רמרו בנרח תלספרו שיידי :שירים יצב 'עצמון חפס 'מיליד הדור ,טייטלבוים הרבק 'בסמן לוייז 'ז'יכלינסקי ההדס 'רוביך ייונ 'פיין ראלכסנד טשפיגלבל :סיפורים הלא 'רובינסון העפר יאל ןגו :מאמרים ןמ דהצ רהאח לש רהשי האיטש וג רלדב ג לע לרח ןקור הצד להאפ לש ההעייר תהיהודי - תעירי ינחמנ לע וישעיה יברשדסק םמיתוסי םמהפכניי - יאור ץקרי לע דדו טאדלשטא :ועוד סעמו ןלוית לע םספריה לש קז'א ,ורידה ןד ,צלקה ןאהר ישבתא ןושמעו :בוזגלו תכרמי ןמירו לע ה"אופר "בגרוש תמא ונוטרל טנוב תב ויאט ןר רגש הגלידן הזה מוקדש בחלקו הניכר לספרות יידיש. עשינו זאת לא פעם. יש להניח שמשהו מאוד יסודי מדריך את מנוחתו של העורך' אולי אף מבעבע אצלו אי שם במה שמכונה "תת מודע". בילדותי המוקדמת מאוד' בשנים בהן ילדים מתחילים להשמיע מילים ראשונות, עשיתי זאת, כך אני חושב עכשיו' בפולנית: את הספרים הראשונים, אותם ספרים המשפיעים עלי עד עצם היום הזה, קראתי ברוסית ובפולנית דווקא, ולא ביידיש. לא, לא היינו משפחה מתבוללת. הורי דיברו יידיש בינם ובין עצמם, גם אלי ומאוחר יותר גם אל אחי' אך הקריאה היתה תחילה ברוסית ואחר כך בפולנית. היידיש, כשפת תרבות, באה אלי בגיל 13 או 14' הודות למשורר יעקב זונשיין <"קרן שמש"), מי שהיה המורה שלי ללשון ולספרות יידיש ולתולדות העם היהודי. באישיותו הלא פדגוגית אלא האנושית, בדיבורו הלא "מלמד", שהתייחס, בציטוטיו' לא אל שיריו שלו' אלא ליצירות של אחרים, ביכולתו למקד את המר~ה של ספרות יידיש מול פני התלמיד' ולשאול . "איך אתה רואה את עצמך' אתה מרוצה? אולי אתה צריך להסתרק, לפקוח עיניים יותר."" . דומה בעיני זונשיין לספרות יידיש. בלתי אמצעית, שיש בה רוך וחום ובנוסף לכך' היותה ספרות של עם שכל הזמן מחפש את עצמו' מציב מראה מול פניו ושואל את עצמו שאלות. היא חסרה לי, הספרות הזאת, שמראשית המאה ה 19- עד ראשית שנות ה 50 של המאה ה 20-, ידעה להתמודד בהצלחה עם כל ספרות אירופית. גם עם הגדולות שבהן. העם היהודי עבר שואה אחת, ששברה את גבו וגם את תרבותו, ושואה נוספת, שנפלה על ספרותו ועל תרבותו של העם, באה לו דווקא מידי אלה שכמה שנים קודם לכן הכניעו' ריסקו והמיתו את החיה הנאצית: הפעם, באמצעותו של איש מנגנון החושך' לוורנטי נויה . "שומר הכשרות" הסובייטי. רציחתם של משוררי, סופרי, אמני ועסקני תרבות היידיש בברית המועצות, שמה למעשה קץ לתקווה שספרות זו תצליח להחיות מחדש את איבריה. מה שנותר אפוא זה הניסיון לשמר את זיכרון העבר' לעודד את הניצנים החדשים לצמוח ולהפוך לשיחים ולאילנות רכים, הרגישים לכל משב הרוח. * הגלידן הזה, שמופיע הודות לתמיכתה של "קרן לונו לתרבות יידיש", הוא המשך ישיר לאותו הלך רוח. על כן' אין אלא לפקוח עיניים בפליאה, מניין וכיצד הצליחו אודים עשנים ליצור שירה כל כך רגישה, מעמיקה, לא מתחנפת, לא מבקשת רחמים על עצמה, אלא גאה, אמיצה וכובשת. ראו את עומקם הפרוזאי-לירי של שירי וייזל ז'יכלינסקי' את הדיוק הכמו מנוכר של אלכסנדר שפיגלבלט, שיריה של הדסה ורבין ה"ריאליסטית" מכולם, שיריה של רחל קורן 'המובאים במאמרו של איטשה גולדברג, שיריה יידיש, שהליריקה שלה · של רבקה בסמן' בעלת התרבות הכפולה של עברית כל כך עדינה, אמיתית, לא מתחנחנת, אתם יודעים מה? כל כך ריאליסטית." ועם זאת, נשית כל כך וצעירה." לאה רובינסון' משוררת ופרוזאיקונית לא יהודייה, ילידת ארה"ב, אימצה את הלשון היידית, ובה היא יוצרת. בשירים ובסיפורים שלה יש שמץ של זרות, המעוררת עניין מיוחד ומעשירה הן את יצירתה שלה והן את הספרות היידית בכלל וזו האמריקאית בפרט. תמצאו כאן את סיפורה המחויך "צלעותיו של האדם הראשון". את הסיפורת היידית מייצגת כאן גם מי שכותבת עברית, אך אוהבת יידיש ו"חוטאת" בה לעיתים. עפרה אליגון כתבה סיפור מלא חן' על פסנתר כנף שלא עף ולא מנגן'אך ניתן עד היום למצוא בקרבו פסלי כסף קטנים, באחת הגלריות בירושלים העתיקה, אפשר' מומלץ' לחפש." ייכפ ה•ע אני מקווה, שבעתיד הלא רחוק, יתאפשר לנו להקדיש גליון לפרוזה יידית. אך הפעם הושם הדגש שלנו על שירת נשים. וכרגיל ' הייתכן אחרת ? יש יוצא מן הכלל' המשורר המעניין' המפתיע יוני פיין: אירוני' מחויך ו"ממזרי", לפני תשע שנים מלאו מאה שנים למותו של המשורר דוד ~ךלשטאט, דמות אנרכיסטית ~ארה"ב ובעיקר' · הרואית ונשכחת, מהקבוצה הקומוניסטית משורר של שירים מהפכניים עזי ביטוי. אורי קריץ עוסקת כאן בביוגרפיה הייחודית של מי שהחל לכתוב יידיש בגיל 20, בפעילותו הפוליטית וב"שירי המעמד" שכתב. בקריאה עכשווית בסיפוריו של הסופר ישעיהו ברשדסק י ' שכתב בסוף המאה ה 19- וראשית המאה ה 20-, ניתן לאתר ביקורת חברתית על השטעטל. עירית נחמני כותבת על "הצד האפל של העיירה היהודית", כפי שעולה מיצירתו של ברשדסקי' שכתב על נשים מדוכאות, על מוסד השידוכים המתערער, על הפער שבין עשירים ועניים ועוד. רבשדסקי ואדלשטאט פעלו פחות או יותר באותה תקופה, וניתן לומר כי שניהם היו בעלי אוריינטציה חברתית פוליטית דומה. אדלשטאט באופן מוצהר ומגויס, וברשדסקי באופן סמוי ומעודן. * איך אפשר לעסוק רק בתרבות, סיפור ושיר' שיר וסיפור' ובלב הארץ כבר ניכרים סימנים של מרי. איך אפשר להתעלם מן המתנחלים היוצאים נגד צה"ל המקיים, כמתבקש, את הוראות הדרג המדיני' בדרך מאוד מינורית, ומנסה להוריד חלק קטן מההתנחלויות הלא-חוקיות. הפוליטיקאים, בעיקר מן הימין' עוצמים עיניים או אף מצטרפים לפורעי החוק חובשי הכיפות. איך אפשר להתעלם משפע-העוני שהביא השלטון הזה על הארץ' שבדלתותיה כרב מקיש רעב אמיתי' "קלאסי": אני' במו עיני ראיתי' ואני נשבע, כשעברתי בוקר אחד דברכי למערכת, השעה היתה חמש דקות לפני שש, בגן דובנוב, בתל-אביב, עמד אדם, כבן 30 או 40, חיטט באשפה, מצא מה שמצא • תחב את המציאה לפיו ולעס. העיר מלאה בחסרי בית. העיתונות מספרת על רעב בקרב ילדי בית ספר עממי. ומעבר לקו הורגים אנשים מדי יום. וזה כבר ממוסד. כאילו התרגלנו. העיר טובעת בזבל והעיניים מופנות לעיראק, יבוא, או לא יבוא! בא, כך מבפנים, להרביץ קללה מזעזעת ולצעוק, אולי תקחו את עצמכם בידיים ותתחילו לחשוב! אינכם יכולים?! אז תלכו' בבקשה, לשחק רמי בשעות הערב; את היכולת שלכם לנהל מדינה כבר ראינו . והיא לא מי יודע מה, בלשון המעטה . ותנו למישהו אחר שינסה! אתם תוכלו להיות במשך שנים לא מעטות גיבוריו של המוסף הסאטירי "דבר אחר", ויפה שעה אחת קודם! בל יעלה הקורא על דעתו שספרות יידיש היום חסרה פרוזה. לא, לא חסרה. אתם ואנחנו ניפגש, בעוד חודש, בגליון הבא. • ~~p· · ~... __.,/' '•. שירים וסיפורים צבי עצמון פסח מילין דורה טייטלבוים רבקה בסמן: מיידיש: רבקה בסמן 5 9 13 32 '15 וייזל ז'יכלינסקי הדסה ורבין יוני פיין אלכסנדר שפיגלבלט סיפורים 16 . 24 31 35 לאה רובינסון: צלעותיו של אדם הראשון עפרה אליגון: המחיר' או הפסנתר שלא מנגן ולא שר (יידיש ועברית) (כל התרגומים מיידיש: יעקב בסר' אלא אם כן צוין אחרת) מאמרים 36 38 מן הצד האחר של השיר - איטשה גולדברג על רחל קורן 20 מ -;תךסים.מהפכניי םא:ורי הצד האפל של העיירה היהודית - עירית נחמני על ישעיהו ברשדסקי _____עs_דוד --אד -לשטאט ________ 26 33 השע ר: ל ו קאס קראנא,ך אדם וחו · ה, המאה ה 15 (אי ור לסיפור, עמ' 36( גליון זה רואה אור בשיתוף ביקורת ספרים אהרן עטרן על הנווארדיה הלנבה מאת מיכאיל בולגאקוב דוד שחם על םפ p חיים לאורי ברנשטיין רוני סומק על דומםםי p ה לטל ניצן-קרן אלי שי על גבוז אני םבינה לוויו גרוסמן יהודית אוריין על יער האלוהים לא"ל דוקטורוב אסתי אדיבי-שושן על שמלתה השחורה של אודליה לאלון אלטרס קציעה עלון על אצםעוני ליורם לוי פורת שמואל שתל על סונטות לבן-ציון בן-משה 6 7 "קרן לרבו ליידיש" 8 8 10 10 12 12 14 15 ,---------------->~ לכבוד אגודת סופרים ואמנים - עתון 77, ת"ד 16452 ת"א 61163 אבקש מנוי לשנת 2003-2002 שם ושם אורי הולנדר על איבדו שמים ואןר' שירת האפוקליפסה היידית בעריכה משפחה ..........................."............"........."........".."........................... כתובת ........................................................................................"............. ובתרגום של עיוו רפי וייכרט מדורים טלפון ....................."................................................"................................ לפי שעה - יעקב בסר חצי פינה - רוני סומק; מריל לפלר: מאנגלית: משה דור מצד זה - עמוס לויתן על ספריהם של ז'אק ורידה, דן צלקה, אהרן שבתאי מצורפת המחאה על-סך 230 ש"ח עסו 11 גלירנרת כולל המלצות 'עתרן 77' משלוח 11 43 "."."."".קנב ......"..""" סניף ."."."."."""""".". מס' ........"".".."."..." ושמעון בוזגלו תיאטרון - כרמית מירון על "אופרה בגרוש" מאת נוטרלו נובט בתיאטרון גשר ~ןןןן ירחון לספרות ולתרבות העורך: יעקב בסר 47 '----------------~ המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות ששון סומך 1 רוני Iton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן 1 עמותה מס' 580073575 סומק, אריה סיון 1 ציב עצמון / דורית פלג, עודד פלו 1 מחמד המזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביט עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיצוב: מיכאל בסר רכזת מערכת: גילה שאול ניקוד : שמואל רגולנט, פסח מילין מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, גילה בלס, משה דור 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס בתמיכת משרד המדע, התרבות והספורט, מינהל התרבות והאמנות. עיריית תל-איבב יפו - האגף לאמנויות. המערכת והמינהלה: טלפקס': 5618271, ת"ד 16452 ת"א המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. לוחות: אורניב חמעוכגו אינה ערגה ; בכ~~ ~ ע . ובררת כפול על צד פ:~ jל ;וף,פדי ~ ת ק;ג 1נים י~ג 'ה מחיז "lחi פתני יו אלא אם , צרופה אלי hנt מעטפה מכוילת רממרענת. חרמו ; יש לשלר ri רק בוראו וגיל. מרופס הנינו ~ ךצר~ ל~פ J ב~.ט~~ , ~תי~דם עם המעוכת. פגישרת עם הערוך וצרי לתאם מראש. טל 015618271 :1 דואר אלקטרוני 1565-253X ISSN ITON77@ACTCOM.CO.IL מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי המרו~ת uמןןRtו פיליפ רות: התכם האנישו 1 מאנגלית: להצטרף." <עמ' 31( "בימים אני קשור עיניים; רודף אחר אסף שככר: שני רגעים. תהוצא עמוד אש/ נמס בזמן; נמלט מסוסים; חלונות 137 ,2002 'עמ דרכי עכבר, הוצאת זמורה ביתן 2002, 1 :ךן. 381 עמ' ולין מחייה: הילר של פילה, רסיפו מונחה קריאות לויתנים תועים; לא זיכרונות ילדותו של מורי 1 ושבהיות שומר עלי ~ל מחופש; והדרך בן 112 ילד דחוי בבית היתומים, ץאומ על רקע פרשיותיו הסוערות של אהנשי על אהבה,עקירה וניצחון. מאנגלית: 1: קלינטון 1 נאלץ קולמן סילק, פרופסור דלי שלו, הוצאת ספרית הפועלים מתפצלת, / כלשון נחש; עמוד ערפל על ידי זלמן 1 מנהל קרקס נודד של בחוג-ללימודים-קלאסיים 342 ,2002 'עמ עולה; וענן קדוש מראש הר; יורד בצולי שואה. באוניברסיטה, להתפטר בשל האשמה נבג'מין 1 ילד לבן שנמצא על סף ביתה על ראשי;/ מכת חושך" <עמ' 19(. רכי עובדיה: אלמוגים; רסיפו מופרכת בגזענות. הסופר נתן צוקרמן של משפחת שחורים בדרום ,אפריקה מנסה לפענח את סודו הנסתר של גדל בביתם באושר . פקידי מרשם יובל רבין: חוצן אנכרוניסטיי הוצאת מונולוגי, הוצאת הקיבוץ ;המאוחד סילק. כרגיל אצל רות, משתלבת התושבים השיבו אותו למשפחתו הקיבוץ המאוחד 62 ,2002 עמ' אות הזמן 143 ,2002 'עמ ההיסטוריה הפרטית עם ההיסטוריה הלבנה, שם הוא מוכה וסובל. פילה, ספר ראשון. "לפני שהאתון חיתה ספר פרוזה ראשון. מונולוג ינש המבוסס על סדורת פגישות טיפוליות. הכללית של אמריקה. שגידלה אותו כאם, יוצאת למאבק לחמורה; אפשר היה להושיב עליה תא להשיבו. בן; יהודה או דוד; אבירן ולהוביל המונולוג מציג לבטים ומצוקות: ןארנו הישר אל שער הרחמים./ הוא היה נכנס דרך 1 קונפליקט אימהות ונשיות, ייחס סילביה פלאת: איראל ושלשו נישם. תרגום: סכינה מסג, הוצאת הקיבוץ יוסי יזרעאלי: ניפוי הציפורים של ויוצא מן החור; בחומה היו נולדות גברים ונשים. המאוחד 158 ,2002 עמ' המירגנה. הוצאת הקיבוץ המאוח.ד מלים צעירות, / חצופות, לבושות תרגום לספר שיריה הנודע של פלאת קרן רביכוביץ לאמנויות, סדרת במיני ובחולצת פופיק; ואנחנו היינו איתמר זהר: ימים של חורף. הוצאת >Daddy, 'אריאל', 'לידי לאזארוס', ריתמוס 94 ,2002 עמ' יודעים '.'/".ןתוא <עמ' 58( כנרת, סדרת אתנחתא 272 ,2002 עמ' צבי רגב, פסיכולוג בן 63, עורך חשבון 'צבעונים' וערך) והשיר 'שלוש :נשים ספר שני. "כמו הנעץ החלוד,; ושב בלבד תלויה; כרזת החג, אני תקוע נפש. הוא מבקש להתפייס עם ובני סכינה מסג, שחקרה במשך 25 שנים ולממש תשוקה לשכנה מסתורית. את עולמה ואת כתיבתה של ,פלאת בכיתה .'א עכשיו; שעור חשבון: אחת הוסיפה אחרית דבר מפורטת. פחות אחת. מחסירה; /אותי' ירושלים מציעה את שירותיה; לילד אחר. / אלי שי: משיח של גילוי עריות. שאכדרר מראי: הנרות כערו ער כלו.ת פרח, תפוח, נורית." ('חיסור', עמ' 78( הוצאת ידיעות אחרונות 520 ,2002 מהונגרית: מרים אלגזי, הוצאת רכת עמ' "היסטוריה חדשה ובלתי מצונזרת של 2002,160 עמ' היסוד המיני במיסטיקה המשיחית הונגריה, שנה לאחר פרוץ מלחמת יהודית". על הדרך המשיחית של העולם השנייה. גנרל לשעבר ממתין השבתאות, ועל הקשר שבין גאולה בטירתו לפגישה עם מי שהיה חבר ואחרית הימים לראשית הבריאה נפש, נעלם במפתיע לפני 41 ,שנים והרחיק עד האזורים הטרופיים. במהלך שחרור היצר ושבירת חטאנו על המין . הפגישה מנסה הגיבור להבין מה גרם לבריחה, ששינתה את מהלך חייהם של השניים. על חברות, על נאמנות, על כבו.ד תמר קרון: מי הולך הוא גם חזור י הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת הכבשה השחורה 2002,175 'עמ נובלה "מי הולך הוא גם חוזר" - וסיפור של ניניו, יתום מאם, טהמשתמ מהלימודים ומבלה את ימיו בבית רמי סערי: כמה, כמה מלחמה. הוצאת הקברות - על יושביו המתים והחיים הקיבוץ המאוח.ד קרן רביכוביץ התמהונים - בהכנות לקראת תחיית לאמנויות, סדרת ריתמוס 64 ,2002 עמ' המתים. וסיפור - "הנוף הכי יפה ספר שירים חמישי. "אי שם בקרבת בעולם", על אמו של דודי, המגדלת גבוליות דעתי; לבלב הרצון רלעבו את בנה לבדה, ועל פגישתם בכפר שרב כל גבול./ קטוף אותו 1 ערבר- נופש, בעת חופשת הקיץ, עם מורים אורח לצד המסלול 1/ מתת לדש ושושנה, המ~רים את הרמוניית עולמם עירומך./ ודע כי בערים רחוקות,/ השביר. יובל דרור: לותדות החינוך הקיבוצי י באיים נידחים, בכפרים, בהמשך 1/ ממעשה להלכה, הוצאת הקיבוץ מצפים בני-אדם כמותי ליומם ...'.' בני מר: רוב הלילות. הוצאת הקיבוץ המאוחד 315 ,2002 עמ' ('דורון' עמ' 64( המאוחד, ספריית פועלים, סף. סדרה דיון בתורת החינוך המשותף גילי חיימוביץ': משתקפים כמו לפרוזה צעירה 143 ,2002 עמ' והתפתחות החינוך הקיבוצי 1 מימי אושרי הוצאת גוונים 110 ,2002 עמ' כהר שכיר: כשקט אפתח. הוצאת נובלה ושני סיפורים. "רוב הלילות" - דגניה ועד ימינו . ספר שני. "אני על המרפסת; אם ארצה הקיבוץ המאוחד 91 ,2002 עמ' על אשה שמות בעלה מעמת אותה עם להצטרף לחיים שלמטה ברחוב; אקפוץ ספר שירים שני 1 מאויר בציוריו של עצמה ועם עברה, ושני סיפורים קצרים ש ממנה; ומה שישאר ממני; יוכל המחבר. - "חנוכה" ו"מרטין'.' 4 גליון 272 צבי עצמון חרבו חכי מרגש סך~ר q ?י ~ד~ש ~~ןה לי ;וכ~ים -ד ד- זה שמישה 1 נגש ברח;ב ושאל "מה השעה?" T : -• :• ••: :• ד: סך~ר q ?י ~ד~ש ~~ןה לי ;וכ~ים -ד זה שמישה 1 נגש אלי ברח;ב ושאל "מה השעה?" T : ••-•-:• • :• :• ד -ז וזה היה TT ::• ד 1ד 1 .ז~;ט רו שיח סך~ר q ?י ~ד~ש ~~ןה לי ;וכ~ים רציתי לשאול אותך משהו' אבל תעשה זה שמישה 1 נגש אלי ברח;ב ושאל "מה השעה?" -ז T -•• -• :• :•• •: ד- ד :: מאמץ לא לכעוס עלי . אבי שואל באמת ך.ןה ס:ה ד 1ד 1 'ז~;ט ף~ה;~י "סליחה, טעיתי' חשבתי שאת האמרגנית שלי" רק כי אני לא מבין' לא שאני בא ךאלי :י ד ד · · :-ד · · ·:• ::· בטענות, ל גמרי לא. אבל אם אתה יכול' נסה להסביר לי: למה בעצם אתה עונה לי סך~ר q ?י ~ד ~ש ~~ןה לי ;וכ~ים לא כל-כך יפה? - ד:--:ד זה שמישה 1 נגש אלי ברח;ב ושאל "מה השעה?" ."':••."'•-••- ד: -ד: T -ד ו.זה ס:ה ד 1ד 1 'ז~;ט ~ה;~יף אני עונה לך לא יפה? אני באמת לא יודע ז'ז · ד- :· "סליחה טעיתי, חשבתי שאת האמרגנית שלי. :··:· --:ד:- : · ד :·· למה אתה אומר את זה! אני עונה לך בסדר אבל נמה שאת יפה! גמור' אז למה אתה אומר שאני עונה לך את ר i צה ל 'ה iפיע T בתכנית שלי?" לא יפה? סתם אתה שואל את זה, בשביל T : :·-- •:ד :•• להרגי ז אותי. אתה ממש רוצה לעצבן אותי' ממש סתם. יש לך כיף מלעצבן סך~ר q ?י ~ד~ש ~~ןה לי ;וכ~ים אותי' אני כבר הרגשתי את זה. אני עונה זה שנתבתי שיר לך יפה ואתה בכוונה אתה מעצבן אותי. • • : -T ."' :• מסריח, בחיי! מה אתה משמיץ כל הזמן' איזה דיבור זה, באמת. מה אתה אומר שאני עונה לך לא יפה, חרא עליך' נשבע לך . סך~ר q ?י ~ד~ש ~~ןה לי ;וכ~ים אני עונה לך לא יפה?! אני עניתי לך זה שנתבתי שיר שמתחיל בש 1 ר;ת פעם אחת בחיים לא יפה? איזה זבל אתה, ס,~ר qי~ ש~,ד~ · ~~ןה לי iוכ~ים T זה שמישה 1 נגש אלי ברח;ב ושאל 'מה השעה?' :•:••:••-T -ד אתה עם הפה המלוכלך שלך! איך אתה ·· ז: : ד- אומר דברים כאלה. ל.ך 'שתישרף הלוואי. יא אללה, איזה שמרק אתה, למה בכלל סך~ר q ?י ~ד~ש ~~ןה לי ;וכ~ים אני מדבר אתך? בן זונה, זה מה שאתה. זה שנתבתי שיר שמתחיל בש 1 ר;ת ~ד ·i. ש ~~ןה לי i וכ~ים • 1 ~ sו ~ ~ ·~,~. זר q~י · תמיד אמרתי. זה שמישה 1 נגש אלי ברח;ב ושאל 'מה השעה?' T •-• ·-•: • :• :• ד : -ז -ד ושד 1ד 1 ט;פז T ."' : 5 אוקטובר 2002 אלוהים והיפוכו בקייב ו(ן: s מיכאיל בולגאקוב: הגווארדיה הלכנה, ~1 ~ מרוסית: נילי מירסקי' עם עובד' הספרי לעם 379 , 2002 'עמ ביטוי שגור על לשונם של הבריות גורס כי "אלוהים מצוי בפרטים הקטנים". אחרים, אשר אינם מתייאשים מן הפורענות, נוהגים לומר כי "השטן מצוי בפרטים הקטנים". ומאחר שקיום האחד מניח א-פריורי את קיומו של האחר' מסתופפים להם שני אלה יחדיו ברומן הנווארדיה הלבנה לבולגאקוב, אשר נכתב בראשית שנות ה 20- של המאה שעברה. לוחמים עזי נפש ונאיבים; ציניקנים תאודי חיים; כנופיות פורעים רצחניות, והעיר קייב בהדרה הלבן . אך אלוהים, והיפוכו 1 הם השורים על הכול' והכול הוא תהום רבה . בולגאקוב מתאר כאן את המתרחש בקייב במשך שבוע בערך, לקראת סופה של 1918; שבוע שהוא, מצד אחד 1 שבר של רצף היסטורי בן מאות שנים, ומנגד'שבוע המבשר את קורותיה של המאה ה 20 כולה. הספר פותח בתיאור ביתם של בני משפחת טורבין: הבכור 1 אלכסיי' הרופא צבאי שאך זה חזר מן המלחמה הגדולה; ילבה, האחות הנשואה, וניקולאי (ניקולקה) הצעיר. הסיפור כולו מיטלטל בין השלווה ששרתה בכל 1 ה~טחה בשלטונו של הצאר 1 שכמו מתגלמות בפריטי הריהוט בבית, הישן 1 חם ומאיר פנים, ובין מוראותיו של שבוע במהלך מלחמת האזרחים שניטשה באוקראינה. ודומה כי הטלטלה האוחזת בבית משפחת טורבין היא כהד עמום למצבה של רוסיה בכללותה. בני טורבין נסחפים למערבולת המתחוללת עם פרישתה של רוסיה ממלחמת העולם וקריסת שלטון הצאר. מוסקבה לובשת אדום, והבולשביקים מתחילים לבסס את שלטונם. בקייב, כמו במקומות נוספים ברחבי רוסיה, מתחיל להתארגן הכוח הלבן 1 המבקש להשיב את שלטון הצאר על כנו. אלא שבאוקראינה נוצר מצב ייחודי: על שהייתו של חיל כיבוש גרמני - המבקש להצטייר כמושיע מול הכוח האדום העולה במוסקבה - יש להוסיף את פטליורה, לאומן בעל אידיאולוגיה ספרטיסטית, המבקש לנצל את שעת הכושר שבין דמדומי המשטר הישן ובין כינונו של זה הבולשביקי 1 כדי לנתק את אוקראינה מעולה של אמא רוסיה. בראשית נסדקת התמונה עם מותה של האם - דווקא כאשר אלכסיי שב הביתה, עם סיומה של מלחמת העולם - שכמו חזתה את העומד להתרחש, ועל כן ציוותה לילדיה להישאר מלוכדים, ועם היעדרותו הממושכת ובואו המבשר רע של טאלברג, בעלה של ילבה. טאלברג זה ניחן בתכונת השבשבת ומיטיב לדבר בקול אדוניו המתחלפים, על פי נסיבות הזמן ומידת התועלת שהוא עשוי להפיק מהם. את נטייתו המגונה להפיק רווחים אישיים מקוניונקטורות מזדמנות מתאר הסופר כך: "." כמעט למן היום שנישאה ילבה לטאלברג, נבעה איזה סדק באגרטל חייהם של הטורבינים, והמים הטובים טפטפו בעדו 6 גליון 272 מיכאיל נןלג~קןנ הגררארדיה תלבנה אט-אט, באין רואה. יבש הכלי. הסיבה העיקרית לכך נעוצה, כמדומה, בעיניו כפולות התחתית של סרן המטה הכללי טאלברג, סוגיי איוואנוביץ',"" (עמ' 33(, ואפשר כי אופיו האמיתי של הסרן טאלברג, שהיה גלוי היטב לאחיה של ילבה, אף כי שמרו זאת לעצמם כדי שלא לצערה, מבשר את התפוררותו של כוח העמידה כנגד הפורעים (ובוודאי אחר-כך 1 מול הצבא האדום) . שהרי בתחילה יושבים הכול באפס מעשה ומחכים לישועה שתבוא מבחוץ: פעם אלה הרגמנים, ופעם בנות הברית, ופעם שכירי חרב מיומנים מסנגל. טאלברג, אדם בעל לשון חלקות היכול לגלגל בפיו גוש חמאה מבלי שיתמוסס, מזהה על נקלה מאיזה צד מרוחה החמאה ומוצא שם את מקומו חיש קל. "."יום אחד, במרס, נכנסו אל העיר הגרמנים." ההוזארים שלהם היו רכובים על סוסים משובחים כל-כך 1 וחבושים כובעי-פרווה שעירים כל כ,ך שטאלברג הבין מיד היכן השורשים האמיתיים" (עמ' 37(. מכאן ואילך ילך המצב ויידרדר. בני טורבין לא יישבו בחוסר מעש בעוד הכול מתפורר . יש להציל את אוקראינה מציפורני הקלגס פטליורה, ואחר כך 1 התוכנית הגדולה: להציל את רוסיה מהאדומים. אלכסיי 1 הרופא הצבאי 1 יחבור עם חבריו 1 הקציבים הרוסים אל מאלישב, מפקד הגדוד הארטילרי 1 ואילו ניקולקה הוא סמל בגדוד חי"ר. ומעניין לציין 1 כי לצורך גיבוש הכוח הלוחם לכדי ישות מונוליטית, בעלת מטרה משותפת אחת, ושמירת רוח הלחימה, אין הבדל בין הצדדים הלוחמים. כמה שורות, המספרות על האופן בו מנסה קצין מטה להעלות את המוראל בקרב חיילי הגדוד של מאלישב, מזכירות קטע דומה בספרו של א. בק אנשי פאנפילוב; אלא ששם נשבעים החיילים בשמו של סטאלין, כמובן . ובעוד גדודו של אלוף משנה מאלישב וכך גדודים אחרים בכוח הלבן מתארגנים כנגד כנופיותיו של פטליורה, חל שבר . ההתפוררות באה מבפנים. הנצים אינם יודעים כי נפל הפור. הפיונים המתרוצצים על הלוח אינם יודעים כי לא נותר להם 'מלך' להגן עליו . "לאדם הרוסי אין הכבוד אלא עול מיותר"." (עמ' 67(. ה'מלך' ההטמאן פורק מעליו עול זה. שלל הגידופים שבספר מוסרים מעט משפלותם של מנהיגים מסוג זה. ואלה שיודעים כמו אנשיו של מאלישב - עולמם חרב עליהם. הם מסרבים להאמין למפקדם, ואף מכנים אותו בוגד. תיאורי הקרבות של הגווארדיה הלבנה, דבקותם של אנשיה ולחימתם העיקשת, כמו גם נחישותם שלא ליפול שבי בידי האויב, כמו נועדו להצדיק את כותרת הרומן, אך עניינו האמיתי של בולגאקוב הוא אלוהים ומה שנגזר ממנו . תחילתו של הרומן בכנסייה, שם נחזה להיות אלוהים, שיש לו דמות הגוף והוא גוף, והוא אפילו קורץ 1 ש"פרח לו אל השמים השחורים שנסדקו."" (עמ' 10(; לקראת סופו של הרומן 1 כאשר מוטל אלכסיי על מיטתו 1 קודח בפצעי מוות, מעתירה האחות ילבה תפילה לפני אם האלוהים -כן 1 יש לאלוהים שבכאן אם, אבל מה כל זה לעומת הבן שקורץ - כמגוללת שיחה עם מכרה, חד סטרית למרבה האכזבה, אך אין בכך לגרוע מיעילותה. בחזיון הנראה לאלכסיי טורבין בשנתו 1 נגלים לפניו קצין ורב-סמל הנמצאים בגן עדן 1 וזה האחרון מגולל בפניו שיחה שחיתה לו עם אלוהים תא"')!!( הכמרים,' הוא אומר, 'מוטב שלא תזכיר לפני כלל . איני יודע מה אעשה בהם. שהרי בכל העולם כולו לא תמצא שוטים גדולים מאלה. בסוד אומר לך 1 ז'ילין - ביזיון הם, ולא כמרים" (עמ' 97(. נדמה כי הדברים הללו הם מעין תשובה, וחריצת דין של בולגאקוב, לפרק המאלף, 'האינקוויזיטור הגדול', בספרו של דוסטויבסקי אהחים p רזמוב, שם מעלה איוואן בפני אחיו אלכסיי (אליושה), מין רעיון למחזה על שובו של ישו 1 הרואה מה נעשה משמו ובשמו. ובחזרה ל'גווארדיה', לאלכסיי טורבין. דומה כי הבין מתי יש להניח לעסוק באל 1 מתי אין גם בכוחו של זה להושיע. וכך הוא אומר לחולה עגבת, המוכה חזיונות אלוהיים, הפונה אליו לטיפול: "בתקופת הטיפול מוטב לך לוותר על העיסוק העיקש הזה באלוהים. הצרה היא שהדבר נהפך אצלך למין בולמוס". ובמצבך יש בכך כדי להזיק."" (עמ' 359(. אותו חולה עגבת, רוסאקוב, כתבן של שירי כפירה באלוהים, גם הוא משנה מטעמו 1 ומתחיל להתפלל ולבקש על גופו המתפורר. מחלתו מתחילה לשבש את דעתו 1 והוא מדמה לראות במודע שלו 1 איש מצליח מכל בחינה שהיא, מבשרו של השטן 1 או האנטי-כריסט. (את השטן עצמו הוא רואה בטרוצקי.) ועוד רמז ישנו. וכך כתוב: "ערב בהיר אחד של חודש ספטמבר הגיע אל בית-הכלא העירוני מסמך חתום." ובו ההוראה לשחרר את העבריין הכלוא בתא מס' 666 ולהוציאו לחופשי. זה הכול. זה הכול! אבל בגלל המסמך הזה - בלי שום ספק בגללו! - נתרגשו ובאו פורענויות ואסונות שאין משלם, ומאבקים ושפיכות דמים ושרפות ופרעות, ואימה וייאוש". האסיר שיצא לחופשי נקרא בשם שאין פשוט וסתמי ממנו - סמיון ואסילייביץ' פטליורה" (עמ' 85(. אמנם רמז בעובי קורת בית הדב 1 הלא הצירוף 666 הוא סמלו של אנטי כריסטוס, אשר ייצא כנגד צבאות ישו 1 על פי חזון יוחנן האפוקליפטי. במאבק האיתנים בין האל והשטן נופל חלל היהודי: יהודי באשר הוא, ורק על שום יהדותו . ואם אפשר אז עדיף 'יהודון'. מתיאורי הקלגסים של פטליורה המתעללים ביהודים (עמ' 171, עמ' 371-370( נקל להבחין בתיעוב הכותב כלפיהם. ועדיין , טורדת מנוחה היא העמדתם של היהודים ומבקשי נפשם באגודה אחת של אויבי רוסיה הצארית. אפשר,שבולגאקוב, כאחרים לפניו ואחריו (דוגמת ג'ורג' אורוול>, מבקש סיבה לפורענויות הניחתות על היהודים, אשר נדמים כאבן שואבת לקאטאקליזם מכל צורה וסוג, ומגיע להיקש א- פוסטריורי: מתנכלים לכם - משמע, ראויים אתם לכך. הקריאה ב'גווארדיה' מזכירה לקורא את ספרו האחרון של בולגאקוב, שנכתב כעשרים שנה לאחר 'הגווארדיה', וראה אור ב 1966-. הכוונה כמובן "'h אומן ומררגיטה, שראה אור בעברית בראשונה ב 1969- תחת השם "השטן במוסקבה". השטן 'החדש', וולאנד, מציג לאלה שנתפסו לפנים כשטן, שלל רב של חזיונות פנטזמגוריים, ההופכים את מוסקבה על פיה. וגם מקומם של היהודים אינו נפקד , והפעם, ממש בזירת "החטא הקדמון". אסיים במשהו העולה מתוך מה שכתוב על כריכתו האחורית של הספר. "המהפכה ומלחמת-האזרחים הן לדידו של בולגאקוב התגלמותו של הכאוס - קץ העולם וחורבנו." ולעומת זאת - האימפריה, האצולה, הכבוד האריסטוקרטי , הם בית, סדר , קוסמוס אנושי", רעיון דומה לזה עמד בבסיס מחאתו כנגד המשטר הסובייטי , של סופר רוסי אחר , אלכסנדר סולז'ניצין , חתן פרס נובל לספרות 1970, שחווה על בשרו את תוצאותיה של אותה מהפכה. ספרו יום בחייו של איוואן ארניםוב r', היה אישור פומבי ראשון לקיומם של מחנות העונשין ברוסיה הסויביטית. בכך הוציא לעצמו שם של לוחם לזכויות אדם והפך ליקיר המערב. ואולם, לא לכך כיוון. גם הוא ביקש, כמו בולגאקוב לפניו , להשיב עטרה ליושנה, את שלטון הצארים בתיקונים המתבקשים. אלא שסולז'ניצין, שנולד ב 1918- לתוך המהפכה הבולשביקית, נכסף לזיכרון של אתוס, ואילו עבור בולגאקוב, שלטון הצאר הוא זיכרון חי. • אהרן עטון משורר מספר סיפור אורי ברנשטייך: ספק חיים, הוצאת כתר 2002,257 עמ' בספרו תולדות הרקיאה, בפרק "הקוראים בשקט", מספר אלברטו מנגל שעד המאה החמישית לספירה חיתה הקריאה החרישית בספרים המעשה החריג. בדרך כלל , מאז ימי קדם, היו קוראים בקול , משמיעים את הטקסט לאוזן. אחרי אוגוסטינוס המכונה הקדוש נשתרש ההרגל של קריאת פרוזה באמצעות העיניים בלבד. יש אמנם המניעים חרש את שפתיהם בשעת הקריאה, אבל רק שיר נועד לקריאה בקול. בעצם, מדוע לא גם סיפור? ואכן , יש פרוזאיקונים שביצירתם ניכר כי האוזן הפנימית שלהם מקשיבה לטקסט היוצא מתחת ידם והם חשים את המוסיקה של המילים שהם כותבים, ויש שאוזנם אינה שותפה למעשה הכתיבה. הספר ספ p חיים של אורי ברנשטיין , רומן ראשון של משורר , שכבר הוציא מתחת ידו הרבה ספרי-שירה, הוא בהחלט ספר שקריאה בקול תיטיב עימד. ואני אומר את הדברים כשבח. בעיני יש לפרוזה טובה גם מקצב פנימי וגם מנגינה ולא רק הקשר טקסטואלי , כשם שבשירה טובה יש לא רק משקל ומקצב וצליל , כי אם גם אמירה שהקורא יכול לשמור אותה בזיכרון כמיליד שלו , ועדיין נותרת האמירה. הפרדוקס הוא שצורת כתיבה מגיעה למיצוי מלוא יכולתה דווקא כאשר היא עומדת במבחנה של צורת כתיבה אחרת, זרה לה לכאורה, כאשר היא חורגת מן המסגרת המקובלת שלה. במוסיקה עמדו מכבר על כך. שם אומרים על זמר טוב ש"יש לו כינור בגרונו" ואילו על נגן טוב בכינור אומרים שמיתרי כינורו "שרים". מכל מקום, פרוזה טובה, גם היא צורה של שירה. ספרו של אורי ברנשטיין המשורר הוא בהחלט פרוזה טובה. הוא מר גדר כרומן , אבל מתחזה לאוטוביוגרפיה. בעצם, לאוטוביוגרפיה המתחזה לרומן. מיודעיו של אורי ברנשטיין לא יתקשו לזהות, חרף השימוש שהוא עושה באנשים קונקרטיים שפגש במרוצת חייו ובמגעיו עימהם (שעליהם הוא מספר לפעמים בשמותיהם האמיתיים ולפעמים בשמות-כיסוי, אבל לא טורח לטשטש את העקבות> את היסוד הביזיוני שבספק- אוטוביוגרפיה זו . אבל גם בכל אוטוביוגרפיה אמיתית יש יסוד ביזיוני , חיי המספר כפי שהיה רוצה לחיות אותם, כשם שבכל כתיבה ביזיונית יש יסוד אוטוביורגפי - הסופר מציץ פנימה וממכלול תגובותיו לאירועים החיצוניים, הוא בונה את תגובותיהם של גיבוריו. מחומרי הישויות המתרוצצות בקרבו , שאותן הוא אוהב לפעמים יותר ולפעמים פחות, ולפעמים אפילו מתיירא מפניהן , הוא בונה עולמות, זרים לו וזרים זה לזה, והם מתנגשים ביניהם, לפעמים ביותר אהבה, לפעמים בפחות אהבה, הרבה פעמים במורא. בספר הזה בולטת לעין במיוחד יצירת הסיפור מתוך העולם הפנימי , לא מן האירועים המתועדים. אלה כאילו נספחים אליו אחרי שכבר התהווה, ולעיתים ~ קרובות הם מופרכים מיניה וביה. לפעמים נוצר ~ הרושם שהאירועים יכלו להיות אחרים, והסיפור c=: ~1 היה נותר אותו סיפור. והמחבר (שובב!) אינו מנסה ~ לטשטש רושם זה, ולפעמים אף נראה כאילו הוא מבקש דווקא להבליט אותו . בכוח הזיכרונות והדמיון מעלה אורי רבנשטיין מתוכו כל מיני ישויות שכבר אינן ואולי אפילו לא היו מעולם. בכוחן של אלו הוא יכול להיות אדם אחר לגמרי מאותו אדם של ההווה, של הרגע, שאותו רואים אלה שהוא צץ מסיבה כלשהי לעיניהם. ואז הוא חושב, אולי "גם הם כפולים למראה, גם הם אינם רק ככל הנראה לעין". וזה מייצר אינסוף אפשרויות. גם לספרות, גם לחיים. האפשרויות האלו הן כאן הסיפור האמיתי. ואם השתמשתי בדימוי מעולם המוסיקה, אני יכול להמשיך ולומר כי בשמיעת מוסיקה מתמכר המאזין לצלילי הרגע ואינו שואל את עצמו מה יהיה סופה של היצירה וכיצד יפתור המלחין את הסבך שאל תוכו נכנס. מבחינה זו ספרו של אורי ברנשטיין יותר משהוא יצירת סיפורת הוא יצירה מוסיקלית. בשעת קריאה מצאתי עצמי חושב, שלא ייגמר הספר הזה, שלא יבוא הקץ על נהר המילים הזה, על הדחיסות הזו , על הסימפוניה של הדימויים הוירטואוזיים האלה, האסוציאציות המרתקות האלו , שתימשך המוסיקה עוד ועוד. ואם ארצה לומר אמת, בתוך ההנאה שהסבה לי הקריאה בספר , לא תמיד היה גורלם של כמה מן הגיבורים האקראיים (מי פחות מי יותר> שבזרמנו למחבר במסעותיו אכפת לי כל כך . נועה, למשל , ה"פאם פאטאל". אולי אפילו האם. גם שלוש הביוגרפיות האלטרנטיביות של האב עניינו אותי יותר כתרגיל בכתיבה מאשר כתהייה מי מהן האמיתית. ולא רק משום שידוע (הן , פרובינציה קטנה!) כי כולן בדויות. אני מקווה שלא אובן שלא כהלכה, אם אומר שאת עיקר ההנאה שאבתי מן הקריאה בספר , לא מן הסיפור עצמו. ה"איך" חשוב כאן יותר מן ה"מה". לא לעיתים קרובות אני נתקל בשפע כזה של אמירות שאני אומר לעצמי - חבל שלא אני אמרתי אותן. והעיקר המוסיקה המכשפת הזו ,הקצב הפנימי המרתק הזה, האינטנסיביות הזו של המילים. הפרק האחרון מוקדש לים, למים. מעניין שדימוי המים עלה במוחי בקריאה. המילים מתפרצות, דוחקות האחת את קודמתה, נופלות אלו על אלו במקצב מדהים. הזרם האדיר , השוצף, המתערבל וסוחף הכול , הנופל באשדות המפזרים רסיסים סביבם. המשפטים הארוכים האלה, חצי עמוד , עמוד , לפעמים אפילו עמוד וחצי , בלי תחושת שיממון. החוכמה הקונוונציונלית אוסרת על כתיבת משפטים ארוכים. אבל לאמיתו של דבר הכול תלוי. תלוי בכשרון הכתיבה. תלוי ביכולת ליצור ריתמוס, כמו ביצירת מוסיקה, לספק הפסקות נשימה, הטעמות, כמו בשירים האלה המשחקים משחק שאין להם סימני פיסוק, אבל הפיסוק הפנימי נובע מהטקסט עצמו ,לא מסממנים חיצוניים שנוספו עליו. המבחן הוא בקריאה בקול , ומן המבחן הזה יוצא ספרו של אורי ברנשטיין כמנצח. לרוץ לקרוא! • דוד שחם אוקםובד 7 2002•••••• מקובץ 1 המהווה כנראה במידת מה גם דיוקן עצמי בדידותה של הדלת ו~ s הנטרקת ~ ~ טל ניצן-קרן: ורמסטיקה, הוצאת םע עובד 2002,69 'עמ הגדר התקועה בין הבית לרחוב מנוקדת ברבים משירי דזםםם' p ה. לפעמים, זוהי גדר תיל המזמינה לדקירה ולפעמים אלה שיחים רכים שמתבקש לקטוף מהם עלה. טל ניצן-קרן מאוהבת בגדר 1 בקו התפר שבין האינטימי לפרוץ ולכן כמעט כל תצלום דומסטיקה טל ניצן-קרז וגם מעין ארכיטיפ תרבותי לדמות הזכרית הקלושה, הכנועה, המרוטה עד כדי עליבות ואינאונות, העולה מתוך הספרות העברית החדשה והמשווקת על ידה. בהתמסרות גמורה כמכוח ריטואל מזוכיסטי אופייני , הוא חווה את סיפור אהבתה של זוגתו החושנית אלישבע, לגבר אחר שחדר לחייהם כמין זר מפתה, כמו איזה גלגול רוסי רחוק לגבריאל ארדיטי מן המאהב של א.ב. יהושע. שאול כמו מגיח מרישומיו הגרוטסקיים של ברונו שולץ - מגיבורי התרבות המוקדמים של גרוסמן - וכמותו הוא משדר את הכניעות הזכרית ואת התאהבותה בנעיצות הסכין והסיכות של האשה המושכת המצליפה בהם. זו חוץ יתכתב עם תצלום פנים והדלת שהיא "דלתות 00 האשה הטקסית והיעילה, האשה הטיפולית, הרבה" תהיה הילדה הבכורה במשפחה, שיש בה "העדר וטלטלה". ויאמר מיד: הארכיטקטורה אינה רק חומרית, היא קודם כל ארכיטקטורה נפשית. טל ניצן-קרן משאירה את הפיגומים אחרי שהבית בנוי ואלה מרוחים בשאריות המלט הארס-פואטי. הבית מערבב חתולה, ילדים ו"כל הכפיות והכפות טבועות בכיור; לערבב קפה עם ויסקי בסכין; לחזור למיטה; ולסגור" ('עונג שבת'), לכאורה, שלווה ואפילו עונג, אך בתוך אלה באות המילים "טבועות" ו"סכין" ומצמררות את התפאורה. במקום אחר 1 בשיר 'נוקטורן עם ורטיגו', יבוא בסופו התיאור הנפלא "עורב פתח את ריצ'רץ' הבוקר./ חדר הילדים מלא נשימתם; חפה ואדישה". מי שירצה למסגר את הרגע במסגרת הרמונית לא יוכל להתעלם מהצעקה שנשמעה קודם ומהארגוף שניקב את דפי האידיליה. הרחוב סוער יותר. הגיבור שלו הוא הנוסע. הנוסע הוא אלטר-אגו. הוא יודע ש"אין חפץ, אין מחוז, רק לעתים; הפוגה בין תזזית לתזוזה" ('הנוסע: בחושך הרווי'), ברור שתודעה זו לוחצת ברגל חזקה יותר על דוושת הגז. ברור שעל ממתקי הרחוב מבריקה עטיפת הצלופן 1 אך בתוכם מכורבל הרעל. ולכן הגדר אינה רק מטאפורה. "הדלת נטרקה מאחורי", היא תכתוב ב'נוקטורן בשתיים בבוקר', ואחר כך תגיד "אין איש בחוץ; אין איש בעולם" או "אני רוצה להיכנס/ ללב ירוי", קו התפר איבד את חוטיו לדעת, כיוון שטל ניצן-קרן יודעת שגם למיואש שבנוסעים יש בית, ושגם בבית שבו מנגנים כינורות פוקע מדי פעם מיתר . וברווח הזה מוצע גם כיסא לגברת שירה. הילדה (ב'אחר צהריים וילדה') קמה משנתה. יד אחת, אימהית, מלטפת אותה, שנייה מדפיסה שיר. ,"תא" תגיד לה הדוברת, "מפריעה לי לכתוב את השיר עליך". הדו-קרב שבין הרצון ללטף לבין הרצון לכתוב על אותו ליטוף נגמר במילים מרגשות ואלה מתוקתקרת באהבה רבה על פני הילדה. או 1 ב'שיר ידידות': "את נוטלת אל פי;ך מילדתי העילגות; והנה אבני חן". ויחד עם אותו חן גם "שעה מרה": ' "בלכתה היא קרעה; את הכסות מבשר השעה המרה;/ שיר לזכרה?/ תשתוק ה~ירה.; / מוטב שאקרא; כמה דברי כפירה", השירה אינה יכולה להסתיר את "בשר השעה המרה' ~, אבל חוסר היכולת שווה שירה. זהו מעין מנגנון הגנה, מעין צורך לסמן את התחושה שגם החזק שבמראות הופך לרמשי מילים "מקרטעים על הנייר". אפשר לעקוף את המנגנון הזה כיוון שהשיר מצלם גם את המערות הסמויות מהעין המכוונת לנוף. ובכלל 1 בשיר 'עדיים' היא כותבת: "בחלומך את נוגעת; במחרוזת טורקיז; וחרוזיה הזכים; משחירים כשוהם". אני בטוח שטל ניצן-קרן במילה "חרוזיה" התכוונה לחרוזי המחרוזת, אך אם ניקח את החרוזים האלה ונקשיב להם לגע כאילו היו חרוזי שיר , אפשר יהיה לומר שגם הםםיpםזבד משחיר הטורקיז 1 אבל השחור שלו שווה שוהם. זה כל הקסם. • רוני סומק לא נוגע, כן נוגע, בסולן הכוונה וויו גרוסמן - בגרף אני מבינה, הספדיה החדשה, 250 עמ' נס של חסד מופלא לא קורה בנובלה הראשונה שבספר: לא עוזרות תועפות הכתיבה, המלצתו החמה של העורך הקבוע, מנחם פרי 1 על דש עטיפה אחורית, בדבר העזה חדשה באחד הספרים הגדולים של הסיפורת הישראלית בשנים האחרונות, לא עוזרת אפילו הסיפורת ההישגית הזאת, שכולה מפגן עצום של כתיבה שופעת כשרון 1 גואה על גדותיה, כתיבה שגם כשאינך משוכנע בשלמות בכל מקטעיה באמיתותה, היא מרשימה במתח המרגש שבו היא מחברת את המילים. כמו צירוף של אמן תענית מיוסר וקוסם מיומן עורך גרוסמן את מיצג השיא הנוסף ואולם כשרונו המופלג מורץ כאן לאורך מסלולים שאחדים מהם מיצו עצמם ברומן הקודם שלו שתה" ל' הםכ'ן. שאול של הנובלה "אטרף" מנקז אליו את קווי המתאר של דמויות הגברים המוכרות המאכלסות את יצירת הרומן של גרוסמן: בכיר 1 מצליח ובעל מוניטין לכאורה, אך אכול ומתפורר מבפנים, מרוט בקצוות הפרומים של עצביו המותשים הוא מסכם את התבוסה הכללית של ערכת חיי האישות. שאול הוא גיבור גברי המחושבת והנערצת, הנקבה הפולחנית "האשה הגדולה והיפה וההחלטית" (עמ' 11( ששאול אבוד וחסר אחיזה בלעדיה. זו גם האשה שהוא שואל את נפשו בבגידתה, האשה שמשאילה לו את עצמה לצורך תחזוקת ערכת המשפחה, אך בגופה וברגשותיה כבר חרגה הרחק מתחומו. ולפיכך מיד בפתיחה הוא נמצא מדדה על קביים, חבוט ומוכה מתאונה מסתורית פרי ייאושו המתגבר 1 רופס כולו נוכח ה"פורס מאז'ור" הנקבי פרי גורלו המר ובגידתה המתעתעת של רעייתו. זו האשה המושלמת לכאורה המעניקה לו את עינוג האומללות המיוחל . גרוסמן שב ומעלה בנובלה הזאת את תפאורת תיאטרון חיי הנישואים על אבזרי התחזוקה המעיקים המרכיבים את תעשיית הזוגיות העברית ("והציעה לשאול מהכריכים שהכינה." גם פרות וירקות וביצים-קשות חומות היו לה, ושני 'ונונה' וחריץ קממבר." וקופסה מלאה נעו גירת השומשום המפורסמות שלה" (עמ' 27(; ובהמשך נמצא הקורא מדווח על "העונג הקטן שיש אפילו במחזור החיים הריתמי של חישובי המע"מ, ותשלומי המקדמות, וההפקדות החודשיות לתוכניות החיסכון." והחלפת מסנני המים בברזים פעמיים בשנה" (עמ' 43( אל מול מפרט הזוגיות השופעת המתוחזקת כהלכה לכאורה מעמיד המחבר את המיקרוסקופ התת-עורי המשוכלל 1 המבקש לפלוש אל הגוף במאמץ לצוד באורח מעבדתי את נפשותיהם המיוסרות של גיבוריו . וכך בקוטב האחד מוצבים הסלון והמטבח הזוגי ובקוטב השני 1 האשה הבוגדת והנעלמת, המופיעה פה כמין אלתור נוסף על הגיבור הרץ 1 הנעדר 1 הבורח, המבקש לחרוג מן המלכודת הזוגית - הלאה מזה אל עבר אקס-טריטוריה שמחוץ לגבולות המשפחה והתרבות, תעודת הזהות והשכונות המוכרות. "ומול עיניו הקרועות נקלפת אלישבע במרוצתה מכל עטיפות חייהם המשותפים" (עמ' 41(, שאול נדמה כמפיק את כל עינוגי ההיאנחות האפשריים מן הווידוי שהוא עורך באוזני אסתי - אשת אחיו 1 על דבר בגידתה המשונה של אלישבע רעייתו התמה והשקופה ונפלאת השדיים, שחזה לבדו די בו לספק עינוג השקול כנגד כל אהבת נשים אחרות, מי שנדמית כלפי חוץ כשומרת החותם של "מיליארדי המולקולות של הבית והמשפחה" (עמ' 45( ומי שנחשפת בווידויו כבוגדת 8 גליון 272 סדורה ופרפקציוניסטית, אחת שמחוברת לשעון:ךן. שר ויצרי 1 ה"מקיימת חיים שלמים עם גבר אחר כבר עשר שנים לפחות, במשך חמישים וכמה דקות בכל פסח מילין !&ו יום" (עמ' 57(, אני מתייעץ עם עצמי סיפור האהבה שבין אלישבע לפאול • הקריקטוריסט 1~ ~ האינדיווידואליסט מריגה, אינו צובר גובה, הגם ששאול מזריק אליו את כל מיצי הקדחת הצהובהי~~ ז;נ~:ע.ץ ~ם ~~ז;ני והמיוסרת של קנאתו והזיותיו החושניות. הדינמיקה האם להחזיר את המלים .. -:· :-:-· . המשמעותית היחידה המתפתחת לאורך הנובלה, שעומדת בסימן של תקיעות קשה, היא ביחס שביןא; 7 סס.~י~ן ~~לי שאול המתוודה הכפייתי לאסתי המאזינה הדרוכה.סזזם 7~. דר ~ת ~ןט;~ן ציר זה הולך ונטען עד כדי חשש מה למגע אסור א; ן~ ry ןן ~ס~ג:ת סור~ מקביל לסיפור הבגידה הגדולה . "והרגישה אתי~~י~ ן~~~נ;ז ן~~:ן התפתלות הנחשים הקטנים ששאול זרע בתוכה, ל 9 ג i לסז ~ת ס~רז מזדווגים עם אלה שלה" (עמ' 105(, ואולם פריחת א; ל~לל ~סז ~ת כ rj ~זפ 1:ז האהבה אין בה כדי לחלץ את הקורא מן המופרכות של מעללי אלישבע ובחיר גופה ומן הקטעים י~~ ~ש 1 ט ך;~ה 7 ס~ז ע.ל.יסז ההזויים, המתארים את מחנה החיפושים שמוקם י~~נ;ז. ן~~~ בעבור הרעיה הנעדרת. ל~ז י~~י~ ~~סל זז~ן ו;ו tfא 1ו;ו~ן לעומת זאת נס פרי חסד מופלא ומרגש בעליל, 1 ו;ו~זזיר לסז ~ת סס ryל 9ה אכן מתרחש בנובלה השנייה ודווקא על רקע חולשתה של קודמתה, בולטת כאן עוד יותר יכולתו ~י~י לרדת ז;נ~~ךל.י ס~ן המרשימה של גרוסמן להתחדש, לפרוץ את כלא המשפחתיות המעייפת ולהגיע לכלל נגיעה במבוע של השראה רעננה. אף כאן יש וידוי הפורץ חללסיפור 1 המנסה לפענח את חידת היחסים המשונים של המתבגר הנצחי 1 הצמא לאהבה, חגה נילי של תקיעות משפחתית מיוסרת ואף פה מופיעה שקיימה האם לפני שנים עם נער חריג. הנער היתום היוגיסטית הוותיקה את מחול ההארה תוההאבדו הובא אל המורה ליוגה בידי אב קשה יום, השרא של נשמתה. והגם שהיא נחשפת בפוזות ·הפסבדו בה בטעות מסאז'יסטית מהסוג הרווח יבמכונ גורו שלה ובתנוחת הנדמה לי אמא אדמה ווהכאיל בריאות בסביבת התחנה המרכזית, בתקווה שזו הארה ובקלישאות העידן החדש והשיבה מהודו 1 אהי תהפכו לגבר . ואולם הגם שהמורה ליוגה נקשרת נחשפת במלוא אנושיותיה. גרוסמן במיטבו בקטעי אליו מאוד ואף טורחת על עיסוי גופו מתוךהחב יכה של המתבגר היתום ו תבשיחו התקשרות אינטימית, היא אינה מתפקדת במסלול האסטרונאוטיות, הנוגעות בנימי הנפש, תשנערכו ההכשרה שחפץ בו האב וסיפור האהבה הקצר בינו לבין המורה; "הוא טוען פתאום בלהט רמוז והאינטנסיבי בינה לבין הנער מסמן את סוף ההקרייר ובמין קנטרנות, שפילים טורפים. פילים?" '(עמ שלה כמורה ליוגה ואת ראשית התדרדרותה הנפשית 201; ועיין גם התיאוריה המפליאה שלו על עהרג והכלכלית, המסתיימת במחלה .סופנית היחידי בחיי הציפור שבו היא עפה במתנה מן רהאווי לאורך שתי הנובלות הללו ולאורך מרבית יצירתו 1 מבלי שתצטרך לעשות כל הזמן בכנפיים וכן ,ההנחה מחפש גרוסמן מבעד לשורה של זוויות ואמצעים המעניינת כשלעצמה, לפיה ההודים הם .כושים) את סדק ההצצה, שיאפשר לו נגיעה בנימי שהנפ על אף כותרתה של הנובלה, כלל איני עמשוכנ השקופים ברווח שבינה לבין הגוף. החיפוש הזה ראח שהמחבר מבין בגוף, או בנפש, אלא עיקר ויכולת העור השקוף לובש אצלו אופנים שונים והנובלה להסתנן בסדק שבין שניהם. ביצירה האחרונה והז השנייה מציבה את היוגה כמעין פרספקטיבה נוספת, הוא נכנס אל תוכו באופן שזורק את נילי 1 תא חדשה ואוורירית יותר 1 להסתכלות בסדק הנעלם. הנער ואת הקורא אל מקום אחר 1 שמחוץ הלמשפח זהו טקסט מרתק רגשית, הבוחן שורה של מערכות ולתרבות, מעבר לשפה, אפילו הרחק מן תההארו יחסים טעונות; בין רותם למלאני המקיימות יחסים המהוללות של היוגה. שכן אחרי הפגישה עם ,הנער דמותו של הזר המופלא, כמוקד חושני של ערגות לסביים, בין הנער לרעו הנתונים בקשר הומוארוטי נותרים נילי והקוראים זרוקים והמומים, תועים וקנאות כפייתיות וגם כאן עובר המחבר במסע אסור בפנימייה דתית, בין דור הבנים הלוקה במין בנקודת התהייה האבודה שספרות טובה צריכה דילוגים מבעד לשני ערוצי כתיבה המובאים בגופן יתמות כרונית לדור ההורים המחוספס והמכלה את להוביל אליה; "אחרי המקרה היא פרשה." הוא היהשונה . ואולם במרכז הנובלה הזאת עומדים יחסי עצמו . ואולם במרכז הנובלה ובצ'אקרת הלב בעצם התלמיד האחרון שלה." שהפסיקה גם לעשות הורים-ילדים, כאשר המגעים החושניים שמכוננים הרוטטת שלה עומדים היחסים שבין המורה ליוגח יוגה." התפרנסה אז מכל מיני עבודות אקראיות. נציגי הדור הצעיר פונים לכיוון לסבי לבין הנער 1 הנמצא מחוץ לגבולותיה של הגדרה חיתה דוגמנית בקורסים לציור." אחר כך מכרה והומוסקסואלי. יתכן שהמעבר לציר הורים-בנים מגדרית סדורה והוא כעין נסיך מצרי 1 ספק גבר ציורים של איזה צייר זקן" (עמ' 208(; והסופר ולערוץ היחסים האחרים מחלץ את הטקסט הזה מן ספק אשה. בין האסאנות ללוטוס, בין ~רכת השמש והמבקר והקורא וגם העורך שמחבר תדיר את נוסחי התקיעות של הדיון בחיי האישות ומעניק לו איזה לעמידת ידיים, מצליח גרוסמן לטוות באורח מרגש העטיפות . צריכים לפעמים לעשות ככה; לנטוש מרחב חדש של חיות. רותם • סופרת צעירה השבה ממש את סיפור האהבה הנואש של המורה ליוגה את הספרות המקצועית, לעבור לעבודות מזדמנות, מירידה פנימית בלונדון לשם ביקור חולים שהיאלנער 1 שככל שהיא מבקשת להושיע אותו 1 כך הוא חצי מובטלות, להרגיש את האבדון הזה של המורה, עורכת אצל נילי אמה הגוססת, מקריאה באוזניה מאותת על ארנונה הקרב . מסביב לדמות הקבועה שכל הזמן חיפשה מישהו להושיעו וכשמצאה איבדה הכול. • אלי שי 9 אוקטובר 2002 עיר האלוהים איננו ספר קל 1 הוא אפילו הקש אציו,לופדיה על אלוהים לקריאה. דוקטורוב )76(, שניחן בכושר יתיאור ונרטיבי מצוין ח<יי המשוררים, פסר דנאיל 1 םרגיםי י:ן( s וערך) משבץ בו - באורח גחמני לעיתים -פרקי א"ל דוקטורוב: עיר האלוהים, מאנגלית: הגות, קבצים של שירי הסטנדרט (מזמורים ידועים 1~ מרים יחיל-וקם, הוצאת זמורה ביתן ~ שהפכו לנכסי צאן ברזל) בצד תיאורים מרהיבים 2002,330 עמ' של ביו יורק, והמתרגמת מרים יחיל-וקם עשתה עבודת תר גרם יפה מאוד . "אלוהי 1 לא נוכל להתחיל אפילו לתאר את ביו יורק - עיר האלוהים. "ולכן כל עובר אורח עוולותיך" (עמ' 259(- כך ממצה א"ל דוקטורוב בפינה הזאת, כל אדם מוזנח, עב בשר 1 דק בשר 1 את פנייתו לאל 1 פנייה הבאה תחת התפילות הדתיות מוזר 1 שמן 1 או גרום או צולע או ממלמל או זר הפורמליות המהללות, משבחות ומקלסות את האל למראה, או ירוק שיער ומהדס כפרחח, מאיים, ואת מעשיו. משוגע, כועס, לא מנוחם שאני רואה." הוא ביו דוקטורוב נערך כאן לרומן האולטימטיבי (אולי עם יורקי 1 שפירושו שהוא שייך לפזורה הזאת בדיוק פזילה לפרס נובל) שבו כינס את ידיעותיו ומחקריו כמוני 1 והוא חלק מן הניסוי המתפרץ הגדול שלנו לכתיבת אנציקלופדיה על אלוהים. הוא דן באל בחברה אוניברסליסטית, שמטרתו להגיע לעולם האונטולוגי והקוסמולוגי מכל הבחינות לומכ האספקטים, את הדיונים הוא שם בפי הפילוסופים, ללא אומות, שבו כל אחד יכול להיות כל רדב ורציונליים והטעימו את הערכים ההומניסטיים. פם ותעודת הזהות היא פלניטארית. התיאולוגים, הפיזיקאים, מחוקרי הטבע וההיסטוריה הכומר מתאהב כצפוי בשרה בלומנטל האלמנה, מה שלא אומר שאינך צריכה לשמור על הארנק ועד המשמשים בקודש, הן בנצרות והן ביהדות. נשבה באישיותה השלמה והאוטונומית ומבקש את שלך, גברת" (עמ' 17(.• "האם זהו כישוף? אתם שואלים ואני משיב בקריאת ידה. וכאן מרומם דוקטורוב את היהדות כדת יהודית אוריין יאוש שזה גרוע יותר 1 זהו מדע" (עמ' 234(. הוא אוניברסלית: האב פם מתגייר ומבקש לברוא לו מציג את טביעות אצבעותיו של הבורא יבחסים שבין אלוהים מתוקן שייסוג מעוולותיו ההיסטוריות. בעלי החיים לבין עצמם, מעיין ובוחן באמצעות העקרונות האתיים את המהלכים ההיסטוריים בין הלאומים בשתי מלחמות העולם. היהדות זוכה אצלו לבכורה, הוא מקדיש לה עמודים רבים ואף מיידע את קוראיו בפראקסיס של עבודת הקודש שלה. סיפורי בדים - בגידות ומהיות הסופר יהודי 1 אפשר למצוא בכתיבתו מידה לא מבוטלת של מיסיונריות. ובגדים אוורט, המספר והמחבר 1 טווה כמה עלילות מקיבלות וצולבות, כשהוא מנתר מעלילה מתפתחת אחת אלון אלטרס : שמלתה השחורה של לרעותה. פרקים אחדים מקדשים ללודויג (ע"ש אודליה, הוצאת הקיבוץ המאוחד הספדיה לודויג ואן בטהובן) ויטגנשטיין 1 הפילוסוף האחרון החדשה 2002 במאה ה 20-, שטוען לקורלציה בין המציאות ללשון 1 ובין השאר מתאר דוקטורוב גם את מלחמת העולם בסיום השיר 'הבגד' כותבת דליה רביקוביץ: "מה השנייה בצרפת ובאנגליה באופן פלסטי 1 כאילו נטל יהיה איתן 1 היא אמרה, תפרו לך בגד בוער. /תפרו בה חלק. פרקים ארוכים מוקדשים לגטו קובנו על לי בגד בוער 1 אמרתי 1 אני יודעת. /אז מה את פי יומנים שנחשפו לפניו 1 המתעדים את חיי הנער עומדת, אמרה, את צריכה להיזהר 1/ האם את לא היתום ג'ושוע ששימש כשליח בין עובדי הכפייה יודעת מה זה בגד בוער? //אני יודעת, אמרתי 1 בגטו . את יתרונו של הסיפור הכתוב על זה המסופר אבל לא להיזהר . אבל הבגד 1 אמרה, הבגד בוער בעל פה ואת הדחף הדוחק בו להעלות את האירועים באש.; מה את אומרת, צעקתי, מה את אומרת?/ על הכתב הוא מעלה בעמ' 221: "סיפור על הדף אין עלי בגד בכלל 1 הרי זו אבי הבוערת. 11 הוא כמו מעגל חשמלי מודפס; שחיינו זורמים דרכו 1/ סיפור שמסופר מעורר את יכולתנו הרפה; נראה שמילות שיר אלו הולמות גם את חיה של אודליה ואבשלום, ילדיה של אחותן המתה, כדי לחוש חיים בגופים לא שלנו". אודליה, גיבורת ספרו השני של אלון אלטרס, מושא למסור להם את שמלותיה: "ונטה נעלמה בחדר העלילה המרכזית עוקבת אחרי מעשה פלילי התבוננותו 1 הקשבתו וכתיבתו של אמיר 1 מספר השינה שלה, וחזרה משם כשבידיה ערימת שמלות מתמיה, המתרחש בניו יורק עיר האלוהים ומפגיש הרומן. גם לאודליה תפרו "בגד בוער", גם היא יפות להפליא. אחת שחורה, חגיגית נורא, ואחת בין צ'רלי פם הכומר הנוצרי לבין שרה בלומנטל "לא יודעת להיזהר" וגם היא יכולה חיתה לצעוק, אדומה מבד שיפון. והיו גם שתיים כחולות ממשי "הרב" הקונסרווטיבית היהודייה. באחד הלילות בדיעבד 1 עם סיום הרומן את המילים: "אין עלי פראי." היו שם בערך עשר." אלה שמלות של אמא נשדד צלב הפליז הגדול מפתחה של כנסיית סימרתי בגד בכלל 1 הרי זו אבי הבוערת. 11 שלך 1 היא אמרה לי באיטלקית ומיד חזרה על זה האפיסקופלית שבדרום מבהטן 1 המתרוקנת כותרת הספר "שמלתה השחורה של אודליה" באנגלית, כאילו היא לא בטוחה שהבנתי את ממתפללים. כעבור ימים מעטים מתגלה הצלב על מצביעה על הבגד כנושא מרכזי בספר 1 השזור דבריה." היא לבשה אותן כשחיתה בחורה צעירה" גג בית הכנסת של היהדות האבולוציונרית. מישהם בעלילתו 1 מאפיין את הדמויות ואת מערכות היחסים (עמ' 44(. השמלות, המטונימיות לאם, על נעוריה, בעלי כוונת זדון ביקשו לחלל את בית הכנסת או ביניהן 1 מעצב את נושאי הרומן ומטרים במידה רבה יופיה, נשיותה והמסתורין שבחייה ובמותה, לבזות את הכנסייה. בריונים אורתודוקסים יהודים את סיומו. מאפשרות לבת, העומדת עכשיו באותה נקודת גיל חיבלו כנראה בבית הכנסת, שבו לא הקפידו במצוות הופעתו הראשונה של מוטיב הבגדים היא כאשר בה עמדה אמה, כשלבשה אותן 1 להחיות את פניה אלא ביססו את היהדות על יסודות מדעיים הדודות, המוחרמות והמחרימות, מזמינות את "הנעלמות", הבת מגיבה בהתרגשות לבקשה 10 גליון 272 להיכנס לשמלותיה של האם המתה: "לבשתי אותן לתגמל כספית את הבאים אליה והאווירה הנוגה נישואיהם קונה אמיר לנוו את שמלת הכלה לאשתו . בזו אחר זו." נכנסתי לזה לגמרי." הרגשתי כמו ן:ווי!נו השלטת בה מזכירה את חתונתם העלובה ומעוסת אין ספק כי הבגד המרכזי ביותר ברומן הוא זה נסיכה." ריחפתי מרוב אושר."" (עמ' 45(. למחרת, המשתתפים של הרופא ווינה בסיפור "הרופא המופיע בכותרת . השמלה השחורה של אווליה. כאשר חוזרים האח והאחות לחורם שבמלון , הם וגרושתו", כאשר בשני הטקסטים מטרימה עליבות שמלה זו מסונימית לתהליך הידרדרותה של רואים את האב גוזר בחמת-זעם את שמלות האם החתונה את הנישואים הקצרים ואת הפרידה הקרבה. הגיבורה: זו היא, כאמור , שמלת האם המתה, על ן~ ~ וצועק: "מי את חושבת שאת? רוח רפאים? שתי התמודדותה של הבת עם זכר אמה המתה, המתבטאת גלגוליה השונים, ששיאם ברכישתה בבחינת תחליף המשוגעות מטרייססה נתנו לך ללבוש את הקללות בין השאר בשמלות האם, מהוהות את הנובלה והוי על .ידי הבת, המשיגה את תמורתה בתוך קיום האלה, הן רוצות שתלבשי על הגוף שלך את האסון הידועה של עגנון "בדמי ימיה". ביתה של אווליה יחסי מין בכסף. לבושה בשמלה זו מופיעה אווליה הזה."" (עמ' 47(. בו מצאה אמה את מותה, בו התאבד אחיה, ובו בכנס באיטליה, בו אמור להרצות אהובה (המספר), אפיזודה זו מכילה במוקטן את סבך חייה של אווליה, נטמנים זרעי מותה שלה, נקרא 'רחוב עיר הירח' ואותה היא לובשת, בבחינת עור שני הצמוד לגופה, ממנו אין היא מצליחה להיחלץ והמנמק במידה בדומה לשם ספר שיריה של תרצה אתר , שמצאה כאשר היא פוסעת אל מותה, בעקבות אמה ואחיה, מסוימת את סופה. כלדבשה את שמלות אמה, מחיה את מותה בנסיבות בלתי ברורות, והמהדהד ומטרים לאחר שלא הצליחה להיגאל בכוחה של האהבה: הבת את 'הפנים הנעלמות' ואת גופה המת של האם, את מותה של אווליה. "השמלה נוסנה ונצמדה לגוף. לא לבשתי חזייה. ובה-בעת צורבת בגופה את הקשר הסימביוזי הבגדים מאפיינים גם מצבים שונים בחיי אווליה : גם לא תחתונים. המשכתי להתקדם. הרגליים שלי והאנלוגי שביניהן. בעידודן של אחיות האם, ומול לאחר מות אחיה, כאשר היא שוקעת בדיכאון כבר לא נגעו בקרקעית הבוצית. העיניים צרבו לי." עיניו המשתאות והמהופנטות של אחיה, היא מנביחה ובאנורקסיה, היא לובשת פיג'מה כחולה ודהויה. הם לא מעלים בועתם." שאני לא יודעת לשחות" את הדמיון בינה לבין אמה. תחושתה בעת שהיא כאשר אמיר מאוהב בה וישנה וגיעה במערכת (עמ' 203(. עוסה את השמלות היא של אושר אפיפני , בסול היחסים ביניהם הוא קונה לה בגוים מתוקים ומפתים שמלת האם המתה היא ה'בגו הבוער' של אווליה גבולות, המסמן חוויית שיא בחייה, ממנה • חולצת בטן ורווה וחצאית קצרצרה. לפני שנתפרה בסבך חייה. • תשתלשלנה בזו אחר זו הנפילות עד לסוף המר. אסתר אדיבי-שושן השחתת שמלות האם בידי האב (שנישא בשנית) מעידה על רצונו לנתק את הקשר בין האם לבתה, ועל ניסיונותיו להדחיק ולהשכיח את האם המתה. וזני סומק כמו כן מבליטה אפיזודה זו את הניגוד בין האם rויצח הביולוגית שמתה לבין ה'אם' האחרת החיה. בעוד הראשונה מיוצגת כיופיה ובעלומיה, מיוצגת האחרת מריל לפלך ו~ בכיעורה החיצוני: נמוכת-קומה, כמעט גוצה, מאנגלית: משח דור .r:: תסרוקתה מרושלת, שומה גדולה על סנטרה, המציעה לבת המתבגרת בגו תעשייתי , משוכפל החזק וחסר כל יחו.ו גם מוטיב השקר רווח ברומן: אווליה מעלימה מאמיר את עובדת היותה נשואה, ובכלל היא אינה ~ם ~ין שףם :p לףם נמנעת מלשקר. אווליה ואחיה אבשלום מעלימים ףי~~? ס Qד.ק מהאב ומאשתו את ורב הנסיעה לוודות ואת המפגש נ; • אפשר שתהיה נר מזל -::• • :• T : :• - עימן , מסתירים את שמלות האם מהאב ומאשתו ר~~~ד לא. זtף·~ל-~י-~ן האחרת תחת הכינוי "שמלות לתחפושות של פורים". מסתירים מהדודות את גורלן ומסתירים ס?~ן א;ת; ~מק י~~ 9 ף. את ובר שחזורן על ידי אווליה. זהף נכס עניין השחזור נקשר גם גם במוטיב התחליף ~~ין ן;~ה ל; . והשכפול הרווח ברומן: שום ובר לא קיים בפני עצמו , ביחידותו ובבלעדיותו . הדברים המקוריים הטובים והאמיתיים מתכלים, אך הם לא נעלמים, :p ~נכ~י~ ף~~~ לל~ת אלא משוכפלים בהעתק והוי וטוב פחות: השמלות ~י~~ד ~ת ~ל :ףי~;נ~~ ר~~~ הנגזרות ואחר כך משוחזרות. אווליה אינה יכולה תצטוה להצהיר על כל T -• : -: -:· : • להינתק מבגויו של אחיה המת, היא מעבירה את ~~9 יף, נכ~~יס ~ת :ןף בגויו לארון הבגדים המשותף לה ולאמיר , ואחר ל~יס .ל~~ס כך הם נמסרים למשוגע השכונתי , מתבלים ודוהים לבלי הכר. (כך גם נשתלת הווייתו המיוסרת וחסרת המנוח בחייהם.) במקום האם האהובה והמתה, .ןהף נ;ק~ מובאת אם חלופית, דהה. גם לאמיר ולאווליה 'יל~~ אף לי אלו נישואים שניים, ואף אלה מסתיימים לאחר משל. שףם כלףם : T T תקופה קצרה בפרידה. האצבעות מארגפות את הלא-ידוע. הלא-ידוע ממשי אינ; שלם כמ; החלל T T •: : •• T •• התחליף או השכפול הוהה קיים גם בהיבט מאוד. הכיס אפל, אבל אור מסתורי מאיר את הסוו. נאויר :-· T האינסרטקססואלי רבומן: כך למשל מהדהדות רבומן הסוו הוא סמל, משל ואולי חלל. מי שחוצה אותו שאתה ח;צה א;ת; • רואה אותו. שתיים מיצירותיו המוכרות של עגנון: 'החתונה :•-T:• העלובה' של אמיר ואווליה על מיעוט משתתפיה, ךהףא ~7 ף. ~ם כוחו של השיר הוא בריהוט המטאפורי של אותו העור גברים שיאחזו את מוסרת החופה, הצורך נכ q ~יק נ; . חלל, ובתחושה שהכול, כמו תמיו, בעיני המתבונן. 11 אוקטובר 2002 העשיר שמציע הספר 1 וימצאו אותו קשה מדי 1 אולם זך ..,..,,.,.,,.,.יי--. להציל את אמצעוני להפתעתי ילדה בת 12 מצאה את הספר דווקא קל יורם לוי . פוך n/ א~צע;בי ומהנה, ונתנה אותו גם לאחיה בן ה 9-. ההתייחסויות וו~ :(ו יורם לוי פורת: אמצעוני , הוצאת כרמל , הספרותיות של אמצעוני הן לספרות הקלאסיקה לילדים, עליסה אברז הפלאות, הנסיך ה p ןם, פז ירושלים 132 ,2002 עמ' הדוב וכמובן כפי שמרמז השם: צאבעוני .אמצעוני גדוש יצורים דמיוניים (כולל המרמיטה עצמה) "אמצעוני 1 קום! קום!" טלטל אותי ברל'ה בבהלה. כדוגמת הארנב ויהי-מה, כמוני וכמדומני 1 חילזון "מה קומקום קרה?" שאלתי מתוך שינה. אחרית הימים, ועו.ד כמעט בכל משפט מצוי משחק "חלמתי חלום מוזר" אמר ברל'ה וקולו רע.ד מילים, מטאפורה שהואנשה או שיבוש של ביטוי "על מה קומקום חלמת?" לשוני ידוע, כפי שמודגם בקטע למעלה. לעיתים "על אף על .פיל" "איך הוא נראה האף על פיל שלך?" השיבושים מצחיקים מאוד 1 ולא פעם מצאתי תא עצמי צוחקת בקולו דבר נדיר בספרות בכלל . ןיתכ "בצורת אף ארוך-ארוך 1 אבל על פיל". ~· ו 1)וoו:~~ "מפחיד" אמרתי והתקרבתי אליו. כי הוירטואוזיות הלשונית בספר היא השגרמ כשמפחיד אנחנו תמיד מתקרבים זה .לזה להחלטה להוציאו מנוקד 1 החלטה שיש לה צד יבעיית בכל הנוגע לפילוח קהל היעד. אמצעוני הוא גחרי "ספר", ברל'ה מישש את האדיר 1 כדי להיות בטוח שאף הוחזר מחנויות הספרים אל ההוצאה, והיום תהערימו מאוד בנוף ספרות הילדים כיום, ובכלל בנוף אחד לא מקשיב חוץ ממני ולחש: המיותמות תופסות שטח יקר. גורלו כמעט .שנחרץ הספרותי. הוא מציע קריאה אחרת, מרעננת ,מאוד משהו שנושק בקטעים רבים לתחום של ה"שיר "בתנאי שלא תגלה את החלום שלי לאף אח.ד בניגוד לספרי ילדים רבים, הספר לא מתיילד 1 אאל הבטחתי לאף על פיל. מבטיח?" דווקא "מושך למעלה". לאחר שקראתי את הספר לילדים" מבחינת אופן היחס לשפה. אני מקווה יכ "מבטיח". חשבתי כי ילדים לא יצליחו להכות מן הריבוד למרות הכול 1 חייו של הספר הקסום הזה ינצלו . "בוקר אחד 1 זאת אומרת בוקר אחד "בחלום, • סיפר ברל'ה בהתרגשות, "זחלתי כהרגלי בחודש קציעה עלון לבדוק מה חדש בגינה. לאחר זחילה ארוכה, הגעתי לכרוב ממש ענק. טיפסתי עליו בשארית נוחותי 1 ופתאום הרגשתי שהכרוב זז. על פי כרוב הוא מושרש באדמה, ומעולם לא נתקלתי בכרוב נע ונד בארצנו. עד מאה וארבעים באותו רגע מפחיד חיי עברו לנגד עיני כמו בסרט מצויר 1 ולא ידעתי אם לקפוץ ממנו תוך כדי ציור בן-ציון בן-משה: סונטות, הוצאת חנות או להאחז בו עד יעבור זז." הספרים 2002,150 עמ' "מי אתה? שאל פתאום הכרוב הממונע. "שבלול קטן 1 בשם דוב, שקוראים לו הס פן זעיר "סונטה . שיר לירי בעל צורה חמורה." התוכן או בקיצור ברל'ה. 11 הקונוונציונלי: ארוטיקה, גבורה, מוסר 1 אצילות . "שבלול ושמו דוב? "התפלא הכרוב ועיניו כמעט נפש": כך בלקסיקון למונחים ספרותיים מאת התפלאו החוצה. עזריאל אוכמני (ספריית-פועלים 1985(. ואילו "אני פיל" אמר הכרוב ברוב חשיבות, "אף על פיל באנציקלופדיה העברית (כרך כ"ה, עמ' 525( נכתב שאני לא בדיוק פיל מהשורה." בעניין הסונטה: "ביטוי לירי צרוף, הגיגים "זה בדיוק מה שחשבתי" הנהן ברל'ה בראשו. פילוסופיים-דידקטיים, כלי במאבק פוליטי 1 או "אתה יכול לקרוא לי בקיצור נמלץ אף על פיל" איגרת, סאטירה ושעשוע סתם". בספר הסונטות שלפנינו 1 אמנם, לא מעטות הן הסונטות בעלות הקטע היפהפה הזה לקוח מתוך ספר שעומד להיגרס. הביטוי הלירי הטהור 1 אך יש גם הרבה סונטות כן 1 כן 1 להירגס. סיפורו של הספר הוא סיפור עצוב. הנושאות אמירות דידקטיות, והחסרות אפילו את אמצעוני של יורם לוי פורת יצא לאור לפני השנ לחרוזים מעניינים, כמו "שמףט" ו"למות" (עמ' 11( הצורה החמורה של הסונטה. לרוב, דומה צורת בהוצאת כרמל. ספר מהודר ויפה, עם םציורי למשל, יש לפעמים סופי-שורות נעדרי צל של חרוז. הסונטות של בן-משה לזו של הסונטה השקספירית משובבי נפש של דני קרמן. כריכה קשה, רניי בן-משה מקפיד על הקצב שבשיר והקריאה זורמת (בן-משה תרגם והוציא-לאור סונטות של שקספיר) כרומו 1 דף ציור מול דף טקסט, טקסט מנוקד 1 תמיד' קצובה וכ עימה; החריזה חסרת ההקפדה •12 שורות לא מחולקות לבתים ו 2-שורות מצחיק וייחודי 1 שופע משחקי מילים, התחכמויות מאפשרת להתבטא ביתר חופשיות ומוטב לוותר אחרונות מוסטות קצת לפנים. בסונטה של שקספיר היגיון ועלילה הרפתקנית. לכאורה . כל םהנתוני על חרוז צולע או על עצם "מילוי-מקומו" ולהשיג השורות מונות 10 הברות בכל שורה: בן-משה מרשה להצליח. למעשה . כישלון . לא נכתבה ולו תביקור בחלל חסרונו הברקה לשונית ואפילו "סתם-דיוק" לעצמו מספר ההברות שונה: יש שורות ארוכות אחת על הספר 1 והוא לא זכה אף להתייחסות. יורם של מחשבה מעניינת. · וקצרות באותה סונטה עצמה והשורה שלפני לוי פורת חושב שאולי עורכי מדורי ספרות לא נושאי הסונטות מגוונים ביותר. יש כמובן תיאורי אחרונה היא לפעמים בת שלוש, שתיים, ואף מילה ידעו איך להתייחס אומצעוני .האם זה ספר ילדים? טבע קצרים וקולעים כמו: "גבוה על חוט החשמל; אחת בלבד 1 למשל 1 מילה רמה כמו "מכף~ב" (עמ' הניקוד מרמז על כך. אולם אמצעוני הוא גמסו ../.•/ · יונים נחות כתווי נגינה/ ../../ 120( או אפילו מילת-עזר ארצית כמו "על" (עמ' הספרים שמבוגרים לא פעם נהנים מהם .יותר לעיני האל; המאזין עתה רב קשב; למוסיקה 113(. גם בחריזה אין בן-משה מקפיד, ובהמשך אמצעוני לא נמכר כלל 1 הוא נפל בין הכיסאות, 12 גליון 272 השמימית/ של הרמוניית הכוכבים" <עמ' 116(. ושעשוע. סונטה אחת שלו . ואולי זהו גם דרש דומה, של בולט במיוחד נושא האהבה: "שב להצית את הלב; מאה וארבעים הסונטות שבספר נכתבו בתקופה מספר הסונטות בספר שלנו: שורה אחת בונה עשר ~ ולהעיר את האהבה; הכלואה כפרח עבש; בין דפי של אוגוסט -2001 אפריל 2002, סונטה ביומיים, סונטות, 14 שורות -140 סונטות! ספר."" <עמ' 117(; בן-משה מקדיש לאהבה את לפעמים ביום. אינטנסיביות כזאת אפשרית רק אסיים את רשימתי בציון ייחודם של שערי הספר: עשרות הסונטות הראשונות שבספר: למשל: "ברגע בשיכרון של כתיבה, רק ברוח שורה ואינה ו~ו על השער הפותח, הזהה לשער הסוגר 'מופיעה, על זה, כש t' ת עושה; איתר ---- את שעשית איתי' מתעופפת: לכן' גם הספר אחיד ברוחו ובסגנונו: רקע של ענפי רימונים, דמות ~לם בן-העולם- אני עושה; ~נכה." /--/ כל שעשיתי ~נכך" אשרי המשורר ואשרי הקורא בו . העתיק, ובפיו חליל. להפתעתי' אין זה תצלום של <עמ' 25(; ישנן גם שורות תמוהות, כמו "אולי מאה וארבעים סונטות בספר' 14 סונטות פחות פסיפס קדמון' אלא צייר אותו ויליאם מורים, ככתוב הייתי מעדיף למות/ ~לפול שנית בזרועותיך" <עמ' ממספר הסונטות בספר יצירתו של שקספיר. בן- על פנים-העטיפה. על כל שער מופיעה <באותיות 11(, בדרך-כלל הוא "מיטיב לקלוט; את הרמז ציון בן-משה רצה אולי להגיד בכך כי לא הגיע זעירות) הסונטה הפותחת את הספר: עם גמר קריאת בחיוך השפוך; על פנייך" <עמ' 20(. לדרגתו של ענק השירה, וגם מבחינה מספרית 140 הסונטות, שבה ומופיעה על השער הסורג סונטה כמה סונטות מתייחסות לבעיות פוליטיות לאומיות הוא חסר 14 סונטות, כנגד 14 השורות הבונות הפותחת ומזמינה: נא להתחיל! • ובינלאומיות מן המציאות העכשווית, כמו: "ברגע; שמואל שתל בו קרס המגדל הראשון ומט; השני על יושביו בגיא ההריגה;" <עמ' 110( או: "צרורות מקלעים הנורים /----; אל כפר ערבי" <עמ' 106(; "שפת דורה טייטלבוים הרוצחים; --/-- שפת השנאה יקוד; הרוע השואב את כוחו; מן הדלות ומן הבףרףת" <עמ' 107(; ואף ליריקה קיומית: "אני חרד מאוד לחיי בתי; ולחיי ילדיה" <עמ' 108(. חביבים על בן- בוא משה גם פרדוקסים ולוליינות-לשון: "אני תמיד מהמר ללא היסוס; על הסוס הנכון; גם אם לעיתים אני שוגה; ומחליף בטעות; סוס בסוס" <עמ' 113(; נ;א אה i בי נ;א ~ה i'י~ כך מתחילה סונטה המסתיימת ב"מישהו אחר; נ;א. נ;א, המהמר ללא היסוס;על; הסוס הלא-נכון". הספר נחתם בסונטות על העוני ועל הסבל שידעה נ;א ך~ ל.ך . ך~ ל.ך o ~ק א;נדי ס t ק, ס t ק ריt;יo.ק~ משפחתו של הכותב בעבר: "הזלילה היומית של f מ; ם~~ ~ין ~ןת. ~ין . סעודת הצהריים/ שכללה תפריט של מרק עדשים/ שום בצל ופת קיבר" <עמ' 139(; "פולי הקפה נשנים את צל; הנכתשים בעלי; הזעיר שהזהיר את חיינו; --- נךח;ב;ת iבגנים אני גדמתי • : -T • :· • --: T / בנקישה קצובה ומצלצלת" <עמ' 135(; ובסונטה שלעיר קנו על האב ש"אבק דק של חול רחף ושקע; על :•• ךה; 7 ~ת ף~~ ~ל i ~ת :זך;~ T עיניו הפקוחות" ועל "חייה הדלים והמרודים של נשעה לילית ואלמת מרח;ב לרח;ב n ;צה אני :• • • T T : 00::• יי: •:T:·• אמו" <עמ' 132(, "הסורגים על בדידותה הגוועת" <עמ' 133( וסונטה קלב, עליו עצמו' כילד: אותה o~w~1 נ~~~ i ס~ר;ן ף?~ אביא בשלמותה: ~י ח~ה ~ג ryנ i ע;ן ~אן . י~~ 'י~~~~ "כאשר הייתי ילד עכשיו T : נעתי מדלת אל תדל ומיד אל יד ·-.... נ;א ~ה i'י~אה i בי שלי. כנוע דברכים פושט היד נ;א, בקופסתו המצלצלת o ~ק א;נדי ,o.ק~ ממטבע בודד אחד שנדבה לי אשה מבוהלת ךגק Vi יב לך~רים ממראה ילד <השיר ראה פ~לקס · אור ב שטימע', ביטאונה של יהדות ךלק;ל ף?~ המנתר מרגלו האחת פולין: 18.7.87( אל זו האחרת ~~ry ךר א;נדי ם~~ כןקד דוב ~לי ~~~~ח? הצוענים לקול התוף ול~חתת ל;ן~~ ~י ן~~ הגחלים אשר סתר לרגליו." ש n ;לפים על פנינ i דורה טייטלבוים (רוו~ ט~טלבוים): משוררת, נולדה ב- -. : :· ד·· 1914 כבדיסק, בליטא. מ 1932- בארה"ב, מ 1950-בצרפת: אכן' דרך ארוכה עשתה הסונטה העברית מימי א;~ף לא ך;~ה f ~ר ~יש עמנואל הרומי <שקדם לפטרארקה) שהיה לה ראשון' שהתה תקופה מסוימת בפולין, כתבה שירה לירית וגם עד לטשרניחובסקי' שהביע באמצעותה השקפת לא ך;~ה ~ין :פ ' ה בכה, שירים פוליטים בעלי גוון שמאלי. מ 1972- חיה בישראל. עולם, לפיכמן שניבא בסגנונה את גישת השירה ןק י~~ .יד~? פרסמה ספרי שירה רבים, חלקם תורגמו לעברית, גם על המודרנית ועד לבן-משה שב 14- השורות שהשאיר ידי אברהם שלונסקי . ממנה, גילם לא רק צער וטרגיות, אלא גם קונדסות י~~ .יד~? 13 אוקטו בר 2002 ~ו ש~גל.ה: / הגיעה העת/ לשירת נצחוננו המיוחל 1 מי הוא האחר הערףג, / שירת החלפים,/ שירה והלל של חלפים,/ ש;רה והלל של -חזלפים כחולים מכושפים" <עמ' יאבדו שמים וארץ - שירת האפוקליפסה 129-128(. ככלל, בשירת ההלל למוות ובהתעסקות האובססיבית ברפש ובסחי 1 המקדימה את עולמו של חנוך לדין 1 ניכרת התנערות אוירה, גם אם היא בלתי מודעת, מן התפיסה המצויה ביהדות, החל מן הקבלה הקדומה והשלטת בה למן המאה ה 16-, לפיה לקיום המצוות יש משמעות רוחנית עמוקה, במסגרת מאבקם לשלמות הכוחות האלוהיים. אין זו 'חילוניות' גרידא; "חילול הקודש" המכוון הזה הוא סוג של עשיית 'אנטי מצוות', ענוות האין אלוהי. דווקא במי שמחזיק בגישה זו חייבת להתעורר התחושה כי לפניו נקוות הכרעה קוסמית, הכרעה בין חירויות: חירות מן הרע ומן המצוות, המובילה לגאולה, או לחילופיך חירות מן המצוות ומשרידי הטוב, שאחריה יתכן רק אבדון. באחרית-הדבר טוען אברהם נוברשטרן כי נושא הפוגרום שברקע המבנה האמנותי של הפואמות "מסמל את שלב החורבן והפורענות, אותו שלב ראשון והכרחי בכל מודל אסכטולוגי האמור להוביל בסופו של ובר אל הפתרון הגואל" <עמ' 137(. אולם מה משמעות גאולה זו? באף אחת מן הפואמות לא ניתנת לשאלה זו תשובה נחרצת. ברור שאין זו גאולה אלוהית, שהרי האל מוצג כאן במלוא עליבותו. האם האום אמור להחליפו? כך אולי משתמע בעקיפין מ'מעשה במאה' לליילס. אבל פואמות אחרות - ובמיוחד ב'לילה' ללייב הלפרן 1 יצירה שיש בה הדים קום-פרוידיאניים למאבק שבנפש האום, ויותר מרמז לרוע בסיסי הטמון בו -מציגרת את האנושות כולה באור שלילי ביותר 1 המקשה על אימוץ רעיון זה. יותר מכל נומה - ואת זה קשה להסיק מן הפואמות לנון 1 אלא מהמשך היצירה הספרותית והתרבותית שלאחריהן - כי ביצירות אלו ניסו 1 לפחות חלק מן המשוררים, להשאיר מאחור את הקונפליקט הדתי הנושן 1 המהווה את בסיס 'אחוותם', כדי להתפנות למה שהציגו האינטרוספקטיביסטים, ברוח התקופה ואז, כ"אמנות לשם אמנות". ייתכן שזו הגאולה האמיתית שלה הם מצפים: החירות ליצור ללא כבלי המטען החווייתי שטומן בחובו העבר 1 כל עבר מכל סוג שהוא - ובכלל זה גם עברם ה'יהווי', במובנו העיירתי-גלותי. האם ביקשה השירה האפוקליפטית הייוית - זרם שירי ששרו שנים מועטות - לפרוץ מגבולות 'יהדותה' הגלותית ולהשתלב ב"משפחת העמים" של הספרות המודרנית, הכלל-עולמית? במקום להשיב על שאלה זו 1 אפשר להביא את וברי הרמב"ם, הקובע כי "אין בין העולם הזה לבין ימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבו". חוקי הטבע אינם משתנים, והיהודי באשר הוא, כך נומה, יוכל להתהדר לעד בסיסמה ה"גלותית" הארכאית, שהפכה בעקבות אותרו ומבו למודרנית כל-כך: • אני הוא האחר" אורי הולנדר אפילו לקדושה - שניתן לאתרו בפואמות. חץ הזמן שנורה בראשית הזמנים, ושיעוו הוא קץ הזמנים, היה ואיננו עוו - נותרה רק צעקה, כמו בפתיחה האקספרסיוניסטית של הפואמה 'לילה': "א-הה, אה אח- --/ מי קורא כך? )."(" <עמ' 9(. חרף ה'אקלקטיות הרוחנית' שבה מתאפיינות הפואמות <בדמיון שאיננו מקרי לעולמו של ת.ס . אליוט>, היינו עירובם של יסודות אפוקליפטיים יהודיים ברעיונות נוצריים ואחרים - ובמיוחד בולטת בהקשר זה ומותו של הצלוב, כמו-גם מעשה הצליבה עצמו - שתיים מתפיסות היסוד של הפואמות מהוות בפירוש המשך תודעתי של המחשבה האפוקליפטית היהודית הימי-ביניימית: הן התפיסה כי בעולם האלוהות חלו תמורות היסטוריות <אלוהים של ביאליק, האל שירו מנכסיו 1 הוא הקצנת תפיסה זו>, הן התפיסה האנטינומיסטית, לפיה ביטוי הגאולה העמוק של אחרית-הימים הוא חירות במובן האישי 1 הרוחני רעיונות שהתפתחו בקרב חוג המקובלים מגיוונה במאה ה 13-, ובמקביל גם אצל המיסטיקן הנוצרי יואכים איש פי ווי וממשיכיו . שתי תפיסות אלו זוכות בפואמות לביטויים גרוטסקיים: הדינמיקה ההיסטורית שבממלכת האלוהים - תפיסה שקנתה לה אחיזה בעיקר בזכות קבלת האר"י 1 ושפואמות אלו מקבלות כמובנת מאליה - הביאה את העולם לא לשיא רוחני אלא לשיא שפלותו . כך פונה האלוהים אל שארית ה~ל.טה של המין האנושי בפואמה 'מעשה במאה' לליילס: "שחרדוני 1 אתם השורדים,/ מן האחריות לכל יום חוש,/ מחובתי ליום אחרון./ גאלוני!" <עמ' 66(. ובאשר לחירות האישית - אם להשתמש בלשונו של נתן העזתי 1 נביאו של שבתי צבי 1 הרי שהשחרור הגדול מציוויי התורה הישנה, 'תורה ובריאה', והמעבר ל'תורה ואצילות' - שהיא השלב העליון בסולם הרוחניות הלוריאני - שחרור זה מוצא את ביטויו בפואמה 'האדווה' ללייוויק, בחירות הרוחנית להתאבד: "להבות השרפה קרבות/ קרבות, מתרחקות -/ נושרות פיסות להונות משמים/ על חודנו חסר-הפגימה )."( עד : היידית, תרגם מיידיש: עירו נסוק, ערך והוסיף אחרית-דבר: אברהם נוברשטרן' הוצאת קשב לשירה 2002,172 עמ' "יהודי יכתוב על מקדש פריון הווי ועל מקושי שינטו יפניים - כיהודי", כך נכתב במניפסט האינטרוספקטיביסטי 1 ודומה כי גם בארבע הפואמות האפוקליפטיות שלפנינו - 'לילה' למשה- לייב הלפרן 1 'המעשה במאה' לא' ליילס, 'הערמה' לפרץ מרקיש ו'הארווה' לה' לייוויק - שבה ונגלית מבעו לתמורת העשן וגלגלי האש עמדה כזאת, שאפשר לפרשה כעמדה ~לרשמית מובהקת, המניחה כי ביהודי באשר הוא טבוע יסוו אימננטי של 'אח.רףת'. 'אחרות' זו 1 שבעולם הפוסט-מוורני חיתה גם היא לאחו ה'פוסטים', שכנה ברקע ניסיונותיהם של בכירי משוררי היידיש - בשנים שבין מלחמות העולם - להתערות בספרות העולמית. אמנם לא היו אלה ניסיונות מובהקים להשתחרר מעול 'יהדותן' של היצירות, אבל מורכבות התמהיל האמנותי 1 שיש בו מן החוויה האישית ה'יהודית ו מחו גיסא ומן השאיפה לכינונם של עקרונות אסתטיים אוניברסליים מאידך גיסא, ניכרת, כפי שניכרת גם מורכבות התמהיל הרוחני 1 שיש בו אלוהים יהודי מזה ובן-אלוהים נוצרי מזה. ריבוי אותות הקץ ומעשי האימה - הם הם אותותיה של הרוח המודרנית, שלסימניה אין פשר ומובן המתוארים בפואמות בדחיסות תמטית, חוברים למובנו המעורפל של עצם החורבן 1 ויותר מזה, לגורל החיים העלום העוקב לו 1 כדי ליצור עיסה 'אפוקליפטית' שאינה קוהרנטית לגמרי 1 ושמתוכה עולה בבהירות רק הכמיהה לאיחוד כלשהו בין האישי לאוניברסלי: בין אם באסון קולוסלי שיבוא על היקום, ובין אם בגאולה שלמה. מספר מוטיבים חוזרים בפואמות ממחישים כמיהה זו . לדוגמה: האירועים הקונקרטיים המתוארים מתרחשים בזירה המוצגת כמרכז עולם, או כדגם של מרכז יקומי בזעיר אנפין . כך זירת ההתרחשות של הפואמה 'האדווה' היא "~צלב השבילים,/ בלב לבם של היערות הלבנים" <עמ' 102( וכך גם ערמת הגופות המוטלות בעיירה הורווישץ' מן הפואמה 'הערמה', מהווה מוקד משיכה לכל באי עולם. ממרכזים כאלה נשלחות ידיים ומיוניות אל הלא נודע המתפשט ואל ההרס הפושה - כך, למשל, תמונת ערמת- הגופות מובילה לציורי יונים היוצאות לתור את העולם, וכך נאספים אלוהי שלוש הדתות אל "בית התזנונים המפואר" שבקרוב יחוב: "אללה! כריסטוס! שדי! מי עוו? -לכאן 1 עוברי-אורח, עולי-רגל, שהףלכתם שולל!" <עמ' 86(, בפואמה 'האדווה' ללייוויק אף מתואר איחוד "הרמוני" של שאיפת הגאולה האישית וחזון הגאולה הכללי באמצעות התאבדות קולקטיבית. למרבה האירוניה, התאבדות זו היא השריד האחרון ללהט דתי - או 14 גלידן 272 המושלגים. שוב אנו נמחצים עם יענקל בן יצחק אינטלקטואלים יהודים מתחת למהדורות העיתונים הנופלות מלמעלה בעוד 1111 ר n ה 1ח 1 ד 11•-1 •זוק בסנטראל פארק ויו • נ l11111 )1 Jll ווןן 1111.11111111 r י י 1111iגו ו 1111 לשון העיתים מורחת את משקפיו באדום )'1919', עמ' 77(. והנה ברכבת התחתית אנו צופים עם א. ליילס במדונה מופקרת המעלעלת בעיתון ערב ומאפרת בפודרה את אפה וסנטרה. רשימה זו לא נועדה להציג את שלושת היוצרים המהוללים שבלעדיהם לא ניתן לתאר את מפגשה של הספרות היהודית עם שלל הזרמים אשר שלטו בספרות העולם בעשורים הראשונים של · המאה ה 20. אקספרסיוניזם, קוביזם, פוטוריזם, סוריאליזם. למי שאינו מכיר ההוד וחובקת · את האימפריה רבת העולם של שירת היידיש הספר הוא הזמנה מרתקת לשיטוט בשבילים, המובילים לשדרות רחבות, הנפתחות לערים ולכרכים, לאירועים היסטוריים שהשפעתם עודה ניכרת בחיינו .• רפי וייכרט רבקה ב~סמ~ן • מי~ן tt לטע הערמעס בייני איך ~טעם שדין פ tt ר דיר' צעלייג זיי מייגע אטעמס T אדיף געלבלעכן פ ttפיר . פ tt רשרי~ב מיט די~נע נ~טן די אויתיות פרן מי~ן זי~ן' וו~ס גייען דודך די ש~טנס צו זרן און ט~ג און שי~ן . מי~ן קליינע הערמעס בייני אין וועלט פרן דיגיט tt ל, פרן פ tt קסן און ק~מפיוטערס, t\ פרעמדקי~ט פרן מעט ttל . מיו ורעלן ביידע זינגען' ניט שעמען זין t\ ה~ר, זאל אונדזערע נשמות T פ tt רזינגען יאד באך יאד . 1 ~1 s ~1 ~ בנימין הושב: שירת היחיד בניו-יורק, דיוקנאות של ארבעה משוררי יידיש ומבחר שיריהם בתרגום עברי , הוצאת כרמל ,2002,228 עמ' לפני כשנתיים הזדמן לי ללמד קורס על שירת יידיש באוניברסיטת תל-אביב. הגיעו לשיעור שומעים חופשיים, מבוגרים שלא נולדו בארץ' כאלה שהיידיש שגורה בפיהם, וכן סטודנטים מן המניין' צעירים ישראלים סקרנים. כולם הופתעו לגלות כי שירת יידיש, בניגוד לדימוי הפולקלוריסטי שנטבע בתודעתם, היא יצירה מודרניסטית מעולה, שנכתבה במרכזים ספרותיים גדולים, בידי אינטלקטואלים הרחוקים מדמות הטרובדור העממי הסובב בחצרות הבתים ומזמר על חיי המשפחה היהודית בגולה הרוויה. במהלך הסמסטר הצגתי 1 על קצה המזלג כמובן 1 מקצת מיצירתם של יעקב גלאטשטיין, משה-לייב הלפרן 1 א. ליילס, מלך ראוויטש, פרץ מארקיש, אברהם סוצקבר 1 איציק מאנגר 1 יהואש, יעקב פרידמן 1 לייזר אייכנראנד. שירים אחדים קראנו בשפת המקור 1 כדי להטעים את הנגינה, ואת היתר בשלל תרגומים של: בנימין הושב, א. ו. שפיר 1 דן מירון 1 יעקב אורלנד 1 נתן יונתן 1 יעקב בסר ובנימין טנא. הודות למתרגמים אלה ולרבים אחרים, שפירסמו בעברית ספרים ומבחרים משירת יידיש <משה נסוק, למשל) יכלו הסטודנטים להתוודע לקולותיהם המורכבים והחכמים של כמה מגדולי המשוררים. אחד ממתרגמיה המובהקים של שירת יידיש לעברית הוא בנימין הושב <הרושובסקי), ממקימי החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב, שהעניק לקורא העברי ספרים מקיפים משירתם של יעקב גלאטשטיין <משורר בניו-יורק, ספרי סימן קריאה, 1990(, לייב הלפרן <המתופף בחוצות, · משה מוסד ביאליק, 1993(, א. ליילס א'וינםרוספקםיביזם בניו-יורק, הקיבוץ המאוחד 1997 1(, הספר שירת היחיד בניו-יורק הוא מבחר מצומצם מתוך שלושת המבחרים הנרחבים הנ"ל. נוספו לו שיריה של המשוררת ציליה דראפקין )1888•1956( שפורסמו בעבר בחוברת מס' 12•13 של כתב-העת סימן קריאה. הכרך רואה אור במסגרת כינוס כל כתביו של בנימין הושב בהוצאת 'נרמלי, בהמשך לשני כרכי מאמריו ומסותיו בתורת הספרות ובאמנות השירה )2000( ולכרך תרגומיו למאניפסטים של המודרניזם )2001(. בעוד שהספרים הקודמים היו חיוניים • בכנסם בין הכריכות מאמרים שפורסמו בכתבי-עת שאינם נגישים עוד לקורא . האנתולוגיה הנוכחית נראית מיותרת. שלושת תרגומיו הקודמים של הושב, הכוללים מסות מעולות על היוצרים ושירתם, ראו כל קושי להשיגם בחנויות הספרים. משורר בניו יורק, מבחר שיריו של יעקב גלאטשטיין 1 אף נמכר במחיר מוזל בסניפים השונים של הרשת 'צומת ספרים: בפתח הספר מעיר הושב כי: "תרגומי השירים שנבחרו כאן פורסמו תחילה בקבצים מקיפים יותר 1 משורר משורר וספרו 1 והקורא המעוניין ימצא את מלוא היקפם שם. המסות נשענות גם הן על מבראותי לספרים הללו."; אם כן 1 אין בספר שלפנינו חידוש תרגומי או תוספת מסאית של ממש והסיבה להוצאתו נותרת בגדר תעלומה. בכל זאת, אנו פוגשים כאן שוב שירים בלתי נשכחים הראויים להיכלל בכל אנתולוגיה משירת העולם. כוונתי ל Memento mori של משה- לייב הלפרן 1 שבו חוזה המשורר במוות בין דמויותיהם של הרוחצים ומשתובבים בים; 'לילה טוב, עולם', שיר המספר המצמרר ליהדות אירופה שחיבר יעקב גלאטשטיין באפריל 1938; וכמו בן הפרקים החזקים, הקיומיים-המבועתים 'מתוך יומנו של פאביוס ליבו' ו'התגלות שנייה', מפסגות הליריקה של א. ליילס: "את באה אלי בהתגלות שניה, / נשביח,/ העולה על הראשונה.// תחילה ./ אביב שיכור בעץ-הדובדבן 1/ שאון גועש, מגעיש, עובר גדותיו ./ · על ענפים, על כנפי רוח" <עמי 192(. שיריה של ציליה דראפקין 1 אהובתו שלא. נ. גבסיך 1 אינם מ"אותה ליגה'.' המתרגם עצמו מודה כי "לא חיתה מגדולי המשוררים של יידיש" <עמי 207(. ייתכן 1 שכדברי הושב "היה לה קול אותנטי ]."[" ואולי כדבריו של יעקב גלאטשטיין 1 שנכתבו זמן קצר אחרי מותה, "יש בספרה שני תריסרי שירים נפלאים, שעליהם תודה שירת יידיש למשוררת לנצח" <עמי 208(, אולם תמימותם הפאתוס · הלומת ופשטותם הנושקת לפשטנות רחוקים מאוד ממורכבותם, פיכחונם, חוכמתם וחדשנותם של עמיתיה המודרניסטים. ההדפסה החוזרת מאפשרת לקוראים חדשים הצצה אל עולמה של שירה מופלאה . אורבנית, חברתית, פרטית ובו-בזמן יהודית, אמריקנית ואוניברסלית. שוב אנו פוסעים עם לייב הלפרן בסנטראל · משה אור בעשור האחרון . הם מצויים עדיין בשוק ואין פארק ותוהים על זרותו של האדם בנופים אוקטו בר 2002 T T T 15 ו ( ן: וייזל ז'יכלינסקי 1: מיידיש: יעקב בסר* מבחר שירים וייזל ז'יכלינסקי (וייזל זשיכלינסקי), שהחלה לפרסם את שיריה ב 1928- ואשר כתבה עד סוף ימיה, נפטרה ב 13- בחודש יוני השנה בקונקודד , שבקליפורניה, בגיל 90• נכתב עליה רבות. בין היתר , שרייזל ז'יכלינסקי חיתה "משוררת של מעט מילים ואימז'ים חזקים". ניתן לזהות בשיריה השפעות לא מעטות, בין היתר של הסוריאליזם הצרפתי , בודלו , השירה האמריקאית, הגרמנית, גתה ורילקה, למשל , ואף מן השירה המינימליסטית הסינית. בשיריה הראשונים התחברו בדרך נדירה מוטיבים מסורתיים מן העיירה היהודית המזרח אירופית עם המודרניזם האירופי המובהק. אין להתעלם גם מהשפעתם של גדולי השירה היידית, כמו מנגר , גלטשטיין, מלך ראויטש ואברהם סוצקבר. היא מצידה לא ראתה את עצמה שייכת לקבוצת יוצרים מסוימת. וייזל ז'יכלינסקי נולדה במרכז פולין בעיר גומבין . פרסמה לראשונה במוסף לספרות של היומון הבונדאי "פ~לקסצי:טונג" <עיתון העם> בשנת 1928. עד 1939 היא כתבה ופרסמה שני ספרי שירה שהביקורת שיבחה באופן גורף. ספרה הראשון נתפרסם ב 1936- וספרה השני , שראה אור על סף פלישת צבאות גרמניה לפולין , נקרא בשם המפתיע, בסיטואציה ההיא: "הגשם מזמר" ... לאןד בעת המלחמה איבדה ז'יכלינסקי את משפחתה: אמה, אחיה ואחיותיה. היא עצמה הספיקה להימלט מבעוד ד~ד ~ד~ר~ת מז\ w ה תמזא מועד לאוקראינה ואחר כך אל המזרח הרחוק. רלאח י.ל~~~ מ~~ר מ~ד;ל;ת? המלחמה נטשה ז'יכלינסקי , עם משפחתה, שהקימה באסיה הסובייטית, את ברית המועצות והגיעה כעבור מ~~ם ה;ל.ך · ~עקב;נ:ייס שלוש שנים לארה"ב. שם, כאמור , נפטרה בשיבה ואבי -אחריה. T :-:• -• :- טובה. וייזל ז'יכלינסקי נמנית עם גדולי המשוררים של ~יא ח~~ ~דןה :p ~ר ל~~ השירה היידית. פשטותה המורכבת, הריאליזם הבלתי באדמה. T ז-: T אפשרי שלה, האמירה החדה, החכמה, ובעיקר קהדיו הלשוני , הם הישגים נדירים בשירה היידית בפרט ךאףלי כך~א ~ן ;ך~~~ ~?ם"ד ובשירה .בכלל המטפחת שעל כתפיה -·:--:·-:··:· ד ~שף~ה ן;ס~ל~~ ~ל ל~ר~ה. י.ב. *מבחר שירים זה והטקסטים הנוספים בגליון תורגמו מיידיש לעברית על ידי יעקב בסר , אלא אם כן צוין אחרת 16 גליון 272 ו :ןן. s ~1 ~ רחל קורן • מן הצד האחר של השיר איטשח גולרברג י א מכבר מלאו 19 שנה מהיום שבו חנה בת-רבקה - מלווה אותה במשך כל חייה. •כמר ילד במשחק ממש על םף •התהרם כבו חייה של רחל קורן -ה 9- ספרה בית וחסר בית <ארגנטינה 1948( ש"מקד לך והבן זאת. אבל להבין מוכרחים - כי רמדוב בספטמבר 1982. כמו כן מלאו 110 את כל המתים שלי", ורחל קורן מונה אחד- שנים מאז נולדה בחווה, בכפר פודליסקי' אחד את כל את כל חלליה שנהרגו בשנים כאן בדמותה רבת הגוונים של רחל קורן' שבגליציה -ב 15- לינואר 1891•1943-1942: ובהשאלה, בגורלה של תבונת קיומו של עם, רחל קורן נחשפה ונתגלתה גם כמשוררת "אמא שלי' שני אחי' לייזר והרש עם אשתו המשחק העיקש על ספיהן של כל כך הרבה ושני בניו' בעלי הרש קורן' הוריו' אחיותיו' תהומות, במשך כל ההיסטוריה הארוכה שלנו הנוגעת עמוק בחושניותה האינטימית וגם כאמן שבאמצעותה: בו זמנית נוטע הגורל את הצער' בעליהן וילדיהן ... אני נותרתי בחיים ובעיני - רעב החיים שלנו העיקש כל כך . את הדמעה טרם נטפה ואת המילה שטרם עצמי אני כאילו עריקה, עריקה מהמוות ... אני הושלם ביטויה, של עם שנידון לכליה ולהכחדה. מחפשת ורוצה למצוא איזו הצדקה להישארותי לפעמים, חושב אני' שהגיון קיומנו כעם איננו בחיים. אלא חוסר ההגיון המופלא של הביטחון שלנו . "שיהיה לי לזכות שהצלתי את בתי' היחידה, עוד מעט מן הביוגרפיה: בתקופת מלחמת "מילדתי", היא אומרת, "טעמו מן השמחה החשופה וכן מן הצער המובנה". על שביל מלבדי' מכל משפחתנו •••11 העולם הראשונה היא ברינה, אחר כך שוב החלום והאמת - בשיבה אל שנות הילדות -"שיהיה ... "אני אומר לה ומוסיף, "ככה שיהיה, בכפר. בין השנים 1939-1919- בפשמישל, עליו התהלכה חיים שלמים וארוכים, היו שמחת זה בלתי נסבל' רגשות האשם האלה שלנו' על שבגליציה. ב 1941- היא נמלטת לברית עץ הלבנה הכסוף וצער יער אלונים וערבות שנשארנו בחיים, זה רודף אותנו ורודף ותובע ... המועצות, נגררת לקיוב, לטשקנט. ב 1944- היא במוסקבה, מיודדת עם היוצרים המובילים בוכיות. שמחה וצער לאין שיעור' אך ריות עוד ועוד' תונע •••11 לך ואחוז ברעד הזה, בצער וברעב החיים הנדיר של הספרות הסובייטית ביידיש וקרובה אליהם מכך צער. היא התייתמה מאביה בהיותה בת 13; והוא הזה, מול פני הכליון' בחבית הקבר של החידלון. מאו.ד היא כותבת באהבה על שלמה מיכואלס, על שמואל חלקיך' על פרץ מרקיש, על דוד המשיך להתקיים בשיריה כל ימי חייה. אבא "אני ניצבת בלב הזמך שבשלכת מופלא - "הוא לא היה מוליך" היא אומרת - ברגלסון. חוסר המוצא המייסר בו נתונים כמו עץ ערום יוצרים אלה נוגע ללבה עד דמעות. ב 1946 "את ילדיו אל הר המורייה לעקדה". ואף על פי כך אני נכונה היא כבר בלודז', אחר כך היא בשטוקהולם. את ספר שיריה הראשון הכפר 1928- פותח להפנים ברגע יחיד בשוודיה היא פעילה בוועד לעזרה לסופרים השיר 'אבי', וב 1968-, כעבור 40 שנה, מסתיים כמו אל תוך מסגרת, יהודים. מ 1948- היא במונטריאול' עד סוף הספר םעם המילה בשיר 'אבי'. <אליו היא אנקת האדם, משגרת דרישת שלום <מישראל. ימיה. נשימת הים, ראשיתו של שיר 1 היא מתחילה לכתוב בפולנית, וכתגובה אמה נהרגה אי שם מכדור גרמני' ב 30- ביולי המשכו של חלום לאנטישמיות הפולנית היא עוברת ללשון 1942. "היא שוכבת אי שם ביער עם כדור רגמני ולהישאר כעין בוהה, בלב. באותו לב שהיה גדוש באהבה לבני אדם, היידיש' לתמיד . ב 1919- היא כותבת יידיש ולהישאר כמו המום, בשגיאות, ב 1928- <אלה גם שנותיו של מנגר!) לבעלי חיים, לשדה, לכל סיב זעיר של דשא. כמו ילד במשחק ממש על סף התהום" השירים שלי הם ההמשך לשנותיה תהקטועו - כבר מופיע בוורשה קובץ שיריה הראשון <מתוך 'תוך המילה') כפר - שירים בעלי חוכמה נדירה של משוררת לפתע בטרם עת". אמה חנה פסט-הרינג או 20 גלידן 272 היחיד ,במינה לשכ המיל ,שלה ףא ההפשוט ,ביותר תאוצר הבחוב ןמעי תהתפרצו לש .גילוי םלעיתי תקרובו יאנ המזה הבשירי לש לרח ןקור תא ןנשימת לש ישת תמשוררו תאנגליו תהקרובו יל :במיוחד הפתיחות הוחוכמת לש העדנ טםנט-וינםנ ימילי דוהרע יהליר יוהרגש טהשק לש יאמיל .דיקינםון ךא םלעיתי עמגי יאנ יליד המסקנ אשהי החכמ יממילי תומרגש ריות 'מדיקינםון זא ןאי ךצור םבשו .השוואה םהמקו · וב אנמצ םהלח לש •ולוולה םא ,רחמים אל ,רחמנות יכפ ישאנ הרוא ,זאת םה ןהניגו לש תהספרו ,ביידיש להגלג ןהראשו ,שנע להצ יהמוסר השמלוו האות ךדר עקב תנושמ לכ השור לש לרח 'קורן םג הבפרוז םוג ,בשירה ואות ןניגו לש וספרותנ .הלאומית קדופ היצירת הכול םפוע םברחמי ,עמוקים םמרחמי האל העול תזעק :המחאה אל וז ךהדר - אל ךכ םנוהגי .באנשים-ילדים םבידיי תדומעו אהי המרימ תא רצע םהעול ףלס רמוס ,גבוה ךכ העול ההאשמ לע ורשעות וואסונ לש ,עולם רהייש ומאסונ יהפרט לש םאד ,עולם וששמ :יענקל ימ רששומ תאוצרו לש ,זרים יומ ושמשל ןאי ול 'דבר א"הו אנש לע ועצמ תא ההתקוו ,המופקרת ליכו תלהיו םשבמקו ראח חמונ םהלח לש ,ולדולה וא לק ריות חלהרווי םבמקו "אחר." ןמגוו לש םיהודי אול ,יהודים םנשי ,עניות םבאי םויוצאי .בסיפוריה םחולפי ,דורות להח תממלחמ םהעול ההראשונ תבשנו הגליצי ,שלה דע ולשנותי לש 'היטלר ושנותי לש 'םאטלין תתקופו תוגיאוגרפיו תשלמו תעוברו דמבע .ליצירתה ךמל ,רוויטש ובדברי לע יסיפור רהספ האדמ ה<וארש 1935(, רמגדי םאות -כ"אכזריים ,כוחניים" :ומוסף א"לול החתימת לע היצירותי אל ןנית ההי ןלהאמי השאש הכתב "אותן." אהו אל ,צודק שרוויט דמאו אל .צודק יכ םסיפורי ,אלה הבדומ הלסיפורי םהמאוחרי ריות המהתקופ תהנאצי הומהתקופ ,הםטאלינית םהולמי טבהחל תא םהרחמי םהגדולי תוא ההאוויר תהרווח לבכל תבספרו .היידישאית רנזכי קר השלוש ,סיפורים שמשלו .תקופות ובנ לש 'יענקל יהיהוד יהענ רביות 'בכפר רהשומ לע םרכוש לש ,אחרים ד"היל טהפעו לבע שהרא ןהקט ,והבהיר" תמ .במגפה אל יהיהוד 'העשיר אל בנו . ןב םהאצילי םע וסוס 'הערבי םמוכני ללהשאי לליענק ססו תלשעו ,אחדות יכד לשיובי תא וילד לא תבי ןהעלמי .העירוני ליענק עקור תא תכתונ תהשב 'שלו טמלק ןמ םהקרעי םתכריכי לבשבי דהיל הופונ לברג ןלכיוו .העיירה אהו אנוש תא וילד וכמ הקדוש - תבעקשנו ,שקטה ונשמת .הרוסה לרח ןקור תמשתמש םבצבעי םהשקטי 'ביותר אודווק טהשק ההז קזוע ,לשמים הומבכ תא ו"דרכ לש :עולם" ,"ראה ךאי םמטילי ועלינ .ייסורים םג תבע םהחיי ו םג םאחריה םמבזי "אותנו. ודמות לש ליענק םע דהיל ,המת רהצרו לבס 'זעיר תמבייש חבמת יהחריש השב םג תא יבנ םהאד םוג תא .ההשגחה הבסיפור ך"הדר ,האחרונה" רכאש יהנאצ שדור םאד דאח למכ ,בית-משפחה ,ולא ליחס תא ההמשפח ,כולה המופיע הדמות לש אהסבת ,הזקנה תשנוטל לע העצמ תא דתפקי הקרבן . ואנ םרואי האות רבאו שהשמ ,השוקעת הבלכת תמהבי לא .המוות םג 'כאן הההשגח האינ .מתערבת םע לכ דצע תנעשי הדמות לש אהסבת תטרגי ריות תונשגב .יותר םשני רמאוח ריות אב רהסיפו ה"בלומ ,זלינגר" לע המשפח תיהודי תהממלט העצמ תלברי תהמועצו תומוצא תא העצמ הגול רבעי טטשקנ .הרחוקה ברו יבנ ההמשפח םמתי הבז ראח .זה ,בלומה ,האמא תיוצא הבחזר תברכב שלחפ ראח הריבה'ל ההאבוד תב .השנה אהי תחייב אלמצו תא ,ריבה'לה יכ לעגי דאח רשנות אמהסבת יתלו לע טסר בסבי הצוואר לש ,ריבה'לה הועלי רלשמו לע להעגי ,היטב ןלמע תהדורו ,הבאים יכד אשל םתיעל אהסבת םח הוחליל ןמ םהעול אלל תאו ושריד . תעקשנו ההגבור לש הבלומ רזלינג ת"נושמ 11 ךמתו ל"גיט "פורישקביץ' לש םשלו "עליכם. ת•בפסיעו תיחפו •וחרישיות לרח ןקור אהי םקוד לכ תמשורר לבכ חרמ" ,איבריה לבכ .חושיה רהשי אהו רהקוש האות לא םהעול לוא ,אלוהים אהו םג ךהמולי האות לא םהמעמקי .שבתוך-תוכה תההתגלו לש יהאנ םוהעול העול ךמתו השיר . המ אהו ואות ?שיר א"הי תבראשיתי יובלת המזוה ךהדר ו האלי גמפלי בהל ולבד הונדמ םשהעול הנעש לבש ריות ועכשי תואימהי ריות הנעשת ההאדמ םע לכ הפסיע לש עהנ דונ םואלחי ובעצמ ליפו לע וברכי חנוכ ההדק ,היחידה ההקדוש תהזא ווז יהר קר הההתחל לש "השיר ה('ההתחל לש (שיך' רהשי ,'אפוא אהו ההמגל תא ותוכ לש .העולם לא ואות ךתו - הז ףשחל הוז אשיבו - ראפש ~ עלהגי קר ובנתיב לש 'השיר יכ ר"מעב אההו לש רהשי םקיי ,בוסתן רמעב אההו לש רהשי תקיימ ,ציפור ~וו רמעב אההו לש רהשי םקיי םג לשבי רמעב אההו לש רהשי םיכולי םנסי שלהתרח רמעב אההו לש רהשי היכול עלהופי "אמי." ופירוש לש 'דבר ושמעבר לש רהשי הטמונ המשמעות ההעמוק רביות לש .המילה אהפל להגדו לש 'עכשיו אהפל לש תהיכול בלהשי תא 'שאבד תא ימ השכיב ואות רכדו 'נאצי אפל השיבת לש ,האם השחלפ םמהעול - לכ האל םכלולי .בשיר רהשי אהו ההמגל תא לכ ןהמסתורי לש לכ ימינ "ה"אני ושלנ רמעב ןלזמ רומעב .למקום רהשי ךהופ תלהיו ךהדר לא ,העולם לאב ת"בפסיעו תשקטו תויחפו ..." תבשנ 1972 השר :רחל י"א םש םבחלו תעולמו םהזויי לע םספ לש תלילו ,וימים תעולמו לש תשתיקו ,חבויות םשפותחי ףדרך-כס "חלומית. ךכ הכתב ב 1972- ךוכ םג ךבמש לכ תתקופ ,יצירתה העבר לע יפנ ההשיר תהיידי ת"בפסיעו תשקטו "ויחפות. הפסיעותי תהשקטו לש לרח ןקור ןה ןסימ וההנ לש :יצירתה לככ תששקטו ,הפסיעות ךהול רוגוב לצלי .קולן תהור ךלכ םחודרי השירי קעמו לא ךתו שנפ ,הקורא םומאריכי תא תשהו יצליל .הדיהם םה םמעמיקי לא ךתו ךהל שהנפ ריות רויות םוה םמזמזמי םבאל לקו ךבתו םה~ני 'האנושי םלעיתי ןזמ ךממוש דמאו. לכ תסולמו שהנפ םפועלי .אצלה לרח ןקור אהי תמשורר תהנושא התפיל .מתמדת ל"כ רשי אהו ,תפילה" ראמ םפע .גלטשטיין ,כן םלעיתי תקרובו יזוה .קינה לכ רשי השל אהו רמית יבכל הנגינ 'נדיר במורכ רמכינו ""כליזמרים קעתי ןיומי יומכל הנגינ םשטר .נגלה אהי תמכוונ תלרחלו תפנימיו אל תמעטו תשמתרוצצו ,בתוכה שי ןבה םג רמשי ,השירים םג תקהל להמתאב לבקו חוכמתו . דומי רלאח ןמכ אהי רכב 'כאן ןבזמ .אמת בושו תפורצו ןמבי האמירותי תדורו לש תסבתו "יהודיות. עלרג אהי הרגיש תונוגע וכמ ןניצ לבש הלפריח דומי ולאחרי םנשמעי תקולו םארציי יבעל תמשמעו תאנושי ,עמוקה בושו תחושניו ,אנושית אשהי תמועט תבשיר שהיידי ןוכ הבשיר תהעברי .העכשווית ןנית ןמ םהסת רלומ אשהי תהחושני ןמבי ומשוררינ - ןה בבקר םגברי -משוררים ןוה וא טק ו רב 21 2002 בקרב נשים-משוררות - פתיחות, תחושניו "מתי אמא אוכלת"? ומני לייב שר את "שיר אשר לא חיית אותם הלחם" ומשיר עם עולה תחינה: "שאשתי תשיג ואת זרמת אל תוכי כל כך בשקט, גופנית, ארצית, רעב לירי הבוקע מן הנפש." היא ידעה לשחרר את שירת היידיש מאיפוק באיזה מקום בהלוואה כיכר לחם בשביל כאילו מאז ומתמיד הייתי לך חלום הדרך . ו~ s ן~ יתר ומ"בושה "בעדתית". הילדים". כל זה מצביע על הקשר ההדוק של אני כבר יודעת שמכל המסעות אלי אושר ~ "אני ספוגה מלחותך , כמו האדמה במי גשמי הספרות היידית עם האדם העובד , ועליו היא יש לשרב בחזרה אביב."/ אני מעליך כמו הבטחת השפע."": יוצאת .להגן או: "שפתי פורחות עם שמך ביניהן; אצבעותי מה עושה בעניין זה רחל קורן? כשהיא מציירת אל דמעת הילדות הראשונה כמר אל סף ביתך. "" ('אל אמי') חולמות את גופך": או: "חלומותי מלאים לכ במילותיה את יענקל השומר , שאין לו די לחם להאכיל את ילדיו , היא פשוט מספרת שהילדים כך בגעגוע, /לכן עולה מתוכי מדי בוקר; חרי שלך מגופי -": ובמקום אחר היא מספרת: אומרים מבוישים לאמם: "אמא, היום שכחת מתוך הזדהות טוטאלית עם החורבן הנורא לש לתת לנו משהו לאכול."", העם והלידה המופלאה בכל שיר מחדש, וכמ "עדיין תלוי לבי על; ידית הדלת; ומצפה "אלחים נולד בכל אביב" - הנגיעה בסוד הגדול לצעד בלתי צפוי; ומילה, שתיקח אל כף .ידך" האמירה השקטה טעונה ורועמת הרבה יותר שבעבר האחר של השיר - איזו השלמה נדירה מכל הציטוטים האחרים עד כה. לא רק צעקת שורות מוכרות ? בפירוש. ממקור מוכר? - ןמוב הכאב הופכת טעונה יותר , אלא היא מצליחה היא משי גח בדרך הצער אל ההמשך . להפיק מגרונם של הילדים הרעבים, שלא האבל האישי-פרטי הופך לאבל העם. מאליו . מ'שיר השירים'. רק יותר מתוחכם. אולי רוצים לבייש את אמם, עדנה נדירה. "אני השומרת על הריסות הבתים גם יותר עמוס בחוכמת הצער . בשבעה קבים ורחובות מתים של צער הגעגוע עטופים שירי האהבה של רחל שם על גדרות כפרפרת קורן. והם לא משפיעים רק במחשבה וברגש תלוי קלוע בתרך קררי עכביש הם עצם התחושה - עשר אצבעות המגששות גלות האבל". בחיפושן ומהן נוטפות טיפות של דבש מריר , המחפשות אחר הנגיעה - שירים-אצבעות, ב 1939- חשה רחל קורן שאדמת גליציה ההאהוב האבל , הצער והסבל , מקבלים משמעות הולכת ונשמטת מתחת לכפות רגליה. אצבעות-שירים אוניברסלית, והחשבון הולך ומתרחב ומעמיק "מדי לילה מתגנבות ידי ממך והלאה; כמו "הר אדמה, מעודי לא ידעתי שאני זרה לך , תפילת עשר האצבעות/בתקוה;שירמה אותן הגעתי רק להתארח לאיזה חמישה עשר , עשרים אל תוך הדורות גופא - הדובר שלה הוא ר"חס חלום שקט, רגוע ורחום; שילחצו כפות ידי דורות." הר אדמה, אם אהיה אנוסה ללכת בית בעולם של שמחה" , המילה מחברת האות ממך בלי שמלה, בלי נעליים, בלי גג - האם אל הסבל , אבל בעבורה, מי שנותרה ,בחיים אל פניך."" בעיני חורים ריקות תשאפי לשמים, חלפרו למילה משמעות אחרת, זו מילה מכושפת, מילה של תיקון. ובמקום אחר: בכחול?" "אולי בגללך ממתינים כה לשווא "כל העדנה שעדיין בתוך דמי; נכונה ב 1941-, תחילת הגלות, האובדן הגדול של כל חסרי הקברים בעולם של דמעות? לקראתך; בצלו של העור הדק אשר לקצות הם מחכים שאפנה לאחור בית: אצבעותי", "מן הסתם זה מה שצריך היה לקרות והודרת לך יררלדר מתי מחדש ." כדי ש - על גופי תהיה לי כתונת אחת ,בלבד ('גזרה' עמ' 64( ונעליים קרועות ואחרונות על רגלי אמא, את תשכח לנדוד אלפי מילים על פני אדמה חסרת ניחומים ." זה הופך כבר ליותר מאם, יותר מאח, ריות מהבעל .המומת הנה, למשל , ספרות יידיש מלאה וגדושה בשירים על רעב: אין זה משום שהמשוררים עימה, צעד אחר צעד הולך האינבית, החלום המופלא מתערבב במציאות האבל עד היו דווקא רעבים, זה מעבר לכך - שבעים האינקרקע, האינתקווה. האינאימא. "לחוש על ראשי ליטוף הידיים שכבר אינן". החשבון , בדומה לאסון , הולך ומתרחב -כל יתר על המידה הם בוודאי לא היו - זה משום "אמי מתפללת היום שהעם ששר מתוכם ואליו הם שרו את שיריהם ומחפשת במחזור הישן את עקברתי, שהתרחש תובע ממנה חשבון נפש, כל העבר - היה רעב. הר, תענה לה, אלי, אתה, אלוהי . דורש מקום בזיכרון , כל היזכרות הופכת להיות אוניברסלית - היא, רחל , "מחויבת לנהל את כבר מנדל'ה הזקן ידע היטב, ש"לולי האוכל הזה, היה יכול האדם להיות מאושר". וחמתו הרכ:ןת, העדינ:ןת של שפתיה מוליכות את האותיות פנקס החשבונות" למען העם. הזיכרון ההיסטורי כמר כבשים כהרת תושקטו הופך ללוח-מיפוי עליו נרשמים הכאב והסבל של מנחם מנדל של שלום עליכם משפרת את שעוברים מדור לדור , סולם יעקב וההיאבקות הנאמר: "אילו הלוע היה קבור באדמה, היה אל מעיין דמעותיה". הבלתי פוסקת עם המלאך , כל זה כדי להשיג הראש עטור בזהב". ואביו של י.ל. פרץ, על שאינו מביא לחם באמצעות שירי האינבית, האובדן , געגוע, היא את השמים. הביתה, ממציא תענית, משום "שספר תורה הופכת "נעולה אל הזמן דרך סבל "וצער הכורח הנדיר לגעת במעמקי נפשה שלה כמו מפשיט את התהליך , עד לנגיעה בנשימתו של נשמט על רצפת בית הכנסת", ואצל אברהם ('אינבית' עמ' 187(. העם. עכשיו היא השומר הכפול - גם של עצמה רייזן בוכים הילדים "tים!tים!." ולא פעם ב 1944-, כבר לאחר טשקנט, במוסקבה, וגם של העם - זהות מלאה ורחבה, לא, זו מנחיתים על אמא קללה מחורזת .ם~ ואצל מנגר , מתחננות האמהות שלחם לבן יפו ל מתברר,~: התמזגות גמורה. היישר אל תוך חיקן." אברהם רייזן מופתע: "מיום שאת אינך, הפכתי המשך-ימיך "והכול שמוקדם כל כך הושמד 22 גויון 272 מחפש בית והמשך בזיכרוני_" הנמצא מעברו השני של השיר ומהצד האחר התמונתיות הלוהטת. כל שורה משלה נשמה, :ג sי של המילה. והצד השני הזה היה מלא בהבטחה, הדיפה, אהבה, שמחה, חוכמה, אמונה וצער • סגנונה הוא הנ יקירן בהתגלמותו , פשטות הרבה נקודות אור גלויות, שרק שיר יכול היא גילמה תערובת אקזוטית של רגישות סוריאליסטית, ויש בכוחו להטעות את העין להר ביל אליהן . ועוצמה שירית. והאוזן הלא מאומנות. ~ • ן~ היא כותבת בכל האמצעים בו זמנית. היא כשמקשיבים היטב לשורותיה של רחל קורן כותבת ליחיד ולציבור כולו בו זמנית, היא קולטים את הניגון שהוא ישן עד תמיהה וחדש מוחקת את הגבולות בין חלום לאמת. זה לא בנדירותו ובעל תוחלת חיים ארוכים, ואז עניין של מקרה - היא מודעת ומבינה למה קולטים דבברי קהלת את המייתו של 'שיר מתחייבת ספרות. השירים' ובה הרעב לאהבה ולהמשך בלתי הנה אומרת רחל קורן במכתבה אלי )1981(: פוסק. "אנו חיים בתקופה של טכנולוגיה, המדע הפך באחד השירים, שנכתב · ב 1971 ,באחת השורות לגבול של המאה שלנו וזה על חשבונן של היא אומרת אל עצמה, שאולי הגיע הזמן להרים האמנות ושל הספרות. המדע הוא למעשה את העיניים לשמים: האנטומיה של היקום. וזה לעומת הספרות בה "את רואה, מצויים הרגשות העמוקים ביותר של האדם, ממתין לך שביל למעלה, הבאים היישר מן התת-מודע שלו • הספרות היא שביל זורח בשבעה צבעים של קשת בשמים". הצורה היחידה המעניקה לחולשות אנוש שוויון מוחלט במסגרת הכוללת של עיסוק בחקר איני יודע בפירוש, מה קורה למעלה ולאן האדם, בחולשותיו וביתרונותיו • הספרות מוליך השביל ההוא - אבל אני יודע בביטחון מעניקה לחלומות האדם ולחזיונותיו אישור מלא, שאם נהיה חכמים מספיק, נראה כניסה ויציאה לאפשרויות בלתי מוגבלות. שממתין לה ולנו שביל, שמוליך היישר אל ביכולתה של הספרות לרומם תופעות פשוטות לבבות העם, ואל לבי שלי , בעת שאני כותב ואפורות ביותר ולהעניק להן משמעויות את השורות האלה ... אוניברסליות. הזיכרון הוא מקור הסבל , הזיכרון הוא מקורב 1972- עורכת רחל קורן את רשימת הדברים האמונה - וההבטחה לעצמה - הישארי שתיקח עימה: והישארי , והשיר הזה מחייב "אקח איתי את נשימתו של האומר "כל האנשים זנחו ארתך, בצערו בצהרר המטוהר שבדממה, על כן עליך להיות אדם כפול מאה אטול איתי את אהבתי הראשונה כל האלים בגדר בך ו ולבסוף, את הדמעה ." עליך להיות אם כן, אל כפול מאה, בפרח זה, הסוד המעודן והמופלא מקץ שלוש שנים, ב 1975-, בבית החולים, היא שלרש אצבעותיך מ'לחם אסירים' מגלה לפתע <הלילה מדבר אליה>: שיזרחו כל האביבים "ונשתמרתי את ויפרחו הפרחים כולם, מי ידאג ערד כל מה שבכל, בכל הזמנים למילה שעד הסוף טרם אמרת מנער מחיי אדם ובאונס ולבכי האחרון כשנגמרו כבר הדמעות?" שדדו". ומתוך חשש, שמא לא נהיה די נבונים, ונשקע ביום מותה ציינתי: אז ביאוש, רומזת לנו רחל קורן , שאין זה הסוף: "רחל קורן , הודות לצמצומה השירי , הנדיר , "ולמרות הכול חוזרת אני הצליחה לחשוף גם במילה הפשוטה את ובאה מחדש לעולם אני מתחדשת תמיד בנשימתו של הרוח רבדמערתי שליו כמר גרעין שנזרע בברא הסתיר . איטשה גולדברג: <איטשע ג~לדבעדג) מבקר ספרותי , כותב מסות, משורר ועורך. ואני הופכת לחלק נולד ב 1904- בפולין. ב 1920- היגר לקנדה, שם למד פילוסופיה וכלכלה. ב 1924- היה מורה בבית של מגילה חדשה ספר תיכון ובסמינר בטורונטו. ב 1931- עבר לארה"ב ונתמנה למנהל בית הספר "אורזן" שם. ב 1970 החתומה בכרכב יחיד ." היה לפרופסור לשפה ולספרות יידיש באוניברסיטה העירונית של ניר יורק. פרסם יצירות רבות וחיבר ספרי לימוד ביידיש. מ 1964- משמש כעורך הראשון של הירחון "יידישע קולטור". זכה בפרס על שם ולנו נשאר עושר גדול - גם השיר וגם הפלא, ז'יטלובסקי ב 1962- ובפרס על שם מאנגר ב 1985-• 23 אוקטובר 2002 (ן: !ן ~1 ~ • י יידיש את אנףסה לעבר ום של חךב;ת, ~קיר t\ ל קיר. ההד שלדממה י~~ :~;~; דם~ק Tא;סך ,י הך~,;~ ~סת ~ל ~יד T T : -•: •• - א;ת; י~~,ת~~;ש תסיt~ ל~~ד ל~~ ס~ן~ה :פמ; שש;מעים נכיה של ומעה, T : • "." T : • • : •: : תגלי פריחה של עלה זעיר . ;מ~ ~ש;~נןים לש;ן ~ל ~q,ה~~ את הזריחה, :פפי שש;מעים בעצימת עינים .,-~~-;;;ריק " ~o .ת י~~ ר;~ה · o?Tסר ;~ ~· ק T ~שףןה ~o ת ~ל ~יד -· ry ר ה~~ך~·~ ך·~~ ן~~ ה ~דס~ה, ~לי ף~~ ~סי ~ל .ה~~י : ~י ,ה~~~ל;מ~ ז~~ ~;נ 7 ת, ת~~ • אמרתי לעצמי : • • : -: • -: T הפעילי את :פל ממא;ך;ת זP.~ת;~ך' • • : T :• • • : 'ייt;ע~ר ~קחי ר:~י~ ~ל מ~~נןים 9~י~ר ' ~t\ יז; לש;ן ~לי ל~תק ~ל מ~לילים מ~לף:ים .ך:ל~~ באזני הג;זל המףמת הזה - -:· T -T -•• : T : סלקי ר:יt;לי~רנ ל~~י ס~ןם. . . . q :י Q ?ס~ית נןם 'ר~~~ ~~ךז:וי - הףא ~ד:ז ל'א סש ~ל ~~ת;סיו טעם של אמא. T • :• - ס~~ק ~א לקןא~ר ~~~,. ~ל ףרי~~יt ~ת מ~לי .iב. דה, 'ז~~מ~~דידףת; ' עד שלא יזועזעף :פל הע;למ;ת T T T :: -•: :• ~ry ע~~ ry ~נ;ן ~ח~ת מ~נרים. • :פאשר ומעה ע; בדת :•:• T : • :• :- את שפת הנום, -: :· - • ~~ליחףת ~דד ~חי o,. ס~ן~ה שףב לא ~ק~י~ה ל~~יי - הרסה ורבין: משוררת, נולדה ב 1906-, בפולין . בגיל צעיר ~י לא מך ry ק ~~אן י~~ קך;~ה. ~tיo סךב;ת · ת ~ל ס~~ז והערב, הערב הצטרפה למפלגה הקומוניסטית ••:: T •:•: T : ונאסרה בשל פעילות ץר~~~ מ~?נזיז ל ry י;ת. t\ ינ; ~~זקיס ~ת ס~ oר·~ .ך מחתרתית. עם פרוץ מלחמת :פתמי הזריחה האחר;נים " :--T T • : -••: • העולם השנייה נמלטה לברית שחי טפבת שלי' שחי . : . :· :· . . : ~ן;ל מ~~ל ~ז מר~~ה, המועצות. בתום המלחמה חזרה - ג;לשים מהעלים. • T :• •• • : אתה מ;שיט יד T • T לפולין. מ 1960- בישראל. שיריה הראשונים פורסמו שלא נ:פף א;תה עד :פל;ת. : -T • •: -•• -: : -•• • נדפסו שיריה ב"די ג~לדענע ~ל סא;ך ~ryז~~~ . בפולין בשנת 1931. בארץ פרסמה ספרי שירה אחדים וכן מי י;דע, מהרהר אתה. T ~י~ף .ף~י~? קייט". אוקטובר 2002 25 ו~ הצד האפל של העיירה היהודית : 1 עירית נחמני קובץ הסיפורים טיפוסים וצללים מאת ישעיהו ברשרסקי מזמין את הקורא חמודוני חד העין לזהות ביקורת חברתית סמויה על חשטעטל: נשותיה המדוכאות, מוסר השירונים המתערער, התרופפות י חמוסו, עליבותם של העניים ורשעותם של העשירים ב שלהי המאה ה 19-, על סף המאה ה 20-, הופיע כוכב חדש על במת הספרות העברית בפולין - ישעיהו ברשדסקי ,1 ובעיצומה של פריחת הסיפור הקצר הדהים את קהל הקוראים והסופרים ברומן רחב יריעה: אבין מטרה )1899(. במחקר הספרות העברית הוא תרי ג כרומן העברי המודרני הראשון <להבדיל מהרומן העברי הראשון , אהבת ציון לאברהם מאפו>. גיבור הרומן , אדמוביץ , מבשר את הופעתן של דמויות ה"תלושים" בסיפורת העברית של ראשית המאה ה 20-<הולצמן ,1993:34(. התגלותו של ברשדסקי חיתה מרוכזת, מפתיעה וקצרת ימים. במהלך שלוש שנים, עד 1902, פרסם רומן נוסף - נגד הזרם )1901( וקובץ סיפורים קצרים, טיפוסים וצללים שראה אור בשני כרכים )1900 ו 1902-(. בעקבות הצלחתו הספרותית הוזמן ברשדסקי לעבוד במערכת "הזמן" בפטסרבורג ואחר כך בווילנה. הוא עזב את "הזמן" לאחר שהעיתון נקלע לקשיים כלכליים וההנהלה ביקשה לקצץ בשכר העובדים. ברשדסקי מצא את פרנסתו בכתיבת סיפורים קצרים בעברית, יידיש ורוסית, ובשנתיים האחרונות לחייו כתב בעיקר סיפורים ביידיש, שפורסמו בעיתונים "פאלקסשטימע", "נייעם וועג", "רעם יודישען פאלק", "פריינו". בסך הכל כתב ביידיש כעשרים סיפורים <ויי I, תרע"ד: 128<. ב- 1908 נפטר משחפת הגרון והוא בן 38 בלבד. לאחר מותו ראה אור הקובץ כתבים אחרונים )1910( ובו אסופת סיפוריו שפורסמו בכתבי עת שונים, וכמו כן תולדות חייו מאת פסח קפלן , חברו הקרוב, 2 ורשימה תחת הכותרת "ברשדסקי כאדם וכמספר" מאת בן אביגדור .ל.א< שלקוביץ>, מראשי קבוצת "המהלך החדש", והמו"ל של הוצאת "תושייה" במסגרתה ראו אור כל ספרי ברשדסקי <בן אביגדור, תר"ע: כג-לה>. שני הרומנים אבין מטרה נוגד הזרם הותירו רושם עז על הביקורת ועל ציבור הקוראים. התגובות הנלהבות כללו כשלושים מאמרי ביקורת ודיון 3 ומכתבים שהחליפו ביניהם סופרים ועסקו כולם בתגלית הספרותית החדשה. מעבר לחידוש שבז'אנר , עוררו שני הרומנים עניין רב בניתוח הפסיכולוגי המפורט והמדויק של הדמויות, שהיה ראשון מסוגו בספרות העברית באותה עת. הצלחת הרומנים האפילה על הופעתם של שני כרכי טיפוסים וצללים שהוקדשו להם בסך הכול שלושה מאמרי ביקורת. גם מאמרים שנכתבו לאחר מותו של ברשדסקי התייחסו בעיקר לשני הרומנים. מבקרי הספרות עמדו על הייחוד שבהם, "מיפו" אותם על במת הספרות העברית וניתחו את הדמיון שבין ברשדסקי האיש לבין אדמוביץ , גיבור אבין מרטה. סיפוריו הקצרים שקעו בתהום השכחה, על אף שעיקר כתיבתו היה הז'אנרים הקצרים <אבן , תשכ"ח: 9-8(. כמו הסיפורים הקצרים, כך גם כותבם הלך ונשכח מלב והביקורת המודרנית, כמו גם מחקר הספרות, כמעט שלא חתייחסו אליו •4 מאמר זה מציע ניתוח ראשון , בכלים של ביקורת הספרות המודרנית, של סיפורי טיפוסים וצללים והצעה לקריאה אחרת שלהם. הטענה המרכזית היא כי מאחורי הניתוח הפסיכולוגי המדוקדק של הדמויות, מצויה ביקורת חברתית חבויה על הקהילה היהודית, מנהגיה, קלקלותיה, אורח חייה והאנשים החיים בה, שקורא מודרני יכול לזהותה תוך הסתמכות על שלושה אמצעים ספרותיים: א. עיצוב הדמויות; ב. "צמדי ניגודים": ג. עמדת המספר. אלה מתפקדים הן במישור העלילה והן במישור הרעיוני כמעצבי הביקורת החברתית הסמויה. שני קבצי טיפוסים וצללים כוללים עשרה סיפורים, חמישה בכל אחד. הסיפורים הכלולים בקובץ הראשון הם: "כוחה של מחלוקת", "יהודייה פתיה" , "ליל נדודים" , בודדה- עזובה", "הלוויה". חמשת סיפורי הקובץ השני הם: "ערך הלבנים של איטקה", "בלי אהבה בלי איבה", "לעת זקנה", "כוח הנסיבות", "זושה הסרסור". שינויים ותמורות בחברה היהודית כמוטיב תמטי מרכזי אחד הנושאים הבולטים בסיפורי טיפוסים וצללים הוא השינויים והתמורות העוברים על החברה היהודית ומתבטאים בכמה מישורים: במישור חיי הפרט מתאר ברשדסקי הידרדרות מוסרית <זלמן המהמר והשתיין ב"הלוויה"), פער דורות והתערערות אבני יסוד כמו מוסד השידוכים <הבת המודרנית ב"יהודייה פתיה"), במישור חיי הכלל הוא מציג את התככים בחברה היהודית ("כוחה של מחלוקת") ואת דחיקתו של הסדר הישן על ידי צעירים <"לעת זקנה"), במישור משולב של יחסי גומלין בין תהליכים בחיי הפרט ובחיי הכלל , הוא מתאר את תהליך ההתמשכלות, ההגירה, האורבניזציה והמרת הדת <הבנים הנוטשים את אמם ב"בודדה- עזובה"), 26 גלידן 272 כתובים כסיפורי היזכרות מנקודת תצפית של שני הילדים האחרים - אברהם <שמונה עשרה> (ן: 1 אחת הדמויות בסיפור , או נקודת תצפיתו של ורחל <שש עשרה> נוסעים לאמריקה תלמרו המספר היודע כל. שחזור העבר מנקודת ראות התנגדות האם. היא חוששת שהם יהפכו ל"גויים ~ 1... =ייי= בהווה מאפשר לברשדסקי להציג את התהליכים גמורים" - דבר שאיננו מתרחש - אולם ימ כבלתי-הפיכים. על פי רוב נפתחים הסיפורים שכן נאלץ לעזוב את "תחום המושב" הוא יוסף. ~ו בתוצאות הטרגיות של אותן התרחשויות. רבקה, הבת הצעירה ביותר , מצטרפת אליו , מבקרי ספרות, בני זמנו של ברשדסקי , זיהו שכן הוא עושה חיל בעסקיו וכך נשארת םהא את התהליכים החברתיים המתוארים בסיפוריו . בודדה, כאשר הקשר עם בניה נשמר תבעזר כותב דניאל <שמואל רוזנפלד> על "כוחה של מכתבים וסכומי כסף שהם שולחים לה תמע מחלוקת": "חומר הסיפור לקוח מן החיים ימחי לעת. הישיבה מחוץ ל"תחום המושב" המוליכ ההווה מעולם הרבנים הלוחמים זה בזה ומסיגים לשיאו של תהליך ההתפוררות והשינוי - תהמר כל אחד את גבול חברו." על הרוב לא יעברו הדת. ברשדסקי מרמז על עניין זה םבמשפטי מעשים כאלה מבלי מחלוקת בעיר , המחלוקת כגון "במכתבים רבים נשמע גם טעם מרירות ישעיהו רבשדסקי ,1907, שנה לפני מותו משחפת הרגון מביאה כמה וכמה סכסוכים ואסונות על בעלי מיוחדת, איזו התאוננות על הכרח." 11 הדברים המחלוקת והעושים עימם. בתי החסד נהרסים, נאמרים באופן מפורש רק לאחר מות האם, אנשים יורדים מנכסיהם, רבים באים לידי כאשר המספר מקבל מכתב מהבנים ובו הם פשיטת רגל , העיר תחצה לשתי מפלגות מודים לו על טיפולו באמם. באותו מכתב הם ברשדסקי מתאר תהליכים אלה בסצנות השונאות זו את זו ורודפות זו את זו ולרעות מסבירים מדוע נשארה האם רחוקה מהם "היא ובסיטואציות קטנות המעוגנות בזמן ובמקום רבות תוצאות."" ("המליץ" 8 , 103 במאי 1900: לא ידעה ונוח היה שלא ידעה, בכמה עלתה ידועים, טכניקה שהלקין הגדיר כ"הקטנת 4(, לבניה זכות הישיבה מחוץ לתחום: די לה שחיתה השקף". הלקין טוען כי אם "משהו חי ברגע פענוחם של התהליכים החברתיים אותם מתאר בודדה, - למה היה לה לדעת זאת, כי גם עזובה הזה ובמקום הזה ]."[ הוא נושא בתוכו את ברשדסקי מתאפשר הודות לקיומו של "צופן "".!איה הדברים האוניברסליים הרחבים יותר מתחומי משותף 11 בתהליך התקשורתי-ספרותי , הסיפור "הלוויה" עוסק בהתדרדרותו המוסרית השטח המצומצם הנתון לפנינו" <הלקין , המתקיים בין הסופר לקוראיו <שקד , תשמ"ז: של הפרט. הן הקורבן והן המדיח להימורים תשי"ח: 335(, אמצעי שני לתיאור החברה 14(. העיירה היהודית, השטעטל, כוננה את מצויים באותה קטגוריה. זלמן נגרר להימורים היהודית הוא עיצוב הדמויות. מצאי המודלים של הספרות היהודית לצפניה: ולשתייה, אולם המדיח, יחיאל הקולקטור , אינו ברשדסקי מפקיע את הדמויות בסיפוריו טקסיה מנהגיה, כללי המשחק החברתי שלה מצוי בדרגה מוסרית גבוהה יותר מהמודח, אלא מהתחום הפרטי ומעצב אותן כדמויות המייצגות והמערכות הסמיוטיות, התרבותיות והחברתיות אף נמוכה ממנו , שכן עשה את מעשהו בכוונת תופעות ותהליכים המתרחשים בחברה היהודית. השונות היו מקובלים על הכול. לכן יכול היה מכוון: "רבי יחיאל היה קולקטור רגיל ומנוסה הדמויות מתפקדות כשיקוף מראה של הוויית הקורא לזהות את התהליכים הכלליים וידע כי רק ההתחלה קשה, וכמעט ינסה זלמן חיים שלמה המערבת מסורת ומודרניות, כפייה שברשדסקי "סימן" על ידי סצנות קטנות פעם אחת לקנות והיה לו ליקונה' תמידי . הוא ובחירה והבדלי מעמדות. ודמויות בודדות. לא הרפה מזלמן , וסוף סוף השיג את חפצו". וכך מתוארים התככים בחברה היהודית על ידי "בודדה-עזובה" הוא, לדעתי ,סיפור התמורות רוזליה, בתו של זלמן , היא התגלמות מחלוקת סביב בחירת הרב בעיר דורנישק המובהק ביותר , שכן יש בו שילוב של מספר הקורבניות: בגלל מעמדה הסוציו-כלכלי הנמוך ("כוחה של מחלוקת">; החרבת הסדרים הישנים תהליכים, הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל היא אינה מעזה לעמוד מול בורים, בנו של וכינון סדר חדש מיוצגים על ידי ארבע דמויות ובהצגת יחסי הגומלין ביניהם. התהליך כולו הסוחר העשיר המחליט להשיגה, והיא נכנעת -חזן , גבאי , רב ומורה שלאחר שנים רבות מתחיל כאשר המשפחה מאבדת זכות החכירה לו . בורים, המנצל את מעמדו לרעה, מוצג בשירות הציבור , נאלצים לפנות את מקומם על אחוזת הכפר מכיוון ש"כלה זמן החכירה, בסיפור כשיאה של השפלות האנושית: "כמה לצעירים מהם המכוננים סדרים חדשים בכל ולחדש את האמנה היה אסור על פי 'החוקים מן הזדון , אכזריות הלב ושפלות-הנפש היו תחום ("לעת זקנה"), אורבניזציה, התמשכלות, הזמניים', ..", בעקבות זאת, היא חוזרת לעיר , במעשה הזה, אך הוא השיג את חפצו , ובמשך הגירת יהודים מחוץ לתחום המושב והמרת דת, אולם מפסידה את כספה בעסקים שונים שנה אחת ביצע מזימתו!." 11 ברשדסקי המספר מעוצבים באמצעות סיפורה של האם האלמנה והמחסור מתחיל להיות מורגש. בריאותו של מן הצד מחווה דעתו במפורש ויש בה ביקורת שבניה עזבו את עיר מולדתם והשאירו אותה אבי המשפחה נהרסת בשל "השפעתם הרעה סמויה על החברה היהודית הנוקשה, שהקיאה בודדה עד יום מותה ("בודדה עזובה">; פער של תנאי החיים העירוניים - ועוד יותר ממפח מתוכה את רוזל'ה, על אף שחיתה קרובן תמים. הדורות והתערערות מוסד השידוכים מתוארים הנפש עקב העסקים הרעים" <שם> והוא הולך על ידי הנגדת אם ובתה המסמלות שתי תפיסות לעולמו . זהו הביטוי הראשון של נסיבות כלליות דמויות הנשים כמייצגות הוויית חיים עולם: שמרנית ומודרנית ("יהודייה פתיה">: שמשפיעות על גורל הפרט. יהודית ההתרופפות המוסרית של הפרט מודגמת על מכאן ואילך מתחיל תהליך התפוררותה של ידי סיפור הידרדרותו של זלמן להימורים המשפחה, הגורר בעקבותיו הגירה והתרחקות ריבוי דמויות הנשים במרכז העלילה ובשוליה ולשתייה ובעזרת עלילת המשנה שנושאה הוא מהדת עד עזיבתה. האלמנה והיתומים נשארים מלמד על העניין המיוחד שהיה לברשדסקי הניצול המיני של רוזליה בתו בידי בורים, בנו ללא מקור פרנסה, והבן הגדול יוסף, כבן במעמדה של האשה בחברה היהודית. גורלן של של סוחר עשיר ("הלוויה"), עשרים ואחת, עוזב את הבית "ויסע לבקש רוב הדמויות, ובעיקר דמויות הנשים, הוא כל הסיפורים הנ"ל , למעט "יהודייה פתיה" , אשרו בערים אחרות", אחריו עוזבים את הבית תוצאה של נסיבות חייהן , ובעיקר מעמדן ... 27 אוקטובר 2002 הכלכלי-חברתי ואיננו פרי של החלטה או של המסורתי' שאפיין את הרוב הדומם של נשים אופיה, אלא מתרכז בסיפור הלבנים והאכזבה. מעשים עצמאיים. בחברה היהודית בעת ההיא. בכך הוא הופך את איטקה למייצגת של שרירות ~ אחת מרוב דומם זה היא איטקה, גיבורת "ערך Cllll דן מירון טוען כי ספרות הרומנים האירופית י:ך( ==== הגורל שבעוני' מבליט את הנקודה החברתית של המאה ה 19-' שחלקה הגדול התבסס על הלבנים של איטקה". מודעת לקושי של 1~ הכוללת והמשותפת לדור הצעירים ומונע ~ משפחות עניות לחתן בת ללא נדוניה, דאגה תיאור חייהן' סבלן ואהבתן של נשים, חיתה מהקורא להזדהות עם גורלה של ההנער נקודת מוצא לתיאור הוויה רחבה ואף ל~ה מידה האם, עוד לפני שמלאו לאיטקה שש העשר הספציפית איטקה. 5 לשיפוט מידותיה ומנהגיה של חברה <מירון' שנים, להכין את מערכת ה"לבנים" שהכלה העוני כמעצב גורלות עומד גם במרכז הסיפור תש"מ: 38-37(. אמנם בספרות העברית של היהודייה חיתה מביאה עימה לנישואיה: מצעי "הלוויה" בו מתוארת הידרדרותם המוסרית מיטה, מפות, מגבות, ממחטות, כותנות ונו'. אותה תקופה התופעה אינה רווחת, כיוון שבת והכלכלית של זלמן שטרנפלד ומשפחתו . לאחר ישראל המסורתית, ה"אשה העברייה", בדרך כאילו הלבנים עצמם יהיו הבטחה לחתונה. שזלמן מאבד את הונו בהימורים וורעיית כלל "פסחה" על השלב הרומנטי ונישאה ארבע שנים רקמה איטקה את הנדוניה, לובגי נפטרת בגלל קשיי החיים ודאבון הלב, לנופ בשידוך. ובכל זאת, טוען מירון' בסוף שנות עשרים היה הכול "ערוך בסדר הנכון בתוך עול פרנסת חמשת היתומים על הבת, ,רוזל'הה 80- ובראשית שנות ה 90- החלו להופיע תיבת העץ הגדולה המצופה פחי ברזל" והשדכן נערה כבת שתים עשרה. היא מוצאת תא בסיפורת העברית דמויות של צעירות יהודיות, נכנס לפעולה. החתן הפוטנציאלי הראשון עהגי פרנסתה בבית שרה האלמנה בהכנת ,סיגריות אמנם לשלוש פגישות, אך בסיכומו של רדב "חופשיות", שחיפשו חיי רגש וגירוי יחד עם נערות צעירות אחרות. שם פוגש האות אינטלקטואלי והן תפסו מקום בולט גם תכבנו בורים גריגוריביטש גרוסמן' בנו של סוחר רעשי זוג של הגיבור הצעיר האינטלקטואלי יהטיפוס ו"רך-שנותיה ותומת - ילדותה גירו את ואף כדמויות מרכזיות בפני עצמן. תאוותו". לאחר שנה, ובעזרתה של השר מנחם מנדל פייטלזון נתן דעתו על תופעה וז האלמנה, הוא משיג את הנערה והיא תנכנס בספרות העברית וכתב ב"הזמן"' ב 1905 להריון. רוזל'ה נכנעת לו למרות רצונה כי רשימה תחת הכותרת "האשה המשתחררת "לגעור בו או לדבר עימד קשות - לא הנועז בספרותנו": "אחד החזיונות החשובים לש הנערה המדוכאת הזאת, כי נחתה מפני עושרו תקופתנו הוא השאיפה להשתחררות של האשה וכבודו", בסגנון דיווחי יבש מתאר ברשדסקי בכלל ושל האשה העברייה בפרט". פייטלזון כיצד הגיע זלמן לבית הסוחר העשיר ותבע יבבכ מכנה את הנשים המשתחררות - ם"הנשי כי ישא בורים את רוזל'ה לאשה. אין יסיכו החדשות", ומציין כי הן מופיעות בשני םהרומני שנישואים כאלה יתרחשו' ואביו של םשל ברשדסקי בורי - באין מטרה ונגד םהזר מסכים "לפנים משורת הדין" לתת לזלמן הומתוארות בחיבה על ידי הסופר. זו נקודה מא רובל כדי שיסע עם בתו לעיר אחרת עד דשתל. מעניינת, שכן בניגוד לגיבורות הרומנים הם נוסעים וברוזל'ה מתבצעת הפלה. הגדולים, דמויות הנשים בסיפורי טיפוסים רנשדסקי בן 1895 ,25, מורה לעברית בביאליסטוק רוזל'ה היא דמות משנית בסיפור' רוסיפו וצללים, מעוצבות לפי הדגם המסורתי לש הריונה מתפקד כמין מכת גורל נוספת תהאשה היהודייה. הן פסיביות ומצייתות לקוד סירב לשידוך המוצע, כיוון שהשדכן שיקר הניחת ול על אביה המהמר השיכור . היא מסמלת את בעניין סכום הכסף שתביא הכלה כנדוניה. החברתי' לפיו ייעודה של בת ישראל הוא להיות חב ערות העניות, מוכות הגורל' שהפכו קורכן רעיה ואם. מי שנכשלת בכך' דוגמת איטקה רגשותיה של איטקה כלפי החתן הפוטנציאלי של גברים חסרי מעצורים שאין בידן להתמודד <"ערך הלבנים של איטקה") הופכת להיות מונחים על ידי חוסר הברירה שמכתיב לה איתם <שקד' תשל"ח: 443(, חריגה, מעין וריאציה נשית ומקומית של "הזר מעמדה הסוציו-אקונומי הנמוך. בתחילה אין שונה מאיטקה ומרוזל'ה היא דמות הבת בסיפור בביתו", הגיבור המאפיין את סיפורי התלושים היא יודעת אם הוא מוצא חן בעיניה, אך רכאש "יהודייה פתיה" המתוארת כ"נאורה, הקורא של י..ד ברקוביץ <גוברין, תשמ"ה: 59-57(. אמה אומרת לה שהבחור נוטה להשיב בחיוב, בספרים ובאה בחברת אריסטוקרטים". זוהי בדמויות הנשים של ברשדסקי בולט חסרונה נדמה לה ש"גם דעתה נוטה מאוד לזאת" ולכן נערה מודרנית, בת המעמד הבינוני 'משכילה, של אינפורמציה. או שהמחבר אינו קורא להן העלבון שבסירובו צורב כפליים: מדוע הוא שמבלה את ערביה עם בחיר לבה, "יושבים בשם, או שאינו מתאר את דמותן החיצונית, מוצא חן בעיניה ואילו בעיניו מוצא חן רק ומשוחחים עד חצות הלילה". ברשדסקי מציג או שאינו משרטט את קווי אופיין. טכניקה זו סכום הכסף שחשב שתביא כנדוניה. השנים את החדשנות והמרדנות שבהתנהגותה נועדה להפקיע אותן מהתחום הפרטי ולעצבן עברו' חתן אין' השדכנים כבר התייאשו' איטקה באמצעות המונולוג הפנימי של אמה, הגיבורה כמייצגות של תופעות חברתיות. בעזרת דמויות כבר בת שלושים, לבניה עדיין מונחים בתיבה, הראשית, אשה פשוטה בת הדור הקודם, התוהה הנשים מעצב ברשדסקי הוויית חיים בה הנשים מעלים כתמים צהובים של יושן והתבלותם האם נישואים מתוך אהבה עדיפים על נישואי נדונות לעשות את הבחירות שלהן' בדרך כלל מקבילה להתבלותה. היא שוקעת לחיים שידוך . האם והבת מתפקדות כדמויות מייצגות, אלו הנוגעות לנישואים, מתוך כפייה. משמימים, חסרי תכלית בהם "מרירות העלבון ואכן הבחין בכך דניאל <שמואל רוזנפלד> מקורותיה של כפייה זו הם לעולם חברתיים, החדש, כאב הלב הנפצע וייסורי הנפש של ברשימת ביקורת שכתב על טיפוסים וצללים כלכליים, או נובעים מהדומיננטיות הגברית התקווה והאמונה הנכזבות - התחלפו באפסיה ב"המליץ" : "היהודייה הזו אינה בודדה בחברה היהודית, ומתפישת הנישואים בקהילה של יאוש, בהרגשת ריקנות מיוהרה, ריקנות בעולמנו. היא אחת הנפשות שכשפחות בחרפות מוחלטת בתוך הנפש פנימה ובכל מסביב", היהודית בשלהי המאה ה 19-. הבלחה בודדת הנה בבתי בעליהן' ולא רק הבעלים מתנהגים של צעירה מודרנית המצויה בסיפור "יהודייה איטקה איננה עומדת כדמות לעצמה. ברשדסקי' עימן כעם פתיות יען נשים פשוטות הנה ]."[ פתיה" רק מדגישה את הדגם המגדרי בכוונת מכוון' אינו מתאר את מראיה או את 28 גלידן 272 כי גם בניהן שטעמו טעם השכלה אינם מוצאים יחד עם זאת, עצם העימות הספרותי בין דבר ב"מבט תחנונים ותוכחה אילמת". (ן: חפץ בדעת אמותיהם ... ("המליץ" 15 , 109 והיפוכו , משמעו גם קיומה של זיקה מבנית שני צמדי הניגודים מייצגים תופעה חברתית במארס 1900(.~ מקבילה בין שני איברי הניגוד, כמו שהלבן של בעלי הממון המנצלים את כוחם לרעה. c:= גיבורת "ליל נדודים" מצויה בין הפסיביות מחדד את השחור הניצב לידו . יותר מכך , זיקתן === הנגדת שני הצמדים מבליטה את הטרגיות של איטקה ורוזל'ה לבין המודרניות של הבת של שתי הדמויות הניגודיות מקדמת גם את שבעוני. רוזל'ה היא קוונן שרירותו של בורים ו~ ב"יהודייה פתיה". החלטתה של הצעירה, בתו תחום העלילה, שכן המפגש ביניהן מביא גריגוריביטש, אך לא פחות מכך היא קוונן של סוחר עשיר , להינשא, איננה נובעת מבחירה לניצחון האחת ולהתמוטטות השנייה <אבן , נסיבות חייה, שגרמו לה להיקלע למצב של חופשית, אלא בכורח נסיבות שנכפו עליה. היא 29 : 1983(. בסיפורי ברשדסקי מתקיימת זיקה עוני , חוסר אונים ותלות באחרים. סופה של אוהבת את הצעיר שעובד אצל אביה ומבקר כזו בסיפורים "כוחה של מחלוקת", ו"הלוויה". העלילה יוצר צמד ניגודים נוסף, שמרכיביו בביתם מאז שחיתה בת ארבע עשרה. גם הוא צמד הניגודים ב"כוחה של מחלוקת" הוא ממין הם רוזל'ה ואביה המת מצד אחד , יחיאל אוהב אותה אך אינו יכול לממש את כיסופיו זכר ומורכב מרבי שבתי הקרליני ומחתנו רבי הקולקטור ובורים גריגוריביטש מהצד השני. בגלל מעצוריו החברתיים. הוא מחמיץ את יצחק שלמה. השניים מנו גרים הן במראם רוזל'ה ואביה מייצגים את גורלם הטרגי של ההזדמנות להשיגה מתוך חשבונות מחוכמים החיצוני , הן באופיים והן במעמדם הכלכלי . העניים. יחיאל ובורים - את שוויון הנפש בו יתר על המידה ומגיש לאהובתו במו ידיו את הקרליני הוא איש גבה קומה, רחב כתפיים חת ייחסה החברה היהודית למוכי הגורל בן תחרותו המיוחס ממנו . זו הסכימה להינשא ועב כרס, חתנו הוא בחור נמוך "מבנה גוו שבתוכה. גם אם זלמן היה אחראי במו ידיו לאחר , כיוון שנואשה מאהבתו של הראשון רופף, לחייו חיוורות ורשמי פניו דקים להידרדרותו , הרי רוזל'ה נקלעה לנסיבות שלא<אבן , תשכ"ח: 13-12(. וענוגים". החיצוניות מעידה גם על אופיים. באשמתה, בבחינת "אבות אכלו בוסר ושיני הסיפור כתוב כמונולוג פנימי של הגיבור הקרליני עסוק בתככים ועושה כל שביכולתו ונקודת תצפית זו מבליטה הן את המשמעות כדי לקבל את משרת הרב בעיר מגוריו החברתית שלו והן את מקומה השולי של האשה דורנישק. משלא עולה הדבר בידו , הוא מכוון בחברה היהודית, גם אם היא בת למעמד הגבוה. את מהלך העניינים כך שחתנו יזכה במשרה בחירתה, החופשית, לכאורה, של הנערה זו . יצחק שלמה שוקד רק על לימוד תורה והבלי להינשא, איננה נעשית מתוך אהבה לאיש לו העולם הזה אינם מעניינים אותו . הקוליני נמנה תינשא, אלא כתוצאה מחוסר האונים של אהובה עם גבירי העיר ואילו חתנו הוא בן למשפחההאמיתי לממש את אהבתם. כפרית ענייה. בסיפור "כוחה של מחלוקת 11 יש אזכור אגבי ברשדסקי משתמש בצמד ניגודים זה כדי לקטרג של בתו של ו' שבתאי הקרליני , הנישאת על הוויה יהודית רגילה הראויה לביקורת בנישואי שידוך לתלמיד חכם ואחרי הנישואים תככנות ומחלוקות סביב בחירת רב העיר. דואגת לפרנסתו . יש משמעות במיעוט הקרליני ושלמה יצחק מייצגים את הקיטוב האינפורמציה שמספק המספר לקורא על צעירה שבין עולם הרוח לבין עולם החומר , שמתבטאזו , על אף ייחוסה הנכבד . הבת מייצגת את בסיפור זה ברדיפה אחר משרת הרב. הדגם המסורתי והרווח של 'נישואי שידוך' לפיו מבנה שונה של צמד ניגודים קיים בסיפור הצעירה היהודייה בישאה ללא אהבה לתלמיד "לוויה", בו קיימים שני צמדי ניגודים חכם עני ונשאה בעול פרנסת המשפחה. מקבילים: צמד הניגודים הראשון מורכב מרבי זלמן שטרנפלד ורבי יחיאל הקולקטור , והצמד "צמדי ניגודים" כאמצעי לעיצוב הביקורת השני מרוזל'ה, בתו של ו' זלמן ובורים החברתית גריגוריביטש. שני הצמדים מקיימים זיקה של דמיון וניגוד בעת ובעונה אחת. הדמיון הוא קריאה בסיפורי טיפוסים וצללים מגלה את בפונקציות שממלאות הדמויות: בכל צמד קיים שכיחותו של מעין "צמד ניגודים" המתפקד מדיח ומודח. ו' יחיאל הקולקטור הוא המדיח בהם. שתי הדמויות המתקשרות לצמד למשחקי הימורים ורבי זלמן שטרנפלד -הוא מתייחסות זו אל זו כדבר להיפוכו . אחת המודח, מתפתה ומידרדר. בורים גריגוריביטש עמוד השער של קובץ הסיפורים "כתבים אחרונים", התכונות העיקריות המאפיינות את צמדי הוא המדיח המחליט לכבוש את הנערה ורוזל'ה ראה אור לאחר מרתו של ברשדסקי , בהוצאת תושייה הניגודים של ברשדסקי היא קיומו של פער היא המודחת. כלכלי-מעמדי בין שני חלקי הניגו.ד תכונה יחסי הניגוד מתקיימים בשתי רמות שונות. בנים תקהינה". היא דמות של קוונן טהור , ניגודית זו יכולה לבוא במקביל ובנוסף על הרמה הגלויה היא מינם של דמויות הצמדים - והעובדה, שהחברה היהודית הקיאה מקרבה ניגודים אחרים, כגון: מראה, תכונות אופי , הצמד הראשון הוא ממין זכר והצמד השבי הוא אותה ולא את הבחור שחילל את כבודה, מעידה השקפת עולם, מין ונו'. לכן צמדי הניגודים בן שני המינים. הרמה השנייה מצויה בעיצוב על אכזריותה וצביעותה של החברה שאמורה בסיפורי ברשדסקי משמשים אמצעי להבלטת דמויותיהם של המודחים. בעוד זלמן מתפתה להיות רחמנית וערבה לכל חבריה. הביקורת החברתית הקיימת בסיפורי טיפוסים מרצונו לאחר "לחץ פסיכולוגי מתון", רוזל'ה צמד ניגודים מסוג אחר מצוי ב"ערך הלבנים זוללים. לעיתים מייצגת דמות אחת את הרצוי נאלצת להיכנע לבחור העשיר , שכן בגלל של איטקה", שם מרכיבי הצמד הם איטקה מצד והדמות השנייה את המצוי , שברשדסקי מבקר מעמדה הסוציו-כלכלי הנמוך היא איננה מעזה אחד וחברותיה מהצד השני. צמד כזה מבליט אותו או מבקש להציגו בכל שלילתו . להתייצב נגדו. התנגדותה היחידה מתבטאת את חריגותה של איטקה ואת היותה יוצאת דופן. + 29 אוקטו בר 2002 אמצעי אחר היוצר ריחוק הוא המספר היודע ביבליוגרפיה כאשר אמה קונה לה בד להכנת לבני החתונה, היא אינה יכולה להתייעץ עם מי מחברותיה כל , המוסר את המונולוגים הפנימיים של 1. אבן' יוסף. "ישעיהו ברשדסקי ויצירתו"' בתוך יג: דמויותיו מתוך עמדה של תצפיתן פסיכולוגי. ... בעניין דוגמת הרקמה, כיוון שהקדימה את י:ן( === ברשדסקי' ישעיהו 'אבין מרםה, ספריית דורות, מוסד כולן. כאשר איטקה בת עשרים, וחברותיה גם כאן מושג הריחוק בעזרת הניתוח ביאליק, ירושלים, תשכ"ח, 7 :1967•26 ו~ באות להתייעץ איתה בעניין דוגמת הרקמה, הפסיכולוגי של הדמויות במקום כתיבת 2.----- ."מבוא", בתוך נציני הריאלזים בספרות העברית, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ג: 7•36 הן עומדות כולן בפני נישואים והיא נשארת הרהוריהן בדיווח ישיר . ב"ליל נדודים", לאחר שהבחורה מתוודה על אהבתה, מתאר ברשדסקי 3.-----. '"צמד הניגודים' כתופעה תתמטי ברווקותה. וכתחבולה ספרותית בסיפורי מ. י . 'ברדיצ'בסקי" את תגובתו של הבחור: "במשך רגעים אחדים ניגוד זה מעצב מעין מבנה חברתי העומד על מבתר מסות, על הפרוזה העברית בדור ,ביאליק היה כנדהם, משולל-הכרה, וכאשר שבה ואלי שתי תופעות מנוגדות. כביכול, החברה היהודית ברדיצ'בסקי' שופמן' ואונני' ברש, הוצאת ץהקיבו בנויה משתי שכבות התנהגות טיפולוגיות הכרתו לא הרגיש כל סערת רוח, רק כאב עז המאוחד, תשמ"ד, 1983:43-28 השונות זו מזו <אבן , תשמ"ד: 32(. העניים, וחד , גם מין קרה איומה בקרבו פנימה ... ברגע 4. בן אביגדור., <שלקוביץ, אברהם לייב>. ".י ההוא הכיר היטב את כל כובד אשמתו לה ברשדסקי בתור אדם ובתור מספר" בתוך: 'ברשדסקי המכינים את הנדוניה שנים לפני ,החתונהמ P, רים את הסדר הנכון של הדברים. שאר ולעצמו •••/1 זוהי דוגמה אופיינית לעמדת ישעיהו . כתבים ארחונים, הוצאת תושייה, ,ורשה תר"ע, 1910: הכג-ל המספר היודע כל והמנתח הפסיכולוגי המרוחק הציבור מקיים אותו ובכך מובלטת ההפרה, כמו 5. ברשדסקי' ישעיהו . אין מטרה - רופאן מתיי מדמויותיו ומדווח עליהן ביובש מדעי-ענייני. גם חוסר התכלית שבה, שכן נדוניה אינה המפלגה הבינונית בישראל' תושייה, ורשה, תרנ ".ט ערובה לחתונה. שתי העמדות, גם של המספר העד וגם של מהדורה מחודשת בהוצאת מוסד ביאליק ת<ספרי בסיפור "לעת זקנה" מדגים צמד הניגודים את התצפיתן הפסיכולוג "מגייסות" את הקורא דורות>, ירושלים, זתשכ" פער הדורות ואת מרידת הדור הצעיר בדור ומעמידות אותו בנקודת תצפית קרובה לזו של 6.-----. טיפוסים וצללים, הוצאת ,תושייההסופר . כך מתקשה הקורא להזדהות עם פיעטרקוב, סתר" הישן. 7. גורבין, נורית. ד..י" ברקוביץ, הזר ביבתו", תתלישו איברי הניגוד בנויים מריבוי דמויות: מצד אחד הדמויות ולפתח אליהן אמפתיה. במקום תזא והתחדשות, הסיפורת העברית בראשית המאה ה 20-, החזן , הגבאי , הרב והמורה המייצגים את הדור מתרחבת נקודת המבט שלו מעבר לדמות משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תשמ"ה: 65-57 הישן , ומצד שני ה"צעירים" בני הדור החדש. הבודדת, ומבעד לדיווח העקיף על דברי 8. דניאל., <רוזנפלד שמואל>. "שיחה ,ספרותית לא בכדי העניק ברשדסקי שמות לכל אחד מבני הדמות, תחושותיה, לבטיה וסערות רוחה, צצות טיפוסים וצללים, תמונות וציורים <ביקורת>", ,המלץי הדור הישן , ואילו הצעירים נשארים לכל אורך ועולות ומקבלות מקום מרכזי הנסיבות שנה 1900 ,40, גיליונות 105-103,109-108,111, 8 במארס -28 במאי 1900 עמ' 4 בגיליון ' ' 117 -115 הסיפור כמין מהות קולקטיבית ערטילאית, החברתיות המניעות אותה ואת מעשיה, או 105' עמ' 3 בשאר תהגיליונו שפועלת בנחישות ולעיתים אף בברוטליות נגד הגורמות לסבלה. כך הופכים הדיווח העקיף 9. הולצמן, אבנר. '"נגד הזרם' לישעיהו ברשדסקי הדור הישן . יש כאן מחאה חברתית נגד חוסר והניתוח הפסיכולוגי של הדמות הבודדת לכלי צומת בתולדות הרומן העברי"' פרים לפת p ר הכבוד של הצעירים כלפי המבוגרים. בהעניקו בעזרתו ניתן להצביע על החברה כולה ואף בספרות, 7, תשנ"א: 124-111 שם לכל אחד מארבעת המבוגרים, מפקיע לבקר אותה. 10.-----. "מובא היסטורי ספרותי" -הסיפור יהרבע בראשית הפאה השערים, יחידה 1' האוניברסיטה "ליל נדודים" מסופר מתוך היצמדות לתודעתו ברשדסקי את הדור הישן מהתחום המושגי ויוצר הפתוחה, 1993:35-32 ארבעה אינדיווידואלים שהקורא יכול להזדהות של הגיבור , שברשדסקי עיצבו בדמות 11. חלקיך' שמעון . מבוא לספרות העברית תרשימו איתם. לעומתם, נשארים בני הדור הצעיר "התלוש", לפי הרצאותיו של פרופ' ש. חלקיך בשנת ,תשי"ב אנונימיים, חסרי שם ודמות, מה שיוצר ניכור ה"תלושים" בסיפורת העברית מגלים תודעה מאת צופיה הלל' מפעל השכפול' תהסתדרו בין הקורא לבינם ומאפשר ראייה ביקורתית של נחיתות מינית ונכשלים ב"מלחמת הקיום" הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, ,ירושלים הסקסואלית. נחיתותם וכשלרבם אלו אינם אלא תשי"ח 1958-:339-334 של מעשיהם. ביטוי מרוכז - או סמלי - של נחיתות וכשלרן 12. מירון, דן. "ברדיצ'בסקי המספר: תחנה ראשונה ותחנה אחרונה"; "פרקים ממסכת גבסיך": כיוון עמדת המספר: היודע כל , העד , והתצפיתן נרחבים מחמת חוסר כשרון כללי של אחיזה אורות, תנחות בסיפורת העברית המודרנית, הוצאת הפסיכולוגי המרוחק ב"חיים" <מירון , תש"מ: 176(. חוסר כשרונו שוקן, ירושלים ותל אביב, תש"מ, 1979:72-36; של גיבור "ליל נדודים" מתבטא בהחמצת 185-176 המספר בקו נץ יטפוסים תללים משתנה בין אפשרות הנישואים עם אהובתו. ההחמצה היא 13. עהרנפרייז, ,.מ <אהרנפרייז, מרדכי>. "השקפה מספר-עד לתצפיתן פסיכולוגי. שני סוגי ה"אני תוצאה של מעמדו החברתי-כלכלי הנמוך מזה ספרותית VII <מספרים: י. ברשדסקי, ג. שופמן, ליפמן לוין>", השלת, כרך י"ב, תמוז תרס"ג-כסלו של הנערה, והניתוח הפסיכולוגי של הרהורי המספר" מתאפיינים בריחוק מדמויות הסיפור. תרס"ד, יולי-דצמבר 1903:455-448, כונס בתוך: החרטה שלו משמש אמצעי להצביע על הכוחות אחד האמצעים לשמירת הריחוק הוא הדיווח אהרנפרייז, מרדכי. לאןן מסות ספרותיות <עורך: העקיף במקום מסירה ישירה של דיאלוגים. כך החברתיים הפועלים על נפשו של היחי.ד גם אבנר הולצמן>, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ח: בסצנת השיא ב"כוחה של מחלוקת", בה מתמרד הסיפור "יהודייה פתיה", הכתוב מתוך היצמדות 239-226 יצחק-שלמה נגד חותנו ,כותב ברשדסקי: "מפיו לתודעתה של הגיבורה, נועד להבליט את פער 14. פייטלזון, מנחם, מנדל. "האשה המשתחררת התמלטו כמו מעצמם דברים מרים ותוכחות הדורות בינה לבין בתה המודרנית ולהצביע על בספרותנו", הזמן, חוברת ,'ח כרך שלישי, יולי- ספטמרב 1905:188-181, כונס בתוך: פיטלסון, מ.מ. קשות על האכזריות וזדון-הלב הנוראים! ...". תופעה כללית בחברה היהודית. • כתבים, ספר ראשון' הוצאת אחיספר 1 ורשה, תרע"ד: גם ברגע השיא ב"ליל נדודים", בו מתוודעים 114-101 הגיבורים מאוחר מדי על אהבתם, כותב המאמר מעודב מתוך פרק בעבודת סמינר שנכתבה בהדרכת 15. קפלן, פסח. "תולדות י. דומשביצקי .י( ברשדסקי: "בדברים פשוטים, אך נכוחים פרופ' נורית גוברין, במסרגת לימודי תואר שני, החוג ברשדסקי>" , בתוך ברשדסקי ישעיהו' כתבים ארחונים, תושייה, ורשה, תר"ע: ז-כב ומעוררי לב, סיפרה לו על דבר המלחמה לספרות עברית, אוניברסיטת תל-אביב 16. קרסל, אליקים גצל. יpסלp ון הפסרות העברית הפנימית הקשה אשר בנפשה ...". 30 גליון 272 בדורות הארחונים, ספרית הפועלים; :ןן. הקיבוץ הארצי השומר הצעיר , מרחביה, תשכ"ה: 789-788 יוני פייו 17. רייזען , זלמן .ןpאיסעpל פזן וער יידישער ליםעראטור און פרעסע, 5 ו ~ ~ המכתבים של אהובתי ~~ית ס~לא סעיר;~י ?ד~ים, ~ססא ה~;ק~~ ס~~ית, ~ל י;ם י~~ י~~ ~p ~ל ~~סב ה~~~ א~~ ry ~ת ~י . י~~ לא י;ן~ ~י חיא, ~י~י י;ן~ ~~לף ~ם חיא י;ן~ת ~י י~~ , חבל אבל אני בטףח בהחלט שהיא י;דעת בעל-פה ז-: :-·T-::•:••:••--:-:• צענטראל, ווארשוי, תרע"ד: 128 18. רפאל, שמואל.ישיעהו ,יסpשדרב סופר הניהיליזם העברי , דסרטציה, מנחה: פרופ' גרשון חורגין , ישיבה אוניברסיטה, ניר י ורק, 1969:236-230 19. שקד , גרשון . הסיפורת העברית 1880-1970, הוצאת כתר והקיבוץ המאוחד, תשל"ח: 445-442 20.-----. "חילופי מרכזים בתולדות הספרות העברית החדשה - צפנים ומודלים", '%ירות ונמעניהן: ארבעה פרקים בתורת ההתקבלות, אוניברסיטת ת"א, תל אביב, תשמ"ז: 29-12 הערות את הא"ב של האהבה, כל; . ק;ך~ים לי p :ן •..T T ~ר ח~יג ~ת ;מ~~ 7~~י . T •: :• -: 1. ברשדסקי היה שם עט של ישעיהו מדי לילה היא נשרפת בלהבת האהבה דומשביצקי , צירוף אותיות המילים בן ושם") . נפטר בגטו ממחלה קשה. קרסל :· ד- ::· -ד :- ·: .: ...-: ד . האם רצית דבר מה? T -: • • ד ז יי:ז?~~ .;ת;א הףא p9 ר ~ת q נףנ:וי סק~~ה :ר~~ך - לא, לא ןרףש לי ן~ר - ף~~י ה;~יף: ס~ 9 סר fע~?~" t,"ן,?א :p ~י י~~~ ~~ין ע,ד:ז ~רד 9 ה ;הףדית. אני גם כ;תב שירים - מלמלז-וי באזניו. • ף~ןי בקר חיא ע;לה ר~~ס~ , כמ; י;נני. מנז-וניה האונים מ;~יחים זאת · w י~~ סד~ן. ·· ח;ר על חיא לא ן;ך~ת י~~~ ן~ר , חיא דק ך;~ה ל~ז-ו'ב ~לי ~~ס~ים ,~ר~ים זr~ףג סל~ד ~ל ס~:ר סל~ד -. הףא . :ינ; ס~~י ~ל ~~nי~; ס.א~~ ר' שמעון דומשביצקי. ברשדסקי אימץ את השם כמחוות הנצחה לאביו שנפטר בשנת 1891. קפלן <תר"ע: יא-יב>. 2. קפלן )1943-1870( היה מורה, מסאי ועורך , ערך עיתונים ביידיש ותרגם את משלי קרילוב ליידיש. נמנה עם חברי היודנראט בגטו ביאליסטוק: בתקופת הגטו כתב ספר שירים ושני ספרים היודנראט הביאליסטוקאי וגירוש ביאליסטוק <העתקים ב"יד : . : -: . :- ד: ד ~ת ~י ~~~. :ד ס~ w ע ?ה~~~~ -לי~~~ ?י~ - ן~ה לר~ת. (. 789-788 :1967) fי~~~ ס:ינ:וי ע;~ה :pזrס;מ- בשביל הבל - רציתי להגיד ל; , • -: • • T ."' :• • : • כדי שאגיע לרמת מנז-וניה;ל~~ ~~ךז:יי: -לי~~~ י~~~ , דק ~~~ילי . :··:·: ד:· ד ·-·-: -ד JJfזrד;ל דחים ם:~~ס ס~~ים fי;נ::ןר . -ך~ם לי~~~ ע~?~ס t א?,ן -ח~ר , ;דיר ש~~ ~לי ליpז~9 ~ק ~~~ן.ךףת ~~ס~יס הףא 9ry ן.ך;~ב ~ל ע,קב; ס~ב; i] .א~:ד הףא ~ס~ש ~ry ם עקב;ת :p .זכב :די ; ידידי הט;ב אינ; ת;פס שאם אמז-וי הףא בית הכלא נעלז-וי את הדלת על שלשה מנעףלים, :· :· -. . . :-. :· .. . -. .: • ד- :•."'-:•:•-:T-: 3. ראה רשימה ביבליוגרפית מפורטת: רפאל )1969:236-230(. 4. המהדורה המחודשת של אבין מטרה <מוסד ביאליק, תשכ"ח> כללה מבוא של יוסף אבן ובו תולדות חייו של הסופר ודיון ביצירתו <אבן , תשכ"ח: 726-<: גרשון שקד הקדיש ליצירת ~~ז:י~ים ~ם ס~~ס~ים ~~Y. ~ר לקיר. ל~~ ry ~ל ~Q ח ~לי f א;ת; י;ם. יוני פיין: (י~ני פ~ן> משורר וצייר. יליד פולין 1914• מ 1924- בווילנה, שם למד בבתי ספר יהודיים (העממי והתיכון>. למד באוניברסיטת ורשה. את שנות מלחמת העולם השניי ה עשה כשבהאי. ב 1947- עקר למקסיקו, שם לימד בבית הספר היהודי , ואחר כך היה לפרופ' לאמנות באוניברסיטה. הציג תערוכות רבות, ברובן על נושא השואה . פרסם משיריו בבמות שונות בארץ ובחו"ל. ספר שי ריו הופיע בישראל בהוצאת "ישראל כוך", בשנת 1983• ברשדסקי פרק בכרך הראשון של ספרו הסיפורת העברית 1970-1880 <כתר והקיבוץ המאוחד , תשל"ח>: אבנר הולצמן פרסם מאמר הדן במעמדו של נגד הזרם בתולדות הרומן העברי , ("דפים למחקר הספרות", מס' 7, תשנ"א: 124-111(. 5. עהרנפרייז עמד על כך , אולם ייחס זאת לחוסר כשרונו של רבשדסקי לעצב דמויות חיות ועל כן "הוא מצייר איזו איטקה-סתם שיש לה לבנים ואין לה חתן , איזה מושג מופשט בלי חיים ובלי דם". עהרנפרייז )1903:450(. 31 אוקטובר 2002 ~ רבקה בסמן c:: ו ( ן: מיידיש: המחברת ן~ ~ וואס טוט א פויגל מה ע;שה צפ;ר • T T -T ורען ז~ן נאענטער ~w ר;ב לה, T :ry יד ~~קר;;ים מת? ~~מ q מףס ~~קים? כשצפ;ך לבד נשארת :· :· : . -: . :· : q?ה~~ו:ג ואףלי תמרט' נ;צה T : • -: fל~~ ךיt;ח קרי~ה ף~~ין א;~ים תשיר • T מףל מ~קי~ה. זמנים דבקה בסמן : <דבקה ב~סמ~ן> משודדת, נולדה ב 1925 כל התאריכים וה!ז;בל;ת :-: בליטא. בתקופת מלחמת העולם --:-• T שטארבט. גאו א נאענטער? T -T צי ברענגען ~ים t\ טר~סט די האריזאנטן? T T ורען t\ פויגל בל~בט t' ל~ן צי ק~ן ער וויינען? אפשר ר~סט ער פעדערלען זין אריס ווי קר:עה, און אומב t' ה~לפן זינגט ער צו דעו שק:עה . צייטן t' לע ד t' טעס, יובילייען השנייה חיתה בגטו וילנה, ובמחנה כפייה לנשים. מ 1947 בישראל. עבדה כמורה בקיבוץ "המעפיל": נטלה חלק פעיל במלחמת העצמאות; עבדה בשגרירות ישראל בברה"מ, עם בעלה האמן מולה בן חיים ז"ל. חיתה בין יוזמי קבוצת הסופרים היידים בישראל - "ידנג ישראל" • ~~q קף. ןק ס~;יב ז:~ ·~ ~א ן אל דלתי . : -:· ךמחךף ז:.;ע~א;ג:ו י ךמ~:ץ מ~~נןיר מנ "ל g ;יב והשתו T : -: שהתחפש מהתחלה T T : -•• -: • :• ה~בן זין צעקרישלט, נלויז דעו פרילינג צו רעד צ~ט קל t' פט ~ן אין טיר און רעד ווינטער, וו~ס איז בייז אדיף מיד, און רעד זומער י וו~ס צינדט ~ן t\ וועלט, און רעד ה t' רבסט, לאביב. - <ישראל הצעירה>. פרסמה • T : שורה ארוכה של ספרי שירה. וו~ס ה~ט פרן ~נחייב ~ן זכתה בפרסים: מנגר 1 פיכמן 1 אין t\ פרילינג זין פ t'רשטעלט . שמרי. 32 גלידן 272 מיתוסים מהפכניים על שירתו של דוד אדלשטאט <עדעלשטאט> אורי קריץ י פני תשע שנים מלאו מאה שנים למותו של דוד אדלשטאט )-1866 1892(, אך בעיתונות לא הופיעו שום אזכורים, לא לדמותו , לא לכתביו ולא להשקפת -עולמו , למרות שהיה מראשוני - וממעצבי ספרות היידיש בארה"ב ומן הלוחמים המרכזיים בתנועת הקומוניזם- אנרכיזם היהודי . א. ביוגרפיה דוד אדלשטאט נולד וגדל ברוסיה, בעיר קאלו גה, שמחוץ לתחום המושב. שפת אמו חיתה רוסית והוא הושפע מהספרות הרוסית הקלאסית: פושקין , לרמונטוב, ובמיוחד מהמוטיבים החברתיים של ניקיטין , בקרסוב ובוסרן - עוני האיכרים, הדיכוי והקריאה לחופש, מוטיבים שמופיעים כעבור זמן בשיריו ביידיש. בגיל 15 עקר לקייב. שם התוודע לקבוצת סטודנטים מהפכנים ושמע את סיפוריהם על תנועת Narodnaia volia <"רצון העם"> והחל מתעניין ביידישקייט. לאחר הפוגרום של ה 8- במאי 1881 הצטרף לקבוצת "עם עולם" של קייב, איתם היגר לארה"ב כדי להקים שם קומונה. עם בואם לפילדלפיה הסתבר , שלא יוכלו להוציא את תרכב יתם אל הפועל , והקבוצה התפזרה. אדלשטאט הצטרף לאחד מאחיו בסינסינטי , שבאוהיו . תחילה לא ידע אנגלית והתחבר עם היהודים הרדיקלים המקומיים, יוצאי רוסיה, רובם עסקו בתפירה. כמוהם לא התעניין באירועים החברתיים והפוליטיים בארה"ב: בחבורתו דיברו רוסית והתעניינו בנעשה ברוסיה. אדלשטאט , שעבד כתופר לולאות, למד אנגלית, וב 1885- הצטרף ל"תנועת העבודה'.' נקודת המפנה הפוליטית של חייו חלה עם פרשת היימארקט >Haymarket< בשיקגו: בעקבות אספות האחד במאי התכנסו נציגי ועדי-עובדים בכיכר היימארקט ב 4- למאי 1886, באספה בה הושלכה פצצה לעבר השוטרים על ידי מפגינים חמושים. שוטר אחד נהרג ו 7- נפצעו. השוטרים מצידם תקפו את המפגינים, שכמה מהם נהרגו ונפצעו עשרות. שמונה המנהיגים האנרכיסטים שנכחו באספה נאסרו . חמישה מהם נדונו למוות ושלושה למאסר עולם - על הסתה והפצת חומר נגד הממשלה. פסק-הדין הכה בתדהמה את אדלשטאט ואת חבריו וניפץ את חלומותיהם על ארה"ב כארץ החופש: מנהיגיהם נתלו בשל דעותיהם הפוליטיות. אז נוסדה התנועה האנרכיסטית בקרב היהודים, ואדלשטאט, שעד כה ראה עצמו כסוציאליסט, נעשה אנרכיסט- קומוניסט ויצא בכתיבתו למאבק ללא פשרות. אמונתו בדמוקרטיה האמריקאית שבה החופש "קיים רק על הנייר" ומתפרות והמפעלים שלה "מלאי עבדים" הפכה לשנאה. מהמהגרים איתם עבד במתפרות, למד אדלשטאט יידיש, כדי לכתוב עבור היהודים שעדיין לא למדו אנגלית. שירו הראשון , שנתפרסם בתחילת 1889, נכתב ברוסית, אך חודש לאחר מכן פורסם גם שירו הראשון ביידיש , "קריאה לאמת" בגיליון הראשון של השבועון האנרכיסטי הראשון מסו גו בעולם 'די :ג s י ן~ ~ דוד א.דלשסאס ווארהייט: אדלשטאט עבר לניר יורק והוסיף לפרסם שירים מהפכניים ביידיש כמעט מדי שבוע. לאחר שנסגר 'די ווארהייט' (ב 17.7.1889-(, חזר אדלשטאט לסינסינטי כדי לעזור למשפחתו שהיגרה בינתיים לארה"ב והוא אז כבר משורר מפורסם. בעריכתו הפך השבועון 'די פרייע ארבייטער שטימע' לאנרכיסטי . הוא הפסיק את עבודתו , כדי להתאשפז בסנטוריום לחולי שחפת, שם הלך לעולמו באוקטובר 1892• שירי פרשת היימארקט כל שיריו של אדלשטאט, להוציא בודדים, היו מגויסים. הם נכתבו כדי להסביר , לשכנע ולהפיץ את אידיאולו גיית האנרכיזם- הקומוניסטי . לכן , מוזכרים בהם תכופות מאורעות היסטוריים ללא זיקה ישירה ליהדות, אלא לעוול ולדיכוי בכלל: אדלשטאט טען , שניצול הפועלים, קיפוח הנשים ואפליית השחורים, חינך תופעות אוניברסליות שיש להילחם בהן . את החומר לשיריו שאב מן המציאות. לפרשת היימארקט, שחיתה נקודת מפנה בעולמו , הקדיש אדלשטאט ארבעה שירים ('אוגוסט שפין', 'לואיס לינג', 'אלברט פרסונס', ו-'דער -11 טער נאוועמבער') שפורסמו ב'פרייע ארביטער שטימע' באוקטובר-נובמבר 1890, לקראת יום השנה השלישי לתליית המנהיגים האנרכיסטים אוגוסט שפין, לואיס לינג ואלברט פרסונס שחל ב 11- בנובמבר. .... 33 אוקטובר 2002 ,שררעדד הוא הגן על העבדים הסובלים! אלברט םוםרנם געשענדעט פרן מענשליכעד נאדהייט ! הוא היה מארא בנאומיו הלוחכים, 1:ןן. s "לאז די שטימע פרן פאלק געהערט ררערען!" 1~ זיין הערץ וראו אן אפענעד הייליגעד ברך וספארטקוס בקרב הגנה! ~ עד איז ווי א מעכטיגעד אייכנברים פרן א עדנסטען קעמפעד ארן ויינקעו - איש העם, העד יהנצח געשטאנען אין שטורם וריבד ! ווי ניטעו, ווי גדריזאם דאדף זיין ארנזעד פלרך של התבזות העובד !ודמעותיו צר זיינע פעדפאלגעד ארן היינקעד ! די פאלקס טדיברנע וראו זיין חיים, ואס פאלק - זיין ליבלינג, זיין קינן ! וכך ממשיך אדלשטאט לתאר את מסירותו העל פאלק! עד האט דין געליבט אן א שיעוד, אנושית של פרסונס, "נביא החירות", הקדוש מעד ווי זין' ווי זיין פדוי ארן קינן ! קיינעד האט, ווי עד, ניט פאדשטאנען המעונה, משחרר העבדים, המשול למארא עד האט געלעבט ארן געשטאדבען פאר דיר זא גרט רעם גייסט פרן ,פאלק המהפכן ולספרטקוס, העבד הגלדיאטור ,מנהיג ארן קיינעד וראו פרן ררילדע טידאנען ענדיג זיין אדבייט אצינד !- מרד העבדים, עד לשיא שבסוף השיר. כאן פונה זא ארנעדבאדמליך .פאדפאלגט המשורר ישירות לקוראים ודורש מהם להמשיך בדרכו של פרסונס ולמלא בכך את חובתם עד האט צרם פאלק אין זיין שפראך ,געדעדט המוסרית והאנושית: מאחר שהוא חי ומת אלברט פרסונס למענכם - אתם חייבים להוסיף ולחיות <ולהיות בענרצט פיר אים פעדשטאנדיגע רראפען . "ייש~ע קולו של העם!"* עד וראו א קעמפעד, א פדייהייטס פדאפעט מוכנים למות> למענו ולמען כל שהוא מסמל: פרן די ררייסע ארן שרראדצע שקלאפען ! כמו עץ אלון ראדי עם! אותך הוא אהב אהבה ללא קץ' הוא ניצב ברוח הסוערת! עד האט די שקלאפען-ררעלט בעדייזט יותר משאהב את עצמו' את אשתו וילדו! ארן מיט טדעדן בענעצט אירע קייטען ! דוכן הנאומים העממי היה ביתו שלו' הוא חי ומת למענך איבעדאל פלעגט זיין פדייעד גייסט העם - אהובו' ילדו האהוב! Q יים את מלאכתו אתה, ועכשיו! די שטאלצע פליגעל פאדשפדייטען ! איש לא הבין כמוהו ככלל , השירים, הדמויות והאירועים בשירי צררישען שטיינבדעכעד, שמידען ארן ררעבעד, כל כך מדויק את רוח העם, היימארקט מבוססים על עובדות היסטוריות. אין יערער שקלאפען-געצעלט - איש לא נרדף על ידי הרודנים הפראים אך השוואה בין הפיקציה לאמת תראה, עד האט אין די מיינם פרן קרילענגדעבעד כל כך ללא רחמים, כמוהו . שאדלשטאט התעניין בעובדות ההיסטוריות רק במידה שהן היו חומר גלם ליצירת מיתוס. זיין פדייע טדיברנע געשטעלט ! הדוברים מתארים את הדמויות ההיסטוריות אל העם הוא דיבר בשפתו' כקדושים מעונים, כנביאים וכמושיעים <במובן ארנטעדן ארפענעם הימעל, אין דעגען ארן הוא השתמש בנשקו ןהמוב הנוצרי>. היסוד המבני האופייני בשירים הוא פרעסט הוא היה לוחם למען החופש כובד המשקל המונח בסופיהם, על המסר החוזר: האט עד די פדייהייט געפדעדיגט ! על העם להתעורר וליטול חלק במהפכה, של העבדים הלבנים והשחורים! ארן מיט זיין דרנעדנדען טפדאטעס שתפרוץ במהרה. די ליידענדע שקלאפען !פעדטיידיגט הוא שנא את עולם ,העבדות הדימויים השיריים שואבים גם מתפיסות דתיות עד וראו מאדאט אין די פלאמענדע דיידעס, ודמעותיו זלגו על !כבליו של היהדות והנצרות, כגון השכינה, ההשוואה א ספאדטאקרס אין ררידעדשטאנד ! רוחו החופשית הפרש בין אלוהים לחירות, עיצוב דמויות כנביאים או כדמות ישו-המושיע והשוואה בין אנרכיזם א מאן פרן פאלק, א שטענדיגעד עדרת בכל מקום את כנפיו הגאות! .לתנ"ך פרן אדבייטעדס טדעדען ארן שאבד ! מוטיב הדם חוזר כאמצעי ליצירת אווירה טעונת בין שוברי אבנים, נפחים ואורגים, מתח ורגש. נעימת השירים נרגשת-דקלומית פיר זיין גייסטיגען אריג האט אימעד געשררעבט בכל אוהל של עבדים - ומסתייעת לא רק בדימויים ובאוצר המילים, די גדריסע דערראלרציאן . ובין כורי הפחם הוא העמיד אלא גם בסימני הקריאה הרבים -כ 85%- מכל עד האט מיט איד געאטעמט, געלעבט, את דוכן הנאומים החופשי! סימני הפיסוק בשירים. מיט זיין בלוט געפאדבט איד פאן ! לכאורה, יש אירוניה בכך שאדלשטאט עשה שימוש בשירתו בדימויים דתיים, למרות מתחת לשמים פתוחים, בגשם וגם בכפור עד האט אין רעם קלאנג פרן קייטען געהעדט שהאנרכיזם שולל את קיום האלוהים ומתנגד על החופש הוא נאם והטיף! לכל צורה של דת. אך ניתן לומר כי עבורו רעם קדעכץ פרן פעדרררנדעטעד פדייהייט, ובמחאתו הרועמת ועבור אנרכיסטים מושבעים אחרים וראם וראו ארנטעדדדיקט פרנ'ם בלרטיגען *המוטו שנושא השיר הוא מובאה מדברים שאמר פרסונס במשפטו . 34 <היידיש בה נכתב השיר הוא ארכאית: השיר תורגם בחלקו, באופן מילולי, ללא החריזה. ).ב.י גליון 272 האידיאולו גיה אכן חיתה מעין דת חדשה, הכרוכה באמונה מוחלטת. הנושא העיקרי במיתוס המהפכה של אדלשטאט הוא קץ הימים וחיזוי העתי.ד הדמויות בשיריו מתוארות לפיכך כנביאים וכמושיעים הקמים לתחייה, מוטיב שכיח במיתוסים מהפכניים. כל השירים מסתיימים בתיאור המטרה הסופית והגשמתה בעתיד הקרוב. אדלשטאט יצר מיתוס מהפכני על ידי שימוש בנושאים ובשיטות אופייניים ויעילים. הישג • באר המלים .. -... מלאה עד לשפתים: :·· ז -ז:- -· שיר הערש :• :• T • זה מדגיש את רצונו לצרף את שיריו לקידום האידיאולו גיה של תנועתו . מלבד "שירי היימארקט" פרסם אדלשטאט גם קבוצות-שירים נוספות, כמו שירי הקומונה הפריסאית ואנשי Narodnaia volia ועשה שימוש במחזוריות השנה כדי לכלול אירועים כסימנים טקסיים ב"דת" החברתית שלו: האנרכיזם-קומוניסטי • כשמשורר מתחיל לפרסם שירה בעודו ילד ומת גבולות ~~ י ~א ~ן מ~ריד במזחלת האחר;נה, T -: -T :• :• : " רתףמה T : בגיל צעיר - אין זה קו ביוגרפי ייחודי. אך כשהוא לומד שפה חדשה - יידיש - בגיל עשרים במטרה לכתוב בה שירה אנרכיסטית- קומוניסטית והופך כמעט בן לילה למשורר מפורסם ונערץ כפי שאירע לאדלשטאט - קו זה בניו גרפיה שלו יחיד ומיוחד .• המאמר המלא, ובו מכלול שירי היימארקט וניתוחם המפורט פורסם ב'~אפלפונקטי מסי 4, סתיו 2001• אורי קריץ חיה בארהייב; מחברת הספר Poetics of Anarchy 1997 אלכסנדר שפיגלבלט • כל גבףל;ת : T (ו: 5 ו ן~ ~ ""ציגעלע-מיגעלער~?~ל ~ל הע;לם T T יתלף שגל. T - ע;~וים יד~~~ כמ; הברה ,כסףפה :p מ; ~ר~י ל.י.זר • T : TT :-: שארית של מלה - לא ~~ינר י ~קדים ך~מףקים. T • :• • •• : שנתבת לכבףי . . ....... . . .. t' יז ~י ~.ה~י~~ ר~~ת ~ךב f ל ע;ןם יtry ת;ן ח;לפת לפני רק ~בףל;ת, -T : .'' .'' ?ארר ~9 לףל ~,גן~שמבתרים • כמ; חתףל שח;ר • T T ף~~קנןים : תא:חטשה..--.. ~~ל ץ.ע הפמ-T ~~ י א~ ן~דיר~מ תמנמנמ שאה:-::•:•T•• לש.ת;לףבג תלסז:~~,ה~יר רשא הלכת::·-::· ת;עבטמ בהזה-:: ז-T א;ת;. קריס~? םיר~;ב~wל .ג הפריחה המסיפtה T : • T :• היא תפלת; T • : • ץ~לסע.ן~~? ס t' ~ר ~ל ~;מ~ המףחש. T ~ל נכ~~י w~י , t' לי' על הורש הזה -:· T : - החלש. T - לא ~~ינרי ~i?. דים .ך~מףקים לחצ;ת. אלכסנדר שפיגלבלט: (~לעקס~נדער שפיגעלבל~ט> נולד ב 1927- בבוקובינה. בין השנים 1944-1941 היה במחנה ריכוז. למד באוניברסיטת בוקרשט. עלה לישראל ב 1964-. שיריו הראשונים פורסמו ב- 1950' בבוקרשט. היה מזכיר המערכת של "די ג~לדענע קייט" במשך שנים. בארץ פרסם חמישה קובצי שירה. זכה בפרס מנגר 1 פיכמן' ופרס "בית שלום עליכם". אוקטובר 2002 35 צלעותיו של אדם ןהראשו י:ג s ~ ~ 36 לאח ןרובינסו 1 ה שנים רבות שהיה האדם הראשון אחד משני הדיירים. ביום בהיר אחד <כל הימים היו בהירים ויפים בגן העדן> הוא הסתכל סביבו והתחיל להאמין' שהכול הודות לו' אדם. הוא בעל הבית היחיד כאן' רק בזכותו פרח יפה כל כך גן העולם. ואז ענד בגנדרנות זר עלי דפנה לראשו <עץ הדפנה האמיתי היה רחוק ממנו מרחק רב, ועל כן התעצל לגשת לשם> ושקע בזיכרונותיו הישנים והמתוקים, מהתקופה בה מינה אותו הקדוש-ברוך-הוא לאדון על כל בעלי החיים. ואדם השתקף בפרי מעשיו הגדולים: בשטח הענק אשר כאן' הכולל מישורי מרעה הרריים, ביצות ביערות- הגשם ושטחי ערבה, ארה, איזה נוף פראי וציורי' אנחנו יכולים רק לתאר לעצמנו . והיום, מה, נדמה שהכול בסדר גמור ומוחלט. אור מעודן' כולו זהב טהור' נוצץ על כל עלה ונבט. לא חסר כאן דבר: לא שומעים טענה וטרוניה מאף אח.ד אדם חדור תחושת שביעות רצון ונחת רוח. אבל הוא גם הבחין' בדאגה, כי רגשותיו לכל מקורות המים היפים, הצמחים ובעלי החיים סביב, הולכים ומשתנים ... בשחר הבריאה, כאשר תבל' ועולמה הקטן' אדם, היו כמו מסמר חדש, הוא, אדם נהג במשך שעות רבות לבהות בגן העדן' מה שעות! ימים שלמים הביט בעיני עגל משתאות. אבל עכשיו' תודה לאל' הוא כבר לא עגל' זאת אומרת, כבר לא ילד טיפשרן' עכשיו' אם כן' מסתכלים על הדברים האלה <אם מסתכלים בכלל>, נעיב יים עייפות של אדם בורג. וכל העסק הזה נמאס במקצת. "קח למשל", אומר אדם לעצמו' כי ברגע זה הוא באמת לבדו' חוץ משני ק;פ;נים קטנים, אחד אדום והשני לבן' שמחקים בשובבות את תנועותיו בשעת הדיבור' "קח את הדיאטה שלנו ותעיף אותה מכאן! היא יוצאת לי מהאף כבר כמה חודשים טובים. במחילה מכבודך!// הוא מעיף מבט זועף לכיוון השמים. 'ןכ// אני יודע שכאן צומחים פירות ותותי-שדה בכל מקום. שלל הצבעים של קליפותיהם העדינות ממש מעוור את העיניים, בשעה שאור השמש של שעות אחר הצהריים המאוחרות מאיר אותם בין צללי היער הכהים-ירוקים. גם שורשים הצצים מנבכי האדמה יש לנו לשובע, אם כי הם קצת מחוספסים מדי' דוקרים ב ryך . יש גם אגוזים בשפע - אם רוצים לחיות את היום-יום של סנאי. ומים מתוקים בוקעים כאן מתוך המעיינות, וזורמים גם בארבעת הנהרות שלנו' לכל אחד מהם צבע שונה וטעם שונה, אולי בשל המינרלים השונים שיש לכל נהר בקרקעיתו . ואף על פי כן' הכול פה טיפה מימי מדי! זאת אומרת, מה שיש - צריך בעצם להימשך <את היין לא המציאו עדיין>, והתפריט הקיים חייב להישאר . כי כל בעלי החיים האלה, כולל האדם, חיים בעצם בשלום ובשלווה. יש לנו הסכם מקודש ... ההסכם שמסכם! הוא, שאינו צריך לאכול' כפה עלינו את כל זה. האם הוא שאל אותנו ולו פעם אחת מה אנחנו רוצים לאכול? גם כן מארח! אילו היינו שואלים, למשל את הזאב, שאיננו בדיוק טלה, וגם הוא שונא ללעוס עלים, יש להניח שהיה טוען אותן הטענות, כמוני. לשנינו שיני זאב, על כן מתחשק לנו לפעמים לטרוף איזה אפרוח, או ארנב, אבל לשווא. ועוד אומרים, שרק פירות עץ הדעת אסורים עלינו . גם אכילת בעלי חיים אסורה עלינו' אם כי הוא לא מדבר על כך . הוא חושב שחוה ואני לעולם נהיה /ילדים טובים/, גם אם אנו יוצאים די מופסדים מהמשחק הזה. הוי' החוח הזאת! אילו חיתה באמת משתפת פעולה ועובדת איתי' כעוזרת אישית נאמנה, היינו לבטח מצליחים להוציא ממנו יותר . אבל היא לא רוצה. היא לא מוצאת חן בעיני' באיזשהו מקום, כל ההתנהגות שלה. האדם הוא חידה. למשל' אינני יודע מה דעתה על אכילת בעלי החיים. אבל בינתיים, אני בטוח, שהיא מנצלת את החיות לצרכיה, מבלי שתשאל אותי אם מותר לה בכלל. איזו צורה יש לה, כשרואים אותה רוכבת על גבו של הפיל' או על גבו של הגוירף, שבטח שונא את זה? מה, היא עייפה? היא אינה יכולה לשוטט, כמוני' בכרמים ובכרי המרעה, כראוי לאשת אדם? ובמקום לעזור לי ולציית לי' היא מבלה יותר מדי' לכל הדעות, המכשפונת הזאת, בחברת יצורים עלובים ואילמים: חתלתולים, טלאים, גדיים וקיפודים. היא כבר קוראת להם בכל מיני שמות גליון 272 מחוסרי הגיון' שהיא בעצמה, אוי לאוזניים (ן: שכך שומעות, ממציאה אותם - ושוכחת שאני הוא זה שהעניק לכל חיה את שמה, ומאז, השמות שלי' ולא השמות שלה, הם שקיבלו את הכשרו המלא של היושב במרומים. נשאלת אפוא השאלה, מדוע היא תמסתובב כל כך סביב בעלי החיים? האם הסבים ושלנ רעו חזירים יחד עם הסבים שלהם? תראשי אין לנו סבים, שנית, טרם גילו אז את עמקצו הרועים. שלישית, אוכלוסיית החיות תכולל הרי את החזירים, ואין זה נאה שחזירים ויהי רועים של עצמם, הרי אומרים שכולם .שווים ואם חוה כבר כל כך מעורבת בקרב החיות, לו לפחות חיתה חולקת מעט יותר כבוד לרבי זאב, ידידי הטוב, הוא בכל זאת, ולו חלקית, כאח לי . והיחיד בכל גן העדן המשעמם הזה שאוהב אותי. במקום זאת היא מטיילת עם הנחש. היא מאמינה שהנחש מדבר' אבל בעיני אלו לחשושים ריקים בלב.ד נו טוב, אם נניח שהתוכי' שמלמולו הוא מענה לשונו' מדבר' אז נניח שגם החבר נחש מדבר. אבל, הרי יש בכך חיסרון' שחיה תהיה חכמה יתר על המרה. הייתי כבר סולח לה, לחוה, על הכול' אילו חיתה עדיין יפה. אבל' היא, המסכנה, כבר הזדקנה: אין זה אותו יופי שהיה פעם, רחוק מזה ... נכון' אני קשיש ממנה מעט. אבל גבר שומר על יופיו יותר זמן מהנקבה, עורו עמיד יותר ... בטוח שאם סופרים לשנינו את הקמטים באופן אובייקטיבי' יתברר למעלה מכל ספק, שלי יש פחות קמטים. האם לא מגיע לי' לי' כמי שעושה מלאכתו נאמנה ושנים רבות כל כך' בתפקיד המינהלן של גן העדן' אשה יפה יותר' נחמדה יותר' חמה יותר' אימהית יותר מחוה? הרי קוראים לה 'חוה אמנו'. נכון' אין לי צורך בשום אם, אני אפילו איני יודע מה זה. אבל מגיע לי שתהיה לי אשה צעירה והולמת. הבעיה היא, שחוץ מה"פלונית" שלי אין כאן אשה אחרת. זה לא צודק. יונה, שרואים בה מאהבת כל כך חמה ונאמנה, רשאית בכל זאת להחליף מאהב מדי פעם בפעם, אם היא מעוניינת בכך. כך גם בעלי הבתים, זאביק, אריק, עכברון. רק אנחנו, שנינו בלבד, בלי שיהיה גם שלישי . חכה רגע ... משהו מתבשל לי בראש. הוא יצר את חוה מאחת הצלעות שלי 'אז אם אני אקריב צלע נוספת משלי' הוא יוכל לארגן לי חוה נוספת, אחרת. ומשום שגופי מחזיק מעמד טוב יותר מגופה יותר מזו הישנה ... כבר אין לי סבלנות להמתין! ואם אצטרך יותר מחוה אחת, יש לי עוד צלעות. מחסן צלעות שלם, מהן אפשר ליצור כמות יפהפיות, כמו כר של שושנים אדומות באחו לעת קיץ . ובאשר לחוה, אם זה לא מוצא בעיניה, שלי יש מזל כזה והיא, המסכנה, נשארת בבדידותה - שתבקש גם היא מהיושב במרומים, שייצור עבורה כמה ~דמים קטנים מצלעותיה. אבל' שאני לא אצטרך לראות אותם! מן המפורסמות היא - שגבר שונא מתחרים. פתאום עלה בדעתי 'שזה עלול לכאוב לנו' חס ושלום, אם נאבד כל כך הרבה צלעות. מילא, לכל יתרון יש מחיר. אני כבר הולך אליו לעשות הזמנה. שם במקום הפגישה הישן והקבוע שלנו' ליד עץ של הזקנה שלי' יש להניח שחוה החדשה תהיה טרייה יותר ובריאה הדעת. זה כבר הרגע האחרון' שיפצה אותי במשהו לפחות." אוקטובר 2002 • 37 : 1 ו IZ ו :(ו דעו זפריי ~ === ~ו ~ פליגל וו~ס שפילס נישט און פליט נישט עפרה ןאליגו ע לעק ה~ס געעפנס א נייע גז_\לעריע אין דעו ז_\לטש~ט פרן ירושלים. אזרי ווי ער איז t\ קינסטלער , מרז ביי אים t\ לץ זיין קינססלעריש. ס'פז_\סט גיס פז_\ר זיינע שאפונגען דעו ,פrלועה-ורד אז מ'ז~ל זיי צעשסעלן ווי אין t\ קר~ם און מ'ז~ל ביידערביי שסייד עלעהיי t\ סוחר ז_\נסקעגן ועם קונה מעשה "קויף ברודערל , קויף" ••• צירונג קויפס מען גיס ••. ד~ס דז_\רף מען זיו דערווערבן מיס התפעלת, מיט ליבשז_\פס •.• ה~ס ער זיו סיף אריינגעסרז_\כס אין ועם ד~זיקן עניין ביז ער ה~ט זיו דערסרז_\כס: ער וועט קויפן t\ פיז_\נע, t\ פליגל, t\ ז ז_\לסע אנטיטשנע פי~נע , וו~ס ה~ס זיו שדין אויסגעשפילס, ארויסציען די הז_\רף מיט די ססרונעס, אויסקלעפן ועם דב~ מיס ס~מעט, און ד~רס, אדיף ועם סיף-שווארצן הינסעררגונס ורעלן זיינע זילבערנע סקולפטורקעלעו , זיינע קונסט-ווערק זינגען פרן זיו .~ליין ווי ב~וואוסס ק~ן מען ~זעלכע פי~נעס קריגן בחצי חינם. זמ'אי גליקלעו פרן זיי פטור צו וועדן , ודייל ~ סויטער פליגל איז ~ן ראב מדולדל , ~ן איבעריקע ל~סס וו~ס ב~שולדיקס זיין ב~זיצער , ווי יערער גליו וו~ס מ'ב~ד~רף אים מער ביסס ה~ס עלעק ~ן ל~נגע שהיות ~ריינגעגעבן ~ מעלדונג אין דעו צייסונג. בלויז איין איינציקער ענטפער ה~ט זיו ב~וויזן , פרן~ קליין וערפל ערגעצוואו לעבן עקרון ,~וערפל מיס ~ פרעסענציעזן נ~מען "י~סמין". *** אין ~ שיינעם פרימ~רגן ה~ט זיו עלעק אויפגעהויבן און ~וועקגע~רן קיין עקרון. בייז איז ער געווען אדיף זיו , וו~ס ~ ס~ברע איז ער - נ~ר ערשס איצס פ~רס ער ~הין צום ערשסן מ~ל אין זיין לעבן. ער ווייסט אפילו ניס וראו ד~ס איז, ו~ און ד~רסן איז אים אויסגעקומען צו העדן בלויז נ~רישע וויצן וועגן עקרון. כעלעם רופס מען ד~ס פז_\רשל~פענע שסעסל. ~נגעקומען אין עקרון , ה~ט זיו ערשט ~נגעהויבן ~ זוכעניש. געפרעגס, אויסגעפרעגס, נ~כגעפרעכט, ביז ער ה~ט זיו דערפרעגט. ניט ווייניק ה~ס ער ב~ד~רפס זיו ~רומדרייען ביז ער איז ארויף אדיף עמיצן וו~ס ה~ס בכלל געוואוסט, אז ו~ גיס ווייט פאראן ~ז~ וערפל מיסן נ~מעו "י~סמין'' און ורען ער איז סוף כל סוף ~נגעקומען אין ועם ד~זיקן "י~סמין" איז אים פי נצטער געוו~רן , אין די אוי גן .~ פ~ר צעוו~רפענ ע הייזלעו , קעסטלעו מיט · משו בהריק מ~דנע קליינטשיקע בעט~ן פ~רוו~קסענע הדיפן. טויטע שטיבעו מיט כליגוע פענצטער. t\ ז ~רעם, קרום פ~רחלשט וערפל. דעו דרויסן ה~ט געוויינט. עלעק ה~ט ~נגעקל~פט אין איין טיר , אין t\ צו וייטעו , אין t\ דריטער ... נ~ר קיינער ה~ט זיו ניט ~פגערופן. און ~זרי ביז ער ה~ט ענדלעו ~נגעטר~פן אדיף~ שטיבל , וו~ס ה~ט מחיה-נפשותדיק גע~טעמט מיטן היימישן גער~ו פרן געדושעכץ מיט צוגעברענטע ציבעלעס. ס'איז פריילעכער געוו~רן אויפן הארצן. נ~ו הטויט שטילער וויילע, וו~ס איז געווען ל~נג ווי דעו יידישער גלות, ה~ט אויפגעסקריפעט די טיר. t\ פז_\ררו'יטלטע, פז_\רשוויצטע, פז_\רצז_\פלטע פורי ה~ט זיו בז_\וויזן. ~פווישינדיק אירע רגויסע הענט אין t\ פז_\ריסענער ספודניצע, גיט זי t\ ז~ג: - גוט וו~ס דו ביסס געקומען. ד~ס פלייש איז שיער נישט פז_\רברענט געוו~רן. ,~כ כ~ - כ'ה~ב ג~ר פ~רגעסן אז כ'בין ~ ב~לעב~סטע און אז עס ק~כט זיו עפעס ביי מיו. בבקשה, קום אריין , וועסט זיין ~ ~נגעלייגטער ג~סט ביי מיו אין שטוב. ~ טייערער ג~סט, - ה~ט זי ~רויסגעזונגען מיט ~ ל~כנדיק פנים און מיט ~ זייער חנעוודיק קול. עלעק ה~ט זיו דערפילט אויפגעמונטערט, "אויב אזרי", ה~ט ער ~ קלעו געס~ן , "איז ד~ס ל~נגע אויסמ~טערנדיקע שלעפעניש אין אויט~בוס און טרמפן געווען כדאי". וועגן ·' דעו פיז_\נע, ?~ה -אמת. פרן ווז_\נען ווייסט איו? -רועו נ~ו וועט רען ~נקלז_\פן צו מיו? ורעו נ~ו וועט ~נשפז_\רן ~הער צו פעסיען? ועוצו נ~ו t\ שט~טישער הער , מיט לז_\נגע ה~ר ווי ביי \_ז פ~עט. איצט סר~גט מען ווידער ז_\זעלכע פריטש~סקעס ווי ביי בעטכ~וון? - איו זענט פרן רוסלז_\נד? -פון רוסלז_\נד, רז_\סיז_\ מז_\סושקז_\ ,\_זי~מ - איז זי אורים מיט t\ געזז_\נג, ווידער זיו געווישט די אויסגעה~רעוועטע הענט אין דעו ספ~דניצע. ריח פרן ל · \_ז t\ נג פ t\ רגעסענע זכרונות און טיף איינגעב t\ קענע טעמען 38 גליון 272 ב tt רג מיט בערגלעך פרן tt לטע, אויסגעטריקנטע, פ tt רגעלטע ביכער , (ו:פ tt פירן און צייטונגען. tt וו tt ז~ן ~נגעשט~פט מיט פ ttרזש tt ווערטע, איינגעק~רטשעטע שנה-טובם פרן פ ttרג tt נגענע מ~גערע י~רן פרן ארץ- ישראל שבדרך." ס'ה~ט פ tt רשטייט זיו ניט אויסגעפעלט tt ניי-מ tt שין ו~ו tt "זינגער", וו~ס שטופט tt רויס איו קעפל פרן אונטער tt ב tt רג ורעש, וו~ס וו tt רט געדולדיק tt פ~ר שייגע י~ר מע ז~ל עם פ tt רריכטן. דערווייל זענען די קינוער אויסגעוו ttקםן . געוו~רן וויכטיקע לייט. נישט~ מער פ tt ר וועמען צו לייגן ל tt טעס. צו ועם tt לעם גיט נ~ך צו ועם טיש מיט זעקם שטולן (מיט נ~ך צוויי פ~ררוקטע אדיף רעזערוו>, ~ך ~נטיטשנער ר tt דיו -~ הייזעריקער גרויסער ק~סטן וו~ס ועוט ~מ~ל tt רויס ~ וו~רט ~ז עם פ ttרגלוסט זיו אים. בקיצור - ד~ס ג~נץ הויז מעכל -ב ttלעב tt טישקייט שטייט אין איין צימער ,- און אינעם צווייטן הויזט וער "כבודו", וער פליגל tt ליין. שטייט עלעק, קוקט אויפן פליגל- פ~רטעפי tt ן און טר tt כט. נ~ך מער ווי ער ב tt טר~כט ועם פליגל טר tt כט ער זיו tt רייו אין וער בעלת הכנף, אין זיין באלעב~סטע הייסט עם, אין איו לעבן אין ttז tt ל~ך , ~רגעסן פרן ג~ט און לייט. *** - ס'אייר שוועו ,~ו ה tt?- טוט tt פרעג ביי וער פ~רויטלטער פ tt נטערין. - שוועו?! - שטויות זי ניט וועלנדיק זיו צופ tt םן צו וער ר~לע וו~ס דעו צוקונפטיקער קונה ה~ט פ tt ר איו פ tt רגרייט. - פ~רוו~ס עפעס ד tt רף מיו שוועו זיין? כ'ווייס, ~ז~ פ~רוו~פן ווי נקל ,- פ~רי~נקעט זיו עלעק. צעבר~כענע, צעשטערטע הייזלעך". געלע פעלדער ... וו~ס ה~ט איו ו~ tt חוץ וער חיץ? - ביי אייר אין תל-אביב איז נישט הייס? ~נגעשפ tt רט ועם רג ויען ק~פ אויפן ttקסל ,tt ה tt נט אדיף וער ט tt ליע און צוגעמ tt כט איין אריג, ה~ט זי ועם בחור ל ttנגז tt ם און ק tt לט באטראכט. ס'איז tt דורך tt ל tt נגע צעצויגענע וויילע ביז זי ה~ט זיו געכ tt פט, tt ז זי פירט tt וויכטיקן שמרעש. וו~ס הייסט tt שמועם? tt משא ומתן! - ספעלט אוברז, קיין עין הרע, ג~רנישט ניט. ~לץ וו~ס מען ב~ד~רף איז .~ו ס'פ~רגלוסט זיו ט~נצן , ט~נצט מען ~ויין אין ~ דיסק~טעק. ד~ס, ~פנים, ליגט דיר אין ק~פ, ?~ה איז ז~לסט דו וריסן טייערינקער , אז ורען ס'פ~רגלוסט זיו ד~ס מ~דנע ציטערניש, כ~פט מען זיו ~ר~פ אין עקרון יעדן פרייטיק אויפדערנ~כט טוט זיו ד~רטן אדיף טיש און אדיף בענק. ס'פ~רגליטסט זיו אין קינ~? קל~פט מען ~ן צום שכן. ער איז ווי ארויסגעקר~כן פרן ערגעצוואו , אריינגעקר~כן עלעקן אין דעו נשמה, און געמ~נט ער , עלעק זאל זיו אין אים גענויער דערמ~נען: "tt נו , יונגערמ ttן , פרואוו טרעפן ורעו איך בין און וראו שטעק איך איין?" - וו~ס איז עם? - וו~ס איז וו~ס? -וו~ס איז וו~ס? - פרעגט זי איבער . -דעו ריח. -וו~ס? פילט זיו , חלילה, ביי מיו? -ב tt ליידיקט זיו די פורי און גיט tt בעל-עגלהשן צי מיט איו ווייבעריש נעזל. ס'יז א מחיהדיקער ריח. tt היימיש, ליב, קינדערי~רן-ריחל. - ה~ט עלעק זי ב tt רואיקט. זענען זיי ביידע געשט~נען און געטר tt כט וו~ס קען ד~ס עפעס זיין - דעו ריח פרן קינדערי~רן , ביז זיי ה~בן הריך אדיף tt קול זיו צעל tt כט. -מילך . אמתריקע, פרישע מילך מיט פי tt נע." פי tt נע און פליגל , כ tt, כ tt•• -פ tt רגלוסט זיו דיר tt גל~ז פרישע וו tt רעמע מילך , גלייך פרן דעו קו? עלעק ה~ט זיו ~ פ~ר טריט צוריקגעצויגן. נ tt רעלע, מייגע קי זענען געזונט ווי ליינן. כ'ה~דעווע זיי tt ליין אדיף פרן ק~לבווייד~ן . ד tt רפסט ניט מורא ה~בן . ביי מיו איז די מ ילך "פעסיעריזירט". פעסיעס מילך איז ~ שם דבר איבער ג~נצן עמק. מ'קומט פרן נ~נט און פרן ווייט, קום, כ'וועל דיר ~נמעלקן tt גל~ז. כ'וועל זיו ב tt רימען מיט מיין שייבעו , וייבעו". שט tt ל. - אפשר בעסער וועט איו , אזרי גוט זיין , מיו ווייזן די פיאנע? וועגן ועם בין איך ד~ך געקומען. - דו איילסט זיך? וו~ס ברענט ביי דיר , מיין טיירינקער? סאיז ,~ צייט, tt סך צייט, צו פיל צייט. ס'איז נישט~ וואוהין צולויפן , נישט~ פ tt ר וו~ס צו לויפן ...- ה~ט זי ~נגעהויבן צופיל~ס~פירן. זענען זיי ביידע צ 1געג tt נגען צו ועם פ~רטעפי tt ן. צוויי מיט tt האלבן טריט און מ'איז שויך געשט tt נען פ tt ר ועם "כבודו", *** די שטוב איז געווען געבויט אינעם סטיל פרן tt לטע שיכונים פ tt ר נאייע עולים. איינגעשרומפענע צווייך צימערלעך , וו~ס טוליען זיו איינער צום צווייטן. ~ט ה~ט איו ועם "ן~ל~ס" מיט ~ ט~פטש tt ן וו~ס ציט זיו אריס ביינ~כט און ווערט ~ בעט. tt ש~פע וו~ס איז אויר~ קרעדענץ. tt ל~מער פ~טל, tt קרישט~לענער זשיר~נןל מיט אויסגעל~שענע פ~רשטויבטע לעמפלעך. tt בעטל פ~רן אייניקל ט~מער וועט עם, מירצעשעם, קומען צו ג tt סט (נ~ר זי קומט נישט!.") ~ שרייבטיש, וו~ס איז כמעט ווי אינג~נצן ב~גר~בן אונטערן 39 אוקטובר 2002 ווי צו איו. ער ה~ט זיו מישב געווען צי ס'לוינט זיו בכלל דעו עסק אפילו בחינם. t\ לז_\סט-וו~גן די טרעגער , פ~ליטור , פז_\רקלעפן די לעכער. \_ז'ס ק~פדרייעניש. - זייט מוחל , וו~ס עפעס בחינם? וויפל ווילס איו? - וויפל דו וועסט געבן . - ד~ס ה~ב איך נישט ליב. וויפל כ'וועל אייר בז_\צ~לן ורעל איך כסדר מייגען ~ז כ'ה~ב אייר ב~עוולט, ~דעו פ~רקערט ~ז כ'ה~ב איבערגעצ~לט. שטעלט t\ פרייז. ורעל איך קענען ,איז געקויפט, נישט קענען - נישט געקויפט. ושלום על ישראל. - ורעו וויל רען געלט? עלעק ה~ט זיו שטז_\רק דערשר~קן. וו~ס ה~ט זיו שויך דעו יידענע פז_\רגלוסט. ער ה~ט דערפילט אירע ממזרישע אויגענעס ווי זיי קריכן אדיף זיין לייב און פרואוון אים דורך און דורך אריס. t\ קז_\לטער שוויים בז_\גיסט זיין שטעון און רעם גז_\נצען ק~פ אונטער די לז_\נגע ,פ~עטישע" ה~ר. זי לז_\כט t\ טעמפ געלעכטערל. איו בייכל טז_\נצט ז_\רום. דעו פז_\רטעך הייבט זיו , עולה ויורדיק. ו וידעו געווישט די הענט אין דעו ספ~דניצע און ווידער ז_\מ~ל ה~ט זיו אין דעו לופט געל~זט הערך t\ זויערינקער גערוך. t\ דינינקער רמז אדיף פרישער מילך מיט t\ הויכער ווז_\רעמער פיז_\נע. מיטן שפיץ צונג ה~ט זי זיו ב~לעקט, טיף ז_\ריינגעקוקט אים אי די אריגן, חרטה געה~ט ווי פז_\רשעמט פז_\ר זיו ז_\ליין , די אריגן ז_\ר~פגעל~זט. נ~ך צוויי טריט צו וישן אים און דעו טיר . בעת צרה, איין לז_\נגער שריס מיט t\ לייכטן שפרונג און ער איז שויך אין דר ריסן . ווי ז_\זוי מז_\כט מען ד~ס אדיף t\ ז עלעגז_\נטן אופן? ניט פז_\רשעמען , חלילה. t\ שבעלער קער צו דעו טיר און דז_\ן t\ ויברח. דעו מוח פלז_\נעוועט. די פיס פז_\רגליווערטע, גלייך ווי זיי וו~לטן איינגעווז_\קסן אין דעו פ~דל~גע. די פורי ציט אריס איו אויסגעה~רעוועטע הז_\נט, כז_\פט עלקען ~ן ביים ז_\ובל: - כ'וועל דיר ז~גן ,- ז~גט זי מיט t\ הייזעריק פז_\רס~פעט קעלעכל. -כ'וויל , כ'וויל ." רנונו של עולם, ס'איז t\ שלעכטער חלום. ס'ק~ן ניט זיין. נעם די פיס, ברודערל , און לויף, טר~ג זיו ~פ וו~ס גיכער פונדז_\נען. ~בער זי הז_\לט אים ביים ז_\ובל. זי הז_\לט אים פעסט. די ז_\נדערע הז_\נט רוט אדיך נישט, - זי שפילס זיו מיט זיין ק~לנער. קנייטשט עס ז_\ורים, קנייטשט עס ז_\רייך . ס'טוט זיו . -כ'וויל ,- שעפטשעט זי ,-כ'וויל ,- פז_\רהז_\קט זיו איו ~טעם. -כ'וויל ,כ'וויל ,- שרייט זי אריס. עלעק ציטערט ווי t\ פיש אין ווז_\סער. -t\ קעלבל." וויל איך! - ה~ט זיו די ז_\מ~ליקע פיז_\ניסטקע און היינטיקע פויערטע מודה געורען . \_ז- קעלבל וויל איך ,t\ בת-חושיים וויל איך פז_\ר מיין ז_\לטן בז_\ליבטן פליגל. *** רעם פליגל קענט איו ביזן היינטיקן ט~ג זען אין דעו ז_\לטשט~ט פרן ירושלים, ~נגעשט~פט כיד המלך מיט זילבערן צירונג. ד~ס קעלבעלע איז אויסגעווז_\קסן t\ קו • איו מילך טרינקט מען פרן פלז_\סטישע זעקעלעך. די פורי , זי איז מער נישט~. עלעק - אדיך נישט. נעמט דיר אדיף ווי t\ ליבן גז_\סט, זעצט דיר ז_\וועק אין t\ פז_\טעל און מ'זיצט ~פ t\ גז_\נצן ~וונט, מ'קוקט t\ פילם מיט נייעס פז_\ר t\ צול~ג און מ'טרינקט t\ גלעזל טיי מיט צוקער און קונן. נישט צו פז_\רזינדיקן. טעאטער וועסטו מיו פרעגן , איז שדין עפעס ז_\ב רעוש. ,~ ה~סטו מיו טז_\קע געפז_\קט. קיין טעאטער ה~בן מיו נישט. ~בער לויט ווי איך הער איז איצטער במילא ניט~ קיין גוטע פיעסן. און וראו שטייט עס געשריבן אז מען מרז דווקא בצוואנג לויפן אין טעאטערס? דערפז_\ר איז ביי אוברז t\ גוטע פרישע לופט. ס'איז טרוקן , זריבער , שמעקט מיט יז_\סמין , און מיט פ~מערז_\נצן , ממש t\ גן-עדן! - שטיל איז טז_\קע ווי אדיף יענער וועלט, - גיט עלעק צו. זי מז_\כט זיו נישא הערנדיק: - אדיף גז_\רדער~בעס גיט מען נישט אריס קיין פיאסטער. פז_\ר וועמען ה~ט מען שדין ,~ זיו ~נצוט~ן , צי זיו אוסצוט~ן? ... נא, נא. און וראו אהין קען מען שדין ,~ גיין , משטיינס געז~גט? ~ט אז דו וועסט ~פקויפן ביי מיו רעם פליגל ורעל איך דייר וועדן מיט נ~ך t\ צימער •t\ לוקסוס- ווילע ורעל איך ,~ ה~בן און כ'וועל לעבן ווי ג~ט אין ~דעסע. עלעק איז צו צו דעו פיז_\נע, אויפגעהויבן ד~ס ועקל, רעם פליגל אויפצומ~כן. איז די פורי צוגעפלויגן, אוסגעצויגן די הענט, ארומגענומען רעם פ~רטעפיז_\ן , און מיט t\ ציטער געוו~רנט: - שפיל נישט. מען ט~ר נישט. עס וועט ג~רנישט ניט אורים. *** - איך בין שויך ,~ אין לז_\נד מער ווי דרייסיק י~ר • כ'ה~ב אים ז_\הער געשלפט פרן מ~סקווע. ד~רטן בין איך געווען t\ פיאניסטקע, כ'ה~ב ז_\פילו גוט געשפילט. ~בער זינט ער איזו~, ה~ב איך פרן אים געשעפט ווייניק נחת. פרן די ז_\רומוו~גלענישן איבער פוילן , דייטשלז_\נד , איטז_\ליע, ה~ט ער , ניט פז_\ר קייבעם געדז_\כט, אינגז_\נצן פז_\רל~רן זיין ט~ן. כ'פלעג טרז_\כטן מען וועט אים נ~ך ~נסטר~יען. אז מ'וועט מז_\כן t\ פ~ר פיאסטער וועט מען ברענגען t\ מומחה. צונויפגעזז_\מלט פופצן פדנט ה~ט עס שדין געק~סט דרייסיק. פרן דרייסיק ארויף אדיף פופציק. ורען דעו פופציקער איז געוו~רן הונדערט, זענען שדין געווען וויכטיקערע זז_\כן: t\ קעלבל ,t\ געבורט, t\ בר-מצווה, t\ חתונה. ורען מען ה~ט t\ ביסל ~פגע~טעמט און שדין געק~נט זיו ד~ס דערלויבן , ה~ט מיין מז_\ן גענומען און ז_\וועקגעשט~רבן ... - די קיבועו זענען זיו צול~פן. דו זיצט ז_\ליין - וויי איז דיר , שפיל כ~טש t\ ביסל , שדין ניט פז_\ר אים ניט פז_\ר די קיבועו , איז פז_\ר זיו ז_\ליין - שפיל! ה~ט ~בער די מ~ל אויפגעפרעסן רעם פילץ .t\ מזל טרייסט איך מיו , שטעל דיר פ~ר וו~ס איך וו~לט שדין אויפגעט~ן מיט די צען · ~ט פויערישע פינגער. וו~ס פז_\ר t\ פנים וו~לט שדין מיין שפילעכץ געהז_\ט און וו~ס פז_\רז_\ ט~ן עס וו~לט דערגרייכט. אסור שבאסור,מען ט~ר נישט". "עס גייס ניט אין רעם מען ז~ל ה~בן דעוגז_\נגען , עס גייס נ~ר אין גז_\נג אדיף t\ זוניקן וועג ..." ~ט זעסטו , דעו ק~פ געדענקט נ~ך t\ ליד. איצט, ורען איך ה~ב געזען דיין מעלדונג אין דעו צייטונג ה~ב איך זיו געז~גט: ס'איז ,~t\ ג~ט אין הימל. ורעו נ~ך ז_\חוץ דיר בז_\דז_\רף \_זז\_ז מין פ~רטעפיז_\ן ,t\ פליגל ךך~ס פליט נישט און שפילט נישט. - וויפל ווילס איו? - ה~ט עלעק זיו געשטיקט מיט דעו פרז_\גע, וויי ל ווי קען מען ד~ס הז_\נדלען איבער t\ פרייז , זיו די נגען אי בער t\ יידישן גורל . - וויפל וויל איך? - ג~רנישט. - וו~ס הייסט "ג~רנישט"? כ'ה~ב ד~ך געשריבן "כ'וויל קויפן". איו ה~ט געענטפערט "כ'וויל פז_\רקויפן". - ה~ט ער גערעדט מער צו זיו s ו :(ו ן~ ~ 40 גלידן 272 :זן. s ו ן~ ~ - טוב מאוד שבאת. הבשר כמעט כבר נשרף. חה-חה, בכלל שכחתי שאני עקרת בית ושמשהו מתבשל אצלי. בבקשה, היכנס היכנס, תהיה אורח רצוי אצלי בבית. אורח יקר ,- כמעט זימרה את מילותיה בפניה המחייכות ובקולה החינני והצלול. אלק חש מעודד , "אם ככה", חשב בלבו , "כל טרטור הדרך הארוכה והמעייפת, באוטובוסים ובטרמפים, היה כדאי". - בעניין הפסנתר , מה? -נכון • איך את יודעת ? - מי עוד , מי עוד היה בא לדפוק על דלתי? מי עוד יטרח להגיע לכאן אל פסיה? ועוד אדון עירוני , בעל שערות ארוכות כמו של משורר. עכשיו חזרו אל התסרוקות האלה כמו אצל בטהובן? - את מרוסיה? - "מרוסיה, רסיה מטושקה מדיה", - ואז התחילה האשה לשיר ובתוך כדי כך חזרה לנגב את ידיה ידועות העמל בשולי החצאית. ריח הזיכרונות שנשכחו מכבר והטעמים שנחרתו עמוק בתוכו , כאילו יצאו מאיזה מחבוא רחוק וכמו נשכח וחדרו אל תוך נשמתו של אלק, וכמו תבעו ממנו שהוא, אלק, ייזכר בהם ביתר דיוק: "נו , אדוני הצעיר , תנסה לנחש מי אני ומאיפה אני באה?" - מה זאת אומרת ? - מה זאת אומרת מה? - חוזרת היא ושואלת. - הריח הזה. - הריח, חס ושלום, ממני? - אומרת היא נעלבת ומושכת בחוטמה הנשי משיכה עזה, שלא חיתה מביישת עגלון. - זה ריח מחיה מתים. ביתי כל כך , חביב, ריח משנות הילדות. הרגיע אלק. כך עמדו השניים זו מול זה והעמיקו חשוב מה יכול להיות הריח הזה של שנות הילדות, עד שפרצו שניהם בצחוק אדיר ... - חלב, חלב אמיתי וטרי עם קצף, מילך און פיאנע ••• פיאנע און פליגל ••• חה, חה .•. - מתחשק לך כוס חלב טרי וחם, ישר מהפרה? אלק נסוג כמה צעדים. - טיפשון שלי , הפרות שלי בריאות כמו אריות. אני מגדלת אותן בעצמי , מיום לידתן ובמשך כל תקופת העגלףת שלהן , אין לך מה המחיר פסנתר כנף שלא מנגן ולא עף עפרה אליגון N לק פתח גלריה חדשה בעיי העתיקה בירושלים. משום שהוא אמן , חייב אצלו הכול להיות אמנותי . לא מתאימה ליצירותיו התנהלות כדרך העולם, וכי יעלה על הדעת להעמידן כמו בחנות למכירה ושאי-מי יעמוד כמו סוחר מול הקונה, בנוסח: "קנה אחי קנה" ... עדיים אין קונים ... לשם כך יש להתפתות בהתפעלות ובאהבה ... ואלק, אם כן , העמיק במחשבה בעניין הנדון עד שהגיע להחלטה: הוא יקנה פסנתר , פסנתר כנף, פסנתר ישן , ענתיקה של פסנתר , אשר ניגן את עצמו כבר די והותר , עד תום, יש להוציא מתוכו את הקלידים והמיתרים, לרפד את הדופן בבד קטיפה, ושם, על הקרקעית העמוקה והשחורה ישירו פסלי הכסף הזעירים שלו , יצירות האמנות שלו , מתוך עצמן. כידוע, פסנתרים מעין אלה ניתן לקנות במחצית המחיר. אנשים שמחים מאוד להיפטר מהם, כי כנף מתה איננה אלא איבר מדולדל , מעמסה מיותרת על מצפון בעליה, כמו כל גלד שסיים את תפקידו ואינו נחוץ עו.ד מבלי לבזבז זמנו לריק פרסם אלק מודעה בעיתון. הגיעה רק תשובה אחת ויחידה, מכפר קטן ונידח, אי שם על יד עקרון , כפורן זעיר שנשא שם יומרני ביותר: "יסמין". *** בבוקר נאה ובהיר קם אלק משנתו ונסע לעקרון. הוא כעס על עצמו , איזה מין צבר הוא, שרק עכשיו הוא נוסע לשם לראשונה בחייו . הוא אפילו לא יודע איפה נמצא הכפר הזה. פה ושם הוא שמע על עקרון רק בדיחות תפלות. את העיירה הרדומה הזאת מכנים בשם "Q לם". הוא הגיע לעקרון , ואז התחילו החיפושים. שאל , חקר , בלש וחיטט ... לא מעט זמן בזבז על חיפושים פה ושם, עד שלבסוף עלה על מישהו שהיה לו שמץ של מושג, שפה, לא רחוק, נמצא כפר כזה שנקרא "יסמין". וכשסופסוף הגיע אל אותו "יסמין" חשכו עיניו . כמה מבנים זנוחים מפוזרים פה ושם, קופסאות בטון קטנות וחצרות קטנות מצומחות יבלית וצמחיית פרא אחרת. דירות מתות ולהן עיניים עיוורות. כפורן עלוב, עני, כמו מעולף. החוצות בכו. אלק הקיש על דלת אחת, על אחרת, הקיש על שלישית ... ועל עוד אחת, אך איש לא ענה. הנה כך , עד שנתקל בבקתה שהדיפה ריח ביתי , מחיה נפשות, משהו מטוגן בבצל חרוך. נעשה לו טוב ועליז יותר על הלב. אחרי רגע ארוך כמו הגלות היהודית, נפערה הדלת בחריקה. אשה סמוקת פנים, נוטפת זיעה ופרועת שיער - הופיעה. תוך כדי ניגוב כפות ידיים גדולות בשולי חצאיתה המופשלים, פלטה אמירה: 41 אוקטובר 2002 סוכר וטועמים עוגה, יושבים בנעימים ערב שלם, רואים חדשות כתוספת, ורואים גם סרט. בלי עין הרע. תיאטרון' אם אתה שואל אותי' זה כבר עניין אחר . כאן' תפסת אותי . תיאטרון אין לנו . אבל לפי מה שאני שומעת, עכשיו במילא אין מחזות טובים. אז איפה כתוב, תגיד לי' שבכוח מוכרחים לרוץ לתיאטראות? לעומת זאת תמצא אצלנו אוויר צח ומרענן . כאן יבש, נקי' חשים כאן את ריחות היסמין והתפוזים, גן עדן ממש! - כאן באמת שקט מאוד כמו בעולם שכולו טוב, - מוסיף אלק. היא עושה את עצמה לא שומעת. - על ביגוד לא מוציאים כאן אפילו גרוש. בשביל מי יש כאן להתגנדר' להתלבש, או להתפשט?." חה,חה. ולאן כבר אפשר ללכת כאן? הנה, אם אתה קונה ממני את הכנף הזה, אני אתעשר בעוד חדר. תהיה לי כאן וילה מפוארת, ממש פאר , ואחיה כמו אלוהים בארוסה. אלק התקרב אל הפסנתר, והרים את המכסה, כדי לפתוח אותו. האשה התקרבה בריצה, בידיים מושטות לחבק את הפסנתר , ובקול רועד צעקה: - אל תנגן . אסור . שום דבר לא יצא מזה. *** - אני כאן' בארץ כבר יותר משלושים שנה. אני גררתי אותו לכאן ממוסקבה. שם הייתי פסנתרנית, ניגנתי אפילו טוב. אבל, מאז שהוא כאן' הפקתי ממנו מעט מאוד נחת רוח. בגלל הטלטולים דרך פולין , גרמניה, צרפת, איטליה, הוא איבד לחלוטין את הצליל שלו. חשבתי לעצמי' יבוא יום ונכוון אותו . כשנצבור כמה גרושים נביא מומחה. כשחסכנו חמש עשרה לירות, עלה המחיר לשלושים לירות. משלושים עלה לחמישים. מהחמישים הפך למאה, אז הופיעו כבר עניינים חשובים יותר: עגלה, לידה, בר-מצווה, חתונה. וכאשר כבר נשמנו לרווחה, ויכולנו לרשות לעצמנו' אז בעלי הלך ומת." - הילדים התפזרו. את יושבת לבדך, אוי לך, נגני מעט, לא בשבילו, לא בשביל הילדים, לפחות בשביל עצמך נגני! לרוע המזל אכל העש את ריפוד ל~.ד איזה מזל, - אני מנחמת את עצמי, תאר לעצמך, מה כבר הייתי יכולה להשיג בעשר האצבעות האלה של איכרה. איזו צורה חיתה לנגינה שלי ואיזה טובים הייתי מפיקה. אסור שבאסור." "העב יין הוא לא כלהגיע, העניין הוא רק בהליכה בדרך אור שמש." 11 אתה רואה, הראש עוד זוכר את מילות השיר. עכשיו' כשראיתי את המודעה שלך בעיתון אמרתי לעצמי: יש אלוהים בשמים. למי עוד חוץ ממך נחוץ פסנתר כזה. כנף שלא עף ולא מנגן. - אני רוצה, - היא לוחשת, - אני רוצה, - נשימתה נקטעת. - אני רוצה, אני רוצה, - היא פולטת צעקה. אלק רועד כמו דג במים. -".הך~~ אני רוצה! הודתה הפסנתרנית לשעבר והאיכרה של היום. עגלה בת חודשיים אני רוצה תמורת הפסנתר הזקן שלי. *** את הכנף הזה אתם יכולים לראות עד עצם היום הזה בעיר העתיקה בירושלים, עמוס ביצירות פיסול צעירות מכסף. ה~גלה גדלה והתפתחה לפרה. את החלב שלה שותים משקיות פלסטיק. . האשה איננה עוד . • גם אלק - לא. לחשוש. אצל פסיה החלב "מפרסייך", החלב של פסיה זה שם דבר בכל העמק. אלי באים מרחוק ומקרוב, בוא אחלוב בשבילך כוס חלב. אהיה גאה להציג בפניך את הרפת הנקייה והיפה שלי. - אולי מוטב שתראי לי את הפסנתר , לשם כך הרי באתי. - אתה ממהר? מה בוער לך , יקירי? יש זמן , הרבה זמן , יותר מדי זמן . אין לאן לרוץ." - היא התחילה להתפלסף. שניהם ניגשו אל הפסנתר. שניים וחצי צעדים וכבר הם עמדו ממול "כבודו", *** הדירה חיתה בנויה בסגנון השיכונים הישנים שהוקמו עבור העולים החדשים. שני חדרים קטנים ומצומקים, כמו חבוקים חדר בחדר. "הנה לך 'הסלון' והנה הספה הנפתחת לקראת הלילה והופכת למיטה. ארון שהוא גם ארון מטבח. כורסה, אהיל בדולח ובתוכו נורות מאובקות וכבויות. מיטת-ילד עבור הנכדה, אם, בעזרת השם, תגיע לביקור <אבל היא לא מגיעה!."), שולחן כתיבה, קבור כמעט כולו מתחת לערימת ספרים ישנים, מיובשים ומצהיבים, ניירות ועיתונים. אגרטל דחוס להתפקע ב"שנות טובות" ישנות, חלודות ומקומטות מזוקן, מימי השנים הרזות של ארץ ישראל שבדרך." מובן מאליו שלא חסרה שם מכונת תפירה מתוצרת "דינגו", דוחפת ראשה אל אור היום, מתחת לערימה גבוהה של לבנים, שמחכים בסבלנות כבר כמה שנים טובות שיתקנו אותם. בינתיים גדלו הילדים. נעשו אנשים חשובים. אין כבר בעבור מי להניח טלאי על טלאי. ובנוסף לכל אלה, נא להוסיף שולחן האכילה וסביבו שישה כיסאות <ועוד שניים מוחבאים לעת הצורך>, רדיו מימים ימימה, ארגז גדול שמדבר לפעמים בקול צרוד , וזה לכשיחפוץ .-בקיצור , כל הריהוט, כלי הבית כולם בחדר אחד - ובחדר השני ניצב כבודו הכנף לבדו. עומד לו אלק, מסתכל על פסנתר-הכנף ומהרהר. יותר ממה שהוא חושב על הכנף, חושב הוא על בעלת הכנף הזה, כלומר עקרת הבית שלו." על חייה, בכזה חור שכוח, זנוח על ידי אל ואדם. *** - קשה לך כאן , מה? - שואל הוא את הפנתרה הסמוקה. -קשה? !- היא מנסה שלא להיכנס אל התפקיד שתפר עבורה הקונה המיוחל. - למה צריך להיות לי קשה? אני יודע, כזאת פינה שכוחה, - מגמגם אלק. - בקתות חצי הרוסות, פזורות פה ושם." שדות צהובים ומיובשים." מה שנקרא עק וועלט, סוף העולם. מה יש לך כאן חוץ מהחום? - אצלכם בתל-אביב, לא חם? השעינה את ראשה המלבין על כתפה, הניחה כף יד על המותן ועצמה עין אחת, ובחנה את הבחור הזה בקפידה, לאט לאט ובקרירות. חלף רגע ארוך שנמתח אל מעבר לזמן." עד שתפסה, שהיא מנהלת בעצם שיחה חשובה. מה זאת אומרת שיחה? משא ומתן! - בלי עין הרע, לא חסר לנו דבר . כל מה שאנחנו צריכים יש כאן . אם מתחשק לנו לרקוד, קופצים לדיסקוטק. זה מה שיושב לך בראש, לא כן? אז שתדע, יקירי שלי,כשמתחשקות לנו הרעידות המודרניות האלה, אז קופ-צים לעקרון. מדי יום שישי בערב, מה שהולך שם על השולחנות והספסלים." אם בא ללכת לקולנוע? מקישים בדלת של השכן , הוא מתקבל כאן כמו אורח חביב, מתיישבים בכורסה, שותים תה מתוק עם 42 גליון 272 ו :ו ו- s ~1 ~ ~ מצד זה ~4~~~~~~~~~~~~~~~~~~· עמוס ןלוית מוספים, ספרים, אירועים סיפור של כישלון מוחץ? לו הייתי ישראלי יוצא מרוקו הייתי מוטרד מסרטו של דוד בן שטרית "רוח קדים - כרוניקה מרוקאית" המציג את סיפורם של המרוקאים כסיפור של כישלון מוחץ. האמנם אך סיפור של פיגור' נחשלות, עוני' מסכנות ? אם יש גם סיפור אחר של הצלחה, מאחורי סיפור הכישלון <ואין סיבה שלא יהיה>, דאג בן שטרית להעלים אותו מעיני הצופים לבל יקלקל את התמונה שבחר להציג. בית -המדרש של ורידה בבתי-מרקחת מן הסוג הישן היה ארון מיוחד שעל דלתו צוירו גולגולת ושתי עצמות ומתחתיה נכתב בלטינית באותיות גדולות: separanda דהיינו: נפרד , כלומר סמים, רעלים וחומרים מסוכנים שיש לאחסן בנפרד משאר התרופות. בבית-המר p תח של אפלטון מאת ז'ק רדידה <סדרת "הצרפתים" הקיבוץ המאוחד; מצרפתית: משה רון; עריכה מדעית: עדי אופיר; 154 עמ') הוא מראה לנו כי "אי אפשר להפריד את התרופה מן הרעל' את הטוב מן הרע, את האמת מן השקר' את הפנים מן החוץ' את החיוני מן הקטלני' את הראשון מן השני" <עמ' 133(. נקודת המוצא לספרו זה של רדידה, מסביר לנו משה רון ב"הקדמת המתרגם" <אגב, תרגום ראשון לספר מספריו של אבי-שיטת הדקונסטרוקציה בעברית> הוא הדיאלוג "פירורם" של אפלטון . מסורת הדיון בדיאלוג זה ראתה בו טקסט שנושאיו העיקריים הם האהבה ומבנה הנפש, או הבחנת הדיאלקטיקה מן הרטוריקה, אולם רדידה בחר להתמקד בסוגיה משנית, לכאורה, הנזכרת בו בקצרה ושאיש לפניו לא עסק בה, והיא סוגיית הכתב. השאלה הנשאלת בדיאלוג היא "האם נאה או לא נאה לחבר דברים שבכתב?" בהקשר זה מביא סוקרטס את המיתוס המצרי בדבר המצאת הכתב, המיוחס לאל הזוטר תיות, המציג אותו לפני אבי האלים, אל השמש אמון רע. דו-המשמעות שבכתב <לעומת הדיבור החי' הדיאלוגי> נוכחת כבר במיתוס זה. תיות אומר כי המצאת האותיות והכתב "תוסיף על חוכמתם וכוח זיכרונם של המצרים", ואילו אל השמש משינו' נהפוך הוא: "עניין זה יכניס שכחה בנשמות הלומדים, כיוון שהללו שוב לא יאמנו את כוח זיכרונם, שמתוך ביטחון שיבטחו בכתב, לא יהיו עוד נזכרים מבפנים, מכוח עצמם, אלא מבחוץ' מכוח דפוסים שאינם משלהם". דו-משמעות זו שבמעשה הכתיבה היא נושאו העיקרי של רדידה בספר זה. משה רון אומר כי רדידה, ולא בפעם הראשונה, "משתמש בשאלת היחס אל הכתב כמנוף ארכימדי לערער את יציבותה של המערכת הסטרוקטורליסטית כפי שהועמדה ב'קורס לבלשנות כללית' של סוסיו )1916( ספר היסוד של הסטרוקטורליזם כהשקפת עולם וכמתודה במדעי האדם". רדידה עושה זאת בדרך העימות בין שתי מגמות אצל סוסיו' מצד אחד' סוסיו הפונולו גיסט' המתעקש על אופיו החי והטבעי של הדיבור והרואה בשיטת הכתב האלפביתי בחינת 'מסמן של מסמן', משהו מלאכותי' משני ונחות בערכו; מצד שני' קיים סוסיו שאינו מוצא דרך טובה יותר לבאר את אופיה של השפה, ז 'jו דרידה בדת-המרקחת של א.סלטרן ' אלא באמצעות דפוסיו הקבועים של הכתב. רון כותב כי "טענתו של רדידה היא שהכתב הוא הדימוי הטוב ביותר לתיאור התנאים המאפשרים את קיומו של תהליך תקשורתי כלשהו 'מפני שבאופן עקרוני הכתב הוא מבנה כללי יותר מן הלשון המדוברת. מה שמייצב את המשמעות בתוך הדיבור <המסמן> והמחשבה <המסומן> הוא אותו עיקרון המונח ביסוד הגדרתו של הכתב: אפשרות זיהוים של דפוסים הנחשבים כקבועים בתוך מה שהוא למעשה הזרימה המשתנה תמיד הבלתי חוזרת של הזמן . לא הכתב הוא סוג של לשון' אלא אדרבה, הלשון המדוברת היא סוג של כתב" <עמ' 11(, רדידה סבור כי הנגדות היררכיות מהטיפוס הלוגוצנטרי 'מקור;העתק', 'מרכז;שוליים', 'פנים;חוץ' וכדומה, חזקות במיוחד באותן תרבויות שתולדותיהן עמדו בסימן הכתב האלפביתי <השמי-הלני>. השימוש בכתב כמערכת תיורי, מצד אחד, ופסילתו כקליפה ו~ ו 43 אוקטובר 2002 נבובה, מצד שני, הולכים יד ביד. עניין זה, לדעתו , משותף לסוסיו ולאפלטון , ועל כך 1.ן: ורידה בא במידה רבה לערער. הדימוי המועדף והנפוץ לאפיונו של הכתב ו~ בדיאלוג 'פירורם' הוא pharmakon- סם, שיקוי , תרופה, מרקחת. ורידה משקיע מאמץ רב במלאכת "שזירה ופרימה" של הטקסט האפלטוני סביב הפרמקון ונגזרותיו - פרמקאוס <קוסם, מכשף>, פרמקוס <שעיר לעזאזל>, פרמקיאה <הרעלה> - המשתרע על פני עמודים רבים, כדי לחשוף את פניו מרובי המשמעות של הכתב: גם אמצעי וגם תכלית, גם מכני וגם מיסטי , גם חסר זהות וגם בעל זהות קשוחה, גם מאובן וגם בעל חיים, גם ממית וגם מחיה, וכן הלאה. ורידה שואף להראות כיצד מייצר השיח הסוקרטי מתוך הרב-משמעות הנזילה של הפרמקון סדרה של הכרעות שרירותיות שתוצאתן היא הדפוס המושגי של הלוגוצנטריזם, המעניק את הבכורה לפנימיות האידיאלית על פני החיצוניות הפנומנאלית, בכורה לה הוא מתנגד . הקריאה בספר אינה קלה. כתיבתו של ורידה נפתלת, מתפתלת, מפ~נה ידע <לשמו ושלא לשמו>, משתעשעת ואף מתחכמת ולא תמיד ברור להיכן היא חותרת. אבל כמו שנאמר ב"הקדמת המתרגם", אין דרך קצרה וישירה לתפיסתה של החשיבה הדרידיאנית, ומי שרוצה להכירה אינו יכול להסתמך על סיכומים של אחרים <כמו שאנו עושים קצת כאן>, אלא חייב לגשת לקריאה עצמה. מבחינה זו , לדבריו ,בית הםר p תח של אפלטון הוא שער טוב להיכנס בו , בהציגו דוגמה מובהקת של מהלך פרשני שלם בגלגולה המוקדם של הדקונסטרוקציה הדרידיאנית. בעניין זה, הוא מוסיף, כדאי לדעת עליה שלושה דברים: ראשית, שהיא עוסקת ביחס שבין הפנים לבין החוץ <כפי שכבר ראינו למעלה>; שנית, שהיא מכריזה על עצמה כ"טקסט טפילי", כלומר טקסט שאינו מתיימר לעמוד בפני עצמו כשלמות אוטונומית, מושג שהיא שוללת, אלא היא תמיד נטפלת לטקסט אחר , מנסה לחלחל אל תוכו ולפרש אותו פירוש שיערער את יומרותיו; שלישית, היא מציעה לתפוס מושגים כמו אמת, משמעות, שלם וכדומה, כתוצאה של הכרעה היסטורית. ומכיוון שמעמד הבכורה של אפלטון בפתחן של תולדות הפילוסופיה הוא מן המפורסמות, בחר ורידה לפתוח בו את המהלך הפרשני שלו. נשוב לרגע, בקצרה, אל הטקסט מסופו של הספר שבו מיטיב ורידה לחדד את ביקורתו על אפלטון. שני סוגי חזרות הן <שמאפשרת השפה>: "מצד אחד , החזרה היא מה שבלעדיו לא תוכל להיות אמת: אמיתו של היש בצורה המושכלת של האידיאליות מגלה באיורם את הניתן לחזרה בהיותו הזהה, הבהיר , היציב, בר הזיהוי בשוויונו לעצמו ]."[; אבל מצד שני , החזרה היא תנועתה של אי האמת, נוכחותו של היש אובדת בה, מתפזרת, משתכפלת בחיקויים, בצלמים, בפנטסמה, בסימולקרה" <העתק ללא מקור>. את שתי החזרות הללו אי אפשר עוד להפריד זו מזו , אומר שם, כזכור , ורידה. אפלטון מנסה אמנם בכל כוחו להבחין ביניהן , אך ללא הועיל: "משסגר את בית המרקחת שלו פרש לפינה מוצלת, התרכז בפרמקון והחליט לבצע אנליזה." להבדיל בין שתי החזרות." ברצונו לבודד את הטובה מן הרעה, את האמיתית מן השקרית." הוא מתרכז ביתר שאת: הן חוזרות זו על "".וז <עמ' 134(, הוא ממשיך במאמציו אך לשווא: "אפלטון סוכר את אוזניו כדי להיטיב לשמוע את עצמו מדבר ,כדי להיטיב לראות כדי להיטיב לנתח." הוא מבקש להבחין , להבחין בין שתי חזרות." מן הראוי להבחין , להבחין בין שתי חזרות." אך הן חוזרות זו על זו , ועדיין מתחלפות זו בזו."" <עמ' 135(. הספר מסתיים בהצבעה על הסתירה המפורסמת - כתבי אפלטון שמעולם לא נכתבו : "ואין , אף לא יהיו כתבים של אפלטון; ומה שברגיל נקרא כך , אינו אלא של סוקראטס." את מכתבי זה קרא פעמים מספר ושרפנו לאחר מכן." עתה יש שם אפר , וכעת מן הראוי להבחין בין שתי החזרות."" הספר , עשיר בהרבה מסיכום זה, אך לשם כך , כאמור , יש לקרוא בו ממש. והערה של התרשמות אישית לסיום: שיטתו הפרשנית של ורידה, ובמיוחד מדרש השמות שהוא דורש <על פרמקון ונגזרותיו> מזכיר מבחינות רבות את מדרשי חז"ל. ובעצם מה שהוא אומר על הכתב, אמרו כבר הם, במאמר קצר , על התורה ולרמזה: "זכה, נעשתה לו סם חיים - לא זכה, נעשתה לו סם המוות." בין "תל היסרליק" ל"ארצבו" לעומת הטיפול המורכב של ורידה באפלטון , הטיפול של המשורר <והמתרגם מיוונית עתיקה> שמעון בוזגלו במלחמת טרויה בספר שיריו תל היסרלי p <סדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד 2002,74 עמ') הוא רדוד ופשטני. תל היסרליק הוא האתר הארכיאולוגי בצפון מערב טורקיה, שבו שכנה ככל הנראה טרויה החומרית. בדף ההסבר המצורף לספר , דואגת ההוצאה להדגיש בפנינו , כי "השם מרמז על הזמן והמקום של ההתרחשות, אבל גם על הדהוד אקטואלי בין המסופר לימינו אנו". עוד נמסר לנו כי בספר שלוש פואמות: הפואמה הראשונה, 'מלחמת טרויאה - היא', היא מונולוג פנימי של אשה יוונייה מארגרס, עיר בחצי האי הפלופונסי , שחיתה מקום מושבו של אגממנון , מפקד צבא יוון במלחמה. במונולוג שלה באים לביטוי געגועיה לבעלה שיצא למלחמה והתהליך הפסיכולוגי שהיא עוברת, ומודגש <שוב>, כי "לפגינו אשה חיה מאוד , מצייתת לכל המנהגים ~ד:יסוmי\ ) שמעון בוזגלר ·. ·~ והמוסכמות של תקופתה, ויחד עם זאת אקטואלית להחריד"; הפואמה השנייה, 'מלחמת טרויאה - הוא והיא', היא שתי וערב של שני קולות, גבר ואשה טרויאנים הלכודים בתוך עירם הנצורה, המתערבים עם קולות האשה היוונייה מן הפואמה הראשונה ועם קול בעלה, גיבור הפואמה השלישית, 'מלחמת טרויאה הוא', המוצב בחוף טרויה במחנה היווני. הפיסקה האחרונה בדף הנלווה מסכמת עבורנו את הספר ולקחו: "לכאורה מצבם של הנצורים נואש בהרבה מזה של אלה הצרים עליהם. למעשה כל הקולות הדוברים לכודים בסיטואציה שאינה בשליטתם, הפורעת את אורחות חייהם ומשבשת את כל הווייתם. בסופו של דבר רק כלי הנשק השתנו והשמות - אבל לא המלחמה וכל מה שנובע ממנה". לכאורה אין כל רע, גם אם אין כל חידוש, בשימוש במלחמת טרויה כמשל להוקעת כל המלחמות שבאו אחריה, כולל המלחמה הנוכחית בין ישראל לפלסטינים, שבה הצרים והנצורים לכודים שניהם במידה שווה באותה מלחמה אומללה, בתנאי שזו יצירה שירית אמיתית ולא קולב לתלות עליו שלוש פואמות צחיחות ודידקטיות. הקריאה בספרו של בוזגלו אינה מרגשת ואינה מרתקת, אלא בדרך כלל מביכה. ההרגשה היא כי ספר זה נכתב לפי סכימה רציונלית גרידא, ללא שיתוף שום פונקציה נוספת, רגשית או 44 גליון 272 שכלית, שתהפוך אותה לחוויה סוחפת. הנה כך, למשל, דוברת האשה מאוגרם <שבעלה נלקח למלחמת טרויה> בשיר הפותח את הספר: שבועיים עברו מאז שנסע. קשה לי. גם אבא שלי נסע. אמא אומרת שזה לא יארך יותר משלושה או ארבעה חודשים. המון זמן אני חושבת. הילדים בבוקר הילדים בערב הילדים בצהריים אומרים אבא אבא." <עמ' 9(, לא ברור מדוע צריך היה בוזגלו להרחיק עדות עד יוון ההיסטורית כדי לשים בפי האשה מאוגרם <מלפני כ 3200- שנה> טקסט ישראלי בנלי כל כך , שגם בתור טקסט עכשווי הוא דל להחרי.ד את השאלות על סיבות המלחמה ותכליתה הוא שם בפי שני ילדיה הקטנים, מלביאם ונראה: "לאן הם נוסעים?" לטרויאה. "למה?" כדי להחזיר את הלנה. "מי זאת?" אשתו של מבלאוס. "מי זה?" אחיו של אגממנון . "מי זה?" המלך שלנו. "מה זה "?".ךלמ <עמ' 11(. התחבולה, שנועדה ל גחך את האירועים ההיסטוריים, הופכת, בעצם, את השיר לאינפנטילי ומגוחך. אם כבר בשירה פוליטית אנו עוסקים, עדיפים בעיני בהרבה שיריו הפוליטיים של אהרן שבתאי (ד"ר ללימודים קלאסיים אף הוא ומתרגמן לעברית של הטרגדיות היווניות> שכונסו עתה בפרק מיוחד בספרו אתנו <שירים 2002-1987, הקיבוץ המאוחד 365 ,)'מע מבלי להרחיק עדות, ומתוך ויתור מראש על כל מחלצות שיריות מיותרות <כפי שציין דרור בורשטיין ברשימתו על ספרו של שבתאי ב'הארץ'>, אבל מתוך תחכום לא מבוטל , הוא מטיח את דבריו בישירות ובחדות. כמו , למשל , בשורות הפתיחה בשיר "חיים לערבים": שלשום ברפיח נהרגו תשעה ערבים. אתמול נהרגו שישה בחברון , והיום רק שניים. <עמ' 351( או שורות הסיום של השיר 'בחירות 2001' <העוסק בחיסולים> והמסכמות משהו מן הפואטיקה שבה הוא נוקט בשירים אלה: האמת אמנם מסריחה, אך היא יפה במצב המוצק. לכן אני בעד קקה. יחי קקה! <עמ' 340( אפשר לחלוק עליו . אפשר להתווכח איתר <אם זה שיר או לא>, אך אי אפשר להישאר אדיש אליו , כמו שהשאירו אותי אדישים שירי תל היםרלי p של שמעון בוזגלו . חג'וקר של צלקה תמיהה אחת מהותית מעורר ספרו המענג של דן צלקה בסימן הלזםזם <הוצאת חרגול 2002, 404 עמ') והיא קשורה כבר בשמו : כיצד רומן ישראלי-אקטואלי זה, שבמרכזו "האגדה היהודית המרגשת, ששורשיה בחזון של מלך לישראל , מלך עכשיו , מלך מבית דוד", כנאמר על גב העטיפה, ושגיבורו הראשי הוא יותם ניניו , "בלשן מחונן שנפלט מהאוניברסיטה", אינו עושה שימוש במשל יותם המקראי ("הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך", שופטים ?)'ט מה גם שבישראל מולך כיום האטד <עליו נאמר שם "ותצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון">, ושגם המועמד למלך ברומן , צעיר מפוקפק בשם גפני אברבנאל , הוא ממש מין ~ אטד סרק כזה, אלא בוחר דווקא במשל זרע הלוטוס הקדוש מהמזרח הרחוק? אין לי תשובה מוסמכת מפי המחבר ויכולות ו~ו להיות לכך כמה סיבות, למשל סיבה ספרותית, אזכור משל יותם בספר היה חושף בשלב מוקדם מדי את הנמשל שלו ולא מאפשר לרומן להתפתח, אולם לדעתי הסיבה מהותית יותר: משל יותם המקראי הוא משא תוכחה וזעם, ואילו ספרו של צלקה הוא בראש ובראשונה רומן הרפתקאות גרוטסקי , שהביקורת שלו היא פארודית ומשעשעת ולאו דווקא מצליפה. צלקה אינו בא לספרו עם מסקנה נחרצת מראש, אלא נותן לרומן לספר את עצמו , להתפתח מאליו מתוך עושר אירועי הזמן • בהתאם לכך , מי שבאמת מניע את הרומן הגדול הזה ואת עלילתו הנפתלת, והוא גם הדמות המורכבת והמרתקת שבו , אינו המספר יותם ניניו , גם לא המועמד למלך , גפני אברבנאל , אלא ינאי ולדמן <גם בשמו מסתתר אזכור של מלך> שהוא, "היסטוריון רדוף, שילוב מפליא של פוליטיקאי שוליים ואמן נועז שההיסטוריה היא זירת היצירה שלו , המנסה להעניק לחברה הישראלית השסועה כס מלוכה, נזר ועטרה מלך בשר ודם שיגרש מהארץ המעונה את צלליו המאיימים של המלך המשיח, יפייס בין דתיים לחילונים ובין ישראל והעמים", תמצית מזוקקת זו של העלילה הנמסרת מטעם ההוצאה, רחוקה מלמצות את עושרו התרבותי והלשוני של הרומן ואת דמותו המסקרנת והטרגית של ינאי ולדמן , המהפנטת בכריזמה שלה לא רק את גיבורי הספר , אלא גם את הקורא. שכן ינאי הוא ציניקן , מהפכן , רגשן , נהנתן , בוהמיין , רומנטיקן , אידיאליסטן , 45 אוקטובר 2002 רציונליסטן , איש אשכולות ואמן , חכם ואנין בשנת אלפיים. בעצם תשאלו מה שתרצו . אולי שונות, לדבריו , כמו רעידות אדמה, בהן הוא טעם, המתגורר בצריף בגליל ובקי בכל נזכה בתשובה שאנחנו מבקשים. קיבלתי פעם רואה אות משמים, גורמות לו לשקול שנית מסעדות היוקרה ובתי הזונות בניו יורק, דפי אורקל של מקדש עממי בטייוואן . הם נראו את ההצעה. סיום טרגי-קומי נפלא ברוח הימים s ו :(ך והנושא בלבו כאב של אהבת נעורים אחת ~ ~ <לחנה>, שאין לה ומרפא. ובקיצור דמות מפתיעה ומקסימה שיצר צלקה כיד כשרונו הטובה עליו ושהקורא חש צער כשעליו להיפרד ממנה. אולם מעל לכל , ינאי הוא מהמר , איש המשחק ברעיונות מתוך סקרנות אינטלקטואלית, כפי שהוא אומר בסופו של הרומן , לאחר שתוכניתו הגדולה להמליך מלך בישראל נכשלת: "רציתי להכניס ג'וקר לחפיסת הקלפים שלנו . זה הכול." לכאורה אפשר לשאול , מה לאיש כמוהו ולרעיון התמהוני של מלך עכשיו? התשובה טמונה בעצם הדמות מרובת הסתירות של ינאי: רק דמות כזאת על שלל ניגודיה יכולה להיתפס לכך , כשעמדתה כלפי הרעיון הזה היא יותר מדו-משמעית. אולם כאן טמון , לדעתי , גם הרעיון העמוק של הרומן: ינאי , יותר משהוא אדם מסוים, הוא תוצר התקופה ורק תקופה אפוקליפטית ומטורפת כמו תקופתנו ,מסוגלת להעלות אל פני השטח איש קצוות כמוהו. לא רק את זרע דוד , כמו את זרע הלוטוס, ניתן להנביט אחרי אלף שנה, כפי שמסביר ינאי ליותם כאשר הוא מגייס אותו לפרויקט <עמ' 150(, אלא גם ינאי עצמו , הוא זרע עתיק של איש רוח ומבשר , שמנביט הזמן ההיסטורי העכשווי . כמובן , יופיו של הסיפור הוא בכך , שינאי איננו סתם תמהוני , בדומה לטיפוסים המזוקנים המסתובבים בקבר יוסף, אלא, כאמור' דמות מורכבת, כובשת ורבת פנים. מצד אחד הפרויקט של מלך לישראל הוא פארודיה וסאטירה שנונה. אחד השיאים הקומיים בספר הוא כאשר ינאי מבקש להכשיר את גפני אברבנאל , בנו של עבריין היושב בכלא, כמועמד למלוכה ולזכות בהכרת הרבנים בו כבצאצא של בית דוד <פרק שלישי , חלק שלישי 'קסם שפתיו'). לינאי נודע על ישיבה של מפגרים, המתנבאים בארמית, שאפשר לפרש את נבואותיהם, כמו את דברי האורקל בדלפי , לפי צורכי המבקש: "כשהייתי במלון נירוונה שמעתי שיחה על איש אחד , דוגאטקו , שעובד עם מפרגים ופגועי מוח. הוא טוען שהם גלגולים של חוטאים, אבל שהנשמה שלהם טהורה ושאפשר לתקשר איתם, אולי אחד מהם יאמר משהו מתאים" <עמ' 185( אומר ינאי לקבוצה של רבנים שהוא מגייס הרבי מסווידו , רבי יפרח קנו בל ורבי מנחם בורודקין - כדי שיפרשו את נבואות המפגרים. על שאלת אחד מהם מה לשאול , ואיך יידעו כמו נייר טואלט רחב מאו.ד רוב הנבואות מתקיימות" <עמ' 187(. תיאור הפגישה עם שלושת המפגרים המתנבאים משעשע ביותר. השלישי שבהם, שהוא, לדבריו ,מצאצאי הבעש"ט אומר: '"אני רואה אריה, אריה רוקד, אני רואה עץ משיר עלים ... אני רואה ענן , אני רואה עץ ובענן כתוב: 'אלף פחות שלושים!' - 'דוד המלך!' הצטעק רבי יפרח" <עמ' 192(. ברור כי כל זה בעיני ינאי שווה כנייר הטואלט הרחב הנזכר למעלה, עם זאת, יש לו גם כוונה רצינית. יותם, שנשתל בעצם בחבורתו של ינאי על ידי השב"כ, אך נשבה בקסמו , משיב על שאלתה של טל , המפעילה שלו "ולמה ינאי עושה את זה?" במילים הבאות: "... ינאי היה ידידו של פרופסור לייבוביץ'. ואני חושב שלייבוביץ' שכנע אותו שתפרוץ מלחמת אזרחים בין הדתיים הלאומנים ובינינו . בין יהודה לבין ישראל החילונית. וזה מה שהוא עושה כדי למנוע מלחמת אחים" <עמ' 314(. טל מפקפקת בתשובה, אך יותם אומר כי "יש משהו שינאי יודע על בני אדם, שרק מעטים יודעים". לשאלתה "ומהו הדבר המסתורי הזה?" הוא משיב "שהם ילדים". ייתכן שזה הצד האגדי ברומן של צלקה, וככל שזה נשמע אבסורדי , אולי אין זה אבסורדי יותר משאיפתם של נאמני הר-הבית, למשל, להקים מחדש את המקדש ולהקריב בו קורבנות. ולא שינאי עצמו מאמין בכך , אלא שסבר שאם יינתן "לילדים" אלה המשחק שהם מבקשים, תימנע מלחמת אחים ומלחמה בכלל. הרומן , כמובן , אינו תמים עד כדי כך . זמן קצר לפני שעומדים להכריז על גפני אברבנאל כעל מועמד למלך בישראל מתרחש רצח רבין , וינאי מבטל את התוכנית כולה. ינאי שכמו חזה את הרצח אומר: "אני מרגיש כמו כלב מוכה, אבל אין לי חלום מלכות, וגם אינני יועץ המלך או וזיו מאלף לילה ולילה. רציתי להכניס ג'וקר לחפיסת הקלפים שלנו . זה הכול . לא מצטער! תמיד נכשלתי. לא הייתי טוב בשום דבר" <עמ' 397(. סופו של הרומן , שינאי נהרג מיד לאחר מכן בתאונת דרכים. בעצם הוא נרצח על ידי קנאים קיצונים מברית המלוכנים, שאינם מוכנים לוותר על רעיון המלוכה, ויורים קליע של כדור בצמיג מכוניתו. מותו של ינאי מסיים את הספר , אך לא עוצר את מהלך ההיסטוריה. בעמודו האחרון מסופר כי הברית המלוכנית האלה. ינאי הוא תוצר וקוונן של הכוחות שהולידוהו ושבהם ניסה לתמרן . למעשה הוא הג'וקר בחפיסת הקלפים בה ניסה לשחק <כשם ש"בסימן הלוטוס" הוא הג'וקר - הליצן והקלף המנצח - בחבילת הספרים שכתב צלקה>. כדמות ספרותית ינאי שובה לב, אך כגיבור היסטורי הוא נועד לכישלון . צלקה העב יק לנו תמונה של הזמן הסהרורי שבו אנו חיים. הוא לא ביקש לכתוב משא זעם ותוכחה נבואי <כמו , למשל , הרומן של יצחק לאור , עם, מאבל מלבים>, אלא לצייר תמונה מצחיקה ומעציבה של המצב. ו"המצב" נראה כפי שהוא מצטייר מהארכיון של ינאי: "יותם סקר את הארכיון הקטן. שני קרטונים היו מלאים תצלומים מעיתונים, מסוכנויות ידיעות, מצלמים פרטיים, מהטלוויזיה. ישראל נראתה כמו כוכב לכת סהרורי מלא שנאה, כאילו השתוללה בה מלחמת אחים" <עמ' 369(. שובו של עכשיו עם מסירת המדור למערכת הגיע לידי כרך חדש של "עכשיו" )68-67( ובו בשורה משמחת: חידוש הופעתו של כתב-העת כחצי שנתון לאחר הפסקה של שנתיים. העורך גבריאל מוקד מודה, כי העיכוב בהופעתו הסדירה נגרם בשל "השקעה בלתי נכונה של האנרגיות שלו באגודת הסופרים" ואילו עתה, משנפטר מעונשה של זו , הוא מבטיח לרכז שוב את כל מאמציו ב"עכשיו". עיון בחוברת כולה מחייב זמן נוסף, אולם על סגולה אחת חשובה שלה אפשר לעמוד מיד: זהו כתב עת המתייחס לכל תופעה תרבותית- פוליטית בחיינו ואינו מרפה. בארבעת מדורי האקטואליה שלו - "חדר קריאה" , "יומן קריאה", "תגובות", ובעיקר "דג הדיו" הנודע, הכתוב בז'אנר הסרקסטי המפורסם של העורך - הוא מגיב על כל עניין שהרגיז <בצדק או שלא בצדק> את הכותב. יצר תגובה זה חזק עד כדי כך , שתגובות על אירועים שהתרחשו לאחר הדפסתה של החוברת ולפיכך לא נכללו בה, צורפו בדף נפרד "תוספתא" <ובו שלושה עניינים: "סינדרום עמרם מצנע", "סינדרום משפחת בכרי", ו"סינדרום פרס שק"ר") לבל נימצא חסרים עד הגיליון הבא. גם מי שעשויים לראות בכך תגובת-יתר מוגזמת, מן הסתם לא 46 אם התשובה מתאימה, עונה ינאי: פונה לגפני שוב, בהצעה כי ישמש מועמדה פוסחים עליהן . "תשאלו מדוע באנו לעמק הבכא ומה יקרה למלכות. גפני חושב לסרב, אבל תופעות • גלידן 272 תיאםוון ~ 1 s ו ~ ~ כרמית מירון אופרת הקבצנים אופרח בגרוש: תיאטוון גשו; מאת נוטרלו נובט; מוסיקח: קורט וויל; תרגם: אחוד מנוו; בימוי: אדולף שפירו; תפאורה ותלבושות: יורי גלפוין; ניהול מוסיקלי: אבי בנימין; כוויאוגופיח: יחזקאל לזווס כל מי שסבר כי התמטיקה של "אופרה בגרוש" יצאה מן האופנה, או שהקשר בין מנהיגי העולם התחתון ושומרי החוק אבד עליו כלח . די לו להציץ בעיתונות השנה ולהיוודע עד כמה, למרבה הצער 1 הנושא עדיין רלוונטי . בעולם הגדול 1 בארצנו ובמקומותינו . ההורי של מקי סכינאי וידידיו . אחדים "אופרה ברגוש", תיאטרון גשר מהם מושתלים בעמדות מפתח ממסדיות, כמו ראש המשטרה, המפקח בדאון . אקטואלי כיום יותר מתמי.ד יתרה מזאת, עדיין לא אבד כלח על החרוזים הקלאסיים של נובט: "מהו מפתח-גנבים לעומת מניה? מהי פריצת בנק לעומת ייסוד בנק,"? הנאמרים בפי השודד המפורסם מקי, בעומרו לפני עמוד התלייה. כדי לעמוד על דרכי גילומן של התכונות החברתיות ביצירתו של נובט, אין צורך להרחיק נדוד בחקירה ובניתוח. אין האדם אלא מעין שופר חלול, שהחברה . והחברה הכלכלית בעיקר .מריעה דרכו. "חברת הקבצנים" של מקי סכינאי אינה אלא ראי עקום של החברה המודרנית, המשקפת את המצוקה האיומה, המביאה לעיוות הגוף והנפש. כל פלפולי הרוח האינטליגנטיים אינם שווים אסימון שחוק, אם אינם מעניקים פת-לחם לרעב ועבודה לכל דורש. האדם נעשה פונקציה של אמצעי קיומו 1 הוא חדל להיות פאר הבריאה ונעשה מטבע עובר לסוחר 1 ומטבע גנוב, נוסף לכל. אהבותיו, שנאותיו, נאמנותו וכמיהותיו של · האדם .ערכן נמדד על פי אמת מידה של תועלת כלכלית. כך בחברת הגנבים הגלויים . מקי וקבצניו . וכך בחברת המיליונרים הגדולים, הם הגיבורים הסמויים. יש כאן וה-הומניזציה מוחלטת של היצור האנושי וערכיו וצמצום גמור של עולמו הרוחני-הנפשי של האדם. אחד הדואטים היפים ביותר במחזה מושר על ידי מקי וג'ני אהובתו 1 כאשר הם נזכרים, בגעגועים נוסטלגיים, בבית-הזונות שבו פרחה אהבתם לראשונה. עיוותן המפלצתי של תכונות אנוש, בשל האבסורד הכלכלי והמוסרי 1 הקיים בעולמנו 1 הוא המקור העיקרי לחוסר הנאמנות של מקי לאהובותיו ולידידיו "אופרה בגרוש" הוצגה בארצנו שש פעמים (פעמיים בתיאטו רן אוהל 1 פעמיים בתיאטרון הבימה, שבע) ולא זכתה להצלחה גדולה, · פעם בחיפה ופעם בבאר למעט ההצגה הראשונה בתיאטרון אוהל בשנת 1933. המחזה, הנראה ככתוב על פי מתכון של הצלחה מסחררת, נכשל תמיד בשאלת הליהוק . שכן 1 הוא היה ונשאר מחזה מוסיקלי 1 שגם השירים, גם הדיאלוגים וגם המוסיקה, חייבים לעבור סף מסוים, משום שערכם לא יסולא בפז. הבעיה לא נפתרה, לדאבון לב, על במת תיאטרון גשר. כך קרה, שבשל קולו המצוין של הזמר-שחקן ששי קשת וניסיונו הבימתי הרב במחזות-זמר, התהפכו היוצרות, והפרוטגוניסט מקי סכינאי 1 בגילומו של איגוד מירקורבנוב, הפך לדמות משנית, החסרה את הכריזמה הנחוצה לגיבור הראשי. כל ההצגה כולה חיתה חביבה ונעימה, ולא זאת חיתה כוונתו של נובט. די אם נזכיר את מכתבו של המחזאי לכמה משחקני ניר יורק: המ"." שהיה נועז . · הפך נחמד, ההיסטוריה הפכה שיחת הווי של מה בכך . אינכם רוצים לזעזע, אתם רוצים פשוט למצוא "".ךח אין זה אמור לגבי הערב כולו. היו לכל שחקן ושחקן כמה וכמה קטעי משחק ושירה מרשימים. בעיקר יפות היו התמונות הכלליות, בעיצוב הכוריאוגרפיה של יחזקאל לזרוב. נעימות לאוזן היו גם הנערות הצעירות, תמרה שטרן בתפקיד פולי ואפרת בן-צור החביבה שגילמה את לוסי. התרגום של אהוד מנור הסתגל יותר מדי ללשון המדוברת. הדבר הביע אמנם צורת לשון פשוטה ועניינית, אך כאשר משווים את התרגום לתרגומו של שלונסקי, מרגישים את העוול שנעשה הן לפיוט והן לסרקאזם של נובט. למרות הכול, "אופרה בגרוש" הוא אירוע תיאטרוני מרגש, והוא מומלץ לחובבי תיאטרון ולחובבי נובט. ולכל מעוכת יחסיו המורכבים עם בני-האדם. אוקטובר 2002 • 47 ;, 1 ''-'