לע םאברה ישלרכסק יאב ההמודרנ - דדו ןאר הקריא תחוזר תבשיר ישלרנסק .א.ב היפ ןבסימ ה"שיש יסדר "שירה הארי יאחרונ ל"א ימורמ ,הסולם" תמגמר תרליגיוזיו תבשיר ישלרנסק ירפ טרייכר ל"ע שער ,האורלוגין" ישלרנסק במתכת םע הארי הלאהרל עאליש תפרד :שירים םאברה ,שלרנסקי היאיר רגנרס ו ןמיור 'ח ןאיזקסר ו ירפ ,רייכרט קאיצי אחנרנ ם(פרסו ,ראשון) ןקתרי ןהלרשטיי ו אאנ דשאחי ,עלי יאל ,נצר המולנ רבראשט י(חצ (פינה :סיפורת ינמנ יבן-צב - דציי 'ג ןג'ני 2002 סעמו ןלריח לע םספריה לש הארי ,אחרוני ראש רדיי תואפר ימישור תמועצ סהפי תלתרבו תולאםנד ילפ ה•ע את השירה העברית מנימת הגעגועים היהודית-גלותית משהו והפכה אותה לטקסט אחר , בוטה יותר , צבעוני יותר , וקשור יחד עם זאת לשורשי התנ"ך . שירה של משורר יהודי שביהודי , אבל מנותק מנימות תקופת ההשכלה, הניכרות עדיין אצל ביאליק. שלונסקי המתרגם: בלי גוזמה ניתן לומר , כי היה מתרגם גאוני. תרגומו ל"יבגני אונייגין" של א"ס פושקין נחשב לתרגום הטוב בעולם. כמתרגם של שירה, ניתן לומר עליו, שהוא היה אחד ויחיד שאין שני לו. שלונסקי העורך: יסד וערך כמה וכמה כתבי עת ספרותיים, ששינו את פני הספרות העברית. "כתובים" יחד עם אליעזר שטיינמן -שבועון , לא יאומן , שבועון עברי לספרות! - שהדפיס לראשונה בשלהי שנות ה 20- וראשית שנות ה 30- את אלכסנדר פן, לאה גולדברג, אברהם חלפי, רפאל אליעז, נתן אלתרמן ועשרות אנשי ספרות נוספים. הוא יסד וערך את הדו שבועון "עתים", את הרבעון "אורלוגין", ועוד כהנה וכהנה. כתב העת בפרט והיצירה הספרותית ככלל , היו מבחינתו של שלונסקי אמצעים לשינוי אקלים תרבותי בחברה הארצישראלית ואחר כך הישראלית. כדוגמה אחת מני רבות מאו,ד מאבקו בביאליק על אופיה של השירה ושל התרבות בארץ. כאילוסטרציה ליחסו לביאליק מובאת האמירה מפיו של שלונסקי כי "ביאליק הוא כמו מכונית ישנה שעומדת באמצע הכביש, לא נוסעת ולא נותנת לעבור."" אנקדוטה נוספת בענייני ספרות וכבישים: שאלו את שלונסקי העורך - "האם זה נכון שכל מה שאתה עובר עליו אתה בהכרח מתקן"? ענה שלונסקי: "לא נכון: למשל , כביש"! האמת היא, ששלונסקי היה עורך יסודי וקפדן , בעל משנה לשונית סדורה ומחייבת. רבים מאוד מסופרי ישראל חייבים לו חוב ענק. הוא לימד אותם את האלף והבית בתחום הכתיבה הספרותית. יכולתי להוסיף כהנה וכהנה, על שלונסקי כראש מדור "ספריית פועלים" בתקופת גדולתה, על שלונסקי הסאטיריקון , על שלונסקי הבדחן ושחקן השח-מט. אבל לא אוסיף, אשמח אם עוררתי עניין ביצירתו הכוללת, הכל כך רחבה, של אחד מעמודי התווך של התרבות העברית המודרנית. * בתקופה זו , של התמודדות עם פיגועי הטרור הבא מהרשות הפלסטינית, הלבכ;t של החברה הישראלית הוא כפול. ראשית סבל הקורבן. וכי מי יכול להיוותר אדיש בראותו אוטובוס עמוס תלמידי תיכון מתפוצץ בלבה של עיר מרכזית בארץ , למשל , חיפה? ! מאידך , מי יכול להישאר אדיש למראות חוזרים ונשנים ממעללי צה"ל בשטחים הכבושים?! אני יודע, אין להשוות. אולי אין להשוות, אבל שתי התופעות קשורות זו בזו כתאומים סיאמים. הכיבוש מעורר את הטרור,הטרור מעורר את תגובת האימים! תינוקות וילדים, זל~ים וצעירים, נמחצים, נהרגים, מתפוצצים, גם פה וגם שם. והרי ברור כי משחק הדמים האיום הזה חייב להיפסק. ואין דרך להפסיקו , אלא ביציאה מהשטחים הכבושים. אין ולא תהיה דרך אחרת, זולת שתי מדינות לשני עמים. רצוי ליישם את הרעיון הזה בלי התחכמויות, בלי תחמנות. צר לי , שעלי לחזור על הקלישאה: הערבים יישארו כאן , בשכנות לצדנו ובתוך תוכנו. לעולם. וגם אנו נישאר כאן , בשכנות קרובה, שיכולה להיות ידידותית ויכולה להיות מאיימת." הקשר יכול להיות לטובת שתי החברות השכנות והוא יכול להיות גם הרסני ומסוכן לשני העמים. הבחירה היא גם שלנו וגם שלהם. ומוטב שעה אחת קודם. • בתקווה שנתראה בגיליון הבא. ;g~·p· ~... .......,/ '." הגלידן חזה הפתיח לגיליון החדש נכתב שעות בודדות לפני פקיעת האולטימטום של ג'ורג' בוש לסדאם חרסייך , כלומר , שעות אחדות לפני תחילת הפעילות המלחמתית נגד עיראק. רבות נכתב על אודות המלחמה המוזרה הזאת. לכן לא אנסה למנות את כל המניעים שהוליכו את מי שהוליכו אל .הפכ;t דבר אחד אי אפשר להימנע מלהדגיש: עיראק איננה המדינה היחידה בעולם שמפתחת נשק בלתי קונוונציונלי , גרעיני , כימי , או ביולוגי. המלחמה מכוונת נגד עיראק, משום שעיראק כבר השתמשה בנשק בלתי קונוונציונלי נגד הכורדים ואיימה גם על איראן. נכון גם שסדאם חרסייך איננו בדיוק חסיד אומות העולם. קרוב לוודאי שנהפוך הוא. אבל, גם בוש לא. ועוד כמה וכמה מדינות המפתחות נשק בלתי קונוונציונלי. אולי יש בכל זאת יותר מחשד , שריח הנפט הוא שמעורר את בוש, בנוסף לעלבון הצורב של ה 11-בספטמבר , המלחמה באפגניסטן , הפגיעה במעמדה של אמריקה כמעצמה מספר אחת ועוד סיבות שונות לנקמה. לתגמול. לא ייפלא גם, שדווקא אצלנו זוכה ארה"ב לסולידריות מלאה בקרב המנהיגות הישראלית הכוחנית של היום. בל נטעה, איני כואב את כאבו של סדאם חרסייך. אני כואב את כאבו של העם העיראקי , שמשלם על פשעים שלא פשע. ועו,ד התקדים האמריקאי מסוכן מעצם אמירתו , כי אם אינך מציית לי , לראש המעצמה העולמית הראשונה במעלה, אגייס קואליציה של עוד שלוש או ארבע מדינות (או שלא>, עד שתיאלץ ליפול בפנינו על הברכיים. הקורבן הבא יכולה להיות כל מדינה, כולל ישראל. * רבים מהקוראים הרימו גבה, כאשר תם חודש פברואר ו גיליון חדש של 'עתרן 77' לא הגיע לחנויות סטימצקי ואף לא לבתיהם של המנויים הקבועים. אני מצטער לומר כי הסיבה לפסיחה על חודש פברואר היא מצוקה כלכלית חמורה. במשך השנים האחרונות קיצץ משרד התרבות מההקצבה לה זוכה 'עיתון 77' סכומים ניכרים, מבלי להתחשב באמת בצרכים הריאליים של כתב-עת מסוגו של 'עתרן 77', עובדי 'העיתון' ויתרו מרצונם על שכר חודש פברואר ,בתקווה לקבלו במועד מאוחר יותר , אך גם משכורת מרץ איננה נראית באופק. וחשוב שהציבור ידע, מדובר במשכורות של חצאי משרות מבחינת השכר (לאו דווקא מבחינת היקף העבודה>. אנו עושים הכול שביכולתנו כדי שהעתון ימשיך להופיע כסדרו. אבל אם לא תהיה הענות מגורמים אליהם פנינו בבקשת עזרה, נצטרך להוסיף את 'עתרן 77' לרשימת כתבי העת שהיו ונאלמו ,באלף ובעין." בגלל אטימות הלב של בעלי המאה הפרטיים וכן הציבוריים. זה המקום לציין את פעולתם הראויה לשבח של "קרן לונו ליידיש" ושל "מפעל הפיס לקידום התרבות והאמנות בישראל", שגליון זה רואה אור בחסותו. אך בכך אין די , לצערנו . * זה לא מכבר הופיעו בהוצאת "ספריית הפועלים" שישה כרכי שירה, כל שיריו של אברהם שלונסקי. מפעל הראוי לכל שבח. החלטנו לרכז בגיליון זה כמה התייחסויות ליצירתו של שלונסקי , גם של אנשים שפעלו במחיצתו , וכן של מי שגילו את יצירתו לאחר מותו . שלושה ואולי אף יותר כתרים קישטו את ראשו של שלו נסקי , ראש לכל: שלונסקי המשורר , החדשן , המודרניסט, ששינה למעשה את המצלול והפרוזודיה של השירה העברית משלהי שנות ה- 20 של המאה הקודמת. השפעות האימז'יזם והפוטוריזם הרוסי - שני קצוות שכיבכול אינם מתחברים - מתחברות בשירתו של שלונסקי. זו שירה ששחררה שירים ןכ~~.י._נ_ ~וסי __§__-----·"-----------·--·--·--·-··-··---···--···--·-·-·-·-·-·-------------------------··-·------ מירון ח' איזקסון 13 ךך~~ -----------------------------------------------~~ - כ~~ .Ei!-~~~-נ'~ --~E~כב _~'.~!!~!!.י~.' רפי וייכרט איציק חנונא <פרסום ראשו _jj כ!r~l הלרשטיין' מאנגלית: חמוטל בר-יוסף _ 18 22 ~--·---------------------- ~~-~"~~~.ב:ה _l מ_אנג jהש~וr דו_:ן '!___!__________________________________ סיפורת נמני בן-צבי: צייד ג' - ג'נין 2002 <פרסום ראשון) מסות ומאמרים אנוחם שלונסקי 35 אבי המודרנה בשירה העברית - דוד ארן 16 קריאה חוזרת בשירת שלונסקי - א.ב. יפה 19 בסימן "שישה סדרי שירה" . אריה אחרוני 23 אל מרומי הסולם - מגמות רליגיוזיות בשירת שלונסקי - רפי וייכרט 24 "על ערש האורלוגין": חליפת מכתבים בין שלונסקי לאריה לאהולה . אלישע פורת 26 6 7 8 9 10 10 11 ביקורת ספרים ציונה תגו; אס הס שלונסקי 1924 (עמ' 14( יהודית אוריין על פזנםנלה מאת יצחק שלו יערה בן-דוד על אי-ויזת מאת אלברטו מורביה אהרן עטרן על תורת םיחpשםה מאת לאה אילון רוני סומק על ם p זם םזב ללילה מאת סביון ליברכט ועל בכל יזם ם p ריח לפחות ארם בלונידני אזח מאת יקיר בן-משה משה בן-שאול על אל תוביע יv.ל מאת צביה ליסבסקי שמואל שתל על זחון אנכרונייטס מאת יובל רבין צבי רפאלי על גזר · זהין ה 111 מאת סם ש' וקובר ~ם~' nru~~Th~ה~~~~~ ת"ד 16452 ת"א 61163 אבקש מנוי לשנת 2003 מיכ~ גיסו על חפר הזםן מאת גד י J קבי ~_!_------·-·--······--------·-·---------------- שם ושם משפחה" ..".".."............"......".".".."..".""...".....".....".""....""".".." מדורים קבועים כתובת .........................."........."................................................................ לפי שעה - יעקב בסר המלצות 'עתרן 77' חצי פינה - רוני סומק: מולנה רבראשס 4 8 30 43 טלפון ......................................................................................................... מצורפת המחאה על-סך 230 ש"ח עסו 11 גליונות כולל משלוח מצד זה: מוספים, ספרים, עתונים - עמוס לויתן על ספריהם של אריה אהדו ני' אשר ויין ואפרת מישורי תיאסרון . כרמית מירון על "קריסון" מאת אפלטון ועל "המלחמה על הבית" בנק ..."..."..""."..".."." סניף" .."........"."""...". מסי" .....".."...".".""".. המחאה .....".."....."."""..".".." מאת אילן חצור בתיאסרון הקאמרי ~ןןןן '----------------~ שנה כייז • לגיוו &ן -2 ןן 2 .אדר תשםייג .פברואר-מרץ 2003•25 שייח ירחון לספרות ולתרבות העודך: יעקב בסד חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן, ששון סומך, דוני סומק, אדיה סיון, צבי עצמון, דורית פלג, עודד פלד, מחמד חמזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביט עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיצוב: מיכאל בסד רכזת מערכת: גילה שאול ניקוד: שמואל דגולנט, פסח מיליד מועצת המערכת: יצחק אודפז, גילה · אודובך בלס, משה דוד 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס המו"ל: אגודת סופדים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עמותה מס' 580073575 בתמיכת משדד המדע, התרבות והספורט, מינהל התרבות והאמנות. עיריית תל-אביב יפו • האגף לאמנויות. המערכת והמינהלה: טלפקס': 5618271, ת"ד 16452 ת"א המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. לוחות: אודניב lton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחיזרה כתבי יי אלא אם צורפה אליהם מעטפה מביולת וממוענת. חומר יש לשלוח רק דבואר רגיל, מודפס רבווח כפול על צד אחד של הנייר. רצוי לצרף דיסקט, בתיאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טל': 561827103 דואר אלקטרוני 1565-253X ISSN ITON77@ACTCOM.CO.IL מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי ווןןתliע ורilנימוהו החנ :ווט רהסתי לש .פרימנרה ,שירים תהוצא םגווני 2003,63 'עמ י"יצאת חליר ;דבש החופ אל ;חיתה םג אל /תהיה. ץמפר יאמאלפ ;מחבק יבאלפ /זרועות םלימוני "צהובים י<יצאת חליר שדב 'עמ 40(. חאכ :אנקוויסט רהפז י :מהולנדית ןר .הכהן תהוצא ההספדי ,החרשה ץהקיבו רהמאוח 2003,202 'עמ הבעל לש תפסנתרני תמחוננ רלשעב איוצ שלחפ האחרי יבהד .הפידינאים לבמקבי רנשז רסיפו החיי בד ,הפערים המילדות תבע תמלחמ םהעול ההשניי .לבגרותה חאניט :וסאי ,תעניות ,תענרגרת :מאנגלית לשאו ,לוין תהוצא תכנו 2003,214 'עמ םסיפור לש האומ ואדון , חא תואחו הבמשפח תהודי .שמרנית ןארו איוצ דללמו תבארצו תהברי הולאומ םמחפשי ךשידו ראוי . חמזר למו .מערב יווו פיל :גוים םהזגי לש מית יסטר השלוש תדורו לש חמשפח .יפנית :מאנגלית םמרי ליחי .וקס תהוצא תמחברו תלספרו 2003,358 'עמ הסאג תמשפחתי - הקורותי לש המשפח ,ביפן ןבי ףסו ההמא ה 19 דע רלאח תמלחמ םהעול .השבייה לישרא :אליוז .הלזרלין ;שירים :רישומים לוח ,בן-סיוא תהוצא ץהקיבו רהמאוח, ןקר ץובינובי ,לשירה תסרו סריתמו 2002,65 'עמ תבמלא ךלפריזרי ןהלדדלי 33 האבד ול תשפיו דעתו . רלאח ואשפוז רהתגור לאצ דנג רבכפ טוכמע אשל ףהוסי .לכתוב לישרא זאליד בכת לע תתקופ ההשתיק לש ןהלדדלי 50 ,שירים יבנ 14 .שורות ו"בינ ילבינ יראו /להבטה; םג דהאו יהנטו ואלי העוש וב /יופי./ םפתאו אהו ןנות ולעצמ תלהיו ;שלי יואנ למקב ואות תוא ןהחלו /ואת תחתיכ להכחו ושבינ ןלבי "כתפי '<עמ 40, דשי 29(. r לישרא זאל•ר ry זלךרלי סש•רי טאלבר ןב קיצח :יעקב במכת ךלמלא י .שירים תהוצא םגווני 2003, 48 'עמ דספ םשירי .שלישי ן"חלו ,מטוס תדייל /טייסים. תראשי .הדרך /עננים. דסו .הקסם ןלא םכול ?טסים / סמטו למע תקופס .צדקה /חנונית. םג םבעול תהמתכ שי "אהבה '<עמ 13(. סקולו ור :אוטח ךטריפטי יעברי ,שירים :מקטלוגית םיור ,מלצו לכרמ 2003,208 'עמ השלוש יפרק השיר - ,קהלת -בן ,סידא קומדאן , לכ קחל במגי הלקריא לש דהמשוד יהקטאלונ םבטקסטי םעבריי .עתיקים םחיי :שטנגו תכפאר ,למשפט םשירי 2002-1975, תהוצא לכרמ 2003,503 'עמ דספ םשירי .שמיני ש"בשלו ;ועשרים דאח ;הצהרים /בדיוק, להתחי תלרד .שלג ן/אי םשו /ספק, יהבטת /בשעון. תא תהלכ /לך לא ;החדר המגיפ "התריסים ש<בשלו םועשרי דאח ,הצהריים 'עמ 442(. .וו .ג :זבאלר ,המהרגים :תרגמה למיכ ,חלוי תהוצא וכת 2002,233 'עמ הארבע יסיפור תגלו לש םיהודי ו<א םיהודי (למחצה ילפנ תובע תמלחמ םהעול .השנייה וכתיבת לש דזבאל - הפרוז ,מאופקת ""המתחפשת ,לכרוניקה תמשולב םבתצלומי ם<בחלק (בדויים - המתחק ראח הזיכרון . דהספ לכול תאחרי רדב תמא ןסוזא .סונטאג ידל :גווביץ םיז ,יזם תהוצא םע רעוב, חשיר 210 ,2002 'עמ ם"החלו דלימ יאות ;לעוף ירחפת למע /שדות ירחפת דלי תקומו /עליונות יהצצת ילדד ;הבתים יחדרת ל תב םי ךדר תחלונו /ומדפסות ירחפת ךבתו /חדרים םלעתי ףהצטר יאל ומישה ישלימדת ;לעוף יהראית ול לבפוע תא /התנועות יכד חלשמו דיח תא תשמח "המעוף '<עמ 31, תחלומו .ריחוף) ליחי :צבן ,לגירן ,שירים תהוצא םגווני 2003,62 'עמ ו"אל אל תהמזלו אשל /קיימו םג אל תה~לגו אשל ;שולמו תובלילו 'כוכבי הןף~ יב ;נהמו רלגזו דבקו םניבי שלבו ;כמוש אול תהמזלגו אל ;יטעמו תא ושנת , תא רשנות "למות ת<פדו וזרי ,ת 'עמ 33(. דגלע :מאירי יפנג יאררנג י ,שירים תהוצא לכרמ 2003,75 'עמ ה"~ת גאלמו תי / הנע /חרישית ;בראוי יואד ;בילאדי / ;בראש ;המפקד /ואחריו; ימונ ;אלמוני ייונ ;פלוני םוג /מדמוני; םעולי לע במאר /דמוני; תמוו "שבלוני ה<כת ,אלמונית 'עמ 50(. ררר 'ילש החי 'שלי תמישר הררםי הבמא ה 20-, רבח םותרג בעמינד ,ריקמן תהוצא ןשוק 2003,444 'עמ בעמינד ןדיקמ סכינ םותרג םמשיריה לש 8 ימגדול םהמשוררי לש ו"תו "הכסף ר<הדו רשלאח ,פושקין) תשיו ההמא ה 20- ,ברוסיה השתחילת התקוו הגדול הוהמשכ האימ .והשתקה ההאנתולוגי ת<הכולל אמבו (והערות המביא םמשיריה לש : יאינוקט ,אניינסקי וולימי ,חלבניקוב יולד לס ב 'חודסביץ , נ ייקולא ,גומיליוב האנ ,אחמטובה םבודי ,פסטדנק פאוסי ,מנדלשטם המדינ .צבטאיבה ן"השט אל .בגד להכ יל /צלח. תאו זהעו קהמובה - /הנהו. עקר תא ילב ימחז ;ויושלך; בלרע םבכלבי ;השליכהו. ב/שו אל ךאסכו םג ץלשמ /דבר. ףא המיל אל אאוצי .עוד /שקט. ןאי דעו :הווה יגאונ /העבר. ווז ההכלימ - "חונקת ה<אנ ,אחמטובה רספטמב 1922, 'עמ 204(. ןר :פגיס רמתץ ,לישרה :ערך ןחנ ,חבו תהוצא בקש הלשיר 203,127 'עמ ץקוב םמחקרי תורשימו לש ןד ספגי לע ההשיר תהעברי ,המודרנית לכול ההקדמ תמא ןחנ .חבר ץפונ :קפקא םמבתכי לא ,פליןה ,מבחר :מגרמנית האילנ ,חמומן תהוצא םע רעוב, תסרו חקלאסיק 2003,373 'עמ ךמתו כ 600- םמכתבי םהכלולי ךבכד יהגרמנ לש יכתב אקפק ם"מכתבי לא :פליצה" דמלב םמכתבי לש אקפק הלפליצ דבאוא ה<שחית ןזמ המ ,ארוסתך) לכול רהמבח במכת דאח ושל לא ,אביה לא האמ הוכמ וממכתבי לא הידידת הגדט בלון , םהמסייעי תבהבנ ויחסי לש אקפק םע .פליצה ןגליו 277-276 תשעי :לזוסון חיר םלהח חיר .הגשם תהוצא םגווני 78 ,2003 'עמ דספ .ראשון י"לפנ ;גדר ומעבד ןג /חבוי./ יבתוכ /אבי המפות ;לסורגיך גלדל /לנסות /אולי; אשמ גמצ ;שווא יאול /אמת יואול ןג "לרגע '<עמ 70, ד'מעב .לגדר') ש (ן: יאירה גנוסר שעח בחדר משלח s ,~ ~ ד•: האם שירה איננה ע;זרת בית • -:• :• •• T • • ה~~~כ: ~ת q ןד:ר ~~~ךים q רי~~ים ם:~י.ע~ ע,צףמ;ת ה~~~ ~ם ק~~ כק ז;נכק ה~~ ~ע,ןנ;ת עם :p ל.י ,ם:~ ~j?. ב י~~ ~גףןל' נ;געת נפרטים הפזףרים, המסיטים, המכבידים . --:· . · :-. -: · - ד:- ונא ,םינקזה םא ד,ורשנ וחוחכ חמונללוע :כ~~נף~ םי~~יקtק~כ:ך םי ףל~ךt\~ ~~ק~ת '~ה ל~ הן~~ ת~ ן~ז,כ: ה~סריר~# ה~~ד~יל~די~~ תסףק~ע.י~:ם, ,תס~;נ ת~ק~~ . :שףת ךרף~ה - ז סביב זrל מאה שנה למלחמת הע;לם הראש;נה T "T T T •:•: : •: TT T "T :Pתי~~יt ר V/1 ית מ;לי~ה, ת;ך ךע~ר . ~ת ן~~כ: מ;~ה ה~~ 'ה~ ~ג;~י,זם יקtיל~9יקt ~~קיף ~ליס, ~~~חים סרי ה~~ן פ;נה לאינטליגנצכזה נ;כחת, --T • : •: 0 •: : • : T ?לא .א~ך~ ס?~ם סרים י~~;ש ר~~ . 'ל~~ ,ה(ב~ ז;נשףם ,ה~ #rl :ככ.ס ~p ע. ךק;ל t' דסזים t\:P~~J)ry א ק;ז;נית: :p א;ת;ת ~צף~ה חיא נ;~סת. ~לא :כסךר . ;מ~ :ריס א;נ:ןי;ת :p תףב;ת :p נ:וי~ה i?. לי 1 ד~ית tי~ה. - - ~עירים ק;ך~ים ךם: ~ת :כ~רכז;ת ,ףנ?~~ ~נף ~כ: i?. ~ים, ~ם ר~~ i' ד:כך~ר ~ה ע;ל 7נ 1• >~ל י~ רינ;זילךry ,ב;קי~~ל1915, תי~ףר~ ן~;רן~ר<. םי:ףת~ םינ;זףט~ב ת;פ~ד1 י.ל םירסס~~~רים. ת;ר~ ת;פ~דס1 ,ם:לp ר:כ~~ח, םיר~אןסV/ םי~ג;~י, םזיקזיל~9 יקז עדדwזד~• לוויבג-ובא וינבו ל;רי~~-ףב~ וי~~ף נשמע לי שם מסחרי' " T : • •• • T : • ה~י~~~ .ינ:ז~~? q לא חק w~ז:יי 7 ק;ןם ~בף ~~יר;ל ף~~יו . ט~~~ ע~~~ דע, ס~~ת צ;~ךי ה;ן' ~בף-~~יר;ל ף~~יו. מףזיג ?:כל.ל מ;ך~ת ע, 9 קים. 9לי ry ה, ~ה דע ~מ;ך~ת ע, 9 קים? ך~יז ד 1 ל.י סרים. גף~י ךרא V/ י ~~רי :כח;ף ~עירי ד 1 ל:ם ~J)ry כ;ת ז;נגףף. חף 7 כז;ת ס#לה, ~ר;רי 9םיקt ~ל 9.םי~יקtp :ץ ~q ~ר ~ינ:וי ~V/ ים ~~יח;ת p ע,ר;ת ם:~ ?ס . :י :כ qת 1 לים י~~ ק;ךאת ~י~~ 9 זקים ~ל t'ד wי ר 1 ס ז:נ f ~י יpו~ מה רע נאבף-גניר;ל ףבניו? 0 TT --: -T ז;נ~לףת 9 ~דד ?~ךץ ל~ן~: דא w יסם ק;ר ~פ 1 א, דא w יסם ~תף~ים ב~טףז;נים :p ~פ;ת ד 1 ל.י ססרים ~f ~רים, ~בף-~~יר;ל ף~~יו אידיאליסטים מפ;צצים אנשים נרכב;ת, T -T • • : : • : • T •• • ד-: שירה היא נכס נכסים • T: •: •: • T • ח~ה t 'אק ~ךל , 'ר ףב;~ה ~ל .ה~#כ: נכס הנכסים אשר לשלמה : • :• :-• T : -:• :• ~למה ~ך 'ל;רי~~ ~ן לף ס:ה ';ל ~ת ן~~כ: ס~ה ~~ריר לף סם ך~ל 1 ל ס:ה :כ w ם ר~~כ: - א 1רי , א; אףלי אףרי 'י~~ אףלי אףרי ~י 9 ן סם ך~ל 1ל ה 1 א :כ w ם ר~~כ: ךאףלי :קךאף ל; גףרי' ךאףלי :קךאף ל; t ך? סם ך~ל 1ל ה 1 א :כ w ם ר~~כ:~בף- ~~יר;ל ף ~~יו . : 0 ; סביב זrל מאה שנה למלחמת הע;לם הראש;נה T 0 T T T 01 ° "." T T T •• T 0 T ה~~ ה~~ 9~ים 9 ~יב: ם.ל~" מל.יל' ק;ל;ת ~ןמף, ~~רס~ים מ;ל.ך :כ :p פ;ר • ק~רים ~ח;רים פה ~~ךמף ~דש;ב ר~~כ: ~ין ~ין-א;ר •••11 <ךרד נ;ך 7 כזףק, 1910' ~רף~ית ר;~ן ן~ר> פברואר-מרץ 2003 5 בין מוות לארוס אלברטו מורביה: אי-ציות, מאיטלקית: ענת שפיצן, הוצאת כרמל 161 ,2002 עמ' הרומן הקצר אי-ציות, פרי עטו המר של האיטלקי אלברטו מורביה, הוא סיפורו של תהליך רגשי מורכב, העובר על מתבגר' כאשר בסופו נפקחות עיניו' והוא מגיע, לכאורה, לאיזון מפויס בינו לבין המציאות. לא בכדי התקבל הספר באהדה ובהערכה לכשהתפרסם ב 1948-. היסוד האוטוביוגרפי, כמו גם הרגישות הפסיכולוגית הבולטת שבו' מל~ים לו אותנטיות ואמינות. מורביה מעמיק לחדור לעולמן הסגור והאזוטרי של דמויותיו' מתוך שאיפה לשמירת הריחוק האסתטי בינו לבינן. דמויות המתבגרים המיוסרים ביצירותיו' המעוצבות מתוך תפיסה דטרמיניסטית, הן במידה רבה השלכה של דמותו והגיגיו. כגיבורו לוקה אבי-ציות, הפסיק מורביה את לימודיו בגיל צעיר' בשל מחלה ממנה סבל בשנות נעוריו' ומכאן התחבטויותיו הרבות בשאלות קיומיות ומוסריות. החיים המתוארים ברומן שלפנינו' כביצירות אחרות של מורביה, הם משא מכביד' ואף על פי כן מתבהר האופק בסוף הספר ומסתמנת לכאורה תקווה להתאוששות ולהתחדשות. ואולם, כשמיטיבים להאזין לגוונים השונים שבצלילי היצירה, מבינים עד כמה אין כאן אופטימיזם של ממש, וזאת משתי סיבות לפחות: ראשית, יש משמעות לכך' שהפרק הראשון נפתח בחזרתו של לוקה ברכבת מהחופשה הביתה, ואילו הפרק האחרון מסתיים בנסיעה ברכבת להרים כדי להינפש ולהבריא. בין הפרק הראשון לפרק האחרון עובר הגיבור נתיב ייסורים. האם המעגל אכן נסגר בסיום הרומן' או שמא נרמזת כאן מחזוריות שלעולם לא תיפסק <מהבראה לייסורי נפש וחוזר חלילה>? שנית, אני מקבלת בהחלט את עמדתו של אריאל רטהאוז במסתו החותמת את הספר' שהתרפיה על ידי הארוס באמצעות שתי הנשים הבורגות המפתות תביא את הגיבור דווקא "לשלב המתקדם של הספקנות האירונית", כשתהיה לו "מודעות מפויסת לכזבים העוזרים לבני אדם לחיות", שכן הקשר עם האחות הרחמנייה אינו גורם ללוקה לחשוב על המילה "אהבה", אלא על המילה "אשליה": "היא מתנהגת, חשב לוקה, כאילו היא עדיין יפה וצעירה ולוקה רואה בה אשה יפה וצעירה: והדבר מצא חן בעיניו' מפני שנראה לו שזאת אשליה חביבה ונדיבה". לוקה בן ה 15-, גיבור הרומן, בן למשפחה בורגנית אמידה, נמצא במשבר מתמשך' תולדה של אי הנחת מן המסגרת הכפויה. מכאן המערבולת הרגשית הפוקדת אותו' שהיא סיבה או תוצאה של מחלה פיזית. אי הציות שלו פירושו התמרדות כנגד מסרגת הלימודים, רכושנות ההורים וכנגד סמכותם. בשלב מסוים, כשגם החיים נתפסים אצלו ככורח מעיק ···· י·· •לבר o ו םורבימ ובלתי נסבל, "הוא הרגיש שהגיע לגבול הקיצוני ביותר של האי ציות": או-אז הוא מתחיל להרעיב את עצמו כדי למות. אם כן' הסירוב לציית, כ "אני המאמין" של הגיבור' עובר תהליך מורכב ומעניין. שורשיו הפסיכולוגיים נטועים אמנם בצורך של כל מתברג לבעוט בנורמות מצויות, הכופות עליו הר כגיגית, אבל ביטויו נעשה מורכב ככל שהוא מתביית יותר בנפש הדמות המתמודדת עם סירובה לציית לעצם זכותה להתקיים. וכאן משתלב הרצון למות עם תיעוב הרכושנות: לוקה מעניק במתנה את אוסף הבולים היקר שלו' למורת רוחם של הוריו' פשוט מפני שהוא רוצה למות. כאשר נדרש סרבן הציות לקרוא בכיתה קריאה רהוטה קטעים מתוך "הקומדיה האלוהית 11 של ונטה, עוברת עליו סערה פנימית, שהוא מתקשה להסתירה, עקב הזדהותו הטוטאלית עם הטקסט העוסק במות האני הדובר. "הדבר עלה בזיכרונו כקורא לו למלא חובה קשה ועצובה אבל הכרחית. הוא המשיך לקרוא בקול החלטי פחות, אבל עמוק ונרגש. תחושת המשחק נמשכה בתשוקה להתעקש ולסרב לציית. אבל עכשיו נמהלה בה באופן מוזר אותה תחושת רחמים עזה ומפליאה". אלברטו מורביה מיטיב לתזמר את גווניו של הגעש הרגשי' שנוצר אצל הגיבור בעת הקריאה, עם תשוקת המוות שלו. זו מתעצמת עד כדי כך' שהגבול מיטשטש בין הטלטלה שמקורה בנפש לבין הצמרמורת כתוצאה ממחלה פיזית. הגיבור עצמו אינו מפרש כראוי את התגובה הדאוגה של המורה למצבו הנפשי המעורער 1 ומכיוון שאין הוא מודע לו ל גמרי' הוא רואה את תגובת הסביבה כעונש: "ככה זה, אם אדם לא מסכים להיות מה שאחרים רוצים שיהיה או חושבים שהוא, הוא נענש ונחשב חולה". מחלתו הממושכת של לוקה הרחיקה אותו ממסגרת הכיתה ועמעמה את שארית רצונו להישאר בחיים. אבל ניתן להיווכח, שמורביה רואה במחלה דווקא שלב דברך לריפוי 1 אף על פי שבינתיים מתעצם אצל לוקה הקונפליקט בין התשוקה למות <שלדידו היא הפתרון היחיד לבעיית יחסיו עם העולם>, לבין יצר הקיום הנתמך בציפיות הוריד להחלמתו. העובדה שאת התקווה להחלמה לוקה "הציג בצייתנות" במחיצת הוריו' מעידה על הדבקות המתמשכת בשלילת החיים. מתוך מודעות גבוהה למתרחש, הוא מנתח לעצמו את התהליכים העוברים עליו' ובכלל זה את מקורה של תשוקת המוות. כך, למשל, הוא חש שביעות רצון מעצם המחשבה שמותו תלוי בו וכי "הוא עומד למות לא בגלל עצמו' אלא בגלל אחרים". אלברטו מורביה גרס לא פעם ש"במצבי יסוד מסוימים האופי נחשף למעמקיו . אחד המצבים הללו הוא היחסים בין המינים". שתי נקודות המפנה החשובות בספר זה קשורות בארוס ובנגיעתו בנקודת ההשקה של החיים והמוות. המפגש עם האומנת היה המפגש האקראי הראשון של לוקה עם אשה. הוא בוחן את רגשותיו ביחס אליה ועובר תהפוכות. עד כה חש תמיד שנאה כלפי משהו שהסב לו הנאה, ולכן רצה בתחילה לנתק את הקשר עם האומנת "באותה להיטות שנפטר מהספרים ומהכסף והרס את לימודיו". הוא חש היטב בפער שבין החיוניות והעליזות שלה, כששיחקה עם הילדים בחדר הסמוך' לבין חוסר התנועה שלו וגולמניותר . לשווא ניסה לשלוט בדחף היצרי ולדחותו מעליו . בסופו של דבר גברה התשוקה החושנית על תשוקת המוות שלו . אבל מותה הפתאומי של האומנת, שאיחה נדבר להיפגש לאחר היסוסים רבים, מנע בינתיים את מימוש התשוקה. מורביה יודע בהחלט ליצור השהיות המיטיבות עם אמנות הסיפור שלו . המספר האירוני שובר את הציפיות בדיוק כאשר הגיבור מגיע לבית האומנת בציפייה לקשר ארוטי חשאי איתה. בדיעבד מתברר' שהאווירה הדחוסה והאפלולית בביתה לא היתה אווירה המזמינה התייחדות רומנטית, אלא רמז מקדים למוות. מחלתה של האומנת עומדת גם היא בסתירה לשמחת החיים שהיתה בה קודם לכן ולציפיות שנטעה בלוקה, ולכן מותה הבלתי צפוי יוצר היסט אירוני' שהוא בעל ערך מוסף ליצירה. רק בנקודת המפנה השנייה בספר • במפגש עם האחות הרחמנייה . מתעדנת התשוקה, שחיתה צבועה קודם בצבעי מוות וסלידה, ועם מימושה, חוצה לוקה את הקו המפריד בין הילדות לבגרות בכל המובנים. ההוכחה לכך היא, שכעת הוא יודע להגדיר את הרגש שהוא חש כהכרת תודה לאשה • ולא יותר מכך. זהו רגש הביניים שבין אהבה לסלידה, והיכולת הזאת לזהות את הדרך האמצעית היא תמצית השינוי שחל בו. אבל חשוב לציין, שהגיבור היה צריך לעבור את משוכת החוויה של האבל והסבל על מותה של האומנת, שלא אפשר את מימוש הדחף היצרי . כדי להיות בשל אחר כך להתנסות הארוטית הראשונה עם האחות הרחמנייה, שבזכותה ייוושע. הספר נחתם, כאמור' במסתו מאירת העיניים של אריאל רטהאוז • "בורגני המלקק את פצעיו", שבה הוא מנתח עניינים מרכזיים אבי-ציות תוך התייחסות לתגובות הביקורת הספרותית באיטליה דאז' לאחר הוצאתו לאור • כך' למשל' הוא מציין שמוריבה, מראשית דרכו כסופר "שאב את השראתו מהסתירות של הקיום הבורגני <שללא ספק היה גם גליון 277-276 קיומו>, בסלידה ובהיקסמות גם יחד". בורגני המלקק את פצעיו , כפי שנשאר עד סוף ימיו". ואכן , יש כאן קריאת תיגר: הבעייתיות אני-ציות מושלכת מן התחום האינדיווידואלי אל התחום הרחב יותר של החברה הבורגנית החולה, שהגיבור הוא תוצרה וקורבנה. אין ספק, שתחושת הסיוט המתמשכת של חבער בעקבות ההצצה לחדר השינה של הוריו משפיעה עמוקות על יחסו לחיים ולמציאות. רטהאוז מנתח את הסיטואציה, שבה הסופר האירוני שובר במתכוון את ציפיותינו , ובמקום סצנה ארוטית מביכה מתגלה לנער התרמית המבישה של הוריו , שערערה את אושיות עולמו המוגן והנאיבי. דת, ארוס ופולחן הממון חוברים כאן יחדיו , הן ברובד המוחשי והן ברובד הסמוי. לנגד עיני הנער מתנפץ המיתוס הדתי דווקא על ידי הוריו , שחינכו אותו לסגוד לו , זאת כאשר הם מסירים את תמונת הבתולה הקדושה מעל הקיר , כדי להטמין בכספת המוסתרת מאחוריה שטרות כסף רבים. הגילוי הטראומטי רגם לו אחר כך להבין ש"רצה להיות מת בעיניהם ובעיני העולם שהם היו חלק ממנו , כדי להשתחרר מתחושת השנאה וחוסר ההגיון שעוררו בו ושמנעה ממנו לאהוב אותם כרצונו". אבל חרף המחאה כלפי הכזב של הבורגנות השבעה וחסרת הערכים, עיקרו של הספר אינו אלא סבך הנפתולים הנפשיים העוברים על הגיבור והתרתו באמצעות הארוס. האי ציות • שכוון למוסכמות החברתיות והוקצן עד כדי שאיפה להתאיינות . מפנה את מקומו להתפייסות עם היש, לאו דווקא עקב שינוי מהותי שחל דבמות החברה ובערכיה, אלא כתוצאה מתהליך פנימי ארוך שעבר הגיבור הודות לגילוי הארוס, תהליך שהוציאו מאפלה לאור. למעשה, מוסריותה המעורערת של החברה החולה וסייגיה הם המפילים את לוקה למשכב, ולכן "החלמתו" אינה אלא קבלת מרותו של הקונפורמיזם והשלמה עם המחיר שיש לשלם תמורתו: ויתור על המרד והליכה עם הזרם. חרף גישתו הפסימית והמחאתית כלפי החברה והחיים, מתגלה מורביה, בסופו של דבר , כסופר מורלי והומניסט. בבחירה בסיום האופטימי <במידת מה> משתקפת התבונה של סופר ,היודע את גבולות היסוד הדיוניסי. בסיום הזה יש כוח שכנוע רב יותר מאשר בסיום שבו מורביה היה "מתאכזר יותר אל גיבורו וגוזר עליו למות". אין ספק שקרשנדו כזה, כפי שהציע אחד הפרשנים האיטלקים, לא היה תורם הרבה ליצירה, וגם בנקודה זו אני תמימת רעים עם רטהאוז. הרומן אי-ציות, בתרגומה הקולח של ענת שפיצן , הוא המשך מבורך של מפעל תרגום יצירותיו של אלברטו מורביה על ידי הוצאת "כרמל", מורביה היה סופר פורה ורב כשרון , מושפע ומשפיע. הוא הושפע, למשל , מן הרומן הצרפתי של סוף המאה ה 19-, ובמידת מה גם מדוסטויבסקי. חשיבותו נמדדת היום, בין היתר , גם בהשפעתו הגדולה על הספרות האיטלקית בדורו .• יערה בן-דוד חגיגה של לשון, עושר תזאורוסי מאיר שלו: פונטנלה, הוצאת עם עובד 2002,498 עמ' אם לא נעלמו ממני צמתים ספרותיים בחייו , החל מאיר שלו את נסיקתו היוצרת בכתב העת המנוח 'מוניטין' בכתיבת מקאמות משובבות ברוח ימי הביניים, שחשפו לאלתר את המניפה הטווסית של שפתו , חוש ההומור שלו ובקיאותו הבלתי נדלית בתנ"ך. מאז הופעת הרומן הראשון רומן רוסי נתקבע בקאנון של הסיפורת העברית, ויש לו קהל קוראים שמחובר אליו באינפוזיה. אבל כבר ברב המכר הראשון נתגלתה חולשתו בעיצוב הדמות המרכזית. הגיבור של שלו הופך לסמל בטרם התעצב לדמות של ממש, הגיבור נותר חלול ונטול משמעות עד שאין לרדת לעמקי המסומל. גם פבונםנלה שלו מתנשאת דמותו של מיכאל המספר והגיבור כנס ודגל כשהוא משולל כל איפיון אנושי . אני מומה לעצמי תהליכים מכבשונה של היצירה: זיכרונותיו על משפחת יופה, שמרכזה בעמק יזרעאל ושלוחותיה ברחבי הארץ , וחקו בו להיכתב כסאגה על תולדות ההתיישבות החקלאית בא"י. ידיים מחוספסות זרועות מגרידות ושרירים משדרגים בגופות מיתולוגיים עם כישורים ידניים כבירים חסרי רוחניות, כשהם משולבים בסיפורים הגויים-אגדיים <כמה פעמים אפשר לקרוא על אפופה, שהוא הסבא, שנשא על כתפיו את אמומה, שהיא הסבתא, בורכם להתנחל בארץ כנען?), אבל לא היה לו אנקול סיפורי • כל הרומן נתפס כאקספוזיציה מתמשכת. מרגע שגילה את התופעה הפיזיולוגית המכונה פונטנלה <המופס הפתוח במרכז הגולגולת של כל תינוק> האירה ההשראה את דרכו לתאר חייו של אום מבורג שהמופס שלו לא ננעל ואינני יודעת, אם זוהי תופעה פתולוגית או מום ואם יש בכלל מקרים כאלה <איך אפשר לשרת בצבא עם קודקוד סחוסי כזה, או שמא כל זה אינו אלא פרי המצאת ומיונו הממריא של המחבר>? את מיכאל פעור הקודקוד שילב בתולדותיה של משפחת יופה באופן לא אינטגרטיבי בעליל. הסמלנות שקופה ומייצגת עוררות ופתיחות לעולם, פתיחות של החושים והקליטה וההתבוננות, כי המופס מבדיל בין אור לאפלה, מסנן עובדות ושומע צלילים. כל אימת שהוא פוגש באביה . האשה שהתאהב בה לאחר שזו הצילה אותו משריפה בהיותו זאטוט . הוא "מרגיש זאת בכיפת הגולגולת" <עמי 110(, "אני חש אותם ורך הפונטנלה שלי , שאינה נעצמת ואינה נסגרת לעולם" <עמ' 98(. חוץ מזה מקנה לו הפונטנלה את היכולת לנבא נבואות, ובסיטואציות ארוטיות בינו לבין אותה אביה היא משמשת מטונימיה לאיבר המין הזכרי והנקבי "עמדתי בין רגליה וכל גופי כאב מציפייה. :וי ידעתי שעכשיו תשוב ותיגע שם, בפונטנלה שלי ~ המחכה לה, הפתוחה לה, ההומה" <עמ' 54(, ואם c:: ==== בכך לא סגי , לוקה גיבורנו בפגם משפחתי ~1 ובאנומליה נוספת. בני משפחת יופה נפגעים ~ מנוזלים גופניים הכרוכים בחיוניות . הנקה, פליטת זרע ואיבוד דם מביאים אותם לידי שכחה. מה כל ההמצאה הדמיונית הזו אם לא שבבי הריאליזם הפנטסטי הדרום אמריקאי , שאינו מתיישב עם המציאות שלנו • לאורך כל הורך שלו הוא בבחינת עוו אחד מקרבנותיו של ג"ג מארקס, הגדול שבכולם. עיקר עיסוקו של הרומן הוא בנושא האהבה <כשם אחד מספריו הראשונים בעי p ר על אהבה, אבל גם בנושא מלבב זה אורבת האכזבה. מאיר שלו שח על אהבה באופן מושגי , לא תיאורי ולא התרחשותי , הוא מדבר עליה נע' רבתי .ולא אותה. "אבל עכשיו ראיתי מראות של אהבה ." מים רבים, הקלו המים, הנראים ראשי ההרים של האהבה?" <עמ' 54(. משפעת הדימויים והמטאפורות לא חווינו כל חוויות של אהבה, מאלו שרוחשות מתחת לאפידרמיס. מה שנותר אפוא זו חגיגת הלשון. עושר תזאורוסי, גמישות תחבירית, מקצב מושלם והחייאת ניבים כזנים נכחדים. אצל מי מקרב סופרי זמננו <טוב, ס' יזהר כבר אמרנו?> ניתן לפגוש ב"בלי שהיות ופחיות" <עמ' 140(, אותו איויום תלמודי שה"י פה"י <שבת היום, פסח היום> המבטא התמהמהות והשתהות. אילו מכמני לשון?! האם העודבה, פשונםנלה מככב זמן ממושך ברשימת רבי המכר במקום הראשון , מעידה על כך שמרבים לקרוא אותו או שמא רק מרבים לרכוש אותו כנון טון? • יהודית אוריין 7 פבוראר-מרץ 2003 מפי 'ביל :· גייטס '.'" הרי שהבעיה המרכזית שמאיימת על העולם ועל האנושות היא האימפריאליזם המוסלמי והטרור המוסלמי כאמצעי להשגת מטרות, גם פוליטיות, כשאפילו אין מוסלמי אחד או מכלול של מוסלמים, שתרמו דבר משמעותי אחד במדע או בתרבות" <עמ' 224(, ובכן 1 כלום צריך לומר כי אלה וברי הבל? וברים המעידים על אומרם כי הוא, אם לא גזען גרידא, אזי 1 לכל לפחות, בור. האם יש צורך להזכיר 1 כתגרן המעיד על מרכולתו 1 את תרומתם של המוסלמים במדע, במתמטיקה, בשירה ובאמנות, שעה שאירופה חיתה שרויה באפלת ימי הביניים? ואיזה מין משחק הוא זה, תחת רישומם של אירועים קרובים, קשים ככל שיהיו 1 להעלות סנטימנטים נבערים כאלה? עטיפתו של הספר' גם היא אנכרוניזם גמור . בתמונה מכונית ספורט צהובה, פורשה מן הסתם, המשמשת אלוזיה למכוניתו של 'גטסבי', שהמיטה עליו אסון. אי אפשר יהיה לנחש מצורת המכונית את רוח התקופה, שנות ה 20- השואגות, עליהן כותב סקוט פיצג'רלו. נדמה כי סקוט פיצג'רלד 1 בן הדור האבוד 1 המוזכר תדירות בספר 1 מוצא לו נפש תאומה בדמות המספרת, שגם היא, כמדומה, אבודה, בין אם בביתה, בין אם בצאתה. הכותבת מזכירה לנו את עמידתו הרופסת של פיצג'רלו אל מול אשתו 1 זלוה. היא אף נוברת בעניין הגודל <נחשו של מה, באמת>, והצטדקותו של פיצג'רלו נשמעת כשריקה בחושך. הנה משחק עתיר סיכונים. ולסיום, בתורת המשחקים נהוג לדבר על 'משחק סכום אפס', משחק שבו אין מקום לפשרה. או שתכפיל את זכייתך או שתצא וכתוגתך לעורך . כך גם בספר זה. כל מה שהכבירה הכותבת נעלם מעיניו של המגיה, וכך נמצא הספר עתיר בשיבושי ופוס. עוו משחק. • אהרן עטרן חצי lr מולנה רבאשטר ~ מצרפתית: רחל חלפי ומולנה בדאשטד r.: משחק הסבלנות ~1 s ~, לאה אילון: תורת המשחקים, הוצאת ~ פרוזה, ידיעות אחרונות 286 ,2002 עמ' שמו של הספר יאה לו' גם מצו סגנונו . דומים עלי המשפטים הפתלתולים והדמויות הנכנסות ויוצאות ללא סימן' כמין משחק שמשחקת אילון בסבלנותו של הקורא. הספר הוא מקבץ של תעתועים, פרי ומיון היפרבולי 1 המזמן את לאה אילון למחיצתם של איקונות תרבות וענקי רוח. רובן של הדמויות הן פיסות המייצגות את האמריקנה של המאה ה 20-• מתוך שגרת היומיום משחקת אילון בנומה לי של התחככות עם הזוהר ההוליוודי מזה, ועם שני ענקי רוח יהודים, מהכבירים שהצמיחה התרבות האנושית. האבחנה הזאת, של יהודים, תתברר כבעלת משמעות בפרק "פיקאסו וואן גרך". ועוו מוסיפה אילון כמה דמויות 'משלנו' כמו מאיר הר ציון וגם פרופסור גמור מן האוניברסיטה העברית. כבאותו ספר מסורת "איפה אפי", בו על הקורא לזהות ומות חוזרת ונשנית בתוך תמונה עתירת פרטים, כך המחברת מכלילה עצמה בתוך תמונות הלקוחות מתוך כרוניקות של אנשי שם, כמו ואן גרך וסילביה פלאת', ג'יימס וין והאחיות ברונטה, מולדן נדנדו והרמב"ם, ג'ון קנוי וווו המלך ועוו. ההתפרעויות האנכרוניסטיות הללו 1 כמו נועדו להכין את הקורא, המתאושש לאטו מהפריכות הללו 1 למה שמופרך מכל: זו הפמיליאריות שבה היא פונה למארחיה ומזמנת עצמה למיטתם. ואם, כמאמר הביטוי Familiarity Breeds Contempt, הרי שאם בוז אין כאן 1 למצער 1 אילון מורידה את הדמויות הללו ממעמדן האולימפי לנוי בריות בשר וום. היבט אחו של תורת המשחקים הוא מציאת ורך לקבל החלטה מיטבית, בתנאים של חוסר ודאות. אך המספרת אינה משתמשת בידע הדיאכרוני שבידיה נוי לנסות ולשנות את מהלך הדברים, כדוגמת פרדוקס הננו-הסב. היא פשוט נוכחת במחיצת הומות הצועדת אל ארנונה. אצל סילביה פלאת', למשל 1 הסיפור הוא קריקטורה של אינסטינקטים פמיניסטיים, המזהים את הגבר כתמצית של רוע. תיאור הגעתו הממשמשת של בעלה <סד יון), כמין צל מעיב על חייה של פלאת', משמש כמין אקספוזיציה לחימרות שרודפות אותה, או שמא היא רודפת אחריהן 1 לשווא כמובן 1 וליחסיה הלא פתורים עם אביה. סתם, רק נוי להחזיק את ידה של פלאת', בורך לארנונה בתנור גז. ובכלל 1 כל הנשים בספר 1 גם אלה הבדויות, עליהן לצאת מן העולם נוי לקנות להם מקום בעולם. הרי לנו עוו משחק, מורבידי משהו . אולי כמו הציווי לכל יהודי 1 לצמצם את מקומו בעולם נוי לפנות מקום למקום, ובכך להיוושע. בסיפור "גטסבי הגדול" יש בול ניסיון כן להתערב בהשתלשלות האירועים. כזכור למי שקרא, טבע סקוט פיצג'רלד את דמותה של 'דייזי ביוקנאן', ומות מאוסה אשר עומדת בהיכלות הספרות לדיראון לצד שכמותה, כמו 'אורייה היפ', 'סוונגאלי' ו'בקי שארפ.' דייזי זו מורגלת באנשים המנקים אחריה ומשלמים את מחיר טעויותיה. ובדמות זו איתרע מזלו של 'גטסבי' להיכרך . המספרת מנסה להיטיב 8 גליון 277-276 "יבת", אני מצטט את רררבז:כ בכררסט, "הוא המקום אשר בבראך אליו , חיייבם להכניס אותך פנימה". מולנה בר . אשטר עומדת על הסף. היא משאידה לקידות הלבנים לרהט את הקולות, את שרבי הצל. ערד מעט, כשהיא תיכנס לשם, יתחיל סיפור אחר. מובן ומעבד למובן. עם גורלו 1 כך: "אנחנו צריכים לעזוב פה את כולם, הוא אמר. גם את וייזי? שאלתי באי אמון. כן גם את וייזי" <עמ' 154(. הנה עוו משחק, מה היה קורה אם באמת נשארה וייזי מאחור? לפגישה עם אלברט איינשטיין יש נופך של אתנח קומי. כל השיחה ביניהם מזכירה זוג קרעכצן יהודיות המתגאות מחו בשבחו של הגניוס היהודי' ובמשנהו מוצאות בו פגמים לעייפה. ובין לבין שזורים בסיפור כרוניקות מישראל של עכשיו 1 מוכת הטרור 1 אבל גם משופעת בלמדנים, וציוני ורך מחייו של איינשטיין. ייאוש ותקווה נמסכים זה בזה. ואולי הספר כולו הוא ספיקת כפיים מיואשת, ולכן יש להרחיק מישראל אל עבר מיתולוגיות זעירות, שבתורן מסתברות להיות בנאליות. הייאוש הוא, מסתמא, גם כר פורה לרגרסיה אל עבר קונספציות פשטניות, מכלילות ודלוחות. הייאוש מן ההווה מביא לשכתוב העבר. בפרק "פיקאסו וואן גרך" מובאים חילופי הדברים הבאים רוני סומק . מעבר למובן ךס~:ת ר 1 דה ;ב~ ;רים דק קיר;ת .םי~~? ס~~ז ס~ה א;סם. ~דרי ~ל f ~ינ;ת ,ל~ ~נשימ;ת ה~ילה ח;לפ;ת ל~ד -; : T -: -• : החדר הזה. -י::· -:· 'ץ~ח~ ~~ךים נ;~לים ב~,ק~ t ר. ס~:ת !J .דה, ססךד ;בןה . 'די~ להכנס לת;כם. כי שם ••ז T T • : • : 7PiJ לים ~ל;ז ש;~פ;ת ~ל קיר;ת. של עדה רוטנברג על העטיפה.) מה יותר חזק: הציפייה הרומנטית כל כך בקצה (ן: בלוז על המקום שהוא החוט הזה מושחל בכל סיפור. בסיפור "תל-אביב", המסילה או אותה תנועה אלימה של רכבת נשפכת? ~ -י כבר בשורות הפתיחה אפשר לחצות באדום-אדום יקיר בן משה הוא אלכימאי של תחושות והוא בן-דודו של הגורל את אחד הרמזורים ברחוב אבן גבירול. הסיפור מצליח להפוך את סימן השאלה לסימן קריאה. הוא ~ ~ "קיבוץ" נפתח בתיאור מדויק ורב יופי: "ראשונים יחדד את שיני השועלים וילטף מיד את הפרווה, סביון ליברכט: ם p ום טוב ללילה, הוצאת כתר 2002,260 עמי אני מתחיל משמות הסיפורים "אמריקה", "קיבוץ", "הירושימה", "תל-אביב", "מינכן", "ירושלים" ו"מקום טוב ללילה", אם נדמיין לרגע את הסיפורים האלה כנגנים בתזמורת, הרי שהמספר הוא המנצח. הוא לא משתתף בנגינה, אך שרביטו קובע את הטון, את הקצב, את הסדר. הבחירה של סביון ליברכט במקומות כבסיס המראה מחייבת את הקורא לפתוח את מחסן האסוציאציות שלו ביחס למקומות האלה ולנהל דו-קרב סמוי עם האסוציאציה של המספר. וכך עוד לפני השורה הראשונה מתחממת האווירה. זהו אולי היתרון הבולט של ספר סיפורים הנוקד על אותה רחבה. הסכנה יכולה להיות בתחושה שהקונצפט חזק מהפרטים. אבל יאמר מיד: סביון ליברכט מדלגת על הסכנה הזאת. היא מציירת אמנם את קווי האורך והרוחב של המקומות אותם היא מזכירה, אך הציור הזה רק מרהט עלילה חזקה יותר' רבת כוח, ותיאור המקום רק מחזק את התחושה המאוד ריאליסטית, תחושה המצליחה לטשטש בראש הקורא את קו הגבול בן אמת לבדיה. ליברכט כמעט שכנעה אותי שאני מכיר את הגיבורים שלה, ששמותיהם רשומים בפנקס הטלפונים שלי והנה עוד מעט אתקשר אליהם כדי להגיד משהו' כדי לנגב להם את הדמעות ולהחליט יחד איתם מתי מדובר בדמעות צער ומתי בדמעות שמחה. והמקום? המקום הופך להיות בצורה הסמויה ביותר לבן-דודו של הגורל. ליברכט לא מתפתה לתופף את התחושה הזאת חזק מדי. היא מאמינה, ובצדק, שזהו סוד שיש ללחוש לאוזן הקורא ולהשאיר את הדברים בטריטוריה נמוכת ווליום, משהו כמו קצה חוט. <ובעניין החוט, תענוג לשבח את הצילומים הציצו ראשי האצבעות, פחוסים כנגד השמשה, משתהים רגע על סף החלון כאוזרים אומץ לפני שיתרוממו לאטם". מה שיבוא אחר כך לא יתרחק מאותו חלון ובכל זאת החלון אינו מקלט. ב"הירושימה" רוצה הגיבורה לראות את "מזרקת המים שבחזית המוזיאון של פצצת האטום". אז מה באמת מחבר בין הרמזור באבן גבירול למזרקת המוות בהירושימה. החיבור הוא ביכולת החזקה של סביון ליברכט לצייר בתוך התפאורה סיפורים אנושיים. היא סופרת היודעת לחפור בשכבות הארכיאולוגיות של הדמויות שלה. היא יודעת שניטשה אמר שכל מילה היא גם מסכה, ולכן היא מזמינה את הקורא לנשף שבו המסכות הן מקומות, והיא לא תיתן למסכות האלה לטשטש את פני הגיבור שניסה להסתתר תחתן. היא תאפר את הפנים בצבע שבו יובלטו העיניים, שבו כל מבט יצליח לחמוק מהטריטוריה של הדף . היא אוהבת את הגיבורים שלה וחומלת עליהם, והאהבה מידבקת. • הרווח שבין הפרווה לשועל יקיר בך משה: בכל בו pר מ p ריח לפחות אדם בלונדיני אחד , הוצאת עם עובד 2003,52 עמ' למען הגילוי הנאות ברצוני לציין כי אני מכיר את יקיר בן-משה עוד מחדר הלידה. הממשי והספרותי. ולכן לא אגיד בפתח הדברים בי בכל בו p ר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד הוא יום חג לשירה הנכתבת כאן. אשאיר זאת לאחרים. אני בשורות הבאות רק אצטרף אליהם ובין השורות ארים את הדגלים לראש התורן . "המשורר", על פי גתה, "דומה לדוב המכרסם את כפות רגליו הוא". יקיר בן-משה לוקח את הכרסום הזה גם לאהובה רחוקה ("אני מפליג אל קרסוליך; אל קרסוליך הצלוקים" • בשיר 'כוסית קטנה של ויסקי'), גם לאחותו ("אחותי מורידה את ציפורני הסוס במכה אחת" . בשיר 'בלדה פתאומית'), גם לאביו ("ואני' מלטף ומטביע עקב בפרצופו" . בשיר 'חזות רגילה של מגע געגועים') ובעיקר לעצמו. הוא קרא לספרו "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד", ובשיר הנושא הוא מקטלג את הגוף המפהק, את החניכיים הנרקיבם ואת הברך הצומחת "בדפנות היקיצה". בסוף הדרך הוא יראה מישהי המחכה לו "על רציף המסילה", אבל לא לפני שהרכבת החולפת "נשפכת כמו מחלה". אז הוא יקרב אוזן לאהובה רחוקה ובמקום סולם תווים ארוטי הוא ישמע את קול הנפץ של מסמרים וברגים. הספר מחולק לשני שערים. הראשון נקרא "שירים בפרוזה". יקיר בן-משה נושם בו כמו רץ למרחקים ארוכים. הוא מרחיב את השורות, מרהט בתוכן עלילה ולא פעם מסווה את המכה בנוף סוריאליסטי. כמו סלוודור ראלי הוא מסלסל את יקיר כ ך-מש ה בכל נוקר מ חקרי לפחות אדם בלונדי ני דאח 00 עם :ן ~נ דiש ' רה השפם המטאפורי ומסיט בכוונה את תשומת הלב מהשעונים שבתוכם נוזל הזמן. זוהי הסוואה רגעית, רבת יופי 1 אך יאמר מיד שאין בכוונתה לטאטא את שורות שבהן מתהדקים הדברים לארגוף. כשהוא מתחיל טקסט כזה בשורה כמו "לאן הלכה הכביסה הלבנה?" מתפתה הקורא להושיט לה יד דמיונית ולצעוד איתה "במורד השביל לכיוון היציאה". בהמשך תהיה זו כביסה מלוכלכת ובסופו של דבר יגיד הדובר "באופן חד פעמי ארשה לעצמי להיאנח, להפריח; נשיפות/ באוויר ולהתיז את בדידותי בעומק הרצפה המתרוקנת". בשער השני חוזר הדובר למרחקים קצרים, לצורך שאלתרמן קרא לו לנשום "אויר בגובה מטורף", ומתוך אלה אצטט את השיר 'ובחלום הלילה הופיעה כרכרה רתומה לכפור': "ובחלום הופיעה כרכרה רתומה לכפור/ועגלון הרוח נתקשה לנשום;אמרתי לו: הנפש היא רצועה בלויה; ופרגול הזמן שוכח את הלילה". נדמה לי שכל הפואטיקה של הספר החזק הזה מקופלת בשורות האלה. גם היד הסוריאליסטית, הטד-יוזית מעט, גם העיניים המיושרות אל הנפש וגם ההצלפה של אותו פרגול שלפתע תקפה אותו מחלת השכחה. השכחה, בת דודתה של החשכה, הופכת בו ברגע לאור גדול.• רוכי סומק פברואר-מרץ 2003 פני האוניברסיטה כפני העולם סם ש. וקובר: גזר הדין ,///-ה הוצאת אסטרולוג 2002,210 עמ' מה לא נכתב על תעלולי האוניברסיטה וראשיה, ושוט הביקורת והסאטירה כבר הצליף ללא רחם על קברניטיה, מזכירותיה, תלמידיה וכל אשר בה. זכורים היטב הגיגיו של ברבור מלמוד באחד מספריו על הפרוטקציוניזם והשחיתות בין כתליה. לא הרחק ממנו ניצב ולזימיו נבוקר ב, שבספרופנ r שם ללעג ולקלס את כל המתרחש שם. והסטודנטים הטובים רחמנא ליצלן? העילוי יבניהם לומד בשקידה רוסית, על מנת לכתוב דיסרטציה ראשונית בסוגה. על אנה קרנינה של פירורו דוסטויבסקי! לא פחות הלעיג על האקדמיה היינריך בל, שבאחד מסיפוריו האירוניים כתב על מרצה מסוים, שעשרות בשנים לימד עגה של שבט אוסטרלי נידח. כאשר אחד הסטודנטים <היחיד שלומד אצלו בכל הסמסטרים> סיים את חוק לימודיו ונסע לאי אוסטרלי כדי לשוחח בעגתם, איש לא הבין אותו . הם היו דוברי אנגלית! ש"י עגנון בספרו שירה אינו פחות ארסי , בס~רו על אודות המרצה הרבסט, שבסתיו ימיו שוקד על מחקר מונומנטלי העוסק במנהגי הקבורה ביבזנציום: אולי בגמר המחקר יזכה בתואר נכסף של פרופסור "גמור". ומכאן הדרך קצרה אם כי בקונטקסט שונה לספרו החד והנוקב של סם ש' וקובר גור · הדין ה •111 החזירן הקריקטורלי של האוניברסיטה שמצייר כאן וקובר הוא מגוחך , בוטה וביזארי. לפנינו "מלחמת הורמה" של הכול בכל. לפחות טוב הוא, נחמה פורתא, שישנם סטודנטים ערבים <מחבלים פוטנציאלים?) לשפוך עליהם את המורה המצטברת. אלמלא הם, היה הרקטור הנכדב אשר דיסקינו רוצח בדם אקדמי קר את הדוקטור שולמית נואל , הטוענת ל גלימת הרקטור , ואף היא לא היתה טומנת ידה בצלחת. המתרחש בין כתלי האוניברסיטה הופך בדיעבד לכעין מונסטר הוליוודי או לקומדיה אבסורדית. ברקע הרומן התרוצצות מטורפת למען קריירה וכספים. הדמות הנלעגת, הדוחה ביותר , היא הטוענת הנצחית ל"כתר" - שולמית נואל המוזכרת לעיל. לעומתה, אפילו התככן הסדרתי , הרקטור אשר דיסקינו , הוא פיון מגוחך וחדל אישים. אינטריגות חדשות צצות לבקרים, כי רק בזה עוסקת הפמליה האקדמית בפרודיה שלפנינו. אינטריגנטית נוספת ורבת-רעל היא הדוקטור עדינה אוליך • אך ורק סגולה אידיאליסטית אחת לגרבת-דוקטור: היא מסרבת בתוקף לנסוע לרגמניה השנואה עליה, ואפילו כאשר מוצעת לה ירושה המגיעה לה כחוק; <כאן לטעמי טעה הסופר בגדול. טיפוסיות כעדינה אוליך , היו נוסעות אף לצ'צניה הכבושה ואפילו לקאבול בימי בן לאדן , כדי לרשת את המטמון היקר.) פרק חשוב בספר עוסק בתהליך המשמעתי נגד הפגנה של סטודנטים ערבים באוניברסיטה. אמנם היו הדברים מעולם במקום כלשהו , אך טוב יותר והגיוני וחכם יותר היה אילו טיפלו בעניין כוחות המשטרה בלבד ולא אנשי אקדמיה מתוסכלים. מוטב, אפוא, שימשיכו האחרונים לעסוק באינטריגות בביתם האקדמי פנימה. וכאן מקבל הספר תפנית פוליטית. הדילמה אינה פשוטה: מחד , מדוע לאסור על סטודנטים ערבים להפגיז נגד קיפוחם, האמיתי או המדומה? מאידך , האוניברסיטה רואה בהפגנה אקט מחתרתי נגד מדינת ישראל. וקובר אינו קובע מפורשות עמדה בסכסוך , אך נדמה כי תסביך "האנטי אוסלו" מרחף כאן. וטוב יהיה להידרש במקום הזה לדברי אלברטו מורביה שהתבטא פעם: "הסופר בדומה לאלוהים חייב להיות בכל מקום אך לא להיראות בפומבי", והסטודנטים היהודים? הם ילדים טויבם. הם מפגינים רק כאשר עולה שכר הלימו.ד דני האדום לא יקום מקרבם! דמות דומיננטית אחת בספר חסרה - דמותה של המזכירה הכול-יכולה, המעלה על הדעת דברים כדורבנות שכתב פעם פריזריך דירנמט, בהומור האובססיבי שלו: "בימינו המזכירה של המלך קראון היתה מוציאה את אנטיגונה להורג!" בסך הכול , · גור הדין ה 111 הוא ספר מרתק, קצבי , סוחף בהומור השחור שלו , כמין סרט נע, המוליך אל התוהו של מציאות ימינו • האוניברסיטה שמתאר וקובר מעמידה מין מודל , מטאפורה גרוטסקית לעידן האפל בו אנו חיים. במרכז הספר ניצבת צעירה נאה, הסטודנטית הערבייה מוליך אי בוהים, אישיות רבת עוצמה וחן , המואשמת בארגון הפגנה ובשיתוף פעולה עם טרוריסטים עתידיים. אולם הסופר מחבב אותה ביותר בשל יופיה האוריינטלי ובזכות שדיה הזקופים. לפנינו מודל של פסאודו ז'אן דארק פרובנציאלית, אך מסוכנת בהחלט. יתכן כי בבוא היום, כאשר יגור זאב עם כבש ושולמית נואל עם הרקטור דיסקינו , תתמנה מוליך איברהים לדיקן של הפקולטה הערבית; ומה יקרה לתככנית המתחסדת, הדוקטור עדינה אוליך? בהרהורי לבי , היא שוהה באוניברסיטת הומבולדט בברלין , ומשתלמת בסמינר בנושא "מאקייבלי והאקדמיה בת ימינו". אכן , זהו הפי אנו על פי טעמי האישי. אולם על פי גרסתו הנוגה של הסאטיריקן הפולני סטאניסלב יז'י לץ, גם "הפי אנו הוא א ב "!ו • צבי רפאלי מבט המחפש מסתור צביה ליטבסקי: אל תצביע עליי שירים, הוצאת סידרת הליקון לשירה חדשה 2003, 69 עמ' אינני בטוח שהשיר 'קו המעגל', בקובץ שיריה השני של צביה ליטבסקי' הוא הבולט ביותר בקובץ המונח לפני זה ימים לא מעטים ואני מנסה לפענחו' אבל בשיר זה ש'גיבורו' הוא האב, מצאתי אחד מחוטי השני שבשיריה העכשוויים, חוט השוזר דאגה, פחד וראייה מפוכחת מהם היא מנסה להימלט, כה קשים הם. ומה היא כותבת בפשטות ובכנות כה רבה כשהיא מתבוננת <בו , באב?> ויודעת ש"האיסור בראייה; ניבט בי מכל עבר. /מבטי מחפש מסתור; אבל אותו בלבד אני רואה", וממשיכה ושואלת, גם קובעת בשיר זה: "מהו הציות העמוק שמוליד בי מבטך?/ שנינו מחזיקים בקצות המסך הנפתח אל ה~:ז ,/ שומעים את הקולות שאינם בטווח שמיעת אדם./ קו המעגל הוא גבול החיה, הריח; החותם, האות". ובסיומו של השיר בא הדידוי הגדול' הכמעט הכרחי: "איך נדבר , אבא, כששערי בוער' כשהשפה נטרפת?/ מי יחבר למילים; את פיתולי העשן?" כמובן' אפשר לשרוד אחר קריאת שיר זה את ההשערות, מהי ה"היסטוריה" של האב הזה, מהי הכרונולוגיה, ואולי גם מהי היראה. אבל חותמו של השיר , סימן השאלה המעיק הוא, מי יחרב למלים את פיתולי העשן - וזאת התשובה הכמעט ודאית הקושרת אותנו להבנה שהיעדר האפשרות לומר במילים אותה עצמה, במדויק, היא התשובה הנכונה שמשורר נותן לעצמו בסיימו שיר. השיר הוא מעין חידה שעלינו הכותבים אותו מוטלת לעיתים השאלה מהו פתרונה של החידה. במרחק עמודים אחדים משיר זה 'קו המעגל' מצוי שיר נוסף, 'זמן', שדרכו חולף, או עימד מצטלב חוט השני שנזכר בתחילת רשימתי' וצביה ליטבסקי כותבת: "."מתחת לשמיכה נאבקים חנוקות; אבא ואמא -/ לאן אברח מהם; אל לא אליהם; ואני קופאת לעד במנוסתי - /מהי יחידת הזמן הנסה?/ האם אפשר להגיד בה שיר?" המעגל , יחידת הזמן שלה , קיימת גם כאן . מעגל שאותו יש לפרוץ ולנוס ממנו . אבל המנוסה היא בריחה וחזרה לאותו מקום, והשאלה החוזרת גליון 277-276 או במילים אחדות, הכול סובב סביב האמידה, השיר בני זמננו ונשאלת יבחד עם המנוסה היא פשוטה: "האם אפשר פרקים "אנכרוניסטיים" ~ להגיד בה שיד?" ((:\ הנכתב הוא האמידה הבלתי אפשרית לפתרון חד- משמעי,אם כי יש בו אדמזים לאוטוביורגפיה הולכת ונכתבת. יובל רבין: חוצן אנכרוניסטי , הוצאת כמובן , "נושאים" <דק בשל הכורח לצמצם אני בוקס במלה זו> רבים מצויים בקובץ הבשל של צביה ליסבסקי. ואגב, גם כותרתו "אל תצביע עלי" יש בה משום דאגה, פחד , מנוסה. נמצא כאן שירים בעלי קרבה רבה לנוף, לטבע חיצוני <מחוץ לבית> ולטבע הפנימי. ויפים בעיני עד מאוד שירים כמו 'נמל יפו' וייפו' - וכן המחזור "בית אבי", אלא שאת העיקר ,נדמה לי אמדתי ,והקורא יקרא, יהבה יחד עם בסירנות הפיענוח. רצוני לסיים בחלקו השלישי שבקובץ השירים, ולו גם מן הטעם ה"אגואיססי" שלי בשל תרגומי את שידיו של אפולינד , מן הנודעים במשודדי צדפת ומי שהוליד את ה"מותג" סודיאליזם - אחד הקשיים הגדולים ביותר בתרגום שידיו היה דווקא מחזור שידיו "ביבר", בו הוא כותב מעין משלים נפלאים, חרוזים להפליא, שלמראית עין הם דק משובבי- נפש אך באמת, יש במשלים אלה יותר מכל נגיעה במהותו והתנהגותו של בן אנוש. אצל צביה ליסבסקי אני מוצא גם כן מחזור שירים מעין זה, אף הם כמעט משלים, אבל לא דק. יש בהם כמו הקשה, מעין הסתכלות פנימית, שהאדם אינו מותר החיה - הוא אולי דומה לה. היא כותבת על הקרפדה, הנחש, הצלופח, הדג, התולעת, הצבה, התנינה, הזובב, החגב, הזאב, ועוד. כדי להדגים את אלה, בחרתי מתוכם שני "קצרצרים": 'דג' - חדישי אחליק גופי; מענה לכודב מים שאין לו שיעוד.; שקולים זה כנגד זה; האוקיינוס ואני; בקו איזון נעלם. ו'תנינה' - ספדי נחים לאוד השמש/ מים מלחכים בדווחי קשקשי; אני יונקת את חיי; סופי מתעכל,/ מתפרק, בא בבשרי; /הוי עונג השובע; חלקת הבוץ; השמש , המים. צביה ליסבסקי מעניקה לקורא בשידתה שורות מלאות עומק ואף יופי משובב-נפש לעיתים קרובות. • משה בן-שאול הקיבוץ המאוחד 64 ,2002 עמ' בשער האחורי של הספד צוין שיובל רבין הוא מוסיקאי, המנגן על עוגב, קלאוויקודד וצ'מבלו. היצירות שהוא מנגן , יש להן ובודאי נושא מתפתח, ליווי והרמוניה והן ארוכות דיין. לעומת עיסוקו זה, השירים שבספדו <הראשון> הם קצרים, ענייניים, מועט המחזיק את המרובה. אני מוצא כאן את השיר הקצר ביותר , שקראתי אי-פעם: 'ביורגפיה זמנית' <עמ' 28(, המשתרעת על שתי שורות שלמות ומונה שלוש מילים בסך-הכול: "נולד וחי; עדיין." הקורא טקסט קצרצר זה יוסיף לו ודאי הרבה הדהודים פרטיים, ואולי גם תנוח עליו הדוח וימלא את השטח הלבן שבעמוד-הספד , באותיות משלו." המילה "חוצן" בשער-הספד אינה מנוקדת ואני מנעד חוצני ממנה; בעמודים הפנימיים, 3 ו- 5, נוקדה ה"ו" של ח~צן ב'שודוק' והופיע גם תדגום המילה לאנגלית alien, "זד" או "בוכרי"; מכאן , למדתי באופן חלקי את מובנו של שם הספד; הספד משופע עוד בהפתעות לשוניות, למשל בנייני-פעלים לא מקובלים כגון: "לא ~~ry ב. / לא ,"ל~ק~ בשיר <עמ' 27( המסתיים בשודה: "הכולי מותר", יובל ריבן עושה שימוש גם בניסויים דו-משמעיים חדי משמעות: "מניין מניינם" <עמ' 23(, פירושו: 'עשרה מהם נמנו', "הלכה ומתה", אינו אלא: w נית" <שתי המובאות האלה הן בעמ' 22( פירושו: 'מת גם בזיכרון 'המשיכה למות' ו"מת ב מכידיו'. השירים ערוכים בארבעה פרקים. הפרק הראשון נוגע בנושאים מיוחדים ולא-שגרתיים וכל המובאות שהופיעו עד-כאן נלקחו ממנו. למשל: 'הצהרת הון לפני הוצאה לפועלי <עמ' 18(, שהיא כותרו של שיד ו"בסך הכול מה כדב יש לו , לאדם; דברים שלקח, זיכרונות שזרק,/ שירים שכתב ---";הללו אינם אלא ממשות ה"הון" שבאותו שיד, בשעה שה"הוצאה לפועל", היא המוות שבו. ומתוך "שלושה שידי זרות": "שוקע לתוך זריחת ירח מעל אגם נשוויץ; נזכר בשקיעת ירח אחד לתוך ים ילדותו; מזמזם על רותי ---- ורות חיתה סופדת את שעודי בועז; במואבית, גם אם למדה עברית, /גם אם למדתי רגמנית" <עמ' 25(. כאן נשקף נוף של טבע בארץ בוכרית בתוך י ם- ילדותו של המשודד ו"דותי" <או בעלת-שם-אחד> מעלה בזיכרונו פזמון ישן , וגם את רות ובועז של התנ',ך' במואבית, עברית וגרמנית, כל זאת, בעשר שורות שיד • שם הפרק השני של הספד <שם מיוחד בהחלט>: "שיניכן אולי תקהנה" - הוא פנייה המכוונת אל המין הנשי; הפרק ראוי היה אולי לשם פשוט ממנו , כמו "את ואני" <עמ' 30(, ככותרתו של שיד שנגמד בשודה לא-גמורה: "לא ממש יודע למה, את". הכותב כמו מאשד בספדו זה, כי הזמן בו נכתבה שידה רומנטית עבד עם המאה-שעבדה; דוגמה לשירי האהבה שבספר <עמ' 32(, בשתי השורות המסיימות שיד: "אהבתי לך תתפוגג כמו; אהבת שחנקים בסוף סרס". או בשורות הפותחות שיר <עמ' 41(: "באין אהובה מסתפקים; בקריאה או כתיבת שירים לכזו"; [אם] "אתאהב לי באיזו שונמית --- אם נגיע לאינטימיות, אשלח לה; גם שירים שלי" <עמ' 42(. אחדי השונמית, מופיעה ה"דולציניאה", בפזמון בן ארבעה בתים, בחריזה- חלקית: "מחד אני אסרס; והסיפור גמור", מסתיים הפזמון ו גם הפרק. הפרק הבא הוא "לוח שנה" , ועיקרו מתבסס על שבעת כוכבי הלכת המרכיבים את גלגל המזלות. כל השירים חכמים, כולם נבונים ויודעים את האמת האכזרית; מחזיק הקשת יודע "לחשב את המסלול המדויק ---- בו הרצח הבא כבד מושלם" <עמ' 48(, והדלי הריק שמעל הבאר משווה עצמו ל"פדומתיאוס שהביא את האש; ואני [הוא אומד על עצמו] / אביא את המים" <עמ' 46(, ארבעה "שירים עונתיים עובדים" החותמים את הפרק הם שידי שלווה של מוות. גם השיר הרביעי , בו אין המוות מוזכר במפורש, מתחיל ב"שקט לבן נושר" ובסופו "חיוורון - בהיר" <עמ' 52(. הפרק האחרון נושא את השם "אקךי~ד של מילים" , המשמש את שורתו האחרונה ש . ל שיד בעמ' 55, אשד לטעמי אינו תורם תדומה של ממש לפרק. לו אני העודך ,הייתי משמיט את כולו. אולי עלה הדבר גם בדעתו של הכותב. בשירו האחרון נכתב: "כיון שאת הזמן; לא ניתן להקדים; אני , את שלי / אחותי; ; אחותי כל כך W"· ספדו הבא של יובל רבין יהיה ודאי מעניין , כדוגמת שלושת הפרקים הראשונים של ספדנו זה. העטיפה מעשה ידי אפרת הדי , אדום, אפוד ושחוד , על רקע לבן , עם נוצה לבנה, ששימשה פעם גם לכתיבת ספרים - מעודדת סקרנות. היא גם מעידה, כי אפשר באמצעים מימים שעבדו , לקשט יצירות ,לשמל הריצי המששןצ~ח" .וננמז-תונב • ,"יטסינורכנא לאומש לתש 11 פברואר -מרץ 2003 דחיית הסדר הביניים שנולד בישראל, נתמך על ידי ארה"ב והמצרים והובא לדיון בישראל באביב 1971. הוא מתאר את דרך לידת הרעיון שהוא היה ממליצו ואת דרך טיפולה של הממשלה בו . אחד הסיפורים המרתקים בספר מתאר את קשיחותה של גולדה מאיר שהתנגדה לנסיגת צה"ל למרחק של 40 ק"מ מהתעלה תמורת חופש שיט והפסקת אש ל 3- שנים. לפי סיפורו 1 אבא אבן 1 שלח לדיין פתק ושאל אותו אם יעמיד את הרעיון של הסדר הביניים להצבעה בממשלה. היה סיכוי שמספר שרים יתמכו רבעיון . דיין שתמך בסיום המלחמה והתרחקות צה"ל מן התעלה, השיב לאבן 1 שאם לא תקבל ראש הממשלה את הצעתו' אפילו לא יעלה אותה לדיון". הסיכום של יעקבי קולע למטרה: "אילו התממש ב 1971-•1972 הסכם הביניים שהוצע עם מצרים, · לא חיתה, ככל הנראה, פורצת מלחמת יום הכיפורים וכל אשר התרחש בעקבותיה. לא חיתה זו רק החמצת הזדמנות מצד ישראל 1 אלא גם תוצאת התנאים שהצי גח מצרים ורפיונה של ארצות • הברית" (עמ' 85(. זהו כתב ביקורת, אמנם בעקיפין' נגד גולדה מאיר . פסק הדין ההיסטורי ניתן במידת מה על-ידי הנוי קיסינג'ר בארוחת בוקר עם יעקבי ב 1987-: "הוא חילק איתי את הערכתו על כמה ישראלים: משה דיין היה המנהיג המקורי 1 הריאליסטי והפואטי ביותר בישראל. גולדה אולי טעתה, אבל ידעה מה היא רוצה ואיך לגייס תמיכה לכך! ואת רבין הוא מעריך כאדם יסודי ואמין . על אחרים הוא הביע דעות מסתייגות וביקורתיות" (עמ' 302(. מנהיגים גדולים · נולדו עם חוכמה, כריזמה ושיקול דעת. דוד בן גוריון הוא דוגמה מר בהקת לכך . כפי הנראה שבהעדר שיקול דעת, כריזמה עלולה להזיק. המחדל הראשון בגודלו . בתקופת 2000-1948• הוא הכניעה לתנועה המשיחית שהקימה ישובים רבים בגדה. המחדל נבע מכך שמנהיגי ישראל 1 מימין אך גם משמאל 1 לא קיבלו את 'תוכנית אלון' שקראה "להימנע מסיפוח רוב השטח המאוכלס בפלשתינים בגדה המערבית ולחתור להסכם שלום על בסיס זה" (עמ' 189(. · מכתבו של גד יעקבי לשמעון פרס ב 11 באפריל 1982 הוא מסמך חשוב, לדעתי. מוצע בו מהלך ביניים לתקופה בת מספר שנים. מהלך זה עתיד היה להגשים אוטונומיה בגדה המערבית. כותב יעקבי בסוף המכתב: "אם מהלך זה לא יוכל · להיעשות באורח מוסכם, ראוי לשקול ביצוע חד צדדי של האוטונומיה, מבלי לכלול בה את בקעת הירדן' מרחב ירושלים, גוש עצירן 1 ואת רוב הישובים היהודים ביהודה שומרון ועזה" (עמ' 205(. סתם, ולא פירש, מה היה מציע בנוגע לישובים היהודיים שאינם נמצאים בבקעת הירדן 1 מרחב ירושלים, גוש עצירן ונו'. אם כי אז היה מספרם קטן בהרבה מזה הקיים עתה. בעמ' 175 נכתב: "צרכי העתיד דוחקים בנו לרפורמות, שהרי סוף מעשה חייב להיות במחשבה תחילה. הדורות הבאים לא ישפטו אותנו על-פי כוונותינו ורצונותינו 1 כי אם על-פי תוצאת מעשינו". "רצונותינו" ו"מעשינו" שייכים להנהגת לכל אורך הספר. הנאה מזערית יותר מצאתי בפרקים 8•10 שסקרו את ממשלות האחדות הלאומית ,'א ב' וג'. הסיבה העיקרית להקמת ממשלת האחדות הלאומית "חיתה אי יכולתה של אף לא אחת משתי המפלגות העיקריות, העבודה והליכוד' להקים ממשלה ללא המפלגה הגדולה האחרת" (עמ' 234(. אילו אימצה לה מדינת ישראל בחירות אזוריות לכנסת ובחירות נפרדות לראש הממשלה, יתכן שתקופת 1990-1984 חיתה מביאה לצמיחה כלכלית ופתרון סביר ליחסי ישראל עם הגדה המערבית ועזה. הדבר הוא פשוט: חבר כנסת המייצג ישירות, נאמר' את אזור עמק חפר' לא היה מצביע עבור הקצאת כספים לבניית כבישים בגדה כאשר ברור שזה על חשבון בניית מחלף על כביש מהיר מס' 4, או השלמת כביש מס' 6, 'חוצה ישראל'. שתי המפלגות הגדולות היו אמנם ממשיכות להתקיים, אבל חברי הכנסת היו מצביעים לפי האינטרסים של בוחריהם, ולא לפי צווים אידיאולוגיים. לדוגמה, הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון הצליח להעביר את 'חוק הרווחה' החשוב בעזרת חברי הקונגרס הרפובליקאים. כידוע, בארה"ב חברי הקונרגס נבחרים כל איש באזורו . לזכותו של יעקבי יאמר שהיה חלוץ במערכה לשינוי שיטת הבחירות. כפי שהוא מתאר בפרק 8, הוא ניסח הצעת חוק "לשינוי שיטת הבחירות מהשיטה הארצית .יחסית הקיימת לשיטה המעורבת, שלפיה ייבחרו ארבעים חברי-כנסת בבחירות ארציות ושמונים ייבחרו בעשרים אזורי בחירה, ארבעה חברי כנסת בכל אזור (עמ' 291(", למרות שההצעה זכתה בקריאה מוקדמת ואף בקריאה ראשונה מספר פעמים, הרי שעקב הדינמיקה של הפוליטיקה בישראל' השיטה הארצית-יחסית עדיין מושלת בכיפה. אקדמאים ממדע המדינה ואנשים מתעניינים ימצאו בספר תיאור מעניין הנוגע לאחת מחולשות הדמוקרטיה: קשה לשנות שיטת בחירות קלוקלת כיוון שהרבה קבוצות קטנות נהנות ממנה. המחדל השני בגודלו' בתקופת 2002-1948, הוא ארוחת בוקר עם נקיסינג'ר גד יעקבי: חסד הזמן - פרקי אוטוביוגרפיה הוצאת ידיעות אחרונות 2002,464 עמ' סיפרו של גד יעקבי חסר הזמן -פר p י אזםזביזגרפיה, הכתוב בעברית טובה ונעימה לקריאה • ישמש בעתיד כמקור חשוב לכותבי היסטוריה יהודית בכלל' והיסטוריה ישראלית בפרט. ספרי היסטוריה עלולים לשעמם על-פי רוב את הלא המקצועיים, חוץ מכמה יוצאים מהכלל. למשל' פול ג'ונסון' במיוחד בספרו זמנים מודרניים, מעלה דמויות של אישים ידועים באמצעות סיפורים קצרים: כאשר לנין הגיע לבלוסטרוב בשעות הבוקר המוקדמות ב 16- באפריל 1917' חיכו לו אחותו מדיה, סטלין וקמיניב. הוא התעלם מאחותו וכן מסטלין שאותו לא פגש לפני כן וגם לא בירך את קמיניב חברו מימים ימימה. כל זה לאחר חמש שנים בגלות נשוויץ. במקום זה, הוא החל לגעור בכולם ולחלק הוראות. לעומת לנין הקשוח, פול ג'ונסון תיאר את היטלר שצייר' אמנם ללא הצלחה, והגיב בדרך כלל כמו אמן. לתיאורים מסוג זה של אישים בהיסטוריה יש ערך רב. בהקשר זה, החוויות של גד יעקבי בעקבות עבודה משותפת ופגישות עם דוד בן גוריון' משה דיין 1 שמעון פרס, יצחק רבין והנוי קיסינג'ר ישמשו היסטוריונים היטב. וינייטה נחמדה מצאתי בסיפור על ארוחת הבוקר אצל קיסינג'ר בביתו בניו יורק. קיסינג'ר דיבר נגד ההצעה לדון בפשרה טריטוריאלית בוועידה בינלאומית. התגובה בישראל העידה על אי-הבנת עמדתו . שמעון פרס צידד' כידוע, בוועידה בינלאומית. גד יעקבי כותב: "לדבריו 1 אשתו ננסי צודקת באמירתה: 'אם הם רוצים להתאבד' שיעשו זאת בלי עזרתך'. הוא היה בעד פשרה טריטוריאלית, אבל ההצעה לדון בנושא זה בוועידה בינלאומית תבודד את ישראל ותביא לפתרון שיתבסס על גבולות 1967 ובינאום ירושלים המזרחית". כמו שאומרים, מאחורי איש חכם עומדת אשה חכמה. עניין מיוחד מצאתי בתיאורים קצרים על אישים שמילאו תפקידים מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. במיוחד מעניינים ההבדלים הדקים בין דמויות עימד היה יעקבי חלוק: "אשכול' איש דגניה ''ב היה אדם מעשי' עממי' ניחן בפיקחות טבעית, חוש הומור ואינטואיציה טובה לאנשים. עם זאת, הוא נעדר חשיבה שיטתית ארוכת טווח, כמו רוב אנשי דורו". הוא כותב עוד: "ביולי 1968 התפטרה גולדה מאיר מתפקידה כמזכירת המפלגה ובמקומה נבחר פנחס ספיר' אדם תקיף וריכוזי' מעורב ובעל סמכות טבעית, חד תפישה, מהיר החלטה ואיש מעשה, אך עם זאת קשה ליריביו". מי היית רוצה שיהיה שכנך' אשכול או ספיר? ההנאה הרבה ביותר מקריאת חסר זהמן נבעה מהוינייטות ומהסיכומים האישיים הרבים גליון 277-276 ~ ~ מדינת ישראל , אין צורך לחכות לדורות (ו: הבאים. ~ .=::: בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה, מירון ח. איזקסון === התמ"ג לנפש גדל בכ 5- אחוזים לשנה, צמיחה כלכלית שאפשר להתגאות בה. בשני העשורים האחרונים, התמ"ג לנפש גדל בכ 1.5- אחוזים זעומים לשנה. ייתכן ש"הכלכלה הנכונה" של ממשלת בגין תרמה משהו לדרדור הכלכלי , ואין ספק שמלחמת שלום-הגליל בלעה מקורות כלכליים על חשבון פיתוח המשק הישראלי • הסיבה העיקרית לעצירת הצמיחה הכלכלית באמצע שנות ה 70 נבעה מהשקעות סכומי עתק באזורי הגדה המאוכלסים בצפיפות בפלסטינים. תשתית התחבורה סבלה קשות, ונוצרו פערים גדולים בין ישובים בפריפריה וישובים הקרובים לערים הגדולות. התשתית אין הנחו זרום t\ יז ס~סר ז;ךם אלא כדי להעביר • :--: •• : T :• סא;ר ם;ק~~ 7.ם;ק~ w ם ~לא :p רי ~לא :ע,~ירףהף t\ יז ~ק;ם ~רףי ~ ולא יאנגדף א;ת; כעב;דה זרה. החינוכית גם היא סבלה, משום שלא חיתה TT T :--: -: : התאמה דינמית לשינויים שנוצרו בעקבות המהפכה הטכנולוגית של שנות ה 80 t\ יז ז:~ינ;ק ל; ry ש ובעיקר של שנות ה 90-• דברים חמ~וים י~~ זי~:ז~~ ~ל י~~;מ להצלחות שני העשורים הראשונים יש הורים. מחדלי שני העשורים האחרונים נשארו יתומים. חסד הזמן לא שפך אור על אחריותם של שני המנהיגים החשובים ביותר בתקופה זו: אם משה דיין לא היה נפטר ב 1981-, האם היה נבחר כראש ממשלה והיה שם קץ להתיישבות באזורים אלא כדי לע;רר •• : :•• T :• ~ת קצ;ת :?דףת; ?ל~ד ~ת ד ~ליו לרףץ . לא f ר י~~,ה~;ע אלא שבטים של ילדףתי שמא זrת;א אשה תנגיט כבעיני' ד•: TT"-•:•• הכסא;ת מלאים אנשים ז-: . ... : : . ~#אף ?סק~יב ?דדרי ~י ךדק י~~ ~9 ~ל.ק י~~~ 7 סי~~ · ת;ך והרי הדברים חמףרים 0 0 : -"." T T ."" : : --:-·· • :-• T המאוכלסים של הגדה המערבית ? אם יצחק רבין לא היה נרצח בנובמבר 1995, האם היה מצליח היכן שנכשל אהוד ברק? גם בארה"ב עדיין דנים בסוגיית הנשיא קנדי. אם לא היה נרצח, האם חיתה מלחמת ויטנאם נמנעת? מספרו של גד יעקבי חסד הזמן יחנו אינטלקטואלים שמעוניינים במדעי המדינה, ואנשים שאוהבים את תולדות ישראל ומגלים עניין בצמתי הכרעותיה נ;תרף ללחש נגמדנגר' T : • -: • : ~קימף w ם ~רים נ;ןד;ת :p רי ?סע,ל;ת ~מ; 1ךי ~ת ר~ל.י ryך • ך.ד~ר f ל ~ןם ט;ב :ב;א 7 ~ק,ש י~~~.ם~~ t\ ר י~~ ~~7 י כדם הנ;זל מאפ; של ילד :• :• :• -•• •• -T : לכס;ת את טבע הפנים. • T --:• :• -: וט;ר n ים עבףרי גףפי אדם ש;נים 0 T T •• • -: • : : ובמה שעמד מאחוריהן. ובעיקר אלו שהיו מתר;צצים על איברי .::•-.. ז- רוצים "להכיר" את בן גוריון , גולדה, ?סקל ~ת ס~א סמ :/j· אשכול , פרס, בגין , דיין , רבין , אבן ועוד רבים. יחנו מהספר גם אלו שרצו להבין מהו התהליך שהביא למלחמת יום הכיפורים, או כיצד הגיעה הממשלה להחלטה על מבצע אנטבה המפואר. בעיקר יהבה חמסד הזמן היסטוריון שילך בעקבותיו של פול ג'ונסון ויכתוב את ספר ההיסטוריה על הולדת מדינת ישראל והקורות אותה עד שנת 2000•• מיכה גיסר פרופסור מיכה גיסו לימד בחוג לכלכלה של אוניברסיטת ניר-מקסיקו <ארה"ב> וקודם לכן באוניברסיטת תל-אביב. גףף ין;~ג ~אד ד גףף t\ סר ך t\ ינ; t קףק ע;ד ;ת~~~? . :p ~ב ח; 7 ה ~~~ןיו ~7 קחף ףבא נגב; להנגיט נג;' • -: : T ~P !ה ש~~וי~~? גףף נ; 9 ף א;ת; יף~ל ם~~ .ד~~? מתוך ספר חדש הרואה אור בימים אלה בסדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד 13 פברואר-מרץ 2003 אברהם ישלונסק :•:• : • : • -."" : T •• : T • " • 0 : עמל א ף~ ןנ ·: י 1 ק~~ה ת;ע~~~ך ס~ש לה -ת;ע~~~ w ע.גה דק;ת 7.ר~,~ ~רא w ק~· ינכז ה;ל.ם ז 1 ~קצ;נכז .ם:~ר~~ סה ~ה ש~~ ת;ע~~~ל ם;ל!~ י~~;~ ?ן~ ו q ל"ם רידt:ז~ ז~ק-~ןם t ~דן~ה ~ךא !ם:~ך~~ הלנגישיני אזפא בכשרה נכתבת-פסים לתפארת ~נ 1 ה;ן~ים ~ל.י !ל~~ ועם שחרית ה;ביליני אלי עמל. T T •• ::• ' " 0 :-• -' : ה; ~~רי~ז ת;ע~~~ס א; q ז;ת ל~~ ~י;ם ~~יו ע;טפה ארצי א;ך בכטלית • --• -: T : ח;דק;ת ך~ב ~ז:יים ב~~ 1 ת;פ~;ט~ ~9 ה סר 1 ל ר~~ 1:ןסt:ז ד~ךצ 1 ע;ת-~~ליז .ג;ן w ים :p~י w ים 79ל 1 .ם:~~ מה יעשה לאצנגע;ת הענ.ג;ת ? -ד -:ז :·: ד ד :· .•• ~~ילת- qw רית בכה ז:י~~ל.ל קך:ה ה~~ ~ל.י נג;ך~ה 1 ~נג;ך~ים f ~ר םסןדt:ז ·· ב ז~;~ ס;ל.ל ~.ל~ן~: ה; !ה~ד. 1 ~~ךב ~ין ת;ש~~ז:: :ש 1 ב ז:t~א ו~~דל;נכי ה; אגלי נגונה ה!ל;ךןים מזפצחי ח.גבה ··:· :· :·:·· ך~~~ילה :ןסש :ת[/~ :זז - - - בכטל משמים טה;רים. • : • -T • - q ~ן :קיר 7 י םסןדt:ז ע;ך ך~ירים 1.ת;מ~,ע הפה בשרי צח ושעיר • T : -• T : •• • ז:; 7ל 1.ה: והשער זשא שח;ר • T •: •: T •• -: ה; זעה זעה מל 1 חה T : T •• T •• T T •-: -•• : • 0 T : "." T 0 " : הסלילי נא את בשרי בכשדה שחרית סמר • הלל 1 יה! T : הלנגישיני אזפא בכשרה נכתבת-פסים לתפארת : : T • • • • ד•• ::•:• : • : • -."' ועם שחרית ה;ביליני . . . :-· -. : ~ל.י .ל~~ גליון 277-276 (ן: ~ -== === ~1 ~ האדיר הגווע ~דיר מ~~ר ~ w ל~ת ך~ין ל;ע~~ ך~ין ל;ע~~ עפעפי ערב ךמ~ךסק ג;,ןר לל,~ת 0. ףמחדש לתחיל לשא;ל . : • • : -T T •• אל מי דמית נכי דל;ת T -• T • T • :• ... ב; ry י ב~ך ךאףד ~ל-י;ם ן~~ ~ת מ q םל; ףדקךן-ךח;ב סיף צא~ף ת;ר~? ףכמ; הערב החל;ת ךח;ב ;ב~ קיt;ש T • -•:•: T : ~רף ~7 ים ~Q~ר;ת ? מ~ןת ~ל ~#i1 מ 7=פ~דח.ק ~י~;ה הףא אל הנכספי עליו ה!זלד ~דם-מ q ל;מ;ת :• ·:-T T • : --:• w ~ע ~פףר י~~ ;פזtז לרא;ת: ·: T T .•" •• : 0 הע;ד נטף זר;עי סלמ;תיו ~יר ~9 ~ןה ~ליו מךל,ת והזפפתח בל עזפ; . . --.. : --: לפס;ג נהם נפסג רננ;ת 0 T : •: •: : •: T : ~ל מח;~ים אשר ננזף לנצח? : . ". : ד:· - ~יר ר#~~ק: לבףד ~~~ ~ל דידןיו - ~ד ry:ף.ל~~ ~דדף לדב;~ ףד~~מ;נדל י~ אל ףהד~ ל;קש;~~ ףען~ל~נ;~ לךry.ף;ש תלףזry ;ד~ל~ך~ף. ;ה~~ח םלשנו-םת רףפס לש .אפזא T • :• • -: :• חתם ההד על מ;ראיו . TT --•• ה; נצר-מש;רש :· . ··:· ז- ה; .ף;ס-;ל-ןי~~-ע~ך ךןק מךמףת מךמףת ry:ה~י~~ אדיר ג;וע נרעב. T TT -•• עצ;ם עפעפי-ערב ·:·:.. -: -: ע,צ;ם .י~~~~ ~דיר מ~~ר .ת~ל'~ ~~חף ~~חף ע~~י מ~~יל שיר זה חותם את ספרו האחרון של שלונסקי: "~למ;ת ~ל;לה" ~ל ע;ד ז:וד~ה ~~ית ~ליף q צ;ב ך~ךף .ליך~-ן~~~ מתוך ש'שה סדר' ש'רה בהוצאת ספרית פועלים פברואר-מרץ 2003 15 יאנ ההמודרנ הנשיר תהעברי ורו ןאר [1 ךכ האת עמגי לא רהכפו /,;והדממות ןהוד ךעלי ןבקפאו /האשד. תקוממיו אנוש רהבוק תרעמו האור , בוער /בא, לא ןתמא , לא סתהס ל /גשת. -/ יכ ושב לא םשיש ןהח ;והחרון יושפ יירכ ךנר לע /אפיך. םחופניי :פתח ריישו למפ ;אחרון לש רעוש רמיות ךמתו /כפיך. -/ יגשמ זהעו ויבוש ;וינוער תאבק-סופו ןסרב ןמ /הצמרת. טהב קהרח - ןכאור שברא /הר, לא למו ;הכפור לכא תגול "כותרת ן('כאור שברא ,הר' ישירשלזנס p י , ךכר 'א 'עמ 125(. רשי הז ך<מתו תהמחרוז י"משל "אילן רבספ לע <מילאת השהי רהשי והאח ב יעל ימשיר לש יונסק , הבשע ישכתבת םעליה ילפג םכחמישי ,שנה הוכז אהו םג ,היום ואינ שממ יאופיינ רלמשור ,זה םשחוגגי העת המא םשני .להולדתו לובכ ,זאת רשי הז אהו טבהחל הדוגמ תמובהק תלעוצמ ולשונ תוגדול ואמנות וואומנות לש ישלונסק ,בשירה הוהוכח תניצח דנג האל ,ששוכחים רובעיק םמשכיחי ואות , הז תעשרו בש .ים "ה"פואטיקה דביסו רהשי ההז אהי תמודרניסטי קר םא םמצרפי הלמודרנ תהשירי םג תא ובודל תוא םהסימבוליז הצרפתי , תוא ,וילקה תאהופמנסטאל , תא הגיאורג םודומיה םבתחו ןהלשו תהגרמני תובלשונו :אחרות רכלומ ת,א ההשיר ,המחפשת רמעב ללמקוב הבקלאסיק ,וברומנטיקה ם"דימויי םמדויקי ,יותר" וכדברי לש רהמשור לא" .שטראוס ישלונסק הרא ועצמ לכמובי דהמר דנג ההפואטיק לש קביאלי יומ ןשנית םלראות .כתלמידיו םע לכ דהכבו ששרח יכלפ קביאליכמשורר , אהו הרא וב ו<לדברי תבאח תהשיחו תהמעטו ושהי יל <איתר ןמעי ת"משאי קענ השנתקע שבכבי הואינ תמאפשר ילכל ברכ םאחרי .להתקדם" יוהר ישלונסק שביק ,להתקדם דיח םע ,אחרים שבכבי וב ההלכ ההשיר תהמערבי זמא תשנו -ה so לש ההמא ה 19-• ןכמעי טמניפס לש םהזר ,הזה ,הופיע תבראשי הקיומ לש תהוצא תספריי ,פועלים ךכר םצנו ילמד םבש ה"שיש יפרק "שירה , ימפר םעט לש םאברה ושל ינסק , ןנת ןאלתרמ , הלא ,גולדברג ראלכסנד ןפ , לרפא זאליע דויוכב :בת-מרים "ה"פרקים םשזכורי יל דע םהיו םה ר"שי תעשר "האחים לש ןאלתרמ ו<שמתוכ ת'האשמור 'השלישית , ףא אהו דאח םהשירי םהאהובי ,עלי> י"שיר םהלח "והמים לש ישלונסק תוהמחרוז ל"ע "הפריחה לש הלא גגולדבר ל<שע השמ אנקר ןלאחר-מכ םג רהספ וב ,נכללה רואש ןמציי תא בשל תהבגרו תבשיר תהמשורר .הזאת> ,אגב הלא גגולדבר אהי היחיד ןבי ימשורר השיש יפרק השיר השסגנונ ואיננ ""מודרניסטי אבמלו ןמוב ,המילה אאל דעומ ןבי הרומנטיק ,וסימבוליזם ךובכ אהי הממשיכ םבעצ תא ךדר הידיד םאברה ,בן-יצחק ועלי הכתב -ספרון הפרוז בר ,קסם םושבעצ אהוא-הו רהמשור יהעבר יה"מודרני"-מערב ןהראשו א,אל אשהו בכת טמע םשירי אול באה ףלהיחש ןלשאו .הציבוריות ב<אג - םא ידיברת לע םשירי םאהובי עלי , ךצרי ףלהוסי תא י'אשר 'הזורעים לש םאברה .בן-יצחק יאול בהערת-אג וז עתסיי אלקור ןלהבי בטו ריות תא ייחס םלשירי םשוני לש לש .ונסקי>ובכן , רנחזו ןל'אור שברא ,הר' וכמוה יכ"שיר םהלח ,והמים" רכאמו דאח ימשיר ץהקוב לע תמילא - ץקוב לש ספיו אלל תמפול ץ<הקוב םהקוד - אשיצ יאחר יאבנ ובזה - אנקר ישיר תהמפול .והפיוס> רהשי ן'כאור שברא 'הר אהו רשי רחגיגי-מפוא םומרשי דמאו ןה ובתמונותי ןוה הבמלודי םובמקצבי םהלשוניי ושל , םשה םקרובי רלפנטאמט יהיאמנ לש .הרנסאנס רהשי חנפת וכאיל ההי ךהמש שמתבק לש :משהו ך"וכ האת מגיע ..." האת עמגי לא רהכפו וא , ןלחלופי , לא .הערב הוהנ תמתואר :התחלה רהבוק אש"נש תא תרעמ "האור וואיל האת ת<שחיי תא ת"רעמ "האור לש <הבוקר המצוו אשל ןלמא , אשל סלהס .לגשת דעו ילפנ ןכ רמדוב לע רהקש ןשבי תדממו בהער ןוהוד ןלבי :הכפור תקיפאונו האשד , םשבה םמוטבעי תעקבו םהמי ,השוצפים הוהנ ךהופ חהקר לש למפ םהמי שלשי ל<ש ,הפסל> עשהרג ושב עמצבי לע תתנוע םהחיי ,כולה לע "ה"חן "וה"חרון .שבהם בושו וצו לוויתור , תלפתיח םחופניי םוהשלכת לש תהאוצרו .המיותרים ךואחר-כ תבי ןאחרו הותמונ :אחרונה תבדממו בהער רוהכפו רהתבה הכול , ונפסק י"גשמ "העוז רונוע ק"אב "סופות תמצמרו םהעצי רובאווי יהנק לש ףהחור האת דעומ ן"כאור שברא "הר הורוא תפסגו תאחרו ה<כנרא תגבוהו ריות ...(- ןבה רכב טשול ,כפור-החורף וא טשול חהקר עהקבו לש ,הקרחונים הואת הנדמ ךבעיני עבמגי תל"גול "הכותרת לש ךחיי למו רכפו בער םהחיי הבזקנ - יששלונסק ןעדיי אל עהגי האלי - דושעתי ההי תלחוו ךא תא הראשית דבלב א<הו ךהל ולעולמ תבראשי תשנו ה 70- לש ההמא ה 20- לוש .חייו> אל ןכא םהמקו ןלדו קלעומ "ב"מסר :הזה יברצונ קר רלהעי ,בקצרה ישתחושת - יכמ אשהו םכיו רמבוג ב 16- םשני המשהי ישלונסק ובמות - אהי יכ םאמנ ה~קנ המוסיפ ,בינה לבש עהמיד המצטבר , ךא ,כידוע תהתנוונו םהאורגניז ל<כ <אורגניזם ווהתפוררות המתחיל רכב לבגי רצעי ילמד ... לאב רהשי ,הזה דשתמי יראית וב רשי להל ןגליו 277-276 162(, (ן: שיר זה ממזג קדושה עם תחושות של ~ ראשוניות בנוף מדברי <לכאורה?>, קשוח c::: ומחוספס, בו ההרים נראים בעיני העולים זה ן~ ~ מקרוב באו כמו חיות ענקיות: כגמלים - הרי הגלבוע, או כשנהבים קדומים <פילים? ממותות?) - הרי הגליל. אם השיר הקודם הסתיים ב"כבישים כרצועות תפילין" הרי כאן,ב"אנו נדשיא כאן דשא", עשייה חלוצית ממשית היא המשמשת כסמל. זוהי שירה של שיכרון קדוש, בו החלו הסוללים, גם אלה שלא היו פייטנים, בעבודתם המפרכת. שלונסקי כתב עוד שירים רבים ברוח זו - עד שנואש כנראה מן החיבור בין סולל ופייטן ועבר לחיות בעיר - בין היתר גם לעיר הנוכרייה פריז , על חיי הבוהמה המוכרים לנו כל-כך מענפי אמנות צרפתית ולא-צרפתית רבים, שיחד עם היאוש שלהם השתקפו גם בשירת שלו נסקי של אנבי בזהו שוירי המפולת והפיוס. ול"פיוס" הזה - שבביטויו היפה @. והכן ביותר פתחתי את דברי , אקדיש את סיומם. ברגיל , ובמרה מסוימת של צדק, רואים את שיא הפיוס הזה ב"שירי הלחם והמים" ולאו דווקא ב'אורן בראש הר': "שירי הלחם והמים" מעלים על נס את עמל הכפיים של "השילוש הקדוש": הטוחן , הנחתום ושואב המים <כאן שלונסקי גולש לפתע לסמל של מיסטיקה נוצרית דווקא>, ובמרכזו הלישה, שהינה כה גדושה סמליות ארוטית, ותפיחת הבצק, המכונה בפיו של שלונסקי "הריונות הלחם"; למעשה עומדות כאן בשורה אחת תפיחת הבצק, תפיחת האדמה בגשם וזו של האשה בהריון. שיר הלל זה לעמל הכפיים מלא אפוא מיניות גברית במודגש. מדובר כאן בעולם "עבודת הכפיים" הקלאסית, עולם המלאכה, שהעושה ומלאכתו-אומנותו עומדים במרכזו , ולאו דווקא עבודות סלילה, זריעה וקצירה של שטחים גדולים וכיו"ב עבודות מכניות, ליד מכונות <או על גביהן> או גם בלעדיהן . שירי ההלל האלה לעמל , כ "שירי הלחם והמים" ודומים להם, חוזרים, חזרה מלאכותית במקצת, לתקופה שחלפה - בלי הרומנטיקה, ההתלהבות והשכרון של שירי העלייה השלישית - לשירי העמק של שלונסקי. בימים ההם, ועד למותו בראשית שנות ה- 70, האמין של ונסקי במה שהייתי מכנה "מהפכה טוטאלית", חברתית-אוניברסלית ולאומית-יהודית. הוא נעשה שותף לתנועה חזרה מקוצרת של "אני שירו הפרוע"." והעיקר כאן הוא חרוז האימים שיר-ריר , כי הרי שיר הוא מטבעו ה ij פך הקוטבי מ"ריר", גם כאשר הוא ביטוי לשאט נפש; אם הוא שירי , אין הוא מעורר בנו בחילה, אלא דווקא אהדה ואף התפעלות ממה שמביע שאט נפש מן הראוי לכך. הבעת בעתה בפניו של אדם זועק עשויה להיות אמנות עילאית, ואילו ריר בפיו של כלב חולה- כלבת מעורר אך פלצות ומפחי.ד לכן כנראה נכון יותר לומר כי אמנותו <הלגיטימית> של שלונסקי הזועק - העובדת באמצעות הגזמת הביטוי - היא, כאמור , אקספרסיוניסטית. גם הפלאקאטיות של הסיום, ה"פואנטה" כביכול , בדבר "גלגול האדם", היא חלק מן המשחק. אבל ההמשך בשירתו ובחייו - או מוטב בעקבות חייו - של המשורר , כאילו משחרר את הסיום מן הפלאקאטיות, והופך אותו להיסטוריה; היסטוריה של אשליות וכשלובות וגם הישגים, אכן מהפכניים, אך לא גדולים מאלה של מהפכות אחרות באותה תקופה, שעוררו חתלהבות בשעתו . וההמשך הוא 'גלבו,'ע הפיכת המשורר ל"פייטן סולל בישראל", בסמליות של קדושה דתית: "הלבישיני , אמא כשרה, כתונת פסים לתפארת/ ועם שחרית הוביליני אלי /-/.למע עוטפה ארצי אור כטלית, /בתים ניצבו כטוטפות./ וכרצועות תפילין גולשים כבישים סללו כפיים" <'עמל' כרך 1, עמ' 165(, הנה העבודה הפיזית )"למע"< כעבודת האל , עלייה לתורה של "בר מצווה", והעובד הטרי הוא כיוסף, הבן המועדף, בכתונת הפסים שלו . ונו' ונו'." עד לכבישים כרצועות תפילין. <ואילו מאוחר יותר כתב שלונסקי: "אדמה בטונים )".!!!"חונינ בשיר אחר ,אשר <בשעתו לפחות> היה לא פחות מפורסם מן הקודם, נוספת לרוח הקודש של העמל - רוח המדבר שב"ארץ הנושנה-חדשה", שיש להפריחה: "הנה ארצי גוויית פרא,/ עור כקלף לה, קלף לתורה./ ובהרט-עד מחוכה דבר אלוה/ על הקלף,/-/ מי הפרא אשר יוכל קרוא המגילה; שלבראשית?/ ומי הזוכה לעטוף טלית פה; אולי /·/? ולעלות לתורה גמלים הם/ שתעו מני אורחות-יה במדבר; וברגלי כס הכבוד/ דבשותיהם גורדים הם?/ רובצים גמלי הגלבוע./ לוני , לוני , שמש תמוז,/ גוויית ארצי המחוספסת,/ אנו נחלוב משדי לילה לרגביה; חלב-טל!/ -/אולי שנהב הוא; שחמק מבין רגלי אדם ראשון./ חי, בגליל קהל-שנהבים רובץ פרא,/ קורח /-/.בג סרקו סרוק החמשינים, הקרחת בגלילי./ אנו נדשיא מחר דשא,/ יה- חי-לי-לי; עמלי" >'ry,'ה~ שירים כרך א' עמ' בלתי-מסויג לגיל הזקנה, הוא שיר יפה וכאמור - אני אוהב אותו. ואולם עבל מילאת ובמחרוזת "משלי אילן" נמצא גם שיר אחר , שהוא אולי קרוב עוד יותר להעדפותי היום, ויחד עם זה גם תואם יותר את סגנונו הכללי של המשורר , שיר על 'ידיד שמת' ש<ירים א' עמ' 328(: "חלפה על פני והבטיחה/ דמותך כעלה הנידף; על-פה כמכתם שיננתיך; קראתיך מדף אלי דף. //ידעתי צאתך ובואך; כדעת בניה אמי,/ סגולת הבינות לדבריך ,/מיטב שתיקותיך /-/.ימע ויהי כי יגיעו דרומה; ימיך ואש מגבם,/ פניך באפס תרעומת/ קידמו דומייה את ערבם/-/ כרעת <כך עץ ייגדע>, /אודיך עשנו , והוברר:; מאומה אינני יודע,/ אינני יודע דבר." בשיר הזה שולטות השתיקה, הדומייה, ההשלמה והחוכמה שבהודאה באי-הידיעה, נוכח הבלתי- נמנע. אך לא רק בגלל השירים הללו אני ~צר על השכחתו של שלונסקי. אם לא יכולתי להזדהות ממש עם חלקים רבים של כתיבתו - הרי חל הדבר הזה גם על משוררים לא מעטים מדורות צעירים יותר , שחידושיהם היו בהחלט לרוחי: למשל ביטול החריזה ופרוזאיזמים בשפה, כמו , לדוגמה, בשירה הפולנית הצעירה <שלדאבוני אני מסוגל לקוראה רק בתרגום.">. שונות לגמרי מיצירותיו של שלונסקי בתקופת על מילאת הן אלו שכתב בראשית דרכו , ואשר דומות כמעט בכל לשירה האקספרסיוניסטית שנכתבה בתקופה ההיא באירופה. למשל הפואמה הארוכה 'הונולולו' - פואמה על קץ האנושות, שנכתבה עשרות שנים לפני הירושימה ונאגאסאקי , אך סמוך ל "סופת הפלדה" של מלחמת העולם הראשונה. בפואמה הזאת נסים המוני בני-אדם מאירופה הנחרבת והולכת ל"הונולולו", סמל הטבע הבלתי- מושחת ו"הפרא האציל", אך הם עושים זאת במאות "טיטאניקים", על שמה של אותה ארניית ענק, שנחשבה לסמל הקדמה הטכנית והיוהרה האנושית ועונשה בטביעה. כמו רוב משוררי <ואמני.") המודרנה של הזמן ההוא, כתב גם שלונסקי מעין מצע "פואטי", אגוצנטרי למדי כדרכו , ולא רק כדרכו-שלו: "אם תבל שיכור וקרוע -/ אני הוא שירו הפרוע/ אני השיר!/ אם תבל כלב שוטה; אני הריר משפת יו נוטף,/ אבי הריר./ - אבי הגבר טרוף-געגועים/ על גלגול אחר. /גלגול אדם" ש<ירים א' עמ' 35(, אכן , שיר בעל רטוריקה מושלמת ברוח זמנו! מבחינת מבנהו ,השיר לפנינו אינו "פרוע" וגם לא שיכור כלל , אלא בנוי לתלפיות, ודווקא זה מדגיש את האמרה "אני השיר", שאינו סתם פבוראר -מרץ 2003 אור יר:ניtזן ~~ערל ע.~ב :r ~יק ו;כ 9 .סבק ו-rכ;וi ן ו;כןר;נ;ת ~ר.ה 'ר~~נ ו;כ~ס~ס ק~ר קר~ה ~ל ~סלל • ~~~z:וי ~ת iJ ,זק.י~ים הן~~~ ~~z:ו~ים ם~;ק~~ ן~ e רת ם~~ ~~;9 יפ~ ו;כילי~~ר ~ק~ה ~י~ןם iJ.ה~ק~ ל~~ו;כים iJ ~ךי;ן ~י~.זג 1 ךג ךן~~י ~לא ה~~~ ,ת~~ע ז i סלת ~V? ~רית נכ'סה רדד ,ב~~ ו;כ*ין ~ךןפ;ת, ו;כ~קררת צ 1 רים חרבות. הא;ך מלבלב חלב, לו-rחמ •• -: T T •• : -: T :-•• • ~ת ~~ריןיו iJ.םי~,ק~ ה e ה נפער 1מת er-ול. .. -: . -: . .... המ riרכנו-r.שמ• הנכל' רוצה לחיות. : . ". -.. -: . - סונטה בהאזנה לתקליט n ר נתן זך קורא משירי "כל החלב והדבש" ;ם Q~iJ ~ית סזאת ם~ו-rסן.ן נ~עורי מחמם .. -: . : -·· : . את ה~דים ב~אש :· -ז- .:.. השירים ההם. •• T • • לא .ש~ ןדר i ן שיtזס .ה!ר~ מה שבשאר מערב. -:••:-••T די ק.יר j( ר ~~ויד ~י~ינ 1. ד~-ל~אווירי • עביר • • T • • -: י~~ ן~;~נר;נב= 7 נ~ר ~עד:ז ר~.ע~ ?j( ו יtז .ה~ך~. ~~סר ק~~ס? צל i?.ן~~ iJ ~עיר סה 1., א ק i ~ן ~~ןם ע.ת. iJ ~ד~ר ק;ךא ~ת iJ 'ירים ~ע.ת ~קול 'ז~ר.~ רוע.ד • הקיבוצית ולאגף הרדיקלי של תנועת העבודה ן:ן( בישראל, וכרבים וטובים אחרים בעולם וגם s בארץ' האמין עדיין בתפקידה המשחרר של === ן~ מהפכת אוקטובר. ~ ברוח זו כתבתי גם את מאמרי עליו מלפני קרוב ליובל שנים, אף-כי הסתייגתי מהפרזותיו בווירטואוזיות הלשונית פה ושם <וחיתה לו יכולת לשונית אדירה בתקופה בה שפת היומיום העברית חיתה עדיין דלה למדי>, כדרך ש"תלמידו" אלתרמן הפריז לא פעם בווירטואוזיות הציורית הרבה שלו . שלונסקי לא הרבה לכתוב שירה אישית, אין זאת אומרת כי לא דיבר על עצמו - פעמים רבות עשה זאת בגוף שני אבל גם בגוף ראשון - אך לרוב בהקשרים כלליים ולא אישיים- אינטימיים. אולי 'אורן בראש הר' הוא וידוי אישי' מלא אופטימיות <יפה אמנם> שלמרבה הצער לא הועמדה במבחן . שונה מזה הוא שיר האוגדן הכואב עד מאוד בספרו האחרון <ספר הסולמות> - 'בכל החדרים', שאולי יש בו שיבה <לא מכוונת, כמובן>, אל הנימה של 'מות ידיד': "אין קול; ואין מראה; בכל חדרי הבית הלילי - /כולם בחוץ; הומים הומים הומים; ולא אליך./ -/ אולי זה שפל מחזורי של אמונות/ בחזיוני שרב./ אולי זה כפל אכזרי של רצונות -/ רצון שלא לרצות דבר; המתנכל בך מזה לילות לילות/ והדביקך סוף-סוף/ במעבר מחדר למשנהו?/ -/ השמע והראות הזעיקו חושיהם; כאיילות בחורש:; אולי צליל-גשם אי-מזה; אולי צל-צלם שיסגירו; הדומייה המתחרשת בארבה; דומת-שלהי שהיא גונבת עין./ -/ אל תאמין לדומיית הרהיטים/ של כל החדרים./ אתה מוקף דלתות ואשנבים ושמעורף -/ חשוד /-/!םהב כי למה זה שומם הכול בכל החדרים/ כי למה זה דומים לפתע כל החדרים/ ואין אחד נחשק מזולתו?/ הר ·/? אוזן מה מלילה?/ עין מה מליל-הכ תצא?/ -חלילה לי לצאת!/ הרי לצאת - משמע החוצה; והוא הומה הומה הומה- /ולא אליך." כל מי שחווה ארנון בחייו יוכל לנכס לעצמו רבות מן השורות האלו ולקושרן לזיכרונותיו האישיים. בווידוי האינטימי הזה כאילו חזר שלונסקי מן הרעיונות הגדולים של התקופה ומן "השורשים" של האמונות, אל שורשיו- שלו' אותם ביטא בשני בתי השיר' שאחריהם דמם :ז.טו לעד: "הר נצח/ הר נצר משורש; הר רגע שאין לו /-/.ףוס עצום עפעפי-ערב/ עצום עפעפי" <'עפעפי ערב' - ספר הסולמות עמ' 165(. לדברי עורך הספר' שלח אברהם שלונסקי את שתי השורות האחרונות, בבקשה להוסיפן לשיר' מערש הרווי בבית החולים ערב פטירתו". • 18 גליון 277-276 ~ c:= קריאה חוזרת נשירת ישלונסק :וו ן~ ~ א.ב. יפה @. ש נוהם שלונסקי נפטר בט"ז אייר תשל"ג, לפני שלושים שנה כמעט. בשנים שחלפו מאז' אירע לו מה שקרה לאחרים מן הסופרים הגדולים והמפורסמים בספרות העולם, כגון נדנוד שאו באנגליה או אגורה ז'יד בצרפת: הוא הוכנס לכור המצרף <פורגטוריום בלע"ז>, שם נמחקו כל השגיו וזכויותיו והוא נדרש כביכול להוכיח מחדש את כוחו ויכולתו . האיש, שהיה בחייו משורר מעולה, מתרגם מן השורה הראשונה, עורך רב כישורים, נואם ומרצה מבריק, נשכח כמעט מתודעת הציבור ומהקוריקולום האקדמאי' ובעיתונות הספרותית הופיעו פה ושם דברי ביקורת שליליים עליו ואפילו השמצות. פעולות אלה, שנעשו על ידי סופרים ומשוררים שהיה בלבם משהו נגדו והם פעלו בדרך שלא תמיד חיתה הרגנת, גרמו לכך שאפילו שמו של שלונסקי הושמט מ~זכור' במסגרת הפליאדה בה היה ראש אסכולה ואף העמיד תלמידים הרבה, בראש ובראשונה נתן אלתרמן' שזכר לו עד יומו האחרון חסד נעורים. אך המוניטין של שלונסקי לא יצאו נשכרים. זה שנים לא נכתבו על יצירתו מחקרים רציניים, לא הועמדו לבדיקה מחודשת ערכיה, לא נתקיימו ימי עיון וסימפוזיונים עליו והוא נדחק לקרן זווית בתודעת הקוראים. וזאת בשעה שמשוררים אחרים, פחותים ממנו' הועמדו באור הזרקורים וזכו לפרסום רב. רק בעת האחרונה חיתה איזו התעוררות מחודשת ואחדים נזכרו בשלונסקי' לכתוב עליו ועל יצירתו . יצירתו השירית אף היא חיתה מקופחת ולא הופיעה במהדורות חדשות עד עכשיו' כאשר שיריו נדפסו מחדש בחמישה כרכים. שנותיו הטובות של שלונסקי היו בין שנות ה 30- לשנות ה 60-, לאחר שגבר על פוסליו-יריביו וכבש לעצמו מקום בכותל המזרח של ספרותנו . שירו הראשון' 'בדמי יאוש', נתפרסם ב"השילוח" שבעריכת יוסף קלוזנר' ב 1917-• אך הוא נשאר בודד לנפשו באותו פרק זמן' עד 1922' כאשר התפרסמו שיריו הנוספים בשבועון "הפועל הצעיר", שהעורכת הספרותית שלו חיתה דבורה בארון' ובחוברת "הדים" בעריכת אשר ברש ויעקב רבינוביץ', שם פרסם שלונסקי את רשימותיו הספרותיות הראשונות. ואילו השיר 'התגלות', שהמשורר העמידו בראש שיריו המקובצים, ראה אור בראשונה ב 1924-• באותן שנים חל תהליך התבגרותו הרוחנית של המשורר' עוצב אופיו' גתלבנו מגמותיו הספרותיות וגובש סגנונו השירי העצמאי. כדי לעמוד על שורש התמורה שחלה בו בשנים אלה, יש לסקור בקצרה כמה פרטים ביורגפיים. שלונסקי' שהיה ברוסיה בראשית ימי המהפכה (ב 1913- היה ביפו' למד בגימנסיה הרצליה, אך עם ראשית המלחמה חזר לבית הוריו בייקטרינוסלב> וספג מראותיה, ביקש לחזור ב 1919- לארץ-ישראל והדבר ניתן לו לאחר כמה וכמה הרפתקאות וגלגולים: הוא הצטרף לקבוצת חלוצים בפולין ויחד איתם עלה לארץ' ב 1921-. מטענו הרוחני היה "סער ופרץ" מהפכני' דרכי ביטוי חדשים, משוכללים, נוסח הסימבוליזם הרוסי' העפלה נועזת אל פסגת השירה ההגותית <הפואמה 'דווי'), שלונסקי הביא לספרות העברית סגנון משלו . אמת משלו . וכבר בפסיעותיו הראשונות החל להיאבק על קיומם והשרשתם באדמת שירתנו . בראש השיר 'התגלות , עומד כמוטו פסוק מספר שמואל: "ועלי זקן מאד". ובני עלי בני בליעל ... והנער היה משרת את ,"'ה דומה כי כל עיקריה של שירת שלונסקי וכל יסודות מאבקו הספרותי מקופלים כבר בין חרוזי השיר הזה. המשורר הצעיר חש כי שליחות עליונה הוטלה עליו ואין לו מפלט ממנה. עלי הזקן מבקש לרפות ידיו' בכך שהוא ממריצו לבחור בפתרון הנוח והקל של התחמקות ("שוב שכב"), בחוסר האמון שהוא מביע ביחס לסיכוי ההצלחה ,)"!אושל"< או בניסיון להפריך כל אמונה <"אין חזון"> שמקורו בחולשת-ה r קנה שלו <כי כהתה עיני"), אך הנער מהסס עדיין' מיטיב לחוש את הסיטואציה שבה הוא נתון . קול נסתר קורא לו. עלי הישיש מתייפח על יצועו: "בני". הה ;"."ינב "וכבר רובץ היקום בי' ;פצוע כשקיעה; בין פגרי ענני", ובסופו של דבר' גוברת ודאות הכורח להיענות לקול הנסתר לע ההיסוסים: "אך הנה שואג יקום, היגר כואב ורן'/ ובמזרח האדום אצבע ברק לי קוראה." בסדרת שירי "סתם" כבר מתגלה לעינינו העולם שבתוכו שרוי המשורר' שהוא לא רק "עולם הדורי והמוות", אלא גם עולם ההשלמה והאדישות. ודברו הראשון של המשורר הוא התקוממות נגד הכניעה, קבלת הדין והרכנת 19 פברואר -מרץ 2003 וונעורי ם,שה רחומ תהתשתי לש םהחיי .ההורים שבחוד זתמו איצ רהנע ,מאוקראינה תמבי ,אבא-אמא אוהו אמל האמונ םבעול ןוביטחו .באדם ;"אמרתי: תבן-בי יאנ תתח גג /השמים, יובחופז ןבי םמשכנות-אד יכ /רבו, הפ טאלקו םכוכבי ,כגרגרי-שדה ם/ש קאינ המחמ העגול דכש ב,;וטו יל יכ האפע -טלה :אדם "לחיים! אהו ץמתרוצ יבדרכ ,העולם לכ רעליית-שח ובעיני תכבראשי ,חדשה ובטל תהמחיצו ובינ ןלבי אבור ,העולם אוהו המדמ יכ םהעול אנבר קר למענו . לאב האידילי וז לש יימ תהילדו האינ תנמשכ ןזמ .רב אהי תמתנפצ לא עסל .המציאות ז"א תהוצ יבדמ יאברי ;הראשון טולה יכשוכנ "הסנה. זתמו החרת וגחלי לע שרא רהנע ה,וז המדמ תא ההאדמ ,השחורה ,הדשנה ולז הלינ תהמעגנ "עליו. ו<בשירי םהמאוחרי ריחזו אל םפע יהזיהו לש האדמ החמ םע האש .יחומה> ההאשלי תנהרס לכלי םותו םהנעורי בנכז רכאש ההאדמ לתחד קלהעני התנובת הותהי תרוויי ,דם יבימ .טבח-אדם תתחיל תמהפכ 1905, רשהנע החוו תא החזיוני אול ןהבי תא .פשרם תזיכרון-ילדו דהעתי ףלרדו תא רהמשור ךבמש םשני תרבו אול תלהרפו וממנ אהו רזכ תהפרעו ושפרע םביהודי ,הקוזאקים םוהיהודי והי םמודיעי םלאחיה לע תהתקרבו םהפורעי הבילל ,ממושכת השעבר רמחצ רלחצ , דע לשכ רהעי ההפכ הילל תאח .איומה ב 1919- איצ רהנע תמבי אאבא-אמ .לארץ-ישראל ןוכא , ומסביב תתכל ,השמים קיר אהדש ןבג , לוהכו הנרא הכ .יומטובי ךא ומשה רמוז יובלת ןמוב ףמרח ובאוויר לש .עולם םבתי י"מכופתר "שער וידמ י"ללבוש "בשרד ןואי שאי עיוד ל"האב אהו וא אגנוסי "בעולם? - י"ולמ םש ויכריז שברא ;שוממיות יכרוז םעתוני לע האיז ;פטלורה לע דאח ;גריגורייב ;דניקין "שקורו. רולאח לכ האל בשו ןאי אהו ליכו ןלהאמי םבאלוהי ,ואדם בשו ואינ הרוצ תלהיו ,ילד-שעשועים בשו אל קישרו י"כ "טוב ,ו"הללויה" יכ המעת אהו עיוד יכ ענקל תל"יבש האיומ "מסדום. ישלונסק ההי ןמ םהמשוררי םהמהפכני םחמודוני לש ההמא ה 20-, וומקומ ויכירנ ךבתו ההקבוצ השעימ םנמני ימאיאקובסק , ופגל ,נוודה ילרא ןאראגו ןויוליא .טובים הבשיר תהעברי אהו ןסימ תא רהמעב ןמסגנו ההמא טהי" לא ההמא ה 20-. םרבי םזוכרי יבוודא תא סהפולמו ףהחרי לשהתנה תבשנו ה 30- ןבי ישלונסק ,לביאליק ךא קביאלי ועצמ רהכי ךבכ השבאות תע עהגי התור לש השיר תעברי ,שונה .אחרת אהו בכת תבאח :ממסותיו ה"עת םע ... רהמחזו ,הבא ,"בחופזי" חפות תבתרוע ;המרד ם"א לתב רשיכו עוקרו -/ יאנ אהו ושיר /הפרוע, יאנ !השיר יאנ רהגב -טרוף ;געגועים לע לגלגו /אחר, לגלגו "אדם! תתמונ םהעול יהחיצונ אל הנשתנת ,בהרבה ךא וביחס לש רהמשור לא םהעול ההז החל התמור .מסוימת יכפ ושיחול תתמורו ךבמש םהשני טכמע לבכ רספ שחד ימספר ושירי לש לש ונסקי . תא םמקו תקדרו ,היאוש תאזל דהי םוהפטליז םתופסי תההתגרו ,האירונית גהלע רהמ קוהשחו ן<מעי רהומו .גרדומים> םהדימויי והחריפ חבכו תהחציפו ,היחפנית םחציפות לש האל ןשאי םלה המ :להפסיד ש"שמ הדה תבשלולי /משתכשכת םע /שלכת "וחזירים. הלראשונ המופיע ןכא תבשיר ישלונסק תדמו ץהל -העושה ,בלהטים הז עשנוד ול עכידו דתפקי דנכב םבשירי םמאוחרי יותר . רהמשור דלומ גלהבלי לע וצער תולעשו םלהטי בלשונו , ךומתו ימשחק םהמילי רנוצ רשי דשיסו -האין רשח ושב אהו יביטו הלהתרס יכלפ יסדר :העולם ל"וע :התיבה .כלוב :;בכלוב ןב /תוכי.הדלף : "טוף-טוף-טוף. י/ואנוכ /שתוקי."שחייו : יברק /סרוקי. ךכ - "אגב. יבל לשיחו ישינו ייסוד תבראיי םהעול לש המשורר , אהו ףמחלי תא ןהטו יהאלג , ,הנואש תבקולניו הפרוצ ,ושחצנית ןכיוו עשהגי יליד המסקנ םשהעול ההז למשו ,לביב תלשלולי ,זבה וואינ יראו אאל ךלדר ההתרס זו . ימושג ההשווע הוהשאג רכב םמופיעי םבשירי ,אלה ךא ןאי וז ןעדיי המחא תמובהק תהמופני תלכתוב ,ברורה אאל לקו אקור במדבר , ה"יבב לא ,התוהו" רוהמשור רהצעי המזה ועצמ דכאח למקה :היחפנים א"ל םמעטי /אנו, /רבים! אל אשו םמעבי ץהצי ששמ /לנו ןכמי "אשנבים. במוטי שחד ףנוס יבשיר רהמחזו ""בחופזי אהו רזכ העבר . םא יבשיר ""סתם ההי םקיי קר ד~מ ,ההווה ןכא - המפנ רהמשור תא ומבט האחור רוזוכ תא ועבר ,הקרוב יימ וילדות .הראש יכ תראשי דהמר ב העוצ תבהסר ,הבלמים ץבפר ,הזעקה הביציא לממעג ההשתיק :וההשלמה ,"הה ופתח ישער ,פה קוזנ םד ,הכאב / רכ~פו השחור - "הללויה. ךא םבעול הז דנפק לכלי ומקומ לש השיר . ןואי ךל רדב הקש המהגשמ תפיוטי וז השאלי אנוש ונפש רהמשור בכ ערריו : י"וא רהשי הברננ /אנחנו, םלדיי םימלtז לא /מכאוב? יא ןאי ,נתפללה אול וידענ ?ת;כלה / הואיכ ךבב ,/ וואנ ישכח "בכי? תהרגש הקר לואופ תאופפ תא והוויית לש המשורר . תרחובו ,מתרוקנים רשיכו חסרו ימאחור רהגד למכורב ובבלואי וואגרופ שמשמ םבמקו רכ , השפח תלכלובי תקורצ העיני תהטרוטו ןלב ,אדוניה בער בר לש םזבובי םעטי לע ,שלל-המתק חעובר-אור יאלמונ הבחולצ הפרומ למתגול לע ףס .הבית ןאכ , םחיי יחסר .טעם םימי לש ,"סתם" לניט ןטעמ לש תתשוקו .וחדוות םהעול - םעולמ לש םאבלי ,ושכולים לש תקולו הילל ,וגניחה לש תשלכ .ובלימה ן"ה קר תא אקי השכרונ ינפש הפ ;מקיאה לבכ "שיר. הההרגש תהאקזיסטנציאלי תגובר לע יניצנ תההתמרדו םהמופיעי הפ ,ושם אבל ההעוצמ ההדרוש תלהתלקחו ההלהב .הגדולה ו .:ןן ~ו 20 ןגליו 277-276 שקיעת החמה הגיעה, כמדומה, השעה שהשירה עושים בהם שימוש יומיומי בלי דעת כי הם את 'השולמית השפוכה בדם'. והנה נזדמנתי .ןן:: ((:\ .,._ חידושיו של אברהם שלונסקי . בדברו על שאלת ההמשכיות והרציפות בתרבות, אמר שלונסקי: "המורשה אינה סכום קבוע ועומד של ערכי-יקר שיש לשמרם - אלא כוח דוחף להמשך' שהדמיון והשוני' בניגודם הכלתי-עוין' עושים בו את הרציפות. "והרועה כורע מול הערב/ וזכר עקדה מבליח מול השה."/ בימים ההם לעין חרוד' ונתגלגלה שיחה על ספרי . טען אחד' והוא מד~רי המחנה: 'שמע נא, מילא הם, הדקדנטים הללו' התלושים, אשר לא חלק להם ולא נחלה בתוכנו' מילא הם מעקמים עלינו את הכתובים ומעווים את הצורות בפיוט, הרי זה בגדר הטבעי והמובן; אין הם מכירים אותנו ואת הווייתנו; אבל אתה, שמתוכנו יצאת אל הספרות, אתה - מה לך ולפוטוריזם הזה? חדל' אחא, מן הקונצים הללו! כתוב פשוט, כאשר כתבו אבותינו. ובטא את סבלותינו וכיסופינו בפשטות, כבימים מקדם. , כך' או בערך כך' חברי מעין חרו.ד ובלבב שלם טען. בלי אבק קנטור. ואני שמעתי ולא הבינותי כלום. שמעתי והרהרתי: אדם הופך את חייו מעיקרה, משבר את הרגליו' את מורשת עברו: לא אבא-אמא, לא טלית ותפילין' לא יחס יושן בינו לבינה, לא כלום כמעט ממערכת המושגים לשעבר - וביטוי לעצמו הוא מבקש על פי הסדנה הישנה דווקא? נמצא' שמשהו לא חלק כאן' שיש איזו חציצה בין הכוח המניע למהפכה הלאומית בהא הידיעה תקפל טליתה ותצא להתפלל ערבית בביתה ביחידות ... הלב העברי החל לבקש את תפקידו ככל הלבבות שבעולם. 11 ואכן' של ונסקי היה הראש והראשון שהכיר בצורך ליצור ולשכלל כלים חדשים לצורך הבעת תכנים חדשים. מכאן השימוש באירועים בנרמז' ההשמטות בתוך השיר' הדמעה החנוקה, ההסוואה, הדו-ממדיות בשיר' ויחד עם זאת החתירה אל הפשטות. אך שלונסקי לא היה מעולם קוסמופוליט, הוא נשאר תמיד משורר עברי-יהודי' המושרש עמוק בתוך המסורת שלנו . ויעידו על כך הדימויים החוזרים ונשנים בשיריו' הישנים והחדשים כאחד: נבר' העקדה והאייל' כתונת הפסים, הסמבטיון' הגדי משיר הערש, הסנה הבוער ואינו אוכל. כבר רמזנו לעיל על היסודות האוטוביוגרפיים בשיריו הראשונים: המעבר משלוות ימי הילדות אל אימי הפוגרומים, קשיי החיים בארץ ישראל' חומרת הקיום בתוך המחנה החלוצי . כך נעשתה הביוגרפיה הפרטית של המשורר לביוגרפיה של דור . אך של ונסקי לא נשאר זמן רב תקוע @. ההוויית טכנית ובין המניע שבהוויה באותה נקודה, ושירתו שיקפה את המעבר הרוחני והסגנוני מהעלייה השנייה אל העלייה הרוחנית. משמע, רק שינוי השלישית. "ארץ ישראל חדלה להיות פרנו - בקונסטיטוציה, ותו לא? נדהמתי כתב דוד כנעני - היא חיתה למרכז' גאו גלי וחשיבותי לו על פי דרכו: שמע נא! . c·, העלייה, נתרחבו היקפי התעשייה, עצמו מילא אם הם עוכרי הציונות, שונאי- התקוות והאספירציות של הציונות ונכבד מקומה של המולדת בלב ההמונים." וכך נהיה שלונסקי בעת ובעונה אחת החדשן הגדול ובעל המסורת המובהק ביותר במערכת דימוייו' סמליו' תמונות יו' אוצר המילים שלו . הוא מורד ונוחל "חולייה בשרשרת-הזהב וראשית החרשה. 11 ושירתו לא חדלה לנוע ולהתפתח למן שירי ההשתלבות בנוף החדש ("גלבוע"> אל שירת הכרך המודרני M בבי בוהו> ומשם אל החרדות של שנות ה 30- שוירי המפולת והפיוס> ומשם אל שירת ההגות והבגרות של "על מלאת" ו"אבני גריל", עד האקורד הסופי של שירי הפרודזור אהרוך סופר הסולמות. ו בין ספר אחד לשני לא פסקה פעילותו הברוכה והקדחתנית כמשורר לילדים M בי וטלי אברז הלמה, עלילות מיקי מהו' עוז לי גוז לי>, וכעורך מבריק, שגולת הכותרת של עבודתו בתחום זה הם י"ג כרכי "אורלוגין". מתרגם מעולה ורב השגים, ביניהם, תרגום של "בגבי אוב"גין לפושקין' המלט לשקספיר' טיל אוילבשפיגל לדא-קוסטר'קולה ברוביון לרומן רולאן 'דמויות קרובות לאיציק מאנגר' סיפורי יצחק בבל' מחזות צ'כו ב ועוד . ועדיין לא הזכרנו את תרומתו הכבירה לחידוש הלשון העברית והעשרתה, במאות ניבים ומילים, אותם הכניס למילון העברית בת זמננו ואנו שלונסקי 1 איור: אריה נבון כך הדורות ישיחו זה עם זה,/ על ראשם הפכפכות החרב. 11 <'בסתר רעם') בשנות ה 30-, נאבק שלונסקי על זכות קיומה של שירתו <והשירה החדשה בכלל> וקידש מלחמה על הנוסח הקלאסיציסטי' ואילו האפיגונים של ביאליק לא הכירו אלא בשירה ההולכת בדרכים סלולות, המחקה את הדגמים שיצק גדול משוררנו בדור האחרון; הם לא הבינו כי מציאות חדשה, הוויה חדשה, דפוסי חיים חדשים - תובעים גם ביטוי מקורי וחדש בספרות לצורות החיים שנרקמו בארץ ישראל. באחד ממאמריו שכתב לבירורה של סוגייה זו' אמר שלונסקי: "וזוכר אני מעשה שהיה. לפני עשר שנים בערך' יצא אז ספרי דווי . ספר שבו קיפלתי כפל-שס"ה ימים ולילות של לבטי דור יסעורי' אף על פי שלא הזכרתי בכל הספר כולו אפילו פעם אחת את השם המפורש 'גלבוע' או 'חלוץ', כי ביקשתי את ריח הניחוח שבהוויות בני גילי' ישראל' שלא אכפת להם כל עמלנו ויגיעתנו כאן' מילא, אם הם מעקמים עלינו את החיים ומעווים את המושגים, המקודשים על ידי מסורת רבת דורות, הרי זה בגדר הטבע והמובן; אבל אתה, החרד לציון הנבנית, מה לך ולפוטוריזם סוציאלי זה? חדל אחא מהקונצים! בנה פשוט, כאשר בנו אבותינו' בפשטות והרגל' כמו פתח-תקווה, או דבררן יעקב, דרך דוגמה". לאברהם שלונסקי היו כל הנתונים הריאליים כדי לשמש משוררה של התקופה הזאת. מבית אבא ומסביבת ילדותו הוא ספג את הרוח החסידית החב"דית המלאה התלהבות; בארץ ישראל' בימי העלייה השלישית הוא עמד במרכז האירועים, היה בעין חרוד' עבד בכבישים, היה פועל בניין בתל-אביב, אשר לה הקדיש את הפואמה שלו 'מול הישימון'. הכיר מקרוב את החיים באוהלים ובצריפים, היה חברם של אותם פועלים שאת הימנונם "קרועים אנו' בלויים אנו" חיבר. תחושת דופק הזמן חיתה מסגולותיו העיקריות; והיא שעיצבה את אופי שירתו' שלא חיתה מעולם "שירה לשמה", ריקה מתכנים חברתיים וממשמעות סוציאלית רחבה. אלא שדרכו לא חיתה דרך ה"גילוי" הפשטני' אלא דרך ה"כיסוי" המורכב והמעודן . וזאת הסיבה פברואר -מרץ 2003 21 שבגללה זכתה שירתו להכרה רק לאחר מאבק רב-שנים. דבריו שנראו בהתחלה סתומים, בלתי מובנים, נעשו נהירים וברורים, וגדלה השפעתו על משוררים בני זמנו וצעירים ממנו' שנטלו מלוא חופניים מחידושיו' המצאותיו וגילוייו . רק בשנות ה 50-וה-ס 6 נתחוור לכל כי שירתו מבוססת על הביטוי העמוק של נפש האדם וחוויותיה, של העולם הריאלי ודרכיו • בשירתו לא נמצאו "נושאים אקטואליים", לא כניעה ל"הזמנה סוציאלית" חיצונית, אלא הקשבה לצו הפנימי של נפשו' מתן ביטוי לרחשיו שלו נוכח המציאות החיצונית. כל שיר משיריו רבדים רבדים בו' ממדים רבים לו' הסמלים שלו אינם חד-משמעיים. האירוע המשמש דחף ראשון לשיר' עקבותיו נמחקות במעבדה הפיוטית המשוכללת, והשיר מרחיב ומעמיק את משמעותו 'עד כדי חריגה ממסגרת הזמן והמקום. למן ראשית דרכו נהג שלונסקי להעדיף את הנרמז על פני המפורש, להסוות את העובדה במעטה הסמל' למסור תמציתם של דברים ולא את פרטיהם. היו קוראים ומבקרים שסברו כי הכרחיו . החלטתי לשתוק ולא לגלות את זהותו. היו אלה הימים הראשונים לבראו ארצה ומעטים הכיררהר, ומן הנוכחים - אף לא אחד. והנה התחיל האיש לדבר על הניגון . על כך 1 שהניגון הוא נשמת העם . הפליג בבעיה והעיר: מה מוזר הדבר שלעם ישראל איך ניגון משלו, ורק יזע לסגל לעצמו ניגונים ששאל מאחרים. וסיגל אותם בעצמאיות כזר, עד שהבעלות הקודמת נשכחה, ויש לו הזכרת המלאה לחשוב אותם כשלו . כי לא ירכל היות ניגון לעם בלי אדמה, ומאז גלינו מאדמתנו - פסק הניגון." "נר, חברה" - אמר לאחר שהאריך בשיחה - "אתם צעירים, אך אשתי תכעס אם אאחר לשרב." - נלוויתי אליו. סיפר לי בכאב-לב, שהוא חתם על שטר גדול, שאיך בנוחר לפרוע אותר. הכריחו אותר לחתום אמר, העם הכריח אותר, ועכשיו חושש הוא מכרבד הכתר שקשרו לראשו. ואולי זר היא הסיבה, שעיכבה אותר מלהמשיך כתיבתו. כאשר חזר ודרש שאומר לפני שחייתי חרש לו, מי אני, אמרתי לו: "רמה אם אומר לך? בין כה רכה לא תדע. אני אחד שקוראים לו שלרנסקי ." "שלרנסקי", אמר, "הר, הר! - ראתה חשבת שלא אדע? ודאי שמכיר אני ארתך! אותם שירים ראשונים שלך: 'תוכי ומרקי', אי! אי! טענו שאתה סתם מגבב מילים, אך אני הוכחתי שזר היא השירה החדשה."" והוא אף דקלם שירים אחדים משלי בעל-פה." זר היתה פגישתנו הראשונה, פגישה שאחריה באר שנים רבות של חיבה מצרר והערצה מצדי 1 עד ימי המחלוקת היזרעה. ייתכן וחיבתו אלי לא פגה, אך ודאי שהערצתי אליו לא נפגמה. היא נשמרה גם בימים הקשים ביותר של המחלוקת שנתגלעה בינינו, ראלמלי הערצתי זר, אפשר שלא היתה המחלוקת מחריפה כל-כך. <אברהם שלונסקי: הערצה שהחריפה מחלוקת. 'דבר השבוע', 22.7.1954(• איציק חנונא עיקר כוחו בביטוי הווירטואוזי ולא במהות # p לפני שהייתי חרש, •• •• • • T :• :•• • הנפשית. רוב שיריו נבעו מעומק חוויותיו יו-rכלה ל~ם, T-:• - האישיות, הרגשיות או השכליות. אך מעולם הוא לא הוציא מתחת ידו שיר בלתי מושלם ל~צא ת;מ;ק~~ לא ~פף:ים, מבחינה צורנית, שלא טשטש בו את עקבות את רזי השפרים, :· ז·· -: ז• החומר הגולמי . ואולי בזכות ה"וירטואוזיות" ב\,זז," זכ:ם Jזj?ז 9 1"' הזאת הובקעה ביוגרפיה שירית זו מרשות היחיד ךע;ן ~ב;ךים. ונהפכה לנחלת הכלל. ואני יו-rרת;נ בדד , TT • -: -:-· : -: פגישה ראשונה עם עם ביאליק w ם ;:זר~~ז:וי א;נכר , מףל סלעים לא מתחישבים, • • • T : ובאותם הימים - גם פגישה ראשונה עם ביאליק. הסיפור על הפגישה מפי שלונסקי עצמו: היה זה בימי תל-אביב של החולות, תל-אביב בלתי בנויה, גלריה לשמש, בימים שעבדתי כפועל-כבישים ובנייד - ובראשית עבודתי הספרותית. גרתי, ככולם, באחז הבתים בלב החולות . ובלילה אחז מלילות ~ח~ףך ry~צףר , ~על י~~ זכ~:ם, ~דעש זכ:ם ףנ;ונףן;ת :כ~לים, w ~נזז:רי ק;ל;ת קיף~ים, ~ל ~ה w לא ז:; 9 ~קז:וי ל;~ר · לי ס:ינף :o ד ~ר~ע w ~ים, . ~לי נזבו , w~o?ם 7~,;, ל~~ :כ ww :ים, מ; ry ה ד~ע;סיו , ףמ;~א ~חף~ים, בשני חברים חדשים וט;בים. . : . ... :-: . .. ז-: אשר ממנה והלאה השתרע מזכר-חולות, בית- :· -ד :. יו-rרכזו היטב, לפני שהייתי חרש, התאספו החברה כולם, ולאחר כיבוד ולגימה - באה :ז -:.....:•• •• •• • • T :• • השירה, וכמרבך שירי חסידים, ובייחוד שירי חב",ז את המלמףלים הלא גמףרים, יו-rכלה ל~ם, • : -T . : -. : . -:· - אשר שדברם בדבקות יתרה. ישבנו על מרפסת הבית, את מה ו-rעד~ש למס'ר לי , למצא ברזי השפרים, • T : --:· •• T : : " . : - ~ם ~לי ~לים, ק~ת ~לףי ,הס~קtך הקברות והים - ובמרחק - צל משרטט. כשהקולות עלו - היה אותר צל מתקרב, וכשדעכו - התרחק. והנה, בעלות אחד השירים החב"דיים, התקרב בעל- הצל, השעין ידיר על מעקה המרפסת, הניח ראשו על כפרת ידיר - והקשיב. החשכה עמקה. בין שיר לשיר - רוקדים, סוערים, ואני פשטתי ידי אל מעבר למעקה ומשכתי את האיש אלינו." היה זה יהודי זי שמך, טיפוס זעיר-בורגני. בחשכה לא ראיתי פניו. הוא נכנס למעגל הרוקדים, וכשהסיבותי ראשי גליון 277-276 תtז :כ~קט ::ךהףא , ב; ~~ז:; 9T;י ~י tק~/]תIJ .~ים ~ר ל~~י w ס:י.חי lj ךש, ךסל~ז:וי ל:ם, ~ז;י ~ד~ז;י 7דך~ר , ם · ל~ש תtז ;מ~~ w ל :כ iP:ז , לטבל ב; שףב ושףב : , : . לנצל בתת-מףדע T -; •• -; תtז .כ: 1~ז wרכז.;~:. לי , ל,~מ~ תtז ~ה wר.ל~. לדלי .שףב :ןן. ~ כסימן "שישה סדרי "שירה אריח אחרוני יששכר חיימוביץ' - מנהל "מפעלי נייר חדרה", מתתיהו קליד - מנכ"ל קרן תל-אביב, שהלכו לעולמם, ויבדלו לחיים ארוכים גבריאל צפרוני ורות אשל-שלונסקי. בשנת 7919, לאחר שכינסתי , ערכתי והוצאתי לאור את הקו נץ מכתבים ליהודים רבבית-הםו%עות -446 מכתבים ערביים 0. ששיגר שלונסקי , בעשור חייו האחרון , ליהודים בברה"מ - הספר הראשון מעזבו נו שיצא לאור לאחר מותו , נתבקשתי על ידי הנהלת ה"יד" להגיש לה דו"ח על כל המצוי בעזבונו , וכן להיות המלביה"ד של הטעון הוצאה לאור. בדיקה שערכתי בארכיונים שונים העלתה את הממצא המפתיע ששלונסקי תרגם לעברית, לבקשת בtינורטאיתה השונים בארץ , בעיקר בשנות ה 30-, ה 40-וה- 5o, למעלה מחמישים )50!( מחזות, ולמעלה מארבעים מהם הועלו על קרשי הבמה. התחלתי אפוא את מלאכת כינוס העיזבון וההוצאה לאור במחזות המתורגמים - של גוגול , טורגנייב, טולסטוי , אוסטרובסקי , גורקי , לוויק, ונובט. נוספו עליהם קובץ הסיפורים להיךשמ אל שהשם מאת באבל , פר p י יוםן של שלונסקי , פילון חידושי יסpנולש מאת הבלשן יעקב כנעני , ובמהדורות פקסימיליות הקבצים שירי היפים שוירת רוסיה. 15 כרכים בסך הכול. "יד שלונסקי" , שבהיווסדה חיתה אגודה עותומנית, היא כיום חברת בת של קרן תל- אביב לאמנויות ע"ש יהושע רבינוביץ' ופועלת בהנהלתם של דוד אלכסנדר וגיורא עיני. דעת לנבון נקל שהיא העניקה סיוע להוצאה לאור של שישה סדרי שירה. כמו כן סייעו במימוש פרויקט זה המפעל להדרכת ספריות ציבוריות והמועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס. ועל כך אמרו חז"ל: שכר מצווה - מצווה! • "טורים", הוא היה המביא והמוציא בענייני שירה ופרוזה ב"ספרית פועלים" בשעותיה היפות ביותר , בשנות ה 40-, ה 50-וה 60-. דומה שאין אחד מדור סופרי תש"ח שלא הביא אליו והוציא בעריכתו את ביכורי יצירתו • הוא יסד את ה"דף לספרות" בעיתון "על המשמר" והיה עורכו הראשון , יסד וערך בראשית שנות ה- 50 את המאסף הספרותי "אורלוגין", ואף יסד את המועדון לתרבות מתקדמת "צוותא" - כלים ספרותיים ותרבותיים שלא מעט פרחי משוררים ומספרים, ומשוררים ומספרים ותיקים, נזקקו להם. ואף לא מן הנמנע כי מישהו מנותני הטון הספרותי שניסה בשעתו לשלוח ידו בכתיבה נפרע משלונסקי בשל איזה עלבון אישי . כך או כך , עובדה היא שנעשה איזה ניסיון נואל למחוק אותו ממפת הספרות העברית ואפשר היה לשמוע ולקרוא 'אבחנות' ו'ניתוחים' של כל מיני 'מבינים', שטענו בהשראת מורי ההוראה שלהם כי תרומתו של שלונסקי ביצירתו המקורית ובזו המתורגמת, יותר משהוסיפה משהו , גרמה נזק, וכיוצא באלה דברי 'מבינות'." אבל ככל קצף ודיבור של סרק, מתקבל הרושם שהפסילה כבר מיצתה את עצמה ונפחה את נשמתה, ואם תיזכר בכלל , תיזכר כקוריוז חסר חשיבות, ודומה כי שוחרי שירה כיום, נטולי הדעות הקדומות, נכונים לחוות הן את לחניה והן את הגותה. אירוע זה של הופעת שישה סדרי שירה פותח פתח ל~זכור שמותיהם של כמה אישי ציבור אשר נחלצו ביוזמתם, לאחר מות שלונסקי , והקימו "יד" הנושאת את שמו ,ונטלו על עצמם את המשימה לשמר ולטפח את עזבונו ומורשתו הספרותית. היו אלה יהושע רבינוביץ' - ראש עיריית תל-אביב, מנהיג מפ"ם - יעקב חזן , שייקח וינברג - מנהל התיאטרון הקאמרי , [iנ שומת הלב האוהדת שהעניקה ומעב יקה התקשורת הכתר בה והאלקטרונית rhישה סדרי שירה כל שירי אברהם שלונסקי ,אשר יזמתי והבאתי באחרונה לדפוס ב"ספרית פועלים", לבד ממה שיש בה משהו מן המפתיע והמעודד לגבי מי שעשה במלאכה - דומני כי אפשר שהיא אף מצביעה על איזו התייחסות ציבורית חדשה ומחודשת אל יצירתו של אחד מגדולי משוררינו , שבשני העשורים האחרונים סבלה ממידה לא מועטה של קיפוח, בשל כמה ניסיונות תמוהים, אם לנקוט לשון המעטה, מצד מי שמחשיבים עצמם ל"אדוני הספרות העברית", לפחת ולזלזל בה. למותר לציין כמה גורלית זיקתו של עם לנכסי הרוח שלו , שהם רצף זיכרונו , החוליות המקשרות בין דור לדור , שבלעדיהן אין קיום היסטורי לא לפרט ולא לכלל. ולכאורה, הדעת נותנת שאלה המופקדים על נכסי הרוח חייבים לשקוד על משמרם וטיפוחם ועל הקנייתם לרבים. אבל זאת מסתבר רק לכאורה, ואילו בפועל ממש, יחסם ליצירת שלונסקי יכול לשמש עדות להיפוכו של דבר. ואין תימה שכל מי שקיבל את השראתו מהם, אם דן בכלל ביצירתו , עשה זאת במין ב ימה של ביטול , של עיסוק במשהו שעבר זמנו , שאינו רלוונטי ... קשה לרדת לשורש הדבר , מדוע דווקא על שלונסקי ועל יצירתו יצא הקצף. אולי משום שיותר מעמיתיו בני דורו המשוררים נתפס כממסד , ועם ממסד יש נטייה להתחשבן . וזאת הלא מודעת שבני טיפוחים לא פעם קמים על מטפחיהם, שבזכותם הפכה יצירתם לנחלת רבים. אכן , שלונסקי עמד תקופה ארוכה במרכז העשייה הספרותית והתרבותית: הוא ערך , כידוע, בסוף שנות ה 20- ותחילת שנות ה 30-, עם א' שטינמן ובלעדיו , את "כתובים" ואת 23 פברואר -מרץ 2003 לטפס אל מרומי םהסול הערה בשולי המגמה הרליגיוזית בשיריו של אברהם שלובסקי רפי וייכרט חר ברחם שלונסקי לא היה אדם דתי. השיר שלפנינו מטלטל את הקורא, בין השאר' ןף -ל~~ vo/ ריף -ל~~ t\ ך~ף רpז~ אל פרק נח' בספר דברים שבו מוצג ניגוד w השקפת עולמו והאידיאולו גירת זנסן ;הןה ~ל ij יף ןך. ך~~דס ~ךי-:;~זק,נף ~tp ר ~ " ~יף :ן~נסיף רpז~ זנסן-ןף ;הןה ~ל ry יף 7;יצוו ~ קוצJזד~~זpר-~~יק ןף .ף~;א Q~יש Q רר ~ף רס v נג דאנ,r ז.ורע ע.ינו ~~ז:דיי =ו~~זpתo יקר רס~.~ו= ~זניו רpז~ ירו:ויר . ו;נז.ות ן ot\ ד מהם מבשר בניר אשר יאכל מבלי ":·.:- זז :-:·".:. ה o/ ~יר-לר כל ~Q צרר ~ן: Q צרק רpז~ ~~יק ןף א:~ף -ל~~ vo/.ריף. v ר~ה ~ף ך V,Q.ה~~ רpז~ לא'- .נ 9 סה ~ף-ר~ן ii ס~ג על- Q ~.ךץ Pג~.עו;ןרi :ן p רך ז.ורע ע.יזנ ii ~~יש O י i1R :ן :;i~T נ ii ~ן: i1J):;i.:ן~tקן~i11) סנכר~ת ו;נ~ין רגליה :ןבבניה אשר ז-ולד םלכאו.r-יכ '' ' '' :-: T : :י T '."T.'''': ~9h ר-כל 9:J סר ~ 7;יצוו קוצJזד~ ~זקו ~~יק ןף א:~ף ~vo/ .ריף." כל זה ועוד יבוא על ראש החוטא "אם-לא תשמר לעשות את-כל-דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את-השם הנכבד והנורא הזה את יהוה אלוהיך." <פס' ,)'חנ-'זמ ושוב עד סוף הפרק קטלוג ארוך של איומים גלות, עבדות, פחדים. שירו של שלונסקי יוצא ממצב המצור והמצוק <ראה הדגשותי, >.ו.ו שמטיל האויב בשערי העיר ומנסה ליישב בין שני הקטבים המנוגדים פשוט ואכזרי בין אמונה לכפירה, בין שכר לעונש. "והיה אם-שמוע תשמע בקול יהוה אלוהיך לשמור לעשות את-כל-מצוותיו אשר אנכי מצווך היום" - אומר לנו הסופר המקראי - תשא ברכה בעמלך - "ובתנך יהוה אלוהיך עליון על כל-גויי הארץ. ובאו עליך כל- הברכות האלה והשיגו כי תשמע בקול יהוה אלוהיך". או-אז בא פירוט שופע ומשכנע של הברכות: "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. ברוך פרי-בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך~~ אלפיך ועשתרות צאנך . ברוך טנאך ומשארתך . ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" <פס' >.ו-א אי-ציות לדבר-האל וסטייה מדרכיו יגררו בעקבותיהם עונשים קשים המפורטים בקטלוג ארוך ומאיים המשתרע על-פני פסוקים רבים החל בפסוק טו' וכולל מרעיך בישין כגון שחפת, קדחת, דלקת, שידפון' ירקון' שחין' הפיכת המטר לאבק ועפר היורדים על האדם עד ;:זשמדו מתחת לרקיע. בהמשך הפרק, לאחר שהפך חלק מן הברכות שלעיל לקללות כשכל 'ברוך' היה ל'ארור', מגיע הסופר המקראי לתיאור מוחשי להפליא שהלהיטו אותו נשאוהו הרחק משורשיה החסידיים-חב"דיים של משפחתו ומן החינוך ב"חדר מתוקן" ובישיבה שלהם זכה בטרם עלה ארצה. ובכל זאת, תחושה עמוקה של פלא הבריאה ושל רליגיוזיות אותנטית מפעמת ברבים משיריו' לצד משב הרוחות הסוציאליסטי' הצירבי' הארצישראלי . לא רק כאידיומטיקה של הדיבור העברי הספר ג בפסוקים מן המקורות לדבריהם השונים אלא כהוויה טבעית, חיה ונושמת. השילוב המיוחד של אמונה במחר החברתי ושל תהילה לבורא אלוהי מעוצבת, למשל' בשיר 'עוצר' מתוך ו~~~, 'הך;~ב; <כרך ,'ו עמ' 149(: v צ=ור ה=וא לילנ=ו. זנצ=ור ךןכ=וד. 9 ת=ומות ~~פ=ונ=ו ך~יו r,נ~.v~o. lt\ סל.ב ספ 1]1 ה ~ W ם-=וו.;נלכ=ות ערד .נ o/ ~ע ~מ=ו.ני 6 ן o י ךצר op. ~ W ם סז;נפךש -יוpזףךpזך ~ _לpז ז:דנכ=ור ן~ל .~ןד w ך:;~יט ס~ןכ=ות בר~ ii ~ז:דינ:ן ברא ך.~ן~ה לו.rשל מחדש את כרכבי הז-ורחלת. ' •: ,'' -'' : .'' T T •• : - בין הטוב לרע, בין השכר לעונש, בין החרדה לתקווה. הוא לוקח את העיר הנצורה, את הלילה העצור והלכוד' את השקים בעמדה המבוצרת ומפיח בהם רוח-סוד טמירה. בתוכני העונש, בלב העקה והמצור' הוא מוצא אי של חסד' בתוך צוק-העתים יפעה, בעבדות מלכות. המשורר אינו נכנע לאויב, יהא אשר יהיה. הוא מאמין בחי' בצומח, באדם, בילד' באחווה האנושית הגדולה. "בואה אחינו בוא של מלחמה, מצור ועבדות: "ז:ו o ת רpז~ לא- v ~דס ~ת-;הןה ~לס"יף ~ wr,נQ ה =ו~ט=וב ל~ב p רב כל. v ד ~דס ~ת-א;~יף רpז~w; ך o נ=ו ;הןה ~ר ~ר v ב א??~~ו= :ן~ע.ירם ~ן: h קר כל ךזנסן לוi:J ר.זל על-~~א . ךף עד ה o/ ו;נידו ]".[רסא ך iJ ~ר ןף -ל~ vo/ .ריף עד . רךת חמסיף ס q בהרת ך iJ ~~וות רpז~t\ סה ב og ~הד -ל~~ t\ ך~ף ךה~ר ז~~ הם קרך~ים ל tp רךה :JW ~ו ~ל o לוו ך r?w ים ~vהןנ,rr,נ~~.ךת. ך 9סר R ךמרן ~ךמ=ותר לpזt\~l כבשיר-השירים מספר על ן.ןפארת. :· :· : . -.. -: . . -. : . על o י ךצר op י~~ ~.י~ל ~ע:ו עו~ו:;נת ךי 9Q י מ:ןל .שנ;:וpז ~בקר :J ~י ס.פ~ o: !;הי ך Q ~.ךץ תנ;:וpזרנתנ;:וpזרנ.תנ;:וpזונ גליון 277-276 את נוסחת הקסם המטשטשת-גבולין בין ~ הארוטי לדתי , בין החולף לנצחי , בין האני ~ c:::: לאחר , בין האדם לעולם, בין הגבר .לאשה בשיר 'עוצר' צייר תמונת עולם רבת -הוד ~ן ~ בתארו את הירח במילים: "ך Q ;:זר p ךמ;ן ~ןמ 1 ת; ~ל ;ן~~ ~~~יר-;:ז,יךים ~ Q ~ר ~ל ז:ו~~ךת ", בשיר 'בוקר זוכר את לילו וצומח לתוך צהריים' הדהד את שיר השירים בדמותה של השולמית מפרק :'ג "שובי שובי השולמית שובי ונחזה-בך". באחד משיריו האחרונים -ר~~, הערב?' - תיאר את פרידתו מח 1 ·~- ל 1 במושגים דומים: "תמיד כשאני יוצא מעל ך:~~ 1 אני רץ ריצת-דילוגין; כעופר הנצחי מתוך שיר- השירים" <כרך ,'ו עמ' 162(, מעניין לקרוא את מכלול שירתו של אברהם שלונסקי כמסע או כהפלגה של חיפוש ממקום ייסורים וענות של הגוף והנפש לעבר מעגן אלוהי של מנוחה שלמה. אחד השירים המבטאים אודיסיאה גדולה ומרהיבה זו , מן השאלה אל התשובה, חותם את החטיבה 0. 'סולמות בלילה' מתוך 'ספר הסולמות', שלונסקי מציע לעצמו ולנו , קוראיו המלווים אותו בנדודיו הארציים והשמימיים, סולם גבוה, ובמילותיו של הלל ברזל 'סולם מתוקן', שראשו בשמים. סולם שמשלבו האחרון נראית, מקץ הטיפוס הארוך שנמשך חיים שלמים, הגאולה: ".w1~ ז:ויעף ~o:ל 1 ו;נךז:וי :ןו;נ~ו;נים ~זגעד i? ךקןם ~ל ל~?ה ל.ך ~tנ!]לo/יJ-ז ~ךיף ~o/יJ-ז,זרועות w ל oi1 ~i קןם. ך~ל שובJ-ז ם\:! Q ~ו;נים-ו;נק.ן ~.ביד:ן ראש ךיקנ 9ר 1: ס,לדם ! o זבנ?~~ים זנט:~ ר~~ רק ףי~Vז v לה ר.רךת סזפה ב qלום . :ןך t' ה: ~ל o חר;;גים i:זך~יע:~ ~ל 90 ;;גינרת i) ~יע:ן ~ל o~ך . נים i:ז9~:אי~ ~ת :ער o/0 ג{יקות. 1011 י j~י Qא 9 ל ו.זיף ש:ןב :~נופו o ך תויקt~:ק :~לופו ן:קJ-זנ;ו ~ל ז:וק:ןן. • 25 פברואר -מרץ 2003 שלונסקי. ציונה תגו. 1924 הבריאה ושאר הברואים באשר הם - אהבה, בשלות ופריון המתנגנים בשלל אליטרציות ,'פ'< ,'צ' ,'ו' :>'ז' ד[! :9רוס o ~רום ~v ל.ינ:~ ך;;גידת ~~רירן o~ו P. ו וא??~ . נים ךרךיון ושרב! ו זז זקןב ~ח:ןצות. גז v !ה.ז v ה על :ג P.1 ~=נ .~טל מר · הר טל על חי הפביטה רהז :• :• -: T • : -- ••ז זןי O ךעים ·\ ~1Q יון · צהרים T זז-' צהרים :בשל:ן בעירי .יו-rבהאש T דו-' T '.' ' ' : : T-:' בשיר נהדר זה דומה שכל הבריאה הרה וכורעת ללדת. אם הלילה הוא רקע להתוודעות האוהבים, השחר הוא "המשחק המקדים" שבמסגרתו מלוטפות הפטמות והשדיים בהפנים. בצהריים בוקע הזרע מן הגוף מלווה בזעת המשגל המתחולל על מיטת האדמה שמעליה פרוש אפיריון הרקיע. אמירת האהבה עולה מן הפה כזמר-שלאחר-הפורקן והיא זכה וטהורה כתפילה. דומה שבחלק משיריו ניסה שלונסקי לעצב מעין מקבילה עברית מודרנית לשיר השירים ולהגיע לריצוי ולמיצוי הרגש שניתן לכנות ללא היסוס בשם קדושה. למצוא או להמציא ונלבה/ לשתול מחדש את כוכבי התוחלת" הוא פונה אל נמענו במשנה-מרץ סוציאליסטי אך בה בעת גם אמוני. כי חלון מוגף ושקים בעמדה מבוצרת אינם יכולים להסתיר מעינו הפקוחה את תפארת הבריאה, את כל מה שחי וצומח בצו אלוהי. הלילה לא יעלים ממנו את השמש ואת אור הבוקר שהוא כאור הראשון , הבראשיתי: "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי-אור", אלוהים בספר בראשית, הבורא הכל יכול , רואה כי טוב ושלונסקי , ביחד עם כל הארץ , מברך על הבריאה "והארץ נושמת נושמת נושמת". על משקל הכתוב בספר ישעיהו "ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלוא כל-הארץ כבודו" <פרק ,'ו פס' )'ג וכן על משקל המשפט החותם את ספר תהילים - "כל הנשמה תהלל יה הללו- יה" <פרק קב', פס' ,)'ו גודש החיים וחדוות הקיום האמיתיים של שירת שלונסקי מפכים מתחת לייסורים ומוצאים את דרכם החוצה, מעבי האדמה, מתהומות הרווי של שירתו המוקדמת אל עבר פסגות ורקיעים. לקראת סוף דרכו הצליח המשורר לבטא את תעצומות תשוקתו בשיר מופת של פריון ועונג חושניים ואלוהיים. כוונתי לשיר 'בוקר זוכר את לילו וצומח לתוך צהריים' <כרך ,'ו עמי 159-158( המופיע ניספר הסולמות' )1973( במדור 'משירי ח 1·~- ל 1', השיר מצייר תמונה של בוקר החורג מתוך הלילה: "בוקר משכים; וקורי-הנמנום בריסיו". הבוקר מלא בגוונים ובמנגינות, בעלפוני עונג ובתמונות של פריון וקדושה. העיר מתוארת כמעין מיטת-דודים גדולה שבה ף~ל~" החושקים; וזיקוף הפטמות ~ס~נ 1 ת הכפים" והיא מוצפת ב"חיוכן הרווי של עיני עלמות/ הנושאות בגאון היכר הריונן". אנשי העיר אינם רק עולים לרגל , מעין צליינים חילוניים של מתחם אורבני , אלא ממש בוראים בפועל , במעין מחזור נצחי , פתאומי לעד: "בשאון והמון הבוראים את העיר מחדש; בבראשית החוזרת חלילה." זיו השכינה מצטייר בחיוכן של הנערות ההרות ש"כולן מתאימות/ :pם;א~~ שולמית לדודה". תחושת הקדושה מתוזמרת על-ידי שלונסקי ברצפים עשירים של צימודים: "בוקר משכים/ שעודו מקוטר מלבונה ולבנה"; "עגל 1 ת ודנית של הדיונות מול ים"; "ורסיסיו על ריסיו/ וםלםול תלתלי אוהבים" <ההדגשות שלי, ,.ו.ו ראה גם החזרה האנאפורית בהדגשות בציטוט שלהלן>. אפילו השרב העירוני נתפס בעיני המשורר כהתגלמות היופי והלידה-מחדש. מכאן קצרה הדרך לאהבה המשלבת בתוכה את כל האהבות כולן - אהבת האשה, אהבת העיר , אהבת הגוף, אהבת החיים ואהבת הבורא, על ערש "ה"אורלוגין חליפת מכתבים לא ידועה בין אברהם שלונסקי לאריה לאהולה אלישע תפור [U ליפת המכתבים המפורסמת כאן בראשונה, בין אברהם שלונסקי לאריה לאהולה, קשורה לימים שלפני ייסוד כתב העת "אורלוגין", הרבעון לספרות, בבת עינו של שלונסקי • בחודש יולי 1950, כחצי שנה לפני הופעת הגלידן הראשון של "אורלוגין" , פנה שלונסקי , העורך והמייסד , אל אריה לאהולה, עולה חדש מסלובקיה, וביקש ממנו לתרום מפרי עטו לכתב העת: לח' לאהרלא, שלרם וברכה! ודאי קראת על הרבעון לדברי ספררת, אמנות ובקורת, "גלירנרת" שמר (זוהי פליטת-קולמוס מעניינת מארד של שלרנסקי : "גלירנרת" של יצחק למדך עדייך הופיע בשנת 1950! כזכור 1 נמשכה הופעתו ברציפות עד פטירתו של המשורר יצחק למדך ב 1954-(. ש"ס . פ" (ספרית-פועלים, ההרצאה) עומדת להוציא מראשית תשי"א, בעריכתי . כוונתנו היא לעשרת במה זה (זר) לכלי מבטא רציני של היצירה העברית החדשה והמחשבה הפרוגרסיבית בענייני אמנות ותרבות. אני רוצה שתכתוב בשביל רבעון זה איזו מסה על עניינים הקרובים ללבן, ענייני האמנות והזמן. קראתי כמה מרשימותיך ב"משמר" (העיתון שלימים היה ל"על המשמר"), ונשאר חך בעיני מפני הבקיאות, והטמפרמנט והדעות. נא הודיעני על מה יש עם לבן לכתוב, פרט כמה כרשאים, כדי שנרכל יחד לקבוע את הנדרש ממן לחוברת הראשונה. ענני נא מיד. בידידות אברהם שלרכס קי . אריה לאהולה <ליאופולד פרידמן>, 1968-1918, יליד סלובקיה, היה איש מיוחד וברוך כשדונות. הוא היה סופר ומשורר , במאי ומחזאי , עיתונאי וקצין חינוך בצבא הצ'כוסלובקי ובין הפרטיזנים, קולנוען זמר ונגן , ואפילו בציור שלח ידו. בקצרה איש "בעל אלף כשדונות". קוראי 'הארץ' יכולים לשוב ולקרוא על האיש בכתבתה של דליה קופל <מוסף הארץ , יוני 1997(, הוא הגיע לארץ מסלובקיה ב 1949-, ואנשי התרבות של מפ"ם והקיבוץ הארצי השומר הצעיר החלו מיד לחזר אחריו כדי שיצטרף אל שורותיהם. לאחר תקופה קצרה במחנה שער-העליה המשיך עם משפחתו הקטנה לקיבוץ ניר-דוד שבעמק בית-שאן. שם החל להתפרסם כבמאי חדשני והקים "תיאטרון אזורי" פוליטי וחברתי , בקיבוצי הסביבה. בשנת 1950 ,שבה כתב לו שלונסקי , כבר עבר לאהולה לתל-אביב, ועשה את צעדיו הראשונים בתיאטרון הישראלי ובקולנוע הצעיר. אבל בינו ובין שלונסקי היה קשר מיוחד ומעניין , קשר מוקדם, שלא היה ידוע ברבים. כעשור שבים קודם לכן , בסוף שנת 1939 ובראשית 1940, ממש בתוכני סלובקיה הפאשיסטית, ערב השמדת יהדות סלובקיה, הוציא הנער הצעיר בין ה 22-, אריה לאהולה, קובץ ספרותי מיוחד וחד-פעמי. אנתולוגיה לשירה עברית מודרנית, מתורגמת לסלובקית, בשם "חמסין". באסופה הנדירה הזו הוא כינס תרגומי · ם של גדולי השירה העברית מאותם ימים. ומשיריו של שלונסקי הוא הביא את השיר 'יזרעאל' ואת המחזור הארוטי הנועז "מתפילות אריה לאהולה ביער", על ארבעת שיריו: 'שחרית', 'מנחה', 'ערבית', ו'חצות'. תםםין יצא לאור בהוצאת "הדרך" , הוצאת ספרים ציונית של תנועת השומר הצעיר , בברטיסלבה, ונדפס ב 1300- עותקים בדפוס יהודי , שבפברואר 1940 עדיין הדפיס ספרים. הספר הקטן והמיוחד הזה נשכח ונעלם למשך שנים רבות, ורק בשנים האחרונות שב ונתגלה. עותקים מצולמים שלו הופקדו בספריות החשובות בישראל. יש להניח בצער , שרוב עותקיו המקוריים נשמדו בימי השואה. שירים רבים שלאהולה תרגם ןיםםhז נדפסו במקורם בשבועון "השומר הצעיר", ששלונסקי ערך את המדור הספרותי המשובח שלו. בין השירים שנדפסו ב"השומר הצעיר" בקיץ 1939, אפשר למצוא את שלושת השירים הראשונים שלשירי גליון 277-276 בכתב העת הספרותי "בשער", מבזת ם'רנn לנתן אלתרמן. ,'םד' 'צפרדע' בקיץ 1951 העלה התיאטרון ו~ :ךו. f:C ביטאון החטיבה הצעירה של fu fז. ו'כינים'. זהו הפרסום המוקדם ביותר שלש'י' -== ==== מפ"ם הגדולה, בטרם הפילוג. מבזת מצר'ם, שעדיין יש חוקרים ומורים ..... הנוטים להתעלם ממנו' ולקשור' משום מה, 'א~ t"1' ~ ("'"' הקאמרי את המחזה, על כל ~ tf ן• ~.· ~!,4 את ש'ר' מכות םצר' D של אלתרמן לתגובה על אימי השואה. לאהולה תרגם גם אותם . . מערכותיו' בבימויו שלו . המחזה ~ן. ' ,· נ l.", . ~~"' יrt~ .·: ·ויttaזג יז"• ו t'וf t "ון tC°~ הוצג כ 30- פעם והור.ד לאהולה . t 1!Cf •l ~ . : לסלובקית, וזהו ללא ספק תרגום מוקדם מאוד jt.41f 'Jt( . ~ לא המשיך לכתוב לעיתונות JNC',)ו ~"' 1 " ג..(יפ, :,iPf שלהם ללשון לועזית כלשהי . " · " העברית מאז' לא לכתבי העת ולא לת יאטרון העברי • את כל מרצו ומאמציו הפנה אל הקולנוע, כתב תסריטים וביים. והיום, באיחור רב, מתחילים A ,ג~ז • ~~'י :~.1\~ \גד ~ \J ~%~-:~~.. t .!'"'"~ ,/\•~ .~; א כ,~ fיl\)fיfו~ \ז(נ" 'L.rf' מכל אלה עולה שלא היה זה הקשר הראשון ~ר~~{. ." '{)_,$...r ן /ו 'ו.•!....ו ו l\Aij . בין שלונסקי ללאהולה. הם הכירו זה את זה, ~ן <· הכרות ספרותית, עוד מלפני החורבן של rI(, Piro,., .f •''L .1:' ,c' י . ג if~"~ ~'י ,,,. " f.~ ~ ·" . •,;A}~~~" c • • ~· :·~ מלחמת העולם השנייה. וכשנודע לשלונסקי שלאהולה הגיע לארץ הוא חידש איתר את r ~ ~ ,.·'ת'ו'"ג'"'~ להכיר בתרומתו החלוצית ~ . ~''·''"'2 ·fk~tJ ~ . ~~ ~1' זז 'י~ ' שלונסקי, ותרם לגליון הראשון של "אורלוגין" ו~~ t..:.;'Jlr· · נ .)f'ז נ:י~ J• לקולנוע הישראלי בשנות הקשר . לאהולה אכן נענה לבקשתו של r.7_~ C~ הראשית שלו • לאהולה עזב את ייי '"ני" ~/' _('י" זי_. ~f!.~.)i'lf'I'י 1 ~lft ' ~ ' י> ו ,'"~ .פ .t ג..( •i •זנ" י זן rt ר•" t·-gc ~ .r r~::~:;,J· ז) ,. lf, 111 ".·· :'''"ג'"'~ N · שבחרת : \J יc J ~ ;, - ~~~~,א ~-~~::, :..·.~1:'.•,,,..PirofC, \ז(,'י Jr ( :# r L ~" •~ , · ~"lV k~ .,., ר. } ~ח~ _ו z !~~;~'JI ~~· ף:· f~ •~~~~~~, . .. ' .•. . :· ,, ' . fk~ 2.'"'''."'...זז t~ ~t ~ .C · . ufl· . . ' .· ·~~ . א \יזt..נ · ;,-~;תגו . אריה לאהולה ·~~-..., ...,~ .. • 18.12.1950 ד ·.·. יד 1l~j; " ~;··'.·•IM~. . ;'~{ו ו\גג 11~(,i " . ך ~"; ן: ., לא מכתבו השני של שלונסקי אל לאהולה הוא שלום! מאמצע ספטמבר 1950: לידידי אריה לאה ולה, שלום ! קיבלתי את מכתבתך ומתבייש אני באמת שלא אני מחכה למאמרך. הרי בפירוש יכולתי לשלוח לך את המאמר בתאריך המובטח. נדברנו שאתה אך אם אני מצטדק אין זאת אומרת שרק בי כותב. וכבר ב 24- לחודש שעבר האשמה. המאמר היה מוכן הרב יותר מוקדם (אוגוסט 1950(, יחד עם אישור t'",~ ,א\ "1' י קבלת סיפורך, הזנותיך דבר זה, ואין תשובה ממך. ואני בניתי, אנושיות למדי תכנית מסוימת, ובתכנית הזאת יש הוא עסוק, עייף, ילדתו חלתה ובסופו של דבר מקום מסוים למאמרך ולנושא גם התעצל במקצת. הסברתי לו לא פעם ולא היאך מסתגלת האמנות פעמיים שהתרגום צריך להיות מוכן בזמן הקבוע (הספרות, השירה, התיאטרון ונו') בינינו. המצב היום נשתנה בזה ש- של ארץ דמוקרטית לתפקידה החבר הבטיח לי לגמור תוך כמה ימים. מבין אני החדש. נדמה לי, כי כך בערך היטב שעבודתך סובלת מאי הסדר שלנו -שלי ניסחנו את הנושא. אנא, השלם שקבמו ינא דוע םעפ תא ךתחילס יכיתרעיצ תא הכאלמה חלשו ילםדקהב. ךתוא יתמרגו תוכבתסהל אל.המיענ יננעו .דימ התאשכו אב םימעפל ורמא יל דעש תוכוס רשפאלחאל ,ינרקבל ,א"תל ירה התא ןמזומ ~~~ג שנה טובה ומבורכת בכלל ובפרט . בידידות, בזה אני עושה זאת מקרב לב שלונסקי. לבד מפרסומיו אלה ב"אורלוגין" פרסם אריה לאהולה עוד כמה :::·-(.r;J\i ''י t-J"f :~1 (t . :: ·~ ' , ' -.-. /' ~" ~· ק :':,•·· ן· ~ .J:rt!._·.. .....-~~~.. ~ 1 27 •ff !~.:':.~· ·~ ~ ,, . . ... מאמרים ב'על המשמר', וכן המכתבים מובאים כאן באדיבותן של ד"ר חגית נדפסה המערכה הרשונה של הלפרין וד"ר גליה שגי ב, מארכיון שלונסקי , מכון מחזהו "ארבע כנפות הארץ" כ"ץ, שבאוניברסיטת תל-אביב. פברואר-מרץ 2003 קתרין הלרשטייו מאנגלית: חמוטל בר-יוסף מתוך: יומן ירושלמי ץמר ~י;ם ראש;ן ר~~~ ~קךם ר~בק ~Q ~ז:יי ו~~ ~w ע לאףניברסיטה בהר ה:צ;פים כאשר :• :--• --: T • : •: ' T :- ז ז• :ז • - מפלס את דרכ; במעבר הדחףס נשים צעיר;ת עם עגל;ת-ילדים : ·.::· --: -:· :-·· ~~ים ~קנ;ת עם ~~ן~ים ~ל כ~ · 7 ת, ~~רים ~~זים םי~~; ~ל ;הףןי - , ז~~ים ש;~עים, ,ת;א~ כ;~עים, ~פ;ט;ת ~ח;ר;ת 9 טףךד~ים ,סדי'~~ ~סךקים ~ל ~ף~ם ~ry ~ר;ת :P ~סא;ט;בףס 'ל,ק~~ח בא איש צעיר. משבצ;ת אןמ;ת-לבנ;ת של כפיה סבבף את ראש; ·••:-:• ' T 'T ז :ד ."'-· •::זז :p מ; ת~~,ע~ ~ל .ש~ הףא .ם.ל~ ~~~יפףת, הףא ~ןסק ן~ח;ר' ~יד סז\'ה ס~ק~ה עם םי~ן~pזס ך~לי ך~~ לבףש במדים ישנים של יהףדי. האיש ה:צעיר ' T -' T ' : •: ' T : • -: T חדק ז:ייק ~ל 9 ~יק ~לףי ~ל ס . דהף. י~~ מ;~~ים ~~ח;ןי ז:יינקת ה~חילה 7.ת;כ~ אמה דברה אליה רכ;ת. -T '." •• T: ' T ' iJ ז:יינק,'ת ~ךסה. סז\יש iJ ~עיר ח~יט ~ל iJ ז:יינקת. הףא הביט על ה~,לן . הףא הפנה את ראש; והביט • • : •: T : • :• :• --• • ~ל סז\'ה ס~ק~ה עם .םי~ן~pזס הףא ח~יט ר~: עלי' ואני התחלתי לפחד מעיניו' אז הצצתי ז- :· -•• T T '''' •: -:• : • -:-• ~ל ז:ייק iJ~ל 9 ~יק ~הףא חדק ~ל מדחף. ח~סן~י 7 ~ה;ת ~יר א~~ ~/JiJל;ן . . ~לי iJן~~ לא ח~יט ~ל סז\יש iJ~עיר . סז\'ה ס , זק~ה עם םי~ן~pזס ח 9יt:p לה ~ל סר~~ה. ס 9 טףךד~ים ry ~יצף ~~ry ~ר;ת ~ן ry ם. סא;ט;בףס ח~~יר ~דךכ;' 'ל,ק~~ח 'ר~~ .ל,ק~~ח iJ גליון 277-276 - (ן: ~ c:::=: שיו על גברים ן~ ~ הףא ל;קס א;נ:וי ?~ית ;דין; סט;ב ~י;.r.יר א ~סי דק ת;נ;ר~~~ ה~י~~ לא :כ ~ל ;מ~סש~ה · ל .ת;כ~? הףא ~p ~א ~ד~ע;נכי. הףא ל;קס א;נ:וי ?~ית ;מ~ של א n;ת; השבףרה שם ע;מן הפסנן.ןר T : -:-:• •• : -: -•• T 7 .ד~ר ~~יו - ~ל ~חיו ~תףם ס~:ז . ~יש ~ב~ ~לא ח~א; w ש t' ף ם~~ ו מהרעב :פמלחמה. T T : • -T TT •• ם;ק~~ מןה ~~רים ה~י~~ ס~מףך' ,קכזtס ץ~~~~ ךצ; ry ק נהיים גברים נ~מרים שלהם, 0 :• T •: • --T : :• • ~~לקים ךס 9 רי ~;אים. וי;דע די כדי ל;מר -.. : --.. : ~הףא לא :כל t' ף ם~~ ry ם ל;~ןים ?ry י;ת שקים. ?ח~~ךב ה'~? לי;תר משני ימים. • T :•• • •• : הם ל;מןים לשנ~ר אשה T • : • • : •• :פשעתים א; :פשבףעים. • -: • • -T : • ב גבר יפה אחד מגלה :ד;ס~;: : :• -: T "." •: T :• :• ד:פי נראה כמ; ילד ר n.ב; : :·:· : :· ·: . ·. הףא ~w קר ף~ד~ה "t' ל ז:י~?חי ~שףם ר~~ • ס~~רים fלם wקד~ים." הגברים הכנים הם ש;מרי מצו;ת, כמ; : : • :•• •• • •• -• T : ס~נזיר מןה .סף~;:;ט;א~ :p יי:ז~~~~ הףא נרן.ןע כאלף נגע נ~פגר. p ;:;i ל;ת ךש;~ר ~ת ם:~~ס ~ל ~ירים ~~ךי p ~~ים של אנשים מפרסמים. הףא לא עשה • : -: • ד :· :· : ."" ז-: T T • T : .•" : • :· ·:. ~מ 4 ה ד~רים ~ע,קף ~לי q ~ש םי~~~ t' ף ם~~ ~~חף ך~י~י ~ס~יו :p מ; ר~.ע~ ל~~לה סרי~ה, ~נכסת ןכ;~ע.י ry ם ס~~ים, לנסע עם הכלב. --: . הףא ה;לך למףת ,ה:~ק;ל~ מלים הכי בתעב;ת של אהבה. :· :-· .. ·: ד ד-:- אל~ ם~ ז~ אףה~wרק. ג ר"ד ןירתק ןייטשרלה תדמלמ שידיי ידומילו תודהי תטיסרבינואב הינווליסנפ תמגרתמו הריש שידיימ .תילגנאל היריש הימוגרתו ועיפוה יבתכב תע םיליבומ תוצראב .תיברה איה המגרת שידיימ תילגנאלרחבמ קיר~ ר~;א אףה~ ה~;ר משירי משה לייב הלפרין >1982, ב א;נ:וי · ל~ה ~י מבחר משירי קריה מולודובסקי י~~ ךאף:ה .ך~? <,ln New York: A Selection Paper Bridges: Selected> <, Poems of Kadya Molodowsky, 1999 והשתתפה בעריכת האנתולוגיה הףא א;~ר ?י ן~ק;ת ~ת ריןת;' .םש< זו חיתה המגמה הרווחת בשעתו , לה הסכימו גם ו בים מהמבקרים בני הזמן , כמו שלמה צמח, שסבר כי שלום עליכם בתרגום ברקוביץ' נעשה פחות וולגרי . למשל, ההשמטות שנהג ברקוביץ' להשמיט מסיפורי שלום עליכם, בכל מקום שנדמה לו כי "המחבר משמיע שם 'דברים לא נעימים' על אחינו בני ישראל" <עמ' 31(. כאילו הוויית חיים טרגית וקודרת מותרת בתיאור , בעוד שהוויית חיים שפלה ומכוערת אסורה. כלומר , חתנו ומתרגמו של שלום עליכם, י"ד ברקוביץ', נוטל לעצמו סמכות לצנזר , לשפץ ולשפר את היצירה המקורית של חמיו. ובמילותיו שלו "להנעים את שאינו נעים" <עמ' 33(. למשל, הגילוי החשוב של אחרוני <וכן תרגומיו> ליצירות שלום עליכם מהם התעלם לגמרי י"ד ברקובי,יץ המגיע עד כדי מחצית יצירתו , כמו "מנחם מנדל בוורשה" , ארבעים וחמישה הפרקים שפורסמו בעיתון היירי 'היינט' )1913(, שהם חלקה השני של היצירה, שלא כונסה מעולם ולא תורגמה קודם לכן , וכן שלושת הרומנים הגדולים המבול , כוכבים תזעים מוהתלת הדם. ועוד סרגירת רבות נוספות שלא נזכירן כאן. אולם מה שבקושי נקבל עליו תשובה בספר שלפנינו , היא השאלה המעניינת לא פחות: מה דחף את אחרוני , מלכתחילה, לגשת למפעל החיים הגדול הזה, שתבע ממנו כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מאמצים? דומני שתשובה מלאה לקושייה זו נוכל למצוא בספר אחר מפרי עטו של אריה אחרוני מיזמנו של מועדמ לגבידה <ספרית פועלים 2000,440 ,)'מע שראה אור לפני למעלה משנתיים, ושהונח על שולחני יחד עם ספרו האחרון. בספר אוטוביוגרפי זה, שבו הוא מתגלה כבר-פלוגתה חריף וכאיש שמאל רדיקלי , שלא נדת ע מפולמוסים ומעימותים קשים עם ראשי קיבוצו בית-אלפא, עם ראשי הקיבוץ-הארצי ומפ"ם, ובעיקר עם מנהיגה הנערץ יעקב חזן ואף עם מנהיג מפא"י והיישוב דוד בן-גוריון, הוא מדבר על כך בהרחבה בכמה מקומות. נציין שניים לפחות: ראשית, בפרק הקרוי "שפה זרה וצורמת" הוא מספר כיצד בוועידת ההסתדרות ב 1945-, בתום מלחמת העולם השנייה, שכונסה באולם "אוהל" ליד כיכר דיזנגוף בתל-אביב, הופיעה הפרטיזנית ניצולת השואה רוז'קה קורצ'אק וסיפרה לראשונה לקהל בארץ את אשר אירע ליהדות אירופה בשואה. רוז'קה שדיברה יידיש פתחה ואמרה: "עליכם לדעת שיקיריכם, אבא ואמא שלכם, אחיכם, אחיותיכם, בני ביתכם, קרוביכם גליון 277-276 וידידיכם שהותרתם שם מאחוריכם, אינם עוד חרדת הקץ היא אסתטית, מזוקקת, מנופה. אף (ן: בחיים. הם נרצחו , הושמדו , עלו באש שאת העטיפה מאייר פרט מציור "קץ העולם" ~ הכבשנים ..." <עמ' 213(. של הירונימוס בוש ולא חסרות בשירים שורות .==: אחרוני מספר כי חיתה זו חוויה טראומטית. מצמררות, ההתבוננות של דייך בקץ הקרב היא באולם שררה דממה מלווה התייפחויות חרישיות, והאנשים היו נרעשים ואובדי עצות. מי שזרה מלח על פצעיהם באותו מעמד היה לא אחר מאשר דוד בן-גוריון, שעלה לדוכן מיד אחרי רוז'קה ופתח את דבריו במילים הבאות: "זה עתה דיברה פה חברה בשפה זרה וצורמת ..." המאזינים הוכו בתדהמה פעם נוספת. חיתה זו פגיעה קשה בזכרם של מיליוני דוברי יידיש שנספו בשואה. באולם פרצה סערה שקשה היה להרגיעה. את מסקנתו שלו , לאחר כמה דפי פולמוס נוקב עם בן-גוריון , מסכם אחרוני במשפט קצר ,אך חשוב לענייננו: "לא מעט בשל הזלזול מטעם ברצף הזיכרון ההיסטורי , בשל 'הכנעניות , הבנגוריונית, נפניתי במחאה לתרגם את כל כתבי שלום עליכם לעברית" <עמ' 217(. סיבה זו נזכרת גם בספר שלום עליכם אנזר חדש ואף מנוסחת שם באופן מכליל יותר: "סיבה חשובה שהניעתני למעשה התרגום היא אידיאולוגית, והייתי מגדירה כמחאה נגד הכנעניות שבדרך המלך של ההגשמה הציונית ... המגמה המדאיגה לפסוח על אלפיים שנות גלות ולעשות קפיצה לוליינית ישר ממלכותו של דוד בן ישי לממלכתו של דוד בן-גוריון" <עמ' 6(. עם זאת הרקע הקונקרטי , שבספר ההוא מגביר את רושמה. שנית, חיתה סיבה נוספת, קשורה בעקיפין עם הסיבה האידיאולוגית, שהעניקה את הדחף המעשי למפעלו התרגומי. בדברים שעל גב הספר , הבאים להסביר את שמו המוזר משהו ("מיומנו של מועמד לבגידה") נכתב: שם הספר גזור מן הכינוי "מועמד לבגידה" שהעניק מנהיג הקיבוץ הארצי , יעקב חזן , למחבר קובץ זה, לאחר שמתח ביקורת נוקבת על תגובתה האנמית של הנהגת הקיבוץ-הארצי בפרשת הדיבה על אהרן כהן. קוריוז המעיד משהו על אווירת אותם ימים, אווירה שאכפה בסופו של דבר על כותב דפים אלה, אשר העז לחשוב אחרת, לשנות את דגשי עיסוקיו הרוחניים-אידיאולוגיים ולפנות מן הפוליטיקה אל אהבת נעוריו - הספרות. בגוף הספר מרחיב אחרוני בדברים על פרשת אהרן כהן , היפים, אולי , גם לימים אלה ולבחירות שזה עתה עברנו . הוא אומר כי אנשים שלא סגדו בזמנו למיתוס הביטחוניסטי כאהרן כהן <וכמוהו> ושראו בו מדיניות הרת אסון הגורמת לשפיכות דמים, נחשבו בעיני הש"ב <השב"כ של אז> כמועמדים לבגידה. כזכור , על פי חוק דרקוני שחוקק ב 1957- "לפיו אדם הנפגש עם נציג מדינה זרה עליו חובת ההוכחה שלא עסק בריגול", נשפט אהוון כהן , חבר קיבוץ שער-העמקים, שנפגש עם דיפלומט סובייטי , לכמה שנות מאסר . תחילתה של "פרשת אחרוני", בעקבות זאת, היא בדברים שאמר אחרוני בפני חברים מקיבוצו כי הוא "מתעב את הש"ב ועושי דברו בקיבוץ הארצי", דברים שהגיעו עד לאוזניו של מנהיג התנועה יעקב חזן, שהופיע באספת קיבוץ בית-אלפא ו"הדביק לי אות קין של מועמד לבגידה". אחרוני מוסיף כי שנים רבות הכאיב לו העניין לא מעט, ובעיקר חרה לו על כי חבריו מילדות לא יצאו להגנתו ולא הרהיבו עוז לומר לחזן "עד כאן". עם זאת במבט לאחור הוא חוזר ואומר: "בדיעבד אומרים כל ידידי: צדקה עשה עמך חזן בזאת, שכן פנית עורף לפוליטיקה, ונפנית אל מה שהדחקת בתוכך כל השנים הספרות. ואפשר שהצדק עימם" <עמ' 124(, מצדי אוסיף בדרך של שעשוע: איני יודע אם חשב אחרוני על הקשר הגורלי שבין "בגידה" ל"תרגום", כשבחר את שם ספרו האוטוביוגרפי. אולם מכתם לטיני ידוע traditoretraduttore,- <היינו: לבגוד, לתרגם> עוסק בכך: דומה לו בצליל גם תרגומו האנגלי traitortranslator, ואף בעברית אפשר למצוא קשר בין "מסירה" <היינו הרקה משפה לשפה> לבין "מוסר". ובוודאי מעיד על כך המכתם הידוע על התרגום האומר: "אם יפה אינו נאמן , ואם נאמן אינו יפה". על מפעלו הכולל של אחרוני אפשר בהחלט לומר , גם יפה, גם נאמן . פלנטת השוקעים ספר שיריו החדש של אשר דייר , עתיד דומם <הוצאת קשב לשירה, 64 עמ', 2003( האחד- עשר במניין ספריו , הוא ספר קודר , אך יפה. שקטה, ללא פלצות או בהלה <הרי זהו ,כאמור , עתיד "דומם"), כמה וכמה קצים אפשריים מזומנים לנו בשירים : קץ קוסמי , קץ אקולוגי , קץ אפוקליפטי , ועוד מיני קצים אחרים. המשותף לכולם הוא שקיעת הפלנטה שלנו <המכונה בספרות רדיקלית "פלנטת השוקעים">. ממאפייני השקיעה אצל דייר הן אי-ידיעה ואי- ודאות באשר לסיבות המקיימות את העולם, או המביאות עליו את קצו . למשל , בשיר 'תעלומות': למדע, כמו למשטרה, אין תשובות. החוקרים עודם עסוקים בשאלה איך נעלמו הדינוזאורים . איך אפשר לבאר כליה כזאת, נשייה בעקבות כה מעטים? פלפולי עובדות לא מוצקות מלפני 65 מיליון שנה שעליהן קשה להסתמך, כגון מטאוריטים ומבול. כמו כל שואה גם לזו אין הסבר. בעוד זמן לא רב גם אנחנו נעלם כמו הדינוזאורים ההם ופוחלציהם מי שאולי ידבר בזכותנו יהיו חיות אינטליגנטיות או <עמ' 15( האדם עדיין עוסק בחקר האסון שהביא כליה על החי והצומח לפני 65 מיליון שנה ועדיין אין בידיו תשובות של ממש. לא כל שכן כשנעלם אנחנו , מי יוכל להסביר את כיליוננו , אולי "חיות אינטליגנטיות" אחרות שיבואו אחרינו , "."וא" השיר מסתיים בסיום פתוח ללא תשובה. והרי בבית קודם כבר נאמר "כמו כל שואה/ גם לזו אין הסבר." לא לשואה מלפני מיליוני שנים ולא לשואה בת זמננו. יש, כמובן, כל מיני הסברים, חלקם מדעיים, "מטאוריטים", וחלקם מיתולוגיים "מבול", אבל הם אינם מספקים. בשיר 'האקלים' מדגיש דייר את אי-הוודאות כעיקרון מכונן של החיים והטבע, החל במדע וכלה באהבה ובשירה: "עיקרון אי הוודאות שולט/ באקלים המשתנה במהירות:/ במטאורולוגיה או בפיסיקה 1 כמו באהבה ... 31 פבוראר-מרץ 2003 ובשירה מודרנית". התוצאה אינה בהכרח תוהו ובוהו כאוטי. דייר מפיק גם ממנו הנאה אסתטית: "היפה במחוות הטבע היא אי- הבהירות הוודאית", ובכל מקרה "אי-ודאות היא המפעימה אותנו'/ גורפת ירח וכוכבים במסילותם." מה שהוא בלתי נסבל איננו אי- הוודאות, אלא החידלון' הדממת העולם: "כל מי שאהב כמוני/יודע: הלהבה הגדולה, היציבה מרוח, ;קופאת לפתע, כנד קרח, /והצינה, בלי הפשרות, פושטת" <עמ' 22-21(. ויש גם אי-ודאות פילוסופית: "העולם אינו אלא חלום האל;והאל אינו אלא חלום האדם" <עמ' 19( ואי-ודאות תיאולוגית, התופסת מקום נכבד בספר . כבר בשיר הראשון 'מעין תפילה', שהוא שיר "תהילה למי שהעניק לרקיע/את אינסוף צבעו/באורך אפיים צלול" <עמ' 9(, אנו נרמזים על אפשרות של אלוהות כפולה "וגם אלוהים אחרים", המפורשת בשיר אחר: "גם לאלוהים אח;ןאל תאום, סובל מטחורים" <עמ' 26(, זוהי אלוהות אנדרוגנית, חתרנית, דו-מינית והרסנית /דשו"." נקבה קופץ ממראה/ באלף פנים." על ערלתי הופל גורל: מרבית ימי אני; רודף אחרי חלקי החסר" <עמ' 17( הרווחת בספרות הקבלה. לעולם יש לא רק אלוהים בורא טוב אלא גם סטרא אחרא, בורא רע. שירים רבים רוויים סמלים קבליים, יהודים ונוצריים, שכן הקבלה מרבה לעסוק בחישובי קצים ובחזונות של אחרית-הימים: "גלות בבל גלות אדום גלות/ ארץ ישראל השסועה שנים-עשר אלפי עולמות; שלוש- מאות ותשעים רקיעים."" <עמ' 16(. החזונות הללו אינם נותרים בגדר סמלים אפוקליפטיים בלבד' אלא מקבלים פרשנות קונקרטית עכשווית: "."רמת-גן ברחה אל בבל.; הרצליה יצאה לגלות נזל. /תל-אביב נהפכה לתל; ביב. שבע טחנות הירקון; נטחנו עד דק" <עמ' 35(. החידוש בספרו של דייך' שנעשה בו ניסיון מילוט מ"פלנטת השוקעים" לעולמות אחרים. מצד אחד נאמר לנו "אין נוחם לתקופתנו'/ אין לנו תיבת נוח" <עמ' 27( לשרוד בה את המבול: מצד שני מוצע לנו "."קנה לך/כנפיים שש;לעופף ברקיעים." אתה, גולה בעתיד דומם, /עוף לך אל ביתך החדש" <עמ' 37( אם באמצעות "המרכבה" של יחזקאל' או מרכבה אחרת. מסתבר' שרכב החלל שבעזרתו הוא נוסע הוא "הספר השחור שבכיסי; הוא הטוב שבחלליות" <עמ' 40(, "הספר השחור" <מודגש במקור>, הוא ספר האסונות של האנושות <אחרי פוגרום קישינוב, כזכור' עמד ביאליק בראש ועדה שחיברה "ספר שחור" על הפוגרום> המייצר את כוח הדחף להינתק מכדור הארץ. מן המסע הזה הוא משגר דוחות על המצב: "מזמן זנחנו את הסטרטוספירה. /." הבקענו/ קרום אחרון של רקיע שישי" ('דוח יומי', עמ' 43<: וגם מדווח על ממצאיו: "כאן' בקו התפר; של הכוכב, מצאנו/ שעירים ונשים שהגיעו לפנינו;." /בנות אדם שמזדיינות /לעין שמש עם סוסים מיוזנים" ('כאן המקום', עמ' 47<: יותר ויותר מתברר כי זהו מסע בתוהו אם לא בתופת: "לקחנו בשבי כוכב רפאים. את פנינו הקבילו שממה ודממה" <'סיכון ביניים', 48<: 'הכוכב החדש' <עמ' 49( הוא מקום קשה לחיים. חוקי הפיסיקה והביולוגיה בטלים בו' הגיאולוגיה אינה מאירה פנים, ענני גז ואבק שוררים בו . "גם הזמן הוא תפלצת/ עם משושי שעות" ('זמנים ,'א עמ' 50(, יותר ויותר נדמה כי זהו בעצם אותו כוכב שזנחו' רק גרוע יותר . היצורים שהם פוגשים שם "ארבעה פנים להן: אדם וקוף, אריה ושור' הולכי על שלוש" ('מדברי הימים', עמ' 53( שיבוט מחליא ומסליו. המסקנה הסופית היא, כי גם אם נמלט האדם מפלנטה אחת לפלנטה אחרת, ב"קצווי שביל החלב" אין היא טובה יותר . "עצמותינו חורקות בחושך" --- "אני כותב שיר כדי להתחמם" ('תחזית', עמ' 56-55(, בכל מקרה לא נמלט מעצמו והוא מביא אליה את ההיסטוריה האנושית שלו' המתחילה בה מהתחלה: "באנו שפה אחת/ ודברים אחדים, ;סדקית ומזכרות" ('בין הזמנים', עמ' 54( מסיפור מגדל בבל המקראי ואילך . הספר מסתיים באחד-עשר מזמורי אהבה קצרים. בשביעי נאמר: "אהבתנו מוחקת את חוקי הטבע/בין אין לאין". ובשמיני נאמר: "החלל השחור; במפץ אהבה/ אפילו בגילי" <עמ' 61(, משמע, אין הצלה מפלנטת השוקעים, אלא בפלנטת האוהבים, אבל דרוש מפץ גדול חדש, "מפץ אהבה" כדי לברוא פלנטה זו שחוקיה אחרים. "הפה הפיזי" האובססיבי תכונה בולטת בספר השירים של אפרת מישורי הפההפי 'T <שירים 2002-1997 ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, 110 עמ') היא חזרה אובססיבית על מילים, שורות, ובתים שלמים. השיר 'הפה הפיזי' עצמו <עמ' 103(, מורכב מעשרים שורות בחמישה בתים בני ארבע שורות כל אחד' כאשר תשע-עשרה שורות הן חזרה מדויקת על השורה "הפה הפיזי" ורק השורה העשרים, בת מילה אחת, "המילה"' שונה. עיקרון החזרה בספר זה כל כך בולט, עד שמיותר להרבות בדוגמאות ואולי נסתפק בעוד אחת, שיש חשיבות גם לתוכנה. השיר 'אני רוצה' <עמ' 15( מורכב מארבעה בתים בני שלוש שורות, כאשר כל השורות <למעט אחת> נפתחות בצירוף "אני רוצה". הנה הבית הראשון: אני רוצה שתהיי אמא שלי. אני רוצה ללחוש סודות קטנים בתוך אוזנך הגדולה, הגדולה. אני רוצה שבין לשוני לשפתי זרים יזרום הדבר הנוזל. לא מילה . מבנה דומה יש גם לבתים השני והשלישי 'תוך שינוי קל בבית הרביעי: אני רוצה שתקשיבי לפחד שלי. הוא חזק וחורץ בי מילים וקווים. אני רוצה להספיק להגיד לך את זה לפני שהשיר יוכל להבין. אף שהשירים בספר הם במידה רבה שירי-מיצג ושירי-משחק, וכמו בכל ז'אנר מסוג זה משחקי-מילים וחזרה עליהם בווריאציות שונות הם חלק מהאמצעים הסגנוניים שלו' הרי ברור שהחזרה הדומיננטית כאן חורגת מעבר לעיקרון הצורני גרידא. בספר חדש שיצא גם הוא זה עתה לאור מיניות ואהבה מאת זיגמונד פרויד <עורך: עמנואל ברמן' עם עובד 2003( נתקלתי בפיסקה הבאה <מתוך "הפסיכולוגיה של חיי האהבה">: "אם האובייקטים של האהבה אמורים להיות בראש ובראשונה תחליפים לאם, אזי נוכל להבין גם את עיצוב הסדרה הכוללת אותם." הפסיכואנליזה מלמדת אותנו שכל דבר שמופיע בלא מודע באופן פעיל כחסר תחליף, מופיע לעיתים קרובות תוך התמוססותו לסדרה אינסופית, משום שכל תחליף מחמיץ בעצם את הסיפוק הנכסף" <עמ' 132(, אין בכוונתי <ואין בסמכותי> לערוך פירוש פסיכואנליטי לספרה של מישורי' אבל דומני שפירוש כזה מתבקש. החומרים לכך מונחים גליון 277-276 על פני השטח ממש. רוב שירי החלק הראשון' למשל <הנקרא "מחוץ לפריחת השושנה") הם שירים שהנמענת שלהם היא האם. מיטיב לבטא זאת שיר קצר בשם :'םא' "אם אינך; אמי-; מה את /?/ןכ אם אינך; עמי -/איפה את?" <עמ' 14(, כפי שמציין פרויד באותו מקום, חזרה אינסופית שאינה יודעת רוויה, מסתירה לעיתים גם דבר שאין מעזים לומר . דומה שמישורי מודעת לתפקיד זה של החזרה בשיריה, ואף למה שהיא מסתירה. בשיר ,'ץע' למשל' היא מציינת כי "שלדירתו המעיקה; חוזרת על; עצמה באופן מבעית" <עמ' 43(; בשיר 'הים' תפקיד החזרה <של הגלים> הוא לחפות על איזה אי-שקט ולחולל שקט: "... להוליד גלים; מעוד ·"···--·"········-······r::-····--·-·-···-·-···--·--··•·-···-·· שפיותי./ בכל עוצמת שפיותי קפצתי אל מותי" <עמ' 83-82(, הסוד המפחיד' אפוא, טמון בה עצמה, במה שהיא ובמה שאיננה: "תוכלו לפגוש את המפלצת שיכולתי להיות/ לפי המפלצת שאינני", ובשאלה החותמת את השיר <הנקרא 'חידה') "מי אני?" <עמ' 88(, אפרת מישורי מיטיבה לטפל בשאלות הללו בשיריה; בשירים מסוימים היא אף מנצלת את עיקרון החזרה באופן וירטואוזי. עם זאת, אני סבור 'שהנושא הסובייקטיבי כל-כך מגביל את עולמה השירי ואת העניין' שיכול היה להיות, בספרה. סוד כמוס או פרדוקס מהו סודו של הסוד הכמוס ספר הביכורים של בני אברהם אנו' אחים. דת משה ודת מוחמד ~ קרובות זו לזו . באותו היכל חוכמה לומדים ~ .==: אנו דעת ומחברים יצירות הרוח של עמינו": === עמ' 109( בימי "תור הזהב" בספרד? ~1 ~ הרי מלבד סיפור האיגרות הבדיוני' אין הרבה חדש בדברים שמביא גורליצקי ברומן המכתבים שלו' אם כי הם מגבירים, בוודאי' את רושמם של הדברים הידועים מכבר . ב"אחרית דבר" לספר' שהיא מעין התנצלות המחבר' הוא חושף אליי נררילצחי ------- ···-·· השחקן הוותיק אילי גורליצקי <ידיעות אחרונות הסוד הכםר o ---:ן nהרםב~ ספרי חמד 2002,188 :>'מע האם זה סוד חליפת האיגרות <הבדיונית> בין הרמב"ם )1204-1135( הגאון היהודי מחברם של מורה נבוכים מושנה תורה וידידו אבן דושו )1198-1126( החכם המוסלמי הגדול והפרשן הנודע של כתבי ם -;;ר~~ -ד' 1ד~~ __ , גלים; ולחולל שקט; מאי שקט" <עמ' 60(. בשיר 'כותבת סדרתית' היא אומרת מפורשות: אני כותבת סדרתית. אם לא הייתי כותבת סדרתית הי יתי רוצחת סדרתית . אם לא הייתי רוצחת סדרתית הייתי שוכבת סדרתית. אלה כולם דברים שהיא "פוחדת" מהם, ולפיכך' בסופו של השיר' היא "יושבת/ לבד בחדר" <עמ' 72(, החזרה הסדרתית האובססיבית מאפשרת לה לשמור במידת מה על שפיותה, אך זו שפיות טעונה אלימות, שלעיתים עוברת את גבול השפיות: "הלמתי בראשך בכל עוצמת שפיותי./ בכל עוצמת שפיותי הלמתי בראשך.;."/ קפצתי אל מותי בכל עוצמת אריסטו? האם זה סוד ההתאסלמות הזמנית מאונס של הרמב"ם ("להתאסלם או למות"; עמ' 62( ובני משפחתו מפחד רדיפת קנאי המווחידון בכורחם מספרד למרוקו? האם זה סוד קשרי החיתון של הרמב"ם ליועצו של צלאח אלדין' משחרר ירושלים וארץ-ישראל מידי הצלבנים <הרמב"ם נשא לאשה את אחותו של אבו-אל מעלי' הוא עוזיאל' עוזרו של חרוזיו הגדול אל פאצ'ל' יועצו הקרוב של צלאח אלדין' שנשא לאשה את אחותו של הרמב"ם מרים; עמ' 129(? האם זה סוד הדעות הפילוסופיות של שני החכמים, הכופרים בתחיית המתים, בהשגחה פרטית, בשכר ועונש מידי שמים, אך מסתירים את דעתם האמיתית מעיני ההמון מפני טובת המדינה ("הן תסכים עמי רעי החכם, כי ישנן אמונות הכרחיות, הנחוצות מן הטעם של החיים במדינה, כמו האמונה בהשגחה." וכמו האמונה בתחיית המתים ... כי רוב בני האדם אינם עושים הטוב באשר הוא טוב, ולא נמנעים מן הרע באשר הוא רע, והם זקוקים לממשל אשר יענישם או יגמול להם ... לכן ההשגחה של האל' על פי האמונה העממית, הכרחית היא"; עמ' 115(? האם זה סוד הבוז המשותף שהם חשים כלפי הקנאים שבשתי הקהילות, "אנשי הכלאם" מזה וה"רבנים הסכלים" מזה, שהפכו את "תורתם אומנותם ומלסטמים את הבריות"; עמ' 169(? האם זה סוד הקרבה בין שתי הדתות הגדולות ובין שני העמים ה w מיים <"אחי אבו אל וליד , 'דיעו ת אחרו נות •oo רי nם ר כמה ממניעיו לכתיבתו: "מתנצל אני לפניכם, רבנו משה בן מימון והחכם אבו אל ואליו אבן דושו' על המפגש שערכתי ביניכם, מפגש שלא היה לא נברא במציאות ]...[ מה הביא אותי להפר את שלוותכם? אולי געגוע קל' הססני' אל אותם הזמנים שבהם נתקיימו קשרים חברתיים ורוחניים בין יהודים וערבים. מה שהיה כה טבעי בעיניכם, נראה היום זר ורחוק, כמעט בלתי מתקבל על הדעת. ואולי יש בי געגוע אליכם, שכה שונים הייתם באורח חייכם מהרבה אנשי דת בימינו ]."[ מתנצל אני לפניכם על שגלגלתי אתכם לדו-שיח הדמיוני הזה. האם שיערתם אז שמאות שנים אחרי שהלכתם לעולמכם נסתכל אנו בכם, חבויים בחשכת העבר' ונתפלא על קרני האור ששילחתם אלינו ממרחקי הזמן . אתם אינכם, אך חוכמתכם מצויה עימנו . החוכמה, חייה נצח" <עמ' 179• (, 181 געגועיו של גורליצקי' אם כן' הם לאותו תור זהב של חוכמה, המגשרת על פערים והבדלים. כי אם החוכמה היא אחת, ואם היא מונחית על ידי שכל אחד' אין סיבה שבני אדם שונים לא יראו עין בעין את בעיותיהם ואת פתרונן. אלא שכבר בסעיף קודם במדורנו' בסקירה על הספר תרבות יהודית בעין הסערה ראינו כי החשיבה הפוסט-מודרנ ית (ואף החשי בה הדתית ~~המשך בעמ' 42~~ פבוראר -מרץ 2003 33 אנא שאתיז עלי מאנגלית: משח דור ודלה 7 ש;ן ס~~ןה ס;חיןד 1 ~ע;לם חיא ע.ד~ית ז:כלים ~לף ףר~~~ לי ~לש;ן ה~י~~ ע.ד~ית. ~ב;ת ~ןמ;~ים, ם~ךיt;ה לי ס?~ה ~~ית-ס~?ז:כין ijזp~~ry ז:יי מזףע נגזר עלי לחפש, בנבכי עיניכם, ן.ןפל;ת בערבית ? • T • : •: •• •• •• : • : •• -: -T :-• - ז-: ~~'נףן , ~~ןיו קרף:ןים, ע;ןנף ב;~ה על ל;לה. סה, .ןהף ~רףף ijר~ןpז,ijת~ך~~ ;ו~ , סע.ד~ית. ז:כי ~ק v?יב 7?לא.ע~~: ~~לף עסה הףא צ;ע,ק: ~דרסם, iJ ~ל.ר ~ת ,ףי~;ל~~~ דקלם ~ךק ז;רחלים ~ע.ד~ית. ז:כן ij ~לףת ~ry מףד דךךיש :פ;נכב לע;לם: ם~?~ בכעדרו ~ין ijםילpזijח; 7 פ;ת חיש ~ל ~ל סע.ד~ית. סדקיע סמףם, הףא .ע~ w ה ?נ:וקדת .ן~~ י~~ א;~ר ל~ם ~הףא l] ~ב לד:פ;ת. ~ז ~ךעף ~רר , ח~~?לף ם~~? ~ע.ד~ית. ת~ףר,עיt~ ז:כי~:טףר;ת, ~לי~ד~:ה ע.די~ה ~זאת: רדידים ~~ז:כיריים קלף:ןים ~o/ ער ,זס;ה ~ל סע.ד~ית! אנא שאהין עלי' שנקה לעצמו מקום של וכבו בשירה האמריקאית החושה, נולו הלמשפח מוסלמית בניו-דלהי ב 1949- וגודל בקשמיר. םלימי ij קףך~ן א~~ ~ש ~ל ~~v? ים .םי~;~ב עקר לארה"ב וקיבל תואר ווקטור לפילוסופיה ן.?~ , ס:פ.ל ת~~~ח עסה, w:p ם ר~~~~ ~ע.ד~ית. מאונירבסיטת-המדינה של פנסילווניה. פרסם קובצי שירה אחדים וזכה בפרסים ומענקים ספרותיים. :p ~ל;ך~ה ,ת~ ח~~ירף ~ת iJ ~זף,ז~ר;ת ~תף n ;ת :ךןאף אנא שאהין עלי לימו ספרות באוניברסיטאות שונות ומת ב 8- בדצמבר 2001. השיר המובא בזה WiJ ~יד;ת ;ל~ ~רףג;ת, ,ק~א~ ~ק~רים ~ל ע,ן~ית. לקוח מקובץ של אנא שאהין עלי שראה אור ב- •1997 f~iJ ר;ן שףב ~ינ; ל~?~~ , ש:. ל; מ;לןת - "רזלה" - תבנית של שיר לירי בספרות המזרח, ששורשיה נטועים במאה השמינית ונושאה בורך w ~אם :ר~;א ז;רנף ל~? ~?נגףל ת~~ ~רז ~ל תף~~~~ח ע.ד~ית. כלל אהבה ויין' המתפרשים לעתים קרובות פירוש מיסטי, מכילה מחמישה עד תריסר בתים וו- ם;ק~~ ~סיף ~ז:יים ~דיר :א~ין , ז:יךאף :ע,ר;ת ע,בףנ:וים שורתיים שכולם נורשים לאותו חרוז. מג'נון ולילה :piJ ~ר סהףא ~ףןב ~ליל. ~ין שףם ~י~ן ~ל ע.ד~ית. - דמויות טרגיות של אוהב ואהובתו בשירה הערבית הקלאסית. "שאהין" בהדגשת ההברה הראשונה משמע "עד" וזהו אחו משמותיו של המשורר. גם אני , הה עזפיחי , ראיתי שמל;ת של נשים יפ;ת. T T : • • T -" -T :-" .יי •T בהדגשת ההברה השנייה פירושו של המונח הוא ךחףץ ~ןה ~ת ~ל ijר~~ , ש~~ ,ף;מ~ ,תר.~~ :זדרית .בע.ד~ית "מארסיו", התואר שבו מתעטרים הרוצחים- המתאבדים הפלסטינים. ~~יןה - השם שניתן לאווה פורמלית בספרות המזרח: ראשיתה של צורה הם ק~~ v? ים ז:כ~~י ל;~ר לסם ~ה ע~~~ ~אחיד זו בחצי-האי ערב הטרום-מוסלמי במאה ה 6iJק v? יבף: ~רףש; "ס~הףב" ,תי~ר~~ "ד.ע" ~ע.ד~ית. .לספירה • גליון 277-276 (ך: ~ צייו ג' . ג'נין 2002 $ ~ אבל לא מצאנו את הזמן . <וטוני, האינטלקטואל של הפלוגה, אומר: "לנו אין את הזמן, לזמן שי אותנו>" בשעה שלוש וחצי בלילה, עמדנו במבואות העיר , מוכנים לכניסה. "נמני" אמר המ"פ "אתה רואה את הפנס" "רואה" התבוננתי בכוונת הארטישוק ובכוונת היום. "תוריד אותו" הדרך הטובה יותר לבדוק את פגיעת המקלע בחשכה היא לירות לעבר עצם מואר. שמתי "צלב על" ושחררתי צרור. הנותנים ערבו חמש עשרה אלפיות ימינה ושני אלפיות למטה. יותר מזה אני לא צריך. עכשיו כל פגיעה שלי תהיה בול . "נמני למה הפנס עוד דולק" המ"פ יודע שבטווח שלוש מאות מטר אין סיכוי שהתותחן שלו , בכיר התותחנים בפלוגה, יפספס. הזזתי את הצלב עשר אלפיות שמאלה וסחטתי צרור. הכדורים עברו חמש אלפיות מפנס הרחוב. ידעתי שאין טעות ואני יכול לפגוע מצוין. "קרה משהו" תמה ערן. "לא, הכול טוב" עניתי "אני יודע איפה הסטייה" <מיד חשבתי כמה כל העניין סוטה> המשכנו לערב הכניסה לעיר וחייכתי לעצמי - הפנס עדיין מאיר , אני לא פושטק. תמימות ערמומיות העיר היתה זרועה מטענים. מוסווים בצורות שונות, תמימות, ערמומיות. לאחר שיריתי במטען הראשון ופוצצתי אותו , הקפדתי לירות בכל דבר שדמה למטען . מכונית חשודה, פח-זבל שהונח לא במקומו , עגלת רוכל , וחפצים מגוונים אחרים. ... במכי בן צבי כוונות אם ישאלו אותי: "אתה מכיר את ג'נין?" אני אענה: "כן , ודאי , דרך הכוונות" פושטק בשכונה, לפושטקים היתה תספורת מפחידה, גופייה סמרטוטית, ורוגטקה. פושטק היתה מילת גנאי . "מה אתה מתנהג כמו איזה פושטק" - זו היתה נזיפה חמורה מאוד שאמי שמרה רק למקרים קיצוניים ונדירים. האמת, גם לי בסתר היתה רוגטקה. אבל לא הייתי פושטק. כי הפושטקים היו מסתובבים בלילות שורקים ומצווחים בצחוק לועג והיו מנפצים ברוגטקה את פנסי הרחוב. אם מי מתושבי השכונה היה מרגיז את היותר מחוצפים ונועזים, היו חלונות השכונה ופנסי המכוניות בסכנה. מעולם לא עלה דבעתי לנפץ פנס רחוב. להחזיק רוגטקה, כן. לצלוף בפחים ריקים, כן. אבל לנפץ פנס? כאן היה גבול ההעזה. לא הייתי פושטק. צייד גימלן ערב הכניסה לג'נין ערכו כל התותחנים תיאום כוונות לתותח בהידור רב. גם אני. אבל ידעתי שעיקר הירי יתבצע במקלע. "ערן" אמרתי למ"פ "חייבים לראות איפה המקלעים פוגעים" המ"פ היה מאוד עסוק, "נמצא כבר מקום" אמר • היה לי מאוד חשוב לבדוק את פגיעות המקלע, ידעתי שאני עומד לירות בשטח בנוי, ותותחן שלא יודע היכן המקלע פוגע בטווחים השונים יפגע בחפים מפשע. "מתי נעשה תיאום כוונות למקלע?" שאלתי כמה פעמים. 35 פברואר-מרץ 2003 לפני שיצאנו למבצע ביקשתי מאשתי שתתפלל עלי שלא אהרוג אויב. ידעתי שאם יעמוד מולי מי שיסכן את הפלוגה לא אהסס לרגע. לא רציתי מצב כזה. גם בתפילת ערבית ערב המבצע. ביקשתי. התכוונתי. ולא רק התפללתי - גם השתדלתי. שכחתי להתפלל שלא אהיה פושטק. כוונות כך' כמעט בגיל שלושים ושמונה, אבא לשלושה ילדים מחונכים, מנהל בית ספר במקצועו' הופך לפושטק. ואמרתי לעצמי' לא התכוונתי • ובכל תפילותי חלמתי והתכוונתי לטוב. אבל מי שבא לראות עיר דרך כוונות, לא יספר על כוונותיו. כתוב בגמרא כתוב בגמרא: "אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזי,ד בין ער בין ישן" 2 חרציות בצפון השומרון האביב, כמו האנשים, לא מוותר. פורש באחת את מרבדיו הצבעוניים ומתגרה, חורץ לשון באלפי חרציות לקיץ המאיים. "יש בלגן וקיבלנו שינוי משימה" אומר יגיל הס~ך. אחרי לילה של מארב ארטישוק, לא אכפת לי מה המשימה. בג'נין של אפריל 2002 ההזיה היא התודעה היחידה המתאפשרת. הגענו למקום. בזמן. נשארנו לחכות לחבלן שיבדוק את הכיסא ואת היושב עליו. בינתיים לעסתי חפיסת שוקולד וניסיתי להמשיך לפרש את המבע על ה;כ~ים המוטלות על רקע של שדה חרציות מדהים. (מאוחר יותר התברר שהמח"ט התריע באותו בוקר על אחד המבוקשים הידועים בג'נין, נכה על כיסא גלגלים, שמתכוון לבצע פיגוע התאבדות. הפלח"ן חשבו שמדובר באותו מבוקש רירו ירי אזהרה כדי לעצור אותר. הנכה המשיך לגלגל את הכיסא ואז היה ברור לכולם שהוא ממולכד. רק מאוחר יותר הסתבר שמדובר בסתם נכה.) לקח לי שלושה ימים להבין מדוע הנכה המשיך לנוע. גם אבא שלי יושב בכיסא נכים. וכשהייתי שוב באותו מקום, שמתי לב שתנועת הכיסא חיתה במורד השביל. כאשר הוא במור,ד לא ניתן לעצור כיסא גלגלים באחת. כפפות בא חבלן. הוציא רובוט. הרובוט תפס כיסא. טלטל. טלטל. הנכה נפל. הכיסא נפל. החזירו רובוט. יצא חבלן. לבש כפפות. בדק. טלטל . הוציא מספריים. גזר בגדים. בדק. גרר . סימן -שאין . השליך גופה. הוריד כפפות. השליך על הגופה. חזר. חריץ עמוק נחרץ בי • ונשאר מוטל' אדם אחד' שהחיים היו לו רעים. ובמותו מושלך' בשולי הכביש. למרגלות מרבד החרציות. כיסא רחמים 3 על מכסה של קופסה ציירתי כיסא גלגלים ריק. ומעליו דגל לבן. מצד שמאל וקצת למעלה רשמתי באותיות לועזיות: " שלושה נגמ"שים ושני טנקים עמדו מול כיסא גלגלים. תליתי באסו"ם. לכיסא מחובר מוט עם דגל לבן. גדול מאו.ד הפלוגה שתקה. על הכיסא מוטלת גופת נכה, קטוע רגליים. "2002 JENIN שמעון' בדרכו החוצה, נתקל בשלט בכוונה. ראה שלא נשבר' הוריד ספרתי לפחות שמונה פגיעות כדורים רק בידו הימנית. "?המ" שאלתי את יגיל. "האיש הפר את העוצר אז הפלח"ן ירו בו •11 מבעד לכוונת הטנק התבוננתי בפניו של הנכה. חיתה בהן סתמיות גדולה, כאילו ידע שזה מה שזה ואין מה לעשות. ואולי גם קצת מבע של אכזבה. גליון 277-276 בכוח וניפץ. וניסה עו,ד אבל נפל לו' וניסה עוד לבעוט עד שנרגע. לאחר שעה - בדרכי החוצה - גיליתי את הציור של הכיסא, על אחד השברים שלא נופץ • יום אחרי' בדרכנו לאיזו משימה, קיבלנו פקודה מהגדוד לרמוס את הכיסא בשרשראות הטנק "עד שלא יבחינו שזה היה כיסא של נכה", "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" 4 ירון הנהג לא אוהב את הפקודה אבל רוצה לראות איך זה אחרי שדורסים. דורס פעם אחת. אבל רואים שזה היה כיסא. דורס עוד וקל עדיין לדעת שזה כיסא נכה. מסובב את הטנק על הכיסא, עושה ניוטרל, ושונה, ומנסה, ועובר מימין ומשמאל ושוב. שישים וארבע טונות של פלדה לא יכולות להסתיר את היש. כשנסענו משם לאחר ייאוש, הבחנתי שגופת הנכה עדיין שוכבת שם, סתם כך , על רקע האביב העיקש והחצוף, חורץ לשון , חורץ דינו . מרדב נהדר של מיליון חרציות. • חתולי ןג'ני הבהרה מבצע חורבת מגן זכה לקונסנזוס יוצא דופן. דומה שמאז מלחמת ששת הימים לא עבר נחשול פטריוטיזם מעין זה. ירון , נהג הטנק, נוהג להצביע למפלגת חד"ש. מפלגה זו תואמת את השקפתו המדינית. למרות הצד הפוליטי הברור , הוא סירב להביא בחשבון סרבנות. לתמיהתי ענה: "מי שיורה עלי - אני יורה בחזרה". ג:: דומה שאמירה זו אפיינה רבים. בקשותי לשוחח על הסיבה לגל הפיגועים ~ הפלסטיני נענו בתגובה צוננת: המינוח "כיבוש" לא הצליח לחדור אל -== === מרכז השיח בעת המבצע ומראות הפיגוע בליל הסדר , שעמדו מול לוחמי ~1 ~ הפלוגה, מנעו הבנות מורכבות. לאווירה נוסף רובד עמוק יותר. מח"ט הגיזרה עצר יום אחד לשוחח עם חיילי הפלוגה. המח"ט, איש רהוט ונעים הסביר שאחת ממטרות המבצע היא להוכיח שלא ניתן להשיג דבר באלימות. הוא לא פירט אלימות של מי." אך תת המסר שבדבריו היה ברור: בעשרים השנים האחרונות הוברר לפלסטינים שישראל מבינה רק כוח. ההישגים שלהם נבעו רק כתוצאה מהפעלת כוח ואלימות. ישראל כנראה באמת מבינה רק שפה כזו . אלא שלפלסטינים חיתה טעות אחת, הם חשבו שלנוסחה זו אין מגבלות. הציבור האזרחי הישראלי הבין , במין תודעה קמאית, שיש להבהיר שניתן אמנם להשיג בכוח, אבל לא הכול, יש גבול לשיטה. מן הראוי להוסיף נקודת מבט נוספת ועקרונית. בשיחת הסיכום שלי עם המ"פ דיברתי עימד על רעיון הסירוב. המ"פ ביקש להבין איזו פקודה לא חיתה בסדר • המשמעות של בקשתו היא קשה מאוד. במשך כל הפעילות שביצענו , דומה ששום דבר לא היה בלתי חוקי או בלתי מוסרי. לכידת מעבדות חבלה או מבוקשים נראתה בעיני ובעיני חברי משימה ראויה ומחייבת, ראינו את מה שרגמו אלו ושמחנו לבצע את הפקודות. אפילו אכיפת עוצר נראתה לנו פקודה הכרחית, שהרי ידענו עד כמה העוצר מסייע להמשך לכידת מבצעי ומתכנני הפיגועים. על רקע כל הדברים שציינתי נכתב הקטע: "חתולי ג'נין" לא כנגד ולא בעד, רק תיאור עגמומי. נשמה טובה אורן הרס"פ הציב ארגז. ישב התקין גזייה, מחבת ושמן. העמיד שני ארגזי בשר. גם חמוצים לחמניות וסלטים. "לבוא כולם" צעק "יש שניצלים חמים, תיקחו סלטים, יש לחמניות" "הבאתי פחיות שתייה. יש בטנדר" אורן ,נשמה טובה, הקריב את הטנדר שלו ,מאגנום 4X4 משובח, לטובת רווחת הפלוגה. כעת היה יושב מרוכז ורב חשיבות, מטגן , מזרז את הפלוגה ליהנות ממעשיו • "תבוא תאכל כשר בד"ץ" 5 התבדח לעברי . חזרתי מסיור לאכיפת העוצר • עייף, רעב. שותק. "אני רוצה עשוי היטב" אמרתי , וליאור בדק את מצב הבשר. אך אור המנורה היה דלוח. ישבתי בפינה, לועס מנומנם, טובל שוב ושוב ברוטב חריף. בפינת האסו"ם התרוממה ערימת ממתקים ששלחו אזרחים - בעיקר ילדים. מישהו בחשכה השליך לעברי ממתק. "קח אחי , זה לא חלבי" קרא. + פברואר -מרץ 2003 דעו יום האפל .ועוד .וופל ותוכ ךר .ונעים ינגסת .כליאות םהרהורי ובא םאפלוליי .מנומנמים ןהזמ שכידוע המ יראית ?היום ואינ אאל תתשוק הגעגוע 9 :חשבתי והי םצדיקי ושנהג ךלערו םסיכו םהמעשי םבתו לכ .יום ףטר להכו לבערבו אילם. לאב םהא ,היום יאינ רזוכ האיז םיו רלספו בעומר O! םבמעשי ההי .תום םג ןאי הצור ןואי !חומר! עהגי .כעס שי ןעיוורו שקט יקפצת יממקומ יוירקת תא .הוופל שוי עוצר. ה"מ ?קרה להשניצ אל "טוב? אהתפל .ליאור א"ל ,לא םשו דבר , האיז אחר לש "וופל תמיהה .שיקרתי רעוצ עמדו ןאי ואפיל רזהרו לש ?חיים רעוצ ראפש .לראות ראפש .לחוש הכמ םימי - רדב .פתאום לאב ךצרי חכו ההמדמ יכד ןלהבי •6 .התחיל .וקצת תשקי .אשפה דועו .אחת קטנות. ןבג'ני םביו ןהראשו דבצ .הבתים .סימנים מעט. ההעדש תבעיני תהכוונ - המרא ,רחובות ,חנויות ,בתים .דוכנים םהא תקריצ השקיות : שי ומישה ?בפנים ן"היכ ששי ,חיים שי זבל" דמצוד חצרי ןלכא םולש יואול תהחלונו יואול הארא תצללי ואחרי יאול תדמו דועו יאחר ןואי המנוס ויודע ףגו ימעובד התברוא ושביתות אול תדמו והגוף. יתמהת :מאוד האשפ -כאן זאוח אבתצ" םוחתולי -היכן? בהיט ןמתבונ יהר - והי ןכא תמכוניו םואנשי הושקיק העצומ לש עאמצ .חיים םלח םוחתולי בשו םנדה לא למו קהרי םהמהמ ההרב םלח ההי תבבי .הורי בהרחו םהדומ אאב - האופ .היה תשבעדש התותחן . האמר :אמא ,"לחם ראסו "לזרוק ה<ומ יב (מדמם? ווידענ ושבירקנא .מדברת 12 לע כן , הלקח אאמ תשאריו ,הלחם ההרטיב .בחלב קור האיז לחתו ביוש לע חפ ושיאכל החתולים. ןמתבונ תבאדישו תחתולי תמתנשא בברכ הברזל. s הוהרב והתקבצ ובחצרנ ללאכו םלח םהימי םחולפי הובתמור דעו הליל ףלחר םנפש למו םהנחשי 13 ןגליו 277-276 האפורים הארוכים :וו שהיו מדי תום אביב ~ ~ אמרתי לו - תאזין ובקולה בלתי נראים - סדקים ומאוד קל שבהם המ"פ הוריד עיניו אמר: "חבל" אולי התעצב. והנה למשהו התעורר' הזדקף ואמר: "אבל בשבת אחרי הצהריים רק אנחנו ירינו בג'נין" דו"ח בשבת בשתיים הסתיים העוצר • כולם חזרו לבתים, בשעה חמש והנה קבוצה - מאוד תמוהה קצת חשודה רובה נשים יוצאות. אמר ערן: "נחפש מקום, שלא נפגע, וקצת נירה. אולי לא יודעות שיש עוצר" שלחתי צרור מגיחים מבעתים מתוך שדה החרציות. בג'נין להיכן נעלמו החתולים? באין חסר מאוד - האוכל. ובאין חשמל - החלב מתקלקל. ואין מזון לילדים. ואין גם סיסולים לתינוקות. ואין מים זורמים - ומה עושים? סחורה נרקבת ומרעה לכבשים ותרופות לזקנים וטיפול לחולים. ובאין' מה עושים? חרפה במוצאי שבת בתא הקולי - הודעה. אמרה דנה: 14 הבאנו לג'נין משאיות. ארבעים. יש מים ויש אוכל וגם שמיכות ובגדים. ורק ארבע נכנסו וגם אותם פיזרו ביריות. והיא גם מקווה שאני בסוב. שומע כואב. והנה דבר מוזר ההודעה חוזרת. לא נמחקת. בחשכה אמר שומר S\ זו הודעה מושמעת - תלחץ כאן וכאן • ולא הועיל. ובכל פעם שאפתח הודעות בא בי קולה המנומנם מהוסס שדבר עגמומי בו כנביא - חושפת חרפה. סיפרתי בפלוגה על ארבעים משאיות, עלו קולות: טוב שיש כאלו. חבל שלא הכניסו. לעבר תלדלית. והמ"פ לא מבין ... 39 פברואר -מרץ 2003 נבהלו הנשים ~.....,~:1\.>J ~t-""יר~- -~~· -~ ~ilt:--~ חזרו לאחור. שאלה: מדוע יצאו הנשים? מדוע לא ראינו חתולים? אולי אולי יצאו הנשים לעבר המשאית האספקה שבאה עם דנה? משאית לא ראיתי ויריתי . ·u עכשיו לא אוכל ואיך אוכל לשאת פנים 16 לדנה הטובה היפה הישרה. שבאה לתת אוכל והשאירה הודעה עצובה למי שמנע.וו רך ונעים איזה טעם יש לוופל תוכו רך ונעים לקוח מתוך ערמת ממתקים ניצבת גבוהה קילומטר או שניים ליד ילדים רעבים. רועי מתוך הערימה זקור מכתב של ילד מכיתה ג' רועי קוראים לו והוא פותח: "לחייל היקר ששומר עלינו •••" אני רוצה לכתוב לו את האמת "רועי היקר' אני לא שומר עליך 'אני' נרעב, מגדל לך את הדור החדש והמשובח של שהידים" פתרון ... כי באיזו שכונה בשקית אשפה הניחו מטען חבלה. ויצאה ההוראה. אמר המ"פ: "אתה רואה את השקיות, מונחות מוזר" - "נו" - "בצע" באבחת מקלע שיסעתי שקית תכולתה נפרשה בעינית העדשה. היטב התבוננתי ולפתע, דבר. נורא. מוזר. ירון הנהג לחץ דוושה. "עצור" אמרתי • "בנקשה" מבטי היה שקט. לאט הרמתי את המקלע שקית אחרת חתכתי ועוד אחת שעמדה בצד . ואחר כך דממה. הבנתי. גליון 277-276 ~ "סע" אמרתי לירון ~ c=: והמנוע שאג. שיר תקוה נואש לעניות דעתי לעניות ידעתי~~ א;~ד לי ן~ד~~ לא ~~סד אפל~ להי;ת מאשרים . חתולי ג'נין אינם מחפשים שאריות מזון באשפה ל~ר;ת. ם~ז:;ל~~ ע; j?. ב tזq דינ~ כי בעיר אחרי שישה ימי עוצר אין י~~ א;~ר לי ~iJהןi!י:ז ;ש~ 99 ת אפילו באשפה ללא ~ת~ת 1~נז:ז~~ שאריות מזון . ם · ~רי~י ~iJ ;ילי~ ~i ל.ינ~ כמ; ר;צח שכיר • ••- די • : ~Q י iJ כ.ל • כזפה אביזרים מין.ןרים ~יי ~iJ ~~יי .ע~~~י~~ א;~ד לי ~WiJ ~זב vכ ה א~לי אפל~ מבשד זב;ב;ת. .. -: .:- והחצב הנ~לן.ןי נלאה יפרח -: • :• : • • : • -T T ::• על א a ם וחופתם. --ז :-זז כתוצאה ממדיניות ממשלתית, ומיבע בכך הזדהות עם הנפגעים הפלסטינים ומחאה כנגד המדיניות שפוגעת בהם. נפגשנו במסרגת לימודים. 15. ישעיה כ"א י 11 ב עיי' שם. 16. בראשית ל 11 ב ,'כ במדבר ו' כ 11 ו. עיי' שמות דנה פרשה ס"ו פיסקה כ"ו. סדרת השבחים בברכה לאחד קריאת שמע. ישר - ההפסק יבן השבחים האמוניים ותחילת השבח התודעתי. 17. במשנת דבסלב - החלל הפנוי הוא מקוד תחילת צמצום ליצירת היש. לחברתנו גילה שאול משתתפים באבלך הכבד במות אךמ מערכת 'עתרן 77' הכותב עוסק בחינוך' בתפקידי ניהול. כותב תזה בתלמוד. הערות 1. צייד - הכינוי בקשר של התפקיד שלי בצוות. גימל הוא הסימן של צוות מ"פ. בין השיקולים בזדך כלל נבחר לצוות מ"פ מי שמסוגל להפעיל שיקול זעת עצמאי 1 ואיכותו המקצועית היא טובה. 2. משנה - בבא קמא פרק ב' משנה ו' 3. עבודה זדה ג: כיסא רחמים - סיטואציה של סליחה אלוהית 4. שמות י"א 7 עיי' דבנות נ"ו 5. אני שומר מצוות 6. כוח המזמה במשנת הראשונים מציין גם קונסטרוקציה מאששת או מבנה מציאות. 7. פיוט "יגדל" בשחרית - בנוגע ליבטול האנשה, עיי' אוצר המדרשים - אייזנשסיין עמ' א ז"ה אמד המגיד שהקב"ה. 8. יהושע פרק י"ז פסוק ס"ז - באשד לבעיית הכיבוש. עיי' גם ילק"ש בשלח רמז ד"ל בענין גאוות סיסדא. 9. ,,נחמן במעשה משבעה בטעדליס, בעסעלד השלישי - אומד: הזמן הוא חסד של אמת, והיינו לאחד המוות הוא זעת ,, נחמן יסוד הגעגועים. 10. הימים היו ימי ספירת העומד, בהגות היהודית הספידה ממחישה את ממד הזמן. 11. במחשבת ימי היבניים - תפקיד הצורה היא גם לתת מהות בחומד עיי' מו"נ ח"א פרק ס"ט. 12. באוושויץ בידקנאו היתה תקופה שבה נלקחה אמי לעובדה בבית חרושת. רגמני סוב לב השאיר לבנות ננקיק במגידה, אבל אמי לא אכלה כיוון שהנקניק לא היה כשד 1 היא המשיכה לאגוד לחם מההקצבות וקצת מפחי האשפה. 13. נחש בחסידות יסוד במוות. 14. זנה לעיתים מתנדבת בתעיו"ש - ארגון ערבי יהודי' המגיש סיוע הומניטרי לנפגעים 41 פברואר -מרץ 2003 היה, אולי , ריאלי יותר דווקא בימים ההם מאשר בזמננו . הפרדוקס של · הסוד הכמוס הוא שכיום, מה שקובע הוא שיח-עמים יותר מאשר שיח חכמים, וזה שיח שהרבה יותר קשה להגיע בו להבנה ולהסכמה, כפי שעינינו רואות. גורליצקי , למשל , מרעיף שבחים על צלאח אלדין משחרר ירושלים )1187( ותולה בו , בצדק, תקוות רבות. כותב עליו הרמב"ם באיגרתו: "... ביקשתיו שייתן לאםי לשוב ולהתיישב בה <בירושלים> והוא הנדיב, אציל הנפש ואוהב הבריות מיהר להשיב לי בפנייה, להעביר קול קורא לאחי ברחבי ארצות העולם לבוא להתיישב בירושלים. דבר הזה ראוי להיזכר לדורי דורות: מי שהביא לנו הברכה הזאת, לה התפללנו שנים ארוכות, הוא שליטנו הגאון , בעל התבונה, ענק המצביאים, צלאח אלדין, משחרר ירושלים" <עמ' 135(. כיום, כאשר דמות המנהיג הפופולרי גזורה מדמות ההמון אותו הוא משלהב, היא רחוקה ת"ק פרסה מדמות החכם האציל והנדיב. שאם לא כן יכלו ביילין ואבו מאזן , שריד ונוסייבה, ודומיהם, להגיע מזמן להסכם שיתקבל על דעת הכול. מבחינה זאת ספרו של גורליצקי הוא אולי מודרני · בכל זאת פוסס , בהבליטו , בעקיפין , את הדיאלקטיקה של הקדמה, שלאו דווקא מובילה תמיד קדימה. עצם פנייתו לימים עברו , כדי לגלות בהם את "קרני האור" הבוקעות משם, אומרת דרשני. ולראיה, הפריימריס בליכוד , שבחר לכנסת סיעה קיצונית אף יותר <רובה אנשי נתניהו> מראש-הממשלה עצמו. • פשטה על הנייר." סוף-סוף נפל לי אסימון: אם ממלאים שמיכה בתכשירי איפור , מדוע אי-אפשר למלא כסת בדיו? וכך , ברוח מאוששת, המשכתי הלאה והגעתי לסיפורה של נורית ישראלה שני "מקום לחתול" שבו כתוב לאמור: "הילדה בת השבע שמעה צעקות וראתה נוצות לבנות מכסתות קרועות מתפזרות סביב." כך בא מילוי הכסת על תיקונו. רק צריך סבלנות. בברכה, יעל מזיני תיקוני טעות בגליון 275 ינואר 2003 נפלו כמה טעויות מצערות: א. את הספר שpדי לילד שלא נולד מאת אימוח קוטם תרגם מהונגרית קסט, ולא כפי שנכתב. · איתמר יעוז ב. בשירו של יחיל צבן , שורה שלישית צריך להיות כתוב: אנ~י ך~ק,ךת ~ו~ג ~w,ם:~ ולא כפי שנכתב. ... במאמרה של נורית גוברין צריך היה להיות ג' קרסל <קיצור של גצל · י קרסל> ולא כפי שנכתב. ג. אנו מתנצלים גם על שיבושי הדפוס בטור האחרון בסיפור "השאלה הסופית" מאת אישטוואן ארוקן בתרגומה של רותי גליק. בביאורים לסיפורה של אסתר אייזן: משאל העם נערך כשנה לאחר · י מלחמת העולם השנייה, ב 1946- ולא כפי שנכתב. <הערה: ספרה של אסתר אייזן יראה אור בהוצאת 'כרמל'.) מצד זה -0 עמוס לויתן ~~המשך מעמ' 33~~ געגועיו של גורליצקי , אם כן , הם לאותו תור זהב של חוכמה, המגשרת על פערים והבדלים. כי אם החוכמה היא אחת, ואם היא מונחית על ידי שכל אחד , אין סיבה שבני אדם שונים לא יראו עין בעין את בעיותיהם ואת פתרונן. אלא שכבר בסעיף קודם במדורנו , בסקירה על הספר מודרנית <ואף · תרבות יהדוית בעין הסרעה ראינו כי החשיבה הפוסט על נצחי כזה, ובמיוחד · החשיבה הדתית המושפעת ממנה> כופרת בנרטיב העל המודרני בדבר אמונה בכוחה של הנאורות, ההשכלה, · בנרסיב והחשיבה הרציונלית לפתור את כל בעיות האדם. בספרו של גורליצקי כמוס, אפוא, לא סוד , כי אם פרדוקס, שאולי אינו מודע לו: מצד אחד , הוא מרבה לדבר בשבח החכמים הנאורים, המוצאים שפה משותפת ביניהם; מצד שני , אינו שוכח להדגיש כי הם מסתירים את דעותיהם האמיתיות מהמוני בני האדם הנבערים, שמא יעשו בהם שימוש לרעה ויפרעו סדר וחוק. אולם מה שהיה אפשרי בימי הביניים, שוב אינו אפשרי בעידן הדמוקרטי בימינו , כלומר בימי שלטון ההמונים <הנבערים>. הסיכוי שמפגש פילוסופים, אמיתי או בדיוני , מעין זה המתואר בספר , ישים קץ לסכסוכים בין בני אדם, שלוש הערות על הגלידן הו,ודם לחברים חיקוים במערכת 'עתרן 77' ברשותכם אעיר שלוש הערות הנוגעות לגליון ינואר 2003 שרק עכשיו סיימתי את קריאתו : א: ברשימתה על ספרו של פיליפ רות , הכתם האנושי מצטטת יהודית אוריין בפרפראזה את השאלה ששואל גיבור הספר הפרופסור קולמן סילק את כיתתו , כשהוא מתעניין בשני תלמידים שדרכם להיעדר מהלימודים, ומכנה אותם "שני השדים השחורים". היות ששאלה זו נעשית ציר סרגי במסכת חייו של סילק, חבל שהמתרגם לא דייק. במקור האנגלי מכנה סילק את שני התלמידים הנעדרים במילה "spooks" שפירושה רוח רפאים, אך לא רוח רפאים סחררה. מי שקרא את הספר מבין שאילו ידע סילק שמילה זו הפכה במרוצת הזמן גם כינוי עולב ומזלזל ל"שחור", אין ספק סהרא מכל הברירת לא היה מעלה אותה על דל שפתיו. אי הבנתו של המתרגם בעניין יסודי זה מכשילה את הקורא רומן זה בתרגומו העברי. ב: ברשימתו על ספרו של יצחק לאור הבה דאם אומר עמוס לויתן , בין היתר כי "... הפרק [בספר] ששמו 'בגנות הצעקה ובזכות הכתיבה', שהוא מעצם שמו הדהוד אירוני על נדנד ..." אם ירדתי לסוף דעתם של לאור ושל לויתן , הרי שעל "הגנות" ו"הזכות" לעורר באוזני הקורא את הדיו של הביטוי "בזכות המבוכה ובגנות הטיח" <בסדר זה>. נכון , על ביטוי זה מרחפת רוח ברברית, אך זכות היוצרים עליו היא של בדל כצנלסון. ב: מילה נחמדה יש בעברית והיא ה"כסת". בכל פעם שאני נתקלת בתחליף שלה "שמיכת פוך", אני מצרה על ההתעלמות ממנה. והנה זכתה ונפקדה בסיפור של אסתר אייזן "רפרנדום" בזו הלשון: "אפשר שביעף הריצה [מהשולחן] נתפסה שמלתי ומשכה בכסת. ודיו שחורה גלידן 277-276 :וי ~ תיא ', ןפךון -== === ~ ~ כרמית מירון יהויכין פדידלנדד ועמנואל הלפדין ב"קדיטון" לא תמיד הרעיונות הפילוסופיים הולמים את המציאות האזרחית <ראה כשלדנו של אפלטון ביישוב רעיונותיו בסיציליה.> בחירתו של שדרן ערוץ 11 עמנואל הלפרין 1 לעיצוב דמותו של סוקרטס היתה נכונה ומעניינת. משחקו מאופק, לעיתים ציני, אינטליגנטי ותרבותי. ה"עזר כנגדו", קריטון 1 בגילומו המצוין של יהויכין פרידלנדר , העמיד את הניגוד ההולם לרעיונותיו הפילוסופיים של סוקרטס. מי שרוצה לחוות חוויה אינטלקטואלית מעניינת, יתכבד לעלות לירושלים להצגת תיאטרון החאן. "המלחמה על חבית" מאת אילן חצור. בתיאטוון חחאן הירושלמי; בימוי: מיכאל גווביץ', פזמונים: עלי מוחו. עיצוב תפאורה ותלבושות: פרידה קלפחולץ-אבוחמי קומדיה סאטירית, בעקבות אריסטופאנס, מתרחשת בירושלים בעוד כעשר שנים. המלחמה נמשכת ללא הפסקה וגורמת חורבן, מחסור וייאוש. חיילים נהרגים בתוך כדי הובלת מתנחל בביטחה אל השירותים, ואת חיינו מנהלים פוליטיקאים טיפשים ומגוחכים. הממשלה מייבאת לוחמים זרים מהמזרח הרחוק ומאפריקה, כדי למלא את מקומם של החיילים החסרים. בתוך הברקה והמבולקה הזאת מנסים בני הזוג מלכי וציונה, תושבי קו התפר , החיים בכריעה על ארבעותיהם בשל הצליפות על ביתם, להשיג שלום פרטי עם האויב. מסתבר שבסופו של דבר , אין זה קשה כל כך , והתוצאה הפסטורלית מצדיקה את הוויתורים הכואבים. משחק מצוין 1 אירוני ומשעשע של מרבית השחקנים. ביניהם יש לציין את ליליאן בוטן, אבינועם מור-חיים, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר וניר רון. הסאטירה, המתיימרת לחזות את העתיד , משקפת למעשה את חיינו 1 כאן שם המשחק: החיים "קויטון" מאת אפלטון. בתיאטוון חחאן הירושלמי; תרגום מיוונית: שמעון בוזגלו. בימוי: אילן תוון. תפאורה ותלבושות: פרידה קלפחולץ-אבוחמי. עריכה מוסיקלית: רן תוון "אבל גם אם אין סיבה לשמוח כי אם רק לבכות, אם מום נתנו בך החיים ושלייתם נהפכה לך על פניך , אם אוצרות החיים חתומים לפניך ואז רע, רע, רע, ואין לך מנחם - הנה אז החיים, חייך טובים, בחיקם תשכב גם אז ודבר אין לך חוץ מהם, ואתה, דע להוקירם." 11 י .ח.כרכר , שכול וכשלזן בעידן אבסורדי כשלנו,כאשר המילה עצמה נשמעת לעיתים כמיותרת, חסרת כיסוי ונטולת סיכוי - מתקבלת הצגת הדיאלוג של אפלטון "קריטון" כמשב רוח מרענן של רעיונות ורגשות. סוקרטס )469-399 לפנה"ס>, גיבור הדיאלוג, חי ופעל באתונה במחצית השנייה של המאה ה- s לפנה"ס, ואף כי הוא עצמו לא כתב דבר, השפעתו היתה עצומה על בני דורו ולא רק עליהם. נוסף על אפלטון <הדיאלוגים> כתבו על סוקרטס גם ההיסטוריון ק gנ;פ;ן , המחזאי אריסטופאנס והפילוסוף אריסטו . סוקרטס הואשם באספת העיר <דווקא תחת משטר דמוקרטי> בהשחתת הנוער ובכפירה באלים, ונידון למיתה. בחוג מכריו של סוקרטס היו כמה דמויות שהתנגדו לדמוקרטיה באתונה, ביניהם קריטיאס, כרמידס ואלקיביאדס, וייתכן שהם השפיעו 1 מסיבות פוליטיות, על גזר דין המוות. בדיאלוג "קריטון", המועלה על בימת החאן 1 מופיעות שתי דמויות: סוקרטס, שעומד למות למחרת היום בשתיית כוס רעל 1 וידידו קריטון 1 המנסה להשפיע עליו שיברח ויציל את חייו. סוקרטס מסרב, ונימוקיו עימד. בראשית דבריו הוא טוען - "החיים אינם הדבר החשוב ביותר , אלא החיים הטובים", את הרעיון הזה כבר הביעו אחרים לפניו - "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב" <תהלים ל"ד, פסוק 13(. אך נכתב גם: "כי לכלב החי הוא טוב מן האריה המת" <קוהלת, פרקט', פסוק 4(. יש להניח שסוקרטס לא היה מסכים לחיות "חיי כלב" נמלט מן המוסדות האתונאיים ומגזר דינם, אף כי ודאי היה מוצא גם בנכר קרקע פורייה להפצת רעיונותיו הפילוסופיים והיה נשאר אדם צדיק וטוב, כפי ששאף להיות בכל ימי חייו. נקודה נוספת שיש לתהות עליה היא טענתו של סוקרטס כי אין זה צודק להפר את חוקי אתונה ולברוח. נשאלת השאלה: צודק כלפי מי? מדוע לציית לחוק הגורם עוול לחף מפשע? בהמשך טוען הפילוסוף כנגד קריטון ידידו 1 כי הפרת החוק עלולה להרוס את המדינה וכי קיימת הסכמה למעשה בין האזרח החי לבין חוקיה. כמו כן , הציות לחוק הוא ביטוי לאסירות תודה שאזרחי המדינה חייבים למוסדותיה, על דאגתם לרווחת תושביה