את תוחמת את הדברים בצורה מאוד לא מקובלת. זיוה שטרנהאל : אני יודעת. הבעיה היא שהגדרות מסוג זה אינן פשוטות ולרוב מעדיפים להתייחס אל הסיסמאות הקלי- טוח, שאומצו בהתלהבות על-ידי החברה הקפיטליסטית, שניצלה היטב את ההכשר שניתן לבנייה סטנדרטית, זולה ומהלוח והפקידה את מימושה בידי אדריכלים בינוניים וגרועים. ואומנם, אם מסתכלים על השיכונים, ערי הלוויין ומרכזי הערים המנוכרים שהוקמו בשנות החמישים וחש- שים, קשה להבין על מה אני מדברת. אבל אם מזקקים את העיקר מהטפל ובוחנים את התופעות בשעת גיבושן האידאולוגי 1 מגלים למשל שאצל לה-קורבוזיה מתחילה נטישת החזיונות האוטופיים עוד בשנות השלושים. ואילו בשנות החמישים הוא כבר מוציא מתחת ידו יצירות אקספרסיוניסטיות מובהקות כמו כנסיית רונדשאמפ. זיוה שמיר : זיוה שטרנהאל העמידה אותנו בפני פתיחה קצת פרובלמטית מבחינת התיחום ההיסטורי. גם במודרניזם בספרות הסתמנו שתי מגמות עיקריות : אחת, של המבנים הקרים, המבולבלים, הגאומטריים, והשנייה של הסטיכיה הרותחת של החומר 26 מ 11J חק יקוו יייוו n? גלידן 138-139 1 ההיולי העולה ממעמקים. שתי המגמות כיסה למצוא אחדות בהיסטוריה, שעומדת מקרים את היומרה של הרומנטיקה בשיאה, האלה היו מלכתחילה במודרניזם בספרות מתחת לבכיין-העל האנושי . אבל כאשר את הפילוסוף הגלי שאמר "אתי כגמרת ובכל האמנויות. אתה מכסה לרדת מתחת לרמה האנושית האמנות, אתי כגמרה ההיסטוריה, הזמן ~ ערי צמח : גם אני אדבר קודם על מודרניזם. ולהגיד "אני מבין את האדם יותר טוב עצמו כגמר . אחריי כבר לא ייתכן שום כדי לאפיין את המודרניזם בצורה סכמטית, משהאדם מבין את האדם" - זה הבסיס דבר." זה כובע בדרך-כלל מחוסר שעור כ:; אם כי לא בלתי מדויקת, הייתי אומר שה- של המודרניזם - אנחנו מגיעים לשתי קומה אינטלקטואלי אמיתי, חוסר דמיון מודרניזם הוא ניסיון להציג עיקרון אחדות תופעות, שאנחנו לא כל-כך מאושרים מהן י אמנותיי פחדים מן העתיד ויאוש מרעיונות לא איכטכציוכלי . הרומנטיקה והקלאסיקה י ושהן י אני חושב, הסיבה העמוקה לכפילתו החופש והעולם הפתוח. אנחנו רואים אתג&&• 1-20·44"'h4 בדרכים שונות, כיסו לחשוף עיקרון מאחדי של המודרניזם : הקומוניזם והפאשיזם. זה בכל מקום בסוף המאה העשרים. כאשר רב שיח • שהיה בנוי על אלמנטים איכטכציוכליים, שתיהן תפיסות מובהקות של מודרניזם. אנחנו מסתכלים היום על רוסיה י ואנחנו אלמנטים שהאדם עצמו יכול לזהות ולו- הן ניסיון למצוא משהו שיאחד את בכי רואים שהרעיונות הנהדרים ביותר שהאג- אות אותם כשייכים לו . למשלי הרומן האדם, שיחשוף את מהותם האמיתית, שים הללו יכולים להעלות אחרי שבעים ערי צמח : בנוי בתקופה הקלאסית על העלילה, סיפור לא את בכיין העל השטחי שבעזרתו הם שכה של קומוניזם, שהוא צורה מעניינת של חיומרח של המעשה ; כך גם ברומנטיקה : הפאבולה תופסים את עצמם. המשבר של המודרניזם מודרניזם שככשלי זה לחזור ל"אבא צאר" חפוסט- היא כמו שהגיבור עצמו יכול לראותה. זה כעוץ י אפוא, ביומרה ובנאיביות האיומות ול"אמא רוסיה" - משחק באידאות ישנות מודרניזם, הסיפור שאני מספר לעצמי אודות עצמי . שלו. הוא האמין שהוא מצליח להגיע מבלי שאפשר להאמין בהן ברצינות. עכשיו שמצטנעת האחדות הייתה אחדות של סיפורו של לאותו מקום, שבכי אדם כשרפים כשהם מוכרים ברוסיה איקונין של קדושים, אבל כענווה גרולח' הגיבור, אופן ראייתו של הגיבור את העולם. מגיעים אליוי והוא תופס אותו ומבין אותו . זה יותר סימפטום של פוסט-מודרכיזם עייף עיקרון האחדות היה מעוגן י אפוא, בתפיסה אפלטון היה מודרניסט גדולי מכיוון שהוא ולא של דתיות אמיתית. וזה בא להשביע רוחה מאור. האנושית של תהליכים בעולם. םהמודרניז ראה את עצמו כארכיטקט של המדינה את האדם המערבי בסוף המאה, כשהוא · זח נובע בררך הרציונלית, וכל מי שלא יתאים לה הוא מכסה למצוא אחדות שורשית ועמוקה עצמו יודע שהוא מעמיד פכים, ושהוא כלל מחוסר יותר בתהליכים תת-איכטכציוכליים. כשכי אדם מעוות וצריך לגרש אותוי מכיוון איכנו יכול לחזור לרומנטיקה. והמוצא שעור קומח המייצגים העיקריים של המודרניזם אפשר שאפלטון יודע מה צריך להיות האדם היחיד של האדם הפוסט-מודרכי הוא לעג אינטלקטואלי לקחת את פרויד מצד אחדי ואת ןאיינשטיי שיתאים למדינה האידאלית. אפלטון מציע, מפונק. אי אפשר לקרוא לזה זרם אמנותי אמיתי, חוסר מצד שכי . פרויד אמר : העיקרון המאחד כמו מאו צה-טוכג, שבמדינה הרציונלית או מחשבתי . אני חושב שמה אנחנו קור- והמסביר את מעשיך אינו הפאבולה שאתה שלו לא יקראו את הומרוס, כי הוא, אחרי אים לו פוסט-מודרכיזם ייראה בהיסטוריה ומיון אמנותי' מספר לעצמך . יש אחדות אחרת, מעניינת הכלי סופיסטי ומבולבלי ומה שיחליף את כשלב של התמוטטות, של עייפות של פחדים מן העתיר מאוד, שאתה לא מודע לה, ושהיא עומדת ספרי הומרוס יהיו ספרי אפלטון . המודרניזם, וכשיעלה הזרם החדש אנחנו ויאוש מרעיונות ביסוד האחדות שאתה רואה. נקודת טהמב עם התמוטטות המודרניזם, באה הראק- כזהה אותו. בינתיים כל מה שיש לכו הוא החופש והעולם המסבירה את האנושי היא תת-אנושית. ציה לאידאל היומרני של רציונליות תת- רק המודרניזם ושברו . האמירה הברורה הפתוח. כאשר איינשטיין אמר : האיכפרא-סטרוקטורה של אנושית : הפוסט-מודרכיזם. אני מאוד לא ביותר של הפוסט-מודרכיזם היא זו : אין העולם איכנה יחסים בין עצמים חומריים אוהב את הפוסט-מודרכיזם כיוון שזוהי פוסט-מודרכיזם. אנחנו מסתכלים כפי שאתה רואה, אלא היא כתוכה בגאומט- בעצם תופעה ואקטיבית מובהקת. המן- חירם על רוסיה' רוו גודביץ' : אני לא חושב שהפוסט- דיה של היקום. היחסים העיקריים ביקום דרכיזם מעניין י יש לו תזה, הוא מסוכן ואנחנו רואים מודרניזם נמצא היום בעמדת ~?יגככה. הארבעה-מימדי הם גאומטריים, ךומתוונועז . בא הפוסט-מודרכיזם ומכסה לחזור כשמדברים על פוסט-מודרכיזם צריך לדבר שחרעיונות הבכת הגאומטריה של היקום ניתן להבין תא לתפיסה האיכטכציוכלית, אל האדם, אבל על תרבות, שמתרחשת לכגד עינינו במשך הבחורים כיותר תכונותיו הגלויות לעין . כך אנחנו םמגיעי בלי אמונה שיש משמעות אישית, משהו שלושים השכים האחרונות. כשמדברים על לכל התופעות שזיוה שטרכהאל ההזכיר שאפשר לחיות אתו . בפוסט-מודרכיזם אנו שהאנשים פוסט-מודרכיזם מדברים על מאות ספרים כמאפיינות את המודרניזם. האוניברסליות מעמידים פכים שאפשר לחיות עם משהו שיצאו על הנושא. כלומרי הבה לא כדחק חללו יכולים של המודרניזם היא עיקרון אחדות טוטאלי פרגמכטרי, לוקאלי, חמים, סנטימנטלי, י למצב של יוהרה וכקבע שהתופעה פשוט לא להעלות אחרי מתחת לרמה האנושית. אני לא ךכל-כ הפוסט-מודרכיזם הוא וידאו-קליפ, המח- קיימת. איך אתה יכול לומר על מה שקיים שבעים שנח של מסכים עם זיוה שמיר כשהיא אומרת ליף במהירות ובשטחיות רבה אלמנטים שהוא לא קיים, אלא אם כן אתה אינך קומוניזם, שחרא שונים ונוגדים, מבלי שאנחנו מאמינים שאפשר לראות כאן שכי זרמים במודרניזם. בודק מה שכעשה בשטח ? אחד הדברים צורח מעניינת בדיוק כמו מוכדריאן י הצייר שמכסה אלמצו בתקפות של כל הדברים הללו . בביקורת, המקוממים הוא הטענה, שהפוסט-מודרכיזם בציוריו אחדות גאומטרית מתחת לרמה הפוסט-מודרכיסט הוא הסטרוקטורליסט, לא קיים, ואם הוא קיים אז הוא המשך של מודרניזם של הפאבולה האנושית, כך גם ג'ויס הדה-קוכסטרוקטיביסט, שכל מה שהוא שנכשל, זח שלי ואם הוא המשך של אז הוא דקדנס מכסה למצוא אחדות ברמה שמתחת תלרמ יודע לעשות זה לבכות מכוכה קטנה, לחזור ל"אבא שלי ואם הוא דקדנס של אז חבל לדבר הסיפור, ברכיבים הרבה יותר אלמנטריים. משעממת מאוד וחסרת כל שאר רוח, על זה. אז למה כפגשנו ? אני רוצה לשאול צאר" ול"אמא הוא אומר : אני חושף ביצירותיי עיקרון שבאופן מככי לגמרי תבצע איזו פעולה קודם כל מה עומד כאן לדיון . ואפתח רוסיה" אחדות חדש של הרומן י הרומן המףדרכיסטי של פירוק טפשי על מבכים שאחרים במשפט של אפלטון מתוך לי טייאס - משחק כאידאות שבנוי לא על סיפור המעשה ולא על כיסו לבכות. תרבות הפוסט-מודרכיזם היא אותו אפלטון שכבר נאמר כאן שהיה הפסיכולוגיה של הגיבור כפי שייתן את זה וידיאו-קליפ הבנוי על אסוציאציות שלא מודרניסט מובהק : "הפילוסופים האמיתיים ישנות מכלי מספר רומנטיקן י אלא על הבסיס הלשוניי הגיעו עד השורשים. זוהי תרבות קלה ולכן שאפשר להאמין הם אלה שהחוכמה מחזירה להם אהבה". שממנו אנחנו עושים את היצירה. היצירה מאוד מייאשת, מין עצת אחיתופל . גאוות כחן כרצינות. מה שקרה בשלב מסוים בתרבות הוא, היא עבודה בלשון . כמו שהאבסטרקט הפוסט-מודרכיסט היא בכךי שאין לו מה שהחוכמה הפסיקה להחזיר אהבה לאלה והמוצא חיחיר אומר שהציור איכנו סיפורי אלא הנחהלהגידי בכך שהוא מכסה, הוא טנטטיביי שאוהבים אותה. הרגשנו כבגדים, חזרנו של חארם של כתמי צבע זה ליד זה, המודרניסט הוא חסר תאוריה, הוא חוזר אל פכי בתשובה (ואתם שמים לב שגם המושג חפוסט-מוררני אומר : אני אמצא עיקרון אחדות תת- השטח מן המעמקים. אבל הוא יודע שפכי חזרה בתשובה, במובן ה~?מסדי הישראלי, איכטכציוכלי ברכיבים האלה - הצבעים, השטח איכם יכולים להש"ביע אותו המבחינ חרא לעג מפונק . יש בו משהו מאותה חזרה בתשובה חילונית המלים, עקרונות התשתית. התפיסה הזוי אינטלקטואלית, ולכן הוא מבצע פעולה רדיקלית ככגד היוהרה של התבונה במובן אי אפשר לקרוא של אחדות כוללת, שמתגלה כאילו באופן קניבלית : הוא מראה שהוא יכול למוטט החילוני). במצב כזה, כאשר ה~?גדל הגדול מדעי, הרעיון של עיקרון תת-איכטכציוכלי, לא רק את האידאות הקונסטרוקטיביות של של השיטה, של החוכמה, של חילופי שמארגן את הנגלה האנושיי מופיע גם אצל המודרניזם, אלא גם את עצמו. היומרה הזו האהבה בין הפילוסופיה לבין משתמשיה ההוגה השלישי של שלישיית םהמודרניסטי של הפוסט-מודרכיזם, שמצטנעת כענווה הלך וכעלם, לא יכולנו להמשיך כאילו כלום 27 היהודים הגדולים - מאונס. גם אהו גדולה, דוחה מאוד. היא מזכירה במספר לא קרה. זה כנון שמבחינה היסטורית מה יולי-אוגוסט 1991 אבל גם הרושם הזה נוצר כתוצאה מה- יישום ההמוני דווקא של הצד הפחות מעניין שבר . השימוש האקראי במרטיבים היסטוריים, הנוסטלגיה הנלעגת, דווקא הם נקלטר בקלות רבה יותר . הבעייתיות של העמדה הפופוליסטית, שהייתה טמונה בפוסט-מודרניזם, אכן בולטת מארד בשטח. ואומנם אם בוחנים את העניין מעמדה שלי- לית כמו עדי' קל מארד להיתפס להכללה כזאת. אבל למעשה יש באדריכלות הפוסט- מודרניסטית גיורן רב ויש זרמים הנבדלים זה מזה. ונטרדי למשל, לא רק המציא את הסיסמה "LESS IS BORE " כראקציה לצו של מיס ואן-רה-רואה "LESS IS MORE", ונתן בכך לגיטימציה לקשט נדת המתחדשת. ערד בשנות הששים הוא ניסה להתמודד עם המורכבות והסתירות של החיים המרך- דניים בעזרת עקרונות היסוד שהנחילה לנר אדריכלות העבר . לעומת שאיפתו של ונטרדי לדמוקרטיזציה של המקצוע, אלדד רוסי נוטה לאליטיזם רציונליסטי' הבוחן את יסודות השפה העירונית כדי להעניק לכרכים המודרניים משמעות ותוכן . אלדד ואן-אייק ביקש ללמוד מהסטררקטררליזם_. ומהמחקרים האנתרופולוגיים כיצד ליצור סביבות מגורים הומניות. ואילו בניו-יורק ניסר אדריכלים לחזור לתרד הזהב של שנות העשרים כדי לפרק את מרכיביה של השפה המודרנית ולבנות מבנים אינטלק- טראליים טהורים, ללא מחויבות להיבטים הפונקציונליים. ערי צמח : את לא מסכימה עם כך' שבפרסט-מרדרניזם יש אחדות עצומה ? זיוה שטרנהאל : לא. בפירוש לא. יש זרמים שונים. דור גורביץ' : מטבע הדברים, אנחנו רואים סביבנו סגנון של תקופה, כמר שבשנות העשרים, יכולנו לראות סגנון אחר של תקופה, שנקרא "הסגנון הבינלאומי." לה- קררברזיה, אחד מגיבורי התרבות הגדולים של ארתה עת, לא רק בנה בתים גאומטריים, אלא אף כתב שיר הלל ל"זורית הישרה." לעניין השיעמרם - כמו בכל סגנון יש t יצירות טובות ויש יצירות גרועות. אם אתה שולל מהפרסט-מודרניזם את היכולת להיות גרוע, טוב ומצוין אתה שולל ממנו את זכרת t קיומו . יש יצירות שמצליחות להיות, כמ- סגרת התפיסה הפוסט-מודרניסטית, מאוד ביקורתיות ומשעשעות. כל סגנון באמנות יכול להיות דקדנטי ואפשר להתווכח אם t הוא דקדנטי כבר עכשיו' או לא. נכון הוא, שהיות שהארכיטקטורה חינה הצד הנגלה ביותר של הפוסט-מרדרניזם (באמצעותה הוא הגיע לתודעת הקהל הרחב), מה שאנו רואים מסביב בשנים האחרונות הוא פרסט-מודרניזם. לגבי הספרות הפרסט- מודרנית, אני חושב שהיא ספררת עמוקה מאוד' שונה מאוד . מה מחבר בין אורלי קסטל-בלום והופמן ? מה מחבר ביניהם ליונה דולך ? בואו לא נהיה נאיביים. לכל דבר חדש יש אויבים. כל תוכניות הלימודים באוניברסיטאות, למשל עמוסות t בקורסים אינסופיים על "הרומן המודרני." כל אחד סוחר בקוד הנפוץ הזה. לסיכום, דוד חוקני A Neat Line 1967 שאני מציע היא לא לפחד מההטרוגניות, מהבלבול, מהקיטש, מהפסטיש, מהפלור- ליזם. בקיצור - לא לפחד מהמערבולת, מארנון הכיוון מהכאוס, מהקרנבל מחיים t t במהירות גבוהה t עם 1001 צופנים שמקי- פים את חיינו מכל עבר. דבר שני - לא להיות טפשים או תמימים. החיים מקודדים, מוצפנים במסגרת היסטוריה ארוכה של תרבות. אנחנו צריכים לשחק את המשחק הפינתי שלנר ברווח הזה שבין האני שלנו t שהולך ומתמוסס, ובין התרבות, שהולכת וגדלה, רככך למצוא את מרחב המחיה שלנו, ומכאן להפיק אושר. אין לנר דרך להפיק אושר אקזיסטנציאלי מן האבסורד' כדרך שקאמי מלמד ארתנ~ במיתוס של סיזיפוס. אין אושר. גם לא אושר אבסורדי. השאלה איננה איך לחזור לגן העדן' אלא איך לרהט את הגהינום. איך לרהט אותו באופן אמנותי . איך לתת ביטוי לא ,'ה~:'-ל אלא לנשגב - למה שאינו ניתן לתיאור, לייצוג ולרדוקציה. הבה נחיה את החיים כאמנות - כך יאמרו הפילוסופים הפוסט-מודרניסטים - הבה נבין שאנחנו חיים בעולם, שבו העניין האסתטי והעניין המוסרי אינם מנוגדים זה לזה, ובוודאי אינם מחולקים עוד על-פי ה'ביקורות' הקפדניות של קאנט, אלא הם כרוכים זה בזה. המשפט היחיד שאנחנו יכולים להציע לבחירה מוסרית הוא משפט טעם אסתטי, כלומר, אני בוחר במה שנראה לי יפה, מושלם וטוב, משרם שאין לי קריטריון למושג 'אמת', משרם שאין לי קריטריון למושג אידאולוגי זה או אחר, כי האידאולוגיה עצמה מבוססת על אמיתות (כוזבות ואשלייתירת). משום כך אני חייב לקבל בחדורה את החרות הבלתי צפויה והמוגזמת הזו, שניתנה לי בעל-כורחי. לכן להיות פרסט-מודרניסט פירושו להיות אמיץ . הרבה יותר קל להיות מודרניסט t ו'להיגאל', מאשר לחיות ב'כרר המצרף' הפרסט-מרדרני תלויים בין העולמות, ללא t t אשליה של אושר ללא ציפייה לכאב. זיוה שמיר : כך עשה גם בודלייר . דור גורביץ' : אכן ברדלייר עשה כך רכך t עשה לפניו גם המרקיז דה-סאד . אבל ההבדל בין חציית הגבולות שלהם וזו של הפרסט-מודרניזם הוא תהומי . זאת משום שאין לנר האשליה שהייתה למר- קיז דה-סאד t שבאמצעות המטאפיסיקה של הרוע, באמצעות השחיתות המוחלטת, שמתרחבת למצב של אמונה דתית כוללת (שבמסגרתה ה'אני' מתחבר עם העולם ומתפשט מה'אני' הנפרד שלו), נוכל להביא גאולה לעולם ולהציב אנטיתזה מרדנית, ספקנית וביקורתית כלפי המציאות. ערי צמח : איך אתה מסביר t שהתפיסה שאומרת שיהיו אלף גוונים, שאין שיטה אחידה, שכל האפשרויות ימוצו, יצרה בארכיטקטורה למשל את הסגנון הכי משעמם והכי חוזר, שבביקורת הספרות יצרה טקסטים ביקורתיים שהם העתק מדויק זה של זה ? זיוה שטרנהאל : נכרן שממבט ןראשו הפרסט-מרדרניזם באדריכלות נראה אחיד . tl ז שתוחם את גבולותיו של השינוי התרבותי מצרי במישור הפוליטי . לדעתי, קר השבר עובר במלחמת העולם השנייה וקשור לשואה - השואה הייתה מעין קאטקליזם ענק שבו החרכמה והרציונליות (סממנים מרכזיים של המודרניזם) התמוטטו באופן סיפי ובלתי ניתן להסבר. החוכמה איבדה מן האיררטיקה שלה. שרב לא ניתן היה לדבוק בשיטת אפלטון ולהישאר מאהב נלהב של השיטה הפילוסופית. לעניין הזה יש מימו טמפורלי ומימו לא טמפררלי . לכן שני המושגים של הפרסט-מרדרניזם ניתנים לתפיסה הן מבחינה היסטורית, והן כמימו א-היסטורי t שמציג אותר כתפיסת עולם עקרונית, שאת סימניה ניתן לאתר לכל אורך ההיסטוריה. בתפיסה מ~ין זו יכולים אובידיוס, מרנטיין t פאסקל t ריקן ואחרים להופיע כמבשרים אותנטיים של הפוסט-מרדרניזם - לא פחות מנביאיו העכשויים. אין ספק כי המונח ער לבעיה העקרונית של הזמן המתנסחת בתוכו . פרסט היא מלה של סירם, של סגירה. משהו נגמר, ומתחיל דבר אחר . פרסט-מודרניזם פירושו שהתקופה שלנו מתחילה להיות יותר מדי מודעת למודרניזם שלה, ורגע המודעות הוא רגע הנפילה הגדולה, כדין הכאב. אדם הכואב את עצמו מודע לגרפו ולאני שלו. אדם מאושר לא מודע לשום דבר, הוא פשוט מאושר t הוא חי . זיוה שמיר : כלומר, אתה רואה את הפוסט-מודרניזם כתופעה דקדנטית ? דור גורביץ' : לא. הוא מתחיל דווקא מתוך מ~דעות ביקורתית לדקדנטיות של המודרניזם. במה מדובר כאן ? המודרניזם באמת נתפס כניסיון סוחף להעמיד את העולם כולו על שיטות גדולות. זה מתחיל עם קאנט בויקורת התברכה הטהורה שלו. קאנט מדבר על כך שהידע המדעי אסור t לו שיהא מורכב כמין רפסודיה. הוא צריך ליצור תמיד שיטה, כלומר חלקים שמחוברים באופן הדוק על-ידי אידאה מרכזית אחת. ברגע מסרים הפילוסופיה הפכה להיות רפסודיה - חיבור של הרבה דברים ביחד מה שניתן להגדיר במונחים t של ימינו כפסטיש. הפילוסופיה - אומר קאנט - צריכה להיות נקייה, שקופה, חודרת, מצביעה לאינפרא-סטרוקטורה של העולם. ואולם, ברגע מסוים אנחנו מאבדים אמון באינפרא-סטרוקטורה, מאבדים אמון בשיטה. אזי הופכת הפילוסופיה לרפסודיה. המימן הרפסודי וההטרוגני של העולם חודר לכל תחומי הדעת. האלטרנטיבה ו=יי ~ו • מודרניזיס · הפוםט .רב שיח לזה זרם אמנותי או מחשבתי. אני חושב שמח שאנחנו קוראים לו · פוסט מודרניזם ייראה בהיסטוריה כשלב של התמוטטות, של עייפות של המודרניזם י וכשיעלה חזרם החדש אנחנו נזהה אותו. האמירה הברורה ביותר של מודרניזם · חפוסט היא זו : אין מודרניזם · פוסט . 28 גליון 138-139 H מה שהפוסט-מודרניזם מציע זה לחיות עדי צמח ממקם את ראשית המודרניות עצמו מודרני' יוצר קו שבר ברור בין בלי תמימות, וזה קשה לאנשים. הדבר באמצע המאה ה 19- ואת הפוסט-מודרניות העבר להווה - הוא אומר : העבר לא השני שהפוסט-מודרניזם מציע הוא שן- אחרי הרומנטיקה ; דוד גורכיץ' ממקם ו~ נמשך יותר, אני ככר משהו אחר. העבר גרת, פלורליזם, פתיחות ודיפ~זיות ,בקו'דים את ראשית המודרניות כדיקרט, ואילו לא נוכח יותר כהווה, אלא באמצעות ולאנשים קשה לחיות במצב ריפודי. הוא הפוסט-מודרניזם כשכילו הוא כן שלושים הארכיון, כאמצעות הקלאסיקה, תכאמצעו 1~ מציע תחושה של פירוק עוצמות, וניסיון שנה, וזיוה שטרנהאל הציעה את שנות האופנים שכהם התרבות משמרת את העכר. לתת לך אפשרויות להבין שהתרבות עצמה ה 20- כתאריך לידה. אני טוען שפריודיז- הפוסט-מודרני' לעומת זאת, אומר שהוא אינה מבוססת על פטריארכיות אלה או ציה היא אקט מודרני' ולא פוסט-מודרני . נפרד מן ההווה, לא מן העכר, מפני אחרות, אלא יש דה-צנטרליזציה. לכן הוא הפריודיזציה מניחה את אותו סיפור גדול' רב שיח • שמבחינתו נוכחות המודרניות היא עניין מציע מיתוס של שחרור . הטכניקה המוצעת אותו מטא-נרטיכ, שהפוסט-מודרניזם מציג עכשוויי המודרני קיים כל הזמן כעולמו של של השחרור אינה יכולה להיות תמימה, כמיתוס, או כאשליה, או כפברוק. היא הפוסט-מודרני' וממנו הוא מוכרח להיפרד ולכלול התנגשות ביקורתית, אופוזיציונית מניחה שאנחנו יכולים לאסוף היסטוריה כל הזמן . כלומר' לא מדובר כאן על ביטול ןאוונגרדית עם הבורגנות והשיטה, םמשו שלמה לתוך קונספט אחד או מכלול קוב- דור גררביץ' : אפשרות קיומו של ה "אחר" ההיסטורי' שהיא עצמה אינה מאמינה שלכיוון כזה ספטים, לסמן כאמצעותם חתכים ברורים או מחיקה שלו ודחיקתו לארכיון' אלא פרסט היא מלח של מאבק יש סיכוי . שהרי כל מאבק בזמן י לומר מאיפה זה מתחיל' איפה זה של סירם, של על הזדקקות מתמדת לקיומו הכו-זמני. כזה נעצר בגבול הקודים וממוחזר בתוך נגמר, ואיפה רגע הפרדה. כאילו שיש הפוסט-מודרני זקוק למודרני כל הזמן י כדי מורע לגרפו התרבות הבורגנית, שבולעת את הביקורת. רגע אחד של פרדה מהעבר. זאת עמדה להינתק ממנו' כדי לחרוג ממנו' כדי לאשר ולאני שלו . ארם לכן יש צורך בתודעה כפולה, שבמסגרתה שמ~פיינת את המודרניזם. הוא מציג את את עצמו מולו, על דרך השלילה. הפוסט- מאושר לא מורע אנחנו מבינים שאנחנו צריכים גם ליצור עצמו מול העתיק, הימי-כיניימי י הרומנטי . מודרני מוכרח כל הזמן להיות מודרני' ורק לשרם דבר' חרא מחזור של קודים בתוך התרבות - הוז הוא מציב את עצמו מול תקופה, שממנה אחר-כך פוסט-מודרני . אי אפשר להיות הצד הראקציוני של התרבות - םוג הוא נפרד כאופן סופי וגמור . היסטוריון פשוט מאושר, פוסט-מודרני בלי להיות קודם מודרני . מצד לבקר בצורה אירונית ופארודית אותם האידאות הגרמני האנס כלומנכרג מגדיר חרא חי. שניי כניגוד למודרניות, שצנעה את העתיד קודים עצמם. אחת מהאפשרויות להגדיר את המודרניות כ"תקופה שעסוקה כל סגירה. משחר בצבעים אוטופיים, בפוסט-מודרניות אין את הפוסט-מודרניזם היא הסתכלות לע הזמן באפוקליות שלה" -התקופתיות כעתיד שום נחמה. למרות כל ההסתיי- נגמר' ומתחיל התרבות .כפארודיה - הניסיון לתחם את עצמה כזמן . זה גויות הברורות מן הניסיון להגדיר פוסט- דבר אחר . פרסט- ערי אופיר : אחד ה~פיונים הבולטים אחד המוטיבים המרכזיים של המודרניות, מודרניות, אינני יכול לעמוד כאן בפיתוי מודרניזם פירושו של הפוסט-מודרניזם הוא אמנות הציטוט, שאת ראשיתו הוא מזהה אצל ג'ורדנו ואני מציע בהקשר זה של יחס לאוטופי שהתקופה שלנר משחקי הציטוט. גם אני אפתח .בציטוטברונו י שהתפיסה שלו של עולם אינסופי הגדרה לפוסט-מודרניות. הרכה פעמים מתחילה לחיות אחד המאפיינים של הציטוט הפוסט- הייתה קשורה כאופן אינהרנטי לניסיון מזהים את הפוסט-מודרניזם עם תנועות מודרני הוא, שהוא יכול לבוא מכל מקום, לכתוב היסטוריה של הידע, ולסמן כה קו האוונגרד כאמנות : דאדא, סוריאליזם ונו'. יותר מרי מורעת אין שום היררכיות קבועות מראש . אני אחד ברורי שממנו מתבצעת הפריצה אל יש שאלה כספרות על הפוסט-מודרניזם, אם למודרניזם שלח' המודרניות. כל זה בלתי אפשרי מעמדה אצטט מה- MODERN DICTIONARY הדאדא הוא כבר פוסט-מודרני. אני חושב ורגע המורעות OF RECEIVED IDEAS, שהתפרסם בא- פוסט-מודרנית. אי אפשר לעשות את החת- שהפוסט-מודרניזם הוא אוונגרד שאיבד את חרא רגע הנפילה בגליה. הוא מגדיר פוסט מודרניזם כך : כים האלה. ומה שאנחנו רואים באמת האוטופיה שלו . הגדולה י כריך "This word has no meaning. Use it as זה סדרה של חתכים מצטלבים ככל מיני ערי צמח : שבה הוא לא האמין מלכתחילה. הכאב. ארם often as possible". המילון מבקש רלבק צורות שונות ומשונות, כשאפלטון פתאום הוא לא יכול היה להאמין כה, מעצם נהיה מודרניסט לצורך מסוים, מתוך רסיפו הכואב את עצמו מה שנתפס כמושג ריק, ומצטרף ודאי הגדרתו. להשקפות שעדי צמח הציג, אבל יאנ נזסוים. הוא יכול להיות מודרניסט, ואחר- כ:ך כמוכן הוא יהיה שייך לעת העתיקה. ערי אופיר : מדובר באוונגרד' כי זה כוח חושב שההגדרה עצמה היא דוגמה לעמדה פוסט-מודרנית, משום שהיא מפרקת ומשה · או לה-קורכוזיה, שנחשב סמל המודרניזם, תרבותי שהולך נגד הזרם, שמנסה לפרק, אכל רק אתמול קראתי מאמר עליו כעל שמנסה לשכור צורות, ויחד עם זה הוא שמאוד עקרוני לעמדה המודרנית, כמו שאני מבין אותה. אנחנו נקראים לעשות מכשר של הפוסט-מודרניזם. זה נכון גם אינו מנסה להציב אוטופיה אלטרנטיבית. לגבי הגיבורים שעדי צמח הציג קודם. ואף על פי כן הייתי רוצה לשמור את שימוש במושג בלי לשים לב למשמעות, תמיד מדברים על השילוש הקדוש : ניטשה, השאלה הזאת פתוחה - אם אפשר להיות או להיעדר המשמעות שלו . למשחק הלשון מאונס ופרויד . את שני האחרונים גהצי פוסט-מודרני כעל אוטופיה. אני לא כטוח יש חיים משל עצמו, בלי קשר למציאות שזה כלתי אפשרי . אולי אפשר ליצור גם שאותה הוא אמור לייצג. ההפרובלמטיק עדי צמח כדמויות מופת של המודרניזם, אבל האחדויות שהם הציגו הזמינו כברי אוטופיה פוסט-מודרנית. של הקשר בין מציאות וייצוגי מציאות, על רקע פלורליזם של ייצוגי מציאות בתוך עצמן י את הפירוק שלהן . הוגים ערי צמח : יש לי ארבע הערות לדברים : - זה לב הדיון הפוסט-מודרני . אבל שאחרי מאונס, שאחרי פרויד י לוקחים הערה ראשונה - על דיקרט' השנייה זו רק אחת חתימות, וכל ניסיון לאפיין את האחדות ומפרקים אותה, ומפרשים על השיעמום, השלישית על ההומור והר- פוסט-מודרניות באמצעות אחת מן חתימות מחדש את מאונס או פרויד כנביאים של ביעית על המשחק. אתחיל מדיקרט : אסור, הללוי על דרך שלילת תימרת דומות פוסט-מודרניזם. לניטשה עשו אותו דברי לדעתי' לערבב מודרני במוכן של "התקופה במודרניות, הוא ניסיון שנראה לי בעייתי אכל מהכיוון ההפוך . ניטשה, שאתה מסמן המודרנית", שאותה התחיל דיקרט, עם חת- מלכתחילה, כיוון שהוא נופל במלכודת אותו באופן פשוט כל-כך כפוסט-מודרני' הוא אצל היידגר המודרני האחרון . אני של המודרניות : חיפוש עיקרון של אחדות. רוצה לוותר ככלל על שאלת הפריודיזציה אם נציג שורה של מאפיינים, נחלץ את - אלא אם כן אנחנו מפסיקים להסתכל העיקרון המאוחד שלהם, ועל בסיס זה ~~:קג. על התוצרים התרבותיים הפוסט-מודרניים נגדיר מהו פוסט-מודרניזם - בכך ונקטנ ~", בספרות, כפילוסופיה או כאמנות, ושואלים עמדה מודרנית מובהקת ונכנענו ללוגיקה על התנאים ההיסטוריים להיווצרותם של של המודרניות, שאותה הפוסט-מודרניזם " תוצרים כאלה. כמקום לדון כפריודיזציה מכקש לבקר. אחד המקומות הבולטים, אני מציע להתכונן כעמדה כיחס לזמן ; שבהם האחדה כזאת היא כלתי אפשרית, לא להגדיר תקופה, אלא לזהות את אופן הוא שאלת הפריודיזציה. שמתי לכ שהיו ההתייחסות להיסטוריות כעמדה של ההווה 29 פה לפחות שלוש הצעות לפריודיזציה : כיחס לעבר ולעתיד . המודרני' מגדיר את ידוי-אדגדטט 1991 פרנסיסק; קלמנטה 1980Weight .,.,.. /י ~ פיסה שלנר של הסגנון המודרני . דיקדט הוא שם את הכתר על ראשי' ובתפיסתי אני עצמה. הפוטוריסט היה מהוסס כלפי .עצמו טיפוסי לתפיסה הפרכה לתפיסה המודרנית, נוגה עולם. זהו הגיבור הרומנטי . המודרניסט, עם כל ההטפה שלו, אף םפע כירון שמה שהוא ערשה זה לתת לחשיבה ההערה השגייה שלי היא על השיעמום. אני לא היה בטוח בהתייחסותו אל עצמו . דהיחי האנושית מעמד מכרנן בעולם. אתה למטי חושב שהפוסט-מודרגיזם משעמם באופן שמתייחס אל עצמו ברצינות מוות, שצועק ו~ ו~ ספק במבנים קיימים, ומתוך ההמחשב יוצא מן הכלל . הוא גער-שעשועים שטחי' לך בתוך האוזן : "אין אמיתות מוחלטות, שלך עצמך אתה מגיע לבסיס ודאי ,ומוצק נוצץ ומכני . אביא דוגמה מביקורת הספרות. אתה מבין ? זוהי האמת המוחלטת!", אהו ביקורת הספרות הרומנטית בגויה על הכיר- הפוסט-מודרניסט. הפוסט-מודרניזם -מש ליסוד' לידע כולו . כיצד ? על-ידי כך שאתה • מודרניזיס · הפוםט מעמיד את ה"אני" במרכז - אני .קיים גרפיה של המחבר . הביקורת המודרניסטית מים, כיוון שהוא כל-כך דרשני. הוא עומד • רב שיח עזוב את אלוהים : מקרר הוודאות הוא אני . מתעלמת מהמחבר - האיגטגציוגליות על הבמה, וצועק את האמת המוחלטת, הבסיס לכל הרבדים היא מחשבתי שלי. זה שלו לא מעניינת אותה. מה שמעניין זה שאין אמיתות מוחלטות. הוא עומד על מבנה שבא מן הוודאות שלי לגבי עצמי. הסטרוקטורה שקיימת בלי שהמחבר ידע הבמה ובקונפורמיזם מוחלט ומשמים הוא זה המבנה הרומנטי המובהק. עליה. לדעתי, המודרניזם העמיד ביקורת אומר : "תשחקו ! תשמחו!" הוא באמת עדי אופיר : אחד מזכיר יותר ויותר את הדרשנים הדתיים. דת זיוה שטרנהאל : אתה עצמך לא עשית את ספרות נפלאה, שאיני יודע אם הייתה כמוה םהמאפייני מאז הקלאסיקה. היצירות של גדולי המבק- הממון חסר המצפון של הפוסט-מודרגיסט ההבחנה הזר. של הציטוט ריס המודרניים הן עשירות ויפהפיות. מה היא דת נתעבת במיוחד . הנקודה ישרצית עדי צמח : אני התחלתי בכך ישהגדרת חפוסט-מודרני שקורה בשם הוויתור על העקרונות המו- להעלות בנושא זה היא, שכדי לשחק ןבמוב את המודרני כניסיון למצוא עיקרון תאחדו חרא אשחר דרגיסטיים, הוא חזרה מייגעת ומשעממת, העמוק - כדי ליצור אמנות - צריך לא אינטנצירנלי . התפיסה של דיקדט היא המדים האחידים לש הגון-קונפורמיסט, רציו איזשהו. צריך בסיס יסודי. ג'קסון יכול לבוא מכל התפיסה הקלאסית, של ניסיון אלמצו פולאק משחק. אגדי וורהול מאמין בציניות כמו בארכיטקטורה. אתה מקבל מכונה, מקום י אין םשו אחדות אינטנצירנלית : אני מוצא בעולם ומפעיל אותה שוב ושוב, ורואה איך השיר הפלוטוקרטית : הוא לא משחק. היררכיות קבועות אחדות, שמבוססת על אופן הנדתי אני את סותר את עצמו ומפרק את עצמו . לכ עדי אופיר : אבל השאלה היא אם יש מראש. אצטט העולם. התפיסה של מאונס, ןאיינשטיי תלמיד שגה ב' יכול לעשות את זה. זו משחק אחד כזה, או הרבה םמשחקי ופרויד טוענת שישנם מבנים יסודיים תת-מח- MODERN ביקורת משעממת, גרועה, אפיגונית. כמו נפרדים. זו השאלה. לאיוטר )Lyotard( תודעתיים, תת-אינטנצירנליים -גארמ- DICTIONARY שעדי אופיר אמד' הפוסט-מודרגיזם צריך אומר לך - "שחק, יש הרבה משחקים. טריים, אם תרצו. בשביל דיקדט, הבסיס OF RECEIVED להסביר כל הזמן את המודרניזם, ואחר-כך תבחר את המשחק שלך ושחק, אבל שחק לכל הוא התופעה : כיצד אני קולט את לקום ולהראות איך הוא עושה להיפר . IDEAS, העולם. בשביל המודרניסט, אני הנני מרצד בו טוב, לפי הכללים של אותו משחק. שהתפרסם של אלמנטים שאינני מודע להם. דוד גורביץ' : לא הייתה אפיגוגיות בעקבות אחר-כך תוכל לשחק במשחק אחר . אין ורמאן יעקובסון ? כולם שיחקו ב"משחק שום הכרח בבחירה שלך במשחק מסוים באנגליה. אחר דוד גורביץ' : למה לא לומד, שהמודרניות החובה" עם שש הפונקציות שלו, ובכך ולא באחר." · מגדיר פוסט מתאפיינת בחיפוש אחדי מודל של אחדות, ראו עצמם חוקרי ספרות דגולים ... זיוה שמיר : שמענו עד עכשיו את מאפייני מודרניזם כך : והיא מתחלקת לשניים : הניסיון למצוא אחדות אינטנציונלית, ואחריו הניסיון למ- עדי צמח : אבל יעקובסון הוא לא אפיגון . ההאחדה שנרמזו - הציטטות, ביטול This Word has" צוא אחדות לא אינטנציונלית, והפוסט- תמיד יש טובים ורעים, אבל נשאגי לוקח ההיררכיות, הפסטיש, המשחק או ביטול .meaning סח מודרניות היא הוויתור על הניסיון למצוא את הטובים במודרניזם אני מקבל שיאים . המשחק, הקישט עם משהו מאוד וולגרי Use it as often נשאגי לוקח את הטובים בפוסט-מודרגיזם עם אליטריות אריסטוקרטית, הייתי אומרת. אחדות ? as Possible". אני מקבל אפיגוגים מעצם טיבם. פרזי- היו גם הערות לגבי הערכה ושיפוט. בסיבוב עדי צמח : כי לחלק את ההיסטוריה טים מעצם טבעם. אני לא מקבל םדברי השני הייתי מבקשת שתגיבו על הדברים אני חושב לשני חלקים : לפגי הפוסט-מודדגיזם מצד מעניינים. הנקודה השלישית, שלגביה יאנ שנאמרו' עם דוגמאות מן הגעשה בעולם שההגדרה עצמה אחד' והפוסט-מודדגיזם מצד שגי זה די- מסכים עם דוד · גורביץ', היא שהפוסט ואצלנו' וכמו כן שתשאלו את עצמכם אם היא דוגמה ספדופודציה, ואני לא מאמין בזה. פרקים מודרניזם מתאפיין בהומור, שהוא ןעניי לפגינו המשך המהפכה, אם יש כאן בכלל · לעמדה פוסט גדולים הבהיסטורי האנושית הם התפיסה פרזיטי מטבעו. אתה מקבל משהו ומגחיך חידוש. אם הפוסט-מודרגיזם הוא שם כולל הקלאסית, ואחד-כך הרומנטית, ואחד-כך מודרנית, משום את זה. הדומגיסט המוצלח ביותר של לכל-כך הרבה תופעות שוגות שעלו פה, המודרנית. אלה כסירנות מעניינים, מעפלים שהיא מפרקת הפוסט-מודרגיזם, לדעתי, ואולי היחיד מה השימושיות של זה ? אולי, אם אפשר, מחשבתיים. לכן קאגט, כפי שאמדתי קודם, משחו שמאוד המוצלח, הוא רוכלו ברתלמי, שלדעתי גם פרוגנוזה לעתיד . הוא הרומנטי המובהק, כיוון שהוא טוען הוא סופר גדול' לאב הוא באמת יוצר עקרוני הלעמד שהתודעה שלגו היא ה ה" NATURA זיוה שטרנהאל : אני חושבת שהארי יצירות הומוריסטיות מוחלטות. כל מה המודרנית, וכמ NATURANS". הטבע הטובע הוא ה"אגי". ויבלות מאפשרת לבחון את השאלות שיש זה אוצר אסוציאציות, ואתה לועג שאני מבין .ארתח אני מנוגן את העולם על-ידי הקטגוריות שעמדו לדיון בצורה קונקרטית יותר' והיא לאוצר האסוציאציות שלך . ברתלמי עושה אנחנו םנקראישלי . שבהן אני נוגה את התופעות, ואני מחייבת גם · התייחסות ל"עולם" ולמצי זאת בכישרון גאוני' אבל בסופו של דבר יוצר מנגה רציונלי שקוף. לא הבמקר אות הפוליטית והחברתית. השפעתן של לעשות ששימו זוהי דדך חסומה, כי אתה לועג לעצמך. מבוססת האסתטיקה של קאגט על גמוש התאוריות הפוסט-סטרוקטורליסטיות על במושג בלי םלשי הנקודה האחרונה - · משחק. הפוסט הנשגב, שבא מעיקרון הגיבור, .הגאון האמנות הייתה כל-כך גדולה · בעשור האח מודרניסט אומד שצריך לשחק. אבל כדי לב ,למשמעותנפולאון י רוח ההיסטוריה הרוכבת על הסוס, רון י עד שהן הצליחו להשכיח מאתנו את לשחק צדיך כללי משחק. אמנות היא או רלהיעד הוא הגיבור המובהק של הרומנטיקה. אני · קיומן של תפיסות אחרות. "החבר'ה" בפא באמת משחק, משחק אינטליגנטי ומעניין . המשמעות שלו . ויד יכולים לשבת ולדון בהשתלטותה של הסיפור של האמנות הגדולה הוא תמיד הפרובלמטיקה במסגרת תפיסה אידאית רחבה יותר' תפיסה מערכת הדימויים על חייגו ולגרור אחריהם בין יתר מעריציהם האדוקים גם מספר של הקשר ןבי משחקית של כוללות מרשימה. הפוסט- אדריכלים אווגגרדיסטיים. אולם גם אלה מציאות וייצוגי מודרניסט איננו מצליח לשחק, כיוון שאין האחרונים יהיו חייבים במוקדם או במאוחר לו כללי משחק כלשהם. הטרגדיה שלו מציאות, על ערק להתמודד עם המציאות הקונקרטית. לכן היא, שהוא מתייחס אל חוסר הערך שלו פלורליזם לש גם אם האדריכלות שיקפה מאז ומתמיד את עצמו ואל חוסר רצינותו' ברצינות תהומית עולם האידאות, והתנועה המודרנית צמחה ומשעממת. לכן אין זה משחק. משילוב של תפיסות רומנטיות המבקשות עדי אופיר : אז איך זה עובד כל-כך טוב ? לבטא את "רוח הזמן" ורואות באדריכל עדי צמח : · זה לא עובד טוב. האמנות גיבור מהפכן היכול להתרומם מעבר למ 30 הטובה באמת תמיד הייתה מהוססת ילגב ציאות, עם תפיסות רציונליסטיות החדורות גליון 138-139 אריק לפיש The Old Man's Boat and the Old Man's dog .~ דוד חוקני 1975 My Parents and Myself בשאיפה ליצירת עולם שלם וטוב יותר . אבל כשסוף-סוף הגיעו לשלב של מימוש בשנות העשרים, גילו מהר מאוד שמימוש הרעיונות תלוי בגורמים סביבתיי b. אחרי עשור אחד של תקוות משיחיות, שבוי צריך לזכור, חל שיפור כלכלי, המהפכה הרוסית עדיין עוררה תקוות, העיריות הסו- גם באדריכלות. ההצעה שלו הייתה לשחק בפרגמנטים, אבל מנקודת מבט רציונלית. לא כזו שמאמינה בחזרה אל העבר ובאיחוד עמו . דרך אגב הוא לא המציא את העניין של משחק בפרגמנטים. הבסיס לגישה זו הונח, עד כמה שייראה הדבר מוזר, עוד בבוזאר, המוסד הצרפתי שנחשב J ~1 H מודרניזיס · הפוםט • ציאליסטיות באירופה נרתמו למשימה של בניית מגורים המוניים, התחוללה שרשרת של אירועים בתחום הכלכלי והפוליטי שהוציאו את האוויר מהמפרשים. שנות השלושים הוכיחו ששינויים מהפכניים לא ניתן לממש בלי דם ואש. כך התחילו לרדת מהמדרגה הגבוהה והסתמנו הגישושים הראשונים לכיוון חדש, מתוך התבוננות תואיצנiב כפי שהיא והשלמה עם הקיים. בעניין הזה אני רוצה להדגיש שאני מזדהה לחלוטין עם עמדתו של עדי . מבחינת האדריכלות שנות העשרים היו תור הזהב של המאה העשרים, והן הוכיחו שניתן לממש לא מעט רעיונות אוטופיים. אולם צריך להבין שהאדריכלות שבאה מאז שנות השלושים שיקפה את תחושת השקיעה, הספקנות וההסתגלות למציאות. עמדה בסיסית זאת עולה גם כאשר בוחנים את הפוסט-מודרניזם של שנות השמונים. העשור האחרון עוצב בהשפעת המשברים הכלכלים של 1973 ושל 1979, שלטו בו מנהיגים כמו דייגן ותאצ,ר' ובנוסף לכך הוסתה תשומת הלב מתהליך הייצור לצריכה. לכן אפשר למצוא בו מאפיינים של שמרנות : השאיפה להתמודד עם המציאות כמו שהיא, לנתח אותה לעומק, אבל מבלי לנסות לשנות אותה ומבלי לקוות ליצור עולם שלם. אפשר כמובן להתבונן בהתרחשויות מנקודת מבטם של האורים והתומים הצרפתיים ולהמשיך לצטט אותם באדיקות עיוורת, אבל אפשר גם לבחון את המציאות מעמדות אחרות, למשל כמו זו של הנרמס. בסיכומו של דבר השאלה היא תמיד : מה היא המטרה ? לאן רוצים להגיע ? נושא נוסף שאני רוצה להזכיר : אחת הטע- כרת המושמעות היא שהפוסט-מודרניזם הוא המשך למודרניזם. דוד גורביץ' : ראיית הפוסט-מודרניזם כעמדה אפשרית אחת של המודרניזם. זיוה שטרנהאל : בדיוק. פיתוח של אחת העמדות שהיו בתוך המודרניזם מלכתחילה. אבל אם נחזור שוב לפוסט-מודרניזם באד- ויבלות, אפשר לבחון את שבירת הקודים של המודרניזם בצורה המזוקקת באמצ- ערת ספריו של וכטוריי שהיה הראשון לצאת בהתקפה נמרצת וחסרת בושה בכל המוסכמות המודרניסטיות. בשנות הששים הוא שאל מה רע ברחוב הראשי של העיירה האמריקאית. מדוע אנחנו לא מנסים ללמוד ממנו ? הוא יישם את גישת הפופ לאדריכלות, וניסה לערער את המוסכמות של תרבות גבוהה ונמוכה. הוא דיבר על פרגמנטציה של החיים, על השיעמום שבתפיסה ההוליסטית. הוא הכיר בכוחם של דימויי התקשור ' ת ובאובדן האותנטיות, וביקש לייצג את כל הסתירות של החיים לשיא השמרנות. המשחק האקלקטי הוכיח שכבר במאה ה 19- אבדה האמונה ביכולת ליצור שוב מבנים בעלי שלמות פנימית. המשחק הרציונליסטי הזה חזר שוב בעידן הפוסט-מודרניסטיי אף כי גם המודרניזם היה מבוסס על הגישה האלמנטריסטית, שבה האדריכל בונה בית כאילו היה מכונה עשויה מאלמנטים נפרדים. זיוה שמיר : כלומרי זה המשךי לא מהפכה . זיוה שטרנהאל : לא. אני לא חושבת שיש כאן המשכיות, אף כי תמיד ניתן למצוא נקודות משיקות. אני שוב חוזרת על הסכמתי עם ההבחנה המוסרית שהציג עדיי הרואה בפוסט-מודרניזם תהליך של ניוון . יחד עם זה, אני לא רואה בו תופעה של חיקוי שטחי. במקרים הטובים, שבא- מצעדתם צריך לבחון את התופעה - אלה הם משחקים מתוחכמים של פירוק והרכבה מחדש. אם למשל נראה בסטרוקטורליזם תחילתו של עידן פוסט-מודרניסטי, הרי שהשימוש בעקרונות הסטרוקטורליסטיים מחייב התייחסות לשפה ולאלמנטים שלה. כך נגמרה ההפשטה המודרניסטית, המת- רוממת מעל המציאות לעבר אוטופיה על-זמנית אוניברסלית. אתה חי עם מה שיש לך - עם השפה וסימניה, עם הכרה טובה יותר של המציאות, אבל לא במה שמעבר לה. ובוודאי שלא מתוך ניסיון לשנות אותה. האדריכלים שהלכו עם הסטרוקטורליזם וחיפשו את המבנים היסודיים האלה, שברו את הגוף הגאומטרי המופשט, שמתרומם מעל, או בסיס העומק, שאני חושבת שכן צריך להגיע אליו וזה שבר את העניין האוטופי . דוד גורביץ' : אולי נרד הפעם ברמת ההפשטות, כפי שזיוה שמיר הציעה, ונדבר על השימושים האחרים של המושג. כפי שאני רואה את זה, פוסט-מודרניזם נתפס היום בצורה משולשת : ראשית, כביקורת התרבות - תיאור מציאות המערבב אפרק- ליפסה עם קיטש - קיטש מודע מאוד לעצמו . הצירוף המיוחד הזה י שמסתלק מיוזמתו מכל יומרות לאוטופיה במובן של האוונגרד ; הדבר השני הוא תפיסת הפוסט- מודרניזם בפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית. אפשר לומר פחות או יותר, שהאידאו- לדגיה של הפוסט-מודרניזם היא הפוסט- סטרוקטורליזם. כאן אנחנו מדברים על תרומתם של לאיוטר, רדידה, בודריאר, פרקו י ובעיקר זו של וליד וגואטרי . הדבר השלישי הוא סגנון באמנות. אומר כעת מלה אחת על הפוסט-מודרניזם כעל אידאולוגיה פוסט-סטרוקטורלית, ואחר-כך אדבר עליו כעל סגנון באמנות. אני חושב שהדרך הנכונה להקיף את הבעיה הזו - לא דרך אקדמית, אלא דרך ישירה, היא לש- אדל : מיהו האדם הפוסט-מודרני ? התשובה של העיתונים, המקומונים והרכילאים היא פשוטה : זהו ה"הטיפוס היאפי". זוהי התרבות היאפית. כך מצטיירים אפוא האנשים הפוסט-מודרניים בתודעת הקהל הרחב : קרייריסטים בעלי מקצועות חן- פשיים המאמינים בבחירה אינדיבידואלית קיצונית של "סגנונות חיים", שמשתדלים לחיות ללא מערכת ערכים מחייבת : בעידן החופש הקיצוני של המדיה. ואולם זהו הצד החיצוני, הסוציולוגי, של התופעה. מבט קצת יותר מעמיק יגלה עובדה מפתיעה : לשאלה מיהו הסובייקט הפוסט-מודרני באה התשובה, שאין דבר כזה. כלומר אין מודל של האדם בה"א הידיעה. בתפיסה המודרניסטית אנחנו מדברים על מודל אסנציאלי . יש איזו מהות אנושית, שנגזרת מעקרונות אלו ואחרים, שאפשר להתווכח עליהם. זוהי בדיוק המהפכה הפוסט- מודרנית : איננו מעוניינים עוד בשום מודל נורמטיבי מן הסוג הזה, שלוקח מספר תכונות ומגדיר מה מהותי באדם. כאן אנחנו מדברים על התמוססות והתפרקות של האישיות. אלו הן גם התזות של פרקו ושל וליד וגואטרי . פרקו מדבר על כך שסופו של האדם, כמו אותו פרצוף שצויר בחולי להימחק בגלי הים. הוא לא התכוון שנפסיק לחיות. הוא התכוון לומרי שהאדם כקונסטרוקט מרכזי בתרבות, הוא תופעה של המאה ה- s ז , כלומר תופעה שקשורה להולדת המודרניזם, וסופו להימחק בגין דבר אחר, שבא לתפוס את מקומו, ושחזק ממנו. האדם איננו מקור, איננו הלגיטימיות של אמת זו או אחרת, ומה שמחליף אותו הם מבנים שלמים, כמו למשל השפה. במסגרתה מתפרק האדם לחלוטין, והופך להיות אוסף אינסופי של קודים מהבהבים ומשתנים, שמבליטים את האופי הסובייקטיבי-כוחני של ייצור 'אמיתות' אלה או אחרות לאורך ההיסטוריה. בניתוח של וליד וגואטרי הדברים מגיעים להקצנת יתר . הגדרתם היא זו : האדם הפוסט-מודרני הוא האדם הסכיזופרני - מעין תשוקה ללא גוף. מחשבה ללא גוף. בתפיסה הקלאסית המשמעות נכנסת לתוך גוף י ויש אחדות אונטולוגית של הסימן י שמבטיח את המטאפיזי . זוהי נקודת השבר של האחדות האבודה שעליה מצביע הפוסט-מודרניזם. הוא מדבר על הסובייקט הסכיזופרני כסוב- ייקט, של תשוקתו העיוורת אין יעד וגוף. אותה תשוקה שפרויד בודק במסגרת המשפחה, בוחנים וליד וגואטרי במסגרת פוליטית-חברתית. משום שאין לתשוקה גוף, היא מין תשוקה דיפוזית, נמלטת, נעה רב n·w• ייצוגי מציאות - זה לב הדיון הפוסט-מודרני . 31 יולי-אוגוסט 1991 בתוך מלים ודימויים חזותיים, אובדת בתוך היה לי קל לקרוא אותו' אבל אני חושב ערי צמח : זה בכלל לא דיקרט, זו בדיחה וידאו-קליפים, מולטימדיות ומחשבים, וב- שזו מלאכה משתלמת. ~אניץ' כותב ספק על דיקרט. סופו של דבר נקלטת בתוך "גוף ללא גוף", פארודיה, ספק תעוו היסטורי, פולמוס דור גורכיץ' : נכון' מיד תראה עד כמה אתה שהוא הזרם המופשט של כוח תשוקה : על הכוזרים - הספר האדום, הצהוב צודק. "ומכאן . שהשלם בתכלית השלמות" ו~ 5 - אנחנו מרגישים שהרצינות והפומפוזיות ,~ ההון (הקפיטל). המשפחה על-פי גואטרי והירוק - מקורות שונים על הפולמוס ~ מוגזמת - "אינו יכול להיות לא קיים, ומכאן שהוא קיים. אלא שכאשר עקרו ברכהרט ופאול למושבה הגרמנית, לרחוב שטראוס, הלך ספרו של דיקרט לאיבוד". הוא אמר את זה במשפט אחד . הניגוד הנפלא הוא בין ה~קצב הראשון' הפומפוזי' הקרטזיאכי' לבין המינוריות השקטה של פיצוץ הבלון הזה. זה מדגים את התפיסה הזו . אני חושב שאחד המושגים המר- כזיים זה להגדיר קודם כל לא במושגים נגטיביים. המודרניזם התנסח כל הזמן ב"לא". הפוסט-מודרניזם מנסה להתנסח בצורה חיובית. יש שמאשימים אותו על זה, ואיכם מבינים את הפוטנציאל הביקורתי שטמון בחיובים "על תנאי" שלו . ואני לא מבין למה. אני מוצא שההאשמה הזו מזוכיסטית. ערי אופיר : אתה לא יכול להתעלם מהשלילה במשחק הזה. השלילה היא שלילת הגבול : אל תשים פה גבול . דור גורכיץ' : כנון . ולתופעה של שלילת הגבול יש ערך חיובי, משחרר. עוד ציטטה, מהספר האחרון של הופמן' כריסטוס של הדגים : "לאחרונה עלה בדעתי שהעולם, על אף מה שרבים סוברים, מותקן כהלכה. דברים שמצויים בצד שמאל (באין שם אחר, מוצלח יותר, אפשר לכנות אותם שמאליים) יש בהם מין איכות מיוחדת, שאדם יכול, אם הוא ניחן בחוש המתאים, להבחין בינה לבין איכותם של דברים שמצויים בצד ימין". זיוה שטרנחאל : כלומר' נקודת הבסיס שלך היא שהעולם מותקן כהלכה. ערי צמח : הרי ראשית אין צד שמאל דוצימין ... דור גורכיץ' : נכון' הוא צוחק על עצמו . זוהי פארודיה. ערי אופיר : הוא יכול לצחוק על עצמו רק אחרי שהוא מככיס את כל העולם פנימה ונועל את הדלת. ערי צמח : זו פרזיטיות מובהקת. זו הפרזיטיות של הפוסט-מודרניסט. ערי אופיר : אבל אי אפשר לא להיות פרזיט בתרבות הפוסט-מודרנית. אי אפשר בעיקרון' שהרי מה שמשותף לכל היוצרים הפוסט-מודרכיים היא תחושה חריפה של פרגמנטריות. ערי צמח : מה שמשותף ליואל הופמן ולאורלי קסטל-בלום - הוא הפרגמכ- טריות, הפירוק של הטקסטים והציטטות האינסופיות. רק זה. הוא מצטט מתרבות אליטיסטית. ליואל הופמן יש הרקע של ~קיז:iה היפני' והתרבות היפנית בכלל וזה נותן תחושה של סגנון קצת אחר' והיא מצטטת מתרבות השוליים. אבל תוכן הציטוט לא צריך להטעות אותנו . הנזכר בספר הכוזרי לריה"ל. הוא מצטט אלף ואחת ציטטות, שחלקן בדיה וחלקן מציאות, ובסופו של דבר הוא יוצר מרקם, שהוא קורא לו ר;מן-לקסיקון . מצאתי שם משפט אחד יפה, שמנסח בצורה מדויקת את מצב הדברים : "תאר לעצמך שני אנשים מחזיקים בפומה לכודה. אם יבקשו להתקרב זה אל זה יתרופף הפלצור' והפומה תתקוף. ורק עם ימתחו שניהם יחדיו את הפלצור, תישאר מרוחקת משניהם במידה שווה. משום כך קשה כל-כך לקורא להגיע אל המחבר". המחשבה המשותפת לכודה ביניהם. יומרה זו, להגיע אל המחשבה של המחבר' או לפחות ל 'מחשבה של הטקסט', נתפשת כעת כפארודיה נוגה. הטקסט ממשיך : "המחשבה המשותפת לכודה ביניהם, אחוזה בקרסים בקצהו של חבל' שהם מושכים בו בכיוונים מנוגדים. אם נשאל את הפומה שבאמצע - את המחשבה - איך השניים הללו מצטיירים בעיניה, היא עשויה לענות, שבקצה החבל מחזיקים אלה, למען האכילה, במישהו שהם אינם מסוגלים לאכלו." זהו המצב הפרדוקסלי' שרומז הן לאסתטיקה הסבי- זופרנית של הפוסט-מודרניזם, והן לקרנבל הסופי של הסימנים, שהוא 'היעד הסופי'. דוגמה נוספת היא כרוניקה של מוות ידוע מראש לגרסיה-מארקס. הספר סובב סביב השאלה, מדוע כל אחד ידע על אותו מוות ידוע מראש' ומדוע אף אחד לא מנע אותו . התשובה המתוחכמת היא זו : משום שכל אחד דמיין לעצמו סצנריו אחר של עלילה בדיונית, שבמסגרתה הוא הסיק מסקנות ריאליות בשטח, וכתוצאה מהן הוא לא הזהיר את מי שצריך היה להזהיר . היות שכולם שיחקו בז'אנרים אמנותיים שונים - אופרה, אופרה טראגית, ספר בלשים ונו' - מישהו מת. האבסורד הוא שמשחק בז'אנרים ספרותיים, כלומר בבדיה מן- סכמת, מוליד תוצאה בלתי אפשרית דווקא בתחום הממשי, בחיים, כמו שאגו אומרים. דוגמה מהספרות הישראלית : יואל הופמן מתוך ברנהרט : "על אף אלמנותו' ברנהרט הוא מלאכת מחשבת. איש אינו יכול לעשות ברנהרט. לפעמים אוכלת פליאה בברנהרט עצמו . כיצד' שואל ברנהרט את עצמו' הפכתי מפירור של חומר' שגודלו כגרגר חרדל' והייתי למה שאני (יצור מורכב מאין כמוהו)" - שימו לב לטון הפארודי - "פעם קרא ברנהרט בספרו של דיקרט, שבגופו של האדם, באותו חלק שקרוי בלוטת האצטרובל, שוככת כשמה, ועל כך כעלה הוא האדם לאין שיעור משאר היצורים, ועולה עליו רק האלוהים. והאלוהים אכן קיים," - וכאן אתה רואה איך הטקסט שלו מתחבר עם הטקסט של דיקרט. הוא נותן אותו במין דיבור פארודי חו~י - "מכאן שאם האלוהים אינו קיים הרי לא יוכל להיות שלם בתכלית השלמות ..." היא "אבא קפיטל , אמא אדמה )Earth( ובן יצרן - מייצר את הסימנים ואת התשוקה במסגרת הקפיטליזם". תשוקה מוחלטת לתהליכים מופשטים לגמרי. לתשוקה הזו אין גוף' כי היא מתבטאת במושג המופשט של "קפיטל'.' זוהי התשוקה היחידה של האדם הפוסט-מודרני' זוהי האירוטיקה היחידה שלו : אירוטיקה סכיזופרנית. לא נותר לו אלא להתגעגע למודלים אחדותיים יותר של תשוקה. בזמנים הקלאסיים, שבהם התשוקה יכולה הייתה למצוא גוף, בין אם זה היה הגוף של ה"אני" בטקסים המיתולוגיים של השבטים הפרימיטיביים, ובין אם התמקדה בגוף של העריץ : אני לוקח חלק מתשוקתי' ומזרים אותה באופן פרנואידי אל הגוף הגדול' אל האבא האנליסט, ראש המדינה, המנהל. כעת תמו הימים הקלאסיים והרומנטיים. לתשוקה אין מוצא. היא תועה ופורחת בחלל האוויר' זוהי העוצמה הקיצונית והמאיימת של המצב הפוסט-מודרני. אמרתי את הדברים האלה כהקדמה לשרטוטו של האדם הפוסט-מודרני וכדי לעשות צדק לאחת מן היצירות המבריקות והמהפכניות ביותר שנכתבו אודות הנושא. יותר מזה. אומר כי אנטי-אדיפוס של דליז וגואטרי הוא הספר המבריק, החכם והעמוק ביותר מאז האנטומיה של המלנכוליה של בורטון . כדי להדגים תשוקה סכיזופרנית זו, אביא שורה נפלאה של המשורר האמריקאי בן ימינו ג'ון אשכרי, שהיא, לגבי, המרווח הנפשי של הפוסט-מודרני :"Yet this space between me and what 1 had to say, is inspiring"- המרווח ביני לבין מה שיש לי לומר הוא נפלא, מלא השראה. כלומר, ה"אגי" ומה שיש לי לומר (קרי: השפה), אינם זהים, אבל זה מביא השראה. זה פותח אפשרויות אינסופיות לשחרור, לדמיון . נזכור' כי סיסמתה של מהפכת הסטודנטים בפאריז ב 68-' הייתה "הדמיון לשלטון'.' הרי זה שוב הדמיון הסוריא- ליסטי. לסיסמה ניאו-דאדאיסטית זו יש כוח אוונגרדי, אם אנחנו מבינים אוונגרד כרתימת אמנות לצורך שינוי חברתי מה- פכני . יש מימו מהפכני כאשר מרסל ודשאן לוקח אימומים והופך אותם לגופות, גוויות התלויות על חוט ומשתתפות במחזור של תשוקה מגוחכת, שמובילה למבוי סתום פארודי. כשאתה שואל מהו כל הדבר הזה, ולאן זה מוביל' אתה מתחיל להבין את הכיוון הנרמז : האם אנחנו זקוקים בכלל למלה "משמעות". משום כך' הדוגמאות הספרותיות כוללות את כל אותה הספרות, שאינה רוצה להתארגן לכדליות אחרת, זו שכל הפרגמנטים המרוסקים שלה אינם מתחברים בכל מימו של עומק. ככל שתחבר את הפרגמנטים שלה, הם לא יתחברו . כלומר' אי אפשר לנסח אותה בנוסחה מופשטת זו או אחרת. אתחיל במילוךאד פאביץ' ובמילון הכוזרים. לא • מודרניזיס · הפוםט "רב שיח 32 _ ג_וי . דן 138-139 דוד גורביץ' : ההבדל בין ג'ו איש קהיר - דוגמה מספר אחר של קסטל-בלום לבין בדנהרט, איננו הבדל שבמהות. הוא רק הבדל במזג, ברקע ביוגרפי . זיוה שמיר : אבל זו בדיוק הבעיה. כאילו דמוקרטיזציה מצד אחד ... - האומה, המדינה, העם - משהו גדולי טוטאליי שמעכל את היחיד . מה שהופמן עושה דדך בדנהדטי ומה שעושים קסטל-בלום וישעיהו קורן ואחרים, הוא לפרק את הסובייקט הקולקטיבי הזה, ולומד שרוע מתרחש לאנשים פרטיים, ולא לבני שאד הפרקטיקות של ייצוג, צריכה כל הזמן להיחשף בתור חלק מהאופן שבו אנחנו משחקים את העולם - בונים עולם משותף י קובעים מה מותר ומה אסורי מזהים ומגדידים "אנחנו" לעומת "האחד" ו ונו'. העמדה הפוסט-מודדנית יכולה להיות q E: דוד גורביץ' : למה צריך לפחד מזה ? זיוה שטרנהאל : צריך לפחד מזה, כי למעשה, בסופו של דבר, אתה אומר שאתה מקבל את העולם כפי שהוא. אתה אומד שהוא לא כל-כך נורא. וזו בעצם נקודת המבט החיובית שלך על הפוסט-מודרניזם. דוד גורביץ' : זה לא מה שאני אומר . הפוסט-מודדניסט אינו מעוניין בסטטוס- קוו שמרני . מה שהוא רוצה להעמיד בסימן שאלה אלה הם לא פחות ולא יותר מאושיותיה של התרבות המערבית החילונית כולה. זיוה שטרהנאל : אבל זו בדיוק השאלה המרכזית, כשבוחנים את זה יותר מנקודת המבט של עדיי מה טוב ומה רע. הוא בעצם הולך עם זה לגמרי. עדי אופיר : בדברים האחרונים נגענו בנקודה מאוד מרכזית ביחס הביקורתי לפוסט-מודדניזם ..- שאלת הפוטנציאל הביקורתי של עמדות פוסט-מודרניות. מצד אחד יש תחושה של ציניות, שעשוע מתחכם ואוברז גמור של רצינות. המשיכה למשחק, למשחקיות, ההדגשה על המשחק, הטולרנטיות של "הכל הולך", הקבלה של הכלי מעין "כולם היו בני". זהו אישור של הקיים, זה מצטרף לשמרנות, וזו עמדה ראקציונית. ומצד שני ברורי שיש כאן פוטנציאל של שחדור, שהוא לפחות פוטנציאל משחרד ביחס למבנים קיימים של מחשבה, או סגנון י או אפילו אוטופיה, שיש להם כוח ורסניי כי הם קובעים דרך אחת שלפיה צריכים הדברים להתנהלי בין אם מדובר באמנות, ובין אם במחשבה פילוסופית או פעילות פוליטית. אני חושב שאי אפשר לפתור את המתח הזה באופן פשוט , לומד שהפוסט-מודרניזם הוא ציני וחסד אחריות או משחרד . אני רוצה להצביע על דוגמה נוספת מהספד של הופמן כרנהרט י ולהשתמש בה כדי להדגים את המתח הזה : הספר מספר על אלמן יקה, כשברקע מלחמת העולם והשואה. הרקע הזה מקבל ביטוי מאוד ברור בספר : רדיו שמטרטר כל הזמן ידיעות על ההשמדה. ברנהדט חווה שני דברים : את המוות של אשתו, ואת השואה, שהופכת לרעש רקע ביחס לחוויה הפרטית שלו עם עצמוי עם גופו, עם החסד שנוצר כתוצאה ממות אשתו . אני חושב שמה שהופמן אומד כאן י ובכך הוא מצטרף לסופדים ישראליים פוסט-מודרניים אחרים, הוא שטיפלנו די ברוע הקולקטיביי ושכדאי לבחון קצת . את הפרצוף הפרטי והמקומי של הרוע. בתרבות הישראלית, העברית, לרוע יש כמעט תמיד פרצוף קולקטיבי . הסובייקט של הרוע, בין אם זה הסובייקט שסובל את הרע, ובין אם זה הסובייקט שמפיץ את הרע לאחרים, הוא סובייקט קולקטיבי עם או אומה, גם כאשד הרוע קודה להם בגלל שהם בני אומה זו או אחרת. לרוע יש כתובות פרטיות. אצל קסטל-בלום אפשר ממש לשרטט את הקואורדינטות ל"מפה של הרוע", לאתר אותו אחד-כך באיזו שכונה בתל-אביב, או אי-שם כנגב. אתה מרגיש שזה רע, ואתה יודע בדיוק איפה זה קרה, ואתה לא יכול לספר שום סיפור מכלילי סיפור גדולי מעניק משמעות. אין סיפור מעניק משמעות. גם בכמה מהסיפורים של קורן - לא בכולם - אין אפשרות לתת משמעות לסבל הפרטי . ויחד עם זה הסיפור עצמו לא חסד משמעות. מה שאני טוען הוא שאפשר להראות שיש כאן ניסיון לפרק את הסובייקט של הרוע. ואת הפירוק הפוסט-מודרני הזה אפשר לבדוק עכשיו משני כיוונים : מצד אחדי ברגע ששוכחים את ההקשר הפוליטי הכללי שבתוכו מתרחשות הזוועות, אפשר להטיח : אתם לא אחראים, אתם לא בסדר מבחינה פוליטית, אתם מאשרים את הקיים, אתם תורמים עוד תרומה לתרבות ההגמונית ; מצד שניי עצם הפירוק של הבלעדיות שיש לנוי יהודים-ישראלים, כסובייקט לאומיי על הרוע, בין אם אנחנו סובלים ממנו ובין אם אנחנו מפיקים אותוי הוא אקט ביקורתי ממדרגה ראשונה. הפירוק הזה מצטרף לתפיסה חדשה של כוח ויכולת לגרום סבל - יחסי הכוח לא ממוקדים בשלטון הפוליטי המרכזיי אלא מפוזרים בחברה באופן הרבה יותר פלורליסטי ומתוחכם, ואינם ניתנים להאחדה תחת קונסטרוקציה אידאולוגית זו או אחרת. כל קונסטרוקציה כזו משרתת אינטרסים מסוימים במערכת יחסי הכוח, ודק אותם. הייצוג המונוליטי של הכוח איננו בהכרח הייצוג של כולם, ואינו פועל לטובת כולם, אלא לטובת זה שמספר אותו, לטובת זה, שמנסה לבנות את עצמו כבעל הסמכות המייצג באופן לגיטימי את הסובייקט הלאומי . את הסמכות הזאת, כמו את הסובייקט הזה, צדיך עכשיו לפרק. בתרבות הפוסט-מודדנית, במצב התרבותי הפוסט-מודרניי שמאפשר הקפיטליזם המ- אוחר, הנפיצות של הכוח, והאופן שבו הוא מסתדר במערכים ובקונסטלציות שונות ומשונות, שאין ביניהן בהכרח זיקה אחת הרמונית, הם מה שתרבות פוסט-מודדנית יכולה לחשוף ולבקרי או יכולה לאפשר . שני הדברים יכולים לקדות. הפוטנציאל לאשד את הקיים או לכקד אותו קיים ביצי.וה הפוסט-מודדנית מלכתחילה. אחת חתימות המרכזיות בפוסט-מודדניזם היא חתימה של מושג הגבול - בין ז'אנר לז'אנרי בין ספרותי לפוליטיי בין דוק ומ- נטרי לבדיוני . עמדה פוסט-מודרנית מנסה להציב בסימן שאלה את הניסיון להציב גבול ולכפות אותו על פרקטיקות אמנותיות או פוליטיות. זה לא אומר בהכרח שאין גבולות, אלא שהצבת הגבולות, בדיוק כמו לא ביקורתית, אם היא תעצד במחיקת הגבול ותטען שהגבול הוא שרידותי, ולכן אין טעם להציב גבולות, והיא יכולה גם להראות איך הצבה מסוימת של גבול משרתת אינטרסים מסוימים, כמו למשל הצבת הגבול בין הספרותי והפוליטי . יש דרך לייצג את הכיבוש בז'אנר ספרותיי ודדך להציגו בז'אנר עיתונאי דוקומנטריי ואם מנסים לערבב, זה כביכול "לא בסדר". לעומת זאת ניסיון הערבוב יכול להיות הצעד הביקורתי הכי רדיקליי משום שהוא מערער את הדפוסים המקובלים של קליטת המציאות, דפוסים שבסופו של דבר מע- ניקים לגיטימציה למציאות הקיים. דוגמה לביקורת כזאת הוא ספדן של אילנה המדמן ודולי רוזן משוררים לא יכתבו שירים. זיוה שטרנהאל : השאלה למה לא לקחת את הדברים כמו שהם מתגלה במלוא חריפותה כאשד אתה מגיע לדברים הא- מיתיים. כשיש מלחמה במפרץי מה אתה עושה ? אתה יושב מול הטלוויזיה ונותן לדימויים להציף אותך . האם גם אז זה משעשע ? יש עכשיו הרבה תגובות בקשר לצורה שבה הוצגה המלחמה בתקשורת. אם תהיה ~קבי אתה צדיך לקבל את העובדה שקשה להבחין בין האימאג' לבין המציאות - להמשיך לשבת בנחת בכורסה ולהאמין שהדברים האלה מוחקים ממךי אינם דורשים שתנקוט עמדה מרס- רית, שתעביד גבולות בדודים בין הדימוי למציאות ותחליט מה חשוב יותר י שאפשר לראות בהם דק משחק אינטלקטואלי. דוד גורביץ' : בהמשך למחשבה שלךי המרמז ורוזן משאירות לקורא את ההחלטה איזה טקסט הוא הנכון . עדי אופיר : מה שהמדמן ורוזן עשו הוא בעיניי תגובה מדויקת לפרובלמטיות של המצב. זה לא בדיוק עניין של סובייק- סיביות. יש בו התעקשות על פאתוס מוסדי, עם ויתור מודע על הצורך להצדיק או לעגן בעקרונות יסוד טרנסצנדנטליים את הטיעון המוסרי. דוד גורביץ' : עצם הפורמט הוא מהפכה. זיוה שטרנהאל : אבל זה לא מספיק. מודרניזים · הפוםט • רב שיח • ג'רנתן ברררבסקי 1978/9 2550111 Running Man at ו~ ~ו • סמודרניזי · הפוםט • בר חשי יעד ראופי : ןאי השפ השקופ רלתא תא תהמציאו ,הזו ןואי העמד תאובייקטיבי טלשפו .אותה ןאי העמד .ניטרלית שי הפ ההפנמ הגמור לש תהתנגדו רלתיאו וא טשיפו יטרנסצנדנטל לש .המציאות לאב דמצ ישנ שי ןכא תהתעקשו לע יזיהו עהרו לוע ךהצור םלהילח בו . םבמלי ,אחרות הלפרובלמטיק םשהפוסט-מודרניז גמצי ,למודרניזם קלפירו לש תהעמדו תהטרנסצנדנטליו לש םהמבני ,האחדותיים ,השקופים ןאי התשוב .במודרניזם -המו םדרניז אל .עונה אהו קר ראומ : האת .רלטיביסט האת למפלי תא ךעצמ -נוטר הריק ךשל 1 ןולכ האת אל ליכו ןלטעו רשדב וכמ שהכיבו אהו .רע הזיו לשטדנהא : הלמ ? םהמודרניז ראומ ששי .רע יעד ראופי : טהמודרניס ןטוע דנג -הפוסט ,מודרניסט רשכאש אהו דמעמי קבספ תא תאפשרו הייצוג יהאובייקטיב לש ,המציאות וא השיפוט ,האובייקטיבי אהו תכור תא ףהענ ושעלי אהו .יושב -הפוסט ,מודרניסט אשמבי ןבחשבו תא תהביקור ושל לע ההיומר תהמודרניסטי רלתא תא תהמציאו י"כפ "שהיא וא טלשפו האות יכפ השהיית הראוי ,להיות ןטוע אשהו ואינ ןמוכ רלוות לע וזכות טלשפו םשיפוטי ,נורמטיביים םאתיי ,ואסתטיים תלזהו -מצי תאו ששי הב ,רוע סולגיי תא לכ תהכוחו םוהמשאבי םהתרבותיי .נגדה הזיו לשטדנהא : אכשהו דעומ הבצור ,כזו אהו איוצ רכב תמנקוד ההנח תמודרניסטי ששי ,רוע ששי םכללי םכלשה םשעומדי .לעזר יעד ראופי : ההשאל אהי המ ההעמד ושלנ יכלפ ההגוויי - םהא ואנחנ םמניחי האות םש טכפרה-טקס קלמשח ,שלנו וא ושאנחנ םתופסי האות וכמשה לשמטי ועלינ החוב .מוסרית הלז ןאי התשוב .בפוסט-מודרניזם לאב חהפת ההז ,קיים יוא ראפש ללבט ואות וא קלדחו תא םהפוסט-מודרניז המלכתחיל הלעמד וכז וא .אחרת חהמת ההז ,קיים ,ואפשר ךמתו תאחריו תמוסרי ךומתו תעקרונו אשל םבאי ךמתו הפואטיק תפוסט-מודרני תמסוימ תזא וא ,אחרת דלהתמוד ןבאופ יפוסט-מודרנ םע תמציאו ששי הב החוב .מוסרית הזיו רשמי : ףנוס ןכא ומימ : -הפוסט םמודרניז רכתוצ לש תתקופ ,המולטימדיה רחוס ןהאמו ושלנ הבשפ תהרשמי רוחוס תהאמינו .שלה יאול ענשמ ועכשי ידבר .סיכום יעד ראופי : ,אגב ןבעניי ההמולטימדי תומלחמ המפרץ • איצ רספ לש בודריאר • אשנקר ההמלחמ אל .התקיימה הז ףאוס לש השלוש םמאמרי : דאח בנכת ילפנ ,המלחמה ןוטוע השהמלחמ אל ,תתקיים יהשנ בנכת ןבזמ ,המלחמה ווכותרת אהי ם"הא ההמלחמ ,מתקיימת?" יוהשליש בנכת יאחר ,המלחמה ווכותרת אהי -"המ לכביכו ףממאה-אל םבני-אד .הרוגים לאב אהו אל .מתעלם אהו יביקורת סביח ןלאופ ושב םמות רשוד רוסופ רכסיפו לש המלחמ ,צודקת םע ""אנחנו םגיבורי בואוי מנוול . יעד חצמ : יאנ חשמ תשהעלי תא דהצ ,המוסרי יואול לאתחי .מזה יאנ םמסכי םע הזיו ,בטענתה ןשבאופ יבסיס שי ןכא השאל תמוסרי דמאו ,נכבדה םשהפוסט-מודרניז הרוצ םלהתעל .ממנה םהמודרניז דעמ יבפנ תהתמוטטו תהאמיתו תהקלאסיו -והרומ .נטיות ההתבונ תוהרציונליו לש ההמא ה 19-, ההאמונ ,בקדמה ךבכ םשאד ליכו תלשב רולסד תא ועולמ הבצור .טובה הז רנשב ףבסו ההמא ה 19-, םוהמודרניז ההי ירצינ יואחרא ךבכ השניס גלהצי .תשובות תתשובו ,מהפכניות ,מעניינות .קוסמות -הב העי ,הייתה תשהתשובו והלל והי תמוקדמומדי • ריות ימד ,סוחפות תומובילו -לטוטא ,ליטריות לאב ההגד~ל יוהיופ ,במודרניזם םה אשהו זהע להתמודד • אהו תהצי תא הדמיון • אהו ריצ תאפשרו תלאמנו .גדולה ,הפוסט-מודרניזם תבשטחיו תהפרזיטי ושל ךובחיו הרפ םהאוני ושל ללכ ,הכיוונים םמעלי ומאתנ תא ההנקוד ,העיקרית ווז ההמטפור השעול חבכו בר תבעקבו -דב ררי לש דדו : תשאל ההגוויי .הממשית ןלכ סגרסיה-מארק ואיננ ,פוסט-מודרניסט ןוהופמ ואיננ ילגמר ,פוסט-מודרניסט אאל הבונ לע ההצור תהיפאני ,הקלאסית ווכמ השאמר הזיו ילפנ הדיון • לבישרא אל היכול חלהתפת תתרבו תפוסט-מודרניסטי ,אמיתית יכ ןכא שי םדברי ,רציניים שוי ערו אמיתי • שוי תבעיו .אמיתיות -פוסט םמודרניז יאמית חמתפת בפאריז • אשהי ריות תדקאדנטי המשהיית יא ,פעם ריות יבלת החשוב המשהיית יא ,פעם ריות תמושחת המבחינ ,מוסרית לואצ -אינט םלקטואלי םימניי םרייגניסטי .בארה"ב םאינטלקטואלי םהמגלי שמחד תעקרונו לש רחוס האמונ רגמו תביכול ןלתק וא תלעשו ומשה .בעולם קר הבאוויר וכז ליכו רלהיווצ .פוסט-מודרניזם רכאש אכ הרדיד רואומ תא ואמרת ,המפורסמת ןשאי םשו רדב ץמחו ,לטקסט המ אהו ,אומר םא אל ןשאי .גווייה ןאי תבעיו תממשיו .בעולם אהו היעש ,בקסמיו הוהגוויי .תיעלם ההגוויי ,לדעתו האיננ .עובדה ימ רשאומ השהגוויי אהי טטקס ישאנ ליכו שלפר ואות יכרצונ יולפ תשרירו לבי • המרמ אותנו • אוהו ןבאופ יבסיס אל מוסרי . יאנ הרוצ דלעמו לע ההנקוד הזו . ימה יא תהמוסריו תהיסודי לש םהפוסט-מודרניז ? אל ההעובד אשהו .משחק לכ תאמנו הגדול הבא .במשחק םהפוסט-מודרניז דמלמ ואותנ ןשאי -קריטריונים • הש לכ הולך • ןולכ האת אל ליכו םבעצ ךלהערי םשו דבר . ךאינ ליכו םג .לשחק ןולכ שהקשקו להגדו רביות ךהול היפ דמאו םע םדברי םטובי יותר . וז ןמי הדמוקרטי תשטחי יובלת .רצינית וז הדמוקרטי יאנט ,רומנטית הדמוקרטי -פלו ,טוקרטית הדמוקרטי השמריח םמאגואיז תקור תפוסט-מודרניסטי תבמחלקו תלספרו .עברית תבמחלקו תלספרו תאנגלי .יש -הבי תקור תהדה-קונסטרוקציוניסטי ,נעלמת םע הההערכ ההעצומ השבנ םהניו-קריטיסיז יכלפ ,הטקסט יכלפ קהדיו תוהאחריו תהמחקרי יוכלפ תאובייקטיביו במחקר . להכ ךהפ קלמשח עמשועש רוחס ערך . ראפש ללמש ףלהחלי םמלי טבטקס ןבאופ שרירותי . ןכיוו הש לכ רמות לוהכ הולך • קהמשח .משעמם קמשח ןשאי וב םכלי םוקריטריוני תמשחי המבחינ .מוסרית םא חאק הכדוגמ םלניו-קריטיסיז תא ויצירותי תהגאוניו לש שאי רצעי דמאו :Seven Types of Ambignity, וז היציר .גאונית אהו המרא האיז קמשח רנהד תביקור תהספרו היכול .להיות ויצירת לש ןאמפסו אהי םבעצ ,משחק אוהו .נפלא םג רכאש רבספ רמאוח ריות בכות ןאמפסו לע קהפיסו לאצ ,שיקספיר וז היציר .נפלאה הזיו דשמי : יג'פר ןהוטמ ןטע אשלקרו תא ןהוטמ לע 'וורדסוורת ןמעניי ריות אמלקרו תא 'וורדסוורת עצמו . יעד חצמ : כמובן • ןכיוו ןשאי ךצור .בטקסט םא ראדב ,כמורה יאנ בחוש תשבאוניברסיטאו תרבו בבארה" ההמחלק תלאנגלי תדואג תלהשחי ןבאופ יטוטאל תא םהאנשי .הצעירים םה םלוקחי -אב םשי םשאינ םמתמצאי לבכל ,בפילוסופיה םשאינ םיודעי אלקרו ,טקסט םומלמדי םאות ללהתעל םבטקסטי םספרותיי -ופי ל ,וסופיים םמשחקי םבה םככדורי רבאווי : ההמור תלאנגלי רמסבי רבקיצו ץנמר ךאי עלהשתעש ,בדיקרט ,קאנט ,הגל .אפלטון פרקו • והתלמיד • ךתו השלוש םשיעורי רכב עיוד להכ לע ,פילוסופיה ןכיוו אשהו עיוד קלשח םבה ןבאופ יפוסט-סטרוקטורליסטופוסט-מודרניסטי . אוהל תהאמ ןוהתוכ םאינ ,משנים םאינ םקובעי םכלו ילגב .דידם יאנ רזוכ רשפרופסו תלאנגלי אב רואמ יל יאחר ההרצא ישל : י"אנ אל יהתעניינת 'בדבריך ירצית קר עלשמו תא ההרטוריק .שלך" המ ושאנחנ םמלמדי תא םהאנשי םהצעירי הבצור וז אהו רחוס ,אחריות רחוס ,רצינות רחוס ההבנ 'לערך תהתיימרו םבבגדי םחיצוניי לש תתרבו בהמער ימבל ןלהבי .אותה לכ הז רנקש תלציניו ,רייגניסטית תלאכזריו תפלוטוקרטי םולאגואיז לש ,הנובר-דיש לש ,היאפי לש יהצפונ ר(בהקש .תל-אביבי) תהתעלמו וכז המהגוויי אל היכול ךלהימש ההרב זמן . קהמשח יהפוסט-מודרניסט רשאומ : יאנ אל הרוצ ןלהבי תא ,התרבות םהטקסטי אל םמענייני יאות .כשלעצמם יאנ אמוצי ןלשו הארוכ ,למחקר ,לטקסטים .לפילולוגיה הז ובדומ דמאו רכאש שי םג העבוד .רצינית זא ראפש םלקיי םג תא ןליצ החצר . לאב רכאש ןליצ רהחצ הנעש מלך • ההממלכ ,נרקבת הומתחיל .להסריח דדו 'גודביץ : הלמ האת סמייח תא הההצלח לש םאד הכדרין ? אהו אל ןליצ ,חצר אהו ןמוזמ תלמקומו םהנכבדי .ביותר 34 הלחמ אל .התקיימה" םג תא טהמשפ ההזמוחלט • תמציניו גמורה . למביטו רגמו ייגד חצמ : שי הלז תכוחו דמאו .רציניים אל ראפש שלפר ןבאופ שמרני • רואפש ולפרש לש .אידאולוגיות ןלכ אהי יבלת תמוסרי םסת ידיברת לע .רייגניזם רכאש תהתרבו ןבאופ ביקורתי . שמרני • יכ רבודריא םמתעל ןבאופ .בסיסי ,בישראל התוד ,לאל ןאי -בי העוש תא העצמ ילבלת ,רלוונטית תמאבד ןגליו 138-139 את הכוח המחדש שבה, את הפאתוס את הבעייתיות של הקומפלמכטריות כנע- נראה שיש לה תקומה. דברים שאיינשטיין המוסרי שלה, את הרעיון שבה, היא הופכת ייתיות אפיסטמיולוגית, אבל היום ברור' העלה כפרדוקס, כרדוקציה אד-אבסורדום, לקצף על פכי המים, שמצדיק בדיעבד שהבעיה של חוסר מודל קוהרנטי למכניקת התגלו אחר-כך כככוכים, הוכחו אחר-כך תפיסה צינית, פלוטוקרטית, כוחנית, של הקוונטים איכה עניין של חוסר הבכה בשטח. אחד המקרים המדהימים ביותר של ~ H כ; י מודרניזיס · הפוםט • קבוצות מסוימות שכוח להן . שלכר' אלא משהו שכעוץ בטבע העניין . דבר שהתחיל כניסיון מחשבתי וכהפרכה דוד גורביץ' : התיאור שלך מאוד סלק- אחרי ;גל' אנחנו יודעים שזו תמוכת עולם של תאוריה, הוא פרדוקס איינשטיין- טיבי . קיימת אמנות גדולה י שיש בה יסוד שאנחנו לא מסוגלים לייצג לעצמנו, לא פודולסקי-רוזן' שהוראה אחר-כך במאיץ ביקורתי אדיר' כמו למשל באמנות של מפכי שאנחנו טפשים מדי' אלא כיוון שהיא החלקיקים נשוויץ כמציאותי . ג'כי חולצו, שהיא אמנית פוסט-מודרכית, עדי אופיר : אבל יש לזה אכאלוגיות רב שיח • לא ניתכת לייצוג במודל איזשהו' שימלא אכסיומות אלמנטריות של רציונליות. זה שעוקבת בעקשנות אחר הייצוגים האיכ- מסוימות במדעי האדם. אם במדע הטבע סופיים של הקודים התרבותיים, שעה שהיא כלחמת בתרבות באמצעים הממוסחרים שלה עצמה, באמצעות סרטי פרסומת שמזהירים אותנו מפכי התשוקות העפות באוויר . היא יוצרת עמדה ביקורתית ככגד תרבות בורגנית אטומה, כאשר היא יוצאת אל המגרש הביתי של הבורגנות : טיימס סקוור בכיו-יורק, למשל. אמנות כזו, שמפכה את תשומת לנכו לאופן שבו התרבות, הכוח והתשוקה מתחברים ביניהם, איכה יוצרת מהלך אופוזיציוני ? עדי צמח : המשחק הפוסט-מודרכיסטי הזה קשור באופן מאוד סובטילי למערכת כוחנית. חשבו על מכירות הנשק הבלתי מוסריות בגרמניה ובצרפת. כל עוד יש לך בצרפת הקודמת תודעה קומוניסטית ונו', אולי משעממת, זה עולם אחר . אבל כאשר יש לך במקום זה אמן י שמתייחס לעצמו ולכל מה שקורה סביבו כהלצה ... דוד גורביץ' : ג'כי חולצו מתייחסת לעצמה ברצינות איומה. היא יוצרת סדרה של ארוכות מתים של הקודים התרבותיים, יוצרת תחושה של תפילה. עדי צמח : אני לא מבקש שיחזירו לי באמת המקום היחיד שבו הפוסט-מודרכיזם יכול לחגוג את כצחוכו - אי השוויונות של בל . אם יש לי תזה של אופטימיות, שעוגת המלפפונים הנוכחית באמנות ובספרות וב- ביקורת תיעלם בזמן הקרוב, שכלך לקראת אידאות חדשות שיהיו יותר מעניינות, יותר קוסמיות, מאשר האידאות של המודרניזם, אני לגמרי לא משוכנע בזה לגבי המדע. יכול להיות שכאן אנחנו ניצבים בפכי סימן שאלה גדולי שמגמד את עצם הניסיון שלגו להבין את העולם. יכול להיות, שבמכניקת הקוונטים הגענו לקצה הגבול' ולסיום של הניסיון האנושי להבין את העולם. אם כך י אנחנו באמת נימצא במצב שאף אדם לא ידע עד כה. עד עכשיו תמיד חשבנו, שחוסר יכולתנו להבין את העולם היא בעיה שלגו, מצב הכובע מטפשותנו וקוצר הבכתנו . גם זרמים דתיים לא-רציונליסטיים תלו את אי ידיעתנו בקוצר הבכתו של האדם. גם הם טענו שיש אמת על העולם, שאפשר לתפוס אותה בהתגלות. עצם המחשבה, שאין מודל קוהרנטי של העולם, היא מחשבה שלא ניתן לחשוב אותה. תורת הנעלמים הסמויים )hidden variables( היא מין זעקה מרדך- כיסטית : מוכרח להיות מודל לעולם. אולם הסבירות של תורה זו כמוכה ביותר' ולא הייתה לפחות אשליה שאנחנו קרובים, שאנחנו עומדים להבין באופן סינופטי' במדעי האדם אף פעם לא הייתה אשליה כל-כך חזקה. לא הייתה אשליה שאנחנו קרובים באמת להבכת האמת, בתוך מכלול תאורטי שיסביר את המציאות החברתית באופן אכאלוגי למה שהיה בין ניוטון לאיינשטיין . אם במדעי הטבע זה התפרק וכפלכו ממקום קרוב כל-כך לאלוהים אל מה שכדמה כבלאגן של מכניקת הקוונטים, קל וחומר במדעי האדם. פשיטת הרגל של כל ה- grand theories מובילה מבחינה אקזיסטכציאלית אפיסטמית לאותו מקום שמובילים אליו הפרדוקסים בתורת הקרוב- טיס. את הפוסט-מודרכיזם אפשר לראות בין השאר כתגובה למצב הזה, למבוכת הפרשן או הפילוסוף מול אותו מאיץ חלקיקים נשוויץ' אלא שהבעיה שהפרשן הזה מזהה פרושה על כל התחום המריע. עדי צמח : אבל יש הבדל גדול . אתה אומר שהמארקסיזם חשב שהיסטוריה היא מדע, ופרויד חשב שפסיכואנליזה היא מדע. בסדר' הם טעו . אבל עץ התקווה עדיין ירוק. אנחנו חושבים שאנחנו מביכים יותר' שאנחנו יכולים ללמוד על בכי-אדם. • את המארכסיזם. אני טוען שאנחנו נמצאים בשלב שבו התמוטטו האידאולוגיות, וכל מיני עופות-פגרים חוגגים על הגוויות, דאגי לא אוהב אותם. אני לא אוהב שהם אומרים : "מוות, ארוכות קבורה, מה לעשות". אני מחכה לאידאה חדשה. דוד גורביץ' : ומה כעשה עד אז ? ומה היא תעשה כשהיא תבוא, תצלצל בדלת ? עדי צמח : הנושא האחרון שליי הוא הנושא היחיד שבו אולי יש הצדקה כלשהי לפוסט- מודרניזם, וזה לא באמנות ולא בפוליטיקה, אלא במדע. הניסיון המודרכיסטי הגדול כיותר במדע היה כסיוגו של איינשטיין ליצור את תורת השדה המאוחד . הניסיון הזה היה הפאתטי והנשגב ביותר בתולדות המדע, והוא ככשל באופן מוחלט. אנשי מדע שכיסו ללכת בקו של איינשטיין מצאו את עצמם יוצרים יצירות קקיוכיות וחסרות ערך . אנחנו עומדים בפכי סיטואציה' שבה המכניקה של הקוונטים, התורה שזכתה באישוש גדול יותר מכל תורה מדעית אחרת שהועלתה אי פעם בהיסטוריה של העולם, היא גם התורה היחידה בהיסטוריה המדעית שלא ניתן לתת לה שום מודל שאנחנו יכולים להבין . אין לה אונטולוגיה קוהרנטית. בשגות ה 20- של המאה שלגו רובוט לרנגר 1984 עוד כיסו לתת לה הסברים קוהרכטים Tonge to the Heart 35 כלשהם :שרדינגר (בכיגור להיידכברג) הציע מודל כלשהו לאטום ; אחרים כיסו להציג דולר-אוגוסט 1991 חנה חרציג 1. מודרניזם · מודרניזם ופוסט מודרניזם). כך' ההעמדה בספק של מעמדו האונטולוגי של ה בידידן' כרוכה בחקירת המגמה המרכזית המשותפת למר- "אופן-הקיום" של הטקסט עצמו, ומבהירה .. דרכיזם רלפרסט-מרדרניזם חינה את חשיפתן וערעורן של דרכי העיצוב י:ן( 1 5 המחשת הקושי שבהבנה האנושית, 1~ הספרותיות בספרות בנוסח זה. ~ והמוגבלות שבכל ניסיון לתאר ולפרש את מ"הדרמיננטה האונטולוגית" נובעת (לדעת המציאות. המרקד עובר אל מעשה הכתיבה מק-הייל) שררה של מאפיינים של • ענודרניזיס · הפוםט עצמו' תכפעול בירור ושחזור מומחשת ה"פרסט", ושל העקרונות המשונים ואקטיבית, רכך מוצגת שאלת היחס בין ה•מם שעל-פיהם מתנהל ה "עולם" ביצירות אלה : המציאות לאפשרויות הבנתה, פרשנותה היעדר-רציפות, סתירות, מקרירת, הגזמה, והעלאתה בכתב. הדגש עובר מהמציאות קצר )short-circuit(, היעדר-סלקציה, אל התודעה הקולטת והלשון המעצבת, logical impossibility- כל אלה יוצרים כלומר לעצם הצגת ההתמודדות הלשונית את הקושי והמוזרות המייחדים את הטקסט (והספרותית) עם ההתנסות האנושית. הפרסט-מרדרניסטי' המחבל בכל אפשרות ההקשר התרבותי של המטא-פיקטיבירת עם-זאת, במודרניזם רבפרסט-מרדרניזם של אינטגרציה עקבית של נתוניו . קרשי הפרסט-מרדרנית מאפשר להבחינה הן מזר מדובר בשני מושגים שונים של "ידיעה". ומוזרות אלה מאפיינים גם את גרסתו של של כמה מסופרי העבר (פילדינג, ג'ררג' במודרניזם - אי-הוודאות חלה על ההיב- הפרסט-מרדרניזם לז'אנר הרומן המודע- אלירט), והן מזר של המודרניזם. למודרניזם טיס הפסיכולוגיים והמוסריים של העולם לעצמו, אר לתופעת "המטא-פיקטיבירת". רלפרסט-מרדרניזם בסיס רעיוני משותף :האנושי . "אי-הידיעה" של הדמויות מעצבת מקרמה של התודעה בארגון העולם הכ- תפיסה סובייקטיבית-קיצונית של מציאות, שאין לה מעמד עצמאי מהפרספקטיבות 2. פיקטיביות · תופעת חמטא · בפוסט ארטי כשלעצמו. אך בערד שארנון · הסדר מוביל, במודרניזם, לאמונה בשיקומו ברמה האנושיות, שלהן היא נגלית. מושג ""האמת מודרניזם מודרניזם ופוסט- מודרניזם אינו ניתן להגדרה סופית, ומורכבותה לש נציגיו של ז'אנר הרומן המודע-לעצמו העמוקה-יותר של התודעה, ב"פוסט", ובכך בימינו (מאז שנות החמישים) הם, שברא הוא מטא-בדיוני' המוקד הוא בבדיוניות המציאות אינה ניתנת לפיענרח. תודעת של "שיקום הסדר" שבמעשה הכתיבה. המורכבות חריפה כל-כך במודרניזם משרם וראשונה בדוחס וננבוקוב ; בין האחרים שהעולם המודרני . המערבי פחות בטוח ניתן למנות את רוב-גוייה, בקט וריימון קנו מצד אחר הטכניקות הפורמליות של בערכיו מרוב התרבויות המוכרות הקרן- בצרפת, ג'ון פאולס באנגליה, ובאמריקה המטא-פיקטיביות בפוסט-מודרניזם מקורן מרת ; רלטיביזם וסובייקטיביות הן ערב- - ג'ון באות, תומס פינצ'רן' רוכלו דווקא ברומך של המאה ה- 1s: דון קי- דרת שבהתנסות היום-יומית, רהסקפטיציזם ברתולומיי, קורט וונוגרט. את הפריחה שוט, טריסטרם שנדי , טרם ג'ונס. עם זאת "שבירת המסגרות" במטא-פיקטיביות מתבטא גם ביחסו של האמן לאמנותו . המחודשת של הז'אנר בימינו ניתן לייחס למגמה התרבותית הכללית לדעת את כל הקלאסית משמשת, בסופו של דבר' להצגת אם במודרניזם העמדה היא חקרנית, אי- המודעות למתח בר-הפיתרוך שבין הספרות הניתן לידיעה, לחשוף את שורשי הלשון נטלקטראלית, רלטיביסטית, הרי הפרסט- ומקורותיה, הנפש האנושית, מבנה ההכרה, למציאות. ואילו ב"פוסט" עמדת המוצא מודרניזם כופר בעצם האפשרות למצוא החברה, מקורם של ערכים וטבע האמנות. היא כשלובו של מעשה הכתיבה בהעלתה משמערת במציאות ולבטאה בספרות. אי- של חוויה אנושית, ועיצובו של המספר הוודאות היא במישור מטפיזי-פילוסופי' התחיות זו של הז'אנר משקפת שיבה למ- כאמן המודע לכוחך הרטורי הכוזב של אן- קורות הרומן (בעיקר לסטרן) ; אך פריחתה והיצירות מפריכות כל היפותזה תהמועלי פציות ספרותיות. לעומת המטא-פיקטיביות של המטא-פיקטיביות דווקא בעשורים על-ידי הקורא. כאן העולם אינו סברך של פילדינג, למשל'המודע לאופי המוסכם- ומורכב, אלא שטרח ומופקע 'מאנושיותו האחרונים של מאה זו קשורה למאפיי- בהכרח של כל עיצוב ספרותי' המוקד פרדוקסלי ופתוח להמרות אינסופיות ; ואין נים תרבותיים, חברתיים ופילוסופיים של ב"פוסט" הוא ניתוצה של עצם האפשרות כבר ניסיון למצוא משמערת בסבך' אלא החשיבה המודרנית : למודעות הפילוסופית לעיצובה של מציאות : תפיסה זו מתבטאת להיפר - להראות את חוסר תהמשמעו והסוציולוגית החדשה למעמדה של הלשון בפארודיזציה והבאה-עד-אבסורד של מן- שבכל "הסבר". בבניית מושגינו על העולם, ולמעמדן סכמות הכתיבה הבסיסיות, ושל יומרותיה את השינוי שהתחולל בפרסט-מרדרניזם המתווך' תלוי הממסדים החברתיים, של של הספרות להסביר תופעות אנושיות ולב- המסגרות שבהן אנו מארגנים את התג- ניתן לכסח כמעבר מעיסוק בבעייתיות אפי- גרת להן מקבילה ספרותית בדמות עלילה סטמרלרגית (מוגבלות הידיעה האנושית) סויותינו בחיי היום-יום. כיוון שגם את סיבתית, אפיון דמויות, שימוש פיגורטיבי לבעייתיות אונטולוגית (ספק במעמדו של ההתנסות בעולם אנו מארגנים במסגרות בלשון וכר'. כך עובר הדגש מהאובייקט העולם כשלעצמו). "הספק האונטולוגי" שאינן נתונות בו עצמו' פולשת הבדיוניות המתואר לעין . המתבוננת, בדרך החושפת :· --ג '! פירושו מעבר מעמדה של "ניסיון להבין" גם אל תוך המציאות עצמה, בדמות מושגים את היומרה האבסורדית שבספרות בעלת לעמדה המטילה ספק לא רק באפשרות כמו "עלילה" (למשל' בתפיסת ההיסטוריה כוונות ייצוגיות. ההבנה, אלא גם במושאה. ובכתיבתה), ו"משחקי-תפקידים" חברתיים המטא-פיקטיביות בפוסט-מודרניזם קשורה שבהם אנו מייחסים לעצמנו ולזולתנו אפוא בספק האונטולוגי' המוביל לחשיפת השאלות האונטולוגיות מוחלות הך על מעמד של "דמויות". מיקוד זה של תשומת היחס הבעייתי שבין העולם לייצוגו הל- 36 העולם המיוצג והך על הטקסט : "מהו העולם ? אילו סוגי עולמות יש בנמצא ? הלב בשרירותיות ובנזילות של מסגרות שוני : עם הכפירה באפשרות "להביך", )...( מהו אופן הקיום של הטקסט, ומהו המציאות עצמה הוא המוליד את העמדה ולפיכך גם "לשקף" את המציאות בספ- אופך הקיום של העולם (או העולמות) "הפתוחה", במטא-פיקטיביות של ימינו, רות, נשברות ונחשפות מוסכמות החשיבה שהוא מקריך ? איך מתובנת עולם מוקרן ? כלפי מסגרות הארגון הספרותיות ואת והלשון המתנות את עצם ייצוג המציאות וכר' (על-פי ב' מק-הייל, מחוקרי הפוסט- ההכרה בדו-הכיווניות של השתקפותן . בספרות. • גליון 138-139 אסתר עילם םפוסט-מוררניז מעין נבראה המבשרת את תולדות המאה העשרים העומדת בפתח, מאה שימותו בה יותר אנשים מאשר במאות שקדמו לה בעקבות ג'נרסייד רבים, המבוססים על "איזמים", הגורסים יחס מ~לה של בני-אדם זה לזה, כמר גזענות )Racizm(, א:גטישמירת )Anti-Semitizm( רכירצ"ב. אם לפי ניטשה אלוהים מת כי פעם היה · חיי הרי ששבתיקת הכבשים אלוהים מעולם לא היה קיים. שבתיקת הכבשים מוזכרת "חמדנות" בתור המניע של הרוצח ה"חייט", מניע שאותו מזהה רק הקרוב אליו - הרוצח הקניבל . ל"חמדנרת" יש כאן משמערת מיוחדת, שזונחת את הערך עליון של התקופה המודרנית - הקפיטליזם. אין היא תוצר של אתיקה פרוטסטנטית המצדיקה צבירת הרן כאמצעי לגאולת הנפש, כי הפרגמטיזם הצפון-אמריקאי הגיע לנקודה, שבה אין הוא זקוק למצפן איזשהו, ומה שנותר לו הוא לעסוק בחפצים לשם עצמם. מדובר בחמדנות שאינה ערך י שאין מה שיצדיק ארתה, ולו הסיבה הנוראה והאנטי הומנית של שימושיות, ששימשה צידוק לעשיית אהילים מעור הקררבנרת במחנות הריכוז . הדבר שרנה לגבי ה "רוצח הקניבל" : מעשיו מתקשרים לערך מס~ים :יצר הקיום. אומנם בצררה מעוותת ומזוויעה, אך עצם ההתנה- גרת הקניבלית קשורה לשאלה מוסרית לגבי אכילת בשר אדם. אין זר שאלה פילוסופית גרידא אלא יש לה בסיס במציאות, כאשר במקרים מסוימים הייתה אכילת בשר אדם דרך להישרדותם של ניצולי אסונות עד ברא ההצלה. האם אפשר לראות את הרוצח הקניבל "אנושי" יותר מהרוצח ה "חייט" ? ודאי שהוא חכם ופיקח יותר. לו היו שתי הך- מרירת חלק מאישיות אחת, שיש בה פיצול אישיות, אפשר היה לומר שהרוצח הקניבל הוא אותה אישיות שיודעת על האישיות האחרת, אך האישיות האחרת אינה מודעת לאישיות האחת או יותר של אותו אדם. הרוצח הקניבל גם מקיים "מלחמת מוחות" עם השוטרת בערד שהרוצח ה"חייט" משתמש בתכסיסים פשטניים לצוד את קררבנרתיר י אשר גם כאשר הם תחת שליטתו אין לו אתן תקשורת של ממש. הרוצח הקניבל מתקרב יותר למקובל לגבי יחסי גברים-נשים, וביחסים עם השוטרת "מוכיח" את עליונות הגבר כאשר ב"מלחמת המינים" ידו על העליונה. הוא השולט ביחסים עם השוטרת לאורך כל הסרט - אפילו לאחר סיומוי מאחר שהוא מסתובב חופשי כשהיא נתרנה לרצונו הטוב (שעשוי להשתנות, כמרבן). גם הקניבליזם מרמז על הסטריארטיפים המקובלים של יחסי נשים-גברים. ראשית, התשוקה לבשר היא ערך זכרי גם במובן הקונקרטי לגמרי (בשנת 1989 כתבה הסופרת גייל אדאמס ספר בשם הפוליטיקה המינית של כשד) רגם במרבן הסמלי של תפיסת האישה כאובייקט מיני, בתור "בשר". יש ביחסים גם רמז לתפיסה של "הגרף שלה הראש שלו" בצורת שיתוף הפעולה שביניהם. הימנעות מהתייחסות לערכים כ~פיון פרסט-מרדרני מוצגת בצררה בוטה - בדמות הרוצח החייט - דרך המיניות הטרנסקסראלית שלו. בכך יש, בעצם, קריאת תיגר על הזהות הבסיסית ביותר של יצורי אנוש - הזהרת המינית. הסרט מתחיל בפרבולה הקלאסית של גבר צד אישה, הזאב על הכבשה, אך מציע בד בבד את היפוכה - אישה יוצאת לצוד גבר . אך גם השינוי הזה אינו מציג מסר יוצא דופן י כי פרט ו ן:ג l ~1 מודרניזיס · הפוםט • מםה • מוונו ן םערכי 1 לתפקיד הפחות שגרתיי חיה השוטרת חיים של אישה, ולו דרך המסרים שהיא מקבלת מהסביבה :פקפוק ביכולתה מצד הבוס, יחס פטרוני מצד מפקד הכלא, איום באונס מצד האסירים השוכנים לצד האסיר הקניבלי וחיטוט במעמקי נשמתה על-ידי האסיר הקניבל עצמו (על-פי הנוסחה של אווריד גרפמן י שלפיה מידע נמסר בכירון הפרך לבעל הכרח). אך בדמות הרוצח ה"חייט" מסכלים יוצרי הסרט את הציפיות ומציגים "הפתעה" - דמות טרנסקסראלית שיש בה לא רק טריפת קלפים לגבי סטריארטיפים מיניים אלא גם קריאת תגו על הזהות המינית עצמה. אולם זאת במחיר הוקעת קבוצה, שהיא מהחלשות ביותר בחברה. לאחר שהנשים בסרט מקבלות במידה זר אר אחרת את שלהן (נרצחות אר שגורמים להן להיות מפוחדות עד מרות), ה"שעיר לעזאזל" הנוסף הוא בעלי 1 רת הזהרת המי- בית הלא-ברורה, אותה קבוצה שכוחת-אל ששני המינים מקיאים מתוכם. קבוצה זר גם מתאימה ביותר לייצג את התפיסה הפרסט-מרדרנית, כאשר הגרף שלהם עצמו הוא מעין "ציטוט" של המינים, זכר ונקבה, ובעיני החברה אין לו ערך לכשעצמו . הבשורה של הסרט הזה היא, אפוא, פרסט-מרדרניזם שאין בר אלוהים אר שטן - רק אלימות. היא השולטת האמיתית בכיפה בתור דרך חיים, גם של הפושעים רגם של השומרים על החוק. העולם מצטייר בסרט כבנוי לפי התבנית של "שוטרים רגב- המשך בעמ '50... על "שתיקת הכבשים" ~ ביקורת על הסרט שתיקת הכב- • ושים נתנה לו צירן (די גברה) וסי- • דרגה אותר ("מותחן מפחידי עשוי היטב"). לדעתיי שתיקת הכבשים הוא אלגוריה פרסט-מרדרנית על החברה המ- ערבית בת-ימינו י בשלהי המאה העשרים. ולא במקרה נעשה הסרט בארצות-הברית, שהיא, עדיין י הציר התרבותי של החברה כיום. שתיקת הכבשים חושף את התכונה הבולטת של התרבות הזאת : תרבות שאין בה מושג הערך . זאת שתיקת הערכים, אשר בהתאם למסורת הפרסט-מרדרנית, רק מצוטטים בסרט, מנותקים מההקשר המ- שמערתי שלהם לחיים האנושיים. למשלי שם הסרט עצמו הוא שקר : בסרט אין שתיקה. יש זעקות ופעולה. השתיקה היא מעין ציטוט מתוך מה שמסופרי כשחגי- בררה זוכרת את צעקות הכבשים המובלות לשחיטה, ורק זכררן הצעקות הללו מע- ניק לשתיקה שבאה לאחר השחיטה את משמערתה. זהר סרט פרסט-מרדרני משרם שהמודרני גורס קירם ערכים. אומנם, ערכים שמעמי- וים במרכז את המכונה (זמנים מודרניים של צ'רלי צ'פלין) וסגידה לחומרי אבל אלה עדיין ערכים : ערך התוצרת (שארתו תקף המארכסיזם במושג "הערך העודף"), אר ערכים של אפקטיביות ויעילות. לערמת זאת, שבתיקת הכבשים יש לרוצח ה"חייט", הפושט את ערר קררבנרתירי מטרה קישוטית אידירסינקרטית, כי לדעתו כך הוא מייפה את השמלות שהוא תופר . לערמת זאת, אפילו ה"הבנאליות של הרוע" (מושג שטבעה חנה ארנדט למעשי אייכמן) מונעת על-ידי מה שהתקבל אצל הנאצים כערך עליון : טוהר הגזע. גם ביצוע ה"בנאליות של הרוע" מ~נע על-ידי ערך מוסכם במדינה המודרנית : ערך הציות (אשר לאחר תקופת הנאצים העלה במדינות דמוקרטיות את השאלה לגבי "גבולות הציות"). אבל הנאציזם משמש בסרט זה כחוט מקשר דרך האסוציאציה למעשי הנאצים, אשר פשטו את ערר קררבנותיהם כדי להכין חפצים כמר אהילים וכד' (כך האגדה על אלזה האיומה מאושוויץ). לערמת חזיונות העינ~יים, שהיו חלק בלתי נפרד מתרבות ימי-הביניים, שתיקת הכב- שים הוא "מחזה עינויים ללא מוסר השכל". לחזיונות אלה הייתה מטרה ערכ'ת ברורה - ללמד לקח לחוטאים ולהציג להם את הצפוי להם ב"ירם הדין" ("וארס אירה"). יום זה מוצג, למשלי בסרט של אינגמר ברגמן ... שהוא גם אחד השיאים של ה )9- לנרע המודרני בכלל . אך בסוף המאה םירשזfע אין צורך לגאול את נשמת החוטאים כי אין מניחים כלל שיש להם נשמה. כאשר ניטשה זועק בשלהי המאה התשע-עשרה ש"אלרהים מת", ומבשר בזאת את הניהיליזם, יש בכך ס ק וט ג לן וג ' ודי פוסטר כ " שתיקת הכבשים " פור• u ה•ה נתב עת ישראלי : חברה 1מדיניות 1 תרבות המשפחה תבצרו חצו האפל של המשפחתיות הישראלית, הבפוליטיק ובבית. מהאבות המייסרים והמשפחה הלוחמת ער אחאמ חיחוויח ושבט כחן* . ואיך היא חיה : פחות טוב מבעבוי תיחסי *דליה וביקוב r, למשל, כותבת על מא~יה החיילת בתרבות המאציו: בין גיבורה לזונה העורך : גדעון סאמט • j צופו אותי למנויי פול' U 'הה : "פוליטיקה" : וח' טשרניחובסקי ד 2 : ת-לאניב 63301 : -----------------------------~ם : ~-------------תנותכע"ס 05 ד ש"ח ל 2- ד גיליונות 0 מצ"נ המחאה 0 מצ"נ המחאה ע"ס 60 ש"ח ל 6- גיליונות 0 נא חיינו את כרטיס הןויזה/ישואכוט מס' כריטס תאיון תוקף __________ : מס' ח.ז. ~------------: לסוואי"עיתון וו" הנחה :מיוחדת •0 י ו ) א לשלוח מודעה זן) • מנוי לשנה •50 'ש ח נ . · מבצע 4 ש"ח ןלגיליו :0 נא לשלוח לי את ושימת גיליונות העבד .. E מנוי אפשר להזמין נם בטלפון 5101991,5101604,5101529 •• •••~•!..!•!.!·~·~·~·:. כ·~·~·~·~· י=·············· • וסטודי תלוש למנויים וכבור "סטורי 1" המרכז ואמנויות נבעת חביבה ר . נ . מנשה 37850 ברצ 1 ני וחתום עו "סטוריו" במשך שנה )11 חוברות) םצ"ב המחאה ער סך 110 ש"ח כורר משרוח מנוי וחו"ו :100 ש"ח וא כווו משווח. שם משפחה _________ כתובת ___________ םיקןך ____ םרפוז----- חתימה ______ תאריך . שולת יונמל הנתמ _ _ ינוצרבתחו01 וע יונמ הנתמ ךשמב הנש)11 רבוח1ת( :רובעסנiו החפשמ________ _ תבותכ_________ ךוקימ____ ןופרם החתימ פרטי ש 1 וח המתנה : שם משפחה כתובת מיקור חתימה תאריו --- םרפון תאריך רחל שקלרבסקי יונליסט עובר מדרך-חיים אחת תלאחר לא לנוכח ביקורת משכנעת, ובוודאי אל משום שצורת-חיים זו אינה עונה על צרכיו ~ טהרציונליס H לעמוס ןאילרומשאלותיו . הוא יעזוב צורת-חיים רכאש יגיע למסקנה שהוא כבר מיטיב .להבינה ;:i בדרך-כלל מתנסה האנתרופולוג ב"עבודת- ·. 11:. 1 ··'·'.·. ספקנות הפילוסופית מראה, שאין סוגי הביקורת האחרים שמציע בארטלי :'- קריטריון' שלפיו אפשר להכריע אינם מחייבים. אפשר לומר אפוא, שהגדרת שדה", היינו - יוצא לחיות בקרב השבט •• בין הנחות-יסוד או טענות אחרונות הרציונליזם כביקורתיות לא תרמה רבות או החברה שאותם הוא מעוניין להכיר. מםה • מתחרות. לכן יכול האי-רציונליסט לומר להבהרת מושג הרציונליות. אבל המחקר האנתרופולוגי איננו נשען על לרציונליסט המסורתי' הסבור שיש לקבל כאן אני מגיעה לתפיסת הרציונליזם שלי . עבודת-שדה אישית בלבד . במשך הזמן אך ורק טענות מוצדקות, והמאשים את פרפר ובארטלי מעוניינים להגדיר באילו מפתח החוקר את היכולת להבין חברות האי-רציונליסט בדוגמטיות, שגם הוא ,, אמונות ודעות מותר לרציונליסכז להחזיק. זרות גם על-ידי עיון בכתביהם של נוסעים גמטי בדיוק כמוהו' משום שהוא מקבל כך' בשעה שהרציונליסט המסורתי (די- ועמיתים למקצוע. וככלל ניתן לומר, שיש את הנחת-היסוד הזו שלו ללא הצדקה, קארט, בייקרן ואחרים) הגדיר "אמונות רצ- כאלה הזקוקים ל"עבודת-שדה" כדי להבין בשרירות. יונליות" כ"אמונות מוצדקות", הם הגדירו תרבויות זרות ויש כאלה שלא. הספקנות הפילוסופית וטענת הגם-אתה- "אמונות רציונליות" כ"אמונות ניתנות- הרציונליסט לומד באופן דומה לזה של דוגמטי הנובעת ממנה, מספקות תי- לביקורת". לי, לעומת-זאת, לא חשוב האנתרופולוג. חלק מצורות-החיים המענ- רוץ רציונלי לאי-רציונליזם, ומערערות באילו אמונות ודעות מחזיק הרציונליסט, יינות אותו והפתוחות בפניו שומה עליו את השלמות-הפנימית (האינטגריטי) של בתנאי שהוא מקבל אותן באופן ארעי, היינו ללמוד בדרך של התנסות אישית, מבפנים, הרציונליסט. המאמץ להשיב לטענת הגם-אתה-דוגמטי הביא להגדרות חדשות של הזהות הרצ- יונליסטית, ולאפיונים חדשים של הדעות כאנתרופולוג והאמונות שבהן רשאי או צריך הרציונליסט להחזיק. קארל פרפר, בספרו החברה הפתוחה ואוי- לזמן-מה, בין אם הן ניתנות-לביקורת ובין וחלק אחרי והוא הרוב, הוא יכול ללמוד אם לאו. מקריאה בספרים ומשיחות עם אנשים. ביה' מודה בכך שהרציונליזם נשען בבסיסו לפי תורת התפתחות האינטלקט של פיאז'ה, התנסות אנתרופולוגית זו בדרכי-חיים מב- על אקט של אמונה, דהיינו על אקט של אמונה לא מבוססת בתבונה, ומנסה הילד מסוגל לראות את העולם בתחילה וילה בין חיפוש הדרך של המתבגר לבין רק מנקודת-הראות האגוצנטרית שלו . עם החיפוש שבחייו של הרציונליסט. המתבגר להמליץ על קבלתו מטעמים מוסריים. התפתחותו הוא לומד בהדרגה לראות את יכול לנסות צורות-חיים שונות מתוך כוונה לטענתו, הרציונליזם מביא לצמצום האלי- העולם גם מנקודות-הראות של אחרים. לקבלן אם יענו על צרכיו ומשאלותיו . מות בחיים החברתיים בשעה שרוב סוגי האי-רציונליזם מביאים לאלימות ושפיכות- היכולת לראות את העולם ממספר נקודות- הרציונליסט, לעומת-זאת, איננו מחפש ראות, היכולת לשקול אלטרנטיבות מרפש- דרך במובן זה, שכן הוא כבר מצא את דמים. "הרציונליזם הביקורתי" של פרפר טוח וגם ליישם אותן למעשה, מאפיינת זו שלו, הרואה בחיפוש אחר החוכמה את מודע לבעיית גבולות הרציונליות ומציע בני-אדם מבוגרים מתוחכמים. הרציונליסט דרך-החיים הנכונה והראויה ביותר. להגדיר רציונליזם כפתיחות לביקורת. את שואף להיות מבוגר מתוחכם כזה. הוא הספקנות הפילוסופית מראה, שאין דרך- מקום החיפוש המסורתי אחר צידוק, טוען שואף להיות אדם "רב-לשוני", היודע חיים אחת טובה והגיונית יותר מזו המנוגדת פרפר' צריכה לתפוס גישה ביקורתית כלפי כל דעותינו' ולא חשוב איך הגענו אליהן . לקרוא "שפות" רבות ושונות ואף לדבר לה או השונה ממנה. לכן לא הגיוני ולכתוב ב"שפות" אלו . הרציונליסט יוזם להתחייב לשום דרך-חיים. אבל כדי לא תלמידו של פרפר, ויליאם ורדן בא- אפוא היכרות עם תפיסות-עולם שונות. להתחייב לשום דרך-חיים יש, בכל זאת, וטלי, מתנגד לוויתור שמוותר פרפר הרציונליסט צריך ללמוד במובן הרבה יותר מבחינה פסיכולוגית, להתחייב לחיים של לאי-רציונליסט בהודאתו, שגם הרציונליזם יוזמתי' פעיל ונמרץ מזה המשתמע ממושג חיפוש אחר החוכמה, כלומר לחיים של נשען על אקט של אמונה. בארטלי מציע, הפתיחות לביקורת של פרפר ובאוטלי . ניסוי והרפתקה מתמידים. בספרו הנסיגה להתחייבות, להפריד בין הדרך היעילה ביותר לחיסול טעויות אינט- הרציונליסט האמיתי איננו אותו אדם מושג הביקורת למושג הצידוק. לדעתו' לקטואליות טמונה בניסיון להתבונן בחיים השואף לחיות לאור התבונה, אלא האדם אפשר לבקר דעות ואמונות גם בלי לשאול ובעולם מכמה שיותר זוויות-ראייה. השואף לחיות לאור הערך העליון הנכון . ללא הרף "מניין לך?" - שאלה המזמינה יחסו של הרציונליסט לצורות-החיים אבל כדי לדעת, עד כמה שהדבר ניתן' מהו הצדקה על סמך קריטריון . יש לדעתו דרכים שאותן הוא מנסה להכיר דומה ליחסו הערך העליון הנכון' יש להכיר וללמוד אחרות לבקר דעות. כך' הרציונליסט רשאי של האנתרופולוג לצורת-החיים של השבט זוויות-ראייה רבות ושונות על החיים. וצריך לקבל אך ורק דעות ניתנות-לביקורת, או החברה שאותם הוא לומד . ההנחה המובלעת של פרפר ובארטלי היא כולל טענה זו עצמה' שיש לקבל אך ורק הרציונליסט איננו מנסה צורות-חיים שונות שאפשר לקבוע מראש מהי צורת החיים דעות כאלה. מתוך אובדן-דרך או מתוך חיפוש דרך' הנכונה, ושהרציונליזם כביקורתיות הוא תפיסה זו של הרציונליזם מאפשרת לרציונ- אלא כדי להכירן ולהבינן כזוויות-ראייה דרך-חיים נכונה זו. גם לפי תפיסת הרצ- ליסט לעמוד בדרישות אידאל החיים שלו אפשריות על כל היבטי החיים. יונליזם שהצגתי כאן' אפשר לקבוע מראש ולשמור על השלמות-הפנימית (אינטגריטי) הרציונליסט, בדומה לאנתרופולוג, מנותק מהי צורת החיים הנכונה, ושהרציונליזם שלו. קבלת הרציונליזם איננה עוד קפיצה ומרוחק במקצת מצורות-החיים שאותן כחיפוש אחר דרך-החיים הנכונה הוא אל האמונה בתבונה, שכן הרציונליסט הוא מנסה להבין . הוא לעולם איננו מקבל דרך-חיים נכונה זו . מתחייב שלא להתחייב לרציונליזם, אלא צורת-חיים עד-כדי איבוד היכולת לשקול גישתי ספקנית יותר מזו של פרפר ובא 'וטלי להשאירו תמיד פתוח לביקורת, מתוך את יתרונותיה וחסרונותיה, את הנחות- ובכך נאמנה יותר לתבונה. אינני יודעת אם נכונות לנוטשו לנוכח ביקורת משכנעת. היסוד והמנהגים שלה, בדומה לצופה אפשר אי-פעם להגיע למסקנה מבוססת הבעיה העיקרית לגבי הצעתו של בא- אוהד מבחוץ' בניגוד למשתתף. בשאלה מהי צורת החיים הנכונה. אבל וטלי היא, שאיננו יודעים ביקורתיות מהי. קבלה אנתרופולוגית זו של דרכי-חיים החיפוש הבלתי נלאה אחר החוכמה נראה אדם לא יכול להיות לא-עקבי ביודעין מסבירה גם כיצד יתחולל שינוי בצורת לי כדרך הנתונה לנו להתקרב, אם-גם לא 39 ועם-זאת להישאר םאד רציונלי . שלושת חייו הקונקרטית של הרציונליסט. הרצ- להגיע, ליעד זה. • יולי-אוגוסט 1991 ---~~~ :-;: :ר-;.:-~~~ lf{j r~~ יr.ב.-~""י#':~-::\." 1~1~~~~ ~ך;ז ~נ;~;: fJ1·.נ:,די~i'tיRו~- ~·~~....:r"~ ~-:..ג(,,)~ -:.Qc:"I• ~,· "-י ·...L~,.{~ '·~1~,~--"~·;. ~· ~~,~~.~t ;-:;--;."~צ-:..-.יr.c.ד-~.1,·~{~ " ·~ נ ....~·';i:-~-י .~~~z,,·;; ,.~.."~.~~.~.r. יר~ ;J.A;,ג;~~ l(i_~k-'·""::.~~ ~~.י( --7~~f-.w;_ ז~..$• :tt ~··==ill~1..· ;ן qtףA,-.;."\,,-;)·":'-~t;.ר. ו ו. ..j~~•~:~o;.,,!:.,ג,_.... נ: ·,1-~~י.-~~~ r;~,'"J.~~F-'; ~~::.:~ ~~(:~~;,1i!#5 ~"~~..,~~--::.~ ;ךי ~·':'~1 '·.:'-\.,1.. ·~\.-~ t:'f y..-1;K; f :lוiב~ן,iiוi•בrו 8ו;;;;ן: ב :====~· ~"....ן.-.~ 1 · ·--" ~11~1~~~~~~ . ...,.____, ."...... f6י~--~ J:. ....... ~:.ץ l·•E;; &);~~~~~~~ !: : ~ ·-~ · ~ ~~ ~ . ;~ ~ ...;'4~ ~ . ..-, ל ·J:" ן ד<~ -.r~:~•~·~ 1 • • • ~~••:~~ BOSCH SUPER l "'' }י 't~~:.)_tf ז ::...::;"'' ז: ..,:,;ז~~ 1".~J .!.י ..;ז' ~~>:· '•\'('li'"-י"~"'~ .~•. ץן~ ~ ; ~=~~·" ~1-;:· ~:.;« '~'~"?-:' ~~ :;~"_ .... ו;·. ' לביצועים טוניס יותר ~f?\.· י ~'.oiר}' · .~·~:;..;~~ ן'":)./..'-ר 4J;'~ -· ~· ~~~·s~:~;~([i;.:~~~-~~· יי i:.v:·~-~~;·. ן' .·'\: ....."~c1·,l·'{..•·..~.1··h····~, ~· _ג .~,·. י:: :·" ,, )'.ן .•,".....,.,.,,r ~Jrן"~;;,"; · זיז~ . ס-ז .~· .·:"ב ,·:·:.·.';'°.;,'· ·,· ו-י ~, .';,"':·:.· י"ג "·~·~;... 7 · ל·;,--- . ~'י' ~~~~,. ~~~-·;:iJ '· ""י 'L'>l' ~:~~ ~!;~.~י~ד-~;: ~ii---:.~[,:. •.,"••:;._·/· "...י:. ~ :·-::~~: .:,י e: ן. ·· : ~ ,.... י ·' '·"\'·'" 'Y. · r~· י· 1 ~~~~~ ~:r~f\·f~-'~,,· ~~~,·'·~~:{-t~~ ג,• .· ·..~."·\, .ז"•, ,'•.l 1,.. • ,•,.t•"\ y~f k,;~ ·~ נ~<י ~..;· ~-~ך .)•-·.·~· ·-:.::J~-ג.~).~-~~~,"\י 1.~\,·,·{,1•~•t.:.;.oLl,ג;;:'י'~ -::,~~'.t~:(" ::(~;.-,:.:";,J."~. ·>" י ~~·=·~...,·)·:!·,..\,:.f~••~)~~~ ,r....-:~-1·:iי:•ז•~-;..t.·•,.•~~~".~,.~.•>".. י -r'•(·~· i 1 ז~~~~ E~ i~i·f~~\ן~ז i ~I . ". .· = ' ·ri ,.l·. ~~ ".~t !·' ר~\.~';·';~-· ;:-.: ג;. · , 'i · ~:;•· " : , · י ·:~ י· י •• 4-\, י " J -"-~ " ~ ... ·,.., ·~ ~ :fii:f~i:f.~~·;:::~~:~~;~~~:~ ~ לאורך זםז. - · בוש סופך · םהירה. םצת לחסכזז בדלק ולביצועים טובים יוחד. כוש · םצת נחשב לםירה האחרונה · סופך תינזלונככtכ הםצתים. םאפשר פעולה חרקה של הםנזע הז בנסיעה איםית זהז כנסיעה היבואן: זליקו בעיימ BOSCH (§ כ ?היעדת שכל הפחתה של אחוז אחד )1°/o( ברמת הכולסטרול בדם, תפחית בשני אחוזים )2°/o( את הסיכון ללקות בהתקף לב ? אסמכתא: .Lowering Blood Cholesterol to Prevent Heart Disease חס The Consensus Development Conference jAMA 253 ( 14): 2080-2086.April 12, 1985 הספידה לאחוד החלה - אל תפגר במורץ הבריאות היוועץ ברופא שלן כולסטרול - עניין של םחיי בחזית הטכנולוגיה התרופתית אםיא-ריזל שות•מונ' ~•PART.טoASSIA-RIESEL ". לקבלת עלון חדרנה חינם בנושאי כולסטרול, אנא פנה לת..ד 3235 רמת-גן 52131 ציין - על המעטפה: 'ע'בור עלון כולסטרול" ואת כתובתך בברור. ~ ו~ ,~ ~ • אמנות פלסטית על מהלכן של המלים כמרחב הציורי t כעבודותיה של נורית דוד נודית דוד' אמנית תישראלי בת רח' פינסקר 64 ,'ב תל-אביב, טל': 03-296114 פקס: 03-5288679"Fo\ פרסום ראשון יחג ליניק אותו. לא ידעתי שיש לי אח חייל. ...·.".·. ·..·· וציאו אותי מהכיתה באמצע שיעור תורה. המורה ה · ..·.... ביקשה שאני אצא החוצה : "חגיי תצא בבקשה הוא הלך לקיבוץ מזמן . אמא פעם ביקשה שאכתוב לו מכתב. אל החוצה, מישהו מחכה לך". אני אוהב שקוראים ליכתבתי . יש לי מספיק אחים בבית, אני לא צריך ערד אחד בחוץ . ו ב שם כשאומרים לי משהו. קמתי. כולם ישבו, אפילו ינזכרת בסיפור של צברטרטי רקרטוטי שהלכו לים, קוטרטי טבע, מי נשאר ? הוא תמיד נשמע לי טיפשי. למה צריך להטביע מישהו המורה, והסתכלו עליי. הרגשתי חשוב. בחוץ חיכה על מנת לצבוט ? ישבתי ליד אמא שכל הזמן עישנה, וחשבתי לי חבר של ההורים. ראיתי שגם הוא מרגיש עכשיו חשוב, ראפש לראות דברים כאלה לפי הפרצוף. הלכנו בחצר בית-הספר לכיוון על הסיפור. ניסיתי למנוע את הטביעה בלי לאבד את .הצביטה תמיד יש לי מחשבות של להציל . המורה סיפרה פעם השבשוא השער, החצר הייתה ריקה. אף פעם לא ראיתי את החצר ריקה. •םיפור המתח, שתמיד בהפסקות היה צריך לחכות בתור בשביל להתנדנד נפלו ששה מיליון יהודים. דימיינתי איך ים של אנשים נופלים עליו, עמד ריק. החבר של ההורים חיבק אותי ואמר: "אחיך נפל". מההרים. רציתי לשאול את המורה למה הם לא יכולים קלהפסי נפל, שיקום, קורה לכל אחד. אתמול נפלתי מהמתח, קמתי לבד ליפול. הירידה מתישהו נגמרת ומפסיקים .ליפול אוטו צבא בלי גג נעצר ליד הבית. ישבר שם חיילים ושפחד אול הודיעו לאף אחד. רק כמה חברים שלי צחקו כי זה מצחיק בפנים. ראיתי את זה דרך החלון הגדול של המרפסת . הפנים לפעמים לראות מישהו .נופל באוטו שעמד ליד השער ראיתי את שני האחים שלי בוכים. הם שלהם היו כאילו אחרי סטירה. המרן אנשים התחילו בלהסתוב תאומים. לא ידעתי את זה פעם, כי הם לא דומים בכלל. התיישבתי שם ליד .האוטו מאחור ליד החלון . תמיד הם היו מושיבים אותי באמצע ביניהם, בבית האנשים קמר, הלכו, חזרו. אותם אנשים, יצאו מהבית וונכנס נותנים לי צ'פחות בראש ואומרים שאני ממציא. אבל הם בכו ולא חזרה . נהיה בלגאן . ערד אנשים ועוד אנשים בכר . בוקסי הברח שמו לב אליי. לא ידעתי מה לעשות, אז בכיתי. לא באמת, לא מהבית. מישהו בא לאמא ואמר שהוא הגיע. אמא לא קמה. אהו תפס לה ביד ואמר משהר באידיש. לא הבנתי אבל אמא הקמ הייתי עסוק בבכי . בכיתי . נסענו. אני אוהב לנסוע, יושבים והדרך עוברת לבד . הסתכלתי וכולם .יצאו החוצה דרך החלון . הרחובות היו ריקים. כשהגענו הביתה יצאתי לטקס הקבורה לא הלכתי, זאת אומרת, לא לקחו אותי. וחשב מהאוטו והפסקתי לבכות. היו המון אנשים. הם הסתכלו כמו שאני קטן מדי אר אולי פשוט שנחר אותי . בוקסי הכלבה שלנו. כשאני כועס עליה אז היא מסתכלת "ככה. כאן על המיטה ישבה אמא, "סתם מישהו, לא מכירה". תפסיק .לנדנד" ממול ישבה דודה שקוראים לה כולם סמטקה. השם שלה הז 8 שרה, אבל כולם קוראים לה סמטקה. היא גרה בקיבוץ . פעם היא עבדה במחצבות אז בגלל זה יש לה עכשיו פרקינסון . אמא הסיפר לי. גם כשהיא אומרת כן זה נראה כמו לא, "אתה רוצה "מסטיק? אף פעם לא הייתי בטוח אם היא רצינית או עובדת עליי . ן n" על המיטה השנייה ישב אבא , "בשביל מה הייתי צריך ילדים". נזי•ייי ~י-י- אני הילד חששי . מה הוא התכוון בשביל מה הוא צריך אותי . מתחת לחלון ישב אחד שאני לא מכיר, "צח, צח, צח, .צח" ומקשקשת בטוסיק :;כי אין לה זנב. היא בוקסרית. חתכו לה אותו ~צבן אותי . רעשים שאנשים עושים רכל הזמן חוזרים עליהם נורא כשהיא נולדה. הם הסתכלו עליי רק בלי לנסות לקשקש באין מעצבנים אותי. לעשרת צח צח צח זה טמטום. לידו ישב מישהו שכל הזמן עישן וזרק את הסיגריות לרצפה. זנב. לנר אין זנב. אולי בגלל שאנחנו יודעים לחייך והחיות לא. בכללי כל הרצפה מלאה בסיגריות. כמעט כולם עישנו סיגריות ודיברו בלחש. אף פעם לא דיברו באוטו שלנו יש שלט מעל המאפרה שאסור לזרוק בדלי סיגריות אצלנו בלחש. לפעמים בלילה, כשההררים היו הולכים לישון י הייתי שומע אותם מדברים בלחש בשביל לא להעיר אותי . אבל החוצה. לא הבנתי את המשפט, כל נסיעה הייתי קורא את המשפט ולא מבין . איפה הדלי ? אין בכלל דליי אז איך אפשר לזרוק בדלי עכשיו אמצע היום, אף אחד לא ישן. גם בבית היו המרן אנשים. ההררים ישבו בנפרד. אבא בכה. אמא סיגריות החוצה ? ולמה שיזרקו בתוך דלי סיגריות החוצה ? שאלתי את אחד האחים שלי והוא הסביר שזה לא בדלי אלא בדל.י. זאת לא. הלכתי כרגיל אל אמא, התיישבתי לידה והתחלתי לנדנד . "אמא, מי זה ? ומי זה ? מי זאת ~אישה שברכה שם ? למה יש אומרת, הסוף של הסיגריה. אסור לזרוק את הסוף של ההסיגרי כל-כך הרבה אנשים?" הרבה אנשים לא היכרתי. האחים ישל החוצה, יכולה להיות ש . רפה, צריך לכבות ארתה במאפרה. למה הם לא מנקדים ? אז מה אם הקטנים לא מעשנים. ישבו מולי והסתכלו על הרצפה. כל האנשים הסתכלו על הרצפה. אלה שדיברו עם מישהו הסתכלו לו בתוך האוזן כי הם דיברו אל עד גיל חמש בערך ישנתי במיטת תינוק גבוהה עם סורגים. אמא תוך האוזן י כאילו אומרים סוד . זה היה מצחיק אבל לא צחקתי . הייתה משכיבה אותי לישרן ומרימה את הסורגים שאני לא אפול . לא הצלחתי להבין כי הם לחשו באידיש. אני לא מבין אידיש. בלילה הייתי מתעורר, מטפס מעל לסורגים, מתחלק לרצפה והולך אני יודע רק כמה מלים. o/ מוציקע הענט זה ידיים .מלוכלכות למיטה של אמא. לא פחדתי מהחושך . נעמדתי ליד המיטה של שהייתי בא עם ידיים מלוכלכות הביתה, אמא הייתה אומרת יל אמא והתחלתי "אמא אמא אמא אמא" בלחש, שאבא לא יתעורר. "איזה o/ מוציקע הענט יש לך". אני יודע גם מה זה גיי .ק~~ זה להעיר את אמא זה לא כמו להעיר את אבא אר מישהו אחר ישאנ לך מפה. אבל את זה אמא אף פעם לא אמרה לי, היא הייתה מכיר . כשאני מעיר את אמא אז היא כאילו רק שלי . אומרת את זה לבוקסי : "גיי אבק, גיי אבק". ההררים אף פעם לא אמא הייתה שראלה אותי -מה ? "המיטה גבוהה, אני דפוח דיברו אידישי רק לפעמים רחוקות כשאמא הייתה מתבלבלת. " ליפול שוי שם חושך ולא נוח לי". מדבר ומדבר עד שהשמיכה רציתי שהאחים שלי יסתכלו עליי, אפילו לא היה אכפת שיקראו הייתה מורמת. נכנס למיטה וישן . תמיד בינה לבין הקיר י שלא לי ~טור. זה שם שהיה מעצבן אותי. לא באמת. קצת באמת. הם אפול. הסתכלו רק לרצפה. איך אפשר להסתכל כל-כך הרבה זמן לאותו לילה אחד שבאתי אמא הייתה ערה במיטה. היא חיכתה לי י אני מקום ? כשאני מסתכל הרבה זמן למקום אחד אני הולך לאיבוד . חושב. איך שבאתי היא קמה ולקחה אותי בחזרה. לא הספקתי מהמטבח שמעתי את הדלתות של הארונות נפתחות ונסגרות. אפילו להתקרב. למחרת קנתה לי מיטה שטוחה וגור כלבים. "זהו, אתה ישן מעכשיו במיטה הזו יחד עם הכלבלב". וככה היה. מחפשים את הסוכר. אמא מחביאה את הסוכר. יש לי אח שאוכל לפעמים אמא הייתה הולכת אתי לישון במיטה שלי ואז כשהייתי סוכר, הוא גדול אבל אוכל סוכר ככה עם כף. כל האחים שלי נרדם הייתה הולכת. אבל זה רק לפעמים רחוקות, כשהם היו גדולים, אני הכי קטן. חברות של אמא הגישו קפה. תמיד אמא הייתה עושה את זה ולפעמים הייתי עוזר לה להגיש . אבל עכשיו רוצים ללכת לחברים ורצו שאני אודם מהר . הכלבלב ישן ביני לבין הקיר, שלא יפול בלילה מהמיטה. קראו לה • אמא רק ישבה. גם אני. אמא ואבא לא שתו קפה. גם אני. רק סיגריות, אני לא. בוקסי והיא הייתה ישנה רק מתחת לשמיכה. למה ? ככה. כשהיא העשן של הסיגריות התחיל לשרוף לי בעיניים, כמעט לא זכרתי גדלה, הייתה מיישרת את הרגליים מול הקיר ודוחפת אותי עם 46 גליון 138-139 הגב לקצה המיטה. היא התמתחה, כמו אנשים. הפה שלה תמיד היה בכיוון הפה שלי . היא גם רצתה כרית. זה היה קשה כי היה לה ריח של זבל מהפה. פעם טפטפתי לה בפה תיא, זה מין נו~ל שמצחצחים שיניים. היא עשתה כאלה אפצ'ים והיו יוצאים לה בלונים מהאף . כל היום ניסתה ללקק את הלשון שלה. יש כלבים שיודעים לעשות אפצ'ים IJ ~ כמו בני-אדם. בדרך-כלל כלבים עושים אפצ'י מהאף ואנשים מהפה. אני מכיר מישהו שעושה גם מהאף וגם מהפה ביחד ... ' כשאני בבית אני אוהב שאמא אתי. בחוץ לא אכפת לי להיות לבד. אבל בבית אני שונא להיות בלי אמא. שונא. ראיתי אותם יוצאים מהאוטו, כמו זקנים. הם יצאו, ככה בקושי. היה צריך לעזור להם. אבא נכנס ראשון . החולצה שלו הייתה קרועה כאילו הלך מכות. אמא נכנסה אחריו. היא עברה בלי לראות אותי, כאילו אני איננו. ההורים התיישבו באותו מקום. אף-פעם לא שמעתי שקט כזה. מרוב שקט היה לי קשה לנ ~דם. ניסיתי לא לחשוב על הנשימה, שלא יהיה לי יותר קשה. אף אחד לא העיד לזוז או לדבר . אי אפשר היה לזוז . הייתי כמו פסל . לאט לאט התחילו מלמולים כאלה קטנים כמו בבית-כנסת. אנשים בקושי הזיזו את השפתיים, ואלה שהקשיבו, במקום לענות כן או לא רק נענעו בראשם. מישהו תלה תמונה של אח שלי וליד זה הדליקו נר קטן ושמן . הוא מחייך בתמונה' הוא היחיד שחייך . הסתכלתי עליו . מה הוא מחייך ? אבא שוב בכה. אמא לא, רק עישנה. אני לא נדנדתי ולא דיברתי. רציתי לבכות כבר' זה ישב לי פה בגרון . ידעתי שאם מישהו ייגע בי בקצה זה יצא החוצה. ככה ליטוף קטן' יד על הראש. אני יודע, אני מכיר את זה. אבל אף אחד לא נגע בי. אמא אמרה לי' "אתה רעב?" כן . אז היא אמרה משהו באידיש ואיזה מישהי לקחה אותי למטבח. במטבח כבר לא רציתי לבכות. היו שם כמה אנשים שחייכו אז גם אני חייכתי, הם הסתכלו על תמונה של בוקסי עם אוזניות של טייפ באוזניים. מי שרוצה לפתוח את המקרר חייב לראות את התמונה כי היא צמודה עם מגנט לדלת של המקרר. אני צילמתי את התמונה. פעם הקלטתי את עצמי קורא לבוקסי . "בוקסי בוקסי בוקסי, זה אני חגי, בו-ק-סי". אחרי זה שמתי את האוזניות של הטייפ לבוקסי באוזניים והפעלתי אותו. אני התחבאתי שהיא לא תראה אותי . כל פעם ששמעה את הקול שלי באוזניות היא הזיזה את הראש וחיפשה אותי בתוך האוזניים שלה. היא נראתה קצת כמו בן-אדם עם האוזניות. אנשים הפסיקו לבוא והיו אפילו כמה כיסאות פנויים. היה כל-כך הרבה עשן בסלון שראו ליד המנורה איך האוויר זז . החולצה של אבא קרועה. הוא באמת נראה כמו אחד שקיבל מכות. אמא כאילו כלום, רק סיגריות, כל הזמן סיגריה ביד. שלחו אותנו לישון. אנשים לקחו אותנו למיטות. האחים שלי, שהם כבר גדולים, הם בתיכון' קיבלו זריקות הרגעה במקום לילה טוב. אני נכנסתי למיטה והתכסיתי. לא הסכמתי להתפשט, אפילו לא להוריד את הנעליים והנעליים שלי כבדות. יש לי פלטפוס, שמו לי מין כזה משהו בנעל שיעשה לי גיבנת בכף-הרגל . בוקסי לא באה לישון במיטה שלי . לא ראיתי אותה כל היום. כיסיתי את הראש עם השמיכה. אני שונא לשמוע קולות של אנשים כשאני במיטה. זה כאילו אני חצי במיטה וחצי עם האנשים ואני לא נרדם. אני נרדם רק כאשר כולי במיטה או כשאני רק חושב ולא מרגיש שום דבר אחר. // כל יום ששי אחרי-הצהריים נסענו אמא, אני והאחים שלי לאח שלי. אבא לא. הוא עובד. סיפור• כשהיינו מגיעים לבית-הקברות היו מפסיקים ונהיים רציניים. מקבלים פרצוף של בית-קברות. יש כל מיני פרצופים לכל מיני מקומות. כשאנשים רואים תינוקות הם ישר מחייכים ועושים קולות, כשאנשים רואים קברים הם נהיים עצובים. קוראים לזה אינסטינקט סביבתי . ליד הקבר יש טקס קבוע. מחליפים פרחים, מים, מנקים עלים יבשים, אמא רוחצת את המצבה. לכל אחד יש תפקיד. לי לא, אני סתם עומד בצד . אחרי שגומרים לסדר כולם נעמדים ליד הקבר. אמא עומדת ממול . האח השני שלי' שהוא עכשיו הכי גדול' עומד לידה. האח השלישי שלי, שהוא עכשיו השני הכי גדול, עומד לידו. התאומים, שהם השלישי והרביעי הכי גדולים, עומדים ליד השלישי שהוא השני עכשיו, ואני הכי קטן, חששי." לא, החמישי, עומד בצד. איך אני יכול להיות פתאום החמישי ? אני חששי' הילד הכי קטן • חששי. לא אכפת לי מהם, שיסתדרו איך שהם רוצים, אני חששי. הם שיסתדרו ביניהם. חששי, יום ששי, זה דומה. יום ששי אחד ראיתי שליד אח שלי יש עוד קבר מלא פרח.,.ם הוא כבר לא הנופל האחרון' יש מישהו שנפל אחריו, יש לאח שלי שכן. שבוע אחרי זה גם לשכן היה שכן . אם הייתי יודע מי יהיה השכן הבא, הייתי הולך ומזהיר אותו . נזכרתי בסיפור של צבוטוטי וקרטוטי' למה צריך להטביע מישהו על-מנת לצבוט, איך אפשר למנוע את הטביעה בלי לאבד את הצביטה ? לאט לאט הקברים התרחקו מאתנו עד שעברו לחלקה אחרת. רציתי לכתוב לרמטכ"ל שכל שבוע כמעט יש קבר חדש, שיזהיר את החיילים או שיפסיק את הצבא לשבוע. הוא יכול . אמא אמרה לי שהוא יודע. כשהייתי שומע ברדיו שחייל נפל ידעתי שמישהו מקבל שכן ואבא שלו הולך מכות ונקרעת לו החולצה. אני לא היכרתי את אחי . הייתי עצוב ליד הקבר בגלל אמא שלי . אמא עצובה אז גם אני עצוב. קוראים לזה אינסטינקט סביבתי . והיא כל הזמן הייתה עצובה, כל הזמן' ולא דיברה. רק סיגריות. ישבנו בלילות בחוץ על מדרגות הכניסה לבית. היא כאילו חיכתה לאחי שיחזור, אני יודע. אני גם יודע שהוא לא יחזור. שאלתי את המורה שלי איך קוראים למישהו שמחכה למישהו שלא יבוא. נסענו עם ויליס, מין טנדר כזה. בדרך האחים שלי היו נותנים המורה אמרה שאני אשאל את אמא. לא שאלתי. לי צ'פחות בראש. "מי נתן לי מכה ? די, זה אתה, אני יודע". ישבתי ליד אמא במדרגות שעות, שעות. אמא הייתה יושבת על הייתי עושה את עצמי מתבלבל מי נתן' זה היה מצחיק אותם. כרית שלא יכאב לה הטוסיק. ומעשנת. 47 גליון 138-139 אינסטינקט סביבתי. אמא הלכה למטבח להכין קפה ואוכל . "מה תשתו, מה תאכלו, תרגישו נוח". היא נורא רצתה לפנק אותם. אבא שאל "מה נשמע, איך בצבא ? לא קשה ? מה עושים אחרי הצבא ? איך בקיבוץ ? מה עושה אבא?" ניסה לדבר קצת פוליטיקה. לא הלך לו . כל הזמן ההורים דיברו, הם ענ , י תשובות קצרות וכל ןהזמ מחייכים. משהו קרה להורים, כאילו אחי חזר קצת פתאום. קוטוטי טבע, מי נשאר ? נשארו החברים. אחד מהם שאל אותי "מה שלומך נער" " בסדר" אבל לא זה מה שרציתי להגיד . רציתי להגיד • "קחו אותי מפה. אני לא רוצה להיות פה. הבית זה כמו חדר זיכרון . כל הזמן דולק נר זיכרון וחשוך . כאילו רק הוא חי בבית . איפה שלא שמים את העיניים רואים תמונה שלו. הוא כל הזמן מחייך בתמונות. הוא היחיד שמחייך . מה הוא מחייך כל הזמן ? אתם לא רואים שחשוך פה ומלא עשן סיגריות ? האוויר כבד' קשה לי לנשום. וספר הזיכרון עליו. בטח יתנו לכם לקרוא. התנ"ך של הבית. אתם לא רואים שיש פה עשרות אלבומי זיכרון ? אתם לא רואים ? אתם לא רואים ? אני רוצה שתקהו אותי מפה, שתאמצו אותי' שתגדלו אותי". אבל לא אמרתי כלום, ואחר-כך הם הלכו. אמא שוב יצאה החוצה לשבת במדרגות. גם אני יצאתי החוצה בדלת האחורית לחצר. היה חושך ובכיתי. לא הייתי צריך שיגעו בי זה יצא לבד . אחרי זה הדלקתי סיגריה. קיבלתי בחילה וסחרחורת. נשכבתי על הדשא. כדור-הארץ הס- תרבב, הסתובב, הסתובב. הלוואי ויכולתי לתפוס במשהו ושכדור- הארץ יסתובב ואחרי כמה שעות ארד בחזרה ואמצא את עצמי באנגליה למשל. זה לא רע, ראיתי בטלוויזיה, הכל ירוק ויש כדורגל והמון ים . קרטוטי וצבוטוטי הלכו לים אבל הים סגור • המציל בשביתה. נסעתי עם ההורים ואחי לנוטריון . אחי רוצה להתגייס ליחידה קרבית אז צריך אישור של . ההורים מנוטריון בשביל שהצבא יסכים. ישבנו במשרד' מעל הנוטריון ראיתי מסגרת תלויה על הקיר ובפנים תעודה שאומרת שהוא נוטריון ושתי חתימות גדולות. בקצה התעודה ליד החתימות היה מודפס "דיקן הפקולטה למשפטים". הנוטריון הקריא משהו ואחר-כך ביקש מההורים לחתום . אבא חתם את החתימה המיוחדת שלו. לאמא אין חתימה. היא רשמה לאט את השם .שלה הנוטריון חתם אחרון עם חותמת מיוחדת, אמר "בהצלחה" ןונת לאחי את האישור. אמא פתחה את הארנק לשלם, הנוטריון אמר "אין צורך בתשלום" והוסיף. "בהצלחה". נסענו חזרה הביתה. אף אחד לא דיבר. אמא נהגה, אמא תמיד נוהגת. שאלתי אותה מה זה "דיקן הפקולטה למשפטים". היא ענתה שזה כמו המנהלת בבית-הספר שלי . אני שונא את המנהלת שלי. אי אפשר להסתכל לה בעיניים. יש לה עיניים מפחידות. היא יודעת. לפעמים היא רק מסתכלת ולא מדברת. כשהגענו הביתה אחי הלך לפעולה בקן של השומר-הצעיר. שאר האחים שלי כבר היו שם, כל יום הם הולכים לשם. אמא יצאה לשבת על המדרגות. אבא הדליק סיגריה ונרדם. הוא תמיד נרדם בסלון לפני שהוא הולך לישון. הסיגריה לאט-לאט נגמרה ועשתה לו כווייה באצבעות . הוא התעורר בבהלה וקילל בלי מלים. אני צחקתי . ניסיתי שלא, אז פתחתי את הפה והוצאתי אוויר שהצחוק ייצא עם האוויר. אבא שאל למה אני פותח ככה את הפה. אמרתי שיש לי אפצ'י והוא לא רוצה לצאת. אני רעב יש מכתב מהמורה' צריך לחתום הנה כאן אני רוצה סוס אני רוצה לקנות סוס, אני אטפל בו פעם אחת היו שני סינים, עכשיו יש שני מיליארד אמא, יש לי חלומות רעים בלילה מה לא לחלום, זה לבד' אני רק ישן לא חושב על כלום אני רעב אולי אני אלמד לנגן על תופים תאפרי את הסיגריה האפר של הסיגריה הולך ליפול' אני שונא שהאפר חצי נופל האפר, האפר שלך הולך ליפול ... לא חשוב, הוא כבר נפל ... על השמלה שלך . ראיתי מישהו שיודע להרים אותו עם האצבע כאילו יש לו מגנט ולהניח אותו שלם במאפרה ... אני לא יודע איך עושים את זה לא משנה, הוא התפורר. תזוזי ' אני יעשה רפ לכתוב עליו ? למה ? מי עוד יכתוב ? לא כתבתי. אני לא יודע איך כותבים למישהו שנפל . אמא שאלה אותי אם אני מסכים שיהיה לי אח חדש . מסכים ? אני צריך להסכים ? כן' אני מסכים, מה אכפת לי, אולי אמא סוף-סוף תפסיק לשבת פה על המדרגות . אני דווקא רוצה אח קטן . אפשר יהיה לשחק אתו' להציק לו ,קצת לתת לו צ'פחות בראש. נמאס לי להיות הכי קטן . לא היה לי אח חדש. אמא אמרה שהיו לה סימנים שהיא בהריון אבל זה היה סתם, זה היה הריו ן מדומה. גם לי יש סתם הריון מדומה, באמת. אמא מתאבלת על ז"הר אז גם אני מתאבל. לא על ז " הר, אני לא מכיר אותו' אני מתאבל בגלל אמא שהיא מתאבלת על ז"הר אז אני מתאבל כי אמא כל הזמן מתאבלת. אז גם אני . זה סביבתי . במילון כתוב שלהתאבל זה על מישהו שמת. אבל לי אין מת, אני לא מכיר אותו, אז אני מתאבל מדומה . אם אמא לא תתאבל אז גם אני לא. זה אינסטינקט . ביום השנה הוציאו ספר זיכרון לז " הר. כולם כתבו, האחים שלי, החברים שלו, אמא . אני לא . אני לא יודע איך כותבים למישהו שנפל . קראתי בספר . רציתי לדעת איך כותבים למישהו שנפל. כולם סיפרו כמה הוא היה טוב, גבוה, יפה, זקוף, אציל, מלאך. כן, כן, כאילו מלאך. כולם כתבו עליו וכעסו על הים שלקח אותו . הים לא אכפת לו מי יטבע , קרטוטי • צבוטוטי, זו הצביטה שעושה הכל, אני יודע, חשבתי על זה הרבה. רק אמא כתבה אליו ולא עליו. אמא כתבה לו מכתב. "אספנו הביתה חפצים ששרדו אחריך : החליל, הכינור, החצוצרה, אוסף קונכיות אילת, תרמיל גב. תמונות שבנפש רגישה ועין בוחנת הנצחת במצלמתך . על הקיר תלויה החולצה השומרית עטורה בכל דרוגי הסמלים. החל מהחניך הצעיר ועד לסמל הבוגרים והעניבה השחורה. ממול תלויה חולצת צה"ל, ענודה בכנפי צנחן ועל הכוננית - הכומתה האדומה, הסמל המקודש של צה"ל' הנצרה מהרימון הראשון שזרקת. שלוש מפוחיות פה והתנ"ך שקיבלת עם סיום הטירונות. זה מה ששרד, בן. ועל כולם, נר זיכרון' מפיץ קרני אור נוגות. הלילות בן' הלילות ארוכים וחשוכים, כבר יבשו מעיינות הדמעות. אין תנומה לעיניי' אני אתה ומחשבותיי" . ואני • ואיפה אני ? איפה אני ? מה, אני לא ? מי שמנסה להציל לא נחשב. אולי גם אני אפול . זה לא רע, רק חבל שלא ממשיכים לחיות אחרי זה. אני אטבע ומי יישאר ? הים, הים תמיד נשאר ועושה גלים. מנסה למחוק . חבל שאני לא יודע להיות מת. החברים של אחי באו לבקר. אנשים גדולים, שזופים, עם חיוכים גדולים כאלה. פעם ראשונה אחרי הרבה זמ ן ראיתי את ההורים מחייכים. ן j~1_' ~1 ~ •םיפור 48 גלידן 138-139 -J • רםיפו שי .תפקיד םג ךל ההי .תפקיד בכתו ךל לע ההמצב ל"כפ יבמילו .תפקידו" אהצב ןכת ךל דתפקי הראת תנפל וועכשי אהצב שמבק םמההררי ההסכמ לאצ ןנוטריו תלת דתפקי דלעו חא רשלכ םוההררי הסכימו . םא אהצב אל ההי ןנות ךל דתפקי רשאפש לליפו רב אל תהיי .כופל יאנ םאף-פע אל עיוד םא האת עיוד .שכפלת יכשאנ ןיש יאנ אל עיוד ישאנ ישן . קר יכשאנ רמתעור יאנ עיוד .שישנתי הז תקצ דמפחי לובגל הז הקש יל .להירדם םלפעמי יאנ רמתעור רבבוק וואנ ,שמח יאנ בחוש האיז למז ישהתעוררת יכ אל םמתעוררי .בכוונה הז הקור לבד . ילפכ שהחופ להגדו הילד תאח הכתנ יל תא רספ תהזכררכר השל בשאכתו הל זיכרון . אל יידעת המ .לכתוב יאמרת אלאמ השז וכמ רספ ןהזיכרו שלך . אאמ האמר ששי להבד ןבי רספ ןזיכרו רלספ .זכרוכות יקראת רבספ ןהזיכרו םמכתבי שלך . תכתב ט"הב במסבי .וקלוט ,למד ןת ךדעת לע בהסוב .אותך האת יח ובתוכ אול לתרכ םלהתעל רממכ .לעולם ןהב ךעצמ ןותבי .אחרים" תכתב תקצ וכמ .מורה האת עיוד ישאנ אל רזוכ אותך . האת חא ישל קר תבתעוד תהזהר לש .אמא האת אל רג יאצל ,באמת יאנ אממצי ארתך . ןאי יל ,זכררכרת ואפיל אל םמספרי ךעלי .סיפורים .כלרם קר רספ ןזיכרו .ותמונות תנולד התמוכ .בשבילי האיפ םשמסתכלי תבבי םרואי .ארתך םרג אל ,כפלת יאנ ראומ ''כפלת יכ םכול .אומרים האת .מת ןבמילו בכתו לשכפ הז ומישה דשמע דואיב ישירו למשק קור ףבסו ההשור בכתו .מת וכאיל והוסיפ .אחר-כך האת .מת ,זהר להגי ךשל רנשא .קבוע 19 השנ ר 16- .ימים םהימי םעוברי הראת רנשא ובאות .גיל יאנ לגד דובעו הכמ םשני יאנ האהי ריות לגדו ךממ הראת התהי חהא ןהקט שלי . דתמי יבתוכ רתישא חהא 'הגדול לאב ףבסו יאנ האהי לבגי לשהגי ךשל אל מכיר . ההרב תלילו יכיסית ללהצי ארתך . ישכבת הבמיט יוחשבת ךאי יאנ למצי תא יקוטרט .מטביעה ,אי-אפשר הז לבגל דהתפקי אשהצב ןנת ,לך םרג ההצביט .אשמה .כיסיתי .באמת .אי-אפשר יאנ .הולך יישבת תבתחנ סהאוטובו לש תבית-הקברו יוחיכית .לאוטובוס יליד הישב האיש הלבוש .שחרר םג אהי הבא רלבק .מישהו אהי הכאנח הואמר לשהב .מאלוהים יחייכת יונענעת תא שהרא רכמ ןכ . םכשאומרי יל ומשה ישאנ אל ןמבי יאנ ךמחיי הועוש םע שהרא וכאיל יאנ ןמבי . אאב חלק דער .סיגריה יבוקס הישנ יליד לע .הכורסה הקצ ןהלשו השל ץמחו .לפה הכשהיית הקטנ ואוט עפג הב תוהלס השל .נשברה יאחר סהגב תהלס הנשאר .עקומה אכשהי הישנ הקצ ןהלשו תנשאר ץמחו .לפה ילחשת - ,בוקס אהי דמי הקשקש בבאין-זנ .שלה יחשבת המ היקר םא יבוקס םפתאו .תמות אהי תב עשב השז ךבער רכמ םחמישי לאצ .בני-אדם יהסתכלת לע ההתמרנ לש ז ' רה דשתמי קדול רנ .לידה יהסתכלת ההרב זמן . ההלהב לש רהנ אל הזז וכאיל תזא אל שא .אמיתית אאב רהתעור ךוהל לישרן . יאנ יישבת הבכורס יושכחת לע המ יחשבת בכלל . הז םלפעמי הקרר יל ישאנ םפתאו רנזכ ישאנ אל רזוכ לע המ יאנ .חושב יטילפנת תלבית-הקבוצו .והקיבוצים ימצאת תא רמספ ןהטלפו ב 14-. יאמרת םלה ישאנ הרוצ תללכ ץלקיבו . ונתנ יל תא תהכתוב ווביקש .שאבוא ינסעת ובק 37 ךואחר-כ ובק 4, יהלכת תקצ לברג .והגעתי יפגשת האיש הששאל יאות םא שי יל תבעיו .בלימודים יאמרת .שלא ששי יל קר קמספי יבקוש דאח .באנגלית אהי הענת הש"ז בחשו תלדע השפ ,זרה ךאחר-כ םא התרצ היהי ךל .קשה תשפו בטו דללמו לבגי .צעיר" אהי הציינ הכמ תשמו לש םקיבוצי ןבצפו םשמקבלי ץילדי-חו הונתנ יל ןשאלו .למלא ישאלת םא ךצרי ראישו .מההורים יבוודא - אהי .ענתה ךצרי ההסכמ לש םההורי שוי םג ןעניי לש .תשלום יבל ההסכמ יולירו לש םההורי הז .בלתי-אפשרי ץבחו יקנית יל ץמי תאשכוליו הועוג השהיית תקצ היבש יונסעת .הביתה יסיפרת .לאמא אאמ אל .הסכימה אהי הבכת הואמר ףשבסו אהי רתישא דלב .לגמרי אל .הבכתי םילדי םיכולי רלהישא דלב יכ םההורי םשלה אל .בבית לאב םמבוגרי ףא םפע אל םכשארי לבד . ווו םפע הראשונ ישאנ הפ לבד . ילפ םהפרחי אאמ ההיית ןכא אל .מזמן טשק .פה טהשק .רגוע אהו עיוד ףשא דאח אל שיגר .אותו שי הפ רכב ןהמו .קברים םלפעמי יאנ ןמדמיי המ שי תמתח הלאדמ הוז דמפחי אותי . וכאיל שי הפ רעי תת .קרקעית םהקברי םכדאי םכול ראות ,דבר רכמ םבתי .קטנים םהשבילי ןבי םהקברי וכמ םשבילי ץבקיבו . ללכ דאח שי תא תהבי ושל םע םהש ושל הוהגינ שלו . אאמ הרצת ללשתו ץע לידך . וקנינ לשתי לש ץע . אאמ הביקש ץע אשל דמורי ,עלים אשל היהי לכלוך . וכשבאנ ללשתו ואות עהופי ןהגנ לש .בית-הקברות אהו ההי שלבו םמדי רודיב לא אאמ תבעדינו .ובשקט אהו ראמ רשאי-אפש ללשתו ןבי םהקברי .עץ אאמ השאל .למה זא אהו ,ענה לבגל ץשע ךמוש .ציפורים אאמ ,אמרה המ ער םבציפורי ? ןהגנ להסתכ יעלי קוהתעס לכ ןהזמ םע ההמזמר השהיית ול דבי םופתאו 'אמר םהציפורי תעושו םקיכי .בעצים אראמ ,אמרה המ ער הבז ? זא אהו ראמ ן"ה תמלכלכו תא ,הקברים שי ןלה "הפרשות והלך . יאנ יידעת אשהו ןמתכוו םשהציפורי תמחרבנו לע .הקברים יהצעת אלאמ רשאפש ללשתו ץע ,ככסי יקראת ןבעיתו ששי ועכשי םעצי .כאלה אאמ אל .ענתה וכשהלכנ והשארנ תא להשתי לש ץהע . ישאלת תא אאמ המ םע להשתי ? אאמ האמר ןשהגנ רכב לישתו ראות האיפ .שאפשר םפע רבשיעו עטב ההמור השאל ם"הא שי םחיי תמתח "לאדמה? יאנ יאמרת אשל דותלמי ראח ראמ ןשכ רוסיפ ושבט" טבשב אהו רחפ רבו ללשתי הורא שלשול . יאנ יאמרת תשלהיו לשלשו הז אל אנקר .חיים ךחשו תמתח ,לאדמה אל םרואי .כלום אהו ואפיל אל עיוד אשהו ,שלשול אהו אל עיוד .כלום ההמור האמר השז אל המשכ םוחיי הז לכ המ ,שחי חצומ אול .דומם יאנ ןמצוי .בחי-צומח-דומם יאנ רמכי יח תבאו 'ו ףשא דאח אל רמכי ... 49 • טיולי-אוגוס / .ויטמינים סהאוטובו .הגיע אהי העלת גוהנה בכיק הל תא .הכרטיסייה ההמרד םג האמר לשלשלשו שי דתפקי בחשו .בטבע ללכ דאח יאנ ישילמת יוקיבלת .כרטיס המשך מעמ '23 יש תמיד הרגשה יודע איך אנשים מרשים לעצמם לכתוב חוט הטיעון הממושמע - גם אם אהו אחרי שמופיע ספר • של חלל ריק. אני לא יודע עדיין לאיזה שיר . בעיקר לסיים אותו • בצורה כל-כך אבסורדי - עדיין קיים בי, חשוב לי. וזה, כיוון אפנה. הייתי רוצה ללכת לכיוון אולי , לא מוצא חן בעיני אנשים רבים, מפ~לזקת, עד כדי כך שה כל מתקבל כמקרי • של התמודדות עם חומרים אוטוביוגרפיים,כאילו ' השיר התחיל במקרה ונפסק במקרה. שרוצים באמוציה העירומה שאיננה מובנת, אבל עדיין אינני יודע באמצעות איזה וזאת הרי השקפת העולם העומדת בבסיס שאיננה מושחלת על חוט או על חוטים מדיום אעשה זאת : אולי בדרך של שירים היוצרים תבנית, המסמנת מתח בין הפיזור הדברים. השקפה הטוענת שהבל מקרה. שסביבה ובין מרכזה הברור . בפרוזה, כמו במדור האחרון בספר הזה, וכך גם הכתיבה. שום דבר לא ממושמע. ואולי אפילו בסיפור . למרות שאם זה יהיה מי אמר שהשיר הממושמע הוא השיר לאן פניך עכשיו' אחדי ספד השירים סיפור • הייתי רוצה שיהיה סיפור ממש • ולא הטוב ?- אני אמרתי . היום אני מרגיש ?האחרון אוטוביוגרפיה. את זה אנחנו עוד נראה .• אחרת, ובכל זאת עניין המשמעת הפנימית, היא עושה בהצלחה. אפשר לומר ששתיקת המשך מעמ '31- שלה. האלימות ממלאת את המקום של הכבשים הוא שלב הביניים שבין עולם חיי הנפש שנדחקו לעבר . שרק בו הרגישה בים", המצדיקה שימוש במיטב םהאמצעי גו.רע. שבו לחיים יש משמעות מעבר לחיים הגיבורה כאב, זעם, בדידות. עכשיו הגי- האלימים הן על-ידי פושעים והן על-ידי עצמם באמצעות ערכים שיש להם ביטוי בורה דומה יותר למכונה משומנת היטב שוטרים. האלימות אינה מוצגת כערך • אלא רגשי • לבין עולם רובוטי במהותו • הפועל (הסרט מתחיל ללא מלים, כשהיא עוברת כחלק בלתי נפרד מהיש, מובנת ,מאליה בתור מכונה משוכללת ונוצצת, ש"עובדת מסלול מכשולים, בגפה). מכונה שמיועדת מוצדקת מעצם קיומה ; היא ממלאת את להוציא לפועל מטרות ספציפיות, ואת זה על ריק". • הסרט ולא מותירה כל מקום לאנטי-תזה f:I1f:lו !t:li1 i ·~ ו l:il1 ו!-· ני •י !1•IJ נ• • חברה • קורח · ב •n אטרון · • אמנו ת • *מפרות עברית ההישגים האחרונים *מיטב המפרות העולמית המעודכנת *הכרות עם מפרויות האזור *מעורבות חברתית המתנה חיפה ביותר גליון 138-139 50 לראש חשכה. םונן ביטוח, איך הראיה ?שלך ו ו את טובת לקוחות וי אתה רואה םשה זקוק ו ם ל פנם וה אתה רואה את לההבד בין פנםיה -לפנםיה במגדל . א מ ו ר ל ל ק ו ח ש ל ר :~ ,... ~ ..:::.. ':"' ו :::a ~ מ. פ נ ם ה • ר ק ב מ ג ד ל e .::::: לפרטים נוספים ולקביעת פגישה אישית אנא התקשר ילמנהל :השיווק בלעדי לקבוצת מגדל "מגד'ל' רוני פטיק טל. 5637181•03, מה שטוב לן טוב גם ללקוחותיך! קבוצת הביטוח "מגד'ל', הראש זאב מאור טל. 352604•04, של הביטוח 1 מציעה עתה את 'י'וזמה" - תוכנית פנסיה בלעדית, בני דרור טל •oz·Z91ZOO, הכדאית הן לן הסוכן והן למבוטח העצמאי . תוכל להציע משה לירן טל. 463110•057, תוכנית ייחודית זו ללקוחותיך . "יוזמה" נותנת את המסגרת האופטימלית בביטוח פנסיוני מקיף ש"משון N אויר ילשיטו לט. o3·57618Z3, לעצמאי ולמשפחתו ומשלבת הכנסה שוטפת בגיל פרישה Nמעוז N צדוק קראים טל. o3·5637Z94, ובמקרה נכות, והכנסה שוטפת לשאירים במקרה פטירה (כולל ס"לע N שלומי מנוו טל. 03133ZZ3• ילדים עד הגיעם לגיל 21(. "יוזמה" מעניקה הצמדה מלאה לשכר הממוצע במשק 1 שמירה על רמת חיים ריאלית וניצול מקסימלי עכשיו היוזמת בידן! של הטבות מס. ..... - ו -ק ב ו צ תה ב ט ו חמ ג ד ל - ----aמ.~ מעוז 11•11 ןשמשו ה ך N ש שלה ב י u ו n 7D ן ונוו 'JGTX בכל העולם עושים יותר קילומטרים עם שמן מנוע Castrol GTX. הנוסחה הבינלאומית מבטיחה למנוע יותר קילומטרים של נסיעה , רמת איכות SG נותנת לך שמן ברמה הגבוהה ביותר ומאריכה את חיי המנוע, וצמיגות 20W1SO מתאימה את השמן להשיג בתחנות "פז 11 ו 11 עוז 11• ~ ! i*I בדיוק לדרישות המנועשלך בכל תאני התפעול. "פז" מציעה לך יותר בטחון ויותר םקילומטרי באריזות Castrol GTX Castrol GTX , בכל תחנות - שמן המנוע המוביל בעלום 11 פז 11 ו"עוז". ~ ~