םמאמרי תורשימו םשלו :וצבי ןבי יז'בוטינסק ןלמרטי הגראם ' הבמ לםאת •" רכמ הרים "היירררת ראםנר n ל uוע ינl ;אורז" ן"אב לע א "בן ילפ ה•ע ואף על פי כן , מן הראוי להעיר עוד הערה אחת. זה עלול להישמע קטנוני , אך מן הראוי שייכתב. לעיתים קרובות מדי קורה, שמשורר , או סופר , לאחר שזכה בכל הכיבודים, הפרסים וההטבות, כולל פרס ישראל , מגיש מועמדות גם לפרס ראש הממשלה; וכי איזה פנל שופטים יסרב לו , לחביבו של הממסד הפוליטי התרבותי והציבורי? כאן באה ההתעלמות מכך שקרן ראש הממשלה נוסדה על מנת לסייע לסופרים ולמשוררים, שאינם מסוגלים להתפנות לכתיבה בשל מצוקה, גם כלכלית. הפונה העמוס בכל פרסי ישראל ובכל המלגות והכיבודים אינו שם לב כנראה, שבקבלו גם את הפרס הזה, הוא גוזל ממשורר או מסופר במצוקה את קרש ההצלה שעשוי לסייע לו לפנות מעט זמן לכתיבה. חומר למחשבה. ציבור הקוראים שרוכשים ספרים לקריאה בישראל הוא מצומצם במיוחד. על כן ,סופרים שמתקיימים על "חרבם" מעטים הם מספור. אמנם, מצב דומה קיים גם בקרב עמים אחרים, אבל שם נעשה ניסיון אמיתי לפתור את הבעיה. בארצות סקנדינביה, למשל , הוקמה קרן , על פי חוק, שנועדה לקיים פנל רחב של סופרים ומשוררים פעילים, למשך תקופה ממושכת, והתחלופה בפנלים האלה היא על פי הטבע. נכון , גם פתרון זה אינו בהכרח צודק במאת האחוזים, אך זהו ניסיון רציני , שמצליח בדנמרק ובארצות נוספות בסקנדינביה. לפני שנים, כאשר יזמנו והקמנו את "איגוד כללי של סופרים בישראל", משום שהאגודה הוותיקה לא מילאה את תפקידה, באתי בדברים עם שורה של חברי כנסת והצבעתי בפניהם על הניסיון הסקנדינבי , והצעתי חקיקה דומה גם אצלנו . תגובתם של רבים חיתה חיובית. לצערי , ה"איגוד", שהושקעו בו תקוות רבות, כשל. אבל זה כבר נושא אחר . * אני נוהג מדי פעם לידע את הקוראים על המתרחש ב'עתון וו'; והפעם: אני שמח לבשר לקוראינו הקבועים, שזה עתה סיכמנו את תחרות הסיפור הקצר בנושא "הים והספנות". צוות השופטים, שכלל את יצחק ארור ברך ארופד , גד יעקבי , עמית ישראלי-גלעד והח"מ, קרא עשרות רבות של סיפורים, ביניהם סיפורים גם מרגשים וגם בעלי רמה ספרותית גבוהה. שלושה מבין הכותבים זכו בפרסים כספיים, שיחולקו בטקס חגיגי שייערך ב 6.01.04- בנמל תל-אביב. אני מקווה שבהמשך לסיפורים הזוכים שיודפסו בגליון הבא של 'עתרן וו', ייפתח ז'נר חדש של סיפור קצר או אפילו רומן בנושא ים וספנות במובן הרחב, שיעשיר את הספרות העברית כולה. אם זה מה שיקרה, באנו על שכרנו . ועניין נוסף: בגליון זה אנו מביאים זו הפעם השנייה את המדור ל"שירה צעירה" , המוגש באמצעות מתא"ן • מדור זה ירכז , כך אבי מקווה, קוראים חדשים, שעושים את צעדיהם הראשונים בכתיבת שירה <ואף בסיפורת> ושל קוראים שמסתפקים בקריאתן. להתראות בגיליון הבא. יעקב בסר תודות לעדנה גורני' ולמיורן איזקסון על תרומתם . מעביר במועד את ההקצבה - העלובה, המקוצצת - המותירה חלק מהמוסדות הנתמכים במצוקה קשה, גם בימים כתיקונם. לא, אין להבין את הדברים הללו כהתנגדותנו העקרונית לשביתות עובדים בכלל , ולשביתת העובדים במשרדי הממשלה בפרט. אנו סבורים שחובת העובדים להיאבק על זכויותיהם הצודקות, וחובת הסתדרות- העובדים להגן על רמת החיים המינימלית של העובדים. ועם זאת, האם השביתה הזאת מכוונת נגד מערכות התרבות?! נגד צרכני התרבות בארץ?! נדמה לי, שלא, ובכל זאת, הם הסובלים העיקריים! אבל , כאמור , די עם "הקיטורים", פשוט נמאס גם לנו , ודאי גם לקורא. * "הסכם" ז'נווה - ו"הסכמים" וירטואליים אחרים, הידברויות בין קבוצות, בעיקר אינטלקטואליות, אשר קדמו ל"הסכם" ז'נווה חשוב במיוחד. נכון. אין הוא יכול, או מתיימר, להביא את השלום הנכסף והצודק בין שני העמים. הוא אף לא ישים קץ לשפיכות הדמים. אבל הוא מסוגל להצביע על אפשרות להשגת הסכם כזה; ועל כך שניתן לנהל משא ומתן , בלי שכל צד ינסח את עמדותיו על פי עיקרון "כולה שלי". הדגם שהושג הפעם יכול לשמש כדוגמה לנוסח ההסכם שייחתם בבוא היום, בין ישראל בגבולותיה הקבועים לבין פלסטין לצדה. חשיבותו הנוספת של ההסכם הנ"ל היא בהוכחה שקיימת אפשרות להידבר , וכי המלחמה הבלתי פוסקת בין ישראל לבין העם הפלסטיני , ובעקבותיה "פריחת" טרור המתאבדים, ומנגד , פעילות צבאית-ישראלית, שעל גבול הברבריות - יכולות להיפסק. זה לא בשמים, זה כאן. ובתור התחלה, צריך לרצות להבין גם את הזולת! אין כל אפשרות להגיע ל"נורמליזציה" כלשהי עם הצד שמנגד , אלא רק בוויתור הדדי . * "פרסי ראש הממשלה" לסופרים - על שם לוי אשכול לפני עשרות שנים, הצליחה הנהגת "אגודת הסופרים" הוותיקה דאז, לשכנע את לוי אשכול, שהיה אדם, כך מסתבר, מאוד נבון ולכן פרקטי ביותר , לתגמל מדי שנה קבוצת סופרים, על מנת לאפשר להם להתפנות מעיסוקי פרנסה לצורך יצירה ספרותית, שהיא ייעודם האמיתי. מאז עבר תקנון הפרס שינויים רבים, וחלוקות הפרס עלו מדי פעם על מוקשים לא מעטים, ונשמעו רינונים והאשמות על שיפוט לא צודק <וכי ניתן להיות צודק, כאשר הפניות הן רבות מספור , והאמצעים מוגבלים עד מאוד?>; אבל , כל זה אינו מוריד מערכם של הפרסים לגבי אלה שזכו בהם. ולא כאן המקום לדון בנושא. אך יאמר כאן , חד משמעית, כי הציבור , באמצעות המוסדות המתאימים, חייב לסייע ליוצרים בכלל ולסופרים בפרט, על מנת שהחברה הישראלית תישאר במסגרת האומות המכוננות את תרבותן הלאומית באמצעות יצירות בעלות ערך. כדי שזה יקרה, חייבים הגיליון הזה, מתסכל , על גבול המייאש, אכן , לפתוח כל גיליון חדש בנושא המצוקה בה שקועה התרבות הישראלית. אבל חריפה במיוחד המצוקה בקדנציה הנוכחית, מאז הועבר הטיפול במוסדות התרבות ממשרד התרבות המדע והספורט למשרד החינוך , ובמקביל נפתחה "שביתת העיצומים" במשרדי הממשלה בכלל , ובמשרד האוצר בפרט, שאינו ;B 9..2~J"~· '0 לאפשר תנאים מתאימים ליוצרים, במקרה שלנו לסופרים · ולמשוררים. שירים משה דור 5 11 12 --· --·-···--··-·---··-··-·--····---···~··-··-·-···-··---····· מריו בנוטי - אנתולוגיה, מספרדית: בירי רוטנברג 15 26 26 27 במה למתא"ן רהב גבאי 1 אודיה גבור 1 מיכל דר 1 אייל כהן מגורי 1 נופר סגל 1 מעיין רוגל 1 תמרי 33-32 סיפורים ריטה הייוורת, עיבוד ממוחשב (עמ 1 ~ם~' mת~ף~~םי~ m,--~ןו (38 36 38 16 20 ________ 13 ת"ד 16452 ת"א 61163 חנה ש' אבקש מנוי לשנת 2004 מאמרים ורשימות שלום וצבי: בין ז'בוטינסקי לנובר אסו:יי אדיבי-שו~ן: על !~~~זבה .~.f!חילה P~ ב 1 -~כ~כ:!ב _~ן!~ _ ר חלי אברהם-איתן: על שירתו של שמואל שתל שם ושם משפחה ......"""....."............"."......."".."."..".".........""".....".."."........" כתובת ......""".....".. ".......".............................................."... ............."... " ציפורה לוריא: על תערוכת קולאז'ים של יערה בן-דוד בעריכת משה גלעד יוסף נונע על הערב בשש תפרוז מלחמה מאת מוטי אשכנזי מירי פז על הכול מואר מאת ג'ונתן ספרן פריו ~1-_רי~~~ _~Q_ בככ 40 7 8 9 טלפון ................."""....."........".."........."....."....."."...."".".."..".....".".... ביקורת ספרים אלי שי על p יםון האבן מאת תרזה מאג'יו ועל אלה החיים שהייתי רוצה לחיות מצורפת המחאה על - סך 250 ש"ח עסו 11 גליונות כולל משלוח בנק ......"....."..".......".סניף ....".....".........".".. מס' המחאה ..."."..."...."...... '----------------~ ר _כ _ ני סומק על מסרו זיש ל pירות _ ~בית יהודית רונן על בוקר חום מאת פונק פבלוף -! י~~ . -_____ 9 -~~~- 10 מתא " ן - מפעל תרבות ואמנות לנוער , פועל שמואל שתל על כל שירי אוסקר ויילד 10 במסגרת החברה למתנ "סים . מטרתו לקדם את J\1}1J\i א;נ "J J\IJ החינוך לאמנויות במתנ '' סים ובמסגרות החינוך הבלתי פורמלי בקהילה ולעודד את היצירה מרורים האמנותית העכשווית בקרב בני נוער בעלי כשרון ") Hll" י~ גMזג~ ~~ - o ץ Ans ~ Cul~re Projec.t for לפי שעה - מכל רחבי הארץ . יעקב בסר מתא " ן מפעיל מדי שנה מאות בני נוער מצטיינים המלצות 'עתרן 77' 4 חצי פינה - רוני סומק: מולנה בראשטר 6 ומורים לאמנויות בעשרות תכניות איכותיות. הארגון פועל בחמישה תחומי אמנות : מצד זה - עמוס לויתן על: הוגים בבי זמננו 1 על האיזיאולוגיה של אלתוסר 1 על מוסיקה, מחול , כתיבה יצירתית, תיאטרון ואמנות פלסטית . בין התכניות : אחת עשרה קבוצות עבודה המשכיות לבני נוער ' כיתות אמן ספרה של יהודית קציר 1 על משזיר מאת שמעון זנובנק תגובות: יהודית אוריין על ספרה של יהודית קציר 28 42 ו -ע, --~-בשפך;; --מאת -גור -1,,.. 43 · י " שנה ~ייז • גליו במוסי קה בדרום הארץ , כיתות אמן במחול בהנחיית הרקדן עמנואל גת , חממות כתיבה . הוצאת חוברות הדרכה וקרטריונים , וכחמישים קורסי העשרה ופיתוח תי · אט -רוז ~·· · =--כרמית -מיורןעל -~האשלהי;; -ךכאמייפרקורניי ~ןןןן למורים לאמנות . 215 .כסלו תשםייד • נובמבר 2003•-21 שייח ירחון לספרות ולתרבות העורך : יעקב בסר המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן , ששון סומך , רוני עמותה מס' 580073575 סומק, אריה סיון' צבי עצמון' דורית פלג, עודד פלו , בתמיכת משרד החינוך' התרבות והספורט. lton 77 Literary Monthly מחמד חמזה ע'נאים, שלום וצבי' יעקב שי שביט עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד המערכת והמינהלה: טל': 5618271, ת"ד 16452 ת"א עיצוב: מיכאל בסר המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. רכזת מערכת: גילה שאול לוחות: אורניב ניקוד: שמואל רגולנס, פסח מיליד מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, גילה בלס, משה דור , נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנטון שמאס Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser המערכת אינה עונה בתכב על פנילת כותבים ואינה מחדירה כתבי יו אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת וממוענת. חומו יש לשלוח רק בוראו וגיל, מרופס כרווח כפול על צו אחר של הנייר. רצוי לצוף דיסקט, בתיאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טל': 561827103 1565-253X ISSN iton77@actcom.co.il מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי ~ ~ תיצורמודn עת l וןןוו משח בן-שאול: כל לכזי , מבחר קאמינגס: שירים, מאנגלית: אודי אולב חאוגח: הנהר שמעבר זוג אמריקאים עוקרים לכפר נידח ~ שירים 2003-1954, הוצאת קשב לשידה 2003,357 עמ', מבחר מקיף. שירים שקובצו מ "מגדל השמש"' "שירים -1965 1966", "ספר קטלוגים פרטיים" "אדם פולו" ושירים שעדיין לא קובצו. "כה ידידותיים המשפטים שאני לעצמי; מפחת מהשתנות הזמן; דיבור זז לא מזיז ציפייה ערה; מתוק או מר מובן לא מובן; אד זהו וידת/ על הבטונים עושה דימויי טבע; מזמזם רועד; כאילו הוא סביוני פתאום (עמ' 176' מתוך 'שירים בתל-אביב>. בדק חמדני: חומות הוגף. הוצאת גוונים 2003,59 עמ' במיטתי את גודשת עגלתך; זורקת פנימה שתי זרועות חובקות,/ ממלאת עשר שקיות ליטוף אצבעות,/ שוקלת זוג כתפיים תומכות,/ עוטפת בנייר לשון מנחמת.;/ ובקופה, לפני שאת; נרדמת, מפהקת אלי' אומרת:; תרשום" (עמ' 18' 'אהבה בהקפה'), ברק ח n דנ• חומות הגוף חוח נוכח קווזקובח: הים הסגור 1 הוצאת גוונים 2003,47 עמ' ספר שישי למשוררת. "שתקתי והתחלתי לתרגם,/ תמורת כאב זעיר עושים פה תפר'/ הרי מהיות יונה רבת הסבר' אולי עדיף בפרוזה לגמגם.; ; מרוב שירה פי נהפך אילם,/ בסהר איטלקי אמצא לי שכל'/ כי למה להשאיר בתוך הספר; מה שיכול בחוץ להתקיים" ('לנישואי 2,' עמ' 20(. חולנדו, הוצאת קשב לשידה 2003, 60 עמ' מבחר ראשון בעברית משיריו של המשורר האנגלי "חדשן השפה ואמן הלשון". ערכה: טל ניצן-קרן' חמתו גם הוסיף אחרית דבר . "הלוואי שלבי יפתח תמיד לפני ציפורים; זעירות שהן סודות החיים; כל מה שהן שרות טוב מלדעת/ ואם בני האדם לא ישמעון אזי הם זקנים;/ הלוואי שרוחי תהלך רעבה; אמיצה וצמאה וגמישה; וגם ביום טוב לו אהיה בין טועים; כי כל הצודקים שבעי ימים" (עמ' 31(. אמידה חס: אין אשה ממש כשיראל, הוצאת כתו 2003,74 עמ' "לעד אטוס במטוס הזה שלא גומר לטוס לארץ ישראל; משתחזרת משתחזרת/ לזכר רן עולם ריח אוהלים לא יקפח נפשנו; שקועה בחלומות; בגרנו. פנינו לאין כיוון" (עמ' 16(, ורבין מרבץ חני ג: הנזיר כגן. סיפורו של גרגור מנדל, אבי הגנטיקה, מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצאת דביר 2003,304 עמ' על הנזיר המדען האלמוני' בן המאה ה 19-, שערך ניסויים באפונת גינה והצליח לנסח את חוקי התורשה. מרבץ הגיג מתארת את חייו' מחקריו' כשלדנות יו ודבקותו במטרה של מנדל' על רקע תקופתו שהתייחסה בניכור ובאדישות לגילוייו. לפיורד 1 תדגום: סכינה מסג עם חנה מאי סוונדל, הוצאת קשב לשידה 2003,134 עמ' מבחר משל המשורר-הגנן' מבכירי משוררי נורווגיה. "מה מסתורי; הים במוחו של האדם./ להיות דייג שפל-רוח באותו הים; חיתה תפילתיי יומם; וחלומי בלילה" (עמ' 21, 'הדייג והים'), יעל שי: כין ביזם לפיוס: החברה אזרחית בישראל, הוצאת כרמל 2003,230 עמ' על התהוותה של החברה האזרחית בישראל' ועל הקשיים והסתירות שבדרך . על האופן שבו משקפת החברה האזרחית את מידת אזרחותה של המדינה. אאוגוסטו מונטווסו: הסימפוניה הגמורה, מספרדית: טל ניצן-קרן. הוצאת הספדיה החדשה, סדרת לטיבו 2003,144 עמ' קובץ ראשון בעברית, של הפרוזאיקון הגוואטמאלי' שכתב בחייו רק כמה מאות עמודים. סיפורי-משלים, "קצרצרים עם פואנטה"' כולל הסיפור הקצר ביותר בשפה הספרדית (אך בעולם>, "הדינוזאור": "כשהתעורר' הדינוזאור עוד היה שם". המתרגמת, טל ניצן-קרן, הוסיפה אחרית דבר. חוייט דוד: אבנים לאיכרה, מאנגלית: ליאורה חוציג, הוצאת כרמל 2003, "סדרת קיטובים נפגשים", 206 עמ' במקסיקו כדי להפעיל מכרה נחושת השייך למשפחה. שם הם מתמודדים עם מחלת הבעל ועם קשיי הטבע והאדם. :י מוניול: גיבור להרע, מאנגלית: וחל אחרוני, הוצאת ספרית פועלים 2003,93 עמ' סיפורו של ילד קוריאני בכיתה ',ז העובר מן העיר אל הכפר. שם הוא נתקל במנהיג הכיתה, נער כריזמטי רודני ומאיים, ועובר סדרת התעללויות וחרם, עד שמתחולל מפנה. אמיטאב גחוש: ארמון הזכוכית, מאנגלית: נעה שביט, הוצאת כנות 2003,512 עמ' דג'קומר' נער יתום ועני' בבורמה 1885' מתאהב בדולי' ילדה המשרתת את המלכה. בעקבות הפלישה הבריטית יוצאת משפחת המלוכה לגלות: אך רג'קומר יוצא לחפש אחר אהובתו' כשהוא כבר גבר עשיר ומצליח. עופרה עופו: שירה והירושימה, הוצאת ידיעות אחרונות ספדי חמד 2003,199 עמ' ספר שישי לעופרה עופר . שירה אור דהרה במכוניתה אל גדר ההפרדה בצומת מורשה . ואל מותה. מדוע? עשרים ושלוש דמויות מחייה מנסות לפתור את החידה, ולהבין מי חיתה שירה אור' ומציירות בקולותיהן השונים דמות מיוסרת וסיפור חיים אומללים ומנוכרים. ש 4 ~ ~ ===י' המראות* פטרול אחוון למשמרת כפרח "הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים". ."ולעיר אין ראשית ואין סוף. וכל המבואות חסומים". ל;ר?~ ~q ר;ן תך~~~? .:שף ~צ~ת רוו אבירן צ;לב עצמ; מחדש הכלבים סביב :בגןר <למוראן> :ה~~ ,~ ~ ם על · רע;י . אב~ מ~לשלת T לידיו wר~רת :ב מתהלכי'ם T הארץ · על Q ח; ע;ךק ןא~י ריק T -• : -: • ~בה ~רו ף~ים י.ל~~ · במתחם, חמ · אגף ry רג . ר inQר , • ·~." TT ד , :• אתה מלפנים י~~ .ר;ח~~ • ' T : ' T לבירה. בנתיב נגדי הט; T נית ע;לה ~ל •א;ר:ר o ל~ד גירוש ~נכה ז~?~ , י~~ ~רך?.ת ראה מל;, והלבנה, ב~.ע~~ ~ בהמ . ז~~ T ק,לע ~מף~ה~~ף- j ה 6 ל;~נף ;בנ; Q ע ry ~יע .:בז~ן ~ריר לל.?.ת בתחנה אז;רית ש;טךת ~Qת~~. ע,ב;ןה t ןה ין ·~ -;לי~-~פל , "ב~~ 6~~~,... השחר ס;מר בא;ך ~חלים ס~~ים ~רצף ·~~ דר .q ללים ~ל.מףת :בגףף, לקראת :ב~דףי . • כ;רנןים ,~.כ~ ~?עז ~ך:ם :ברח.ק ~:רינף י~~~ ~די :ם ולא יכ"לנף לקטף. • : T : עדות ר;~ייי •• •ן • :ב~ע;~ים ~סע,דים ך~י;ת ק~זף~נף אני ג;בה ~דףת ן;י~:ר~ ~ף על ~י םימףוiר למסלףל ל;ך~~ב: ףנ,קקt~~ . . . : -: . : שאכף מכננ ים ~זק ,r:~ י ~דינ;ת ר-ר:~י;ן T מ; Q ר ה;ן~ת; .ת;ל:~ל : T :• ע;ינ;ת, אכף םי~~~~ :Qry ים ~נכה ז~?~ , י~~ ~רך?.ת בזר;ע;תיו ~ל :]Q ם דיפל;מט;ים, ·~י·ר;.r.יינף • • T : • ייי מהססת על ף~~ לזרז שע;~י ~נכק ,r:~ ק ל~נףעת כ;~ב .ת.?ל וה~זעך;ז, סבף~ים ~עלבה, ךף~~~ סע.~~ים. ~ד~ליי ~o ד ס;ךקת :ב~ך ry ב ~ין גף~ינף. תחת כסא; . ר:~י;ן מ; Q ר ה;ן~ת; o/ ~~יף ~די T, • •: •: -: • T בברית ערים תא;מ;ת, כח;תינף שנף מחליפינף קר~ים • •• ' :--T •• רא-ני ג;בה. זך.;ע;תיו ~ל;ת םרי~ים q רי~ים ת iלעים T מזדחל;ת T ה.ל.ע~~ ס~~ים עד ף~ך · ;ע;.r.י ~ף ry ג;'ת על גף~י למטר;ת של;ם. ~ר מ;םקים ףניי.r.;בקןנ ~~דים ~~דים שמים ח~ףכ~ם מג wם ~~רסק ס~:ל;ת .· • • • :• בממשל יעיל של םי~~~~ • :-• -T :ב.ז~ן ,~.ת~ , נזבו 7~.ל ,r:~ נף ~~פףף לזגףף ,ק,ק;ח~ב: ע;ל;ת אט ~ט ~רחף~ן ,זכ f ה על ~~ק,נף • '~לף ,ר~:ב: וi;קן~ קצףב;ת ~ ך~י~ן. י~~ ג;~ה ~דףת ן;י~;ר~ צבא כ · ח;תי מרכז לארך .ףיי.r.;לףב~ • • ."' : T '•,: -T : בעבר השהד :בפ;ךה, רעד ם~ך~~ ה~ i רה ל~ -iזהתשמ ע;ד -. ~~שףך סע,~~ים ר; ry ש רר:~י;ן מ; Q ר ה;ן~ת; ,ת;ל:~ל ~o ל;ן ס,דר :ב q קיןה - ר:~י;ן ן~;ב~~ה~~ר~ :· :· : פסיפס המרצפ;ת ~Q חפ;ת, :ב 9 ןקים T , T : ---• • סף ו:ז~~ w:ר o ע,קקים, ~~~~זקים אפיסה הף.א. ש;ק,ע ~ry ם ךס;~ך ת;ז~~~~ :בנכע,נףג תעףדת זהףת, נכ~ריך ל.יןה, מ;~ן ע,ל:ה, ~קףם האחר;נ;ת ריר~,~~ ב; נכז:ויר ?גף~ף ~~ry ס;ם :ב~י~ן הנפ~לה".במכתש~ר o o ד , רחב, סמכ~ז;ת אכיפה על ףיי.r.;בקזח~ כהתעצמ~ת הדם~~ב:- 6 ר כי התר השה~זה פג, ~ryףני.r.;י , T T ' : -•• :• • שףב זרים ברשףת ~בףך , : • • T . ~g ת סע~ב-ה: ויל~:~~ f~ר T חך~ה ד~ליו כ~ · o :ב f ~יןה. T T בכפו~ף : ן p~~o· טי~;ל~~~~ · ס תנףעתנף חפשית ר:~י;ן מ; Q ר ה;ן~ת; 1י~~ :ב f~יןה. ל Qry י~~ :ב:ב 9 ~ןה הפה מדבר ~לים ~ן ם:~~ב::ב~קף~ים, .. -: :· תמסד לר"ב";נףת גף~י :• •• T • ט~~~ ~ן ry ך~~ , ףד~ת :ב;קי~ה ~:בך ry ד *" המראה" - מתוך הספר "המשטרים החופשיים של השפה", מונית שנוסעיה חולקים במחיר הנסיעה ללוד לצורך רכישת סמים, שם המחיר זול יחסית העומד לראות אור בהוצאת הליקון <סלנג>. נובמבר 5 2003 קוראים את העולם הקרוע - על שני ספרי עמס וואולה פארה ל'אמורה תרזה מאג'ר: קיטון האכן' תרגמה מאנגלית: כרמית גיא, עם-עובד, סדרת עולמות 2003,216 עמ' פעם נסעתי לסיציליה, זה היה באיזו הבלחה של שגשוג בעיתונות המקומית, כשחברת תעופה ישראלית, שאחר כך התפוגגה, עשתה מין חצי- קומבינה, רבע-באטרינג, שליש מסע קידום מכירות לחבילת נופש לאי' וככה נבעטתי - מתנה וחינם בהתעופפות קיצית למרגלות המגף האיטלקי. מהנסיעה ההיא זכורים לי מעט דברים; ראשית, הכותר של כתבת המסע המסכמת בשני חלקים 'קאסטה סיציליאנה', שכשהגיתי אותו שמעתי את קריאות הילדים מוכרי הגלידה בהפסקות בקולנועים בחופש הגדול של ילדותי. שנית, הנופים; פריחות פראיות ושפעת עצי זית שנראו כגרסה ים-תיכונית משודרגת-טבע בהשוואה לנוף הארצישראלי ונשפכו מתוך החלונות של האוטובוס לתיירים שגיסתי לברוח לתוכם מחמת טורדנותה של עדת המטיילים בטיול המאורגן קשות. והדבר השלישי , מסמרו המקאברי של המסע הירידה אל השאול בקטקומבות המבהילות של פאלרמו; דמויות מתים מחולפות ניצבות חנוטות, מתפוררות למחצה, אבל סוחבות שנים, כמו בובות בחלונות ראווה בגלנטריה המאובקת של הכוכים התת קרקעיים. כמה זקנות בקבוצה התעלפו על הסף, אחרות יבקשו פטור מהמדריך מהמשך הצלילה טיימס' ל'לונדון דיילי טלגרף' המאפשר לה התאמנויות למרחקים קצרים. כל פעם כמה אלפי מילים, שמתוכם היא מולידה ספר שווה באמת ןוםיכp אהבן. היא נסעה אל הכפרים החבויים בעומק האי , אל המקומות שכה הודחקו בזיכרון המשפחתי , עד שתמיד אמרו עליהם שכלום לא נשאר מהם. היא ביקרה בכפרים שאדמתם כוסתה בלבה ובכאלו שנחרבו ברעידות אדמה, הסתובבה במנזרים מבודדים, נבלעה בין נשים מסורתיות לבושות שחורים, אך בכל מקום שאלו אותה - את האמריקנה הזרה - האם היא נשואה ומה היא בעצם באה לחפש שם. כלומר מה הבעיה שלה. לכאורה זהו מסע שורשים של נכדה, שרוצה לראות את המקומות הרחוקים האבודים של הסבא-סבתא, אבל למעשה זהו מצוד אחר מיליוני פרטים קטנים, שמאג'ו טווה מהם רקמת נשמה של אי מיוסר עם אופי. קחו למשל את הסצנה המדגמית הבאה: המחברת מאתרת בדי עמל פיסת קרקע, נטולת נמלים וגללי כבשים, להניח עליה את אחוריה בסמוך לפכפוכו משובב הנפש של מעיין. היא שולפת ערכת לחם-גבינה, בתוספת הספר אי סיציליאני מאת עיתונאי שכתב על המאפייה וסיים רע אחר שנורה בידי אנשיה. או אז עובר על פניה, רכוב על פרדה, האיש המזדמן התורן' שבא לשאול את שאלת מיליון הדולר - מה את עושה כאן והאם את נשואה? - אריה, וכי מדוע לא?! מגיב הקשיש בצהלת דאגה אבהית כשהיא מכריזה על היותה פנויה בדמי ימיה. "אף אחד לא רוצה אותי", היא מתוודה עגמומית והמחזר התורן משתדל לנחמה באומרו; איך זה ייתכן' הרי את צעירה ויפה. כן , בטח, היא חושבת לעצמה, הכול יחסי , הלוא אתה ~=---יצ~ח~~~~~~~~~~~~~~~~--קמ_ו_ס_ינ_ור_ ~ גוון המדבר מולנה בראשטר אל עיר המתים, אבל אני הייתי משועשע וכמו התאהבתי במראות, מרגיש כילד בלונה-פרק איטלקי רכוב על קרון ברכבת שדים. אחר כך במשך שנים הייתי רואה את פני הגולגולת של אנשים, כמו אחד שקורא את הילת האור וכבר הייתי מתורגל לחזות בתווי השלד הנסתרים מתחת למייק-אפ של מסכת האישיות. עד היום יש לי אוסף גלויות זוועה משם; הקריפטה של הקונוונטו דאי קפוצ'יני נראית כמו מגזין אופנה למתים מחויטים, הגופות מתפוררות אל תוך החליפות, אבל האבק משמר אותן. p יםון האבן של תרזה מאג'ו מסמן ספרות מסע משובחת בהתהוות; הוא אינו קלאסיקה מוכרת והיא גם לא סופרת הכי ידועה מהשורה הראשונה של מחברי המסעות המהוללים. היא פרי-לאנסרית מביו ג'רזי , נכדה של מהגרים מסיציליה והיא יודעת לכתוב כתיבת מסעות מושקעת, מרובת פרטים, מרגשת ביכולת שלה לגעת בהמון הדברים הקטנים. מאג'ו , להבדיל מכותבי מסע ישראלים, מצוידת את עבך; הסלעי • • T :-:• ~ס,ליק ן;ך~~ ר;ןpזס ~~;ט ~ל ת;ך .ן;א~~ס אני נ;לעת את ה~מא :-·--.... -ז ז:~~ס ס~~י ז:~~מ מ~ל 1 ל ~לה מ 1 ל הז.פדנר. T : • ן;ך~~ ~פ 1 ף ס~ק;ם ל~~א;ן ס~;וש 1 ~~יף ~ת 1~u ף :p ~ס;ן j( ןמ;ן המחזש נת;כי . : .. -: מצרפתית: ר.ס. ומולנה בראשטר מים ומדרב הם כמעט טנגו • הרגון הצמא שר לטנגו הזה שיר מרגש, מר וצרוב. ממיתרי הקול אפשר לגלגל את הסלע אל המעיין התלול. במקצה מגזיני זמין במרחקים שבין ה'ניו יורק 285 : - כבר כמעט בן 80. האיש מזמין אותה לקטיף פולים, המסע המשובחת של צלקה. אלה בהחלט אינם החיים :ךן. והיא, תיירת חשדנית, היודעת לשמור על עצמה, שהייתי רוצה לחיותם, מה טוב חלקי שאיני ניוון ~ אומרת לא תווה, פועה צ'אד 1 ואז היא חושבת איזה לטרחות המסע הללו . אבל אז בדיוק מתרחש הנס, .==: מטומטמת וכי איך תלמדי על החיים בהרים?! וראה שכן צלקה מסוגל לכתוב בפיסקה אחת משפט כגון ~ .~~~-:li.~~jf. :"~ .~l,;" 11 ?.,~,~.. · "אנשים רובצים בשולי הכביש, רוכלים נוברים ~ זה פלא: הזקן החביב חוזר 1 הוא בוחר לו פינה מוסתרת ושואל בפשטות: "וואולה פארה . : ' ' ~~L ~l:c"~', מפתה אלה החיוים שהייתי רוצה לחיות 20 סיפורי מסע ישראליים ..( " אותו לנסוע לקונצרט של וילך ברוטרדם, אבל כבר במינכן מתגלה שהמסע מתנהל במזל רע. בשדה התעופה צץ לפניו ויוקנו של הזמר ככרזת פרסומת לפולקסוואגן 1 אמסטרדם מתגלה כטריפ לא טוב, הקצין בביטחון נטפל אליו ואגורפוביה מתגברת דוחפת אותו לחזור בבהלה הביתה לגלוש על המחשב. גם לון ואור 1 שיצא לראות את הטאג' מהאל בליל ירח, היה טריפ וי מכעס, הוא ציפה לסוטול משוגע מקוקטייל של בהאנג עם מי · ורדים והתעורר בגסט הארז עם כאב-ראש נוראי. צור שיזף נסע לגרוזיה לפגישה עם רעי מסעותיו . זאזא ציצישווילי האביר מטיביליסי. בורך הוא חיפש את הדבש המשוגע שפעם שיכו את החילות היווניים, זה החומר הנהדר המופק מפריחת הרוווונורון . בסוף הוא מצא דבש לא טרי מהשנה שעברה, בטעם מריר מעושן 1 "לא משוגע ואפילו לא כל כך מוצלח". יוסל בירשטיין 1 נסען אוטובוסים ותיק, עוו מהתקופה שלפני הפיגועים, לא הרחיק לכת כל כך: הוא עלה על קו 27 במרחק שבין · הוסה עין כרם לכותל המערבי ופגש את יוכונ . אלמנה שאחר פטירת בעלה החלה הוזה על נקניק וכבש. זה המראה שנגלה לה בתקופת השבעה בחלון המואר שמול וירתה: איש זקן שככה אוכל ורק שהפרופסור בהדסה אוסר עליה • הנקניק בגלל הדיאטה והדבש מחמת הסכות. בניגוד להבטחת הכותר 1 חייהם של המטיילים הישראלים נראים קשים ועל הפנים: צבי גילת חווה בכרתים משבר זוגי ומסעדות בתרומת. גברים נודניקים נטפלים אל ירון פריו בהרי האטלס בניסיונות מעיקים למכור את סחורת גופם. דן צלקה מעביר שבוע וחוס בבורמה; הבירה נראית כעיר רפאים מוזנחת, החור במלון דומה לתא מעצר 1 דיוקנאות הבווהא קיטשיים, האוויר מזוהם, האוטובוס צפוף עד כדי זוועה. בסיום מסעו מועלית האפשרות כי מחוזות אסייאתיים מסוימים ניוונים להתנדנד בין שתי ברירות; בית זונות למערב בנוסח תאילנד או מגרש גרוטאות בהנהלת ביורוקרטים בנוסח בורמה. מצוין 1 פולט הקורא, מלקק את האצבעות המעלעלות בין הסיפורים מנופת פרוזת בחוץ מקדש גדול". אני מתקשר דבחיפות למשה <מושיק> גלעד עורך הסיורה החושה בעם עובו להציע לו שייקח את צלקה ומאג'ו ויפתח סדנת כתיבה יצירתית לסופרי מסע ישראלים. שנינו מקוננים על ארונן המגזיניות העברית כמקצה ההתאמנויות שמתוכו יכלה לצמוח כאן ספרות נוסעים. זה המקצה שיכול היה לפרנס כותבים ולאפשר להם את התרגול החוזר על אורך הגל של כמה אלפי מילים, שמתוכו אפשר להוציא פעם גם ספר. במציאות התקשורתית הנוכחית האפשרות הזו היא הזיה ואם מאג'ו חיתה מגיעה לעורך מוסף מצוי 1 חיתה מפיקתו העצבנית משגרת אותה מהמדרגות למטה בליווי משפטים כגון תגידי 1 מה הסיפור שלך וגם השכנה של חמתי נסעה לסופשבוע באי האיטלקי הזה ואמרה שטורקיה יותר עדיף. "ישראלים נוסעים הרבה", מציין גלעד 1 "אבל התוצאה הכתובה בשלה פחות. אין טעם להוציא גיאוגרפיק במתכונת שלפני חצי מאה, · נשיונאל כי אפילו הבנים של השכנים שלי 1 שהם רגילים לגמרי 1 כבר היו בהמון מקומות רחוקים. השאלה איך להפיק מזה כתיבת מסעות איכותית שאינה תלויה בכך שהלכת למקום הכי מאתגר בעולם. נכתב המון ג'אנק של מסעות ורוב הספרים שמתארים את כיבוש האוורסט משעממים נורא". גלעד מודע לכך שלא כל 20 הסיפורים שקיבץ הם יצירות מופת, הוא גם מודע לתעלול של הכותר וציור העטיפה, שהרי כלל לא בטוח שהספר מספק את ההבטחה לחיים כאלה משוגעים. ועם זאת, הוא מקווה, שכמו במקרה של משחקי טניס, תצמח פה מתוך הכמות איכות של ספרות מסע. "אם הכותבים היו מתאמנים כל אחו במקצה של ספר הייתי אולי מודאג מהתוצאה, אבל בקובץ סיפורים מספיק שאום יאמר אהבתי חמישה, עוו אחדים היו מעניינים וכמה לא דיברו אלי" , מן הזווית הזאת אפשר באמת להסתכל על הסדרה החושה שלו כמין אקספרימנט מלהיב, סדנת כתיבה מסעות יוצרת באוניברסיטה הפתוחה. הוא מתכנן תרגום עברי יתועסוiז עם צ'רלי . ספר המסעות של ג'ון סטיינבק וכלבו ועוו קלאסיקה, בתוספת ספרים של כתיבת מסעות משובחת ידועה פחות ואנתולוגיה שתכלול קטעים ממרקו פולו. עד עכשיו יצאו בסיורה עוו שני ספרים; האחו נוסע על לימונים של כרים סטיוארט, מתופף של · האקס להקת ג'נסיס, שעבר לחווה באנדלוסיה, והשבי p נה לך בודהא מאת ג'ף גרינוולו על מסע של צעיר אמריקאי לקטמנדו בחיפוש אחר פסל המואר המושלם. חפשו את הכותר הבא . עיר הדשים, מאת ויליאם ואלירמפל 1 מבכירי סופרי המסע האנגלים, המתעד שנה בניו-דלהי 1 קראו אותו עם מיזוג הולם וחסכו את הזיעה. • אלי שי נובמבר 7 2003 ~ כיתת הנדסה לשבוע, אותה תיתן לה הוראות מה אכן נקרא כמחזה סוריאליסטי: "בערך בשבע בבוקר הדלק שהניע את תנועות לעשות. או-קי?" (עמ' 42(. רק אז 1 והודות אני מודיע לאלי 1 סמל הכוח, על מסדר בוקר ~ שיתקיים בשמונה, בתוך הבונקרים. 'המסדר יכלול ביקורת נשק, גילוח, צחצוח, סידור מיטה: אני רואה את המבט ההמום שלו' כאומר 'הפגזים האלה דפקו למוטי את השכל: אני יכול לנחש איך המשפט הזה מוכפל ומושלש כשאלי מודיע על כך לשאר הלוחמים." 'איפה נתגלח? המקלחות והתגלחות הרוסות לחלוטין."'" ואשכנזי מסביר: "אם יש מסדר יש צבא, יש מדינה. אם יש מדינה יש לאן לחזור בסוף המלחמה. בדיקת המסדר כעשית בשטחיות. אולי אני משוגע, אבל לא מטורף" (עמ' 80(. תפיסה קיצונית יותר של אשכנזי עולה מתיאורו את ניסיונותיהם של חיילים מצרים להיכנע ב- 10.10. אז "קצין מצרי רץ אחריהם ויורה בהם בגבם. שלושה ארבעה מהם צונחים. השאר חוזרים מבוהלים לעיקר הכוח. אילו אני קצין שלהם הייתי נוהג כמוהו" (עמ' 109(. מצב הלוחמים במוצב מחמיר ומביא אותם לדיון באפשרויות העומדות בפניהם. אופציה אחת היא כניעה, אופציה שבה נקטו מספר מוצבים, אבל לאור מידע על מצבם של אלו שכבר היו בשבי המצרי 1 קיימת הסתייגות. אופציה אחרת היא נסיגה מסודרת, כך גם הסתננות יחידים אל מעבר לקווים לכיוון פורט פוא.ר מבחינתו של אשכנזי 1 האופציה היחידה הברורה היא המשך הלוחמה, ואם ייפגע, יחליפו סגנו ואם גם זה ייפגע - "תוכלו לקיים הצבעה. ההחלטה שלי היא להישאר כאן . כאן כלחמים. לא זזים מטר" (עמ' 95(. בעוד שיומן המלחמה נפרס על שני החלקים הראשונים, עוסק החלק השלישי במילואים שלאחר המלחמה והפרק הרביעי 1 המעניין יותר' במאבק הפוליטי ציבורי. זה הביאו להפגנת יחיד ב 2.2.74-, תוך שהוא נושא שלטים שהוכנו בידי ידידה וילדיה. הפגנות היחיד נמשכות לאורך זמן ומביאות להתקהלויות - אסורות לדעת המשטרה - המפוזרות בידיה. אולם היחיד הופך ליחידים, שהופכים לתנועה חיה ותוססת, המביאה את אשכנזי לפגישה אישית עם משה דיין ב 13.2.74-, שבה מתעמת "הילד הסורר" עם ההתנשאות הממסדית, הבאה לביטוי בדבריו של דיין: "גם אלף מוטי אשכנזי לא יביאו להתפטרותי'.' תשובתו של האחרון לא איחרה לבוא: "אם אלף מוטי אשכנזי לא יביאו להתפטרותך' אזי מאה אלף מוטי אשכנזי יעשו זאת!!" (עמ' 172(. טיפולו של אשכנזי בתנועות המחאה היכר בלתי ממצה. הוא נמנע מלהיכנס לאידיאולו גיה של התנועות השונות, ובצדק מסכם את דבריו במילים הבאות: "הדלק שהניע את תנועות המחאה היה הכעס נגד הממס.ד הזעם על שלושת אלפי ההרוגים. הכול רוכז סביב ה'נגד: אבל בזה הסתיימה ההסכמה. ה'בעד' לא היה ברור וממוק.ד לא הצלחנו לגבש יעדים משותפים וגם לא להתוות ביחד דרכי הגשמה" (עמ' 212-211(.• יוסף ברבע לשתדלנויות ולפרוטקציות, מתקבלות הבקשות. הספר מתאר בצורה טרגית את הסימנים שאותתו כי התקפה מצרית ממשמשת ובאה. תחילתם בעקבות בלתי ברורים בחול 1 שנפטרו אגבית, כ "חברה שלנו'.' ב 3.10- הבחין התצפיתן בטנקים מתחת לרשתות ההסוואה (עמ' 49(, באותו לילה נשמעו גם שרשראות של טנקים נעים (עמ' 50(. מטה החטיבה מיהר להרגיע - "אל תדאג. זה תרגיל. צה"ל מודע לכך" (עמ' 51(. אשכנזי דרש הסברים, מה שזיכה אותו בכינוי "פאניקר", שכדאי להחליפו משום שהוא "גורם לדמורליזציה בקרב החיילים" (עמ' 53-52(; דימוי המתנפץ באחת עם קריסת הקונספציה המודיעינית, באשר "באחת וחצי בערך." מגיע טלפון מהמג"ד: 'מוטי 1 בשש בערב תפרוץ מלחמה טוטאלית'" (עמ' 59(. לדעתו שלו 1 המלחמה תפרוץ "מיד" ואכן ב"שעה 13:50, כשאני מניח את רגלי על הקרקע, יורדת עלינו רביעיית הסוחוי הראשונה" (עמ' 60(. הספר כתוב, כאמור 1 כיומן מלחמה ומעביר היטב את הוויית המלחמה, מראותיה וריחה. כך למשל: "על אחת המיטות שוכב מקופל מ: הוא מייבב: 'תזמינו הליקופטר 'צריך לפנות אותי לבית חולים. אני משותק בכל הגוף.לא יכול לזוז.' מכנסיו רטובים משתן" (עמ' 69(. או 1 למשל: "הסוחוי השני טס עתה מעל הפריסקופ. עם הטיית הכנף נוצר קשר עין ביני לבין הטייס. הרגשה מוזרה. להרף עין אני רואה אותו מתבונן בי מבעד למשקפיו. קשר העין הזה חשוב לי ביותר. חשוב לי אישית. זו דרכי להילחם באימה המתרוצצת בפנים. אני מתכופף, מכנס וממזער את עצמי בתוך העמדה, מחכה להתפוצצויות" (עמ' 75(. אשכנזי מתגלה בספרו כמפקד וכאדם ייחודי 1 אם לא מוזר 1 לא תמיד מובן על-ידי סביבתו 1 המונע מתפיסת עולם מגובשת, שתבוא לידי ביטוי ציבורי במחאתו הפוליטית. הטקסט שתחת הכותרת "מסדר בוקר" (עמ' 79(, c::: המחאה מוטי אשכנזי <עם ברוך נכו ונורית אשכנזי>: הערב בשש תפרוץ מלחמה הוצאת הקיבוץ המאוחד 222 ,2003 עמ' מוטי אשכנזי חקוק בזיכרון הקולקטיבי כסמלה האנושי של המחאה נגד מלחמת יום הכיפורים. מפליא, שרק לאחר שלושה עשורים הוציא לאור את ספרו: "סיפורו של מעוז אחד - 'בודפסט' המעוז עליו פיקדתי 1 וממילא הוא סיפור אישי מאו.ד בו בזמן 1 הוא גם סיפורם של 'אורקל' ושל 'לחצנית.'" ושל כל שאר המעוזים. אלה המעוזים אשר לוחמיהם בלמו ובכך עיכבו לשעות אחדות או ימים אחדים את תנועת הצבא המצרי לתוכני סיני 1 ושילמו על כך מחיר נורא" (עמ' 11(. הספר כתוב בצורה קולחת ומעניינת. הוא קריא וגם ידידותי למשתמש דבמות נספחיו הכוללים גם הסבר למינוחים. הכותב מודע לחולשת פרי יצירתו (המשותפת לברוך נבר - פרופ' לפסיכולוגיה, ולנורית אשכנזי 1 הרעייה שהיא מומחית לתכנון אזורי ועירוני) ומעיר בצדק: "הספר איננו מתיימר לתאר באופן אובייקטיבי ומדויק את מלחמת יום הכיפורים. הוא מסמך המבוסס בעיקרו על זיכרון אישי 1 שבמרוצת הזמן קהה וכוסה בשכבות של שכחה, בדיוק כמו דיונות החול שכיסו את הבונקרים של מעוז 'בודפסט"' (עמ' 12(, הספר מחולק לארבעה חלקים עיקריים הכתובים כמו יומן אישי נוקב. החלק הראשון 1 כשמו כן הוא, נקרא "מצעד היוהרה" ומבטא את קונספציית ה"סבירות הנמוכה" למלחמה שחיתה מקובלת אז. הדברים עולים מפורשות מהעדויות. כך למשל 1 המח"ט מבקש שבועות ספורים לפני פרוץ האש את תשומת הלב של גדוד מילואים 68 של החטיבה הירושלמית כדי לומר: "אנחנו מעריכים שבחודשיים הקרובים יהיה שקט בגזרה המצרית. המצרים ניסו לשבור אותנו בהתשה לפני שלוש שנים ונכשלו'.' ובנוגע לסבירות התקפה מצרית על כמה מעוזים, הוא משיב: "פה מדובר על מהלך עם סבירות נמוכה מאוד. כמעט אפסית" (עמ' 21(. כידוע, לא רק שאננות ביטאה הקונספציה של הסבירות הנמוכה למלחמה אלא גם הזנחה של ההיערכות הצבאית הקיימת ותחזוקתה. כך למשל 1 מספר אשכנזי על המוצב בעת חילופי המשמרות: "התעלות הרוסות למחצה, העמדות הרוסות בחלקן". למעשה, אין גדרות היקפיות." המכסים של ארגזי הרימונים חלודים ולא יפתחו בקלות" (עמ' 33(. אשכנזי שם למטרה ראשונית לתקן את כל הליקויים כדי להכין המוצב לכל מצב. כשדרש תחמושת ואמצעי בנייה שונים, נתקל בתגובת המח"ט, ביטוי מובהק של "תרבות הסמוך הישראלית'': "צה"ל לא ישקיע עכשיו כספים לשינוי המעוז 1 וגם לא בטוח שהכול נחוץ ודחוף. אבל אם אתה דווקא מתעקש, תן לרס"פ רשימה, נעביר לך חומרי ביצורים, נשלח 8 285 או גוסטין 1 אך יש לה, כנראה, עדות . לא על הסבא (ן: גוזמאות תמסחררו של ג'ונתן 1 אלא על מעשי הסבא של אלכס, דווקא. ~ הכול מואר מעורר כמה שאלות מטרידות וראשונה c::: וחנופות קלות בהן: עד כמה אפשר לעשות שימוש בשואה ביצירת ן~ אמנות . ובמקרה זה גם שאפתנית ולוקחת את ~ ג'ונתן ספרן פריו: הכול מואר' מאנגלית עצמה ברצינות ו גם היתולית, גסה, כמעט פורנוגרפית ? אסף גנדרן, זמורה ביתן 2003,317 עמ' נדמה לי שהמחבר מודע לבעייתיות הזאת. בלי הכול מואר 1 הרומן הראשון של הסופר יהאמריקא משים, אולי 1 הוא משיב עליה בתיאור אירוני של אחד הטיפוסים הססגוניים בשושלת המשפחתית. הצעיר ג'ונתן ספרן פריו )FOER(, הוא מעין מסע "הוא היה הנשיא <והגזבר והמזכיר והחבר היחיד) שורשים של צעיר יהודי-אמריקאי לאוקראינה ב'ועדה למען האמנויות היפות והטובות', הוא היה בעקבות האשה שהצילה את חיי סבא שלו בשנת מישהו שכולם העריכו וחיבבו אבל אף אחד לא 1941. פריו הצעיר )72( אכן ערך מסע כזה בעצמו . הכיר. הוא היה כמו ספר שנותן לך הרגשה טובה את המצילה האצילה לא מצא. המשך המסע שלו באוקראינה הוא בדיון 1 רצוף בכמה תעובדו כשאתה מחזיק אותו 1 שאתה יכול לדבר עליו בלי היסטוריות, אגדות ומיתוסים ברוח מיטב תספרו לקרוא אותו 1 שאתה יכול להמליץ עליו." פריו ספרן עושה כמיטב כשרונו החמקני כדי שנחבב הזיכרון העכשווית במרכז אירופה. לא בכדי זה אחד 246( בספרו מכילים רק את שתי המילים "אנחנו אותו בלי להכיר ממש את גיבורו או אותו 1 כדי הספרים המצוטטים ביותר בגרמניה ובפולין 1 שם נדמה כי מלחמת העולם השנייה לא הסתיימה והיא כותבים."" שנמליץ על ספרו גם בלי לקרוא בו עד תומו 1 על נוכחת ומסעירה את הדיון הציבורי 1 ההיסטורי כמה מן הלהטוטים של פריו בכל זאת משכנעים. הגוזמאות המסחררות והחנופות הקלות. הן והספרותי. בארה"ב זכה הכול מואר בתשבחות למשל, חילופי הסיפורים בין אלכס לג'ונתן, או המבדילות בין הסופר האמריקאי המוכשר ג'ונתן נלהבות, בפרסים יוקרתיים ותורגם במהירות-שיא סיפור איתורה של אוגוסטין המסתורית, המצילה ספרן פריו לבין סופרים אירופים מוכשרים ממנו .• לשחים עשרה שפות, רובן אירופיות. המשוערת של סבא של ג'ונתן 1 שאמנם איננה מירי פז במסעו באוקראינה מסתייע הגיבור 1 ששמו כשם הסופר . ג'ונתן ספרן פריו . בשירותיו של המתרגם האוקראיני אלכס פרצ'וב. הסבא של אלכס הוא הנהג, ואל כל השלושה נלווית גם הכלבה קיר . ד"ש עם שיר האריסטוקרטית של הפרצ'ובים, ששמה סמי דיורים ג'וניור. הספר הוא בעל מבנה סבוך, לעיתים · ג'וניור יומרני עד יגיעה, המתפוגגת רק באמצעות ההומור ציפי בן-יאיר-שחרור: מסרו ד"ש לקירות ציפ• בן-יאיר - שחרור הפרוע של פריו . לפעמים תצחקו בקול רם, ולו רק הבית, הוצאת ביתן 70 ,2003 עמ' מהאנגלית הרצוצה והציורית של אלכס המתורגמן: "אתה עושה הצחקה" <מהתל, לא מדבר ברצינות) 'אני לא ארכב על נמר', השיר הפותח את קובץ "באוקראינה לוקחים דברים בלי רשות" <גונבים). שיריה החדש של ציפי בן-יאיר-שחרור 1 מציג באחת התחנות במסעם סועדים הגיבורים הבמסעד בשורות מדויקות מאוד את רוח הספר כולו: "אני אוקראינית. ג'ונתן הצמחוני מקבל 1 אחרי משא ומתן כבר לא אצוד אריות; ולא ארכב על נמר.; אני לא מתיש עם המלצר 1 צלחת תפוחי אדמה עם בשר אלפות בזרועותי; צוואר של ג'ירף. / רק אשב ("אי אפשר להגיש תפוחי אדמה לבד. אין תקן", בעירום מלא; על כוכב; ובין שיני קיסם". לכאורה קובע השף). הוא שומט את הבשר בתיעוב לצלחתו ק~לףג המעשים שהיו בג'ונגל העבר. למעשה הצהרה מיםרו דייש של אלכס, המעיד: "וזה עלה על העצבים שלי ןבאופ על חופש שירהט את העתיד. העבר מתגנדר בסערה, לקירות הבית מרבי. אם אתם רוצים לדעת למה, זה לבגל בחיים שבהם שוטטו אריות, נמרים ואפילו צוואר שהבחנתי בכך שהגיבור הבחין בכך שהוא טוב מדי של ג'ירף. הג'ירף בא אולי להכהות מעט את שיני בשביל האוכל שלנו." הטרף של הנמרים והאריות. ובכל זאת הרומנטיקה אלכס וג'ונתן הם שני המספרים ברומן. לפעמים המשוררית אוהבת את המקום שבו המשורר הוא הם מתכתבים ביניהם. כל אחד כותב את הספר שלו. מטאפורה לטרזן <או לג'יין במקרה הזה). ההבטחה בעקיפין עם הג'ונגל 1 אך מתוך מרחק. המרחק אינו תמיד הרמוני . המשוררת, בשיר אחר 1 ג'ונתן הוא הגיבור בסיפור של אלכס, וכבתמונת לעתיד מפשיטה את המשוררת, משכיבה אותה על מראה . אלכס הוא הגיבור של ג'ונתן 1 בנוסף כוכב, תוקעת בין שיניה קיסם והחיים מתגלגלים מוסרת ד"ש לקירות הבית הנעזב. היא מבקשת: "הגידו לרצפה שצר לי על בדידותה". היא מעידה לשושלת הסבים והסבתות שלו . יצורים אגדיים למצב כמעט עוברי. זוהי בהחלט לא פנסיה מוקדמת, על עצמה שקשה לה לאיית את המילה 'פרידה', אך בגופם ובנפשם, בהשראה ניכרת של גבריאל גרסיה זה לא ויתור 1 זוהי התבגרות של מי שרוצה להסיר מארקס. יותר מדי מזכירה טרכימברוד . השטעטל מפניה את שכבות האיפור ולהרגיש שחייה יכולים כל אלה לא מונעים ממנה להיאחז בדף החדש. מסע שבו התגוררו בני משפחת ספרן פריו מאז ראשית להצטלם גם בלי התפאורה הג'ונגלית. הפרידה יכונה באחד השירים כ"מסע צלב שלי", המאה ה 18-• את מקונדו. יותר מדי עלילות סקס תחושה דומה תהיה בשיר "התאהבות" <המודפס בשיר שני היא תתפור לכבוד המסע הזה "כנפיים פרוע שותל ספרן פריו אצל אבות אבותיו .היהודים לאחר 'אני לא ארכב על נמר'): "אני כמו שליה; של עורב" ובשיר שלישי היא תגיד: "האור הולך קודם נולדת ממני אהבה; ואחריה דמים,/ כי יש לפני,; אני בתוכו מאושרת; ויש לי הוכחה לאור". אכן 1 הכול דמיון 1 ובכל זאת מעוררת ההתפארות לי דם ברגשות. ;ככה אני מתאהבת/ וככה האור הזה מאיר את בתי השיר 1 ובבתים האלה במניין המשגלים הסדרתיים של הסבא אי נוחות ותחושה של חנופה לקורא <או התנשאות עליך), מתנפצת/ ושותתת". לא במקרה באים השירים מונח הקיר הנעזב. הקיר אינו ארכיאולוגיה. הוא אבן הפינה של הבית החדש. • עושה רושם שפריו מתחנף בלהטוטים ·מתוחכמים ברצף הזה. המצב העוברי מציע אופציה חדשה, מדי גם לזן מסוים של מבקרים. שני עמודים )7• אופציה של אהבה. הדם שיבוא אחר-כך יתכתב רוני סומק 9 נובמבר 2003 אין מנוס מן הדפיקה המזוויעה בדלת פונק פבלוף: בוקר חרם, מצרפתית: ראובן מיון , הוצאת נהר-ספרים 2003,30 עמ' בוקר הוא הבטחה ליום חדש. לא במקרה משמעויות הביטויים "בוקרו של אדם", או "בוקרו של עם" הן ימי הנוער ובמשתמע ימי הזוהר והטוהר 1 וימי בראשית ובמשתמע רעננות, עשייה בונה וטעונת ציפיות לעידן טוב יותר. אלא שבניגוד למשמעויות אלה, בו p ר חום עוסק בבוקר שונה לגמרי 1 בבוקר שטלליו העכורים, שנולדו ללא לחלוחית, מאיצים את קמילתו . בוקר חום אינו יכול להיות בוקר שטוף שמש, הצבוע בכחול השמים ומן הסתם גם לא בוקר המבושם בפריחה מדיפת צחות ורעננות. בוקר חום הוא בוקר עייף ומדוכדך 1 אולי אפילו מדוכא. הבחירה בשם "בוקר חום" (תרגום מדויק מצרפתית> מרמזת, בבירור 1 כי אין הוא עוסק בזריחות, אלא בשקיעות ובכל מקרה, לא באלה השייכות לסוג הרומנטי הצבוע בכתום-אדום זוהר. ההנגדה בין "בוקר" ל"חום" מעניינת ומעוררת סקרנות. גם התבנית החיצונית הבלתי-שגרתית של הספר הקטן והמהודר 1 שעל עטיפתו החיצונית מופיע בגווני החום רישום פחם של קולרם קומונה (ארגנטינה, 1988(, מגרה את האוחז בספר לפותחן ולדפדף בו. משעשה כך כבר הפך לשבוי. שבוי בקסמו של הספר הקטן אך הגדול. האמור לעיל מעיד על בחירה מוצלחת של מאפייניו החיצוניים של הספר 1 החשובים כדי להדגיש את ייחודו ולפתות את האוחז בו להעדיפו על פני שפעת הספרים האחרים. זה הספר הראשון הרואה אור בהוצאת "נהר-ספרים", שהקימו הזוג שושי וראובן מיון באהבתם הרבה לספרות. אומץ רב נדרש להקים מיזם מעין זה בתקופה רווית קשיים כלכליים, שבה אנשים חושבים פעמיים וגם יותר לפני קניית ספר וזו הזדמנות לאחל להם ולנו הקוראים ברכות להצלחה . ראובן מיון מוכר היטב לכל שוחר קריאה בישראל מן הספרים שהוא עצמו כתב (כעשרה במספרם, האחרון ביניהם הראלשוש סירגיות באמפרה, ידיעות אחרונות ;ספרי חמד 2001 1<: הוא מוכר גם מסקירות ביקורת שהוא מפרסם במוספי תרבות וספרים, על מגוון של נושאים ו גם מתרגרמים של יצירות מצרפתית, ביניהן הגזענות כפי שהסברתי לבתי' שכתב הסופר המרוקאי-הצרפתי טאהר בן ג'אלון והמתמקדת בנושא הגזענות, שבו עוסק גם הספר בו p ר חום. בו p ר חום פורש את סיפור ההשתלטות ההדרגתית של המשטר החום הרודן על חיי אזרחים תמימים, המנסים להסתגל לגזירותיו המצמיתות, ולהדחיק את משמעותן האמיתית, מתוך שכנוע עצמי 1 למעשה הונאה עצמית, כי ניתן לחיות עימן בשלום וכי הן מתייחסות בסופו של דבר לבעלי חיים בלב.ד המשטר החום הרודן אוסר על האזרחים להחזיק ברשותם חתולים שאינם חומים. אזרחים "סתמיים" ראובן מי ון צילום : עירו מיון אלה מנסים להמשיך בשגרת חייהם, חרף סבלם וחרף מודעותם לטירוף הגזירות, בחושכם שתמורת מחיר זה הם יקנו לעצמם שקט ושגרת חיים תקינה. הם לא עוצרים לרגע ולא עושים דבר כדי לבלום את הטירוף, שמצליח, מצדו 1 להסוות את עצמו במעטה כלשהו של היגיון. צ'רלי וחברו 1 שהוא הקול המספר 1 לגמר את הקפה (החום?) בניחותא, מתענגים על ליטופי השמש החמה (והחומה?> ובין לבין החליפו "קצת מחשבות". צ'רלי הפליט אגב אורחא, כי נאלץ להמית בזריקה את כלבו היקר 1 לברדור שצבעו לא היה חום. חברו נזכר 1 כי גם הוא נאלץ זמן קצר קודם לכן להיפטר מן החתול שלו 1 "גור קטנטן 1 שהיה לו הרעיון הלא מוצלח להיוולד לבן עם כתמים שחורים" ולא בצבע החום הנדרש מטעם השלטונות. אלא שגורלו המר של חתולו והפגיעה הרגשית בו עצמו 1 לא הטרידו את מנוחתו 1 שכן הוא אימץ את "ההיגיון" שמאחורי טיעון המשטר החום, כי אכן עדיף לטהר את קהילת החתולים מאלה שאינם חומים, מאחר שרק אלה האחרונים, כפי שהוכיחו מבחני הסלקציה (הדגשה שלי - י"ר; וטוב שמירן בחר להשתמש במילה זו בלי לתרגמה>, רק אלה החומים "מסתגלים טוב יותר לחיי העיר 1 לא ממליטים כל כך הרבה, ואוכלים הרבה פחות". וכך בהמשך הספר 1 הולך ומחריף תהליך "הקטנת הראש" (ביטויו של מיון> והשתלטות החום על החיים, עד לרגע הבלתי נמנע של הדפיקה מלאת האימה בדלת. "דופקים בדלת. מעולם זה לא קרה כל כך מוקדם בבוקר. אני מפחד. השחר עוד לא עלה, בחוץ עדיין חום. די 1 תפסיקו לדפוק כל כך חזק. אני בא." רגע זה מסמן את איבוד השליטה על החיים, את המוות, הצבוע בחום- שחור כהה. המסר ברור: אל לו ל"אזרח" להשלים עם גזירות "חומות" ומטורפות. עליו לקום ולפעול נגדן ונגד מי שעומד מאחוריהן כבר בראשיתן 1 שכן אחר כך עלול להיות מאוחר. הטירוף החום עלול להשתלט על הכול. כאשר "מקטינים ראש" מול גזענות ופאשיזם רודני 1 אזי אין מנוס מן הדפיקה המזוויעה בדלת. ספר חשוב זה מציב לכולנו מראה מול העיניים ומאלץ אותנו לעצור ולחשוב איך להימנע מן המצב "החום", שבו אתה מידרדר בהדרגה אל התהום, עד לרגע הנפילה, כאשר אתה, מפוחד עד אימה בביתך 1 שומע את "הדפיקה בדלת". הספר נושא עימד מסר מחנך (לו אני שרת החינוך 1 הייתי מכלילה אותו ברשימת ספרי חובה לבתי הספר!) והוא מציב אזהרה נוקבת מפני השלמה עם גזענות ועם רודנות מן הסוג "החום". המוטו 1 המופיע בפתיח של בו p ר חום משקף היטב אזהרה זו ומתמצת אותה בתשע מילים : "אתה ההלך 1 דע לך שאין דרך . הדרך נוצרת בהליכה."". • יהודית רונן "להט הכאב של חטא אינסופי" אוסקר ויילד: כל השירים, מאנגלית: בן- ציון בן-משה, הספרים · הוצאת חנות 230 , 2003 עמ' ספר שיריו הראשון של ויילד הופיע בשנת 1881 בהיותו בן 27, ואילו "הבלדה מ~לא ודינג", בו בילה שנתיים, נכתבה בסוף חייו .הקצרים, בן 46 היה במותו. המשורר בן-ציון בן-משה תרגם לעברית ופרסם יצירות רבות של אוסקר ויילד והספר שלפנינו מביא את מכלול יצירתו השירית. אוסקר ויילד היה אירי שכתב אנגלית, כמו אירים רבים אחרים, נדנוד שאו, ג'יימס ג'ויס, ת"ס אליוט, ייטס וזוכה הנובל 1995- ~ימףס היני. משפחת ויילד מוצאה בהולנד 1 כך שהוא רכש לעצמו תרבות חדשה, קלטית, ואחר-כך אנגלית. כמוהו היו גם משוררים ידועים אחרים: פושקין הרוסי שהתגלגל מארץ חבש ולרמונטוב, שסב-סבו הצרפתי הגיע לאירלנד ומשם הוזמן אחד מצאצאיו לצבאו של הצאר; וכן 1 אפולינר הצרפתי שאמו חיתה פולנייה ומיצקביץ' הפולני, שאמו חיתה יהודייה- פראנקיסטית. העיר לונדון חיתה בעבור ויילד מרכז של התרבות האנגלית, שמשך אליו הרבה משוררים של ארצות חסותה והשפעתה, אך הוא נשאר מודע לפסיכולוגיה האירית שבו ושירי-הערש ששר לבניו היו בשפה האירית. ויילד למד באוקספורד שבלונדון ושם פרסם את שיריו 1 הבונים את רוב הספר שבידנו. הוא תרגם שירים של אריסטופאנס ואויריפידס היוונים וקטע ניכר מתוך המחזה "אגממנון" של אייסכילוס, כששמות הקטעים - "סטרופה" ו"אנטי-סטרופה" ניתנים בטקסט האנגלי בכתיב יווני. ידיעותיו של ויילד בספרות היוונית העתיקה היו יסודיות, ועוד בהיותו סטודנט בקולג' של דבלין 1 קיבל בעבורן מדליית-זהב. כן מופיעות בספר למעלה מ 30 סונטות, כתובות כדת וכדין. 285 הופעה בלתי-אפשרית בשפת-המקור. יצירות אלה (ך: מוכיחות כי החרוז 1 הקצב ואורך השורה הם רק ~ אבזרים חיצוניים לשיר ואפשר להיכלל בקובץ "כל c:: השירים" רק בזכות התוכן השירי. חבל שהמתרגם ן~ לא כלל בספר זה את "הנסיך המאושר", שזוהי ~ ממש שירה בפרוזה. גם הוצאת הספרים האנגלית collins classics, שצררה את כל יצירתו של אוסקר ויילד בספר בן 1240 עמודים, לא כללה, בפרק שייחדה לשירה, את "הנסיך המאושר" וחבל. הוא מצא את מקומו בין פרק הסיפורים לפרק המחזות. העטיפה של ספר זה, שעוצבה בידי טל בן-משה, מאירה בפניו האצילים של אוסקר ויילד. מפליא, שאותן פנים, הממלאות את כל השער הראשי של הספר 1 אינן לגמרי זהות לאותן פנים, הממלאות · את כל השער האחורי. האפרורית השונה שבמאור הפנים של אוסקר ויילד 1 כפי שהודפסה על עטיפתו החיצונית של הספר, מבטאה בעיני את הרב-גוניףת (כמעט וכתבתי "גאוניףת") של נושאיו בפנים. אותו תצלום פנים, מוקטן מאוד, מופיע גם · על שורת הספר 1 כך שקל למצוא ולשלוף את "אוסקר ויילד" המאיר הזה מתוך הספרים האחרים שעל המדף, לפתוח, לקרוא בו וליהנות. • שמואל שתל מרקו סרמונטה מציין 1 במבוא לספר המקורי באנגלית, כי "ויילד דוחה את האיויאה היוונית על בריאת אני חוש מתוך עונג, וח.לף זאת מקבל על עצמו את המושג הנוצרי 1 של טיהור מבעו לכאב". ג'יימס ג'ויס קובע (מובאה, באותו מבוא): "כי על-אף כל צבעוניותה היוונית, אישיותו של ויילד 1 מצאה לבסוף את מקומה בשירותה של תיאוריית היופי ואין האום יכול להשיג את האלוהי 1 אלא אך ורק מבעו לתחושת ההיבדלות והאו בדן 1 הקרויים חטא". השורות האחרונות של הבלדה קובעות: "האיש הרג את אשר אהב; · ומת מיתת חרפה .. /יש העושים זאת במבט מצמית ... וגבר עז, /··· במכת חרבו." שמונה העמודים האחרונים בספר הם שירים בפרוזה, שנכתבו במקורם האנגלי 1 כשש שנים אחרי הופעת הספר שירים. הם כוללים שישה סיפורים שצורתם פרוזאית ממש, קטעים לכל רוחב העמוד 1 כמובן ללא חרוז ומקצב. הרכיב השירי שבהם הוא "רק" התוכן . הנשמה של כל משפט כמעט. הסיפור הראשון מתחיל במשפט "יום אחו 1 השתוקקה נפשו ליצור פסל של 'עונג הנמשך אך רגע'" והמילים המסיימות כמעט את הקו נץ הן : "עתה טבועה בנפשך אהבת האל המושלמת". אולי מן הראוי היה לה, לשירה "פרוזאית" זאת, להופיע מנוקות, • הסונטה היא מבנה שירי קשוח, השם כבלים על המשורר 1 לא כל-שכן על המתרגם, שאינו רשאי לשנות ממילות הטקסט המקורי לצורך החריזה. גם השירים שאינם סונטים, הקצרים והארוכים, מחורזים בקפידה. יש שירים ארוכים, בני אלפי שורות, שהמבנה השירי שלהם והחרוזים המדוקדקים חוזרים בקפדנות לכל אורכם. לשבחו של בן-משה יש לציין שהוא מצליח, לעיתים ברוב עמל, למצוא את החרוז. לעיתים, אם כי רחוקות, הוא חורז גם מילים שההברה האחרונה שלהן אמנם זהה, אך הטעמתן שונה. "היסטורית" למשל אינה כחוזת עם "מלכותית" ו"רפובליקה", אינה כחוזת עם "ארונה" (עמ' 60(; מוטב היה לדעתי להעמיד בסוף השורות מילים שאינן כחוזות כלל 1 אך שומרות על ההטעמה: ואמנם, מעבר לוף, יש סונט, ששמו 'סונט' "על טבח הנוצרים בהונגריה" (במקור האנגלי 1 "בבולגריה", אך שם הארץ אינו משנה) ואין בו 1 בתרגום השיר הזה, אף לא חרוז ראוי לשמו 1 · ואףעל-פי-כן 1 האל", מכיל שורות · הסונט הפונה ל"בן כמו: "האינך שומע את קינת הכאב המרה ממוות; מפי אלה שבניהם טבוחים על אבן קרה?" ומסתיים • ף~א םל;לה :~ך~~ך ך~ה, :רס ~נכ~ה 7 ף ry~אנ:וי' (עמ' 158(. אכן, יש בשירתו של אוסקר ויילד הרבה ך ~ם םמ;ט ~ינ; ~חףץ שירים נשגבים: פתחתי בלי כל כוונה בעמ' 182 ל~~יךה ~ל ~ףףי-ם~~~ל ם~ט ~י~ד ל;~ך א;ך; ~ת ד'~ן .ה~~ם בשורות הנראות אקטואליות גם היום: ת~~~~ ~ת ~?ר:סה "רו מטה הר בן האום! את כוחך ~ראה, בלא, מוחמד ~ל מ;ט ~חי t ה ~א;ט;בףס במקומך יוכתר כמשיח אויר." ~ין לה ח.~ץ ~ה השירים מלאים הדר הטבע ועומק יגון האום םוג "אהבה יש בכוחה להמית/ את הנשמה ב g ~י "קח.~ ל~ר;ת ם 9 ~ןה ץ~חף t' ר לי' ,ה~?~ ~ין ח.~ץ ~ן;ך;ן ר:ד:~~ מ;ןד :רס "דה א?.ח~ א;ך; ~t ב ?ה;ך ~ם א;ך ת~~ הא;~י~;ך~~~ t' דקי~ כ;~~ים י~~~ לםל:םס~~? ~ry ךיר ~ז ר;רח.ת~~ וי~יר~יt~ ךכ;כבי כרבבת עדים יהיף - T T : •: : - של כל בית, על חשבון החריזה המושלמת שבמקור . כשלג הנ;פל ?ב~ת ריtס~~ .. -.. " . זאת מהדורה מתוקנת של הבלדה, שתרגומה כבר ראה אור. המבקר האנגלי החשוב, דקלן קיברט, נובמבר 1 1 2003 .p ?י :ד:ם א,~י ל'א רו~ה :ד:ם א?ד~~( לזקינ;-~~רי~~י ףד~כ;ת ף;ר~~ ~ל l] ל;ן ת~י~; םח.רףם> ם?:}~ א. J ~ים ?~ים פה ~יר r1וי . ם ק~ף ~קבה ;ט~? ~T זךית ~יס ואני קורא: "רגע סופי; אחו 1 את העונג האינסופי של האהבה ואת להט הכאב של חטא אינסופי". אני קורא את הסוף :· של 'פנתיאה "וכל לב חי בעולם; יהלום בקצב אחו עם רז לבנו הכמוס; / השנים הזוחלות והמתגנבות אבדו; עתה את אימתן. אנו לא נמות, היקום עצמו יהפוך לנצחנו שלנו" (עמ' (. 186 "הבלדה מכלא ודינג", יצירה ארוכה בת 7,000 שורות, שנכתבה לזכר סמל בחיל-הפרשים, שהוצא להורג בכלא, מסיימת את החלק השירי של הספר 1 הבנוי בתים וחרוזים. ~חך~קט יש לברך את המתרגם על שדייק במובן הרעיוני משה דור במלאות לי שבעים ~ןם ח;נ::ור ו~~ ;בןךם, ץ~~~ ~ת o/ ריךיו עד חלילה שמעתי ~ךב; ~זב wב 7 ח~~קע, ~יןת גףפ; ח;ךק.ת מל;לה - ס;ף ,בי~~ על Q ף p'ץ: ךסף~ת מ~~~ים מ q זף:ה וו גליו מש;טי ע;פךת. ·:•:•• : T : -: לא ח~ח;ךלה - o/ ~~ז:וי ~ת ד~י~ת; מ~ק~ה, ,ה~~,עמ ~ל ל~~ זאת הףא מ;~יף חלד ry ע;לם ;ת;נ~~ ~ת ~ך~רי מ , ז~ן מנ; o/ ךים ~~עד " ר' י;ןע עי~~~ ~ל ל f ~ךה עד קץ מ:~ים. o/ ~~ז:ויס תבזיt~7 ק;ל;ת מל;לה ל q ת יען;' אפלף עיניו עשש;ת •• -: T •• • -: -: הפרודי הצפףיים שכלנוף בסבכי האזיליא;ת הל;הט;ת גם •• •:-T •• : ' : : : ' '." ' : 'T : ~כ;~ית ח; 7 ~ת ת~~ע~~מ ~מף~י p ת סר~אי - -:- ה~ד.~ ~ךה ף~נ::ו~יו ק;ךס;ת ~wq ~ה - ~ תבזיt o/ א זב:יו . כברשת הסואה, נביחת כלבים שהףצאף לט~זףל' עש~זת ~ןם כ;נ::וב ו~~ מ o/ ע;ן' b ~ד~ים םר.~~:~ ,ת~~: ~ח;קי מ~ 9 ף' ~ל , -ת;ר~~~ ~-ry ~רף מ~;סה w~~7 מ· ת ס;ף 9~9 ?י ~~~7 ל;נ::ויסז י~ז,~~ , זרים 7 ~סר >ן;ח~~ ך;ח~~ מ~ךפ;ן מ~:י על ךpזry נ; מ~זב " מש;קקים ~ח o/ ~יךף > מא;תת אזהר;ת אןמ;ת, f רי ףח~~~~ ~~~נףת ה:~~מ - ך:ד~ז:וי ~סך pע ~o/ה~יt ~~עד ך bל i נ; מל-; " לה p ר י נ;ף ש.ח~~~ ~~· ך~~ל על להכרףת ממשנת ףלש;נ; מ i ~ןת על. ··י~.~~ ם~ליךנכ ry מ~ ; ·, ~ית מכף תמ;ל.ך ~~רץ 7~ךץ ,~~wה 7~ w ה, ~נ;ף 7 נ;ף, ~מ~~סה 7~~מ ry ה, ~ר מת;~~ה ·, ~זבת חיא ~ 7 ז:וי ~ס~ת 7 עךעףר' רא~ית ך~ q ךית. ~q';ת~ ן~~ pry ת ךה;ל~ת ככלות ףכבר בלת י משגת. .'' :• ,•' • : • T : ת;ל~~ ס~סי ~~קף~ת זףמןt ~~חילים מ:~ים 7ח~ p'ר~ ךדך~א ~עצףמ; ~ל p'ץ: fת;ך~~ מ;ז אביב בחוף המערב המתרים והאסףרים מבשילים גם יחד ועסיסם T ' -: ----' ' : -' -: T : ' T •', ו.:: o/,ה:~ מך~לים ~י~ם ~~נ;ע,עים ~~ף ryמ;ת. • י;תך מהמצפה. ·:·.·: -.. " ~בף,;ת ,ז;,~;א: ~ף ח;ף מ~ע,ך ב. י~~ב. ~ל;ן . ~ן מזבל;ן נ;קף עד ~~o/ רף ~~ין ק;קף ך~~רי ryה~~ עז:וי~ה מ~ע,ך~י ry א;ק:נ;ס o/ קט f ~ר~י ~~לת ףבלתי מפענחת נהיים י;תך חכמים ףפח;ת מפענחים, י i נ::ור T ~ T ח.יק מ ,ז~ן-ז • o/~ דמ~ח~ז;ת על ~ב;ת ךת;~א;ת חד w :ר;ת ~~לים ~~~ל.יסד ~מ o/ קי~ף על מ~ ~ ?ת ףק ryזrל~rכה, אנתר;פ;ל;ג ח;בב, ת;הה על מ;צא, צבע o/ ~חף ז:~~ חם ~~ים 7 ף ~ז חם o/ ~ים ~ת י~~ ry .ם ~i ר ךע.י~:ם, ~עףר -,ה~;ק .~ר~ עם :·תל~.~ ל~ף ~~~ , זךח, ע;~ךי ry ך o/~י ry, ::.~נ:ויכ;נףת; ו~~ ~ליו ~o/ ~~ים ~ל דסליף. ת;ל~~ ס~סי ~~קף~ת זףמןt ~~חילים מל.יל;ת 7 ח~~רר והאשה זrיפז~ש חתףם בעיני שרףעה נים ולא נים ' : ' T : -'' : T T: T'." T ' T : על השפה לנכת הטלויזיה המרצדת ואלף אני ~ע;ן o/ ע;ת ~9 ~ר ז:ו po/ ע מ~~ש o/ קי~ה שתרהיב עינים ףלבב;ת, ככתףב במדריכי :··· : -· ·· :· -:· - ז-- :- ··:-:·: ד -: · : ·: -:-:·· משתדל לחי;ת עם הכאב באינטימיףת זrבש T '." ' ' : ' T •• : -' : ' '' -: ' : ד - - ,םיר:יtמ ך~ל-~כ ; ן ~ם מ,זרי ry ה ז:וה~ה ~זאת. ~ם ~ם ~כךכ;ן' f מ; ~~יו מהףא ~ל ק;ך~ 9 ר' ךשף~ים ~ל םיקtך~מ מ~כ; ry ים, ס;~ף ~~מרחו ף~~ זב~יף ~י~ם ~ןא ~ל;ן א;ךחים ~כ v י ~קלע ~ליו ~~קראי , ,ס~~~ ש; ry ה ק~~ה ך~ז י;~א ךלא ח; .ךר . ס:ינ:וי עם ס~ q ~ה ךמ~שף~ה ר~~~ך ry ך;~א ש;~ל א;נ:וי ~ם ש.: לי ~o/ry ב;ת קץ י~~ .ך;ב~ 7 ך~ע ~?ךם ~~חיש ~כל בכל ך~~ ry~ry ר ~~קף~ת ק~ת ע.ד:ז ךח;ק ךמ wq ~ה דמ~ךה. גליון 285 האבן, הצדף, התלולית וההר במלאת 50 שנה לפרסום שירו הראשון של שמואל שתל הליריקה הצרופה של שמואל שתל שואבת את כוחה וייחודה מן הטבע, על הדומם, הצומח והחי שבה: האבן' הצדף, התלולית, ההר' העץ' הקוצים, העדעד' השחף' התנין' העיר' החילזון". הרשימה הולכת ומתארכת ככל שמרחיבים בקריאת שיריו . אולם כל האלמנטים הללו השאובים מעולם הטבע, מופקעים מהריאליה בה הם טבועים, שכן נפש האמן יוצקת בתוכם את רוחו' ומעלה אותם אל מעבר לרובד הקונקרטי. הם טובעים בו את חותמם, וגדולת היוצר שבו טובעת בהם את חותם-נפשו. מכל האלמנטים הללו בחרתי למקד את התבוננותי במטאפורת האבן' כי המשורר' שמואל שת ל' הציב אותה בפוקוס בקובץ שיריו האבן ת<הוצא 'עתרן 77',1994(. אבן זו המגולמת ובשירי שוברת כל ציפייה של הקורא, שכן דבניגו לתכונות הבסיסיות שאנו נוטים ךלהשלי על האבן' גילם בה המשורר תכונות תנעלו של רוח-אנושית זורמת. אבן-חיה זו המעל בתודעה את פיגמליון ופסלו הנודע, ול שיר ארס-פואטי זה מתאר באירוניה-מחויכת את האובססיה של האמן' החושף על דרך האנלוגיה המוסווית את כוחה של שירת המשורר . פיגמליון' ה~סל היווני הקדום, היה נחוש לבנות את פסלה של האשה האידיאלית, ומשהשלים את מלאכתו התאהב בה נואשות. כוח אהבתו וכוח תפילתו הפנדה לאשה אמיתית, והוא נישא לה והעניק לה את שמה: .האי~?; סיפור זה, בו היוצר מתאהב ביצירתו ושניהם הופכים לאחד, זורם בין השורות ברוב שירי הספר. הטבע והיוצר חד הם. חומרי היצירה והיצירה עצמה נמזגים --' : T : מקדיש המשורר את שירו "~סל קדמון" משם ואת ע;לה T : -: T ' <עמ' 7(: ך o/ ם ן~~ ~ד;לה קר~ה ר;בצת על ג nדrנ; T : -:• :• o/ק 1 ~ה עד ~גאו TT ביניהן. דמיון זה מוביל אותו לאינטרפרטציה של :ןן. ראיית האמן את עצמו כמרכז הכול. ~ תשומת לב המשורר ניתנת לחי' לצומח ולדומם .=:: בטבע, אולם בקובץ זה זוכה האבן להבלטה ייחודית, ן~ ובייחוד אבן הבזלת השחורה: "האבן למראשותי; ~ חמה; מרוח שרב; מלבה זורמה; מכובד ראשי; באבן בזלת שחורה; י-נוח" <עמ' 24(. האבן חמה, חיה נושמת ומנשימה את ה~ח בחיקה ואת היוצר הניזון ממנה במלאכת השיר. דמותה של האשה מגולמת באבן הבזלת השחורה גם בשיר הסמוך <עמ' 25(: "את כל הגיבורים הלבה גרפה; בין פגרי בזלת/ מצאת~ך; רועדת /1 וכן בשיר 'אבן שחורה' <עמ' (: 26 ~אן, על ~ד~י מרז מ~ q ?יקים דס.:י ~.ןל,ת ~~לקת ע.י~י ך;~ע;ת · ~ל:ר ך nה~; ב qב 1 :ה ~ין ,ת;נ;ך~~ ע;~ה ~ס~ים, ן~~ o/ ח;ךה, ר~עת ע,~ק רא~ית שהתגלגלת : : -: -: . :· נגעש הרה הנע 1רים . : -:-·· --: עד ~~את ~נ 1 סנכר' טמ 1 נה בבינת חשושים, ' מ 1 ס~ית ~~זיב ף~~ :די על ד ~ליס ryדr~יק ה~~~ן~~~ 9 ך ~ת דr~אר פסע לא n ;ריו משתאה ן- -:-T •:ד:• פ; gע ~o/יtq ןה אלחים נ~ב מעליו " ::• T T •• T עצמו' נמזגים זה לתוך זה ומעוגנים זה בזה שלושה רבדים לכל שירי "האבן": ראשית, הרובד הגלוי של שיר טבע; שמואל שתל צילום: דינה גונה רובד זה מוליכנו אל הרובד השני הרובד של הזוגיות, והרובד השלישי הוא הרובד שאליו כיוון המשורר את קריאתנו -הרובד זה בזה, ואי אפשר לקבוע בבירור' מה ילד את מה, הארס-פואטי' המתאר את המשורר בראי שירתו' הטבע את שירת היוצר או שירתו היא שבראה את את ה~סל בראי פסלו' את האמן' באשר הוא, בראי האלמנטים בטבע מחדש, ברוחו שלו. הטבע, או אמנותו. חומרי הגלם של האמן' השאובים מן הטבע, והיוצר שירתו של שתל "מוחשית ככאב בכף ידו", אך אין פ: · o םי~~~ :פח; -ד:· : וי;ם הזפות ולמעשה אמנותו מגולמת באופן ישיר וגלוי בשיר היא נותרת ברובדה המוחשי' אלא מוליכה אותנו כפיגמליון וגלטיאה. אותה אהבה של האמן לעצמו אל מעבר לה - אל רובדה הרוחני-האוניברסלי ואל מהותה הפואטית-האנושית-הקינטית. אין זה מפתיע לא נ~;ב; 1- 'נרקיסיסט' <עמ' 44(: "ואם הארץ אינה אלא ששיריו מוותרים על סימני התחימה. רוב שיריו אלקטרון". והגלקסיה אינה אלא טיפת חלב ; של מסתיימים אף ללא נקודה בסופם. הצורה הלא העטין הגדול." ידי אוחזת/ בפטמה השופעת/ ועיני ויהי כי ס; בכלב;א T •• • -:• תחומה, הזורמת, מעידה אף היא על אופיים הקינטי רואה." את הבבואה הגיאוצנטרית / שלי". לרא;ת את א n ;ריה • T .'' :-:• : לפי שורות אלו 1 בבואת המשורר היא מרכז העולם. של השירים. אין האבן מקבעת את השירים, נהפוך ry יא ה~; ~ת;ך ע.י~יו הוא - כוחה, והכוח שטבע בה המשורר נופחים גיאוצנטריות זו בהכרח מובילה את המשורר לחשוף דינמיקה ונשמה יתרה בשורות הפיוטיות. • את האגוצנטריות הטבועה בכל אמן' במינון כזה או אחר. הקורא קושר בין שתי המילים ן~~ ~~9 ת ~ת;ך ע.י~יו חלי אברהם-איתן גיאוצנטריות ואגוצנטריות - בשל הדמיון הצלילי נובמבר 2003 13 מריו בנדטי מספרדית: פרץ וזניצקי קורות חיים מ~פףך ~שףט ~י ~אד אתה י;צא לא;ך הע;לם T T : '' T ן~;ב~~ ו~~~ ~~חל ~ד~ךם ~ל סדקי~ משחקי ל~~ ~~ךיןת מ~פ;ך בחיפףשית תמימה המות לבש פני מפלצת T • : • • : :• :• : • ••: -T '."T סע;~ךת ן ry ~חץ תםיt ל~~ליף פגים של מפלצת מחרידה 00 T : -•: '." : '." 'T זצת .ש~~מ ןיו:ז~ז:i ך~~ה ר~.ע~ ל~~ה ף?~ש;ף ~ןץ ~ס~~לףלית :p ~נכח ~iJ ~ל אתה מתישו •• -: • T ך iJ .~לי נ~~ 91 ת; םירקז:i ~ת ~ךי ryת; . ן;ךש ~ז;ן ף~ת;ך ry ך~ל :ז- • ף~ת;ך nה~; ~r ~ה המות שנה אז את פרצףפ; : -•: T T ' ל~ש י~~ pן~~ i?.t ז t' סה ם~:~~ םף ל~~ י~~ ןיו:ז~ז:iך ו:? :PiJ~t;כ~ה ~. :ף Q~1 ~ר א;~ים פשט יד ויבב יג;נ; : ••:' T -T w~ה ~י ~~רחי~ה א;~ף מ ך iJ .~לי לא ~דע ~יו לדה ry ~ i ~ןת; . t' סה א; ry ב אז שףב שנה המות את פרצףפ; •:ד- אתה משתנה וא;הב '' ."' T : ' T -: :• T' T TT : -T T T • ••: -T לבש פני אשה יפה כלבנה ~ע,בףך ח~~ ~דעי ~ל ~ר י~~ ך::ז~ז:ו ין ~. זר;ע;ת ~תףח;ת ~י ף~ן~~~ ת~~;ה ה;~,ע . ~י ס,ךב;ת כה אמהי' כה מסףר' כ"ה משכבע -;•• -; T • T • עד ~iJ. ~לי א~~ ך;~ם ~רב ~ן~ה א; ~ובר. דםל.ב מ~בף~י ה;~ך 7 ע ~סה ל;~ן ל~ש ~ז iJ~ . ~ת ~ת ~ךצףפ; ס~ q ר;ן • T --:-•:• w~1 ~ז ~ל ל p ח ןה;~ך t' ט ן~ר-ד~ת ~· ט פני צעצףע תמים ~1 w ?ןה זיו:ז~ז:i ~ע.ל~ת ם~ג כה ~קט, כה ~עףט, כה מ; rpך ~רי לד~ת ~ל~ס;ף " ןהף סע;ןם ;ב~י~~~ הףא ~די;ך ש~~ עד ~iJ .~לי ~נכח ~ת ק;כיץ iJ ~ע,צףע ~~םת ~~דיו • 1י~~ר~ מ w ~ל ry ~ק,ר 1ת 1~זקי~ה . . . . .. ט~-ט~ ;ןע.ז ~ז iJ,ת~.~ ותמיד' לע;לם T : 0 T ; ז:ו 9 ב?ת ף~ל~ז ב;~ןנףת; יקt~t' ה, ל ry תך ~ת ךריןיו ךלןק ' ר ~ת ע.י~יו' עד ריכ;tן;~ ~~ליו ~ת ;ת~~~ ואז ן~~ דק ל . זה ס~ה ר~~~ ת;פ~? T : t' סה ש;;ק ם~ים. :;כי ~יד ?w ח.ק עם ם~בת. מתוך הזולת ה p רוב )1965-1964( מתוך מושג על מולדת )1963-1962( גלידן 285 ~ ~ c::::: ~1 ~ אל תחלצי עצמך ~ל נכע~די ?לא נ~ f שףל.י iJ ןךר ~ת iJ ~ס,לה ~ל נכק~י~י אל תאהבי ללא חמדה T : •: : • :- ~ל ~/Jי~? ע~~ר ~ע.ת ףןע;ןם לא ~ל י~ד~~ע~~ר w ?גה אל תבחרי מהע;לם T T '' ::-· ' דק ה~~ת[/~ ~i?. ?ה ~ל ז:ו~~י ר:~ע~ע? ל~נ !j fכ·~, iJי~~ R ה אל תעמדי ללא שפתים ---:·: ז: -· ~ל י~ןדיt ?לא q ל;ם ~ל נכח~~י ע~~ר רי R ה ~ךם ~ל ז:וך~י ע~~ר ?לא :ז~ן ~ר ~ם אדם מתבונן בארצו ממקום גלותו ~.רז ה~ר.;ב q בףןה ry ~ל ~ךץ f שףל:ם מ; 7 ךת ה~;י~~ ~ךץ ח;ךקת ךרי R ה ק~ר ~ל ע?~ה ךם על י~~ ךם ~ךץ ~.דסקת ףקר;~ה ~. ךף p ל ?נכז~? i] ט;~ים ל~ינ;ק ~רז ~נ;ר ~טףף wf ק א; ~קט ~ית ח;לים א; ~ך~י ~ס 97PiJ l מריו בנוטי על קצה המזלג מריו בנוטי 1 משורר 1 סופר ומחזאי 1 נולד באורוגואי ב 1920- למשפחה זעיר בורגנית. בגיל צעיר נאלץ לדאוג למחייתו 1 התנסה בעבודות שונות ומגוונות, ולבסוף היה לעיתונאי. במקצוע זה התמיד במשך שנים ובמסגרתו עיצב את השקפת עולמו ועמדותיו הפוליטיות. ספריו הראשונים ראו אור בשנות ה 50- אך רק בשלהי שנות ה- 60 החל להתפרנס מספריו. שנים היה חבר מערכת של השבועון הספרותי בשם Marcha <מסע>, שהיה אכסניה לכותבים בעד חופש הביטוי וצדק חברתי. הוא היה לתומך נלהב של המהפכה הקובנית, שהשפיעה רבות על התפתחותו הפוליטית והספרותית. ב 1973- השתלט משטר צבאי על המדינה והחל במסע דיכוי ברוטלי לא רק כנגד כוחות השמאל אלא כנגד כל אלה שביטאו את הרוח הדמוקרטית והליברלית. כתב העת של בנוטי נסגר בהוראת השלטונות והוא עצמו נאלץ להגר מארצו 1 יחד עם אלפים רבים אחרים, מחשש לביטחונו האישי. במשך 12 שנה נע ונד בין ארגנטינה, קובה, פרו וספרד אך המשיך לכתוב. יצירותיו 1 בשירה ובפרוזה, ביטאו נאמנה את תחושותיו כגולה, את כמיהתו ~ז לארצו ולעמו ואת השקפת עולמו הבלתי ~ף על ~י ~ז את לא יכ;לה אחרת :•:• -T : : ף~ק~י~ה ~ת iJ ~ס,לה ךא;הבת ללא חמדה T : :• : :• :• : ונחלצת נכעת •• T :• :• : :• : ףמתמלאת שלרה T : -•• -: • ףב;חרת מהע;לם T T '' '."'." דק ה~~ ~i?. ?ה ת[/~ ךנ;ס~ת ר:~ע~ע? · ל~נ f IJ כ·~, iJ י~~ R ה ךנ;תרת ללא שפתים • -T : : :• '." : ך~ךן~ת ?לא q ל;ם ךח;~~ת ע~~ר רי R ה ~ךם ךר;~ה ע~~ר ?לא :ז~ן ךע;מןת ללא נףע - : :·:· : f שףל.י iJ ןךר ונחלצת ~ם ~ר :קךה אל ת שארי עזפי . • • :-• T • ~ךץ ,עד~~ 1 עת ף;ר~~ ךא;ת f לא ך~רי ן~א ~ךץ ע;ן נ:ו~ /J ~ש ~לח ר[/~ ~לח עם ~הףא יpזע ~ךץ ~~ לא יpזןכ םי~[/ ף~.רת tt יר ~~~ ~חף~ה לי ~ךץ ה~ר.;ב q בףןה ry ~ל ~ךץ f שףל:ם מ; 7 ךת .ה~;י~~ מתוך: שירים של ארחים )1974-1973( מתפשרת בעד חופש, דמוקרטיה וצדק חברתי. יצירתו של בנוטי ניזונה מתולדות החרבה בה נוצרה ומההתמודדות הביקורתית המתמדת בין המציאות ובין ה"אני מאמין" המוצק של המשורר . יצירתו השירית עוסקת בביקורת חברתית וגם בנושאים כגון מהות האהבה, האלוהות וסוגיות רבות בתחום הפרט זוכות לטיפולו הנרחב. סגנונו ישיר ומובן 1 ועם זאת, שיריו אינם פלקטיים. הוא מושפע ממשוררים ספרדים כמו אנטוניו מצ'אדו ואחרים, מאוחרים יותר 1 ובתחום הלשוני הושפע מהמשורר הפרואני ססאר ואייחד: כמוהו 1 מקפיד בנוטי על תמצות, ועם זאת, שפתו עשירה וציורית ומתובלת בחידושי שפה השגורים באורוגואי ובארגנטינה. בנוטי 1 אחד היוצרים הפוריים בספרות ובשירה הלטינו-אמריקאית, כתב עשרות ספרי שירה ופרוזה. כיום, בגיל 82, הוא עדיין יוצר מעורב בחיי התרבות והספרות. רגישותו לבעיות החברה, דבקותו ביסודות החופש, הדמוקרטיה והצדק החברתי 1 ממשיכות להיות במרכז יצירתו . Jose Gervasio Artigas <1, מנהיג ולוחם במלחמת העצמאות ומייסד האומה של אורוגואי. פרץ רזניצקי מתוך שירים של אחרים )1974-1973( נובמבר 15 2003 ןני יז'נוטינסק זלמרטי :נובר יראש םפרקי ןלדיו המשוו םשלו יוצב EiJ תציונו ,הרוויזיוניסטית ומיסוד לש בזא ,ז'בוטינסקי תוהציונו ,התיאופוליטית ומיסוד לש ןמרטי 'ברבר ראש הנשא לע סנ תא ןרעיו ההמדינ תהדו-לאומי והתו תא וגבולותי לש סהקונצנזו .הציוני םבדברי ןשלהל יברצונ עלהצבי לע ךכ יששת תתפיסו ואל ןאינ תעמדו תפוליטיו תפרגמטיו 'בלבד אאל תעמדו תהמובנו תבהשקפ םעול תכללי תוציוני .כאחת יז'בוטינסק הרא ועצמ הכיורש לש תהמסור .ההרצליאנית ןואכ וכמ להרצ אהו סגר קשר ובכוח לש ץלח יפוליט ןנית םלהגשי תא .הציונות תמבחינ תההגו ,הציונית ותרומת אהי אאפו דבממ יהצבא תובהדגש היעדי .הפוליטיים יביטו אמל ולמשנת תהציוני ןנת יז'בוטינסק רכב בבמוש להוועד-הפוע יהציונ ,בפראג יביול 1921' הב ההעל תא והצעת תלהקמ ל ןגיר יהודי . אהו ןטע יכ תהמאורעו םהאחרוני םמוכיחי םשהתנגדות לש םהערבי ללמפע יהציונ אהי תהתנגדו ,לאומית רבתו ושכז אהי העובד תניצח תוטבעי רביות ןשאי הלשנות ןולכ שי קלהיאב הנגד תביציר ברו 'יהודי רשאית ויאלצ םהערבי .להשלים לע יפ התפיס 'זו בהמרכי יהעיקר לש חכו ההכפיי יהמדינ היהי תהעוצמ תהצבאי השתהוו תא דהמס רל"קי ,הברזל" ושבחסות ןיינת תלבי יהלאומ חלהתפת ןבאי .מפריע והצעת לש יז'בוטינסק העורר ספולמו ףחרי 'ביותר ךא ובסופ לש רדב טהחלי במוש דהווע להפוע ךלהסמי תא הההנהל תהציוני טלנקו םצעדי ולהקמת לש ןלגיו .יהודי תהמאורעו תוהחלט דהווע להפוע וזירז תא ןמרטי רברב וורעי תמאגוד אבר-כוכב גמפרא שלגיבו ןרעיו ההמדינ .הדו-לאומית רכב תלקרא סהקונגר יהציונ איצ 'ר שולט דלהתמוד תחזיתי םע יז'בוטינסק ובמאמר ה"מלחמ וא 'הבנה'. ךתו אשהו םמתקומ דנג תהנח דהיסו לש יז'בוטינסק קש"ר לע ייד התחיית לש חהרו תההרואי תהחיילי ויתעורר תהכוחו ושיעש תא םהע ללבע רכוש ,חיות" גהצי שולט תהצע ההחלט תאלטרנטיבי ולז לש .ז'בוטינסקי לע ,פיה סהקונגר ךצרי זלהכרי ןשאי תלציונו הכוונ קלדחו תא ,הערבים ימפנ תשהציונו האינ תחותר הלמדינ תיהודי ו םג אל הלמדינ םע תזכויו רית .ליהודים אהי תחותר תליציר הקהיל ,ארצישראלית השב ויחי ישנ םהעמי ךתו םקיו םקשרי םהדוקי הועבוד .משותפת חברו וז שדר רברב - תבוועיד ת"התאחדו תהעולמי לש לה'פוע 'הצעיר יו'צעיר "ציון' בער סהקונגר ,הי"ב הבהרצא תאקדמאי ,כמעט השכונס ולספר םע םועול תתח תהכותר ""הלאומיות - תלפנו לא םהערבי למע תבמ סהקונגר 'ולהצהיר תשעבוד תההתיישבו תהנעשי יביד םהיהודי התיעש ףבמשות םע םהערבי תלטוב ץהאר ,כולה םוהערבי לבכל .זה ודברי והתקבל הבהסכמ אוהו ךהוסמ גלהצי ההצע חברו וז סבקונגר בהי" םמטע להפוע .הצעיר ןואכ ב 2.9.1921- עהצי רברב סלקונגר ההחלט חברו וז , סהקונגר ץאימ האות םע םואריאנטי ,שונים אשל ןכא םהמקו דלעמו .עליהם תנקודו תהמחלוק ןבי רברב ווחוג ןלבי יז'בוטינסק ונגע םג תלשאל םהכלי תלהגשמ תהציונו םוג תלשאל המהות הומטרת לש .הציונות היעד לש תהציונו אאליב ידז'בוטינסק ההי תהקמ המדינ .יהודית ןכיוו 'שכך םהאמצעי הלהשגת םה ההפוליטיק חוכו ההכפיי הצבאי . דבעו רשברב הזיה תבציונו תתנוע סרנסנ לש םהע 'היהודי השמטרת תהתחדשו תהתרבו תהיהודי לע לכ ,גווניה יכתנא ולתיקונ וולעיצוב שהמחוד לש דהיחי .היהודי םבהתא 'לכך םהאמצעי הלהגשמת לש תהציונו םה תהתיישבו ץבאר לישרא תויציר תתרבו .אותנטית ששור לש תנקודו תמחלוק ואל ץנעו ילדעת םג םבתפיסת תהלאומי 'בכלל םוג הבמקומ לש תהיהדו תכד תוכתרבו תבהשקפ ,עולמם .בפרט ישת תעובדו דיסו ןה ושהטביע ילטענת תא ןחותמ לע האופי לש וציוניות וומדיניות לש בזא 'ז'בוטינסקי הששורטט ללעי הבקווי :העיקריים ויחס שהאדי תלתרבו תהיהודי תהמסורתי וותפיסת תהלאומי תהכללי ל<ע רס תגיי והיכרות ווזיקת לש יז'בוטינסק תליהדו תהמסורתי תבשנו ועיצוב 'ראו ,לדוגמה ,אבינרי ןהרעיו יהציונ 'לגווניו 'עמ 184-182; 'שמעוני ההאידיאולוגי ,הציונית 'עמ 218, 290-289; 'ז 'לקריר 270-169; 'ר יבילסק -בן 'חור ל"כ דיחי אהו "מלך ההמחשב תהחברתי תוהמדיני לש T' ז'בוםינס p ,י בתל-אבי 1988, 'עמ 26(, לכ ןהמתבונ לבמכלו ויצירת תהספרותי תוהפובליציסטי לש 'ז'בוטינסקי החזק ועלי דשיעמו יבפנ תמלאו השיתקש אלמצו .כדוגמתה ובכתבי תניכר תהיכרו תאינטימי םע תמרבי יזרמ ההמחשב לש תהתרבו תהאירופי םוע תהבעיו ושעמד לע רסד ,יומה םוהדברי םאמורי דבמיוח לבכ רהקשו הלסוגי .הלאומית םע ,זאת הבדומ ללהרצ ולפינסקר , ישז'בוטינסק הרא ועצמ םכיורש ,המובהק החותמ לש תהספרו תהיהודי תהמסורתי הוערכי םהדתיי ,והמוסריים יכפ ושעמד לע ךכ רכב תמרבי ,החוקרים רנעד טכמע ןלחלוטי מהגותו . יז'בוטינסק אל לגד ךוהתחנ הבסביב תיהודי .מסורתית 'כך השבשונ 285 מרבים מבני דורו , הוא מעולם לא למד בישיבות מזרח אירופה. באוטוביוגרפיה שלו מעיד ז'בוטינסקי על עצמו שמלבד שיעורי העברית, ידיעה קלושה של מספר שירי י"ל גורדון והכשרות שנהגה בביתו , לא היה לו כל 'מגע פנימי עם היהדות'. כך, לדוגמה, הוא מספר שבשנת מות אביו ביקר שלוש פעמים ביום ב"בית-כנסת קטן לצורפי הזהב ]".[ אך לא התאקלמתי בו וגם בתפילות לא השתתפתי חוץ מאמירת קדיש". מן הראוי לציין בהקשר שאף אם אכן כדברי סטניסלבסקי אין לקבל את מהימנותם של כתביו האוטוביוגרפיים של ז'בוטיניסקי כנתונים מאליהם, הרי שיש בהם כדי ללמד על דימויו העצמי , קל וחומר על האופן שבו רצה להצטייר בעיני חסידים ומתנגדים כאח.ד מכל מקום, בהקשר לזיקתו ליהדות, מוסיף ז'בוטינסקי ומעיד כי בביתו נהגה 'שמירת כשרות כבדה': אמו היתה מדליקה נרות בערב שבת ומתפללת בבוקר ובערב ואף את ילדיה לימדה לומר 'מודה אני' וקריאת שמע, ,"ךא" הוא מוסיף, "לא נגעו בלבבי כל המנהגים האלה". הוא אף לא זכר אם למד בבית הספר הפרטי שאליו נשלח משהו מתולדות עם ישראל או מתרבותו.אמנם בשנים מאוחרות יותר נדרש ז'בוטינסקי אל היהדות, אך גם אז , כפי שאראה להלן , הדברים אמורים אם בזיקה אל מטרות פוליטיות פרגמטיות ואם לעומת זרות זו לתרבות היהודית המסורתית, נחשף ז'בוטינסקי לתרבות האירופית, עוד בילדותו בארוסה. לימודיו הגבוהים בבון ואחר כך ברומא רק הגבירו את חשיפתו של ז'בוטינסקי אל התרבות האירופית של עידן סוף המאה ובעיקר אל התורות הלאומיות שרווחו באירופה בכלל , ובאיטליה בפרט. אך הגיוני הוא לכן , שהתוודעותו של ז'בוטינסקי אל הציונות לא אירעה במזרח- אירופה, אלא דווקא בתקופת לימודיו באוניברסיטה בבון , שאליה נרשם בשנת 1898. שם הוא אף נשא את נאומו הראשון "ודווקא נאום ציוני", באותה שנה החל גם בפעילות ספרותית "בתור ציוני" (ז'בוטינסקי , סיפור ימי ח" (, כאשר עיצב ז'בוטינסקי את עולמו הציוני , לא המסורת היהודית היתה אפוא הגורם הדומיננטי , וספק הוא אם היה לה תפקיד כלשהו בעיצוב ציוניותו (ראו גם מסקנתו של סטניסלבסקי: M. Stanislawski, Zionism and the Fin de Siecle, Cosmopolitanism and Nationalism from Nordau to Jabotinsky, U niversity of California Press, 2001, PP. 246.) של תנועת ההשכלה ומרד במודרניות על ~ היבטיה השונים. כמו הרומנטיקנים, גם ~ הדוגלים בלאומיות האינטגרלית פנו אל רבדים -== חווייתיים אי-רציונליים. הנס כהן , מחלוצי חקר ~1 ~ הלאומיות, אף סבר שאל אידיאולוגית לאומיות אלו יש להתייחס כאל אחד מפירותיה האפלים של התנועה הרומנטית. אחד ממקורותיהן של אידיאולו גירת אלו הוא ההתמודדות עם אותה בחיפוש אחרי תכנים חיוביים, שניתן להציבם כחלופה לערכיה של הציונות הסוציאליסטית. אל לנו לתמוה אפוא אם שלא כאחד-העם, שעמל לסל.ד את המסורת כדי לחופנה למסד לתפיסתו הלאומית-מוסרית, עיצב ז'בוטינסקי את תפיסתו הלאומית-יהודית, כמו גם את תפיסתו הלאומית הכללית, על בסיס של מושגים ותפיסות לאומיות שרווחו באירופה. כך , לדוגמה, כפי שהטיב להבחין ש' אבינרי בספרו הרעיון הציוני לגווניו , רק על בסיס זיקתו אל הלכי הרוח שאפיינו את הרגי הלאומיות האינטגרלית באירופה בכלל , ובאיטליה בפרט, יש להבין גם את העובדה שהרומן ההיסטורי הלאומי היחיד שכתב ז'בוטינסקי היה שמשון , על דמות הגיבור הפגני יותר מכל הדמויות המופיעות במקרא <ראה גם אבינרי ,הרעיון צהיוני לגווניו). אמנם זרות ליהדות המסורתית אינה חזיון נדיר בקרב מנהיגיה ומוריה של הציונות, וניתן למוצאה גם אצל מאנס בוודאו , י"ל פינסקר ובנימין זאב הרצל , אך כאשר הדברים אמורים במי שהטיף לחידושה ולטיפוחה של הגאווה הלאומית היהודית, עובדה זו תמוהה ביותר; כשם שתמוהה ביותר היא העובדה שדווקא אצלו , כפי שהיטיב להבחין אבינרי , בניגוד לרבים מתלמידיו וחסידיו ניתן למצוא יותר משמינית של ניכור לערכים ולסמלים, שמקורם במסורת היהודית לדורותיה. השפעה איטלקית". ואם לא די בכך , הרי שבהתייחסותו להתפתחותו הציוניות בשנים ההן הוא מציין שאת ציוניותו 'השטחית', שחיתה לא יותר 'מהרגשה אינסטינקטיבית ו העמיקו , העשירו ועשרה להשקפה 'אגדת גאריבלדי' וכתבי מאציני. תפיסתו הלאומית של ז'בוטינסקי עוצבה אפוא באירופה של שלהי המאה הי"ט, ולמושגים יהודיים מסורתיים לא היה חלק בעיצובה. לפיכך כל ניסיון להבינה חייב להיעשות במסגרת המושגים, הנורמות והשאיפות שאפיינו את הוגי הלאומיות האינטגרלית בשלהי מפנה המאה באירופה בכלל ובאיטליה בפרט <ראו גם: ש' אבינרי , הרעיון הציוני לגווניו , עמ' 188-185: ש' סופר ,לידתה של המחשבה המדינית בישראל , ירושלים 2000, עמ' 247(. לאומיות זאת, שביקשה לראות באומה שלמות אורגנית, כמו הרומנטיקה והתנועות הניאו-מיסטיות של עידן שלהי המאה, חיתה מבחינות רבות ריאקציה למורשתה ואמנם רופיבa ימי ח" העיד ז'בוטניסקי: "אם יש לי מולדת רוחנית הריהי איטליה יותר מאשר רוסיה [."]מיום בואי שמה נטמעתי בציבור הנוער האיטלקי , ואת חייו חייתי עד יום עוזבי את איטליה. כל יחסי לבעיית הלאום, המדינה והחברה נתגבש בשב ים ההן תחת זאב ז'נוטינסקי בעייתיות שבפניה ניצבה הרומנטיקה, ואולם הפעם תוך העתקת מרכז הכובד מהיחיד לחברה, ולביטוי הפוליטי . כמו ברומנטיקה, כך אף לפי האידיאולוגיות הלאומיות האורגניות בעיית זהותו ומיהרתו של האדם היא הממוקמת במרכז , וכמו ברומנטיקה, אף אידיאולוגיות אלו חתרו לחסן את היחיד מפני סכנת "הרציונליזציה הוולגארית של החיים", המאיימת למוסס ולהרוס את ייחודו , וכל זאת בתקופה שבה תהליכי העיור והתיעוש מחריפים את תחושת הניכור וארנון האוריינטציה של היחיד. בנוסף לכך , בעקבות הביולוגיה הוארו וי ב יסטית שהדגישה את חשיבותו של המין ושל הגזע, הפילוסופיה הוויטאלית של ברגסון , ההיסטוריה של ארבסט ובאן והיפוליט סאיך והס וצי ולו גיה הפוליטית הפסימית של פארטו , שערערו את השכלתנות והאינדיווידואליזם שאפיינו את המאה הי"ט, גרסו רבים מהוגי הרעיון הלאומי נובמבר 17 2003 באירופה שההתנהגות הפוליטית מקורה ברצון הבלתי-מודע של היחידים ושל העם. "רוח האומה", הקשה להגדרה, "נעשה", כפי שמציין סלמון' "דבר מוחשי בעזרת נתון כעין מדעי ,"".םדה הממשות העליונה, טענו חוגיה של לאומיות זו' היא הלאום המבקש לממש את עצמו . על פי גרסה זאת, הלאומיות היא מעין המכלול של קני מידה להתנהגות אישית וציבורית, מוסרית ופוליטית, המוכתבים, בזמן נתון' על ידי האינטרס הקולקטיבי הפועל כאורגב יזם חי . חיתה זו לאומיות שאבן השתייה שלה היא פרימט הלאום. לגרסתה האומה היא יחידה היסטורית, תרבותית וביולוגית. בתפיסה לאומית זו הלאום קודם לפרט, כשם שנחיל הנמלים קודם לנמלה. היחיד אינו אלא חלק אורגני של היחידה האורגנית המקיפה יותר. ברור הוא, שעל פי גרסה זו של תפיסת הלאום, הבטחת עתידו של הלאום היא הערך העליון. על מנת להשיג תכלית זו יש, על פי ז'בוטינסקי לרעיון הציוני חיתה תפיסת עולמו קרובה להלך הרוח הדקדנטי לגווניו של עידן מפנה המאה, הרי שמרגע שהחל לעצב את תפיסת עולמו הציונית, החל להידרש אל אותן תורות לאומיות שנתוודע אליהן לראשונה באיטליה. על בסיס זה יש לקרוא את כתיבתו האוטוביוגרפית כמשקפת בדיעבד את התפתחותו ואת תפיסתו הלאומית, כפי שהבין אותה בשעה שכתב את כתביו האוטוביוגרפיים. ואכן עקבותיה של השפעה זו מתורתו של לבריולה ניכרים גם שנים רבות לאחר שעזב את איטליה במאבקו האידיאי עם הציונות הסוציאליסטית. יצוין עוד' שז'בוטינסקי עצמו היה מודע לרמיות זו ומן הסתם על רקע מודעות זו יש להבין את ניסיונותיו השונים לנסח ולחדד את ההבדלים בין משנתו החברתית-מדינית לבין הפשיזם <ראו גם ג' שמעוני' האדיאיולוניה הציונית, עמ' 239-234; ש' אבינרי' הרעיון הציוני לגווניו , עמ' 204-201;:,.Savit, Y בדומה לזה, בשנת 1933, שנת עליית הנאציזם לשלטון' ב"הרצאה על ההיסטוריה היהודית" חזר ז'בוטינסקי על תפיסה זו תוך שהוא מוסיף: "כל גזע בעל ייחוד מפורש שואף להיות לאומה, כלומר ליצור לעצמו סביבה כלכלית פוליטית ורוחנית [."]סביבה זו יוכל גזע מסוים להקים רק בארצו שלו' ששם הוא בעל הבית, על כן ישאף כל גזע וגזע להיות למדינה ]."[ מפני שרק במדינתו שלו ירגיש שינוח לו". על בסיס תשתית אידיאית זו יש להבין את מושג האוונטוריזם ועיקרון המוניזם או "החד-נס", כפי שהוא קרוי בתקנון בית"ר. ביטויו של המוניזם הוא מצד אחד הגמוניה של האומה על המעמדות וראיית כל התארגנות מעמדית כמאיימת על שלמותה. ומצד שני ההגמוניה של האומה על היחידים, באמצעות עיקרון המשמעת, ההופך את ההמון לחטיבה מלוכדת. כך' העמיד ז'בוטינסקי את ארגונו של בית"ר על המשמעת, כשהוא מבהיר: "מטרתו היא תפיסה זו' לקיים בכל מחיר את אחדותה הפנימית של האומה. המאבק הכולל להבטחת Jabotinsky and the Revisionist Movement, 1988 לעשות את בית"ר למין אורגניזם עולמי כזה, London,1925-1948 עמ' 362-363(, אשר יהיה מסוגל' לאות מן המרכז' לבצע הישרדותה והתמדתה של האומה קודם למאבקים חברתיים מעמדיים, קל וחומר שהוא קודם למאבק על מעמדו של הפרט בחברה, ודאי וודאי שהוא קודם להם למימוש שאיפותיו האישיות ולו גם האינטימיות ביותר של הפרט. על בסיסן של הנחות ואמונות אלו' נגזרה התנגדותם העיקשת והנחרצת של הרגי הלאומיות האינטגרלית אל הליברליזם, המרקסיזם ואף לקדמה הטכנולוגית. בליברליזם ובמרקסיזם הם זיהו תורות רציונליות, המעמידות במוקדן את האינדיווידיאום ולפיכך עשויות לקעקע את אחדותה של האומה. ברוח זו הם הביטו בחשש אף על הטכנולוגיה, שכן ראו בה מכשיר הרסני העשוי לקעקע את ערכיה המסורתיים והאורגניים של החברה, מכאן' ולגמד את אידיאל האדם הרומנטי' מכאן. על קרבה לזרמים התרבותיים והחברתיים של עידן סוף המאה מעיד' כאמור לעיל' גם ז'בוטינסקי עצמו' בציינו בין המשפיעים עליו לא רק הוגים לאומיים אלא גם הוגים חברתיים, כדוגמת לבריולה, שעיצב את אופיה המיוחד של הפרשנות המרקסיסטית הלא-דוגמטית באיטליה. מן הראוי לציין בהקשר זה, כפי שמראה סטניסלבסקי' כי בראשית המאה היה ז'בוטינסקי שבוי בהלכי הרוח הדקדנטיים של עידן סוף המאה, אך בדרכו אל הציונות הלך ואימץ את תפיסות הלאומיות האינטרגלית. ברם, בעוד סטניסלבסקי מבטל את ערכם של הכתבים האוטוביו גרפיים של ז'בוטינסקי' הרי שלדעתי דווקא אי-מהימנותם העובדתית יש בה כדי ללמד על תפיסתו הלאומית אינטגרלית, כפי שפותחה בעידן של מפנה המאה. הווה אומר' אף אם אכן' כדברי סטניסלבסקי' בשלהי המאה הי"ט ועד היתפסותו המוחלטת של כך' לדוגמה סביפור ימי חיי' אגב סיפור היחשפותו להלכי רוח אנטי-דמוקרטיים ופוטוריסטיים באיטליה של ראשית המאה העשרים, מציין ז'בוטינסקי: "אם נשמרו בזיכרוני סימנים המנבאים גם אז את קרבתו של איזה שינוי ברוחות - עוד לא על מוסוליני חיתה נבואתם כי אם על מארטיני", אין ספק שאת טענתו זו של ז'בוטינסקי' "לא על מוסוליני חיתה נבואתם כי אם על מארטיני" יש להבין בראש ובראשונה על בסיס מודעותו הגוברת של ז'בוטינסקי לקרבה שבין תפיסתו הלאומית אינטגרלית לבין תורת הלאומיות האינטגרלית האיטלקית, וזאת דווקא בתקופה שפניה המעוותות מתגלות באיטליה, וכניסיון להגדיר את תפיסתו הלאומית תוך הדגשת הסתייגות ואי-חפיפה עם פשיזם זה. ואכן שני היבטים אלו' הלאומיות כקנה מידה עליון להתנהגות הפוליטית ותפיסת והרכיב הגזעי כתשתית האומה, דומיננטיים בהגותו של ז'בוטינסקי. כך, לדוגמה, במאמר "גזע" בשנת 1913 כתב ז'בוטינסקי: "חבל ארץ' לשון' דת, היסטוריה משותפת - כל אלה אינם עצמותה של אומה, אלא תאריה בלבד; אכן' תארים אלו ערך עצום להם ]."[ אולם עצמותו של לאום, המשגב הראשון והאחרון לייחוד דמותו' הרי זו תכונתו הפיזית המיוחדת, המתכון של הרכבו הגזעי ]."[", ואם לא די בכך' הוא אף מוסיף: "בעיני החוקר' המתעניין לא רק בעובדות ובצרכים של החיים הפוליטיים של היום או בתופעות החיים הפסיכיים, אלא גם בסיבות הראשונות האובייקטיביות, הרי בסופו של חשבון' משיוסרו כל מיני קליפות שמקורן בהיסטוריה, באקלים, בטבע שסביב, בהשפעות חוץ' תצטמצם ה'אומה' כדי גרעינה הגזעי". באותו רגע, בכל עשרות ידיו' אותו המעשה בכל הערים והמדינות", והוא מוסיף: "מתנגדיו <של בית"ר> טוענים, 'כי אין זה לכבודם של אנשים חופשים', וכי פירושו של דבר 'להיעשות למכונה'. הנני מציע לא להתבייש ולהשיב ודווקא בגאווה: 'כן' מכונה'!" לאומיות, שהיא בחשבון אחרון תביעתה הקיומית של האומה למימוש ושימור הוויטאליות שלה, במדינה שתהיה שלה בלבד' היא העומדת במרכז משנתו הפוליטית של ז'בוטינסקי. לא תרבות יהודית ספציפית זו או אחרת היא הרכיב המהותי לה, ולא היא עניינו של ז'בוטינסקי. הישרדותו של הקיבוץ הגזעי כקיבוץ ויטאלי' שמאפייניו הם הפעילות והמאבק, עומדים במרכז תפיסתו הלאומית והציונית כאח.ד לכן אין הוא נדרש ליהדות המסורתית שתרבותה רוחנית וספיריטו- אליסטית, תרבות שאינה נזקקת לאדמה ולמולדת; ואם להשתמש בלשונו של היינריך היינה, תרבות שעשתה את הספר למולדתה הנודדת, אינה זו העומדת לנגד עיניו. מן הראוי לציין שאף מבחינה זו יש לראות בו את ממשיכו של הרצל שראה את הציונות כמפעל פוליטי' שמטרתו הקמת מדינה שתפתור את שאלת היהודים כעם זר לעמי אירופה. אשר ליצירה התרבותית, ברור היה להם שיצירה אותנטית וספונטנית של יהודים בסביבה יהודית אינה יכולה שלא להיות יהודית. לא כן מרטין נובר. כמי שהיה אמון על ברכי אידיאולוגיות הפולק ראה גם הוא בגורם הביולוגי הגזעי גורם משמעותי ביותר. אולם הוא הבחין שתי בחינות בהתהוותה ובייחודה של האומה. האחת היא הבחינה האורגנית והשנייה הגורל, וכך הוא קבע: "למוצאו של עם יסוד הזרע אינו בהכרח גורם מכונן ]."[ העצמית, ואילו האחרת רואה עצמה כתכלית. הלאומיות אינה ערך עליון' קל וחומר שאינה ~ אבל תמיד מתהווה עם באחדות של גורל". הלאומיות, פסק נובר' היא תודעת מחסור של קדושה. יתר על כן' לגרסתו' דווקא האמצעים ~ לפיכך' ביטויה המרכזי של האומה הוא היצירה התרבותית ובראש ובראשונה היצירה הדתית שלו'המארגנים ומעצבים את יחס בניה לעולם, ולא המוסדות הרציונליים כדוגמת המדינה. על בסיס תפיסה זו הוא רצה לראות בציונות תנועת רנסנס של העם היהודי . ומן המפורסמות היא שרנסנס פירושו תנועת התחדשות החותרת אל שורשיו התרבותיים האותנטיים של האדם, של העם, של התרבות וכדומה. כשם שהרנסנס האירופי תבע שיבה אל האידיאל הקלאסי' היווני והרומאי' רנסנס יהודי פירושו תביעה לתיקונו של היהודי ועיצובו ברוח האידיאל של היהודי האותנטי' קרי: זה שעוצב בספרות המקראית ובתנועות ההתחדשות השונות שקמו ביהדות כדוגמת הנבואה, החסידות וכדומה. הציונות היא לכן תביעה לעיצוב מחודש של היהודי ברוח האידיאל הקלאסי של היהדות, כפי שעוצבה בתקופת המקרא בה חי העם היהודי חיים של מלאות. על בסיס תפיסה זו' אגב עיוניו במקרא, עיצב נובר'את מה שכינה "ההומינזם המקראי", שביטויו במאבק בין הנבואה למלוכה ועיקרון ביטול מידורם של החיים, ובכלל זה אף הפוליטיים, והכפפתם לצווי המוסר. מבחינה פוליטית פירושו של ההומניזם העברי הוא החלת האתיקה על החיים הפוליטיים, לשון אחר: שלילת "האגואיזם הקדוש של המדינה". ואכן בנאומו בוועידת ההתאחדות התייחס נובר לשאלת המדינה, הלאומיות והשימוש בכוח. לא היה לו ספק שכל מדינה מושתתת על כוח, או בלשונו על "תוקף השלטון". תוקף זה כשלעצמו אינו רע. אך יש להבחין בין התוקף החורג מגדרו תוך רצון לכבוש עולם ומלואו לבין התוקף הפנימי והלגיטימי, שהוא מהנחות היסוד ההכרחיות לחיי כל פרט וציבור . קנה המידה לאבחנה בין שני סוגי התוקף, או הכוח, לדעת נובר הוא היחס לזולת, אם של הפרט ואם של הקולקטיב הלאומי. "האדם האמיתי עומד על קיומו כלפי העולם, אבל הוא עומד גם על קיום העולם כלפי עצמו . דבר זה דורש מדי פעם בפעם התחמת זכות עצמו לגבי זכותם של האחרים, התחמה שאין לקבוע לה כללים שכוחם יפה לעולמים: הצבת גבולות המתאמת נעשית בסוד מעשה האחריות של השעה". תפיסה ידועה בהגותו של נובר כעיקרון "קו תיחום", על פיה, ללא הגבלת התביעה הלאומית האחת בשם התביעה האחרת, תיהפך המדינה לערך מוחלט, ומכיוון שכל מדינה היא ערך מוחלט' יגלשו העולם וההיסטוריה למלחמת הכול בכל. בעזרת עיקרון "עיקרון קו-התיחום" הבחין נובר בין לאומיות צודקת ללאומיות בלתי-מוצדקת. המוצדקת רואה עצמה כאמצעי' ויודעת את סוד ההגבלה והצורך לספקו . ואילו הלאומנות היא תודעת מחסור אובססיבית שאינה רואה דבר אחר. בניגוד לז'בוטינסקי' שראה בלאומיות את מכלול קני המידה להגדרת האמצעים והאינטרס של העם, אל לה אפוא ללאומיות לשמש קנה מידה להגדרת האמצעים והמטרות, ולו גם הפוליטיות. נהפוך הוא. הלאומיות והעשייה הפוליטית חייבות לכפוף עצמן לערכים מוסריים ולכוון עצמן על פיהם. אם לסכם: הראשונים שהכירו בבעיה הערבית ועמדו על משקלה המכריע היו נובר וז'בוטינסקי • ואם לא די בכך' שניהם ראו לנכון להדגיש כי אף חוגים ותנועות אחרות עסקו רבות בשאלה הערבית. אולם עד מאורעות תרפ"ט,הןנטולהמעיט בחשיבותה ובמשקלה של השאלה הערבית ולהמעיט לעסוק בה בדיונים הציבוריים. כאשר בכל זאת היא מרטין נו בר נדונה, היא הוצגה כעניין חולף, או כתוצאה של מניפולציה של יסודות פורקי עול בציבור הערבי וכהתנגדות דתי ת. נראים הדברים שנובר' בשל רגישותו הדתית- מוסרית ועיקרון קו-התיחום שבידיו' חש בבעיה הערבית בראשיתה. ואילו ז'בוטינסקי' משום רגישותו להופעותיה השונות של הלאומיות, עמד אף הוא במהרה על מציאותה של הלאומיות הערבית. גם הוא לא התעלם מההיבט המוסרי' אך טען שהציונות כתביעה של אומה חסרת מולדת מול עם ערבי עשיר בקרקעות היא תביעה צודקת. אם העם הערבי מתנגד' וזה דבר טבעי בהחלט לדעת ז'בוטניסקי' יש להכריחו לכך' שכן' "אמת קדושה שלמען הגשמתה הכרחי שימוש בכוח אינה פוסקת מלהיות אמת קדושה, על כך מבוססת עמדתנו כלפי ההתנגדות הערבית", ההנחות הסמו יו ת של טענה זו הן שהתביעה הלאומית היא "תביעה של אמת קדושה" וכי המטרה מקדשת את האמצעים. והנחות אלו בדיוק עמדו בסתירה ל"הומניזם המקראי" של נובר' שעל פיו הם הקובעים את צידוקה של המטרה. אמצעים שאינם קדושים, סופם מטרה, שאף היא אינה קדושה. נובר לא היה נאיבי. הוא ידע היטב שבמציאות לא ניתן לממש ערכים מוסריים בשלמותם. אך לדעתו יש להועיד להם תפקיד של מכשיר להארת השביל' שאת התוואי והכיוון המדויקים שלו יש לחפש בדיאלוג עם האחר שזכותו מגבילה את זכותי. וכך' בניגוד לז'בוטינסקי' שגזר את יעדה של הציונות מתפיסה לאומית מוניסטית, טען נובר: "אין חוק קבוע ומר גדר לעולם אלא דבר אלוהים ומצבנו בשעתו' שעלינו להקשיב לרחשו' אין בידנו עקרונות הערוכים לסעיפיהם, שאפשר לעיין בהם: אבל עלינו להבין את המצב והשעה". על בסיס זה האמין נובר שעל הציונות לכונן דיאלוג עם ערביי ארץ ישראל ולכונן יחד איתם משטר מדיני שיהיה בו כדי להציע אלטרנטיבה מוסרית למדינת הלאום .• הדברים מבוססי ם על הרצאה ביום עיון "זאב ז'בוטינסקי 1 הגות ומדיניות", אוניברסיטת תל-אב י ב, המכון לחקר הציונות ומכון ז'בוטינסקי בישראל. e.ם:: ~1 ~ 19 נובמבר 2003 //איכה אשמור חסדו /הפתאומי?/ אסתי אויבי-שושן יהודית קציר: הנה אני מתחילה הוצאת הספרייה החדשה 2003 ש m יכה אשמור חסדו הפתאומי?" w שואלת הדוברת בשירה של לאה גולדברג 'חמסין של ניסן', המצוטט פעמיים בספרה האחרון של יהודית קציר. בכך מתנסחת גם שאלה- ארספואטית מהותית, שיצירתה של קציר' החל מסיפורה הראשון "דיסניאל", וכלה בספרה האחרון עד בה הבה אבי מתחילה, עוסקת בה ומנסה להשיב עליה. בחלק ניכר מיצירתה, מתבוננת יהודית קציר במבט לאחור' אל תקופת הילדות והנערות, ומבקשת לחלץ ממה שעשוי להיראות כ'יום ללא תמורה', את 'חסדו הפתאומי', ולשמרו על ידי כתיבתו. קציר מספרת את היומיומי' חסר התמורה והשגור תוך הפלאתם והטענתם ביופי' חושניות, צבעוניות וחיוניות: "ורק לשמש ריח של יסמין'/ ורק לאבן קול של לב פועם./ ורק לערב צבע של תפוז; ורק לחול שפתיים מנשקות" (גולדברג, תשי"ט: קציר' 2003, עמ' (. 52 תחילת הרומן הבה אבי מתחילה וסיומו ממוקמים ב 'שער ברוש' בבית הקברות בחיפה. לאחר קבורתה של מיכאלה, המורה לספרות, מבקרת ריבי' תלמידתה, בחלקת המשפחה, באותו בית קברות, בה טמונים אמה, סבה וסבתה. לבסוף, מתעניינת ריבי ברכישת חלקת -קבר לה עצמה. סיום הרומן' המקדים מבחינה כרונולוגית במעט את תחילתו' מתאר את הטמנת הגוף הנשי הקטן של מיכאלה באדמה, את ה'קדיש' המגומגם של בעלה ובנה, את ערימת העפר' הנחת הפרחים על הקבר הטרי וחותם בשיר 'חמסין של ניסן', אותו בוחרת ריבי להקריא על קבר מורתה-אהובתה. נוכחותו הוודאית של המוות, על נמעניו הרבים גליון 285 (המורה מיכאלה, האם כרמלה, הסבא עימנואל הסבתא רבקה וריבי עצמה>, בפתיחת הרומן ובסיומו' מנמקת את בחירתן הנחרצת של שלוש דמויות הנשים שבמרכזו באפשרות המנוגדת בתכלית הניגוד למוות - ביצרי- חושני' בחיים 'כתומים ואדומים' של "חמדה שלא חיתה כמוה" (רביקוביץ' תשכ"ט, עמ' 9; קציר' 2003, עמ' 35( מימושו של המוות ביצירתה של קציר' שליחו עלי אדמות, הוא הסרטן בו לוקות הנשים במשפחתה, ומוטיב אוטוביוגרפי השזור בכלל יצירתה. בספרה המחלה כמטאפורה כותבת סוזאן סונטאג: "הדמיונות הסנטימנטליים או המענישים שבני-אדם 'רוקחים' לעצמם על מצב המחלה, לא גיאוגרפיה של אמת, אלא סטריאוטיפים של אופי לאומי ]."[ המחלה כמשל או כמטאפורה" (שם, עמ' 6(. אחת המטאפורות המתלווה למחלת הסרטן' לפי סונטאג היא "שהסרטן הוא מחלה הפוגעת בכוונה להעניש" (שם, עמ' 37(. ואכן' ביצירתה של קציר' מחלת הסרטן מתפקדת אמנם באופן קונקרטי-ריאלי 'אך בעיקר' באופן מטאפורי- סמלי. המחלה מענישה את החורגים (ובעיקר את החורגות> מ'סדר-היום' הרגיל והשגור' מ"המסגרת ]."[ מהחוקים" (כהנא-כרמון' 1966' עמ' 206-205(. עונשה של המחלה מתממש בכך שהיא מתמקדת, מאכלת ומכלה את האיבר המטונימי לאדם החולה, בו הוא מימש בעברו הן את 'גאוותו-שיא הווייתו', והן את 'חטאו' - 'המשגה הגורלי' שלו. כך' בסיפור "דיסניאל", מתוארת האם כאשה שכל הווייתה מרוכזת בטיפוח של חזותה החיצונית, תוך התעלמות והתכחשות לצרכיהם של בני הבית האחרים. הפעולה היחידה שהאם חוזרת ועושה, במהלך הסיפור כולו' היא מדידה חוזרת ונשנית של בגדים מול הראי בחנות, לקול התפעלותן של המוכרות: "על אשה יפה כמוך הכול יפה" (שם, עמ' 88(. תפקיד הבת בטקס קבוע זה, כמו תפקידה בחיי האם בכלל' הוא להיות עזר' הד לצרכיה הנרקיסיסטיים וליופייה: "לי היה תפקיד לעמוד ליד הווילון ולהחליף למידה יותר גדולה או יותר קטנה, לפי מה שהיית צריכה, ולהגיד לך מה יותר יפה" (שם, עמ' 88(, סיום דהוי לטקס זה, הממוקד בדמות האם והמעצים את יופייה ונשיותה, הוא קניית הבגדים לבת, הנעשית בחטף, בהתעלמות מוחלטת מתהליך גיבוש עצמיותה ונשיותה של הבת: "אחר כך הלכנו לקנות משהו בשבילי תאו]".[ תמיד ידעת תיכף מה הכי מתאים לי ושילמת וזהו' ואני דווקא רציתי לבחור לבד" (שם, עמ' 89(. בדומה, היבלעותה של הבת ביופייה של האם, מתבטאת גם בעיצוב נשיותה כ'שאריות' של נשיות האם, למשל' בטקס תפירת הבגדים ברומן למאטים יש את השמש בבןט : "כשהייתי קטנה היא חיתה מבקשת מהתופרת שלה, שתעשה לי בגדים משאריות הבדים שתפרה לעצמה רחא]".[ כך היינו עומדות מול הראי הגדול ]...[ על אמא הכול היה נראה טיפ-טופ ]."[ ואני לידה עם המשקפיים, מגושמת כזו, חסרת-חן" (שם, עמ' 63(. במהלך נישואיה, יוצרת האם ב"דיסניאל" קשר עם מיכאל' המאהב הכריזמטי' מאחורי גבם של האב והבן' והופכת את הילדה ל'משתפת פעולה' על כורחה ובניגוד להבנתה הילדותית, כפי שהיא מעידה ברומן המאוחר למאטים יש את השמש בבטן : "ולמי חיכינו אז ]."[ גבר מבוגר' גבוה, ניגש אלינו וצובט לי בלחי' ומתיישב איתנו' כאילו עבר כאן במקרה, איך שכחתי' איך לא הבנתי' הרי אני הייתי האליבי שלה" <שם, עמ' 183(. על נרקיסיסטיות זו' על החריגה ממהלך החיים התקין' על חיים 'כטוב בעיניה' (כהנא-כרמון' עמ' 206(, 'נענשת' האם ב"דיסניאל" ולוקה במחלת סרטן-השד' המובילה לכריתת שד' כביטוי סמלי לפגיעה ב(ל>שד חייה, גופניותה, נשיותה וחיוניותה. בסיפור "שלאפשטונדה", ההיבריס והחטא של הדוד אלברט מתממשים בקולו . בעברו' היה הדוד אלברט "סטודנט בקונסרבטוריון של פאריס ]...[ ראה את המערכות האחרונות של האופרות העולמיות הכי מפורסמות ]...[ <היה> פוצח באריה מריגולטו או מלה-טראוויטה או מנשואי פיגארו' וקולו היה כהה וריחני ומתוק ..." <שם, עמ' 18(. בהווה של הסיפור, משתמש דוד אלברט בקולו כדי לחבל בגישושי המיניות הראשונים של בני הדודים הצעירים: "מה זה ילדים ... זה אסור ... מי היה מאמין ... ילדים ... בני-דודים ... בסוף יצא חס וחלילה תינוק עם שש אצבעות בכל יד ... או שני ראשים ... או זנב קטן של חזיר ... זה מסוכן מאו.ד .. מי היה מאמין ..." <שם, עמ' 28(. דוד אלברט התובע 'שיחת בירור' עם אולי' כמסווה לדחפיו המיניים ההומוסקסואליים, 'מוענש' בידי קציר בסרטן הריאות, ביטוי סמלי לפגיעה בקולו' דרכו מימש בעבר את שיא הווייתו <שירת אופרות>, כמו גם את חטאו <פיתוי ערמומי ומוסווה למגע הומוסקסואלי עם חג ער הצעיר>. ברומן למאם'ס 'ש את השמש בבטן מתוארת האם, כמו בכל יצירתה של קציר' ביופייה המרהיב, המאפיל על עיצוב נשיותה ויופייה של הבת. כך' כאשר אומר יגאל' המחזר המבוגר' לריבי: "איזה אשה יפה שאת" <שם, עמ' 10(, אין ביכולתה להפנים את אמירתו' והצירוף 'אשה יפה' מסיט אותה במהירות ובחדות לאישור חוזר ונשנה של יופייה של אמה, המנוגד לחיצוניותה שלה: "אמה יפה, את זה ראתה יום-יום, כל חייה, וכך אמרו כולם, אבל היא לא דומה לאמה בשום דבר' גם את זה לא קשה לראות, וגם את זה אמרו לה, באכזבה מסוימת, מאז שהיא זוכרת את עצמה, הרי אמה דקה ועדינה ותלתליה בלונדיים ועיניה הגדולות מתחלפות בכחול ירוק וטורקיז כשני זנבות טווסים מרהיבים ]...[ ואילו היא עצמה ]."[ עיניה אפורות וצרות תחת גבותיה העבות ]."[ קוצר-הראייה שלה בא לה מאביה, וכל ילדותה וב ערריה נאלצה להרכיב משקפיים שהסתירו את חצי פניה."" <שם, עמ' 10(, עיני האם מטונימיות ליופייה המרהיב, אך גם לאימהותה החודרנית, הפולשנית והמגבילה. הך לבמאם'ס." והן בהנה א J' מתח'לה, מכנה הבת-המספרת, שוב ושוב, את עיני אמה, הן בחייה והן לאחר מותה, 'עיני רנטגן', ותמיד בהקשר של תשוקתה האסורה של הבת לבנות- נשים אחרות, ותחושות הבושה והבגידה שהיא חשה ביחס לאם, בעקבות קשר בין-נשי אסור זה. כך למשל' לבמאם'ס.", כשחוזרת האם מנסיעתה לחו"ל' שבמהלכה, נועה, חברתה של הבת-המספרת, באה אליה לחגוג את הבית הריק, את החופש' ואת מימוש משיכתן הארוטית זו לזו: "ופתאום מצאו את עצמן נלחצות זו אל זו' שדיים, ירך' ערווה, שפתיים בהולות מגששות" <שם, עמ' 41(, קולטת זאת האם בחושיה: "והיא בדקה אותי בעיני הרנטגן שלה ואמרה בחשד 'מה עשית כל השבועיים האלה, בטח בילית עם החברה הפושטקית שלך"' <שם, עמ' 42(. לאחר מות האם, מבכה ריבי את עיני האם: "מעתה כבר לא תביטי בי בעיני הרנטגן שלך' לגלות בפני את התשוקה ואת הבושה, כי גם את הבגידה שעמדה בינינו תמיד' את לוקחת עכשיו אל קברך". כך גם בהנה אב' מתח'לה: "עיני הרנטגן שלה שיודעות הכול' ששופטות הכול' שרואות אל תוך-תוכי" <שם, עמ' 46(, וגם, כאשר מכבסת הבת את תחתוניה, למחות כל סימן מחשיד לקשר הגופני בינה ובין מורתה, היא מנמקת: "פחדתי שאמא, עם עיני הרנטגן שלה, תראה מיד שעבר עלי משהו 'שאני כאילו ילדה חדשה" <שם, עמ' 120(, העין' בה ממוקד יופייה ההיבריסי של האם, כמו גם 'חטאה', אימהותה הפולשנית והחודרנית, 'נענשת' בסרטן מלנומה: "ותחבושת לבנה מכסה על מה שהיה פעם זנב טווס מרהיב" <שם, עמ' 81(. ברומן הבה אב' מתח'לה שזורה לכל אורכו מחלת הסרטן' כמקושרת לשושלת הנשית המשפחתית, וכבעלת פוטנציאל מעניש. כך חוזרת ומתוארת מחלת האם : "המלנומה שתחילה איכלה מבפנים אחת מעיני הרנטגן שלה עד שנאלצו לעקור אותה בניתוח ולהחליפה בעין מלאכותית ]...[ המחלה שעיוותה ללא הכר את גופה ואת הפנים שפעם נחשבו הכי יפות בכרמל."" <שם, עמ' 278(. כמו-כן' חוזר ומוזכר מותה של סבתא רבקה מסרטן השד' ונשים נוספות, דמויות-אם חליפית, מציאותיות כבדיוניות, מתות אף הן מסרטן השד - המשוררת לאה גולדברג והמורה האחובה מיכאלה. מחלת הסרטן נוכחת ביצירתה של יהודית קציר ~ לא רק בגילוייה כמחלה המענישה את הנשים ~ ..==: בפועל' אלא גם כפחד השזור דרך קבע בהתפתחותן ובכינונן כנשים של בנות ~1 ~ המשפחה. כך מספרת ריבי לבמאם'ס 'ש את השמש בבןט על הפחד של אמה ממחלת הסרטן: "הפחד ליווה אותה כל השנים, מאז שסבתא רבקה מתה מסרטן השד ]."[ מאוחר בלילה שמעתי אותה אומרת לאבא, אני את הסרטן שלי כבר קיבלתי" <שם, עמ' 82(, וכך גם ריבי עצמה, כנערה בתחילת גיל ההתבגרות, המזהה את כאבי צמיחת השדיים כמחלת סרטן: "הייתי ממששת את החזה שהתחיל לצמוח לי' והוא היה גושי וכואב, וידעתי שזהו זה, אצלי זה על באמת ]."[ וכל חג וכל יום-הולדת, יום-יום התאבלתי על עצמי' וכשהייתי בת ארבע- עשרה ידעתי שהוא מכרסם אותי מבפנים כבר שנתיים ושלא נשאר לי עוד הרבה זמן" <שם, עמ' 83(. כאשה צעירה תוהה ריבי: "מעניין מתי יגיע התור שלי ואיפה אני אחטוף את זה. איפה נקודת התורפה שלי' הגאווה הכי גדולה שלי' במוח, ברחם, בלב? יש בכלל דבר כזה, לאה גולדברג סרטן הלב?" <שם, עמ' 84(. בסיום רומן זה היא מדברת על מחלת הסרטן כעל קללה משפחתית העוברת מדור נשי אחד למשנהו: "הרי אצלנו במשפחה הנשים לא יודעות להזדקן: סבתא שלי לא לימדה את אמא שלי' ואמא שלי כבר לא תלמד אותי' ובטח גם אני אדע רק להיקרע מהחיים מוקדם ובכוח" <שם, עמ' 215(. בהנה אב' מתח'לה, מספרת ריבי שסבתה הורישה לה "את השם שאני שונאת. ואת הפחד מהמחלה", ובסיום הרומן' לאחר שכרמל' בתה של ריבי' שומעת על מותה של מיכאלה מסרטן השד' היא מביטה באמה "באימה ותלחש, את יודעת אמא, לפעמים כואב לי שם, אולי גם לי יש סרטן בשד" <שם, עמ' 304(. נובמבר 21 2003 עקב יבמפגש 'אהבתן הומבטא הבגופ יהכלב תא ההשתתפות תהפיסית-נפשי :במתרחש ה"אש הצעיר ,וילדה ןולפניה ת'שועט 'במורד הכלב האדומ "כלהבה ,(שם 'עמ 17(, :וגם ה"הילד תעוצמ תא העיני תהעירומו למו שהשמ ם[."]כתו םח םפוע םבתחתוני השל ה[."]הכלב תמתרוצצ ןסביב ,במעגל:ם הוזנב למיטלט "בפראות ,(שם 'עמ 120(. תמערכ תהיחסי תהגופנית-ארוטי ןבי ההמור הותלמידת תמקושר ףא אהי ,לכתום-אדום שלא תולמטאפור .הסוסה 'כך רמתוא עהמג יהמינ ןבי ישת :הנשים ה"האש תאוחז תא הפני לש ההילד ]."[ תוטועמ תא הפי ו .גומעת השפתי תרכו הולשונ ,נדחקת תחודר ]".[ םהעיניי תנמלאו .כתום םכתו םח .בפיה םכתו םח םפוע םבתחתוני השל ..." ,(שם 'עמ 120<: יריב הומיכאל תמתוארו י"כשת תסייחו ןשנחיריה םרוטטי ]."[ תדוהרו "החוצה ,(שם 'עמ 128(. יריב הלוק םבהתקפי לש קדופ רמהי ה(מחל תבעל תמשמעו :סמלית> ב"הל רנעצ ,לרגע םוהעול רהסתחר 'והחשיך זוא בהל רחז קלדפו תבמהירו ,עצומה וכאיל םסוסי םמשתוללי יל ןבגרו לובכ "הגוף ,(שם 'עמ 57(. תהמכוני לש ,מיכאלה השמסיע ןאות בשו בושו ילאתר 'אהבתן המכונ ,'רוסיננטה' םכש וסוס 'ה'אציל לש ןדו ;קישוט ףמתוק ההיות השותפ הפעיל שבמימו ןאהבת לש ,הנשים תעובר הרוסיננט ךתהלי לש ,פמיניזציה תומתפקד הכסוס תרומנטי ךלאור :היצירה ו"אנחנ תשרו םלפעמי דיח ןבזמ השרוסיננט תנושא ואותנ לע הגב "ליער ,(שם 'עמ 159(. םלעיתי ''רוסיננטה תנהפכ סל'סו 'טרויאני ,(שם 'עמ 128<: אהי המחביא הבקרב תא ''החיילים םהמנצחי םהמסתתרי ןבבט ,הסוס 'כלומר תא ,הנועזות תהחורגו ,מהמסגרת רשאסו ןלה ב'בשל ,זה תלהתגלו ילעינ .החברה ךבכ אשהי תמממש תא המיניות םע התלמידת ,הצעירה אול שכנדר לע יפ יחוק ההחבר ,הפטריארכאליים םע הבעל וא הבנ ,התינוק המיכאל המפיר תא .החוקים ההפר וז ,מתממשת ,בקיצוניותה תבהעתק תובהסט תפעול הההנק הממקומ יהטבע - שמימו רהקש יהסימביוט ןבי םא הלתינוק השז העת דנול ךלצור והאכלת ווגדילת ה'למקומ יהבלתי-טבע - שחידו רהקש יהארוט ןבי ישת ,נשים המור ,ותלמידתה ךלצור רמימוש-או יגזמ לש :תשוקתן ה"מיכאל הפרמ תא תחולצ יהמש ההדק תוא ,החזייה יואנ יהידקת תא ישפת לא ,שדה דתמי ראזכו תא עמג ההפטמ ההתפוח תוא םהטע עהמפתי רשנה יבפ ק'מתו .ואוורירי דתמי ראזכו תא ההצעק השנסחט .מגרונה םג יאנ יגמרת יבל ,כוונה רמה "וחזק ,(שם 202(. לע החריג הבוט וז 'מ'המסגרת ,ומ'החוקים' תנענשו ההמור הותלמידת ךבכ השבהוו 'הסיפורי ןה תנתפסו לע ייד ,המשטרה תנציג תצבעוניו ,ואהבה הגאול האות תמממשו המיכאל יוריב םג רבסיפו אהבתן . המיכאל תמתואר הכאש ,חושנית ,יצרית רדב להמקב יביטו יסמל הבקישורי םהרבי ,לאש עלצב ,האדום תלמטאפור ההסוס תולדמויו תנקביו ומסיפור לש רהפנטזיונ קהמובה ןדו .קישוט ךכ רמתוא השער יכ"ערמונ ךסמי "ועשיר ,וגם והקוק לש :מיכאלה ק"בוה שבשמ וכמ בזנ לש ססו "מברונזה ,(שם 'עמ 71(. העיני תהחומו תמקושרו ךדר עקב דליסו ,האש 'הזוהר ,הבערה 'ובעיקר תליכול תהצת ;האחר ת - ד(בניגו ל י'עינ 'הרנטגן תהפולשניו לש :האם> ם"עיניי תחומו תבוערו ]."[ הבאישוני וניצת ישת תלהבו תזעירו ]."[ םזהרורי םבעיניי ]."[ םהאגמי םהחומי םהבוערי השל ]."[ הצחק יאל יבזהרור .עיניה" רבשי ''את תשכותב יריב ,למיכאלה אהי :מתארת ך"אי ןקר ששמ תשנכנס ןמחלו ההכית תרוקד רכשיע םהזהב-אדמד השל הומבעיר וב "אש ,(שם 'עמ 79(. רהשי ''חמדה לש הדלי ץרביקובי ן'המכונ תא ות ההתשוק תהגופני לש 'הרומן ענצב ףא אהו יביד ההילד תהמספר עבצב אדום : 'כך i הלי רביק ובי r רלאח הקריא טוציטו לש ישנ יבת רהשי ,הראשונים הבעוד ת"רועד הבתוכ ,מעונג" אהי :מנמקת י"כ ההחמד האדומ הוחמ ]."[ הוהחמ ,כתומה לוהכו םזור ףושוט גומת ל 'גל להכו "בתנועה ,(שם 'עמ 36-35(. ףוא םבפרטי ,הקטנים ,בדומם חבצומ :ובחי המיכאל תמתגורר בברחו ''כלניות תו'אדניו לש םגרגיר 'אדום תמטפסו לא תדל ץהע לש ;ביתה וואיל הכלבת לש המיכאל תנקרא ,'דולציניאה' םכש ואהובת תהפנטסיונרי לש ןדו .קישוט אהי המעל לע תהדע תא הדמות לש ,מיכאלה המהיות תבעל םאות םמאפייני םזוהרי יולרהב :אש ה"פרוות תמחושמל יבזהרור "שמש ,(שם 'עמ 137(. ההכלב השותפ המלא רלקש ההאהב ןבי ההאש הוהנער ,הצעירה אהי תנוכח ךדר יביטו ףנוס ןלחידלו תולמוו אהו תבהוויי ההשוא תהנוכח ןברומ הבגילויי ;הרבים ןהרומ יבנו םכמכתבי תשכותב יריב הלאנ ,פונק תודמויו םהנשי תהמרכזיו ושב ןה רדו ישנ וא ישליש ,לשואה תהנתפס הכחווי תמכוננ .בעולמן הכמענ תלתודע ,השואה תלאימ תמחל 'הסרטן הלידיע ההמוצק תהנוכח דתמי לע תודאו ,המוות תבוחרו תדמויו םהנשי הביציר גלחרו ,מ'המסגרת' 'מ'החוקים ,(כהנא-כרמון 1966(, תמשגר םה'יו אלל ,תמורה' ןולהטעי תא יהבנאל :והשגור ,ה'אבן' 'ה'ערב ,וה'חול' לב"קו לש בל "פועם. עצב לש "תפוז. םשפתיי "מנשקות .(גולדברג> 'כך תבוחר םהא דלהיפר רמהגב 'החוקי יהגלו םוהמשמי לש ,חייה תשבשע דהריקו ראית ה"עיני תיבשו "וריקות ,(שם 'עמ 34(, תובוחר רבגב 'אחר ימסתור 'וסודי ושגבריות תמתממש ןבאופ במטו יימ רב'ז םורדי עבצב 'דם ואות אהו חשול .לאם וכמ האמ לש 'ריבי םג ,מיכאלה ,מורתה האינ תמסתפק רבשגו 'ובמוכר הואינ היכול רלגדו העצמ םבתפקידי םהנשיי ,המקובלים תבמסגר ההגלוי ןלעי :כל המור תואש .איש המיכאל החש ךצור זע ללגאו תא םהימי ,משיממונם םמאלמוניות ,ומסתמיותם יכביטו רהשי ן'חמסי לש ,ניסן' ךשנהפ םלספר-התווי לש החיי ,ומותה בולמפתח-הל ודרכ אהי תחושפ תא תתפיס העולמ תוא עהמני ,לחייה תויוצר םקשרי םעמוקי םומשמעותיי םע ,בעלה הכיתת .ותלמידתה-אהובתה 'כך רכאש חמשוח 'יואל הבעל לש ,מיכאלה םע יריב רומסבי הל תא דסו ומשיכת ,למיכאלה אהו :מספר ר"כב וכשהיינ םילדי החית הל שנפ תסוער ]."[ יאנ רזוכ ,שפעם וכשהיינ יבנ -שתים-עשרה-שלוש העשר ]."[ וישבנ לע ףהחו ,בלילה קר ושנינ ],."[ אוהי הדקלמ שמהרא רשי לש הלא גגולדבר ]."[ ומשה לע ןהחמסי 'בניסן יאנ אל רזוכ תא 'השיר יאנ רזוכ קר אשהו ההי דמאו 'חושני יואנ רזוכ תא להקו השל 'בחושך קעמו 'ודרמטי תוא םהעיניי ,שלה תמשולהבו הבאיז הבעיר תפנימי ]."[ ראח ךכ אהי הדיבר לע ךכ לשכ םיו ךצרי תלהיו דמיוח 'וחגיגי יכ אל ונשאר ולנ דעו ההרב םימי "לחיות." ,(שם 'עמ 298(. הז רהשי אשהי תבוחר אלהקרי םביו ןהראשו םללימודי יבפנ ,תלמידיה תבבחינ ס'כרטי 'הביקור ,שלה 'ו'למזוג ואות ילעינ 'ריבי התלמידת ,הצעירה ךשתיהפ .לאהובתה רשי הז לש הלא ,גולדברג טהמצוט 'כולו ןה תבפתיח ןהרומ ןוה 'בסיומו אהו במטו יימ תלקצוו םהמנוגדי םביניה תמיטלטלו תהדמויו תהנשיו 'ברומן תוא .בחירתן למו תהוויי םחיי תשגרתי תמשועממ לש ם"יו אלל ;תמורה אול לנפ רדב אול ;אירע אול ליבדי ובינ ןלבי ;ימים ןציו תואו ראש במטו דע ,רע" עמצי רהשי ,גאולה ךדר תהטענ 'הריאלי 'השגור רחס ,התמורה ,בחושניות תהתרגשו עפ ו ,מת-לב 285 ~ ~ חוקי החברה, ובעתיד הרחוק יותר' תיענש בגילוי המיניות של שני בני-הדודים הצעירים, פונק לחילופי זהויות ותפקידים. על-ידי :ךן. מיכאלה בלידת תינוק פגום, ובנשירת שערה במשחק תפקידים, בו מקבלת על עצמה הילדה- השימוש בשם 'קיטי', הנמענת הדמיונית של ~ ובכריתת שדה, חלקי גוף נשיים מובהקים, בהם המספרת את זהותה של אנה פונק, על-ידי אנה פונק, מבקשת ריבי להפוך עצמה לכותבת -== מימשה בעברה את ה'היבריס' שלה כמו-גם את אימוץ שמה, מרחב חייה ופחדיה. ריבי' כמו היומן' ואת אנה פונק, כותבת היומן המקורית, 'חטאה'. כך' כאשר מגיעה ריבי בבגרותה לבקר את מורתה היא רואה: "במקום השד השמאלי שלך - שינקתי ממנו בערב שרבי אחד אחרי שעירו נולד ]."[ נמתחת עכשיו צלקת ארוכה אדמדמה": וגם: "הקץ של זנב-הסוס שלך, שמחזיר בהתרסה את השמש" <שם, עמ' -283 (, 284 ריבי' כאמה וכמורתה, מסרבת אף היא לחיות את החיים באפרוריותם כ"יום ללא תמורה", והיא מממשת את אינטנסיביות החיים הן בערוץ המיני-גופני והן ביצירתי-מילולי. בנוסף להיענותה למערכת היחסים היצרית-מינית- חושנית שמציעה מורתה, היא 'פותחת' ערוץ נוסף, חשוב יותר' בחיפוש אחר "קול של לב פועם" בהיותה אשה-יוצרת. כנערה צעירה בעלת מודעות נשית-פמיניסטית, מתעצב, ונובע מהקשר הבין-נשי' המתואר ברומן כ'קשר-לולאתי', כאשר נשים שונות, מתקופות חיים שונות, מלופפות, שזורות, חדורות, קוראות, כותבות, מולידות וקלועות <וכלואות??) במהותה של ריבי כנערה מתבגרת וכיוצרת לעתיד לבוא. סימביוזה נשית זו כהוויה הבסיסית של ריבי' המעצבת אותה כאשה- יוצרת, באה לביטוי ויזואלי-מוחשי בחלומה של ריבי. המימוש הגלוי ביותר של קשר סימביוטי בין- נשי זה הוא הקשר הגופני-ארוטי בין מיכאלה וריבי. מיכאלה משמשת לריבי 'מורה' הן בהקשר 'יתורפס-ירi.וברתה והן בהקשר הגופני- חושני. מיכאלה משמשת דמות חליפית לאב הנעדר' ולאם הנרקיסיסטית. מיכאלה כמורה לספרות (!)הכותבת את עבודת התזה שלה על שירתה של לאה גולוברג, מממשת באישיותה הן את 'שפת האב', במשמעות של "השפה כנושאת התרבות הלאומית הקנונית, מורשת הדורות הקודמים" <כהן' 1996' עמ' 72(, והן את 'שפת האם', במשמעות של "מה שמטפח את גוף היילוד' שוקד על שמירת חייו ועל שלומו בכל המובנים, ואינו ממלא בפעילות זו תפקיד של סוכן הסדר הלאומי" <נווה, 1998' עמ' 91<: עקרונות אותם מבקשת להנחיל לחניכתה. הקשר עם מיכאלה, על כפל פניו' וכפל שפתותיו <תרתי משמע>, משמש מאיץ לכינונה של ריבי כאשה יוצרת. מימוש משמעותי נוסף, ל'קשר-לולאתי' זה בין נשים, המכונן אף הוא את זהותה של ריבי כאשה יוצרת, הוא הקשר'מחליף הזהויות והתפקידים, בינה לבין נשים-יוצרות אחרות. כזה הוא הקשר בין הילדה-המספרת בכלל יצירתה של קציר לבין אנה פונק. כבר בסיפור המוקדם "שלאפשטונדה", מקושר פחד המוות השזור אנה פונק, מכוננת ומממשת את ניצני מיניותה עם 'פיטר' - השותף למחבוא בתוך המחבוא, בעליית-הגג: "אחר-כך טיפסנו למטה הריגול שלנו שמתחת לגג, שלפעמים היה גם המחבוא של אנה פונק, שהיינו מצטופפים בו רועדים מתחת לשולחן' ומכרסמים קליפות של תפוחי אדמה, וקוראים אחד לשני אנה ופיטר' ושומעים בחוץ קולות של חיילים גרמניים" <שם, עמ' 17(, ברומן הנה אני מתחילה, מתיכה ריבי וממזגת את התהוותה שלה כנערה כותבת, בזהותה הקיימת, הקאנונית, המונצחת ביומן של נערה כותבת אחרת - אנה פונק. קשר בין שתי נערות יוצרות, המתווך על-ידי המורה לספרות מיכאלה, המטילה על תלמידיה לקרוא זלדה את יומנה של אנה פונק )1974(, ולכתוב לה מכתב קצר . מטלה לימודית זו שוזרת את חייהן וכתיבתן של הנערות זו בזו. יומנה של אנה פרנ p, אותו קיבלה ריבי מתנה לבת-המצווה שלה, מונח דרך קבע ליד מיטתה, ולאחר שקראה בו מספר פעמים, היא בוחרת באותן מילים הפותחות את יומנה של אנה פראנק: "הנה אני מתחילה" <פונק, 1974' עמ' 10; פונק, 1992, עמ' 15(, מילים אלו נבחרו הן לפתיחת יומנה שלה <קציר' 2003, עמ' 22(, הן ככותרת למחברת הראשונה של יומנה <שם, עמ' 8(, ויהודית קציר בוחרת בהן לכותרת ספרה שלה: תוך כדי טוויית נקודות-דמיון בינה לבין אנה פונק, שעיקרן הימצאותן במחבוא, תאוות-החיים, והתקדשותן לכתיבה וליצירה, מבקשת ריבי' הדמות הבדויה <או אולי יחודית קציר' הדמות הריאלית>, את רשותה של א נה היא מבקשת להיות חברתה ונמענת יומנה שלה: "מה שהכי הייתי רוצה ]".[ הכי הייתי רוצה להיות קיטי שלך 'זאת שאל עיניה ולבה כתבת את היומן שלך ]"[ אני בוחרת לקרוא לעצמי בשם שנתת לי את ]."[ שלך' חברתך הישנה- חדשה, קיטי" <שם, עמ' 24(, באופן דומה, יוצרת לעצמה ריבי שושלת-נשית של נשים-יוצרות, המעמידות מודל חיקוי לאשה-יוצרת, כמו גם מוענות-נמענות- שותפות לכתיבה הנשית ולכינונה שלה עצמה כיוצרת אשה. בניגוד ל . רומן הקודם למאטים יש את השמש בבטן, בו נוצר דיאלוג-בין- ספרותי בין ספרה של קציר לבין טקסטים של יוצרים גברים, כפי שהדבר ניכר בשמות חלק מהפרקים - "ברחוב העצב החד-סטרי" <אלכסנדר פן>, "למאטים יש את השמש בבטן" <פיקאסו>, "רק מאה פסיעות לפני כל הים הפתוח" <בנימין גלאי>, "אל תצפה לרחמי אלה המצפים לרחמיך" <שלונסקי>, ו"צערו של העיוור בגרנאדה" <רה איקסה> - הרי שברומן הנה אני מתחילה, הדיאלוג הבין-ספרותי הוא <כמעט אך ורק> על טהרת היצירה-הנשית. המוטו של הרומן לקוח משירה של זלדה 'הכרמל האי-נראה' והוא מעצב, בדרך של דיאלוג נשי ספרותי' את 'הכרמל' כמרחב אפיפני נפשי-גופני המשותף לשתי היצירות : "כולו שלי '/כולו תמצית האושר' שמחטיו' אצטרובליו' פרחיו וענניו; חקוקים בבשרי" <זלדה, עמ' 73: קציר' 2003, עמ' 5(. היבט נוסף משותף לשתי יצירות אלו הוא הוויית חיי האשה כעולם כפול פנים המיטלטל בין ניגודים: 'הכרמל האי-נראה' ו'הכרמל הנראה'. ה'כרמל' מופיע ביצירתה של קציר כמקום הולדתה והתבגרותה של ריבי' ואשר במרחביו הטבעיים והיעריים מתממשת אהבתה הראשונה. בנוסף, נשזר ה'כרמל', הן כמרחב- פיסי והן כמושא אהבתה של ריבי בשיר 'חמסין של ניסן' אותו היא מקריאה כ'תשובה' למיכאלה על קברה, כאשר היא מרשה לעצמה להכניס שינוי של מילה בשורה האחרונה ולבטא, באופן חתרני וכמוס, מול עם ועדה, את אהבתה העזה למורתה <ולאמה>. כך' במקום השורה המקורית, כפי שהיא מופיעה בשירה של לאה גולדברג ,>םש< ובקריאתה הראשונה והתמה של המורה מיכאלה ביום הראשון ללימודים: "ושם העיר כשם אהבתי" <קציר' עמ' 53(, היא קוראת, כמעט צועקת: "ושם ההר כשם אהבתי" <קציר' עמ' 303<: וכך היא שוזרת את תחנות חייה המרכזיות: הכרמל' האם כרמלה, והמרחב בו התממשה אהבתה. ועו,דבפרטים: שם בתה של ריבי הוא כרמל' נובמבר 23 2003 ושם שכונת ילדותה של מיכאלה הוא כרמליה. חש. אולם אני כשאהיה גדולה, אם ירצה השם לא כדי לקבור , אלא כדי לגלות את לשד החיים ~ טקסט שירי נוסף של המשוררת זלדה שזור אדע להביע את הפלא בכתב, את כל הפלאים. הטמון בו , וכדי להוציאו לאור החיים, כפי ~ c:= ביצירה: 'לכל איש יש שם', ודרכו מכוננת ריבי את שמותיה-זהויותיה השונות. כך , לפי דברי ריבי , היות שעדיין אין לה 'אהבה', 'מלאכה' ו'שונאים', הבוחרים לה את שמה <כל אלה על פי שירה של זלדה>, היא בוחרת לעצמה את השם 'קיטי' <שם, עמ' 24(. כאשר היא הוזה על היותה אשה-סופרת בבגרותה, ומדמיינת עצמה עומדת בשבוע הספר , "בצד הפנימי של הדוכן", וחותמת את שמה בספריה, היא חוזרת ומשתמשת בניסוחה של זלדה: "את השם שתיתן לי מלאכתי" <שם, עמ' 81(. משחק חילופי השמות מאפשר לבערות המתבגרות ביצירה להשיל את דמותן הקיימת, ולבחור בזהות אחרת, הצפונה ונסתרת בהן . כך מוותרות ריבי וחברתה רחלי על זהותן הנשית, כפי שהיא מקובעת בגורלן-בשמותיהן של סבתותיהן , וממירות אותו בכינוי גברי כאוטי ' W,'ד המאפשר להן לבטא את האנדרוגניות ואת היסוד הפרוע, הנערי והבלתי-צפוי שבאישיותן: "באותו רגע נשכחו השמות הזקנים שירשנו מהסבתות שלנו ,זאת שנספתה בשואה וזאת שנספתה מסרטן , אנחנו שד ושד , ומדברות זו אל זו בלשון זכר . לכל איש יש שם שנתן לו החבר הכי טוב שלו" <שם, עמ' 92(. השם 'קופ'קה' הניתן לה על-ידי דודתה: "לכל איש יש שם שנתנה לו ורותחיה שלו ..." <שם, עמ' 95(, והכינוי 'ילדו', בו מכנה אותה מיכאלה אהובתה, מעידים גם הם על היסוד הדו-מיני , האנדרוגני שבאישיותה. אמה מכנה אותה 'גולמיש' כביטוי לעיוורונה ולהחמצתה את ייחודה וכישרונה של בתה, ואביה, הנעלם והמתעלם, אינו מכנה אותה כלל בשם. 'אם ספרותית' נוספת, אותה מאמצת קציר לגניאולוגיה הנשית-ספרותית שלה, היא עמליה כ הנא-כומרן , בדיאלוג שהיא יוצרת עם הסיפור "נעימה ששון כותבת שירים". עשרים וחמש שנים לאחר שכתבה את הסיפור , חוזרת כהנא-כרמון לעיין בו ומצביעה על עקרונותיו: "הסיפור מנסה לומר שהחיים, החברה האנושית, זה דבר מאורגן. יש סדר ויש משטר ]...[ כי זו קודם כל השאלה של סדר מול תוהו ובוהו. שאסור לתת לתוהו ובוהו להשתלט. איך? על ידי מסגרות. שאתה מקבל על עצמך ברצון . ]...[ מסגרות שתבטחנה אחיזה, תבטחנה סדר ומשטר , כתנאי לזרימה הבטוחה של החיים" <נחבא כומרן ,1987, עמ' 23(. עיקרון מהותי זה שבבסיס הסיפור מאפשר לריבי <ואולי גם לקציר> להביע עמדה ביקורתית-שיפוטית, המתנגדת לקשר זה שבין המורה ותלמידתה. כך , בעוד מיכאלה משתמשת בסיפור זה כדי לסמן את יעודה הספרותי-יצירתי של ריבי , בצטטה מתוכו את שורות ההתקדשות העצמית של נעימה לסופרת: "כל אחד בלבו את הפלא אני מוכרחה. אחרת אין חיי חיים" <נחבא- כומרן , עמ' 202; קציר , עמ' 152(, הרי שריבי , בתשובה, בוחרת לצטט את המבדיל בין המורה יחזקאל בסיפורה של כהנא-כרמון לבין מיכאלה מורתה שלה. בניגוד למורה מיכאלה שיוזמת, מאשרת, מצדיקה ומממשת את קשר האהבה הנפשי-ארוטי בינה לבין תלמידתה, הרי שהמורה יחזקאל מתנגד לקשר רגשי-אישי עם תלמידתו המייחלת לקרבתו , תוך מתן תוקף עקרוני ומכתמי להתנגדות זו , כפי שהדבר ניכר במשפטים אותם בוחרת התלמידה ריבי להקריא עמליה כהנא-כרמון למורתה בפני כל כיתתה, כמבטאים את עמדתה הנפשית-מוסרית כלפי קשר האהבה ביניהן: "היום זה בית הספר , מחר החיים. שמעי וזכרי . מסגרת יש. לא איש הטוב בעיניו יעשה. נעימה ששון אחת, יחזקאל דה-סילבה אחד, יתאימו את עצמם לחוקים בבקשה ככה זה אצלנו . ומרצוננו הטוב" 'ע< כהנא-כרמון , עמ' -205 206, קציר, עמ' 152(. באותו ניסוח עקרוני ומכתמי , משתמשת מיכאלה מאוחר יותר , כאשר סיפור אהבתן נחשף, לתיאור הנורמות החברתיות בנות-הזמן , שאינן יכולות להכיל ולאשר את סיפור אהבתן , כפי שהן באות לביטוי בדמותו של חורגי , מנהל בית הספר: "מבחינתם הם צודקים, מה שיש בינינו מנוגד לכל הערכים שלהם, לחי .:i וך , למוסר ולשכל הישר , בשבילם אנחנו לא[ ...[ ולא ילדו ומישי שאוהבות אחת את השנייה נורא, אלא מורה ותלמידה, רבקה שנהר אחת, מיכאלה בדג אחת, יתאימו את עצמן לחוקים בבקשה, לא הם לא יכולים להרשות שיקרו דברים כאלה" <שם, עמ' 255(. ביטוי נוסף להתמודדותה של ריבי עם חוויית המוות המקיפה אותה מתגלה בביצוע הפעולה ה מנו גדת, הן קונקרטית והן מטאפורית, לפעולת הקבירה בעפר . ריבי חופרת בעפר , שהדבר מתואר במילים מתחום ההולדה: "היד תגשש, וכבר יש פתיחה של שלוש אצבעות, מתנועעות בחלל שנבקע כדי להרחיבו , ועוד רגע כל היד בפנים ]... ]אבל הרחם ריק" <שם, עמ' 19(. כך, כבר בסיפור המוקדם "שלאפשטונדה", מציעה הילדה-המספרת לבן דודה המודאג לקבור באדמה את "הנוזל הלבן ]...[ שבכיתה הסבירו שנשים נכנסות מזה להריון" <שם, עמ' 21(, ואחר-כך , באחד הלילות, היא מתגנבת: "ויצאתי יחפה לחורשה בשומת החשיכה ]...[ וחפרתי בידיים להוטות סקרנות ואימה, והקמתי את שקיות הניילון מקברן , והרבה זמן התבוננתי לאור הירח בנוזל המופלא" <שם, עמ' 22-21(. באופן דומה, מבקשת ריבי בבגרותה בפתיחת הרומן ההנה אני מתחילה, לחפור באדמה, ולהוציא את ארבע מחברות היומן , <ל>שד-כתיבתה, כדי לחופכן ליצירתה: "כן , לשם אני אלך , אל אזור האסון , אל המקום שנולד בו פרח האש ובו גם נקבר בעודו חי. ארד לוואדי ]...[ ואחפש את המחבוא מתחת לסלע השטוח, ואחפור אחר המחברות ..." <שם, עמ' 11(. ביטוי חשוב נוסף להוצאה מן העפר , תלנתינ חיים לקבור ולמוסתר , הוא הוצאתו לאור , גילויו ופרישתו - על ריבוי פרטיו - של סיפור האהבה הבין-נשי. סיפור זה הוטמן והוצפן החל בסיפורה הראשון של קציר "דיסניאל", כשבמהלך שנות יצירתה הוא הולך ונחשף, עד לגילויו המלא ברומן זה. גלעיני היסוד של הסיפור הם שלושה: אהבה אסורה, המנוגדת לערכי החברה ולמוסר המקובל , ועל כן יש להחביאה ולהצפינה בהקפדה רבה, יצריות, תשוקה גופנית-ארוטית עזה ומימושה, והכרח סיומו של קשר פורץ גבולות זה מטעם הנציגים הנורמטיביים של החברה הבוגרת. מוטיבים קבועים נוספים מלווים סיפור קבוע זה: דבר אוכל מתוק-תוסס ואכילתו התאוותנית יצרית, והצבע הכתום-אדום כמסמנים ומסוימים את היצריות העזה, והלבבות הדוהרים כמו סוסים או הריקוד הזוגי הסחרחר כמסמנים את מימוש האהבה, למול ההזדקנות, המחלה או הריקוד- הזוגי-המת המסמנים את גוויעתה. מסמן נוסף לאשה התאוותנית-הסחרחרה, בעלת התשוקה לחיים, הוא הריונה. בסיפור "דיסניאל", אהבתם היצרית והאסורה של האם-הנשואה וידיד המשפחה מיכאל <רמז מוקדם ל 'מיכאלה'?) מקבלת את ביטויה הסמלי בבקבוקי השמפניה התוססים שמיכאל מביא בבואו , ובעיקר , בריקוד הסחרחר המרהיב שלו ושל האם בסלון המשפחה, מול עיני הבת והבעל: "ואת ומיכאל רקדתם ]... ]והסתחררתם והסתחררתם עד שנראה לי שכל החדר מסתובב" <שם, עמ' 101(. גם הבת, השותפה 24 לסיפור אהבה זה, מוצאת עצמה בריקוד-סחרחר של דבורה בארון ובתה, ובעיקר , בגופה לאמא, וחוזר חלילה, יום אחרי יום, לילה אחרי ~ דומה עם המאהב המשותף לה ולאמה: "ופתאום ובנפשה של הבת ציפורה. הייצריות ותאוות לילה, שעה ועוד שעה, בשקידה, בעיניים ~ מיכאל הניף אותי למעלה ורקדנו והסתובבנו החיים העולה על גדותיה מתבטאת היטב טרוטות, באצבעות מנוקבות של שתי ידיים על השטיח מסביב לטלוויזיה החדשה, בהוראות הבמה לרווה האוכלת עגבנייה: שמאליות, שרק לא יפרם" <שם, עמ' 16(. c:= ~1 ~ וצחקתי."" .>םש< בסיפור "שלאפשטונדה", האהבה האסורה והיצרית בין שני בני הדודים הצעירים המגלים את מיניותם מתרחשת בחופש הגדול בזמן ש"העולם היה כולו כתום, והכול היה אפשרי , והכול עמד לקרות" <שם, עמ' 12(, היא מלווה בזלילת שוקולד גנוב אותו הם טועמים זו מפיו של זה, ב"לבבות דוהרים כמו סוסים במורץ מטורף" <שם, עמ' 22(, במגע מיני ראשון , ובגילויו , ובכך גדיעתו , בידי הדוד אלפרד. בסיפור "סוגרים את הים", תמי היא בת דמותה של מיכאלה, כפי שהדבר ניכר בצבע האדום שעל ברכיה ולחייה, ב'פה הפטל' שלה, ובהריונה. ברומן למאטים יש את השמש בבןם , נועה היא דמות הקרובה ביותר למיכאלה כפי שהדבר מתבטא כאמור במימוש התשוקה הארוטית הבין-נשית בינה לבין ריבי. נקודת דמיון נוספות היא ביצריותה של האשה האחרת הניכרת הן בשערה האדום, על מטאפורת הנחשים שבו , והן בתיאור דומה ומשלים של שיער הערווה. כך מתואר שערה של נועה: "נחשי שיער אדמוני שהתפתלו שמנים ובוהקים בשמש על הלחיים הוורודות ]."[ שערות הערווה הערמוניות כזנב סנאי" <שם, עמ' 41(, וכך מתואר שערה של מיכאלה: "ונחשי השיער האדמוני ]."[ ופרע שיער <הערווה> הערמוני שלוחך את עורי כמו אש". נקודת דמיון נוספת היא המאכל ה'אדומתוק' המשמש מטאפורה למימוש התשוקה הנשית. כך בוחנות הנערות הצעירות את גופן העירום במראה: "הראי הגדול שנמלא אור דבש או , יותר נכון, אור-ריבה, כמו ריבת-ורדים שקופה" <שם, עמ' 41(. נועה, כמו מיכאלה, מזהה את כישרון היצירה בריבי ומחברת בין אקט האהבה הנועז שובר המוסכמות בינן כנשים, לבין אופיו של האמן: "בלי שום ייסורי מצפון עכשיו , את שומעת, שום רגשי אשמה, אמן גדול צריך לנסות הכול בחיים, ואנחנו נהיה אמניות ענקיות, את תכתבי שירים."" <שם, עמ' 42(. הביטוי הנועז והבלתי צפוי ביותר לקשר האהבה בין שתי נשים, מגולם במחזה הכמו דוקומנטרי , "דבורה בארון". בתוך מחזה המבוסס על דמויות ריאליות ורקע היסטורי מוכר וידוע, 'שותלת' קציר , בבחינת ניסיון פואטי זהיר ואמיץ , המקדים את הרומן הבה אבי מתחילה, סיפור אהבה בין ורה לבין ציפורה, בתה של דבורה בארון . ורה, כמו תמי לפניה, היא בת דמותה המוקדמת של מיכאלה. נשיותה וחיוניותה באים לביטוי בשמה ('ורה' =חיים>, כמראיה <בהירת שיער,סלאבית, גוף עסיסי , ופנים מלאי חיוניות>, בפתיחת התריסים והסרת האבק בבית החנוק-סגור-מת "<מתיישבת, אוכלת ברעבתנות, תאוותנות, חושניות עם הידיים, ניגוד מוחלט לדבורה וציפורה> כל-כך טעים." <מרימה את העגבנייה ומתבוננת בה> איזה אדום." כל השמש של ארץ ישראל בתוך העגבנייה הזו [נושכת בעגבנייה, העסיס ניגר על סנטרה, היא מנגבת עם גב היד וצוחקת] עגבנייה, עגבנייה איזו מילה מצחיקה" <שם, עמ' 575(. ורה מקיימת קשר גופני עם ציפורה, נכנסת להריון מחייל בריטי פוחח-פורח, ומציעה לציפורה מימוש משותף של חיים, נשיות ואימהות. גם ברומן הבה אבי מתחילה מתאפיינות הנשים תאבות החיים באכילה תאוותנית, עולה על גדותיה, וכך גם מעשה האהבה עצמו , כפי שהוא מתממש במריחת הריבה ובליקוקה זו מגופה של זו . ביטוי נוסף לבחירה בחיים דרך מימוש האופציה הנשית, הן באהבה והן בכתיבה, הוא שימוש במטאפורה עתיקת היומין של תפירה והטלאה כביטוי לסיפור החיים, למעשה היצירה ולחיבור ביניהם, עוד בסיפורי הנשים המיתולוגיות : אראכנה, האמנית הראשונה, שנענשה והפכה לעכביש לאחר שהתרברבה בפני האלים כי היא אורגת יפה מהם, אריאדנה, שחילצה את אהובה מהמבוך בעזרת חוט, ופנלופה, היושבת ומצפה לבעלה, והדוחה את מחזריה בקש מלכת האריגה <והפרימה> שאינן מסתיימות. גם פרויד נדרש לכך , ובמסתו "הנשיות" הוא מציין כי למרות שנשים מיעטו לתרום לתגליות ולהמצאות בהיסטוריה של התרבות, הרי שטכניקת הקליעה והאריגח הומצאה בידיהן . לפי פרויד , יש במלאכת הארי גח חיקוי לטבעו של הגוף הנשי , שבשלבי התבגרותו מצמח את שערות איברי המין כדי להסתיר את איבריה האינטימיים של האשה. באופן דומה וסמלי , משמשת מלאכת האריגה והטוויה אף היא אמנות הסתרה נשית של ה'איברים האינטימיים' .>םש< מטאפורת הקשירה, התפירה, הרקמה, הקליעה וההכלבה, משמשת את קציר לתיאור טוויית הקשר הנשי בין מיכאלה וריבי , לתיאור פעולת הכתיבה, לתיאור ההרמוניה המשפחתית בהווה, ולתיאור הקשר בין החיים הנשיים לכתיבה נשית. כך , במהלך שיעור , מבקשת מיכאלה להיעזר בריבי תלמידתה: "מי יכול להזכיר לי איפה היינו , ניתק לי חוט המחשבה, ריבי אולי את יכולה לקשור לי אותו , אני יודעת שיש לך עשר במלאכה" <שם, עמ' 166(. וגם תיאור תנוחת גופן "קלועות זו בזו באור אחר צהריים חורפי" <שם, עמ' 145(. ובתיאור מלאכת הכתיבה של ריבי-הסופרת המבוגרת: "בביתי החדש אני תופרת ומטליאה, מכליבה אמא לאבא, אבא לכרמל, כרמל לנוגה, נוגה כאשר מבקשת ריבי לתאר את האידיליה הביתית של חייה בהווה עם בעלה ושתי בנותיה, היא חוזרת ומשתמשת במטאפורת הטווייה: "הנשיקות הן התפרים; כשקמים בבוקר , ולפני שיוצאים מהבית ואחר הצהריים כשחוזרים, ובערב לפני השינה, אנחנו מתחברים זה אל זה בתך-שרשרת" <שם, עמ' 104(. וגם: "יאיר ניגש אלי ושפתותינו נתפרות בנשיקה ]."[ 'לילה טוב' הוא תופר את שפתיו למצחי , שרק לא יפרם" <שם, עמ' 238-237(. כמענה להוויית החיים כ'יום ללא תמורה', ולמחלת הסרטן הכורתת ועוקרת הן את עינה של האם היפה, והן את שדה המיניק של מיכאלה, וממירה אותם ב'תחבושת לבנה', וב'צלקת ארוכה אדמדמה', מבקשות הנשים ביצירה, וקציר בכתיבתה, לממש בחייהן , בגופן , ובנשיותן , "חמדה שלא חיתה כמוה", וכך , לשמר , על ידי כתיבה ויצירה, את פעימת לבו של היום ואת "חסדו הפתאומי", • ביכליוגרפיה יצירות של יהודית קציר המוזכרות במאמר קציר יהודית ,1990, "דיסניאל", "שלאפשטונדה", "סוגרים את הים", בתוך: סוגדים את הים, הספדיה החדשה. ---------,1995, למאםיס יש את השמש בבןט, הספרייה החדשה . --------,2000, "דבורה בארון" [מחזה], בתוך: עורך : מנחם פרי , האנתולוגיה השרחה, כרך שני , הספרייה החדשה. ---------,2003, מתוך למאםיס יש את השמש בבןם בתוך: עורכת הרג ינא י: שם יש שושנים - סופרות ישראליות כותבות ארוטיקה, אלפא, עמ '51-47• ---------,2003, הנה אני מתחילה, הספרייה החדשה. יצירות של יוצרות ויוצרים אחרים גולדברג לאה, תש"יט, "חמסין של ניסן", בתוך: םpדומ ואםודו' ספרית פועלים, מרחביה. זלדה, תשמ " ה, שידי זלדה, הקיבוץ המאוח.ד כהנא-כרמון עמליה, 1966' "נעימה ששון כותבת שירים" בתוך: בכפיפה אתת, ספרי ת פועלים. פונק אנה, 1974, יומנה של נרעה, קרנ י תל-אביב. --------'1992' יומנה של נרעה, מהדורה חדשה הנוסח המלא , קרני ודבי ר' תל אביב. רביקויב ץ דליה, תשכ"ט, 'חמדה,' בתוך: עורכת: חנה יעוז:שידה :ועידה א ו סף, עקד' עמ' 9• דברי מחקר כהן טובה, 1996, "בתוך התרבות ומחוצה לה: על ניכוס 'שפת האב' כדרך לעיצוב האינטלקטואלי של דמות האני הנשי',' בתוך: ןדס ב, א ו ניברסיטת תל-אביב, עמ '69-11• כהנא-כרמון, "נעימה ששון בת עשרים וחמש',' ידיעות אחרונות , עמ '25-22• נווה, חנה, 1998' "על האובדן , על השכול ועל האבל בהוויה הישראלית ',' אלפיים 16' עם עובד' עמ '120-85• ס ו נטאג, סוזאן' 1977 המתלה כמאםפודה הוצאת עם עו ב.ד פרוי ד, ז י גמונד, 1988, "הנשיות',' בתוך : תרבות בלא נתת ומסות אדחות, דביר . נובמבר 25 2003 • בירי רוטנברג חגית בת אליעזר כמיהה גדולה אסיה ל;הטת. :• :• T : lי~~ ת~~;י תבrיt~7 ע.ץ העווה הנ;כ!זה, T • -T : •: T • ~~קחף לי ע.י~י q~ry ~ה 7 ס~יךף ~rב~ה ל~~יר ~~ך;קן ~ת ;ר~י ן;א~~~ iJן~~ . ;מ~ א;ך ;ב~ iJ ןלףק • ~ד ry ~נרי i] מף~~ת ~ליף המבדל המבלט ע~~~~ ~ל~~רי קךן ~q ~נרי י~~ ת~~ד~ ~~גףעי ~ליף • תלןיt~~ף ~iJ ךם ףק~כt; ~ן!זףק 7 ת;ך iJ~ך . ךב, ~ר~~ 9 ת ~~נכה א; ry ב. .ןהף נ;ף חזףךנף: ~ w לא ס:יס ~אן , ~ךבת זמב ך;קך~ית QiJ ה~~ ~7 י' תשה מלכש;ת ry ~ע~ןה. על ער,ת- הנזלת המלהטת :· :· : -:· :·---: ". ry רקז:וי 97 ת;ת על :piJ~י 9 ה. ואנחנף - מיחמים במרית • •• : • T :,•' : --: • נכרים רבr~ ע.ץ :רק-עד להצל על אהבתנף '' T -: --'' T : ry ר; ry ~ת י~י~~ i]~שף~ה גשם של אנשים :· :· :· ד-: . ףק~כt~ ~ע~ג נטרם פג הלהט ההדדי ~ל .ף~~ ---T ::•:• •ז-:- הףא ~ןב : ז- דרו ~באךה, ~ת ז:ומף~ת ~יא IJ .~ינף ~ף :ןה iJ ~~יךה, ;נ;ר~~~ iJבrר;קw ל i] נ;ף iJ~~חי 7ש~בr .ף~;א ך ry ~א ~ק.ך~ת ~ל .ע.י~י iJא~~ i ת אףלי ~נכה ~מףן .הךףנכt~ כפטה-מ;רגנת : T T אףלי ~ר~נכ האהבה הבלתי n;זרת :·:· :· -· ד- :- ~ת QiJ~ל 9 ~ידף. • • שףב נ; ry ~ת ~ת נכדי ~~יף ב;ך~~ ז:ו~~קי הףא י~~ לי' ~ת ~ל iJן~?~ ;:זןה ז:ודע,~י הףא י~~ לי' ~tכ.ת?~ 7 ארר iJ ק~זקים iJ ~ר~ים נתתי לג'ז הזה להכנס לי מתחת לת nת;נים. ' : ----' ' •• T ' : •: -•• -• -T ט;~ל.ת י~~~~ ע.י~יף הףא עשה לי שם אהבה פעם, --T -: -T ' T T ן~ל i ת ~ת ~9 ~רי" ףי~בr :יד~?~ ~ם qiJ צ;~ךה ;ל~ . נ;~ךת ~ת;ך ~:רי iJ ~~ים ~ז w: ~ז:יי ~~קט נ;ררת ניד ר;עדת את שברי האהב;ת המיתר;ת T '•, : -T -: T '' : ' '.' •: '.' T : '." ."' ~~ינרי iJ7 ~~ים ~ין ~יעףת iJ ~ךס;ל ~7 י לק~ב. מ;צאת את תמףנתי הישנה T T :-' T : .'' •• סי~~~ ק!זף~ף ידעתי שהףא י;צך ד .. :· . : ק;~עת ~ת ע~~י ~ם~ית ~ינרף . . . . ~רףך שףדף גלרון 285 אבל לא הייתי נטףחה נמה. .'' -T : ' 'T T : ~ פרץ רזניצקי בטרם סתיו ע,ד:ז לא 9 וסי t\ ר :p ~ר 7=י~חי~ים ry .~ליםע,ד:ז q ~ימףת ;חףץ 7 ע.ת ,י;ם t\ ר :p ~ר ~~ינףת םי~~~ 7 ע.ת .~ךב כוח המשיכה נכ"ם מ~ v? י~ה י= 7 q ~יק א;נ:ו י ~על ס~ן~ה lי~~ ~~o/ ר נזם ~ח.דים ד?לנף ~try קים. ך~ין ~יש סש ;q ~י~ה א; ~9 חי~ה. י~~ ;q ~י;ה תך~~י= 7 ך~ז:יי ~ל מש;;ב סג ס;ב n9.ר; t\ ר ~ין ~יש סש ~נףע א; ~~ryרףך . דק t\ ז;ו סל~ז;ו על י~~ :p כ;~ב ט;~ה לא ~חזקת, לא ~~מזת, ס;ה ;~9 לףל מ~ 7 ~רי ן~~ ry קת ת~~~~ך ~ל ס~ין-ס;ף. מתוך ספרו של פרץ רזניצקי מעבר לימים העומד לראות אור בהוצאת ספרי עתרן 77 ~ איילת חן ~ ~1 ~ חנה הנה את נגשת .. .. . . -... לדעת ףד~קט י= 7 ry לי~ה מחף~ה דור q ד~י ססל;נ;ת, ?רי~ת מדלת. ~י= 7 v? י~ה ע~~ר ה~י~~ ךיל;ן ~ל ס~ד;ל ץ~;חףה~~ t\ ז;ו ת~~~ תלדעך~י~ר . ף~~ר;ע;סיו נכ~קידי 'ר~~עה~~ ~מד~רים םיקtףש~ ו~~~ ~ת 7=י~ז:יי~ה ~ל י= 7 ryה~~ ~~t!ח מ ry ~קר ~י~ר 7 ;ין ;ך~~ע w ק~ז;ת י;ם ~לדת, םף~ים ך n.םי~; מגףף מ;~א ע~מ; ~א;ך סןש נכמה שעינינף משפע;ת מתאףך;ת חיצ;נ~ז;ת 0 • : " T : "•. •• •• •: T ה~,עי= 7 ry ע;ך' מד~~ה ס q ל~ה, מ 9 די~ים סנ; q קים ךמגףף ~pזמ ע;ךר' מ~קיץ' מ~טףף' י~~ o ע~מ; על ~ו ~;ש o ע~מ; לדעת. • ~~ י ך;~ה א;~ף םי?pז;~7 י כ " ס t\ ריר' כ " ס t\ ריר ן;ךם ~ע;ך~י lי~~ ~ם ~ל מ~~ךים ם:י= 7~; ~ח~ענף ע,בףךי ~7י~ · מתוך ספרה של איילת חן עירום בנהר הזה העומד לראות אור בהוצ~!ו ספרי עתרן 77 נובמבר 27 2003 מצד הז -~~......~~~~~~~~~~~~~~~~~ עמוס לויתן מוספים, ספרים, אירועים יוצאים מהמלכוד של הליכוד יוזמת ז'נבה עשויה לשמש תחילתו של מומנטום חדש, שסיסמתו צריכה להיות: יוצאים מהמלכוד של הליכוד . מהמלכוד המרי בי , החברתי , הכלכלי , החינוכי , ושאר מלכודים שמלכדה אותנו ממשלת הליכו.ד סיסמה שכדאי להריץ כבר מעכשיו לקראת הבחירות הבאות. מסקר 'הארץ' נראה כי אחוז התומכים בהסכם אינו נופל בהרבה מהמתנגדים לו . זו התחלה טובה וסימן שמשהו מתחיל לזוז. ואגב, מדוע נעדרו מז'נבה אנשי השמאל הרדיקלי? ראינו שם את השמאל הישראלי המתון , את הסופרים הפוסטמודרנית, המגדרית והפמיניסטית. ספרים כמו קזזיר אבופן ביקורתי של ג'ודית בטלו: םין זה שאינו אחד של לוס איריגארי: ברוכים האבים למדבר של הםםשי של סלבוי ז'יז'ק: פזסםםזדרביזם אז ההגיזן התרבותי של הקפיטליזם המאוחר מאת פרדויק ג 'יימסון , ששמותיהם לא נודעו עד כה במקומותינו ,אלא למתי מעט. בהדרגה הורחב התחום גם להגות מודרנית מוקדמת ומאוחרת, עם תרגומים, ראשונים בחלקם, משל פרויד , קלוד לוי שטראוס, מישל פרקו , ז'אק ורידה, ז'ורז' באטאיי , לקאן ונוספים. בסדרת הבת, "ליבידו קולנוע", ראו אור שישה ספרונים על יוצרי 50 הוג•ם זסננו ·• מרכזיים בנ "a רו,םולד r ם •ד ••-·wדוד J•ו n ג'ון לכם כרך•' אב.,.,.ן-יי-ןומ'ז ......... ,...... ......... י""י """""° ..,.... ..... ולדחב ' ולד א"ב יהושע, עמוס עוז , וריד גר וסמן ונוספים. קולנוע חשובים במאה ה 20-, ובסדרת המקור ..........,, "' ,..,,. דמדיף .... " mוז'ל י ...., אבל אף לא אחד מהניצבים שמאלה מהם. מדוע? הפרדוקס של הפסיכו-מרקסיזם הוצאת רסלינג, שקמה אך לפני שנים מעטות, על ידי שני עורכיה, דוקטורנטים צעירים באוניברסיטת תל-אביב, עידן צבעוני ויצחק בכימיני , מסתמנת כיום כהוצאה המובילה בישראל בתחום ההגות המודרנית, מתורגמת ומקורית <פלא מו"לי בפני עצמו>. אני מודה, שכאשר הופיעו ספריה הראשונים, התייחסתי אליה בחשדנות מה. החל בשמה, "רסלינג", וכלה בשמות שתי סדרותיה "ליבידו" <סדרה לתרגום> ו"פטיש" <סדרת מקור לביקורת התרבות>, היא נראתה לי פרובוקטיבית להכעיס ו גימיקית משהו . אולם ככל שחלף הזמן והחלה נפרשת התמונה כולה, נתברר כי יש שיטה בקרנבל , וכי כוונותיה רציניות. בזכותה של רסלינג החלו מונחים על שולחננו בזה אחר זה ספרי יסוד בתחום ההגות גליון 285 "פטיש" ראו אור ספרים משל משה צוקרמן , אריאלה אזולאי ועדי אופיר , משה צימרמן , איתן כהן , יצחק בכימיני ונוספים. לא מכבר הופיע הספר זלםר בנימין זרוח המודרניות, שכתב במיוחד לפי הזמנתה, הפרופסור בדימוס סטפן מוזס, תושב ירושלים. לאחרונה ממש יצא כרך א' של הספר 50 הזגים מרכזיים בבי-זמננו מאת ג'ון לכט, המקיף ·ה וג י ם מן ה סטו ו קט ו ו לי ז ם ה מ ו קום , הסטרוקטורליזם, והפוסט-סטרוקטורליזם, כלומר, הפוסט-מודרניזם וכן הספר על האידיאזלזגיה מאת לראי אלתוסר <מצרפתית: ארילה אזולאי , הקדמה - אטייך בלינו , אחרית דבר - אייל דרתן.> מה שיפה בצירוף השניים הוא, שאתה יכול לקרוא את הספר הבודד על רקע המפה הפילוסופית הכוללת ולקבל תמונה שלמה ומסודרת יותר על המהלך הפילוסופי כולו. אחד הדברים הבולטים לעין , לדעתי , מקריאה משולבת כזאת, הוא המאמץ הבלתי נלאה שעושים הוגים גרמנים וצרפתים, בעיקר , לנתח את סודו שרידותו של הסדר הקפיטליסטי הקיים, אשר מאז מרקס הם מייחלים לביטולו ונכזבים בכל פעם מחדש. מי שמסמל יותר מכל את המאמץ הזה, הוא הניאו-מרקסיסט לראי אלתוסר , שגם שב לקרוא מחדש <"קריאה סימפטומטית") את הקפיםל וגם הגה את הספר הנוכחי , שהוא יותר טיוטה של מסה, מאשר ספר ממש. אחד המאפיינים המובהקים של מאמץ הזה, הן בהגות הצרפתית והן באסכולת פרנקפורט הגרמנית, הוא הניסיון להחיות את המרקסיזם באמצעות הפסיכואנליזה. מושגים כמו "ניכור", "תודעה", "תודעה כוזבת", "פרקטיקה", "סימפטום", "הכחשה", "הדחקה" וכדומה, נועדו להעתיק את המאבק מן התחום הכלכלי-חברתי , שבו נכשל המרקסיזם בתחזיותיו ,אל התחום התרבותי-פסיכולוגי ואל המאבק על התודעה, שבה הוא רואה עתה את שדה הקרב העיקרי . אולם, חוששני , שמי שמאמץ לו את הפסיכואנליזה כמודל , מאמץ לו מודל של קונפליקטים בלתי-פתירים באורח עקרוני ובכך מקלע לדרך ללא-מוצא. אם המרקסיזם המסורתי היה שבוי בסתירה זמנית, בנוסח "ככל שירע כן ייטב" , כאשר הסוף היה אמור בכל זאת להיות טוב, הרי "הפסיכו- מרקסיזם" <כפי שמכנה זאת אייל דרתן כאן וכן ב'תיאוריה וביקורת' עמ' 22( מעצים ומקבע את הסתירה הדיאלקטית הזו של טוב ורע, מודע ולא-מודע, לעולם ועד. כשם שבפסיכואנליזה לא מדובר על מצב נעדר קונפליקטים, אלא לכל היותר על איזון של דחפים, כך גם המרב, שהפסיכו-מרקסיזם יכול לשאוף אליו , הוא איזון בין גורמים מנוגדים, העלול להיות מופר כל רגע. אייל דרתן אומר באחרית דבר לספר "המהפכה של אלתוסר" כי המהפכה שחולל אלתוסר בחשיבה המרקסיסטית שקולה למהפכה שחולל לקאן בחשיבה הפרוידיאנית. לדבריו , שניהם חזרו לקרוא באבות השיח שלהם במטרה לקרב אותם לבעיות ההווה. המסה "על האידיאולוגיה" היא מפגש דרמטי של שתי המהפכות האלה: "מרקסיזם ופסיכואנליזה לא נתפסו עוד כשיטות עוינות, חסרות מכנה משותף, אלא להפך , כשותפות בזעזוע מחשבתי" <עמי 84(. הוא מספר לנו כי הסיבה הישירה ל . כתיבת על מקבל על עצמו להיות "עבדו הנאמן" של האל <המגדיר עצמו במילים "אהיה אשר אהיה"), ונעשה בכך "סובייקט" של אלוהים <הוא, ובני ישראל בהמשך> תרתי משמע: הן כנושא <של בשורה> והן כנתין <צייתן של מלכות שמים>. אלוהים, מצד שני , הוא "הסובייקט הסינגולרי" <היחיד בהא הידיעה>, בעוד המון בני האדם שנבראו ב"צלם" משקפים לו את עצמו , כשם שהוא משתקף בהם. לכך קורא אלתוסר "המבנה הספקולרי <דמוי מראה> המוכפל" של לדא• אל n דםר על האידיאולוגיה כבר הסבה יחידים לסובייקטים, שפירושו ~ שהיחידים הם תמיד-כבר מוסבים על ידי ~ ..=:: האידיאולו גיה". היחיד הוא כבר סובייקט, אפילו עוד לפני היוולדו , כפי שהראה פרויד ~, כשהצביע על הטקס האידיאולוגי המלווה את ~ הציפייה ללידה." מוסכם מראש שהוא ישא את שם אביו , כלומר יהיה בעל זהות ובלתי ניתן להחלפה, עוד לפני היוולדו . הילד הוא תמיד כבר סובייקט" <עמי 58-57(, תפיסה זו , ההופכת את האידיאולו גיה למשה ו "נצחי", "ללא היסטוריה", כהגדרת אלתוסר , שאנו נולדים לתוכו ומתעצבים על ידיו באופן לא מודע, קוממה עליו ביותר את המרקסיסטים האורתודוקסיים. שהרי ההיסטוריה האנושית, כנאמר במניפסט הקומוניסטי , היא "תולדות מלחמת המעמדות עד כה", ועתידה להשתנות בעתיד. כלומר היא בעלת תוקף זמני בלבד, תוקף היסטורי חולף , "עד כה" העת יד להשתנות. אולם אלתוסר נמנע מלסייג את תגליתו כתופעה-זמנית ,)?"הנוגמ"< שיש לשאוף לביטולה, אלא מכנה אותה "נצחית" ואל- היסטורית: "כאלה הם החיים, האידיאולוגיות אינן חדלות להסב סובייקטים לסובייקטים" r )60-59( מעולם ועד עולם. וכמו שלפ י פרויד האידיאולוגיה נעוצה באירועי מרד הסטודנטים בצרפת במאי 1968. "הסטודנטים תבעו הסבר לדחף המהפכני ולכישלונו". בעוד שלקאן טען כי "המורדים חיפשו בסתר אדון חדש", ניגש אלתוסר לבחון מחדש את מושג האידיאולוגיה, תוך הסתייעות משמעותית בפסיכואנליזה. לדבריו הוא הבין משהו יסודי מאוד: "כדי לחשוב על הכוחות המעצבים את החברה, לא די להבין את כללי המשחק, צריך להבין גם את השחקנים. בקיצור הוא זקוק לתיאוריה של סובייקט, כזו שמרקם מעולם לא טרח לפתח" <עמ' 88(. ואכן , זה עיקר עיסוקו של אלתו סר בספרו זה. " האידיאולוגיה , מתמירה יחידים לסובייקטים באמצעות פעולה מדויקת שאכנה אותה הסבה (אינטרפלציה) ושאותה ניתן לייצג דרך הטיפוס הבנאלי ביותר של הסבה משטרתית שגרתית : הי 11 אתה שם ! <עמי 55(. זוהי כל התורה כולה על רגל אחת. אלתוסר מדגים אותה באמצעות האידיאולוגיה הדתית <יש אידיאולוגיות רבות: מוסרית, משפטית, פוליטית, מהפכנית, וכדומה, המשתנות מתקופה לתקופה, אך גם פועלות במקביל בה בעת>. קריאת אלוהים למשה מתוך הסנה הבוער היא קריאה אינטרפלטיבית <כלומר , קריאה מתערבת, העושה "הסבה" לנמען שלה, בדומה לקריאת השוטר לעובר האורח ברחוב, "חי , אתה שם!" ואז, הנמען מסתובב ומסב פניו אליו>. משה הנענה לאלוהים במילה "הנני", ) ,ו...,., )סדרהותרנו a האידיאולוגיה <אבל אלה כבר דקדוקים טכניים, פחות חשובים>. מה שרוצה אלתוסר בעיקר לומר לנו , וזאת הוא אומר כבר במושגים מרקסיסטיים ולאו דווקא פסיכואנליטיים, הוא שכל אידיאולוגי ה בנויה על אותו מודל ותכליתה אחת: להכפיף את בני האדם לסדר החברתי הקיים ולאלצם לעשות כן מתוך שכנוע פנימי , כאילו היה זה המובן מאליו . דהיינו , לא מתוך כפייה בכוח, אלא מתוך הכרה. הסובייקטים "פועלים", לפיכך , מתוך הבנה, "שכך הם פני הדברים", ש"זה הדבר הנכון לעשותו", שיש לציית לאלוהים, לכומר, לרה-גדל, לבוס, וכדומה. וכל זאת "על מנת להבטיח את השעתוק של יחסי הייצור , כל יום וכל שעה, בתודעה" <עמי 67(. כל תצורה חברתית, אפוא, "פועלת על אידיאולוגיה, כמו מנוע על דלק" הוא אומר , ומסייעים לכך מה שהוא מכנה "מנגנוני מדינה אידיאולוגיים" <בראשי תיבות .)א-מ-מאלא , כאמור , סי גדל המרקסיזם למודל הפסיכואנליטי אינו פותר דבר ורק מעצים את הפרדוקס הטבוע בו , כפי שנראה להלן . שכן אם הפסיכואנליזה היא בחזקת מדע, כפי שלפחות ביקש פרויד להאמין , הרי שלמושגיה יש תוקף אל זמני , תוקף שאלתוסר מבקש לשוות לתגליתו בעניין האידיאולוגיה: "מכי וון שהאידיאולוגיה היא נצחית, עלינ ו לבט ל את צורותיה הזמניות ולומר: האידיאולו גיה תמיד לא יתוארו חיי יחיד ללא "איד , אגו וסופר- אגו", כך לפי אלתוסר , לא ייתכנו חיים חברתיים ללא "אידיאולוגיה". אימוץ המודל הפסיכואנליטי לא חילץ, אפוא, את המרקסיזם, כאידיאולוגיה השואפת לשחרור מלא של האדם מהמבוי הסתום שלו , אלא, אולי , העמיק עוד את הבור אליו נפל. מה שהיה, במרקסיזם האורתודוקסי , סתירה זמנית לכאורה ("ככל שירע כן ייטב"), הפך בפסינו-מרקסיזם לסתירה מהותית. דברים אלה צריך להשלים בהערה אישית על האיש, שאולי אינה בלתי שייכת לעניין: לראי אלתו סר , יליד אלג 'ידיה 1918, היה חולה במאניה-דפרסיה ומאושפז מדי פעם לרגל מחלתו . הוא מת בפריז ב 1990-, עשר שב ים אחרי שנשפט למאסר על רצח אשתו בחניקה. הפונקציה הפיוטית של הפרוזה יש היבט מעניין בספרה החדש והיפה של יהודית קציר הנה אני מתחילה <הספדיה החדשה, הקיבוץ המאוחד 308 ,2003 עמ') התופס בו מקום מרכזי: השיר והיצירה השירית, שנדמה כי טרם עסקו בו בהרחבה. <ואני מנצל הזדמנות זו כדי לומר שמה שכתבתי במדורי הקודם לא היה בהכרח עליו , שאז טרם קראתיו , אלא על דרכי השיווק של רבי המכר בכלל>. הרומן רווי שירה, אזכורי שירה ודיונים על 29 נובמבר 2003 כלום אין זה, כפי שמציין פרי' אופייני במיוחד גם לכתיבה היומנית: האין זה מה שמבקשות אנה פונק, ובוודאי ריבי שנהר - "להיבלע ולבלוע" את האובייקטים שלה?! אולם כאן מתרחש דבר מעניין: בעוד ששירי המשוררות והמשוררים המובאים בספר <זלדה, בן-יצחק, גולדברג, ואחרים> אכן מקיימים את ההגדרה השירית דלעיל' הרי דווקא שיריה של ריבי עצמם לא עומדים בה. השירים שהיא כותבת למיכאלה, ומעתיקה אותם במחברת ' J ;: מזשיר ... שמעדו נזדננק ו מדרךי לשירה i f (i בעבורה, הם בהחלט שירים של בת טיפש- עשרה בינונית למדי ("אני בת שתים-עשרה וחצי'/ נאחזת בסורגים של מעקה המרפסת,/ רואה אותך חומקת אל מכונית לבנה; ונבלעת 11 בצל האיש שבתוכה." עמי 50(, שאינם מצטיינים בשום סגולה מיוחדת, לעומת בגרותה ובשלותה בתחומים אחרים. גם השיר שהיא כותבת על המלכה "איזבל"' במסגרת השיעורים בבית -הספר' ושאותו היא מתבקשת על ידי מיכאלה לקרוא לפני הכיתה, אינו בעל סגולות שיריות מעניינות: "ביום הגורלי ההוא; שבו שכלת את בנך./ השחיר הפוך את לחייך; וכתר שערך נזרה ברוח.""/ וכן הלאה <עמ' 111(. היא עצמה מגדירה שיר אחר שהיא כותבת למורתה <בעקבות הדיון בכיתה על סיפורה של עמליה נחבא כומרן 'נעימה ששון כותבת שירים') "שיר קטן וטיפשי" <עמ' 134(. אבל גם פואמה רצינית יותר "בשם האהבה" <עמי 147( עשויה בעצם מקלישאות ("בואי נחיה את אביב הגוף, /בואי נמות עם הפעימות השקטות/ ועם ההרים החפוזים; ושבריהם ..."(. גם הקדשה שירית שכותבת לה מיכאלה, המורה המשכילה והר גישה, על ספרה של ריר ג 'ינ יה ודלף אורלנדו ' היא בנאלית למדי כפי שהיא עצמה מציינת ("אבל רק המילים הבנאליות מתמסרות לי כרגיל:; אני אוהבת אותך ילדה שלי; אהבה ללא קץ, אהבה שאין לה גיל" עמי 185(. אז מה קורה כאן' אם כן? אם הספר , לטעמי עותק אחד בספריה" היא מייעצת לה. ריבי מילדותה היא ילדה של ספרים ושירים. שיריה פורסמו כבר ב'דבר לילדים' והיא שואפת להיות "משוררת או סופרת 11 <עמ' 81(. מיכאלה היא זו שיוצרת את החיבור בין ריבי שנהר לאנה פונק, כאשר בחופשת הפסח היא מטילה על תלמידיה שיעורי בית, לקרוא את יומנה של אנה פונק ולכתוב לה מכתב קצר. חיבורה של ריבי זוכה ומוקרא בטקס יום השואה בחצר בית הספר . ספרה של יהודית קציר' הנה אני מתחילה, הוא בעצם ארבע מחברות המכתבים, שכותבת ריבי לאנה בשמה של קיטי' הנמענת הדמיונית של אנה פונק, אותן היא מגלה ומפרסמת כעשרים שנים לאחר מכן. "הנה אני מתחילה" הוא המשפט שבו פתחה אנה פונק את יומנה שלה: "הנה אני מתחילה, ככה פתחת בעשרים ביוני ארבעים ואחת את יומן המכתבים שלך לקיטי' החברה הדמיונית שלך." הנה אני, אנה פונק מתחילה לכתוב, הנה אני מתחילה בהרפתקה המסעירה שהיא החיים שלי: ולא יכולת לדעת שלהתחלה שלך לא יהיה המשך'ושהיא קרובה כל כך לסוף" <עמ' 22(. מה שמתברר כנכון באופן מסוים גם לגבי מיכאלה וריבי . מיכאלה מתה מסרטן השד בניו יורק, וריבי' אחרי הסערה הגדולה של אהבתה, חיה חיים רגילים בתל-אביב, נשואה ואם לשתי בנות. עורך הספר מנחם פרי' כותב באחרית דבר "על הספר" כי "התחלת הכתיבה שווה להתחלת החיים, הכתיבה לא באה לתעד מה שהיה לפניה, היא עושה את הרפתקת החיים". וזה נכון הן לגבי אנה פונק והן לגבי ריבי שנהר. הוא מצטט את ריבי מן הספר כאשר היא כותבת: "שום דבר לא נראה לי ממשי עד שאני לוכדת אותו במכמורת של מילים". ופרי מוסיף: "לפני הכתיבה קיימת רק השתוקקות עזה למשהו שעוד אין לו שם. לכן כדי לחיות, וכדי להיות, עליך לכתוב את עצמך' לספר את עצמך . לכן יומן" <עמי 305(. ובכן' מדוע רומן יומני זה רווי בכל כך הרבה שירה? אני סבור שתשובה לשאלה זו <ולשאלות הנגזרות ממנה> מספק לנו' בין השאר' ספרו החשוב של שמעון זנדבנק מזשיר - מדריך לשירה <הוצאת כתר 2003,290 ,>'מע שאסתייע בו מכאן ואילך. בפרק הראשון "מילים, מילים, מילים" על לשון השירה, אומר זנדבנק כי לשון השירה, יותר מכל לשון אחרת, מנסה להתקרב אל הדברים עצמם: "לשון השירה, בניגוד ללשון החוץ-שירית, מבקשת להתקרב קרבה טבעית, ישירה, לאובייקטים שלה, להיבלע בהם - או אם תרצו' לבלוע אותם אל קרבה; ומגמה זו יכולה לשמש הגדרה לשונית של השירה" <עמי 28(. שירה. כבר בעמודו הראשון' מובאות כמוטו לספר כולו' שורות מתוך שירה של זלדה 'הכרמל האי-נראה' ["כאשר אמות; לעבור למהות אחרת -/ ייפרד הכרמל האי-נראה; שהוא כולו שלי'/ כולו תמצית האושר'/."/ מן הכרמל הנראה; עם שדרת האורנים היורדת לים"]. לכאורה, אפשר לחשוב, כי הובאו לכאן רק משום חיבורו של הרומן לכרמל ולחיפה, שם הוא מתרחש. אולם בהמשך מתברר' כי זוהי רק אחת העילות, ולא החשובה שבהן. בהמשך מובאים בחלקם או במלואם <ובניקוד מלא>, השיר 'חמדה' מאת דליה רביקוביץי; השיר 'חמסין של ניסן' מאת לאה גולדברג <ושיר נוסף> ; השיר 'שאון ימים' מאת אברהם בן-יצחק; 'שר היער' מאת גתה, וכן אינספור אזכורים מן השירה העברית והעולמית, הכוללים את רחל' יונה דולך' וילקה, סילביה פלאת, שירי ביליטיס של פייר לואיס ("משורר צרפתי שבדה דמות של משוררת יוונייה, תלמידתה וידידתה, כביכול, של סאפפו 'וכתב בשמה שירה ארוטית לסבית" עמ' 195( ורבים נוספים מן הפרוזה כגון חרמן הסה, תומס מאן' וירג'יניה ודלף ועוד, ועוד. 'חמסין של ניסן' של גולדברג מופיע בו שלוש פעמים, כמו בריח הנועל את הספר: פעם הוא השיר המחבר את מיכאלה בדג ואת ריבי שנהר' פעם הוא השיר המחבר את מיכאלה ויואל' ופעם הוא השיר שקוראת ריבי על קברה של מיכאלה, החותם את חייה ואת הספר . שיר זה הנפתח, כזכור' בבית הבא, מתמצת, כביכול את כל מתיקות החיים ושבריריותם: אכן אדע זה יום ללא תמורה ולא נפל דבר ולא ארע ולא יבדיל בינו לבין ימים ציון ואות אשר מטוב עד רע שתי הגיבורות הראשיות של הספר' המורה לספרות מיכאלה בדג, בת עשרים-ושש, ותלמידתה ריבי שנהר' בת ארבע-עשרה, חיות ונושמות שירה. בהקדשה שרשמה מיכאלה לריבי בספר השירים של בן-יצחק, היא כתבה: "לאוהבת השירה, לכותבת השירה, מקווה שתאהבי את בן-יצחק. ואני איהנה מאהבתך". אהבת השירה היא גם שמחוללת את אהבת הנשים ברומן' אהבתן של ריבי ומיכאלה זו לזו . מיכאלה כותבת עבודת מאסטר על שירי האהבה של לאה גולדברג, ומתה כמותה, בסוף הרומן' מסרטן השד. היא החונכת הרוחנית של ריבי ומנתבת אותה אל עולם הספרות ועולם האהבה: "זיכרון ודמיון הם הכלים העיקריים של האדם הכותב. לא במקרה מנמוסינה, אלת הזיכרון במיתולוגיה היוונית, היא האמא של המוזות. כדאי לך לקרוא את הספר 'דיוקן האמן כאיש צעיר' של ג'יימס ג'ויס. נדמה לי שיש גליון 285 מהברת הסיום X ים של שמות זכר ברבים (ן: <והפועל "להזמין">, שמאפיינת אותה תנועת ~ I ,]יא[ המהווה את החרוז הממוקם בדרך כלל -== בסופי שורות, אבל גם באמצען . ~1 ~ חזרה מילולית אפשר למצוא בחזרה על שמות ופעלים של מאכלים ופעולות אכילה, המעומתות עם תחילת הפיסקה, העוסקת בשירים ובמוספים ספרותיים. קטעים כאלה רבים בספר , ואין זו אלא דוגמה. הערה לסיום: את הנה אני מתחילה חותמת, כזכור , ריבי על קברה של מיכאלה, בשירה של לאה גולדברג 'חמסין של ניסן' בשינוי של מילה. במקום: "ושם העיר כשם אהבתי", היא קוראת "ושם ההר כשם אהבתי", כשהרמז הוא להר הכרמל , לשם בתה "כרמל", ולשם אמה "כרמלה", וכמובן כציון למיכאלה בדג, שפירוש שם משפחתה הוא הר . בפרק האחרון בספרו של זנדבנק, הנקרא "ספר החיים - גלגוליו של נושא" הוא עוסק בשאלת הספר והחיים, או השירה והמציאות. בחינה זו הוא עורך באמצעות ביאליק, רחל,שטיינברג, גולדברג וויזלטיר. את גולדברג הוא בוחן דרך הסונטה האחרונה החותמת את מחזור י"ב הסונטות "אהבתה של תרזה די מרן": ,, מה יישאר? מילים מילים כאפך ; מהאש הזאת שבה לבי אוכל ,; מחרפתי , מכל אושרי הדל / רק אותיות החתומות בספר ." זנדבנק אומר כי המילים שכתבה תרזה די מרן עצמה היו לאפר , ואילו מחזור הסונטות אינו אלא בדיה שירשה את מקום הדבר האמיתי. בכך פוערת לאה גולדברג, לדבריו , פער כפול בינה לבין השיר , ועם זאת השיר הוא עדיין בחזקת "בדיה שירשה את הדבר האמיתי", או לפחות "ספר שמשמעותו משקפת את החיים בראי עמום" <עמ' 262(. ויזלטיר לעומת זאת בשירו 'קח' <"קח שירים ואל תקרא; עשה אלימות בספר הזה; / ירק עליו , מעך אותו; בעט אותו , צבוט אותו"), "מציע לקוראיו אובייקט לא סמנטי , טקסט שאיבד את אופיו הסמיוטי. המפגש ספר-קורא, הוא מפגש בין סמרטוט נייר לסמרטוט בשר" .>םש< יהודית קציר , לפי האבחנה של זנדבנק, עוצרת בלאה גולדברג. היא מאמינה כי הספרות, גם אם במידת ריחוק כזו או אחרת, יכולה להיות בחזקת "בדיה שירשה את הדבר האמיתי" ולשמש ציון או זכר לחיים. לכן , לדעתי , היה חשוב לה להעניק מקום מרכזי כזה לשירה ול"פונקציה השירית ". בעיני ויזלטיר זו אולי תפיסה "רומנטית מרופטת", אבל זנדבנק עצמו אומר ש"עם 'קח' של ויזלטיר הגענו , דומה, למבוי סתום. השיר כסמרטוט נייר והקורא כסמרטוט בשר אינם זוג אידיאלי להמשך הדיאלוג השירי" <עמי 263(. מתחושה כזאת, בוודאי , נמנעת קציר ברומן זה. • 31 נובמבר 2003 איני בטוח אם כל שש החזרות נמצאות ברומן של קציר , אבל רבות מהן בלי ספק. ונתחיל דווקא מן האחרונה "החזרה התבניתית": הרומן בנוי מארבעה חלקים, חוזרים, בעקבות ארבע מחברות היומן . כל חלק נפתח במעין הקדמה קצרה של המספרת, המתרחשת בזמן הווה של הסיפור <האחרון גם נחתם בו>, ולאחר מכן היא מדלגת לעבר , כעשרים שב ים אחורה, לזמן כתיבת מחברות היומן שהראשונה שבהן נפתחת ב 4.4.1977- והאחרונה נחתמת ב 22.8.80-• עיקרו ורובו של הרומן הם המכתבים לאנה, שכותבת ריבי , כאשר גם הם, חוזרים על תבנית קבועה. הם נפתחים תמיד בפנייה "אנה יקרה" ונחתמים, בדרך כלל , במילים "שלך , קיטי". מן החזרה התבניתית אפשר לגזור גם את החזרה הסמנטית והתחבירית, אבל לא נעסוק בכך. לעומת זאת את החזרה המילולית, הצלילית והריתמית, אפשר למצוא במקומות רבים בספר. הנה דוגמה אחת כזאת, מעמוד 35• ... ופעם סיפרה לה שהיא עצמה כותבת שירים ,; ושניים או שלושה מהס פורסמו במוספים ספרותיים ./ היא מגדלת לבד את הבן שנולד לה בלי נישואין ,; ואמא אומרת שהיא ביטניקית ומוזרה , וממעטת להזמין ; אותה בערבי שישי עם הזוגות האחרים -/ ששותים משקאות חריפים , ואוכלים זיתים ומטניס, ; וריבועי גבינה-צהובה עם קיסמים ,; וגס פשטידות ובלינצ ' ס-גבינה ועוגות משני סוגים ,; ובשבת בבוקר היא ואחיה פושטים ; על המקרר ומחסלים את השאריות ../ אבל היא חושבת שתמר דווקא מעניינת , לא כמו שאר החברים . היחידה הריתמית, המתוחמת בקו נטוי [המציין בדרך כלל שורות שיר] כוללת 6 או 7 הטעמות <במשקל חטובי> המהוות את המקצב החוזר בכל אחת מ 11- היחידות, המחולקות באופן מלאכותי , כמובן , בקטע זה. היחידה הצלילית, המסומנת בקו מודגש, בנויה שפתו , לשונו , תיאוריו - יפה בהחלט, היכן מצוי , אם כן , יופיו? לדעתי , מעתיקה יהודית קציר את סגולות השירה, מן השירה אל הפרוזה שלה, וזה מה שעושה את לשון הפרוזה שלה כל כך כובשת ונוגעת ללב. שיריה שלה, המשובצים בספר , הם במכוון ירודים ברמתם ובאיכותם, כדי להסב את תשומת לבנו אל הפרוזה דווקא. אם נחזור לזנדבנק ולספרו משזיר , נוכל לומר , בלשונו , כי יהודית קציר מפעילה את "הפונקציה הפיוטית" דווקא על הפרוזה שלה <ולא על שיריה של ריבי בספר>. "הפונקציה הפיוטית", כמוסבר שם, הוא מונח שטבע חוקר הספרות הרוסי רומן יאקובסון כדי להבדיל בין לשון השירה ללשון החוץ-שירית: "בשירה משמשת הלשון לא רק בפונקציה הרפרנציאלית שלה , המתייחסת לעובדות , אלא גס בפונקציה הפיוטית שלה . כלומר, היא אומרת משהו על העובדות , מוסרת לנו מידע מסוים , אבל באותה שעה היא מארגנת בצורה המושכת את תשומת הלב גס לשפה עצמה, עושה את השפה תכלית לעצמה , אפילו במידה מסוימת על חשבון מסירת העובדות . ניתן לומר שהפונקציה הפיוטית היא הדומיננטית בשירה , ואילו הפונקציה הרפרנציאלית , היא משנית בלבד 11 (עמ 30 1(. כל מי שקרא את ספרה של קציר , ואהב אותו , לא יוכל שלא להסכים, כי "הפונקציה הפיוטית 11 היא דומיננטית בפרוזה של ספר זה. וזאת משני טעמים שכבר נזכרו למעלה: כדי להתקרב, באמצעותה, ללב הדברים; וכדי לעצב ולהנציח אותם כנגד מגמות ההתפוררות המכרסמות בהם. במקום אחר אומר זנדבנק בספרו <עמ' 237(, כי באמנות קיימת סתירה עקרונית, המבטאת "חרדה קיומית": מצד אחד מבקש האמן להציל את החיים מיד הזמן המכלה, אולם מצד שני , הנצחתם והקפאתם היא, בעצם, המתתם. "חרדה קיומית זו טבועה בכל שורה משורות 11 הנה אני מתחילה, שסופו כבר ידוע לנו . מאפיין מובהק של "הפונקציה הפיוטית" הוא "ארגון מועצם של לשון השירה לעומת שפת היומיום", ומה שמאפיין אותו היא "החזרה" תופעת-העל של הארגון הצורני של השיר <עמ' 109(. זנדבנק מונה שישה סוגים של חזרה כזאת: חזרה מילולית - הממקדת את תשומת הלב למילים עצמן; חזרה צלילית - המוסיקה של המילים, שביטויה המובהק הוא החרוז; חזרה ריתמית - המטעימה הברות מסוימות, כלומר משקל; חזרה תחבירית - חזרה על חלקי המשפט, על דרך ההקבלה או הניגוד; חזרה סמנטית - חזרה על משמעויות ותכנים; וחזרה מבנית - על תבניות ספרותיות. כמובן שבשירה שקולה וחרוזה החזרה היא "מתוכנתת", ואילו בשירה שאינה כזאת, וכן בפרוזה לירית זוהי חזרה "חופשית", ואף על פי כן בולטת. מתא 11 ן - מפעל תרבות ואמנות לנוער, החברה למ.ת D'O"J מרכזים זוהיל.תיים ב' lY ראל בע · מ פועל במטרה לקרס את החינוך לאמנויות מפעל וJ1וJ\ב זאמ .f\\JנY במתנ"סי 0 ובמסגרות החינוך הבלתי · ~י' 118'H,, ן .·· פורמלי בקהילה ולעודד את ההיציר (' האמנותית העכשווית בקרב בני נוער בעלי כשרון מכל ~~·~M~TA רחבי הארץ . מתא 11 ן פועל במסגרת החברה למתנ 11 סים. \).o ץ Arts &Culture Projec,t for במסגרת תחוס הכתיבה במתא''ן מאתרים ומטפחים עשרות בני נוער בעלי כשרון בכתיבה ומעניקים להס מסגרת מקצועית לפיתוח יכולתם האמנותית . כמו כן מתקיימות תוכניות למבוגרים: קורס להכשרת מנחים לסדנאות כתיבה, המתקיים בהצלחה זו השנה הרביעית וכן פרויקט חממות כתיבה המתקיים ביישובים שונים בארץ בשיתוף אמנות לעס. הטקסטים המפורסמים בגליון זה נכתבו על ידי משתתפי תוכניות הכתיבה של מתא " ן לבני נוער בעלי כישרון ן ו בוגריהן . אודיה גבור כיתה י"ב, תל-אביב כס •lי~~ ~נ= 7 P ל.@ת מחף~ה 7=נז ry ,~~יןך 7=ניס מןך 7=ניס, ת;ב~~ מ~;יר , עד wי~~ ~o/ ~רת f ך רא;ת ךרן;ת ·.. : .. רהב יגבא~~~נ= 7ף 9 ת ~ל 7=כנכ l] ת ה~pזל (~יפה W דק ע.י~י ryry תףל ת;צ~~ג~ ;nו בעקבות סדנת מסע עם ליאת קפלן בוגרת תוכניות הנוער' םירושלי w ך) ב;~ה ~ת f ל ry ~ן;שףנ:יי מקיף 7=נית • W לא :~לף םי?pזמ7.א~~ קיר;ת מ;:ת י;ןנןים ~ת מש;ד W לא ~?ינ:יי לך: ע;ד ~עט ~~ י .ת~ך";ע מיכל דר 9 די~ים ~ק~לים ן;ר~~ ~~דנזים ע~~נ= 7 גף~י כיתה י"א, בנימינה ~י;ר מזp~·~ח~~9 ף ~ל ח.יק; , ~p ךר ~~ע,רף~יו ד~~~ לקיר ~נ= 7ף 1].א~ויקוו גףר q תףל.י ז:~~מ ~~קש י~~נ= 7 ל ry י;ת ם;~ע q~ry הר;ד ~ל.פ;ן ~~רד י~~נ= 7 ;q ךי~ה ,ה~~~ ~י~ה ך~ל. ךילונ;ת מ;:ת םי~~;נ~ לי 7.ם;ל~ ~נכי ~p ח 7 ף ד;ןי י~~ ת,?.ל;ה דק על p בי מ~ך~פ;ת ל p ןאת ~לה הפורשים 7 ר~לי ה~~ ה~.ל~ ~יוף~ים 7 ~ז ~ל.ך :די pשףר;ת ע~נ= 7 r ~ים ~לא א~~~ ~ת מדרך, o/ לא אף~ל 9ry7רןכr.~7ע,רי ry ם, tt~י 9 תףם מ'חי לאה tt ך י~~ ~ך~י~ה א;סם ט;~; ryry תףם ה~י~~~י~~ ר;~ה ע;~ךת ~ת ן~~נ= 7 מןל.ת ךנ;~ל.ת .ת:;מ ~לי ח. o/ ק ןב את סימני •• T • •: :די ךיק;ת 7 ~ה א.ל~~~~ ~י w ת ~שף~ה ~o/ ~יךה ~ק;ם ~ין כנ;ע~~~ י ry ךמלכלכה ד~ה o/י~~י~ ר;~ה w,א.ל~~~ T T : ' •, : מסכסכה רף o נו o/ @ת י~~~ ~ף :ן 1;Tי וכל החללים הנפערים בי נמשכים כמ; מגנט : ז-:- · ז -· :זי . י:ז ·:-::· ר~.ע~ .לגףףל p ןאת ~לה אייל כהן מגורי בו גר תוכביות הנוער 1 ירושלים בת שבע ry יא ~,זלי@ה ~;לים ן~ים על מ~~ח ry א~ק ~~w ק ~@סיי ;ע,ר;ב עך;:ם ry ע;ר ג;~ע ע,קק;ת ~~יא מ fo/ מ;ת מ~ל ~o ?ח.ל ~~רף ~~~ךמךת p לה ry יא ~~ry ל.ת ק~~ מךר~ים 7=נ~t;י~ף ry יא ע;ןה ~~לי~ה ~ת f ל ry ~ד'ם ry ם~מף ry רף o ~לח.ך P ר~ל.י f ry רי o ש~ כף?ה ה?י~~ ת~~;ד ]f ל ry~ry ןפףת מ~~נןים f 7=נ;עד ע.יג:ם דו~ע;ת] עד wא;ל.~ת wע,ר;~י ry ל~ pעת p מף~ה ךק; W ךת י~~ 9 ה ~יסוים ל ry םי מאגדת כמיתר T •• : '.''.''.• : ry יא ת~~~~ ף~ ryה~יקt ם~[ י~~ ~~9 ף] שירן תמרי בוגרת תוכניות הנוער, גן נר בראשית הבאתי מהמדבר T : • -•• • • ••• .זכפף ry ים ~רים ~r ל~ה ~o/ ה ת;ןנןים לא ry יף ~ry ם, ~ם לא ד ry ש. ry יו:ז~~? א;סם ~ין קtp ע.י מ~~ה w יף~לף ל~בט ךת;~י. נכפף ry ים ~רים ;דלים ~י lי~~ מףך~ת על ~ךי;ת ךקףמות ryt ב .ר;ה?י~~ 7בף o/ ה ת;ל~~~ משי מכתם בחףם הרי;ני. דיףנ;~ w, ל ח;ל .ת;ס~~ Q,ה~ o/ ~נזים ךקף 7=נים, ףפכr.ry ים םיקt~ ף~ךים ש;~ךים ~ת r ל~נ:יי ך~~רס ר~ןpזמ .י~;ת~ גלידן 285 :ון. ((:\ ~ ~1 את הבגדים אילנה קונה לו .~ אף פעם לא הגיע ליותר מישיבת הורים אחת בשנה לכל ילדה. מגיע לכל טקס סיום ולכל הצגה. לא אוהב אוכל חרי ף מדי . לא אוהב כאב. לא אוהב קור • אוהב כוסית של ויסקי בסוף כל יום עבודה או אחרי קליינט מעצבן במיוח.ד יש לו עניבות שחורות, אפורות וכחולות כהות. הוא אוהב גרביים דקים, בצבעים כהים והדפסים גיאומטריים. אילנה קונה לו אותם בחבילות של חמישה זוגות במשביר. לא מאמין באלוהים. לא מאמין בכוח עליון כלשהו . לא מאמין בחיים אחרי המוות. לא אוהב ים ובמיוחד לא אוהב בתי מלון' או בכלל לישון בחדר שהוא לא שלו. הוא כתב צוואה בגיל 39, קצת לפני שנכנס לטווח הגילאים בו הסכנה להתקף לב עולה. בזמן כתיבת הצוואה הוא ניסה לדמיין את אילנה בוכה בלוויה. תמיד חשב שבניגוד לדעה הרווחת נשים נראות הכי יפות כשפניהן שטופות דמעות ועיניהן אדומות. במיוחד אילנה. הוא לא עונה לשיחות ממתינות. הוא לא עונה כשמרימים עליו את הקול. סולד משקט ומיותר מדי אנשים בבת אחת. לא אוהב התקהלויות. לא אוהב צפיפות. לא אוהב חללים גדולים וריקים. כל אלה גורמים לו לחרדה, יכול להיות כי כשהיה קטן הוא הלך לאיבוד לאמא שלו במרכז העיר' הוא לא זוכר את המקרה בבירור' למעשה, לא זוכר את המקרה כלל' אבל הרי כל ילד הלך לאיבוד לפחות פעם אחת, או לפחות ניסה. מתגלח תמיד בתער. הוא לא סובל סכינים חד פעמיות, הן נותנות לו הרגשה של בית מלון. הוא לא סובל קליפות הדרים, לא את הטעם ובטח שלא את הריח. הריח מעורר בו בחילה. כמו בשמים מתוקים מדי ואספרגוס. שלוש פעמים בשנה . ביום ההולדת שלו' ביום ההולדת של אילנה וביום הנישואים שלהם . הוא לוקח את אילנה לתל אביב, למסעדה הצרפתית הקובעה שלהם. לאחר מכן טיול רומנטי לאורך הטיילת, לאחריו הם חוזרים הביתה ועושים אהבה. אילנה עזבה את הבית ביום חמישי ה 23- לחודש. היא ארזה מזוודה קטנה ותוך כדי אריזה אמרה לו שהיא עוזבת. בתשובה לשאלותיו ענתה לו שעד שתמצא דירה היא תגור אצל אחותה, שהבנות יודעות, ושהיא כמעט בטוחה שהיא לא שכחה כלום. את אילנה הוא הכיר בחניה של קופת חולים. הוא בדיוק יצא מבדיקת דם שרגתית והיא דביוק דפקה לו את המכונית תוך כדי ניסיון' שמן הסתם לא עלה יפה, להיכנס לחניה שלידו ברוורס. הם היו יבחד שנה וחצי לפני שהחליטו להתחתן והיו נשואים חצי שנה כשאילנה נכנסה להריון הראשון . הם היו בטוחים לחלוטין שפרי בטנה של אילנה יהיה בן וצבעו את חדר הילדים המיועד בתכלת. כמובן שברגע שגילו את מין התינוק שינו את הצבע, אבל לא לוורוד כנהוג אלא לסגול. עד היום גיורא זוכר לטובה את מעיין ורגל תוכנית הכתיבה לבוגרי מתא"ן 1 ירושלים • גיורא גיורא טייטלבאום )47(, נשוי לאילנה )45(, אב ליעל )22(, ולערבה )16(. גר בבית דו-קומתי בירושלים. רופא משפחה, יש לו קליניקה קטנה אך מרווחת בקומת המרתף, כניסה נפרדת. עושה ביקורי בית אך ורק במקרים דחופים. פעמיים בשבוע הוא עודב גם בקופת חולים כללית בבית הכרם. ימים שני וחמישי עד שלוש. יש לו נטייה לגמגום קל, מורגשת בעיקר כשהוא כועס. הוא לא צועק אף פעם. כשהוא כועס הוא מאדים, בעיקר באוזניים. יש לו תיק עור חום וישן של רופאים. הוא לא מוכן להחליף אותו בשום דבר. כשהוא עובד בקופת חולים הוא אוהב להגיע מאוד מוקדם, בסביבות שש. בדרך הוא קונה במאפיית אנג'ל ורגלך טריים. הוא נועל אחריו את הדלת ויושב עם קפה ורוגלך ומקשיב לרדיו. את הקפה שלו הוא אוהב לא חזק מדי. כפית של נס קפה, כפית וחצי סוכר' רבע כוס חלב. הוא קודם מוזג רבע כוס מים רותחים, מערבב טוב טוב עד שהכול נמס. אחר כך מוסיף את שארית המים ואת החלב. הוא שותה דברך כלל חצי כוס ושופך את השאר. בסביובת שבע הוא הולך לסופר שבמרכז המסחרי וקונה עיתון מעריב. בבית יש לו מנוי על ידיעות. כבר כמה זמן הוא רוצה לעשות מנוי על הארץ. יש לו בבית כלבה קטנה, בת שלוש, קוקו ספניאל, בשם גבי. הוא לא מחבב אותה במיוחד ולא מוציא אותה לטיול אף פעם. כשהביא אותה מתנה לערבה הוסכם שהיא תהיה הכלבה של הבנות ושהן ידאגו לטפל בה. כמו כן הוסכם שהוא יקנה את האוכל. הוא סולד מחום. הוא לא אוהב להזיע, זה גורם לו להרגיש מלוכלך. כשאנשים נוגסים במזלג זה גורם לו לצמרמורת. מפריע לו כשאנשים עושים רעש כשהם אוכלים מרק. הוא למד פסנתר מגיל שבע וחצי' אחרי ששבר רגל כשנפל מעץ במהלך הדמיה של חקר גורילות בג'ונגל שביצע בחצר האחורית של ביתו . הוא למד באקדמיה למוסיקה. המשיך ללימודי רפואה ולא ניגן מאז. שירת בצבא כפקיד בקריה בגלל בעיות של אסתמה. הוא נרגע ונח בקליניקה שלו כשהוא מקשיב למוסיקה קלאסית. אבל לא אופרות. הזמרות עם הקול הגבוה גורמות לו למיגרנה. הוא מצחצח שיניים אחרי כל ארוחה ומעביר חוט דנטלי פעם ביום. מאמין רק במה שאפשר להוכיח בצורה מדעית תקפה. יש לו משקפיים מאז שהוא זוכר את עצמו • החליף אותם לפני שלושה חודשים. אותה צורה של מסרגת, צבע שחור . הוא הולך לבדיקה כוללת אחת לשלושה חודשים, שיננית פעם בחודשיים, ולבדיקת לב-ריאה במאמץ פעם בשנה. הוא חולה לעיתים רחוקות מאוד. לדעתו מערכת החיסון שלו חזקה במיוחד בזכות הקפדתו על מעט מלח והרבה פירות וירקות. מכאבי ראש הוא סובל • 33 לעיתים קרובות בהרבה. עניין הצביעה. הוא מצא את פעולת הצביעה מרגיעה ביותר. מתא"ן - ונפעל תרבות ואמנות לנוער, החברה למתנ"ס'ם, ת. .i57250 ב · תל אב 61571, טלפון 03-6241001, פקס 6241005•03 i וא"ל i1g.וך · t. ווו tsi >.וו tt >.ווו '([!j _וו tt<.t >.ווו נובמבר 2003 אורלי גואטה האיש עם · ה COMEBACK שיר חורך הכרתי אדם משתדל 0 0 •• -: T T -: • י~~ נ; Q ~ת םי~;ט~~ ~ד;?ים ?ry י;ת ןצףי f רי ~~דלסם ז:ין~ק ~י o/פף י ת~~?~~ o/fפ;ת t ר;ת f רי דס 9 ז:ייר עדגףת פנףי . T ry ~ךז:יי ~ןם לדיt~~ ?ry י;ת ~ין , זקףף ~ין ~עיל ~ין. ך~ז ~~לם ך~ o/ ה COMEBACK ~~לם ך~ o/ ה COMEBACK ףמת אי די;ט הדי;ט ףמשתדל. ת~~.רז,~ ;ת~ ~ד f ל;ת ם;ק~~ ?דכ;ת qt\ ~ה ~ד;ןה ~ךקןה ת;ע~~~~ f מ; ח;ל ~סלו ך~ t ל ן;ע~~ ח;ל ~נכ יtק ק f ?י ~ח;~ים ךעם ס~?ד סב;~ה ~ל יtq דה ~ך~~ית שכלל לא נ;לד . -T : ;• ילדי פראכריח :דרי ~7 י ~רףץ ע~י נ!ודת כחלת ח;טם מצפצפת :· :· : -: ·:-.·· : ·:·: f ~ל ~~יל.י ry ע;ןם ע;ןה ~ל ה~ןןpץס ם;ק~~ ~~די ך t\ ך~ה ל; p ~ו;ת חף~ים םי~?~~ ~י~הף נכ~יד qt\די . ~?וים זrס;אד~g ת ~ד . ~ם fי~~~ ק;ךאת נןת;ן ך~ךק ס~ח;ר ל~ן ~ן~ד " ם ל; ;ר~~ l] ~הכ: ~ל ז:ייק א~ל ~זp~ץ. ךכ;~ס ~לי. ך t\ ך~ה ל; יף~?ים f :ע,ר;ת ~ד ~י~הף נכ~יד qt\די . ~קרים דא;נכם םיpץ: ~ם fי~~~ ע; o/ ה ף~~ qt\ ~ה ~~ןאףת ך t\ ~קה א;ת; ת~~ק~ t סב qt\ רי ס~אףדה ה~~~~ .ח~~:ך באיסטנבףל בר;מא T : : -: • : :דרי ~די ר.ל:. יpץע ד~~ l]t\ ר ד~~ על אחת כזפה וכזפה בביתי -ז ז-: ·· :. f ~ל ~9ל 1 ל.י סדור מישהף תמיד אחרי . --:-• T '." • ואראה ל; פסג;ת הרים • T : • :• : -: דק ס~ד~ים ס~~רים ךס~הף~ים ~לא ה~; ן!ו; ?ךא;סם. ה;ד~ים ך~~סקים ~ד ר~~ ילדי שלי יהיה ילדי כמעט בכל הזפףבנים :-· · :-·::· · :· :· :ד - ז • ה;ד~ים ף~ ~ד ר~~ :~רץ ד pך p ע ~ח o/1 ה , זרק~ים ~ד ~.רת -: • T • -: ואני תמיד לב.ד יזחל ויתפתל ויאכל אפר ועפר . ~י~הף ס~יד qt'די . 00 T T : :• -: •• -: ' : -: ' ספר שיריה הראשון של אורלי גואטה שלוש מילים ראה אור ב 1995-• עם דוד אבירן כתבה את הספר לילות תל אביב. גליון 285 ~ קרנפי אווז טבילקו _d(~ ~ ::::::ןן ~ ~ יעל כרמי $ ~ ~ בר רבע לשבע וצריך לקום. אמא שכחה לסגור לי בלילה את התריס אז אם אני מתרוממת על המרפקים אני יכולה לראות את השכן הזקן הדתי מהבית ממול הולך לטייל עם שני הכלבים שלו. אחד חום ואחד שחור. תמיד הם מחרבנים בפתח הבניין שלנו ואז הוא מהר גורר אותם שלא יראו שהם עשו כי אחרת יתקשרו לעירייה ויכריחו אותו לנקות את זה. ראיתי שלט כזה בדרך הביתה מבית הספר "נקה אחרי כלבך". פעם אבא תפס אותו בדיוק כשהם עשו וצעק עליו שיילך לחרבן בבניין אחר והוא נורא נבהל וסידר את הכיפה על הראש ו גרר משם מהר את הכלבים שלו והם כמעט נחנקו . אבא כבר בטח הלך לעבודה כי אני לא שומעת את הזמזום של יש לך אווז? מכונת הגילוח מהפרסומת ואמא במטבח מנקה את הלכלוך מהריצפה מאתמול אחרי שהם רבו ואבא זרק את הצלחות עם כל האוכל הטעים שהכנתי ואמא אמרה לו מילא אני' אני אוויר' אני סמרטוט כבר התרגלתי אבל לילדה שלך? ולא המשיכה, ואני חשבתי מה לילדה שלך מה לילדה שלך . יש לי היום בוחן בתורה ובוחן בלשון והמחנכת אמרה לנו שכיתה ד' זה כבר לא כמו כיתה ג' והחטיבה מתקדמת בצעדי ענק ואני ראיתי אותה מתקדמת אלינו לאט לאט עם כל הכיתות שלה וכל הבניינים האפורים ובכל מקום שהיא דורכת הבתים ליד רועדים כמו בסרט של גודזילה. ואני עוד רוצה להתאמן על המתכון המסובך מהעיתון של יום שישי של אהדוני . גזרתי את המתכון מהעיתון אחרי שבדקתי שבדף מאחורה אין שום דבר חשוב שאבא ירצה לקרוא כדי שהוא לא יכעס, ושמתי אותו יחד עם כל שאר האוכלים הטעימים בקלסר של חנוני. אחרוני אמר שמי שאוכל אווז יכול להתעלף מעונג. אז חשבתי שאם לא הצליח לי בפעם שעברה הבטטות המוקרמות ובכל זאת הם רבו אחר כך' אולי אם אני אעשה אווז הם יתעלפו מעונג ולא יריבו . אתמול' כשחזרתי מבית הספר' לא עליתי ישר הביתה והלכתי למכולת של שמעון לשאול אותו אם יש לו שוקי אווז. לא היו אנשים במכולת ושמעון השמן ישב בחוץ על כיסא וקרא עיתון . מה זה? אווז. את צוחקת עלי? לא. אני צריכה אווז' שוקיים של אווז. וסטייק פילה את לא צריכה או אולי איזה תבלין צמחים או צמחים של תבלין כמו כל המיליונרים האלה בעיתון' לכי תאכלי עוף ילדה או שניצל. אווז. וואלה יופי. הילדים של היום. כשאני הייתי ילד אמרתי תודה שהיה לנו לחם בבית ואולי בצל. אווז. הלכתי הביתה ופתחתי את הדלת עם המפתח במחזיק של הארי פוטר שאמא קנתה לי בקניון ופתחתי את המקרר. אמא השאירה לי צלחת מכוסה בניילון עטיף, ככה אומרים במתכונים, ניילון עטיף, שזה יותר יפה מניילון נצמד' עם ספגטי בלי רוטב ושני פולקע. סידרתי לי יפה את השולחן אפילו שהייתי לבד' כי אוכלים קודם כל בעיניים, ככה קראתי פעם בספר בישול' עם מפית, סכין בצד ימין ומזלג בצד שמאל ופתחתי עוד פעם את הספר של ילדים מבשלים. אפילו שאני כבר גדולה אני עוד אוהבת את הספר הזה עם העטיפה הצהובה והתמונה של הילדים שמבשלים ואת הציורים החומים בפנים. נובמבר 35 2003 הכי אני אוהבת לקרוא עוד פעם ועוד פעם את המתכון של כדורי שוקולד בקוקוס. הילה אמרה לי שאפשר פעם במקום מתכונים מסובכים מחבל פריגור , מה זה חבל פריגור בכלל , לעשות דברים פשוטים שכולם אוהבים למשל כמו כדורי שוקולד , זה היה אחרי שהבנים המופרעים בכיתה שיחקו בהפסקה תופסת תיקים וזרקו את הילקוטים של הבנות מקצה לקצה של הכיתה ואנחנו צעקנו להם די . די כבר . מופרעים. ואלכסיי , שההורים שלו לא מסכימים לתת לו וסליך , ככה שמענו את ורדה מדברת עם נעמי המנהלת, העיף את הילקוט שלי וכשהוא נפל הוא נפתח וכל הדברים נפלו מהתיק וכל המתכונים שלי התפזרו על הריצפה. פתאום, הריצפה של הכיתה, שיש עליה קליפות של קלמנטינות של מי שלא מצליח לקלוע לפח, וחידודים לש עפרונות ובוץ מההפסקה, התכסתה בתמונות של מתכונים מהעיתון , סלט ירוק עם גבינות צאן , כבד אווז חם עם תפוח עץ ועירית, קיש גבינות ועשבי תיבול שניסיתי לעשות פעם ולא היה לי כסף לקנות את הגבינות מהמתכון אז קניתי רק גבינה חמש אחוז , וקישטתי עם עיגולי גבינה לבנה מעורבבת בפפריקה אדומה, וכשאבא חזר בערב מהעבודה, אמא אמרה לו תראה מה הבת שלך הכינה לנו לארוחת ערב. ואבא צחק ואמר היא עוד תפרנס את כולנו עם המסעדה שהיא תפתח פעם. ואני שילבתי אצבעות מתחת לשולחן ואמרתי שלוש פעמים: בבקשה אלוהים בבקשה אלוהים בבקשה אלוהים, שזה יהיה להם טעים ואז הם יצחקו ויספרו אחד לשני בדיחות כמו שראיתי פעם בארוחת ערב אצל הילה את ההורים שלה, ושאמא שלה מנשקת את אבא שלה כשהיא חוזרת מהעבודה והוא קורא לה ממי והיא קוראת לו איקה כי השם שלו זה צביקה, והם צוחקים באוכל , ומדברים ואפילו פעם הוא האכיל אותה בכפית מהגלידה שלו . המורה נכנסה בדיוק לכיתה וכולם מהר התיישבו במקומות והיא שאלה מה זה הבלגן הזה והתכופפה והרימה תמונה ועוד תמונה מהעיתון ואמרה של מי זה? והילדים הצביעו עלי והיא אמרה לי: הגר , זה שלך? ואני אמרתי כן. והיא הרימה עוד אחד ואמרה מה, זה תחביב שלך לאסוף מתכונים? ואמרתי .שכן והיא אמרה שזה יפה מאוד ושאני אזכור אותה פעם אם אני אהיה שפית. ורציתי להגיד לה שצריך קודם כל להיות סר-שף שזה העוזר של השף אבל כבר לא אמרתי. אחרי שראיתי "קטנטנות /1 והכנתי שיעורים, לקחתי את כל הביסקוויטים של הפתי בר שיש לנו במזווה והכנסתי לשקית ניילון ודפקתי להם את הצורה עד שהם הפכו לפירורים. אחר כך המסתי 200 גרם שוקולד מריר בתוך סיר קטן שיושב על מחבת עם מים והוספתי חבילה מרגרינה ועוד קצת חלב ואת כל זה שפכתי על הפירורים של הביסקוויטים וערבבתי חזק עם הידיים ואחר כך עשיתי כדורים וגילגלתי בקוקוס ושמתי בצלוחיות נייר שמצאתי במגירה ואת הכול סידרתי יפה על הצלחת הגדולה העגולה כמו שראיתי בספר ואמרתי לעצמי שאם הם יאכלו את זה לא תהיה להם ברירה, הם יהיו חייבים לצחוק והפה שלהם יהיה מלא בשוקולד ועל הבגדים שלהם יהיו פירורי קוקוס ואבא, כמו אוליבר טוויסט בקצה השולחן בבית היתומים בסרט שראיתי עם סבתא, ירים את הצלחת ויגיד: בבקשה אדוני. אני רוצה עוד .• ךאנ על ךאנ Eiנ יתה לי בבית אהבה. ואם להיות מאוד מדויקת, לעמוד ערומה מול ראי גדול ולשייף את קצות העצבים, ואז להוציא בכוח, בעינויים מתוך שפתיים חשוקות את המילה פעם, פעם חיתה לי בבית אהבה, כזו שקוראים עליה בספרים, שרואים אותה בסרטים, שני אנשים, גבר ואשה שנפגשו , והתאהבו , וחיו יחד את חייהם, ושיתפו , וילדו , ודיברו , וחיכו זה לזה בקרן רחוב, וטמנו מכתבים וגמדי שוקולד קטנים בתיבת דואר והחזיקו ידיים מתוך שינה, ושילבו רגליים, והאכילו אחד את השני , ושתו רק מכוס אחת, משותפת, ולמשמע הקול של השני בטלפון, פרפר לבם, החסיר פעימה, ודי. עכשיו די, אמרתי לעצמי. את עוד תעשי תאונה. נסעתי במהירות של 130 קמ"ש, ההגה רעד , ומשך חזק ימינה. האספלט השחור נבלע מתחתי , במהירות, ומהסדק הצר שפתחתי בחלון , נכנסה רוח קרה, טובה, מצננת את הלחיים הלוהטות. מהתיק שבמושב לידי , הוצאתי בזהירות, ביד אחת, חצי סנדוויץ' עם גבינה וטונה והכנסתי את כולו , בבת אחת לפה. לא אכלתי כמעט כלום מהצהריים, ועכשיו הייתי רעבה מאו.ד סגרתי את הרדיו המצרצר והמשכתי לדהור. מה הם עושים עכשיו כשאני לא בבית. כבר כמעט תשע, אורי במיטה עם פיג'מה של דובים, מחזיק ביד אחת מוצץ וביד השנייה בקבוק מים, ממולל את פטמת הבקבוק עד שנרדם. ויונתיק, שרוע על המיטה המבולגנת שלו , בוהה באיזו תוכנית מדע, החדר נראה כמו אחרי פוגרום, חצי גוף ערום, מלטף לעצמו בלי לשים לב את הבטן מגניב מדי פעם יד לתוך התחתונים ומיד מושך בחזרה. לפעמים, כשהוא עומד במטבח ומכין לעצמו משהו לאכול , אני מתגנבת מאחוריו , ומניחה את שתי כפות ידי על משטח הגב החלק, המשיי , מרגישה איך שרירי השכמות נדרכים פתאום, והוא כבר מתכוון לנער אותי ממנו ואני תופסת את פרקי ידיו , מניחה את הלחי הימנית על כתף אחת ערומה וחמה ולוחשת לו רגע יונתיק. תן רגע לאמא לחבק אותך כמו פעם. והוא כבר בגובה שלי ,מבין משהו , מרגיש, אולי גם הוא צריך את החום הרגעי הזה, את הקרבה במטבח באור הניאון , ממשיך לעמוד עם הגב, השרירים רוקדים מתחת לעור מרפים את הידיים ואני נצמדת, כמעט רוצה להיכנס לתוך העור שפעם היה חלק ממני , גוף בתוך גוף, שואפת את הריח, חם, מלוח, מתאפקת לא ללקק את הצלקת הקטנה שנשארה מהנפילה מהמגלשה לפני כל כך הרבה שנים. ריח של גבינה צהובה וחרדל ~ מתערבב בריח גוף צעיר. ואז פתאום הוא מתנער, נו אמא ~ c::: ~, ~ אני מעבירה את הספוג על כל המקומות שעד לפני שעתי י ם לא ה יו שלי. מקומות שבגדים החליקו מהם, מתלטפים, כמו בה י לוך אטי . מישהו מעמיד אותי במרכז החדר' עיני עצומות, פותח לאט את רוכסן החצאית, מוריד אותה מעל מותני' גולש איתה על ברכ י ' מורה לי להניח יד אחת על כתפו ומרים את רגלי הימנית, מתיר את קשר החבלים של הסנדל' מחליק אותו מעל כף רגלי' זיפי ראש ו המגולח בכל מקום, עוקצים, צובטים, פי נפער אל פיו' הכול נפער אל פיו' וכשאני מרגישה מסוחררת, ופרפרים מכים בעדינות בכנפיהם ממש בתוך אוזני' ואני כמעט נופלת, הוא מייצב אותי' ופותח את כפתורי החולצה, כפתור ונשיקה נשיקה וכפתור' כל המחשבות שהתערבלו בראש י ולא ידעתי מה לעשות בהן' נקראו על י דיו אחת לאחת, ובאותם רגעים כל מה שידעתי על עצמי עד אז נעלם. הפכתי אשה אחרת, רחוקה מגופי' מעורי ועם זאת הייתי יותר קרובה לעצמ י משהייתי אי פעם. המים החמים הופכים קרים, ואני שומעת את אודי דופק על דלת האמבטיה ושואל לייצ'ה את בסדר' את כבר המון זמן בפנ י ם. ואני סוגרת מהר את המים, מתנגבת בתנועות מהירות, חזקות, לובשת חלוק ישן ויוצאת אליו אל בעלי . וכשאני מסתכלת בפניו העייפים, בזיפי זקנו ששזורים בצבע לבן' אני יודעת, שכאן' במקום הזה, בדירה הזו' בין הק י רות האלה, מצטרפים להם הפרטים הקטנים, אבן לאבן' מלט על ט י ט ובונים אותי מחדש, משעיני ם בזהי רות קובייה כחולה על ק ו בייה אדומה, ואני נשענת עליו קצת, משקי עה את הראש בצוואר ו ' ממששת בידי את הקיר ומרגישה סדק ואנ י גמרת כבר למזמז אותי? ואני מדביקה נשיקה באמצע הגב ואומרת לו' יאללה תכין גם משהו לאמא הזקנה שלך . עד לפני שבועיים, זו חיתה תמונת המשפחה שלי. אבא אמא ושני בנים. פעם בשבוע אני נוסעת ללמוד באוניברסיטה. ככה אני אומרת להם. הבייביסיטרית מגיעה ברבע לשש ואני חומקת מהבית כדי שאורי לא יבכה, טסה לרכבת, עולה לקומה השנייה, תמיד לקומה השנייה, תמיד בצד שמאל, מניחה במושב לידי תיק גדול ושקית כדי שאף אחד לא יתיישב, ומתחילה את היום שהוא רק שלי. וכשהייתי מגיעה הביתה, בדרך כלל קצת אחרי עשר' כדי לא להגזים, לא לעורר חשד' חיתה דולקת בסלון מנורת הנייר היפנית, באור רך' לא מכאיב לעיניים, והיה נעים למרות הבלאגן בכל מקום, ואודי היה מרים קצת את הראש מהספה, ואומר לי היי לייצ'ה כנראה נרדמתי קצת, איך היה בשיעור שלך . ואני הייתי מתיישבת לידו' מניחה יד על הלחיים שכבר התחילו לדקור ואומרת לו בסדר • היה בסדר . הגעת קצת מאוחר היום הוא אומר לי . כן 'אני עונה, הרכבת איחרה היום וגם עצרנו פתאום באמצע הדרך' חיפשו מי שייך לתיק בודד בקרון האמצעי' אני משקרת בלי בעיה. השקר מחליק בטבעיות מהלשון החוצה, תלוי באמצע הסלון אבל רק אני יודעת עליו. רק אני יודעת מאיפה אני באה עכשיו' ושבשקית הפלסטיק שהחזקתי ביד יש בגדים שהחלפתי כדי שלא יזהו שום ריח, ושכל הרשויות התגייסו כדי לעזור לי בשקר הגדול הזה, רשות הרכבות והנמלים, האוניברסיטה על כל שלוחותיה, תחנות הדלק וכרטיס האשראי שלי. ואז אני מלטפת אותו קצת, מכניסה יד לתוך החולצה, מרגישה את שיער החזה, מלפפת אותו על האצבע, מציירת עם היד השנייה את קו הגבה שלו' סופרת חריצים שנוספו במשך היום והלב מתכווץ לי . ובבת אחת אני קמה מהספה, כאילו משהו דחוף מאוד קרה ותוך כדי הליכה לחדר האמבטיה, אני נושמת עמוק, ומרגישה במקום אחד מאוד מסוים בפה טעם לשון אחרת. ואני גוררת את עצמי מעבר לפינה כדי שלא יראו' מחדרו של אורי מאירה מנורת גחלילית ומעבר למסדרון' אצל יונתיק, מסתובבים על הקירות בתנועה מעגלית כוכבי לכת, דובה גדולה וקטנה וכוכבים נוצצים על התקרה, הגלקסיה כולה מאירה לי את הדרך לאמבטיה, ואני נשענת על הקיר' מפשקת את הרגליים, ומוליכה את היד על מכנסי הג'ינס, פותחת את הרוכסן' ומכניסה אצבע אחת עמוק פנימה, גם לשם הגיעה קצה לשונו ורפרפה כמו פרפר . אחר כך אני נכנסת לאמבטיה, מורידה לאט את הבגדים וזורקת אותם לסל הכביסה הכחול. בראי' מולי עומדת אשה בוגדת. והמילה הזו בוגדת גורמת לי בחילה, ואני מרגישה את כל מיצי הקיבה עולים ואני מקיאה לתוך הכיור פירורי לחם וטונה. ביד אחת אני פותחת זרם מים חזק כדי שלא ישמעו'ומגששת עד שאני מוצאת את מברשת השיניים ובעיניים חצי עצומות אני שמה עליה משחה. כשהמברשת • 37 2003 כבר בפה, אני מרגישה שזו לא המברשת שלי ואני יורקת מהר את אומרת לו אוד י ' א נחנו צריכים לשפץ. המשחה, שוטפת שוב ושוב את הפה. במקלחת, מתחת למים הזורמים, יעל כ רמי ב ת 39, כשו אה ואם לשת י בנ ו ת, תושבת חדרה . נו במב ר # ~ "איזה שטויות את מדברת, מה פתאום בית יתומים. את יודעת איזה מצב היה? מה את חושבת שזה כמו היום שלכל אשה יש מקצוע והיא לא צריכה לחכות לגרוש מהבעל? וחוץ מזה היא לא ידעה להסתדר עם החיים". "אז מה קרה לילדים? למה לזלדק'ע אין ילדים?" "כאילו שאת לא יודעת שחיתה מלחמה. 11 זלדק'ע גרה בחליסה. לפניה גרו שם ערבים אבל הם ברחו. בחצר הבית ברינת ברווזים, עץ תאנה עבות ובית כיסא ללא מים זורמים. פושיק הכלבה וילדיה בתוך הבית ובמיטה, החתולים בחצר. "מה זה?" אני שואלת, "כלבים וחתולים ביחד?" ,"ןכ" עונה לי הדודה, "ככה זה אצל הקומוניסטים. 11 "היום ניסע לכרמל", אומרת לי הדודה, "תראי כמה חיפה יפה מלמעלה." בחיפה נוסעים אוטובוסים גם בשבת. באוטובוס מלמדת אותי הדודה שיר אהבה: לאמיר ביידע א לי נע פירן מיר זיינען ביידע פון גאט א פאר כאר זעג מיר צו אז דו וועסט מיר נעמען ואן ווארטן וועל איך דיר א צווי דדיי יאר •* לדודה קול נפלא. היא שרה שורה ואני אחריה. כל שורה לחוד ואחר כך כל השיר בבת אחת. כשזלדק'ע שרה, לא רואים שהפה שלה עקום. כל הלחי השמאלית שלה משוכה כלפי האוזן . כאילו שאלוהים ניגב לה את הפנים במגבת מחוספסת לכיוון אחד ושבת ממלאכתו באמצע התנועה. לחייה מקומטות כריפוד קורדרוי . קווי הקורדרוי מאוגוים בתפר גס ליד האוזן לתמיד . אבל הדודה לא מאמינה באלוהים והתפר הגס הזה הוא תוצאה של רסיסים שפגעו בה כשברחה מהגרמנים או מהאוקראינים. על הכרמל אנחנו יושבות על ספסל ברחוב פנורמה ומסתכלות על המפרץ. ים כחול' ארניות באופק, עגורנים מושבתים, ומצד ימין ה"לבניות" של בתי הזיקוק. מחליסה * הבה נשחק באהבה, נועדנ ו זה לזו משמים . רק תגי ד שתיקחני 1 אז אחכה לך שנה שנתיים. ~ ת דודה .ןןןק'ע אסור להרגיז. אומרת אמא. "הלב שלה פצוע. שאלוהים ישמור כל אחד מהמצב שלה. נכון' היא קומוניסטית, היא משתחווה לאלוהים שלה. שיהיה ככה. צריך לקבל אותה כמ ו שהיא. היא מאוד אינטליגנטית, בטח יותר ממני. והכול בכוחות עצמה. "איפה היה כסף לשלוח ילד ללמוד. בקושי היה לחם בבית אז בית ספר היה בראש? את צריכה לראות את כתב היד שלה - פנינים. רוסית היא למדה משמיעה וקריאת שלטים, פולנית בבית הספר היסודי' ועל יידיש אין מה לדבר בכלל. ואיזה רגליים יפות היו לה. תמיד לבשה חצאיות קצרות וזה לא היום שכולם במיני' בימים שלי היה צריך אומץ כדי להתלבש ככה. רצתה להיות שחקנית קולנוע. השיער שלה היה מסולסל וג'ינג'י. היא סירקה אותו כך שמעל המצח היה גל גבוה מהודק במסוקרן עשוי שריון צב והשאר גולש על העורף. כמו ריטה הייוורת. אבל בינינו' אפילו שיש רגליים יפות, צריך ככה להתלבש? היא הרי חיתה אמא לילדים". בת שש עשרה חיתה זלדק'ע כשברחה מהבית עם חייל בצבא הפולני. לא רצו לערוך להם חופה כי חשבו שהוא סוחר נשים. אחר כך הסתבר שהוא דווקא בן של רב שיצא לתרבות רעה ודבק בתורתו של מרקס. השיאו אותם. בגיל עשרים ושבע כבר היו לה חמישה ילדים. "כן היא אינטילגנטית אבל מאוד לא אנרגטית. לא יודעת ולא ידעה להסתדר עם החיים. מה הבעיה לתפור כפתור בחולצה? ראית פעם איך היא מחזיקה מספריים ביד? עוד רגע היא גוזרת לעצמה את האצבעות. אבל רצנזיות ל'קול העם' היא כותבת יוצא מהכלל. לשטוף את הרצפה קשה לה, אבל לעמוד שעות ליד הסופרסל ולצעוק - כל בוקר עולה היוקר - זה היא יכולה. גם את הילדים היה לה קשה לפרנס. בעלה היה בצבא והילדים בבית -רעבים. 11 "אמא", אני שואלת, "אז מה היא עשתה איתם?" "שלושה היא שלחה לכפר לסבתא ושניים היו ... אי לא חשוב ... אסור לשפוט אף אחד 11 • "אמא", אני קצת לוחצת, "אז מה, היא שלחה אותם לבית יתומים?" כמו ריטה תהייוור חנה ש' קולר 285 ~ ~ .=: ן~ ~ לא רואים את היופי הזה. אמש, בקולנוע, ראינו את בן גוריון נואם בכנסת, ביומן כרמל. זלדק'ע סיננה קללה. את סטלין היא אוהבת, כי הוא חבר של כולם. על הספסל היא גם מספרת לי שהמפלגה שולחת אותה לברית המועצות לחפש את הילדים שלה. שלושה מתו , היא ראתה איך אמא שלה הולכת איתם לכיוון הבור . שני הגדולים אולי חיים. "ידידות ברית המועצות-ישראל" מאוד נדיבה. כשתגיע למוסקבה, הם יצמידו לה מלווה שיקח אותה לעיירה שבה נולדה והיא תנסה להתחקות על עקבותיהם. נחומק'ה, הבכור , אולי יזכור אותה. אחר כך אנחנו שוב יורדות להדר לבית המפלגה והדודה רוצה לקנות לי את 'לאורך הדרך' של אלכסנדר פן . "תראי כמה הוא יפה" , היא אומרת. הוא לא יפה. אני חושבת לי. הוא גם זקן ולא מצביע מפא"י. אז אני בוחרת ספר על קופרניקוס והכוכבים. לא ידעתי אז שכשיהיה לי שכל אקח בהשאלה את הספר של אלכסנדר פן ולעולם לא אחזיר אותו . אחר כך , בבית, במטבח, זלדק'ע מתקנת לעצמה את התסרוקת. עכשיו השיער שלה צבוע כתום והיא אוספת אותו בצמה על הקודקוד . את השיער שנשר על המסרק היא מגלגלת על אצבעותיה ושורפת במאפרה. ריח נוצות חרוכות מתפשט במטבח, כמו הריח במטבח של אמא ביום שישי כשהיא מכשירה עוף. מחליא. תוך כדי סירוק ושרפה היא מספרת כבדרך אגב שלאמא שלי היה בעל אחר לפני המלחמה. "אמא שלך מאוד אהבה אותו . הוא היה קצת יותר צעיר ממנה. אני לא אהבתי אותו כי הוא היה מבית"ר." אמרה. 'לא נכון', אני חושבת והריח המחליא פושט בי. 'זה לא יכול להיות. אבא שלי חזרתי הביתה. הסתכלתי על אמא ולא ראיתי לה על הפנים שום דבר. "איך היה?" היא שואלת. "בסדר." "מה ראית?" "את הים." "מה עוד?" "היא לימדה אותי שיר אהבה." "היא תמיד חיתה רומנטית. אבל לא יודעת לנהל את החיים, "אמרה אמא, ורצה לתקן חצאית. גם היום זלדע לא מאמינה באלוהים ולצאת לצמתים עם הנשים בשחור כבר אין לה כוח. הכומר הפרבוסלבי של המטפלת מהביטוח הלאומי הביא לה את הברית החדשה והישנה בתרגום ליידיש. היא קוראת בתנ"ך מפעם לפעם ועם הכומר מאוד נעים לה לשוחח. "יש לו אור בפנים והוא מקשיב לי" היא אומרת. ילדיה נשארו בתמונות. חדיג'ה, השכנה של הדודה, לא סובלת את הזקנה היהודייה עם הכלב הצווחני. חיתה הורגת אותו. משתין לה ליד הדלת בדיוק לאחר ששטפה את הרצפה. נכון , היהודייה תמיד מנקה אחרי הכלב אבל היא שונאת את שובל הכלור המתלווה לסחבה. היהודייה גם כל הזמן מתקנת אותה "זה לא כלב זאת כלבה". מה חשוב היא או הוא, שתן אוכל את הבלטות. בשביל מה צריך כלבים בבית משותף ועוד בקומה רביעית בלי מעלית? חדיג'ה היא זו שקראה למשטרה כי הכלב מיילל כבר שבוע ימים והטלווזיה פועלת בקולי קולות יום הוא האחד והיחיד לאמא. אמא אוהבת אותו ואותי . היא רק שלנו ולילה. משהו לא בסדר . ולא של אף אחד אחר'. נובמבר • 39 2003 מתחת לנעלי העקב רוחש סהכאו ציפורה אלורי על עבו דות הקולז' של יערה בן-דוד בעקבות התערוכה "המונה ליזה מחיי כת אלי" ב"בית ציוני אמריקה", אוק'-נוב' 2003 [!] בודות הקולז' של יערה בן-דוד מציגות עולם דחוס, המאוכלס בחפצי יום-יום, שכאילו נ י ע ו ר ו לתח יי ה. נעליים, קופסאות סרד י נים, מגירות, משקפיים, חרקים, שלדי ם וכוסו ת קריסטל נוצצות, מוצאים עצמם בסמיכות סוריאליסטית בתוך עולם ר ווי סממנ י פר י ון ואלימות . החפצים המוכר י ם פורקים עול תבוני' מתמלאים באנרגי ה תזזיתי ת ותופחים, מתנועעים ו מתעוותי ם לע י ני הצופה . דומה שאנו מצויים מו ל איזה שהוא תת-מודע מבעבע, אשר השיל לרגע את מסכיו והוא נפרש לעינינ ו על ~ חבריו האבסורדיים. בסמיכוי ות שנוצרות בין החפצים מתגלים הפנימי' אשר מושלך על העולם האובייקטיבי החיצוני. באחדים ממקבצי הדימויים נוצרים מעין "מיני סיפורים", והצופה נשאב לקריאה עלילתית במוקדים שונים המפוזרים על פני המצע. לא עולם אסתטי-אבסטרקטי נפרש בפנינו' אם כן / כי אם עולם מרצד' מקוטע, קצבי' לפעמים מקרין הומור מוזר' שהאקלים ה"קליפי" הפוסטמודרני יאמצו על נקלה אל חיקו. חומרי הגלם לקולז'ים של יערה בן-דוד נלקחים ממגזינים, מעלוני פרסומת צבעוניים וכיו"ב. מדובר בדימויים הנגזרים <בפועל ממש> מדפי כרומו משובחים, ממקורות המזוהים, חזותית וסוציולוגית, עם עולם של שפע חומרי. כמעט אין למצוא בין עבודותיה - בוודאי לא באלו החדשות - אזכורים לאמנות ה"ענייה" של פיסות העיתון' שבהן התאפיינו עבודות הקולז' הראשונות של פיקאסו וברק, אבות הקולז' לפרקי ם קשר י ם פואטיים: משקפיים, יערה בן-דוד "פתוח-סגור-פתוח", ,33X492003 המודרני. ז כ וכי ת מגדלת, עפעפי י ם ועיניים > מ ו סתרו ת, עצומות או פקוחות>, ואלה יוצרים רשת מטאפורית-פיוטית. יו זכר שהעין הי א אלמ נט סוריאליסטי מובהק, בשמשה פתח גם למבט באופן זה מיתוסף לעבודותיה של האמנית עוד רובד: התצלומים המלוטשים, שלרגעים נדמה כי נלקחו מאיזה סרט הוליוודי' מובאים לכלל ביטול עצמי אירוני' ומתפקדים כאמירה ביקורתית, מהאתית ומלגלגת על המרחב התרבותי הצרכני שממנו הופקעו. מתחת לנעלי העקב האלגנטיות והחליפה המחויטת רוחשים הכאוס, האבסורד והטירוף. האופי המטאפורי של הקולז'ים בונה חוליית קשר בין העבודות החזותיות של יערה בן-דוד לבין פועלה הנמשך כמשוררת <ספריה: חיוג לילי' p ולז', שירים מחדר המתנות>. הסצנה הקונקרטית, המהווה נקודת מוצא לרבים מאוד משיריה, נוצקת בעבודות הקולז' לדימויים חזותיים- קונקרטיים. בתפקודה כפול הפנים, כמשוררת וכאמנית חזותית, מצטרפת יערה בן-דוד אל שורה של אמניות המאופיינות בכפילות זו. בין הדוגמאות הבולטות אזכיר את חיה אסתר' מרים נייגר-פליישמן ו גלי-דנה זינגר' ובעבר הרחוק - דמויות-אם כלאה גולדברג וזלדה. במסגרת אחרת, החורגת מהיקפה של רשימה זו' יש עניין רב לבדוק את הנוכחויות כפולות הפנים האלה ואת הקשרים הפנימיים הנטווים - אם הם אכן נטווים - בין תחומי עשייתן השונים. • יע ר ה בן - דוד "עקבו,"ת 2003 ,34X24 285 ~ ~ c::: ~1 ~ זי: 0 " ·. : ····-·· ..... " . ~li!~. ~~~;~:~.~ ··" : -~. - --~-;~ , .. .................:. ·. ~· :ב 200JUNE י 'J"' --+-- • ~ -;~···:;; :-:"·.:w--".-.-·7 -:~~· ".': • ~ 41 נ עומד לראות אור ב - זךןיי §!~ ותיuגi ןןוו ספרה של איילת חן עירום ננחר חזה ייןךז§!~ותיuגiווןן דמוע תוארל רואב ץרפ יקצינזר ~~~ו םימיל םיריש ורפס לש ץרפ יקצינזר רבעמ םימיל ו r·-}· -די א -----2003 נובמבר המ הראת תלשטו זו . האנ קפונ אהי ההילד תגזוז רהשיע תהעומד ימאחור רגד להתי אוהי תחול .טיפוס וזה םהתצלו ןהאחרו ושלאחרי אתבו .המשרפה ךכ הנצרב ההילד ההיפ תבעל תהמחלפו תהשחורו םוהעיניי תהעמוקו תהקצ תחייכניו הבתודע תהקולקטיבי לש .העולם הנצחיות האינ תבזכו רהניכו השחש יכלפ האמ אול תבזכו האהבת הלאבי וואפיל אל לבש הכשרונ יהספרות ,שנקטם אאל לבש ההאימ ההגדול ימפנ יצעד םהקלגסי .שלמטה הרגישות ,הילדותית האהבותי ,וחולשותיה תמקרבו האות ואלינ תומעצימו תא תיכול .ההזדהות אל ,קדושה אל ,צדקת אל ,מרטירית אל תנעקד ךמתו ,בחירה אל תאמיצ ,רוח אל שקידו םהש - םשע לכ האל ובתולדותינ ואיננ םמסוגלי תלהזדהו .כלל אהי אל ירב ןאמנו אממגנצ לבע ה"ונתנ .תוקף" אהי תילדונ וכמונ 1 תשאוהב עקולנו םובני תוא םהדברי םהיפי ,בחיים אהי וכמונ הוקיצ וקיצנ 1 קר ושהורינ והקדימ אלבו .הנה אל ושאנ .ראויים אהי ןהאיקוני שהמקוד לש תשש ,המיליונים ימפנ ושאנ םמכירי האות - תוא םהמיליוני .לא הלמ אאפו הבחר יריב למהכרמ יהייק חהמטופ בלהתכת ?איתה לא ולנ אלחטו יבזיהו רהגיבו רוהמחב 1 ועמדותי לש הז ןאינ ועמדותי לש .זה ההתנהלות לש יריב האינ ההתנהלות לש רקצי ווז האינ האשמ הבמעשי לש .זו ההאוטוביוגפי לש רקצי לכל האינ תרלוונטי .לרומן ולפנינ תהבחנ דהיסו ןבי תהמספר הובחירותי ןלבי הבחירותי תהאסתטיו לש .המחברת לאב ךלצור ההבחנ וז תחייב םלהתקיי ןכא .האירוניה תהסופר תחייב ""לפזול - וכמ ושהתכוונ םהיווני - רלעב ההתנהגות הואמירותי לש ימ אשהי יפר .רוחה לאב ןאי לאצ רקצי .אירוניה ם"לפעמי יאנ שממ המקנא ךב לבגל רהקש ךשל אלאב "שלך '(עמ 44<; ך"סבל אשל ההי "לשווא '(עמ 69( ילריב ןכמוב רמות 1 לאב רלקצי אסור . םג לע םהמבקרי איצ יקצפ ששאי ,מהם לככ ,שקראתי אל עהצבי לע להכש יהמוסר ההז לש ההנ יאנ .מתחילה המ ילריב ?ולאנה • תיהודי ןאוריי הלמ תיהודי רו,צי ההרגיז יאות ב 1959- איצ וסרט ןהראשו לש ןאל הרנ ,"הירושימה "אהבתי לע יפ טתסרי לש טמררג םוירא ת(קולנועני ישאנ אל .סובלת> םע והקרנת לע יבד עהקולנו יהעולמ 1 במער ,ומזרח הזכ טהסר תלתהילו תהביקור ,האנינה םהאינטלקטואלי םלמיניה םוהצופי יטוב .הטעם לע ערק יתצלומ ההירושימ ,שנמחתה תמתפתח האהב תמעודנ יובלת תאפשרי ןבי העימנואל הריב ההצרפתיי תבעל קהשי ןלבי טארכיטק ייפנ רצעי ימבוגר ההירושימ .ונגסקי הכול ועבר תקצ הלמעל רמעש םשני זמא הההשמד תהאפוקליפטי תכשהאנושו הנבהל המעוצמותי תהמצמיתו טהכמע .אלוהיות ההאהב ,הרגישה ,הבין-גזעית החית הדק הכתחר ,טרקלינית תמצולמ תומבוימ תבהתיפייפו תאמנותי חבנוס יהגאל .הנודע דע המהר ךהפ ,"הירושימה "אהבתי טלסר תמופ תבתולדו .הקולנוע םהמבקרי םהיחידי ושהסתייג טמהסר והי .הרוסים םוג יאנ 1 הצעיר תניצני ןועדיי תמאוהב .באהבה יניצבת ץמחו ףלשט תההתפעלו ,הכללית במצ אשהו עכידו דמאו הקש .ותובעני םג םהסובייטי םוג יאנ - יאבו ילמ יחברת וראינ תא תהסמיכו תהתמסי ןבי ההשמד תהמוני תמתועד ןלבי האהב תפרטי תמתחנחנ רכחיבו רס ,טעם דהמעי לע תקהו ,רגשית אשל רלומ .מוסרית שי ההרב תסבלו םאנושיי לאב אל ןבי םכול ןנית .להשוות יא ראפש תלהשוו ברע לש דיל רשחו המוכ ןכפ הבזימבאבוו םע דיל במורע ושנמנע וממנ ידגנ רהבוק לש ,קלוג'ס תלמרו ישבשנ םהמקרי רמדוב בברע לש דיל. יאול לבכל ומשה קדפו תבתרבו הובפסיכולוגי תהמסוגלו תלעמ תפורענו תקולקטיבי לש םמיליוני דכנג ךדכדו ןאני לש .היחיד ךאי הז טשהסר ,העז ךאי אהו .העז תהעלא ,"הירושימה "אהבתי הבא קלהרחי .עדותי אל לע ההכל יאנ תזועמ אאל לע .הבת תיהודי רקצי תהסופר דהמאו תמוכשר הוהאהוב יעל רביות 1 י]טכ~ךןי ןןףL:Jyגf וןןו םבימי חאל רעומ תלראו ראו ןהרומ - ןכמזרז חספו לש הנחמ יפוחצ'בסק שנפ" הנחמ יפוחצ'בסק ןבמדרו ןרומ יארצישראל חחער ןגליו 284 הבמאמר לש תעירי ינחמנ טנשמ םש םמתרג ושירי לש לפו :צלאן ןשמעו קזנדבנ ךמתו גסור ,שפה תהוצא ץהקיבוג~ 91 י 111u ש דהמאוח יספר ןסימ הקריא 1999• תהמערכ 285 "האשליה" מאת פייו קווניי, תיאטוון החאן הירושלמי, עיבוד: טוני קושניו. :וי בימוי: יוסי יזועאלי. עברית: מאיו ויזלטיו. תפאורה: רוני תוון. תלבושות: ((:\ .==:: עפרה קרנפינו, מוסיקה: יוסף כורנשוילי ~1 ~ היצירה של פייר קווניי, גדול המחזאים הצרפתים של המאה ה 17-, שאף פעם לא הוצג בארץ , והמועלית עתה על נימת החאן , חינה עיבוד של המחזאי האמריקאי טוני קושניר והיא מכילה בתוכה הפתעה כמעט בלשית. הנושא העיקרי של המחזה - אך לא היחיד - מתאר את היחסים הקשים בין אב לבנו , אשר ברח מן הבית בשל מריבה עם אביו. לאחר שנים רבות של חיפושים, מגיע האב למערת מכשף, אשר מעלה באוב סצנות רבות מחיי הבן. האב הדואג מתקשה להאמין ולהבין את מעללי בנו המשוטט בחיפוש אחר אהבה שלא מצא בבית אביו. המחזה של קווניי מציג תיאטרון בתוך תיאטרון וקושר את האשליה המוצגת על הבמה עם השאלה הקיומית של גורל האדם, אשליותיו ורצונו למצוא משמעות לחייו . קהל הצופים מתבונן באב הצופה בתמונות מחיי בנו ומשתתף בבעיות תהצפו מהמורכבות העלילתית של המחזה, הנוגע בקשר בין החיים להצגתם על הבמה, באחת: באשליה. יוסי יזרעאלי , הבמאי , המחפש משמעות אנושית וקיומית יוסי עיני , "חאשליח" נתיאטרון, השכיל לחשוף בפני - הקהל את המהות האמיתית של אמנות זו, הכוללת שטחי יצירה רבים: ספרות, מוסיקה (יוסף נרנדשוילי), ציור (תפאורה סוגסטיבית של רוני תורן), תלבושות מרהיבות (עפרה קרנפינו), כוראוגרפיה (מרינה כלטוב), ואחרון חביב וחשוב: השחקן , שבלעדיו אין כל ערך וטעם לנתונים האמנותיים שצוינו לעיל. הצטיינו במשחקם: ניר רון (המכשף), יהויכין פרידלנדר (האב), יוסי עיני (הבן), ורותי נורנשטיין ולילאן נוטר , האצילה האהובה, והמשרתת שלה. כדאי לעלות לירושלים ולצפות בהצגה מעניינת, שאינה שואפת להצלחת • הרייטינג או הפרסומת. 43 נובמבר 2003 Jn רורדז §~ כרמית מירון מציאות ואשליה "כשפל" מאת מקסים גווקי. סטודיו למשחק של ניסן נתיב. תרגום: מרים יחיל. בימוי: יצחק (ככי) נאמן. תפאורה ותלבושות: ילנה קוליך "העוני , אני גדלתי בו; החורף, אני רעדתי בו; הרעב, טעמתי טעמו; הביזיון , אני נשאת יו; הד~י , אני לקיתי בו. החרפה, מכ;סה שתיתי ואני אקיאנה לפניכם; וקיא זה ' של כל הסבלות ירפש את רגליכם ויבער כגופרית." (נאום האדם הצוחק, ויקטור הוגן) בצפותך בהצגה "בשפל", חינך נדהם ונפעם, תוהה ותמה, על עוצמתו וכוחו של המחזה, שנכתב לפני כ 100- שנה, ועל המלאכה הנאה שהשכילו לעשות התלמידים הצעירים על הבמה הקטנה והאינטימית בצוותא. ואזי , אתה גם מודע לעובדה, שבשורת הניכור המודרני , היאוש, האובדן , האבסורד והה;מלסיות - כל אלה כבר נאמרו ונכתבו בידי מקסים גורקי עשרות שנים קודם לכן. אולם יש גם הבדל עקרוני בין המחזה של גורקי לבין תורות היאוש המודרניות: בשעה שהייסורים וחוסר התקווה של כותיב האבסורד למיניהם חינם תלושים בזמן ובמקום - נובעת הדרמה האנושית של דרי התופת במחזה "בשפל" מתוך סיטואציה ממשית, הנתונה בתנאים היסטוריים וחברתיים מוכרים וידועים. לכן, גם המסר הנובע מכך שונה בשני המקרים. אצל גורקי , על אף העוני המשווע, האלימות והייסורים האינסופיים, עדיין מהבהבת תקווה כלשהי , כי בעתיד הרחוק ניתן , אולי , לשנות את התנאים האיומים. מקסים גורקי , דוברם של חלכאים ונדכאים של רוסיה הצארית, אוהב את ילדי רוחו המיוסרים: הם קרובים אל לבו והוא שואף להצילם מגורלם המר. במחזה "בשפל", עיצוב הדמויות והמצבים הבימתיים המורכבים נעשו ללא אמצעים פירוטכניים מדהימים, כמקובל בימינו , אלא על ידי תבנית העלילה, גילום הדמויות והקצנת המצבים האנושיים והחברתיים ששחקני הסטודיו של ניסן נתיב, על אף גילם הצעיר , השכילו להתמודד עם השאלה הבלתי פתורה: כיצד הם נקלעו למצב בלתי אפשרי זה, לייסורי גהינום אלה, ותוהים בינם לנין עצמם, מתי וכיצד יתגלה פתח מילוט מן התופת. הבמה נטולת המסך , מעוררת בצופה הרגשת מחנק של "אין לאן ללכת", כאילו כל הנכנס לכאן לעולם לא יוכל להימלט מבין הקירות האפורים הסוגרים עליו מכל צ.ד רמת המשחק של הסטודנטים הצעירים (שנהג' בסטודיו של ניסן נתיב) הפתיעה בנגרותה ובכשדונה. הבמאי יצחק (בבי) נאמן , השכיל ליצור אווירת נכאים אמינה על הנמה ולהפוך את השחקנים הצעירים להומלסים משכנעים במעון התופתי הזה. הצטיינו במשחק: מיכאל קוסטילונ, עדינה חיימיס, נטע גרטי , ליאור אבשלום ושי פרדו בתפקיד המצוין של הנודד החכם לוקא. 1 1 ליצירה שלך יש תזכויו מטבע הדברים. היוצר מעוניין יוחר מכל בפרסום ובהכרה של עבודחו מצד .לו:iקה אין חחליף להחרגשוח של הפרסום הראשון במוסף הספרוחי, או לריח הדפוס בספרך החדש, אך כמו בכל עבודה שבה הושקעו מאמצים רבים, זכוחך הבסיסיח היא לקבל חשלום עבורה. אנו דואגים שחקבל אח מלוא החמורה הכספיח עבור כל שימוש ביצירחך ושלא יעשה בה שימוש בניגוד לרצונך. באקום חברים כ-ססס 4 יוצרים ישראלים: מלחינים, פזמונאים, מעבדים, סופרים. משוררים ומו"לים למוסיקה, ומיוצגים בה למעלה ממליון וחצי יוצרים מרחבי העולם. בנוסף לשמירח הזכויוח וחלוקח החמלוגים, חרטה אקו"ם על דיגלה אח קידום היצירה הישראליח. הכלי העיקרי שלנו לקידום ועידוד היצירה הנו חחרוח פרסי אקו"ם ננוצח הזהב), המחקיימח מזה 43 שנים. זהו מפעל הפרסים הגדול והחשוב ביוחר בישראל ליוצרים, בו מחולקים פרסים כספיים לעידוד היצירה המקוריח מדי שנה. אקו"ם חומכח גם בפרוייקטים חרבוחי'ים ולא מסחריים נוספים כגון המגזין שבידך, המקדמים אח היצירה המקוריח ומעודדח אח חברי אקו"ם להשחחף בהם. הצטרף עכשיו לאקו"ם וקבל: ~הגנה על זכו•ותך ~טיפול משפטי, ללא תשלום, בנושאי זכויות יוצרים ~חלוקה מהירה ומדו••קת של תמלוגים עבור שימוש ביצירותיך. ~ בית של •וצרים ליוצרים~ להרשמה ופרטים נוספים: אקויים שומרים u ל זכויות היוצרים ACUm 03-6113475 03-6113428 03-6113412 www.acum.org.il ח.ד. 1704 ברחוב חובל 9, פינח החילזון 1, רמח-גן 52117' משרדינו נמצאים · ' .~.... . ......,., ' . ;