• ה"זרש השתק דע "הסוף - ביעק רבס םע תיהודי יכפו לע הספר ,"זרשה קמעמ ליזרעא תלתזמור "האדומה • רלחב האדמ םלשמי - החנ הסקר לע םשירי לש יאג למשער • ןסלו יספררת לש האש תאח היאיו וגנרס לע תרו תלבבי • לע תהזכר ההגדול רלומ ""כתם - יאסת ןאדיבי-שרש לע הכתיב הראידיארלרגי • קפורזא הוויאגר - ומרק סמארא לע ההרוא תמעשי תופוליטי לש וחרס םאוני צמד חז - סעמו ןלריח לע במצ ומצר תמא דמחמו ,דוריש לע תהתנגשו תהצירריליזציר תמא לסמרא 'הנטינגטרן לע א"קפק . "הסיני לע יפ סאליא יקנס :שירים ייעקב-ש טשבי • יאור וסטויזרב • דג ייעקב • ישבתא ומג' • תרו דגלע • .ה החנית יהלר • היער דבן-זר :סיפורת ןאיל ץהרורבי - יברקרבסק ותחרז . תי ןמיור לע ""המלביש לרע ד"ע "ואייה יבקאמו ילפ ה•ע אחו או שניים, אולי אפילו להבהיר לממונים עליהם שמה שהם עושים אינו הגיליון הזה מוסרי , סותר את השכל הישר , עלול להרוס את התשתית שנסללה בעמל רב, במשך ודרות רבים, ופוגע בציבור , שבזכותו ישראל עדיין איננה מוינה הניסיון המעניין של הפרופסור סרי נוסייבה והאלוף עמי איילון להציע שתי מדינות עם בירה משותפת, ולצוו קולות הולכים ומתרבים בציבוריות של בורים מוחלטים, הוגש על עדיין . הישראלית בעד מוינה וו-לאומית או מוינה לכל אזרחיה, והתפיסה השלישית, על כן , היה רצוי שפקידי מינהל התרבות יבינו את תפקידם המרכזי בכל הרווחת יותר (ששותפה לה העמדה הרשמית של ממשלת ישראל: שתי מדינות הנוצר בתחומים אלה, ויתפסו עמדה לצוו של היוצר ולא לצוו של הפרנס. לשני עמים) - כל אלו מוכיחים שבשלב זה אין עוו גורם רציני שמעלה בועתו - וגם מאמין - שניתן להמשיך להחזיק בשטחים בגבולות הקיימים ואף לשמור על שקט סביר , שיאפשר למדינה ולתושביה לקיים חיים נורמליים. משהו על גדולה בשירה על כן קרב ובא המועד שבו יצטרך העם הזה להחליט, כמוה שהוא חפץ דן מירון , באחרית ובר לספר שיריה של אגי משעול מבחר וחדשים, כתב בין קיום, מהו הפתרון הרצוי לו. הגענו לשלב שבו ללא החלטה זאת נתקשה היתר שאגי משעול "שייכת ללא ספק, לשושלת המשוררות העבריות להמשיך ולמשוך זמן . זכור לי , לפני שלושה או אפילו ארבעה עשורים, כאשר העלינו על ול הגדולות". אני מעריך את שירתה של אגי משעול. חלק מהשירים שלה שפתיים את הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים", הוטחו בנו עלבונות, קללות פונים אלי בלשון אתה, לשון ישירה שפועלת בתוך פינות הסתר , שאף אני והאשמות לרוב, מ"עוכרי ישראל" ועד "בוגדים במולדת", התופעה הזאת עצמי לא תמיו מציץ אל תוכן בקלות." אבל מכאן ועד להכתיר משוררת מוכרת היטב בתולדות עמים רבים, ומבחינה זאת אין ישראל יוצאת דופן: טובה, אך בשלב התפתחותי מתמיו , בכינוי "גדולה"? כבר? מה יאמר עליה אבל , עמים ומדינות אחרים לומדים מניסיונם של אחרים ובעיקר מניסיונם מירון בעוד עשר שנים, עשרים שנים? היא באמצע הורך , לפניה ורך ארוכה." הם. מוינת ישראל ועמה סירבו עד כה להתייחס לנושא ברצינות רובעיק באשר לגוףלה בקרב משוררים, המבקר, גם אם הוא מוכשר ביותר, לא הוא בורך .פרגמטית העונד להם כתר של גדולה. התהליך הוא שונה, הרבה פחות גלוי , כמעט נסתר: זה קורה כאשר איש שאינו בקי בשירה אומר לאהובתו משהו בנוסח הגיע הזמן. זו ההזדמנות. גם העם הפלסטיני הבין שלא יקבל את כל מה שמגיע לו , לדעתו. גם רוב רובו של הציבור היהודי בישראל מבין זאת. שני פושקין: "אהבתי,ך האהבה עוו תיתכן בתוך תוכי."" וכר' (התרגום אינו העמים, אפוא, הבינו שלא הכול ניתן לקבל. על כן צריך לסגור עניין , ומהר. מדויק, והוא רק לצורך הדיון). מי שמכיר , מבין את כוונתי , ומי שלא, יפנה כי מציאות פוליטית היא גבירה קפריזית מאוד , היא משתנה לעיתים קרובות, לפושקין . הגדולה נוצרת. אין כותבים אותה במאמרים. אלא אם כן , מהמר ולא תמיו לטובה דווקא. תמורת מה שניתן לקבל עתה במחיר מסוים, בעוד הפרופסור , על מנת שבעוד כך וכך שנים יגיד: "אמרתי לכם". אבל , זו דרכו כך וכך שנים, או אפילו חודשים, נצטרך אולי לשלם הרבה, הרבה יותר. ווי של מהמר , ולאו דווקא של פרופסור לספרות." לחכימא." הפקידףת במינהל התרבות יוסי חרו - חמש שנים לאחר מותו, וספר פרוזה חרש ו"ר יוסי הדר , חבר קרוב, נפטר ממחלה קשה לפני חמש שנים. איני יודע אפשר היה לשאול , האם פקידי מינהל התרבות הם ביורוקרטים, כלומר במה להתחיל כדי לתאר נאמנה את אישיותו: רופא פסיכיאטר , משורר שהוציא פקידים העושים את המוטל עליהם והולכים הביתה ובכך סגי." או , אולי , כמה ספרי שירה, פרוזאיקון , שספר סיפוריו הופיע לפני שנים בספריית ניתן לראות בהם, כמי ש"מממנים" כמוה רבה את התרבות והאמנות בכלל פועלים: מחזאי , שמחזותיו הועלו בתיאטרון הבימה, תיאטרון נדה צוק, בארץ , כמובן מטעם המדינה ולמען עמה, שותפים ליצירת תרבות בישראל? תיאטרון חיפה ועוו: זה עתה הופיעיזצ p ה, הרומן הראשון - ולצערי, האחרון חברים אישיים, מכרים, קולגים לעשייה, שאני פוגש באקראי , שואלים - שכתב. אותי בימים אלה בערך כך -נו , מה נשמע, מתקיימים עדיין?." תחזיקו לא דיברתי איתר על כך בעודו בחיים, אבל אני סבור ישזצ p ה איננו אלא מעמו." באחרונה ההתעניינות היא רבה. גם של סקטורים מרוחקים יחסית יוסי , או יוסקה, אם תרצו (לא, אין זו רצנזיה. גם זו בוא תבוא, במועד , אני מנושאי העיסוק שלנו. זו עוות לכך שהמתרחש בתחומי העשייה שלנו נוגע מניח). יוסי הדר נולו בורך לארץ ישראל , מיו לאחר מלחמת העולם השבייה. לאנשים רבים: בעתות מצוקה אנחנו נוכחים לדעת שהשאלה "למי אני כל חייו הקצרים מאוד חיתה המלחמה הזאת בדמו ,בנפשו ובראשו. הוא נשא עמל" יש לה תשובה, לא אירונית כי אם ממשית: לאנשים רבים, רבים יותר בחובו את קור בנותיה, בעיקר יהודי פולין , ואולי כל שכתב עסק בכך . ממה שאנו מתארים לעצמנו . מדובר בגלריה של דמויות מוזרות, החיות בעיר העברית הראשונה, תל- מי שלא מתעניין , לא שואל - לדוגמה, המוסוות שעל הקופה הציבורית, אביב. הדמויות רק מהלכות כאן בעיר הזאת, אך חיות בעבר שאיננו עוו , המממנים (חשוב לציין , חלקית, חלקית, בלבך), והרי הם בכל זאת ממונים ועדיין הוא מאיים. יוסי הדר חי את כל חייו , שוב, הקצרים כל כך , בעיר על אספקת הדלק ההכרחי כדי שיופיעו כתבי עת, שיתקיימו פסטיבלים הזאת ובה כתב מתוך "הקושמר" שלו - הסיוט של המלחמה - על אנשים לשירה, שיהיו תיאטראות, להקות מחול; ואף על פי כן , ההתעניינות שלהם חולים, פגומים, שפעולותיהם מוכתבות מתוך מה שחרשה בתוכם. ולה. לא אנקוב בשמות, מסיבות מובנות, אבל חוץ מאום אחו במינהל , איש ויוסי , הרופא, הסופר , המשורר , והפרוזאיקון , שלא הספיק לערוך את ספר הפרוזה הראשון שלו , הותיר לנו את הדמויות הללו ביצירתו , שלא נשכח, לא הגיע אף פעם לאירוע ספרותי , למשל. לא תמיו זה היה כ,ך סוס קותי באחו הזה כמוני זוכר יחס שונה, לפני שנים כמובן , כאשר הפרסונל של שנזכור מהיכן באו חלק ניכר .מאיתנו הנוגעים בדבר היה הרבה יותר קטן, והרבה יותר מתעניין, מעורב ושייך. אני זוכר שרי חינוך ותרבות אחרים, שכיבדו בנוכחותם אירועים ספרותיים, שקראו גם ספרות, ועד היום, שנים לאחר תום כהונתם, הם עדיין ,מתעניינים ואסיים שוב בהכרת תווה לכל אלה שהושיטו לנו סיוע ועזרה כספית וטרם באו על התווה. בזכות נאמנותכם ואמונתכם בנו אנו ממשיכים. • מרימים טלפון , שואלים, ובעיקר קוראים את כתבי העת .הספרותיים מה העניין , שואל הקורא, ובצוק; הדבר הוא פשוט. אילו בתקופת להגז הנוכחית, כאשר גזלו מכתבי העת הספרותיים מאות אלפי שקלים, שנה ראח שנה, והעמידו אותם כעניים בפתח, אשר במקום לעסוק ב"מוצר" -הספרותי תודות ל -':i.2~;B אמנותי הם עסוקים בליקוט פרוטות מפה ומשם, אילו חיתה הפקידות הזאת אהרן אפלפלו: רחל שקלובסקי -uJ"~· יוצאת מתוך התבנית הביורוקרטית, אילו חיתה חשה שותפה לעשייה וחיתה מתערבת לטובת העוסקים במלאכה, היה ביכולתה אולי למנוע מעשה גזל על תרומתם ל'עתון 77', שירים שביט אורי סטריזובר גד שבתאי מג'ר רות ה. חניתה חלדי יערה סיפורת ~~~l.~..ר !2 ביץ -בו~בסק~ בר E~------·---·--··· פוצ'ו - המת חוזר לאשתו 5 9 23 27 28 p_ רין ~~קיה - זיכרון ~~ .. ---------······-······--·-···-~E__Z!_E2 6 .. __________ 33 37 ביקורת ספרים "עד ראייה" בתיאטרון הקאמרי עמ' 43 רוני סומק על חיים על נייר זכוכית מאת יורם קניוק ועל מרצדס-בנז מאת פאבל הילה 8 שמואל שתל על מצב מצור מאת מחמוד דרוויש מירי פז על כחול מאת דוד שמואל שתל על התבוננות בחפצים כהים מאת דוד מור משה בן-שאול על p ורא בשם, מילון עברי נושאי וחזותי מאת איתן אבניאון 9 10 11 11 13 ~ים~~~~ת~~ם~' m~~--~ תווך 16452 ת"א 61163 אבקש מנוי לשנת 2003 שם ושם משפחה ...."..".""..............".".."........................"..................".."....." שיחה "זושה שתקה עד הסוף": יעקב בסר עם יהודית כפרי על ספרה זושה, מעמ p יזראעל כתובת ....."..."".........."".....""................"....."....."........."..""..""........... לתזמורת האדומה טלפון .......""....."..............".....".........................".....".......".."................. מאמרים, רשימות, מסות מצורפת המחאה על-סך 230 ש"ח עבור 11 גליונות כולל משלוח מאואס - הוראה מעשית ופוליטית של חוסר-אונים: וויאגרה 12 בנק .."."....".".............. סניף"" .........."""...""" מס' ..."......."................ חנה סקרה - לחבר אדמה לשמים, על שירים של אגי משעול 17 יאירה גנוסר - ספרותי של אשה אחת, על רות לבבית 20 המחאה ..............."""............... אסתי אדיבי-שושן - על הזכות הגדולה לומר "כתם" 24 ו'---------------- מצד זה - עמוס לויתן על חיים גורי ועל ספרו של מחמוד דרוויש, מדורים קבועים על "התנגשות הציוויליזציות" על פי סמואל הנטינגטון' ועל הסיני" על פי אליאס 4 --------~------~-------~--------- תיאטרון: כרמית מירון על "המלביש" ועל "עד ראייה" בתיאטרון רוכלו ג'סטיס, מאנגלית: רפי וייכרט ~ןןןן 43 10 שנה נייז • גליון ו 21 .תמוז תשםייג .יורי 2003•25 שייח ירחון לספרות ולתרבות העורך : יעקב בסר חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לריחן 1 ששון סומך 1 רוני סומק, אריה סיון' צבי עצמון 1 דורית פלג, עודד פלו 1 מחמד המזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביט עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיצוב: מיכאל בסר רכזת מערכת: גילה שאול ניקוד: שמואל רגולנט, פסח מיליד אורפז, גילה בלס, משה · מועצת המערכת: יצחק אורבוך דור 1 נתן זך' א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנטון שמאס המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עמותה מס' 580073575 בתמיכת משרד המדע, התרבות והספורט, מינהל התרבות והאמנות. עיריית תל-אביב יפו . האגף לאמנויות. :· המערכת והמינהלה: טל 5618271, ת"ד 16452 ת"א המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. לוחות: אורניב lton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser המערכת אינה עונה ככתב על פניות כותבים ראינה מחזירה כתכי יו אלא אם צורפה אליהם מעטפה מכוילת וממוענת. חומר יש לשלוח רק בוראו רגיל, מרופס כרווח כפול על צד אחד של הנייר . רצוי לצרף דיסקט, כתיאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טל': 561827103 המרו~ת גנגת l וןןוו רות פיקודי: כטרם אזמר שלום, מאנגלית: ופנה לוי, הוצאת יריעות אחרונות סררת פרוזה 2003,157 עמ' רות פיקודי 1 עורכת ובעלת טור 1 תיעדה את מחלת סרטן השד בה לקתה - הטיפולים, המשפחה, האימהות; הספר הוא אסופת הטורים וכן תכתובת שניהלה פיקודי עם קרובים ועם קוראים. סמרו שרת: תב הירח, הוצאת ירון גולן 2003,48 עמ' הנה מתעורר לאטו; ברבור נפשי; והוא חי ורעב וצמא; לקול אנושי; ושוב מחייגת; ושוב לא יוצאת; לחופשי; נשארת בחור; ברבור מפרפר; חרישי" (ברבור נפשי 1 עמ' (, 15 סמדר שרת ~ת זכ~ר r:r ש•ו "'tנ חלי אנוחם איתן: נזפי הכי,ת הוצאת כרמל 2003,64 עמ' "ריח הסכן; לאחר הגשם הראשון; עם ניחוח/ ארוחת החג נמהל./ צמריריףת הענב ים/ מרפות את הגבעות/ החנוקות מעשן-פורעים./ עין בחלון; עין במרקע" ('פלישתים עליך שמשון' עמ' 17(. משח רון: אכורת קלות, הוצאת הקיבוץ המאוחר; ספרי סימן קריאה 2003,141 עמ' 13 סיפורים קצרים של "רסיסי חיים" - מעט מן הזיכרון ומעט מן הניר גרפיה של הכותב. ליער שוחם: אקסטרה סמלז ; הוצאת כנרת 2003,188 עמ' סיפורים קצרים סאטיריים ושנונים על המצב הישראלי מצו החוויה היומיומית - קורס יוגה, בית משפט, מוזיאון 1 משפחה, ביקור באיקאה, וייט בעת פיגוע ואחרים. ש אכ"א אחימאיר: עין הקורא, סופרים וספרים, עיותנאים ועיותנים. הוצאת הורעו להוצאת כתכי אחימאיר, תל- אביב 2003,344 עמ' כרך שישי במבחר כתביו של אב"א אחימאיר . אסופה של מאמריו המוקדשים לסופרים, משוררים ועיתונאים בעם ישראל; הכרך קרוי על שם מדור קבוע, שבו עסק אחימאיר בספרים ובמחבריהם. ישראל אלדד: רמע ונוגה, רם והז,ב עיונים כשירת אזרי צבי גרינכר,ג הוצאת שוקן 2003,309 עמ' הרצאות על אצ"ג - שהרצה ו"ר ישראל אלדד (שייב) בשנות ה 70- וה- 80 של המאה שעברה. את הספר ערכו פרופ' אריה אלדד וקרני אלד.ד •שראו אודד ךמע ונ . גה, דם l זהב עי l גי O בשירת אור• צבי גר•נברג שאולה ח. אשכנזי: פולחן מלכה שחזרה - מסע על אשה, הוצאת גוונים 2003,79 עמ' "אני מחזיקה ביו כרטיסיית נסיעות מנוקבת/ ומציצה אל נבכיו של משושה; ומה אני רואה: את אשתו וילדיו ומכוניתו וחייו; ועל ידו עוו ניקוב עכביש ויו אחרת/ מצביעה הלאה, אל הניקוב הבא" (עמ' 53(, שי מזרחי: צי 9 ן. הוצאת כרמל 2003, 64 עמ' ספר ראשון . "הרצועה הרכה שלך ליו הכתף,/ בקיפול העוין בין מרצפות השיש,/ אתן בה שרטוט עיפרון; בלשוני 1 ובתוואי שבין; און הזרוע לעיגול; המותן 1 אשייף לי; פינה קטנה, בה אוכל; להניח את P. לי בנועם; להתכרבל" (רישום מקוים, עמ' 42(. איריברנה אהובתו 1 מתוך הזעם וייאוש שהפכו את אהבתו לסיוט . על בדידות קיומית שאין ממנה מוצא. איילה יוקר : עמק התפוחים, הוצאת כרמל 2003,179 עמ' סיפור עברם והתערותם של פליטים "עולים חושים", שהגיעו לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה. במרכז הספר מרים, בתו של עיתונאי ב"פולקס צייטונג המנסה להתחקות אחר /1 הדברים שכתב אביה. מוטי אכרכוך: אלוהים נכה מאה אחוז, הוצאת עם עוכ,ר ספריה לעם 2003,305 עמ' סמי מתמודד עם זהותו ועם תפקידו כאב, בן 1 בעל 1 בן זוג, מאהב ואמן . הוא נע בין הצורך לשמור על קשריו עם בנו וגרושתו לבין בן זוגו לחיים. משח שפריו: אותו,ת שירים מכאן לוהןל, הוצאת ירון גולן 2003,103 עמ' "רוח נושבת תמיו באי מדגסקר 1/ רוח צפונית מערבית. וגשם טרופי שירו אתמול בטננריב; יורו עכשיו בטמטב. / ומי שעייף אולי עדיף שישב; ומי שישב מוטב שישכב; ומי שכבר שוכב כדאי שיישן 1/ כי מי שישן כאן; מתרגם בהמולת הלילה; את קולות העטלפים" (רוח נושבת תמיו 1 עמ' 76(. אסתי ג. חיים : מחר יקרה לנו משהו טוב. הוצאת יריעות אחרונות ספרי חמר 2003,316 עמ' טיול בר-מצווה, שעורכת בתיה עם בנה אורי 1 הופך למסע בריחה והתבצרות בבית -נופשבצפת . על הקשר בין אימהות לשיגעון, על אימת כורח הפרידה. ז'ורז' אמארו: ים המוזת: מפורטוגזית: אראלה לרו, הוצאת זמורה ביתן 2003,272 עמ' תרגום חרש לרומן הכורע. סיפור אהבתם של גומה הספן ואשתו ליוויה, שהמתינה לו על החוף, בתקווה לעזוב את הים. לאחר שאינו שב, היא עולה על ספינה, לעמוד מול "ים המוות". א . פ. צ'כוכ: חולין, סיפורים והומורסקות, מרוסית: אריח אחרוני, הוצאת ספרית פועלים 2003,142 עמ' "סיפורים קצרים, גבישיים, מלוטשי מילים[."] חדירה אמנותית מושחזת לנבכי נפשו של אום, לחולשותיו 1 לכניעתו ליצריו 1 לשיפוטו הערכי המסולף ]."[ על כולם נסוכה איזו נימה של 'פיוס"' (מתוך המבוא, אריה אחרוני), יוסי חרו: יזצקה. הוצאת קרן 2003, 202 עמ' גלריה של דמויות מהגרים "שארית הפליטה" - על רקע שכונותיה של תל-אביב. הדמויות -ג'קי 1 שרה, קובה הגנב ואחרים מתאפיינות בחוסר קשר לזמן ולמקום ובאי-יכולת להתאקלם. רירו: לזכר הזמן. הוצאת כרמל 2003,62 עמ' "אנחנו ניפגש קצר ואכזרי:; נלוש בשר נתלוש בגוים; על השולחן סדין קמטים; ויש חלה מתוקה, פרודים" (עמ' 16(. ארנסטו סכאטו: המנהרה, מספרדית : טל ניצן-קרן. הוצאת עם עוכר, פרוזה אחרת 2003,182 עמ' תרגום חוש. וידויו של חואן פבלו קסטל 1 צייר נודע, שהרג את מדיה 281 גליון יעקב שי שביט ~ ~ -=== סימני ךרו ן~ ~ שוב: חיבוק ראשון דחי נכה נזם wםר . ת~יקtד ~ריז ~ל בק,ר. על ס~י ~ין י~~ ,זר;ע;ת ס~ן סרףם שנאלמה בבית זה מבכנו שבה ףממריאה •::•: •: ד :• --• :• ד T •:-TT נזם ~קף ק,י רי~ןא~'ים 9fן- w ~ל ך ך;~ע;ת ע.י~ינף ~· ~םר ת~יקtד~ ס~ק,ט סמ;ךיק ל~~ ס~:ם ר~.ע~ 7ת;ת~~ פ.ף~-ן; שדוות וילסון 13 רגע עמד דמי מזר"ם : • • T -T -:• שףב 1ש 1 ב ע,?יסן n~~f ;ל; , ס~ 7;n ל;ת. ~םר ס~ר ~~יו ry ~f ז;ך; ~ם י~~ ן~יו:ז~~~ .זה ~:p :ר~רא w ר ~נ;ם על :p ס;כי ל;מ~~ ל~~ ;פי~אס; ~~אךה ~מא?י 1~7 ארך ן~-י~~? ~ry ך~י~אז' אבל ה~ו;ם - -T -: ~יך ~~קסן מף?י ס~ו;ם f אףלם סיקt~ מעניין, אמות ~ן ~~ס n ;ת עד ס~~ד ?n9 ף · א;ג:וי ן~~~ f זק~רו"ן ךקףד ;ני~~ ~עד:.ן , ~ך~~ על ~~f צ;ת ~ךק ן~;ך~י~ ס~~דךס ל~~ ~ן אףך~~י פ; 9 ט-מ;ךך~י אףלי יד~~~ו~~~כך ~א f נזיר ~ry יא ך~-ל~ ז:ו~ל~ת ~ל ryי 9 ט;ך:ה ~ל נכךבףת ך~ל ;פ~וףט נזיו ~~ין ~מ;ס ?ry ךי;ן .םיךיקt סטאנבט מאטו ע;ד ~עט f ןה-בףל;ן · בף~ה ."' T -T : שףב ק~ד~~ על י.לףפקt סחךש ~ע;ת סס 9ד ~ryry ~~נף י~~? ~בףע f ~בף-ג;ש ףדעףךינף :~נכקפף נזם ד~~ ס~~ס~ים ל~~ ס~:ם ס , זרף 9f ךה נזם ~ךג;ל~י ~· ןה · ן.-ז'ך~ן ~9 ~א~ט ~א~ר ור~~~ ך~~ל.נף ~ם ס~ו;ם ~ק;דנ;ת ע;ד ת;ה~~ ךע;ד מוחש - מופשט - מוחש ך~ין ג;~ל ל~~ מ;~ה f ~ךמ;~ן :ד · - עם ההתרשמףת מעמףד השמש ה 1 ;ךחת הנשבר במים · ----:· -:· -:·· : -:· -• עם תחנת ובכבת עשנה T •• :-:• •: ---:-• החלפת קידומת עם הנמפא;ת הפ;ר n ;ת שלשים שנה T T • : : -••: • -• ~ן סמ 1 סש ~ל .ט~~~ס ~7 פ;~ים :ת:~ס~ סכז;ם י~~ ~ס,?יף קד~ת. ~ל~ים ה~~ l ~~לה ףניקt~ דרו ~פף~ה: ~סר ס~לפ;ן שףב ק~: 7 ~ל f דיןג:וי f יב ~~· סל מבכבףש מפשט, ערטילאי , בכמ; הזףי T : ' T ' :-T : •', ' ' ?קןאת ש~~~ נזם ס,~רים ה~~~ עד שרגש;ת בכבףשים נע;ךף ••• : T : :• ~ח.י~ה א; תן~~~ ךע;ד פרי רעל בלהת לא ח~ויהם ."' • •--T ---• : עד ~י~ת ף~סינ ry7 ~ע~ת נזם ~בף~ת סרףם, נזם ~ג:וי~נכם של מש;רךים . . . .. יולי 5 נוקונסקי תבוכנ אילן חורוביץ [iנ קרא את בוקר בסקי' נהם אורי' אז תבין מה זה להתפשט. צ'רלס בוקובסקי ישב בקרון שלי. בוקובסקי מת ואף פעם לא ראיתי תמונה שלו' אבל בכל זאת. מהורהר' עם דף נייר ועט בידו ומסכן • הוא ישב בצדו השני של המעבר שבינינו. הרכבת חיתה די ריקה. הרגשתי שאני מחבק אותו. ביציאה מנהריה, הוא הניח את העט על השולחן. הבחור עם עגלת המזון והמשקאות עבר לידו. הבוקובסקי נפנף לעברו שהוא לא רוצה כלום, אחז שוב בעט והחל לכתוב. אף פעם לא ראיתי מישהו שכותב כל כך לאט, ללא הפסקה וכל כך הרבה, על דף אח.ד חיבקתי אותו עוד יותר. ככה עד לב המפרץ. שם הוא הניח את העט והחל לקרוא את מה שכתב. קרא את זה שוב ושוב וכל פעם כשעיניו היו באמצע הדף, הוא לקח את העט בידו' מתלבט אם לתקן משהו. לא תיקן. ביציאה מחיפה, שוב הגיעה עגלת המזון והמשקאות. הוא סימן לה שאינו מעוניין בשום דבר. המשיך לקרוא. פתאום, הפך במהירות את הדף והחל לכתוב על צדו השני. כתיבה אטית אך ללא הפסקה. ויותר מאשר בעמוד הקודם. עד שעברנו את עתלית. שם הוא הניח את העט ושוב החל לקרוא. הופך כל פעם את הדף לצדו האחר. ככה בלי סוף. ואני לא זוכר אם זה היה לפני זכרון יעקב, או קצת לאחריה, אבל בדיוק כשגמרתי את הסנדוויץ גבינה שלי, הוא החל לבכות. הוא נראה יותר משוגע ופחות בוקובסקי. אבל עדיין חיבקתי אותו. למדתי על כאלה. באוניברסיטה לקחתי קורס בחירה מפסיכולוגיה, "משוגעים או לא?" המרצה חיתה כל כך עדינה ואינטלקטואלית. רציתי להתחיל איתה, אבל אף פעם לא חיתה לי הזדמנות. לפני כמה שנים היא קיבלה פרופסורה. אבל המילים הרבות שכתב וכתב, כל כך צפופות, שומרות עליו מטירוף מוחלט. ואז הוא לקח את העט והחל למחוק את כל מה שהוא כתב. כמו דוקטור הר בסט של שירה של עגנון' שהיה יושב לפני שולחנו וכותב ומוחק ורושם ומעתיק ומדביק ציטטין בציטטין ומחליף דבר בדבר . אבל לא, זה היה הבוקר שלי והוא, כל מילה הוא מחק בנפרד' בקווים כעוסים הלוך וחזור' הלוך וחזור' עד שכל הדף נמלא כתמים כחולים וזועפים, עם רווחים לבנים וצרים ביניהם. לפני בנימינה, הוא הרים את ראשו וראה אותי מתבונן בו. הוא הפסיק לבכות והחל לקרוע את הדף. לשניים ואז לארבע וכך עוד ועו.ד כשחבילת הנייר בידו חיתה עבה מדי לקריעה, הוא לקח כל פיסת דף בנפרד וקרע אותה לפתיתי זעם קטנטנים. איך שסיים, הגיע פקח הרכבת והתבונן בשולחן שלו. סימנתי לו שילך. הלך לו. הבוקובסקי, שחמלתה של אחות בית החולים, שירה, של הר בסט, של עגנון' חיתה, ללא ספק, מרגיעה אותו' התרומם, איזה פחד' לקח מהשולחן שלי את כוס הקפה הריקה והכניס לתוכה את כל הפתיתים הכחולים. מזל' כי בדיוק הגענו לתחנת בנימינה, שם הוא ירד עם הפתיתים. אני ירדתי בתל-אביב, בתחנה הסופית, במרכז עזריאלי. נכנסתי לחנות, לקנות עט ובלוק כתיבה. ביקשתי לשלם בוויזה, אבל המוכרת אמרה ששישה עשר שקלים, בעצם היא אמרה שש עשרה, זה סכום נמוך מדי' כדי לשלם בוויזה. בסוף היא הסכימה, אבל התייחסה אלי כאל מטר.ד אחרי ששתיתי אספרסו עם כתם חלב מיותר' בקניון המטורף הזה, ביטלתי את הפגישה שחיתה לי' במשרד עורכי הדין של הזכויות יוצרים, וחזרתי לתחנה. כי לשחזר ולכתוב את הבוקובסקי שהתרחש קודם, יהיה הכי טוב בנסיעה חזרה, באותה רכבת. וכמה שיותר מהר. המזכירה שלהם השתגעה, כי עד שהצליחה, בזמנו' לתאם את היום והשעה שהתאימו לכולם. לא חיתה לי ברירה. ידעתי שאני צריך לחזור ולכתוב, לחזור ולכתוב, ברכבת. מירב תביני' זה היה בלתי צפוי. גם אתם תמיד כותבים בחוזים שלכם על כוח עליון. ובכלל כשהפגישה מתבטלת בגללכם, אז יש לכם סיפורים כל כך בלתי אפשריים. במיוחד ליהושע שעזב אתכם כדי להיות שופט. אבל אורי' שקרא את כל הספרים בעולם וכל הזמן משכלל את האכזריות שלו כלפי' שוב יזמין בירה, שאף פעם לא שמעתי עליה, מחבית, יביט בבוז בגולדסטאר בבקבוק, שאזמין כמו תמיד' וי גיד לי' בפעם המיליון' שאני בכלל לא מתפשט כשאני כותב. אפס אחד' תתחיל כבר להתפשט! וגם הפקחים לא יהיו אותם פקחים ולמה הוא בכה, כי אין דבר כזה סתם לבכות. ואני' הרי לא אקנה עוד פעם, בחזור' סנדוויץ גבינה. כל כך טעים הוא היה. בזכות הבוקובסקי וההרבסט שכתבו ומחקו וקרעו. טעים כמו הסנדוויץ שהכינה לי האמא של ורבין' חבר שלי מהתיכון' כשבאתי לבקר אותו בבוקר' אחרי שעפתי מקורס טיס והוא לא היה בבית והיא חיתה הראשונה ששכבתי איתה ממש עד הסוף, בגלל שהיא ידעה איך להרגיע אותי ולהחדיר בי בטחון' אוהוהו גב' ורבין' אלוהים גלידן 281 אוהב אותך יותר ממה שאת חושבת. אחרי זה היא הכינה לי את הנה, הזדיינה הזדיינה הזדיינה, אני מספיק מתפשט לך? עם שני - ~ הסנדוויץ. ידידים שלנו' ולא דיברתי על זה אף פעם. אני זזזיין את שניכם, ~ ואורי' אני לא חושש לכתוב את המילה האחרת, במקום שכבתי' טח, בבטן בכל הכוח, בן זונה, תופסים לי את הידיים, אבל הברך אבל אז זה באמת לא היה המילה ההיא, אתה יודע מה זה אמא של שלי' עם החלק הקשה של העצם, מתרוממת חזק לתוך הסנטר של ן~ ~ חבר?! בהתחלה לא עמד לי, וכמו מדריכה כזו, היא הרגיעה אותי הפקח והפקקק הזה של שתי העצמות שנפגשות, זיינתי לו את הצורה, ונגעה ולקחה והכניסה, לאט לאט, ככה שכבתי איתה. אבל בעצם והוא נופל' אבל חונקים אותי' םחונקי אותי' בני זונות, אני לא היא' היא כן זיינה אותי • נושם. בתחנת בנימינה, הביטחון עם מכשירי הקשר הורידו אותי אחר כך' עם האחרות, הייתי נזכר בה ומתחיל לדפוק כמו בוכנה של לרציף והקיפו אותי. והנה הבוקובסקי מהבוקר מגיע לרכבת, אבל מכונית פורמולה אחת. וכבר עברנו את נתניה ואיזה זין' כמו הוא כבר לא היה בוקובסקי. שיער ראשו היה מלא והעיניים של בעל שהסטודנטית שלי' שכמעט תפסו אותנו על חם, חיתה אומרת, עוד מזג טוב ופיו קטן ושפם צר חולק בין הפה ובין החוטם וקמט עקום לא הצלחתי לכתוב שום דבר' אבל אז הפקח והבחור של המזון עולה מבין עיניו עד למצחו הרחב ונסמך לשלושה קמטים ומחצה והמשקאות התחילו' לך תזדיין' למה מי אתה יא זבל' אני לא אזיז במצחו. ממש הרבסט. בידו האחת סנדוויץ ארוך ובידו השנייה הוא את העגלה, בעצם הוא אמר אני לא יזיז, אני אזרוק לך את העגלה חיבק מישהי' דווקא נחמדה, שהנמשים שבלחייה האפורות זרחו מהקרון' אבי זזזיין אותך . כראשי מסמרים שבקיר ישן • זו חיתה שירה. וכמו שהוא חיבק אותה, וכמו שקישון' שהכרתי בתיכון' פלט פעם שמה אינטלקט שכמוני ככה הרגשתי שהוא גם מחבק אותי והתחלתי לבכות. הוא ניגש צריך לשמוע את צווחות הילידים האלה, ככה גם אני קמתי והתחלתי לרגע לביטחון ודיבר איתם. הם שחררו אותי. ואז הרכבת האיומה לפוצץ להם את הצורה, כמו שרציתי לפוצץ לחברה ההיא שלי' נסעה לה ונשארתי לבד על הרציף, סוף סוף. • שאחרי הסיפור שלנו' הזדיינה, בהתחלה, אורי' כתבתי שכבה, אבל אורי סטריזובר אחר כך, ןאי מטמונים חמלה ~ת;ך 9 ע,ךת ק;~ ס 1P ך#ר פ; 9 עים ~;רים על ~~יל ~ל ח;ל ל;ז ס;~ךים א; q ~ים ק;רים נ;~~ים ~ת ריח; ~ל ס;ף סןךך . ף~ש;ךךים א; q ~ים ~~יס;ת אבי לא ח;זר •• • T ;צףךים ע,לף~ים ט;ע,~ים ךי;ךקים ~ך~ירי ר~ד#םי~~~ ~סד;ת ה~~י~ לא מ;נריר ?~יע;ת ר~ל:ם ע,~ק;ת על סח;ל ב~~י ~~דר ~י~י ry ם f~~ים q תתףמ; ~נריק;ת לא ש;ל. o ~יסר ~ר o ש לב; ל ryמ.ל. מ;נריר ע,קב;ת fרי o~ o ד. ry ם כ;~~ים ;q ל;ם. מ~ו;ם זה <ואףלי לפניך) אני כמה -' ' T ' -: T T : -: ."' ' סד~~ה of ךןם תק~קיt~ ליד רכה של איש רחףם -' ."' T -T : ה;ל.ך f,ם~;ת י~~ ןח.ל ה; 7 ~ים f רא~י fשיpז~ על מקיר 7o/ ~י w מ ע;ז .o/ ~~קה ~ת י~~~ ~o/ ~ך~ו;ת ב 9ר ב~~י ~o ~ש ~~לט ~q ר;ן f~~גףעים 7 ~ית 7~ דףנרי ותחףג לי עגףל בח;פם של גברים. ' T : •,• T : ' ' T : ~יד ב; רי o ~ל א~ל , ~יד w .?בה ~ת;ך w ע, ז ש:ה ע;ךב ~~רףךי ~p ~ץ ך~ס;ז:ו י ~;רים f~נ;ת qשףכ;ת~י~ 4 י י;ךע ry7 ~ךד ה~~~ 7 ~ל;ת f ר~ל:ם ךק;ת ~ע~ז:וי ט#~ f ~ל ~ב ~~רח.ק כל T ח~וי פרך;ת :'' וכל : חבףר מח~וה ףממית 0 א;תי תחליפ;א;נר~ו;ת qזףי;ת. • -:0 0' •: -: ' T - w ;ז:וי ~ל:ר ע.ת ח~ר ,f לא רף o fמ; 7 ~לך~ט עם ס~ו;ם ס 4ר~~ ןלךער . זה ע;רב מתערטל הכן;נך T : •• -: : • •• :• ל~חז f:רר ר;קך 7 :ןם ךלנף o. ה?;ל; רא~י ~חףז ~יד :ד:ר ~f.O ה על 9~Q ל ~טףש f ~ית ס , ןז~ ~רים ~ת ;ב~~ עננים אפר'ים י;רךים על גףפי : -ז .:-.:.-. י~~ נ;ע.ץ ם:~ך~~ fטילדיt ~~יס ספ;ך~ים ~~מף~ה קרף~ה ח; w ף ~לים ת;ח~~~ ן~~י f ק;ר; סןגףע. ~~ry ר ל~לף נכ~רי~ים ~ק~לים בלילה, רגלי ספףג;ת בח;ל ז:-- -:-: ף~י ר q ~ה ~ריחים ל~ליל.י 9#9 ~:אן #אך )~~~f ע;סיו ~ל ~לד גף 7.)ד ~י ;ח o/ ר :מףת ~ש;ךר ~~לם וזעת ע;רי מנגנת חמלה. T : •: :• :-:· , -•:• ס;~ר ח;ל.ם ר~~: א;~ךים o/~qרי p ו מ~~וףם ש.: ~קךה o/וp~~ה ךע;רב אפרףרי כז;נה T : • : -•• : ~ך ~ך~ה ~ין. ר.ל.: ך~ ry ז i, ט~;ש; ~י~י ry ם אורי סטריזובר 1 יועץ ארגוני ומשמש כמנהל מת"אן . מפעל י~~ י;ךק ת;ו~ך~~ ~ך~ירים זף~~ז:ויףס~~. ~~ריקים תרבות ואמנות. צףא;ת של יףממה. -ד ."':T T 7 יולי 2003 ביוש לע בהמוש האחורי 1 ,שומע ץמצי עלרג ושותף לו,ו זהג' ההז תלתחבולו הדרך . דבאח ,מהשיעורים טהפיא לש ההמור ,נתקעת ""המפלט - אהו בכות -"נשנק םיור :קניוק םחיי לע רניי ,זכוכית 'ונעצר ווהיינ םחייבי ץלקפו ןמ תהמכוני החוצה תהוצא תידיעו תאחרונו 2003,364 'עמ ףולדחו האות ךלאור הכמ םמטרי הבעליי ,תלולה יכד תלפנו ךאחר-כ ,שמאלה רוכשכב התחילה רבספ ישיר םהילדי לש קביאלי הטמונ הקופס ללהתגלג למע ההכניס תלתחנ ,הדלק והיינ חייבים ,שחורה הקופס םשיור קקניו המנס חלפצ טכמע ץלקפו הלתוכ ,בו-זמנית לכ דאח דמהצ ושל 1 לבכ השור .שכתב ןברומ שהחד ושל םחיי לע רניי עולהגי לבניוטר יבל ,מנוע דע תמשאב ,הדלק מה תזכוכי אהו ואפיל טמצט תא ההקופס .הזאת ושהצלחנ עלבצ קבדיו יסימטר דכנג לכ הסיכויים". קביאלי אקר הל ץ"עצי :פרחים" ן"מ ;החלון חפר דע ןכא רתיאו יקולנוע דמאו 1 .מדויק דמי אחריו ;עציץ לכ ;היום ההגנ .יציץ / לכ וחברי -/ םש אתבו .הפואטיקה ההיל הישוו ואות תוא ההמור ל"זוג ןבג 1/ אהו ;לבדו דעומ .כאן" םמחליקי םאמנותיי לע ,הקרח םשמכירי תא הסוד קקניו דיגי ושזה בהעצו יבשיר ,ביאליק ךובכ קיחז רהספ םמסתיי הבפציע רכאש תדל אהת הבארניי רהטמי רביות לש ,המקצוע תא ההנוסח המתמטית תא ההתחוש רשהגיבו ושל אהו המטאפור החי ולאות תמוחצ תא ןהבוה לש .איה ןבי תתחבוש תלתחבוש לש ההתנוע תהמותאמ תכתמונ ,ראי" ךבהמש הוא .פרח-עציץ וכמ ואות חפר אהו ענוג ,באדמה ךא המשק רהגיבו תא חפר ץהעצי תבטיפו יויסק יכד חייק תא ההפעול שלמגר יפילוסופ רוידב על יזוה האדמ רשכב האינ קחל המהאדמ .האמיתית וכמ ואות חפר אהו טמבי תבהתרחשויו עויוד רשנגז חלהשכי וממנ עלרג תא חהרוו ןשבי ןאד ןהחלו ועלי תלהיו תבעמד המתבונן . אהו אל קבדיו שייך . ללכ וחברי 1 םש .בגן • אהו ןלב ןבי .שחורים אהו יישראל ןבי םיהודי .אמריקאים אהו גהר ילפנ .שנישק הנסיע ברחוב ,לכאורה ראפש אלקרו תא םחיי לע רניי תזכוכי עכמס ןבי .כוכבים לחיי יישראל עפצו עמגי םלמקו הוהביוגרפי לש אותו ראח עונוג .בחלומות יצ'ארל ופרק ןמנג ול 1 יניל יהולידי תמנשק ואות 1 אוהו ביש ובאות םאול וב רחוב קפונ הסינטר רהחזי ולעצמ תא דהכבו .האבוד יזוה ןכמוב הרשימ .חלקית יזוה הטיפ ומאות ,ים םשבמקו םמי םזר וב לאלכוהו לוע ףהחו ושל הננטש ןמזמ לפאב :הילה 'מרצדס-כנץ םתרגו תסוכ .המציל רלעי וקרא רני קיור םוהש יהסוד ,מפולנית תהערו תואחרי :דבר ימיר 'פז השל ההי םסדו .ועמודה תהוצא לחרגו 125 ,2003 'עמ למו הקריא וז 1 אול החליל ,בסתירה תמוצע ההאופצי לש ,פרח-עציץ לש רהגיבו עהיוד ישזוה תמערבול ובשיר י'רא 'המכונית בכות רהמשור יהפולנ םאד דועו טמע אהו טיפל יח לא ףהחו יכד תלחרו לע :זגייבסקי י"ברא ןהקט לש תהמכוני ;ראיתי םפתאו ל"שיווי-משק יקוסמ ןבי םעליוני ,ותחתונים לשמא שגו לש ההקתדרל ;בבובה םהדברי םהגדולי םשוכני ןוימי 1 ףגו ,ורוח רדיבו ,ושתיקה םאטומי וואקום". להחו רסיפו לע .בדידות קקניו אהו ףאלו םהעול ;בקטנים .לרגע" תא רהשי דהח ההז םתרג דדו ,להזכירכם לכ עהמס ההז להתחי לבמיכ קדל ,ריק לש תהדבידו .הזאת אהו רמתא האות יביופ בר עולרג וייכפלו 1 תוהשורו ושל ונסלל שמחד הבשע ישקראת רוכאש ההמור קתתרח ,לרגע ביס דהתלמי תא ראשו הנרא חפר ץהעצי סכנרקי תשהמלכו ההיחיד ושל אהי .הביצה אהו אל םמרח לע ועצמ 1 אהו אל המנס תא זבנ · מרצדס וספר לש לפאב .הילה ההיל וכמ ו"כמ תאש ,לוט יכד ללהתפע המצעדי "הגמישים עלצבו האות םבצבעי אל .לה אהו רבוח הבאופצי יזגי יבסק ךהופ תא ההנסיע תבמכוני עלמס דצי 1 .ונוי עלמס ושב רמעב 'לקילומטראז יהפיז שי םג 'אבל רכאמו 1 יסיפור ,הסבתא יסיפור אהסב וסיפור טהכמע ,מלכותית אהו רבוח םללגו תבקשי תא םהמי לש האות .~יצה ךבכ אהו ךהופ .לתלמיד דתלמי 'קילומטראז פילוסופי . ההיל ףעוק הבכוונ תא ההאהב ןבי דהתלמי ,למורה דמרופ ןבעי תחתרני לש ,אהבה .למשל יואנ :מצטט א"ל יהבנת הבאהב יתמרור ההתנוע יכד שלהתנג םע :הזיכרון םע ריות לע .ההיסטוריה ההיל אהו ןלוליי עהיוד ןלתמר ןהזיכרו יהמשפחת 1 אשהו אל הבמקר םג ןהזיכרו ןבי ההנסיע בברחו הלביוגרפי לש ואות ,רחוב בין יכ דעו תבתנוע רהנוע לש ץאר לישרא תהעובד יהבנת השאהב אהי ומשה אשהו וא רמוסב וא ,מושר" יהקולקטיב לש ןפולי הבמא ה 20-• רסיפו תהמכוני לש אהסב הלביוגרפי תהצבאי לש וזה דמצ דאח רסיפו האהב ןבי רהסופ ההמנס דללמו ואות אסב דועו דועו. אהו ףשול ימד םפע תצלומים יאחר הכמ םימי כב וי קיור וירא בנעי וי ידפ אהק המ הסוטר רכספ .ילדים הנהיג ןלבי הציבל ההמור ,לנהיגה ישלפנ השלימד רומזכי ולנ תא יהטלא בהצהו לש ןאדו לחסק לבע םאנשי קלהחזי ההג הידע ףלחשו תא .גופה רהסופ תחנו ,הצילום אהו רמספ לע ץמירו המכוניות וכמ ישאחר ןהאקורדיו לש המנשקי בבחר אהו עיקר המנס שלכבו תא הלב םבחומרי ךמתו ההטריטורי תבעקבו רהכדו ,הפורח ושערכ אסב רק לו וחבריו 1 תא םהאוזניי יכד תלפנו םמקו ןלסקסופו לש יצ'ארל לש האות ,מורה :כלומר אהו רמספ הל לע ,מכוניות לע ואות ץמירו אשב ףלהחלי דצי ,שועלים ואיך ;פוקר תמערבו בהנג אל ריישא ואפיל רגרגי הבסופ לש תמאורו זהג' ובני .יורק רמאוח ריות דיגי רהגיבו לע תהמכוניו ןשגלגליה ונישק תא תתולדו אהסב חהמנצ ההי ןמזמי רביות םמסכו סהפר תא יכ זבג' יאמית ךצרי עלשמו תא ד"הה לש תהצלפו משפחתו 1 להח ומהסיט ןוא לש אסבת חמרי דוע םהמפסידי .למשקה רב עג הז ןנות המספר 1 וכאיל םהשוטי תבארניו .העבדים" האיז ההגדר .מרהיבה ץהמרצדס-בנ לש .אביו רבסיפו ראח תיכולו והי ךכבדר ,אגב הלציבל דלהגי א"ל וכמ "היום. םהיו אל קר לש האות ,מוסיקה אאל רובעיק לש תתחוש תהמכוניו ההאל תלחנו שבמגר ,השעמום ללהובי לכ דאח הרוצ חלהרווי לע 'הכול םוא ומישה ההי רהגיבו רבספ אהנפל ,הזה רהגיבו עהיוד דשהסאונ תא םבעליה םממקו ,למקום וזהו . רבסיפו ושלנ הרוצ רלמכו תא אהחר ושל ועצמ 1 חהרי אל ההי יואחר בהכא חפות םלה ההיל תא המכס עהמנו ןונות -לאגזוז עמונ שאי תמלעשו .זאת" שוי ןכמוב דעו הצלפות לש הההצלפ אהו לצלי דח יפעמ 1 יוסימנ םהד לע ףהכת איבו ההפ טויסחו ןמ םהד ןהזמ טלפלו םאדי םרותחי לש הומור 1 לש יסמל בלמצ ושב ףמתחל ךהמהל םמקומוניז אלל ההז רשי רשאפש דלהעי הבשבוע לע לכ המיל דמעמ רובעיק לש תטיפו תרותחו לש .היסטוריה ,קומוניזם לוהכו בנכת חברו ששי הב םג הסופ םוג דהתלמי הוהמור םמתנהלי תברחובו .גדאנסק יתיאור במש לש רהומו ,רב זומהתרס-בב לש ההיל הוא השתהי .בו רהספ חנפת הבפציע לש רהגיבו בהש ןמ .המלחמה ההנסיע םמפורטי ,להפליא אוהקור שמרגי אשהו רספ םשזר ההתודע ושב ממכר 1 יואחר םשמגיעי 8 ןגליו 281 לשורה האחרונה, נעצמת מכונית העין ויודעת שהיה זה מסע נפלא. ועוד משהו: איני יודע פולנית, ובכל זאת אין לי ספק שתרגומה של מירי פז הוא תרגום מעולה, כיוון שבכל הנסיעה הזאת לא הרגשתי ולו לרגע אחד מעצור של שפה. • רוני סומק הקורבן, בדומה לאמת, הוא עניין יחסי מחמוד דרויש: מצב מצור , מערבית: מחמד המזה ע'נאים, הוצאת אנדלוס מדרב דרוויש אל הישראלי - הפעם בתפקיד המקונן - בשם קרבנות השואה בני העם היהודי: "לו משובחת, פשוטה ושוטפת, בהתאם, כנראה, לשפת ~ המקור . זהו ספרו השלישי של מחמוד דרוויש ~ בתרגום לעברית של המזה ע'נאים המופיע בשלוש -== השנים האחרונות, ואני מצפה לספר הבא. • ן~ שמואל שתל ~ גד יעקבי אנחנו כבר יודעים להורי רצית לרא;ת שמים וכ;כבים 0 95 , 2003 עמ' התבוננת בפני הקרבן; והרהרת, היית נזכר באמך T•:•:T•T הספר פותח במעין שער שני שעליו נכתבו המילים "ינואר 2002 רמאללה": הגדרת זמן ומקום. המצור שהטיל צה"ל על הערים הפלסטיניות, בעקבות התקפות הטרור . מבחינה של עודבות, מעט מאוד נכתב בשירי הספר על המצב הפוליטי והמלחמתי בעת ההיא, ורוח השירים היא אופטימית כמוה מסוימת. כבר בשיר הראשון דרוויש "מגדל את התקווה" ובשיר הבא הוא קובע "אין חושך בלילינו" או שורה שנכתבה ברוח של הומור "אפילו אויבנו ערים; מדליקים לנו אור; בחשכת המרתפים": בשיר הבא מתחלפות בתא; הגז" <עמ' 27(; מעבר לדף הוא דן באפשרות של שלום וחיי שיתוף, עד כדי נישואי ערבי ויהודייה, שתלד ממנו בת [יהודייה מלידה]"." למרות העצב והמחנק הממלאים את דפי "מצב מצור", הספר כאמור, לא נעדר ההומור. "ואם אין מנוס משמחה -/ שתהיה קלה על הלב ועל המותניים!" <עמ' 26(; וגם אופטימיות מסוימת: "הבוקר הזה נשגב הוא וכליל נהרה; וכי אנחנו אורחיו של הנצח" <עמ' 86(; או 1 השיר הנפלא שאביא כאן בשלמותו: "שקט בבקשה, החיילים רוצים; בשעה כזאת לשמוע את השירים/ששמעו השהידים ונשארו; טריים כניחוח קפה בדמם" <עמ' השורות האלה בביטוי של ביטחון ואף התנשאות: 86(. עולים על כל אלה שירי האהבה: "כתבתי על דס~ר tt rזr~י י;ן y ת ~ת : - זrw~~ זיר ס~ן~ה ~~ןה ~ל:ר חלמת על אנשים אחרים T : T ז-: 0 :-•• 0 ך ry ם ן qק 1 ~;מ;ק~יף. ~ין :ב~ר;~ים i?1 ~י :בס i ף מ 1 ל :ב~זכל ך ת;ע~~ :בח;ל , נשרפתם באש ה nל;ם :--.. : :· : -: . גד;ל מז.פ 13 לא היה . TT ._. • T גד;תיו של הבחל באר 1 למג 1 רים • : • ;-.•" ---:• T : ~ל ד; q קי קץ ~~ך g י ןלא ~;ירי "המצור הזה עוד ייתמשך עד שנלמד את אויבנו; האהבה עשרים שורות; ונדמה היה לי; כי המצור במרחב לוהט של ח;לות נ;דדים. • : :• •• T : :• : מבחר משירת הג'אהליה" <שירה ערבית מפוארת נסוג; עשרים מטר לאחור." <עמ' 56( או: "הוא fאן , ~ל ה~~~ב: ר~.ע~ ל~רןה מהתקופה הטרום-איסלאמית>. אומר איזה פרחים את אוהבת?/ --- היא אומרת: י~~ ר;~ה ~נ;ו~ם ש 1ב שירי הספר מופיעים ללא כותרים ורק הכוכב אל מוקד האור בתוכי; ואומרת: ורחוק יותר." רחוק - · ד מתגעגעים אל הלחם תזפרי , שמתחת לשורה האחרונה מעיד על סיום השיר . יותר." רחוק יותר" <עמ' 58(..:-::.:·-:·:· השירים מעלים דבעתי את מגילת "קוהלת" הועסקת בזה-אחר-זה ופעמים בזה-שבתוך-זה, בנושאי החיים והמוות. שירי הספר קצרים, לעיתים בני שתי שורות בלבד, למשל: "הוא אומר לה: חכי לי על סף התהום/ והיא אומרת: בוא אלי 1 אני התהום" <עמ' 39(; שיר זה, כשירי הספר האחרים, אינו מסתיים בנקודה, כך שהקורא מוזמן להמשיך ולקרוא אף את מה שלא נכתב: "החיים הם הזמן; שבין זיכרון ראשיתם/ ושכחת סופם" <עמ' 10(. אמנם, המשורר נתכוון לחיים שבמצור 1 אך אבי ארשה לעצמי לכלול אמת זו גם במצבי שלום וחירות. דרוויש משתעשע בלשונו בביטויים כמו "אין זמן לזמן" <עמ' 13( או "אנו בודדים לרוויה; אלמלא ביקורי הקשת בענן" <עמ' 30(; ויש אמיתות כואבות: "חיילים אומדים את המרחק בין קיום; לחידלון; דרך כוונת הטנק" <עמ' 15(. דרוויש אורג את השתייכות הערבית הכללית ולא רק הפלסטינית למצב המצור . כמו 1 למשל : "האוי התומך בצמרות שיר אנדלוסי" <עמ' 94(; "החומדים את כס החליפות" <עמ' 32( ו"לא נריב; על חלקם של השהידים באדמה" <עמ' 25(, בסוג של הטפת מוסר 1 לקראת סוף הספר מופיעים שישה שירים הנפתחים ב"השהיד" והשיר השביעי מתחיל ב"השהידה בת השהידה בת השהיד"; השהיד מתעלה על היופי שבחיי העולם הזה. הוא לא מחפש את "בתולות הנצח" ואינו מאמין ל"סלסולי הלשון". הרעיון שמבטאים השירים האלה מובע באופן תמציתי ביותר בשיר בן שורה אחת בלבד: "השהיד מלמד אותי: אין יופי מחוץ לחירותי" <עמ' 77(; וכן בשורה "הקורבן 1 בדומה לאמת, הוא עביין יחסי" <עמ' 83(. הספר מסתיים ב 16- בתים הפותחים במילה "השלום": "השלום התנצלות החזק; לפני החלש ממנו בנשק"; "השלום, ללכת לעבוד בגינה:; איפה ניטע את השתיל הרך?"; לטעמי 1 השיר היפה שבספר הוא השיר האחרון 1 אותו אביא כאן בשלמותו: "השלום, לקונן על נער שדקבה חור בלבו; גומת-חן של אשה, לא פצצה ולא כדור;/ השלום, לשיר את מנגינת חייו באנו; על מיתר השיבולת השזור", יפה גם העטיפה שעיצב שריף ואכד: רקע אחורי ופנימי באפור כהה וכהה פחות ועליו אבני מצבות. ורקע קדמי שחור 1 שעליו אותיות אפורות ולבנות. מחמד המזה ע'נאים תרגם מערבית לעברית נמנעים ל;מר מה שנבר ידעתם ·: ז •--:·: ד :-::• ו גם אנחנ 1 נבר יודעים • : T : : ;---: ערב שקט ~א 17 ~יף ם:~ :p ~ןים :p מו ~ךג ע~~ו;נך;~ ~וביב 1 ל :בה 1 א, ךקוןף ם.לtזס ע~~~ ש 1 ב ךש i ב :p מ; 'ז~ :p ~~ים ך n ;קים בשד;ת הגד;לים מ i ל הגלים. • --• -: T ~ךב ~ק,ט ~ךח;ב;ת 1כ~ f ר וחת i ל מילל כפפת הרחוב -• : •• ;-T : ז: נאל 1 דבר לא היה. TT T T • : ר 1jז שוךק,ת ~~9 ה f אן :בנל ךזינכה ~~ז:יין ךי;ן y יולי 9 הלמח םלועבריחס וו: ~ ו.ו=: דודךילוא: לוחכ18, תאצוה תועידי ,תונורחא תרדס הזורפ2003,157 'מע דוד ךילוא חילצמ תולדל םינינפ לש יפוי טויפו ךותמ תואיצמ ,תירורפא תקצל הלמח תבהאו םדא םלועב 'ריחס סרפתמ רקעמו .שגר הז גשיה יתורפס ,בושח דחוימב רפוסל תישארב לוחכ.ךורה 18 אוה ץבוק וירופיס ינשה לש 'ךילוא ירחא םירקבה לש ישילש 'ישימחו הארש רוא ב1999-• ירוביג וירופיס לש ךילוא םה םישנא ןמ םיילושה םיחדינה לש :הרבחה הלוע ,היסורמ הרויה ךותמ דחפ לפרעמ םישוח דליב ;יברע שיא דחא ןיאבש ול תספרמ וא רצח ולשמ 'ץמאמ' יא העונת ךפוהו ותוא ןגל ;קרי השא עצמאב םייחה תררגנש ירחא התרבח ףיכ-תשפוחל תקפקופמ לילגב .דועו ךילוא תמעמ םתוא םע קירה רסחהו םהייחב תועצמאב היצאוטיס ,תינוציק ךא אל הגירח תרגשב םמוי תואיצמבו הבש םה .םינגועמ תומיעה- יגרט וא ימוק-יגרט איבמ החלבהל לש ,תימצע-העדות תקמוחה םהמ טולימב יפוסניאה םהלש םמצעמ .םבאכמו דחא םירופיסה םישגרמה ץבוקב אוה "םידאו" גולונומ לש הלוע ריאמה תא ומלוע לש רגהמה אל קר ,היסורמ אל קר לארשיב- אלא הז הריגהש ולצא איה ךולה ,שפנ הריגההו תיזיפה טלפמ ללמוא שפנמ .תכסכוסמ הכלהשכ ונממ ותשא הבקסומב היה" לוכה ".רוחש לארשיב רבכ אל .רוחש לוכה ".רופא ינא .רופא אל שיגרמ םוש ".רבד ותנחת הנושארה התיח ,תולעמ ריע" ,ןטק םישנא ,"םג וליאו ביבא-לת ריע" ,לודג םישנא ".אל כמול 18 דוד ארלין הוא מתדרדר לעוני' נשרך אחרי עבודות מזדמנות ומסתבך בהריגה בשוגג של ילד ערבי במהלך פיגוע קטלני . הילד הער בי מזכיר לו את הילד שלו' גרישה, אותו השאיר במוסקבה. "ערבי ילד' גם גרישה ילד. מי שומר גרישה? איך אפשר גרישה בלי אבא?" בסיפור 'הרוח החיה', מתוודעת פנויה בכירה לכפל הפנים של חברתה דבורה, פנויה בכירה ממנה והרוח החיה בחוגי פו"פ [פנויים ופנויות]. דבורה, סופרת צללים היודעת לתאר רגשות של אחרים אך לא את שלה, מפגינה שמחת חיים ועליצות אינסופית, המתפוגגת בשעות האמת הספורות שלה, לבכי של רחמים עצמיים. רגע התודעה בסיפור שייך דווקא לדמות החלשה, הנגררת, חסרת התודעה לכאורה, המעידה על חברתה: "ככל שהיא נראית מאושרת ~-י_צ_ח~~~~~~~~~~~~~~~~~_ק_מו_ס_י_נור_ ~:י~~:;תי~~~וד 1~ על מותם של חברים בילדות ןע;?ם לא ~~גש ~סם ש 1 ב, ~,זקי~ים ~w,ם:~ t\ ף לא ~~נכ 1, ~ים ~ינ;ת לק.רחים ~o/ א;ל; יותר 1 ככה חוזרת לי תמונת הפרצוף המרוח שלה מהבוקר' כמו אשה מציור של פיקאסו - נס שהפנים שלה התחברו מחדש." הסיפור מתחיל ומסתיים באותו משפט תודה סתמי שרושמים המתארחים בספר האורחים של הפנסיון - המחשה עד כמה אנשים מנסים "להיות נחמדים במה שעובר עליהם באמת. 11 רבים מסיפורי הקובץ כחול 18 פותחים צוהר לעולמם של חשוכי אהבה, הנושאים את בדידותם כמו מטען עודף באשר יילכד' והם תמיד הולכים, תמיד בדרך: לעוד מפגש בבר אפלולי' לעוד מפלט רגעי בצימר בגליל. גיבורים הם המחפשים- המתמידים מכל המסדרים: ההומוסקסואלים, הסטרייטים, הצעירים, המזדקנים . החיפוש הנואש אחרי אהבה הופך אצלם למטרה לעצמה, והמפלט מן הבדידות - לסדר יום כפייתי. זה עולם קשוח של היררכיה נוקשה, חישובים ואומדנים אכזריים. ההומוסקסואל הצעיר חושק בצעירים אך הצעיר הנחשק "שוכב רק עם האלים." מבוגרים פסולים אלא אם "הם נראים ממש ממש טוב". מי שבן זוגו מת מאיידס פסול למשכב מטעמי בריאות, ומי שמדבר איתן יותר משלוש דקות ברציפות, פסול מחמת קרבת-יתר, "זה כמו לשכב עם בן דוד שלך", ועוד. מן הסיפורים של אוליך עולה איזו שוועה לקשר אנושי' לאכפתיות, לדיבור - כלומר' ההיפך הגמור ממה שמזמנים בר אפלולי ויושביו ושאר שדות הצי.ד "הייתי שמח אם היה לו קצת אכפת," מלין המספר על הברמן הנחשק, "שאי אפשר לדעת אצלו אם הוא שם לב שאתה יוצא לבד או עם מישהו . הייתי שמח אם למישהו היה קצת אכפת". בסוף מסע הציד נותרים הציידים והניצודים חבולים ופגועים יותר משהיו בתחילתו. הפרדוקסים והאומללויות המצחיקות בחלקן מצטלבים בסיפורים שסופם, למרות הכול 1 בחסד של קרבה: קרבת אדם לזולתו או לעצמו. החריג בין סיפורי כחול 18 הוא "מלחמת סול פופוביץ"' - סאטירה מצחיקה ומטורפת על גחמותיו של תורם אמריקאי ועל מדיניות ההנצחה של הממסד הביטחוני. סול פופובי,וץ מעשירי וירג'יניה, רוצה להנציח את שמו בתרומה לאיזה מפעל ציוני חיוני. טרי קולק מציע לו את הטיילת, אבל פופוביץ' מסתייג: רואים ממנה יותר ערבים מיהודים. מציעים לו לתרום למוזיאון לזכר חללינו 1 אבל למה שיתרום את שמו למתים ולא לחיים? גם ההצעה לקרוא בניין בשב"כ על שמו נדחית על הסף; מרוב חשאיות לא יידעו שהוא • :ד :-: ד·· אם כבר , נגחצר;ת בגתי השפר הנט 1 ש;ת נגזמז 1מים, • -·: -: ·-··: התורם. הנדיב חושק במשהו מבצעי. חמ"ל התרומה שעוד לא נולדה כולל את שר הביטחון 1 ראש ע;שים מעגל , א 1לי , א; נ;תנים ירים •-: ד -:. ז-· השב"כ וארבעה בכירים סחוטים, והוא מתחיל ~~~סקים ם~~ ~ת ~מ;נכיסם ~~ryנ 1• להניב רעיונות יצירתיים: אולי איזה חיסול קטן נג;א, זכר;ני , הבה נחפש א;תם נגצללים. •T TT-: ז• שייקרא 'מבצע פופוביץ", אולי פעולת תגמול •: ••-: גדולה - ולמה לא מלחמה? - עם תעריפון מומלץ לכל אחת; אבל לתורם הנכבד יש השגות על "אילו הילדים", שיער גתה, "היו גדלים ומגשימים את ההבטחה הגלומה בהם, לא המהלכים הטקטיים של מלחמות ישראל 1 ואם היו לנו אלא גאונים". המשפט המלומד הזה מחוויר מעט מול הזיכרון המצמרר של הוא כבר שם כל כך הרבה כסף, הוא רוצה מלחמה דונלד ג'סטיס. נכונה וגם השפעה. סיעור המוחות הזה מוליד את 10 גליון 281 הפתרון הכי יצירתי: "הוחלט שיקראו על שמו את המלחמה הבאה, שבה עוד הכול פתוח." לא בטוח ש"מלחמת פופוביץ"' הוא סיפור שכולו בדיון. יש משהו צנוע ומאופק בכתיבתו של אוליך: הוא לא מלהטט בפירואטים של לשון' אין שום דבר קיצובי בעלילות שלו' הלקוחות מכאן ומעכשיו . הכול נכתב מתוך קשב דרוך והתבוננות רגישה, מעורבת ומעוררת הזדהות בקוראת. • מירי פז מהו' בעצם, הצרצור' ומי מצרצר? איתן אבניאון: קורא כשם מילון עברי- עברי נושאי וחזותי' יעוץ לשוני ומדעי: יהודית אוריין' הוצאת איתאב 552 , 2003 עמ' חףר~ה • אם לא ידעתם הוא הצד המושחז של להב הסכין המשמש לחיתוך. וכדי למצוא את המילה, יש לחפשה בקבוצת המילים הכוללת, כמובן' כלי מטבח, הנמצאים בחטיבת הדיור. לא קשה במיוחד, לא כן? איתן אבניאון . אבי התזאורוס העברי . מגיע אלינו הפעם עם מילון עברי-עברי חדש, נושאי וחזותי. כלומר גם תוכן ממודר וגם ציורים נלווים לעת הצורך. עיינתי בהנאה רבה, כמי שאוהב מילים חדשות וישנות ופירושן' ולעיתים מחפש פירושיהן או חליפותיהן, או דיוקן, וגם כמי שעשוי להשתעשע בפירושים, הגם שמילה זו או אחרת ידועה לי' אלא שיש תחומים שבהם אני' ואתם, בורים גמורים. המילון החדש הזה, שכולל מאות עמודים וציורים רבים, מחולק ללא פחות מארבעים חטיבות נושאיות. למשל: אמנות, ספרות, גיאוגרפיה, יהדות, נצרות, זואולוגיה ועוד ועו.ד שיטת ההגדרות . · והגישה למילים איננה אל"פ בי"תית, כי אם דרך הנושאים, ולעיתים אינה פשוטה כל-כך. אם נאמר לנו ש"אונומטופאה" היא מילה שהתהוותה מתוך חיקוי של צלילים טבעיים כגון: בקבוק, זמזום, רשרוש, תקתוק, האם נחפש קודם את המהות ואחר כך את המילה? והאם נגדיר את רצוננו לדעת משהו על השפה או הלשון? הלשון . הוא שם החטיבה. עם זאת, ברצוני לציין שהמילון החדש של אבניאון הוא מעניין ואף מסקרן למדי. הוא מיועד קודם לכל לכל אלה הרוצים לשדרג את אוצר המילים שלהם, להשתמש באוצר זה בדייקנות, הוא חשוב למורים, לסטודנטים ולתלמידי תיכון' ובכלל לכל אלה האוהבים את שפתנו העברית ועל השלכותיה. אבל פטור בכמעט-לא-כלום אי אפשר' וכיוון שעיתון זה עיסוקו העיקרי הוא הספרות, פניתי לחטיבת ספרות ושירה והרי לפניכם כמה "דוגמיות". מהי אינטרפולציה? . ובכן' ברייה זו היא "הכנסת קטע זר ליצירה, זיוף שינויים שסופרים הכניסו בדברי סופרים קודמים." ואל נא תטעו במילה אלוזיה שאיננה כלל אילוזיה, שהרי אלוזיה משמעותה 'ז~ך~ או השתמעות • וכוונתה "התייחסות מ~לו ' לית, מפורשת או משתמעת לאדם, למקום, למאורע, או ליצירה אחרת." מילון עב-כרס זה למי שאוהב (ומתעניין> להשתעשע ולרדת לחקר מילים ומושגים הוא גם ספר קריאה (לא ברצף, אלא בעניין' בהגדרה> נעים, שאפשר בפירוש לבלות עימד וללמוד ממנו. • משה כן-שאול ללא צעצועי מילים דוד מור: התכוננות שקופה כחפצים כהים, הוצאת עקד 64 , 2002 עמ' השיר הפותח את ספרו הראשון של דוד מור מלא תמיהות. אין זה שיר טבע, אף כי הנושא שלו הוא הים: אי אפשר "להכיל; בתוך אישון העין; את קו הים" ואת "התנועה המעגלית/ הכל כך שלמה" שלו. בהמשך' באים שירי אהבה, כמצופה מספר שירים ראשון . בהם מופיע החושך' המגלה את ה"את", זהו חושך מיוחד "שאת ואני אוהבים; לשכב בצלו" (לא ידעתי שגם לחושך יש צל>, חושך בו "כפות רגלייך ;יגלו את כפות; רגלי; ותהיה היתקלות", (ן: כלאחר יד או כמולידת אהבה; היתקלות היא גם ~ שם השיר. ובשיר הבא: היכן "מצוי הכחול; -=== הערטילאי; המופנם של הרגש", אולי זו "הנקודה ן~ המפנימית / שבה את שוב; ילדה": וכן "הקו הזה ~ של העורף היורד מצווארך": יש כביכול איזו פרוזאיות בשירים . שהיא בעצם "התבוננות שקופה בחפצים כהים", כשיר שנתן לספר את שמו. יש התבוננות ויש חשיבה: "תחת המילה יופי; יש דבר מופשט". המקרי והסתמי הם בעלי חשיבות העולה על חשיבות המכוון והמיוחד: "מישהו כאן ישב; והשאיר מאחריו; חלק; שהוא שלם יותר; מהעיגול הדחוס; הזה; שאתה מכנה בשם; עולם."" (עמ' (. 39 60 שיר הספר אינם מחולקים לפרקים והם חטיבה אחת. השירים קצרים יחסית ולכל שיר שם. גם השורות קצרות, אין חרוזים, אף לא צעצועי מילים. כל מילה כמו אבן טבעית, יושבת גלויה במקומה. המילים החשובות במיוחד תופסות במשקלן את השורה כולה, ויוצרות שורה בת מילה אחת. הספר דומה לאולם תערוכה של אקוורלים. רעיון הציורים הוא במעבר הצבעים שבהם ובסדר הטבעי בו הם מקשטים את הקירות. אין אלה שירים אידיאיים או לאומיים, אין מסר כולל אנושי או היסטורי ואף לא פרטי-אישי. כל שיר יפה כשלעצמו 'במילותיו הפשוטות, בסגנון שאינו הולך בגדולות ונע בפשטות חסרת מליצות. עצם המחשבה מעניינת בצבעיה העדינים ובהזדהותה עם גורמי טבע ארציים ויומיומיים. נראה כי המשורר אכן מסוגל לשכב "בין רגבי התלם; הצפופים; • . מבלי להפריע; לנשימתם", עד שלטאה תחשוב את פניו "לגב של אבן" (עמ' 13(. זהו ספר ראשון למחברו' והוא מעבר לזמן ואין לדעת במשך כמה שנים נכתב. אין כאן תחושה שהשירים לוקטו מתוך מבחר שירים שבמגרה; ואני בהחלט סקרן לקרוא את הספר הבא אחריו • • שמואל שתל יולי 1 1 הוראה מעשית ופוליטית של חוסר אונים: פרוזאק הוויאגר מרקו מאואס ~ ופאה פסיכיאטרית שאני עובד איתה, 11...J סיפרה לי באחרונה שנציגים של מפעל תרופות ציינו בפניה שגם בין הנערים קיים הוסר אונים, ולכן לוויאגרה, שעד היום לא חיתה כביכול מיועדת לנוער' יש עכשיו ציבור גדול "Torva leaena lupum sequitor, lupus ipse capellan; Florenten cytisum sequitor Iasciva capella, Te Corydon, o Alexi: trahit sua quemque voluptas" הדחיפה אל ה"כולם". אבל הבה נאמר מילה אחד על הפרוזאק, קרוב משפחה של הוויארגה, תחת הכותרת "תרופות האושר". שפינוזה כתב <אתיקה, III, "הגדרות של פוטנציאלי של לקוחות: הנוער הישראלי. האפקטים">: מתי קיבל הביטוי "חוסר אונים" את המשמעות "הליבאה רודפת אחרי הזאב, של חוסר כוח גברא? קשה לדעת. המילון הזאב אחרי העז' האנציקלופדי של המקרא של איתן אבניאון העז להוטה אחרי התלתן' אתה קורידון אחרי <איתאב, 2003( לא נותן תשובה. בצרפתית אלקסיס: לכל אחד התשוקה שלו" <תרגום: .)מ"מ "Tristitia actus est ." quo hominis agendi potentia minuitur, vel coercetur." המילה impotence מופיעה מאז 1308>Bloch Von Wartburg&, מילון אטימולוגי של הלשון הצרפתית>. כמובן' אין זה אומר שחוסר אונים לא היה קיים לפני 1308. ב"סאטיריקון" של פטרוניוס בפרק 15 יש אפיזודה של 'קושי בכוחי: המילה הלטינית היא viriumvires,vis,, שהיא גם כוח וגם כוח גברא: ~ם השורש של vir, גבר · אפיזודה שחולפת וחוזרת . באמצעות קסם ודיאטה טובה. אבל המושג של חוסר · אונים כ impotency הוא מודרני יחסית. מעניין לצייד כי בספרו של פטרוניוס, האפיזודה של חוסר כוח גברא אינה מגיעה לפתרונה. האם פטרוניוס לא הכיר את הוויאגרה? בכך אין ספק. האם כדאי היה לפטרוניוס להכיר את הוויאגרה? ספק, ספק גדול אפילו . בבוקוליקה <שיר · רועים> ה II של וירגיליוס מתוארת תשוקה שאינה ממהרת לחלוף. מדובר שם על אהבתו ההומוסקסואלית של קורידון לאלקסיס. אלן מילד <עורך · ג'ק הסמינרים של לקאן> ציין בקורס שלו שזאת אהבה שיכולה להדגים היטב תשוקה, שכוחה ויציבותה עולים בהרבה על האהבה זיגמונד פרויד כתב ב 1912- שחוסר האונים הוא תו אוניברסלי אצל הגברים, אם מגדירים את חוסר האונים על פי ההפרדה בין תאוות החושים ליבן הרכות: התשוקה כלפי הזונה והרכות כלפי האשה הרשמית. האם הצעת הוויארגה לנערים תעזור להם לפתור את הבעיה המבנית אותה יצטרכו לפרק בעזרת הלשון? בעזרת הפואטיקה היומיומית ? לגבי הדגשתו של פרויד כי במקרים של היסטריה, חוסר האונים של האב משחק תפקיד מרכזי' טוען זיאק לקאן שהדרב נובע מכך שחוסר האונים משמר משהו שמערב לבקשה של האחר. כלומר' · ההיסטרית סובלת, כי היא יודעת איכשהו' בלא מודע, שאם תיבעתו של האחר קובעת, הרי שאז היא תהיה מהופנטת. איך לצאת מההיפנוזה? דרך משהו שאינו נכנע, שאינו נספג אל תוך תביעת האחר . כך נולד ה"איווי הלא מסופק" של ההיסטריה, ובמרכזו' חוסר האונים. זהו אזור של "שמירת הטבע", על פי המטאפורה של פרויד: שמירת הטבע מול האוניברסלי. ויארגה היא תרופה שממקמת את הסובייקטים במסלול של התביעה האוניברסלית: נגד "שמירת "העצב הנו אקס, ]."[ שבו מופחתת או מודחקת הפוטנציה [און] של בן אדם לפעול" <תרגום מ ).מ" שפינוזה רואה בעצב אקט, כלומר יש בעצב אחריות אישית, שמהותה היא הפעולה נגד הפוטנציה לפעול. · ב 21 ·22) International Herald Tribune ביוני 2003( מופיעה ידיעה חדשותית על כך · שה FDA, ]Food and Drug Administration[, מזהירים שאין להשתמש בתרופה האנטי דיכאונית "פאקסיל" בטיפול בנערים, בשל הסבירות גבוהה להתאדבויות בקרב בני נוער שטופלו בתרופה זו. גיל הנעורים נקרא בעברית "טיפש עשרה". אולי הביטוי הזה מדגיש דווקא את העובדה שמדורב בתקופה קשה של החלטות. · ה potentia . האון . הוא ה~י o המאפשר לפענח את הקטע הספציפי הזה של החיים. "תרופות האושר", כנראה, לא מוסיפות בהירות לתמונה. • מרקו מאואס הוא רופא פסיכואנליטיקאי; · חבר ב GIEP ההטרוסקסואלית. "Trahit sua quemque הטבע", בעד "כולם אותו דבר". לאקאן פיתח (קבוצה ישראלית של האסכולה האירופאית voluptas" לוגיקה מיוח m כדי לכתוב על אי הנחת שלו מן · בפסיכואנליזה) וב NEW LACANIAN SCHOOL] NLS[. · לכל אחד התשוקה שלו. וגם: גליון 281 ~ ~ c::: יהודית כפרי: זושה שתקה עד הסוף ן~ ~ יעקב בסר - בעיני זה מאוד טבעי' מכיוון שאני עצמי חניכה מדור שני של השומר הצעיר 'ואני מכירה זאת לכן מ"ידע אישי". אני חונכתי בידי הדור של דושה, דור ההורים שלי' ואני יודעת איך חונכנו בשומר הצעיר . ולפי דעתי' השומר הצעיר של הימים ההם היה איזשהו שילוב בין קומוניזם וציונות. למעשה זו חיתה תנועה קרובה מאוד לקומוניזם, שנבדלה ממנו בעיקר בנושא של הציונות, זאת אומרת, היא חשבה שהפתרון לבעיה היהודית, ההולכת ומחריפה באירופה, הוא בהקמת מדינה ליהודים בארץ ההיסטורית שלהם, מכיוון שלשום ארץ אחרת היהודים לא ירצו ללכת. ואילו הקומוניסטים חשבו שאין סיכוי לפתרון כזה של הבעיה היהודית, והיא תיפתר בכל ארץ וארץ שיש בה יהודים, כאשר תהיה שם מהפכה ויגשימו במציאות את התפיסות הפוליטיות ואת הערכים הקומוניסטיים, שבין היתר דגלו בשוויון ובאי- הפליה בין עם לעם, דת לדת, גזע לגזע וכדומה: + מייצגת. מח תרצי לומר על כך? - כשהתחלתי את הכתיבה כבר ידעתי מה היה סוף סיפור חייה של דושה; ידעתי מעט מאוד על התחנות השונות של חייה אבל ידעתי שבסוף דרכה היא חיתה ברשת הביון הסובייטית "התזמורת האדומה", וידעתי שהיא מתה תוך כדי מילוי תפקידה ברשת הזאת, ולכן עניין אותי מאוד לחקור את חייה ממש מתחילתם, כדי להבין - ראשית איך היא הגיעה לעסוק בתפקיד המסוכן מאוד הזה, שבמסגרתו פעלה כלוחמת אנטי-נאצית. ידעתי גם שהיא עמדה בחקירת הגסטפו בצורה שפשוט אי-אפשר להבין איך בכלל אדם יכול: עניין אותי מאוד גם להתחקות ולהבין עד כמה שאפשר איך היא צמחה והגיעה לבסוף לעמידת הגבורה שלה. והיה לי ברור שכדי להבין את כל אלה, צריך להתחיל מהתחלה ולעבור את תחנות חייה השונות. וכשהתחלתי לעבור בהן' נחשף לי עולם שלם של צעירים יהודים בחלק הראשון של המאה ה 20-• אשאל אותך שאלח שמעידה בעקיפין על חשיבותו של הספר . באח קבוצת חלוצים ארצח, עם מודעות, עם שליחות לבנות את ארץ ישראל כמדינה מסוג מסוים, עם תפיסת-עולם סוציאליסטית, אפילו אנרכיסטית כמירח ונח, וחם ציונים וחם בונים את ארץ ישראל. אבל בד בבד חלק מחם עוברים לצד אחר לגמרי, כמעט מנוג,ד מצטרפים לפק"פ, מפלגה מאוסה על היישוב היחרדי הארצישראלי, מפלגה שנרדפת על- ידי השלטון הבריטי, חברים שם משלמים בחייהם, בבתי-סוחר ובגירושים מחארץ . איך את מסבירה את כל המעבר חזה? זושח פוזננסקח חיתה אהבתו הראשונה של אביך. אבל אחרי שגילית עובדה זאת עברת מחר מאוד כברת דרך והגעת אל פרשה, שאולי לא חלמת שתגיעי אליה - סיפור חיים אידיאולוגי, ציוני וכן חלאה. חשאלח שלי היא איזה חלק בחיים שלך הפסיד מחעובדח שגילית את אהבתו הראשונה של אביך, ופנית ממנו לעסוק בעניין אחר? - מבחינתי' לא רק שלא הפסדתי שום דבר' אלא שזו חיתה אחת החוויות הכי מעשירות שהיו לי בחיים, העיסוק בספר הזה, בכל הבטיו השונים של העיסוק הזה. מחקרית, השכלתית, רוחנית, רגשית, ויצירתית, זו חיתה חוויה טוטאלית במלוא מובן המילה. למדתי המון' הרגשתי המון' עבדתי המון באופן פנימי עם הסיפור הזה, עבדתי המון באופן חיצוני עם הסיפור הזה, עם ההבטים הפוליטיים והערכיים שלו' עם ההבטים הרומנטיים שלו' והאחרים. למן ההתחלה החלטתי כמה החלטות בעניין הספר' ובהן' שזו תהיה כתיבה לא בצורה הרגילה שבה כותבים ביוגרפיות, אלא שזה יהיה רומן ביו גרפי שמאפשר עיסוק ביותר תחומים מאשר אפשרי בביוגרפיה תיעודית מדויקת; והחלטתי גם שכרומן ביוגרפי, יהיו בו דמויות, ואחת הדמויות תהיה הדמות של אבא שלי' שעליו רציתי לכתוב מלכתחילה, ושכל עוד חייו משיקים לחייה של דושה - זאת אומרת, תקופת ילדותו ונעוריו - יהיו גם הם בסיפור. והוא נמצא שם. אבל כפי שאמרת, חשבת תחילה שהסיפור יחיה על אביך, ויצא סיפור לא כל כך על אבא שלך, אלא בעיקר על זושח ומה שהיא יולי םהיהודי םהשמאליי .בפריז ,טכנית ךאי הנולד חחיוזמ תלהקמ ת"התזמור ?הארומה" אב חשלי הממוסקב ווריב םע רטופ םוע ,זושח וא אשחר וריב םע רטופ ווטרפ בהרכי תא ?החבורה - אל ךכ אול כך. ב 1932- רטופ וואשת ועבר הלמוסקב הוזוש העבר .לבלגיה ההסיב ךלכ תמתואר הבהרחב .בספר ב 1936 חנשל רטופ לע ייד ןהביו יהצבא יהסובייט קלבדו תא ההפרש השבשל אהו רעב םע ואשת הלמוסקב הוזוש העבר .לבריסל רטופ אמיל תא ושליחות הבהצלח ,יתרה ןוהביו יהסובייט ןהבי הכנרא אשהו שאי לבע תיכולו ןביו .יוצאות-מגדר-הרגיל הבגרמני םהתעצ םבינתיי ושלטונ לש היטלר , השהפרוגרמ ושל ןב"מיי "קמפף - רשברו ההי ששי ול לכ תהכוונו הלהגשימ - החית הפליש המזרח הוהשמד לש םהבולשביז לוש .היהודים םלסובייטי ההי זא רברו םשה םחייבי שלחד תא תרש להריגו תהסובייטי בבמער ,אירופה השנפגע הקש יבטיהור תשנו ה 30-, הושחית תחיוני חלנוכ םהאיו קהמתחז לש רהיטל , חולנוכ םהאיו ההמדומ ןשסטלי ןהאמי זא דמאו ובקיומ - הז לש ,בריטניה השרא הב תאויב תעיקרי לש .ברה"מ רטופ ןהוזמ יעל-יד שרא ןהביו יהצבא יהסובייט םלהקי תרש .זו אהו רבח סכבסי תא בריסל , עובאמצ 1938 להח םלהקי םש תא .הרשת ימ ןנת תלרש תא םהש ת"התזמור ?הארומה" - .הגרמנים םכשהסובייטי והתחיל רלהעבי תא עהמיד אל תבאמצעו תהמשלחו תהסובייטיו יבער ,אירופה אאל יעל-יד ,משדרים םהאלחוטני וששידר ,במורס והקיש םלש ךכ לע תמפתחו .המשדרים םה וכונ ךלפיכ -על ייד םהגרמני ,"פסנתרנים" תוהיו םשה והשתייכ מלברה" ,"האדומה" הכונת תהרש םבפיה ת"התזמור .האדומה" ךאי חזוש הנכנס ?לתמונה - וכשטרפ להתחי םלהקי תא ,הרשת אהו ההי קזקו םקוד לכ ןלגרעי ןקט לש םאנשי לשיוכ ךלסמו םעליה םבעיניי ,עצומות לע תהיכול ,שלהם לע ההאינטליגנצי ,שלהם לע תהמסירו ,שלהם לע תהנאמנו ,שלהם לע חהכו ,שלהם לוע ןהניסיו םשלה תבעבוד ,מחתרת אוהו הפנ זא לא הכמ ומחברי דעו תמתנוע ""איחוד ץבארישראל , ושנמצא זא תבצרפ .ובבלגיה רמדוב הבארבע ,אנשים תשאח םמה החית .זושה ךבהמש ההורחב תהרש - הכמ יקצינ ןביו םסובייטי ונשלח האלי זממרכ ןהביו לש אהצב םהאדו ,במוסקבה ווהצטרפ םג םאנשי םמקומיי גוהר תא דאח םהערבי ההאל .שהתנגדו יאנ אל הרוצ סלהיכנ ועכשי הלשאל - האל וצדק , האל וצדק , לאב םהחלוצי דהמאו םצעירי ,האלה תשהאמיתו םשלה ןה ןעדיי דמאו ,מוחלטות הושקש ההי םלה ןעדיי דמאו ללהכי תסתירו תפנימיו ולהגיד , האל םצודקי הואל םצודקי הונעש יאול ואפיל לעוו לאב ןאי ולנ .ברירה קחל םמהאנשי ההאל אל ויכל רלהסתד םע תהסתירו ההאל וואמר !לא הואל םג אל והי תהסתירו תהיחידו ץשהאר בוהיישו ןכא והציב .בפניהם והי .נוספות דלאופול וטרפ םוהקומוניז ןעדיי סנתפ זא ,כטהור לכ המ ושלמדנ תלרע םשני רמאוח ריות ןעדיי אל החי .ידוע - םהקומוניז םמבחינת אל ההי תהגשמ םהקומוניז יכפ ושראינ ואות ,בברה"מ םע לכ תההסתאבו ושל , אאל אהו ההי .אידיאה םה אל וידע קבדיו המ הקור םש .במציאות םוהטיהורי םהמשמעותיי מבברה" והתחיל םשני רמאוח .יותר ההקבוצ תהזא לש םקומוניסטי תיוצא ץמאר לישרא םע ההחלט םלהקי תרש ןביו ,כזאת וא השהחלט וז חנפל רמאוח ?יותר - םה אל ועזב תא ץהאר .כקבוצה רטופ ןהזמי תא הזוש ףלהצטר תלהנהג ןהארגו :שהקים תהחזי ,"איחוד" רומאוח ריות ן,כשהארגו לבוט לע ייד ,הבריטים אהי ההצטרפ ,לפק"פ ווככז אל היכל רלהישא ןזמ בר בארץ , יכ והי םמגרשי .אותם אהי רוהחב השל קשמולי רוטופ וואשת הלוב והגיע זלפרי ךבער ובאות ןזמ לאב אל הכקבוצ אאל .בנפרד םהקשרי םהחברתיי םביניה ונשמר , לאב רמדוב לע םהשני -1930 1932, תוהתזמור ההאדומ ההוקמ קר עבאמצ 1938. ךכ םשה אל וחשב זא לע תהקמ תרשביון . ,לעומת תזא םה ןכ ופעל ןבי םהמהגרי ואז , רכאש היהי רמשט קומוניסטי , רתיפת םש םג אממיל ההבעי .היהודית הנרא יל לשע ךכ החית תהמחלוק תהעיקרי ןבי רהשומ רהצעי ןלבי .הקומוניסטים עכשיו , יאנש רהשומ רהצעי םה םציוני םוה םעולי הארצ םכחלוצי םומקימי ןכא .קיבוצים דואח םהדברי םשה םמגלי אהו אשהנוש יהציונ םמוגש הבמא זאחו ךבכ םשה םעולי הארצ םומקימי תא ,הקיבוצים םוחיי םבה ףבשיתו םשל ןובשוויו םשל ןוכ ,הלאה םומכיני סבסי םלע יהיהוד וכול , םא רוכאש ליוכ הוירצ אלבו .לכאן דהצ יהציונ םמוגש תבאמ במלואו , וכמ ושלימד םאות הבתנוע ווכמ םשה האמינו . םה םמגשימי תא רהדב ושבשביל ועזב ץאר םע תמסור תתרבותי ,ארוכה קוחל םמה ובא םמבתי ;אמידים םוה ועזב תא לכ הז ו ובא ההנ ןבאופ דמאו אידיאליסטי , ןלמע המטר םשה םמגשימי האות .בחייהם תלעומ ,זה לכ דהצ יהקומוניסט , םא ראפש אלקרו ול כך , לכ דהצ לש ההאידיא תהחברתי ,הכלל-אנושית לש ןשוויו ןבי לכ םבני-האד אול קר ךבתו ,הקיבוצים לש החבר תאנושי ןשאי הב םמדכאי ,ומדוכאים םעשירי ,ועניים דואח אל יח לע ןחשבו השני , שוי תאחוו ,עמים השז ההי ךבמש ההרב םשני דאח ימחלק ההסיסמ למע תהכותר לש ל"ע ,המשמר" םה םנוכחי דשהצ ההז ואינ םמוגש הבמא אחוז , םולפעמי אהו םמוגש ןבאופ דמאו יחלק דומאו .בעייתי יגילית תזא הבתחיל תבאח תהתחנו יבחי הזוש - תתחנ המחנ םהקיבוצי .בעפולה אהי העלת ב 1925- ,ארצה ההתיישב הבמחנ םהקיבוצי הבעפול דיח םע ןהגרעי ,שלה םשלימי דייס תא רמשמ ,העמק םוש אהי תנוכח רדב ןראשו בשהיישו אשהי תיושב וב - רהעי ,עפולה השנוסד הבאות השנ - אהו ביישו םשהוק לע האדמ בשיש העלי רכפ יערב םבש ,אל-פולה ושאדמותי והי תשייכו ילאפנד לגדו םבש ,סורסוק ושאפיל אל ביש .בארץ יאנש רהכפ והי םאריסי לוהקק" הקנת תא תהאדמו ימיד האפנדי , ןובי הששילמ םפיצויי ,לאריסים ןבי השהציע םלה תאדמו תחלופיו י<אנ אל לכ ךכ תזוכר המ הקר םאית המבחינ <זאת םה והושלכ רמהכפ .שלהם םוש אהי .יושבת ןוכא אהי תנתקל ןבאופ רישי תבהתחלו לש ךהסכסו .היהודי-ערבי יכ יערבי האל-פול אל וקיבל בטו תא רהדב .הזה יאנ אל תיודע םא הואיז םפיצויי והוצע ,להם לאב יאנ ןכ תיודע תמעדויו ישקראת ןבארכיו ,עפולה ןביניה תעדו לש דאח םהאנשי ףשהשתת שבחרי ההאדמ יאחר השנרכש ימיד יהאפנד , אוהו רמספ ישערבי האל-פול וזרק םאבני לע ,החורשים טובהחל והתנגד ללכ טהאק ההז לש תקניי ההאדמ םשה ועיבד לוש םנישול מהכפר , דולאח םהיהודי ושעסק שבחרי ההי חאקד אוהו היר 281 ןגליו בכל אחת מחמש הארצות שבהן פעלה. בסך- הכול היו ברשת לדברי טרפד כ 300- איש, שכרבע מהם היו יהודים. ב 1938- חושת כבו שיווה למוסקבה על תוכנית "בובווסח"? - לא. ב 1938- היא עדיין לא שידרה. היו לה מעט מאוד משדרים, ואת המידע היא העבירה דרך המשלחות הסובייטיות בבירות האירופיות. בספרים לא מסופר מה היה המידע שהועבר למוסקבה ב 1938-' והארכיון של הביון הצבאי הסובייטי סגור עד היום. הצלחתי להשיג ממישהו בגרמניה העתקים רק של כמה תעודות שמזכירות את זושה, שהוא השיג בדרך כלשהי ממוסקבה. בכל אופן בספרים יש כבר מידע על מה שהרשת העבירה למוסקבה מאז כיבוש מערב אירופה ב 1940-' ולאחר מכן מאז פרוץ · מלחמת גרמניה-רוסיה ב 1941. ביולי 1940 חיתה כבר להיטלר תוכנית מעשית לפלישה לברה"מ, וכמעט מאותו רגע התחילו להגיע ידיעות על כך למוסקבה ולסטלין' לא רק מהתזמורת האדומה אלא מכל סוגי המודיעין שעמדו לרשותם. חיה מרגל סובייטי ביפן? - כן. זווגה. דורגח שלח במקביל הודעות על פלישה קונח של הגרמנים לבוח"מ? - נכון. הוא היה סוכן מאוד חשוב. מזווגה הגיעו ידיעות, מטרפד הגיעו ידיעות, מדיפלומטים סובייטים הגיעו ידיעות, אפילו מארה"ב ומאנגליה הגיעו ידיעות, מאנשי מודיעין של הקג"ב הגיעו ידיעות, מכל עבר הגיעו אל סטלין ידיעות שהיטלר מתכוון לפלוש, וסטלין לא היה מסו גל לקבל את זה, כי זה לא התאים לקונספציה שלו' והוא העדיף לחשוב שזאת פרובוקציה בריטית ושזאת פרובוקציה גרמנית, ובלבד שלא להודות בכך שהוא חייב להכין את הצבא שלו מיד לפלישה מתקרבת, וזאת מפני שהצבא הסובייטי נחלש כל כך עקב טיהורים של עשרות אלפי מפקדים שלו' עד שסטלין לא האמין שיוכל להתמודד עם הוורמאכט לפני 1942. בסופו של דבר הוא קיבל ידיעות גם מטרפד וגם ממקורות אחרים על המועד המדויק של הפלישה, ואפילו אז, ברגע הלגמרי אחרון הזה, הוא כפר באמיתות שלהן. אנחנו נמצאים ב- -ב 22- ביוני 1941 הצבא הגרמני פלש לברה"מ. ואז? ואז היה "אסון-טבע" מה שנקרא. הצבא אמנם זושח פוזננסקח איכשהו התכונן בכל זאת. אבל האיש שנתן את ההוראות באופן בלעדי בבדה"מ היה סטלין' והוא לא נתן הוראות חד-משמעיות להתכונן לפלישה כאילו היא עומדת להתרחש מחר . וביום הראשון הגרמנים חיסלו על הקרקע כאלף מטוסים של הסובייטים, ופלשו מהצפון עד הדרום, קודם בהפצצה נוראית ואחר-כך בחיל של למעלה משלושה מיליון חיילים גרמנים ועוד חילות איטלקים ורומנים, והם התקדמו במהירות עצומה לעבר מוסקבה, ובדרך השמידו את היהודים והשמידו את הקומיסארים, והרגו ושבו מיליוני חיילים, ושרפו כפרים והרסו את הארץ באופן טוטאלי' ולמעשה אז התחילה ההשמדה של יהודי אירופה, כי עוד לפני כן הם הר גו יהודים בערים שכבשו . אבל כשהם נכנסו לרוסיה הם הקימו כבר פלו גרת מיוחדות להשמדת יהודים. מה עשתה התזמורת הארומה בתקופה זו? - עוד לפני כן' החל מכיבוש אירופה המערבית בידי הגרמנים באמצע 1940' לטרפד היה ברור שקול ומעביר לנו ידיעות מאוד מהימנות, שהוא ~ נתפס הפעם לפרובוקציה בריטית. מכאן אתה ~ ~ מבין מה הוא חשב בדרך כלל על עבודת התזמורת. מקור אחר הוא המברקים שהם שלחו' ~1 ~ שעוסקים בכל התחומים הצבאיים של גרמניה הנאצית. מבחר מזערי של מברקים אלה מופיע בספר על זושה. מה חיו היחסים של האנשים בתוך התזמורת? - התזמורת חיתה פרושה על פני שוויץ, בלגיה צרפת הולנד וגרמניה. בכל אחת מחמש הארצות היה מפקד מקומי של הענף וטרפד היה מפקד של כל הרשת. סגנו היה מפקד הרשת הבלגית, אנטולי גורביץ'. בספרים הוא מופיע בשם- הכיסוי שלו קנט. מתחילת הסיפור ועד סופו היו יחסיו של טרפד עם חבריו מארץ ישראל יוצאים-מן-הכלל' יחסי אמון מוחלט: עם הקצינים הסובייטים היו לו בעיות. מיכאיל מקארוב תפקד מצוין כאלחוטן אבל נעדר תכונות הכרחיות לפעילות חשאית. הוא אהב לבלות, אהב את החיים הטובים, אהב נשים ומכוניות, אבל היה איש חביב ומאוד אמיץ' וכשנפל בסופו של דבר לידי הגסטפו ונחקר בבריסל' זושה, שנייה משמאל שהאויב הוא לא בריטניה, האויב הוא גרמניה, והוא ריכז את כל מאמצי הביון שלו כלפי גרמניה, והעביר ידיעות למוסקבה על כל תחום אפשרי שנגע לפעילות הצבאית הגרמנית. מה חיה המשוב משם? - למשל, כשהוא שלח את ההודעה שב 22- ביוני הגרמנים עומדים לפלוש, תגובת סטלין חיתה: אבי מתפלא על טרפד' שהוא בדרך כלל איש בצורה חייתית, לא גילה להם שום דבר. האלחוטן השני' דוד קאמי' תפקד אף הוא מצוין' התאים היטב לתפקידי ביון' וכשנתפס ועונה, גם הוא כמקארוב לא גילה דבר. הבעייתי ביניהם היה קנט. הוא השתכר ממנעמי החיים האירופים. תחת מסווה של סוחר אמיד' הוא חי בוילה של 27 חדרים, הוא התקשר שם עם אשה והם חיו חיי פאר . עם זאת הוא היה סוכן מאוד מיומן ומוכשר ותפקד היטב, עד שהתא ... יולי דדו יקאמ אהי החית האש ,אוהבת ווהי אל טמע םאנשי ושאהב ;אותה הוהעבוד השל תוהחברו השל יונופ םהחיי עוהטב םשבה ,התהלכה הז אל ובי הגרפי אאל ןרומ ובי גרפי . אוהו בנכת .כקולד' שי וב רסיפו רשמסופ ןכרומ ללכ 'דבר םשמשולבי וב םמכתבי ,אותנטיים ,תעודות םציטוטי ,משיחות םוג םהקטעי םשכתובי 'כרומן תכספרו ,יפה םה הלמעש ,ממוסמכים םוא אל 'התרחשו תלפחו ויכל .להתרחש יכתבת ואות אל רכסיפו לריגו אאל רכסיפו .חיים המבחינ תאיריאית-פוליטי חמ העול רמהסיפו החז ?שסיפרת - הז הכנרא המעל הלמחשב תשאלו ןשה תרלוונטיו ולנ דע ,היום וכמ אנוש תתחיל ךהסכסו 'היהודי-ערבי םוהא אל ההי ןנכו ללהתחי תאחר .מלכתחילה וא לבכל ההשאל לש ךאי יבנ םאד .חיים םא יאנ תחושב לע המ השקור םהיו קבחל תמהספרו תהישראלי תההצטמצמו תהזא יבאב דמאו 'פרטי דמאו ,מותחם דמאו 'מוגבל דמאו יאגוצנטר יוהיית תאומר ואפיל דמאו 'אגואיסטי תלעומ ךאי וחי רציבו םמסוי לש םאנשי םצעירי תבראשי ההמא ה 20-, םאנשי ישהאנ םשלה ההי .העולם יובעינ הז ההרב ריות ןמעניי הוהרב ריות בחשו וואפיל ימוסר תלחיו ,ככה רמאש קלהתעס קר יבעצמ םובחיי םהחומריי ישל םובחיי םהמיניי 'שלי לוכ רהית וכאיל אל .קיים הז דמעמי הלשאל םבעצ דע הכמ יחי םאד םעשויי תלהיו םמצומצמי םומוגבלי דוע הכמ םה םיכולי תלהיו םפתוחי םועשירי לולכלו םבתוכ םג תא .הזולת םהא יד :להגיד 'אני-אני וא ןנכו ריות דלהגי : םג תהזול אהו אבי . םוקיי ןעניי ההלחימ יהאנט תנאצי רשקשו 'לכך ןועניי ההגבור תהאנושי םודברי .אחרים רומעב ללכ םהדברי ,האלה וא ,בגללם ההי יל בחשו דע דמאו 'שידעו השחית ולנ הזוש הפוזננסק ךושדר רהספ ויכיר האות אוהי לתתחי תלחיו טהכמע דיחי רששיד תא לכ עהמיד םהעצו תשהרש תהזא ,אספה ההי את לשפע למבריס להח יביונ 1941. הזוש ההצטרפ ואלי באוקטובר . ווהי וב ךבס להכו תעקר ,בית ,ריטה ישנ םהאלחוטני במקארו יוקאמ ושהתחלפ ,ביניהם תוצפני היחיד - הזוש .פוזננסקה יביררת ץבאר לאצ ישנ םאנשי ושהי םאלחוטני תבמלחמ רהשחרו ושלנ וועבד םע םמכשירי .דומים םה ואמר ישכד אשל ויוכל רלאת 'משדר ועלי רלשד תברציפו אל ריות םמעשרי .דקות אהת לש הזוש רשיד להח רמאוקטוב יואול דעו ,קודם שחמ תשעו ,בלילה לכ .לילה יכ עהמיד ההי .חיוני יכ רבנובמבר-דצמב 41' המוסקב העמד לליפו דולנינגר החית .מכותרת תא המוסקב אל ןעניי המ היקר ,לתא ךצרי רלשד שחמ ,שעות זא וישדר שחמ .שעות ךוכ אהת ראות סונתפ יעל-יד .הגרמנים למיכא במקארו חז החי ץק ?התזמורת - .לא תזא החית תהתחל .הקץ תהתזמור ההמשיכ ללפעו דעו דאח רעש ,חודשים דע ושטרפ סנתפ וואחרי טקנ םוחברי .נוספים הריט הנשבר דמי ,ודיברה לאב אהי הידע .מעט הזוש הידע 'המון םג תא ןהצופ ו םג אהי ההכיר תא יבכיר .הרשת וטרפ ראמ ללז'י ופר וופר ראמ 'לי ושאיל הזוש הדיבר תהרש החית .נופלת לאב הזוש השתק דע .הסוף אהי דודו יקאמ לומיכאי במקארו ועונ יביד והגסטפ הבצור תחייתי םושלושת ושתק דע ףהסו אול וגיל דבר . ימ אשיקר תא רהספ ןיבי הבמ םהאנשי ההאל 'עמדו םושה והי םגיבורי .אמיתיים תהתזמור ההמשיכ .לעבוד תרשתו ףהאיסו והי תקיימו םוה והקימ יתא רשידו ,חלופיים ווהמשיכ רלהעבי עמיד אלצב םהאדו דעו טכמע .שנה המ בשחשו יל דעו ףלהוסי הז רשהסיפו אהו רסיפו םחיי אמל לש הזוש .פוזננסקה אל קר דהצ יהאידיא אול קר דהצ לש תפעילו להריגו טקנ ןהראשו לש תהרש סנתפ רבדצמב 1941 -על ייד .הגרמנים זא וטרפ ההור ול רלעבו ילמרסי השחית רבאזו יהחופש לש תצרפ ךולהמשי ללפעו .משם לאב אהו אמצ ול םתירוצי הולמעש לחד ללפעו .מאז החית הכנרא תיריבו הקש דמאו ןבי טקנ לטרפו . טקנ ההתחר ובטרפ הוהי הכנרא חשמ דמאו תלרש 'אותו הוחית ול תביקור הקש עליו . וטרפ יבל קספ אל באה תא סהטיפו ,הזה אהו בכות ועלי םדברי םקשי רבספ 'שלו םוג םאחרי םכותבי ועלי תא םהדברי םהקשי ;האלה הכנרא אשהו ההי סטיפו דמאו ;בעייתי ,אגב אהו יחי 'עדיין יואנ ינפגשת ראית .בפטרבורג הומ אחר ?סיפר - אהו רדיב לע המ השהי ול ןעניי 'לדבר םא יכ יהצלחת לבכ תזא עלשמו וממנ םג תקצ לע המ ישאנ ירצית .לשמוע אהו רדיב רבעיק לע תהיריבו ושל םע 'טרפו ץוהשמי תא וטרפ לבכ ךדר לובכ ,צורה לוכ ןהזמ החית יל ההרגש אשהו טפשו קפור ומעצמ תא המ ושכתב ועלי םבספרי רומעבי תא הז לטרפו . יספר תקצ לע חזוש ךואחר-כ לע הפעילות .במחתרת - תא רסיפו החיי יכדא ריות אלקרו .בספר ראזכי קר תא תתחנו :חייה תתנוע רנוע תחלוצי 'בפולין תהתחל תההתיישבו תהחלוצי ץבאר 'ישראל ההמפלג תהקומוניסטי ץבאר 'ישראל םמהגרי םיהודי םשמאליי בבמער ,אירופה תוהתזמור .האדומה המ ןשציי תא הפעילות תבתזמור הז ישאחר השפרצ תמלחמ הגרמני ,רוסיה תבבת-אח -אי ראפש ההי ריות רלהעבי תא עהמיד ךדר תהמשלחו תהסובייטיו יכ ןכול וחזר .לרוסיה ךוהדר ההיחיד השנשאר החית יעל-יד .שידור לאב תהיו ןשסטלי ךהערי השהמלחמ אל ץתפרו אאל רכעבו ,שנה-שנתיים ואנשי אל ודאג דלציי תא תהרש קבמספי .משדרים רונוצ במצ • 281 שממ 'קפקאי ךשבמש הכמ םחודשי את רהשידו ,שלה אאל רסיפו הילדות הונעורי ;ואהבותיה תבלבבו .האנשים ןגליו ~ ..=: לחנו אדמה לשמים (ן: ~ ~ חנה סקרה על "מרחב האני" בשיריה של אגי משעול הדוברת ושל דמויות התפצלותה. הדוברת מתלכדת עם מראות אלה בתוך הוויה אינסופית של על-זמן ועל-מקום. ההוויה הסוריאליסטית מעוצבת באמצעות התכת התחומים של היקיצה, הערות והחלום זה לתחומו של זה. לחלומות המזינים את שירתה מקדישה אגי משעול את "מחברת החלומות". אין ספק כי החלומות מספקים חומרים לשיריה, ואף בהיבטים הפואטיים אין להבחין בהבדלים בולטים בין השירה לבין החלומות כפי שהם נמסרים במחברת, על אף שהמשוררת מוצאת לנכון להבהיר בדברי הקדמה קצרים שהבדל זה אכן קיים "יש הבדל מהותי בין שירי חלום לבין שירים על חלום" <עמ' 242(. השירים ב"מחברת החלומות" נאמנים לכתיבה האוטומטית שטרם עובדה שכלתנית, אך רבים יציבה, מאורגנת ומגוננת לבין מרחב בלתי ידוע, נזיל , נטול גבולות וחוקים • מרחב מומס וממים שבו יכולה הדוברת לשנות שמות וזהויות, צורות וצבעים לאינסוף. המרחב המוכר הוא מרחב ריאליסטי , ביתי ואינטימי , וככזה הוא מפתה לקשר קבוע ובטוח . אלא שהדוברת חשה בו את קיומה האנושי . הפיזי והרוחני , כקיום חלקי וחסר . קיום המלווה בתחושת צמא וכמיהה, רעב, געגוע וחיפוש תמידי: "תמיד תמיד אני מחפשת את אהובי; גם כשיש לי אני מחפשת אותו ('למה חלמתי', עמ' 110(. החלל • חסר בלתי מוגדר אך מהותי מאוד בתחושת כוליותה כאדם וכאשה. ההפלגה הדמיונית אל המרחבים ואל המחוזות המשלימים את החלקי והממלאים את החסר , אפשרית רק באמצעות השיר . את שירתה כותבת, אפוא, אגי משעול . לאשה-לאדם החלקי "שיר לאדם הנפלט לא מלטף; מחלומות הלילה אל חלומות היום" <ראה שם, 'שיר לאדם החלקי', עמ' 173(. כדי למלא אותו חסר תמידי שהוא גופני ,נפשי ורוחני כאחת, היא פותחת מניפה של מראות, שכל אחת מהן מחזירה השתקפות אחרת של זהות, של משאלות ומאוויים גלויים וכמוסים, פחדים וסיוטים, שכל כולם חוברים לכדליות "האני", היא מתיקה אובייקטים, דומם, חי וצומח מן ההקשרים המקובלים של המרחב המוכר ומעבירה אותם אל מרחב דמיוני וחלומי שבו הם פושטים צורה ולובשים צורה, מקבלים משמעויות סמליות ומטונימיות בעלות השלכות לעולמה הנפשי מפוצל הזהויות ורב-הפנים של אגי משעול: מברח וחשרים, מוסד ביאליק, הוצאת הקיבוץ המאוחד ,456 , 2003 עמ' לא נוסעת לשום מקום. אבי רעועה מכדי לעקור מהקשרי והעצלות שבי שואפת להתמיד במצבה, להמשיך ולשכון במרחבה המוכר לפנות ערב על המדרגה כשהדמיון שבע ועיני הציידות נחות כבר בגומחות ראשי ('בין העצים והלא עצים', עמ' 171( אני מאמין בהתמזגותם של שני מצבים אלה . הסותרים למראית ןעי של החלום והמציאות, וגלגולם במעין ·מציאות מוחלטת, מציאות ".על <אנודה ברטון - "המניפסט הסוריאליסטי", 1924( החוויה הקיומית של הדוברת ברבים משיריה של אגי משעול , במיוחד בקבצים המוקדמים, נעה במתח ניגודים מתמיד בין בית וסביבה כפרית חקלאית, שמעוגנים במרחב פיזי ממשי , לבין מעוף למרחב חלופי , שכל כולו מתקיים ברשות הדמיון , ההזיה והחלומות. זו חוויה המלווה בדואליות קיומית בין ערות ליקיצה ובין שפיות לשיגעון , בין גופו של עולם לבין אורו של עולם. בין מרחב מוכר של נינוחות + יולי מהשירים בקבצים השונים קרובים מאוד לז'אנר זה, הן בתמטיקה והן בזרימה הריתמית של מסירתה. אימז'ים וסינסתזיות גולשים מן הממשי אל המופשט, דימויים ומטאפורות מופקעים ממובנם השגור. גם השיר על החלום וגם שיר החלום מעצבים פואטיקה סוריאליסטית הבוחנת את השפיות באמצעות השיגעון. מתח המרחבים הפיזי והנפשי שרוי ונוכח בכמה מקבצי השירים בין במסמנים מרחביים פיזיים ובין בבחירת אובייקטים מטאפוריים וסמליים. כך לדוגמה, בשיר 'ואני כל החורף' הפותח את הקובץ "בני ושנינו" חווה האשה את העולם מבעד לחלון' ספק מוגף תריסים, ספק פתוח אך מוגף בתריסי דמיונה: "ואני כל החורף עמדתי בחלון וכל הקיץ' ותריסי המשיכו לחלק את העולם לפסים ישרים ולרוחב". ההוויה הנפשית של "האני", החווה את העולם מבעד לחלון' מאופיינת במתח ניגודים שבין שתי מטאפורות הנעות בין המרחב הפיזי שבו שוכן הגוף "ואני שחתולי הרטובים מייללים מתוך בשרי" לבין הבערה הפנימית לע"." חוטי החשמל בהם אני זורמת" <עמי 9(, הפריצה מגבולות המרחב של האדם החלקי אל מרחב הכוליות שלו כרוך בפיצול "האני" לדמויות, למהויות <עופות ובעלי חיים> ולזהויות שונות. פיצול זה מאפשר לבחון את העולם כמו גם חלקים שונים של "האני" הגופני והנפשי מפרספקטיבות ומנקודת-ראות מגוונות. הפיצול מאפשר לחבר את המרחבים ואת המציאות עם הדמיון והחלום. מן ההבט התמטי' כל דמות משלימה את "האשה החלקית" שבדמות האחרת. מן ההבט הפואטי' אנו שומעים קולות שונים המתייחסים זה לזה ושניהם לדוברת בגוף ראשון' בהרמוניה ובדיסונאנס לסירוגין. אחת הדמויות היא בני בקובץ הפותח "בני ושנינו". מנקודת ראות ילדותית אך מפוקחת, צופה בני באנשים המנהלים חיים משמימים ועצובים, בסדר ובשגרה שמאפיי נים את הקיום הצר והמעיק במרחב המוכר "."והלילה; מסדר אותם במגרות בתיהם, /סדר הוא עושה להם". רק דמיון האגדות הילדותי יכול להושיע אותם "וענקים עוברים ברחובות ומושכים החוצה; קומה אחר קומה אחר קומה" <עמי 10(. בני מייצגת את החלק הילדותי והכנוע שמשלים עם חיי השגרה הפסיביים, אך הנינוחים והמגוננים של עקרת-הבית, חיים המגשימים למעשה את משאלת אמה "בלילה במיטתי; אני מגשימה את משאלתך:; לשכב על הצד עם רגליים מקופלות" <מחזור השירים המוקדש לאם, עמי 261(. גם בבגרותה, כשהיא עצמה כבר אשת איש ואם, היא אינה מצליחה אגי משעו ל להשתחרר מאותה כניעות עוברית מתגוננת "מקופלת, חתול צהוב בפינת חדרך' וכנוע כל כך הירוק שהצטבר בעיני", למרות שנשיותה הבשלה כמהה לחוות חיים מסעירים במרחבים אחרים "לפעמים אני מתגעגעת לג'ונגלים הגדולים, לנמרים", היא נכנעת לנינוחות הבטוחה שבמרחב המוכר' גם אם פירושה להתמקם במרחב המצומצם של פינת החדר "אך בחרתי להיות לך בפינת חדרך" ('מקופלת חתול צהוב', עמי 11(, לכניעות הזו מתלווה תחושה קשה של ניכור' בדידות וחוויית הינטשות מידי העולם. המצוקה הנפשית וצרות המרחב הפיזי והנפשי מובעות באמצעות הזרה קיצונית "בני חבילה באמצע הלילה. /איש לא יבוא אל קרבה הכלובי" ('בני חבילה' עמי 11(. תחושת הבדידות והריחוק מהדהדת מתוך ולתוך זרות העולמות שלה ושל האם "אינני מכירה אותך; אם לומר את האמת/ גם את לא מכירה אותי <השיר הפותח את מחזור השירים המוקדש לאם, עמי 259(. הזהות האחרת של הדוברת היא מלינה המשוגעת בקובץ "סריסה של חתול". מלינה, האשה הבוגרת, מודעת לקונפליקט שמאפיין את החוויה המרחבית הנשית שלה "מה היא מבקשת אשה של רוח, הגרה מתחת לכובעה כמו פטרייה" <עמי 13(. רק באמצעות השיגעון יכולה האשה של הרוח <רוח - תרתי משמע> להשתחרר מהמרחב הצר אך המגונן של כובע הפטרייה ולפרוץ לשלל מרחבים וזהויות של נשים אחרות. במרחב ההזוי היא חווה את קיומה בתוך פרוותם של "לילות חתוליים", מתגלגלת בדמותה של אשה ציפור "ראיתי אשה בתוך הרוח כמו ציפור גדולה חגה, פורחת בתוך הרוח ומתוך שערותיה אפלוליות כורעות מתוך שערותיה" <עמי 13(. הסוריאליזם ההזוי גם מאפשר לה לשמוע את שירת הליליות <'ליליות באות לשיר לה שירים' עמ' 14(, שירה המנועה מעקרת-הבית הכפרית שחונכה על הסטריאוטיפים המקבעים את ההבדלים שבין חוה הצנועה והממושמעת לבין לילית הדעתנית והמפתה. גם שיר החלום מנסה להפגיש בין שתי הדמויות "אבי מוליך . מסתובבת בין ההלומים האחרים במסיבת קוקטייל." כוס שמפניה בידי האחת, פומית מעלה עשן בשנייה." עד שנכנס לחדר הסדרן שמצביע עלי ומכריז בקול מלגלג: 'האשה של התרנגולות"' <עמי 244(. גם בממלכת החלום לא שוכחים כללי הצניעות והסדר להשמיע את קולם. כמו מוליך משיר החלום, גם מלינה מהשיר על החלום ו גם הדמות מן המציאות אותה היא מייצגת - "כשרואה אותי מלינה" - שלושתן יודעות שהחלום אינו תחליף למציאות. הוא רק הדהוד שלו' כפי שהשיר אינו אלא הדהוד לכמיהה של המימוש "ומשני צדיה עופות גדולים עומדים; ומדקלמים במקהלה:; את הדהוד' את הדהוד" <עמי 16(. במעוף הסוריאליסטי חווה מלינה היספגות במרחב של גבהים ומרחקים "וכולנו כמו בועה עכשיו' עפים ונושמים בתוך תכלת גבוהה, הרחק מן העולם" <עמ' 16<; ברם, מי שחונכה לתנועה עוברית, נחרדת עד אימה מהמעוף "ציפורים אחרות היו צונחות, פשוט צונחות באיזה הר או מים.""<עמ' 17(. על כן, המקום היחיד שנראה לה מגונן ובטוח מאימת המציאות הסוריאליסטית וממצוקות המציאות הממשית הוא הרחם האימהי "ורוצה את הכול בחזרה לקפל את ילדי לתוך רחמי' לתוך רחם אמי' ברגע של חרטה, לתוך הים האינסופי -11 <עמי 18(. קונפליקט השחרור שלה מחובר לקשר האמביוולנטי שהיה לה עם אמה "אבל מכל המקומות; אני חוזרת אליך; כמו הנייד למט~ן" <שם, עמי 263(. כמו בציורים של רנה מגריט ושל סלוודור ראלי מבקשת הדוברת להתמזג במרחב נזיל ובזמן נזיל' מפצלת את זהויותיה ומפרקת את איברי גופה, מעניקה חיים וגם גוזרת מוות על כל איבר כישות עצמאית "ראשי מתגלגל במדרון גופי' הולך לחלום על גופים אחרים" <עמי 13( "רצחתי את ראשי הכרות בנבוט" ("השפלה הפנימית", 'וידוי', עמי 118(. במציאות הסוריאליסטית מתהפכים חוקי המשיכה והכבידה הפיזיקליים ובכוח הדימוי לחבר אדמה לשמים "ואנחנו עומדים לנו כך באמצע השמים; נספגים בתכלת; מרקיע לרקיע/ כמו מים בגבעול <עמי 12(, "הרוח קרעה את ציפורניו מעלינו - בזו אחר זו הן נשרו לתוך השמים" <עמי 21(. גליון 281 דווקא במרחב הרחוק והלא מוכר' הנזיל ונטול לפרק ולהחליף צורות וזהויות, לפרוץ את צרות לסביבתה המשתנה, באמצעות החלפת צבעיה. ~ חוקי הגרוויטציה, החי גירן והסדר' מרגיעה המרחב, למוסס את היציב והקבוע ולהתמוסס הציפור והזיקית הן מהמוטיבים הסמליים ~ הדוברת את בת דמותה, ילידת גופה ורוחה באינסוף. אפשרויות אלה הכרחיות לפריצת המייצגים את האיזון בין המעוף החופשי לבין c::: "שקט שקט מלינה די כבר' לא ימצאו אותך כאן . שכבי לך בעשב הצומח, שקט עכשיו מתחת לכוכבים" <עמ' 23(, בה בעת היא נוזפת בה על שהרחיקה אותה אל מחוזות השיגעון "לא היית צריכה לצאת מתוכי מלינה,/ בגללך ניתקו עלים מעצם ורדפו אחרי; בהמולה מרשרשת" <עמ' 23(. אלא שמלינה חייבת חיתה לצאת מתוכה שכן היא פן חשוב נוסף באישיותה וחלק מהותי של כוליותה. למרחב המוכר קשורה דמותה של עקרת-הבית הנטועה בהוויה הכפרית ובמטע <יומן מטע>. בסביבה פסטורלית זו אפילו "רינת הציפורים היא רעש עוין" <עמ' 36(, בטבע המבוית, הכול צפוי מסודר ומדוד' בלא דמיון שיאפשר להחליף זהויות וצורות "במטע מרחפת מחשבה; ללא חושב; על חוסר הדמיון של הטבע; הכל בעיתו. עצבותו; האינסופית של המעגל; עלבון הברירה האחת./ אף אפרסמון לא יצמיח מלפפון" <ראה שם, 'ברקטור 2', עמ' 181(, מלינה חייבת, אפוא, לצאת מתוכה כדי להשמיע את הקול האחר שמפר את השקט, להראות גם את הפנים האחרות, לאפשר ברירות של מרחבים קיומיים. מלינה חייבת לצאת מתוכה כדי לשנות את חוקי המשיכה שמחברים את האדמה, לא רק לטבע הפסטורלי השקט והמסודר מדי שסובב אותה, אלא גם לבדידות, למועקה, למחנק ולמוות "איש בודד מה אני -/ יודעת; תמיד הוא בא אלי מתוך איזו אדמה; וקשה לי לנשום, כל אדמה קטנה עליו' לוחצת," <עמ' 19(, ובשיר 'גרוויטציה', המוות המתאר את גסיסת אביה "לרגע אני יושבת עם אבי ולרגע אני יושבת עם מותי; המתיידד איתי דרך אבי המתפורר המתחיל; להחזיר לרוח את אשר לרוח; ולעפר את אשר לעפר" <ראה שם, עמ' 235(, הדוברת מחוברת למרחב המוכר המכרבל והמפנק של עקרת-הבית, שהוא חלק אינטגרלי ממהותה "אני מסתובבת בהיפר בתוך מהות עקרת-הבית שלי" <עמ' 142 'ראה גם עמ' 76, 178 , 174 , 105(, על אף תחושת הריק והשיממון' המחנק והמוות שהוא נוסך בה "אנחנו שחיינו כה מפוקפקים; מתערסלים ברוך בדרך המובילה אל סופנו; ]."[ נוח לנו בערפל הזה הלוט והאופף./ חיינו כלרעים הגבולות המצומצמים של קיומה ותנאים הכרחיים "להרחבת האני", הרחבה חיונית לשמירת השפיות, כפי שהמרחב המוכר הכרחי להגנה ולאיזון "יכולתי בצעד אחד לחבר אדמה/ לשמים."/ ומכל החושים להשאיר; רק את חוש השיר; אותו משוש; שלוחת שפיות."/ אבל בר גע זה נחוץ לי; להשמין בשקט בקצה הכפר; פשוטה ועגלת ראש עם שאר; משחקי הקוביה" ("יונת פקסימיליה", 'פישוק', עמ' 83(. לא בכדי' מכל היצורים החיים בסביבתה הכפרית, מרבה אגי משעול לשלב בשירתה את הציפור - גם כחלק מהטבע המקיף את קיומה היומיומי' אך בעיקר במשמעות המטאפורית "ציפור הנפש" ובקונוטציות של מעוף, חופש ומרחב. לאיזון המעוף, משתלבת בשירים גם הזיקית שיודעת בחוש אינסטינקטיבי להסתגל ולהתאים את עצמה רטט :ן~~ה:ןא ח~פ;~ץ דג i ז:ן fל מ Qל i מ;ת ן~~ק ~ח i ךל~~רים זייר ז:ו~ז-ו'ב !!ס i ם ~לי ןמ,ז?יר ץן:~~ ן ry ךס ~סה סי :דג:ר~ר i ~ים קב:ן:;ים ןח;ק ~נ: 7 f דה - ~ל ז-ו;ך ס~ f דה :פ;ס ה~~ fתי~ ה ·~~ ה iת~~ 7ע~~נ: 7 ~ז ל.ך ר~ר ~ל ן~,:ןן :דח;ף ס~ם. ~יןה ,ה~ן:ש~ ח;ךךת, דד j ה ~ל ש~ה ת~~ר~נ: 7 על ך~ט ~~lj;?tס ~ק;ם ,ם.לק~~ח? ?ח~רביב ~~ח? ry ל ~רא ryry••• עברז-ו T :-T הקיום המסתגל. ~1 ~ ההוויה הקיומית המרחבית של כדליות "האני", שהיא המי.r. אחת מני רבות המוצאות ביטוי במכלול שירתה הרגישה, המורכבת והייחודית של אגי משעול' מעלה לנגד עינינו את המראות האימפרסיוניסטיים בכמה משיריה של דליה רביקוביץ ('תפוח הזהב', 'תמונה', 'כתמי אור', 'כישופים' ועוד>, ואת הקולות והמראות במכלול שירתן של סילביה פלאת' <במיוחד בקובץאדיאל וכן 'שלוש נשים - שיר לשלושה קולות') ויונה דולך - השוואה הראויה לעיון בפני עצמו. אין ספק שחירות ההשפעה ואותנטיות הייחוד מקבים לשירתה של אגי משעול מקום ראוי בארון הספרים של השירה, לא כל שכן' שקולה כאשה משוררת מעשיר באיכויותיו הסגוליות את התזמורת הקאמרית המובחרת של הנשים המשוררות. • שבתאי מג'ר • זריחה נים המות :•T:--•:ד v? יב ~~· קי~ה :ד:ם .ז:ול חןז,pזס סז:ויכ;ן בהתנהלות הכללית" <עמ' 54(, "אני הרבה יותר ב T שטחים, טרשים, חג;ר;ת אימה T •• -: • T: • מתה ממה שאני נראית" <עמ' 118(. על כן היא ~~ים ,םי~~?~ ~ךס;מ;ת, ~ק,ס קב:וןה ך~ק,ס קב:וןה חייבת לנוע גם במחוזות הדמיון' החלום, ההזיה ד~סה ~g ך סכל ד~יס מתוך הקובץ "אוקטובר" והשיגעון שהם המכחול של הנפש, המכחול העומד לראות ארו 7 סזיר ה~י~~ המצייר והכותב את הבערה הפנימית. רק באמצעותם היא יכולה לחבר אדמה לשמים, יולי 19 סלון ספרותי של אשה תאח יאירח גנוסר על רות לבבית נi דת לבבית, אשה רבת דעת וכשרון כתיבה, הלכה לעולמה ב 2003-• "בצורה זו או אחרת, ברוב תקופות חיי 'החזקתי עט בי.ד עסקתי בתרגום, בעריכה, בביקורת ספרותית. מעולם לא הייתי סופרת. אני בת של עיתונאי' ואיני מסוגלת לכתוב ,סיפור"." ("מחברת זו", חוברת זיכרונות תאינטימי שנכתבה והודפסה עבור המשפחה והידידים, 1985. אם לא צוין אחרת, ציטוטים מחוברת זו הם הפזורים לאורך הרשימה>. שלוש נקודות תצפית עוקבות, סותרות ומשלימות, מאפיינות את הביוגרפיה הרוחנית של רות לבבית. שלוש נקודות התצפית נעות מהעולם האינטנסיבי שספגה בבית אבא, בן ציון כ"ץ' עיתונאי נודע ופובליציסט לוחם, שבשנות טרם המהפכה ברוסיה הצארית <בזמני המאבק לליברליזם ולשוויון כלפי היהודים המופלים לרעה ברוסיה>, היה עורך "הזמן", עיתון עברי יומי רב חשיבות, בפטרוגרד ואחר בווילנה. מזווית ראשונה זו' אותה היא מדגישה גם בפתיח הביוגרפי ספרותי: "אני בת של עיתונאי", פנתה רות הארצישראלית, האשה הצעירה, אל העולם הקוטבי' אל פק"פ הקומוניסטית עולם אותו אימצה לעצמה כבחורה צעירה בארץ ישראל . אל הארץ' לתל- אביב, הגיעה עם המשפחה בעלייה רביעית, ב 1929-, כשהיא בגיל שבין אחת עשרה לשתים עשרה. "את אירופה עזבתי עם הורי לפני שמלאו לי שתים עשרה" [מחברת זו/ 31/2[, "כשעליתי לארץ בגיל אחת עשרה"." <'עיתון 77', גליון 266(. אחרי בית ההורים ולימודי בית ספר בתל אביב, חיתה רות לבית כ"ץ כשנה בקיבוץ נען 'אותו עזבה, אומרים מכרים מאותם ימים, "בגלל היחס לעבודה ערבית". "השנים הראשונות בארץ משום מה אינן שמורות בזיכרוני." לעומת זאת אני זוכרת היטב את הבית." כשחזרתי אליו אחרי שנה בקיבוץ ואחרי כמה שנים בירושלים." "אני' באותם ימים, נמשכתי לקומוניזם. הבית [בית הורי] היה בית ציוני למהדרין - אך מעולם לא שמעתי מפי הורי אפילו הערה אחת. בבית שלנו אל התייחסו בזלזול לחיפושי דרך וללבטים אידיאולו גיים. וכאשר' בימי השלטון הבריטי' נאסרתי פעם בירושלים בתואנת שווא, התייצב אבא לימיני מיד." אבי' שחי ברוסיה בתופת המהפכה ובשנים שלאחריה, היה בטוח בלבו שהקומוניסטים, ובפרט היהודים, עתידים להתפכח ...", אגב זיכרונותיה אלה, אנו מקבלים הוכחה עקיפה לכך שמאסרה של רות, הפעילה הצעירה, קשור להיותה אז קומוניסטית. בספר היסוד של שמואל רותך אדומים, המפלגה ה p ומוניסםית בארז ישראל 1948-1919' נזכרת רות כמה פעמים. האינפורמציה בספר תמסתייע גם ב"עדויות רות לבבית <לבית .">ץ"כ הואיל ורשימת העדים מפצלת בין "קומוניסטים" לבין "פריפריה", אציין כי רות נמנית םע רשימת הקומוניסטים. "רות כ"ץ <לימים בז'וזה לבבית> שחיתה מופקדת על ענייני הנוער ב'האמת'", קבוצה שהתפלגה מאוחר יותר מפק"פ ואחר שבה אליה. "לאמיתו של דבר" מוסיף רותך '"חיתה פק"פ מונוליטית לאין שיעור פחות משנראה בעיני משקיף מן הצד" א<דומים, 420-418(. בראשית שנות ה 40-, בראשית מלחמת העולם השנייה, רות שמשה בפק"פ בתפקיד "מרכזת הנוער", עד שהודחה מתפקידה זה כבלתי אמינה. א<דומים שמואל רדתן' תשנ"א, עמ' 374(. ההדחה חיתה "טבעית" לדרכה של פק"פ, שחיתה משופעת בהאשמות בגידה וכדומה. במהלך השנים המאוחרות יותר פיתחה נקודת תצפית, מתבוננת יותר ממעורבת, בוגרת ומפוכחת, תוך ריחוק מכוון מחיים פוליטיים אינטנסיביים, וכתיבה במעגלי הספרות. נקודת תצפית מיוחדת זו' הומניזם מתבונן' באה לכלל ביטוי גם בטוריה בעיתונות, גם בתרגומיה, גם בבחירתה על אילו ספרים לכתוב ומה לאמור עליהם. רות נישאה בתחילת שנות ה 40- לחנוך בז'וז'ה, שהיה במהלך הזמן מיקרוביולוג ועבד בקופת חולים כללית. חנוך היה מזכיר הסקציה היהודית במפלגה הקומוניסטית פק"פ: "היכרתי את חנוך בז'וזה רק בשנות המלחמה. הוא היה המנחיג המוכר של הפלג הקומוניסטי הלאומי' לימים התיידדנו ואף היינו חברים קרובים מבחינה רעיונית וגם אישית". <מחברת 20/ 1(, רות חיתה חברה במפלגה וכתבה בעתרן "קול העם" דאז . רות וחנוך היו מן ההד גים בפלג "אמת" בפק"פ, שהדגיש את חשיבות היישוב היהודי במערכה נגד הפשיזם. חנוך גורש מהמפלגה הקומוניסטית ב 1956-• ... "ליוויתי את מאבקיו בתוך המפלגה בהבנה ובאהדה מלאה. שיתפתי את עצמי בניסוחי המכתבים והערעורים שלו' וכאשר הגיעה השעה להופעה גלויה ופומבית של האופוזיציה הקומוניסטית הלאומית ב 1956-' כתבתי את נוסח החוברת 'דברים לדיברה' <לדרכו של הקומוניזם הישראלי>. חתמו עליה ותיקי התנועה הקומוניסטית בארץ: ח. בז'וזה, מ. סלונים. ח. גיסים, פרישברג, פ. מארשנד גליון 281 ושמחה צברי . לחוברת היה הד רחב". אז פרידה בינה לבין חנוך. אל תכתבי על זה". מרד העשוי לפרק משפחות ולנתק קשרים ~ בתקופה שלאחר מות סטאלין ו גילויי כאילו מביכה העובדה ששני אנשים גם אוהבים אישיים, אבל באישיותה הצעירה, בתקופת ~ כרושצ'וב, היא מספרת, קיווה חנוך להתנערות גם מתעמתים ביניהם, גם נפרדים, במיוחד הקומוניזם, נשארה נאמנה לרוח הפובליציסטית והתחדשות במחנה הקומוניסטי. יחד עם בראשית דרכם המשותפת. אולי למנוע מבוכה, הלוחמת, אותה הביאה מבית אבא. לימים תפתח c::::: ~1 צ'רולניקוב <בימי מלחמת העולם השנייה הקים צ'רולניקוב את "הליגה לידידות ישראל- ברית המועצות". שב יחם נפגשו , זמנית, בפק"פ. ושניהם נטשוה.> חנוך וצ'רולניקוב, כותבת רות, "יסדו הוצאה של חוברות שקראו להן 'דרכים חדשות'. אני השתתפתי בעריכה, ופתחתי בהן מדור לביקורת ספרים. רשימה ראשונה שכתבתי חיתה מוקדשת לכרך שירים של אלכסנדר פן לאורך הדרך )1956 י .>.ג. בהסתמך על הרשימה הזאת קיבלתי מכתב מא.ב. יפה, עורך המוסף הספרותי של 'על המשמר', שהוא מזמין אותי להשתתף בדף לספרות של העיתון . ההזמנה נעמה לי , ובמשך כמה שנים עסקתי בביקורת ספרים. א.ב. יפה היה עורך זהיר ונבון. לפעמים שינה מילה או שתיים, אך מעולם לא התערב בסגנון . לי זה היה חשוב מאוד , כי לסגנון שלי אני קנאית, וכל אימת שנתקלתי בעורך שהתערב בו או כפה את סגנונו עלי , הייתי מפסיקה לכתוב. 11 ידידת נעורים, מאשה מישקינסקי,אלמנתו של פרופ' משה מישקינסקי , בזמנו חבר פק"פ, מספרת כי הן הכירו זו את זו בזמן המלחמה. לפני כן , סיפרה לה רות, היא חיתה כשנה בקיבוץ נען. ועזבה ב 1938-1937-. מקיבוץ נען עברה רות לירושלים והתפרנסה למחייתה מכריכת ספרים. היא רצתה להיות פרולטרית, אומרת מאשה, לא חלמה אז על כתיבה. בירושלים, כך סיפר לה משה על הימים שלפני עלייתה ארצה, חנוך ורות היו זוג. "אני הכרתי אותה מאוחר יותר , בתל-אביב, בסוף 1940, בבית הוריה" אומרת מאשה, "חיתה אז פרידה בינה לבין חנוך. אל תכתבי על זה. אחר כך הם חזרו להיות זוג". אשה ובן זוגה מסתבר שמעמד האשה בזוגיות, גם היום, הוא דבר מביך ורב פרשנויות. כשמתכוונים לדבר טובות על זכרה של רות לבבית, אסור שהקורא ידע כי היו גם פרידות בראשית דרכה עם בן זוגה לעתיד, ומאידך גיסא - אסור שיחשבו עליה שהיא חיתה "ממש" קומוניסטית פעילה, אסור שתיתפס כעצמאית בדרכה .האינטלקטואלית "אני הכרתי אותה בתל אביב, בסוף 1940, בבית הוריה" מספרת, כזכור , המאשמישקינסקי , ידידה טובה שלה. ומוסיפה: ה"חית ואולי , אללי , "מה יגידו הילדים". אחר פטירתה, טרח כותב רשימה פוזיטיבית עליה ב"הארץ", לצמצם את חברותה העצמאית בפק"פ לתיאור של עלמה תמה, הנגררת אחר בן זוגה לעתיד; נראה כי כך אפשר למנוע מזכרה את "כתם" החברות בפק"פ : "כצעירה בירושלים המנדטורית הוזמנה רות למפגש חשאי של חוג קומוניסטי. אך אף על פי שבהרצאה עצמה נרדמה, היא נישאה לימים למרצה, חנוך בז'וזה. 11 ואתה תמה על הסיפור דן הקטון , המייצג בבלעדיות נדבך כה חשוב בחייה. האם כל בנות ירושלים הוזמנו למפגשים האלה? האמנם לא היה לזה קשר לעולמה הרוחני , עימד באה לפגישה? והעיקר העולה מן הכתוב הלז - אשה טובה, מתוך נאמנות נשית, תלך תמיד בעקבות בעלה, אותה אל תאשימו , חלילה, בבחירת הדרך הנלוזה. מה גם שהגיבורה הצעירה שלנו רות לבבית חיתה נערה חמודה. כדרכן של עלמות תמימות וחמודות היא נרדמת בהרצאות אידיאולו גירת-פוליטיות, הרצאות כאלה הן זרות לאוזן ומעייפות כל כך . מה לרות כ"ץ-לבנית ולהגות ולאידיאולוגיה? מורדת, המתרחקת ממרד בשנות המאבקים לליברליציה ברוסיה הצארית, בראשית המאה ה 20-, היה אביה של רות, הצעיר מאוד אז , איש אשכולות בעל השכלה יהודית וכללית, שהתפתח במהירות לעיתונאי פובליציסט נדבקונפורמיסט , איש ציבור פעיל , הנאבק בעטו לשוויון יהודי ברוסיה הצארית. כעיתונאי בכיר כזכור , היה בן ציון כ"ץ יוזם ועורך היומון העברי "הזמן", שיצא לאור בפטרבורג הבירה ואחר כך בווילנה. כשעלה לארץ ב 1929- כבר היה מוכר ונערך כעיתונאי בכיר , פולמוסן הנוקט עמדות במאבקים ציבוריים, ומצליח להשפיע. עורכם וידידם של ביאליק וטשרניחובסקי . פוליטית הוא היה מוכר אז כאיש "הציונים הכלליים". בתו , רות לבבית, מרדה בדרכו האידיאולוגית. ~ נקודת תצפית שלישית, אחרת, מסתייגת מכל מעורבות ציבורית-לוחמת. כמו בהצגת "המורדים" של עדנה מזי"א, הדור השני, הנערה הצעירה, פנתה לתלם אחר. בניגוד לאביה, רות הצעירה חיתה פרולטרית בתודעתה. כשבגרה וחיתה לאם ומאוחר יותר , כשהתאלמנה ובנסיבות ישראליות חדשות בחרה את דרכה שלה, התרחקה מכל השתתפות פעילה במאבק ציבורי , מכל נשיאת דגל נונקונפורמיסטי. היא "נקלעה" מכוח כשרונה, לפרסום כמה כתבות על ספרים חדשים, החלה לתרגם ספרים, וזכתה להערכה רבה הן כמתרגמת מעולה מאנגלית והן כמבקרת ספרים. "המורדים" הוא מחזה של סכסוך משפחתי בין דורות, סכסוך בין אם לבתה. בין אם לאב, בין בת לאביה. האם במחזה חיתה חברה בלח"י , הבת פעילה במעין "שלום עכשיו". האב הוא חבר כנסת מצליח מטעם "הימין", ידיד של ראש הממשלה מנחם בגין . הסכסוך במישור האישי מנוקז למישור הפוליטי . הפוליטיקה הישראלית מתנקזת לתוך חיי המשפחה. "המורדים" של עדנה מזי"א, בבימויו של עמרי ניצן , היא הצגה טובה מאוד ומצליחה מאוד , בין היתר היא משקפת הוויה ישראלית מוכרת, בה אנשים פוליטיים קרעו קיבוצים, קרעו יולי -cf 21 ףתוסי רותספ לע םעול ,הילדות בתרחי תא עהרק לש םחייה םכיהודי ןבברלי טכמע לע ףס .הנאציזם להואי הולתפיסת תא השורשי שי ךער יממש יבדמו יהעצמ ,שלה תובתמונ ,עולמה להואי תוהאינפורמציו תהשונו לע החיי ןאינ ,זהות אאבי עקט תפחו רמוכ ,זה הבהרחב :יחסית י"אנ יהיית .שם ימשפחת הבא המרוסי רשלאח ההמהפכ הוהשתהת ןבברלי הכשמונ "שנים. תבי יספר ''היסודי אנמצ הבפאזננשטראס הוהי קחל ןממי ''"קניון לש ההקהיל תהיסודי - אל ימסחר אאל .רוחני אהו לכל תבי ,כנסת הספריי ,עשירה תובי רספ דע לגי 14. םהלימודי והתנהל תבגרמני ךא לכ םיו ולמדנ השע תאח .עברית יהיית תמשוכנע ישאנ תיודע תא ,השפה יוכשעלית ץלאר לבגי 11 יהיית תמופתע תלגלו ןשעדיי יאנ הרחוק "מזה. יאנ יזכית ימפ יחבר ץבאר ילכינו ''יקית אוהו קדב יב דמי 1 ףא לע יפ אשל יהיית הגרמניי ,'שורשית' אאל יהשתייכת הלקבוצ לש ,ה'אוסטיודן' םיהודי ןמ ,המזרח םשמעול אל ובתערנ םע ייהוד הגרמני .הוותיקים ואפיל תלבי תהכנס םשלה אל והלכ 1 וופתח תבי התפיל רמאולת תבאח "הדירות. והיינ םחברי תבתנוע רנוע תיהודי ת'אגוד םהצופי ,היהודים' יכשנרשמת "לתנועה. יישבת למו ךהמדרי אוהו שאל 1 הבמ קעוס אאב ?שלך ,אמרתי .עיתונאי אהו חהני תא טהע ומיד םוהרי תא וראש , טהבי יב :ואמר ףסו ףסו דאח ושאינ ראומ ''קאופמן ש<אי ,עסקים "סוחר>." ןסלו יספרות לש האש תאח רכזכו , תרו הכתב תרשימו דעו לב"קו .העם" ראח הנקלט ףבמוס ,הספרות בהחשו ,אז לש ל"ע ,המשמר" תבעריכ .א.ב .יפה תא הדרכ ההמשיכ ב ן'עיתו 77' ב<יעק רבס רמזכי יל יכ יאנ ""הבאתי האות .לעיתון> בבכת תע הז תלספרו הפרסמ םטורי ,משלה תמצא ןהעתו רלאו , דע ףסו ,ימיה הלמעל םמעשרי שוחמ .שנים ןישנ םשני םבה הכתב טכמע ימד ןגליו , ןישנ םשני ןבה הכתב .פחות ךא אהי הליוות תא תהע תוא ןהעיתו חבאור עקבי , רובז'אנ אשהי .יצרה אל קמדוי אלקר הלרשימותי ת"ביקור ,ספרים" לע ףא ושזה רהמדו וב ושובצ .רשימותיה תרו הכתב םהרהורי תורשימו לע ,ספרים םוהרהורי םהנוגעי יבשול הספר 1 תובאסוציאציו תהנרחבו אשהו .מעלה רטו יאיש לש האש תרחב .דעת ןסלו יספרות לש האש ,אחת אשל הבא זלהכרי לע טשיפו יקטלנ י"מאחור "גבו לש הסופר , אאל ללנה דעימ םוע םהקוראי .דיאלוג ןבסלו הוהי ולנ ןעניי יממש ןבלשו .העברית להואי הוחית תמבוגר יממנ ךלער םבעשרי ,שנה ההי תלידידו ןגוו לש המדריכ ,ומודרכת ואיל אהי ההסכימ לכך . יל החית הנטיי ללקב האוטוריט תמדמו האש ת"ידעני "וחיובית הול החית הנטיי אל קלהעני .אותה החית ההאזנ תמשותפ ילשיעור ןלשו 1 הישיב הבקפטרי לש ןבניי ןגילמ , ךתו תמסיר חדו יאיש יופוליט לע אה ,ודא םוביקורי םארוכי הבבית בהרח חוהנו לש תרו ןבצפו .תל-אביב ילהפתעת ההרב - םפע ההעניק יל המספריית תא ראוצ לכ יספר ,"אורלוגין" בכת תהע עהידו ובעריכת לש .שלונסקי ההמחוו הבא תבלוויי ההער המדהימ - יכ ןאי הל דעו בע ןיי םבספרי .האלה המ השהי יבעבור ראוצ ,בלום רחס ,ונחשק ההי הבעבור בכת תע .מיותר הנדמ זשא קר יהתחלת ןלהבי תששדו ןהעניי ושלנ םמחוברי לאב םאינ .זהים ןבאות תמחצי תשנו ה 60- יהתכוונת םלהחתי ,אותה ןכמוב ומאלי , לע זכרו ,סטודנטים תביוזמ י"אנש ,סנה" ושהי זא , יכמונ , י"חכמ "השמאל .בקמפוס ההי הז זכרו ןשכוו דנג ןב .גוריון תא םהפרטי יאינ תזוכר לאב תא התגובת תהמשולב לש תרו תלבבי אל :אשכח י"אנ אל תחותמ לע זכרו ףהמתקי תא ןב ,גוריון" האמר האמיר ,חדה ךבחיו יאימה .וטוב יהצבעת לע ךכ יכ םבימי השחכותי הפיתח תנקוד תתצפי ,שלישית ,אחרת המאמינ ךבער וקיומ לש םעול ,הספרות תמסתייג למכ תמעורבו תפוליטי .ציבורית זמא ףסו תשנו -ה so הדרכ תהפומבי ההתמקד םבתרגו הובכתיב לע .ספרות ךא םג תבאחרי ,ימיה לבאפרי 2002, ןב'עתו 77' ןגליו 266, אהי ,משפחות ולקריאת לש ןב ןגוריו , םוהדברי .ידועים ההפוליטיק תמתנקז ךלתו יחי .המשפחה הבמשפח לש ןב ןציו ץכ" וובת תרו תלבבי ההי בסירו ללקב תא דהניגו יהפוליט יהדרמט בכמעצ תא םהיחסי .המשפחתיים ההי בסירו קלניתו יאיש ץבתירו .פוליטי םג הבמשפח לש יהעיתונא ובתו , יובנ ,ביתם קהמרח םהפני יישראל ההי יתהומ , תוהדורו והתייחס תברצינו םלוויכוחי ואידיאול םגי .פוליטיים םאישי םפוליטיי םמעורבי - ןב ןציו ץכ" מחד , ךחנו יבז'וזה-לבנ , גהמנהי רהמוכ לש םהקומוניסטי םהעברי תורו ,כ"ץ-לבנית תהבוחר הבחירותי דעו ילפנ השהכיר תא ,בז'וזה וסירב ללקב תא ההמשפח :בברלין םההורי םע ,רות י ו ףס ו דח ו ה לעו ךהסכסו יהדרמט .ביניהם םה וידע תלחיו .יחד שממ תלחיו דיח , םשני תרבו תתח תקור גג ,אחת תבבי םההורי בברחו דאח םהע -בתל ,אביב אבל רלוות , שאי לע ועמדת , לע ופעילות תהפוליטי .הענפה המשפח הענפ השכלל תא ,ההורים תא תרו הומשפחת הוילדי תוא האחות ההצעיר החדוו רב ירומ .ומשפחתה רהדו יהשליש תבהצג ""המורדים - שי ול ןמעי דתפקי .קומי דהנכ 1 ןהב לש ,הבת אהו ""בליין יתל-אביב יהח ןכא ועכשיו . הההשכל ההרחב םוהמתחי םהאידיאיי םזרי לו . םג הבני לש תרו תלבבי םה רדו ישליש יאופיינ , הההשכל תהנרחב לש תהדורו םהקודמי םוהמתחי ושהי הבמשפח םזרי .להם םישראלי ,חדשים רדו לבע ןדיוק משלו . תבמחצי תשנו ה 60- ,והלאה תרו תלבבי החית יבעבור הידיד תמשנו ילימוד הבאוניברסיט לש .תל-אביב ושתינ והיינ הממחנ ""השמאל 281 ןגליד הספרותי של רות לבבית היוצר וקוראיו היו נוכחים- נעדרים. והנוכח-הנעדר ביצירה הוא, כידוע, העיקר. סלון של אשה הומניסטית לא קרייריסטית. רשימותיה נעו בין תיאור גישתה לנושא, תיאור הספר עליו כתבה לבין הרהוריה הביוגרפיים סביב נושאי הספר' סביב היוצר והביוגרפיה הייחודית לו. זכור לי, אם איני טועה בהכללת יתר' כי בחרה לכתוב על ספרים שנשאו חן בעיניה. מסמי מיכאל ועד אלנו קאמ י ' מפניה עוז-זלצברגר ישראלים - ברלין ועד סופר סיני אמריקאי 'בשם הא ג'ין 'המספר ברגישות ובכשרון רב על משפחה סינית בתקופת "מהפכת התרבות" של מאו 'על חיים אותם בדה-חווה בסין' כצעיר מקומי . בטוריה היהודי אמריקאי הנודע האוורד פאסט. הספר הנודע על מרד המכבים ביוונים זכה להתקבלות נלהבת ולשבע הדפסות <עד שנות ה 70-(. רות המשיכה ותרגמה בעת ההיא ספרים נוספים של האוורד פאסט: ,סוםpרפס פילס טימברמן' איוגדת ביו אינגלנד . ארוכה רשימת תרגומיה הידועים. עם זאת, מפעל תרגומיה החשוב ביותר הוא הטרילוגיה שר הטבעות מאת .ר.ר.'ג טולקין. באמצע שנות ה 70- קראה את שר הטבעות במקורו' ופנתה לאוהד זמורה בהצעה לתרגם את תטוילו גיה הזו . תטוילו גיה, בתרגומה של רות, קנתה לה הרבה מעריצים בקרב חובבי טולקין בישראל . בשנת 1998 ראה אור תרגרם ~ ~ -== ~1 ~ • מףל iJ ~ךק;ן ~ן 9~~iJ ל ~ליו י~~ ת~~;יי~~ ה~י~~ ~Qq ר ת:~ 7PiJ ~קין ל; ך~ת ת;ב~~~ ~7נכ.ף~יר , האי שיים-נשיים, המעמידים במרכז את הפרט חדש ליצירה והתלקחה מלחמת נאמנים על ועולמו' הגיבה על שידור טלוויזיה המתעד פגישה בין הורים שכולים יהודים וערבים בטקס בערבה, ועל הסדרה "תקומה" בטלוויזיה, "ההיסטוריה אינה רק שרשרת של אירועים" כותבת שם רות: "היא גם זירה שמתגבש בה אופיו של עם. באותם שנים עצמן בהם פעלה יחידה 101 הופיעו גם סיפוריו של ס. יזהר "השבוי" ו"חירבת חיזעה" ... יש קשר בין תולדותיה המפוכחים לבין בחירתה בזווית של דיאלוג בסלון ספרותי' הומניסטי' המקנה לספרות את ערכה הייחודי ' והמעדיף רוח של דיאלוג על רוחות מלחמה ובתי-משפט- שדה. כשרות לבבית כותבת על מים נוש p ים למים מאת סמי מיכאל <ספר שבו התערערו כל האידיאולוגיות של גיבוריו ונוצרת ביניהם חמימות אנושית וחשיבה עצמאית>, היא העדפת הגירסה כובשת הלב או הגירסה המדויקת יותר . עדת מעריציה התגבשה והפכה תרגום זה לעיקר תרומתה של רות לבבית לתרבות העברית. באתר "טולקין באינטרנט" רות לבבית תופסת מקום של כבוד' וכמה מאמרים מעניינים פורסמו על ייחוד לשונה בתרגום. לסיום ב 1985-(ב "מחברת זו"' אותה חד כרת למשפחה ולידידים>, היא כותבת: "גרם המקרה ושני הבנים נמצאו במשבצת גיל שהוליכה אותם לכל המלחמות. ששת הימים, יום הכיפורים, מלחמת ההתשה. אפילו תחילתה של מלחמת לבנון ... שניהם היו ·:·:: T : : סודר על פ.נכ.י סודר "..:" ..- ף~~ל לנ ' ל ~כןיל 1ם'א~~ י~~ ת~~;ח ~ליף, י~~ , ~ל fiJ דידףת סזאת ~~rזt' נ;יה ף~~~~ :p מ; ת;ב~~~ ם~~דיר~ס~~ ,ז;~;ת~ ~~לם ~ז;~;ת :p מ; Qq ר ~ת: ~9 ן.ן;~ב t' נ;יה ,~ךח;ב;ת lי~~ כ.;~ ry ךת, כ.;~ ry תך ~ס~דידףת תסזא ~t' נ;יה ע;ךם ף~ליט~~~ ס~ינ; ל;מד לחי;ת :פ,ת;כrז. משבצת משפטים בהירים הקושרים בינה, "חיקית" הוותיקה בארץ, לבין הסופר "העיראקי" העולה החדש' לשעבר : "לא מעטים בינינו עברו דרך דומה לשלו. קסם להם החזון של האידיאולוגיות הגדולות, ונדרשו להם הרבה שנים והרבה מפח נפש עד שהבינו ..." במעגל ישראלי רחב יותר הייתי מצרפת את רות לבבית לאותם מבקרים מעטים, שאינם "רצנזנטים", שיש להם קול משלהם, הם שונים זה מזה, חלוקים זה על זה באמירותיהם, אך יש להם אמירה . לא בכל רשימה רות לבבית כתבה את מיטבה, אך הקו השולט ברצף כתיבתה על חיי התרבות בישראל' יש בו "עקשנות הומניסטית" או 'בלשון סארטר 'היה בה "הומניזם עקשני". צנחנים ושירתו ביחידות קרביות. במחשבה לאחור אני חושבת שהם זכו בזכייה גדולה, שלחמו במלחמות שלבם היה שלם עימן . מעולם לא נדרשו למלא תפקידי שיטור בערים כבושות. מעולם לא נמצאו במצב בו יחושו עצמם נקלים ורעים ..." בהיותה בת שבעים, באחרית "מחברת זו", כתבה לנכדיה, הקטנים אז, את לוז ה"אני מאמין" שלה בבגרותה. במשפט, המציב את ההומניזם שלה ואת יכולת ההבעה הפשוטה עד כדי אגדה בניסוחיה, היא מתמצתת: "את הרע בוודאי תפגשו - אבל חפשו גם את הטוב". שני ספרים, שרות בחרה לתרגם, מאשרים את היפה והנאיבי בתפיסת עולמה, אותה ביקשה להוריש לנכדיה: "]...[- אבל חפשו גם את הטוב". אלה הם ספרים על ניצולי • ק;ל סזפף~ןין ר~ן~~ ~רףח;ת ק;ךא ל~~ילה, ף~דף~~ת סנו~י lק~~ iJ ס,לום נבראת צפור מףזרה. TT • :•• • רףח;ת חסד;ת חמלה T : :• : ש;ךט;ת ~ת iJ ח;ל את זrנוגרע של ה~פ;ך • -•: T : :• •: והאנשים האלמים מסן.ן:פלים • ·''-:-: : T ז-: •T•:• • תרגומים שואה. צעים בדשרה מאת פיטר הלמן 'סיפורי ףממשיכים לפסע -: . . " : תרגומה הראשון היה מנחיים, כבר ב 1940-• אמת של אנשים שניצלו על ידי "חסידי אומות 7~;ת ס,לדם אך הרצף השיטתי והחשוב של העתקה משפה העולם" <משרד הביטחון' 1986(, והספר חורף ~;ן.ן~ q ל;ם. לשפה החל ב 1948-' כשתרגמה ל"ספריית בבו p ר מאת נינה באומן 'על ילדה מחוץ לגטו' פועלים" את אחי 'גיבורי התהילה מאת הסופר בתקופת השואה <זמורה-ביתן, 1990(. יולי • 23 על הזכות הגדולה לומר ""כתם אסתי אדיבי שושן ~ י אולי אין לנו די זמן לעקור הר; ואולי לא באנו לכאן לעקור הרים; אבל יש לנו מעט זמן לכתוב שירים; על הזכות הגדולה להיות פה; על הזכות הגדולה לומר לא." כתב המשורר נתן זך ביוני 1982, עם פריצתה של מלחמת לבנון' תוך הבקעת הדרך <שבעבר הוא עצמו היה בין ראשי חוסמיה>, ומתן לגיטימציה לפעולה פוליטית חתרנית וביקורתית - כתיבת שירי מחאה פוליטיים בזמן מלחמה. דליה רביקוביץ חרגה אף היא מגבולות שירתה הלירית-אישית וכתבה את 'רחיפה בגובה נמוך' <שם, 1982-3(, שיר התבוננות במעשה אונס ב"אחר;ת" - ילדה פלסטינית: "רועה קטנה עם צאן עיזים; ]...[ לא תוציא את יומה הילדה הזאת/ במרעה.// עיניה לא קרועות בפוך' לא משקרות/ אינה שואלת, מאין יבוא עזרי". בשיר זה ממוקמת הדוברת-המשוררת לא במקומה הקבוע והמוגן' אלא במרחבי-הסכנה והאיום : "אבי לא כאן./ אבי מעל רכסי הרים פרועים ואיומים; בפאתי מזרח". השיר עוסק בהתחבטות בדבר מיקומה ותפקידה של המשוררת בזמן המלחמה: האפשרות השגורה, הנוחה ונטולת הסכנה היא: "להסתלק ולדבר על לב עצמי:; אני דבר לא ראיתי", או האפשרות החתרנית, המוסרית והמייסרת שכופה עצמה על המשוררת, להיות נוכחת "ברחיפה בגובה נמוך" במקום בו מתרחש העוול, להתבונן בו, ולתארו: "והקטנה עיניה רק חרגו מחוריהן; חיכה יבש כחרס,/ כשיד קשה לפתה את שערה ואחזה בה; ללא קורטוב חמלה". אחת התחבולות העיקריות בה נקטו המשוררים, עם פריצת מלחמת לבנון' לקבלת לגיטימציה לאמירה המערערת על צדקתה ונחיצותה של המלחמה, חיתה שימוש אינטנסיבי בתחבולת טקסטואליות", כאשר "טקסט המקור" · ה"בין הוא טקסט קאנוני' המייצג את הערכים והמיתוסים המכוננים של החברה והתרבות הישראלית. כך למשל כותב עמוס עוז את 'מגש הכסף 1982' כפרודיה חתרנית על 'מגש הכסף' שכתב אלתרמן בהםור השביעי ,>םש< יהונתן גפן כותב את "אמא כבר מותר לדבר" על איש הרוח שמבקש את רשות הדיבור' כפרודיה על 'אמא, כבר מותר לבכות' <אלתרמן>, רא. עלי מסיים את שירו 'ארונות', העוסק בריבוי המתים שבעקבות מלחמת לבנון ובעקבות מלחמות ישראל באשר הן' במילים: "ילדינו ישכבו מתחת לפרחים; שורה ארוכה ארוכה"./ עד שנבין." <עלי' 1982( תוך התכתבות בין- טקסטואלית עם טור הפתיחה בשירו המיתולוגי של חיים גורי: 'ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה' <שם, 1949(. טקסט קאנוני נוסף איתר מתכתבת שירת מלחמת לבנון' ובתוך שימוש אירוני בו היא מבקשת למחות על עוולות המלחמה המתבצעים בידי הצבא הישראלי' הוא שירו של ביאליק 'על השחיטה'. כך למשל' מפרסמים אנשי "שטח משוחרר בעיתונות" את השיר 'על השחיטה' הן במקורו העברי והן בתרגומו לערבית <ביאליק, 1982(, כאשר התרגום לערבית משנה לחלוטין את זהותם של ה-"אנחנו 'אנחנו המעט!", "התליין!", ובעיקר' את זהותו של "ילד קטן", שאת נקמתו "לא ברא השטן" .>םש< אמנון שמרש משתמש בכותרת שיר זה, ובמסמנים רבים מתוכו' כדי לבטא את עמדתו כלפי מלחמה זו: "כי המבדיל בין דם; ילד קטן לדם ילד; קטן; ידיו ידי שטן" <שם, 1984(, ניתן לנמק שימוש אינטנסיבי זה בתחבו~ת הבין-טקסטואליףת בצורך של המשוררים בלגיטימציה לאמירתם האידיאולו גית החתרנית. השימוש בטקסט-מקור קאנוני ומרכזי בספרות העברית יוצר גיבוי טקסטואלי- לשוני-תרבותי הנסמך על הקונסנזוס, ומאפשר ומקל הן את גיבוש הטיעון החתרני וביטויו' והן את התקבלותו. בדברי הבאים אבקש לבדוק האם ניתן לראות בסיפור "כתם" מאת אפרת נווה, שנבחר וזכה במקום ראשון בתחרות הסיפורים הקצרים של עיתון 'הארץ' בשנה זו' כמבשר ומסמן מגמה של שיבת הסיפורת העברית להתבוננות ביקורתית בפוליטי-חברתי' כפי שזו באה לביטוי בולט בשירה בעקבות מלחמת לבנון. אבקש לבדוק מהלך פוטנציאלי זה דרך דיון בשני סיפורים שנכתבו בידי נשים-סופרות צעירות בחמש השנים האחרונות: "עד גיל 21 תגיע לירח" <גפי אמיר' 1997( שיסמן את הנושאים ודרכי הכתיבה השגורים של היוצרים הצעירים, ומולו הסיפור "כתם" <נווה, 2003( מבשר אפשרי של התפנית-השיבה להתבוננות החתרנית בפוליטי ובציבורי. הסיפור "עד גיל 21 תגיע לירח" הוא "סיפור יומולדת" המעמיד במרכזו שני צעירים: נורית, מספרת הסיפור בגוף ראשון' ודורון - "חבר שלי מהתיכון ]."[ נהיה בן שלושים, כל היום הוא קורא בקטלוג של 'ויזה' מהדיכאון" .>םש< יומולדת-שלושים זה גורם להם להתבוננות רטרוספקטיבית בחייהם, ולחשבון נפש הממחיש את השיממון וההחמצה של חייהם <ואולי' דרכם, של בני הדור כולו>. המייצג העיקרי של שיממון החיים הוא דורו;ן שבהווה גליון 281 הסיפור: "נהיה בן שלושים". תוכנית יום למגרש הגרוטאות". אלא שבניגוד לדורון' נזכר בגעגועים בשנות נעוריו' הוא אומר: =ון. ההולדת שלו היא להראות לנורית דברים שמצא התקוע בביתו ובשיממונו והנעדר כל חיבור "היינו רעננים כמו ברוקולי של סנפרוסט", ~ ב"קטלוג של ויזה", פרט בעל משמעות סמלית משמעותי למציאות החיים, הרי שנורית יוצאת כאשר מבקשת נורית מדורון שיתחשב -== ~ ~ מרכזית בייצוג ריקנות החיים של דורו;ן ושל ברגשותיה היא אומרת: "תפסיק[ ...[ בני-אדם זה לא אוטומט של קולה"' וכאשר דורון רוצה להביע את התפעלותו ממתנת הצפרדע המקרקרת שקיבל' הוא בוחר במטאפורת- ההתפעמות: "גדול' זה כמו להביא למישהו ג'וק". עלילת הסיפור "כתם" מאת אפרת נווה מתארת נסיעה במסוק חילוץ' המטיס מחבל פלסטיני פצוע אנושות לטיפול בבית חולים ישראלי. הסיפור מסופר מזווית ראייתו של חייל ישראלי' אייל' מספר בגוף ראשון' הנמצא אף הוא על אותו מסוק. המספר נתון במצוקה גופנית ונפשית קשה הניכרת בהיחסמותו ובהיאטמות חושיו לסובב אותו: "אני עומד[ ...[ לא שומע דבר מן המילים המוחלפות ]".[ אוזני אטומות ]...[ אני לא מצליח לזוז מהמקום ]...[ אני לא שומע כלום". ביטוי נוסף למצוקה הוא בתחושת היותו חצוי ומפוצל' ובתחושת מחנק וקור מקפיא כפי שהם ניכרים בגופו של החייל- המספר: "האפוד מכביד עלי' יש לי תחושת לחץ בחזה, כובד עמום, מתוך הקשיות המכווצת של גופי' של ראותי' אני שומע נשימות כבדות, אטיות שורקניות, אני מפענח את העובדה שאלו הנשימות שלי' הן מגיעות אל אוזני ממרחקים ]...[ הקור מקפיא את שכמות הכתפיים שלי". הנמקתה העיקרית של המצוקה נובעת מהמודעות המייסרת, המטריפה את הדעת, שלמרות רצונו העז של המספר' את מראהו של איתן' רעו הטוב שזה עתה נהרג, הוא אינו מצליח לזכור: "אבל את איתן אני פשוט לא מצליח, אני חייב להיזכר ולצייר לעצמי את עיניו' את מתחם צדעיו' את קווי המתאר של סנטרו המתמשכים עד אוזניו ]."[ אני פשוט חייב להיזכר עכשיו בפנים שלו' בעיניים שלו' אחרת אני אשתגע". בלבה של העלילה עומדת דמותו של ה"אחר". "האחר הנו כל מה שאיננו 'אני', האחר איננו נכנס לסכמה הפילוסופית, הפסיכולוגית, האסתטית המוכרת לי. האחר הוא כל מי שאינני מכיר בקיומו כסובייקט, בזכותו להיות מיוצג, בזכותו לדבר" <גורביץ, עמ' 1997 , 376(. אחוותה של דמות ה"הוא" בסיפור מתממשת בכל מה שאיננו "אנחנו". "אנחנו", בסיפור זה, הם קבוצת חיילים ישראלים שותפים למרחב הקרב ולמשימותיו: מרקי הרופא הגדודי' יובל הג'ינג'י שנהרג, קובי הנהג, ושאר הדמויות העיקריות בסיפור' ששמותיהם מתחילים באות א' <יתכן' כביטוי למובחרות, אליטיזם, ושייכות לקבוצה>: איציק סמל + דליה רביקוביץ צילום : די נה גונ ה מהמרחב הביתי' עובדת, בעלת רכב, חוותה מערכת יחסים משמעותיים עם גבר שאהבה, ונמצאת בטיפול פסיכולוגי ("המטפלת ]...[ אומרת .)'החא': כב יגור לעולמו ה חפצי' הממותג, הצרכני והעקר של דורון' הרי שנורית, כפי שנרמז גם משמה, מופנית לעולם הטבע: "האביב. האביב. אביב זה כמו שלושה סקאדים בשבילי ]."[ קמה בבוקר ורואה את ערימות השמש, ואני כל כך מרוצה. כאילו' שמש! יש, שמש! ]...[ אביב ]...[ זה כזאת נומנה של חרמנות וגעגועים, יותר ממה שאפשר להעמיס על הלב". התחבולה הפואטית העיקרית דרכה מבטאת הסופרת את דלות עולמם ושיממונם של דורון ודורו ניכרת באופן השימוש שלהם <ושלה> בשפה. ביטוי בולט לכך הוא הדיבור ה"בזוקי". כך הם מאחלים זה לזה איחולי יומולדת דרך משפטים קלישאיים-מנוסחים ומוכנים מתוך "עתידות" הבזוקה: "נורית, עד גיל עשרים ואחת את תגיעי לירח' ]...[ 'יום אחד' אני אומרת לו: 'תגלה תגלית מדעית חשובה'". כותרת הסיפור' כמו גם כותרת קובץ הסיפורים: "עד גיל 21 תגיע לירח", מצביעה אף היא על ההדהודים התרבותיים המצומצמים של הדור' ומעמתת <באופן פארודי> בין שיאה של היכולת האנושית בעידן המודרני - ההגעה לירח, לבין הדשדוש במי-אפסיים של דורו;ן ודורו . אופן השימוש שעושה אמיר בדימויים ובמטאפורות שותף גם הוא בהחפצה, בתיעוש, במיתוג וברידוד של האנושי. כך, כאשר דורון בני דורו' שהמירו את חיפוש ריבוי האפשרויות בקריאת-ספרים של הדורות הקודמים, ב"מציאתם", בעלעול כפייתי מתפעם, בקטלוג צרכני: "אני קורא בקטלוג של ויזה ]...[ הוא לוקח את הקטלוג ומעביר עמודים מהר. 'מכשיר עיסוי יפני לרגליים, זה לא מגניב? תראי', הוא אומר בהתפעלות[ ...[ 'החוברת הזאת[ ...[ אני קורא אותה מארבע ולא מאמין' תראי כמה אפשרויות יש פה". את חייו הוא מסכם בעריכת השוואה בין החפצים שאגר עד כה לבין ציפיותיו: "ב'ונה, אני מה זה זקן ]...[ יש לי יותר דיסקים וכפול מגזינים מגיל עשרים, וזה הכול. חשבתי שבגיל שלושים כבר יהיה לי ורפלקס ברמת אביב ג' ואשה כ~סית שתביא לי כל לילה". ביטוי נוסף לחבלות חייו ועקרותם הוא בחפצים ובאנשים התעשייתיים והמותגיים המקיפים אותו ומהווים תפאורה הולמת לריקנות ולחפציות החי בקרבם. כך גר דורו;ן: ב"מרפסת שכורה במלצ'ט", שותה: "וודקה קפואה עם לימונדה פריגת", נח ב: "כיסאות ה'כתר פלסטיק"', מסתכל בנוף האנושי שסביבו: '"סתכל, יאפים ]...[ מהמרפסת אנחנו יכולים לראות את השנקינאים העשירים המגיחים עכשיו מהדופלקסים ]...[ בדרכם לדפוק פסטות אלפרדו וסטוליצ'ניות קפואות", ומקבל מתנה- דורון ליום הולדתו השלושים: "צפרדע גדולה מנומרת מפרווה ]...[ מקרקרת כשלוחצים לה על הבטן". תחבולה ספרותית נוספת להעצמת ההחמצה של הדמויות בסיפור חיא ציטוט משירה של יונה דולך: "זה היה אצלי בידיים; ולא יכולתי לעשות עם זה כלום", ועל ידי כך' יצירת דיאלוג בין-טקסטואלי בין שני הטקסטים. בשתי היצירות, "זה" כלומר' חב עררים, ההזדמנויות, ומגוון אפשרויות החיים "היו אצלי בידיים", אך הוחמצו' ובשתיהן' דוברת אשה פונה לנמען גברי המתואר כאינפנטילי: "עומד כמו ילד קטן בסינר לצואר; ואומר גמ וחוזר על השאלה". הביקורת הבוטה כנגד צורת חיים עקרה זו' המשתמעת מסיפורה של אמיר' נאמרת בבוטות בשירה של דולך: "מה עשית עם זה שואלים לאן; בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי". דרך נוספת, להעצמת חדלונו של דורון היא השוואה בינו לבין נורית, בת דורו וגילו' השותפה לאותו מרחב ומסלול חיים. נקודת הדמיון ביניהם היא סיכום החיים על ידי תיאור החלומות שלא מומשו ו"הגיעו בסוף היישר 25 יולי נתן זך דם ואומר דם יאמרן צבע" <גלבע, תשי"ג, עמ' 88(. ההתמקדות ב"כתם", הצמדתו לדם, השימוש בסכין להסרתו , הניסיונות הנואשים ההולכים ומתעצמים לסילוקו , כשלרן הניסיונות כולם, מהדהדים את שירו של דוד אבירן 'הכתם נשאר על הקיר': "אז לקחתי סכין-מטבח וניסיתי לקרצף את הכתם ]".[ ואני כל-כך האמנתי , שהדם יכסה על הכתם. /אם כך ואם כך - הכתם נשאר על הקיר" <אבירן , עמי 39, (. 1950 גם בתוך קבוצת ה"אנחנו" ישנו "אחר" המספר אייל. מצד אחד, הוא שייך ל"אנחנו", הוא חייל ישראלי בתוך קבוצת חיילים ישראלים, שמו מתחיל בא' כמו של בכירי ה"אנחנו", הוא נתון באותו מרחב פיזי-פוליטי- חברתי כמוהם, הוא עבר יחד איתם את הקרב, הם והוא אבלים וכואבים את מות חבריהם, ושותפים בעל-כורחם למשימת השארתו בחיים של הפלסטיני הפצוע והטסתו לבית חולים ישראלי. אחוותו של אייל-המספר ניכרת כבר בשמו <'אילי - מטאפורה לחלש, לתחליף העקוד>, ובמיוחד בצורך שלו להשמיע קול אחר , כפי שהוא ניכר במונולוג הווידויי הקודח, המיוסר , חסר כל נקודה, המתפרץ מפיו . אחוותו ניכרת גם במצב המצוקה הגופנית והנפשית הקשה בו הוא נמצא, בחוסר יכולתו ומיומנותו לתפקד כחייל , אך בעיקר ביחסו האנושי , החומל , המכיל והמביט ב"אחר"- האחר , ובהבנה האינטואיטיבית, שהוא יוכל למצוא מזור למצוקתו שלו עצמו , רק אם יביט ויכיל את האחר . כך , כאשר איציק מרים את הנשק ומכוון לראש המדמם ואצבעו כבר על ההדק, בוקעות מפיו של המספר המילים הנכונות, היחידות והבלעדיות שימנעו את הלחיצה על ההדק: "פתאום שמעתי את הקול שלי יוצא ממקום נמוך בחזה מדלג על חלל הפה שלי ובוקע אל האוויר ברחש צרוד 1 'רגע ברשימה זה". דמותו של אופיר , טייס המשנה, מעוצבת על ידי אמצעי אפיון שונים המכוננים את עליונותו ומובחר ותו: שמו , תפקידו הבכיר , ומדיו המרשימים והמבהיקים: "אני שומע את עצמי אומר לו ]."[ סחתן על החליפה, הסרבל שלו נראה מגוהץ ונקי כאילו גלש לו עכשיו מתחת למגהץ של אמא שלו". "אופיר" - משמעו במקרא: "זהב" או "מקום הזהב", ולעיתים קרובות הוא מופיע בצירוף "כתם אופיר": "והחכמה מאין תמצא; ואי זה מקום בינה?/ ]."[ לא תסולה בכתם אופיר; בשוהם יקר וספיר" <איוב נח, יב-טז>, וגם: "אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר" <ישעיהו יג, יב>. )"םתכ"( אופיר זה, אינו יכול לשאת את ה"צבע" שהומטר עליו מדמו של ה"אחר". הוא כועס ומרבה בפעולות כפיוניות למחייתו: "הוא מקלל , מסתכל לכל הצדדים, מקלל שוב, ]."[ מחפש איזו ממחטה או משהו לנקות את הצבע הזה, התנועות שלו מהירות מדי וקטועות ]."[ הוא מרים ]".[קרוז]".[ עובר בצעד רחב מעל המדמם [."]מרים תיק גב, פותח אותו ,מחטט, מחטט, מקלל , זורק ]."[ מקלל והופך דברים, מרים תיקים מקלל זורק אותם חזרה, מוצא מטלית מלוכלכת ליד הכיסא, מתחיל לשפשף את כתם הצבע של המדמם שנמצא על המכנס ]."[, משפשף ומקלל משפשף ומקלל ]."[ מוציא מכיסו אולר , שולף את הלהב לאט מנדנו ]."[ ומתחיל לשייף את הבד של מכנסיו ]."[ אופיר סופית לא מצליח להוריד את הכתם, זה מה שהוא עושה כל הזמן , מנסה להוריד את הכתם ומקלל". סיפור זה בונה את מלוא משמעויותיו על ידי הגדלת נפח התהודה הספרותי שלו , על ידי הכלתו באופן מרומז טקסטים קאנונ יים בתרבות היהודית והישראלית, ויצירת דיאלוג בין-טקסטואלי איתם. כך , תחושת התרת הדם של המיעוט, דם הקורבן ה"מזנק" אל בגדיו של מעולל העוול , מבצע פעולה שאין דרך אחרת לבצעה, ומותיר "כתם שלעולם לא ימחה", מהדהדים באופן אירוני , מהפך וחתרני את שירו של ביאליק 'על השחיטה': "דמי מותר - הך קודקוד , ויזנק דם רצח,/ ]".[ על כותנתך -/ ולא יימח לנצח, לנצח". ראיית הדם בהופעתו הפיזית חיצונית כצבע, בתוך התעלמות ממשמעויותיו הקונקרטיות והסמליות כמתנות חיים, הימצאות בחשכה גמורה, בעלטה, בבחינת חוסר יכולת להביט ב"אחר"', מהדהדת, באופן אירוני מהפך וחתרני אף-היא, את השיר 'בעלטת' של אמיר גלבע: "אם יראו ני אבן ואומר אבן יאמרו אבן./ אם יראוני עץ ואומר עץ יאמרו עץ.; אך אם יראוני דם ואמר דם יאמרו צבע, אם יראוני דוד אבירן פעיל , תוקפני , מומטר - מגופו של ה"אחר" האחד חסר-קול ושם, לכיוונם של ה"אנחנו" בעלי-קול ו~ם - ומכתימם: "המדמם משתעל ויורק לכל הצדדים כמו ממטרה, יריקה אדומה, מרקי חוטף חלק, אני מצליח להתחמק, טייס המשנה ]."[ אופיר ]"[ פתאום חוטף ממטרה מהמדמם, ]."[ המדמם שוכב ]."[ והפה שלו מלא בדם ]."[ המדמם לבד , אין לו כלום, יש לו רק דם שממלא לו את הפה ועף כמו ממטרה עם כל שיעול שלו , נדבק בכולנו , ומשאיר לנו כתם שלעולם לא יימחה", "אחוותו" של ה"הוא" מעוצבת גם דרך יחסם המחפיץ , האינסטרומנטלי של ה"אנחנו" כלפיו , בתוך חת עלמות מוחלטת מאנושיותו וממשמעות חייו . כך איציק, סמל המחלקה, מרבה להשתמש במילה המחפיצה - "זה" כאשר הוא מדבר על ה"הוא": "זה כלום, זה אחד גוסס ]."[ זה מספר גבוה ברשימה של המבוקשים האפס הזה, המח"ט הוריד פקודה, חייבים להשאיר אותו בחיים ]."[ זה מספר גבוה המחלקה, איתן ש"לוקח פיקוד באחריות" החבר שנהרג, אופיר טייס המשנה ואייל המספר. "אחוותו" של ה"הוא" ניכרת בהיותו שונה מה"אנחנו": חסר שם, פלסטיני , שוכב, פצוע- קשה, ובעיקר , בהיותו חסר-קול , הן משום שאינו שותף בעברית, שפת ה"אנחנו", והן משום שהוא פצוע קשה ומתקשה פיזית להפיק כל קול. חוסר האפשרות של ה"אחר" להפיק קול מגרונו , מפוצה על ידי "קולו" ונוכחותו המתריסה והמתפרצת של הגוף הפצוע. דם- הגוף של ה"אחר"-הפצוע מהווה תחליף לקולו המודחק. הדם הממלא את הפה, מקום הקול המושתק, ומבצע את פעולת הדיבור: הוא 281 גליון מה הנהלים', 'מה הנהלים', לא אמרתי: 'רגע חובת הזיכרון של הרע-המת שנפל בקרב, הדם, ונותן תוקף לקריאתו הפוליטית ~ תעצור אל תירה זה בן אדם חי', לא אמרתי המילה "מקודשת", כל אלה, בשילובם הדחוס האוקסימרונית-לכאורה - של נתן זך בעקבות ~ e.= ~1 'תירה, תמית אותו כמו שהוא המית אחרים', בסיום הסיפור , יוצרים זיקה בין-טקסטואלית מלחמת לבנון: "על הזכות הגדולה להיות !ה~ רק אמרתי 'רגע, מה הנהלים מה הנהלים', אבל להבטחה קודמת, ידועה, מוכרת, שכוננה על הזכות הגדולה לומר לא". • ~ יצירות שהוזכרו כמאמר סיפורים: אמיר גפי, 1997, "עד גיל 21 תגיע לירח", בתוך: דע גיל 21 תגיעלירח, כתר, עמ' 14-7• נווה אפרת, 2003, "כתם" 'הארץ' שירים: איברך דוד 1950 1, 'הכתם נשאר על הקיר', בתוך: ברזים ערופי שפתיים, בבל 1 עמ' 39• יבאליק ,.נ.ח 1966, 'על השחיטה', בתוך: שירים, דביר תל-אביב, עמ' קנב. כרזה 'על השחיטה', בתוך: עורכים: חבר ורוך 1 ואין תכלה תובpרלולהרג -ישרה פולייטת במלמחת לנבון 1 קו אדום, הקיבוץ המאוחד. גורי חיים, 1949, 'הנה מוטלות גופותינו', 'הרעות', בתוך: פרחי אש, ספרית פועלים, מרחביה. גלבע אמיר, 1953, 'בעלטת', בתוך: שירים בבו p ר בבו pר 1 הקיבוץ המאוחד 1 עמ' 88• גפך יהונתן, 1982, "אמא כבר מותר לדבר", 'מעריב, סופשבוע', 27 לאוגוסט. דולך יונה, 1969 'לא יכולתי לעשות עם זה כלום', 1 בתוך: שני גנים, דגה, עמ' 35• זך בתך ,1982, 'שיר NO טיפוסי' בתוך 'מאזנים' 6• עוז עמוס, 1982, "מגש הכסף 1982", 'דבר', 7 בספטמבר. עלי א, 1982' 'ארונות', 'על המשמר', 15 ביולי. רביקוביץ דליה, 1982-3, 'רחיפה בגובה נמוך' בתו,ך 'חדרים' 3• שמדש, א, 1984' "על השחיטה", בתוך: עלי הגיון בכינור 1 ספרית פועלים, עמ' 54• מחקר: גורביץ' דוד, 1997, פוסם מודרניזם, דביר. ה. חניתה תלוי איציק באמת הוריד את הנשק, הסתכל עלי ואמר , ,"'בוט' המספר מיטלטל בין שתי אפשרויות מנוגדות ביחסו ל"אחר" <ממש כמו המשוררת בשירה של דליה רביקוביץ 'רחיפה בגובה נמוך'>: אפשרות הוויתור על המבט, ההתעלמות, ו כב יגור לה, אפשרות מימוש המבט , ההתבוננות. האפשרות הקלה, המיידית, זו שנבחרת על ידי חבריו ה "אנחנו" , היא התעלמות ממצוקת האחר: "אני אומר לעצמי דברים בקול קטן פנימי ששמור לי ולחלל בטני ןיא]".[ לו כלום יש לו רק דם לא]".[ תסתכל עליו בכלל ]."[ אין לו כלום", אלא שאפשרות זו , עם ההקלה שבה, גובה מחיר כבד מהמספר בגורמה לו למצב שיתוק, היאטמות, פיצול מתעצם, וקשה מכך , שכחה מייסרת של פני חברו הטוב הנתפסת בעיניו כבגידה ב"חובתו המקודשת": "העיניים של איתן הולכות לי לאיבוד לעד , אני לא עומד בחובה שלי ]."[ אולי בגלל שאני שומע את הנשימות של עצמי ממרחקי גלות, הולכות ונשנקות כמו בכל התחלה של התקף". האפשרות האחרת, הקשה יותר , זו שמודרת לחלוטין מצד ה"אנחנו", היא אפשרות ה"מבט", התבוננות אנושית חומלת השמה לב לפרטי , לאישי , לאנושי , התבוננות הרואה את הדומה. התבוננות של אדם באדם, של צעיר בצעיר , של לוחם בלוחם, של "מדמם" ב"מדמם", של "אחר" ב"אחר", אפשרות זו נבחרת -נכפית על ידי אייל המספר בתוקף רגישותו ועמדתו המוסרית כלפי המציאות: "אין לי כוח יותר לברוח, אני נעמד קרוב אליו ופוקח את עיני , אני רואה אותו שוכב, ]."[ אני רואה את הפנים שלו , את הזקן השחור העבות, אני מסתכל על עיניו העצומות, בחור צעיר , בגיל שלי ,אני רואה את האינפוזיה[."], אני רואה את זרזיף הדם הדקיק בקצה פיו , אני מסתכל על בגדי ורואה כתמי דם, שלו , שלי , לא יודע, כבר באמת לא משנה לי"; ומכוננת את תודעתם של דורות לוחמים: "אך נזכור את כולם; את יפי הבלורית והתואר,/ כי רעות שכזאת, לעולם; לא תיתן את לבנו לשכוח./ אהבה מקודשת בדם; את תשובי בינינו לפרוח" <גורי ,1949(, בשירו של גורי חובת ה"נזכור את כולם" מופנית אך ורק לקבוצת ה"אנחנו", קבוצת השייכות הטבעית שלו , רעיו החיילים המתים. לעומת זאת, בווידויו של אייל , הדמות המספרת בסיפור "כתם", החובה המקודשת של "נזכור את כולם" מוסבת, בעיקר,על חבריו המתים, יובל ואיתן , אבל מכילה בתוכה, מותנית, בהתבוננות ובזיכרון של דמות ה"אחר" שעד כה הודרה, הודחקה והושתקה מהמבט ומהזיכרון הישראליים: "בחור צעיר , בגיל שלי ]."[ אני מסתכל על בגדי ורואה כתמי דם, שלו , שלי , לא יודע, כבר באמת לא משנה לי", סיפור זה העוסק בהכרח לראות את ה"אחר" וזאת כדי להיות מסוגלים לראות את עצמנו ולזכור את מתינו , עשוי לסמן תחילתו של מהלך חדש-ישן בסיפורת העברית הנכתבת בידי סופרים צעירים: שימוש ב"קול האישי" לא כדי לבטא את שיממון חייהם של צעירי הדור;ון , אלא כדי להשמיע את הקול המודחק והמושתק של ה"אחר" באשר הוא. שימוש ב"מבט" לא כדי להתבונן בקרוב, בדומה, בתל- אביבי-שנקינאי עשיר וממותג, אלא כדי להתבונן , לאשר את קיומו , ולהכיל את ה"אחר", הנידח ה"מדמם". מהלך חדש-ישן זה, שיתכן ומסתמן בסיפורת העברית, חוזר ניחוחות תמיד משאיר משה~ מאח;ך T •• •: • • T אפשרות זו , של התבוננות אנושית ב"אחר"- :-- :p מו ע~~~ ~ל .ה~~ ~י n;n,ת; ש.: ריח i ת ~~ן~קים ~ף ל~י . אנחנ~ רצים מהר מזי -• •• -• T : :- ~די~ ?סכ;ת ל~ w מ;ת ד~ר •~~lj ~ק א;נ:וי ~ליף :p;ר . ש:. ד;רים י~~ ~~w ר ?ס~~יק ~סכו;ם ?~סר • המדמם, גואלת את המספר מייסוריו , מאפשרת לו למלא את "חובתו המקודשת" - חובת הזיכרון של הרע המת, לסיים את הווידוי המיוסר , ולהשתמש, לראשונה במהלך הסיפור כולו , בנקודה בבחינת סוג של הרפיה וגאולה: "אני רואה את העיניים של איתן ירוקות כהות תחת גבות מקומרות הבנה, הן חוזרות אלי סוף סוף, אני עוטף אותן עמוק בעיניים שלי , אני מחבק אותן ומאמצן אלי כאילו חזרו ממסע ארוך , וממלא את חובתי המקודשת." 27 יולי יערה בן-דוד שירים על סף חבית • בכסות רקח ~~קלה סנז 1 ר בערב החג T '." :•:• : ~~סףת ר~ה ף~ך~ל ה~.ח; כמ; ח;נ י המעגל מסמנת ל; את עצמה :.-:-··:-:·:·".-: ז : ה;ציאה אמי בהחבא '' T •• • • T • רי 1J סגףף ס~חףב ~לה ך t' ף ~ל ~י ~ז ~ת ק~ Q ת םיקtי~~כנס - היא פ;שטת צףאר , זורה צפ;רית אחרי •• -:-' ' T T ."' :• • ומטר , זר שבלים בשערה תב ; א T TT : ' ' T • •• :• ."' :• " ס לה מלחמה T : -• T : • ףפתחה כבלידה מאחרת פרףרים T : TT '' : ':'." ."' ',• תפר 7 ~וק ~ם סכל ~שףךה. פ;לשת לחל;ם זר' לחללים לא לה T ' T -: -T •: •: בחמדה של י;נת בר T -•: T : •: : -: ry ~ה ry יא ~/J ~קת ~ת ה~?~ :p מ; ע.ץ המפתח על לףח לבה ·---:·· - ד סח;~ק ~ת ;?ר;סיו ~ע.ין כ.ל ה~ל ~~~יסה ע,~:;כים ~~ךקףת q ן~ה בפר!זה האפיל צ;מח ה!זער הפר 1 ע -T -----'' • T T T : • : ;ל~ ~ל 9 ~ק ~ז ס 9 סם זך;~יף ל.~ר;ת ~ת ך~ש ry א;ר זה;ב ך:ר;ק•עד נ;קף ~ךף ף~~י 9 ה ~ל נחש ךא;ר ת;ר~; ~א סיס;ע~~~~ ס~פףח;ת ~ינ;ת ~.ל 7 ים ס~בףע;ת ~לק אףלי ~בברר על ד~י Q ת סנכפ 1]1 T T T אז יב;א איש לפלח א;תה T ' T T -··-: : כששבבה לעצמה צףר;ת תכשיטים ' ' : -T : -: T : ' ."' בדעה צלףלה, T : T '' : ף~לח l]t' ר ~לח ~~סף ~י~ים ע,זףב;ת. אבל היא ר;צה להשאר במלא צהריה T '."T: T : ' '' T ' : T ' T -: ז:ו~נכק ן ryכ; . ~~נ:וי~ת ry ךפףד ry ~ד"ם ז~~~סק~ 9 ה ולפני ב;א המשיח -• T -•• :• : ל~~~( ה~ך~~ סק~~ה) ry יא די~יt~,זמ;ר . . ריס פתא"ם חזרה לעצמה, ' לא ר.ליt על Q ף ק;לה לא ד~~ ~ה על Q ף מ~:ת ry יא ת~~;ס על ~י : : -: T :T ד :P ה~~~~ 77~ה w ר~ךת ךקי~ה האדמה רכה T : - - T T ס~סם ~ל.יס רך ע;ד י ריt;o/ ע;ן t סב ~~ר~~ ;ח~ג על ;ח~ ג. היא תבחר בהר הברכה -:-:. . -:ז ע;~ךת ~~יךה ב;ךקת סרק א; ~סר מקללה ~ת סד~ר;ן ס~ט ה~;ת~ להטיל עליו את חסד אלחים ושמא נפל רסיס ' : -T T :• : ' ::• .'' ."' ."' ~ry ~ל ~ה על ,זכף~ית ס /J ל;ן י~~ ~~ ' -:T T רק ry יא ;כ;ןה לד~ת י;~ה ק~~ה . ~ךת ת~?ס~ ,ז~ן ~ryry ?יד . ~ס;ד ק 9~ה ~מ?י l] ~י~ן o/ ~לה ;ד;ל ע.י~י ry ת;ליכ;:~~ t'ר ~T זך!ל;ת ~~סיס ~~נףץ. ך 97 גר :p מ; ~די על ~?נזיך היא תחזיר את הכל - ',,-; T T : : 7 ~ד ~זך;ר ךךח;ק םי~י~~~.הך~~ מה אחיזת עינים ףמה אכזב -T • -'' -'-: T :ד שתשמר עלי מכל רע -T ' -T : ' •: בהמתנה ארכה :· ·-: -. ~סד ~סד 7ק~ Q ת ry ע.ץ ה~~;ס T - נכ~ז:ריך על 9~Q ל בכבד של י;נה בלעדית ' T : ' T ."' ."' : זו;חמת לעצמה את עצמה T : -'.' T : -: ."' ."' ~דקרת t'· ל q ז;ר לא ת~~;ע ע:ז ~ק~ה ס~ק;ר ש;לה ~ת ס ry ~רחי ~ןךך ~ל ר~~ t' :ז על נןגףל ~r.ז . גליון 281 (ך: מצד זה ~ c:::= ·~~.....~-------------------------------------------------------- עמוס ןלוית ן~ ~ מוספים, ספרים, אירועים גורי קורא את דרוויש אין ספק שאין איש מתאים יותר מחיים גורי' משורר מאורחים, לכתוב על ספרו של מחמוד דרוויש משורר מצב מצור <מערבית: מוחמד המזה ע'נאים, הוצאת אנדלוס, 95 עמ', 2003( כפי שעשה ברשימתו "הדם ואבן התכלת" <ספרים 16.07.2003(. בבחינת "טורא בטורא לא פגע איניש באיניש פגע", כלומר "הר בהר לא פגש, אדם באדם פגש", ושניהם, הלא הם, כל אחד בנופו' כמעין הר בהוויה השירית והחבותית של עמו • ברגישות, בלא התנשאות ובלא התבטלות, שם גורי את אצבעו על כל שיר וכל שורה, כמעט, המעוררים את תגובתו . "פגישותי עם שיריו של דרוויש, מאז שנות השישים - הוא כותב היו תמיד גרויות חשש סקרני. לא פעם נכנסתי 'לכוננות ספיגה' בהתקרבי ל'צומת הדמים' של ההקשר הפוליטי". הוא מוסיף כי רצה הפעם לדעת מה כותב דרוויש כעת על הסכסוך הממושך בין העמים, מה דעתו על "השונה שבדומה" במצבם של שניהם. בהערכה כללית על הספר כותב גורי' כי מצב מצור ריתק אותו. לדעתו ספר זה הוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה. השירים קצרים. ללא כותרות. מתומצתים. אין זו פואמה סיפורית רצופת עלילה, אלא השירים השונים נקראים במבודד בייחודם. "פעם הם מזדהים עם שכניהם בספר ופעם הם נוגדים להם. לפעמים שני חלקי השיר יריבים זה לזה במתח הסתירה שבהם", אין ספק, קורא ישראלי' רגיש ועצמאי' מיטלטל במתח הסתירה הזאת, המובנית לא רק בשירים, אלא במציאות עתירת הסתירות עצמה. פעם הפנייה אל הישראלי היא כ"אל רוצח" עמודים 28-27: פעם כ"אל סוהר" עמודים 68-66; ופעמים רבות, באותו שיר עצמו 'כאל בני אדם, שווים להם בכל' אך עם זאת פר געים באנושיותם, כמו בשיר החזק אותו מצטט גורי: אתם העומדים במפתך - היכנסו שתו איתנו קפה ערבי [אולי תרגישו שאתם אנשים כמונו] . אתם העומדים במפתני הבתים צאו מהבקרים שלנו, שנהיה בטוחים שגם אנחנו בני אדם (עמ' 16( גורי כותב על שיר זה, כי הוא מזמין את "העומדים על הסף" להיכנס, לשתות קפה, להשתלב במרחב, לא להיות זרים, וגם, בהמשך אותה פנייה, מצווה עליהם "צאו מהבקרים שלנו", מכיוון שהנוכחות שלנו פוגעת באנושיותם. <והוא מבדיל בין "צאו" זה ל"צאו" בשיר אחר שפורסם ב 1988- שקרא: "צאו מהכול.""), גורי אינו מוותר לדרוויש בקלות כבחמורות, אינו שוכח לומר כי בניגוד למשוררים ישראלים בולטים, "דרוויש אינו מנסה לחלק את האשמה ותולה את מלוא כובד הקולר בצווארונו": אינו מוכן להעלים עין ממקומות בהם הוא משרבב לשורותיו את "תא הגז", או מאותם שירים <שיש בהם "משהו מצמרך") על השהידים, אך לא נעלם ממנו גם העיקר' לדעתי' שהוא הדבר הבולט ביותר בספר' ומה שגורי מגדירו כ"אמביוולנטיות המאפיינת רבים משירי הספר' איזה ניסיון נואש להידברות, לפיוס אפשרי". הוא מציין את האירוניה העצמית המרה שבו' כמו למשל בשיר העוסק במשפחולוגיה של השוהדה, "שיש בה איזו הצטברות חונקת של מספיק ודי": "השהידה בת השהידה בת השהיד; ואחות השהיד ואחות השהידה גיסת/ אם השהיד נכדת סבא שהיד; ושכנת דוד השהיד [ונו' ונו'] -" <עמ' 83(, דרוויש הוא משורר אמיתי' כותב גורי . הוא גם "משורר לאומי", הוא אומר' ומוסיף, כי לנו אין ולא יכול להיות לעת הזאת "משורר לאומי"' בהיותנו חברה שסועה המכילה משוררים שונים המתעמתים זה עם זה על צדקת הדרך וגם על שירתו של דרוויש וההוויה הלאומית שהוא מייצג. אולם מה שחשוב, בעיני' יותר' הוא - שגורי מתמודד לא רק עם השירים עצמם, אלא גם עם ההוויה הכוללת שהם מייצגים ומייצרים, ומתעמת בגלוי עם "השונה שבדומה" <ועם הדומה שבשונה> שבשני הנרטיבים, הפלסטיני והישראלי 'שיש לו חלק בעיצובם. בהמשך הוא כותב כי במהלכם המצטרף יוצרים השירים האלה עדות חיונית להבנת ההוויה הפלסטינית הנתונה, כשם הספר הזה ב"מצב מצור". אין זה רק הסגר שהוטל על רמאללה במבצע 'חומת מגן', לאחר הטבח במלון פארק בנתניה, אלא מצור כמצב של קבע. וכאן הוא אף מכתיר הוויה זו בשם: הוויית "הנצורים והגזולים", שדרוויש הוא משוררה, שם שהפלסטינים יכולים בקלות לאמץ • אין זו כותרת מקרית, שכן גורי גוזר אותה מהוויית "הנצורים והצודקים", שהיא, בעיניו' הוויית היישוב העברי בארץ ישראל במשך עשרות שנים, ויוצר בכך סוג של משוואה בין השתיים. "מילדותי כבן הארץ הזאת - הוא יולי .... 29 ודמ ,גרפיים וגיא ;גרפיים םגרפי <וטבלאות ימאיר .עיניים תבתמצי ןטוע 'הנטינגטון יכ רלאח םתו ןהעיד יהאידיאולוג ר<שאפש ולכנות םג ,"מודרני") יקוו תהזהו םהחדשי ןאליה תנוטו תמדינו תוחברו סלהתכנ ןבעיד שהחד ר<שאפש ולכנות םג ("פוסט-מודרני" םה יקוו םתיחו .תרבותיים 'וכך םא ילפ ההחלוק תהבין-גושי ,הקודמת ,מזרח-מערב ההי בהמער לבע ההשפע לע תכמחצי תממדינו םהעול ,לפחות יהר ילפ יקוו ההחלוק ,החדשים והשפעת ווכוח םפחותי .בהרבה ששלו תהבחנו ,חשובות 'לשיטתו העוש :הנטינגטון ,ראשית תמודרניו תומערביו םאינ םמושגי םזהי וא .נרדפים ,שנית יתהליכ כו n לוא נה~ו 1ננ 1u ן תהתנגשו ה :צ • תב•ילזיצו ןרמד 1זגו .r קהד ך n ר ~בן- rr סו r נר ·: תהמודרניו ר<כלומ רעיו ,'תיעוש ךחינו ת'ניעו תחברתי <וכדומה 'יצרו דבצ הקדמ ,טכנולוגית םג רמשב תזהו ילמיליונ יבנ םאד יברחב .העולם ,שלישית רכאש והתפרק םהחישוקי ,האידיאולוגיים ושב תחברו תרבו םלחישוקי ,המסורתיים רכאש טהבול םשבה אהו קהחישו 'הדתי אשהו םג קהחישו בהחשו רביות ןבי יחישוק תהציוויליזציו ,השונות המ 'שמסביר 'לדבריו םג תא ההתחיי תהדתי תהנרחב יברחב ,העולם הל ואנ םעדי ןבעיד .החדש במצ םענייני הז םמסכ ןהנטינגטו ובספר םבמילי :הבאות ת"האידיאולוגיו תהפוליטיו תהגדולו לש ההמא םהעשרי - ,ליברליזם ,סוציאליזם ,אנרכיזם ,מרקסיזם 'קומוניזם ,סוציאל-דמוקרטיה ,שמרנות ,לאומיות םפשיז - ןה ןכול התוצרי לש ההציוויליזצי .המערבית תלעומ ,זאת לכ תהדתו תהגדולו לש םהעול ןה םתוצרי לש תציוויליזציו אל .מערביות ,כעת רכאש םהעול איוצ ןמ בהשל יהמערב 'שלו תשוקעו תהאידיאולוגיו ושאפיינ תא ההציוויליזצי תהמערבי תהמאוחר תוא ןמקומ תתופסו תדתו םואופני םאחרי יתלוי תתרבו לש תזהו לוש י"אול םבייסורי םקשי ,מנשוא עמבקי לבכ תזא ןהזמ 'האחר" םחות יגור תא מאמרו . הנרא 'לי יכ םתרומת לש םמשוררי הלעידוד לש ההכר תהדדי ,כזאת הז בבנרטי לש ,זה היכול תלהיו .גדולה 'לכן שי תחשיבו תמיוחד ולמאמר לש יגור אדווק קכחל ומתחילת לש חשי .כזה ושער ,בנפשכם ול שדרווי ההי בכות א<ל ,היום יאול <מחר רמאמ הדומ לע וספר לש יגור מאוחרים ? ץהק היהי תהתנגשו תציוויליזציו םכשפרס םפרנסי הפוקויאמ ב 1989- תא ומאמר עהידו ץ"ק ,ההיסטוריה" הנדמ ההי ,לרגע ,שהעולם 'אכן עהגי לא ההמנוח הוהנחל לויוכ טלשקו םארבעי השנ .לפחות םאול אל וחלפ אאל עארב םשני דע לשסמוא ןהנטניגטו םפרס ב 1993- תא ומאמר עהידו אל תפחו ת"התנגשו תציוויליזציו ", רהמערע לע הזו.rה לש .פוקויאמה ןבזמ רהקצ ףשחל זמא וושב והתרחש תמלחמו םוסכסוכי ,לרוב ,בבוסניה ,צ'צניה ישת תמלחמו ,בעיראק עוהפיגו יבמגדל םהתאומי ב 11- רבספטמב 2001, רמתבר ושתחזיותי לש ןהנטינגטו ןה תשמתאמתו ץושק הההיסטורי ,יהיה ,כנראה תהתנגשו .ציוויליזציות דביסו ישנ ,המאמרים ושהפכ רמאוח ריות ,לספרים דעומ ןניסיו הדומ חלפענ תא סדפו תההתנהגו ה<פרדיגמ ןבלשו <המקצוע לש םהעול רשלאח תקריס תברית-המועצו םותו ןעיד ההמלחמ .הקרה אאל דשבעו השפוקויאמ רסב ושאנ םעדי הלקצ לש הההיסטורי רבתו 'שכזו תשמלחמ והאידיאול תגיר ההגיע ,לסופה השהדמוקרטי תהליברלי תהמערבי ,ניצחה ןולכ המעת אל םצפויי דבעתי םמאבקי םרעיוניי םגדולי ,ומסעירים ףוא שחש אשמ ה"יהי םמשעמ :למדי" רסבו ןהנטינגטו יכ אדווק ןניצחו בהמער אהו תתחיל 'שקיעתו יוכ תהתפרקו םהחישוקי ,האידיאולוגיים ושחישק תא ישנ םהגושי ,הגדולים תוהופע םחישוקי םתרבותיי ,במקומם ויצר ולא אדווק םעול יהרמונ 'חד-קוטבי יכפ השהאופורי לש םסיו ההמלחמ ההקר הדימת ,לרגע אאל םעול -ריס יהרמונ 'רב-קוטבי רעתי םסכסוכי .ועימותים תהנתגשו תצהיביליצזיו לש ןהנטינגטו :<הקדמה ןד ,מרגלית :תרגום דדו ,בן-נחום תהוצא םשל םירושלי 2003,512 (עמ' האיננ המשנ ,סדורה אאל ריות ףאוס לש ,תובנות תהבנויו לע תהתבוננו המעמיק תבמציאו ,ובהיסטוריה תמגובו עבשפ עמיד םונתוני ,<כלכליים ישנ םהצדדי םבאנושיות ,המשותפת םיית .המצור בכות - יגדלת תבהוויי ם'הנצורי .והצודקים' הההווי תהעברית-ישראלי ץבאר לישרא החית יב ת'הוויי 'קוצים וכביטוי לש 'בונו תוהוויי .מצור ואנחנ םנתפסי ףכגו רז םבעול יהערב 'העוין אהל ,משלים אהל .סולח רהמצו ההי םג ייהוד .מאוד דתמי ךבמהל תהדורו וידע ואבותינ דמחמו שדרווי תא תבדידו ,הנצורים םהאחרי ,המוחרמים יכלוא הגטו . אל לק ולנ תלהתגלו םכצרי לע .אחרים ךא התהי וז תהתחסדו ,מיותרת םבש חהכר אל ,יגונה שלהתכח הלעובד ושאנ םשולטי הז ןזמ בר םבע 'אחר ןשלטו אהמבי סלהר "ולהשפלה. 'אכן ישנ םהעמי ולמד בלהכאי הז "לזה. םלסיכו אהו ,כותב לובנק ףאצטר :לסיכומו י"מצאת ןכא אל טמע םשירי ןמ ,המיטב ששי םבה תחוכמ ,ניסוח תדקויו תויכול ההגדר .אנינה םא יאיננ הטוע שי םבה םג תעייפו םמד ,ומשנאה וואפיל ההמלצ הפצוע דלעתי "אחר. יגור רזהי 'בדבריו ךא ראפש רלומ ,בוודאות יכ אל קר ושאינ ,טועה ,אלא 'לתחושתי שי רבספ הז אל קר תעייפו הגדול דמאו בממצ רהמצו בוממצ 'הסכסוך אאל םג הכמיה הגדול ,לשלום ,לנורמליות םלחיי םרגילי לש .יומיום רהספ םמסתיי רבמחזו לש םשירי םקצרי לע ,השלום ישגור .מזכירם ההנ דאח :מהם ,"השלום םגעגועי - דבנפר - לש ישנ ;אויבים קלפיהו לע ףרצי ;השעמום ם/השלו תאנח ישנ םאוהבי ;רוחצים רבאו חהיר "העמום '<עמ 90(. ימצד ףאוסי יכ ההכמיה ,ל"שעמום" לכסמ ילחי םשלו ,נורמליים תרווח דמאו בספר . דבאח םהשירי העוש וב שדרווי ששימו :מבריק רהמצו ההז אל םייח דע ושירגיש ,הצרים וכמ ,הנצורים םשהשעמו אהו התכונ תמתכונו םהאד '<עמ 45(. םהשעמו ףמשות םלצרי ,ולנצורים ווכשיכיר 281 ןגליו מחויבות. ההפרדה בין דת לבין מדיניות בינלאומית, תוצר אופייני של הציוויליזציה המערבית, מגיעה לסוף דרכה. את ההתנגשות בין ציוויליזציות בשל רעיונות פוליטיים שהוליד המערב, דוחקת ההתנגשות בין ציוויליזציות בשל תרבות ובשל דת" <עמ' 53(. הנטינגטון פוסל את האפשרות שאנו מתקדמים לקראת ציוויליזציה אוניברסלית משותפת לכל ("תרבות ואבוס" הוא קורא לה, על שם מקום ההתכנסות נשוויץ של המדינות העשירות בעולם, המשותפת רק לאליטה דקה של אנשי מינהל ועסקים>. הוא גם אינו סבור שתהליכים גלובליים עלולים לבטל הבדלים תרבותיים. את המודרניות, דהיינו תהליכי הקדמה הטכנולוגית, יכולה לאמץ כל ציוויליזציה, ואילו תרבות המערב, שהיא סך כל הערכים המערביים, היא עניין שונה. באופן סכמטי מדבר הנטינגטון על שש-שבע ציוויליזציות: סינית, שתחילתה לפני למעלה משלושת אלפים שנה והמכונה גם, על פי דתה, קונפוציאנ ית. גיאו גרפית היא גדולה מסין ומקיפה גם חלקים גדולים בדרום מזרח אסיה, ואת תרבויות וייטנאם וקוריאה; יפנית, שצמחה מן הסינית החל מן המאות הראשונות לספירה. יש חוקרים שמצרפים את היפנית והסינית לציוויליזציה אחת; הינדית, המתקיימת בתת- היבשת ההודית גם כן למעלה משלושת אלפים שנה ושבה מילא ההינדואיזם תפקיד מרכזי; איסלאמית, שראשיתה בחצי האי ערב במאה השביעית לספירה ואשר התפשטה במהירות לצפון אפריקה לחצי האי האיברי , למרכז אסיה, הודו ודרום מזרח אסיה, והכוללת שפע של תת- תרבויות, כמו הערבית, הטורקית, הפרסית, המלזית; אורתודוקסית, שמרכזה רוסיה והכוללת חלק ניכר מן העמים הסלאביים שאמונתם היא הנצרות-המזרחית שמקורה בביזנטיון; מערבית, שתחילתה במאות השביעית והשמינית לספירה, שדתה היא הנצרות -המערבית והכוללת מבחינה גיאוגרפית את אירופה, צפון אמריקה ואמריקה הלטינית. יש המדברים גם על ציוויליזציה לטיבו- אמריקאית כבעלת זהות נפרדת, המבדילה אותה מן המערבית והכוללת גם תרבויות ילידיות, ויש הרואים בה תת-תרבות של הציוויליזציה המערבית. כדי להבין את חשיבות הפרדיגמה הזאת, כדאי להתבונן כיצד מסביר הנטינגטון בעזרתה דוגמה ספציפית אחת: האירועים באירופה ובארצות הבלקן . כאמור , הנחת היסוד של גישתו היא כי הפוליטיקה העולמית מתעצבת היום מחדש על פי קווים תרבותיים. היערכויות שהיו מבוססות בעבר על אידיאולוגיות וקשרים מעצמתיים מפנות את מקומן לאידיאולו גירת המבוססות על תרבות וציוויליזציה, וקווי השבר בין ציוויליזציות הופכים לקווי הסכסוך בפוליטיקה העולמית. בזמן המלחמה הקרה נאלצו מדינות מערביות כמו אוסטריה, פינלנד ושבדיה, להיפרד מאירופה ולהיות נייטרליות. עתה הן יכולות להצטרף אל קרוביהן התרבותיים באיחוד האירופי. מדינות כמו פולין , הונגריה, צ'כיה וסלובקיה, אשר רותקו לגוש המזרחי באמצעות חברותן בברית ורשה, חותרות כיום להיספח גם כן לאיחוד האירופי ואף לנאט"ו. בארצות הבלקן השתייכו יוון וטורקיה לנאט"ו , ואילו בולגריה ורומניה לברית ורשה. כיום, נעשתה הברית בין יוון לטורקיה חסרת משמעות ולעומתה מתרבים הסכסוכים ביניהן בעניין קפריסין. מקרה מיוחד היא יוגוסלביה לשעבר. תחת השלטון הקומוניסטי של טיטו היא חיתה מדינה אחת מאוחדת, ואילו כיום היא שוב מפוצלת לפי חלוקה דתית: רוסיה תומכת בסרביה האורתודוקסית, גרמניה מעודדת את קרואטיה הקתולית, ואילו הארצות המוסלמיות מסייעות לממשלה הבוסנית האיסלאמית <עמ' (, 158-157 מסיבות היסטוריות רבות ושונות, שלא כאן המקום לפרטן , סבור הנטינגטון שהתנגשות הציוויליזציות החמורה ביותר עתידה להתרחש <וכאמור מאז הופעת ספרו כבר מתרחשת>, לאורך קו השבר שבין האיסלאם למערב. לעניין זה היבטים כלכליים, תרבותיים, דמוגרפיים, וגם צבאיים, כאשר במורץ להשגת נשק השמדה המוני <שעמד , כזכור , גם ביסוד ההתקפה על עיראק> נוטלות חלק מדינות כמו פקיסטאן , איראן , ומדינות מוסלמיות נוספות בצפון אפריקה. בניגוד למי שמנסים להמעיט בחשיבות העימות הזה, כמו קלי בטון למשל , טוען הנטינגטון כי זהו אכן סכסוך ארוך ומתמשך בין שתי תרבויות המתחרות על כוח ושליטה, שתחילתו בראשית המאה ה 7-, עם הופעת האיסלאם בחצי האי ערב, המשכו במאות ה 15וה 16- בתקופת מסעי הצלב וכיבוש ספרד, והנמשך , תוך עליות וירידות עד ימינו , כאשר העידן הפוסט-קולוניאלי וכן התמוטטותה של ברית-המועצות, הביאו עצמאות למדינות מוסלמיות נוספות ותוספת כוח לגוש זה. מה שתורם לחומרתו של סכסוך זה, איננו רק משכו ההיסטורי לאורך כאלף וחמש מאות שנה, ולא רק רוחבו הגיא וגרפי המשתרע על פני כמחצית כדור הארץ , אלא גם האופן שבו האיסלאם, ולאו דווקא הפונדמנטליסטי , רואה את תרבות המערב <לא בהכרח את הטכנולוגיה המערבית, המשרתת ביעילות את הטרור>, כתרבות נחותה, מושחתת ומנוונת מבחינה מוסרית. תחזיתו של הנטינגטון , לכן , פסימית למדי . אין הוא בטוח אם המערב המתכווץ יוכל לשרוד , אלא אם כן ינקוט שורת צעדים עליהם הוא ממליץ , והוא ~ חושש כי סופו עלול להיות כסופה של ((:\ ~ הציוויליזציה הרומית, ששקעה הן בשל התפוררות פנימית והן תחת לחץ מתמשך מבחוץ ן~ ~ של השבטים "הברברים", סמוך לסיום ספרו , לפיכך , הוא מצטט את דבריו של ברוטוס ב"יוליוס קיסר" לשקספיר <בתרגום מאיר ויזלטיר>: צבאנו מאויש, זו שעתנו. אויבנו מתחזקים מיום ליום; אנחנו בפסגה וכבר נוטים לרדת, כי יש מחזור גאות בעלילות אנוש ]."[ על פני גאות כזאת שטים גם אנו, וזרם זה חובה לתפוס בזמן, או שנפסיד כל מה שכבר השקענו. "ובעצם, הרי אני סיני."" במסה המרתקת של אליאס קנטי המשפט האחר המכתבים של קפקא אל פליצה <מגרמנית רחל בר חיים, עורכת אילנה המרמן , פרוזה אחרת, עם עובד 2003,174 עמ') שב ועולה מדי פעם עניין מסקרן, שצד את עיני, ובו בלבד אעסוק כאן , והוא זיקתו של קפקא למסורת הסיפור הסינית. [על היבטים אחרים כתב יצחק לאור מאמר מצוין בשני המשכים ב'הארץ' ב 20- וב- 27 ביוני , וכן עודד וולקשטיין ואביעד קליינברג, במאמר כעוס וצדקני במיוחד , במוסף 'ספרים' של ה 23- ביולי]. כותב קנטי: "המדהים ביותר הוא אמצעי אחר שקפקא שולט בו שליטה גמורה כל כך , שאין למצוא כמותה אלא אצל הסינים: הגלגול במשהו קטן. מאחר שתיעב את האלימות, אך לא בטח בכוחו להילחם בה, הגדיל את המרחק בינו לבין החזק ממנו עד שהתקטן לעומתו עוד ועוד. ההתכווצות הזאת היה לה יתרון כפול: הוא התחמק מן האיום על ידי שנעשה זעיר מדי לגביו , ואת עצמו שחרר מכל האמצעים הפסולים של האלימות; החיות הקטנות שהוא אהב להתגלגל בהן לא היו מסוכנות" <עמ' 131(. קנטי אינו מתכוון בהכרח לחרק בסיפור "הגלגול", שבו נתגלגל גרגור סמסא, עליו נאמר כי היה "שרץ ענקי" <שם קורה תהליך הפוך של הגדלה>, אלא יותר , למשל , לחולד , עליו כתב כבר במכתב מוקדם משנת 1904 למכס נווד , מכתב שקנטי קורא לו "מכתב החולד": "אנחנו חופרים בתוכנו כחולד ויוצאים מהריסות מרתפי החול שלנו שחורים לגמרי ומכוסי פלומת שיער , רגלינו הקטנטנות, האדומות והעלובות מתוחות מעלה בבקשת חמלה ורוך" <עמ' 132(, שמזכיר קצת את שיר ... יולי 31 'החולד' של אלתרמן ב"שמחת עניים". קנטי מרחיב מאוד בעניין הסיני ומספר , כי התעניינות בחיות זעירות, בייחוד בחרקים, הדומה לזו של קפקא, אפשר למצוא רק אצל הסינים בחיים ובספרות. לדבריו , כבר בזמנים קדומים נמנו הצרצרים עם בעלי החיים החביבים על הסינים. בתקופת שושלת סונג נהגו להחזיק צרצרים שגורו ואומנו להילחם זה בזה. אנשים נשאו אותם על חזם בתוך אגוזי מלך חלולים, שצוידו במיוחד כדי להתאים למגורי צרצרים. בעל צרצר מפורסם היה משקה יתושים בדם זרועו , וכשרוו היתושים מדמו , היה כותש אותם ומגיש את הרסק לצרצר כדי ללבות את תאוות הלחימה שלו . במכחולים מיוחדים היו מגרים אותם לתקוף, ואז בכריעה, או בשכיבה על הבטן , היו צופים בקרב הצרצרים. קנטי מוסיף כי צרצר שהצטיין באומץ רב במיוחד היה נקרא על שמו של מצביא מכובד מן ההיסטוריה הסינית, והיו מניחים שנשמתו של המצביא ההוא התגלגלה בגופו של אותו צרצר. תוצאות הקרבות הללו היו עשויים לעיתים לחרוץ את גורלה של קיסרות גדולה. מספרים שכאשר פשטו המונגולים על קיסרות סונג, שכב המצביא העליון על בטנו וצפה בקרב צרצרים. כשהודיעו לו שהאויב הקיף את עיר הבירה והיא בסכנה, רצה לדעת תחילה מי ינצח בקרב הצרצרים. הבירה נכבשה, וזה היה סופה של קיסרות סונג <עמי 136-135(, קנטי מסביר כי נושאים סיניים היו רווחים בספרות האירופית מאז המאה ה 18- ,אך מדגיש <ולדעתו מסכים הסינולוג הידוע אותרו ואלי>, כי "קפקא הוא הסופר המערבי היחיד שהוא סיני במהותו". הוא מציין כדוגמה את הסיפור "בניין החומה הסינית" ונוספים ואומר כי קפקא היה "טאואיסט" טבעי <מי שמחזיק בפילוסופיה של דרך חטאו מאת לאו רזה>. 1916, המקום היחיד בו הוא עתיד לבלות עשרה ימים מאושרים עם פליצה, כותב: "מריינבאד יפה להפליא. לשוטט ביערות כאלה אפשר רק כאן. וכעת השקט, הריקות וההיענות של כל החי והדומם אך מוסיפים על היופי." אני חושב שלו הייתי סיני והייתי עומד לשוב הביתה <ובעצם, הרי אני סיני ואני נוסע הביתה> ודאי הייתי חוזר הנה במהרה ויהי מה. כמה היה מוצא חן בעינייך פה!" <עמ' 143(. קנטי מספר , כי ציטט את הגלויה הזו כמעט במלואה, משום שמופיעות בה כל כך הרבה מנטיותיו של קפקא: אהבתו ליערות, כמיהתו לשקט ולריקות, יראת הכבוד שלו , וכל הדברים המזכירים טאואיזם ונוף סיני. כאן , הוא גם המקום היחיד בכתביו שבו אומר קפקא על עצמו: "ובעצם, הרי אני סיני."" המסה של קנטי עוסקת, כמובן , בנושאים חשובים יותר מאלה, ובמרכזם, כאמור , יחסיו של קפקא עם פליצה באואר לאור מכתביו אליה - מסכת יחסים מיוסרת וכואבת <פעמיים הציע לה אירוסין ופעמיים ביטל אותם> -בזיקת לכתיבתו הספרותית של קפקא. במיוחד מצביע קנטי באופן פוקח עיניים על הזיקה שבין מכתביו של קפקא לסיפור "גזר דין" ואף לרומן "המשפט". אולם יש עוד מקום אחד בספר של קנטי שבו נפגשים מכתביו של קפקא, כתיבתו הספרותית, והמסורת הסינית, שברצוני לציין. על כתיבתו הספרותית, על הבדידות של הכתיבה בלילות, מספר קנטי , כי באמצע כתיבת "הגלגול", בימיו המספקים ביותר , הוא מבקש מפליצה שלא תכתוב לו במיטתה בלילות, אלא מוטב שתישן. את הכתיבה בלילות, את הזכות הקטנה הזאת להתגאות בעבודה לילית, עליה להניח לו; וכדי להוכיח לה שהעבודה הלילית היא בכל מקום, אפילו בסין , עניינם של הגברים, הוא מעתיק למענה שיר סיני קצר , החביב עליו במיוחד: מלומד שהיה שקוע בספרו , שכח כי באה העת לשכב לישון . ידידתו , שבקושי כבשה את כעסה, תולשת את המנורה ושואלת - הידעת מה השעה? קפקא, אומר קנטי,משתמש בשיר על המלומד הסיני כדי ליצור חיץ בינו לבן פליצה. הוא מזכיר לה כי פעם כתבה לו שהיא רוצה לשבת לידו בשעה שהוא כותב; הוא דוחה רעיון זה ומשיב לה: "אבל דעי לך שאז לא הייתי יכול לכתוב." הלא כתיבה פירושה להיפתח בלי די , לכן שום בדידות אינה גדולה דיה בשעה שאתה כותב, שום דממה אינה גדולה דיה בשעה שאתה כותב, אפילו הלילה אינו לילה דיו . לכן הזמן שעומד לרשותך לא יספיק לעולם, כי הדרכים ארוכות ובנקל אתה סוטה מהן. לא פעם כבר עלה בדעתי עם כלי כתיבה ומנורה בפנימי שבחדריו של מרתף רחב ידיים. את מזוני יביאו לי , יניחו אותו תמיד הרחק מחדרי מאחורי הדלת החיצונית של המרתף. ההליכה אל האוכל בחלוק, דרך כל קמרונות המרתף, תהיה הטיול היחיד שלי. אחר כך אחזור אל שולחני , אוכל לאט ובמתינות ומיד אתחיל שוב לכתוב. מה לא אכתוב אז! מאלה מעמקים אעקור ואעלה זאת!" <עמי 58(. קנטי סבור ש"מעולם לא נאמרו על הכתיבה דברים טהורים וחמורים מאלה. כל מגדלי השן קורסים מול דייר המרתף הזה, והמילים 'בדידות המשורר' שמשתמשים בהן לרעה, שבות פרנץ קפקא ופליציה באואר ומקבלות פתאום תוכן ומשמעות", איני בטוח, בהכרח, שבדידות כזאת אפשרית או רצויה. קפקא עצמו בסיפור קצר "החלון הפונה אל הרחוב" <סיפורים, מגרמנית: אברהם כרמל , שוקן 1993( כותב כי "מי שחי גלמוד ועם זאת רוצה לעיתים במגע כלשהו עם בני אדם." לא יוכל להתקיים לאורך ימים בלי חלון הפונה אל הרחוב" <עמ' 21(. עם זאת "טאואיסט" בחשיבתו , כנראה, היה. באתר אינטרנט <לישירה, מכתמים, פתגמים ואמירות מן הזן וחטאו') מצאתי את הקטע הבא מאת פרנץ קפקא <בתרגומי מאנגלית>: אינך צריך לצאת מחדרך. הישאר לשבת ליד שולחנך והקשב. אפילו אל תקשיב, פשוט המתן . אפילו אל תמתין ו היה דומם וברדד. העולם בחופשיות יציע עצמו לפניך, ייפתח, וייחשף, אין לו אפשרות אחרת. ממש כמאמר טאו נודע: לפני תודעה רגועה קפקא עצמו , בגלויה ממריינבאד , מאפריל שאורח החיים המתאים לי ביותר הוא לשבת כל היקום נכנע. • גליון 281 המת חוזר ולאשת ~ ~ c:::::: ~1 ~ שימשתי מקור תקווה לנשים לא מעטות, אבל אף לא אחת טלפנה אלי אחרי שתיים בלילה. חוץ מזה אני נשוי זה ארבע שנים לסימה אשתי היפה, ואפילו שאנו ישנים במיטות נפרדות, יודעת כל הארץ שאלה נשואים מאושרים ללא רבב, אז מדוע היא מצלצלת בשתיים בלילה? מה היא חושבת לה, שדי שאשמע את קולה של אשה מתפנקת וכבר אזנק ממיטתי? אולי כן , אחרת לא אבין איך מצאתי את עצמי יושב בתוך הפרוד הישן , הנושא שני תווי 'עיתונות' וטס במהירות הבזק לשמעון התרסי . היה לילה סתווי של רחובות ריקים. פנסי הרחוב שלחו אלומות אור מאובקות שהדגישו את כתמי החושך המפרידים בין עמוד לעמוד. פה ושם חלפה מולי מכונית בודדת שבתוכה ישב נהג בוד.ד בפינת בלון עצרני הרמזור האדום לצד מכונית אמריקאית ענקית. ליד ההגה ישב איש כסוף שיער ותלש בעצבנות שערות מאפו . עד שלא הבחנתי בזאת, לא שמתי לב שגם אני תולש. בבת אחת הפסקנו שנינו ואז התחלף הרמזור. הדמות שחיכתה לי בפתח הבית חיתה של אשה מבוגרת כבת שישים או יותר , ממושקפת ושקועת לחיים. שערה היה זהוב דהוי , הגיע עד צווארה והתאים מאוד לצבע המסגרת של משקפיה. על גופה שהיה פוצ'ו פרק מתוך רומן בכתובים Eiנ מכשיר הלבן הסמוך ליצועי פלט מקרבו צלצולים כה קצרי רוח, עד שהחלטתי שהפעם אני לא מרים את השפופרת ויהי מה. כיסיתי את ראשי בכרית והידקתי אותה לאוזני , אך הצלילים פילסו להם דרך בין פלומות הפוך והמשיכו להלום בלי הרף על עור התוף העדין שלי . מי היא המשוגעת המתעקשת לצלצל אלי בשתיים בלילה? חושי הדקים, שמעולם לא הטעוני , אמרו לי כי זו בלהה אשתי הראשונה. כנראה אחזו בה געגועים והיא נתפסה לדחף שאינו בר כיבוש. הכרתי היטב את הדחפים שלה ולא פעם אמרתי לה בחודשיים שהיינו נשואים: "בלהה את לא יכולה לצלצל לאנשים בתשע בבוקר. הם עוד ישנים!" "אז שיקומו - חיתה אומרת לי - אם אני כבר קמתי, גם להם מותר." אז אולי לפעמים היה צדק בדבריה, אבל איך היא יכולה לעשות לי זאת בדיוק ברגע זה, כשהיא יודעת שסימה, אשתי השנייה, ישנה עימי בחדר הסמוך ושמיעתה חדה ביותר. במהלך הצלצולים רציתי לא פעם להרים את השפופרת כדי להודיע לה נחרצות שאם היא תרהיב עוז ולו פעם, לחזור ולחייג אלי בשתיים בלילה, אני מגיש נגדה תביעה על הדרת שינה מעיני. בסופו של דבר החלטתי , שהדרך הטובה יותר היא להתעלם מהטלפון ולהיצמד אל הכרית ביתר עוצמה. ברגע שעשיתי זאת בא הקץ על סבלנותה של סימה, עצביה הקצרים לקחו פיקוד על פיה והיא צעקה עלי מהחדר השני בקול הסופרנו החמוד שלה: "נו תענה כבר , טמבל! הרי זה בטח בשבילך!" זה באמת היה בשבילי. ובאמת חיתה זו אשה כאשר ניבאתי. אשה שנשמעה כגברת במיטב שנותיה, בעלת קול עסיסי נמרץ , שמעולם לא בקע מפומית השמע שלנו. הקול, שהיה בעל מבטא גרמני עסיסי, שאל אם זה אני. רתחתי. איך אשה זרה מעזה לצלצל אלי בשתיים בלילה ועוד להטיל ספק אם זה אני . "מי מדברת?" - שאלתי בנימוס מאופק. "אתה לא מכיר אותי. בוא אלי לרחוב שמעון התרסי מספר שלוש, אחכה לך לפני הבית." הדבר העלה את הדם לראשי . נכון שמאז אותו יום בו התפרסמה כתבתי החודרנית על בתי הזונות בהקשר לבדידות הגברים הגרושים, ... 33 יולי ה"מ הז רכב "משנה? ה"משנ .מאוד ימ ךצרי השהמשטר לתתחי ללשאו "שאלות? ראח ךכ והיינ יאנ ,והרופא םשלימי תהכר וי רכד" האוזר , ארופ םנשי ,ידוע םמחזיקי תא יחרוב ובזרועותי םוגוררי ואות רכשיכו ,רדום רלעב סשברדל ,שחור בהרכ יהייצוג לש .המערכת יניצלת תא תההזדמנו השהזקנ ההשתהת הבדיר יושאלת תא אהרופ ימ .היא ש"הפילג "שלו! ל"אב םכול םיודעי אשהו במסתוב םע תאופנאי הצעיר הויפ אול םע הזקנ "כזאת."נכון , שוי חלהני ישלפנ םעשרי ,שנה אהי החית הצעיר יואול םג "יפה. ה"את בחוש אשהו איוצ םע תאח תכזא רכב םעשרי "שנה? אהרופ אל הענ יל , יכ ובאות ערג ההגיע ואלינ ההאש תהמדובר הוביד רצרו .מפתחות אהי הפתח תא תהדל תהאחורי לש טהשברול יואנ ינכנסת ולתוכ יכד ךלמשו תא ההגופ .מבפנים הכששלמ ,המלאכה הנכנס ההזקנ ,פנימה ההושיט יל תא תהמפתחו הואמר אלרופ עשייס ואחרינ ברכבו . רהדוקטו ענשמ ,לדבריה תלמרו אשכרופ רכב אל ההי ול המ .לעשות יישבת דלי הההג יוהסתכלת יברא לע ההאש תהיושב רמאחו תותומכ ובראש לש תהמ טהמ .לפול יהסתכלת םג לע דודי , ושאפיל ובמות אל ההי ןמוכ רלסגו תא ופי אול ייכולת אשל לחייך . ךאי רהממז ןהזק ההז ההונ תא לכ .המערכת ךאי לכ יעובד ןהעיתו יואול םג לכ וקוראי ץבאר וידע אשהו הנוט תלפתו תא לכ תהצעירו תהעובדו ןבבניי ד,בעו אהו המבל הלמעש םע שפילג ,קשישה ההחי ולצד םעשרי ,שנה םא אל יותר . תרחובו בתל-אבי והי ןעדיי םחשוכי קור תמכוני זבל , השחלפ לע ופנינ יבל רלעצו ברמזור , הבישר תא רהשח דהעומ .לעלות והגענ לא הויל השחית תממוקמ הבסימט תצדדי דלי תבי .העירייה ונכנסנ לא תהבי תבזהירו ,מרבית תלמרו השהזקנ ההבטיח ולנ ןשאי המ ,לדאוג יכ ואשת לש יחרוב הישנ לכ ךכ ,חזק דע ושאפיל םא לתיפו הפצצ לע ,הבית אהי אל :תצעק - ט"שק .בבקשה!" למז לשדניא יחרוב , לע ףא וקמצנות ,המפורסמת גנה רלהשאי ראו ןקט במסדרון , תהודו ךלכ והצלחנ ולהעביר םבשלו ןלסלו וולהשיב לע אכיס עור , אהכיס בהחבי .עליו דבעו אהו חנ לע ,הכיסא ינשלחת תבהתגנבו םיחידי לא רחד ההשינ יכד אלהבי םמש תא ההפיז'מ לש .המנוח יהלכת ןבכיוו לקו ההנסיר ןהעדי עשבק ימפ ידודת יוהבנת עמדו הבעל ההי חבור דתמי לא תהמזדקנ ושל ע,ברג ושאשת החית .נרדמת ,הפיז'מה ההעשוי דב ימש כחול , החית תמונח לע ישול ההמיט דלצ תשמיכ ךפו הבהיר תהמקופל ,אלכסונית יהרמת האות תבזהירו יויצאת לע תקצו .האצבעות יכשחזרת לסלון , ההי יחרוב דעומ ובתחתוני דבלב רכשהדוקטו קמחב ואות רמאחו ללב ליפו הוהאש תמקפל תא מכנסיו . והלבשנ ועלי תא תחולצ יהמש יוכשרכנת םע ימכנס ,הפיז'מה הלחש יל ההזקנ ישחרוב םמעול אל שלב הפיז'מ לע .תחתונים יהבנת תא זהרמ יוהושטת די םלהשלי תא .המלאכה למכ םהנוכחי איצ אדווק יל דלעמו םע םהפני למו וחלצי אול ייכולת אשל רלהיישי ,מבט תבע ,ההתכופפות לולשאו תא יעצמ ך,אי רגב רהמסתי ובאגנ גזו םצימוקי םמדולדלי ,כאלה חהצלי עלהופי לקב םע רכגב עז , בע קול , ו לבע ןהביטחו יהכ לגדו ?בעולם רלחד ההשינ ונכנסנ קר יאנ ,והרופא יכשאנ קמחזי תא חהמנו ובידי דוצוע םע בהג ,קדימה וואיל רד" רהאוז קמחזי יבקרסול ,הגופה ב"טו תשבא - האמר יל שביוב - דהדו ךשל רד" לדניא יחרוב , תמ ילפנ השע הואת דהיחי להיכו ולהחזיר ההבית יבל ושאשת "תחשו.ד לדניא יחרוב ההי דהדו ץהנער יעל הוהי ,היחיד ץחו ימאשת ,החמודה ישהרשית ול אלקרו יל טמבל , יכ יידעת אשהו אקור יל ךכ ךמתו החיב יוכ ךבתו ותוכ אהו ךמערי דמאו תא יכישור .הרבים דלהגי ישהיית ,המום הז וכאיל אל יאמרת .כלום יידעת ןמזמ ששי ילדוד ןרומ םע תאח תמכתבו ההאופנ תהצעירו לש העיתון , אול קר .אני לכ תהמערכ .ידעה אל םפע יהיית ץפור קבצחו דיח םע ,כולם וכשהיינ םמדמייני ךאי יחרוב דמורי תא ותחתוני הבחדר לש האות תאלמוני ,צעירה שכשאי ומאיתנ אל המעל לע ודעת תשזא היכול תלהיו הזקנ תמכורכמ .ודהויה יהסתכלת העלי תבסקרנו תבוחנ יוכד אשל ןתבחי ןבתימהו ,הרב חשלבט ףנשק מפני , יניסית תלהסוו תא לשהתחול יבקרב הבשאל תשגרתי :ביותר ך"אי אהו מת ?11 ם"דו ל .ב אהו אל חיסל יל םא וידע השז הקר הבמיט ישל •11 ם"הא אל יכדא ןלהזמי "רופא? א"ל צריך . אהו רכב ןכא עוקב ןשאי המ .לעשות 11 רבחד השינ ןקט ושחלונותי םמוסתרי לע ייד תוילונו ,חומים לע יגב המיט הרחב בשכ ול ידוד אפרקדן , ווכהרגל ואפיל אל דהני שרא לעברי . ועיני תהמימיו והי תפקוחו ,לרווחה וסנטר הארוך , ןהמאופיי לע ייד הגומ העמוק במרכזו , ההי טשמו יכלפ המט וופי ההי רפעו תבהבע ןתימהו השהסגיר תא והפתעת ההאחרונ .בחייו תדמו תאפרורי תהמסתיימ תבקרח העגול תהמדופנ רכשיע לבן , העמד לע הברכי דלצ ,המיטה אכשהי תנועל םנעליי גלזו םרגליי תגרובו ושבצבצ תמתח .השמיכה ראח ךכ ההי לדניא יחרוב ז"ל , יהנשו ,לאלקה ואחות לש אבי , בישו לע תשפ ,המיטה תכשהבע ןהתימהו האינ תזונח תא ופני תוגומ ןהח האינ המש .מסנטרו יתמכת וב רמאחו יואפשרת אלרופ םלהרי תא וזרועותי יכד השהזקנ חתצלי ללהשחי ןעליה תא וחולצת ,הלבנה ההמדיפ חרי רלבנד בהאהו עליו . ההגופ החית ןעדיי החמ יואנ יהתקשית להאמין , ששהאי ץהנמר עוהשופ האנרגי ,הזה היהי ובמות לכ ךכ רחס םאוני ןונתו .לחסדי דבעו ההאש המכניס תא ישול ההחולצ ולמכנסי ושהי רכב ,לבושות יהתבקשת תבאדיבו דלענו ול תא עניבתו . תעניבו יידעת דלענו דעו למגי ,הבר-מצווה לאב ןכא , למו ההפ רהפעו הוהמחשב לע תקריא הההפתע עשתשמי ,סימה רכשאספ הל לע תהרפתקא ,הלילה אל ייכולת זלהתרכ .בקשירה הסימ אל הסבל תא רד" יחרוב םמהיו ןהראשו ישהכרת .ביניהם האמר יל - ך"אי האת ליכו דלעבו םע ןהפטפט ההז ושאינ גסור תא ופי ,לרגע" הונמנע אמלבו ללכ המסיב תמשפחתי השב ראמו ההי םג ידוד .להיות יהרפית עלרג המהעניב יוניסית רלסגו תא ההפ הפעור , יכד אשל עיפרי יל .להתרכז ההצר אהי אשהו ההי חנפת שמחד עברג ישהנחת .לו ילפ תהצע אהרופ והעמדנ תא תהמ לע ורגלי יואנ יקשרת ול תא ההעניב ,מאחור יכשראש דהצמו ולראש אל הרוא תא .פיו םהפע .הצלחתי ל"א רתקשו לכ ךכ !חזק - ההעיר ההזקנ - האת ליכו קלחנו ואות •11 קד הגזר אלל תבליטו תהנראו לעין , החית תמונח השמל הכה השנראת יל קכחלו .בית אהי ההסתכל יב טבמב רחוד אואלמל ההקדימ יל םשלו אבמבט יייק , יהיית רסבו תשזא ההאש ההאחרונ תהמסוגל קלהזני תבחצו ההליל רגב רצעי .ממיטתו 281 ןגליו כשהוא מקפיד להשגיח שאחוריה לא יטאטאו את הרצפה. אם חיתה עוד טיפת חום בגופה, הרי היא נעלמה כליל ברגע שהנחנו אותה ליד המסור הנושף וכיסינו אותה בשמיכת הפוך' שלמזלנו לא חיתה משותפת. כשיצאנו מחדר השינה, חיכתה לנו הזקנה במסדרון כשבגדי המת המקופלים בידיה והורתה לי לחזור ולהניחם בצורה מסודרת על השרפרף שליד המיטה. "רגע! - אמרה, אחרי שנטלתי את הבגדים - יש עוד משהו." יצאה לכיוון המטבח ועד מהרה חזרה ובידה כוס מים. "תודה - אמרתי - אני לא צמא". "לא בשבילך . בשבילו." " ? " "לא בשביל לשתות - הסבירה - השיניים. הוא אף פעם לא ישן עם השיניים." את השיניים התותבות של דודי הכרתי כשהייתי ילד קטן. זה היה באחת הפעמים הנדירות שבא אלינו לביקור' וחננאל אחי הראה לו קסם שלמד מתוך הספר 'מאה פלא ופלא'. הדוד שהיה אז משום מה במצב רוח טוב עשה את עצמו מופתע ואמר: "מושלם ומדהים! כל הכבוד! ועכשיו אני אראה לכם קסם שלא כתוב באף ספר". עצם עיניו' מלמל כמה מילות קסם, הניף את ידיו בתנועות נחש מתפתל מעל לראשו' ליטף את פניו' מישש את לחייו ובלי שנרגיש איך זה קרה, ראינו פתאום את מערכת שיניו הצחות בידו. חננאל, שהיה מבוגר ממני בחמש שנים, פער את פיו בתימהון ורק אני לא הופתעתי ואמרתי שהוא בטח הוציא את השיניים מהכיס. הדוד הניד ראשו בשלילה וחננאל דרש ממנו לפתוח את פיו . חרובי כיסה את פיו בשתי כפותיו וכשפתח את לועו נעלמו השיניים מידיו ואילו בתוך פיו ראינו מערכת שיניים נוצצות. חננאל דרש ממנו ללמוד את הקסם, אבל חרובי סירב ואמר שזה קסם שרק אנשים מבוגרים יודעים לעשות. הזדמנות שנייה לראות את קסם השניים חיתה לי עוד באותה שנה בערב ראש השנה, כאשר אני וחננאל ישבנו ממולו ולצדו ישבה אורחת הכבוד של הערב, עובדת השגרירות האמריקאית, שידעה עברית וחיתה אשה יפה מאוד. מצדה השני ישב מנחם חרובי, אחיו הצעיר של דודי' שלא חדל מלהגיש לה דברי מאכל ומשקה. בחושיו של ילד נבון הרגשתי שהדוד מנסה להרשים אותה בסיפורים מצחיקים ולגנוב את תשומת לבה מאחיו . חננאל' שגם הוא הרגיש במאמציו של הדוד ורצה לעזור לו' לחש לי בסוד: "תגיד לו שיראה לה את הקסם עם השיניים." באותה תקופה וגם הרבה לאחריה הייתי עושה כל מה שחננאל אחי הגדול היה אומר לי. לכן לא בזבזתי שנייה מיותרת, נעמדתי על רגלי' כדי שאוכל להגיע לאוזנו הימנית והקרובה של הדוד ולחשתי לתוכה את ההצעה. להפתעתי חרובי לא התלהב מהרעיון ואמר לי בצורה פסקנית: "לא עכשיו!" חשבתי שאולי לא קלט את דברי' כי לא האמנתי שהוא יסרב להזדמנות כל כך טובה לעשות רושם על האורחת וחזרתי על ההצעה שוב. גם הפעם דחה אותה ואפילו הדף אותי' כשגיסתי ללחוש לו בשלישית. האורחת, שחיתה חביבה מאוד' שאלה מה הילד רוצה, ולפני שחרובי הספיק להגיד 'שום דבר' אמרתי לה בקול צלול שנשמע לכל אורך השולחן: "הדוד דניאל יודע לעשות קסם שמוציא ומכניס את השיניים שלו מהפה!" חיתה דממה קצרה שבה חרובי חייך במבוכה. האורחת היפה רצתה גם כן לחייך בנימוס, אבל לא הצליחה, כי כיסתה את פיה בידה ובמקום (ן: חיוך יצאה לה מין נחירה מקוטעת, של מישהו שבלע עצם והוא ~ מנסה להוציא אותה מהגרון. הנחירה הזאת הצחיקה את כל המסרבים, =י' בייחוד את האח מנחם שצבט את לחיי בחיבה וזה היה ערב ראש ~1 ~ השנה הכי מצחיק שהיה לי בחיים. לקחתי את הכוס שחיתה מלאה מים עד מחציתה וכשחזרתי לחדר' ראיתי שדודתי אלקה הספיקה להסתובב ולשכב על צדה, כשעיניה העצומות מופנות אל ראשו הצונן של דודי. שמתי את הבגדים על הכיסא ואת הכוס על השידה. עכשיו הייתי צריך לשלוח את ידי אל פיו ולשלוף משם את שיניו . בפתח חדר השינה עמדו הזקנה והרופא ורמזו לי בתנועות יד עצבניות להזדרז. רציתי להזדרז' אבל משום מה נרתעתי מלהכניס את ידי לתוך הפה הפעור. חיתה לי הרגשה, כי ברגע שאכניס לשם את האצבעות, הוא ייתן לי נשיכה עזה, שתוציא צריחה נוראה מפי ותעיר את אלקה. התנועות ליד הדלת הפכו תוקפניות יותר ויותר. שלוש פעמים ניסיתי להכניס את האצבעות לפה ורק בפעם הרביעית, הצלחתי לתפוס בשיניים שלהפתעתי נפלו לתוך כפי ללא כל מאמץ. מרוב התרגשות הרגשתי שפי התייבש לגמרי ולא יכולתי להתאפק מללגום מהכוס, כמובן לפני שהצנחתי לתוכה את המערכת. הלגימה השיבה לי את נפשי ואני העפתי מבט אחרון על דודה אלקה, שנשיפותיה הכבדות הרעידו את שרידי תלתליו הכסופים של בעלה. התמונה חיתה כל כך מצחיקה, עד שהצטערתי שלא לקחתי עימי מצלמה. מעולם לא עלה על דעתי' שאחותו של אבי היא כל כך אטומת מוח. איך אשה משכילה כמותה, המדברת חמש שפות, לא השכילה להבין שלבעלה יש אשה נוספת המחבלת בכבודה? איך בכלל נתנה לו להוביל אותה בכחש, ולהסתיר ממנה את הסיפור שכל ילד במערכת ידע. נזכרתי איך רק לפני שבוע בעשר בלילה טלפנתי לביתה לבקש את בעלה. "הוא לא בבית - אמרה לי - הוא בישיבת מערכת." + יולי 35 "לא - אמרתי לה - אני מטלפן מהמערכת. הוא לא כאן." "אם כך אני לא יודעת - אמרה - הוא אמר לי שהוא הולך למערכת ויחזור מאוחר מאו.ד בדקת אם הוא במזנון? הוא יצא בלי לאכול ואמר שיאכל בעבודה." "בדקתי בכל מקום, גם במזנון. מתי הוא יצא מהבית?" "לפגי שעה. היה צריך כבר להגיע. אבי לא יודעת מה להגיד לך." אחרי שהורדתי את השפופרת, תפס אותי אביר קוזק, עורך המוסף לענייני חברה, חיבק אותי בכתפי' כשהוא אופף אותי בריח הבושם המתקתק שלו ואמר לי בקול של ממתיק סוד: "מה עשית ? אתה לא יודע שאם היא מחפשת אותו צריך תמיד להגיד לה שהוא בשירותים?" "אבל היא לא חיפשה אותו . אני זה שחיפש אותו." "ועכשיו סיבכת לו את החיים. טלפן אליה מהר ותגיד לה שהוא ישנו לפני שיהיה סקנדל." בחושי החדים תפסתי מיד במה מדובר ומיהרתי לטלפן לה שוב: "דודה אלקה - אמרתי - הוא ישנו והכול בסדר. הוא ישב פשוט בבית הכבוד ושם לא חיפשתי. את יכולה להיות שקטה ואין לך מה לדאוג, הוא בכלל לא חשב ללכת לשום מקום אחר' יש לנו כאן המון עבודה." "תודה - אמרה לי - מה שלום אבא?" "בסדר. למסור לו משהו?" "דרישת שלום." תמיד חיתה מוסרת ד"ש לאבי . אף פעם לא לאמי . חיתה אשה ישרה באופן יוצא דופן . אם שלומה של אמא לא עניין אותה, לא חיתה שואלת מה שלומה, וכמובן שלא חיתה מבקשת למסור לה ד"ש, אפילו לא לשם הנימוס. גם התמימות חיתה חלק ממנה. כשאמרתי לה שבעלה יושב איפה שהוא יושב, האמינה תכף ולא ניסתה לאמת את הידיעה בשיחה איתר. ממש צדיקה תמימה. אחר כך חשבתי שאולי אני טועה ואולי היא לא כל כך תמימה, להיפר' אולי ברוב חוכמתה הבינה שכל אותם לחשושים שמאחורי גבה לא מזיקים לה כהוא זה. שידברו כל הולכי הרכיל כרצונם, וכי מהו הכבוד הנכסף, אם לא תכונה אשר לפעמים מזיקה, יותר מאשר מביאה תועלת. לרחוב שמעון התרסי הגענו בחזרה במכונית הספורט הירוקה של ד"ר האוזר. חיתה זו הזקנה שהתעקשה קודם לכן שהרופא לא ייסע איתנו בשברולט, אלא אחרינו במכוניתו ואני לא הבנתי למה. עכשיו הבנתי. איזהו חכם? הרואה את הנול.ד השניים ישבו מלפנים ואני דחוק במושב האחורי המותאם לילדים ולא לבחור רב גוף כמוני. ישבתי מול עורפו של הנהג והסתכלתי על עטרתו הלבנה שירדה לעבר הצוואר בצורת קוקו מכסיף הקשור בסרט ירוק. אני חייב להודות, שמעולם לא הבנתי את כפולי המצח המאמינים ששיער הבוחר לצמוח דווקא על העורף, יצליח להמעיט את גדולת הקרחת. ליד ביתה נפרדנו בלחיצת יד' מרוצים שהמשימה בוצעה באופן מושלם. יותר מאוחר'כשישבתי בפורר הישן שלי' עלה על דעתי רעיון מבריק והחלטתי שאני חייב להוציאו לפועל. בהצטלבות הבאה סבתי על עקבותי וחזרתי לשמעון התרסי. הארתי את חדר המדרגות ומצאתי בנקל את הדלת שממנה הוצאנו קודם לכן את הגופה. ליד הפעמון היה כתוב בכתב יד א. לדין. ברגע שעמדתי לצלצל דימיתי שאני שומע מעין יבבות חנוקות. הצמדתי את ראשי לדלת, אך עתה לא שמעתי דבר, אולי בגלל שהדבקתי את האפרכסת חזק מדי. צלצלתי. היא שאלה מי שם. "זה אני. בזק ליכטנשטיין. יש לי רעיון פנטסטי!" שקופה. עיניה הכחולות, שהיו הפעם עירומות ממשקפיה, נראו לי מוצפות נוזלים וחיזקו את הרגשתי שקול היבבה ששמעתי לא היה פרי דמיוני. רק עתה עלה על דעתי' שמתוך צפיפות האירועים, שכחתי להצטער על מותו של חרובי. איש מורם מעם, איש אשר שמו וכשדונותיו יצאו לתהילה בכל הארץ והביאו לי כבוד רב. נכון שאף פעם לא ליטף את ראשי עם איזו מילה טובה, וגם דמי החנוכה שהיה מעניק לי בילדותי לא היו נדיבים במיוחד' אבל בכל זאת הוא היה דודי, ואשתו האהובה אלקה חיתה אחותו הבוגרת של אבי. אז איפה הצער שהיה צריך למלא את לבי? איפה הכאב הבא תמיד עם הסתלקותה של נפש אהובה? הרי אפילו אם זלזל בי כלפי חוץ' או אמר לי בחביבות שבחיים לא פגש טמבל כמוני' בכל זאת אין ספק כי בתוך תוכו אהב אותי מאוד והעריך את כשדוברתי ככתב חברה ובידור' עובדה שהוא היה זה אשר המליץ על קבלתי לעבודה בעיתון שהוא ערך. חיכיתי כדקה שלמה שתזמין אותי להיכנס, אבל היא לא. סגרה את אחרון כפתורי החלוק, לחצה על כפתור החשמל שכבה מדי רגע וניסתה להסתיר מאוזני את נשימותיה המקוטעות. "עלה על דעתי - אמרתי לבסוף - שכדי שלא נעורר חשד' אצלצל מחר בבוקר מהמערכת לביתו של חרובי' כאילו כדי לשאול אותו משהו הקשור למאמר שאני כותב על עתיד השחייה בארץ' ואז נוכל לדעת ממנה אם היא יודעת שהיא שוכבת על יד בעל מת." לא ענתה לי. הסתכלה עלי בלי לראותני ורק משחזרתי ושאלתי שוב מה דעתה על הרעיון המבריק, פלטה: "אל תהיה טמבל!" ממש במילים שחרובי היה פונה אלי כשהיה במצב רוח טוב, וסגרה בפני את הדלת. כשחזרתי הביתה, חיתה סימה ישנה בשלווה גמורה בלי לדעת דבר. נכנסתי למיטתי והשתעלתי בקול רם, בתקווה שהשיעול יעבור בדלת הפתוחה אל החדר השני. השיעול אכן עבר, אך היא לא התעוררה, או שהתעוררה אך עשתה עצמה כישנה. בסוף לא יכולתי להתאפק יותר חתקרבתי אליה ואמרתי : "סימה! ." אל תשאלי מה קרה! סימה, את שומעת?" "."טוב ספר' אבל בקיצור ובלי הרבה פילוסופיות!" "חרובי קיבל התקפת לב ומת!" "!!!אל" בבת אחת חיתה יושבת על המיטה ופוקחת מולי את עיניה הגדולות והיפות. "כן! !! ואת יודעת איפה הוא מת ? רק אל תתפוצצי מצחוק. אצל הפילגש שלו במיטה. את זוכרת שסיפרתי לך מה מרכלים עליו במערכת? אז עכשיו זה הוכח תוך תיקון שגיאת הגיל, אבל את לא מספרת את זה לאף אח.ד נשבעתי לזקנה שאני לא מגלה את עלילות הלילה לאף אחד' אפילו לא לך." סימה לא ענתה. ישבה בוהה כאילו לא קלטה את דברי ואחר צנחה על מיטתה ופרצה בבכי קורע לבבות. נדהמתי. אף פעם לא ידעתי שהיא רגישה כזאת. ניסיתי ללטף את ראשה, אך היא צרחה "עזוב אותי!" ואני מיהרתי לעזוב. רק יותר מאוחר' כשהמשכתי לשמוע את קול היבבות החנוקות שהגיעו אלי מהמיטה הרחוקה, רק אז נזכרתי פתאום שסימה, לפני שפתחה את בוטיק הבגדים שלה, חיתה מתמחית בכתיבה על ענייני אופנה וקוסמטיקה. איך לא הבנתי שאם הדוד חרובי היה קורא לי בחיבה פתחה. עמדה לפני כשהיא סוגרת חלוק בית צמרי, על כתונת לילה "טמבל קטן שלי!" הוא ידע על מה הוא מדבר." • גליון 281 (ך: ~ c:::: ~1 ~ זיכרון מתוק של עפצ קרין חזקיה החגים כדי לאחל לה שנה טובה. אתה יודע שאני עושה את זה כל שנה. ואיזה חודש עכשיו , פנינה, את יודעת ? חקר אותה, כאילו היא עוד עד אחד מטעם ההגנה שנשלח אל הדוכן לרכך את לבו של השופט, ועליו לקעקע את עדותו עד היסוד . מה אתה בדיוק מצפה שאשיב לך , ענתה קצרת רוח, כמובן שאני יודעת. אנחנו עומדים עכשיו באמצע מרץ. ב 17- במרץ, ליתר דיוק. כמעט חמישה חודשים אחרי החגים, או חודש לפני פסח, סינן בכעס, איך שאת מעדיפה, ותוך כך חלץ את הנעל בעצבנות והעיף אותה, כמו במכוון , לעברה. למה בדיוק אתה חותר , השיבה חסרת סבלנות ורוף:ת טינה, מרשה לעצמה להגביה מעט את הטון כדי להזכיר לו שגם היא סיימה לימודי משפטים, גם אם לא פיתחה קריירה מרשימה כמו שלו. ממתי אתה כל כך מתעניין בדודה שלי? מה אכפת לך בכלל אם אני מבקרת אצלה או לא?! ואז אספה עצמה, נשמה עמוקות, והמשיכה בטון שקט: אתה מוכן לספר לי סוף-סוף מה הן החדשות הטריות מזלוטופולסקי 16, דירה 2, או שאתה רוצה שאברר את זה בעצמי. הדודה שלך עזבה את תל-אביב ועברה לדיור מרגן ברמת -גן , שלף שבתאי את הקלף בתרועת ניצחון תוך הטעמה מרושעת של המילה "שלך". נו , וטוב עשתה, השיבה באנחת רווחה. ואולי תסביר לי מה רע בכך? סוף-סוף קיבלה שכל והשתחררה מלהקת החתולים המסריחה שלה. עכשיו היא תגור בדירה נקייה, תחת השגחה, ואפשר יהיה גם לבקר אצלה בלי לקבל התקף אסתמה. ובתוך כך שיוותה לנגד עיניה את הביקור האחרון בקיץ אצל דודה ברונקה, בו קידמו את פניה ביללה אולי שבעה חתולים, ולעומת חתול יחיד מהודר למראה שפרוותו אפורה ושעירה נראו השאר סתמיים וחסרי ייחוד. שניים זינקו לחיקה ומשם באמוק אל כוננית הספרים, אחד מג'ונג'ן , חמוד דווקא, התיישב על השולחן ללקק את פרוותו ורחרח את תקרובת העוגיות שדודה ברונקה הגישה לה, והנותרים התחרו מי ייטיב לצוד את אצבעותיה שבצבצו מתוך הסנדל , ואחר משכו את מפת השולחן ... ~ מעת על התרגיל המלוכלך של הדודה המטורללת שלך , נהם שבתאי בשובו בערב מן המשרד , שומט כהרגלו את העיתון היומי ואת צרור המפתחות על שולחן המהגוני המפאר את פינת האוכל , מפר את הסדר המופתי ומניח את תיק הג'יימס בונו על כורסת העור בצבע החול שנקנתה ב"ארבעה נגרים" במבצע הוזלות בחנוכה אשתקד , וקצר רוח מקלף את בגדיו מעליו בהליכה לחדר השינה, נחלץ מהר ככל האפשר מחליפת השרד האפורה שנתפרה אצל הלפרין לפי מידה כדי להתרווח בבגדי הטרנינג ובנעלי הבית שציינו בעבורו את סיומו של יום עבודה מפרך ותובעני. לא, מה היא שוב עשתה, זרקה פנינה מחלל המטבח והסירה את כפפות הגומי הוורודות שהגנו כתמיד על כפות ידיה שטרחה על טיפוחן . היא נדרכה, לא ממש מעוניינת לשמוע עוד פעם את עלילותיה של הכבשה השחורה, אבל נקראת להגן על שמה הטוב של משפחתה החשופה תדיר לביקורת ולהקנטות, ומיהרה לפשוט את סינר השעוונית הפרחוני , שמוטבעים בו פרחי ה~ך?בוייס, שקנתה אז בז'נווה בתום חופשת חורף משעשעת. היא הביטה בעורף חרוש הקמטים של בעלה שהיא מתקשה להסתגל אליו , משערת ששוב צפוי לה ערב רווי עלבונות ומתח, מאלה שבהם עורך הדין המדופלם אינו מוצא לעצמו מנוח לפני שיראה את אשתו זה תשע עשרה שנה ממררת בבכי, מעשה קל שבעתיים מיכולתה לשוב ולסלוח. מתעלם משאלתה כדרכו בשעת רתחה הפנה שבתאי ראשו לאחור ונעץ בה מבט חודר. והיא ראתה את עיניו החומות הקרועות לרווחה מוכפלות מאחורי זגוגית משקפיו המוזהבים, וגבותיו הכהות והעבותות הזדקרו מאיימות מתמיד , משלימות בחומרתן את המבט החד והנוקב שכמו מציב חיץ וכופה ריחוק, שסתר מעט את שפעת השיער החלק, והיא הבחינה בשערות שיבה נוספות. ולרגע נכמר בה לבה על ה~יבה המזמינה ליטוף שכמו ממסמסת את חזותו הנוקשה. אולי תספרי לי קודם מתי בפעם האחרונה היית איתה בקשר , רטן בטון מבשר רעות וצנח בכבדות על המיטה הזוגית, שאריג לבן עבה וכבד נמתח עליה בקפידה. מה אתה רוצה מחיי , הפטירה בתחושת אשמה. טלפנתי אליה בתקופת 37 יולי מה שאת מסוגלת לפלוט בתגובה זה את סדרת השאלות הקבועות שלך , "לחמם לך את האוכל", ניסה לחקות את הטון השקט ואת האינטונציה המיוחדת לה בכישרון לא מבוטל , שהיה משעשע אותה בימים כתיקונם. אני צריכה לעכל את האינפורמציה שסיפרת לי ,אמרה פנינה בעודה מכפתרת את ז'קט העור ומחליקה באצבעותיה על צווארון הפרווה האפור , וכרכה סביב צווארה צעיף מוהר אדום. הצבע העז החיה את פניה והצית זיקוקים בעיניה האפורות, שעוד נותרו בהן סימנים לאיפור שמשחה בבוקר לפני שיצאה למשר.ד מתיקותה הפיגה את שארית הטינה שעוד קיננה בשבתאי , וכמו תמיד באיחור . מצטער על גסותו קרב אליה, מהסס אם לחבקה, מנוע בגלל גאוותו מלהתנצל. פנינה העלימה עין מן האותות המבשרים פיוס, אספה את צרור המפתחות מן הדלפק, וכדרכה העיפה אותם מעלה ותוך כדי שרבוב לשון קלטה אותם בכפה. הוא עיקם את זוויות פיו ,אבל שלא כהרגלו לא פלט את הסניטה הקבועה שלו: מתי תיגמלי כבר מהשטויות שלך,כשתהיי סבתא?! את עוד כל כך שבויה ב"חמש אבנים" ששכחת שיש עוד איזה שניים-שלושה ענפי ספורט, מאתגרים לא פחות והולמים יותר אשה בגיל ובמעמד שלך , רומז אולי למשחק הטניס שהקפיד לשחק מדי יום ביומו. הפעם שתק בגדלות נפש ופנינה הוסיפה נקודה לזכותו , ומשהבחינה בניצני החרטה חזרה ושאלה, מאיפה בכלל נודע לך על העניין? גבי שאלתיאל פעיל באגודה, אבל הוא טרח לשתף אותי רק לאחר שכל הפרוצדורה הושלמה. סוף-סוף האינטרס שלו הוא שהאגודה לא תפשוט רגל , ולא שהחבר שלו ישלשל לכיס שלו בוכטה רצינית. גם ככה קשה לו לפרגן לי. טוב, אנחנו לא בדיוק בעשירון התחתון , ואפשר להבין שמקנאים בך. באמת לא חסר לנו כלום, גם בלי הדירה בזלוטופולסקי שפנטזת עליה. אמרה ומיד הצטערה על דבריה, משום שלהשתוקקות לירושה המסוימת הזאת היא בהחלט חיתה שותפה, מבקשת להוכיח שגם היא הביאה איתה לשידוך נדוניה לא מבוטלת. אני משנוררת ממך סיגריה ויאללה, אני רצה, הגיבה במשובת פתע שלא הלמה את המעמד ופתחה את דלת הכניסה. מה הוא רוצה מדודה ברונקה, רטנה בינה לבין עצמה ליד הדלת. למה תמיד הוא מתלונן עליה. היא הרי חיתה כל כך נדיבה כלפינו , אז כשבאנו לארץ וגרנו אצלה. היא באה לפגוש אותנו בנמל חיפה, הציפו אותה הזיכרונות: דודה ברונקה קטנת הקומה, ששערה הבהיר אסוף במעין בננה מהודקת לראש בסיכת עץ. לדבק, לדבק, מלמלה אז בפולנית, משתנקת מבכי , ומלטפת באצבעות מוכתמות בניקוטין את פניו של אבא שרכן לעברה, אחיה הצעיר ממנה בכעשר שנים, שהיה גבוה ממנה כמעט בשבי ראשים. הדמעות שלה זלגו בלי בושה מאחורי משקפי השמש הכהים, והיא שלפה מכיס המעיל מטפחת ממורטטת וקינחה את אפה. זה ממש לא בא בכלל בחשבון שתיסעו עכשיו לבאר-שבע. אתם באים אלינו. מנחם תקוע בתורנות בחדר לידה, והוא ממש ישתולל אם ישמע שנתתי לכם לנסוע. מול הנחישות שהפגינה לא הועילו אז מחאותיה הרפות של אמא ולא השידולים של נציגת משרד הקליטה, והמשפחה עשתה דרכה במונית בכביש המתפתל לאורך הים, לרחוב מלצ'ט בתל-אביב. פנינה נזכרה עכשיו בבית שעץ ברוש מאובק ודהוי היה נטוע בחזיתו , ובקומה השנייה, בחדר מדרגות אפל ורחב ידיים, על דלת עץ כהה שמאחוריה התנשף הזרועה כתמי חלודה, מפזרים סביב שיער מפרוותם וגורמים לה ~ להתקף עיטוש מטרי.ד בשלב מוקדם מכפי שתכננה פשוט נמלטה ~ -== על נפשה, נדחית מצחנת השתן הכבדה שדיחסה את החמצן לנשימה. עכשיו כבר אין צורך שתבקרי אצלה, מפגרת, עקר אותה שבתאי מזיכרונותיה. את לא קולטת מה הולך פה? את הדירה שלה היא הורישה ל"צער בעלי-חיים". בבת אחת סגרה על החדר דממה כבדה וטעונה, כאילו זה עתה יצא מן הבית איש בשורות איוב. היא הבחינה באגלי זיעה על מצחו של שבתאי ולהרף עין דימתה אותן לטיפות האדים הנקוות על כוס הזכוכית הדקיקה שהיא מניחה בה את עלי הלואיזה לפני ה q ליטה, והווריד ברקתו פעם במהירות כמעט הולם בקול. תנגב לך את החמדנות מזוויות הפה, אבא'לה, אמרה באיבה, אף כי בסתר לבה נאלצה להודות שהמהלך אכן מפתיע, ורק ביקשה לשמור על ארשת ניטרלית כדי שלא ישלוף נגדה שימוש ביתרון ההפתעה. שנה לאחר נישואיהם הבינה פנינה בהארה פתאומית ששגתה. מה לי ולדירת מותרות במגדל יוקרתי , שאלה את עצמה. מה לי ולרהיטים הלבנים, הסטריליים, התפורים לתצוגה של "דירה לדוגמה" שלא נועדו לקלוט לתוכם תינוקות, זאטוטים, משפחה. ולפנינה לא היה אז ספק שתקים לה משפחה גדולה, פיצוי על היותה בת יחידה, תוכנית נוספת שמשום מה התמסמסה. עשיית הרושם אצל בני משפחת שוחט, התברר לה, חיתה חשובה מן הנוחות והביתיות. מאהבת הנעורים שפרחה ביניהם במסדרונות הפקולטה למשפטים נותר ניצוץ קלוש בלבד , והיא חשה שקל היה לכבותו כליל מאשר להפיח בו להבה. מאוחר מדי קלטה שהכוח המניע את שבתאי הוא התחרות חסרת הסיכוי עם אביו . תבינו , ניסתה לגונן עליו באוזני הוריה. כשיש לך אבא שופט בבית המשפט המחוזי , שכבר בגיל שלושים ומשהו מתפרסם כעורך דין מבריק ומוזמן לשמש כבורר בעסקאות גדולות, ובגיל ארבעים כבר מתמנה לשופט בבית משפט השלום, אז מה שלא תעשה, בכל דבר אבא שלך כבר הקדים אותך בגדול. ואת שבתאי זה אוכל , הסבירה חרישית, מבינה את חוסר התוחלת בניסיונותיה לחבב אותו על בני משפחתה או למתן את שאפתנותו ולזכות בשלוות הנפש שהיא כל כך כמהה לה. כל הזמן הוא חייב להוכיח לעצמו שהוא לא פחות שווה. אחר כך התחוור לה, שכל בני משפחת שוחט אינם רק סנובים המתנשאים עליה, אלא גם נשאים של ~ן התחרותיות במידות משתנות, ובעל כורחה ושלא בטובתה נגררה גם משפחתה לתחרות. וכי אפשר היה בכלל לצפות שיימצא יריב שווה כוחות במשפחה שעלתה בסוף שנות החמישים מפולין לעומת משפחה מושרשת בארץ זה ארבעה דורות ? נלכדתי כמו ציפור פתיה בכלוב זהב, כתבה אז ביומנה. לחמם לך את האוכל , שאלה, ותוך כך עיסתה את רקותיה, עוצרת את כאב הראש הטורדני שכבר החל מבצבץ אצלה כמו תמיד עם המתח הקל שבקלים, או שתיקח לך לבד. אני צריכה לצאת תיכף לאסוף את הקטנה משיעור ריקוד . אני ממש המום ממך , שום דבר לא יוציא אותך מהשלווה המדומה שלך , התריס שבתאי בטון מעט מבודח, משלח סימני שו?ם לאחר שהתפרק מכעסו , כמו בודק אם כשרה השעה להתפייסות. הוא שפשף את ידיו כמבקש לחממן , וכמעט פירשה את התנועה כשביעות רצון עצמית אלמלא כתפיו המשוכות כלפי מעלה שהסגירו את שאריות הכעס המכרסם את עצביו • מתחת לאף מסלקים לך את הירושה וכל 38 281 גליון אשה שמפנטזת כבר שנים לפתוח דף חדש, לגלגה על עצמה. מעברו :ךן. של רכב שטח נהוג בידי גברתן אלים, כך שיערה, עלו צפירות ~ עצבניות, והיא עוד הספיקה לתפוס את הרמזור המהבהב בצהוב c:: ולפנות שמאלה לפני ששוב התחלף באדום. ההוא בטח קילל אותי' ן~ ~ חישקה את שיניה, שוביניסט אחד ששונא נהגות על הכביש, כמו הטיפוס הזה שביקש ממוטי לייצג אותו בתביעה נגד העירייה על חריגות בנייה והתעצבן על שהעבירו את התיק לטיפולי. אתה חושב שיש לה מספיק ביצים, שאל השמוק הזה את מוטי' הבוס הגדול' בלי להבחין שאני כבר בחדר. משום מה נקלעה שלא בטובתה לפקק תנועה מאוד לא אופייני לשעה שבע וחצי בערב והתנועה ממש .,j'~i, '.;';~~ ~ד~; -:i~ ·j~.,: ז j, : ~ • זנ- נעצרה. לעזאזל, רק יורד קצת גשם, וכבר כל העיר הזאת בבלגן. היא פתחה את שמשת החלון והציצה החוצה. חי פנינה, צעק לעברה מכר מן המסלול הנגדי . יש שם אופנוען שהחליק על הכביש ואיזו מכונית פגעה בו 'אל תשאלי לאיזה טורים גבוהים עולה שם הוויכוח בין שני הנהגים. הכי טוב שתעשי U-Turn ותחזרי אחורה, הנה, אני נותן לך להסתובב. תמסרי בבית ד"ש, שלח עוד קריאה, קוטע את מילות התודה שהפטירה לעברו . עוד בסיבוב באפלולית הרטובה הבחינה במעיל הגשם המנומר בצהוב בוהק ובמטרייה בכחול הזוהר ובלי משים חייכה בקורת רוח. סמדר המתינה בקוצר סבלנות בפינת הרחוב ליד הפנס, מדלגת מרגל אל רגל לחמם את רגליה, קווצות שערה הבהיר מגיחות מבעד לכובע הצמר המפוספס, מפטפטת עם נטלי' שרכשה את חיבתה עוד כשהיו בגן. הן נחפזו להתיישב במושב האחורי בשלום אמא'לה, שלום פנינה, וסמדר רכנה לפנים להדביק נשיקה ללחייה. אוף, איזה קור ... 39 י ו לי 2003 ונבח בהתרגשות כלב לא מוכר' נעוצה בפינותיה בארבעה נוגי כסף, נצנצה לוחית מוכספת שאביה התעכב לידה בהתרגשות, ומפגין בגאווה גלויה את ידיעותיו בעברית העביר עליה את אצבעותיו כקורא בכתב ברייל בקול: ד"ר ברוניה כ"ץ - רופאת עור ומין' ד"ר מנחם כ"ץ - גינקולוג. w~י , אני מוכרחה כבר לצאת, פנתה לאחור ליד הדלת הפתוחה וקולה שבוק מדמעות. אני מבקשת, בוא ננסה להעביר ערב אחד שקט, לשם שינוי. ממילא אני במתח עכשיו כשיונתן התגייס גם בלי המריבות הקטנוניות שלנו. אם סמדר תתקשר אני עם הפלפון, ותוך ארבעים דקות בטח אהיה כבר בחזרה. היא לא הבינה איך פתאום, עוד במעלית היורדת לחניון הבית, חיכה בנחיריה זיכרון התבשילים הטובים שדודה ברונקה חיתה מכינה. "זה שאשה היא רופאה, לא אומר שהיא לא צריכה לדעת גם לבשל", הדהד באוזניה מוסר ההשכל כשנזכרה בבטטות שהכינה מהן עוגות זרועות צימוקים וקליפות הדרים. הלוואי שהייתי מצליחה כמוה להפוך חצילים מטוגנים לטעם של כבד קצוץ. והגלידות שהכינה מאבקות צבעוניות עם אבקת חלב במיקסר יד, והיא כמעט ליקקה את שפתיה כשנזכרה בפרוסות פרי העונה שדודה ברונקה הוסיפה למקפא. פרועת שיער' מרימה מכסה מעל סיר ברזל כבד ומזדקפת על בהונותיה, כך שבה דודה ברונקה ועלתה בזיכרונה, דוחפת חוטמה לרחרח אם התבשיל עולה יפה, ופנינה נחושה לדבוק במשימה שהוטלה עליה, בוחשת במאמץ בשתי ידיה בכף עץ' ומאחדת לבלילה את הבטטות המעוכות, המרגרינה והסוכר . היא חייכה משפתחה את דלת המכונית בעזרת השלט כשנזכרה איך משום מה כשלמדה בבית הספר את "מקבת", דמיינה את שלוש המכשפות רוקחות סם כשפים בדמותה של דודה ברונקה. אני באמת שמוקית לא רגילה שככה הפניתי לה עורף, נתקפה בושה, וגעגועים שדגדגו בגרונה ובנחיריה לדודה הפרועה שלה אחזו בה ומוססו את העלבון ששבתאי תמיד עולב במשפחתה. היא התיישבה במכונית וכיוונה את המראה, ותוך כך העיפה מבט חפוז אל הבבואה שנשקפה לעומתה והחליקה בגב ידה על גביניה המכווצים שהעמיקו את הקמטים במצחה. היא החדירה את אצבעותיה לתוך שערה כדי להתפיחו מעט, ואז השפילה מבטה במעין חוסר אונים על ידיה שהאדימו מן הקור ושלפה מן הארנק את הכפפות הרכות מעור גדי לפני שתתניע את הרנו הכחולה שלה. אוף, החיים בבית לפעמים באמת בלתי נסבלים. מעניין אם אצליח אי פעם להסתגל לפרטנר שלי ולהרגל הזה שלו להיכנס בי בכל הזדמנות. ומדוע בכלל צריך להסתגל לעריצות שלו? איך לא למדתי במשך כל השנים לשים לזה סוף? הזגוגית הקדמית התכסתה אדים מיד כשיצאה מתחום החנייה אל הרחוב ופנינה הפעילה את המגבים ואת מפזר האדים. בכף ידה ניגבה מובנית את החלון. שקועה בעבר נהגה, וכמעט בשנייה האחרונה בלמה בחריקת גלגלים לפני שפנתה שמאלה ברמזור אדום. מזל ששבי לא באוטו' אחרת היה כבר משתולל' ובצדק. אני באמת לא מרוכזת וככה אי אפשר לנהוג. במעבר החצייה קלט מבטה צללית של נערה דקת גו שחצתה אותו במגפיים גבוהי עקב, ומעיל ארוך מחטב את גזרתה. כזה גוף בדיוק היה גם לי' נתקפה לפתע קנאה, אני מוכרחה לעשות משהו עם אהבת הממתקים המגעילה שלי שנעשית ממש כרונית כל חורף, הרהרה בזעף, והעיפה מבט על קימורי בטנה שבלטו ממכנסיה ההדוקים שלבשה. צורה של 'בחוץ יפחדת רכב אשל 'תבואי לאב אאב ראמ יל ןבטלפו תשא .בדרך ההית ,תאונה ההתנצל ,פנינה תמורגל דכתמי שלחו האשמ לבכ במצ .שהוא ךואי ההי ?לכן הזרק רלאחו יובל ןלהמתי הלתשוב הפתח תא והרדי בלהקשי תלחדשו לש השמונ .בערב ךאי יאנ המעל לבכל יבדעת בלחשו לע תעזיב ,הבית ההבזיק המחשב ,בראשה הפגוע ןעדיי ןמ תהגסו לש ישבתא ץשמתפר העלי דתמי ןבאופ אל .צפוי ואיז תזכו שי יל רלערע תא ןהביטחו לש ?הילדים הבמ םשקולי תהעלבונו ,וההקנטות אשהו היור ןלכיוו ישל ןולכיוו לש ההמשפח 'שלי למו ןהאמו לש ןיונת רוסמד רבסד 'המשפחתי תבבי רמ ןג חובטו דשתמי היהי םש ?בשבילם חבט 'שעכשיו ההכשיר הלעצמ ךדר הנסיג ךמהצור דלהעמי תא ןהשחצ ההז ףסוף-סו ובמקומ 'ולמרוד ןכשיונת רעוב תטירונו םבצנחני דועו תעומדו ולפני ששלו םשני תקשו ,ומסוכנות הז לבכל אל ןהזמ בלחשו לע .פרידה ץוחו ,מזה הניסת אלמצו ילשב וק ,זכות ףבסו אהו יהר דתמי .מתחרט יאול רכב יאיחרת תא 'המועד הסיכמ הלעצמ .ביובש יהתעוררת תקצ ריות ימד רמאוח יואול םג ןהזמ לפוע 'לרעתי ההתוודת הבינ ןלבי העצמ רביוש יהאופיינ .לה המ הקר ?לי יהשתגעת ?לגמרי לבגי םארבעי שושלו קלפר םפתאו תא .החבילה םהגש רגב הופנינ ההאיצ תא תפעול ,המגבים הונהג תבזהירו אשל זלהתי םמי לע םהחולפי לע ההמדרכ םהמכורבלי יבמעיל םהגש .שלהם ךצרי תלהודו לע ,האמת םשג יאנ יהתרגלת רכב ןלביטחו 'הכלכלי הסיכמ הבלב תבמרירו השתמה העלי ,במקצת יוהתמכרת תלרמ םחיי ששי הב אל טמע .שלווה םוג ההרב .חופש ואפיל תהמחשבו תהמחזוריו ההאל תשצצו תונעלמו ןה ,לוקסוס השאש תפחו האמיד יממנ אל היכול לבכל תלהרשו .לעצמה יאול יהיית הצריכ ךלחתו תא םהדברי 'מיד תלהראו ילשב ישאית הז אל דעוב ,ככה ההקפיד עלפת םע ,עצמה הוהסיט תא רהכפתו הלתחנ לש ל"קו ,המוסיקה" תבמכוני השנסע הבעקבותי והודלק עלפת תאורו םגדולי ושסנוור ,אותה הופנינ הנרמז הוהגביר תא תמהירו .הנסיעה הכנרא ישאנ שממ תזוחל לע ,הכביש לאב במוט ךכ תכשהמחשבו ישל תנודדו רלעב שוהרא ישל אל קבדיו .פה יהיית זא שממ ,פרגית החזר הלסור ,ולזיכרונותיה םוהנישואי והסב אלאמ אואב ההרב ,נחת וכאיל יזכית יבמ עיוד .מה תהב ההיחיד םשלה הזכת גלהתבר הבמשפח םע ,"ייחעס" יומ ליכו ההי םג רלשע השז ךיהפו לאצ ישב גלנוה ,קבוע רלהזכי יל ןמאי יבאת הולמ הגעתי . קר הדוד ובר הנק הקלט ואות תוא ההמשפח תהסנובי ושל ה'אמר ,חרישית דומי התפס תא העצמ יכ רמאחו העל קצחקו לש ישת תהבנו ךוחיו יקונדס העל לע .שפתיה הלמ אשל ותגור דיח האיז ,תקופה ההציע זא הדוד ,ברונקה דנגי ,שנה-שנתיים וותרא םא םאת תבאמ םמתאימי דאח ?לשני אהי ההתנער ,ממחשבותיה המזכיר הלעצמ ץשבחו םגש ףשוט ףועדי זשתתרכ הבנהיג שובכבי להאפ חהנמת .לפניה אהי ההעיפ טמב לא םהשמי ושהי הכמיקש תאח לש ששי ראפו וכאיל ונוצק תבתבני ןענ קענ .ואחיד אהי הבלש הבמרא תלראו המ תעושו םש תהבנו תהשקועו הבשיח תזרוע .צחקוקים 'זהו קהצחו רהמשוחר ההז לש 'סמדר אהו ההתשוב תהאמיתי תלהתלבטו .שלי קמספי םא ראזכ הכמ יהיית הלעומת הילד .עצורה ךאי יאנ היכול לבכל דלהעמי שברא םסול תהעדיפויו תא קהמחנ ישאנ המרגיש םלפעמי תבבי ?הזה יאול הז אל ריות םמסת ,פינוק הניסת אלדכ תא ההמחא השצפ ,ועלתה תמבקש הלעצמ ביטוי . אהי ההאזינ ילצליל ואיז תיציר קבאדו אשל ההצליח הלזהות םוהגעגועי הלדוד הברונק ותפח זrזחב קכבצ םהשמרי השהדוד ההית המכס ואות תבכס תנוצו השעלת האית הארצ .מפולין תהטיפו תהכבדו לשע ההשמש תהקדמי ורעננ תא המחשבותי תהדחוסו הכשיצא תללוו תא ינטל דע חפת תהבי ןוה ונטע הב תנחישו .ספונטנית יתעל ההבית ,מותק האמר 'לסמדר יאנ הצריכ דעו ץלקפו ןלא .שהוא אל באתעכ ההרב .זמן םובינתיי יתארח אלאב ,לחברה םוא אל תהספק םלהשלי םבצהריי תא ,השיעורים זא הבבקש 'ממך לא יתדח םאות הלשע .מאוחרת הפנינ השב תלמכוני דוע המהר הנכנס בלרחו יזלוטופולסק רלאח השהחטיא תא ההפניי ,הראשונה יכ ההית השבוי הבזיכרונותי לע תהבי 'ברח ,מלצ'ט רשנמכ רבמחי המציא רלאח ומות לש .הדוד לג קד לש בעצ רעב .בה הכמ בעצו אשרופ דמייל אל קחיב ףא םפע קתינו 'משלו םובמקו הז קהסתפ ףבתחלי לש לפוד 'היסטרי ואפיל השהי בחבי יוידידות ו'הציפ האות םפתאו ,הדמעות לאב אהי ההתנער ןמה הוהחל שלחפ החניי בברחו שהגדו תמכוניו .לעייפה אהי ההחנת תא בהרכ ןבאופ קחל יואלגנט הוהתפלא ךאי ,הצליחה לע ףא תהראו ,הלקויה קלהידח הפנימ םבמקו ושנותר וב קר םסנטימטרי םספורי ימשנ יציד .הרכב לחב יששב אל הרוא ואיז החניי .מקצועית לע 'ידו וכמ ,להכעיס יאנ תמתמרנ תומתמרנ דע ישאנ .מצליחה אהי הנשאר תלשב ,במכונית תמתמכר .למחשבות רמוז ףשא םפע אל ההתעורר יאצל ההשאל םהא לבגל תעקרו וא יאול ךמתו הבחיר םהכ"צי אל והביא םילדי .לעולם ואיז תאטימו .מצדי אנור בלחשו דע הכמ הז הנרא יל דתמי יטבע גשזו עשופ םחו הואהב קיסתפ ףכלהרעי םאות .עלי טכמע ףא םפע םבעצ אל וניהלנ תשיחו לע ,המשפחה וכאיל ושזה אנוש ץשמחו ,לתחום .התפלאה דתמי האיז ןמי דסו ץרב לע ,המשפחה ומשה לאפ השיפ ול ההשקיע .למצולות לכ ןניסיו רלבר המ הקר ,לסבא ,לסבתא וא דלאח םהקרובי ףנהד לע ייד אאמ וכאיל רמדוב תברכילו הובפליש .לפרטיות אשל רלדב לע ההמהומ השהתחולל יכשביקשת תלדע ימ םה גזו םהילדי םהמחייכי ,בתמונה דיל ,ותינוקת ווכמ ךבדר אפל ההתמונ הנעלמ ןמ 'השולחן תשפלט תזכוכי העב הכיסת וב לע ץמקב לש .תצלומים לע ימ אהי הניסת תלעשו תא םהרוש ההז לש תמלכ .הדיסקרטיות רברו ל יגמר תשהי ה וז תהעמד ,פנים יאול תצור תהתגוננו השסיגל הלעצמ ימפנ תשאלו .חטטניות וא יאול יעל הניסת אאמ .לגונן תלמרו השמלא רכב השנ םלעליית ,ארצה יל יולכדאונ ףא םפע אל ונתנ סלהיכנ הלקליניק טבמלצ' םג אכשל ההית תשע ,קבלה השב תלחוו תא ההתעלומ .מפעם הז ההי רהאיסו דהיחי טכמע תבבי לשהכו ההי וב :מותר ץלהתרוצ ראית ןבי ,החדרים תלעלו םע םהנעליי לע ,הספה ואפיל רלציי לע ,הקירות ךלחתו םבמספריי תתמונו למהז'ורנ קולהדבי ןאות לע תהדל קבדב חמקמ .ומים ךחיו טפש לע השפתי לש הפנינ הכשנזכר לבמכחו בהרח השקנ הל 'הדוד יכד אשל חתמר תא קהדב .באצבעות קר הכשנפל ןמ טהקורקינ ,ונחבלה הילד הגרומ הוגבוה ימכפ ,גילה הששער קד בוצהו הכשעור ,בשלה ההכניס האות הדוד ,ברונקה האות ,לבדה רלחד 'המסתורי יכשבדאונ אל עיוד תא ונפש במרו ןעלבו .וזעם רהסד יהמופת ןוהניקיו טכמע וסנוור האות םמשו ושעמד דבניגו ףחרי ימד סלכאו עהקבו .בבית העיני ושוטט זא לע יפנ םהבקבוקי תוהצנצנו םבצבעי םובגדלי םשוני ושאופסנ תבארונו לוע ,מדפים םועליה ונצצ תמדבקו תמנומרו יבכתמ ודי לש בכת די ,בלועזית תוריחו םחריפי םומוזרי לש תמשחו תותרופו ועמד לבחל ןגליו 281 החדר וערבו לנחיריה. היא הבחינה במיטה מתכתית קצרה וגבוהה מאחורי פרגוד מקופל למחצה והדודה לפי בקשתה הושיבה אותה עליה, משקפיה תלויים על קצה אפה, מצחה מקומט בריכוז ופניה חמורי סבר. היא ניקתה באלכוהול צורב את הברכיים המדממות, נושפת עליהן בהבל פיה החם להקהות את הצריבה, ואחר כך הספיגה בעדינות ובמיומנות קרם צונן שהביא הקלה מיידית. כשיצאה אל המסדרון ליקק בדאוני בחמלה את המשחה ואמא תפסה אותם בשעת מעשה. מה את עומדת כמו טמבלית ונותנת לו להדביק אותך בחיידקים שלו , התרתחה. את לא מבינה מה זה היגיינה? ובכלל , איך אפשר לשמור על היגיינה בבית הכי מטונף שראיתי אי פעם, מלמלה לעצמה, צובטת אגב כך את גבותיה במחוות ייאוש. ממש פלא שהחולים שלה לא מתים ממגיפה, הפטירה מזועזעת מהכלב שכבש לו נחלה על הספה, נגעלת מריחו הממלא את הבית. ניזונה מהתיעוב ומהסלידה המולדים אצלה לבעלי חיים, גערה אמא בשניהם בפולנית עסיסית כשהיא מרימה את קולה במכוון שיגיע בעיקר לבעלת הבית, שכבר חיתה עסוקה מן הסתם בהכנת הארוחה. בטח הידידות שצמחה ביני לבין בדאוני , והפחד שאתרגל לנורמות של ניקיון שסווגו בעיני אמא מתחת לתקן היו אחר כך הסיבה לחיפוש הקדחתני אחרי דירה נפרדת, סיכמה לעצמה פנינה את הזיכרון , ברוח מוסר ההשכל המשפחתי. מי שם? שמעה מעבר לדלת את קולה של ציפורה, השכנה שקשרה קשרי ידידות עם דודתה. זאתי פנינה, האחיינית, הנישטה של ד"ר כ"ץ. קול פסיעות מדשדשות נגררות באטיות מעצבנת עלה מעבר הדלת, ציפורה בחנה אותה מבעד לנקב ההצצה, ופתחה את הדלת כדי חריץ ככל שהתירה שרשרת הברזל , ומשהוסטה נפתחה הדלת לרווחה. בואי בפנים ~~w ה שהחום לא יברח, איזה אפתעה גדולה עשית בשבילי . המחנק ששרר בדירה דחה אותה. ריחות כבדים הלמו בה, אופייניים לבית שכמעט אף פעם לא מאווררים אותו , שחבר לו ריח הנפט שדלף מתנור החימום. תסלחי לי על השעה, ציפורה, אבל אני מחפשת את הטלפון החדש גן. כל כך הרבה · של הדודה ברונקה בבית ברמת זמן אני לא לראות אותך , לא לראות כמעט אף אחד מאז שאין פה דודה שלך,בחנה אותה ציפורה מקרוב, מצמצמת את אישוניה ופוערת מעט את פיה בהשתאות, מלטפת בידה הרועדת את שערה המדולדל , ששורשיו הלבנים כמו הלעיגו על הניסיון לשוות לו מראה שחור ובוהק. את נר~ה ,ה~~ אשה טוב בשבילה להיות קצת שמנה, פגעה מבלי משים בנקודת התורפה של פנינה, והחוותה בתוך כך על גופה שלה המצומק והשחוף כשל ציפור סגפנית. ה~~~ נשתה כוס תה, קצת זמן ואני מחפשת איפה אני לכתוב המספר שלה. המגש רעד בידי ציפורה מוכת הפרקינסון , והספלים שקשקו על הצלחות הקטנות שלא נשטפו כהלכה. היא התחלחלה למראה הכפיות המלוכלכות, וציינה לעצמה שאצל ציפורה מלוכלך אפילו יותר מאשר במטבח של דודה ברונקה, והחליטה לא להמתיק את התה ולהשתדל ללגום אותו כששפתיה לא · נוגעות נוגעות בדפנות הספל. מספר הטלפון נמצא לאחר שציפורה ערכה חיפוש קדחתני אחרי המשקפיים, פתחה וסגרה ברעש מגירות, וגררה את נעליה בכבדות על הרצפה. פנינה העתיקה אותו בקפידה ליומן השנה הכרוך עור שראשי התיבות שלה התנוססו עליו , ובהרהור נוסף צירפה אותו ליתר ביטחון גם לרשימה הנבחרת בטלפון הסלולרי שלה. את לשמוע, מיהרה ציפורה להשלים ~ את הפרטים החסרים באצבע זקורה ומעוותת, דודה שלך גם משלמת ~ כל שבוע לבן של הרצל מהמכולת בשביל שהוא נותנת אוכל לחתולים ~ ~1 בחצר. ~ דודה ברונקה, מיהרה לחייג בעודה במכונית, נרגשת למשמע ה"חאלו" הצרוד והעמוק. כאן פנינה. מה שלומך , דודה ברונקה? איך בבית החדש? איך את מסתדרת בלי כל החתולים? קיבלתי את הטלפון שלך מציפורה. היא מוסרת לך בהזדמנות הזאת דרישות שלום. פתאום התגעגעתי אליך , דודה ברונקה, ואל הבית במלצ'ט, הזיכרונות מציפים אותי ואין לי עם מי לחלוק אותם. הייתי רוצה לבוא לבקר אצלך השבוע. הייתי באה אפילו עכשיו , אבל כבר מאוחר . אולי נתראה מחר? תסבירי לי בדיוק לאן עברת. כן , אני רושמת, רחוב שני ימינה מרחוב ביאליק. אני כבר יודעת. תסלחי לי שאני בוכה, אין לזה קשר לכלום. כולם בסדר . יונתן התגייס. כן , הוא כבר חייל . גם לי קשה לקלוט את זה. אז מחר . אבוא אליך בשעות אחר הצהריים. מוקדם, שיהיה לנו הרבה זמן להעביר יחד. את צריכה משהו? אפשר לשמח אותך במשהו? טוב, לא חשוב, אני כבר אמצא. הגשם פסק והשמים הכהים נוקדו בעננים שחורים המבשרים שההפוגה היא רק לזמן קצר והירח כמו נחסם מאחורי סכר אפל וכבד . הילה דמוית אגס עטפה את אור פנסי הרחוב ושיוותה להם מראה הבא כמו ממחוזות רחוקים, של "ם~"ה שממנו עלתה ארצה. שבויה בשקט העמוק, מרוקנת, משוחררת, כאילו חיתה ציפור ששבה ומצאה את ... יולי 41 ,כנפיה הישב הפנינ ,במכונית ושכמ הנענת הל הוהחליק הבדממ לע יפנ ,הרחובות קשר שרח םהמי םהזורמי לא תתעלו זהניקו רהפ .אותה קממרח הנשמע הנביח ,הססנית וכאיל שח הבעלי השאינ .בעיתה תבמיומנו לש ץפור הפתח תא תדל תהבי הומצא תא ישבתא הצופ זבריכו .ב"מבט" אהי ההנהנ הבראש ,לשלום תיודע ןשאי עלהפרי ול תבשע ההצפיי תבתוכניו ,האקטואליה יובוודא אשל תבמהדור .החדשות הפשט תא טהז'ק תוא ףהצעי הותלת םאות ןבארו יהפינת ושדלת ההכבד ,השמיעה תלמור ,רוחה החריק תצורמ הכשהסיע האות לע יגב .המסילה המחדר לש רסמד הבקע תמוסיק ,ג'אז תובתחוש עפת לש תבדידו הפתח תא תהדל רלאח השנקש ,קלות הומצא תא הבת דבבג דריקו םובטייס םשחורי תמחולל למו .המראה אהי ההצטמצמ ןלכעי עריבו ןקט השהתפנ רלאח השדחק לא תפינו רהחד תא תערימו םהספרי םוהבגדי ךשבדר לכל והי םמושלכי רבאי-סד לע חהשטי םבמקו בארון , אנוש עקבו םלוויכוחי ןביניה תולביקור דמצ ישבתא לע ההתרשלות .כמחנכת יתשב ,אמא לא יתשימ בל ןלבלג ה,קלט רסמד תא המבט הביקורתי , יתרא האיז התנוע המדליק ולמדנ .היום םהתו השוב בהל ןשקר ימעינ הבת תהחולמניו לערפ תא העיני קבדו לש .דמעות תוא םהדגי תהאכל ,היום השאל לבקו רחמו תלהסוו תא ,התרגשותה הופיזר טמע ירסיס ןמזו ךלתו ,האקווריום אול הידע עמדו הנזכר םפתאו בכדאוני , רהעיוו ןבעי תאח שוחיר טכמע לחלוטין , אשמיל תא תהבי טבמלצ' חברי כבד , תוכשמ אל ההתאושש הדוד ובר הנק תשבועו םרבי .מאבלה רכב םשני תאחדו והתגורר זא םבדירת ההקבוע תבצומ ךדר -חיפה ,ארלוזורוב יבבניינ םמגורי ושהזכיר תא יטור םהמבני םהארוכי םהאפורי ושהשאיר םמאחוריה הבוורש תהמלקק תא הפצעי םהמכוערי יאחר .המלחמה תא יתבינ ללבי , ,אנקה המירר זא ההדוד בבכי , הועבר רלדב םע אאמ .בפולנית םג תא תשכל ןב תוא תיודע הכמ הז אנור דלאב ומישה לכ ךכ בקרו תשגידל זמא השהי .תינוק אאמ החית תמשותק ,בכיסאה תונטול םמילי התפס תא הפנינ הביד הומשכ האות רלעב .הדלת אלשוו הניס דדו םמנח בלעכ תא ןיציאת ,החפוזה קמחב תא הכתפ לש אאמ עומשמי ידבר םכיבושי השפנינ אל ההבינ תא .פשרם קר ,באוטובוס ךבדר ,הביתה תמתעקש לע הזכות ,לדעת ההבטיח אאמ רלספ הל דעו ובאות בער תא דהסו בשהעי לע .ילדותה קר יתנ ולנ םקוד עלהגי ההבית לוא יתציק יל ועכשי , ,התחננה ףשחל ןעדיי רצ ההי הל לע עהקר יהמשפחת יהבלת ענמנ ןבי ישת םנשי הכ תשונו ןבאופיי תובתפיס עולמן , אוהי הביכת תא קהנת רשעב האלי הבירוש אוהי הנכנע ול , תב הטיפש .וצייתנית זמא ושנטש הבחופז תא תהבי ,במלצ'ט יאול לבגל תתקרי תנוספ השהתרחש אשל ,בידיעתה וועבר רלהתגור הבדיר םמשלה הנותר םע ברע עלמג םוע ךצור שנוא ,בחום אשאמ אל החית תמסוגל קלהעני .לה הכמ ההתגעגע תלמתיקו תהזא השבקרב הלדודת תולאנקדוטו דשדו םמנח ההי ףמשת האות בהן , ףנסח ובאהבת רומתי ולעצמ ואל םאי-דיוקי לש המ ךבכ לע חמזב .הפיקנטריה ךאי במרו השמח החלצ הברונק תא הנעלי םבחתונת הוביצע לע דהמרב םבאול תהשמחו השלוש םהיפוכי ,מושלמים המכ םבהל תא םהאורחי הוזוכ תלתשואו לש .הילדים םופתאו ההבינ המ יששב אל ליכו ההי ןלהבי , השברונק תזא תשיודע טפשו ,לחבק אוהי ,אינטליגנטית ,חריפה ,חמה ,נדיבה ,אימפולסיבית תמלא תשיגיונו הושבוי תבאמונו ,טפלות ההחליט רלהדי האות המהירוש שולהורי תא ההדיר תלטוב יבעל םחיי םנטושי אדווק אול ןלמע ,נזקקים הכמו ללמש תשמתגורר הבדיר תהמרווח הואינ החסר הלכאור דבר , ההחלט השחית םבעצ לכ ךכ תאופייני .לה אהי היצא טבשק המחדר לש רסמד חובמטב ההניח הכמ יקלח סתיר .להרתחה חרי םהתירסי םהמבושלי אהבי תא רסמד לא חהמטב הופנינ ההניח לע ןהשולח ששלו תצלחו החרסינ תלבנו תמעוטרו ,בדגניות ,סכו"ם ןמפיו .ומלחייה זבמרכ ןהשולח ההעמיד תקער יתפוח האדמ םאפויי רבניי ,כסף ,חמאה הכמ תפרוסו ,לחם תקערי ,זיתים תפלט תגבינו תוירקו .פרוסים יתקרא אלאב ילפנ עשייבל ךבתו ,"פופוליטיקה" .אמרה יאנ טאחלו םבינתיי תא .התה יומבל ושמישה ליוכ חלפענ תא רפש ההשלוו השירד העלי האמר לבקו יחריש הכמשיח םע :עצמה אמיל המ יששב ראמ .קודם רהעיק רשמח בשו עאשמ תא הקול דהצרו םוהח לש הדוד הברונק חבמטב השל יהשרו רבאי-סד , דכשתעמו יליד בותתח האפ רבסי למהבי וושתינ שנבח ףבכ ץע הישנ תא .התבשיל יוהלווא קשאחלי לע ההמדרכ ההרטוב עואפצ תא .הברכיים אוהי חתיק תקצ דיו חותמר יל לע עהפצ ,המדמם לובהב הפי עתרגי תא בהכא וכאיל יאנ הילד .קטנה רואח ךכ התעס תבעדינו הבאצבעותי תהמיומנו המשח דנג .פצעים תבזהירו התעס סהאוטובו אהו אל םהמקו תלשיחו תטעונו .כאלה אאל אשאמ החית השבור ימכד םלקיי תא ההבטחת אודווק אמאב הלמד הפנינ לע וחיי םהקצרי לש דוד , האחי הבכור , רשנפט לבגי שחמ קמשיתו םילדי םבטר ומלא הל .שנה קר זא רהתחוו הל המ רפש דהסו ץשרב תבבי עומדו הנותר תב .יחידה אהי תמטורפ לגמרי , תהאחו שלך , ףתק תא אאמ יבכ זע וכששב ההבית הומיהר רלהסתג רבחד ,השינה תמתקוממ לע םעצ הההשווא תושוקע הבבכיי .המנחם םמעול אל החית ,אמא תהמאופק דתמי וואפיל הכבוי ,מעט תנסער לכ כך . ךאי אהי היכול תלהשוו בכל זקן , קמפונ ,ומסריח תשמ לבגי לש ,מתושלח דליל ןקט ןב ?חמש לדףךין ןהב רהבכו ושלנ , דהיל ןהראשו דשנול הבמשפח יאחר ההמלחמ ההנורא ,הזאת ישהכנסת וב תא לכ ההתקוו ישל ןוהניצחו לע ,המנוולים ,והיא תהאחו שלך , תבאכזריו העוש תכזא ןמי .השוואה ששתתביי הל דיח םע יבדאונ .שלה העיני לש הפנינ והוצפ .דמעות המ הקר יל .היום יאנ םוהשמי םמתייפחי םהיו יבל ,הפסקה הגיחכ לע .עצמה דמבע ןלזמ בהר לובכ ךכ ההרב .רוך תהעדו תהמעדנ • ירמ קמחי , בכות רהמאמ ב"יעק ישבתא ווארמונ סז'ב ןהזיכרו ,היהודי" עשהופי ןבגליו ייונ , אהו טדוקטורנ גבחו יללימוד חהמזר ןהתיכו תבאוניברסיט ןמישיג תבארצו :הברית יבמא ה("חתונת לש ,גליה" ה"סינמ (מצרים" רומבק תספרו .וקולנוע רהמאמ אהו קחל תמעבוד טדוקטור לע רהקש ןבי תהתרבו תהיהודי תוהתרבו .הישראלית ה.המכנ ועצמ לי.ע. הששלח; םשירי לע תמנ םלפרסמ ובעיתוננ שמתבק רלהתקש תלמערכ ;ולהזדהות ןאי ואנ םמדפיסי רחומ חשנשל םבעילו .שם ם<הש ריישא רשמו .במערכת> • ןגליו 281 ln רג~דז §~) ר כרמית מירון בשחוק ודמע "המלביש" מאת רוכלו הארוור; התיאטרון הקאמרי; תרגום ובימוי: מיכה לבינסון; תפאורה ותלבושות: רות רו "לא אדפוק על הזלת. היא סט על צירה והנה אל חזר-איפורף אבוא חרש . סלח . אמנם, הכניסה, כאמור, אסורה אך בשיר היא, אולי, קצת מותרת . הלא קצת ערב חג הוא . לא כך? קצת יובל וקצת ע~:. וקצת כברת זרך 1 קצת חמישים שנות חיים על הבמה, חי ה~ל ." קצת משא ומשקל לתפארת ." נ<תן אלתרמן, "הטור השביעי", ליהושע ברטונוב) עודד תאומי ויצחק חזקיה; "המלביש" מקובלת התלונה בין שחקני התיאטרון דבבר כפיות הטובה של מקצועם המתיש. כידוע, בכל אמנות אחרת, נותרת עבודת היוצר גם, ולעיתים בעיקר , אחרי מותו. ואילו עם רדת המסך מעל במת התיאטרון, נעלמת בערפילי הזיכרון גם עבודתם של השחקנים. והנה החליטה הנהלת התיאטרון הקאמרי' ברגע של חסד, לפרוץ את מסגרת המוסכמות המקובלת ולחגוג את יובל חמישים שנות עבודה בימתית של אחד מבכירי שחקניה: עודד תאומי. לרגל היובל, הוחלט להעלות שוב את המחזה "המלביש", שבמרכזו עומד השחקן בסוף דרכו' עם בעיותיו , חולשותיו' זיכרונותיו , הצלחותיו וכשלרבותיו . השחקן השקספירי הקשיש, שדורש כי יקראו לו g ר >Sir(• בביצוע מרשים ומרגש של עודד תאומי • מנהל להקה נודדת המופיעה בימי ההתקפות האוויריות הגרמניות מאשר יצירה המטפלת בחייו הנפתלים של אדם המוסר את כל כולו לעבודה (ך: הסיזיפית של התיאטרון. ואין לשכוח את הגיבור שעל שמו קרוי המחזה: ~ -=== "המלביש" הנאמן והאוהב של השחקן' בביצוע אינטליגנטי ומקצועי של יצחק חזקיה. ן~ ~ המחזה הנפלא הזה זכה גם ללהקת שחקנים מצוינת: שרה פרן שוורצה בתפקיד אשתו של g ר' שירי גולן המזכירה, יוסף כומרן בתפקיד מרגש של שחקן מובטל' אברהם פלטה ואחרים. כדאי לצפות בהצגה המופלאה הזאת, ולעודד תאומי ברכות: יישר כוח להמשך הדרך. "ער ראייה" מאת יהושע סרבול; התיאטרון הקאמרי, אולם החזרות; בימוי: פאולוס מנקר; תאורה: מקס קלו "תחילה הם באו בשביל היהודים ואני לא הרמתי קול כי אני לא הייתי יהודי . אז הם באו בשביל הקומוניסטים ואני לא הרמתי קול כי לא הייתי קומוניסט. אז הם באו בשביל הטרייז-יוניוניסטים ואני לא הרמתי קול כי לא הייתי טרייז-יוניוניסט. אז הם באו בשבילי ואיש לא נשאר כזי להרים קול בשבילי ." <אלמוני) האיכר האוסטרי פרנץ יגרשקקר )1943-1907( לא חשש להרים את קולו. מסתבר שמתוך 65 מיליון גרמנים, כ 10,000- חייבי גיוס סירבו להתגייס לוורמאכט הנאצי. מתוכם 1,600 · הוצאו להורג ועוד כ 5,ooo הומתו בדרכים שונות במחנות ריכוז. 515 מהם הוצאו להורג בברלין, בעריפת ראשם. האיכר פרנץ' שלא היה פציפיסט, מוכן היה להילחם נגד המשטר הנאצי . נימוקיו התבססו על הלאווים של עשרת הדברות ועל קול מצפונו . המחזה ו~" ראייה" מבוסס על המקרה האמיתי של האיכר האוסטרי. פרנץ יגרשטטר חולל שעורריה בשנת 1938, כאשר היה האדם היחיד בכפרו שהתנגד ל~נשלףס . סיפוחה של אוסטריה לגרמניה. בשנת 1943' כאשר קיבל צו קריאה לשירות מילואים, הוא סירב להתייצב. התנגדותו ללבוש את מדי הצבא הנאצי נבעה מהיותו ~י ל"מדיניות המתות החסד" של הילדים המפגרים הגרמנים במוסד שבו שהו. למרות כל ההפצרות והשידולים, עמד בסירובו ללבוש מדים ולשרת את המשטר הנאצי בכל צורה שהיא. הוא נידון למוות בבית-דין צבאי והוצא להורג ב 9- באוגוסט 1943. המחזה מתאר את היום האחרון בחייו' בכלאו' כאשר בני משפחתו' ידידיו ושופטיו מנסים להשפיע עליו לשוב מסירובו ולהתגייס לצבא. המחזה, המוצג בין קירות חשופים ואפורים, עורר צמרמורת באסוציאציות המועלות בו' ומכוח משחק דרמטי מעולה ואמין של השחקן הצעיר איתי טיראן' המגלם את דמות האיכר פרנץ יגרשטטר' שאינו מוכן לוותר על ערכי מצפונו , אפילו במחיר הוצאתו להורג. לעזר כנגדו עומד צוות שחקנים דינמי , צעיר ברובו' ההופכים את הטקסט הכתוב לפיסת חיים תוססת ואנרגטית. יש לציין את משחקם המצוין של יואב לוי' תחיה ונון' מורדי גרשון ואחרים. לסיכום, יש לי שתי הערות: אחת . הבא לטפל בהתנגדות למשטר האימים הנאצי , באמצעות תולדות חייו של היחיד , מסתכן בכתיבה שטוחה, מבלי יכולת להכליל את עוצמותיה המפלצתיות של השואה. מחזהו של סרבול סובל מחיסרון זה. הערה שנייה . כל מי שמנסה לערוך אנלוגיה בין הסרבנות לשרת בוורמאכט הנאצי לבין בעיות הסרבנות בימינו ובצבאנו' חוטא בכך שהוא במלחמת העולם השנייה. אין' כמובן , מחזה הולם יותר לציון יובלו של שחקן משווה את מדינת ישראל לגרמניה של היטלר. נא להיזהר. עד כאן. יולי • 43 &נWr ~ןן רשות הנמלים תחרות הסיפור הקצר בנושאי ים וספנות 'עתרן 77' בחסות רשות הנמלים מכריזים על תחרות המיועדת לסופרים בראשית דרכם, שטרם פרסמו ספר. לשלושה הסיפורים הזוכים יוענקו פרסים: במקום הראשון: 5,000 ש"ח: במקום השני: 4,000 ש"ח ובמקום השלישי: 3,000 ש"ח. הסיפורים הזוכים יופיעו בגליון מיוחד של 'עתרן 77' במהלך חודש דצמבר 2003• יוגשו סיפורים שטרם ראו אור העוסקים בנושאי ים או ספנות, הסיפורים לא יעלו על 3000 מילה. את הסיפורים יש לשלוח בעילום שם ל'עתון 77' ת.ד. 16452 מיקוד 61163, תל-אביב. יש לצרף דף נפרד עם כתובת השולח ומספרי הטלפון שלו . המועד האחרון למשלוח: 5.10.2003 rq וו ra הערב קוראים שירים הערב יתקיים ביום רביעי ,10 בספטמבר 2003 בבית שלום עליכם, ךחו ברקוביץ 1, תל-אביב. 19.30-קבלת-פני 20.00- תחילת הערב r ר --- מירון איזקסון • מרים איתן • משה בן-שאול • עמירה הס • עמוס לויתן • יהודית כפרי • אגי משעול • רוני סומק • אריה סיון • גובים רבינו • אביבית רוח • שלום וצבי • יעקב שי שביט יעקב בסר - עורך ומנחה דמי כניסה סמליים: 10 שקלים כולל כיבוד קל ושתייה נשמח לראותכם בין אורחינו