ילפ ה•ע הגיליון הזה - מס' 289 תם חג הפסח, ובעקובתיו , כמו תמיד , בא יום השואה והגבורה, שבעקובתיו יום הזיכרון לחללי צהל ויום העצמאות. ימים אלה אמורים לעורר את הציובר , או לפחות את החלק החושב בקרבו - זה שיש לו טווח ראייה שמעבר לקצה אפו - למחשבה חוזרת, לדביקה ולחיפוש - לא רק של שרידי חמץ לפני ערב הסדר. ימים אלה אמורים לעורר אותנו לבחינה קפתית יותר של מעשינו והתנהלותנו כלפי עצמנו וגם כלפי זולתנו . מן הראוי לבחון את עצמנו ואחר כך את מי שבשררה, העושה בשמנו מעשים שאינם תמיד טויבם ואינם תמיד ראויים. כן בשמנו • אתה ואבי ועשרות ומאות ואלפי אזרחי מדינת ישראל שותפים לחיסולו של אחמד יאסין . ועכשיו אנחנו וכל היתר שותפים גם לחיסולו של עדב אל עזיז רנטיסי, מחליפו של יאסין. הרי מובן מאליו שבמקום רנטיסי יבוא מישהו נוסף, ואז - מדוע לא יחסלו גם אותו? וככה נחיה, מחיסול לחיסול , ומן הסתם יהיה גם מנגד מי שינסה להוציא לפועל חיסולים. ואז תקום צעקה: שומו שמים! רוצחים יהודים! אין זו דביחה וגם לא הצטעצעות במילים. מעשי החיסול אסורים נקודה. גם מהצד שלנו וגם מהצד שלהם. מי שקיבל את החלטה החיסולית הזאת חייב לתת עליה את הדין. שהרי את מחיר פעולות הנקם וחיסולי הנקם שיבואו , אנחנו משלמים, ועוד נשלם. האם יש מי שמערער עדיין על זכותם של הפלסטינים לחיות בפלסטין? נדמה לי שאין אדם כזה באזורים השפויים של החרבה. ואם זו זכותם, הרי שזכותם גם להיאבק על הזכות לחיות על אדמתם. על אמת זאת איש כבר לא מערער. הוויכוח הוא על גודל השטח עליו תשתרע פלסטין, הוויכוח הוא איפה יעבור הגבול." לכן הגדר הנבנית לאחרונה מעוררת כל כך הרבה התנגדות. ואנשים משלמים אפילו בחייהם." כל אחד מיבן שבסופו של דבר תהיה כאן פשרה. כל פשרה כואבת, משום היותה כרוכה ובויתור. פשרה היא השלמה עם החלק שאפשר לקבל. על החלק הזה מן הראוי להיאבק. כדי שהחלק הזה יהיה הטוב ביותר שאפשר לקבל והגדול ביותר שאפשר לקבל. ומי שרוצה הכול . יגמור רע מאוד." ויש לנו דוגמאות בהיסטוריה הרחוקה וגם בזו הקרובה. לכן , לא בחיסולים ולא בסיכולים, אלא בשכל טוב וחכם. להבין שאין מקום בעולם שאין בו שכנים. עם שכנים מסוימים קשה לחיות, מאוד קשה, אבל חיייבם לבנות עימם מערכת יחסים: בהתאם לצרכים שלנו אבל בתוך התייחסות גם אל צרכיו של הזולת. * יום השואה והגוברה: עדיין חיים בקרבנו אנשים שערבו על בשרם את הגהינום הנאצי , את שנות המלחמה האיומה מכל המלחמות שידעה ההיסטוריה האנושית. היינו אמורים ללמוד דרב או שניים משיעור ההיסטוריה הזה. היינו צריכים ללמוד כי בעימות יבן בני אדם אין רק מנצחים, ואיש אינו רוצה להיות מנוצח. לכן , כאשר לוחמים נבונים מגיעים אל המס.+וה שלנצח אי אפשר , הם מציעים פשרה. בפשרה אין מנצחים ואין מנוצחים. על כן , אם בעימות כל כך חריף ואכזרי כמו זה שבינינו ליבן הפלסטינים לא יהיו מנצחים - כמובן שגם לא יהיו מנוצחים. אז ניתן יהיה להתפשר. בקח ותן. וזהו שיבל הזהב הכי משתלם, הכי רצוי והכי אפשרי, ואין אחר! כאמור , היינו צריכים ללמוד זאת, אבל ספק אם מי שצריך היה ללמוד אמנם למד! * חלף גם יום העצמאות של מדינת ישראל. לו יכולנו לציין - לרגל החג החשוב לכולנו • ולו דבר אחד חיובי המתרחש במדינה הזאת בעת האחרונה, דיינו . אלב רב יותר ויותר מקומם של הכאב והצער על המחיר ששילם העם הזה בשדות הקרב, ועדיין הוא משלם, בהתמודדות שאינה פוסקת עם טרור מטורף, אכזרי וחסר פשרות. דם רב הוקז גם בצד השני. לו ניתן היה לנסות לשכנע את מנהיגי שני העמים לפתוח בניסיון לנצור את נשקם, ולשבת בחצי וגרן , ימים כלילות, עד שייצא עשן לבן , ולא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה! • לחברנו רוני סומק רבכות חמות לרגל זכייתך ·~"96 ;מ ~... ב 11 פרס יהודה עמיחי לשירה" 4•'~ מערכת 1 עתוך 177 שירה רות אלפרן בן-דוד 5 ·-····---····-· ·····•······•· .. ·--·--·-··-·-··-·-····-·· ··-·· -·-----····----·-·-······-'-··--. -·-··-·"-·--·-.-"--···-···------·--·--·-···-··-·--··-·-··-··--······--····--·-··· -·-----· 15 רוני פרנו אלישע פורת ----17 21 משה מירון ח' איז p ן~~ _26 27 יעקב שבי _ט __ סיפורת 36 צבי כנר: "הרוצח": "יוזק הטיפש": מיידיש: יעקב בסר הרי בר זייט געזונט 41 ויליאם בלייק, 11 גילוי גופתו של הבל בידי אדם וחוה 11 (עמ 122( מסות, מאמרים, רשימות ארקדיוש פכולסקי: נוף עם שמש אדומה, מפולנית: יעקב בסר 22 -·-·---------------·----·-------~-----··------------------------------------------· ---·--·-··-··--····· אבנר הולצמן - כתבנו בגטו וילנה, על ספרו של גריגורי שור 26 25 י~~ לוז ~ תיק 2כ~י תיקו ועוד תיקו ביקורת ספרים מרים איתן על אשה ממש כישראל מאת אמירה הס 14 יהודית רונן על האשה שאהבה ~יפורים מאת רון ברקאי 15 יוסף נונע על עמוס כרנס, מאבקו של חף מפשע מאת שלמה ולדמן ______________16_ ~ם~' m~ים~~~~ת m,--~ח תמר זכריה על סונטות מאת בן-ציון בן-משה 18 ת"ד 16452 ת"א 61163 שמואל שתל על הים הסגור מאת חוה ברכה קורזקובה 19 אבקש מנוי לשנת 2005-2004 20 רוני על זה לא שאני לא אוהבת מאת אורית הראל 20 שם ושם רחל שקלובס p:~?_ ך~~~רך 1~~~_ ז'וז'ה סאראמאגו משפחה" ...".".."""."."".""..."".."..""".".".""...""""".""""".""".".". מדורים קבועים כתובת ...................................................".................................................. 4 טלפון." ........................................."..................~............"."....................... 19 חצי פינה - רוני מצד זה - עמוס לויתן על השמאל האינטלקטואלי 1 על סאראמאגו 1 על ספרו של אורי מצרופת המחאה על-סך 250 ש"ח עסו 1t גלירנרת כולל משלוח ברנשטיין ועוד -------~~-------- ---·-·---32 """".קנב ..""."."".""""".".ףינס."""""""." ..'ס~".".".""""האחמה ..."... תיאטרון - כרמית מירון על "הנאהבים והנעימים" מאת בשביס דינגו 1 על "בשני קולות" מאת בריאן פריל על פי צ'כוב ועל "הצמה של אבא" מאת אמנון לוי ורמי ונון 41 '----------------~ ~ןןןן שנה נייח • גליון 21!1 .אייר תשםייד .אפריל 1tסס 2•21 שייח ירחון לספרות ולתרבות Iton 77 העורך: יעקב בסר המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות חרבי המערכת: שמעון בלס, עמוס לריחן 1 ששון סומך 1 רוני עמותה מס' Literary Monthly 580073575 סומק, אריה סיון 1 צבי עצמון 1 דורית פלג, עודד פלו 1 בתמיכת משרד החינוך 1 התרבות והספורט. מחמד המזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביס עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. Jacob BesserEditor: עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד המערכת והמינהלה: סל': 5618271, ת"ד 16452 ת"א Lvitan,Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos עיצוב: מיכאל בסר המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie רכזת מערכת: גילה שאול Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, MohamedSivan, H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit ניקוד: שמואל רגולנס, פסח מיליד Vice Editor: Amit Israeli Gilad מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, גילה בלס, משה Graphic Design: Michael Besser דור 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס Editorial Secretary: Gila Shaul המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת וממוענת. חומו יש לשלוח רק בדואר וגיל, מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. רצוי לצוף דיסקט, בתיאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טל': 561827103 מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי דואר אלקטרוני iton77@actcom.co.ilISSN1565-253X המרו~ת ח:ןןוו111JJג שוח בלאושטיין: לשהשו מעילי,ם משח ברזניאק: עצי ח?בנח חזקזונים. רן מירון: אמהות מייסרו,ת אחיזת 67 ,2004 עמ' ילדה צברית בונזלין הכבושה. הוצאת יד ושם סררת ערות 227 ,2004 חורגו,ת על ראשית שירת הנשים "כל מה שאינו פנים אבל אינו חוץ הוצאת יד ושם סרוח על שם עמ' ו~ ~ו העברית. הוצאת הקיבוץ המאוחר מושלם.; עובר את הסף אך טרם נכנס קורצ'אק. 107 ,2004 עמ' עדותו של משה ברזניאק <בפולנית: 453 ,2004 עמ' - עומד בכניסה.// מדובר בגבר בקיץ 11939 ערב מלחמת העולם לבנה>, לוחם יהודי בצבא הפולני 1 מגטו מהדורה שנייה ומעודכנת. על ראשית ואשה; וארכיטקטורה של בית// אך השנייה, נסעה שרה, צברית בת 10' מזריץ', המחנות, ועד עלייתו לארץ שירת הנשים העברית - שפרצה את לעת עתה - בכניסה, כלומר 1 חרך; עם אמה לביקור בפולין. קורותיה ישראל. מחסומי הפרסום בראשית שנות ה 20- בעדו מציצים פולשים; אל חיי יום מעת שהופרדה מאמה, שהותה בגטו של המאה שערבה: רחל, אלישבע, בת- יום; של אחרים" ('כניסה' עמ' 1(, פיוטרקוב, והצלת השתיים בזכות חנה אש: עץ הערמון. הוצאת ,כתר מרים, אסתר ואב ואחרות. היותן נתינות בריטיות בפלשתינה יד ושם 2004,323 עמ' דור טרבאי: סטלקרי הוצאת עם עובר א"י, סיפור התבגרותה והישרדותה של יאירח גנוסר: החוצפה לחיות, ספריה לעם 198 ,2004 עמ' המחברת בעיצומה של מלחמת העולם שויריח. הוצאת גוונים 2004,78 עמ' רומן שני. "יצירה מעגלית ומסתורית, השנייה: חיים של יתמות מאם שנלקחה ספר שיריה החמישי של המשוררת ]."[ מחווה ]."[ לתרבות המערב" <גב באקציה, ובהעדרו של אב - לוחם וחוקרת הספרות יאירה גנוסר. "ליריקה העטיפה.> ילד אסופי רוצה לחלץ מחתרת זונח ומתנכר' נדודים בשדות פוליטית מעורבת, עם רתיעה משירת חמישה אנשים, ביניהם איבנוב, אביו ובריחה בזהות בדויה . 'מגדל "".'ןש <גב העטיפה>. "אולי הרוחבי 1 ממחוז מגוריהם המוקף ביצות עיקר חייה אשה מהרהרת; במשבצת ושדות מוקשים. הניצולים םעוברי סכינה שביר: מלחמה, מלחמה, בגיהר פנויה; 'משוררת'// והיא לא תהיה; לחיות בחברה מלוכנית ,טוטליטרית בהדרה. הוצאת יד ושם סרוח ע"ש לא אור לגויים,/ לא מאור הגולה; ואיבנו ב - כעת מנצח במשבר יאמנות קורצ'אק 2004,336 'עמ על קרקע ארץ קטנה/ /שורה שלי - צריך לשוב אל .המחוז ילדותה המאושרת של המחברת נקטעה תונצח חסרת אונים; כהבהוב לב~ עם כניסת הגרמנים לעירה זבורוב, האיש שנרצח כאן; הבהוב ב~ל רננו 1/ ביולי 1941. אביה מונה ליושב ראש הבהוב בצל יאיר,// ובערב, היודנרט, והיא מצאה מסתור במקלט, בשוליים,/ אמיל גרינצויג; עובר ושרדה בזכות תושייתה תחת זהות בירושלים" <עמ' 29, 'בערב, מבער לדמעות: הזמור יהררי תחת ארית.בשוליים'), הלשטןו הנאצי י עורך : איתמר לוין. יועץ מרעי: פרופ' צבי בכרך. הוצאת שבתי טבת: יומנים מאתמול 1 הוצאת יד ושם - יריעות אחרונות 367 ,2004 כנרת זמורה ביתן 192 ,2004 עמ' עמ' סיפורים מימי הקסם של ילדות בתל- g~'4. מאות עדויות לגילויי ההומור היהודי אביב של שנות ה 30-וה 40-; בתופת השואה, דביחות, אמרות כנף, כשבקיוסקים מכרו גזוז אדום, כשארץ מערכונים, סאטירות וקריקטורות ישראל היתה תמימה ויפה. ששימשו נשק נגד שלילת צלם ;~~~; האנוש. ספירה רפפורט: יהודייה גזעי,ת בין הח צ!<ח לחיות, l ש, יח קרן אלקלעי-גוט: תאוות שוליות. יאי וה גנ~סו שם לכאן - קובנה וארץ ישראל 1 מאנגלית: רפי קוריש. הוצאת הקיבוץ הוצאת יד ושם סרוח ע"ש קורצ'אק המאוחר וקרן רבינוביץ לאמנויות, 2004,272 עמ' ריתמוס סרוח לשירה 2004,78 עמ' חמישים שנה לאחר השואה יוצאת בת מירון ח. איזקסון: הזירה בשלמה ספר שירים חמישי. "הן ישובות זו דלצ לקרבנה בעקבות מסעה של אמה: ךדר חמךל 1 הוצאת הקיבוץ המאוחר 2004, זו; בתחנת האוטובוס:; ההקשיש גטו קובנה, המחתרת, מחנה זהריכו 255 עמ' שבגרמניה; היתה 76421/ הוהצעיר שטוטהוף, צעדת המוות ןוארגו רומן שלישי למיורן איזקסון . לאחר עם הפרפר התכול; על כתפה הבריחה. שהתאלמן 1 עובר עוזי להתגורר עם החשופה.// בתי ואני, אנחנו עדות" אחותו בדירתה ברחוב שלמה המלך. ('תל אביב', עמ' 17(. לאסלו רובוט: להיוולד יהודי • עמוס בנו עם אהובתו מיה עוברים גם מהונגרית: יחווה לחב. הוצאת הם להתגורר בדירה. הרומן נו גע אשר ויין: איש עם דלת. הוצאת גוונים 160 ,2004 עמ' חנוך ליזן האיש עם המיותס באמצע. במציאות החיצונית הישראלית-יהודית הקיבוץ המאוחר 188 ,2004 עמ' סיפורו של ילד - מתבגר ומבוגר -עורכים : נורית יערי ושמעון לוי, ובזו הפנימית, ההתמודדות עם מחלתו קובץ של עשרה סיפורים המסופרים בהונרגיה לפני השואה ובעת השואה: הוצאת הקיבוץ המאוחר - קרן זגגי של עוזי. מנקודת המבט של ילד בשכונה חרדית יהדותו של הגיבור מתגלה לו כעניין 352 ,2004 עמ' בירושלים. שיש בו חשיבות רק בעת הגילוי עיונים ביצירתו התיאטרונית של חנוך ערן בר-גיל: חיי יזם יזם. הוצאת האנטישמי הראשון' כשמכנים אותו לדין: מבחר מאמרים חדשים כולל הקיבוץ המאוחר וקרן רבינוביץ "יהודי מסריח". רשימה ביבליוגרפית. לאמנויות. ריתמוס סרוח לשירה ש 4 גליון 289 ו~ ו~ * (ו: ~~ י ז;?ךת ~ת ס~ז י~;~ס . ~~9 ה ן~~~ ~ל ~חית ~מ 1ךים qל 1 .ןה פני יאנ 1 ס לכל שאלה. ~~ י ז;?ךת ~ת ףך;ן ם;:ת סראש;ן רם w~י , : 1 ו T •• : T : -•:• * ~~ י ז;?ךת ~ת ס~יד קךי~י~:ה ך ~ר 1ש 9~רד , f ~ב ה 1 א ~ן :חיו ~ל ע,~ןה. : ז ת"ט, פרע;ת תרפ"ט, · גזרות ת"ח T : :•• - * ~ת ;פ" 9 ~ר דאלאס ע,~לק, ~t\ך~נ 19ry נכל.ק". "~כר ~ת ר~~ה~~ 7 ף ."קל~,ע <דברים כה ' ין') אב י נ;שאת את הש;אה T -:• •• • : ין;ר שני. ילדים נשאים. הם ז;כרים. 0: •• ' T -'T : ' '' ךם~ב 1 ךה, ל 71 :~ים ~ין ry י 1ד ry י 7 סה, סה, סה. את כל המלחמ;ת ואת מלחמת יום הכפ 1 רים, ' ' -:• .'' : ' .'' : T : ' -T '." י~~ , "הךי;ן ;ריא, ~?ךה ,"ה~יר~ ~ת םנ;~לים ;קךב ך~ת מ~ך~חים ג~; 1 נןים. לא ע;.ן~ת ~ת ס~לי מ~ח;ק ~ןrז. * ז;כרת לי. ' ',',"' ~י ם~ק 1 ~ה ~לי ry יא ם V? ~סה ~לי ry יא ם f ~ב זrל~ ~ה ם V? ~סה ~ןrז. t\ ;א זrל~ ~קש .ה~~דא~~ - ס~~ה Qf ~ין. ק~~ה ךר 9.ה~ את אכזבת הנחלה והמנ 1 חה - אני ז;כרת זrל והיא : T '."'.' ·-: - * .'' -ז: :- : -: T י t\ ;א ;ל~ לא ז~ר . א~~ ;ל~ ה~,ע~ ;ל.יל;ת. * אבי ה, ר;צה להי;ת חלש. T -: ' '.' ' T ~~~o~ב 1• * ~~ י ת~~;א ~ת ~,ז~י , ~לא ל~מ~ י~~~~ ,ry~~q ל;ת ס 91 י ע,ךב ך tע,ק;ת י~~ ~~קש * הצלבנים. • T : - :דק 1 ך~ע;ת ךלא ;כ 1, ע~~יו הם מ;~י~ים. ~~ י ת~~;ע ~ת ע.י~י , ~לא לךא;ת ~~רק ע.י~י ry, ת?~ם~~ סךב ם~'יםאד , ~דם כ;~ךים. ~לי ך ryw יןה ~ק~י~ים ליסה .~ח;ןה עלי ושהירח נשמרים. ר;~ה 7 ם~~ין ------f מ; ~נ:וי . ' T : ' T ' -: ' T :- א;מרים "אנחנ 1 ערבים גאים". . .. . : :--. : * ע~~ ~סר ~ל םנ;ךא ~w ם ~~נכי ע.י~י , ל~~~~ 1 י~~~ . ז • :י - דוד ג, יה 1 די גאה, לא ספר לילדים של; , שפעם ה 1 א היה "פח;ת מכלב". ''.''.' T TT :·--.'' : '' ' ''."' ' T ~ש 1 ב ~סר ~ט 1,ה~ ל~כ * י~~ ~רית ל~~~ים ~~אנ 1 לנ 1. ~י ס:ה .ןי~~~ ' ר גר 1ש 1פליטים 1 בתים הר 1סים, • -: , T • • : •• י~~ t\ך~ה 7ף ~ת ם f ~ב ~לי ,t' סה נכך~ה לי ~ת ~7 ף, כמו רעבים לע;ן מנה. TT הילדים שלנ 1 כבר שבעים. ~סךב;ת ר~~ לח 1 ש את עלב;נ;ת המחס;מים • : --: :• :• T דל~סף לנ 1t\י~~ ~ד:ז : ' '' : : ' ' ': T : T '." 'T -: * 7ת:~ עם ~ר~ 9ת 7ם~קיף קח 1 .ל"ם~ p ח" ~ל Q ~סא ~לי . * ~יד 1 ם · ר ~ד~א טיפה'לה כאב שרירים בעלב~ה, T' -: -' ': '' : '.' T ' . ~ק ~ח;ר ג;לן עו ~ה t'ןבת t סב על ם~~ךת. ה~~ י.ע~~ א;הב, ~ער ~יד 1 ל .םי~; *** * .7 מי.דיא;ן ~ש .ץיךpז;א~28.5.03 ש.:" 7ף wם ~t'סה oי ך t' סה .ת~ ~קד דםזק ~ת ם~~רית ה~;נ~ למ 1."ת <ההתגלות. ג' 2•1( ~ג סרי o. אסתר אומרת הדשא הזה לא .היה TT :•-:• •: -•: •: ' ' : .'' * י~~ ~אד ה 1 א ח~~ סע,~לקים ךמגוךל מ;ה 1ןי . ת~ת~~ ~~ים 1 ~לי נכ ry ת;~ים, ד~~ 1 מ~~ים .ה~~קל~; ~q זור qt' רון ס~דים על ם~לג. אפריל 9 2004 ו~ s אני ע;צךת את עיני הן;הך;ת אל נאר;תיכם :· .. .. : :· :---.. ·.· :·:· .-: ף~ך ry י~ה ~מ~ל :ו . ו~~ , ~~ךץ 43 ~י t' ~ריל 45, לא י~~ ל; t' ף ם~~ t'סת. ן~ ~ מךחק ר~.ע~ ל~בףל;ת מ qה~~ מעבר הררי חמלה אבי אל תנשף לנש"ם את האדיר שלא נשמף. ד : ז: נףע;ת לא מחפש;ת מ;צא . ריס ~~~לין . ק;ך ~כף~ית. רחל , ת~~ ד~י ע,קי~א, ה~~~ 7;נ,ע~ ~ת w ע,ר;ת רא o/rז. י י~~ ~ס;סה, ;ry יןה לי , ף~דק ~~רrז, ,ה:ס~ דק ~ןrז. ו~~" ~~רר שףל~ית". ("פוגת מוות", פול צלאן> :-.. ד · א~~ ~~רה t' ף ~סי לא א;הב ;ןד;ת .ת;ו~~;נ "א;~ךיץ -~qה,; ~~מ 9ר , ס:ה .~ףד: סע.ר~ים לא ~נ;ךים. א;~ךיץ -~qה,; ממ~~ןה - ס:ה ס;ן ~מףס". לא ארח ככשים, לא ארח כגברים. נצלם אל ii ים. ' T - ' ::• :• :• : • T : - ו~ואמר להם "פרף ףךבף ףמלאף". : • : : :• T - מלא האדיר נזרעי סבי;נים. . -: .. :-: :• •• -: :• •• ••• :T : ד:-· ז·· ךמ~ק~ה ה~.ל~ * Q.םי~;י~ * "Qב, Qב, Q ב, י;ן , י;ן , י;ן , ~ץ ~~רץ ~םמ;ן • Qב, Qב, Q ב, י;ן , י;ן , י;ן , ~ם ז:וך~ה ז:ו 9 פ"ך ~י 7 י;ן" t' ל ~~קעף ~ת :q ל;ם מ~שףךים. : ." :· ·: -- · ~ק~ץ זקיר ;לדים. * ~קנדיים ו;חpז. * על כתפים של אטלס, נשא א;תי סבא שלי , :•• • TT :-."' :·•-• ~ל מי~~~ א; q ~ים, ~ריק .ם:~~~~ w דה ~ס:ה דק ;ל~ . אל סבי;נים מדגדגים על לחי. . :· -. : : -: . : -:· ~רףס ~יו ~.זר ,ry ~ים ק~~ים .םי~~~ף . ... . w קעף ת;י!~~ ~ס?מף. ד - ~ין ט~~ t' ~לי;ת. ~ין ~י~ t' ~ה ~לאכףצ{ית. אבי ך;צה לזכר את ריח השדה הזה ואת ין; , שחפרה את הנ;ך . T •: : •:-'." T --'' '." : ' T ' : -•,• T : T •: T : -: סבא לזבה? T T T ךק:ן ס:ה ע;;ד ~ן~ה ב~;א ~דסה ~~די ס~ן~ה י~? ~ס~דיף ריס ו~~ סרףך. * * ס~~י o/ קע. מ ~ל סרחל;ת ~ג;זף ~~אן . ~~,זזף w ע,ר;ת ס~ר!ה w דה שףב ~ל.א נואשי סבי;נים עטףרי משאל;ת למשכב על מזרנים רכים. '' T : T : ' T: ' : T : ' '' -: ' : ' - - - להגיע לשיבה ףלפזר זרעים. T '' : -' -: T : -•• ' נ קחף Q ~י;ן ךנ{ד~פףףף ~ת ת;ל~~~ .םי~;י~~מ יקtאר מ~~ןח ~~יו • * * הףן הףן מהדהדת דףכיפת. -. :· ·:: -: ~יר ~~רס ?Q ~א ף?~ Q?א~~י ~t ת vכ סב, ~ה t' ~ם ?םיקtק~~ מ~זנ;ת, מה אתם ש;אלים? • :-:• -T * תלתלי פחם שלי , • :• T ."' •• -: זrרעש הנח"ל של אמי • ' ' ."' T -TT : כל ת;רעשtה הגיעף לשיבה. T '' : ' ' T : -T מא ;~ים ~~ד wז . "התרע מהי שלהבת ?;ז ז;הי אש א;כלת שאינה מ;תירה ואינה מזניחה -'' : ."' ."' '' ' ."' ."' : -' T • :-T •• : T ' T '' :• ~ע,י;ת נ.:י q זף~ה ~זנף.זיא;ן • פ;לין ~ךץ ~,ע .ה: ~w כ;ת ~ת ן~~~ qt' רי מ~ ..ת~ t' ף ~~רית ."ר~~ל תן~סi) ~ל ~זנ:יה ~~7 יט .םי~~ 30( באדןה ~9 ~ירה: ת;ר~~ * * ואנדה ר;חצת יד פ;לנית ענגה. ' T -:•:• סע.ר~ים נ;~ים. :ז f "ס;ן כמףס לפרה ולשףס" -: TT -T (ירמיהו ,'ח כג') "~י·:t:יזיקtאר ם:~ ךע.י~י ~ק;ך ר~~ה ה~~~ך י;~ם !ל;לה" ••• כתכף ילן;ת נספרי זכר;נ;ת. : ' :•• • : T : : T 10 * גליון 289 (ך: s ו ~ ~ 1 * ה~~ ~לג :די ~~~רים ף~ל; w ה לראש;ן ~ר~נזים רס~ש? ם"א~~" ל~~ סנז~ר;ן ך.זהף ס;ף ם~ f ר."ן; לף ~לה ;ו:~ ל~ח i נן~ר;ן . ה~~ לסם ח 7 ?קף ך~ת ם~~ים ~יר ~?א~ אףלי :p ;ר ~סר ל q רג ?ת;לנןים ~ין וrל ~~רי םןן~ה םלית;~י ך~ין וrלVi ~רי ~.ה~~ה~~: ~7~ה 7 ם~~יא ~ת ~~~rז. * ףר~~~ .;לר;ת ~ה לע,ש;ת ת;נ;ר~~~ ? ס:ינרי ;כ;לה תיtל ל ry ם ה~~ ע,צ;ת .ט;ב;ת ס:ינרי ה;כ;לל ry י;ת ן~ה ה~;י~~ף :p מ; וי~;~ ~ל ,ךאףקה~~~ם ry ~ל ס~ק~:ה ם~ד;לה. )28.10.1941. גטו <קובנה עשרת אלפים ני;ם אחד . למנ:צח מןמ;ר . :-:·:· :-זי : :· ז -:-··-·: יצירתית כמו יצר . ש:. לי לוטו ~f רון' ~לי 7~חים. :• •• : • T , : * ש:. לי R ~יות :p,ב~ ~לי ~~ךלים. ווו:ז וןר;לף חס. ש:. לי ק w תות, ל~נות ~ w רים. או~ךיץ זאת ם;~יןה ;ל~ . רילה ך~מףן ~ל:ה ~לו .* ~~תו ד~סה פה o ~ים. ~wרנרים q רף~ים ף~ר~ים ~די נקר . ~ריף ::ז;לדים. 28.5.03. ".ry :ה ~ןם ף~מר ס~יד ~ל טףב ,"ף~ל f סב ל~ן .;ל~ "אני נ;שא את האחר --- איש לא יףכל להחליפני". <<לווינאס :-:···· -. :· .. :-· ז-·· * "~מר ~ל סעו?ם 'יל~. ~י ~~ry נף :p ;ר לא ~~ליחים". f ל ~סי :כול ל ry יות רףדוןף ry ס. <מילים ולחן דוד ןא;ר. שרה לובנה סאלמה> . זה ~ה א~~~ ry~ין . לף~~ה w דה ד:י ~ריף ם;לדים. :ןךה פוך 9 ת תו?נזים, נ;ם ~~9 ה ~ל ~חית Vi מףךים, ;לדים, ;לדים, י~~~ ~9י;נות qמףךים . ע,לףלה ל ry יות רףדוןף ry ס. ~י~הף רחףם ר~.~ w ם ~;רות ~ל מקירות. * ~~חורי לףחות ,זכף~ית ~מףךים ףמף~~ים ם~~ףךים - ז- :-:..·· ~םלחףת, י~י.ע~~ ם~~קרים אףלי פחד שאהיה נמעכים ולא נמעכים? -:-· :·:·::· * ,ת;ד;~ב w ב;ת ף~ w קר;ת קח ~ת ף~~ ;חין~ף ךםע,ל.ה .זrס;א:p מו ם~~סה ~ל ~~הרת. * לףחות ,זכף~ית ~~ry נף ;כולים. "~יש סרף ry, ~ל ~ף f ל ;דיעוסיו ך~תףסיו --- ר~י' ר~י' ם~ם ה~: ?י~~ ן~~ מףל ~~~ידיו ך:ןיו ריקות". )T 'אן אמרי."על גבולות הרוח") * t 'אן ~~די ~נכן לי ~ת ם :p ~ב ~לו ך~ת ~~t ;תו ך:.אףשו . י~~ ת~~;ל ~דןי;ן ~נכ oת ל 7Q ~.ה ן~ינרי ל ry יות אור לגו:ם, לא ה~י~~ ~ry ן ךלא ~.ה~ך קףינרי 7ם~~י o ע,~~ים * והבה נאףשים. משלחת ש;טרי ישראל על הרמפה, . . .... ': --:••':T''- ז- :T י~~ ן~~ ל~ם ~ם :p ~ב ~לי . ~רים ףן;לים . ~י ר;~ה ל ry י;ת ס~ר ~7 י? אףלי א~:. ~~כף ,ףח~~ רעה ףגאי;נה וחפש~ה מפתפףתי לףח;ת וא;ת~;ת פ;רח;ת. '' ••: T ז•:ז: ••::': TT ש;טרים טובים, שמרף על הילדים. -: -: • • • T :• ~לא :ry :ה .ל~ךא o :לים, Vi ~רף ~ל ם;לדים. * פ;לי~י~~ים, ~o ~לים, ~~~qלים ... ~ה ס:ה מוריש פו w ט סרף 7o ~תו , לף ס:ה ~:,; נז~רון? ~טר~ים! Vi ~רף ~ל ם;לדים! אפריל 1 1 2004 זאת מ~מף~ה מ;חיןה ש~.~ לגף ~ילר;ת ~~ין ל ry ן ע.י~י ~י~ה ד~ין ל ry ן ע.י~י .ז~יןה. 1:ךן. s ע'ני לי לףבנה, שירי לי שיר . • • • • T : • • ,~ ~ * ט,ק~~ ,ט,ק~~ :p מ; ,ת~~~~~ ע;;ךת ד f ;ת ~יר הףא לא :דע? ר~~ם~ נ;ןה ~ ז\יש ~~יו ~~פ;ךי , ס:ה "*ית מ~ gא 9 מףך .";בס?~? <בבלי. שבת. דף כה') "ry ~ה :~ים ~ז\ים" ך~ל מ~ w רים ~:~דרף פה ח;ל.י די.ןד~ר:ה ךזקיפףס .ם:~~ ~ע:ה ~ר;לה. q לףלים. 8. ח;ן~ים. "~לה סם מ~ז\ים ~ן מ~ןה מ~ד;לה. סם ~~סף ~ת ~לימ;~י ry ם ... גם אם תהיף חטאנים בכשני ז- · -: •ז "t\ ~א ~לר ry ~~סג :p מ; ."ךי~~ בי ל~~יר ~לי . בי לי ,t\ ~א ~לי . :pמ; q לףקי סר;~ז\ים. א'~ ע.י~י ~ל סע;~ןים 9~י~י ,~t\?ן: י;ךןים .םי~~מ~פה. לא ~קדףש י~~" ד~א" ךלא ~קלףס ל~" ~ל.א ד q."םי~ לא ~קסלת w רים, לא ל~.ע~ ר;קדים. ?~אן ry ~יעף ;הףןי הףד~ך:ה דס?כף שגל! שגל! בכלנים ףמגלבים. ף~מ; ~~פףך ם:~~א;~ךיץ . מז:וינ;ק;ת ךמ~ק~ים 9Q עף ת;ל;,ע~ן~ז.~ ~ריב, מדאגה ללףח הזמנים. ·: זז :--:-· "t\ל-ד ry ~ן t\ ל-דחים. ~ליבכ י;ם t\ ל-דין". מ*ן ~לי , ה;ל.ך qt\ רי סע.;לה. סד q ~ן ס~הףב. ~לר י;ם מדין. ד?~ 9 ר ךךד ך'ןה, ד;~ר ~ז\יו ~קס ך~עד?ל יף?:ה, שנגורף מבתים נמףכים בלי רצפה ףבלי מים ז;ךמים. לך~~: ך:~~ךש .ם~~ 8. ~ל סד~~ח .ץיךpז;א~28.5.03. ~ןנו. *ן םאנ;ן* ~לי ,~~, !~ין . * ~ריף ::ז~ןp~ח. ~w א. ~יר י~~ י;ן~ת? ב;ךים, ן~ל-פ;ל~ים. סם ז;~ךים ~· ל';ן ךטמר ךןם ~ה "1 ה, ש;~ל ע.ד~י. * זה בית שזפ 1 ש, ע;נה יהףד!!ה. T • : T • •• :• ro ~w רים. סם ת;קעים ~qצ;~ןה. * * * ~ל מ~זפ;ן ה~;~מ * ד~~ים ד~~ים. בנואף בצלם אלהים. . ::· ::·:· :: . ך ry ן~ינף א;סן לא :ךע,בף ע;ן ךלא ."ףא~~: <ההתגלות. ~לה ~ך~ה ~9~ךים : ~ם זאת .ה~ס~ (14 'T * "גרמני תרבףתי לא מתב!!ש לעש;ת את צרכיו לעיני יהףדי". 0 0 0 • : •• ••: T T: •: -: ··-: : -T : :• * בשלג תלבינף. אני נב;כה מהכלב שלי. • :• :• :• -•• T : • : - -:· :·:· ·: . - - כמ; הבוכים של אבא. T -:• • -: • -: כמ; בכגפי מלאכים. • T : -•• : -: * * מףסלמי נ;שא תפלה, לזכר ה:פ;פרים היהףדים • : -:• -:• :•• T • - • • T: : - ::• ::• : : • ן • : : * סףרת אל-פתיחה: <נש;ות הפתיחה 2•1( T ' : --T ' -- * את משאל;ת השבי;נים, אל מי? . ·:. : --:-: . :· *** • : ' -' : T ' ' ' : T' ': : ' ."': : * ל.ר ?ף ~ל ~~לא;ת ם~יף. *בעריבת: מסוד, חומל, רך, עדין, רגיש זאת התמףנה היחידה ש!!ש לה מהבת שלה. ז•:- הגיע משל;ח לרמפה. ח!!ל ס.ס. צלם תמףנה. T : '' ' T : ' ' ' -: ז - T'." --•• T ."''' T : 12 גלידן 289 1 * רףתי נר-סיני פ;צעת יחפה. :ןן. sו ~ ~ ·: ---. -. ז · אזפא שלי ננעלי גחלים . • T ".' •• -: -: • •: T • שלש נ~;ל;ת נחלצ;ת נ;ער;ת. -: : "•.: • T רףנ:וי ו.ל~-ר~ ם:~~~~ עם ך~ע ל~ן. ~~יל שף~א~י qt\ ~ה - ~דח.ף ~~;נ .ע~ך~~ * "אויל הנביא, משגע איש הרףח". <הושע )'ס -T • T "•. : • T -0 •:: t' ך~ע ~א;ת ~ל סד~'ה ~א;~ךיץ. ח;~~ים ~ר;ת ף~~ ל~ם. ה;לכים ח;מה. T • : * י~~ w ם סע,ד~ים ק;ך~ים ~ד~ק;לים, ~ת ~מ;ת קר;~י הס,~pזס סךצףחים ~ל ס;ה 1 ןים. ~ד~עים ת;!!ו:נ;א ~ל ךקי~ דח~ת. ח;ך~ים 'ר.ח~ ס~ץ ~א;~ךיץ ~יךק~אף. נ~חף שמ;ת את מספרים. : . ·:.. : . ז · שמ;ת מעל גןר;ת ףמשרפ;ת ףמגזלי שמירה . T • : •• : : • T : • :•• -•• •• ~ח א;נ:וי ס~;סה, .י~~ ~יליטוד 9קי vריי~ל · ד~ה , ה~י~ ~ד~ז:יי ~ל ת i ך סד~~ה ?ס~יף א;סר :p מ; .נכךדג;ל * *** 9. "."ת;נך~~א i ~ךיץ ~ל ח.יק ס~~רים, ?ס~ין • נ i'י~ Q ד~א ~לי' ~t:יז ל ry ם ~ת ס :p ~ב ~לי . ל~צא ~ס~ה ~~7מ 1 ל .םילpזס * * ס~~ר ~ל א;~ךיץ א'~ ~י סףןן. "ך.ל" ס~ג~ה ?סעיד ~ל ~נ i ת ry ~ןרףת ~f אן גכג' t' לדיז ~י~ד~ים, ~ךקףן סד~ל:ם ."ת;ע~~סך ז_\ל ז:י~ןע, ,םן~-ן~ ~ןבף~ף סל~ן! " W ב" ה~~~ס ןס q ש;ת ~י י~?י:ז~ ?סדחין". ~ין פה ם:~ ם~ים. <י;ןם נך~ה. ל~~" ~:."ת עמ את האגם מלאף נאפר . מי הףיסלה האפירף. בכניסה נשיל את נעלינף T •: ד-: 00 T : ".' 0 T T 0 : -• •:: :• T : • -•• :• ••: : • א~~ .ה~?ס ~~9 ה ~ת :p ת~ת ס~~ים ~~לףלית ן~~~ ~ל ;j ים. - ףנחטא את נגדינף נטל ףבשמש ה!!ם תיכ;נית, • • :• •: ---•• T : :• ••-: * מכזר טמאה ףמחטא שכחה. זףג;ת, זףג;ת ~נ i ר זף~ה ~ל ~ןןט ס~ר;ן . T : • : •• • T : "•. :• ••• * Qד~א v ד~ה-ריי~ל, ":pמו 9,"ה~י~ עם Q ~א :.r יר. ~ w ב Q ~א ש;ל.ם -ו.: ק~~ה ?Qד~א 9.ה~;ל ך~~תק ~ה נ i ןא - הזוד;ת ה!!פ;ת שלי' פרידה וארה, פגישה ראשונה, 0 T 0 T : T •: : T • : • ."' Qן 9 ה ך~אלי - ססז ך~ןה, לדר ~י ~י~?~ " ר ע,ן V! ים ~ל ~?סד סזp~~ח. (74 ' דק י~~ gq ןה. *** * 13 אפריל 2004 ו~ s ~1 ~ לא עושה חשנון אמירה הס: אין אשה ממש בישראל' הוצאת כתר 2003,74 עמ' האגו הנרקיסי והלשון הרזה אינם נחלתה של אמירה הס. בקובץ שיריה האחרון משלבת המשוררת בשירתה צירוף מעורר השתאות בין ליריות לבין אפוס רחב ממדים המשקף את הכאוס, את הבדידות, הניכור 1 הקיפוח, האלימות, הגבורה והסולידריות של 55 שנות ניסיון הישראליות במדינה. כאשר קוראים את הקובץ בנשימה אחת, נראה כאילו נפרש בפנינו סיפור האפיזודה הציונית. נראה לי שהדברים נכתבים דווקא כדי שלא תהיה זו אפיזודה חולפת. על אף שהספר מחולק למדורים- מדורים, נראה שהציבורי והפרטי גולשים זה לתוך זה ללא הרף. דווקא במדור הראשון "שים אותי בגבול המותר", שאמור להיות מוקדש למשפחה, לידידים, ובעיקר למות אם המשוררת, מופיע השיר שמעיד יותר מכל על מצבנו הקיומי 1 וזאת מתוך הסתכלות אישית מאו.ד כותרת השיר היא 'היהודי הנודד' • מתואר כאן טיול של המשוררת ובתה ברומא: "רעש המון אנוש אנושי ושמח; היהודי איתי נודד תמונות מרוח אלוהים; ששורה כאן באיטליה[."] ושואל היהודי אולי אלוהים בתוכם/ ובחר להם גם ארץ שכולה מים; ובחר להם עצים אדירים ופרחים."": עד כאן תיאור תיירותי צרוף, אך בביקור בקפלה הסיסטינית כבר מחלחלת האירוניה, כשהיא מתארת את הרבוק השופע: "צבעי הארגמן בלב מאירים באור מוזהב; כאן באיטליה רגשות מזהב; מצוירים בשפע". כאשר נוחתות לבסוף המשוררת ובתה בקפטריה של הקפלה, סר תאבונן לפתע, כי הן: "מחוברות באינפוזיה למצבים מטורפים; המתרחשים אי-שם במולדת מפחדות/ להגיד בגויים, אני מג'רוזלם." לאורך כל השיר מתקיימת ההשוואה בין רומא לירושלים, צירוף שהפך כאן למושג: היא חולמת חלום, ובחלומה מתקיימת תערוכת ציורים מן הוותיקן בבית הקונפדרציה הציונית בירושלים, וכך היא אומרת: "לא נתתי לבי לשאול למה ירושלים; ואיטליה התערבבו בתוך אמנויות החלום; ואמרתי רק שלא יצוץ לי באש; השם איליה קפיטולינה. לא יודעת למה. 11 איליה קפיטולינה הוא כידוע השם הרומי שניתן לירושלים ופירושו ירושלים הנכנעת הכבושה. הצירוף "אמנויות החלום" על משקל "אמנויות הלחימה"' בא גם הוא לרמז על איליה קפיטולינה. אפילו התפעלותה מיפי הבתים של איטליה ומיפי הסורגים שבשערי הבתים מהולה ברוח מצבנו הקיומי: "נמוג בין הסורגים, כמו אסיר ציון 1 אני מאוהב ביופי של הסורגים." את השימוש המתחלף בין זכר לנקבה מנסה המשוררת "להסביר" במדור המכונה "הומוסקסוספיינס". המדור עוסק, כאמור 1 בנושא הזהות המינית. בשיר הפותח את המדור 'ניתוח תת-הכרתי של עלמה בגדדית' היא משלבת בין האנדרוגניות של העם היהודי לבין האנדרוגניות 14 גליון 289 של עצמה. וכך היא אומרת: "היא לא התייחסה לעצמה; כיצור המשתייך למין כלשהו; הוכרז עליה למן הלידה שנקבה היא."/ נתיבי גורלה . חור שחור; רחמה הפנימית-פין; בתת-מודע הקולקטיבי המזרחי ממנו באה; נחשבה לקליפה; ובכל זאת אמה הנסיכה ישבה על עדשת עינה""/ נענשה בזכריות שלא התאימה לערכיה המופנמים; כמעט נשתסעה בנפשה; כשפרץ לתוכה תת-מודע אחר; הנה תצא ממנה הנכה שבה והסובלת שבה; לשלוף ממנה אדם; הנה תצא מפרי עץ הגן; אל עץ החיים"." בביקורות על קבצי שיריה הקודמים של אמירה הס נהגו לתאר את כתיבתה ככתיבה לא-מודעת. לא כך הוא. היא אמנם נותנת לנו לצלול אל תהומות הלא מודע שלה וגם אל שלנו 1 הקוראים, אך היא מודעת לחלוטין למורכבות נפשה ומפליאה לתאר אותה במצעד יוצא דופן של רדבי לשון מן המקראית עבור במורשית וכלה בשפה המדוברת של ימינו 1 לרבות האינגליזמים שבהם היא משתמשת לרוב בהומור ובאירוניה. השיר שאולי מאפיין יותר מכל את מורכבות שירתה הוא השיר על שלושה ארונות בגדים: "אין בגד שמאפיין את רצונותיה; אין בגד שיאפיין את טעמה; ובכל זאת משהו מהצירוף של כל בגדיה; מוציא אותה דופן; הנה אם רק סוף סוף; תצא היא דופן הארון; מה תשלוף מן השרוול? עפיפון בצבע תכלת? מלתחה לפי טעמם?" לא, אמירה הס לעולם אינה שולפת לפי טעמם. אמנם חשבו אותה ל"פוסיקט", וכפי שהיא כותבת • "לטשו עינם על שכל הישר" שלה . אך היא בשלה: לא עושה חשבון לאף אח.ד בשיר החותם את הקובץ כולו 'אבק עולה בדרך' .היא משתמשת בדימוי האבק שמצטבר על כל חלומות הציבור ועל החלומות הפרטיים, ובלבה דאגה עמוקה: "רק תגיד שנותר נוף; רק תגיד שנותר חוף; שיש משיח בתוכנו."" ראויה אמירה הס להיחשב לאחת המשוררות החשובות ביותר שקמו לנו' כי בשירתה היא מממשת את החזון שעד כה נראה אוטופי: חזון רגעין תרבותי אמיתי' הכולל בתוכו את כל השורשים בישראליות אחת. וזו אכן קיימת אך קשה לביטוי 1 ורק אמנית מדרגתה של אמירה הס, שכותבת בלי מורא, בריתמוס חסר מעצורים, במובן הטוב של המילה, את מה שכולנו חשים ואל מה שכולנו מתגעגעים, מסוגלת לעשות זאת. • מרים איתן הדוקטור הלהיסטורי והדוקטור הלהיסטרי וון בוקאי: האשה שאהבה סיפורים, הוצאת חרגול 2003,254 עמ' "אני לא יודע כמה זמן שכבתי ללא הכרה".", כך פותח רון ברקאי את הרומן החדש שלו האשה שאהבה סיפורים. בפרפראזה על משפט זה, אפתח ואומר 1 כי "אני לא יודעת כמה זמן שכבתי בהכרה" עם תום הקריאה בספר 1 מתקשה לקטוע את הרהורי על אותו קו דק, המפריד בין טירוף לשפיות, על שבירות נפשם של בני אנוש ועד כמה רבים הם המועמדים הפוטנציאליים לגיחה קצרה או ממושכת אל אותו מקום קשה, בית החולים למסוכסכי נפש, שרון ברקאי 1 מכנהר באירוניה "נפש בריאה". אגב, באותה נגיעה אירונית ממש, מכנה ברקאי את החולים "מאושפזים בוורוד". המסע של גיבור הסיפור 1 שבאותה נשימה נכון גם · לתארו כאנטיגיבור 1 מתנהל במגוון של רבדים ומחוזות גיאורגפיים, · נושאיים, תרבותיים ורגשיים פסיכולוגיים בעת ובעונה אחת. זוהי עדות לכשרונו של המחבר לפרוש יריעה רחבה, שכל אחד ממרכיביה משובץ בהקשר משלו וכולם גם יחד משתלבים לסיפור מלא ועשיר. "הפציינט", ד"ר אהרן ליטבק, משוטט במבוכי נפשו הפתלתלים, אך גם במחוזות ההיסטוריים, הגיא ו גרפיים, התרבותיים והאנושיים אותם הוא חוקר במהלך שהותו בספרד 1 ממנה נשלח אחר כבוד להתאשפז במוסד פסיכיאטרי בישראל. בבית המשוגעים, כפי שהוא עצמו מכנה את המקום, הוא ממשיך בשיטוטיו בינו לבין עצמו ובין עולמו שטרם האשפוז, עולם שהוא ככוויה צרובה בנפשו 1 לבין עולם החולי הנפשי • דיירי בית החולים, עובדיו ואורחיו • מסעו של החולה הוא גם מסעו של הקורא אל נבכי נפש האדם ואל מרחבי דינמיקה אנושית, מעניינת ומכמידת לב, המתנהלת בין המטופלים לבין עצמם, ביניהם לבין הדמויות המייצגות את העולם שמחוץ ל"בית המשוגעים", ובין המטופלים לבין הצוות הרפואי. רון ברקאי 1 הנושא בכישרון את שרביטי היצירתיות והאירוניה <המקילה על ההתמודדות עם המציאות הקשה והמפחידה של מחלות נפש>, נוגע בקו המטושטש לא פעם, אשר מפריד בין אלה הנמצאים בין כותלי המוסד הרפואי לבין אלה הנעים מחוץ לו • כדי למקד את האור על קו דק זה, שלעיתים קשה לראותו , הוא מציב מעברו האחד את ד"ר ליטבק החולה ומן העבר השני את ד"ר הורביץ , מנהל המחלקה הפסיכיאטרית (הראשון דוקטור להיסטוריה והשבי דוקטור להיסטריה?!). ד"ר הורוביץ , שכבר בראשית הסיפור , בעת ההיכרות הראשונה עימד , מגלגל שעון כיס מוזהב בין אצבעותיו (האקדח במערכה הראשונה?), חוזר ומביט באובססיביות בשפע השעונים הפזורים במרחבי חדרו והמנהלים את זמנו ומכוונים את חייו המקצועיים ואולי גם את החיים שמעבר להם. ההפרעה הכפייתית של ראש המחלקה, המתוארת במערכה הרביעית באופן כמעט פלסטי,נושאת את השם "השעונים". ברשות הדוקטור הנכבד שעון שולחן מעורר , שעון יד כבד הכרוך סביב פרק כף ידו , שעון ישן התלוי על הקיר ליד הדלת ולו מטוטלת המהדקת את קרביו , שעון כיס המחובר בשרשרת אל מקטורן החליפה ולו מכסה שהדוקטור פותח וסוגר שוב ושוב ומבטו שב ומשוטט (איך לא?) לכיוון השעון העגול התלוי מעל לראש הפציינט. אפיזודת השעונים היא לכאורה שולית, אך זו עדות ליכולת התחכום של הסופר , המאפשרת לו להתמודד עם נושא מרכזי ורציני , לכאורה כדברך אגב, תוך שהוא "מפיל את התיק" על הקורא וגורם לו להמשיך ולהתעמק בו. עם זאת, בית החולים הפסיכיאטרי , הנמצא בישראל , הוא אך זירת התרחשות אחת, שכל הקורה בה הוא למעשה תולדת ניסיון חייו המצטבר וגלגוליו של ד"ר ליטבק בישראל ובספרד טרם אשפוזו. לניסיון זה אפשר גם לצרף את חיי האב, שמורשתו עיצבה את חיי בנו , שכן ליטבק ההיסטוריון נסע לספרד כדי לנבור בארכיוניה וללמוד על מלחמת האזרחים, שבצלה הטראומטי גדל. אביו יצא מפלשתינה · להשתתף במלחמה הספרדית לצד המחנה האנטי פאשיסטי שבהנהגת הפאסיונאריה, אך למרבה יגונו של האב, הובס מחנהו. התמודדות האב עם המהלומה משתקפת, בין השאר , בשם "פאסיונאריו" שהעניק לבנו כדי להנציח את גיבורת חייו • "לה פאסיונאריה" (שתמונתה מופיעה בעמ' 206(. מכאן נושא ליטבק את שמו ואת גורלו בייסורים, כמתחייב משמו , ומקדיש את חייו לחקר אותה מלחמה. מחקר זה, שבו הוא משקיע את רגשותיו באופן המנוגד בתכלית לטבעו של מחקר אקדמי , אוחזר באובססיביות, מאיץ את הידרדרותו הנפשית רמובילו בסופו של דבר לרגע הדרמטי , המציין את קו פרשת המים בחייו: "שדה התעופה ברחאס, על המסלול נעצר אמבולנס וממנו יורדים אח ורופא. הם מעלים אותי על מסוס אל-על, טיסה 396 ממדריד לתל-אביב. על המדרגה העליונה של כבש המטוס אני מביט סביבי , מרים יד מאורגפת וקורא אל הגבעות הצחיחות הפולטות חום ככבשן: 'ויורה לה פאסיונאריה!' הדיילת בפתח הבואינג מגחכת, ונדמה לי שאני שומע אותה לוחשת לעצמה: 'הוא לגמרי ירד מהפסים, המסכן."'" (עמ' 29(. וכך שורג פאסיונאריו מיודענו אחר כבוד הישר אל המוסד הפסיכיאטרי . רון רבקאי , איש רחום שכמותו , מרכך בעבור הקורא את המעמד הקשה ואת החוויות המעיקות, שאליהן הוא נחשף במהלך המסע בין כותלי בית החולים. הוא מרבה להשתמש באירוניה ובהומור ומצליח ליצור באמצעותם מומנטים משעשעים, אם כי לא נטולי כאב. דוגמה לכך מופיעה כבר בפרק הראשון , הנושא את השם "סהרוניות", כשד"ר ליטבק הידען ,המייגע לעיתים בעומס ידיעותיו חובקות העולם, מסביר לנו כי אלה פרחים לבנים קטנים הנישאים על אשכולות, המשתלשלים מענפים שהשתרגו בין שלביה של גדר הברזל המקיפה את בית החולים (עמ' 11(, זהו יומו הראשון של החולה במוסד והוא, חוקר האמון על אנטנות ~ךץ ~ל ת;ר~; יער;ת של אנטנ;ת :• : -:• T : אנטג;ת של צבא ושל נףאים ::• :• -::• TT ז• ~קףפ;ת, ~א;ת ~ראש ה~~~ פ;צע;ת את שלות הנףכלת ". .. : --: -.•. : ז;ךע;ת ~ת t ךע.יסד iJ ~ח;ךים אני מש;טט ניער;ת אחרים • •• :-T • •• : • : ע.ד:ד לא ~רף;כים, ת;ר}!; ~ל ~דיר ך~ל :רק. עצים נב;נים, נדיבים .. : . : ... נ;~ז;כים ~~ד;ףת ורר ע.~י~ת iJ ס~ק ז;כ~~יב רישום הפרסים, צורב כל אחד מהם במוחו , מתקשה לא פעם להבחין בין עיקר לטפל. בהליך שרגתי ובתוך עלעול בניירות הצרורים בתיק, מבצעים האחות הראשית במחלקה, רבקה, והאח עדב , את נוהל "קבלת חולה", העומד מושפל ומבוהל בשלולית השתן של עצמו • "האשה הגדולה הביסה בכתם הלח." החמיצה פנים ],[ הכתה בשתי ידיים שעירות על ירכיה העבות 11• ואמרה • '"השם של,ך אדוני." אהרן ליסבק."'לא."' תיקנתי אותה כהרגלי , 'פאסיונאריו , השם שלי פאסיונאריו ליטבק. אהרן זה שם שני, שהוסיפו." אני מעדיף פאסיונאריו .' 'פנסיונר זה לא שם,' אמרה לי האחות בהטעמה של מורה בבית-ספר. 'פנסיונר זה מישהו שהגיע לגיל פרישה מהעבודה, ואתה עוד רחוק מאוד מהגיל הזה.' 'לא' התעקשתי, 'לא פנסיונר אלא פאסיונאריו, זה השם הפרטי שלי' 'פאסו."לא חשוב [אמרה האחות], אני לא שמעתי דבר כזה. בשביל לא לסבך את החיים, אתה תהיה אצלנו אהרן ליסבק. בסדר?'" (עמ' 10(. שמחתי לפגוש את האחים נתנאל ודניאל אלפנדרי , מכרים ותיקים ויקרים מן הרומן הראשון של רון ברקאי , כמר סרט מצרי (גם הוא ראה אור בהוצאת חדגול ,2001(, הרעיון להקפיצם לביקור הישר מן הספר הראשון אל הספר השני .האשה שאהבה סיפורים . הוא לא רק יצירתי ומעניין אלא מהווה גם תו זיהוי אישי של הסופר ושל יצירתו. אני מקווה לפגוש אותם גם בספרו השלישי .• יהודית רונן רוני פרנו שערך רר~~~ ק~א.ז:וי - ~זכ~ם ~ת דא w ר ה;ל.ך ~נכר ל~~יש;ת א;~~ים ~~;ש ךסש ~ת ~~~tירריt~י~דף ~ת ז;יאף~ת i] חף~ים לף ~ל רא w ר י~~~ ת~~;י ~~רך ~-ס;כי ה~.~: ל~ךא;ת, לק;ל;ת, ןריח;ת סזי~~ה ~הף~.ז:וי - ~~רר זיל ז;י~ךקי .ן: sו ,~ ~ אפריל 15 2004 בין דרייפוס לכרבם ן ==ייי שלמה ולדמן : עמוס כר נס, מאבקו של חף מפשע, הוצאת תמוז 2003,304 עמ' ו~ ספרו של החוקר הפרטי שלמה ולדמן הנו ספרו השני <לאחר שועל אדום, קובץ סיפורים קצרים>. המחבר מצטייר כאדם עקרוני ומוסרי. ספרו כתוב מעומק לבו ומעצם תובנתו' שתפיסות יסוד מקובלות של ישראל כמדינת חוק ומשפט התמוטטו ונגוזו. יש לציין עם זאת כי ספרו לוקה מתודית ברשימות קופצניות, ריבוי ציטוטים מפיו של עמוס כונס, שימוש בסלנג ואמירות תלושות מכל קונטקסט. הרשימה הביבליוגרפית כתובה שלא בהתאם למקובל. מצוינים שני ספריו של החוקר הפרטי מיכאל רז, הקשור זה שנים לכונס ולא צוין ספרו השלישי מזינה במחדליה, מאבק ונקודות מבט של קצין משטרה לשעבר 1 שנמנה עם חוקריו של זיגל <יצא לאור כבר ב 1990-(. ספרים נוספים שמן הראוי היה להזכיר: ספרו של בן ארדוט דוד אני מאשיםאת בית המשפט העליון שיצא לאור כבר בשנת 11981 בהוצאה בלתי מסחרית. ב 24.10.74- נמצאה גופתה העירומה של החיילת רחל הלו 1 בצד הכביש הסמוך לתחנת הכוח של חדרה. "הרצח נותר בגד תעלומה עד היום. מבחינת הביצוע, מדורב רבצח יוצא דופן 1 הלו נרצחה במקום אחד 1 גופתה נמצאה במקום שני 1 וחפציה נמצאו במקום שלישי" <עמ' 21(, לזירת הרצח הוזעק סגן ניצב חנא חדד 1 שעמד בראש צוות החקירה הראשון. "וכנס, עודב 'עמידר' ומדריך חבורות רחוב בעיריית עכו 1 נחקר אישית בידי חדד. האליבי שלו נבדק ואומת. חדד התרשם שכונס לא הרוצח ושחררו כעבור שבוע, אף ללא בדיקת פוליגרף" <עמ' 23(, על חקירתו מספר כונס: "הייתי עצור כמה ימים. חדד חקר אותי אישית באיזה מרתף. לפתע הגיע ראש אגף החקירות, אריה שור ז"ל. שוחחנו. הוא הגיע להתרשם ממני 1 כנראה, ואז אמר לחדד: 'הבחור הזה לא עושה עלי רושם של רוצח. בגמר החקירה תגייס את כונס למשטרה'" <עמ' 49(, במקום צוות זה הוקם צוות חדש בראשותו של רב פקד אריה צמרת, שראה את ביכונסקי כחשוד העיקרי. בסופו של דבר שוחרר ביכונסקי, ובמרץ 1975 הוקם צוות חקירה שלישי, צח"מ 4, בראשותו של שאול מרכוס, קצין משטרה ותיק. על נסיבות מעצרו החוזר של כונס כותב ולדמן: "בתחנת המשטרה הואשם עמוס כונס ברצח. הוא הכחיש בכל תוקף. החוקרים התחכמו ואיימו להאשימו במעשים מגונים. הם ידעו שעמוס כונס כבר נחקר ונעצר חצי שנה קודם בידי הצוות של חדד 1 והשופט לא היה מאשר ימי מעצר נוספים ללא הוכחות. לכן 1 דאגו להביאו לבית משפט אחר ולהאשימו בעברה שונה, כדי להרוויח זמן בדרך לשיברתו ולהפללתו . 'לא הבנתי על מה הם מדברים. הגענו לבית המשפט בנצרת או בעפולה." בדיון הואשמתי במעשים מגונים בנשים שלא הכרתי'" <עמ' 51(, מיכאל רז , בספרו זמי אחיך <עמ' 45(, מביא דו"ח משפטי , ממנו עולה שהמתלוננת הראשונה מתארת רווק אשכנזי בן 30 בעל שיער שטני. המתלוננת השנייה מתארת צעיר בן 17-16, ומתלונן שלישי מתאר גבר אשכנזי כבן 50, מיותר לציין שבין תיאורים אלו לבין כונס בן ה 30-, בן העדה הטריפוליטאית, אין ולא כלום. כונס, שנחקר בידי מרכוס וסגנו אלבז , נשרב והודה ברצח ואף "שחזרו", ולכן הורשע בו. אולם בדיקת הממצאים מעלה לא רק סימני שאלה גדולים באשר להרשעה זו , אלא בכלל באשר להרשעת חשודים על סמך הודאתם בלב.ד בנקודה זו אציין , למען השקיפות, כי מתוך חברותי את הפרשה, באמצעות מיכאל רז וספריו , שוכנעתי בחפותו של כונס. זו הסיבה שאני מוזכר בספריו של מיכאל רז כמו גם בספרו של ולדמן <בעמ' (. 119 פרשת כונס הנה חמורה גם בשל עיוות הדין שבה, וגם, ובמיוחד , בשל חוסר הנכונות של המערכת לחשוף את טעויותיה. חמור גם הקשר בין הדרג הפוליטי לזה המשפטי כפי שעולה מהפרשה. על כך כותב ולדמן: "המשפט המעיק והמסעיר ביותר בתולדות מדינת ישראל הוא משפטו של עמוס כונס. הוא הורשע ברצח על סמך עדותו בלבד. הרשויות חששו שרצח נוסף בלתי מפוענח יערער את החיים במדינה שלא התאוששה עדיין מתוצאות מלחמת יום הכיפורים. הדרג הפוליטי התעניין ברצח. ראש הממשלה, יצחק רבין , התבטא בחריפות בקשר למקרה בעת ישיבת הממשלה, ובכך לחץ על צמרת המשטרה למצוא את הרוצח. שר המשפטים דאז , צדוק ז"ל 1 אף נכח באחד הדיונים במשפטו של כונס בחיפה. התעניינותו זו השפיעה על צמרת המשטרה עד אחרון החוקרים בפרשה. הלחץ שנוצר מצד גורמי השלטון , למצוא את הרוצח, הפך ללחץ שהביא בסופו של דבר להרשעתו של כונס" <עמ' 212(. בית המשפט העליון כשל לאורך הדרך בפרשה, שלא לדבר על היועצים המשפטיים לממשלה: '"אם נסכים לבקשת כונס לעריכת משפט חוזר 1 יהיה גל של משפטים חוזרים, המערכת לא תוכל לעמוד בהם"', כתב בשנת 1983 היועץ המשפטי לממשלה דאז 1 פרופסור יצחק זמיר לשר המשפטים דאז 1 משה כיסים" <עמ' 215(, כשדובר במערכת הכוונה חיתה ל"יוקרת המערכת", מפרט מחבר הספר כלהלן: "אהוון ברק היה בעת הפרשה היועץ המשפטי 1 הפך להיות שופט עליון ולאחר מכן נשיא בית המשפט העליון . יעקב קדמי שהיה אז ראש אגף חקירות, הפך להיות שופט בית המשפט העליון. יצחק זמיר 1 היועץ המשפטי 1 דחה ב 1981- את בקשתו של השר כיסים למשפט חוזר 1 אף הוא הפך לשופט בית המשפט העליון" <עמ' 120(. המחבר צודק בטענתו המקבילה בין משפט דרייפוס שנערך לטובת יוקרת הצבא הצרפתי לבין משפט כונס שנערך לטובת יוקרת המערכת המשפטית הישראלית <עמ' 121(, אך שם חילופי השלטון הביאו לקביעת בית הדין לערעורים על קיומו של משפט חוזר, דבר שלא קרה במחוזותינו במהפך 1977• לא רק יוקרת המערכת מסבירה את אי זיכויו של כונס לאורך השנים, אלא גם ההגנה על השב"כ ודרך פעולתו • ולדמן מצטט את מיכאל רז הקובע חד משמעית: "חלק קטן מהחומר המצביע על הקשר של השב"כ לפרשה הוכנס. השב"כ הטיל חיסיון גם על המעט שהוזכר שם" <עמ' 123(. פרטים מעניינים על מעורבות השב"כ ניתן לקרוא בפרק "פרקי אליק - הז'ורנליסט האחרון" המספר את סיפורו של אליק מאור 1 תחקירן בעיתון 'צפון 1, 1 שכתב בשנת 1995' על סמך ממצאי קצין המשטרה יצחק קורן: "לשיא הגענו באותו לילה, כשבמהלך הכתבה הגיע טלפון ממשרד ראש הממשלה. אנדראוס [העתונאי זוהיר אנדראוס, כיום עורך 'כול אל-עראב': י.ב] 'הפליליסט' ענה. על הקו היו אנשי משרד ראש הממשלה, שלא השיבו לשאלות הנוגעות לשב"כ, אותן העברנו אליהם קודם לכן. התגובה שקיבל אנדראוס בעל פה הדהימה והפתיעה: 'זהו רצח אופי של השב"כ', כך אמרו' 'השב"כ לא יישב בחיבוק ידיים, ראו הוזהרתם', מחשש לתביעות-ענק של המדינה, נוצרה סיטואציה בה חששנו לפרסם. לכן הועברה הכתבה לעורך הדין של הרשת, מיני מוזר' שמזער אותה ואת מה שנשאר התיר לפרסם" <עמ' 180(, בסופו של דבר פורסמו כתבות המציירות את התמונה הבאה: "כתבת הפתיחה נגעה לפגישתי עם אלי קאופמן . הוא' ומכ יעיו עימד 1 סיפר שהיה שתול של השב"כ בתנועת 'מצפן' וב'אוונגרד.י" קאופמן סיפר שהחליף מודיע שלא עמד בלחץ ופרש." לפניו היה שתול נוסף, עליו בטח שמעת, קראו לו יורם ביכונסקי. המפעיל של שלושתם היה ,.פ.צ זה שאתה קורא לו בספר 1y בעלה של האשה שפגשת מתל-אביב. גם אני פגשתי בה ושמעתי ממנה שבעלה הרג את :"."ולה '"באותה תקופה, ב 74-' המשיך אליק 'טענו הערבים מעבד , אנשי סיעת רק"ח." ששירות הביטחון הכללי מנסה לשתול אצלם בחורות יהודיות, הן מגיעות לאספות ולכנסים שלהם ומנסות למשוך אותם בלשונם." אחת מהן גלידן 289 היא בחורה בלונדינית מדהימה, מהמרכז.' 'ייתכן', טובים שקמו למדינת ישראל", מסכם ולדמן בפרק המערכת היה קשה למצוא אנשים ישרים. לא לקחתי ~ אמר אליק 'וזו התזה שלי' שהלו הבלונדינית "ד"ר משיח, המורה למתמטיקה (הדמיה)" (עמ' 257(. שוחד' פחדתי' אבל להרביץ' לשקר בבית המשפט, הופעלה ע"י השב"כ או ביכונסקי או המפעיל שלו. מהנדסים טועים, רופאים טועים, כלום יכול להיות, דברים כאלה היו נורמטיביים, לא פעלתי לבד קרה משהו והנושא יצא משליטה." ייתכן שבשלב ששופטים אינם טועים?! מאז קום המדינה היו רק ודאגתי לידע את אנשי הפרקליטות על כל מעשי . מסוים רצתה להפסיק את המשחק הזה, אולי איימה שישה משפטים חוזרים. המשפט הראשון היה של למה? כדי שיהיו שותפים לעברה. לא רק בתיק s ו ~ ~ לחשוף את ביכו נסקי' אולי מישהו מהמערכת חשב כך. בתנועת 'מצפן' וב'אוונרגד' היו קיצונים והיו ערבים. ייתכן והלו או ביכונסקי החבר שלה נחשפו ואז נרצחה'" (עמ' 182 ' 181(. בפרק "מיסטר Y" כותב ולדמן דברים מדהימים נוספים בעניין מעורבות השב"כ ברצח: "קרן טען שהגיע למקור נוסף, שמסר שאיש שב"כ בשם צ.פ. רצח את רחל הלו . איש זה היה, ככל הנראה, מפעילו של ביכונסקי בתנועת 'אוונגרד', ואיום חשיפתו על ידי רחל הלו' היה המניע לרציחתה" (עמ' 31(. אשתו סיפרה לו ולדמן ולרז' שבעלה היה איש שב"כ, ופעם באחת המריבות ביניהם הוא בלם את רכבו והתרה בה: 'היזהרי' או שאני אחסל אותך כמו שחיסלתי את הלו'. הוא גם סיפר לה פרטים על הפרשה בטרם התפרסמו בעיתונות (עמ' 32(, השב"כ היה מעורב גם בחיפוש שנערך בבית משפחת הלו בתקופת השבעה, כשביכונסקי יחד עם "לובשי אזרחי" "גילחו את הבית מחפציה האישיים. הם לקחו ספרי לימוד' ספרי קריאה, ואפילו תחבושות היגייניות, מחקו מהבית את זכרה. למעט תמונות בודדות של רחל הלו' לא הותירו דבר" (עמ' 169(, זאת ועוד: "יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי' שדבקה את הפרשה, וחיים כהן שישב דבין 'אישרו שהיה דו"ח שב"כ שנעלם. תיק החנינה של נונס נעלם מיבת הנשיא ומתיק האסיר שלו בכלא רמלה." בשנת 2000, התגלו באורח פלא, במשטרת חדרה, שישה קרטונים המשמשים לאחסון בננות. באריזות לא נמצאו פירות, אלא חומר חקירה, הכולל מסמכים, הקלטות והסרטות בנוגע לפרשה, כולל יומנה של הלו" (עמ' 206(. פרשת נונס אינה רק חמורה כשלעצמה, אלא גם מבחינת היותה ביטוי לתהליך הצובר תאוצה של השחתת מערכות. ולדמן מזכיר את הפרשת שמחון • הפרשה הראשונה של הרשעת האדם הלא נכון' ברצח החיילת מירה ארצי בשנת 1952• שמחון הורשע בהריגה וערער לבית המשפט העליון' שם נדחה ערעורו' אך הוא המשיך במאבקו והצליח לשכנע את חיים כהן 'אז היועץ המשפטי לממשלה, לדבוק שוב את השגותיו ושוחרר לאחר שישב בכלא ארבע שנים. כשדרש משפט חוזר להוכחת חפותו' ענה לו היועץ המשפטי: "איני יכול לעשות." אין עדיין חוק בארץ המאפשר משפט חוזר" (עמ' 250(. לאחר שחרורו הצביע שמחון על מסעדן מטבריה כחשוד, ולאחר שנים רבות, אומת הדבר. ולדמן מוצא דמיון בין פרשת נונס לפרשת שמחון (עמ' 251•252(, ובמיוחד יש לתת את הדעת על אסיר העולם סלומון אבו' שזכה למשפט חוזר בו הורשע שוב. השני היה של מורשעי פרשת מע"צ, שזוכו ונמחקו האישומים נגדם "כדי להימנע ממשפט חוזר ומחשיפת קלון המערכת" (עמ' 259(. "המשפט החוזר השלישי היה של הנאשמים ברצח דני נץ' שהורשעו בשנית אך על כך הוגש ערעור ואמור להתקיים משפט חוזר נוסף. המשפט החוזר הרביעי הוא של דינה בר-יוסף, שהואשמה בגנבה ולבסוף זוכתה מחמת הספק. המשפט החוזר החמישי הוא של עמוס נונס. המשפט החוזר השישי היה של עמוס סולמי' 55 שנות מדינה, מיליוני משפטים • רק שישה משפטים חוזרים ושתי הרשעות חוזרות."" (עמ' 260(. דני מרוז, סגנו של ראש מחלק התשאול סברו מזור, התוודה בכלא בפני סולמי על התנהגות החוקרים, המעלה את התמונה הקשה הבאה: "שיקרנו' הכינו' פברקנו. כולם ידעו ושתקו. למשטרה חיתה שליטה מלאה על הנעשה בפרקליטות. היה מין קשר להגן על המשטרה. אנחנו יבחד' אנחנו שכירים של מדינת ישראל והם המנוולים. זו חיתה האווירה. בתוך שלך' בכל התיקים היו שקרים". התנהגתי כך כיוון שהייתי צעיר' רציתי להתקדם וחששתי מתיק לא מפוענח. כולם עשו ככה, אבל סברו (מזור>, אני וליבו (לשערב מפקד הימ"מ וכיום נציג משטרה ללוחמה בטרור>, היינו' כל אחד מאיתנו' רב-אומן בזה. אנשים למדו מאיתנו . את יעקב פלג." השחתתי' דור שלם השחתנו ככה" (עמ' 271(. סופה של פרשת נונס בהודעת הפרקליטות על חזרתה מכתב ההאשמה. עם זאת, צוין באותה הודעה כי "יש עדיין ראיות לכאורה נגדו' וכי הערכתה גם היום, כי נונס היה אחראי' בדרך זו או אחרת, להריגה. בסוף היא אמרה, שאין עניין לציבור וחוץ מזה, אין לה מזומנים בקופה" (עמ' 238(. סביר להניח שרוב הציבור משוכנע בחפותו של נונס. אך נשאלת השאלה • האם הציבור מודע להיקף החפים מפשע שעדיין יושבים בכלא? למרות פגמיו' ספרו של שלמה ולדמן הוא תרומה להסרת • מעטה אי .הידיעה הזה. יוסף ברבע אלישע פורת תמונת אמי ~?חףח.י iJ~f ך;ן' סדלח;סיי' וק~לים את ליל;תי • אני נפלח -:· .. :· - ·: ז ?~נכע: ~ך~ה י.ח?~ t( ~ן 9הףר ,Q~R ת ;:וש;ק;לי , ך~ל iJ ~וק-סקים iJ~? ~ים. t;כe ףר ו:; ry נףףלים ~לי' ~זףל ס t( ף ~לףל • די;~ד ~עיר ~ן ,riwכף Jj, :P ך f ר;ן ~ wד , ,ב~;פ: ~לף Jj, מףטל על הזפ~ה :פתענףףע. ז•- :-: -T וכל ה e כלףלים הישנים שלה: :ז -·:• :· ז •ז:- וקח;ל סבא?ס f ~ך~נ:וית, :p ןי;ן אביה, ונכלףלי הזפט e ל;ת שלי ז• T:-:••-:-::•• ~~ית סז:יינ;ק;ת. י~~ ח;~ן ~ת ,זrס~ףמי;ז ח;ל.ף ~ל : שלוש נקודות משמעותיות: שקרי השוטרים, אי e ני שנים, :פ;לא דמע;ת: T •• • T ;•• אמינות דו"ח הפתולוג, וטעויות השופטים, במקרה ~~;ש ?~דרי ו;כלים ת;חן~י:נpזס של בן שמחון מדובר בשישה השופטים, במקרה מפיה, צ;פה נחכלילףת ח;לה T ; -: •: T • • של נונס מדובר בתשעה שופטים! • · ~ל ?ס~יס f אן fל אם נוסיף את מספר השופטים שטעו גם בפרשת מע"צ . נקבל 20 שופטים שטעו! "."השופטים הכי Jj'י~ f אן f ל Jj · ~יס אפריל 17 2004 "לדלות מלב החסר את ו :ג חסד היופי בעולם" ו~ בן-ציון בן-משה: סונטות, הוצאת חנות הספרים 2002,146 עמ' מקורו של חסד נובע תמיד מן החסר , ובקריאת ~iJ ל~ת י~~~ ry; בע,~ן :p ע?~ה על י~~ ;ה~~ ז;י iJ ל.ר ך~~קה ~ת 91qי 1ry ך~ב-~ל :p ~ע,ןה ז;י~ע.ר ;ן~ ~~ןrז ע,לי ~ךץ ך~י 9י ry.""- שב וחוזר בהיפוך מר אצל בן-משה - "חךף סלף ץ:~ סלף; ןןש 9iJ 1כי ~~?9יו 1 ~דק , זסבו די~י ;וי?~ :p עור ~קלף ~על ;ך~~ י;:,ע ~ןרו ' ף~ךי :p ;וי~~ ;ז ל?? ךף /J ~~ין רו~ה; ף~סףת ~נו ':p י ;ו~ ~· עלת~~~ ת~! ~~ין רו~ה; דק v ס~ב רואגf סר;ב דולק י~~ למראשותיו; ףנהי צפור ףדכי עורב; מנבכים חרש -ת~ ~נכיו T/ ~י n ךף · /ב~ ף~ t עף ם~' על- ~ל ~~· ב" <שם, סונט .)ט"צ המשורר חורז כאן את החד פעמי , החי , הברור והעמוק למסכת אחת של חיים והגות. בשירתו מובע צער העולם המתגבש מסבל וארנון , לשלמות, ליופי , ולהקפאתו של הרגש החולף בפסוקי שיר שאינם ברי חלוף. על-פי התאריכים המופיעים בפתח ספר הסונטות, אנו למדים שמאה וארבעים הסונטות )140=14( נכתבו בפרץ יצירה עצום ובמשך תשעה חודשים בלבד תוך משמעת פנימית ויכולת התחדשות נדירות מסוגן. במחזור סונטות זה, מעלה המשורר מנבכי הזמן את זק~~תם של החיים, על הטוב ועל הנכסף, על האוגדן ועל הגעגוע, ועל כל המר והנמהר שהם מזמנים לו: "מעולם לא שערתי כנפשי ~:כול; ~ןם ל~תב על קךש T ךעל ח i ל/ 'על -~~~, ועל אזפר או על אהבתו; לאנשים זרים בכאהבתו ~~סיו 1 ~לה י~~ iם T ך~לה ם~~ס~ר- ע,ד:ן; ~מ QTi ן i] ~ם ~י~ינף ~ת ~י~יו; ך?~ל ~ךסק על ~ךסק ~נ;יהו~יו; עד ~י ~י~י יורע ~ין; ןח;~ל ~ךמףנ:וי ך~ין; ןח;~ל ~ךמףנכם i];ה~~ ~די יום ת~~~ך כדממה; לנגד עיני; בכעדת שרפים בכרףתי בכגפים" שם, T'בtנוסp' "כ '.( ,;-,.:-יפוי- זעם לבלי: הכ~ל f: עומק, שירתו של בן-ציון בן-משה, ניצב הקורא מול אותו שדה פתוח שניתן להמשילו אל ה~:ז , אשר בו ורק בו מתחוללת וקמה היצירה האמנותית. בן-משה ניחן באינטואיציה חדה ובעושר לשוני רב המפלח את שכובת האפלה, מאיר את עומקן ויוצר תמונה שירית מרהיבה; "ך~ה ~ין ry ~י סאור ~ס~ים; ~נכ~ים ~נכןים ~בכו~ע iJ;רי~~ ך?ל ;רק iJ;ן; ע~~~ י~~ תולעת ;ן~~ר~ר ~~לף ~jP ז ~ל רם 1iJ~ן ry ים; ך~נכז על השונים; ועל חנזנi העפר הח 16iזלעפזה. חרש; ~א iר . ס~ךב ס~וךד/ ך~~ןף ~ת iיחוס-ם-;-~ך~ t,.ל~? i];ש~~ i]שרקע 1 ~~ןפונו ר~.ע~ ל~ם" <שם, סונט .)ח"צ המילים הראשונות, אומר בן משה, הן הקובעות את הכיוון ומנחות את הלב והעין אל שרשרת של דימויים ומראות, ובתהליך הצריפה הלשונית אנו יכולים לשוב ולהתחקות אחר שורשיה הסמויים של ההשראה. "סעוןם ףד~~~ ~q לו~ן; ~ב ך~~ןא ~q לו~י ך:~ה הףא; :p ת~~ ברי ף~ןבודת tסב 1 רון~ת על ~דח שו~ן ךוףי;~ל ף~סק ;סי~~עוןם נו ~ין קוךא ז:י;ר;ך~ל i] ~קיץ ~q לומו ~קיץ;לטוב ~עוןמות""" <שם, סונט ,)ן תבנית זו של הסונט, שראשיתה כבר במאה השתים-עשרה, עברה גלגולים ריבם בשירה האירופית והפכה מופת ;ידיךקt ~ת זק~י i] חוךקות / ף~~י 1J לד~עות ע.י~י; ~~וךדות ~ל י.:ס? ל~כות / על ר~עףת;' ~ל עוןם; ."" <שם, סונט ,)ן"ע תפיסת עולמו האינטימית מאוד של המשורר בנויה על תיאור חווייתי מורכב וסגור , שאין לקורא אלא לעמוד מולו תוהה ומשתומם, ולעיתים מזועזע עד עמקי נשמתו מיכולתו של המשורר לדלות את דימויי הילדות iJ נכ~ים, החפים, ולצבוע אותם [/כב~ iJל~~~ והקר חסר הרחמים של המשורר , המפוקח אמנם, אך זועם עדיין -ה?;ל" ל;?ה ך~ה י~~ רוןה; ד~ש ות?~~~ ~ל i] ~רם i]!ת~ ף~~ז:ייק על ;?דיו ;ה~~~~ ק 9 ם ~ת יו~ם i] ~ר סעו~ד; ח~~ח?ע,לי ry ם שףב עםש 1Jר 1 ףן~לות ש~~-זי.ע? ~ת סר~נכם 1 )י ~ת :.q פףנכם סרי~ה ;ל.ע~~ ~ת ~~ןם i] ~לףי ~ל~סם 1 לשלמות וליופי אמנותי פילוסופי , במיוחד בסונטות ~ל ~ית iJר~~ ךע.י~י ry ם; ~חרת ~ל ו~~ ~ק,לס! פשטות ואהבה לא מנוחמת מהדהדים בשורות אלה ובספר הסונטות כולו. • של שקספיר , אותן תרגם בן-משה ואשר ראו /J~רי ry ם ~לעג מוךי ry ם; ~לה ~~, ן ry ם !ח.לק; ;בףlפענ פניו החרפות של יום מחר" <שם, סונט T T ',' •.,-: T תמר זכריה אור לאחרונה בהוצאת "חנות הספרים", T • :- בשירה העברית נכתבו מחזורי סונטות לאורך מאות בשב ים - למן עמנואל הרומי ועד לשאול טשרניחובסקי ולאה גולדברג - אך התבנית השקספירית לא אומצה בה מעולם. בספר סונטות זה, מאמץ בן-ציון בן-משה תבנית זו ,ורבוב המקרים סוטה ממנה מעט הן בחריזה והן בצמד טורי הסיום, שבאמצעותם הוא מאחד את הסונט מתחילתו ועד לסופו , ומשנה בכך למעשה את צמד טורי הסיום ממעמד של סיכום ומוסר השכל - לחלק שלם ובלתי נפרד מן הסונט עצמו . שלושת הקוורטטים של הסונט מתלכדים, תוך ניגוד דרמטי עז, לרגש החם והמרפא של צמד טורי הסיום. הניגוד , ההיפוך והתזמור הקונטרה-פונקטי של רובדי הדימוי הם סם חיים בשירתו של בן-משה, ולאלה תורם מבנה הסונט הנוקשה את צליליו הממושמעים הארכאיים - אל מול תוכנו המרדני-מודרני העיקש של השיר. שכן , יותר משבן-משה הוא משורר לירי ומעודן , כפי שהורגלנו לראותו עד כה, הוא אמן זועם, ונמענו של ספר הסונטות שוב אינו בת-דמותה החיוורת של האהבה, אלא זוהי אמנתו של בעל- תוכחה: זועף, מר ףךהףט לשון. '-;,~iJW ~עס הו~ן ?t עם ן:די; ~?~תות :iל ~9 עד iJ;א~~ ~~ין-או~ים ןקףם; תוסt,עלן ה~,ע~ -/ ח~~י ~ך~ה ~פרא ~ת קכ"ח). בהיפוך הדרמטי שעורך המשורר בין העתידנות החללית הקרה ושפתה המדעית, ובין שורת הסיום הלירית החמה, הביאליקית כמעט בניגודה המפתיע, באה לידי ביטוי מהותה האינטימית של האהבה בעולם מנוכר וחסר רגשות לכאורה: ז?יח"." ~עולם i] ח~ר ~יכו ~לא ~לים; ~ל קרי~ה iזוד~ך םי~~~~~ ך~ל חור; ~חר ך~~ל ~i] בכל קוךס ןתוכוי ; ך~סן לן~ר-~ה /ט~~~ ע.ד בכי הזפדע עצמו' אינו' יכול; לומר מה שם אפל ףמה w ם;-מף~י , .,א ~ה כ~בכחות i] פוע.לים/ ע.ל "גף~ר 1 כשעת וג"ע אך ' אהבה" <שם, סונט .>א"ל ש~ר-תו ש-ל בן-מ-שה בצרפת מן התהילים, מן הפיוט העברי ,מסידור התפילה ומשירת ימי הביניים: "על ~?סד ס~שוררים; ח~ ry ז:יי ~~סנ:יי; כוש ם?~~ן ~ן ה~פי; כוש ונכלם נאנחתי."" <סונט ,)ן"ס בתפילת ם,~ הכיפורי'ם' אומ'ר-ע'זזרא הסופר , "לפניך אלוהי כשתי ונכלמתי להרים פני אליך כי עוונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים." הדימוי הפסטורלי של הרועה ועדר הכבשים סבכה רווח בשירת הפיוט של ימי הביניים כסמל ל:~י העולם וברואיו , הבא לידי ביטוי צרוף בשירתו של שמואל הנגיד - "."וסהר וכוכביו בכמו' רועה; תשלח ניד ~חף :p י~~ ry/-ף:ל~~ ד ii ה ~ין י~~~~ ;ב~ 9-ה~~~ בשל התעניינות של קוראים מסוימים, ראינו לנכון לפרסם רשימה זו בנוסף על הרשימה שראתה אור בגליון •2002 ,272 ~rf י בפושקיז הפשוט והטבעי חוה ברכה קורזקובה: הים הסגור' הוצאת גוונים 2003,48 עמ' זה ספרה השלישי בעברית של חוה ברכה קורזקובה, ילידת לנינרגד 1969, בארץ משנת 1991, כלת פרס ראש הממשלה תשנ"ט. הספר כתוב עברית עשירה, שקולה וזורמת, גם אם כמעט בכל שיר יפגוש הקורא הרגיל מושגים או שמות שאינם ידועים לו ממקומותיו , כמו "אנומה אליש", או מדיה פטרוינך, בצירוף פירושים הניתנים בתחתית העמו.ד על מדיה פטרוניך <עמ' 46(: "משוררת שוות ערך לאנה אחמטובה, בוריס פסטרנק ואוסיפ מנדלשטם, שלא פרסמה את שיריה גלידן 289 בחייה" <הערה בשולי העמוד>, כותבת חוה ברכה קורזקובה סונט, ששורתו האחרונה מסתיימת במילים <עמ' 9<: "בירת לבי שלחתני הלא •./ תאבד נפשי עם טרויאה השביעית!" ועם זאת, זהו ספר אקטואלי ומערגן בתוך מציאות ההווה הישראלי • "כמעט ערבנו •. ולא יורים,/ לא יורים, כי פשוט לא רואים אותנו"; וכן מציאות ישראלית של ההווה והעבר: "לבי בפסגות ואנוכי בחברון'/ בגבולות המצור המורחב על ירושלים'.' שפת כתיבתה של חוה ברכה קורזקובה עכשווית, יש בה מלשון הדיבור בן-זמננו. כמעט כל שירי הספר מחורזים ויש בהם שמונה סונטים החרוזים בדרך כלל' בני שתי הברות, ונשמעים טבעיים מאוד: ~ר ry ~ה <מהמיתולוגיה היוונית> מתחרזת עם 'תזרחנה' וונציאני עם הביאני. פשוט וחלק ונטול מאמץ. (ן: דווקא השיר הפותח את הספר אינו מחורז' כאילו ~ להוכיח שגם כך קורזקובה יכולה. הכתיבה מוקפדת c:: מבחינת המשקל והשורות זורמות בלי שמץ של ן~ עיכוב. כשאני קורא בספר קולח זה אני נזכר ~ בפושקין הפשוט והטבעי ולא בשלונסקי המבריק והחורץ. ספר קטן' 43 עמודי שיר בסך הכול' והוא מקיף ונוגע רבוחב יריעה • במקום ובזמן 'בבעיות עולמנו המסוכסך ובחפירות העבר העתיק. ספר ראוי לתודה. • שמואל שתל חצי lr אדריאן גרימה ו ~ הטרגדיה של הפיל מאנגלית: שלומית ענבו שרצח להיכנס לכלוב הציפורים לא n ד;נה שמעז-וי ספ~ר לא רגיל' :--ז T •:-ד • ד• ~iJ ~ק~ים ~Q ~ךים הן~~~ י~~ ,ה~;ט על רצ;נ; יוr.לגנה נכנגש של הפיל' ס~~~~ -ל~ך:;~ · :p פס ·;~ ל~ב י.ל~~ .ה הפיל חשב ואז החליט להר nיב_את: aתח:הנכני o ה. T :• --:• :• • -: : ה~א תפס נגכ'ח נ~הנית, ר YPVi א;נכה ~~-~;· ס~לןה. מאשד מההשראה שעליו שרתה ה~א T נשה-להננ o מבעד לפ T תח, אבל פתא · d· עצר מה~ · ה~א נ n שבה הלקוחות מן המוטו של מדיה פטרוניך: "למדו כיצד לשתוק עד לשירים". גם נינה סבושקינה, סימוי ז'יבוטובסקי ואבודי סולניצב זוכים להימנות בין המשוררים שמציינת המחברת, אך אין אלה משכיחים את וירגיליוס, הומרוס, ליאו מרצ'יאנו • זה האריה של מארק הקדוש, לא את אגוסטינלי • מזכירו ואהובו של מרסל פרוסט, וכמובן לא את יוסף רבודסקי וחיים לכסקי' המופיעים רבבים מן השירים. טוב לקרוא בשיר שהמוטו שלו הוא של המשורר חיים לכסקי "שלום לעפרכם מתי-עולם", זעקת התרסה על תקופת לנין-סטאלין' אף כי שמות מנהיגים אלה אינם מוזכרים בו <עמ' 28(: "חמישים מיליון לא נותנים לי לישון •• חמישים מיליון הגוועים, הנ i רים, / חמישים מיליון מורעבים •• · מורעלים • מוטרפים, / המספר העגול לא נשלם ולא תם •/ לכסקי' מרקיש, מיכואלס, גומיליוב, מנדלשטאם"" כל אלה, משוררים חשובים בשפה הרוסית, ולהוציא גומיליוב, יהודים כולם. גומיליוב .מייסד אסכולת האקמאיזם הדוגלת בבראשיתיות, כניגוד לציוויליזציה כפי שבאה לידי ביטוי בדמות r:: ~הזז n לה אל ן.ן;כ: i' לפתע.- : T -". :· ·: :· ד-:- : ס :p ל~ב ס:ה :pל~ב 7י.ל~~ f,ף~ אבל עכשיו אנגו את יע~ן; • העיר התעשייתית של הפרולטריון' הוצא להורג בשנת 1921 כמתנגד הבולשביזם וקושר נגד המשטר • בשיר זה מתחוור יחסה הנפשי של קורזקובה לברית המועצות ושורותיו האחרונות מסבירות את התגיירותה. יותר מזה, מעיד השיר 'גיורת' <עמ' 8( T כי המחברת באה לידי זהות מוחלטת עם קורות העם ל:לי~~~ ryTוi;י '~ל~• :i י~~;י~ ,ף~~ס היהודי: "נשרפתי באוסטרוג, בנמירוב הושמדתי'/ ~ריר ~~~w ר :ry ~ה ל 9 גר ~ת בו ורמס, במיינץ' ביורק; קראתי 'שמע' ומתי ••• • אם לא בזכות אבות, בזכות מיתות • גיורת'.' •;n~~ זהו ספר מעוט תיאורי טבע; שורות כמו "אחרי החמסין הזה ירד היורה, אני כבר מרגישה אותו לפי והנגים נגאדיש~ת על מעשי ין;' אדריאן רגימה <נולד במלטה, 1968( מרכיב ס~יל ה~' ~דדדר ~י;,r.ור' על הפיל השירי ארגוף של מחאה. לכאורה, סיפור תמים. למעשה סיפור על הרווח הצר ריח הרוח" הן נדירות. לא הים הפתוח מסעיר את ·~ הזפעם.::~כל~ב -נגלי-ס · מה -u: שבין שולם ונשלם. אדריאן · רגימה תולש הספר' אלא "הים הסגור", זה בשיר שבעמוד 30, את הפלקט הדו-ממדי של האמירה הבוטה ~ם ~~~ י~~ ~ל ~~לית i ו והוא הנותן לו את שמו • שיר זה נכתב על פריז' על ומציג אותה אמירה בכוח שירי רב-ממדי. "ארמון האנוש, המרכז, המניע" • זאת "הסרוחה הפיתיון ה"פילי" המונח לעיני הקורא דומה סןצ;ן ~~; ס~~~ן לדל~ב י.ל~~ iJף~~ בלבושה ההדור."" למים צלולים בהם משתקפת דמותנו • האבן מקורותיה של הדוברת כאמור' מרובדים. הם נטועים השאיר א;ת; ליל;ת נגלי שנה, T •• • : •• • : • המםאפורית הנזרקת לאותם מים באה כדי בתרבות אירופה, ומכאן גם בעולם הקלאסי' וכך ה~א ~ר~יש ~י ה~א ~ךןף, לערער אותה השתקפות תמימה. נולדת שורה כמו בשיר 'שירת פרידה מירושלים' ~דלא ך~ק~ר ~מק .ה~ן~~ רובי סומק אפריל 19 2004 חיקויים של כלים מחמר' אך פחות שבירים ויותר זה שאני אוהב ((:יו s אורית הראל: זה לא שאני לא אוהבת, ~ זולים. לנוכח ניתוק הקשר המסחרי עם הקניון, הוגה הבת מרתה את הרעיון 1 כי בבית המלאכה הפרימיטיבי ~ הוצאת כתר 426 , 2004 עמ' של סיפריאנו לקדרות יתחילו לייצר בובות חמר. ברגע הראשון נשמע השם "זה לא שאני לא אוהבת" כמסולסל מדי. פעמיים ,"אל" פעם אחת אהבה ונוכחות משמעותית של המילה "אני", באמצע. הסלסול הטוב הזה הוא תיאור מדויק של הטלטול שתעבור נילי' גיבורת הרומן ברווח של שנה. שעון הזמן ינגן לה את אמה, את אהובה, את טעם הבגידה ובעיקר את עצמה. היא תנסה להיתלות על המחוגים ולהחליט אם היא מתקתקת את חייה או שהיא עבד לתקתוקים של אחרים. במהלך העלילה לא תאיית המחברת בקול רם שאלות של מוסר' נורמות חברתיות או גבולות. היא תעקוף באלגנטיות רבה את שדות המוקשים האלה. היא רק תציב מראה שתתעתע את פרצופה. הקורא יכול לשבור את המראה ולראות איך נילי מדביקה את השרבים ברוק, לפעמים ארוטי ולפעמים לא. היכולת של אורית הראל להציב את עיני הגיבורה בצורה כל כך ישירה מול אותה מראה, מוחקת מראש את האפשרות המקלה שמדובר ב"ספר בנות", בהרהור נמוך מעט מהרף שספרות אמת מציבה לעצמה. הקצב של הקריאה מושג ביכולתה לצייר את נילי כאחת השכנות שלך' כבחורה שאתה פוגש על כיסא בר רגע לאחר שהג'ין קולינס הלם מעט בראשה. אבל האמת היא - מה אתה יודע על השכנה שלך? או על אותה בחורה המנסה להוסיף עוד דף בספר הריגוש של חייה. תסכלו לרגע על העטיפה (צילם ועיצב: תמיר להב- רדלמסר>. שתי כוסות קפה. אחת מנושקת באודם, עוגיית לב חומה נחה בסביבה ולידה כוס שבורה, כאשר הידית מופנת כלפי מעלה. אפשר לנגן את איב מונטן שר את "ארוחת בוקר" של ז'ק פרוור ברקע. את נפש הבחורה שאהובה שלפני רגע שתה קפה איתה קם והלך 1 "בלי לומר מילה". במידה מסוימת, "זה לא שאני לא אוהבת" בא לרהט לאורך 426 עמודים את המילה החסרה. ולמה לא מילה אחת? כי באהבה, ובעיקר באהבה המשאירה כוס קפה מרוסקת, מדברים ועוד איך מדברים, ואורית הראל יודעת את הא"ב של הדיבור הזה. יכולת הדיבור של העלילה נעה בין הצורך הקליפי' המהודק, השומר את המילה בטריטוריה של השפתיים הקפוצות לבין הצורך להשכיב את הגיבורה על ספת הפסיכיאטר. הצורך הקיצוני הזה נובע מהרצון להעשיר את הקולות, לסמן גבול בין הדיבור המשרדי' הדיבור אל האם והדיבור על האהוב. המילים הן מאותו פה, אך המדף המילוני הולך ומשתנה מדמות לדמות. וכדי לצייר טוב יותר את דמותה המתלבטת של נילי' אני נזכר בכמה שורות מתוך 'פורטרט' של דליה רביקוביץ': "."היא לא נולדה אתמול' אם זה מה שאתה חושב./ זאת לא פעם ראשונה שקר לה./ לא פעם ראשונה חורף./ בעצם גם הקיץ איננו נעים./ היא קוראת עיתונים יותר ממה שחיתה רוצה./ בחורף היא לא זזה בלי תנור.;נמאס לה לפעמים. האם היא ביקשה ממך הרבה דברים?/ תודה שלא. היא רוצה וניל."", ובינתיים, עד שיוגש הווניל, תענוג להגיד שאני אוהב את "זה לא שאני לא אוהבת", • רוני סומק שיר הלל לחירות, לאהבה ולחדוות העשייה ז'וז'ה סאראמגו: המערה, מפורטוגזית: מרים טבעון , הספרייה החדשה הוצאת הקיבוץ המאוחד סימן קריאה 2003,272 עמ' לקורא בהמערה מאת ז'וז'ה סאראמאגו נראה תחילה כי הספר נע סביב הנושא המוכר עד לזרא של העיר מול הכפר' המלאכותי מול הטבעי' הקניון הענק והמנוכר ובעל המלאכה העצמאי הקטן והחם, בין העולם של חברת הצריכה המודרנית לעולם היצירה של אתמול 1 ונו'. עם זאת, מלווה את הקריאה התחושה שזו לא תמצית הספר' אם בשל שמו ואזכור משל המערה של אפלטון על גב התרגום העברי 1 ואם בשל סטיות אגביות, ולא מובנות תחילה, מציר נושאי זה. הספר כתוב בנחת ומתקדם לאטו' כמו נכתב על ידי זקן טוב לבן' חכם וחייכני. עם זאת, לקראת השליש האחרון שלו 1 הספר צובר תאוצה, מתגלים בו רבדי משמעות חדשים ושונים לגמרי' וסיומו מפתיע ומרגש כאח.ד מעשה בסיפריאנו אלגור 1 קדר ואלמן בן 64, החי עם בתו מרתה ועם בעלה מרסאל' בכפר שבו חיו גם אבותיו' שהיו אף הם קדרים. את כלי החרס שהוא מייצר הוא משווק לקניון העירוני הענק והרציונלי "למופת", המתנהל על פי חוקי השוק. עם פתיחת העלילה, הל~יון מנתק את הקשר המסחרי עמו' כיוון שהלקוחות אינם מעוניינים עוד בכלי החרס שהוא מייצר. הם מעדיפים כלים מפלסטיק, למרבה הפלא, מתלהבים בקניון מרעיון זה ומזמינים 1200 בובות. אבל סקר קונים מגלה עד מהרה שלא יהיה ביקוש גם לבובות אלה. בינתיים מקבל חתנו של סיפריאנו אלגור העובד בקניון כשומר' דרגה של שומר תושב, שמשמעה, שיחיה מעתה עם משפחתו בקניון. סיפריאנו מצטרף לבתו ולחתנו 1 ועובר לגור בקניון' סמוך על שולחנם. סיפריאנו יוצא אפוא ל"פנסיה", וכל שנותר לו בחייו מעתה והלאה הוא לשוטט בין אטרקציות הל~יון. ואלה רבות ומושכות, וביניהן'למשל 1 חומת סין' מנהרת אהבה, סימולציה של גשם, רוח ושלג, פיורד' וכיו"ב. וכותב סאראמאגו על מצבו החדש: "יוכל עכשיו לבלות את זמנו ולטייל' לשוטט, לאוורר את נוצותיו' כפי שאומר הביטוי הציורי והקריקטוריסטי ." עומדים לרשותו גם הפארקים והגנים הציבוריים של העיר 1 שאנשים מבוגרים נוהגים להתאסף בהם אחרי הצהריים, גברים שיש להם פרצופים ותנועות אופייניים לפנסיונרים ולמובטלים." הוא יוכל להצטרף אליהם ולהתרועע איתם, ולשחק בהתלהבות קלפים עד שעת הדמדומים", ונו' ונו'. את מקום חדוות העשייה שמילאה את חייו בבית המלאכה שלו' תתפוס אפוא מעתה הבטלה. אלא שלדעת סיפריאנו אלגור 1 ולמיטב ניסיונו 1 בלי עשייה של ממש חייו כמעט אינם חיים. סאראמאגו מיטיב לתאר בספר 1 ובפירוט, את עבודתם של סיפריאנו ובתו מרתה, משבח את העשייה ומפאר את חדוות העשייה. לא העבודה היא קללה, לפי סאראמגו 1 אלא הפנסיה, או הבטלה הגמורה. בהמשך הספר הוא מראה כיצד הסקרנות העזה של סיפריאנו אלגור' ואומץ הלב וחירוף הנפש שלו' מצילים אותו מגורלו זה. איזו אלטרנטיבה עומדת עתה בפני סיפריאנו אלגור' כשאין יותר ביקוש לדברים שיצר בבית המלאכה לקדרות שלו? לכאורה, כפי שכתוב על גב התרגום העברי של הספר' לסיפריאנו "אין ברירה" אלא לעבור לגור בקניון עם בתו וחתנו. אבל האמת היא שיש לו ברירה, גם ברמה התיאורטית, בהסתמך על אפיקטטוס, על מרקום אורליוס או על סארטר במאה ה 20-, וגם ברמה של עולם הבדיון שיוצר סאראמגו בספר שלפנינו' היינו בהתחשב בעלילת הספר ודבמויותיו. חירות האדם אינה ניתנת לביטול או למחיקה בשום מצב, והמחשבה ש"אין ברירה" היא הונאה עצמית. למשל: לספריאנו יש אהובת לב, איזאורה שמה, אלמנה אף היא, אותה הוא פוגש בבית הקברות של הכפר' בעת ששניהם עולים על קברם של בני זוגם המתים. סיפריאנו אלגור משקר לעצמו 'כי אין הוא יכול להתחתן עם איזאורה, משום שלא יוכל לפרנס אותה.מלבד הביישנות הגברית, יש כאן הונאה עצמית, המבוססת על הדעה הקדומה שגבר צריך להיות בעל יכולת לפרנס אשה אם ברצונו לשאתה. גליון 289 והאלטרנטיבות החיות העומדות בפנינו. והכלב אשאוו' את כל מקום התרחשות סיפור :וי יש בספר גם מערה ממש - אחת שנחפרת במרתפי המעשה, ופונים אל עבר מקום ועתיו עלומים - אז sו הקניון 1 שהיא בת ומדתה של המערה ממשל המערה היינו צריכים לומר' שזהו סיום אופטימי מאולץ' של אפלטון בהמדינה, ספר 7. ההתבוננות במערה החסר תוקף רעיוני' שכן כל העולם כולו הוא ~ 1 ~ זד מביאה את סיפריאנד דמרסאל חתנו להבנה, המערה, ולכן אין לאן לברוח. אבל אם נאמץ את הפירוש המקובל אף הוא, היינו את הפירוש האפיסטמולוגי והמתודולוגי למשל המערה, שעיקרו שהטלת הספק והיבקורת הדיאלקטית עשויות להביא בני אום להתקרב לאמת, אז הפירוש המוצע בזאת, שלפיו הדעות הקדומות, המוסכמות החברתיות, השקרים והאמונות התפלות הם ה"אויבים" בורך לאמת, שעליהם על האדם להתגבר' אז נוכל להגיו שגיבורינו אכן יוצאים אל מקום ועתיד טובים יותר. שכן 'אם לאורך הספר נראה שהם מבינים את הערך הנעלה הטמון בעשייה ובאהבה, הרי שלאחר הצפייה בגברים ובנשים הכבולים למערה, הם מבינים גם את הערך העליון של החירות, ופועלים בהתאם להבנה זו . זו 1 מכל מקום, ועתו של סאראמאגו בספר המערה שלפנינו. • רחל שקלובסקי משה גנן שהחיים שלהם בקניון' ובעולם בכלל' דומים לאלו של האנשים הכלואים והאסורים במערה, וגם סיפריאנו וגם מרסאל מתמרדים נגד מצב קיומי זה - וכך גם מרתה, שלה הם מספרים את אשר ראו' ומרו זה מוציא מעדבות לחירות את בני המשפחה המיוחדת והלא מיוחדת גם יחד זד' שבספר שלפנינו . לפי אפלטון 1 כל הקיים בעולם הנגלה לחושינו מרוחק בורגת ממשותו וקיומו מהעולם הממשי באמת, עולם האיויאות אד "הצורות", שהוא עולם הנתפס במחשבה ולא בחושים. זהו הפירוש האונטולוגי של משל המערה. אבל אם נקבל פירוש זה, נאלץ לומר שסיום הספר המערה של סאראמאגו' שבו מתואר כיצד עוזבים האב, הבת והחתן את הקניון' ובהמשך' ביחד עם איזאורה ככל שאני חי, כן מעשיר :p ~ל י~~~ סי , ~ן .רי~,ע~ ל~~ ie ך~ע;ת ,יר:צי:.~~ ~נכי ס,ןק;ת 9מ 1 כ;ת, י~~ ו~~ ~ל ~.ו~ ךע;ד ק~רים, ~ל ר~י , ~סןכ 1יpזן:~, ךק,~ר ס.~רז:יי סראש;;ה, ק~.ע~ .:~ךעזיל ס,~ךים ~ל י~~ , ;:ךפ;~לים ~.ן;נ~ן ~~:ןיר 1 יצ:וסי 1 דק ,ה~~ ~l\ ;ןה, ך n ,;קים ס r, ר;~ים סך n ;קים ת~~ 1 ~ןת ~ד:זי , ך~ילם ,םס~?ךס r, ר;~ים י;.זכר , ~לא ;ג;ונ 1 לסם ל ry י;ת םי~;~ ת~~ 1 ,ה~;ש~ א; ~ף ·~:ןקב;סיס:ב :p זיב ~ל מ;נ;ום ;:זג;ו~.דג fךח 1 ק, ~~לל ljר~~ . א; ~ף ה;ןי - ~ן ~:ןיר ס:יצ:וי .זףמ 1 נת אבי ע;ד ה;סיפה - עמדה על השדה ,למעלה :- ז · • ז ז:ז -ז:-: -· ז ד~ןה יpזן: ,ס~~ ~סם, סך~ה, :זז:יים, ךךך. ~ר ~ם ;מ;ג 1 ן~ט, ~·~·~· י.ל~ך~~ ס~~ים: י~~ ע;לה ןקדר; ן:זז:יים 071f ~ך;ב ל~ס,~ה R ד ךה ע,ל 1 ~ה ~ל ח~~~ ריק, :רק. ~ר ~נכה ס~ר ~~ א; ~ף ,ה~~ :ן~ה ס:יצ:וי ל~~ םיקtל~ ~.םי~ ,ן~~ י;תך מזי לבד. -: -. . ז; ~ךזיית ~דיד 1 ת ה~~~ זייז ~י~ה • אכן' סיפריאנו אלגור'אם עוקיבם היטב אחר סיפור המעשה בספר' מלא באמונות תפלות ודעות קדומות, המשעבדות אותו ומעוורות את עיניו מראות את האלטרנטיבות החיות העומדות לפניו. את דעתו על החירות הבלתי מוגבלת כמעט מבהיר סאראמאגו גם בתיאור גיבור מרכזי נוסף בספר הכלב אשאדו והמערה הוא אגב אחד הסיפורים המרנינים והמלבבים ביותר על יחסי מבורגים וכלב שקראתי מימי>. כלב משוטט ואבוד זה, שהוא כמעט אנושי' כלשון הספר' הוא שבוחר לו את אדוניו . הוא מגיע לבית סיפריאנו אלגור ובוחר במודע, לאחר שהוא "בודק" את בני המשפחה, להישאר עמם. כך קורה גם אחרי שהם נוטשים אותו ומשאירים אותו בידיה של איזאורה. אשאדו בורח מביתה למלונה שלד בביתם של בני אלגדר' שם יחכה בסבלנות לשובם. גם השודדים האורבים בדרך לעיר' למשאיות הנושאות דברי מאכל ומצרכים אחרים הנחוצים להם, אינם מוכרחים לשדוד. הם אינם מנסים לשדוד את הטנדר של סיפריאנד העמוס כלי חרס, בגלל הבעת פניו הקודרת והעצובה של סיפריאנד . כך' כבר מראשית הספר' מעלה סאראמאגד את נושא חירות האדם, את יכולתו להתנהג בהתאם לזהותו החברתית אד לבחור להתנהג בניגוד לה. לדעתו 1 אפילו את הדרינו יש ביכולתנו לבחור 1 כפי שמראה סיפורו של מרסאל גאשד' שאינו אוהב את הוריד הביולוגיים דאינו מכבד אותם, ובוחר בסיפריאנד אלגדר כגרב שאליו יפנה בתואר "אבא", בעודד מתרחק מהוריד "האמיתיים" ומתנכר להם. האדם חופשי' לפי סאראמאגד' בכל מצב כמעט, במובן זה שבד תלדי כיצד יגיב על עודבות ואירועים ומצבים בחיים. האילוצים הכלכליים, והעדר הפרנסה של סיפריאנד' כמד גם גילו ומצבו המשפחתי'אינם הגבלה סופית ונחרצת על חירותו לעזוב את הקניון' דגם לא על חירותו לממש את אהבתו לאיזאדרה, ובכך לתת לחייו הרגשיים, כמד גם לחייה שלה, הזדמנות נוספת. אכן' המערה, שבשם הספר מתייחסת בראש ובראשונה לדעות הקדומות, למימרות הידועות והמקובלות ולאמונות התפלות, המגבילות את שכלנו מראות את העולם והחיים כמדת שהם, על שלל הברירות 21 2004 אפריל ~ו ףנו םע ששמ אדומה : 1 שארקדיו יפכולסק :מפולנית ביעק רבס רלזכ ייהוד שקלי תהאמ ,כזיוף ףוהזיו תלעומ תזא מתהדר ב חפת םהדברי יאנ בחיי םלקוראי הסבר . ןספרו הז הכמ תהערו תמקרימו יבבגד ת"האמ "הצרופה - זאו-א ןאי במורכ םמקטעי ושעל ילפנ ,כשנתיים עהגי יאל רבדוא ןספרו ה<רא םתצלו הלתבונ אמוצ אאל הבחוב ההקדוש אחד-אחד , לכ עקט דעומ יבפנ עצמו , שברא ,העמוד> חששל םאד ישמעוד אל ישמעת תא ףלחשו טולהבלי תא יא תהיכול דלהתמוד תאחר - אאל בשליפות םוכול דביח םאינ םאמורי רליצו החטיב ושמ אול יידעת לע .קיומו רמסתב רשמחב ןהספרו והנ דילי שקלי שבפולין , קבדיו תחסרו ,קואורדינציה אל םפע גם תמגובש .אחת היתר ומז , םהקטעי אלצמחו , הבדומ םלעלי ףמענ אחד , הז .כמוני ישמ יוכתובת עהגי ואלי ךבדר השאינ הידוע .לי תבמהלומו .עיוורות ולצד לש ,זה ףוהענ אנוש םהעלי אל המהקריא הבמס להג" ילמדת רשמדוב םבאד רצעי ,למדי חצמ עמגז העץ , עוהגז ועצמ אל ץפר יקתול מסורתי , ההרוא תבהשמד תיהדו ןפולי לבכל ווז .2 ךמסב .השורשים ןמשמעות לש תתופעו לש שקלי טבפר אחט בל-יכופר , הבדומ חלרצ להב הז ןזמ בר יאנ ןמכי תא יעצמ עלנסו יביד .קין ,במקורה ההמס הארוכ הבהרב םמהקטעי ןללונדו יכד תלראו תא האקוורלים תמסוימו המכוס תבשכבו קהאב תהעבו דמאו לש ,ההתעלמות ךאוב ,השכחה םהמוגשי ןכא .לקורא ם<הקיצורי םה ישל .כמובן םג םוהרישומי המעש ייד םויליא ,בלייק הוהרב הזוהמ לש תדעו :קדומות דע .התרגום> האמן , רהמשור ףוהמטי יהדת המהמא יכד כך , ישא ראפש ףלחשו תא תהמהו אהחט אהנור דנג ההבריא - יכפ רשמתא ואות רהמחבה 18- ה,שהתגל שמחד תבמחצי ההשניי עבתנועת-פת תאח יכפ םשמסיטי םע - ההכ ובתודעת הלמרא הכרז תאנטישמי תמשנו ה 30- לש ההמא ה 20-. ויצירת ה,שבא םלעול רבוק תא ןהווילו יכד רלאפש ילקרנ :המאוחרות ש"קלי יבל "יהודים! הההשרא השהדריכ ילפנ םמאתיי ,שנה ההופיע לבמקבי תא בהכות הנבע המהתמונ ההידוע ימפר ומכחול לש הלציוויליזצי ,המודרנית התעשייתית, שהשמ רלחדו גפ .ימה תהמהו תהזא םויליא ,בלייק תהמתאר תא חהרצ ןהראשו םבעול אוהי הגדוש תבהשתקפויו לש זמנה. המופיע תבאיטיו ,ובהדרגה םפע אהי הבהיר ריות םופע קהבר השל .מועם רשלאח :הבריאה חרצ להב יביד קין . םמשו ,שבלייק רכב תבראשי הקיומ לש הה"ציוויליזצי תח תעשיי "ית החדשה, תאי-האחידו תהמסוימ לש ההמס .י.ב ןהבחי םבחיידקי ,הרבים רשכב מפיצים תהנוכחי תנובע המהעובד ןשאי ןכא המעש םסיכו לש עמבצ אינטלקטואלי ,- וושיפיצ דעו ריות דבעתי - תא ושב לכ רהחומ יהרלוונט חמונ דלנג יעינ תבינוני אול רמעב .לכך> ההסיב הנעוצ אדווק המחלותי ... ןנית דללמו וממנ אל טמע לע םהמסכ שוי וביכולת ףלהקי תא ההבעי .כולה יבהתקפ סהכע לוהתסכו בהמכאי ושהשתלט תאודו תהסיבו םלמשברי םהרבי םהפוקדי תא רהדב הדומ ריות סלפנק תרשימו אמל הבמ לע תיכול ההחשיב ישל תבע תההתעמקו ךבסב האירופ תהמודרני םפע ראח ,פעם םופוגעי בשנכת טבלה ,הרגע יברגע ,התרגשות יביד ההתופע ההנדונ כאן . רכאש תהמציאו תמתגלי הב ,קשות תבדרגו וכאל .ואחרות ףמשתת עבמס תשוטטו יהרפתקנ תבמיד .מה םפתאו םכחלו תבלהו ףמטור ומסוכן , לוהשכהישר , תלעומ ,זאת בחיי ללהטי קספ הבמ דשע הבתערוכ הבגלרי טטיי ןשבלונדו ירצית ריות ימאחור םהמרק יהמקר ףוהרופ לש םהקטעי םעצ םהיו ההז הנדמ ההי ול ,כמציאות הבהנח למכ תלראו תא תהתמונו תוהיצירו תהגרפיו ההאל תעומד לבכ תזא הסיב ,נוספת הוחשוב ושז הכול :לפניו רכאש ,המודעות רנאמ ה,דומ לש ,בלייק דובמיוח תא י"גילו וגופת לש להב יפ הכמ .וכמה יכ םג ול ירצית קלהעני תלהערו דלכ חבדול ץהמתנפ ילאלפ יחלקיק ,הבזקים יביד םאד וחוה" , וז ההתמונ ישמצ חג תא אבות האל תאחדו ריות ,מגובשת אל יהיית חמצלי - ןואי לכ יסיכו תלאחו תא ,החלקים במוט לומר , ואבותינ םרכוני למע וגופת לש .בנם ולא אדווק לבש תמגבלו ת"סדנ "הכתיבה ישל ,הפירורים אשל ןנית םלהחזיר ,לשלמות ההרפרודוקצי לש ההיציר תהזא הגרמ יל עזעזו ם<א יכ יאינ ליכו ,להכחיש אשהי טבהחל דובמיוח רכאש עלפת םפתאו תחושפ תא העצמ יבלת .נשכח ההנ החו תכורע לע הברכי 22 ןגליו 289 כשראשה נשען על חזהו של הבל ההרוג, כאילו קיוותה לחממו ולהחזירו לחיים בחום שערותיה הבהירות והשופעות, המכסות כמעט את גופו הצונן כבר של הבל. לצדה כורע על ברכיו אדם, פניו המומים מתדהמה, מבטאים אי אמון מוחלט, חסר גבולות, באמיתות האירוע, ויחד עם זאת אי הבנה תהומית. מבטו ההמום נשלח בעקבות קין , השומט את כלי החפירה לצדו של הקבר הטרי שזה עתה נחפר ובורח אחוז אימה. רוצח אחיו תולש את שערו המקורזל מקרקפתו , עיניו הבולטות כמו יוצאות מאימה מחוריהן ומתהפכות לכיוון השלושה. פיו הפעור של קין פולט צווחת אימה. תחושת הלחץ של המעשה הנורא, אי האמון במה שבאמת התרחש, והפחד העמוק עד אינסוף, כל זה, הבא לידי ביטוי בפניהם של גיבורי היצירה הזאת, מקבל משנה עומק בשל הגוון הכהה, האש האדומה של האקוורל . השמים הפכו כהים עד שחורים מעומס העננים הצפופים שמכסים אותם. השמש - כדור אדום כדם ששפך הרוצח. העולם התהפך ובשנייה אחת הפך לגהינום. מדוע קין ,בתמונתו של בלייק, בורח ופיו פעור בצווחת אימה נוראה? משום שנתפס בעצם הביצוע של המעשה הנפשע? האם גם משום שהבין , לאחר המעשה, המדהים, המגעיל , הנפשע, את משמעות המעשה? עובדה היא שהרצח התגלה אחיו: יתר על כן ,דווקא אותו חלום, על אותה שלמות ואותו ביטחון בלתי מעורער , דחפו את האח לביצוע הרצח. כמיהתו של קין חיתה לאותו סדר מוחלט, אבל פרימיטיבי , על פי אישיותו ואופיו של קין , סדר שהערב הבלעדי לו אמור היה להיות רק הוא -קין . קין שאף להיות כאן , על פני האדמה, אחד ויחיד , כמו אלוהים. הוא קלט את מושג האלוהות בצורתו הפשטנית השטחית ביותר: לעיני כל , אין ספק שהגילוי הפתיע את הרוצח הראשון בעולם, רוצח אחיו . התברר , אפוא, שפשע נתעב כל כך לא ניתן להסתיר , התברר גם, למעלה מכל ספק, שבמוקדם או במאוחר העולם יגלה את הזוועה - בדיוק כפי שגילו במאה ה 20- את פשעי הנאצים נגד האנושות, אותו הדין ביחס לחלקם של האוקראינים, של הליטאים, של הפשיסטים האסטונים ברצח, או , להבדיל , גנבת הזהב היהודי בידי השוויצרים. בדיוק כמו שנודע הפשע שבוצע בידי הפולנים באסם שבכפר ידו ובנה. קין נתקל בהפתעה מאכזבת - ולא באחת. לפני שרצח את אחיו , לא רק שהאמין שאיש לא ישמע ולא :.דע על כך , הוא היה משוכנע שמעשהו יעלם כלא היה בריקנות הכוללת, מבלי להותיר כל אות וסימן לעצם היותו . הוא השלה את עצמו שהמבנה ההרמוני של העולם לא יחוש בשום חסר , וכי העולם ימשיך להיות כפי שהיה בשלמותו הבטוחה והזוהרת, כפי שהיה לפני שהוא, קין , נטל את חייו של הבל , ויליאם בלייק: "גילוי גופתו של הבל בידי אדם וחוה" מעין שלטון יחיד , אכזרי ושלוח רסן , אגואיזם בהתגלמותו , הכולל בוז וביטול , תרתי משמע, של כל יצור חי אחר. למעשה, הוא לא עבד את האל , אלא איזה אליל , על כן , כאשר החליט לחקות את האל, הוא הפך ל"קובולד", "אליל" קטן מאוד וצמא דם! בדיוק על כך מספר סיפורו הקצר של המספר הפולני יאן וינצ'קיביץ': ארשה לעצמי להביא כאן את הסיפור הקצרצר והנפלא בשלמותו: "כאשר קין נוכח לדעת בביטחון מלא שהבל חדל לנשום, הוא צנח על ברכיו וצעק: 'השבח לך אדוני, שהתרת לי להרוג את אחי. תודה לך שאפשרת לי למצוא tt לת-אלון ואבן חדה ומשוננת. שבלילה אפל וחסר רוח יכולתי להתגנב אל מתחת לסף ביתו. שיכולתי להיחבא ולארוב בצל גזע אלון עבה. תודה לך , על שמבלי לחשוד הוא רכן אל טלה קטן וחולה, ובתוך כדי כך כיוון את ראשו ואת עורפו לקראת המהלומה שלי . ~ ועוד , תודה לך אדוני שהסרת ממני כל היסוס ~ c::=: וכל פיתוי של חולשה. שכיוונת בדייקנות את זרועי וריכזת בה את כל כוחי . תודה לך , ן~ ~ שבמודע ניתרתי אל גרונו כשחלוק אבן חדה בידי.' אחרי כל זה, התנשף והמשיך: 'מעכשיו , אדוני , אוכל לחיות חיי קודש, בשיתוף מזהיר איתך. עוד אתמול גנבתי מהבל תרנגולת, עכשיו , כל התרנגולות שלו שלי הן , על פי חוק הירושה. עוד אתמול הייתי מלא קנאה ברכושו המטופל היטב, עתה אין שמץ של קנאה בלבי , כי כל רכושו עבר אלי. חודשים טיפחתי כוונה זדונית להרוג את אחי האחו ב מכל , את אחי היחיד , מעתה לא תקנן בי עוד לעולם מחשבת חטא שכזאת. תודה לך אדוני גם על כך!' ולאחר שניגב את הזיעה ממצחו , המשיך: 'זה משום שאני שואף לחיות בקדושה מתוקה לצדך , אדוני , וחופשי ונקי מחטא יכול להיות רק איש בודד: כשמופיע אדם נוסף, גם אם הוא אח מלידה היקר מכל , מופיעים יחד עימד הקנאה, הכעס, הגנבה והרצח. וכשידחק, הופך החוטא המובהק ואף הקשה ביותר לנקי וצח כמו דמעה, ואלוהים יאמץ אותו ויאהב אותו , כפי שאתה אדוני אוהב אותי מרגע זה ]...[ עכשיו אאסוף זרדים ואבעיר מדורה ואשרוף בה את גופתו של אחי , העשן ייתמר אל על בקו ישר בצל רגליך ועימד כל חטאי מן העבר." אפריל 23 2004 <פה ושם הרשיתי לעצמי לקצר קטעים זעיריםו~ מהסיפור' שנראו לי לא משמעותיים מבחינת הקו הרעיוני של המסה. ).ב.י ו~ קין שבסיפור הנ"ל רצה לרכוש מצוינות במחיר הזול ביותר . האדם הנוסף מבע זאת ממנו' כי בעצם נוכחותו אילץ הבל את קין למאמץ מוסרי' לדאגה, להיות נכון לעזור' להיות לבבי' להיאבק באגואיזם האנושי הטבעי ולחופנו לאחוות אחים. כדי להימנע מכל אלה, עלה בו רעיון גאוני כמעט: במקום להפוך את "בעיית האח" לגורם קבוע בשגרת יומו' מוטב להיפטר ממנו אחת ולתמי.ד ובכך הוא חזר ויישם את רעיונו של השטן' שעל פי המסופר <באגדות, י >.ב. פנה לאלוהים בהצעה דומה, מיד לאחר ששמע כי יש בדעתו של האל להביא לגן העדן יצור חדש לחלוטין' בדמותו של אדם. מובן מאליו' שהמצוינות שהושגה בדרך זאת, אין לה כל קשר למצוינות חיובית והגיונית באמת. האמת היא, שמעשהו של קין איננו אלא ההיפך ממצוינות אמיתית, במקום זאת הוא יצר פרודיה אומללה על חיוניות העולם בראשית בריאתו ודן אותו להיות טרף הנתון לחסדו של כל פושע ורוצח, לנצח נצחים. לגופו של עניין' מעשהו של קין איננו אלא מעשה ה"טיהור הראשון". האמת היא, שקין היה קרובן לרעיון אחדות הדעות בעולם, בה מעוניין' לדעתו של קין' הבורא עצמו . מאוחר יותר' באו ממשיכיו של קין ויישמו את רעיונו על "טוהר הדת", "טוהר העם" ו"טוהר הגזע", ולזה נמצאו חסידים שוטים בכל פינה על פני כדור הארץ' ומאז' בכל הזמנים ועד עצם היום הזה, נעשים הפשעים הגדולים ביותר נגד האנושות תחת אותה כסות של סיסמאות גזעניות, של "טוהר הגזע", "אחדות דתית", "כבוד לאומי" ונו: .• אבל' אם אלוהים יצר את עולמו כפי שיצר' כלומר הטרוגני מכל אותן בחינות, סימן שהוא רצה, או רוצה, שיישאר כך' כלומר רק אחדות אחת אפשרית: אחדות הניגודים. אחדות השוני' אם תרצו . <בעצם, האם האושר אינו טמון במציאות, שבה כל יסוד מתחבר עם השונה ממנו אבל ב שאר הוא עצמו •••?( דוגמה היסטורית מר בהקת היא האיחוד בין הכתר והפולני לבין הנסיכות הגדולה הליטאית בשנת 1572. הקשר הזה הוכיח ששני עמים, בעלי תרבות שונה וגם דת שונה במידה רבה, קיימו חיים משותפים בתוך שמירה על השוב י התרבותי'הדתי והאתני ... אגב, זה היה הניסיון הראשון מסוגו באירופה כולה. הדוגמה המנוגדת לכך היא פירוקה של פולין על ידי האימפריה הרוסית, הפרוסית והאוסטרית. כל מעצמה נגסה שטחים ניכרים, לפי כוחה, משטחם הלאומי של שני העמים, הפולני והליטאי ... במקרה זה, לא היה שום שיתוף בין המעצמות לבין שני העמים שרצו באחדות ביניהם ... נהפוך הוא: פשוט, קין רצח את הבל ושדד את כל רכושו . הייתי רוצה שהאימה על פניו של קין ביצירתו של בלייק תהיה הוכחה להבנת כובד הפשע שפשע בכך שרצח את הבל . אבל בדיוק את הדבר הזה איני יכול לקבוע בוודאות. יש הוכחות אינספור בעולמנו במאות האחרונות, ובעצם, גם בימים האלה, לפעולת שבטו של קין בכל פינות כדור הארץ שלנו' ובכל מקום חוזר על עצמו הפשע הקדמון של קין הרוצח את הבל. •3 לפני כמה שנים, כאשר ראיתי לראשונה תצלום המציג סיסמה כתובה על בד, שחור על גבי לבן' באותיות קידוש לבנה: "קליש בלי יהודים!" <התצלום היה מאוגוסט 1937(- לא התרגשתי במיוח.ד אמרתי לעצמי באדישות מה - "עוד דוגמה אחת לאנטישמיות שמלפני מלחמת העולם השנייה". אז עדיין לא נתתי את הדעת לכך שהבסיס לאנטישמיות נבנה לא רק על ידי גזענים אידיאולוגיים, אלא גם על ידי חלק מהכמורה הקתולית. חלפו שנים אחדות מאז ראיתי את התצלום לראשונה. והנה דעת הקהל הפולנית שמעה באימה את העובדות על רצח היהודים בכפר ידוובנה, הידיעות על כך הולידו ויכוח ציבורי מר ונרחב על האנטישמיות בפולין' ועל החטא שחטאנו ביחסנו אל הציבור היהודי בפולין . והנה בא האביב של שנת 2001• בספר הזיכרונות של יהדות פולין'שנשלח אלי מאת האדן בולסלב קולסקי' הבחנתי שוב בסיסמה "קליש בלי יהודים": מיד אחרי זה נודע לי שכרזה בעלת תוכן זהה לחלוטין תלו בספטמבר 1939 "האנדקים" <מפלגה ימנית קיצונית בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה>, יכול להיות אפילו שמדובר באותה כרזה. האנדקים הקלישאים תלו את הכרזה הזאת כמה ימים לאחר כיבוש קליש על ידי צבאות גרמניה ההיטלראית. קראתי את הסיסמה בפעם מי יודע כמה, ולפתע באה לי ההארה, משהו התחדד בתודעתי' דבר שהוא כאילו מובן מאליו' משהו שמיום היוולדי אני רואה במו עיני' משהו שאינו אמור להיות שום גילוי' ואף על פי כן' המשהו הזה הדהים אותי עכשיו כמעט עד איבוד ההכרה. לגופו של עניין: העיר בה אני גר' העיר שמעבר לחלונות ביתי' העיר שאני עובר לאורכה ולרוחבה מדי יום ביומו' עיר שהיא כה מוכרת לי עד שהייתי יכול להלך בה גם אילו איבדתי את יכולת הראייה - עיר זאת היא בעצם אותה "קליש בלי יהודים"! כן' בדיוק כך' קליש ללא יהודים. לא פחות ולא יותר' רק: "קליש ללא יהודים!" הגילוי הזה הכה בי כברק וגרם לי ריגוש לא נעים. התחלתי לשנן לעצמי' הלוך ושוב, את שלוש המילים: "קליש ללא יהודים", חש פחד מפני התוכן החדש, שנחשף לפתע בתודעתי. ככל שהרביתי לקרוא את הסיסמה, הלך והחריף בי הריגוש הבלתי נעים, בעקבותיו בא הזעזוע, ולבסוף המחאה. כמה ימים מאוחר יותר' בהיותי בעיר' לא יכולתי להתאפק ונעמדתי בצומת בין רחוב בבינה לבין רחוב זלוטה והסתכלתי סביבי. לא השגחתי בשום דבר חדש. אנשים הלכו הלוך ושוב, הציצו אל תוך החנויות, טיילו עם כלבים בגן שבקרבת מקום. הסתכלתי על המבנים הישנים ולא השגחתי בשום דבר הראוי לתשומת לב שלא ראיתי קודם לכן: כאן'איש עם כתמי שמן כהים על פניו מחטט במנועה של מכונית סרבנית, שם, חבורת ילדים ששיחקו והשמיעו צעקות שמחה וכעס. ובמקום אחר אשה תלתה על חבל כבסים לייבוש. החיים התנהלו כפי שהתנהלו באלף מקומות אחרים. אבל כל זה איננו אלא לכאורה, ואסור לטעות. חלק זה של קליש איננו אלא עיר מתה, עיר של רוחות רפאים. לפני חמישים וכמה שנים התאדו כמעט כל דיירי האזור הזה, ונעלמו לתמי.ד התאדו ונעלמו לתוך מה שנקרא האי- קיום. עשרים ושבעה אלף בני אדם - דומים בכל לאלה הגרים כאן היום, העוברים ברחובות הלוך ושוב, משחקים ומרעישים, תולים כבסים לייבוש - נעלמו מבלי להותיר עקבות: מה שנשאר אחריהם הם רק החומות הללו' הכיכרות, הרחובות. נתאר לעצמנו שמצב כזה פוקד את הדיירים העכשוויים בחלק זה של העיר: באים לכאן באיזה יום, והכול ריק, אף לא נפש חיה. העוברים והשבים אינם, האדון הטורח ליד המכונית הפגומה איננו' איננה האשה התולה לייבוש כבסים לבנים, המשפחות של כל אלה - אינן' השכנים, המכרים - אין איש מכל אלה. המכונית עם מכסה המנוע המורם עומדת עדיין ברחוב, בחצר, ליד ארגז החול מפוזרות עדיין קוביות הפלסטיק, הכבסים מרפרפים ברוח, אבל הבעלים של הכבסים אינם. בתוך חדרי הדירות עדיין עומדים הרהיטים, על אדני החלונות עדיין מלבלבים הפרחים, על הקירות תלויים תצלומים משפחתיים, על תנור הברזל רותחים עדיין המים לתה. ובכל זאת, וכל הזמן' אין איש. אנחנו עוברים דירה אחר דירה, בית אחר בית, דחו ב אחר דחו ב - וכאן - אף לא אחד' אף לא אחד, אף לא אחד. עכשיו נתאר לעצמנו' שאנחנו יודעים היטב, גליון 289 העובדה הנ"ל, חשתי נפגע אישית. ניצחון הרוע ~ תמיד מעורר באדם פגיעה וצער . פצע מעין זה ~ לא מתרפא במהרה, במקרה הטוב, בשעות -=== השכחה הוא כואב פחות. הפציעה שלי היא ~1 ~ קליש בלי יהודים. הפצע קיים, קיים גם המלח על הפצע. המלח הוא המודעות המכאיבה, שהחלום המטורף על אודות קליש ללא יהודים נולד, צמח והתרבה בראשיהם של בני עירי' בראשיהם של שכני' בראשיהם של הקלישאים. אני דוחה את כל ניסיונות ההצדקה של האנדקים ש"נכון' רצינו להרחיק את היהודים, אבל לא באמצעים כאלה, בהם נקטו ההיטלראים שנים אחדות מאוחר יותר הבעיה היא בכך' שאת זה לא ביתן היה 11 • לעשות אחרת. רעיון מטורף מראש ניתן להגשמה רק באמצעים מטורפים עוד יותר . היהודים לעולם לא היו מסכימים לנטוש את קליש מרצונם הטוב, הם חשו עצמם כאן בבית. בעיר הזאת הם ראו' ובצדק, את מקום הולדתם, כלומר' את המולדת, על כן כלל לא העלו על דעתם להיפרד ממנה. את הרחקתם של היהודים מקליש ניתן היה לבצע רק בדרך אחת, זו שהוצעה על ידי הנאצים. אותה דרך הוצעה גם על ידי חלק מהאנטישמים הפולנים. חלק מהם שיתפו פעולה עם הרגמנים, בשעת החיסול הסגירו לידי הגרמנים יהודים שהסתתרו' עיתים אף רצחו אותם האנטישמים בכוחות עצמם. עיתים הם היו סוחטים דמי שתיקה מן הפולנים שהסתירו יהודים, וכשזה לא עלה בידם, היו מוסרים אותם לידי הגסטפו . כן היו עורכים פוגרומים ורציחות גלויות כמו ברדזילוב או בידוובנה. האנטישמים המתונים יותר לא הגיעו לידי שיתוף פעולה ישיר וגלוי עם הגרמנים, אבל לא עשו דבר'ממש שום-דבר 'כדי לסייע ליהודים במצוקה. פשוט עמדו מהצד וצפו בחיסול השיטתי שביצעו הגרמנים. ובסתר לבם, ראו בכך את התגשמותה של הסיסמה: "קליש בלי יהודים", זה הרעיון השטני' המתוק, שהחריש אותם מלשמוע את זעקתם של היהודים המושמדים. הם פשוט צידדו בו . פולנים מסוימים, אנטישמים עוד בטרם המלחמה, גם אם לא ויתרו על החלום של "פולין בלי יהודים", לא השלימו עם השיטה להגשמת החלום הזה בשיטות הנאציות; חלקם ניסו אפילו להסתיר יהודים, כמו הסופרת הקתולית, זופיה קוסאק-שצוצקה, אחד הקולות הבולטים בין אותם פולנים, שידוע כי עזרה להסתיר יהודים; עם זאת, ניסתה רבשימות השוביניסטיות לאומניות פרי עטה לשכנע יהודים לעזוב את פולין' בטענה שבעצם אין להם בה מקום, וכי מוטב שיחפשו תושביה היהודים, בדיוק כפי שלא ניתן לחשוב על חורף בלי שלג, על אביב ללא פריחה. ננסה לתאר לעצמנו' שיום אחד אנחנו יוצאים מביתנו ומבחינים בסיסמה: "חורף ללא שלג", ובין מחבריה אנו נתקלים בכמה דמויות "בעלות שם": כומר'פרופסור מהאוניברסיטה, וגם חבר פרלמנט אחד' המנסים לשכנע את ההמון שנאסף סביב, שהחורף בפולין חייב להיות בלי שלג, ובמלוא הרצינות הנשענת על תוקף סמכותם הם מביאים הוכחות מעולם הדת, המדע, והפוליטיקה. וכל זה לצלילי צווחות של חבורות בריונים המנפנפים באלות ומאיימים על מי שמביעים עמדה אחרת בנדון . האם לא היינו מבחינים מיד שיש לנו עניין עם חבורת מטורפים, אשר במקום לדרוש בכנסיות, באוניברסיטה ומעל דוכן הפרלמנט, חייבים להיות סגורים בבתי חולים לחולי נפש? האם לא היינו מבחינים מיד שמחלת-הטירוף שלהם מסוכנת? הסיסמה "קליש ללא יהודים" יכולה להיוולד רק במוחו של מטורף, בלבו של סוטה בעל נשמה מעוותת ומושחתת. רק סוטה וחולה נפש היה מסו גל להטיף לעקירתו של שליש מגופה של העיר . רק טירוף יכול היה להיות המקור של האוטופיה העבריינית הזאת, המביישת מכל בחינה את מחבריה ומוציאה אותם אחת ולתמיד מכלל חברתם של בני אדם בריאים בנפשם ובשכלם. הבה נשוב אל ההווה. התאריך הוא 8 באוגוסט 2001, אני יושב בנינוחות ובנוחות בסלון ביתי בכורסה עמוקה ורואה מעבר לחלון את עיר הולדתי - קליש. העיר היא ממשית ואמיתית, יש בה דיירים אמיתיים, בתים, עצים, מכוניות, רחובות. אילו הייתי מטיל ספק בממשות הזאת, בכל רגע היה באפשרותי לקום, לצאת לחצר ולהשתכנע במו עיני' שאין כאן כל הזיה. ואף על פי כן' מסימני החסר של העיר הזאת הוא נוכחותם החסרה של היהודים. אין כבר עשרים ושבעה אלף יהודים, שלכל אחד היה שם פרטי ושם משפחה, דירה ומשפחה, שמחות ועצב, זיכרון העבר וחלומות על עתי.ד נעלמו הספרים שלהם, הבגדים והתצלומים שלהם. הכול נעלם. לא נותר איש ולא דבר. הקשיבו למילים אלה ולאימה והאיום שבהן: לא איש ולא דבר' לא איש ולא דבר ... החלומות של אותו כומר וחבריו התגשמו: רצו קליש בלי יהודים, יש להם אותה! הם רצו שעשרים ושבעה אלף תושבי העיר הזאת . :עלמו מרחובותיה, וקיבלו את זה מעל ומעבר . הם יכולים לראות עצמם ברי מזל - הרעיון שלהם נראה בזמנו בלתי ניתן להגשמה, והנה, בבקשה - זה הצליח! באמת כל הכבוד! שעשרים וחמישה אלף איש לא נסעו לקנות לחם ולא ברחו מפני שואה מתקרבת, כפי שקרה לא פעם בתולדות העמים, אלא שהם נרצחו עד אחד . הם חסרים. הם חסרים לא רק כאן הם כבר אינם בכלל: הם לא קיימים בשום מקום, הם מחוסלים לעולם ועד' לכל הנצח כולו . האם אז' בתוך כדי הליכה באזור נטוש זה - גם אם בקרב דייריו לשעבר לא היה לנו לא קרוב וגם לא רע - האם לא היינו חשים דקירות צמרמורת בגבנו? האם לא היינו נתקפים עוויתות של זעזוע, מרוב כאב, צער וייאוש? ובכל זאת נשוב אל שנת 1937. הנה יש לנו עיר המונה שמונים אלף תושבים, ששליש מתושביה הם יהודים. השליש הזה, כנראה גם היתר' אינו "שליש" אבסטרקטי • אלו אינם "שלושים אחוז" סטטיסטיים. "עשרים ושבעה אלף" זה קונקרטי. אלו אנשים יחידים, יצורים חיים, פשוט בני אדם, שיש להם שמות פרטיים ושמות משפחה, בתים משלהם, מקומות עבודה, גוף, נשמה, דם וזיעה, שמחות ועצב. חייהם של עשרים ושבעה אלף אלה שזורים שתי וערב בחייה של האוכלוסייה הלא יהודית, וקודם כל במקום שבו כולם חיים - הרחובות, הבניינים; בעורקיהם זורם מלבד דם גם הנהר "פרוסנה", באישוני עיניהם מצהיב לוח השעון שעל מגדל בניין העירייה, בהלמות לבם מעורב גם שאון מכונות האריגה, בשערם ובזקניהם הסתבכו עלים מעצי גן העיר . קליש היא חלק מכל אחד מהם, והם חלק בלתי נפרד מקליש. במשך שבע מאות שנה הם צמחו לחלוטין אל תוך העיר הזאת, והעיר הזאת צמחה לחלוטין אל תוכם. והנה, יום בהיר אחד' בא מישהו ומציע שעשרים ושבעה אלף אנשים אלה .:עלמו פעם אחת ולתמיד מנופה של העיר הזאת. קיומם הריאלי בעיר הזאת חסר חשיבות, חסרי חשיבות הם רגשותיהם - הם חייבים להיעלם, כי מישהו הזה והגה את הרעיון שאין להם מקום כאן • "קליש ללא יהודים" - מצהירה הסיסמה. מבחינתו של מחבר המילים האלה אין המציאות המשתרעת מעבר לחלון ביתו ממשית - מציאות אליה שייכים גם עשרים ושבעה אלף הנריקים ידווביים, גבריאלים, בליברים, שמואלים, דונקלמנים. המילים - המילים שלו - אמורות להיות חשובות מהמציאות. יהודי קליש, כשקראו את הסיסמה האמורה, נאלצו' כנראה, לשפשף את עיניהם בתדהמה. "קליש ללא יהודים"?! מה זה צריך להביע? זה כאילו בלעדי? בלי אשתי? ילדי? בלי קודמי? בלי אלה הקבורים זה שבע מאות שנה בבתי הקברות של קליש? קליש שהם הכירו חיתה עיר עם יהודים, עיר שיהודים היו שותפים • 25 2004 לפיתוחה, עיר שאי אפשר לתאר אותה ללא דווקא בגלל החרדה שהפכה לבהלה בעקבות מקום אחר ... אפריל כתננו בגטו הוילנ " אבנר ןחולצמ גריגורי שףר' רשימות מגטו וילנה, 1941-1944, מרוסית: לילה הולצמן' הוצאת איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל, תל-אביב תשס"ב, 144 עמ' ספרות הענפה על תולדותי ו של גטו י וילנה נוספה לא מכבר חוליה מיוחדת במינה עם פרסום קובץ רשימותיו של העיתונאי רגיגורי שףר. הרשימות נכתבו בהסתר ומתוך סכנת נפשות במחלך כל תקופת קיומו של הגטו' מ 1941- עד 1944, וחיו גנוזות בכתב-יד במשך כחמישים שנח עד שזכו לראות אור . תחילה פורסמו במקורן הרוסי' לאחר מכן בתרגום לשפות אחדות <הולנדית, גרמנית, ליטאית, איטלקית>, והשבח גם בעברית. פרשת גלגולן של הרשימות מאז שנכתבו עד חירם היא סיפור סבוך ומאלף בפני עצמו . מדובר בסך הכול בשלושים ותשע מחברות שבחן ניהל גריגורי שור את רישומיו. מחמת הנסיבות נאלץ לנחל כמה מחברות בעת ובעונה אחת, החביא אותן במקומות שונים ובכל פעם רשם במחברת שחיתה זמינה לו באותו רגע. משום כך חרא משלב באחד המקומות בדבריו מעין "התנצלות המחבר" בפני המחדיר העתידי של החומר' מתוך ידיעה מפוכחת שחרא עצמו כבר לא יזנח להכין את רשימותיו לדפוס. וכפי ששיער' חרא אכן לא זנח להגיע לכך • בלשונו המאופקת חושף שור שמץ מן התנאים הקשים שבחם נאלץ לכתוב ומשחו מן המוטיבציה חעקשנ ית שחג יעה את מעשה חכתי נח המתמשך: מי שיקבל את הטיוטות שלי ]... ]יסלח ל י על כתיבתי המרושלת והבלתי מסודרת. תנאי עבודת י לא היו רגילים - ללא מקום , ללא נייר , ללא דיו . כתבתי גליון 289 בתוך צפיפות נוראה , לפעמים בבית השימוש , לפעמים במחסן , וכאשר חסר דיו - כתבתי בעזרת עיפרון ; כתבתי על הרב,ך על אדן החלון , וכמעט אף לא פעם אחת ליד שולחן . ובכל זאת רציתי לכתוב. משהו פיתה אותי , מש,ך דרש ממני :"כתוב , כתוב ... אם לא תרשום -תשכח ..." והמאורעות מתרחשים בקצב מסחרר. אם לא תרשום היום , מיד - למחרת זה כבר יהיה מיושן , לא מדויק , וחוויות חדשות יבואו ויתפסו את מקומן של אלה מאתמול <עמ' 101(. רשימותיו של שור הגיעו לידינו בזכותה של אשה ליטאית מופלאה, אנה שימייטח, לוחמת אנטי-פשיסטית וחסידת אומות העולם במלוא מובן המילה, שעל אף אמצעיה המוגבלים התמסרה ככל יכולתה לסייע ליהודי וילנה בשנות המלחמה - במזון' בהשגת מסמכים ואף בהענקת מסתור. כידידה ותיקח של שור ביקרה אצלו בגטו לעיתים תכופות, דרבנה אותו כל העת להמשיך ולכתוב, סיפקה לו מחברות ודיו והעיקר - הבטיחה להחביא חיטב את מחברותיו . ואמנם, אנה שימייטח הצפינה את המחברות במקום עבודתה, בספריית האוניברסיטה של וילנה, מתחת לקרשי חוצפה, ומשם חן נשלפו בשלמותן על פי הנחיותיה לאחר המלחמה. בזה טרם תמו גלגוליהן של המחברות. תחילה אוחסנו במוזיאון היחרדי בווילנה שחוקם באופן ספונטני עם שחרור העיר ב 1944-• כאשר חוסל המוזיאון ב 1949- בידי השלטונות הסובייטיים נפוצו מוצגיו לכל רוח, בחלקם אבדו או הושמדו' אבל מחברותיו של שור התגלגלו במקרה למוזיאון של תולדות המהפכה, ושם איתרה אותן בתו' מרים פר בימו נסקי שור . בעזרת ידידה שעבדה במוזיאון דאגה חבת להכין בסתר עותק של היומנים בהעתקת מכונת כתיבה, ואותו לקחה עימח כאשר עזבה את ברית המועצות. בתקופת חפרסטרויקח, ב 1989-' חוקם המוזיאון היחרדי מחדש והיומנים הוחזרו אליו. ב 1994-, חזרה חבת לביקור בווילנה, ושם חכינו לח עותק נוסף, הפעם מצולם, של המחברות. עותק זה שימש בסיס להוצאת היומנים לאור במקורם הרוסי לאחר שנערכו לדפוס בידי אחד מבני המשפחה, ולזימיו פורודומינסקי. לאחרונה התגייס איגוד יוצאי וילנה בישראל' בראשותו של מיכאל שמיביץ' לפרסום היומנים בעברית. הספר תורגם מרוסית בידי אמי' לילה חולצמן' ניצולת השואה ובעצמה בת המחוזות החם. נפלח בחלקי חזנות לסייע לח בעריכת התרגום ובהתקנתו לדפוס, ובכך ליטול חלק, ולו פעוט ועקיף, בחשיפת מחברותיו של גריגורי שור בפני קהל הקוראים העברי . גריגורי שור נולד בווילנה ב 1888- ונח עברו עליו רוב ימי חייו • משחר ימיו חיה פעיל פוליטי בחוגים סוציאל-דמוקרטיים, ובצעירותו אף שילם על כך בשנים של מאסר והגליה. בין שתי מלחמות העולם חיה בעל חנות לצבעים ואחר כך לדברי חשמל' אבל במקביל עסק כל חשבים בעבודה עיתונאית. חרא ערך ביטאונים פוליטיים ומקצועיים שונים, שהאחרון שבחם, עיתון קטן של מינחל חוננות הליטאי' הופיע בתקופת השלטון הסובייטי מ 1939- עד 1941• עם כיבוש וילנה על ידי הגרמנים נכלא בגטו עם כל יהודי העיר . לאחר מכן הועבר עם בני משפחתו למחנה - ליתר דיוק בלוק של עובדים - ליד בית החרושת לעיבוד פרוות "קייליס", ושם עבד במשך כל תקופת קיומו של הגטו בעיקר במיון מדי צבא. את רשימותיו כתב בהיחבא בעיקר במחלך יום העבודה במחסן' כשחרא מסתתר מאחורי מדפים, שולחנות או ערימות של פרוות המיועדות לעיבוד' וחבריו משגיחים שלא יופתע בידי הגרמנים או הליטאים בעיצומה של הכתיבה. באביב 1944, ממנו מי שכבר יודע ומכיר את סיפורו של גטו ההתרחשות המיידית ומלווה אותה צעד בצעד . :ןן. לאחר חיסולו הסופי של הגטו על נספחיו ,נשלח וילנה? לכל היותר הוא מתיר לעצמו , אף זאת על פי ~ שור אל מחנה שטוטהוף שלחוף הים הבלטי , אפשר להשיב על כך את התשובה השגרתית, מוסכמותיו של הז'אנר היומני , · לערוך סיכומי c::: === ושם נספה ערב סיום המלחמה באחת הספינות שבהן הטביעו הגרמנים את אחרוני האסירים שנותרו במחנה. כמעט שלוש שנים מתועדות ברציפות ברשימותיו של שור. הוא פותח בתיאור הופעתן · של היחידות הגרמניות הראשונות בווילנה ב 24 ביוני 1941, יומיים לאחר תחילת המתקפה הגרמנית. ומסיים בתיאור אקציית הילדים האכזרית בבלוקים של "קייליס" ב 27- במרץ 1944, שבה הוצאו הילדים במרמה מידי הוריהם ונשלחו לפונאר • מי שאינו בקי בתולדותיו של גטו וילנה ימצא כאן פרישה כרונולוגית מהימנה ומסודרת, של סיפור חייו ומותו של הגטו: תיאור ההשתלטות הגרמנית על העיר , הטלת ההגבלות על חיי היהודים והגזרות המחריפות שנגזרו עליהם, אקציית הפרובוקציה שבעקבותיה הוקמו הגטו הגדול והגטו הקטן , הנהגת מדיניות ה"שיינים", כלומר אישורי העבודה למיניהם, תחילת הרציחות ההמוניות נפובאר , התנהלותה של שגרת החיים בגטו בין האקציות במהלך שנת 1942 השקטה יחסית, פעולת המשטרה היהודית ומחלקות היודנראט, היחסים הפנימיים וחיי התרבות בגטו , חטיפות היהודים ושליחתם למחנות הכפייה באסטוניה, ועד האקציות שהביאו לחיסולו של הגטו , למעט המחנות והסדנאות המסופחים אליו , בספטמבר-אוקטובר 1943• בתוך הרצף הזה מתאר שור כמה וכמה אירועים דרמטיים שהטביעו רושם מיוחד על דיירי הגטו , כגון: משפטם ותלייתם של שישה פושעים יהודים בידי היהודים עצמם; מרד היהודים המרומים שהובאו מעיירות הסביבה בסוכרם לתומם שהם נוסעים לווילנה או לקרבנה, אך בפועל הובלו לפונאר ושם ניסו להיאבק על חייהם מול הרוצחים; פרשת יוסף גלזמן והעימות בינו לבין מנהיג הגטו יעקב גבס; פרשת איציק ויטנברג, מפקד המחתרת שהסגיר עצמו לידי הגרמנים; הוצאתו להורג של יעקב גבס עצמו בספטמבר 1943 לקראת המערכה האחרונה בחייו של גטו וילנה. על כל אלה כבר נכתב בהרחבה הן בספרות הזיכרונות, הן ביומנים ששרדו , הן במחקר ההיסטורי והביוגרפי וגם בספרות היפה. גטו וילנה הוא מן הנחקרים והמתועדים ביותר מבין כל אתרי השואה ולכן אפשר , כמדומה, לומר שרשימות יו של גרי גורי שור מחזקות, משלימות, מוסיפות ניואנסים חדשים לפרשיות ידועות, אך לכאורה אינן מספרות סיפור חדש. במה, אם כן , ערכו של הספר הזה? במה ייחודו וחשיבותו ביחס לספרי עדות אחרים? מה יפיק שכבר נעשתה למטבע שחוק, ולומר שכל ספר עדות מוסיף פרטים חדשים, זווית ראייה ייחודית, עוד פרספקטיבה, עוד אפיזודות ודיוקנאות שטרם הונצחו בכתובים. הדברים אכן נכונים ככל שהם סטריאוטיפיים. במקרה שלפנינו ודאי שהספר תורם במיוחד להכרת החיים בבלוקים של "קייליס" , שם שהה המחבר רוב תקופת המלחמ ry; אבל על פי התרשמותי לא בזה עיקר העניין. משהו באופן הכתיבה של גריגורי שור מעודד אותי להתבונן בספרו דווקא מתוך פרספקטיבה של חוקר ספרות רגיגורי שור עם אשתו וילדיו , מרים ואהרן שאינו מתיימר להיות היסטוריון חוקר השואה. מתוך העמדה הזו נדמה ששאלת המפתח הראויה להישאל קשורה בזהותו הז'אנרית של הספר . מהו בעצם הספר הזה? איך להגדיר אותו? האם זה יומן פרטי? סיכום אירועים יומיומי? סיפור עלילה? כרוניקה היסטורית ? וידוי אוטוביורגפי? דיווח אישי? סדרת תמונות ? ספר הגות ? כל אחת מן ההגדרות האלו לוכדת ;:ךבט מסוים ממהותו של הספר אבל מחמיצה הגטים רבים אחרים, משום שיש לכאורה משהו מבלבל , עמום, מתחמק מהגדרות, באופן שהספר כתוב ומאורגן . מצד אחד זהו אכן בראש ובראשונה יומן אישי: רשימות נושאות תאריכים הצמודות אל אירועי היומיום בלא התערבותה של פרספקטיבה מאוחרת ומשקפות את מה שראה הכותב, חווה או שמע מפי אחרים בלא ידיעת האחרית. מכאן האותנטיות הגמורה של המסופר , הכתוב מתוך ביניים של פרקי זמן מסוימים או של מהלך ~1 ~ הדברים עד לרגע הכתיבה. מן הצד השני נעדרים מכאן סממנים מובהקים אחרים של כתיבה יומנית. אין כמעט שימוש בגוף ראשון , אין שום מידע על מה שעובר על הכותב ועל בני משפחתו. הכול חותר אל ההבעה המאופקת, המרוחקת, האובייקטיבית-כביכול, אם כי הספר לעולם איננו מגיע לידי עובדתיות קרה, ותמיד מחלחלת בו האמפתיה מתחת לפני השטח. שיאו המזעזע של איפוק זה מצוי בסיום הספר , כאשר מתוארת לפרטיה אקציית הילדים של ה 27 במרץ 1944. נמסרות תגובותיהם הנוראות של ההורים השכולים, ורק פרט אחד המחבר מונע מאיתנו: שגם הוא עצמו איבד באותה אקציה את בנו האהוב אהרן בן השלוש-עשרה. על כך אין הוא נותן אפילו רמז. רק לעיתים רחוקות הוא מרשה לעצמו תגובה רגשית חשופה, בעיקר אכן כאשר הדברים נוגעים לגורלם של ילדים. הנה אחת הדוגמאות הנדירות האלה: אך נורא מכל היה גורלם של הילדים הקטנים שנותרו ללא אם ואב, ללא אחים ואחיות - כל כך בודדים בים האינסופי של המוות. הנה אחד מהם - ילד כבך שש . החביאו אותו בעליית הגג. הוא שכב שם בין הקרשים , אצל אנשים זרים שנתנו לו מחסה, ובקול רם סיפר לעצמו סיפור ; מלמל משהו על בית קטן ומיטה חמה, על ידיים רצחניות שחטפו את אמו ואת אביו , את שני אחיו ואחותו. תוך כדי דיבור הוא נרדם , תשוש ועייף . מי יישאר אדיש ולא יתרגש לנוכח תמונה כזו? לא יכולתי עוד להישאר שם, ירדתי אפריל 27 2004 מעליית הגג שבה ישן הילד ויצאתי לרחוב כאשר נבל אכזר ואטום, אופורטוניסט, או מנהיג עשרים ותשעה אלף איש, והגטו מס '2- תשעת דמעות זולגות על לחיי <עמ' 62(. יהודי בעל שיעור קומה, העושה כמיטב יכולתו אלפים . בסך הכול שלושים ושמונה אלף . בקיץ 1942 מצד אחד הספר מגולל מאות אירועים גדולים למען בני עמו בנסיבות בלתי אפשריות? היו בגיטו חמישה-עשר אלף יהודים . מספר זה תואם וקטנים בגטו וילנה ובעיירות הסמוכות, ככל כיצד' אם כן' יו גדר הספר הזה, ספר לא גדול את כמות כרטיסי המזון שהונפקו במרץ של אותה שהגיעו לידיעתו של המחבר . אכן' עמוד השדרה מבחינה כמותית אבל דחוס ומתוח עד להתפקע, שנה ) .(15 ,216 האוכלוסייה היהודית של וילנה , שלו הוא הדיווח הכרוניקלי על השתלשלות החיים - מגזרה לגזרה, משמועה לשמועה, מאקציה לאקציה, מנוהל משפיל אחד למשנהו' מתחבולת רמייה גרמנית אחת לאחרת. ניכרת חתירתו של המחבר לדיוק ~רבי, כמעט קטלוגי, בעובדות, בתאריכים, באומדן כמויות, בפירוט מחירים, במסירת שמות של אנשים ומקומות, בציטוט של צווים והודעות - כאילו הוא מייעד במודע את כתיבתו לשמש מקור היסטורי מהימן לעתיד לבוא. עם זאת, בתוך הרצף הזה משולבים יסודות רבים אחרים. לפרקים עוצר המחבר את שרשרת הדיווחים כדי לשרטט את דמותו הייחודית של אדם כלשהו' ולהציב לו בכך זכר. הוא מקדיש, למשל, פרק לאוסקר גליק, יהודי שהתחפש לגרמני וניהל תקופה ארוכה את מפעלי הפרוות והעורות, עד שנחשף והוצא לחורג. פרק אחר מוקדש לעורך הדין קפלן' מיהודי וילנה הנכבדים, שהלך וקמל עד שנפטר כאחד האביונים בבית החולים בגטו. וכך עוד כמה וכמה שרטוטי דיוקנאות המשולבים לכל אורכו של הספר. לעיתים הוא מקדיש תיאור מפורט להבט כלשהו של הווי החיים - החל במבנה היודנראט על מחלקותיו וכלה בשגרת החיים האינטימית. פרק בשם "הדירה"' למשל' מתאר בפירוט מוחשי עז כיצד מתנהלים החיים בדירה טיפוסית אחת בגטו' לחה וקרה, המאכלסת עשרות אנשים בצפיפות ללא נשוא. בצד האירועים הקונקרטיים החד-פעמיים מתאר שור אפיזודות החוזרות על עצמן: כיצד מתנהל חיפוש משפיל בשער הגטו על גופם של הנכנסים; כיצד מצליחים דיירי הגטו לייחד לעצמם זמן ומקום ליחסים אינטימיים; כיצד מתנהלת המערכת הכלכלית בגטו המאפשרת ליושביו קיום מינימלי; כיצד מתנהל תהליך ההשמדה בפונאר; כיצד נוהג קיטל' שליט הגטו' להתעלל בקורבנותיו ולרצחם. לעיתים המחבר עוצר את רצף האירועים לצורך התבוננות עקרונית כללית במנגנון הפסיכולוגי שמאחוריהם: מה מניע את היהודים להתעקש לעסוק בספורט ובתיאטרון' למשל' בתוך הזוועה האופפת אותם? כיצד מפעילים הגרמנים כלפי דיירי הגטו מדיניות מתוחכמת של הפרד ומשול' של הבטחות ורמזי תקווה, שהיהודים המעונים, הבלתי מסוגלים להעלות על דעתם את עומק הזדוניות הרגמנית, נאחזים בהם כבקש? ומיהו בעצם יעקב גבס, מפקד המשטרה היהודית שבעשה לראש היודנראט המשלב בתוכו יסודות נראטיביים, תיאוריים והגותיים מגוונים כל כך' וכתוב בתזמור כה עשיר של טכניקות מסירה מתחלפות ? והאם אפשר לזהות את ההתכוונות הבסיסית ששיקע בו מחברו? הייתי מציע את התשובה הבאה. גריגורי שור היה כל ימיו עיתונאי . זו חיתה זהותו המקצועית שתאמה כנראה את האינסטינקטים העמוקים שהפעילו אותו' וכנראה גם הוסיפו להפעיל אותו בתקופת המלחמה. אפשר שההיאחזות בזהותו הקודמת חיתה חלק ממנגנון ההגנה הנפשי רשפtיזש לו לשמור על שפיותו ולהוסיף לחיות, פשוטו כמשמעו . רשימותיו מצטרפות, לכן' לכדי יצירה עיתונאית מובהקת. הספר עשוי כרצף של כתבות ודיווחים, רפורטאז'ות ורשימות פובליציסטיות, פרופילים וידיעות חדשותיות קצרות, מידע ופרשנות, סיפורים והספדים, סנסציות וזוטות מעולמו של גטו וילנה, שנאספו ונכתבו בהתמדה בשביל עיתון דמיוני רב מדורים, עיתון בלתי קיים שגם קוראיו אינם קיימים ושגריגורי שור הוא עורכו' מפיקו ו גם כתבו היחיד . כמה וכמה תכונות יכולות לאפיין את רשימותיו של גריגורי שור כיצירה עיתונאית. ראשונה בהן היא יכולת האיסוף. בהביאנו בחשבון שהמחבר היה מוגבל רוב הזמן לתחומיו של בית החרושת "קייליס" ולבנייני המגורים שלידו' אפשר בהחלט להשתאות על עושר המידע שהצליח ללקט, כנראה, ממקורות רבים ושונים, וזאת בעצם התרחשותם של הדברים. נדמה שדבר לא נסתר מעיניו' גם אם אין ספק שלא את כל המסופר ראה במו עיניו אלא שאב מעדויותיהם של בני שיחו' הצליב מקורות שבעל-פה ושבכתב וצירף בשקידה פרט לפרט. הוא לא הסתפק בתיאור הנעשה בתחומי וילנה אלא ניסה ככל יכולתו להיוודע על גורלן של הקהילות היהודיות בערים ובעיירות רבות אחרות ועל גורלם של המגורשים למחנות העבודה באסטוניה, וככל שניתן לשפוט הצליח בדרך כלל ללקט מידע מהימן . אפשר ללמוד מכך גם משהו על האינטנסיביות של רשת ההידברות בין יהודי הגטו' הצמאים לכל פירור מידע, הופכים בו ודורשים אותו מכל צדדיו . תכונה שנייה: החתירה לדיוק עודבתי' לעובדות "קשות" ומוצקות. נדירים החיבורים הלא- מחקריים המכילים פירוט מופלג כזה של עובדות ומספרים. הנה קטע אופייני: בספטמבר 1941 אוכלוסיית הגטו מס 1 1 מנתה שמנתה עם פרוץ המלחמה שבעים ושישה אלף נפש, הצטמצמה בפחות משנה עד כדי חמישית ממספר זה <עמ' 46(. תכונה שלישית: הרצון לספר סיפור ולעורר עניין. נדמה שגריגורי שור ראה כל העת לנגד עיניו את דמותו המשוערת של קוראו הערטילאי' וכמו ביקש לענות על צרכיו המגוונים במידע, בפרשנות, בסיפורים, בפרטים מייצגים ובתיאורי "צבע". מצד אחד הוא מספק כל העת את התמונה הרחבה, את המאזן הכולל של מצב הגטו בין קיום לחידלון . בד בבד הוא משבץ בדבריו אינספור התרחשויות זעירות, התרשמויות, אנקדוטות טרגיות, וכל זאת מתוך חוש קצב מובהק, יכולת המחשה חזותית ונטייה ליצירת מתח דרמטי מדעת או שלא מדעת. שור ממנה את עצמו לכעין מדריך המוליך את קוראו בחוצות הגטו ומציג לפניו את העולם הגהינומי הזר והמוזר שנקלע לתוכו. כך הוא מזמין את הקורא להיכנס עימד אל תוך אחת הדירות בבלוק של "קייליס" כדי להתרשם מצורת החיים בו' מציג לפניו מגוון של טרגדיות המתרחשות ליד מקום הריכוז של הנשלחים לאסטוניה, מספר כיצד משתדלים היהודים לציין את ראש השנה ויום הכיפורים במציאות הגטו' וכדומה. אך מעבר לכל אלה עולה ומצטיירת מבין דפי הספר דמותו של המחבר עצמו' העיתונאי בנשמתו : איש ער' זריז' סקרן' חקרן' מפוכח מאוד' חף מאשליות אך לעולם לא אירוני; איש החווה על בשרו את כל המצוקות והזוועות שהוא חושף ומציג לקוראיו' ועם זאת משכיל - במאמצים גדולים, מן הסתם - לשמור על ריחוק כלשהו מן המתואר' ומודע היטב לכלל המסורתי הראשון של מקצועו' המצווה על העיתונאי להעלים את עצמו מאחורי הסיפור שהוא מספר. אף על פי שגריגורי שור נהג כמצוות מקצועו' ונמנע בעקביות מלספר על עצמו ועל בני משפחתו' הרי לא נוכל שלא להתרשם מגבורת הרוח שאפשרה לו להתמסר בתנאים-לא-תנאים ובסכנת נפשות למפעל התיעוד שקיבל על עצמו.כך נותר בידינו מסמך שהוא תעודת כבוד למחברו ועדות שתיעשה מעתה חלק בלתי נפרד מסיפור חייהם וכליונם של יהודי וילנה, וגריגורי שור בתוכם. • על-יסוד דברים שנאמרו בכינוס "עדות מעבר למוות", אוניברסיטת תל-אביב, 30 באפריל 2003• גלידן 289 .ןן:: תיקד ועוד תיקד ועוד ת דיק ~ c:::= ~1 ~ צבי לוז אפשרות אחת: עתיד יפה, מובטח רבים וטובים שבינינו נוהגים לא פעם להשתבח בהשגיח של הציונות, ולא בלי סיבות טובות שנסמכות על עובדות מוכחות. קודם כל וחשוב מכל - עצם הצלחת "השבות", הפיכת חזון אוטופי לממשות מדינית. לא רק "באנו ארצה", אלא ממש הצלחנו "לבנות ולהיבנות בה", כאמור באותו שיר , עמדנו באתגרי ההתיישבות, ניצחנו במלחמות, קיבצנו גלויות, והגשמנו את מדינת החלום היהודית: וזו , שנוסדה מפוררת, לא מתואמת, לא תומכת ולא יצרנית. לעינינו ממש מסתמנת נטייה להנציח תחלואים מבניים ישנים ולהתקיים כאן כמין אומה בלתי אפשרית. וקשה מכל , לטעמי , האיום על העברית, שתחייתה הביאה בתחילה לפריחה מופלאה של יצירה וחינוך והווי חברתי , ונראית הגדולות של הציונות חיתה החייאת העברית במיטב ההישגים. שלושת הפקפוקים -ההיסטורי , החברתי והתרבותי - החמירו לאחרונה כסיכונים כה מאיימים עד כי מתחייבות כנגדם "תשובות" עתיד יפה, מובטח? לעינינו , הנה היא חיה וקיימת ועוסקת, כדרך כל מדינה, בשלל עסקי ציבור , חינוך , רווחה וביטחון. ומעל לכל אלה - ובאותם "ימים חזות קשה? טרופים" - טיפחנו את נותנת הטעם הפרטי והלאומי , תרבות עברית חדשה וראויה לשמה, האם זו ארץ אפשרית לנו? - . . . . . = אשר "הוכיחה את עצמה" בכל אותן בחינות שתרבות נבחנת בהן. ומעתה, למרות כל הקשיים הגלויים לעין והנמשכים מתחומי פנים אל יחסי חוץ , עוד נכון לנו , ככל הנראה וככל המק~וה, עתיד מפואר . אפשרות אחרת: חזות קשה אותם רבים וטובים מביעים - ברגעים אחרים שנעשים תכופים לאחרונה - תהיות מרות שמצטרפות יחדיו לידי ראייה אחרת של אותן עובדות. ממילא מתבלטות גם הערכות הפוכות, טענות על מכשלות ותרופות שמבצבצות מיום ליום כסכנות קיומיות, הכפויות עלינו והמוכחות כבלתי פתירות מעצם מיקומנו במזרח התיברך . וכך ארץ הבחירה עצמה היא שכאילו מרחיקה את הבחירה בה כ"משימה בלתי אפשרית", והציונות, שהחזירה אותנו אליה, היא שגרמה בדיעבד לכך שהארץ היא שמסכנת את סיכויינו להתמיד בה. נוסף לזה, מסתבר יותר ויותר שקיבוץ הגלויות לא גיבש אומה "שחוברה לה" אלא, להפך , הגביר את העוינות השבטית והותיר פסיפס של חברה לאחרונה כנסוגה בה או כמהפכת פניה. כבלי משים פשטו מיני ספיחים שבטיים, שבמקום טיפוח לשון מתחדשת המחדשת את ראיית העולם חזרו אל עגות, הסתגרו והתעלמו מביקורת מקצועית עדכנית, המחייבת את ביטויי התרבות והרוח ברמה איכותית בלתי מתפשרת. גם המגמה "להחזיר עטרה ליושנה" נאחזת שוב בדרכי הבעה אנכרוניסטיות ומסתגרת במושגי הגטו . והרי אחת ממטרותיה האם אפשר שנהיה עם אחד? ......-, - האם תפרח העברית ? דחופות, ואם עדיין לא "פתרונות כוללים", לפחות "הוראות שעה" יעילות שתחזקנה את הסיכויים הטובים. עם זאת, נראה בינתיים האם בינתיים או , למרבה הקושי , בכלל? - כי גם התשובות הן בלתי אפשריות. היש עוד טעם לבוא, כדרך רבים, בטענות כלפי דור המייסדים, שחתר להשגת ייעודיו ועשה בדרך כלל ככל יכולתו ובכוונות טובות ואף באמונה? ברור שלאחר מעשה אפשריות רק טענות ומענות, ואף שאולי הן מוצדקות, לפחות אפריל 29 2004 כיצירה תרבותית ראויה לשמה ומה אינו עובר. "רוח הזמן" משנה כיווניה לאין הכר' וזה כשלעצמו מהלך מחויב, טוב ויפה ואף מרענן' אך אצלנו נתהפכו טעמים ומגמות יצירה מכוחם של דחפים חיצוניים ולא חיוביים, כהשטחה שהואצה מאוד בעקבות תכתיבי הרייטינג הנמוכים של כלי התקשורת או סתם מבףרות המונית, והם שהשרישו מין התמכרות כללית לאופנתיות, שאינה אלא תעמולה וזילות ערכים. האם לילד הזה התפללנו? והאם נראה באופק איזה סיכוי להיפוך המגמה? תיקו! ו בכן -תיקר ועוד ת יקר ועוד תיקר .• מירון ח' איזקסון פנים אחרים מונמך והולך המכנה המשותף של גילויי תרבותנו העברית, ומבחינת רמת איכותה הכללית כאילו מתכחשת היצירה בה - ממש לעינינו - למיטב יתרונותיה ו;ןשגיה הראשונים. לא מדובר באותה התפתחות הכרחית ורצויה, המכונה במסורתנו "ירידת הדורות", כתהליך של עדכון תפיסות קדומות וגיבושן מחדש במהלך טבעי ובלתי נמנע של התרחקות ממקורותיהן' שהוטמעו ופועלים מהעומק, אלא בתהליך של פיחות ערכים מכוון' באיבוד היוקרה התרבותית מתוך הנמכה שיטתית של הרף האיכותי' שקובע מה עובר ונכון להופיע ל~ אהבתי ~ת p ףי ~ף ר:ד ~~אנ:וי סנקר ~ל ~יל; ץ~לסע. ~ה ט;ב ל; Q7 ~ן lj ~יו ס~נ:וים ת~ש;דבף ר ל ~· ךזיסר 1 זל ~קל,ת; ד;~ה ·לי ח~ה ~נ;רנ;~ן ר~~ ~~זה ףדע.ץ אשר החליטף להעביר ניניהם את האפי. במקרים מסוימים, הרי אין בהן שום "תוחלת" לחיזוק סיכויי עתידנו. וזהו סוף סוף כל ענייננו' העתיד המותנה בהפיכת הבלתי אפשריים לאפשריים! : והנה, משום שהבעיות כה בוערות ונראות כבלתי פתירות, יש להציגן על חודן ודווקא להקצין את השאלות המתחייבות, שלפחות תאתגרנה את המחשבה הביקורתית, כי אכן כאן - בעצם לא אכן רק אולי - "סוף מעשה במחשבה תחילה". האם זו ארץ אפשרית לנו? נניח אפילו שכל יהודי העולם יתקבצו ב"ארצנו הקטנטונת'', ואפילו שנשכיל לשכלל את היעילים שב"אמצעי ההרתעה" נגד סיכוני מלחמות צפויות - האם יש למדינה סיכוי היסטורי סביר להתמיד ולהתקיים כיהודית בין מיליארד המוסלמים העוינים, שלא יקבלונו לעולם ורק יחבלו אין קץ תחבולות לחסלנו? מדובר בראייה פקוחת עיניים של סבירות לטווח רחוק, משוחררת לחלוטין מ- Wishful Thinking- האם מובטח לנו פה עתיד היסטורי' או שמא, חלילה, עתידנו מפוקפק? אבל - וזה אבל קשה מנשוא - גם בעיה כה מחרידה נתונה בידי פוליטיקאים ומשמשת במשחקיהם הפוליטיים, ואלה מתהפכים כשבשבות ברוחות מתחלפות, ולכן יש לומר בפה מלא ובכל הכאב כי בינתיים - בינתיים? - אין תשובה אלא תיקו. ו :(ן • T י;תר איני מסתנכל נפנים אחרים ••• :-• T : •• -: • • •• •• לא אשה ולא l\ בר :• :• : T • ~קן~ים 7 סןא;ת .י~~ד 1 י לי ~כ;ס נ;,זלים ה!ל;דעת להתחיל את הא;ר ,זrכ;תמ T • T :• :-:• -- א; ם~~ סח;.ןר ל~י;ת p ןמ;ן ך~קףף 7 סךא;ת ןט;דליו ~ת ס]'ך p ע. לא להניס י;תר נפנים הא~ה :• •• T • T -•• • -: ~v? ים, ד~ים, ~תףו:זים, י~~;ר,ם:~י.ע ~~.r:יי גו~י' י~~ק~ י~י ~ם .םס~ק~~ אתנכה לתפי~ה שאחרים מבטלים :--:· ·:· ד :·:-···:-:· :p די לן n ש זrס;א ~תקף, ~דסר לי ק א; ~· ע ~ w ה 7 ס~~יר wקו~. ~v ם ~ת י~~~ס "\ .'' •• •• . :-;-: • .: :• :• : האם אפשר שנהיה עם אחד שניכם נ~;ר n ים מפני :....:. .די- 7 ת;ך עיר 7'ל~~ח 7 ת;ך קל~ת סע.ץ' ן~יףר p ךים. ~ת ת;ל~: ~ף :דר ~~אנ:וי ~ל ס :p רי~ה סזיסת המנפה את נכל ספרי ב~יתי f • •• ••: • T •: T -: ~זם ו:ז~דז:ר י ~ת רי~ת ד 1 ל:ר ךלא ס:ינ:וי ~הףל 7 ס~י~ך. קסלת ה~~ ~ת ס v ~ל אחרי שנכנס נשים ףזמפים • -: • T •• • :• -:-·· 1י~~ נ:יסת ס~~ש ~ךם ו:ז~קז:ריך. ךאולי ם;ק~~ ~~לק ל~~ש~~ז:רקו:זי 7 ~יר ~די סןש ל~~~ ס~ל' :סד דס~ה ןעף~ים ף~דףךים ;• ז•: גם אם יונח לנו מהמלחמות ונזכה בשלום אמת, ונוכל סוף סוף להתפנות אל מכאובינו הפנימיים - האם יהיו כל השבטים והגזעים והצבעים שהתקבצו פה מכל הגלויות לעם אחד? כבר לא מדובר בכור היתוך להפקת מקשה חברתית אחת כביכול אלא באפשרות שהחלקים ישלימו פחות או יותר זה עם זה, ואפילו מבלי שיתמזגו לשלם. האם נהיה פה "חי נושא את עצמו"' כלשון המקורות, חברה שכל אבריה חיוניים מבחינה סוציאלית ומבחינה כלכלית? גם זו בעיה שמחריפה והולכת, כי לאור מגמת ההתפתחות הגלויה לכל עין בוחנת, כבר איננו מתקדמים לקראת השלמה אלא מצויים בעיצומו של תהליך התפרקות, הנראה לא פעם כמואץ בכוונת מכוון. ובכל זאת, במקום להתייאש, נאמר רק שגם לשאלה זו עוד אין תשובה ושוב תיקו. בינתיים? האם תפרח העברית ? עד שבעז לכרסם יחד פרי אחד. •• :-: "" T "\ מעשור לעשור' מאז הקמת המדינה ועד ימינו' 30 גלידן 289 (ן: יעקב שביט ~ c::: קינח ן~ ~ • כבר כזפה שנים שאדם זה ע;מן כעיר במצ;ר. ד -דד :· : דד :·:· .. : ז ת;ל~~ ךד~ק ~?ס~ים מףל q ז.ה ח ;'וייt;מ ~?ry ~ת ~חים ~~קב;נ:ייו ,w ~ר;ת ס~ז;ן ת;ב~~~~ ?~יו ~דך~י ע, p ןת;ן' ~~ןס;ת ~ין 'וי~~ הזפים חדלים אט-אט מב;ר;תיו' T • --• :-·· • - נברנים מכלים את שארנז;ת אסמיו . - : ז• :·· :· -· : · :-דד כבר אינ; מ;נה את הנזמים שבהם שכב ".' T •: •: •• T : - .'" 0 T - -ז • על צין; השמאלי ואת הנזמים שבהם שכב •: : • T : -• T ".' T .'" - ~ל ~ין; .י~~;ס הףא י;רד בשארית כ · ח; למרתפיו T •• : -: • •• : • • • ב p; ~ל ~ת אףלי ימצא שם ע;ן גרגר מז;ר למכא;ביו. ף~ה .~~ ל; וי~~~ -- דק ~ל ס.ז~ן- b~~Y.; ט ךה;ל.ך ~ל :~ים ט;~ים ךח;קים ~~אף ~o/ ~ןיו ך~ק;ןת רףם ~ךנ:יה ~qןןיו . כבר כזפה שנים שאדם זה ע;מן כעיר במצ;ר 6י~~~ i ה ס~~ ~ל~ T נ:ו~ Q ר ך~ ryא 9~ ":.i יו f ;ג;ל.ל ~ת ~ס.ליו f ~~עיר לאח;ר את צבא;תיו' ~i ל ~ ·~~ ~ה ~י~י;ך ק~ף .וייt;פ~ ל~~ ~ם סד~י;ן :p ~ר ן~ז.~ ש~: ~~ך t ב עיר ר~~~ 7 ק;~ם ף ry7 קים ל~ח~ה, ד~ינ; :כ;ל ל~?~? ~~לף ד w ה ~ס w ע;ת ל~~ לא גףף ~ן p ב שה;לכ;ת לפניו. - ~ה ~ w ה ~~T י ~א ~ליו f ~ה סיף q ~~יו עיר ר~~~ ל~את ף ry7 קים עיר ~ry ךת ם;ק~~ ~סר ל~~ לא ~ w ר ~סרב. ~ח~ים ש;ךקים ~~ליו ולפידים מבעירים אש .. . . : -. .-: :p ~ר ן~~ ~~ןם .ןה ע;~ן :p עיר ר;צ~~ ·ח;תיו ואלי-נגח ה;למים בעצמ;תיו בשארית כ • ••: • ךןק ;ר~ע;ת ל n ;ת ת;ר~~~ ?w י-םנזףת י~~~ ~~דיו. T ועכשיו' T : -: ך ry י~ן ~ךךמף ~קי~יו' ר ~ק~ה ,ן~~ס ry י~ן ~חף Y. י~יו מעט דמיו ע;ן מג;ננים עליו · ב ך~יי :p ~ר ם~~~;ק~ ~ל;ו . ד- ד: ד מתי עזבף את הבית ש;מריו' : --· ·: ד~יז; ן~~ ~~לה ךאש;~ה וי~~~~ . ת;ח~~~ עיר ר~~~ ?ס o/ ליר ל wם:~ כמ; עיר הףא מישר את עצמ; ףמזפנף מה נזאבד ףמה נזשאר אחריו : - על מה הב~א עליו ·· שלא הףא . -•• T • ---:• • :- ב~~ iJ ך~ע;ת i]~j?. ט;ת ך iJת;ס~~ T T • •• :• - בא;ר החףר הףא יכ;ל לרא;ת את כאביו של הע;מדים למראש;תיו .. ז · T :• --:-· ז•• נימה · בסלמ;ת להג~ע עד פ · מטפס~ם .. אליו. : • :: אףל T י ~רעיז ~ך-ל~~~ Tf9~ן ך •ךי; t;' יף לנכת ל~ 1J רים ~ת ~ר;.ז;:ןיו • אפריל 31 2004 1.ן: מצד זה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~----~~ ו~ עמוס לויתן מוספים, ספרים, אירועים הרקחנ .יוארכ םג ונלצא שי םינמיס,ךכל הנובתהו לש ןתנ ןתנוי לכבוכרד, ידכועורפל קמועמ בלה לשמל, פורפ1 יבר ןייווטוג ידסייממתעונת בוח לשדובכ, לש הכרעה לשו הבהא שיאל //רחש" ופורפר הדוהי בהנשתשקהו/מ .הזה ינניא חוטב םא יתעדיזא, ומכםיבר תנשב1986 אצי רואל תיירפסב םילעופ רפס תיטרקומדה.(//תיחרזמה ,םירחא ואטחשןיינעב, ךירעהל יוארכתא יריש ישילשה העיסנ ,תינוריע תכירעב ןתנ םרפס לש ואלקל ףרמו הינומגההיגטרטסאו ותריש תאו בחור ותעד .תירישה רצ ילאלש ןתנוי ל"ז היראו ינורחא .א"לדבי רפסה ,שגוה תיטסילאיצוס :תילגנאמ> תידיעררוש, הכירע יתעדי רמול תא וחבשוינפב. ,התע ירחא,תומ אלביתעידי, סרפלוק לג םעטמ תייריע ןולוח :תיעדמד1 ר' ינד ,קליפ תאצוה גנילסר2004(, הז תצקרחואמ, ומכ םירבד םיברונניאש הכזו וב תנשב1987. וליא רפוס יל ,שארמ ןכא, וניא רקחמ ירוטסיה ילרטיינתונשמב םיעדוי תושעל .ןמזב לכבו ,תאז ינא רמוא ןאכ תויטילופה לש םינכפהמה םירכזנה,הלעמל קמועמ .בלה אלא העצה ךיא חתפל תא םתנשמ ונימיל התושעלו ףונמ תוליעפל תיטילופ .תיוושכע הארנ רפסש ,הז ומכ םיבר םירחאוסמוג ןוקית םלוע דוסב ווךוביה"ה ,ברעמב אוה קלח ץמאממ יתלב האלנ ףיסוהל ןכדעלו תא םקרמ .ונתפוקתל ךווך ינדקליפ המוד םושש הרימא ,תדדוב תרכזואמה םג רפסב ריבסמ אובמב הדשה") חותפה לשקבאמה ,הז אל העיפשה לכ ךכ לע תודלות הבשחמה ,(''ינומגהה יכ םיינשה םילעופ תרגסמב-טסופ ,ברעמב ומכ ותרימא לש םקרמ לע םיפוסוליפה ,תיטסיסקרמ תשקבמה דרפיהל ןמהמידקה וקסעש, דעונמז, קר שוריפב םלועה םוקמב תינתוהמה הקנעוהש דמעמל םילעופהתוגהב .ותונשל ,זאמו בור ,םיגוהה רקיעבו יעדמב תיטסיסקרמה ןכו תייארמהירוטסיהה הרבחה ,חורהו םישקבמ תויהל שאבר הנושארבו תוחתפתהכ תיחרכה תארקל תילכת לשהרבח ינקתמ ,םלוע םיתיעל ףא יאיבנ ,םעז רתוי תלוטנ .םזינוגטנא הארנ תודבתהשתויזחתה וישרפממ. תא םתנשמ לש ,גרובמסקולבלןי, תויטסיסקרמה תבייחמ תאםיטסיסקרמ-טסופה ישמרג ,םירחאו רבדב הינומגהה לש דמעמ רתיל ,תוריהז רתויו םהשמ םיזירכמ המהיהת םילעופה קבאמביטילופה, אל םיכישממ םויכ תוחתפתהה תיחרכהה ,האבהםאתהב יגיהנמ םילעופ ,םתמגוד ,אלא הרקמב ונינפלש ,הירואיתל םה םיחסנמ תוירואיתתובקעב גוז םירוספורפ- טסנרא ואלקלתטיסרבינואמ ןתנ ןתנוי .תואיצמה אל ידכב השיגדמ תרתוכאובמה ,סקסא לטנשו ףרמ תטיסרבינואמ רטסנימטסו לש ,קליפ יכ לוכה ,"חותפ" םוש רבד אל,חוטב - םיוותמה לדגממ ןשה ימדקאה תאהקיטקרפה אלו היה ,הכוז התיח תמרגנ יל ;הבזכא ןוויכמ יולתו תוביסנב תויטילופה.תונושה תילקידר-תיטסילאיצוסה המוד> בצמשהז אלש רפוס ,הכזו המרגנ יל .העתפה ינא רפסמ רקיעב םישקבמ ואלקל ףרמו דרפיהלתסיפתמ ןייפאמ ללכב תא לאמשה ,םויה העפותםרטש ןאכ רופיס ןטק ,הז ידכ םיגדהל תא תועינצה גליון 289 הסובייקט הקולקטיבי כסובייקט מאוחד שזהותו יהיה לכונן מהם "בלוק היסטורי נגדי לבלוק הם מאוכזבים על כי קריסת הקומוניזם הסויביטי (ו: מיידית וברורה. כנגד הפרולטריון כסובייקט ההגמוני הקפיטליסטי". את פרויקט הנגד לא הביאה לפריחת הסוציאליזם במערב: !ןו כזה בתפיסה המרקסיסטית, הם מציעים להכיר ההגמוני הזה הם מכנים "דמוקרטיה רדיקלית". "במקום שהסוציאל-דמוקרטיה תתעורר לחיים בכך שבחברת ימינו קיימות עמדות סובייקט הפרויקט הוא "דמוקרטי" כי הוא שואף להרחבה חדשים, השתררה בה מבוכה. בעשור האחרון 1 ~ רבות <מגדרית, אתנית, לאומית וכדומה>, של ההשקפה השוויונית שבבסיס הדמוקרטיה היינו עדים לא להתרעננותו של הפרויקט ~ והיחס בין עמדות אלה אינו קבוע מראש, אלא הוא פונקציה של מאבק הגמוני. חלק חשוב בספרם מוקדש, אפוא, למושג "הגמוניה", לבדיקת השתלשלותו בעבר וליישומיו בהווה. מתוך כמה ניסוחים קודמים שלו' הם בוחרים להמשיך את המושג "הגמוניה" שפיתח אנטוניו גרמשי <ספרו על ההגמוניה מבחר מתוך "מחברות הכלא", מאיטלקית: אלון אלטרס, ראה גם כן אור ברסלינג השנה.> לדבריהם, גרמשי פיתח את המושג בכיוונים שהדגישו אף הפוטנציאל הדמוקרטי רדיקלי שלו • בנתחו .את המצב בדרום איטליה בשנות ה 30- של המאה ה 20-, הגיע גרמשי למסקנה המערערת על תפקיד הבכורה של מעמד הפועלים, <בדרך כלל בכיוון של יתר שוויון כלכלי' גם אם אינם מפרטים כיצד>: והוא "רדיקלי" כי הוא שולל היררכיה קבועה מראש בין הקבוצות המרכיבות אותו . ומכיוון שהמרכיבים השונים של הבלוק אינם מתחברים באופן אוטומטי יש, כאמור' צורך בפעולת "היכוו" אקטיבית כדי לחבר' למשל' בי , ן "הירוקים" , "הקשת- המזרחית", "החד-הוריות" ו"שלום עכשיו", אם לנקוט דוגמה ישראלית. מכיוון שהרכיבים השונים הם הטרוגניים במידה רבה, אין ביטחון שהפרויקט יצליח ולא ברור מה יהיה אופיו . ארגוני פועלים, למשל' יכולים להיות חלק מבלוק הגמוני שמאלי' כשם שהם יכולים להיות הסוציאליסטי' אלא לניצחונו של הניאו- ליברליזם" <עמ' 35(, כאילו אין כל קשר בין שתי התופעות. לגופו של עניין מתברר' גם מדבריהם שלהם בפרק הסיכום של הספר ("הגמוניה ודמוקרטיה רדיקלית"), כי המציאות מורכבות פי כמה, וכי מי שמיטיב לנצל' בינתיים, את שיטת החיבור ליצירת הגמוניה שלטונית הוא דווקא הימין החדש ולא השמאל . מוזר לכן שאין המחברים מקדישים כל מחשבה, ולכן גם אין על כך תשובה בספרם, לשאלה מה תהיה בסופו של דבר החלופה הכלכלית שאותה הגמוניה שמאלית, אם תזכה בשלטון' עשויה להציע? לא בכדי הם מדברים הרבה על הדוגמה של שכמעט לא היה קיים בדרום. במקומו הוא מציע "" -...,, •'......., המהפכה הפמיניסטית <עמ' 181-180( ימבל ברית מעמדות, שאף על פי שלכל אחד יש '<., סדר יום משלו' ניתן לחבר ביניהם. גרמשי . ~,, ~f לשים לב לעובדה כי מהפכה זאת אינה דורשת באמת שינוי של יחסי הייצור והקניין •.... "~ ,~.t' ......יי''י"~ .""ז" .""'•; מדבר לפיכך על "רצון לאומי עממי" של מספר הקפיטליסטיים, ואולי' לכן' היא מצליחה קבוצות, המהווה ביטוי לא של מעמד מסוים, <;.,,, לחולל שינוי שהוא בסופו של דבר מטרתם :~·~~.... ~\,-~ אלא של "בלוק היסטורי", שהוא "הסובייקט המוצהרת <עמ' 201(. לעניות דעתי' אין כל """ ..,,.,."..• ,.-.." ,..,__ r~י:. ·ן .~ הפוליטי" של "הפרויקט ההגמוני". גיבושו של סיכוי לבלוק הגמוני שמאלי , כל עוד מטרת ""'-"' ',:, בלוק היסטורי כזה, שאינו תהליך מובטח החברה המערבית המפותחת תוסיף להיות """'י--~~~~~-יי'lי מראש, אלא תוצאה של פרקטיקה פוליטית בעלת רכיבים רבים, הוא גם הרעיון שמאמצים השניים ממשנתו כהולם את זמננו. הביטוי הטכני המשמש אותם לתיארו יצירת הסובייקט הקולקטיבי הזה הוא articulation ותרגומו לעברית בספר - ראה הערת המתרגמים בעמוד 31- הוא: "היכוו". <מהמילה הברה, כלומר חיתוך דיבור להברותיו • הכוונה להדגיש בכך את העובדה שכל אחד מהרכיבים של הסובייקט הקולקטיבי גם שומר על זהותו' על "חיתוך" דיבורו , אך גם משתנה בתהליך. בהקשר זה ראוי להזכ~ר את המונח שטבע אלתוסר עבל האיזיאולוגיה [גם כן ראה אור ברסלינג] המדבר על interpellation "הסבה". לעיתים נדמה שהפוסט או הניאו מרקסיסטים סבורים שדי בהמצאת איזה מונח טכני כדי לעדכן את מרקם.> מכל מקום, את השדה המתכונן כתוצאה מן החיבור הם מכנים "שיח", והחברה, לדבריהם, היא זרימה מתמדת של שדות שיח כאלה. כאמור' לקלאו ומרף מבקשים להתאים את מושג "הבלוק ההיסטורי" של גרמשי למציאות זמננו. דווקא משום שבימינו יש נקודות חיכוך רבות - על רקע אתני , מגדרי' אקולוגי וכדומה - יש להיפרד מהקטגוריה של סובייקט מעמדי מאוחד' ולהבין שרק באמצעות הכרה בחשיבותם ובחיוניותם של מאבקים שונים, המתבססים על עמדות סובייקט אחדות, אפשר חלק מפרויקט לאומני' המתנגד לעובדים זרים. עד כאן מבוססים דברי' בעיקר' על דברי המבוא הבהירים של דני פילק. דברי המחברים עצמם בספר הם הרבה יותר תיאורטיים והרבה יותר מסורבלים, עד שלעיתים לא יכולתי שלא לשאול את עצמי למי בעצם הם מיועדים: לציבור הרחב? לפעילי השטח <שצריכים לכונן את "הבלוק ההיסטורי")? או לאוזני קולגות באוניברסיטה, לשם דיון פילוסופי במגדל שן אקדמי על "שינוי" העולם? תחושתי היא כי ספר זה אינו מספק "אסטרטגיה" של ממש לשינוי המציאות. לדעתי אין בו בדיקה מעמיקה ואמיצה באמת, אלא יותר היגררות אחרי המציאות וניסיון לאחוז בכנף בגדה. על קוצר ראייתם של המחברים תעיד' למשל' העובדה שכאשר הספר ראה לראשונה אור ב 1985-, הם לא חזו בו כלל את קץ המלחמה הקרה והתפוררות ברית-המועצות. עתה, במבוא למהדורה המאוחרת משנת 2000, הגדלה מתמדת של התפוקה, הייצור' העושר <חרף הגידול בפערים>, רמת החיים והרווחה, המבוססים כולם על כלכלת שוק חופשי . רק אם יתברר' כי המשך התהליכים הללו הוא הרסני לקיום חברה אנושית על פני כדור הארץ, וכי הבטחת הקיום מחייבת צמצום הצריכה וירידה ברמת החיים, רק אז יהיה סיכוי לתנועות של איכות סביבה, ירוקים, עובדים, מתנגדי גלובליזציה, אנרכיסטים, ואחרים, לכונן בלוק היסטורי הגמוני מנצח. מבלי לראות ולהבין נקודה מרכזית זאת, ממנה מתעלמים לקלאו ומרף, הרי כל התשובות האחרות שהם מציעים, המסתכמות במעין "צומרר" דמוקרטי עד שירווח, נשמעות כתשובות סרק שרב בהן המלל האקדמי הסתום. למשל: החלופה שיציע השמאל צריכה להתבסס על התמקמות מלאה בשדה המהפכה הדמוקרטית ועל הרחבת שרשרות השקילויות בין המאבקים השונים נגד דיכוי . לפיכך משימתו של השמאל איננה יכולה להיות התנערות מן האידיאולוגיה הדמוקרטית הלירבלית, אלא להפך : העמקתה והרחבתה בכיוון של דמוקרטיה רדיקלית ופלורליסטית (עמ 1200(. מה פלא שעל רקע זה, לדבריהם: אנו עדים להופעתו של פרויקט הגמוני חדש 1 .3.3 אפררל 2004 ~ו זה של השיח השמרני-ליברלי , החותר להוב את ההגנה הניאו-לירבלית על כלכלת השוק החופשי ~ו עם המסורתיות הלא-שוויונית , התרבותית והחרבתית של השמרנות (עמ 1199(. שהוא כנראה היום החיבור הזוכה. הערה על העיוורון של סאראמאגו את ספרו של סאראמאגו על העיוורון <הספרייה החדשה, מפורטוגזית: מרים טבעון , יוני 2001( קראתי באיחור רב ובמקביל לספר העיון הנזכר למעלה. מעניין לראות עד כמה שואבים המחברים השונים מאותו מקור של זעם אוטופי ועד כמה הסמיכות ביניהם מאלפת. לכן לא אאריך בסקירה על הספר עצמו ואגיע ישר לביקורת שלי עליו , שעניינה: העיוורון של סאראמאגו. בעיניו של סאראמאגו אין כל הבדל בין עולם התוהו של העיר מוכת העיורון , שהוא כה מיטיב לתאר - המתים המוטלים ברחובותיה, האשפה, הביזה, הריקבון , הצחנה - לבין העיר הבורגנית המאורגנת, המסודרת, המנוהלת כהלכה והחיה את שגרת חייה התקינים בתקופה שקדמה למגפה הלבנה, היא מגפת הסימאון שבה נתעוררו תושביה. שהרי כך הוא כותב בפיסקה החותמת את הספר , כאשר שבה לבני האדם ראייתם, באותו אופן מפתיע שבו נתעוררו קודם לכן , ורק אשה אחת, אשת רופא העיניים שנותרה רואה בתקופת העיוורון , היא המתעוורת עכשיו. וזו השיחה שמנהלים הרופא ואשתו , והיא החותמת את הרומן <הדיאלוגים לא ניתנים במונאות ולא במשפטים המסתיימים בנקודות, אלא בפסיקים, ולכן צריך לשים לב לדברי המשוחחים הנכנסים זה לדברי זה>: למה אתה חושב שהתעוורנו , אני לא יודע , אולי יום אחד תיוודע הסיבה , אתה רוצה שאגיד לך מה אני חושבת , תגידי , אני חושבת שלא התעוורנו , אני חושבת שאנחנו עיוורים , מה אנחנו עיוורים שרואים, כן עיוורים שגם כשהם רואים, הם לא רואים <עמ' 259(. דברי האשה, הקרובה ביותר ברומן למחבר , מבטאת כאן את ה"אני מאמין" שלו: בני אדם הם עיוורים גם כשהם רואים, ובעצם אין הבדל בין עיוורים לרואים, כי בכל מקרה הם לא רואים. לדעתי , זה אבסורד גמור , שהתיאורים ברומן עצמו מפריכים, כפי שכבר ציינתי. כלום אין באמת הבדל בין העיר שחיה את חייה הרגילים, כמו כל עיר אירופית שאנו מכירים, בתקופה שקדמה למגפה, אפילו שבני אדם פיקחים אך "לא רואים", לבין התוהו ובוהו וההרס הטוטלי בתקופה שבה הם עיוורים "ולא רואים"? הן זהו כל ההבדל שבעולם, וכל מה שצריך לעשות זה לקרוא שוב את הרומן ולראות. אולם מי שלוקה כאן בעיוורון <אידיאולוגי> חמור' זה סאראמאגו עצמו ,המסרב לראות את ההבדלים. בעיניו הסדר הבורגני הקיים, נעים ונוח ככל שיהיה, כמוהו כגהינום עלי אדמות, וזו התובנה ז'~זה סאראמאג~ " על העיוורון האווילית שהוא רוצה להנחיל לקורא בסיום ספרו. ובכן , בני אדם שרואים ולא רואים, זה שוב אותו סיפור נושן בלבוש חדש על "תודעה כוזבת" של בני אדם שאינם מבינים, כביכול' באיזה עולם נורא הם חיים. הגיע הזמן להתנער מהמיתוס החבוט והכוזב הזה. מי שלוקה כאן בעווית תודעתית הוא סאראמאגו , רדוף אובססיה אפוקליפטית שאינה מבחינה עוד בשום הבדל' והנחוש להרוס הכול כדי להתחיל מבראשית, שלא ברור כלל מהי , מיהי ומה ייצא ממנה. לא במקרה שמו המקורי של הרומן הוא "מסה על העיוורון" >Ensaio sobre a Cegueire<. לצערי זו מסה רדודה, בנלית מבחינה הגותית, שרב בה מדי הלהט המוסרי ומעטה מדי המקוריות האינטלקטואלית. חותרת תחת עצמה "איש לא צריך שירה: עיסוק בין חברים" כתיבה על כלל שירתו <כמעט> של משורר אפשר שתהיה מקיפה ומפורטת ותתעכב על כל שיר ומחזור שירים, ואפשר שתיכתב ממעוף הציפור. מסיבות שונות בחרתי בגישה השנייה, ולדעתי , המכלול השירי הגדול המונח לפנינו אורי ברנשטיין שירים 2002-1962 <הקיבוץ המאוחד , מוסד ביאליק 451 ,2004 עמודים> מאפשר מבט כזה שמבחין בדברים שבגישה הראשונה עלולים ללכת לאיבוד . הנה כמה אבחנות שהעלתה קריאה כזאת: ראשית, אורי ברנשטיין הוא משורר מיומן מאוד , כלומר משורר מקצועי ביותר. לעולם, כמו שמזהיר שקספיר את שחקניו ב"המלט", אין הוא "קורע את הרגש לגזרים". כמו שחקן מיומן הוא נזהר מלהניע את ידיו ואת גופו יותר מדי , אלא עושה הכול במידה, שהיא אפקטיבית הרבה יותר. מכאן, מה שניתן לכנות כמידתיות של שירתו היא וזבובה המאפיינת חלק גדול משיריו ומספריו , אם כי לא את כולם <ועל כך להלן>. לא פלא גם שהמילה "מידה" עצמה, מופיעה ברבים משיריו: תנו לי זמן שחולף בהרחבה שמודד לצללים כמידתם ... (עמ 245 1( או: מידת הבדידות היא כמידת ההרשאה ... (עמ 292 1( או: ערב אחד מסוים שמעתי את הדיבור חסר המידה של האהבה ... כעמ 1206( וזה לא לטעמו . וכדומה, הרבה. שנית, ברור שמידתיות זו משקפת סדר וחיים סדורים. וגם מילה זו מופיעה ברבים משיריו: חיים סדירים יהיו ככל האדם. ראה אותם בשלמותם כמו שציפור ממרחקים נדמית ללא תנועה ... כעמ 112 1( אולם כבר כאן ברור שהסדר מסתיר משהו . ממרחקים, כמו שציפור "נדמית ללא תנועה", נראה הסדר מסודר ויציב, אבל כלל לא בטוח שכך הוא מקרוב. ברור גם שהנטייה לסדר מסתירה מאחוריה חרדה גדולה. בשיר סמוך מאשר לנו ברנשטיין עובדה זו: ומספר אנשים יושבים בתוך ירק ומהם רק אחד מפחד ולכן הוא קורא שם לצמחים בלהיטות , שיהיה הכול מסודר ... כעמ 109 1( האחד ה "מפחד" הוא המשורר' והוא קורא "בלהיטות" שמות לצמחים כדי שהכול יהיה "מסודר" בעולם, מה שכלל לא בטוח שעולה בידו' כפי שנראה להלן . שלישית, אחד הדברים שמפירים באופן בוטה את הסדר בעולם הוא מוות. לעיתים הופעתו גליון 289 סמויה ולא מורגשת "בהתבקעות סמויה שכבר מגיעים למגע? חייו. גם כתלונה אירונית, לא ברור כנגד ימ אין להשיב" <עמ' 114(, לעיתים היא בוטה יותר בספר "עניין פרטי" )1992( אנו למדים כי הוא מלין , הרי הוא שביצר את השירה כתחום ~ "בבקרים האלה יש לפרחים; חזות של נבלה ..."~ "התשוקות ארוכות מן הזמן שנשאר" וכי פרטי לעילא? ~ <עמ' 115(, אבל עם מותו של אדם קרוב לנו, "הסתכלות היא שיטה להתגבר על הנראה" , הספר "מן המקום החדש" )2000( שונה סגנונית IF==:ב l אנו עומדים פנים אל פנים מול אימה חסרת ניסוחים אפיגרמטיים מושחזים שברנשטיין וצורנית משאר ספריו , שורות רחבות, שירים 1iיי==:ב מידה. ובאמת, בחמשת ספרי השירה הראשונים מצטיין בניסוחם. אך גם ש"האדם לא נוצר ארוכים, רטוריים, אבל לא ממש מבחינת המכונסים בספר - "באותו החדר , באותו האור" לשיחה, רק טעות היא" וזאת הוא מסיק דווקא תוכנו . שינוי המקום, הנראה כמעבר מן )1962<: "בעונה קצרה" )1967<: "כולם מעשים בשיר ששמו 'קורא בלילות משוררים גדולים' האורבניות אל חיק הטבע, לא משנה את בודדים" )1974<: "ערב עם סר" )1976<: "עמק <עמ' 234<: וגם ש"אין מילים קשות יותר תחושת הזרות, הניכור , המוות והריקבון. הפעם השווה" )1979(- נשמרת מידה של השתוות ממילים שאינן נשמעות./ אין תנועה מגוחכת הטבע מאיים על חייהם "קיר שקרס פתאום, מאופקת, עד שהיא נפרצת לפתע בספר השישי צמח שעולה פרא": "בבוקר מגלים אותות של "עם מוות" )1982(, שעניינו מות אמו של חזירי בר ..." וגם "מצאו כאן שלושה נחשים המשורר . הפואטיקה המדודה של ספריו ארסיים ... בקן שנאטם, לוחשים מתחת לבית ... הקודמים, שלעיתים אורבת לה סכנת שיממון , גם האסונות פה נטולי צורה". ה"צמחים עטו משתנה באחת במחזור זה, שהוא בעיני , לאחר סביב, שורשיהם חותרים" ומאיימים לסחוף הקריאה בכל ספריו , נותר החזק, הטרגי ורב הכול , והאהבה היא וגטטיבית, היא הפכה למעין העוצמה ביותר • הסיטואציה קונקרטית צמח: "ואני מול אשה שיושבת כמביט אל והדימויים עזים וישירים, כמו בשיר הבא 'גופך האש". הולך ומצטמק, נגלה': בספר "על אהבה אחת ויחידה" )2002(, האחרון מספריו שראו אור <במבחר כלולים גם שירים גופך הולך ומצטמק. נגלה חדשים והפואמה 'אברהם אבינו בניו יורק' כרב המקום שבו צריכה להיות שאינם, לדעתי , מן המיטב של שירתו>, הואהנשמה . היא שם, ללא ספק . כמו חונט את אהבתו היחידה שנותרה לו מן אין עוד מקום אחר 1 וקיומך העולם שאותו נטש, ולא תמיד ברור עד כמה נמדד בחסרים : לא ראייה, זו אהבה מתוך בחירה או מתוך גורל. ובכל ולא שמיעה, ואין כבר מקרה, זו כבר אהבה על סף מותה: "מחדרך מה שיחליפם הנעול נשמע רעש ציפורים גדולות; שנעות נעמ 1141(. בעצבנות ., או אולי; זה קול של תכריכים ..." והמוות בא מתוך בדידות גדולה ('ולא מבקרים במחזור הבא "מה שנשאר , מה שלא" <עמ' אותנו עוד') של שניים שלמדו לחיות זה עם אורי ברנשטיין 1986( סוגר ברנשטיין שוב את השורות ושב זה ואף לסעוד אחד את השני , אבל גם ויתרו לכתוב שירה מסודרת ואנינה מדי לטעמי , אשר על אנושיותם : "ועל ייסוריו של הזולת/ למדנו פרגמת בחלק מהשירים <במיוחד שירי המחזור מזו של פה שאוכל עפר", שהוא הכיוון המסתמן להתגבר מזה שנים", מתוך איזו אנוכיות "שיר על החסר" הם בעיני שירת אנשים שבו ילך מעתה עד הסוף. אינטרסנטית: "חונט אותך לצוני בדבש; עם מלומדה>, אולם הזוועה שהתפרצה כבר בספר בספר "זמן של אחרים" )1996( יש גם התגברות כל התנועות הקטנות שלך". את המחזור הקודם מבצבצת עתה מבין השורות, לעיתים העזובה ("היה מראה אבוד של העולם, מתמצת אפיגרם אחד נפלא ומצמרר: "בית הוא דווקא מבין שורות תמימות להפליא: "אדם שהשנים; השירו כמו ניירות שנותרים; כל מה שהוצל; לרגע, מתוך מתוך הנכר", מכין את חייו; לקראת חעדר; / כמי שעוצם מארוחה בין העצים ..."<: גם השתקעות שיכול לסכם, אולי , גם את שירתו כולה. את עיניו; כדי לראות בחושך ..." במשפחה, בזכר הוריו , בדאגה לשני ילדיו: גם חמישית, סיכום ממעוף הציפור: שירתו של איזו התפרצות של תשוקה בהמית לאורך אורי ברנשטיין חרף כישוריה, מקצועיותה, רביעית, מה שקורה מכאן ואילך בארבעת כתריסר שירים, שהידוע שבהם הוא 'אונס ואולי בגללם, נראית לי כחותרת תחת עצמה. הספרים האחרונים - הוא תהליך קודר ומתקדר פרטי' <מעין הזיה על אונס אשתו: "הייתי רוצה לכאורה שירה סדורה של חיים סדירים, למעשה של "חיים סדירים" שמתפרקים לגמרי ואובדים ללוכדך ברחוב ... אלמוני , להשעינך על עץ ... שירה כלואה בתוך עצמה מאימתם של החיים. בתוהו קר ומנוכר , שניתן לעמוד על טיבו להשאירך שומרת סוד זרע על שמלתך">. רק המוות, באופן פרדוקסלי , מזעזע אותה דווקא במבט ממעוף הציפור שספר זה מספק. ובעיקר , עיסוק "בעניין המנודה של השירה". לרגע ופותח אותה אל החיים הרוטטים, אבל מבלי להתעכב, כמובטח, על פרטים יתרים, במחזור שירים "שירה היא מחלה" שבו הוא אין בכך די . ברוב השירים היא שבה ומתבצרתאומר , כי במחזורים אלה מתבצר המחבר מתאר משוררת מאושפזת ב"מקום של רפאות", בעצמה, בעולמה, במעגל הצר של משפחה,בעצמו , במשפחתו , בזכר הוריו , בילדיו , כאשר "חדרים של גהרת, דשא, וגדר שהגביהו", אהובה, חברים, אותם היא בסופו של חונטת אף הטבע מאיים עתה בחנק וברקב וגם השירה כלומר בבית חולים לחולי נפש, הוא מתאר ומחניקה. התחושה של קריאת המכלול הגדול אינה יכולה להושיע. זו תמונת עולם מייאשת באופן אכזר ונורא לא רק אותה - "את רק הזה בהינף אחד - ספר כבד משקל , שחור , של בדידות מת עצמת, כאשר המשורר , צרור במיטה ממלמל גסויות" - אלא גם מסיק בכריכה קשה - היא מכבידה. זו שירה נואשת שמלכתחילה לא השליך את יהבו על תפקידה מסקנות עגומות ביותר על השירה בכלל: ומייאשת, שלא מצאה דרכים להיפתח אל החברתי של שירתו , שואל עתה, בלשון קצת "שירים הם סימן למחלה לא מוכרת", "איש העולם ולשחרר בתוך כך את כותבה ואת נפתלת ומעוררת חמלה: "איך בוקעים את לא צריך שירה: עיסוק בין חברים". אמירה לא קוראיה. • המערך הממושך של הזולת" <עמ' 257( ואיך לגמרי מובנת מפי אדם שהקדיש לה את כל 35 אפריל 2004 ו:ון. s חהרוצ ~ ~ צבי כנר מיידיש: יעקב בסר 11 , ו"" ש עוד מקום פנוי אחד הצהיר הנהג בקול רם. עליתי לאוטובוס והתיישבתי. לידי ישב קשיש לבוש ,שחורים פניו הכהים מחופרים עמוק בתוך "משניות". ךהדר לירושלים נמשכה בערך כמו הנצח עצמו . הכביש ההי פקוק בכלי רכב רבים מאו.ד עמדנו יותר ממה שנסענו . החום היה בלתי נסבל. זה עתה קטע הרדיו שיר-קינה סוחט דמעה משיריה של הזמרת המצרית הנערצת אום-כולתום ודיווח על מטען-נפץ שהתפוצץ בתחנה המרכזית בירושלים. "שישה הרוגים ופצועים רבים, מספר הפצועים המדויק עדיין לא ניתן לפרסום •••11 הנוסעים, כולם, נשארו במקומותיהם כמו מאובנים. אשה שהיניקה את פרי בטנה ישבה משותקת מאימה, וגוזלה שהפסיק לינוק נותר בפה פעור ובעיניים בורקות. האיש בשחורים לא הסיר אף לא לרגע את עיניו מהספר. כאילו כל זה לא נגע בו כלל וכלל. "כמה קורבנות?" אני שומע לפתע את קולו הצרו.ד "שישה הרוגים ויש גם פצועים," אני עונה לו בשקט, כאילו דיברתי אל עצמי. שתי המילים שהשמיע צלצלו באוזני בנעימה ביתית ואבודה של פעם ... אני מעיף הצידה מבט ומבחין שהאיש לומד את "מסכת ברכות", יש להניח שהוא חש במבטי , כי אני שב ושומע את קולו: "למדת פעם את 'מסכת ברכות'"? "למדתי,פעם למ m י בחדר ,"עניתי. "אם לומר את האמת, רק התחלתי ללמוד." "ולמה רק התחלת ?11 "המלחמה נכנסה לי באמצע. 11• הקשיש שתק רגע, פניו עדיין מחופרים בתוך הספר. "איפה זה היה?" קטע את שתיקתו . "בעיירה שלי , בפולין •11 "מה שם העיירה?" "זה היה בסקולמיי.'ז 11 "סקולמייז'?!" זו חיתה הפעם הראשונה שהוא התיק את עיניו מהספר, והן פילחו את גופי שתי וערב. "אני מפטשב, הייתי קשור בקשרי נישואים עם סקולמייז', גם בימי המלחמה, עד ל'אקציה', גרתי שם." "אתה ר' איסר ברנסקי , הרוצ ...?" "כן, הרוצח, כפי שכינו אותי הרשעים." שנינו שתקנו , כאילו אבדה לנו לפתע יכולת הדיבור. ר' איסר ישב דקה ארוכה כשעיניו מהורהרות ושקועות אי שם במרחקים, אבל מיד החזיר אותן אל בין דפי הספר . ... רדוף עד צוואר אני שוכב בבור שבבית המלאכה לאריחים של ידיד משפחתנו , גוי שמו קווייטק. האיכרים שבאים לקנות אריחים, בעיקר יבמי היריד , מספרים להנאתם סיפורי אימה על רוצח נורא ששמו ברנסקי , שעובר בלילות בכפרי הסביבה, ומטיל אימתו בכל. הוא נוקם בכל מי ששודד ורוצח יהודים שמסתתרים, גם בכאלה שמסגירים יהודים לידי הגרמנים. ככל שמרבים האיכרים לספר , כך הם מרבים גם להגזים ולהפריז כטוב דמיונם האיברי , הססגוני . ברבים מהסיפורים נשמעת התפעלות מאומץ לבו ומכוחו של הז'יד הזה. אני שוכב מכווץ בבור הצר , רועד ומפחד לנשום, פן ישמע מישהו את נשימותי . הדמיון האיברי מנפח ומדליק פי אלף מונים את דמיוני הנערי, ואני מדמיין, שהנה, בכל רגע, יבוא איסר וישחרר אותי. איך ייתכן הדבר , אין טעם לשאול נער מבוהל עד מוות, שרוצה כל כך לחיות ... 'ר" איסר , אינך מסו גל לתאר לעצמך מה היית בשבילי בשב ים ההן •••11 גליון 289 באחת הרים איסר את עיניו , ובמבט אירוני מלגלג ומר שיפד את לא קרה דבר • רק חיילים חבושי כומתות ירוקות בדקו כל נכנס כולי . ומיד , ללא מילה, חזר וקבר אותן בתוך הספר , עוד יותר עמוק לירושלים וכל יוצא ממנה, את כל הבאים והיוצאים בצאתנו ~ ~ מכפי שהיו קודם לכן. אני נותרתי לשבת מבויש. הכול רתח בתוך מהאוטובוס. c:::::: תוכי והתערבב בראשי: סיפורי הדמיון הפרוע של האיכרים, ואחר אז הושיט לי ו' איסר את ידו ואמר: "יעקב, הכרתי את אב,ךי ו' ~, כך , כל מה שסיפרו על אודותיו במחנה, ומאוחר יותר , לאחר השחרור ,~ פלטיאל ע"ה, הוא היה יהודי יקר ומאמין, שיהיה לך בהצלחה!" מה שסיפר לי בן עירי על איסר זה. מאיפה הוא ידע בביטחון כזה הוא נפנה ממני והתרחק בצעדים נמרצים, כפוף מעט, כאיש זקן. ובדייל~ות את כל הפרטים, אינני יודע עד עצם היום הזה. נשארתי עומד פעור פה: מאין הוא ידע מי אני , ואני , הרי לא אמרתי בן עירי סיפר , שר' איסר , אשתו ובתם הקטנה יצאו מן העיר דקה לו את שמי? ...• אחת לפני תחילת ה"אקציה". הם הלכו אל מכר ותיק שלהם, איכר , שהבטיח להסתיר אותם תמורת סכום כסף גדול. בלילה, בעת שנתם * ר"ת של ארגון פרטיזנים בעל נטייה סוציאליסטית-קומוניסטית, בניגוד לארגון ה- A.K,במתנן , על ערימת חציר , נכנסו האיכר עם בנו , חמושים בגרזנים, בעל הנטייה האנטישמית-לאומנית, שלא פעם עסקו בו ברצח יהודים. והרגו את אשתו ואת בתו בת השש. ו' איסר , שישן במרחק כמה צעדים מהן , התעורר בחטף, זינק על האיכר , ולאחר מאבק קצר הצליח להוציא מידו את הרגזן ולהפנות את הלהב אל ראשו של האיכר . כאשר בנו בן החמש-עשרה של האיכר ראה את המתרחש, שמט את הרגזן ונמלט על נפשו • ו' איסר רדף אחריו במתנן החשוף, ורק סמוך לשער השיג את הנער , והכה גם אותו עד מוות. לאחר מכן , נכנס אל תוך הבקתה, שם חיתה אשת האיכר • האשה ביקשה על חייה, וקראה לקדושים בשמותיהם ••• ו' איסר הרים שוב את הרגזן , אך במקום יוזק הטיפש להורידו על ראש האשה הוא הכה בלהב הרגזן בשולחן האכילה של האיכרים שנבקע לשניים. באותו לילה הביא ו' איסר לקרב ישראל את אשתו ואת בתו • ואז הלך והרגזן עימד. הוא היה מוכן להרוג כל מי שיעז לגעת בו. הידיעה על מה שאירע התפשטה בכל הסביבה: יהודי , ז'יד , שומר D רואים לי "Glupi Juzek"- יוזק הטיפש. בפעם מצוות, אפילו רב, הפך לרוצח ••• באמצע הלילה הוא פולש לבקתות ו השלישית החודש משחררים אותנו ביום ראשון לחצי האיכרים לתובע אוכל. האיכרים רעדו מפחד והיו מוכנים לתת לו את יום, שנתנקה מהכינים. כל אסירי המחנה שוכבים על כל מבוקשו • אבל ו' איסר דרש רק לחם ומים חמים, אוכל לא כשר האדמה לפני הצריפים ועורכים מצוד אחר השרצים לא בא אל פיו. הרגמנים והמשטרה חיפשו אחריו. גם האיכרים יצאו הקטנטנים האלה, בעלי שמונה הרגליים. שמש אביבית מחממת לשדות לחפש אחריו , חמושים ברגזנים, בחרמשים ובקלשונות. והמפלצות הזעירות מגיחות מתוך המאורות שלהן , מתחת לחולצת באותו לילה עלו באש כל הבקתות של אותם איכרים. מחנה-הריכוז , מתוך המכנסיים, מבין הרגליים, מבתי השחי , מתוךאז , חדלו האיכרים לחפש אחריו ..• האוזניים, ואפילו מחורי הנחיריים, על כן קל יותר לצוד אותן. רק סיפרו עליו עוד , שלז'יד הזה כוח לא טבעי , שלא מהעולם הזה, כוחם את הכינים המחופרות עמוק בתוך הגוף ומוצצות את הדם, אותן קשה של שדים ורוחות. חלק מהם האמינו שמשהו מקודש טמון בו • היו בין לעקור. הגוף אדום, מדמם מכף רגל ועד ראש. כל אחד מחזיק בקבוק, האיכרים גם כאלה ששיתפו עימד פעולה. הם היו מוסרים לו שמות כלי קיובל לכינים. כל אחד משתדל לצוד כמה שיותר כינים, תמורת של אלה שהרגו יהודים, או ששדדו אותם ואחר-כך מסרו אותם לידי רבע ליטר כינים בבקבוק מקבלים מנת מרק שלמה. אני ממלא לא רק הרגמנים. ו' איסר נהג להתפרץ בלילה אל ביתו איכר כזה ולקטול רבע ליטר,אלא מחצית הליטר כינים. לכן אני מקבל שתי מנות מרק אותו. אז, הוא כבר לא היה לבד. הוא עמד בראש חבורה קטנה, אליה שלמות, וגם מנת לחם נוספת, כאות הצטיינות. חכמי המחנה מתרחצים השתייכו גם האחים רגאומן . באמצעות אותו איכר ששיתף עימד פעולה, בכל הזדמנות, לכן הם לא מסוגלים למלא רבע ליטר כינים. לכן הם הוא פגש את שלושת האחים, יבת"רניקים שרופים, שמצאו מסתור מתפרגים מרעב, אבל גופם, כמובן , נקי יותר • אני , המכונה טיפש, בשדות ובכפרים. בכלל לא מתרחץ. אפילו את ידי אני לא רוחץ. לכן אני מגדל יותר פעם, בהיותי עדיין נער ,תלמיד בחדר , נהגתי לרוץ - יחד עם בחורים כינים מכל אחד אחר. בניגוד לאחרים, אני לא מוחץ אותן,אלא דוחס אחרים, גם הם חברי בית "ו - לצפות בהם עורכים תרגילי-סדר , אותן , בעודן בחיים, הישר אל תוך הבקבוק. "בכל זאת, גם הן יצוריו בסגנון צבאי • לבושים במדיהם החומים, מקלות מחודדים בידיהם, של האל," אני חושב. "הוי , כינים, כינים מסכנות - אני אומר להן כאילו היו כלי נשק, היו עומדים ושרים: "חי! קדימה! ז'בוטינסקי •••" רחמים עליכן. אני יכול להבטיח לכן , ששום עולם הבא לא המצפ שלושת האחים רגאומן , ינקל , אברמצ'ה וישראל נהרגו בקרב נגד לכן , כי אין בכן לב נוצרי •••" הרגמנים, בעת סריקה גרמנית ביער. אז הם היו כבר מעברו השני של האסירים צוחקים לי, ליוזק הטיפש, מ·" שבא Zimna Dupa", הוויסלה, בקרב הפרטיזנים של · ה A.L.* ו' איסר היה אז מפקד בערבית צחה: "תחת-קר". הכוונה היא לכפר זנוח בין ורשה ללונלין , יחידת פרטיזנים ונודע בגבורתו ו בתעוזתו • שהרגמנים מכנים אותו "Das kalteArschloch". הרכבת שעוברת כאשר הגענו לירושלים חיתה המולה של המון האנשים, כרגיל, כאילו ליד הכפר לא עוצרת לידו אף פעם, אם כי היא בולמת במידת מה את 37 אפריל 2004 תמהירו ההנסיע רומבק םהכרטיסי אקור :בקול ,'"תחת-קרי ץלקפו .לוורשה םהאסירי וליו יאות דע רשע ההיציא ,מהמחנה אל םמאמיני הלמרא .עיניהם המ שפירו 'הדבר ראסי ,במחנה קקטנצ'י כמוני' "החוצה. יל אל עמפרי םשצוחקי יעל םושקוראי יל קיוז .הטיפש יאנ תבאמ ?משתחרר ,טיפש זא המ בכר ליכו עלהפרי ?לי לע ןתק ""טיפש יאנ ראומ ללכ !ררראוס !החוצה • ישמעת תא וצעקת לש ףהזקי .בשער דאח תא תהאמ ,בפרצוף המ השעול לע .לשוני יכשראית ישיהוד המכ יהתחלת .לרוץ ירגל ורעד ,מפחד וכמ ורגלי לש המוכ ,ירח יפחדת ואפיל טלהיב .לאחור לובכ תזא יהסתכלת ,לאחור קלבדו םא השומר 'יהודי יהתנפלת ועלי תבקללו יוצעקת ושז החרפ ,ובושה חשא המכ רבשע אל ףרוד .אחרי יראית תא ההמחנ תוא םהאסירי םמנפנפי אלי .אח םג רכאש יראית ""קאפו ןמיב ואנשינ ףמצלי םעשרי שוחמ תצליפו ,יבדיהם יהחזרת םלה ,נפנוף ווז החית םהפע ההראשונ ישצחקת אליהם, טשו לע תהתח םהעירו לש ןיהודו 'קטן ןב יגיל 'בערך יהלשנת 'עליו אל קכיוז ,הטיפש אאל וכמ ןקרוי · יוסל'ה ר<כת ,מלכות יכינו חיבה> יואמרת אשל היא 'לפולני ינוצר 'אמיתי תלעשו רדב .שכזה והקאפ יכפ השנהג יאמ אלקרו .לי יהתעשתת ,מיד יופלטת קצחו םר ומהדהד רהעבי תא תצליפו טהשו ושל 'אלי לאב קהפסי תלהכו תא 'הנער אשל ההי דעומ בבכא תהמכו .האלה לש עמשוג .אמיתי דע אשל יהגעת הלוורש הההרוס אול יחצית תא ימימ ההוויסל אל רכאש ""המורדים המוורש והגיע ,למחנה םכול ושנא ,אותם תא גפרא ה<שכונ ,בוורשה רשמעב <לוויסלה ההכבוש רכב יביד הסובייטים, םהאינטליגנטי ,האלה ראש םמסתכלי 'עלינו לע י"עובד ,האדמה" המלמעל .למטה אל םפע תפורצו ויבנינ ,קטטות ןבי םהמרביחי םוהגנבי ואפיל יפחדת בלחשו המ יאנ יומ יאנ ... ןלבי םהגיבורי 'כביכול םהפטריוטי ללכ 'דבר ראש ועזר הלמעש הבהדרג יהתחלת רלהיזכ .באמי אהי השעמד דלנג יעינ תדקו תאחדו ילפנ ושבא תלקח אותנו . ,"יוסליה ראוצ ישל • ההתחננ • תנסה בלהחרי תא הורש ... ללהצי תא !עצמך האת עיוד רלדב ןבלשו ,האיכרים ןשחק תיאטרון ם"את םיכולי !להתיביש י.אנ ראומ םלה תבשפ םהאיכרי תהמגומגמ האת ליכו ,להיות תלחקו תא םכול האת ,יודע ךשער יבלונדינ בהיר' 'שלי אלול 'אנחנו ,המבריחים םאת תוהמשפחו םשלכ רכב םהיית םמתפרגי הפ .מרעב 'אנחנו ם'האיכרי ,והבורים' וסיכנ תא וחיינ ךעיני ,כחולות זא ץרו לע יפנ םהעול וכמ .מטורף ךאינ ייהוד "עוד! יואנ יהתחלת ץלרו ... ווהרבחנ לאוכ ךלתו םהערי יכד םשלכ היהי המ .לזלול ןלכ ואנחנ ירצת לא רהחב ,שלי ,טרק רשהתגור תבשכנו ,לנו הבקצ .הכפר אהו םנרקיב 'כאן ךבתו "קצט. · ק· הק םכול והוכ םבאל ,מוחלט קר דאח רהסתי יאות תמתח תלשוק .חזירים םפע אהו םהאשי יאות וברציחת עהשמי תא :קולו ק"יוז שהטיפ ההז אהו אל לכ ךכ .טיפש אהו בסוח לע וכתפי תא רראש-הממז יהיהוד "שלו. יאנ זמתי ועלי הפ אמל לש םהאלוהי ,שלהם לאב רמאוח ריות ונעשינ םהחברי יהכ .טובים ,רוק במצטל אומקי ועלי ןשיטפו לש ,קללות תמהאיומו רביות • שי חלהני אשהו רזכ בהיט תא ההמהלומ ףשחט יממנ רלאח האות רואומ ול • אשהו ובעצמ םג ייהוד ו םג ממזר . תא ההעבוד ההקש .האשמה יהיית יהכ קחז למכ םהנערי 'בכפר לוע ןכ ינעשית שרא ריבות לבמפע "ה"מסרשמידט אשנמצ הבמנהר תקרקעי · התת ההעמוק תחבור םהנערי ושנלחמ דנג ההחבור רמהכפ .השכן יאמ הנהג ןלהתלונ יעל ישאינ ךהול 'לחדר וושאפיל ""קדיש אל ,והענקית לע די 'גוזן-צוויי םמבצעי ואנחנ • םהמבריחי .והגנבים עאד דלהגי אחריה. םהאינטליגנטי םהעירובי םוהעדיני אל והי םמחזיקי 'מעמד קבדיו יאהבת תא רהחד השהי 'בעיר ךבער ישנ םקילומטרי .מהכפר לכשכ וכמ םהיהודי םשנופלי וכמ .זבובים לאב םהיהודי םנמצאי הבמחנ רכב הכמ ,שנים םוה םאנוסי דלעבו םג יבימ 'ראשון ,והעירובים םהנערי בכר ולמד 'רש"י · חומש יאנ דעו אל יידעת תא .הא"ב ישבקוש םנמצאי ןכא הכמ ,שבועות םשונאי תא םהיהודי ההרב ריות םהנערי ונהג קלצחו .לי םבעיניה יהיית יאנ • היוסק' .סוס תבאממאיתנו . הוז לבכל אל .מפליא ואנחנ • םהמבריחי ,והגנבים םמסכני יהיית קחז וכמ ססו יואהבת בלרכו לע םסוסי דיח םע ינער רהכפ ישנ םדרבי והצחיק תא ינער :החדר םפע תאח רכאש חיקיתי תא ,החיים םומרגישי וכאיל והיינ .חצי-יהודים .הגויים םיבו ןראשו הנא ראח ,הצהריים רכאש ההמחנ וכול ההי עשקו דבצי תא 'הריב ,והשנייה רכאש ידחפת ואות אוהו לנפ לע .הארץ הז הקר ,כינים ןהבחי ההממונ יהאחרא לע ההמחנ ישאנ רמדב לא .הכינים רכאש אהו םהרי תא טהשו ושל ימול .באיום יהרב םהתרומ רחיוו וכמ רהקי :ואמר !"משומד רממז "שכמותך! זמא אל יהלכת לחדר. םהאסירי וסיפר ול ישאנ עמשוג .מהכפר אהו םרש ולפני תא רהמספ יהאיש ישל הבמחנ טוהחלי ןשכא ןאי ךצור .במשוגעים תלמחר 'בבוקר דעו ילפנ ישהתחלת תללכ 'לחדר הסיפר יל יאמ תא תהאמ לע אאב רכאש דמפק ההמחנ רסק תא רמסד רהבוק תלקרא ההיציא ,לעבודהשלי . אאב ישל אל ,מת יכפ השחית העונ יל דתמי לע ישאלת עמדו ןאי יל אאב וכמ םלילדי ,אחרים אאל עגרו ריות ממת. חדיוו יעל .הממונה תבעקבו חהדיוו ההור דמפק ההמחנ רלחקו תא ו"תיק לש ,האסיר" ,כלומר .שלי םפעמיי וחקר יאות תבמפקד ההמחנ ד"המשומ ההז חיימ !שמו חבר םע השיקס יואות רהשאי דלב םע לגוז ןקט • היוסלי 'קוויך .איתן" יואנ יהתמלאת םרחמי לע אאמ ושנאה תבאמצעו .מתרגם לאב ואפיל םהמתרג אל שממ חהצלי ןלהבי תא תשפ םהאיכרי תהמגומגמ שלי . רהתבר ישאנ ביוש 'כאן הבמחנ ,הזה הרב אלאב לשבכל אל .הכרתי לבגל .טעות חמברי םבש ןבוגד 'גודיצקי ושיר וב וובאשת "ב"פוויאק ,פעם רכאש העבר ךבסמו הלבקת ושלנ ,עגלה ההצביע אאמ הבאצבע • ה"הנ דהמשומ "הזה! הושחרר .קללה ייצאת רמהחד ףלרדו אחרי השנורש ןבגי תהרבח יכל ,נשק לניצ רנע יכפר ןב ששלו העשר וא עארב ,עשרה ושמחשבת אל החית הבהיר .ביותר רמאח םשהבולשביקי ,העגלה ןטעו סכע .וסקרנות ירצית קלצעו ""משומד! אאל ושמשה ךבתו יתוכ :קרא !אבא !אבא ... לאב קר .בתוכי יכ יהיית משותק, רכב וכבש תא ההסביב ,ההיא אל ןנית ההי רלבר יעל םפרטי םנוספי לנטו ,קול תוא ההמיל ,"אבא" םשמעול אל יהוצאת ימתוכ בשום רבכפ יהולדת הז'ימנ .רופה ,במהרה םא 'כן ההגיע ןמברלי ההפקוד רלשחר .אותי ולקח יאות תלבי ,המרחץ ונתנ יל םבגדי ,אזרחיים םפני ,ואופן אל ייכולת אלבט ובמ .פי יעלית לע הקצ ,העגלה .מאחור תפיס רניי הירוק ההמעיד ישאנ 'משוחרר רכיכ םלח סוכרטי תרכב אאב להסתכ רלאחו הורצ ףלהחטי יל טבשו שבידו . לאב טהשו רנות 38 ןגליד 289 תלוי באוויר. הוא חיבק אותי ואמר לי: "יוסל'ה אתה לא הבן שלי! - המשטרה המקומית, ואת אבא אסרו . לאחר שבוע של ישיבה ב"חד ~ אמא שלך שכבה עם אחד שעבד אצלנו במשק. הוא אביך מולידך!" גדיא", ואחרי כמה סטירות הגונות שהוא חטף ממפקד המשטרה, ~ אני קפצתי מהעגלה בבכי ובכעס, בלי שאדע נגד מי. לאמא שלי לא c::::: וכתב אישום, שהוא כביכול , קומוניסט, כי הוא לא מוכן לציית סיפרתי את זה אף פעם. הרי אהבתי את אמי מאו.ד בדיוק כפי שהיא לציוויים של דתו , הדת היהודית, ודת אחרת אין לו , הסכים אבא ~1 אהבה אותי. ~ בסופו של דרב לחתום על הגט. את אמא שידכו לספר העיר החירש, שניגן יפה בכינור . אבל הספר האינטליגנטי , למרות אהבתו לאמי כמה פעמים בשנה היינו הולכים ליבת הכנסת שבעיר להתפלל. זה היפה והצעירה, לא רצה לגור בכפר, ואמא לא רצתה להיפרד מהאדמה היה ביום הכיפורים, בלילה. למרות שאמא נתנה לי סידור , לא ידעתי אליה חיתה קשורה מאו.ד את האדמה והרגש הזה אליה היא ירשה מה אני צריך להגי.ד עמדתי כמו גולם. יהודי שעמד לידי הראה לי את המקום. אבל זה בכלל לא עזר • מרוב ובשה עשיתי את עצמי כאילו מתפלל , והנעתי את גופי הלוך ושוב בקצב מהיר יותר מאחרים. היהודי שלידי העיף בי מבט ונאנח: "מסכן , ילד כפרי, עם-הארץ."" לפתע נשמעה צווחה רמה מעזרת הנשים של בית הכנסת. "שרפה!" נר קטן כנראה התהפך , וכבר כל הבניין עולה באש. בהלה ודוחק, אפשר להיהרג. צעקות וצווחות: "הצילו!" "מכבי אש!" "מכבי אש!" פעמון האזעקה שבשוק יחד עם פעמוני ה"טומאה" של הכנסיות מציפים בקול ובדונם את העיר. אנשים, אנשים בהמוניהם, אבל איפה מכבי האש?! אשה צעירה בוכה, תולשת את שערה, הילד שלה, בעגלה, נותר בבית הכנסת העולה באש. בלי לחשוב הרבה אני מסיר במשיכה את המטפחת מעל ראשה, טובל אותה דבלי מים, עוטף בה את ראשי ורץ אל תוך בית הכנסת הבוער . אני חוטף את העגלה עם הילד ובו ברגע אני משגיח בקשישה עומדת כמו משותקת. אני רץ החוצה קודם כל עם הילד שנחנק מעשן , וכרב אני חוזר , תופס את ה, ורואה נערה ~· הקשי צעירה, היא נראית לא לגמרי שפויה, אני מושך את שתיהן החוצה. בדב שמלתה של הנערה אחזה "181ווll::ם1;;;;;;:::!l!Eiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiii-=וil.....;--;;;;......~..-____ כרב האש. אני נוטל דלי מים והופך אותו על הנערה, מעיף אותה על הארץ ומגלגל אותה על החול. לפני שמכבי האש מהוריה, מסבה, ומסבא רבה שלה, אחרי שאחיה הקשיש ממנה, היורש מואילים להופיע כבר הפך בית הכנסת לערימת אפר . מה הפלא! בית החוקי , נסע לאמריקה. הכנסת נבנה כולו מעץ , ובנוסף לכך , הקירות היו מכוסים בספרים. ולבסוף שידכו את אמא לסנדלר לא צעיר במיוחד , שהיה מוכן לבוא וכבר ניצבים האנשים סביבי ואמי לידי , וכולם מחבקים אותי , נשים ולגור בכפר ולהיהפך לעודב אדמה. וכל זאת יפה, טוב ונאה, אך מנשקות את ידי , ולא חדלות מלהודות לי • רב העיר מתקרב וקורא המלחמה פרצה באמצע. את הסנדלר , פייבלה קראו לו , אהבתי ממבט בקול: "הוא צדיקז הנער הזה צדיקז ואמא שלו צדקת!" הוא מניח אתהראשון . אבל הוא גויס ונפל בקרב ההגנה על ורשה. כפות ידיו על ראשי ומרבך אותי. אמןז קורא ההמון שמסביב. ובהמשך אני ואמי נשארנו בכפר , היהודים בעיר נכנסו לגטו , והסוף מוכר אומרים הכול את ברכת הגומל. "יהודים - אומר הרב - אנחנו נמשיךוידוע." בכל נדרי כאן בחוץ." הנשים זזות הצידה ובעל התפילה מתחיל מהמקום בו קטע את התפילה בשל השרפה שפרצה. הגויים בני העיר עומדים אצל טרק מתחת לשוקת שכבתי כמה ימים. אני לא זוכר בדיוק כמה. מסביב ומסתכלים. חלק מהם מצטליבם, כשהם שומעים את התפילה פעם ביום היה מביא לי אוכל , וזה בידיעת אמו • ביום גשום אחד , קורעת הלב. לקראת הערב, קפצתי על רכבת לוורשה. כאשר בא המבקר וביקש מאז היו מזמינים אותנו לבתי היהודים בעיר. התחילו לחפש שידוך ממני כרטיס, הושטתי לו כמה זלוטי , והוא, שהבין שאני לא יודע לאמא. אבל הצרה חיתה, שאבא לא רצה בשום פנים ואופן לתת לה לספור, לקח שלושה זלוטי וטמן אותם בכיסו. אני הייתי מרוצה: גט. ניסו בטוב וניסו ברע, אבל שום דבר לא הועיל. לדין תורה הוא הניסיון הראשון שלי להעמיד פני מטומטם, כפי שלימדה אותי אמי , לא הלך ואפילו כסף לא הסכים לקבל . בסוף הצליחו לשחד את מפקד הצליח. גרב שישב מולי הסתכל עלי כל הזמן. הרגשתי שהוא מופתע 39 אפריל 2004 מכך שהייתי יחף. נהגתי לישון עם סמרטוט בפה ונשמתי רק דרך האף. פחדתי פן אדבר "לאן, ילד?" הוא שאל אותי. מתוך שינה בשפת אמי ואסגיר את עצמי . בימי ראשון הלכתי עם כל "לל".".ל". חפש עבודה," גמגמתי בשפת האיכרים שלי. המשפחה לכנסייה למיסת הבוקר' ובחג המולד עברתי גם אני את "לדרשה?" הווידוי המסורתי אצל הכומר שהניח על לשוני פיסה מהלחם הקדוש "לוו." לוו." רשה." והמבורך. הוא שתק במשך דקה. האידיליה הזאת לא האריכה ימים רבים. ביום בהיר אחד' כאשר המשפחה ישבה סיבב השולחן לארוחת הצהריים, התפרצו אנשי הגסטפו "איך קוראים לך?" ",glupi Juzek Juzekgu,gu,." אל תוך היבת וערכו חיפוש. בכלב הזאב הם ירו מיד' את כולם אסרו "אתה לא כל כך glupi, אתה רק מגמגם." ושלחו אותם לוורשה. כעבור חודש ימים של ישיבה בבית הסוהר ,א" אני לא מגמגם. אני ".מ מ-דבר ככה." הנודע "פוויאק" ירו בגודיצקי ובאשתו . מה קרה לשלושת הילדים "יש לי עבודה בשבילך . גם מיטה לישון בה. אני גר בלונלין' יש לך אינני יודע. אחרי תחקור קצר שחטפתי בו כמה סטירות לחי' שלחו אותי עם משלוח גנבים ומבריחים למטהאוזן' ומשם לגרזן-צוויי' שם תעודת לידה? בן כמה אתה?" "א."ני א."ני לא יודע, הייתי פועל בכפר והצטלבתי . "הנה לך סל עבדנו במפעל ה"מסרשמידט" בבניית מטוסים. 11 ' ביצים וחמאה. אם ייכנסו גרמנים לביקורת, עליך להעמיד פני "ישן. וככה נעשיתי עוזר למבריח אצל בוגדן גודיצקי. הוא לא עבד לבדו. עכשיו, כשהייתי חופשי, נסעתי בחזרה אל הכפר, לחפש את .אמי חיתה לו כגופייה שלמה, שהבריחה מצרכים וחומרים שונים ואפילו חברי טרק סיפר לי' שכאשר ז'נדרם רגמני עם שוטר פולני ובא נשק לוורשה. שבועות וחודשים חלפו מלווים בהרבה פחד ואימה פן לקחת את המשפחה היהודית היחידה בכפר ומצאו שם רק את 'אמי יתפסו אותנו. לא פעם עיכבו אותנו שוטרים גרמנים, החרימו את ירו בה .במקום הסחורה והטילו עלינו קנסות. זמן מה נשארתי בכפר' הבאתי את אמי לקבר ישראל בבית תהקברו יחסם של גודיצקי' אשתו ושלושת ילדיו כלפי היה טוב מאו.ד כסף היהודי שבעיר' מכרתי' בחצי חינם, את עשרים הדונם של ההשד הוא לא נתן לי' אבל אכלתי דביוק אותו האוכל שהם אכלו' ישנתי שלנו' ונסעתי לגרמניה, למחנה די-פי* משם עקרתי לארצות תהברי בחדר שאוכלס בסחורות ובכלב זאב ענק, שאיתר התחברתי מי.ד אל דודי' אחיה של אמי .• · מחנה עקורים ברגמניה עומר לראות אור בהוצאת ייורlג!!@ווm.עi ןן 77 כרכר, מנגיב מחפוז ספרו של רן יהב הסופר המצרי נגיב מחפוז, חתן פרס נובל לספרות, שלח באחרונה ברכה נרגשת לחברנו ששון סומך בהגיע סומך לגיל 70• דן יהב כידוע, פרופ' ששון סומך היה החוקר הראשון מקוררת לסכסוך הציוני-פלסטיני שכתב מונו גרפיה, באנגלית, על יצירתו של הסיפו שלא נלמד , לא ~דפו ראינו מוכו הסופר המצרי בשם "המקצב המשתנה". ספר זה הופיע בשנת 1973 בהולנד , והתבסס על עבודת הדוקטור של סומך , שנכתבה באוניברסיטת אוקספורד בשנת 1968• מחפוז' כיום בן 93, "אימץ" את החוקר הישראלי סמוך להופעת הספר באנגלית, אבל רק בשנת 1980 הזדמן לשניהם להיפגש. 'עתרן 77' פרסם מאז גליונו הראשון תרגומים מיצירת מחפוז ומאמרים על יצירתו . בין השאר , פרקים מהטרילוגיה הקהירית בתרגומו של ששון סומך; ומפרי עטו פורסמה בעתוננו בסוף שנות ה 80- סדרה חדשה תחת הכותרת "נגיב מחפוז: מקצבים חדשים". 40 גליון 289 ~ 4= זייט געזונט (ן: ~1 ~ חרי בר שלום ה יום עברתי ליד בית-כנסת וקבצן הושיט את ידו לעברי. לבלתי נראה. הרגשתי אימה ממש. עד אז ידעתי רק משמועות על נתתי לו כמה אגורות ושמעתי אותו אומר לי "זייט מעלליהם של הפשיסטים לובשי החולצות החומות, על מעשי בריונות געזונט" - שתהיה בריא. שתי המילים האלה נשאו אותי ואף רצח שביצעו ביהודים. אחורה, לשנות הילדות, לבית שלנו , כפי שנחרת המפקד שלהם, בריון גבה-קומה חבוש כובע פרווה ענק שירד עד בזיכרוני ... גבותיו , פנה אל אבא: "זייט געזונט" היה בשבילנו שם - שמו של קבצן נמוך-קומה, רזה, "אנחנו גובים כסף מהז'ידים בשביל הארגון שלנו. תביא כל מה שיש בעל אף אדום מחמת הקור ואצבעות עקומות שהיו מגיחות מתוך לך בבית אם אתה לא מחפש צרות." הכפפות הקרועות שלו. איני יודע מדוע אני זוכר אותו רק על רקע אבא החוויר. פיו התעוות. אבל הוא הידק את שפתיו ונכנס לחדר החורף הקשה, אף שאני בטוח שהוא בא אלינו במשך שנים רבות הסמוך . השלושה בחנו בחמדנות את החפצים שבחדר , כאילו רצו עוד בטרם עמדתי על המתרחש סביבי. לאמוד את שוויים. רק "המפקד" עמד וסקר את "זייט געזונט" הוא היה, אפשר לומר , אורח קבוע בביתנו . היה בא בדרך כלל במבטים של ובז. כשאבא שב לחדר, התעשת המפקד וחטף את ערימת בצהריים, לא אומר דבר , ניגש לתנור הברזל שבמטבח, מסיר את השטרות מידו. הוא ספר אותם בקוצר-רוח, וכשסיים, חייך חיוך הכפפות ומתחיל לחמם את ידיו - מסובב אותן מצד לצד ברווחי זמן מפלצתי ואמר: "תוציא את הכול, ז'יד מסריח." קבועים. "אבל, זה כל ..." לפעמים אמא חיתה שואלת אותו ביידיש: "אתה רעב, 'זייט געזונט'?" הוא תפס בצווארון של אבא והתחיל לטלטל אותו: הוא לא היה עונה, אלא מתחיל לצחוק - צחוק של שוטים, עיניו "שמע ז'יד , שלא תשקר לנו , אתה שומע?" נעוצות בקרשי הרצפה. לסימן של אמא חיתה המשרתת מגישה לו "עזוב אותו ,גי;ךגי ,"נשמע פתאום קולו של "זייט געזונט". "האנשים משהו לאכול. כשסיים, היה מנגב את פיו בשרוול, קם, וכשהיה האלה בסדר גמור." מגיע לדלת היה אומר "זייט געזונט". אלה היו המילים היחידות הפנינו מבטנו לעברו בפליאה. אחד הבריונים שרק בעליצות ושאל: שיצאו מפיו. "שבלמד גם אותו לקח, המפקד?" הייתי עוקב אחריו במבטי: בקושי הלך - גורר את נעליו הגדולות, "רק תוציאו אותו החוצה ושיילך לעזאזל," ענה המנהיג, "זה ..• אבא הקרועות, שמהן בלטו והזדקרו החוצה, כמו עדות לעליבותו , קצות שלי ..• הוא מכר את נשמתו לז'ידים." הסמרטוטים המלוכלכים ששימשו לו גרביים. פעם נתנו לו זוג נעליים לראשונה בחיי ראיתי את "זייט געזונט" כועס, אדום מזעם: ישנות. הוא הניח אותן מתחת לזרועו , אמר "זייט געזונט" אסיר "אני מכרתי את עצמי ליהודים, אתה אומר? כן , מכרתי את עצמי! תודה, אבל מעולם לא נעל אותן. כאשר נשאל מה עשה בהן, צחק אבל היהודים הם בני אדם, לא בריונים כמוכם ... הרי בזכותם גידלתי צחוק של שוטים ובהה ברצפה. אותך ... מהם הבאתי לך לחם ... בבגדים שלהם התלבשת ..." כך הכרתי את "זייט געזונט", חלק משגרת הבית, הבא והולך בשעות הוא התנפל על נעליו של המפקד והתחיל למשוך בשרוכים: "וגם קבועות. לא ידענו איפה הוא גר ולא את שמו האמיתי , איש מיהודי את הנעליים האלה קיבלת מהיהודים! תוריד אותן כי הן מטונפות, השכונה שאצלם ביקש נדבות לא ידע את שמו . כך נמשכו הדברים אתה שומע?" עד לאותו יום ... די היה בבעיטה אחת כדי לגלגל אותו עד הקיר. משם הרימו אותו כמו שק והעיפו אותו החוצה, לתוך סופת השלגים. ערפל דק של ביום ההוא חיתה סופת שלגים <אולי זאת הסיבה שאני זוכר את "זייט כפור ושלג, כמו עשן לבן , חדר פנימה מבעד הדלת שנפתחה לשבריר געזונט" רק על רקע של חורף>. הוא עמד ליד התנור והושיט את של שנייה. ידיו קרוב מאוד ללהבת האש. בדיוק שאלתי את עצמי איך זה שלא מאז לא ראיתי אותו עו.ד אבל באותו רגע התברר מדוע "זייט געזונט" נכווה, כשהדלת נפתחה בפתאומיות ושלושה גברים נכנסו לחדר . לא דיבר מעולם: הוא לא ידע יידיש! • מרוב פחד התחבאתי מאחורי התנור , מתפלל שאלוהים יהפוך אותי 41 אפריל 2004 רואים אור בהוצאת ~~ויי עתו r ןן~ גיזור~~JךcןתJ ו~ ~ו כרמית מירון שני ספרי שירח חדשים של אורח עשחאל מכאן ומכאן "הנאהבים והנעימים" בתיאטרון הבימה: מאת מוטי לונו וישראל ;זמיר על פי סיפור מאת יצחק בשביס-זינגר; גירסת ההצגה ובימוי: חנן ;שניר תפאורה: כנרת קיש; תלבושות: ילבה קלריק; מוסיקה וניהול :מוסיקלי יוסי בן-נון; תאורה: פיליס רוס; תנועה: מרינה כלטוב בילדותו בפולין שמע יצחק בשביס-זיגגו - שבימים אלה מלאו 100 םשני להולדתו - את אביו הרב נושא דרשה, בה אמר כי הרשעים יושבים םיו ולילה בתיאטרון' אוכלים בשר חזיר וחוטאים עם פרוצות. עניין רבש החזיר הטיל על זיגגו אימה כה רבה, עד כי נמנע מכל מגע עם ןהתיאטרו עד הגיעו לגיל 24. רק לאחר שהות של כ 40- שנה באמריקה מצא ועצמ כותב מחזות לברודוויי. המפורסם ביניהם הוא כידוע "יבטל", שהפך םג לסרט ואף הוצג בארץ. המחזה עוסק באשה צעירה שצימאונה םללימודי גורם לה להפר את יסודות היהדות השמרנית - והיא מנסה ללמוד תבחבר גברים. לצורך המעשה היא מתחפשת לבחור ישיבה. עם ההצגה יבברודווי אמר בשביס-זיגגו: "אני מתעניין בחריגים". אכן' ראינו זאת גם בהצגות שהועלו בתיאטרון גשר לא מזמן: "העבד", שבו בחור יהודי מתאהב באיכרה גויה, ו"שושה", על העולם היהודי האינטלקטואלי בוורשה. ציבור מנוון ורקוב, שלא חזה את בוא השואה, בזמן שעוד ניתן היה להינצל. המחזה, שמועלה כעת על בימת הבימה, הנו חריג לכל הדעות. החברה היהודית - שדורשת "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא" (ויקרא, פרק י"ח 22(- תקיא מתוכה כל תופעה עומר לראות אור בהוצאת ~!!JJ רויי ותJJ.ננf ןןוו הומוסקסואלית. המחזה "הנאהבים והנעימים" מבוסס על סיפור מאת בשביס-זיגגו' שעובד למחזה בידי בנו' ישראל זמיר' בשיתוף עם מוטי לונו . העלילה מתארת ספר םשירי את ההורי השמרני בעיירה היהודית בראשית המאה ה 20-, כאשר שני תלמידי חכמים מתאהבים זה בזה, בורחים מכלותיהם ומנסים לחיות כזוג, כגבר חדש לש יהודית פז ואשה, בעיר הגדולה. המלחמה על בעיית הזהות המינית ועל חופש הבחירה, יהודית פז סקרבורו כל רגע בנוסף ללבטים המלווים את הכפייה הדתית, עומדת במרכז המחזה שסופו הטרגי הוא בלתי נמנע. הבימוי המסוגנן-הסוריאליסטי של חנן שניר מעניין יותר מעצם סיפור העלילה, גם אם הוא מגזים לעיתים דווקא בחשיפה הריאליסטית, בנקודות הרגישות של מפגשים בין הנאהבים. במשחק, שאינו מתעלה מעל לרמה בינונית, מצטיין אלכס פלג כרב העיירה שבנו חוטא באהבת זכר. משחקם של ליאת גורן' הרבנית, ודב ויידו' בעל הבית העירוני' מתאפיין בנטייה מרגזמת לגרוטסקה ולדולגויות. הגיבורים הראשיים, הנאהבים רהבעימים, ישי גולן ויובל סגל, השתדלו מאוד להתגבר על אי-הנוחות בסצנות האהבה החד-מינית שעליהם לבטא, ולא תמיד עלה הדבר בידם. קשה להבין מדוע הוכרח השחקן מוטי נץ להתקדם כשהוא כורע על ברכיו ולדבר במבטא לא 42 גליון 289 הם לגמרי לא פשוטים. סביב מיטת האב הגוסס מתאספת המשפחה הקרובה :ג ואיתה מתגלים כל הקשיים שליוו את ניסיון ההתערות של המשפחה המזרחית ~ c:= בראשית שנות המדינה. האב ניגן בכינור בצעירותו' אולם נאלץ לוותר עליו בשל בעיות פרנסה. במשפט נוגע ללב מגדיר האב את עצמו: "ילד ~1 עם צמה וכינור", ~ הבן הבכור מנהל את המינימרקט המשפחתי ובוגד באשתו. על פרידה, אמיר קריאף ועדי גילת: "הצמה של אבא" הבת הצולעת, אומר אחיה, הבן המרדן אמיר: "עם עשרת הסנטימטרים החסרים שלה ברגל, היא האדם הכי שלם בבית הזה" <משפט זה הוא פראפרזה על אמירה המיוחסת לעגנון' אך למעשה היא באה מפיו של הרב מנדל מקוצק: "אין דבר שלם יותר מלב שבור", והוא לדעתי אחד המשפטים היפים במחזה>. המחזה שנון' שוטף ובעל הומור עממי. השיחה הקצבית והמשחק המעולה יוצרים הרגשה של אמינות, המצביעה על כך שהדברים נאמרו מעומק הלב ומזיכרונות כאובים על ילדותם של המחברים . אמנון לוי ורמי ונון • האחרון' שגם ביים, שמר על האותנטיות המתבקשת מן העלילה המשפחתית. אמיר קריאף, בתפקיד אמיר' הבן המרדן' עיצב דמות אמינה וכנה, הכואבת את שובה אל בית המשפחה רק על ערש הרווי של האם. תפקיד מרגש יצרה תחיה ונון' כפרידה הצולעת, טובת הלב והחכמה. אך הגיבור הראשי הוא איציק כהן בתפקיד האב הרודן' שידע להחצין רגשות וכוח, גם ברגעי חייו האחרונים. נעימה מאוד חיתה עדי גילת כרוויטל, חברתו של אמיר, ואלי גורנשטיין שכנע בתפקיד ד"ר לדין הפסיכולוג. השתתפו עוד: גאולה בוני ואלון והן • הצגה מהנה. • 43 אפריל 2004 ברור בתפקיד הליצן-הקבצן. אפיונים אלה לא הוסיפו קווים מעניינים או משעשעים לדמות, רק הכבידו על חושי הראייה והשמיעה. ללא שמו של בשביס-זיגגו הקשור להצגה זאת, אי-אפשר היה להמליץ לצפות בה. "בשני קולות" בתיאטוון גשו: מאת בויאן פויל, על פי סיפורי צ'כוב; בימוי: יבגני אדיח; תדגום: בן בו-שביט; מוסיקח: אבי בנימין; עיצוב במה: יבגני אדיח, מיכאל קומנקו; תלבושות: אכח איצקוביץ'; כוויאוגופיח: יחזקאל לזווב באחד ממכתביו כותב צ'כוב כי מעניינו של הסופר להתייצב לימין האדם. לכאורה, משימה פשוטה וקלה בתכלית, אך באמת קשה ומסובכת במידה שאין למעלה ממנה. ואולם, הוא עשה זאת לאודך עשרות סיפורים ומחזות, שבהם הקיף עולמות שלמים של בני אדם שונים והעלה מתוך תמונות חיים של יאוש ותוגה אינסופיים, שקופיות שגם אנו בימינו יכולים לזהות בהן את עצמנו. המחזאי האירי בריאן פויל <נולד בצפון אירלנד>, שכתב, עיבד ותרגם מחזות רבים <"רוקדים בלונאסה", "סוויגי", "חודש בכפר"), הרגיש עצמו קרוב מאוד אל צ'כוב. אולם, הבא לחבר מחזות על פי הסופר הגדול חייב לגלות אותן פנינים אשר אפיינו את המהות הספרותית שלו' שאין לה תחליף, וכן את סוד גדולתו אשר בצמצום הדיבור • יש לציין' שבריאן פריל הבין שצ'כוב אינו ניתן לעיבוד' וכי כל המוסיף ליצירתו • גורע מעצמיותו הייחודית, מהאווירה הבלתי נתפסת שלו' מן העדינות ומן הפיוט. על כן' נזהר בקלה כבחמורה. הסיפור הקצר של צ'כוב, "הגברת עם הכלבלב", שעל פיו יצר את המחזה "משחק יאלטה", מציב תמרור דרך בתולדות הסיפור הקצר. העלאתו על הבמה דרשה ידע, מיומנות, רגישות ואהבה רבה לצ'כוב וליצירתו • אפרת בן-צור' בתפקיד אנה סוגייבנה הענוגה, שכנעה בכנות רגשותיה וביכולתה הבימתית לבטא רגשות אלה. בן זוגה לבמה, יחזקאל לזרוב, · שגילם את ומיסוי דמיטרוביץ', הגבר הנשוי המנהל רומן אהבים בבית ההבראה ביאלטה, עיצב דמות אמינה של גבר המתחיל בפלירט קטן ונוכח לדעת כי באהבה אמיתית עסקינן. המשחק כולו היה מעודן 'מאופק, אוורירי ומרומז, המגלה טפח ומכסה טפחיים, כיאה לאווירה צ'כובית. ידו האוהבת של הבמאי יבגני אריה ניכרת בכל צד ובכל מיזנסצנה. החלק השני של הערב נקרא "אפטר פליי" >After Play< ומופיעות בו דמויות משני מחזות שונים של צ'כוב, שלא היו נפגשות בשום אופן בעלילות המקוריות. בבית קפה במקום כלשהו 'יושבת סרניה מן המחזה "הדוד ואביה" ועושה חשבונות. מצטרף אליה אבודי' האח מן המחזה "שלוש אחיות", מנור יוצרים דיאלוג מזעזע, קורע לב ·' ישראל דמידוב ונטליה וויטולביץ וכליות, על ההחמצה של כל האידיאלים עליהם חלמו ועליהם לחמו בימי נעוריהם. זהו ערב פיוטי' נפלא, הזוי ועצוב, עשוי באהבה, בידע ובכישרון' הן מצד הבמאי יבגני אריה והן מצד השחקנים. עזר לאווירה החלומית תרגומו של בן בר-שביט, המוסיף להזיה הצ'כובית את המיומנות שלו ועוזר לקהל הישראלי לחוות חוויה תיאטרונית מהנה ומרגשת. "הצמח של אבא" בתיאטוון חקאמוי החדש: מאת אמנון לוי ודמי רכון; בימוי: ומי רכון; תפאורה: דוור חונזון ואורנה סמווגנסקי; תלבושות: חרס אבני; מוסיקח: חיים אוליאל לכאורה, סיפור פשוט. העלילה שאובה מהכרוניקה הפרטית של המחברים: אב שתלטן ועריץ' ובן מורד המתרחק מן המנטליות החונקת של המשפחה הםל.~ית ומגיע עד לתורות הסיניות של טיפול אלטרנטיבי בגוף ובנפש. כס~מן מוחצן להפגנת המרד' אמיר' הבן הצעיר' מגדל גם צמה. למרבה ההפתעה מסתבר'שגם לאב הקשוח חיתה צמה בילדותו הרחוקה בחלב. אך כמו בכל סיפור משפחתי' היחסים, התקוות, הייסורים, האהבות והאכזבות, -:' 1 f ~ אקויים ' ~. שומרים v ל זכויות היוצרים .. ' ! : -~~ ACUm ליצירה שלך יש זכויות מטבע הדברים, היוצר מעוניין יוחר מכל בפרסום ובהכרה של עבודחו מצד הקהל. אין ןiילחח_· להחרגשוח של הפרסום הראשון במוסף הספרוחי, או . לריח הדפוס בספרך החדש, אך כמו בכל עבודה שבה הושקעו מאמצים רבים, זכוחך הבסיסיח היא לקבל חשלום עבורה. אנו דואג•ם ' שחקבל אח מלוא החמורה הכספיח עבור כל שימוש ביצירחך ושלא יעשה בה שימוש בניגוד לרצונך. (אקום חברים כ-ססס 4 יוצרים ישראלים: מלחינים, פזמונאים, מעבדים~ סופרים. משוררים ומו"לים למוסיקה, ומיוצגים בה ךiלעמל ממליון וחצי יוצרים מרחבי העולם. בנוסף לשמירח הזכויוח וחלוקח החמלוגים, חרטה אקו"ם על דיגלה אח קידום היצירה הישראליח. הכלי העיקרי שלנו לקידום ועידוד היצירה הנו חחרוח פרסי אקו"ם ננוצח הזהב), המחקיימח מזה 43 שנים. זהו מפעל הפרסים הגדול והחשוב ביוחר בישראל ליוצרים, בו מחולקים פרסים כספיים לעידוד היצירה המקוריח מדי שנה. אקו"ם חומכח גם בפרוייקטים חרבוחיים ולא מסחריים נוספים כגון המגזין שבידך. המקדמים אח היצירה המקוריח ומעודדח אח - חברי אקו"ם להשחחף בהם. הצטרף עכשיו לאקו"ם וקבל: ~הגנה על זכויותך ~טיפול משפטי, ללא תשלום, בנושאי זכויות יוצרים ~חלוקה מהירה ומדוייקת של תמלוגים עבור שימוש ביצירותיך. ~בית של יוצרים ליוצרים! להרשמה ופרטים נוספים: 03-6113475 03-6113428 03-6113412 www.acum.org.il משרדינו נמצאים ברחוב חובל Q, פינח החילזון 1, רמח-גן 52117. ח .ד .1704 " -יי ·~~