ש. ~ . ·,, •ינפ ה•ע בעיקר 1 לעניות דעתי 1 את החלק האינטלקטואלי של הציבור הפולני 1 כי שירתו של הרברט נשענת לרוב על מטאפוריקה שמאלצת את הקורא להיות בן בית בתרבויות שונות, בעיקר 1 בחלקים האליטיסטיים של התרבות. שירתו של עמיחי עימנו 1 המשורר לא. אבל דמות המשורר הנובעת מתוך שירתו מלווה ותלווה את קוראיה לאורך חייהם. * צודק מפקד חיל האדיר - בצבא אין מסרבים לפקודה, אלא אם כן הפקודה היא בלתי חוקית בעליל 1 ואז אין לבצעה. הפקודה להטיל פצצות של טונה וגם יותר על מבנים בהם גרים וחיים אנשים שאין להם כל קשר לטרור אינה חוקית בעליל והטייסים מנועים מלבצעה. ויש מקרים אינספור בהם נפגעים חפים מפשע, ילדים, נשים זל~ים ואזרחים מן השורה. לא פעם דווקא הטרוריסט המסוכן הוא זה שיוצא ללא פגע. אין ויכוח שהטרור ללא הבחנה, שמפעילים הארגונים הפלסטיניים כגון "חמס" ואחרים נגד האוכלוסייה היהודית, הוא שפל 1 שאין אולי שפל ממנו 1 כי הוא חסר כל הבחנה. כל הנע ומתנועע הוא קורכן פוטנציאלי שלו. על כן המשלחים והמבצעים ראויים לכל עונש. על כן יש להעמידם לדין 1 לשופטם ולהענישם, על פי כללים המקובלים בעולם התרבותי ולא בג'ונגל. ובנוסף, יש לומר 1 כי "סיכול הממוקד" אינו מונע טרור. נדמה, כי ההיפך הוא הנכון, כלומר, הוא מעודד אותו. ה 27- הם, לדעתי 1 אנשים אמיצים, בעלי מצפון ועוצמה אנושית והומנית, שנטלו על עצמם את האחריות להצביע לכיוון המלך העירום. במקרה זה, המלך הוא לא רק עירום, אלא גם אכזר ולא פעם רוצח, פשוטו כמשמעו. על הציבור הנאור בישראל להודות לטייסים שסירבו להמשיך בדרך שנראתה להם בלתי לגיטימית, על הצלת כבודם האנושי והאזרחי. ובאשר ל"שיטה", אולי מן הראוי שה"נוגעים בדבר" יעשו חושבים פעם נוספת, הרי לא ייתכן ולא ייאמן שכל החוכמה שבעולם היא דווקא נחלתם." * ובאשר אלינו. באחרונה אני מוצא לנכון לשתף את ציבור הקוראים שלנו 1 שאני מהשיבו מאוד, שלא פעם חלקם התגייסו לסייע ל"עתון 77" להתגבר על קשיים כלכליים, והביעו תמיכה מוסרית בו. מבחינתנו זאת חיתה התשובה לשאלה המוכרת, החרדה, של העוסקים במלאכת הכתיבה וההוצאה לאור 1 האם שם, מעבר לפרגוד 1 מחוץ לכותלי המערכת, ישנו ציבור קשוב? או 1 במילים אחרות: "למי אני עמל?" נוכחנו לדעת, ששם, מעבר לקיר 1 ישנם אנשים שקוראים את "עיתון 77" וכמונו הם סבורים שמלאכתנו חשובה ותורמת, ולו במידת מה, לספרותנו 1 ומעשירה, ולו במעט, גם את אורח חיינו כאן 1 ומעמידה לפעמים מתרס אחד או שניים כנגד מעשים שלא יעשו 1 אבל שנעשים למרות הכול, ובכך ממלאת עבודתנו, במידת מה, גם את חובת כלב השמירה של המצפון האנושי והלאומי שלנו כאח.ד ובכן 1 למרות שהתבשרנו מטעם חשב משרד החינוך והתרבות, שעומק הקיצוץ בהקצבה ל"עיתון 77" הופחת במעט, אנו נאלצים להעלות את מחיר העיתון ל 250- שקלים תמורת מנוי חודשי על 11 גליונות בשנה <מחיר הגלידן הבודד: 28 שקלים), כאמור 1 אנחנו ממשיכים - במאמץ שלנו ובתמיכה שלכם! הגיליון הזה, מס' 283 לפני שלוש שנים, הלך לעולמו יהודה עמיחי - אחד המשוררים הגדולים שלנו - שהיה אולי המבטא האותנטי ביותר של הווי חיינו 1 אפיונינו כעם, מלחמותינו הבלתי פוסקות. בין כל משוררי ישראל היה עמיחי הקרוב ביותר אל האנושי שבאדם בארץ באשר הוא, לסיטואציה הבלתי אמצעית, להתנהגות הלא הרואית, הלא קאנונית, אלא כפשוטה. כמילות השיר: "גשם יורד על פני רעי 1/ על פני רעי החיים, אשר; מכסים ראשיהם בשמיכה -/ ועל פני רעי המתים, אשר /אינם מכסים עו.ד" ואכן, השיר "גשם בשדה קרב" הוא אחד השירים המיוחדים, המדויקים ביותר 1 המבטאים את חוויית החייל שבשדה הקרב, שאני מכיר. וגם בשירים נוספים כגון "אני רוצה למות על מיטתי", "נפלתי בקרב באשדוד", או 1 השיר הנפלא, החכם, האקטואלי אצלנו תמיד 1 "תוספת לחזון השלום": "לא להפסיק אחר כיתףת החרבות; לאתים, לא להפסיק! לכתת ולעשות מהם כלי נגינה./ מי שירצה לעשות שוב מלחמה; יצטרך לחזור דרך כלי העבודה." ועו.ד" העיר ירושלים היא אולי המאהבת אשר לה הקדיש עמיחי את מיטב כשרונו השירי 1 לצידם של לוחמי מלחמת השחרור 1 שהוא משוררה הייחודי ביותר 1 המשכנע, הישיר 1 הנזהר מנבליה רגשנית, ומפוזה "הרואית" כביכול של מטיף. עמיחי 1 כמייצג האותנטי של תרבותנו שנולדה בקרבות 48 לקראת המדינה, וכמי ש"נולד" כמשורר יחד איתה, לא היה מעודו "חסיד שוטה" שלה. יותר מפעם הטיח בפניה את ביקורתו החריפה. בהתנהלותו היומיומית חיתה תשומת לבו נתונה לפרטים הקטנים, להתנהגויות שבשגרה של אנשים המכונים בפי העם "אנשים פשוטים". הוא התהלך בקרבם והיה אחד מהם, והמטאפוריקה שלו חיתה מורכבת גם מכתמים על מפה בבית הקפה ("זה מוכיח שהיו פה אנשים לפני"), גם לפתק קטן בדלת, מבחוץ <כמו בכותל). לכן שירתו אמינה כל כך ומעוגנת בנפשותיהם של אנשים רבים כל כך. אולי לכן 1 לא הופתעתי משירו של זביגנייב הרברט, המשורר הפולני המנוח, מגדולי משוררי פולין שלאחר מלחמת העולם השנייה, שהוקדש לעמיחי בהערכה רבה ובאהבה. כאן ההזדמנות להודות לידידי הטוב אוהב הספרות ובני האדם גם יחד 1 צבי רפאלי 1 שטרח להעביר אלי את הספרון של הרברט ובו השיר המוקדש לעמיחי. זביגנייב הרברט / ליהודה עמיחי כי אתה הוא מלך ואני רק נסיך ללא אדמה עם עם שסומך עלי אני נע ותועה בלילות חסר שינה דאתה הנך מלך המביט עלי בידידות ובחרדה - כמה זמן אני יכול לנוד ולנוע בעולם - הרבה זמן יהודה עד הסוף אפילו ההעוויות שלנו שונות העוויה של חיבה העוויה של בוז העוויה של הבנה - דבר איני מבקש ממך מלבד ההבנה ;B~·p ...,,, ... ~·.. אני נרדם ליד המדורה כשהאגרוף מתחת לראשי · כשהלילה דועך מייללים הכלבים ובהרים מהלכים השומרים <מפולנית: הח"מ) צדק הרברט ב"הכתירו" את עמיחי כ"מלך". המלך אמור לבטא את העם: הנסיך הוא רק חלק ממנו 1 כך בדרך כלל. במקרה של הרברט, הוא מבטא שירה לאה זהבי 5 9 אריאלה דבהלול-דימנ 13 מדגו 23 שירה אירית חדשה, בחר ותרגם: ליאור גשטרנבר 30 ------·-·------------- פלויד ו' הורוביץ' מאנגלית: מרים איתן 37 אורה עשהאל 37 מסות, מאמרים, רשימות מוסו מאואס - העוולה סוהפאלו 15 דוד 16 על ספרה אשני דאמה ואדם 24 -..... ביקורת ספרים השער: ראה המאמר "מחשבה פראית" בעמ' 16 יערה בן-דוד על תל-אביב מזרח מאת שמעון בלס 6 יהודית אוריין על המוות והפינגווין מאת אבזרי קורקוב 8 יהודית רונן על ינrא אדמה ודאם בעריכת יפה ברלוביץ 9 ~ס~' m~~ת Th~םי~ m,--הח נונע על עבודת ההווה מאת עדי אופיר 10 ת"ד 16452 ת"א 61163 אבקש מנוי לשנת 2003-2004 שמואל שתל על ספר ראובן בן-יוסף בעריכת עודד מזרחי ואלחנן ניר 11 דנה אמיר על מרח י p רה לנו משהו םוב מאת אסתי ג' חיים 12 שם ושםמשפחה .............. .......".........".........................."......."".....""".....".... מדורים קבועים כתובת ....................".......".........".......................".....".............."".....".... יעקב בסר - לפי שעה טלפון .........................".."..."......."............................................................ תהמלצו 4 ' 77 רוני סומק - חצי פינה: ג'וזפה אונגרטי 7 מצורפת המחאה על-סך 250 ש"ח עסו 11 גליונות כולל משלוח תיאטרון: כרמית מירון על "קופסה שחורה ועל "הקומיקאים" 43 "".".""""קנב ..".."""" """""."."ףינס ..""""... ."".".".""."""."""'סמהמחאה .................."................ הערת המערכת: מדורו של עמוס לויתן "מצד זה" ישוב בגליון הבא '----------------~ ~ןןןן •נח כייז • רגיון 283• תשרי ת•םייד • פםםמנר נםם 2•*21 שייח ירחון לספרות ולתרבות העורך: יעקב בסר המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות lton 77 חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן 1 ששון סומך 1 רוני עמותה מס' 580073575 סומק, אריה סיון, צבי עצמון, דורית פלג, עודד ,פלו Literary Monthly בתמיכת משרד המדע, התרבות והספורט, מינהל התרבות מחמד חמזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביס והאמנות. עורכת משנה: עמית דישראלי-גלע Jacob BesserEditor: עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. עיצוב: מיכאל רבס Lvitan,Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos המערכת והמינהלה: סל': 5618271, ת"ד 16452 ת"א רכזת מערכת: גילה לשאו Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie המערכת אינה אחראית על תוכן .המודעות Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, MohamedSivan, ניקוד: שמואל רגולנס, פסח מילין לוחות: באורני Ganaiem, Jacov Shai ShavitH. מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, גילה בלס, משה Vice Editor: Amit Israeli Gilad דור 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אכסון שמאס Management and Graphic Design: Michael Besser המעדנת - איכה עונה בכתב על פכיות ~ כותבים וא,ג - זז מחזירה כתבי _ יד אלא - אם צותפה אליהם מעטפה מביולנו ~וממועכת ~ חומו יש לושוח רק דכואר וגיו: מודפס רבווח כפלו על צד אחד לש הנייר. רציו לצופ דיסקט, בתיאום עם המערכת. פגישות עם הערוך רציו לתאם מראש. ט'ל: 561821103 דואר אלקטרוני iton77@actcom.co.il ISSN1565-253X מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי ה n ;וצת ע l.R וןןת ~ איומה קליין: עמרם גיתאי י קולנו,ע ברוך שפינוזה : אתיקה. תרגם והוסיף חמישה מאבות הציונות - יהודה ליב -== רן צלקה: ספר האלף-בית, הוצאת ~ חרגול 178 ,2003 עמ' פוליטיקה, אסתטיקה, הוצאת הקיבוץ מבוא: ירמיהו יובל, הוצאת הקיבוץ פינסקר 1 תיאודור הרצל 1 מכס בוודאו 1 המאוח,ר סררת קו-אורם - אמנות המאוחר 458 ,2003 עמ' ישראל זנגוויל וזאב ז'בוטינסקי -אשר מעין אוטוביוגרפיה; לכסיקון יאיש שערכיו הם אירועים ודמויות בחיי 381 ,2003 עמ' תרגום חדש לאחת מיצירות היסוד של - כהגדרתו של פרופי נתביהן - ו"עמד שיחות בין איומה קליין לעמוס גיתאי 1 הפילוסופיה המודרנית. חיבורו העיקרי על עיקרה של השאלה היהודית ]ואר]". הסופר, על פי סדר האלף-בית: ה~נק בניסיון לנסח את מחשבת הקולנוע של של שפינוזה, על פיו האל אינו נפרד את פתרונה בהקמת מדינה יהודית ץבאר היפה, אברהם חלפי 1 ו גם דיוקן יעצמ בגיל 27, ספרייה, סחר 1 קלפים, אחד היוצרים הבולטים בקולנוע ממרחב ההוויה, אינו בורא עולם אלא ]."[ וציינו את הדרך להשגת פתרון הז זהה איתר: "היש הנצחי והאינסופי שאנו בפעילות מדינת בינלאומית."" ,(מבוא) קתוליות וקונטרבאס, ועוד, ועוד. הישראלי, המנהל דיאלוג ביקורתי עם מכנים בשם אלוהים או טבע", כניסוחו הישראליות. אסטרטגיות קולנועי ,ות שילוב של חשיבה פוליטית ואמנותית, המהפכני של שפינוזה. "Loosen;Zafrira Lidovsky Cohen the Fetters of Thy Tongue בתחום התיעודי והעלילתי . נורית זרחי : הרצפה נתמדנדת. הוצאת Woman ", Hebrew Union College אדוכא בזיז : הכלים לעולם לא יזבלו יריעות אחרונות ספרי חמר Press Cincinnati, 2003, 264 p. 100 ,2003 פרופי צפרירה לידובסקי כהן המציג להכיל את השפ,ע חייו ויצירות של 'עמ ניתוח נרחב של שירת יונה דולך. הסקיר זזר שחר' הוצאת כרמל 272 ,2003 'עמ קובץ סיפורים שעניינם אהבה מוחמצת - "ביוגרפיה נשית של פרידות תחוזרו ביוגרפית פרשנית וביקורתית, סיכום של קריאה ומחקר של כחמש עשרה שנה ביצירתו של דוד שחר . ונשנות": אשה שבעלה מודיע לה על מאספקטים שונים: תנ",ך ,מיתולוגיה קיומה של אשה אחרת, גרושה מארגנת שפה, ותיאוריות תפוסטסטרוקטורליו עלילות ודמויות, האידיאולוגי ארוחת ערב לבעלה לשעבר ואשתו 1 שתי .ופוסטמודרניות (הלוריאן), תפיסת הזמן והמרחב, נשים על פסגת הר מדברי 1 בעת טיפולוגיה של הדמויות, הפואטיקה לש הסופר ודיון באחדות היצי רה של שחר שהגברים יצאו לחפש את נתיב הטיול מכשח לדין: תפיחה ילללה. הוצאת בקששאבד 1 כלה לעתיד מחזירה את ההינומה לשירה 2003,110 'עמ ובשאלת התקבלותו (אך אי (התקבלותך ששכרה לאחר שחתונתה בוטלה, ועוד. יצירות מעדכונו של מנשה לדין )1903• בארץ ובחו"ל. 1981(. שירים שנכתבו בשנות ה 30- של המאה שעברה, יצירת פרוזה פיוטית רות נצר : אשה, שירים ,ורישומים בלתי גמורה ותרגומים מן תהאילומינציו עמוס קינן: בהריחה אל הכלא. הוצאת כרמל 2003,111 עמ' של ומבו. ערך והוסיף פתח דבר: דן הוצאת זמורה ביתן 231 ,2003 עמ' שירים ורישומים של רות נצר 1 שעניינם מירון. בחלקו הראשון של הספר סיפורים אשה, נשיות וחוויותיה. ''קמת ועברת "בחדרי קיתון; בו צרור פרחים כחזה חדשים, ובחלקו השני "מוקדמים". לידי.; האוויר נפתח אל פני./ רשמתי אשה./ זהו אותו החיוך של; יום גיבורי הסיפורים החדשים נודדים את פני בקווי הצל; חמק עבר בין ריסי הדובדבנים,/ אלה הן אותן האצבעות ממקום למקום בלא מטען או משימה הערב" ,תא'( רישום' עמ' 20(. על פי.; האביב חשף לי את/ הנערה לע מוגדרת, המניע שלהם מוזר וא הספה./ בחוץ בולעות היונים ישירמופרך 1 מהפכני ואבסורדי; הגיבור אורית גרוס: סיפורים מאחזרי בהג, אהבה" ("החייט הכחול" -'משוגע "יוצא למלחמה מדומיינת", כדברי הוצאת כרמל 2003,154 עמ' מושיט איזה פרח' עמ' 41(. נורית גוץ במבוא לספר . קובץ סיפורים ראשון. בסיפוריה הקצרים של אורית רגוס חוברים היומיומי והמוזר אחרן מגר: נקמת יותם, הוצאת בטבעיות ובאמינות: נהג מונית המסיע זמורה ביתן 127 ,2003 עמ' אבלים עם תמונת יקירם, אם הלומדת גיבור הספר 1 יותם, הוא גבר כבן 60, בלי ידיעתו של בנה, אשה שגופה מתרגם מיוונית עתיקה, המעדיף מתכסה בכתמים, ועוד. מעבר למיניות: מבחר מאמרים ספרים על חברת בני אדם. כאשר כלימודים הזמר-לסביים ותיאוריה ~~ותו ואהבת אשתו מוטלות בספק קזיריר,ת ערכו : יאיר קרר , עמליה זיו, ועולמו המוכר הולך ומתפרק, הוא אורן קנו, הוצאת הקיבוץ המאוחר, יוצא למסע נקמה. סררת מגורים 2003,368 עמ' מקבץ של טקסטים מכוננים בתחום, מוטי אשכנזי (עם ברוך נכו ונורית המציגים תפיסות שונות של היסטוריה אשכנזי): הערב כשעה שש תפרץו ופוליטיקה הומר-לסבית /פמיניסטית/ מלחמה, הוצאת הקיבוץ המאוחר קווירית. מאמרים משל: מרי מקינטוש, 222 ,2003 עמ' אדריאן ריץ', מישל פרקו 1 ג'ודית בטלו 1 סיפורו עמידתו של מעוז "בודפסט", דניאל בויארין ואחרים. שולמית חוח חלדי: אות הכל. הוצאת בו לחם המחבר במלחמת יום כרמל 80 ,2003 עמ 1 הכיפורים, ומלחמתו לאחר מכן בכציון נתניחו : חמשת אמת הציונו,ת "משק שפתיים מתחולל; מצמרר את ב"מעוז האזרחי" - בממסד הפוליטי 1 הוצאת יריעות אחרונות ספרי חמר שרעפי; חולף; קול דודי עובר עלי;/ ממנו דרש אשכנזי לקחת אחריות על 292 ,2003 עמ' אל אלי אלוהי; לא די!" ('מטבע של מחדל המלחמה ולהתפטר . חמש מסות הנקראות על שמותיהם של אש' עמ' 72(. ש 4 גליון 283 ~~ ~ לאה זהבי ן~ שלבו ~ t' יז ך~ר שי~?~~ ~ת ק(!ףז;ני מףמי י; .r.~ ר ז;נ v? יר ל~ד ~לי ~ח?עךקל טפח וירוי ז;נ~לי לחףס על ח;זח עם חמות :• T -• :• ינשר מ~יר ~ת;ק • T : ף~ה ry יא מקרף:ה ?י~~ ז:t~ ס~ירי ,ם:יtדי~t' יז ך~ר לא ~תף~ה fלל . דק ל~~ז;נים ב~~י ~ז;נית א;סר הע;מן נפני הארעי f רי ?מ~יג ~~חף T ••: 0 00 T ד-: " ~ק~ב ~לי ך~ל ע;ן ~ry ךי ר;ע.ד י~~ד~ f מ; מ~לה י;~י;ז;נית ~לי לע,מד ~מס;ף ~לrז, ~הףא ~Q ך מכל מףל האכזראי סם .ר~:ד ף~ה י~~ T-: ז :• פרצוף ?~שט ~ת ע;ךי ף? Q ~ר ה~~~מ י~? מצרר ryיא? ~ת ,ע~ w ה qה~~~~ ךעקמףז;נית, ה;י מק~ט י~~ מ o/ ~אלי ~ל ~י מק;ךאת ~תףקי ~ר:נ:וי ~ע,ז;ניק ס[/_::~ ו~: לסמףץ ~נכ l]ת 7 ש;~י ל o/ ל;ם ~ל;ם דק לא ?חס~ס על ך t' יז ~ל;ם י~~ מה שאיני-שאני .-: :· ... :· עצח תקונסטרוקטיבייו:ז?~~~ <~ין )ך~~מ ח 9 ר ~~ י ~קי~ה ?~די ושני הטניעף שנ(!ףת בילדי -T • • • : • -• : : בחכמת פרצףפי • -: -: T : םtזז:t~ ך;~ה ל ry י;ת ה;י' ~יו די ~ו ףז;נ f לל לאבי <כמ; שלפעמים את א;מרת>א~~ ?מ~ז:ויק.~י ::••:T•-::•:• ש;~:ןים מך~ה יt:ז q~ יחי על ה o/ ?סז ~ע.י~י ry ם ~ע.י~י~ם ~ע.י~י ~ןש;ן 9 דףןה שלפי עדףי;ת <מהימנ;ת למדי> -T : T '' : •• • : :• ם~~ t :זיר ;נ~ 9 ף על ע;ךי ערב רב של מלחמ;ת סיף ~עם t כ;ת י~~~ מ~~לת מבעיר את חרדת התת נשרי T : • :• -:•:• -:·:·:·:---ז: · 91J ר;ת 1Jw ר <חיפה, לפני כמה שנים> ~מ?באי דס:ה ~~פ;ךי . ~ry צףח.י ~ן ך~קשףק.י לא ~ך~ע ~אףלי t' ינ; ~לא ~פ;ךי ~עד ך~~ד נשכיל י~~ ~~ז;ני~ה ~ד;ןה ~ח o/נכהףת ע~~ר f ~~~רףת ?נ:וקף~ים ry ע;ןם tזךo/ ת; נשכיל המ;ביל אל ההתפ;ךךףת -:.-.:·-.::i2 לים ~~בףל . <ך t' ה ~יו ~~ךם ~~צכב> אבל נרגע שכל; 'שח;רי ' T '•, •: -•:: T : לא ~o/,ם:~ע~~ א;נ:וי על ~ק;ז;ני .: ש דק ך~ר ~סי ~לא סלףי על ס o/ ?סז ~~~ ית ע.ץ עו"לל ~~לףם, ~~ךץ ח~ד q בףת ~ך;ץ סח~~ךקףת. ך;ק~י ~ת ~יר ס~פףץ זקפ;ת ם:~ לכל הרףח;ת, תלף עליו מחרוזות אור t' לה ך t' לה ר~רי ~י T T ::--T T T נאמת לכל הרףח;ת, T T : :• ::• :• ~ק~ט ת~~ ;ן~~ ס o/~אלי . ז;ני ~~ריע לר ח o/ד o/ ז:וי קףך ח~סאףת ?~יד ~q מ;ן ק;ל;ת ? על t:זס7~9 ט מתוך "פינה זעירה במקום בורח" 5 ספטמבר 2003 ןהזמ ךהארו ,הזה ףמוסי סבל תלחיו תא גיבוריו בהכא לש ישת תהמולדו ,מבפנים תלהתחקו ראח יגלגול םחייה לש םהבולטי םשבה ,<יוסף 'שאול 'סעיד ראסת .ורינה> שי ךבאור ןשמעו :בלס בתל-אבי ,מזרח תהוצא ההנשימ ההז יכד דללמ דע הכמ קעמו שומושר ץהקיבו המאוחד , יספר ןסימ הקריא 2003, אנוש תהדו-שורשיו ולגווני ובכתיבת לש .בלס 525 'עמ םמכאובי םכרוניי לש הקליט הקש םמזכירי אלל ףהר תא םנוכחות .בהווה רהעב ןעדיי שלוח םכגחלי גנוה למקוב ואצלנ ,לקטלג רלשיי ץולשב םסופרי אשל וכב ןבזיכרו יהאיש והקולקטיבי • תתח תכותר וז וא ,אחרת לע יפ תאמו המיד םבסיו קהחל יהשנ ,בטרילוגיה תמתעכב תעדש ,תמטיות תסגנוניו .ואחרות הבפרוז תהעוסק הבעליי ההמצלמ לע לכ דאח ימבא "ה"שבעה ובבית לש לשאו ,רשתי להא~ לע תמו .אשתו טהמב הממוקד תהמזרחי ךובתהלי ,קליטתה רהמעור תא תבעיי ,הזהות הדומ ןששמעו סבל אהו התופע תמיוחד וכמ שמבק חלהנצי הפריד תמתמשכ המהווי תחולפ ;במינה תזא םג םמשו ושכתיבת האינ תמצמצמ תומדיוקנאו םששורשיה אל מכאן . להאב יהפרט העצמ רלפולקלו 1 הלנוסטלגי המתקתק וא הלמחא לע הסלימ שלוב םפתאו תמשמעו הרחב 'יותר ,גרידא ןולכ האינ העונ לע םציפיותיה לש תהנוגע רלציבו םשל רשעב תא תתלאו :הקליטה םהמתגדרי םבאלמנטי ,האלה אאל תמנומר םבגווני לכ טפר 'ואורחותיו לכ המשפח תוהמוצאו .אותה ,שונים הומורכבות תנובע רבעיק ךמכ סשבל אהו ועינ תהבוחנ לש רהמספ תסוקר ילפנ םולפני לכ דנול ךלתו תהגלו לע תאדמ 'מולדתו וגלותו רבמוצה אנוש הדגל לש תהזהו .היהודית-ערבית דאח .מהמנחמים ה"תמונ תקבוצתי רשתישא הטבוע הבאירופ האינ אאל ךהמש ולגלות .בישראל משום ומאלי 'מובן קשהעיסו יהאינטלקטואל יהבלת קפוס .בזיכרון" תבי ,הקפה קכחל ןמ ההתמונ תהקבוצתי בוכמוטי ךכ שי ול הסליד תמזיכרונו לש גולים". תבסתירו םובקונפליקטי םהכרוכי אבנוש תהזהו עמשפי הלטוב לע ןמלאות לש תהדמויו לוע תתפיס בחשו 'ברומן אהו תצומ לש ,מפגשים ,שיחות לכאינטלקטוא חפקו םעיניי המגל ףיוס בבשל םמסוי םויכוחי ןוליבו .בעיות קבחל 'הראשון ,"המעברה" תא וחולשותי לש .הקומוניזם אהו רמבק את 'עולמן השאינ העשוי המקש .אחת ןלמ וספרי תבי ההקפ אהו םמקו ושב ראפש ,להתעדכן ןלהאזי םהקומוניסטי לע אשל וניס ןלהבי תא אהנוש של םהראשוני תבעברי קמרות סבל אלנוש ,זה הלמוסיק תערבי רולהתחב .לזיכרונות ןכא םמטכסי תקליט ההאינטליגנצי תמעדו חהמזר י"מפנ שהם וודמויותי תנשאבו ואלי םמכיווני ,שונים םג ןמ ,עצה םרוקמי ,תוכניות ןולכא ראפש חלברו הלשע םאמוני לע .מוסכמות" אהו קחול לע ,ליטאי נציג ןהפ הערבי . כך 1 'למשל ובספר םהמוקד רדח לנעו ההמפלג ,הקומוניסטית ךהתומ קבמאב סוציאלי' )1980( אהו ךנמש ולעולמ יהחוויית עהקרו לש רצעי הקל תמטרדו .היום יערב דמאח ימכפר ,המשולש ץשנאל בלעזו תא לע ףיוס ישאב ת'הדמו תהמרכזי ,בטרילוגיה ךהשלי ושיטל וב קחל אל קר ,המזוהים רומהרה דע הכמ ץהאר עומגי האלי רלביקו רלאח השהיי לש םשני סבל ההרב ומאישיות תומתפיס עולמו . ףיוס שמשמ לגדו רהפע ןבי תהעקרונו םהיפי ןלבי הההגשמ ןכסג למנה תבבי רספ תבשכונ ,התקווה בעוד וברדי .במציאות רמאח רש"כו ךההיתו לנח 'כישלון צריך ;באירופה ןכא רמתוא שהמפג להמטלט םע 'עברו קועוס תבעבוד 'מחקר דשאח המפרקי שמוקד רלהכי הבעובד ששי םפלורליז יתרבות .בארץ" ושב ענטו קעמו רזכ אהבתו • הגלרי השלמ לש תדמויו תנפרש הבטרילוגי תלתרבו .הפלורליסטית אהו החוו לע ובשר תא ימייצג דהממס תהמושח ,והמשחית ההרוד םואטו בהל םה עהמני ולמאבק לש ,יוסף ושאינ מוכן תהריאליסטי בתל-אבי .מזרח תמסכ לש םאירועי תהמהמורו תהנקרו ול ובדרכ בומנת תא ועצמ םמשולבי םושזורי הז ,בזה שכשהמתרח רבמישו ןביניה תבזהירו .ובתבונה תלמרו ועמדותי םלהשלי םע .המציאות תלמרו והתערות 'בארץ ןנית יהקולקטיב ןמקרי לע רהמישו ,האישי .ולהיפך האש ,המגובשות ויחס בלסוב ואות קרחו תמלהיו דח רלומ אשהו אנוש ובתוכ ןבאופ קמובה תא ב"הכא השכרע תללד תמאבד תא התינוק בעק וסירוב לש :משמעי םע לכ ואהדת ילתושב ,השכונה ודעת לש ישת .המולדות" ןאי ,ספק רשהעד אהרופ סלהיכנ ;למעברה לפוע תשוב הבכניס םעליה .מסויגת טכקומוניס הוכמומח ,לערביות תהסטריאוטיפיו תהמזרחי ובדמות אהי תבעל ךער דמתמוד ףיוס םע תשאל תהזהו תוההשתלבו .בארץ :מוסף ומזרחיות תמתנסח חבאור יאינטלקטואל ולא ללמפע םע יבנ ומשפחת רלאח 'שפוטר וומאבק םבאמצעי םחושיי דבלב ם<טעמי ,וריחות> םוע כל המכ ;הדים לע ערק ההתסיס תהגורב תמתכנס האספ אהו טמתלב תקשו ואפיל סביח ןלאופ םפרסו ץקוב םלש תבחיר 'ועד גשינהי תא םמאבק לש יתושב ורשימותי לש 'שאול וחבר בהטו שנפטר . 'שאול ,הנוסטלגיה שי וב ןפיכחו .ונחישות .המעברה ךבמהל ההאספ תפורצ הקטט הוהמשטר םשמעול אל להסתג ,לישראליות אמצ הנחמ ,למעשה םהקונפליקטי םקיימי םורוחשי אל ףהר תמבצע .מעצרים תאלימו הסמוי ,וגלויה םתככי תבהעלא תזיכרונו תובהנצח רהעב הבשפ ,הערבית למע תומתח ילפנ חהשט יבסוג םהקיו םהשוני ,והסתות תאהבו 'בסתר ,בגידות ,פרידות תדרמ השהיית דביסו .זהותו םזכורי ףליוס ידבר :חברו :ברומן םבקיומ לש יעול ,עירק ובקיומ לש ןהשיטפו תבשכונ ,התקווה תטרגדיו ,משפחתיות ם"אד ליכו ללהתרג רלדב הבשפ ,אחרת שלהתלב להאינטלקטוא 'הערבי םבקיו יהאשכנז וואפיל תסיטואציו לש רסיפו חמת 'בלשי םמפגשי ,אחרת לאב אהו אל ליכו ףלהחלי האהב ,באהבה" ובהרהורי לש ףיוס לע ןהראיו ןשנת ןלעיתו יערב ןולכ אהו המתקש טלהחלי םא אלהוצי תא ץהקוב תבעקבו חרצ .רבין לע ערק הז תמיטלטלו הדמויות ,אינטלקטואליים םובסיו • תהעצר השב חנרצ קיצח .ריבן ההעליל תמתנהל הבשפ הרהוט ,וקולחת ובעט וכנתינת ,בערבית וא אשמ ולתרגמ ,לעברית ךובכ ןבי ירצו 'למצוי ןבי קמאב ,לפשרה ןבי תהשגיו לש רמספ דח 'עין םהמצל לכ תפיס םקיו הומעל ולקרב ללקה םקוראי .רחב ולבטי םנוגעי ואפיל שומימו יעצמ שלדשדו ,במקום ןבי יהגלו ןלבי הבצור תמרתק ינתח ,חיים םחיבוטי תוחלומו ןלעניי הההקדמ :לספר םהא קלהסתפ הבהקדמ .הכסוי הסלימ תנאבק םע ךהצור ףלחשו יבפנ הבעל םמרוסקי לש ,אנשים םהנאבקי לע םקיומ יההור בשכת וידיד יהערב ,הגולה וא אשמ ףלהוסי םג תא .מחלתה ראסת תנאבק םע הרצונ חלשלו תא לוע םעתיד טהלו לבערפ ה.תחיל תבמעבר ,אוריה ההקדמ ומשל ןשתאז תא .התמונה םאמנ אהו םמסכי בהמכת ,ליוסף ףויוס טמשתל ףלבסו לע ורצונ הששמ יהאירונ ואינ רמותי םמקו בר ,לתקווה ראח םע ,סמיח השהגול רשומ ,זיכרונות דויח םע תזא עלהפתי תא הרינ הבשד ההתעופ רבבוק .המראתה ךכ תבשכונ ההתקוו ףולבסו בבתל-אבי לש תשנו אהו רסבו השהגול אהו ן"זייפ ,חוויות" רמאח ובמסת תמאיר םהעיניי תהחותמ תא הרומן 1 ןד ןחנ ףש"בתוק קהניתו יהפיז תוסער תהרגשו םהדברי רחב תבמורכבו וזהות תהיהודית-ערבי לש שמעון ה 90-• העובד תמעניינ ששי תלת העלי תא תהדע ,היא .מתבלבלים" תלעומ ,זאת םשוני םה םזיכרונותיה סבל הובנוכחות תהייחודי תבספרו .העברית יכמ םשכשלושי םשני תמפרידו ןבי ישנ החלקי לש האל אשל ועקר .ממולדתם הרינ ואשת עשיוד רומכי תא תנורמו תההתקבלו תלספרו םהראשוני לש ההטרילוגי ןלבי החלק 'השלישי תמתעניינ רבעב לש ,הוריה ןולכ תמתכננ עמס תהקאנוני ,הערבית אהו ןמבי קשר לקוקטיי תהעמדו בשנכת ילפנ םשני .אחדות רמתבר לשע ףא קפר םשורשי .בפולין ל"אב חסמי ןיאסי אל .כמוה חסמי לש סבל ץפר תא םמחסו והתקבלות 1 ןשכ ןאי אהו 6 ןגליו 283 בא להציג את הקוטביות שאינה ניתנת לגישור בין זהותה שלה. יוסף רואה באסתר אופורטוניסטית, באמצעות תערוכה המנציחה אותה והן את תאונת (ן: מזרח למערב, אלא דווקא את הקשר הדיכוטומי שהתפשרה עם המציאות ולא מימשה את הדרכים <הסמלית), שבה התנגשה מכוניתו עם זו ביניהם, היונק את כוחו מעצם השוני התרבותי. בה הפוטנציאל האמיתי שלה. אבל גם הוא חש כילו ~ של סוחר התמונות הגנובות? זיכרון ילדות מביך c= במידה שאין הוא בר איחוי 'הוא גם אינו בר ניתוק. חוץ שלא מימש עצמו כראוי: הוא הגיע אל פתחו מלווה אותו: תגובתו החריגה להתלחשויות םהילדי למשל, תעיד על כך, לדעתי, העובדה הפשוטה, של עולם האקדמיה ונסוג. היו לו שאיפות לתקן 1~ על כך שאביו הוא ערבי 'מאחר שראו בביתו ספרים ~ שיוסף אינו מתחתן לבסוף עם אסתר' אהובת נפשו עיוותים ביחסי העוות, אבל הרגיש ש"הסביבה בערבית. עין המצלמה של דורון קולטת, אם כן' הראשונה <ולא כל כך בגלל העכבות והמכשולים מכתיבה את זהותו' בין שנכנע לה בין שלא". וברים ומעלה אל סף המודעות את מה שנשכח או מצדה ומצו וווה, שהתנגד לועותיו הקומוניסטיות). גם דורון, בן לנישואים המעורבים של יוסף ורינה, הרוחק. ברווב התת הכרתי מחפש יוסף <המזוהה כערבי אינו משוחרר מטביעת האצבעות של הזהות הכפולה תשתית קיומה של המעברה אינה נעלמת בשכונת בעיני ורדתה האשכנזיה של רינה) את הקשר לאחר' שהוא תוצרה. במובן מסוים הוא בן ומותו של התקווה ו גם לא לאחר מכן • הטרילוגיה מזרח מרעב לשונה. ועם זאת, רינה אשתו מזכירה לו בעוינותה המספר 1 המצלם ומתעד את תקופת המעברות היא תיעוד ספרותי אותנטי ומרגש ממקור ראשון ובהליכותיה את אסתר' שכעבור שנים רבות מתחדש וספיחיה הרחוקים בחיי העולים מהמזרח. עבודתו של סיפור קליטת העלייה, שהדיה לא נעלמו. הקשר אתה על בסיס ידידותי • כאמור' שורש של דורון כצלם מעמידה אותו מול מצבים, "המעברה היא סיפור בהמשכים", נאמר ברומן. יש מורכבות הומות אצל בלס הוא בתפיסת עולמו שהתחושה כלפיהם מהולה במבוכה וברתיעה. האם לו התחלה ואין לו סוף. ההתחבטות בשאלת הזהות הרחוקה מלהיות חד משמעית לכאן או לכאן . גם הוא נכלל בקטגוריה של ילד חוץ עקב שורשיו מן הסתם תלווה את הגיבור וצאצאיו 1 ואני מצפה ומותו של סמיה יאסין' האינטלקטואל העריב הגולה המזרחיים? מה מן העבר מחלחל בתרועתו של הצבר ל"המשך יבוא". • המתגורר בגרמניה, היא אחת ההוכחות לנקיטה הנמרץ, הקולט בעין המצלמה הן את תל-אביב יערה כן-דוד בעמדת הביניים שבין מזרח למערב. יאסין נטש את כפר הולדתו בגליל כשלמו באוניברסיטת חיפה. "בחר בהתמערובת בתוך החברה היהודית, עד שעקר למערב להשלים את התהליך. אבל שמר על ערכיותו' על השפה שהוא שולט בה ורותם אותה לצרכיו". חוסר ההכרעה הזה בין שני העולמות רוני סומק חצי lr מאפשר'לדברי חנן חבר 'לבטא לא רק את המחאה כנגד קיפוח המזוהים במדינה <בתוך התחמקות מן ג 1 וזפה אונגרטי 1~ המשבצת הצרה של הצגתם כקורבנןת), אלא גם להראות את מורכבות זהותו של הערבי הגולה, תוך מאיטלקית: ענבל וז'ק ארכיב ז= מציאת מקבילות בינו לבין המהרג היהודי. השוני או ההתפתחות בכתיבתו של שמעון בלס ב"ילדי חוץ"' חלקה השלישי של הטרילוגיה, לעומת שני החלקים הקרומים מתבטא בארגון השונה של סאן מוטיבו דל קארסו העלילה. לאורך הרומן השלישי נשזרים המונולוגים של אסתר ומאירים פינות חבויות. אהבת נעוריו םיי:r~ס~ סלל~ האבודה של יוסף שבה עכשיו לזירת ההתרחשויות ~ך~;נ כדמות אקטיבית ומקשרת. מסכת חייה מתבהרת כעת, כשהמספר "שולף" אותה מן העבר וכמו מנער ןק ה~~ מעליה את אבק השכחה. יחד איתה שב לתחייה ~ףיל.י ק.יו העבר לגווניו השונים ומדרבן את הדמויות בשני כיוונים סותרים: מצו אחו להתפשר ולהתערות בישראליות, ומצו שני לשמר את תרבות ארץ ל~כ= 7 המוצא ולמחות נגד מקטרגיה. האנשים ז-:- • בחלק זה של הספר נוצרת נקוות חיבור לא פשוטה לא נ;זיד בין עברו של מהגר יהודי מעירק לבין עברו של iJך~ה המהרג הפלסטיני. שניהם מתמודדים עם קונפליקט ג'וזפה אונרגטי <נולד באלכסנדריה ב- הזהות, כל אחו מחבט שונה. מתברר שהזמן, בניגוד 1888 ומת במילנו ב 1970-( לחם במלחמת למצופה, אינו מרפא, אלא מקבע זיכרונות וצלקות, א~לם נגלב העולם הראשונה. משם השורות האדומות •• -T מגבש וערת ועמדות. העבר מקרין על ההווה ואי . זיף ו~~ לא ס Q ד האלה. משם הדם ומשם יבת הקרבות הנודד אפשר בלעדיו. כאן אנחנו מתוודעים לגלגולי חייהן שהוא לוקח לכל מקום. תחילה הוא מצלם של ומריות המהגרים, שהופיעו בחלקה השני של את הריסות הבתים, אחר כך עיניו מוחקות הטרילוגיה. למעשה, כולם נתפסים כילוי חוץ בעיני ~י ל~י מהנוף את המתים, ולבו המלא בקרביהם עצמם ובעיני אחרים. כך סעיו 1 שצמח במעברה ה~א ס~ךץ .ה~~ס~ס הוא מטאפררה לארץ השסועה. והצליח באמריקה • ובכל זאת נשאר שונה, כך גם לאחרונה הלחין אנדראה קימנטי יוסף ואסתר . אסתר זמירי' שכישאה כמעט בעל )ANDREA CHIMENTI( מרסיקה לשורות כורחה לגבר מבוגר ומתאלמנת ממנו' כותבת האלה, אולי גם כדי להזכיר שאת המנגינה בעיתון נשים, אך חולמת על כתיבה יצירתית ועושה של ארתה מלחמה ברואה אי אפשר להפסיק חשבון נפש עם עצמה. היא מרועת לשונותה, למרות לנגן. ניסיונה לחקות את סביבתה החיצונית ולהעלים את 7 ספטמבר 2003 - לא מצאתי את הייחודיות הזו באף אחת מן היצירות הסאטירה מתגלגלת המגיעות אלינו ממערב אירופה, מאמריקה ומהמזרח הרחוק. גם לא ביצירות מקור עבריות, שכן בסיפורת ברחובות שלנו אין בכלל הומור . אגרריי קורקוב, בשנות הארבעים המוקדמות שלו 1 הוא פוליגלוט ובעל הכשרה דיפלומטית הכותב אבודי קורקוב: המרות והפינגווין , רוסית <תרגם פירורו מקרוב) ואינו מוכר מחוץ מרוסית: פירורו מקרוב, הוצאת כנרת למולדתו. ניכר עליו שהוא אמון על כתיבת 2003,224 עמ' תסריטים, מחליף אתרים, מתקדם באופן קווי מהיר 1 הפינגווין הוא יצור תמהוני שתפס את האבולוציה מינימליסטי 1 מקפיד על הדיאלוגים ומצמצם כשהיא נרדמת בשמירה, בטרם החליטה על הגדרתו . בתיאורים. "ערב. מטבח. חושך מצרים. החשמל בבניין נותק ואין אור." כך בפתיחה. הוצאת כנרת, זוהי חיה אמפיבית, שאין לה כמדומה אח ורע. ספק ציפור ספק דג ספק הומר ארקטוס, שזקיפות קומתו שהתרשלה בעריכה, לא מצאה לנחוץ להביא לקורא כל מידע שיאמר חצי דבר על מיהתו של הסופר . מן מעוררת כבוד 1 וכנפי הציפור שלו משמשות לו התובנות המובלעות בספר החכם הזה אפשר לנו סנפירים, כשהוא משייט במים עמוקים. שמנמן עטוף בשמיכת מוך 1 מהדס כישיש ולבוש כנזירה, לאמץ אמירה מפיו של קצב מאן והוא: "נבקש שלא חברותי ושופע טוב לב כמו אנושי 1 וכנראה שרק יהיה לנו יותר גרוע. יותר טוב כבר היה לנו" <עמ' בדיחות איננו יודע לספר. ראיתי להק פינגווינים קומות, צוללים בתהומות, נדרסים בתאונות דרכים 80(. מתאים גם להווייתנו ו לא כן? • בגן חיות אנטארקטי 1 שנופו הררי קרח ואגמים ומחליקים על בננות באופן שיטתי. מחלקות אחר קפואים, והוא מהווה אטרקציה משובבת. אין בו מחלקות, מקצועות אחר מקצועות, חברי פרלמנט יהודית אוריין כל אגרסיה, הוא חי חיים קהילתיים מתוך יישוב נושאי משרות, גנרלים בדימוס, כשוויקטור הוא הדעת, ואף על פי שהחוקרים אינם מסוגלים להבחין המעך~ת שלהם. בלא ידיעתו הוא קובע את הבא אצלו בין זכר לנקבה, הוא עצמו מזהה את רעייתו בתור 1 את התאריך ואת סיבת המוות. דברך זו נשאב בהתקהלות וממרחק רב, שומר לה אמונים ומנהל גם ויקטור לחיי מאפיה פעילים השרוגים בכלכלה, לחפור ביבשת אבודה אורח חיים מונוגמי רב שנים. בממשל, בתקשורת ובעיתונות, כשהפיונים מישה הפינגווין מתנחל בדירתו המחניקה של ממלאים את תפקידיהם מבלי לדעת דבר על המערך ויקטור ו לאחר שגן החיות הלאומי בקייב מתחסל הכללי . כל עוד אינם יודעים מהו סבב העניינים - שאני אדמה ואדם, סיפורי נשים עד קרם לאטו מחוסר תקציבים. הלה מספק לו אומצות של הם מוגנים. המדינה, בחרה, ההדירה והוסיפה אחרית דגים מוקפאים שהוא קונה במרכול השכונתי 1 מוציא החברה שהחלימה מן הקומוניזם אידבה כל רסן וזמם. דבר: יפה ברלוביץ, הוצאת הספדיה אותו לטיולים יומיים ומרעיף עליו חיבה, בהיות היא שחררה מן האדם החדש הבולשוויקי יסודות החדשה, סדרת "מגדרים" 360 ,2003 עמ' ויקטור איש ערירי בלא קרוב או מודע. לפנים חיתה חשוכים, פורעי חוק, נחשולים סוחפים של תאוות לו אמא וגם עלמה אהובה. אלא שמישה המרופד בצע, נטיות פליליות ואלימות מאורגנת, שכמותם שם הספר הלא שגרתי והמעורר סקרנות לקוח הוא יצור דפרסיבי - כמו כל הבריות באוקראינה - לא הכירה התרבות הקפיטליסטית האנוכית מטבעה. משירה של אסתר ואב 'שירת אשה', הפותח וכן מתגלה בו מום פנימי מלידה. אם הדברים זוהי חברה חילונית בתר-קומוניסטית, שצמחה כמה בשורות: "ברוך שעשני אשה - שאני אדמה ואדם, נשמעים כמו סאטירה פנטסטית על אותם חבלי דורות בלי דת ואלוהות, שאין עליה מורא שמים, וצלע רכה". אסתר ואב היא סופרת ומשוררת, ארץ שהיו תחת שליטת ברית המועצות, נראה כי ו"כשאין אלוהים" - כמאמר דוסטויבסקי בהאחים שנולדה בפתח תקווה ב 1894- למשפחת איכרים קרמזזב - "הכול מותר". ברגע שהיא מתפרקת ממייסדי המושבה. ואב היא "המשוררת הצברית הסאטירה מתגלגלת שם ברחובות. להתכופף ולהרים <די להיזכר בהאםן ומרגריטה לבולגקוב ארזמזן רע מחוקי האימפריה-ה~ם, כשהיא מפורקת זה כבר הראשונה שנולדה לעברית ויצירתה נבעה כמו מאת ויקטור פלווין). מכל האיסורים התרבותיים מסורתיים המשמשים בטבעיות מובנת מאליה מהאקלים התרבותי העברי הספרות אינה צריכה לעוות מציאות, להקצין או בלמים במדינות המערב והמזרח, מגיח האינטרס שהלך והתגבש כתרבות ארץ ישראלית מקומית", להפליג בה, מאחר שהריאליזם שלה הוא הסאטירה. של היחיד כמו גייזר מתהומותיו האפלות. זהו הסבר מבהירה הקדמת ההיכרות בפתח סיפוריה "בקתה מה אפשר לצפות מאנשים שכל היום לוגמים תה חלקי לקרימינליות הרוסית העכשווית, שבנורמות ביער" ו"ימים ירוקים", בקובץ היפה והמיוחד 1 דלוח וסובאים וודקה פינלנדיה. שלה אין מעצורים, והיא חוגגת באכזריותה יותר הכולל עשרים ושבעה סיפורים. ויקטור משמש עט להשכיר. סופר שטרם חיבר את מן המאפיות הנוהגות בארצות המערב, כפי שאסף ההיכרות עם המספרות <אסתר ואב היא אך דוגמה רומן חייו 1 ומתכוון לפרסם סיפורים קצרים, והוא גנדרן למשל מדגיש בספרו םובינג, כשהוא מאבחן להקדמת-ההיכרויות עם שמונה עשרה מספרות מוצא לו גומחה להתפרנס בה בחיבור הספדים את העבריינות האכזרית של המאפיה הרוסית נוספות) מקדימה כל אחד מן הסיפורים ומאירה למתים. מקצוע מפרנס בכבוד ורק בדולרים, שזה בהשוואה למאפיה הישראלית ברחבי ארה"ב. את תולדות חייה של המספרת, יצירתה ופועלה. המטבע העובר לסוחר ברחבי אוקראינה, מאותם המוות והפינגווין הוא ספר נוגה ומלנכולי המעלה הקדמת זו 1 המרתקת בפני עצמה, פותחת צוהר 1 מקצועות מופלאים שהחברה הפוסט-סובייטית חיוכים בזוויות הפה, היות שהקורא החשדן ער בדומה לסיפורים עצמם, דרכו ניתן להשקיף על ממציאה, דבומה לצעירים המובטלים בספרו המצוין למתרחש לפני הגיבורים עצמם, והוא יודע שאין אירועי התקופה, על אנשיה, על מצוקותיהם ועל של פאבל הילה םרצדס בבז <הוצאת חד גדל), לבטוח בשלווה המדומה. הספר - בין רומן לנובלה מצוקת היישוב היהודי בארץ ישראל בעשורים המתעשרים מחיבור דרשות באינטרנט על נושאים - שייך באופיו לסוגה מובחנת של פרוזה בלעדית שקדמו להקמת המדינה. פרטי הרקע על הסופרות מבוקשים למען כמרים בכנסיות. הנוצרת במדינות מזרח ומרכז אירופה שלאחר ולא פחות חשוב - ההערות המאלפות המלוות את על הספדיו הפילוסופיים היומיומיים בעיתונים הגלסנוסט, יצירות השונות במהותן מכל שנכתב הטקסט הספרותי והמופיעות בסיומו - מבהירים את הרקע ההיסטורי ואת המינוחים הלשוניים חתומה קבוצת חברים אנונימית המתאבלת עליו 1 בשפות המערב, והן רוחשות במנעד שבין הומור ועד מהרה מתחוור לו לוויקטור 1 כי כל המנוחים לבין סאטירה. זה רווי בחמלה אנושית ואהבת אדם, האופייניים לתקופה ולתרבות "היישוב" והמיוצגים הולכים לעולמם דברכים אל-טבעיות, צונחים מבתי וזו לגלגנית ועוינת, ביקורתית ומצליפה על עצמה. בבליל לשוני ססגוני 1 הכולל 1 בין השאר 1 יידיש, 8 גליון 283 עברית, ערבית, טורקית, רוסית, וגרמנית. טרום המדינה בכלל זה, הכתירה את אחרית הדבר (ן: ההקדמות, ההערות וההארות המעניינות, מבהירות שאני אדמה ואדם המאלפת שכתבה בכותרת "סיפורת מ'יבשת ~ c:= ~1 ~ גם את ההקשרים החברתיים והמשפחתיים בין אבודה"' , פרופ' ברלוביץ מסבירה, כי יש לבלוש סיפורי נשים עד קום המידנה המספרות לדמויות מפתח בסיפור ולאישים מוכרים ולחפור ב"יבשת אבודה" זו של סיפורת, ו"כמו את מן היישוב, ממפות את היישובים בארץ באותה עת האטלנטיס" - להעלותה ולהחזירה מחדש אל התודעה הציבורית ואל הזיכרון התרבותי הקולקטיבי <עמ' 346(. אחרית דבר זו מעניקה לקובץ ממד אקדמי. החיבור בין הסיפורת היפה, המיוחדת והלא מוכרת הזו 1 שהיא לב לבו של הספר 1 לבין הצד האקדמי המצוין 1 מדגישה את ייחודיות הקובץ. בחרתי לסיים את סקירת הספר בקטע מסיפורה של אסתר ואב, שאת יצירותיה, הזוכות לחשיפה הודות לפועלו החשוב של אהוד בן עזר 1 אני מאוד אוהבת. בסיפורה "בקתה בפרדס", שנכתב ב 1932 ושמתייחס להקשר ההיסטורי ולמציאות החיים של היישוב היהודי במושבה פתח תקווה במלחמת העולם הראשונה, היא "מציירת" את המצב בזו הלשון: "רעב כבד ירד על הארץ. הצבא הטורקי שדד את הכול. מחבל ועד חורשות האלונים אשר היו רוננים על פאר בן אלפי שנים. רק מוץ השאיר אחריו 1 כי את הגרעינים היו אנשי הצבא בולעים בלהיטות כמו שהם, ללא טחינה וללא אפייה כאילו היו אלה ענבים. והנה הוכתה הארץ עוד מכה אחת: ארבה כבד ירד עליה וכיוסם בה כל ירק. שטחים-שטחים השתרעו הפרדסים המכורסמים ומעין אפרורית צהובה השתפכה לתוך הנוף במקום ירקו העליז. עצבות גדולה עלתה מפרדסים ,"".הלא תבורכנה יפה ברלוביץ והעושות עמה במלאכה כולן נשים, ביניהן גם יעל שוורץ מעצבת העטיפה ופמלה לוי 1 שציורה רב-העוצמה מעטר את הספר • המהנה הזה. יהודית רונן ראובן דרתן u ~ תקווה למייסדי המושבה>, שושנה שבבו <זיכרון יעקב, דור חמישי 1 למשפחה צפתית מן "היישוב הישן", ששורשיה מרוקאיים> ורוחמה חזנוב <שנולדה בביירות להורים ציונים שהגיעו מרוסיה ושעלתה לארץ והתיישבה בגדרה ב 1922-(. מעניין להיווכח עד כמה דומה החוויה הנשית ונוגעת באותם נושאים, חרף השוני בסביבתן החברתית והתרבותית של המספרות, במעמדן במשפחתן ובעולם הגברי הסובב אותן 1 בשאיפותיהן האישיות, בתנאי חייהן הכלכליים וביכולתן להתמודד עימם ובמעורבותן בחוויה הלאומית המתרקמת. פרופ' ברלוביץ 1 המוכרת היטב באקדמיה ומחוץ לה במחקריה על "הגירה ורב תרבותיות בספרות הישראלית" ועל הנרטיב הלאומי הנשי בתקופת סיגריה ס~י~ר~ה ךו 1 :ת :p ~יה;ת *ין ~w ה ל~~ךל ךא;ך ץ~~~~ ~ן סד f דת ס~ ry יןה ~ע 1 ן ~ל דלת ס~ך.ןל ך QiJ ןןן ע;~ו 1 ~נןיר א;נ:ןי 7 ת;ך i]ף;~ ry~~r:י י ~ס 1 ר ?~w ז f אן י~~ ס Q ןןז ץ~;ר~pזס ואני בס;פ; של דבר לא איש וכ 1 ח • :- 0 T T :• : -• ומעשירות - בהסברים מדויקים ונפלאים - את הידע על החברה ועל סביבת חייה. דוגמה מצוינת היא הבהרת שם הפרח "וממיה" והניסיון לזהותו בצמחי "דם המכבים" וה"דמומית", השייך לזן האדוניס, אהובה של אפרודיטה <עמ' 50. איזה הסבר נהדר?!) הספר המצוין הזה, הכולל סיפורת עסיסית לצד מאמר אקדמי מעמיק, משקף "מגוון ייצוגי של נושאים, תכנים וצורות המופיעים בפרוזה של האשה-היוצרת בת-התקופה", כפי שכותבת פרופ' ברלוביץ בהקדמתה. הסיפורים נכתבו 1 בין השאר 1 על ידי אירה יאן 1 מרים ברנשטיין כהן 1 שושנה שבבו 1 דבורה בארון 1 לאה גולדברג ויהודית הנדל <כן 1 בחרתי בשמות ידועים>, אך גם של מספרות פחות מוכרות, או לא מוכרות כלל והן נחמה פוחצ'בסקי 1 יהודית הררי 1 אמה לדין תלמי 1 פנינה כספי 1 אלישבע ניחרבסקי 1 שרה גל וזמן 1 יהודית מנש, שלומית קלוגאי, ורבקה אלפו. זו האחרונה, המופיעה בשם העט אלה ,'ו כתבה את אחד הסיפורים המעניינים בקובץ והוא "פזרי לי סרניה את שערותי", סיפור זה, שנלקח מן הרומן הראשון שלה "פרפורי מהפכה" וראה אור ב 1930-, נוגע בנושא הנפיץ של תשוקותיו המיניות של אב אל בתו. סיפורה של שושנה שרירא נוגע גם הוא בנושא רגיש וכואב והוא התרופפות קשרי האם האלמנה עם בנה יחידה לאחר נישואיו <סיפור שהוא כמו משיחת מכחול אקוורל חרף קדרותו וכאביו>. סיפור מעניין אחר הוא סיפורה של בתיה נחבא הנוגע בפיסת חיים עירונית ובמתירנות המינית של "גברת שילובי" האירופית אל "הרון אלרשיד", איש עסקים ערבי מרשים, השובה אותה בקסמיו ויוצא עימה למסע בארץ הלבנון. זהו למעשה סיפור המפגש בין מזרח למערב, כשהמציאות הארץ ישראלית של טרום המדינה משמשת לה תפאורה, צבעונית ושופעת אור במקרים מסוימים ואפורה קדורנית ורווית צללים וכאב במקרים אחרים. סיפורים מעניינים אלה <ברובם> מצטרפים לחגיגת סיפורים יוצאת דופן 1 המעידה על עוצמת הקול הנשי במציאות החיים של המחצית הראשונה של המאה ה 20- וליתר דיוק, בין שנות העשרים לשנות הארבעים של מאה זו . קול נשי זה, שאותו מכנה הפרופ' ברלוביץ קולה של "האשה הארץ ישראלית", נבחרו 1 לדבריה, ממגוון של יצירות והן מייצגות סיפורת נשית מן העיר 1 מן המושבה ומן הקיבוץ; כביתי את הבדל בזפאפרה הצמ 1 דה לידי •••:•- :ד ד••-:-- -:T •ז: ל~ה ש:. פה הר~~~ ~ם ~ס 1 ר ן;? w ז יי:ז?~~ ~ת .י~~~ 9 י~ר~ה ךו 1 :ת :ק~יה;ת ת~ל~~ ש 1 ב ?ס~ז:ייז ?ד~ע iJ~ R ךה י~~ן; נ~~ 1 ~ה תך~~~ לא ך;~ים ~ת סק,ץ ~flJ ה :p ~ר ל;ריןה ךע;ד 9 י~ך~ה ~ין tז?~ת;tיי לזזת ?ס~קיד :ק~יה;ת סע.ץ ס~דח ךס,יס ~י~ינ 1 ?~ין נ~~ן; 1 .ןה כךח סך~ע. ספטמבר 2003 סיפורת נשית של מגוון גילאים, השכלה ומוצא; סיפורת נשית החווה בעוצמה את המפעל הציוני הארץ ישראלי ואת המהפך מגולה למולדת, וסיפורת נשית, הנטועה עדיין בחוויותיה במחוזות הילדות והנערות בעיירות מזרח אירופה - המקום ממנו הגיעו לארץ הרוב המכריע של המספרות <ליטא, קישינב, וילנה, אומאן 1 ורשה ולכרב - מיפוי המייצג את עיקר העליות באותה תקופה>. בולטות בייחודן על רקע זה הן אסתר ואב <שכאמור נולדה בפתח 9 מבקר את מיתוס השואה: "מפני שהוא מטשטש את אנושיותה של השואה, מפני שהוא מוחק דרגות וקווי רצף ומציב במקומם מרחק אינסופי בין זוועה מסוג אחד ובין כל שאר הזוועות האנושיים, מפני שהוא מטפח את הזיכרון כעילה לעוד ריטואל אחד מלכד- עם ולא כמכשיר להבנה היסטורית, מפני שהוא מקשה על הבנת השואה כתוצר של מערכת אנושית, חומרית ואידיאית, מורכבת לאין שיעור' אבל כזאת שאחדים מרכיביה ניתנים לזיהוי ברור' לא רק באותה 'פלנטה אחרת', אלא גם אצלנו' כאן ועכשיו ]."[ מפני שהוא מכוון כמעט כולו לעבר' להנצחת מעוות שלא יוכל לתקרן' במקום להתכונן בעיקרו לעתיד' למניעת שואה - כמו שחיתה, או אחרת, פחותה ממנה או נוראה ממנה - שהיא אפשרית היום יותר מאי-פעם אבל עדיין היא בבחינת מעוות שעוד יוכל לתקרן" <עמ' 18-17(, השמדת יהודי אירופה עומדת בשנים האחרונות במרכז דיון היסטורי' ציוני ופילוסופי' ולא אעסוק בה במסגרת זו. <מעניין לציין שגם ספרו של משה צוקרמן רחושת הישראליות, מיתוסים ואיויאולוגיה בחברה מםוכםכת, שיצא לאור באותה שנה, עוסק בחלקו השני בדיון פילוסופי' שדומה שהוא משיק לזה של אופיך,) השער השלישי "נוכחות האחר: עבודת השילוש" עוסק בעיקרו דביון פילוסופי של העימות "יהודי- גוי", בולטת בו הראייה הפילוסופית-תיאולוגית, הגוברת על תובנות היסטוריות כמו אלו של ישראל יעקב יובל' שהיטב לבטאן בספרו המעמיק והנוקב שני גויים בבטנך ,יהוידם ונוצרים - ידמויים m יים <עלמא-עם עובד' 2000(. יובל שם לו למטרה לדון ברציונליות ובגלוי "בתפקיד שמילאו האי רציו ב לירת, הדיסאינפורמציה והמיסאינטרפרטציה בעיצוב ההגדרה העצמית והגדרת ה'אחר' בקרב יהודים ונוצרים בימי הביניים" <שם עמ' 16(, ומכאן דיונו ההיסטורי העומד על ההשפעות ההדדיות בקונפליקטים הנבחרים. בפרק "יהודי-גוי" עוסק אופיר בניגוד היסודי ועתיק היומין "יהודי-גוי", לשיטתו' יש לניגוד זה תפקיד מכונן בשיח הרבני' מכאן מתודת מאמרו זה - כמו במאמריו האחרים בשער השני - באה להראות כיצד אותו ניגוד מארגן היבטים מבניים שונים של השיח <עמ' 53(, למרות שניתן למצוא בתפיסה זו בסיס לדיון תיאולוגי או פסיכולוגי תת-הכרתי' ראוי להעיר 1 שבעקבות מחקרו של ישראל יעקב יובל' יש מקום להצבעה על השפעות הדדיות <תוך שינוי ואף עיוות) בין שתי הדתות. כך למשל בתת-הפרק "קידוש השם" קובע אופיר: "קידוש השם הוא ]."[ שיאה של ההתנגדות היהודית לפריצת הגוי לתחומי החובה והאיסור של השיח ההלכתי" <עמי 68(, ואילו יובל טוען: "המשמעות המשיחית של קורכן אדם עומדת גם ביסוד המסורות הקובעות את צליבת ישוע בפסח" <שם, עמ' 163(. יובל עוסק גם בכרוניקות "של מי שהרגו את עצמם או את יקיריהם", אותן הוא מבין כניסיון ספרותי "לעצב דעת קהל יהודית שתראה בהקרבה העצמית או בהקרבת אחרים דרך רצויה ומופת ראוי לחיקוי" <שם, עמי 169(. המעניין' אך הלא מדויק, שהציונות החילונית "החזירה את היהודים להיסטוריה, ירשה את מבנה ההיבדלות היהודי הרבני' הבליטה אותו ונתנה לו ביטוי מודגש על רקע ההסתלקות הכללית מן התרבות היהודית הרבנית. היא נזקקה לו מפני שחיתה תנועה לאומית שחיתה צריכה לכונן את הלאומיות שביקשה לייצג מבלי שחיתה יכולה להתבסס על יסודות הלאומיות האירופאית המוכרים [יש להעיר כי כל לאומיות מדמיינת עצמה לאחור' אם להיזדקק למונחיו של כבדיקט אנדרסון: י.ב] -רצ טריטוריאלי' רצף היסטורי ושפה משותפת" <עמ' (, 114 אולם ההתבדלות של הציונות החילונית באירופה יצרה את עבודת ההווה למען עתיד קונקרטי בבחינת הכשרת חלוצים, להגירה <עלייה על פי המונח הציוני) והתיישבות <גאולת הארץ). אופיר לא נו גע כלל בספרו נסו גיה הלאומית, להוציא ביחס לישראל' למרות שאינו ממעט להשתמש במילים כמו: "ישראלית", "כיבוש ישראלי" ואף "המדינה הישראלית", לצד מושגים כמו "מדינה יהודית", שבצמוד אליו מופיע אפיון המשטר שלה - "משטר של כיבוש", המופיע גם בנוסחה - "משטר הכיבוש הישראלי", באי טיפולו בסוגיה הלאומית הוא נמצא מחסיר סוגיה מרכזית, שחיתה אמורה להיות מטופלת בספרו' מעצם הגדרתו כספר מסות על תרבות ישראלית בעת הזאת. היה אכן מקום לברר מושגים כמו לאום, לאומיות ואזרחות, ולהשוותם למקובל במערב הדמוקרטי' בתוך התייחסות לתיאוריות העכשוויות נסוגיה הלאומית. תמוה שימושו במונחים "עם" ואף "אומה" בהקשרים היסטוריים, המעלים תמיהות מבחינת התיאוריות הלאומיות. למשל על סדר-הפסח בימינו הוא כותב את הדברים הבאים : "קהילת השיח הזו חוגגת את 'זכר יציאת מצרים'. היא נזכרת, מייצרת מחדש את הזיכרון של רגע לידתו של העם היהודי. היא עושה זאת באמצעות פולחן של היבדלות המאשר ומפרש- מחדש גם את זהותה של האומה וגם את ההבדל בינה לבין שאר האומות" <עמ' 89(. השער הראשון - "אחרי השואה: עבודת האבל" כיצד מגדירים תרבות ישראלית עדי אופיר: עבודת ההווה, מסות על תרבות ישראלית בעת הזאת, הוצאת הקיבוץ המאוחד' ספרי סימן קריאה, הכבשה השחורה 303 ,2001 עמ' עדי אופיר , מייסדו ועורכו הראשון של כתב העת "תיאוריה ויבקורת", מרצה לפילוסופיה באניברסיטת תל-אביב ועמית מחקר במכון שלום הוטמן בירושלים, קיבץ בספרו זה מסות שפורסמו , בצורה זו או אחרת, קודם לכן. מדובר במאסף הטרוגני' האמור לעסוק ב"תרבות הישראלית", אך זו אינה מוגדרת ולו פעם אחת, שלא לדבר על העדרה של השוואה אנלוגית בין ישראל לבין מדינות העולם והמערב בפרט, בסוגיית הלאומיות. בולטת נטייתו של אופיר להתפלמס, לעיתים עד כדי הצגת טיעוניו בצורה ממוחזרת ומייגעת. בפתח-דבר מסביר המחבר ש"ההווה שבו מדובר כאן אינו חולף בן-רגע אלא]".[ עת שלמה, תקופה שיש לה מאפיינים ברורים, ]."[ מדובר בניסיון להבין את אחד מממדיה של העת הזאת, כתקופה שיש לה מאפיינים משלה והיא מטילה אילוצים משלה על הדברים שאפשר לחשוב ולעשות אותם, לדבר ולחלום עליהם [."]עבודת ההווה היא רפלקסיה על צורת נוכחותו של העכשווי." ומתוך אזכור אוהד לפרקו' הנתלה בנאורות של קאנט, מעיר אופיר שהעדיף "את הביטוי הציוני הישן' המסמן גם הוא, כדרכו' מחויבות רוחנית ומעשית כאחת לכאן ולעכשיו". לצורך העניין נתלה אופיר - פוסט-ציוני' או לפחות אוהד - בהוגים ציונים כצ'לנוב, מוצקין או רגינבוים, "שדיברו בראשית המאה בזכות 'עבודת ההווה', הביעו' במובלע או במפורש, ספקנות כלפי האוטופיזם הציוני וביקשו לסייג אותו. הם ביטאו מחויבות כלפי עולם יהודי גלותי [ראוי לשים לב למלכוד שבשימוש בטרמינולוגיה ציונית כדי לתקוף אותה; ].ב.י שלא נגאל ולא עתיד היה להיגאל בטווח הנראה לעין' והם ביטאו את המחויבות הזו במונחים אוניברסליים שעמעמו את הפרטיקולריזם הציוני ואפשרו שותפות עם קבוצות לאומיות אחרות ועם תנועות שמאל במרחב המשתנה של מזרח אירופה ומרכזה. הם דיברו מתוך מאמץ להבין את ההווה שבתוכו פעלו לא מנקודת המבט של האוטופיה הציונית אלא מנקודת המבט של אותו הווה עצמו" <עמי 7(. חבל רק, שעדי אופיר שוכח לציין שמדובר במרחב פוליטי שעוצב בדפוס הלאומיות האורגנית הסתגרנית, שלא חיתה מוכנה לקבל לתוכה מי שלא נמנו עם קבוצת הרוב האתנית שלה. בתוך לאומיות זו עוצבה התנועה הלאומית היהודית - הציונות, שלמרבה הצער עוצבה בדמות הלאומיות שדחקו אותה למרחב אחר. הדבר מתחדד נוכח הטיעון גליון 283 אופיר מטפל בפרשת דרייפוס ומצביע על הכשל באנלוגיה "בין התפלגות החברה הצרפתית בפרשת דרייפוס ואופי המאבק שהתנהל בה, לבין התפלגות החברה הישראלית בשאלת הוויכוח על 'השטחים' בפרט ובשאלות של ביטחון ומוסר בכלל" <עמ' 179(. בסכמו את פרשת דרייפוס, גורס אופיר ש"בפרשת דרייפוס הוויכוח באמת פילג את החברה הצרפתית, ואפילו לניצחון היו שני פנים: הדרייפוסרים ניצחו במישור הפורמלי , צרפת עוצבה כמדינה אינקלוסיבית, מדינת כל אזרחיה" <עמ' 199(. אולם אופיר אינו מציין כי צרפת איננה סתם מדינת כל אזרחיה, אלא מדינת לאום, שכל אזרחיה מהווים את הלאום שלה. · כהמשך לדברים הללו הוא ממשיך וכותב שהאנטי דרייפוסרים ניצחו מפני שהצליחו להנציח את שנאת הזר ואת האנטישמיות ולטפח מאה שנות ימין צרפתי. אך כנרתע מטענה אחרונה זו , ממשיך אופיר ומציין כי הפילוג עצמו היה חלק מתהליך "שהביא בסופו של דבר לחישוק הרפובליקה . מדינת הלאום הצרפתית" <עמ' 199(. נראה שאופיר מגזים ב"שנאת הזר" ובסוג האנטישמיות שהוא מייחס באופן גורף לימין הצרפתי. הרי ימין זה לא ראה את יהודי צרפת כמי שאינם חלק מהרפובליקה ומגוף הלאום, זאת בשונה מהתפיסה שרווחה במזרח אירופה, שלא לדבר על מרכזה, ובמיוחד בתקופה הנאצית. זאת ועוד , למרות שאופיר נסמך על זנו , הרי שהאחרון רואה באור שונה את השסע שנרגם בעקבות הפרשה. כך למשל , בספרו האינםל p םואל' האמת והכוח, מפרשת דרייפוס ודע מלחמת המפזר הוא מאבחן: "הפילוג ביו דרייפוסרים ואנטי-דרייפוסרים התרחש בתוך המשפחות הפוליטיות עצמן ולא בין שמאל וימין מסורתיים ]."[ וראוי להדגיש, בניגוד לאגדה, לא היה זה דווקא השמאל הקיצוני שהתנגד לחידוש המשפט" <עמ' 57 בספרו של זנו>. אופיר מתעלם מהשגי יהודים או מי שהיו ממוצא יהודי , שהגיעו לעמדות מפתח, גם בפוליטיקה, כמו למשל ליאון בלום, שכיהן כראש ממשלת צרפת ועמד רבאש החזית הלאומית, בתקופה הקשה שבין מלחמות העולם. יש גם לזכור , כי למרות פרשת דרייפוס, דרייפוס ומשפחתו לא חשבו כלל להגר מצרפת. אין לקבל את האנטישמיות במערבה של אירופה בדפוסי מזרחה, שלא לדבר על מרכזה של אירופה. קוצר היריעה אינו מאפשר דיון בתפיסותיו של אופיר בסוגיה הלאומית, העולות ממאמרו "פוסטציונות", הלוקה בבלבול מושגים. אופיר , למרות שאינו מגדיר "ישראליות", מבלבל אותה עם "ציונות", ומכאן הניסוח התמוה של המשפט הבא: "בקיץ 1982, עם הפלישה הישראלית ללבנון , שהוסיפה אלפי ערבים למניין הקורבנות, היו יהודים-ישראלים רבים שגם הם הפכו קוונן של המפעל הציוני המתפשט, או של המדינה הישראלית המדברת בשמו" <עמ' 276(. לאור זאת יש לשאול: האם קיימת מדינה ישראלית? המוכרת בישראל זהות ישראלית ? האם קיימת לאומיות אינקלוסיבית בישראל? מאחר שאין הפילוסוף אופיר מברר בביקורתיות את הסוגיה הלאומית, לוקה בחסר דיונו המוסרי , כמו גם ההיסטורי-פוליטי . ליקוי זה, אגב, אינו י וצא דופן בקרב אנשי השמאל הרדיקלי. • יוסף ברבע מקיים את טוב מאודו ספר ראובן בן-יוסף , הוצאת קרן ישראל מץ וספרי בצוון , ניר יורק-ירושלים, תשס"ב 136 עמ' הספר כולל שירים מן העיזבון של ראובן בן- י וסף ומאמרים שנכתבו על חייו ויצירתו . על השער רישום דיוקנו של בן-יוסף, מאת נחום גוטמן , שפגש בו בלי להכירו , וגילה עניין בפניו המעניינים. הרישום הוא משנת 1974, אך הוא מוסר נאמנה את קווי פניו ואת מבטו הנוקב והלבבי של המשורר. השער האחורי של הספר מביא, בנוסף לתצלומו של בן יוסף משנות חייו האחרונות, את עיקרי תולדות חייו. במלאת לו 22, לאחר שהתפרסם בכתבי עת אמריקאים, הגיע בן-יוסף להכרה כי הוא משורר עברי , ועלה ארצה עם אשתו , שהתגיירה ושינתה את שמה ליהודית. ספר זה, שהוא מצבה לחייו , ראה אור לא מעט בזכותה. שני עורכים הופקדו על הספר: עודד מזרחי ואלחנן ניר,שניהם היו בזמנו תלמידיו של בן-יוסף לספרות ולשירה. קובץ השירים כולל 51 שירים מתקופות שונות, שנמצאו בעיזבונו של המשורר , ואשר לא · נכללו ב 18 ספרי השירה שלו; מכאן , שהם אינם אחידים: 'ילד חוץ' מוקם לפני 'חנה קצנלסון' עם 'יומק ובנציק' ואחרי שיר מעניין במוזרותו על "הרב מליאדי", "בעל התניא" ו"תמיכתו בצאר; מול נפוליאון". שירים אלה מחכים להוצאה מיוחדת, שתכלול דרבים על כל שיר, ניתוח סגנוני וגם עמידה על של המוזר המיוחד ויוצא הדופן שבו • השירים, כפי שהם מופיעים כאן , יוצרים קונגלומרט נוצץ במוצקותו ובחרוזיו , המחכה לפרשן , שיפיח באבניותם את דופק החיים. כאמור ,18 משוררים, סופרים ופרשנים לקחו חלק בספר זה, במכתבים, אמרי הערכה וביקורת. בקובץ מכתבים מאת נתן יונתן , רבקה מרים, עליזה גרינברג, רינה לוינזון ואהרן מגד; "איש אמת ]."[ ונאמן להשקפת עולמו ולייחודו הפיוטי ]".[ שהגשים עצמו ביומיום של חייו", כתב נתן יונתן; ואילו אהרן מגד סבור כי 'תפילת החייל' שכתב בן-יוסף "חייבת להיכלל בקאנון של סידור התפילה החילוני שלנו"; "החיים השוקקים בו ]."[ חיוב העם וגורלו בארץ הזו ואהבה שאין לה שיעור לאשה ולמשפחה, ולנופי הארץ ולנשמתו שלו .שהיא שממה מלאה ומרתקת", כותבת אסתר ויתקון מתוך ההתבוננות בשיריו של בן-יוסף. עוד כולל הספר שני שירים מאת · שירה טברסקי קסל, שחיתה בת-בית אצל משפחת בן-יוסף, ודברים ראובן בן-יוסף שאמרה עליו לאחר מותו: "אדם מעוצב כצמח מדברי מחוספס, בתוכו הרך והעדין". גם בין דבריו של יוסף עוזר מופיע שיר משלו ואף עורכי הספר משבצים בדבריהם המעניינים שירים שכתבו. עוד הוסיפו דברים סטנלי מן , שבן-יוסף תרגם את ספרו לעברית, רמי ויצבי , שהשקפותיו הפוליטיות "הפוכות באופן קיצוני" לאלה של בן-יוסף והוא מתקנא בחריזתו: "בקסם ובכוח של השירה המצלולית שלו ]."[ מעבר להבנה הבסיסית, מעבר ללוגיקה". כלפור חקק מנתח את מהות שירתו של בן-יוסף, הרואה "דרך הרגע את הנצח נמשך" ואת "נתיב השואה מופיע כנתיב הקיום הארצישראלי"; איתמר יעוז-קסט בשיחה עם חנה יעוז מציין את מיוחדותו של בן-יוסף, "שכתב שירה ולא רק שירים", עוד בקובץ, עבודה של פרופ' נורית גוברין על ראובן בן-יוסף ושירתו. היא מדמה את שירתו לכעין יומן: "עצם נוכחותו היא תזכורת לציונות, כפי שהיה לה ראוי להיות". עוד בספר , דברים של משה שמיר , שהיה ידיד נפש לראובן בן-יוסף ושותף לתפיסתו הציונית: "בקבצים שלו , שירי אמונה, שירי אהבה, שוירי מלחמה, שהופיעו בשנת חייו האחרונה, הגיש המשורר מחדש את תמצית חייו: גבר אוהב, אב למשפחה, גבר לוחם במלחמות עמו , ואיש יהודי מאמין". גם דבריו של הח"מ נכללים בקובץ זה, ברשימה "מן החול אל הקודש", על השורה האחרונה בספרו האחרון של בן-יוסף, "ואני מקיים את טוב מאודי" נכתב: "המשורר והנשמה שלו , שניהם כאחד , יחד עם הבורא, 'המקיים את טוב מאודי', נמצאים בקדושה העילאית והייחודית שלו", העודבה שכל אחד מן המשתתפים בספר מצא רבאובן בן-יוסף פן מיוחד ושונה מעידה על רב גוניותו בתוכן , בצורה, במצלול , ועל כוחו הרב והייחודי ביצירה. בסף הכול עולה ממניין ספריו של בן יוסף בעברית כי כתב 23 ספרים; ספר השירים האצור בספר זה משלים את מספר הספרים שמוריש המשורר לספרות העברית ל 24-, מספר שיש בו רמז ל"ספרי הקודש". • ~ ~ ~ ~1 ~ שמואל שתל ספטמבר 2003 11 מחר יקרה לבו משהו טוב וע'ר'ת אנחח m•DO <ר םחר השפיות. "הוא מת בסוף, אל פצ'ינו", אומרת בתיה. "הוא שיחק את השוד.ד את מה אני משחקת", אכן שאלתי את עצמי לא פעם, במהלך קריאת הספר הזה, מיהו השודד ומיהו בן הערובה. האם בתיה מגלמת את דמותו של השודד כשהיא כולאת את אורי בתוך אהבתה באיומי אקדח? או שמא אורי הוא השודד האמיתי 1 זה הגוזל ממנה, חמוש בכוחות הגדילה והנעורים, את חלומה על קשר טוטאלי ללא גבול וללא סוף? שהרי בדיקות האולטרסאונד והסי-טי שהיא חוזרת ומעבירה אותו בכל פעם שהוא מנוזל 1 החיפוש הבלתי פוסק, הנואש שלה, אחר משהו חיצוני 1 אובייקטיבי 1 הפגום בו 1 מבטאים לא רק את דאגתה, אלא גם את משאלתה הסמויה, הלא מודעת, שיהיה "פגום" באיזה אופן אובייקטיבי ובכך גם ישחרר אותה מן האשמה (על כך ש"קלקלה אותך") - וגם יישאר צמוד אליה ותלוי בה. ככל שקרב הסיפור הזה אל סופו מתברר לנו כי אותם "חיידקים" אלימים שבתיה מנסה להגן על המערכת החיסונית של אורי מפניהם אינם מתקיפים אותו מן העולם החיצון אלא מתוך אהבתה שלה. לא במקרה כשמתאשפזת בתיה בבית החולים לחולי נפש ומופרדת סוף סוף מאורי 1 מתחלף גם כאב האולקוס הכרוני 1 ייצוגו הקונקרטי של פצע הלידה שקצותיו לא נתפרו מעולם בתוך נפשה, בכאב צמיחתן של שתי שיני בינה. הכיב הצורב, המסמל את המשאלה הרגרסיבית, הלא פתורה, לסימביוזה, מומר בסוף הדרמה הנפשית הזאת בכאב הכרוך בהתבגרות. יחסיה של בתיה עם אורי , למרות מרכזיותם, אינם הציר היחיד שסביבו רוקמת אסתי חיים את הדרמה המורכבת הזאת. מעבר לחשבון הנפש הקשור ביחסים האלה עורכת למעשה בתיה חשבון נפש מורכב עם חייה בכלל 1 ועם המציאות שמחוץ לחדר שבו היא כלואה, מציאות המתגלה במובנים רבים ככלא צר ומצומצם לאין שיעור מן החדר עצמו . למעשה מתגלה לנו כי התבצרותה של בתיה בצימר היא ניסיון להגן 1 אולי בכוחותיה האחרונים, על המרחב החופשי היחיד שנותר לה. העולם קשה- היום שמחוץ לחדר הזה הוא הסוגר עליה. המציאות הבריחה להיות הדבר עצמו: מעין "מרחב ביניים" שבתוכו אפשר לשהות לרגע, כבתוך "כיס אוויר" נפשי 1 בצד הידיעה ההולכת ותופחת שהפרידה קרובה וכאובה ובלתי נמנעת. ככל שמתפתחת העלילה, הולכת ומתערבבת המציאות החיצונית עם הפנימית, כשאנו מוצאים את עצמנו לכודים בתוך מרחב דמדומים שבין מציאות לסיוט. בתוך מרחב הדמדומים הזה מקבלים האלמנטים הלא מודעים סטטוס מציאותי לגמרי 1 מדויק ובהיר 1 בעוד המודעות עצמה הולכת ומתמסכת, הולכת ומתערפלת. שיאו של הערפול הזה בא לידי ביטוי בסצנות ההנקה המטרידות שבהן "מוצץ" אורי את הדם מתוך שדיה של בתיה. ההנקה החולה, המדממת, מייצגת באופן סימבולי את מהותו של הקשר הטפילי 1 הערפדי ביניהם: הוא יונק את לשד גופה והיא יונקת את לשד נפשו. אלא שהדם שהוא יונק ממנה מרוקן אותה מבלי שיוכל להזין אותו 1 בדומה לאופן שבו לשד הצמיחה שהיא יונקת ממנו מרוקן אותו 1 מבלי שיזין או יספק אותה ליותר מרגע אחד. בקצו של כל רגע כזה, פעם אחר פעם, שבה ונפערת תחתיהם התהום. "על טרפז יש מקום רק לאדם אחד", אומרת בתיה לאורי 1 אחרי הביקור שלהם במופע הקרקס שבו נשמט אחד הלוליינים מן הטרפז התלוי . "אין שם מקום לשניים". ובזה היא הופכת את הקונקרטי לסימבולי מאוד: אין מקום לצורכיהם של שניים על הטרפז הלולייני של האהבה. אחד מהם צריך למות על מנת שהאחר יישאר חי. באמירה זו בא לידי ביטוי גם הפרדוקס הטרגי של האהבה הזאת: אמנם הפרידה היחידה האפשרית היא זו המתרחשת במוות, אך דווקא המוות הוא זה ההופך את הסימביוזה לנצחית. ניסיונה של בתיה להימלט מן הטרגיות של הפרדוקס מוביל את הסיפור לפתרון שבקריאה ראשונה עשוי להיראות זר לקונטקסט הכללי של העלילה. במעבה יער ניריה נתקלת בתיה במחבל-נער והורגת אותו. מה מקומה של ההיתקלות המשונה הזאת במחבל בסופו של סיפור 1 שלמרות "ישראליותו" כמעט שלא עסק עד הרגע הזה במציאות הריאלית שמחוץ לחדר? רק בקריאה שנייה ועמוקה יותר של הספר קיבל בעיני הפתרון הזה משמעות. ההיגיון הפנימי של הסימביוזה בין בתיה ואורי מלמד אותנו שמאחר ש"אין מקום לשניים" - האחד צריך למות כדי שהאחר יינצל. אלא שבתיה איננה יכולה להרוג את אורי 1 וכפי שאנו מבינים גם לא את עצמה. לכן עליה להרוג מישהו אחר . מתוך החי גירן הפנימי 1 הפסיכוטי הזה, היא הורגת את "המחבל", אותו "ילד של אמא אחרת", שנקלע לתוך הרגע הזה מסיפור אחר לגמרי, ולמעשה מוצא בו את מותו כקורכן של דרמה שלא היה חלק ממנה ולא ידע עליה דבר . מות המחבל אכן מסיים את הדרמה הזו ומאפשר לבתיה להיחלץ מתוך המצב הבלתי פתיר שלתוכו הכניסה את יחסיה עם אורי ואת יחסיה עם העולם. הריגתו הופכת אותה מ"נמלטת" ל"גיבורה", ומאחר שהמציאות החיצונית שבה ואוספת אותה אל חיקה, היא משתחררת משלטונה הפסיכוטי של המציאות הפנימית ומשחררת גם את אורי בחזרה אל מחוזות השיגעון הוא כלא אחר אסתי ג' חיים: מחר יקרה לנר משהר טוב, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2003, 315 עמ' מרת י pרה לבז משהו סוב הוא ספר סוחף, רב עוצמה ונוגע ללב. הציר המרכזי סביבו סובב הסיפור הוא טיול בר המצווה של בתיה ובנה אורי ,ההופך מטיול תמים למסע אימה לתוך נבכי הנפש ולתוך מחוזות השיגעון. בצימר קטן בגליל מתבצרת בתיה מפני העולם המנסה להפריד בין בנה לבינה, כשכל אותה שעה משמשת מלחמת ההרדמה שהיא מנהלת כנגד המציאות הגנה מפני המלחמה האמיתית המתנהלת בינה לבינו' בתוך החדר עצמו . כוחו של הספר הזה טמון בתנועה הבלתי פוסקת בין הסימבוליזציה של הקונקרטי לבין הקונקרטיזציה של הסימבולי. במובן זה כל אלמנט בספר הוא בעל סטטוס כפול, לעיתים בעל משמעויות סותרות, פנימי וחיצוני כאח.ד המלחמה החיצונית המתרחשת כאן היא המלחמה בין בתיה לבין העולם, או בין המציאות הפנימית של הקשר הסימביוטי 1 הסגור 1 בין בתיה ואורי 1 לבין הפיתוי והדרישה שמציב העולם בפניהם לפתוח את שערי הסימביוזה הזו בפני אובייקטים חדשים. יחד עם זאת, ככל שמתפתח הסיפור 1 הולכת ונבנית בתוכו ההבנה שה"חוץ" המסוכן ביותר לסימביוזה של בתיה ואורי איננו זה שאנו מכנים בשם ''המציאות", או "העולם" אלא הוא אותו "חוץ" שהוא, למעשה, הפנים האוטונומי של אורי. הפנים שלו הממוקם, מעצם היותו 1 מחוץ לתחומי שליטתה האומניפוטנטית של אמו. בתיה מסרבת להכיר בפנים הזה, ואף חווה אותו כסוג של מתקפה עליה ועל אהבתה. היא מתעבת את דלתו הסגורה, את שתקנותו 1 את המחשבות שהוא מסרב לחלוק עימה. אחת הדרכים בהן היא נוקטת כדי להתמודד עם קיומו של הפנים האוטונומי הזה היא המצוד שהיא עורכת אחר הפתקים שהוא "משאיר" על שולחנו 1 הפתקים שבקריאתם היא מפקיעה לעצמה מחדש את שטחי הפנים שהוא מעז לגזול ממנה בסגירותו. בכך שהיא כולאת את עצמה ואת אורי בתוך מעין "פנים" מדומה שעל דלתותיו הולם מבחוץ כל מה שצופן בתוכו את הפוטנציאל לפרידה ולשינוי 1 היא מתעלמת למעשה מכך שהאויב האמיתי של הסימביוזה בינה לבין אורי איננו יוני, אביו של אורי 1 ואף לא בעלת הצימר הזועמת, או הנערה שאורי העז להתאהב בה, או אלינוער חברתה, שפיתתה אותו לבקש לעצמו אותה כאם, אלא כוחות הצמיחה הרוחשים בתוכו הוא, אותם כוחות שמהם אין היא יכולה להימלט ואף איננה יכולה למלט אותו . היא מוצאת את עצמה בורחת, אם כן 1 עם אורי מפני אורי 1 או עם גופו של אורי מפני נפשו . "כשבורחים ישנה רק הבריחה" , היא אומרת לאורי , שעה שהם חומקים ברחובות צפת מעיני השוטרים ומעיניהם של יוני ואלינוער. בשלב מסוים הופכת 283 גלרון היא המקצצת את כנפיה ומונעת ממנה לקוות ממה שהיא ואביו נפלו קוונן לו: מהפיכתה של דמיון. אולם ייחודו של הטקסט הזה הוא בכך שבתוך ולחלום. בתיה ממלטת את אורי ואת עצמה לתוך המלכה הזאת ל"מיליידי אוף וה תחת". מארנון הריתמוס הפראי , הסמיך , חסר המשקל והזמן , בכל ~ בועה שבעיניה איננה רק כלא אלא גם בועה של הילת הנסיכים. מן הכורח להתבגר , להיפרד ,~ זאת מתלכדים חלקיו של הסיפור בתזמון מושלם, c::: חופש, דווקא משום שמה ששולט בה איננו המציאות להישאב לתוך קיום קטנוני , משפיל , חסר פנים תוך שהם יוצרים תמונה עשירה ומורכבת. הזרימה על מגבלותיה אלא החירות לעוות את המציאות וייחוד. רק בסופו של התהליך הזה מבינה בתיה הבלתי פוסקת בין ההווה לעבר , בין הפנים והחוץ ן~ ~ הזאת ולעצב אותה כרצונה. מעבר למשאלה לכלוא שהשיגעון , כפי שהיא עצמה מנסחת זאת, איננו ובין הקונקרטי לסימבולי , אינה פוגמת ביכולתה את אורי בתוך אהבתה, מונעת בתיה גם על ידי חופש אלא סרג אחר של כלא. ישנן דרכים רבות המרשימה של אסתי חיים לשמור , בצד המעקב אחר הרצון לשחרר אותו מן המציאות שבתוכה כלואה לכלוא את העצמי הזה, היא מלמדת אותנו , אולם הלא מודע, גם על פרספקטיבה חכמה ומדויקת היא עצמה, שנים על שנים, ללא תקווה וללא סיכוי אין דרך אמיתית להימלט ממנו. להפליא באשר לאופן שבו מתגלם הלא מודע הזה לחנינה. זו המציאות שכיבתה את עיניו הבוערות םרח י p רה לנו משהו םוב הוא ספר שהאופטימיות בתוך המציאות הנפשית . של יוני והפכה אותו ממוסיקאי חולם לקמצן קשה שלו יונקת לא מן החופש לשנות את המחר • דנה אמיר יום, וזו אותה מציאות המאיימת להפוך גם את עיני המציאותי , אלא מן החופש להתבונן באתמול באופן "בן המלך" של אורי לעיניו של ילד "רגיל", במובן שישפוך על המחר הזה אור. דנה אמיר הי א פסיכולוגית קלינית ומשוררת, דוקטורנטית זה, ניסיונה של בתיה למלט את אורי מן העולם כתיבתה של אסתי חיים משליכה אותנו היישר לתוך לפילוסופיה, קנדידטית במכון הפסיכואנליטי בירושלים . הוא בעת ובעונה אחת גם הניסיון להשתמש בו מחוזותיו החשופים של הלא מודע. לא מדובר ספריה: עכשיו, בםתי p ות האזת <פועלים 1993(, דע בוא כפתח מילוט ולהמשיך להיות באמצעותו "מלכה", בכתיבה מחושבת, אינטלקטואלית וסובלימטיבית, דאהמה <הקיבוץ המאוחד 1998(, חיי אחינעם <ריתמוס, הקיבוץ אמו של "בן מלך", אך גם הניסיון שלה להצילו אלא בכתיבה משולחת רסן, צבעונית, מרגה ועתירת המאוחד ,2003(. אריאלה בהלול-דימנד הבוקר של ~ן~ח ם~עם הש 1 ר;ת האלה נכתב i : : • :• •• T ?ף ה:?~ ד~~( i ע )ף? t\ י~ה ~~0~1 ת. מדרו ~ןף ל~פ;ת ~ליס ~ת םד~ 1 ק, ~ק~י~ה ~ה ס~יי ~ת ם~ח w1 ה ~ק~ה םןש;ן . ~ל נ'קר t\ ~ה ס~יש ry א;~ר ה:?~? "תתוכחי" ."אל" ry יא ~~ק~קת ~ת 7 ש;~ה על 9t\~7 ט םילpןם ם w ש;ת לה ת~ל~~ fע~~ ~~tיtיק• ,ף;ש; f ~קט טע~~~ק: ר~~~ לה ק;ל' f עד~ד 'ן~~ם ry יא ל; ry ~ת ל; זה שופגליד ..-.. .. "לא •••11 ~ל ת;ך םת;ף ;ו~ את הפצע, "אמרת : -: T -,'' -,'' ק~;~~ דק ~ךים ~ש i ג ,ם~~~ אבל "לופה שאותר? :-T T T :•:--•• שכחת את הש;ן . -:• : : -T קןם ~ליו ?ry~t\ ~ץ י;tיר",ry יא א;~ךת לא ם~~ן ~~ליד ~ת ם~~עךע.י~יס ~ ~ש;ת צ; q ק;ת .ןה ם~~ע י~~~~ o ;מ~ע~ ~ת ם~~ר;ן ry ~ה ry~לי ry ה לקל'ע ~ת ryryר 1 ז ר;צה ישכיח -.. -.. ס qt\ ר;ן ל'א ,ה~ך: :~על.לע~ w יו ל~:. ~ליס ך:ק'ב ~ק i ~ים ~ק i~ים ?ryת;נ~~ f ת;ך ם~~ע ךת i ~ל ?ם~יט f ~~יו ן~pןםq ק;ת לה ~ל ותראה ת;ך ם~;ם רע~~~ םח;ר 13 ספטמבר 2003 העוולה והפאלוס מרקו מאואס 0 רנק ריצ'י מציין ב- International היא טקס חניכה. Herald Tribune26-7,2003)(, ייתכן 1 שלמרות התקדמות פומפיי: "הווילה של המסתורין" שהתופעה החדשה - ה"דיגיטליזציה של הטכנולוגיה, המרקיז וה סאד הגיע הסקס" בארצות הברית הולכת וגוברת. ריצ'י מצטט רחוק עוד יותר. לגלות לנו משהו את פול פישביין , מנהל ה- Adult Video News:- על מה שאיננו יודעים. הוא דיבר על כל חלקי האם הפורנוגרפיה היא סוג של ארוטיקה? ספק. "הפורנורגפיה כבר אינה עניין גדול". מדובר עכשיו הגוף, הוא הקדיש להם מקום מיוחד במינו 1 אפילו כדי שנוכל לדבר על ארוטיקה, אין די בכך ש"יהיה ב- "Eschewing of the plot", "דילוג על בהקשר של זכויות אדם והרפובליקה. לזה הוא קרא שם סקס", צריך ש"יהיה גם מעט אין'.' הלא כך העלילה", כך הוא מגדיר את הגל החדש ביותר "הפילוסופיה בבודואר" <חדר השינה>. יתרה מזאת, אומר שיר התפילה? "תן לי תקווה לקבל את מה ב"סרטים למבוגרים", כלומר פורנוגרפיים. יש כאשר בוחנים את המילים בהן השתמש, מסתבר שאין'.' זאת התקווה "לקבל" - הפועל הזה הוא "התמחות" בכל פטישיזם ופטישיזם, על פי טעם שמדובר בכתיבה שמצייתת למבנה ולא רק לאופנה. חלק מן הפרדוקס - מעט ארוטיקה. הארוטיקה לא אישי והעדפה של חלקי גוף שונים. מילה מסוימת בכתביו חוזרת שוב ושוב: autel- סותרת את הקדוש. יש ארוטיקה בשיר השירים. יש למילה eschew אטימולוגיה מעניינת. יש לה קשר כלומר "מזבח" בצרפתית. כל חלק וחלק של הגוף ארוטיקה גם במקומות אחרים בתנייך: עיינו למשל אל המילה הספרדית esquivar, שמשמעה לדלג, הוא מזבח, משום שהוא עונה על ההגדרה "במה בפסוק: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא אבל גם למילה בגרמנית עתיקה scheuen, שעליה הקריבו קורבנות או הקטירו קטורת" ןזלירגz> נ:רגלה ערוותך עליו" <שמות כ' 26(. שמשמעה לפח.ד הפורנוגרפיה מפחדת מהעלילה? האנצי p לופרי של הם p רא, איתן אבניאון 1 הוצאת הקשר בין המזבח לבין ערוות האדם אינו ישיר. יש זוהי חידה. האם יש כאן שיטה? איתאב 2003(. מונח הקושר בין ערוות האדם לבין ה"לא תגלה" Though this be madness, yet there is a" וכך סאד: של השורה: הפאלוס. הוא אינו מופיע בתני,ךי וגם )2.2,(Hamlet"voyant cela, dit que pour m'y method in itRaphal, לא בברית החדשה, אבל הוא מרומז. לכן אפשר "אמנם זהו שיגעון 1 אך עדיין יש בזה שיטה" apprivoiser il fallait que je servisse d'autel a לומר שיש שם ארוטיקה. כן 1 יש ארוטיקה בתג "ך ,)"טלמה"( אז היכן היא? me place au חס ,mon tour. On me saisit ובברית החדשה. הפאלוס לעולם אינו נוכח יותר בתחומי התמחות אלו 1 אף על פי שהם מנוכרים ."meme lieu que Florette et מאשר כשהוא מופיע מיוצג: או בדרגה שנייה, או מהעלילה, פועל עדיין עיקרון לוגי של הבדלה. )Les infortunes de la vertuSade,( מופיע ונעלם. בזמנים עתיקים היו עובדים את נשמרת האקסיומה של תורת הקבוצות: "שתי "כאשר ראה זאת רפאל 1 אמר שכדי לאלף את עצמי הפאלוס כמרכז של פוריות. בזמננו 1 המדע יצר קבוצות שוות זו לזו 1 אם יש בהן אותם האלמנטים'.' לכך 1 עלי גם לשמש בתורי כמזבח. תופסים אותי 1 הפרדה בין הפוריות לבין הפאלוס, אבל האם קיימת כל אחד יודע לאן הוא שייך , זהו עיקרון של הזדהות. שמים אותי באותו מקום כמו פלורט "".ו <תרגם: הפרדה בין הפאלוס לבין הארוטיקה? האם אפשר להזדהות עם כל חלקי הגוף המופיעים .)מ"מ הפורנוגרפיה חינה סוף הארוטיקה? בסרטים הפורנוגרפיים. קיים אצל סאד - מלמד לקאן - ידע של המרחק ה"אין" של התנאי קודם לכל ארוטיקה. הוא קשור מדוע אמנות עתיקה, כמו זאת שאנו פוגשים למשל הנכון ביחס לזולת, מה שנקרא בלשון העברית למשהו שהולך לאיבוד. יש ארונן שקודם לארוטיקה. בפרסקו בפומפיי שבאיטליה, "הווילה של "רעיי: "ואהבת לרעך כמוך'.' בין היתר 1 מתבטא העוולה נמצאת בצד השני של המתרס. כפי שציין המסתורין" - שהזמן שמר את צבעוניותה כמו סוג הידע של סאד במיקום הקפדני של האחר. גם אצל ג'ק-אלן מילד <בקורס שהעביר ב 1986-(, אין של רעלה מעל הדמויות הבהירות - מעניינת ומרגה סאד יש עקרונות, והוא אינו פוסח עליהם: ביהדות אידיאליזציה כלשהי של הדבר הניתק את סקרנותנו הרבה יותר מן הפרדנו גרפיה Voluptueux de tous les ages et de tous les מהגוף, והולך לאיבוד. אין אמנות הנובעת מן המודרנית ? שאלה זו מרמזת על עיקרון לוגי אחר: :avous seuls que j'offre cet ouvragec'estsexes, העוולה. אי אפשר להזדהות עם החלק הזה של הגוף. "אין אוניברסלי שאינו מתבסס על תו אחד שהוצא (Philosophiede ses principesissez-vousח nou אין פורנו גרפיה שיכולה לקבוע את מקומה ביחס החוצה מאותו אוניברסלי", יש משהו בקלאסיקה, .)dans le Boudoir, Aux Libertins לעוולה. • ששומר על העיקרון הזה, ומאפשר להתחקות אחר "תאוותנים מכל הגילים ומכל המינים, רק לכם / קווים חשובים. זהו תפקיד ה- plot <העלילה>, אני מציע את היצירה הזאת: הזינו עצמכם בעקרונות מרקו מאואס הוא רופא פסיכואנליטיקאי: חבר ב- למשל, ב- complot <מזימה>. הקלאסיקה שומרת שלה."" ("פילוסופיה בבודואר", "אל הליברטינים", GIEP (קבוצה ישראלית של האסכולה האירופאית על ה- plot. בציור "הווילה של המסתורין", העלילה תרגם: .)מ"מ · בפסיכואנליזה> וב NEW LACANIAN SCHOOL] NLS[. 14 גליון 283 :וו ~ c=: ==== ~ קוראים שירים רואה אור בימים אלה בהוצאת ~ בבית "עיתון 77" ץיבורוח דיולפר. הריש הקיטילופו יריש וארקי םיריש:וחחושיו םילשורי םירחאו םירמ ןתיא השמ לואש-ןב סומעןתיול :ליתגנאמ םירמ ןתיא יבצ ןומצע יש-בקעי טיבש לאומש לתש ךרוע :החנמו בקעי רסב ברעה ךרעיי םויב 'ג28 רבוטקואב 19:30- תלבקםינפ בורקב הארי רוא -בייןך~ןgןותwנf ןן::r::r -- 20:00- תליחתברעה חופס לש חרוא לאחשע ידרשמב ,תכרעמה ךרד ןיגב72 תר~סמ הו!מףדל T • תל-אביב קומה ב' מול בית מעריב [Q) @רויי .!JJווmi ןן~וי תקרן טעות כולל כיבוד קל ושתייה בגליון הקודם נפלה טעות ברשימתו של משה בן-שאול. רובד וסברס, מחשובי התנועה הסוריאליסטית, כתב נשמח לראותכם בין אורחינו בראשית שנות ה 20- ולא כפי שנכתב. 15 ספטמבר 2003 קיימות בכל מקום בו חיים עמים "פרימיטיביים". לוי-שטראוס מוכיח, בין היתר , כי אצל העמים מחשבה פראית בהם מדובר כאן , אין השמות הפרטיים של בני רוו ארן םנ המחשבה הפראית הוא שמו של ספר מאת האתנולוג הצרפתי יהודי קל רד ל וי -שטרא וס , מייסד האסכולה הסטרוקטוראליסטית במדע שלו ומראשוני הסטרוקטוראליזם כזרם במחשבה, במדעי האדם ובפילוסופיה - אופנה בהגות הצרפתית והמערבית בכלל , שהחליפה בשנות ה 60- של המאה ה 20- את זו של האקזיסטנציאליזם. מדובר , אפוא, בשיטה, שחיתה חדשה בימים ההם, לחקור תרבויות של חברות אנושיות מבודדות, ששמרו על בידודן ועל תרבות ללא כתב של לקט וציד , עם או בלי סיוע של חקלאות פרימיטיבית: תרבות "פראית" כביכול. כדאי אולי לציין , שרוב החברות המבודדות הללו אינן קיימות עוד , ואוכלוסיותיהן פחתו כנראה במידה ניכרת, מאז הופעת שלושת הספרים מתחום האתנולוגיה, אותם אזכיר במסה זו : חשיבת העמים הפרימיםיב"ם מאת לוי-בריהל <מורו של לוי-שטראוס>, שיצא לאור בראשית המאה ה 20-; קרויים צעובים, ספר המסע, המקסים גם מבחינה ספרותית, של לוי שטראוס, בין שבטי האינדיאנים במרכז ברזיל , ערב מלחמת העולם השנייה; והמחשבה הפראית שלו , שראה אור בשנות ה 60- של המאה הקודמת. אחת הנקודות המרכזיות בהמחשבה הפראית היא פולמוס של התלמיד נגד המורה, שטען כי המחשבה הפרימיטיבית איננה "לוגית", דבר שפירושו , לדבריו של לוי-בריהל , כי היא אינה מבוססת על "חוק הסתירה" של אריסטו , אלא היא "פרה-לוגית"; זאת אומרת שייסודה הינד "חוק ההשתתפות" <ה"פארטיציפציה"), על פיו , למשל , אדם, הנועץ סכין בשמו הכתוב של זולתו , פוגע בו-עצמו , ופסלו של אל הוא האל עצמו , השומע את תחינת המתפלל , וכדומה. לא-כי , טוען לוי שטראוס; העמים הקרויים "פרימיטיביים" עושים עבודה "לוגית" כמונו.אך בפיו של לוי-שטראוס עבודה לוגית חינה קודם כל עבודת מיון ואין הוא מתייחס כלל לחוק הסתירה <אדרבא, בסטרוקטוראליזם מסוג זה מושתתים הלוגיקה והמיון על "תנגודות" ; ואכן , אצל ה"פרימיטיבים" כביכול , העולם ממוין לחלוטין - על כל מרכיביו: בני אדם, בעלי חיים, צמחים, טבע ותרבות. ותחומים אלה מחולקים באותו אופן כמו החברה האנושית שהם שייכים אליה, ושחלקיה <למשל שני חצאי הכפר וה"קלאנים" שמהם הם מורכבים> "מזוהים" איתם, מכוח אבותיהם הקדומים, שהם לדעתם חיות, צמחים ונו' מסוימים <מה שכונה בפיהם של חוקרים קודמים "טוטמיזם">. אך לוי-שטראוס לא היה זה שגילה את החלוקה הזאת. למשל הבורורו - חברה אינדיאנית בברזיל , העומדת במרכז הספר רטופים צעובים, שממיינת את עצמה ואת סביבתה באופן זה, מופיעים גם בספרו של החוקר הוותיק יותר , וגם הסטרוקטורה שלהם חיתה ידועה לו; אך רק לוי-שטראוס מוכיח שסטרוקטורות דומות האדם יוצאים מגדר מערכת המיון הכללית, כשייכים לפרט מסוים בלבד , כמו בתרבויות שלנו; אדרבה, הם חלק מן המערכת כולה: שם פרטי <ועימד נושאו> הוא איבר במערכת המיון של כלל החברה, והוא עובר מאדם שזה עתה נפטר לרך הנולד , וכך מאגר בני האדם והשמות נשאר מלא. והנה תחום אחר: . ~שים יחידים ותכונותיהם, המצבים, הפעילויות ונו' שלהם: במקום להפריד בין היש, שמציינו w ם, ותכונותיו , מצביו ונו', יש בלשונות שלהם מילים שונות לאותו ,"שי" לפי תכונותיו , מצביו ומעשיו . תחום אחר מספרים וספירה, נדון בספרו של המורה, לוי-בריהל: כידוע ישנם "עמי טבע" רבים, שבלשונותיהם אין מילים למספרים מעל לשלושה. אין פירושו של דבר שאין אצלם עטיפת הספר: קר t ~ים צעובים חשיבה כמותית. אדרבה: בראותם שתי ערימות, למשל של פירות מסוימים, הם יודעים בדיוק היכן יש יותר פירות. לוי-בריהל מעיר , שגם המילים שנועדו לבטא את שלושת המספרים הראשונים אינן מציינות ממש מספרים כמו במתמטיקה, אלא שלבים בתהליך הספירה. תיאור זה מוליך אותנו לתחום נוסף: התמצאות הילידים, בני התרבויות עליהן דיברנו , בכל פרטי הפרטים של סביבתם. כך , למשל , הם מזהים ללא קושי את עקבות רגליהם של בני השבט שלהם ביער . כך , לדבריו של לוי- שטראוס, והרי לנו מוכרת יכולת דומה אצל הגששים הבדואים במקומותינו. אך לוי- שטראוס מוסיף עוד תחום ל"חשיבה החושית" גליון 283 הזאת, השייכת לציוויליזציה בת ימינו: השליטה ל"מעשי רמייה" כביכול של "רופאי אליל" הלבנים ביבשת הזאת, חשבו רבים מן הילידים ~ האינסטינקטיבית בהגה המכונית נוכח המצוי ושמאניס למיניהם: לטענתו הם <ובני חברתם> כי האלים באו מן הים להושיעם מצרותיהם, ~ c:: ~1 ~ "פולחן הקארגו" <המטען> באיי פולינזיה: והמתרחש בכביש <ואפשר להוסיף פרטים מאמינים שמה שלא נשלם מכוח אמצעי פולחן ואנו יודעים מה היה בסופו של דבר . לאינספור מסוג זה מעידננו-שלנו, עידן וכישוף יש להשלימו בדרך טבעית. <הערה זו פרשה דומה <בהקף נרחב פחות> היא זו של המחשב.) עזרה לכותב שורות אלו לרדת לסוף דעתו של במלחמת העולם השנייה נחתו בחלק מן האיים הללו מטוסים עמוסי אספקה לחילות המצב האמריקאיים, אספקה שבחלקה הגיעה גם לידי הילידים, שבעיניהם נראה הדבר כנס, ומעתה ואילך נהפך למטרה ולפולחן דתי ממש. קלו ד ל וי -שטראו מה שנאמר זה עתה מזכיר לנו זרמי מחשבה בתרבויות המערב: משיחיות ואוטופיזם. שהרי שתי המגמות הנ"ל בחיי הרוח של האדם מתפתחות בעיקר בעקבות חיפושיו אחרי "ארץ ללא מוות וללא רעב", כפי שגרסו השבטים האינדיאניים שנדדו מערבה: הנדידה למקורות מזון איננה פעילות אנושית בלבד: מינים רבים של בעלי חיים עוסקים בה. שהרי הרעב הוא התחושה השלילית החשובה ביותר של החי מלבד הכאב, ואילו במוות נגמרת כל תחושה, ולכן בעולם החי אמנם קיימות תגובות על מות האחר,אך תודעת המוות שלך-עצמך היא נחלת האדם בלבד. אכן , במידה שמדובר בשובע מובטח מכוח המציאות ולא מידי כוחות על טבעיים, השאיפה להגיע ל"ארץ זבת חלב ודבש" איננה חורגת מגבול האפשר , ואילו השאיפה השנייה שייכת לפנטזיה, בה הכול אפשרי , משום ששום דבר אינו אפשרי בפועל-ממש. <אולי זוהי החשיבה המיתית בספרו של לוי- בריהל , ו"חוק ההשתתפות" שלו - או התקוממות ה"איד" הפרוידיאני נגד כבלי ההיגיון המציאותי>. לא במקרה העיר <ולא פירש> לוי-שטראוס בספרו המחשבה הפראית שאופן חשיבה זה קרוב מאוד לחשיבה האמנותית. והרי האמנות אינה מבוססת על היופי בלבד <ולפי גירסתו ... מורו לשעבר ב"מחשבת ישראל" - יהודי שומר מצוות חביב, משכיל וישר יליד טורקיה, שפנה נגד האשמת הרמאות נגד רפתנים אדוקים בדתם כמוהו,שבשבת כביכול "אינם חולבים", אך מחלקים את החליבה בין כמה אנשים, שאחד כביכול אינו יודע על מעשי חברו: וכך מגיע החלב, כאילו "במקרה", אל הדלי. הוא טען במלוא הרצינות שה"מרמה" הזאת היא חלק בלתי נמנע מכל חיים, גם מן הדת>. לטענה הזאת אפשר לצרף עוד שני עניינים, ונוכל לעבור מן העמים, שאמנם עברו בוודאי שינויים רבים מאז נוצר ה"הומו-סאפיינס" <וכיצד ייתכן שלא ,>?ךכ והתקבעו בשלב של נחיתות יחסית אך מכרעת לעומת המערב, בסולם ההתפתחות הטכנולוגית. עניין אחד הוא האמונה, שלדעת בני החברות הנ"ל, במותו של אדם מעורבים תמיד מעשי כשפים של אדם אחר , אמונה הנוסכת חלחלה בלבם של כל המשתתפים בטקס הקבורה - פן תיפול ההאשמה על אחד מהם, שהרי דינו של זה יהיה הוצאה מיידית להורג. והעניין השני הוא דבקותם של העמים הנ"ל באדמת אבות <אולי המשך ההגנה על "הטריטוריה" הנוהג אצל בעלי חיים, ובמנהגי אבות> מה שמונע מהם, בין היתר , לחפש מגע עם חברות אחרות, וללמוד מהן ומן הניסיון דרכים לשפר את רמת תרבותם וחייהם - ובשעה שאני כותב שורות אלו אני נזהר , ומוסיף - "ולהימנע ככל האפשר מטעויותיהם: וכאן המקום להשמיע ביקורת על אחד המקומות בכתבי מארקס הצעיר <דומני שמדובר בחיבור "האידיאולוגיה הגרמנית"), האומר , כי ההיסטוריה חינה סך ההישגים שמעביר דור אחד באחת החברות האנושיות למשנהו: לאמיתו של דבר לומדים הבנים, למרבה הצער , לא רק מהישגיהם האמיתיים של האבות, אלא לפעמים מקבלים כאמיתות גם את טעויותיהם של הללו , או , חלילה, את שקריהם, או להיפך: מתקוממים נגדם ומוסיפים טעויות ושקרים משלהם <והם עושים זאת, בין היתר , גם באמצעות ספרי ההיסטוריה>. חלק מן המחלות האנדמיות של התרבויות ה"פרימיטיביות" כביכול , ממשיכות להתקיים גם באלו שכביכול עלו לשלבי התפתחות גבוהים יותר, לפחות מבחינה מדעית וטכנולוגית: תרבויות המערב. הנה מספרים לנו האתנולוגים על שבטים אינדיאניים, שנדדו ביבשת אמריקה בחיפוש אחרי ארץ בלי מוות ובלי רעב, וכשהופיעו באחת: החשיבה הפראית, כביכול , היא חשיבה חושית מעיקרה. ואולי בשל כך מעורבים בה במידה כזאת אלמנטים אמוציונליים. כי בל נשכח: החושים אינם רק כלי התקשורת הישירים של החי עם העולם מחוצה לו , אלא גם נושאי יסודות הערכיות והר גש , מה שמסתכם, בסופו של דבר , ב"הנאה" או ב"כאב" <ה"לטיציה" וה"טריסטיציה" של שפינוזה>. אולי בשל כך לא נעשית פעולת המיון של "הפראי" בקטגוריות מופשטות כמו אלו שבפינו <וב"לוגיקה הטרנסצנדנטלית" של קאנט> אלא בקבוצות <סמלים> שצוינו • הסמלים הללו הם "טוטמים" מקודשים <מיני חיות, צמחים ואף עצמים>. אולי כך ניתן לפתור את החידה, שאופפת את "חוק ההשתתפות" של לוי-בריהל: אם הכול עשוי "להשתתף" במהות הכול , כיצד ניתן בחשיבה מעין זו לפעול בעולם ממשי? את התשובה נתן , לדעתי , אתנולוג נוסף, ברוניסלאב מאלינובסקי , בתיאור החברה באחד האיים הפולינזיים, בו התושבים, המוצאים את עיקר מחייתם בדיג, פועלים, בדוגם במי החופים, כמעט אך ורק מתוך שיקולים הנובעים מניסיונם, אך בצאתם ללב ים, שם שליטתם בדברים פחותה בהרבה - הם מרבים בהשבעת הכוחות העל טבעיים ובקסמים, בהם הם מאמינים. אגב איי פולינזיה: להנחתו של לוי- שטראוס דבבר שליטת סטרוקטורות של חבורות המרה <במונחי תורת הקבוצות המתמטית> בחברות "פרימיטיביות", קיימת דוגמה פשוטה מאוד בתיאוריה של מרגרט מיד על איי טרובריאנד: שם, בכל משפחה גרעינית יש שני גברים המכריעים בחינוכו של בן זכר: אביו , ודודו מצד האם <מדובר בחברה מאטריליניארית>: האחד הוא סמכותי ומחמיר ואלו השני רך ואוהב. אך בקבוצות שונות החלוקה הזאת מתחלפת: בחלק של החברות הדוד הוא סמכותי והאב אוהב ובחלק האחר להיפך. אולם כמדומני נשאלת כאן שאלה נוספת, מהותית מן המיון גרידא: תובנת הילידים כי לבן זכר דרושות אוטוריטה ואהבה גם יחד , מצד שני הגברים המבוגרים החשובים ביותר במשפחתו. להבנת המחשבה הפראית נראית לי חשובה ההערה של לוי-שטראוס, בה הוא פונה נגד שיפוט מוטעה בקרב חד גים נאורים ביחס 17 ספטמבר 2003 של קאנט - גם על השגב, אך זו בעיה נוספת> לפי שעה, לטוס. מערכות ההדמיה <התיאוריות המלחין והתיאורטיקן העקבי ביותר בנטיית אלא גם על הפרדוקס - שכן לאדם צרכים המדעיות> משתנות מפעם בפעם עם הרחבת המוסיקה למופשט במאה ה 20-, והיה זה מי סותרים זה את זה, ולכן אי אפשר לספק אותם המטרות, אך מה שהיה פעם מועיל םבתחו שהתנסה ביהדות ובנצרות גם-יחד <ותמיד התייחס ביראת כבוד לאמונותיו>. יחד , אלא בדמיון . מסוים, מועיל תמיד באותו תחום - גם בלי אבל היא גם קרובה מאוד לחשיבה הדתית "האמת המוחלטת", ואמנם הספק הוא מצווה אבל המוסיקה שלו איננה <לטעמי> די אפילו בחברות "מתקדמות". במידה שהוא תנאי לביקורתיות, אך אין םמקו אורגיאסטית בשביל בקכנליה. מוסיקה נוסכת אולי לא ניתנה הדעת במידה מספקת הלעובד לספקנות, וגם לא לזו הפירונית, שדורשת שכרות בקכנטית ממש כתב בעוצמה תאמנותי להטיל ספק גם בספק. כי הרי "תא-הטייס" רבה יותר איגוד סטרווינסקי , המלחין -הרוסי שהתרבות המודרנית - המבוססת על עמד של בני האדם הוא פחות או יותר משותף -פראבוסלבי , שאמר כי העיקר במוסיקה ואיננ וטכנולוגיה מדעית - התפתחה לראשונה םבתחו שליטתן של הדתות שמקורן ב"תורת משה כלומר בני האדם חווים <בערך> אותה "הדמיה" באיזו שיטה היא כתובה, אלא "איך אהי בסיני": ביהדות. כעולם חיצוני ממשי - ובצדק. נשמעת"." והוא כתב את "פולחן "האביב <שאגב, נגמר במוות, כמו רוב תהיצירו ובכוונה לא אמרתי "מונותאיסטיות", שכן אף אין תפקידנו כאן לברר את מקומו המדויק לש דתו של מלך מצרים, הפרעה אכנאתון , חיתה אפלטון בהתפתחות המחשבה האנושית. אחריו המתאפיינות בשיכרון חושים הולך .וגובר> אמונה באל אחד , אל השמש, שלא רק נראה היה אריסטו , הגדול כמוהו כפילוסוף, ומי לא רק עם ישראל לרגלי הר סיני לא אהב תא אלא אף מאפשר בפועל ממש לכל חי לראות שאמנם כתב ספר נפלא על יסודות אחת ההיעדרות הפיזית של משה רבנו ושל להא האמנויות המרכזיות של יוון העתיקה - הבלתי נראה שלו; גם לא אוכלוסיית דהיע ולחיות. אך את הצעד המכריע עשו בני םאד כאשר הגדירו את האל היחיד כ"ללא צלם הטרגדיה, אך הוא עצמו לא היה אמן כמו לאמונת ייחוד שזו חיתה זקוקה לה, םכש אפלטון: בא אפיקורוס ובאו הסטואה ואסכולות שחיתה זקוקה לאימפריה רומית, אם תבעל ודמות" - כלומר אל מופשט - ואני עמוד לעובדה, שניסוח זה, הפשטתו חינה רק צד אחד אחרות, אך האירועים החשובים ביותר לגבי לאומיות לטינית או בעלת לאומיות .גרמנית של אפיונו; הצד השני הוא האוקסימורון או התרבות המערבית התרחשו בתחום הדת חבמזר את הפתרון הביא שאול התרסי , שהצליח <בדרך "המחשבה הפראית") להחזיר את חושניות הפרדוקס, בו מתמזג היש המוחלט עם ןהאי התיכון: המעבר מן המוחש אל המופשט באמונה הדתית ובממסד הדתי. עכו"ם למונותאיזם המופשט: את הפנתיאון של <מצד החושים>. זוהי <שוב, באורח פרדוקסלי> גם דרכו של אולי אין זה הולם את שגב הנושא, אבל מצאתי "כל הקדושים", ששמותיהם גודשים את לוחות המדע המודרני: להוציא הסיפוק שבהתמרדות ביטוי הולם ביותר למהפכה הדתית שהתחוללה השנה הנוצריים, ואשר ה"שילוש הקדוש" שלו החושים הנ"ל נגד ההפשטה. בקרב שבטי הנוודים, שלפי הנרטיב התנ"כי גורס - בהתאם ל"חוק הפרטיציפציה" של לוי- שכן המודרניות מתחילה עם ניצחון ההפשטה יצאו מעבדות במצרים לחירות בכנען , באופרה בריהל - ששלושה שווים אח.ד ועל כך אמר על ה"אינטואיציה" החושית, שתחילתה בתורת של אלוף ההפשטה במוסיקה, ארנולד שבכדג, אחד מאבות הכנסייה "אני מאמין כי מופרך קופרניקוס ואפילו קודם לכן <עם גילוי האופרה "משה ואהרן". האופרה הזאת - שאת <אבסורדי> הוא". כך יצרה הנצרות מיזוג בין פגניות חושנית- כדוריותה של הארץ>. אבל מבחינה זו עזרו תמלילה כתב המלחין עצמו לאחר ש"חזר הטלסקופ, המיקרוסקופ והמיקרוסקופ בתשובה" מן ה"שמד" שלו לנצרות - באה מוחשית ואמונת ייחוד מופשטת; אולי משום האלקטרוני. אבל מול תורת היחסות ותורת לפאר את האמונה באל "ללא צלם ודמות שאין כך הבשילו בתחומה, על אף התנגדות הממסד הקוואנטים והתפתחויותיה הנוספות של לבטא את שמו" <הגדרה שחוזרת באופרה שוב הנוצרי , התנאים להתפתחות החשיבה המדעית ושוב, מושרת בדיבור, כנהוג וביצירותי הביקורתית, הקשורה בחיי המעשה. הפיזיקה במאה ה 20-, עומדים החושים חסרי אונים, פרט לעובדה המכרעת שגם ההפשטות הקוליות של המלחין> - ועיקרה המחלוקת בין ואולי כל זה לא היה מתרחש ללא הגורם היהודי נעשות על ידי פירוק נתוני החושים לגורמיהם, משה רבנו , נביא ,'הואחיו , אהרן הכהן , סביב -לטובתם- "שלהם" ו גם שלו , אך בעיקר ויצירת מערכות סמלים בשבילם - דהיינו: השאלה, האם העם מסו גל להבין את הרעיון לרעתו , בהיותו שעיר לעזאזל ושק חבטה לסדר העולמי החדש של אימפריה עולמית ודת המשגה, מערכות מספרים וספרות וכדומה - בדבר אל מופשט. במקום מערכות מיון "טוטמיות", רק באופן אבל דרישת העם לאל מוחשי , בשעה שאף נביא עולמית, שקידשה את הסבל , אך ידעה תמיד זה ניתן להבין מושגים כ"מרחב בן ארבעה האל המופשט, משה רבנו ,נעלם מן העין , באה להעמיסו ככל האפשר על אחרים. ממדים" שאחד מהם הוא הזמן . אל סיפוקה בפולחן עגל הזהב, ובאופרה, גם בשטח שלישי מילאו היהודים תפקיד מסוים, בתקופת הפריחה הראשונה של ניסיון המחשבה במרכזה: בבקכנליה סביב אותו עגל. שאמנם שונאיהם הפריזו בו עד מאוד , אבל האנושית להבין את עצמה, כלומר הפילוסופיה, וכאן אנו עומדים שוב בפני כמה בעיות בכל זאת היה קיים: אינני יודע בדיוק כיצד הכתיר אפלטון את המושגים המופשטים, שנוגעות בניגוד בין מוחשי ומופשט. בזהב ואנ הפך עם, המתואר בתנ"ך כעם של נוודים מגדלי חיות ואחר כך של איכרים, לעם של עיוניים כערכיים, בכתר ההוויה ,האמיתית פוגשים אחת הזיקות המוזרות ביותר בין מוחש והשאיר לנו את מיתוס המערה הנפלא: אנחנו , ומופשט. הזהב מתחיל <גם בסיפור העגל> את סוחרים, שאמנם רובם היו רוכלים עניים, אבל דרכו כדבר היקר ביותר בעיני האדם: המתכת מקצתם בכל זאת היו עשירים, ובשל תפוצתם בני האדם, חיים במערה שאור שמש האמת חודר אליה דרך סדק צר , ואנו רואים על הנדירה ביותר הידועה, שצבעה היפה ביותר , בגלויות שונות, היו בין חלוצי הסחר העולמי , הקירות את הצללים בלב.ד המיתוס המודרני והמשמש סמל ו ביטוי ליקר ביותר עלי אדמות שהוא ללא ספק ביטוי של הפשטה גוברת הוא אולי זה של תא-הטייס במטוס חדיש, בו - למלכות ולאהבה; דווקא בשיא הזה של בתחום הכלכלה. רואה הטייס רק הדמיה של המתרחש בחוץ , מוחשיות הוא משמש כאמצעי חליפין , הדבר בל נשכח, שמלבד שנאת ההמון , הפגני לשעבר , ובאמצעותה הוא מצליח לנווט את מטוסו אל הכללי-המוחשי של השוק, בו הופך הכול הדבק במוחש החושני , כלפי סוכני ההפשטה, המטרה שלו . אגב: לא מעטים מן המטוסים הללו לכמות: דהיינו נעשה מופשט. חיתה קיימת גם תחרות כלכלית בין נוצרים מתרסקים, אך מטוס המין האנושי כולו ממשיך , ואין זה כנראה מקרה, שאת האופרה הזאת כתב ויהודים - אולי כבר בערים יווניות בימי קדם 18 גליון 283 כביכול , שהומצאו <על ידיהם עצמם או בידי ~ כתבניהם>, בעוד שלאמיתו של דבר , מדובר ~ ~ באנשי צבא מוכשרים, שקיבצו סביבם ערב רב של לוחמים שנלחמו עם צבאות <"עמים", ~1 ~ לדברי ההיסטוריה המקובלת> אחרים על הזכות לסחוט מיסים מעובדי האדמה המקומיים <ואם לנקוט בשפה המקובלת, שננקטה גם על ידי ההיסטוריון : "לגבות את המיסים" , שכן זה היה הנוהג ה"לגיטימי", המקובל מימים ימימה>. הקורא בוודאי יבחין במכנה המשותף בטענות שני המדענים, האתנולוג וההיסטוריון , ואפשר לדמיין מדען בתחום שלישי , ביולוג חוקר אבולוציה, שאולי יעלה את הטענה המקובלת, שמין ההומו-סאפיינס שרד הודות לגנים של אינטליגנציה <כמובן , מלבד הפיכת הגפיים הקדמיות לידיים."), שאפשרו לו לעמוד בתנאי סביבה משתנים ולכן לנדוד , ויוסיף השערה שגיוון גנטי , שמדי פעם הביא לעולם כשרובות יוצאי דופן ואף מה שנקרא "גאונים", אפשר גם התקדמות ביכולותיו ו"ידיעותיו" של האדם - והיווצרות אוצרות תרבות, ששירתו ומשרתים בני אדם, אם לא ל"נצח" <מה זה?) הרי לפחות במשך כמה דורות. וחלק מהאנשים המצטיינים הללו ידעו ויודעים גם לנצל את כשדונותיהם "כדי לסחוט מס ושווה-מס" <ולפי ה"נרטיב" המקובל , והנכון , לפחות בחלקו , יותר ממקצתם היו בחייהם קרובים למוות ברעב>. עתה אני עובר לעצם הנושא של החלק הזה במסתי: רעיון המשיח. עצם הרעיון הזה הוא פרי הגליית הצאצאים האחרונים של בית דוד , והרי מדובר ב"משיח ,"'ה המלך מבית דוד שישוב ויכונן מחדש את מלכות יהודה בירושלים <אם היה או לא היה בה מקדש> אבל אז לא יקומו עוד מלכים ש"יעשו את הרע בעיני '"ה כפי שעשו רוב קודמיהם לפני חורבן בית ראשון - על פי אותו נרטיב תנ"כי. והנרטיב הזה מדווח על שרשרת של חטאים במשך מאות שנים, שהיו בלתי-נמנעים לאור העובדה שעל עם ישראל , בתור עם הבחירה, הועמסו חובות <מצוות> כפי שלא רבצו על שום עם אחר: גם לא לפי ההלכה המאוחרת יותר , המסתפקת לגבי גויי העולם האחרים ב"מצוות נוח", ולכן הכתיר הנביא את מלך אשור בתואר "שבט '"ה <ומה בדבר יתר המלכים והמנהיגים שמידיהם נחתו גזירות קשות מנשוא על עמו של ,)?'הוכך , במרוצת הדורות, הפך המלך המשיח למי שישיב באחרית הימים את עם ישראל אל ארצו , ויגאל את האנושות כולה מכל הרעות, וכדברי הנביא - גם את עולם ההחי מן הניגוד ומן ההשלמה ההדדית בין אוכל ונאכל ב"שרשרת המזון". ... להתאים את עצמנו כמעט לכל סביבה, אלא אנו חווים את עצמנו כישות שמציינת אותה המשכיות, שאיננו זוכרים את ראשיתה, ולכן כל כך קשה לנו להשלים עם סופה. ואנחנו <גם זאת מאותה סיבה> חווים את עצמנו , לא רק כגוף אורגני אחד מן הלידה עד למוות, אלא גם כישות מנטלית אחידה ורצופה - "אני" - וקשה לנו להסתדר עם צרכינו , הסותרים תכופות זה את זה. שני אלה, ואולי לא רק הם, מעלים את חשיבותו של הדמיון , המשרת גם את החשיבה המציאותית, אך בעניינים שדנו בהם הוא הוליד את האמונה והאמנות, שההבדל ביניהן הוא זה שהראשונה רואה בדמיונותיה קול מארקס גילויים של מציאות בעלה יותר , ואלו השבייה - אשליות מכוונות, ש"האמת 11 שלהן אינה טמונה בהן עצמן אלא במה שהן "מסמלות", כ. בדיווחו על מסע המחקר שלו בין האינדיאנים של מרכז ברזיל , ערב מלחמת העולם השנייה, מעיר קלוד לוי-שטראוס, שיותר משציבורים של הילידים הללו בחרו לעצמם מנהיגים, בחרו והרכיבו הללו את ציבוריהם: הערה דומה אפשר למצוא בספר חדש יותר , המיתוס של האומה מאת ההיסטוריון פטריק גו גירי , הדן בהתגבשות האומות האירופיות בעת שקיעת האימפריה הרומית וראשית ימי הביניים - מה שנקרא "נדידת העמים". הוא מדווח על האגדות מסביב למשפחות האצולה "העתיקות" השונות, ובוודאי עם התפתחות הסחר בים התיכון בסוף ימי הביניים. כך גם היחס בין לווים נוצרים ומלווים יהודים: <בל נשכח שהזקוקים להלוואות היו תחילה אנשים שנקלעו למצוקה בתור צרכנים. הלוואות לשם השקעה הן תופעה הרבה יותר מאוחרת>: והשנאה ליהודים כמלווים בריבית היא פרי השלב המוקדם. אך לא רק יהודים הלוו בריבית: המלווה בריבית של רסקולניקוב לא חיתה יהודייה. באשר לשיילוק המלווה ואנטוניו הלווה קיים ספק. ההלוואה לאנטוניו כאילו ניתנה לשם השקעה מסחרית <מטען וארניות של סחר ימי> אך זה היה גם הימור על מזג האוויר והיתקלות עם שודדי ים, וזאת נוכח אורח החיים הנוצץ והבזבזני של האצולה המסחרית הנוצרית. ואולם אורח החיים הזה היה יפה בכל קנה מידה. הן לשיילוק, לדידו של שקספיר - כלומר ליהודים - "אין מוסיקה", זה היה אחד המשפטים הקדומים של הנצרות האנטישמית, וגם של שקספיר ,שקרוב לוודאי לא ראה יהודי מימיו . קראתי אצל מארקס הצעיר <אולי בחיבור "המשפחה הקדושה") שהעם היחיד באירופה, שרובו יושב היום באותו מקום בו ישבו אבות אבותיו הקדומים, הוא העם הגרמני , ולכן העם הזה הוא כה צר אופקים: ואני חשבתי בלבי , שהרי היהודים, בתור העם הנייד ביותר , הם כאילו הקוטב הנגדי של הרגמנים יושבי הקבע." ומכאן מוסברת אולי חלקית עוצמת הרצחנות הנאצית, עם הנטייה הפגנית המזויפת שלהם, אותה ירשו הגרמנים מחלק מן ה"קלאסיקנים" הספרותיים שלהם, שנוכח חשיבות המיתולוגיה היוונית-רומית במסורת התרבותית האירופית חיפשו שווי ערך "משלהם", ומצאום לדעתם באלי הפוליתאיזם הסקנדינבי הקדום. אשר להערה של הוונציאני העשיר ב"סוחר בוונציה" כי "לשיילוק אין מוסיקה", אולי כדאי להזכיר כי דווקא בתחום העמים דוברי גרמנית קם מי שהינו אולי המלחין ה"מוזי" ביותר במוסיקה האירופית, מלבד מוצרט, פליקס מנדלסון-ברטולדי , שאמנם נטבל לנצרות אך סבו , משה מנדלסון , היה בזמנו , כידוע, אחת הדמויות הבולטות ביותר ביהדות גרמניה: ובאותו תחום גיאוגרפי קם גם אחד היורשים האמיתיים המעטים של בטהובן - גוסטב מאהלו , שנולד יהודי . אנחנו , היהודים נאלצים, אפוא, לשאת <אם להשתמש דווקא בסימבוליקה נוצרית> את צלב הסתירות הטבועות בקיום האנושי מלידתו , ואינני סבור , כפי שסוברת הנצרות, שהאדם "רע מלידה" אלא שדבקות בו - מלידת המין הומו-סאפיינס - סתירות קיומיות: הודות לזיכרון המשוכלל שלנו , אנו לא רק מסוגלים 19 ספטמבר 2003 ההמוליכ בלשל עידו :מראש תהמר הההיסטורי ,ה"ניכור" גמוש ושמקור בפילוסופיה הלאמונ תהדתי תהזא והוסיפ םהפילוסופי תא ץ"ק "ההיסטוריה :משלהם תא ,האוטופיה וא לש ב 'יצול ידיכו בו ויכר הבהיסטורי תאנושי ,ההגליאנית ןשמציי ,שם 'כאמור תא לגלגו ההמדינ <<החברה ,האידיאלית וז לשכ השייעש ,באמת חובניסו ימוחש :יותר החבר יבל ,ה"אידיאה" בהשל ןהאחרו לש ,ה"לוגיקה" הב היהי ןנכו למכ תהבחינו הוייעש לע דהצ תמעמדו אולל ןקניי יפרט יבאמצע 'הייצור .בטבע לםיפבp לש סמארק עמופי רהניכו המטר רשהתחב האלי ןהרעיו רבדב קמש ןכאיפיו ,השוק וב ""השותפים תלחלוק ההעבוד בהטו .ביותר םוהתפקידי םה םזרי הז הלז יובעל אינטרסים לאב 'אפלטון ןהראשו רשתיא המדינ תההולמ .מתוכנן תא םעול ,ה"אידיאות" סותומ ,מדרוס עשטב אל הז םהמקו רלתא טבפרוטרו תא תתולדו .מנוגדים תא גהמוש ""אוטופיה ובחיבור םבש ,זה אל תהתנועו ושדגל ןברעיו .זה רייאמ ןכא ,רק "ה"גילוי ההז לש יכתב תהשחרו ואיננ :מקרי ישאחר תהצלחו תמסחררו ילפנ תמלחמ םהעול תבראשי ההמא ה 19- וגיל ,הפרולטרים ךשהדר וצייר החבר ,שוויונית יכפ השהועלת לע סנ ההיחיד רלהתגב לע םחולשת אהי .ההתארגנות לע ייד תתנועו תחברתיו םוהפילוסופי - ההראשונ ת<הצלחו תמרשימו ,בבחירות םוג םהאידיאולוגי ןשלה תבראשי ההמא ה 19-• םבמאבקי ,מקצועיים תהשג תזכו ,השביתה םיו םע ההצלחותי תההולכו תוגוברו לש תתנוע ההחבר םשלה החית קר תמתוכננ לבכ ,פרטיה העבוד 'מקוצר תוזכו תההתארגנו ,בכלל> םהפועלי תבראשי ההמא ה 20-, ההתגל ץהקו הנקלע תתנוע םהפועלי ילמבו ,סתום הבאלי :הזאת :הביורוקרטיה הואות יולפ ןאפלטו - האמור החית טלהישל יביד ,שהתבטא ןבי 'היתר קבמאב ןבי םזר ימהפכנ ,ביורוקרטיה הבגירסת ,ה"מהפכנית" ההגיע .פילוסופים ךא ,היום רכעבו םכאלפיי שוחמ תמאו ,שנים ואנ םיודעי השהפילוסופי האיננ ןלבי םזר ,"רפורמיסטי" דשע המהר רערע לע הלשיא םבסטאליניז 'הטרוריסטי תשא ובוא ,מדע םשאמנ ,משתנה ךא ותוצאותי דתמי תיסודו ההמשנ תהמארקסיסטי .("רוויזיוניזם") אניב א<בל <יודעין דאח םהאמני םהגדולי תתואמו תא תהמציאו םבתחו ,מסוים וואיל ךא רהתבר ,במהרה יששנ תהמחנו םג דיח רביות לש ההמא ה 20-, יהיהוד ישח הבצ'כי םדעותיה לש םהפילוסופי םהשוני תסותרו וז נכשלו . רכאש שרא ,הרוויזיוניזם 'ברנשטיין בוכת תגרמני ץפרנ .קפקא תא :זו אול וז 'בלבד אאל םשג לע תההגו ןאי זהכרי יכ ה"המטר האיננ אול םכלו - ךהדר 'מתברר ,אפוא ששי "ל"ניכור <<לפחות ישת אה הופנ תפוסח ד<במיוח אל 'בפריז תביר החינ ,הכול" ההי הז ,טשטוש יכ אל רדובפנים : ואל תהכלכליו <<השוק וואל יחמד ביות ההאופנ לבכ ,הזמנים םוהיו םג תביר "ב"דרך ,וב"מטרה" יכ המ ןשברנשטיי ןציי תחברתיו .<הביורוקרטיה> ,כ"דרך" רכלומ קהמאב יהמקצוע יוהפוליט רכאמו ן'בי תהביורוקרטיו ושצמח מהתארגנות <הפילוסופיה. ,החלשים והי תהגרועו רביות והלל ןשאות תהשוויוניו ההצטרפ תלתמונ ההחבר לע הדמוקרטי ,וזכויות תשיר תא דמעמ םהפועלי ,בהווה אוביט תא םהאינטרסי שלו . ההוליד המ השנקרא ה"התנוע ,הקומוניסטית" ,האידיאלית קר רלאח השהמהפכ תהצרפתי רכאש ,כוננה הבשמ לש ה"הדיקטטור של החרת לע הדגל תא תהסיסמאו ,חירות ןשוויו רואש הל"מטר ,הסופית" שאי אל עיד המ ,ואחווה ףובאג 'השמאלי יהעממ ,שלה הקמ הפירוש לבפוע :ממש יהר סמארק -וחברו ,הפרולטריון" רמשט יפוליט השדמ תלעריצויו ת"ברי ,השווים" םע התביעת ןלשוויו 'כלכלי ושותפ סאנגל וסירב תבעקשנו רלתא תמוחשי תהמזרחיו ,העתיקות תהעקובו םמד תושטופו ףנוס לע הז .הפוליטי במצ אלל ןקניי יפרט יבאמצע :הייצור ןבניסיו זבבזבו :ובזימה תזא רלאח ישאב ההתנוע ןלני םלימי ההועלת תבצרפ ל<ע ייד <כלאבקי םג הכז ורא ,אוטופיזם םולדבריה וסמכ לע אמצ קבמש ההמלחמ יהגרמנ י<הביורוקרט תסיסמ ה"הדיקטטור לש ,הפרולטריון" השאומצ ןהפרולטריו ,המנצח עשייד רלפתו תא תהבעיו <לעילא תממלחמ םהעול ההראשונ ,דגם ישראו רמאוח ריות יביד ףהפילוסו אבה" ההידיע לש ושיעמד .בפניו ךכ םג הבמחנ יהמהפכנ והי "ל"סוציאליזם לחקותו . רולמות 'להזכיר יכ ההתנוע תהחברתי ,העיקרית תתנוע םהפועלי תהדעו תחלוקו ג<לוקסמבור - <לנין ובימי לש 'ממשיכו 'סטאלין לכ ימ זשהע ףא - לקו ,מארקס ףא יכ סמארק וותומכי והתנער םוהרפורמיז ךנהפ שחי המהר ,לאופורטוניזם זלרמו הלתביע ןלשוויו - בנחש הלסוט 'ובוגד תמשיט 'כלאבקי לשדג תבהקמ אצב ימחתרת וובהיות ןבשלטו חזנ תא םהאינטרסי ישראו ולהוציא .להורג רהפ .ולטריים דועו רלמות רלהזכי תא "האינטרנציונל לש ,מיעוט רשאמו ההי םלהגשי תא ההמטר לאב ןכשלר םהזר יהמהפכנ ההי יטרג ההרב "החמישי לש רה"חמ 'ורז הבקמבודי ושל תהזא הבהפיכ .אלימה ןוכא םמגיעי ואנ לא רחיבו ההפוליטיק לא :יותר ישהר רהתבר יכ אל קר ם"הסוציאליז ל"השבי "הזוהר יהפרואנ ושביצע ימעש חרצ ההפילוסופי - תזא תהאופנתי ובנעורי לש "האוטופי ההי תבבחינ :אוטופיה םג םהמוניי יבבנ םעמיה .שלהם סמארק :בגרמניה תתור :הגל סמארק ןטוע יכ ם"הסוציאליז "המדעי אל ההי ריות מכך . יכ יאול רבהקש הז יכדא שלהקדי םמילי רמספ דהעמי תא תתור להג ןמ שהרא לע :הרגליים ,מארקס ושותפי 'ותלמידיו םאמנ ושלל תא הלתנוע תהקיבוצי 'בישראל השביצע טפרויק :דהיינו לשנט הממנ תא ההדיאלקטיק - תא תהתפיסו רבדב ה"חבר ,אידיאלית" ןשנית יסוציאליסט יבלת םאלי - רבזעי ןאנפי הבקנ המיד יעולמ - ךא בר תחשיבו המבחינ ערכית, תההתפתחו ךתו םניגודי - לשאצ להג השירת הלתכננ הלפרטי הולהגשימ תבאמצעו -שליט םעול יאפלטונ לש תמהויו תרוחניו ת<הקטגוריו ףפילוסו 'נאור םוה 'התיימרו 'כאמור ד"להעמי תלהגשמ םסוציאליז יקומונל תבמסגר לש החבר לש ןההיגיו ומיסוד לש ,קאנט חבפיתו לש להג תא ההדיאלקטיק לש להג ןמ שהרא לע תמתיישב םבמקו ,"עתיק-חדש" השנרא םכמקו ,עצמו> ךשתו לגלגו יעצמ ידיאלקט 'התעלו ,הרגליים" ךא הלמעש והלכ ךבדר תההגליאני וב לכ תהאפשרויו תהחברתיו ןעוד תפתוחו 'כביכול תלדרגו תרוחניו תגבוהו ריות 'ויותר לש רתיאו םעול ךשבדר םהחתחתי לש םהניגודי וכמ הכמ תמאו םשני ילפנ 'כן הבשטח לש והקיפ תא עהטב - וכניכור יהעצמ לש חהרו - םהדיאלקטיי רחות הלהרמוני ,מוחלטת ,ארה"ב םשג וב הקמ התנוע ,קומונלית תדתי ווהגיע ףבסו לא חהרו :האבסולוטית םאלוהי םשבמקו ח"הרו "המוחלטת האמור החית תלהיו םוג אל .דתית לאב דבניגו הלתנוע ,הקיבוצית לש םפילוסופי וכמ להא יהפנתאיסט לש ה"היסטורי תאנושי .באמת" אל ההי ןואי הלתנוע תהזא רקש וכלשה 'כאשר תבשנו ה 30- לש ההמא ,הקודמת והתגל תלתנועו סוציאליסטיות. ,שפינוזה קר וכול .רוחניות סמארק רהמי תא תהתפתחו חהרו תבהתפתחו יכתב תהשחרו לש ,מארקס והעמיד םפילוסופי םהסוציאליז יהאירופ ראמו ההי חלהני דיסו תהיסטורי ןבזמ 'ממשי תהנשלט ףא אהי חמכו םמארקסיסטי - זבמרכ ההתור תהמארקסיסטי ןלפתרו תהבעיו תהחברתיו לע ייד קסילו יחוק ,הדיאלקטיקה תומוצג תכחוקיו תהיסטורי - דבצ גמוש "ה"ניצול 'המעמדי םג תא דהניגו ןבי םהעובדי יובעל יאמצע .הייצור 20 ןגליו 283 מארקס דימה בנפשו שכך תיפתר גם הסתירה ולכן' אפשר לומר' שהתמזל מזלם של אותם עולמית, משום שהוא, אולי' המשך התפקיד בין האינדיווידואליות של הקיום האנושי לבין אישים <ואף המונים> שהאמינו ב"דרך" הזאת שההיסטוריה האנושית כפתה על העם היהודי ~ הצורך בשיתוף פעולה עם ציבורי בני אדם. ~ ~ דווקא בהיותם ממיטב שוחרי האנושיות והצדק, ביחס לתרבות האירופית, שהיא אמנם הפחות ה"אנרכיסט הסוציאליסטי" קרופוטקין כתב אך לא נקלעו לניסיון להגשמה ממשית שלה ... "פראית" מכל התרבויות - אך אם למושג ~1 ספר על "עזרה הדדית בעולם בעלי החיים ובני שונה מאוד הוא המצב לגבי התנועה הקיבוצית "רשע" יש מובן' הרי שבתרבות הזאת, שהגיעה ~ האדם". הוא רק שכח לציין ששיתוף פעולה - התנועה הקומונאלית היחידה בעולם שקמה ללמידת היכולות והידע הנרחבים ביותר לרוב מכוון לא רק למשהו אלא גם נגד מישהו במסגרת של תנועת פועלים, וראתה את בהיסטוריה האנושית, השיג גם הרשע את שיא או משהו: נגד אויבים, נגד חיות טרף או חיות תפקידה בהקשר היסטורי פוליטי: הפיכת בני שכלולו בדמות "הפתרון הסופי של השאלה מאכל' נגד קשיי הסביבה, נגד כוחות הטבע התפוצות היהודיות לעם עובד במולדתו' היהודית", שנהגה והוצא לפועל בידי בני עמם ונגד "התנגדות החומר" בכללה. שייאבק על עתיד סוציאליסטי במולדת הזאת של קאנט, בטהובן וגתה, בצורת רצח תעשייתי. השניות הזאת קיימת לא רק בעולם בני האדם - כדרך שעשו מעמדות פועלים בארצות שכן "בניית ארץ ישראל" חיתה במהדורתה אלא לכל אורך האבולוציה הביולוגית, אפילו אחרות. החשובה הראשונה, זו של הרצל' לאו דווקא כאשר - אחרי היווצרות שיתוף הפעולה בין ניסיון של הגשמת החזון המשיחי בידי בני אדם תאים בודדים באורגניזמים רב-תאיים, בשר ודם, אלא, כפי שהתברר' הדרך היחידה "שוכחים" תאים מסוימים, כביכול' את להציל יהודים מן השואה האנטישמית, פרי תפקודם במסגרת "הכלל" והופכים סרטניים ההתקוממות נגד הקדמה - שמצריכה הפשטה. - ובכך משמידים את ה"כלל" הזה ואיתר את אך נחזור לשבר המשיחיות והאוטופיה: הסיבה, עצמם. והנה המחלות האוטו-אימוניות: הרי הנכונה אמנם, המובאת לרוב, ואשר נעשתה הללו קוטלות לא מעטים מאיתנו . כבר טריוויאלית, היא - ש"הטוב המושלם הוא ואינן יוצאות מכלל הסתירה הזאת אף הנשמות אויבו המסוכן ביותר של הטוב". אבל ניתן לתתהטו כרת שרוצות להציל מינים מן החי' תשובה בלתי טריוויאלית, שכוללת את זו שמסכנים את עצם קיומם בשל רעיית יתר האחרונה: בכל תקופה <ואולי בכל רגע> משתנה בסביבתם, והם יורים בחלק מהם ב"ציד אופיו של מה שנראה כטוב ביותר' באופן שלא מבוקר". ניתן לחזותו מראש. לעניות דעתי, אקולוגיה כזו חינה "הומנית" לא במקרה פירושו של "הפתרון הסופי" הנאצי רק בעירבון מוגבל מאוד ... היה רצח. וגם לא במקרה נלקח עצם המושג, אולי כדאי להזכיר גם את "פתרון" הניגוד אם לא מתוך המילון המארקסיסטי' הרי מאוצר בין קיומם של פרטים מסוג <ביולוגי> מסוים המילים השגור על התנועות הסוציאליות של בקרב "חברה" של בעלי חיים כנחיל דבורים, המאה ה 19-. ראיית המוות כפתרון סופי חינה שנקבותיה העקרות <העמלניות> מגרשות את יוסף סטאלין שקר: המוות אינו פותר דבר. הוא אך מוחק כל הזכרים מן הכוורת למוות ברעב, לאחר שאלות - את השאלות כולן - עם כל היתר. שאחד מהם הצליח להפרות את הנקבה הפורייה מן החלום בדבר ארגון כל ההמון הזה של נוער לכן מהפכות אלימות אינן - במקרה הטוב (ה"מלכה") ועקב כך להיקרע לגזרים. יהודי' שנהפך לפי המינוח של הימים ההם ביותר - אלא פתיחת אפשרויות לפתרונות מצבו של מין האדם הנבון הוא שונה מזה, אך ל"פרולטריון", במסגרת שיתופית ושוויונית צנועים. לא ל"גאולה", אלא לכל היותר ורק מפני שהניגוד הקיומי בין פרט לבין "כלל" אחת, התעוררו הצעירים הללו במהרה, וגם להצלה, פשוטו כמשמעו' ואולי לשחרור לובש כאן צורה אחרת וכל תפיסה הרמוניסטית "הפרודוקטיוויזציה" של היהודים <ועל אחת ממשהו מוגבל או לשיפורים צנועים, שקודם כגון "התפתחות הפרט" כערובה אוטומטית כמה וכמה הפיכת חלק הארי ביניהם לחקלאים> לכן אי אפשר היה להעלותם על הדעת: אך גם ל"התפתחות הכלל", ו/או להיפר' אינה אלא הצטמקה לממדים זעירים, וזאת עם ירידת למניעת אסונות. אשליה, אוטופית או משיחית, כמו "אריה שיעור עובדי הכפיים בכל החברות המערביות, אבל כל זה כרוך בסכנה שיחד עם המהפכנים ככבש יאכל תבן": <שזאב עם כבש ירבץ יחדיו שגם משמשת בישראל כחיפוי ערכי ישתלטו על החברה הפשע, השנאה והרצחנות ייתכן - בגן החיות, בין בעלי חיים מאולפים לההתנכרות לערכים של אתמול <וחזרה חלקית לשמה. כך היה במהפכה הצרפתית, שעם זאת היטב>. לערכי השלשום> - כפי שנכשלו מאמצי השאירה את כלכלת השוק על כנה, ואיחה מרכז אמונות משיחיות ופתרונות אוטופיים הפרודוקטיוויזציה של היהודים בגרמניה כוח נוסף על האלימות המהפכנית, כוח שחולל מדומיינים אינם מזיקים כל עוד אין מנסים <שנעשו דווקא ביוזמת הביורוקרטיה הפרוסית>. את ה"טרמידור". להתגבר בכוח על התנגדות המציאות. משנכשל כיום חלוקים חברי הקיבוצים בשאלה אם ללכת מה שנקרא "מהפכת אוקטובר" כלל בעצם במציאות הניסיון לכונן בברה"מ משק מתוכנן ל"הפרטה" גורפת, שפירושה "נורמליזציה" מהותו השתלטות על המשק, ומנע בכך ומתקדם במסגרת של תערובת בין כלכלה של קפיטליסטית בצורה זו או אחרת, או המשך זה נורמליזציה כדוגמת הטרמידור' במשך שבעים חלוקה פרימיטיבית לבין שוק מעוות, והמשטר או אחר של חיי שיתוף ושוויון'אשר - לעניות שנים במקום השנים הספורות של המהפכה הועמד בסכנה, יצאה העילית ה"קומוניסטית" דעתי - ידון את התנועה הקיבוצית למעמד הצרפתית, והלניניזם הפך לסטאליניזם, להגן על מעמדה ועל עצם חייה, בכינון משטר של כת, אולי סימפטית ומעניינת, אך חסרת שאמנם תרם לתיעושה של האימפריה הרוסית, אימים מטורף של שליט יחיד' טיפוח פולחן חשיבות לדמות החברה כולה, בדומה למעמד אך במחיר כבד עד מאוד' שכלל בין היתר גם אישיותו' ורצח כל מתנגד אמיתי או מדומה הקומונות בארה"ב. את הג'נוסייד' שביצעו הקומוניסטים של של מה שנראה בעיני השליט הזה כ"דרך". הזכרתי את הניסיון הקיבוצי' הזעיר באמת מידה קמבודיה - לאו רווק בעמים זרים או במעמדות ... 21 ספטמבר 2003 םמנצלי אאל .בעמם-שלהם ךבכ םנשל למעג .עצמו ןולכ םג .בדם תהשפיו היכול חלנצ קר םא אהי מלווה ""הלימוד יההדד לש ישנ ,משטרים םמנוגדי לע 'כן 'לדעתי ההתקופ ישאחר תקריס הלכאור תקוטבי : יהפאשיסט -נאצי םהקומוניז האיננ ף"סו "ההיסטוריה ת<א תזא הבמחשב אהל תמופשט למכ לוכ לש :ההומניות .וה"קומוניסטי" ולמדנ רכב דעו דועו סבעשור-פלו ,האחרון> ןבמת תאפשרו םלחלשי קלהתחז תבמיד :אגב ןאי רלפטו םג תא םהמארקסיז יהמקור אול לש ה"מהפכ 'מתמדת" יכפ ושחלמ ,האפשרות תולחיו יבל ברע ל<בכ <המובנים ןמ ההאשמ תבהגיי תרעיונו ושהוליד ראח ךכ ,הטרוצקיסטים אאל לש קמאב דמתמי לשינוה יובל .השפלה ימצב :עיוועים ההנ ללמש הההצע קבחל יהמעש לע ייד תהמעמדו "ה"נמוכים תמבחינ ם"מצב 'לכן לא ול בליוש סבתא-הטיי לש ההתודע לש טהמניפס יהקומוניסט םלהקי ת"חילו לש "הסוציו-אקונומי לע תמניע ברע הוהשפל קלהסתפ הבהדמי תהתואמ תא תהמציאו לוע "עובדים שלמימו תתוכניו :פיתוח רהדב ,נעשה םמה םומילדיה - תבעזר יבעל ,ברית ושיעזר ןכ המביא תלתוצאו .רצויות הההדמי תחייב ,כידוע הבקנ המיד ברח רביות ןבסי ,להם ןבי 'היתר םמשו ושיהי םמעונייני שבייבו םג קלספ תא דהצ יהשנ לש םהחושי :למיניהם תהקומוניסטי תלמניע תהצפו לש ישנ תהנהרו תמקורו הטרור . תא םצד הערכי . םהמרכזיי לש .סין חורי הדומ ףנד םג תמתוכניו יהר דבאח םהחיבורי םהראשוני לש יאנ רמשע - ןואי וז אאל ההשער - ושכמ םלצדדי םאחרי לש יחי ,האורגניזם שי ךבכ ףהטירו לש ןהרוד יהרומנ 'צ'אושסקו ןזמ אל ם"הסוציאליז "המדעי - ם"מצב לש תהמעמדו קחל .לאבולוציה םהביולוגי םיודעי עמדו בר ילפנ 'הפלתו-מותו ןביניה דאיחו םכפרי םהעובדי "באנגליה - הפנ ךפריזרי סאנגל םלערי תחקלאיו - תזא דיח םע ןסגנו םחיי לש רהצעי לא תהמעמדו םהמשכילי ץבאר וז םלפרחי שי םצבעי תוריחו םשה ב םעימי םג תהנהגו ,קומוניסטיות אשל ההי שמביי ובבזבוז הבדרישה-עצ ןלכונ רמשט יקומוניסט - יכד :לנו םה םמושכי םחרקי יובעל םחיי םזעירי וובהוללות תא יעריצ חהמזר יבימ םקד יובימ עלמנו המהפכ ה<בתקופ תהזא ההי רזכ רהטרו םאחרי - ושכאיל ךבדר באג םמתווכי יבריבו יהטבע לש .הצמחים הוהנ :השערתי יאול ;הביניים 'סגנון בשאג הזכ ילחיקו בבקר יעריצ יהמהפכנ דהמפחי תבצרפ יטר (עדיין! תמפלגו 'הבעת "ה"סוציאליסטיות תלאומניו זמא ועבר לע םהעול דעו הכמ יגל 'טרור םאחדי תבהישרדו ימינ תהחיו תממלא דתפקי םג חבמזר .התיכון יבעל תחשיבו הרב םואחרי ושחלפ :מהר רהטרו ,העובדה םשה םמסוגלי תליהנו הממ רשמאפש לאב ןאי ןכא שחידו בר רבאש ןלכשלד לש ה"נרודנאי "ודליה הוצאצאי ,ברוסיה םלה ?להישדד עושהטב וסביבנ הנרא היפ םהמנוצלי םוהנדכאי םבניסיונותיה םלשי ץק תרציחו םשליטי הבאירופ הואמריק יביד ובעינינ םמשו קשבדיו לבש העובד וז - ןבי ןלשלטו .מבצליהם קפטרי 'ג 'גירי רמחב רהספ ""אנרכיסטים תבראשי ההמא ה 20-, יהחיקו רהית - ואנ םחיי יד ןזמ יכד ןשהמי יהביולוג סהמיתו לש ההאומ 'מציין ןשבי תהצבאו לש רהטרו יהיעקובינ תב"מהפכ ,אוקטובר" ושלנ ?יישדד ושהוקמ יבמרחב ההאימפרי תהרומי תלקרא עהגרו םמכול - רהטרו יהנגד-מהפכנ לש תושהאנושו תהתרבותי השרד הכמ יאלפ ,שנים ,סופה והי םג תצבאו לש םעבדי - הבדומ הלז םהפאשיסטי םוהנאצי ן<ליאו יטרוצק בכת םמשו ושמישה הבתוכ להשכי גלהצי םג תא לש ,ספרטקוס ושסופ ההי םבצליבת לש יאלפ תבאח 'מהדברותיו םבטר העל רהיטל :לשלטון תהאסונו ושלנ - םאמנ יבל לכח קוסר - לאב .עבדים ""ה"סוציאלרבולוציונרים הברוסי והי יביטו הבצור אמנותית ? םאמנ יאחר סספרטקו הבא התקופ לש רשחרו תלתקוו ,העם םהנאציונלסוציאליסטי םחינ :נכון יפסחת ןכא לע תאמונו תדתיו םופולחני יהמונ לש םעבדי :באימפריה םהאדוני והחל יביטו לש שיאו "העם - תבעקבו רמשב יהכלכל ,דתיים ,שהטרגדיה השעלי ירמזת 'כאן החית להגדו ץשפר ב 1929-(. קחל לש דאח .מהם לכ האל ,הם 'לדעתי חלק דלפח. לאב הההיסטורי לש דפח ה'שנא ,ורצח ,כידוע ןוסטאלי דלמ תמשיטו םהטרוריסטי לש ןהימי ןמ הה"חשיב "הפראית ך<א אל חבהכר <פרועה אל ההסתיימ .בכך הוב"מא לש "האלימות '<כן ןהימי תלמרו ההטענ םשהפאשיז אהו א"ל לש .האנושות יאנ עמוד ךלכ קשחל לגדו ימבנ םהאד םאינ םמסוגלי תלחיו יבל האמונ דתית, <<הובסבאום אהי ,התחדשה אל קר תבצמיח לשמא אול <ימין" חורצ לע ןימי לוע 'שמאל תלרבו ההאמונ תבהתגלו תאלוהי למייסדי תמדינ דהסע ןמ דהפח ימפנ םהקומוניז יאחר לובכ תזא םתר ומשה הלמלחמ דנג רהיטל ו<ואפיל הלכינונ לש תמדינ .ישראל> תהדתו תהמונותאיסטיו .הגדולות יבעינ מדובר תמהפכ .אוקטובר ןמ דהפח ההז הצמח םג ,באשליות ישאול תעוזרו תלחיו ר<בעיק עם דהמהפכה-שכנג תהפאשיסטי -נאצית השהמציא טוכמע ישכחת רלהזכי תא תה"בריגדו תא שתיעו .הרצח ,האדומות" תא ת"כנופיי ,באדר-מיינהוף" תא תתודע ,המוות> ךא םבתנאי םמסוימי ל<ש דפח אלל לגבו ימפנ תנקמ להא וכמ לאצ קנאי הוכשהתנפצ ה"הסכנ "הקומוניסטית - רוהתבר א"הצב םהאדו "היפני בוכיו" םצאצאי יקצר םשבעצ מברה" אול בארה" החית רנמ לש רניי םחיי לש .הקומוניזם הועת - רהטרו תהדתו - יואול םג לאצ ישונא תהד <הקנאים - הצמח האשלי החדש רבדב חנצ -דמוקרטי יהפונדמנטליסט 'המוסלמי רשמעור םבעול תנעשו תהרסניו ןמאי .כמותן ךא ןאי יל ,ספק יהנוצר תחלומו םצלבניי הומגר ואות ללניצו "שה"אשליה תהאמנותי - תהמודע להיותה יקפיטליסט םמשעמ אשל ;ישקר הוהנ הצמח הסכנ הממשית-מדומ דמצ אשל וציפ תזא וממנ ועליונות םבתחו ההמחשב תהלא-פראי ע<מד האשלי - אהי ואות קחל לש ה"המחשב - חהמזר :המוסלמי במאוכז תמטובו <וטכנולוגיה ללניהו תמלחמו דהשמ .פראיות ,הפראית" סהמבוס ובעיקר לע -החושים-בטרם ,הקפיטליזם הפנ חמזר הז םלפונדמנטליז םאלי ראפש 'לומר לשכ דעו ההמחשב ההשפוי םבעול ,הפשטה ראש ובלעדי ןהמי יהאנוש ואינ ומס לג .ולטרור קהשו יהעולמ יהקפיטליסט אל לתשכי עלהשבי .לחיות 'ואני 'הקטן הנהנ ההנא תאמנותי הוהנא רטרו הז ואינ ליכו םאמנ רליצו םשו רדב יחיוב תא םרעבונ לש םהחלשי עולהימנ המפגיע השבאמפתי תלרגשו ,הזולת לומסוג תליהנו אול ןכל-שכ חלנצ ו<אפיל אל קבנש לש ן"השט םבכבוד 'האנושי אל ףיסו רהטרו ןמ :העולם םג םמנרטיבי םתנ"כיי ,ואחרים ישאנ דחוש <הגדול" - ךא ובסופ לש רדב יא ראפש ללנחו רוכב אמרנו : רהטרו ואינ ומס לג ,לנצח יכ אהו וואפיל רסבו ישאנ ,יודע יכ םה יפר ןהדמיו ועלי ב ןיצהר סופי . דסוג הלתודע תהפראי ,והפרועה ךא םג יא :היוצר ,הנה ללמש י'אנ הנהנ םג רמסיפו תיציא םמצרי םוג רמסיפו ךדר םהייסורי לש "המשיח םהקפיטליז - אל ובהיות יפר תכלכל קהשו ראפש רלעקו ואות ןמ שהשור - יכ שהשור אאל ובהיות םמנציה לש יעונ בורע - אהו ושל אהו רחוס תהאנושיו לש תהשפיו תהקיימ ,שלהם" ישלפ םאמונת אב תלקח לע ועצמ ,החטא רוהטרו אהו ,העונש עהגרו ןמ אהחט - "וה"מנצחת לכביכו - וז לש םהחזקי ,בדמים תא יחטא םהעול כולו .• 22 ןגליו 283 ~ מדגו פארן ~ -== נולדתי בסימן ==== ~1 ~ נ;לךז:יי ן~י~~ לרא;ת; - ~ל ס~לים הכ;כב שעמד - הףא ושל שבלי -T "." T•• : T • • ן~ן; ry ~יר ~~כו;ת ברףם השמים בא;ר מהבהב • --: T::-:.. ח; 7 פ;ת. אמרתי לעצמי ה~ך~~ כמ; מגדל;ר -: . : ~:;כ~נ;לךז:יי ישר T T אמרתי לעצמי • : -: • : -T בהרים 7:? ~ל ל~:ת • T :• ם~~~~כ;: מלא- ;ב~ ry ים ס~ה"ב מחשבה סראש;~ה ל~~~ ל~ר;ת עם החל;נ;ת הגד;לים . : ---. שמעתי על -• : -T ס:;כשףת ף~מ; ~ז עלתה בלבי מחשבה ד:ד :·· גדליהף - :ז ד T : -: שבב;המיהגם T : : :• :• של ~ן-~חי~ם 7:? ~ל ס~:ת םינ= 7~~ ~~ב;אף חףקי t סב ע;ן :;כ~ס:ינר י שז.פףל הככר T • -:• ~~ םינ= 7 ח.לק ~ע,ןה ס~ז:יי~ה ס 79~ ~לים מגשם זהב T T ."" :• • ~ם ~~ל?ים ן;ס~ל~~והז.פג'נטה T -:· -: : והיא נעלמה T : :• :• וגם בירמיה T : : :• -: מףל במעברי הב;ספ;רףס :--:..-: כ;: ry ךף שאניה~~~כ;:סוהדרדנלים • :• T -: -: ~י ~~ךז:יי ה~.ח~ T : הגן;לה 7 ~י ף~ין לרש"ם את :· ·: ~ין ~לה ף~ת;ך 9 ~ינ;ת ~ה י~~~ ~ל ~ם סח;~ה ~.~ ש ל ry ן ~ם ~רי~ה ס~ךץ ס~קי@ה מנ;ע וגם -: -T לע,ש;ת. ~קר;~ים בתים 7=נ~ןש T• ףמתהלכים על -. : -: . םי~~;ע~~ ו גם בכרסא;ת T ·:•• ס 9 לעים ס~ד~עים צפףפים אחדס~ד;ל;ת T :• י~י~~ ry ם ~;צ oת לשני ךסנ;ח;ת ס~יןה סק;~~ית ךדק ~ע,~רים ןס ry ריד לנדוד שכוש זrל T •• :• צריםנירים T• -ד: . גרגירים אדמדז.פים . -: :--.. -: Q ב שף?ים פשףט;ת כשאני ע;צמת ::·:-.:·:· ~קבףצ;ת. שבהם ה;לכים • : :• T :• ~ת ע.י~י י~~ י~~ אני נ;ןןת ~י :-.:·:· לבד ט~~~~~ין 9 ~ינ;ת ~סי tזQ רי ר;אים ~ז;ון~ י ry ן 7=ב~נכק~קים רמז השני ם:~י.ע~ י;רןת במדרג;ת .. : -: :· :· :p מ; מתערפל;ת .:-:: סע.ץ ~ל אני צריכה T :• • : ן~~~ף 7=ננ;וס~~ת ת;~י 9~ינ;ת ןק;ל דק חףמ;ת רמז :;כרי ל~צאתפים ..·. את האדיםת~~;י ~ל ס~פףן • • • T ."' ~תסדרו בככר . -•T שז.פסת;בבים נאויר ור;אה אנכו;ת :-• T • • T :ד • דק ך~ז וע;לים מחכום .. ח;ןפ;ת :. - כמ; ברז :·:· : כנראה -.::· ס fח " ל לפנ;ת ערב .::·:· שכון צריכה T ': T :• שאז- עם סק.~ף ~@ף gי ry ן ל~ת o· T :• אני יכ;לה T : • -: סל~ז ~~לי~ים .ן~~.;ת;א 23 ספטמבר 2003 היפ :נרלוניץ ת"א תספרו םהנשי ומחק ווהשכיח המההיסטורי לש תהספרו "הישראלית ביעק רבס תהציוני ודיבר םכול לע םליברליז ,ופתיחות ההנ שלממ תא ,המהפכה דלעבו סבפרד ובכרם, חמ םגר ךל קלעסו ךבספר שהחר ישנאב םוע שחד ץואר החדש יויהוד ,חדש לאב תא עלהבי תא ןדעת יבעניינ ,הקולקטיב הולמ הארמ :וארם יסיפור םנשי רע םקו ההמרינ קרחו תבעזר ,הנשים םהגברי לכ ןהזמ םדוחי ןאות םומשתיקי ?אותן תהוצא ץהקיבו רהמאוח, תסרר ,מגורים םהנשי והשאיר םש וואפיל עלהבי הדע יבנושא ץהאר אל ונתנ 'בקיצור םההל ההי 'גדול םוע לכ הלבטים 2003( תבספרו ,נשים ץחו חמז ןשח וחי בבמצ תוהספקו ןה והבינ םשא ףא דאח אל רעוז ןלה תנחו תלעומ ?הגברים .להן ןה תצריכו רלעזו לעצמן . - הלמ נחות ? .מחוק ומחק ווהשכיח ןאות המההיסטורי לש תהספרו .הישראלית תא המעיר ךבספר אשל החית ןלח תזכו חז החי יאחר תמלחמ םהעול הראשונה? ךולשאלת עמדו יעסקת :בהן ףבסו תשנו -ה הבחיר - ,כלומר ץבאר לישרא ושבא תלבנו 60, תתחיל ה 70- יחיית ןנס פרנציסקו . םהימי חנ המרינ תסוציאליסטי ווהקימ חנ םקיבוצי - הז להתחי דעו ףבסו ההמא ה 19-' לאב קהמאב אל החית תזכו הבחיר ?לנשים שממ - יאחר תמלחמ םהעול .הראשונה כלומר יימ תמלחמ ,וייטנאם לוכ םהמאבקי םהחברתיי םנשי שמהגו יהאזרח םונשי שמהגו הפועלי ויצא .לרחוב יסרבנ .מלחמה .אינדיאנים - ההעליי ההראשונ החית תציוני אול תהולכו 'יחד שוי הלז תהשלכו םג לע הסיפורים .הומוסקסואלים זא םג ישמעת םבפע ההראשונ ,סוציאליסטית לאב םג תהציונו החית .מהפכה רבאש הלעליי ,השנייה רואח ךכ ,השלישית ושנכתב ווהובא ץבקוב .זה יכ ,המאבק שכמה לע .פמיניזם רלאח ,שנים יהחלטת בלכתו תעבוד טדוקטור לע תספרו םמתיישבי ןה והי תעליו תציוניו ,וסוציאליסטיות לאב ןמ תהסופרו ולקח וב ,חלק למחלח םג םג זא םלנשי אל והי תזכויו ה<עליי השניי - .לסיפורים חק ללמש תא החמד ןב .יהודה ב- ,ראשונים רכלומ ההעליי .הראשונה וצחק .עלי 1903 אהי הנסע קלשוו תא ןהמילו לש בעלה, טדוקטור םכותבי לע 'קאנון יואנ תהולכ לע 1904, העליי תשלישי -1918(. קר ב 1926 ראליעז ןב ,יהודה השהי החול .שחפת באירופה, תספרו .נידחת ןוכא סנכנ םג ןעניי .ביוגרפי הניתנ םלנשי ץבאר לישרא תזכו .בחירה 'כן יאב ההי ןב ההעליי ההראשונ תומ .בילדותי לכ םהפועלי םוהחלוצי םהסוציאליסטי אל ויצא אהי ,מספרת הפגש תבסופרז'יסטיו ושנאבק יאול המבחינ תמסוימ ההעבוד החית ןמעי םללחו תא ןמלחמת לש םהנשי .לשוויון םג זא תלזכו הבחיר םבממשלי 'שלהן תואח שחיפו .אב ןניסיו רלהכי ואות ךדר ההתקופ לבכ תההתארגנויו םשלה תבהסתדרו - םהנשי תמהמנהיגו לש תהסופרז'יסטיו הבגרמני ההציע הב .גדל יכ יכשעסקת תבספרו ההעליי אל והי המלכתחיל .שוות הלמ הקמ תמועצ הל חלפתו ףסני :בארץ ףסני לש םנשי ,יהודיות ,ערביות תדרוזיו ,ונו' השתאבקנ לזכויות ,הראשונה יעסקת םקוד לכ הבהיסטורי ,שלה !הפועלות? הלמ םק ןארגו תאמהו !עובדות? יכ אל ודאג .לנשים ןה םאמנ והי תחברו ןולשיוויו משלהן . לאב החמד ןב היהוד ב 1903 םבחיי ,החברתיים םהפוליטיי ןוכמוב .סירבה אהי :אמרה .לא ואנחנ םהנשי היהודיות .התרבותיים-הספרותיים הוהנ ימצאת ושהי ,בהסתדרות לאב אל החית ןלה לכ ,השפעה תצריכו םקוד לכ דלעבו דיח םע םהגברי שלנו םנשי .כותבות שש עשב השמונ םנשי רובעיק אל עבנוג םלקידו תהבעיו .שלהן נכון' םג םג תהפועלו תוהחלוצו והאמינ םשהסוציאליז יכד םלהקי תישו תאוטונומי תלאומי בארץ ,כותבות ווז החית ההפתע .גדולה םפתאו ילמדת ,לדעת םשמעצ ההתחיי תהיהודי ץבאר אהו ןהפתרו 'האולטימטיבי םג םלגברי םוג 'ישראל ראח ךכ .נראה ועבר עארב העשר ,שנה ,לנשים לאב ההנ ןה תעולו ץלאר תלבנו רוכשכלפו זהכרי םשהעול רמכי ובזכות של 'ישראל שי םג התחיי לש .נשים םונשי תכותבו ,עברית םונשי תתובעו תזכויו .והכרה אהל תולהיבנו דיח םע םהגברי ,החברים הואל םהע יהיהוד תלבי ילאומ ומשל ץבאר 'ישראל תהמתיישבו תהראשונו והי תמשוללו לכ .זכות םאומרי ןלה - דע 'כאן םושולחי ןאות חלמטב היצא החמד ןב היהוד טבמניפס ינש תתח תהכותר ה"הגיע "שעתנו ם<התפרס בעיתון םאמנ תבמסגר תהאספו תוההצהרו לש ההתחיי יכ הז םהמקו יהמסורת .לאשה לאב ןה יהר ועל 24 ןגליו 283 ~c11sנ,ו NT uז. " •.•,. J( ח 19- לעומת אלח שהחלו לכתוב כמאח •.L/glOt )י !.A~N1>1< (ו: ecs--~ג L(SitMISMt ח 20-? ~ ~ -t oיrrASsן.5S11i ~CA l אם נדבר על דיוקן הנשים בעלייה # ;J 111; ",••, Ht . 1tiLLt TOUT L ו הראשונה, אלה נשים שהגיעו לכאן ן~ IC(,tf 'tTf Cf ~ במסגרת של משפחות חובבי ציון . נשים נשואות עם ילדים, שרובן לא היו משכילות והלכו לארץ בעקבות הבעל . הן לא ידעו מה זה ציונות, לא תפסו כלל לשם מה המעבר הזה מארץ לארץ , ובעיקר כשהוא כרוך בסכנת נפשות: לבוא למקום שומם, מחליא, חסר תנאים סניטריים, מקום שהמית ילדים בצורה מבהילה, ועורר בהן התנגדות. ולכן גם האשימו אותן . כי אם חיתה "ירידה" בעלייה הראשונה היא חיתה בגלל הנשים. אבל כמו שאמרתי: לא חינכו אותן' לא הקנו להן את האידיאולוגיה של חיבת ציון. הלא בסוף המאה ה 19- במזרח אירופה מעט נשים זכו להשכלה, אז כמובן שהן לא היו קנאיות לרעיון הלאומי ולא הבינו למה לעזוב חיים מסודרים ונוחים <והמשפחות בעלייה הראשונה היו רובן משפחות זעיר בורגניות בעלות אמצעים פחות או יותר> וללכת לחיות בתנאים לא תנאים?! לעומת זאת' חב שים מהעלייה השבייה והשלישית היו מטיפוס אחר. רובן היו צעירות לא נשואות, וגם אם לא היו סטודנטיות, היו הרבה יותר משכילות ובעלות מודעות רעיונית, גם ציונית ו גם סוציאליסטית. חלקן עלו במסגרות של תנועות נוער , בעיקר בעלייה השלישית, כמו תנועת "החלוץ" שחיתה תנועה מאורגנת ומחנכת. לכן כל המימוש הרעיוני שלהן בארץ היה שונה לגמרי. אבל טיב הכתיבה לא נקבע אם היא כותבת על ארץ ישראל או שהיא כותבת זיכרונות מסביבות מוסקבה. - בעלייה הראשונה הנשים שכתבו היו האינטליגנטיות, המשכילות. כמו חמדה בן יהודה, נחמה פוחצ'בסקי , יהודית הררי , ובכתיבה שלהן הן שימשו פה לנשים הלא משכילות. חיתה להן הרגשה של שליחות, והן בעצם השמיעו בפעם הראשונה את קולה של האשה בארץ. הן רצו לספר את היישוב ואת ההתיישבות היהודית בעיניה של האשה . פוחצ'בסקי גם כתבה הרבה על הנשים התימניות בראשון לציון. היא התעניינה בחיים שלהן' אבל גם סיפרה אותם מתוך איזו תחושה של אחווה, אשה אל אשה, ומתוך אכפתיות למצב שלהן ולבעיות שלהן . גם הנשים בעלייה השנייה והשלישית רצו להפגין נוכחות בספרות העברית בארץ' אבל הקונטקסט הספרותי שלהן הוא כבר אחר. ..... 25 ספטמבר 2003 יפה ברלוביץ בעלת חזון , שעזבה את אירופה, שחיתה לתפיסתה זקנה, מסואבת ומושחתת, והם רצו להיטהר , לחיות חיים מוסריים ולבנות מדינה אוטופית של "מלכות שמים"; הם קראו לה "העיר על הגבעה", ומהי העיר על הגבעה? ירושלים. הם רצו לבנות ירושלים חדשה מבחינה מטאפורית, שתהיה אור לגויים. ולכן מלכתחילה החליטו לבנות אותה על אדמה בתולית, טהורה, עולם חדש ונקי. אלה היו הפוריטנים, ובהם עסקתי. לכן מבחינה אידיאולוגית יש הקבלה בין שתי הספרויות. הספרות שלהם גם עוסקת הרבה מאוד נתב"ך . בעיקר חקווייקרים. -כן . הלא כל המפה של ארץ ישראל נמצאת שם אצלם באמריקה. דרך אגב, גם מבחינה של ז'אנרים יש הקבלה. מדוע? כי כאשר אדם בא לארץ חדשה, קודם כל הוא יוצא ללמוד אותה, לעשות הכרות עם הבית החדש. לכן הז'אנר של סיפורי מסע מופיע המון גם בספרות האמריקאית וגם בספרות העלייה הראשונה. השוואה נוספת: המעבר ממקום מאור גן , מתורבת, מכופתר , לציוויליזציה פרועה. וההרגשה הזאת של מקום פתוח, חסר כל מגבלות של חוקים ומשפטים, מכתיבה גם את הספרות האמריקאית וגם את הארץ ישראלית. יש כאן איזה שחרור ,איזה חופש, ופתאום אתה מרשה לעצמך כתיבה שלא העזת לעסוק בה ככה מקודם. וחלק מזה הן הנשים. גם שם וגם פה נשים התחילו לכתוב. מה חיה שוכח בין הסופרות שהגיעו כמאח "דואר היום" ב 1919-(, כלומר , עד כאן אנחנו הנשים עשינו את שלנו ,עכשיו הגיעה השעה לדאוג לעצמנו ולגורלנו בחברה הזאת. ואכן , באותן שנים התחיל מאבק הנשים לתפוס תאוצה. ב 1926- אושרו הזכויות, אבל באופן מעשי זה לקח עוד הרבה שנים. גם בשנות ה- 30 ואפילו בשנות ה 40-, לא כל המועצות המקומיות מימשו את ההחלטה הלכה למעשה. ואני חוזרת: לא הגברים נאבקו על כך אלא רק הנשים. מבחינה זו האשה בשנות ה 20 חיתה בעלת מודעות לעמדה ולהכרה משלה, לא פחות ואולי יותר מהפמיניסטיות בימינו. אחרי שגיליתי את הנשים הכותבות בעלייה הראשונה, שאלתי את עצמי: האם יש המשך? האמנם נשים המשיכו לכתוב? פתחתי את הלקסיקון של קרסל <הלקסיקון של הספרות העברית עד שנות ה 60-(, סימנתי כל אשה כותבת שמצאתי שם, את השמות העברתי לכרטסת <מחשבים טרם היו אז>. ב 1994- יצאה אנתולוגיה של סיפורי נשים בשם הקול הארח בעריכת לילי רתוק. באחרית הדבר כתבה רתוק שההיסטוריה של הנשים בארץ היא מאוד ייחודית בהיסטוריה של ספרויות הנשים בעולם, ומדוע? כיוון שנולדה פעמיים: פעם עם דבורה בארון ב 1903- <אז היא פירסמה את הסיפור הראשון שלה> ופעם עם עמליה נחבא כומרן , חמישים שנים יותר מאוחר )1956(, ובין לבין נוצר חלל ריק של פרוזאיקוניות. זאת אומרת, נשים כתבו שירה <והיא גם מסבירה למה>, אבל לא כתבו פרוזה. ואז אמרתי לעצמי: למה חלל ריק? הלא יש לי כרטסת מלאה עם נשים כותבות. וזו מתממשת כאן , באנתולוגיה שבאה לתקן את ההיסטוריה: לא לידה פעמיים אלא כתיבה רצופה של נשים. את משרוח את החגירה לארץ ישראל עם החגירה של האמריקאים למערב הפרוע? -כן , בזה עסקתי בעבודת הדוקטורט. התזה חיתה: ספרות מתיישבים ראשונים באמריקה הצפונית ובארץ ישראל. אמריקה היא ארץ של מהגרים. אבל אותי ריתק לראות, שלמרות שונותן הגדולה של שתי הספרויות, האמריקאית וארץ ישראלית - תקופות שונות, טריטוריות שונות, דת, אידיאולוגיה - יש ביניהן איזו הקבלה. אבל הגורל חרא שוכח. יהודים באו לארץ כרי לחיגאל נח, לא רק להיבנות נח, ושם באו לתפוס ארמה. - אני עסקתי בקהילה מאוד מסוימת של מתיישבים ראשונים: קהילה אידיאולוגית למשל אמה תלמי לדין ברומן שלהלתעאוהלים. את כותבת שכשישים נשים כתבו פרוזה הפוליטיקה הנשית לא התרוממה מעל תהמחנאו זהו רומן שמספר על קבוצה של בחורים בתקופת היישוב. המפלגתית, וכל סופרת חיה הבמחנ ובחורות מגדוד העבודה. הם סוללים כבישים, - הפריחה הגדולה של הכתיבה חיתה בעיקר האידיאולוגי שלה. רק על נחמה 'פוחצ'בסקי האיכרה מראשון לציון' כתבו ב"דבר .הפועלת" מייבשים ביצות, אוהבים ורבים, חולים בשנות ה 30-וה 40-• זה היה הספד על מותה, כי היא חיתה תמיודד ומתייאשים, אבל בין כל הסיפורים האלה תלמי לדין באה לבדוק מה מקומה של האשה והפרוזה היא מגוונת מאוה מז'ורנליסטיקח עם המחנה הפועלי' ולחמה לעבודה עברית דנג כאן. למשל, זוג, שניהם חיים באוהל דבצ וער ספרות יפה. האיכרים במושבה. בקובץ מופיע סיפור השל - כבר בשנות ה 20- חיתה גם עיתונות נשים. שעוסק בעב יין .זה הכביש שעובדים עליו' סוללים אותו' רוהבחו ובאשר לגוש האזרחי של הנשים: הוא ההי תובע מאהובתו להביא ילד לעולם. אהי מתנגדת: מה פתאום להקים משפחה בתנאים אבל כל זח לא בא לירי ביטוי בספרות פמיניסטי יותר' ודווקא ביקש את שיתופן לש כאלה. עצם העלאת שאלות, כמו מי הוא אדון העברית, לא מבחינת הביקורת ולא הפועלות, אבל העיתון שהן הוציאו לא קהחזי לגופה של האשה, או האם להביא ילד' נושאים בהתייחסות. מעמד. באמצע שנות ה 20- יצא לאור ןעיתו כאלה לא מופיעים בסיפורת של הגברים בארץ .- את ההתייחסות אני מחלקת לשתי קבוצות: של הגוש האזרחי בשם "האשה", שערכה ואות ד"ר חנה טהרן . זה היה עיתון רציני' יפוליט שם הגיבורה שותקת, ואילו אצל תלמי לדין הגוש האזרחי והגוש הפועלי . הסופרות של שהגו הנשים מדברות. הן מבררות מהו מקומן במסגרת הפועלי לקחו חלק בעיתון "דבר הפועלת", נשי' שהתעסק בעיקר בנושאים של ןשוויו הזאת של היחד הסוציאליסטי: מהי הפונקציה ומ"דבר הפועלת" חיתה כמובן נגישות זכויות, מעמד האשה, וגם פרסם הגות .וספרות של הביגוד המשותף, מהי זוגיות, מהי מיניות לעיתונות הפועלים ולקהל הפועלים. העורכת, אבל כמו שאמרתי' הוא החזיק מעמד ששלו וכמובן' מהי המשפחה החדשה. הלא הכול זורם רחל כצב לסרן שזר' מאוד עודדה נשים לכתוב. ארבע שנים, וסביבו לא התפתחה כל הקבוצ אצלם, משתנה, ולא פעם מבלבל. אין עדיין היא אפילו עשתה דמוקרטיזציה של הספרות, של נשים כותבות, וחבל. מצד שני 'אולי ימפנ קודים. אין כללי התנהגות אישיים, .ישראליים כאשר פנתה לא רק לסופרות, אלא גם שלא היו לנשים בגוש האזרחי עיתון משלהן' לקוראות: תכתבו' תביעו את עצמכן' תספרו התפתחה תופעה אחרת, והיא אפוטרופסות של רציתי לחזור אל זכות הבחירה. אחרי כל זח, את הסיפור שלכן כפועלות, כחלוצות. ומתוך סופרים גברים. ב"אחרית דבר" שכתבתי אחרי שהגיעו לארץ, הלא חן חיו פעילות, אלה אכן קמה קבוצה גם של עיתונאיות ו גם לקובץ' אני בודקת את התופעה הזאת: סופר כמו שאת מספרת. של סופרות, ואלו דאגו אחת לשנייה. מוכר ובעל עמדה לוקח תחת חסותו סופרת - בעבודה הן היו פעילות, בקבוצות הן היו צעירה ומנסה לקדם אותה, ממליץ למו"ל פעילות, אבל לא בחיים הציבוריים, ולא גם "הפועל הצעיר" חיה פתוח לנשים. להוציא את הספר שלה, כותב עליה ביקורת. בהחלטות. ואני מדברת על שנות העשרה - כן. אבל אני מדברת בעיקר על ביקורות ועל אבל עם כל המאמץ שלו לעורר את תשומת והעשרים. פרסים ועל חגיגות ספרותיות. "דבר הפועלת" הלב של הסופרים האחרים, הוא לא מצליח. הפך לגוף נשי ספרותי שלא רק ייצר את עצמו הם, הסופרים האחרים, לא מתייחסים אליה. ב 1910- הנשים בצרפת כבר בחרו. אלא דחף ושיווק את עצמו . כלומר' נשים כתבו למשל' אביגדור המאירי מעודד סופרת צעירה - יותר מזה: בקונגרס הציוני הראשון בבדל על נשים. רבקה אלפו על אמה תלמי לדין' בשם מרים טל' שכתבה רומן בשם מזייפי החיים )1897( השתתפו נשים צירות. הרצל, ורחל ינאית על רבקה אלפו' וברכה הבס )1938(. המאירי כותב הקדמה יפה מאוד לספר שלה, כולו נרגש ונלהב מעצם הגילוי שלה. אוסישקין' וולפסון - כולם עודדו נשים לקחת ודבורה דיין' וליליה בסביץ ורחל אדיב. מעט חלק. אוסישקין הגיע לארץ ב 1903- להקים גברים כתבו עליהן' אז הן כתבו אחת על הוא אפילו מתאר אותה כמו ~ים חדש ורענן מעין התארגנות של אספה נבחרת, שתנהל את השנייה. שהגיע לעמדה עייפה ומותשת במלחמה, לעזור העניינים היהודיים בצורה עצמאית בלי כל קשר ולחלץ אותה. אבל חוץ ממנו כמעט שלא נכתב לממשל הטורקי. קראו לזה כאן "כנסייה". ובורח בארון חיתה עורכת ספרותית ב"חפועל עליה דבר' וככה זה חוזר עם קל ויזנו שעודד את בתיה נחבא, או שושנה שרירא שפרסמה הכנסייה הראשונה התאספה בדבררן ,יעקב הצעיר". - דבורה בארון חיתה יוצאת דופן גם בחייה, אצל יצחק למדן ב"גליונות". שרירא פרסמה וכמובן דיברו שם בין השאר על זכות בחירה לנשים, אבל באי "הכנסייה" דחו זאת על הסף. גם בצורת בכתיבה שלה, וגם בתנאים שבהם הרבה ב"גליונות". היא התחילה לכתוב המתנגדים העיקריים היו הדתיים, שפסלו הצעה היא .כתבה כשחיתה סטודנטית בלונדון' ושלחה משם את סיפוריה הראשונים, אבל כאמור לא התייחסו זו מכל וכל. גם חורות לבעלה, כנראה. גם זח השפיע. אליה. בגלל מצ'ואיזם גברי או מסיבות עקרוניות? - בסופו של דבר' היא לא השתייכה לשום - גם וגם. הלא לאשה אין דעה, ומי שמלמד קבוצה. היא בודדה את עצמה מהעולם. אבל למה לא התייחסו? אשה תורה כאילו לימד אותה תפלות. בקיצור אם נחזור לכותבות של "דבר הפועלת"' - אין ספק שנשים כותבות אחרת. הכתיבה אין מקום לאשה בממשל היהודי בארץ ישראל . ההתייחסות והמעורבות ביניהן היו רבות. דרך שלהן לא ענתה על הקונצפציה הפואטית של אגב, רק בין הנשים מהגוש הפועלי. לנשים אותם ימים, התכנים או התמות שהן עסקו בהם והכנסייה הזאת שבה ונפגשה מדי שנה, ובכל פעם הנושא עלה על הפרק ונדחה. ושוב, הסופרות מהגוש האזרחי הן כלל לא התייחסו. לא עניינו את הגברים, וכאן כדאי להזכיר את הנציגים החילונים כמו משה סמילנסקי היו כלומר' אם אחת משלהן פרסמה ספר - כתבו הוויכוח שהתנהל בקהילה הספרותית בארץ בעד' אבל הנציגים הדתיים, ואפילו המתונים עליה ב"דבר", ב"משמר", ב"הפועל הצעיר", בשנות ה 30-וה- 4o. בשנים אלה הרבו לדון כמו דוד ילין' היו נגד' כי לא רצו להיכנס ב"מבפנים" ובכל במה אפשרית. אבל איזו ספרות ישראלית אמורה להתפתח כאן' לעימות ולריב דווקא על נושא שולי כזה. כשסופרת מהגוש האזרחי פרסמה ספר - ירק. והוויכוח היה בין שני זרמים: הזרם שדיבר על 26 גליון 283 טכניקת חשיבה שאותו צעיר מפעיל מדעת קאנוניזציה, כלומר , להמשיך ולתבוע אך קור חיותן נשים שגדלו כחכוח גברית. :וי כתיבה גבוהה, אסתטית, על רמה. והזרם רהאח - היו גם נשים משכילות. נחמה פוחצ'בסקי או שלא מדעת. הוא מנסה לפנות לו מרחב ~ c:=: דיבר על כך שהגענו לארץ כדי לנרמל תא ידעה גרמנית וצרפתית ורוסית והרבתה לקרוא, מחיה בשביל היצירה שלו , ולהיאבק עליו עם === חמדה בן יהודה למדה כימיה באוניברסיטה האב הגדול; אב-סופר , אותו הוא מוליד או ן~ החיים שלנו - בכלכלה, במדינה, בעבודה - ~ בוחר מהפנתיאון הקיים בעבר או בהווה ומכאן שאפשר לדבר גם על נורמליזציה של במוסקבה, ויהודית הררי סיימה תואר בחינוך ונאבק איתר מאבק פסיכולוגי אדיפאלי על ספרות ושל תרבות. והנורמלי בספרות הוא נשוויץ' ושרירא ספרות אנגלית בלונדון , ומרים שיש גם מגוון של איכויות בכתיבה, שעונה ברנשטיין כהן חיתה רופאה, ופנינה כספי האם, שהיא הספרות. התהליך שמתאר בלום לצרכים של ציבורים שונים. לכן אמורה ורוחמה הזבוב למדו בסמינרים. כולל את מגוון הסממנים האדיפאליים הידועים: שנאה, קנאה, עוינות, תחרות, להיכתב לא רק ספרות גבוהה אלא גם ספרות ומתוך כך הוא גם מפנים את האב ואת גדלותו נכון, אבל חן לא חיו סופרות. בינונית, ונמוכה, ואפילו ספרות "זבל". כמו - הן לא היו סופרות במובן הגברי. הן לא רצו וגם בונה את האישיות שלו כסופר. בין היתר , בימינו . מזכיר בלום את התחבולה שהוא קורא לה: misreading. הסופר המתחיל קורא בכוונה מי שריבו על כך, בוודאי לא חיה סופר. את הסופר הקאנוני לא נכון , ואז יש לו סיבה - למה? בימינו אין סופרים שמלכתחילה לכתוב את שלו ולתקן אותו . בקיצור , יש כל מודעים לכך שהם כותבים ספרות בינונית, מיני טכניקות שבעזרתן סופר צעיר מתמודד ואפילו מנפנפים בגאווה ברייטינג שהם משיגים עם סופר-אב, אבל איפה יכולה האשה להיכנס דווקא בגלל זה?! אבל אם להיות עניינים יותר: לכאן? הלא כל המנגנון האדיפאלי הזה הוא למה לדחות על הסף יצירה שעכשיו היא גברי. בינונית, ואולי בהמשך תתפתח ותתעדן? זאת לכן , באשר לכתיבה של נשים - וזו לא גם חיתה הדעה של אשר ברש , שהיה עורך תיאוריה שלי ,אלא של חוקרות גדולות ממני , הוצאת "מצפה". כשבאו אליו אנשים צעירים כמו שוולטר , גילברט וגובאר , אליזבט אבל שהספרות שלהם חיתה בשלה פחות או יותר , ואחרות - מדובר בצורה אחרת של חשיבה, הוא פרסם אותם ברצון; והוצאת "מצפה" חיתה של התמודדות פסיכולוגית, של ביטוי עצמי. הוצאה מכובדת ומקובלת. בין היתר באו אליו יש תיאוריה פמיניסטית שמדברת על מסורת גם נשים כותבות, מהגוש הפועלי ומהגוש של כתיבה נשית, כאשר סופרת צעירה האזרחי , וברש הוציא את הספרים שלהן , שמחפשת את עצמה פונה להתחבר לסופרת וביניהם גם פריה - ספרה של שושנה שבבו , קודמת ולהינתק ממנה; ויש תיאוריה צעירה ספרדיה מזכרון יעקב. בשנות ה 30 פמיניסטית שמדברת על התחברות והינתקות ביקרו אותה קשות, ובראש ובראשונה המורה מהורות ספרותית שווה, גם מאב וגם מאם. שלה יהודה בורלא, על שכתבה ספרות המונית, נחמה פרחצ ' בסקי בכל אופן , מה שנראה לי אצל הכותבת ועכשיו , כשהוצאת "בימת קדם" הוציאה מחדש את הכתבים שלה, היא קיבלה את פרס המופת לכתוב לפי הפואטיקה האוטוריטטיבית הגברית. בתקופת היישוב הוא - שבא לה לכתוב את של משרד התרבות. כלומר , נכנס לכאן גם בוא נדבר על עיקרון פמיניסטי ביקורתי מרכזי: הנרטיב הלאומי הנשי שלה, וזה החידוש עניין של טעמים ספרותיים מתחלפים, מה אתה מדבר על התמודדות, וזה כל ההבדל. נשים המפתיע והמרגש, וזו ההתמודדות שלה עם הגבר הסופר. האם נשים כתבו אי פעם בעברית שנקרא בלשון הספרות "התקבלות", או - מענה אלה לא התמודדו . נשים אלה באו לספר את סיפור לאומי משלהן? הלא כל המושג הזה על סף ציפיות של הקורא בן הזמן . הסיפור שלהן . שנקרא "לאום" גם הוא על טהרת הגבריות. אבל החת מורדות היא בדיעבד t לא בזמן כבדיקט אנדרסון מנסח "לאום" כאחווה של שבבו פופולרית עכשיו גם בגלל הנושא הכתיבה. התוצאה היא שמתמודדת עם גברים שמוכנים להרוג ולההרג עליה. נשים הערתי. -עדתי , פמיניסטי , עובדה שיש עוד גורמים היצירות האחרות . לא הורגות ולא נהרגות, אז מה, הן לא עושות תרבותיים שמשפיעים על ההערכה הספרותית - ישנה תיאוריה של חוקר אמריקאי בשם הרולד לאום? ומי דרך אגב מוליד את הלאום הזה? בלום, המתאר את ההתפתחות של היוצר ושל בכל אופן , הנשים ביישוב ייצרו סיפור לאומי של הדור. הכתיבה שלו , במסגרת גיניאולוגית של ספרות משלהן, וכתבו אותו. לכן בניתי את גברית בלעדית. לכן הקאנון הספרותי הוא לא האנתולוגיה הזאת בצורה כרונולוגית: לא ניתן לומר, שההתמודדות עם מח שחיה על מבחינת תאריך הלידה של הסופרת או העלייה חכמה הספרותית של נשים, שאך והתחיל במקרה גברי . קירקגור אמר , שסופר מתחיל שלה לארץ , אלא מבחינת התכנים של לכתוב, חיתה כמעט בלתי אפשרית. רמלב שרוצה לכתוב, צריך קודם כל להוליד לו אב- סופר כדי להתמודד איתר . מה זאת אומרת ? אדם הסיפורים. סיפורים אלה כמובן עוסקים סופרת כמו ובורח בארון, ההתמודדות עם צעיר סוקר את המרחב הספרותי העשיר שהיה בפרובלמטיקה של היחידה או של היחיד , אבל חקאנון הספרותי לא חיתה אפשרית בכלל . לפניו , ואולי גם בזמנו , והוא מקבל פיק ברכיים. התכנים משקפים גם את התקופה, גם את ביאליק, שלונסקי, אלתרמן, או אפילו עם מי הוא צריך להתמודד? עם ענקים כמו הסיטואציה הלאומית. הסיפור הראשון הוא אביגרור חמאירי שחיה איש ספרות, כולם מראשית היישוב, העלייה הראשונה והשנייה; חיו אנשי ספר גם במובן חחשכלח, שקספיר , דוסטויבסקי , או בארץ עם יוצרים כמו ואחר כך סיפורים על מלחמת העולם חאוטוריטח, מלבר הכישרון, םוהנשי ברבר ועגנון . אז אחרי כל אלה, מה יש לך עוד להוסיף ולכתוב? וכאן הרולד בלום מצביע על הראשונה, תקופת היישוב, מלחמת העולם מסביב לא יכלו להגיע לרמה כזאת, מעצם + 27 ספטמבר 2003 ,השנייה דע בער םקו ההמדינ ב 48-• הגבו 'ביותר ןוה והי דמאו .מבוקשות םכאד .בוגר וזה להמוד .הגברי רכאש ובא האת רמכי תא רהסיפו ?הזה ומישה םמהגברי קלבדו תא ןרומ ההחניכ 'הנשי ומצא בדיוק תזא תאומר תשהסופר ההאחרונ ךשל היא םהסופרי רסיפ ואות םברומני ?שלו ןברומ לש ךההיפ :מכך אל שמימו אול תהתפתחו אלא העמלי אנחב ?כומרן יתלמ ןלדי אהו .מופיע זא תהבורו תהזא רוחוס .נסיגה הוהנ אדווק תא להמוד 'הגברי ולא - ,לא תיהודי .הנדל םוג ןכא הנפל תטעו עהיד רוחוס ןהעניי סביח םלנשי םמעידי יהנש י'אנ תמוצא םברומני לש םהנשי בתקופת תהיסטורי ישבאת ןלתק .אותה אנחב ןכומר .היישוב םנשי תצעירו תמחפשו תא ןעצמ מחוץ ההתחיל םלפרס ב 56-, לאב תיהודי להנד :לבית תבתנועו 'נוער תבבי רספ ןתיכו בעיר הפירסמ רכב ב 1942-. "ב"מבפנים ימצאת ,השכנה הבבריח .מהבית םג תמלחמ העולם רסיפו .שלה ההראשונ העוש תא ,שלה רכאש להכו מתמוטט יאנ םג הרוא הב רגש ןבי תהסופרו לש בהיישו ומתפרק. ןלבי תהסופרו לש .המדינה דמאו ןמעניי יאות 'למשל הלמ תיהודי להנד אל ההופיע טב"ילקו בלמיט ,יריעתי הרבק זגורפיי אל כתבה .הרעים" הלמ אל והזמינ האות בלכתו ?אצלם .פרודה אהי הכתב ריות תמסו וביקורות. אהל אהי ההתחיל בלכתו ןבאות .שנים הכנרא - םמכירי האות ,כמסאית לאב אהי הכתב גם ימפנ השחית רב"נוע "העובד םוה רב"שומ תסיפור םוג יסיפור .ילדים ןרומ ההחניכ השל .הצעיר" יואול יכ ט"ילקו "הרעים הבנ תא םכזבני עמל ןהג אהו הפיקטיביזצי לע םהחומרי ועצמ לע תאחוו .גברים אל החית םש ףא האש םהביוגרפיי ,שלה לאב םאנשי אל םיודעי את .כותבת םא והי םרוצי םנשי והי םמחפשי .אותן ,זה םג יבשביל הז ההי .חידוש ןרומ לע נערה וכמ םשה וחיפש דאח תא .השני תשיוצא תמבי ידת תומתחבר תלתנוע רנוע לש להשמא ךואי אהי תמתמודד םע הרעיון םמשו ושד החית תתקופ .מלחמה אהי אל יהציונ .הסוציאליסטי דמצ ישנ אהי אנור אוהבת החית ,בשטח ופשוט .כמשמעו תספרו ,פולנית רוהקש השל לא ההמור - םג לבכ תהחבורו ושפעל בבתל-אבי תבתקופ ,הפולנית אשהי אל ,יהודייה תובי רהספ ןהתיכו בהיישו אל והי .נשים הבחבור לש ישלונסק אשהו יפולנ אל 'יהודי סוהיח לש ההכית ,אליה החית קר הלא .גולדברג האיפ החית האמ יתלמ ראסת בוא לא ההתלמיד ההיהודיי ,המצטיינת םע םביטויי ?לדין אהל אהי החית רבשומ 'הצעיר וובאות .אנטישמיים רואח ךכ ךאי המגל ההנער תא שרא יפוליט וכמ לש ונסקי . לאב הכנרא אשל םשגברי תבאמ אל םמתענייני םבחיי לש םהגברי ,בחייה הוהאהב ,והמיניות ןוכמוב ךאי לכ םהנשי וחיפש תא תצור תההתחברו .הזאת ,הנשים ןולכ ואנחנ םכנשי תצריכו ףלחשו תא שמתגב ןהרעיו לש ההעליי ץלאר ישראל . שממ םהסיפורי ,האלה תא הההיסטורי .הזאת אהל רסיפו תהתבגרו לש האש תשעובר תהתנסויו תהעימו םגברים-נשי החי שמרא חכור טבעי ןרומ ףחוש .מציאות ןרומ סמבס ועצמ לע םוגיבושי ילפ ואות למוד החניכ לש .גבר שוי לש תהמציאו .אד ההחבר הארצישראלית םחומרי םמציאותיי הובונ ואות .כמבדה לאב םג ההרב םהרהורי תומחשבו תוהתלבטויו החית :מצ'ואיסטית ,בעדינות ,באינטליגנציה םא קנבדו תא רהסיפו תבתקופ ,היישוב הנרא םבענייני וברומ לש :עולם ,לאומיות לאב וד החית החבר ,גברית תלמרו םשהנשי םשג םא םהחומרי םהמציאותיי לש רהגב םדומי ,פוליטיקה םהקיו 'האנושי רבקיצו אל ןרומ ועסק םכמוח טכמע םבאות .דברים םלחומרי םהמציאותיי לש ,האשה םהתכני םה ירומנט יכפ םשמייחסי .לנשים ןוכא האת ליכו - ההשאל אהי ?למה רמסתב םשמצ'ואיז אהו .אחרים ךדר ההמסיר אהי .אחרת אלבו :ולומר וז אל תספרו .גבוהה רבסד הז אל קעמו ריות למכ המהפכ .אידיאולוגית םבאת דעו רדב 'מצאתי הוז דעו להבד ןמעניי ןבי .עגנון לאב הז בכתו בטו ומעניין. תלבנו ןכא םע ,חדש הבצור ,שוויונית הבצור ההכתיב תהנשי הלכתיב תהגברי לש ;אז ןוכא םוא רנחזו לא יסיפור ההחניכ לש םהנשי ,האלה ,סוציאליסטית הלמ םדחית םוהפלית הלרע תא יאנ תמתייחס רלז'אנ - ךאי ואות רז'אנ במכתי הנרא םשה םכול םאופטימיי םע ןהמו תחיוניו ?האשה המ תאכפ םלכ תלת הל ללסלו ,כביש רסיפו ינש ראח רמהסיפו יהגבר - יואנ לש האש הצעיר הומלא םחיי 'וחזון ו םג םא שי שלחרו םע ?סוס םא אהי התרא אשהי אל תמתכוונ רלז'אנ לש רסיפו :חניכה ימצאת ןבי תמלחמ םעול עבאמצ אהי אל ,נשברת אהי ,מצליחה אהי רתחזו ,למטבח תלעבודו לכ םהרומני לש םהנשי סקורפו לש םרומני תשורד תומשתוקק חלפתו ףד שחד .בחייה ןוכא .''נשיות" לאב הלמ המלכתחיל ללפסו ,אותה לש .חניכה םסיפורי םשפורשי תא יחי עמופי ףסו ףמשות ללכ :הרומנים ההגיבור הלמ תלראו הב ?מכשול אהל םג םאת אל תההתבגרו לש תנערו חממזר .אירופה וכמ העול לע הארניי תונוסע ץלאר .ישראל 'כלומר םידעת דלעבו .בטורייה ןרומ החניכ לש הרבק 'גורפיין הרבק 'אלפו ףסו ,טוב ףסו לש שמימו 'עצמי ווכולנ םמצפי חק תא רהסיפו לע תקבוצ תב .שבע הז עמופי םמרי ןברנשטיי 'כהן הבתי אנחב דועו. להמוד רשכאש אתבו ץלאר ךתמשי שלממ תא העצמ ןברומ לש יתלמ .לדין עשב תבחורו ושהתעקש לש רסיפו החניכ אהו למוד 'גברי ווזיה ואות תוא תהחלומו .שלה !ולא אכשהי הבא 'לארץ ללסלו ,כבישים ןוכיוו םשהגברי אל ושיתפ םבפע ההראשונ ןברומ לש הגת - םזילהל הקור ומשה ראח ל 'גמרי ומשה אשהו הנפיל ןאות תבקבוצו םשלה וודח ןאות יכ ןה קר רמייסם : המעש רבצעי אהיוצ תמהבי ךהתומ תאח .גדולה ןוכמוב ושמעכשי אהי המתחיל תמעכבו תומורידו תא ,ההספק ןה והקימ הקבוצ ןוהמגונ יכד שלחפ תא עצמו . שהחיפו ראומ בלכתו הכשהנפיל לכ ןהזמ תמהדהד ברקע. 'משלהן ןוכמוב ישכד ללקב העבוד ןה והי היציא ההחוצ קלבדו שמחד תא םהערכי לשקיב יאנ תקורא ללכ םהסיפורי ההאל - יסיפור תצריכו חלהוכי ןשה ריות תטובו .מהגברים ,בבית ךתו תעימו םע ,העולם תוהעימו אהו .קינה יכ לככ השחית תאופטימי תוחיוני ,ובאמת ובסופ לש רדב ןה ועבד תבסליל ,התנסויות ,חוויות ,הרפתקאות ,סכנות דע רבסיפו ההחניכ ,בגולה ןכא םפתאו ךהל חהרו םכבישי הכקבוצ לקב ,בית קוההספ ןשלה ההי אשהו חמצלי וא אל חמצלי שלממ תא ועצמ :משתנה ,עצוב ,עגום .מלנכולי אהי הבא ץלאר 28 ןגליו 283 ונתקלת מלכתחילה באכזבה: האכזבה מהחברים (ן: הגברים שדוחים אותה מכל החלומות שתכננו ~ c:: ~1 ~ אחרת, היא גדלה עם אבות סופרים אבל לא עם אמהות סופרות. לכן' לדעתי' אם לא היו מוחקים את סיפורת הנשים מתקופת היישוב, ונשים היו גדלות על כל אותה תרבות נשים, של אתוס נשי ושל מיתוס נשי - חיתה סיפורת הנשים היום יותר מגוונת ויותר מאוזנת. כולנו מכירים גיבורות מיתולוגיות כמו מניה שוחט, שרה אהדו נסרן' חנה סנש. למה רק הן? כי התרבות הישראלית הגברית היא היא שהעלתה והנציחה אותן' משום שהן ענו לצרכים שלה, ועם כל הכבוד הראוי' הן שתרמו להעצמת המיתוס הצבאי של טרם המדינה: אהרונסון עם המחתרת של ניל"י' וחנה סנש עם הצנחנים, ומניה שוחט עם השומר . למה לא הונצחה קבוצת בת שבע שסללה כבישים, או שרה איטה פלמן שטיפחה פרדס גדול בסומייל' עשרים שנה לפני שנוסדה תל-אביב? אשה דתית עם חמישה ילדים, חיה על יד כפר ערבי' וניהלה יחסי שכנות טובה ושקטה?! אז נכון שמראשית המדינה נשים באמת נסוגו מהמרחב הציבורי. התעייפו פתאום להיאבק, להיות מנהיגות, להשפיע, להטביע את החותם הנשי שלהן על המדינה החדשה. חשבו שאם הן משרתות בצבא, אז כבר הן עצמאיות ומשוחררות. אבל יום אחד נפרץ הסדק, והמוסכמות שבהן היו שבויות התפרקו' וחלק מהתהליך המפרק מתבטא בכתיבה המשחררת הזאת. אני מקווה שגם הקובץ הזה יתרום להרחבת המודעות הקולקטיבית שלנו כלפי הנשים, וכלפי הספרות של הנשים, והעיקר שנלמד לא למחוק היסטוריות וספרויות - לא של נשים ולא של שושנה שבבו דומיננטי שמתחקה אחרי הגבר' ושני - מובלע ומושתק שמבטא את האשה. לכן' כדי לקרוא טקסט נשי צריך לנוע, בעת בעונה אחת, בין שני הקולות האלה - הגברי והנשי' וזה גם מה שעושה אותו מרתק ומורכב. אם נתרגם את הנוסחה הזאת לספרות הנשים בארץ' נגיד ככה: הפואטיקה של תקופת היישוב באה בעצם לספר לנו על עצמנו . המתיישבים של אז' כמו הקוראים של היום, רצו למצוא את עצמם בספרות שהם קוראים. אז הטקסט הגברי סיפר זאת כסיפור של סבל ומאבק אבל עם הרבה עזוז ומרץ הרואי. הטקסט הנשי גם הוא סיפר על הסבל והמאבק, אבל מתוך אותה תו גח שדיברנו עליה. תסכמי בבקשה. - בשנות ה 90-, כשהתחיל הגל של הנשים הסופרות גואה ושוטף, קמה צעקה נגד הפמיניזציה של הספרות. מה זאת אומרת, אם נשים תכתובנה בקצב כזה - תרד הרמה, ויש כמובן תקדימים, וכל מגזר שעבר לידי נשים חל בו פיחות. ואני אומרת להיפך. תנו להתפרצות הזאת להוציא את כל הקיטור שהצטבר בה. נשים כל השנים שתקו' ואם כתבו' אז כמו שהעירה נחבא כומרן' זה תמיד התקבל כצדדי' כשולי . מראשית המדינה השתלטה הספרות הגברית על הזיכיון לספר את הסיפור הישראלי' והיא החליטה שהסיפור המרכזי הוא מלחמות, שכול' פוליטיקה של דתיים-חילונים, ערבים-יהודים, וכדומה. כנראה שספרות הנשים לא רצתה לעסוק דווקא שם יחד; בדידות עצומה ממשפחה; וכל הקבוצה של היחד הזה היא לא פעם העמדת פנים. כי דווקא ביחד' היחיד הוא כל כך בודד' ובייחוד האשה, שכאילו משתפים אותה אבל לא. רק מחליטים בשבילה - על המקום שלה ועל החיים שלה, ולכן האכזבה היא מוטיב מוביל בספרות הנשים. ודבורה בארון מפגינה את האכזבה הזאת בצורה הכי חריפה כשהיא מפנה עורף לארץ וכותבת על הגולה. איך ייתכן דבר כזה? אבל זאת חיתה המחאה שלה, ורוב סיפורת הנשים של אז עומדת בסימן המחאה בצורה זו או אחרת. לכן גם מעניין להשוות בין שני הז'אנרים האלה, ז'אנר החניכה בגולה, שעוסק בחזון הציוני הנשי' לבין ז'אנר הסיפור היישרבי הנשי - הקינה על הארץ ועל עצמה, כאשר בז'אנר של האכזבה מתגלות שוב שתי עמדות: העמדה של התו גח, של העצב הגדול' מול הסיפור ההשגי והצולח של הגבר; והעמדה של התוגה כסיפור מחאה חתרני תחת הסיפור הלאומי ההגמוני של הגבר. כי לאומיות, ציוניות וגבריות הולכות יח,ד כמו שאמרנו. ואם בתיה נחבא רוצה להתריס כנגד גבר הציוני' היהודי החדש, היא מעמידה מולו אידיאל אחר של גבר' שהוא גבר ערבי דווקא. ואצלה הערבי-הנוצרי הזה, הוא חלומה של כל אשה על מאהב אוריינטלי: עשיר' גלבטי ואיש העולם הגדול. המשפטים האחרונים חם הוכחה של חבול וניגוד לעומת הפרוזה הגברית. - כן ולא. אם תקרא את תולדות הספרות העברית של גרשון שקד' ת;מא שהוא מדבר על ז'אנר ספרותי שהיה פופולרי ביותר אז. הוא קורא לו Heimatsliteratur, ספרות מולדת, מושג הלקוח מהספרגת הגרמנית ויעקב רבינוביץ בזמנו השתמש בו. ואכן 'סופרים כמו מלץ' ביסטריצקי' יערי וזרחי כתבו ספרות מולדת. זה מה שנדרש. זה מה שביקשו הקוראים. גם הנשים כתבו ספרות מולדת, אבל כמו שאמרתי' מולדת של נשים. האם אפשר להסיק מכך שח- Heimatsliteratur של הנשים היא מקבילה לספרות של הגברים - כאשר בין הגברים יש כתיבה ברמות שונות - והנשים חולבות עם הבינוניים? - כן ולא. נכון ששניהם כותבים על אותה מציאות, אבל הם כותבים אותה בשני קולות שונים. לפי החוקרת האמריקאית אילייך שוולטר' ההבדל בין הטקסט הגברי לטקסט הנשי הוא בכך שהטקסט הגברי מדבר בקול • 29 דומיננטי' והטקסט הנשי בקול כפול: אחד בתכנים האלה, אבל לא היה לה אומץ לכתוב מיעוט כלשהו . ספטמבר 2003 - האנתולוגי שירה אירית החדש בחר ותוגם: ליאור שטוננוג ~אטריק ~אגוא~ה 1967-1904 שורות שנכתבו על ספסל לגדת התעלה הגדולה בדבלין מחשובי המשוררים האירים בדור שלאחר ייטס, נולד בכפר אינישקיז ' שבמחוז מונאהאך. כתיבתו נעה מן הפסטורלי אל החברתי. בפואמה הגדולה הוקם לזכרה של גברת ורמוס או'בריאך' "הרעב הגדול" תיאר בחיות רבה את חייהם העלובים של האיכרים המשועבדים לאדמתם ולמגבלות המוסרניות שכופה הדת הקתולית. בסוף חייו , לאחר מאבקים משפטיים, מחלות והתמכרות לטיפה המרה, נולד , כהגדרתו , מחדש על גדות הגראנד קאנאל החוצה את דבליך • שיריו ה; , הנציחף א;תי ליד מים, .--: . . : םיקtj?. ~ האחרונים עומדים בסימן של חזרה אל העולם וראייה מפוכחת ואוהבת של הטבע. ~י ~~לה ~ם ו~~~ , בכ"ה ~~ךקףסם ;~נל~ ~ל iJiן':ץ. החמור של ~ו אחי , נ~יפ"י בכזה הנצח א;תי , -: -• : • T •:ד • ~ק;ם ;~נ 9iJ ~ר ~רעים ~ל~~ ד~~ך iJםי~~;~ ~~קט ס t\ ררי ל ryj2 נף ~iJ ?נ~ה ~ת qiJ מ;ך i] ~ד;ל ~ל קר ~ל ע~~~ יףלי . דק סרףז ל~~~ף ~די 7 ה;~יל ?דדד;ןק Q,ה~~ ;ד~ר ~ל iJ ~קלע t' ל t' ל.ה ~. ~י i]~יר. . . . הנאכף א;ת; הנ~יתה נ~ערב לפני ה~ריד , ;i ~·~~ ה::·:· ~ לה ~~אקר ז- · ~ךנ~ףך ח;ל.ף, ראש; ~ך~ז ל~~~~~ ~לי די , .. : • א;ך ~~יו ט~~ ןךר ע.י~י iJ ~~רים - השארנף את העגלה לפני הדלת, •:•T ז-: T•••:•:• ףך t' ה! 9t\ ןה קר~ה, נ; w את t\ ~ד;ת ~~ס'אי : -::- ן~רים ~ry ך;ת ~jן'~.}י ~רס~ים. את הרתמה הכנסנף אל הנ~ית - ". --· :· ·:-: ה; , אל תנציחףני נ~גל-עד גנ~;רים . . .. -: . . : - . ךר ~Q ~סל ~ל ~דת ז:ועלה לרשףת הע;בךים ושבים. • : T :• TT • T • • בואו לר p וד עם p יםי סםובלינג ושירים נוספים, 1960 ~ת Q ~י סע.י~:ם דטףל.י סךצף~ה, ~ת iJק;לר , ~ת i]מ;~כ;ת ••. ~t\ ;לידג ~ר;ןךי , ~ל;דד;ך סעיר אני ח;ןך על בכל א;תם השמ;ת · ז : ז ~ת סךצףע;ת ~~7 א;ת i]jן'ש, ר~~ת iJ~ - דק i] ~בףךה, iJ ~~_ךקת ~חףט נכ:ל , •ז: . •• -T T -•• • : ~ד ~ע;לם ~ם ל~ ry ~ה ה~~ ,ת~~;ד נ~;קר , באל ry י iJ ר~י;ך ~iJ ל.ר ~ע,ן~ל ~ל ~אקר • - 1. ובדולק, מאקר, הם שמות יישובים בחבל הולדתו של קאוואנה. בואו לר p וד עם p יםי סםובלינג ושירים נוספים, 1960 גלידן 283 ~ ~ c:: === ~1 ~ לואיס p קניס 1963-1907 משורר , מתרגם ומחזאי יליד בלפסט. חי באירלנד ובאנגליה. שירתו מדויקת מאוד,נוטה אל תבניות סדורות ונוקשות. נושאי כתיבתו נעים בין כתיבה לירית, אישית ומקומית לכתיבה פוליטית המגיבה לאירועים אקטואליים, כפי שעשה למשל ב"יומן סתיו" אשר הגיב לתקופת פרשת מינכן שקדמה למלחמת העולם השנייה. מייקל לונגלי כותב עליו את הדברים הבאים: "האירים ראו אותו תכופות כגולה, האנגלים ראו אותו כזר. טבעו אירי לא · האנגלו הובן למעשה משני צדיו של הים האירי." דור חדש של משוררים מצפון אירלנד סייע לשנות את האופן בו נתפס מקנים". ~אוון ~רי ס~ךזקי 9 ן סיף ~n ;ר;ת ~~g ף; ~מ i ~ל ~ךזקי Q ף, הףא אמר~ .נפש; ~ל ס~~ח ~ת מ 7f ב סא;~ך ~;נ /J ר~, לא :ד~נף םי~~~ t2 ע,~ה ססריף ~ל ~נ;ןת ס~~ן . ~חףץ ~י ד~יסת; l] ךה ~קרי~ת .זכר~ג;ל , ז\תףת ב~~ס~ ~ל ים שממה ב~לי גבףל • דק ry~ל t2 לנף הלאה, נ~בל תיהנה T : T : T • • ' ק;ל סוף/[. T~חף ryT r רףס. • ~n ;ןה ~wqד T, ר~~ף- ' ~ל ס~~ה ;מ~pזס99 ת סז; . סל~נף ךךר ל;דד;ן , :כ 7 נף לךא;ת ~ת ס ii;~ ים ~ן ס /J ל;ן ~ר אל בית על צוק ש~:ןנף ~ת ~מףע;ת ממלחמה שהפיצף, יכלנף לךא;ת •: : T םי~~~ : :- ry ~ז:ייז קסל ~~ים ריק;ת, םי~~~ ~~/JlJ ~בףך, סל.ב ס~עףל. ,ת;~~~~ק;ת ך 7t27t2ry נף ס 7,ה~ ס~~ח ~חףץ ס~י~ה, סריק, ס~יר~ה. םי~~~ ry נ:ון~ךב ~א;ך;ת מהבהבים, ... : -: . . . - ז\יש ~ז ס~~ר ~ל ךמ; ס~ד'ם ~הף~ן , ~סה ואז הגענף אל התמזה :• -:• : -• T : :ד ~ז:יקתףק ס w ע;ן ס:זבי י~~ו:נ~ •~n ףץ fל ~ wדיו q ר~ים דס n;ף wזp~~י לבנה םרי~ית, פטפףט גאףת ושפל הסרים למרףתה •TT••:••T••:•- ז• :T T t לףט ~ע.ד~ל ,fר ~w ~דנ~ ~ת ס~רזקי 9 ז ~ה לע,ש;ת. הףא ו~~ : קחף ~ת ס~:זנ~רת ב~לית נ~ורה. א;תתנף ב~פנס . . . TT : : -T :•• •• : ך ry ~ה ~י~;ה 7 ~~ינף ז\יש ס~~נ~ךת ~ן~~ףק :ק~י םי~~~ קללה ף~ן~ה j?.ת;~~~;מן ~חףץ i? ע.דת ס wם:~ סרי~ה, ס~צףלה סרי~ה. םי~~~ ז\יש .זככליתי שח זבו והפףכ; ~ל ;מ~~ ~ת;ך w· ~ה 9.~~ף, ,. ~ry ~~לה ל~~י ריך~י 7 יףס ךדד~ה. הףא ry ~יט f נף ~קרירףת ך:זי~יו סיף ,ת;ת~ :דיו ~ס ry ~יקף ט;ש~~ -: :• •• :-T :• ; סיף ~n ;ר;ת ~א;ב;לים ףוךיןים דפףחים ryףל~~~ ~ש;~יו ך;ת~~ w,ש: ךהףא ה~~ ~ל.ינף ~קרירףת: שירים ם p זבצים 1966 אם נ~ךצ;נכם למףת עליכם לשלם. •• : • • שירים מקו נצים 1966 31 ספטמבר 2003 :ןן. ~ c:=: ג'ון מונ p גי~ -19 29 נולד בברוקלין , כיו יורק, למשפחה אירי ת שהיגרה טים לארצות הברית וגדל כנער בבית קרוביו בצפון אירלנ.ד כתיבתו משלבת עיסוק ביוגרפי בהיסטוריה המשפחתית הפרטית שלו והתבוננות במהלכים לא ס 9 :ח;ת ןק;ת ס~לע, ההיסטוריים והאקטואליים. מחזור שיריו "השדה ע,דינ;ת p ךס;ל fת;ו!~~~ףך הקשה" מנסה ליצור מעין פסיפס של הקולות האישיים והלאומיים ולבטא בכך את המורכבות של סח;ןפ;ת ןאךך ס~~לה ההיסטוריה האירית בעבר ובהווה. חי עתה בקורק דרו ~ס,רי ~ס,ד:ם ~~ס~ים שבדרום אירלנד. נ; 7 ע;ת ~ךםקים ~ד ~ל:ם ש;~פ;ת דג ךמpזח ~ם לא ;ריר ,בי~~ p~ry ~לףת סף Q י א~~ T : • -: • • : - ~טףם על ס~ןה ~w קז:יי הממתינים, עצףמים כממףת;ת, ,;ק י סףף 7סס, 7 יק ~ת :די : ך~ט 7 סט;סן ~מ;ןך ;:וןךם ~נ;ת ע,דק ~רףע;ת w~ר , ללא אדוה אל המים • --:• T : לורד חסר-תאם ש!ופרח -: .·:---: ::·:· ~ל ס~ק;ם ב; הףא דח, p ל f ~לה, ד מאח;רי אזנ יחם :· .. : •• :-.. נחל;מ; הנ;זלי' החףשני . • T -• : -:- לא פגסףס האגדי T T ."' - ' w:ם:~ ס~ t ~ק ~לס ~ל נ;ךא, Qq ר גףף, דק ry ם נ;~עים ~ל 7 ~י ry~נכ ry ינ:רי p ל;ת ~~ליו ,ףח~~ מף~קים f,ת;ל~~~ ג~ע~~ על ~ינףנ:וי על כרי העשב של ילדףתי ' : -."' ."' '' T ''T חףשי מתרחבים עם התנףעה T -: • •:-:-· 'T האטית השלוח הצלףמית ד:-- • -• f • הג;ברת טרם פעלה. T ,•' : :•:• :•:• א; הרעימף נמ;ךך שבילים . . : -: . : . ' רתףמים לעגלה כבדה. : ד-: T '' T - : זקים, ססףס סראש;ן ~ד~~ז:יי ע;ך קמףר ~פ;נכי ה.ל;ח על ;ב~ ·: ,ם יו:ניtזד ~ת ס;ף רך f ף. די נכסת גףפ;' ס~ 77 י י: סראש;ן ?לח.ך ,סן~~ ע.ידף ~דקךת, הרעיד' נע"נג גלףי . ~ע;ך פ;ע.ל סםבה ש;ל?ף לסם ף~~:די . T ."' : • : • 9 מףך ~ל 'ר~ ~לא f ךךר ,ע~~ס את זrתנרא הפגףעה ננ;זל •• : T : -T T •••-: :• יכ"לתי למנ;ת כל עלעל T : -T : ' ' : T מחטא: מבלי להטיל צל' עד אשר :· :--... -: . : . ח.~ץ םם ~ל ~f ך;ן ~הףב, f כ"ל ס~לףים א;נ:וי : T :• :• . ·~~~~~ התלכדף שתי הכפ;ת ככלףב : . --.. : : -: . תחת הזימים הפ;עמים ךכ;ת. -.:--. -· - ~ז <ח;ןר ~ל ת;ך ךמףנ:וי עד ם~~ ס!ו;ם !J .דה, Q ~לנף~ף המגדלת, שדחפה על פני המים> ש;ללת כל מליצה, T • : ע, "·ו!~ i'~ ע;-די -ל;; T ' --' :-T כ;פה עלי לשת;ת : 0 -T T לטע • ד - " ם את אימת; על ידי . -T •• :• : ~~בףס ס~~יאףת. אור נברת 196 7 שירים מ p ובצים 1995 גליון 283 32 (ן: ~ Clllllll: =:גו: וכייב -19s o ~1אק z או מייב מגאקיאן 1 ילידת בלפסט, מן הנשים הבולטות בשירה האירית העכשווית ובעלת סגנון ייחודי ומרתק. שיריה נושאים חותמת אישית של טון וסגנון ומתאפיינים בשזירה בלתי פוסקת של תמונות, אסוציאציות ובחתירה מתמדת אל הקסם של השפה. בכתיבתה המאוחרת יותר ניכרת פנייה גם אל נושאים פוליטיים ולאומיים. ח א מילי ביותו ןמכול מידת חמלחמח :p ~~סה n ;ל.ם ע.ץ י~~ 7;n ~ת .ם:~ ~סה ~זיף .ז~ן :p ~י יר~~~ tו~"ך ~רי~ים ~י o;n ,ת;נ;ה~ :p ~~סה n ;ל.ם קן~ים א; 'ן;ר~ :p ~י ~p7ry ת ~ן~ה ;.ע;ןה 7 ס~ים ~~ךח.י ן~ ~ אני n ;למת אגם גשם, א; עם הע;לה :• T -:• :• :--:• :• • -: ~ry ג;~י לא ,ז~ן ~Q ~לר ~א 'jח ~o/ ~לל ~ן ס:ם. ~ם ~סה ק;ךא ~לי ת:~'' 11 <~סה פ;~ע ~ת ע~~ף ?ס~ים f ל f ר ,>תף,~ן;סי~ ואני ע;נה ,"ה!!רפס" אתה ע;נה לי -:-•T•:• ד -ז :•• ~לא ,ז~ן ץףחpז~ ל , ז~ן' :p ~ב סןש, ס;ד סןש, :p ט~~~ i]קדס~pז י;~ך ם~~~ י~~~ ~,ף~ל~ f ר י~~~ ~~ןסה ry ~~ry7 ב שףב ל~~ףו:נ~~~ i]ף~;ת~ ב~~~ל~לז:יי. . .·.. . . . הי;ת w ~ין ל; מף~ן . הלילה, שעה שהאמנה מניעה את :פל הלש;נ;ת, : -T •: T • : T T -: -•: T T T : - ף,ע~;פ: i]~ry יר ~על סךצף~ה i] ~ח;ןה י~~ ך;~ה 7 ה;~יא ~ת סל;לה ,ף~~ o/ ב ףמ;~יע: ~סה מ; w ר א;ת; ~ת סןש;ן ס~ירית i] ~תף~ה, זrכנ;א על רא~ף ף~ךיץ ~ת ת;ע~~~ דבר המות ו:פתב האשר: :• T ••• - : :• ד- ף~י~; ,ב~ק~ ~~לה ~,ה~ על לףס סןלת. ע~~~ 9 נכיו ~~tום-ל.ב ~ל י~; ~7 ס~ה ףסד 9~~~iJ ת f ר ~ל ת;ך י~~ ס 9 גףןה שי~ךיt ~י~ד 9ב p ו iJ ס~ים ~~רי םי~~? ~~ןאףת ~ל ת;ך ס~ןר;ת: ך n ;ב;ת ד-: מףעמי-עצים נעלמף בהעדר החדש;ת. -.. : :· : : :· :· • •• •• : על ע,ק,ב; ~ד~דף~ים ~ן ססףג :פמ; עירףי מזר;ע -: . .. : ~ל ,זר;ע, ק;ךא;ת ~~רים ז; ~ל ן; ?לא ה;נןיל ד- · הנראה טרם על;ת ה!!רח. --: :·:· :· :-· · בית חקפח של ~לישיח •:ד- בה;ה החופי , התת -חףמצי . ני n;n ם T • :• ---:• שףרה משיר של לךמ;נט;ב : : :• •: • • T i] ~מףץ ~ל ע,~~ים iJ ~~רים ~ת ,ם~~ע החשכה מחטיאה בשעה ס~ה שףב בןשף nק~; ~ת ס~בף 9 ה ~~~ry ב ע,נ:וידי .ר~;י~ -: · ז · -: · ד :זז ~ת ע f ב;ת ס p :ץ םןה: בראשי . עשרה ימים תלפף : T 0 T T T -: 0 : מאז התחלתי את מכתב -: • •: • : -: • T •• עסה, .ןהף י~~ ןלא ~9 ~רי רק ס wזקי o ס p ר -T ; -- ••ן- ס"ל.ר א; wry"י~ ~די ,90 דת ~~נכ:ם ~~ין ל; q ~יבףת, o/ ~ה י~~~ ~iJ ל?,ת על ר~~ה ;ל~ ~ע.ין ~ןח, י;תר וי;תר' :פמ; ה!!רח בלילה ההףא, ~~ין fל O !ה ן:ם ••:••: qרף 9 ה, ~ק;ם ב; ל q ל;מ;ת ~ין ל p ח. פה מהדהד עש 1 י לא-כלףם, : T ••: -: :• ף~~י p ת-סןלת ry יא ל;לה פ;~ש ל;לה. סביב לב; של חדר השנה. T •• ---; :• • • ; Qq ר ~מףש. p פיןם לזובור 1995 :פל י;ם של שלמףת חףמה T •• : •: T ס~ח לי דק ?ל ryל. o ~ת ~לא?,ת -q ל;~ף ~9 ~יק לךב;ךים :וי~~~~ ~ry;י~ ס.ז:ו ry ת;ן ~ל i],בס~pז ry?~rז ~ל ע.י~י ~~י~נף ~,זסב, ך;אה. פךן :~יבף ~· עד ו~~ ע.י~י ן~~~~ חףם f חל ~;ב~ .ך~;י הצריף של םר p וני 1991 ונוס והגשם 1984 35 ספטמבר 2003 פול מלד~ך -1951 מדוע ;וא~דלי עזב פול מלדון' יליד מחוז tt ך~ה, הוא מן הקולות הצעירי ם והחדשנים ~ד 1 ע ~דא 7~1 י ןגזב ף?~ז סלר' בשירה האירית העכשווית. כתיבתו שנונה, חידתית לעיתים ועושה ן.ןעלףמה עד .ם;(!ה --T -: שימוש במגוון אמצעים לשוניים ורטוריים. למרות גילו הצעיר יחסית, פיוסם כבר מספר רב של קובצי שירה וביסס את מעמדו המרכזי בשירה האירית החדשה. ר~ה ~7ry';ק ~י ~ם ~י~הף ~ריר ס:ה ?ry י;ת ~. הרי זה הףא: שמ;נה דףנם שע;רה, T : -T : :• •• -: :• ד :-ד -: אחד של ן.ןפףחי אדמה, ארבעה פרים " T TT •• -:• ףפרה ח;לבת, חףה עם גג רעפים. • T : -' •: :• TT - ק~;ח נראה לאחר;נה נדרכ; לחרש :--: -: T -: -T T : • ~בקר ~ל ~ךץ . ~חיו' ~קךם. ~ח;נרי :ב~ד;ןה ס , זןה :ב~;נכה א;ת; נקר בשמלת המלמלה הלבנה .זrלש : : ·:-- דד - : דד : ד · ~~עת ~ס.ד:ם ~דא 7~1 י :p ~ר ס~ר ך~~ 9 ם: "מי אן.ן ח;שבת שאן.ן, לכל הרףח;ת, T T : : -."' :• :• : -• ~ל זאת א~~~ דט 1 ש: :ב~ר;ן tזסq ר;ן ~ל.ם ך~~ד ס 91 יו ן~ה ?ךקד י?~ :p לףם ~~עט ?ר:ל~ השח;רים, כבעל ואשה, T • : --: • : :p ~לף ~ין לנף ~9 ~יק ~ך;ת ~~יעים ~ת םל~~~ ~ך~ל תכזtז ע~~יו ~ry ע;ןם ~ך;ב 7~7 ס~ה, ~ם לא ~ך;ב לש;ף." ה:~~ל ףב; ry ים ~ל ן.ן;ך ry ~נריד. י~~ ry ~ה על ~?זכז :בזp~~ח. מדוע בראונלי זעב 1980 ":ב:א~קים ס~לה ~~י~ים ~לאו q ~י ~ם ~~~~ ~יר ~אט;ן דיבר ה~ךtז~ - - הקיפוד :• :• -: ל~~ :בק,~די םןה ~~עט ~ירי ~ר ~הףא לא :בך~ה ריr.;י ט;ב נ(ג~~ 1• :בחןז;ן דע ךהףא דק ~ריר ל;~ך ~ןה. כרחפת, נשא T • :ש 7 ף ק~ת w ~ל ~ראש ~ם . כדאי שן.ןלכי להתון;ת נפני האל." •• T :•• • -: • : • : •• ."' -: על ~רית גף~י ';ל~~ ח;ל.ק ~ת ס;ד; :כ?נרי ~מ~? ~ת ~י ~~עד ל 9W ר • עם :בקפ;ד . :בקפ;ד "ברכני אבי' כי חטאתי. ד : ' T T ' 0 T 0 '' ~ינ; ח;ל.ק ~ת ס;ד; עם ~יש. v/ ~ךז:יי ~עם ,תכזtז ח~רינרי ~ת ~י ה;די ~עם .תכזtז ~נף א;~רים, "קפ;ד' ~א ,י~~ך ~ער ד~ע ~י ~עם ".תכזtז ף~~ע~ ךנא:בב .ף~;א "אמרי לי' ילדתי. האם חיתה נגיעה ז; נלן.ןי צנףעה? T : •:• -· • • •: : ד• ד : ד ז•: ףניr.דב~ .ה~;ט ~נף ך;~ים :ב~ם ד~ע 'ר:ד~~"?ל~~? :בקפ;ד ~ינ; ~9 ~יר "הףא ו~~ ךח~זכ~ך 'י~י~~ . ~ע,דינףת ".ה~דדק 7:בק v/ יב ה~?ך~ר . ש;~ך ~ת ע~מ; ~ מדוע בראזנלי זעב 1980 . ~ש לף ל;~ך . ~נף ך;~ים ~ת ~~ףב;~יף ?~~ל;.rיינף." לע~מ;. ~נף ת; ry ים ~ה . ~ש לקפ;ד ב:? 9 ז:י יו . ~ד 1 ע הףא כה זכ~ךן. אנף ש;כחים את האל . '' T '." ' : T תכזיt~ ו~~ :בק;~ים ם ..ה~ ~נף ~;ש ry ים ~י ףtז ~עם לא יבטח ע;ד אל נע;לם. T T '' -: ' מזג אוויר חדש 1973 גליון 283 (ן: ~ פלויד ר. הורוביץ אורה עשהאל c:: מאנגלית: מדים איתן ן~ ~ אמא של חיילים כפי שנראתה חתנים כבו עזבו ביום ראשון בבוקר השלדים י;צאים נמח;ל T : • : 'T : ~אן - ~ם ~י;ם-חל ~ל.יל;ת על ס :p ~י~ים חיא ~~:דךת ~ת י~~ת ס~ך~ן סעז:ויק אינ;:ן מסגלת לשאת את מראה פניו וא;מרת :••·:•:• ••ז :•-:••TT :• :• : ד•• התנים כבר עזבף --•:T ז : ת;מ;ק~? ~ח.דים ~ם ~נכד ry7 י~יק 7 ~דל גףךי נכד ~אן לא ~נכד אי~ ·~ ~ךץ 7 ~בת ן;ר~~ ךלע,~ה נקר ךל:ל ק;ך~ים: ~. רת נקר ךל:ל א;~ךים : ה~~~ נ'קר ךל:ל ~~ףים: ~צ;ר ~רז ~ר ~w בת סס~ים ~ת;ך ~~~7 :ה ה!ז;ם את ואתה, T -: : - מחר אףלי אני? • :-T T ~~מ;ךךת עם ~~o/ ט ע,~קי עד שלש;נ;:ז השנףנה T : -T : :• ת~~;ה ד~~ך ~ry~~ ית. ס~ם ס~~ים ס o ד;ת סללף ry ך ם~~~ ~זפ; , ק?י 99~~9 ןה ע;לה ה~,~~~ ע.י .ר w ה ~ת;ך ת~~ סקי~ג- Q,ז; ~ע,די~ה לפנ;ת אליו באנגלית • : : -: T • • : • ד;ב~? נקר י;ם ךאש;ן? הףא ~ע,~יד ~~ים ;ני~~ ~ry ל ~.רסק יtלt' ?ן?יףת סז;' מ;דד את זהףת; .. :· .. ~'ן~~ :p ~הףא 'ד-'ע~ על t' סד ry א;ט;נף~ים סריקים ~~~יעים ~~אן ~ת סס~?ים, כזנ'אקט ;ל~ ~תף ry רא!~~ ז;ייפףס ~ל ryיר.~~י~ ~~ךץ ךח;~ה ם;ק~~ ~ס :p ~ב הףא ע~ג עז' ~רז ~יד 7w בה ~ri t' :ד ~ךץ ~ר;ךים ן:;~ מר הזפות --•:ד בתי הכנסת ה;מים • :• ::• -•• T ~זp9~ןים q מ;ן כ;ךעים ס :p ת;ז!~~ ~ק~ט;ת ~דם ס~לף~ים סק.~ל לא ~ח 7 עז:וים נלבףש ציצית יףפcכו ראש . : . . : . t\ ~רר םי~יt מתוך הספר מסגרת לוו~יה שעומד לראות אור בהוצאת "ספרי עתרן 77" ~ר;ב o/7 ם ס~ל ~עיר עם ר;~ה :o/ ד ~ך~יש ~ב;ך 7 חשלע ~ל ת;ך ס~רףע ~ל ~ל~ז:ריד ,ה~,ק~סף~~יט 7 ~וףן ה:~~י~י~ w ~נף~ית שעיניה משףח;ת ננחל --: : T ."' •• :• ןבף o/ ה סאקי ~ק w ט ה!~~ ד w ~ר ~ת זrלן;ג ר~~ ~לא נ;ו~דב ~ן~ה ל~~ים. מתוך הספר שירי ירושלים וארחים שרואה אור בימים אלה בהוצאת "ספרי עתרן 77" 37 ספטמבר 2003 סיפורים םמקומטי רבקה רז ~ אם צלצול הטלפון ששלח אותך בדחיפות כזאת לצאת w מביתך ומעירך בעקבות איזו הבטחה מעורפלת, כיוון לכך שת עלי על רכבת גדושה בנוסעים שכנראה לא עוצרת ולא מגיעה? לו ידעת, לא היית נסחפת לרעיון מטורף כזה, שהוא בהחלט מסקרן' אפילו קפקאי' לא בדיוק מציאותי' ודאי לא מעשי' אבל בהחלט סיפורי . מאידך' אם שטח הפעולה מצטמצם למגרש המו גבל והמתוחם מאוד של רכבת במקום למרחב האינסופי הלא מוגבל של העולם, יהיה עלייך להתרכז במרחבים הקיימים וביחסם זה לזה: קרונות, מעברים, קפטריה, שירותים, מושבים, חלונות: למקד את תשומת הלב בפרטים: פני הנוסעים, מבט עיניהם, לבושם, שפת גופם, מיקומם בקרונות, נוהגם זה עם זה בישיבה, בעמידה, במעברים מקרון לקרון' בקפטריה, בשירותים, מתוך ידיעה שהפרטים כולם הם חלק מהצופן שעלייך לפענח כדי להבין את המציאות החדשה שנקלעת לתוכה ואת מיקומך בתוכה. ככל שאת מתקדמת, ככל שהקרונות ויושביהם נעשים מוכרים יותר' כך ברור לך שמי שצלצל בלילה נמצא כאן' בוודאי עוקב אחרייך' בכוונה אינו מזדהה, לא מעוניין שתדעי מיהו' בודק את יכולת התושייה שלך' בוחן את חוש ההישרדות. את מתקדמת באיטיות, בוחנת בשימת לב מרבית את הסובב והסובבים, את הנוסעים, אחד אחד' בודקת את לבושם, פניהם, מבט עיניהם, את אלה שמחזירים מבט מאתגר ואת אלה שנמנעים להביט ישר בעיניים, מאזינה בריכוז רב לדיבורים, למלמולים, לרחשים. המעברים חסומים בתיקים, בחבילות, במזוודות, בנוסעים עומדים ובנוסעים מפלסים דרכם מקרון לקרון. התחושה שכל פרט במארג המורכב הזה עשוי לשמש מפתח לצופן חייך שוב מבהירה לך שחיי הבנאדם מרושתים בנימים אינסופיים המקשרים אותו - בידיעתו ושלא בידיעתו - למספר רב מאוד של אנשים, שהסיפורים מתערבבים ומסתבכים זה בזה, מסתתרים זה מזה ולעיתים מגלים חלק מעצמם, שהרכבת הזאת מלאה סיפורים שמתנקזים למקום אחד שועט קדימה, ושאת תועה בקרונות, במעברים, מחפשת את חוט הסיפור שלך ומתחילה להבין שהוא נטווה בסיפורים אחרים. הרכבת שועטת באובססיביות קדימה, סוחפת את יושביה עימה. ככל שאת מתקדמת, ככל שהקרונות ויושביהם נעשים מוכרים יותר' הרכבת מגלה את פניה: הקרונות שנראו בתחילה חדישים או מחודשים הם למעשה מיושנים, בוודאי יצאו משימוש בקווים אחרים, האור עמום, והמעברים מתעקלים בזוויות שונות. אבל הרכבת הזאת זה מה שיש. יש לארגן את החיים בהתאם, להסתגל לסביבה, להבטיח מרחב מחיה או לפחות מקום לרגליים, לברר עם מי מהנוסעים את יוצרת קשר' להביט ישר בעיניים ולחכות לניצוץ של היכרות, לאיזה אות, סימן' ולומר' הלו? אין מושב פנוי . מוצאת לך קצה משענת של מושב להשעין עליו את הגב. ספר יוכל להסיח את דעתך מתלאות המסע. מפשפשת בתיק הגדול. אוי! - מרוב חיפזון שכחת לקחת את הספר שלקראת סיומו את מתקדמת זה שבועות אחדים. למרות שקראת את "אנה קרנינה" לפני שנים ואת מודעת לסוף, את תוהה אם ייתכן שבתרגום החדש הסוף חידש את עצמו' כי ייתכן' ולמה לא, שהזמן עובד על דמויות באותה מידה שהוא עובד על אנשים ומשנה את אלה וגם את אלה, ומעניק לדמויות, כמו לאנשים, תובנות חדשות ואלה פותחות בפניהם אפשרויות לסיומים אחרים. עכשיו את מנועה מלהגיע לסוף הספר ולבדוק את העניין. הרכבת מאטה בפתאומיות, מעיפה אותך קדימה, ולפני שאת מספיקה לייצב את עמידתך 'היא חוזרת לנוע במהירות. זה זמן מה ששמת לב שהרכבת הזאת אינה עוצרת, אנשים לא יורדים, לא מפנים את מושבם. הגב צורח והרגליים מסרבות לשאת את כובד הגוף. עולה בדעתך שבשירותים תוכלי לשבת ולנוח כמה דקות. מפלסת לך דרך בין אנשים ותיקים אל קצה הקרון. תא השירותים היחיד תפוס. אשה אחת ממתינה, חסרת סבלנות, מהדסת ברגליה, ההתאפקות קשה לה. היא מנסה לפתוח את הדלת, אבל היא נעולה מבפנים כבר המון זמן . היא פונה אלי בחיוך' כאילו הייתי חברתה האינטימית, מה כבר אפשר לעשות בשירותים כל כך הרבה זמן? את מחייכת אליה בהבנה. לנוח, את אומרת, אולי לנוח ולהיות קצת לבד. מצאו להם מקום לנוח ולהיות לדב! היא קוראת בציניות. אולי כדאי לבדוק את תא השירותים בקרון הסמוך? את מציעה. אבל זה אומר לחזור ולעבור במעברים חסומים, להידחק בין נוסעים עומדים, לדלג על גליון 283 סיים אותו .אולי הסיפור היה צרי ך להתחיל בדיוק כאן: כשהיא לא (ן: קופצת מתחת לגלגלי הרכבת ומתגייסת להתמודד עם הלם החיים ~ הבלתי אפשריים שהיא לכודה בתוכם. ~ ן~ ~ את מציינת לעצמך את העובדה שאנה קרנינה שבה לחיות <ולמות> בהווה, ומחליקה את הכדור השלישי: קשה לתאר את כובד המשמעויות שמקבלים אובייקטים טריוויאליים שעד כה שימשו לי רק כתפאורת רקע, כדקורציה שימושית, אובייקטים שאת קיומם לקחתי כמובן מאליו ובעצם לא הבחנתי בהם. תוך כדי הטלטלה הגדולה שטולטלתי 'הורם המסך מעל עיני ומה שהיה טריויאלי קיבל קיום, נוכחות: קווי איפיון, נפח, צורה, משקל' צבע, טקסטורה. אריחי הבטון הסדוקים שמרצפים את השביל שמוביל אל פתח ביתך' המחזירים אלי את פעימות צעדי • השער החלוד החורק עם כל תזוזה. גדר ההיביסקוס המשלחת בפראות זרועות תמנון ארוכות מטלטלות ברוח לכל עבר • עץ האגוז שבחצר • זה עץ אגוז, לאז פקאנים, נדמה לי . איך לא עצרתי אף פעם לבדוק, איך עברתי על פניו שוב ושוב מבלי לראותו' מבלי להתוודע, מבלי לזהות, להזדהות. והמדרגות. חמישים ושבע מדרגות. האם שמת לב איך נעלי העולים ויורדים השאירו במשך השנים את חותמן בשוליה של כל מדרגה? כל פעם שעלית וירדת במדרגות האם הבחנת איך הזמן נגס בהןז דלתך החתומה, האילמת. טרטור הפעמון המרעיד את האוויר' מקבע נוכחות זמן רב לאחר שחדל לצלצל. חבילות ותיקים, וברגע זה, כשהרגליים מסרבות לשאת אותך והגב צורח, אינך מוכנה למשימה. ושם אין תור? היא שואלת. את מוצאת פיסת קיר להשעין עליו את הגב וממתינה. האשה נרגנת, מתעצבנת, שוב מנסה לפתוח את הדלת, מטלטלת את הידית בכעס: יש עוד מישהו שצריך את המקום החשוב הזה! דממה. האם יש מישהו מאחורי הדלת ? היא שוב מטלטלת את הידית, הפעם ביתר הצלחה. הדלת נפתחת לאטה. מגיח בחור בחולצת גולף שחורה ומכנסי ג'ינס שחורים, ארוך ורזה, שערו פרוע. זורק מבט מתנצל לעבר האשה הכועסת, שממהרת להיכנס פנימה ולנעול את הדלת מאחוריה. חולפות כמה דקות. הדלת נפתחת והאשה מפנה לך את מקומה בחיוך של רווחה. אף אחד לא ממתין לשירותים אחרייך. הזדמנות פז לנוח. את נכנסת, נועלת את הדלת, מוודאת שהיא אכן נעולה. מנגבת את מושב האסלה בנייר טואלט. חוץ מזה נקי באופן יחסי. החלון היחיד אטום ולא רואים את הדרך רצה בחוץ , רק השאגות הריתמיות של הרכבת ממלאות את התא, חודרות אל הגוף, הולמות מבפנים, מכתיבות את פעימות הלב. אין מקום חופשי מהטרטור הרכבתי הזה. את יושבת על האסלה, מתכופפת לפנים, מותחת את שרירי הגב. כשאת מרימה את פנייך את מבחינה במספר כדורי נייר מקומטים בפח האשפה בפינה. נייר שורות צהבהב שנתלש מבלוק מכתבים. קמטי הנייר חושפים קטעי מילים ואותיות מקומטות. האם יש סופר ברכבת ? אולי משורר? את לא עומדת בפיתוי , שולפת מפח האשפה כדור נייר , מחליקה את הנייר המקומט ומנסה לפענח את כתב היד המבולבל: לא יודע אם תקבלי את ההסבר שלי ואם יש בכוחך לקבלו .אני רץ אחרייך 'מנסה לאתר אותך .לאן שאני מגיע נאמר לי שכבר הלכת. לא מצליח להשיג אותך . הטלפון שלך מצלצל בחלל ריק. חצי שעה החזקתי את השפופרת והקשבתי לצלצולי-הטלפון שלא עוררו כל תגובה. אבל כל זמן שהקשבתי להם חשבתי שיש תקווה, שהנה את עונה, אם רק אהיה סבלני' את תעני • לבסוף התחלפו הצלצולים בטרטור מוזר .אבל לא זה מה שאני מנסה לומר .זה לא זה ••• רק עכשיו את שמה לב שהשורות הבודדות הכתובות בכתב יד לא יציב מבוטלות על ידי שני קווים אלכסוניים. נוטלת כדור שני , מחליקה את הנייר. גם את השורות הספורות שכאן מבטלים שני קווים אלכסוניים: לו יכולתי להשיב את הנעשה, למחוק את הנאמר 'לגלגל את הסרט לאחור ולהתחיל שוב. אם היית נותנת לי הזדמנות להסביר' אולי היינו יכולים לדבר 'להבין. מטריף את דעתי לחשוב איך אדם עשוי להיות כדור משחק בידי כוחות חזקים ממנו שאוחזים בנשמתו ומטלטלים אותה בניגוד לרצונו .אני לא מתנצל 'רק מנסה להסביר' להבין בעצמי' לנסח במילים. אני שומע אותך אומרת: איך אפשר לפתח יחסים עם אדם הנמצא בשירות כוחות שאין לו עליהם שליטה? כל מה שאני מסוגל לומר הוא שמעודי לא ידעתי עצב עמוק כל כך כמו שאני חש עתה. מעודי לא חשתי תחושת החמצה קולוסאלית כזאת. אני עומד על פי תהום: לקפוץז לא להיות? ואם לא לקפוץ, איך להיות ולשם מה לחיות ? ואם לחיות מאין לוקחים את האומץ? מה פתרה אנה קרנינה כשקפצה מתחת לרגלי הרכבת? השאירה את הקוראים פעורי פה, מתוסכלים. הסיפור לא נגמר גם אם הסופר ... 39 2003 ספטמבר חהמפת לשהמנעו במסר ללקב לא ותוכ ך'א ענכנ ףלבסו תלפעול סהאינו הבחריק .צורמת תהדל ,שנפערת ,מהססת תחושפ המר~ ,גדולה ,סדוקה ההמשליכ לא אהב המול תא ובבואת .המרוסקת ישושנ םהמי תהמאובקו הברפרודוקצי הדהוי לש המונ לע רהקי .בסלון ישנ םורדי םיבשי םמרכיני שרא לבאגרט תזכוכי ןחברו הכחול זבמרכ 'השולחן םמקבעי תא יהו רתו להגדו . הטיוט לש במכת אשל .נשלח תא תנוטל תא רהכדו יהרביע הומחליק :אותו תהידע ץשהר רהמהי רביות םבעול ןהקדמו ההי ?אשה השמ .אטלנטה דאח םהאלי רהזהי האות יכ םנישואי ויביא העלי .כליה ןלכ הדחת המעלי תא לכ .המחזרים ךא םה ושב וובא . הניסת רלהיפט םמה .בעורמה האמר :להם ימ ץשירו רמה יממנ גוישי יאות חאק ואות יל .לאיש ימ דשיפסי ת'א וחיי אהו דמפסי ה.אטלנט ההית תאצילי .וגאה לכ ראיב הבגוו יהשריר ןהקרי םחיי ךוהיל לע לכ רגב טהמבי הב םקס ףשהטרי תא ודעת . 'וכך םבמקו תשסכנ תהמוו עתרתי תא ,האוהבים אהי ההצית םבה תא ההתאוו .לנצח םה 'רצו הבז ראח ,זה לע םאהבת לוע .חייהם םה ורצ רמה ריות רמאש ליכו ההי םגופ 'לרוץ םוה ורצ דע ושנפח .נשמתם האטלנט הריחמ םעליה הוהניח םלה ללהתחי ץלרו ,לפניה ךא אל היכל ןלרס תא .רגליה תארוכו תומהירו וגמא ,מרחקים וחלפ הכסער ווהותיר תא האוהבי רמאחו . םמתנשפי והמשיכ רלפג ,אחריה קוהמרח םביניה ךהל לוגד דע ושקרס וונפח .נשמתם אהי הבכת הוזכת .כמרוץ תא המחליק תא רכדו רהניי :החמישי ייקירת ך'אי ליכו יאנ תלהיו חבטו אשל יאיבדת תא ,הזיכרון ישאנ אהו יאנ אול ומישה קשדב וב ןזיכרו לש ומישה ?אחר אל עיוד המ יאנ העוש ,ברכבת ןלא יאנ ,נוסע ןלא אהי .נוסעת םהא יאנ ההוז וא תבאמ תהופע יבחלומ תואמר :לי ,קום ,סע שניפג ?ברכבת יאנ ךהול ךהלו בושו םבמעברי שומחפ ךאות ןבי .הנוסעים יאול תא ,מסתתרת ,מחופשת תמשחק ?מחבואים הנרא יל תשהרכב תהזא אל תנוסע דליע ,מסוים יואול לכ תהתחנו ,דומות יואול לכ תהתחנו ןה האות התחנ לוכ םהיעדי םה דאח י'ואול תהרכב תנוסע .במעגלים לאב אל הנרא יל ושמישה תברכב גמודא ךמכ . יאול םה םיודעי ןלא םה ,נוסעים יאול םה םיודעי ןלא תהרכב .נוסעת יאנ ןמתבונ יבפנ :הנוסעים ןאי תברכב ףא ףפרצו דאח רמוכ ו'מישה טשיבי יב רויאמ :בצהלה הז !אתה האיז ףצירו ,מקרים קבדיו יחשבת רלהתקש -אליך בהמכת םמסתיי םבמילי תמחוקו אשל ןנית .לפענחן תא המחליק תא רכדו רהניי :השישי יאנ למגד ,שפם .זקן רוכששע יראש חיצמ ראקשו ואות רמאחו טבסר ךכדר םהנערי ובימינ א.ל יתכיר יאות ף.אחלי ,דירה ףאחלי םמקו ,עבודה יאול םג .מקצוע ףאחלי םג תא לכ םהבגדי 'בארון תא לכ םהספרי .בספרייה ףתחלו ,שנה יאול ,שנתיים םוע המרא ןרענ חורו החדש אאצ שלפגו ךאות תבבי ההקפ יהפינת ושב תנהג תלשתו ואספרס הבשע .חמש האהי ומישה ראח ב'אש ןבשולח .ממול םג תא יתהי ימישה .אחרת ךשער רהקצ חצמ אוהו למסתלס לע ךכתפיי תבשובבו "נערית" םוא יתשחרר תא ךשער קהמהוד ךלראש תבסיכ שרא ,גדולה םהא ליסתלס לע ךכתפיי ובש תבבו ?נערית המ אל יהיית ןנות יכד רלהעבי תא יאצבעות ךבשער ח'להני ךלתלתליי ללהסתלס בסבי יאצבעות . ועינינ וייפגש . לע ךפניי שיתפר עמב לש :תמיהה המכיר ?אותו הז ?הוא ןכ אול םמתגוששי ךבעיניי ט.אבי ךב ךמחיי ,למחצה טבמב אל ות ,נע אל ,דורש בעצו ,מעט .מקבל יאנ דלומ .לחכות יאנ דלומ .לקבל יאנ ואפיל .סקרן אל שממ ןמאמי לאב דלומ .לקבל למגלג יבראש תא תהאופציו תשעומדו עברג הז :לפנינו .ו תא תמשלמ תתמור והאספרס ,ויוצאת אל המביט ילעבר י.אול אל תהבחנ הבז בשיוש ךמול ןומתבונ ךב י.אנ רנשא ,לשבת טמבי ךאחריי דע תשא תנעלמ ימעינ . .וו תא תנשאר תלשב ההרב רמעב ןלזמ שהדרו תלשתיי ואספרס . ימד םפע תא המרימ תא ךעיניי ה'מעיפ טמב ,לפנים רכלומ ן'בכיוו 'שלי תנתפס יבמבט ושאות יאיננ למסוג רלהסי ךמפניי . ךמבט 'משתחרר דע רב ,הלאה למע ילראש . .ווו ךעיניי תנתונו רבספ ךשלפניי י.אנ תמ תלדע המ תא תקורא אול חמצלי תלראו תא .הכותרת ימד םפע תא תנושא תא 'מבטך המצמיד ואות ולאיז הנקוד ,בתקרה .מהרהרת הרוא יאות טמבי ?בך ךאינ תנותנ ןסימ ןלכא וא .לכאן יאנ המנס ףלעטו ךאות תברכו ישבעינ ר'להעבי ךל רמס אלל .מילים v .ו תא המביט 'בי ועינינ .נפגשות תא תמנתק תא 'מבטך המחזיר ואות 'לספר בושו תנושא תא ךעיניי . ועינינ .נפגשות יאנ ךצרי תלצא םלשירותי לאב שחוש בלעזו תא ימקומ ןפ אל ךאמצא רכשאחזו אול עאד ואפיל הלאיז ןכיוו .הלכת יאנ אל חמצלי קלנת תא ימבט ךממ הורוא ךאות תמסתמרר 'כחתול תמתבצר 'במושבך המוכנ ןגליו 283 להדוף כל התקפה. אבל אני לא מתקיף. מחייך למחצה, תוהה, מהופנט ועוד כדור: ~ על ידי כובד הרגע הזה, משאיר את גורלי/גורלנו 'להתגלגל מכוח לא יודע מדוע אני נזכר בסאלאמקיס, נימפת המים היפה, שגופה ~ עצמו. מסתולל עם הגלים. יום אחד כשטבלה כדרכה במי הברכה שבלב c:: v. מבטך מצטלב עם מבטי' מתעכב לשנייה, תוהה, חולף הלאה, מעל לראשי' והלאה, מעבר' ננעץ במשהו רחוק מאחורי . את חוזרת לעיין בספרך • אני עדיין מנסה לקרוא את הכותרת. כשאת לא מסתכלת אני מביט לאחור כדי לדעת מה משך את תשומת לבך . רואה פוסטר ענק ובו שני דיוקנאות קלוז-אפ בפרופיל' נועצים עיניים זה בזה. מעל הפוסטר 'אותיות שחורות: "איש, אשה''. אני תופס אומץ, קורא למלצרית ומבקש ממנה עט ונייר .היא מביאה לי ואני כותב: נראה שיש סרט מעניין בקולנוע ממול. "איש, אשה". התסכימי להצטרף אלי? ללא התחייבות. בפתוח, בחופש, אפילו באנונימיות. לא אשאל לשמך אם לא תאמרי לי' לא אומר לך את שמי אם לא תשאלי . נתבונן בסרט כל אחד לחוד וביחד לא מוגדר - "איש, אשה"' וזהו • מעניין לדעת איך הסיפור שלהם מתחיל וממשיך . לא בטוח שאני מעוניין לדעת איך הוא מסתיים. רוצה לצאת לפני שהיא זורקת את עצמה על פסי הרכבת. רוצה סוף פרוץ' כזה שיש לו אופציות. אולי תסכימי שנצא לפני סוף הסרט? אני מסמן - מישהו מנסה לפתוח את הדלת לשירותים. יהיה עלייך לעזוב את מקום המבטחים. עוד רגע, רק עוד רגע. -- אני מסמן למלצרית לגשת, מבקש ממנה להעביר לך את הפתק. מחיקות בעט עצבני מסיימות את העמוד. את מחליקה עוד כדור: זוכרת כשהבאת את הספר "המהגרים" של וו . ג' . סבאלד' ויחד קראנו מתוכו סיפור על מורה אחד בשם פאול' שלימד לא לפי תוכנית לימודים נתונה אלא על פי דרכו ואת החומר שאהב במיוחד • המורה הזה אהב רכבות, מילדותו אהב רכבות. מה שהקסים אותו היה המערכת המתפקדת בדיוק כמעט מושלם, הזמנים המדויקים, הכיוונים הידועים מראש, כמו לא האמין שבאמת אפשר לדעת בכל רגע איפה נמצאת רכבת מסוימת, מאין יצאה ולאן ומתי תגיע, ובאובססיה היה בודקאת הזמנים והמקומות. הלוגיסטיקה של הרכבות היפנטה אותו .עולם מסודר ומאורגן עד השנייה. זה התחיל כשהיה ילד . בחופשת קיץ אחת ביקר אצל דודו' לא רחוק ממסילת הברזל • הרכבת עברה כל שעה, בדיוק, הוא יכול היה לנחש את בואה. והיא תמיד באה. אף פעם אחת היא לא איכזבה. הוא היה מרותק למראיה, למראה הנוסעים המנופפים לו בידיהם כאלו הכירו אותו' כאילו ידעו שהוא מחכה להם. הוא בדק את כל זמני הרכבות עם השעון שקיבל מתנה מדודו וכל כך היה מרותק לרכבות ולשעון עד שתמיד היה מאחר לארוחת הצהריים, עד שיום אחד העיר דודו בכעס, הרכבות - זה יהיה הסוף שלך .יום אחד 'שנים לאחר שיצא לגימלאות ועבר למקום אחר' חזר לכפר' הלך לתחנת הרכבת ולא חזר . למה אני כותב לך את זה? לא, אני באמת לא רואה את הרכבת כמוצא. אולי אני מסוגל לכתוב לך את כל זה כי אני יודע שלא אשלח את המכתב, לא את המכתב הזה, לא מלים אלו' ועובדה זו היער 'מניחה לאדוות להחליק על כל קימור מקימורי גופה, ראתה ~1 ~ בבואה של נער יפה תואר כשהוא מתכופף מעל המים. הבבואה המימית הציתה את דמיונה וגעגועיה. הרעיפה עליה דברי נועם. אך הבבואה לא הגיבה. סאלאמקיס פנתה אל הצעיר וניסתה לשדל אותו להיכנס למים ולהתאחד עם בבואתו . הצעיר לא נענה לה. הסתתרה בין שושני המים הזהובים שגדלו שם בשפע והתבוננה בערגה בו ובבבואתו • כעבור זמן מה ראתה אותו מתפשט עירום, מותח את איבריו' מפגין את צעירותו וגבריותו' עומד על קצות אצבעותיו' מניף את זרועותיו ומזנק בקשת רחבה לעבר בבואתו אשר במים: גופו הבוהק בשמש מפלח כנחש את חלקת המים. סאלאמקיס מזנקת אחריו 'מעלה בעקבותיה נחשול גדול .זרועותיה מחבקות את הצעיר וירכיה עוקפות את מותניו . חסר נשימה הוא נשאב אל לב נחשול המים. הוא בועט בכל כוחו 'מנסה להשתחרר' לעלות אל פני המים ולמלא ריאותיו באוויר' אך שדיה ופניה מתנשפים כנגד חזהו וגעגועיה העזים עוטפים אותו 'עד ששניהם, סאלאמקיס היפה, הצעיר ובבואתו 'נמוגים כאחד אל תוך המים. הגעגועים העצומים של סאלאמקיס שואבים אותי אל לב המערבולת, להיות אחד עם כוח טבע גדול ועצום ממני, אני טובע ולא יכול ••.. מישהו שוב ושוב מנסה את ידית הדלת בעצבנות, צרכיו לוחצים. את ממהרת לקמט את הדפים לכדורים ומכניסה לכיסך. פותחת את הדלת. פנים חתומים בשפם ובזקן בראשיתיים עטורים שיער פרוע נדחפים פנימה. הדלת ננעלת. מעיו מעיו ער בדים עליו . האם הוא זה שכתב והשליך לפח את כדורי הנייר המקומטים? האם בא לדרוש את הסיפור שלו שאותו ניכסת לעצמך? ברגע זה את נזכרת שראית בפח האשפה עוד שני כדורי נייר מקומטים. הסקרנות מציקה לך . היית צריכה לקחת אותם ולא להיבהל מכמה דפיקות דבלת השירותים. אולי אלה רגשותיו שלוחצים עליו להתבטא ושוב יקמט את המשפטים והפיסקאות, וישליך את קטעי חייו לפח. כשייצא, תיכנסי ותבדקי. את מקווה שלא בא לחפש את פיסות הנייר שהשליך. ליתר ביטחון את מתרחקת קמעה, רואה איש ואשה מתקדמים מכיוונים שונים לעבר השירותים. מתהווה תור . לחכות, שוב תצטרכי לחכות. רגשותייך הומים. את נשאבת לתוך הסיפורים המקומטים בעוצמה מאפסת כל התנגדות. אז מה תגידי לו? שזו את ? אהובה ונחשקת ? ולמה שלא תהיי - זו שיכולה להיות היא? שאולי זו את, אנה קרנינה רגע לפני שהיא משליכה עצמה על פסי הרכבת ? האם לשם כך הועלית לרכבת ? לחוות על בשרך את רגע ההחלטה? ומאין הביטחון כי תבחרי בחיים? מישהו כאן משחק בחייך . זו את, לא את ? מכיר אותי? אותה אשה בלבוש חדש? ואם ילעג, יצחק לך בפנים, יצעק איך את מעזה, לאן תשאי את הדחייה הגדולה? הן תתגמדי באחת, התגמדות שאין לה תחייה, ולא יימצאו לך הכוח, ההעזה, האומץ , לצעוק בקולי קולות, לצעוק לפגי שיהיה מאוחר מדי , לצעוק את הצעקה הגדולה כדי שכל נוסעי הרכבת הזאת ישמעו וידעו: זו אני , אני , אני , זו אני האהובה האוהבת, הנחשקת החושקת, האינך מזהה אותה בי , לא מעניקה לי סוג מסוים של חופש. מזהה בתוכי את האחרת ? ספטמבר • 41 2003 עצומת סופרים - על הזכות לסרב לפגוע בחפים מפשע אנו הח"מ, סופ,רים ומשוררים בישראל, מגיעים בזאת את תמיכתנו בזכותם המוסרית של טייסי חיל תאויר לסרב לתקוף בטילים ובפצצות ריכוזים של אוכלוסיה אזרחית, ולו גם במסגרת הלחימה בטרור. ממשלה סרבנית, המכשילה כל סיכוי למשא ומתן, ומפעילה כלפי הפלסטינים אן ורק כוח צבאי, חייבת בישקוfל לקול החיילים והמפקדים שאותם היא שולחת למשימות שבהן נפגעים גם חפים מפשע רבים. הסטת הדיון הציבורי לשאלה של עירוב הצבא בסוגיות פוליטיות, היא התחמקות פחדנית מדיון בבעיה האוכיתית והבוערת של הכיבוש, שעליה הצביעו הטייסים במחאתם. ממשלת ישראל חייבת לחפש בלי הרף דרכים להידרבות עם הפלסטינים, כדי לסיים את הכיבוש ואת האסון שהוא מביא על שני העמים. אריה אתוני • מרים איתן • אבזז אלדן ~ רות אלמוג • שמעון בלס • יעקב בסר • יצחק רב משה • בתיה גור • יצחק גורמזאנו-גורן • מרדכי גלדמן • זריז גרוסמן • נורית גוץ • עמירה (הניג) הגני ' • אריאל הירשפלד • אילנה תמומן • אמירה הס • נתן זן • יהודית כפרי • עמוס לויתן .סמי מיכאל .נילי , מירסקי .חיים נגיד • ליה נירגד .אלי נצר .יהושע סרבול • יזהר סמילנסקי .שהם סמיט • צבי עצמון .עמוס קינן .דליה רביקוביץ , שי שביט .דוד שחם , .רות רמות .שלום וצבי .יעקב- .עדית שמר גליון 283 42 ~ ~ c:::: זןוגר§~ותJ ן~ ~ כרמית מירון אסנת פישמן' "קופסה שחררה" בתפקידים קטנים אך משמעותיים, ואבי קורניק בתפקיד הנער המתמרד , הסוער. הצגה מעניינת, המעוררת הרהורים נוגים בדבר ההורי החברתי- אנושי בארצנו , והמשכילה לערב במארג העלילתי האישי רמזים פוליטיים, שנשארו לצערנו רלוונטיים משנת 1987 <שנת כתיבת הרומן p זפסה שחזרה> ועד ימינו אלה. "הקומיקאים" בתיאטדון הבימה ותיאטדון יירישפיל; מאת אילן דונן; תפאורה ותלבושות: אפרת פס; עריכה מוסיקלית: אודן אלרוד הנהלת תיאטרון הבימה החליטה לפתוח את עונת תשס"ד בקומדיה קלילה, שחוט של עצב שזור בה, וטוב שכך. מה גם, שצמד הקומיקאים שנבחרו לגלם את זוג השחקנים השונאים-אוהבים - שהגיעו לסוף דרכם האמנותית ועתידם הנראה לעין הוא בילוי בבית אבות לשחקנים - הם שלמה בר-אבא ומוני מושונוב, שאין די מילים לשבח את משחקם. ניל סיימון איננו פאר הדרמטורגיה האמריקאית, אבל הוא יודע לכתוב טקסט שנון ולעיתים מרגש, וכאשר הדיאלוגים מבוצעים על ידי שני וירטואוזים כמו בר-אבא ומושונוב, הקהל אינו מפסיק לצחוק בהנאה רבה. העילה למפגש מחודש בין צמד בדרנים זקנים אמריקאים לבין מופע חד-פעמי בתוכנית טלוויזיה יוקרתית היא רצונו של האחיין הצעיר של וילי קלארק לעשות מחווה לדודו המובטל והחולה. המפגש בין הקומיקאים שלא התראו למעלה מ 11- שנים, כאשר נפרדו בכעס גדול , גורם לסיטואציות משעשעות, שנוצלו היטב הן על ידי הבמאי אילן רונן והן על ידי שחקניו המעולים. כאמור , אין זה מחזה גדול, אבל הוא מאפשר "חוויה נקודתית" במשך שעתיים של צחוק, סיום עונה ופתיחה חרשה "קופסה שחודה" בתיאטדון הבימה ותיאטדון באד-שבע; מחזה ובימוי: חנן שניד, על פי ספדו של עמוס עוז; תפאורה: כנדת קיש; תלבושות: נטע חקר; מוסיקח: יוסי בן-נון התיאטדון הלאומי לא קפא על שמדיו בעונת הקיץ הקרויה בפי כל "עונת המלפפונים", הוא המשיך להעלות על בימותיו הצגות שונות בעיצומו של חום יולי-אוגוסט, ואל אחת מהן , שסיימה את העונה הקודמת, ואל רעותה, שפתחה את העונה החדשה, אתייחס ברשימה זו . אתחיל בהצגה שעובדה על פי ספרו של עמוס עוז pזפסה שחזרה. מכשיר זה, המצוי במטוסים, תפקידו להצביע על ניהולה התקין של הטיסה ולחשוף את סודותיה ופגמיה, אם היו כאלה. כמו כן , הוא מגלה את כושר התמודדותו של הקברניט בתא הטייס. ספרו של עוז , וכמו כן המחזה שעובד על פיו , מנסה לגלות באמצעות "קופסה שחורה" וירטואלית, את סודותיהן של שלוש נפשות: אילנה ברנדשטטר , שחיתה נשואה לפרופ' אלכסנדר גדעון <יש להם בן אחד , בועז> ובעלה השני , מישל סומר <להם יש בת אחת, יפעת>. אלכס גדעון , העושה חיל בשיקגו כמדען רב-מוניטין , חולה במחלת הסרטן וחוזר ארצה למות בה, בביתו בזכר רן יעקב. בנו בועז מסכים לגור איתר , ואילנה גרושתו שבה לטפל בו . עוד בטרם הגיעו ארצה, מתכתבת אילנה עם בעלה הראשון ומבקשת את עזרתו הכספית על מנת לטפל בבועז, בנם המרדן. מישל סומר, הבעל השני, אדם דתי וימני בהשקפותיו הפוליטיות <בניגוד לדעותיו של הבעל הראשון אלכס>, משתמש בכסף שהוא סוחט מפרופ' גדעון , על מנת לרכוש נכסים בשטחים. המעבר מן הרומן הכתוב למחזה ויזואלי על הבמה קשה ומסובך מאין כמוהו .קל וחומר כשמדובר ברומן במכתבים. חנן שניר , המעבד והבמאי , השכיל לשלב את הדמויות בעלילה החיה באורח דינמי ואמין. הוא אף אפשר לגיבוריו לקרוא לפעמים מן המכתבים הכתובים. שניר לא נשאר צמוד לחוק האריסטו~לי בדבר אחדות הזמן והמקום. התמונות זזות מן העבר אל ההווה וחוזר חלילה, אך אין בעובדה זו כדי לנתק את חוט העלילה משלמותה האורגנית והדרמטית. לתוך "הקופסה השחורה" בלבושה הבימתי נכנסו שחקנים מעולים ההופכים אותה לקופסת זהב: אסנת פישמן היפה מתגלה כשחקנית דרמטית ממדרגה ראשונה בתפקיד המורכב של אילנה, האשה לשני בעלים. רמי הויברגר מצוין בגילום דמותו של אלכס, הבעל האינטלקטואלי , הגוסס ממחלת הסרטן . תפקיד מקסים ואנושי מאוד מגלם יעקב כהן , בדמות הבעל השני , מישל סומר , שהוא היפוכו הגמור של הבעל הראשון , הן בהשכלתו , הן בחינוכו , והן בשאיפותיו הפוליטיות. • 43 2003 משתתפים עוד: אריה מוסקונה, עורך הדין הממולח, יעל עמית בהן ניתן לשכוח מעט מצער העולם. ספטמבר J'· אקויים שומרים על זכויות היוצרים Acum - .· )ו ליצירה שלך יש תזכויו מטבע הדברים , היוצר מעוניין יוחר מכל בפרסום ובהכרה של עבודחו מצד הקהל . אין חחליף להחרגשוח של הפרסום הראשון במוסף הספרוחי , או לריח הדפוס בספרך החדש , אך כמו בכל עבודה השב הושקעו מאמצים רבים , זכוחך הבסיסיח היא לקבל חשלום עבורה . אנו דואגים שחקבל אח מלוא החמורה הכספיח עבור כל שימוש ביצירחך ושלא יעשה בה שימוש בניגוד לרצונך . באקום חברים כ-ססס 4 יוצרים ישראלים : מלחינים . פזמונאים , מעבדים , סופרים , משוררים ומו " לים למוסיקה , ומיוצגים בה למעלה ממליון וחצי יוצרים מרחבי העולם . בנוסף לשמירח הזכויוח וחלוקח החמלוגים , חרטה אקו היצירה הישראליח . " ם על דיגלה אח קידום הכלי העיקרי שלנו לקידום ועידוד היצירה הנו חחרוח פרסי אקו " ם (נוצח הזהב), המחקיימח מזה 43 שנים . זהו מפעל הפרסים הגדול והחשוב ביוחר בישראל ליוצרים . בו מחולקים פרסים כספיים לעידוד היצירה המקוריח מדי שנה . אקו " ם חומכח גם בפרוייקטים חרבוחיים ולא מסחריים נוספים כגון המגזין שבידך . המקדמים אח היצירה המקוריח ומעודדח אח חברי אקו " ם להשחחף בהם . הצטרף עכשיו לאקו"ם וקבל: ~הגנה על זכויותך ~טיפול משפטי , ללא תשלום, בנושאי זכויות יוצרים ~חלוקה מהירה ומדוייקת של תמלוגים עבור שימוש ביצירותיך. ~ בית של יוצרים ליוצרים! להרשמה ופרטים נוספים: ,..: i· ~~ 03-6113475 03-6113428 03-6113412 www.acum.org.il ·~ משרדינו נמצאים ברחוב חובל Q, פיכח החילזון 1, רמח - גן ' 52117 ח .ד . 1704