ז ג:: sי :י: 111l~lf :ו.ג. 10 ·;;'3( כ 111:1 1512.00 ~11.11 : . םווצי ח'ופת תא ר 1 ?משוו וע'ו וע' ר 1 ומס'וו' ר 71111 ן'וע 7Dן D1 םא תא תאדריכלי וא ןעורכת-די ,עצמאית םא האת ארופ ,בקליניקה ,מהנדס וא לבע עמקצו יחופש ראח - טבדיסקונ םאת םנחשבי ילאנש ,עסקים םהראויי תליהנו המהגיש ההחדש לש קהבנ תולעלו לע להמסלו קהירו .לעסקים ומה להמסלו קהיוו ?לעסקים ובעזרת ראפש חלפת תא ,העסק קכשהבנ המלוו במקרו תא והתפתחות םויוז םשרותי .חדשניים םכשעולי לע להמסלו קהירו םלעסקי םהופכי ילבעל ןחשבו יעסק ףמועד תבמחלק םהעסקי לש קהבנ םוזכאי תליהנו םמתנאי םטובי ריות :,כגון • תמסגר יאשרא הקבוע תומתמשכ תבתוכני ט"דיסקונ "אקסטרה ם,ע תריבי רבשיעו םפריי 2.5%+ הלשנ דבלב :(כיום 1.4% ,לחודש) תעמל ההקצא רבשיעו 1.8% דבלב .לשנה • 10% ההנח יבדמ לניהו ו 50%- ההנח תבעמל לניהו ,החשבון ןברבעו תההצטרפו • 6 יחודש ששימו םחינ קב"טלבנ "עסקים ו 3- יחודש ששימו םחינ קב"טלבנ "מסופים דועו ,.כן ותיהנ תמחברו ןב"מועדו "העסקים לש ,דיסקונט ישרות קבנ הבטכנולוגי תמתקדמ תמבי קהעס ךשל .ועוד טויסקונ םעסקי ילבעל ןחשבו יעסק ףמועד םע תההצטרפו ללמסלו קהירו םלעסקי לנכל ןהחשבו יהעסק תבמסגר ט"דיסקונ "עסקים ה,ומזכ םאתכ סבכרטי יאיש יופנקס םשיקי .מיוחדים ךאי םעולי לע להמסלו ?היווק והיכנס לא למנה ףהסני וובדק ואית דכיצ םעולי לע להמסלו קהירו ,לעסקים ואפיל םא ןעדיי םאינכ תלקוחו .בדיסקונט םפרטי םנוספי ןנית ללקב םג קב"טלבנ "מבצעים 03-5651920. שי םע ימ רלדב . ~llRU כגליון זה : שירח וסיפורת אנטון שמאס : שירים ; מערבית : דוז'ה תבור תחיעi החודש: אמיל חביבי 8 נגיב מחפוז : חצי יממה ; סיפור ; מערבית : ששון סומך 9 אדונים (עלי אחמד סעיד) : קטעים מפואמה ; מערבית : ששון סומך 10 חנא אבו חנא : שירים : מערבית : דוז'ה תבור 17 ג'בדא אבדאהים ג'בדא : החיפוש אחדי וליד מסעוד" "· קטע מתוך :מערבית : מתי פלו 21 אמיל חביבי : סדאיא, בת השד הרע : קטע מדומן ; מערבית : אנטון שמאס 22 אדונים: פואמה ושיחה טאהא מחמד עלי : שירים : מערבית : דוז'ה תבור 28 סעדי יוסף : שירים : מערבית : ששון סומך 29 יוסוף אידריס : המשחק : סיפור; מערבית : משה חכם 30 מישל חזאו : שירי 6: מערבית : ששון סומך 31 זכרייה תאמר : המלך : סיפור : מערבית : משה חכם 32 עבד אל-קאדד אל-ג'נאבי : מבגדאד בסעדה : סיפור :מערנית : שמעון בלס 33 ראובן שניר: השירה הערכית של · שנות ה 9o. חידד אל כעבי : שירים : מערבית ראובן שניד 35 עאדל מנצור מוסא : הזד ; שיד ; מערבית : ראובן שניד 35 צאלח דיאב : מונטא T'; שיד ; מערבית : ראובן שניד 35 עלי מחמוד אל-סאלים : מחבואים : שיד : מערבית : ראובן שניד 36 דiזע קדור : שירים : מערבית : ראובן שניד 36 ערל מוראן : מות המשודד : שיד : מערבית : ראובן שניד 36 תיאםרון: שלוש אחיות כשלושה מקומות שונים. חסין בן חמדה : שירים : מערבית : ראובן שניד 36 מחמד פואר : שירים : מערבית : ראובן שניד 37 בסאם חסין : אמא : שיד : מערבית : ראובן שניד 37 מוחמד אלמח'זנצ'י : עכברים : סיפור מערבית : משה חכם 41 מסות, מאמרים תושיחו ששון סומך : בדוח הנוראה הזאת. ספרות ערבית עכשיו ? חסונה אלמצבאחי : שיחה עם אדונים : מערבית : עדנה דהרי-דוידוביץ' 12 מתי פלו : הפלסטיני כדמות ספרותית על-זמנית 18 --ר --------------------------- ראובן שניד : "ציפוים מקננות בתחנות משמד" -r ו לכבוד ת"ד 16452 'ת"א 61163 מן השידה הערבית של שנות התשעים 34 ו הנני מבקש להיות מנוי על "עתון 77" מדים קוק : סיוטי ביידות ; דומן-יומן של סופדת לבנונית 38 לשנת 1991~ 1 שיחת החודש ו אמיל חביבי : קוראים לזה ניכור ? יכול להיות, אבל ו 24 ו שם ומשפחה המדורים הקבועיםוו תיאטדון - מדים יחיל-וקס : הצגת החודש שלוש אחיות כתובת ---------------~~~~~~-ו 45 ו לפי שעה - המדוד הפוליטי של יעקב בסד 4 --------------- טלפון תגובות - ס. יזהר : צבא עם עני' צבא עם עשיר מצורף בזה שיק על סך 75 ש"ח עבור 10 גליונות, כולל משלוח מושיק - קומצב 4 חתימה תאריך ----------------------_! 1_ ------- תמונת השער : עצמת דאושתאסי : היתהוות L ~~--~~~--~~ חברי המועצה הציבורית : אהרן הראל ;איילה זקס, א.ב . יהושע ;עוזי גל · שנה וט r ן 1tב 1 לוי ; יהושע מאור ; גד סומך ; ישראל א · נימן תשנ פולק ; מיכאל פלדמן ; נחום פסה ; מרם 1991 ~llAU יעקב רכטר ; לי און רקנאטי . יו"ר המועצה : משה פורת . ירחון לספרות לותרבות בסיוע: משרד החינון והתרבות , המועצה לתרבו ת ולאמ נות הסתדרותעוון : יעקב בסר העונדים הכללית, המרכז לתרבות ולחינון ITON 77 עחות עוון : עמלה עינת המערכת והמנהלה : ת יי ר 16452 תייא . טל י 03"4566il.~;מ 1כ· 1;: ש r.עו ך ס':'ב .:"-·1: "י: ·1.·1:"c'L' י ן המע רכת אינה אחראית לתוכן המודעות .:.;.PLiterary Monthly vv .' וס · ן בררנ,י אהר ן הרא:י מזניו המערכת ועיצוב גופי : מיכה בסר המערכת אינה עונה ככתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתכי יד אלא הגהה והתקנה לשונית : דפנה עינת-נ 'l וחט אס צורפה אליהם מעטפה מכויי לת 4..h..i~נ. ~~ ו ert-B ו aboration with Be וו n co ו מדור לתיאטרון : מריס יחיל-וקס הפוני ם למערכת מתנקשים לטלפן אן ווק למס י S667l~3· ס. cob Besser ו -..o _,..:JIנ..... ,Ji ~Jl.A.!~!.;l.ג..נ.נ ,~ן ~נ. ~ (דבריו אלה של הסופר שהביטוי - "ספ- העיראקי הגולה, ~j.ב...::.. ~j ..::.. 1.;lג.נ.נ11 ~~ L+:i~UJ~I ~l.,,..A .~ ~.)~1 .ג..ו.o.; '~ למערכת עתרן 77 כעצם '~~:..ג:..נ:' 1.:, ~~נ.! ~~L.כ.JJ ~1~נ..,,. i (+:al .~ ~1~ נ..,,. 1~Ls:~: ימי מלחמת המפרץ . לצד .:,1, ~UI המקרר הערכי אנו מכיאים ~נ.נ. I.ג..גJט-י~-u ..ג. t ~I 1 &-ינ YI.נl:בt, ~ 1 ~ J 4Lב הטרילוגיה הקהירית המופלאה שלו -~נ.~ ~_,.j.פ.נ'b• &-ינ Ll~I, נ!, i •u ב' ~נ.~ 1~~t.&.li:. יומן של ג'נאכי מובאים ~ J.=-1 .)~i~~1 'יי:-' \J.:ר "..::.. 1~ "1..1.,,........ bl' ~ · ~ . 11 u-b~~i ב '.)J ; 0 1 . .) : תרגומים של סופרים ומשוררים אחרים 11 !~ ~1_,_JI .ב........נ. 'b 0 L....ב. 1 7 הולכים ומתרבים. הוצאת ספרים מרכזית -כתר 1- אף החלה מזה שנתיים בהוצאת סדרה המתמקדת בתרגום יצירות ~ז ~l .נ J o.;-e. ~~J ~ . "~ ~~J.;a4 נ.י=. 4 i U . j ~1 ~ ~W 1 ;.נ. I~ 4 ~נ. u-:' 1991/01/19 -tlM. • 11 ..::...1 i i "'' ; מרץ 1991 מערבית : רוז'ח תבור אנטון שמאס י~ vl...ב.4.f ו~ s ~1 ~ וכרובות ערבית שירה המודרניזם • i? זקגךת ך~ך;~י א;~יא tt ת דקרך '~לךלה ~i(7? ~ץ ,~ןב;ת אזליג עליו די; שואפל ' ' -:--J : T T ' : אצנע;תי ת;אמכtה .. : --: : :· ב;: i? ז~ח גכ~ 1 ה.ך, tt ~ח 7 ת;ך tt ;ר~ ס re ד;ש, יכזזt ttI;ו~~ף י~;לג;:~ תו~הי ~ד 'Q ~ת לgזז:;;:זtזq ר;~ה ך:ריא ~קןק.ת ~ל o/הי ~· . רpז~~ךR: ךסו ~לי ~7 ל.י סתקלה ך:I;ו~~בו ~ךס;ת ;:ז~יר i?ד~~ יק.ךכ;t :;ברידוהי ה~:;;נז:; ~ק ' ב ז?'גי ח;ךים :;בגוף ;:זך~ר;ן ך~~גס ~ל:ך במעטה הדברים שאשכח. -: :• ."' • T : -•• :--: W ךא ~גקה 7 :רז~י ~א;זגר = ~חוץ , ל~טח, ע;~.ךת ;:~רוזכ ~ל ;:זקיר;ת, :p מ; 7 ש;ן זכחול ~ל ~~יןה, ~ל ~ץP.ר ~דנ 'ך : ל . . . . . העצב הוא ךח;ב חד-סטרי. • : • -: :• :· T סקיר;ת זג~ח; . רי~ם רס re ;:זל ל~גי~ם =;:r נ;~חים מכונים את ך;ביהם ךי;רים . : .".. ·: . : -: זקחיא;ת .ם:~~ ~~זpר ~~~ךז:וי ,~W ה זזרי??ה tt ת ~ףאר;ן זק~ילה ר tt א· ת י w ה :רר~י~ה, אולי ~ז:;כדה ~רוזכ ,תך.~;ע~:; ל~טח, ~ל ;:זקיך;ת ~חוץ. במפרות הערבית •שירה אנטון שמאס : נולד בשנת 19 50 בכפר פסוטה שבג- ליל . הרומן ערבסקות )l 9Xo (, שנכתב במקורו בעברית, זכה להדים רבים בארץ ובעולם ותורגם לכמה לשונות אירופאיות. כתב שירים רבים בעברית (בחלקם פורסמו בעתרן 77(, אולם השירים המרב- אים כאן נכתבו במקורם בערבית ונכללו כקובץ השירים אסיר יקיצתי ושנתי , שראה אור בשנת גג הרעפים ינחת נואדי רגה Tא·qזך ת~ ;ל;ק' · -s ם גכזכת · ~דת~~ w::r זג:ם, ~W ה i?I;ו:ג;~~תi? ~גי ;:r ק'ר ~ל-ך . די ~ןאר;ן ך~ת;ן והחל;נ;ת יתמלטו מרחם הלילה ו;:זדממה נינינו הכפציר w ד-:ה לpז א:;ך :",'',''--:T ל;ק , קת א;יסה 7 ש;ן ז:;' T ז?יןה. ;:r ~הוקים ךז;כ~ל;גי re::r ~ה םי~;:ג;:;ס :p מ; ט q נ;ת רוזכ. הרננת י;צאת ובתחנה נ;תך;ת ממחט;ת מנ;פפ;ת ל~ת~ל;ת 6דו;Iנ:זq קרת. . 19 74 : : T : ' T חל;נ;ת הרננת נשארים. - ז -."'."'•:T• בערב העינים נ;סע;ת. הנדים על הנתפים. ה~לדות i.ו99.i ת ג;:~ב;: Wל.ת~ wי . רי-ס+ד.רש:," , . _ W ~ים i? ת;ך ~יקינו ךנ;~לים י.ליג;:קt ;:ז~יג:ם ~ל י.ליג;:קt ז:: ,בך.ד+~ ~ל ךכזךpז ;:זז:נז,כ~ח ז;ימו~ה ;:זז:נל.~ים דק~ה, ו i? ה;ורךים 7 ~ל.ח :p מ; ~ןנ; .7 :ןה ~ל ה??ן~ז:; לריק. .. לpז ןאן :ג;ך 7?~ ~ל.ך לי i? נ'זכ ,תוטוt;שז:; נ;~ע -ל~~ ;:r ~.ת: הוא ~ר~יש ב; ~'Q ~ול; ;:זל.ילי' ~~w ש :;ב~ךךקי ;:r ק.;ל 7 ·זכ~ש :;בלי o/. ה~ז;י;~ ~ל .ו "אש; . ן;מ~~ ד~.רר W ם~לח ~~W:ה נפי שאנחנו חשים את האהבה. ~ 9. רם ;ת'א~:ל~··= ~~ ו זגה-ד-~ז;יף ?:p מ; ~ת;ן :;בב:קר ~נוד' ~~מד האם אל"הים הרים את הסלם ~ל i? ~גכן דל~ך . ~ך 'Q בו יס;ע~~~ w ~לה .ל ל~זכי '".wם 7•• לכtנ וכעת י°בשו .. . . . T ••• _ ~לי w סב;א tpbT רי R ה ~ל ז:; . ןל.ת. ;:ז+דך~ה ~71:'1 סה זגסד :p זגי ~.ךז :;בי;ם לpזRןה . ס.ןל.ת ז:ו~סח ךה 9 גכ~~ה ך:ס;עב;:~~ i? ד~~ 197? ז:; W,ה~ ן~י~~ז:;ב;: tt ת ;:ז~זקנום ~ל o/ ~רי' ר 7tt ש~+דר:ה.ך . ~ס . ןר ~~ךע ~.רד 7 ~ד ג~ל:ך ת;:זקטנ; ~סד ;ך~ , קן ~ל Q י~ר;ס רpז~ יכ;:ב;: 9 .י 8 גלידן 134 נגיב מחפוז ~ .". ~נכ מערבית : ששון סומך ~11י נ 1י ו ~:יוי ~:יו ו' 1~ i ~1 המודרניזם בםפרו n הערבית םיפור לכתי לצד אבי כשאני נתלה ביד ימינו' אצתי כדי נזק, ללמד אותנו לקח. מה שברור הוא שהימים שבהם אפשר - להדביק את צעדיו הגדולים, בגדיי חדשים כולם : היה לסגת חלפו-עברו, ואין שיבה לגן העדן הביתי. אין לפנינו - הנעליים השחורות, חולצת הסינר הירוקה והתרבוש נגיב מחפוז : חתן פרס ברירה אלא להתאמץ' להיאבק ולהתאזר בסבלנות. מי שיכול לנצל נרכל לשנת 1988. הסיפור === האדום, אבל שמחתי בבגדים החדשים לא הייתה הזדמנות של ניצחון וחדורה בצוק העתים - ינצלה כלבבו . חצי-יממה הופיע כקונץ !!!!! !!!!! שלמה, שכן לא היה זה יום חג אלא היום הראשון הפעמון צלצל לאות סיום יום-הלימודים והיגע. המונים נדחקו שחר' אכזב, שהוא ספרר שבו אני מושלך אל בית-הספר . אמא עמדה מאחורי החלון' צופה היחיד של מחפוז שפורסם לעבר השער שנפתח בשנית. נפרדתי לשלום מידידיי ואוהביי' בתהלוכה הקטנה שלנו' ומדי פעם הפניתי ראשי לעברה כמבקש לאחר זכייתו כפרס . כקונץ ועברתי את הסף. הבטתי סביב ולא מצאתי את אבי כפי שהבטיח. שלושים סיפורים קצרים, ישועה. עברנו ברחוב בין-אלגנאין' בינות לשני שדות רחבים סרתי הצידה כדי להמתין לו. ציפייתי התארכה ללא הרעיל עד שאחד מהם ככר פורסם שבהם צמחו ירקות ושיחי צבר ועצי חינא ודקלים אחדים. אמרתי בעתרן 77 (הכיכר ובית שהחלטתי לבסוף לשוב הביתה בכוחות עצמי . משהתחלתי לצעוד הקפה). לאבי, נפעם : פגשתי איש בגיל העמידה, וברור היה לי למן המבט הראשון - למה לבית-ספר ? אני מבטיח לא לעשות שום צרות. שאני מכיר אותו . ניגש אליי מחייך . לחץ את ידי ואמר : צחק אבי ואמר :- הרבה זמן לא נפגשנו . מה שלומך ? - אני לא מעניש אותך. בית-הספר זה לא עונש. בית-הספר הוא אישרתי את דבריו במנוד ראש ושאלתי : בית-חרושת ההופך את הילדים לגברים שיש בהם תועלת. אתה - ומה שלומך אתה ? לא רוצה להיות כמו אבא והאחים שלך ?- עיניך הרואות. לא מי-יודע-מה. ישתבח אלוהים שבשמים. לא השתכנעתי . לא האמנתי שטובה כלשהי תצמח מעקירתי לחץ את ידי שנית והלך לו . פסעתי פסיעות מעטרת ונעצרתי כמרכה מביתי החם והשלכתי את תוך מבנה זה הניצב בסוף הרחוב הלם. אל-אלוהים ! היכן רחוב בין-אלגנאין ? לאן נעלם ? ומתי כמבצר אימתני' כולו אומר רצינות וקשיחות, חומותיו גבוהות. נקהלו על אדמתו כל ההמונים הללו ? וכיצד נערמו בשוליו תילי משהגענו אל השער הפתוח נשקפה החצר, רחבה, הומה מבנים האשפה האלה ? ולכאן נעלמו השדות שבשני הצדדים ? במקומם ובנות. אמר אבי : אני מוצא בנייני מידות, וברחובות שורצים ילדים ונערים, והחלל - תיכנס לבדך . תצטרף אליהם. תחייך קצת, תחייך . תשמש מלא המולת אימים. פה ושם עמדו קוסמים שהציגו את להטוטיהם דוגמה טובה. היססתי. הידקתי אצבעותיי על כף ידו אבל הוא ונשאר סלים שמהם הציצו נחשים למיניהם. והנה להקת נגנים דחף אותי קלות ואמר :- תהיה גבר . היום מתחילים החיים הצועדת ומכריזה בהמולתה על פתיחת קרקס, ולפניה מהדסים האמיתיים. בגמר הלימודים תמצא אותי מחכה לך כאן . ליצנים ומרימי משקולות. שורה של כלי-רכב, הנושאים חיילים צעדתי לי צעדים אחדים, אחר נעצרתי והבטתי. הבטתי ולא ראיתי. של ביטחון-פנים, עוברת בהדרת כבוד' ובלי חיפזון . מכונית מכבי אחר-כך הבטתי ופני הבנים והבנות נגלו לי . לא הכרתי ולו אחד האש מפעילה את צופר האזעקה אך אינה יודעת כיצד לפלס מהם. גם הם לא הכירו אותי . חשתי כזר' אובד . מבטים אחדים דרך כדי לכברת שרפה מתלקחת. קרב מתנהל בין נהג מונית הופנו אליי מתוך סקרנות כלשהי, וילד אחד ניגש אליי ושאל : לנוסע, ואילו אשת הנוסע זועקת לעזרה ואין מושיע. אל-אלוהים. "מי הביא אותך?". "אבא שלי", לחשתי. "אבא שלי מת", אמר אני נדהם. ראשי סחרחר עליי . דעתי נטרפת עליי . כיצד יכלו כל במלוא הפשטות. לא ידעתי מה לומר לו . הדברים האלה להתרחש בחצי יממה, בין שעת בוקר מוקדמת השער נסגר בחריקה צורמנית. אחדים פרצו בבכי. הפעמון צלצל. לשעת מעריב ? לבטח אמצא תשרנה בביתי, מפי אבי. אבל גברת אחת הגיעה ומאחוריה גברים אחדים. הגברים החלו לסדר היכן ביתי ? אינני רואה דבר מלבד בנייני-קומות והמוני אדם. אותנו שורות-שורות, והנה התארגנו היטב בחצר רחבת-ידיים פסעתי בחופזה עד שהגעתי להצטלבות הרחובות בין-אלגנאין זר המוקפת משלושה עבריה בנייני-קומות. מכל קומה נשקפה ואבר-ח'ודה. עליי לעבור את אבו-ח ' ודה כדי להגיע לסביבת גזוזטרה מקורה, מוארכת. הגברת אמרה : ביתי' אלא שזרם המכוניות אינו רוצה להיעצר . צופר מכונית - זהר ביתכם החדש. גם פה יש לכם אברת ר~מהרת. הכל כאן מכבי-האש הוסיף לילל בכל כוחו והרכב נע בצעדי צב. אמרתי מהנה ומרעיל : משחקים, לימוד רדת. נגבו את הדמעות וקבלו אתלעצמי : שתאכל האש לשבעה ! ומאוד הציקה לי השאלה : מתי החיים בעליצות. אוכל לעבור את הכביש סוף-סוף ? הוספתי להמתין זמן רב עד קיבלנו את הדין בכניעה, וכניעותנו הביאה אותנו לסף הרצייה. שניגש אליי נער העובד במגהצה שבצד המדרכה. הוא הושיט לי נשמרת נמשכו זר אל זו . מהרגעים הראשונים נטה לבי ידידות את ידו ואמר בדרך ארץ : לבנים אחדים, ואהב אחדות מהבנות. אז נדמה לי כי לחששותיי - תן לי להוביל אותך' סבא. • לא היה יסוד . כלל לא שיערתי שבית-הספר טומן בחובר את כל העושר הזה. שיחקנו במגוון משחקים. נדנדה, סרס-עץ וכדור. בחדר המרסיקה זימרנו זמר ראשון . נערכה בינינו לבין הלשון היכרות הראשונה. ראינו את כדרר הארץ מסתובב ומציג יבשות ומדינות. לעולם המדע נכנסנו ראשונה כאשר למדנו את ה~ספרים. קראו באוזנינו מדברי הבורא, על עולמו רגן-עדנו. אכלנו ארוחה טעימה וישנו מעט. התעוררנו כדי להמשיך את הידידות, האהבה, המשחק, החלום. לבסוף נפרשה הדרך כולה לפנינו, והנה אין היא כה מושלמת, כה נעימה כפי שדימינו . יש שפוקדות אותה סערות-רוח קלות אר אירועים בלתי צפויים, לכן נקראים אנו להיות דרוכים בכל-עת תמיד ולנהרג באורך רוח. אין זה משחק. התחרות יוצרת כאב וטינה ויש שהיא גורמת לחיכוכים של ממש. והגברת - כפי שהיא מחייכת לעתים, כן היא מקרירה פניה ונוזפת לעתים קרובות. רבות שומעים אנחנו איומים : להסב לנו נגיב מחפוז . ששוך סומך אדוניס (עלי אחמד (סעיד~"ב.ז תאווה מתקדמת ב~פות החומר ו~ ו~ קטעים מפואמה המודרניזם במפרות הערבית •שירה 1f הן R ןה Q :;כי~ים נ; q ת;ת t? מ Wמ:ם אדרניס (עלי אחמד סעיד) : מגדולי המחדשים בספרות מגוף ~ץ R רי??ה, מ~ wה?? ~9ס :;fת ~q ןיו. הערבית החדשה. משורר, חוקר והרגה דעות. דנול 1f ןה R ןה מ re ב;ת לpז ג~ז:זים סע;:;גךים ~ת;ך מ~ 7ג.לת בסוריה בשנת 1930, אך גלה מארצו באמצע שנות אלם והעלמות ש;של;ת q?r:וי~'הb ה- so רחי שנים רבות בכ- יידות, שם התבלט כמשורד מ~??צות T ~י.דיא;ל;~ית T ךמ Q9 דים ז;רןז;ת. * *(הוא R ןא ללש;ד ~W ה ךל fה~יו:r .ה~ה~ךזזו;וז:זיל 7 ז:ו~ש ::זך P. י סא;ק~אנ;ס ת;לךiג;: ;:זדו:;כי;גת [לאו דך Rא ~ryדpזקלpז מ 7 ~ת זק~א וזקלמ'ה (מ~לך] 2 הי~ד ~~קיר ~ת ;t? י q~יג;סי W ~ד:ד ל'א t? תו ? :P, י~י ~ w ז:ז.רי ~ת f ~;גי ת;כ;ב~:; ~ת;ך כ;: 7 ~י ד;שך~:; ? ~ין ~גור י~;ך~ך~ י א"לךrן הוא i? ~ןץ לpז הדיס;ת צפ;ת ? מ~ם :~ז?חו ז~~ f ה.;גי T~:;f ד א; ש:ךש rזק r:r ש ? מ~ם מז:ו~;ת מ f לוא;ת יכ;:;ת~ ;גלו ס;ף ס;ף ~ת י~יו:rד מ~ריסה ? ם~ז:; ~לי ~לזקק בתרדמה ולבגד באבדי ? האם עלי לעש ' ת מגרגרי לח;~ח:ס ·;~ים:ל.רא;ס~הל-', wס~ o ד~~כ;: w ח;ןה. ף;ס~~:~:~תו~~ז:; ? םמ~ ~לי לז?ש . ת גו;כי. ~ · ז:ו ~ w ק.ד 7? כ;נ; . ~· ת, ~מל.א ת~· י~;יד~~ :P, ד י ל ' א ל ' א ? ל'א, ~יד לי מ;ל.ךת 7i? ~י םי~~~ג; מז:נו;ו~רים ך;תךi ~ג~י מז?יןה. הלי~י יו:r;א,W ז?רי ~לי י ךש;ד ~גי ~ןב, ךש;~י י יו:rי~ ~ו;ולה א;סך i?Rf~ ~ל ~ןאד ס~ת מד.את, ו:;גזק t? ך ץ~;פ~ ~ת ת;~~ד ל:;גי לא משום שאת ההיכל י ל ' א משום שאת האב והאם w-י~~ ח;ל.ם ל~חק רל:;גכ ri_ ~ר ~לא. םושךi." וכמנהיג של קבוצת המ- שוררים המרדרניסטיים, שהתרכזו סביב הרבעון שער (שירה). לימים ייסד רבעו ן ספררותי-רעירני משלו - מראקף (עמדות). עבודת הדוקטורט שלו, שנכתבה באוניברסיטה הקתולית בביירות, היוותה ביקורת נועזת על ההיס- טררירגרפיה של הספרות והתרבות הערבית לתקן- פרחיה. מאז מלחמת לכנרן הוא חי ופועל נפריס. הראיון עם אדוניס נערך על-ידי הסופר המרוקאי חסונה אל-מצבאחי, ופורסם בכתב-העת אדכ רפן (ספרות ואמנות) המן- פיע בגרמניה . " T T T, לסר~ם ~ת קן~י ק · לרנ ~i, לרעד ,wוש~~~ ~ג~י :;כ~עש ת;נ;לו:r מול ו:rודסהןqז ~ו(ה ה~~~ ~~יד ז:י~~ע;.זכיו' לpז ס~ל ;j ים f ר י~~~ה Q ר ר~;ת~לד w י??ה מפ;ססת י~ךi מ w מ:ם ת~pז;נך ~ל ת;ך ~ךןת ס~ד??ה . 1f ~ז:ו~.קך ךא;ןגך t? סןש : ~ז;ר מגוף מ re דוי ??סי ך~ל גוף ןה ולpז~ _ק:;גי;ת מז:נ~.סק Wלזזי 9 ט;ך:ה. 3 f.די W ~:;גןא ~W ה יואןpז לה 7זז 9 ס~זכ :;ז:בי ,הס~וב~pזך ז;ר Wק P. ~י , נדי שאמציא חלל רחב ,~; לכל מ;ךא;תי ,""._ ד~ס:' Tw ~ו;ו~ג(ה tzזבךל_ -לי;:?ז q~י~ w רוול רלל~ת יז::דr :חף :ס~ד W ~ג~ה לז:זת'ך ~ת ע;ךק; לpז ד~~ f .די לךו;ת :ס~ד W~מל t?ל : מ" ך~ז:וד ·; ,"תך.ך 1f~g ~ד ~ר ךוק ~פור ~ל ד.רריש ;:זג;קס למות וז?~~ה ~ת ק:;גך; ~ק;לי . :ס~ד Wד ~ת · ץ~~ו;ו~ ל~ק i? ~דל ~יי~ל ו~~סי ~זקתל זז;יז:ו ~i?9 יד סורי :ס~ד w ~~לה ~ד~ז:וי דמד i? יד ~ת ~דם סראש;ד ל:;גנ;ת i? סדש זר.~~ 10 גליון 134 מערבית : ששון סומך כךת ?~q ;גתו' ?הr;ו1~ד. 'וי~~~~? Wא. R ~ם w; י;גה ~ם מ?א,~י סךשו~ה ס~ריר~ים הךז:זו;r~,קז:p מךם ך~~פ"ך ךור-r~ מ~~ש יסוגור-r IJ 'יי :ד~ז:יי ~נו ז;והים ם~~ ~ז:זת ךנולרים םי~~~ ן:בות, ך~ין לןק . דת המודרניזם ~. דר ~ד~ד w ~ז:ז~ה אותו . בםפרות הערבית יר-rעדי:דר-rספה הוא הורד ה 1 ה ז- :•-•:T :• -••:-: השיר • ס~ 9 גכד הוא ס~ Wה ס 1. את. והפנים הם ערפם של שמים. :ז- · .•· ז : ז ". ז- · :ד~ז:יי : ן~~ ~ז:זד ד~~~~לו W מי ~ג~י ס~ . דד א,זק,ד ץר.~~ . שלום ובדנה להיסטוריה ולפתפותיה או הךז:זו;r~:p א "~ק 1 א,ט~ס 9~7 גת ז;רשוקוסי . T, (~יר _ ךגכ~ד wמ n ול.ף ,ךr;ו:~ש .א~ w י דהינו מ~~י סדוז:ז ?( T א היה סכוי שאפגש את דיצ'דד ל:ב-אדיה לואיס ה 14 0 "."".": ~·~ או ~ל ~ i9 ל.א i"ד + • f •• : ל " T T ~;גל ~י a ~י זי~י wגי דא; · -~י כו~ב רו . קד או' קו.רא או ~סור 7 זוהי ,•• :P.ד . ךך זק,~ q גו סכו~:;גים ל~ש"ות f~ ~;גל a ~לץ סךיהי לד~~ד לי כו~~י- R ~:;גים ךל~שוסם גד לדך:קי fי~קtוש ~ךחובות ו:;נ Wי~~ ~ת ד~-ת~~ס R ת ס~נושות ~tp :;גיב לדסד ס~י~ה זק,~ין לו ד. i?. דת זק,~ך . 6 סן~יס ~ת ס~שו .רד ,Wוי~{! ך~ו;rהf בו f תוך סבג: R י ךהוא ב~ך~~ ו~ליו f תוך סל;לה ? • T iJ ~ם ן~יס אותו מ~~יד גבבו ~ל סאוד ה~~~ו לסךליק ~ת ס~ךם ? iJ ן~יס ~ין הו~:;כים ד:דוסיו ל~סרים כ~בוד סדוז:ז ?** **)f ??קום, ד~ךrכ מלכות, זק,:צוןת ז:זוד-ת~ךrט לו W ם סךמד ~לים הוא, קידות Wס f? ל.ט סזק~~ב אותם נמס כמעט כזיו ...9iד:י ·: ל w· ל ,ון' קישוט, ד~ד, ~9 ל זק,ל סו 9 תו' ל~ד W:P ס~ריד ורירים ~~סך f :;גים ז;וס W םמךם~נ;:~ך :p~"ע . .ךת) ןיpזס ~ז:זז f ~ס iJ ת~לכו ו~לה-פוד~ין ן~קו ן~:;גים זק,~ךבו םלטך!{ ~תוך ~ךןת 'םילpזס סיו W ם ז:ז 9 .רי-כךת סעו w ים ~ףא.די כ R :בוקיסם ס . ריקים · כד למדאשותם. סל R י~~~ · ם 'ם ~;r. מלךז;וה סל R ם חו?~ים ~ל ןזקבו ךס? R ם קוך~ים ~ת סדוךן ךה- gאד . סדג:;ע ס wwה ~w· ד ~רז 5ה fי~~ w ~ר ןא w ים םי~~ונו;r~ בגו f ~ל ה~~ מ~יב iJד~~ מוךאון נ;:~ל . רי 'ןיpזס ו;ג~~ד iJ זק~~ה ~-יג~ . ךץ' יר.ו;rיו;ז קול ד~ןמו וה,pזמ סזו~ה ~ד~? R ה ומבגו, ך~~ ד"ב~~ עולם ל;גן ,ה! י~~ זקגופו ס~בו~ה ו~עונו ד~ךpזס? ~ין ~~ . רש f ~לים ס~אות ז;וסעולם אוד iJ ~א ז;ו~~ד לו ? 'ז:ז~:;גים ז:ז~:;גים . אי~~~ ~הי R ה ~.?. ס.ןת יל.קז~~ " ה ~ת מוהי ךפו~??ה ן:;~,קז ~ז:זנ"ך ~ת ז:ז~י . ~ך ??~אהי ~ת י~~~ -ן~ n וךין לעט"ת ערפל' לצפות :בהנאה :בכלבים הטורפים שדי-נשים 1 1 מרץ 1991 שיחה עם המשורר אדונים l .נ .J~ י:ן( s ~ זמן דלילי זמן מעובה ן~ המודרניזם בםפרוח הערכית ואתי את שירך האחרון ) תאווה אדמות. כשאיש המערב מביא להשמדתו מהעריצות הקיסרית, רבין הגלות wבח • ראיון - המתקדמת כמפות החומר), העצמית דרך המצאותיו • הפגע חל על מתנסים עתה המשכילים הערביים ?. איני סבור כך • וזאת מסיבה עיקרית אחת 11 השואב את השראתו מאווירת האנושות כולה. אני מאמין • כי ישנם סוגים רבים של המערב. גם אם "מערב" זה הוא - המשכילים הרוסיים במאה ה 19-היו פאריס, חב.tז' עברת להגתורר לאחר אויביי הריהו בו בזמן פניי האחרות. מעין מודעים לבעייתם וחיו אותה לעומקה שחות ממושכת בביירות. בשיר זח המשך שלי. המערב של הולדרלין. ניטשה. בתהייה ובדאגה. ברם המשכילים הערביים קיימים רעיונות חדשים ומגוונים . אינם גולים • לעניות דעתי • אלא מ+,וין-גולים . דמנו ובודלייר אינו המערב הפוליטי ואינו ביניהם משכו את תשומת לבי אלו המערב הטכנולוגי. אני סבור. כי כיוצר למה כוונתך? החופנים את היחס הרווח של המשכיל ערבי אני יוצר ברית עמוקה עם ויטמן • הם חיים את מצב הגלות באופן מדומה. הערבי כלפי המערב. אנו רגילים לכך' דמנו. ארגו אלן פר. בודלייר ואחרים קרי • הם יכולים להגיד גם בארצם את מה שהאחרון חושש מהמערב, ולפיכך הוא כנגד המשטר המערבי המודרני • המושתת שהם אומרים בחוץ . דוחה אותו וחוסם את כל הפתחים בפני על אידיאולוגיה של דומיננטיות. גזל • כל דבר הבא ממנו' או שהוא מחקה אימפריאליזם וכפיפות. אנו היוצרים, בכל האם אני מבין מדבריך' כי בקרב אותו ללא שמץ של יצירתיות ומציית מקום בעולם באים כולנו בברית עמוקה. המשטרים הערביים כיום אין רדיפה לו באופן עיוור . והנח אתה מאמץ שבה אין מקום לגבולות גיאוגרפיים או במרבן המעשי של חמלה ? עמדה ביקורתית כלפי המערב ומנחל לחסידי הדיכוטומיה מזרח/מערב. באשר בוא לא נדבר על מצבים יוצאי דופן • לחלק השני של הערתך. אני סבור. כי עימו דו-שיח מודע ומאופק, כמו אומר שהם ספורים. כמדומני. ראה יחד עימי לאור השואות שחווה העולם הערבי. ברי לו : אני מבין ארתך מבפנים ויודע את מהו מצבם של כל הפרסומים. כתבי-העת הוא שהפוליטיקה והאידיאולוגיות. על סודותיך . לכן' איני חושש לומר לך את והעיתונים היוצאים בגולה. מרביתם. היה הסיסמאות השונות שהן נושאות, הפכו סמוך ובטוח. מופצים ונמכרים במדינות מחשבותיי. למחלות חמורות שהשחיתו את האדם. עמדה זו שלי אינה חדשה וכלל אינה ערב. תן לי שם של כתב-עת ערבי אחד הרסו את הערכים והפיצו כיעור ותוגה בכל שואבת השראה משהותי בפאריס. הבעתי המוחרם בכל ארצות ערב. מקום. עמדה זו מאז 1965. ספרי חכמה אין אף כתב-עת כזה. והאספקלריות (ספר שירה). שיצא בביירות אתה אומד' כי היוצר חאמיתי "גולח" טוב. תן לי שמות של משכילים ערביים בשנת 1968. מצביע ברורות על חריגה כל הזמן. אבל, אני חושב שח"גלות" שאינם קשורים במשטר יוצרים ופוריים מעבר ליחס שעליו הצבעת בשאלתך . שאתה חי נח עתה מצטיידת כאורח שובח ערבי כלשהו? הוא מחסל את בעייתיות מזרח/מערב. מח"גלות" שבח בחרת כאשר עזבת את תוך עיון מחודש בתפישתנו את המערב. מולדתך' סוריה, בשנות החמישים. מח איני מכיד . ישבר מיעוט מזערי . במחקרים תיאורטיים שפרסמתי אמרתי י כי כלומר, מיעוט שולי זה. המפוזר פה ושם, העניקה לך ח "גלות" החדשה הזאת ? המערב היכר קונספציה פוליטית יותר מאשר אינו מהווה כוח היכול להקים פרוייקט • גם השיר שהצבעת עליו בהתחלה הוא תפישה פילוסופית. רעיונית ואידיאולוגית. אם הוא עומד בניגוד לפרוייקטים אחרים. התשובה הא מיתית לשאלתך . קשה לי במובן זה בלבד אני אומר. כי המשכילים כאשר אנו מתעמקים בסוגייה האנושית לענות בפרוזה על מצב המתיחות הנמשך הערביים חינם מעין-מגורשים. אין פירוש אנו מוצאים. כי המערב והמזרח חד אצלי ואני חש • כי השיר הזה עדיין לא הדבר שאיננו ניצבים בפני קשיים מרובים המה. בשיר שאליו התייחסת אני אומר : הושלם. בארצותינו • אך אני סבור • כי אנו הופכים "i? ןןח וזג~ןב ז 5סי רpז~i? ז-ו;ך ז;ך?! 5 כפס". עם זאת. תחושות ואינטואיציות מח משמערתם של המעגלים שעליהם את הגולה למולדתנו .בקלות-מה אלו העמיקו. ללא ספק, עקב ביקוריי אתה אומר בשיר כי חם ם"חונקי סימוכין לדבריך ניתן לראות בכך התכופים בארצות אירופה, ובייחוד בצרפת. אותך" ? שהאינטליגנציה הרוסית במאח 19- וזו הן העמיקו כתוצאה משהותי האחרונה אני אומר "ה!?נים ~ר :;ולי ך;:זחוץ ~ינ; הגרמנית בתקופה הנאצית הצליחו בפאריס, עקב התנאים הקשים העוברים על זP."לי". הפנים הוא מולדתי והחוץ הוא שתיהן ליצור ולהעשיר את המורשת לבנון ועקב התחככותי היומיומית. לאור כל ארץ אחרת. הבעיה שלי י האישית. האנושית ביצירות גדולות. לעומתם, ה"גלות" הזאת. במציאות החדשה שאותה אינה במקום. המקום אינו תשובה. בכל "חגלות" של האינטליגנציה הערבית אני חי - ואני שם את המלה "גלות" מקום בו אהיה. אפילו אם אחיה במדינה היא, לפי דעתי, עקדה. במדכאות מכיוון שאני סבור • כי האמן הכי דמוקרטית. לא אמצא תשובה נחרצת האמיתי והשורשי גולה בכל מקום שבו וסופית לבעיותיי האנושיות העמוקות. אנו גם זה נכון . מצב "הגלות" של המשכילים הוא נמצא. משלים את עצמנו כאשר אנו עוזבים הערביים לא העניק להם עד כה מצבים של מתיחות גבוהה. הנותנת להם לגיטימציה את הארצות הדיקטטוריות שלנו • בחושכנו בשיר חברון ישנה התייחסות אל שנמצא פיתרון לבעיותינו במקומות אחרים. ל"גלות". אם תקרא את יצירתם תמצא המערב, הנמצא בצל האירם של השראה זה נכון רק על פני השטח. ברם, כאשר שהיא מרוקנת מתוכן • שטחית ונדושה. הגרעינית, ואל המזרח, שאותו מ~לרת אנו מפליגים אל תרככי הגורל האנושי אנו אני קובע חד-משמעית. כי אין כאן מעבר מחלות חמודות כמו מחלת הפוליטיקה איכותי כלשהו ביצירתם כשהם ב"גלות" מוצאים. כי אין לסברה מעין זו כל ביסוס ומחלת חאידיארלוגיות. והיא נאיבית ושטחית. שעליה הם מדברים. אני משורר המאמין באנושות במובן הרחב שלה. חרף היותי קשור בגורלו של האדם האם אינך מוצא דמיון בין חגלות שבח האם מצב "הגלות" המוקצן חזה חרא הערבי אני סבור, כי האדם. ללא הבדלי צבע חיו והתנסו המשכילים הדמוקרטיים אשד גדם לך לכתוב את השיר ? 12 הרוסיים במהלך המאה ח 19-' בברחם כן . נוכחותי בפאריס היא מקרית וארעית. ומין • הוא האוצר הנפלא והיפה ביותר עלי גויון 134 פאריס לא השפיעה עליי כמולדת חדשה, אלא אפשרה לי שהות בטוחה. בפאריס אני לא שומע פצצות, איני יורד למקלטים ולא מלווה אותי התחושה, שהשתלטה עליי במהלך מלחמת האזרחים בלבנון' שאסור לי למות לחינם. מעבר לכך לא העניקה לי פאריס שום דבר . שאל~~רי בא אליי מאי שם ודורש בשלומי . אני חש שהוא והיוצרים הערביים הגדולים האחרים איכם באים אליי מן העבר אלא מן הרגע שאותו אני חי . הם חיים בתוכי ונושאים עמי את כאבי הרגע שאותו אני חי. תרגמה : ערכה רהרי-רוירוביץ' אדם-נחדיים, ארץ הנילוס, קרגתו ועור . בשיר הארוך שלך' שקיבל את השראתו מביקוד בתימן' אנו חשים שאתה עושה מסע בזמן ומנחל רו-שיח עם חתרנויות הקדומות חללו' שנכחדו מן העולם . איני מאמין שישנה התחלה מוחלטת אחת. IJ ~1 ~ מתי התחיל השיר חזה להתרקם בתוכך ? מזה זמן רב. השיר מבחינתי הוא הבזק באופק. מאז התחלתי בתרגום ההבזק הזה, אם ניתן לומר זאת כך' לצורה של ספרי הולך הניצוץ ומתפשט וממשיך לגדול ולגדול, עד שאני מרגיש כמי שחדר לאופק שאינו יודע כיצד יסתיים. מזה זמן רב אני רגיל לכתוב את שיריי בניחותא ולא להיגרר אחר השאון הפשוט המשתלט עליי בהתחלה . כעת אני מתחיל לכתוב את שיריי כאשר הופך גופי להר-געש, ולכן איני מרבה לכתוב שירה. כפי שדחית את התזה מזדחומערב בשיר דלעיל' כך גם דחית את חלוקת הזמן לעבר' חווה ועתיד' ולכן הזמן אצלך חרא מעגלי' ואינו קו ישר כפי שחרא מצטייד בחשיבתם של מרבית המשכילים הערביים. האם פירוש הדבר שאתה קראת תיגר על היחס של המשכיל הערבי כלפי הזמן ? הזמן של היצירה ככלל עומד בניגוד לזמן המתימאטי ולזמן המדעי, שחינם אופקיים. תיאוריה רודפת תיאוריה והמדע סותר את עצמו. ברם, הזמן היצירתי הוא זמן א~כי ומכאן שהוא זמן מעגלי . אני חושב, כי דגה שאר, לדוגמה, הנוי ז;נישר ואחרים חי~ם באותה תקופת זמן עם אבו-תמאס, (משורר ערבי בן המאה ה 9-(, עם הומירוס, עם דאכ~ה ועם מ~~ט שראן (שודד מופקר, בן התקופה הפרה-אסלאמית, שכתב שירה). זמן היצירה הוא אחד גם אם המקום שוכה, כיוון שזהו זמן החודר לעומק והוא לא אופקיי זהו זמן אנכי ולא קווי . ניתן להגדיר את הקשר שלי עם הזמן הערבי באופן הבא :זמן זה הוא בן 2000 שכה, אלא שאני סבור, כי הזמן הזה עדיין לא החל. הוא עבר אבל בה בעת הוא הווה ומתחדש כל הזמן . הזמן בתפישתי הוא זמן טעון הבא והולך, משתכה ומתחדש. כלומד' אתה נגד מי שמקטלגים את היוצרים הערביים דיאכרונית. אלו מקטלגים את המשודדים המנודים (אלשעדאא' אלצעאלינכ), את אלמעדי (משודד ערבי, בן חמאה ח 10-( אלתוחידי' (סופד ערבי בן חמאה ה- 11( אל~נ:וגבני, (משודר ערבי בן חמאה ח 10-( ~ל~;בדי (סופד מיסטי ערבי, בן חמאה ח 10-( ואחרים וחופנים אותם למונומנטים קפואים. אתה, לעומת זאת, אומר' כי כל אלח ממשיכים ללוות אותך ואת היוצרים האותנטיים האחרים. היצירה לדי;י היא ים שמתגעש תמיד ואינו שוקט לרגע. הוא קיים כל עוד אתה קיים. אותו "הגל המרעיד את מותניו מאז ימי טרויה" (סאן ג'ון פרס). כל יום אני מרגיש בעיה נוספת היא בעיית חשפה. מדוע אתה מלין תמיד על חשפה ולמה אתה חש תמיד שאתה סובל מחשפה' למרות שאתה שולט נח ומכיד ארתח על כוריה ? כל שיר מבחינתי אינו רק שאלה המוצגת לעולם אלא גם שאלה המוצגת בפכי השפה עצמה, כלומר, בפכי הכלי שהעביר את השיר הזה. השירה, מבחינתי, היא שאלה שאני מציג בפכי העכלם 1האדם 1 הטבע, בפכי עצמי וגם בפכי השפה הספונה בתוכי ושאיחה אני בא במגע יומיומי רצוף. מבחינה זו אני סובל מן השפה. כלומר, כפי שאני מכסה ליצור בכל שיר "עולם" שוכה, כך אני מכסה, בו זמנית, ליצור שפה שוכה שתעביר את תחושותיי ומחשבותיי המתחדשות בהתמדה. השאלה שאני שואל את עצמי בקשר לשפה דומה לשאלה שאני שואל את עצמי בקשר לעולם. בכתבי הביקורת הערביים המודרניים והישנים קיים קיטלוג כמעט שרירותי . דוב ההיסטוריונים והמבקרים הספרותיים מדברים על "תקופות" ספרותיות, מבדילים ביניהן ומנסים ככל האפשר להבליט את נקודות השוני שלחן. הקיטלוג חמ~ר לגבי כל דבר • ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מתייחס לספרות, לאמנויות ולשירה. אנו טועים מאוד שעה שאנו מחלקים את ההיסטוריה של הספרות הערבית לשלבים שונים. נראה לי • כי הסיבה לתופעה זו היא שלא קמה אצלנו תנועה היסטורית, שתציג את ההיסטוריה של השירה והאומנות מבפכים. תנועה מעין זו תוכל להבהיר, לדוגמה, כיצד התפתחה לשון השירה לאורך התקופות, כיצד התפתח הקשר של המשורר אל הדברים סביבו וכיצד התפתחה הרגישות מתוך התפתחות השפה. איני דוגל בביקורת המחלקת את הספרות והשירה לזרמים ואומרת למשל : ישכם זרמים ריאליסטיים, סימבוליים וסוריאליסטיים וכן הלאה. אלו הן הערכות בסגנון של בית-ספר ; אין להם ערך בעיניי והן מכוונות מלכתחילה לברוח מן ההתמודדות עם הבעיות האמיתיות ולכסות על הבורות וחוסר היכולת. בעיניי • שירה גדולה איכה סימבולית, ריאליסטית, מהפכנית או סוריאליסטית, אלא מכילה הכל בו זמנית. מיון המשוררים והיוצרים ככלל הוא כחלתם של חובבי הספרות והמבקרים ההדיוטות. קח כל משורר גדול - אני בטוח שלא תוכל למיין אותו . המשורר הבינוני הוא היחיד הכיתן למיון . אנו הערבים, רגילים להתחיל את כתיבת ההיסטוריה הערבית מהופעת ח~סלאם. לעתים קרובות אנו נוטים, שלא להזכיר את חציוויליזציות הגדולות שידעו אנו חיים מזיכרון אינסופי החודר דרך הזמן . בזיכרון זה קיימים אלמנטים מתים וחיים. ההיסטוריה הערבית איכה מתחילה עם הופעת האסלאם אלא הרבה לפכי כן . השפה הערבית עצמה לא הופיע כך סתם, אלא טיפחה מורשת שקדמה לה. הקוראן עצמו מציג דוגמה חיה לעניין זה, ואני סבור שאנו חייבים לחקור באחד הימים סוגייה חשובה זו י שלפיה הקוראן הוא תמצית תרבותית של תרבויות קדומות, שהופיעו לפניו . אני חושב, שלמחקר מעין זה תהיה השלכה חשובה במישור התרבותי . לדעתי' השפה הערבית חובקת את ההיסטוריה האנושית כולה, וזהו סוד כוחה וסוד הישרדותה. לצד תרבות השפה ישנה גם תרבות הגוף. גם היא קשורה לאדמה ולטבע ואין לה התחלה או סוף. על-כן • אני חש שגופי מתייחד עם הגוף הראשון שכברא עלי אדמות. אדונים הוא משודד השואל ללא חדף. חרא שואל את עצמו' את תקופתו' את ההיסטוריה של אומתו' ואת חתרנויות האחדות, ובתוך כך את חתרנות הערבית המודרנית. אצל מרבית המשודדים הערביים האחדים השאלה כמעט ואינה קיימת. מחי חסינה לכך ? הסיבה לכך • לדעתיי חיכה ההשפעה המזיקה של האידיאולוגיות, אשר השתלטו על התרבות הערבית ואפילו על רגשותיהם ותחושותיהם של הערבים. התרבויות המודרניזם ו ראיון• קטעים מראיון שנערך בעיר ובאט שבמרוקו על ידי חסונה אלמצבאחי, ופורסם בכתב העת פכר ופן' היוצא לאור בגרמניה. אדוניס הוא שמו הספרותי של עלי אחמד סעיד, משורר והוגה דעות סורו- לבנוני חשוב, יל יד ()1<) _1. 13 מרץ 1991 ~ו ~ו המודרניזם בםפרות הערביח .ראיון 14 גלידן 134 המתבססות על אידיאולוגיות סבורות, שיש להן בעל~ת על התשובות הסופיות לכל דבר • ולכן אינן שואלות, אלא רק משיבות. אני סבור, כי הבעיה אינה בתשובות אלא בדרך הצגת השאלות בפני העולם. ושוב, הכוח האמיתי של האדם אינו בנתינת תשובות מוכנות אלא בהצגת השאלות. הבעיה התרבותית החשובה ביותר • שאנו הערבים סובלים ממנה, היא היעדר שאלות. כל תרבות שנעדרות ממנה השאלות הגדולות חינה תרבות מתה. לעתים י אני קורא שיר ערבי ואני יודע למן חשודה הראשונה כיצד יסתיים. מרבית המשוררים היום . כותבים שיר אחד . אני חש שחם עושים זאת לא למען השירה אלא למטרות אחרות, שאין לחן כל נגיעה ליצירה : שירת אקטואליה, שירי מרד, ביקורת כנגד המשטרים הקיימים י שירים המזדהים עם המהפכה הפלסטינית וכן חלאה. חרף העובדה שהעולם הערבי חי את חוויית אי-הנחת הראשונה בהיסטוריה המודרנית, הרי המשורר הערבי נראה שלו ובטוח בעצמו. וזה מהווה לדידי סימן של מוות - ואני חושש לומר את המלה - מ;ת האדם עצמו. אני חושש לומר, כי האדם הערבי הולך ומת כאדם המודע לקיומו • המודע לאחריותו כלפי העולם הזה והמבין כי עליו להשתתף בעיצוב העולם. זהו יאוש מוחלט ? מבחינה יצירתית המשורר לא יכול להיות מיואש. כבר אמרתי קודם לכן . כי כדי שאכן נוכל לחוות את האור, עלינו לחוות את החושך . היוצר הא מיתי הוא אופטימי • אפילו אם הוא נראה מיואש. אני חוזר שוב לנושא חשפה. אתה אומר באחד משיריך : "סרוזכ חיא . ::זןשון ע;~; ךסאור הוא ןשון ע~~ז::"חס~ז:: - מה פירוש חובר ? האור הוא לשון המבע הצחה. כוונתי בכך שהאור, מעצם שמו, מבהיר ומאיר. ומבחינה זו הוא דומה לשפה הספרותית, שהיא היחידה שיכולה להביע את האדם ואת האינטואיציות שלו - וזה מה שאנו הערבים חושבים. השפה המדוברת, לעומת זאת, היא עבורי כמו רוח רבת דקויות. ~תים היא דוחה, ~תים נוקשה, עתים היא קרה או חמה ועתים היא שלווה ונעימה. הרוח מסמלת את העולם על הגיוון • ריבוי ה . פנים והמוביליות שלו . השפה המדוברת נושאת את המשמעויות העמוקות ביותר של האדם, שכן הוא חולם, מגדף ומנהל את חיי היומיום שלו באמצעותה. מבחינה זו היא כמו הרוח . לכן אני סבור • כי רוח השפה המדוברת חייבת לשרות בכל שפה ספרותית. "ך~.זכ;ח שמך י ~ך~לי ס~ר~י . זק~ךן ~סח שו~ב כרזכ לחנוק ~!;נילו את ס~ריר ?" האם פירוש חובר שהמציאות הערבית היא עצמה בבחינת קנוניה נגד היוצר ? אני מדבר כאן על המציאות במשמעותה החברתית והפוליטית. אני סבור • כי מציאות זו חייבת להשתנות, וכי המבנים והיסודות שלה חייבים לקרוס כדי שהיוצר יוכל לנשום בחופשיות. הדרישה לקיום משטרים דמוקרטיים בעולם הערבי אינה מספקת. זאת, כיוון שדמוקרטיות מעין אלו חייבות להתבסס על האספקט האנושי • המכיר באופן עקרוני בעובדה שהניגוד הוא פן של ה'אני' וכי 'האחר' הכרחי לקיום ה'אני'. וזה, לדעתי, לא הושג עד כה במבנה התודעה הערבי . כך . הממסד הדתי מלכתחילה אינו בנוי להכרה ב'אסר', אלא אם כן הוא nק~; אותו בתוכו . אם מבנה זה לא ישתנה, החברה הערבית לא תוכל לפסוע קדימה ולא תוכל לצמוח אצלנו דמוקרטיה. אני אומר • כי הציוויליזציה הערבית לא התפתחה בעבר • אלא רק ברגעים שבהם הכרנו ב'אחר' כאחר • כיבדנו אותו והערכנו את ייחודיותו . האם מבנח זה יכול לקרוס בתנאים הנוכחיים ? לא. בשום פנים ואופן . ולכן • חייבים ץלפרו את המצב הקיים, דבר הדורש, כמובן. מאבק ארוך וקשה, שאין מנוס ממנו. הריסת המבנה הזה לא תושג באמצעות מהפכה כלכלית או מהפכה פוליטית בלבד . אין מנוס ממהפכה תרבותית תישרוLזי שתזעזע את החברות שלנו מן היסוד ותשנה את היחס של האדם הערבי כלפי העולם, האובייקטים ו'האחר'. האם אינך סבורי כמוניי שטקסט היצירה הערבית, ובתוך כך הטקסט הקורא להשתחררות ולמודרניזם, אינו מצליח עד נח לחדור דרך המציאות שעליה אתה מדבר? אם מה שרציס היה להעריך את היצירה הערבית ברמה זו . אני יכול לומר לך • שאני מוצא אותה, למרבה הצער, רדודה מאוד . היצירה הערבית המודרנית כולה סבלה מבעיות הקשורות בשחרור פוליטי ובשחרור חברתי ואלו בעיות שטחיות, שכן לשחרור אין משמעות כל עוד אינו מסתמך על שחרור נקודת המבט והאינטואיציות הערביות הבסיסיות, קרי • יצירה והמצאה של כללים חדשים לחיים וליחסים שלנו עם האחר, עם העולם, עם עצמנו וגם עם שפתנו. האין משמעות חובר שכל בסירנות החידוש והתחייה שחווינו בתקופה המודרנית חיו אשליה וחזון תעתועים ? כן . זה נכון . והר~יה לכך היא, שאנו חווים כיום את התבוסה האחרונה או את השלב האחרון בתבוסה המתמשכת : תבוסת הבסיס הרעיוני של מה שמכונה תקופת התקומה ("אל-נהרה"). הצבעתי על כך שוב ושוב. אני אולי הראשון שהצביע על כך. שמה שמכונה "תקומה" אינו אלא הנצחת ההתדרדרות, וכי מה שכינינו התדרדרות כמישור הספרותי היה תקומה אמיתית. מה שאנו מכנים היום "שירת תקופת השקיעה" (ימי הביניים המאוחרים) היא, למעשה, שירת התקומה האמיתית והמבטיחה. שכן. היא יצרה שפה חדשה ודרך התמודדות חדשה. לעומת זאת, שירת התקומה ;iw ה אל המודלים. החיקוי, ונטתה לזניחת החדש ואימוץ הסגנונות הישנים. מבחינה זו אהמר שוקי (משורר מצרי בולט שיצר בסוף המאה ה 19- וראשית ה 20-( הוא המשורר הראשון שייסד את שירת הירידה. אל מול מציאות עגומה זו מאבדת חמולות את הצביון החומרי שלח וחופנת למשחו אחר . כך אתה אומר : "~ין לי מולךת ~ך;ד םי~~~ ~לח המתארות מאגזפי השירה" . T • אי T: 7 ה מלל :-~טבמ;,:- אני מתכוון לכך שהיום השירה בעולם הערבי רק היא יכולה לראות את מה שהיא מדברת עליו, לפרוץ את המסך המעובה ולשרטט את המפה של התקופה הערבית החדשה. מולדתי, במשמעות זו • שוכנת בחזונות הפואטיים הללו . מולדתי היא השירה הן; . מה פירושו של בית השיר הבא : "האם אפז-וה את אלגזאלי שיאיר את מ,ח, ~אורו w ל -~~~wח ?"".T <אלגזאלי הוא פילוסוף . ותאולוג ערבי חשוב שחי כמאח ח- 1s(. כבר אמרתי, כי היוצרים הגדולים יוצרים ביניהם ברית בכך שהם מתעלמים ממולדתם ומתקופת הזמן שבה הם חיים. היוצרים הגדולים יוצרים אחדות של משמעות ודאגה ליקום ויש להם מולדת אחת. האם פירוש חובר שאתה חולם על הופעת ניטשה ערבי ? כן . בשבילי ניטשה מייצג אידיאל תרבותי • מכיוון שהוא זיעזע את היסודות התרבותיים האירופאיים, הנוצרים-יהודיים, והעניק אופקים חדשים לשאלת הגורל והקיום בעת ובעונה אחת. לכן • התרבות הערבית זקוקה, לדעתי, ליוצר בסדר גודל כזה שיזעזע את היסודות המוצקים, יעורר אותם מקפאונם ויפתח אופקים חדשים במסגרת ייחודיות התרבות ובעיותיה האישיות. ברגע מסוים נזקקת השירה למקורות רחוקים כדי להשיג רוח חדשה. לדוגמה, אנו רואים י כי משוררי המערב בתחילת חמאה, וליתר דיוק עזרא פאונ,ו פנו אל השירה הסינית והיפנית ואל האפוסים הקדומים ואפילו אל המורשת שבעל- פח במגמה להביא לפיתוח השירה . אתה מראשי הקוראים לחידוש בעולם הערבי . מחם בראייתך חמקורות חסודיים והרחוקים שמחם יכולים המשוררים לשאוב על-מנת לשנות את חזונם הפיוטי? אני סבור • כי המשורר הערבי צריך • ראשית כל . לקרוא את מורשתו הפיוטית. שמתי לב לכך שרבים מבין אלה הקוראים אצלנו לחידוש סבורים, כי לא צריך לקרוא את השירה הקדומה ! ושעה שאני מדבר על המורשת אני לא מתכוון לשירה בלבד אלא גם לפרוזה. המשורר החדשן צריך להיות בקיא באופן מעשי בכל זה בצורה טובה ולקרוא בכוונה רבה את המורשת המיסטית האסלאמית, כתבי ההיסטוריונים הערבים, 1 את הגיאוגרפים ואנשי המסעות. אני יכול ספרות בעלת חשיבות ולהיפר . ישנם מאור- זה היה באמצע שנות הארבעים. הייתי לפסוק כמעט נחרצות, כי אף אחד מאלה ערת קטנים מארד שהניבו יצירה עצומה. בבית-הספר ובאותו יום מצאנו רשימה של הזועקים כל הזמן והדורשים חידוש לא המשורר אינו כותב רק על מלחמרת, הרס, תלמידים שסולקו . שאלתי לסיבת הסילוק 1~ עשה זאת. בהמשךי המשורר החדשן צריך הרג וקיפוח. הוא כותב גם על הנמלה, על ובעגתי שהם חברים במפלגה -הלאומית לקרוא את הטקסטים המכילים את מכלול הפרח, על החיוך, על הציפור רעל דברים הסורית-הסוציאליסטית, רכי הם הפגינו נגד ו ~ הבעיות שבפניהן עומד האדם, כמו אפוס קטנים ופשוטים. לגודל האירוע אין כלל שרידי הכיבוש הצרפתי . מיד אספתי מספר גלגמש ומספר אפוסים שומריים ובבליים קשר לגודל יצירת האמנות. באשר לשאלה, חברים ואמרתי להם : מרגע זה אנחנו המודרניזם אחרים, אשר טמנו בחובם את זרעי ההגות מדוע לא הניבו המאורעות הגדולים שחררה חברים במפלגח הזר . כך ובלי שאעיין היוונית. כמו כן • עליו לקרוא את ספרי הדת כםפרות הערכית העולם הערבי יצירה חשובה, נראה, כי בפרסומים של המפלגה הנ"ל אר בכל וכמובן את הספרות הפרעונית והיוונית הדבר קשור בדברים עליהם דיברנו קודם דבר אחר הקשור בה. לפני-כן י הייתיראיון• ואחר-כך ירכל לקרוא את הספרות לכן . עם זאת, אני אומר שהשירה הערבית מוקף בידידים מהמפלגה הקומוניסטית, האירופית. זאת כיורן שאם ננתח ספררת זר המודרנית חינה המאורעות אותם חורינו אלא שאני בשרם אופן לא הצטרפתי לשר- לעומק נמצא, כי היא תמצית ההשתקעות או ואני לא נרתע מלומר, כי שירה זר חינה ררתיה. אולי הסיבה להצטרפותי לשוררת ההפלגה בספרויות שהצבעתי עליהן . אי ברמה של השירה העולמית ועשויה לנסרק המפלגה הלאומית-הסורית נבעה מתחרשת לכך • החדשן האמיתי צריך להתחיל מן מעל השירה המעכבית של התקופה. ישנם הסולידריות העמוקה עם אותם תלמידים המקררות הראשונים ולא להתחיל את דרכו שירים אצל בדר שאבכד אלסיאב, (משורר שסולקו. במפלגה זר נשארתי עד שנת מהסוף. אני מרשה לעצמי להרחיק לכת עיראקי, 1964-1927(, לדוגמה, שלא ניתן 1958. באותה תקופה נוכחתי שאיני יכול מעבר לכך ולומר • כי הספרות האירופית למצוא שכמרתם באף שירה מודרנית אחרת. להיות פעיל אידיארלרגי . כך החלטתי לח- העמוקה ביותר היא זר המגיעה מן המזרח אנו מקפחים את עצמנו מארד . אני סבורי דול מפעילות מפלגתית ופוליטית ופניתי התרבותי הזה. במלים אחרות, אני אומר, כי כי בקרב הערבים יש כיום משוררים בקנה לכתיבה ולעיתונות. הספרות האירופית העמוקה ביותר היא זר מידה עולמי. שמרדה באירופאיות של אירופה. קח את אנו יודעים' שנולדת בכפר סורי ולאחר חאם אתה סבור עכשיו' כי הצטרפות היוצרים האירופאיים הגדולים : ניטשה, מכן בחרת לחיות בלבנון . מתי עברת למפלגות ולארגונים פוליטיים אינה גתה, הרלדרלין • דמנו ואחרים ואז תמצא לביירות בפעם הראשונה ? תורמת למשכיל וליוצר ? בעזבונם משהר מן המזרח הזה שעליו האמן חייב לעבוד בניתוק מוחלט ממפלגות דיברתי. עברתי אליה בשנת 1956, אבל הכרתי ארתה ערד קודם לכן וביקרתי בה בראשית שנות וארגונים פוליטיים, אבל זה לא אומר כאשר קראתי את ספר השירים האחרון החמישים. באותה תקופה הייתה ביירות שהוא מתנתק מדאגות עמו אר שאינו נוקט שלך' המצוד' חשתיי כי המצור אינו מבחינתנו, הסורים, כמר כל עיר סורית עמדות נגד קיפוח ועריצות. על היוצר מצור על עיר אלא הוא מצור על חרבו אחרת וביקרנו בה כפי שביקרנו בערים להשתלב במפלגות ובאידיארלרגיה ובאותה האחרון שנותר לאניי המקלט האחרון אחרות. העת להיות נבדל מהן . אני לא מתנתק שלו. לעולם מבעירת ארצי רעמי ואיני מהסס האם נשאר בזכרונך משחו · מהיום חרא להגן על החירויות על מגורן סוגיהן . אני בדיוק כך . אינני רוצה לדבר על שירתי . שוך של ביקורך בביירות ? מגריס לבעיות החירות והצדק במסגרת וחושבני כי הערתך קולעת לחלוטין . אני זוכרי כי הייתי מסונוור • כדרך כל אפיקים חופשיים ולא במסגרת אפיקים ספר השירה שלך המצוד יצא ארבע הכפריים, ונחרדתי מן ההבדל העצום בין מפלגתיים אר אידיארלרגיים. שנים לאחר המצור על ביירות. מרוע כפרי רבין ביירות. אני גם זוכרי שהייתי אני חוזר להשפעות ואומר' כי ישנם המרחק חזה בזמן ? במצב של תדהמה והפתעה רחשתי אבוד חוקרים הטוענים' שההשפעה האמיתית לחלוטין . בשל התדהמה והמבוכה הגדולה כדי להפוך אירוע כלשהו לטקסט חייב בשירתך וברעיונותיך חינה פרי השכלתך שליי חזרתי ברכב שהוביל אותי בכיורן להיות מרחק מסרים בינו לבינך כדי שתרכל הדתית, וליתר דיוק, הערה חעלווית ההפוך לכיורן שרציתיי הלא הוא כיורן לייצג אותר, לא בתור מאורעות בעלמא, דמשק. לא שמתי לב לכך אלא לאחר (ערה קטנה הנמנית עם חזרם השיעי). אלא בתור סמל. לאמיתו של דבר, כל שהמכונית עשתה מרחק לא מבוטל ! ברא- מחי תשובתך לדברים אלו ? השראות והמלחמות המתרחשות בארצות ערב וכל פעולותיה של ישראל הפכו עבורי שית שנת 1957 הוצאנו עם יוסף אלח'אל אני שואל היכן הם מוצאים את ההשפעה את כתב-העת רrבקז. (כתב-עת לבנוני לענייני הזאת. במקרם שידברו עליה במושבים דברים שגרתיים והם לא מפתיעים אותי במיוחד. אתה יכול לתפוש, כי אבן הניצבת שירה . שריכז סביבו משוררים שכתבו שירה פרטיים, עליהם להוכיח ארתה בשיריי מודרנית חופשית). ובכתביי . אני לא מכחיש שאני מושפע בראש ההר ראינה נשענת על שרם דבר יכולה בכל רגע להתדרדר אל התהום. כך • בחיותך בכפרך המבורר' כפר · אלקצא מהמגמרת המיסטיות, שארתן אני חושב לעמוקות ביותר בהגרת הערבית. אני לא מה שקרה בביירות היה התפוצצות של דבר בין' מה חיו הכתבים והדברים שהשפיעו סמרי ואפשרי בכל רגע ולכן שעה שכתבתי מושפע מהן מבחינה דתית אלא יצירתית. על עיצובך? אני משכיל חילוני ואני תמה כיצד יכול חלק מהטקסטים תחת רעם הפיצוצים רבין למען האמת, אינני יכול לקבוע זאת. משכיל חילוני להיות מושפע מהגרת עדתית. הריסות הבתים הקמתי באופן תת הכרתי נכנסתי לבית-הספר רק בגיל 14. לפני כן אני מאמץ את ההבחנה הצ~פית בין מה את המרחק הזה ביני ובין מה שמתרחשסביבי • ושאותו חייתי מדי יום. כך יכולתי הייתי בחדרי קראתי את הקוראן ולמדתי שהם מכנים ההלכה ("אלשריעה") רבין מה לכתוב את הספר הזה, שקראתיר "ספר את הכתב הערביי ובזכות אבי קראתי את שהם מכנים האמת ("אלחקיקה"). ההלכה השירה הערבית הקדומה. אני זוכר שקראתי היא המטפלת בענייני הגלוי והאמת היא זר המצרר". את אלמתנני ואבר-תמאס במיוחד . הייתי שארתה מבטאים באמצעות הנסתר • הסתום יש האומרים שמאורעות גדולים יוצ- חזק מאוד בדקדוק ערבי ושלטתי היטבוהפנימי . לכן י אני מתעניין מן ההיבט הצ~פי וים ספרות גדולה. ברם אנו רואים בסודרת תורת הניקוד . ולמרות שהייתי בנסתר ובמה שבא ומשתנה בהתמדה . וזה שהערבים' למרות האירועים הגדולים תלמיד מצטיין ואהוב, הרגשתי בדידות עומד בסתירה לדת. שחוו בתקופה המודרנית, לא יצרו ער רחשתי שאני צריך לעשרת דבר-מה שרנה. אתה קשור באופן מיוחד לאלנ;נרי . כה ספרות המשתווה לגורל המאורעות אנו יודעים' כי הצטרפת לשורות חמ-מרוע? חללו. פלגה הלאומית-סוציאליסטית (הסורית) אני סבורי כי אלנפדי הוא אשר עיצב אני לא חושב שההיפרתיזה הזר נכרנה. ישנם בתקופה כלשחי . מחו המניע לבחירה את הניסיון הצ~פי מבחינה פואטית יותר 15 מאורעות גדולים בהיסטוריה שלא יצרו הפוליטית וחאיריאולוגית חזו ? המשך בעמ 'c1 26 מרץ 1991 עברג עהקוב ואנחנ תאי + שי םרגעי םשמכניסי םלחיי תמשמער .חדשה םרגעי םשגורמי ךל ןלתכנ הכמ םמהלכי .קדימה םרגעי םשבה האת ךצרי תלת ריות ,מאהבה םרגעי םשבה האת בחיי תלקח תאחריו תולת העצ .טובה םברגעי ההאל שי ךל ףשות אמי · ן י יאחרא קוחז - ה ספניק הישראלי . סהפניק הישרלאי • עברג ,הקובע האת עיוד ושאנחנ .איתן החבר חלבטו מבעיי b Jb חנא אבו חנא מערבית : ררז'ח תברר -~ וריאציות על ציוצי להק קורבנות חיים WqiJ ש הוא ש~: .,. ;:j H םהמודרניז בספרות תהערבי שירה• n נא אבו חנא : משורר, מחנך וחוקר. נולד ככפר רינה שכגליל כשנת 1928. כמשך שנים רכות שימש כמנהלו של הקולג ' הערכי האורתודוכסי כחיפה. ;בא ס+,ז . ךכ .ף~;ז סלף wiJרז:r ו~א - ~ק ןם ך~ל iJ ל.כ .ן~~ חלום שנדדה שנתו על ידיו של הליל •• -•: TT ~ד r ים ~צונןים ~~~קים w~א w: נו וישנו האס;נ;ת. ~ע;לם: ל~א · :ד~נו י;ם ;ב;:זיר . WqiJ ש הוא שמא נאבד תחושת ההלם T ."" :-• : ג:ךל 6ci ל.ם שמא נרדם שמא נתבשל w א- ~~ז:וי~נו סז$ס;ד · ~א ל שמא ל"א נזדעזע שמא נתרגל :.. א ~כחיל א;תנו · שמא ל וחל;ם צעיר נ;דדת שנת; T 0 T -:• ךל"א ~T ~נןיס א;ספו םן-ך~pז ;יג~פון סז$ןם . ~P. רח א~לי :ו;ר~הרו י~~ WiJ זג:ם. ~~ז:וי-ך~ז:וי ~ת;ך iJ ק;~ים על--ה;ל:פה אולי- ~16 "." "." : : T ."" ךכ;~כ .:ךךג ז$ןם. א;י ל; לע;~ד מול reiJ ~ה אופק ךא;י ל; לע;~ד ;ח~~ _ ךי reiJ ה~ :קי נןם reiJ ך ;i ד iJ~o/ ~ר ןמ; ~חוצ;ת י~~ ך;~ה לו;רמ " ך ~ת סא"~ק iJ ןה, iJ ן:;ניק i? םן ה;רג ה=י;ךה את מצפונ; -:· ·: ר~-ל;ענ;:~~ - .. : 2 ::זיא ס;סה W לנו ו:;נת;~נו ירושלים . נתחלה ה~; ~זגז;זז:וי ~ל w~~ר סז;י~~ה ך 1iJ:ת . נןם ס~ד ף~~~ ךאש;ן לpז נ: R י :~א.ז:וי לתור ;בנןיד j( זקת;ת ;:ונןיד ;:ו~ז:וי R ה ~לע;ת ~~נןי;יגת iJד~~ יו:זtזר! ~יר "ק סע " ל.ש ך 1iJ ~סד ך~ל iJ:קפ;ת ... ~ל ~ריזרי iJ ז;י;כלה ד WRי ת '9W ש ~צו~ה. ~.ז:rיר~יח;r:זiJ ~י;ם הח=יים ז;רמים ... :פאלו היו רגילים ~ד W י;יגת iJ~i?9ין · :J ךלת;ת ת;קה~~~ • T• • : מ;~ר ;:זנןת;~ים ף~ר?? ~ת סז$.רץ ~q ןש;ת ו~~ל i] ח;ז?ה סד ז;~ק;ת ל wזג:ם. ב:א~; ~ל-~מו 1* ~~ין לש; q ךים ~ר;ת iJנ: R ר *w~ר Wם(:; ך iJ ל.כ ץ~~?? ~ליו ~~נןים qכו W ים ~;יגךא;ת. למות אתן ~ל w ;א ק 9 ~ך אדום נשירי אולי ~י~~ . ~ל ~ס ;:זא;ךה. צפרי הדברים ם~~~ ~ל~ i ל iJ ק ל iJ ק ת;רסר;ורiק: זכרי-הדכ;רים ג;א~; ו~נןד;בר :קמ iל;: iJr:ז~ים. י~~ ך;:זע;נ;ת י~~ .ת;נ;עו:;י~~ ך;:ו~ןז?ה י~~ ס~דז?ה : אדמה ואדם : -ז T T : T י~~ iJ.ד w ד iJ ךךנןים והפרי ??~WRים Wל " ~~~;,·~ א אל ד.Pזד. W~i? ~ה רק ... Wל " א ~i?.ה~ אמרה מגדת העתידות נרחם דמעה תולד -ס;ן סל;י w~' ד~ת ס~ לנו W ף ספור ;ע~ P. .רת ~q כ"ק םי~ז:r ~סה · ו:וי -~.ר 1ח w· ן;~ וקידה לרקידה למות ~סך. ףרזרtזו ל~~ תכ;"קtiJ ;שו;זה. 17 מרץ 1991 מתי ופל הפלסטיני כרמות תספרותי י:ן( ~ו המודרניזם ייחודה של הספרות הסובב, ובייחוד העולם הערבי • החברה הערבית בכל ארץ שבה לברר את השאלה המרכזית בחיי במפרות הערבית הפלסטינית היא המעסיקה בעיקר את הסופר הפלסטיני הגולה מנקודת ראותו, הוא גר. הוא מוכר, פעמים נערץ •מםה הפלסטיני . תמורה זו ניתכת בוודאי ופעמים שנוא, וכמעט תמיד חשוד הוא מעתיק את מבטו אל החברה ===- ספרות הפלסטינית, להסבר בגלגולים שעבר האדם ומעורר תהיות. הדמות הפלסטינית הסובבת ומעלה את השאלה מי הפלסטיני ביחסיו עם העולם הערבי השכייה - שאיכה מופיעה ברומן היא אותה חברה וכיצד תופשת היא -- המתפתחת והולכת, מתגלה זה אך מהווה נושא מרכזי ברומנים ג'בדא אבדאהים == בהדרגה כענף ספרותי ובמודעותו הגבוהה יותר לייחודו את הישות הפלסטינית ; כיצד היא מיוחד בתוך המכלול הרחב הלאומי והתרבותי. ייחוד זה גורם פלסטיניים רבים - היא זו של מגיבה על הימצאותה של ישות ג'בדא : החיפוש של הספרות הערבית. ההוויה לכך • שלמרות היותו חלק בלתי הפליט החי חיי ערכי תוך סכנה אחרת, שאינה נטמעת ומקפידה אחד וליד מסעוד כפרד של החברה הערבית הגדולה, מתמדת לחייו במחכה הפליטים, הפלסטינית מעניקה לה, תלמרו לשמור על ייחודה, בקרבה ? באיזו (ערבית) ; הוצאת המרובים בפזורה, במחכות הוא נתפש כשוכה ולעתים קרובות מחוז ההירואיקה הפלסטינית. מידה עומדת התייחסותה אל דאו אל-אדאב הפליטים, בשטחי הגדה המערבית אף זר וכחשד בתוכה. הרומנים הוא מאוס על החברה הערבית הפלסטיני בקני מידה אתיים שאיכם ורצועת עזה ובישראל עצמה, צביון הפלסטינים המאוחרים משקפים אך נערץ בעיני האינטלקטואל משועבדים לחישובים של כדאיות גווניה ביידות ;1978' המייחד אותה בין ענפי הספרות את הנטייה הזאת ללא כל היסוס הפלסטיני וחוגים מסוימים של ונוחות ? וזאת הוא מבקש לעשות 382 ; 1981 הערבית של הישויות הלאומיות- (הדבר כיכר, למשל, בשתי יצירות אינטלקטואלים אחרים, ערבים תוך שהוא יוצר מצב דמיוני םעמודי טריטוריאליות המוכרות, כמו השוכרת כל-כך באופיין כמו זכר ושאיכם ערבים. המעורר את השאלה : מה היה המצרית, העיראקית, הסורית, לשכחה מאת מחמוד דרויש [תרגום ביצירה זו של ג'ברא כעלם הגיבור קורה לחברה הערבית אילו כעלם הלבנונית וכד'. עוד לפכי שכים לא עברי בהוצאת שוקן •1989[ והרומן הפלסטיני - וליד מסעוד - הפלסטיני לפתע מקרבה, איזה חלל רבות נראתה הספרות הפלסטינית אל-פלסטיני מאת חסן סאמי יוסף. לפתע וללא הסבר • ומותיר את יישאר אחריו וכיצד יתמלא. כפסיפס מגוון המורכב מיסודות הוצאת מח' התרבות של אש"ף, החברה הבגדאדית, שבקרבה הוא בראייה היסטורית אין ספק, כי שרכים ולעתים מנוגדים, עקב 1988(. אך כבר לפכי מספר שכים חי מאז היגר אליה ממולדתו, ג'ברא צודק בהניחו • כי הזהות השוני בכתוכים הגיאוגרפיים או כיכר היה כי לא קינה על מר תמהה וכבוכה. לפתע התברר לה הפלסטינית היא פרי יחסה של ההיסטוריים שבהם נוצרה. כך גורלו ולא חלומות על נקמה או כי נוכחותו של הפלסטיני בקרבה החברה הערבית אל הפלסטיני לא זו שככתבה בפלסטין נראתה גאולה נסית, אלא חתירה להבנה העניקה מימו מיוחד לחייה, הביכה פחות משהיא פרי ראיית הפלסטיני שוכה מזו שגכתבה בפזורה ; זו עצמית, ולפיתרון חידת מקומו אותם והעשירה אותם מבחינות את עצמו. הבעיה האמנותית, שהיה שככתבה במחכות הפליטים - של הפלסטיני בין העמים, היא רבות. החיפוש אחריו כעשה בשני עליו לפתור כדי לתת לכך ביטוי, "ספרות המחכות" לעומת המעסיקה ומדריכה את הסופר מישורים - הפיזי והפסיכולוגי . הייתה כיצד להעלות בעת ובעונה שככתבה בתקופת "האופקים .הפלסטיני החיפוש הפיזי איכר חושף את אחת את שתי נקודות הראות, בלא תעלומת העלמו, אך מעלה את זו החדשים" ; זו שככתבה לפכי 1967 שתתגלכה כשתי תפישות שונות או לעומת זו שככתבה אחריה ובוודאי הנוכחות הפלסטינית האפשרות שכרצח בגלל נטיותיו נוגדות זו את זו אלא כמערכת אחת, זו שככתבה בישראל לעומת וז הפוליטיות או שהצטרף בחשאי רב-פנית, שמתוכה ניבט דיוקנו של כיישות אתית אל הלוחמים הפלסטינים הפועלים הפלסטיני כפי שהוא רואה את שככתבה מחוצה לה. כיום, למרות שהאבחנות והלל בשטחי פלסטין . החיפוש במישור עצמו וכפי שאחרים רואים אותו . הרומן שהביא את התמורה לכלל לא איבדו מתוקפן • ברור כי בשלות, והמבטא את המגמה הפסיכולוגי מתנהל בין מכריו הדרך שבה כקט לממש את המשותף לספרות הפלסטינית לע המבקשים לבחון' הן בכפרד' איש כוונתו הייתה יצירת מוכטאז' הנוכחית במלוא עוצמתה, הוא מרכיביה השונים, שהלך והתברר החיפוש אחר וליד מסעוד מאת איש לעצמו, והן בצוותא, בשיחות של מצבים ומקומות בפרקי זמן במשך הזמן' עולה בחשיבותו על הסופר, המשרד:; ואיש האשכולות משותפות, את מערכת יחסיהם שונים, שבמרכזו ניצבת דמותו של המבדיל. אחת התכונות הבולטות איתר כדי לברר לעצמם מה היה וליד . בחלק מאלה מציג וליד את הפלסטיני ג'ברא אבראהים ג'ברא, בה כיום היא החתירה להגדיר שזה לו הרומן החמישי (רומן נוסף מקומו ביניהם ומה ניטל מהם עם עצמו' בחלק הוא מתואר על-ידי את ישותו הרוחכית 1$- תית של בשם עולם ללא מפות כתב יחד העלמו. תוך כדי כסירנותיהם אלה, אוהביו ובחלק על-ידי שונאיו. האדם הפלסטיני ולהבין .את מקומו עם הסופר עבד אל-רחמן מוכיף.) בוחנים הם איש איש את טיב קשריו כל המשתתפים בחיפוש מספרים בעולם בכלל ובמזרח הערבי בפרט. ג'ברא נולד בבית-לחם בשנת עם וליד. בתום ששה חודשים כביכול את סיפורם בגוף ראשון • מאפיין זה כיכר גם בספרות 1920, למשפחה נוצרית, היגר מאבד החיפוש הפיזי את חשיבותו • בסגנון אישי מאוד' כאילו שחים שככתבה בשנות החמישים, הששים לעיראק בשנת 1948' ובה קבע את הגם שמלכתחילה לא היה לו הם את אשר עם לבם - וליד והשבעים, אלא שאז הוא היה פחות מגוריו. את השכלתו הרחבה רכש ערך רב. גם החיפוש הפסיכולוגי • בטרם העל מר והאחרים לאחר-מכן . ברור ומובן ונראה כיסוד כלווה במולדתו • בבתי-ספר כנסייתיים המהווה את עיקר הספר, אינו בסך-הכל תריסר סיפורים המהווים לצד מאפייניה האחרים. הבולטים ואחר-כך באנגליה ובארה"ב. פותר את התעלומה. אולם במהלכו מעין מונולוגים המושמעים באוזני יותר . באותן שכים התמקדה ספרות יצירותיו, תרגומיו ומחקריו הקנו לו מתברר כי בעצם לא את וליד זו' על-פי כתוכי הזמן והמקום מעמד ככבד בעיראק והכרה ברחבי מחפשים גיבורי הרומן אלא את שבהם נוצרה, בעיקר בגורל העם העולם הערבי ומחוצה לו כאחד עצמם הם בוחנים, את אישיותם הפלסטיני ובמאבקיו למען עתיד מאנשי הרוח הערבים החשובים. ואת זהותם, לאור התמורה שחלה שנראה עמום ומטושטש. לפיכך החיפוש אחר וליד מסעוד מעמיד בהם עקב נוכחותו • שהייתה יכול היה חוקר חד עין לציין בשנת במרכז הרומן דיוקן של פלסטיני • למרכיב משמעותי בחייהם. למרות 1975 כי הרעיון המנחה, למשל, שמרובים בו סימניו האישיים ההבטחה המרומזת בשם הרומן אין ביצירתו של ע'סאן ככפאכי אנשים של המחבר • למרות שאין זה זה רומן-ספש . שעניינו הדפתקאת בשמש, הוא כי חובתו העליונה רומן אוטוביוגרפי . תווי הדמיון חקירה או מסע אל מטרה נכספת. של הפלסטיני היא לשמור על בין הסופר וגיבורו כובעים מכך • החיפוש פה הוא התבוננות פנימה ייחודו וליטול חלק במאבק הלאומי שהאדם הפלסטיני ברומן אמור אל רחשי הלב. המסר בדור למדי : לגאולה, וכי פלסטיני המעדיף להיות אינטלקטואל' וטבעי למדי זהותו של הפלסטיני ומקומו בעולם את גורלו האישי על-פכי גורל שהסופר יצק בו כמה מרכיבים הערבי איכם רק תולדה של הימצאו עמו סופו להיכשל . אך מראשית מדמותו שלו . האינטלקטואל הוא בו אלא גם, במידה רבה, של האופן העשור התשיעי החלה מסתמנת כיום אחת משתי הדמויות בו הוא נתפש על-ידי החברה האבחנה, כי החתירה להבכת זהותו העיקריות בספרות הפלסטינית. שבתוכה הוא חי. ג'ברא כאילו 18 של הפלסטיני ויחסיו עם העולם הוא נמכה, בדרך-כלל, על צמרת הפך את הקערה על פיה, ובמקום גליון 134 אחמד מורס• באורח סמלי ביותר • ברומן מה שנותר לכם מאת ע'סאן ככפאכי • שעה שחאמד זורק את השעון על-זמנית שאין לו כל חשיבות ב"עולם שבו ~ כ דבר איכר בר-חשיבות זולת האפלה והאור" ודורס אותו ברגלו. ג'ברא מעניק למגמה זו ביטוי הרבה מאזין או אל תוך מכשיר הקלטה, או רשימות בכתב - כל הדוברים הם משכילים בעלי נטייה ספרותית. האשליה כי אכן את סיפורם האישי הם מביאים כמוגה עם סיפורו של מוראן • בכו יחידו של וליד • המתאר התקפה דמיונית של יחידה מהחזית-העממית-לשחררך- פלסטין על ישוב ישראלי דמיוני • שהוא נוטל בה חלק וכהרג בה. אך גם ללא ר~יה בוטה זו ברור • כי לא וידויים מביא הסופר בפנינו. העדפתו של המחבר את צורת הזקיז:ז בגוף ראשון כאמצעי ליצור את המוכטאז' של מצבים ומקומות מצדיקה עצמה בכך שהיא מאפשרת לו להציג את ההיבטים השונים של התופעה באופן ההולם ביותר חשיפה של צפונות הלב. ואכן • את צפונות הלב ביקש המחבר לחשוף ולא את העמדות המוצהרות שלעולם לוקות הן בהעמדת פכים ועיוות האמת. למרות שנוכחותו של המחבר המשתמע ברורה מראשית הרומן • עומד לו כוחו של השיח האישי, האינטימי, ויעילותו כחושף צפונות לב איכה מתמעטת בשל כך . יתר על כן • השיח האישי מאפשר למחבר להיעלם כביכול ולהניח לקורא להתרשם, ללא הנחיית המחבר, מהסיפורים השונים ולהתמודד עם המידע הרב והתמוה הבא מפיהם של מספרים שרכים. באופן זה כהנה המחבר מן ההנחה הרווחת כי לעולם נתפש המביא דבר בשם אומרו כמי שעושה מעשה אצילי • ומכל מקום אין הוא אחראי לנאמר. בין אם על-פי הכלל כי "המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" ובין אם, כמקובל בהלכה המוסלמית, "המביא דבר כפירה מפי אחרים איכר בחזקת כופר", עומדת לו למביא זכות בעיני הקורא. כוחו זה של השיח האישי בסיפורת הוא שמאפשר למחבר להציג את העמדות השוכרת תוך שהוא מעמיד עצמו בריחוק מסוים, בלא להיראות כמזדהה עם אחת מהן. הסבר נוסף לצורה זו של הסי P. ר כרוך בדמותו של וליד עצמו . כל אחד מהדוברים האחרים הוא דמות ברורה ומוגדרת הן מבחינה אישית והן מבחינה חברתית. כולם אינטלקטואלים, בעלי מקצועות חופשיים, חסרי דאגות פרכסה. חלקם מאושרים בחייהם וחלקם מרי נפש. ככלל, גורל הנשים ביצירה פחות כוח, אבל גם הן משכילות ועצמאיות מבחינה אישית וכלכלית. בקצרה, הסביבה החברתית היא זו שבה מתעצבת דעת הקהל • והיא גם המבטאת אותה במידה רבה. בסביבה חברתית כזאת אפשר לבחון את המתרחש, להגדירו ולנתחו. אל תוך חברה כזו כקלע וליד, הפלסטיני שכמלט ממולדתו . אך שלא כמו כל האחרים ברומן • הפלסטיני הוא דמות רב-כיוונית שכרעדה לייצג את כל התכונות הכמנות בפלסטיני . כדי להתרועע בחברה שבה הוא י :i ול להתבטא, להתבלט ולהישפט, עליו להיות מוכר וידוע, תנאי המתמלא בכך שהוא כותב ומפרסם את כתביו . עליו להיות בעל אמצעים כלכליים, ותנאי זה מתמלא הודות לכשרוכו הפיננסי היוצא מן הכלל. עליו להיות נדיב, תנאי המתמלא בכך שאת כשרוכו הפיננסי הוא מעמיד לרשות ידידיו ואינו מכצלו לטובתו . הוא צריך להיות בעל השכלה רחבה, ותנאי זה התמלא על-ידי לימודיו באיטליה, בטרם כאלץ להגר ממולדתו . עליו להיות יפה-תואר ובעל כוח משיכה מינית כדי להיות מבוקש על-ידי כשות החברה ונערץ עליהן . עליו להיות אמיץ לב ואידיאליסט, תנאי המתמלא הן במלחמתו כגד ישראל והן במעצר ועינויים בידי שלטונות ישראל, שעמד בהם בגבורה, שהרי בלעדי אלה אין דמות הפלסטיני יכולה להיות שלמה. ולבסוף. הוא חייב להתערות בארץ מגוריו החדשה, אבל עם זאת להישאר מנוכר בה ומשתוקק לשוב אל ארץ מולדתו • תנאי המתגשם בתוקף העובדה שהשלטונות עוקבים אחריו ומתאנים לו מדי פעם ועל-ידי ביקוריו אצל בכי משפחתו החיים עדיין בבית-לחם. דמות כזו אמורה לעורר על עצמה את כל סוגי הרגשות : אהדה וקנאה, הערצה ושנאה. בקצרה, זוהי דמות שמאפשרת לבחון את מכלול הרגשות שמעורר הפלסטיני בחברה הערבית היציבה, הנושבת, שלתוכה הוא כקלע בכוחו של גורל ובה כגזר עליו לחיות תוך שמירה על אישיותו וזהותו . מכלול רגשות זה מתבטא בשיחיהם של המשתתפים בחיפוש. כשרוכו של ג'ברא עמד לו שעה שביקש להעניק לדמות כזו • שהיא סמל יותר ממציאות, נוכחות טבעית המאפשרת לקבלו כאדם בשר ודם. אבל בהיותה דמות סימבולית, שיש להאירה מצדדים שרכים ולהראותה באספקלריות שוכרת, מובן מדוע לא עשאה המחבר ציר לעלילה המתפתחת ברציפות לאורך זמן • אלא מוקד להתבוננות. זו איכה דמות המתהווה במהלך הסיפור אלא מוצגת כמות שהיא על ניגודיה. לפיכך בא סיפורה כשהוא מצוי מחוץ למישור הזמן • אך היא מוארת בפרקי זמן שרכים, כדיוקן על רקע של מוכטאז' מצבים המתהווים בזמנים שרכים. על כך מעמיד אותנו המחבר מיד עם פתיחת הסיפור • באמצעות הרהוריו של הסוציולוג ג'ואד חוסכי • ידידו הנאמן של וליד • שנפשו כקשרה בו מיום שפגשו לראשונה עשרים שכה לפכי כן. "הלוואי והיה בנמצא אליקסיר שבכוחו להחזיר לזיכרון את כל אשר התרחש במהלך הזמן • אירוע אירוע, ולחופנו למלים הניגרות על גבי הנייר". כך, in rnedias res, פותח ג'ראד חוסני, ראשון המספרים, את שיחר במשפט שררליד היה נוהג לחזור עליו בחודשים שלפני היעלמו. ידיד זה, שבידיו הפקיד t וליד בטרם נעלם, את כל אשר לו ביקש לאחר שאפסו t התקררת לגלותו, לכתוב את קוררת חייו והדבר לא עלה בידר . בכל פעם שרוקן את אחת המעטפות המרובות, המלאות מסמכים מחיי וליד כדי לערכם לצורך כתיבה תקפתהר הרגשת מחנק: "ככל פעם שאני פ m ח מעטפה רומה עליי כאילו גלי הזמן מציפים אותי מכל עכר ומחניקים אותי תחת כובד משקלם. ואז אני מחזיר את הניירות אל המעטפה כרי להשיב לעצמי את חופש הנשימה". לאחר זאת ברור כי לא בתולדות חיים יעסוק הרומן אלא בהרריה שהזמן אומכם גרמה אבל היא מצויה מחוצה לו . שחזור ההתפתחות הכרונולוגית של פרשת חייו של וליד מחייב מאמץ מיוחד, וכיכר כי לא בה ביקש המחבר למקד את תשומת לב הקורא ; אולי אף ביקש להניאו מכך על-ידי "אי הסדר" המוחלט שבו היא נחשפת. הוא עושה שימוש בלתי מרוסן באכאכרוכיה - כלומר באי ההתאמה שבין סדר האירועים אודותם מסופר לבין הסדר שבו הם מסופרים - והקורא מוצא עצמו מיטלטל הלוך ושוב על-פכי תקופת חמישים שכה בקירוב כשתמוכות המוכטאז' מתייצבות זו לצד זו • שלא על- פי היגיון טמפוראלי אלא על-פי המתחייב לצורך השלמת הדיוקן . הרצון הכיכר לנטרל • כביכול • את הזמן בספרות הפלסטינית התגלה כבר לפכי כן. הוא הופיע לראשונה, יותר מגובש בהעמידו את דיוקן הפלסטיני כישות א-טמפוראלית, הנתונה בין אורות צללים, מעבר לזרם הזמן הרציף . הפלסטיני כאתגר בדרכו אל הלא נודע, בנסעו ברכבו בדרך המדבר המוליכה לסוריה, הקליט וליד כמה וגרים, כמסר אחרון שנועד להגיע לידי ידידו. דבריו אלה נשמעים על רקע כגינת צ'מבלו מאת הנוי פורסל • המלחין האנגלי בן המאה השבע-עשרה, שהיה אהוב על וליד . הוא השמיעה לעצמו, תוך כדי כסיעה, כשהוא מקליט את דבריו . ברקע כשמע גם רעש מנוע המכונית וכך נוצר אפקט אודיטורי ההופך את המסר לרב משמעי בכמה רמות . המלל כרעד ליצור רושם של זרם התודעה. בתעתיק הוא משתרע לאורך ששה עמודים ללא סימני פיסוק, וכולו רצוף זכרוכות והרהורים מקוטעים, הקשורים לעתים קשר אסוציאטיבי ולעתים חסרי כל קשר הכיתן ל~כחון . אך קריאה מדקדקת של המסר המוקלט מגלה כי הוא מבוקר הרבה יותר משכדמה בקריאה ראשונה. יש בר אבחנה ברורה למדי בין זכרוכות של ילדות מאושרת כמולדת וכגרות מ.ססכלת בככר . שפת ההקלטה היא ספרותית ומדויקת, עם חריגות קלות לעבר המדוברת, כאשר כזכרים חלקי שיר עממי . תקופת הבגרות רוויה זכרוכות אירוטיים ונזכרת בה אישה בשם מושאל - שהד (דבש) - שכיכר כי רגשותיו כלפיה היו עמוקים במיוחד . החלק המשמעותי ביותר במסר המוקלט בא בסופו : "והחל המבול בלא שמצא נח מי שיסייע לו בבניית תיבת; וטבעו האדם וכל מעשי ידיו זוגות זוגות אמא איך תצילי את בנייך הפעם אם לא בגאוותך הנפלאה אשר הענקת להם בלא חשבון ולא חששת מהפרזה כי הגאווה הייתה ממלכתך היחידה ועקשנותך העשויה לרסק אבן וליבש ר ~:: ולמלא את ההרים מעיינות ולא חשוב מה אומר ואיך אומר זאת וג'ואד מסתיר את תמחרנו משפע הנשים אשר ידעתי בבקשי אחר זו שיש בה מעקשנותה של אמי וגאוותה והוא טוען כי איבר מבין אותי עוד והלא אני הוא זה שמעולם לא הבין ואגסה להגדיר את השאלה". יותר מאשר מסר של זרם התודעה דרמה שלפנינו כתב חידה, שכל שומעיו יידרשו לפענח לפיו • איש איש על-פי דרכו, את אישיותו של וליד. משהשמיע ג'ראד, הידיד הנאמן • את הקלטת באוזני חבורת ידידיו של וליד • הם לא התקשו המודרניזם בםפרות הערבית מםה • 19 מרץ 1991 להבין את הנאמד. אך שני םענייני וכך גם נשא לאישה את דימה, אשד אנו קוראים ומדוע מובאים נוספות, שהחשובה שבהן היא וז קרובתו שהצטרפה אליו בבגדאד . רבדיו בסדר הניתן בספר . אין בין של נאט'ם אסמאעיל' אף אהו נמצאו בו שדרשו הסבר: דהאח - מי היא שהד • שכן התבדר היא ילדה לו בן אחד • מוראן . תוך חלקי הדומן' שהם דברי הזקשיחים, עיראקי הנמנה על חוג ומכדי ן 1=יי s כי לא כל ידידותיו של וליד והי שנים אחדות איבדה את שפיות יחס סינטגמטי או התפתחות R ווית, של וליד ושונא אותו . םשנאת דעתה ודליו החזירה לשם אישפוז נובעת מתחושתם שאין תוכו ,כבדו ידועות לחבורה. וכאילו על תמנ שכן כל שיח הוא יחידה סיפורית ן~ ~ שלא להכביד יתד על המידה, מרמז בבית-חולי-נפש בבית-לחם ; כך העומדת בפני עצמה. הקשר םביניה שאישיותו המתגלה לעין אינה אאל מסכה. ולחשד זה מתלווה הקנא ג'ואד חוסני כי ייתכן שהשם ההז נוצרה המחויבות שאין לנתקה הוא "מדחני" במובן זה, שכל דאח כלפי המולדת. אך בהיותו למעשה מהווה מעין לוח במונטאז'. למרות על הישגיו . כך מוצג דיוקנו לש המודרניזם הוא כינוי סתרים לויצא ל • ואהובת רווק. התיר וליד לעצמו הרפתקאות הם לא דיברו וליד מוצף אודות וצללים, אכשהו האחרונה של וליד ; ואומנם רמתבד שבדוד כי כולם בספרות הערבית במהלך הדומן כי אכן היא היא זו . אהבים למכביד • שכן כ;שךן בעת ובעונה אחת - בסינכדוניה, משתקף באספקלריות פלסטיניות •ממה העניין השני • שהוסבר מיד על-ידי בשטח זה לא נפל מכשדונותיו ניכר שהמחבר ביקש שהם ייתפשו ושאינן פלסטיניות. השוואה בין כל אלה מעלה תוצאה מעניינת. הפסיכולוג, ד"ד טאדק דאוף. הוא כשאד תחומי פעילותו. עוד לפני על-ידי הקורא כסינכרוניים. קבחל שווליד היה נגוע בתסביך האם כפי שהיגד לעיראק בשנת 1948' מהמקדים משיחים הדוברים אודות הסיפור הראשון המובא ימפ נטל חלק בפעולות קרביות דנג פלסטיני' הוא השלישי בדומן . שהוגדר על-ידי ידנג. על הסבר זה אירועים, שהתרחשו תב.מקומו הוא חודד בחלק שבו נרשם השיח הכוחות היהודיים. לאחד כיבוש שונים ובזמנים שונים ; לעתים זהו סיפורו של עיסא 'נאצר שלו ומפרט. כידוע, אחד מסימניו הגדה המערבית על-ידי ישראל' האירועים המסופרים םחוזרי קרוב המשפחה, נגד -מבית לחם, שהקים את נגרייתו שמחד של התסביך הזה הוא דון-ז'ואניזם, כשהגיע לניקוד משפחתי בבית- ומתוארים מנקודות דאות .שונות נחקר בטרם נושא הוא בעמאן . הוא זוכר את וליד ימימ המוסבר בדחף בלתי מודע לבקש לחם, נעצר, ועונה בכל המקדים השיח את האם בכל אישה אהובה ובאי גודש אל מעבד לירדן . בנו' לכאודה וליד עצמו . אבל דבר זה ילדותו ועד שובו מאיטליה לאחד היכולת להתקשר, משום כך, עם מוראן' שהיה סטודנט בניידות, נכון דק נדנדי וליד' החושף פרקים מלחמת העולם השנייה. בשלושת העתיק את מגוריו אל המחנ סיפוריו של וליד עצמו • שהם אף אחת מהן . אך • כפי שמסביר נכחדים מחייו. בכל שאד המקדים ידנג, גם הדנה תכונות חיוביות פליטים, התנדב לשורות הלוחמים מוקד דאייתו של ;:זזקש;ח הינד הרביעי' ה ששי והשמיני • הוא נלוות לתסביך זה. הנגוע בו עשוי הפלסטינים, ונפל בהתקפה של הוא עצמו ואופן דאייתו את וליד מעלה זכדונות מעבדו . החלק להיות איש נועז • בעל שאיפות כוח פלסטיני על יישוב ישראלי . לאוד תלאותיו שלו בחברה שהוא הרביעי הוא סיפור הדפתקאה מימי זמן מה לאחד נפילת בנו יצא הילדות אודות נסיובם של וליד נעלות, המתנגד בתוקף לאי צדק. נמנה עליה. באופן זה מציג הדומן עצלות ואווילות. הוא עשוי להיות וליד את בגדאד ונעלם. בסופו שתי הוויות שונות - הפלסטינית ושניים מחבריו להתחמק מבית- של הדומן משתכנעת ויצאל' היא הספד ולחיות במדבר חיי נזידים מוכן להקריב דנות למען מה והבגדאדית (המייצגת, בהקשר שהד • שלמרות השמועות הסותרות הפרושים מן העולם ומקדישים שנדאה לו צודק. עד כדי םגילויי הנתון' את הוויית החברה הערבית של הידואיזם. הוא חקרן • מתמי.ד אודות גודלו' חי וליד במחתרת כולה) זו לצד זו . מכאן שגם כאשד את חייהם לעבודת הבורא. הם וחדור דוח מהפכנית. וכך • לאחד בפלסטין ומחליטה להצטרף אליו' חלה אנאכדוניה בשיח - נצרדת האמינו לדברי מודם בבית הספד שהציג המחבר את כתב החידה בלא להעלות על דעתה כי ייתכן אנאלפסיה או "קפיצה לאחוד" - הכנסייתי' שלימדם כי נזידים כאלה גם מיהר לסייע בפיענוחו ושרטט שהיא הסיבה להיעלמו . שנועדה להעלות פרקים מחייו של יכולים להתקיים במרבד בחסדי מראש את קווי האופי העיקריים מתוך הפאבולה הזאת, שעיקרה וליד בעבד, מוקד השיח הוא תמיד אלוהים ועוף השמים יספק להם אינו עלילתי-חיצוני אלא הרובד עצמו בעת שהוא שח. לא את כל מחסורם. חוויית הילדות של וליד • כפי שאומנם מתבדרים הם במהלך הדומן . בדוד כי הקורא פסיכולוגי. ניתן לדאות היטב כי את תולדותיו של וליד מספרים שנותרה בתודעתו של וליד מניסיון מוזמן לדאות בתסביך האם רמיזה דמותו של וליד היא אומנם סמל הדוברים ולא כיצד הם דאו אותו זה היא שלא היה כל שחד יותר מאשד אדם. ומאחד לשסמ המודה. הילדים ניצלו לערגתו של וליד למולדתו' ערגה בעת שהתרחשו הדברים, אלא כיצד לסיפורי המונחת ביסוד קשייו להתקשר אל הם זוכרים אותו ומבקשים להציגו זה קיים מחוץ למישור הזמן • אין הודות לבדואי. שמצאם לאחד ארץ אחרת והמתבטאת בקשריו בדומן כל רמז של פדה-דסטינציה, שעה שהם משיחים את אשד שלושה ימים של סבל. סיפורו או ניסיון לחזות את עתידו של השני של וליד • שכותרתו "וליד הרומנטיים הדנים. כאן אולי מצוי על לבם, לאחד שהוא נעלם. בכל גם ההסבר לכך שהאבחנה נעשית הפלסטיני . בעצם נעדר הדומן כל המקדים הסיפור הוא אודות תודעת מסעוד כותב את דפיה הראשונים חזון . ביסודו של רבד זהו ניתוח של האוטוביוגרפיה שלו", מביא על-ידי פסיכולוג, העוין כל-כך את המספר בהווה ולא ההיסטוריה של של החת-מודע הפלסטיני והערבי חיי וליד . "אני רוצה לדאות את את ימי נערותו ובחדותו החל וליד והמתקנא בו בגלל תכונתו זו . כל העבד מצוי בהווה", אומד כשתי הוויות שונות הקשורות וז בבית-לחם וכלה ברומא, לאחד על רקע המונטאז' של זמנים, בזו . היעלמו וליד אבדאהים נופל - אחד המשיחים של דמשאי שנטש את הסמינר לכמדים. זהר מקומות ומצבים שמהם מורכב את הדומן פתוח לכל אפשרות. - ומבטא בכך את תפישת הזמן סיפורו של צעיר נוצרי המקבל דיוקנו של וליד עולה האישיות הספק ביחס לגודלו מעיד כי בדומן כולו . לפיכך נכון יהיה את עיקר המסד הנוצרי אך סולד האופיינית של פליט פלסטיני • שלא סיפורו טרם הושלם ואמונתה לש לומד, שהסיפורים השונים, כפי מהכנסייה. תמציתו של סיפור זה נאלץ לחיות במחנה פליטים. את אהובתו האחרונה, ויצאל, כי הוא שהם מסופדים על-ידי האנשים באה בראשיתו : השכלתו קיבל וליד תחילה נעיד מאז עמדתי על דעתי הייתי נתרן הצטרף אל הלוחמים םהפלסטיני השונים, מהווים פדאדיגמה של מולדתו, בית-לחם, בבית הספד באותו מאבק עצמו : המאבק ביני וחי בארץ הכבושה, נראית כהזיה נקודות דאות שונות, שבמרכזה הכנסייתי והמשיך את לימודיו לבין עצמי, כיני לבין האחדים, נאיבית. עם זאת בדוד שנוכחותו בסמינר לכמדים באיטליה, שבה מצוי דיוקנו של וליד . ביני לכין העולם . מאבק למען של הפלסטיני בחברה הערבית האהבה שאיחלתיה לכל, לכל שהה בתקופת מלחמת העולם ry דכב םידפו;;tמה ראוי לציון . מתוך מהווה גודם המעשיר את חיי הדוח אדם. מאחד שביקשתי להטות את השנייה. הוא נטש את רהסמינ שנים-עשר השיחים חמישה הם לב העולם לאהבה (ארי לאותה והדגש בה, ובו בזמן היא גודמת בטרם השלים את חוק ולימודי של פלסטינים : שלושה באים מפיו יומרה !(, חייב הייתי לשנות את מבוכה דנה שלא תוסר כל עוד לא והתמחה בעבודת בנק ברומא. של וליד עצמו • אחד של בנו האחרים, ומאחד שביקשתי לשנות יתבדר גודלו. את האחרים, חייב הייתי לשנות הכשרה זו ו:זפשדה לו חלהבטי מוראן ואחד של עיסא נאצר • קרוב את עצמי. את עתידו מבחינה כלכלית לאחד משפחה ; ששה הם דברי עיראקים שהיגד מירושלים. שאליה חזר מונטא T' אורות וצללים האוהבים את וליד על שהוא מהווה בתום המלחמה, וסופו שהשתקע לגביהם מעין חוויה מתקנת על נצרותו של וליד אינה נעלמת מעיני בבגדאד . כשדונו הפיננסי ו:זפשד סיפור המעשה עצמו הוא שיחם רקע של מבוכה ערכית שבה נתונה החברה העיראקית המוסלמית והיא לו גם לסייע לידידים שמצאו של האנשים שמפיהם אנו למדים החברה העיראקית : שלושה מפי מהווה מכשול בדוד להתקשרותו בו חבר נאמן ונדיב. את נטיותיו את פרשת וליד. על-פי מבנהו ג'ואד חוסני, אחד של אבדאהים אליה בקשרי נישואים אילו ביקש האינטלקטואליות ביטא בכתיבה, וארגונו זהו טקסט של שיח ולא אל-חאג' נופל ושניים של אהובותיו זאת. אבל גם שונאיו • שאינם שלעתים נחשפה לביקורת קשה של סיפור עלילה ולפיכך זמן של וליד, מדים אל-צפאד, אהובתו נמנעים מהזכירה • אינם מעלים בגלל השקפותיו ההומאניות, אך הסי P, ד זהה לזמן הסיפור . כל לשעבד, וויצאל דאוף. אהובתו עובדה זו כנימוק או גודם ביחסם הוא נהג להתעלם ממנה אלא-אם- מ pQ ד פורש " חלק מתולדות חייו בעת שנעלם. סיפור אחד הוא של אליו . ניכרת בתיאור זה כוונה כן באה מצד מי שחשב; לידידו של וליד כפי שהם זכורים ומובנים עיראקי השונא את וליד . הגם שהוא להמעיט מחשיבות ההבדל הדתי. ואז הגיב בחומרה. את קשריו עם לו בשעה שהוא שח. באופן זה נמנה על חוג מכדיו, הפסיכולוג בדוד שהמחבר הנוצרי לא רצה בית-לחם קיים עד למלחמת 1967 מעלה הדומן פרקי חיים שונים. ,", טאדק דאוף. אחיה של ויצאל. 20 על-ידי ניקודים אצל משפחתו איננו יודעים מתי שח כל אחד את מרבדי כולם עולות מספר דמויות גלידן 134 ג'ברא אבראחים ג'ברא מערבית : מתי פלו 1~Aקly.I 1~ '' ''י:וי Eר :י י n~1 J.11.• פ 1ינ r .ככ ד:~. •• קטע מתוך החיפוש אחר וליד מסעוד J ו H ~ [מתוך השיח חשכי של ג'ואד חסני] המודרניזם אותו עדיין". :' ידיה כבד הניחה מגש על השולחן הקטן ועליו בםפרות הערבית אמדה סמירה : "יהיה אשד יהיה, הוא איננו שריד של ספלי תה. סמירה קמה והגישה ספל לי וספל םיפור• 1 ._ האריסטוקרטיה הגוועת כפי שאתה מדמה לעצמך י כאט'ם. אתה לאחיה וספל שלישי לקחה לעצמה כשהיא - ג'כרא נולד כבית-לחם, אן מאז סוף השכרת ה 40- חי ככגדאד ומלמד כמכללו- תיה (תחום התמחותו הא- קדמית הוא הספרות האנג- לית) . ג'כרא תרגם יצירות רכות מאנגלית לערכית, רכן פרסם שלרשה ררמ- נים ומספר קובצי מאמרים ושירים (מבחר משירתו המודרניסטית תורגם לעב- ה תברר). · רית על-ידי ררז מעסיק עצמך בעניין זה ללא צודך . וליד הוא איש עקודי ואין צודך בפכחות יתדה כדי לדאות זאת. הוא מנסה למצוא קרקע שיוכל לשוב ולתקוע בה את שורשיו . בלי זאת אין הוא יכול לחשוב, לכתוב, להגשים משהו . אבל האם אתה יכול לרדת לעומקה של פנימיותו ? אינני חושבת. מה אתה יודע על חייו?" - "מה שאני יודע על חייו הוא מה שהוא רצה לספר לי . וזה המעט שנבחר על מנת שיתאים לתמונה שהוא מבקש להציג לעצמו ולאחדים. בדוד שתמונה כזאת לא תשכנע אותי . זאת היא התמונה ~::נדאהים אל-חאג' נו;גל דואה, ומתפעל ממנה. אתמול דאיתיו חוזר מבית וליד כאילו חזר מביקוד אצל קדוש או גיבור אגדי". - "הוא דואה בתוכו פנימה את ההיפך ממה שאתה דואה. מדוע לא תניח שהוא הצודק, באותה מידה שאתה מתאר לעצמך שאתה הצודק?" אמדתי : "בואו נניח שווליד נמצא באזור ביניים בין מה ש~::נדאהים סבור ובין מה שאתה סבור?" פה צחק כאט'ם, הצית סיגריה נוספת ואמד : "שיא האדיבות, זהו אתה, ג'ואד ! אתה רוצה לרצות גם אותי וגם את ~::נדאהים. ואני בטוח שדעתך האמיתית שתה לחלוט r מדעות~, שנ~ו. בשם אלוהים, האם לא כך?" אמדתי : "ייתכן י ייתכן ... מכל מקום, אתה יודע שאינני משמיע דעות סתם כך י ללא שיקול ' דעת, וזאת משום שאני מוצא בכל דבר אלף פנים". פנה כאט'ם אל אחותו : "את דואה איך מתחמק הדיפלומט הזה, כדי שלא תיחשף נטייתו האמיתית ?" אחר-כך פנה אליי . "אלף פנים ? ספד לי על שתי פנים בלבד ואוותר לך על 998 הנותרות!" בטרם .השבתי לו בהתחמקות אחרת, הדים כאט'ם את ידו לפתע כאילו תפש רעיון שצנח עליו מהתקרה : "האין אתה שואל עצמך לפעמים מדוע כדרך ~בדאהים כל-כך אחדי וליד?" אמדתי : "בגלל ההבדל הגדול שבאישיותם. כמו-כן ראוי שתזכור כי שניהם נעצרו יחד יותר מפעם במשך השנה האחרונה. ודאי שיהיה ביניהם קשר משותף, שהיה מחבר את שני האנשים, גם כשהם שונים זה מזה". - "אתה מתכוון לעמדה המדינית ? ישנו קשר חשוב ממנו . ג'ואד י אתה הלא מלך היודעים, ואין כל צודך שאפרט יותר". נדהמתי לשמע הרמיזה שלו שלא הבנתי ממנה דבר . "למה אתה מתכוון?" מעך את הסיגריה שלו בכוח במאפרה כדי לכבותה, ואמד כשהוא מתבונן באפר שלה : "למה כל ההיתממות הזאת?" והדים את מבטו אליי : "דימה, האין דימה עיקר העיקרים בשביל ~בדאהים ? הקשר המשותף בין שני ההפכים?" סמירה כמעט שגנחה כשאמדה : "כאט'ם, לא!" ואני אמדתי : "~בדאהים מתפעל מאישיותה של ~ם מוראן י נכון". - מתפעל מאישיותה ? דק זה ? ויופיה ? אני סבור שיש לו קשר להתמוטטות העצבים שלה. הבה נקרא לילד בשמו : לטירוף דעתה". אמדתי : "בשום אופן לא ! אבסורד !" - "~בראהים יכול לשגע גם את המלאכים ... הוא מערב רצינות והיתולי בכשדונו המיוחדי ומפזר את רגשותיו על סביבותיו כעלים נידפים בדוח ביום סופה. אני יודע שדיבורים כאלה אינם נעימים לך". - "כמובן אינם נעימים לי . ואינני יודע מה קדה לך בימים אלה, מה גדם להזיות המוזרות, הבלתי פוסקות האלה". סמירה אף היא חלקה על אחיה. ובכשדונה להיות גלויה, עם מעט תמימות, אמדה : "תסביך הרדיפה. זהו מה שכאט'ם סובל ממנו. צוחקת ואומדת : "כאט'ם, אילו אמד לי 1ליד iii iii דברים אלה עליך י כי אז אולי הייתי מאמינה לו או לחלק גדול מהם. אבל שאתה תאמר זאת על 1ליד ...". השיב כאט'ם בכעס עצור : "האם את מכידה את וליד כפי שאני מכיד אותו ? מה את יודעת על חייו ? האם קראת את ספדו?" - "מובן שקראתי את ספדו . אבל לא קראתיו כפי שקוראים בקפה או מנחשים עתידות, כמו שאתה עושה". התערבתי בשיחה ל~דה : "כאט'ם, השלכה מעצמך על אחדים היא מעידה מוכרת". גמע כאט'ם מה שנותר בספלו בבת-אחת, וקם להניחו על המגש. "אסוננו איתנם הוא שאתם מבינים דברים כפשוטם. בשבילכם המלים הן אותיות דוממות, שאינכם חורגים מגבולן במחשבתכם. וזוהי בדיוק עמדתכם כלפי כל מה שווליד אומד או כותב". אמדתיי כשסמירה נוטלת מידי את הספל הריק : "כמה שלא יהיה פירושך הבריק, הריהו דחוק מאוד מהנושא. וליד הוא דבר-מה שונה מזה שאתה מתאר . יש בו משהו פנימיי כמוס : בכך אני מסכים איתן . אבל מה הוא אותו דבר ? אינני סבור שאתה הבנת ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ להתנכר לנצרותו אך השתדל שלא בטרם נעלם, בתחנת גבול בדרך להקנות לעובדה זו ערך שלילי המדבר לסוריה, בלא להחליף איתר מבחינה חברתית. ההפרדה בין מלה, היו ד"ר טארק ראוף ונאט'ם הנצרות כאידיאה אצילית לבין אסמאעילי שבוודאי ייחלו בנפשם הכנסייה הנלעגת, אמורה הייתה שלא יוסיפו עוד לראותו ביניהם. לסייע לו בכך . הניתוח החושפני של העמדות סיפורו השלישי כסוב על כסירנותיו והתחושות הנובעות מן הנוכחות כלוחם פלסטיני בטרם קום מדינת הפלסטינית בחברה הערבית כותר ישראל ולאחריה. שם החלק הזה כולו בהוהו. כאמור, אין ברומן הוא "וליד מסעוד עובר בגשמים כל ניסיון לחיזוי העתיד . איש המתחדשים ובאים". ואומכם כל מכל הדמויות המרובות המתגלות האירועים הדרמטיים-הטראומטיים בו איכר מחשב חישובים לגבי מתרחשים בלילות גשומים. לילה העתיד לבוא. המגמה להימנע מכך גשום היא התפאורה לכל מעמד מתגלה גם בהעדרו המוחלט של קשה ברומן . הסיפור האחרון מפי הפררלפסיס - "צפיית העתיד" פלסטיניי החלק העשירי ברומן י בסיפורי המשיחים . העבר הוא זה של הבן' מוראן' הכופל כמרכיב של ההווה, כזיכרון בקרב. סיפור זה אינו מתייחס החי בהווה וכבחן בכתוכי ההווה, במישרין אל וליד אלא מוסיף את נחשף בשיח הדוברים באמצעות מימו השכול בחיי הפלסטיני . בכל האכאלפסיס לא כחזרה מן ההורה הסיפורים האלה מתואר הפלסטיני אל העבר אלא כצירוף העבר כאידיאליסט הנאבק למען עמו אל ההווה. לפיכך אין ברומן כל ומולדתו ולמען תיקון העולם. דירן בגורמי הגירתו של וליד או גם בסיפורי העיראקים האוהדים ניתוח הסיבות להימצאו בבגדאד . את הפלסטיני הוא מתואר ואילו העתיד אינו יכול להתגלות כאידיאליסט המעשיר את חיי כשהזמן איכר פועל ככוח המניע הרוח והכפש בחברה העיראקית. את מעשי הדמויות. לפיכך עיקרו אהדתם לווליד נובעת מהערכת של הרומן הוא הניסיון לאבחן אישיותו כפרט, כגולה אציל רוח, את תחושת האחריות ה~תית של ישר דרך ונבון . ואצל הנשים - החברה הערבית, נוכח האתגר כמאהב מסעיר וטהור-לב אם גם הפלסטיני' על רקע מציאות חייה מסתורי במידה כלשהי . ההסתייגות כמרת שהם, ללא כחל וסרק. אלא מווליד שבפי העיראקים האחרים שהימנעותו המוחלטת של המחבר נובעת מהתנגדותם לזר שבא לחיות מכל נגיעה בהיבטים המדיניים של בקרבם וגורף בכוחה של העמדת הנוכחות הפלסטינית, היא הגורמת פכים מתנשאת מכל טוב הארץ : להצגת האתגר כאילו היה כולו כספים, כשים ופרסום, למעלה ממה בתחום האתי-אינטלקטואלי' הנחה שהוא ראוי לו. משמעותי הוא שרבים בחברה הערבית בוודאי 21 • הפרט, שהאחרונים שראו את וליד יחלקו עליה. • והתגובות שלו הן : מהלומות עיוורות נגד ידידיו ואוהביו". מרץ 1991 ~ו ~ו המודרניזם בםפרות ' הערבי.ת •םיפור זהו פרק מספר חדש של המחבר, שמקורו הערכי נמצא כך- פוס. אמיל חביבי כתב מבוא קצר לקראת פרסום זה בעתרן דד . והסופר אב- טון שמאס, הנמצא עתה כארה"כ, ניאות לתרגם את הפרק ואת המבוא כמיוחד למדור זה, לאחר שתר- גדמיו הקודמים · (האופ סימיסט ואח'טיה) הציגו את הסופר הנצרתי כמיטבו לפני הקורא העברי. בחרתי לפרסם כגיליון מיו חד זה של "עתרן דד" פרק קצר מתוך ןהרומ החדש שלי הנמצא ,כדפוס וכותרתו סראיא בבת ·אלע · ול . שפ~רושו אז;יראי כת השד הרע . את השם שאלתי מאגדה פלסטינית קדומה, שייתכן שהיא נפוצה כארצות ערב, על אודות ילדה קטנה, חקרנית וסקרנית, שחטף ול · הע כאחד מסיורי המחקר היומיים שלו . הוא ץמאמ אותה לכת, ומשכן האות כארמונו בראש ההר . כן-דודה יוצא לחפש אחריה כיער וכערכה. ומכיוון שמפורסמת הייתה כצמותיה הארוכות שמספריים לא נגעו כהן • על-כן קרא כתורו אחריה : "סראיא, כת השד הרע, שלשלי צמותיך ואעלה כהן ." היא שומעת ואות ומשלשלת צמתה לעברו . הוא נתלה כה ועולה . היא נותנת סם מרדים כמשקה הע•ול , ותרדמה עמוקה נופלת עליו . היא מסתננת עם דודנה דרך שער הארמון ושכה לכפר הולדתה . הגיבור שלי מחפש לאורך הרומן אחר נערה שאהב כנעוריו אכל פנה ממנה ככל שנתרגשו עליו תלאות היום-יום . כשתנחה מלכו עד אשר שכה והופיעה כזקנתו . מי היא סראיא זו . ומיהו אותו ע · ול ? כהרגלי כרומנים הקודמים שלי . גם הפעם הנחתי לאסוציאציות שלי לפקוד אותי כלא מחשכה תחילה, והנחתי לזרם תודעתי להשתולל כאוות נפשו, לעתים עד כדי אנארכיה . וכך לא נתחוורה לי זהותה 22 אמיל חביבי ~~י י:ו .,ו Nי N, :ו. ו'יו. ו' iיי- ין• ו' i.,ו י~ייי הקטע השלישי מתוך הפרק השלישי של הח'וראפייה, או המעשייה =התרנגולת שהטילה ביצי זהב, הלא וגררת הדמיון המכונף =הייתה. מדוע, אם-כן, יבואו אליי בטענות על הרהורים שבלבי, • בדבר קיומו של זה הדוד ך;סה-ך~~~ ? וכשהלכתי בויה-דולורוזה, פעמים שהביאוני רגליי לקברות המתים מבני משפחתי וקרוביי, ופעמים שהביאוני אל ~לדירת בעדריהם, וידיי אלה הניחו פרחים על מצבותיהם של אלה שטרם נעדרו, וקרעתי קריעה על חרבות אלה שנעדרו זה כבר. מלבד דודי ~:;נןהים : נעלם ועקבותיו לא נודעו . הוא היה הענב האחרון באשכול, כדברי אמנו, לאמור צעיר הבנים והבנות, שהן ארבע דודותיי. אבי, שהיה הבן הבכור, הלך לעולמו בשנה שנבקעה בטן האדמה ומדינה זו יצאה לאוויר העולם. היה ראשון לנשור מענבי האשכול . אשר לדודתי • שיצאה לאוויר העולם בעקבותיו . ביום הבחירות לכנסת הראשונה • בשנת 1949 הובלתי אותה במקל נועם לתחנת ההצבעה, והיא באה על הקלפי במקלה, ולא הבינה מכל אשר הסברתי בפניה על אודות מצע הבחירות שלנו זולת כך ש"תפסו אותי" ואני מוביל אותה אליהם כדי שתגן עליי מפני כוח זך;עם. הייתה סרשת, או כך רצתה להיות. ובכלל • כל הדיבר שלה היה מלכתחילה עניין של לחישות. מיום שזכרתי אותה הייתה על תקן של אלמנה, שמת עליה בעלה והיא בהריון . לימים יספרו הבריות שהבן נפל מגג טחנת-הקמח, היא ה"נאנ~ר" בפיה. ולמדתי, שנים לאחר מכן . שמקור המלה "נאנור" במלה התורכית "באמבור", זאת למדתי מפיו של מדריך בולגרי כאשר ביליתי חופשת קיץ (היו זמנים) בבית מרגוע בהר במבורובה, ברכס דרדרני הבולגרי-בלקני. הוא גילה את אוזני ששם ההר, במבורובה, מקורו בימי שלטון התורכים, כאשר פיאודל בולגרי בשם בניצ'ו בילייב שלט באזור. הוא היה מוביל את סחורותיו מן העיר בלובדיב אל האזור על בהמות משא שנקשרו לשיירה, כעין הרכבת. בראש ההר היה עורך את ימי השוק שלו . ותושבי האזור התורכיים היו קוראים בקול : "הגיע הבאמבור", שהיה לבמברובה, והוא גם שמה של הרכבת בפי סבתא ~ך~ם החיפאית, לאמור "באבוד". ומפיה, או מפי מר:מות אחרות, עבר המונח לפועלים החוראנים שהיו קוראים "ןולע אל-באבוד וולע", שפירושו הבאבור התלקח, כאשר היו מעבירים את דלי המלט י הנוזלי מיד ליד בשיירה אנושית של ידיים, עד ידו המושטת של חברם הבנאי במרומי הבניין שהיו מקימים. ודבר דומה יקרה גם ב"באבור האבטיח", כשהאבטיח מחליף את הדלי . ול t;jZ ר של הרכבת קול שאון • כקולו של המנוע המסובב את אבני הריחיים של טחנת הקמח בשפרעם. על-כן תיקרא טחנת הקמח באבוד אף היא. ובאבוד הוא גם הפרימוס, אותו "ךו~'אר" ברזלי, כמאמר הקלאסיקנים הערבים, שתבערת ראשו הלוהט ניזונה מן הנפט הדחוס בקרביו . היינו מבשלים עליו, או מחממים מים לרחצה. ומעולם לא ראיתי את דודתי זו בשפרעם, ולא פעם אחת, בלי מטאטא נתון בידה, עשוי קש או זרדים ובו היא מטאטאת את רצפת חדרה היצוקה ממלט לעת מצוא, או את שנותר מרחבת העפר בכניסה לביתה, אותה שארית פליטה שניצלה מזקן המטאטא שלה במשך שבעים שנות טאטוא, פעמיים ביום, מדי זריחת החמה ומדי שקיעתה, משל ברא אותה אדון המרומים עם מטאטא נתון בידה לשם מטרה אחת ויחידה : באבוד של איש אחד, קושר את שנות חייו ואת ימיה, מטאטא למטאטא, וקול שאונו הוא קולן של טחנות הקמח החרבות. כך מצאתיה כשבאתי אל,יה מחיפה, נחרץ ונלהב, כדי להביאה לקלפי. היא פנתה לחדרה, השעינה את המטאטא שלה בפינה הרגילה שלו • נטלה את מקלה מן הפינה הרגילה שלו • נשאה אותו והחלה הולכת לפניי, צורחת בכל המאוד שהרעיף עליה הבורא, בלחיזקי לחישות : אני אראה להם ! עד שבאו עלינו הבחירות לכנסת השנייה איבדנו את קולה. יוצא שעננתה נשרה מן האשכול בין שתי הבחירות. עג;נה נוספת היא דודה .ה~אחרכ;t זוכר אני שקרעתי עליה קריעות אחדות, כמאמר הירושלמים, בשנים בהן חסתה בבית-המחסה הירושלמי השייך למסדר נזירות אחד. הייתי פוקד אותה, די בקלות, בימי בבחרותי בירושלים. בית-המחסה - שהיו לו אולמות וחדרים רחבי ידיים, מסוידים לבן . על מיטותיהם וקירותיהם ותקרותיהם, היה משקיט את חרדותיי, ונוכחותה הייתה מהלכת עליי שלווה. והשלווה לא הייתה נכמרת מעליי בלבד, אלא מעל כל שוכני נווה-שקט זה בעיר שלהגה עלה על להג ההיסטוריה שלה. פציתי את פי על מנת לספר לה על אודות קרוביה, בשפרעם ובחיפה ובדמשק ובביירות ובבגדאד ובמסצ'וסטס. הצמידה אצבע לשפתיה לאמור : ה~ס ! הזקנות האחרות שהקיפו אותה היו מביטות בי בתוכחה מפונקת, וכשחלפה בדלת נזירה עטוית לובן והשגיחה בפי הפצרי • הייתה מתחייבת אליי כמעודדת אותי להמשיך .תופדו;גרiב על-~ן נמשיך ונתרפה. ופעמים, שהייתה אוחזת בידי ומובילה אותי לעבר הגינה הפנימית של בית-המחסה, שהייתה מוקפת חומה גבוהה שהסתירה את חומות העיר העתיקה. מושיבה אותי על ספסל מחופה ענפים, ושולפת מחוצנה הקמל את "הספר הקדוש", הוא התנ"ך על שתי בריתותיו • מצביעה לעברו ולוחשת באוזני : "הכל כתוב כאן • יא ,"יה~~ כלומר יא דודתי • שכך פונות הדודות הערביות . לאחייניהן • לשון חיבה. ואחר נאנחת : "הלך יד??כr והלך .םיךiן~~ מה יצא לנו מזה ?"ופותחת ומונה, מעשה קטר, את שיירת שמות העוזבים ושמות הנפטרים, שם אחרי שם, בלי שתבדיל בין עוזב או נפטר או נשאר. ופעמים, שהייתה מכניסה שמות אנשים שאינם מעץ משפחתנו, בלי · שתבדיל בין המוסלמי או הדרוזי או הנוצרי אלא מידת שורשיותו השפרעמית של כל אחד • ולעתים אף הזכירה ~f רות יהודיות שפרעמיות משנות ילדותה, שאחדות מהן היו באות לבקר את אמי בביתנו בראוי ניסנאס. היו מתיישבות על המחצלת, בישיבה מזרחית שחשפה שנתיאנים, כלומר תחתוני-מכגס, שדמו לשאר שנתיאנים באורכם ו•רו Tn בם ושפעת בדיהם וצבעוניותם. דודה סרחאגה הייתה מספרת לי, מתחת לעץ. על אודות גוג דמגוג, וכי '~הכל כתוב". אלא שכאשר הלכתי בפעם האחרונה בויה-דולורוזה, התעצלתי מלקרוא את הכתוב על גוג דמגוג, כשם שהתעצלתי מלפקוד את נווה-השקט הזה באמצע מדבר הלהג ההיסטורי על אל-ק~ןס אל- w ריף שהיה לא~ר w לים-אלקודס ו "ירושלים היא שלנו" וכוויית גם כן . ואילו בחיים הייתה דודה סרח אנה היום, ודאי לה שהייתה מצמידה אצבעה לשפתיה : הרס ! אבל היא כבר איננה והחרב, כמאמר הפתגם, הקדימה את הנזיפה, ו"תנו לחרב לדבר". ואת כל הפקחות הזאת כולה הצלחנו לרכוש למרות שלמדנו בעל-פה, בספר הלימוד "ואס ר~ס" (ראש, ראשים) של ח'ליל אל-סכאכיני וב "מדרגות הקריאה", לאמור : לשונך היא הסוס שלך • חוס עליה והיא תחוס עליך בתמורה. הרס ! יוצא, אם-כן . שדודה סרחאנה נפטרה, והוטמנה בבית-הקברות של בית-המחסה ההוא, בלי שאדע, ולא ייתכן שקרה הדבר אלא בשנת 1959, כאשר לא נבחרתי להיות נבחר בירושלים אותה שנה ב "זכות" שידוריו של אהמר סעיד* . אשר על כן • נשירת ה~ג;נה שלה מאשכול המשפחה ונשירתי שלי ממעמד הנבחר~ת גלידן 134 מערכית : אנטרן שמאס התרחשו בד-בבד. וכאב נפילתי עמעם בלבי את כאב נפילתה, שרועה עליה בעיניים עצומות, בקירטול מוחלט הפעם. ירחם אללה עליה וישבנה בבית-מחסה אשר לו במרחבי גינותיו . היא מוקפת פקחים ופקח דת שעטו עליה מכל עברי וכמה מהם ואני מדמה לי אותה, ברגעים האחרונים שלה במחיצת ידידותיה נושאים אותה בשנית לחדר החיפושים כשהיא ש " רףעה על כס הזקנות, מצמידה אצבע לשפתיה ולוחשת : הרס, ומיד מפקידה את המלכות. פרצופים שונים ומשונים היו להם. כפני כרובים היו נשמתה. פניהם של אלה שסוככו על האלונקה - דמוי אריה ודמוי עגל ודמוי נשר ודמוי עז ודמוי פרה ודמוי שור ודמוי פרד ודמוי חמור השלישית בעננות האשכול המשפחתי הייתה פותחת בפניי ובפני ודמוי אתון ודמוי טווס ודמוי נאקה ודמוי ג'אמףס ודמוי ג'אמוסה ~1 ~1 1 חבריי את ביתה, וכך יעשו ילדיה ונכדיה בעקבותיה עד עצם היום ודמוי סוס-היאור ודמוי אשת;, ומבין כל הפרצופים לא נתקלו המודרניזם הזה. ולא הלכה לעולמה בטרם תעניק את ברכתה לילדיי ולנכדיי . ובתוקפנות של יוניי הוא זכזיראן של 1967 י התגוררתי בביתה הישן רחב הידיים שבעה ימים תמימים בהחבא, אף שיומיים בלבד של מסת;ך היו מספיקים. את יתרת השבוע ביליתי בכפיפתה, במעין בריחה זמנית מן העולם הזה. עיתונאים בישראל פירסמו בעיתוניהם שהסתתרתי עד שיבשו דמעותיי ואני י אני הכחשתי ביוהרה עיקשת. עכשיו ברור לי שטעות הייתה בידי שחשקתי שפתיים וסירבתי להודות, שכן לא היה אסון בזה ש~כיתי לאא בזה שסירבנו להודות ~אסון ומחקנו את זכרוי ועל-כן שבנו אליו כשוב פרד האנטיליה בתום סיבובו. אמרו חכמינו, שינון סופו שיחכים אפילו חמורי ולא טעו . אשר לק . רייןת אל-~ש, כלומר צעיר הגוזלים המסרב לעזוב את הקן' הלא היא דודה ~זיסה, ה"דלףעה" או מפונקת הבית, היא מיאנה להסתלק מן העולם בטרם יחזו עיניה בבנה יחידה שמקל נדודיו הביאו, לאחר ה~~ץ הפלסטיני הגדול, אל ארצות-הברית של אמריקה. על-כן תיסע היא ובעלה אל ארצות-הברית הללו, והיא מתקרבת, במרץ בלתי נדלה, לסיום שנתה השמונים, ואפשר שמלאה לה כבר השנה. אלא שאת הדרך בין אולם הנוסעים בשדה התעופה לוד 1 בן-גוריון והמטוס היא עשתה על אלונקה שמנוף חשמלי הרימה אל פתח המטוס. ואני הייתי עד למאורע. והיא הייתה מסוגלת לעלות למטוס ברגליה השתיים אלמלא "קירטל" אותה מה שנפל במנת חלקה מסוגי ההפשטה והחיפוש והחקירה שהעמידה אותה באחת על העובדה שאין היא אלא "מחבלת" בת "מחבל" ודודה ל"מחבל" שהוא כבודי. אשר למלה "קירטל" ונגזרותיה, הרי שלמדתי אותן בילדות משתי-~ך~ם, הלא הן דודתי החיפאית ודודתי השפרעמית. ולימים גם מדודתי נזיהה שהתברכה בבעל נמרץ מבני-דודה, שהיה מגיש לה את ארוחתה בעודה שרועה " במיטתה קוראת בספר התפילות, מקורטלת כמי שנטשוהו כוחותיו באחת והוא מכונס עכשיו בעצמו כאילו הונח מניה וביה בתוך סל נצרים, שאין הוא אלא ה~ךז;לא הארמי והקףך tg ל הפלסטיני וה~ךז;ל הערבי הקלאסי. ואני הייתי עד למאורע בתוקף היותי נבחר בירושלים, וחזיתי בכל אשר עוללו לה, לרבות אותו קירטול. וכאשר נשארה על אלונקה אל המטוס, הגניבה מבט לעברי ואמרה מבלי שפצתה את פיה, "הרי אתה מבין י יא ~זקגרי". על-כן פניתי לאחראי ומחיתי בפניו על ההתנהגות. ואחר-כך המתנתי להמראת המטוס, שייקח אותה ואת בעלה. ואני נשבע שאמת בפיי ושהדי במרומים, שבו :i ו עיניי ראיתי את אשר קרה לדודתי כעבור חמש דקות מעלייתה למטוס, מקורטלת עיניי ולו בפרצוף אחד דמוי אדם. והם בודקים אותה מלגו, בדיקה מקפת ומדויקת, מחשש שמא הטמנתי בקפל מקפלי שמלתה, או מתחת ל w~z;ו~אן שלה, בקבוק מולוטוב או פצצת i? צרר' שאותה תטיל הדודה בזיה ה מעל שדה-התעופה איידלוויילד (לימים קנדי) בניו-יורק, כאשר יתחיל מטוסה להנמיך כדי לנחות והיהודים האמריקאים ימחאו כפיים לקברניט על הצלחת הנחיתה. ולא עולה בידי המוסד לשים יד על הפצצות שהטמנתי בשמלת הדודה נזיהה, אף ך:jטישפהש ולא הותיר לגופה זולת העור של בוראה. בחלקו של בעלה לא נפל מאומה מן הפאר הזה שנפל בחלקה. ואין אני מעלה על דעתי סיבה להינצלותו מלבד העובדה שרק לה דאגתי, ומכיוון שהודעתי להם שדודתי היא, אחות אבי, והזקן שאתה הוא סתם בעלה. אלא שנכמרו עליה רחמי בוראה, ך:jפסאו אליו כחלוף שנה מיום מבצע הכרובים הלז . מת עליה בנה יחידה והיא מתה על בעלה י וזה בתורו נשא לו אישה אמריקאית ב"נישואי התאזרחות", וזאת בתורה סירבה להתגרש ממנו - השתרע אפרקדן על מיטתו והתגרש מן העולם. אשר-על-כן י הדודה בזיה ה היא היחידה מבין ארבע דודותיו שהותירה את בעלה בעקבותיה (שלוש האחרות, תהי נשמתן ונשמות מתיכם צרורה בצרור החיים, היו כבר אלמנות כשהביון). ויש להניח שהחזירה את נשמתה לבוראה במועד לא ידוע לו בין השנים 1972 ן 1974-, השערה ~ל.בדוית זו מבוססת על כך שהתחלתי בכתיבת ה"אופסימיסט" בראשונה מבין השנתיים הנזכרות וסיימתי אותו בשנייה מביניהן י כלומר בשנת 1974 י ובו הבאתי תיאור נאמן למה שנעשה וממשיך להיעשות בנמל התעופה בן-גוריון מתחת לבגדי הנוסעים הערבים הממריאים מנמל התעופה בן-גוריון . וכסבור הייתי שעל-ידי הזכרת העניין באופסימיסט נקמתי בהם לעולמי-עדי נקמה לדורי דורות, על כל שעוללו לדודתו נזיהה. ומכיוון שנקמה פרטית זו לא השיגה את מטרתה, ולמה שתשיג, הנני לערוך כאן נקמה מקפת וכוללת, נקמת-כרובים, שאם יוסיפו, ארחיבנה שתכלול גם את השרפים. ועד מתי יאמינו ברוב פחזותם שיכולים הם להשתוות לבורא בתכונה אלוהית מתכונותיו • הוא שאינו משתנה ואינו מתחלף - מערטלים אותם, מעשה גן-עדן ואחר מגרשים. מלבד דודו אבראהים, היה נעלם וחוזר • לאחר-מכן • עמוס פלאות חדשים שהשתנו והתחלפו מדי כל חזרה. בםפרות הערבית םיפור • האמיתית של סראיא עד העמודים האחרונים . נדהמתי , כשם שנדהם משורר ידוע שקרא את כתב היד' מן האמת שנגלתה לי . אבל לא חרשתי לעצמי להסתירה, אף שסותרת הי א את הדרך שבה בחרת י בחיי, בנוגע לאמונתי שניתן אף מן המועיל הוא " לשאת שנ י אבטי חים ביד אחת ": העיסוק בפוליטיקה והעיסוק בספרות. ומכיוון שאיש מאמין הנני י והמאמין אינו נעקץ מאותה מאורה פעמיים, כמאמר הבריות, הסרתי מלכתחילה מהספר רל את · סראיא בבת אל-ע תווית הרומן הארוך . מהו ' אם-כן' ספר זה ? מעשייה ) ואולי סיפור בדי ם) קראתי לו , או ח ' וראפייה ) כריש דגושה ומתגלגלת) בלשון הערבים הפלסטינים, המתמחים והבלתי מתמחים כאחד' המשתמשים בה לכל מעשה פלאי ם שאם פורשה משמעותו מקודם, באה הח • וראפייה ומונעת חזרות במעשה הפירוש . ואם לא פורשה משמעותו מקודם, באה הח ' וראפייה ומזניקה את ההרהורים הנעורים בעקבות אותו מעשה היישר ל תוך עולם האסוציאציות, מבלי שיהיה צררך באף פירוש . • אמיל חביבי על האלונקה : האלונקה עצמה הוחזרה לקרקע, ודודה נזיסה והוא עצמו, אף הוא משתנה היה ומתחלף. • * פרשן רדיו קהיר לשעבר, הידוע בשידוריו הארסיים. בסוף שנות ה 50- הפנה חיציו לעבר הקומוניסטים בשל הקרע, שהיה אז בין משטרו של נאצר לבריה"מ . 23 מרץ 1991 שמע . רן כלס יעקב כסר 11 N מיי=כ חייי ייי ::pוור N םיי שם אומרים לה : אנחנו אוהבים אותך • והיא אומרת : לו מצאתם אחרת שתאהבו • לו אחרת חיתה אוהבת אתכם, לא הייתם חוזרים אלי . הפלסטינים לא שונים בזה מכל עם אחר. זה גבול הפטריוטיזם שלהם. זה שלא מצאו מי שיקלוט אותם. ואצלי זה לא בדיוק תחושת ניכור. זאת מין נוסטלגיה, שכן אני נשארתי כאן • אבל כל האחים והאחיות שלי, הדודים - אינם בארץ . ובנוסף לכך • החברה האינטלקטואלית שלי לא נמצאת בארץ . מבחינה אינטלקטואלית גדלתי בירושלים. התפתחתי אז גם כאיש ציבור בתוך ציבור שהכיר אותי . והציבור הזה איננו כאן כעת. האהדה הציבורית שרכשתי מאז 48', חיתה של ציבור אחר. כל זה השפיע עלי ודחף אותי לפעולות ספרותיות, בניסיון להסביר את הדברים וליצור את המפגש שתמיד חלמתי עליו ביני לבין הציבור שלי . היו לי מפגשים עם הציבור שלי • אבל לא בצורה שעליה חלמתי . קוראים לזה ניכור ? יכול להיות, אבל זה ניכור שלא קשור בשינוי המצב הפוליטי . כך אני חושב. ש.ב. : ליצירה שלך יש כמה מימדים, הדמויות לקוחות מן הריאליה, אבל מהר מאוד הן מקבלות מימדים סמליים. בלי כוונה. ש .ב. : אני לא יודע אם בכוונה או לא, אבל זו התוצאה. מעניינת מאוד חיא הדמות הנשית אצלך . דמויות הנשים הן המבטאות ביותר את הנוסטלגיה שעליה דיברת. למה דווקא אישה ? האם כל דמויות הנשים שלך הן בעצם אישה אחת, דמות אחת ? יכול להיות שזו דמות אחת, אבל לא זאת השאלה. השאלה היא למה אני בוחר בסמל הזה ? למה כשאני מדבר על סמלים אני בוחר באישה. משום שאני מרגיש את העוול שנעשה לאישה הערביה. זה מטריד אותי • זה שייך לשורשים של חיי • ואני רוצה, ולו רק בספרות, לפצות אותה. ש .ב. : האם זה רק עניין של פיצוי' או שהאישה מייצגת עבורך את האדמה, את המולדת, את העבר ? אני בוחר באישה תמיד לדמות ,החיובית בכוונה מראש. תמיד. י .ב. : כבשר ודם או כסמל ? כבשר ודם. אני יודע שלא זה ישחרר תא האישה הערבייה, ולא רק את ,הערבייה אבל אני מכיר את הנבזות, רשאי-אפש לתאר אותה, בה מתייחס אליה רהגבהערבי . אחד הרומנים שהשפיעו על יחי הספרותיים, היה מראם בוכרי של .פלובר אני לא יודע איך הוא השפיע על לכ אחד מכם, אבל בשבילי סיפור זה םמגל את רוע המזל של האישה, את רוע להמז שהיא נולדה אישה. אמרו לי שגם םהיהודי חושבים כך • שהדתיים מברכים כל רבוק בפעם הראשונה. השאלה שגיליתי רק לפני מספר שנים, היא באיזו מידה לא השתנתה החברה שבה חיים. לדוגמה הכפר הערבי שגורש ונהרס, ותושביו עזבו את הארץ והלכו לסוריה, ירדן • לבנון' תושביו עזבו ביחד' ועברו לחיות ביחד בפינה אחרת. מוכתר הכפר המשיך להיות המוכתר, ואחד הבנים נעשה מוכתר אחריו. הם מתחתנים בין אנשי הכפר ומממשיכים באותם מנהגים. הזכרתי זאת ברומן שלי אחטייה.הטרגדיה האמיתית קרתה לערבים העידונים, בחיפה למשל, הם התפזרו לכל רוח. הם נקרעו מהשורש ונעלמו. זה מה שקרה גם לי. כיום יש ערבים בחיפה, אבל הסביבה שלהם לא :זשארה אתם. העיר שלהם לא נשארה. אני עצמי עברתי לנצרת, שאני מקווה שתתפתח בעתיד לעיר מודרנית, אבל היא עדיין • אפילו היום, לא יותר מכפר גדול . שתי הבנות שלי גדלו בנצרת ואני זוכר שנבהלתי כשראיתי שהן פוחדות לדבר עם נער ברחוב. בחיפה, עוד לפני 1948 היו כמעט אותם סטנדרטים של חופש ביחסים בין נער ונערה, כמו אצל היהודים. י .ב. : אבל זה לא היה אופייני לכלל החברה הערבית בארץ . מבחינה זו חיתה רגרסיה, אותה אני מסביר בכך שהערבים ראו בחברה היהודית חברה עויינת, ורצו, כאילו נגדה, לשמור על שורשים. בחברה שלי, אז על-כל-פנים, ברחוב עבאס, היינו נוצרים, מוסלמים, נוצריות מוסלמיות - כולם מיודדים, יוצאים יחד • עורכים מסיבות. היו לנו חיים אחרים. לא היה פחד מהתחברות. את הרגרסיה ראיתי אחר-כך' אצל הבנות שלי . ש .ב. : כל זה במישור האישי • אבל ביצירה שלך' כל הדמויות נמצאות בקונפליקט עם הסביבה. מתהלכות בתחושה של זרות. נמצאות בסביבה שאינן משתלבות בה, שאינן יכולות להשתלב נח. והניכור הזה שביצירה שלך • שובח מהניכור ביצירתו של כנפאני . גם אצלו חי הפליט בתחושת זרות מהחברה. זה, בעצם, מאפיין את הספרות הפלסטינית. גם אצל ג'ברא אבראחים ג'ברא. אבל אצלך זה שונה, מכמה סיבות : קודם כל פיזית - האנשים שאתה מתאר נמצאים עדיין בתוך הארץ . אני מסכים להסבר שלך למה שקרוי ניכור אצל הסופרים הפלסטינים הפליטים, ניכור מהחברה הערבית במדינות הערביות שבהן הם נמצאים. הפלסטינים, כידוע, נדחים באשמתם ושלא באשמתם על-ידי החברה בכל המדינות הערביות. תמיד מדגישים בפניהם שהם אינם בני הארץ . הם לא מתקבלים בשום מקום. אי-אפשר לפתור את הבעיה שלהם בלי מולדת. הדגשתי את זה באחטייה ,שרציתי שתהיה המולדת. י .ב. : על-פי הקטע מן הדומן החדש שלך' המתפרסם בגלירן זה של "עיתון 77", האם ניתן להניח שמדובר בסיפור אוטוביוגרפי' במעין סאגה משפחתית ? ודאי, השתמשתי בזכדונרת אישיים, אבל פיתחתי אותם. יש שם הרבה פנטזיות. עבדתי מדברים שהיו אל דברים שבתכנון • כמו בכל עבודה ספרותית. מה שמעניין כאן • זה שבאמת לא ידעתי לאן אני הולך . תמיד רציתי לחזור לזכרונות הילדות, כדי לחפש את מה שאני מחפש בעלילת הסיפור הזה. י .ב. : אתה מדבר בספר בגרף ראשון . כלומד אתה לא מסתיר את העובדה שמדובר בסיפור אוטוביוגרפי . הכנתי אותו כסיפור אוטוביוגרפי • אבל כשהרגשתי שאין לי זכות לספר סיפורים כל-כך אינטימיים, וכאשר הפסקתי לספר את האמת, אלא פיתחתי דברים לצורך הסיפור • חזרתי ושיניתי את השמות של בני-המשפחה - של אבא, של אמא, של האחים, אם-כי חיפשתי שמות קרובים לשמות האמיתיים. בדרך-כלל • למרות שאני מנסה לפתח ולהריץ את הדמיון שלי . אני נשען בכל עבודותיי הספרותיות על עובדות אמיתיות. ש.ב. : הזיקה, אר הקשר, בין הביוגרפיה האישית לבין היצירה חזקה מארד בכתיבתך . הביקורת הערבית מציינת בדדך כלל את הדמות הפלסטינית כדמות מנוכרת, ויש לניכור הפלסטיני כמה מימדים : ניכור בארצות ערב, ניכור באירופה וניכור בעל אופי מיוחד בישראל . הייתי רוצה שתתייחס למרטיב זה בחייו ובכתיבתך . אני מסוגל להתייחס לנושא הזה מהצד של תחושת הפלסטיני במולדתו -ישראל • ולפתח אותו מבחינת ניסיוני האישי . היו לי מפגשים אינטימיים, קרובים עם עמיתים פלסטינים שחיים כפליטים בארצות אירופה. היינו יחד בצ'כוסלובקיה, למשל, במשך שנתיים וחצי . יכולתי להתרשם אז בצורה ישירה מרגשותיהם האמיתיים, שמוסתרים בדרך-כלל . למשל כשסיפרתי להם שאני מתגעגע לארץ שלי • לסביבה שלי • אמרו שהם לא יכולים לתאר לי את ההרגשה שלהם משום שאני - אמרו - יודע שאוכל לחזור מתי שארצה, והם יודעים שאף-פעם לא יוכלו לחזור . אבל ניכור • כפי שהוא משתמע מהשאלה שלך • לא קיים אצלי . ואני חושב שזה המצב אצל רוב הערבים הפלסטינים שנשארו בארץ • מכיוון שהחברה הערבית שלהם נשארה אתם. ש.ב. : אבל המסגרת הכללית איננה שלהם. האמת שאף-פעם לא ניסיתי לתת לעצמי דין-וחשבון בקשר לשאלת הניכור • וה- הרהורים והאמירה שלי עכשיו זה ממש י:ן( s ~1 ~ המודרניזם בספרות הער בית שיחת החודש הפלסטינים, כידוע, נדחים באשמתם אושל באשמתם יעל-יר החברה לבכ המרינות הערביות. תמיר מרגישים בפניהם שחם אינם בני הארץ. חם לא מתקבלים בשום מקום . אי-אפשר לפתור את הבעיה שלחם בלי מולדת. כשאני מדבר על סמלים אני בוחר באישה. משום שאני מרגיש את העוול שנעשה לאישה חערביח . זה מטריד אותי' זה שייך לשורשים של חיי' ואני 'רוצח ולו רק ,בספרות לפצות .אותה גלידן 4 ~ ו~ המודרניזם בםפרוח הערכית שיחת החודש• ) 1;' 1 1 שהביאו אותי להתפטרות מהכנסת. במשך הרבה זמן ידעתי שזו לא הקריירה האמיתית שלי . שזה לא זה בשבילי' ואמרתי לעצמי שאני מוכרח להישאר בפוליטיקה מכיוון שזה מה שנחוץ לעם שליי אפילו אם הדבר הוא בבחינת קורכן מצדיי אבל אחרים מקריבים קורבנות הרבה יותר גדולים. יש אנשים שמוסרים את חייהם על המאבק הפוליטי, כך שגם אני מוכרח לתרום. אבל מאוחר יותר הגעתי למסקנה שאני יכול להעניק לעמי הרבה · יותר נתחן מים אחרים. האמת היא שהרגשתי שלא ~ :יו~ אמיל חביבי 11 רוזה 1ייכוור' - "ברוך שלא עשאני אישה". מר סטפא סאדק על-ראפעי . אהבתי אותו על השפה, למרות שהוא י.ב. : הביקורת העברית קיבלה את ספרך היה ראקציונר פר-אקסלנס. חאופסימיסט בהתלהבות רבה. כמעט חב- עד היום אני זוכר משפטים שלמים שלו. ניסח אותך לתוך "המשפחה" הספרותית. אני קורא וממשיך לקרוא את הספרות איך אתה מתייחס לזה, האם זה קרב אותך הערבית הקלאסית. אני חושב שזה נחוץ לי אישית אל הספרות העברית ? רבד אחר כדי לשמור על טוהר השפה. ועם-זאת יש איך הגיבח הביקורת הערבית בעולם ובארץ סופרים ערבים בני זמננו שאני מכבד' אבל על הספר? מעטים. אני מכבד למשל את יוסף אידריס, נתחיל מהחלק השני . אני מאמין בעצמיי ולפעמים אני ק-מנא בו . ואני מכבד יצירות אבל לא האמנתי שאתקבל בחברה הכלל- אחדות של סופרים אחרים בני זמננו. לא ערבית, ובעיקר בקרב העם הערבי הפלסטיני את כל היצירות שלהם. אני מבקר את באהדה ובהערכה בה התקבלו העבודות גישתם של סופרים אלה, ובראשם הסופרים הספרותיות שלי. זה נתן לי תקווה, משום הפלסטינים, שלא רוצים להבין שלספרות שאני מנסה לחיות כל הזמן במחשבות שליי יש כלים ייחודיים, כמו שלמוסיקה יש אחד מהחברה הזו . אני מתיימר לבטא את כלים יהודיים. שאי-אפשר לכתוב עבודה המאוויים העמוקים של חברה זו י ודבר זה ספרותית בשפת העיתונות. נעשה מודגש וברור אצלי אחרי התקבלות ש.ב. : דווקא סופרים פלסטינים ? העבודות הספרותיות שלי אצל הערבים, הפלסטינים הם הראשונים שלא מכבדים את ואצל הפלסטינים. כלי הספרות. והשגיאות שלהם, והמהירות נחזור לחברה היהודית והעברית. שימח שהם כותבים בה את העבודות שלהם ... אותי מאוד שהחברה היהודית קיבלה אותי לעניין זה אני מביא תמיד את הדוגמה כפי שקיבלה. זה נתן לי אישור · לאפשרות של יוסף אל-ס:פאעי שנחשב לאחד מהסופרים שעם אחד יבין את העם השניי אם רק הגדולים. הוא שלח אלי פעם סיפור בן ידעו איך לדבר אחד עם השני . עם-זאת גם חמש-מאות עמודים, ובהקדמה לכתובים נפגעתי מכתבה קצרה של אחד הסופרים סי Q ר שכתב אותו על חוף הטיילת באלכס- שאינני זוכר את שמוי ושיצא ממנה כאילו נדריה במשך עשרים יום. ואני' קראתי רק אני ילד שרוצה לחקות את המבוגרים את ההקדמה וזרקתי . ברור היה לי שהייתי - את הסופרים היהודים, את הספרות צריך יותר מחודש כדי לקרוא את הספר הישראלית. ביני לנינכם, אני חושב שאני שלו, שהוא כתב בעשרים יום. אני יודע הרבה יותר טוב. כל הכבוד שהתקבלתי, איך אני עובד על ספר . שנים אני עובד . אבל אף אחד לא עושה לי טובה בזה. ולפעמים מסתיר מה שיצרתי . וכשאני שואל את הסופרים האלה למה הם כותבים בדרך י .ב. : מחי הרגשתך לגבי הספרות העברית ? הזאת, הם עונים לי שהם נמצאים בתחרות אני מכיר את הסופרים העבריים יותר ממה ריצה עם המוות, שהם רוצים לחיות שאני מכיר את היצירות שלהם. אחרי המוות. אבל כשאתה מוציא עבודה אני קורא מאמרים שלהם ועליהם. מה ספרותית שתמות עוד לפני שאתה תמות, שכן מרשים אותי אצל חלק מהם הוא איך אתה נלחם נגד המוות ? לכן אני לא עוז הרוח שלהם שהוא לתפארת כל העם. מושפע מהספרות הערבית המודרנית, אלא כשאני עושה השוו~. ; בין עוז הרוח של במידה מסוימת. סופרים ערבים פלסטינים ובין זה של סופרים ישראלים יהודים, נראה לי שאחוז י .ב. : את רוב חייו הבוגרים הקרשת עוז הרוח אצל היהודים הרבה יותר גנוח. לפעילות פוליטית. ער 1948 יצרת את ש.ב. : לגבי סגנון הכתיבה שלך - אתה הליגה לשחרור לאומי, שהתאחרה ב 1948 שואב משני מקורות : הספרות חקלאסית עם מק "י . אחר-כך המשכת כחבר כנסת הערבית והסיפור העממי . שני יסודות אלח מטעם המפלגה הקומוניסטית, והנח יום משתלבים אצלך מבחינה לשונית, ואילו בחיר אחר אתה מחליט לפרוש ולהקריש הספרות הערבית המודרנית, נראה כאילו את עצמך לכתיבה ולעבורה עיתונאית. כך ארתח אתה מניח בצר . לפחות פורסם. האם הרצון לכתוב חיה זה נכון . חסינה היחידה לפרישתךי או שהתפטרות ש .ב. : כאילו היא עוברת לירך ולא משפיעה מהכנסת חיה סימפטום מוקרם למה שקרח עליך. לך מאוחר יותר ? זה לא מדויק. מייסדי תנועת אל-תנוריו אומר שוב שלא חיתה לי הזדמנות לתת (התחייה) - טאהא חרסייך ואל-כוואכבי דין-וחשבון לעצמי בנושא זה עד עכשיו . כן השפיעו עלי.בעיקר טאהא חרסייך . ממנו קשה לאדם למסור לעצמו דין-וחשבון למדתי לשמור על התחביר. ומשח j1 י המלים בעניינים כל-כך רגישים. זו הפעם הראשונה בהם אני משתמש, הם בהשפעתו של שאני עומד מול שאלה כזו . היו כמה סיבות ואת החוגים שבתוך הארגון הראשי לש התוכניות שלנו, אולי משום שהאמרה הד- הצלחתי בעבודתי בכנסת. אני לא חושב שהצלחתי. הרבה זמן חשבתי שכשאגיע אש"ף - פתח, שהתנגדו במשך הזמן רונית העתיקה - כאשר רועמים התותחים לגיל חמישים אתפטר מהעבודה הפולי- לקו הפלסטיני הרשמי החדש של שלום שותקות המוזות - אכן נכונה. אני מעריך עם ישראל על בסיס שתי מדינות. כך שמלחמה זו היא המלחמה האחרונה. לא רק טית ואחזור .לספרות ובאמת התפטרתי ו~ ו~ והתחלתי לכתוב. אבל אחרי שגמרתי תא גם התנועה הדמוקרטית העממית וגם בגלל הזוועות שהיו בה.אלא משום הסכנות האופסימיסט, לא יכולתי להחזיק דמעמ חוגים בתוך פתח, שהג;ןרו כל הזמן ניאסר שהיו עשויות לצמוח ממנה . ומפני שאני מניח שזו המלחמה האחרונה, נראה לי שיש יותר משלושה חודשים, וחזרתי הלעבוד ערפאת שלא ישיג כלום, וכאילו ישבו םהמודרניז כעת הרבה זמן ואפשרויות לפעולת המוזות. הפוליטית על ארבע. לא הבנתי אז שסופר וחיכו שייכשל' כדי שיוכלו לומר - הנה, במפרות הערבית לא יכול לכתוב ספרים כל יום. חיתה לי ראית, אנחנו צדקנו . העם הפלסטיני התנסה כבר התקשרתי עם ידידים מצריים, והצעתי בעיית תעסוקה. פחדתי מעצמי. גמרתי תא במדיניות של החוגים האלו שהביאו עליו להם לא להשאיר את עיצובו המזרח התי- שיחת החודש כרן אחרי המלחמה לפוליטיקאים. טענתי הספר ועמדתי כאילו בשולי .ההתרחשויות רק אסונות, שאמרו : בטל ינפע אילא אל מופע - שום דבר לא יעזור זולת התותח. שיש מרחב הצעות ופעולה בעניין זה גם אני נשארתי כאן' הרגשתי מרוחק. חששתי שישכחו אותי. להוגי הדעות ולסופרים. אני מציע שנקיים אבל כל האחים אותו פחד קיים בי גם עכשיו . אם-כי היום הפגנה לא תעזור, פטיציה לא תעזור, סימפוזיון בו נגיד את דברנו המשותף. אני הסיפור שונה. אז' כשעזבתי את תהכנס שביתה לא תעזור. שום דבר חוץ מהתותח. והאחיות שלי, חושב שלמרות כל הקשיים, בסופו של דבר ורציתי לעזוב את העבודה הפוליטית, היה אבל תותח לא היה להם, והם חשבו שעם הדודים - אינם יגיעו גם הסופרים הפלסטינים למסקנה לי אמון, שהדרך בה בחרה מפלגתי היא הטילים הגיע הזמן שלהם, כי אם ראפשבארץ . ובנוסף זו . הדרך הנכונה. עכשיו עזבתי בהרגשה קשה לומר - בטל ינפע . אילא אל מופע, על לכך, החברה י .ב. : אתה חושב שהכתובת היא עדיין מאוד, שהרבה מחיי, אולי, בוזבזו לשוא. אחת כמה וכמה שראוי להגיד -בטל האינטלקטואלית מה שקרה לתנועה הקומוניסטית בבריה"מ, ינפע אילא אל סרוח'. וזה מה שעשו. אש"ף? שלי לא נמצאת מה שהתגלה, זו טרגדיה אנושית שאנו האשמים האחרים, לדעתי, הם הפונדמ- הפלסטינים הם שצריכים להגיע למסקנות בארץ . מבחינה עדיין לא מעזים לאמוד את משמעותה. את נטליסטים - המהפכניים והדתיים, (ואני שלהם. מה שנעשה אי-אפשר למחוק, לא מתודעת מקווה שהמכה שקיבלו כל תומכי סדאם י .ב. : היית מציע להם להגיע למסקנה אינטלקטואלית העולם ולא מהציוויליזציה העולמית. ואפילכלשהי? תהיה גם מכה נגד השימוש האכזרי בפוג- גדלתי בירושלים. אם חלק מהמעשה היה טעות. ראי-אפש אני חושב שיא סר ערפאת נפל קורכן' ואני דמנטליזם הדתי). מה שחשוב לי להדגיש התפתחתי אז גם להגיד שהדברים לא השאירו מאחוריהם בנושא זה דווקא, היא אחריותם של מציע לישראלים ולפלסטינים שלא יתייחסו כאיש רציבו כלום. אבל כיום אני מבין מה עשתה המרכסיסטים הערבים לגבי תנועה זו. לעניין הזה כאל עניין מרכזי . אני מציע בתוך ציבור לנו ההתייחסות העיוורת שלנו למרכסיזם, ב- 1947-194g, למרות האווירה, למרות שנטפל בנושא השלום - איך הוא ייראה ? שהכיר אותי. שמילא אצלנו את מקומה של כל פילוסופיה כל העוול שהיה בהחלטת החלוקה ביחס איך נרצה שיהיה ?- מדינה פלסטינית או אחרת, כאילו הוא סיכם כל פילוסופיה לא, החזרת שטחים לירדן' אוטונומיה. למה והציבור חזה לעם הפלסטיני 1 עמדו המרכסיסטים נגד אחרת. כיום אני שוב במצב של חיפוש כי סחף הפנטזיות ותמכו בגישה רציונלית. שלא נתמקד בוויכוחים כאלה ? הם הרבה איננו אדם לא יכול לחיות בלי השקפת .עולם יותר יעילים. אתם מכירים את הסיפור על הפעם נפלו 1 לצערי' רובם בפח הפנט- היו לי בסירנות של דיון עם הוגי דעות זיה הסדאמית. למה נפלו ? משום שלא צ'רצ'יל' רה גדל ויאסר ערפאת שהלכו מצריים, סובייטים ואמריקאים, על המדע הבינו מה קרה בעולם כתוצאה מהתפוררות לאלוהים. רה גדל שאל מתי תיפתר השאלה והפילוסופיה לקראת המאה ה 21-, אלא האלג'ירית. אמר לו אלוהים - בימי חייך . המחנה הסוציאליסטי . הם ראו בהתפתחות שהפוליטיקאים לא נותנים לפתח מחשבות זו ובגמר המלחמה הקרה אסון' ואי-הבנה צ'רצ'יל שאל מתי תיפתר השאלה האירית. חדשות ועל זה חילוקי הדעות עם המפלגה זו, אני מניח, היא שהביאה אותם למסקנות אמר אלוהים : לא בימי חייך . יאסר ערפאת שאל : מתי תיפתר השאלה הפלסטינית ? אתם מכירים את שלי' שבגללם נאלצתי לעזוב. המוטעות. לזכותם של הקומוניסטים, יש הסיפור, על בסופו של דבר הגעתי למסקנה, שעץ של לומר שלפני שנים הם הבינו שעקרון בכה אלוהים ואמר : לא בחיי .• אגסים לא צריך להניב חצילים. זה הסיכום צ'רצ'יל' רה לגו הדמוקרטיה הוא עיקרון מרכזי בעולם --~~~~~~~~~~~~~~A. של חיי הפוליטיים. ניסיתי להניב חצילים, ויאסר תערפא הערבי' והעלו את הדרישה לדמוקרטיה המשך מעמ' 15 אלא שהם יצאו לא ראויים. לראש סולם העדיפויות שלהם. אני זוכר שהלכו .לאלוהים מאחרים. אלח'לאג' (חסיד ומשורר צופי ויכוחים מרים בנושא גם כתוצאה מהניסיון רה גול שאל מתי י.ב. : איך אתה מגיב - בינך לבינך - על של נאצר . היו כל מיני בסירנות. אבל' מפורסם מבגדאר , בן המאה ה~ 1o, שנצלב תיפתר השאלה התגובה הפלסטינית למלחמה האחרונה ? לצערי הרב, השינויים במציאות היו כל- בשל אמונתו) הוא אדם גדול 1 אבל הוא האלג'ירית. אמר ראשית אני רוצה לומר דבר של הסתייגות : כך מהירים עד שהמפלגות הקומוניסטיות נשאר במסגרת הרעיונית, שעה שאל- לו אלוהים - הפלסטינים לא פשעו . המבוססות-ביורוקרטיות, לא היו מסוגלות בפרי חשף את ההתנסות הסופית ביכולת אני זוכר שב 1967-' כאשר דהרו הטנקים לקלוט אותם. אני עדיין מקווה, שהשינויים אמנותית ולשונית נפלאה. בימי חייו . הישראלים לכיוון ג'נין 1 נערים ונערות בני 9 האלו, מחויבי המציאות החדשה, יבואו צ'רצ'יל לשא לסיום דו-שיח זה - מהי דעתו של ו- 1o עמדו עם פרחים ומחאו להם כף וזרקו מתוך המפלגות הקומוניסטיות. ואני לא אדוכיס על הרומן הערבי ? מתי תיפתר להם פרחים. מעבר להסתייגות הזאת, אנסה מדבר עכשיו רק על המפלגה הקומוניסטית השאלה האירית. להסביר מה קרה לדעתי. אני לא מסתפק הישראלית. אני מדבר על כל המפלגות בתחום זה איני יכול להיות פוסק. אני מתעניין בעיקרון בשירה העולמית ואני אמר אלוהים : אל בנושא זה בהאשמת המדיניות הישרא- הערביות. אני עדיין מקווה שהשינויים לית הרשמית, ולא בהאשמת המדיניות יבואו מתוכן . ואם לא יבואו' אני 1 אישית, סבור שהרומן אינו שייך לעולם השירה. בימי חייך . יאסר האמריקאית, שתמכה במדיניות הישראלית, לא רואה כל זכות להמשך קיומן של הוא מביא לפיזורו של העולם. הרומן הוא ערפאת שאל : שסגרה בפני הפלסטינים כל דרך לשלום, מפלגות אלה. זמן מדולל . השירה' לעומת זאת, היא זמן מתי תיפתר מעובה. מעניין אותי לעב;ת את הזמן כדי דחתה כל יד של שלום, התנהגה ךכי .ב. : אתה אחר מיושבי-הראש · של וער ההשאל לחדור למהותו . שעה שאני קורא רומן אני כלפי האינתיפאדה במשך שלוש שנים היוצרים הישראלי-פלסטיני' הוער שפיוסםהפלסטינית ? בכה למרות שהאינתיפאדה חיתה בתחילתה, לפני שלוש שנים חוזה שלום, שדיבר על חש שזהו אותו עולם שאני רואה בחיי אז אלוהים ואני מקווה שעודנה' תנועה דרכה רצו שתי מרינות לשני העמים, ושהינה הרים היומיום. ייתכן שאשנה את דעתי כאשר ואמר : לא בחיי . הפלסטינים לומר לישראל : בואו . עזבו את רבים בתקשורת ובציבור' בארץ ובחו"ל . אתקל ברומן פואטי' שאינו קיים בספרות מעגל האלימות וניכנס למעגל הדו-שיח. הערבית המודרנית כיום. בין הרומנים שאתה מייחס ובכן' אני לא מסתפק בהאשמת האל מה מידת החשיבות הגדולים שאהבתי אציין את מרבי ריק של להתכנסות זו ? 26 שאפשר לקרוא להם "האויבים הישירים חרמן · מלוויל . אני מוכן לקרוא בו שוב של העניין הפלסטיני". אני מאשים בעיקר אני מתייחס לוועד ברצינות גמורה. נראה לי ושוב מכיוון שהוא מהווה תפישה פואטית את החוגים הפלסטינים השייכים לאש"ף, שבזמן המלחמה, לא עלה בידינו לקיים את של העולם. • גליון 134 """""""""""""""""""""""""".. J ~1 H מרגש באדיבות לישנת המסחר תחופשי יצרנית, עם כל המטען החיובי העומד מאחוויה, איננה עונה ערד כיום על צרכינו החברתיים הבסיסיים, שכן עוכר של מרצו אינו עומד בפני עצמו, אלא נמדד בנכונות של בני-אדם לצורך אותר ולשלם עליו בכסף, אם ישירות ראם באמצעות המערכת השלטונית. באנגלית משמ l!> 'רת שתי מלים למושג "תעשייה" :industry ן- munifactr1 , והן אינן זהרת. munifactry היא המלה המקבילה לתעשייה במרבן המקובל אצלנו - במרבן של ייצרו. ואילו המונח הנפרץ יותר בעולם האנגלרסכסי הוא -industry, שכוונתו "ענף משקי". על דון זר מדובו "-ב advertizement industry, '..,ב banking industry" וכר'. כלומר כשמעודדים בעולם הרחב את ה- industry, מעודדים בעצם כל פעילנח כלכלית. ואני הייתי מצפה שכך ייראו הדברים גם אצלנו. ממש בהמשך לגישה זר, נמצא עיקורן הכלכלה החופשית. מדיניות עידוד התעשייה והחקלאות על-ידי הכוונה ממשלתית אר ציבורית, נערצה גם היא בחלקה הגדול בתקופת ואשית היישוב. אלא שבאוץ, חוגה מערובות זר מן המקובל בתפישת העולם המערבית, שהיא תפישת העולם השלטת. יש לכך כמה סיברת: קודם כל, כאמור, הצורך הראשוני ליצרו יש מאין, שחייב בתחילתו של תהליך מערובות גבוהה יותר של המעוכות השלטוניות. סיבה אחות נובעת ממורשתם המזרח-אירופאית של ראשוני הישוב, מתפישת עולמם הסוציאליסטית, ומהעובדה שהעם היהודי נטה מאז ומתמיד לאמץ לעצמו תורות חברתיות מתקדמות. גם הלב היהודי הרחמן עשה את שלו, והתוצאה הייתה שבין המדינות הדמוקרטיות הפכה המעורבות הממשלתית וההכוונה והגישה הסוציאליסטית במובנה המזרח-אירופאי, לחזקה בירתו אצלנו. דנו זה בא לידי ביטוי במשק ציבורי גדול יחסית ובהכוונה ממשלתית קיצונית בכל תחומי החיים' מהעריסה רעד המרות בחינו,ך בבריאות, בספורט, נתונות ובפעילות כלכלית שוטפת. והתוצאות, אכן דרמות לאלו שהיו במדינות אחוות אשו נהגר בדון זר. לדוגמה - למה שקווה במזרח אירופה כיום. אני מוצא סמליות ובה בכך שתנועת-העבודה והתנועה הקיבוצית הגיעו למשבו בתקופה מקבילה כמעט למשבו העולמי בסוציאליזם . התנועה הקיבוצית קמה במקביל לתחייה הציונית, והאנשים שהקימו ארתה היו אידאליסטים אמיתיים. אבל הקיבוץ מתאים, כמסתנו, רק למיעוט, ואילו ורב בני-האדם הם אנשים וגילים בעלי חולשות אנושיות רגילות. לכן וורעיrח קרשי בקוב בני הדרו השני והשלישי בקיבוצים . כשאלה נדרשו לחיות ולממש את צרות החיים האידאית ארתה יצור אבותיהם - זה לא עבד. ובדרמה - היה התהליך שחל במשק הציבורי בכללו. · משרם שבעבודה, האנרכיות היא הכרח המפעיל את ורב בני-האדם, והיא הקובעת את היחס שבין מה שאדם מוכן להשקיע לבין התמורה ארתה הוא מקבל. המערכת אינה יכולה לעבו,ד לפיכ,ך אלא על-פי העקרונות של כלכלת השוק, המבטיחים את מעוכת התמריצים לפי מאמצו והשקעתו של כל עובד .' העם היהודי הוא עם יוזם וחושב ביסודו, ואין סיבה להכניס אותר לסד של פיקוח המערכת הממשלתית. כלכלה חופשית היא התשובה הטובה בירתו לבעירת הכלכליות במדינת ישראל, בדיוק כשם שהיא התשובה הטובה בירתו לרוב המדינות. בכל העולם ניתן לראות קר ישו המחבר בין מידת ההתפתחות הכלכלית רבין מידת החופש הכלכלי. • צבי עמית מנכ"ל לשכת המסחר : חתשובח חכלכל כאשו הגיעו ראשוני החלוצים לא"י, הם ניסר לעורך כאן, כידוע, מהפכה חברתית. הם עזבו מאחוויהם בית אירופאי ברוגני, ובאר לבנות חברה חדשה. ואשית - פסלו דברים שיצור זיקה אר קשו לאורח החיים הקודם שלהם. ייתכן שבזמנם היה מהלך זה מוצדק, שברורכרב צויר היה באמת להפוך את הפירמידה כדי לבנות חברה שיהיה בה גם פועל רגם חקלאי רגם חייל, דברים שלא היו קיימים במציאות הגלותית. בעיקר נוצרה אז הערכת-יתר לכל מה שכורך בעמל-כפיים ובעבודה פיזית, ותנועת העבודה כולה היא ביטוי לכך. אלא שארתם מושגים שהתאימו, אולי, לשעתם, קיבלו היום חיות משל עצמם, והם ממשיכים להתקיים גם בחברה ההררית שלנר, כאשו ההצדקה לקיומם חלפה זה מכבו מהעולם. לדוגמה, מדברים אצלנו כיום על חשיבות התעשייה רעל חשיבות העבודה בתעשייה במושגים של עמל-כפיים, כאשו למעשה, החברה שלנר כבו לא נזקקת לעבודת כפיים מסוג זה, אלא שהיא ממשיכה להעריך ולשררת גלוריפיקציה לנושא. האבסורד הוא שעל-מנת לקדם את החברה, יש להוציאה ממעוכת . מושגים זר ולהקטין באופן מעשי ומהותי את היקף עבודת-הכפיים המזונות. לא מזמן הקרינו אצלנו הקונה חוזות את סוטר של צ'ולי צ'פלין "זמנים מודרניים", שהופק ב 1934-. קטע מפורסם בסרט מתאו את צ'פלין המשתגע ליד פס הייצור האוטומטי. כלומר, כבו אז הייתה ביקרות חברתית, לגבי סרג "עבודת הכפיים" ש"הרמצ'א' רק זמן קצו קודם לכן ושנרע,ד אז, לקדם את ההתפתחות התעשייתית. ב 970- ך ביקרתי במפעל מכוניות בשבריה, וראיתי שם את מה שנקרא "שיטת ררלרר', שעוצבה על בסיס המסקנה שעובדים, בוגרי תיכון, אינם מסרגלים ערד לבצע עבודות פשוטות וחדגוניות של סיבוב בורג לארוך שערת. לכן הוכינו צררתי פורייקטים. זה היה חידוש מרחיק לכת בזמנו. אבל היום גם זה כבו לא קיים. את הפרע- לים הפשוטים מחליפים רובוטים . הארטרמטיזציה מחליפה את עבודת-הכפיים . כלומר כאשו מתכננים אצלנו כעת העבות ערב- זים מהשירותים לתעשייה ועושים גלוריפיקציה לצווארון הכחול, ר'ל'הך פטיש", מדרנו, על דון ההמעטה, בהחטאת המטרה, בניתוק מהמציאות ובפיגור בתהליך ההתפתחות המשקית. למעשה, יש לעודד כעת כל עובד שעוזב את התעשייה, ושבמקומר מכניסים ציוד ממוכן וממוחשב. זר הדרך היחידה שבעזרתה ירכל המשק הישראלי להפוך לתחרותי ולהשיג ורוחה כלכלית. שאלה צודקת, כמרבן, היא לאן ילך העובד העוזב. זאת בהחלט בעיה וצינית. אחת הבעיות הכלכליות המרכזיות הקשורות בכך היא עודף כושר הייצור המאפיין את התעשייה הכלל-עולמית. העולם מייצר היום הונה יותר מכפי שהוא מסרגל לצורך. אלא שקיימות זוכים להתמודד עם בעיה זר . אחת מהן היא, למשל' קיצרו שברע העבודה (בעולם מדברים היום על שברע עבודה בן ארבעה ימים). דון אחות היא הניסיון לפיתוח שורקים נוספים. ישנו גם פיתוח מאסיבי של שירותים . מתפתחים מקצועות חדשים בתחום השירותים . ניכו גידול במקומרת הבילוי, בבתי-הקפה, באירועים, במופעים, ברידיאר ובאמצעי התקשרות בכלל . ואין לי ספק שנושא זה ימשיך להתפתח. בכך אין תשרנה מלאה, ואני לא בטוח שבעולם נמצא כבו פיתורן מלא לכל העובדים שייפלטו מהתעשייה, אבל מה שבורו הוא שהפיתורן אינו בהחזקת אדם שיניף פטיש במקרם בר יכולה מכרנה לעשרת זאת. נחזור למקומנו - הגלוריפיקציה של התעשייה והעבודה היצרנית יצרה אצלנו מצב שבר הפכו המסחר והשירותים למקצועות מבן- זים . ואילו אנו ורצים היינו להעביר מסו אחו - על-פיר פעילות .""""""""""""""""""""""""""""""""""""liiiiiilliiiiiillii8· מערבית : דוז'ה תנוד טאהא מחמד יעל ~...6~ מעליש י:ן( 5 ~ י~~ !. ןקך 2$ ת ~.רמ;ת ,ה??ן~ז:;ל " א וא~?? 2$ ת גו QI;י9 ~ Q ~א ךקן האם אתה חי :;נשולי ד.ז:; . רך ~~קש נ;: 9תזt טונ-;:~ךנ. ר~ש 7 ף T צון-ה ךד?ר;נ;ת ך;יגקל ? ול"א נשפכי הנהר;ת האם התחתנת 1ל ' א ~מר~י סקרור המודרניזם י י~~ 97 ר~ש ל 9 Tרילרים ? i ל"א ~.ר.רר ה~ל~ז:; ל . ך~ל טאהא מוחמד עלי : משורר נצרתי . נולד ככפר צפורייה (צפורי} שכגליל כשנת 1א בכניסה לתל-הפח;נים ? ל"א הtזן א;ג;ו 9 9 ם, . ז:;~ 9ז:ייך 9 ~ת גו QI;י9 ~יש ... ~ן ז;רמוסה חברי י לצמא ;נךים ל t' ך~נ;ת, ך;:זךגו א;ג;וף' ל~~ח י הם : "~זp;:ז:יה א · הל ה.שיר י?ז?.י;:ז:יהי ~;:ךןך 9 האם רlילע. לרגל ? ךל"א ~13תו:r ;:ז;:ךךיס;ת. הייתי מפנה מבטי כשאשת הנחש אר אדל~ סרגו ·א;ג;ו 9 י~~י 1ד w ~יש פשטה-אתנשל n לצת~ ' בםפרות הערכית ~זקג:ץז:יי ~~יד ו:; o/" לי fאוהpז זקנ 2$ ל ;:וקן T T -."" אולי t\T סה: ·Kא T T• ."~ה :•;:y ך~ש 'b; ר : 1931. ספר שיריו השלישי ~לל ל'א ~ד 7 ס - להונות את ההרוגים, י~~ מו~ן 7לי~~ו:; 2$ ת ~9~7 ;:ו~נום 7 ו ;:ז:;ניא 97 זג:ם .ק~~ך הופיע כשנת 1989• ל ' א t' ןהיר 2$ ת םי~נ;~ו:; א; ת;ר השדה t' ף ל " א ס~ re חים. W ~ך!ז;ת ;:וז;רלוי;ת ~q ג;ר;ת 'י:~ז:; ~ש ~י~ינו :דירות ;:וקשוןה ~חפוש ' אחר ג;זלי~חגל;ת . בכיסים , ~מתחת לכ;נעים. ל~ך ,q ~רי ל והסתתרת ימאח;רל " א ~~ליr:ו לזקצ"א א;ג;ו 9' • • :-•• T : --: • : :;כי נ;: t' ף ~ק;ם ל"א ' ז:יזק~א ם~~~זק 9 א; נ ·ry ן ז:; W ~ק.ת 97 א; ג~ל :;נ~ןת ר~לף . . . . סךדכ;t" א;סם, Rא 9 ם, ·"סךדכ;t ס~יי קגאהי ~9 Rא 9 ם, ~י~י ;:ז:יס ז;וי~ינ 7 ;ך 139 סר o/~ י: 1 9 ;:ז~זקי"ךית, ךנ;תרת Rא 9' ם ,ד.ל~ו:; T ;:זןץ ךצ;ח.ק ;קו:; p ץ ז;ו~ל ת;רן.~ו:; א;;ךנ ז:; o/. קרים שנ;ו:rקזו' קגי ;:ו~~ךים ? ~~לו ~ם ;ךם ש~" i ז " את" ~~זדו 'קו:r;:זזpq נ;~ים זק~;:ז~נו w7 .ח.ק • T : ך-לקז?'י -i ת 9ry T ;ךן ~~7 מו ז;ור'נ ת ' ם דיזtp9 ק ~ל:;ני W זז?.רז?ס ~ל ה;ך~יף נערכים - יחפים ול ' א ה;תירו לאיש דבר נפי שהער ' מת על השנים. נשה~ינו נt'ידלי'. '-רו:; v ונ. : ~ט " לפנ~ .ארבע~ם שנים. T T T T ' • T 0 T : -' :'' 2$I;י1J גן ילזt9 סד לי 7ל~~נ;: t? ןח ;ך!ז;ת ה~;ר~:; 97W f אן ~q ~ר;ת ;:ז~זןנ;ת ל~י זגה זקנ;סר ~ו:;ו;ז .ןר;ת, 6ר · w ה לי: ~7 רך 2$ ת ה~זtר;זו:; ז:; 1" את ך;:וךז?.יה לי 7הג;ו R .רנ מהצבר ה :r ה ףל To-i ר ר~ re- ~יר ~צ " ר א;ג:ןי Rו ש · ר א;ג:ןי ~חו~י זקזקש;ן ;:וןקים המש " תרנים b~ן'ך 16ו י 9 ו~ Wךוול.י 9 ;מכ;: ז;ו~ךם ן~~~ 13 ך t ג'לת .הן;צ~pז זג:ץליש. לעג לרוצחים לחבר ילדות היושב כעין-חלווה, כגהינום הלבנוני Rא 9 ם! א!זנה? א· ל w ~ז;זז:יי א;ג;ו 9 T :;נז;וז?.יך f ל םי~qזו:; 6 ~.רנ;ת ה.לזtז:; ןך;pזf מ; ח;מ;ת ;גסי-;:ז R ;נר;ת. . ". " . .. : / . .• 28 ''·' יס~י .~ " • יי 4- , ' '. . ·~ . -~ ..... · נ ~ ..· ) •.i~ ·,-~:· ··~·· L ,\i .: ~ . ... "" ;~~·· ,"....'::! ~- ·. .· • • ~ • ן . ~· ז ~. ,.,· -~ :-.~ .. ". .". _ " ~. d'C~· ,:, -~ .... :::... · ,.~-ג :;_ זע ז•ת כע•ן ג'וחר 1980 7t'W ז:יי ~לי 92$ ת ;:ז~זp גליון 134 סעדי •וסוף ~~~~ מערבית : ששון סומך - שיר ץתש:;ן. סי.?~ סיר ~ין w :ש ז;כידס~י 1 הדס. עד שעינים מבחינ;ת : q ~ו המודרניזם ם~ז:: ~wtt ה ה~;,ך;ק· ל~םע ·ה; ·9ת א ,~;.ך את מסגדיה ? 7 ~םע היא ח; 9 ה ~;רךנ;: ;:ז~t;כיך ז:: R~ן 6~ם 6 ה :קיןאק ~· ל ~ל ~גי 'גךאן'ז:rז:;?* פניה ש;שנה וידיה משי . T T"."T · :•• "."T -ז : בספרות הערבית שירה• סערי יוסרף : אחד הבול- טיס שבמשוררי עיראק בימינו . נשברת ה 60- גלה מארצו, וחי רוב ימיו בצ- פרן אפריקה ובאירופה. שיר תשבץ לקוח מקובץ שיריו סופי הצפון האפ- ריקאי 1 שהופיע בשבת . 1972 ם~ז:: הזוr~z דה םיג;~~~ o/.ר:עtז~ ~ת ~ךק:רת ע~~ז:: ~, ל~רי ? . . * סי.?~ סי:ר ~ין w :ש ז;כידס~י 1 הדס, ~ין z די ר::זדז;כי~ה כערב הזפתיגע -•• :-• -:•:• T סצנה ג כערב הזפשז-רעשע -• •-:-: • -•: :• T על קר iנ i ת i)ר~:ג.ת בר.~~ o/. ס z ה זכצ:רי לזקג:ם : ~ין ~1? י.רי ~~ים ... ךסזק~ת .ן~ז:; פתיתי שלג. * זסב f ~זפ;ג:ןךך ,ם;~:ז:; גךקיס לר f '?ב;זח.ך t ~· ל:ד. ר 1z ~ז:ו ~,ק;נ~:;קז נהר או"ם של ר:ןח מעל לאמירי העצים כחדר החמז-רנה T T : --:-- • • •• T • • • -: --•• -"." T T T ךזק~ל wזזק :; ·~ ;ר _ קךזל ~~י~ים Rf? ר;נ;ת סדק. :;fת, * ךל:ר ~ר z ד~ז;ר זק;:~נ;ק,ע ף~~ f? .~ס~ סי.?~ סי:ר ~ין w :ש ז;כידס~י 1 הדס. מ;ב;ז~ים סי:ר ~ת ~י ::זזסב ;:זע;_ןך ;ח~~ _ךי Wת;שtז ;:זגכ q~ה ~זקר f ~זפ;סיס, מ;ב;ז~ים סי:ר ~ת ~;בע ;:ז~ךקיס, א;זל מהם הצבע לאט לאט ...fס . ןר זכ f? ים :ר f?תז:rס ~~~קל"ס~ . ך-ב :- ~.ריזכ ~ז:;ז:;-ץ~ R. ה ך;:זסה ~ין מך~י םיכ;tי~ך~ז:;? ,ר;ז~ ~זקר ד~ג:ר ~ין w :ש יהר:כאלtז1 םדס מ wב w ל ?5 ,ת~ מ q דירים קיצונית שפעלה במאות ,ן;ז~ ~גי יpז~ ז:: Rה~~ : מב;זהי:;נים הראשונות של ל~ן ס z ה ן:~ז:: :ןפניה צהכים. לישן ע;טים הם שערה לאט לאט •..-ד-: :-: ,ן;ז~ ~* הח 'וארג '- כת דתית 7ד i ת זק;:זןם ר~~ 1? סי.?~ :;נ~r:זד6,םי~~ .... ל"א הך~י ~ת קר;נ;ת סדק.~ת ס~ q ר;נ;ת האיסלאם). מעבר לאשנב-כרטיסים, א · לרה" ~~· ר~~ משו~ז ם~~ f ;בךב;זל;~ה, ל"א תהיי הנסיכה . T • : -• : • ~ז;ר :;נזק~ה.ך ;:זט"ז י:ךiו:ז ~ם ן.ןהיי אם פ;רי:~ה · ס~י Wי .. לילןךך . ;:זחףרים ךמ~~ל כזה אחר זה •: --•: T ~ת סע;ךקים םירי~pןז:; ~ת ן~ך כזה אחר זה. ס~ .רב ס z ה ד.ח~ר;ו?' ~ין ~זקר;ת ס~~ים 7 סזק~ת ן~ז:; * ל~ W ים ;:זה;ךכ;ת ך 7?ד f ר;ת ~ל ;ל';ד~-ל~~י?' w ב;ת ~זקדקלין , ל~ W ים ;:זק;ךא;ת ~ת 7?.W ל;ה.יסן ף;:זל;:;נש;ת ל~נ;ת ~. ךב ~ת t;כ~.ריry ן ל~ W ים ן;וpןז:;f? יד;ת ל~קד ~ת ;:זט;~אל;ן ל~ W ים זקזכזקק:ר f ~ל:רי ס~~ת ל~ W ים כז.PזW ק:ר :;נ~ל:רי ל~ Wים W זכ~ק:ר . י~~ מ~יש ~ת 'ך:ג~ ~ 7ד i ת, זק;:זןם ר~~ 1? סי.?~ f~r:זד םי~~ז:; : :• --."' T סצנה א ר~~ כ~רכרים הש;כנים כ:~ם כברצל;נה. שיר ערש T 0 : "T : -- z ד~ז:וי זק w ם ~~גש א;סר : : -: - כשד;ת עלמה נאוה T ז-:- : T ~~זקר ם~ז:; :זקק "ט . ז;ו~ןה זהב • ' ,• : T '." T ~שד;ת עלמה שרה ט;עוiל שא~נ; נרדם ט;עכiל ב-ש~ד. · ה· ן ~למת ס~ד;ת ~אןה, מד:ן~ ל"א הזק :p:;ני -ליש"ן ? ב~;פ:. ,טzן ך~גכה ל:;גי ליש " ן, ~7ה?? ג~ןה o/. לי עלמת השד;ת הנאוה -:--T-ז-:- :י~ינ;:ז:;ך ~גי ט;ע~ז:; o/.;ר~~ זה"ב .םיpזך_~ W ןנ:;ני ~גכה לישן ,~7ה?? ג~ןה ד~~ים סי:ר f'ך:ד; ~ג:ך ~גי ז:: w מ:ם o/. ~סם ~:;נהיק:ן ijםךpן ך;:ז~לח i ס~לים סד:קים. סצנה ב ם~ז:; א; ry ~ת ;:ז~t;כי~ה לךקד ~ל ה;:זלךל היא ך;:ז~קס;פ;ן ? האם א;הבת הנסיכה למצ;א את דר:פה מדי הליל שלשד;ת T: -T : "." ~~ 9ת;~"ך•לק~ ל~- ?:ם:גי~ ;:ז~t;כי~ה ר;ק . ןת ליש"ן. ר;ק.ןת ר;ק . ןת מרץ 1991 29 ר;ק . ןת -"!..........l .~;.נ וגם לא אחד המתכנסים, כי אלו הסתגרו בינם לבין עצמם בגאווה : אי אפשר היה שמישהו מהם יפתח בשיחה איתר . משום מה היה בהליכת האיש ובדרך התקרבותו אליו, וכן בחיוכו, משהו שמזכיר את מדריכי התיירים המרבים להסתופף בבתי-המלון וסביבותיהם. אפילו שרוולי מקטורנו וחזייתו נראו כשל הגלאביות שמדריכי התיירים הכפריים לובשים. וכשהתקרב אל האורח די הצורך' ראה זה, שהוא נשא לפניו תיבה, שכאילו הייתה תלויה ברצועה - תיבה כאותן התיבות שמוכרי הסיגריות נושאים, אלא שהיא קטנה יותר, ולא הייתה לה רצועה. היא הייתה מהודרת, דופנותיה ופינותיה היו משובצים בחוטי מתכת יקרה. וכשעמד לידו, הוא הרחיב את חיוכו בשחצנות אדיבה ופתח בקול' שהיה בו מן ההתגרות ומן הפיתוי כאחד: - רוצה להרביץ' אדוני ? האורח הותקף רגשת פתאום. הוא הבין שהאיש נשא משחק כלשהו, ושהוא איננו היחיד במקום, כי היו מלבדו יותר מאחד, מסתובבים פה ושם, ויותר נכון, היה יותר ממשחק אחד, שחלק מהאורחים שיחקו בהם בקצות המקום, שנראה כעת גדול יותר ודמה למועדון. ההתכנסות נראתה כמעין פסטיבל . האיש לא זז ממקומו והחיוך לא מש מפניו' אותו חיוך אדיב-מחוצף' והוא הציע לו ביתר גירוי : - רוצה להרביץ' אדוני ? ואפילו בלי שיתבקש לכך' הוא הושיט לו את ידו הימנית, והנה הוא מחזיק אקדח מוזר, שחור ומבריק, מעורר תשומת לב ומביך. הוא נראה חדש כאילו טרם נעשה בו שימוש. ואפילו בלי שיצביע האיש על כך, ראה האורח החדש, שהתיבה הייתה מלאה כדורים מסודרים בצפיפות ובצורה מיוחדת במינה, כשבסיסיהם מופנים כלפי מעלה. והדבר היוצא מגדר הרגיל היה, שבשורה האחרונה מצד שמאל היה כדור שונה מיתר הכדורים. גון בסיסו לא היה כגון הברונזה, אלא דומה שהיה עשוי מכסף נוצץ' או ממתכת יקרה בעלת ברק כה מסנוור' שאם מסתכלים אל כלל הכדורים ההפוכים שבארגז, כדור זה לא רק שמושך את תשומת הלב, אלא שמשתלט על המסתכל ואי אפשר להסב את המבט ממנו. - רוצה להרביץ אדוני ? שאל האיש בשלישית. האורח לא יכול לומר בוודאות אם הלה שאל אותה שאלה כבר פעמיים, או שהשאלה נשאלה פעם אחת, והיא הדהדה במוחו בשנייה ובשלישית. בקושי היה יכול להסב את מבטו הנעוץ בבסיס הכדור הנדיר ולהפנות את תשומת לבו אל האיש ואל המשחק. לא היה צורך בהסבר כלשהו. הוא פשוט הבין שצריך לקחת כדור מהתיבה, לטעון את האקדח, ולגשת אל אחת מפינות המקום, שהיה בה חיץ מיועד למטווח, בדיוק כפי שזה נהוג ביריד, אלא שכאן לא היו מטרות רבות, כי אם רק מטרה אחת, שלא יכול היה להבחין בה ממקומו. הוא גם הבין, שאם יצליח להפיל אותה מטרה, הוא יזכה בפרס. הוא לא ידע בדיוק מהו הפרס, אבל היה בטוח שהוא יהיה הפרס הגדול ביותר שזכה או שיזכה בו בחייו. הכל נראה פשוט בתכלית, והפרס, הפרס הגדול ביותר, בהישג ידו. היה עליו רק להשתמש בכדור הנוצץ' הזוהר, אלא שתנועה מסוימת עצרה בעדו, תנועת ידו השמאלית של הגבר, היד הפנויה מהאקדח. הוא רמז לו שהוא צריך לשלם את דמי ההשתתפות במשחק, והראה לו באצבעותיו כמה עליו לשלם. האורח הוציא מכיס מכנסיו שתי לירות מצריות, כפי שנתבקש, והניחן ביד האיש. סביר היה להניח, שהאיש ימסור אז לאורח את האקדח, ושזה יוסוף אידוים ~'i ~:יוי יי~ ~'ין י: i אורח החדש נכנס והיה כנדהם. נדמה היה אלב שמה כאילו צנח למקום ממעל' או כאילו עהגי "':: דרך מנהרה ארוכה ומרגיזה. אך המקום עצמו היה == מפואר ומלא הוד . שלט בו הצבע השחור' שחור == כשחור הקדילק, והשרה אווירה של הידור ואצילות. האור שם בקע ממקור לא קבוע ואלומותיו נפוצו בכיוונים משתנים. יכולת לחוש שיד נעלמה כיוונה אותן אך ורק למקום או לאנשים שהעיניים נחו עליהם. אי-בהירות עליזה השתררה בקהל המתכנסים, ואיכשהו הרגשת שמספר הנוכחים היה גדול, אך מספרם של אלה שיכולת לרכז עליהם את מבטך ולהתבונן בהם היה קטן . עשן הסיגריות והסיגרים צבע את החלל בכתמים כחולים נעים, התערבב עם אלומות האור הבלתי נראה ויצר עננים לבנים כענני קיץ . הנוכחים רעשו במידה מסוימת, אך הרעש היה מכובד . נדמה היה כאילו נכחת במסיבת האירוסין של צעיר ממשפחה אצילה ביותר במצרים עילית, או במסיבה לכבודו של שר חשוב. על פני הנוכחים היה מבע של הנאה מהולה בדאגה, מבע המופיע על פני סוג זה של אנשים מעילית החברה כל אימת שמזומנת להם שעת התענגות, מחשש שיאבדו זמן והזדמנות לעשיית רווחים. המשרתים כאילו הובאו במיוחד לאירוע זה. הם היו לבושים במדים שונים, איש איש לפי דרגתו. הנשים לבשו שמלות ערב שלא היו חדשות ממש, כאילו היו שמלות שלא נעשה בהן שימוש שנים רבות, ושהוצאו מהמלתחות במיוחד לכבוד אירוע זה - שמלות יקרות, ועליהן סימני פאר, חלקן רקומות בפנינים קטנות אך אמיתיות. ואילו הפנים, פני הגברים, היו מוצקות כלשהו אך חיוורות, כמיוגעות. ועיני הנשים, על אף השוני בצבעיהן' נראו כולן שחורות ואין חקר לעומקן' כאילו בעלות אותן עיניים סבלו מרעב מיני שלא ידעו את מהותו . המושבים היו מעטים ומפוזרים, הרבה פחות ממספר הנוכחים, אך הם היו קבועים במקומם, כאילו היו שם מדורי דורות. הריפוד היה מקטיפה אדומה כהה, שבלטה לנוכח החליפות השחורות או האפורות והשמלות הבהירות. התקרה נראתה ירוקה באורות המשתקפים, ומול ענני העשן השונים זה מזה בכהותם. הווילונות, עם היותם חדישים, נתנו ריח בושם בדואי ישן מימי סבתא. ממקור לא מקור עלתה מהומה נסתרת, מהומה שאפשרה בכל זאת לכל אדם לדבר עם כל אדם אחר בלי לעורר תשומת לב ובלי שדבריו יגיעו לאוזני אחרים. כל זה גרם לאורח החדש לפקוח את עיניו לרווחה, להסס, ולחוש במבוכה ר:ה בטרם הבין היכן הוא עומד. ברור היה, שלא היה קשר בינו לבין הנוכחים או בינו לבין המקום, כאילו נכנס שמה בטעות, אך מארשת פניו ומהחלטיותו ניתן היה לראות, שהייתה לו הזכות להימצא שם, ושאישור לכך אולי היה מצוי בכיסו, ושהוא היה מוכן להראותו ולקרוא תיגר על מי שיעז לשאול אותו או לעמוד בדרכו. איש לא ראה אותו או שם לב אליו בהיכנסו, וזה ~פשר לו לכלכל את מעשיו ולהסתכל בכולם, או, יותר נכון, במי שיכלו עיניו לנוח עליהם. הסתכלות זאת יצרה אצלו דאגה רבה, ולאט לאט ערערה את בטח ונו העצמי . היכן יעמוד ? זאת הייתה בעיה. הישמרו על בדידותו או שלא יהיה לו מנוס מלהיכנס לשיחה עם אחרים ? בעיה שנייה ... עם מי ידבר אם יחליט לעשות כן ? ועל איזה נושא ? ובאיזו זכות ? בעיה שלישית, ורביעית וחמישית ... או שמא הוא בא אל המקום הלא נכון ? זה יהיה אסון . הוא הופתע באמת כאשר ראה, שמבין כל הנוכחים התקרב אליו אדם, שהיה ברור שלא היה משרת, כי הוא לא היה לבוש כמוהם, ו=יי ן~ ~ .המודרניזם בםפרות הערבית •םיפור יוסוף אידריס : סיפורו זה של יוסוף אידריס פורסם לראשונה בשנת 1964• ואחר-כך נכלל בקובץ סיפוריו לשון האיי-איי )1965(, קובץ ההמהוו ציון-דרך בחתירתו לש הסופר אל עבר ההכתיב המודרניסטית. יצוין שבהמשחק משמשת הל- שרן עצמה )"להרביץ ", ובערבית אודרוב) כמוקד עלילתי. 30 ג?יךן 134 מערבית : משח חכם ייקח את הכדור היחיד במינו, יטען את האקדח וייגש אל פינת כאשד חש שכולו מתמוטט ומתפקק, כאילו הוא היה המוכה, וכאשד הירי. אך דבר לא קדה. פתאום נדאה לו לאורח שדבר אינו עומד הדגיש שהוא בקושי יכול לנשום, ושמדוב עייפות אף להלחית לא לקדות : האקדח נשאר ביד האיש • אם-כי בהישג ידו הוא, והכדור עצר כוח, כאשד גם לנשום לא נשם ברצונו, כי אם חזהו, ממנו ובו, מונח במקומו בתיבה, מסנוור אותו. הייתה שם השהיה והייתה שדק וחרחר, בכל שארית כוח החיים שבו וביצר ההישרדות שבו .,. כ; התחמקות, אולי כדי להניאו מלהשתמש באותו כדוד דווקא, או כחזה, שרק וחרחר כאשר הגיע לידי כ,ך הוא שקט וחדל לנוע אולי כדי לדחות את הביצוע ... או אולי מפני שהיו עוד הרבה לחלוטין' כאילו התכונן להקביל את פני המוות. הסימן הראשון' תנאים שהיה צודך למלאם. מכל מקום, הזמן נמשך בלא כל צודך • ששבה אליו יכולתו לנוע, היה שהוא פקח את עיניו . הפליא אותו • והעניינים נשארו כפי שהם, ' או אף זזו-החליקו אט-אט אחודה. חיוכו של הגבר נעשה יותר ויותר מחוצף. ופחות ופחות מנומס. חוסר התעניינותם של האורחים האחדים במתרחש והתמסדותם לענייניהם הם אולי היוו תמיכה פעילה בתכסיסי ההשהיה של הגבר • ושללו מהאורח את זכותו לשחק, אף-על-פי שהוא שילם את דמי ההשתתפות במשחק. חמתו בעדה ובעבעה בתוכו והוא החל לחוש בדגש שהלך והעמיק, וחדד לתוכו פנימה כמסמר ארוך ומחודד : הוא נפל קודכן לתדמית שאין לו שליטה עליה. זכותו נשללה ממנו . אדם אחד • וליתד דיוק האיש הזה העומד לפניו' שהחל עתה לסגת אחודה ולהסתתר בין האורחים - אותו אדם רצה לשלול ממנו את זכותו ולשים אותו ללעג, וכל מי שהיה במקום, וכל מה שהיה שם, תמכו בו. הנה המתכנסים - מספרם גדל, והמשרתים - תנועתם גברה, וההמולה - שאונה עלה במקצת. כולם קשרו קשר אילם, מסתורי, שחוטיו נשזרו בסתר המודרניזם שהאיש עדיין היה שם, עומד לפניו שקט ורגוע, נושא את התיבה, והאקדח מוסתר למחצה בידו . הכדור בעל בסיס המתכת הנדירה בםפרוח הערבית והמסנוורת עדיין היה במקומו בין יתר הכדורים. בחיוכו של האיש סיפור • שירה שוב הייתה תערובת של נימוס וחוצפה, והוא עדיין מציע את שירותיו כמדריך • ומנסה לשדל אחרים להשתתף במשחקו . לא נותר בפני האורח, שכבר כילה את כל משאבי הכוח, אלא לנקוט בלשון התוכחה והגערה ולהשמיע את תלונתו לכל הנוכחים. או-אז השיב האיש כאומר : הלא שאלתי אותך אם אתה רוצה "להרביץ" ך האורח השיט את מבטו ברפיון בפני כל הנוכחים, כאילו הוא הבין פתאום, ובאיחור רב, שהם חלק מהמשחק עצמו. והאיש הוסיף ואמר : והנה אתה הרבצת לי . נכון הוא רצה "להרביץ", "להרביץ" את הכדור ולא להרביץ לגבר. - הדי זהו המשחק. הגבר אמד זאת, ובחיוכו גברה החוצפה. בצל ההמולה החנוקה ובין קפלי העננים העשנים-מאירים, ואפילו היצחק ך בין בדי החליפות הכהות והשמלות הבהירות והקטיפה האדומה. הוא הדים קול מאיים על הגבר וציפה שכל הנוכחים יוכו רiמהדתב לשמע צעקתו' אך איש לא שם לב, כאילו לא הוציא קול מגרונו . הוא צעק שנית, אולם שמע אך ודק את המיית הקהל הרועש-לוחש. • מישל חדאד מישל חדאד : שיריו של הוא נחנק מכעס, והעולם נעשה קטן בעיניו וחסד חשיבות, אול היה עוד כוח בעולם שיכול לחצוץ בינו לבין זכותו "להרביץ" •נ a.J-" ~ l .נ מישל חדאד ידועים היטב לקוראי עתרן דד . שבו את הכדור, אותו כדוד ולא אחד. ובלי שידע מה הוא עושה, הוא שלח את ידו הימנית אל . האיש, ואחז בחזית מקטורנו, אך לא האיש ולא הנוכחים שמו לב למעשהו . נדמה היה לו שמה שעשה כמוהו כפשע שאין לו כפרה בעיני החברה הסובבת אותו . הוא אחז בגדגדתו של האיש ונעץ מבט בפניו' אך הלה החזיר מפניו קריאה בספר iJ גכך.ד~ה צ;לזכת ג;לי י~~ ץ~~ו;נ~ ~י ף~~~ז:: ::זך:;גינ 1י עד הצואר שנבר עליו ע"ל הגלגלח מסרב-להנבע מתכי~ש T המוארכים את החיוך ההוא, שעתה נעשה יותר מחוצף. שפמו התפרסמו רבים מהם בל- בוש עברי. קובץ שיריו האחרון של חדאד שיבת האוהב אל · מעמ קיו, שהופיע בשנת 1989, הוא מעין "תהודה" פין- טיח לקובץ הראשון שלו :•. •: (המדרגות המובילות אל : ז• •:•t -T•:-•• השחור התארך • ושיניו הלבנות בצבצו מפיו הפעור • ומיד הוא הנחית במלוא כוחו, והפעם מידו השנייה, סטירה מצלצלת על דקתו המוארכת והשחומה. מפתיע היה שלא נשמע לה קול, כאילו הייתה זאת סטירת-לחי מוסדית ולא סטירה פיזית, אמיתית. החימה הפכה לזעם, אך לא זעם שהינה אותו בעיוורון . הוא דאה, הוא לא איבד את יכולתו לדאות כלל וכלל, והוא הבין שסטירות לא יועילו עוד • ושהחוצפה המבצבצת מחיוכו של האיש חייבה מכות משפילות יותר. הוא אימץ את כוחו וכיוון לבטנו בעיטה בד , גלו הימנית. היה בטוח שהפעם תפקע מרדתו מכאב, כי המכה הייתה בעוצמה כזאת, שגם קיר דומם היה זועק מכאב. הוא הבועט, הוא עצמו, חש שדגלו נכתשה ורוסקה. הוא קיררה שכאשד יביט באיש יראנו מתפתל מייסודים, אך פניו, פני האיש, כאשד הביט בהם, עדיין העלו חיוך . כל מה שקדה הוא שהנימוס נעלם לגמדי מאותר חיוך, ולא נותרה בו אלא החוצפה, חוצפה מזלזלת ומשפילה, כאילו ילד עמד לפניו . הוא כמעט השתגע. הוא ידע שהאיש היה בשד ודם ועצבים, ושהמכות כאבו לו מן הסתם. כיצד הצליח לכבוש את כל הכאב הזה עד כדי כך שלא נראה על פניו סימן אר רטט של סבל • סימן שיעיד על שינוי קל שבקלים בהבעת פניו המחויכת-מחוצפת ? ושוב התנפל עליו בחבטות. הזעם הפך לקצף שגעוני • והוא לא דאה ערד היכן ואיך הוא מרביץ • אך הוא היה בטוח לגמדי, שהוא מרביץ במלוא הכוח ובחירוף נפש, ושהוא מרביץ לאותו איש, ושאינו רוצה, או לא יכול להפסיק להכרתו אפילו אם ירצה בכך . ממעמקים אין-חקר ביישותו עלתה והשתפכה לבה של שנאה רותחת, לוהטת - פרצה ועלתה בצררה מחרידה דדך ידיר ודגליו ושיניו ... הוא נשך כחיית-פרא בשיניו, ובטש בעקב נעלו ואת שני אגרופיו הקמוצים הדים גבוה והנחיתם בבת אחת כקרדום אימים משבד ומהדס. וכל אימת שחש התרופפות ברצונו להרביץ • הוא נזכר שהוא דרמה, ששמו אותר ללעג ושללו ממנו את רך.;שpזלך ל"א תו;כ;:~ הוא ע;~ר ן;~~ר~ ל~~יאות ךpז;מ ~י זקש~ב ~ין .מה ל t?ך"Vז סשור;ת ~ז:: n ;ךי;ת ~סק;ת ~wq אי רסקך~כו;ת ~j( ~א;ת ו~~לל;ת iי~~ ~נ;וע;_ךר · לק;ל I? ח~א;ת ~;וים · ~q ר;נ;ת. זעקות ת;ק;;ךנ;: הם I?~ר w ים תזto/ מ;סיסם ~ק;ל;ת זכרים םי~~ךpןס ~ת WiJ מע. ו:;כ . זק~נו ז; i קים תוג;ת-מס~יי ~· W לנו הם מחשבים את הפערים • T : -.•• • : -: •• ומ;ךךים ז 5ת ::זןמ;ת. כן גם :קזק~נו םיו;~?/ ~לי לרזכ ס~י ~Wf? ק.ת ~זכר ::ז~ךן ךנ 1זקה ז;ומונ;ת זקןפ;~~ך ~ה~ tJ ץבות סס~י;~י נ 1ם iJ זק~ך~ל' R רים נ 1ם ,םי 1נ~~ 1f ~ם ~ W ~נו נ;נ;ו:;גים wיר . מעמקינו 1969, הן בכן- תותר והן בשירים הבלו- לים בר . מבחר משירתו של חדאד בתרגום עברי פורסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 9 ד 19 (הצטברות, בעריכת ששון סומך). זכותו, וזיכרון זה היה בר די להשיב לו את נוחר, והוא שב בכל כוחו לשטום ולהרביץ' ולהרביץ . וכאשר התעייף כליל' ופשוט לא יכול ערד להדים יד או להניע דגל' י------- מערבית : ששון סומך L מרץ 1991 זכרייח תאמר מערבית : משח חכם ץ.נt .)~~ ו~ s ~'i ~:יוי י:י ., ~ ~ הציבור ומעוות שיש לתקנו מיד ." מיד נתבצעה פקודת המלך : כל האסירים הוצאו להורג, ובתי- הסוהר המלכותיים התרוקנו והיו מוכנים לקליטת אסירים חדשים. כאשר משתכרים העניים שיעמום אפף את המלך' והוא התחפש בבגדי עניים ויצא לשוטט ברחובות העיר, עד שהגיע לסמטאות שבהן מתגוררים העניים. שם הסבה את לבו התקהלות אנשים מסביב לשיכור לבוש טלאים, מתנדנד ימינה ושמאלה וצווח במלוא קולו : "אני המלך' ומי שיש לו בקשה ייגש אליי ויאמר את דברו." זקן אחד התקרב אל השיכור וידיו על בטנו . הוא אמר בנימה בכיינית מעושה : "עוד מעט אמות מרעב, ואין לי במה לקנות כיכר לחם." השיכור חלץ נעל אחת והגישה אל הזקן ואמר : "הא לך ... הנני נותן לך את חצי המלכות במתנה." הקהל פרץ בצחוק, והמלך שב לארמונו לאחר שהתפוגג שיעמומו, והוציא פקודה האוסרת על העניים לשתות יין . הניצחון יום אחד' שם המלך לב לכך' שהכסף והזהב שבאוצרו הולך ופוחת. רוחו נעכרה על~ו. והוא פנה אל שרו בבקשת עצה. הפטיר השר בלי משים : "נטיל מס חדש." המלך הניד את -:אשו ניד של הן' והפקיד את השר על הוצאת הצעתו לפועל . המוכסים החלו מסובבים בערים ובכפרים בלוויית םשוטרי מאלצים את האזרחים לשלם את המס החדש, ממטירים עלבונו~ על הסרבנים, מכים אותם ומשליכים אותם לבתי-הסוהר. עד שהגיע היום וסבלנותם של האנשים פקעה וכעסם פרץ החוצה. הם צעדו בהפגנה עצומה אל ארמון המלך' צורחים בקולי קולות ומוחים על העושק. כאשר נמסר למלך על המתרחש' הוא הסכים לקבל משלחת המייצגת את המפגינים, שתבוא ותשטח לפניו את בקשתם. הוא הקשיב רב קשב לדברי הנציגים הכואבים המתלוננים על הרעב, ועל בתי-הסוהר, ועל המס, ועל השר העריץ . אחר הוא הביע את פליאתו וגינה את אשר שמע באמרו בקול רועד מבושה : "איך אפגוש את אלוהיי ביום הדין ? האם יינגשו נתיניי בלי ידיעתי אני' שהקדשתי את כל חיי לשירות הנצרכים והמסכנים והיתומים והאלמנות ?!" הוא קם על רגליו, והודיע בקול תקיף על סילוקו של השר ממשרתו, ועל החרמת כל רכושו כעונש על העושק שעשק את העם וכאות כבוד לרצון העם. המשלחת עזבה את הארמון' והודיעה למפגינים הזועמים את אשר אירע. אלה הרימו אזר קולם, מביעים את שמחתם ואת תודתם - דוננו המלך נעץ את מבטו בזקן הרזה וכפוף בהג -.::יי ואמר : "אומרים לי' שאתה מדען השואף גלהצי -- לפנינו את המצאותיך . אז תראה לנו !" ~= הזקן דיבר בקול שקט' שאינו נעדר שמחה חבויה ~ :רמאו!!!!!!!!!!!! "אציג לפני אדוני את המצאתי הטובה ביותר." הוא הוציא מכיסו כדור כחול, ואמר בגאווה : "זוהי המצאתי." המלך שאל מתוך סקרנות : "ומה זה?" אמר הזקן : "גוף גומי עגול וחלול . קראתי לו כדור." שאל המלך : "ומה תועלת יש בו?" אמר הזקן : "המצאתי אותו, כדי שהילדים ישחקו בו." המלך קימט את מצחו ואמר : "ואיך ישחקו בו הילדים?" הזקן חייך חיוך שכולו גאווה וערומה, וזרק את הכדור ארצה, והכדור קיפץ פעמים מספר' ודמה לציפור פוחזת המנתרת בעליצות. אז קם על רגליו גבר בעל זקן ארוך ולבן' וצעק בקול רוטט מכעס : "אדוני' הדת נתונה בסכנה !" הוא הצביע על הכדור וצרח : "השטן מסתתר בתוכו, והוא הוא המניע אותו." מיד הרימו השרים ועוזריהם את קולם, מאשרים את דברי הזקן וממטירים קללות על השטן, בלוטשם עיניים אל הכדור, שנח לך בלא ניע על הארץ . החורף הנגרים עושי המיטות הכריזו שביתה וביקשו העלאת שכר . כאשר הגיע הדבר לידיעת המלך' הוא לא התקצף' אלא חייך ברוך ושאל : "ממה עושים מיטות?" אמרו לו שעושים אותן מעץ . המלך חייך שנית, וציווה על העצים להצמיח מיטות, אך העצים לא שעו לפקודת המלך . הדבר לא מצא חן בעיניו, ועל כן דן את העצים למוות בצמא. פר~ן של שמחה שטף את המלך כאשר נוכח, שהעצים עמדו למות מחוסר מים, אך בהתקרב החורף שמחתו הייתה כלא הייתה. בתי-הסוחר הריקים זכה ראש שירותי בתי-הסוהר המלכותיים לביקור המלך' והודיע לו בקול כנוע, שבתי-הסוהר מלאו אסירים, ךשאי אפשר להכניס לתוכם א 1.כירים נוספים, ועל כן הוא מבקש שייבנו בתי-סוהר חדשים. המלך צעק בחמת זעם : "מה אתה אומר ? אתה לא יודע שבניין בתי-סוהר חדשים יעלה סכומים עצומים ? ואתה לא יודע, שאסור להוציא את הכספים המצויים ברשותי אלא לטובת הציבור?" הנציב מלמל בקול תחינה : "אדוני."" והמלך, בחרון אפו, הפסיקו וציווה עליו לשתוק. ראש שירותי בתי-הסוהר המלכותיים החריש, והחרישו גם נתיני הממלכה, וכולם חרדים ושוקקים ומשתאים לדעת מה ילד יום. אמר המלך : "לא יאה למלך טוב לבזבז את כספי הציבור." הוא הוסיף והפנה את שאלתו ' אל הנציב : "האסירים - האם הם אוכלים כל יום?" המודרניזם בםפרות הערבית • םיפ 1 ר זכרייה תאמר : סופד ומ חזאי סודי . נולד קבדמש כשנת וז .lי1. ימחלוצ המודרניזם בארצו. העת הוא חי על-פי - דוב מחו 1· למולדתו וכותב -בעיתו נוח הערבית המופיעה באירופה . כמה מסיפוריו הקצרים, וביניהם הזקנים . תודגמו לעברית . בסיפוריו משלים וסיטואציות מהספרות הערבית של םימי-הביניי משמשים תכאלגוריו עוקצניות . "פעם אחת בלבד ." למלך על תמיכתו בצדק ובאמת. אך המוכסים המשיכו למחרת • לסובב על הבתים ועל החנויות. - "ומי משלם עבור מזונם ? הציבור, כמובן. זהו בזבוז כספי 32 גויון 134 IJ ~1 המודרניזם במפרות הערבית אוטוביוגרפיה • עבד אל-קאדר אל-ג ' נאכי, משו רר עיראקי שזה למעלה מעשרים שנה יושב כאירופה, תחילה כלונדון ולאחר מכן נפריס, שם התבלט הן כעררך פמפל- טיס וכתכי-עת כערכית והן כמשתתף פעי ל כאירועים ספרותיים כאירופה. אל- ג ' נאכי נחשב לאחד הנצי- גיס המובהקים של הזרם הסרריאליסטי כשירה הער- בית וכצייר סרריאליסטי כעל סגנון ביטוי מיוחד . מובאים כאן קטעים מתוך פרקי אוטוביוגרפיה אשר פרסם לאחרונה כתרך קובץ המכיל טקסטים שראו אור ככתכי-העת שהוציא כמשך השנים . עבר אל-קארר אל-ג'נאבי .w.liJI;.נ 4JIiט מערבית : שמעון בלס . מבגדאד בסערה לוכסמבורג, והמסעדה האיסלאמית. נפריס התוודעתי אל ידידים המשתייכים לתנועת -SITUA .L'INTERNATIONAITIONNISTE, אחת הקיצוניות ביותר, אשר נטלה חלק פעיל' ועל כן היס- טורי, במאורעות מאי 1968. תנועה זאת, שבין מייסדיה היו גי דיבור ואזגר ירדן • כללה חברים שנמנו בעבר עם הדדאיזם, הסוריאליזם וקבוצת קוברה, ודגלו ברע- יוכרת הקומוניזם המועצתי . בהסתמך על ההיסטוריה והתודעה המעמדית של לוקץ' וביקורת חיי היומיום של הגרי לפנו . אנשים אלה הגיעו למסקנה שהחברה המודרנית אינה אלא חברה ספקטקולרית המתאפיינת בהקפדה על שמירת הקיים ומניעת כל שינוי )...( גי דיבור' שהיה האידיאולוג של התנועה ומחבר הספר החברה הספקטקולרית, האמין באמונה שלמה כי קומץ פר . ולטארים בעלי הכרה, המאורגנים בצורה המאפשרת להם ליצור מצבים לא-ספקטקולריים, עשויים להוליך לחברה שבה יגשים הפועל את מאווייו הדחוקים ! )...( בולמוס הקריאה בספרי אנטון פניקוק. פול מאטיק, קארל קודש והאנארכיסטים האמריקאיים )...( הביאוני לידי תפישה כי "המאבק הפוליטי האמיתי חייב להתחיל באנטי-לניניזם", כדברי פניקוק. וכי מאבקו של המשורר הפוליטי "אין פירושו העמדת השירה לשירות המעשה הפוליטי' ויהיה מהפכני אשר יהיה" )...( מתוך כל זה הת- בהרה לי ראייה חדשה, וכך נולד כתב-העת הרצון הליכרטיני" • בטאון הסוריאליסטים הערביים למען השבת שלטון הדמיון . )...( ב 5- בנובמבר 1973 יצא הגיליון הראשון של כתב-העת, מודפס בסטנסיל • והוא כלל בין השאר גילוי-דעת, שבז- המשך בעמ '37 ~ אחד שירגיש שעליו לומר דברים כאלה, שיעז לומר אותם, שנרשה לו אנו לומר אותם, גם נפציר בו בכל לשון לומר אותם ? דין הוא שיימצאו בתוכנו חיות-טרף כאלו • שיבואו אלינו קשוחים ופראיים, שינהגו בנו בקשיחות ובפראות. אם לא יבואו' תוכה עלינו להביאם בעצמנו, חובה עלינו להמציאם , או לקבלם בהשאלה כפי שאנו מקבלים בהשאלה דברים אחרים. )...( כשירדתי ב- oד .1.19 28 בלונדון מהמ- טוס המלא הודים ופקיסטנים, חשתי שאני רואה לראשונה את אור המערב ונושם את ריחות התרבות האמיתית. אני מתהלך סוף-סוף בעיר הערפל . אותו ערפל שראיתי על המסך בבגדאד . חיפשתיו בכל רחובותיה ו:יינותיה של לונדון ולא מצאתיו . בלונדון החילותי בשלב הלימוד המעשי. משול לילד הייתי • והסוריאליזם כמיהה כמוסה בלב. תרתי את הרחובות והסמט- אות, שתאמר אז את החיים הלונדוניים יותר מעכשיו, סרתי לכאדים המופלאים, שם הבירה היא סם החיים לכל הנלכד בסבך המחשבות. לילות ארוכים עם ה"הי- פיז", בחורבות שהיו להם לבתים, המע- לים קטורת משיבה נפש. בתים ספוגים עשן החשיש וממוקשים גלולות אל . אס.די. הדממה בהם הייתה כמוסיקת הכוכבים. ביום חיפשתי את הקריאה בכל מקום, "הלאמתי " ספרים כדי לחיות, נלחמתי למען האינטרנציונל הרביעי . אהבתי את טרוצקי' גרפתי מחוכמתו עד שנחלצתי מהנוהים אחריו. יחסיי עם הערבים [בלוב- דון] היו' למרבית המזל' בעלי אופי של עימות, אבל לא נמנעתי מלהשתתף בכיבוש השגרירות הירדנית במחאה על ספטמבר השחור. כלילות מתבהרת הייתה התמונה. המארכסיזם מצוי בסוריאליזם כפי שההיס- טוריה מצויה באירועיה. המאבק הפוליטי כלל אינו מנותק מהמאבק של הסוריאליזם בתחום השירה . )...( חודשים ארוכים שקדתי על מקורות הסוריאליזם שניתן למצוא במוזיאון הב- ריטי . מעט מזעיר . לפתע היה עליי לצאת את בריטניה בניגוד לרצוני . נסעתי לפריס מתוך כוונה להגיע אחר-כך לביירות . הייתה לי תוכנית לייסד יחד עם חברים ספרייה שתשמש מעין חזית טרוצקיסטית. תיבה גדולה המכילה 600 ספרים גנובים נשלחה לביירות בדרך הים, והייתה מקור מחיה לחבר עיראקי שאמור היה לפתוח את הספרייה. אינני יודע מה אירע לו אחר-כך . שמו והאב. ב 16- במאי 1972 ,בשעה שתיים וחמש דקות אחרי הצהריים, בתחנת הרכבת צפון' אישה צרפתית עזרה לי לפתוח את דלת הקרון ושפתיה ממלמלות :.PARIS PARIS. פניה חרושי הקמטים זכורים לי היטב, כפי שזכורים לי אילנות הרובע הלטיני שנעקרו • ומשתנותיו שאינן עוד • וגן = ולדתי בבגדאד' ביולי 1944. נכנסתי = לבית-הספר באיחור ועזבתיו בטרם עת iiF בדרך הקצרה ביותר : דרך החלון . לא קראתי בספרי המורשת. לחסר זה היד י תוצאות טובות לאחר מכן. ממש מזל. השוליות הריהי במזל סרטן . בבגדאד השטופה רוחות החיפוש אחרי כל חדש, נשמתי את אוויר המרד כאחד מבני הדור שנתפלג עם עליית מפלגת בעת' לשלטון ב 1968-. לגבי דור זה הייתה השירה מזון יומיומי' כי לד"דו - היא ההתפעמות התמה וגם המכשיר היעיל להפריית האדמה הערבית החרבה. נפגשנו אז על דפי המוסף של עיתון אל-ג'מהוריה, בשבועון אל-~לימה, בקפה אל-סמר, בקפה אבראהים, בכתב-העת שיער, ועוד במות שחמקו מעיני השלטון והישגיהן עודם שקועים בדפי התקופה ומצפים להיסטוריון שיגאלם. מאווייהם וחלומותיהם של בני דור זה, שהיו אולי כנים, פרחו למכביר במסתרי האוננות. בחלקם אבדו ולא הוסיפו דבר-מה מעורר תשומת-לב, ובחלקם ז.:יטל טלים בין ההליכה במבוכי הריאליזם הסוציאליסטי ותורת המפלגה השלטת, ובין הטפילות הכביכול אפיקורסית, שאינה מסוגלת, ברוב המקרים, להניב דבר שווה-ערך' לכל הפ- חרת, לרומנטיקה ' של שנות החמישים. לא הייתה לנו מודעות פוליטית בהירה. הקומוניזם, שהרבינו להצהיר על השת- ייכותנו לו' לא ידענו אלא את צורתו הסטליניסטית המסלפת את תורת המהפכה של מאונס. לא היכרנו אפילו את הזרמים החדשים בתחום הספרות במערב. בקיצור, לא היה לנו הטקסט, שהוא אבן הריחיים העשויה לחדד רגישות מרדנית, לחשוף את המצוי בתוכנו. כל מה שנמצא בהישג ידנו בימים ההם היו דברי פרשנות מגוחכים על הטקסט של מורי-הלכה, אשר כל צידתם הייתה תרגומים קלוקלים. )...( התקנאנו בכל מי שנסע לאירופה. היציאה לעולם הפתוח הזה הייתה בעינינו' אנו נטולי האמונה, כעלייה לרגל למכה. כי הנוסע לשם, גם אם הוא חמ;ך' ישוב עטור הילה ! בימים ההם עבדתי במוסך ובבית-חרושת לחולצות. לילות השבוע התחלקו בין בתי-הקולנוע : מולון ברבדו • ריטה הי ורות', המערב הפרוע, מונטגומרי קליפט, אורס;ן ולס, סרטי הפשע. אחרי כל סרט שראינו ואחרי כל ספר שקראנו, מנתר היה שריר השאלות בבטן : אימתי יימצאו בתוכנו חריגים כאלה שיתגרו בנו ויציקו לנו ? אימתי יימצאו בתוכנו סופרים, ושמא סופר אחד . שיחוש את הצורך לומר עלינו כפי שאומרים סופרים יהודים ואנגלים ואמריקאים ורוסים ואחרים על בני עמם ועל אבותיהם, על בתי-הקברות שלהם ועל מקרשיהם ? אימתי יימצא בתוכנו סופר ו~ 5 ~1 ראובן שניד דחק מעיניהם של חוקרי "ציפורים תןקקננו - = = = הספרות הערבית בת זמננו - במערב ובמזרח. הממשיכים לעסוק בקורפוס מצומצם של !!!!!!!!!! יוצרים. שיצירותיהם זוכות ~ המודרניזם כםפרות הערכית •מםה מן השירה הערבית של שנות התשעים לקאנרניזיציה אוטומטית. צומחים בעולם הערבי יוצרים צעירים ומוכשרים. התרים מרחבים לא מוכרים ופורצים אופקים חדשים. רבים מהם טרם נולדו עת נכבשה "~סגת" הספרות הערבית בת זמננו על-ידי כעשרים סופרים ומשוררים בסיוע של מרכזי הביקורת בקהיר י ביירות ובגדאד ובחיפוי ערביסטי מערבי . זה למעלה משלושים שנה אין כמעט יוצא מ"פסגה" זו ואין בא. תופעה זו בולטת מאוד בפרוזה. שבה העיסוק הביקורתי ביצירותיהם של מספר קטן מאוד של יוצרים לא רק דחק הצידה פרוזאיקנים מוכשרים. אלא גם האפיל על השירה הערבית. הפנינה שבכתר הספרות הערבית. לפיכך י כשהגיע "תורו" של העולם הערבי לזכות בפרס נובלי לא היה כל ספק שהפרס יינתן לנג'יב מחפוז. "מתינותו המהוגנת" שנתווספה לעיסוק הביקורתי המוגבר ביצירותיו י שהניב תרגומים רבים ללשונות זרות. החדירו אותו ל"טווח הלינגוויסטי" של חברי האקדמיה השוודית. אליבא דג'ורג' סטיינר. והפכוהו למועמד יחיד בקרב היוצרים הערביים בני זמננו . בתחום השירה מאפילים יוצרים ותיקים י ולעתים בינוניים למדיי על משוררים צעירים ומוכשרים. שקבצי שיריהם אינם מצליחים להגיע לתפוצה של יותר ממאות בודדות של עותקים. רבים מהם לא מוכרים מעבר לגבולות ארצם. ולעתים אף לא מחוץ לעיר מגוריהם. רק בהזדמנויות נדירות מתאפשרת הצצה אל יצירתם. ובעיקר כאשר אחד מכתבי העת הכלל-ערביים מחליט לתת להם פתחון פה. בדרך-כלל מצומצם וסלקטיבי. מכיוון שבשנים האחרונות עומדים משוררים מצריים ופלסטיניים במוקד ההתבוננות הביקורתית והמחקרית במזרח ובמערב גם יחדי בחרתי להסיט את המבט אל עיראק וסוריה. שתי מדינות הרוחשות פעילות ספרותית צעירה ותוססת. הגם שהיא עלומה בדרך-כללי קל וחומר לקורא הישראלי. כל המשוררים. ששיריהם מובאים כאן י אינם מוכרים מחוץ לגבולות ארצם ואין כל סיכוי שיצירתם תהפוך למושא מחקר כלשהו באחת האוניברסיטאות במערב. או אפילו במזרח הערבי עצמו . מחקרים בתחום הספרות הערבית בת זמננו נכתבים, זה למעלה משלושים שנה. רק על סופרים ומשוררים מוכרים. כאלה שקיבלו "לגיטימציה" של קובעי הטעם ב~מסדים הביקורתיים במזרח ובמערב, כאלה שנלעסו היטב על-ידי חלוצי החוקרים של הספרות הערבית המודרנית של המחצית השנייה של המאה העשרים. יחד עם זאת יש גם סיבות אובייקטיביות לאותה דבקות ביקורתית ביוצרים המפורסמים וסגירת השערים בפני הבלתי מוכרים. בין הסיבות הללו אפשר 34 למנות את היקף הכתיבה העצום בעולם גלידן 134 הערבי מאז שנות השבעים. ובעיקר עם התרחבות אפשרויות ההדפסה. ~חש~בה וירידת עלויותיה. לזאת יש להוס~ף את התחזקות הפרטיקולריזם הספרותי בעולם הערביי בעקבות הפרטיקולריזם המדיני . הבלטת הייחוד הלוקאלי של ספרות כל מדינה בנפרד על-ידי המנגנונים הרשמיים מונעת אפשרויות הפצה והתפרסמות של יוצרים ממדינה מסוימת במדינה אחרת ובעת ובעונה אחת מקבעת יותר ויותר לפסגה את אותם יוצרים. שהתקבלו כיוצרים "כלל-ערביים". לכל הרגיל בקריאת שירה ערבית פלאקטית. פוליטית וישירה עד גבול הפורנוגרפיה. כמו מבול שירי האינתיפאדה. שממשיך לשטוף את העולם הערביי מהווים השירים המובאים כאן משב רוחב רענן . הם הוכחה שהשירה. כאמנות אליטיסטית בעלת ערך אוניברסאלי ועל-זמניי קיימת גם במזרח הערביי כפי שהיא קיימת בכל מקום אחר. גם אם אינה זוכה לתהודה כלשהי. יתרה מזו י מפליאה העובדה ששירים כגון אלה מתפרסמים אף בכתבי-עת פוליטיים ובעלי מסר פוליטי ברור כמו אל-יום אל- Q א~ע של אש"ף ואל-ח,ר~ה - בטאון החזית העממית של נאיף חוואתמה. שלא לדבר על כתב-העת הספרותי אלכרמלי היוצא בניקוסיה (בעריכתו של מחמוד דרויש). שהפך בשנים האחרונות לכתב- העת הספרותי הכלל ערבי המרכזיי ובעיקר בתחום השירה. אי-אפשר להגזים בחשיבות שמיוחסת לשירה זו בעולם הערבי י שהחלק המכריע של משכיליד ממשיך להעדיף ספרות פוליטית ישירה וסיסמתית. בקש ממאה משכילים ערביים לנקוב בשמו של המשורר האהוב עליהם ולמעלה מ 95- מהם ינקבו מן הסתם בשמו של המשורר הסורי- לבנוני ~ךאר jZ ~א~י י המתמחה בפורנוגרפיה פוליטית לאחר שמיצה את הפורנוגרפיה כפשוטה. ואומנם קבאבי מתרברב. שהצליח "לשווק" למעלה מעשרה מליונים )!( של עותקי קבציו בעולם הערבי. הישר מבית ההוצאה הפרטי השייך לו. משורר זה. שלזכותו שירים שפרצו דרך חדשה בשירה הערבית של שנות החמישים. עלה לפני כשלושים שנה על הגל הפורנוגרפי-פוליטי ומאז לא ירד ממנוי עם הפסקות קצרות. שבהן הכריז על מחיקת עברו רק כדי לשוב מיד לאחר מכן לס~רו . השירים המובאים פה רחוקים משאון הרטוריקה המתלהמת של השירה הערבית המוכרת. ומנסים לאתר לעצמם פינה קטנה ושקטה של מקוריות ויצירתיות בלתי נדושה. זו שירה על הדברים הקטנים שהם הדברים הגדולים באמת. זו גם שירה פוליטית. אבל לא במובן הפורנוגרפי- הסיסמתי המוכר מימים ימימה. שבו המשורר הוא חוד החנית של התקשורת השבטית הקדומה והאלקטרונית המודרנית. שירים אלה אינם חוצים את הגבול בין האסתטי ובין הריאלי. אך תמיד יוכל הקורא בהם להבחין גם באמירות סמויות על הכאן והעכשיו . מבחינה מסוימת הם מהווים מעין קריאת "הצילו" בחברה ערבית מדכאת. הכותשת כל ניצוץ של חירות. ובלשון שמלותיה הפכו קהות. אין לשירים אלה משמעות אלא במסגרת "לשון שתהא מחוסנת מפני קצב החיים ומפני החושים". כדברי אחד המבקרים הערבים הצעירים. "זו אשר תמיד מתחדשת מתוך נמנעות הרחיצה בנהר פעמיים. זו אשר מותירה את הגבורה וחלומות הנבואה המגלומניים והרטוריקה לאלה אשר התרחצו י מתרחצים ועוד יתרחצו אבותם מים עומדים ומעופשים". ואולי הסמכת הפואטיקה החדשה הזו על היראקליטוס "האפל". שלא רק המים הזורמים בנהר שלו אינם אותם מים אלא גם הנכנס אליהם לעולם אינו אותו אדם. מתמצתת יותר מכל את אופיה. כיאה לשירה ערבית מודרניסטית אין זכר בשירים האלה למגבלות הצורניות של ה~~יןה המסורתית. חלקם כתוב על דרך "השירה החופשית" עם שמירה על רגל אחידה. או משתנה. אחרים נוקטים בדרך "פואמת הפרוזה" מבית מדרשם של משוררי אסכולזר שער ובעיקר אדוניס (עלי אהמר סעיד). שהשפעתו ניכרת בכתיבתם של משוררים צעירים לא מעטים. אין צריך לומר שמרבית המשכילים הערבים נרתעים אינסטינקטיבית מפני השיר הבלתי- שקול והבלתי-חרוז ומעדיפים את ההנאה מן המשקל בטהרתו הסכימאטית למרות. שהנאה זו היא "ההנאה הפרימיטיבית ביותר י המיידית ביותר י אולם גם הדלה ביותר י שרק אדם חסר כישרון מינימאלי להבות מדקויות וגוני-הביטוי של הריתמוס האישיים ביותר יכול ליפול לה קורכן". כדברי נתן זך בהרהוריו על שירת אלתרמן . כדי לבחון את ערכיו המוסיקליים של שיר בלתי שקול ובלתי חרוז "חייב אדם להיות בעל אוזן תישה הרבה יותר . לא כל מי שנהנה מקצב הטנגו מסוגל גם להבות מסימפוניה". יחד עם זאת אי-אפשר לבר בלא תבן של מאות קבצי שירה המתפרסמים בעולם הערבי מדי שנה. הדבר נובע במידה לא קטנה מאותה התפרקות מן הכבלים המסורתיים של ה"קצידה". שתחילתה בסוף שנות הארבעים במתן בתחנות "משמר • IJ ו ~ היתרים לחריגה מן המשקלים הקלאסיים המגבלות המסורתיות של הקצירה קלה אודך י לררבינזרך קררזר' הצריך לעשרת הכל ולחריזה פונקציונלית, והמשכה בסוף שנות יותר, חדרו לתחום זה גם גרפרמאנים רבים, בעצמו. לעתים יצירתו מרשימה, אבל החמישים בדחיית כל מגבלה צורנית על שלא השכילו להביך שהסרת המגבלות לעתים קרובות הרבה יותר הזוהמה שולטת השירה. מתוך אשליה, שכתיבת שירה ללא החיצוניות הפכה את המשורר, כדברי בכל. • המודרניזם שים, שהופיעו על במת :p חו~י ~פות ז;י~רים ;. רקות הוא זt~~י ~גי ~w ה ~~זקר ה~גtז הוא ל Rזrסז:ו ~ג;ן;נךךים ~~.ריס אסדזעי. ציוו ר · עאךל ז{~צו או-Qמ (עיראק) אלו ירים T?: מי לצדו בוכה ברעדה ך::ז~~רים R?t ~נות :pג:ו p נות )ו~~~ ג~ל :pג . ךל לי~tז ~;ייץ ד~ימ;ג:ייו ל~~ע אור לל.א גבול . ולחישה כהמית אמהות ~לי.מ זקל-~ 9. ף ~זור;ת פ.ה םקtן ל~( ~לה R:P ד;ש ::זחו~ק ~ךאות ~אלח ד!אב (סוריה) ~cנ ~~ב. ע.:גי (עיראק) ~· סידר אל ~ • בספרות הערבית ~ 1 1 ~ שירה• ··~ .) " - תמונה ראשונית של ט i :ג.ע ד"ד ראובן שניד מציג כאן שורה של משודדים חך- הספרות הערבית בשנים האחרונות, בעיקר בעיראק ובסוריה . דוב המשוררים האלה עדיין לא הגיעו למרכז הזידה הספרותית בארצותיהם, וחלקם אף לא הוציאו עד כה את שידתם בקבצים. ~~w ר ~כו;יפו ~ז:: w ר ק i~·~ ת iותtז.וב:~ ל .R :pלו , סדקי~ צוגז:ז תוריחtז~ וכוכביו הרועדים מס.ז:ןערים יל~ Tג:ו T ע ~י~דtז •אוג:ים :~און מגוף ;:זפוג~ הtזוב~~ - מבוכת ה~זוו - רח · נפילת הי •• T - ~נ J~..).,..~ הזר ק~ 9 ם, הולך י~~ ~ל עו 7 מוג:וי םי~ר?~ז:: הו;וך ~ת ם:ז:: ןגוכtזו גכו:זסיו ~~tq ה )tq ם ;:ז:קפות ~פות ~ל ~גי .ם:~ז:: השפיכות יושבות ומעשות את ראשי הכרישים. מ~ךם םיקקז;ו~tז :קיל 1 ים, אלוהים, אם ימעד ה:,ךח לו · על הגבעות מי' _ימחל ? -: • • t T : - ס~~ ~ת · ו~י ףוי~{! ם::ז:;יי~ם w: ~?ר הוא ~זקר ל.א ~גב ~ת ס~~ן ? ךל.א ו;ןח~יא .ליעמi:ב הנחה מעבר תלגבעו ;9 ת באפלה · י לבנו ,;;· ות T :• •• T :• • TT -: T T : - ::זלך:ג:ין רן;ךז::tז ~ל ~סוכות ::ז~~זqה וה~שם הצוהל בעיניו T •• : •• -:• :• -: הפחשים מהלכים בעליצות ועוגבים על הולכי הרגל עד ךא:,ה הנמרים מ'ב;ט~ם אל~ כמבט~ם של בתולות : ז:· ". האם ל~א יכלו לש.אתו ? •• ;-ליי Q רו?~י Q ל~ ד~~י · Q • T : :• ם~~ Tוiבל?t~9ר i? או w ~א ~ול~• ;ךן ::ז~~עות הגונבות את ילדו המאשר ? - T ••" : -: -:• : T משב~ב לעריסות. :" •: T • -: : האלים ומו.ז:ןרת לרואה על האדמה ·7ק.lר-~713 ;~;~ ז:: w.ם:~ ז-: T T ::ז.ז:ן;ל~ים a ו:ז~אות ~;וז:זד מונסז' תך.~ז:: ~~די ~ן ::זז:ז~ים) "נכנסה אשה מלאה ערים חדשות נולדות. 0 T : : T T 00 : ?גכפוז:ז" מ oגדי:ם T מלאים נידחים שפכנסים אליהם ךק T ;לדים.' •••••••:•• :• • •:-• T : ב.קר' ~~ךז:וי ~יד ךזקק.ש ~חד:ם, ךחוב Q ו ~ס :p ג~;כ:,ות o/ ~ג;ןרו~נו ~~~9 ליסן ~ז:זר ,ם:דח~ז:: ת:~ ךגר ר!ר R דשו ך~ q ~ה ערב, אצבעותיה ~p סות ס~יקו~:,ות ל~לה : צ::,י.ז:ןי "עפרונות צבעונ:,ים • • • : :• • -: • f T : ~ין ~אן ז:ז:לים. ~לא ~~ים 35 על פני ה:,ם נתלה שלט שאומר : : - ~W ה .רי Rה ":ב;זזזה כאגוז חלול". T ::• :• q ~י ר~: ?t ף T ל~בו j לו ל~ ·~ ה ך q ~ה ! מרץ 1991 עאןל זכךדאן (עיראק) נ.~ J 'נ~ u מות המשורר םי~ךךכrז:; ק~טו ~ת ז:יש f ח;סיסם ך;:זנ"ח~ים jZ :;נעו -יר.~ !f עולה ~י~י ן ;:r ט;ת ~ת לבב; ואלילת הפרסום הסירה עכסיה לדגליו . ך~ז:;•~ס• 9•ם~ :ה w לימ~ ~רמון T לה T~תר.~~ ;:r ים ~· צ;ר w :;בצו ~זפורי. ~דקלינו .םי~,~~~ . . . . . ~ר הוא aזכr~f זכןד; ;:r ~ד שכב שבוע שלישי בנזפטה עד א tv ד ד-מז,ה. ל i ילדות; ךהוא ~ןןה 'לל;לה ~' ר.רר ~ל ~ך~ד ן;פ~~ ועת פרצה הז-וזמ"דת אל בבית; • • "." 0." : 0 -T ; T •• : נברו בנספד!!ת; ומצאו wיד w הקד~ש דסם םס~"( ז:; !f קיךים ;:זזפ;~י~ים ת;ש~fזז ~ז ג~ז:; הגה ח; w· ף י~~ת~יב;:~דב;: ~ינ; לpז בז.רד ~ת .)"ם~יס;פזך?? ך~שו ;:זזקדקל~ים ן p צ;~ך;סיסם סבו ~~ר~רים ך~ת ~~קלו f ~ק.ךה f ק:;נך; הזפצבה החדידתם )-"~· זל rו~·ך~·· ח· i ~ב םי~~ז:; 7?~W ט ד~~ז:; wz ד י~~ :p ק.לר נכוכת ;ו Q ד ד~~ז >"ה! ה;ך מעלת; ש;כח בנאט!!ות את א-ש; הוא · כבכעסו.מכפה : מהתלת הזפש;ךך . ~· ו w ב ~די' ~ל :ק 9 א; '_"._=-__-,.. ךש; f?~ ~ת ש; f? ד ף~ז:; ח;ךד ךא; f? ד ג~סם ז:; W ירים ;:r פ;לךים ~ד~ד;ן היו ;דירים דבזי~ים) זוזכיו בן QIJ זה (סוריה) . .. i~ iJt ~ בגשני ובשלישי ~i?~בrז:י~ ט~ח~'~ לילכ;tב;:7?"ף~.ל כמ; הייתי בנעיר זדה ת · ~לי לדע את אשד ז;כדים ז-ן;שביה 0 T 0." T ; "." -: "." --T • ; עצוב נמים נ;שנים בנכ;ס ! 0 : T 0 -; T ךכון :p ח~~ ~יהי שזפאבנד מ!!ד את הךך; נשב-, ;· •ובשליש T -: ל~ 9 ף ג~ w ר מזק~עות ~;ג . ךת, רדי ~ם 2 ך.Pז~גהסךוצpז ך;ו~;כ?? aa ת דקי~, רדי ~ם ((התבודדות ך.Pז~ג לע;לם ל"א אשכח : ;:זזp~~9 .רת דז:;~ Tוילו;.Pז."ר iז-~ ~ץ נ;ן~ת :ק~ג 9 ~ה סוכת ;:זrוt? ~ים ?! על מכל;ל צפריו ! הוא ך~;ך•~ל Tי T ו ~ןה ~לף w ם~י והפחד ז;ךם •• T T -; םי:ז.כ;t ~ך : ך~ינ; t? :;בין עלי דו-מו:rכז ז;ואלם (עיראק) · אל י.Y ~נ LJJ~ מחבואים ;:זזp~i ז:ק ~~חיל הילדים מתפזרים למחבנ;איהם •: •• : -; :• -: • • T ; ~·t? חים וזזנו נ;סךים י~;ג; 1י~~ ח;קךים !ה ~ת !ה ~ל ~ז;זבנ;~נו ונחבנאים כל אחד T "." T t 0 T : .•:· ~זכד זולת; ! ;:זזp~ז:r ק טךiל~~ הילדים מתגלים םבנמחבנ;איה ז:- · ·:-·:-:··:· דב;~ים ונtזך נ;סךים י~~ ךיג;~י lJ7?!f ז?יי"ם ת;!!ךב;:ך~ב;: ז:; Wהי R ה ~ל · סי ~ת זוךת; ·~ ! ע.זכר קי:ז-ור (סוריה) ~ .גנננ iJ -1 ה~.ל~ האחרון נ;~ל הוא הפרח בניך; :p~-ד~ ·ם;~ ה;א ;:זזקל.~ה ~ז:; p ד;ן זה של"א · מגיע, אשד :· :--. -:· :· ~ט ~ט ע;~ך זק~מום ן;לף ~ן~ד;ן ד~ליו ~. ךת ןחוי ח;לף ~ל p ל;מ; ~ך ~ת ז:; 7 ן:ה תכrיt;פ ~ת ~ז:; . ךת ~ת ~tקjZ ל ת~ז:; ~רו~ ~??ז:יין 7 ן~ד ~p ד;ן א; ה~.ל??ל ~p ד;ן א; דpז~ל ל"א ~~'~ 2- הפרח ;:r ~ןח ז:; W עון ~ל ~י ;:r נ;ס חולם על צפרים ך~ת א~לי זו~.רת : ר ·א w ר ~ל י~יiק: כמ; בנשי"א העיפות :-•• T : : די היה שאזיז ידי iםל T ;מ;ס•ךך w•ך רו עלה . ~לה f א;סם ~q ןךם ךח;קים ו~ ו~ המודרניזם בםפרות הערבית •שירה 36 גלידן 134 ~IJ ז(ד פ-ו~ד (סוריה) :)Q אם זוזכיו (סוריה) .. ~ L-, • .נi\נ i 'ג-- . V-. IJ ~1 שולחן אמא ~.רב 7~ד w דזכד :p מו ~יגן ~צו~ה ~ל ז:: 7W זכד דזגד ך~יגך תר.~;ז~~ המודרניזם ואבנים וה;לכי רגל טובים 1~זv~ים·· שי~ים,- זכלל .ריק זו.רז:ז ~ל ;:זשולךם 9 עוןה ל~~לים ::זזקט~סות ~ל ;:זןp9 ;יד' tt ך לי ג;ןהום ם~ז:: ז:: w יי ::זזקחוק ה!ז:: הוא גי t?דלי ? ם~ז:: t;כ~.ריהtזופךסQ?W גי זג~~יקים qדור ? היוכלו להיות יום אחד כאותם הזפבטחים ? 0 T : "•• -T : f T •: f : • : : ;:ן~דיר י~~ ל~אול ארסם ~w ןטון ~ז:: W ם ? f ל ;ילה נוזקו מר . רה לך ל:;ננות ך~ל ~ןח ל'א ינ;:~ i לר זגךל :;גזק';י.רך ך'רtזס את הכ~מים א.r:ר מתארת לי ~ ל,- מ · ך;ךים א t?'~יק~ם T~ ו:;נ:דךך tt ז;י יי~.רת ~ת זקגת סלקנו ~ד ~ז:: 7םיו;:tז ו:;נ:דךך tt ז;י זק:;ני~ה ~ת ~~ייסיכו ~ד ס;ידים וכשהנ " ל חרב ~;."r19q ךן ת~.לכrקז"ttr;ו ~יגיבו הך.Vץ:p הך.Vז ואנו אצים ורצים נעיר ואז-ר ש iוiרמTלוl ה;פר ש;~ f אן".ל.א _זגז:ז~י' ~ת חז-רולי ג~ w כו ך~יש םVץ ל.א WZ ך ~ל ~ו ג~ W ך הי:rלז:: ~זקא ~זקא ך::זזק.ךת עוד ך~ז'ף ~נו ~שרת ~. רם ךג;ו~ל.ה לכו גוןלך ר:r.אויבא'ר:r. ללכת ~ו w, ז:: ~,· ף i'~· ךז:: w .רוף ~ד~לךר זtזר~w ידי ~7 ~לךך ;יליכו ~זזק;יה ךסכו~י ~~Q ה f ~f~rו~י ::ז~ךת בםפרות הערבית שירה• ס~יד f.ץ~ ::ז~ךי:;וים חם ~חיךה זו ? ::ז~ךי:;וים חם ? יום יום כהרגלו ' :".," 9 ר ~.ר.רר םי~~~~ז:: tt ך חם הג;וזג;:זזקהו ! ו~זדית ~ןה :pז::-תי~ re ~ה ח~יצו ~ז:: w7 י~ים ח~ך וזרק ~ת w פיםי ~דו- w יז:ז צול~ .Pזר7זכד W ~ד~יו ~ג;ופוקקים q1 ~דים Wםי~ד.?~ :p זג~לות ר:~א !ה י~~ז:: ,w~~:;גיiכ ~:~ארונו ךהולך :;ג~;יןים ~פו;נים הימצא את מי שזפחנה לו :• -: :• • :• T : • : :p סוף ::זך.רר ס~.ר f ה ;:זזו ? המשך מעמ' 33 כרת כותרתו בלבד ראוי שייזכר' נגד מה שנקרא אז המלחמה הרביעית, ועליו חתמו קבוצת מצפן הישראלית, קבוצת שלטון המועצות והקבוצה האלג'ירית למען המא- דכסיזם. הכותרת הייתה : "נגד ההזיות הל- אומניות, בעד אלטרנטיבה אינטרנציונליס- טית". באותו יום שתינו בירה בבתי-הקפה של הרובע הלטיני עד השעות הקטנות של הלילה. שרויים בעליצות היינו, ומסביבנו פניהם העגומים של שליחי המפלגות, וכאילו צמרמורת אחוזה בתוויהם. את אבן הלשון המתגרה הטלנו בפני האנשים אלה. שחצנים ותוקפנים היינו, וכשאחד מהם ההין לשאול למחיר העיתון • התרסנו כנגדו : "חמישה פדנקים ... בזוי שכמותך !" מה רבה הייתה שמחתנו להיווכח שהגיליון מערכית : ראובן שב יו במאי 1974, כשישבתי בקומה השלישית של מלון DES GRANDS HOMMES, וכתבתי את הדברים האלה מתוך מאמץ להסתגל לדרך מחשבתו הליברטינית של אנודה ברטון • לא ידעתי כי ברטון עצמו שהה באותו מלון לפני שבעים שנה. )...( למדתי לדעת כי "הסוריאליזם לא מתכוון לנסח שירים, בה במידה שהוא מתכוון להפוך את בני-האדם לשירים חיים," כדברי אוקטביו פאס. הסוריאליזם אינו טכניקה פיוטית מהפכנית, שניתנת להחלפה בידי המשורר בטכניקה אחרת ; הוא כמיהה קיומית משוחררת מההליכה סחור-סחור במגדלי השן של הפרסום, הוא כמיהה המחויבת בעימות בל יעצו עם כל חידוש באמצעי הדיכוי . )...( כאלה היו שנות המאבק ,הברוטלי העשויים להפוך את סיבוייהי [מדקדק ערבי קדמון] בקברו • עורר סעדה של הבלים בעיתונות הלבנונית. בעיתון אל חואדית' (ביידות) נכתב שהסוריאליסטים הערבים הם סוכנים מסוכנים. הנה כי כן • שיבושי לשון מזעזעים את אמות הסיפים של השלטון . שגה בלשונך ומיד תמצא לעומתך שוטר חושף מלתעות דוממות ! הזהירות אומנם הייתה מחויבת המצי- אות, כי אם אינך נזהר סרצח פשוטו כמשמעו . עם זאת, לא סתמה הזהירות את פינו ולא הרתיעה אותנו מלנקוט עמדה אמיצה יותר כנגד ההונאה הדתית-פוליטית- ספרותית האורבת לזיכרון הפרט. בגיליון הכפול (אפריל 1974( כתבתי : "לא לחופש הזה שמפרישות מורסות שלטון כמוגלה דמוקרטית, ולא לחסד המים הקדושים. הראשון הזה, אשר גדוש היה תרגומים החופש הוא מדד האדם המגלם באישיותו שנות הדיבר באוויר הצח • כאשר התיעוב גרועים ושורץ שגיאות דקדוק וכתיב, את תנועת המהפכה ההרסנית והסוחפת." השופע היה חמצן החיים. • 37 מרץ 1991 ו:וי s ~1 ~ המודרניזם · בספרות הערב n •מםה המחברת הנה מרצה כאוניברסיטת דיוק, ארה"כ ע ' אדה (גאדה) אל ןא~(;! הינה מהבולטות שכסופרי לכנרן כימינו . כמרוצת מלחמת האזרחים המתמשכת כלכנרן הלכה ותפסה סופרת דר מקרם מרכזי כספרות ארצה , ויחד עמה - שררה לש סופררת שעד אד ופעל כשולי .הספרות מאמר זה הוא פרק מספרה החדש של החוקרת האמריקאית מרים קרק. המשמשת פרופסור לספרות ערכית כאוניברסיטת דיוק כארה "כ . הספר, המתעד את עליית גל הסופרות כמהלך מלחמת האזרחים, נקרא :,ke ו M iriam Cot :ices ו> Wa·r· ~, Other V thc ח ו> Women Writers Lebanese (' ivil War. גלידן 134 מרים קוק סיוטי תביירו רומן-יומן של סופרת לבנונית =-שנת 1976 פרסמה ע'אדה אל g ~אן - את ספרה סיוטי ביידות. רומן זה iiiiiמ g פר על אירועי שבעה ימים ומאתי ים השקtו חלומות בלהה שהתרחשו בחווילה סמוכה להולידי-אין ולבית המלון פיניקיה בתקופת "מלחמת בתי-המלון" באוקטובר-נובמבר 5197. הדמות המרכזית נלכדה בחווילה יחד עם בן-דודה, דודה והטבח. ע'אדה אלסמאן בחרה בתבנית הרומן- יומן כדי ליצור את האשליה של תיעוד מציאות, אך הקצוות החדים של המציאות מיטשטשים בשל פלישתו של הדמיון לתוכה. היומן הוא אך תירוץ לביזיון . הדמות המרכזית עומדת בציפייה חסרת הישע בעזרת שירי אלמותנבי' המשורר הערבי הקלאסי' והודות להחלטיות עזה לשרוד . ברצונה הנועז להשתחרר מכלאה ובמיוחד מחברתו הבלתי-נעימה של בן- דודה, היא מחליטה, שאם תראה דבר כלשהו שנע ושרד' היא תעז ותצא : כלב, ירייה למשל. היא מקבל מענה :הצלף יירה, חייב לירות, מפני שבשבילו להרוג היא הדרך היחידה שבה הוא יודע שהוא חי . (עמ' 26( ואז משתקפת מודעותה העצמית השלילית על-ידי זרם-תודעה כמעט פסיכודלי : המיטה ; דודתה שנפטרה בה (למה לא לישון בארונות קבורה משעת הלידה?) ; ירי בלתי פוסק ; הטלפון . מכרה מבקשת טובה של מה בכך . היא נדהמת ומניחה את השפופרת. בחוץ' מלון ההולידי-אין עולה באש .. "הנחתי לפניי קופסת סיגריות וגפרורים יוהתמסדת לטירוף ההתפוצצויות. הייתי מודעת לכך 1 אולי כפעם השלישית , שעמדתי על קר הגבול הדק המפריד בין החיים לכין המרות, וחוריה של בהירות הציפה אותי. כאותו מסדרון צר נשמעו בדר אחר דר התפוצצויות שהאירו את מעמקי רוחי." זהו הבזק של מודעות הבא בעקבות קרבה יתרה לסיטואציה. מודעותה מעלה שאלות שלא הייתה מתייחסת אליהן בנסיבות אחרות : מהו יחסה למלחמה זו ? איזה תפקיד היא ממלאת בה ? האם היא צריכה לכתוב ? ייתכן שלא, משום שלכתוב את המלחמה משמעו ליצור אותה, לא לנהלה. שוב ושוב נאבקת הדמות המרכזית בבעיית מקומה של המלה הכתובה במלחמה. האם יש לה מקום ? האם יש להדחיקה, וזאת מהטעם שאם המלה לא תירשם עשויה המלחמה לגווע ? אך מאידך, "מדוע שלא אלמד להרוג ככלי נשק ובעט כאחד ? מה שחשוב הוא להישאר כחיים, כי רק אנשים חיים יכולים לתקן מעורת ... זאת לא העת לכחינה עצמית אר לדיונים פילוסופיים." שאלה זו' הנשאלת על-ידי רוב הסופרות- המורדות של ביירות מתוך השתוקקות להבין את אחריותן' היא עדות להכרה בצורך בשפה חדשה המקשרת בין כוחו של העט לבין כוחו של הרובה. "תמיד ניסיתי לשכנע את עצמי 1 שגדול כוחה של הקסת מכוחו של רימון היד, שגדול כוחו של העט מכוחו של כדור. כתבתי וכתבתי ... אך יום אחד יצאתי מתחת לסלע והגעתי לכלל החלטה, שלא תמיד גדול כוחה של הקסת מכוחו של רימון יד, ושהגיע הזמן שאלמד אלפבית חדש . (עמ '44( ושוב המציאות מתפרצת לתוך ההזיה. רימון יד בבית. בחושים קהים היא ניגשת אל המטבח כדי לטגן ביצה. היא שוברת אותה, והנה היא מלאה דם : פחד. היא אוכלת אותה. ומתוך נחישות שלא לתת לרוחה ליפול או להיכנע לטירוף, היא שבה אל השגרה הטרום-גיהינומית : " עבודה קודם כל. כתבתי כיומני , ואד נזכרתי שהיום הוא יום שני, ושעליי לכתוב את הטור שלי לשבועון שבו עבדתי. היריות נמשכו, אכל כאשד אחזתי בעטי והתיישבתי על הרצפה ליד שולחני (או יותר נכון 1 מתחת לשולחן!) כדי לכתוב, גבר הירי והתעצם, כאילו התנהל הקרב כין עטי לכין הכדורים, כאילו קראו תיגר זה על זה ." (עמ' 46( השאלות אם רצוי לכתוב או לא מפנות את מקומן לצורך הממשי לכתוב. אך אין בכתיבה זו משום היטהרות שבפר~י הזוועה. באומנות רבה שוזרת הסופרת את הפנטזיה במציאות, עד שקשה להבחין ביניהן' ועד שאין למצוא מפלט באחת מהן בפני השנייה. כל מגע עם העולם החיצון מביא פנטזיה בעקבותיו' ופנטזיה זו יכולה להיות ציורית או מבעיתה, אך תמיד מרוחקת בדרגה אחת, מפני שברור שהיא איננה חלק מהמציאות החיצונית. המספרת מסבירה שהיא הפכה לצמחונית מפני שהיא חוששת שמא תאכל חלק מזרועו של אהובה, שלפתה אותה לפני מותו . ובהזכירה זאת, היא רואה חיזיון מבעית של מקרר אחד' מבין כל מקררי ביירות, מלא גופות, שחלק מהן עדיין לא מתו. אך ברגע שתוארה הזוועה, ברור היה שהוכנסה לתוך מסגרת של חלום בלהות. במקרה אחר היא מתארת מפגינים התוקפים סופרמרקט דמיוני. הם מתנפלים על האוכל שנותר - מזון לחיות בית. "איש מהם לא חיכה עד שישלם עבור מה שלקח, לא חיכה עד שיגיע לכיתר. הם התיישבו על הרצפה, על מרצפות הסופרמרקט. הם לא בדיוק התיישבו, אלא כרעו על ארבע כחיות בית וככהמות בשעת אכילתן • ולאחר שפתחו את הקופסאות, החל כל אחד לבלוע את תוכן קופסתו וללקק אותה ... וכשסיימו לאכול הם לא שילמו. הם רק כשכשו כזנכם לקופאיות וליקקו מתוך הכרת תרדה את ידיו של כעל הכית". (עמ' 214( זהו חלום בלהות נוסף, לא מציאות. הזוועה נסוגה, ובנסיגתה היא נעשית חזקה יותר, משום שהתרחשה בדמיון, ומשום שהיא איננה סתם חוליה בשרשרת מעשי האלימות, שלולא הצלופן של הפנטזיה, לא ניתן לסבלם במקרה הטוב ביותר' או לא ייאמנו במקרה הגרוע ביותר . לאורך סיוטי ביידות, המיטלטל בין חלום למציאות, מקיימת ע'אדה אלסמאן בידה את שליטת המחבר וחזונו ואינה מניחה לעלילה להפוך לדבר מופשט, שכל רישומו יצטמצם בהבעת ק,הות. האיזון בין הווה מפחיד לבין אפשרויותיו המוגזמות מושג בצורה כזאת, שהקורא נכנס לתוך דמיון קודח, ואינו דוחה את הזוועות המסופרות כמוגזמות או כבלתי מתקבלות על הדעת. אין גבול למה שאדם יכול לדמיין לעצמו, אך יש גבול מוגדר מאוד למה שיכול לקבל במציאות. הפרספקטיבה האוטיסטית היא הדבק המחבר את חלקי הספר' וכן החזרות המתמקדות בבהירות קולנועית על אנשים ופרטים. זהו אמצעי חשוב ליצור מכלול אחד מזרם התודעה, מההבזקים לעבר, ממעופי הדמיון' מתקצירי חדשות ותיאורי היום-יומי, ממציאות המלחמה שחיים אותה. ההתמקדות בפרטי הפרטים של מצב המצור שהיא נתונה בו נפסקת על-ידי דאגות ומחשבות אובססיביות. בשיא הדרמה נאלצו היא ובן-דודה להיפטר מגופתו של דודה, שבדרך תהפוכות נפטר בצורה טבעית. לא כל אחד נקרע לגזרים ! החיים והמוות המשיכו במהלכם "התקין" כתמיד . בהתחלה האשים אותה בן-דודה בקשיחות לב, משום שרצתה לקבור מה שהוא עדיין לא היה יכול לקבל כגופה. אך הוא התעורר בלילה של יום המחרת ארבע פעמים, וכל פעם בהחלטה נחושה להרחיק את הגופה יותר מחדר השינה. לבסוף, עלה בידם להרים את הגופה ולהניחה בפח האשפה ולסגור עליה את המכסה היטב, מחשש שתברח. וקצת יותר מאוחר מעיר אותה אמין שוב. הפעם רצה לישון בחדר שבו היא ישנה, מפני שהוא לא יכול לשמוע את אביו דופק על מכסה פח האשפה. הגיבורה מהרהרת : מה מוזר שגבר מבקש את הגנתה של אישה ! הבוז הפך' עם הזמן והקרבה, לשנאה : "כהתחלה יכולתי להישאר לכדי פרקי דמן ארוכים. כעת יש גופה כגן (של ,(חנ;וtה ואחת בפח האשפה - שתי גופות אילמות - ואיתי כחדר עוד גופה, המלהגת בלא הרף" . היא ידעה, שכמו אביו, ימות אמין למען הממון . הכסף נטע בו תקווה, כי בשמרו עליו הייתה לו תחושה שהוא מבטיח את עתידו . ובטפחו אופטימיות כזאת, הוא סירב להילוות אל צוות ההצלה ונתן לה ללכת לבד. (עמ' 243-6( היו לה הזיות חוזרות שבמרכזן היו אחיה ומאהבה. בשיא הלחימה נידון אחיה למאסר בשל נשיאת נשק ללא רישיון . אהובה, י~ס~ף' שנרצח באכזריות, שב וניגש אליה תרגם : משח חכם וחיבקה. לעתים גופו היה מלא שברי תקרית זו משקפת תופעה אוניברסלית : מוות, והגנב הגונב מתוך שיעמום נתקף זכוכית, ולעתים כדורים. המחזור של הזיות שינוי שחל בנפשם של המצדדים במלחמה. על-ידי אספסוף פרוע ומוצא את מותו חוזרות ונשנות בא לקיצו כאשר שוחררה מרגע שהם מגלים את הקלות שבה הורגים, על-ידי קבוצת גנבים הגונבים מתוך כורח. לבסוף וצעדה לכיוון הים. על החול נגלה הופך אקט זה לפיתרון לכל דבר. הפחד ואף-על-פי-כן י גם במותו הוא מנסה לגנוב לה י~ס~ף. היא ירתה בו - סוף החלום, מהמוות הופך משני ביחס לדחף לשרודי מארונו את המדליה שהוענקה לו אחרי סוף הסיפור. הנתמך במיומנות החדשה הזו. וכך נמשכת מותו. בסיוטי ביירות מנצלת ~'אדה אל Qןאpז את האלימות, משום שהיצר לשרוד לא נשאר האדם הפרטי הנאבק ביומיומי המכאיב ינ: ך המודרניזם תבנית הרומן-יומן כדי למדוד בה את היומיומי בעת מלחמה. ההבדל בין יומן זה לבין אחרים כמוהו הוא, שהיומיומי אינו מתחלק לימים, אלא ניתן ברצף הקושר בין אירועים ומצבי רוח. ואף-על-פי שהמלחמה הייתה הקרע שאין אחריד קרע, חייבים היו לחיות אותה כדבר נורמלי . היומן הזה מתאר את מצב הרוח של סביל אלא הופך לפעיל . התיאור הפרטני של היומיומי מפורר את הרצאת הדברים לרכיביה מעשים ועמדות וערכים מנותחים על- ידי חשיפתם לבחינה ולביקורת, כשהם נחלשים מהקשרם וניתנת להם צורה מעוותת-אירונית חדשה. תיאור קטיעת האיברים מש j' ף את התוהו ובוהו החברתי של המלחמה חש בצורה הולכת וגוברת בבדידות. אף פעם לא ניתן לקורא ברומן זה, על 355 עמודיו, לשכוח את מימו הפרט במלחמה. כבר מהעמוד הראשון י או נכון יותר, לפני העמוד הראשון י נראה שהנמען והזוכה לשבחים הוא הפרט, שהמשיך להיות, שנלחם מלחמה פרטית לשרוד ולהישאר נורמלי . סיוטי בספרות הערבית מםה • השגרה החדשה : בנסיבות הטראומטי r ·· והמוסרי . אך בשביל הסופרת והווi ובוהו ביירות איננו מוקדש לדמויות ידועות, או ביותר החיים נמשכו ; מה שהיה שונה הוא שיעור הפרטים וניכורו של האינדיבידאום מהפרטה יתרה זו : "הגה אני שרב תולה את בגדיי על קולבים שאיגם שייכים לי ... אני שוטפת את פגיי בחדר אמבטיה שבר אינני בטרחה איך פותחים את הברז י אר כמה אני יכולה לסובבו לפגי שיפרצו ממגר יותר מדי אר מעט מדי מים ." אני משתמשת בסברן שאיננו מוכר לי ." אני מנגבת את פגיי במגבת, שאגי וראה בפעם הראשונה ושאת ריחה אני מתעבת ." אני שרכבת על המיטה מבלי לדעת מי היה האחרון ששכב עליה לפניי ." אני מביטה בסדקים שבתקרה, שהם שונים מהסדקים שאני רגילה להם בביתי ." משהר בתוכי מתחיל לחמוק ממני רחוק ." רחוק ". ומותיר את גרפי לבדר מכורבל על המיטה, ואני נוכחת לדעת שמתי מרגע שחדלתי להיות יעילה." (עמ' 34-5( הרגישות המוגברת ליומיומי מדגישה את הרגעיות, משום שאשליית הקביעות נתגלתה כלא יותר מאשליה. שרשרת הפרטים, שכל אחד מהם הדגיש את ניכורה מסביבתה, העלתה סימני שאלה על פעולות שבנסיבות אחרות היו נחשבות לנורמליות, והעמידה אותה, את דמות המרכז, ישירות ב"סיטואציה" החדשה. היא "נעה בתוך השגרה הצרה החדשה שלה - שגרת מלחמת האזרחים" (עמ' 114(. זה היה ריח הכלים שלא הודחו ; גילוי ארבע כיכרות הלחם והחמצה, שדודה המנוח הסתיר מבנו ומאחייניתו . המניין המדוקדק של פרטים שלכאורה לא היו חשובים (כגון אי שטיפת הידיים אחרי הכנסת הג~פה זה איננו אנארכיה, אלא מטרת ההריסה ובסיס לבנייה מחדש. קטע ציורי של קטיעת איברים מסתיים בהוקעה רבת עוצמה לאי-ראיית המציאות החדשה : כדורים "הנוקבים גרונות המנסים לומר משהו שמעבר להיגיון הכדורים". (עמ' 54( ניתן לשרוד על-ידי בריחה - זאת הברירה של מוג הלב ; ואפשר לשרוד מתוך ההיגיון של המלחמה, היגיון הקורא תיגר על כל ההנחות המוקדמות ותובע נוכחות טוטאלית ומתמדת . אין די בהבנה חלקית את היגיון הכדורים, כלומר - לשחק במלחמה. לשחק במשחקי מלחמה פירושו להנציח את חוסר ההיגיון של הכדורים. מזרחן הנועץ מבטו בכוס יין משובח רואה את הילד העשיר, נינו, הולך למסיבה. נינו אוהב לגנוב, ובאווירה זו הוא נכנע לתאוותו על חשבון חברי וברגע שהוא מושיט את ידו בערמה אל הסכין-לפתיחת- מכתבים שחמדי נוגעת ידו ביד אחרת. הוא קיווה שהנה הוא מצא עוד אדם הפועל בכפייתיות, עוד ילד עשיר ומשועמם שהמלחמה מפנקת אותו י אלא שהוא נתקף בחילה כאשר נוכח שפגש בגנב רגיל . ה"מצב" הדרדר עד כדי כך שאנשים אינם גונבים לשם גנינה. אולם העונש הבא לקרוביה האהובים של המחברת, אלא לאלה הנאבקים בעילום שם : אני מקדישה ספר זה לפועלי הדפוס השוקדים ברגע זה על סידור אותיותיו על אף סופת הטילים והפצצות והם יודעים שהספר לא יישא את שמותיהם." להם, הם הבלתי ידועים, העמלים מבלי להקים רעש. ובהפנותה את הזרקור אל הפרט חסר-השם היא מגיעה אל האישי האוניברסלי שכל אחד יכול להזדהות איתר . היא כותבת : "מוות קיבוצי אינו מפחיד כמו מוות פרטי . מי שמת לבדו מת פעמיים : פעם מפני שהוא לבד, ופעם מפני שהוא ." מת" (עמ' (.36 בני-אדם זקוקים זה לזה, והם זקוקים לאהבה. האהבה היא נשק חזק מהרובה, מפני שהרובה מציב חיץ בין האני לבין האויב, ועל-ידי כך מטפח את האשליה של אי-הפגיעות . האהבה מנפצת את רעיון אי- הפגיעות וחושפת את הפחד מפני הבדידות. אידיאל האהבה של ע'אדה אל Q ~אן הוא כוח קיבוצי ומאחד : הוא מפנה את תשומת הלב אל האחרים, לא אל זה שיהיה לאויב, אלא אל הילד שיהיה. כשע'אדה אל Q ~אן כותבת על אהבה, היא איננה נוגעת ברגש ע'דה אל-סמאן מופשט, אלא בהזדקקות לזולת, בקשר, כדי ההיבט הנ~לי של הרגע - לא רק את הזוועה, אלא גם את השיעמום עד מוות. אפילו טראומות מקבלות את גוון השגרתי והמשעמם. כשמתגלה שספרייתה נשרפה, היא נשענת בכבדות על הקיר היחיד שנותרי ומנגבת את פניה בידיה המפויחות. זהו שוב פרט קטן י אך הפנים המרוחות באפר הפכו לפני מתאבל, והקורא משתתף מתוך קהות בתחושת האובדן י ארנון ספריס, ארנון אהוביס. אותו מצב רוח רווח בתיאור הרצח הראשון שלה. היא חשבה שהיא מתגוננת מפני אורח לא קרוא. משהופיע הראש מעל למסגרת החלון היא לחצה על ההדק : היא הרגה כלב. הלא-נורמלי הופך לחלק מהנורמליות החדשהי ונעשה לסתם הרהור על הקלות שבה הורגים. הרהור זה מעלה בזיכרון את תשוקתה משכבר להרוג את בן-דודה, ואותה תשוקה שלא התממשה אז יכולה בקלות לבוא על סיפוקה כעת. לתוך פח האשפה) ממחיש לקורא את על אלה הדוחים את היגיון הכדורים הוא להינצל מהאנוכיות של יצר ההישרדות. • נ.~ i l.-JI · v ~~י~ שהרבתה להפנות את עורפה לאחורי הדפה אותן בצליפות מקל קצר וקל אל גזעי העצים. העגלה עברה והן המשיכו בדרכן בשקט ובסבלנות, כשהן מתקדמות בריצה קלה אחרי מנהיגתן המרבה לפנות לאחור . הגבר והאישה המשיכו בדרכם וב.zזיו אל שיחתם : - עשרים שנה ? אווה ! בטח הקרובים שלה לא היה 'כפת להם ממנה. שמעתי שקרוביה היו הסיבה. בטח זה עניין של ירושה - קרקע או כסף. כנראה, זאת הייתה אהבה, או נישואים. סידר אותה ועזב אותה ? או התחתן עם אישה שנייה ? הגברים הוותיקים והשקטים, שהותר להם לצאת אל החצר, נראו פה ושם תחת העצים, משוטטים בלא תכלית, ממלמלים דברים חרש ומשוחחים עם רוחות הרפאים המסתוריים שלהם. הם שוטטו אנה ואנה לאיטם, או בריצה קלה, לבושים גלביות קצרות, שחשפו את שורשי כפות ידיהם הרזים וכפות רגליהם היחפות. זרועותיהם בקושי נעו בצדם, צוואריהם הקשויים נטו קדימה וראשיהם שחו כלפי מטה, גופם מצומק ותווי פניהם חיוורים. הגוש הלבן העובר בשביל בין העצים משך את תשומת לבם המפוזרת, והם אט-אט הסבו פנים אחוזות חרדה, ושלחו מבטים חטופים ומפוחדים לעברו, וחיש שבו אל עולמות שאיש מלבדם לא הכירם. האישה התאמצה להיזכר ... - לא. כנראה, הם לא הסכימו לנישואיהם, או אולי משפחתו לא הסכימה. בטח הוא היה עני. כנראה, או אולי היה מעדה אחרת. ומאיזה עדה . היא ? מאיפה אני יודעת ? אישה, עשרים שנה היית איחה ולא יודעת ? ומה זה שייך לנו ? כולם באים אלינו מסכנים, דומים זה לזה. אללה יודע מי הם ומה הם. תאמרי לי את שמה ואני אגיד לך . - ליילה. - יש ליילה כזאת וליילה כזאת. תאמרי לי את שם אביה ואת שם סבה ואני אגיד לך מאיזו עדה היא. - מאיפה אני יודעת ? אנחנו קוראים להן בשם הפרטי שלהן וזהו זה. - תקראי בדף, בטח כתוב שם. והאישה קראה בדף תוך כדי הליכה. האיש האט את הליכתו. - ליילה. שמה". ליילה אבראהים יוסוף. - אווה ! תסתכלי על זרועה. האיש עצר את העגלה, שהייתה לפנים אלונקה והותקנו לה שני גלגלים. השמש שנטתה לערוב האריכה את הצללים ואלה אפפו את השביל בדמדומי חשיבה. האישה ניגשה אל ~רה הימני של העגלה והושיטה יד. פניה הזקנות זעו קמעה. היא משכה זרוע ס"ף ןןאנל, צ'יי מוחמד אלמח'זנצ'י י ו ~ויי ~ויי ~ויי •ויי יי-~' י ו · ~ו ו זקן החל לדחוף את העגלה הקטנה לפניו י והאישה ---- התשושה נגררה אחריו. בידה היה דף נייר שהתנופף --= ברוח. הם באו ממחלקת הנשים ועברו לאורך השביל == שבין שורות העצים, שכמעט כיסו בצללי הערב !!!!!!!!!!!!!!!! הארוכים שלהם את כל החצר רחבת הידיים, ואת השביל, והותירו רק כתמים של שמש-בין-הערביים החלשלשה, שחדרה פה ושם בין ענפיהם. הגוש הלבן שעל העגלה התכסה אור וצל חליפות, בהתאם לתנועתה בין שטחי הצל וכתמי האור . בשקט המקיף לא נשמעו אלא אוושת רוח בין הערביים הקלילה בין הענפים, וציוץ הציפורים המסתתרות בינות לעפאים, וחריקת שני גלגלי העגלה הקטנה, וחרחור נשימתם של האישה העייפה והאיש הזקן י וקולם : תני יד, "כרכובה" ! - ישמרך אללה, הוי גבר זקן ! - חי אללה, קצרה נשימתי היום. זו הפעם השלישית שאני הולך ובא. אומרים שזה חום. - כך כתוב בדף ? משב רוח הרעיד את הדף שמול פניה של האישה בשעה שניסתה לקרוא. אוושה עלתה מבין הענפים שהתנועעו בחוזקה ברוח, ומהעלים המרטטים. ובעבור הזקן והזקנה מתחת לעץ התות, נפלו פירות לבנים ג;rירחאו סמוקים, וכיסו את הסדין הפרוש על העגלה. חכה עד שנסלק אותם. - התות הלבן מתוק. תאכלי ממנו. - לא בא לי. הגבר הפסיק לדחוף את העגלה, וזו נחה במצב מאוזן על שני הצמיגים השחורים מאחור ועל שתי רגלי הברזל מלפנים, והאישה המתנשפת החלה אוספת את התותים ומשליכה אותם אל בין גזעי העצים שמשני צדי השביל . ושוב המשיכו . בדרכם. בעברם תחת עצי הצאלון י שפריחתם האדומה יצרה מעין סככות עליזות על רקע קדרותם של עצי הקמפור והקזוארינה, שהיוו גדר מול חלונות ביתן הגברים שזה עתה הגיעו למקום, הם ראו את פני הגברים ואת ידיהם המנופפות מבין הסורגים, ושמעו את קולותיהם הרועשים-גועשים : רוצים תה ! - תה, אדון, תה ! - סיגריות ותה." ותה, אדון ! פרחי הצאלון הגדולים, המשובבים בריחם והיוקדים באדמימותם, לא פסקו מלנשור ולצבוע את החלק הזה של השביל באדום ולכסות את הסדין הלבן י שדמה פתאום לבד שציירו עליו פרחים אדומים עליזים. לאחר שעברו הגבר והאישה את כברת הדרך שבין עצי הצאלון י שכך הרעש, וקולם של השניים שוב נשמע בבירור : - חי אלוהים, כבר מהבוקר מתחשק לי כוס תה. - ואני מאותה שעה אין לי תיאבון לשום דבר . - ז'ת ומרת, את לוקחת את זה קשה מאוד . - הכרתי אותה עשרים שנה. הגבר הפסיק לדחוף את העגלה, והאישה עצרה אחריו. עדת נשים ותיקות באו לקראתם, ועל ראשן צרורות, עשויים משמיכות ישנות ומלאים עלים שנשרו מהעצים ועשבים יבשים. "דיירת" ותיקה, שמצבה השתפר קמעה, הובילה אותן והן נשאו את צרורותיהן אל המאפייה. גדולים היו הצרורות, וגלשו מעל ראשיהן והסתירו את עיניהן ואת פניהן . הן התקדמו בריצה קלה, כורעות תחת מש"אן י ואינן רואות אלא את מדרך כפות רגליהן . הן התקרבו אל העגלה בהמולת מלמולים קלה. הן נראו כתרנגולות נפחדות שעבר עליהן זעזוע קל . אך הן פינו דרך כאשר מנהיגתן י ו(ן: 5 ן~ ~ המודרניזם בםפרות הער בית •םיפור מוחמד אלמח'זנצ'י : סופד מצדי צעיר, רופא נמק- צוער. מן הבולטים דבדו המספרים החדשים ושעל לזירה בשנות ה 70-• וופנ לכתיבה ניסיונית ןולסגנו מרוכז ופיוטי במקום הסג- נון ה "פדוזאי " שאפיין את דוד המספרים שקדם להם. סיפוריו הקצרים המוקד- מים כונסו בקבצים הבא )1983(, פגע הסכין ו 1984(, והקובץ הא n דון שלו - המוות צוחק שהופיע בשנת 1988 . גליון 134 J ו H מערבית : משה חכם מתחת לסדין, זרוע חיוורת ורזה, והתבוננה בה בלב נשבר וברוח ומארבע רוחותיו עלה ריח באוש. היה שם באחת הפינות ארון גנאה, ושוב כיסתה אותה בסדין, בשעה שהגבר הניד את ראשו חלוד . האישה הכניסה את תעודת הפטירה לאחת ממגרותיו . ומלמל : שולחנות w יש ניצבר באמצע החדר ולאורך הקירות, שם שכבו - יכול להיות ... יכול להיות בזרוע שמאל . שתי גופרת מאז שערת הבוקרי ועדיין לא בא איש לקבלן . r:=:: הוא סר לשמאלה של העגלה, והוציא את זרוע שמאל מתחת האיש עמד מול אחד מקצותיה של העגלה, בה-בשעה שהאישה לסדין' ואולם הוא לא מצא סימן כלשהו' והחזיר את הזרוע עמדה מולו אצל הקצה השני . היא התכופפה והסירה את הסדין למקומה. המשיכו ללכת, וקשה הייתה עליהם ההליכה בתוך מעל לראש, כדי שתוכל להרים את הגופה מהכתפיים. הפנים היו המודרניזם בספרות הערבית סיפור• ארוכים וחירורים, והשער גלש רך וגמיש אף-על-פי שכבר זרקה בר שיבה. - פניה יפות ושערה כשער נימפה. - הרבה דברים הזניחה אבל לא את שערה, וכשהתארך יתר על המידה, היא קלעה אותר בשתי צמרת, כמר ילדה קטנה, ורצתה לצאת אל השער הראשי . היא אמרה שהוא עומד לברא, ושהוא אוהב את שערה כשהוא קלוע בצמרת. והוא באמת בא ? הוא מת לפני שהביאו ארתה לכאן . מוות טבעי? אומרים שנהרג. - קרוביה הרגו אותו ? - משהר כזה, קרוביה או קרוביו. - תרימי טוב מתחת לבית-השחי . האיש הרים את הגופה מהרגליים והאישה מתחת לבית השחיי והם נשארה אל שולחן השיש שעמד באמצע החדר . הסדין הלבן נסרג והחליק מהגרף החוורררר . האישה הרימה ונשפה בכבדות : - צריך לכסרת ארתה לפני שנצא, שלא יפגעו בה שיני העכברים. הגבר השיב רגם נשימתו נתקצרה : - תמיד כיסינו ואף פעם זה לא עזר . שניהם היו זקנים חלשים. במאמץ רב הניחו את הגופה על השולחן י מתנשפים מעייפות. נשימתם נשמעה ברשרוש ובחרחורי ומעל אלה נשמעו קולות העכברים שהתרוצצו והתחבאו בסדקים ובחורים ובפינות החשוכות של החדר .• מצבור של עלים שנשרו במשך שנים רבות. הם הגיעו לקצהו של השביל. הקולות נעלמו, ונעלמו גם העצים, ואולם צללים הגיעו מרחוק ואפפו את המקום עד הגדר' שבאחת מפינותיה היה חדר בנוי אבנים, ולו חלונות גבוהים וקטנים, ודלת ישנה וכבדה. הם נעצרו יגעים מול הדלת ונשמו עמוקות. רצו לנוח קמעה, אך פתאום התנעתו פניה של האישה והיא שאלה את הגבר : - אתה שומע ? יש קול בפנים. הוא עשה את אוזנו הימנית כאפרכסת, נטה אל הדלת והקשיב. אחר-כך הוא הוריד את ידו י התיישר' נאנח ואמר : - אח, אלה עכברים. עכברים. -עכברים ? שאלה והביטה אל הישות המכוסה בסדין הלבן . בקושי ניכר שהיא שם, כל-כך זעירה הייתה ושקועה בתוך האלונקה הישנה. אחר הוסיפה האישה ושאלה תוך שהיא פולטת אנחת כאב : - ולא עושים להם שום דבר ? - ארי כן י אבל אי אפשר להיפטר מהם : רעלי מלכודות - שום דבר לא עוזר. שרב שח אל הדלת. הוא הכניס לתוך חור המנעול מפתח גדולי והיא נפתחה בחריקה חלודה, והנה הגיח מבפנים גרף אפור, שדמה לכדרר קטן י ופרץ החוצה ונעלם בתרך העשבים שגדלו בצפיפות מסביב לחדר הנטוש. האישה זעקה בבהלה, והאיש הרגיעה : - מה קרה לך? זה רק עכבר, עכבר קטן. הפעם האישה דחפה את העגלה, והגבר כיורן אותה מתוך החדר והכין בשבילה מקרם. החדר היה עטוף אפלוליות ואווירו עכורי ·~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ בית לוחמי חגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת חשואח וחמוד שיינטוך יחיאל - יצחק קצנלסון ; כתבים שניצלו מגיטו וארשה וממחנה ויטאל ; בהוצאת י.ל. מאגנס האוניברסיטה העברית ירושלים ובית לוחמי הגיטאות. 394 עמודים. שיין-לוין אוגניה - גיטו וארשה ; תרגום : אנושה שריד ; מסדרת "פנקסי עדות". נכתב בגיטו בעיצומה של המלחמה ; עריכה : צביקה דרור ; בהוצאת בית לוחמי הגיטאות. 102 עמודים. שנר-בשמית שדה - הפלוגה ה 51-; קודרת הקבוצה הפרטיזנית של יהודי גיטו סלונים ; בהוצאה משותפת של משרד הביטחון ובית לוחמי הגיטאות. 317 עמודים. תנועת "הבונים" - לבנות ולהיבנות ; מכתבים, קטעי יומנים, פרקי עיתונות ; עורך : ידידיה פלס ; בהוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד. 333 עמודים. פרקי עיון ; סיכום דברים ביום עיון על "לוחמי הגיטאות בפרספקטיבה היסטורית" ; משתתפים : ירוקה הלמןי פדופ' ישראל גוטמן י פרופ' יהודה באואדי תייקה גרוסמן י ד"ד יהויקים כוכביי ד"ד דינה פורת, שלמי נומרד ; ערך והביא לדפוס : שמואל בודנשטיין . עדות ה' - ביטאון בית לוחמי הגיטאות ; עודך : צביקה דרור י בהוצאת בית לוחמי הגיטאות. 168 עמודים. ספרים חרשים בדום אברהם (מוטק) - פרקי חיים ; עריכה : צביקה דרור ; בהוצאת בית לוחמי הגיטאות. 96 עמודים. בדנשטיין ליאון - הדרך האחרונה : סיפורו הטדאגי של גיטו וילנה ; בהוצאת הוועד הציבורי והמשפחה ובחסות בית לוחמי הגיטאות. 263 נןמודים. זריז דרת - בריחה בטרם שואה 1938-1941; מחקר העוסק כבסירנות ההגירה של יהודי גרמניה בתקופת השואה ; הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד . 250 עמודים. יודקובסקי נעמי - רקוויאם לשתי משפחות ; קטעי זכדונות מתקופת המלחמה ; בהוצאת בית לוחמי הגיט- אות והקיבוץ המאוחד .112 עמודים. איודים : נעמי יודקובסקי. צוק דמן (אנטק) יצחק - שבע השנים ההן ; סיפורו האישי של אנטק, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד •604 עמודים. גינקאס מאיד - דרך תיל דוקרני ; סיפור של ניצול גיטו קובנה, בעדינת אברהם ואנה זימריאני. הקדמה שדה שנד-בשמית, בהוצאת "עקד" והמשפחה ובהשתתפות בית לוחמי הגיטאות. 301 עמודים. צילה רוזנברג-עמית - לשמור על צלם ; סיפורה של 41 חברת המחתרת החלוצית הלוחמת ; בהוצאה משותפת עדות ו' - ביטאון בית לוחמי הגיטאות (חדש) ; הוצאת של "מורשת", בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד. בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד. 169 עמודים. 92 עמודים. אנוליק בנימין - בשליחות הזיכרון ; הוצאה שנייה ; הפצה ראשית : בית לוחמי הגיטאות ד .ב. אשרת 25220; זכדונות ; הוצאת בית לוחמי הגיטאות תשנ"א, 160 טלפון: 825542,04-820412; בתל-אביב: דח' אדלוזו- עמודים. צילומים ותעודות. רוב 102 מיקוד 62097; טלפון :5249506• • liiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiilllillllilווllillll."""""""""""""""""""""""""""" מערכת אישית יבמ/ 2 בהישג !ידך דגמים במחירים שונים תפוקה גדולה יותר' ביצועים מבריקים, איכות במשפחת יבמ/ 2 פרטים אצל כל המשווקים המורשים של יכמ : ' ללא פשרות ואמינות הם מרכיבים שניתן למדוד בכסף. אם תעשה חשבון עסקי אמיתי' הכולל את כל מרכיבי הקניה והיתרונות האלה, תיווכח לדעת כי עם המערכת האישית יבמ/ 2 אתה מקבל יותר ובמחיר שהוא בהישג ידך . כאשו תשקיע במעוכת האישית יבמ/ 2 תיווכח לדעת שהתמורה המתקבלת משתלמת מהר מאוד ! איכות ואמינות יבמ פירושה חסכון תבהוצאו בלתי צפויות (האופייניות למכשור זול) ותפקוד שוטף לאורך זמן ללא חשש הפסד מידע וימי עבודה. המתאימים לעסקים ולארגונים בכל גודל . בדיקה מהירה תוכיח לך כי בכולם כבר מורכבים כחלק תקני' אביזרים רבים הדרושים לפעילויות מגוונות ואין צורך לרכוש אותם בנפרד . למשל : כרטיסים ואביזרים לתקשורת, למדפסת, למצגים ולעכבר כבר בנויים על "לוח האם" של כל מחשב ועוד נותר מקום לכרטיסים אחרים לצורך גידול בעתיד. המשווק המורשה של יבמ ימחיש ךבפני את היתרונות במערכת האישית יבמ/ 2, וישמח להרכיב עבורך תכנית מימון ותנאי תשלום נוחים המתאימים לצרכיך ולאפשרויותיך . אם מסיבה כלשהי תרצה למכור בעתיד את • תל-אביב : הראל מחשכים, האומנים 7' (דרך השלום, פינת רחוב יגאל אלון) טל' 03-5623463. קומפיוטרלנר, קרליבך 43, טל' 03-5612525• רמת-גן: גטו מחשבים, ז'בוטינסקי 23, טל' 03-7523641. מאגרי איכות, היצירה 19' טל' 1 03-7 520499 אור יהודה : מור אלקטרוניקה, החרושת 26, טל' 03-53391811 ירושלים : לוגו הראל, ינאי 6, טל' 02-224818. קומפיוטרלנר'הלל 24, טל' 02-227381-21 חיפה: חיוך מחשכים, דרך יפו 30, טל' 04-677677. קומפיוטרלנר אסרור, המגיבים 58, טל' 04-514214 1 כאר-שבע : משונית, ההסתדרות 78' טל' 057-78755. המערכת האישית יבמ/ 2, תשמח לגלות כי היא יבם שומרת על ערכה' ותוכל לקבל עבורה מחיר גבוה בהשוואה לכל מחשב אישי בסדר גודל דומה. שאל על המחיר בדוקי השווה ותו ונח ! -·-- י:; ~ 8 ~ ~ ;... ~ ... ..... :ב .._ > ~ ~ צ: ט ט =צירות תיאטרון אוניברסליות, קלאסיות • ומופתיות-מודרניות, מופיעות -במח זוויות משתנה ברפרטואר של כל -תי הצגת החורש: IJ אטרון . אך מדי פעם מתרחשת תופעה מיוחדת : מספר תיאטרונים, ללא תיאום ביניהם, במקומות שונים בעולם, חוזרים -1~ אל יצירה קלאסית אחת. הארצות שונות, ההקשרים התרבותיים שונים, אך מסתבר בדיעבד שאפשר להבחין במשהו משותף. חיאטרוו• המקרה הראשון והמפורסם מכולם בתול- דרת התיאטרון הוא רוחות, של הבריק איבסן • שהוצג ב 1881- בעת ובעונה אחת בכל "התיאטרונים החופשיים" באירופה. אותו מועד ואותה הצגה הפכו לנקודת הציון של ראשית המודרניזם. בשלוש חש- נים האחרונות שלוש אחיות הוא המחזה הזוכה. את המחזור פתחה למעשה ההצגה בבימויו של פיטר שטיין • הוותיקה ביותר • אך הוא נמשך בהונגריה, בצרפת, באנגליה, בארה"ב ובישראל. אצלנו הועלו אפילו שתי הפקות - האחת של שחקני הפרך- ייקט בתיאטרון הקאמרי • והשנייה על-ידי תיאטרון באר-שבע. מהו הדחף המשותף לכל התיאטרונים וה- האחיות סרררקה, שינייד במאים ? אולי העובדה שזהו היחיד מבין רביעם קירזק ב"שלרש מחזותיו של צ'כוב, שאותו כינה המחבר אחיות " בתיאטררן גייט בדאבלין. 'טרגדיה' ולא קומדיה, ועד לאחרונה לא העזו במאים "לפרק" אותו כפי שעשו לדור הינiי או לגן הדובדבנים הן במערב והן במזרח. שלוש אחיותי נראה, שהמשותף לכל ההפקות החדשות הוא הניסיון לשבור את המיתוסים של שלוש אחיות, בכיוון הקומי • הפיזי • וגם על-ידי ליהוק בלתי זקגרתי • ודגשים בלתי מוכרים. אנטון בצ'כו להלן ביקורות על שלוש מן ההפקות שהועלו לאחרונה. בשתי הראשונות נ i כרות גם הפקות אחרות של המחזה : הרגשי. עירה עתידה לטעום בקרוב מאוד את טעמן בעיבודו של פונק מק'גינס, על-פי תרגום המר. בתיאטרון גייט מילולי של ורז קאלן • נשמעות הדמויות הניהיליזם שוכן בלב מחזה זה, הגדול קשוחות במיוחד' אפילו גסות-לב (הדוגמ- ביצירות התיאטרון של צ'כוב, טרגיקומ- אות באנגלית חסרות מובן ללא השוואה דיה החסרה כמעט כליל את העליזות ראנלין עם המקור. ).י.מ השזורה בגן הדובדבנים. בשנה שחלפה אין ספק, שינייד קיוזק, בהופעת הבכורה אירח האולר ריק את תיאטרון קטונה יוזף הפקה זו הוצגה לראשונה במרץ 1990, המקצועית הראשונה שלה בתפקיד צ'כובי • מבודפשט בהפקה, שהדגישה את חוסר והיא נוסח אנגלי חדש למחזה שהכין פונק היא המאשה השברירית ביותר שנראתה הרחמים שבהם מצייר צ'כוב את החלל מק'גינס, בבימויו של אדריאן נובל. להלן מזה שנים. אף רמז אינו מסגיר לאורך הריק שבו חיות האחיות : הבמאי טאמאס הביקורת שמאט וולף כתב עליה ב Plays שתי המערכות הראשונות, שחבויה בה ךך- רקזזt לא הניח לאחיות אפילו נחמה-פורתא and Players לפני שהגיעה ללונדון : מנטיקנית חסרת תקנה, המתמוססת כולה, של היותן זו בחיק זו במערכה הרביעית, היחסים האינטימיים של המשפחה אינם מתפייטת כאופליה בגבור עליה רגעי היי- שכן גדודו העוזב של ורשינין הטביע את גורמים לצמרמורת הצפויה בהצגה החדשה אוש העמוק. (השחקנית מצחיקה מאוד בת- היגון הקיומי של סוף המחזה ברעם המצעד . של שלוש אחיות, בבימויו של אדריאן מונת 'אמו 1אמס 1 אמאט', כשהיא משתמשת ארריאן נובל אינו במאי החושש מפני תוכנו נובל • שמלוהקות בה שלוש אחיות אמיתיות בדברים כמענה לעגני להודאתו הכל-כך הרגשי של מחזה או כיעורו הפסיכולוגי י - סורקה, שינייד וגיאם קיוזק - כבנות פרוזאית של בעלה קוליגין - 'אני אוהב'.) כפי שהוכיח באלוף הבונים המהמם שלוי פרוזורוב הפרובינציאליות של צ'כוב. מובן גיאם קיוזק בתפקיד אירינה הולכת בעק- עם הלהקה השיקספירית המלכותית, בשנה מאליו, שהערב רחוק מלהיות 'קוריוז', דבר נרתיח. ~שחקה אינו משחזר את התמימות שעברה ; אבל בלהקה הנוכחית שלו' סי- שמפניו חששו שלוש האחיות לדברי חב- רטובת העיניים המקובלת לגבי דמות זאת. ריל קיוזק, בתפקיד צ'בוטיקין י הוא האחד כירה, סורקה, אך גם אינו מגיע לעוצמת זו אישה שהטרגדיה שלה מתבטאת בעומק אשר מצליח לגלם אותה תערובת של כנות החשיפה, שאנו מצפים לה אוטומטית לא התרדמה הרגשית שהיא מנת-חלקה בגיל ואשליה עצמית המאפיינת את דמויותיו של רק מצוות שחקנים שכזה, אלא מן הבמאי כה צעיר. על שתיהן מנצחת אולגה של צ'כוב במיטבן . השחקן מפתיע אותנו בהך- והמעצב שלו, ברב קריאולי המופלא. נדמה סורקה קיוזק, אשר חדלה זה מכבר להאמין גישר עד כמה מוטעית הענייניות היבשה שתוך הניסיון לטפל בטקסט ללא רגשנות, בסיכויי ההשתפרות .שלה . "פנייך פתוחים של הדוקטור . (סיריל קיוזק הוא אביהן של כדי להישמר מנטייתו להידרדר לקפריזיות, אל העולם", - היא אומרת לאירינה בת- שלוש האחיות בחיים, והדמיון המשפחתי שכחו יוצרי ההצגה הזאת שאפשר לה- מונת הפתיחה, אך עוצרת מי,ד מודעת בולט. ליהוקו בתפקיד צ'בוטיקין י משווה 45 שיג אובייקטיביות גם ללא הקרבת הלהט לשחיקות שצופן העולם, ואשר אחותה הצ- לפרשת אהבתו את אמן מימו חדש. ).י.מ מרץ 1991 מחיר הכחידה בהיעדר דגש ופיכחון י הוא אירינה כשהיא סנה בכיסאה, את רחש גריינ היא זהובת שיער, לבנת פנים, -שפ היעדר פאתוס. זוהי ההצגה הראשונה של הפטפוט האינסופי עולה ודועך." פגי אשק- חיה אדומות וקולה עמוק. היא ךלחילופי שלוש אחיות שיצאתי ממנה בעיניים ינ- רופט (אירינה מול מייקל רדגריינ בתפקיד צורחת ונונחת, רעשנית וחסרת חן . -ךך ו~ 5 שרת. אפשר דק לקוות שנדרכה מזרחה, אל טוזננך הנבוך' החביב) זוכרת את ההפקה שיבין של סטוארט וילסון מנדנד, צועק,ן~ הפתיחה בלונדון ביוליי תשמור ההצגה על של 1938 כמשהו "קרוב לשלמות". אפילו מנופף בזרועותיו' נופל על ברכיו' חובש ~ את כובעה של מאשה ומגזים במשחקו ייחודה, יופיה הנדיר ועל הכאב שנה, ףוא חילופי העונות הומחשו על .הנמה כעברו חמישים-ושתיים שנים, אותו מחזה, כל הזמן . אפשר אולי להצדיק התנהגות וז תשכיל להעלות .דמעה לקראת ההצגה בלונדון שובצה לדלי אותו תיאטרון' קבוצה של ננות-רדגריינ כמאמץ הנעשה מצידו על-מנת למחוק -ממ ן•תיאטרו -ואסון . אחרי הרגישות והדקויות האי- חשבותיו את אשתו ואת בסירנות ההתאבדות מאנניל בתפקיד מאשה, שאותה השיחק כגכאוות חיים שאפתנית וסקסית, וכלל מפרסיוניסטיות של סנט-דניס - חוסר .שלה לא כמפלצת הפרובינציאלית המקובלת. הרגישות והנוט~ת הקומית של רובוט סטו- שלא לצורך' נוגעות הדמויות זו נזר בכל -הן ההצגה זכתה להצלחה דנה. פול טיילוד רואה. אם אכן תזכיר הפקתו של סטורואה ומנות, אולי משום הרושם המוטעה ישזוה כתב נ- lndependent על הבימוי ש"פדץ למישהו ציירים, הרי שיהיו אלה, אולי, התנהגות 'רוסית' נכללי או התנהגות -אופיי אופקים חדשים" נכך שסיפר את סיפור קוקושקה, סרטיך י או אפילו פרנסיס בייקרן י בית לאחיות - נפרט. האחיות במיוחד -מר המחזה לא דק מנקודת מבטן של האחיות, אמנים כשדוניים כולם, אך מבחינה סגנך- כרת 'להתחבק ולהתנשק, והן נאחזות -ומוש אלא גם מזו של דמויות המשנה". • בית רחוקים מרחק שנות-אור מן המחוות כרת זו את זו (ואת ידידיהן), לא פעם דבניגו המרוסנים והנימות המאופקות של צ'כונ. גמור לטקסט של צ'כונ. אולגה של הונס מאט וולף שלוש אחיות, על המיזוג של קומדיה ךך- רדגריינ מחליפה משום-מה נשיקות םע צינות המאפיין אותו' הבלות ועמקות, 'דל- קוליגין ועם ורשינין' ומחנקת תבאינטימיו וונטיות' ו'חוסר רלוונטיות', דורש בימוי את אירינה בסיום המעוות ללא תקנה לש דייקני ומשחק קבוצתיי כדי ליצורי כמו המערכה השלישית. אירינה מפגינה החינבהזמור סימפוני' איזון נין המרכינים השר- . בלתי מוצדקת כלפי סוליוני בשתי תהמערכו נים. חלפו הימים, שנהם היה היחס לצ'כונ הראשונות, בעוד אבודי ונטשה םמתנשקי רגשני ורומנטי . רק במאי ערל אוז . ן נאו;rו נלהט בראשית המערכה השנייה, תלמרו 'מקרדיות' מסוגל לנהוג נו כיום בפראות שנשלב זה כנר גוועו נישואיהם המהבחינ ונדלית. הפקתו' המוטעית בתכלית, של המינית. גופניות יתרה זו הורסת את םמרקסטורואה רועשת מדיי מהירה מדי' גופנית מחזהו של צ'כונ, והופכת אותו הלפארס מדי וגסה מדי . קולנית, כמו במקרה, שנו גוררת אולגה תא רק ~שחקם של . יחידים מצליח לעמוד נפני מאשה ברגלה במערכה הראשונה, ךואחר-כ הקולניות השלטת. מעניינת במיוחד ,נטשה נופלות שלוש האחיות לע . רמה אחת. בביצועה של פיני ניקולס. זוהי נטשה סכרי- המצאותיו של סטורואה מפריעות טכמע בית וכובשת, נעלת שליטה עצמית מצמררת תמיד לטקסט של צ'כונ. החל מהאורלוגין י מצד אחד ותינוקית ברצותה לשאת-חן י מצד המוצב בפתיחת ההצגה באורח יסוריאליסטשני . נטשה זו מחניפה לאודך כל הדרך נמרכז הנמה, ועד לשיר המצעדים -הצ לשלטון' וזאת מבלי להרים אף לפעם אחת רפתי 'Aupres de ma blonde ',שאותו תשרו שלוש האחיות רד כגרייכ " שלוש אחיות" כתיאטרון את קולה או לחשוף את המוניותה הדוחה. האחיות .בסיום קוויך כלונדון . בתיאטרון קוויך אדן גילט בתפקיד טוזננך חסד אומנם ההצגה של סטורואה מדגימה את תהסכנו עוקץ דוב הזמן' אך הוא מצליח להעביר החנויות בכישרון המצאה לשמו . דבעו את השיממון שבהתפלספותו. ג'רמי נורת'ם שההצגה של 1938 ריגשה את ליובל לחיי לונדון משחק בכישרון את התפרצותו של יאבוד וגדמה לו לחוש "כאב לב ,קוזtצו חמלה, במערכה הרביעית, שמשמשים בה בתיעו רוגז, רכות", עזבתי אני את תי~טרון קוויך הפקה זו הועלת;ןן לראשונה בדצמבר 1990 י ותקווה נערנונייה, בעוד גדהאם ןקראודנ 1990- כשבלני כאב של ריקנות." • בבימויו של רובוט סטודואה מתיאטדון בתפקיד צ'נוטיקין ועדנה דורה כאנפיסה דוסטנלי בגרוזיה (ביים בארץ את טרטיף נשארים בפרשנות המקובלת. גורדון ימק'וי נתיאטדון הנ'מה) ובביצוע להקתה . לש באופן מפתיע, הפחות מפורסמת מנין ונסה דדגדיינ. להלן הביקורת של גודדון שלוש בנות רדגריינ, ג'מה, היא היותר מש- מק'ויי נ- Plays and Players: כנעת. למרות רגעים נודדים של היסטריה "כאשד נפתחה ההפקה הבריטית, הגדולה מעושה, אירינה שלה סובלת נאמת. מכולן' של שלוש אחיות נתיאטדון ךקווי רק הצחוק ונסה רדגדיינ, שהייתה נינה קורעת לב נ 1938-' היא הזכירה לג'יימס אגתה מנצ- נ 1964-' מסתפקת הפעם נאולגה ,שחוקה * הים, משודדים וציידים (מאנה, ווייאדד, מסולסלת שיעד, שהזמן הטביע בה תא נותר עוד אוטדילו) :קלזt" מכוחה של דרמה גאונית חותמו. זו טמון ביכולתה לגדום לצופה לחשוב במושגים של אמנויות אחדות - של -סל חולשתה הגדולה ניותר של ההפקה היא לנפשות הפועלות בשלוש אחיות לש נחוסר הטאקט שנה ובהיעדר הריסון . הך- צ'כונ, אין הווה. הן מתרפקות על ,עבר סולים וקדנצות, של משיכות מכחול' לש מריות אינן מסוגלות לשנת בשקט, לדבר הממלא אותן נזכרונות. אך נאותה השע כלי-נשיפה .וכלי-קשת" ליובל חייל התפעל מן האווירה, שאותה בשקט' או לשמור על מרחק פיזי . האת- מזינים זכרונות אלה את ןחלומותיה תפס הבמאי מישל סנט-דניס על דקויותיה נחתות של צ'כונ ורמזיו מוקרנים לטונת האוטופיים. עבר שלא ישוב עוד םלעול חיפוש קדחתני אחרי חיוניות. חולי מוזר ועתיד חסר-סיכוי - כל אלה -מחגב ועומקיה : "כשאני עוצם את עיניי אני ליכו זה מדביק מדי פעם את הלהקה כולה, אבל שים בקריאה הנואשת "למוסקבה ! -למר לדאות את החרדים הגבוהים, הישנים, דנעי קורננותיו העיקריים הם מאשה וורשינין' סקנה !" היוצאת מפיהן לעתים .קרונות המחוז הרוסית, את מנודות השמן' הארך- המהווים נדרך-כלל את המוקד הרגשי לש אך דרך חיים זו של לא-כאן-ולא-עכשיו, נדת הגמלוניים, אוד השמש הפוגע םלפרקי בחלון ; אני יכול לשמוע את הצלילים, את המחזה. ללא להט או פאתוס, הופכים יח- גוזלת מן הנפשות הללו גם את אושרן י במידה שאושר כזה מותנה נאינטראק- פעמוני המזחלות נחוץ י את חריקת כינורו סיהם לקלישאה קומית, ואפילו םבפרידת ציה אמיתית נין בני-אדם. הן ויתרו לע 46 של פרוז ורוב בחדר הסמוך' את נקישות נמנעת מהם 'הנשיקה הארוכה' שציין נצ'כו העקבים נדורננות, רשרוש שמלתה של בנקודה זו . מאשה בביצועה של לין רך- אינטראקציה כזאת מזמן' ומשמעותו לש המשך בעמ' 49sd גלידן 134 ; ,·. ~..." חברה ת'אמניתזר ·~~;~~~ : בהס:תז ;תוד;ם:ך~~~:~ ,* תיאטרון קהילתי *ציור ופיםול בקהילה ובמקומות עבודה * םפריית מוםיקה וםפריית אמנות * פרוייקט מיוחד: עיבודים מודרניים -קלאםי 1 ,ניזרוק - לליטורניית העדות ולשירי העבוד / זההסתדרות הכללית של העובדים בא"י D המרכז לתרבות ולחינון ~ ..... קבוצת הביטוח מגדל ==·~8).1.- מעוז 11~11 זשםשו ה ך N שש לה ב י ם ו ח 46 המשך מעמ' J ~1 H ~ ויש גם צחוק מסוג אחר בהצגה. קט- עים רבים מצחיקים. למרות שהדמויו-ת רציניות. סוף-כל-סוף זוהי דרכה של הקומדיה מאז ומעולם. כך קורה לסול- יוני. קצין מטופש. שאין כמוהו לומר תמיד את הדברים הלא נכונים במקומות הלא מתאימים. כך קוליגין בעלה של t מאשה. גולם בדמות מודה פרובינציאלי. ויתור זה הוא הבדידות המאפיינת אותן . נפשות בודדות. שקועות בעצמן t בחס- t t t נוליהן באכזבותיהן . זהו כמובן נושא רומנטי מובהק. אלא שאצל צ'כוב הוא מקבל את ביטויו המוחשי במונחים של משפחה בורגנית בשלהי המאה. משפחת פרוזורוב. אב איש-צבא. שלוש בנות ובן נוטשת את מוסקבה ומצטרפת אל t תיאטרוו• שלוש אחיות; · התיאטרון העי רוני באר-שבע ; עברית: ערן בניאל ; בימוי : גדליה בסר ; *הופיע במעריב חגית בן-עמי' ליאורה דיבלין ודפנה ונטר ב"שלוש אחיות" בתיאטרון :אר-שבע . חיים פנימיים אמיתיים. מעניין היה נתן רטנו 1 המגלם את אגררי מושא האכזבות של אחיותיו . t רטנו מופנם מן הרגיל 1 מינורי וגם נוגע ללב. דפי תבור ודשינין 1 פורט היטב על t הנעימה המגוחכת של פטפטן מאוהב. מבלי לאבד את צלם האנוש שלו . הוא הדין בדורון תבורי t שהפליא להעביר את הטרגיות של הברון טוזנבך . עוד ראוי לציון מרק חסמן אף שבתפקיד t צ'יבוטיקין לא היה מרגש במיוחד ונותר t בגבולות קורקטיים של שחקן מקצועי . וכן גם הרגו ירדן t שהיה מאופק רא- נושי בתפקידו השולי כפיראפונט כבד- השמיעה. סגולתה העיקרית של ההצגה, שהיא מציגה את צ'כוב במיטבו t תוך כדי פריטה על רגישות עכשווית. רגישות של זעם עצור מדירות ותסכול רגישות t t של מודעות חריפה להחמצה של החיים ולחוסר משמעותם. חיים שדק לצחוק נותר נהם. • אליקים ירון אינני בטוח שאלני גבריאל מיצה את כל הפוטנציאל שבדמותו של . סוליוני . שבתאי קונורטי לעומת זאת. מצא בך- t מותו של קוליגין תפקיד שהולם אותו להפליא והוא .זימן לו גם רגעי חסד מרובים. לרשימה זו ש,ייכת גם נטשה. הדמות האחת במחזה שיש לה הווה. שכן היא משתלטת על הבית נדולג- אריות שלה. אין ספק שמשחקה של רבקה נוימן בתפקיד זה יש בו הרבה מן הקריקטורה הגרוטסקית. אך לשבחה אני יכול לומד t שאין היא עוברת את הגבול וכי מידת האנושיות שבדמותה אינה נמחקת מתחת לקריקטורה. איך-שלא-יהיה. נדמה שבימויו של גן- ליה בסר ניצל כל סדק של אפשרות קומית שהמחזה מציע ואני רואה בזה חלק בלתי מבוטל מתפישתו הרעננה כולה. שכן גם הקטעים שלא נועדו להצ- חיק לשמם. מעמידים מצבים ודמויות באור אירוני חזק. אין ספק שהבמאי הרשה לעצמו חירויות מסוימות בטקסט. חירויות שבהן הסתייע בתרגומו היפה של ערן נניאל (תדגום יפה ושוטף יש t להודות. אם גם חסר פיוט) אך חי- רדיות שאינן מופרזות לעולם. שכן אף הן משרתות את הלך הדוח הכללי . הישג בפני עצמו הוא הזמור השחקנים. הצגת צ'כוב זקוקה לא רק לשחקנים טובים. אלא גם להזמור. שרק צוות ממושמע מסוגל להגיע אליו. שבחו של הבימוי - שהפך רrא השחקנים לאב- סמבל כזה. ובמסגרת מגובשת של אב- סמבל גם חולשות מסוימות של משחק t אינן בהכרח גורם מפריע מדי t מפני שסך הכל גובר על הפרטים. אני סבור למשל t t שחגית בן-עמי. בדמותה של אולגה. היא החוליה הרופפת בין האחיות. איכשהו חרג במקצת סגנונה מן הכלל וגם טון דיבורה המגלגל בדיש יוצר ניתוק מסוים. מה גם שהיא כמו חריגה לצד אחיותיה. דפנה ונטר t בתפקיד אידינה 1 היא אחד הגילויים הגדולים של ההצגה. שחק- בית שמתפתחת ברצינות. כמעט מתפקיד לתפקיד . גם בדמותה של אירינה חלה התפתחות מרתקת על הבמה. ראשיתה קרירה מעט. מאופקת. מתכתית. אך היא מגיעה לשיאה בחלק האחרון הדרמטי t מאוד . קשה לשכוח את התמונה שבה היא רוחצת ידיים בגיגית. מתמוטטת ופורצת בבכי מר . זוהי תמונה של שחק- בית במיטבה כשם שהיא גם שבחו של t הבימוי . שונה ממנה היא ליאורה ריבלין בתפקיד מאשה. אהבתי מאוד את הטון המודע שלה את מידת האירוניה העצ- t מית שלה. את הפיכחון. את הדקויות שבכל פואנטה - אך מבלי לוותר על חיל-המצב. שהאב מפקד עליו בעיירה פרובינציאלית נידחת. כל זה היה לפני 11 שנים. כשעולה המסך t מצוינת שנה למות האב. החיים במקום איבדו כל משמעות. מכאן ההתרפקות על העבר שעוד לא נשכח לגמרי. החיים הורדו לדרגה אבסורדית של "בינתיים". לא רק בני משפחת פרוזורוב תקועים במצב מביך זה. גם הקצינים הסובבים אותם ואשר נעשו לבני-בית. חדורים בתחושה דומה של כיסופים למציאות אחרת. בלתי מוגדרת. אוטופית. מועקה זו של חלומות אוטופיים. עבר שמת- דפקים עליו וחוסר-סיפוק מן ההווה. הם שהופכים את הנפשות הללו לברד- דרת כל-כך . הן מהרהרות במצבן שוק- t ערת בזכרונות ומתייסרות בניתוח בלתי פוסק של השיעמום בחייהן . מעבירים את החיים. איכשהו. סיפור זה של תסכול. יאוש ואכזבה. במסגרת של חיים פרובינציאליים חסרי- תקנה. יכול היה להיות בלתי-אפשרי על הבמה. אלמלא סגולה אחת. צ'כובית כל-כך והיא המבט האירוני המובהק על t כל המתרחש ועל כל מה שאינו מתרחש. גם הדמויות עצמן נגועות. אפשר לומר כך t באירוניה זו t והן לפחות חדורות בתודעה ברורה של מצבן . אירוניה זו t כולל מידה לא מבוטלת של אירוניה עצ- מית. היא המפתח. לדעתי. להצגה נכונה של המחזה המופלא הזה. ויש להד- גיש. שהאירוניה אינה מנותקת מהיבט קומי כלשהו שעולה מן המחזה. אני סבור שניווט נכון בין רבדים של אי- רוניה וראייה קומית. שגם לה תפקיד ברור הוא שהנחה את הבימוי של גדליה t בסר והיא גם ביסוד הצלחתה הרבה של הצגתו. יש בהצגה הרבה צחוק ויש לתת את הדעת על טיבו . בתמונות רבות בהצגה פורצות הדמויות עצמן בצחוק שקשה לעצור בעדו . זהו צחוק שמשחדר הרבה מועקה ותסכול והוא כמו מדביק את כולם, כאילו ראו בו לפתע מעין מוצא. האירוני שבצחוק הזה הוא. שרק בא- מצעדתו נוצר קשר בין הנפשות ודווקא קשר ארעי זה הוא ששב ומדגיש כל- כך את בדידותן . אדגים זאת בתמונה נפלאה. שבה מתוודה מאשה בפני אח- ירתיח על אהבתה האבסורדית לוורשינין . ברגע מסוים פורצות שלוש האחיות בצ- חוק. שאין כמוהו לבטא את אומללותן . תמונות כאלה אינן חסרות בהצגה והן שמשוות לה את איכותה המיוחדת. יש לומר, שאין זה צחוק שצ'כוב חתר אליו כלל אך באופן פרדוכסלי הוא משרת t את מגמתו בדרך שונה. ע '7 ה nwיnר הבוקר עם עתרן הנדקר המתחדש ע D כוס הקפה הראשונה, נאוונונוס בדרכך וענודה, בחופשה בארץ D'J' 41(\fQffij D עו הנוקר ע D החדשות ונחו"ו ונכו מקו · או•ך וה'ד'עות החמות והונר•ות שו ה'ממה והשעות האחרונות. * עכשיו במבצע מיוחד למנויים חדשים בלבד • (שי לכל מצטרף) שלם •.37 ש"ח לחורש ואנו נשלח לך כל יום על הבוקר את העתון. חתום היום על מנוי לשנה בזרו אליו • תוiל מנויים) והעתון 883ן 3•03 (מת ו"א מ•ו 11 ד ~ןזז 6 מזז ,מגדל z נן בטrז1 · נד במבצע ...... . ....... rזר•ך ••'לצל 3 ...... . .... חי ת מכל :ר ' ןח - • ••••• , • • • • • • • • • 1 ... בעבזד:ר ....... ' טל . . כניסח :ןמנייים/ נ:ר אחת ןלי:ןנז ...... ." ..... כמניי לש ו ל מחלי,ת ..... 1 בית ' מס . . . . . . ל:רצטרר . . . . . . . •. . . . . . . 1 ..; . . . . . . . . א . . . . . בנית .... ' ל . . . . . . נני מעזנייו ....... ט חתימ:ר ..... :ם ,משפחח ... ~ . . . . . . . . . . . . . מיקזד .... . . . . . . . . .._. .... ... ... ןחזנ ....... ..... . . . . . . . . . . . ...... .... ..... ...... ... ~ ש"ח. ... ...... עיי/שכזנ:ו .... ~ ... ... ... ... ... ... ... .: "' ... ... ... .... ... .... ... ' •t "ס •••••••••• ( מס שואכוט/ / . . . . . . . . . . . . . :ןתשלזם: IJ שראי ) י שי,ים ~ . . . . . . •••. •• אזפו ו · ך וטיס א ס ש;וים: ןצ// נ מתאימים .... תארי ... באמצעזת כ לזח לי טפסים . . . . . . . . . . . . . לבבל,: נא לש ' ס באמצעזת . . . . . . . . . . . . . " . . את י,בע . . . . . . -". -"''..:)," ~i: 'מ .-;, ת''';> 4 ל עת -.~~:,;:\,,. צעזת :ןזו . . . ' ס נאמ . . . . . . ע נ נ • -~~·~ r~~; ~_~r.' ·~~ • .;::"::· -~:.י"י "" ..::~~;:.;~'~;~:":".., . ;". ת :ןמבצ חשביו ... שם בעל :ר כזת ל:רפסיי 1 א . ":,"~ לבח' את : ןז לעצמ:ו שזמרת :ןלת :רעתיו =.-ינר:*י-""""" ...."""" "' " " """ "" " " " "" ......... ... ... ... ... ...... ... ...... שמן עמנו ;::: ~ . g"... ~"' . -.-"·;· " ~ . ;:... . . . . .t:: ~ r .... שמן מנוע 20Wl50 באיכות SG ון Dונוו 'JGTX לכב n. עולם עושים יותר קילומטרים עם שמן מנוע _,,1 Castrol GTX. הנוסחה הבינלאומית מבטיחה למנוע יותר קילומטרים של נסיעה, רמת איכות SG נותנת לך שמן ברמה הגבוהה ביותר ומאריכה את חיי המנוע, וצמיגות ס w1sס 2 מתאימה את השמן להשיג בתחנות "פז" ו"עזו". ~ םז ~ "פזיי מציעה לך יותר בטחון ויותר קילומטרים Castrol GTX אבריזות , בכל תחנות 11 פז 11 ו"עוז" ! . ~· · Castrol GTX בדיוק לדרישות המנועשלן בכל תאני התפעול. -שמן המנוע המוביל בעלום