li!J 45 • רהסיפו ' הקצר לבישרא כחבר על: יררן אביזפרב, שרלמית הראבן, אביב.ה זרקה, אלזפייב y ינאים, נסים קלדררן, Y דנה שמש, Yמיח . י שלר, דררית שילה o •ונרר•ונ: אררית אילן, בלית _ דהן קרליב,ך רבקה יררן, אררי עננרן, צדרק Y לרן, נרנן נשר, שירה פנקס רכל יתד המדודים . 1 :cr. ~\ ,". .' ~· , חדש!! ב מפרויי עתווןןןן ןוחן•·ןן תדוגא ם•ופוסה ם•ונעה תנ•דמנ לאוש• עיפוה ןויליג שדוח ינוי2014 ןויל•גב םירודמ לע סהיתור•צ• :לשוpנ,וpנו• היבוט,רטף,זלחi אלףזע מןפואקטiחו זוע• ןכורחמםmה רחומ רהשיומהp ם•דשעובשל רםסה ,עבריהףעשn ויססm, רn.,tםגר כמp םגמי .דשו ו י ·! J t ·....."".,,"..." '....." ..... .".. שירים שיהר כהן נועם ויסמן מלכה נתנזון ענת חנה לזער יחל לינטדנדי סופ"ש שיהר: דפי וייכדט, הדס גלע,ד סיון הד-שפי, טובי סופד, יוסי יזעראלי דאונן פודת זיוה גל דוד אולר אלי כהן (פרסום ראשןו> סלמאן מצאלחה דוד ברבי יעל משעלי סיפורים קצרים דבקה יןוד: ארבעה מיקדו-טקסטים גלית והן קלדיבך: רכבות ליליפוטיות אודי עגנון: ואד רחל 6 13 13 17 18 20 27 27 30 35 37 34 54 5 42 45 ערבה אסף, "חורגים לע המדף", צילום : י m אי ויינו אודית אילן: תנעוה חלקה 46 נסים קלדדןו, עמיחי שלו: כמה נקדוות למחשבה, שאלןו אינטרנטי קצר שיהר פנקס: טוני פאצ'ינו 47 אלטייב ע'נאים: בנפתלוי הפרחה הפלסטינית גונן נשר: הדנה כבשים קטנות על הגוף של סבא 50 אביבה זרקה: שלויים גיאוגדפיים וחברתיים בסיפור הקצר צדוק עלןו: הרופא ובית המרקחת 53 דורית שילח: הסיפור הקצר מאדיך ימים עמוס לויתן: מן העיזבןו, על סיפור קצר של ס' יזהר ביקורת ספרים אשד דייך על המצב הרחח מאת עדינה מור-חיים 6 מדודים דבקה שאלו בן-צבי על קצה מאת גלית והן קדליבך 7 לפי שעה יובל גלעד על אץר אחרת מאוד מאת עמיד סגל יעהר בן-דדו על לאונרד כהן שר לה מאת ציפי שחדור 8 9 מאות - דפי וייכדט על 2- גיא פלד: על גג החשכה מאת דפי וייכדט עול כל אור בעצם ןד אלמגוד על אספן של שלום מאת איתן קלינסקי שמעןו שלשו על העךר הקיים מיילל בחשכה מאת יחזקאל נפשי 10 12 מאת הדס גלעד חצי פינה - דוני סומק: איליה בייביקוב, תדגמו מרוסית לנה בייביקוב אסתי אדיבי ששון על תן למפלצות בשקט מאת יובל פז 14 לונה זיילד יפה בלדוביץ על מיתרים של אור שמש מאת יואב בצלאל 16 הפינה הצרפתית - צביקה שטדנפלד: ז'ק פרוור "שיהר יכלוה" - עמיד עקיבא סגל: לוקחים אחריות על הסיפור הקצר סופ"ש שיהר, ליקטה ורשמה: נילי דגן שלומית הדאבן: שבחי הסיפור הקצר 4 מצד זה, עמוס לויתן על כמו הפגנה מאת רונית לוי-וייס, על ספדו של ידןו אביטוב: בנים חורגים על המדף עדנה שמש: קצר אבל קלוע 28 31 דוד אוחנה, על ערד העיר מאת חגית גדוסמן המלצות 'עתרן 77, i ליון &-s דנ •"b !ון-תמוז תשעיי •ד ~•1•11ו n 'אי-יוני as;e 2014;li!J Iton 77 rn1AU Literary Magazine כתב עת לספרות לותרבות בתמיכת: משדד התרבות הוספורט, מינהל התרבות First Editor: Jacob Besser העוךד המייסד: יעקב בסד ז"ל עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות Editors: Amit Israeli Gilad, עורכים: מיכאל בסר, עמית ישראלי-גלעד המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזיהר כתבי יד. Michael Besser חברי המעדנת: שמעןו בלס, דפי וייכרט, טקסטים צרוי לשל m בקובץ וורד, כצרופה .Gila ShaulEditorial Secretary: עמוס לויתן, אסף מידני, תמר משמה Editorial Board: Shimon Ballas, ששןו סומ,ך רוני סומק, אדיה סיןו, יובל פז, המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות הותרבות Amos Levitan, Assaf Meydani, T amar דורית פלג, עודד פלו, שלום וצבי, יעקב שי שביט עמותה מס' 580073575 Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit רכזת מערכת: גילה שאלו Peleg, Shalom Ratzabi, Arie Sivan, מעוצת המערכת: יצחק אורבךו-אורפז, טלי שווצדשטיין • iton77@actcom.co.il www.iton77.comSasson Somekh, Rony Someck, Jacov בסד, משה דור, א"ב יהשוע, אריה סיןו, ש' גיואר שהום המערכת הומינהלה: טל': 03 5618271 ת"ד 51208 ת"א Shai Shavit, Rafi W eichert 67137 19 20 תשולמי ןהראב ישבח רהסיפו רהקצ רהסיפו רהקצ ויכל תלהיו אשי לש תמלאכ ,הכתיבה ימפנ אשהו רמעור תא לכ תהבעיו תהקשורו ,בכתיבה םלפעמי ההרב ריות .מהרומן תראשי - .עלילה רמשה ,מתרחש ךוצרי רלספ ראות ,מהר יכ ההיריע ,קצהר זוא ךצרי טלהחלי םא םכותבי לע ,משהר םמספרי ,על השז לק ,יחסית רא םנותני תא - האבחנ ,ראשונית השמכתיב תא :היתר תא ,הסגנון תא ןהזמ רשב ,משתמשים רעב רא ,הורה תא תבחיר .המילים רהסיפו רהקצ אהו יאול ההצור תהמקצועי רביות לש ,כתיבה הכתיב ,כאמנות ימפנ ישהכ הקש תלרמו ,בר יהכ הקש שלהשתמ לבכ ,הטריקים רא תלעשר תא תהשגיאו רשאפש אלהחבי ךבתר הפרוז .ררמאנית ראי-אפש שלהשתמ ,בפסיכרלרגיזמים יכ ןאי םמקר חלפת ךלאור ;זמן ראי-אפש שלהשתמ ךבזיקוקי יד רנו לש ,לשרן רא רבתיאו יאנתרופלווג ךארו, המ רשקליפרר ץגיר המכנ םבש ר"תיאו ,עבה" רא םבפרקי םשלמי לש ,פלש-בק יכ טפשו ןאי ;מקרם רא םבמעברי ןמסגנו ,לסגנון רא - ההשגיא תהקררינאלי - רכשהסופ סנתפ םפתאו .להסברים יהר הז רכמ הסונט רלפסנת למו היציר .סימפונית רביציה תהסימפוני ראפש אלהחבי לכ ימינ ,רבדים הבסונט לכ לצלי ,קובע םג ענשמ .ברור תמיל חהמפת לש רהסיפו רהקצ ,היא ,בעצם תמיל חמפת לש לכ :אמנות .פרופורציה ואנחנ הבמבנ ,גבישי קמדוי ,מארד תמלאכת-מחשב השב ראסו בלגב לרכ המיל .נחשבת תשיני המיל - תשיני םעול .ומלאוו תא תהדמויו רבסיפו רהקצ ךצרי ןלאפיי דמי, יכ ןאי ןזמ לטפח T תא רהגיבו לכ םיו ,קצת רכמ ,שתיל תאו הז ךצרי תלעשר לבכ יאמצע ההכתיב ,הנכונים ,המדויקים תכלול תשפ ,הגרף הארת השפ לשכ ךכ טמע תמובנ ללקה תולביקור ץבאר - הח ץבאר השב להכ םמדברי .בידיים ילפנ הכמ ,שנים יבהיות תסופרת-תושב הבאוניברסיט ,העברית יהדרכת הסדנ ,מתרגלת דואח םהתרגילי אשל יהצלחת רב ההי רתיאו תסצנו תבשפ .הגרף םהתלמידי אל ועמד .בכך יכשהשחת תא ימצוקת יבפנ ןאהר דאפלפל, ראמ יל אשהו לנתק הבאות התופע ,עצמה הז ,שנים תבאוניברסיט .בן-גוריןו ,אצלנו םא רסופ ,מתאר ,למשל הסצנ לש ,חהרר תבאמצעו תשפ ,הגרף תבאמצעו תצרר ,דיבור יבל שלהשתמ הבמיל ,"חררה" םרבי אל ויבינ השחית ןכא ,חרדה הכנרא םרגילי ואצלנ הלמ ישקרו ובלשן תהישיבו ."רררט" ןלכ םכותבי ואצלנ א"הו ךמש ובכתפי "באדישות םבמקר א"הו ךמש ,בכתפיו" רא א"הי השיחק םבמהדקי לשע ןהשלוח ,במבוכה" ךרכ ההלא - המסימני לש הכתיב .מיותרת רבסיפו ,הקצר רכמ טבסר ,הקצר ואנחנ םחייבי תלת ריות תבפחו ,זמן טמוע ךשצרי קלהחזי תא .המרובה םהיו תקיימו תטכניקו תרבו תשבאו ,לעזרתנו רכמ תטכניק ,המצלמה השיכול דלעבו "כ"פאן ,כללי רואח ךכ "ב"זרם דמתמק לע .הדמות ,באחת ההכתיב םהיו אהי ההרב תפחו ,קרוית ,לינארית המשחית הבמא ,התשע-עשרה ,למשל זשא וכתב וכאיל םנוסעי לע יפס ,רכבת רהייש םממקר .למקרם םהיו שי רלנ ההרב ריות .אפשרויות םרע ,זאת ראסו חלשכו השהפרופורצי תהמורכב לע ייד םהמדיו ועצמ הפירוש לשכ הצרימ תצורמ ,יותר לכ ההגזמ תמעצבנ ,יותר רחוס הה~בנ רא יהליקו יה~בנ טבלו ,יותר לכ הדרמ תדורש ומאיתנ רלשן .המעטה לככ בשהמצ ידרמט ,יותר הצריכ ןהלשו םלהצטמצ :יותר יכ לק ומאד ללהפי תא רהסיפו רהקצ לע רחוס ישיור למשק ,מבני ההרב ריות רמאש תא ההפרח .הארוכה םהיו ליכו רהסיפו םג תלהיו ,קצרצר רכמ ש"שלר "אחיות לש ,עגנון רא םהסיפורי םהקצרי םהנפלאי לש ייאסרנר הקרראבט ,היפאני י"סיפור ףכ ,היד" םשה רבגד תבי רספ רלסיפו ,הקצר ןה בלכות ןוה ,לקורא יואנ הממליצ אלהוצי םאות .בעברית ,בקיצור םכש רשנג בטו באהו ולעבד ,באלןו ושהא ץע ,קשה ךכ רהסופ באהו דלעבו רבסיפו ,הקצר ,בנובלה םשבה המתגל תיכלו ההשליט ושל .בכתיבה יואינ המכיר קסיפו וגדל ריות תמכתיב רסיפו רקצ דשעומ .היטב םג יאינ תידוע םא והא ימטרנימ רא ,לא יכ ןהלשו העצמ אהי ,מטרנימית לוהכ שמתרח ךבתר ,הלשון רכלומ ךמתו ההסכמ תלהיו .מטרנימיים םאסיי הבמ רשאמ םפע ירב דמנל :מקרצק ל"כ יימ ירצית בלכתו ילפ השע בכת תהע ושלנ דנוס לע ייד רמשור, אהו המרב קלעסו הבשיר הומרב םלפרס .שירה םע ,זאת זמא דומתמי אהו ששימ הבמ םג רלסיפו ,הקצר לומע ודפי ורא ראו יסיפור םהביכורי לש תיהודי ,קציר ראתג תקר םורבי ,אחרים םוג לש םסופרי םותיקי קכיצח ,אורפז ךדאונ ךמיר םורבי .אחרים הלמרב ,הצער רקוצ ההיריע תותדירו הההופע םג םה םמכתיבי תא םמדיניות לש יכתב תהע סביח ;לסיפורת ,ולכך ההבמ ושלנ תמצומצמ ,מדי ךאי .ספק םוהסיפורי ,נכתבים ,ונשלחים םורבי םמה םטובי םויפי .מאוד תזא תאח תהסיבו ושהקדשנ תא ךהגליד ההז רלסיפו רהקצ ,בישראל תלהתקבלו ושל בבקר ,קוראים תהוצאו ,הספרים יכתב ,העת ההמדי ;הדיגיטלית והרחבנ םג תא ההבמ תהניתנ םלסיפורי םהקצרי .עצמם ךהגליד ההז הירא ראו ךבסמו עלשבו רהספ; ףשמשק ,השנה ריות ,מבעבר המצוק ,אמיתית .מטרידה ואנחנ םמקווי דשהעתי ךצופ בטו רלסיפו ,הקצר ךלרומ הולשיר - םוממשיכי תלעשו תא ראש ואנחנ .עושים הקריא .מהנה • למיכא ,בסר תעמי דישראלי-גלע רלאיתמ טיעוז-קס תולמשפח ''פסיפס םאיתנ םבאבלכ לע הלכת לש החנ ,יעוז תאש תתרבו תוספרו תרב .פעלים אהי רתחס .לכולנו • 4 רספ ןב דעמו .אחד" םהתפרס הבארשונ ףבמוס תהספרו לש ת'ידיעו ,אחרונות' 26.2.1993; תבאדיבו לגי ןהארב ךגליו 375-6 פיגור תמיד שמח ומפטפט עם כולנו, אוסף בקבוקים ריקים (גם סוחב אותם מה~תקן), עובד ליד השלוחנות וכמו מבקש שדות לקחת (הבקבוקים בידיו), ילד-גבר בן חמישים-פלוס, כיפה על ראשו, הוריו סידרו לו דידה, מ~פל וביטחונות, ובכל זאת. לקרח שקעו בתלמדוו מתרתח חורק לעבדו כמה שטרות. שקט. בעל בית הקפה מרצין, הילד-גבר מאדים, המלצרית אוספת את הכסף, ניגשת ללמדן ואומדת, טעות בכתובת, בית הכנסת ברחוב השני. * פגישה בלתי צפויה ~ת האיש החיוור שפתח ~ת לדתות הכניסה כמעט רמסו. כלום נדהמו כאשד אדו שהאנשים באו בהמוניהם, סתם ככה, בעקבות מדועה לקרנית על חלוקת הפתעות. נדהמו גם כשבתוך ההמןו דאו אנ tv ים בעלי מומים למיניהם, כלום זורמים פנימה, שועטים- בועטים על השטיח הדך שהוביל אותם, ואחדי ש m פו, בטשו, קפצו ודילגו על כמה וכמה, הגיעו ללדתות הנחשקות ודאו ~ת שני הכיסאות. על אחד מהם ישב האיש החיוור. הכיסא השני היה ריק. * לתפוס את הסיפור בזקן ז'אנר המיקור-טקסטים (מיקרו-סיפורים) נוסד בעקבות המיקור- רבקה ירון ארבעה מיקור-טקסטים התיבה והיונה על היונה של תיבת נוח, על היונה עצמה - מעלום לא חשב. לעומת זאת, חלם עליה: כנפיים מנשבות על עודפו ומביאות לידיו ריגוש על-חושי ואדרנלין מזוכך; הדרבןו באיבריו דוחף קדימה, קדימה, לאיי הודו המערבית; היונה מתרחקת כדי להופיע, הפעם, בריקוד קמאי, בבות עיניה שופעות חלב שנמסך ונספג בחלציו-שלו; מקוהר מרמז לו על הפלגות ארוכות, מייגעות, אולי, אבל משביעות צרון ומדוות תשוקה; ושוב, הגירוי: משב החמיה על תנוכי אחכיר ועל בהונותיו. הויונה שולה נוצה מעורקיו, שיו;פת אבזם מטבורו, ומרקיהד אותו על הסיפון. לילה. ים. בוקר. אוקיינוס. הקץ לחלימה: המעשיות. פרק במילוי חובות - והיונה מותירה אחריה פס שיובילו לאבדןו. חדף מאמציו, לתיבתו אין עלה זית. קולומבוס. * עץ הדעת "אהא", מפטיר הסבא ולועס את קצה המקטרת, "אהאהא", חוזר ומדגיש בקלו את בדלי הדהודיו, עיניו מסיידות מבעד למצמו~י הריסים וטבעות העשן הרגילות, העפעפיים מחייכים לעצמם, הגבות מ !2 פדות על התייחסות מבודחת, והסבא אומד שוב, "אהאהא, אהאהא", ומוסיף, "הבנתי, הבנתי", ואנחנו, יהא עלינו לנחש מהי האמת ש~~לתה לסבא ג'פטו לפתע-פתאום, רגע לפני שיצר את פינוקיו, ורגעים ספורים בלבד לפני שנקבע כי על כל שקד שיאמר, אפו של פינוקיו יתאךר. [Augusto * סיפור של ~אוגו~ט i מ iר['~ iס iMonterroso] "הדינוזאור" ("כשהתעורר, הדינוזאור עדיין היה .)"םש זהו ניסיון לתפוס ~ת הסיפור/הרומן "בזקנו" על ידי כתיבת תמציתו ומהותו בקיצור נמרץ. בדמיונו, הקורא משלים אותו כולו, מתחילתו, בעצמו ולעצמו. רבקה ירןו - ילידת קודרובה, ארגנטינה . בישארל מ 1961-. מתגוררת בירושלים, כותבת בספדרית ובעברית (שיהר ופרחה). 5 מאי-יוני כל החושך כולו לא יוכל לאור שנעצר שירה כהן עדינה מור-חיים: המצב הורוח, הצואת ספדי 'עתןר 77'2014,83 עמ' * שיריה לש המשותרר עדינה מור-חיים משרדים ניקיןו שירי, שהאו נדיר שביהר החשדה. שי m ה אינה צעקנית אוינה מפגינה בכ m נוכחתו, אלא יעדות לשתוק בין חקזה ריצר m תמרנת עלום מעניינת רמאתג m קואר ש m ר שיהר, כמרני. השחרת שתיקה דקה המעיהד על שיהר אמיתית, כמר למשל שתי השרחת הבאות: א,גורב~ 7? גכ~~~ים 7 ~ט ~ת מ;סנ~ "~ר~חזr ך~ m סי.ק~ שתיקה זר מההרו אמיהר "· לא יו~ל לאדר ר~~.נ~ ~אןר מזוחת לד~ש נחדד האמבטיה T : -: -T -:-----• מרטיבים מרמיים בשירי הקובץ הזה מכונסים לשבשוה פרקים. הפרק הארשןו "אני אוני" כלול שערים אורעבה שירים ומתרכז באני הפנימי לערמת האני המדומה. ~r:זר ~יף n;ןרים 7 ס:;ניט ~~רסק :פמ;תם של האחרים • •• :-T •: T : האני הפנימי מזהוה עם המילה השירית הכתרנה, עבדר הדימוי נבנה ממבטו לש 9 ךט ~י~ה ~~~ק;ך tJרי האח;ר מקלוה לש האם, מדבןרר האב, אר מהיחסים שבין הדויה. קלוה לש האם נשמע שביר 'קלו ארשןו' (עמ' 11(, שהוא אחד החקזים הוישירים בקובץ הומובא : ז -ז א; סתם אגדה זך;נית מרשעת ·--.. : • : כאן במלאוו: ~ם :p ל.א-~רץ י~~" יpן~ri,;ה~~~ חך;~ת 7י 1~~.ע ךוקהך; ח~fזז~זr1. :P ~רץ ~ם ~ם ~~ י~~ קך;ך~ים rכ~ים;. ו~י a יס ע~מ;ת ה;~~ס ~#t?. ת ז;ובו~ה .;יקז~~~ גום ~ליל נדד ארבעים שנה :פזפד:פר ז- •ז:- קך;ה ~ק~הן a,;םל~ חד w ירי ~נ;וחן;ב רד:י פpזלקז1m י~~ ו;ז~~~ ~ת .יכr;עקזר11 TT ד:•- ~בא לח 'iV9 הגפה מהשמש "."."" -•• T --: •• -: T ע.~ר י~~ ";ןמ~ . וק~;: Q7PiJ ~ש זקל w לג ם~~~ גם השיר 'צהוב' עוסק במערכת היחסים בין ההרירם: ~ביער;ת ש~;מ n ים מעצמם. T : -•• • : •: T • אב אום נטלרי תקשר m, המתפקדים מירם החיים תחת קרות גג אחד (עמ' 20(: אנתב~ מביטים נהם :פמ;תם T : "." T " " -: -: ~7? גכ~~~ים ט~? ~ת מ;סנ~ "תמונת אבי נין ענפי עץ שסק כהי;ם נקצה גן ניתנ;ו ./ב".צה :i . w ~ר זה"ב ~ל W לג ל~ד הליל · הוא-הא לשא יעד את ~לחת 1י נין עצי T פרי נtיפט;נאגלי Tתמה;ןר : · מזוחת גל עצמ;ת שהשחיר~ • : • :• T :----• ~~ע~ים : ~'~ סם iiJ רים זק~או ?~אן ~; לש המבט ההוא האח/.ד ט~תtזמה לי פ' m י ע.ז:י~ p./-םי iז:יי i?ים חם •Tיiכr;נוד~ז ;מי~~~ 6 י הארש;נ m; בחיק אמי קבעו שרדרני 11. אבי ששתיק;תיר לפגש כפניה של ר~ח הא"פל "." T -"." T •: T : : • ם;קtזנ;: לךב " ק ל~~ ס~סד שהתגוה להם :פזפד:פר :··:- דז :· הפקר שהני 'צירו בדים' כללו שערים m מישה שירים המתדמים באינטארקציה שבין שהיהר לציר:ו מבטה האישי לש המשותרר ביחס - ·: ז לציירום לש פלרקר, מאטים און גךר עוהר למלש שביר 'ללא כותרת' (עמ' 37( היא מצואת קשר בין השתיקה שבציור למרות. * "לע. ת~~ 9 טוךי; ~ד ל~~ ~זקנכח 1. ~זכר ~י ש.~ה ~וכת 1 . רי~;ה ג~ל ח~ן ךתי;זזr1. :Pי~ךrר~ סז~ד ס~ס~ר ~.."ה~ר הפקר הלשישי, "לע תלי אביב" מכיל כמר חלקו הארשןו של הקובץ שערים מרבע משוש עג~ל • t T • •• : t T .•" : רס~ה אורעבה שירים, ובהם מלציחה מרר-חיים להפיק שיהר זכה ממקומרת פ m איים ב m בי העיר הגדלוה. שיר קצר שמדגים זאת האו השיר 'לדת ב m רב מלטןו' <עמ' אפשר לחזר, אפשר לחזר מהר •• --:-T : •: -: -T : ."" (:67 לז~ד זקל ~ל ~סי "~נ;ואם ~~זק~ע סחך;;ב ל.ךת חו~;ה קך#קת ע.ל /ר'.!יק ~~ח;ןיר ~ ה~ז~~~ לע. ;. די /."םיקךוכtזr 9נכנ;ו .תך 1 ה~~ ואדם T T : ןיpז~ ~ק~ה אני מזהה בחלק לא קטן משיריה נקתדו חן לש הומרו שהאו נדיר בשי m נר העציהר . שביר 'חלב' (עמ' 10(, שממנו אביא במלאוו את חלקו שהני מלוהו ההומרו בדמיןו המעניק לשיר ממד סרריאליסטי: ם.ע~" wי1י:זקt:;ב~rיי סלב לע. ~לי ;ק;ח~ ב;: 9 ~י~ה ה~~~ לי ;;תח,ע~~יג;:~ ר'.1iךזסזr/ ר~~ב;: ;תח?~ ה;~~ ~;לירים טוקךי;ם ה~~ ~קר ,;ן~~ ~ry ם י~~ m בי 1ם -w ים זקלאכונ:ו~ים ך~ןp1.י1 ז~~ הנ:י~~רתי 7 ריח;ת". אכן עדינה מרר-חיים מלציחה, שבירים ליריים קצרים, ללכדו רגעים אעריים ~-י~ wQי 7אי~tזס ד~ד סרש זק~ש כ; ,י~,א W לג ךךם ים - זקל r:ז~הiJi? ן~ן ס~ס~ר א,~י - זק~ךב ~ת סז~ד WiJ ~י ושלג שה~א מר ורעיל • T : -:• :• ".": לוצרפם למערכת חמתתו לש מצבי קירם מגנווים. • ילד - אס~ר לגעת. --T T ."" :• אשר דייך גליון 375-6 6 1 כבד בהתחלה, דוק הגיברו מחדיק כמיטב העיוןורו הטרגי. לדוגמה, כאשד הגיעה יסכה לחוהו ללא העדוה מקודמת, אומד אארל באיפקו אך בחגז סמוי שאינו אהוב הפתעות. הקארו מבין יותר מיסכה שיש לו מה להסתיר. בעיצוב דמותו לש אארל הפגינה המחב m יכלות ספחתית גבהוה ומשרימה מאדו. השימשו בניאונסים שונים, המשחק בין גילוי לכיסוי, הכפילות שבדמות, המסתורין, העומק המיתי. אלה הדברים שהשרימו אותי במי m ד נחמן אושד ריתקו אותי אל הדמות. מהלך החמן האו של גילוי שלאודנו איעורים אמביולונטיים שבחלקם לא ניכר הטוב מפני הער או להפ,ך עד להיפרמות הסופית אל קוטב קיצתי חד משמעי. במקביל חלים שינויים עמקוים כיסנה ההופכת לקדוכן גופני-נפשי. בתהליך זה ממלא תפקיד חשוב הליתיום, הלא הוא ה"מתג" שקיומו או היע m האו ההבלד בין שפיות לשיגעןו. ואציין בהקשר זה את המוטו היפהפה דוב המשמעות מספר יעשיהו. אנו מתועדוים לאמעצי השכנעו לש מיני גודר כריזמטיים לומגןוו הרדכים שהם נקוטים כדי לעשבד את הגוף הונפש; אין ספק שהספד מבטא ביקתרו נקובת לכפי תופעת ההעצרה למנהיגים מסוג הז, ובמי m ד לאלה המתיימרים לרפא את חלויי האנשוות. הכריזמה מתאורת כתכונה מתעתעת, הויופי כמסכה לש הןודז. תכתותיו המשרימות לש אארל כמו סרד מוקפ,ד מתינות תיקיןו מקלבות משמעויות איחניות, וכאן עלוה גם האנלוגיה בין האם נסיכים אמיתיים ומדומים גלית הון קלריבך: קצה, כנרת, זמוהר ביתן, דביר 2014,351 עמ' האם ניתן לשכך את מכאובי הקיום? מה טיבם לש המתיימרים לעשות זאת, הויכן עובד הגבלו בין משאת נפש אידיאליסטית לבין פרקטיקה נגעוה? האם אמת ומדמה הן ישויות מובחנות, או שאף הן תלויות שפה אומבילוונטיות? היכן מסתיימת המסכה ונפקחת האמת, וכיצד נוגעת האמת בכזב? אלה השאלות המומיות העלוות נחמן "קצה" שכות m ו מרמזת לסכנות הצפויות לגיבוריו, לאופי הדמויות לומצבים קיצוניים הגשדוים את היציהר. הקיצתיות הזאת מחלחלת עבקרוי החמן גם כסוג לש טמפרמנט, הויא מקוד הכ m הורדמה ומקדו לחוויית קריאה נטלות חגע. אין רגע לד. האינטנסיביות עלוה על גחתיה, אך גם מעהל תהיות לגבי שאלת הייצוג המימטי: האם להתייחס ל"קצה" כאל חמן דיאליסטי, מה שהאו ביסדוו, אוז לבאו חשבןו עם המחב m על חוסר מידתי m פה שום, או אלוי להתייחס לספר לפי הפאוטיקה המי m דת לשו - לש קיצוניות מכותת יחד עם מיזוג אלמנטים קומיים, גרוטסקיים וסאטידיים - כסוגה ייחדוית ופוצרת גבלו m. הנקייה עד חלוי אוכזריות לבין אארל המלא,ך באשד אלצ גלית הון קלדיבך בת ה 34- החלה את רדכה בכתיבת סיפורים שניהם מחפה הניקיןו האובססיבי על פנימי m עכוהר. קצרים רחמן מבטיח בשם גן בעול אחותי כהל, זשכה במלגת "פדרס" מעטם הספרייה הלאומית. פעמיים זכתה בפרסים לע בעת כתיבתה לש ביקתרו זאת נתקלתי במאמר ישן לע סיפרויה הקצרים. בד בבד עם הופעת קצה יצא אלדו ספד נעוד סיינטלווגיה, לפיו מדובר בכת אמביולונטית שיש לה פן מהסוגה הפנטסטית בשם ערפיאלה, זשכה בפרס דבוהר ערמ:ו מאיד כביכלו המסתיר פן אפל מא:דו ייתכן שמקדו הלצחתן עיסוקה כמרדיכת טילוים מחלחל אל סיפוריה ובלוט במי m ד לש כת m מסוג הז באותו טשטשו שבין הכתוה הארשתית נחמן זה שחלקו הגדלו מת m ש במדבר יההדו. הטובה לבין הדינמיקה שמתפתחת קעבבות שכןח הכ m הויכלות הלשפיע עמוק m על מספר דב לש אנשים. החמן בנוי באופן מתוכנן ומדקוקד, כאיזןו לגשדו האיעורים האם אארל אכן אמביולונטי? הניתן לייחס לו כוונות ותעופות הדמיןו. בלוטים אלמנטים מהמשעייה העממית טוב m שי m לטמיןו? התמונה מרוכבת. בצד מוטיבציה בהיפוכים איחניים: אם בילווגית נטולת אימהיות בתפקיד אם חיובית אוכפתיות לש אמת, בלוטים גם בלוענ m לש חורגת; אב עדין שהלך לעלומו בטםר עת; גישח מהבית בדרכים מת m כמות; לששוה "נסיכים" אפשריים במערכות אנלוגיות, כלול זאב דמוי סבתא אונטי-נסי:ך האם המעוותת מעצובת בהגזמה דנה אך בשכןח כדמ m נוטפת קוקרטיות, שהמילה "חביבתי" אינה משה משפתיה הצבעו m (ת m י משמע.") מבחינה פסיכלווגית היא דמות חסהד ומתפקדת עביקר כהסבר עלילתי למצבה הנפשי לש יסכה לוצךרו לשה ב'משויעים'. דמות אח m היא 'סבתשו' המתפק m כגודם מאןז ומיטיב וכמשקל שכנגד לכ mm ההדס. אחדי מ m ה היא ממשיכה לפעלו מתךו נפשה לש יסכה, במי m ד באמעצות המשפט "עם נפש לא משחקים" (עבניין נטילת ליתיום" כנגד התסמתת הח-קוטבית). אגב, ההלוויה לש "סבתשו" מעצובת כסצנה קומית מצחיקה ביותר ומצטרפת למעמדים קומיים אחדים, מינירוים יות:ר הדן-קלדיבך מצטיינת בסגנןו שנןו m דיף הממזג גם לשןו פיגורטיבית תמציתית ומי mm. לחגמה, לאחד שהמתג טעוה שבמה: "לא עניתי לו. 'קאסיה' פעם במ m י כמו פעצ מלדוק" (עמ' 12(. דוגמה אח m: "האו השיט את מבטו בחלל הוחזיר אותו אלי. מבט שאוב מאדו" (עמ' 23(. עיקר הלעיהל מתמקד במערכת היחסים הסבוכה שבין יסכה לאארל. אארל האו גורו חומל מסוג הלבבות הגלחים מאדו, שאוסף אליו ילדים תערים אבדוים ומנסה לרפא את נפש m יהם הערעוות בחהוו מדברית מנ m קת מהעלום, שאליה מגיחים מפעם לפעם עובדת סצויאלית מתפלעת ותרומי כספים. כדי לא ליטלו מהקארו את שמחת הגילוי, לא אחשוף את עיקרי הפרטים למד m הפיתוי הגלח, אבל אציין שאארל הוא דמות אמביולונטית. בארשית החמן האו מצטייד כדמות בהיהר, יציבה, מגושבת, שקלוה, מתונה ורגישה. האו מאופיין בכירזמה ובמיניות עצהרו שמוערפת בךרד מחשובת. רמזים מקודמים לצד הסמוי של אישיותו מופיעים מההתחלה, אך הגיבהרו מדחוות עליהם לבי להבין את משמעותם . זהוי התופעה היעודה לנו מהטרגדיות כאיחניה רדמטית: מצב שבו הצופה מבין את הדברים לאשרום אגו, הושימשו באנשים עצירים ופגיעים כאמעצי להאדהר עצמית. יצוין כי המחב m אינה כלשות בפסיכלווגיצזיה שטחית . להפ:ך הדמות מקבלת ממדים מיתיים הרמחים גם שבמה ובחיצוניותה, וכחכים גם במצבים פלוחניים מצמררים. שבתה מהטיפלו בדמותו לשאארל, הצד הפסיכלווגי הורפאוי לש יסכה, שהיא הדוב m בדומן, מדוגש. אוכן, יסכה היא דמות אנשוית בתלכית, עבדו אארל האו דמות "גהלח מהחיים". המעקב לש המחב m אחד הגיבור מזכיר מעט מותחן שבו טיפין טיפין אנו מתחקים לאט לאט אחד העקבות. המוני פטרים קטנים לע התנהגותו לש אארל כמו גם עדות הקלה חשופים דמות שנשארת חי m ית ומ m קת. מי שהיה אמוד להיות נסיך או תחליף "סבתשו" התגלה כאזב. ובמקומו נרמז נסיך אחד, לבגניסט נטלו כריזמה, בווריאציה מקרוית מאדו ל"יפהפייה הנדרמת". • רבקה שאול בן צבי מאי-יוני רהחב .לנשים תהעטרילאיו השאות ,אדגים השאוב יאלו משי m ןנת ךז, בשכת הש"משנ הלשנ הז הנהי ומעןד "יותר ימבל ןלציי תספיציפי הבמ ,מחבר דמשאי תא םהפרטי ודלמיונ של .הקואר תקיימ יאלו םג ההשפע של דאמי ,גלעב תבשוח חהקצת תהוקטעוו של שי m והמא mm. םע ,אזת דצל יהיופ של תערטילאיו ,זו אהי י"לכ "הנשק וא יהאמעצ יהאמנות טהכמע דיחי של ,סגל יוכד ולהפך דלמשוד בטו של שממ ולעי ךלהמשי ובדדנ דלוצף ללארסנ ולש ועד םאמעצי םספחתיי - ,מטאפותח ומטתימית וא לכ רדב דאח - יכד רלהעשי תא .האמיהד יכ ,שביהד וכמ דשאמ ומחמד m שי ובריאין תלהלי וישןור בבכת תהע ,"חדרים" ןדי תללכ םע כל הכ m .שבפה רהשי והארשן במצי ההצ m וכוונת תקיומי לש רישו :וייאשו י"אנ אל שאקדי יעצמ הלז; יכ םהחיי ההאל; הז ;מוות ותאמינ יל הז ;מותו והז המפת םבגבהי םאחדי; באל שי םג ביוש ומתל;הו ההאלשי "הזאת." יזהו תהאבסטרקטיו תשמאפיינ תא :הספד על המ רמדב ?המשדוד ותתאימ םאת םהקוארי תא המ השנאד םלכ - תהתקתפו תשחשד שהי m ת םעבלו ?עהבהדו ?זוגיות ?משפחה תשיח יצבא ?האחי כהל .מתאים םסיו רהשי קחז :פחות ה"יהי ךבס;ך יאנ ואבא להז הבהפוכ; ןבי דשא "הדברים - םג םא םהסיו ,איחני ובניסין הלשפ ,עשכווית והא אל קמחזי תא והפשטת של ,השורות ועבד ההדרמ תהספקני של והשתור תהארשונו תמעניינ ריתו: ההונ ועד דשי :מחנק ז"ה ריישא .יציב יאנ האהי .יציב ;נקתדו אהמצו רתישא ונקתד "המצוא. ןכמוב, בזעו; תא הז .יציב ףעדי .יציב םא כבל דמק;ה האת ,נחנק ףעדי השיהי .יציב" ,שוב ,אבסטרקטיתו לאב וב תזמני תעח תקיומי תהליאחזו הבאזי םקיו שג m י וא יברוגנ ומתך ההבנ ןשאי .אלטתטיבתו וייאש ווילזטייד-משה וישנ דשכי ל'א רתקא :שבמו' ם"אד בעח תא די m ו והשכ;הר רחת רלעי והתדלו םע "מזהדוו. דכב ןאי ול םש שאי; טלמע הרויו m .בידו" והא ןבי םנשי ועלבדות עכרג; אלו ןמוכ ריות ;לספוג והא דכב האד :הכל" תהפניי ועףד ,לקיום םא יכ ןדעיי אלב ההתרס דבחה ילכפ ילשכ .הקיום לכ דאח םמשהייר רבספ המתקש טמע קלהחזי יבפנ ,עצמו תחא לבגל ,הפשטות טכמע תפשטו ,יתד של תשוח .שכאלה באל וכמכלל םהשירי םצוברי ,תנופה בומוט ההי רלוות על תנותח םלשירי רבספ ,זה וכמ םג יבספד דשיה םדני :אחדים ההמוסכמ רששי בחיי םש אהי ,עטות ,לעדתי םובמקדי ,דנים ,כקואר יאנ רמוות על חהכתות ןשחכ .בנאליות םשירי םמענייני םנוספי רבספ םה ישיד ההמחא םהנהזרי ומלגלש תלפלקטיו ,פלויטית םהבאי יליד יביטו םג םשב ,הספד ר"אץ חא m :מאדו" ד"לאח בשש המהמלחמ; ךאוב הכיס תא ןהעי; אל והי ימעצד וניצח;ן תלמח תנותח םעהיתתי; טלמע הבהיי ;בחלונות אל העש ךרב; םבאתו םימי; יובת ההקפ והי םמלאי; תבמלצריו ;עצבניתו אל ההי "דבר." לחיי בהש תמזעוו ההמלחמ ,הוהרג האח םשהחיי חנות םאגאויסטיי ,אודישים ףתתק ;שיתקו ךכ :גם ם"ג םהפע הז ואנחנ וא .הם; גנהו דלבר על רגש ,קד .ובצקד; ומישה .יפלו" םשבירי םהעוסקי תמדגיר המתפת םלעתי לסג האלהב תעהצמי תהמאפיינ תא דהשיה ,העציהד םג םא רשהי ומהל הבאיתוי ,עצמית וכמ דשכי י'שכבת םע דעמי :סגל' ,"שנה םשנתיי; אל המשנ קבדיו ימת; ימישה ךגתי; ישכבת םע דעמי לסג/ םוג "תשתקו" וא י"כ יאחד ;שרית דכב אל וכמ ולהילת "האחדים. ועשכי זה ןזמ ןשאי יל דכב גמשו; המ תלשעו םע זה כב!לל יאהז םעט שי םבנשי ?אחחת "שכדית? ןכא תהעטרילאיו תהעמניינ של םהשייר םהקדומי ושהובא תהופכ .לפשטנתו ךכ םג דב"שהי יהנוכח המיצ תא ןעצמ; באל יאנ ךהלו .להגתעגע; דכב וכתב תא והסיפר של / חהבדית םהונדדוי 1. םג תא זה של תהאהבו "הגלחות." ןכא וההלכלת תנותח ,קלישאתיות יכ ןאי ןבה תא רהחזה ,הנשרדת רהניכו דהנשר יכד עלהגי טלאבסטקר ןמתכת תבמציאו מ m ,קו םהקיי םשבירי םהטובי .בספר באל םאסיי דשכי יערטילא ,ויפה ,נאוש ש'האי :מהנבאוה' ש"האי המהנבאו; אל ויבא םהיו; ואיננ ןזמי העת; תלפניו גמהסו ההז; ןשאי ןבה תא ן;דm של ןהדכ; ןשאתו; ןאי רלתא .במילים" • ליוב דגלע תביקור הבאפל דעמי אעקיב :סגל ראץ תאחר ,מאדר יספד ר'עתן 59 ,2014 ' 77 'עמ חספ יהשנ של דעמי אעקיב לסג גמצי וקל היש יאותנט ,אוקזיסטנציאליסטי ךא ילפנ ששאג ולגופ של הספ הכמ םדברי על וביקתר דהשיה לבישאר 2014. ןאי וביקתר דשיה לבישאר 2014, םוג תביקרו חהפרה אל .במיטבה הממ השחית םפע תמעדנ תספתחי תעתי השיעד לפק m ןעי על םהסופדי םהומשדדוי ,הפלעוים עלהצבי על םלשכי ,ויתחנתו רנותה קד תמעדנ תתגובו םבעט בדש תבחסו ותרבת .הצריכה רנותה הביצ תספחתי תמבוסס על ,קשרים ןשאי הב ימ השישע ,סדר עיקב וקביעת ואסתטית ,בהירות גיצי גמרד יחיונ ללקה טהמעו ועשד רנות תלספח ,אמת ושאיננ אמתמצ תבספח באל m ה בשי m ול תא .המיטב רהדב ךמדכדכ ,ומפתעי רעביק לע עקר דהעובה תשבזיח וכמ דהזיה תהפלויטי וא מי m טהספור שי טבהחל תביקרו תנוקב ועביתתת ,המדופסת תבמשרת .עודו המ םג לשבישאר 2014 תנכתב דשיה ,מעניינת תזא יאלו והאמנת הפו m ת רביות ןכא דלצ ,הקלונעו באל דהשיה ההטוב תטועב לבלבי ימיללו של דשיה תבינוני ףאו הלמט ,ההז םע ייחס וציבר .מעלוים ההסיב הלקירס ,זאת זשחה ואמנן תנכו ובמאמרי ףבסו ושנת ,השמונים .מרוכבת הנאד השבמדינ השב םנעשי ךמש םשני תעלווו ילכפ םע דאח יולכפ העניי העצמ רנצו :פצילו ההמחא ההואתיק חנות בי 1 י T ~פעילי םפלויטיי ,או ,לאחתוה םג דשביה תפלויטי השחב דנעתר כל קעומ ,אסתטי ואויל ההאסתטיק רנותה וטההר כפ m םי ,בחממה יבל רקש .למציאות והמלד של דסופ דומכק ושאות םגיל רבת ובזמנ - ילרנווט ףתוק םג .לימינו דבהעיר תמעדנ תספתחי תשופט ,ומסננת ץנאל דמשוד דעכמי אעקיב ,סגל וכמ םג בכתו תשורו ,אלה ולהפך רלמבק: תחא ומתך וייאש דמהיער והסינן תומתרבו ההאהב תעצמי תהוצפיחי ,בדשב דלכומ - םשקדי ועוד םשקיד םבעלו ,הספחת ושאמר ההי תהליו םעלו ""נקי וא יאתונט ריות .מה"מציאות" דעמי אעקיב לסג םמפרס ןבאופ וקבע תביקורו דשיה ובעיתן ו"ק ,למשוב" הבמ ני m ת ,למדי השב והא ףחשו תא םהשקדי ישמאחוד םשהבחי םלמשדדוי וומשודדת םשהנ םצ'קי דחסי .כיסוי הז קבדיו םג המ בשכתו ושתור האל המנס ,לשעתו ,במשרתת רבאת ם"יקו ,תרבות" ראת ני m ילמד םג .האו ןאי חאפשת םלפרס םדברי םנקובי תעביתתו תהיומי ,למלש יכ אהי דתמי ףתעדי ""מבקידם ,כביכלו ,מתקתקים ,מחמיאים חעבי תהסחורו של .ימינו דלכומ - דמבק דהשיה .כג ,יפית שכאי ייחס ,ציברו חעבי ושב םמשדדוי םמשקיעי ריות ןזמ יביחס וציבר דמאש הבקריא .וכתיבה ןלכ ,סגל ישאיננ דמכי םומעלו אל ידיברת ,איתר ,אונוכי ,מנסים ובבמת הני m תו ,לשנו רלבק: תחא יכ ןאי חאפשת ,כיום ואפיל הבבמ רהיקה ההואהוב השב תמתפרסמ השרימ ,זו דלכק ןבאופ ,חריף םג םא ומד;ד .משדדוים דבמקה של בכת תע הז רמחב הכנאר בבטו םלב של םעהרוכי םהמגונני על ,משדדוים םובמקדי םאחדי רמחב בשבילו ןבי טאספק הז ןלבי המ ישאנ המכנ דכאמו ת"תרבו תהצפיחי ,בדשב" וא תתרבו והפייסבק ,להוייקים השב םכלו םמחמיאי ,לכלום םבנקריסזי .מידבק תועכ רלספ דהניןו - ר"אץ תאחר ,מאדו" ולש העטיפ היפהפיי ,בצניעותה דאפו דשוחו םאבסטרקטיי יכצעב ,ערוב רהציפו ההאהוב .לעי דשכמשוד חלקו על ועצמ תא דתפקי ההמנק החוב ועלי רהלחמי םג םע .עצמו חבספ ישהנ של לסג וישנ טאלמנ של תאחריו הוישר באל והא ואינ ונטל .בעיותכ m שי m ו של לסג והא תבעטרילאיו ,לשה ומופשטת וכז של יצייד ם"אופקי "חשדים יזדיצק ,וסטימצקי םע תנגיעו ומקומית .קלתו דהספ והא ןדיקו של םאד ףעיי ימשקד ,החבהר ןבי םא םעבלו ההפתס ןובי םא םעבלו תהמלחמו של ,ישארל ההמנס ולמצא השפ ומדהד ףשתשק רבישו תא .הקיום יזהו םג דשיה של דמשב ,קיומי תתחשו רחוס ,מצוא םג םביחסי םהבינאישיי ןבי 8 ןגליו 375-6 ...........מאות / ר o• ו••כרט ..................... עיר בלילה אני יושב על הבר ולוגם דראמבווי עם שתי קוביות קרח. המתיקות החריפה והדבשית מחממת את הוושט ואת קנה הנשימה. זוגות חולפים מעבר לשמשה. חלקם חבוקים בתנועות של שמחה, אחרים אוחזים ידיים או פוסעים זה בצד זה שקועים בשיחה. אני יושב ומסתכל באסתטיקה של הבקבוקים המסודרים מאחורי הדלפק. חגיגה של צורות, תוויות, צבעים, החזרי או:ר הלילה חוגג את קיומו, חג מסביב לצירו ולאנשים שהוא אוסף אל חיקו. דומה שהאהבה מניעה את הכל קדימה. אני יושב בתוך ההמולה הזאת, בועת תשוקה פועמת בין אורות גבוהים, בשוליהן של גלקסיות מהבהבות. רותח וקופא חליפות, לוגם נוזל מתוק כזי לשכוח את כל טעמי הקיום האחרים. 1 פיסת אש, ערש געגועים ציפי שחדרו: אלרנדר כהן שר הלי הקיבוץ המא m ד 2014 י 62 עמ' קובץ שיריה החשד לש ציפי שח m "לאונדר כהן שר לה" האו ספר כושב ומפעים באמיהר השיירת הנעוזת ובפיגורטיביתו המפתיעה. שוחת שלמות ננעצתו בך אוינן מרפות. הספר חובק את ארנןו האם, את דמות האשה בנפתלוי קיומה, אהבה מפוכחת, שירים ארספאוטיים, שירים ארובניים לע תל אביב, ניר יוקר, הודו, אצרות הצפןו עורו. לומחת הדריוס המת m ב, כל החוטים מחובירם לנקהדו מדמיה אחת, שהיא אני iךהח ונוכח מא:דו בשירי הספר שר לאתדר כהן דלמתו הנשית, שפעם היא ילהד ופעם אשה ~ם בקשר סימביטוי. האו משכך הכאב לגוף לונפש. האו תאתוו החיים, אום תצרו, מתג הארו שהיד נלשחת אליו בחשכה. Dance me to the end of love האו שר לאם שאהבה לקרדו לוהתחבר לחיים ומותה האו חומר הבעהר שבייר הפריהד החזקים הפתוחים את הספ:ר פס הקלו לשו הוא עשר געגעוים עשליו מניחה המשתדדו את מילתויה. "עשכיו כל שנותר: אמי, כוס חלב וכוכבי;ם שהיא מניחה בכף ידי בדיוק לע קו הלב". ובהסתלקתוה - "לבד אני חקרת עשכיו את חייה". אלה שירי פרי m עלומים המשחזרים אהבת אין קץ השוברת כל מחיצה ונקייה מקונפליקט או יחס אמבילוונטי באשר לחוויה הבין-חרית (נדמה לי שקונפליקט כהז קיים קר ביחס לאב שביר העוסק במקום קבתרוו). אין קשה מללכדו במילים מותו אורנןו . ובאין ךדד אחרת, המשותדד כמו מבקשת לחבוק את תהליך האוגןד לוהחיות זיכןור מן העבר העומד בניגדו מ m לט למצב עהשכווי. ברגע מסוים נתפס אלצה מות אמה כמצב הפיך: "סייעי לי באלבי, אני מפציהר בך שלוב בפיוס;. תארי איזו יתמות גהו m פתאום מלע;י כמו חיה אנשוה אוכלות פנים". גבישי שיר לצלוים שכות m ם "רסיסי בית" נעים כלום על הציר האחד לש "אמי נתדלו ממני לחיתו", וגלגהלו לש האם בתינקות עוברית המגיחה מתוכה הוא ביטוי הלפנמת דמותה של הנפש הקחבה לה ביותח "שאר המץו לשא סעור בגוןר לופת שנת ינקתו;, עד לכתו שנותיה שבק ."יר:נ~~ הקשר הסימביוטי מעוצם בכך שהאם הובת מתחלפות מדי פעם בתפקידיהן, באופן המזכיר את שיריה לש m ל חלפי בספהר "תמונה לש אמא וילהד", המנציח באומץ ובפתיחות פריהד ממשוכת מן האם. מצד אחד מבקשת הבת לחקוק געגעו לוהתכרלב בזיכןור המלטף של הידלות בחיק האימהי, ומאיךד מקנן בה צרןו חזק לא פחתו להפךו דלמות אימהית ומגוננת לאמה הסולבת. בשירי 'שלומית' של שח m, האם העציהר הונמצרת מזהת את עצדי בתה הקטנה; לקארת סוף חייה היא הנשרכת אחריה. וביום-יום "היא שבה ונלפתת בגעגעוי לידתי", לשא קר פעורים חלל ריק אלא גם מקבלים חיזוק בדימוי האותנטי של קשת בלח מעוכה לע החהז, שתוכו "עוגן חבלו". הזיכןור מגהדר באמעצתו החשוים: ריחות הכמןו הובצק נתב;ת עטם ריבה מעשה ידי האם קולוה הלצלו בחלום, הנענה בקלוה לש הבת. במעגל של ליהד-מתוו-ליהד האם כמו נלודת מחשד בשירים הנכתבים לעיה. הספר נע בין גותים שתים - מאחיהז עיקשת בחיים ובאהבה לתחשות בדיתח, געגעו אולחה יה "כך החיים", מסכמת המשודדת, "שביל חלב מבעבע מן הפטמות; הודם הניגר מהלשןו עד ירכתיים כמו דם ניהד". הספר נפתח באמיהר שירית לצלוה ונחצרת: "מוכת י m באפלת תחתיות אני גוררת מילי;ם לבאור מהן אשה חשדה מופתדר מעבהר;, עשויה חוטי גשם מטהורים". אלב מא m ר יותר, כשתתמקד בדמות האשה החשונית ש"טיפת דם לע שלונה", היא גם תחשו לעכה נידף, נטלות ערגה, ותהךו כי "מטוב אינאיש" ובלבד לא מעוקתו, וכי "מאז שהאפילה דמותך יש לי . חג". אין ספק שהמעברים הקיצתיים בין מצבים הולכי ר m הם חלק ממרוכבותה לש הדמות הנשית בשי m שהח:ד אחד מקצתוו הקשת לש האהבה האו קללת הזמן החלה לעיה, שביטויה כאן במרויר הדקנה, עביקר לש הגנ:ו מהשיר 'אלמנת השכן', למלש, עלוה יחס מכמיד לועגני כאחד לכפי דח המלה שירכיה לש אבישג כבר "אינן מפשיחת את הגוף הלכאו לעבבןו הזקנה". אוגב, ההתבוננות במלך הקזן מזכיהר התנתבות דומה שביר אחר 'איש זקן ישן על ספסל', שהופיע בספהר "עתה שנייה לאהבה". לאהבה שבירי ציפי שח m היבט מתעתע הורסני. "היא מגביהה לעי ש;הךך זחנית; קמצות יד". ובכל זאת מייעצת המשתדדו לאופליה ש"מוטב המים הומוות לע פני כתונת משוגעים" ומתו אהבתה. אלב כבר נאמר שהזיכןור מהאהבה מאריך ימים יותר מן האהבה. האם יש משהו מנחם בכך שהאהבה המייס m בנוכחותה ובחסחנה מצואת לבסוף את ביטויה ~יד ועבצם הופכת סינתימית לשיהר? המשודדת מהדו בכך ש"לכ האהבה חיתה שיהר שחדסנ;ו לתךו המיטה"/. חיתה זו שיהר עירוות", מכיוןו שבההוו היא כבר "מפוכחת אהבה". השיר עצמו האו משעה אהבה אינטנסיבי הנתןו בין קצותו לש רגשות מוקצנים וסותרים, שכהדוב m חקחת מחשד מילים, מעניקה הלן ישות חיה דוינמית וחתמת אותן לצרכיה. השירים הארספאוטיים שופעי פיגרוטיביות אחטית: "שכיהלום נלשף מבין י;~ר.; אני מזוה בלי פילט;ר עגבותי ח m ות זו זל;ו באהבה פאוטית". וכמו בספריה הקדומים, מי ששמה המלא טבעו במהות הציפורית, אינה מתנתקת ממטפו m הציפרו, שלצה מוסיף ללוותה בהשתמעויות שתות, אם כמשאת נפש אום כאיום אכזרי. היא כותבת על "בכי הציפרוים הלכאוות", קוארת ציפרוים למדר, חלומת להיות "ציפור פלהד, ציפרו אלחלד". עקבות שיריו היעח לש לאונדר כהן "ציפרו לע תיל" עלוים משיר המחאה המצמרר לשה 'עורבים': "הויא יתה תמה עיחמה, נצוותיה סבוכתו בתי/ל הועורבים m נ תי;ם בזה אחר זה לחרץו גופ;ה מכתחם". בין מגןוו ההג m ת לש זהותה דומותה לש המשודדת - "ציפור חלומה", "שתדדו דרכים חרופנ;הדהדו, דרופת כנפיים", "אשה מאובקת עננים", "ילהד פעחה", "ילהד מתדרו", לוקחת נשימות במסע אחר להודו וגם אשה המתמכרת למחיקת הג'אז לש צ'לרי פרקו לוקלוה לש נילי הלוידיי - הזמרת השחהרו מהאלום שלהבישה על המחיקה לשו את קלוה המי m ד עובור שהחד היא "זיכרןו מגהר חורם". שהיר 'תיקןו' החותם את הספר האו בגדר משאלה לשא תתגשם, ובתור שכזו היא עצקה אינסופית שכתובתה היא כל מקום בעלום שאליו תגיע. • יערה בן-דדו 9 מאי-יוני ג•א פול: על 2 "הפקעת דברים מגזרת מותם" דפי וייכדט: גג החשכה, אבן חשון 2013,234 עמ' הספד גג החשכה - הלקוט מבחר שירים מתךו אחד-שער ספריו לש רפי וייכדט עד כה, בתוספת שירים חשדים - האו ספר m ב יריעה, המזמין נקודות מבט מרובתו. מתוכן בח m י להתמקד בתיאורי הקיום האבסודרי בלצ תעדות מוות מתמ m, למלוה מציב המשודד שוב שווב את האהבה אות השיהר כמעניקות משמעות . אזת עודו, יש שהאהבה הושיהר עומן משמעותן עבוד המשדדו נתפסות כניחנות להתלכתו כמותו, אך יש שהן מתאוחת כחרוגות מגבלוות גופו קויומו האישי לוכן אינן בנות חלוף, עותידות להבקיע מעבד ל'גג החשכה'. תעדות המוות מופיעה כבר שביר הפותח את הספר - 'חיה' (עמ' 7, בספר מיטה 1994(, המתאר את מצבו הקיומי לש אדם - "א.יהז ~ן חיה את;ה רהיiהמ שריטה בצ;הד לש תמונ;ה מקימה T כנס~תר · ומגלד~/ם מתרבה לשא ן;r,.קהל T • T משורר שאכפת לו . איתן קלינסקי: אספן של שלום, ספדי 'עתןר 104 ,2013 ' 77 עמ' את איתן קלינסקי קארתי ופגשתי בארשתה בימי האינתיפאהד הארשונה. שידינו הופעיו לא פעם זה בצד זה עבתןר "חותם" ובכתבי עת אחדים לוא הייתי זקקו לכות m ספח הארשןו ('מהרו ללשןו עברית מובסת' כדי להבחין שמדובר במוהד ומחנך מן הסוג הנדיר שכמעט חלף מן העלום: מהרו לעברית, השלוט שלבןו לרבדיה השונים, ומוהד לתנ"ך האהוב את הספד שהאו מלמה מכיד בו גם את הפקרים הפחתו מוכרים, הפחות נלמדים, ומאיד את דמויותיהם ופסוקיהם באוד אקטאולי צורב, מוסדי, אהוב אדם, בחור נביאי האמת ותו mם . בצד לשיטתו בלשןו ובמקאר אוופיו כמחנך האחה עבבדות חייו לשיחות של ממש, משך את לבי כבד אז כמשדדו וכאדם: משודד אמת, הדגיש לצווי המוסד האנשוי לוסלב החלשים, המחכאים, תותן לכך ביטוי כאוב וקערו לב כאחד שביריו; אודם - אדם לעב מצפןו ומוסד, שאינו מסתפק במחאה ספחתית, א'תן קלינס . קי בהטפה ובהפגנות בכיכחת, אלא יצוא שוב שווב אל השטח (גם לשטחים שהשהייה בהם אספן של שלו ם כחכה בסכנה לש משמ), מ m ה, נאבק, מנסה שלנות, אלוי בכל אזת." באופטימיות מעתדדו • -; . : "." " • • • • : T •: : ;- א.יןה ~ן ס~ה t'1:יlה מהןת "".ךת~ השיר מסתיים שבורות: "א.יזו ~ן ס~ה t'הlכ1 חח . תר ררר יל~?~ א.ש ו~זלות 1 ~נ;רנו aa ת ה~~~ ~נ;רנו aa ת ה;~~~ זקנכ~ךת ~ק~נות את תמות~ותה". האבסדרו שבקיום האנשוי n סד :הפשר T לכאהרו, מעוצם מכ m מעדותוו לש האדם לסופיתוו. תעדות המוות המכביהד הומאתג m המופיעה שביר הארשןו בספר, זשוהר לכל אדונו, אודגים זאת שבירים מתקופות שתות: ו~~~" סזr. רר ~זקס;ץ ו~נ;ר~~ד ~תךו ן~חזrrז~hh :כךכו~:;גי;ם ~ז:זים לג! ~~חנו כמו מטעבות זה;ב לע ארכות עיניהם לש המתים" ,'דדח'( עמ' 14' מיטה T : i1994 מסת-לכ בהם עכשו :• בכתת;י /~כשאב~ :- על כתפי נחותת במשק צפור t' םרי~י" 'ג~ש;עדו;, ' עןנ, sך~ ·· פת'ק אהבך, T עלולם 2o04(; "ך i ~ה ~~~; ש i~~ את העפר שנפה מזמר" ('תלצום', עמ' 90, עשה אל צפוהי 2006(;םיקךךrpז~" הפ 1רס~ם נדרפים '~תולi-י שכתחת גג החשכה אנחנו ממשיכים למות;, · ('ערב עך;, •ע • מ' 1 l68• שבר~ם ומכפלות 2010(, T • . : -: --: T " -: השתאות. ובלי לחששו לרגע מגולדו לש ירמיהו הנביא, שהלשוך לע דברי האמת שאמד לתךו הברו שבחצר המטהר. איתן האו בן גילי. לוא רק שבל כך אני מדגיש ההדזתו עם חב שיריו האישיים, שבהם האו מזכיר "לברוית כסופה מדולבלת", "לבורית שיבתי בבתרר", "שיבתי המהדד", "שיבה זקרה עשבר סעתוריה לש מלחמה", "איך אתה נארה בן 17"; או עם ארעב השורות הנפלאתו: "לכ יום אני אוגר חלומות במקלדת;, מסמן ~לים בנקבי הכבהד, ממנ;ה נמלטו פירחי ~לים נקיות ; ~תן יכלותי שליר שיר נקי". אלב המשודד שכתב שביר 'עם סביתי אביב' - "אני מתבקש להשיל מוות חפק על יצעוי" - אינו נ m ע מהלמשיך לוכנות את עצמו "אספן לבתי נלאה לש לשום", לוהשתתף בהפגנות סעוחת בעלבין, סוסיא, אל עארקיב שואד המקומות שבהם מ;כהר באכזריתו ובאטימות לב המידנה שבה ננדלוו וגלדנו את דברי נביאי האמת לע "הר מגיעי בית בבית". עדו האו כתוב לע "שתי מדינות לשני עמים", לע עמ m ו לש וייכדט אל מלו האבסדרו הקיומי אינה דכאונית. המאבק על קיומה לש משמעות זשרו בכתיבתו באשר אל מלו הסופיתו האו מבקש לעהמיד את האהבה שהויהר, בהן אתמקד עתה. שיריו לש וייכרט ספוגים באהבה - לבת זוגו, לבתו, לחברין;םת, אוהבה ללכ אדם הנשוא, כמהוו, את נטל הסופיות. האהבה מספקת מע a ה, לךו זמני, לאבסודר שבקיום בר החלוף - "~ת:חוה rז~~~ת ~ת ~~תכ מוס;ה ~תוך הלילה הזה שנא לעינו מגבהו ]."[ מה ש~פעצ את הערו לא ישכ;ח מה שנלכד ~~~שןר דק האו ~ל: ;n-ףוגךicא~זr· סב האו ~Q לה ~ תסו/ח ~תךו ד.J;לזiici ה תפילתן ותחינתן לש אמהות שבניהן מוערלי חלום "סיי m אגח" - חלום שנסתיים ב"סיי m איוב". לעו מב עם-הבחיהר ו"אןור ספרים שבחר אתוי עם לכ עהמים;, לוא בחד אתוי מלכ העמים". כצב;ו שחטא גם האו בילחתו בהתנשאות לכפי בני גילו 'העלוים החשדים' שנילצו מן השאוה, אני מהדזה בלכ לבי עם שיח המלטטל 'לזמן', ומצטרף לבקשת הלסיחה המא mm, אול שיריו המקושדים לעלוים מא m ירם הרבה יות;ר כאלכסי ונטשאה, ומ m ים לע היחס הנארו לפליטים שחדוי העוד המגיעים אלינו, ומגשדוים לאצרות מצואם. אוני קארו בהתרגשות וכאב גם את שהירים שהקדיש חקוא לדמויות המקאריות לשא תמיד חשו המדוים לתנ"ך לשנו, אז ומאז, את :ןג;.א~ מיכל איתן קלינסקי האו מש;ודו איש חור, אדם לכבבי. אני ממליץ בלכ לבי "ל . ר~ע בת שאלו, צרפה בת איה, בת שעב אשת דהר אוני מסכים איתר שכהאו ס.ר;ל רiiי א~~ י;~~- צע.וד ת.?.ל?ז~~ א.יד ז;ימוסה" ('שיר לע רגל אחת', . עמ' מקויע את העצרת האומה וילדיה ל"דח מלך ישארל", m שוף את יחסי 84, שעה אל צפויה 2006(. בחלק מן השיירם עמדתו לש המשודד נתורת שמאול שואלו. לובי יצוא גם האו אל אדויה החתי אול פלטי בן ליש. זהיהר ומאופקת, הואו מזכיר לעצמו לוקארויו כי נפלאה ומלאת משמעות כלכ שנא לעינו מגבה" ('בתךו להיהל' עמ' 32, ימים בהלוים 2000(, עודו : שתהיה, כפופה גם האהבה ללכלי הסופיתו: iאנ" נהנ~ן ל . ר~ע :;נוכ~ינו, כמו לע קריאת השירים בקובץ הזה, ובקבציו האחרים, m ותם בפארפחה ,;םח~ ~9 םך מוסס, ם:~יpג ריקות;, ~ק~ות נtיךומרמ]."[ קד ~ח :i ור זללות, על שהורות המוכתור כל כך מספר שידיו הארשןו לש אלתרמן: "ישנם ל~ב~י 1, ~זק~א ?. ר~ע pt' ~ה ר~ t' חז ~ה ו, 1~יג;:~ ה~י~~ ~~זקסה :;ננ;ןללוית ך;~~ משדדוים גלחים ממנו; אך שאירנו שיש לנו משדדו כמהוו" .• עותיהד להשמט" ('צאצא' עמ' 21, מיטה 1994(. ש;ירים שנכתבו ל:;~תר ;וד ניתן הלבחין בהתפתחות מ m קת ביחסו :לאהבה ןד אלמגור תחילה נתפסת זאת כמסתור מפני המותו, אך בהדרגה חח m תעדות הקץ גליון 375-6 10 לתעדות האהוב. מכאן מתפתחת הנהד בממד שמעבד לגוף לוזמן, -· חצ , המעמיק את משמעות האהבה . בתקופת ההיריןו ובסמךו לליהד מתאו m הבת כמי שמסיהד איליה בייביקוב ~ r= את המוות מלע אביה. לחגמה, מתךו לששוה שירים מן הספד מרוסית: לנה בייביקוב ולנה זידל בשנה הארשתה לחיךי )2007(: בצפייה באלוטדסאונד , פעום לבו בקצב לבה: "צהח לחי;ת צהח לחי;ת צהח לחי;ת. ה; שמחה!" חורף באי ('אלוטדסאונד, שיד שבח עמ~ 105<'; ~ח" i ז:רי · א;נ:זן ~ע.יגי . b~ךת 1 1 .?W ר~ע ז:; 9 ב א.ת ~.וי~ ל~י;ת" ('לבתי' עמ' 106(; ט~~" " ף א;נ:ז,ן ח;.ק~~ ~ת קזק.ת ןגו;נ; ]...[דpזל~ א;סן לל.?.ת ~ם ז;ול??די יiזזא ם~נ;:~ ס~פר לpז ~~יו ס~ q ר;~ים לpז מח"ךף ~ג;ר~ים ל~גי iJ פ;ף i)~רוד ר~יכד ~ w ~ד חץ יכ~י 1ם ;ב~ .Pזל י;ם נ; Q ף" <עמ' 111(. וגם בספר הבא י~~ ס~~;כים W.7PiJר t; ~ים ~~פ"ךן חיים עולום :·· ז השיהד, כמו האהבה, מתייצבת לא מלו התמותיות -"t' ל יג;:יקtקכנ ף~~ ע.י~;י / ~סךד". ההיבט הנומינחי בספר מזמז שהאווה יבנו לי . ~ם לי א.ין ~נ;י;ןה ~ל;נד סחח ס~ק~ני לזק. ם;ילpזס ~~דר :;נ~גי לבין הספד שיר עיחם מאת הלל (חד קןר 2012(, השמתדדו ע? m~~ירח ,ךיקtif/ד;,תןWב? "םך~~ (עמ' 21(, הוניסיןו הלסיר את לשאיית המציא m המפריהד יבנה לבז הטעב, הלא, ה'הז', עומד במזכר חייה שוי m ה - "זא נטף לת;כי עסיס; לפשח מלע לשאיית המאיצ m, כי אם מנסה חלי m במגע מאל עמה, תךו השאי חשופת את - שירים רדל )2009(: "יל m י השחרית ~ ילדתי כל הלי!ל יארתי מדללים נערפל •: T -: T • T ••• : ~נ;~ית רךק;ן ~רק,~ת ~ w ד;ת נזפדור;ת נטעם רוסי . --: : עליה מעלים כאש ז :•T ז : ז• ••ז לפני שהקיץ משתלט עלינו הנה עדו ד"ש שידי נפלא לחורף שכמעט לא היה. איליה בייביקוב כותב את המילה "אפוד" ומראה שיש לה הרבה יותר מחמישים גוונים. מיתדי הקלו של הנוף הם צרדוים לרגע הומדודות "בטעם רוסי" בעורות לנצח. אז מה נשאר? אלוי הענפים המתחדדים לציפוןר כדי לצייד את מה שהדמיןו עדו לא העז לחלום . ורני סומק "פתוח - אני עו~ה. פתוח" הדס גלעד: כל אור בעצם, הצואת פדרס 2013,81 עמ' "שכצעהים רכנו אל ;י iזזפכ דיי פחצו במחל; מעלברת ; נמסו ~ל :·~ך · ~יל~י ' ~קד ~~-(עמ' 9-(.וח1זבVז' לאו . נפתח ספהר יוש · דiהג הון מנחי m יסדו אלחד היצידם המזכריים בו - תיארו החהיוו הנומיניחת, תחשות ההתלע m לש התמזג m בטעב או באהבה. היבט הז בכתיבתה לש גדעל בא לדיי יבטיו גם באחד שהיירם היפים בי m ד בספר - 'אחירת להיל m' (עמ' 40< שמופעי גם לע הכירכה האחירות . שיאו לש שהיר האו מצב תעדותי שבו מתךו ידיעת הלשמ m מתאפשר מגע עם חחני m שנית שביכלותה לבאח qt'רית 1 ~ד זק.~אנ:ז לי ,;ל~ג · ('ד~מ_נןר · בקור; = עמ, 139<~·שביר .א n ד בספר הז 'מחשבה לילית' (עמ' 153(, מסתמן תהליך מעניין: בבית הארשןו חתדדו תעדות המוות אל האהבה המגינה הומנחמת, ובבית השני ממהר הכ m ב לסגוד את הפצרה: י~~~" לי~~~ א;נ:ז;ן ו;נחץו ס wq ~ה ,יtלה~ י~~ ח w; ;ב ~מ;תי . מלו ~~נכ:ר סג;~ע;ת ; נלח מחמם אני חט;;א בההדודי איבות ;.; אבל שכאת מתחילה וtzזחל ,;~ש "תJז~~י:צמ ~ל~~ ~9ם;יר~~י~~ ~י i:ר = ~טרת -~ה · :ח~ה ד~;ה אני ממהר הלשתכנע: לא אמות." T -·:·-: • : •• -: • ; בספירם הבאים, כיבטיו הלתפתח m ם ההדדית לש הבת אוביה, הוכ m ו לש האחןור הדדmפנב ממנו, הבת הלוכת ומש mדm מתפקהדי כחיץ יבן האב לבז אחירתו, ומופעיים שיירם המתייחסים לא חייה אשחיר לכתו עללומו. שם משום הדגש בבת ובהמשכי m חייה, אך הבחנתי בהם ברמיזם לממד נוסף שמתפתח : חמה כי קוחא עיסקוו הבר לש יויכטד במ m ו הלבתי נמנע, הובלי א m ו הלת mב m תעדותית, לומגע עם מה שאינו בד-חלףו : "האם תזכרי שהייתי שם, סן;ב ;מ~ אלןם ןיקt~~.קז:ftב;יקtק ~ם י~~~~ ב; '·~:ה~~ ·. יד~ה, "תנ;? ('אשהל' עמ' 114, שבירם ומכפל 2010 m(. יויכטד מלשים עם עוב m מ m ו מוצוא נחמה באהבתו, הי m שחרגה מגבלו m קיומו המוגלב, עותהדי הלמשיך הלותקיים מינתוה ובנפהש לש ולmי. שהיר 'טעב הבדירם, ח"י שתורו' (עמ' 191, בקיתם קדים 2012(, מציג גם האו חגמה נפאלה, אואיב את חלקו שהני במלאוו: "שהאיר, כלכ זק.קן תו'קי, ~תן; לזק.;ן י~~ זק.~~ד ,י~.?י.א דףt~ ~תן; ~בלד~. / דו~י דל קהל לע פני האדמה;, התמסדי עלגנ לכ iזזמחגה.ירiזז!עמהוש ~היו_ ,;תנטוi כמתד ' תלילות יוש_ חפרפתר;, אל ~ת;ה אום ' לרגע תתפני ~ד ס~;ץה בנכד~י ע,יומר מיוו ;~~לד! ~~iס;קtזw ב; ~זב~~ ד~רי W ~סי:נ:וי גו;ף הtזר! א.ל:ר ~t'".יו:נ~~ T · ; - - "יחפה אסור דiזז!ע~לדiזזלה כנהר אכפיל iזזמ;לע T- ז :ז :TT סז~ן ;, ת~~~ס ר~דים ~~ןתר. מ;סם" ('מיטה' עמ' 8, מיטה 1994(. הקשמיידת בת המאה האעבר-שעהר, שתרגמה גדעל באחתוה. או דוגמה מתקופה מא mm יותר -ד~" חיכ;t~.קז ~ת ;ן;~ ~ן ס~ד גם ספהד לש הלל נפתח בחיווית התמזג m- "קרדי iff?, א.רז אני צהח לשג;ר ג m י אצעב;ת אל ה;ףכ לכתב את מה שנד;ף ; ~ת ;ך/~ס ~ ('עשןו יד' עמ' 59, מבט חחר 2002(. ס~!לו לזק. mz סשך;, ~ום ~~ךג ?תן; ~ום" (עמ' 100(. אלום קוחא שהאווה '1מ עה m לע ודmקנ שהתי בr שני הספידם חשופת את מדוכב m שי m ה לש גהעל אות המקומ m שבהם אלום, כמו ביחס לאהבה, גם כאן יויכטד נהזר מאדייאלצזיי m האי מת m בת לא מעבד לנקתדו המאצו השמ m פת שלתי .ודדmשמה גדעל אינה מקבשת ושבירים ברים האו נ m ד ספקן -ל~" ז:ר~ה ~שב ~ךן ~סה ~ ·".ד~ס ~t'חל ". ל; =~ך~כות ' ~מים :ם;~ qt'. ר~ חי~~~ · ·1 .יקt ' היבטיה הנשגבים. חמני תחעש לניסיתה הז מופיעה כבד שבם שבחהד לספר: "לכ אדו עבצם". ויתהרו לש גדעל לע התמסתח מאלה לא;דו 'לתעדות הלל', כךח גם באמבילוונציה קושוי. הברידם ניכירם, ללשמ, שביר 'הולב m' (עמ' 54(, שבו משקיפה גדעל ממםח הקומה לשהשיית לא ה m וב שבו חתה מאשית הצובה לש איקאה "א mm~ חג כחל m לע גבה: 'םל;מ mםיז:r;קקזל ס~ךתה'" . שהיר נפתח שבהדו "שאה יצ;את ל m,;ב החr:ב מתחככת ~rי~ה בד~ן ~~ית ~ ח~ה ~~m ה. י~~~ ~rכה", חושתי כ~ לפני r1T יאדו מדדק אלופן שב, מתחכך במיצא m מבטה לש הדס גדעל אויתר היוויתה, בהמשך שהיר ובספר כלוו. בבית האחןור שביר גלדע אינה קד מתכתבת-מתחככת עבלום - היא מזמינה א m ו לבאו לא תוכה, גם במחיר הפחד אלבד את אחיזתה במופשט: "~תיכו -! י~~ עזיה .~תl]ו".• מאי -יונ י ךי 11, ך;:ז f ןה iךדפי;נ~ ~~יכד ~ם o/ר .ר 1" ('תמיד מלו הים' עמ' 33 בהלוים 2000<;"~~ זקיךם א.ז ~יש ק;אך; חרם םיז:r~ ב~~~ m~זזi" ('עההד בברד שייד i' עמ' 69, פתק אהבה עללום 2004(. כתאצוה מכה חבומה לתלהיך עשבד מלו בתו, מתפתחת אלצ הכ m ב היכלות הלכיל בו זמנית את המתהלכ הונצחי. יעידת המתוו סללות ךדד למגע עם הנצחי, הומגע עם הנצחי לא נדעו שלחרר מתעדות התמ mי m המתמ m אאל הלפך - חמה השעדות mדדmחמ זו את זו. יויכטד מתייחס לתלהיך באופן שייר שביר 'זלבח לש משדדו תל אביבי' (עמ' 16, מיטה 1994( "אלוי קך ":l,ו~ l57ז:זד wכrmז~~~ftד? ~ת ס~~ת סח 1ן;ף, "הל~~ .• 11 להרף ההשתאות הזאת יחזקאל נפשי: העךר הקיים מיילל בחשכה, הוצאת עמדה 2014,98 עמ' 1 שידיו של יחזקאל נפשי עוסקים ביכלותו להבקיע תהדוה מן האמת, שאותה הוא חש בהתעודדות, באוטוסוגסטיה, בהפנמה רטרוספקטיבית, באותנטיות ובחזיון . נהורים מעליו מלאכיות ומלאכים עד כדי טשטשו בין מציאות לדמיון, שוניהם מעודפים מבחינתו. הערך הקיים מיילל בחשכה שירים מ 2001- עד 2013, הוא ספד שידיו השני של נפשי. השירים דובם ככלום פורסמו קודם לכן ועודדו הדים לכאן לוכאן. החוזרת בצורת בינוני פעול: "בישובי", "בלכתי", "בקוארי", "ממקום עומדי" או מילות ההסגר החחדות: "כמדומני", "כמדומה") וגם מנייריזם, המלמד לאו דווקא על טרחנות אלא על תחשות שגב שמאפיינת את כתיבתו, שתפקיהד בשליחות ובחיפשו אחד אלהוים. זו שיהר שמתבוססת בתחשוות חלום, הזיה הויעלם. בתוך ההיעלם הוא מונה גם את אהבותיו, שאף הן ערובה לעדך הקיים. בדמותו של פנחס שדה, אב הטיפוס לאסכלות כתיבתו של נפשי, שידתו מקדשת את הסיגוף כךדד להגשמה, להתמדדוות עם ארנןו, להיזכרות במה שיכלו היה להיות שלו אוינו עדו, מה שנפדר כחלום, שהאו שב לדשו את דדנו בחייו ובהימשכותם. גם האהבה נקשרת במוות. הדנה שירים על חוויות אהבה מוצאם בזיכרןו, החש מתוך ערגה לקשרים שחלדו אך שבים להשאיר את חותמם על תחשוותיו. כדין m שבןו בינו לבין עלומו, כהשראה שהוא שב להתקיים לפי השיר הנושא את הכותרת 'הערך הקיים מיילל 'הכpזחב מעבהר וכווריאציות לפיסות המיעד, לנתחי האוטוביוגרפיה (בעמ' 66(, הערך הקיים הוא כל מה שצריך להיוותר בחיים לומרכיבי האישיות של יוצרם, נפשי מגלם את הוויה דלוודחה ונאחז בהם, בטבע המוליד את ראיית המתבונן. הטבע של חייו במסללו קבעו של התעמתות גלויה עם הקיומיות, יכלו להירשם כמיןו של לחש בדממה ובתנועה המסמלת תךו חיקויה של המציאות המשופעת בסובייקטיביזם. את חיותו הוישדרותו, כוח השפעתו בחיים, זאת לעומת ההתעסקות בעצמי חשובה כדךד ליציאה מתחשות ארנון וכדי להחזיר את התחושה הלא משוגת. מה שמשוג באבחנה עצבונו וחשכתו. המתמדת, תלוי עוומד כהתמדדוות צרופה באי-הואדוות. העךר הקיים הוא גם מונח מן השפה הווירטואלית. בשיר, לא פעם, כשהדובר חוהו את העבד שהוא אינו מצוא לו המצב הקיומי עובד דדך ההקרבה של החיים לעומת המוות. מנ m, נמסרת תשתית העבד בהשלכה, כהזהדות עם המוות. אך המוות אינו העניין המרכזי בשיר הזה (שלא כדדך שירים אי-הואדוות נכרכת שבאלת האמונה הוגולד, חה מעודד דנים בספ;ו שבהם הוא עוסק במוות כהוויה וכמוטיב); גם אמפתיה. אם הוא מעכב, הוא מאחכד כדךד להתבוננות בחיים שהוא מבקש לזהותם כאלהוים. הטבע מאניש את החיים במאורו: הונה שיד שאני אוהב מאוד: "בהרות לבנה נוגות מוארות ברגבי הצומח;, והמאוד עוטה באשרת פניה", וא m ז באחיזה פנימית את האוד המשתקף מבעד לחיזור הבין-מיני, וכל מה שקיים כמניע לאחיזתו: "האורנים ופדי האדמה. הדיח. זג ענבי;ם נצוצים, בהוקים על כלונסאות עץ 1. דמעות הגשם. נהר ירוק." בהתחרשות הקיימת: "האדמה פעומת, האדמה זעוקת,/ קוראת באנקה;, כאן אלהוים." כשיד צריך לשכנע את החיים להישאר בד~קות, בהבעה המנכיחה אלהוים. הכותב א m ז בטבע כדדך לייצוג של עלומו הפנימי, כפי שנמסד ברצף של שיד אחד: "אתה תעבדו את הטבע הווא יהיה לך לבית. לעצי היע;ד תקרא בשם אחים. הנהר הידוק יהיה אחות לך" (עמ' 56(. חיזיןו מוהר לכותב iכ~שמל בטבע הוויה של בית ומשפחה כתחליף. הכתיבה מיוצגת כאלמנט לש קדשוה או התכוונות מלפני אלהוים (בעמ' 5( לוא תמיד יש לצחך אותה. תחשות חטא עלוה מפרנסת הכתיבה לאודך זמן, שתחליפיה נאמדים בתעסוקות ההלומות כדי מחיה (בעמ' 32(. בבקשו לומד את אשד על לבו בצוהר גלויה, כיוון שאינו מאמין שיבינו אותו, הוא מחלץ: "אין לי צוךד עתה בכתיבה" (עמ' 29(, וגם נזהר לדייק לוהתגמש במילים: "ייתכן וכי היה עלי להיות רוכל שבוק" (עמ' 32( או: "שני פרפרים קטנים מתעופפים אל לעומת הקרקע" (עמ' 79(. הכתיבה היא בדךד פ m אית, יומניה, וידוייה ומההררת, כמסכתות הניזונות מהתייח 6 ות ליציהר לוכתיבה בעיקר (מאמרים המובאים בשם כותביהם כפרלווג לשיר או כאזכור אל תוכו; מכתבים שמעונו אליו; כתבי יד וטיוטות משלו שהאו מעיין בהם כדי ללמדו מהם), כך ששיריו הם תחנות במסע האוטוביוגרפי הוחווייתי. הרבה שירים עוסקים בחילדןו: "מהות ענין השיהר העברית", לפי כותרת שידו שבו הוא כותב: "העביד הוא ~~: ~ת :ס~;הך T :ש T ל~תב ~ז זr?f ןת" (בעמ' 78(, הוא שאוב את • השראת הכתיבה לשו מעדנה המונומנטלי ומפיגודות יצירתיות וקלווסאליות שאכלסו את חוויותיו. את זיקתו האמצעית לאשויות המאכלסות את שידיו האו אינו זקוק לאששו, אלא די לו בכך שהאו חש לקרבן אליו. גם פומפחיות יש בשפה הארכאית שבה משתמש נפשי (לדוגמה, הבחירה גלירך 375-6 "כשבזוי כתחנת האוטובוס הסמוכה למבשרת; ;שני פרפרים ק~~ים · ע~~ i ~~ים ~ל ~~ד ' ת ס iP ך~ע 1.·.- ר~רים ,םי~~ק- ~· זוינוק~ים, מלאי י "פי 1. הם משתדגים אלו כאלו, נמזגים כבמעשה אהבה ממש i. אני = צרפה נהם ..כמשתהה 11. אולי אלו הם ·' מלאכים= ה 'פ-=םיפiלח- ה ~כשר, כ 1- י שאבחי /!im ל~ על אדמת- המדרןו .. הזו~ ' אדמת דזטשדים · על rז~~ה סזו;;::זלכו ~דד ~ל~ים-~~י-קךם. ~7- ;ם ~ך?נות //!ן~./םך-~ ~ryזם · ~ף סיו .םי~~נ~ אליי ~נ~~ים זקא" 1.ד ~סם :ש ם~~ ח~~~ ז.ףינו עiךנ עדו, :;כי ~ת קודוז.ו~הם, ף~~ rזך~ן/. ז:ר~~י ריה~סה ~iZ,ה;~ דוקרי. לiכ~ ס~ד -ן עכנוד!/ לא. האחרןו (אם ינדiכז אינו מטעני),/ למעשה היה אחד ממלכיה סקדו~ים לo/.Tד~~ iם 1. ם~נד מ~י-קךם." -.· ~מות: ~מות . ;:זהך 1 דים T:ם~.מ~~~?? תiכש ע. .רב. 11 ~ר רנונו w ל עלום, שני הפרפרים עכשו. שני הפרפרים 6?ד~יtכ.i ךק חם הכנiכ ד~~נ:יי לו~~ת 'ry סלל~ןק חם /ד./~~~ ' -ע~ר~ 'i.r~."ה ד?י אוגכה ~הודה." ~~י~גכה לי." " (בעמ' 79( איזה תעתעוים עובד הכותב דדך השפה: עם מלאכים הזדהותו בהעבהר של מלכים, אלים בדמות אדם. בין אלה שאת שמם האו מזהה ביד מכוונת ובין אלה ששמם אינו נדוע מפני הזיכרןו, שאלוי מטעה אותו להניחו בהעדת שלויים כתנאי בטל. דווקא הספקנות מיטיבה עם תיאור המצב, עם המניע של כל השיר הזה, הטמון בשתי השורות המסיימות. כמו כל המוטיבים התחברו להרף ההשתאות הזאת, לועומת החלל - שני הפרפרים מבקשים להחיות רגע בתךו האובןד המפויס. האהובה אינה מסומנת בשם, אלוי היא בחלל הרומנטי, בחלל ההוויה הטעבית, שבה שני הפרפרים הם יצורים חיים, אך בה בעת מדומים כבמעשה אהבה ממש לדימוי הסגור. אף הפרפרים מאונשים - "קטנים, תינוקיים, מלאי יופי" - הן כיצורים חיים הון בדימוי. שתי השורות האחרונות משאירות את הכותב בתחום המוטיבי המוכר, לוא מסמנות התנגדות מן התלם, אך השיר כלוו, בדינמיקה המתעתעת שבו, מעיד על הרטט שעובדת השיהר של נפשי חאת ערובה דואית לאתגרים שהיא עתיהד עדו לעבו:ר • שמעןר שלרש 1 נועם ןויסמ מלכה נתנזון תשתיקו ~ת ת;מ~~ ךלרךזן w ה;כ~ז;ו לי, ~,א~ ה;~אהי ןז;וrנ;ן נ;ך ק:ןנרם ~q;ר~ w ל י;:;כים סאוקר~י~י ר wםיו:זtז:p ח;צ:ים 7םvזיך;ה ל:ןנ~י ~זpי, ~זpי, מה הזבד הבזה אשר לי ? תקווה אחרונה ~ם ~ז;ו ת~ג~~ 7רiז~נ;ז ע;לם מ~ו:זין א,~ל t\ דע ף~-ל~ ש;~ך Q ף ןזר~קt ~י ~~א,רה ~זן סךכ .ל.ת 7 ס:ןנו:זין ~ין ק;ל ה~ךL~ס רו:זקוי; סריק ז; מז:זט w ל t\ מוד wfז:זת w ל ע;לם ~טום = :;ג~די ס~ל.זז w ~זווזן t\ י~ם ע;ד q רשים 0 "." -: "." T T - א,~ל f שום מו~ן ~ח.ד ל . א ה~ס~~ םואtז הם ק~כת ס~~ף w ל ~דיי ס~רשים * ולזפה וrא מספרת לי את כל זה אזפא ? ."" ~qר;~ה 7 א;ת ז;נן סע;לם סא,ז;נז:וי הקנה ~סדר הקפיטליסטים או דת החיוורון f טוךי א; q ך.י ס\קררה ירtז;שר סשורה t\ ין שירה Wסקז:וי ררו:זרר 9~~iJ 9 ~י ~סוקים הם :םירtז;ל ~שורי ~י-ז:ז~ים ו:ןנ~~ף םך;~ז;;י ~גי ~רי f ע;ךק,י םס~~~ א; סידירקt ~ךל ~ה ז;נ :p ~ר ~ל סךם מחר חרזוr 0 0 : זז -::-:•:•.""T י T מגיח אל המציאות נחסר מי שכל ח!(יר -·-:·-:·::·:·. :· ז- f,י~ f ~י ח;ז;וף ~ת ס~ 9 סי :p;כי w ל.ב ל~זן ~לוי ~ז:וי ~ר~ד iJ ז:ז~ים, t\ ש מה ט;ב: סז;ניי י~~~ ע;ד ז;נ 9 ת;רין, f~ייי w ל סז:ז~ט 7? ת.ל~~ :;גי המנצחים נ;תבים את ההיסט;ריה והמפסידים שירה * * T -:-:•:•:•-•: :ז :--:••• ~זן סשירה ~ת ס~היד נ;סדת, ה~יג;:~ חיא fזrרי~ ~ת סרס ~ פרג; נדד להרים למצ . א שלרה 7 דוהי ::· ז- :· ד· ·: ז:- יוrררצ נצך;ך ~סה א~~ 7 ת;זן ~~97? : • • : -T ~ל ~~גי י~הי~ה רסיו ~r;ו9 ךלךי 9 סךרוךים W לי ר והבית נמלא צור א,~ז;ן נז;ר~סי 9 ו~ש;סיסם ר~ 7 דיסם W סקז:וי יג;:~ג;: 17 T : • • --: ש ~· א,~ל ~ש ס~ז;כת ח :p מ; א,~דז;ני, ז;ו;כלת שוק ס~שי :;ג~:;גילי רו:זררי ל Q ~ק :;ג~ליז;ה דמ~~ת w ל ~ם םי~;שtזfלי Q ירה וספחת נשתה את ו.אשי • •: T : • ---: והשמש ל . אנא T :• :• -: ך~ב;צכיר ך~~ f קורי o/ הי כ~ךב ~ך;ן רגם ~די ~א 7ח 9 גכ:דר רסךיהי א~~ ת?\~;ל ~היק;ת ל~ד 7 ס~ק,ד רל;ךי;ת ה;ן ג;: 7 ז:וי ~נ;שי נ~ליל :P ~י ע~?\ ~ך ל~ט;ת ר~לת סךסב ר iJף~~ :pדי 7 םחג:יק:ד * Q ~ז:זת :pפ;ך f אן ~ל · לי לךא;ת ~י ה;ך:;כים הם ~רי~ה ~צ WiJ ~ח ~רמת סח;ל w לנו ~ין ~י~י 9 w ח~~ז;זס, ,א~~ fהרtזז:ו תא~~.?? fג 9f f לי שירה ו:ןנלי ,ם~ fלי Q ירה ו:ןנלי ,ם~ f לי ת~~ מוןי~ה הצמיחה םיחופוr • -T • : • ~זן סררו ז;נן iJ ~ז:זד לז;זי;ת f ~זקת, ל;ךי;ת f גי ם~ך סא.ר~ה הכחקtסw לה ,א~~ל . א 970 T את לענת פחדי ל.א :·-:---ז י~~ ,יג;: ~,א~לי נצלם א;ך נכלם, ל . איפה רדנה, ל . איפה וב;עטת :• ז ז:• TT ז-: TT:•:• געי נשפתי -T : • • : זיק ס w ז:זר f ת.ם ליל מ 9 ה יקר~ה 7?~t\ זן תס~·בtז ~ה iJ ~ז:זד לז;זי;ת f ~זקת, ת;יךiל ,ן;ז~ ל;ךי;ת ~ז;ר ~ך~ה ראולי T -: 13 מאי-יונ י אסתי אדיבי שושן (מפלצת בלעה אותנו בחיוך מוזר), סליחה יובל פז: תן למפלצות בשקט, הוצאת אבן חושן 2014,114 עמ' ספד השירים הארשןו לש יובל פז תן למפלצות בשקט עומד בסימן כפל הפנים המתממש כבד בכותרתו: מצד אחד 'מפלצות' הקיימות בכל תחומי החיים, ומצד שני, ההכ m להסות את נוכח m ן המאיימת לואפשר חיים 'בשקט'. אלא שגם 'שקט' זה האו כפלו פנים: מצד אחד האו משאלת לב לחיים רגעוים כפי שהם מתממשים, למשל, בבית האמצעי לש השיר 'ים' (עמ' 59 וגם בכדינה האחורית של הספד): "לשמעו שו;ב את הגלים מתופפי;ם לע סי m פגישתנו הארשונה". מצד שני, 'שקט' זה האו חדגוני, מעשמם ומצמית כפי שהאו ניכר שביר הפ m ח את הספד: קרחת חיים: "ליהד דגי/ו אמא אובא דגי/ו ילחח דגי/ו פחד דגי/ו בית ספד דגי/ו ]."[ מוות דגי/ו חיים מעניינים כמו קופס;ה לש מלפפונים חמצוים" (עמ' 10(. דנים משידי הספד מתכתבים כמחוהו עם יצורים שהשפיעו על עלומו התרבותי לש הכותב: כותרת הספד 'תן למפלצות בשקט' מתכתבת עם שיהד לש יונה דלוך 'תן למילים': "תן להם היה חופש;י אלו תיכנסנה בך תבאנה פנימ;ה עשוי ודmצ על צרחת; יחלולו בך אותה חווי;ה תן למילים לעשות בך" (דלוך 1992' עמ' 171(; אוכן כותב הספד נענה, עבל כחרוו, לוטובתו, להנחיה הארס-פאוטית ונותן לשירים 'עלשות בו', שלח m בלטלטה מכלבי השגהר, הצייתנות הונימוס האופייניים לו, אלולצו לכתוב את שידיו. פעלות הכתיבה מאפש m לו להשמיע עללום את 'מפלצות' חייו, ובה-בעת לאוןררו, בינו לבינו. הכ m ההיענות לתביעה הנחצרת: "תן למילים לעשות בך" ניכר, למלש, שביר זה שמכסה ומ m יק יותר מאשד מגלה, תךו שהאו ממחיש את פאוטיקה כפל הפנים האופיינית לפז. הפנים הגלויות-סמויות לש השיר נינחת בכות m ו שמצד אחד מצביעה כמחיק על הדנה ומצד שני מעלימה את תוכנו. ההיבט המחדוק לש החיים, "המפלצת", ניכר במה שמסרב הליאמד בגלוי, ת m ק לסוגריים המסתירים וכלואים א m ו מתחת לפני השטח. כה מתאר האמור בסוגריים את עצומת הפגיעה של "זה" בחבר: "(זה מתנגש בך כמו אסטראויד בכחד האץר.")" (עמ' 34(; במהלך השיר מתאורת תחשות הכאוס המעברלת את מישורי חייו של החבר: "(."הזמן נסוג בזחיהל לאחו;ד הרדכים דהוות שבמ;ש ]."[ את;ה הפךו - רגליים שבמים, ארש באדמ;ה מקריב את החברים הכי טובי;ם על מזבח הבשוה לשך ...(" ;)םש( הבלתי נאמד נרמז ךדד המטונימיה: "(בית חלוים אחד גלח)" שהחבר נאלץ לשהות בר: "(להךו שוו;ב חמישים אלף קילומטרים)". ניסירנ m ההגתוננות הכלשוים לש החבר כנגד ה"זה" מחדוקים גם הם לסוגריים: "(מנסה לסגוד את הלדת לויש;ןו אבל זה חחק נלע ומתפץר פנימ;ה חרסם את פתח הנשימה"). המילה המסיימת את השיר היא טביעה קלשוה לש מה שנותר בפני השטח לאחד שהחבר חזר חדוק את מפלצות חייו אל הסוגריים עבדור מתנלצ לפני קואריו לע עצם גילר~ן וביטר~ן: "סליחה". המחזרו 'שירים לילהד עצובה' מההדד את שיח לש חני סומק '4 עצרת לילהד חק m'. נותחת השירים דרמות לכאוהד אך שת m בתכלית. שבתיהן האב פתה לנמענת 'ילהד', מתאר את מצבה ומקדיש לה את דבריו. הילהד שבירו לש סומק מממשת ומפגינה לעלום את גופה ויכלוותיה המהריבות בהיותה "ילהד חק m". בניגדו מ m לט, הילהד שבירו לש פז כנריה ומוטלת במיטת חלויה הויא "ילדה עצובה". החבר של סומק מעניק לבתו הפלעות בעלום "עצרת", אוילו בשירו של פז מעניק הדובר לבת "שירים". שבני השירים ישנה התייחסות מבנית למספר ארעב: בשירו לש סומק, בהתאם לכותרתו, מפנה האב "4 עצרת" המנוסחות כפניות בגרף שני נוכחת, בלשןו ציווי לילהד: "קרדי כאילו אף אחד ל;א מסתכל עלי;,ך היי פיקסו ]."[/ תני למכחלו ]...[ חכרי ]."[" (סומק, שם). אוילו המחזרו 'שירים לילהד עצובה' מרוכב מארעבה שירים שהמש m ף להם האו בפנייה ישיהר לש האב לבתר, תךו תיארו מצבה כפלו הפנים. כך בשיר הארשןו ניכר המתח שבין שכיבתה המובסת במיטתה, המועצמת מכ m הדימוי היומיומי המכה בקואר עבצומה, לבין פוטנציאל ההבארה הוהתחשדות הניבט מעיניה: "את שרכבת במיט;ה מכרצות כמר לכב רדוס;. מתךו נקיקי עיניי;ך ניבט העלום החשד לשך" (עמ' 67(; נקתדו דמיןו נוספת בין שני השירים מתממשת שבני הטורים המסיימים, ובהם, ךדד תמרנה מטפורית, מובעת נכונותו המ m לטת לש האב לעשרת לכ שביכלותו ומעבד לכך למען לשרם בתו. שני האבות דוכנים לקרקעית חייה לש בתם, כדי לחזק את בסיס חייה, לואפשר את המארתה לעתיד טוב. פעלותם היא גברית-גופנית נחצרת. כך טורים משיח לש סומק מעמידים מוטו לשירו של פז: "חכרי שמרגע לי m ך אני עוק;ד מצרפות בעוחת מתחת לכפ m דגלייך" (סומק, 2005, עמ' 10(; וכך גם שביח לש פז: "כמו צלוןל המתקן את מ m ס הספינ;ה אני מנסה להפעיל מחשד את מנעו חייך" .)םש( שיד נוסף הפתח לבת ומתייחס לכפל-הפנים לש מצבה האו 'הגיטהר האחמה', המופיע מיד לאחד 'שירים ליהדל עצובה', רכרת m ר מטרנימית לפוטנציאל האמנותי הלבתי ממומש האצור בבת: "עכשיו הגיטהר האחמה של;ך ערמ m זקופה ליד המיט;ה כמר שטור תנעוה" <עמ' 68(; מצבה הבלתי הלום לש "הגיטהר האחמה", שבמקום להיות מונחת, במאתן, בחיקה לש המגננת, מאונשת לעמיהד קזופה ומחמה ל"שוטד תנעוה" משקף את מצבה לש הבת. השיר נפתח בניגדו בין העבד להוהו: "שכהיית קטנ;ה במקום ללכת לרופא טיילנו לע שפת הי;ם ובמקרם אנטיביוטיקה אלכנו ערגי m שותינו שרקו חם" ;)םש( חיבוק הבת את אביה "באגחפים קפצוים" משקף אף האו, בכאב דב, את כפל-הפנים לש מצבה. השיר העוקב, 'ספינת שדדוים', משתמש במטפהרו המופיעה בכותרתו כדי לתאר את נפשה הכאוטית לש הבת הנמענת. הדוברים שביה אלוי ההורים, מבקשים להשקיט את סע m הנפש: "בליהל עצורים;. זורקים שרת למים,; אוספים חופן לש אהבה מן המעמקי;ם ומפזרים באררי 1.ר 1 אהבה. אלוי היא תשקי;ט את גאות העצצעוים המתי;ם לע גחתיי;ך אונחנו נאדה איך חור טובה הופכת פתאום את ספינת השדדוים של נפשך" (עמ' 69(; שיד זה, שבו פונה אב מאדוג לבתו, בתאח באהבה רבה ךרדו מטפוהר מדויקת ומאיימת את נפשה הסעו m, מההדד את פנייתו היעחה לש אב אחד: "שמרי נפשך העייפה, שמדי נפש!.'ן ]...[ אמיר מעח את מעוף וערד ד;ב כמר ציפרו בחדד בחפשה שאנב?" (אלתדמן, 1965(; תל אביב משמשת כמ m ב העידתי שבר מתנהלים חיי החבר הן בילחתר הון בבגחתר. ה'ירקןר', 'יההדו המכבי', 'בלרמפילד', 'גליהד מרנטנה' ר'מרכד הארטיק על החרף' משמשים כייצוגים מטתימיים לעיר. יחסר האהוב לש החבר לעיר הלו m ר מתאור שביר 'העיר מתמתחת' המתכתב עם שיח של וילזטיד 'מזג אוויר' (שם, 1984, עמ' 97(; שורב, טור שהיר "תל אביב כאשה שהטילהו בבגדיה לאמבט" (שם) מופיע כמוטו לשיח לש פז . שבני השירים משמשת תל אביב כנמענת שהיר הויא בה בעת עיר אושה. גרפה של עיר-אשה זאת האו מ m ב ציברוי שבר מתהלכים תשוביה. כך שביח לש וילזטיד: "בריונים שעו לה את זה, הויא משרטטת; עשכיו תחפה ב m רברת מייחלת לחסד" ;)םש( ושביח לש פז: "מייללים לך משופלי 14 גליון 375-6 מבט [."]/מהלכים בך ערבים ]".[ נשפכים על מרדכות לבך" (עמ' 36(; שבני השירים מצהירים הדוברים לע אהבתם לעיר-אשה בעלוה, חחפה ומשומשת. כך וילזטיר: "מזג האוויר האהוב עלי עבלו;ם ]."[ לש תל אביב בליל חוףר;. ]."[ עשו נא חסד עם העיר הזאת, אמרו מילה חמה אליה" ;)םש( ופז: "תל אביב אהובת;י ]."/[ זקרי את המסכה;, בשבילי החיךו של;ך האו היפה ביותר בעלום" .)םש( נשוא ייחדוי לפז, נשוא שכמעט אינו מופיע שביהר העברית, הוא המחרב הכיתתי חינוכי, שבו נתונים תלמיד ומוהר, הווהר מבוגר המתבונן במחרב צביקה שטרנפלד - הפינה הצרפתית ז'ק פרוור הילדים האהובים 1 ז:-- שעףנים על דלתות הלילה =---• : הלמיהד לש ילדו; שבירים שונים, בלששוה מתךו ארבעה שערי הספר, שיש לבר m מהן. מחזור השירים 'חינךו אפור' שבער השלישי מתאר משמש החבר, לחליפין, בכל אחד מהתפקידים. כתלמיד צעיר האו חש סךלדים סאו;:ז:;נים ~ג;וג~קים ~~~יכה בלתי נארה לעיני סוכניו, מצב שביטויו הפאוטי הוא בהעלמת ה'אני', ךעו:;נךי הא"כח סחולפים מצ:פיעים עליהם אכל הילדים האוה~~ם -:..:-. ". בוויתור על קלוו המדבר תוך המרתו ב'הוא'. כה בשיר 'מחר אלוי' בעשר • :-T • T _t -:r -: הארשןו: "אף אחד לא ארה אותו;. בהפסקה הדביקו לו מסטיק לשיע;ר ל"א ~זt~~ים ~ם ן~~? ~יש הובשוה יהדר ~תו במרדגות; שכיצא להתלטף בגרדות החצר" (עמ' 13(; ךכק ~לם המילים שיש ללמדו לקאור אותן נתפסות בעיני הילד כ'מפלצות המילים' שרועד כבלילה -,. : --. ·~. את הדיאלקטיקה רבת הפנים שבהוויה הבית- t? !;כרית. כך דמות המנהל: "עומד עשבר בחיוך מזדק;ר מבךר לשלום את הילדים;. ; אחר כך במשרד שמוט על שלוחנ;ן בדוק אופציות לפרישה מוקדמת" (עמ' 86(. השיר היפה 'המהרו' משקף את יחסו לש פז למקצעוו כמוהר לספחת בכיתות תיכןו, ךרד מטפו m רב החובל: "משיט ספינת ילדי;ם משגיח שעדתם לא תשקע 1. אחרי המבחן קופץ למים; לחפש ניצלוים" ;)םש( בלשןו שרמית וקצהר, ללא כל הסבר ונימוק, מתאר פז, ךרד יעדי הנסיעות, את השקפת מעורר את זעמם של עוברי הא i ח ·-T •• :. •/ T -:-:• •• ' : ~ת ז~~ם ~ת ; :ז:פףז W לסם ~ת ~חו~ם ךק~ 1$ סם סךלדים סאו;:ז:;נים ל"א ~זt~~יםםVז ד~~ן ~יש סם iJ רסק זג v. ~ר ללךלה זcוכ~ ןג;:ז!זום תףריז:iנ.ב~ סמסנורת של אהבתם הראשונה. •,-:.::'""'-::•:•:•-:-זז די • T העלום הפלויטית המוכתבת למורי בית הספר ותלמידיו: "לנסעו לפלוין - כ;ן לנסעו לבילעין - לא" (עמ' 88(. ישוהר, הגינות אוחריות כלפי האחר הן תכונות ערך מרמיות המתממשות בנשואי השירים ובפאוטיקה לש פז, הון נינחת היטב שבירים שבהם הדובר האו אב או מוהר המנסה להעניק ערכים אלו לילדיו ולתלמידיו. כך שביר 'משאלה אחת', כאשר פונה הבן המאושר לאביו: "תארה אבא תפסתי דג", משאלת לבו האחת של הדובר, האב המוטדר (לאחר שהדג ה m זר למים במצוותו) היא: "שישחה עדו קצת; וייתן לילד של;י לחיות" (שם, 66(; כך גם שביר 'פיגעו', בעדו המוהר מתמהמה בתשובה לתלמידיו על מחשבותיו בעקבות 'פיגעו', ובכיתה "מתחילתו עצקות שוצריך להרוג" (עמ' 101(, החבר-מוהר מתבונן בתלמידיו באהבה, בהבנה ובאחריתו: "אני חשוב שהתלמידים של;י כמו אבן, סכין, בקבוק תבעהר, קליע, פג;ז לא יעדוים מה הם חשובים על הפיג;עו/ אחר כך הם חחרים בטעביות; אל ההיסטוריה לש השכח;ה אול המתמטיקה לש הה mק;ה ; אול חקלאות פשטו;ה לש טפטפות ד;ם להשקיית השנאה" ;)םש( קריאה חח m של השיר מבהיהר את הזיקה בין ה'פיגעו' הלאומני שמחץו לחרד הכיתה, לבין ה'פיגעו' התעדותי שבתוכו. ה'פיגעו' העיקרי המתאור בשיר האו במה שלא נלמד לוא נידןו במחרב הבית ספרי, ומשום כך נות m ההוויה הישארלית מדממת ומייצרת שנאה. האחריות כלפי האחר ניכרת גם בהתבוננות באנשי השלויים במחרב העירוני, בשירים 'איש חרוב', 'קבצן' ו'על המרדכה' . הישוהר הפאוטית ניכ m ~דיוק ובשפה הדיבורית-נזירית שבה ב m ר פז לתאר את מפלצות חייו, תךו שהוא מקפיד בתוקף להימנע מיפייפות הלשןו ומהגבהתה, גם כאשר האו משתמש בדימויים או במטפורות. חלק ניכר מהשירים בנוי על עיקרןו ה"שיר המתהפך", כך יצור השיר קטלוג לש מארות, הנובעים בךרד ההיגיןו זה מזה, כשטור השיר האחןור יוצר היפךו בלתי צפוי ומאלץ את הקואר לקראו שוב את השיר לוגבש הבנה מורכבת יות:ר כך למשל שביר 'סקירת מערכות', הפותח את העשר הרביעי, נשמע קלוו של חפא, המפרט בפני זוג הורים את חלקי גופו ז'ק פרוור ).Prevert עם מצוקים (צדיקי הדור) וכל אחד רצה לשמור אותו אצלו. לבסוף גברו אראלים על מצוקים ונטלו את נשמתו. באופן סימבלוי אפשר לומר כי בספרה של גרוסמן נלחמים "כשפים" ו"רפאים" על גולר "העיר". איני יעדו מי גובר, אבל תקוותי היא כי יהיו אלה הכשפים. הזמנים הללו אמנם ערים לאהבה, אבל היא זו 26 תרופה לוא חיתה תשובה. מלבד המלאך האדום המצפה למותך". גם כאן שמחוללת את הקסם של השיהר שול החיים, ואין לוותר עליה. האהבה - בין אב לבתו לוהפך - מחוללת את השיר: "המחברת נותרה גליוך 375-6 • ראובן פורת לרה 1 ~ךק.ה לי יpן~קז יו:rיךק ?ח ' * * * ןש מאי, ך~ז נ;לךז:רי. ~ן הךקז~-ש?:?ךr א; ~ן o/ל ' W ים חיתה עלה ז-וות f לי f iJW ריק;ת 7PiJק:זימ;ת ~ ?:?ךזךם נקt' כך f רצ;ן w לרו;זנ; חצ;וקכז?ז:וי רירי. f~7? ~ע iJץ:~ ס~ידו ~ל W נוש ~?זקהו. !ה ן~~ מוךר "."T T: T f ב'א ס~ת ךל ' א ?:?ס~רrכiJ קר~ה זק~ק · ר. נשפחסכת הנ(לדות אבל הגחז-וי מבגר. T '•• : • : -•• T :-: --"."."" : •: :• : t(יו:rיר קורים ~W.7? ~ע w:Pיו:rי:ס ~ריר _ למרז:רי לינ;ק לעוף לצוד :p ךי ?חכל.ד. רציתי לזנ רללרת ~ת o/ ~ר .יקלךr ' T 0 0 0 : ר את חושננ(ות הרגע -."" T 0 T "." זקנ; זכר~ה i] ~י~ית ?:?iiJ קיק ר r~רסה . ' א ~כ'?ז:וי ?iJ :ןגו:זין fי?:?י~ ~:ןג~ן ו:ןגק.זקך iJ ךמן -כrp ר ~ד;ל;ת לר~ת ?חצ;וכ W ם ~ן tf~iJ מ;ת מ o/ לים י~~~?:ז .רח~?:?ו :pם:~~ לקt ן;א;ת נאויר החם. --• :-T .יו:rארקל ת;נ~;נן;צpןiJ אבל אז נבר ידעז-וי את שנ(דעו חב.ל. -: T "." "." 0 : -T T : T T -: אמא אומדת א~~ א;ק.ךת ספדו של דאונן פודת בים הזה א r לי סכר דואה אוד בימי ם אלה בהצואת ספדי 'עתרן 77' ~סה ~ד זקל ,~סךת :p ,א;ק.ךת f~י , ~סה .~סךת זיוה גל סכין בקצה המים זד אצלי בבית בועה בחדד האמבטיה w ~י tזו:ז9 ח ~~ידו ~ל ~כק iJ ז;ןנו~ה ואני ישנה: T • • : • -: סר.אש w לי מ~יט f ר ד~~~ ם:pןל i]ת~~;פ ~א;ך 7?ר~~ ~ת iJ ~~ךת ך;נז;ןה ב;ןד ;נל i] !ז';גי iJ ןה ח~קtpןג; םיו:rור!;ז~ ~סה נ;סן לי רגע ל~ש · ם. נ;זקק.ת ~ת i] נוז ~~יג:ם 7? מל.את ךא;סי א,דיר. :p זק.הוא ~רוך א~~~ זק.ל םי~~~ע; 7 ה ת;גךךpןג;i] ~ד ~ל יר~קtiJ ~ף ~ב;:ו w יקת א,כ??ה 7חיק 9 לע כrיt;פ רלת;ת ה~י~קtמיו:r;א שוב, ר;ז!~~ :p מ; ק~ל.י ~י i] ~;גע ~ל קצ;ת ~~ f ע;סי א,~י מ 9 ~י~ה ?iJ :ןגו:זין ~~iJ ךפ;ף, :p ~ןכ~ה. w ים :;נ~קי W ת ס~י??ה ח;ל.ף iiJ ר םירךךr~f ~:ןגךזקת WiJ.ם:~ כאלו היה זה מנהג 0 0 T: "." T T : שכשגרה לסכל • •-: T : • : :• לבן ~ל ז:וקש ' ךת ך iJ ~פ;ר;ת 7? ~~לים ~ל iJ קיר iJ ל~ד יר:rירכז ~ת ~זכרי לראש;~ה. ספהד של זיהו גל בשיפולי בהלה עומד לאדות אוד בהצואת ספדי 'עתןר 77 ' רשום גו;כי iJןpצ;ןנ;~~' הרובר~ךr ~ל i] פ;ף .ר~~ס מאי - י וני 27 יוון אביטוב ם ,"םיו'חiח על ףהמד .9 . tב1 המאדוגות של כותבי הסיפורים הקצרים . הם ארו במתן הפרס הכהר בכך שהז'אנר הקצר טרם נכחד. האם הזכייה הזאת מסמנת שינוי? האם יש עדיין תקוהו לסיפור הקצ;ר או שהאו יישאר לנצח ז'אנר ני m כפי שמנסים לצייר אותו בהצראות הספרים בארץ? במאמר שהתפרסם בעיתןו 'מעריב' בחשדו יוני אשתקד, טענה כרמית ספיר-וייץ שהסיפרו הקצר כבר עושה את למעשה הקאמבק הארשוני שלו בחזהר אל המדפים בישארל. בשנת 2013, פרוסמו לפי ספיר-וייץ, חמישים שוניים קובצי סיפורים קצרים מתוך שבע מאות בסך הכל שראו אור בישארל, הדיינו כשבעה אחח מתוך הכותרים (נתןר זה עללו להטעות כי מרבית הכותרים ארו אור בהרצאות קטנות). אבל התשובה לשאלה האם המדובר בקאמבק אמיתי או קר בשיפור עמדות מעזרי, תלויה בעצם בהוצאות הספרים בישארל ובמדיניות שלהן, שהפכה במשך תקופה ארוכה את קובצי הסיפורים הקצרים לבנים חורגים על המדף - גישה המתעלמת למעשה מתפקידם החשוב בדברי ימי הספחת בישארל ובעלום כלוו . * עם כל הכבדו לכך שהרומן האו כיום ללא עוררין המוביל בהצראות הספרים ובתצוגות של חנויות הספרים, הסיפור הקצר נחשב ללא ספק כאביה מלויהד לש הנובלה ובעל זכות הבכוהר בוויכוח על נזיד העשדים. כל ש m ר ספרות ממעצר ידוע, שסרגת הסיפור הקצר וסוגת השיר הן למעשה עריסת הספחת, היציחת שמהן מתחיל הכל, הן בספרות העברית הון בספרות העולמית. אמנות הסיפור הקצר מתחילה עדר בעלום העתיק, בארץ ישראל, מצרים, יוןו, רומא, ארצות ערב הומזחר הרחוק. את סרגת הסיפור הקצר והשיר אפשר למצוא בכתבים עתיקים כמו ספר התנ",ך ומאוחר יותר גם ב"סיפורי אלף לילה לוילה" שנאספו בתחילה במאה השמינית הותשיעית ו"סיפורי דקאמרןר" של בוקאצ'יו מהמאה הארבע- עשהר, שנחשב בעיני חלק ממומחי הספרות כאבי הסיפור הקצר . הסיפור הקצר התפתח במי m ד במאה התשע-עשהר, עם מעשיות האחים גרים ובמי m ד עם סופרים כמו אנטןר צ'כוב, ניקלואי גוגלו, גי הר מופסאן, ארגו אלן פר ובהמשך גם בתפר שבין המאה התעש-עשהר למאה העשרים ביצירותיו של או הנוי . צ'כוב שכלל את הסיפור הקצר למדרגת אמנות, עיצב כמדומה את פרומט הסיפור הקצר המורדני, ומצדיק את קביעתה לש הסופרת הומסאית הישארלית שלומית הארבן, שכתבה פעם : "הסיפור הקצר האו אלוי הצרהד המקצעוית ביותר של כתיבה כאמנות, מפני שהכי קשה לרמות בר" וסיימה את שרימתה בציטוט אמיהר של רבי מנחם מנלד מקוצק: "כל ימי צריתי לכתוב ספר בן עמוד אחד בלבד". אילו האו כתב ספר כזה בימינו, מן הסתם היה נ m ה על ידי הצראות הספרים ואף בלי שיטחרו לשל m לו מכתב m ייה מנומס . א.מ . פורסט;ר הסופר הומסאי האנגלי, קבע שכל יצירה שאינה עוברת את גבלו 50 אלף המילה היא בחזקת סיפור, אלום בימינו יציהר כזו תוגדר למעשה כנובלה. סיפור קצר נחשב כיום לטקסט הכלול בין כמה מאות מילים (סיפור קצרצר) לכמה אלפי מילים, לוכל היותר שבעת אלפים עד עשרת אלפים מילה. סיפור קצר נבלד למעשה מהנובלה או מהרומן זכייתה של אליס מוגרו הקדנית, שמוגדרת כאמנית הסיפור הקצ;ר בפרס נולב לספרות )2013( החזירה כמדומה קצת אביחור את הבצע ללחיים המודאגות של כובתי הסיפורים הקצרים. הם ארו במתן הפרס הכרה בכך שהז'אנר הקצר טרם נכח:ד האם הזכייה הזאת מסמנת שינוי? האם יש עדיין תקווה לסיפור הקצ;ר או שהוא יישאר לנצח ז'אנר נידח כפי שמנסים צלייר אותו בהוצאות הספרים באץר? אמן הסיפור הקצה החמן של מאיה עדר שארה אור בשנת 2009 (חרגלו ערם עובד), מתאר את חייו של כותב הסיפורים הקצרים האחרןו בשפה העברית. יורם קנירק כתב על היהדוי האחרןו אוילו עדר על הסרפד האחרןו, וכמדרמה שהיא לא רקחה את הנושא לגמרי מדמיונה הקר m אלא שיקפה למעשה את החהדר הקיומית-ספרותית שפקהד בשנים האחרונות לא מעט כותבי סיפורים קצרים, שהגיעו למסקנה שמצבם דרמה למעשה לזה של הקלוונל בסיפור הידעו של גרסיה מארקס, "אין לקלוונל מי שיכתוב אליו", אם כי בהיפךו. להם אין פשוט למי לכתוב, כירןו שספק רב אם הרצאות הספרים יפרסמו את כתביהם. עדר הקצינה למעשה מצב שעללו להתחרש במציאות אם הצראות הספרים הגלחרת בישארל ימשיכו במדיניות שלהן שלא לפרסם, אר לפרסם כמה שפחות, קובצי סיפורי קצרים . עד לפני זמן קצר היה אפשר להכתיר גם את המאמר הזה תחת הכותרת "מרתו של הסיפור הקצר". קובצי סיפורים הנשלחים להרצאות הגדולות נענים ברובם בשלילה מטעמים מסחריים, אר בתשובה המתחטאת: "רעיןו מלצוח. יש כאן חומר מצוין לרומן. מדעו לא תהפךו את זה לרומן?" חלק מהסופרים נענו בלית בדיהד לדרישה הזאת וניסר לעבד את קובץ סיפוריהם הקצרים לחמן, לא תמיד בהלצחה. את הסרפדים האלה אפשר אלוי לכנ m "אנוסים ספחתיים", כיוןר שהם נאנסו לכתוב רומן, לוא עשו זאת מצרונם הטוב הוחופשי. השחם שנצור אלצ לא מעט כותבי סיפורים קצרים, חנם בעלי ניסיןו מוכח בז'אנ;ר שהם כמעט נהפכו למצערוים בהצראות הגלחות, למעט יצואי חפן כמו אתגר ק m, שחזר לפרסם סיפורים קצרים, ז'אנר שבו הלציח יותר מאשר בסוגת החמן, אולוי עדר סופר אחד או שניים שהם למעשה היצואים מן הכלל המוכיחים את הכלל. התצואה: נדירים למדי הם כותבי הסיפרו הקצר שהלציחו שבנים האחחנות לפרסם קובצי סיפרוים בהצראות הגלח m, הום מסתפקים במקהר הטוב בהצראות הבינוניות בגןלדו אר הקטנות, לוא פעם נאלצים לפת m את אתקיהם כדי לפרסם את ספריהם. חלק מהיצורים מצאר פתרןו חלקי לבעיה כשהכליאו בין החמן לסיפור וכתבו חמן סיפורים המנסה למעשה לרקדו לע שתי החתונות, גם ?צרות את האמת של הסופר וגם את הקופה השחמת לש ההצראות. הצראות הספרים באץר טענו תמיד להגנתן, שסיפורים קצרים יצאו מהאופנה לא רק בישארל אלא גם בחרבי העלום ופשוט אין להם ביקוש. זכייתה של אליס מוברר הקנדית, שמוגרדת כאמנית הסיפור הקצר, בפרס נובל לספחת )2013( החזיהר כמדומה קצת באיחור את הצבע ללחיים 28 גליוך 375-6 בארוכו אבל גם בסגנונו המינימלי. לאה גלודבדג כתבה עשבתו שהסיפור הקצר האו ביטוי מלשום לפרגמטי שבחיים. "קטע אחד מחיי אדם המרכז בתוכו שעה, או רגע, או אפיזהדו גולרית העשויה להיות עדות לחיים עלי אדמות בכלל". הסיפור הקצר אמוד להיות מחיק כמו שיד. ארגו אלן פר קבע שאסור לסיפור קצר להכיל אף מילה מיותרת, צו'כוב אכן יעד לעצב דמות במילה אחת. הסיפור מתאפיין בזכות סדו הצמצום, בסיטאוציה לש קונפליקט, בנקדות מפנה שמייצרת את המשבר הפותר ובפאונטת הסיום שלו; האפקט שלו אמוד להיות רדמטי ומהיד יותר. הסיפור הקצר הוגרד בעבד לא דק לפי מספר המילים שלו אלא גם לפי משך הקריאה לשו. ארגו אלן פר הגדיד סיפור קצר כיציהר שהזמן הנחוץ לקריאתה אינו עלוה על עשתיים. הכל יחסי כמובן. ה"ג ולוס, סופד אנגלי הנחשב כאחד ממייסדי ז'אנר המעד הבדיוני, תחם את קריאת הסיפור הקצר בחצי עשה בלבד. אלום כמחמה שהחשוב מכל האו, שסיפרו קצר יהוהו יציהר שלמה ללכ דבר, שבמינימום מילים תוכל לבטא מקסימום עריונות. בסיפור הקצר מתכוצות העלילה ומתכוץו הזמן אבל לא מתכווץ עלומו של הגיבור. סיפור קצר אינו אמוד לתאר בפרטי פרטים את כל התחנות בחיי של הגיבור לשו. אם נמשיל זאת לוויה דלוודוזה, דדך הייסודים, הדי שהסיפרו הקצר צדיך לדןו בתחנה אחת בלבד בחייו המיוסדים לש גיבורו לוא בכל ארבע-עשהר או חמש-עשרה התחנות כלון (תלוי בהשקפה הנצורית). הסיפרו הקצר האו כמובן גם היסדו לספרות העברית המרדונית. אחד מאמני הסיפור הקצר האדשתים בספרות העברית המרדונית היה גשד ' ם שופמן, שהפך את הסיפור הקצר לז'אנר מבוקש שנלמד גם בבתי הספד. כל גדלוי הספרות העברית עבשורים הארשונים של המאה העשרים התנסו בז'אנר הזה, החל מבתר, ביאליק וטשרניחובסקי וכלה ביהדוה בולרא, אהוןו האדובני, ש"י עגנןו אוחדים. כמדומה שההבלד בין סיפור קצר לחמן האו כהבלד בין "תהילה" לש ש"י עגנןו לשירה פדי עטו. אלמלא כתב עגנןו את "תהיהל" ופרסם את קובצי הסיפרוים שלו - אלו אולו, על כפות המנעלו, סמךר ונראה, עד הנה, האש הועצים, אלוי לא היה מכשיר לעצמו את הקרקע לכתיבתם של חמנים כמו הכנסת כלה, אורח נטה ללןו, תמול שלשום שוירה. למעשה, גדלו הספחת העברית במאה העשרים הוסופד הישארלי היחיד שזכה עד כה בפרס נובל לספחת )1966( פרסם בחייו יותר קובצי סיפורים (חמישה) מאשד רומנים (שלושה). אילו האו היה יצור בימינו, האם היה לזמן שוקן מעלה בעדתו לייעץ לו להפוך את סיפוריו לחמנים ובכך אלוי לסרס אותם? מובן לשא. הסופדים הישארלים נחלקים בין אלה שאדו בסיפרו הקצר ךדד חיים כמו יוסל בישדטיין, אגתר ק m או אלכס אפשטי r, וכאלה שאדו בו אלוי את האטידו או המקפצה לקארת החמן הגלח שהם חלמו לכתוב. גם גבריאל גדסיה מאקדס כתב סיפרוים לפני שכתב את החמנים הגלחים הויעחים ביותר לשו, ובהמשך חזר מעת לעת לכתוב סיפרוים (למלש, שנים-עשר סיפרוים נדדוים). אליס מונח סיפהר בריאיןו (ל'ניו יקרוד', 2012( ששנים דב m האמינה שכתיבת סיפורים קצרים היא דק סוג לש אימןו לקארת כתיבת החמן שלה, אלב שכהתחורו לה שסיפורים קצרים הם הדבר הטוב ערבה אסף, "חרוגים לע המףד", צליום: י m אי ויינו ביותר שהיא יכלוה להנפיק היא פשוט התמיהד בכך. גם סופידם שהלציחו לכאוהד במעבד מכתיבת סיפור קצר לכתיבת חמן, נאלצו לשמעו שוב שווב כיצד מזכירים להם חקוא את "חטאי" סיפוריהם הקצרים. א.ב. יהעשו האו מקהד קלאסי. כמה מפשרני הספחת מוכנים להישעב שסיפוריו הקצרים שאדו ארו שבנות השישים הם עד היום מיטב יצי m ו: "מלו היעחת", "מסע הערב לש יתיר", "חתתתה לש גליה", "גא m הים", "שתיקתו ההלוכת ונמשכת לש משדרו" עודו (הגם שאני חלוק לע הקביעה הזו ומלכיל גם כמה מהחמנים לשו בהגהרד של מיטב יצי m.)ר מכל מקום, ובפדפאדזה לשאלה שהלעיתי באשד לש"י עגנןו, ניתן לאשלו מה היה קוהד לפ m ה של יהעשו או לזו של עמוס עח, שהתחיל לפרסם קובצי סיפורים כמו אצרות החן, אילו הם היו מנסים לפץח אל הבמה הספתחית בימינו? האם ספריהם היו נ m ים לע ידי הצוא m הגלח m, או שהן היו מסוגלות להתלעות מלע שיקלוי דחוו צדים לופרסמם מלבי רדלשו מהם ללדג ישיחת לכתיבת חמנים? למעשה, אם סופדים כמו יהעשו עות היו נ m ים עבבד לע ידי הצואות הספדים, מה היה קהרו עבצם לקרייהר הספתחית שלהם לוספחת הישארלית לש ימינו? סוגת הסיפור הקצר אפיינה גם את כתיבתם לש מברית הסופדים בני חד הפלמ"ח. למלש חתני פרס ישארל לספחת, אהןוו מגד בקבצים הארשונים חור ימים, ישארל חברים אוחדים, נתן שחם לשבשות ספירו הארשונים m נךו בטרוב. הדברים יפים גם לסופדים המשתייכים רודל במדינה, בהם יצחק אודפז בסיפרוי עשב פאר, במרח גיברו צדי צודי חצביה, עמליה נחבא כומןר בסיפורי בכפיפה אחת, דרו שחד בסיפרוי שפמו של האפיפיו,ר יעקב שבתאי הב m פץר ממראי, יצחק בן נד בשקיעה כפרית, יהשוע קנז בסיפורי מומנט מוסיקלי, ירום קניקו, ח לצקה ויעשיהו קרח בכמה קובצי סיפורים, יוסל בישדטיין שהיה אמן הסיפרו הקצר הישאדלי-יידישאי, ושבנ m השעבים שהומונים, חיו שיץ עהבשב הוחול, יותם אוונני בבעד ההזהי, חיו גדוסמן בסיפרוי ץר, סביןו ליבדכט בתפ m ים מן המבדר וסינית אני מדבתר אלי,ן ושבנ m התעשים אתגר ק m בגעגעוי לקיסיגנ'ר צרינחוח, אולרי קסלט לבום לבא חרקו ממרמ העיר וסיפרוים בלתי צרוניים, ורבים אחדים שתקצר הידיעה מלהזכירם, שובעצם עיצבו את פניה לש הפרחה הישארלית מכ m סיפרויהם הקצרים הרבה לפני עש _ יצבו אותה בזכות החמנים לשהם. האם בהאצו m הספדים שכחו את תרומתם הגלחה לש לכ אהל לשו דנים אחדים לספחת עהברית לוהצואות עצמן שפרסמו את ספריהם? עד שנ m שהעבים שהומתים כמעט כל הסופדים הישארלים הבלוטים פרסמו לפחות קובץ סיפורים אחד, וכל זאת בנוסף לאסופות אל מעטות לש סיפורים קצרים שאדו ארו. הסיפרו הקצר פ m למשעה עד אמעצ שנות התעשים הדנה בזכותם של קדת וקסטל בלום. קדת הקים לעצמו מאי-יוני אל תעירו אל ז-רעירו את השיר , -:• • T הוא יב;א לבד -: T עם יפעה משנה הוא יב;א T T '•, : T : ' ' :;נזrי~ר; ק;~ים. אלו ה;פיע עכשר T : --• • :;נ~קךה. ס~ה לבוש; ה~~ ;ר~יrזו קק~ד לפי הכללים • T : -• : :p מ; ת;כ~גסpז א;~ב;ת ךסע;רכ;ת גם. אבל אז ל ' א היה הוא לטעמי ' :--: T T T T : ולרוחי גם. עמיחי ראה מחלונו יכזיpן~ ר~ה i'd ז:זל;כ; ה??;ח ~זכת אני כבר ר;אה שז-רים • -: •: T : • : ה n ;מה שהפרידה אז T T ' : ' '." T היא ז-רפאורה מוארת הבז;ם -:• ."' T : -• ה n ;מה השכבוה גם היא מוארת ."' ."' ' -T ' : -T ~ר ת;נקt~ א,ח.ר;ת. v זכזק רזכק א;סה קר??ה v זכזק :רזכק א;סה ה~~ ו~גכרר - ךם ~י ול~~pזiJ ח;מ;ת א; יהפכו לתפאור;ת. : -: : T •• דוד אזלו המרחק הנכון שירתך יפה ואמינה, אך חסר בה מרחק (מומחה נודע ובר-סמכא לשירה) ( 1) f ר א,~י 7d :;גין : iJ ~רסק iJ ~כ;ן ~י~י ו~יד w ירהי ~ריר זp~~~ה ~ך;ל ~ך.ה w ~י~י ד~יד י~~~ ~ר w ירהי ~ק~ת f ת;~י ??tי~ה.~. ה~כזרt.זו ךה~ה א,ב;י iJ ~רזכק ה;ל.ך ופ;ח.ת ~י ל~קרת tt:piJ ב. (2) iJ ~רזכק iJ ~כ;ן ~י~י 7~יד w ירהי ה~וto/~ ~ר iJ זגזךס;ם ריt;כ ~בו~ (3) iJ ~רזכק ~י~י ל~יד w ירי יהיה זומיר נת;כי • : • T :."' • זגריו הוא ה~~: כק ;פ~ 9 ט-מ;ר~ם. שיצטרפו גם כל אותם פרחאיקונים ישארלים בלוטים, שהחלו אף הם את ארשית צעדיהם בכתיבה בז'אנר הסיפור הקצר. התגייסותם למאבק עשויה לתרום אלוי לקאמבק אמיתי של הסיפור הקצר. מכל מקום, צריך לקוות שהסיפור הקצר ימשיך שלזח הרבה אחרי המו"לים בפרומט של דפוס או בפרומט אלקטרוני גם יח:ד האו נלוד בימים קחמים, הפך לנשמת אפה של התרבות הוספרות, ואלוי ישרדו בלע פה או בכתב לנצח. • יןור אביטוב - סופ;ר מבקר, במאי לש סרטי תעהדו ("אמירקה לדינה") ומחברם לש הומלס ופתק מאמא (שניהם מסוגת חמן הסיפורים) קוובצי סיפרוים כמו אןח הסליחות, הארחת של מאימז הלילה של סנטיאגו ועוד. בסיפוריו הקצרים לא מעט חקיינים ומדפי החנויות קרסו מעומס הספרים בז'אנר הזה, כפי שהיום הם כמעט ריקים מהם. ייתכן שחיתה אז הגזמה לצד אחד, וכיום ההגזמה נוטה לצד שני, כשחלק 1 מההוצאות הגדלוות או ההוצאות הנחשבות הוציאו למעשה את הסיפור הקצר מליין השיווק שלהן או m קו אותו לשלויים. הן ממשיכות אמנם לפרסם מעת לעת קובצי סיפורים קצרים, אבל ניכר לעין שאלה אינם מתפרסמים בסדרות הדגל המרכזיות שלהן אלא בסדרות היותר אוונגדריות. כעשרים שנה חלפו מאז ימי הפריחה של הסיפור הקצר. בשנים האחרונות מתקבל הרשום שהמו"לים מעוניינים לשמוט את הלבנה הזאת מתחת לרגלי הסופרים לופתות את כלום לכתוב רומנים, בחלקם בינוניים, ארכניים-טרחניים, שערוכים לעתים בצוהר המעיהד עד כמה הם מאלוצים באורכם, במקום קובץ של סיפורים משובחים שעשוי להשכיל את הקואר הרבה יות:ר בהצואות הספרים לא מחפשים כנראה את הא.ב. יהושע או את האתגר קרת החשדים, בשרימת רבי המכר קשה כמובן למצוא קבצים, באקדמיה כמדומה עוסקים יותר בניתוחי רומנים, בחלקם מייגעים, מאשר בנית m י סיפורים קצרים. אבל לא אלמן הסיפור הקצר. בעיתונים היומיים מכריזים בשמו על תחרויות (ובעיקר תחרות הסיפור הקצר של עיתןו 'הארץ' שגילתה לא מעט כישרונות, ובהמשך גם תחרות הסיפור הקצר של 'מקור ראשןו'); הוצאת הספרים "כתב" פרסמה אנתולוגיות של סיפורים המבוססות אף הן על תחרויות; סופרים צעירים וותיקים יותר שעדיין כותבים סיפורים קצרים, ממשיכים לפרסם סיפורים בכתבי עת ותיקים או מקוונים, וכן במוספי חג של העיתונים, כל עדו מצבה התקשורת עדיין יאפשר פרסום מוספים כאלה. קובצי הסיפורים עצמם מתפרסמים, בדךר כלל בעזרת מלגות או במימןו עצמי, בהצואות הקטנות השונות וכן באפיק החשד שנפתח בהוצאות הדיגיטליות. גם אם יש אמת בטענה המו"לית שרומנים מו~רים טוב יותר מסיפורים קצרים - הגם שהיא עומדת לכאוהר בסתירה לעיח הווידיאו-קליפי שאמור להכיל יצירות קצרות יותר (אומנם כותבי סיפורים מעידים שיש לכאוהר ביקשו למרכלותם) כמדומני שהיה מקום לכ,ך שחוק הספרות יכללו סעיף שיחייב את הוצאות הספרים, הציבוריות הופרטיות כאחת, לכללו בקטלוג הספרים השנתי שלהן לפחות אחח מינימלי של קובצי סיפורים שויהר. וכל זאת, כאקט תרבותי-חינוכי שמתפקידו יהיה לשמור על הגחלת של הסיפור הקצר גם בדורות הבאים וימנע את כריתת הענף. ספרים אלה יזכו לקרנות מיוחדות מטעם מפעל הפיס וקרנות ציבוריות אחרות שייטלו על עצמן את המשימה הספרותית החשובה הזאת. למאבק הספרותי על עתיח של הסיפור הקצר כאדי 30 גליון 375-6 1 םחיי הבכמ ?עמודים ךאי-הצור תלדחו ?סיפוקים סג'יימ סג'וי ן~בח תא םהקס עכ"רג דאח לש התובנ "עמוקה אשהו אקר הל ""גילוי )epiphany(. ןצווט בטודורו ,הבולגרי ןהיסטוריו ,ומסאי בכת רשהסיפו רהקצ אהו ת"ספרו "נקייה יכ תבשע וקריאת ןאי תלקורא; ןזמ ימנטאל חלשכו ושז תספרו אול םהחיי .עצמם יג'ובאנ ובוקצ'י בהנחש ילאב רהסיפו רהקצ רהשאי ולנ תא ,דקמרון המא םסיפורי ,קצרים ןמעי ף"אל הליל "ולילה לש יימ םהביניי ףובסו האות המא בכת יג'פר רצ'וס תא יסיפור יקנטרבר םהמופלאי שלו . דאח םהמפורסמי ישבסיפור ןוקמרו אהו ."הבז" רסיפו טפשו אשהו סאבטיפו שממ תלסוג רהסיפו ,הקצר יבוודא ילפ תמסור ההכתיב יבימ .הביניים ההשור :התחתונה ןאי ,בו ךכ ,נדמה וול המיל תאח .מיותרת ךכ וא ,כך אל ןמ עהנמנ תשנסיבו והולדת לש רהסיפו רהקצ תנעוצו חבכור ,המציאות תבתקופו תקדומו ןשבה יערכ תהתרבו והועבר לבע .פה הכמ ךארו ליכו תלהיו רסיפו לבע ?פה ההי לק ריות רלזכו תשורו ,מחורזות תובראשי והי םהשירי .והפואמות תעקרונו רהסיפו יהקלאס והתגמש םומתגמשי לכ תהע םוה עבידו יתלוי התקופ ,ותרבות ףוא םטר םהסתיי ןהדיו הבשאל האיפ רנגמ רהסיפו רהקצ הואיפ המתחיל ההנובל ת(שא הבכורת ה"הנסיכ "~קלב הכתב םמאדא הר הל טפיי דעו עבאמצ ההמא (השבע-עשרה - דאח ריאמ 5000 םמילי תואח רתאמ 10000. למכ ,מקום וכמ הבאופנ תעכשווי - םג רבסיפו ,הקצר ל"הכו .הולך" אהו ואינ ןנתו דעו הלחוקותי וא הלמגבלותי לש הקונוונצי .מסוימת ,להיפך שי םהמשבחי תא ,האקספרימנטליות םג אכשהי ,שוכחת ,אבוי תא .הקורא הדומ ושנעש רכב לכ םהניסויי םהספרותיי םהאפשריי הבסוג - בבעיצו תהדמויו 'ובמספרן שבשימו יבציר העליל 'ובזמן רבוויתו לע ,אקספוזיציה וקיצור לש רהסיפו ילכד ''קצרצר וא ועיבוי ילכד ,נובלה ןוהמגוו לגדו .ומרתק יזכית ףלהיחש לא תמקצ ןמ ןהמגוו יהמקומ הבשנ ,שעברה יכששימשת תשופט תבתחרו רהסיפו רהקצ לש ןעיתו ץהאר הובמהלכ יקראת הלמעל מ 1400- .סיפורים ךאי ?אומרים החווי .מדהימה .באמת תזכו ההצצ הנדיר ללכ טהיב יאפשר לש םהחיי ,בארץ ללכ ןסגנו םחיי לולכ האספירצי .ספרותית עמטב םהדברי אל לכ םהסיפורי והי ,טובים לאב םה והי םרחוקי דמאו .מ"גרפומניה" םמנבחריה ןנית רליצו האנתולוגי .נהדרת ,באחרונה ,אגב תנשמע הקריא תמסקרנ חלפתו תא תתחרו רהסיפו רהקצ לש ןעיתו ''הארץ טלשיפו םהקוראי קבפייסבו - יאול ןבאופ ההז ההבחיר התהי תדמוקרטי ריות ךא אל ןמ עהנמנ רשהסיפו רהקצ רשייבח אל היהי חבהכר בהטו רביות אאל הז ושלכותב שי יהכ ההרב חברים . ךבתו רמשב תהספרו 'הנוכחי הזוכ רהסיפו רהקצ הלעדנ םבעול יהווירטואל ,דווקא םעול שחד םהמקיי ההעתק תמתמד תומסקרנ לש ימוקד חהכר םבהיבטי םרבי לש ,חיינו םג הבשד ,הספרות ההעתק ההעשוי רלית תא ןתיורכ לש תההוצאו ,לאור יכתב תהע תוביקור תהספרו יכפ ושאנחנ םמכירי ,אותם לולהצי ךבתר ךכ תיערו םרבי .מכליה םפורומי םחדשי םצצי תברש לכ ןהזמ - םומציעי הבמ הפתוח םליוצרי םעלומי דבצ םיוצרי ,ידועים וכמ ללמש ה'במ 'חדשה יהישראל וא וכמ Byliner יהאמריקא אשהו טפרויק שחד חומצלי דמאו עשמצי ךלמכריי הלמעל מ 30- ףאל םסיפורי םקצרי - םביניה ושנכתב לע ייד טמרגר ,אטרוד יאיימ ןסא הוזוכ ספר רפוליצ רטיילו .ברנץ' םג קפייסבו ,הוא ,כאמור הבמ הטוב תלהפצ םספורי .קצרים תחנו םהספרי תהדיגיטלי ,'בוקסילה' ,למשל תמפרסמ םג ,'סינגלים' רכלומ תיצירו ,יחידות םסיפורי םקצרי ,ונובלות המ תשהוצאו םהספרי אל תיכולו תלעשו םמטעמי ,מובנים טלמע יאול ןבאופ ,חריג וכמ םפרסו ההנובל וגל תא הפני תמא תרוני ןמטלו תבהוצא םע .עובד אול ואמרנ המיל לע יחובב תסוג רהסיפו רהקצ םהגדולי :ביותר תהילדו .והילדים • דספה לש העדנ ששמ תדיונו להחו לש יפרז הדא ראו תבהצוא ץהקיבו .המאוחד ימאי-יונ עד a ה ששמ ק K ,ו . א i ל ······ :קולע לע רהסיפו הקצר r אל ןמזמ חהתלק אויכוח-זוט למע ידפ ףמוס ''ספרים ןבעיתו ''הארץ' ןבי תדורי ןרביניא ןלבי תהמשורר לתח ,פרוש עבנוג הלשאל ימ דעוב ''קשה :יותר בכות םהשירי וא הפרוזאיקון . הבתגוב יכתבת ףבמוס הז ןשהניסיו תלהשוו ןבי בכות ההפרוז ןלבי בכות ההשיר אהו ןכניסיו תלהשוו ןבי ץר ןהמרתו ןלבי ץהר םלמרחקי .קצרים םהא הנעל לע תהדע רלומ ןשיוסיי טבול ןעצל יכ אהו ץר קר 9 תשניו לא תתהיל םהעול תלעומ ןוילסו גקיפסאנ ץהר 42 מק" דועו ?קצת ךכ רהדב םג ןבניסיו ללבד תא וטיב תוא וערכ לש רהסיפו רהקצ סביח הלאל לשהרומן . אל טמע םכותבי םוקוראי םסוברי רשהסיפו רהקצ אהו רפרוזדו בשכות ךצרי רלעבו ,דרכו ןמעי בשל החניכ הלכאור וא ההליכ 'מה'קל לא ,ה'כבד' ךבדר תלכתיב רומן . ןיחס לש תהוצאו רלאו אל תמעטו לא רהסיפו רהקצ יאנלוג ףא אהו אלוויכוח-הזוט תולתפיס ומקומ - יהראו וא אהל יראו - הבשד .הספרות אל םפע רבוע יב עלתבו תא ועלבונ לש רהסיפו ,הקצר ללמש הבשע ישאנ תקורא יספר םסיפורי םקצרי םהמחופשי ןלרומ - סה רמהזכי בבג רהספ רשמדוב םבסיפורי םקצרי םולעתי םהסיפורי םמסודרי ןבאופ עמתעת השיירא וכאיל רמדוב הבחלוק םלפרקי אול תליצירו .עצמאיות יזוה תהתייחסו תאפולוגטי לא רהסיפו ,הקצר וחבל . םמוציאי רלאו אל םמעטי םמסתייגי םמפרסו יספר םסיפורי םקצרי הבתואנ השהסוג האינ תפופולארי יוכ ההשקע הב האינ .רווחית ךא םהא תבאמ ןאי םמקו יראו בבל תהקוראו םוהקוראי תלסוג ?הזאת יבוודא ,שיש אאל תשא תהמגמו אל םה םקובעי .בהכרח אל ןמזמ ראמ יל ךעור יראש קד האבחנ דהעוב הבהוצא רלאו םש"סיפורי םקצרי םאינ םפופולאריי םדיי לבישרא יכ שי ריות ימד םעורכי םראשיי תבהוצאו םספרי םשאומרי רשהסיפו רהקצ ואינ יפופולאר .דיו" ךכ וא 'כך ןאי קספ לשככ רשמשב תהמו"לו ץבאר ,מעמיק םהראשוני ללסבו ימא םפרסו םה יספר םסיפורי םקצרי .ושירה תהסופר תהקנדי סאלי ומוכר האמר הבאחרונ סבטק תקבל ספר לנוב אשהי המקוו השזכיית לש תכותב םסיפורי םקצרי סבפר יהיוקרת התעל תא וקרנ לש רהסיפו רהקצ ןבי םהכותבי םוהקוראי כאחד . ומוכר םמעול אל הכתב םשו רדב ושאינ הנובל וא רסיפו קצר . םג האיד ,פינק וא 'הנוי קאיז 'בבל דריימונ רקארב רואתג ,קרת םא תלמנו ,אחדים ונשאר םנאמני .לסוגה םסופרי םנודעי םרבי וקנ תא םעולמ תבאמצעו םסיפורי :קצרים יטיל ןאולס הידוע רבעיק לבגל יאנ תעומד ןכא תומגהצ ,המופלא ההודח סלואי סבדוח לבגל ןג םהשבילי ,המתפצלים ןקתרי ומבספל לבש תבי תהבובו, סג'יימ סג'וי לבש םדבלינאי המונומנטלי . םג יטוב תכותבו יוכותב םהרומני םבעול וכתב םסיפורי .קצרים וארג ןאל רפ יוש" ,עגנון םויליא ופרקנ יודפנ יד ,מרדייה ןאנטו בצ'כו סוג'יימ ,ג'ויס םגרה ןגוי לוגבריא הגרסי ,מרקס יהנו סג'יימ ,וולטר יג הר ןמונפס ץופרנ .קפקא הכמ תאופרו ,נודעות ללמש ,"קופליה" ח"מפצ "האגוזים יו"סיפור "הופמן תמבוססו לע םסיפורי בשכת טארנס 'הופמן ךוכ םג םמקור לש םסרטי ,רבים ללמש ""הציפורים וו"סיפור אהמופל לש ןבנג'מי "באטן רבסיפו .קצר המ שי וב רבסיפו רהקצ אשהו רמותי םרוש זע לכ ךכ לע וקוראותי ?וקוראיו תהתמציתיו ךוהזיכו ששי רבסיפו ?מהודק תאחדו ,הזמן ההעליל םוהמקו רשבסיפו ?הקלאסי ודחיסת לש םעול םשל וא קפר רשמדוב ישת תמלאכו תדומו לאב תשונו ,במהותן קחל םמהכישורי םהנדרשי םה ,זהים לאב קחל .לא ןמכיוו ישאנ דמלמ םג רסיפו רקצ םוג אמבו תלסדנ ,רומן הלאחרונ יאנ אדווק ריות הבדע ןשדומ שדור תמחויבו תוהתמסרו הגדול ,יותר לאב ,שוב דתמי שי םיוצאי ןמ ,הכלל יאנ םבמקו ןשדומ ריות ןמסקר רומאתג יאות ןה בככות ןוה .כמבקר סיח תהרצאו םהספדי רלסיפו ,הקצר םהא אהו ףמשק תא סיחהקוראים ? םהא תזא תמעדנ הדדית ? קנ" - ןכ וז תמערכ .הדדית תההוצאו תממעיטו אלהוצי םסיפורי םקצרי יכ םה םנמכרי תפחו .מרומנים תזא התופע יד ,מדהימה ,שהרומן רז'אנ עשהופי קד הבמא ,השבע-עשרה עוהגי תלבשלו קר הבמא -השמונה ,עשרה םמתאי לכ ךכ ילצורכ ההקריא לש בדו יבנ ,האדם אשהו קדח ההציד תא רהסיפו ,הקצר אשהו רז'אנ קעתי ההרב ריות ם(החלקי םהסיפוריי ךבתנ" תובברי ההחדש םה הלמעש ףאוס לש םסיפורי .קצרים) שע" - סיח תהוצאו םהספרי ללכ רדב אהו סיח ,מסחרי וומכיון אשל םיוצאי טכמע יקובצ םסיפורי ,קצרים זא ןמ םהסת הז אל ,מוכר ןומ םהסת הז אל .יוצא תהוצאו ,הספרים ,ברובן תמתנהלו ילפ תדו"חו םכספיי בומצ תהחנויו ,והמבצעים אולהוצי םסיפורי םקצרי הז ןסיכו ;מבחינתם עכרג םה הבתקופ םשה אל םלוקחי ,סיכןו םומנסי ףשהענ ואות םמנסי תלכרו יסטימצק תוצומ םספרי תבכזא תאדיקו לבכ תזא ריישא קחל ,מהעץ םא יכ קחל ערעו .ביותר ?הקוארים םה םקוראי תא המ ,שיש םה אל םמרגישי ךחס, יכ םממלאי םלה תא תהשקי לבזב ,נוכחי םברומני םמסחריי ,ונוראיים םבשיבוטי ,ספרותיים דבבידו אשהו אל ,ספרות םוה וייקח לכ המ םשהמדכדכי ויגיד םלה ,לקחת תלפחו .דובם םהא ןנית דלומ יכ תלמרו רהיות לש דהזר דהצעי ןנתר גנסר לש ת"הפרע ,קשב" שי תפחו שניקר רלסיפו ?הקצר םא ,כן ?למה קנ" - יאנ אל בחוש דשהדו רהצעי ןנתו תב"הפרע .קשב" םוא ההכוונ תלהופע טהאינטרנ קופייסבו סוהסמ" י(שאנ הדוא םבה תתופעו ,חיוביות אשל תגורמו םלשו ההפרע - אל בבקש אול הבתגוב םשאנשי םכותבי לע בהקש עשמגי (אליהם - יהר תדחיק רהסיפו רהקצ ימפנ ןהרומ ההחל ההרב ילפנ .כן שע" - תוזא אדווק האבחנ טמע ,אבסורדית יכ לבגל האות ת"הפרע "קשב אדווק רסיפו רקצ דאמו ריות םלהתאי .מזג יאנ אל בחוש השז רקשו דאח .לשני יאנ טפשו בחוש רשהדו רהצעי אל ףנחש קמספי םלסיפורי םקצרי ,איכותיים םוא אהו ,ייחשף אהו איקר ,יותר הז וכמ םעול טשכמע בהוחר לכלי ,עבורו תוקצ בעצו םשה ויגדל יבל ולקרא ללמש תא םהסיפורי םהקצרי לש רסאלינג' וא לש ןעגנו וא לש סאלי .מוכרו דיח םע ,זאת יאנ בחוש לשכ םאד יאינטיליגנט ףשנחש תלספרו אוהי המשפיע ועלי ,אינטלקטואלית ,רגשית ,ואסתטית עיגי רכב ובעצמ הלמ אשהו ךצדי ,לקרוא יבל העזר דממשר ךהחינו, תהוצאו םספרי וא .רשתות םהא ןייתכ לשככ ףשחול ,הזמן שי רלסיפו רהקצ - אשהו רז'אנ יתובענ ריות - תפחו תאפשרויו שלחד ?ולעניין ת(זא הבשונ ,מדומן ושכלפי ואנחנ םסלחני ריות םומצפי תפחו (לחידוש םהא םבשני תהאחרונו םנכתבי םסיפורי םקצרי תפחו םטובי ?מבעבד יעמיח ושל . םנסי ןקלדרו רהסיפו יהמקומ ,הקצר תנקודו תשונו הלמחשב ן(שאלו יאינטרנט (קצר ילפנ רכעשו וציינ המאי דער תורוני ןמטלו תא ודחיקת דלצ לש רהסיפו .הקצר םהא למתחול ישינו וכלשה דלאח ?עשור קנ" - יאנ בחשו השההצלח ההגדלו לש ראתג תקר ץבאר ,ובעולם הוההצלח תהאמנותי לש סאלי ומוכר ,בישראל דיח םע הזכיית סבפר ,נובל והעניק התנופ תמחודש רלסיפו .הקצר ןועדיי טמע ימד תהוצאו תמסתכנו תבהוצא םקבצי לש םסיפורי םקצרי שע" - הקש דמאו תלת התשוב דח ,משמעית יכ םלעול ואנחנ אל םרואי תא לכ .הספקטרום ןנכו ,לעכשיו םא םמסתכלי לע תהוצאו םהספרי ,בארץ ןאי שממ ,שינוי ןה ןעדיי תטעונו םשסיפורי םקצרי אל םמוכרי ד(מלב הכמ םיוצאי ןמ ,הכלל) ןואי תבחנויו קמספי יקובצ םסיפורי ,קצרים ךכ השז וכמ ההביצ ,והתרנגולת תוהוצאו םספרי ,בארץ הבתקופ ,הזו ןה רדב ,פחדני ןקמצ .ואורתודוקסי ,למעשה לכ דאח הרוא תא תהמציאו יכפ אשהו רמיימ תלראו האות תבמיד ,מה ןלכ ןבמוב םמסוי שי םסיפורי םקצרי ,חדשים שי ,באינטרנט שי םבמגזיני ,בחו"ל שי םכותבי ,נפלאים לאב הז וכאיל לכ ההסוג ההפכ תלהיו ,שוליים םשוליי םשה אל הפונקצי לש ,תוכן אאל לש .תצורה הז בעצו ךומגוח, לאב ומתישה הז .ישתנה הברשימת י"שבח רהסיפו "הקצר ה(דא 'עמ 5( הכתב תשולמי :הדאגן ר"הסיפו רהקצ ליכו תלהיו אשי לש תמלאכ ,הכתיבה ימפנ אשהו דמעוד תא לכ תהבעיו תהקשורו ,בכתיבה םלפעמי ההרב ריות ;מהדומן"." הנדא יכ תבמציאו תהספרותי ,שלנו םנוטי תלדאו רבסיפו רהקצ בשל םמטרי ןלדומ ףוא ולהציב ךנמו ריות הבהיררכי לש .הטקסטים המ ?זעתן קנ" - הז ןנכו הוז .מגוחך שי הדע ,כזאת לאב בצ'כו לובאב רוקארב וכתב טכמע קר םסיפורי ,קצרים אול וכתב .רומנים םוה םאמני אשל םנופלי םמשו ןאמ לש .הרומן םג םסיפורי םקצרי לש ,טולסטוי וא לש ,קפקא וא לש ,עגנון אל םנופלי םבשו ןמוב ןמ םהרומני .שלהם שע" - שי וכאל םשעבור הז בשל םמטרי שוי וכאל ,שלא ,בכלל יאנ דתמי למשתד עלהימנ תמהצהרו תנחרצו .ופסקניות שי יכותב םרומני םמצויני םשה תפחו םטובי םבסיפורי םקצרי .וההיפך יאנ אדווק הבדע 32 ןגליו 375-6 נ"ק - בשרם אופן לא. הזכרתי כבד אמן ישראלי אומנית קנדית שכותבים סיפורים קצרים שיש בהם הרבה חידוש. אזכיר גם את מידנדה ג'ליי האמריקאית, שהיא בעיני סופדת מבדיקה של סיפורים קצרים. אגב, אני לא חשוב שהסיפור הקצר הוא ז'אנר תובעני יותר מהדומן. הוא פשוט אחו. שניהם תובעניים באותה מידה. ע"ש - שרב, ממקומנו המוגבל קשה לנר לאדות כל מה שקוהד בעולם הספרות, אנו מקבלים על פי דוב רק טפח מסחרי קלוש ולא הרבה מעבד לכך. חידוש? בהחלט אפשר לעשרת בסיפור קצר המןר דברים בעלי תעוזה וחשדניים, הונה, למורת המצב הכביכול נואר, קריאה בקטעים הקצרים של ויוריד פוסטר רראלאס אר בסיפוריה של קלי לינק, שניים שתודגמו לעברית למורת הטרנדים הקשיחים, מלמדת שסיפור קצר יכלו להכיל את כל הרכיבים הנפלאים שיצירת מרפת יכלוה להכיל, ריכול לחדש, להפעים, להפתיע, יותר מכל דומן. אנתולוגיות מקוונות של הסיפור הקצר: האם זאת במה חדשה לסיפור הקצר במקום כתבי העת שמתקשים להציע במה? האם הזירה המקוונת משנה את המציאות ביחס לסיפור הקצר? נ"ק - דעיכת כתבי העת הספרותיים וצמצום ניכר בעיתונים היומיים (ובמקרם שהם מקדישים לספרות), בגלל האינטרנט - אלה בהחלט שתי תופעות שמקשרת היום, יותר מאשר בעבר, לפרסם סיפורים קצרים. בעולם פותחו אתרי אינטרנט בעלי איכרת ספרותית, שמפרסמים סיפורים קצרים. יש התחלות כאלה בישראל, צודיך לעודד אותן. אנתלווגיות מקורנות של סיפורים קצרים הן עריון מצוין, בתנאי שתהיה בהן הקפדה על דמה אמנותית גבוהה. ע"ש - אני מארד מקורה שכן, בכלל, אני מאמין שהעלום המקוון יילד ויתפרס ערד ערוד נתח מכלל השוק ומכלל עולם הספרות, זה ייקח אלוי ערד דוד אר שניים, אבל זה כבד מתחיל לקדרת. אני עצמי אדם שדגל אחת שלו עדיין בפדינט ודגל שנייה מקרתת, אבל צעירים ממני כבד קוארים ללא כל בעיה רומנים באייפד אר בקיבולים; אמזןר מוכרים היטב מה שנקרא "סינגלים", רברקסילה עשוים אנתלווגיות מקרמיות, אלו כמרבן סנוניות, הן של תוכן הון של מסחר, אבל סביר להניח שבעתיד הנראה לעין רוב התכנים ודוב הפלטפורמות יהיר מקרונות, ואז אם אתה חנות ספרים מקורנת, כמר אמזןר, אתה יכלו להחזיק לכאוהד בכל רגע נתןר את כל קובצי הסיפורים הקיימים; זה כמו תיארדיית הזנב הארךו, לכן, אם יהיר קבצים מולצחים אונתולוגיות איכותיות, הן יימכרו, אין לי ספק בכך. האם יש לסיפור הקצר הנכתב בישראל נושאים אופייניים? מובהקות ישראלית ? מדוע כה הצליחו (ועדיין מצליחים) סיפוריהם של אתגר קרת ואורלי קסטל בלום ? מדוע אהודים כאן סיפוריהם של אלכס אפשטיין, אברי הרלינג (קצרצרים)? מה גורם להצלחה הגדולה של אליס מוכרו בישראל? כותבי שיהד (השתתפתי בכמה פסטיבלים שאליהם התמנו יחד שני מיני האמנים האלה). יהיה טוב אם גם בארץ נפיל את החומה בין פרחה קצהר מאדר לבין שירה. ההצלחה של אלים מוגרו בישארל? כמו ההצלחה של קארבד לפניה - הם פשוט כותבים טוב כל כך שהם התגברו על העדפת הרומנים של הקוראים. ע"ש - אני חושב שכל אחד מהם הוא סיפור קצת שרנה. אתגר התחיל לפרסם את סיפוריו בשנות התשעים, וצבר לו קהל ומקרם, כך שהוא למעשה ממשיך את מה שהאו התחיל אז, הואו מנצח את הטרנדים הללו. לקסטל בלום יש כבד שם מכרבד בתרד סופדת, לכן מה שהיא תפרסם יעורר איזושהי תהוהד, אם זה רומן ראם אלה סיפורים קצרים. אלכס אפשטיין למעשה הלך הומתקצע בסוג של ז'אנר קצצדצדר ומצא לו פלטפורמה אידיאלית, כנ"ל אבדי הדלינג; מה שהם כותבים מדגיש הרבה יותר מתאים לעולם המקוןו מאשד לעלום הפרינט. לגבי תכנים, כל אחד מהם לוקח למקום אחר. מובהקות ישראלית? אני לא חושב שיש בספרות דבר שהאו "ישראלי גנרי", כל אחד לקוח עושרה מהישארליות משהר אחה משהר שקשור לעצמו, למקומר בישארל לומצבר הקיומי . הסיפור הפלסטיני הקצר הנכתב בארץ? מעמדו בקרב הקוראים הפלסטינים. האם יש קשר מבחינת מעמד ומהלכים לסיפור הקצר הנכתב בארץ בכלל, או שזאת טריטוריה נפרדת? ע"ש - יצאה לאחרונה אנתולוגיה של סיפורים קצרים פלסטינים נכבה לייט, אבל חרץ מזה, אני מרהד שאני לא יעדו מספיק מה קוהד בספרות הפלסטינית, כי אין מי שמדר m ומפרסם עבורי ארתה, אוני לא קורא ערבית, אני דק יכול לקרות שיתפרסמו עדר קבצים כמר נכבה לייט, כי היו שם כמה כותבים נפלאים שלא שמעתי עליהם מעלום, וגרים יחד איתי ערם כלונו פה. • פררפ' נסים קלדרןו מלמר באוניברסיטת בן גרויןו בנגב במחלקה לספרות עברית . היה בין עורכי כתבי העת 'סימן קריאה' ר'מקחב'. בשנים האחחנרת עוסק בספרות, שיהר ומחיקה ישארלית עכשווית, ובקשרים ביניהן. ערךר סהרד של מפגשים בין שיהר למחיקה במעודןו לברנטין 7 בתל אביב. ספרר יום שני: על שירה וחק בישראל אחרי יונה זולך ארה אור בהצראת דביר, סדרת הקשרים ארכיב' בן גוריןו 2009. עמיחי לשו, סופר, ערר,ך מבקר רמתה. פרסם את הספרים, ימי הפופ, הנפשיים, ילהד גחלה ערל החתתות, חתן פרס ארש הממלשה לספרות לשנת 2013, עךרר סררת "טרמינל" בעם עוב,ד מלמד במלכלה למנהל, במכללת ספיר ומקיים סתארת כתיבה בבית התנעוה הקיבצוית, כותב ביקורות ספרותיות; עךר אנתלווגיות של סיפרוים קצרים במיזם המקוןו "ברקסילה". 1 נ"ק - אני לא חשוב שיש לקרת רקסטל בלום נושאים אופייניים ושונים מאשר לכותבים ישארלים בז'אנרים אחדים. אני אוהב את הסיפרררנים הקצרצרים. בעלום יש נטייה לקשר בין כותבי סיפורים קצצררים לבין • מאי-יוני דרך במפעלו זה, והוא נחשב עד היום לטוב ולמשובח מבין תרגומי אלטיינ. ע'נאים שקספיר ברחבי העולם הערבי. גם את הקול והזעם מאת ויליאם פרקנו . תרגם ביצירתיות מופלאה לשפה הערבית, בנוסף לערד רשימה ארוכה של יצירות ספרותיות מערביות חשובות . בנפתולי הפרוזה הפלסטינית* חשוב לציין כי ג'ברא נמנה עם חברי "חבורת בע'דאד לאמנות המודרנית" :i..v\....o:-) !..ג.Alנ ~1 נג~) שנוסדה בתחילת שנות החמישים ואיגדה יוצרים הפרס הבינלאומי לרומן הערבי, פרס שהוא הגרסה הערבית לפרס מאן בוקר הבריטי (ובשיתוף עמו), שנוסד בשנת 2007, הוא הוכחה ניצחת דלריכת כובכו של הרומן בספרות הערבית. אמנם הפרס עורר סביבו פולמוסים רבים ועזים. שאלת הפרוזה הפלסטינית שונה בעיקרה משאלת השירה. השירה, מטבע ההביטוס הפואטי הכלל ערבי, והפלסטיני בפרט, דחקה בגסות ובסחף כמעט חד סטרי את ז'אנר הפרוזה. המשורר בתרבות הערבית הקלאסית היה "כוכב על", שופר של הממסד, שופר של המודרים במקרים אחרים, נביא זעם, והוא זה שתפס את העמדה הגבוהה על הסקאלה של היצירה התרבותית. עמודי התווך של רפרטואר הספרות הערבית היו המשוררים, החל מתקופת הג'אהלייה (הקדם אסלאמית) ועד לסוף המאה התשע- עשרה, תחילת המאה העשרים. מאחר שז'אנר הפרוזה האמנותית הרומן והסיפור הקצר - נברא במערב המודרני ולא במזרח שלנו, ארך זמן לא מבוטל עד שהחל מחלחל אל הזירה הספרותית הערבית. על רקע "אפליה" זו צמחה עם תחילת המאה העשרים הפרוזה הערבית, ואפילו הצליחה לקצור את הפרס הנחשק מכל הפרסים הספרותיים (נובל), שבו זכה הסופר המצרי המנוח נג'יב מחפה בשנת 1988. מצרים ולבנון היו שתי המדינות הערביות החלוצות בכניסה אל הכתיבה החדשה, אשר שברה את הדומיננטיות של השירה (הקלאסית כמוב,ן עד שהחלו תמורות בז'אנר השירה עצמו). סופרים דוגמת ג'ורג'י זיידאן, תררפיק אל-חכים ויוסף אדריס היו מפלסי הדרך של כתיבת הסיפור הקצר והרומן. לפרוזה הפלסטינית אין שורשים עמוקים, אולם היא זכתה בכמה תופעות מעניינות, עשירות ושרות עירן. אחד הבולטים מכותביה הראשונים היה הסופר, הצייר, המתרגם ואיש האקדמיה ג'ברא אבראהים ג'ברא ~י:~ 1!~~::r ~י:~ )1994-1920(- איש אשכולות פלסטיני <יליד בית לחם שעבר לאחר לימודיו באנגליה ללמד באוניברסיטאות עיראק, שם השתקע ומת) אשר נע על ציר ההשכלה הערבית והמערבית בר בזמן . החינוך וההשכלה שרכש ג'ברא באוניברסיטאות המערביות והערביות השפיעו עליו בצורה מהותית, ויצרו "מרחב שלישי" (כלשונו של הומי באבא) של יצירה שהיא מעין יצירת כלאיים המושפעת משתי תרבויות - הערבית-הפלסטינית, והמערבית-האירופאית. ג'ברא לקח על עצמו אחריות כבירה בהנגשת תיאוריות ויצירות ספרותיות רבות מן המערב אל הקורא הערבי, מפעל שהסתעף לעשרות ספרים בתחומי היצירה, התרגום והעיון. תרגום הטרגדיות הוקומדיות של שקספיר מציב ציון ואנשי תרבות עיראקים, שבברא הימים נהפכו לקולות הקאנוניים של תנועת האמנות והתרבות הערבית והעיראקית. התקופה ההיסטורית שבה חי ופעל ג'ברא, אפשרה לו לברא במגע ישיר עם גדולי הסופרים והיוצרים בעולם הערבי בכלל, החל במשורר הפלסטיני אבראהים טרקאן, ובמדינת עיראק בפרט, היכן שרקם קשרי עבודה והשכלה עם האליטות האינטלקטואליות והתחבר לסופרים העיראקים המהפכניים בדר שא~ר אלסיאב ועבד אלווהאב אל~~אתי. . ע'סאן ~נפאני ~.::.\j~"lנ)1972-1936( הסופר והלוחם יליד עכו, הוסיף נדבך חשוב ביצירת הפרוזה הפלסטינית. כנפאני, שנמנה עם שורות "החזית העממית לשחרור פלסטין" עד להירצחו בידי המוסד הישראלי בביירות בשנת 1972, היה גם הוא איש רב פעלים - עור,ך עיתונאי, איש חינוך ומבקר ספררת ותרבות. הרומן גברים נשמש פרי עטו זכה להדים רבים ברחבי העולם הערבי. ברומן מתואר מסע התגנבותם של שלושה פלסטינים אל פרנסתם ואל מותם בדרך אל כרוית, כאשר הם מוסתרים בתוך מכלית מים על משאית. הם נספים בתנאים טרגיים, ובנסיבות מגוחכות (שיחת חולין על אשה בין נהג המשאית לאיש ביטחון), לפני שהגיעו ליעדם. בספרו על "הספרות הציונית" היה כנפאני חלוץ בחקר ספרות האח;ךאויב. זהו ספר רחב היקף שזכה גם הוא להדים רבים ברחבי העולם הערבי ועורר בו עניין לעסוק בחקר הספרות הציונית. יצירותיו של כנפאני נלמדות גם היום באותו להט כבעבר, וחלקן נכנסו אל תוכניות הלימוד הפלסטיניות והערביות. הדיאלקטיקה בין ספרות לבין פוליטיקה משתקפת במיטבה במכלול מפעלו הספרותי של כנפאני, אשר כתב את חיי הפלסטיני המובס, הפליט והעקור, ותיעד אותם כמי ששם את פרטיהם תחת זכוכית מגדלת. קשה לדבר על הפרוזה הפלסטינית בלי לציין את אמיל חביבי :"פ J :'::י:-< iJ1996-1921)(. הסרפד יליד חיפה שהתגורר בנצרת, פעל גם בזירה" הפוליטית במסגרת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, רגם בזירה הספרותית - דבר שגרם לו להתחרט, כפי שהצהיר, על שנשא "את שני האבטיחים ביד אחת, אבטיח המחויבות הפלויטית ואבטיח היצירה הספרותית". בין השנים 1989-1971 ערך חביבי את יומון 'אל-אלתחאד' החיפאי והיה לדמות עיתונאית-ספרותית מוערכת. הוא חידש חידושים רבים, בין אם במישור השפה והעריכה, ובין אם במישור התכנים והפולמוסים שהתעוררו מעל דפי העתון. הרומן האופסימיסט 11.::.נ.\ J הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-כחס אל-מתשאאל ראה אור בשנת 1974 ובעקבות ההדים שעוררה היצירה הייחודית, היה חביבי לסופר חוצה גבולות. מוטיב האירוניה, ברומן זה במיוחד וביצירותיו האחרות בכלל, נחשב לאחד המוטיבים המרכזיים ביצירתו. חביבי הוביל את הפרוזה הפלסטינית אל מקומות חדשים לחלוטין, בכך שבפעם הראשונה חו~ה יוצר פלסטיני גבולות אל רחבי העולם הערבי דרך פרוזה ולא דר; שירה. המשורר והמתרגם אנטון שמאס חתום על העברת "הארפסימיסט" אל העברית. משימת תרגומו של חביבי, יש לציין, לא קלה בלשון המעטה, ועיקר הקושי שלה נובע מן המיזוג המושלם שיוצרת השפה החביבית בין ערבית קלאסית גבוהה לבין ערבית מודרנית קלילה. כמו כן השתמש חביבי בתבניות כתיבה מהקלאסיקות הערביות העתיקות ויצק אליהן תוכן חדשני. 34 גליון 375-6 אלי כהן חרסיך אל-בדע'ות'י 1.1:->1~ד.;_~ )2002-1954( - משודד וסופד פלסטיני יליד הכפר כובאד שליד רמאללה, הידf ממייסדי "בית אל-שעד" הפלסטיני (בית השיהד) ועוךר כתב העת 'אל-שעואדא' . בעד'ות'י היה איש של התנסויות, בחיים וביצירה . כתב שידה פילוסופית, ויצירתו החשובה ביותר, לעדתי, היא הדומן האוטוביוגרפי האור הכחול ).,aJI"נ. \~iנ:,(. עדו חופן של שמות יצקו בצוותא את יסודות הפרחה הפלסטינית, דוגמת ח'ליל ביידס, תוופיק פייאד, מחמדו שוקייך, סמיהר עזאם, דיאד ביידס ודג'אא' בכדייה. אך בו בזמן אפשר לומד שהתמורות שחלו בפרחה הפלסטינית היו צנועות, מעוטות לדוילות לעומת הדינמיקה התוססת של השיהד. עובהד זו הנה פעול יוצא של גודמים דנים, שונים ומשונים, שחדקו את הפרחה האמנותית אל השלויים לטובת השיהד. אפילו משודדים ידועים, שהתפרסמו בזכות שידתם, דוגמת תוופיק זיאד ופדואו טוקאן, כאשד התנסו בכתיבת פרחה, נדחקה גם היא הצידה. אם נעיין במתחרש כעת בעלום הספרות הותרבות הערבית, ניווכח לעדת כי החליפה f ~ר;ב גכ~י~ ס qלי 9 ה ססר wה W לי wףילזrכג ~ת ס; w,ה~ ס f לו~ה. י;ם ~סד ~צ;ןע;כר, ש~~ ?~ז;ז~זכ ~ת w,י~טי~;:~ ה~ר~~ ס; w~ה י ו~ז חיא :P ~י ז:י;:ז~ה w ם, מוגזכת ~לי fא' 9 ן ~ז;זלט, מצ;ר~י~ה, ?ל'א צ'ךך fz:רp ו~ים, lp~ 't\~"\'C) 4-~ ~\11 התחלול בו מהפך שגדם לרומנים להיות הז'אנר המיוצר והנחשק ביותר . הפרס ?ל הבינלאומי לדומן הערבי, פרס שהוא הגרסה הערבית לפרס מאן בוקר הבריטי ' א ~סק סז;זל 9 ה. W:Pש~~ ל tt7P ~ח ל~ת;ת ~ת ס~ 9הי (ובשיתוף עמו), שנוסד בשנת 2007, הוא הוכחה ניצחת לדריכת כוכבו של הדומן היא ל'א ז-ורגיש מנוך כהבדל. • • : :• -T • • : -• בספרות הערבית. אמנם הפרס עודד סביבו פלומוסים דנים עוזים, הויו שטענו כי זהו מסחור של הספרות ויחסי ציבור יותר מאשד עשייה ספרותית רצינית; אך למרות כל הטיעונים מהצד הזה, אי-אפשר להתכחש לעובהד שהדומן היום ~w~rכ~ז w הו ~ר~ה לה מוזר, ~ך חיא ל'א ז;רקזן!ר. w ב ~ל ,ה~~ס (יותר מהסיפור הקצר) הוא הסוגה הערבית הנכתבת ביותר, בנוסף לכך שסביבו ,בר~~ w:pג מתחרשים דוב הפלומוסים הביקורתיים. היא ז-ועלעל נאלנ;ם הז-ומונ;ת : -: -: " :-: . טיכ;tכג ק;;ת ~ת מ~ t; ה ~לי, הכותבים שנבחרו להיכלל בלקט הפרחה הפלסטינית בכבה לייט נמנים עם הגל ; ז-וחז;ך לז-ומרנה עם החליפה הישנה, T T : י הזרם הספרותי החשד. בחרתי לא לתרגם את הסופדים הקאנתיים, אלא דווקא -T 0 -: -0 T : --: את החשדים, שאלוי יהוו את הקאנןו .ידיתעהדשiחה זהו זדם שחלום על שינוי . שינוי תבנית. שינוי שפה. שינוי עלום. שינוי הפלויטיקה . שינוי סדרי עדיפויות. שינוי גלגלי שיניים שנשחקו . שינוי הסטטיות שאפפה את הפרוזה הפלסטינית. פריצת סוגיות חטאנו החבדתיות 1דתיות 1 אסתטיות. אפשר להבחין שדובם של ואז אולי ז-ורע. -•• -t T : אגירה הסופדים באנתלווגיה מתחקים אחד התנסות בכתיבה חשדה, במישור השפה ובמישור התוכן . פ m ה ששאובת מן התיעוד היומיומי, צהד את הרגעים הקטנים, נשענת על האירוניה הוביקורתיות ועל הפנטזיה. הדוד החדש של הפרחה ~ f ~רים א,~י ז,נזכ w ט ךא;גר הפלסטינית אינו חשוש לחרוג ממוסכמות ספרותיות ומנסה, למרות כל הסיכונים משפטים עזובים מען.ן;נים ישנים 0 0 0 • T : • • •• -: T : הגלומים בצעד כזה, לפלס לו דדך חדשה . הזהות הפלסטינית החדשה מתעצבת :p מ; ח;לה fמ q לת ,יר-יכ;t-;אס דדך נפתלוי החיפוש. וסם :;כ~~רים ןק~ים ~שוגר, הפרחה הפלסטינית החשדה מחפשת את דרכה באין דמות אב שאותה מחפשים פרצה להשן.ן;ט על נשמתי -·:-·· : · :: ·: ד ·: ז· תאמץ (ותמדוד בו - כמו בשיהד: "חדרת ההשפעה"), דבר המשתקף היטב ל~גי ת~~;ה סקר~ס ס~ q.ה~;ר באקספדימנטליזם הס m ף שמאפיין אותה. עמעום דב עוטף את יצירת הפרחה של הדוד הזה. העלום הבדוי שלו נוטה יותר לפנטסטי לועיוות המציאות . בדוד ~לים א,~י ש;~ך f ~ל~קים הקדום של הסופדים הערבים, יצירות המופת של הפרחה היו דיאליסטיות, הז-ולויים לי על צוארי • T --• • : הודיאליזם היה הזרם הקאנוני. הדוד החשד מתחיל ממקום אחד. מנקוהד אחרת. מנסים לייצר נדאטיב לא כפי שהתבקש בדוד שקדם להם, אלא כפי שמבקש זאת כמ; אסימ;נים לשעת צרה, 0 0 0 T T -: T : ול~~~ים ק;ל ב:ז?צולם כיוונם הספרותי העכשווי. מתוך העמעום הפנטסטי הזה, הקשה לעיכלו לפעמים, נלודו שאלות הפרחה הפלסטינית החדשה, גבלוותיה, התעצבותה, כיווניה העתידיים ויכלוותיה לשדדו מזניו לי את ימי ילדותי. . : -. : :· . . : והא;תי;ת , • T : לוהתפתח, לוהעלות את דוח התקופה. • ת;יר:z;אס,ת;ך;חfץס סז;רלוש;ת, ,ת;פודfזס קכpז ל~גי רגע ~ז;ררו q לומ;ת, * מתוך : המבאו לקוץב נכבה לייט וסיפורים אחרים, לקט מהסיפורת הפלסטינית החדשה, ך;קך;ת ?9 גי ~q,י~;ל ליקט ותרגם מערבית : אלטייב ע'נאים, ערכו : אלטייב ע'נאים, יוסי גתובסקי, הצואת מטען 2014,132 עמ' והנחירה ל'א נירי . מתחננ;ת, נ;א הצל א;תי . .. -: : -: . 0 T: T 0 : -: אלטייב ע'נאים - משו;רד מתרגם, עיתונאי ומייסד הצואת "אוסלו" (ביחד עם וים ע'נאים) מתוך ספד השירים פארנויה, העומד לאדות אוד מאי-יונ 35 -11•• גחור וממהלכ ןהתקי לש ןהזמ "הביוגרפי ,(באכטין 2007, 'עמ 176-175(. ההאנתולוגי םהחיי םבשוליי ת(הוצא בכת 2014(, השראת דאו ,באחרונה הדומ תשכרפד הבקביע יכ ר"הסיפו רהקצ טכמע "נעלם ,(מטלון 2005(. .כמעט םושג םהשוליי ,החברתיים םשעניינ יבנ םאד ללהבדי ,ממקומות והודר ימתחומ ןהעניי לש תהספרו יכפ םשה םמודרי םכיו רמסד םהיו .החברתי הגיבורי םה ,נוודים ,יתומים יחול ,נפש ,הומוסקסואלים יניצול השוא םופרופסורי םזקני םוגאוני ושידע ריות ימד םוזיכרונ קנמח יביד רמשט יטוטליטר טשבע םאות הארצ יככל ןאי ץחפ .בו גהסוציולו יהישראל רהמעוט םחיי ןחז ןמאפיי תא םמצב לש ""זרים "ו"אחדים ,אלה םהחיי יבשול ,החברה בכמצ לש .הדרה וראשית יבא םקבלת לא קחי ,החברה יכמ םשמצויי הלכאור ץמחו הלגבולותי .החברתיים :המשכו תבדחיי םהזדי םוהאחדי לא האקס-טריטורי השבמ m תלו םעליה תתכונו תסטריאוטיפיו וא םדימויי םחברתיי ,שליליים ושנוצר יביד ןהדמיו .האנושי ההמטר ישמאחור :הדבר סלפרנ ת"א םמעמד םכאקס-טריטוריאליי תמבחינ םהשתייכות תלמערכ תהנורמטיבי תהשולט יבחי םהיומיו תוהקובע תא "גבולותיהם ,(חזן 1994, 'עמ 6(. וא םבמילי :אחדות קלהצדי תא .הפלייתם םג םרבי ימגיבור םהחיי םבשוליי םמואשמי ,ב"אחרות" ףא םשאינ םאחראי הל .מלכתחילה ,למשל הבהיות םמבחינת ההשפע יבלת תנמנע לש תשוא םע הנורא ת("גנב "הילדים 'עמ 50-42(, תיתמו "("איילה 'עמ 74-67( וא ידיכו לש רמשט יטוטליטר ן("הגנ ןמג "הזיכרון 'עמ -13 21(. ךבהמש ךלכ, םדני םמה םג םסובלי םמדימויי םחברתיי םהנזקפי םלגנות ,(מרגלים םתמהוני יוגנב ,ילדים) וואל םמניעי תא ההדרמ בשבל םהסיפורי םומביאי םעליה לסב .נוסף תהסוציולוגי השד ןחז תעורכ ההבחנ תמעניינ ושתשותכ ,מיד ןבי ת"זרו "בין-אישית תל"זרו .תוך-אישית" םכחיי ,חזן אהי תמאפיינ תא ת"הזרו "הבין-אישית רבהקש לא תקבוצו םוקולקטיבי םחברתיי ,ואתניים הכהשלכ לש תהדחקו םופחדי לש הקבוצ תאח לא ךתו הקבוצ ;אחרת תוא ת"הזרו ךחתו "אישית אהי המגדיר תכזרו לש יהעצמ ועצמ םלמרכיבי אהל םמודעי ובאישיות ,(חזן 2011(. םהא תזרו ךתו תאישי וז ,נשאל אהי השיכלו רלהסבי עמדו קר םשניי ימסיפור םהחיי םבשוליי םמדברי דכאמו תמתודע יהח ,בשוליים סשנתפ אשל ובטובת םג אכל ,קיים רכחס ?תודעה יסיפור האנתולוגי וז םמעלי לע תהדע תא םסיפוריה לש םהיוצרי וא יהנו יהנו )Henry( ןוז'א הז'נ )Gene(, ושבא םמהשוליי םהחברתיי ,(גנבה ,מעילה רמאס תוזנו ,הומוסקסואלית) יובשול ,מקום תבי רמאס הבמקר לש ,השניים וכתב לע םשוליי .אלו לאב אלהוצי רהממוא חהפות לש ההפעיל תהחברתי תומחוסר רהדיו הבשעת האייל וסבאג-מדציאנ ת("הפגנ םהפנתרי ,השחורים") בשכתו ףבגו ןראשו שומוקד רלזכ ,אחיה הסעדי ,מדציאנו ימראש ם"הפנתרי ,השחורים" הקש תלדע םא יכותב םסיפורי םאחדי ,באנתולוגיה ןאכ וחו םכמות ווכמ וסבאג-מדציאנ תא םהתהו .מקרוב רבהקש הז בכת םפע סעמו ,עח יכ ת"פתיח רסיפו אהי טכמע דתמי תהתקשרו תחוזי ןבי בהכות ןלבי .הקורא ,ודאי שי םחחי שוי ,חוזים תלרבו םחוזי אשל םמקיימי אול םמתכווני םלקיי ,אותם לאב םג םחוזי הכאל םנקראי "חוזים ,(עוז 1996, 'עמ 11(. םוא הבחוז השבינ ןלבי אהקור תמתחייב וסבאג-מדציאנ רלתא הבסיפור ימה תשוליו ,חברתיות יהד םשכותבי םאחרי הבאנתולוגי םמתחייבי רלתא תשולי~ וז יבעינ ימ אשל וחו האות רולשזו הל ידימו יספרות - החוז בשחשו ןומעניי אל תפחו דלעמו .בו ישנ םסיפורי הבאנתולוגי םפורעי תא .השטר ההז דהאח, ר"גז "דין לש ףאס ץליבובי '(עמ 104-98( ,והאחד ""איילה לש רלימו גויסבר '(עמ האביב הזרק םשוליי םגיאוגרפיי םוחברתיי רבסיפו רהקצ ימה הכתיב םשבוליי םהחברתיי רבהקש תלסוג רהסיפו צהק?ר םא תעליל רהסיפו צהקר תמתרחש בלרו םשבוליי ,גיאוגרפיים ךאי ויאר השולי ?שלה הומ היכול מללד ההעודב תשאבסופ םסיפורי םקצרי D 11 D 11 השיצא האלחרונ תתח תהכותר חה שב 1 ל , רק םשביי ימסיפור ההאנתולוגי םדמרבי שממ ומרגונ לש רהאח קהדחו ?שלוליים ,(עצמןו 2004, 'עמ 2(. רחוק תהספרו סצ'לר ימא )May(, בכת םפע דהגהר תמעניינ רלסיפו רהקצ הכנראטיב ,מרוכזת המתא m תפיסו םחיי תסתמיו רלכאוה ראש תמקלבו הב תא ומלא תתשומ בהל תהסיפורי רמעב ןלמידת תהיחסי ,לכאוהר לעו ייד ךכ וכמ תניתקו ךממהל ןהזמ בשקצ דע זא תא ןמידת תחסר תהחשיבו וכביכל ),May22 .p , 1995(. ,(גלודברג 1975, 'עמ 117-116(. רובאש תלמשמעו םהשלויי םהגיאוגרפיי רשבסיפו רהקצ סביח רלגיבו רהסיפו :עצמו םה םמלביטי רבית תשא התכונ וא וק יאופ ,שלו םמאפשרי רלמספ ולונ ולבחן םאות דבאו דמוגל םצוובעי תא וקורותי דבממ .דרמטי יאולו דלצ דהעובה רשבסיפו רהקצ ן"אי טפשו ,מקום" םמקו המידת םג םה םתועבי תא די ןהאמ השעלי רדיבה העשבת תהסופר תהומסאי ההמנוח תשלומי ,הארבן תא ומבנה יהגביש ,(הארבן 19932004(. יכ םשלויי םגיאוגדפיי םה אל םמקו ,לטריקים םלפסיכלווגיזמי ךלוזיקוקי יד רנו לש ,לשןו תכהגרד .הדאגן יד םבחיי םבה םובתיאור קהמדוי יכד תלעשו תא .העבוהד רובחזה .לדרמטיות ולאות דממ ירדמט םשהשלויי םהגיאוגרפיי םצובעי וב תא תלעיל רהסיפו ההקצ הדומ ושהתכון םג רחקו תהספרו יהרוס ןבאכטי )Bakhtin(, ובהגדיר תא ,"הסף" תמצרוו םהשלויי - ,"שובל ,פאה ,קצה דבצ, ,בסוף רבדך ,אגב" לע יפ והגדרת תהמילוני ן(מילו ןאב ןששו, ,תשמ"ג 'עמ 1338(, דכאח ,"הכדונוטופים" תצרח ןזמ ,ומקום םשמרבי רלתאן תבספרו םמימי .ימימה יכ המת m ש וב רחדו תבאינטנסיביו תערכי תאומוציונלי ,גבוהה להאוי והוא רקשו תל"נקדו המפנ ,בחיים רלמשב וא הלהחלט תהר .גולר" ילפ ןבאכטי, סמתייח פכחנטו הז תלמקומו וכגן יחדד ,מדרגות תרכבו וא הקצ :עייהר םדרמטיי ,אמנם ךא יחסד תממשו יאחד .הכל יכ ,במסגרתם ן"הזמ ואינ אאל ערג ,חלוף ןאי ול ךמש ,כביכלו אהוו ןגליו 375-6 36 תסתמיו וז רלכאוה תהמקבל הה~ תתשומ ,לב תמתרחש אל תאח ובהימצא לש וגיבר רהסיפו רהקצ םבשלויי .גיאוגרפיים םא רעבייה תמשולג דבקנה הבסיפורי םהקצרי של סאלי חמונ ,הקנדית םא ב m תובו םמתי וא םריקי הבסיפורי םהקצרי לש סקלדי רליספקטו ,הבחילאית םא הבקצ חמז יבנאפלו ובסיפורי םהקצרי של יאר רה הלוק .האיטלקי רבספה תאמנו :הסיפור םעיוני תבצרח רהסיפו רהקצ ,ובתולדותיו רהסביה ,המשודדת הלא ,גלודבדג יכ רמחב רהסיפו רהקצ בכות בלרו לע תאדוו םנשואי ש m םוקי וממנ מ m ק לש ןזמ ,ומקום םבהיות םבלשי ךכ הלכתיב ובעבור וא ייצוא ןדופ 74-67(. "גזר דין" הדיסטרפי הוקפקאי עוסק בגיבור בשם יוסף, שאביר הטיח בר בילדותו כי לא יחסר לאיש אם ימות. אנו פוגשים בר בשבתו בכלא ובהיודוע החלטת השרויות ליישם עליו עונש מהפכני: להיות ראשןו האסירים שיחוברו למכונה שתעלימם מעיני הבדיות ולא תאפשר לאחדים לראותם. אבל יוסף מצליח לדאות אחדים, לעבוד דדכם. כמר למשל דרכו של יל,ד שהוא ככל הנראה בנר, יתרם מאם, רעתה גם מאב, ולגלות כך שעתיד לא טוב יצפה גם לו. בהמש,ך כשהוא עומד בפני חלןו ראוהו, מוטחת ביוסף אמת נוארה נוספת: גם האו אינו מסרגל עתה לדאות את עצמו. סמל להתדרדרותו הסופית, לכך שאינו משתקף מעתה גם בעיני עצמו, בעיני תעדותו שנמחקה כחלק מעונשו. "איך לא שם לב שאין באפשרותו לדאות את השתקפותו. הוא לא אחד מאלה שאהובים להסתכל על עצמם במראה. האמת שלא כך אהב את מה שהשתקף מלוו. עכשיו פשט בר עצב גדלו ופתאום רצה להיעלם לגמדי" (עמ' 103(. הסיפור "איילה" האו אלגיה על מרכי גודל שאינם זוכים לאהבה, שאינם מעניינים איש, ערל כן הופכים לחסדי ייחרד, למצרדים משועתקים. הגיבורה שלו היא איילה, נעהר החיה בפנימייה אלימה. איילה שבה ונזכרת בירקות שאמה המתה חיתה שותלת בעבוהד בגינת ביתם כביטוי של אהבה. אביה ככל הנארה נישא בשנית ויש לו תינוקת חשדה. איילה מתכננת לבקר בביתו, וקרנה קופסת עדגלירת תרת כדי להביאה כשי. האב לא מחכה לה בתחנת האיסוף, הויא חתרת לפנימיה כלערמת שבאה. בסוף הסיפור היא שותלת בערוגה שמאחודי מחסן הפנימייה את קופסת העדגלירת - סמל לדבר-מה תעשייתי ומשעותק, חסד ייחרד, לוהבדיל מהערוגות ששתלה אמה, אדטיפקט שאין מאחוריו כל אהבה. שני הסיפורים מציגים אפאו דימוי של שוליות חברתית כמצב שבו האדם שהוטל לפתחה אינו מעניין מעתה איש, כמצב של חוסר נארות. ערל פי מסורת הסיפור הקצר, כותבי הסיפורים ממקמים את גיבוריהם בשולי מקום: בית מאסר או פנימייה. לויתד דיוק, וזהו כאן החידוש, ואלוי התבססותו - במקומרת שנכןו יהיה להגדירם כסוג של "הטדוטופיה": מושג שהגה מישל פוקד )Foucault( הומתאר מקום אחד, מרחב הנבדל מהמרחב האנשוי הרגיל, שחוקיו שונים וייחודיים מהמקובל ושמשתדע במובן הזה לא פה לוא שם (פרקו, 2010(. המסקנה, שהשוליות החב m ית בסיפור הקצר נוטה להתמקם בהטדוטופירת, קיבלה כבד בעבד ביטוי מרוכז באחת מהקלאסיקות של הספרות העלומית: הסיפור הקצר "שמנמונת" Boule de Suif של גי רה מופסאן )de Maupassant (, שעל איכויותיו הספרותיות עמד בין היתד אבהרם בנימין יפה בספדו מקבילות כסיפור המודרני (תלש"ג); כי הטדוטרפיית השוליים בו מובהקת כל כ,ך בהיותה חסרת מקום, אופילו זמן - רכבת נוסעת. "זמן" הסיפור הוא מלחמת צדפת נגד פרוסיה. גיבורתו: זונה צרפתייה בעת מסעה בקרונית מוארן לדיאפ. למען שלומם, אזרחים צרפתים מפצירים בה לשכב עם קצין פרוסי הנמצא גם האו בקרונית. היא ממאנת בתחילה, משתכנעת בסופו של דבר חונה לבסוף בברז מצד מי שעדדוו ארתה למעשה מלכתחילה (עמ' 9-8(. הדיאליזם החב m י של מופסאן, המפץ החברתי הגדלו שלו, יסמנו את שיברא בהמשך: חברה שבמובנים דנים משליכה לשלוי הכביש את מי שאינו משתבץ במסגרת מוסכמותיה. לסיום, הסופדת רונית מטלןו כתבה פעם כי הסיפור הקצר מצליח להעניק לקוראיו דימוי אחד חזק של הזמן ההיסטורי שבו הם חיים, "J"[ את התלצום האחד ואת האאוהד של התצלום האחד" (מטלןו, 2005(. ומהו "התלצום" הזה על פי האנתלווגיה החיים בשוליים: קיומם של אנשים דנים שאינם נראים בו עוד, סתם אנשים לכאוהד, סלמאןמצאלחה באשד תהיני ל~" רקt,א גכ?~י "ף.ל~ ~:;גא,tקר סחי~י t' חין. יpן~- מחל;~י -ה~~ ר~ר~י - מח;ל~ית ~.ף~ר רקt,א~ ז:ר~ךי ~,ה~~ םpזך ~ד א, Q ~:ר בכ"ה ז-זעשה אהבה יל • T :--:• :- 1 ךכ " ה א;~;כיף ע;ך לק tg ר; :קי ל"א מןש;ן חיא ן; w .זכ~ריי ~י~י ~~יגף. :קי ~ם כק .ף.ל~~ שרימת מקרוות באכטין, מ' )2007(. צרחת הזמן הרבנחוטופ נחמן: מסה על פאוטיקה היסטרוית <תרגום: ה' ירמןו>. ארו יההדו ובאר שעב: כנ m, זמהרו-ביתן-דביר ומכןר הקשרים, אתיבסריטת בן גרויןו בנגב . גדלרברג, ל' )1975(. אמובת הסיפור: עיונים בצרתח הסיפרו הקצר ובתודלותיו . מ mביה : ספירת פלעוים, הצראת הקיבץו האצרי השומר העציר. הארבן, ,'ש "שבחי הסיפרו הקצר", ,ynet12.1.2004. חןז, ח' )1994(. "האחר אלה משמערתי : לע כינונה הסמלי לש שלויות חב m ית", בטחןו סתאילי: כתב עת בנאשו חוורה ובטחןו סצויאלי, 42, עמ' 516-. חזן, ש' )2011(. "אלה מערו האתני כמייצג אחתור עבצמי, בקבצוה ובקבצוה הגהלוד -כ m סמיר במ m ב האנליטי הרחב m,"י מקץב: כתב עת להנחיה לוטיפלו קבצותי, עמ' 40-25. יפה, א' <תלש "ג) . מקבילות בסיפרו המתדרי, מ m ביה m ל אביב: ספרית פלעוים, הצראת הקיבץו האצרי שהומר העציר. מלטןר, ,'ו "סוף הסיפרו", מוסף 'ספרים', 'האץר', 2.10.2005. עח, ע' )1996(. מתחילים סיפרו, ילשורים: כתר הצראה לארו. עצמןו, א' )2014(. "דבר עהךרו" בתךר: החיים בשלויים: אנתלווגהי של סיפרוים קצרים (עמ' 4-2(. תל אביב : הצראת כתב רוב הצראה אל:רו פקור, מ' )2010(. הטטחופיה: על מחרבים אחרים (תרגום מצרפתית אוחירת דבר איראלה אזלואי) , תל אביב: הצראת סרליגנ . Charles May. The Short Story: The Reality of Artifice. New Haven: Yale University Press 1995. 37 ובלא ממש מקומות. • אביבה זרקה - דוקטרו לספרות, מצרה לתכנןו לימדוים ומנחת מעודוני קריאה וסדנאות כתיבה לילדים. מאי-יוני דורית שילה 1] הסיפור הקצר מאריך ימים ישנם ברשת דפי פייסבוק אתרים אישיים וכבתי עת מקוונים, שנותנים מקום וכבוד לשירה ולסיפור הקצ;ר ואין ספק שקהל הקוראים תר אחריהם, מתחבר אליהם, לעתים משלם בעורם, ובעיקר קורא. שנים רעות עוברות על שוק הספרות הישראלי ובעקבותיהן נקלע גם עולם הספרות לשנים שחורות מאוד. ההפרדה בין שני העלומות האלה אמוהר להיות ברוהר, אך בישארל ההבלדים הלוכים ומיטשטשים. טשטוש הגבולות התחיל - כמו בכל תחום אחר שנכנע לפגעי הקפיטליזם - בכך שהציבו בראש שרתות הספרים הגדלוות אנשי שיווק שהגיעו מעלומות רחוקים מאדו מכל מה שהוא ספרות ותרבות. תךו שנים ספורות השליטו המאכערים הללו את מבצעי "ספרים על המשקל, 7 במאה, 4 במאה", שהביאו בסופו של דבר לא רק לקריסתו של סופרמרקט-הספרים הגדלו הזה שהקימו (ראה סטימצקי), אלא גם לעיצוב מחדש של האופי האמנותי-תוכני של הספרות העברית. הראשונה להיפגע חיתה השיהר. ספרי השירה הודרו ממדפי חנויות הספרים עד שכמעט אף לא ספר שיהר אחד מוצג כארוי בחנויות האלה, ובכלל ספרי שירה כמעט אינם נמצאים בהן, מהסיבה הפשוטה שהם לא רבי-מכר. ההיערדות הפיזית של ספרי השיהר מהמדפים הובילה להנחה ש"אף אחד כבר לא קורא שירה". תהליך דומה חל גם על הז'אנר של הסיפור הקצר. הסבהר הרווחת שהפיצו אותם סוכנים בורים היא שבישראל לא רק שלא אוהבים לקרוא סיפורים קצרים, אלא גם שזאת סוגה ספרותית נחותה, בעצם רק תחנת מעבר, מעין שהד אימונים, עד שיהיה הסופר בשל לשלב האמיתי הונכןו של היצירה הספרותית: כתיבת רומן. הוצאות הספרים בישארל אכן ממעטות להוציא קובצי סיפורים קצרים, בין אם מדובר באנתלווגיות של מספר כותבים ובין אם מדובר בקובץ סיפורים של כותב אחד. כשהוצאה אמיצה דיה לתמוך ביצור מסוים שבחר בז'אנר הסיפור הקצר - (בדרך כלל רק הוצאות קטנות יחסית, בעלות אג'נדה ספרותית לוא רק מסחרית) - יספידו כלום את הספר, ובכלום אני מתכוונת גם לאנשי המכירות וגם לאנשי ה"ספרות החדשה" הזאת שנוצרה, ויחד יחכו ל"יצירתו האמיתית הבאה" של הכישרןו החשד, לרומן המיוחל שיפציע, שהרי סיפור קצר זה רק בוסר. זאת כמובן תפיסה מעוותת שמעידה על חוסר הבנה בספרות. פגעי שוק הם לא סיבה לחסל ז'אנר ספרותי חשוב כל כך לושוות לו קווי אופי שגויים. קואר אמיתי מכיר ומעריך את אמנות הסיפור הקצר, את המאפיינים המיוחדים שלו, לוא ירוץ להספיד לוקבור ז'אנר אהוב כל כך בעולם כולו. האם יעז מישהו להספיד את סיפורי אלף לילה ולילה, את דקמרןו, את ההצלחה של אליס מוכרו ובשביס זינגר? ואצלנו, את אהבת הקוראים לאפרים קישןו, אתגר קרת או אלכס אפשטיין? נכון, אלוי קל יותר לכתוב סיפור קצר, בייחוד היום, כשכבר לא חייבים למצאו לו פואנטה. ונכון שביחס הפוך לקלות המסוימת של הכתיבה, קשה למצוא סיפורים קצרים טובים. אבל לא כך הדבר גם לגבי רומנים רבים? יהיו מי שיגידו - אלוי כל זה נכןו אבל אי-אפשר ללכת אחורנית: חוק הספרים עב;ר אבל היחס השלילי לסיפור הקצר כבר התקבע ומצבו מעתה רק ילך ויתדדרר. אני לא מאמינה שכך הדבר. מספיק לבדוק את תיבות האימייל של כתבי העת הפעולים היום בישראל, המלאות עד להתפקע. הן מלאות בסיפורים קצרים שנכתבים לא רק בידי סופרים מתחילים שמחפשים את דרכם, אלא גם בסיפורים פרי עטם לש סופרים ותיקים, שנהנים לכתוב סיפורים קצרים ולהתמדוד עם האתגר הסגנוני שהם מציבים. לא ייתכן שהשפע הזה שמציעים הכותבים לא יצביע על ביקוש מצד הקוראים. אלמלא הוצאות הספרים "המדופסות" היו מטרפדות את פרסומם של קובצי סיפורים קצרים, אני משוכנעת שקהל הקוראים והקונים של ספרים-מדופסים-על-נייר היה רב יותר. ולא צריך ללכת רחוק כדי להוכיח את טענתי זאת. מספיק לגשת לערוץ התקשורת הרחב ביותר של העולם שבו אנחנו חיים, קרי האינטרנט, לוראות את האינטראקציה המופלאה שקיימת בין כותבי הסיפור הקצר לבין קהל הקוארים הנאמן. המ m ב הווירטואלי, לוא רשימות רבי המכר המפוקפקות של שרתות השיווק, הוא המדד הנכןו לבחינת נטיות לבם של הקוראים בימינו. ישנם ברשת דפי פייסבקו אתר ים אישיים וכתבי עת מקוונים, שנותנים מקום וכבוד לשיהר לוסיפור הקצר, ואין ספק שקהל הקוראים תר אחריהם, מתחבר אליהם, לעתים משלם עבורם, ובעיקר קורא. באופן לא מפתיע, הסיפור הקצר מצא לו בית בחיקן החם של הוצאות הספרים הדיגיטליות. ההוצאות האלה הן שמאפשרות חופש ספרותי אמיתי, פלולריזם שויח תרבותי. את ההוצאות האלה מנהלים אנשים צעירים, והן אינן כפופות לניצלו הציני של הרשתות הגדולות שחונקות את ההוצאות ואת הסופרים גם יחד ומעוותות את הרגלי הקריאה. מבחינה כלכלית יש הקלה גדלוה משום החיסכון שבקניית ניי;ר הצואות הדפוס, ההפצה ותשלומים לאנשי ביניים, כך שאפשר להתפנות להקשיב באמת לרחשי לבו של קהל הקוראים ולתת במה לכותבים מושכרים. לדוגמה ההוצאות "אינדיבוק" ו"בוקסילה" החלו להוציא קובצי סיפורים, חלקם של סופר אחד וחלקם אסופות של כמה כותבים בנושא מסוים, חאת תחת שרביט המנצחים של עורכים מן השורה הארשונה. אני לא רואה בבית הזה שמעניקה הספרות הדיגיטלית לסיפור הקצר בית מחסה אם כי בית הבארה ומקווה שיותר ויותר נראה בישראל אנשים מצוידים בטבלט או בקיבלו קוראים ספרים איכותיים מקוריים וקלאסיקות נשכחות. הרי לספר טוב צריך שיהיו חיי נצח, עול המדפים של החנויות הדיגיטליות מקומה של האיכות מובטח. • דורית שילח - דוקטור לספרות וחוקרת ספרות ילדים. בישראל מ 2011- לאחד שהות של חמש-עשרה שנים בצדפת, שם לימדה ספרות עברית, מקאר ותדגום באוניברסיטאות שונות. כותבת ביקורת ספרות ומתרגמת פרחה מצרפתית לעברית. סיפורים פדי עטה דאו אוד במוסף 'תרבות וספרות' של 'הארץ', בכתב העת לספרות ,'!רה' בכתב העת הדיגיטלי 'אלכסןו', ובאסופה הדיגיטלית 'אחבר לבד' (אינדיבוק). 38 גליון 375-6 1 יצירותיהם. הושני, מה שאיער ביחסי יזהר ונעמי, בעקבות פרסומו, שבר נחשפים הגיבור והאהובה היזהדיים, הספרותיים הומציאותיים. זה יהיה על חשבןו נושאים אחדים, ספרותיים מובהקים (כמר השפעות ספרותיות, גבסיך, נדנד, דיקנס, הביקורות על יצירתו וכדרמה), שכן הספד האו באמת בראש וראשונה "סיפור חיים" דרמטי רבו אתמקד. בין פיכמן ללמדן מקץ שישים שנה לפרסום סיפורו הראשןו, בריאיןו ליצחק לבני בשנת 2000, החליק יזהר על פני המהמורות הלא מעטרת שקדמו לפרסום זה כשסיפר: "הסתכלתי סביב ואמדתי - מאזניים יותר מדי מכרבד, בטח לא יקבלו את זה. גלירנרת נדאה לי צנוע, אולי ישימו לב. וקיבלתי גלויה מלמןד, הווא הזמין אותי לבאו לירשולים ומיד פרסם" (עמ' 348(. רבכן לא בדיוק. הסיפור הראשןו ששלח לפרסום היה סיפור בשם "טרקטור" אותר שלח במרס 1937 דווקא ל'מאזניים', הביטאןו המכובד של אגדות הסרפדים (שייסד ביאליק). הסיפור נשלח בכתב י,ד במחברת כתרנה "פנים אוחרד", ויזהר לא קיבל עליו כל תשרנה מהעודך. בן-אדי מעיהד כי יעקב פיכמן, עוךד 'מאזניים' באותה עת, היה ידעו בכך לשא נהג לקראו כתבי יד (עורד כתב יד ממש שלא הדופס במכונת כתיבה) של סרפדים עצירים לוא ידועים לוא נטה לתת להם במה בכתב העת שבעריכתו. את כתב היד מסד הזיב ןכ"'וtt לקריאה לעתור (ששמר לא נזכר בספר) חה סיפק לו חרות עדת קריהר ומסתייגת. לימים, לאחד ששמר של יזהר ס . זיהר ט'פוו חיים התפרסם, ביקש פיכמן במכתב התנצלות ליזהד לפרסם את "טרקטור" אלום יזהר סירב ונשאר נאמן עד הסוף ל'גלירנרת' שהיה במה שולית בהשוואה ל'מאזניים'. בן- אדי מוסיפה כי למעשה כבד בחורת העדת (המסתייגת) של סגן העוד,ך מצרי גערין יצירתו של יזהר. סגן העוךד כתב: "תיאורי הנוף דנים ויפים לערמת תיאורי החיים המגלומים בדוב דברים. יש במחבר כישרןו להבנת רגשות ומצבי נפש, אך אין בסיפור עלילה אוף אין התפתחות כלשהי. כל הסיפור האו מעין קטע הואהבה מתגלה בר ברמז ובשתיקה" (עמ' 344(. בן-אדי מציינת כי בדיעבד הפך יזהר את ביקורתו של סגן העודך ל"אני מאמין" הספרותי שלו. "אני מאמין" שלימים הגדיד דן מירןו את עיקרו בכותבו: "החידשו העקרוני של יזהר היה בקומפלקס קוגניטיבי מהפכני שמצא את ביטויו בהפניה רדיקלית של המערך הסיפורי מן הזמן ההיסטורי-ביוגרפי ומן העלילה הסיפורית, לעבד המרחב הפיסי המיידי. מפגש שהלויד שפעת שרמים והלכי ד m, אך לא פעלוה במרבן המסורתי" ,'רדע'( עמ' 308,2013(. לא בכדי דבק יזהר ביצחק למןד, עודך 'גלירנרת', שהתגלה כמדדיך ספררתי מעלרה. למןד הכיר בחשיבותו של 'מאזניים', אך במכתב ליזהד כתב "אבל אם סבור אתה כי יש בידי עודנה ללמךד משהר, הדי אינך אלא טעוה טעות מהר". אף על פי כן הדרך לפרסום "אפרים חחד לאספסת" גם ב'גלירנרת' לא חיתה לגמדי חלקה. לאחד האכזבה מ'מאזניים' שלח יזהר ללמןד באוגוסט 1937 טקסט הקרוי "משעלר השהד", שבעצם לא היה טקסט בפרחה אלא מעין פואמה שידית. הטקסט הזה לא נדאה ללמדן ראוי לדפוס הואו יעץ ליזהד לכסרת לכתוב אותר שרב, כפרחה. יזהר הצעיד השיב בלהט: "העצתך לעבד פואמה זו אינה נראית לי, כירון שבטבעו של הדבר מונחת צורתו, ראם כשיד נלו,ד כשיד פרכס ויצא." מה שנלוד להיות אחד, אי אפשר לו שיגלד ויהיה לאחה אלא אם כן ויתרת על האמת שבר" (עמ' 347(. כעבוד זמן אמנם קיבל יזהר את עצתו של למדן עויבד את הפואמה לסיפור בשם "מעשלרים בשדרת" שפרדסם מא m ד יותר גם האו ב'גלירנרת'. אלום לפני כן הבשיל כבד הסיפור הראשןו שנדפס, "אפרים חחד לאספסת", ויזהר שלח אותר ללמןד ב- 1s עמוס יייתן לא יי:נ.שביליי, אלא "מפני" סיום בשיא המתח ניצה בן-אדי מסיימת את החלק הארשןו של ספדה ס. זיהר - סיפור חיים (הרצאת אוניברסיטת תל אביב 468 ,2013 עמ') בשיא המתח, עם פרסום סיפורו הראשןו של יזהר "אפרים חחד לאספסת" בחוברת 'גיליונות' ו' בעדינת יצחק למדן ובשמר הספרותי ס. יזהר, בשבט-אדר (פבאחד-מדס) 1938. הסיפור מוקשד לג. (היא גליליה קטינקא) יפהפייה מן השומר הצעיה לוא לנעמי רלרמן - חברתו אז של יזהר לוימים אשתו ראם ילדיו - אשד נפגעה מהקשדה זר, אוף התחרקה ממנו זמנית. היא התאהבה עבת ההיא בגבר אחד, ובהשפעת הדומן "מאהבה של ליידי צ'טלדי" מאת ד"ה לרוכס (שקארה תחילה עם יזהר אוחד כך לחדר), הגיעה למימשו אהבתה המינית עם אותר גבר, מה שלא זכתה לו עד אז. הספד הראשןו המסתיים בנקוהד זר, מותיר את הקואר במתח, סקןר לעדת כיצד שבר לבסוף יזהר ונעמי זה אל זה, וכיצד נעשו בעל אושה? מתח שלא יתפוגג עד שיופיע הספד השני (שטרם דאה ארד). מיעד זה איננו פיסת רכילות גרידא, אלא הוא נרגע בנשוא מרכזי שב"סיפרד חיים", דמות האהבה דומות האשה בחיי יזהר וביצירתו. בן-אדי כותבת כי דמותה של ג. כפי שהיא מתוארת ב"אפדים חוזר לאספסת", היא "הגילום המשולם לש דגם האהבה עשתיד לככב בכל יצירותיו של יזהר. אהובה אידילית, אהבה שמימית, לא גשמית לוא מתגשמת, שהאהובה לא יעדות לעיה דבר" (עמ' 359(. זהר אפאו לא דק סיפור חיים בין שתי אהבות, אלא, כפי שנאדה, גם סיפור על המתח שבין האמנות לבין החיים של ירצד גדלו. ספדה של בן-אדי מתקדם בחזית רחבה של נשואים המתעודים במכתבים, יומנים ומסמכים אחדים. האו מספר על שני דדויו המפורסמים של יזהר, הסרפד הופדרסן האמיד משה סמילנסקי, מצד אביר, ויוסף רייץ, איש הקק"ל הוסוכנות היהדוית, מצד אמר; על האב זאב סמילנסקי, שהיה עסקן, סצויאליסט וכותב מאמרים ב'הפעול הצעיד' בחתימת ז"ס, שבקשרי פרנס את משפחתו, רעל אמר התובענית מדים. מקרם ניכר מוקדש לאחיו הבוגד, ישארל, איש רעים להתרעוע, שנהרג בתאונת אופנעו שויזהר היה היפוכו הגמור. כן עוסק הספד במשפחת רלרמן הירשולמית, האם רחל והבת נעמי הואב שפשר מהם בשלב מוקדם ושחיו בערני חדרקרת גדלוים. בימי בית הספד של יזהר בחלוהד ובתל נרדדרי בתל אביב, בתקופת הבדידות והשתיקה שלו ברחובות, בהתבגרותו בבית המדשר למרדים בירשולים, ובנשואים נוספים בשמונה פרקי הספד. צדיך לציין שבן-אדי - כלתר של יזהר (כשראה לבנו ישארל) רמי שעדנה את ספריו המאוחדים מאז מקדמות אוילך - נהנית משיתוף הפעולה של המשפחה m שרפת חומדים גנחים מרתקים, כלול הסיפור ("ערב אחד") ופרגמנט מהדים ("שרטה הכפר"), המתפרסמים בספהד לארשונה (עודר אשוב אל זה האחרןו). מכל השפע הזה בחרתי לעסוק בפרק שהמיני הואחןור "אפרים חחד לאספסת" - רס. יזהר נלוד, חאת בשל שני היבטים שיש בהם גם גילויים מסוימים. הארשןו, כל מה שקדם לפרסום הסיפור "אפרים חחד לאספסת", שאך מעט ידעו עליו שויש בר מיעד מעניין לסופדים צעירים העשוים את ראשית צעדיהם בפרסום מאי-יוני 39 tll בינואר 1938; הפעם הוא מדופס במכונת כתיבה שהדפיס חבקיך ידידו (התובע מאמר לעצמו). לפני הפרסום דנו יזהר ולמדן גם בשם העט של הסופר הצעיר. למדן הבין שיזהר רוצה לפרסם את הסיפור בעילום שם, משום שרצה להיבדל מהשם סמילנסקי, שם המשפחה העמוס של דודו הסופר, והציע כל מיני שמות אחרים, כגון בן-שחר וכדומה. אבל למדן חש כי השם יזהר דווקא מתאים, בהיותו שם רענן וצברי כל כך ופסק, כי יהיה זה ס. יזהר, כמו ש. שלום. וכך היה. חשיבותו של למדן העורך חיתה גדולה והוא שניתב את יזהר ביד אמונה אל ראשית הופעתו כסופר. יזהר ראה בו אב מבין, קשוב, סבלני, אוהב (מה שלא מצא תמיד באביו שלו). כשמת למדן ב 1956- הספידו יזהר במילים חמות ונרגשות, ואמר בין היתד: "תמיד הייתי ידוע כי אי כאן יש למדן, והוא בפינתו לא יכזיב, ~דע לשמוע, יקשיב, ישמע ולא יחטיא" (עמ' 354(. אפרים (אליוקים) וגליליה הרעיון לסיפור "אפרים חוזר לאספסת" נולד אצל יזהר בתקופת שהותו כחדושיים כמורה בקיבוץ גבע (הוא עזב בטרם השלים את השנה, כי לא קיבל כמובטח חדר לעצמו שבו יוכל לכתוב). אולם בתקופה קצרה זו קלט את הלכי הרוח בקיבוץ שתאמר את המתרחש בנפשו. נושא הסיפור הוא היחיד מלו הקולקטיב, נשוא ששב ועולה בתדירות רבה ב"סיפור חיים". יזהר הוא יחיד המסרב להשתייך לחבוהר כלשהי ולהתחייב לאמונה כלשהי, מלבד למה שבנפשו שלו. הסיפור מתבסס על פרשה שאירעה בגבע באותו זמן ושהפרוטוקולים שלה נמצאו כעבור חמישים שנה. דמותו של אפרים, גיבור הסיפור, מבוססת על דמותו של חבר הקיבוץ אליוקים גולן. אפרים (כמו בן דמותו), מבקש מאספת הקיבוץ להפסיק לשבץ אותו בענף האספסת שבו עבד שלוש שנים, ולהעבירו לענף אחר, לפרדס הניסיוני, שבו יוכל למצוא יותר עניין לעצמו וגם סיפוק גדלו יותר בעבודה. האספה דנה בבקשה ומסיבות שונות דוחה אותה ו"אפרים החד לאספסת" למורת רוחו. מלבד אפרים מככבת בסיפור גם גליליה שבה הוא מאהוב ושתהא, כאמור, "אבטיפוס של מה שיהיה מעתה ואילך האידיאל הלא מושג, משוא נצחי לגעגועים" (עמ' 361(. בן ארי מביאה קטעים מן הסיפור המתארים את דמותה בעיני אפרים, שראוי לצטטם כדי להבין מעט באיזו דמות מדובר. וכך מהרהר בה אפרים: "... ויכול אתה לספר בכל תג ותג תלי תילים של אמת מפרכסת בעורקיך בדבר נגוהות שרעדו באדוות השער הערמוני, בדבר חוטם י~ד?~ מזדקר בקשת רבת אופי ובשפתיים מלאות ~פ~ל i ת זו על זו, בדבר צללים בשקעי הלחיים הרכות ובגומות עיניה השחורות, כעדים לנפש מתאפקת הממתינה לאות שיינתן כדי להינשא בסחף אין-סופי, בדבר הגוף האיתן, המתאים וקצוב באבריו, מוצק ורך, במלבושיו האופייניים הבולטים בריחם המיוח,ד בגונם ההולם, בגזרה השייכת לעצמה, ובעוד סוד שאיד לו ביטוי; ידי w ד גליליות וכפות w עור שקוף וענוג מתוח על עורקיהן בלא שתוכל לו העבודה, והרגלים ה wי w יות הללו מגוז קליפת אקליפטוס צעיר דמות חיה ומפעמת כל כך את הלב הכבול, שלא די לו ברוב פרטים ועוד הוא מוסיף ונזכר בהילוכה השוקט מתוך שלא הגיעה עוד שעתו, בלגלוג דוחה שבגינוני צעדים קלים ~נ;ומ~רים, בקול חם, רווה ושר נעיד לימון ריחני שגמל - שאף בו ספונה אפשרות התפרצות גבוהה הנבלמת לפי שעה בהגיים נמוכים, מתונים, ובשבילכם די גם בזה ]."[ תעצור נשימתך ותאבד הכל סביבך למראה-פתע שצץ ועלה, למראה דמות נגלית ובאה, מתקרבת, נושאת עיניה באדישות הקסם שלה, המביאה לידי טירוף (אח, לב שוטה) סוקרת ומניחה, ושמלתה הקרירה שוקטת ומתוחה עליה; עוברת נטוית ראש, מחייכת, אפילו מפטירה שלום, ונעלמת בלא להסב ראש." פסקה זו, ההלוכת ונמשכת עוד ועוד, שכולה פסיקים אוין בה אלא נקודה אחת, מטעימה את הקורא שאינו מכיר את יצירת יזהר, משהו מיכולתו הלשונית הכבירה. וכבר קראתי אצל אחד ממבקרים אלה שכתב על הספר, כי מה שמרשים כל כך ב"סיפור חיים" הן המובאות הללו מסיפורי יזהר. בסופו של הקטע ולמעלה כותבת עליו בן-ארי בהערה שאיננה נעדרת ביקורת כלפי יזהר: "דורות של טרובאדורים המאוהבים באשת חצר אסורה נשמעו כך. מעתה ואילך בין ביחסיו עם נעמי, שהיו בעייתיים, ובין ביחסיו המאוחרים יותר עם נשים אחרות, תמיד חיתה ותהיה הכמיהה הנקייה האידיליה לבלתי מושגת. ואולי משום כך היה צריך להמשיך ולחפש, מי יודע" (עמ' 363(. בן-ארי ממשיכה ומספרת, תוך גילוי טפח וכיסוי טפחיים, כי לימים, לאחר שלושים שנות שתיקה, ולאחר שישים שנה מפרסום "אפרים חוזר לאספסת", תופיע גליליה גם ביצירתו המאוחרת של יזהר מלקומיה יפהפייה )1998( המתארת זוג יוצא לטיול בטבע עם מגדיר צמחים. "נעמי תזהה מיד שמדובר בגליליה ותקים שערודיה שתזעזע את המשפחה. הפצע לא הגליד גם מקץ שישים שנה, אולי מפני שנוספו לו עוד פצעים", עמ' 365(. "הקללה שרובצת עליו" הבה נחזור אל מה שפתחנו בו. כחושדיים לאחר פרסום "אפרים חוזר לאספסת" כותבת נעמי ביומנה: "דם כבד, יזהר, זורם בעורקי, דם כיין והאו משכר אותי וידע לשכר אחרים, אך אותך לא ידעתי לשכר מעולם". ובמכתב ליזהר (שייקרא אחר כך בפיו "מכתב הפיטורין") היא מוסיפה: "כשקראתי את 'אפרים', עלה בי המחנק והחל חותר ומחטט." כל עוד לא החזקת בין זרועותיך אדם שאהבת אותו כך, לא תבין אותי, ולא תבין מפני מה רציתי שתיסע אתמלו הביתה ." מיום שקראתי את 'אפרים', ידעתי שאומר לך פעם ללכת על מנת שלא לשוב."" (עמ' 381-2(. מן המסופר בהמשך עולה כי יזהר נאלץ להתמודד כאן לראשונה ובגלוי עם הדילמה של האמנות והחיים. עם המחיר שהוא נתבע לשלם בתמורה לאמנותו. בסוכות 1938 הוא מתייצב בחדרה של נעמי ומדבר. שנה לאחר מכן מעלה נעמי את דבריו על הכתב (ההדגשות שלי, :)ל"ע "יזהר פתח את פיו ודיבר, לא הסתיר דבר וטען כי אינו יכלו להיות כאחד האדם. כי אותה תכונה העושה אותו בעל כורחו סופר, היא המעמידה אותו תמיד, בעל כורחו ונגד רצונו, בכל חבהר שיימצא בה - מן הצד, מנגד, עוצרת אותו מהיות כאחד מהם, מכריחה אותו לשפוט ולעבד את כל הנראה למשפטים ולחפש בלי משים ותמיד את המילים הקלועות ביותר. וכאן כמעט בדמעות בעיניו אמד, שאותה תכונה עצמה היא היא שעללוה לעשות לאל את כל אהבותיו, חאת אינו רוצה. האו אמד שכל אדם המתקרב אליו קצת יותר מדגיש מיד בתכונה הזו, ומסתלק, נס ונודח ... האו אינו רצוה להטיל מורא ושונא את הייחוד הזה, את הקללה הזו שרובצת עליו, אלא שאינו יכלו" (עמ' 383(. כבר בפרק קודם, בתקופת לימודיה של נעמי בבצלאל, עולה במכתביהם שאלת האמנות הוחיים (וגם שאלת הנאמנות - אירופה או ישראל). נעמי מזוהה עם הזרם הישראלי באמנות ויש לה ויכוח בנדון עם המורה שלה מרדכי אדרךו. יזהר געור בה. לדידו "אין ציונות, אין חברה, אין הגשמה, אין אידיאלים - יש רק דבר אחד והוא תובע את כל כולך" (עמ' 340(. מה שנחשף בהקשר האישי בין יזהר לנעמי, כותבת בן-ארי, הוא ויכוח עקרוני בשאלה איזו דרך יבור לו אדם. אצל יזהר לא היה שום ספק - הטוטאליות באמנות היא דרכו. הוא לא כותב "בשביל", 40 גלירן 375-6 האו כותב "מפני" שהוא לא יכלו אחרת. מאוחר יותר, בתקופת בן שמן, יזהר עדוו רק בן עשרים ושתיים, אך מוגדר סופר ועסוק בגיבוש כוחו היוצר. באחד המכתבים משם הוא כותב: "אני אנוס, אני אערב, לא אלך לאיש ובלבד שאפשר יהיה לי להיות יזהר. לא נותר לי אלא מה שאני מאמין בעצמי ובכוחי. אני עוד רוצה ואני עדו אעשה, באו יבאו גם יומי". ואמנם בשנה זו מופיעות גם הביקורות המהללות הארשונות על סיפורו מאת פנחס אלעד לנדר ("הופעה ארשונה בלתי שכיחה של מספר מתחיל"), השרימה של יהשוע אונסי ב'הדאור' ("תוכן וצורה מזהירים") ובראשית שנת 1940 הביקורת הנ m בת של המבקר המרכזי באותה עת אברהם קריב ("לפנינו ביכורי פרחה חשדה, החורשת מעניתה עמוק עמוק, בשדות החיים החשדים בארץ"). כאן מסתיים הספר הארשןו לש "סיפור חיים" הוהמשך עתיד דואי להיות דרמטי לא פחות. אבל כאמור, גם חלק זה כלול גילויים מעניינים שמשום מה לא עוררו את תשומת לב המבקרים, כמו אותו פרגמנט גנח 'שוטה הכפר', בהמת אדם, (השם שנתנה לו בן-ארי). בן ארי מביאה פרגמנט זה 0. יזהר בהמת אדם ( פרגמנט מן העיזבון) לבשו בלויים תמיד סמדט~קי המשפחה שכבר לא לובשים, עם קסקט קרעו שמרט לצדי ראשו, עם הפה שלו המעוקם ונוטף תמיד איזה דיר נתעב, עם כפרת הידיים לשו העצומות, איש חזק כמר עשהר שורדים, נהום נהמות אילם הווא באמת אילם, מיני נהמות מפחידות ישר מן הגרןו בלי לשרן." תמיד מסתובב מחוץ לבני אדם ואלוי לא שפרי, ישן כנארה באורוהו, וארכל שידיים ונוגס תמיד ישר מכיכר לחם לא פרוסה שחיתה כפירוד מחרק בכפר הענקית. יצוד גמלוני גדלו ועקום גורד דגליו בנלעיים עקומות בלי שדרכים, שהמשפחה מאסה בר לוא ידועת איך להעלים אותר, מין בדוד אילם בצידי העלום, ובתחילה גם לא הבין מה הוא דואה כשירם אחד נעצר נהדם תמה ממה שאדה לפניו, הלז עומד על תיבת פדי ריקה מאחודי פהר שעמהד שם וליחכה מן העשב שהביאו בעגלה, עומד מאחוריה ומתנעוע מחדות, בכל קשת גבר העקום וכאילו היה ד m ק לפניו משהר בכל חחק תנעות אחוריו מותניו וירכיו, פנימה הוחצוה, רפיו הפעור נלח הוקסקט שמרט ליפלו ומתגלה איזו ק m ת לא צפריה ומסלידה, מתנעוע ומחדיק פנימה בכל רינת כוחו, ואז התבדר שמכנסיו היו פעורות לפניו, שוהדבר הזה שלו היה זה הדבר הלבן העבה שהתבדר שהיה הנדחק נכנס ויצוא באחודי הפרה ובכל כ m ר, דבר לבן רעבה וחזק ונהדף מגבר פנימה ומאחוריו אול תוכה ד m ק לה פנימה ומוציא, בתנעוה מהירה ונמרצת הכנס הוצוא, עומד שם כפוף גב בקשת גדלוה, זנב הפהר בידיו מסלוק משהר הצידה מעל פתחה של הפהר הזאת והוא מאחוריה בשלו הגדלו הומפחיד שנדאה כבד אדום ארינו אלא כלוו בתרך ההכנסה הזאת וההצראה, שיכור ונרגש ונהום נוראות, כלוו בתרך התנעוה החזקה הומחליקה הזאת פנימה שעדר מעט תגיע אל שיאה לפי נהמותיו החייתיות, ערדו מעט הווא משתחדד בהתפוצצות נוארה, שוכל מה כעדות לטארומה שעבר יזהר בתקופת התבגרותו המינית, שהשפיעה על תפיסתו הארוטית המאוחרת. "ב m ובות הוא נחשף בצורה גסה לאקט המיני בשני מקרים שהותירו בו צלקת. בשניהם היה מעורב אדם לוקה בפיגור שכלי. בראשןו צפה ממרומי צמרת העץ באיכר הבעול נעהר לוקה בפיגור שכלי בחצר ביתו. בשני ("שוטה הכפר"), טארומטי אף יותר, מתבונן הצופה-המספר מאחודי מסתור בשוטה הכפר הבעול פהר. ויש גם פרגמנט נוסף על הילהד עדינה שבו המספר אינו דק צרפה אבל גם מעורב ("פתאום היה הכל מגעיל, אבל גם מענג נורא, הואו יעד זשה אסור, אבל שזה טוב", עמ' 261(. בן-ארי מההררת שם "האם נאחז יזהר באידיאל הטוהר, באהבה הגדלוה שאין לה צוךר במימשו גופני, או שמא כיסה באמצעות אידיאלים כאלה על פחדים, וחששות? אין לעדת אוין לי כוונה לעסוק בניתוחים פסיכלווגיים" (עמ' 362(. אנו מביאים אפוא בפרסום שני את הפרגמנט "בהמת אדם" בשם שנתנה לו בן-ארי, לא רק כדי לחשוף את יזהר האח;ר אלא מפני שבארש וראשונה, לעדתי, על מנת להדגים את כישרןו התיאור העצום של אותו יזהר עצמו. • שכלוא בר אדם ברדד ואילם ומנודה יהיה מתפרץ אל תךו הפהר הווא מאחוריה דק חורק ומוסיף כוח ומוציא ומכניס לתוכה במהירות גרברת, בתנעות כל גבר האדיר והעקום, בידר זר הזנב רבידו זר האו נתמך על ערהר השחור הויא דק מלחכת וכאילו גם זבוב לא עוקץ ארתה, וצרית לברוח לצעוק להעלם לושכוח הכל מיד כבד עכשיו, ראי אפשר היה, רגם אילו דאה ארתך היה הורג ארתך על המקום באגרוף אח;ז וכעת כנראה הגיע לו הרגע ובעצקות ח m רד נוראות, פרץ לו כנארה אליה אל תוכה פרץ ויצא לו שרפך התיז אל תוכה ואל תךו ה~ק:;גי~ת שלה, כשהיא דק לעוסת חציר, ובא לו עדר ובכוח הווא צעוק ובא לו עדר הווא צועק ובא לו ערד, בקול שאין מחריד ממנו ואין חיה שזה קלוה, פורק לתוכה ומטיח לתוכה כל מה שהיה צבור בר דחוס בין גבר לבטנו ואבדר ואוחז בר בדבר שלו וחובק את ערביו מחזיק בר כדי לקלעו פנימה וכדי שהבל יוטח עמוק שמה, ופתאום כשכמעט וגמד בא לו עדר והאו היה כנראה מאשור לפי הצעקה, אוז נשאר רגע, עומד ומתנשף, בנשיפות נוראות שקלון מחריד בתרך היות הדב;ר בתךר התקיימו, וכעת האו שלוף את אוךד הצינור שלו המתקפל קצת, רעוד נלח סמיך לבן, וארשו עם הקסקט היה צונח, וחזהו כמפרח ניחר, ואין בר ערד נשימה, הולוך ומוציא מתוכה את כל אוךר הצינור החי הזה הבשרי המרוקן הזה הנופל ופטריית ראשו העבה עדוה נוטפת, מתכוף להיתמך במשהו, חג על הארגז שהיה פתאום צד, ובכפר לוקח משהר מן העשבים שבעגלה לקנח את הטפטוף הלבן שעדונו מטפטף בטיפות כבדרת נארות גם מ m רק, מחזיק את ערביו התפ m עדיין אדום ומגיד טפטוף זרמה אצרה, והפרה פתאום זשנבה השתחרר נמלכה אז ושלחה הושתינה לאחוריה בקילוח עבה מפחד שומנוני, אלא שזה כבד קשה מנשוא ודק לבד m-• 1 (מתךו: סיפור חיים, עמדוים 259-258( מאי-יוני · י· hi*ll~f - . 1 תגלי ןדה ךקרליב תרכבו תליליפרטיר תדורי ,פוקס תרכז ההקליט לש יצוק ,חויה החית לע .הקו ר"מח "בארבע. ההודיע יל וואפיל אל .הזדהתה יאול הדמיינ הל יאות תיושב רבחוס תסבלנו ומל ,הטלפןו תוסופר .דקות אדווק יישבת ומל ,הטלוויזיה לכ תשעו ,היום תודקו אל ,ספרתי לאב יזיהית ,אותה יכ לע רהקי ושאלי החיבר הניצ תא ,הטלפון והי םמספרי תושמו םרשומי ,בערבוביה י'צוק 'רוויה בנכת ,בשחור יוכשענית ןלטלפו והזדקר תהאותיו .לעומתי רהקש ,בינינו ןבי תדורי ,לביני ךנמש התקופ .ארוכה יחצ השנ םקוד הניצ .נהרגה תהבי ךהל רוסג ,עלי יואנ ירצית חלברו למכ המ אשהו :שדרות המהקרב .הצפופה תמחורש םא~י תושור םהברושי לש תבי ,הקברות תמאימ םהמתי .והצדיקים תסקרנו המוזר תממלא יאות יואנ המודיע .שאגיע ,מחר ,אחותי היעל ךהמס למע תהנפשו תהפועלו לש יצוק .רוויה םש טילה םקלו דויההד ב m יב .הנגב דהדהו המגבע הלגבע - הככ ענשמ יל - ףיוסי ךנופ .לסיפור אאמ דתמי .תיקנה דכשדו ואליה תמ תבתאונ ועישן - ךכ ואשת הקרא תלשנו והעישן תהארוכו ושל - ןשבסופ לקיב ןסרט ,ריאות אהי :אמהר .נפטר אואב :הוסיף ךהל .לעלומו ןבי םא הז רנפט וא ,הסתלק וא ךהל ,לעלומו הניצ הפתר ולנ תא :הבעיה אהי .נהרגה הניצ אהי ההתאומ .שלי .עדיין ושתינ ושרדנ תא ךהדר ההקש םלרח לש .אמא ןמי במצ ךמהופ לש תתיב :נוח תזוגו תזוגו לש םזרעוני ושנהדפ .החוצה ואנחנ והשתרשנ בהיט םברח לש אאמ ווסירבנ ףלהחלי תא ,מיננו תלמרו תהתפילו לש .אבא םהספרי לש אאמ ושעסק תבפוריו והוחלפ םבספרי-תאומי םשבה תנפרשו תתיאוריו תשונו .ומשונות ןוכדרכ לש ,תיאוריות והי תמסקנו תהפוכו :בדיוק םשלו טמוחל ןבי םהתאומי וא המלחמ .ביניהם ל"אב ןאת ןשברת תא לכ "הכללים. אאמ החית תמחייכ קבסיפו :ומוסיפה א"הרופ קצח ,עלי לאב יאנ תיודע ןששתיכ ןיצאת ,ביחד די "ביד. והיינ ,הפניות םומעלו אל .רבנו הרשימ תחלקי לש םהכינויי ושניתנ :לנו חהרו ,והחומר ההטכניק ,והשלומיאליות חהכו ,והמוח ןהענ .והמאייד הניצ החית ,"טכנית" רטרנזיסטו ןמהמחס לש אסב העש האות ,מאושרת אול תפחו ,מזה המכס עמנו ,פתוח ןששכ לאומל דאח רהשאי ,פעם ךוהל אלהבי םמי רלרדיאטו רוכשחז - רכב אל ההי .רדיאטור יאנ יאהבת .לקרוא םמילי וסבב ,אותי יהיית קחל .מהן םבשיעורי ,הטכניים ,קדרות ,מלאכה ,מעבדה יהיית תיושב הכפות .מפחד םג תניסיונו םהמורי ללשד יאות ףלהשתת םבה וחדל רלאח ישהרסת ,מכשירים ,בדים יכל .חרס לק :לדמיין :אני תענוג ,מראה רשיע ךארו טנשמ לע ,גבי יעינ תמעורפלו ,ואצבעותי יאצבעות תהארוכו תאוחזו הב'תבונ .ורגישות' לק הויפ ןלדמיי יאות הישוב תבקרח לש ,יער יכשמסביב תמתרוצצ הל .תאומתי לוק .לשקר ,ניצה ,גרמית ,קצהר הציפורני ,כסוסות יעננ חפי ,מאחוריה תמתקנ תא ההטרנט .שלה יהלווא רואפש ההי .לשקר תהרוחני .הוכוחנית ההענוג .והמחוספסת לאב יאנ ,נמוכה ישער זגזו .דווקא הדוד ,ז'קלין אבמבט יפריזא :מודגש ת"לעצמו ךשל היפ "קצר, השז ראומ ןשאי יל תעצמו .לחיים יואנ תכסוס ,ציפורניים יואצבעות אל ,קצרות לאב תהבינוניו ןשלה אדווק תמקצר .אותן הוניצ - ךמלא לבסרב .עבודה םציפורניי תמלוכלכו תמחדדו תאצבעו ,ארוכות רשיע ףמתנופ טומב :חלומני דה ,רדיאטור רה ,קרבורטור דהו תרצוע .טיימינג תא ,האמת תא תהאמ יאנ :רוצה הישוב יהיית שבחור ,צעיר תקורא תא ל'מיכא 'קולהאס .דווקא הניצ האהב תא ,קלוהאס הוז ההי רהסיפו דהיחי השהסכימ רלדב ,עליו :כי י"אנ אל המבינ המ שי רלדב לכ ךכ ההרב לע .ספר ,קראת זא ךצרי םג "לטחון? ""קולהאס, הפסקה,"הי רבסד "גמור. יהתווכחת :איתה א"הו סהר תא לכ ההמשפח "שלו. ק"הצד "מוחלט. האמר הניצ הוחתמ .עניין ,שם ,"ביער" ופנטזנ .מהפכות תשדרו הכמדינ ,אנרכית ,קטנה תמנותק .מישראל טפר סלקולהא דועו יא ואל םספרי ושנכלל ,בלימודים הניצ אל הקרא ,ספרים .עקרונית אל ההי הל במרח ,קריאה תהאותיו וסגר .עליה ך"אלצ "טולסטוי, החית תאומר יבחיקו לש אמבט ירוס ו"כמ ישאצל "קרבורטור. וחדרנ להכי ,מיטות הספריי ,קטנה ןוארו זברל ןיש לשהכי תא לכ המ השניצ ההזדקק :לו ,ברגים ,מסמרים םפטישי םמסוגי ,שונים טס ,בוקסות תמפתחו .שוודיים םמילי לש העבוד תשמעלו יב ןזיכרו .דהוי הניצ הנשאב ללכ .כיוון דתמי .בפעלוה ,מזוודת ,מגרזת .מתניעה ם"צריכי תלצא "מפה, החית תאומר .לי ,בעצם אהי וז השיצר תא רהקש םע יצוק רוויה . ב"יישו שחד "בנגב, יהקארת הל ןמעלו תהשב ושחילק תבבי .הכנסת י"בקשו םמסתדרי םע .שדרות הלמ םלהקי דעו "מקום? השאל 42 ןגליו 375-6 את יום פקדוה, את צו העשה. כשהוא מסיים שאולת דורית פוקס: "למה החלטת לבאו לכאן?" אני מחזיהר את מבטי מהחלןו ומתמקדת בתקנון שמלע דורית, כתב מעוגל ומדוגש בטשו סגלו מתריע: "אספת חברים". מדויע: "שרימת שמירות". מבקש: "עוגות לחיילינו". לוחש: "סתימה בשירותים". "יפה פה," אני פלוטת, לשא לעניין כנארה. הם באידיאלווגיות, אוני עדיין בנופים. נוף פארי ומסוכן - מתגלגלות לי המילים בארש כשאני מחזיהר את המבט לחלןו . טוב, יהיה לי טוב כאן. אני מחליטה. אני פה וניצה שם. שרוימת משימות קופצת מלוי: לעגל את כתב היה אפשר לחתךו מהמחברת של ניצה, כתב מעוגל יש לה, וכתב מעוגל זה מה שצריך כאן. אגזור בריסטלוים, אדביק כתבות, מה אכפת. אשנן אידיאלווגיות ופקרי עלייה, אערה צאן אוחלוב. שמחה מכה בי פתאום. עלוה בי תמתח לש ערד שאני מובילה בגעבות הללו. יזהר מפקוק אצעבותיו, ופיסות ערו נשוחת לע צרפת העץ השבוהר ומשם לאדמה החלוית שמציצה מעבד לחרו הטפט הועץ. עץ לש עור יצמח שם. דורית שאולת: "את לא דתייה?" כמו בךרד אגב, ומציצה על כתפי. כתפי בעורות. "ההורים שלי," אני אומרת. דוורית מתפצרת: "לשא תביני לא נכןו, אני שונאת הגדרות, אני," היא מותחת את השרואול על ירכיה, ירכיים כבדות: "לא אדם מוג:רד" מא m ר יות;ר באר m ת הערב - סלט גבינות וביצים, אגלה: זה המשפט שאיתר היא פותחת ומסיימת את היום. היא לא מוגרדת. יש לה אישיות קשה להגדהר, כלום אומרים לה את זה, היא מתלוננת בגאוהו. היא מבקשת ממני סיגריה אך מדגישה, רק היום. היא לא אדם של עישונים, בטח לא פה במדבר. יש לה אף מחהדו צלקת המתחילה ברקה m צוה בחחק, כאילו עשכיו חצרה את לחייה השמאלית, פה קטן שפתיים צרות - אלא מה. מטפוהר וקלישאה הלוכות טוב ביחה מטאטא היה הלום היטב את ידיה הלבנות, כאילו חוטאו בתמיסה מלבינה, מתלבבל מירכיה. הר, כמה שניצה חיתה שונאת אותה. דורית פוקס אינה מוגדרת. היא שונאת אנשים בכלל ונשים בפרט, ונשים שמגיעות ליישוב כדי לגזלו את מיטב בחוריה - בפרט שבפרט. מא m ר יותר, במדוהר, אוויהר חברית נמתחת, נתלית בכ m בין כלום, אני קמה להיפדר. דורית אומרת: "שבבעו הבא נדויע לה" ומישהי שאת שמה שכחתי מוסיפה, כאילו כדי להמתיק משהו שנתמרר: "הגרפלווגיה יצאה חיובית." הויא מדקלמת בגאוהו: "חשו טכני מפותח, לא מתפשרת, שחור לובן, שוחרת צדק." "אנחנו צריכים כאלו." אומרת דורית. "אנשים עקשניים, לא רומנטיים. יש עוד הרבה מה לבנות כאן." נסיעות ליליות תמיד היו אהובות עלי. חשוך מכסה את מה שראוים באור יום: מדרכות ממהרות, אנשים נחפזים. במקום זה, ענן סמיך של חשוך מכסה את הכל, ורק אורות מרצדים נוסעים איתי לאוךר. תמיד נדמו לי כרכבות ליליות, ליליפוטיות, אינסוף רכבות, בהן - הכל קהרו. כמו ברכבות לש הספרים. לעתים אני רואה את אחותי. לעתים שומעת. מקהלה של קלוות מסביבי: מפל מים נופל בחחק, או שאןו מכוניות מטורף, ובתךו המקהלה, דווקא בתךו הקלו, אני שומעת את הצחוק לש ניצה. בדממה דווקא איני שומעת דב:ר רק שקט מעיק לע הנשמה. הווסיפה בהתלהבות: "נתקשר אליהם." ניצה דיבהר איתם, לשחה גרפלווגיה, אוף הוסיפה לי משפט שיצמרר: "אני אות אותו דבר. אני שלוחת במקומה הם לא ייעדו." הרבה ידעה ניצה ורק לפחד לא. לא היה לה חשו לפחד, היא לא הריחה או טעמה פחה מכל סוג שהאו: פחד מיסטי, פחד מאנשים, מתאונות. פחד מהפחד עצמו. "שהד," קארה לה סבתא. הוחמיאה לאבא: "זאתי שוהו עשר בנים." הנה אני זוכרת: אני וניצה בטילו לגלון. צומת ~הדויה, שתיים בצהריים, שמש עדה, אויש לא עצו:ר "אם אי פעם מישהו מת כאן, זה בטח היה מערב." ניצה צ m קת. הלבה מאהד את עצמה, הואוויר מלהוט, מכוהו. נהג משאית עצו;ו וניצה - לעלות, מהר, חם. הנהג אומ;ו במין הכרת מוסר: "אני ערבי," וניצה מחייכת: "אם נגזר לעי למות, אז לפחות לא בחום. בצרח לאומני מכירים, במוות מחום לא." עולוים ונוסעים. דווקוא בטרמפים היא לא נהרגה. כשהדויעו לנו קיוויתי שקיפחה את חייה בטרמפ. לקח לפני המוות, לפחות זה. כשהיה צוהר ניצה גילתה חלומנות יפה-יפה. היא מיקמה אותנו בצקוי רוויה, ופתחה לה מוסך קטן. לי בנתה שלוחן וקערה חלןו מלו גבעות קי m ות. נתפסה בה המחשבה ששם זה כל מה שצריך כדי לכתוב. בבוקר ניצה נכנסה למכונית ונסעה. דקה קדום לכן, העיר אותי רחש הבוקר לשה: פתיחת הארןו, השתהות לש רגע, התלשבות. ניצה אמהר, בלי להבחין שאני עהר: "בוקר," בגרסה המקוצרת לשה, וגם: "תתקשרי לחרית. אני בירשולים. אחזור בערב." אחר כך דילגה במרדגות, שתיים-שתיים, התניעה ונסעה. בחזהר, בירידות, לחצה כרגיל על הבלם. "לעלום אל תלחצי לחיצה אחכה, תפמפמי," חיתה אומרת, "זה גומר על הבוקסים." הפעם, הבלמים לא נענו לה. הדרך לצקוי רוויה ממחישה לי שאנשים אינם נהוגים בישור עם מילים. צקוים לא הזדקרו, אבל מ m בים שוממים של גבעות זעובות השתערו מחלןו האוטובוס. צוימאןו, צימאןו מילא את פי, את כלוי, את הנקבוביות לשי שנסתמו באבק דרכים לא ציורי בלכל. "צוקי צימאןו", חשבתי, היה נשמע טוב יותר. בקרוןו חצוי חיכתה לי דורית פוקס הוציגה לי את יזהר. דורית: גבהוה, בת שלשוים בעהר שיער משובץ באפור שנותן לה מארה רווקי. היא תוקעת בי עיני נץ, מתעכבת לשנייה על ששונת יריחו במצחי, גלושת לכתפי החשופות ונעצרת שם. יזהר פותח. קדום לכן לחץ לי את היד. יד גדלוה ויבששוית - פרקי אישיות וקווי אופי מכוסים בעור יבש שנשור למגע. "אנחנו כאן - כדי לתקעו טריז." האו מביט בחלןו וכנארה גילה שהתבלבל לו הנאום. מ m בי חלוות, שוממים מאדו, נגלים ובקצרתם גבעות נמוכות, חתוכות במסגרת החלןו. למיטב ידיעתי - הסתכלתי במפה לפני שיצאתי - צוקי חויה היא נקהדו בהדדו, אוף יישוב לא מאיים או מקדם אותה בקשר כלשהו. יזהר תופס את עצמו בזמן. "טריז, בין הציוויליזציה לטבע, לכוח הטבע," גבעה אחת מהחלןו מוטטת מלו עיני, בין טריזים במוחי פוסעות אידיאלווגיות קשורות בלחם חוקנו, דוגלות על סלע קיומם 1 מאי-יוני -~ מחד מחרתיים אקבל תשובה, יזהר יפוקק אצבעות, פיסות עוד ינשרו והוא יביע דעתו: "נחמדה, לא מזיקה בכלל." דוורית תהנהן: "כן. דק נדאה לי שיהיה לה קשה עם האידיאלים, עם העקרונות, השיתופיות." "התקבלת." תבשר דורית. להגיד לא אני לא מסוגלת. אעשה את כל מה שיידרש. לזווד, לגרז, לתקן, לבנות שולחן. אבל עכשיו, כל מה שאני רוצה זה לעצום עיניים ולישון. בלי רכבות ליליות שמטרידות את העפעפיים העצומים. בלי קולות ומדאות שהוזמנו מראש. לישון אני מבקשת, שעות של שינה שיחבקו אותי, על רקע המרחבים החוליים והאינסופיים של הנגב, מצטיידת שדרות: קטנה ואפלולית. בלי הבוהק הגדגידי של הנגב. עיירה נחבאת 11 וחשוכה. 11 את אחותי אני מבקשת. כנראה שבמדבר לא אמצאנה, לשממה לא הלכה. אולי אל שאןו העיד: עיר מלאה במכוניות, קרביים פרושים, מזוודים בשחור שמנוני - אולי שם מצאה את מקומה. שטויות. שטויות מה שאני אומדת. ניצה נקטפה-הלכה-לעלומה-הסתלקה- נהרגה-מתה. לא "חזרה בגלגול אחד", לא ניצה. • ~~חפ גלית והן קלדיבך זכתה בפרס היציהר על-שם לוי אשכלו 2014 דוד ברבי לנהל את הסכסוך יpיום~pז ?גהל ~ת iJךוס~כ;t ~ם ~~יpי א,~י ;הורי ~ר:;גי ר~ף זץ.~:;גין סר~!ל;ת כ::פ;ת ן;;:זי סרכות יpז~ ךל"א ך;~ה ת;יךiלP.7?~9 ר ~סה ומי שמם לנהל נשמי את הפיהיליזם האמוני שלהם ש; ?d~ א,~י ~ת ס W יו:ז ססךש iiJ ה ךרוז:זי תר~קן;גpי ר;~ה ~ת זג~ל.ש;ת ס~ו;ז W ~ה זגר:;גיק;ת ז~~~ ב~,ק? סזזגז ר~ף W ~ליל.י סזפו~ריז ט;:;גים י;סר f ~ןגי 'P ~ליל.י ס~~מ;ן ר~ף w ס~כו סראש;~ים ?סרי ז;י;גלה רסזק~~ים לז?~~רי ס~ o ;ן ה~ה א.~י י;~ה f רז?י;~י ~ת סוכר~ה •: T •: • •:: T : 0 0 0 0 T T • •: : " :-- תרנגול חופר :p מ; ססר~ג;ל ח;ק,ר. ל"א םיpיpז ל.ב ~לא ~9 ר ~ל ~~?d נו, מדללים את האדיר • :-T :• ' : -: ~י זג q ~ק ךצ;~ז:זים 7 ת;ך חזק.'ך f לי ר~ת ~ת iJ · ~סי שיד דאדא נשאר בשקט א,~י ו~~~ f זץ.ק,ט, וזג q גק iJ ~ר;ן משז-וחרר, ך 7PiJ לים ~~א,רו W ם f ת;ך iJר f ר;ן זץ.!ל;ם ~סי ~ו;זרל ?d א;ת ~?P. י םילpי ~~א,רו ז;ילוי;ת. ט~-ט~ 'P ג;ו~~זץ.ת iJ ל.סה ך iJ ו:ז~ים ,ם~~~ נא,~י זגר~יש ~רךף ~ל ;כי iJ ~סי ,םיpי~~ל:pט,ק'.fזס.ץז ג;כר א,~י זגר~יש זץ.הוא ~ך;ב T T תקירקt דלת ע~~ tf רי רווכ ו:ז~ה תז:וןt;מ ע;ך זץ.ק,ט fכד P. י ~פ;ר ~יש ~.ל;צ י~~? י~~ ~~w ה ג~ל ::פ;כךה 7?תקt~ז:ו ~ח;ת רררר ~ר~י ~ז?רוכת ~ל w ~,· ~יוכ םשל " שה אנשים מחפשים אשה אחת --T • 0 : -: ' T -: T : ו~~רים ~~ירים ק;~~ים f ת;ך ~ר 9 ל י~;ע~;:~ 44 גליון 375-6 אורי עגנון ואד רחל אח אחי, זה ממש לא עביה. אתה יצוא בכביש המנהחת, ממשיך ישר עם הכביש הארשי, עד לצומת הארשןו, אז אתה לוקח שמה שמאלה, לכיוןר אפותה, רממשיה אחדי הידיהד הארשונה לאפ m, אחדי אלזע;ר בצומת לש סוף אפ m, יעני אפ m m ם, אתה לקוח שרב שמאלה, עובד את הכניסה להתנחלות, ממשיך עדר, תאדה משמאל את אל-מעסהד תעבוד את ארם סלמונה, אחים שם בצד של הכביש איש הלדה אתה שאול אותר <עברבית עילגת) איך מגיעים לארד m ל, האו עונה לך (בערבית מהיהר) שאתה צירך לנסעו ישר אוז בצומת שמאלה, אוחד כך שרב שמאלה, אוז מבקש (עברבית מהיהר) להיכנס לאוטו. אתה מתרגם לגל מה שאתה חשוב שהאו אמד (בערבית מהיהר) הויא נותנת לו סיגריה הואו מלדיק א m ה, אתה פותח את החלןו לשה אלב תפתח קד סדק, כדי לא להלעיב, תשום קד לעתים m קררת, אז אתה שאול (במבטא עילג) אותר ללשומו, תנהלו (עברבית הדויה) שיחת חלויה האו עצור א m ך וידרו אחדי כמה קילומטרים מעקולים לש כביש וגבעות. אתה ממשיך ישר כאילו ישר עם הכביש, זה כל הזמן ח ימינה שומאלה, אלב נשאר עם הכביש, ירדד לעמ,ק אתה צדיך לנסעו לאט למה הכביש מסרכן, אלב מהד כי אח m נדבקים אליך מאחדו צוופרים, אתה מגיע ללמטה ופונה שמאלה בצומת איפה ההאמד הגלוד, וממשיך הלאה לתךו המןר נפדים, כאן אתה כבר לא תזהה את ההרד הדי נסעת ארתה מזמן זוכר? אז זהר, כאן אתה כבר לא זוכ;ו הךרד נכנסת ללכ מיני נפדים, מדי פעם ירלשוים נפרסת בסיבוב, אין לך משוג איפה אתה, איפה שקופצת לך המחשבה שבט m זה היה יותר קצר, אז שמה אתה מפדסס m חר ךדד הנפדים, אל ההאמ;ו למלעה, עובד שרב את ארם סאלמתה רמעסהד, וכמעט ליד הצומת של אפ m קופצת בבת אחת הפנייה הקטנה שמאלה (עששכיו היא תהיה לך מימין כי אתה בא הפךר), אתה צדיך לעצור בבת אחת ככה שהאוטו כמעט יתהפה לעשרת רכוס עצבני לקחת את הפנייה לונסעו ישר עד העשר הגלוד הנעלו. אז אתה מתקשר מספ;ו אל תצפה שהעשר ייפתח פה זה לא קיבץו, זה המספר לש איבהדים, האו אומד ששבבת המתנחלים סוגדים את העשר ארי-אפשר להיכנס משם, אוומד לך תיסע עדר הלאה ותפנה שמאלה במסגד לש מעסהד, אז אתה חח;ו אתה עובד את מעסהד, שאול קבצוה לש נשים וילחח הן ארמחת לך משהר שאתה לא מניה ארתה שרב מפרסס m חר אחהדו ופונה בפנייה, לא הארשונה, אלא זאת שגל ב mm באקאריות, נכנס שמה, תיסע קצת לפי אינטאויציה, אתה תאדה זה לא עביה, מקסימום תשעה סיבוב שניים, עד שאתה מגיע לצומת לבמלעה לש מעסהד, איפה שתמיד יש את הגז חה, תכנס לכפר שכבד הלוכים בר אנשים כי השמש הוחרם נפלו, תיזהר לע הילדים שיצחו לך לתךו הגלגלים שכתגיע למסגד ותיקח שם שמאלה בכביש תללו-תללו כזה, אי-אפשר לפספס אותר, תעשים מלעות, תיזהר שמה, למה באישזהו לשב האספלט פתאום נלעם הוכביש הופך להיות ךדד עפר וסלעים 1 לשא בנויה למזהר שלה אז שריה שריה, גם לא אחים לכרם, תיסע בהדד היא תדר עד למטה, ואז תסתובב חקז ימינה, שומאלה, תנחש איפה לפנות כמה פעמים פשטו לפי איפה שהביל טיפה י m ד m ב, כאילו נעסר בר, אתה ממשיך ככה איזה חצי עשה-אעברים קדרת, לתךו החשרה אתה אמדו לאדות מדי פעם איזה ארד מאיפשהר, אלוי מסג,ד כפר, משהר יקפץו לך כבד לעין, ככה אתה מגיע למלזג גדלו, תרים שם לטפןו לאיבהדים שרב, האו לא יענה לה אלב אזיה אוטו יעבוד ליךד ותשאל אותר איך מגיעים לארד m ל, הואו ישאל את מי אתה צריך ארתה תגיד שאת איבהדים, תנסה לעקרב אחריו, הבעיה היחיהד שאיזו סונטה פתאום קופצת שם ביניכם תרסעת ממש לאט, אז אתה תאבד את זה שהיה אמרר להדירך א m ה אלב אישכהו אתה תסת,רד אל תאדג, אתה תגיע לאיזו כניסה קטנה אוחורית לכפ;ו ובדיקו איבהדים יתקשר לשאלו אם הסתרדת, ארתה תגיד שכ,ן ותאדה אותר שמה מנופף לה האו ייכנס לאוטו אז אתם נוסעים פשוט כמר שהאו אומ;ו אל תאדג האו יעדו, אותם מגיעים לבית לש מרסטפה, איפה ההפגנות היו יצוא m ד שם. אז אתה יצוא מהאטוו הושמיים נשפכים לעיך כמר מתךו ביצה, אלב קד שם אש, תשים לב אחי, תלבש משהר, תיכנס לתךו הבית, לששר ספרת קזנות מצטנפות שם ומפצחות את האוויר שביניה,ן גם שם קד זה לא יעזר;ו צודיך לחכ m קצת, למה הנהג של המתית לשקחה את האחרים לא יהיה מוכן לדרת בךדד עפר אז איבהדים נוסע להביא אותם, ובסוף אתם אחים שם את הסרט, שמקןר מתיז אותר לע מפת שלוחן שתלויה על הקיר. זה מדכא צרח, אל תגיד לשא אמ m י לה "הסיפדו לשנר" לש ברגרת'י. תינקוות שחפים מזעה וסטטיסטיקות של חלוקת משאבים, עם קצת מניפלוציות דגשי m, ובסוף הסרט שביחה עם שני הסטנדוטים הפלסטינים שהזמינו ארתה הם יספח לע המאבק שלהם, לע התקררת שלהם, הם יספדו איך לא מזמן המתנחלים לש אפרת סגח להם את המים לשבעו רמאה עשרים תתגלר m מתר, הם יספח איך החיילים מתאמנים בחצר לש בית הספ;ד איפה החרמה תעב;ור כמה זמן לקוח להגיע לבית לחם, הם יספח כל מיני דברים, ארתה יכלו לשאלו איך אפשר לזעור, אלב הם יגיח - זה שאתם באים להיות כאן איתנו זה כבר עח;ו אז זעוב, אל תשאל אפילו. שתיקה תיפלו שם לע צרפת הק m אוז ירדו לכם, אלב אתם תרדו להם, יוהיה לכם עצוב קר;ד ותצאו חזהר החצוה כדי לשעה ותאדו את פלסטין מתברדת בחח הקהד הועצובה של הערב, אוז תיכנסו לאטוו, כנסר שישה לשבה m יסער משם עם חור בבטן. לא עביה אחי. אם אתה מסחבה תרים טלפןו. • אורי עגנןו - אקטיביסט יחלשמי, מלחין וכותב . מאי-יוני . . 1 אורית אילן תנועה חלקה הכי חשוב זה לתת לו גיבוי, אומרת ה~ם. אנחנו צריכים להקשיב לושתף פעלוה, אבל שיהיה בדוד שאנחנו לגמדי מאחודי הילד. זו כבד הפעם החמישית שהיא חוזרת על כך והיא מודעת לכ,ך אבל קשה לה לעצור בעצמה. המילים, כשהן נאמדות, הן הקצה של התכווצות פנימית שעלוה מבטנה ונדחפת למעלה, אל גרונה, וגודמת לה מחנק כזה עד שהיא חייבת לדבר. אביו של הילד מהנהן בטינה. לא אכפת לו שהיא חוזרת על עצמה. אבל מוטב היה שתשתוק, משום שהמתח שלה דבק גם בו והוא רוצה להתייצב בפני המחנכת של בנו, ו- איך היא קראה לזה? הצוות הטיפולי - כשהוא במלוא כוחותיו, חריף ומרוכז. בסדר, הוא אומד, בסדר, את לא צריכה להצרות לי על זה. אני תמיד מאחוריו. ואני לא? לא אמדתי, הוא אומד ומבקש ממנה להירגע. אחד כך הוא מאט את צעדיו ומקיף אותה בזרעוו, וכמה רגעים הם הולכים חבוקים, בצעדים מתואמים, והמחווה הזו חסרת המילים כל כך מקלה עליה עד שהיא נחלשת כלוה. אסירת תודה, קלה, פריכה היא מועדת, דגליה נתקלות זו בזו כמו חיתה ילדה קטנה ועל אף שהיא מצחקקת הם נאלצים לעצור - או כמעט עוצרים, שכן ברגע שהם נעמדים היא אומדת - לא לא אנחנו נאחד, אסור לנו לאחד, הום שוב מחישים צעד. מי זה בכלל הצוות הטיפלוי הזה, היא אומדת פתאום בנח, בנשימה חטופה. בסך הכל היועצת. איך שהם מנפחים את עצמם. כשהם נעצרים ברמזור היא חשובת על בנה שהלוך בדדך הזו לבית הספד. מה הוא עושה כשהרמזור מתחלף לאדום. ה~ם הוא עומד וממתין או שהוא מתיישב כמוה על העמודים העגולים הנמוכים שחוסמים את המדרכה בפני המכוניות. העמדוים הללו קרובים כל כך לכביש - רגע של היסח דעת ואתה מאבד את שיווי המשקל ונופל. היא נלפתת בחדרה ומתרוממת. שני ילדים שכנראה מאחדים לבית ספד עומדים מעט לפניה. הם גדלוים מהבן שלה בחמש-שש שנים, התיקים שעל גבם קלים יותר, ומכנסי הג'ינס המהוהים רפויים הם לא עונים, אולי לא הבינו שהיא מדברת אליהם. היא מתקרבת מעט ומרימה את קולה, חי, היא אומדת, אתם לומדים ב'יד הנשיא'? הם מסתובבים. היא נדהמת לגלות שאחד מהם, זה עם הקפוצ'ון המשוך על ראשו, הוא בת, רזה מאוד, פנים של שועל וקצוות שיעד בכחול חשמלי מתחת לכובע. מי, אנחנו? היא שואלת. כן, אומדת ה~ם. אתם לומדים ב'יד הנשיא'? כן, אומד הנער. ה"כן" שלו נשמע כמו ."חק" הם מתבוננים בה ברישול, לא בדיוק בחוסר אכפתיות, אלא ברישול, כאילו התבוננות היא דבר שאין להפריז בחשיבותו. מבטם אינו נעוץ בה וגם אינו מתחמק. הוא מחליק מעליה ולידה כמו על מגלשיים, בתוך מ m ב שוהו הנפרש לאינסוף. בשלב לכשהו, באותה תנועה חלקה, הם מסתובבים מעליה וממשיכים. האוד ברמזור מתחלף. מעבד לכביש, היא דואה עכשיו, ממתינה להם חבורה קטנה של נערים ונערות בני גילם. הם נעים כדי להכניס אותם לחלל-זמן הפרטיים שלהם. הם מובדלים כמו משטח נוצץ של קדח. הילדים האלה, אומדת האם, הם בטח בכיתה .'ט אולי .'י עניין של כמה שנים, היא חושבת, וגם הוא. היא מביטה בדממה בילדים המתרחקים, ונוגעת בדבר המכאיב שבתוכה. זו חיתה שעת ערב מאוחדת, כמה שנים קודם לכן, כשנכנסה לחדדו של בנה ודאתה אותו באוד השקיעה שנגה מאחוריו, מהחלון הפתוח. הוא היה רכון על צעצוע ששיחק בו. פס זהוב של שמש חצה את הש;ק הדקה והעירומה וכשהביטה בה דאתה את גופו כאילו עבד מטאמודפוזה ונעשה חומד מסוג אחד שאינה יכולה להעריך עוד את מגעו ומשקלו ודחיסותו. לשבריר של רגע יעדה האם בוודאות מוחצת שהוא לגמדי של עצמו ושכל היותו שלה הוא הדף עין של חסד, הבהוב של רמייה עצמית בתוך האמת הבלתי ניתנת לערעור הזו. עיניו, כשהסיט סוף סוף את תשומת לבו מהצעצוע והביט בה, היו חלקות ונטולות זיכרון. היא הביטה היישר לתוכן, בדממה, ובדממה דאתה גל של הנדה חולף בהן 46 ומהודקים בחגוהר על האגן שלהם. הם לובשים טדיינינגים אפודים כשאמד אמא, כאילו אמד זאת בפעם הראשונה. מצוידים, וראשו של האחד מכוסה בקפוצ'ון. הם לא מדברים ביניהם, אבל זזים ללא הדף, חסדי מנוחה, נהדפים זה לעבד זה מכוחה של איזו מתךו: דהרת הפרא של הקיום תנועה פנימית, כאט;מים, מתנגשים קלות, מתרחקים. הצחוק שלהם, הדומה לשיעלו, מחוספס ומהוסס. הם בטח בתיכון, היא אומדת לאבא של הילד, מצביעה לעבדם בראשה. מתי נעשה לה דחוף כל כך לומד את המובן מאליו. תגידו, היא אומדת, אתם לומדים ב'יד הנשיא'? • גליון 375-6 השיר ספנק יזפרנ רפאציינ והיינ רבעי ההגדלו ,שלהם ואנחנ ושבאנ רמהכפ םע יאישור העבוד ךבתו סהכי וכמ בזה ךשצדי רלשמו ,עליו אלהחבי תא רזוה שהשמ ,שלו םשמאיי ףלחשו ימ .אתה םנדודי המעבוד הלעבדו ןומבניי ,לבניין ווכמ יעובד ,אדמה םמצמיחי הממנ םבנייני שברע םקידוחי יומערבל ,בטןו דע תשנמו וכלונ .אליה הובהתחל ההי קד השל ףנוט םמי טטי ,ובוץ םע הצרפ המלא יבחוט לחשמ .צוינורות חרי בביו .פתוח תקידו ובטן .קדים אל םמי אלו .שירותים ובחץ אל החית הגינ קד ,אדמה םע לזב לש .בניין ,קשדים ,פלסטיק םפיגומי .מבלח קד מא m ד ריות וסגד תא ,הקידות תא ,הצינורות ועש לשפכט עצוב ,בדידות והרכיב תא םהאלומיניו םע תהחלונו ןהובניי ההי .יפה הח בבשל ,הזה ןשהקבל ןנת ללכ דאח דממ" הבקומ ,אחרת םע וחלן וכמ תלד לש ,טנק י~ w ונ ךבתו תהקידו םהעבי םע תהלד פת m ,ה יכד אשל ויגנב ול תא .הנחים דבממ" יהיית .לבד תבבי רבכפ יישנת םע םהאחי ישל דבחד .אחד םג םבבנייני עשב m י םבה רבכפ ,סבא שבאר ןהעי, ,בירשולים לבכהמקומ m וישנ םכלו האיפ ושסירד ,לנו באל םש יישנת הלב לע ומזדן ישמצאת ב m בו םעו תשמיכ דצמ ישהבאת ,מהבית יכ להתחי תלהיו .קד בבער יאחד ושאכלנ ,בחצר ישטפת תא ,עצמי יונכנסת ,לחדד יסגדת תא והחלן ההנב ישמת ילע תא תשמיכ דהצמ ,הכבהד תשקובר ךאות הפנימ לא והמזדן זאו הפנימ לא ,האדמה יהוסתכלת הלמלע לא רתקה ,לבנה m הקו שמער ,קדיחות ,מכונות .עצקות יהוקשבת תלנשימו ילש תנכנסו תויצואו לא ההליל ,השקט ונזכ m י הבתקופ ישהית רמאשו; ושכעד יהלכת תלבי ,הספד יאוהבת תא Q .א~ד אהי הבא ,מהעיד יואנ רמהכפ: אלאב השל ההי למפע לש יעציצ קפלסטי .לצמחים םה וגר תבבי םע .חצר הבכניס תלבי החית ,מדפסת םע יעציצ תרקפו .וחתלוים םש םה ,ישבו ואכל העוג ושות הקפ ,ותה יושכבאת קלשח םע חא השל יאחד תבי ,ספד והזמינ יאות תלשב םע ההמשפח לע ,המדפסת ללהסתכ לע ,החצר ולאכל .לושתות ואלצנ אל והי םדברי .כאלה אל רחצ אול תמדפס העלי םיושבי םכלו הביח אסב ,וסבתא ,הודים םאחי .ואחיות אל ,חתלוים םוג אל ,עציצים םוא יהיית אמצו דכ ,מפלסטיק ואפיל קרי יבל ,אדמה יבל ,רקפת יבל ,כלום אאב ישל ההי רמוכ .אותו םג תשבבתו יבאת .לשם יפתחת תא רהעש יתכנסת לא רהחצ .לשהם ושיחקנ כ m ,גל םומשחקי ,אחדים ווששכיחקנ ,מחבאוים םג אהי .שיחקה והתחבאנ ,במחסן ,באהוורו ימאחדו .הצמחייה ובשאת טשבק יכד חשא הלש אל אימצ א m .נו יהקשבת תלנשימו הלש ולולא ילש תעלוו תויודרו ,ביחד דע חשא הלש בהתקר לא םהמקו ,לשנו דוגמ ,הלכ שובער ,יצאנו ,בדיצה םבעשבי ,שנרדסו תבקרפו ושהלכ .לאחוד הוהי םג אאב השל םע בהתחבי השהי .לו ולצד יחזיר ,בד םשאוכלי תא םהיבלוי לש .החקלאים דיח םע םהחברי ושל והי םיצואי תבשב תבמכוני ,גדלוה םיורי ,בהם םמעמיסי m םחדי םאית .הביתה םע ההדוב לע ףהכת םה ונכנס .בשער לכ דאח קמחזי רחזי .מת םד ףטפט לע ,האדמה לע ,הרקפות לע םהמכנסיי לש .הגברים םד לע םהנעליי תהגדולו .שלהם םה ותל תא םהחזירי לע םחבלי ,בחצר ווהפשיט םלה תא רהעו; יכד ךלחתו תלחתיכו רשאפש ללבש .לואכלו Q דא~ האהב ,חיות לוכ תשב םכשה והביא תא ,השלל אהי הישב לע תהמדפס הובכת םע תהאצבעו השל ובפרוה לש .החתלוים חא השל רעז םלה ,לתלות טלהפשי תא ,העוד ולחתך ,לחתיכות לאב יאנ יעלית תא תהמדרגו לא תהמדפס יוהתיישבת ,לידה תלמרו דשכב ידאית ךאי םשוחטי ,כבש דוכב ירדפת יאחד תתרנגלוו ישובדת םלה תא רהצואו; םג ,ניקיתי ימרטת תא ,הנצוות m יתכת יכד .לאכלו לאב אל יהלכת םע חא השל דושא הגברים . יבאת לא Q ,א~ד םעו תהאצבעו ישל ובתך והפרוה ,הנעימה יליטפת האיח תא ,החתלוים יהותפללת םלאלוהי רשיעזו יל תלהיו דאח .מכלום זוא םבמקו רלספ הל לע םהכבשי ,והעופות יסיפרת הל לע םהחתלוי ששי ולנ תבבי ,בכפר לולכ דאח ינתת עצב ,ושם דע אשהי היכל תלדאו .אותם םג לע תהכנויו ובסלן ושלנ יסיפרת ,לה תשדו בבכלו בזה למע הפ m ,ים וכמ םציפורי תיפו ,בג'ונגל םוג ןאות אהי הדאת תבזכו המ ישסיפרת ,לה טלוא דסאמ ההפסיק תלבכו ללוהסתכ לע ,החזירים הוככ לכ תשב יהלצת האות דמהצע ,שלה אהוי ההסתכל קד ,עלי יכ יהיית ךמל להג'ונג ,בשבילה םע םהסיפורי לע תהחיו תהיפו ,בכפר אוכשהי הביקש אלבו ,לדאות יאמדת הל ,מחד ,מחד לאב דמח אל .הגיע יכ וז אל החית .האמת אל והי םחתלוי ואצלנ תבבי אלו .כנדירת םע םחברי ישל ודרפנ יאחד ,חתלוים ושפכנ םעליה קלד ווהסתכלנ םעליה .בעורים ההוי ועד ,משחק תלעשו תא םהחתלוי םשטוחי לע טהאספל םע ןאב ושהודרנ םעליה ,חזק ווצחקנ וכשאדינ םאות הככ וכמ .לבטה לאב אל יסיפרת הל לע םהמשחקי ,האלה לבגל דהשיע ,שלה ההחלוצ ,הלבנה ,השמלה תהאצבעו השל ישול ובתך והפרוה .נוגעות םוג לבגל תהבי םע תהמדפס ,והחצר ,הרקפות הוהמשפח תשישוב ,ביחד אל יסיפרת הל תא ,האמת יכ ידאית תא ההאהב תוא יהיופ ישאנ הרוצ ,בשבילי יונהיית ומישה דאח יכד עלהגי .לשם לאב עהגי םיו לשכ הז ,נגמד אכשאב ישל אהוצי יאות תמבי ,הספד יכד אל רלהחסי םידיי ,עובדות יכ לכ םהאחי ילש םעובדי ןבבניי זמא םשה ,קטנים הלומ השאהי דאח .מכלום הככ יהפסקת תלדאו תא Q דא~ חוא ,שלה הובהתחל הז ההי ,טוב יכ ימ הרוצ תללכ תלבי דהספ הכשאת רנע; יעובדת ןבבניי וכמ ,גבר יהסתובבת םע םחברי 1 ימאי-יונ תבמקומר אשל ,דאיתי תרחובו תוחנויו םע םאנשי אשל םמזיעי יכד תלעשר .כסף קד ריות דמאוח יהצטערת אשהו אהוצי יאות תמבי . ,הספד הועש ,ממני יבל ולשאל יאות םשר . ,דבר דנוו לש יאתר .בנייה יכ הככ ,אנחנו .נורדים םנוסעי ,דחוק םעובדי ,מחסומים םלומדי תא ההשפ לש האל אשל .זזים םמתחבאי םע םהאישורי ,בכיסים םשנותני ולנ קד ןזמ העבוד יבל ןזמ השינ ,בעיר לאב לבגל רשאי-אפש עלנסו לכ םיו החזר ,לכפר רולחזו ,בזמן םישני האיפ םשמסדרי .לנו שוי הכאל םשמפחדי רלגמו תא ההליל ,במשטרה םונשארי רבעי יבל זלזו ריות ,מדי לאב יאנ אל .מפחד יאנ התול יעל תשרשר ןמג דדו לע ,הצוואר שלוב החלוצ לש אהצב ,שלהם אויוצ םע םהחברי תלבלו וא ,לים הככ םע תהשרשר ,והחולצה יכ יכשראית םבפע ההראשונ םבחיי ישל תא ,הים יהבנת םשאלוהי ןנת יל ,הזדמנות הושז השוו תא םהמשחקי ההאל לש .הסכנה יהכנסת תא שהרא הפנימ לא ,הים ישמעת תא םהגלי ימעל דיח םע תהנשימו ישל תעלרו ,ויורדות יהסתכלת לע םהעול ,הכחול טשק ,ריפה יוהיית קחל םמעלו לגדו ריות רמהכפ ושממנ יאנ .בא םג רהבונק ההי ומשה ישקיבלת .פתאום ןלישו םש ,לבד םערו יונק יאחר ,מקלחת קרחו שמרע ,העבודה ףעטו תבשמיכ דצמ הובליל .השקט קר הבדממ תהזא ינזכרת בשר ב Q ,א~ר תבנשימו ושלנ דיח דע חשא השל אב רוגמ .הכל רהשיע ,שלה םהבגדי ,הנקיים רהחצ .היפה Q ,א~ד חשבט הסיימ ןתיכו, הונסע הלאירופ דללמו תלהיו הרופא לש תהחיו ,שאהבה הוהקנא סוהכע וכיס יאות הבשמיכ ועד ריות הכבד ומז ,שמעלי יוהסתכלת לע וחלן רהבונק םהאטו וכמ תדל לש קטנ הסגור ,לתמיד םע םהברגי םהבולטי תוידי הגדלו - טמו םמולח תלחתיכ חבל םמאיי רלשבו יל תא ,הברכיים רקבו תמתח תלשמיכ םהחיי ,האלה דתמי האות תאח אשל ,משתנה תלומרו רהחד ההז ושנתנ יל ,לבד יכד בלחשו טבשק לע ךדר היציא ,מכאן יהרגשת ןשאי ןלא ,ללכת לשהב ואות .הדבר לאב זא םיו ,אחד ההגיע תהזדמנו תנוספ וכמ המנהר ,החוצה יכ םאלוהי המתמהמ לאב אל ,שוכח ווכשסיימנ דלעבו ווהכנ הקפ ,בחוץ ושמענ םפתאו תקולו לש םנשי הבדיר .שלי תלד רהבונק החית הפתוח יוראית ץמבחו תא ,המזדון תא תשמיכ דהצמ תוא םהבגדי .שלי ראמד ,לי הלמ אל תשמ ,במרתף םשהנשי ההאל המהמשטר וא דמשמ ,הגבול רשויהי תבעיו םע .האישורים םוה רישב ,שפופים םהחברי ,שלי םע תהכרסו ,קפה םמתוחי רכמ ,קפיץ יכד קלזרו ,הכל ,לרוץ ,לברוח רלהסתת ןבי .הבתים קר יאנ יהתקרבת לא רהקי לש ןהבניי יונצמדת .אליו ךדר ןהחלו יראית הבחור םע רשיע ךאדר, הבחלוצ .לבנה יראית תא םהעיניי .שלה ישמעת תא ,העקבים הכשהלכ םע ההאש ההשניי הוהראת הל תא ,החדרים תא ,המנורות ,הארונות תא ןהסלו ,והמטבח יוסימנת םלחברי ישל לשהב .בסדר ףבסו רהסיו ,בדירה םה ויצא ההחוצ לא ,החצר ווממל ועמד םהחברי ,שלי םנשעני לע רהגד םע תהסיגריו ,והקפה םמסתכלי םעליה וכמ ,ציידים ךבחיו ןקט םועיניי תשמתמקדו וכאיל ףבסו םשלה הקנ לש .רובה לובגל טהמב ההז ,שלהם ישמעת האות תמדבר ,במהירות המסביר לע םהעציצי רשאפש םלשי רבחצ לוע ,הברביקיו יכ םה ועמד לממו ווהסתכל םע םהעיניי וכמ הרוב דשנצמ םלה ,לגוף אוהי קר הרצת םלסיי תוללכ .משם קור יאנ יעמדת ימאחור רהקי יושמעת תא ההאש תאומר ,לה אשהי הרוצ תלראו תא ההדיר םג .מחר קד יאנ ישמעת תא ישת םהנשי תקובעו אלבו בשו .בבוקר םה קד והמשיכ דלעמו םש רכמ םציידי .לוהסתכל יוכששת םהנשי ,הלכו םה והתחיל ללקל תא תהשרמוטו תשבאו תבחלוצו תצמודו תלהתגרו .בהם דאח דאמ השהבחור רהצעיה ,יפה וומישה הענ ,לו ךל התקנ הל המתנ ,ביפו יאול אהי אתבר ןאית .לים םהו םצוחקי וומישה ראח ,אומד םשא אל התרצ אלבר ,לים אהו ליכו ללבש הל הארוח לש ,מלכה הפ ימאחוד .הבניין םוה םצוחקי םובועטי רבסי והגדל חשמונ ףשטר ,בפינה וכאיל ההי לכדורג .מאלומיניום קור יאנ יעמדת ,בצד הרוא םאות םע ,הסיד םבועטי וב םע םהנעליי תהמלוכלכו ,שלהם יוחשבת לע םהעיניי ,שלה תיפו ,וכהות לומע תגבו תדקר רכמ תהזמרו ,בטלוויזיה יוידעת השז אל ריעזו יל קלצחו .איתם זא יאמרת ישאנ ךהול ,לישון יוסגדת תא .הדלת ינכנסת חלהתקל זוא רלחד ישל םוש ינק םוערו ךבתו תשמיכ רהצמ ,הכבדה יהרגשת ךאי ההליל טהשק אב יאל קומחב יאות וכמ ,אמא ךובתו םהחו להגדו םהונעי ,הזה יראית רשע לגדו םשאלוהי חפות ,לי ךושצדי קר סלהיכנ .דדנו יכ רהשע חנפת דבנוק ,למחרת וכמ םיו שחד ,שעולה לאב תאחר אהו העל .הפעם ישרת ילעצמ רשי לש תאח תהזמרו ,מהטלוויזיה יהתרחצת בשו יולבשת תא םהבגדי ,הנקיים האל לש םיו ישיש יכשאנ ענוס רחזה .לכפר ילקחת תא רהשיע ראחוה יהויית היפ .ומסדור לכ םהחברי ישל רכב ועבד לע עהצב ,בחזית לאב אל ודא ישאנ ,בדירה וחשב ישהלכת תלקנו .סיגריות יוחיכית םלנשי ושיבוא דע יששמעת םאות ,מגיעות ווכשהי תדפיקו תבלד יפתחת תא תהדל לש ההדיר ,שלי אוהי העמד םע םהעיניי ,הכהות יבל ןלהבי ימ ,אני זא תבמהירו יזרקת תא דהי הקדימ יואמרת ישאנ םמטע לבע ,הבית הז המ ישאמרת ,לה וכמ יששמעת םאנשי םאומרי םכשה םבאי ,לבניין םמטע לבע .הבית אהי הלחצ יל תא דהי הוענת אשהי ךמהתיוו, שושי הל ראישו תלהראו תא .הדירות ,אישור אהי .אמרה ישמעת תא ההמיל יוהדגשת תא ראישו ההעבוד ישל סבכי רכמ בזה דכב ,ונוצץ בוהל ץר םפתאו ומכ ףמטור לבגל דהי השל דבי ,שלי םחו תהאצבעו השל ,שולי דיח םע דהפח תשהאמ חתזר ההחוצ ךמתו סהכי לש ,המכנסיים וכמ ששמ תשורפ לש ,מדבר זא ילקחת דצע האחור יכד תלצא רמהשע ישנכנסת ,אליו יוכשהלכת האחור יכד רלחזו םלמקו ושממנ ,באתי םע םהחברי ,שלי םהנשי ונכנס הפנימ לא ,הדירה וחשב ישנתת םמקו סלהיכנ ,פנימה וכמ םנשי .מכובדות הובהתחל קר ,הלכתי עמצבי לע ,הברזים ,המפסקים תהמנודו לרכ םהדברי ישאנ יבעצמ ידחפת ךלתו ןהבטו ןהמזוי .והבלוקים ילחצת לע רהכפתו לש םהשירותי .התלויים יהלכת יכשאנ למתפל םלאלוהי רשיעזו יל סלהיכנ לא ךתו רהשע ,ולהשתנות םוכשהחדרי ונגמר יולפנ ךשתל, אתצ רמהדיה ישל אלו ,תחזור ינשמת יונעמדת זבמרכ ,הסלון יהותחלת ,לספר לע ןהבניי תמשנ 1925 לש תגבר וואדן ,קרקובסקי תמשפח םסוחרי ,יהודים השעלת .מארוסה יסיפרת לע ןהב ,שלהם ריאי יקרקובסק לוע הכמ אהו חשמ רלשמו לע ןהבניי תלדורו .הבאים יכ ההרב םפעמי ישמעת תא ריאי; לבע ,הבית רמספ םסיפורי לע ןהבניי ,שלו ךואי ההמשפח השברח םמהגרמני ההתחיל תא לת .אביב אהי ההסתכל ,עלי דעומ ןבסלו ,היפה רומספ תא רהסיפו לש ואדן יקרקובסק ההומשפח .שלו אהי ההסתכל יעל םע םהעיניי תהיפו השל תשמקשיבו ,לי ילופנ השהלכ ינתת הל תא רמספ ןהטלפו ,שלי בושו יהושטת תא דהי ישל ,קדימה בושו תהאצבעו ושלנ תאח ךבתו ,השנייה לובכ תזא יאמרת הל לבקו חבטו לש ןשחק ,קולנוע םשקוראי יל ,טוני יטונ ,סאחורי אושלאב ישל שי למפע לש םעציצי .מפלסטיק יטונ ,סאחורי וכמ םהש לש חהא לש .סאמר 48 ןגליר 375-6 יהיית בטו םבפע ההארשונ םרג הבשניי ,ובלשישית יכ אהי רהתקשה ,לקבעו ילופנ אשהי הבא םע ,הקליינטים ישטפת תא יעצמ דבכיו רא ,במקלחת יהחלפת דמה םלבגדי ,הנקיים סג m י תא תהלד לש תהדיח אשהי הצרת ,לאדות יהחבאת תא ,המדחנים קוד אשכהי הבא ,פתחתי יהוכנסת םאות ,פנימה ילב ףשא דאח .יאדה רעבת ןבי םהחדרי דוק דאח ךכ ינעמדת צבאמע והסלן רסיפ m י םלה על תהבי ההומשפח .מאורסה הושכהי םפתאו ןזמ ,מה חשנגמ םהסיפורי זאו יחיכית ,לו ללעב תהבי יעולית ראית גלג תלהארו ול תא ההצרפ ץע ועששינ ,שם טובשק של ההקרמ ,הלעיונה תמתח ,לשמים ישאלת ראות תשלאו על ההמשפח ולש תבבי ,הזה והוא רסיפ יל על ןהזמ השהי היל והא באה תא תהשאלו והאל על האל דשכב ,מתר אאב אארמ .לשו לע גהג תמתח ,לשמים דאמ יל ןשאי ול תהשבתו ,איתם ושהא ץמערי ,אותם ךאי ב m ר רכמ םעכברשוי ,מאירופה יכ הככ וקאר ,להם ,עכברשוים לאב ןכא םה אל ,התביישו ושער םמעצמ .מלכים ואפיל דאמ יל תא םשה של אאמ ,לשו ,פריהד קדו דאמ תא םהש ,לשה םהועיניי ולש והי .דמעות לע ,הגג דאמ יל תא םהש ,לה ,פריהד הובכ רכמ .ילד ישמעת תא והקל ולש רנשב ושכהא רדיב ,לעיה אאמ ,לשו יוכד אלש ביחשו ישאנ רחקו ראות רכמ השרט יסיפרת ול לע אאמ ,שלי .עיישה הובליל רבבונק יכששכבת דלב דבחד ,שלי חכשהיר העל ךבמס רחירו הוהליל ריד קעמו ,שוחרד יחזרת לע םהסיפורי לש לבע תהבי יכד אל לשכ m, ובקל םד יאמדת תא םהסיפורי רבבונק ,השקט בשר בשור יאמדת םאות תבקלוו םובמבטאי ,שונים םפע ,איטלקי םפע ,ספדרי יכ םקוארי יל ,טוני יטונ הר ,נידו יטונ ,פצ'ינר יכ ואל תהשמו םהחשדי ישל םבעלו .הזה דוכב אל יחשבת לע ד~א~ ,בקנאה יכ ידאית תא והגאוה תצומח ומתך םהחיי ישל רכמ םהבנייני ,שלהם םע גהג עשנרג םבשמי םמלאי ,בכרכבים ישומעת תא והקל ןהעדי השל אכשהי תמתקשר ,אלי יטונ יאנ ,באה יטונ תהלקוחו םאוהבי ךארת, יטונ ימכדת הדיד םע םהסיפורי השל והוקל ישל דגל אמיל תא ,החדר יוהיית ןשחק עקלונו .גדול ועבד םהימי לרכ םפע יהיית בטו ריות םע ,הסיפורים םוה ואהב ישערב רמספ םלה לע םהחיי לש םיהדוי הבאירופ לרע דהעי השיצא ךמתו ,החלוות הח הנהיי רכמ ,אטרקציה רלבא ולשמע תא יהערב רמדב לע םהדברי ,שלהם אוהי ההתחיל רלהתקש ,יותר הוכמ ישאמדת הל אשל רתספ ףלא ,אחד יכד קשד אהי רתמכו תא ,הדירות םהדברי והתחיל תלצא .החצוה יורצית ןלהזמי הארת תללכ םלי לאב לכ ןהזמ יאמדת המח דמח האהי בטו הירת ןמוכ ,יותר לאב דמח אל .הגיע םריר דאח יכשהיית םע םהבגדי םהיפי דהושיע ,לאחוד ישמעת םפתאו תא םהש ישל יויעדת לשהב .נגמד אל ישמעת תא םהש ,טוני הז אשהי הקאר יל .איתר יטונ יאנ .באה יטונ האת דבחר .מוכשר ישמעת םש ,אחד אוהו רזה יעל םהש ,הזה רכמ רהאישו ,בכיס שבשמ תשרדפ תונוראי לש רמדב שיב אשל הקרר רב ,כלרם יוידעת רשאי-אפש אלהתחב שמהשמ של תהאמ .הזאת יהסתובבת לא םהש ,שלי יואדית תא ןהקבל דעומ ,לידה למסתכ ,עלי םרג אהי החית .שם לאב םהעיניי ,שלה דשתמי והקשיב ,לי קד והביט ,בצרפה ישהנחת םבידיי ישל רכמ ,פעול מהצ m י םבידיי חאדי חלארי רכמ ףגר .לגרף לאב תסגרוו םהעיניי הלש ,היו רכמ ישנ םעשדי ,סגורים תמסתכל הלמט יבל דלהגי יל םכלר על לכ המ .שהיה ,הלטפונים יטת ,ומירח ר"סיפו "הפירוחם .הפגישות קוד לבגל אשהי החית םש ,לידו והא אל םש תא םהידיי ושל ,עלי קעצ לוקיל תא םההררי רשעש ,אותי דוק דאמ ושאחזר .לעבהדו יהמשכת ולעמד םש רעד הכמ ,דקרת רכמ יעשמדת דלי רהעש רהסגו לש תהבי לש ד~א~ ,וטוני זא אכשאב השל אל ןנת יל סלהיכנ ריות יכ ינהיית ופלע .בניין דומבע רלעש ידאית ךאי ןהקבל גהד תא יטונ םע החב לע ףהכת .שלו יאדית תא םהד של יטונ ףנוט לע םהנעליי תהגדלוו לש ןהקבל, ךאי אהו התלו תא ,טוני ךואי והא טפשו וממנ תא םהבגדי ,החשדים יובל ולשאל המ יאנ ,חשוב דאומ יל לשהב ,נגמד ןלא ,ללכת ימת ,לעבדו הרמ .מותר לאב לבגל אלש יהיית תמ ,לגמדי רכמ םהחזירי ההאל חשי ,בהם יהדגשת תא סהכע רכמ ,שדפה יוצרית ולשפך לע ןהבניי ,לדק תלודאו ראות דבער םע םכלו ,בפנים זאו םע ןאב חלהשטי רכמ הבלט רשאפש חלוך ,עליה לאב אל יעשית ,כלרם יכ ואצלנ םאומדי קלהתרח רמהע רלושי ,לו קלהתרח רמהע רלושי ,לו להת m ק רמהע רלושי ,לו יאמדת ילעצמ בשר .שורב יכ הככ ,אני ,שחקן םובמקר רלשי ומל ,הרע יאנ קמשח ,מלוו םער םהבגדי םהיפי הת m יקת המההצג ,הזאת יהלכת רחזה לא םהחברי ישל ,שצחקו האיפ תהלכ ולבש הככ עבאמצ םהיו רכמ הנסי יאלו אנבי ךל הקפ ומיפ לע ,מגש .יא-שיח' ףובסו םיו ההעבדו יהדגשת תא תהעייפו יונכנסת לא דהממ" םשה ונתנ .לי יפתחת תא ןהחלו דהכב רכמ תלד לש ,טנק יהודרת תא םהבגדי םהיפי ושהתלכלכ וונאר רכמ האל לש םהנורדי ,שאנחנו יונכנסת םעדר חומסרי תמתח תלשמיכ דהצמ לש אאמ .שלי ישכבת ךבתר תהקידו םהעבי לש רהבונק ,שלהם יהוקשבת תלנשימו .שלי והחלן ההי פת m דהוקו סנכנ הפנימ רכמ שנח לא רהחצ ההיפ ,שלהם שמכי תא דער םהפני תהאמיתיר .שלי יהודרת ימעצמ תא ,השמיכה יכד דשהקו שיכי תא ףהגר ,כולו תובאצבעו ינגעת הבקצ ההשמיכ דשלי, יליטפת תא תפרוו םהחתלוי ,הנעימה םע תהאצבעו השל תמלטפו דיח ,איתי יכ רז החית ךהדר תלצא םמש תלבי ,חלוים רא ךלתו רהקב רלנ m טמע .בכפר ךהמס ד~ד ,עלי הותהי .הפסקה • רשיה ספנק - ,אדריכלית תכותב גכלד םשב ."הברוגנית" ההנובל ןאוראי יפר העט התאר ראו תבהצרא והקיבץ המא m .ד ימאי-יונ גונן נשר 1 50 הרבה כבשים קטנות על הגרף של סבא זה קדה בכיתה .'ו הייתי אז בן אחת-עשרה m צי או שחים-עשרה. באותה שנה בחרו בקיבוץ את אמא שלי לתפקיד מנהלת הכלבו. אני לא חשוב שיש ילד או ילדה שלא רוצים את אמא או אבא שלהם בתור מנהלי כלבו. זה המקום הכי טוב בקיבוץ . בשנה שאני מדבר עליה, הכלבו היה כל הדברים שאהבתי, אבל בעיקר כל הדברים המתוקים. בחנות הכלבו של הקיבוץ עמד שולחן ארוך ועליו תצוגה של תכשיטים זולים, כל מיני שרשראות וצמידים ועגילים. זה היה שלוחן מכוער, מהסוג שעשו פעם בנגריות הקיבוציות. לא עבדו שם אמנים גדולים אלא חברי קיבוץ שהיו להם ידיים טובות ומדויקות, מספיק בשביל להכין זוויות למדפים ומיטות נוער לבתי הילדים. גם סבא שלי עבד שם. תפקידו היה להכין משקופים לחלונות. אהבתי להסתכל על הדרך בה הוא עשוה את החריצים האלה במשקופים, שנעודו לתריס או לזכוכית, מין מסילות עץ עדינות שבתוכן החלון היה זז לפתיחה או סגירה. לסבא היה ריח מיוחד, של עץ אורן שרוף ודבק נגרים ומי גילוח וזיעה חמוצה. מכל הריחות בעולם, זה היה הריח שהכי אהבתי. בנגרייה תמיד היה חם. לא היו מזגנים, רק מאווררי תקהר ענקיים, בחליים, שחגו באיטיות מעלי ומעל סבא, כמו עטלפים מבשרי רעות. סבא היה מוריד את חלוצת הפלאנל שלו ונשאר רק עם הגופייה הזו, הלבנה. אהבתי להסתכל על תלתלי הכסף שביצבצו בחלקים החשופים של החזה והכתפיים שלו, לופעמים מצאתי את עצמי ל m ש: הרבה כבשים קטנות על הגוף של סבא, הרבה כבשים קטנות על הגוף של סבא. לא היה שום סיכוי שבעולם שסבא ישמע אותי. הרעש של מאוורר התקרה והמסורים החשמליים שעבדו מסביב היה חזק, ומפני כך אטמים צהובים, קטנים, נחו בתוך האוזן שלו, כמו מכשירי שמיעה. לסבא שלי היו פנים שזופות, ואפילו לא כתם זיקנה אחד על הערר היה לו, רק קצת נקודות על גב היד, שדווקא חשבתי שהן כמו קישוט, מנוקדות כאלה, ולא תצואה של איזה דבר נורא כמו סרטן העור. גב היד שלו נראה כמו עוגייה אנגלית עם שוקולד צ'יפס למעלה. מכל מקום, השולחן ההוא, בכלבו? זה לא סבא עשה. זו לא הטריטוריה שלי, הוא הסביר באחת הפעמים שישבתי איתר בארוחת הבוקר של הנגרים, מין טקס כזה, שני גברים יושבים על שרפרפי עץ מול שני גברים, ביניהם כיסא נוסף שמשמש כשלוחן, ועליו קוטג' וגבינה צהובה וגשו חמאה על מלבן חרסינה ועגבניות פרוסות שמלח גס נספג בהן ומלפפונים שלמים, רחוצים, בוהקים בטריותם, שוניים או שלשוה סוגי זיתים ופרוסות לחם שחור מקמח אחיד. מה שתמיד חיכיתי לו בזמן ארוחות הבוקר ההן, היה הקפה השחור שסבא בישל על פתילייה. אני אף פעם לא שוטף את הפינג'אן, הוא הסביר לי, והוסיף כי כמה שהפינג'אן מלוכלך יותר, ככה הקפה טוב יותר, לועיניים השואלות שלי הוא הסביר עוד, יש את השומן של הקפה, הוא נספג בפינג'אן המתכתי, ובעצם בכל פעם שמכינים קפה חשד, הוא מקבל את השומניות של הקפה הקודם, וככה, בעצם, מקבל את הטעם שלו. הריח גם היה טוב, והעונג האמיתי שלי, כילד אבל גם כמבוגר, היה לטבלו ופלים בספל השחור, להגישם אל שפתי, להרגיש את התהליך שעובר הוופל, מין התפרקות ודיברה שפוררו לגמרי את דפי הוופל ובמקביל המסו את שכבות השוקלוד שבין הדפים הדקיקים. הרגע המדויק הזה, של המגע בין הוופל הנמס, שכתמי קפה וגרגרי הל עיטרו אותר, היה רגע שכאשר אני מחפש מילה להגדירו, אז זה די פשוט, קוראים לזה אושר. הם ישבו לא רחוק מהמכונה הזו, שמחליקה את משטחי העץ, מהלוע שלה עפו שבבי עץ, נסורת נעימה וזהובה כמו קדאיף שמקשט ממתקים ערביים. אהבתי להריח את הנסורת. גם היום אני אוהב להריחה, למלול אותה בין אצבעות הידיים, להרגיש את הקרזלו שלה, שכילד חשבתי עליו בתור מצע לעכברים לבנים, עם אף ורוד, חמדו, בתוך אקווריום זכוכית, וכגבר אני מדמיין קחול מסוג אח;ו של שעדות גוף. השלוחן בכלבו היה שולחן מעץ מזויף, פירורים של עץ שהודבקו ושימשו מילוי לדיקט לוציפוי הפורמייקה האדום, שמכל הצבעים, היה הצבע הכי פחות מתאים שם. עכשיו נזכרתי שגם באחד במאי הכריחו אותנו ללבוש חלוצות אדומות לונפנף בדגלים אדומים בתהלוכות המוניות וצפופות בעיר התחתית של חיפה, בעיקר ברחובות העצמאות ואלבני ויפו, שתמיד רציתי לברוח מהם, להיעלם בקהל העצום והרועש, לשייט בין האנשים ולרחף מעליהם, להיעלם בסמטאות של ואדי סליב או ואדי ניסכם, להריח את הפלאפל הוקפה עם מי הוורדים הוחומוסיות של כיכר פריז והמג'דרה שהתבשלה על מגש נחושת ענקי עם ערימות של צימוקים ושקדים גרוסים ופיסטוק טחון ותבלין שלא ממש החלטתי אם אני אהוב או שונא ומכל מקום להגות את שמו אני אוהב, בהרט, בה הא ואט, וככה הייתי הולך עם דופק מהיר לוב נרגש ומכנסי חאקי קצרים וחלוצה אדומה מפויחת, כן, בכיתי, בכיתי, ואני לא זוכר גליון 375-6 ישחיפשת החית ,שם ובאות ןהשלוח, תמקוטלג ילפ השמ יהפרט אלו םש ,המשפחה Holiday. ההי דבדו אשל לאוכ תלקנו תא טהתקלי .הזה אאב אואמ ונתנ יל 25 ,שקלים יחצ הממ השהי בכתו לע טהתקלי ,הכפלו ועוד 25 סלבורק הגבינ תבולגרי צאל יסמ סבורק ושמל רהמשבי ןלצדכ רא סחומו רבכיכ 'פריז םלש ןבי הכ יתכננת עלהגי םע יאח .בכרמלית והא הדא תא טהמב יהזגרגית םבעיניי ,שלי השאמ יאנ אנור הרוצ תא טהתקלי ,הזה עהוצי רשנתקש תלבי לש .ההודים םבעיניי לש יאח החית הדאג לאב םג ץלח יאנ יזיהית ,שם ןמי ההבע ,שאמדה ,שיט קד חשהא קהתינו ישל אל ליתחי תלנכר יל .כאן לע דעמו ובטן דשעמ עבאמצ תהחנו ןנשע ןטלפו החרג חמבל ,ידקדק םע תהלובי קפלסטי תאליפטי .עכוהר חרי לש החלוד ההכ יב יכשהתקרבת ,אליו תאו תפעול גהחיו יביצעת ,בזהירות רשומ ימפנ הלכידת תהמסוכנ לש .החוגה תבבי לש םההררי שאי אל .ענה ההשע החית שחמ רא שש דאח .הצהריים אאב חבט איצ דלצעיה ,בגבעות יאמדת ,לאחי ןעדיי המחכ ,לתשובה םצלילי לש גחיו םמנפחי יל תא ,הראש ,אומא ,הוספתי אאמ חבט לאצ .השכנה יהנחת תא ,השפופרת יאח ,אמד ,יאללה ובא הנקנ רונגמו םע ,זה המ השיהי ,יהיה ,ובאמת הכמ תדקר דמאוח ריות דכב ועמדנ עבאמצ m בר ,הרצל םשבינתיי ךהחשי ההותקר תשקי האפוד םע ולוג לש םאדו לש ""התקליט יביד .הרועדת דבמרד בהרחו יאדית תא ושען רהקי קהענ לש תבי רהדאו יהמרכז תשבפינ תהרחובו להרצ םהנביאי ,והחלוץ חורי לש קשישלי שכב םומאפי עהגי ומכירן .השעןו ינזכרת ובעשן ההקוקיי ןהמעצב לש אאב ,ארמא וזיכרן ךשהפ תא טהתקלי דלכב .ומעיק חא ישל ,אמד ,ברא אשל דנפסי תא ,הכרמלית זא יהתעשת יוהלכת ,לידו ןמדמיי תא תהכרמלי תמתח ,לאספלט שנח דאנקונה שז m ל תבמהירו רבכ m ןבבט .העיד דבדך לא והלע בהצהו תוהמקוש לש ,הכרמלית םשפתיי תפעורו לש רעי האפוד ,והדויה יאח יאונ וקלטנ דשכב ןאי רלנ ףכס ,לאוכל קד הלנסיע סבאוטובו רמכיכ זפרי ,הביתה ואפיל אל החמיש םשקלי ,לכרמלית זא יאמדת ,לאחי אבר דנד רלכיכ ךדד ,המדרגות הז אל ,סיפור קבדיו 182 תמדרגו תמפינ ןחס ישוקד םהונביאי דעו רלכיכ ,פריז ,ואחי ופני ואפיל לבגל ,מה דיל ןב ראחת-עשה m יצ וא רשחים-עשה ךשהול תבסמטאו ןבי יבת ןאב יוחבל הכביס םוסדיני םותחתוני םלבני תוחזיו םמתנפנפי ומלו חברי קהמתו ,הזה ,המחרמן לש ימ םהוודרי תואבק ,הכביסה ,מתנשף שמחי ,צעדיו אלו קמפסי עלרג המההגיי ,הזאת ,האוטומטית אב אה ,ואט אב אה .ואט דבאח יבמא לש האות ,שנה יאחד דשבנוק יביקרת תא אסב ,בנגדיה ינכנסת .לכלבו אאמ אל החית .שם זא ,חשבתי ,נו התחכ ,קצת שי ןזמ דע םשהאוטובוסי םהצהובי ויבוא ףלאסו תא לכ תהכיתו דלמצע .בחיפה יהסתובבת .בכלבו ץחו יממנ החית ובכלב ההאש תהמנוגד השעבד םע .אמא ידאית האות תמסדר םדברי ןבמחס לש .הכלבו דמעב קללדפ ןשולוח ההפורמייק םהאדו הוהקופ ההי חפת לשהובי לא לחל .המחסן אהי דעמה ,שם האש תב שישים m ,מש יאלו ,שבעים רוסידה םבגדי םחשדי לע ,קלובים המוציא םאות תמעטיפ ,הלצופן ,מיישרת המצמיד תמדבק רמחי ,חשדה הותלו לע גסור לש תעגל .בחל דהשיע יהערמונ הלש ההי ףאסו דלאחו דלוכו תכמכננ ץע תשא חרי יהמהגונ השל ה m ית .היטב הז גדגד יל ,באף ןובזמ ישהכנסת תאצבעו םלנחיריי יוכיוצות תא ףהא ןבמי התנוע ,כזו לש המשיכ םוג ,פחיסה רשעורה התחשו הנעימ לאב םג ,מעצבנת רשתיגמ דכב לאב אלש רתיגמ ףא ,פעם ידאית .אותו הז ההי קמחזי תמפתחו םע םדג לש טתקלי .ויניל לע ערק תעשרו ימחזיק תהמפתחו ושהי םתלויי הבתצוג הקטנ לע דסטנ ןעדי יעשו ,נחשות והא ומאד .בלט אל קד לבגל תצור טהתקלי ,העגלוה והוגלד ,שלה אאל לבגל לשע טהתקלי יהמיניאטור החית התמונ לש תעטיפ טהתקלי לש תלהק ,פלוים םע רהשי לשכ ןהזמ ןניג ,בדדיו הר וד וד ,דו רה רה רה .הר עברג קהמדוי ,הזה לש שהמפג ןבי םהאישוני ישל קלמחזי תהמפתחו ןלבי ימדפ םהמתוקי יומדפ םהמיצי של תפדיג דופדימו יובקבוק יהקינל םהכתומי הלבהיי הבאש ,המבוגרת ישלחת די רמהיה לא טהתקלי לש ,סטינג יאבד ססאמד טוסטיואד ,קופלנו יבדודת ואות דמשא םהמחזיקי ושהי ,בצרוד קובדיו עברג אשאמ הנכנס הבסעד ,לכלבו יטמנת ואות סבכי .המכנסיים תשעו תאחדו מא m ד ריות בשו יהיית יבוואד .ניסנס םג ההשנ ההחלוצ ההאדומ ישל החית תמיחע תומפויח תמדמעו .חיעה אל יאהבת תתהלוכו .ומצעדים הז בעיכ .אותי ירצית ,לעוף ,לרוץ םלהתקד ,מהד תובתהלוכו תפלויטיו והי ןהמו םאנשי ,מקדימה ,מאחודה למשמא ומימין . יהדגשת .לכוד במהנתי ישפסעת וב ייכלות ןלהבחי יבבת ןהאב םהערביי לש m בו ןחס ישוקד םובמבני םהמשופצי לש תעיריי .חיפה חרי לש האשמ דשוק תלפ ,אותי להסתלס ,סביבי בהתגנ ילנחיר טופש ,בהם םממי יגוש תנלז םקשי סומרס יעשב תשעדו .עדינים ואחרי אב ןחיזיו לש טתקלי לויני דשחו קומברי גח לע ומקומ ,באיטיות דמעוד דמחש תא שדג ההאשמ טשנב הכמ תשבעוו םקדו ,לכן תבחנו ""התקליטשב m בו להצר 11, םש יהיית םע יאח להגדו יוקנית תא טהתקלי ןהראשו .בחיי הז ההי םהאלבו להכפו לש .החיפשויות ועמדנ ,שם יאח ,ואני הבקומ ההשניי לש ןהבניי ,הישן האלי םמגיעי דאח סטיפו תבמדרגו ,טחובות השחשכ חורי לש ססק בעצו םמעיקי ןעליה לעו ךההלו ,בהן םבוחני תא תתצוג םהתקליטי השסדור .בדוכנים עמג לש וניילן ההי ,להם וכמ םכריכי .במזנןו וקרטן רבהי ץחצ ןבי םהתקליטי ועולי תשמו של תלהקו וא םזמרי ,וזמרות יואנ ישאלת ובקל :דם הלמ בכתו Beatles אלו The Beatles? הז דןקכ;t ,אותי םוג יניל יהלוידי ימאי-יונ קמר תשעועי בברוט תעגבניו לש םהקונטיינרי .והמנופים הבנסיע ההבית יישבת דלי .עתליה אהי החית הצעיר יממנ קר הבכמ ,חודשים לאב רכב והתחיל חלצמו הל םשדיי .קטנים לחב ישאנ חמסרי ,ומזיע יחשבת ,לעצמי אדווק תכשהב ההראשונ הבכית םע םציצי תמתיישב .לידי העתלי ההסתכל יעל :ואמרה שי ךל אמל תנסור לע .הראש יהתחלת ,לבכות אוהי ,שאלה לאב ,למה לאב המ ,קרה אול ,עניתי קר יחשבת לע אסב ,שלי הכמ ישאנ באוה ,אותו וועכשי המ היקר םא ויגל ישאנ יגנבת תא קמחזי .המפתחות אהו שיתביי יב אול הירצ אשאבו ריות ,לנגרייה תלראו ואות ןמתקי םמשקופי תלחלונו עולשמו תרכילו תבארוחו רהבוק ושל לשו םהחברי .שלו םה דתמי וסיפר לכ ימינ םדברי לע םההורי לש םהחברי ,שלי הוככ ילמדת םשכלו םשוכבי םע ,כולם םובעצ ראפש רלהסבי הלמ ריאי וא ןאית אל שממ םדומי םלהורי .שלהם העתלי ההחזיק יל תא דהי .וחייכה יהרגשת ריות בטו םע דהי ישל ךבתו דהי .שלה הככ ונסענ ךבער יחצ ,שעה ,ומומים תהדמעו ישל והתייבש לע ,הלחיים דוהי ההזיע ףבכ דהי לש .עתליה רכב שמהכבי השעלו ולטבען לומתעק לא ההכניס ץלקיבו ,ראיתי ךדר ןחלו סהאוטובו ,המטונף תא אאמ אואב .שלי הז ,הסוף ,חשבתי חבט ההזקנ ומהכלב הגילת רשחס .משהו ירצית אלהוצי תא קמחזי תהמפתחו תולעשו ראית ,משהו תלת ,לעתליה קלזרו ומהחלן ,אלוי בלתחו ץבחרי לש ימושב סהאוטובו ידמוי .העור קהדופ ישל .דהר הז ההי רמאוח .מדי סהאוטובו ,עצר םכלו וקמ קור יאנ ינשארת ךבתו ףכ דהי לש .עתליה ןבבט ישל והתערבב הבוש דופח לאב םג ההתחל לש תהתאהבו .בעתליה אל ירצית אשהי ,תקום ירצית רשנישא הככ דע אשאמ אואב .ילכו לאב העתלי .קמה יהגשת לא ינחיר תא ףכ דהי ,שלי ההוי הל תא חהרי לש .עתליה ,קמתי יידרת תבזהירו ,מהאוטובוס יהולכת תלקרא אאב .ואמא םשניה והי םלבשוי םבבגדי ,נקיים אול שממ יהבנת .למה יחשבת םשה הבעבוד וכמ לכ ימ אשל ענס תלהפגנ דהאח .במאי אאמ ההוריד תא ימשקפ שהשמ הושמ קבתי ןהקט .שלה אאב בקיר יאות .אליו אל יאמרת .כלום יפחדת הממ ושיגיד לע קמחזי .המפתחות תכע ההרגיש ףכ דהי השחית ךבתו העתלי תא קמחזי .המפתחות די תאח ישל החית ,בכיס תנאבק עבמג קהפלסטי עהפוצ לש טתקלי להוויני ןהקט דוהי ההשניי ההסיע תא רהשיע למע .המצח אאמ :אמרה ואנחנ םרוצי רלספ ךל .משהו יהסתכלת העלי םומש וזז םהעיניי ישל םלעיניי לש .אבא .רעדתי תההתאהבו הבעתלי הנמוג ףא .היא יהוצאת תא קמחזי תהמפתחו יואמרת :לאמא .סליחה לאב ,היי אהי הצחק ,בהפתעה לאב ,היי המאיפ ,זה שי קבדיו הכז ,בכלבו יואנ יאמרת ,שוב הסליח ,אמא ,די ,נו .סליחה הבנקוד וז אאב םש יל די לע ףהכת :ואמר ,תקשיב דחמו, בתקשי ,רגע הז ,סבא אאמ אל לכ ךכ תיודע ךאי דלהגי תא ,זה הז .סבא אל יהבנת המ אאב הרוצ .ממני ,נו המ םע ,סבא יצעקת ,פתאום טקול לשבכל אל םמדברי ןכא לע הגנב ,מהכלבו המ םע ,סבא יהיית ואצל רבבוק .בנגרייה ,כן ואנחנ ,יודעים לאב האת ,מבין םבצהריי אהו אל שהרגי .טוב אסב ,מת האת ?מבין אסב .מת • ךמתו דספ .בכתובים ןגונ רנש דמגדי ועצמ ילקו השמיע בהכות .חושים וספד והראשן ףלעו וכמ בבר רבימן ץ(הקיבו המא m ;ד תאו <הזמן הזכ סבפר תרמ ןג תלספרו תלואהד .הביקורת ,עייפות תשערו םופצעוני לש רנע ןב השש-עשר לע ,לחייו טהבי יב ,מופתע ימ רסיפ ךל תא ,זה םוג תזא :אמר האת ,השתגעת הז ןהמו .ללכת אלאב אואמ אל וגילינ ,כלום םג רכאש ושאל לאב ךאי, לאב תקליט 1 העלו םעשרי הוחמיש םשקלי זא ךאי םמצאת טתקלי לכפו ובאות ,המחיר םג זא ומרחנ רשק לע ,מבצעים זומא תהחיפושיו יעבור הז אל קר הר גלדנ דאב גווינדינ ,דואר הז םג רשק ךארו ,ומפותל דמוצמ םבאטבי ללכ תאח תואח תמחוליו רהצווא בוהג דועמו ,השדרה וכמ םתחתוני םמוכתמי םשמתבדרי חברו ,ההיא ,הרעה לע יחבל הכביס הבשכונ םשפע יגרת .בה יבוואד סניסנ והכ יב תריחו .טובים וז החית תשע תהכנ תארוח םהצהריי םלילדי םשלומדי יבבת רהספ םהפרטיי לש םהערבי לאב םג תלמסעדו תהקטנו לש רהעי תהתחתי ובישל לע תפתיליו יבמטבח ההנירוסט ושנחבא יבבת ןהאב .הטחובים יהלכת ,מהר רנזה אשל קלהחלי םבשבילי ימרוצפ ןהאב לש .הסמטאות תפעילו הרחש ימשנ יציד להשבי .המרוצף םזקני וישב לע םשרפרפי ווסקר תא שהמתרח ,ברחוב ועישנ .סיגריה ומישה איצ תמאח תהכניסו ךושפ לא בהרחו םמי .מדלי יאנ רזוכ דשבניגו חלרי ,המעופש ,הדוחה לש ,הביוב ההי םלה חרי בטו לש ןסבו .רצפה ןבי יחבל הכביס תומרפסו ןאב תמלאו יעציצ םגרגיר תוגדרו לברז תמעוטרו יהבחנת םבהבזקי ,כחלוים ןמעי .קערים הז ההי ,הים םמנופי תומכלוו ףא םה ,נראו יואנ יהלכת ,מהר ,מתנשף ,מתנשם םמהעיניי וזלג תדמעו ושנמהל תבזיע ,הלחי הומ אשל לנתק םבשפתיי סונכנ ןלגרו טפשו ךהמשי דבמור רהצווא בהותגנ לא ההחלוצ הוהחז ןוהבט רונעצ תבחגור רהעו לש ,המכנסיים ישידעת ,שבערב רכשנחזו ,הביתה דאורי האות חוארי םג ,אותה ןמי חרי ץחמו לש הזיע .ועור יאנ באהו .להריח הבפינ לש תקונדיטוריי דעב לא ימהאר תובי רהספ תלנזירו יעצרת .והתיישבתי ןהגרו ישל ההי ,יבש יוהיית .רעב בכא יל רבבש ןשבי םהמותניי תלהתחל .הרגל הז ההי קמחזי .המפתחות אהו רדק .אותי ,סטינג יאבד ססאמר טוסטיואר וקופלנ שבמשלו יהצבעונ לש תעטיפ טהתקלי רכב אל ועורר תא רהשי ,ההוא הר וד וד ,דו אאל ונזפ ןבמי ,התרסה ,נו ,נו .נו לכ המ השהי דע ,עכשיו םדגלי םאדומי תוקריאו ןבמגאפו תוריחו לש םתבשילי םערביי תומרצפו ןאב ,חלקות להכ גנמו אכל ,היה רוהדב דהיחי ישחיית ובאות ערג ההי ,בושה רואח ךכ םג .אשמה םמוכרחי רלהחזי תא ,זה יחשבת לבקו ,רם םמוכרחי רלהחזי תא הז ולכלב ילפנ אשאמ התגל רשחס ,משהו יתפסת תא ,הראש ,ביזיון יחשבת ,מהר ,ביזיון דהיל לש תמנהל והכלב בגונ .מהכלבו יקמת רמה יורצת דנג ההתנוע לש תעשרו תילדו תערביו תבחולצו תמעומלנו ,וכחלוות ,מכופתרות םע לסמ תבי ,ספר קשבדיו ויצא שברע תובחצאיו סג'ינ םמהשיעורי וורצ ,לבתיהן תמציפו תא תסימטאו יהוואד וכמ םהפרי םהשחורי הבפייסט לש .פמפלונה ירצת תלנקוד םהסיו לש תתהלוכ דהאח ,במאי ייצאת ימוואד ,ניסנס יחצית תא ברחו תהעצמאו םומש רלכיכ רפלמ תולבי סהמכ ןולחניו לש תתחנ תהרכב .בנמל תתעלו תמכעורו ונפער ובק עהאמצ לש ברחו ,העצמאות יואנ יחלפת לע יפנ יפועל תמחלק תעבודו תציבוריו םעטויי םוסטי ,כתומים-זוהרים יכובע בבר יהבנא םמגוחכי םמטילי לצ לע םחוטמ ,האדום .המחוטט םוג תזא יאנ :ראיתי םהאוטובוסי םהצהובי .שלנו םה ובלט לע ערק והכחל לש ימ םהי םוהאדו םחו וכמ 52 ןגליר 375-6 קצדו ןעלו 1 אהרופ תובי תהמרקח םשני תדנו ןשכ תבי תהמרקח הבפינ תמחודק תמקופ .החלוים יאנ רזוכ יכ יהוד והתבייש ולשאל תא אהרופ ןהיכ אנמצ םהמקו אשמ ןאי הז ומכבדו לש ארופ תלענו לע תשאלו וכגן ,אלה אהורופ ,מצדו םג םא ןהבי יכ יהוד םרצוי ולשאל ,זאת אל דמס םלה תא דהמיע ףא לע יפ דשבדו ההי יכ וידע עיד תא .התשובהקי m ההי ואות ,רופא םהומשקפיי ושהי םמונחי הבקצ ואפ והבליט תא תבהירו ופני וותדמ תלסמכותיו השאפפ .אותו דקו ודוח טבל רוהותי םדשו אל .נשכח ההי הז ןמ תהמפורסמו יכ ימצו והא יבעניינ ,רפאוה ךא התחשו תנוספ דו m ה צאל ,שכנינו יבא ,מרפאתו יכ ימצו אהו ריות םמכלו םג םבענייני םאחדי - םאות םענייני ושבדומ לש ,עלום ישהוד ושוכנינ וסבר יכ םאינ םמסוגלי ןלהבי םכשכמות - םוא ךכ ,הדבר יהד ןשאי יראו ולשואל יבעניינ ,דיומא ןכגו ןהיכ אנמצ תבי .המרקחת וחלפ תעשרו ,שנים דובאח םהימי יעשית ידרכ תמקופ םהחלוי לא תבי תהמרקח ו(שמיקומ רנות (בעינו לע תמנ אלהבי תתרופו תאחדו ילהוד ה(שעת וטופל לאצ הרופא .עציהד) יהלכת יבדרכ םוההדודי :פקדוני ןמה ;תרופות ימ ;יצןר דכיצ ראיע תשתואמו ןה תא ומחלותינ .ומיחשוינו יההדדת םג יבהוד םוביחס תלתרופו - המ םחשובי םה לע ;אדוותיהן םהא םשמחי םה ןעליה לכע םהלח ;הומים םהא םשמחי םה ןעליה לכע דית תנפלאו ,ההוויה ושכמ המתאימ תא העצמ לא וצרכינ יכד בלהס ולנ קסיפו .נפש ךכ ,ההדדתי יהוהדוד יהובילונ ולאות .רופא המ בחשו אהו לע ;התרופות םהא םג אהו הדאו ןבה תמת לא וא אשמ רסבו אהו יכ בבדו לעמ דויע והפיק ןאות םרופאי m םוקדי ;ממלוחים ,ובכלל ןהיכ אהו הומ ומעשי .היום ,הונה יבעוד ךמהל ךכ ,בדרכי שניג יאל שאי אב םבימי ווביד .מדשם ם(פעמי תדנו םניגשי יאל םאנשי בברחו ולשאל (לעזהר. ימפנ וכבוד לש שאי שקשי הז יאחזת ובזחע תלאו הקרב יוהטית ואלי תא יראש שכמבק ולשמע תא ,שאלתו אהוו ישאלנ ובקל ףעיי םא עידו יאנ ןהיכ אנמצ תבי תהמרקח לש תקופ .החלוים םאמנ והסביר ,לו דאמ ,לבאות ךא ןמ םההסברי לשקיב ןאי העלו וביד .לאתרו יהחילות רמסבי ,לו ףוא לע יפ ישחשת יכ זמתרכ יאנ יבעצמ רהמסבי ול ריות דמאש וב - הבמאר וגופ וובאישיות - ומשכ רביות תא תתשומ ילב ומשקפי ושהבליט תא תבהירו ופני יוהצדיכונ ןלהתבונ וב לוב m ונ .מקרוב טאט-א קהסתל ימלב קהספ - שאי שישי הז קהזקו ילעזרת ואות ארופ .הוא אהו אלו .אחד אל ירצית תלת תא ידעת לע ההשאל המ ימקד הומ הכ m י ,בעלומנו ךא השאל המטריד - םא קד די רהמקה הכיוונ ךלכ יכ דחח על ועצמ ףצירו ושב םנוטלי קחל ,הודי ,אנוכי אהרופ m דוס םהאוני תבשאל ומיקומ לש תבי תהמרקח - השאל וז אל ההניח .לי ובאות הליל וחלפ יב תמחשבו .רבות תתחשוו תחריפו לש הכ m תיו תומקריו יתקפונ וז דאח וז וח ובתך ,זו תחיכדונו תילדו ,חריפים יכפ קשד תזיכרונו תילדו םיכלוי ,להיות ועל יב וונטע יב בשו תתערוב לש תהדגשו :קוטביות הההדגש יכ ,טוב בטו השההווי תיצוא ןמ חהכו לא ,הפועל הנתעדבב הבהדגש ההפוכ יכ אל ,טוב אל בטו בשהטו וסופ ,להפסד הומ דצ דשהעתי אל היהי .כעבד תבאח יחשת דכיל שממ דוכמבוג שהח ועצמ ,כילד יודאית תא יעצמ דכמבוג ההדאו תא דהיל ושב דוכיל ההדוא תא ,המנוגד יותהית המ הנשתנ יב זמא םאות םימי םשבה יגמעת ימשת תכפו ייד םמי ,צוננים ישהאמנת םשבאי רהייש ןמג ,עח דוע םהיו תשמיטשטש יאלצ הההבחנ ןבי תעונו .השנה ימהשברת וסבב וונסב והוגיע דע ואלינ ,עצמנו לא וגופנ יהעשו םחללים-חללי םנקבים-נקבי לוא םהצרכי םהיומיומיי םשבלעדיה ןאי ולנ ולו יסיכו .קלשו ינזכרת רבחוס םהאוני לש יהוד לא ומל דקו ודוח לש אהרופ עהידו םבדברי ושבדומ לש םעלו דע השהבשו םשבלב המנע םמה ולשואל לע תאדוו יעניינ אדיומ אשדווק יבפגישת וז ועמ יחשת תעמוקו יכ הכ עפגי אהו ואות דקו ,דוח דע יכ םלעתי אל איימצ לכל עלסיי .בידינו ךכ יההדדת רבחוס םהאוני לש ,הרופא ישנקלעת ובדרכ יוסייעת ,בידיו וודמות העלת תחליפו דלנג ,עיני דע ישחשת יכ יגרונ שיב יוכ אצמ יאנ וצימאן .עז יניגשת דלכיו ,המטבח יוכבילדות יפתחת תא ,הנח יהנחת תא ףכ ייד תתח םהמי ,הזורמים ,הצוננים יובעוד עגומ םמה הבשקיק יחשת יכ המדוו יאנ אל קד תא וצימאן ףהגו אאל ףא תא וצימאן .הנפש םעשור-אוני ףאפ ,אותי ףוגו ,ונפש דעב דעותי, תילדו ,ובגדות הזקנ ,ונעורים וזיכרן דהעב m תוויי וההוה - םכול ויחדי ונתעדבב יאלצ .לאחד יחזרת ילחדר ערגו טמע לושקו .יותר יהתיישבת הבקצ ,מיטתי יומבט אניש לא םהשמי םהנשקפי ימחלונ לוא רהסד יהנצח ושב בהצי םבה םאלהוי תא .הכוכבים םג רסד הז אהו תמנפלאו ,ההוויה ושכמ המתאימ תא העצמ ולצרכינ יכד בלהס ולנ קסיפו ,נפש ,חשבתי -אוט טא רחז יאל דקו הד m יהאופיינ ,לתקופתנו אהו ואות דקו ד m ףשאפ תא אהרופ ובצעירות י(שואלו ובגינ הנעש .רופא) יחשבת יכ בהמר ושאות ויכל יאנ דלומ והא יכ תנקדו ימבט דכיל אל רהומה םכיו תבנקדו ההשקפ ,אחרת לובכ תזא דצ .לי דצ יל ץשנאל יאנ קלהחזי הב העת אל דכיל שהמדגי םשהמי םהמדווי תא שהנפ םבעשור-אוני םבאי ןמג חע אאל דכמבוג ןשעדיי שמדגי םשהמי םבאי ןמג ןעד ךא ויעד םשה םבאי ןמ .הכינרת • ומתך דספ .שבכתובים קצח ולען - דילי ,ירושלים כ m ב דשיה פו m .ה וספד םעמדו-שניי םליו - ןדומ קהיונ וממשנת של השפינת דשוח תא ועריונותי םהפילוסופיי יבהגיג רהמחב - האד דאו תבהצוא .עמהד ימאי-יונ יעל משעלי ל-ו. קרוא וכתוב * שיעור זין ~ין י.ל~~ ג P.1 ך זיין ~9 ~יר ~ת ~ה~הי לר~נ;ים ~יגינ 1 זיין t?iJהtז~ קב 1.ה~ לנשים שאינם נשים אני ל;מדת מחדש T T " .'" :· • ; קר '' ' T T '' '." ' T : ~לי להפ א 1~ת ב ר ד~ w ה ~סרת שיעור חית ת~ר~~~ ?ל 1כr ~ג:ך ' ה אמצא אשה שאיגפה איפ ' T'." ' ' '." T ' T : ."' '' כשאת מכתיבה לי את ג 1 פי אני ל •-::: - ךהיא תכrכ;נ ; T • -:' ','' f די ?ס~ז:ויק ק;ר~~ ' א ע;שה שגיא;ת. • ; T ~ג 1~י ך~ז ע;~זקת שיעור טית מלמדת א;תי נסבלנ 1 ת חסרת סבלנ 1 ת -:-·:-:·: · 1ג~~ 9ה ~if' ~י~ה . :-: ז ד:- Wf ~ז;י ש;~לת ~ת ;רי ו~יגי ךק;לי f די ?סקריא לי ~ת ג p1 ך ל~~ ~ה אני מבינה מדךע שבירת המשפט לש 1 רה :- י ;T : T : ' --' : --T • ~ת ה;~;ט~,אס זק.ל קרי~ת סרגע ~ת iJ ב~ה זק.ל ~רי~ת i]ג 1 ף היא w ירה. כק ~ז;י ת 1 ~לי לגכת לי ~ת גך~י מעגלת א;ת~;ת כאיברים • T •• : • .'' ."' -; ~~לי תכrקל א;ת; ~לק,קת זיי~רים f א;הי;ת tfב 1 ל;ת רכש גשם ואני אני א 1כל -.:-' .-: ךק~ל ~ת ג p1 ך ד~ה~גכך היא ז;ינ 1 ע;ת ךנ;צ 1 רים ככל פעם שאת מתגשמת :ז ·:·-:: · : :·-- ~~לי wז:ו~ ti ר~י לגכת א;ת; ד~ה~הי Qיגtזי ~שךק 1םיקtגך ~זק.ם ~ק W ר ?~יש כק ך~ tp י ??גק,ךת ~ת ע;ךך ם:~ר'פ~~ ע;~ר ~י ת~ק~~~ םי~~~ ~דגר אני א;צרת את נטפ; : . :· :· :· . -: ה~~ה~ ה~;כ~ 1 מגיפה את ג 1 פי מאח;ריו T -: '' ' ',' T ' : f1 זק.ק;ל.ך ד; p ק ~~סח ס~:ת W ~ראהי ?מ~ן ~ה~ה ~סרת ך~ל מ~ט הךא ~סךק pןסך9 רר;ן ~~רש ?~גינ f 1 מ~ת t? ל~ים ;ר w ה ך~ל צךר;ת iJ מ~ע ת;כת סרקדךק ראשי נמלא רסיסי לילה T: -'' ' : T : ' ' T מתרגל;ת יחד שע 1 רי ח;בה 1בית 1רש 1 ת : • -T •• • --:-:: שמשכו שעות שב 1 ע;ת וימים T T : ' ."' : ז' א,~י ~טק, 9 ת ~ת סרגע f די ?גלות לר ~ת ~בךלוסי שיעור אלף ז;יל 1 :ים ל~ך הךא תי~~יt י;~את ד '.ן~ ~ק 9 ~רים סביב סביב כיצירות אמנ 1 ת T T ' ' ' T ' T שיעור בית ~~סלח ?נדא W ~ע,ב'ר דכג~pן~ ?ס ry ~יר ג P.1 ך צ 1 ךה קר~~ת 1~ש tf1 ה. ממשנות נתנ 1 עות חול : • T ,•' : ??Wת~~ א;סך ~סרר W ל'א ה~~ז:וי ~לא ר:ג~~ מ~יסה לקיר;ת ?ה~מק.ם ~סךש 9 :;ניב ג p1 ך w~~f ר 1ת ~יג:ך הן א;בtז ~ה?כות ה~גת iJ ~קךא. 1~יגינ 1 ~לים שיעור גימל שיעור דלת סתךר;ת כמו איברים ' T " : : לס~~ה זיין fללים w זיי~ם ז;יל 1 ~י סק w ר. נא,~י w~ה 1ת~~ס~ ~ת q לי~סד ל ' א מ Qry יךה ~ת מ~~ך ס~ 9ry ר Wfא,~י W ~ה ךל;~זק.ת ~ת fW ~ר ~t?W ז:וי שיעור הא Wf1 ססךר ריק ך 9גךר 1 מ~~י ר~~~ ~ל ~פ;ת סמ~עךל ג p1 ך ~~מחש ד~~ ר?;~ 1 ר זי~ר או ק~נת ~ד w~~w? ה wf~~ינ 1 ל q צ;ת ~ת ס~סר ל'א ןיt~?ה~tי~ש ה~~~ ?ל ' א ;די~ת f לל סז;וי;ת סג 1 ף. w מ~ריד ~יד ~יגי ?~יג:ר שיעור וו ךג 1 ~י הךא ~זק.ר סב 1 ט שחנ 1 ךיו ר; t? ~ים ~~חיגת הדךק סחנךר ~ל ~קרה 7ג 1,;פ ךג p1 ך מ:ם ל~~ סע,~רים ך;ר:ך מ;ר ך:ס;ע~~~ד מ;ר נ; tf פ;ת ~ד ~פ;ת iJ מ~עךל גליוך 375-6 1 חמוטל בר-יוסף : שריקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת ריתמוס 2014,95 עמ' "ברא נתחתןו חשוקי ; תהיה עיניים שלי ;, אהיה לך אף ;. תביא ירקות מהשוק ; אני אבשל גריסי פניני;ם נלד ~ה משותף ; שיצחק על כל הפנים" (שיר עמ' 55(. רחלי אברהם-איתן: בובת האשכול , הוצאת הקיבוץ המאוחד 2014,158 עמ' "שבה לארץ הבטוח;ה ריקה מהבטחה ; ידיים ענודות מילים ; של אהבה אובדות ; בענני רוח ;. מצבת האבן של המתה ; היא הדבר הבטוח. אצבעותיה ריקות /./ אצבערתי ככנפי רוח" ('אצבעות ריקות', עמ' 115(. אורנה וייס : הארניות שוקעות לאט, הוצאת פרדס, סדרת כתוב 79 ,2014 עמ' ספר ראשון . שירים ושלרשה סיפורים. "אם אתעורר קרוב מארד לחיים ; כמעט אגע בהם ;. אקום גבוהה ; אנעל כפכפים ; אזרוק בדלים ;. אשרוק לגברים ברחוב ;. תה~ה לי דעה" ('זרה' 5 י עמ' 65(. גיורא פישר: צירי חיים, הוצאת קשב 85 ,2014 עמ ' "כמר על דחליל היו בגדיה ; הכובע בלע את ראשה ;. אני הולכת למות אמהר ; כולנו הלרכים י התחכמתי ;. אני הולכת מה;ך והמשיכה ללכת "ה~~ל ('התחכמנר'י עמ' 19(. פנינה עמית : שברים , הוצאת ספרא 2014,72 עמ' "הם אמרר: היא דרמה לו ;. לא צוחק לא ברכה ארכל רשותה ; במשורה לחם רמים. לא ; יכול לאהוב. חתרם ~ וסגור בכאב /./ ורק לפני מרתף כשאמרס לי בתיי את ; לא ; כמרני ;.; האמנתי להם" ('אב'י עמ' 6(. יונתך ברקאי : באווירה הפסטורלית של בית העלמין , הוצאת אבן חושך 73 ,2014 עמ ' "לשוא;ה יתרונות ברורים :/ השירה ערלה ישר לשמים ;, הכרריארגרפיה לא דורשת סגנון ;, פעלולי העשן באים בטבעיות ;, הגופות נשפכות מן הפתחים בחן מרושל ; ואפילו סדר ההשתחוות קבוע" ('מירזיקל' י עמ' 45(. צבי עצמון : כחול, לא כחול , תהמלצו ועיתווןןו דנה אמיר : כל שמותי, הוצאת הקיבוץ המאוחד 136 ,2014 עמ ' שירים 2013-1993 ו מבחר הכולל גם שירים חדשים ואחרית דברו בעקבות קריאה באלגיות דואינו לרילקה. "אימה גדולהו מושהיתי / והדקות המתקראת פנים ;. שורות שורות והשקטו ברעיי אף על פי כן נועי;, אף על פי כן ; מה מפר את זr7w כה" <'ואף על פי כז'י עמ' 29(. דנה א מיר כל שמונכי ~.. אוקטביו פאס : שר על גדות הניי,ר מספרדית: טל ניצן, הוצאת קשב 2014,170 עמ' מבחר שירים )1987-1935( משירי בכיר משוררי מכסיקו )-1914 1998 )ו חתן פרס נובל 1990. "צעדי ברחוב הז;ה מהדהדים; ברחוב אח;ר שב;ן אני שומע את צעד;י חולפים ברחוב הז;ה שב;ן / רק הערפל אמיתי" (נאדו עמ' 61(. מאיר ויזלטיר: מוצא אל הים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2014, 85 עמ ' מהדורה שלישית לספר שראה ראו בשנת 1981 ועדיין הוא ירלוונט כתמיד. אוקטביו פנאם שר על גרות הנייר מםפרר •ה : צ· לס נ ן עמ ' 59 ,20 14 הוצאת קשב "בלילות; מטטלת האמת מאבחת ---: ". " · .. כמערפת ; משהו ישן;, כבד ומסוכן. / הדם ". מצלצל ". כמו מתכתו/ והמתכת כמו q דוןה ורידים ועורקים" ('שחר חורפי' 6 ו עמ' 68(. אנה בלנדיאנה: שפל החושים, מרומנית: משה ב ' יצחקי , הוצאת קשב לשירה 73 ,2014 עמ ' י~~" ; קו~ך~;: כמ;; ח;ל ן;ע~ג;:ה .חול ; אש;ך :כלו ל~י;ת ך~ן ;. ןק ; ~/ ~~ילה" ('משפט תנאי'י עמ' (. 24 : . אוריה קדרי : לפני שתפגוש אותי המלה, הוצאת כרמל 63 ,2014 עמ ' "חשאירר אותי ; גולמית ; לא מעובדת ; כטביעת כף רגל ; תרע;ה בנטרן החשוף ; נחבאת מאחור;י קולב גבר;ה זכר ; לחורבן הבית" ('בדיוק למידרתי' 23, עמ' 36(. "ערבה ברכיה ; שלא תפסיק ;י גם אם נג~ר לה וכבר ; יבשר הדמעות ;. את מתאימה ככה לשפת הברכהו לסוכך על ספסל ;,~זp~ן לקב; .tv ל i תור צוחק" ('עיצוב נרף'י פארקו עמ' (. 38 גלעד מאירי: שחרור בתנאים מגבילים, הוצאת קשב 64 ,2014 עמ ' "בחלונות מרצד קלי~ תלת-~~רי :/ פלשים מטל~ים . אפר;ך אורנים ' • • T :• • :• : בצדעי מבוארת ; העירי ש.~ע שניות ; משרריניםי מים למכירה ; על מדף 'פז' מגותי שדרת ; פלנל משרבציםי ת;ע~~ ; ~רכה יל~~רר:~ל ~ל ; י~~~ "ר~ך~ ('חופשת קיץ' 2 ו עמ' 55(. רחל חלפי: שוליים , הוצאת הקיבו ץ המאוח,ד ריתמוס ,110 עמ ' "אל תטעה /./ זה רק השביל הדק ; הרועד ; הכסוף ;ך;r:י;רזה של החלזרן ; הב:שן ; המפקפק ; המהסס שלי ~ שזר nל 11 זוחל ~~ נמ~ר" ('זרחר' י עמ' 12(. יונתן ברג : שעות ליד העולם , הוצאת קשב 2014,116 עמ' "לא כדרכם היו הדבריםי לא ישבנ;ן במחיצתם של קדושיםי הערב הךס ; בצעדים אפלים שעה שצעקות ; עלו מבית המתח של ל~נו 11. העץ איבד את כוחו המיתי ; הסוסים התכנסו בקצה האדמה ;. צליפת הארד הפכה קרחו החורף הקדים."" ('תרם הישראליות'י 1 ו עמ' 97(. יוסי יזרעאלי : מחווה למשורר נחמן מברסלב, הוצאת הקיבוץ המאוח,ד סדרת ריתמוס לשירה 62 ,2014 עמ ' "מה שמתרוצץ בחזו כרויות קדרשרתו זה אר;ך שמתפטר מהמהירות שלרו ה'ריהי חרשך' / שבר רועים סרסי הארד שנים אחרי המהירות" ('מעשה בשבעת הקבצנים'י 2 עמ' (.34 מאי ר זי ז לטי ר זנזצא אל הי ם ~ 55 מאי-יונ י \ . :4· ,"ןילקורב דןוסיבש רופיס.הכינח תובקעב וןרכיז םירוענ לשתיידשפ לקיימ :ןגייא םירשק ,םילובח רוביג ןייפ ןוא ןילקורב אוהטנדוטס הבהא התיחש ,ול הללכש וןיריהאל :תילגנאמ תימע רלכפ ירואו ,יררה ריעצ הנשבתעדכמ ,וייחב ידוביגיףונ" יוצר אלש ,קספוה אוה עיגמלראשיל תאצוה למרכ2014,272 'מע חריה םה רענ רהענו םיכפהנהרבגל חתופו םישופיחב ידחא רנב רארתב חפס של יאקיטילנואכיספה יאקרימאה השאול תרגסמב תיתד.תינדמש .םמוא קסוע םידמוחב םהמש םייושע ;תומולחה דיאמ דראב דשח תא םרר'זרארפי: השרדה לעתליפב הידיל :טכנק-ןררררג תרבוע,חרוא םהיגושמ שלןויב. ,טרקינירו ךדד ימור, :תיתפרצמ המרןולייא, תאצרה תאצרה סדרפ2014,198 'מע ירופיס דהקמ לש םילפוטמ .םיכרדומו תירפס םילעופ2014,173 'מע תרדוק לש החפשמ תחאתדבועה ,יביספה ותבוהא תמודקה לשבאה לולכ קרפ ישיא ראתמה תא ותודלי רד~יל ,הייתאמר םיטנדוטסהיפוסוליפל ןילרפמ ךדד םורד הקירמאדרע םגר םיטילפ םיריסאושמmםידד ןתחגנתוה לש ,ןגייא תאו תועפשה ,דבעזעל םינווכתמ ךופהל תאדבה ץוביקל .לארשיב וךתב ךכ תראותמ םיבצמב םיישפנ ;םינוש ךותמךכ םזיודהבה תדותו הלבקה לע ותבישח ימוקמה לש רפכ ינקיסדרקןטק תעונת הריגהה הולדגה לש םיודהיה תשבגתמ ותוהז.הדשחה .תינילקה םרקמל .חיצלמ דבה אוה םרקמשגפמ האמב ,הדבעש םגר ןובשח שפנ ישיא תובלטצהו םהידויסל לשיבשות לש תרבחמה.המצע תיגח :ןמסררג הלילסיאולו, ,תרנכ ילאר הר :גנאל דרוקא וןרחא לש ,רפכה עקרבשכ תדדההמותרשד הרומז ןתיב2014,207 מע' ,תודלי תויודע םואצילהמ יודהיה לש סרניטסרגרא לע תליפנ.ימוד ינוט :ןרסירומהתיבה, תילגנאמ: רופיס םתבהא לש רבג השארםיריעצ גאהב1943-1941, תאצרה די םשר רערנילא ,רגוב תאצרההירפסה םקבאמו לע תרכזה םייקתהל;רוצילו 2014,340 'מע השרחה2014,142 'מע טהל הריציה דערנה ינשב ינב גרזה ,תונורכיז יעטק םינמוי םירקחמו ןמודה ירישעה לש ,ןרסידרמ תלכסרפ השקתמ בשייתהל םעתואיצמ הפוקתהמ הבש וצלאנ םיודהיה לבונ תורפסל)1993(. תירמוח תינכרוצ תבכרומהדכשמ ודמלל יתבב דפס ,םירדפנ דחא קנופ ינמ רתח ותורישמיאבצה ,הדיד ,םיקנב תרדשמ.'רכו םהמ היה םראצילהטדאטסדשיפב. האירוקב םולה ברק דחאלינשש תדגש הדאוהה תוודדמתוה תימוימוי ירבח ותודלי וגרהנ .ודיל ואהטטרשמ הנבל :ןרשרמ תקיתש,םיחמצה םע תועיבת ושביכה יצאנה .ויתורזגו לטאיסב ףודר יפקתה דהדחתרנרדכית תאצרה םע דבוע2014,395 מע' תיב דפסה לעפ הנש יצחר דבלב .םיטירסמ דע ותאצ ריעל,ותדולה רמת איה תיטנודטסדהובעל םידימלתוה אל רבש וילא דחאל ליצהל תא ייח ותוחא תבםירשעה ,תילאיצוס דהיש תחאה הכנ.תולק תשפוח ץיקה לש42, רב לחה שוריג עסמב ץלאמה רתוא דודמתהלםע דחאל איהש תדבאמ תא ,הלעבאיה ידוהי דנולה .תונחמל ילאר רה גנאנל ןורכיזה ברשלוםייחל. העיגמ ודבעל הלתשמב לשתחפשמ איה תינוירוטסיה ,תדפוסו תרקוח גרבמב. םש איה תלקתב וסחיבסגה ןראיתמב יודהיה .םדרטסמאב לש הדיבעמ םגר תוליעפב ההומת רופיסבו ליבומה ימיל תמחלמ םלועה היינשה הכלוהב לאירבג :דקרמ תושיפת תודהיהלש ןרעמש :ןייטשלמרמ יפלחמוןרכיז, םייח ןמחנ ,קילאיב לאומשףסוי תאצרה סדרפ2014,149 'מע וןנגע ירזאו יבצ ,גרבבירגתאצרה העונתה תירקיעה רפסב איה הדמע ,השדח וישכע2014,183 'מע תוקחתהה דחא ,וןרכיזה םא הוענתב דקרמ עיבצמ לע ינושה רכינהןיב שממ סופיטכ םידה רא הגיהנ םאר תוסיפת תודהיה לש תשרלש.םירצויה הגלפהב לש ,הבשחמה דשאכ לע" ותנעט איה יכ קד ותסיפתלש ארוקה תלטומ תמישמ ,טוקילה קילאיב תמואת תא רז תלבוקמה לע הבכרהה שוריפוה ידכל תריצי .הלילע תעונת הייחתה תינויצה לרעדסממה ודגינה טלחומה ןיב םירואיתה דפיהה ילארשיה.ינויצהו םייטסילאיד ןיבל םרשקה לפרועמה דצרי... יעגר חתמ ירצוע "המישנ בג) לגיס רואנ :ןמלרפ תודשב זא:ילוא הריש :ויתס אבא יבא ,תשבוכתובא (דפסה. הלבןמרטרג: יתתבו םהל די ,םשו ,היפרגויבוטאופ וןיעותרישב תובבו הרישב תירבעה,השדחה 60 תובש ,החצנהדועית, רקחמ תרחואמה לש ןתב ך,זתאצרה תאצרה ריבד תררסרשקהי ם2014, השמ :רטניפ ,היצקאירתאצרה ךוניחו, תאצרה די םשר2014,335 'מע ץוביקה דחואמה2014,176 מע' 383 מע' הדמע השדח2014,191 מע' לגדל60 הנש די"ל ,"םרש האוד דרא רואנןמדלפהנכמתא ותדישתדחואמה יסחי תרבא תונבר ןתדישב לשהידל ןמוד ירוטסיה להנתמה םגרופיסכ דפס טמרופב ימובלא רקוסה ,רהצקב לש ךז הדיש","תיפדגריברטארפ ,ץיברקיבד הצרת רתא הנויו;ךולד ישלב. רוביג ,ןמודה לארשיתוילגרמ רושע-רושע תא ךלהמ החצנהה לש העיצמו תא חנומה ךרוצל ןרידלכב דהיש תומדש באה חכונה רארדענה ,(סיולגדמ) לצינ חבטמ בנישיקהיוה תרנבדרק הארשה תמקוה תושד ןורכיזה הדיש הירשקהש םה.םייפרגויבוטוא תאלממ הב דיקפת .יזכרמ ויתסתנעוט דע חבטל דידב .ןיסאי אוהלהנמ האושל .רהובגול הדפסב הז איה העיבצמ לעםיועריא יכ לכ"תחא תודדושמהמ רהיזחמבאל הריקח הליבומה רתוא יוליגל ביט ייחב ךז םייחבו םיירוביצהםתראש תא ,תויושנאה ,תועיגפהתויקלחה םיסרטניאה ןיב יגיהנמ בושייה,ידוהיה ןרהא :רלפלפא םימי לש תוריהב ךפה קלחל ,ותדישמ ולבא לעתרמ תויפוסוה תקרפמו תא יסחיהטילשה םיטילשה םינאמתועהםיגיהנמהו המיהדמ, תאצרה ,תרנכ הרומז ןתיב ,םאה דחפ ,תורמה תונוכנהותדישב םינ~רמה לש רדסה"ילכראירטפה. ;םיברעה לכ תאז לע עקרהבשומה 2014,238 'מע תדחואמה בותכל דהיש ,תיטילופףאו תובוחר םימיב.םהה עסמ יפדגראיג ישפנו לש ,ראית רבג ןויסינ תוברקתה עיתפמןמדתלאל הקימ :ירכ;זלב ףונחריה, :תיניפמימר ריעצ ררחתשמה הנחממתכירח. .תמה ,ירעס תרדסןרפצ, ץוביקהרחואמה לארשי :רימז גיידתשרב, תאצרה אוה ןווכתמ עיגהל ותיבל דהמ לככ 2014,188 מע' ררקמ2014,253 'מע ר;שפאה ךא בכעתמ ,ונדדב שגופ ~ דפסה םתוחה) תא תרדס (ןרפצללוכ ךדוע ןיד יאקירמא ססרבמדבאמ םישנא רהוהב תמעתמו םע תויומד יתש ,תולבונ ףונ" "חריה ןייפ"רןאו תא ותשא וידליו תנואתב.םיכרד :דבעה תומד רמא ,תיטננימודה ריבא