איך קדה שהגבדנר 'שידת טבע' - כך' במדכאות .- זו שנחשבה נחותה ומיושנת, החליפה אדרת ונהפכה, בעשורים האחרונים, בארצות המערב, ל'שידה ירוקה' נוקבת ורלוונטית יותר מכל פואטיקה אחרת? ! (אקרפראטיקה, עמ' 9( · י , "' אקופואטיקח גליון מיוחד בעריכת סכינה מסג כמרוץ ההישגים שכופה עלינו החברה התחרותית, למי יש זמן לעצור' לחשוב, להפנים? ! דק לשידה. (אקרפראטיקה, עמ' 10( חדש ב- @~ויי ».JJff.דlllli!! אקופואטיקה, גליון מיוחד בעריכת סכינה מסג עבודות מלוות: טניה פרמינגר l דרורה שפיץ / מייק סילברמך מבוא / סכינה מסג 4 אריה סיון 1 רוני סומק קומפוסט שירים/ שירי מחאה: אברהם שלונסקי 1 לאה גולדברג l 5 אברהם חלפי~ רולף יאקובסו 1 דליה רביקוביץ 1 סכינה מסג / מרדכי גלדמן 1 אגי משעול/ דן פגיס 1 גארי סניידר 1 עדי וולפסרן להחזיר את הכבוד אבוד לשירת הטבע/ ועל ארנה נס / סכינה מסג 6-7 9-13 קומפוסט שירים/ על השמחה : אליאס פרידמו 1 אברהם חלפי ~ רחל / אגי משעול/ סכינה מסג/ דליה רביקוביץ l דן פגיס 1 עודד פל,ד יהודה עמיחי~ אלכסנדר פן וידו יים/ סכינה מסג אמיר אור לקראת אקופואטיקה ישראלית/ יפתח בן-אהוון כשהיער בוער / סכינה מסג 14-16 17 18 19 27 גארי סניידר 1 ליהי חנוך 29 יער של שירים : אסתר ואב / אברהם חלפי~ דן פגיס 1 אגי משעול / פנחס שדה/ סכינה מסג / צביה ליטבסקי 1 נדב לויתו 1 אליאס פרידמו 1 יהודה עמיחי ~ שי דרתן 30-32 שירת טבע וניצני תפיסה אקולוגית אצל חלוצי העליות גדעון עפרת 33 35-38 39 תמונת השער: Blossom, טניה פרמינגר הראשונות / מרקי צור טניה פרמינגר l עבודות המאזן האקולוגי של האמנות הישראלית / גארי סניידר l משורר ומהפכן 44-46 מדורים קבועים לפי שעה 4 אקו נחלים - נחל בטון , שי זכאי 47-48 קומפוסט שירי נחלים : מאות פנחס שדה , סכינה מסג, זרובבל גלע,ד / רפי וייכרט 62 דולף יאקובסו 1 אריה סיון 49-50 חצי פינה/ רוני סומק : מרעיו שלגייה / מערבית : נעים עריידי 63 לשוחח עם יצירתו של יצחק דנציגר , דורון בר-אדון 51 אמריקה שרה / עודד פלד : רודה שוורץ 65 יובל גלעד ינאי ישראלי 53 54 עובר כל גבול/ ששון סומך : טאהא מוחמד עלי 1 עם מותו 66 מצד זה, עמוס לויתן על תשע יחצ' מאת דן מירון , על מימח'ת לבב' מאת תמר רבנו / על פילתן הסיפר ידת המד,נה מאת יגאל שוורץ ועוד 67 שירי הנזיר מסטלה מאריס (אליאס פרידמן) 54-57 תיאטרון , כרמית מירון על "מכולת 11 מאת הלל מיטלפונקט 71 המלצות 1 עתון 72 177 ביקורת ספרים ירוקה : על ב'ן נ'ציל להצלה מאת עדנה גורני ~ על אפשרית של,ש,ת לש,רה מאת קציעה עלון/ על ה'מ'ם שבאי מאת יורם ורטה l סכינה מסג 58-59 ביקורת ספרים יעקב שי שביט על האיי'ים מאת שרון אס יהודית רונן על ה'ביי פבל'ש'נג קימפ J' מאת מתן חרמוני עדינה בן חנן על ענן דיהר קריע מאת יוסי עבאדי רובוט אויחמן על מר'ם מאת מיכאל יוסף ברדיצ י בסקי 61 62 63 64 ~ןןןן צוין~ !!נ~ב!ל~פ~~ Iton 77 Literary Magazine ירחון לספרות ולתרבות First Editor: Jacob Besser העורך המייסד: יעקב בסר ז"ל הגלידן יוצא בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות עורכים : מיכאל בסר , עמית ישראלי גלעד · חברי המערכת: שמעון בלס, רפי וייכרט, עמוס לריחן , אסף מידני , תמר משמר , ששון סומך , רוני סומק, אריה ובתמיכת: משרד התרבות והספורט סיון, יו בל פז, דורית פלג, עודד פלד, שלום וצבי, יעקב ·aeli Gilad, ו Editors: Amit Is Michael Besser Editorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas , עיריית תל-אביב יפו שי שביט רכזת מערכת: גילה שאול מועצת המערכת: יצחק אורפז, טלי שוורצשטיין · אורבוך - האגף לאמנויות Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד. וו בסר , משה דור , א"ב יהושע, אריה סיון , ש' גיורא שוהם Ratzabi, Arie Sivan, Sasso טקסטים רצוי לשלוח בקובץ וורד , כצרופה. neck , Jacov Shai ו Somekh, Rony So המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עמותה מס' 580073575 Shavit, Rafi Weichert www.iton77.com iton77@actcom.co.il המערכת והמינהלה: טל': 561827103 ת"ד 51208 ת"א 67137 ילפ השע ןנןתו 77 האקופואטיק הכמ םמילי ,דבלת ילפנ ושתיכנס ןלגליו 'המיוחד שהמוקד ורוב .לאקופואטיקה הז ןגליו ןשבאופ יטבע להתבש ,לאט םוג הכשנרא יכ ההסתיימ ההמלאכ 'עליו השינ ,צורה ,צמח 'לכאן .לשם ויכולנ דעו. ויכולנ .להמשיך לאב םג ךכ רכב וחרגנ ןבזמ .ובתקף ראפש תלקוו ושמשה ןכא ביצי ןאב 'דרך ,קטנה יאול טמע הצנוע 'מדי לאב המזמינ .להצטרפות רשיות םמקו רויות םמשאבי ויופנ ואצלנ םלתחו ,הזה ווילבש .ממש התוד ללכ םהעושי 'בגליון הונקוו הלשנ תפורח לבכ .המשמעויות ואנחנ ,מקווים םשהזרעי ןשטומ ןהגליד ההז ויצמיח ול םג :פרי בבאיב ןמתוכנ שמפג םקוראי הבמצפ ןומר - עסופשבו ושב שתיפג ההפואטיק םע ההאקולוגי - םפרטי ויבוא .בהמשך חבפת ןהגליד ה/סבונ גמס ןהניסיו גלמז םמילי תטעונו 'כ'אקולוגיח 'ו'פואטיקח לעלו זלהרגי הכמ .אנשים םהאקולוגי םעשויי גלדאו אשמ עהמד םשלה ךיהפו קלעיסו 'אסתטי-אתי יוקורא תהספרו םעלולי שלחשו תמהצב דעו העג תמקצועי םבינ ןלבי .הטקסט אאל םא ןכ סנתייח לא םהתחו שהחד לכא גדיאלו ,והרפתקה דועו ריות ,טוב םא ענשתכנ אשהו ףמוסי תבהירו ובהגדיר להבד ימהות ןבי תשיר עהטב תהקלאסי ולז תהנכתב בימינו . שי םשאינ םרואי לכ ער תבשיר עהטב ,הקלאסית םובמקו תזא םדורשי ישינו הבקנ ההמיד .להערכתה שוי םהדורשי םטקסטי םהמתייחסי ןבאופ יגלו וא עמשתמ רלמשב 'הסביבתי םוהנכתבי יביד רמשור רהמכי בהיט םמקו 'ספציפי עהמשוכנ ששי םעול יקונקרט ימאחור םהמילי אומתמצ םג תבהתפתחויו תהחדשו ,במדעים ןכגו ת'תור תהמערכו .המורכבות' םאחרי םרוצי תלראו השיר ,תהליכית השיר .חוקרת דעו םאחרי םאינ םמסתפקי יבשינו יתמס םורוצי תלראו םג םשינויי הבפרוזודי ףוא גבסו רהניי ר<ממוחז .כמובן> יאנ יעצמ יאיננ הרוא ואיז תתועל חתצמ רלכדו ץהאר םא רשי לע םגש היהי ףמטופט לע ףהד ... םוא רנדב לע תעבוד -חייו לש רמשור הז וא ראח לכע תמערכ .אקולוגית המ ישאנ תמחפש םה םטקסטי םהמגבירי תא תהמודעו הוהאהב הלסביב הבמיד וכז םשה םמשפיעי לע תהאישיו .וההתנהגות םטקסטי לש תעדו לע םרגעי םאינטנסיביי לש השכינ לע יפנ ההאדמ - םבה הנעש רברו המ עהטב העוש 'לנו דבצ םטקסטי לע רהמשב ווהשלכותי ש'שי םבה ריות המנימ לש תלקיח תאחריו לע המ ושאנחנ םעושי .לטבע זמא תהתעוררו תהמודעו חוהשי יהאקולוג םנוהגי יכתב תע םספרותיי אלהוצי ימד םפע ן"גיליו .ירוק" זמא ענטב חהמונ ''אקופואטיקה לובכ ,זאת יכפ 'שתראו אל וויתרנ לע םהמדורי ,הקבועים םהעושי תא ןהגליד ,בהתמדה הלמ .שהוא ,ושוב ואנ םמתנצלי לע רהאיחו ,בהופעה הקריא המהנ למיכא ,בסר תעמי יישראל דגלע ספר חפס דמילי (למשורר(ת תבתחיל ךחדר םע תסגיר לג ןיו הז ו ךבהמש ל ןגליו 'האחרון ששהוקד הלאנתולוגי תבעריכ חפס :מילין ושמחנ ללקב תא הההודע יכ דאיגו יכלל לש םסופרי ליבשרא זמכרי לע תתחרו םפרסי םלמשוררי תבראשי ,דרכם לע םש רהמשור חפס דמילי השהי ןסג ריו" יא רגו ,הסופרים עוסיי םלמשוררי םרבי תבתחיל .דרכם ףא ויוסד יכתב תע םקבועי םבש .זה תחובר וז אהי ןניסיו תלעשו תזא םג .אצלנו ןכמוב השקש אלמצו םהיו ץבאר םמשוררי םשה םאקופואטיי .בהגדרה ואפיל תכותב תשורו ,אלה ההמזוה םע ,התחום אל ההתכוונ בלכתו האקופואטיק יכ םא הכתב ךמתו החיי ךומתו המ רשמוגד םהיו תכ'רגישויו תשונו ,מהמקובל' הוהכוונ הלהשקע תנפשי תאינטנסיבי םבאלמנטי לש ההסביב תהגיאו-פיזי ףא ריות רמאש יבעניינ יבנ .אדם םמשו ךכ ילקחת ילעצמ תא תהחירו תשמאפשר תאי-המוגדרו לש ,התחום יכד ללהכלי תבחובר םג המ ושאינ גחור ימתחומ תשיר עהטב תושיר םהמקו ושהתקיימ םג ילפנ ,האקופואטיקה אאל ושז ההאחרונ תנלחמ םג תא םמלחמת תודואג תלהעלו תא .קרנם יבחיפוש יאחר םשירי ,מתאימים וול אל ,מובהקים יהלכת יבשת :דרכים תהאח החית הקריא שמחד לש ןהקאנו 'הספרותי הוהשניי שחיפו ןבי ימשורר .פריפריה הבמאמר 'ב'הארץ ע"הגי ןהזמ רלומ ''אני תאחר הבשיר "העברית הכתב החביב הפרי יכ םיישובי ,קטנים םרחוקי ,מהמרכז םה תפחו ל'כ 'מקום רמאש בתל-אבי יוכ ימ ישח םבה אל ליכו אשל סלהתייח םאליה לכא םמקו יספציפ אונוש .לשירה ילהפתעת והתגל תעשרו .משוררים םחלק ,'דרומיים' םחלק ,'צפוניים' םחלק רמעב ולק ,הירוק םחלק רבמגז 'הערבי םמה ושפרסמ 'כבר םמה דשעו אל •.. השד לגדו השקש ףלהקי תבמסגר 'זו אוהו היידח רלמחק תע ייד . רמחק הכז אהו תממשימו ,האקופואטיקה תהמעוניינ תלגלו וא טלהבלי ימשורר עטב .שהוזנחו הכשחביב ,פריה ובאות 'מאמר תמבקש ללחול ישינו תבתפיס 'ה'אני הבשיר ,הישראלית ןייתכ אשהי הכיוונ הללגיטימצי לש תקולו ,עדתיים ,אתניים םפוליטיי םומגדריי ,חדשים םהמתחילי עלהישמ תבמסגר ,ה'רב-תרבותיות' וולא אדווק תלקולו .אקופואטיים לאב וכמ תבמקומו םאחרי ,בעולם תעליי תהרב-תרבותיו הפילס ךדר םג 4 ןגליו 358-357 יעד · קהל · לאקופואטיקה. התופעה של משורר ממוקד-נושא ומכוון היא משותפת. דמויות מרכזיות כגארי סניידר ואדריאן ריץ' עלו לא מעט בשל היותם מייצגי רעיונות מסוימים, לפעמים גם אורחות חיים, הפונים לקהלים מוגדרים, וחרף היותם קודם כל אמנים גדולים, הם מופעלים גם מכוח ציפיותיו של אותו קהל' שאינו מבקש רק טכניקת כתיבה מעולה, אלא גם שיאמרו לו דברים משמעותיים על מה שמעניין אותו . במקרה של האקופואטיקה לא מדובר רק בעניין אישי' שכן מבחינה זו כולנו בסירה אחת וזה, בדרכו' מוליד 'שירת אנחנו' חדשה. כדי להבליט את היאנחנו' שמתחת ל'אני' 'אני' 'אני' ... נטלתי לעצמי עוד חירות, את זאת שמאפשרת 'שיטת הקומפוסט'. שיטה הטוענת כי כולנו הפנמנו בערך אותם ספרים, ואלה שמורים בתוכנו כערמת קומפוסט שכולה תסיסה, צמיחה ונביטה מחדש. כל מה שאנחנו כותבים צומח מאותה ערמת קומפוסט. אי לכך כמעט לא משנה מי כתב מה. רעיון זה מאפשר להביא שירים וחלקי שירים זה אחר זה ברצפים תמטיים, בלי לציין את שם המחבר. כך ניתן להתחקות אחר אמירה אנושית עמוקה משותפת ומורכבת, שהיא תוצר של יותר מתודעה אישית של משורר זה או אחר . מי שבכל זאת רוצה לדעת מי כתב מה, מוזמן לחפש את רשימת השמות בסוף הערמה. רוני סומק פרחי חשמל הבוקעים מזפת פניו של האספלט · נולדתי בעיר <בגדאד>, גדלתי בעיר <תל-אביב> ואני חי בעיר <רמת .>ןג כל אחת מהערים הללו מנוקדת בירוק. לבגדאד יש הפרת והחידקל <אותם אני מדמיין מסיפורי המשפחה>, לתל-אביב יש ירקון <שהיה מגרש המשחקים האולטימטיבי בילדות ומקום מסתור ארוטי כשהתחלתי לאיית את המילה "אהבה") ולרמת גן יש ספארי • ובכל זאת: הדיו בעט שבה אני כותב שירים היא דיו שחורה. באותה דיו אני מתאר גם טבע, אבל זוהי כבר התכתבות של תייר' של מי שהגיח מאור פנסי הניאון למקום בו זורחת רק שמש. ובכל זאת: אני אוהב חותמות ירוקות דברכון האספלט, ואני אוהב לא פחות לשתול מטאפורות מהקילומטר הראשון שבמחוץ לעיר בלב לבה של אותה עיר. הנה למשל השיר: Point Shoes ע~ר.dוw ~דלק ~דו oט?~ נשרכים סרטים ורדים • :." • T: " T : " אחד המשוררים המובהקים בתחום 'שירת מקום' ו'שירת אנחנו' בארץ הוא אריה סיון שאף כונה 'משורר ילידי'. דיון בשירתו עשוי למלא חוברת שלמה, כאן נביא רק טעימה, כדי לפתוח בטון הנכון. }dלtנ ל i2 ך')ל?דן. ך~r;ו ~ז i? י~ה גוף ?~נוף אריה סיון pוf סופו עו }d ד !ה ףילי:ז~יt "אני' מכל מקום, כמו משוררים עברים רבים וגם נורות \pרופ i ת f~1\? טובים, מימי הביניים ועד היום, לא הייתי מסוגל פנסי רח i ב. : •• T T להסתגר בד' אמותי ולשורר רק על המתרחש בין מתחת לאור המוטל T -T •- ~~י ~יt>~הf~~ט יתלחתה תוצקב ,תועבצאהיתרבע ילתוכ יפוג תוציחמו .ישפנ ירדח םיצורפ םג תוארמל יכזךנ;ס'?'~ל םיעקוביt תופיקזל ףונמה יתמייסויחרפב ו םג תוחורל ןמזה"םוקמהו. תפזמ וינפלש למשח. תא םיחרפה רשפא לותשל :• T T ."" :• 0 אני בסך הכל רק על זפת פניו של האספלט. האספלט. : -: -T י~~ ~19ל'כיtp מו ~ךח .ה~ס~ הפואמה האקולוגית אבותי עלו כרוח סערה על החולות, --T T : -: T -: שתלו נכשו נטעו עדרו : ' : T ו ן : TT הפשרים פשטו עם שחר --• : ן ז:- ז: · ו ~נכסת ם?נ;~?ל כונכו ןק ~ל ואני בשמש משהו יפה. ,'' T ',' :• :• • :- - - אחים שלי רציניים ככצולי שואה, T " :• " • : • :• • 00 ."" T: T ו ואני בבית חד :-.. : . :- י שת של הטבע -:· -". :· עשו לבתיהם l?fניt' ל פרע.ל . lי~~ ~Q .רי נכ~נו 1 ים קי 9~ים בשדות פרגים ואפונים . • -:-• T : : • ו~?ל-ז'את ~ם לי יכלק האומנם? האומנם פרחים יכולים לצמוח רק מתוך האספלט? האומנם יש באדמה הזאת, ולא בזכות אב i ת: T : 0 : -T T -: T •• עיני ששלשת אלפים (אולי י i תר) שנים " T •• -• T :-•: : •: -•• ע~בו ~ת צוןסד' ~~R ה לpו ~.ךץ ?\pן~ל . הנקרא להשתמש ביכולתו ולפתח אחריות למשבר האקולגי? והאם שירים מסוג זה אינם אמירה מרדימה ומטעה לחשוב שהבל בעצם מ iכ'?' i ת ~ת שפיר: יש אספלט ויש פרחים ויש ערים ובינתיים עסקים כרגיל?* ספטמבר-אוקטובר 2011 האדם הנו בסך הכל פועל בבית החרושת של הטבע, או יצור תבוני טסופמוק םיריש יריש האחמ םשג םודסב ףר.~~-ךןכ ת;פ;על~:ם לוw םי~~ק םתמכחש התלע םהל?שא'רל ה'PףיקQ ם;ר~וQ דך ת~סW'!ח: T :•ז:זז ז:ז •:ז ס p ךך ה\קס.רג.כ ~~רי ךךסב. וביד אדריכל מגב"ה מושטת ך~ה ~ת לול~ו;rסלכ.גp.ו ?ל ג.כ:ך, ~ת Wל 'P ל;ת ס~ך!ל ג.כל Qר 1ל:ם. : T -:• •ז - :•:• הם יעבדו ללא לאות, סם :ל~סו ~ת כל ~רזכי Q ~חו • T • • • •• : : --•• ל~זו 9 לט ר~זר~קו א;סם ~ג.כ 1 גי ~1ז;ז W ז?נו~:ים הגשם הציב רבב;ת אנכיו. T T :-: • • • :• :• ~ו.pם ~Rי o~;. ךד ,~ךנוג_כ אסיר מרזבים , מרצפ;ת ו ==1 .~וב : : -. : : -. -: T • • : -: -•: T T :-• : ~==1 ת ·~ קיי w6~ש o~ךה w ל ~~זוים ~ח;ך:ים -?י נכי אדמה שאספלט~ם כנרה: ךק ץ~קים ;כ;לים לג.כ~י ~Q י דיעךנ;rp.וp ע;.ךק, בלי ,ת;נ;ך~ יל~;: רגיdז. רי-ק;ל, ו~לי שום הנ;ר~~דות . . . . : ג.כל !רע ג.כל ו.(ל ג.כל ל~לוב. התקלסות ס?~נ;ן ס~ vד Q דלדל ךה;ל.ך, q1תל~~; ן;רp.וס ךש;ש~ת Qץז?קים , המלצרית ץ~קים א; 9 ךים םירt?זך~;: ~ת וי?זיdזלp.ו ~לג 1\>R ~ף w ~.ךל הוא ל v ם להנ;ר i2 .לס עיניה ן;עכ;ת מלסט סזכ w,ל~ ·~ ~;ו ה~-;ךחי~ סרפד הוא לאז~:ם . והמים ע;בךים בגומה, נצל ארזים, ~~ - י אלזה לא ;רפו . :אזולי הלב זי~.על " :י ·:'--": י גי'סלז;נ;ת ;·~ ש.!-ד;ן ם;;ך~ ך~יזרזים ו דס~לג ס~ v ד מי?ד ,קלכנכ;tהל ~:Jית- 9R ה ח; 1 קים ~ת ם:~יtיס· ~ך ץד:ד מ;ז;ויף לך~ד ~ו.ק~ה אוהp.ו ן;ע,ך. ס?~נ;ן v~o ד Q דלדל ךה;ל.ר וגם חבצלת השר;ן. -·: :· -:--: ז נוף עם דחפורים כנרת הם ה;רסים לי את ה~ער. ~שה ם~ך;פ~~ ישה;י;ו דחופים ג;רז;וים לכ~;: ~ה ~ת ס~ג.כר! • • T • • • : • • •: • : -T • ~להים ~דירים! ~לו Q ין ;צורים .םי~~?ז ויאש לא ך;~ים ;ך:ל~ ~ם ~כ;ן wםי~~~ Qזד w ~ים _ י י בלי עינים ואח;ךים עם! :"-'-:--. י שמים נמוכים שליי י אינס;ף קטן T T : •• ג.כ:ד ~לולה לp.ו -ד~ w~י-ו.pל-Q ע;לם • ."" • : • ז - לסת;תיהם מתערסל;ת ג.כל מ;ט Qגר~דג,ד . . : : -: . :· . : . עם ~רזכי Wד- Q ~רי ~יד סו.P~:ם. סנץ חp.וסי ר ב; ישן T י• סבורי . הם נ;גסים וי ;דקים' י;רקים ךנ; 91ים' . . . : : . : .. ~י ~יד ל v ם ,ן;ך~ ךק ,ה~ ךק ~לסע;ת ~ם ~כ;ן wםי~~~ Qזד w ~ים Qת;~ו:ז:~לנ;! ך i?. ב;ת ז? i2 ךקר;ת. ואת "ת;פעה צעירה יחסית • -:-T • : T T : -: שמאי זהו הגיהנ;ם ההוא, א; זד חדש, w ז.ה ג.כתה ה Qצא, T • •. T • • T T --• •• -•: T :• עם נכ q ליר ~ל~ה מו~ץ// 6 גליון 358-357 p מו R'P ןאנרי אחריות ~ll ?ל ~.ךץ ג~סלי" ' אביבי אביבי הכלואים . : --. -: -. : נחצו האח i רית 0 -: T •• T •: ~עולם i?.!W ז נו iJ\קף . -י~~ ~ז;ופ פר . ריכ סבו i ם ל~~ ך~טוף ל~ג;: i ~ים " ר לר ~סןש ~ת ~ם סחולה! וp;~~ן שוב ~ת iJם?~ pמ i ,ה~ל~(לי i ם) :ןת;ך 77 ו?סלך :J יגי?,ם 'םין:iל~ י~~ ~ז;כת"ם ~ת iJ ~קטוס ס t ה מ~pוi אקופואטיקה נשוב i מלו i ת את מתיו . T •• :· -• : סמ i ~יל! לא ~דוג:י לי ~~נכח ~ת iJ ~~יע i ת! ~w יב לר ~ת ~לח .ם?~ס ואם אני לא אראה א iת i :· : :· .:-. : ~י ?ה~ך? דו-רגל צהוב דו-רגל הוא חי משפה למדי: --: ·:·.. : -:· :· ננשור הוא שאר •• : T : • על שפת הירקון ל~~ר ססבו i ת סט iךפ iת, ~ך ךק הוא זכז סדש ל~די ~~ילי .ר a ש: מ/וילה מלצ l ט l ::• •: T • • מבשל חבו i ת מפלפל חבו iת -.. : -: ' -.. -: ' ע.~ים ~ץך Q לי סנ"קר םךi ע.~ים q זו?ם ל : ---T : • •: l ~ית ךאש i~ים l ךק הוא ל i ~ש סבורת , נ i ע.ל סבו i ת. אל 'מגדל' על ההר רק הוא חו w ב דז?!.ז א i נ:ים ~ךצ 1i ף אוהpו !י ~ע i לם, ךק הוא מ ryi ה ;__ ךקים א ryp i א iry? לים ~1d ~ה :i הוא ג:יל ~ה w~ 1 זי, רק הוא צוזכק, "~ק Qע i ~נרי ~פ i. רי ם?~ לא ~ךא i ת על לחי האדמה לים-; __ ךקים ~:J. ע סס ו~~ליא ע iד י i נכר, ךק הוא ר di ב ~ךצ iנ i ג:יל א 9iפ i ג:י . T T -: T 0 • : - QiJר;(\~ i ת ~ךצו 1 ף המאירה פניה 0 T : •:ז T יש ל i עשרים אצנע i ת ~י יו~או ~~ךצ i ת ג~~ף למי שלא ר i אה לה T : •: • : :• •• 1 T :• •: • : ש iךק i ת ~ץגוג:י ~ת iJ'~קד i גלד' שתי אזנים • -: T •• :1 מאה לבב iת . T: T •• צ iרח i ת מרחבים • T : :• : " ץך Q לים ?ב;ופ 1 גו ~ן ~ת יכךךל ס~ר! סPי?w ~ש נ :וב;וג:י~ם דיר~דו ג:יל ס~?ם ~י 1 ז;כפור qr רוךים Q~י 1ס i ף ;ג~גץ ~ו?א i נכת * * אבל כעת האדם-מכ i נה שני • :• T : T T T •• T T -: ;:J. ק.ש עדןו:iל מי שבר את גזעי • : • •: -T • מתגעגע לאדם-טבע -:• TTT -:••-: 0 1 תכנותי החדש מתגעגע לבטול i " : -:•• -: • T T :• • : 0 ז- ~ך ~ם נ:ו~תו י.?ז~ iJ ~סל מי גזל . מות ןותומו;r את שמחת ענפיו הגדלים? נטול i מתגעגע לצורתו הטבעית ·: ·:-:- :-זז ··· • : • -T : -:•• -; • • והשוחה יושט להדס צורת i הטבעית מתגעגעת לעצמה •:-:--• •: T :T T אור ע.יגי ס~ךמון הן~ו;בו:i ך~ r ל •: -: ."" - ז:-: נחל מרעל ח i צה את עירנו •• • :• :• T : ".•- pכ i ?ב ל!~-ןי~ נכספת אל עצמתה T T : T "." :• ."" : 0 הפושר נדרכי אבלים . ... :-.. : -: .. מ i נךיר ~ת ~ר~ית Q ג:י?ז נפש הפסל י i צאת אל הסלע ואל המחצבות גיכל ~ךכןיל יכ ס:;גיגארי ו? :J.ש.וi ~י=יי מ סמ "" ח iנ:ייו Q ~זכרים :· :·-:-:· .. ·:-:· ·: :· ז:-- מכסה באשליה את אס i ננו •• T •: TT : -: :• -: Q1 ר i ת אזלו המים הטה i רים אזלו ז : . : ---· ז: דשאים ך ~יז ע i ד ~.קךה \יסןה וזמרת מימיהם' :· .... -: .: • T : ל~ 9 ש סח i טאת, iJ ~ךץ,ןת שדמי כדמם. T T: " T •: ~יד לנו ם?~ יכ?ים מי צובי לנוס מפניהם? :• •:• • T • -• • מי אמר לי לשכ j? דמה " ח פניהם 1 •: ••: -: • • -T • ולהי i ת כנכרי נעמם? ----- ~ה אלpו גץ'ק,ה T -: •: T : : • : ס~כ i נ i ת ךק ~ץ~יר i ת ~ת Q ן~ב לק i?ה 1ב Qi ה י iנכר , ג:י? w ו הוא ש di ן ~לב . 7 ספטמבר-אוקטובר 2011 טבריה' תיירות בשביל הילדים ה'סירה בת אלפים' -· ז -:-· i} ~ה סד ~'P סךעות ל~גינו, ס~ו:ו~ה ~ת ד;;ויךתו W ל !.שוע הגבעות הוכתגנהות לעד ד:- -·:-: ז- :ןת;ן 77 מחכה להעביר אותנו T " -: -: T -•• W ל ה~יכ;.וכ;זיכ;.וו;.יtזס. אקופואטיקה חויה העל=יה החדה T --T" -: T TT : לא את ה:ום. של הנ"ל נעל=יה T • -:--:• T -:• נעור כלנו T ,,• : ה:ום-של-ה:וום בירידה. T • • -:• T הוא ן~ר- Wל- G:ך?~-ה במאה הנאה ·: ז מפלס, מוביל-ארצי, זהרם-הסביבה, מסעדות . -:· . ·: ז -:· ז T T T '' :- w ~י~י סוץדות ~ת סלב או בזו שאחריה T :-:• -:• : ל{( \ר.~לת ק~ךה . סם או~ךים, ?~יו ץ~קיםי ה=ים-של-אז י?<רות ;, T : T '' T ' : -T •: T נוכל להפגש שם בשלום .ר i? ים' - Q ~ה ~q,ה~ ~זוים, ~ם ~ז:יזיק G.ד~~ ברית ראשונה ברית שנ=יה ) T • : •: ) T • :• על=יה אל הר הא.שר ."" T -"." T " : p ךי ל i} נ:יכוגן לקראת ס~צוקים ס~ו:ו~ים ~ן.רר נןם ץ~~י Q רוו:ו, מלה אחת לכם, ."' T --T ' ועל=יה ראשונה לכם ולילדיכם: :• :•• -: :• T T " T " -: ועל=יה שנ=יה T" : T " -: וכפרת של מעלה T :--:• :•:• • : ם~( ~י ~נכוכת ל~גי ס~ם (ןוכיו:rס i} י?'~רו קרו:;~ים לוכרו את הפרחים • T : -."' : • אל וכרדרr כבד על פני האדמה . ~יו ז . את ~י נכ~רות היא התורה החדשה T T -: T '' : -'' T : : ' ."' - T T -: -T -" ס~ש Q ~ףרון. שיר השיר הז · -:·-'' T ' ' -:• • ה לא יחרט בסלע הך~~~ קדו~ה ס~ר.~ Q .רי ס~ך~ל הוא לא יתחם על פסת עור יבשה T ''; -' -'' T '' שהפשטה מח=ית השדה ·:·. ד:: ··- ד- :· שמות המשוררים הוא לא ?~גכב ל{( ר~~ ע.ץ 75 ~ךם W ~?ךת ~י~רות Q נ[ד ס; ..ר i? ים אברהם שלובסקי גם לא על ניר ממחזר שבלע לתוכו :ז : T '." T : '•, -: אברהם חלפי G'ם? ~י~י i2 לים ה~~ך~~ך לאה גולדברג אפלו לא בלחיצת כפתור שתשלח אותו מ:וך T • -: • :• : --• : • • ; ודלף יאקובסן ל iZ ~.רי ס~ל, ~כ · ו:ו )tיו:וסG ל ךסקרי~ה. ס w ה ·! יר ס !.~}d ר ~קול, ל?~ ר~~ דליה רביקוביץ סביבה מסג מרדכי גלדמן אגי משעול הו~ה ~ןם, ~\pדות Q,ק~.ע ~ג~iרQQ ר, אברהם חלפי נ:ום ובוכרנו - T : • ויתגלגל מפה לפה מ:וך ליד דן פגיס T: T • ) :• : :• • :•• -: • : מרדכי גלדמן נ{ד QW עולם :קךה א t ז דולף יאקובסן ויעתר סביבה מסג •• T • 8 גארי סביידר עדי וולפסון גליון 358-357 סכינה מסג לאחר התלבטויות כאשר לרוך חנכונח לעבור בחרבה את נהר הסקפטיות - המשתרע בפני כל מי שמנסה לשאת דגל של 'אני מאמין' כלשהו - החלטתי לשים את הדגש על ייחודו של היף~ל הספרותי החדש היוצא מן הנהר של האקולוגיה. יובל זה היה לאחרונה לזרם! זרם הולך ומתגבר , ביקורת · כתיבה · מפל מים, אשד של חשיבה המבקש לרדת מגבהי הקונסטרוקציות המנטליות של הפוסטמודרניזם אל קומת הקרקע של קיומנו על הכדור הנתון בסיכון גבוה. זרם זה מבקש לרדת אל האדמה, המאבדת את צלילות מימיה ואווירה כמו את יערותיה ופוריותה ואת יכולת ההתחדשות של משאביה, שלא לדבר על יופיה - ולעשות זאת תוך החזרת הכבוד האבוד לשירה העוסקת בסוגיות ארציות שכאלה. נתחיל בכמה שאלות: איך קרח שהגברת 'שירת טבע' - כך, כמונאות - זו שנחשבה נחותה ומיושנת, החליפה ארות ובחפנה, כעשורים האחרונים, כארצות המערב, ל'שירח ירוקה' נוקבת ורלוונטית יותר מכל פואטיקה אחרת?! איך קרח שמשוררים כו;ךך~;ךת', הרומנטיקן האנגלי מאזור האגמים, ופילוסופים כחברי ריייייי ,;ך;'ת הפרא האציל שחקים לעצמו כקתה על שפת אגם ו;ךךן - הוחזרו אל השיח חתרנותי וחוצנו כמודלים לחיקוי, ואם לא לחיקוי כי אז לחליבה בררכם?! ואיך קרח שמהלך זח חברון לכאורח כחזרה אל חתום ואל הפשטות, שולח שורשים המחברים אותו, אף על פי כן ולמרות חבל, אל המהלך האינטלקטואלי המתוחכם כיותר של זמננו - אל רעיונותיהם של פילוסופים של חשפה ופסיכואנליטיקאים צרפתים כר;לן כאות, מישל פרק; וג'וליח קריסטכח? 'אקופואטיקה' הוא מונח בן עשר שנים לכל היותר , שצמח מתוך ה'אקוקריטיסיזם' <ביקורת אקולוגית) בן השלושים ומשהו. השניים משמשים לא פעם כמונחים מקבילים. כפי שמעיד שמה, האקופואטיקה היא שילוב של 'פואטיקה' ו'אקולוגיה' ועניינה השירה פיזית, לאויקוס · המבטאת התייחסויות לסביבה הגיאו - שפירושו ביוונית בית או ארגון הבית. התפתחות האקופואטיקה ו'האתיקה הסביבתית' היא חלק מהתפתחות התנועות הביקורתיות שקמו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, כמו הפמיניזם, הרב-תרבותיות וההיסטוריונים החדשים, שהחלו לערוך 'קריאות חדשות' של הקאנון המערבי תוך חשיפת ההתניות החברתיות שעיוותו את תפיסת המציאות של מחבריו . נןת;ן 77 אקופואטיקה כימאית · הראשונה שהקימה קול צעקה בנושא האקולוגי חיתה הביווהאוקיינולוגית רי;~'ל j2ךס;ן . ספרה אביב זומם מ 1962- הוא הערעור הראשון על מעמדו של המדע כמקור הטוב, אם לא כאלוהות של החברה המודרנית. קרסון חשפה את הנזק הבלתי הפיך שגורמים דשנים וריסוסים כימיים גם לגופו של האדם וגם לגופו של כדור הארץ , ואת המום שמטילה הערצה עיוורת של המדע ברוח האדם ששוב אינה מתירה לעצמה פליאה על תופעות הבריאה. צעקתה של מי שלימים תזכה בתואר 'אם התנועה הסביבתית' היא שהחרידה מרבצם את ראשוני הפעילים, וביניהם המשורר הבריטי ~י יףז , שמאז ועד מותו לא הניח למשבר הסביבתי לרדת מסדר היום ומתוכנית הלימודים באנגליה. בעקבות יוז הלך המשורר האירי זוכה פרס נובל לשנת 1999 ~:מףס ry י~י. הוא מספר כיצד נתקל בקובץ שירים של יוד ונדהם לגלות שמותר לכתוב על פרטים קונקרטיים מחיי הכפר' על עבודות החווה, על המכשירים והכלים ובעלי חיים והקשיים, כלומר על חייו , ובזה החלה דרכו הספרותית. אחרים שהוחרדו מרבצם, אף שכבר היו ערים למדי , היו משוררים ומעצבי תרבות שבאותה עת לקחו חלק ברנסנס הביטניקי של סך פרנסיסקו. אלה הוסיפו למחאה האקולוגית מחאה תרבותית. הם הפנו עורף למה שמציעה התרבות האמריקאית וחיפשו שורשים מזינים במסורת האינדיאנית ובתרבויות המזרח הרחוק. המייצג הבולט של מגמה זו הוא המשורר הפילוסוף, האקולוג, האקטיביסט, ההיפי , בודהיסט, יפנולוג וסינולוג, ובעיקר גיבור התרבות - גארי סניידר )Gary Snyder( יליד 1930 ,זוכה פרס פוליצר ומוביל הזרם האקופואטי בארצו. על בסיס מה שלמד מעזרא פאונו' צ'רלס או לסוך' וויליאם קרלוס ויליאמס, וממסורת ההייקו והקואן 'ייסד סניידר סגנון כתיבה המסוגל להכיל עובדות מעשיות מחיי עובד האדמה ונתונים גיאו-פיזיים, יחד עם עומק הגותי ומעוף מטאפיזי. אך כדי שלא להפוך את שירתו למגויסת מדי , פרסם גם מאמרים שבהם שיטח את רעיונותיו לגבי אורח חיים אלטרנטיבי ודרכים לפתרון המשבר האקולוגי. במשך עשרות שנות התמקדותו בנושא, שיתף סניידר פעולה עם הוגה הדעות הנורווגי ~ך~ה ~ס )Arne Nes(, יליד 1912- שיתוף פעולה שהבשיל להעמקה פילוסופית של החשיבה האקולוגית והיא 'האקולוגיה המעמיקה' )Deep Ecology (. בצד וגם בניגוד לתפיסות הדורשות לשנות את יחסנו לסביבה למטרות הישרדות אנושית בלבד' מבקשת "האקולוגיה המעמיקה" להעמיד במרכז את הטבע עצמו. אך כאן נשאלת השאלה: האם הגענו לבשלות האנושית ההכרחית להיותנו מוכנים לייחס מודעות לטבע ולצמצם את עצמנו מתוך התחשבות בצורכיהן של צורות חיים אחרות ? דבומה לדרישתו של אחד העם להכשרת לבבות לפני ההגשמה הציונית, סוברים גם המשורר האמריקאי והפילוסוף הנורווגי כי כדאי להשקיע בפיתוח מודעות ורגישות לסביבה לפני שמתגייסים 9 ספטמבר-אוקטובר 2011 לעשייה. וכאן ההפתעה הגדולה: מכל דרכי הפעילות האנושית נמצאה השירה בררך האולטימטיבית להכשרת הלבבות! השירה - בהיותה חושית, חושנית וקונקרטית, טוענים חוקרי האקופואטיקה - היא היא הכלי המתאים לפתח את מודעות הקוראים v ת;ך 11 לעולם הקונקרטי. ולא סתם שירה אלא זו העוסקת ביחסי אדם; האקרפראטיק טבע. שירה מסוג זה חיתה קיימת גם אצל משוררים שלא שמעו את המונח אקולוגיה, אלא שלא הובלטה בהיות תשומת הלב הציבורית נתונה לעניינים דחופים ממנה. עכשיו , במאה העשרים ואחת, אין עוד נושא דחוף מן הנושא האקולוגי , או מן ה'קיימות' )Sastainability(. אך אף כי כולנו יודעים על אפקט החממה, ועל החור באוזון , ועל ה~ןבור , ועל השינויים האקלימיים המעמידים בנינו · בסימן שאלה את הישרדותם של בני - מעטים הם היוצאים מגדרם כדי לקדם מטרה שלכאורה נראית טבעית, מתבקשת ומשותפת לכל. מעטים מודעים לצורך להפוך את הצלת הסביבה לעיקרון המארגן של תרנותבו . נראה כי אנו בוחרים להדחיק את ההידרדרות המתרחשת מדי רגע, בשל קשת רחבה של סיבות: החל בחמדנות חומרנית גרידא ועד נחת' וליצר המוות, · לעצבנות של 'אישפרויד , שהתבסס על מצבי מחלה, הרגיל אותנו לראות כטבעיים. כך או כך רובנו בוחרים להתעלם או לצאת ידי חובה במס שפתיים בעודנו שקועים בקרייריזם אנוכי . קוויו פירושו לרוץ בצרפתית. כמרוץ ההישגים שכופה עלינו החברה התחרותית, למי יש זמן לעצור , לחשוב, להפנים?! רק לשירה. השירה היא עצירה ואפשרות של שהות, של הוויה והתמזגות עם הבית שהשיר מקים, עם הסביבה הביתית, האויקוס. אכן "שירית שוכן האדם", כשם המסה הידועה של מרטין היידגר <בעקבות שורה של הלדרלין). רק השירה תצליח לפתח תפיסה אנושית שתפעל למען 'קיימות'. וזאת מרצון - להבדיל מדרך ההפחדה בשואה אקולוגית העומדת בפתח. לא שהמצב איננו בכי רע, אלא שמתקפה חזיתית על אורח חייו של אזרח מדינת הרווחה, גורמת בדרך כלל לתגובה של דחייה ולהתנערות מאחריות, תוך השמצת נושאי דברה של האקולוגיה כנביאים שוטים. ובכן - נחוצים משוררים! בקינתו הידועה על ייטס טוען אודן שהשירה איננה משנה דבר , במילותיו: "השירה איננה גורמת לדברים לקרות". האקופואטיקה מאמינה שהשירה יכולה גם יכולה לשנות. בזה היא קרובה יותר לפרסי ביש שלי המסיים את המסה הידועה "ההגנה על השירה" בהצהרה כי "המשוררים הם המחוקקים הבלתי מוכרזים של העולם". כאן המקום להציג עוד תהיות: אילו 'משוררים' נחוצים? רק 'משוררי טבע'? מהי שירת טבע טובה, ומה באמת השתנה כשגברת 'טבע' עטתה את אדרת ה'סביבה'? לבירור שאלות מסוג זה מקדיש קאךי ~יפ;ךד האנגלי את ספרו משנת 1995 קולות ירוקים. גיפורו מגלה כי שירת הטבע שירשנו וגם זו הנכתבת היום מתחלקת לשלוש קטגוריות: לשירה פסטורלית, שירה אנטי-פסטורלית ושירה פסטורלית. · פוסט הראשונה אכן לוקה בחסר,הוא טוען ,בהיותה במקרים רבים תיאורית בלדב,כפופה למוסכמות סגנוניות מיושנות, ומציגה את הטבע כיפה ומיטיב תוך התעלמות מהיותו מערכת מורכבת שמשתתפים בה גם כוחות הרס, טרף וכליה. כמו כן מסלף סוג שירה זה את המציאות מעמדית בשירי הרועים והרועות שנכתבו לשעשועם של · החברתית בעלי האחוזות. כנגד השירה הפסטורלית המייפה את החיים באזורים הכפריים, באה השירה האנטי-פסטורלית ומטה את הכף לכיוון ההפוך . אף זו לוקה בחסר בהגזימה בתיאור סבלו של האיכר והפן האכזר של הטבע. פסטורלית · מכל החסרונות הללו מנסה להשתחרר השירה הפוסט שאיננה מתעלמת ממתחים אקולוגיים חברתיים ופוליטיים, שאיננה מייפה מדי את החיים בטבע אך גם אינה פוסלת אפשרות של אושר ואפילו רגעים של אפיפניה. רגעים אלה הם הם החוויות המקשרות את האדם אל הסביבה. רק מי שידע אותן יבין מדוע יש לשמר את אזורי הבר , לשמם, וגם למען הסיכוי למפגש עם הנשגב שרק טבע שלא נגעה בו יד אדם מסוגל לחולל. גישה שונה לחלוטין אל הפסטורלה מנסח ג'ו~.סן ,טי~~ חוקר שקספיר ידוע, שיצא ב 1991- במניפסט הדורש יצירת קני מידה חדשים להערכה ספרותית, שכן בביקורת המקובלת חסר המטען החווייתי הנחוץ להערכת שירה שאיננה אורבנית. בספריו המכוננים: אקולוגיה רומנטית: וורדסוורת' והמסורת הסביבתית( 1991( שוירת האדמה )2000( הוא מנקה את הפסטורלה מהאשמות של ניתוק מהמציאות, אסקפיזם ורומנטיזציה, ומזכיר את מה שנראה כברור מאליו אך אולי נשכח <בדור שבו האידיאליזם ומטריאליזם כמו קשרו ביב יחם קשר לדיכוי הנטורליזם) שהרומנטיקנים עסקו בטבע הקונקרטי ולא היו בדיוק "מעופפים". וורדסוורת', כפי שאמר עליו אוסקר ודיילו , הלך אל האגמים אך לא היה 'משורר אגמים'. גם הרומנטיקנים האנגלים וגם הטרנסצנדנטליסטים האמריקאים <ת 'ורו , אמרסון) עסקו כל חייהם באותן שאלות בסיסיות המעסיקות את האקולוגים המתקדמים ביותר של זמננו , אך הם ניסחו את שאלותיהם במונחים אחרים וחיפשו במקומות אחרים את התשובות. אפשר אפילו לראות בהם נביאים: מחאתו של בלייק כנגד המהפכה התעשייתית, דאגתו של וורדסוורת' לשימור מסורות חיים כפריות העומדות להיעלם, דרישתו של ת'ורו ליצור שמורות טבע מחשש שזה יהפוך לרכוש פרטי ממנו יהיה על האזרח הקטן להדיר וגליו , ועוד ועוד . כמו כן מזכיר בייט, כמו רובוט ~ליי לפניו , כי הרומנטיקה חיתה טבע, ואף · תנועה חדשנית ועזה שחוללה שינוי קיצוני ביחסי אדם ביחסי אדם לאדם בהיותה מושתתת על עקרונות של צדק ושוויון שזה עתה נזרקו לחלל העולם בתנופת המהפכה הצרפתית. באשר לטענת היפיוף, אומר בייט כי "האדמה תוכל להירפא רק אם רוח האדם תהפוך היכל לכל הצורות היפות במקום חדר מכונות להמצאת מתקנים שימשיכו לאפשר לו ליהנות מפירותיה בלי לנקוף אצבע". עם זאת הוא מודע לכך שהשירה אינה קיימת למען נגרים וגננים, היא מיוצרת, על חשבון העצים, למען אלה מאיתנו שאינם מתעסקים בעץ. החוויה שהיא מבקשת לחלוק איתנו איננה זו של עובד עבודת הכפיים אלא זו של עובד עבודת הדמיון -המשורר . תפקידה העיקרי של השירה הוא לאפשר לנו 'להיות', להתנסות בחריגה מגבולות 10 גליון 358-357 יהעצמ וא תבהרחב ותודעתנ ךכ לשתוכ ללכלו תא ההסביב הב ואנ .חיים תמקובל ועלי ההמוסכמ תהפסטורלי לש רהמשור ,הפורש וול 'בדמיונו ןמ םהחיי םהחברתיי ץוממור הההיסטורי יכד רלשחז תא תהפשטו לש םחיי .בטבע ן"אי קספ בשהמוטי 'הפסטורלי והנ ,למעשה בהמוטי יהפואט 'היחיד אהו ההשיר ,עצמה" ראומ טביי ובצטט תא 'ישיר הומנס רלפטו האות ףא תמנטיו .דידקטיות יכד שלהדגי תא לההבד ןבי השיר תההופכ הלדידקטיק ןלבי השיר ההעוש תא ההעבוד יבל קלהפסי תלהיו ,שירה המשוו טביי ןבי רשי לש רסנייד לע םהלווייתני רושי לש טאליזב פבישו לע הנסיע תלילי סבאוטובו שומפג יפתאומ םע לאיי !<מרס) וחולשת לש רהשי ןהראשו אהי ןנןתו ובהיות ''פעיל ןלמע תזכויו יבעל .החיים וכוח לש רהשי יהשנ קהעוס האקופואטיק לפו הר מאן . לכ השיר אהי תיציר םמקו ןמשכ םלאד .בטבע יבשיר םקיס םורומנטיקני ,אחרים יהאנ גמתמז ןלחלוטי 'בסביבתו ןאי ההבחנ ןבי ןאיל רה רונה ןלבי ,בית עוהטב וכול אהו ביתנו . טביי ךממשי רלבר ובאיז המיד היכול ההאקופואטיק םלהגשי תא התפקיד תב'עשיי 'בית יכפ זשמרמ :שמה ,אויקוס רכאמו ופירוש תביווני תבי סופואזי ופירוש .עשייה ןוכא אהו הפונ ולעזרת לש ןמרטי 'היידגר ףפילוסו ישא ראפש · חלפסו ועלי םכשעוסקי תבתחוש תההיו .בעולם יבשת תמסו תמראשי תשנו :החמישים ת"שירי ןשוכ "האדם רשכב ההוזכר ,ו"בנייה ,מגורים "חשיבה לשוא רהיידג ששלו :שאלות הלמ םמשמשי ?משוררים המ שפירו ןלשכו לע יפנ ?האדמה ימח תמחו וחטכנול ?גיח ומסקנותי ןה יכ ההשיר אהי ךהדר ושלנ תלצא וממסגרת לש והטכנ 'לוגי ךהדר רלעור שמחד תא אפל הגילוי . ,השירה וכשאנ םמאפשרי הל ללפעו 'עלינו הכוח לגדו םלהגשי ךכבדר םקס םתנאי לש ''מגורים וא ''שכינה םבממשות תהאונטולוגי אול קר םכמבני .מילוליים יא ךלכ ההשיר אהי הההודא תהמקורי ,בשכינה הושכינ אהי ןאופ יאותנט לש ,הוויה ההמצליח עלהימנ ןמ םהדואליז םוהאידיאליז יהסובייקטיב לש .דקארט האל םה םהקשרי םהמושגיי םשעליה עמצבי סכיי יכד עלהגי הלהגדר תמושגי לש .האקופואטיקה יהשתדלת עלהימנ ןמ ההמיל ''שכינה תמסיבו ,ברורות ךא ינזכרת יכ םג הלמיל ''מקום תבעברי תדרגו תשונו לש תמשמעו - תמנקוד ןציו לע עהקרק דוע ןלשוכ ,במרומים יוהר םבעצ ואנ םנמצאי ןכא הבטריטורי ןשבי םאד .למקום רנחזו סלכיי שהמדגי יכ ההאקופואטיק אהי תהתנסותי ריות רמאש תתיאורי ר<שי קירו דמעמי תא תהבי אול קר דמעי ,עליו> אהי תפנומנולוגי ריות אמשהי .פוליטית העניינ ,המודעות תוא ההפוליטיק העלי רלהשאי ילדרכ יביטו .אחרות אהו רמזכי יכ רמקו חהמונ הפוליטיק הבמיל םפולי השפירוש 'עיר וואנ םעוסקי הבמ ץשמחו רלעי וואפיל ץמחו .להיסטוריה הההפרד ןבי הפואטיק הלפוליטיק תעוזר סלכיי םלהתעל ומעבר יהנאצ לש רהיידג ךא אל ולמתנגדי םהזועקי יכ רקש תלפיס האדמ תמסוימ לעלו רלהידרד תללאומיו הצר תולשנא ,זרים םוהמזכירי 'כי וכדברי לש קלר יפאר ובספר רהמסד יהאקולוג שהחד )1995<: ר"היטל ההי גהמנהי יהפוליט קהירו רביות ןבעיד "המודרני! םג םא אל ענגי דע 'היטלר תההתבססו לש םכותבי םאקופואטיי םרבי לע רהיידג אהי .בעייתית ומאמרי םהמאלפי לע ''להיות ''לבנות ''לשכון םעוטי ראו וא לצ ראח ל יגמר םכשמעמידי םאות דלצ ינאומ ההתמיכ ושל .בנאציזם לאב םא לפו ןצלא - יהיהוד דשאיב תא ומשפחת תבמחנו הההשמד - ההוד במקר בל ףלפילוסו יהגרמנ ושכדברי דלימ ואות תלראו תא יפלא םהקיו 'הארצי המ ולנ להלין . ,האקופואטיקה ומיסוד לש ,בייט תפוטר תא ההשיר דמתפקי יפוליט תבהפתע שהמפג תובתחוש ההשמח ההעמוק תהמלכד עלרג תא לכ ,הנוסעים אהו ובהיות רשי םחכ ,שיודע יבל 'להסביר הלמ בחשו ולכולנ ךהמש ןקיומ לש תחיו הבר . ההאקופואטיק תמבקש עלהשפי לע תהמודעו ךא אל תבדוקטורינו לש .סמכות השאיפת אהי רלהעי ומתרדמת תא תהת עמוד יהסביבת רולעור .פליאה י"לב ;במחבואו רנעו לא "הציפור בכת הז רמכב וג'וד ימבל ,הופקינס ,"המיומנות תהאמנו "שבדבר! וובודל בכות רב'שי :חשיש' ר"הציפו תהמרחפ הלמעל יבשמ ,התכלת תמסמל תא ההתשוק תהנצחי ףלעו למע םלדברי ,הארציים דע השאת ךבעצמ למתחי תלהיו .ציפור" ההאקופואטיק םוהאקוקריטיסיז ושממנ ,צמחה ושמ םלעצמ תמטרו .דומות :ובכן םלש המ םנחוצי םמשוררי ןבעיד ?הטכנולוגי יכד קלהעמי תא ותפיסתנ תא ההסביב תוא המ אשהי העשוי תלהיו ועבורנ תבאמצעו םאקסי לש ןדמיו םהמסירי תא ךמס ןהמוב ומאלי למע ההפלנט הב ואנ תבי · בני ךא אל .הבעלים ההתייצבות לש ההאקופואטיק דכנג ההדידקטיק המסביר תא ההתייצבות דכנג המ סשכיי המכנ ת"הדידקטיו ההחדש לש פה רוסטסט טוק ו ו 'ליזם" רכלומ דנג תטענו לש רה םגי םצרפתי ןשאי דעו עטב אאל תמציאויו רמ תגדרו תפוליטי לע ייד לממש הז וא אחר . רבעיק תמובע תהתנגדו ולהצהרת תהמוכר לש :ורידה ם"שו רדב ואינ םקיי ץמחו .לטקסט" גמז רהאווי אנמצ ץמחו !לטקסט תאומר ,האקופואטיקה ךוכ םהמקו ךוכ :המזון ואנחנ המ ושאנ .אוכלים תההתקיימו טבקונטקס ימרחב · הפיזי המשפיע לע תיציר תזהו תאישי ,וחברתית לוע ןהאופ ושב םנבני ,טקסטים ההרב ריות ןמ .האידיאולוגיה רוכב ראמ יטשרניחובסק :שלנו ם"האד ואינ אאל תתבני ףנו .מולדתו" הולשאל :האחרונה דכיצ לבכ תזא תשולח ההאקופואטיק ישורש היניק לא תאדמ ,צרפת םמקו םמשכנ לש םה"גורואי ,הצרפתים" םהגונבי תא הההצג תבבניי םמגדלי רבאווי םבמקו תבקתו לע יפנ ?האדמה הבאחרונ החרג ההאקופואטיק המדריש קלעיסו יתוכנ אגריד םבעול 'הפיזי ושכול תמערכו תאורגניו תמורכבו תהקשורו ןביניה יבקשר ןגומלי םעשירי ,ותוססים הוהחל תמבקש ראח םטקסטי ,המדגימים םג הבמבנ ,ובפרוזודיה תא םהתהליכי והלל '.כלומר וכמ לבכ השיר ,טובה 'ה'מה 'וה'איך םחשובי הבאות .מידה םג ההשפ אהי ראזו 'בר רספטמבר-אוקטוב 1 1 2011 אומר גארי סניידר, המכונה 'ת'ורו המודרני', ומזכיר בכך דברים שכתב ת'ורו עצמו: "בעודנו מבראים את היערות בהתקדמותנו מערבה, אנחנו עורמים מאחורינו יערות עבותים של ספרים, והם פראיים ובלתי ידועים לא פחות מכל אזור בר של הטבע". ועוד משל ת'ורו: "גופי ספרות מתפוררים המתפרקים חזרה למרכיביהם, נןת;ן 77 יוצרים קרקע פורייה מאין .כמותה" אקופואטיקה לחומרים ספרותיים ממוחזרים, בשימוש משני שלישי ורביעי' מקדיש פרופ' ג'אד ראסולה את ספרו כל הקומפוסט הזה: קווים אקולוגיים בשירה האמריקאית )2002(, ספר שהוא צו פיוס בין האקופואטיקה לפילוסופיה של השפה או ליתר דיוק לאינטרטקסטואליות. ראסולה מקשר בין הריבוי העשיר של העולם שכינה וולט ויסמן "קומפוסט" סטרוקטוליסטי, (מה לעשות?) של · לבין הרעיון הפוסט האינטרטקסטואליות. אצל דולן באות משמש המונח כדי לומר שמשמעותו של טקסט מסוים איננה מצויה בטקסט אלא במרחב שבינו לבין הקורא. אצל קריסטבה, שטבעה את המונח על בסיס עבודתו של באחטין' הוא מציין את התלות ההדדית של טקסטים, המעשירים ומשלימים זה את תוכנו של זה. גישה זו אינה שומרת את כל הזכויות למחבר' אלא רואה בטקסט רשת של 'קודים' שהם נחלת הכלל . אי לכך מרשה לעצמו ג'אד ראסולה להעמיד זה בצד זה קטעי שירה שהקשר ביניהם הוא תמסי' בלי לציין את שמות המחברים, כאומר: הכל צימוחים מאותה ערמת קומפוסט כללית של האנושות. אכן' תפיסת הספרות כאקולוגיה, כבית גידול שכולו תהליכים אורגניים סימביוטיים של מערכות וקהילות, שאמנם מווסתות את עצמן אך קשורות זו בזו בשלוחות וקנוקנות למכביר' מזמינה הקבלה, שאיננה נראית שרירותית, בין ~חזףר לאינטרטקסטואליות. הגישות השונות שהדגמתי מוכיחות כי האקופואטיקה היא עדיין תחום צעיר' טנטטיבי' נטול הגדרות מחייבות. כייס למשל מציג את ספרו כ"ניסוי באקופואטיקה" וכך מחקרים אחרים. מטרת הניסיונות הללו היא לרבר איזה אקלים רוחני יהיה מקדם 'קיימות' ואיזה טקסטים ביקורתיים יתרמו לכך בד בבד עם תרומתם · פילוסופים · ספרותיים האסתטית. למרות גילו' השפעתו של הזרם הצעיר כבר ניכרת. בכל חנות ספרים במערב ניתן למצוא מדף מיוחד לכתיבת טבע ולספרי מקום. ומה אצלנו? כשיבשיל הזמן לערוך אנתולגיה אקופואטית ישראלית לאחר 'קריאה ירוקה' של הקאנון' ייוחד' בוודאי' לבעל "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" מקום של כבוד לצד אסתר ואב ורחל ושלונסקי המוקדם, ול'קולות ירוקים' עכשוויים הפועלים בינינו פוליטי הצעקני המושל עדיין · אך מהוסים בהמולת השיח האורבני בכיפה. ובכל זאת, אל נחדל לומר שירה: שירת הים, ולו מזוהם או מתייבש או מיובש. שירת ההר' ולו הר מריבה. שירת הנהרות, ולו כלואים בצינורות חמרן . שירת האלמו גן' הסיגלדן' הצאלון' הפיקוס ... העולים עדיין גם ברחובות הערים, מתוך חורי הכפתורים של 'שלמת הבטון והמלט'. וכאן אוסיף עוד שאלה: האין עידוד זה לכתיבת טבע כשהטבע נתון במשבר כה אקוטי' בבחינת 'מעשי ידי טובעים בים ואנו אומרים שירה?' כאן נידרש שוב ליוצר 'האקולוגיה המעמיקה', ארנה נס. על השמחה עשר שנים שהה ארנה נס בבקתתו שבראש אחד ההרים בנורווגיה. כשירד משם חיתה בידו תורת האקולוגיה המעמיקה. במקום דיברות נחקקו על לוחותיה 'נקודות' שאדם מציב לעצמו ואחר כך משתדל לפעול על פיהן: 8 הנקודות: 1. לקיומם התקין של חיי המינים השונים עלי אדמות, יש ערך בפני עצמו והוא אינו מותנה בהיותם שימושיים לאדם. 2• העושר והמגוון של צורות החיים תורמים להגשמת ערך זה וגם הם ערכים בפני עצמם. 3. לאדם אין זכות לצמצם את העושר והמגוון הללו אלא לשם סיפוק צרכים חיוניים באמת. 4. ההתערבות העכשווית של האדם בעולם שמחוץ לאנושי היא מופרזת והמצב הולך ומחמיר במהירות. 5. שגשוגם של חיי אנוש ותרבויות אנוש הולך יד ביד עם הפחתה ניכרת במספר אוכלוסי העולם. טובתן של צורות החיים האחרות מחייבת הפחתה שכזו. 6. אי לכך יש לשנות תפיסות מדיניות. שינויים במדיניות משפיעים על מבנים כלכליים, טכנולוגיים ואידיאולוגיים. התוצאה תהיה מצב דברים שונה לחלוטין מן הקיים היום. .ו השינוי האידיאולוגי יתבטא בהחשבת איכות החיים (להימצא בסיטואציות בעלות ערך ~י~ ry>י~~ך במקום לדבוק בעלייה הבלתי פוסקת של רמת החיים. 8. מי שמסכים עם נקודות אלה מתחייב לעשות את חלקו' באופן ישיר או עקיף, בהחלת השינויים הרצויים. ההתחייבות היא של האדם כלפי עצמו . נס מעוניין בפעילות שיש עמה יושרה פנימית. פעילות מתוך מניע עמוק, טבעה שהיא מחוללת תחושה של שמחה גם כשהמצב נראה כלאחר יאוש. התרופה ליאוש הפושה בתרבותנו' היא לאגור כוחות מתוך חוויות של פגישה עם הנשגב שבטבע ואז לקום ולעשות משהו למענו . באמצעות תורת שפינוזה מוכיח נס כי השמחה היא מצב רצוי ביותר המשפיע אינטגרציה על האישיות ואפילו 'שלמות'• גם העוצמה האישית והנחרצות מותנות בה. השגת השמחה כרוכה באינטראקציה בין הידע על העולם לבין גופו של עולם. שמחה זו אינה ניכרת תמיד בצחוק ובחיוך' היא יותר מיקוד וקבלה עצמית. אדם שניחן ביושרה ובכבוד עצמי שכאלה, לא יסתפק במומחיות צרה בתחום מסוים ולא יפעל כנגד ערכיו בגלל אילוצי תפקיד זה או אחר • הוא יהיה נוכח בכל אישיותו ויפעל על פי ערכיו . מה שעלינו ללמוד משפינוזה, אומר נס, הוא למזג את הערכים בהוויה. לבטל את ההפרדה בין עולם של ערכים לעולם של עובדות. על הבקע בין שני העולמות ניתן לגשר על ידי הצבת השמחה ותופעות סובייקטיביות אחרות בתוך 'שדה מאוחד של מציאויות'. ההפך מן השדה המאוחד הזה היא ההתפוררות האטומיסטית שמחוללת אופנת העצב. תפיסת העולם המקובלת בימינו הרואה את העצב כ'עמוק' ואת השמחה כ'שטחית', מיוסדת על הוגים כניטשה, קירקגור' היידגר 12 גליון 358-357 צילום : מייק סילברמן ואחרים, שמצד אחד אם נבחן את אישיותם באשר לאחריות ובשלות, לא היינו אומרים שאלה האנשים הבנויים לשמש מורי הדור' ומצד שני יש כמשנותיהם אספקטים שהוזנחו והם דווקא מחייבי שמחה. היום מלמדים טבע בבתי הספר במונחים פיזיקליים של אטומים, חלקיקים וגלים המוצגים כמרכיבי הטבע ואפילו כטבע האובייקטיבי עצמו' כמה שעומד בניגוד להשלכות האנושיות הסובייקטיביות על הטבע. השלכות אלה נחשבות צבעוניות מאוד' אך סובייקטיביות גרידא. אולם מציאות פיזיקלית זו היא רק חלק ממציאות מתמטית מופשטת - מציאות שאנחנו לא חיים בה. סביבת החיים שלנו מורכבת מכל פרטי הפרטים הצבעוניים והריחניים, המכוערים והיפים, וזהו טירוף לבקש דברים אובייקטיביים נטולי צבע וריח או כל תכונה ביתית אחרת. לנושא זה יש חשיבות תרבותית רחבה והיא שיקום מעמדו של העולם הפיזי ושל ההתנסות הבלתי אמצעית בפרטי פרטיו הצבעוניים ומלאי החדווה. היכן ניתן למצוא את השמחה בעולם של עובדות? בלב לבו. ארנה נס ממלא עמודים רבים בנימוקים פילוסופיים בעניין חשיבות ההימצאות בטבע. החוויות אינן מתרחשות בתוך ההכרה, הוא אומר' אלא באינטראקציה של זו עם החומר של העולם. וכאן הוא נעזר בפסיכולוגיית הגשטאלט, זו שהגדירה את התופעות כמצב שבו הסובייקט והאובייקט, באמצעות הדינמיקה ביניהם, יוצרים חוויה ואף ישות חדשה: "האם השמחה נמצאת בסובייקט? כנראה שלא. היא באותה מידה באובייקט. האם השמחה למראה עץ משובב לב מצויה בעץ עצמו? אילו לחצו עלינו להשיב היינו משיבים שאכן כן , אך אסור לנו להילחץ שכן קיימת אפשרות שלישית והיא שהשמחה היא תכונה של הבלתי-ניתן- לחלוקה - יחידה קונקרטית של סובייקט+אובייקט+מדיום. במובן מסוים ההגשמה העצמית כרוכה ביכולת לחוות את הפן השמח, העשיר לאין שיעור של המציאות , תוך הימצאות בתוכה, כלומר נוכחות פיזית בתוך השדה שבו גדל העץ. יהיה זה מטעה למקם את השמחה בתוך ההכרה. האלמנט השמח הוא משהו שאיננו סובייקטיבי, הוא תכונה של מציאות רחבה בהרבה מן האגו המודע .'' כשנס מרגיש שהדיון הופך אקדמי או מופשט מדי הוא אומר "די! כל מה שרציתי הוא למצוא מילים לחוויות ולתובנות ספונטניות שהנהר * הרחב של שירת הטבע הנכתבת זה אלפי שנים הוא הביטוי הטוב ביותר שלהן". 13 ספטמבר-אוקטובר 2011 קומפוסט שירים על השמחה גשמים מוקדמים שמחה מפתע אחרי עונה ~רנה w ל י~ש ואבק, T T • • • T ,• : •• -:-) : •.. ז ז י~~ Q נ;ונ i גד ן~~.~; iJףר.~~ לא ידעתי את נפשי ז- . : -·:. : עלים וענפים מרגלי העצים ... ;~.ןוpא ~I:יי9R 0 T •• : -•• ' T -: -• T ן~ץ לזקג . ר ~ת סדכל i ן ~~לי .רךס.~; ס i חפת את כלני בשמחתי • T : • : • : -:· :• :• הצתי נהם משובת טח . ו : -: :• T • -• שוב ;לה נ i ע.ץ ~ת יג~\כי ;~.~וpם סי i .רד הברחתי דר i רים מהעץ .: . : -: .. . ז .. ןה P.i ך ~ת ס pשי~;: iJ ~\ילא חV.ול . ר נ iji ק! רבתי אתם על השסק :• :• --T • • : אז כשעוד הייתי בנית נע i לם מתסס השמחה שני • •: T : • -:• :• • ז T T · --' 'T •:: וידידותי לעצמי כשהגשם ירד ... :· -:· :· : . : -: . . . התרגשו כנפי הנספית הקטנ i ת -:---:· -:·· ·:-: ד ~i2ךס .לי ס 9q ~ים iJק Q י~:ים ואפלו תדהמת הגמל-שלמ . ה * · -: -:··-- זז : הי:נ~~~ ~לי pוגpוQ י Q קפוץ הו v ף ~ל ג.ול מה רב האביב נגשם יר i ק! T •:•:: 'TT -T ~ר i ק םpו~ס ' ~רג.וד ~עיר הוא ?.ךןח ~יד 'P נכי Q לים ןנ:ים . ס~נ;ו Rךב i ת זו לז i י i רד לחג את שמחת עלומיו נמ i מצלתים . . -: . : : T -: -: ' •: T •• ועלומי נכי אדם . ..: .. -: זז אביב אור שמש והנהו שוב לפני -T : ••• : W ז?ס לב ~ין ~ןח סהי~יזקקוס Q,אQיכtו;נ ז? W ד.ל, ז? 9 ~ס הי:יירך.~;pוQ ~ה ~ד:ד זןגור ל q לו\(ין ווגךליק ~ל~י ז?דוךה ~~נכח וV.ו?ו.ג לקןאת Qא i ר? כבחג של נעל הנס. .:-:·---..~q,ה~ יגה ,ן~ י~~ ש i?ל~ ~ם ז . את לא עם אבני השדה בריתי' האדמה גם היא מעניקה • :• :• T -•• :-• לי רעים נסתר הים' -:• •• : • •• • T ושיחת אילנ i ת אבין, • T T • -• : נשלמ . ה הנב i ן נאדם . •: - TTT ~~T ס~ .ר w ים ר~ת Q--~-י T ~ים, ~ת י.לי:IiJ ~ז?לים הר iחש i ת את ענני היבחושים • : --••: -:• 1 -: T נמה שאיננו אלא יצירתיות לשמה. T : ' ' T ' : T '." ."' •• :• -: לק iל i ת סל;לה ~י ~יב, Qא iר ק i .ךא ה?זV.ו~ל לחדות השמש ני i ם' -:· :· --: ::· . ג ~ת זרי דכת סקיום . ה· נמשתה האהבה הז , תן ~ם ~תה ק i לף ~\קיר סלל! • • T •• '." -T -: -T •• : • : ל~את Q תור ס~ vךה , להנ;ו~ן.רי ;~.וp~ש, 14 האני אכלים את הי,ד T -:• • : -• :- לז;כפ המושטת לי לשל i ם? T : • :• •: גליון 358-357 * אפריל ש.: 9גל w ~ין לו wם ,9גל w ל ~~ריל. לדאות לא-~ 'P ז?ע ~v ~ל iJ טוב, לשוב על בלימה ך Q אור T • : -T אל לב האזוב הסגל שנאתי מונפו :ןת;ן 77 •: • • T •: T -•• T •• •: נו gל ?1 w ~י=י~~יץ ~סי באיזה שם באיזו נשימה. אקופואטיקה T • : •• : ) •• :• •• : * 7 ~אוקטו~ר 1989-,ה~ הלךוטכ;t~-י~~י~ ו.גdזוש חורים ~אוזון ו;וג;ו~~ית ' וV.ו?ו.ג יו~ים ג.ול דוד \',)זjש ו;וג;ו~~קות ג~~; רו q צות ב~,ק~ Q אור ק,~ב Q אור ק,~ב Q אור - !דית כנכ;tהיtp לות היא ספונך~ת, ד ~אוקטו~ר, ו.קיר ו;וג;ו~ r י ,ריד~~; Q עולם ~~זjת ?ל ~זויקות Qעולם . ~ל~ן צ רכi' ~~זjת ~ז:יךת ~ל~ן iJ דף. שבת * חו g י ~רזן, ~לא ז .iJ י יום, זוידת דו a ה, ~'P,ב~ ~'P סה שמים שמים • -T ) • -T \קקוי ו.קלום . ןז?ה ףוקיf'יt ל(,'\ נכ~ל. יום-הלוח נצחי . : . ·: :· ·. אביט אל על: האור מה רב! -T T -:• • לכל העינים , 0 -•• T T : וגם בלב כבילדות : --: ' " --: ' אויבו הנהיר של הליל. :- T •• -•: • ~ף ~ל ל(,'\ .ב~ ~רוו ך~רור חיt ' ,ך(,'\ עתה ידעתי: פ ' ה -הכל . ואוי לסומא התם . -• : -y T T -T -: . רא\קית ך i?. ,ה~ ?ל ד?~ין ' ל. ואוי לכל T : : יאחה יט . ' :· :·::· w פולדו ח~; wר · וילכו נו עד מותם . חמדה שם ידעתי חמדה שלא חיתה כמוה ז- T -: ••: * T : :• 0 : T T T : T "." T ) ·זכiר ~ן Qהוא Q ~ה יום ס~~יגוי ~ w ~ת כוכבים התחבאו נדמי 0 0 0 T: : -: T וכל נדי אילנ i ת היו מתעצמים לגנ ' ה . ויהי סןם ~היד . 0 -•: : -: • T T " •• -T : iJ ל~לה דולק p אור-ס~יי ך Qאור Q לר ו;ו 9 ~יב ש i ו;.וף ?~Q ר ל~ב ~,?ג~~ i?. י Q~דיר . ר~ל~ל Q ג.ו:ן ~ת ~ל~ל iJ ס~ה ס~ד. אז ידעתי חמדה שלא חיתה כמוה. · ג.ו, הזהירו ראשי השיחים והאור לא ידע 'שב ז- T T T : T "." T : "." 0 : -y T Q ~.ךץ תjזך.וז ל~ט ~זכיק Qך i? יג.ו סוכם. 0 T • -T ' ע ~ ) -T 0 0 'P סה ~ת iJך~ן : ; ~סר ~~לי ס~ v י י~?ל ~ךוונ:ייו ,ת~~ ן?~? י~~ ~ף ך ' א\קי Q ~ה ~ץ,י~י ?בכפוס !Q ב ל~לג.ו. \קקוי ~להי רי:י?ם . שושני נהר צחנות פערו את פיהן לבלע : ·: .:· :· ·· ז ז ·.. -: - ~ת ~דוות ס~ Q י ~ס 9 !ן ר 1~עול Qץ. w ב tי'fיט, שעת כוכבים טהורה. T : 0 T -: אור לילה מלא החזה. ואותו ה~ום היה יום השביעי נשבת :• T •: : T -: 0 0 : -TT -: וכל נדי אילנות היו מתעצמים לגב.ה. ז-: ~ם טוב Q עולם -: •:• -: 0 T T ' ••-T : ך~ם ךע אז ידעתי חמדה שלא חיתה כמוה. - T ז- :."" ': T T T : T "." T הוא שלי העולם הזה . :• -T T ' •: 15 ספטמבר-אוקטובר 2011 הקיץ מתחיל המלט בן זמננו ס~:ץ Q ז:יזריל, f גית סק~רות דV.ו~ס "לא ל~יות?" - לא ~כול ל~יות! נבר התינש העשב הגבוה ושוב אפשר אני מכוח להיות נגדל ובפרט :·:· -:· -: . ..· . : :ז ·:-·· ד: ·:· - -: :·: ד :ז י נןת;ן 77 לקר"א ~ת ס~תוב לtכ ס~~בות. f ?ל ך Qתןjי ל:;גי )2 ד ~ו::[רינ:יה לז:ייות אקופואטיקה Q הות זכ~י מו.ךךת לנר~~.ך ת. רוחות ס~ץןב זכזרו ל~ץןב ?יורדי ~ם ןנריקים, "לא ל~יות?" - לא רוחות ס~זןח ץד:ד ו?זכנות ל 'P ~נ:יד ~כול נמו נזירים איסיים במערות מדבר יהודה. ל~יות! 0 0 0 0 T : T : " T : " ' : : .~;ו w ק.ט ~יד Q רוחות שוב ~ t?'P גכים ?קולות ~מו i און או f גית סקולות ס~ז;כ:;גיךים אוז:יד ך~ת Qץ \p יף ~9 ר. "לא להיות?" - לא יכול להיות! : • T : • ~לי עוד לסז?ריא אוגד ז? R'P ל ךנ .סג, יחדו עם יפתי אופליה לשתות ז:- TT " " :ז •: ~נכה לא מו~ן יונכו ךלא ןי~;:(;ו יונכו, גביעי זריחה על מאדים ונ " גה. -: • :---T • : •• • : הי:נומו;r ה~~י~ t?. ךת "לא ל~יות?" - לא ךילוןה ה~~י~ ;לזים ~כול וח~ים אולי אינם ח~ים ל~יות! "לא להיות?" - לא יכול להיות! ) • -T •• -• -: ק~ת רוזז?רין, ק~ת .ריוכך, ק~ת : • T : • ,הןקו:r ק~ת םp.ו·נ לל.ב, ק~ת ~(;ו v ה ~י זכי י~~ 'P ~ת-אור f ?ל 'Pה~~ לp.ו ח לנחירים שמחה לאישונים . מחביוני אטום ח~ב אני לסח"ט ו.pך," 0 0 0 : ' -: T -T •• : :• •• ' " T T : ) -' : ך~זכז?ה זכז?ה. מלה נשגבת /l א"שר". :• •::• : • T • ll לא ל~יות? ll- לא ~כול ל~יות! שמות המשוררים אליאס פרידמן אברהם חלפי רחל אגי משעול אליאס פרידמן סכינה מסג רחל דליה רביקוביץ דן פגיס עודד פלו 2 שירים של אברהם חלפי יהודה עמיחי אלכסנדר פן צילום: מייק סילברמן 16 גליון 358-357 לי ר~ל.ר סכינה מסג w~~ י יtזל ;"!ם~~~~ היא המשיכה לחיות בתוך העיר , בתוך הזמן , כואבת את כאב שתי המולדות של האדם המודרני: ביתו הטבעי-הקוסמי שהושאר רחוק, וביתו האורבני-חברתי העונה רק על חלק מצרכיו המולדים. :,תוך 77 םוידויי · את הווידוי הבא נמצא אצל משוררת ירושלמית אחרת, חמוטל בך יוסף, תיבדל לחיים ארוכים. חמוטל גדלה בעמק הירדן,אליו תישאר אקופואטיקה קשורה בנשמתה ובו תבקש להיקבר בסופם של החיים הארוכים שאנחנו מאחלים לה. אביא שניים משיריה המדגימים את ההתרחקות כמו רוב בני האדם שנולדו כמאח העשרים גם רבים ממשוררינו מהטבע ואת המחיר הנפשי שזו גובה. השיר הראשון נקרא 'בשדה' חוו על בשרם את המעבר מן הכפר אל העיר . זאת משום שארץ כשם שירו הידוע של ביאליק: ישראל חיתה לא מזמן ברובה כפר , ואף משום שהרגישויות שנחשבו אורבניות ומעטים מאוד היו מוכנים · וטופחו היו אינדיווידואליסטיות בשדה להמשיך לחיות ולפעול במסגרות של רגישויות שאבד עליהן כלח. שמות של פרחים ופרפרים לא של סגנונות רהוט T • : • :· • -: • :• •• המשוררים עקרו אל העיר והחלו לכתוב שירה שמנסה להתמודד עם : ז י י ~קיאות r:י9 הו~ית ךס 9 ךת תוץ,לת זו העולם החדש המכניסטי והמנוכר , כלומר מה שאנו מכנים 'שירה וחו;r~Q ים JiJ. רקים סהול~ים ו 9 ~~ךים ~ת ם;נוכ~P.ו מודרנית', אך הנשמה, זו היונקת מן הראשוני והפשוט ומחובר, חשה היטב בחסר ולא פעם הפתיעה בשיר געגועים או וידוי , או גורמת אי-נוחות לשאר המטילים לשארי בשרי ולעצמי . · ·: ·' --:-: ·: . :·:· ···: יז :-:· רועותי נפרשות · איזו לועזית פולטות שפתי כשז ממש הכאה על חטא, על הנתק שהביאה על עצמה במו ידיה. -: • -: :• : -T : : • :-•• ק~סי;Iהל עם ד~~ית-!;נךזכי 9 דום, תקצר היריעה מלהביא את כל השירים המתאימים. אתרכז בשלושה ~ליטת z לדות ץך.~~ :\p ך~ל ?מו~יד משוררים. נתחיל בלאה גולדברג, עם השיר 'גבנו לברושים' ה~וקו;r ~?לו~ס חטpו~iJ ~רוק סהולך ו QI;י~~ד לע.י~י י~~ ~9 .רךת :fזרועות q לולות ו~לשון Q.ק,ךש גבנו לברושים מהיצורים וחלים · הז מתעופפים . : : . ' . :--. : -.. ו 9r9ז Q ים ~ת !;נזמוגי סז · Q ן T : ."" ~~נו ל~רוו, 1(ים . אנחנו מסתירים את ההרים מאחורי .בתינו שאינפי רוצה לדעת את שמם . •• T 00 -: •• 0 T ."" :• " " : -: -: T 0 :• •• :• ז- - אנחנו מתבישים לראות את הכוכב T -:• : • • : -: • : -: חשים אל הרחובות הרוחשים י <השתוות עמ (198 ' • :-T : T •: " T ~ל :9 ס~ך ל~נו ~~ךסב לפתע ידיעת שמות צמחים ופרפרים, כל הקרבה הזו לפאונה ר?ר ס~ים' נקם סלונות 9גוךים י ולפלורה, שהדור הקודם כל כך התאמץ לסגל לעצמו , בראותו בה וברחובות החגורים חוטים • • :--: T דרך של התחברות לארץ, שוב אינה לעניין. לא רק שהיא אינה לpוvלפוד vר ל 1 רף מעידה על קשר לארץ אלא שהיא נשמעת כלועזית. הדוברת השירית ~w י ~ס~נו ל~~נו, סרזכק Q ?ל המעוניינת, כמו כולם, לדבר את השפה המשותפת, הרלוונטית, לא ~תוך iJ ז · Q ן ר~.עdז לג.כ~ }d נו . לדעת את שמות היצורים החיים בשדה שלידנו , שהרי עדיף להתרכז בלימוד שמות של סגנונות ריהוט, זה מה שעשוי להיות לעזר בשיחות מהו 'עצמנו' זה שאיננו יכול להתקיים בתוך 'הזמן' ומהי המחיצה הסלון של החברה בערבי שישי . המפרידה בין 'כל מה שאהבנו לתומנו' לבין 'חלונות סגורים' ו'רחובות לפני שנעבור הלאה כדאי להיזכר ב'בשדה' של ביאליק ובעולם חגורים'? הרגש והתוכן שהשימוש באותו שם פוךש מתחת לשירה של חמוטל , אלה הך , כמובן , שאלות רטוריות. השיר יוצר הנגדה ברורה בין כלומר , מפרה אותו , מטייב את אדמתו משמש לו קומפוסט. העצמי העמוק, הנשמה, הזקוקה ל'זמן חלום' ולאינטימיות עם ברושים 'בשדה' של ביאליק מתחיל כך : והרים - לבין האני המתפקד על פני השטח, נתון בתוך הזמן הליניארי סד לא ף~?~ ר~~ים ~I;י~וpת,QI;יQל 9 ש ,ה~~ר~ vה לח . התכליתי , כשהוא אץ , כמו כולם, אחר מטרות, שהפניית המבט אל קס, W9iJ ~י ~ת-~ריסיו ל~ר · ס להיות מגוחכת ואנכרוניסטית, עוברת מהפך - שוב אין היא רוצה המרחב והכוכב אינה רלוונטית להשגתן . ~ף לא וי~?~ ,ש~?~ ב . ככלב ידידי ככלב ממעפיו בז : T -: • :• :• : -:• ' י י ה נפש ומעפה :• ·" : :• :• אני רואה כאן , כמו בשיריה האחרים של לאה גולדברג . על אבנים ~ד Q ב:וי סיום ~ל-סו.קךה Q ~גי נק~בון ~די ~לי כ 1 :• :• : י ' ס . וציפורים בהרי ירושלים - עדות לקיומו של אינסטינקט אקולוגי הטבוע בכולנו . הייתי מעזה לומר שהסבל המבעבע ביומניה נבע לא הבריחה אל השדה כדי לנוח מעסקי בני אדם, כדי להתחבר לעצמי מעט מתסכולו של אינסטינקט זה ולא רק מקשיים בחיי האהבה או העמוק, לזמן האחר , להפסקת המורץ והעשייה למען הוויה טהורה מאיזה 'צער עולם' כללי . שכן היא לא קמה, כמו המשורר האירי בחברת הצמחייה, הצבע, המרחב, כלומר: האדמה, היקום. זוכה פרס נובל )1921(, ויליאם בטלו ייטס, שקרא תירג על "הרחובות השדה של ביאליק הוא חלק מהיקום אך איננו חלק מן הארץ שביאליק החגורים" בשיר הנעורים הנלהב י~יtז'9 פךי', הפותח בהכרזה: ם~ק~" רואה בה את 'המקום שלו', השיר מסתיים בגעגועים לשדה אחר ספטמבר-אוקטובר 2011 17 תניני כנרת לנוח בבית קברותיך". וכך אנו מוצאים אצל בר יוסף בארץ אחרת. ניתן להסיק כי אם השדה בגולה כה מנחם, הלא השדה דבר אחר' מביעה את חוסר השורשים שהדוברת השירית חווה בכ ל ההוא //בארץ הרחוקה והיפה// יהיה גאולה של ממש. המקומות האחרים אליהם התגלגלה. יוסף נמצאת בשדה ההוא שביאליק עורג אליו. עכשיו · חמוטל בר עמק הירדן והכנרת, הם מוקד רגשי של כל מי שחי בארץ הזאת. הדיכוטומיה שונה: לא עוד גולה ;ארץ ישראל' כי אם ארץ ישראל איך כתב עמיחי: //מפלס הכנרת תמיד בתודעתי". מפלס הכנרת הישנה; ארץ ישראל חדשה, או אם נדבר במונחים כלל עולמיים, יוסף · תמיד בתודעת כולנו' ועל אחת כמה וכמה אצל חמוטל בר , ונימנע משמות יווניים מרתיעים: נתק מהטבע/ קשר אל הטבע. שכאמור' החלה שם את חייה ושם היא מבקשת להיטמן בבוא יומה , עכשיו מקור הכאב הוא התרחקות מן הארץ;טבע לאחר תקופה של כמעט כמו רחל המבקשת: "אם צו הגורל הוא לחיות רחוקה מגבוליך' קרבה ואהבה, מן הסוג שנראה ברשימות על אוון גורדון ואנשי · העליי ה השבייה. שיר בשם 'עלה מפלס הכנרת' בו מלבד העמידה על התופעה של . ההתרחקות מן הטבע, גובה מחיר. בכך עוסק השיר /וידוי/: עם שלם אוהב אגם אחד' מסוים . נשמעת נימה של לקיחת אחריות על מצבה של הכנרת: יוידו שנים גססה ולעינינ ~~דברי ~ע.ץ wא~~ ~ת v~ריי;כה v ראשו~ה. •• :•• T : T • T נמו ילדה מתנגדת נטשתי את הפהר הצר בגאונו הסתוללתי. זז- --'· - ד :•:• -: • T : -: :· · : :-: · :· תלשתי את הצדפות השחורות :-". · -: ממאנת לחיות נגללנו , ••T : " : 0 •: 00 T : : הורים נעדרים . ז ז o ~:;גינות :;גז?ב:ויקות Qo:ם . ' ד ~ת vv רים ?יכלי=דלי o ~ללים, ה~ • T ::• •: • ~יכקנרי ז?א שירי כדי לדעת שאחד מבניה של חמוטל בר · אין צורך בחומר חוץ · שכחתי • : -T ~ת זז?ךסם Qךחו R ה גום .ריס י:יר~יות ך~ Q יר ~ו . יוסף התאבד בנעוריו . בשירי האסופההשתדדת נמצא לא מעט שירים העוסקים בתחושת האשם של ההורים החוששים שמא האסון אירע ~יכ 'P נ:יי ד~~~ vץליי~ה . לא מעט בשל היותם הורים נעדרים. והנה, בשיר זה, מייחסת לת ~~דברי ~~!· והיא Q ב;ר~ל~לת ו Qב;ר~ל~לת . נעדר. ההתחמקות מאחריות וחוסר המעש למול מצוקתה. ביקורת <השתוות עמ' 173( יוסף · זו' יחד עם האהבה למקום, הופכות כמה וכמה משיריה של בר לשירים אקופואטיים, גם אם המחברת לא התכוונה לכך. ~זכור הבזלת ממקם אותנו בעמק הירדן' המקום הנבג.ד והפיכתה של הבזלת ל'ואבן מתגלגלת", שכידוע איננה אוספת אזוב ולא שום אסיים בווידוי שירי נוסף, של משורר עירוני להכעיס, ובכל זאת: אמיר אור / תיקון המשוררת את מצבה הרע של הכנרת לאותו גורם . האדם כהורה זז ז :· על חטא שחטאתי בכתיבה על חטא שהתחטאתי נמלים והחטאתי : ·: · .· · ::·: .-·· ·· -·: ·:··: ·· ,_ . ~q;ה~ l'ל w ~רנ:יי dזl'~ •: / : -: • :• 1 • --·:: " ~ת קרי~ת o Q י, ?מר ~ל Q גוף, ~~ים Q לב; על חטא של מה-~גידו של התבטלות של גאוה -:- ד · / l' ל א?'י::ד w נכרנ:יי ק,~ם ק,לס ~אור ro· !ד Wהל?'~ Qבpוק,l'ל א . ךקורים; l'ל א ז?י ~ה ונpו ד~רנ:יי , ךלא ד~ךה o;ה~~~ דד . l' ל RW ראב:וי ףלV.ולילV.ו, l'ל wי:י v אב:וי ל 9 ~יף ~י=ד~ש ו gיכד w ךא, QW ר~ז;כנ:יי ~ש י ;כ g ק 1Q זיריו 'V ל ע.ץ o ~לא, :· על שחטאתי לגופי נשבט ולא-חסד על שהכיתי על החטא " . :·· ,_ :·:· : ::·:· . : . -· - - ,ו " שעצלתי מלצמ :• :-ד · ז-:· זז T : • ח שהגפתי את דלתי שלא ראיתי ושמעתי ולא נאה ני שמחה : • ' י:ז ·:' :· -:• • :-:••• '-••: ל~ך~ה~ 'P ף 18 גליון 358-357 חיפת ןבך-אהוו תד עהטב למו האקולוגי המעמיק רמהה םגי םהמשפיעי רביות לע רדו םהחלוצי לבישרא לש תתחיל ההמא םהעשרי ההי דא" גורדון . ובספר םאד עוטב אהו חמפת התפיס תהקושר תא תהכרחיו רהחיבו שהמחוד עלטב סכבסי תלהולד םהאד ןעת; ו i .החדש ןגורדו רמדב לע בהמצ יהראשונ לש םהאד קכחל :מהטבע האקופואטיק ל"מכ רהאמו ללעי איוצ רברו יכ םהאד רבאש אהו ךצרי תלהיו דתמי ךבתו :הטבע יכ עהטב אהו םלאד שהמרגי רוהמכי שממ המ םשהמי םה לדג". 1 עהטב לאצ ןגורדו ואינ תממשו תפיזי תחיצוניבלדב , אאל ההווי תמלא םחיי .ונפש םהאד ליכו תלהתחיו לבכ וישות ךדר שהמפג םע עהטב םוהחיי בתוכו . ןאי וז השאל לש תהתנסו תרגעי ךלצור תהינפשו םמהחיי ,המודרניים אאל ק"זקו אהו רלקש יהבלת יאמצע יוהתמיד ושבינ ןלבי עהטב האין-סופי , הליניק םמילי תמקדימו םבדברי םהבאי האנס עלהצבי לע רצי יהתפתחות םמסוי תבתפיס עהטב סוהיח ואלי הבשיר תהעברי .החדשה סכבסי עוכרק תלהתבוננו וז יבחרת תלעמ ישת תנקודו טמב תשונו לע ,הטבע וז לש דא" וג רדון , בשכת תבתחיל ההמא םהעשרי בישראל , ווז לש לבי מק'קיבן , בשכת הבסופ לש המא וז תבארצו .הברית תלמרו רהפע יהגיאוגראפ יוהתרבות הנרא יל ושמשה ימהות העול ךדר תעימו .זה דא" ןגורדו בקרו ובתפיסת םלהוגי םהטרנסצנדנטלי ,האמריקאים וולתפיסת ההי קחל תבהתעצבו סהיח לא עהטב תבתרבו תהעברי .החדשה לבי ןמק'קיב עמצבי לע תשאלו ןשבה םהמקו יהגיאוגרפ רכב אל .תקף קכחל תמהתבוננו וז עאצבי הבקצר םג לע ההתעצבות לש ההתפיס תהסביבתי ךלתו ההתיאורי לש ,הפואטיקה ךדר וספר לש סלורנבויל , ןהדמיו יהסביבת . קכפר םביניי יבחרת אלהבי תא ראסת ,ואב הששירת המהוו החטיב תמיוחד הבשיר .העברית אהי יאול ההיחיד ןמבי םהמשוררי ושקדמ ילמשורר תשנו ,החמישים השנולד הוגדל .בארץ תהדורו םהראשוני לש םמשוררי םשפועלי בארץ , מטשרניחובסקי , ,ביאליק ךדר לרח דוע הללא ,גולדברג ןאלתרמ יושלונסק , םכותבי ןעדיי השיר תאירופאי ,בעיקרה םג םבמפגש םע ףהנו הישראלי , םנאמני לבע םכורח ולמילותי לש :טשרניחובסקי ם"האד ואינ אאל עקרק ץאר ;קטנה םהאד ואינ אאל תתבני ףנו .מולדתו" הבשירת לש ראסת בוא המתגל רקש יאינטימ םלמקו וולנופי ושאינ ,מתורגם וכמ לאצ םמשוררי םאחרי יבנ ,דורה ךדר ההפריזמ לש השפ עוטב .אירופאים הנקוד :נוספת הדומ ,שבשירתה תהמשתרע לע יפנ םכשישי השנ לש ,כתיבה למקופ עכזר למכלו ךהמהל אהמוב ןכא , ושתחילת תבחוויי עהטב ןכמוב ומאלי עשופ ,ושלם דוע תלחוויי סההר ןוהחורב םשמאיימי לע עהטב .והאדם ולב לש רהמאמ דמתייח תלבחינ תהשתנו ידימו ,הטבע להח הבשיר השנכתב תמשנו םהחמישי ,והשישים ךדר תשיר תשנו םהשבעי ,והשמונים ףולבסו זכרמ תלקולו םחדשי ,ואחרים השיר תשנכתב םבשני .הללו ההשיר תהעברי תמשנו םהחמישי ךואיל הנטת קבמובה רלעב הפואטיק תשתשתי ףהנו השל תאורבני .בעיקרה םוע תזא "ב"שוליים לש תפעילו תשירי וז ופעל םמשוררי רשעיק םשירת ץנעו רבקש יהבלת יאמצע לא .הטבע רדב הז יאפשר הכנרא קר ילמ ושחיי םקשורי ןבאופ יממשי-גיאורגפ .לטבע םע ,זאת תבחינ םשירת לש י"משורר ,הפריפריה" המעיד יכ ופעל רבקש קהדו םע ההפואטיק לש יבנ םתקופת ,ה"עירונים" םבהביא תגישו דיסו תפואטיו האל הלזיק םע .הטבע ,הנעלמה לשכ דאח ימאטומ וגופ וונפש קיונ עמהטב יהאין-סופ וושכול קיונ ןמ האין-סוף". 2 יכד תלהיו למסוג רלחזו דולהתאח םע ,הטבע לע םהאד ןלהבי תא םהגורמי דלפירו ושבינ ןלבי .הטבע םהאד ילפ ןגורדו םאמנ ההי רקשו עלטב תבראשי וקיומ יההיסטור יוהתרבות ל,אב םע והתעוררות הלתודע ,עצמית ךהל דוהפרי תא ועצמ :מעליו ק"ר םע תהופע וק רהאו ןהראשו לש ההמחשב תהאנושי עהופי קהסד ןהראשו דהמפרי תא שנפ םהאד שמנפ ההבריא תהעולמי הבכלל תוא יחי םהאד ימחי .העולם" 3 הההכר ילפ וג ןרדו המבדיל .ומפרדת תיוצר תבהירו דמצ ,אחד דומצ ישנ - תמקרר הוממית תא רהקש לש טהפר בהנחש לא םהשל וממנ :הוצא ה"ההכר אהי חכו םמצמצ זומרכ ... רויות םשהצמצו לגדו .•. ריות הגדול אהי תהבהירו לש המ אשב תלהיו גמוש לע ייד .ההכרה םאול הב הבמיד העצמ אהו רהדב , ,המושג םג לנבד דונפר ךמתו להכל .העולמי" 4 דבעו השההכר ילפ ןגורדו הבנוי הלתפיס לש ,פרטים ןאי אהי היכול סלתפו תא עהטב אשהו םמעצ והוויית ,התפתחות ההוו ראומ רמעב דמתמי במשל בלשל טומפר :לפרט ת"א םהחיי תשבהתהוו ןאי אהי משיגה". s הלהכר םג דתפקי בחשו םבחיי םהמעשיי תוביציר תהתרבו תהחומרני לש .האדם האות ההכר תשיוצר התודע תעצמי לע ייד ,הפרדה אהי תשיוצר הטכנולוגי השמטרת תהעיקרי ללהק לע ,החיים ךא ךבכ םג םלנתק עמהטב .ולהחלישם ח"בכו הההכר םהאד שכוב תא ,הטבע ומגביע ילפ ורצונ וומכריח ללהק ול , םולהנעי תא .חייו שכוב תאהחוויה". 6 ןכא איוצ ןגורדו הבצור החריפ דנג יחי רהעי תוהתרבו השהתפתח םבערי ,הגדולות ם"הערי תהגדולו אהל ןה לבכל דתמי םהמרכזי לש הההשכל ,וההשחתה דותמי תמתקיימו ןה לע ןחשבו םהכפרי םוהערי תהקטנו תוממלאו תא ןהגרעו ןשלה ומחורבנם". םבדברי האל רכב ןנית תלזהו םשורשי לש התפיס .סביבתית הבדומ םלהוגי םהטרנסצנטדנטלי ,האמריקאים ןאמרסו תד ו'ור א,קור ןגורדו הלחזר ""רומנטית לא עהטב ךדר תחוויי :הנשגב ם"עול אמל ולפנינ , ,מרחבים ,מרחקים ,מעמקים ,חיים ראו ןלאי תתכלי ןולאי רחק ,טבול , ןב ,אדם ךבתו ימעמק םהי להגדו .הזה 811 ךא וג ןרדו אל קמסתפ ךבכ אוקור תלהתחדשו םחיי תמוחלט ךמתו רהקש .לטבע םהאד אנקר דלהיוול שמחד שולחד תא תתרבו וחיי ןבאופ :רדיקלי ת"ופקח םביו אההו תא ךעיני , ןב ,אדם תוהצצ ריש ךלתו יעינ ,הטבע תוראי יכ לא ךעצמ .שבת תושב תוראי הוהנ ךמעלי םנושרי םשברי ,כבדים ,קשים םמעיקי ••• תוידע יכ האל ישבר ךקליפת , ראש תהתכווצ הב רספטמבר-אוקטוב 19 2011 לא תהכר להמכלו יהשלמות לוא תחוויי .הנשגב לבי ןמק'קיב זמרכ תא ודברי הלטענ עשהטב יכפ ושהכרנ ואות 'בעבר הכהווי תשופע הויציב השאיננ התלוי ,באדם אל םקיי דעו. בעק תהתהוו טאפק ההחממ הכתוצא המצריכ תמופרז לש םדלקי ,פוסיליים תוהיווצרו יחור ןהאוזו למע םלקטבי הכתוצא לש ששימו יבגז 'סיאפס"י םנוצרי ישינוי קעומ גבמז 'האוויר םשינויי םשמובילי וויוביל דבעתי םלשינויי םגלובליי רבכדו .הארץ תהתחממו ,האטמוספרה םחילופי אל םצפויי ןבי ימצב תבצור תלסערו ,גשם תוהתמוססו לש םקרחוני םבקטבי - לכ האל ויוביל הלעליי סבמפל םהמי םבימי םראית תהיעלמו לש יחלק .יבשות י"אנ רסבו השנהס ,דעת יבל תלזהו תזא רכב וחלפנ רמעב הלסיפ לש התמור הגדול :שכזאת יאנ רסבו ושאנ םחווי תא ץק .הטבע" 12 יהשינו ןשמק'קיב רמדב ועלי גחור רמעב םל"זיהו "המסורתי םהתחו תבגבולו ,מסוימים ושעלי תמדבר .קרסון רמדוב חבכו סהר שחד םשהאד ,רכש ושביכולת עלהשפי לע עהטב דע ןלסיכו םעצ וקיומ לש עהטב לוש םהאד עצמו . הנחצ ןכא ףהס לשהבדי ןבאופ רברו תא יהאנוש 'מהטבעי ךכ עשהטב ובמשמעות ההישנ אל םקיי יותר . אהו ךנהפ יתלו :אדם ה"מז יחצ המא ךבס ,הכל העובד אהי חשאור םהחיי רהשור קבחל דאח לש םהעול ןנות ואותותי לבכ קחלקי לש ןזמ לוש במרח לע יפנ רכדו ץהאר .כולו" 13 יהשינו אהו ירדיקל לוכול ובתוכ ישינו יהכרח םג תבתפיס עהטב ווביחס לש םהאד .אליו םא רבעב סנתפ םהזיהו הכתוצא ומהתערבות תהאגרסיבי לש םהאד ,בטבע הכמחל ,באורגניזם ןשעדיי ךממשי דלתפק ובחוקי ,הקדמוניים יהר עשמרג השנחצ ,הסף אל ןנית דעו רלדב לע עטב ןבמוב לש ומשה 'טבעי ץחו אנושי . עהטב ועצמ ךנהפ רליצי פכ י ו לש םהאד .ובאחריותו ן"רעיו עהטב בשו אל היבל תא םהזיהו יהעולמ שהחד - תא ןהפחמ יהדו-חמצנ תוא יהסיאפס" למינהו . רהמשב שהחד ההז והמנתל~ ןמ ,הטבע השונ ומזיהומ לש לנח וכלשה הבאנגלי תבקופסאו ישימור ,אילתית אל קר ,בכמות אאל םג .במהות ואנ ושינינ םומשני תא ההאטמוספר חומכו הז ואנחנ םמשני תא גמז .האוויר וובשנותנ תא גמז רהאווי ואנחנ םהופכי לכ הנקוד לע יפנ רכדו ץהאר הלמעש ייד םאד ,ולמלאכותית" 14 רהדב יהמשמעות ןכא םא ךכ אהו אל עשהטב קמפסי ללפעו ילפ וחוקי םהבסיסיי וכמ ,פוטוסינתזה יתהליכ ,צמיחה ןריקבו ,וכדומה ,אלא ילפ :מק'קיבן ו"שאנ ושמנ ץק 'לדבר ראש - תלפחו תבע ההחדש - רהגדי תא עהטב בעבורנו . יאנ ןמתכוו 'לכך וששמנ ץק ולבדילות לש עהטב המהחבר האנושית". 15 םא לאצ ןגורדו םוההוגי םהטרנסצנדנטלי תמודגשו תגדילו וז הוהשפעת תההרסני לע ,האדם וושאיפת ךמתו ךכ רלהתגב לע תהגדילו תהזא גולהתמז הבחזר םע ,הטבע יהר ישלפ ןמק'קיב ןבאופ עמפתי ןהכיוו :התהפך אדווק חהכו יההרסנ השרכש תהאנושו אהו לשהובי תלהתגברו לע .הגדילות םהאד רהסי תא הההפרד ושבינ ןלבי עהטב עהשופ לוהכ ליכו םומאיי ךבכ לע עהטב לוע עצמו . ןנית יאול שלפר תזא םג :כך םקריאת לש םהוגי וכמ ןגורדו ואצלנ ןואמרסו וותיור הבאמריק תבמחצי ההשניי לש ההמא ההתשע-עשר תותחיל ההמא םהעשרי הלטרנספורמצי תרדיקלי לש תהתרבו תהאנושי ךדר דאיחו שמחוד םע עהטב ובמובנ ,העמוק הקריא וז אמשל הנענת ,מובילה ךדר תההתפתחו ,הטכנולוגית ךלכ תשכוחו סההר םהשוכני םבאד םחוצי ףס לש ההשפע תהחורג רמעב םלאד הבתוכ ... תוהכר םביו אההו יכ להכ ההי אל ילפ 'מידתך יוכ תא להכ ךעלי לחדש", 9 תא חהמפת תלהתחדשו הרוא ןגורדו שבמפג יהח לש םהאד םע עהטב ךדר תעבוד .האדמה ההעבוד האיננ ןעניי יתועלתנ דבלב יכ םא לריטוא לש תשותפו תרליגיוזי ןבי להא ההמתגל עבטב .והאדם התפיס וז לש ןגורדו הכונת םג ת"ד .העבודה" םהאד ךנהפ ףלשות לש עהטב :במפעלו ה"והי ךבעבד תא ךעבודת הוהי ךבעינ וחלל לש םעול תבי ההמלאכ הואת עוהטב - .עובדים בול דאח םלשניכ חורו .אחת" 10 ןכא ענוג רכב ןגורדו רבדב ,נוסף דהעתי ךליהפ ימרכז םלהוגי םולמשוררי ,הסביבתיים עהטב דעומ ולעצמ אול קר תלהגשמ ורצונותי לש .האדם סהיח ןהנכו לש םהאד עלטב אהו סיח לש :שותפות ם"הא אל וי שגי 'אז יכ ההבריא ההחי אהי ול ריות רמדב ,שבתועלת יכ אהי ול םקוד לכ רויות למכ שנפ ,חיה ןשאי הלהעריכ ךבער התועלת". 11 ותפיסת לש ןגורדו תמאפיינ הבהרב םמובני תא תתפיס עאדם-טב השרווח בבקר םההוגי םוהמשוררי םהרומנטיי לש תתחיל ההמא ,התשע-עשרה לוש םההוגי םהטרנסצנדנטלי .באמריקה ףהמשות אהו הבתחוש תשהתרבו תהאנושי בבמער ההגיע רלמשב ךמתו ופירוד לש םהאד ,מהטבע רמשב ןשנית חלצלו תבמציא ךדר החדש דלאיחו םע .הטבע ,הטבע ובעיקר לש 'דבר סנתפ םכשל עושופ דע ,אינסוף םוהאד סנתפ קכזקו ילריפו תולהתחדשו ךמתו "ה"יניקה רממקו םחיי עשופ .זה המפנ ידרמט הבתפיס וז ןמסתמ תבמחצי ההשניי לש ההמא .העשרים םכותבי וכמ לרייצ' 'קרסון תאוקיינולוגי ,במקצועה וןז.\לד 'לאופולד רפרופסו ,ליערנות םמפני תא טהמב לש תהציבוריו הבאמריק ךלכ עשהטב ואינ דעו האות תשלמו יבלת הנגוע יכפ עשהופי יבדימו יהתרבות רהשגו ב'ושעק ופעולת יהבלת תמבוקר לש םהאד יבתחומ ההתעשיי ,והחקלאות הוכתוצא ימהרגל הצריכ םמופרזי ,ושגויים םקיי םאיו יממש לע :הטבע תמקורו םמי ,מורעלים האדמ תשהולכ תומאבד תא הפוריות בעק ששימו זמופר םברעלי םובדשני ,כימיים םזיהו 'אוויר תוהכחד םמיני לש יבעל םחיי םוצמחי הכתוצא תמהפר ןהאיזו הטבעי . ךבהמש הלאות המגמ הוכתרומ החשוב הלניסוח אהמל 'והרדיקלי עמופי וספר לש לבי ןמק'קיב ץק עהטב )1989(. 'מק'קיבן יעיתונא רוסופ יאמריקא ב'כת תא וספר לע סבסי תתוצאו םמחקרי םרבי לש םחוקרי םבתחו ימדע ,הטבע דבייחו םאקולוגי .ומטאורולוגים ןוכא ןנית תלראו ןמאפיי ףנוס לש תתפיס עהטב :החדשה םא רבעב והי האל רבעיק יאנש חרו ,ומשוררים ושגיבש תא ידימו עהטב וויחס לש םהאד 'אליו יהר 'שעכשיו בעק רהמשב 'האקולוגי ועלינ תלבנו ידימו עטב סהמבוס לע קהדיו יהפרטנ לש ימדע .הטבע אל ןניזו ללהצי תא עהטב ךמתו תאידיאו ייופ תונשגבו תדוגמ ןאמרסו וא ןגורדו דבלב. סהיח לא עהטב למקב יאופ יקונקרט .יותר וא הבצור תמדויק :יותר ןמ יהקונקרט לא 'הכללי שמהמפג רהחוק 'הפרטני ך:ןת; 77 האקופואטיק 20 ןגליו 358-357 ולהקשרים החברתיים תרבותיים, וגולשת לעבר ההקשרים הרחבים של האטמוספרה וכדור הארץ בכללותו במחצית השנייה של המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת. מק'קיבן מסיים את ספרו בניסיון לסמן כיוון אלטרנטיבי של חשיבה ופעילות, בהצעה כי רק שינוי מעמיק בתפיסת האדם את עצמו ואת הטבע יכול להוביל כיום לאיזושהי התחלה של שינוי: "שינוי אורח החשיבה הוא-הוא שורש הבעיה. אם תגיע אי-פעם שעתו של שינוי כזה, לא תאחר עשייה לבוא בעקבותיו". 16 וגם: "אין ספק כמעט, שהקושי בתחום זה נפשי יותר מאשר שכלי. יותר משאנו מסוגלים להתוות שינויים עקרוניים באורחות חיינו , אנחנו פשוט איננו רוצים בשינויים. אף-על-פי שאורח חיינו מוליך להרס הטבע ומסכן את ·" כוכב הלכת, עדיין אנו מתקשים לחיות בצורה אחרת כלשהי 17 רק שינוי בתפיסה הבסיסית של יחס אדם-טבע יוכל ליצור מנוף לשינוי מיוחל. זרעים לתפיסה זו ניתן למצוא לפי מקק'יבן כבר אצל ג'ון מירר ,אך היא נוסחה באופן מלא בשלב מאוחר יותר אצל דירו פורמן. גישה זו , הקוראת לעצמה 'אקולוגיה מעמיקה', יוצאת כנגד התפיסה של האדם כמרכז הבריאה. פורמן טוען: "אנו מבקשים להגן על נהר מפני שהוא נהר . למען עצמו . מפני שיש לו זכות להתקיים מכוח עצם היותו . לדוב הגריזלי שבשמורת ילוסטון יש זכות לחיות את חייו בדיוק כשם שלכל אחד מאיתנו יש זכות כזאת". 18 יש כאן מעבר מתפיסה אנתרופוצנטרית, של האדם כמרכז העולם, לתפיסה ביוצנטרית, של האדם כחלק מהעולם. כאן אולי מתנסחת בצורה ברורה נקודת המפנה בין ההוגים הטרנסצנדנטלים לבין החשיבה הסביבתית. הדגש מועבר מהאדם אל הטבע, אך בו בזמן מעצים את מרכזיותו של האדם בעולם ואת אחריותו לגבי הבריאה. ההתעוררות לשאלה הסביבתית הופנתה בהדרגה גם אל הספרות ואל התיאוריה הספרותית. ניסוח מרוכז של השאלות האקופואטיות ניתן למצוא בספרו של לרונם בויל הדמיון הסביבתי )1995(. בויל מדגיש ארבעה מאפיינים של ספרות בעלת אוריינטציה סביבתית: 1. הסביבה הלא האנושית תהיה נוכחת ביצירה הספרותית לא רק כרקע לאנושי , אלא בנוכחות המראה שהלא-אנושי , הטבעי , משפיע באופן ממשי על האנושי , ומעורב בהיסטוריה האנושית. 2• האינטרס האנושי אינו האינטרס היחידי. בספרות בעלת אופי סביבתי יוצגו גם האינטרסים של הטבע. 3. מחויבות האדם לטבע כחלק מהמחויבות האתית של הספרות. המשורר ,הסופר,הופך להיות הדובר של הטבע ונציגו •4. תחושה מסוימת של הסביבה כתהליך ולא כדבר סטטי , כחלק מייצוג הטבע בספרות. הטבע אינו אובייקט <משאב>, אלא דבר חי ומתפתח. 19 אסתר דאב, משירת טבע לשירת קץ העולם כתיבתה של אסתר ואב מתפרסת על פני כשישים שנה, מתחילת שנות העשרים ועד לתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. הקשר לטבע עובר כחוט השני דרך רבים משיריה מהתקופה המוקדמת מספרה קמשובים, ועד לשיריה המאוחרים. אבל הקשר לטבע בשיריה עובר השתנות רדיקלית אחרי אמצע המאה. על שינוי זה אנסה לעמוד להלן. הספר קמשובים נפתח בכמה שירי מולדת שהם גם שירי טבע. אין כאן אידיאליזציה של הנוף, לא אסתטית ולא אידיאולוגית. הכתיבה נולדת מתוך הנוף עצמו , ואולי מוטב לומר בתוך הנוף עצמו , ונצמדת לתיאור כנקודת מוצא לפעילות הלירית: על מערומייך חוגג יום לבן. את הדלה והעשירה כה, נד הרים קפא , שקוף כחזון תעתועים, אל האופק הדבק. צהריים. מרחבי שדותייך משתלהבים נןת i ן 77 ולשדך כליל מתלהלה ועולה אקופואטיקה מול השמים הלבנים 20 כ"משוררת הארץ ישראלית הראשונה", מפגשה של ואב עם הנוף הוא ישיר , כמי שצמחה מתוכו ורוחשת כלפיו אהבה לא כהגשמת דימוי , אלא מתוך היותו , על "מערומיו" ו"דלותו". ה"עושר" נוצר מתוך ההתמסרות להתבוננות המדויקת, בתוך הזמן והמרחב הקונקרטיים ("צהריים. מרחבי שדותייך משתלהבים">. אבל השיר לא נותר בגבולות ההתבוננות בלדב. הנוף הופך לדימוי גופני, ארוטי: "גבעה תרום כשד עגול", או לפני כן בשורת הפתיחה: "על מערומייך חוגג יום לבן". ועם זאת, לא נסתרים מהעין המתבוננת קוויו הייחודיים של הנוף, ההקשר ההיסטורי: "ולראשה קבר לבן חופף". העין חיה בתוך המראה, ופועלת בו את פעולתה השירית, המדמה: והיה כי תיעף העיד מזרמי תעתועי-אור וטבלה בירק האטד המכחיל, כבתוך ברכת מים צוננים. 21 העין נעה בין משטחי הצבע כמו בציור אימפרסיוניסטי , "מול השמים הלבנים,/ כמסך לא יפסק", ב"זרמי תעתועי האור", "בירק האטד המכחיל", ב"חריצייך המאדימים", ועד ל"תוך זהב המרחקים". הנוף נולד מתוך מרכיביו הראשוניים, צבע וצורה, ואינו מופיע כדימוי חזוי מראש של "נוף המולדת". מתחילת דרכה של ואב ועד לשיריה האחרונים מוותרת שירתה לחלוטין על השורה השקולה ועל החריזה. לדבר זה חשיבות גדולה גם בעיצוב יחסה אל הטבע ואל אסתר ואב תיאורו . השיר שואב כביכול את מקצבו מתוך הנוף, המצלול נשאר פתוח להשתנויות הנוף ולניואנסים הרבים החבויים בו. גם במישור זה הולכת אסתר ואב מעבר לשירת דורה. מרכיביו היסודיים, הפשוטים של הטבע, יוצרים בשירתה מרחב של יופי. טבע שהוא גם חקלאי, גם היסטורי, והיופי נעוץ בקרבתו של הדיבור לנוף, קרבה שאינה גולשת להתמזגות רומנטית, אלא שומרת על עצמה בתוך הפעילות המתארת. חוויית הנשגב צומחת מתוך הקונקרטיות החסרה של הנוף: "עם קרקעי נחלייך החרבים, הלבנים -/ מה יפית!" או בשיר אחר: עריסות-חול רכות דרכייך בין גדרות השיטה שטוחות, כעל פני משי צח לעולם בם אנוע אחוזת קסם לא-נפתר 22 לעומת שירי "הקמשונים" משנות העשרים, מצביעים שירי "קץ העולם", מראשית שנות השישים, על מפנה גדול בתפיסת הטבע בשירת אסתר ואב. עולה חוויה המזכירה את המראות שמתארת רייצ'ל קרסון בספרה האביב הדומם 23 בערך באותה תקופה. הטבע אינו עוד המובן מאליו הסובב אותנו , ואינו רק נוף שבו אנחנו 21 ספטמבר-אוקטובר 2011 חיים, או תשתית חקלאית. נוסף הבט קוסמי רחב ממדים לשירתה של ואב, ועמו , ייתכן שכתוצאה ממלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, פצצת האטום ומוחשיות יכולת החורבן של האנושות, תחושה אפוקליפטית. בשיר הפותח את המחזור היא כותבת כך: רשנו רפאתומלוע, ךות;:77 רטמ- תרומ הקיטאופוקא י רגמ ץראל לכיחרת, לכר וחמצ והתו רהבו- ךשרחו לע ינפ םימםיבר.24 טלוב ןיעל שומישה ותפשב לש רפס תישארב רואיתל .תירחאה האירבה ,תרגוממ עבטהדמשומ, םלועה רזוח רדסהמ לא והותה .והובו שומישה תולימב רפס תישארב םיצעמ תא תשוחת :ךופיהה תא תישארה רצי לאה דסחכ קינעהו םדאל עבט םלש לוטנו .בבר תא תירחאה רצוי םדאה ךותמ תורצ ויקפוא ותונטקבו .תירסומה ביטומה לש רפא תוומ רשונה םימשהמ רזוח המכב םירישרוזחמב, הלעמו היצאיצוסא תירשפא תרושנל ,תיביטקא-וידר רישבו ,'תרושנ' אוה דמוע דוגינכ רטמל :םיבכוכה תררשכבכרכ ים; קבאתומלוע; תורלשםיחצנ; ןרפצ-תורוא םימסוק- ץיקה ץקה לעםכיעגר-םור: םדא-ישפשפ רשפ םכב טאו ומסרכיםכלרבז... ... יננע םימש םימיא-יררחש תרומו רשונ םהמ!25 רישב ףסונ רוזחמב הז איה :תבתוכ ;:יתמלח" לבת הסוכמ /-רפא /.האנשו יתרתונו ;:ידבל ערזאו יל ינש ;םירזג ;לכאמל היידקשו ;הנבל חמשל ;יבבל לדבו בשע-/ חינהל וילע"ישאר26 םלועה הסוכמ רפא .האנשו סרה םוחתב יגולוקא-ינוציחה םוחתבו ישונא-ירסומה. ץוח םינפו םיטביהכ םייחרכה לש התוא תדובע .םישפשפ לא לומ ןברוחה עיפומה ,םולחב תדמוע תררושמה הלועפב תימיטניא תילאודיווידניא לש האייחה :יופירו ינש ,םירזג היידקש הנבל לדבו ,בשע יכ" אל הספהבהאה.../ םוזפא יל ;ךותל ;ללחה לדבו ;בשעה דערי ."ילוקל הקיטאופ לש תוגזמתה האירבו לאיחי קזח ןתיאו ןתיא תא תוננובתהה תונתשהב הסיפתה לש עבטה הרישב תירבעה ,השדחה יתרחב ליחתהל ינשב ,םיררושמ תליחתש םתביתכ תונשב םישימחה םישישהו לש האמה ,םירשעה לאיחי קזח ןב ץוביק ,םיקיפא ןתיאו ןתיא ןב הבשומה .תרנכ ןתינ תוארל רשק קודה ןיב םתביתכ ןיבל תונורקעה םייטאופה לש ןתנ ךז ינבוורוד, הייטנ הטשפהל שוטשטלו עקרה ירוטסיהה יטרקנוקה לשרישה, םעו תאז םדוחיי אוהתונפהב מ תא םטבמ ירישה ןפואב קהבומ לא .עבטה רובעב םהינש עבטה ילארשיה אוה ןבומהוילאמ, וכותלש תחמוצ .שפנה אוה ספתנ םתרישב היווהכ יתלב תדרפומ תייווהמ .ינאה תאז םג ,הביסהילוא, שאין כל טעם לייחוד או לציינו באופן היסטורי או אידיאולוגי. במוקד שירתו של יחיאל חזק חיה כמיהה עמוקה להתאחדות עם הטבע. ברבים משיריו נתפס הטבע במונחים נשיים, והדובר נמזג, נשטף ומתערבב לתוך הנוף באקסטטיות: הכל זר ערבה פתוחה עד אפסי האופק אדמה כבדה ושחררה רמה נשאר אם לא לרוץ לשעוט ולהניח אלכסונים וקואורדינטות עד שיום אחד מוצאים קפל מלבין של אשה באמצע הערבה הפרושה ורצים בלי נשימה עד שמגיעים אל טבורה המתעגל שהוא טבור הערבה וטבור העולם ומצטרפים לריקוד העיגולים סביב גופה הלבן הנח שפתחיו לא כעורו ומסמנים מעגל של ברכה להקיפה סביב עד שלא יהיו בעולם חומות יריחו , והגשם ירד להזריע בה זרע ראשון. 27 נוף הערבה פתוח "עד אפסי אופק" מחד , ומאידך מופיע כאדמה פורייה, "כבדה ושחורה", והדובר בשיר שועט לתוכו במעין ארנון עצמי אקסטטי . במרכז הנוף "קפל מלבין של אשה" שהוא "טבור הערבה וטבור העולם". האשה מופיעה בשיר כחלק מהנוף, כמו קפל קרקע, לא דמות פיגורטיבית שלמה, כאם מרכיב נשי-נופי , שהוא מרכז ההוויה, בעוד שהנוף עצמו אינו ממוקם במרחב גיאוגרפי קונקרטי. כאן מצטרף הדובר למעין אקט פולחני של הקפות, שמטרתו להביא להסרת גבולות מוחלטת, "עד שלא יהיו בעולם/ חומות יריחו", כלומר כל המפריד בין אדם לטבע, בין הגברי לנשי , בין הקף למרכז, יוסר. רגע זה של הסרת חיץ, מאפשר הפריה ראשונה. נטייה זו לסימביוזה עם הטבע נבנית בכמה אמצעים פואטיים. כפי שכבר הזכרתי למעלה, טשטוש גבולות מושאי התיאור , דוגמת האשה והנוף. ברבים מהשירים מופיעים משפטים "לא גמורים" תחבירית, חלקי משפטים נבללים בחלקי משפטים, כמו אדם בנוף. ויתור על פיסוק ושורות ארוכות עם שבירה מסיבית של יחידות המשמעות ו גלישת שורות, תורמים למיסוס הגבולות המתואר . השיר מבטא נטייה חזקה להפשטה. הוא פתוח כמו הנוף להשתנויות מזג האוויר , ומתהווה בתהליך כתיבתו . בשירים רבים נראה שהשיר מחפש כיוון תוך כדי התהוותו: פרצות קוראות למים לגנב לעיט בתעלות לשכב עכשיו עיניים הולכות ונקרעות מרוב קרניים איל איל עובר מיד ליד קרבן ארלי 28 סימביוזת ההפריה אצל חזק קשורה גם במעשה השירה. המשורר מפרה את העולם, את הטבע, באקט הפריה כמו צמחי , "שאני עוד יכול לאבק את זרעי לפיות/ נפתחים ממלמלים אהבה .../... שאני אדמה יבשים". ;· עוד יכול את זרעי לפזר בין הרבה חריצי 29 בשיר 'אדם ואדמה', שהוקדש לזכרו של המשורר איתן איתן , מתואר יחסו של האדם לאדמה במונחים של עבודת קודש. האדם חורש בראשו את האדמה, ברוחו , וזורע בה כוכבים, אולי שירים: ראשו היה מחרשה בראשו היתה מחרשה ואפילו אמרו שזה רע ראשו חרש באדמה וכמה חרש עד שזרע בה כוכבים את כל הכוכבים זרע ... ... וחרש עולם וארץ ושמים לבנות מקדש גדול לאלוהים ולאדם 30 22 גליון 358-357 להבדיל מחזק, שירתו של איתן איתן אינה נעה אל הסימביוטי' אלא אל האקט המאגי המעצב. האדם אינו נע בה לקראת התמזגות עם הטבע, אלא משנה את הטבע מתוך הטבע הפעיל בתוכו . הטבע נתפס פחות כנוף או כמקום, ויותר כהוויה נזת;ך 77 בראשיתית של יסודות - מים, אש, אוויר ואדמה. אקופואטיקה השירה מקבלת לכן ממד קוסמי בורא עולמות: במקום בו אניח כפותי יבקע הר במקום בו ארים רגלי י עלה הר מלוא עקבותי באדמה 31 הדובר בשיר "מזיז הרים" בכוח תנועתו הפשוטה. עולה כאן דמות בעלת ממדים ועוצמת ענקיים, המטביעה חותמה באדמה. מושא הפעולה הוא האדמה, אבל יותר במובן הפלנטרי. בהמשך השיר מופנה המבט פנימה, אל הדובר עצמו: ואני המון כוח נפקח , עוצמה שקטה המון צלילים מתאחד בדממה דקה רחש חיים בקרבי י ם נבקע בתוכי נדמה שסוד הכוח המאגי הזה יכול להיתפס רק בלשון אוקסימורונית, "המון כוח נפקח, עוצמת שקטה"' או "המון צלילים מתאחד בדממה דקה". הטבע הבורא, הפועל באדם, מתנשא אל מעבר לחלוקות דיכוטומיות. האדם והטבע אינם נבדלים מהותית, בשניהם פועלים אותם יסודות, "ים נבקע בתוכי"' רמז למעשה האלוהי הפועל דרך משה ביציאת מצרים. בשיר זה האחדות המחודשת בין פנים לחוץ' בין אדם לטבע, מושגת מכוח הפעולה המאגית. בשיר אחר מופיע יסוד האש בהקשר ·" דומה: "דומי ידי; להבות אש; דומי ידי להבות אש; בערה בתוכי 32 מוטיב חשוב נוסף שמעצב את השיר כאקס השבעה מאגי' ומעצים את כוחו הוא החזרה: ואם הייתי גשם רב ואם גשם רב ירד על ארץ רבה ואם ירח מלא הייתי ... ... ואם דם בגשם ואם ארץ רבה ואם ירח מלא בחולות ... האוויר זז מפני. תחת רגלי האדמה זזה. 33 החזרה מניעה את השיר הלאה, בהתפתחות אטית ההולכת וצוברת תאוצה, עד לרגע השיא שבו היסודות זזים מפניו ומתחתיו. שפה בסיסית, שפת היסודות, על גבול הארכאיות, מעצימה את תחושת העל זמניות של השיר. כמו אצל יחיאל חזק, גם כאן יש הימנעות ברבים משירי הטבע מאזכור של מקום וזמן . מעשה השיר כאקס של האני הוא בכל מקום ובכל זמן. גם אם מדובר על מלחמה כמו בשיר 'צל ענקים', הרי שלא מוזכרת מלחמה היסטורית מסוימת. אצל שני משוררים אלה ניתן לחוות בצורות שונות את הטבע כמובן מאליו וכשלם, במובנו הגורדוני והאמרסוני' שבו פועלת וחיה הנפש. יחיא ל חזק אי תן איתן טבע קונקרטי - אלישע פורת ויוסף יחזקאל אלישע פורת חבר קיבוץ עין החורש, ויוסף יחזקאל שעלה בגיל עשרים מטקסם והיה חבר בקיבוץ אורים, הם שני משוררי טבע מובהקים. שניהם החלו את כתיבתם בשנות השבעים של המאה העשרים. אלישע פורת מפרסם את ספרו הראשון חושכיה, המסגד ב 1975-' ובו שירים שנכתבו לאחר מלחמת יום הכיפורים ובעקבותיה. יוסף יחזקאל מפרסם את ספרו הראשון נהר בשנת 1981. בשירת שניהם ניתן לראות נטייה ברורה אל התיאורי-קונקרטי' ברוח המפנה הוויזלטירי בשירה של שנות השישים והשבעים. רבים משיריו של אלישע פורת ממוקמים על הגבול שבין האנושי לטבעי . השדה כהמשך לבית <הקיבוץ>, והטבע כהמשך של השדה. השירה מתרחשת בקווי התפר' ומצביעה על המתח המתהווה במפגשים אלה, שהוא ביסודו מתח של ניגוד והקבלה בין האדם לטבע. כך בשיר 'ךר; 9 ת הבר שלכביש', הוא כותב: רשימת חיות הבר הדרוסות, באביב הנורא הזה, על הכביש שמספרו חמש שמונה אחת, תופחת במהירות כל יום: תוסיף, אומרים לי חברים , נמייה דרוסה . תוסיף גירית שנמחצה. תוסיף גירית !;נךחון שלדג נמעך . נוצה כחולה קטנה נרעדת, על האספלט החמים .34 השיר מתמקד במפגש הקטלני שבין בעלי חיים לאדם. במקרה זה בין הטבעי לטכנולוגי. השפה תיאורית, כמעט קטלוגית, "רשימת חיות הבר הדרוסות", או "הכביש שמספרו חמש שמונה אחת", ובהמשך רשימה מפורטת המונה את שמות בעלי החיים הדרוסים: נמייה, גירית, שלדג. ועם זאת מוכנסת נימה אישית של הדובר: "באביב הנורא הזה", "נוצה כחולה קטנה נרעדת". המבט מופנה החוצה ומלווה את ההתרחשות בחדות תיאורית ובהכרות ידענית, והנפש של הדובר מגיבה בהזדהות רגשית למושא התיאור. כך מופיעים בשירים רבים שמות של צמחים, בעלי חיים, מקומות יישוב ומקומות גיאורגפיים. לעולם לא אזכור כללי כמו "ציפור", או "חיה" וכדומה. הטבע מופיע בממשותו הקונקרטית, הייחודית. השיר ממשיך: 23 ספטמבר-אוקטובר 2011 ברכיבת הערב שלי, בחשכה, אני חולף על פניהם בדממה, מדווש לצדם מאווש לקראתם, ממש כמו שחלפתי אז' בקיץ המקולל ההוא: על ~ת;ן 77 פני השוכבים בשורות הארוכות, אקופואטיקה בצל הקיר הצפוני והמוגן של משטרת ג'נין העשנה. השיר מקבל כאן מפנה מכריע. מות בעלי החיים בדריסה מושווה למותם של הלוחמים בקרב. מוות הוא מוות וחיים הם חיים. מוטיב דומה מופיע בשיר 'למות באל-חמה' * שהופיע בספרו הראשון של · פורת. גם המבנה השירי דומה: "מתחת לשדרות הפיקוסים באל חמה; הולכים ושוכבים זרזירים ;... ממרחקים באים נחבטים,/ אל ברכות מוות באים; ... מורעלי מלח עפים; למות באל-חמה; עוף לא עוצר בעוף,/ פנים לאדמה. כמה קל; לגמור כמו זרזיר,/ ולא כמו חייל •3511 השיר מתחיל במות הזרזירים המסתורי ומסתיים במוות של חייל. גם כאן כמו בשיר הקודם ניתן לחוות חמלה לכל חי . התנועה היא מהאדם אל הטבע ובחזרה אל האדם. יש קשר בין תיאור הטבע כממשות קונקרטית ובין אהבת טבע. השיר מאפשר לטבע להתגלות, אבל כדי לתת לו להתגלות, יש להרחיק את המבט. המרחק מאפשר את הידיעה ויחד איתה - וזה משמעותי מאוד למהלך השירי הזה, הטבע מתגלה כטבע מופר . אם בשירי יחיאל חזק ואיתן איתן מופיע הטבע כשלם, הרי שבשיריו של אלישע פורת, לצד תיאורי טבע מרהיבים, מופיע גם טבע פגום, הרוס, דרוס וחולה. בשיר 'עדת שפיריות' הוא כותב: שפיריות קיץ מקיפות אותי בערבים, מרפרפות סביבי בחשאין: חגות וסובבות כמו הילה. נעות אחרי כמו מלוות, בעת רכיבתי' בדרך הצרה לאורך נחל אלכסנדר המצחין. 36 אל מול הילת השפיריות המרהיבה - "נחל אלכסנדר המצחין". כאן מונגד בחריפות הטבע הטהור לטבע הנגוע, המזוהם בידי האדם. *במייל ששלח לי אלישע פורת הוא מתאר את התהוות השיר הזה במילים אלו: "בחורף של שנת 1972, כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים, עשיתי שירות מילואים חמה. כל בוקר · ארוך ומייגע במוצבי דרום הרמה, באזור אל , בעת סיור הבוקר , הייתי מגלה מאות ואולי אלפים של זרזירים מתים או גוססים, מתחת לשדרות חמה, ליד הכריכות החמות. הזרזירים נערמו · הפיקוסים הענקיים שבמתחם אל ממש זה על גבי זה, וכל בוקר היו ערימות חדשות של זרזירים שמתו במהלך הלילה. התופעה המדהימה הזו לא נשכחה ממני. המראות הקשים האלה לא נשכחו ממני . הזיכרון של הזרזירים הללו , שכאילו נידונו למוות, חסרי ישע, לא הרפה ממני . ואז באה מלחמת יום הכיפורים, ולנוכח המראות הקשים שראיתי בנקודות האיסוף של הפצועים שלנו , וחללי הסורים שנותרו באתרי הקרב של דרום רמת הגולן , במסלול האש והדם של החטיבה שלי , חזרו אלי בכוח ובאלימות חמה. · הזיכרונות של הזרזירים המוטלים בהמוניהם ליד הכריכות החמות באל השיר פרץ מעצמו , מהנבכים הלא ידועים והלא מוארים של הזיכרון . המשורר הצופה, המעיד והזוכר שבי , כלל את זכר הזרזירים עם מראות המלחמה הקשים. הציפורים נתחלפו בחיילים הצעירים. והטבע כולו נתפס כיישות עוינת לחיילים הצעירים שראיתי במלחמה,,, בישראל של שנות השבעים והשמונים, זיהום נחלים במי שופכין נהפך לטבע שני של הנוף. הדובר בשיר מציין זאת אך לא מערער על כך. להבדיל מההתאחדות האקסטטית עם הטבע בשירה של יחיאל חזק, אצל פורת המפגש המפרה הוא אקט רציונלי יותר , כמעט טכני , והטבע יכול להיות גם טבע ביתי , כמו עץ אנונה. בשיר 'להפרות עץ', הוא כותב: "כשאני בא במכחולי על האנונה,/ ... בזרמת מתוכי אבקת זהב; ישר אל שפופרתה". ובהמשך: "הייתי עץ לרגע. אני מודה, /לקחתי חלק בהליך בריאה". 37 שלא כמו הדיבור המאגי הבורא של איתן איתן ,כאן ההשתתפות "בהליך הבריאה", נעשית במיומנות של חקלאי. הדיבור בשיריו של פורת ישיר , "ישראלי" מאוד , שפה גולמית מחוספסת, כמעט בוטה לפעמים, נמנעת כמו במכוון מיתר מהוקצעות. השיר כמו דיווח ממקור ראשון של מישהו שמכיר את הטבע ממפגש ממשי וחי , נכתב בתנופה, ולא עוצר לגינונים של צורה. גם אצל יוסף יחזקאל יש נטייה ברורה לכיוון התיאורי התבוננותי , שבשירתו היא מובחנת יותר. שיריו נראים לפעמים כתיאור או דיווח על התרחשות טבע כלשהי . הטבע מקבל את מקומו , כמעט בלי התערבות של הדובר. בשיר 'מי ידע מקום עיט', הפותח את ספרו הראשון ,הוא מתאר סיטואציה של איסוף עיט מורעל מהשדה וריפויו: שקט ולא מתחנן בברק עינו המבדיל בינו לבין גרוטאות השדה מכווץ טפרים גוחן העיט, מורעל. אחרי גשם שלישי קמלים פרחי חורף ראשונים, עונת הרעלת נברנים בתבואה ואסיף עיטים מורעלים •38 העיט, ציפור הגבהים, מוטל על הארץ מורעל. גם כאן כמו בשיריו של אלישע פורת, אנחנו עדים למפגש קטלני בין האדם לטבע. השדה, אותו אזור ביניים בין היישוב לטבע, נהפך למלכודת מוות לבעלי חיים. החקלאות התעשייתית ורעליה פועלים כנגד הטבע. התיאור בשפה לקונית, ספק תיאורית-יבשה ספק אירונית, "עונת הרעלת נברנים ואיסוף עיטים מורעלים", מועצם דרך ההקבלה למחזור הטבע הרגיל באזור זה, "אחרי גשם ראשון קמלים פרחי חורף ראשונים". ובהמשך אותו שיר: חשוב להשקותו במים . אם תפחד תמית אותו בצמא. לאט השקהו ולא ייחנק. הוא איננו רעב. ציפור צמאה לא תיגע בכוס דם טרי . כאן עובר הדיבור מלשון תיאור ללשון הנחיה. הדובר הוא בעל ניסיון רב בתחום. מעבר זה בין לשון תיאור ללשון הנחיה כמו מדעית, שמתגבשת לניסוח כמו אפוריזמי , מתקיים ברבים משירי הטבע של יחזקאל. ההתבוננות והחיים עם הטבע נהפכים למעין חוכמה. (ראה למשל גם בשיר 'רועה נסתר': "המביט בשמים כל היום מתרוקן לתוכם:; המרים ראשו מעמלו מתמלא בהם"). 39 השיר על העיט ממשיך בבחינת נקודות המבט על ההתרחשות: "שממית נצמדת לרשת לראות מעשה החייאה.// זקן הכפר בא לראות את הניצול; עיניו דומות לעיני העיט.": כאן מתרחב המעגל, השפה הכמו מדעית 24 גליון 358-357 מתחלפת בשפה ריטואלית, "מעשה החייאה", הטבע עצמו בדמות שממית מביט דרך החלון פנימה, לצפות במשורר' באקס שכולו ידיעה, מרפא את הטבע, העיט, ההשראה. העיט מתפקד כסימבול מבלי לאבד את מוחשיותו העיטית. וגם, מופיע "זקן הכפר", נציג הקהילה האנושית, ש"עיניו דומות לעיני העיט". האנושי והטבעי דומים, קרובים במהותם. התרחבות זו של המבט היא מרכיב חשוב בשירת יחזקאל. מהתיאור הפרטני של הטבע, יכולה עין המשורר לעבור לתחום הדמיון והאמנות: "אני רועה מול עדרי עננים,/ מעבידם לרועה נסתר; מעבר להרים", 40 או בשיר אחר' תוך כדי זריעת החיטה: "אני מציב בעיני רוחי עיט על כל צמרת; כשדרת ספינקסים בלוקסור". 41 ובשיר נוסף: "אני מצייר; זאת אומרת אני רואה; אני מצייר; זאת אומרת הייתי שם". 42 המבט הרואה הוא גם המבט המצייר' המציאות פותחת דלתותיה לרבדים נסתרים: "טיפה מגירה מעגלים; פורצי מעגלים; סוד משכיח סוד; סוד מגלה סוד". 43 ישנה כאן תנועה דרך הפרט אל השלם. הטבע מסתיר ומגלה את סודו' כמו אצל אמרסון' במעגלי מעגלים. ולבסוף ההתרחבות הגדולה מהשירה אל החיים, התרחבות המהווה בסיס הכרחי לקשר שירה-סביבה, שירה-חברה, או בהכללה גורפת, שירה-עולם. התרחבות כזו יכולה לפתוח מקום חדש גם לשירה ~לב פועם של התחדשות חיים: "עלי ללמוד מעגלים רחבים; מזה המצטמצם אל עט ואל נייר; מוכי ברק". 44 בדרך לאקופואטיקה ישראלית בשנות התשעים ובתקופתנו מסתמנת נקודת מבט חדשה, שעיקרה בהעלאת השאלה האקולוגית אל מרחב העשייה של שירת הטבע הישראלית. ניתן לראות סימנים למפנה זה למשל בשירתן של סכינה מסג, אגי משעול ורחל חלפי . בשיריה של סכינה מסג, ובמאמריה שהתפרסמו במהלך העשור האחרון '45 נכנסת למעשה התודעה האקולוגית לראשונה באופן מלא, כמוקד פואטי ומוסרי' אל תוך השיח השירי הישראלי . שיריה נאבקים להוציא את העיסוק בטבע מהקונטקסט הרומנטי או התיאורי בלבד' ולהביאו אל תוך קונטקסט קיומי' מבלי לאבד את תחושת הקרבה והאחדות שבמגע עם הטבע. בשירה 'אם נכון שאגמים מזדקנים' היא כותבת: אם נכון שאגמים מזדקנים לא רואים עלייך, שמים נמוכים שלי, אינסוף קטן, עין צלולה של צד-שני-של-העולם הבוץ השחור בו ישן הבורי .46 כבר בפתיחת השיר אנו מופנים אל הדואליות של הטבע העכשווי' במקרה זה הכנרת. הטבע, כפי שטוען ביל מק'קיבן' כבר אינו ממש טבעי . הכנרת למרות יופיה, אף שהיא מהווה מעין מראה ועין לאינסוף בעבור המשוררת, "עין צלולה של צד-שני-של-העולם", היא אגם מזדקן' עשוק, שנמצא זה שנים רבות מתחת לקו העוני האדום של חייו . כמו אשה מזדקנת המסתירה את גילה, כך הכנרת, מסתירה מאחורי יופיה "המיתולוגי" את ההרס שזרע בה האדם. התעתוע הזה מסכן את יכולת הזיהוי של השבר האקולוגי שבו אנו נמצאים. השיר עושה במובן זה שני דברים, הוא חושף את המציאות שמאחורי החזות ה "טבעית" היפה, והוא מנסה להביא ריפוי . חשיפה זו מתנהלת דרך ההנגדה של "אגמים מזדקנים" עם "שמים נמוכים שלי' אינסוף קטן". וכן "עין צלולה" מול "הבוץ השחור". הריפוי מובא לשיר' כבר בבית הראשון' דרך הצד הרגפי של הריווח הלא אחיד בין המילים, והגמישות של תחילת השורות. השיר כמו אגם, או נחל' אין לו גדה ישרה, אלא מתפתלת, חיה (להבדיל מ"המוביל" שמוזכר בהמשך נןת;ך 77 השיר>. בהמשך אותו שיר כותבת מסג: אקופואטיקה - אני אחפור לך מחדש את ים אחולה! שיסנן שוב את המים כמו כליה . אני אסתום את המוביל! אפתח את הנביעות! אשיב לך את מלח הים. הדוברת בשיר 'במעין אקט של שבועת אמונים לכנרת, לטבע, שבועה של אהבה, לוקחת על עצמה להביא תיקון . התיקון עומד כאן באסוציאציה מהופכת ל"אלבישך שלמת בטון ומלט" של ראשית ההתיישבות, תקופה שבה תחת הלהט החלוצי נעשו טעויות סביבתיות הרות גורל. המשוררת עומדת כאן רבגע של לקיחת אחריות, אקטיביזם פואטי. היא לא מסתפקת - כמו פורת, או יחזקאל - בתיאור משתתף אך פסיבי 'או במעשה ריפוי של הטבע הפגוע כתופעה מקומית. היא מבינה את הפגיעה בתוך ההקשר' כחלק מקטסטרופה גלובלית, ודורשת מעשה. מתנסחת כאן מעין שבועת אמונים חדשה לארץ, שאינה דורסנית ומנכסת, אלא תופסת את הטבע כמכלול כמו אנטומי' אורגני' בו "ים אחולה" מסנן לכנרת את המים "כמו כליה". כך היא כותבת בשיר 'מוקדם': וחלטתי לי תה עשבים שהבאתי מן ההר ומן הגיא במים שהיו בתהום או בענן , שמי יודע מאיזה ים הם התאדו והעברתי את כל זה בתוך גופי להיות כלי שלוב לעולם .47 כאן מתנסחת תפיסה שלמוחית של ההוויה: בכוס אחת של תה עשבים, משתתפים "ההר" ו"הגיא", ה"תהום", ה"ענן", וה"ים". היקום כולו לוקח חלק בהכנת כוס אחת של תה. והגוף מהווה המשך של היקום, מקיבלה משלימה של הוויית הקוסמוס. האדם, בפעילויותיו הפשוטות, הבנאליות לכאורה, לוקח חלק במחזור החיים הגדול של העולם. אבל גם השירה צריכה ללמוד זאת מחדש. השירה והמשוררים שנהפכו לאבסטרקטים, שניתקו את עצמם מחבל הטבור של הטבע, והתכנסו לתוך עולם דהוי של דימויים ומטאפורות: 25 ספטמבר-אוקטובר 2011 טהע /ולמדורות, תבשמורו תובחרבו ףנהדו לנפ יל ;מעלינו תא הזמזומ לש ;ההיסטוריה ... לע ההאדמ הבאהב הגדול רנכפ לע סאונ .שהושתק" הישנ יהנחת ואות ןכא הקשיר ןבי להעוו 'ההיסטורי שגירו סוהר םש לש ,כפרים ןלבי להעוו .האקולוגי בשניהם ןנןת; 77 השידא לפוע חכו סההר ,שבאדם ווסופ אשהו םק לע האקופואטיק םנמלי ונחשים 1 םעקרבי וקוצים 1 .יוצרו הההקבל ןבי ימישור סהר םשוני רוהקש שדבורי-דב יההכרח םשלה תלמוו ימוסר תולמוו ·פיזי יינאישראלי םוסדקי ןבי הפיסות-אדמ תקטנו וכמ ןבי תיבשו םבי לגדו השידא להכ לשיאכ שק אשל רידב לע .דיק 48 רבשי ,זה אשהו ןמעי רשי 'ארס-אקופואטי המנס תהמשורר דללמ תא ,"העט" ,השפה רקש שחד םע ההאדמ .והטבע ,"העט" יכד א"של רידב לע ,ריק" בחיי רלהכי ,מקרוב ןבאופ 'ממשי תא תהקוטביו ההחי לש ם"נמלי ,ונחשים םעקרבי ,וקוצים .דבורי-דבש" ראסו טלע ר"לדב לע "ריק יבשנ :מובנים ההשיר הצריכ רלהשתחר תמהמופשטו תהדימויי -מטאפורית, ההרוא עבטב רמאג לש םדימויי םוייצוגי ולמצב לש .האדם ךכ רנות עהטב במשא דבלב רבעבו ,האדם דומתפק וכשלעצמ יככל :ריק ,"ציפור" ."פרח" ןובמוב השני , ההשיר תחייב בלשאו תמהמלאו לש ,החיים לש עהטב יהקונקרט לע לשל וגווני .ושמותיו אל רלדב :על ."ריק" לקו שחד ןבכיוו יהאקופואט אהו יינא יישראל ושבספר הראשון , תמו עמט ,האגס אשיצ תבשנ 2007, זנרמ הבכמ םשירי ב~ל תההתייחסו שהחד ההז לא .הטבע ההעמד תהשירי אהי תמפוכח .וביקורתית ישת תשאלו תחודרו ךלתו ההשיר תונשזרו וז :בזו ההשאל ,האקולוגית הוהשאל .ההיסטורית-פוליטית תיערו םהאורני ושיובא המאירופ םמסתירי םתחתיה תא ושרידי לש שחור יטבע השמנסלבצבץ , וכמ םג תא םחורבותיה לש םכפרי םערביי לע .בוסתניהם רבשי ''גיאולוגיה אהו :כותב ץהאר תמקוננ ובנ תא ,בניה תהיערו ,המבוראים תדוחו םהתאואי תהרודפו תאדמ לכבו .כבושה הנבכ םאות לכשנעפי תבשבתו לא ,הטרשים יאקולוג םמובאי רבשי ת'מו עמט ,האגס' םש אהו :כותב ם"ביו םהכיפורי דיר אאב לע השייר תמצרי /במדבר. ,לימים הניס יללמדנ דכיצ ;נלחמים סבס רהנמ .../... הז ההי םבטר ;תיארנו תא תמו עמט .האגס 5011 השיר תאקולוגי תעתידי אל לתוכ קלהסתפ רבתיאו בהמצ ךמתו העמד .ביקורתית אהי ךתצטר ףלחשו תא והקשרי ,הרחבים םהארציי םוהרוחניים-קוסמיי לש ,הטבע תוא והקשר ,לאדם תולקח קחל הבצור וז ובקירוב לש עהטב םממקו שחד לא ולב לש .האדם קר תאהב עטב השנולד המהכרה-חוו לש יהישרת ,שבטבע לתוכ רלעור תא ךהמהפ המיוחל .* * רהמאמ אהו דעיבו לש העבוד תסמינריוני סלקור לש רד" רשח ,ברם ךבמהל ילימוד אהמ" גבחו תלספרו תעברי תוהשוואתי תבאוניברסיט החיפ המרא םמקו 1. רא"גוררון , םהאד ,והטבע תהוצא 30. ליחיא ,חזק ןזמ ,אמת תהוצא ץהקיבו תמועצ יפועל ,חיפה ,תשי"ז 'עמ 44 רהמאוח 1994, 'עמ 22 2. ,שם 'עמ 31 44. ןאיתאיתן , ההאדמ ,הקורנת תהוצא 3. ,שם 'עמ 61 בקש הלשיר 2006 'עמ 105 4. ,שם 'עמ 32 60. ,שם 'עמ 121 5. ,שם 'עמ 33 60. ,שם 'עמ 125 6. ,שם 'עמ 34 105. רשי אשל םפורס ןעדיי בספר , חנשל 7, ,שם 'עמ 48 יאל לבמיי ימיר רהמחב 8. ,שם 'עמ 35 49. עאליש ,פורת הארכ ,תקפה תהוצא 9. ,שם 'עמ 49 ץהקיבו רהמאוח 2005, 'עמ 107 10. ,שם 'עמ 36 50. רשי אשל םפורס ןעדיי רבספ , חנשל 11. ,שם 'עמ 150 יאל לבמיי ימיר רהמחב 12. לבי ןמק'קיב ץ,ק ,הטבע תהוצא רתש 37. עאליש ,פורת הארכ ,תקפה תהוצא 2000, 'עמ 17 ץהקיבו רהמאוח 2005, 'עמ 21 13. ,שם 'עמ 38 52. ףיוס יחזקאל , רנה , רספ י ןסימ ,קריאה 14. ,שם 'עמ 63 ץהקיבו רהמאוח 1981, 'עמ 5 15. ,שם 'עמ 39 69. וי ףסיחזקאל , תכל רכו דהסי 1 יספר 16. ,שם 'עמ 168 ןסימ ,קריאה ץהקיבו רהמאוח 1987 'עמ 28 17. ,שם 'עמ 40 182. ,שם 'עמ 28 18. ,שם 'עמ 41 170. ,שם 'עמ 25 םמגידי ולבנינ לע שהדב בוהחל ...19. Lawrence Buell, The 42. ,שם 'עמ 28 ... קד םלאורני ,נבוז םזדי םה ובקרבנ ... 43. וי ףסיחזקאל , רנה , רספ י ןסימ קריאה, Harward nagination, ז Enviromental I ity Press 1995 p.Univers8-7 ץהקיבו ,המאוחר 1981 'עמ 28 ... ואנ םאוהבי תא םהצמחי םהילידי םהמצטופפי שבחוד דהנכח, םנאבקי ,לאוד תוא םהבוסתני םהנטושי םהעמוסי הלעייפ 49 עהטב רמסתי ובתוכ םג ןחורב יהיסטור םוג תא וחורבנ ושל יביד ימעש .האדם לאצ יינא יישראל ךנער ןניסיו רלהסי תא הההסתר תהזא תולראו ךדר יפנ חהשט לש ףהנו לא תשכבו קהעומ שלו . רהדב הנעש הקש ריות םמשו ושמשה ובתוכנ ,רוצה ובצאתנ ללטיי ,בטבע חלשכו תא ועצמנ ךלתו 'היופי םג ןבמוב האידיאי , ה"נבכ םאות לכשנעפי תבשבתו לא /הטרשים, םמגידי ולבנינ לע שהדב .והחלב" םוג ןבמוב יהמעש יותר , ם"מומחי תלמעיינו םלנטיפי 20. ראסת ,ואב לכ ,השירים תהוצא הזמור ןבית 11988 'עמ 9 21. ,שם 'עמ 9 22. ,שם 'עמ 11 23. לרח קרסון , בהאבי ,הדומם עטב ,ובריאות 1966 24. ראסת ,ואב לכ ,השירים תהוצא הזמור ןבית 11988 'עמ 108 25. ,שם 'עמ 109 26. ,שם 'עמ 113 27. ליחיא ,חזק ןזמ ,אמת תהוצא ץהקיבו רהמאוח 1994, 'עמ 40 28. ,שם 'עמ 28 29. ליחיא ,חזק תללכ ,להרים תהוצא ץהקיבו רהמאוח 1997, 'עמ 15 44. ,שם 'עמ 14 45. רמאמ ןראשו ןומסמ ךדר רבהקש :זה הסכינ ,מסג ,'אקופואטיקה תשיר עהטב ,החרשה' ''הארץ 20.05.2007 46. הסביב ,מסג םוהי ,הזה םי ,כנרת ץהקיבו רהמאוח 47. הסכינ ,מסג לכלי , ןאב ןחוש 2003, 'עמ 48. ,שם 'עמ 18 49. יינא ,ישראלי תמו עמט ,האגס תהוצא ץהקיבו רהמאוח 2007, 'עמ 44 50. ,שם 'עמ 32 26 ןגליו 358-357 סכינה מסג כשהיער בוער קצת לפני ט"ו בשבט תשע"א עלו יערות הכרמל באש. ט"ו בשבט נהפך לאחרונה לחג האקולוגיה. כי מה אקולוגי יותר מלטעת עצים? הלא אלה עשויים לפצות על יערות הגשם הנכרתים, או לפחות ליצור מיקרואקלים שיקל עלינו את החיים בקיצים ההולכים בין בתות של קידה שעירה, סירה קוצנית ושאר הצמחייה הנמוכה, הדליקה ביותר בתקופה זו של יובש-מייחל-לגשם. לא פעם שרפה יזומה, שחיתה אמורה להיות מבוקרת, יוצאת מכלל שליטה ומטפסת אל הבתים כשהיא מכלה בדרכה חורשים טבעיים של חרוב ואלון. פעם, בעת שרפה כזו כתבתי לעצמי שיר הרגעה, מהסוג של "יהיה בסדר", עם סוף שניבא ולא ידע מה ניבא ורק עכשיו אני עומדת על האזהרה שבו: אז מה אז מה אם שורפים • : • T T ם!~ ו;ן~חו.רי 9iJ~9ליםן * !ה לא ך\ר g ס 1)2 ~ינ:וי! ~ז Q ה ~ם ~סוק ים ~~ץ;ורים ~ת ?תל~ו;rס היא לא נכסנכו לtנ ר " א\קי! רק r;i~w ה לtנ Q צייר עצים עבור בוטניקאים, וכמוהו גם שמואל חרובי , שהתמחה בציורים בוטניים של פרחים וירקות. אוטו ואר בורג בכבודו ובעצמו' מי ששימש כיו"ר הוועד המנהל של "בצלאל" עם הקמתו ב 1906-' היה אגרונום נודע. אבל מפגעים סביבתיים כנושא לציור ישראלי? זכור לי אחד מציוריו היותר מרשימים של פיליפ גסטון' הצייר האמריקאי הנודע, "ירח" )1979(, בו מתפקדת מזבלה עירונית כמטאפורה קיומית, שבה קבר האמן את אמנותו ואת חייו . יש להתאמץ מאוד כדי לדלות מהזיכרון הקולקטיבי שלנו ציורים ישראליים המייצגים אשפה או מזבלה. אני נזכר בנוף של רגוטאות כלי רכב שצייר דוד גרשטיין ב 1972-' במזבלה לבנה שעיצב גידי לוי ב 1980- בתלת-ממד פוטו-ריאליסטי, או בכיור המלוכלך שהפך למטאפורה קיומית בציורי הנייר של רענן לוי משנות השמונים. מן הסתם, שכחתי דוגמה או שתיים, אבל ניתן להכליל ולקבוע, שמודעות אקולוגית לא חיתה מהנושאים המרכזיים בציור הישראלי לדורותיו - קביעה שאינה מחייבת את האמנות הפלסטית הישראלית בהקשריה החוץ-ציוריים, דהיינו המושגיים. וכפי שעוד נראה, דברים החלו משתנים מעט בעשורים האחרונים. "אקולוגיה" תובן להלן בהוראתה המילונית: "תורת הסביבה, חקר השפעתם של תנאי הסביבה על מחזור חייהם של צמחים, בעלי חיים · ומיקרו-אורגניזמים" <מילון אבן שושן>. דרך אגב, במילון לועזי עברי של דן פינם מ 7-195 עדיין לא מופיע המונח "אקולוגיה". נודה ונתוודה: המפעל הציוני הוכיח את עצמו כאנטי אקולוגי באופן מביך למדי' וזאת אם נרחיב מעט את מושג האקולוגיה ובגדידו כאיזון מבוקש בין חברה לבין מחזוריות הטבע. הרעיון הציוני הרומנטי 'פ( אופנהיימר , מ' נובר' א"ד גורדון> דבבר חידוש הברית בין היהדות לבין הטבע מותיר רושם אקולוגי להפליא, אך הביצוע הציוני כמו שם לו מטרה להיאבק בטבע ולערער על איזוניו המקוריים: להפוך נזת;ן 77 שממה ליער ("יער הרצל", למשל, ובמרכזו "מושבת בצלאל", חלום אקופואטיקה משונה על תימנים שימזגו יצירות פילירגן-כסף עם גידולים חקלאיים. ארבע שנים בלדב ,1914-1910' החזיק חלום זה מעמד>; לייבש ביצות <שירת האגם הגווע בתצלומי פטר מרום הוא מסמך אנטי אקולוגי מזעזע, שנתמך בשורה ארוכה של צילומים היסטוריים שהוצגו בבית אבי-חי' ירושלים, בשלהי 2010 ובאצירתו של גיא רז>; לחצוב הרים <"גדוד החוצבים" של יצחק שדה היה יחידה נבחרת בצבא הציוני של שנות העשרים, והוא שסיפק את הסלע המפורסם לפסל האריה השואג של אברהם מלניקוב>; "כיבוש השממה" <וזכורה התערוכה התעמולתית בנושא זה, שנערכה ב 1952- ב"בנייני האומה", ירושלים> - חלום ממלכתי ציוני שחרג מגחמה בן-גוריונית, ואשר כמידת יופיו כן מידת אנטי אקולוגיותו . סביר להניח, שלו היה רעיון "כיבוש השממה" נהגה היום, 2010, היו קמות אגודות טבע למיניהן ומתריעות נגד "כיבוש השממה". אך לא כך בשנות פריחתה של ההתיישבות הציונית, אשר כה יאה להן השיר: "הך פטיש עלה וצנח; כבישי בטון בחול נמתח; עורי שממה דינך נחתך; אנו באים לכבוש אותך." לטבע לא היה שום סיכוי מול הציונות המעשית. הן זו חיתה מצוידת, עוד מאז ימי העבר התנ"כי ההרואי' במטעני הנס הלאומי המטלטל את הטבע טלטלות עזות "שמש בגבעון דום", "והיה העקוב למישור", "הים ראה וינוס, ההרים ירקדו כאילים", ועו.ד ציונים כיצחק טבנקין כבר כינו תופעה זו "האנשת הטבע". מנקודת מבט אקולוגית, נכון יותר לומר - "הענשת הטבע". אנטי אקולוגיות ציונית זו מצאה את ביטויה גם באמנות ובתרבות הארצישראלית המוקדמת. גבורתם המונומנטלית של החוצבים נסקה מארץ לשמים בציורים של שמואל שלזינגר ויוסף טפו משנות העשרים. קבוצות חוצבים העמלים בלהט ובתואם סוציאליסטי' אכלסו את בדיהם של שמואל בן-דוד ומשה קסטל במחצית שנות העשרים. כל החוציבם הללו פגעו 'כמובן 'בנוף הארצישראלי ובאיזון האקולוגי - אך הוצגו בתפארת ציונית מיתולוגית כמעט. הן היו אלה הימים שבהם שורר אברהם שלונסקי בששון פוטוריסטי את 'שיר הרכבת': "הנה אגיח, רכוב ברזל'/ אפרזל'/ אדלוק,/ ובמסע חזיז אערוף, אמלוק; את הכל מי חשב אז על זיהום אוויר . אופטימיות 11 • התיישבותית חיתה זקם המשחק. כשצייר ראובן ב 1924- את מנקה הרחובות <צבעי שמן>, האופטימיות הגדולה שלו הצמיחה עלים על מוט המטאטא. פאותיו של העבדקן עניינו את ראובן הרבה יותר מהזבל שאסף. במקביל לכך' סוללי הכבישים וכורי הזיפזיף של אריה לרבין <בציורי שמן שלו משנות העשרים> פגעו קשות בטבע, אך צוירו ביד אוהבת ומלטפת - וכמותם גם החוצבים הנוגים של מרדכי לבנון בשנות השלושים, פועל המדחס החרוץ של מירון סימה <חיתוך עץ צבעוני , 1957(, רישום החוצב של נפתלי בזם מ 1953- <עם מספר מחנה הריכוז על זרועו>, מניחי קו צינור הנפט מאילת <באלבום רישומים של אהוון גלעדי מ 1955-' מבוא: דוד בן-גוריון> וכיוצא בזה. אלה 39 ספטמבר-אוקטובר 2011 והי ם"האנשי "הטובים לש תהתרבו ,הישראלית םג םא ה"החבר תלהגנ "הטבע החית המגדיר םאות םהיו .כנבלים םפרדוקסי םאינ םחסרי .בתולדותינו ךכ ,קורה ןשבאות םשני ןשבה למנה ,תפזה ןוטבה, יצולח תא תילארשיצראה תוברתה הראיפ למשחהו ןקזה") "םיירהנמ עגפ המירזב תיעבטה לש ;ןדריהימיקמ ןותןנד7 ￜמנ ￑יבא-לת ￕמגפ ￕקב (ףוחה- ￟תואב ￝ינש ￩ממ ￔלהינתונמאה הקיטאופוקא תהארצישראלי ןרומ לגדו םע תהתרבו ,הערבית תבבחינ למוד יאקולוג :אידיאלי םערבי ואחז םפרחי לאצ ןראוב לואצ ליטבינובסקי , תערביו והתאחד םע םפרדסי לאצ גוטמן , רעו יהערב ענצב יבגונ םהחו לש תאדמ הארץ , ותווי וזוה םע ,כבשים תכפו ורגלי תהיחפו וסימנ תברי םע ,הקרקע ידגמ ובדי והצמיח ,נבטים ובתי ונצבע לבתכו ,הרקיע יחמוק םהנשי והושו ילקימור .הגבעות ההאידיאליזצי לש יהערב ההשיק תלהאדר הההרמוני ןוהאיזו ןבי םאד .לטבע ,ואולם סהפרקסי יהציונ ךהל ובדרכ שלו , רומה דמאו ווחק םג םהאמני המאות תתמימו תאקולוגי ."אוריינטליסטית" תהשניו תהאקולוגי ההופנמ רבציו הישראלי , לוק ההי הלזהות רבציו יהריאליסט לש תשנו החמישים : מחד , והזדה ופועלי םהחומי לש ןיוחנ ןסימו םע תאדמ השרון , תוהאלה םהחיי םהקיבוציי םהבריאי הטבל הבצמחיי ההירוק לש ןג ;שמואל מאידך , ההקיפ םהאדרת לש יערכ ההעבוד םג תא ימפעל ההתעשיי ץבמפר :חיפה תבבי תהחרושהחיפאי , ,"שמן" למשל , םמצויי יציור רקי לש ןסימו מ 1946-, םהחוגגי תא תמכונו קהענ םשכיו תפולטו ןמארובותיה ןעש ישנו .במחלוקת ימפעל ההפלד ץבמפר וסיפק ילחיתוכ ץהע לש המש תג הדרמ תהרואי לש םעובדי ,ועבודה ךתו תהתעלמו ומצחנת ההבאוש לש האזור . תיציק הפלד הסיפק םלשלו אסב תקומפוזיציו תנפלאו תבשנו ,החמישים אל תפחו המהפסטורל לש ההרוע וא לש ז~ ןהצא ץבקיבו .אפיקים תב"תערוכ ,העשור" השהוצג ב 1958- יב"בניינ "האומה ,שבירושלים ראפש ההי אלמצו םציורי םרבי לש יאמנ ם"אופקי "חדשים םמקשטי יביתנ התעשיי תבקומפוזיציו תוהרמוניו ושהריע םלמפעלי ימזהמ .נחלים תלמודעו תהסביבתי ההי זא ןגוו לכחו לבן , ילאומ יוציונ , ןובי תפסטורלו םהרועי לש ןאהוו אנחב יופול גפלצי ןלבי תאידיליו ההתעשיי אל השרר לכ .סתירה ומשה ההשתנ ףבסו תשנו .השישים ןמכיוו ובי קיור זופרי והחל עלהגי םהדי לע תאמנו תהנוצר תמגרוטאו .ומפסולת ר"הציו "המשולב לש טרובו ,ראושנברג "ה"סביבות לש םג'י ןדיי לוש סקלא ,אולדנבורג סההפנינג ךשער ןאל וקאפר יבמגרש ,גרוטאות יאוספ םהחפצי םהמשומשי לש ארמאן , םפסלי רשיצ יספואר ימשייר תארוחו - האל םואחרי ואותת לע תברי תאפשרי ןבי תאמנוי ןלבי המ בשנחש דע זא .כ"אשפה" 1972-1968 והי תשנו רה~חזו תבאמנו ,הישראלית םהג אשל תהרגישו עלטב אהי השהדריכ תא ואמנינ , אאל יגילו ןעיקרו ההאסתטיזצי לש .הפסולת םהדברי :ידועים תראשי ההאידיאליזצי תהאסתטי לש ךהלכלו , להרישו , ראי-הגימו תוההתפרקו רתאות רבציו 'הקולאז יהתל-אביב זמא תמחצי תשנו ;השישים וקדמ הלאל םה~חזורי לש ליגא תומרקין , םשבאסמבלז'י ושל זמא 1960 ףציר ,ברגים ,מסמרים יכל ,נשק יגלגל ,שיניים יחוט ברזל , ישבר ,קרשים תמטריצו ת<אמהו -דפוס) רושא .גרוטאות םבירושלי ההתארגנ זא תחבור ""משקוף ד<דו לבן-שאו , יצב טולקובסקי , ןאיור לשרוב ,וערך) השיצא עבמבצ ""חפירות הבאשפ ,הירושלמית תדליי םחפצי ,מושלכים םצביעת םוהצגת תבבי םהאמני יהירושלמ תבתערוכ ""דירה )1969(. יצב יטולקובסק ,המשיך ךלאור תעשרו םהשני תהבאו דוע ,היום רלמחז ""פסולת םבקולז'י םהמופשטים-ליריי שלו . ב 1969- םג אהבי עיהוש ןנוישטיי תלבי םהאמני יהירושלמ יאלפ םנעליי תישנו אשמצ תמושלכו רבאזו .עטרות ויצירת תהסביבתי לש ןנוישטיי ה~חזר תא תערמו "ה"פסולת והלל תבצור םתלי לש םנעליי ,מטאפוריות ושהוטענ תבאסוציאציו לש ,שואה המלחמ דועו. :ובתל-אביב מ 1968- הזכור תתערוכ דיחי לש למיכא סדרוק תבאוניברסיט ,תל-אביב הוב םחפצי םרבי ושהורכב תמרגוטאו ,מושלכות ושנאספ יביד ןהאמ "ה"בריקולר - התחילת לש ךדר ,ארוכה הב טחיט ןהאמן-האספ אבל טמע יפח האשפ .לונדוניים ועבודת ,הידועה ח"לו "מודעות )1970, ףאוס ןמוזיאו ,ישראל> הגאל םשיירי לש חלו תמודעו יתל-אביב ףשרו הואישר חברו "ה"פופ ם<וברוח לש היילגל ו ry ,יינס יאמנ ם"הריאליז "החדש יהפריזא ושהתמח תבמודעו <קרועות תא ןעיקרו ההאסתטיזצי לש .הפסולת חבאור יבלת ,מודע ההוכשר אאפו עהקרק תהאקולוגי הלמפנ לש 1970- ההשנ השב הנשמע הלראשונ תתרוע ההאקולוגי תבאמנו :הישראלית עמבצ ם"שיקו תמחצב "נשר הבחיפ יביד קיצח ונציגו , רשנעז יבמור ןהטכניו ובתלמידיו , דהעמי דמד יאסתטי-מוסר שחד לא למו סאפו םהחוצבי לש תשנו .העשרים ,האמנות הבתפקיד תכמתקנ יפגע ףנו וא תכמשתלב ,בטבע הנהפכ ןלעיקרו ךשהדרי תא וונציג דע וימי ,האחרונים רכאש עהצי ראת ההנצח ילחלל תסייר :שקד אל דעו ""פסל ההנכפ לע ייד ןהאמ לע ,הנוף אאל הנטיע לש שחור בהמשתל רבאזו לומטופ תבמערכו ההשקי .טבעיות וונציג ההי טהאקולוגיס · האמן להגדו רביות לשפע תבאמנו תהישראלי ו<מחקרי אבנוש תמערכו הההשקי תהנ~טיו תוהפלשתינאיו ונעש , ףא ,הם חברו לאידיא הההרמוני ןבי תאמנו ,וטבע לאידיא ושאות הכ .טיפח) ·ב 1971, הבתערוכ ג"מוש ספלו "אינפורמציה ן<מוזיאו ,ישראל> גהצי וונציג הגרס תמעבדתי םלמיז ם"שיקו תמחצב ,נשר" זוא רהסתב רשדנציג אל דצע דבוד תבשדו .האקולוגיה הבעבוד םבצילו לש למיכא סדרוק - השהוצג בכ תלווי ולמיזמ לש ונציגו , ךא הלמעש הנוצר אבל לכ רקש ואלי - הנרא ""מונומנט :פוטומונטז'י תארוב קענ לש תתחנ חהכו ""ודינג -בתל באבי ן<עדיי אל וז ,הענקית השצמח רמספ םשני רלאח <מכן ההושכב לע הבסיס הונהפכ .לתותח וז ,חיתה כמדומני , תעבוד תהאמנו ההראשונ לבישרא השהעז סלייח תמשמעו האלימ תלתחנו חכו וא םלמפעלי ,מזהמים םהג ןשאי תלדע םא ןהאמ חהתבד וא ההי רציני , דוע הכמ שביק עלהתרי אדווק לע הסכנ .אקולוגית ךכ וא ,אחרת הלתערוכ ג"מוש ספלו "אינפורמציה הנלוו חניחו :אקולוגי לאביט עגב דתיע תא המ רשהגדי תכ"בדיק תהתאקלמו לש רחומ ,בשטח" ודהיינ - תשלוליו ימ םגשמי ושנקו ץבקיבו ןעי רשמ לע תיריעו דב םמגרמ והתאדו . תבדיק שהמפג ההז ןבי רמחזו עהטב ןלבי רהחומ יהסינתט ההיוות המטאפור יליחס תתרבו ;וטבע ןהאמ ךנהפ ןלבוח לש תהתאמו םושיבושי םביחסי ,אלה שלאי .אקולוגיה תבמסגר האות התערוכ ,ירושלמית גהצי עגב דתיעו יצילומ לש רפיזו אמספו ץקצו לע ישביל וקיבוצ , ןעי שמר , רויצ האשלי תסביבתי לש קיר יאחדות ךומתמש - המעש ,שעסק ףא ,הוא תבבדיק ייחס עטב תותרבו ת<הצהב אהמספו רהמפוז ההחזיר טאט-א תא םנוכחות תהתרבותי לש .השבילים> והי האל םהשני 40 ןגליו 358-357 ןשבה החרב םהסטרוקטורליז יהצרפת קלעסו תבשניו תהמושגי לש עטב ,ותרבות תשתוצא יהלווא השל החית דחידו תהמודעו תהאקולוגי<בארץ , ץאימ ספנח ןכה ןג תא תהשניו והז תבמסגר ותפיסת תא תהאמנו הכפונקצי לש עטב ,ותרבות ףוא ההגדיר תמפורשו רבתו ושכז לע יגב סהדפ ןאב מ 1976-(. לאביט עגב םהרי תא ההכפפ תהאקולוגי ךשהשלי וונציג רלעב תהאמנו .הישראלית ץבקי 1972, עב"מבצ ,מיסר" · מצר רכב הבנ עגב ולעצמ ףצרי בבל תהשדו םהמפרידי ןבי ץהקיבו יהישראל <<מצר רלכפ יהערב .<מיסו> ןכא םהתמק הכדבור ההבונ תכוור תויונק .מסביבתה "ה"כוורת לש עגב הנהפכ םג תלנקוד תתצפי תמעבדתי תמטאפורי · לש ןהאמ ןכבוח .תהליכים האקולוגי הנתפס הבאות התקופ ןכאיזו ןבי תמערכו החבר ת<יהודיו <ערביות · תהמקבילו תלמערכו .טבע לכשנט עגב לממפע ""אמניו ךהסמו ,ספק התודע תאקולוגי ההנצ הוהחל תנותנ ,אותותיה דלצ להאידיא לאביט ,גבע תברינ ,אצרת ןמוזיאו ,הטבע 2009 יהרומנט לש ע"הטב :הטוב" םבעול תהאדריכלו הבלט והתעניינות לש יצב רהק יהתל-אביב יבמשוש תהכוורו תכצורו תאידיאליו ילמבנ ,מגורים וואיל יג'ר םמרק יהירושלמ לטיפ יבמבנ תחממו םלצרכי .מושגיים · פיסוליים · צילומיים רכב ·ב 1971 ןהזמי יג'ר םמרק םחברי םמעול תהאמנו יהמקומ הלפגיש הבשד תחמניו קבעמ .לטורן ההאסוציאצי תגוכי · הואן הוהטריטורי ,הכבושה ךא םג תאידיאליסטית-רומנטי המבחינ ,אקולוגית וסבר דיח רלמס ו במשמעי · . במע ןיי ישתהליכ ןריקבו , ושהעסיק ו תכר תא יאמנ הה"אר? "פו~רה הבאיטלי ןוכ תא ףיוז סכוי יהגרמנ תוא טרובו םמורי יהאמריקא , אל וחדר ןבאות םשני םלשפת לש יאמנ גהמוש ,הישראלים ושהתעניינ אדווק יבתהליכ עטב ."בריאים" םהרקעי "ה"שרופים "וה"מתפרקים תבסביבו תקי@ריו · הפוסט רשיצ יצינ עגב ·ב 19so יאול םמסמני ןכיוו .שונה לאידיא עהטב "ה"בריא ובגונ יהאקולוג םרש תא דאח ומשיאי םהמקומיי בסבי 1980. קספ םא יאיזונ עהטב וזכ ץבאר תלהתייחסו תמתמשכ הומעמיק ריות ומז ושהפגינ ביעק ץחפ בוד והל םבמיז ףמשות - ת"מפ "משקעים - ךשנמש שכשלו םשני )1981-1978(. ןאי הז המקר תשמרבי םהאקולוגיסטי קבפר הז והי יחבר .קיבוץ חהמת ןבי תרמ םמשקעי הגבוה תיחסי ןבצפו ץהאר ץ<קיבו ןאילו לבגלי המערבי , וקיבוצ זדא לש לש <חפץ ןלבי שהיוב יהדרומ ץ<קיבו םנירי ,בנגב וקיבוצ לש <הלו ששימ תכתשתי דלתיעו ·סטטיסטי יסביבת ג<דירו םהמשקעי םבתמרורי ושהוצב ךלאור יכביש ,הארץ> תולסדר םפסלי םהמגיבי ילמבנ םמי םקדומי םועכשוויי ת<תעלו ,השקיה ,שקתות ,משפכים םאקוודוקטי .ועוד> םמיז ףמשות הז תהושת לע דניגו יסביבת הוב הבמיד שביק ראח ןאיזו :אמנותי יחילופ םמקו ןבי ,האמנים שחיפו יאמנות ףמשות ראח ישיוו למשק ןבי ביישו יחברת תומקורו .מים עברק ןעדיי בניצ וונציג - תשעבודו י"מבנ "נוף ושל ועסק תבשנו םהשבעי אבנוש תפרש ;המים ךא ובאות בשל רכב בהורח ןהעניי יבמבנ ףנו גמסו הז םלהקשרי .תרבותיים-פוליטיים ביעק :חפץ א"בו רנאמ :ככה תלעשו ההפרד ןבי עטב הלחבר הז יד "מלאכותי. םמילי האל ןמקור תבחובר תמסכמ לש םמיז ת"מפ ,משקעים" ךמתו השיח תמאו םספרי <שהושלכו , ובלקט ווציפ םל~חזור רכניי םלספרי וא רכניי <טואלט םופיזו םבארגזי ךלאור והק קהירו ןכמעי הספריי תציבורי ,אזורית אהו שביק ךבכ רלמחז תפסול תתרבותי הולחופנ חלכו יתרבות הומני , ושבכוח בלהשי ןאיזו - האקולוגי לש תתרבו הכאקולוגי לש עטב ת<א ואמונת חבכו רהספ רכב אביט תבקירו טממל ו~ 9 ם~ךי השבנ ·ב 1971(. רבעשו ןהאחרו קעס ,גבע במקביל , ךבחינו רנוע םובניסויי תבחממו םמלפפוני בקיבוצו . עגב אל ההי טאקולוגיס דבוד עב"מבצ .מצר-מיסו" חבשט בהסתוב םג בד ראו רנ· , ףשאס יבבת רהאזו תשקיו תמלאו תפסול רוקב ןאות בסבי וקיבוצ .שבנגב תפעילו וז רכב החית תאקולוגי ןבאופ יגלו רוישי , דותפקי ןהאמ רהוגד שבמפור רכ"מטה .סביבי" ורגישות לש רנ· אור ילמפגע עטב אל הפחת :מאז ·ב 1991 אהו ןעדיי בשיל לפיסו תמתכ ימינימליסט םע תמערכו לש יקולט ,שמש ןשתפקיד קלבדו תא ת"אבוקו "השמש ת<השדו םהמגנטיי שבשמ םוהשפעת לע ההשד יהמגנט :שלנו> ה"המבנ יהפיסול במורכ םממשטחי לש םתאי םוולטאיי · פוטו םהקולטי תא םהפוטוני םשמקור שבשמ הובהמר הישיר םהופכי הלאנרגי .חשמלית לבפס ועצמ ה,האנרגי תקיימ בבמצ הצביר .סטאטי קחל למהפס רמקומ רומאזכ תא תצור תלולאו זהג תהנוצרו לע יפנ שהשמ הכתוצא ומשליטת לש ההשד יהמגנט לע תתנוע "החומר. ך<מתו ףד סשהדפי ןהאמ ולתערוכת הבגלרי ,"הקיבוץ" 1991( תעקרונו האל םניכרי םג ובפסל בהמוצ ךדר עקב הבכניס ללמגד בברחו לדניא שפרי .בתל-אביב תשנו םהשבעי והפכ תא םהתחו יהאקולוג ללמקוב רושגו םביצירת לש יאמנ גהמוש .הישראלים הבחינ המעמיק ,תחשוף תשהתרבו תהישראלי לככל ההחל תנפתח ךלצור הבחשיפ לש םמפגעי ,סביבתיים םשנוכחות הנהפכ הגלוי ריות .ויותר האל םהשני ןשבה ונתקלנ יבנופ המזבל האבש ההגדול ןמ תהחלומו לש עיהוש קנז , יבוואד ההזוהמ בוהביו לש ימ ,תהום ומחזה לש להל ,מיטלפונקט וא ףבחו םי יתל-אביב ףמטונ ובשירת לש רמאי .ויזלטיר וזה רהעשו ושב גהצי ףאג בהעיצו לש ןמוזיאו לישרא התערוכ םבש ,"~חזור" הוב םתהליכי םאמנותיי ץוחו םאמנותיי לש לניצו .פסולת אלל רספטמבר-אוקטוב 41 2011 והל ב 1985- ה<בתערוכ ת"חציי ,גבול" ץבקיבו ,געש> רכאש םמעליה תהכתוב תהלטיני - ו"אנ םהנידוני תלמוו םמצדיעי 'לך .קיסר" םקול לש יחייל תמלחמ ןלבנו עבק תמכתוב 'זו דבעו יענפ תהזי םמספרי לע ימעש 'חיילינו םהעוקרי יעצ תזי םלצרכי םביטחונייבלבנון . ההפוליטיזצי לש האקולוגי . תלקרא 1990 גנסו טמע םהאוטופיז יהאקולוג יהרומנט תמזיר תהאמנו .הישראלית םחלו עהטב יהאורגנ רהומ ןבחזו תגוויע ,הטבע הוהראיי תהאקולוגי ,הפסימית תאפוקליפטי ,לעתים ההוחרפ .ביותר רציי 'צעיר ףאס 'בן-צבי בהגי ב 1984-' הבסדר תב 19 םרישומי ה<וארבע םציורי לע דב ,ענק> ןלאסו יהכימ רבעי תההודי 'ברפאל םש ףנד זג לרעי לממפע יאמריקא ךסמו םוגר םלמות לש יאלפ .אנשים ימחזור עטב ל<ש ,דבורים ,למשל> תטרנספורמציו -ביו ,כימיות תזיקו תמולקולריו וכדו' Q ובר ובציורי לש יבן-צב הלאמיר ""אקולוגית ט<היב ששהודג לע ייד ןאל ןגינתו הבהקדמ גלקטלו ותערוכת לש יבן-צב ןבמוזיאו בתל-אבי ,לאמנות 1990(. י"כשאנ ראומ ,אקולוגיה" ןציי רהציי ,בקטלוג י"אנ ןמתכוו םבמילי תפשוטו הלמ השהחבר ,עושה ךכ אשהי תזורק להכ 'לזבל ושבמ הידי אהי המחריב לכ "דבר. ן"קוונ "אקולוגי )1987(, ן"דיוק "אקולוגי )1988( וא ל"אפרי "אקולוגי )1988( םה קר קחל תמיצירו לש יבן-צב ושביקש ןבמישרי תא עהמג םע אהנוש ובהקשר הקטסטרופלי . עהטב ךהל רומוג תבאמנו תהישראלי לש ישלה תשנו ,השמונים וועמ ףהחרי הטעמ רהמ לש ההאקולוגי .הקטסטרופלית יבציור ן"גינו רבאו "מלאכותי לש ילאר ןאברמסו ו'שהוצג ןבמוזיאו לישרא ב 1989-' רהמי ןהאמ יתהליכ עטב םאורגניי בבגיבו לש תתצורו תמצוטטו םודימויי .מלאכותיים ההאסתטיק לש יהסטריל הכבש תא םעול תהאמנו יהמערב יוהישראל ת<תערוכ ""פרספקטיבה ןבמוזיאו בתל-אבי ,לאמנות 1990(. םא למרס ןודשא ףאס קאב לע ת"הזכוכי "הגדולה ושל בסבי 1920 י<בנ תאפר הענ 'לו רכשצב קאב ב 1973- לע באשנ ןבמוזיאו <ישראל - יהר תשבשנו םהתשעי עהצי ףג' סקונ יהאמריקא לפס לש ישואב .אבק תהסטריליו והז אל ההותיר יסיכו ילתהליכ עטב .אורגניים ראח 'כך הפרצ ת"מלחמ ,המפרץ" ןוהקורמור ,האומלל המבו g ס תלמוו תבביצ טהנפ טשנפל ,לים בכיכ םבציורי םפוסט-מלחמתיי לש יאור .ליפשיץ ןהאמ יהישראל יהאקולוג רביות תבתחיל תשנו ,התשעים ימ ץשאימ העמד תנבואי ההמתריע רבשע לע השוא תאקולוגי ,צפויה ההי יבנ .אפרת הקצר ההיריע טמלפר תא ויצירת תהאקולוגי לש תאפר ךלאור תשנו םהשמוני א<הקור ןהמתעניי ,יופנה ,למשל גלקטלו תתערוכ תאפר ןבמוזיאו ו"מ j? "א 'באנטוורפן 1991(. ןנציי ,רק ושבתערוכת ההגדול ןבמוזיאו תלאמנו תישראלי ןברמת-ג )1987( ךתיאר תאפר תא ועבודת ךבתארי יהפוסט-אפוקליפט - ץקי 2035 - ךוהפ תא ותערוכת ןלמי ד"י "ושם לש השוא :אקולוגית תשכבו ץבו תעבו לש םצבעי והחניק ימכל תהישרדו םמסוגי ,שונים םתרשימי ""אוזוניים והוגדל לע תקירו 'המוזיאון לומע ללכ ז"מרכ ההדרכ ,אררט ץקי 2035": החורש לש יעצ תזי םמפותחי ההועבר הבשלמות ךלתו 'המוזיאון לכ ץע ךבתו ""עציץ קענ ם<העצי והתייבש םברוב תמחמ לטיפו ,לקוי> ןובי יענפ םהעצי - יכלוב לברז םגדולי םובה .יונים םכר םהזיתי ,והיונים ושסימנ תא ץק 'המבול ךהפ רלתמרו למבהי ילדיכו עהטב והצמתתו . ףנוסי 'עוד אשל טמע םיוני והשתחרר םמכלוביה ,המוזיאליים והתעופפ לא ץמחו ןלמוזיאו וומצא תא םמות תתח יגלגל תמכוניו .חולפות .גשם ]... י]אנ בחוש םשהחלטת תלהיו םערי םלמצבי םחברתיי ולדוח ך:זת; ו 7 םעליה תבצור ,עבודה תעבוד "אמנות. האקופואטיק למכ ,מקום תשפ ההאקולוגי ההחל שלשמ םאמני םג םלמסרי -חוץ םאקולוגיי וואפיל :אנטי-אקולוגיים סכשפנח ןכה ןג עביצ תא ט"פרויק "אלסקה ושל )1973(, אהו גייצ תא ואי-הסתגלות תהביולוגי תוהאנתרופולוגי ילתנא רהכפו םהצפוניי ך<תו ההקבל םלמיזמי םמטאפוריי םאחרי 'שלו תדוגמ ט"פרויק םי 'המלח" 1984' ושב הניס ללגד םדגי םבי תהמוו לכסמ ולזרות תהקיומי תוהתרבותי לש ןהאמ .בחברה> םאמני םאחרי ועסק יבמפעל תנטיעו יבלת :אפשריים ב 1970- עהצי ןגדעו ןגכטמ םמיז הנטיע לש ףאל םדונ ריע הבערב ן<שתוכנ ךלהימש 500 ,שנים אל .פחות> ם~הזורי ,למיניהם ושהעסיק ואות תבעבודו תאחרו ן<כגו ן~הזדו לש תשערו יבנ ומשפחת ,למברשות> והתמקד תבהפיכ םתהליכי ,אינטימיים םג םא םקטסטרופליי ה<הזיק הלשוא תבולט יבמושא ,השיער-מברשת> תלצורו .חלליות ,דומה םשג ט"פרויק "הערבה ההי ההצרנ לש 'תהליך לע ףא ושמשמעות תהסמלי ההשיק הבמקר הז ילמפעל תגאול עהקרק םהממשיי לש תהמוסדו .הציוניים תאי-האפשרו שלממ תא םהמיז יהלאומי-אקולוג ןהנדו ראפש השתפקד הבעצמ הכמטאפור .פוליטית אל טמע םעצי ושילמ רמחי יאקולוג ריק לע דהתפקי ושמילא תבאמנו תהישראלי םבאות :ימים המנש ןקדישמ עצב סאקליפטו יב"אירוע "תל-חי 1980 ר<לאח םשקוד 'לכן ב 1975-' רכב עצב ץע תזי קבעמ ההמצלב .בירושלים> יב"אירוע "תל-חי 1980 היצר הדלי ימאיר המבנ ףנו לש עטב תותרבו תע ההקיפ יעצ תזי יבתל ,סלעים לויחזקא יירדנ בהצי בבל תמכלל יתל-ח ץע לגדו קיצו ןבבטו הכמחא דנג תהשתלטו ההטכנולוגי לע עהטב י<ירדנ ההרב קלעסו אבנוש הז ובעבודותי ימשלה תשנו .השבעים ועצי םהמלאכותיי םקרובי ומשה ילעצ להברז דוהב בשעיצ ןקדישמ ב 1977-(. ראפש 'לומר יש"אירוע "תל-חי םבשני 1983-1980' םשאות ראצ ןאמנו 'ברזל ועמד ןבסימ ןהעיקרו - ת"אמנו ,כטבע עטב "כאמנות '<רעיון עשהטב הענ ול ובדרכ 'שלו תע ,תקף 'כאמור תא יפסל .ההר רחמו המז המצב לש תמחצב ""נשר "ה"משוקמת לע ,הכרמל הששיקומ שדור םשיקו ...(. םאירועי האל והביא אלשי המגמ -אקולוגית תאמנותי ,ביאר-רומנטית השביקש בלשו דולהעמי תא עהטב רכמקו רטהו .ליצירה ידנ 'קרוון ובנ לש במעצ ,גנים לשת יבתל-ח ץע תזי יסמל - ךא ומצב לש ץהע רהחמי דמאו תע טכמע ץנמח ןבי דצמ םפלחי לש תפירמיד ןבטו רב"עי "לבנה )1988( השבנ ןקרוו דבי אליהו . לבכ 'אופן ןרעיו ההפריצ תהאוטופי לש ץע ,הזית לכסמ עשפ ,ושלום ןעדיי סתופ .כאן ,קרוון שי ,להדגיש לשת אל טמע יעצ ,זית לדק דועו ךבתו םחללי םומבני ,פיסוליים םמרבית .שרדו םע ,זאת ףחר ההכוונ תהסמלי תוהאקולוגי ,הטובה המ רנאמ לע לפס ם"אד "וחוה ושל מ 2002-, רשנוצ הבטוסקנ השבאיטלי תבאמצעו רניסו הצור תמלבני הגדול בבל עגז ץע תזי ?עתיק 'או ותליית ךבמהופ לש ץע תזי ,יבש ושורשי םסמוכי תלתקר ,האולם יכפ השנראת תבתערוכ ""קדימה ןבמוזיאו לישרא )1998(? לגור רמ אל תפחו עאיתר ילהמונ יענפ תזי ושנכרת וונערמ יביד בד ךשער ןאמנו לברז י<מ רשאצ תא ,המיזם וובעצמ גגיאולו <לשעבר םע ץחפ .והלו לברז ראמ ,שם ןבי :השאר ם"את םבאי ,כאמנים םכאנשי ושבחר תלצא תמנקוד אמוצ ,חברתית אל קר .אסתטית 'כלומר תנקוד אהמוצ לש ,סקטורים םגורמי לש 42 ןגליו 358-357 בתחילת שנות התשעים ידעו אמני ישראל שהטבע הולך ונופח את נשמתו . דשא מלאכותי שימש את צבי קנטור , את גדעון גכטמן ואת מוטי מזרחי בפסליהם, והחלום הציוני של "הארץ הירוקה" נענה בייצוג מלאכותי וקיקיוני (וראו בנושא זה בספרי , גנים תלויים, ירושלים, 1991, עמ' 170-165(. המודעות האקולוגית נהפכה מפותחת יותר , אך כמוה גם התחזקה מאוד המניפולטיביות המתוחכמת של מזהמי הטבע למיניהם. חברת החשמל לישראל השכילה להשתדך לאמנות הישראלית, להציע לאמנים סדנאות בתחנות כוח עזובות, שאף נהפכו לנוף ציורי מבוקש (יגאל עוזרי , ימימה ארגז ועוד). ב 1989- התקיימה בגלריה "ניבט" בתל-אביב תערוכה של ציורי חברת החשמל. השתתפו בה, בין השאר ,יאן ראוכווררג ,ליליאן קלאפיש, יגאל עוזרי ומיכאל קובנו . יאן ראוכווו גר , למשל , הציג את אחד מציורי ארובות "ודינג" שלו . בשלב מאוחר יותר , תהפוך תחנת "ודינג" למרחב תצוגה יוקרתי שיארח, בין השאר ,את מגא-תערוכות "הארץ". ~חזור מסוג זה, שבו נהפכים פגריה של חברת החשמל לאסתטיקה אקספרסיבית, שב וממחיש את חולשתה האקולוגית הפתטית (אף כי הבלתי נמנעת) של האמנות הישראלית. שהרי בעת התצוגה פלטו הארובות של תחנות הכוח המתרבות את ענני העשן הגופריתי , ופסולת הפחם המשיכה להיקבר בחולות מחדרה דרומה. ואולם, שומה עלינו להודות, שרפיסותה הנדונה של האמנות הישראלית מקבילה לאוזלת היד של החברה כולה, וכמוה כחולשתה האקולוגית של האמנות בכל מקום בעולם. חברות הנפט הגדולות, לדוגמה, הן בין הגופים שמממנים, אוספים ומציגים אמנות מתקדמת ברחבי העולם המערבי . במילים אחרות, ימשיך לו האמן לפלוט כאוות נפשו את אנחותיו האקולוגיות; העובדה היא, שהלוחמים הנעלים נגד הזיהום נתמכים ומוחזקים כיום, לא אחת, בידי גדולי המזהמים, במעין סימביוזה אקולוגית של טורפים ונטרפים. ואף על פי כן , שנות האלפיים הן "תור הזהב" של האמנות האקולוגית, בעולם ובישראל. יותר ויותר אמנים, מרביתם, יש להודות, בשוליים החשוכים של עולם האמנות, רואים באתגר האקולוגי הזמנה חומרית, צורנית ותוכנית ליצירה אמנותית. מי שיתור ב"גוגל" אחר המושג "אמנות אקולוגית" ימצא שורה ארוכה מאוד של אמנים ישראלים בלתי מוכרים, המחויבים לשימוש בחומרים ממוחזרים (אף ל"גידול חומרי היצירה במושב בעצמנו"), ציור על עץ , עיצוב מקליפות קוקוס, וכיו"ב. בשנת 2009 הוצגה בגלריה "שוהם" התל-אביבית (ולאחר מכן , ב 2010-, בגלריה של "בית-גבריאל" בצמח) תערוכת "אקו-ארט", ספרי אמן בנושאי איכות הסביבה. 22 אמנים הציגו פה ספרים רקובים (נזכיר: עוד ב 1972- הרקיב אביטל גבע ספרים באגני חומצה), ספרים כפסולת זבל , ספרים ה"מצמיחים" מתוכם גידולים שונים, ועוד. אך מתוך שלל היצירה האקולוגית יודגשו שתי פעילויות: האחת, פעילותה העקבית והעיקשת של שי זכאי , מי שבין השנים 2002-1999 יצרה את "נחל בטון" : שיקומו של נחל עציו בה, ערוץ צנוע הסמוך למחצבת "שפיר" שבאזור עמק האלה. בעזרת עובדי בפארק הירייה המחצבה ותושבי האזור , פעלה זכאי לשיקום הנחל ממרבצי הבטון , וזאת בעיקר באמצעות חירור הבטון , כך שצמחים יגיחו מהנקבים, בעוד המים הזורמים יפוררו את המשטח האפור הממית. קודם לכן , ב 1995-, החלה זכאי במיזם מתמשך של "תווי יער - הספרייה": מדפי ספרייה או ארכיון נשאו עליהם קופסאות ובתוכם מידע על אודות תהליכים סביבתיים מסוכנים. יש שה"מדפים" הותקנו על גזעי עצים גדועים, שענפים בוקעים עדיין מקודקודם; ויש שהדגש הוא על צילומי תהליכים סביבתיים התלויים סביב או מוקרנים על קיר מרכזי. פעילותה של שי זכאי לא הבקיעה את חומות הבטון של עולם האמנות הישראלי, שמרכזו בתל-אביב. הזיקה בין אמנות לטבע אפשר שדנה את האמן האקולוגי לריחוק ממרכזים אורבניים. לא ייפלא אפוא, שגם אירוע "מושקע" ביותר דוגמת המיזם לשיקום אתר הפסולת "הירייה" והפיכתו לאתר אמנותי ולחלק מפארק ענק, "פארק אריאל שרון", גם אירוע זה - שמאחוריו ניצב ד"ר מרטין דייל , מנהל "קרן ברכה" (ולשעבר , מנהל מוזיאון ישראל) - אינו מוציא את הצרכן האמנותי ממרכז העיר (גם כשתערוכת "הירייה" מוצגת בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב). ואכן , ב 1999- הוצגה במוזיאון תל-אביב תערוכת "הירייה במוזיאון: הצעות אמנים ואדריכלים לשיקום · האתר". עשרים ושמונה אמנים מישראל (בהם אביטל גבע, דב ארךנר , מיכה אולמן , יגאל תומרקין , גל ויינשטיין) ומהעולם (בהם, ויטו אקונצ'י) הציגו הצעות שונות ומשונות. מבין אלה נבחרה ב- 2009 עבודתו של מיכה אולמן , שתשולב בהר הזבל: פס אנכי-אלכסוני ברוחב 5 מ' שיימתח לאורך 40 ,'מ מהפסגה אל מרגלותיה. בשטח תתבצע חפירה עדינה של האדמה כדי לגלות את שאריות הזבל, מעין "תל ארכיאולו גי של הירייה" כהגדרת האמן . ימות המשיח? רחוק מזה. הן הפסולת של תל-אביב, בדומה להררי פסולת מכל רחבי הארץ , מועברת מדי יום אל אתרי הפסולת "דודאים" ו"רמת חובב" שבנגב, תוך סיכון חייהם של שבטי הדבואים המתגוררים באזור. והאמנות ? ב 1995-, במסגרת תערוכתה במוזיאון ישראל, הציגה סיגלית לבראו סרט וידיאו המתעד את הובלתה בתוך משאית זבל , · הנושאת פסולת מהמוזיאון אל אתר השלכה באל * עזרייה, הסמוך אף הוא ליישוב בדואי. לבראו צולמה כשהיא נפלטת מהמשאית ביחד עם חומרי הזבל. 43 ספטמבר-אוקטובר 2011 גארי סניידר אנו נודרים את נדרינו ביחד עם כל הברואים א i ;ול ~ריר בעב i דה ב:וער גארי סניידר -משורר , תיאורטיקן חוואי , מחנך , בודהיסט ופעיל סביבתי - נולד ב 1930- בקליפורניה, בה הוא חי עד היום בחווה ומלמד באוניברסיטת דייוויס. סניידר בן דור הביט, היה חבר קרוב של אלן גינסברג, אחד הצעירים הזועמים שבחלו בתרבות האמריקאית, ופנו לחפש חזון במזרח. הם חוללו את הרנסנס התרבותי של שנות השישים שהחל בסך פרנסיסקו והתפשט, בעולם המערבי כולו , בדיוק בזמן בו החלה גם המהפכה האקולוגית עם פרסומיה של רייצ'ל קרסון . סניידר התגייס לשתי המהפכות, איחד ביבהן , ונהפך לדמות מובילה ביצירת סגנון חיים חדש, מותאם יותר למשבר האקולוגי בפניו אנחנו ניצבים. תפיסה חדשה זו מתבטאת ביחס חשדני כלפי הטכנולוגיה, בחזרה לחוויות גופניות כמו עבודת אדמה, בשאיפה לחוויות שבטיות של שיתוף ושל זיקה לאזור ולמקום ספציפי . מטרת העל של כל זה היא כינון יחסים עשירים - מקודשים עם הטבע. משורר ומהפכך :ןת;ן 77 אקופואטיקה ) --T -: T זוהי התמטיקה של שירת סניידר (שזיכתה אותו בפרס פוליצר>, ~~לה ז?~ך 9 ~ת ק i ~ים גךpו~ ושל קובצי המאמרים המאלפים שפרסם. מסתכלים זה בז ·ה ' :· . : -: . ל i ץז;<ים i~ו::וד . מה שהייתי רוצה לראות על מדף הספרים שלנו הוא ספר שיכלול מבחר משתי הסוגות, משהו כמו המקראה של גארי סניידר. בדרך ~9 ~יץ ח iל.ף כלל אין זה רעיון טוב להדפיס שירים בצד מאמרים, אך כאן מדובר מעל לעננים, ••--:ז T• בשירים שצמחו מעולם חווייתי כה זר לקורא העירוני , שסמיכות ·: ממלא את השמים שאגה. ·:·-· : המאמרים עשויה רק לעזור בהבנת הרקע. ז- -· : זז . אש, ז iק, 9ת א tן, i} יא ז?ריו:נה ו ספר כזה יאפשר התוודעות אל משורר אמריקאי ומעצב תרבות מן החשובים בדורנו . משורר הרחוק מאמנות לשם אמנות. אצלו האמנות מחכה ש:~עבר הדבר הרעשני . להיסט i ריה יש חלשה לטע:ו iת. אחד העקרונות ב"אקולוגיה המעמיקה" הוא להתנהל באופן "דל " T T T T T -: : ·: :-- ~ם י~~ . "הרבה משחק" סך~ה \pQ ו::וק בצורה שהדברים ע i בדים ) " : " T : -•: T בצורה ש:וש לדברים . קרובה מאוד לחיי היום יום. ואלה יש להם ערך מוסף על ערכם הביוגרפי בהיותם המחשה של אורח חיים אלטרנטיבי שבמהרה יהיה על כולנו לאמץ כדי למנוע שואה אקולוגית. נכון שקשה אפילו לדמיין מצב שבו מסות של אנשים, ולא רק יחידים פה ושם, מוותרים על נוחות וצרכנות למעז אורח חיים מקדם "r:ימ 1 ת" של כדור- הבית. מתוך מודעות לבעיה זו פיתח סביידו , יחד עם הפילוסוף הנורווגי אר;ה ,ס; את תיאוריית "האקולוגיה המעמיקה", זו גורסת כי תנאי לפעולה יעילה הוא הכשרת הלבבות. לא מספיק למחזר ולצרוך פחות חשמל, דרוש שינוי ערכים רדיקלי. סניידר ונס השקיעו עשרות שנים של חשיבה בהגדרת כמה שאלות עומק שעל האדם לשאול את עצמו באשר לוויתורים שהוא מוכן לקבל עליו ולפעול " T •: T על פיהם. : ".•T : T : '•. '' T : : ' - באמצעים ועשיר במשמעות". כאלה הם גם שיריו של סניידר גום ז . את ג.כל י~~ iJ חך\'{\ כתובים בשפת הדיבור אך בעלי אופי מיתי ולפעמים אורך נשימה אפי. כזה הוא אחד מקבצי שיריו האחרונים: שכתיבתו נמשכה ארבעים Qע i לם ~ך~ה י:י!ק שנה: הרים ונהרות עד אין קץ )1996(, עליו נכתבה ההצהרה: "אין זה רק סיפורו של אדם אחד , כי אם גם סיפור ההתרחשות האנושית ה~ךכi ז? \p י:יק. על הפלנטה". גליון 358-357 44 החוף הצפוני מה הספקתי ללמוד ס~יק~יקים i]Q ם וס~ו;ברiPי ~חול Q ה יו:rק~קזרi ללמ " ד ס~מוש Q ךאוי ה~~~ i? לים? שום ?,י;כף לא Q ~ה הp.ורע ארנכם ירנכו .םי~~ Q ל~ד כבודם צעדנו על גב הגבעות ן;ת;: 77 - :-ז ז:- ובלילה לא " רך חופים . • :• : T : - אקופואטיקה הרגעים 0 T : T מררה בגשמים והחול ז:- : ז :-. ~יד ~נכי r,וw ימרת - מרבד מנקב ורטב. T: T "•. : T : חבום היה קר מל w חרת - ז 0 -TT• ~ך ס r ךנו ג.כל ?ך שוב ךשוב. ~עימות ר Rשרת . . לשבת בלי מלה, 0 0 T T : •: •: ל w תרת ,ד:~ ידית של גרזן אחר צהרים אח,ד נשבוג.כ ה~יכררן לpו ~~ךיל , י~~ מר :ל~ · . . .-.: ~י ~י-ךז~~לי;ים ~ר!ד ~~ ךל.ד:~שב ~ת סןן iJ,ש~~ ס~לדי , חצי סנוב וזה נתקע ~~דן . קידות לבצורת של מהשברתי. -: : -:· T T : • •:: • • • הוא נזכר נר.אש-~ר r ד ללא ידית T • • • : T : • שבוש לנו במחסן ~רדבי w ד-~רי ראשר~ים T : --T •• •: _ ךךץ ל :;tQ יא אותר , רר~ה i2:ץ w ל י~ש קיצי~י . ומסביב • T • אותר לעצמו. נחש הגומי מתפתל מנכסת לךנוד ס~ש אביב . • T ג.כ~ לר .· 1לי w ל ע.ץ ספוס 1ר~ 1ד;כ\~ אני מצניע עליהם :· . :--. : -.: ~ן שלpו מראה לג'ן: ·· הכ iתר.JנiJ'םיג;:~~ ס \p נרת. ~· ~ררת סז • • • • יש ידי~ ~לי להב G ג.כל לדלת ,G~חרר, • • --• ; • T •• איךi~t;כ~יקבt.ר?ה . - = ונח~בt י tJ אונכה לגךל ס~ב;ו~ים בpוך ג.כל נןקברנכיי ?די רכנסו;ברiל ~i2~ר · ךלר i? חים אונכה ~סד נןם בסלס על~ T Q נכסת ל~פרר Q ךא\קי. ר~ר iד Q ץברןה, סחו~ה, ~ל נול- Qע.ץ . התבוננות בשתיקה: T • : • : : • ליד המשאבה, T •• : ---: שום ד~י לא חר r ר ם:~ץ~ , : ז : הבודית שהארכה :;~מרט ~נכ;ות • • • T T "." • T ~ך ? W ~סה תר~ס אותר ~כרז שם אני מנרחיל לץב"ד ג.כל ס~דית ה~pו;ס • • -• :-T עם ס~ר!ד w~~די , ר~ז,ידה ששמעתי לראשונה G ע.זרא ~או 1ד נסחטת כלפי מטה T -••-: •: •: : • " שש פעמים לגלדן' }d ק w ל }d ~ה ;שא~ Tס"כ-~ ~T ע אתה מעביר הלאה . T. • T "T " : -T •: T : T " -: -T מצטלצלת באזני! -: T : •: :• : -: • "כשאתה ערשה ידית-~ר r ד • • T "." T -•: : ו-ח :מ · • -: הצילינדר מנרקן :;~תוך ס~:ם · ~-ים רגל • T • •..::• • • -) :• :• • הדגם נמצא נהשג יד" . T •• •: : T : • :• :• ואני אומר לקאי: קול הpו~סR לוש לpו מרט ס;~י R ה ישנם כאלה שאוהבים להתלכלך הא~~'~ .. אנ~;ו נצרר ~ת סבודית סז " ערלה Q ן iJ.ר~~ את 1/ • T • • • : -:-) :• : • לפי הצורה של הבודית w ~סה ונח~בt עי 1דים ישנם כאלה שארס:;~ים ךל?לרנרiל 0 • • : "." •: •• T T : :• ברגלים נטועות באדמה, T T -: T : • -: -: i] ם םי~קכנו,r ך~רים . ~נ · ק,ר סם שדנרים 9R ה סגוף ~פוף ~די Q ה ואחרי העבודה ~ירה. • • • " T -•: T -• : הוא תופס . ושוב י~בt שר }d ג.כ: . : .. זה אצל לו ג'י או.רד פר, סו;ו~ה Qך :;t ינןית ח~ הספ~רה ~~·· .רמבt~" ג.כל סןו~רות" -~סקן Q ה: T • T • : -••-: שתי הבודים על הבודית, • T --• -y -••: והעינים נעוצות ~יד הע.~ים T T -: T ••:--: "כשעושים ידית ~ר r ד • • T • :• : ~T נ~ ן;ח~; :;~שלל w ל עופרת, • T T • • : -• : שלל של צמחים' 0 T : "." T T ואלה שלא Q נרל?ל?ים . . . :· :· .. : i] ם ~ץרי?ים; תוך חתוך ד!ר~~ הדגם נמצא למץ w ה ~ס w ג ~ד ." • • • • -: T : • :• :• נןם ?ל קןה . מררי שי הסינג צ'ן ~נ " ק,ר i] ם שדנרים סלב ובלילה מיץ. ת~גם ;~לו• T••ת~ r ה ל~גי ש~ים ךנרת •• • : •• : • T • : :• כבר לא סופר, •• T : ' ל חפשי • : T • T : - ואני תופס: פאו~ד היה ~ר rן, • • T T • -•• • -:_ ן'~ Q ~ה 'ד!ר~ י~~ ~ר!ד הכ ויש כאלה שער w ים ~ת w גי סד~רים • • •: :• •• T :•• G י ס~ץ~ i? ים םיןנ~~~ו,r ~רוך ך~קךים i] ם שדנרים נכה. י~~;:ו ~דית, הךסו,rג;:,Pי להם תעשה ידית חדשה, דגם • • T T T • T :• :- :• T שמה - וכלי-עבודה, מלא~ת סנכךנות, • • :• : T -: • : T T דור ~סר דור . לרגליו של ע.ץ מנכפוחים . :• T : : 45 ספטמבר-אוקטובר 2011 - אמא אדמה, לוויתניה אוס ץן;;ו~~?ז ~י ו.קם ל~~סדו i} ים שו;וp.ו~ דכךדון ז?זד i?. ף לtכ1 הונות, ז?ב:י~ wף ~ת ; ן 77 אקופואטיקה ~פון-~ו;ורי R ה, ~י ס~~ים ,~?w1 ה לtכ ;די פול w ים קיף ו · ~ז . אש ~דול, ~'P קיף צפור, דרור זכר צעיר, מותח צואר, •:T TT••-- 0 המחרחרים מלחמה בעולם כלו . ".•T T T T : 0 0 :-: -: לו ךק ~קומו ס~~לים' סקו~:;כיות, סלויץרות, 'םי~;:~ךס Qל~~ Qםי~;:ק\~ עו\קים ~ת ~בוןנ:ים ~ו.pו;וש. הו~:;כים סב.ל ~ר · ק, הו~:;כים סב.ל ~תוק. w ~ץ.רב לז:ר;גנו. ו;;ן~מות Qרונוט . ז?~דלים ~ת ו?זוגנו. סולידריות. האנשים . ~~w י ע.~ים עוז?דים! סקו.ךא, ך~ז:י'?פו t) !ךה ~ת יכנונו;r~Q ם 0 T -: T • T 0 ברזיל מצהירה: "שמרש ממלכתי במשאבים טבעיים" ·:·· :-:-· -:-:· . :ז :·-· ז 'Pלו w ים ~לף ז?י~ים W ל ~~ז:רים לא ;דרגוים . • T אנשי צפרים עפים! • ••: - : ז• ~~w י ~~ים שוז:רים! נמכרו וענו • T :-' • -: -••: ' -: --••: ·. : : : . תושבי הג'ונגל האמתיים 0 0 0 -: T ".": -•• T הולכי על ארבע הולכי על שתים אנשים! ורובוט בחליפה המספסר באשליה ששמה "ברזיל" 0 T : T : •: T T : -T •• : -: -T • :--: wק י-ר · אש ו~ו;;ן~י-כ ·דכ ~יר יו?לו ~קידי הלV.ו?זו;ו ~דנן~ים-ז?די~~ים מסגל לדבר נשמם? 0 T : •• -: T ".•: ז?זיז.י ~~רות Q ?אן ל?אן ז?רים לא ס 1 ~ים לך;נ:י~ים זו q רים נוזקקים י נוי=~נ:וים' צוללים ושוב מגיחים ועולים . : .. : : ' . : ' כ;זtכR גי ןוליוtס-גוחp פולי-עולם עולם 'Pלי w י קומו~יז;כ \J י i?~י vםיyוכ;זיל -~יז? 9 ר~ה תולים לtכי;;ו ~~~קים Wל א 9. ל הולר ו~~ז?יק, לד~י w1 ם ~ר ר~~ן ז?ב:ידכ iו;ות 1 ~סוז:רים ז?~ר~לים ·ק W ל נןלה? חום W ל ?ה~ן~ גול wים p כו?~י ל?ת ז?ב:י~~ז?ים ה~( ~ר a .רט ז?יז ... ס~ם ~ז;ו חולו;ןת ~ד?ן לtכ9מו~ה?) 1 תוך תולונךtכ?זQ אור ססי Qםיyוונור ז?ב:יד;~ים ~יך לסלק ~ת ~ו;ןנו ~ן~ה ~~w י לאילו מיני לויתנים מתר לה להר . ג! ?ר w נכז;כ~יק לק~ת יונכו 0 0 00 :--T T "•. T : : " •• : כמו נשרים חובטים בכנפיהם •: ••: -: • : • T : : •: 0 ז:ז מי שהיתה פעם אמה בודהיסטית גדולה T: •:•: T •". ~?ז qקיםי ז?~ר~רים' ~ר\?ז 9\f ת ~ז;כ~ית ליד אילה גוועת. : -ז כמו זיבה T • : ~ל o יק ס~ם . "ו.קם ~'יקןה ~~יו ו.קחוט ~עוף ~א לtכ ע.י~יו לעוט לפני אלפים שנה 'איל האב דוד' האלפור גום ~-ןאון ז-( TT -:-· •:•• " T TT '-:·: p פול ,ם?~ך~ס סי 1 :;~צות סג . ו;ןא ד.רי ד.רי ד.רי ןאון ןאון." של הנהר הצה . ב עד שהא . רז כבש את ביתו ". ז- .. :· - זז-." - :· ז ד יערות לו-ייאנג נכרתו וכל הרפש והחול :ז -· :·:: דז: :· :· :- ףטV.ו ל~ v ה, ר~ץ.לם ~ז;כ:;~יבות 1200 לזק~יךה - חלק מהשירי ם תורגם בי די סכ י נה מסג ואפרת מישורי עם הרגליים בנחלי הגליל ~1 ז.י ~י w~קעו 1 ז;וי~יי עפים דרומה מעל לאגני היאנג וההואנג, : ::-----•-• T T "T ~ה יור~p.ו1 ~ינו "ןי<;ז" ~~נ:וי~י ז;ועו~ה ~v ם סם ז? 'Pנכ~ w ים ז?ןה ז?יליון ו.ק~ה. ~ה ז;<ין, ל~ן ~ץ,למו ס~ו;;ןרים, t) זי.רי ס~ר, סקו~ים, p מו 'Pל 1 ים ד~ 'Pס iZ י •:ז: • ~~דו ~א .,ך~ 1 ~~י:יה ~דכת, ךס~ך iZ ע ס;~ו.קה ס~ו.קה i} יא ז? 1 רש t)ה~~ ל t) ז?~ים ~לף ~\ק~יות. האמנם האדם הוא הנעלה מכל הברואים? 0 : -T " •: -:--T T T T : "·. - ~ם ן <; Q ~ה נ.אס~נו, אותו ך~ת ~י:ייו, ?ל ס;צורים סס~ים גליון 358-357 46 47 שי זכאי אקו נחלים נחל בטון 2002-1999 פרויקט שיקום נחל כיצירת אמנות במשך שנים נהגו נהגי מערבלי בטון בדרכם למפעל הבטון - במחצבה הסמוכה לנחל שבאזור עמק האלה - לשפוך את השאריות לתוך הנחל ה י דוע בשם "נחל עציונה" ושנהפך בשל כך לנחל בטון . שי זכאי , צלמת, אמנית אקולוגית, חלוצת האמנות האקולוגית בישראל, גייסה את יכולותיה האמנותיות והחברתיות, להקמת פרויקט-שיקום אמנותי-קהילתי בסדר גודל בינלאומי. כמו בכל מעשה אמנות, גם כאן , האופן שבו בוצע הרעיון הוא עצם העניין. במקום לסלק את משקעי הבטון באמצעות דחפורים , מה שעלול היה להוסיף נזק על נזק, בחרה זכאי לחורר את שכבת הבטון ולהניח לטבע לסדוק אותו באמצעות מים מחלחלים וצמחים. החורים נקדחו בתבנית דגלים (בהשפעת הצורות הצמחיות בנחל) ואחר כך חולצו ו'הונפו' על עמודים גבוהים , כמציינים טריטוריה אחרת. נהגי מערבלי הבטון היו לאמנים לרגע, וביחד עם האמנית לקחו אחריות על הנחל, שבמשך שנים היה לחצר האחורית של המחצבה . לכבוד המיצג "קונצרט למערבלי בטון" לקראת סיום תהליך השיקום, כתבה זכאי: "... בחיפושי אחר ביטויים מהשפה הוויזואלית אשר יקרבו מחדש בין אדם וסביבה, יצרתי תוכנית שיקום, העובדת בו זמנית במישור הפיזי - ניקוי הנחל' ובמישור החברתי והרוחני - ריפוי האדם מאדישותו הסביבתית. עובדי המחצבה - רתכים, בוני גשרי בטון' נהגי מערבלי הבטון' עובדים זרים, בדואים, מושבניקים, פלשתינאים ובעלי המפעל והמחצבה, לקחו חלק ביצירה האמנותית, במודע או שלא במודע. הפיכתם ל"אמנים לרגע" מאפשרת, לשיטתי' להכניס לסדר היום נושאים שמעולם לא התעסקו בהם, ומתוך כך' לגרום להלך רוח אחר' המוביל לרוב להעלאת סף מודעות. תהליך השיקום כלל התייחסות לוקלית לבעיה גלובלית - חוסר מודעות לבעיות סביבתיות, וזיהום מתמשך של נחלים בישראל ובעולם. תוכנית השיקום לא שאפה אפריורית להחזיר טבע לקדמותו' אלא להתבונן במפגע, לפתור את הבעיה האקולוגית באמצעות האמנות ולהשאיר סימנים מהמפגע לקהל הרחב, כדי שימשיך לחקור ואף ייקח אחריות. אופן העבודה - הליכות מצולמות בנחל תוך השתהות על מוקדי הזיהום, בנייה ועבודה עם צוות רב-תחומי לליווי השיקום מאספקטים שונים <אקולוג, בוטנאי' הידרולוג, מהנדס סביבתי' אמן' פילוסוף, חוקר אמנות, אנשי המשרד לאיכות הסביבה, אנשי ארגונים סביבתיים>, שיחות עם נהגי מערבלי הבטון 'המטעינים, הסדרנים ועודבי המפעל' תוך כדי בניית יצירת אמנות מתמשכת, הנובעת מהבעיה הסביבתית ומוצעת כחלק מתהליך השיקום, שהות והתבוננות בחיי היום-יום במפעל ובמחצבה, ומתוך חקר הסיבות למחלה <חוסר מודעות, התעלמות מכבודו של הנחל כערך בפני עצמו>. התוואי שלי היה - הזדהות ושיתוף פעולה, במקום איומים בקנסות ובמשפטים <הדרך היחידה הקיימת בפועל>, מתן חשיבות זהה ל "שיקום" האדם, הנחל' הצמחים, הזוחלים, הדומם שבנחל בגישה אקוצנטרית ואקופמיניסטית, ועבודה פיזית - איסוף אשפה, חציבה, גירוף, שיוף, מדידות, העברת חומרים, קידוח, הליכות, צילום. אמן אקולוגי משול בעיני לרופא אלטרנטיבי - אשר לעולם לא יציע כדור נגד כאב ראש, אלא יבחן את הגוף בכללותו' לשופט אשר ישלח עבריין לתוכנית שיקום במקום לכלא, לפילוסוף אשר יחקור תמיד עשרות גרסאות לפני שימצא את התובנה המיוחדת, ל"טבע נשגב" היוצר לעתים במתבונן תובנות ותחושות קסומות אשר אינן מפוענחות עד סופן ושבבואנו לשרוק קריאות התפעלות, אנו חשים קרבה למקום, והוא נהפך לחשוב ויקר עד כדי כך שנרצה לשמר אותו. הנחל המשוקם ועבודות האמנות שסביבו מזמינים את המטייל לחוות טבע וטבע פגוע ששוקם. זה שונה באופן מהותי מ"סתם" טיול שבת בטבע. החוויה הזאת תעלה את מודעות המטייל' אולי תנחיל בו רגש אחריות אישי כלפי הנחל, רגש שיוכל להשליכו גם על מפגע אחר הקרוב לסביבת מגוריו . בראייה רחבה יותר' יכול הפרויקט "נחל בטון" לשמש כמודל לשיקום נחלים נוספים בשיתוף פעולה רב תחומי - אמנים, מדענים, מפעלי תעשייה, ואף להעלות מחדש שאלות לגבי תפקיד האמן בחברה הישראלית. העבודה שנעשתה בנחל הזה היא גם פנייה לציבור האמנים - להכניס ליצירותיהם הבאות חשיבה סביבתית, למדענים - לשתף אמנים בפרויקטים אקולוגיים סיבבתיים, לאנשי תעשייה - לכלול בצוותיהם "אמן בית" ולאפשר "מבט אחר" על תהליכים יומיומיים במפעל, לתושבי האזור - לקחת אחריות על שמירת הטבע בסביבת מגוריהם, למקבלי ההחלטות - לעודד וליזום צוותים בינתחומיים ממדעי הרוח, הסביבה, הטבע והמשפט בפרויקטים סביבתיים ולאפשר להם תקציבים נאותים. ובמבט רחב יותר לגבי הפגיעה המתמשכת בנחלי ישראל "הייתי רוצה שיהיו מקומות יציבים, נייחים, לא מוחשיים, שלא נגעו בהם ושכמעט אי אפשר לגעת בהם, בלתי ניתנים להזזה, מושרשים; מקומות שישמשו כציוני דרך, נקודות מוצא , מקורות. ... לנסות בקפדנות לשמר משהו, לעשות שישרוד משהו: לקרוע כמה פחותים מדויקים מן הריק שמתרוקן, להותיר, אי שם, איזשהו תלם , איזשהו עקב, איזשהו אות, או כמה סימנים ..." (ך'ורז' פרק: חלל זכו': מבחר מרחבים, מצרפתית: דן ואור ואוולין עמו , הוצאת בבל> ספטמבר-אוקטובר 2011 שי זכאי 1 נחל בטון קומפוסט שירים שירי נחלים מים זורמים' עשב, כוכבים ואדמה בראשית ן;ת;; 77 אקופואטיקה אדמה דברי אלי. אז באו בתרועה של פילים - : T T • T T -•• " : -) : ד • • :• עצים ועשב פרחים דברו אלי. .ם:~ס -•• : -) • T : ) ."" :• : • •• Q ר זו.רם ~tךW,ה? ~יד ס\קיז:וים, ד~י ~לי. ~יP\?ף ?ז~ Q י • : • T -:•• -: ~ ,ם:~ק.ו-י~?ינ Q .ריוכ ס~תוק wל~ריסה ,וקךt~ ~סלים Q~W ר, עופות ~Q ים ~יד i) ~לים' ואבני-חלמיש וצורים iJ ~ריף ~~~בכי ,תך.~~ ונpו~iJ~r:וי ~ת ,ל.ע~ ~~לו .ם:~~ ך~רו ~לי. דד?~ם ךij? יף ~ת ל:;גי. י~~ הרל.ך Qפ " ה, ןלא ~שוב עוד. ו?אום ~י~י י i ךג_ו ג?ל Qע i לם ~ליו י~~ הרל.ך. יו:rךד~ ~ל Q ג?:ז האם שם חסד נצח או אימה נצחית? איני יודע. ••-••" •:• T •• ) -·: •:•: T -· ן?דהי R ~ה Q ן ססוף, דברו אלי פרחים• ועשיתי לי חליל זהוב 0 0 ) T " T " T : • T : -•• : -: -" T "."•: 0 : 0 : ~ךז:וים לpו אךם' ~ךז:וים לpו ל~ד לpון.תלו;ר;r ו~ת קול לpו ס~:ם מים זורמים, עשב, כוכבים ואדמה מציפה את לני. T T • • :• T • גשר בנות יעקב מחשבות באגם שףך~ל (נורווגיה) Qv יו ~לה ~ליל.י i2ךנות-זי Q רים לpו ?ל ם:~ס-י.ל~~ Q י;כ:;~יב ~w י ודfזל ~ת יר.ושfזס ס iZ דמי~י לי~י ~ידהו גשר צר ' -:· ·: גשרים צרים 0 T " T : וק~ךים והם אשר הולידו את המלים נאונומול ואת הטרולים . : -:· : : .. -:· . :· -: .. : לא ~~ז:וידו ~ת iJ ~ךד.ז (אותו 11 לי עו~ . ךת בספורי האגדה? TT -T •• " : -: -• תמיד בעלבוה סמויה לרגל) 0 ."" T : T T •:ז ) י~~י~ ~~יי עוד ~.ךץ Wה~?ז~ ?ל ?ך סך~ה קךנות ו~~לים . לא יגרמו לו לסוג לאחור T : • : : • ~ל.ב ?ל ע.~ק ולד 1 ל.י ?ל צוק או לפחות לשנות את השם . •• -:• -: T : הוא ~ז?~יר לה R .רא כלן a לו) ס~ךד.ז ס q ךךי, היל~ת ~דקות v ז?~ת 1 און iJ ~ךד.ד' י~~ iJ ~ךד.ד' ~. ךץ iJ ~ 'P קה וך · ס~:ם סז Q ים וז? rםירfז נשם שמים מועטים וז?~הים לז?חוזות םולךt. • T • -:• •• : ול(;!~ ם:~ לוכץ לא יצליחו לכנות את הכנרת. .:·:· -:· -: . : עכשו ר :i השפעה כלוא נצנורות -·: ז:- ז :• T ולא מעט אבד או נאלם . אבל אני מניח -0 •• 0 -: T -: -•:: •: -T -: : pוp מו ~~לי ו?מ i ך.ל~~ ו?מ i ל~~ ~לם, סלק וכ~ב להב;ר~~ת ןל q פך' לכ סלק ~סי ~ז?~יך לזר " " יכ ולרווכ, ם ,י~~ס נמו שיר-האשדות הנא משם ... T 0 T -T -: T • : נמו שיר דמנו •• T • : המחדש את עלומיו של העולם . ספטמבר-אוקטובר 2011 T T "." T :-."" •• -: 49 ללכת את נחל ראש פינה אחרית הימים ~0, .רי ס G ץ~ד סעמ " ק מתחת למדבר (ואיני י iדע W ~י • : ·--T -·: ז ••·· ;ןת;ן 77 "ןך~-ןי.ץ'' אם זו הידרוגרפיה או אגדה) ..::--ז :ז אקופואטיקה עיר · על שם הפרח התכני הז 9 צוי ם~~ ~צום W ל ם:~ 9 תוקים. ... אם ממשיכים הלאה משם I • T -) • T • -:•--•• 9?wגי wיו:Jאר~~1G דיר סם ~~1 רו ~ם :f נ:יקופות קדומות 9 א"ד Rיו:Jאך לו, ,ב.ל~ ;:נץמו~ית ~wר Q ר, ?ל ?ר ~שומות ~· יו, י~? סז?ש נ[ד wסז?רוד Q~נו w י 9 ~ד אובכד ."לונ~" ~י=ר.רי ז?~גה Qד~~ Q נ 2נ:ויק (אולי !ה ס v ז;כ~ר סהיךרולו W1 י ל סגס סהוא: W) ס~רון ה~~מ · w ה, רוץה צ.אד 9. ~ז?ד ץר.~~ ס Q ך~ר, ל 'Pמ " ר ל[( Q)ן?[( ה~ז:ויד, ~~9 ~עות ,וה(;\~ ~לחות w ז:ולז:ילה .על?~ל[(? -ת~~ Q נ 2?ד נכי ישראל נצלו ממות נצמא :·· ·: ז·· ·:· ז:· -ז עם V.וסi?. ד סו?ל~לב ה w9 יכו ~ל Q ~.ךץ ס;עוךה ל[( ס~~ה לכב " ש ולהכבש בה) . 0 0 T •• T : : נתור בלורית ורדה T ••• : • : : .קךד לי!י ~ל םוהו;rס נ::ונ:י.ךה ~י=ר.רי Q ם -~ת 9קומו Wל ס i? דוזכ: .ךרר Qר~~ QW ;בכה .ךרר ~לר~ ~ם ך . רר ך.ךר ~ך 9 ה GW עולם לא 9qדו Q ~גי ~ךם הו 9ת,? '~w ר 'ר~ ולא עלו עליה T "." T T : שביל מפנם :שו:;~ים Gףך~~ם W ל קך QGי ם T : ••• • : w ~ם ~w9 י~ים נו ~ב i א ~פור ~G :ם ~w ר ~יד ~v ם תונומו;r T 0 T : T " 0 0 : 0 םיעור םיגרהנ לע תוראב.:·::·ד .-:.. לךQqi םיני:נ?ז9i םי~ ץ"חךל ת~יד;Qם. QיQ ת לכז~ס תך:טקו הכזיר~ס סךGם:Z ולץ וס~יך ת~ל?Q~.ךץ. םיקכ;ךונ רלרל" !שא דו;י:נ:W!· ה:~~ה ףוס.ה~ךוטכ;זיהס ל?ר\?~ל ר~וה הלועל. ,לגר ~q תיךiJ~Q.םי ונלw א לגך םואתפ רשפא םג רשפא T : •: -T : ."" : לכב " ש את ההר בלי למות T • : T T ."" : • שמות המשוררים פנחס שדה סכינה מסג זרובבל גלעד רולף יאקובסן סכינה מסג אריה סיון ~י ~ם לז:ייות ול Q ~ר ~ץ w ה סןאדיות ס Q נ:י~ז;כים Q1 נ:י Rר w ים i?.'P:f דיות w לא הר~יבו אובכד ךלא ה 'P קו ך~ץ\טו 9ר i ת ךל 9ר i ת ז " את עושות ~ת נ ::ו 9 קיךד ץ~~ w ה ה~?ךjiזס של התמרת -T : -:• ס qלי?ה 9 ץ.ין-~ךן ג.וד ?~ג.וד ל\?או W ל ?אד. 50 גליון 358-357 נחל שיח, צ ילום : דרורה שפיץ הבגרות, ונפרדתי מההזדמנות המלהיבה והחד-פעמית לעבוד במחיצתו. בכל פעם שאני עובר בכיכר מגבס בכניסה לגבעת רם, אני נזכר בהחמצה ההיא, בייחוד מאחר שהתבליט המפוסל הזה הוא בעיני אחת מעבודות הפיסול היותר שלמות ומרתקות של ונציגו , אף שאיננה "אקולוגית" או "מושגית". העבודה היא מודרנית בתפיסתה, עם אלמנטים סמליים-מיתולוגיים מקומיים, והיא יוצרת באומץ ובבהירות תבליט אבן גבוה, הבנוי מנוכחות פיסולית עזה, בהירה ומשמעותית. המפגש השני התרחש במדרון המזרחי של מוזיאון ישראל , באמצע שנות השישים, כשדנצירג וחברו שמאי הבר הציבו פסל בשם "זרימה" <שנהרס ואיננו קיים עוד>. הפסל נבנה משלושה אלמנטים: משטחי בטון גדולים שנוצקו בזווית שיפוע המדרון: מטילי ברזל גדולים וארוכים שהיו מפוזרים על המשטחים בהיגיון של מקצב לא רגולרי: ומעליהם סלעי גרניט אדומים שהונחו על מטילי הברזל , רובם יחידנים, ורק אלמנט אחד דו-קומתי. עבודה זאת, שתיתה ספק פסל אקולוגי <שהתפרש על פני דונם בערך>, · סביבתי · ספק מיצב גנני הצטיינה בפרופיל הרחב והלא גבוה שלה. עקבתי אחרי תהליך הצבת הפסל ואחר כך שבתי והתבוננתי בו במשך שנים רבות בעת ביקורי בגן המוזיאון . בהשתלבותו של הפסל בסביבה ובמדרון היה משהו מרגיע, משהו שכמו היה לקוח מרוח הגנים היפניים ומגישת התרבויות הגנניות בכלל. הוא בלט בהיעדר נושא נרטיבי , והתרכז בנוכחות הפיזית הישירה של סלעי הלקט האדומים, כשעצם הצבתם על מוטות הברזל בכוח הכבידה בלבד נהפכה למסר . בעיקר היה בכך משום ויתור הן על האוטונומיה של המסה של האבן והן על נוכחות נרטיבית מוצהרת <שליוותה עד אז את פיסול האבן הישראלי>, לטובת יצירת סביבה פיסולית אוטונומית. בכך הציע ונציגו הצעה פיסולית לא שגרתית מרחבית · ומעוררת מחלוקת, ובו בזמן ניסח את התפיסה הפיסולית מושגית שלו עצמו , לעתיד לבוא. לא ידעתי עד כמה הפסל הזה השפיע עלי , עד שהזדמן לי בשנת דורון בר-אדון לשוחח עם יצירתו של יצחק ונציגו יצחק ונציגו, יותר מכל הפסלים והאמנים הישראלים, נהפך זה מכבר להיות געגוע, געגוע לזהות הישראלית ולשאיפה לגלות את רוח המקום. יותר משהוא רשם רישומים ופיסל פסלים, הוא ניסח את הגעגוע הישראלי , שוחח עם הפיסול הארכאי -מסופוטמי , מצרי , ישראלי · ארכיאולוגי - ושאף לפיסול סביבתי וחברתי , "אקולוגי" במובן הרחב של המושג, רלוונטי לחוויה הארצישראלית, כשהוא מגדיר מחדש זמן,מרחב ומשמעות, ומפתח חשיבה חווייתית ומושגית כאח.ד במשך השנים הזדמן לי לפגוש את ונציגו ואת יצירתו כמה פעמים, פגישות הרות משמעות: בראשונה פגשתי בו בסוף שנות החמישים, בעת שביקר בביתנו בירושלים. הוא היה ידידו של אבי ואני עמדתי לסיים אז את בחינות הבגרות. כששמע שאני מעורב בתחומי הציור והפיסול , הוא הזמין אותי לעזור לו בסיתות תבליטי אבן עליהם עבד באותה עת בחצר בית החולים של אביו בתל-אביב. זמן קצר אחר כך החלטתי לפתע לפרוש מלימודי הבגרויות וזכרתי אביב והתייצבתי בחצר הפיסול · את הזמנתו. ירדתי באוטובוס לתל שברחוב גרוזנברג. ונציגו קיבל אותי בשמחה. החצר היתה דחוסה באבנים גדולות ובכלי עבודה, והוא, בדיבורו האטי , האלגנטי , הציע לי להצטרף אליו לסיור בוקר שהתכוון לערוך ברחבי תל-אביב. תחילה ניגשנו ליבתו של הצייר זריצקי. שם זכיתי לראות את המרפסת שעליה רבים מציורי הבתים עם האנטנות ואופק הים, שהיה מציירם "וגבו אל הים". הקשבתי בשקיקה שתוקה לשיחה המרתקת של "ראש הפסלים" עם "ראש הציירים" , כשאשתו של זריצקי הגישה לנו קפה וכיבו.ד המשכנו והלכנו משם למשרד האדריכל שטיפל בביצוע "פסל הלמו" יוסף, פסל בטון גבוה, שדנציגר · לזכרו של הרוג המלכות שלמה בן הציב באותה עת ליד כביש ראש פינה. האדריכל ודנציגר שוחחו ארוכות על פרטי הביצוע נוכח הדגם, ואני קיבלתי שיעור ראשון במימוש רעיונות. משם חזרנו לחצר בית החולים שברחוב גרוזנברג. ונציגו הראה לי את האבנים הגדולות שהיו מיועדות להשתלב בכותל המזרח של כיכר מגבס בירושלים, שנבנה באותה עת בכניסה לאוניברסיטה בגבעת רם. על חלק מהאבנים כבר היו משורטטים בפחם סמלי הידיים והירח, שנעשו בעקבות הדימויים ממקדש המצבות הכנעני שנמצא בחפירות חצור. ונציגו החל מיד להדריך אותי במלאכת הסיתות, כדי שאוכל להיות לו לעזר בעבודה, ואני התחלתי לעבוד בשמחה ו כהתלהבות. אבל כבר באותו ערב התחילה להשתולל בתוכי החרטה, ולמרות המגע החם והישיר עם אישיותו הפתוחה, הנדיבה ורבת הקסם של ונציוג , עוד באותו לילה שבתי ועליתי לירושלים, אל חובות בחינות 51 ספטמבר-אוקטובר 2011···-- שונים) וטיילים, הם שמעניקים לאתר ולפסלים שבתוכו אנו גיה של חיים מתחדשים. המפגש הרביעי אירע אחת עשרה שנים אחרי מותו של רבצי גר' כשהגעתי לוואדי שיח שליד בית הקברות במבוא חיפה המערבי' וגיליתי מקום מקסים, ששמעו הגיע לאוזני עוד הרבה לפני כן. המקום היה שומם, הגינה יבשה והכריכה חרבה. יצרתי אז קשר עם הצלמת דבורה שפיץ, שליוותה את ונציגו באופן צמוד בתקופת ואדי שיח, ו בעזרתה הושלמו פרטים רבים (שהצטברו למאמר דורון בר-אדון , "מתלול צורים" 1971 לבנות בעצמי "פסל דרך", לאורך קילומטר אחד של הכביש פשחה לעין-גדי (בסמוך לעין-גדי), כשליקטתי באמצעות · החדש מעין טרקטור סלעים גדולים בוואדיות הסביבה, והצבתי אותם יחידים או בקבוצות בשוליים הרחבים שלאורך הכביש. גם בפסל שלי הדגש היה על החלל והנוף שסבבף את הפסל' הן מדרונות ההר שבמערב והן ים המלח שבמזרח, יותר מאשר על מסות האבן כשלעצמן . גם אחיזת הסלעים זה בזה התבססה על כוח הכבידה בלב.ד המפגש השלישי היה עם רוחה של העבודה "מחצבת נשר" של ונציגו' שנוצרה בשנת 1971' ורישומיה ותצלומיה הוצגו כעבור שנה במוזיאון ישראל. בעבודה זאת, שתועדה הרבה גם בהמשך' הן בתערוכה · מיוחדת במוזיאון תל-אביב והן בספרים, תואר בעיקר הצד התהליכיאמנותי' אבל היה בה גם צד שביטא קשר עם חידוש החיים · מושגי הממשיים, כשדנציגר הגה באפשרות לבנות שיכונים על טרסות המחצבה שישומרו . גם בשני פרויקטים פיסוליים נוספים שביצעתי בהמשך הדהדה רוחו של ונציגו: הראשון היה מעגל אבנים בקוטר 30 ,'מ שנבנה בשנת 1989 בגן פסלים באתר קצרין שבגולן' ליד בית הכנסת העתיק "המעגל של חוני". המעגל עשוי מאבני לקט שמצאתי בסביבה, וחוצה אותו בשלישו ואדי אכזב, המתמלא במים זורמים בכל חורף. כמובן שלפרויקט זה חיתה זיקה, בין השאר' גם למבנה החידתי הירי שברמת הגולן. · אל · רוג'ום בפרויקט השני , משנת 1997, הוצבו שתי ספירלות גדולות )100X40 מ' בערך) מסלעי לקט, שעוצבו בתוך שתי מחצבות שנעזבו' באתר מתלול צורים שליד כרמיאל. האתר משופע בכמה מחצבות עזובות, ובניית הספירלות וכן אלמנטים פיסוליים נוספים (של הפסלת דליה מאירי), דחפו את קק"ל לשתול שם גינה גדולה המבוססת על שיחים ועצים מושקי גשם בלדב. המבקרים במקום, אנשי הסביבה (מלאומים בחוברת 'סטודיו' הראשונה בשם "לשוב אל 'מקום'", שפרסמתי ביולי 1989(. ונציגו אהב את הבוסתן הזה, המשתרע על פני מוצאו של ואדי שיח, שלמרגלות כפר כ'בביר' במורדות המערביים של הכרמל. אינני יודע אם הוא כינה אותו בלבבו "גן-נעול" אבל ללא ספק ראה בו "מקום", מקום מיוחד למשכבם של געגועים לארצישראליות הנכספת, אף שלא היה זה מקום קדוש, או עץ קדוש, או קבר w יח, שכה חיפש אחריהם במקומות אחרים. כאן הוא מצא, כנראה, את הקשר חסר החציצה בין טבע לתרבות: בין הר' ואדי ומים זורמים, לבין טרסה ותעלה וברינה, בין בוסתן של עצי פרי וצמחי נוי' לבין משטחי בטון ומבני לבנים. ואולי גם משך אותו המסתורין הארוטי החבוי בכל בוסתן . אבל בוודאי שהוקסם מן הבלם המיוחד של רוח הגיאומטריה, ששינתה לגמרי את רוח הרומנטיקה המתקתקה המאפיינת בוסתן; הרוח של המבנה הארכיטקטוני המדויק, שחיבר באלגנטיות מתוכננת טופוגרפיה עם תעלות מים וברינות, קו ישר עם קו עגול' קיר גדר עם רחבה, שוליים עם מרכז' שסביבם החומה התוחמת, המדרגות העולות אל ההר ומי המעיין היורדים לעומתן. ובתוך כל זה היו גם האנשים החיים, בעלי הבוסתן ומשפחת הגנן' עמלים בטיפוח הגן וגידוליו' טובלים בכריכותיו' נחים, אוכלים ומשוחחים. "היינו מרבים לרדת אל הוואדי" - סיפרה דרורה - "היה זה גן עדן של ממש: מים זורמים, עצי תות לבנים וסגולים שיכולת לאכול את פריים ישר מן העץ' גפנים שיצרו סככות, עצי פרי כמו לימון ותפוז שיצרו פרדס, עץ עגבניות משונה, עצי תמר וגן ירקות מכל הסוגים. מסביב הסתובבו תרנגולות והיו שם גם עזים וכבשים. המקום היה סכוך וסבוך בירק, עד שבקושי יכולת לראות את ההרים שמסביב. ברינות המים היו מלאות, לפעמים שתיהן ולפעמים אחת, והיינו מתרחצים. התיידדנו מאוד עם בני המשפחה הערבית שטיפלה בגן מטעם בעל המקום והיינו מבלים בחברתם במאכל ובשיחה. בעל 52 גליון 358-357 המקום היה עזיז כיאט, בן למשפחה מרונית עשירה ומכובדת בחיפה, שהבוסתן היה לו יובל גלעד מקום של נופש בקיץ , אליו היה מגיע עם משפחתו הענפה. ונציגו עצמו לא דיבר אף מקום פעם על חוויית הבוסתן דברך ישירה, כמרצה דברים. היינו מרבים לשוחח על חוויות ~~י:יק ד~~יגר, ו+<נ:וי Rתו W ל ~ז?ווד החיים, על עצמנו' על האמנות ועל חלומות, qז Rה, R י?'ה ךג~ה ?מר iJ ז?ך~ר. ורק בדרך אגב הוא היה אומר לפעמים גם ךל i2 י:ינ:י ~~ן-חול נו:;גית, ~~ו q ~ה משהו על הקשר שבין מים לנוף. Qי:נ?~ אונכה לך~ר ~לא רך "פעם סיפר לי חלום, שבמיוחד היה נעים Rשוס ·~9 ל הוא ~~יכולוג לו להיזכר בו: 'אני נכנס למערה חשוכה של האדמה. וכשהיא דברה ברזל •: : -T: • • •: : T T -: T ."" שהולכת ויורדת למטה למטה, ונהיית יותר ~נ:יה i}ק W,י:נ~ G ~~יר לנו ~ת !ה ויותר חשוכה. אני הולך והולך וכמעט ?מר Q ~ךק: iJ ז?ך~ר אוסב ל qלם. מתייאש ואז, לפתע, אני מבחין בהבהוב של אור בקצה המערה, שמושך אותי להמשיך . אני מתקרב, מסתנוור מן האור , ומזהה להפתעתי את הסנדלים שלי מימי הבחרות שלי כשהם מצופים בזהב ...' "את המקום הזה ונצי גר אהב מאוד' כמו כולנו , אולי מפגי * תחושת המפגש עם גן העדן האבו.ד הוא אהב את ה~ף שבשהייה בשנותיו האחרונות נהפך ונציגו לאיש מתבונן 'מהרהר , חווה ומנסח, בבוסתן' את הטבילה במי הכריכות, את ההפלות שהיינו עושים, את יותר מאשר אמן שהכרח לו לפעול בחומר הפיזי או בצורניות השיחות עם המשפחה המקומית. אבל היה לו גם רצון מעשי' כמעט הפיסולי של נופי המדבר' מכלאות · הגיאומטרית. "הניכוס" המנטלי תחושת שליחות, לחלק את החוויות והמסקנות עם הזולת. הוא הביא הצאן , תעלות המים, קברי הז;ויח והעצים הקדושים שנקט בשנים לכאן סטודנטים שלו מהטכניון ,שילמדו את סוד התכנון של הבוסתן קודמות, הביא אותו לחשיבה מושגית-רוחנית, שאחד משיאיה היה ויעזרו לקיימו . הוא הביא גם עמיתים אקדמיים, מומחים לענייני שותפות ביצירת אתר הזיכרון לסיירת שקד בגולן בשנת 1977• חקלאות, או שסתם זימן אנשי רוח, פילוסופים ואמנים, מבין ידידיו עיקרו של הפרויקט הפיסולי הזה היה התרחשות של נטיעות בנוף הרבים. לבסוף, בתקופה של העברת הבעלות על הבוסתן לעירייה, טבעי , התרחשות נטולת אגו , שהתקיימה בנוכחות משפחות חיילי לאחר מותו של עזיז כיאט, הוא נלחם ללא לאות במסדרונות העירייה הסיירת וכמה מחבריו הטובים, ביניהם האמנים זריצקי וסטימצקי. כדי שמשפחת הגנן הערבי תוכל להישאר במקומה. מלחמתו על כך כתב ונציגו בחוברת הפרויקט: "אל מול ויחד עם תחושת הסתיימה, כידוע, בתבוסה עצובה ..." הכאב ללא מצרים של מוות, רצינו כי המבקר יקלוט את ההוד הנורא במשמעותו הרבגונית: הוויה, קדושה, התעלות, ויחד עם אחר כך נעזב המקום סופית והיובש וההרס השתלטו על הגן. אבל זאת יחוש ממשיות ושימושיות, בבחינת מקום המפכה חיים ונותן גם אז ונציגו לא התייאש והמשיך להביא את הסטודנטים שלו' חיים לבאים אליו." שילמדו את המקום ויעסקו בשימורו . ביולי אותה שנה נהרג ונציגו בתאונת דרכים טרגית. אחרי מותו הידרדר מצב הדברים עוד יותר' וכשהגעתי למקום בפעם האיש שהתחיל בפיסול באבן , ששורשיו נטועים ברוח התרבויות הראשונה יובש צהוב וקודר קידם את פני. תעלות ריקות. עץ דקל העתיקות <כפי שקלט אותה לראשונה במוזיאון הבריטי , בעת לימודיו ענק שצמרתו קטומה. עצי פרי חרבים, שבין שרידי ענפיהם הציצו המוקדמים בלונדון>, המשיך ויצר פיסול צורני בחומרים שונים, תפוזים מצומקים ושכוחים. קוצים ועשבי בר צמחו בכל פינה. כזה שעסק בשאלות בסיסיות של זהות אישית, חברתית, אתנית הכריכות היו ריקות ממים, ומשטחי הבטון האפורים היו בוהקים בלי · ואמנותית. הערכים האלה עברו דרך הפריזמה האקולוגית-נופית צל העצים. הטרסות ותעלות המים הישרות והמעגליות היו חשופות. תרבותית של חלק נכבד מפסליו המאוחרים, שהתרחשו' אומצו ועוצבו בצד הגבוה של הבוסתן התגלו זרזיפיו של המעיין הסתום שמימיו בלב נופי ארץ ישראל. טקס ההנצחה בנוף הפתוח בהר בגולן נהפך נשאבו לצינורות חיצוניים. בדיעבד לאחד משיאי עבודתו , בהעניקו ערך אנושי-פיסולי למקום · בעשור האחרון חל מפנה משמעותי בטיפול באתר הבוסתן בוואדי שכולו נוף. כמו שנאמר בדברים כ' - "כי האדם עץ השדה", והוסיף שיח. קבוצת עמותות ואנשים פרטיים "משוגעים לדבר", המכנים המשורר נתן זך - "כמו האדם גם העץ צומח, כמו העץ האדם נגדע •••11 את עצמם "קואליציה", בראשות איל פרידלנדר (מבוגרי החוג געגועיו אלו נגעו בגעגועי' ואני שמח ומודה על כל הזדמנות שחיתה לאמנות באונירבסיטת חיפה>, עושים מאמץ סיזיפי לשמור על המקום, לי , ישירה או עקיפה, לשוחח עמו או עם יצירתו רבת ההשראה. * ולקיים בו פעילויות חברתיות. עיריית חיפה וגורמים ממלכתיים מתחילים להכיר בייחודיות המקום, הכריכות שבו ומלאו במים, והירק ינואר-ספטמבר 2011 חזר בחלקו . נראה שעקשנותם של פעילי השימור תשנה לבסוף את אופיו של המקום בכיוון חזונו של ונציגו . 53 ספטמבר-אוקטובר 2011 נןת;ך 77 אקופואטיקה א. נכוכת ~ינכו ו;נ~יכנכר סןאדי ~~לילות . הוא נהיר מוכפי . • •: • • T י i תר מאצבעות רוחות הים T -: : :• •• •• מטפס i ת להסתלסל ברעפים האדמונייםו :-::·:-:·· ז-: · ז:ז .. ~\p~. רך. ~~ז:ינו ו;נ~י:ירים . המית סבכיו אפלה מאיש iני . -" •• T •• -: T -: -: :• קולי ז? 9נכל p קינות סל;לה לpוiJ נכ~ים. הוא מגדיר את השכונה שנה את מתגוררת -:•:•-:T: •ד -:•::•:•) לי דרושות ו;נלים • ב. פרסתי את הלחם ::·: ו . : -y · - · תגלית מקומית /סבונה מסג מנזרים הם 'התחביב' שלי וההליקון שלי - מכיוון שהשהות בהם משנה מיידית את מצב התודעה ומקדמת מצב כתיבה. הפרישה למנזרים קשורה כמובן בעניין שלי בטבע ובאורח החיים של בידוד והתבוננות הכרוך בו , כמו גם בשאיפה להכיר את הארץ על כל פניה, ואולי אף לצאת לחופשה מהארץ בלי לצאת מן הארץ . חצרות מוקפות חומה כמקפיאות את הזמן , קיטון שיש בו רק הדברי ם הבסיסיים ביותר , כולל שקט ומרבד תפילה, גן עם שבילים עטורי גרניום וכובע הנזיר ובית עלמין קטן בסוף הדרך ... כל אלה העניקו לי שירים רבים ואף פרסמתי ספר בשם ימי מנזר על שנים של שהיות במנזר רטיסבון בעין כרם. אך תמיד חיפשתי את הדבר האמיתי. כלומר שירים של נזירים ממש. כמובן שהגעתי לכמה משוררים-נזירים קאנוניים כג'ודו מבלי הופקינס, חואן רה לה קודד , תומס מרתון , המוסיקה וההגות של הילדגרד פוך בינגן ואחרים. אך תגלית מקומית משלי לא חיתה. לא פעם הראתה לי אם מנזר זה או אחר שירים של נזירה מקומית, אפילו ספרים שיצאו בהוצאת האב ובואה הזכור לטוב <שזכיתי לבקר בביתו ובספרייתו>, אך אלה היו בדרך כלל שירי אמונה, על האל , על ירושלים וציון ואחרית הימים .•. שירים חד משמעיים מכדי להיקרא כשירה מודרנית. היו אלה בהחלט שירים ש'בין אדם למקום', אלא שהמילה מקום התפרשה בהם כשם נרדף לאלוהים, ואני חיפשתי שירים שבהם המקום יהיה נוכח על כל עושר משמעויותיו , כולל הגיאו-פיזיקה. שירה מסוג זה נמצאה לי לפתע ביצירתו של נזיר יהודי מסטלה מאריס. באחד הימים קיבלתי משונית כהן , עורכת וידידה יקרה, כמה שירים לתרגום עבור אנתולוגיה עתידית על חיפה. השירים היו מה שחיפשתי שנים: נזיר-משורר כותב על חיים שלמים בתוך גן קטן. שירת מקום בכל המובנים ואף שירה מודרנית לכל דבר , כולל המודעות לשבר ולניכור , כולל אי-המוחלטות ואי-הוודאות ואף האירוניה העצמי ת המבצבצות מן השורות וביניהן. השירים כתובים בסגנון דיאלוגי של אני/אתה נוסח נובר. הגן עומד במרכז , ועל אף פשטותו ומוגבלותו הוא הוא המקור לכל התובנות העשירות על מצבם של האדם והעולם. אליאס פרידמן )1999-1916( היה רופא יהודי ציוני שחי דברום אפריקה . בהתהלכו פעם ברחובות קייפטאון חש על כתפו מגע של יד ושמע קול ינאי ישראלי ואדי w ייכ שגילה לו כי ייעודו הוא להיות נזיר קתולי . פרידמן הצעיר עלה לארץ ומצא את מקומו במנזר בחיפה. ה~י~~ ד~יכ;t'P ~לה ~ד i ל: נכה ךך~ה (~ווסת סנ " קר iJאיךi כוס זכו~ית 'Pבוךה) .i:ו~i2~f:וי. סגו~ים Qע.י ..םינ:rר י~~~~ Q יו ~ז?לקקים ע~~~~ ~ליל קיו:r?גלpו _קן~ה . מתוך מות מטע האגס הקיבוץ המאוחד 2007 אליאס פרידמן ליד המעיד האדנות שנה י i נים שמנ i ת •• : " T "." : T ז?דד i ת ל~אן ול 'V ם ~ב{לוי ו " אש, הגן הוא גן קטן של כנסייה ומנזר עירוני גדול המתנוסס זה 400 שנה על הכרמל הצרפתי. ביקרתי בו פעמים רבות, אין ספק שהחלפתי פה ושם מילים עם הנזיר בשער, בלי לדעת שהוא משורר. עכשיו אני מתהלכת בגנו , מנסה להעלות אותו באוב על מנת שיעזור לי לספר את סיפורו לקורא הישראלי , באופן שלא יישמע רומנטי מדי ובכל זאת ידגיש את ייחודו. גם את השירים תרגמתי כאן בכמה שהויות במנזר הכרמליטיות הסמוך . כשקראתי את השירים לראשונה שמעתי הדהוד אהוב ומוכר משי רתו של הופקינס, דבר שהיה מתבקש וכמעט בלתי נמנע. אך היה עוד הדהוד, של משהו פשוט יותר וקרוב ויותר." שהיה קשה להגדיר מהו. ואד י שיח בכרמל הוא ערש הכרמליטים, שם אפשר עדיין לראות שרידי מנזרים קדומים. מקור השם משיבוש המילה משיחיך , כלומר נוצרי ם. גליון 358-357 ס~ם י~~ הוא ~אן ~זקיג ס 1 בול? ל.ך נכ:;בין! סלא ~~ים נוץדו ל:;~גי ~ךםו עוד דד?נdזQ ע.ןן? פעמוני המנזר מצלצלים • : : -: T : • -•• :- לו;ניץןה ולו;נז;כתוךין . 54 אליאס פרידמן שירי הנזיר מסטלה מאריס • T T •• : נןת i ן 77 אקופואטיקה פנורמה ~ריר סב . ק,ר סד~~ן, הp.ווע אוב:וי wv יר! אני מרגיש רחב ירים עד כדי לחב.ק : . : -. :- ז- • -: -••: את המראה מכאן ועד הא.פק! •: T -: T " •--:: :• אבל לבי כבר מיצר ענן. T T •• -: T : 0 0 T -: זווית ראייה אחרת ~t? ~ם ס~ן w לי ק\רן Qt? דים, השיחים שח i חים העצים מצויים מדי' -• • : • •• T ) • : • • הצבר שם בצד' מכ .ער . ז-- T : --T ההתלהבות שלי מגזמת בעליל. . :--·: :· : ·. . ·: :--: . אבל כשהצללים צ i ברים משקל 0 0 0 T : : T : -•: : T -: ואנשים אומרים לף י i תר, =; : ~?: אס ~ריך ~ ן ךj~·נש שז -.עתה,נמש~ה ז?נכ~ת סנכ~ w יו.וים סלילית, • T : : " T -•: :• ) -•: נ i ~סת ~זכיק Q'f'iJ'ם? אפילו השיחה עם האב פאולו הזקן' שחזר כמה פעמים על השם ~נכה שו q ג.ו אותו ו?ב:רסלר ס~ה וס~ה 'ושל', לא הדליק אצלי שום נורה של זיהוי . הדבר התגלה לי רק ,ף~~~ ךלו \fR ן, ךלו 1 טול ,ר~~ בית בשירתו' לא מעט בעזרת אם המנזר · לאחר שנהפכתי בת ~נכה שו q ג.ו ~ת קולו Q ךעים: הכרמליטי והספרנית רחבות הדעת, שאירחו אותי והעמידו לרשותי " איכה? למה "?רוrוrסוr ~ 1999-1916 •• •:-TT את ספריו ואת זיכרונותיהן מהרצאותיו ומנוכחותו כאדם. -:· ז אז גיליתי את תרגומיו לשירי רחל - והבנתי עד כמה הושפע ממנה, או עד כמה דמה לה: אותו חיתוך דיבור קצר ומחורז באופן מקורי' ארבעת היסודות אותו קשר מכריע לפיסת אדמה מסוימת, אותו טון של השלמה, אם כי אצלו לא מדובר בחולי אלא בוויתור שנטל על עצמו כשעטה את מאלה היונים בנו את עולמנו: ••T "." T :• •• •• - :ז • גלימת הנזיר. לא פעם הוא מגדיר זאת בפירוש כוויתור על התשוקה והאמביציה. האדמה, תחוחת חפרפרות ושרשים, 0 T T : T : --: -: T T -: T המים הדולפים מברזיה T • : • • • : -) • - וכך קרה שאף שהרצה וכתב על תולדות הכרמליטים ואף פרסם שאיזה נער לא זהיר שכח לסג . ר. " T --•:•••: ז- •; ••: -• T "." -••-: שלושה ספרי שירה, שזיכו אותו בכמה פרסים ועיטורי כבוד במולדתו ס~ריר, VQ .רב סץ.ךב ?מו .קךם ,םי~~ דרום אפריקה - אנחנו לא שמענו עליו. וכמה טוב שמישהו נחלץ האש בערמת העלים היבשים iJ ~ב:וז:רילה ע~;:ל • T • 0 ) •• T . ר . מדי פעם ללקט שירי-מקום, לגלות צימוחים נדירים, ולהעמיד ליד שירי נתן זך שירי נזיר עלום, ששמו כולו אוקסימורון תרבותי: ~ם ~ר ס~ד w לי הנו עולם ~זעיר אליאס פרידמן . אליאס על שם אליהו נביא הכרמל' כמובן . אך ךלא ~ח i ת ~~לם Q ~ל ~ן ,י~ן; המשורר שלפנינו איננו רואה עצמו לא כנביא ולא כבן נביא. כל התייחסות לייעודו כנזיר מלווה כאמור באירוניה עצמית ואפילו בסימן שאלה אם לא לשווא חלפו חייו .* ~1 ~יי' אז איפ.ה מסתופף לו כאן סוקרטס הגאון, T -"." T : T •• : • •• T זו _ ךק ~~לת i סג.וךמו Q ית: iJ י~י Q הו? ו t?Qזיו:r לב:ישו~ת סדורות. ספטמבר - אוקטובר 2011 55 מבקדים מדודה אל תגער נהם עצרו! הכניסה אסורה! T -: T 0 : -: • •: T -: 0 ז,הו v ק,ס זויץא ו;נד.י יום: i הסגת גבול?! לרכז במגרפה את העלים היבשים אתם לא חושבים שז · ' 0 •• : -0 T "." "." T :•• -: ••:-: -T -:• • : •: ל v פי=י ~ל סקיס ~ 'Pלי~;: ~~דור ן;ת;: 77 ז-:- אדרבא, פתח להם לרוחה את השערים, :-ז:- · ·: זז :· ז:· אקופואטיקה ~.רד א i סם ~ל 9ק iמ iלpו ס~~לא. ולהעל i ת את הערמה הצנועה נלהב i ת! T "." -T : -T •• -: T ."" :--: q ~ח ל;לרים ל~את ו;נ?אד ל Qעpזi ת ~ז:י R י ע i זר מא'ד ללהב i ת T :• -: •• i תור יו;~~ סז?בוארת vנ:ל:ים , עול~ים ירנכו לךח (!\'גפל פתא i ם פרפר T : -: • : • ' ף עת iד י i ו;ני 9 ק~ט iJ י 'Q ב ~יד Q ץלים, לךא i ת ~ת 0 ד$!ים ו;נב;ו R ךזלים זd~'t> י קרך v ס ~ל $!ז;כ~תר iד.ריד . מתפחמים ומתמרים לאפר מתפז · •• -: • :• •• : • T : ••• • :--: • ר ... שמעתי פעם ילד שכזה :• :· :· --• : -T •:ז וב~סד ~ת RQWO i ~ים , ס~קסל i ת, ק i .ךא, ו;נ~ק i ם אלpו ך~ינ:וי ו;נז?ק i ו;ני, שע i ד אתמ i ל נצנו על הנמה 0 T T --: : ."" ."" 11 אנא! אנא! 11 א iד iת ג i ןל כ?.רד א i נ iךא i ת ~לת O -) T -T iק i ל אלpו ~דע ע i ד :הץיךךt9 דקלו;נים ס~קיד ז,ה א i ~זךר, א i ז?ד i רים ו;נלב נ i ע,ר שמשמע i "אבי הט i ב "ךךjוכהו~ Rז?ה. IT T -: -' -: T : -',' Qה W רק א ·! i נ:וי להרהורים, i ~ם וע i ד מעט יב i או כת i ת הילדים 0 T : -0 T -: : נכומים שע iד נ i תרו לי עלי אדמ i ת 0 0 ) T -: •• -: : "." T ר: o,'P קו אותר iר 1לי v ם ~ד דק. אפנה אי פעם אל אבי שלי מערבבים א iת i עם העפר האלמ i ני :-::· • :• • T :• --•• ::• :• ז-: .:· זז . i ?~לה ו;נלים 'Pוכנ;ויdזi ת. ~ליו ~ב Q ~ןם ו;נ?ל 1 .דלת .קךpזס תאנה נדושים o ~ד לרסט wi~ש q~o ר:ם .pוכpוi .ךד ר>tי'חס ~ל ססי המדשאה המצהיבה T •: --TT -·: ?ל wo יזרים ד~.~; הר~~ים חוז?ה 9ח:ך.ךת Rךח i ת ~רובות, w ל~ר?ה ער 9 דים זקי g י iיPייי י:יתול ח }di ק ~יד ק i ~ים i~:J. ע ך :J. ש . נ i תנים את דעתם על הססמה :· :· ז:- - -·: ז i ~ל ע.ץ wל~~ ו;נד o~ז · ע }diד ל i ,ו~~ ~קו~ i קלוף ~רי ,~נוב ום רpו~ ליכש iםךiיגז~QבVן ~ריר צ i גד. והם ר i אים את הא i יב נס i ג T •• T ."" • •• : ח i רט נזכר iנ i את השפיעה הארגמנית, ו;נ \pד i ת סקךב O ז?דז?ו;נים ,בךץ~.~; :·::· :ז · ·.ק~ .. -:· ז ז- : ~ת ~נךק ס~ \p ר, ך:;~יקות Qע~~~ iת . ד 1לר w סץלה ש~~ ~ב;ו R ע Ri ו סא i י i ם ~חד' סוכת ~Q :ם סך~ה י iנךר R רים' אני י i דע כמה לא החלטי עבר י i מי עלי . 0 -T -T " •• : "." T --•• 0 : סז?~~י W,ה~~? רך.ן.~; ~ל ו;נ~סד ז;כסו;ני, לא ח~~ i ד לי ~:J.iץ.ש, קי ~ם א~~רiל יו~ף $!ב;וא i ם ז?ךה לpו סדך~ה ס; :. ר~ה סהיא w:.רד oח . w ר ~ל o~o,~ה ? ד~.~; רpו~ · ו;נ~נו י~? ו;נז Q ד גךש. ךרוך ךע.ר pמ i שוךת iר iיP.ו. 56 גליון 358-357 כ וקטורן הבריזה הלילית הודפת את לרחבוות הפח --• :• :• :• • • -• T :· תריולו;rס ,ן~~ Rדי Q ה ך~חרר, wנכ~ G ץ~ה ~ת קול wקשו R".ד ~ם קי RהPי לס~ו;ביך וp!.ש ער.רב, ר"חV.ו ל?? אלpו ,ה~~: ה~ך:pו ל~ r. י r;ו~~ה ~ו.ק~ה ז?~ס.ך ת ~ל .ך~ אני מטה אזני להתנגש:~רת הז · עיררת • : -••• : -: • -• : T •• -• : תר ij ה ~ם ~~נר 1 יל בר Q ~ךם ד:ידל נ:rנ;ו\pד:י R יי ך~ם ד:י~ינ:וי ~ת j2iJ ו ל~יד ד:יזרר. על התרגום א ינ נ י יודעת אם להגיע למקומות הפיזיים עצמם, כדי לתרגם טקסטים שנכתבו בהם, אינו תכסיס של הנשמה שרוצה ליהנות קצת, לטייל קצת, לצאת מן הבידוד של הכתיבה לבד בחדר או לבד מול נוף, תמיד לבד , מקסימום עם נוכחות האוב של המתורגם: או שיש תשתית של אמת בתחושתי שרוח המקום ממש נחלצת לעזור בתרגום, ממחישה גווני גוונים של אווירה, מספקת קני מידה, אומרת: "בלי שטויות. זה היה כאן , זה היה כך." בכל אופן גם אם תרגמתי כמה משירי הגן שלו בגן שלי , נסעתי לבדוק אותם, לערוך להם מבחן מציאות, בגנו - גן המנזר של סטלה מאריס על הכרמל הצרפתי. כמובן שהכרתי את הגן, כמו מנזרים אחרים בארץ. אולי היה זה הוא שעמד בפתח בחיוך מכניס אורחים כשבאתי לא פעם בטיול שבת עם ילדים צורחים. כן , זה בוודאי היה הוא שהכניס אותנו אל הגינה, אולי אפילו הרשה לאכול את הכריכים על הספסל מול כל הפנורמה. כן זה היה הוא והוא היה משורר נפלא ... ולא ידענו. אז הוא נראה לנו מין 'אחר' מובהק שכזה, בגלימה מוזרה. עכשיו אנחנו יודעים שככולנו חיפש סיבה לחיות, אפילו היה 'משלנו'. הוא מצא מה שמצא, חי איך שחי , השאיר כמה ספרי שירה המתגלים לנו עכשיו , כמו פתקים מושלכים מעבר לגדר גן העלמין מול הים אל גן חייו מעבר לכביש. זהו גן ספציפי , אך ככל שירה טובה הוא מעמיד גם גן כללי , סמל הגן , גנו של אדם. או כמו שאומר פסואה: "בילדותם של כל האנשים היה היה גן", ואני מוסיפה: יש כאלה שנשארים בו גם בבגרותם. הוא היה אחד מאלה. זה כמובן עלול להיתפס כילדותי , אפיל ו רגרסיבי , אבל לאור הערכים האקולוגיים החדשים, האם רע שאדם מוציא את עצמו מתהליך הייצור של עוד בני אדם בעולם הסובל מפיצוץ אוכלוסין? האם רע שאדם מרכז את כל תשומת לבו ב גן אחד , אפילו לא מפואר במיוחד , מתייחס אליו כאל 'אחר' שווה ערך , שכל תנודה במצבי רוחו מעניינת אותו , ולא כרקע לעלילות בנ י אדם או התגלות האל? אליאס פרידמן כמובן אינו פוסל את אפשרות התגלות האל בגן , אבל זה אינו פוגע בחוזקה של מערכת יחס י ם ארוכה ומורכבת עם גן אחד על קליפת הכדור , מערכת המייצרת את משמעותה ואת חשיבותה. כל אלה הם ערכים מפוקח על חיי בני אדם, כולל חייו ' שאף שהוקדשו למטרה גבוהה, נרמזת כל הזמן הת הייה אם החיים נו צלו עד תומם או הועברו איכשה ו בצעידה הלוך ושוב במסדרונ ות מ נזר. מה שברור לו 'ולנו באמצע ות השירים, הוא שה ליכותיו הלוך ושו ב בשבילי הגן היו גולת הכותרת של חיי הפרישה מן העולם. כמ ו הפרישה מן העולם הגדול הכשירה אותו להתמקד בעולם הקטן ש ל גן סטלה מאריס. כך קרה שזכ ינו בגוף שירי מוקדש לפיסה מארץ ישראל , ולא סתם פיסה , אלא כזו הממוקמת על קו התפר של תרבויות, דברי הימים ודתות, ובדרכה * היא עושה את עבודת פיתוח הרגישות למערכות המורכבות שמהן בנוי המקום 'ש לנו'. 57 ספטמבר-אוקטובר 2011 .,,,,. םראשוני םמסוג הלאחרונ והופיע ישנ םספרי םחרשי השרב תהרלוונטיו םשלה ילגב תורפסה תמב לע תועיפומה תושדח תוגוס םירקוח םהינש .וז תרבוח תא רשפ'זש ךלהמ ותוא אוה ןתעיקב תא רש~'זש המש ,הרבחהו ￟;תן:77 .הקיטאופוקאה הקיטאופוקא ינש םירפסה םינעוט םתויהל םינושאר :םגוסמ רחאה אוה הרפס לש העיצק ץוביקה ,תיחרזמ הקיטאופב םינויע) ןולע תורשפא תישילש הרישל ,<רחואמה ינשה אוה הרפס לש הנדע :ינרוג ןיב לוצינ ,הלצהל הירואית) תיטסינימפוקא לש יסחי ,עבט תוברת הרבחו ,לארשיב תאצוה .<סדרפ והז" רפס ןושאר וגוסמ, שקבמש לע בג הרפס לש העיצק ןולע :בותכ תוקחתהל רחא תונורקע הקיטאופה לש הרישה .תיחרזמה םוקמב םיגשומה םירוגשה ,'תוהז' ,'הריגה' ,'האחמ' אוה עיצמ הביטקפסרפ תינשדח הרדגהו הימוטוכידה יווק ןיב :'ןיבל ןיב' תמקוממש הרישכ ,תיחרזמה הרישל םהמגדירי םיהודי ,וערבים לשמא וימין , םעשירי ,ועניים םנשי םוגברי - לע יקוו רהתפ לש הההווי תהישראלי דענ הג רו J' תהמורכב תורב "הפנים. ןבי נ ליצ:ו הלהצל לע בג הספר לש העדנ יגורנ :כתוב ו"זה רספ ןראשו ומסוג ןשבוח תא יסיפור חהפיתו יוסיפור תהגנ עהטב בישראל , ךתו ששימו הבתיאורי תאקופמיניסטי תשמשלב ישנ יתחומ תרע - האקולוגי .ומגרר ההחשיב תהאקופמיניסטי תמאפשר רייצ ג במורכ לש םסיפורי םמורכבי תומציאו תמורכב רסיפו םהיחסי ושלנ םע ץהאר הונופי םוע "תושביה. תובתחתי בג רהספ :האינפורמציה רר" הקציע ןעלו ה י א שרא תהתוכני יללימוד רמגר תבבי ;בול רר" העדנ יגורנ אהי תאקולוגי .ופמיניסטית רהספ ןהראשו קעוס תבביקור ,ספרות רבעו יהשנ תבביקור ,'סיפורים' רכלומ לכ חומר , בכתו וא ,לא ךשנהפ פלארכיטי וא הלפרדיגמ וא תלתמונ תתשתי השעלי נב י ונ תא תתפיס ועולמנ .וארצנוכאמור , ישב םהספרי םה םצימוחי בוענ םי ץמע תהביקור ,האקולוגית שממ וכמ ההאקופואטיק הל תמוקרש תחובר .זו םג ןכא םוג ןכא שי תהישענו לע ןאות יאבנ ךדר , תוהעיקרי ןבה תהביקור טהפוס ,קולוניאלית םע הדובר עהידו רארואר סעיר , ושספר ןהמכונ יוהמהפכנ עהופי ב 1978- אונקר .אוריינטליזם ובספר הז ךעור רסעי הקריא החרש לש תהספרו השנכתב יביר יאנש בהמער לע ,המזרח הומרא רכיצ ונותר םשבויי תבתפיסו תמחשבתיו תסטריאוטיפיו לע .המזרח יאחר רסעי וקמ םאחרי וכמ רהסופ יהניגר הצ'ינוא ,אצ'בה ןשטע יכ וספר יהפופולר לכ ךכ לש ףג'וז רקונר בל ההמאפלי ענגו תבגזענו ,מובנית ,שורשית רודב ןאי ול םע האפריק .הממשית םדברי האל וחבר םלמאבק לש םהאפור-אמריקאי ןלשוויו תבארצו ,הברית םלכתביה לש םמשחררי םלאומיי םגדולי הכמהטמ גהנרי , תולתשתי תהתיאורטי ושפיתח תהביקור תהמרקסיסטי .והפמיניזם הקציע ןעלו תבוחנ תא םשיריה לש םמשוררי אממוצ מזרחי , םחלק ,ידועים םחלק םטעוני ההוצא רלאו , רמבע ילמשקפ הדיכוי , להזלזו לוהניצו לש םמשוררי ,לבנים-אשכנזים םידועי ףא .הם העדנ יגורנ תבוחנ רדב הרומ סביח ,לסביבה רובעיק סביח םלאג ,החףלה ךשנהפ לסמ תלטעו תאקולוגי וא רלקוצ הראיי .מתנשא ההרב תאמ הוהרב בכא שי יבשנ םהספרי םהנחשוניי .האלה ןאי קספ םשבחלחל תלערמ טהקומפוס לש םהפרסומי ןבעניי האקולוגי ןובעניי ,פואטיקה םה וישנ ןבאופ רניכ תא םהמרק תוא תהמורכבו לש םהחומרי םהתוססי .שם דיח םע תזא יאיננ היכול אשל ןלמת תא ההמתקפ לע זהמרכ יההגמונ לוע ימקבל .ההחלטות רבאש ,לאגם ועייפנ ןמ ףהנפנו הקל , תבבחינ תהתפרצו תלדל ,פתוחה לע .'הציונות' אל ההית וז הגחמ תציוני שלייב הביצ אאל ךהלי השהי למקוב הבאות תע .בעולם לבכ תהארצו תהנאורו וייבש ,ביצות םג םהבריטי והי שעו י ם תא הז י(אול םהטורקי .לא> ןנכו רשכב ההתגל תבע שהייבו ישהרי-די-ט םנלח יביתוש ,המלריה ךא ריעבו תפחו רמעשו ראח רע השתגל תהמדעני לרייצ' ןקרסו ה,כמ רחומ הז קמזי םלאר הולאדמ וואיננ רבגר .פתרון לבכ המ עשנוג ,לאקולוגיה בחשו רמאו ןהניסיו יהעצמ יהאותנט שוי רהית רלספ .סיפורים ןובכ י,אנ התגוררת י ךבמש השמונ םהשני תהאחרונו לע תשפ .הכנרת םהי גהנסו ריצ הביצ ווז החולל תמכ םיתושי השקש ההי תלחיו ,איתה לאב רנאס סלרס הנגר ךמתו שחש םלזיהו ימ .הכנרת םוא ךלהמשי רלהעי ימניסיונ , תבמסגר ההקריא תהאקופואטי ישאנ תעורכ לאצ ימשורר תהעליו ,הראשונות יאנ תנתקל יבשיר לסב השגרמ ,הקרחת ושאיל והי םמוכרי יותר , והי םמגמישי תקצ תא טשו תהביקור לע שייבו ףהח .לה רדב ףנוס ששי רלומ תלזכו ימקבל תההחלטו - אהו יכ עברג השהתחוור ,הטעות בושו - הז עאיר לבכ םהעול וב ,זמנית םע תעליי תהרגישו הלסביב - ונעש דמי םשינויי ןלתיקו , ףהוצ קחל ,מהשטח לע תמנ השהחול בתשו שלשמ הכלי תמסננ םלמי םהמגיעי לא .הכנרת רבאש רלספ תאפשרו תשלישי הלשיר לש הקציע :עלון ינהגת רלכב רמאו תא תהאפשרו והז ,שקידמה ובזמנ , םבמאמרי יפורצ דרך , החביב .פריה תהאפשרו קלהפסי בלכתו השיר הרז תומקוטע לע רצע ,העולם לולקב תכלגיטימי השיר תרחב ,יריעה לשתוכ ללהכי יסיפור םמקו הומשפח םספציפיי .ואישיים השיר וכז תמוגדר םבעול הכאתנופואטיק הוקרבת הלאקופואטיק .רבה תזא הבהיות השיר ההבנוי לע תרגישויו אל תמקובלו זבמרכ ההגמוני , הושדוברי םבעצ םנושאי לרג םומדברי םבש ואנחנ .חרש םג יאנ יגדלת תבשכונ יהעונ ,ג'בליה םג יל והי אאמ ,יפהפייה השהתענת לכ הימי תכפועל אוסבת הטורקיי אשל הראת תנח ,בחייה ןבלשו .המעטה יכתבת עליהן , לאב ראח ךכ יהישרת טמב לא םהעול יהפיז , לא ,הבריאה לא םהי לש "יפו. הונמצא יל ךדר בלהרחי תא יעולמ קולינו ההשרא םממעגלי םהולכי םומתרחבי לש ,משמעות רמעב בלמצ .המשפחתי האיז למז םשהמשוררי םהמככבי תאבפשרו תשלישי הלשיר אל והלכ םלהתנח ,בטבע אהל רהדב ההי םמעלי תא לכ טהלה .המהפכני הז ההיחבל , יכ ההמהפכ טהפוס ,קולוניאלית-מזרחית-אתנית וכמ תהפמיניסטי ווכמ ,האקולוגית אהי ןמ םהאירועי םהגדולי לש ההמא םהעשרי תותחיל ההמא םהעשרי .ואחת םע תזא יאנ ,חושבת הוז עידו יוכבאל ר(ואפש ןכמוב תלהפנו תזא יאל גכבומרנ יבבוא רלסנג לע <אקופואטיקה רשאח םהמדרי הלשיר הטוב ואינ ךהצור רלומ ומשה , ואפיל ,דחוף אאל ךהצור ללחול ומשה ,בשפה גלחרו ומהאג רהצ תולצא לא ההשפ לוא םהעול אשהי .מייצגת ןנכו ךשצרי בלכתו לע םאנשי קכחל ,ממקום לאב םג תלמקומו וכמ ,שררות הרימונ רואשרו שי רעו רועו תמערכו לש ,משמעות לשהטיפו ןבה ראמו ףלהצטר בלמצ יהאנוש יכר רליצו האמיר המלא .ואיכותית דמי םבימי םהקרובי יבכוונת גלהשי תא םהספרי םהמוזכרי לאצ ןעלו ןולבחו םא ןאכ שי םבה תהתייחסויו םלממרי םנוספי לש ,המקומות לש .החיים יאול ךלצור תהרגש ןרעיו והובלט הבספר לש הקציע ןעלו קר םהשירי םהעוסקי יבבנ .ארם ךא ,אם יכפ ישאנ ,חוששת אל אאמצ אאל רעו ומאות דבר , לתישא :השאלה ןהיכ רשא םהחלקי לש ףהתצר רהיוצ תא תהבי לש ?הכותבים ןהאי םנחלי םול~יוני ?מסביב ןהאי םצוקי ?ומדברות ןנכו אשאב אואמ והי םעסוקי ימכר תלקח ואותנ ,לשם לאב כשבגרנו , ימ לשמסוג ןלארג לטיו יטרנד ,להורו רכיצ הז ואינ המנס ךלערו תהכרו םע עהטב ?שמסביבו לכ דהכבו םליחסי םע אאמ ,וסבתא םג יאצל ןה םמקו בכוא רע ,היום לבש ןחייה ,המוחמצים לאב םהעול יהפיז ושסביבנ רעוב רמשב .אקוטי אאמ האדמ תסובל שוי םאומרי .גוועת אשמ לבש ואדישותנ ?אליה אשמ דיח םע ןתיקו םהיחסי םע אאמ עהגי ןהזמ עלהשקי םג םביחסי םע אאמ ?אדמה םמזרמי םמהפכניי םהאמורי בלהצי האלטרנטיב ,לקיים יהיית המצפ תלהתייחסו םג ןלפ .זה אך , ,בעצם הלמ ןנית ,לצפות 58 ג יל ןו 358-357 g ;;,;;4 עבודת-השירה בצד עבודת-החיים, התבודדות בצד מעורבות קהילתית, חברתית ופוליטית. הוא מגשים באורח חייו ובכתיבתו רבים מן העקרונות המגדירים שירה אקופואטית, לדוגמה: הימנעות מרומנטיקה בלתי אמינה, פיתוח זיקה למקום מסוים, תוך הכרה עמוקה שלו וקבלת אחריות כלפיו , השתתפות ביצירת קהילה, ומסירת עדות על התנסות בעבודת אדמה או בכל מלאכה בסי סית אחרת הדרושה לשכינה במקום. עת;ן 77 המונח העברי 'שכינה' מתאים כאן מאוד , בהביאו גם את תחום הקדושה אקופואטיקה וגם את תחום ההתבייתות. הוא חזק בהרבה מן המונח Dwelling המשמש היום בתיאוריה האקולוגית לביטוי קשר של ממש למקום. יורם ורטה מצא את דרכו הייחודית, המשכנעת, לכתוב בדרך שעוד לא הלכו בה <אולי עם מעט עזרה מאמיר גלבוע ומאבות ישורון כמורי דרך> ולראיה, השיר המופיע על גב הספר. השיר נקרא 'לא מהראש' ונפתח בשורה: "ככה אנ י מבין גבעה/ מרגליה". לכאורה הנושא הוא טיפוס על גבעה, אבל הטיפוס בושש לבוא. המשורר שביקש סתם כך לטפס על הגבעה ליד הבית נכנס להלך רוח שירי , צלול , העושה אותו מודע לפרטי פרטים של ההוויה, ובמקום לקום וללכת ולעבור הלאה, הוא מתעכב במקום, הוא משתכן במקום, הוא מתבונן ירוסורטח בפרטים שלא ראה כשאצה לו הדרך , והוא נעצר אצלם. הימים שבאו ובעוד הוא נעצר ונכנס לפרטים, טרחניים לכאורה, כמו השאלה לגבי רצון העק~ה להזדקר או להתקמר , מתחיל גם תהליך אצירה של משמעויות קשות מאוד לביטוי בדיבור ישיר, שכלתני. אילו בא תיאור הטיפוס מיד, כי אז היו הדברים ברורים מאליהם, מה יש לומר כאן? יש גבעת זיתים ליד הבית ומישהו עולה ברגל אל ראשה. אבל כשהשליטה עברה מן הראש, מן המודעות העניינית · היומיומית, למודעות השירית הגופנית-רווחית הלא ליניארית, שוב אין הטיפוס כה מהיר והתהליכים הקשורים בו שוב אינם זניחים. יש משהו מרגיז בהשהיה הזו , בעמידה על פרטים כה שוליים ובהימנעות מדיבור על הטיפוס עצמו ,אך זהו מהלך אופייני לשירה שאינה הולכת ישר אל העיקר אלא מבליטה משהו מימין ומשהו משמאל ומלמעלה ומלמטה, ומעכבת אותנו עד שדבר מה יבלוט בתווך ונבין את אי-האפשרות לשיר את ההליכה אל ראש הגבעה בלי ההתכוננות הארוכה לרגליה, וכמעט אמרתי: בלי ההתקדשות הארוכה לרגליה. נרמז כבר כי יש בשירה זו ממד של התקדשות, גם כי מדובר ב'שכינה' וב'מקום' - ואלה כידוע גם תארים של האל, וגם בשל השפעות סגנוניות ותוכניות מן הפ י וט הארצישראלי הקדום ומ"ארון הספרים היהודי" שהמשורר אמון עליו , כפי שעולה מעיון בספריו הקודמים, ומן הציטוטים מהרמב"ם, "הזוהר", שירי שמואל הנגיד ועוד, המוצבים כמוטו או מתמזגים בטקסטים עצמם. אחד הפרקים בספר , למשל , נקרא 'תיווכיך' - מילה ארמית המקבילה למילה השגורה בפינו 'גירושין', אך כמה גופניות יש בה, כמה התכה בפנים, כמה ביזיון ואפילו מיאוס ומיאוס עצמי. בשיר 'קיצור מסכת תרוכין' <עמ' 96( נמצא את השורות: "עקרתי בית שן עולמית/ תרוכין תר וכין חרק השורש". המילה תרוכין איננה מה שהשורש אומר אלא הקולות הקשים שמשמיעים השורשים הנעקרים ונקרעים וניתקים מן האדמה או מן הבשר החי של חיי המשפחה. כאמור ורטה אינו מייפיף דבר. יש גירושין כמו שיש פגזים שם בצפון הארץ, שרעשם מגיע "יחד עם צפונית קלה". * ---נתקעת י לגבע ה אחת בגלי ל כמו עצם עקשן בוקר בוק ר על י ל שדל אותה להיות בי ת לקבוע זה יפה ככה זה נוח עכשיו ד י מחר נמשי ך לנטוע ולמתו ח גשר ועוד גשר אל אי ש ועוד איש ואשה . שלא י עברו מעלי <עמ '115( סכינה מסג כשמשורר מרכזי ואהוב כמו רוני סומק משיב כפי שהשיב לבקשתי לומר כמה מילים על אקופואטיקה?! וכדי לרענן את הזיכרון , כך כותב סומק: "את הפרחים אפשר לשתול רק על זפת פניו של האספלט". ולהזכירכם, מדובר בפרחי חשמל. ספרה של עדנה גורני אכן עושה את העבודה, ומכליל את האדמה בין שאר המנוצלים, כמנהג האקופמיניזם הטוען שאותו מערך נפשי הגורם לני צול האדמה מביא גם לניצול האשה. אבל גם אצל גורני לא מושם דגש אמית י על הטבע, אלא על האנשים שחיו או חיים בתוכו. המאבק הוא חברתי , האצבע קלה מדי בהאשמת מי שקל להאשים. יש רק רמז קל לרע י ונות 'האקולוגיה המעמיקה', המעניקה לאגם זכות קיום בפני עצמו , המציגה את חיינו כדלים יותר בלי אגם מול העיניים, ובלי החוויות העמוקות שהטיול על שפתו מעניק לנפש. המונים מטיילים היום בשמורות, ואף כי אין זה אגם גדול מלא תאואים, יש יותר מנימה של תחושת הנשגב כשאתה מראה לילד את תצורות הציפורים המגיעות לחרוף. * "אורות בתים מבליחים ממול. כל מי שגר בהם מוכר לי" בוא ואראה לך את בוסתן העצמות, רק נצא רק נחצ ה את השב יל ושורת הזי תים הרקפות מתחת לחרוב , הבוץ נעשה חקלא י י ותר ומני פת הח י דלון נפרשת . קר . אי ן מה לעשות כאן ואל תתחיל עם עת לטעת , נכון י ותר לבקע עץ לאח ' אבל אנחנו קר המי לים בלי המכה שאי נה נענית בלי עהזעזו שעובר מקת הגרזן ליד יי ם לגב . <מר לדין בט "ו בשבט - מלאכת ההטעי ה> שיר על עבודה, נטיעה, ביקוע עץ לאח. בולט הקושי להעביר את החוויה העלולה להיתפס כרומנטית-נאיבית-נוסטלגית <מחק את המיותר) שכן זה נשמע תמים לבקע עץ לאח כשכולם עוסקים בקונסטרוקציה ורה- קונסטרוקציה, פוסט מודרניזם ופוסט ציונות." אז איך לומר את זה בלי להישמע פסטורלי , 'נחמד'? הבעיה הזו עומדת בפני משוררים החיים באזורי-בר , עד כמה שיש כאלה בארץ , אבל במקומות בהם הלילה הוא חשכה מוחלטת, והחורף לא ממוזג, כי אם קר , ומריץ אותך לחפש חומרי בערה, לבקע גזעי עץ , לשאת הביתה, להדליק אש." כל אלה מלאכות המחברות אותך אל האדם הקדמון יותר מאשר אל עמיתיך וקוראיך בעיר! אז איך לכתוב את זה?! כבר מן התצריב של אסף בן-צבי שעל עטיפת הספר ניתן לנחש שהימים שכאו <הוצאת קשב לשירה 2010(, ספרו הרביעי של יורם ורטה יהיה צרוב וכאוב, מינימליסטי-אקזיסטנציאליסטי , חד וחמור ובכל זאת, פה ושם, צלול ויפה ביופיים השביר והפגיע של זכוכית ופרחים - ואנשים. כן , אנשים. יורם ורטה הוא ניצול מאחד הקרבות הקשים במלחמה על הארץ , מה שלדעתי השפיע על כתיבתו ועשאה דומה לשירי משוררי מזרח אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ביניהם כמובן הפולנים הגדולים, וביניהם זביגנייב הרברט ש'מר קוגיטו' שלו שימש דוגמה ל'מר לדין' של ורטה - אותה בת דמות של המחבר , המאפשרת ריחוק אירוני מן המתרחש. · ורטה הוא גם נכדו של שלמה צמח, ההוגה והמחנך הדגול בן עירו וחברך מתנגדו של בן גוריון , שהתנגד להקמת מדינה והציע לומר לערבים שישבו בארץ: "שבט שמי עתיק מבקש להתיישב לצדכם". שלמה צמח - המופיע בשירי הספר כסבא המחנך את הילד לעבודת אדמה - היה חלוץ העלייה השביח ונונקונפורמיסט. נכדו יורם אף הוא חלוץ ונונקונפורמיסט, באופן שמאפשרת תקופתנו • יורם ורטה עשה את המעבר מן העיר אל הבר <מירושלים לכליל) ומנסה זה עשרים שנה לחיות חיים אותנטיים של עבודת -רוח בצד עבודת-אדמה 59 ספטמבר-אוקטובר 2011 סטופ ההזמנ 'לכב ןפלנקו ,בע"מ 'רח גשל" 2 החיפ 32447 אנ חלשלו -לי םעותקי לש :הספר ראו במרח ןזמ רמחי רהספ 195 חש" ילמינוי ן"עתו 150 : "77 חש" ףבצרו סטופ הההזמנ םהמחירי םכוללי ממע" יודמ חמשלו תמצורפ הבז ההמחא חבסר-ש" תלפקוד ןפלנקו מבע" -------המיתח------ם תכתוב-----------חולשמ רלברו ףנוס עלביצו הרכיש :טלפון 04 -8348802 ספק :04 -8254691 רדוא :אלקטרוני shaul@plancon.co.il עמס יויזואל םמצילו ימסורת םלצילו יעכשוו רבספ תאמנו קמרת ר.מדב יסינ ה.מחוו קליצח וונציג ל.מחו ר.או יברא ןהזמ ם.מי קרחו םי יונופ רניי םמאמרי 'פרופ ימרדכ רעומ הורד טש י ףינלאו ימוק רצו הליאור רבינג-היידק תאירי ןלוי בעיצו :גראפי הטלי ןמ ץייעו :אמנות תאירי ןלוי www.drora-spitz.com 1 את השיר; המחזור 'ד~ז: (שהוא הכל לבד מ".זמד") פותחת אס בקביעה לפיה "טורי השירים מתרוקנים מיופיים; בדדכם לאמת" (עמ' 41,]1[< ולא היא, כיוון שהשירים דווקא יפים לעילא, אלא שהדרך אל ם(צ~~ נפתלת וסבוכה, ולחלקנו - אני חושש - אין ה~,~~ שתפלס לנו דדך אליהם. מה פלא שבהמשך (שם, ]3[( היא מקנאה ב~סל-האמן: "האמת של ~וניני מאושרת: אבן עירומה וצוחקת. 11 ואז היא מגיעה לאמידה הבוטה והנוקבת מכל' שאותה - אין ברירה אציג כמתכונתה בספר: או ואp.וq ר ז " את iJQ ר או ו.p~י.pת.ק. ש,? יכבP-י ךך~ים .ב· ל?ת כןם ~קיד ולp.י9 ה ~אור, ?~~ורף ~ו;ניך .:;~.ר.pמ. אל, סלב Wג; iZ ך:ז:וי vq .סז,ה ו~ג;~ה - בואו iJ ~ה ~ךזזה זזנ;י?.ם ??כ 'V ו, 9ז;והים . או ?~קין ~חו!ה ~יד \1;iiJ ם~~ .יכבP-יוiJ ~ד~ם 1?תושp.ו~ לזיז ~בור . ~~ו 9 ה - בואו iJ.ה~ ~ך~ה ם.?י;נ~ ~ו;ני~ים ל~לות qס q לומות .הןזובו;rל גם במחזור המרגש 'דיוקן עצמי 'ש~~?~כ ממשיכה שדון אס בדיאלוג עם עצמה ועם קוראיה - באשד לדדנו של המשךךך(ת) ובאשד לספרות בכלל: "מ~עד לקיר מישהו לוחש ב~מך להתעודד. מישהו ללא פנים. ללא שם./ לt:ז מן האלים. רוצה לומר אל תביטי לכאן הזמן קצר; ב~י ספינה למים גדולים, ונוסי - זוהי הספרות, גביר דתי ורנותי./ ה;:ךמיה המבקשת לקשור בין הנראה, היפה, ח Q ר האונים, לבלתי נדאה, ה . מלא כנפיים."" (עמ' 51,]1[(. אנחנו מסתבכים עם פרשת נוח ואולי עם פרשת אשת לוט - אבל אליבא ןאס זהו סיפורה של הספרות באשד היא, ובכל א;פן הספרות כפי שהיא חווה אותה. בהמשך (שם, ]3[< אנחנו נקלעים לפרשת "ל.ך לף", כש"."הקול מאחורי הקיר; בהול ו~צווה (ללא מילים> קף~י ףל~י! אבל לאן? לאן? _· ללא ההדרכה המפורשת . ההיא, המיתולוגית: "אל הארץ אשד ~ואך". כאן' בספרות, "."קריאה ככתיבה דורשת השראה.; קריאה ככתיבה דורשת מי ~ז;ו מאיפה באת ולאן את הולכת" (שם, עמ' [(.4.]52 שרון אס אסיים את חוו~ת הקריאה שלי בשני ציטוטים, כלשונם, ללא תוספות או העדות. הראשון - היבת האחרון בשיר 'שנה חדשה' (עמ' 89( בו מעידה המשודדת על עצמה, סמוך לסיומו של הספד. השני - שוב מתוך 'דיוקן עצמי כ~ 7ש~~ 1 (עמ' 55-56, ]12[< -מוקדש לאוהבי-ספר' אלה שהספרות/ השידה היא (אך לפחות גם היא> אהבת חייהם. oך.ושpז. ךת נכג;וז:ויל ל 'Pת i ת כלזtiה i ל ו:;וח .רqי שול?ם ך~ו;נךה . היא שי;riט<.;י ןי.~; םי~;;י~;;~וז;כ 9 ךים לו;נצ " א שוב ןשוב 'P :;גיל ז:ר!ךה ו:;ו Qך 9 ~ים סל~~ים ל\?<ו;נסה 10ד i לה. ו;נךי י i ם גנ~ק " ך זזת סל.ב ?.יכז.ה לךא i ת ~ם ?וכש ~ם ה?ריא 'ךבכ~יזכ א iת i ז:ך!ךה, ו;נ , ר;~ב ~רו . וי ~ך 9ה ,:;t ?לוב ס~לע iת , ~מק o.םיק\ךp.ו זזת סל.ב QרכיזtQץ,~י R ה ל?~ה , ךהוא ~ע ו.קמור ~גופו, כ?ג<ט זכוכית ב i בכשוט ה~~ג~ל{( }d ים ,םיל~י;r9 גור (ומו 9 ז) ו;נ?ל Q ~~ךים. ו;ני ~לה ~'PלזtQ ~להים ~י i ם ןסדי ך zה~~ ר~לנ:rס ~?רי~ל או ו;ני?~ל "~לו ~q בו לקרא ז;כ 9 "רים לא או~ל ל Rל.~; זזת ?גי vם zה~~ Q ם~להי ~לו ~?לו זזת o נכפוזכ ~עוךם ם;~זכ~י יעקב-שי שביט ספטמבר-אוקטובר 2011 61 להיוולד לא · הרי נולדנו כדי לשוב ו i רי i ם שרון אס: :;r א;ךי;ם, הוצאת מוסד ביאליק 2011,96 עמ' "ry א;ךי;ם" אינו אוד-היום, אודו של היום; אין הוא לא צירוף של סמיכות ולא צירוף של שייכות ולא כל צירוף שהוא: הוא אחד' ישות שאינה ניתנת לחלוקה - הוא היעד שאליו חותרת המשודדת. "משודד מתגודד בעץ' בדוגמאות האוד; של העלים" (עמ' 25(- כך נפתח השער השני בספר ("צהריים, אש ללא ,>"לצ ומיד לאחד מכן' עדיין בפתח היום, בשעה 1:00:"."- נבחרתי: -; אבל איבדתי את השרביט; בבוץ והכתר הוא שמועה שאני מנסה לחבוש; על ראשי' כל בוקר מחדש."", והשער כולו הוא חתירה מתמדת (בציון השעה!), יום אחד יום, להגיעה מ~קןה אל ~ס.דיו: "עכשיו פני אל השער הפתוח שאינו יודע בדיוק; היכן להיעצר' כמונו' הרוצים לנסוע יחדיו' ף~א;ך" (עמ' 27(, עד שיום אחד - או-טו-טוט, בשעה 10:04- "יבוא השיר' טלקpןה השלל הרעוע, זה השומר אותי; המובסת, הכמעט טהורה, כמעט נוגעת במהירות האוד" (עמ' 33(, ובשעה 11:09: "שידה מלמדת נשיאה בעול הקפיצה מטור של אש ואבן - לטור הבא - ללא נודע" (עמ' 36(- ואז' ב- 59:11: "ואנחנו הדי נולדנו כדי לשוב ולהיוולד; .", מאלימות/ גדולה ואפודה ןא;ךי;ם; בצהריים העזים של הדמיון והחמלה": ארבעה עשר עמודי שיד' עתידי התרחשויות ותחושות ותובנות ונפילות והתעלויות, וסיומם - לא סיום: "12:02- הרגע הקודם היה רגע של תקווה". האוריום הוא ספד שידיה הרביעי של שדון אס ם~( ההר הנעלמה 1997 ;הזר ואשת חול -2001; נתיני השמש -2005; האוריום -2011(, לפני קרוב לעשור כתבתי כאן (עתרן 77, אפריל 2002( רושמי ביקוד בהזר ואשת חול' ובפתחם ציינתי בין השאר כי "את ההיגד שבשירים ניתן אולי לתמצת, אבל ללא לשון המראות והתחושות והדגשות ואמנות המילים של אס עצמה אין בכך טעם; הטעם והדיח והלם החוויה בשידה זו הם-הם העיקר", דברים אלה יפה כוחם גם ל~פד הנוכחי' ובח.זקה גבוהה פי כמה וכמה. דק לאחד קריאות חוזרות בספר הרהבתי עוז בנפ . שי להעלות שורות אלו על הכתב, ואין הן מתיימרות, כאמוד' לשקף את ה~גוון המצוי בו (ש;ט ארוך בן חמש-שש שנים>, לא כל שכן את לשון המראות ואת ~גוון התובנות ואת התחביר הייחודי שהספד טעון בהם. אני ממקד את עצמי להלן - גם כהמשך לפסקה הקודמת - בהיבט אחד בלבד' הן כיוון שהוא מרכזי מבחינה תוכנית / רעיונית הן כיוון שהוא מאציל גם על תכנים אחדים (כגון ההודות הצעידה של אס> ומתערבל בהם: השיר; השידה - והמשודדת כמשודדת. "כל הלילה ירדתי ספירלות ארוכות", כך אס ב'האדגזים של מטולה', עמ' 16-14(, "[."]מלמטה דאיתי השא]".[ מנופפת זרועות ומדברת לעצמה; קרבה לעבדנו' קוראים יקדים, ]."[ למי היא אומדת בחולפה; על פני שחד מנופץ מדרגות/ הי ' ה תהיו לי חבל' סולם; לטפס מאושרת ורעבה; לאדמה, זמן עתיד' מישור הפעימות": המשודדת מצויה כבד בחיזיון זה בין שמים לארץ (וקוראיה עמה> ומדווחת על עצמה כעל אותה ילדה המשחקת ב"סולמות וחבלים"' מטפסת בסולם או גולשת בחבל' אקראיות - או שמא סטיכיה - שאינה תלויה בה, אבל תחושתה עם זאת היא של מי שנמצאת בין שמים לארץ' מטפסת "מאושרת ורעבה; לאדמה, זמן עתיד" (החבל והסולם ישובו ויופיעו פעם נוספת קרוב לסוף הספד' עמ' 84-83(. ב'חג שמח' (עמ' 17( שבה אס (אלינו' קוראיה?> וקוראת: "חג שמח! חג שמח ורבוכים הבאים. התכה;]".[ בנו המחשבה שהפילוסוף כמו הארכיטקט והמשודדת; נשענים על צודה רגילה וי~נה ]."[ ובקושי דב הם פותחים דלת חדשה בדוח."; ]."[ טוב שבאתם -", ובהמשך: "בלכתכם הבית יתמלא בהוד אפיסת הכוחות/ שפירושו האם היה בכוחי לעמוד בחומדת חזיונות או הע:.פות הזאת היא קודכן למוזיקה שנפרטה לקבלת פנים. 11 האומנם דוברת המשודדת כאן דק אלינו' או שמא גם (ואולי בעיקר> עם בת דמותה מלפני עשור' בבחינת ישן מפני חדש תוציאו? /חואמ"""""""" רפי ןייכרט ...."..".."..".."...."..".."." המוחמצים צר לי על המוחמצים. אנשי צללים שספק אם היו. פעם או פעמיים בשנה פניהם ניבטות מדפי העיתון. ~תב שעוד טורח להיטפל לרישומו של זוהר מתפוגג, פורש את מניפת אומללותם . ניגנו ג'ז במועדונים קטנים אחרי הצלחה נשכחת באמריקה. כתבו סיפורים שלא הודפסו ונשארו כהפתעה, במגירה או במחשב. ציירו, הקליטו שירים, למדו קולנוע, פילוסופיה, ספרות. לא השלימו תואר. אוטודידקטים למחצה. בוהמיינים שבדעוך חדוות הנעורים והמין שקעו בחיק סמים ותרופות. ואז הדובדבן בכל תפארתו - שיני מחלות כוססות. בעקבותיהן נדחקת Q סקה על הלוויה ערירית, ציטוט מפי כמה זוכרים דואבים, משרטטי הבטחה ושברה. כתבות כאלה אני שומר יום נוסף בטרם ייבלעו בלוע 1 ביחסי משפחה או ביחסי חברות. שוסטר וסגל , שונאים-אוהבים, "לא החליפו זה עם זה לא סימן חיים, לא אות ולא הגה" במשך עשרים השנים האחרונות לחייהם. שניהם אנשים פרטיים, אך בה בעת - שני מהגרים שחוו יתמות, בדידות וקשיי הישרדות, שעיצבו את אופיים המסובך והנוקשה ואת התנהלותם רווית הקשיים. מה ניתן ללמוד משוסטר ומסגל על דור המהרגים היהודים, שנקרעו מביתם והגיעו בהמוניהם ממזרח אירופה לאמריקה בראשית המאה העשרים והיודעים כי "החיים הם גלגל ענק. פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה"? חייו של שוסטר ארוגים באופן בלתי נפרד ממרקם חיי היהודים שהיגרו לאמריקה ושחיו בלואר איסט סייד , המרחב היהודי-היידישאי , הצפוף, העני והרווי חלומות לעתיד טוב יותר. כך אנו מתוודעים למרים ושמואל ליבסקינד , לחווהליה, להביה פייגנבאום ולבעלה ירחמיאל-המיל ולשלושת ילדיהם המוכרים בשמותיהם האמריקאיים - אייב, אייק וג'ייק, לנחום צובלפלאץ, לדינה שמרקם ולרבים אחרים. חרמוני בנה דמויות מסקרנות, הנשייה של הפח . השפה העברית מתכתבת עם עצמה מתן חרמוני: היכרו פכלישינג קומפני , כנרת, זמורה ביתן 2011,270 עמ' מתן חרמוני נטל לב~י חיים בסיסיות ובנה מהן בכישרון רומן יפה. הוא שילב בסיפורו דמויות מעניינות תוך שהוא מתבונן בהתנהלותן' באישיותן ובמערכות החיים הסובבות אותן ותוך שהוא מקלף את המעטה החיצוני העוטף את גיבורי הסיפור ומגיע אל חומרי היסוד ואל הדחפים המניעים אותם. חרמוני חושף בפני הקורא את חיי היומיום של גיבוריו ,את מערכות יחסיהם עם סביבתם המשפחתית, את התנהלותם אנושיות ואמינות. מצוקות היומיום, מכאובי הגוף ומצוקות הנפש, מאבקי כתבתי "את סביבתם העסקית" אך מינוח מודרני זה האגו ותאוות הפרסום, התשוקה לכוח, לכסף ולמין - כל אלה מניעים את אינו תואם את זמן הסיפור , שראשיתו ב 1904-, עת גיבורי הסיפור בתהליכי בנייה והרס. הרומן מתאר את עלייתו ואת נפילתו הגיע מרדכי שוסטר , נער "יתום מאב ויתום מאם, של שוסטר וגם את עלייתה ואת נפילתה של דינה שמרקם, לימים אשתו ממזרח אירופה אל ניר יורק, אל אזור הלואר איסט ואם בנו , שנהנתה ממעמד של כוכבת בתיאטרון היידיש הפופולרי. החברתית והתרבותית ואת סביבת פרנסתם. כמעט הרומן כתוב היטב ובסגנון מיוחד והוא מספר לא רק את גורל גיבוריו סייד'.' אלא גם את סיפור התקופה. שם הספר הוא למעשה שמו של בית ההוצאה של ל' שפירא שנכתבו בשפת היידיש ושלהם הצמיד לאור , שבו עבד דודו של שוסטר בתור סדר דפוס ושבביתו התגורר תרגום בעברית: בצעירותו , עם הגיעו לניר יורק. כך נחשף שוסטר לראשונה בחייו לעולם "משורר!/ אל תכתוב שירי גבורה -/ על ~בלת הספרות בשפת היידיש של עולם המהרגים היהודים ברחבי אמריקה. שוסטר , וצרה;; אם תרצה שנאמין;; אל תכתוב על טוב שעבד כשוליה בבית הדפוס, החליט למשוך בעט ונהפך ל"סופר. מחבר. ורע;; כתוב על לחם ועל מין". בעל מליצה. ספרא-רבא. מרדכי שוסטר , זוהי מלאכתו . זוהי אומנותו . זהו חרמוני פותח את הרומן המרתק הזה בציטוט דבריו ה 'טרייר' שלו . מהעט הוציא פרנסה. הכנסה. אינקום. רווח", הרומן שכתב "שובה של מים אכני פייג"' היה לרב מכר ונמכר ברבבות עותקים בכל אמריקה. היה בכך כדי להעיד על פריחת הספרות היידישאית <שוכר ביידיש) בראשית המאה העשרים. שפת הסיפור מיוחדת ובנויה מחזרות של מילים שונות אך בעלות משמעות דומה. השפה העברית מתכתבת עם עצמה במרחבי זמן ומקום שונים באופן אלגנטי ומעשיר. אלמנט החזרות בולט גם בהבעת אותו רעיון אך במילים שונות בסמיכות מקום. בכל מקרה, בולטת השפה העשירה ורווית תובנות החיים. מאפיין ייחודי נוסף וחשוב לרומן היפה הזה הוא המעבר הלוך ושוב בזמן ובמקום בין השנים 1904 ועד ל 1968- <שנת מותו של שוסטך) ובין מרחבי מזרח אירופה וניר יורק ומדינות נוספות ב"אמריקה" היא ארצות הברית. גם בירושלים, באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, נוגע הרומן היפה הזה. מתן חרמוני ,התברר ,מלמד ספרות עברית וספרות יידיש לא בירושלים אלא באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. ·:· יהודית רונן חרמוני מאמץ עצה זו בחום, כותב הרבה על לחם ועל מין , אך בה בעת כותב גם על טוב ועל רע, על איוולת ועל צרה, על יופי ועל כיעור , על צער ועל שמחה, על אמת ועל שקר , על עוני ועל עושר , על החיים ועל המוות. למעשה, המשפט הפותח את הרומן , הוא תיאור הלווייתו של מרדכי שוסטר בסרטוגה ספרינגס, "העיירה שבה [הוא] בחר." לחיות בערוב ימיו , ומה לעשות, גם למות, בסופו של דבר. למות, כמו שכולם מתים". והוא גם חי , כמו שכולם חיים. "מורדקאי אלטר שוסטר - נכתב מתחת לתמונתו במדור מודעות האבל ב'סרטוגה-ספרינגס-ג'ורנלי - עבר לעולם שכולו טוב."לאחר יום הולדתו השבעים ושמונה". עוד נאמר במודעת האבל כי המנוח השאיר אחריו את אשתו דינה בניו יורק ואת בנו אווריד בלוס אנג'לס. כלומר, שניהם לא חיו לצדו ושניהם גם לא הגיעו להלווייתו. נוכחות-נפקדות רועמת. בניגוד להם, הגיעו שלושת ילדיו של ידידיה סגל , חברו הוותיק של שרסטר , ללוות את אביהם אל הקבר ואמרו עליו קדיש. "לבקר אותו הם לא טרחו כמעט כל ימי חייו , אבל להגיד קדיש הם באו". לא שוסטר ולא סגל , שמתו בהבדל של יום האחד מהשני , הצטיינו גליון 358-357 62 לא ~רש~~ לי D יות בן ממשיך יוסי עבאדי: ענן דוהר קרוע, הוצאת כרמל 2011,70 עמ' השירים בספר ענן דוהר קרוע עוסקים גם בחוויות הכותב כאדם מבוגר 1 אך יותר מכל הם נעוצים בילדותו בשכונת עג'מי ו בחוף ימה של יפו . של הזיכרון ·~ אנ י · כתיבתו של עבאדי נובעת מהדי 1 שאינו מסודר על פי חי גירן כלשהו , אלא אחוז בחפצים הזכורים לו , בתמונות שנחרתו בו , בדמויות שחיו בשכונת ילדותו ובקולות ששמע אז. בשיר 'ספסל' הוא כותב: "כשאני הולך; לפני שאני מתחיל לרוץ; על גבעת אנדרומדה 1 אני מגלה את המקום; הזכור לי היטב; מימי השטח הגדול והאפל; בו נחו מחשבותי המלוכלכות /כפגיונות שלופים/ בבשר הספסל" (עמ' 14(, ובשיר 'שפות' מתערבבות השפות ששמע לבליל לשונות אח.ד "מהורי שמעתי; פקודות:; לאכול,/ ללמו,ד; לישון./ הפקודות/ הפכו שפות:; לדינו,/ טורקית,/ עברית/ וערבית שהתבוללה בתוכי; והתפוצצה בהתנגשה עם הטורקית" (עמ' 19<: ובתוך כל אלה שזורה בשירים גם ההיסטוריה של יפו הכרוכה בד בבד בהיסטוריה הפרטית של הכותב, ונהפכת בכך לחלק בלתי נפרד מעולמו. במעברים חדים בין ישך לחדש, בין ציבורי לפרטי ובין תקופות היסטוריות שונות, עבאדי מצרף וצורף חוויות חיים עמוסות של הילד שהיה עם המבוגר הכותב אותן 1 כמי שאוחז בידו קליידוסקופ צבעוני של פיסות זיכרון. בשיר 'עצמותיו של מנגל' מעברים אלה בולטים במיוחד: "קליפת הצבע/ הרב שכבתית,/ תכלת לבן,/ נבקעת בינתיים; מסתור לסוד החומוס/ במסעדת אבו חסן מול/ מפרץ הדייגים; של הנמל הישן. /מבעד קומתי; ונזכר במסלול זהה; · לתריס עץ דהוי; אני מצביע על בית חד לנפולאון ולאבי השב/ מארצות מזרח מערב; אל בית מספר אחד; ברחוב מאתיים ושש./ היום זו שכונת גבעת עליה; (ג'בליה של //)ןא שם; בין מלמולי; ולחשושי שיחה; קסמי ערב פתיחה:; לזמר טורקי נושן; של · שירת לב מכה/ בפצוע צבאי מימי; האימפריה העות'ומנית; של אתא טורק; האב המהפכן" (עמ' 32-31(. שירתו של יוסי עבאדי היא שירה ישירה הנובעת מהתבוננות אמיצה בעבר ובהווה, המעזה לבוא בתוכחה ואינה מייפה דבר. בשיר 'לשכונת עג'מי' הוא מעיד: "בן מזרעך אני; מכף-רגל; ועד ראש; של תומה/ של פצע/ של חבורה; ומכה טרייה./ פצעי לא חובשו/ ולא נמרחו בשמן./ את פצעי היבשים; נשאתי עמי כמו שממה": בהמשכו של השיר הוא כותב בתוכחה לשכונה שגדל בה: "כיצד אקרא לך עיר צדק; כיצד אתנחם במעשיך; לא אפשרת לי; היות בן ממש,ךי /סימנת שאת נצורה; בפנ:ר היפות/ מסולסלי גלי ים." ושכונת עג'מי על הטוב והרע שבה, ואף על פי שגורש ממנה, איננה עוזבת אותו גם בבגרותו , ואליה הוא חוזר במסע כתיבתו: "שבתי להעלות קטורת זיכרונות/ בסוכה, בכרם, בפרדס; ובשמן דמך" (עמ' 18(. שיר י הספר כאמור אינם עוסקים רק בשכונת ילדותו של המשורר , ובשירו הארס פואטי 'יסודו של בית' עורך עבאדי השוואה בין בניית ביתו הממשי לבין יצירת שיר או בתי השיר. המיוחד בתהליך בניית הבית הוא בהתייחסות המפורשת - התייחסות של כבוד - לסביבה שבתוכה הוא נבנה, וכך ממשיכה להיות שכונת עג'מי וחוף הים של יפו. הים ששב וחוזר אליו , ושלו הוא מקדיש את מחזור השירים 'אהובי הים' המסיים את הספר. בשיר מס' 5 באותו מחזור כותב עבאדי: "חבק אותי ים; כמו חיבוק ארניות בלב ים./ לטף את גלגלי הסקטים התפורים לרגלי; רכבות בגרב קרוע./ אני מושך גוף; שלא ראה/ אור עדיין; אפילו הרוחות/ שרויות במופלא שברגעים/ עפות חשופות; אל מחוזות; חדר השינה,/ אל מיטת; סוכנות; יחד עם חברי; הפרעושים; מהזן המציק; אני מזעיק; בזיכרון;; הוציאו אותי מכאן; איני מצליח לשכנע את עצמי; הקטן והמשוגע/ מרוב ~ורד; עד זוב כמו/ ד~ק בי; אזוב" (עמ' 64(. במחזור השירים 'אהובי הים' כלולים כמה מהשירים המרגשים שבספר , אשר בהם החמלה והכעס, הידידות והניכור , המכאיב והמלטף - חוברים יחד למעין אריג שתי וערב סמיך ומחוספס השורט בקורא, והופך גם אותו ל"ענן דוהר קרוע; בלא מרדף חץ" (עמ' 22(.·:· עדינה כן חנן חצי ir מרעיו וTייבלש ו ~ מערבית: נעים עדיידי נטישת הנשימה ך~יהיר ~~.~. רת חל;ם ~ין ~ש ל~יך ר~רו~ים ~על סל;לה ~~דו כ;~:;בים ;ח~~ו . רי ס~ p ש ע~בות ע~~~ ס .רזrw ראיתיך נ;שאת את ה!זם המנכר בעיניך ;.•••:· -ז -:••·T:••-· לו n;ת W ל ~מו~ה הו~~ין t'o/ לז:יי ~ת ס~ם ~ם ;דו~ה ל; ןהות ;אpז;נ הוא ביקtח ~~לים לPז .~דודים ך~יהיר ה~י~~~ ע~בות ב tp ~נכ:ם תך;~מ; ס~ם ל'א יל~pזי:ז ~ר~י ~?יי:נ~יב;::ו;זך~~ ,ן~~ ז~ ~רוע ןה ס~סי ז;.רם ל ' א ו~ךצ;~נ ~ל ע;ד זיt:ז ~נו ~~קזקים לחצ;ת .~~לים "גלים של נדודים" כותב מועיד עבאדי מתאר את בנייתו: "מראהו החיצוני; של הבית שאני בונה/ נדבך ך~יהיר ;n~~ . רי ע~בונ:יי ו~ת;~ה שלנייח ומשיט את המילים כמו אחר נדבך; מוקדש מוגש/ כמתנת כבוד; לאדמה ש~מחה זית בשומות; שבסיסו שורשי/ המעיד שאט אט; נשלט הריק; הפנימי; ומחופה": בסיום, מתוארת בניית השיר: "כשאני; פותח דלתי; גדלה בעיני האות ב. / אופק האותיות מצביע/ על מודוס השיר // וכשאני סוגר את דלת הבית/ האותיות שאני כותב/ נעשות זעירות." אך בין תחילתו של השיר בבניית הבית לבין סיומו בבניית שיר , מוקדש בית שלם לתיאור של תמונה התלויה בביתו של המשורר , "וגם ציור מ 1928-:/ נמל ושיירת גמלים לעת ערב לחוף ים,/ תותח שדה בחצר אחורית/ גם מגדלור מנצנץ; ובשוליים חתום:; ראובן ורבין" (עמודים 44-43(, והתמונה, איך לא , מתארת את יפו . גם כשאינו גר בה עוד , תמונת הבית הפנימית p תו~לי ל 9ע 7 w את ב~~ לע.ת ~ י~~ ע,~~ז:יי ~ע~בונ:יי ס~ם חיא ז:י~חק עת ~זכי w ת ס~ w ~ה על g ף סר~רו~ים? ע,~~ז:יי ~ע~בות ס~ w א ס~ם ן; ז.י~לם עם ~זכי w ת ס~ o/?ה~ סירות על מים סוערים. צבע המים משתנה מכחול עמוק לכחול שלא מסתיר צדפים בקרקעית הים. מרעיך מאיית שם ביד מאוד מרגשת את "השפתיים הדוממות" של זו המדברת בצעקה. דוני סומק 63 ספטמבר-אוקטובר 2011 בסיפורו "בית תבנה" מתוך "רעם היופי", אלמנה צעירה נפשות קרועות ויפה נכנעת לבקשתו של גבר לא מוכר לה להתחתן עמו , כי טיעוניו נראו לה סבירים ונכונים. בליל הכלולות, אחרי מיכאל יוסף ברדיצ'בסקי: מרים, הוצאת הקיבוץ המקווה, במקום להמתין לבעלה החדש במיטתם, היא קופצת המאוחד 2011, הערות ואחרית דבר: אבנר דרך חלון חדר השינה ונעלמת. הסיפור - אם ניצמד הולצמן' 253 עמ' לאירועים החיצוניים - יכול לשמש בסיס לאופרת סבון , אבל למעשה הוא מצייר דיוקן עמוק של אשה שטרם הספיקה להיפרד מבעלה המנוח, ועדיין אינה מוכנה לקשר חדש. שכמותה נפרסו רבות ברחבי רוסיה ואוקראינה בסוף המאה ברוב ספריו מתאר ברדיצ'בסקי את חיי העיירה היהודית, המעבר החד מעורר סערה פנימית שהיא לא מוצאת לה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים. את ההורי של הסבר , וצער כבד דוחף אותה להימלט מהאיש הזר . לא העיירות הללו הכיר היטב מבשרו ו בטרם גורש מביתו פחות טרגי הוא סיפורה של שרל'ה ("מרים") אמה של מרים, 1 שבנעוריה התאהבה במוכר בחנותו של אביה. אביה הנזעם שגילה את הקשר , סילק את המוכר וכעבור חודש השיאה לגרב אחר, שלא אהבה. מאותו הרגע חיתה אשה משועממת, עצלה ואדישה לקרוביה ולסביבתה. לברדיצ'בסקי יש יכולת בלתי רגילה ליצור מתח מיני בקרב גיבוריו וביניהם, וזאת לא רק לצורך ריגוש, אלא מאחר שהמין הוא חטאנו החמור ביותר , ובו מתנקזים כל התסכולים והמשאלות. עודבה היא שאלו שנותנים פורקן ליצריהם בלי אהבה ובלי קשר מספק, נהרסים בסופו של דבר. ברדיצ'בסקי משוכנע שבחברה הסגורה אין מקום להגשמה עצמית, לחיפוש עצמי ולאושר . לפיכך ו ההחלטה שלוקחת על עצמה גיבורת ספרו - מסמנת יציאה מהמקום הקשה הזה. מרים היפה והטהורה מוצאת מקלט אצל רופא יהודי מומר - שמטפל באנשים ברצון ולעתים ללא תמורה - ומתכוונת להיות לו לעזר. במקרה זה ברדיצ'בסקי יוצר חיבור אנושי בין שני אנשים, ללא קשר לדתם. בסיפורו "מחניים" הוא עושה ניסיון נוסף לחבר את העולם היהודי עם העולם שמסביב. גיבור הסיפור,צעיר יהודי למדן , עוזב את העיירה ומנתק קשר עם משפחתו . הוא מתאהב בבתם המאומצת של שכביו ו יהודיי ה למחצה, שאביה היהודי נטש - בעקבות לחץ משפחתו העשירה - את אמה הנוצרייה. הוריה המאמצים רואים את השידוך בעין יפה, ואכן השניים מתאימים זה לזה: הוא סגפן והיא שקטה ועדינה. אך בלילה אחד מוצף תשוקה הבחור שוכב עם זונה, שמסיפורה מתחוור לו שהיא אמה הביולוגית של אהובתו. אחוז תיעוב עצמי הוא מחליט לעזוב את העיירה (אם כי אולי ישוב בעתיד>. גיבוריו של ברדיצ'בסקי עושים מאמץ כביר לקרוע מתוכם חלון אל העולם הגדול , ודרך זו ו הרצופה ייסורים, הכרחית. הסיפורים כתובים בעברית ארכאית וגדושה אזכורים מהתנ"ך,מהתלמוד , ומדברי מהוגי דעות יהודים, שמרחיבים את הראייה על הקיום היהודי . הדימויים והנימה הרכה והזהירה של המספר , הדמויות מלאות החיות, כל אלה כובשים את הקורא הנשאב אל עולמן. מזמן לא קראתי ספר שגרם לי לחרדה באשר לגורל הדמויות שבו. אנשים אלו כה אבודים וכה זקוק י ם לנפש קרובה, שקשה לקורא להשאירם לבדם. ·:· רובוט אויחמן וממשפחתו בעוון קריאה בספרים חילוניים. תושבי העיירות נאחזו ביהדותם כמגן מפני עולם הגויים, ולמעשה חיתה העיירה לכלא מחניק ומתיש, שברדיצ'בסקי מספר על יושביו: עניים, למדנים, רופאים, חשבונאים ממולחים ושועי העיירה שגם אצלם האושר לא דר. הוא מציג כל משפחה על שלושת דורותיה האחרונים, גברים ונשים, הוריהם, בני זוגם ומשלח ידם, עלייתם ונפילתם. האנשים המוצלחים ואלו שנכשלו בעסקיהם נושאים כאב של אהבה נכזבת או חלום שלא התגשם, פקפוק מחריד ומוסתר בקיומו של אלוהים, תשוקה לא ממומשת ותסכול מנישואים חסרי תוכן. הגיבורים במרים נמצאים בעולם נבוך ומבולבל. הם אינם מסוגלים להסביר את עצמם, חסרות להם המילים המתאימות לבטא את העובר עליהם, ובנוסף: אין להם עם מי לחלוק את המתרחש בנפשם. אנשים צעירים ומבוגרים מתכנסים בתוך עצמם ללא מוצא, ורק התאבדות פתאומית, מוות מקדחת, טירוף, הולדתו של ולד מת או מותה של יולדת מסגירים את עוצמת הטרגדיה המתחוללת בתוכם. הם לא מתמרדים נגד החברה ולא מאשימים איש, ואלה שפגעו בהם לא מרגישים אשמה או חרטה. ברדיצ'בסקי ניחן בכישרון אדיר לחשוף את פנימיותם של גיבוריו מתוך אופן הליכתם, לבושם, מחוותיהם היומיומיות (מה שנקרא היום שפת גוף>, מקומם בבית הכנסת, התנהלותם מול לקוחות בחנות. הוא גם יודע למצוא אמרה מדויקת ואופיינת לדמות, או לאפיין מנהג שסיגלה לעצמה. והנה כמה מפניני כתיבתו: "הוא לא התפלל בחיפזון , היה אוכל את סעודתו במתינות וכשהיה בא קונה אל החנות, והוא היה בחדרו ו יצא אליו כאדון ולא כעדב"; "וכשישראל זrשיא איתה בחדר , חיתה נכנסת ויוצאת, נכנסת ויוצאת, ולא שהתה עמו כלל. אם יקרב אליה בלילה, אז בת ישראל היא. ביום לא תציית לו." "היא ביקשה את הכהן לשבת; והוא גם נשען על אצילי ידיו , הסתכל בה ועיניים בעיניים פגעו." הגיבורים הם אנשים תמימים ובאותה שלמות שהם אמורים לקבל על עצמם את הנורמות של העיירה, כך הם מתמסרים לעסקיהם, לתחביביהם ולאהבתם. מה בסך הכל מבקשות הנפשות הקרועות האלו? להיות עם אדם אהוב, להביט בו. כמה מרגשת לחיצת יד או נגיעה בכתף, כמה מרגש מפגש עיניים עד לנשיקה על שפתיים בוערות, והייאוש שהן נתקפות כאשר כל אלו נלקחים מהם. אך עם זאת הם מגלים עקביות ונאמנות לעצמם ולהווייתם, מה שמעורר בנו כקוראים כוח ותקווה. ברדיצ'בסקי הבין את משמעות החוויה המרכזית שמטילה צל על חייו העתידים של האדם. זהו אותו אירוע שהפסיכולוגים מכנים "טראומטי", המשפיע על מכלול אישיותנו ומכריח אותנו לשוב אליו במחשבותינו. במקרים חמורים הוא עושה בנו שמות, מעוות את המציאות ו גורם להתנהגויות מוזרות, להחלטות לא רציונליות. ברדיצ'בסקי יודע לגעת בעומק נפשם של המאוהבים: גם אז וגם היום זוהי אותה התאהבות המציפה ואותם ההרהורים על ההוא או על ההיא, אותה רגישות למבט ולתנועה שפעם מעלה לשמים ופעם מורידה שאולה. הוא רגיש גם לרחשי לבה של האשה ולמגבלותיה בעולם הנשלט על ידי גברים, שבו גילוי רגשותיה או יוזמה ביחסים עם המין השני עלולים להמיט עליה אסון שאין תקומה ממנו , אך בכל זאת היא מוכנה להסתכן וללכת אחרי לבה. 64 גליון 358-357 רודה שוורץ תצלומים ישנים אנחנו ח;זרים יחד . הרכבת מאחרת נבל T : .'' :· -: ,'' ,'' --. : : --: ~ין יס;ע~~~ 1o/f ~דרס ה~~~ס~ . סח;ף ס~ה ~ ז כrp ~ה ~ר .רר , ת~.?~~ ~ס?מות עסקים דל.סב;ת. סח : רף ~עצומ; . ס Wלג ס~ר ע.~ים לז:יי ל~ה'ב ~;א 1,o/fע;ך~י p בו~ה ,עך!~ 1 לע,~מ;ת . ס~קת;ת ת;ס~~ 9ח · ~ת ~ח;ןה עם ג;ג;ל ןיקpזופו. ~יןה ~tp סק ~ך~יע~ה. ס:יצ:יי ~ל ~ר W ע.י~ינו צ;ךב;ת ~נ · קר .וני.זסיי?t מפסידה ל 1 נכונה. הלואי ש~כ"לתי לבער כל -:T ' : : - T •• -; ' ; T ',' -; -T ע.ץ ל~ a ה רו~י o/ ח~~יב ?1 ל~~י o/ס:יצ:יי ~ק~עת . ל ' א נוכל לשאת ז ' .'' -:-• . T -••• את כאשר הרכבת תכנס . '' T ' ·: •; -T נך;ת ך;לקים במעברים. אנו T ' T : --' : '' ק~~ w ת ~ת 9ליס~ 1. 5 - o/f ~אס ל~קרי~ה, ~רוע ס w~ס W~סר מתנ ; ךךים אל ה ~ ;ם הנא ואל זה שאחריו . -;· :· :· : T --;• , : : • : - סיינט ל;רנס ומה לונייפר ונסית T • • : ·; ·;: : -T T : ;· : •• t\ תה מתעקש ל;מך לי שעלי לשוב לרוסיה. הרכבת .'' ;· T : : T -T '.' ' -' -: ' T ן היא ש;אה שח;רה הח;צה את ההרים. מחר 3 ל p צ;ת; ~~יןת ?םי~;ש~ ס:יס ~9 ן T T ' T '.' '." T -T : T ' נהיה שם . סח;מ;ת וי~:; ~ב · ה;ת ~ן ס?.לא מכדי לעש;ת ז ' את, אבל עשית ז ' T • T T -: ;--•• : • את T '.': ' הדברים לע;לם אינם ך;מים. ספר לי ' '· -' T '' T : ' T : ~~~אלי 9 ט;ק. ס:יס ~מוך ~סש;~ךים. ס~ם ~ע;ך 9 ~ינ;ת סקיט;ך צ;~ר;ת .ה~ח~ י;ם אחד כזבה יפה היה כשחזרנו יחד . --: -T '.' : TT ·; T T -T .'' ספרת לי שערפל התגלגל כמשבי •' : -: .. : -: . ;· ;• • ~מ ' ך ~ת ימpז. ירקת עליהם אי-פעם - נערת את הז-המה ז- T T • •• -'.' T : -' --'' •; '' -; T ; T : -• -: ז : ן- וצרחת הלאה הצאר, א; אכלת T : -T --T : T T ; ~ק.ר ן~; ר;חpז ד o/ ס:יס ~~סי . ~ז?קט ~ת ~~ל 1 ס w ח;ר, ס~כrpזח ~שוסה, ורך~pז ~;א 1~t\ זסןה - חפרת נ;ך;ת לעמודים והרהרת בעזיבה T • -: -T : -: • : • -: T : -T ~~רס P ~~ים ~~רים ל~ילי; a רים אם-סבתי הרוס~ה : ל"א הייתי מתפלאת לךא;ת ל~ק.רי~ה? ד~ע, w יס י~~ 9לי 9 ט. ·: · · -·:''T T' T 'TT '' ~ס~ז:יי לסע,~יי ~~ים tPo/~1 ~ךק; פ;ל; רב י; w ב על f ז.י~ה. תל~י?t ~זקי הן;חpז-ק~לים ע; . ~~ריס ,~~סלים p~f לי ס~ן~ז, חיא ע;~ךת זקו~ה כשפתחת את תב;ת האריזה והראית לי • T ·' : •; : T '-; T • • •; T : -T ;· : ל~~ים ,םי~קלכtי~ רדידים 9~דר:ים הס~~~ - ס~ד:ם ס~ . רכ;ת, סכק;ת, נ;~ע;ת ~~9 עד 4 א~~ ס~:ץ . ס~ם חיא חו~ה ~דק~ה ד o/ ~א ןה ס~ י~~ ח;ל.~ת ~;א 1 י; w ב ~~ר~ןה עם ו;ך 1, ואגרטלים סינ~ים. העמדנו את בלם נשווה T : T"·. ·; :-·;:•; •• • • T : --; . ךן סחרם ןpז~סo/ ל דםול~כrס חיא ~קרירה ~a חיא · יס א;חז ת;כpז;מ~ ז?ל סוס !קן .ת;כpז;נזס ך;מ;ת דר~ךנו ע,לי v ם. ס:יצ:יי בכtי~ ס~סל o/ל 1• . :ת ;כ'~ 9.ה:ק~;ל ~;א ~~ .רת , ל t\ ף ~סי . ,~סר ~ה ~~זpה י~~ o/ ~לה ל~ךלה, a ~רי ~ן ס- 1s, ע~~ י~ר~ם, ~ל ~י~ת o/י~~ תזrל;שz י הל~גך wה ל t\ לע,לי ק~כt~-~~tקים. י~~ ת.??ז;ח על t\ך~ק 1, א;ת; לזץ~ינו ס~ה ~ אני זקנה w ל ~עי~י ~זקי ךנ;~עת ב; ~צ:יא;ם . תרגום: עודד פלו ת.?~ק~ו ~ע,לה ק~כt. י~~ ש;סה לת;ך ;~ס w ב זק~ה r, ןזקים אל.?~ ~י t\לי 9 ט;ק ~י הוא -:T :·· • ש;נא את הצאר' א;הב את צ'כ;ב :· :· .. --:· .. T '' : --'' : ' T -: -: -T : וצעד בתהלוכה לפני המהפכה? p ל;מ;ת ץיק~:;~ א;דרסי 1. t\ סה ~rז~ר י~~~ t\o/ סה ~עיר ך~~, 1w ח;ר רודה שוורץ ]2006-1923[ - משוררת יהודי · יה חבריו של אבי ז;ךקים ל; לחמנ~;ת עם ה;ךע;ת ו~~לסל ןיקpזופו~rז?.ה?1םpז ן~~~~ . אמריקאית, ילידת אטלנטיק סיטי שגדלה באלמירה, T ' ' T ; -' : ' T ',' T ' '-; ס:יס 'ן~י~?~;ר י~pזוח ~~לו ~ז . ל~~~ים ניר יורק, בתו של מהרג יהודי מרוסיה ואם מן המערב ~על ח;~ת .א.ל.?ס הוא צ;חק. י~~ א; v ~ת א;ת; . הוא ספר לי שסבת; הכתה א;ת; בענפי לבנה רוסי • ;.'' • · ·;-; T ; ' T T .'' ' '' ' · התיכון. שוורץ נמנתה עם מייסדיו ועורכיו של כתב י~~ ;ע~~ .ר . רת נ;~ה י~~~ o/ר~יצ:יי 1 ~ז.י~ת העת 'אמריקן פואטרי וביו'. היא מיעטה לפרסם סא:רן, ע.י aי 1 ע,צומ;ת מול םי~זrס. ך לר :.'' ·: כד י להכניע; . כאשר נסה לחת " ; -T • :· -;-• : -; •, : ~pקו . .רי 1 ן~~~~ ןח~ב~~ס, ' חב הונייפר ; --; משיריה והקדישה את רוב זמנה ון:ירצה לסדנאות ~~יןה ה~כtק ~~ע,צוע, הם תמיד אמרת לי, היי מלאת -•• : · -: ' T : -T • T כתיבה ולגילוי משוררים צעירים ולפרסום יצירתם . t\~א ,~Vo/ ~~אס ~ת 9~ אהבה ועדינה עם גברים. אני מנסה לזכ ' ר. : • T -: • -: • T : • T • -: -T -: כתיבתה של רודה שוורץ נוטה לפרוזה, יש בה יסוד עם ג;ג;ל מאחר בלילה, הייתי שם, טמונה T : T ''T ' ,עך!~ 1, ~~ז:יי~ה מקtל' נרטיבי חזק, רגישות לניואנסים של המצב האנושי ן ז .·:,: ושפת תיאור ציורית מאוד ועזת-מבע. היא מתמקדת ע ~ת ~פוך 1. בשיריה בשורשיה היהודיים ובהיסטוריה המשפחתית שלה, כמו בשיר המופיע כאן 1 שכמוהו כדפדוף ל " א ס~סה ה~ר~~ ה~~~~ o/ ה~י~ה ~;א 1 ל~~רי~ה. באלבום תמונות משפחתי. קללס ~ת זקךרית ס 9 ~י~ה - סד~ב -!סב v חליק ספטמבר-אוקטובר 2011 65 עובר כל גבול ששון סומך עם מותו של טאהא מוחמד עלי -19312011 אינדיוודואליזם שהכה שורשים הספרות הערבית בארץ מתאבלת שוב. כשלוש שנים לאחר מותו של המשורר מחמוד דרוויש, הלך לעולמו עתה, באוקטובר 2011, משורר נוסף, מקורי וייחודי מאין כמוהו' טאהא מוחמד עלי . טאהא מוחמד עלי נולד לפני 80 שנה בכפר הגלילי ספוריה, היא ציפורי העתיקה, ובמהלך המלחמה בשנת 1948 גלה יחד עם שאר תושבי הכפר שנהרס. תחילה הגיע ללבנון עם משפחתו ולבסוף התיישב בנצרת וחי בה עד יום מותו. טאהא מוחמד עלי לא היה בין המשוררים הראשונים שהתעוררו לחדש את חיי היצירה הספרותית בארץ. קדמו לו בכך משוררים כראשו חרסייך 'מחמוד דרוויש וסמיה אל-קאסם, שהיו צעירים ממנו בשנים. אך הוא היה פעיל טאהא מוחמד עלי זלזלים נופלים 1 הופיע בהוצאה היוקרתית של 3 אוניברסיטת ייל האמריקאית. גם בחוגי המשכילים בעיר מושבו' ורבים מהם ראו בו יוצר מבטיח. יצירתו השירית החלה להופיע בדפוס רק בשנת 1983' כלומר למעלה משלושים שנה נמנע מלהציג את כתיבתו. ספרו הראשון השיר הרביעי ועוד עשרה שירים, נושא שם בלתי צפוי' כמוהו כרבים מפרקי כתיבתו . שנים נוספות עברו עד שמצאו שיריו הד וקהל נלהב. חוסר ההיענות בתחילה קשור לתוכן שירתו וללשונה גם יח.ד שיריו של טאהא מוחמד עלי לא הלכו אחרי הנימה הפוליטית הבלתי אמצעית, שקנתה לה שביתה בשירתם של מרבית המשוררים הערבים בישראל' אלא הוא העדיף לכתוב שירה אישית, שונה - גם אם רבים משיריו שופעים הזדהות עם גורל כפרו הנטוש ועם גורלם של הפליטים שגלו ממנו. שיריו היו רחוקים ת"ק פרסה מסיסמאות ומנוסחאות פוליטיות פשוטות, שהקהל דווקא אהב בשירתם של המשוררים האחרים, שבחרו בסגנון ההטפה והעימות הישיר. ככל ששיריו ייחודיים ושונים בחומריהם השיריים מהשירה הערבית האחרת הנכתבת בארץ - כך מייצגים הם בייחודיותם את האותנטי' הארצי' הפנימי' והם משוחררים כליל מהדיקציה הפיוטית שהורגלנו אליה בשירה הפלסטינית של העשורים האחרונים. נתמזל מזלו ששני מפעלים חיוניים התקיימו בארץ בקשר להוצאת שירתו אל מחוץ לגבולותיה של הספרות המקומית. מצד אחד חייבים אנו תודה לידידנו המשורר אנטון שמאס, שקם ותרגם מבחר מרשים משיריו של טאהא מוחמד עלי' ופרסמם בספר <הוצאת אנדלוס 2006(, ואילו הסופרת והחוקרת עדינה הופמן' תושבת ירושלים הכותבת אנגלית, נטלה על עצמה לחבר ספר נרחב, שהוא בבחינת "ביו גרפיה פיוטית" של המשורר . הספר' שכתיבתו ארכה שנים לא מעט, 1 ל"א ונזזr9 הי~ ~ח~הי א;נ:יך הוצאת הספרים הירושלמית הקטנה, ךל " א ~ךלות ד~"תזrן;הזrך :ריא הל;ד~זr :- אפלו ל"א השידה ככב;דה ובעצמה T T • T • -• שהופמן היא מיוזמיה, תרגמה לאנגלית קובץ משיריו של טאהא מוחמד עלי' ~לא o/י~~ ך~ז;י דס~חרים :: -: ל"א ~~p מו א;הי על ~עוט ת;נpזוי~זr ;-יל ס~ןם ךעל 1fo/~"rז~ל.ר ליד" 80 עמודים ךןהו, ךעל P. ~ם תודpז~~ס wל~י w הו :~~n ~ד ס;_רד. ~צורים ך~ילים. 4 זקיךי ד.?.ע~ הןיקtל :קי ~ז;י ד.?.ע~ ל~ז?יים. 5 6 ~p רי o/ ~מות והלב המיגע יפשיל ' : -T ,•' : -• •-: ~ת ~p ד;~י ע~ע~יו על נ " ל די-;~ ~זקינו על נ "ל ~w ד ונלזr: על נ"ל אשד חלמנו : T :- .י · שהתקבל יפה בחוגים שונים בארצות הברית והמשורר הוזמן לא פעם לפגישות שעסקו ביצירתו באוניברסיטאות ונחוגים ספרותיים בארצות הברית. טאהא מוחמד עלי' איש חמודות, יחסר לנו מאוד באישיותו החמה והאירונית בעת ובעונה אחת, וכמובן - כמשורר 2 םpז : -: '' -: מא n ;די שד;ת הפלדה TT ' ' העשרים" - טאהא מוחמד עלי )-1931 ברוך כישרון. נצרת איבדה עכשיו אחד ד~י זקזקים זr ונ~~~~ו;נר: w ~ים סלפו משני משוררים מובהקים שפרחו ועלו עד o/ :ח:;בינ;הי ונpזזr בה במחצית השנייה של המאה ~יד ה~ו:צpז ט;~ה ם:~~ rזtק~~ה ז:רנ;ו~דד ~ז .ונ~;ת~ ךאש;~ה שם ה~ם T ז- ך~יד ל~~~ tg עים .ל~ r. ם 2011(, וקודם לכן מישל חדד )-1919 ~ת ;ד;כ~-;נ~ .ל;ע,ס ד~יד ע. . רר ~~tקי לשום ~~כרת כל דמ;ל ~ם ל " א ז:רך~ה r. ךןה 1995(- שניים שככל שהיו T T אינדווידואליסטים, כן היטיבו לבטא n,םי~; ~~קךה ל~קךה, ~לב .ס~ןם את רוח עמם ועירם. ·:· מערבית: ששון סומך ~ל~~ים זr9. רי-~י~ה םי~ל;הזr ופ; p .הים מתוך הקובץ תבערה בבית הקברות של המנזר' 1992 66 גליון 358-357 גיבורי חסד ספרדי' המוצגים ברטרוספקטיבה בספרד' נעשה על פי סיפורו של פרנץ קפקא "בבית הכנסת שלנו", שתורגם לראשונה לעברית בידי דן מירון' ופורסם במוסף 'תרבות וספרות' של 'הארץ' )08.04.09( בלוויית ארבעה מאמרים נוספים שעוררו עניין רב. אין ספק שלדן מירון המבקר יש נגיעה לרומן שבו נעשה שימוש ביצירה שתורגמה בידי דן מירון המתרגם והיה עליו לציין זאת. אמנם ברומן נאמר כי התסריטאי טריגנו השתמש במקור זר' אבל הרומן עצמו מקדיש לסיפור ולעיבודו פרק מיוחד' הפרק הרביעי' וכותרתו כשם סיפורו של קפקא "בבית הכנסת שלנו" <עמ' 131' שם>. לגופו של עניין' קראתי בעיון את המסה בת מאה העמודים של מירון ורציתי להבין היכן ובמה טעיתי. אין זו משימה קלה משום שמירון מרחיב מאוד את היריעה הפרשנית שלו. מחד, זו בוודאי ברכה, מאידך, לעתים מרוב עצים קשה לראות את היער. כ,ך למשל, הוא פותח את המסה בהסבר מדוע היא קרויה "תשע וחצי שלא.ב. יהושע": לדבריו' משום חשסד ספרדי הוא הרומן המלא התשיעי של יהושע, ואילו שליחותו של הממונה על משאבי אנוש בעיניו הוא רק נובלה ולכן נחשב לחצי רומן <עמ' 9(. ניחא. אלא שהאמת מתגלה שני עמודים אחרי כן: "הכותרת תשע רחצי נועדה, כמובן' לכוון את דעת הקוראים לדמיון מסוים בין חסד ופרומי ספרדי לבין סרטו הידוע של פליני שמונח וחצי" <עמ' 11<; וכאן מתחילה דיגרסיה בת שני עמודים של השוואה בין שני היוצרים הדגולים. מירון מדבר להלן על עשרות המוטיבים הממשמעים את עלילת חסד ספרדי ומקדיש שמונה פרקי משנה לפרישת חמש היריעות הללו: "היריעה הראשונה, קיומית פיזית" <עמ' 25(, "היריעה השנייה, הפסיכולוגית" <עמ' 30(, "היריעה השלישית ]1[ ספרד" <עמ' 36(, ה"היריע השלישית ]2[ ספרדים" <עמ' 43(, ה"היריע השלישית ]3[ ישראל המוקדמת לעומת לישרא המאוחרת" <עמ' 51(, "היריעה הרביעית ]1[ אסתטיקה, נוטרלו גיה" <עמ' 60(, ה"היריע הרביעית ]2[ הריאלי והסימבולי" <עמ' 69(, "היריעה החמישית, צורך דתי' תהייה מטאפיזית" <עמ' 76(. היריעות הללו מרחיבות מאוד את הרקע ליצירה אבל העיקר מצוי' לדעתי 'דווקא בפרקים שלפניהן ושלאחריהן: פרק ב' "מטפל;מטופל" <עמ' 13(, פרק י"א "חסד ספרדי/אשכנזי" <עמ' 88(, פרק י"ב האחרון "הסיפר כמעשה תיקון" <עמ' 96(. וכאן מצויה גם המחלוקת שלי עם חסד ספרדי ומחברו <שאני אוהב ומעריך מאוד> שנותרה בעינה גם לאחר קריאת ספרו של מירון . בכל הפרקים הללו' ולא אעמוד עליהם בהרחבה כי כבר כתבתי על כך במאמרי'מנסה מירון לשכנע את הקורא ברצון "התשובה" או "התיקון" של יאיר מוזם <הבמאי האשכנזי-צפוני> ביחס לשאול טריגנו <התסריטאי המזרחי-דרומי>, אשר כדי לזכות בו מבקש מוזם "מחילה" מטריגנו' ואף מבצע מעשה של "כפרה" <שחזור "החסד הרומי", קרי: יניקה משדיה של דל טובוסו האיכרה הספרדייה והפיכתו ל"חסד ספרדי"). יתר על כן' אני מוכן גם להסכים עם טענתו של מירון כי המפתח ליצירה כולה הוא הסרט הראשון ברטרוספקטיבה "הטיפול החוזר אל עצמו"' כלומר' מטפל הנהפך למטופל <מוזם הנהפך ממורהו של טריגנו לתלמידו>. זו הסתכלות חשובה שלמדתי ממיורן . אבל לא די' לדעתי' להצביע על הרעיון העומד מאחורי היצירה כדי להפוך אותה ליצירה משכנעת. אם לשאול משפט ידוע מסיפורו המפורסם של עגנון "המלבוש" - "אבל המלבוש עצמו מחוסר משהו' משהו שאם הוא יש, 67 ספטמבר-אוקטובר 2011 מצד 111 ~4~---------------------------· עמוס לויתו פרי דורש צדק ספרותי תשע רחצי של א.ב. יהושע מאת דן מירון <הספדיה החדשה, עורך: מנחם פרי' 2011( כולל מסה חדשה בשם זה על הרומן האחרון של יהושע חסד ספרדי <הספדיה החדשה, עורך: מנחם פרי' 2011( והדפסה חוזרת של המסה "מאחורי כל מחשבה מסתתרת מחשבה נוספת" מ 1990- על הרומן מר מאני . ברור שהעיקר הוא חסד ספרדי' שלטענת מנחם פרי <עורך צדק ספריהם של יהושע ושל מירון ועורך כללי של 'הספדיה החדשה'), לא זכה לקבלת פנים נלהבת בביקורת <ובדוכני המכירות!). כפי שכתב מפורשות על גב ספרו של מירון: "דן מירון' בכיר מבקריה של הספרות העברית בימינו' מבקש לעשות כאן צדק ביקורתי פרשני עם הרומן שקבלת הפנים לה זכה מצד הביקורת הישראלית היא עדות חותכת למצבה העגום והמדורדר של ביקורת זו כיום". פרי גם פרסם מודעה ברוח זו עם הופעת ספרו של מירון על פני עמוד שלם במוסף 'ספרים' >11.os.11< שכותרתה, ברוח מחאת האוהלים, חיתה "צדק ספרותי". דן מירון עצמו שהתראיין במוסף גלריה של 'הארץ' )12.08.11( תחת הכותרת "ביקורת רעה", טען כי הביקורות על חסד ספרדי קוממו אותו וגרמו לו לצאת לרחוב ולהקים את אוהל המחאה שלו . לדבריו לא תגובות שליליות או חיוביות הן העניין' אלא "דלות התגובות לעומת העושר העצום של הרומן ... מה שהדהד בכתיבה עליו' לרבות הכתיבה החיובית, היה משהו עני מאוד, דל מאוד, וזה הקפיץ אותי. במשך מאה וחמישים שנים של ביקורת ספרותית עברית מקצועית, לא היה לביקורת זמן גרוע כזה כמו בשני העשורים האחרונים." אומר מיד, מכיוון שגם אני כתבתי ביקורת על הספר ("כוחה הנורא של סצנה קטנה" בגיליון פברואר-מרס של 'עיתון 77'(, הרי ראיתי עצמי מושא לביקורתו של מירון. בפועל מצאתי עצמי בחבורה לא רעה של חמישה-שישה פרופסורים ודוקטורים לספרות עברית <אני אינני אחד מהם>, החל בעמיתי לגליון ידידיה יצחקי' דרך פרופ' אברהם בלבן במוסף 'ספרים' וכלה בארבעה מלומדים במוסף מיוחד של 'תרבות וספרות' של 'הארץ' )11.02.11( שהוקדש לרומן: פרופ' ישראל יובל, פרופ' גיסים קלדרון' פרופ' ניצה בן דב, וד"ר דורית הופ, שלא עמדו בקריטריונים של מירון. האמת היא שכולם <להוציא את בלבן ואותי> כתבו ביקורות חיוביות על הספר' כך שספק אם העדר ביקורת חיובית הוא שהכשיל אותו אצל הקוראים. בעניין אחד לפחות לא נקט דן מירון גילוי נאות כמתבקש: אחד מחמשת הסרטים המשותפים לבמאי יאיר מוזם ולתסריטאי שלו שאול טריגנו' של תמר רבנו , היוצא מנקודת מוצא אישית לכאורה <עיסוקה כפסיכולוגית קלינית> איננו רק עולם מלא כשלעצמו , אלא גם שיר הממלא באמירתו את העולם, שכן הבכי שהיא בוכה בהפסקות, מהדהד בעולם גם את בכיים של המטופלים שלה כולם. את המהלך הזה נקל להדגים בשיר קצר אחר בן שבע שורות, 'לא נולדה לי תמר רבנו בת': "לא נולדה לי בת./ לא המשכתי את הרחם./ הרחמים עצרו אצלי.; לא יצרו נשים./ ממני יצאו מלחמות וכיבושים.; אדמה שעפרה נגזר לחיילים; לא תלד אותי שוב" <עמ' 12(, כזכור , תמר רבנו היא אם לשלושה בנים, וראו כיצד היא הופכת עובדה אישית זו , · כמו בשיר הקודם, לשיר מגדרי-אוניברסלי ואנטי מלחמתי: מי שיולדת רק בנים לא ממשיכה את "הרחם" ולכן גם "הרחמים" נעצרים אצלה. ממילא יוצאים ממנה רק "מלחמות וכיבושים". השיר הסמוך לשיר זה שמו 'חובה להכחיש מלחמה' <עמ' 13( והשיר אחריו "עוד לא גמלתי אותך" <עמ' 14( מספר על גיוסו של אחד מבניה: "עוד בטרם גמלתי אותך; מטיפשות הדרך,/ ואתה כבר הולך לצבא ..." ומסתיים באירוניה מרה: "עוד לא סיימתי לספר לך; .../ כמה כואב לקליעים; כשהם פוגעים באבן קשה". ההסטה של חרדת האם לגורל בנה, העלול להיפגע מקליעים הנורים לעברו , לעבר גורל הקליעים עצמם, העלולים להינזק מאבן קשה, היא מבריקה ומעמיקה. הבכי שבו נפתח הספר מחלחל גם לשירים אחרים ונהפך מבכי פרטי לבכי ציבורי , אף שהמדינה אינה מכירה בו: "מי יאשר לי ליילל; על גבי עיתון את כאבי; חסר הערך הציבורי? /." רחוקות ומערתי; מעיני מדינתי" <עמ' 48(. בשיר מופתי אחר היא מצליחה להפוך את המקרה הפרטי שלה לסמל מוגדר של המצב הישראלי: שיר אהבה ישראלי י~~ ר i ~ה w נכר~ה לי w ~נכה אוז.יב אוב:וי w לא ~~לא ~ת ?ל ת i :;כי ~~לט W ל יכ;:~ ן~?ריז ג.ול ג.ו~~י ת~~ ~טים ואטיל עלי עוצר . :• -T • -: האופן הבלתי מורגש כמעט שבו נהפך שיר אהבה פשוט, כביכול , לשיר פוליטי חריף, הוא אמנות גדולה. העדר האהבה <או , נאמר פשוט השנאה> שבעטיה נאטמים בתים ומוטל עליהם עוצר , איננו עוד מקרה פרטי של אשה אחת, אלא תסמונת ישראלית המסמלת תקופה. וכל זה רק על מוטיב אחד בספרה. מוטיב אחר בו , יחסי אמהות בנות שמוקדשים לו כעשרה שירים - הוא מופלא מאוד וכולל שירים מרשימים ומרגשים אף יותר. אני משאיר זאת לקוראים הרגישים, לחפש ולגלות. המלבוש מלבוש" - ולהסב אותו אל מעשה האמנות, הרי אומר כי משהו עדיין חסר ברומן של יהושע על מנת שיהיה רומן שלם. החייט של עגנון אמנם אינו מצליח לתפור את המלבוש בשל התמוטטות ודאותו האמונית בעולם המודרני , אבל זה אך מעיד על אמונה שחיתה מנת חלקו בעבר: ואילו הבמאי יאיר מוזס, גיבורו של חסד ספרדי , אינו מצליח לשכנע אותי במסע התשובה <או "ההשתנות" שלו כפי שמדבר עליו מירון>, משום שהוא מחוסר השקפה ערכית מוצקה ורחבה מלכתחילה. שלא כטריגנו,שיש לו משנה ביקורתית סדורה והוא מטיח אותה בפניו של מוזס, זה האחרון אינו מוצא כמעט מילים להשיב לו מלבד רצונו במחילה, וכבר כתבתי על כך בהדגשה במאמרי. חוט שדרה זה החסר לגיבור, הוא גם חסרון ברומן, "שאם הוא יש" - הגיבור גיבור והרומן רומן . עובדתית מודה גם דן מירון בחולשתו של הגיבור , אבל יש לו הסבר להיותו כזה <ומיד אשוב לכך>. בעמוד האחרון של המסה שם הוא מדבר על חסד ספרדי כעל רומן אוטוביוגרפי <איני בטוח שיהושע יאהב זאת> הוא מדבר על קווי הדמיון שבין הגיבור <מוזס> למחבר <יהושע>: "זהו דיוקן של האמן כאיש בינוני-חושני , שגילה בתוכו יכולת מסוימת להתבונן בעצמו ורצון לנסות לתקן במשהו את חייו את יצירתו בערוב ימי. זהו אדם בלתי דרמטי , בלתי טרגי , בלתי דמוני , ללא שמץ קדושה אבל גם ללא רוע עמוק ומוחלט. אדם אנוכי למדי , כמו כולנו" <עמ' (. 106 דן מירון , אפוא, הוא שמגדיר את דמות הגיבור כדמות בינונית שאינה מעוררת עניין רב מדי , המאמצת לה השקפת עולם של "גם וגם" הן כתוכן והן כצורה <וראה מירון , עמ' 101 ,91 ועוד הרבה>. אני במאמרי לא השתמשתי בהגדרה זו , אלא דיברתי על "התבטלותו" של מוזס בפני סריגנו. בריאיון ב'גלריה' מנסה מירון להתמודד עם טענת הבינוניות של הגיבור • הוא אומר כי בשל כך הסתייגו ממנו המבקרים, אך מוסיף מיד: "הוא <יהושע> היה חייב לעצב דמות של אדם בינוני כי הספר עוסק ביכולת להשתנות. הסופר בוחר אדם בינוני כדי ליצור התגלות. זה מודוס ספרותי מקובל". לדבריו הקהל הטבעי של יהושע, האינטלקטואלים, התקשו לקבל רומן שמעליב אותם. מירון מוצא גם סיבות מדוע השמאל , האשכנזים והספרדים לא אהבו את הרומן , כל אחד מסיבותיו , אבל לא זה מה שהיה רלוונטי מבחינתי, אלא חולשת הגיבור לעומת יריבו. שכן לדעתי, לפחות במקרה זה, דמות בינונית כמותו מסוגלת רק להשתנףת בינונית, אם לא שטחית. <והדוגמה שמביא שם מירון ממותו של איוואן אילי r לטולסטוי , נראית לי לגמרי לא דומה>. מפליאה לעשות תמר רבנו מומחית לבכי <כרמל, 2011( היא לא רק משוררת מעולה, אלא משוררת כלבבי. יש הרבה משוררות טובות, אבל לא כל משוררת טובה היא גם לטעמי האישי. תמר רבנו היא כזאת. ילידת ביו יורק, גדלה בבית רבני בירושלים, אם לשלושה בנים, פסיכולוגית קלינית במקצועה. בכתיבתה היא ממזגת שלוש תרבויות - אמריקאית, יהודית, פסיכואנליטית - ויוצרת קוקטייל משובח במיוחד. הנה למשל השיר שממנו נלקח גם שם הספר 'מומחית לבכי': "אני מומחית לבכי; בוכים אצלי; שעה; אחר שעה./ את הבכי שלי; אני בוכה בהפסקה" <עמ' 7(. שיר בן שש שורות המקיים באורח מופתי את הגדרת השיר הלירי כפי שהגדירה אותו לאה גולדברג: "עולם מלא בכמה שורות". השיר 1 68 גליון 358-357 בתפרים גסים כותרת ספרו של יגאל שוורץ פולחן הסופר ודת המדינה <דביר' 2011( עוררה את סקרנותי' אולם כשהתחלתי לקרוא בספר לא האמנתי למראה עיני. שוורץ נוטל תופעה מתחום הפולקלור על גבול הרכילות - היחס של אהבה;שנאה לסופר עמוס עוז <המנוסחת לעתים כשאלה "מדוע אוהבים לשנוא את ;>"?זוע בין השאר הוא מסתמך על מערכונים ב"ארץ נהדרת'' ועל יופיו החיצוני של עוז, ומקים מבנה תיאורטי רב-קומות על תופעה, שספק אם היא יכולה לשאתו 'זאת כאשר הוא ניגש ברצינות תהומית לנתח אותה על פי מסתו הידועה של פרויד "טוטם וטאבו": ביצירתו לתפקיד זה של "מכשף השבט" ו גם נבחר לכך על ידי "קהל מאמיניו", את הדיון בספר מחלק שוורץ לשני חלקים בעקבות שני רומנים של עוז: החלק הראשון' הרציני יותר' עוסק ברומן מקום אחר שבו נסללת "דרכו של עמוס עוז אל מרכז הזירה הספרותית הישראלית" שבה מתרקמת "דת הלאום" או "דת המדינה"; ואילו החלק השני' הרכילותי' עוסק ברומן סיפור על אהבה וחרשך שבו מתבסס מעמדו "כספר פולחן" או "פולחן הסופר". אין בדעתי להיכנס לדיון מפורט בפרקים אלה שקריאתם חיתה מייגעת, אלא רק להעיר כמה הערות על התפירה הגסה שבה נתפרו . ראשית, כבר שם הספר מטעה. בניגוד לנכתב בכותרת "פולחן הסופר ודת המדינה" ממנה אפשר להסיק כי הראשון הוא סיבה והשני מסובב, הרי הדגם הרלוונטי ביותר לענייננו הוא זה שיצר ושכלל פרויד במסתו טוטם וטאבו ... סעודת הקורבך של חיית הטוטם היא בבואה של סעודת קרבך אחרת, זו שבאה לאחר שחבורת הבנים של האב הקדמון רצחו אותו, חשפו את קרביו ואכלו אותו. לאחר אותו אירוע רצחנו- קניבלי, מתוך רגשות חרטה, קיבלו על עצמם הבנים את שני עקרונות הטאבו: איסור על יחסי אישות עם כל הנשים הקרובות בשבט, ואיסור לצוד ולאכול את חיית הטאבו, למעט בחג סעודת הקורבך. רגע ההכרה ברצח הוא אקט בעל משמעות סמלית שבו הפך האדם הפרא לבך תרבות .. את הרגע המנונך הזה ורגעים מקבילים לו חוזרים ומשחזרים חברי הקהילה באמצעות טקסים מחזוריים <עמ' (, 27 כזכור' רעיון טוטם וטאבו משמש את פרויד גם במסתו המפורסמת "משה האיש ואמונת הייחוד", המבוססת אף היא על רצח אב ורגש אשם מודחק; וכך מציג לפנינו שוורץ בעקיפין את עוז במעלה אחת עם משה רבנו כמייסדן של דת ושל אומה חדשה. אם זה עדיין אינו נאמר מפורשות, הרי לשוורץ אין כל עכבות כשהוא בא להשוות את הביקורת על עוז עם רצח רבין: "מכל מקום, אי אפשר שלא לזהות דמיון מטריד בין מעשי הרצח המילוליים של עמוס עוז." לרצח יצחק רבין" <עמ' 32(, לשוורץ הסברים מסורבלים ונפתלים לתופעה: מדובר בשני אייקונים של ההוויה הישראלית שהרצח שלהם מסמך רצח של אב/בך נבחר ושרגעי ההכרה בו , העולים בטקסים מחזוריים, כמו גם החרטה והאשמה, מחברים אותנו לקולקטיביות הישראלית ... הרוצח יגאל עמיר שהחזיר אותנו לשלב הקניבלי אמנם רצח את האיש יצחק רבין, ואולי גם את תהליך השלום - אך הוא גם עורר לפחות בקבוצה מסוימת של ישראלים, את האשליה שיש לנו עדייך נגיעה באותה עוצמה ישראלית בראשיתית. ההתנפלויות על עמוס עוז, אינך, למרבה השמחה בבחינת רצח ממש, אבל הך שייכות לאותו 'מעגל אי רציונאלי' ויש להך אותו הגיון נרטיבי <עמ' 33(, שוורץ הוא קורא זריז של טקסטים בתרבות המערב ובעיקר בפילוסופיה צרפתית <למשל בורריה> מבלי שאימץ לו את התפירה העילית >haut couture< הצרפתית. כתיבתו עילגת ומגושמת <גם לאחר עריכה> במיוחד כאשר הוא מנסה להוכיח את התזה שלו' כי עוז פעל במודע על פי התפיסה הפרוידיאנית ("הריגה סמלית של אב או אח נבחר וההכרה ברצח זה, הן הטקס המכונן של 'דת הלאום' ו'דת המדינה'; הן גם רגע הקוממיות וגם רגע ההיפרדות מהוויה קולקטיבית קודמת. ובהקשר שלנו רגע ההיפרדות מתקופת היישוב והמעבר לתקופת המדינה") וייעד עצמו למלא בה תפקיד. תקופת מעבר זו <מיישוב למדינה> כרוכה בנסיגה להוויה שבטית, ועוז' לפי שוורץ' הכשיר עצמו הדיון בספר עצמו נערך בסדר הפוך: "דת המדינה" <קרי דיון ברומן מקרם אחר) קודמת ל"פולחן הסופר" <קרי דיון ברומן סיפור על אהבה וחרשך). שנית, צמד המושגים "דת הלאום" ו"דת המדינה" נזכרים הרבה, אולם בשום מקום אין בהם דיון של ממש ואין המחבר מבהיר אותם, אלא מפנה להערות סתומות <למשל הערות 41/42 בעמוד 28( שאינן בעצם כלום מלבד שמות מחברים ושנות הוצאה של ספריהם <למשל: מוסה ' ' 1993 אלמוג 1992 עזריהו 1995(. שלישית, בסיכום החלק הראשון' כשהוא נישא על גלי התזה הסוערים שלו' שוורץ אינו מסתפק עוד בתיאור מה שהרומן מקרם אחר של עוז מתיימר לעשות, אלא קובע מה ביקש הסופר עמוס עוז עצמו לפעול: "בפרק הראשון דנתי בשאלה כיצד עוז מייצב את עצמו כסופר עברי מודרני במישור של עלילת העל. כפי שראינו עוז קיבל על עצמו ליצור במסגרת הפרויקט הציוני עם חדש ואומה חדשה במרחב חדש ישן" <עמ' 113(. כך! לא פחות! עוז עצמו' במו ידיו' קיבל עליו ליצור "עם חדש ואומה חדשה", משימה שאפילו משה רבנו עליו השלום ביקש לברוח ממנה. רביעית, בחלק השני מנתח שוורץ כשש מאות מכתבי קוראים שקיבל עוז על ספרו סיפור על אהבה וחרשך ומציג אותם כ"קהילת קוראים" <עמ' 143(, בעלת "ספר פולחן" <עמ' 144( ובעלת "פרקטיקות פולחניות" >.םש< הקוראים חווים "טלטלה רגשית", "זיכוך וחמלה", "קתרזיס" <עמ' 145(. שוורץ מאבחן אצלם "קריאה ב 1 ל~ית" בצד "ליקוק ממתק" <עמ' 146(. רבים מהם מתארים את הקריאה בספר "כתפילה" ביחיד ובציבור <עמ' 148(, כולל מסעות "עלייה לרגל" בעקבות הספר <עמ' 149(. אחדים אפילו מעניקים "נשיקה" לספר כאילו היה מזוזה או "חפץ פולחן" <עמ' 152( וכן הלאה. חלק המציג דוגמה למופת של התאמת הראיות לתזה <של "פולחן הסופר"), חמישית, שוורץ מסכם את כל מכתבי הקוראים הללו כדי להציגם בתור "קהילת מאמינים" <עמ' 160( שאת סיפורה, בעיקר לאחר המהפך של 197 7' מספר לדבריו עוז בספרו' ולתפור את התפר האחרון בחליפה שלו: "כעת, לאחר שהנסיך המכושף הצליח להפנים את הדימוי שלו כחיה-מפלצת בעיני האחר;ים שלו' הוא יכול סוף סוף להתחבר לעברו ולעצמו" <עמ' 182(. אתם הבנתם את זה? איני בטוח אם עוז, שיצירות רבות שלו אני מעריך ואוהב, ביניהן גם סיפור על אהבה וחרשך' יאהב את המלבוש שתפר לו שוורץ. ~"" 69 ספטמבר-אוקטובר 2011 1 "קוסמופוליטיות" שטרם נקלטה איני יודע אם מדינה עולמית אחת לכל באי עולם היא אפשרית או רצויה. אולריך בק בספרו וקסמופוליטיות: תיאוריה ביקורתית למאה ה 21- <מגרמנית: איה בוויו , עריכה מדעית: ז'וזה ברונו ורמי קפלן , הקדמה: ישי בלנק, קו אדום, הקיבוץ המאוחד 2011( סבור שלא רק שהיא רצויה, אלא שהיא כבר כאן . ד"ר בק מעדכן לימינו את חזון "השלום הנצחי" )1795( של קאנט, שבו טען כי "מדינות העולם יוכלו לשמר שלום עולמי אם יתאחדו לפדרציה של רפובליקות", אולריך טוען כי המצב הגלובלי העולמי מוליך אותנו לשם וכי "האיחוד האירופי" היא דוגמה בולטת החוקתית" <עמ' 83(, הספר משופע בדיונים פילוסופיים נרחבים על אוניברסליזם, רלטיוויזם, קוסמופוליטיזם, תורתו של הנטינגטון בדבר "התנגשות ציוויליזציות" ותורתו של פוקויאמה בדבר "קץ ההיסטוריה" וכדומה. הנחת היסוד שלו היא שדי בגישה רציונליסטית קאנטיאנית נאורה <כאילו לא שמענו על "הדיאלקטיקה של הנאורות") כדי לפתור את כל בעיות העולם. אני חושש שזו הנחה אופטימית מדי. די לקרוא את כותרות העיתונים מהזמן האחרון כדי להיווכח בכך. כך , למשל , מדווחת ב'הארץ' )20.04.11( שליחת העיתון באירופה דנה חרמן: "זעם באיטליה: צרפת חסמה במעבר הגבול רכבת ובה עשרות מהגרים מתוניסיה", חרמן מסבירה כי המתיהרת בין צרפת ואיטליה בסוגיית המהגרים מצפון אפריקה מחמירה, לאחר שרכבת ובה עשרות מהגרים תוניסאים ראשונה להתגשמות החזון הקאנטיאני נעצרה בגבול הצרפתי. איטליה שלא יכלה באירופה ובעולם כולו . באורח אירוני רואה להתמודד עם זרם המהגרים הלא חוקיים ספרו אור בעברית דווקא על רקע משבר הסכימה להעניק רישיונות תושב ל 25-אלף כלכלי עולמי ומשבר באיחוד האירופי החווה מהם. בהתאם ל"אמנת שנגן" בין מדינות בקיעים בעקבות מצבן של יוון , פורטוגל , אירופה, המעניקה לתושביה רשות לנוע ספרד ומדינות נוספות באיחוד. בחופשיות ברחבי היבשת, רצו רבים מהם עיקר המאמץ התיאורטי בארבע ההרצאות שלהם קשרי משפחה בצרפת, לעבור אליה: שבספר , מכוון להראות כי חלף זמנה של ואולם הצרפתים מכבידים על המעבר ואף מדינת הלאום בת המאה התשע-עשרה, וכי חוסמים את הגבול. את מקומה, התיאורטי לפחות, צריכה לרשת בכתבה נוספת )15.05.11( מספרת חרמן , כי תפיסה קוסמופוליטית ביקורתית. בק אינו בא "דנמרק הודיעה שתבדוק מסמכים במעברי לומר כי בעולם עתידי לא יהיו עוד לאומים, הגבול", מה שלא עשתה עד כה. עוד נאמר אלא שהלאום שוב לא יהיה העיקרון המגדיר והמארגן את המדינה. זהו , לדבריו , מהפך אולריך בק בתפיסה הסוציולוגית של מדעי המדינה. לדוגמה: אם עד היום הסוציולוגיה התמקדה במאמץ לצמצם פערים <מעמדיים ואחרים> בתוך גבולות המדינה האחת, הרי התפיסה הקוסמופוליטית תתמקד בפערים הגלובליים בין צפון לדרום, מזרח מערב, אירופה לאפריקה וכדומה. הדאגה לשוויון היא גלובלית ואינה נעצרת עוד בגבולות בכתבה כי גוברת הדרישה במדינות אירופה לשנות את "אמנת שנגן" )1985( הקובעת את מדיניות הגבולות הפתוחים בין חברות האיחוד. הרי לכם: בעיות אפשר לפתור באופן רציונלי ובדרכי שלום רק כאשר העולם שרוי בתנאי רווחה יחסית ואיש אינו מאוים. אבל לא זה בדרך כלל המצב ואיש אינו יכול להבטיח כי כך יהיה. בעקיפין מתייחס בק גם לישראל כשהוא כותב: 70 הטריטוריה. זאת, לדבריו , לא רק מטעמים "דו-קיום לא אלים עם אחרים תרבותיים הוא חובה מוסריים, אלא גם מטעמים אינטרסנטיים. שיש להטיל על כל אדם בחברה האנושית. מי התלות ההדדית היא עולמית, מהגרי עבודה שמאמין כי זכותו מתירה לו להפוך שכנים לזרים נודדים בעולם חסר גבולות, וכל ניסיון להסתגר אדל יו בק ולגרשם בכוח הזרוע מן הטעם שהוא עצמו סבל מאחורי חומות וגדרות לא יצלח. קרס מופוליטיות: מעוולות היסטוריות, אינו יכול לצפות שינהגו בו האמת היא שבק צריך לעגל הרבה פינות כדי באותה סובלנות שהוא מונע מאחרים"" אם אשה לרצות את כולם. לכן גישתו העקרונית איננה תיאוריה ביקורתית פלסטינית מפוצצת עצמה בבית קפה שבו יושבות למאה ה 21 נשים ישראליות עם ילדיהן , אזי כמובן אי אפשר של "או או" <או מדינת לאום או פדרציית -.;:-:א'" דיי>ד- c כ N פז" ר""!ח ' ·~" "פב- ;ס'כ""~ב נבי. ~" ... י: ;~"'"י':'",ן; "'לrנ"'גכ-רtב~"'...:-"",תt1 :-יניב -r זףז"'י"ס -י מדינות>, אלא של "גם ו גם". לדבריו , להצדיק את מעשיה, אך אפשר בהחלט להבין ב''"~ "ייני~ -חי;-: ייבב~t":י'"r" 'ר"נב'" :'אלי>'" ובייייrנ~ריי::ו.ג."'יר'Mב,1 ליאר-;ןב ...~ כ"" ...C:יייס-v:-J'"'"""ידז:: האירופיזציה יוצרת חוויה חדשה של "הן והן", שמדובר באומללים שפעולותיהם משקפות את "~רכ:יו;יי-י:""יבי-:כ""כי'לrו-פיי ססיזי""ס°ל'דכ""א- -':t 'הוייי:ינ:יי";", יא' ·:'tt~rלזבלייr.. ·~ "נב t("'ר .כזר. לt;.!"" '"י M ת--ני:-י -ל; "יפ בו. ~~"וננ..נrי שבה תרבויות לאומיות ממשיכות להתקיים ההיסטוריה של דיכויים" <עמ' 144(, בר'יי:יiי'"י'כcד -;-ךכ ~ן., :בל ~ב"":' כיrיייז'"ל -לא~ :'\!(" ייחב.בהב י;~:.ר לכ 'ז'fרכוצ -כ ס"'ר r ל~ז-יכ רaוכ.נחrr?, םייי:ר --כא -:'ל',ס-י ",~כ .... ·1 ~:יי'" יזבד nוt~:-- ובאותה עת תרבויות פוליטיות מתמזגות בתוך גישתו של אולריך בק מראה שהאידיאל ..."'tft",יך"\""<"לrינ יינ~ ""כד-,בך;יי-:'" .ri-: ה ~.otי'i' ~...... כ':"יי-י ל; םר · "'ייכסניד "tי"נ"'ז- ל::בי 'ר רlן'r·: ייברוז'ס מסגרת אחת. "קוסמופוליטיות פירושה היגיון הקוסמופוליטי הגלובלי נותר עדיין , במקרה של ס.בnנר י:יייבונ -בסב:ד. יבז:.. :-· יג.:ירי- מ :»-• •:חדב רה >לי'" ....:" ""כי .... "כ .....טבtב'":·~~יר·-::זדיי~ של אופוזיציות מכילות. לא מדובר בשלילת ישראל לפחות, חסר תשובה: עם חסר מולדת ביקש ההגדרה העצמית, אלא להפך: בשחרורה מן מממשלת העולם <קרי: האו"ם> פיסת קרקע. זה הסופיזם הלאומי , ובפתיחתה לענייני העולם. פסק על חלוקה, אבל החלטה רציונלית ונאורה זו ההיפותזה של אירופה קוסמופוליטית גורסת כי לא כובדה על ידי אבות אבותיה של אותה "אשה התשובה למלחמות העולמיות טמונה בהפרדת המדינה מן הלאום. בדומה פלסטינית" שהוא כותב עליה <וגם מצדיק אותה>. וכך , עד היום טרם למדינה חילונית המאפשרת אמונה בדתות שונות, חייבת אירופה נוסד באזור זה אותו "דו קיום לא אלים" שהוא ממליץ עליו וספק אם קוסמופוליטית להבטיח קיום בצוותא חוצה גבולות של זהויות ותרבויות הוא ניתן להשגה, בוודאי לא כאפשרות ראשונה, ולא בטוח שכאחרונה. אתניות, לאומיות, דתיות ופוליטיות באמצעות עקרון הסובלנות ·:· גליון 358-357 ססנרכm~סנm תכרמי ןמירו םא היהודיי תבמכול תהשכונתי ,"מכולת" ןחתיאטרו יחקאמר ןותיאטרו תבי ןליסי ""מכולת תמא לחל טמיטלפונק ,וכבימויו :תפאורה ענט ,חקר :תלבושות העפר ,קרנפינו :מוזיקה יאור ,וידיסלכסקי :תאורה ןקר קגרנ דע הכמ בשהדר היירא רמוז ה,המחז ,"מכולת" גשהוצ הלראשונ ןבתיאטרו ההבימ תבשנ 1982, אל קר אשל דאיב מערנותו , וחנ וערכו , ךנהפו :הוא ההעליל ,הדרמטית תהבעיו תוהדמויו וקיבל המשנ קעומ ,ורבדים ןה תבזכו םהשינויי ךשער רהמחב ,בטקסט ןוה י,ואול רבעיק ת,הודו תלקבוצ םהשחקני ההמעול השהתאספ "ב"מכולת .השכונתית הבתוכניי רמספ טמיטלפוקנ לע והערצת רלדו םהשדרני לש והורי ן,ואכ העובד וז תמורגש בהיט ןה תבהתפתחו תהעלילתי ןוה תבעבוד ,המשחק ךכ ששי חלשב ןכא םג תא יהמחזא ו םג תא הבמאי . טמיטלפונק םג רמספ הבתוכניי יכ ""מכולת אהו גסו לש המחז ,ביוגרפי בשנכת לע בהרחו ושב גדל , לוע םהאנשי ושחי ,שם והגיע לכאן , ווחלמ לע ההגאול ושיביא .הפיצויים דועו אהו ןמציי יכ הז הלמעש ההמחז ""היהודי ןהראשו .שלו תגיבור ,העלילה ,לייטשה םא ההמשפח ,הפעלתנית תנאלצ דלהתמוד םע העבוד תמפרכ תבמכול ההשקוע .בחובות יבקוש אהי תמפרנס תא ההמשפח :הענפה בס זקן , ואבי לש ליוס ,בעלה ,אהרלה ואחי לש יוסל , םותנחו םבנ ןהבטל לש הלייטש ,ויוסל בהגונ תמקופ תהמכול ןלמע .אהובתו דועו תדמויו תעסיסיו תמהלכו ןבי תקירו תהמכול וספ תג ,החלומות םוכול םכמהי םלחיי .אחרים םכול ובא ""משם םוה םחולמי םלקומ תא םחייה תבעזר םהפיצויי ו(שבסופ לש רדב אל יגיעו 1 לבש החתימ תמזויפ לש .הסב> ""מכולת אהי ההצג הקש ךא ,מרגשת תהמדבר לע האל ןמכא םוג לע האל ,משם ןולכ אהי תמדבר לא .כולם קהמשח רכאמו .נפלא רבעיק המשחק ,הסוער שהמרג ובאמינות עוהנוג בלל לש יתיק ןדיי דבתפקי םא ההמשפח . עהסל םשכול םנשעני .עליו אל לנופ ובמשחק בהכאו יאב האורי ןהמצוי דבתפקי .יוסל ךכ םג ייוס רגוב דבתפקי בהס המעצבן , םשכול םסובלי ואות קר לבש ההתקוו תלרש תא םהפיצויי .העתידיים קיצח החזקי דבתפקי ,אהרלה ואחי לש יוסל , םמגל ןבח בר תדמו לש ג'נטלמן , ההרוא ועצמ השונ תמחבור תהמכול ,הוולגרית השב אהו ץנאל דלעבו .קשה םמשתתפי :עוד החנ טרו ,המצוינת ביני לוי , ייוס קאנץ , למיט יאבנ .ואחרים םג ,היום תתקופ םמרקטי · הסופר ,מוצרים · והמגה אנוש לכ דאח ומאיתנ ןזיכרו סכמו לש תמכול ילדותו , םא ץבאר םוא המחוצ .לה תבמכול לש הלייטש לויוס בטו תלקנו ,קצת תלשב ,קצת ללגלג תזיכרונו .ולהתארח םהמוצרי יאול ,זולים ךא אל .הגיבורים יכדא םלהכיר .ולהוקירם ·:· .~:;:::~;;;;;;;::::::;::;;::::;:::;;;;;;::::;::========::====::=:==:::::::==========r==~~:::;=....;:=......-;_...,.~.=:;;;:;======~.=די;;:;;;;::;:::;::;;=;:::::::::;=:ד:;::::::=::::::::::::::::::;:::;::;==~=========י=~ --~ ·~}t " t' 'i ~.י ולהיכנס ל . מסלול הייסורים הרפואי' מחליטה הילה "לשבור את הכלים" ולהמשיך במסע. .,: תנזך לזין: םפר הציטטזת הבזרל י ליקטו, מיינו וערכו: עודד וולקשטיין, דני טרץ' ומולי מלצו, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011,320 עמ' ציטטות מכלל יצירותיו של לוין' ערוך על פי נושאים. למשל' את השער "אשליות, חלומות בהקיץ' מאוויים ורצונות", פותח הציטוט: "הוי כמה הייתי כבר רוצה/ שיהיה לי כל מה שאני רק רוצה, ועוד חתיכה קטנה )"ץיש"( <עמ' 79(, ג'ק קרואק, ויליאם ס' ברווז : זההיפזפזטמים התבשלז נתזן הבריכזת שלחם, מאנגלית : אמיר צוקרמן, הוצאת אחוזת בית 2011,188 עמ' רומן אבוד' שראה אור בראשונה בשנת 2008, שכתבו במשותף ויליאם ברווז ארוחת בוקר עירומה וג'ק קרואק בדרכים בעת שחלקו בניו יורק דירה. הרומן מסופר בשני קולות, ומתאר חבורה בוהמיינית פרועה, בימי תחילתו של דור הביט, ומערכת יחסים עצבנית בין גבר מבוגר לגבר צעיר , המסתיימת ברצח. ג'ק קרואק וההיפופוטמ'ם 1 התבשלו ,'. כות · בתוך הבר וi שלהם '• ריליאם ס J ברווז - ג· י ., איאן מקיואן: םזלאר י הוצאת עם עובד, חספויזד לעם 323 ,2011 עמ' .~ במרכז הרומן עומד מייקל ביוד , שזכה בצעירותו בפרס נובל בפיזיקה. כעת, בגיל העמידה, לאחר מערכות נישואים כושלים ושפע חולשות אנוש, הוא . מבקש להישאר רלוונטי בעול 'ם . הגלובלי , ההולך ומתחמם. דמותו הכמעט גרוטסקית של בירר ומאבקיו הבלתי הרואיים שופכים אור עכור למדי על המאבק נגד התחממות כדור )' הארץ ועל החברה המערבית . של ימינו. . האופטימיזם שלי' על חבל'/ טען: זה מיתר של כינור."" ('אופטימיזם', עמ' (, 7 דוד לויתן: םרפ לארם בדרכים לבי,ת הוצאת אבן חושן 2011,51 עמ' ראשון מתוך ספרי העיזבון שהותיר אחריו לויתן. "ויש מועד ובו אינך נוגע/ עם הכבשים שבמרעה/ אתה בוכה, אתה בורח; אתה השה אשר פו~ה/ ויש ובו אדם יודע/ בו סלעים יש n יזו לשונם~ ואש-אימה-גדלה ואלוהים נובח; רקיעים ייסובו על צירם."" ('יש מועד', עמ' 24(, רות נצו: מסע הגיבור, תהליך התחרות הנפש במיתוס, במעגל החיים זרתבפיה, הוצאת מורן, סרות פסי~ח 2011,375 עמ' ההיבטים השונים של חיי האדם, שתובעים את גבורת הנפש והצגת תהלי כי התהוותם. עניינה של נצר' פסיכולוגית קלינית יונגיאנית, אמנית ומשוררת, אינו דווקא בהרואיות אלא בגבורת היומיום. רועי חך : תל לש אבי,ב ירתסר אגזרת עירזניזת על אניש,ם תיזת זאבנים, הוצאת הקיבוץ המאוח,ד חכבשח השחורה 160 ,2011 עמ' שנים-עשר סיפורים קצרים: "בכתיבה תיאטרלית ופיוטית בורא המחבר את העיר כפי שהיא משתקפת בדמיונו של מי שחי כאן כל חייו' אך צופה בעיר כמהרג פנימי" <גב הספר). [tl רר 31 יח ן תל שלאבי ב 'רתרס א mת ינוו'עתו לע cננסם, דדתו llוCMכ מעין וו גל: ר~יינז יכזלזת לנםזע, הוצאת ~ומל, סדרת 'מקומי' 2011, 303 עמ' רומן יבכורים. עולמן של שתי צעירות מאוהבות, ירדן והילה מתערער עם ההודעה שהילה לוקה בסרטן. לפני תחילת הטיפולים הן נוסעות לטיול באירופה, אך במקום לחזור ארצה תהמלצו ןןןןתlטנ באו לפה')/ מקיאים פה חללים חכמים ---/ וריץ' רץ' ~~ ~ח בבמה; והבד שם מוסר והשיר - לא מושר" .." ('מועדון חברים' עמ' 12(. אסתר אטינגר : לילה זיזם, הוצאת הקיבוץ המאוחד קרן רבינוביץ, סדרת ריתמוס 2011,94 עמ' "הקפיצה אסורה נאמר; מתחת לשחפים הנצחיים; מי שקפץ' לא הרחק מכאן; מאחד ההרים,/ אינו קורא שלטי ם" ('מרתון טבריה', עמ' 47(. =*= א o תד אטירגנ לילה רירם !!~.ך 81 די~--- TJז "'...IMrוז דניאל באומגרטן: למרזת שהמשזרר ההזירי הוצאת גוונים 63 ,2011 עמ' "בערב הייתי מזרקה אירופית: אחדים היו זורקים לתוכי את מטבעות- משאלותיהם; ואחרים היו מושים אותם; מכו 9 י קורוזיה; וממשיכ י ם דברכם" ('מזרקות', עמ' 14(, יערה בן דוד: פזם טרזיאני מבטן הזתרעה, הוצאת כרמל 96 ,2011 עמ' "חלון קרוע לרוחה; ונעלי בית ריקות/ הפוכות/ מחכות שם עדיין כמו צום מתמשך/ עם הריח/ שלהי קיץ ואשמורת שלישית" <ללא שם, עמ' 79(, את השירים מלווים קולאז'ים של המחברת. אלכסנדר שפיגלבלט : רכש הצער י מיידיש : י h ודזד גור-אריח, הוצאת קשב 2011,55 עמ' מבחר ראשון בעברית. "האופטימיזם שלי מיילל כחתול מיוחם; על פני גג מרחף; מנותק מקירות. /גג, כמצנפת ליצן; שאידב את צחוקו./ הוא ניגן, נורית זרחי: חליזם, הוצאת קשב לשידה 77 ,2011 עמ' · "אלמלא הייתי קשה ככפתור קרח; יכול.זכ לבלוע אותי./ אלמלא דובים מרירי קוטב; חפרו דבש בתחתיות חורף; ביערות עירומים : היו נפצחים אגוזי האש" ('אלמלא'~ עמ' 20(, את השירים מלווים קולאז'ים של נורית זרחי. יעל טומשוב: ים לא מזכרי הוצאת קשב לשירה 47 ,2011 עמ' ספר יבכורים. "הוא עולה חזרה; ונמס; את ארוחותיו אוכל בעצירות הקיץ; שולף מסל הפיקניק תאבון מפלסטיק; ועוקב אחר שתי הצפירות; השלישית דוחפת את קרונו אל הדרך; תכולת מטענו רגילה לתנודות ('תחנות 11 בי ניים', עמ' 23(. שמעון רוזנברג : ישירם מזזיזת העין, הוצאת גוונים 77 ,2011 עמ' "]."[ ממש~ך ענק נחת הגשם. אך' כל כך ירוק היה הדשא,/ וצבע הים הרי כחול ועמוק,// ולמה בהלה חיתה ריצת אמוק.// מול הים ממצוק; סייחים תמימים למראה; וסייח שלי הנ~ה; תמים ודואה./ וככל שייטיב לדאות/ לא אוכל לראות/ לא אוכל עוד לראות" ('שיר פסטורלי לילד', עמ' 49(, סוזן אפטרמן: יהי הוצאת כרמל 2011, 75 עמ' "תראה בתמונה; הים הוא עין; הזהב של מישהו/ שוכב במיטה; בעיניו זריחה; והשמיכה מכסה; את כתפיו." 11 <'תראה בתמונה', עמ' 15(, אמיר מנשחוף : רעש רעש רעש, פלונית, סרות מחזורי שירח 2011,25 עמ' ספר יבכורים. "והחושך עייף מהאורות · המוזנחים-פה; ובטח דבים מכסים את · חלונות המרתף; שפה והחיים <מאין