" :'י ' לפי 8 עה מי בא ומי לא בא ב~ 4 באוקטובר' באודיטוריום של "בית התפוצות" באוניברסיטת תל-אביב, נערך ערב לרגל הענקת "פרס בן גוריון על תרומה מיוחדת לחברה בישראל" לסופר ס' יזהר. משה טימור קרא מכתב שכתב ס' יזהר לבן גוריון ואת תשובתו של בן גוריון לס' יזהר: את הערב חתמה הרצאתו של ס' יזהר 1 שנבנתה בחוכמה יזהרית מובהקת, מעודכנת בזמן ובמקום, עוסקת כמו מרחוק בחיינו ממש בימינו אלה. <הערב כלל חלק מוסיקלי' יו"ר היה ולטר איתן' שגריר ישראל בגרמניה בעבר' ושמעון פרס נשא דברים), ומי היה באולם? משפחת בן גוריון הנרחבת וספיחיה. הגיל הממוצע היה -75 90 "ותיקים", הרגשתי לא נוח, הייתי שם בין צעירי הצעירים. ומי לא היה? סופרי ישראל' מבקרי ספרות, פרופסורים לספרות עברית באוניברסיטאות, סטודנטים לספרות, כל אלה לא היו שם. מילא פרופסורים, הם יודעים מן הסתם הכול." סטודנטים, מה להם הרצאה של יזהר'הם עסוקים ב"להוציא" ציונים." הם לומדים." והסופרים - היינו שניים. חנוך ברטוב בקצה אחד של האולם והח"מ בקצה האחר. תהרגוני' איני מבין תופעה כזאת, איני מבין את שבט הסופרים. האם הופעתו של ס' יזהר' ללא ספק גדול סופרי ישראל' לא מעוררת עניין ורצון לבוא, לשמוע, אולי להגיב? האם מסתובב בינינו סופר או משורר הנוגע יותר מיזהר' בדבריו ובכתביו בהווה, בעבר ועל כן גם בעתידנו כאן? האם אין טעם ואין עניין בקרב הסופרים הערבים להתמודד עם דבריו של יזהר? ומעבר לזה, נניח שלא, האם אין מקום לבוא לברך אותו על הזניה? עד כדי כך פשה כאן הניכור 1 בבחינת אני ואפסי עוד? על כל פנים, בגליון הבא, כך אני מקווה, נדפיס את ההרצאה המרשימה שנשא יזהר באותו מעמד. הרחוב נעלם ואיננו בעיר תל-אביב, מן הראוי לומר ב-העיר תל-אביב, רק הרוח מנשבת, כשיש רוח או משב. בכיכר רבין מתכנסות רק היונים. בתקופה כזאת, מלחמה משונה בירוק מוזהב בניצוצות של אש, בכותרות הנושאות חדשות וירטואליות. ילדים פצועים והרוגים כמו משמשים רקע או תפאורה להצגה משעממת, לא מובנת, נאום יומי של בוש, לעוס, קשקשני לא אומר דבר. בארץ' ראש הממשלה מדבר מדבר נונסטופ ומתנצל. הרמטכ"ל מצפצף על שר הביטחון ועל הממשלה ובעיקר על המטבחון <איזה כינוי מטומטם), שר הביטחון מאיים, נוזף ונוסע הלאה. כאילו קיימת פעילות, כאילו 1 יש פגישות, כאילו משהו מתרחש." אבל כלום". גם אוסאמה בן לאדן - ספק דמות קיימת ספק רוח חייכנית בעלת עיניים חולמניות." מה זה לכל הרוחות. איפה הרחוב?! איפה כל עשרות האלפים, גם מאות האלפים, שמילאו את הכיכר במחאה על מחדלים קטנים בהרבה מן המחדל הנוכחי 1 שמוריד שאולה את התקרה לחיות כאן בשלום ובשכנות סבירה עם העם האחר. הרי בלי זה, בלי החזון, שאי שם באופק קיימת התקרה לחיים אחרים, נורמליים, בטוחים, לא רק במובן של "ביטחון אישי", כלומר 1 תקוה שהאיש שבא ממולך ותרמיל שחור על גבו זה רק אני ולא מחבל 1 ושבתרמיל שלי ישנם רק כתבי יד 1 ספרים ודואר שהגיע למערכת ולא מטען מוות! • קריאה מהנה. /ו 18 96' ·__/"S'""••••.. הגלידן הזה שני שירים של צבי עצמון הם השער לכניסה אל תוך הגלידן הזה. צבי עצמון הוא משורר מיוח.ד נכון יותר לומר' אדם מיוחד. אבל בשיריו עסקינן. שירים אלה, דבומה לריבם משיריו' עוסקים בנושאים אקטואליים של חיינו העכשוויים. יתר על כן' של היום, האתמול והמחר . המשורר הספונטני הזה הוא מאוד מחושב <אקסימורון?). שורות השיר נובעות כמו "מתוך הבטן", כמו: "זה מה אשני מרגיש", אבל זה לא כל כך פשוט. הוא הרגיל את המשורר שבו להרגיש ולהתבטא "ספונטנית", בצורה מחושבת עד דידקטית, ותמיד לגעת במשהו חשוב, שנוגע להרבה אנשים שיודעים לשאול ולהשלים את פאזל התשובה בשיריו של עצמון . ושיר אחד של משורר אחר, העושה דבר דומה, בדרך מקורית משלו. רוני סומק הוא לא משורר שטח, הוא משורר מטרה. הוא צופה במה שקורה, מכונן את כליו' בוחר לעצמו מטרה אחרת, רחוקה, כמו הר אררט למשל' עוצם עין בלתי מכוונת לוחץ ופוגע בדיוק רב בלב הנושא המעסיק אותו ואת סביבתו הקרובה והרחבה גם יחד. משוררים נוספים בגליון זה - דינה קטן' רפי וייכרט, אבי אליאס, אבנר הכמן' ערן רותם, אילן הורוביץ' צבי יעקבי ומשוררת, שזה פרסומה הראשון אצלנו' המסתתרת תחת ראשי התיבות: אי"ב. לא אתעכב כאן על כתיבתם. ההזדמנות תגיע. ועוד בגליון: חנה טואג בסיפור "ירח בשמי טוסקנה" מתארת עולם נשי' בשפה הנעה בין הלשון היומיומית, המתארת את סבי בתה באופן בהיר ומדויק, ללשון פיוטית המתארת סביבה הזויה. מלחמת יום הכיפורים נוכחת בגליון זה, הוא גליון אוקטובר' משני כיוונים: האחד' החווייתי' סיפורו הנוגע של המשורר והסופר אלישע פורת - "הבן האודב" - שנכתב בעקבות המלחמה ומהכיוון העיוני ' המאמר "אבנים במלחמת התרבות", בו עורכת רחל שקלובסקי השוואה בין הרומן גילוי אליהו לס' יזהר לבין הרומן תאיום כוונות לחיים סבתו 1 שניהם על מלחמת יום הכיפורים. w ם המאמר - איננו חד משמעי כמובן. הוא מבי א מצד אחד את גישתו הרציונלית, הלוגית-אנליטית ולכן השקופה שלס' יזהר, ומן הצד השני, את גישתו האמונית-דתית, המיסטית, הלא רציונלית של סבתו - בנוגע להבנת עתידנו' עצם היותנו כאן. מטבע גורלו של ירחון - בניגוד ליומון או לפחות שבועון - כי תגובתו למתרחש היא לפעמים "לאחר המעשה". לענייננו: שני מאמרים בגליון עוסקים בתערוכות, שלמרבה הצער כבר לא מוצגות. פרופ' נורית גוברין כתבה על תערוכתו של יעקב פורת "שיחות עם קפקא" וקציעה עלון על "תל נונה", תערוכתה נונה אורנך. לא הכול מנינו, לא על הכול התעכבנו. את היתר השארנו לקוראים כמובן. ואזכיר לסיום את ה"לחם היומיומי" של הירחון שלנו - סקירות הספרים. סקירות אלה הן החדשות העיקריות של הספרות המקומית והכלל עולמית, ואנחנו מנסים להתמודד, בהצלחה כמדומני, עם מטלה לא פשוטה זו. שירה צבי עצמון רוני סומס רפי וייכרט זוסמן סגלוביץ, מיידיש: שמואל רגולנט אבי אליאס אי"ב אבנר הנמך דינה קטן ערן רותם אילן הורו ביץ סיפורים 5 7 9 12 13 21 25 25 31 39 אלישע פורת - הבן האובד 32 חנה טואג - ירח בשמי טוסקנה מסות, מאמרים, רשימות רחל שקלובסקי - אבנים במלחמת התרבות <בין חיים סבתו לס' יזהר> 36 14 דוד שחם - שקר עילת הקיום 16 נורית גוברין - שיחות עם קפקא <על תערוכה של יעקב פורת> קציעה עלון על תערוכה של נונה אורנך 22 40 ירח בשמי טוסקנה, עמ' 36, איור: מיכאל בסר ביקורת ספרים יהודית אוריין על כמו סרט מצרי לרון ברקאי ועל על p יטש ואמנות לתומס קולקה שמואל שתל על הנשיקה מבדע למטפתח, <אנתולוגיה בעריכת אשר דייר> רוני סומק על פגישות עם משוררת בעריכת רות קרטון-בלום וענת ויסמן ועל המלכה ואני ליורם קניוק מירי פז על בתום לב לאדם ברוך קציעה עלון על כמו אבלאר' כמו אלואיז לאברהם הפנו 6 8 10 11 12 -~--------------, לכבוד עתרן 77 ת"ד 16452 ת"א 61163 אבקש מנוי לשנת 2002-2001 ~ שם ושם """""".".".""."""".""""".".החפשמ ..""...."""." "".""""""תבותכ ..".........""."."...""""..."...."""""""."".".. מדורים """"""ןופלט ........".."".""".""."""."...""..""..."".""."......" לפי שעה - יעקב בסר המלצות עתרן '77' מה קורא - יהודית אוריין 4 6 מצורפת המחאה על-סך 200 ש"ח עבור 11 גליונות כולל משלוח חצי פינה - רוני סומק - רובוט פינסקי , מאנגלית: משה דור 11 משולחנו של בית קפה - מקסים גילן 20 מצד זה - עמוס לויתן על פרפר מן התולעת לדן מירון , על כתב העת 'מקרוב' ',__'ן_יר_ג_ר_מ_"_ל_ע_ו_"_יל_ו_'ז_ל_ז_א_ומ_ד_מ_"_ל_ע_ן---'ור_י_מ_ת_י_מ_ר_כ_-_ן---'ור_ט_א_י_ת ______ ""."""""""קנב """""."."".ףינס .."" מס' .""""""".".""האחמה 26 ' ------------------"' _4_1 עת l ןןוו שנה נייה • גליון 2&0 .חשון חשםייב .אוקטובר ו 200•22 שייח ירחו ן לספרות ולתרבות העורך: יעקב בסר המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן 1 ששון סומך 1 רוני עמותה מס' 580073575 סומק, אריה סיון, צבי עצמון, דורית פלג, עודד פלו, בתמיכת משרד המדע, התרבות והספורט, מינהל התרבות מחמד חמזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביט והאמנות. Iton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיריית תל-אביב יפו - האגף לאמנויות. עיצוב: מיכאל בסר המערכת והמינהלה: טלפקסי: 5619879, ת"ד 16452 ת"א רכזת מערכת: גילה שאול המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. ניקוד: שמואל רגולנט לוחות: אורניב מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, גילה בלס, משה דור 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת וממוענת. חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל. מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. רצוי לצרף דיסקט. בתיאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טל': 561987903 דואר אלקטרוני ITON77@ACTCOM.CO.IL מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי ה n רו~ת ~ןןןן ~ו אברהם ב' יהושע : הכלה המשחררת.ו~ הוצאת הספדיה החרשה 2001,557 עמ' מזרחן שוקע בפרשת גירושי בנו . מחקרו התקוע על מלחמת השחרור האלג'ירית מפגיש אותו עם סטודנטית ערביה ובן דורה המאוהב בה ועם היישות הפלסטינית המתהווה. האישי והמשפחתי מתערבבים עם החברתי והלאומי רבומן צבעוני 1 עתיר פרטים ועשיר בסיטואציות אנושיות, המתוארות בווירטואוזיות. אברהם ב .'' עהוש הבלה המשח : תרו סמי מיכאל: מים נושקים למים. הוצאת עם עובר ספריה לעם 2001,403 עמ' יוסף, ערלה חדש מעיראק, השולח ידו בכתיבה, נישא לאינה, בת למשפחה מבוססת ביישוב, שתעלומה כרוכה יואל חופמן : השרנרא רהשמטרלינג, הוצאת כתר 2001 ספר על היזכרות. גם בספר זה ממשיך הופמן בכתיבתו המקדשת את הלשון הלירית השירי ת. האם רומן על בני אדם או שמא מטאפורה גדולה ו בלתי מתפענחת? מלווה ברישומים של המחבר. "אם ישנו עכבר בעולמות העליונים הם מדברים ב~;ס ואני, שאני ילד, שומע את יוהאן סבסטיאן בך ברחוב ארלוזורוב, על יד גן הקופים, כשהשונרא שונרא שונרא והשמטרלינג?" ]ב[ . ארוארר סעיר : עקורי לא מזרח ולא מערב. מאנגלית: מיכל סלע, הוצאת יריעות אחרונות ספרי חמר. סררת תפו"ח 2001,375 עמ' אוטוביוגרפיה . פרקים מילדותו של המחבר: כרוניקה משפחתית של מי שעיסוקו במזרח ובמערב זכה להד נרחב. רעק~ הכוחות שעמדו בראש המדינה מאז ומתמיד . ברוך קימרלי גג כותב על קץ שלטונם לקראת העשור השלישי למדינה בעידן מלחמת התרבות המתחוללת על קביעת זהותה. ניתוח המהלכים העוברים על החברה הישראלית העומדת על פרשת דרכים, על הכוחות המנוגדים הפועלים בה, ועל אפשרות השיקום של הדמוקרטיה הישראלית, הטמונה בתהליכים הללו . אותרו ומבו: ערבה כגהינרם; תרגם מצרפתית והוסיף אחרית רבו: אורי ברנשטיין. הוצאת קשב לשירה 2001, 46 עמ' וידויו השירי הגדול של דמנו 1 אותו כתב במלאת לו 19- וגם, יצירתו האחרונה <ומבו התחיל לכתוב בגיל 14(. "גט כריתות" מן השירה, וידוי של אדם מאוכזב ורדוף אשמה נוצרית, כמה לישועה; פרוזה שירית נועזת, בלתי מצטעצעת וכנה; "האם לא היו לי אי פעם נעורים חביבים, רבי עלילות, אגדיים, לכתבם על דפי זהב - שום סיכוי! בשל אי זו טעות, בשל איזה פשע אני ראוי לחולשה של היום? [."]אינני יודע לדבר עוד!" <בוקר 1 עמ' 36(. הצרפתי 1 הנמנה עם אסכולת אגאל <המעמידה במרכז את הקבוצה ותופסת את ההיסטוריה באופן רחב ואינטגרטיבי). אריסטופנס: העננות, מיוונית: זיוה כספי, הוצאת מאגנס, המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת 2001,129 עמ' קומדיה קלאסית מן המאה החמישית לפנה"ס. אב ששקע בחובות בגלל בנו 1 מנסה להחלץ מן החובות באמצעות לימוד בבית הספר למיומנויות הנאום, המנוהל על ידי סוקרטס; האב נכשל בלימודיו והבן יוצא אף הוא ללמוד - כיצד להפוך טענה חלשה לחזקה. דבורה גילולה הוסיפה אחרית דבר ופירושים. צבי לוז : היסוד הפילוסופי כשירה העברית, הוצאת הקיבוץ המאוחר 2001, 230 עמ' בחינה מחודשת של תמות המאפיינות את השירה העברית מסוף המאה ה 19- ובעיקר במאה ה 20-; בח י נה היסטורית וגם ביקורתית עכשווית. פנקג' מישרה: הרומנטיקנים, מאנגלית: צילח אלעזר, הוצאת מחברות לספרות 2001,256 עמ' סטודנט הודי מגיע ללמוד באוניברסיטת כבארס. מפגשים עם צעירים אירופיים הבאים לחפש מרפא לנפשם, במקום שנראה להם כמשוחרר מכבלי החומר 1 מטלטלים את שגרת חייו המנומנמת ושולחים אותו למסע חיפוש, פיז י ונפשי 1 בעברה. הרומן מתרחש בשני מישורים: מסעותיו - המסוכנים לעיתים - של יוסף, "..), w l'rV בהודו שבין ערב מסוכסך ומסורת מפוארת ~ להווה מתפורר וחסר תקווה. העובד ברשות המים, בין מקוררת המים של המדינה הצעירה וההשתלבות בחברה- בהתהוות, שאינה מאמצת "זרים" אל חיקה. סמי מיכאל מים נרזנ pום -םיזtל ס.ט . קולרירג': שירת יורד הים הישיש, מאנגלית: רות בלומרט, הוצאת קשב לשירה 2001,62 עמ' שיר יורד הים הישיש בשבעה חלקים: "כיצד נהדפה ספינה שחצתה את קו המשווה בידי סופות ואל ארצות הקור בואכה הקוטב הדרומי ואיך הפליגה משם בנתיבה אל המרחב הטרופי של האוקיינוס השקט ועל הדברים המוזרים שקרו ובאיזה אופן שב יורד הים הישיש אל ארץ מולדתו" <טעם הדבר). היצירה השירי ת הרומנטית מ 11797- מלווה בתחריטים של גוסטב דורה ובמסתה של לאונה טרקו "העל טבעי והד מיון הפיוטי". ברוך קימרלינג: קץ שלטון האחוסלים, הוצאת כתר, סררת "הישראלים" 2001, 124 עמ' האחוסלים <ראשי תיבות - אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים ולאומיים) הם ה"וואספים" הישראלים שלמה שבא: ארץ ישראלי אוטוביוגרפיה, הוצאת וביו 2001,519 עמ' מעין אוטוביוגרפיה. ספר זיכרונות של ארץ ישראל ויושביה, מחורבן בית שני עד שיבת ציון החדשה - המסתייע באגרות, תעודות, ספרי מסע, ושאלות ותשובות של רבנים וחכמים. פרכן ברורל: הים התיכון. מרחב והיסטוריה, סררת הים שלנו, מצרפתית: יורם מלצר. הוצאת כרמל ירושלים 2001, 178 עמ' סדרת מסות פואטיות על הים התיכון אקלים, אימפריות, ציוויליזציות, טופו גרפיות - שכתב ההיסטוריון אריקח לבראו: לתת משמערת, הוצאת הקיבוץ המאוחר - דניאלה וי-נור 2001, 48 עמ' קובץ רשימות אוטוביוגרפיות הנוגעות בימי ילדותה של המחנכת והפסיכותרפיסטית - באירופה בימי השואה. הקשר בין ההתנסות שבעבר להווה. ג'ף דייר: ~כל יפה, מאנגלית: לאח ששקו, הוצאת גוונים של שחור 2001, 158 עמ 1 דיוקנאות של כמה מענקי הג'אז: לסטר ינג, תלוניוס מונק, באד פאודל 1 צ'ט בייקר 1 דיוק אלינגטרן ואחרים. אלברטו מורביה: או גרסטינר י מאיטלקית: דליה עמית, הוצאת כרמל 2001,127 עמ' רומן קצר. חופשת קיץ של התברגות. נער מתברג בן 113 אמר 1 ומחזר צעיר המפר את האיזון שביניהם. 4 ••••• גלידן 260 :)) צבי עצמון 5 ו ן~ ~ כיסוי מראה, הסתר פנים, T •: T ספירה לאחור, םיאופ:י:rמ ~י~י~ה ~ר 1]1 ס~הדףת, ••ז:• פסיכ;ל;גיה בכמנהג ישראל-סבא, TT :·:-:• משפט על-פי ההלכה, משנה סדףרה, T : :ז •: ז - •: ז זז-:-• גבףל;ת אש הת;רה וצבא בכמאמר חז"ל' -: -:--: T T : T -•• : ק; 7~;נ ;הףןי o/ר Vi י' V/ יךה ~Q ח ~ר;ן ס 9 ~ךים, ס~~ןה, t' ל ~ל.א ד q ו;נים, י~~ ~~ו;נין' ~זפף~ן' ~~V/ י 1J ה;- 1 ןי- נןיר- ~· ~ו;נ~ו;ת-ס~ךץ- ~~חי~ת-~ר~נ;ת-כ(ז:ת-סךם ל,ע,זא_ךל, ה;ראה לפי מסרת ישראל' '' T: ' '." T ' : T T רי~י ~שף~ין' י~.ס~ ~~לףת, ךפף~ה f ו:נדסג ס~ק;ר;ת, 1Jקלא 1 · ת-:~ינף f ק,ךם, ועתיד ננסח ההיסט;ריה הבזהףדית : -: · --·.. : : :ד ד . · - ~~ג:ויד ס~ר;ב יי"~םוקמ ~~~ה Vi ה~ינ:ו7 ,םי~;י w תי~ הד~~ אל~~ןה. ~מ;~ת-~ל~ים ~~7 ק~,ע-ת;זב 'יס~~~:ם, o/ ,ש;ל~~י סע;~, ל~ך~ ם"ףא ןףח~ךt' ה~;רי ןףפזנ;ו~ף .ב"סך~ גלףי עינים. רכלם מתחבאים. • : -: • T '•,: • -•• : ףל~-ה~~~ ס~ןג;ת ~ם סר סך~ל ךס~נףח;ת ךמדיג:וים, ף~ q ~ית ו;נן סנכב;ר' ע,פ 1 ןה, :י w1- ם, ךל; ry ~י-בכ;ל.ל-ס~ק 1ד 1 קט, ףו:נ,זךע, 1 ס.~יר;ת ~ית o/ ן, ך ryה~-י~~ נןם ס~ g י~ס, ך~הלל' ~ית ~~רים, ת~~~~מף t' ל' קך:ת o/ אףל' קך:ת IJ ~ים, :ו ~רד~י' י~~~ס~קי 9 ך:ה, ס~יךה ~ל סר~ 7,ה~ ,ת~~ף ךק,~ר ס~ר"י' 1,ה~י~,ס ,תי~;ר~ך~~ר;ן , ~ית ,ש~~ ח;ל;ת ן;ז~~ךךאש;ן , רימ;~ה נןם ס:פףר , ד·· גבעת הבכלנבז;ת, שמףרת האיריסים, וגם בית ליד' הז;לפינריףם, הסנטר' פגת -· :·:·· -: :·--... :-. -: ·; ד-- · סד~ר;ן i27 י ס~ש, 7 ~~יש סח;ף. ךסבכ.סל - ו:נ~~ע ~ס~~יל ~ל ~קי~י ס~ידו:ניד;ת, ףו:נ~ךל.י o/ ל;ם ך~,זרי 7t'י , ךא 1~י~ר~י~ת o י~ה ך~~~ןי;ן ~די' ~~לף ,ג"~~~ס ףד~ל t' ילת, ךסקיש;ן - :ם ~ן~ת קךש, ~רי~ה, ~בי~ך:ה סק~~ה ף~ת iזמ"ל~ ך~ךם ~הך"ל' ךסנכ.:גףר' סזפף_ךיא;ן ~'ד~ס נכל 1J י עם ס~דרך~ה, ךנרל ry צ;ר' ךק,~ר ~ר י; 1J אי' ךסד~~"ם, ר~~ ןד~י ףדא;ת ,ה~~~ ~ית ~:אליק, מ~י~ה, ף~נכח-ז:וקןה-ראש-ס~:ז' :י 7'ד": דג:ויב ,סל"ה ~ם ~9 ל t ;ד ף~ q ~ה ,םי~;מ~ ע.ין ,ב"י~~מתך~~~ ,ה:~~ ~ית ~ךל' ,~~קים ה~~pזמך ,ה~~נ:ו~ ךמ~ס"ד' ף~ךה נ;קר' ךמ ry ן~ה ,תך~~~~ךלהב;ת q ~,ה~י •ז;-- ףנתיב;ת וגבעתים ףכפר ניל"ף, ףמצבת ה:צנחנים וכל ששה ;• ד;•; -· :-•-:·:·;TT' ו:ני 7 י;ן ס;הףןים. ~ם o/ ל.ם ל~~ ';נ~~ ~פ;ת מןק,ל' סךזפ;ן' ~t';ת~ .ה~י~~ס ~ק;ם יtl] ת ס~~ש ה~;~מ לא :ם :רק נך~~~ סביב סביב שרףעה אדות התכלת, -;••:• -:-T ; 'T 'T " לת ,ף~,ק ו:נ~~רים, ו וiר א"י נדד 0 T T f .ח~~ל ~ל ר~ת מ~ק;ם. אוקטובר 5 קשהנת לש םהבני םמאביה אהו תראשי .ההחלמה והי םלה לכ םהנתוני תלהיו םמקרי ,סוציאליים םמלווי לבכ יסיפור תההתעללו ,המוכרים לאב ישנ םהבני ונבט ןמ ןהדומ ילכד העלוו .פרחונית םשניה והצליח המבחינ תכלכלי ,ומקצועית דהאח רפרופסו רהמתגור זבפרי יוהשב רציי ,מצליח תעובדו תשמחזקו דעו ריות תא ההסבר ישהעלית ללעי 1 יכ תעוצמ תהאישיו תמנצח תא םהתנאי .הסוציאליים ןהרומ ואינ ינק .מליקויים שי םאמנ ,התפתחות ךא אהי האינ העקיב ןבזמ 1 אאל ,מתרוצצת םלעיתי המקדימ תא רהמאוח םולעיתי תמאחר תא .המוקדם םג ולשונ לש רהמספ האינ ,קוהרנטית ימ רשאומ י"פ "עשר ואינ ראומ ש"ק .וגבבא" ךעור ןמיומ ןמ םהמקצועני םששיפוציה םהמזכי ואותנ לבכ ךכ ההרב םספרי ינטול ךער םהבנויי בהיט - ההי יעשו תלפלו תא םהליקויי אבל .מאמץ לאב הלמרב ,האירוניה םמעניקי םהליקויי והלל טלטקס תאותנטיו תוראשוניו אשל ושופ דבי .זרה קהפר ןהאחרו אהו תמפסגו הרומן . ההמשפח םאמנ ,מתכנסת לאב ןאי לכ ספיו קמתקת שנפר .עליה תהרשעו המקציפ יבתא ומוח םהגוססי לש יאלפנדר דע עהרג .האחרון לנתנא הרוצ ןלהבי - .למה לאב לאצ ףיוס יהח וא תהמ ןאי ,למה שי קר .ככה ןהב ההגול המתווד ושבנעורי בתיע תא םהשירי םהערביי בואה קר תא םהשירי לש ההחבר' וכמ ה"סימונ "מדימונה דועו תבבל" ,כאלה העת אהו המוד יבאוזנ בהא שהחיר רכב 1 אשהו באוה תא זפיירו ריות למכ תזמר תמערבי הומנס תלפחו דלצעו הפסיע תאח רלעב ועולמ .האטום םוא ריות םג תלמבקר ,להתוודות יכ זא ףא ישאוזנ האינ תמורגל הבמוסיק ,ערבית זפיירו תהלבנוני אהי ןאכ ההדיר ההגדול .בכולן שרגי ךא אל ירגשנ 1 יאינטליגנט םולעיתי ףא ירעיונ 1 לבע רכוש ינראטיב רופיזו המעול לש ההאינפורמצי - םהא ןרו יברקא ץייחל המהביוגרפי ושל בויכתו רספ תפחו ?אישי וכתיבת תמעורר .סקרנות • םהא שהקיט אהו תאמנו ?גרועה סתומ :קולקה לע שקיט ,ואמנות :תרגום תענ 'ויסמן דמוס קביאלי 162 'עמ להכו םאוהבי ,קיטש לאב תהתעמקו יכלשה ,תגלה ושבהודאת ההאמיצ לש ,הצופה אשהו באוה ,קיטש שי יתרת הו סתרי . ימ רשמצהי לע ךכ 1 וכאיל ראמ אשהו באוה תאמנו ,גרועה יוהר ןאי וז כוונתו . יכ םא אהו ךאוהב/מערי שקיט עמשמ אהו הרוא הב תאמנו .טובה רכשהמבק קפוס לע תיציר תאמנו אשהי ,קיטש ןאי אהו ןמתכוו רלומ 1 אשהי האינ תאמנו כלל . ישהר אהי תמוצג ןבמוזיאו וא הבגלרי רובתו תשכזא אהי שברא הובראשונ .אמנות תמגמ תהביקור ושל המ ?קורא תיהודי ןאוריי ונמ טסר ימצר 1 ול תא .הסעיף הלמרב ,הפלא יוזוה שבפירו התוצא לש האות הבחיר ישציינת ללעי 1 במתחב שהאי לע וקוראי 1 אהו יעסיס הומרב ת(קצ ריות (מדי ללתב תא ושיחותי םע ועצמ םבפתגמי ,בספניולית וואפיל ואינ לנטו שחו רהומו .ציני תא ואמ ההאלמנ הוהשכול - ו(אחי גנהר תבמלחמ (העצמאות אהו רמתא הכאש הקמוט תעטוי ,שחורים לאב אכשהי תיוצא לבמחו החתונ אהי תנראי ו"כמ שהפילג לש "איוב '(עמ 138(. קר תלקרא םסיו ןהרומ המגיע ונתעבות תלפסגו יבלת .נסבלות ןהניסיו שלפר תא וזדונ לש יאלפנדר ובהיות אהו ועצמ ןקורכ ולאבי ןהעוי ,במצרים ואינ .לרוחי אול קר םמשו ישתפיסת תהסוציאלי האיננ ,דטרמיניסטית יובחי העוול חהכר אשיה עבפוש ומשה ןמ עהרש יהאיש יהבחירת ןואי ההעוול ךא התוצא לש יתנא .חיים היתר ומז 1 ןבי םהמעבידי םהערבי ושניצל ואות ,באלכסנדריה האינ ול וגורל ישת תדמויו תחיוביו ,ואוהבות תיצאני הערבי ,מלכותית השגוננ ועלי 1 יויהוד ירוס םבש ןסוסקי 1 השהנח ואות תבעקלקלו .החיים לאב אדווק ימשת תדמויו ואל אל בשא יאלפנדר התכונ תחיובי :כלשהי םג םא הנהנ ןממענקיה 1 רנות השממ .אנושית הבדומ ולבריחת לש ףיוס יאלפנדר תמבי והורי בקהיר 1 רחוז םג לנתנא לע ואות ךתהלי דויח םע ואחי וואמ אהו רעוק תמבי ואבי רומותי ואות ולבדידות .הנצחית לבנק ןנית תלראו ןכא תמחזוריו לש לגור וא ואפיל זרמ יגנט 1 לאב דבעו ףשיוס טנמל לא תהאשפתו םוהפני םערכי לש ,ביבים יהר ~ו שהאי עהר רכגיבו ~ו רוכמספ ןרו :ברקאי וכמ טסר 'מצרי תהוצא לחרגו 222 ,2001 'עמ רמחב רהספ 1 ןרו יברקא 1 אהו הלמעש רהקו ןב יהעיקר לש וכמ םדס יצמר 1 לאב והכרעת תהספרותי ,המצוינת אשל ךלהפו תא ודמות רלגיבו רהספ 1 אהי השבנת תא ההסטרוקטור תהייחודי לש רספ םביכורי עמפתי .זה ואיל טנק ךבדר ההפשוט תוהרווח לש הכתיב ,אוטוביוגרפית ההי ךהופ תא רהחומ דלעו רסיפו יוידוי פתטי 1 חנוס ןיהונת ןגפ 1 הבאוטוביוגרפי ושל אאם י p ,רה ךוכ ההי יאול םג קמתפר תמטראומו וילדות ךבדר .פסיכואנליטית לאב יברקא רבח דלהעמי תא שהאי עהר רכגיבווכמספר 1 דבניגו הלבטי ההתכופ יוהבלת .אמצעית הההחלט בלהצי תא ואבי ףיוס יאלפנדר רכגיבו ,היצירה דבעו יהאנ רהמחב עמופי םבשוליי םבשנתנאל 1 האיננ תבבחינ יאמצע יספרות .גרידא אהי תמעדב תומהפכ תא תהנורמטיביו ,החוצ-ספרותית תמסלק הומרחיק לכ החמל ,עצמית ןומכא ועוצמת דהח תפעמי לש .הרומן עמרג ,זה ששהאי יהשליל עוהמרוש אהו רהמספ 1 תמתחולל עמטב םהדברי תהתקרבו ןבי אהקור ןלבי רהגיבו 1 םולעיתי אהו שח וכלפי ,אהדה ןשאי הל הלמעש לכ ההצדק דלב םמקס .אישי רמאח ןשאי םאד םמשי ועצמ ,רשע רמתא ףיוס תא וקורותי וכאיל אהו ןקורכ .הזמנים תא ומעללי אהו גמצי ןבאופ קמוצד קמנומ ווכמ ירציונל 1 םאד אשהו שעיק רכפ 1 רחס לכ תסובלנו תלדע ,אחרים םוחות לכ ךסכסו םבמילי ת"וזא .עודבה" םג ומעשי םהנפשעי ונועד ךלחנ תא ילדיו 1 ףלאל תא ואשת ההשוט ץולהפי תא תהאמ תהחברתי .שלו החוב תלהלקו קתינו חמתייפ לע תמנ ולעשות רלגב 1 אשל ליזי תדמעו .כילדה תהמלקו ןה ןכמוב ולטובת לש טהפעו בלבד 1 ,עובדה ןב ןהשכ ךהפ רלסרסו ,סמים לבגל אשל .הולקה ןבאופ הז רפוע ןכא רהסופ חמת ימוסר ברח ןבי תהנורמו לש רהמחב יהסמו ןלבי ואל לש רהמספ ,הגלוי חמת רשמעשי תא ההטרגדי דומרב האות הבכמ ,רדבים ימבל קשיסתפ דבעו רסיפו לע תילדו .עשוקה יאלפנדר בהא אהו הנכ .רגשי לכ ומניעי םנובעי ,מאיבה אהו אשונ לכ ,אדם הוהמשטמ אהי עהמני יהמרכז .למעשיו שי וב םגעגועי הלאלכסנדרי לש ונעורי הולמוסיק לש םאו ,כולת'ום השלשמיעת םגואי .רגשותיו אאל ןשאי וז תהיתקלו הראשונ ושלנ םבאד ישעשו טלרט עלשמ ,מוסיקה לאב ואינ למסוג תלהזדהו םע .סבל ריות למכ אהו במתע תא םהערבי ף(חר םקרבת תהתרבותי (והמנטלית תוא ,הקומוניסטים תוא לכ .שכניו ףא המעש וממעשי ואינ עמונ לע ייד ,אהבה םג םא אל ידקת ,פורתא ןשכ אהו באוה תא תמדינ לישרא תוא קמשח .הפוקר לאב אל תניכר וב האהב ,לאיש םוהעול קר המעל 6 ןגליו 260 היא לומר , כי למרות שהאוצר בחר להציגה מתוך כל היצירות שהיו לבחירתו ולמרות שמבקרים אחרים מעריכים אותה, בעיניו זו מלאכה נחותה. את הקיטש השלילי איש מן הישוב אינו אוהב, לפחות לא במוצהר , אלו הציורים של התחנה המרכזית, כמו הילד הזולג דמעות והנמפות מדושנות השדיים, השרועות בנופים טרופיים, אלא שכאמור , בהצהרת אהבה חתרנית לקיטש אין איש מתכוון אלא לכרובים מוזהבים או מטרוניתות חרסינה מהסוג המקשט את טרקליני הבור גנות הזעירה. קולקה מעז להתמודד עם הנושא הבעייתי באופן חזיתי. בתק פה שבה אין מרכז ואין שוליים, אין גבוה ואין נחות, בעידן הפוסטמודרניסטי , שהוא אנרכיסטי לגמרי , מבקש קולקה אחר המאפיינים האימננטיים של הקיטש. קיטש כסוגה ולא קיטש כאמנות גרועה. מי שהוא רלטיוויסט - אינו נדרש לבעיה זו , כי בעולם רלטיוויסטי יש מקום לכל יצירה ולכל סברה, והכול הולך . הרלטיוויסט יאמין , כי מה שבעיני פלוני הוא יצירת מופת, יכול להיראות בעיני פלוני אחר כקיטש, ואין שתי הדעות מתחרות על אמת אובייקטיבית אחת כלשהי. זוהי אנרכיה אופנתית ורווחת, בעיקר בקרב אנשים שמחשבתם אפויה למחצה, אך קולקה הוא חוקר אסתטיקה רציני ועל כן יתור אחר התכונות הפנימיות האובייקטיביות, שהופכות מעשה אמנות לקיטש, לאמנות לא קאנונית. הסברה המקובלת היא, שהמונח קיטש הוא כבן מאה וחמישים שנה, בעוד אמנות גרועה ימיה כימות עולם. קולקה תמה, מדוע לא קיימת תיאוריה אסתטית של קיטש, ויותר מזה, מדוע המעיטה תורת היפה לעסוק באמנות הקלוקלת. השאלה הגדולה: "מה עושה יצירת אמנות ליצירה רעה" טרם זכתה למענה. קיטש כמונח חדר לשימוש בשנות ה-ס 6 וה-סו של המאה ה 19-, לציון אמנות זולה בז'רגון של סוחרי מינכן. מאז הפך לביטוי בינלאומי שמציין יחס מזלזל. במילונים הוא מוגדר כאמנות חסרת ערך , גרועה, (ן:: רוני סומק ~ .=:::: ן~ ~ רוורס. הקזינו במלון השושנים ~כ;נ;ת ס~ t ל י;ר;ת ~~f ע;ת ~ע;~ךת ;צ 1,ה~סר; 7 ~ה ry יא ז:~ ע,ק 1 ןה ~ל ס i ס י~א:;ר~ 91 פ;ג זק~~יס ~ל ~ע,ןה ~ק;~ית מ;ח.ק ה~י~;~ ~ת ק~~י ס g~ry ד י~~~ נכ:רים ~ך~~ים א~~ i ?ס~ר f ד;לךים ;_ךקים ~ל ~צ:ויד י;.r.ירfל;דןי~י . ~ף ~סי לא ז;~ר ~~w ק;ם כ 1 דה ~ryה~~ 49-f תוtי~~ ס~~ק ~ין ;ה 1 ןים ל~ך~ים. ן.ן;תחי ההיסט;ריה, אם מזור לגבור את השפה, :··-·: :ד ... ז · :-:··". -ז ~דזפ 1fאן ,1 דסרים ~זp~~יבי.לt:ז ~דד קט 1 ע.י :י ע,ד:ז V/ כ;ךים ~א 1 ן; i~ז:tל;ת ~דד ~ד 1 מ;ת ~,• לחם הזהב נאפה הזנפאפזlב של מידס • -: --•: •:: •: :• :• -ז T T:•• ןס 9fף ה i א ~ר i ר ס~~לר ?;כי י;נ;ת ס~:ת ~f ~ק;ןן ח~~~ ן~~~ ע,ל.ה כזנ:ת. יומרנית, כזבל אמנותי. אבל כאמור לא כל אמנות גרועה היא קיטש, יש הבדל בין השתיים ובזה עיקר עיסוקו של המחבר. ראשית, יש לקיטש כוח משיכה רב. רבים אוהבים אותו ומשתמשים בו , כגון המפלגה הנאצית בשעתה, הקומוניזם הרוסי וכן הוא שולט בפרסומות המסחריות בעולם הקפיטליסטי. אף על פי כן הוא מפוגל בעיני האליטה האמנותית ובעיניה הוא גרוע מבחינה אסתטית. קולקה מציג את השאלה: האם בכלל יש לראות במשיכה לקיטש משיכה אסתטית ? הוא מציע כמה תשובות ופוסל אותן , בהן זו האומרת כי המשיכה לקיטש מקורה בטעם הרע של רוב בני האדם. שכן גם בקרב אניני טעם יש לעיתים משיכה לקיטש משלהם. "כל מה שנבוז לו , הקיטש שייך לגורלו של האדם" (מילן קונדרה, עמ' 31(. לכולנו יש תיאבון כלשהו לקיטש. העובדה שרבות נכתב על היצירה האמנותית, על השירה והאסתטיקה בשנות ה- so של המאה הקודמת, אינה מרתיעה את קולקה. הוא מקבל על עצמו לאבחן את ערכו הסגולי של הקיטש. ראשית כל הוא מאבחן בו את המטען הרגשי , שאינו קיים בסתם יצירה קלוקלת: הנושא הטיפוסי של הקיטש נחשב לרוב ליפה (סוסים, נשים חטובות רגליים), נעים לעין (שקיעות, כפרים שוויצריים), טעון מבחינה רגשית (ילדים מתייפחים, אם ותינוק). המטען הרגשי אינו מצטרף לקיטש, הוא תנאי הכרחי לו . לא יקשה לצייר כיסא או שולחן בטעם רע, אבל הם לעולם לא יהיו קיטש. מכאן , שקיטש בשום פנים איננו אמנות גרועה בלב.ד צייר קיטש חייב להימנע מכל תו מטריד או מרגיז, אין מתפקידו להטיל ספק. יש להוסיף כי הקיטש מצטיין באוניברסליות של רגשות, כלומר , הכול בכל מקום יתרגשו למראהו. הוא ניזון מדימויים אוניברסליים. הוא מדבר על קיטש דתי וקיטש לאומני וכיו"ב: בובות פלסטיק של ישו הפעוט הן קיטש נוצרי; חסידים מחוללים ליד הכותל - זהו קיטש יהודי; פועלים חייכניים על קומביין - זהו קיטש קומוניסטי. מה מושך אנשים לקיטש? הם אוהבים את נושאיו ואת דרך הצגתם, שחייבת להיות מוכרת להם. לכן אין בקיטש מקום למקוריות, לחידוש ולסגנונות אלטרנטיביים. נדרש זיהוי קל ומיידי. קיטש לא ייכנס לעולם לאוונגרד או לסגנונות בלתי מעוכלים, לכן הוא בעצם משעמם מנקודת מבט אמנותית, שכן הוא פונה אל הסטריאוטיפ הפשטני , השגרתי , הצפוי. בלי כל כוונה נסתרת ובלא שתי פנים, הקיטש הוא טפילי , והמשיכה אליו אינה נובעת משאיפה אסתטית כלשהי , אלא מתוך הסתכלות פסיבית הבנויה על אסוציאציות מוכרות. העין אינה מתעוררת למראהו , היא נחה. ספרו של קולקה מעורר סקרנות ומספק אותה. הוא בנוי באופן לוגי ועורך סדר בכאוס החשיבתי של הפוסטמודרניזם, הוא משיב על השאלות שהוא מעלה באופן מקיף ומבלי לחמוק אל הרלטיוויזם הנוח. אז מה רע בקיטש? ואידך זיל גמור. אוקטו בר • 7 תבמחצי חהשבי לש ההמא ה 20-. ושירי םקשי רביות ,לתרגום לבגל יחידוש םמילי תוהברו תצליליו .אישיות ןצלא המזכ ואותנ יבשנ ,שירים םשמתרגמיה םמביני תא ההמבנ םונושמי תא תנשימ .השירים י(אנ ףמעדי תא ותרגומ לש דמנפר 'וינקלר ומניר רמנוע לש ךצלא ,( ההחטיב תהרוסי המעיבר ואותנ הכמא םועשרי םשני 'לאחור לא לגדו ימשורר ,רוסיה 'פושקין גהמוצ ךכא רבשי דאח :בלבד ,'המצבה' רשי הז בנכת -ב 1836' םשנתיי יאחר םשהוק דעמו ןזיכרו רבכיכ ןארמו ףהחור ,בפטרבורג השנ ילפנ ומות לש ןפושקי ,בדו-קרב ךכ אשהו ןמעי הנבוא ;עצמית ומקור לש רהשי הבאוד תנודע לש סהוראציו 'exegi monumentum'. רהשי בעוד שמחד ייבד ומיכאיל בלומונוסו רואח ךכ יביד אגבריל ןדרז'בי הבמא ה 18-: ךכ 'ש'המצבה אהו ןמעי ה"מגיל הכתוב לע ,כתוב לש תרוסיו ,ולאטיניות הקלאסיק ,ורומנטיקה תעכו"מי תנוצרי "כאחת ,(מבוא 'עמ 87(. רהשי םתורג תלעברי רכב ףבסו ההמא ה 19-, לבגל וחשיבות 1 ךא םהתרגו ,הטוב 'לדעתי אהו לש ישלונסק :שגרס ת"וא םכסילי לא ,תעני" ושורת ההאחרונ ,בקצב הבהתאמ רובמספ תההברו לש 'המקור דכנג ם"וע םפתאי לא אנ ,תתפתלי" רבת וגרמ לש ןפרישמ 1 למשל . ,לרמונטוב ףשנרד תפוליטי הוהוגל לע ייד רהצא ןלדגאסט ת'מ םג אהו ,בדו-קרב עארב םשני יאחר ,פושקין אוהו ןב 27 םשני .בלבד בלרמונטו בכת םג םשירי םשנושאיה םמזרחיי םויהודיי רוהשי דהאח אהמוב ןכא אהו ה'נעימ ,יהודית' אבמבו קהמרת לע בלרמונטו וויצירת ןאי שפירו רלקש ההז ןבי םש רהשי .לתוכנו אקור ההאנתולוגי יכמונ ןסקר .לדעת 70 םשני יאחר בלרמונטו ההופיע .אחמאטובה םג ןהשלטו יהקומוניסט לש הזמנ ףרד תא .המשוררים םאמנ האחמאטוב אל ההוצא ,להורג ךא אהי ההוחרמ אול היכל .לפרסם קר תבשנו ה 60- עהופי רמבח המשירי ,ורומא אל ,מוסקבה אהי השהעניק הל ספר יבינלאומ .לשירה ר'שי ההפגיש 'האחרונה השל בשנכת ב 1911-' םתורג תלעברי לע ייד השיש ,מתרגמים הארבע םמה ב 1966-• ףא דאח המאל אל חהצלי אלמצו תא םהחרוזי םהפשוטי םלמילי תהטרגיו .שלו רהמשור יהרוס יהרביע השבאנתולוגי אהו פאוסי ,מנדלשטאם רמשור 'יהודי 'אוניברסלי י"שבו ומרצונ ובתוה לש תתרבויו "ולשונות ,(מבוא 'עמ 100(, םמנדלשטא תמ וא אהוצ גלהור ב 1937-, אוהו ןב 46. ילדבר ךהעור 1 רהשי אהמוב ךכא ףמשק תא שהמתרח שבנפ 'המשורר הבתקופ השב בנכת לש םהמתרג חלנוכ .תרגומו המקר ןהלדרלי קמעני התקוו םלמשוררי אשל ונתקבל לע ייד יבנ ,דורם יכ איבו ,יום וב ויתפרסמ םג םה תבשיר .העולם תבעקבו ןהלדרלי אב ךהיינרי ,היינה םע ושיר ''לורליי הבעשר .תרגומים ףא דאח ןמ םהתרגומי אל עמגי ,לפשטות תלקלילו תולקליטו לש רהמקו 1 השהי לבש ךכ רלשי ושאפיל ,הנאצים וששרפ תא וכתבי לש ,היינה אל והצליח רלעקו ךולפיכ והכריז יכ וזה רשי יעממ ,עתיק תמא רמחב אל .ידוע ראש ךדיי לכל ןבי םהתרגומי םג ישנ םשירי לש ןנת ןאלתרמ ושנכתב ,"לפי" םבשירי ,אלה תשורו הבשפ תהגרמני תבחוזו תבשורו תבעברי תויוצרו רשי וד .לשוני ןהראשו הרא ראו 'ב'הארץ ב 1942-' עבשבו וב והגיע םהגרמני לא רנה ןהרו ,ברוסיה ווב השר ל יודלי 1 תהדמו תהמורמ לש םהע 'הגרמני דע יכ ן"הרו םהאדי .מדם" רהשי יהשנ הרא ראו ב'ו ב 'ו 1 ב -1 1944 וכשהגיע םהשריוני םהאמריקאיי לא רנה ןהדיי .שברגמניה ןוכא ה"רקד ילורלי / לע תחבי לש /בירה/ עובנסו ;הרכב לע תמ לוע ;חי לע יפנ ההיינ ;עברה ההעלמ ,לורליי" דעו רשי לש ההיינ אהו ''הרגנדירים אהמוב ב 14- .תרגומים ,הראשונים ףמסו ההמא ה 19-' יביד לישרא שאי ןברלי לוש" ,הורוויץ םוהתרגו ןהאחרו לש השלמ יטנא מ 1990-• הבהקדמ הארוכ תומעניינ רלשי ,זה רמעי ראש ךדיי יכ קר רמשור לגדו וכמ ההיינ ליכו ההי ךלכרו רבשי דאח םהפכי וכמ האלגי .ואירוניה ןכ אהו ןמציי תא תשפ רהדיבו ,הקצבית זכשהחרו לוהמשק םזורמי ןבאופ .טבעי ןהמלחי טרובו ןשומ רחיב 'ל'גרנדירים לש ההיינ ,נעימה בששול הב ;המארסייזה םג םבתרגו לש יטשרניחובסק שמורג בקצ למקבי ןללח לש .שומן הז וכוח לש רשי 'ולחן םהפורי םומפרי םמשוררי .ומלחינים םג תהעברי העבר ךדר הארוכ תמ"דהרו םסוסי ןושעו םהמוני "יחמיר תמשנ 1896 לא ש"רע תשפע ססו "דוהרת תמשנ 1954 דוע ת"צהל םסוסי "דוהרים תמשנ 1990. ,בהמשך םמובאי םתרגומי ילשנ םשירי לש האלז 'לסקר-שילד יולשנ םשירי לש .וילקה רלאח ןמכ עמופי וגיא ו ג 'טראקל רמבש .הסוריאליזם ושיר לש לטראק ואינ זמחור וואינ במקוצ ןובי תשורו תארוכו תבנו 6 םמילי תמופיעו םג תשורו תבנו המיל תאח .בלבד לחב ףשא דאח תמארבע םהמתרגמי לש רהשי אל ךהערי תא תחשיבו ההמבנ קהמרוס לש רהשי ;ו"כאב;איום 11 לש 'המשורר סהתופ רבמקו השור השלמ ללכ ,מילה סהתמסמ הבשור הארוכ לש םמילי וכמ י"יסוד "בלהות וא ר"צע .אין-קץ" לפאו 'צלאן 'היהודי אהו לגדו םהמשוררי תבגרמני רמבח ןמ המבחר ו==יי ראש :דייך ההנשיק דמכע ,למטפחת מבחר ~ו תהשוואו יתרגומ ,שירה תהוצא םע דעוב 2001, 'עמ 240 ההנשיק דמבע תלמספח אהו רספ ,רב-מידות ,בגובה ,ברוחב יבעוב .ובעומק ךבהמש תל"הערו "לפתיחה לש ךהעור ףמצור אמבו ךארו ףומאל לש בעמינד ןדיקמ תושיר םעול רבמקו .ובתרגומים ףא יכ רהספ חפות ובסאפפ 1 ףמסו ההמא תהשביעי סלפנה" עומגי דע הסילבי ,פלאת' תבמחצי חהשבי לש ההמא ה 20-, ןאי אהו ףמשק ההיסטורי לש תשיר .העולם תשיר םהעול קהעתי תמיוצג יבשנ םמשוררי בבלד 1 תשיר יימ םהביניי תנעדר ןואי רזכ הלשיר ,יפאנית תלמרו וההאיק השהעניק םלעול .השירה םג תיצירו תמופ תדוגמ ""האיליאדה לש סהומרו וא ""המלט לש שקספיר 1 י"ייבגנ יאוני "גן לש ןפושקי ץו"אר "הישימון לש טאליו .נעדרות ךוכ םג ישיר שמילו ,ושימוברסקה יבעל ספר לנוב םורבי .אחרים ,למעשה השמור תזכו הההופע קר םלאות םשירי ,מפורסמים ושתורגמ תלעברי תלפחו לע ייד השלוש ,מתרגמים םלקיי תא תכותר ההמשנ לש :הספר ר"מבח תהשוואו יתרגומ .שירה" כן 1 םהשירי םה םג םפופולריי בבקר םמשוררי םוקוראי יבנ וימינ 1 םוקצרי ,יחסית םסונטי םעדיפי לע תפואמו - יכד םלקיי תא תהאפשרו תהמעשי לש םפרסומ רבספ .זה ,במבוא בכות בעמינד ןדיקמ - ה'"הנשיק דמבע 'למטפחת אהו דאח תמעשר םהדימויי םהשוני םוהמשוני םשבה התואר תמלאכ םהתרגו שוי ימ ושייחס ;לביאליק" ראש ןויי 1 תלעומ ,זאת ןטוע יכ החית וז ואמרת לש .ס.ט 'קולרידג לע םתרגו .שירה םש רהספ דמעי הכמ הקש םלתרג המשפ .לשפה לק ההרב ריות אלקרו תא רהמוגמ בולכתו ועלי .ביקורת" רמדו ההשיר תהרגמני חפות ובשיר םהמפורס לש ,גתה ר'שי הליל ,לנודד' רשי ןב השמונ תשורו ףמסו ההמא ה 18-. םהתרגו ןהראשו אהו לש השלמ במ ןולקר 1 רמהספ ישיר תשפ 'העבר מ 1888 ןוהאחרו לש ,הח"מ ךמתו רספ םתרגומי ןמ ההשיר ,הגרמנית אשל עהופי .עדיין תשש םהתרגומי םהמובאי םמעידי לע תהתפתחו ההשפ תהעברי ךבמש תמא םהשני ,האחרונה לע תהאינדווידואליו לש וחמת םגמי לוע ונצחיות לש רהשי .המעולה ישנ עמופי ןהלדרלי 1 ןב וזמנ לש ,גתה אשל ההי עידו ילבנ .דורו ןהלדרלי עהושפ דמאו ןמ ההמיתולוגי תהיווני יושנ ושירי םהמופיעי ןכא םאינ ,מחורזים יכפ אשל וחרוז ישיר ןיוו .העתיקה דאח םהשירי בנכת הבצור תגרפי ,מדורגת ןכעי ה"נפיל לא ,התהום" ובהציג השיר תויזואלי םהקדי ןהלדרלי תא יבנ ודור ב 150- .שנה ישנ ינוסח םתרגו למש הלא גגולדבר רלשי דאח לש ןהלדרלי םמציגי תא רחוס ויכולת 1 ,לפעמים לש םהמתרג טלהחלי ימ ומתרגומי אהו םהתרגו ,הטוב וא לע רחוס קהסיפו 8 השיר: את תחושת הזרות, הבגידה והנבגדות. שיר ~sו נוסף של מנדלשטאם יכול היה לאשש את התזה של העורך 1 ובכלל יש להצטער שרק ארבעה שירים רפי וייכרט נבחרו לייצג את השירה הרוסית הגדולה. המשוררים ~1 בלוק, ביילי' מאיאקובסקי' פסטרנאק, ייסב ין' ~ ברודסקי ועוד גדולים ורבים מחכים לכרך הנוסף של האנתולוגיה. השירה האנגלית היא המקובלת והנפוצה ביותר סונטה זרח בתרבות השירה המתורגמת בישראל ולה הוקדשה חטיבה נרחבת בספר <לא אמנה כאן את שמותיהם של כל המשוררים שתרגומי שיריהם הובאו כאן). :pר:כנ;לpז~ לעף ~~ינף. האנגלית היא השפה הזרה הנלמדת בכל בתי הספר, ;:ךלא ~רףא j?i} יף א;נ:ינף ומשוררים כמו ג'פרי צ'וסר בן המאה ה 14- ומייקל נתה;ם א;כלה. אצבעות T •• : • דרייטון בן המאה ה 16- נכללים בתוכנית הלימודים. שני אנשים שסמכף שקספיר מופיע כאן בסונטים, בשלושה תרגומים -••• ם אפלה השנים הופשתפ;ת והשנים הופספר;ת T •• :-: חדשים. ויליאם בלייק מופיע בשירו הנודע 'הנמר', על מלים פתא i T '•, : -T שזכה לפרשנות ענפה, בשבעה תרגומים. האחד מהם ;מ~ ~ינף. ryךקף 9י~ לףל~:ה. ~· ;נ ' משנת 1997, מאתיים שנה לאחר המקור. לורד :דר ~ה 1 דסה ~ל ~~חי ה~?סר;נרi ביירון מיוצג בשירו 'ביום חורבן ירושלים בידי :P ~ס~ש סח.?ה ל ryרך נ~שלי מסיטה את השער;ת טיטוס', אלפרד לורד טניסון ורודיארד קיפלינג ך ~שףל.י iJ נכ~לף~ים, סהרים.ח~~~ 61 ס Tם pא~; :ס.זליפ;ת. מייצגים את השירה האנגלית והאימפריה שלה במאה ה 19-. כדי להדגיש שעיקר הספר הוא בטקסטים ן;ר?~~ f ךתף f ל ry ~רףת. ~ם /ךהף~ך ~דןה ~ין זקלל העבריים שלו 1 מביא העורך גם את שירו של מדרים ~ןרא w ר ס~כף t רים. ~מ;נכ:ך: ~ופףץ , ~שף~ין , ~ר:ן~ין , טשרניחובסקי 'אם ניחשנ:י לאור', שאינו תרגום נוסף ~שף~ין - ך~ף ~ל םי~~~ ~סלל. אלא וריאציה לשיר של קיפלינג. כנגד שירו של ס:ינ:וי י;~ק ~ופ/[ך קיפלינג, העוסק בשררה, באויבים, בתככים ~ת קרי w י סךם. iJ '~ים תוק~ןר;נpזך:; ן iJ '~ים .ת;קך~ר;נpזך:; ובנוכלים, נתון שירו של טשרניחובסקי לאהבת אשה ו גידול ילדים, ולהבאת הצמא אל המים. זה ס:ינ:וי ~י~יק לר האצ:פע;ת ב~~ז:ןר של מינלאנגיל; ח;ךג;ת צלילףת ש~זש לצלילים. אינו תרגום משפה אל שפה אלא מתרבות לתרבות. :.:···.:.. קד~~~ fiJ ~ף ~~ל i ת ~~·~·~ · .ה~ס : בין המשוררים האמריקאים מובא כאן ארגו אלן פו עם 'אנבל-לי'. 'העורב', שהופיע ב 19- גירסאות מקור שונות של יוצרו וכן בכמה תרגומים בעברית, מתוך םבם חוזר 1 מחזור שירים בכתובים ביניהם של ז'בוטינסקי 1 פרח מהספר הזה. עוד מופיעים: וולט ויסמן 1 אמילי דיקינסון 1 האמריקאים בני המאה ה 19-' רובוט פרוסט, וואלאס סטיבנס, בני המחצית הראשונה של המאה ה 20-, ועזרא פאונו' ט.ס. אליוט וסילביה פלאת', האמריקאים, שחיו ויצרו באירופה. שלמה, אל השורה שלפניה. ארבע פעמים הקצה תורגמו. לעומתם, אפולינר, שבילה 18 שנים מחייו השירה האנגלית המתורגמת כוללת כמובן גם את אליוט שורה שלמה למילה מוות באותו בית ודוד הסואנים והמורכבים במאה ה 20-, התיידד עם אמני ייטס האירי 1 בשירו 'לרה והברבור', שיר זה הוא אבירן התעלם מכך ארבע פעמים. האימפרסיוניזם 1 האקספרסיו ב יזם' הסימבוליזם דוגמה להתערות המיתולוגיה היוונית בתרבות בין המשוררים האנגלים המתורגמים מופיע גם ו.ה. והפוטוריזם והיה מעורב בייסוד הקוביזם האנגלית. לעומת זאת, בתרבות הערבית, לא השאיר אוון 1 בשירו הנודע מתוך ההספד על ייטס, 'בלוז והסוריאליזם, כתב גם שירים ויזואליים. גם בתרגומי טשרניחובסקי המתפעם "לנוכח פסל אפולו" הלוויה', ודילן תומס בשירו המפורסם 'ולמוות שירתו הוא רב-גוני, ותרגום 'גשר מיונו' שלו על יורשים, ו'לדה והרבבור', שזכה אצלנו בגלל פרסומו שלטון לא יהי' <המבוסס על קהלת ח' :'ח "ואין ידי ירון לונדון בשותפות עם נעמי שמר 1 מוגדרל 7- תרגומים אינו מובן עד הסוף לקורא העברי. שלטון ביום המוות"), מן המחצית השניה של המאה על ידי האחרון כניצחון הפזמונאים על המשוררים. יש הרגשה שנעשה אי-צדק בהצגת ט.ס. אליוט, ה 20- הובאו שירים של פיליפ לארקין 1 שכמעט לא חבל שהחטיבה הצרפתית מסתיימת באפולינר 1 ואין המשורר החשוב ביותר בשירה האנגלית במחצית תורגם לעברית ושירים של טד יוז. כמו כן מובאים המשך לתרגומי השירה הצרפתית המעניינת של הראשונה של המאה ה 20-, באמצעות שיר אחו לא שני שירים של סילביה פלאת <אשתו של יון) המאה ה 20-• כז'ק פרוור 1 סן ז'ון פרס וקרקסו . ידוע ביותר: 'מאריכה'. אפשר היה להביא קטע המשוררת המיוסרת, ילידת ארצות הברית, ששמה ככלל , הספר שופע עניין ואני מצפה לפרסום הספר מ'ארץ הישימון', מתוך ספרה דליה גלבו 1 שממנו קץ לחייה בגיל 31• השני 1 כהבטחת העורך 1 שיכלול גם מיטב תרגומי נלקח תרגומה ל'מארינה', כדי לעמוד בתנאי של את השירה הצרפתית מייצגים ארבעה משוררים שירה ביידיש, ספרדית, איטלקית, פולנית, ערבית, שלושה מתרגמים לפחות, מה גם שעמינדב דיקמן, בלב.ו שאול בודלו, בן המאה ה 19-, שמר על יפאנית וסינית. אם יחסר פרסום אחד ואפילו שניים, במבוא שלו 1 מצטער על כך שתנאי זה מנע את החרוז והמשקל הקלאסיים והוליד את הסימבוליזם לשלושה הנדרשים לצורך השוואה, מותר לעורך כניסת תרגום נח שטרן ותרגום מנחם בן ל'ארץ הרוסי והאקספרסיוניזם הגרמני. מובאים כאן שישה להשתמש בשיר שבכתובים עדיין' כפי שעשה בספר הישימון'. המתרגמים לא החשיבו את מבנה השיר תרגומים לשירו של בודלו • 'הענקת' .החל בנתן זה בכמה מן המקרים ואפילו להזמין במיוחד תרגום, וחילקו אותו לבתים לפי ראות עיניהם, ודוד אבירן אלתרמן, ב 1984- כלה בדורי מנור ב 1997-. גם שגם בזה כבר התנסה. • צירף את המילה "מוות", התופסת במקור שורה מלאומה ודמנו בני המאה ה 19- שרו בחרוזים וכך שמואל שתל 9 אוקטובר 2001 ~ו גולדברג זבלו ו~ פגישות עם משוררת: עורכות: רות קרטון-בלום וענת ויסמן' ספרית פועלים והאוניברסיטה העברית בירושלים 259 , 2000 עמ' אם הייתי צריך לבחור שיר אחד ולהדפיס אותו על כרטיס הביקור המטאפורי של לאה גולדברג, כנראה שהייתי בוחר ב'הכוכבים' . היא כותבת שם: "הכ ו כבים יפים מאוד -/ פעמונים קטנים על צווארי רקיע./ הכוכבים יפים מאוד; גם הלילה; ליל יגוני". כל הפואטיקה שלה מתקפלת בשיר החזק הזה. גם היכולת להגיד ברור : "הכוכבים יפים מאוד", גם המטאפורה הנפלאה "פעמונים קטנים על צווארי רקיע" (מטאפורה המזכירה לנו ענבי כבשים) ו גם ההבחנה הברורה בין ההתפעלות מהטבע לבין המחוג האישי המסמן שעת יגון. אני אוהב את האומץ שלה, את היכולת לנעוץ את כידון האומץ הזה בגובה העיניים ואת היכולת לגלף ביופי רב את ידית העץ של אותו כידון . לא פעם טושטש האומץ הזה באמירה כנועה, כאמירה המעמידה את האשה בעמדת המתבונן הפסיבי 1 אבל קריאה חתרנית יותר תגלה את האומץ גם שם, הראש אולי כפוף, אך השפתיים הן אגרופים "מכים על החומה". שירתה, למרבה השמחה, הפכה לאחד מאבות המזון שלנו. היא נוכחת על המדפים, מלחינים תפרו לשורותיה כנפיים מוסיקליות והיא נלמדת ברווח שבין הגן לאוניברסיטה. קובץ המחקרים והמסות פגישות עם משוררת, בעריכת רות קרטון-בלום וענת ויסמן 1 מכנס את הדברים שהוצגו בראשונה, בכנס שערך החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, במלאת עשרים וחמש שנים למותה. כל כותב ניסה להאיר כוכב הקרוב אליו בשמי שירתה. שמעון זנדבנק כותב על קו הזינוק המהוסס בדרך הפריצה שלה מהנוסח המקובל לטביעת האצבעות העזה שלה שהבשילה, לדעתו 1 בשיריה האחרונים. רות קרטון-בלום בוחרת את מוטיב החלון ודרכו משקיפה על הקילומטראז' השירי של גולדברג. החלון אינו רק "מרהט" ו"פוצע" את קיר הבית, הוא הופך להיות מקום אסטרטגי ביחס שלה לעולמה הפרטי בכלל ועולמה השירי בפרט. דוד פישלוב כותב על פגישות עם משוורת עורכזת : רות קרס לנרס · ןן עונת יוסמן סירפת 'לע'\סם mברסיוmנ>אזתבויןnן"nmr.I ם מודחק בתודעה התרבותית של שירתה". תמר הס קוראת את מכתבים מנסיעה מדומה, חיה שחם קוראת את הדמות הנשית וזיוה שמיר מאירה את "הסתכלות בדבורה". מדובר בשלושה שירים קצרים, בהם ניסחה גולדברג את כתב ההגנה של שירתה ואת כתב ההתקפה על אלה שניסו לכופף את שורותיה. עמינדב דיקמן מסמן את טריטוריית התר גדם של גולדבר ג ומראה איך טריטוריה זו היא תאומה סיאמית של שירתה. שמעון פרס מסיים את הרצף בעדות אופי על המשוררת ועל אהבתו לשירתה. אין ספק שסקירה זו היא רק התחלת ההתחלה. רציתי לתאר מעט את כלי התזמורת לקוראיו העתידיים של הספר הזה, רציתי להגיד שרות קרטון-בלום וענת ויסמן מציעות סולם תווים ומקרבות את אוזנינו למקום מרתק, בו אפשר להאזין לגולדברג בלוז. • שלום לגבירתי המלכה יורם קניוק: המלכה ואני' הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים 176 , 2001 עמ' על פניה של המלכה אליזבת השכ י ח, כפי שהם מודפסים על עטיפת הרומן החדש של יורם קניוק, רואים שהיא נולדה מלכה. הכתר תפור בתסרוקתה, האודם מרוח על שפתיה במידה מאמין, משתכנע ונרגש. כשהוא מתחיל להתעשת, נוספת לטנגו עוד צלע והמשולש מחזיק עכשיו שלוש צלעות: נתן יזרעאלי 1 היסטוריון מבוגר מאוניברסיטת תל-אביב, המלכה אליזבת וקצין בריטי , שהיה פעם אהובה של המלכה. מרגע זה ואילך מתחיל מסע אל תחנות הנפש, אל האדמה שנזרע בה סוד , ויורם קניוק, ביד של סופר מתח, לופת את גרון הקורא . את היד השכיח הוא מניח על ידית הדלת הפותחת עולם בו מתחולל סיור אהבה לא פתורה. ויאמר מיד: השפה קצבית, הפינג-פונג העלילתי משוחק על שולחן מבריק והדמויות נבנות לעיני הקורא מאבן הפינה ועד לפנטהאוז של החלומות. כוחו הגדול של הספר הוא בריצוף הפנטהאוז הזה במרצפות של שפה ג'אזית. קניוק כותב על פי סולם תווים, המעצים את עצמו מפרט לפרט. הוא מניח את תו הדמות, "מנגן" אותה ברווח שבין דיוק לפנטזיה ובכך יוצר מרווח צלילים, שבו למטאפורה יש משקל. הוא לא היה בבית הספר שלימדו בו מהי שפה "רזה". הצליל שלו זוכר שבתזמורת המילים יש גם חליל , גם גיטרה נס וגם תוף. המספר מניף שרביט מנצחים סמוי ויוצר הרמוניה בין מלכה שמדברת בלשון מצוחצחת לבין היסטוריון שהשפה שלו היא גם תנ"ך , גם פלמ"ח ובעיקר אותה עברית שיונה דולך תיארה אותה כ"אשה מתרחצת" וכ"בת- שבע נקיה". אם תרצו , הספר כתוב בין ההימנון הבריטי שמבקש: " האוקסימורון הפואטי של גולדברג ומוצא אותו הנכונה ויש לה עיניים של מי שלעולם לא "God Save The Queen לבין ההצעה החצופה של להקת ה"סקס "עקיף, עדין 1 בשל". עדי צמח כותב על הפרוזה תתפתה לג'ינס. הצייר הוא אכדי וורהול וגם סולם פיסטולס": "ח שלה. ענת ויסמן מניחה את גולדברג על ספת הצבעים שלו 1 המנסה להתגרות בצורה חתרנית · "God Shave The Quee קניוק הפסיכיאטר ומראה איך גולדברג, בפגישתה עם שירי אברהם בן-יצחק (בספר פגישהעם משורך), בלבלה את הסדר בין "מטפל" ל"מטופל" ואיך במפגש עם שירתו של יוצר אחר פתחה את הקופסה השחורה של עצמה. חמוטל בר-יוסף קוראת את מחזור שירי "על הפריחה", חנן חבר קורא את שירי המלחמה שלו ואריאל הירשפלד מאיר את כוח שירתה גם "בפנייתה אל תחום בכללי הטקס, לא מצליח לכבות את הפרוז'קטור המתיז על פניה אור מלכותי. היא משדרת הדר כמו שהביג-בן משדר זמן וכמו שצ'יפס הוא חלק בלתי נפרד מדג הנקלה במסעדה לונדונית. המלכה הזאת, שדיוקנה מחליף את המילה אנגליה על בולי המדינה, מתקשרת לנתן יזרעאלי , גיבור הרומן ושואלת שאלה. סולם וינטר מטאפורי מזהה בגופו רעידת אדמה. הוא מופתע, לא שומר ומגלח ובכך הופך את העלילה למקפצה, שבה הגיבור מנער את חייו משגרת האוניברסיטה וקופץ אל רווח המים שבין מציאות לחלום. בכך יכול קניוק לפתוח פרק היסטורי ולהאיר אותו אחרת. בכך יכול קניוק להציע לנו רומן נהדר 1 המוכיח שיש סיכוי לרומנטיקה. • רוני סומק 10 •••••• גליון 260 המחבר 1 שאפילו אמן הערומה ש"י עגנון יוצא ממנה ~ בידיים ריקות, וכן מקצת הקטעים בהם שזורים מפגשיו של בעלה, ו' יצחק יעקב, לא בהכרח עם אווילי הישוב. כמו אותו גביר 1 שאף לא אחת משאלותיו התרוממה גם מעט על גחונה, ומשהשיב ו~ ו לו הרב באורך רוח מה שהשיב, חדל עגנון מקנאתו ברבנותו של ו' יצחק יעקב והתקנא, תחתיה, במושבו המובטח בגן עדן. כל זה עשוי היה להיות נחמד 1 אילו נכתב בתום לב, אבל ברוך 1 מתוך שבא לכתוב לשמם של סבו וסבתו, כתב לשמו. והאדרה עצמית זו מקלקלת את השורה. כתיבה היא ראי נפש; כמו פני אדם בזיל~תו 1 חרוצות בה השאיפות המסחררות, הרמאויות הקטנות, התבוסות השתוקות. לפעמים היא כמו הדיוקן המצויר 1 האמיתי 1 שדוריאן גריי מסתיר בעליית הגג האפלה שלו . בכתיבה של ברוך אצורים עדיין זקיקי כישרון קדום, שהסתאב, גם אם בהידור מסוים. הידור מסואב (ביטוי של ד"ר לאה דובב> אינו מכסה על נזקי הזמן ומעשים בתוך הזמן 1 המזדקרים לעין בעודפי עמימות שומניים, כולסטרול רע. • מירי פז rויצח רובוט פינסקי ~ מאנגלית: משח דור r= בהעדר נכסים המזל :."':'':T•-- הףא י~~~ •~ry י;נ:ך י ךש ד~די;ן ,:ry ~ה לי ם~ןת 7.ס~~ מצרר הףא tי~~י~י, סרחףק הףא מדיניףתי . כשלא חיתה T : T ."' : ' ' ' : שלו חיתה שפתו של בגין מעוגנת בעברית-יהודית: התנ"ך 1 ז'בוטינסקי 1 אצ"ג. ואיך אפשר להתעלם מן העברית החגיגית, ועם זאת הבהירה, של אבא אבן בדיון על רטוריקה פוליטית . מיטבו של הספר בכמה אנקדוטות, בהן מתוארת הרבנית בלומה רחל וכטפויגל 1 סבתו הממולחת של רוני סומק שיר של סמוראי ~ry ~ןר ~ג ןרא~י ~~ינ:וי ת~ע 11 ת-ם~~ח .י~~ד ~ry ר~ן ~ת-עך~ית 9 ע,דף ע.י~י. ~v ~דר ע.י~:ם ryק wדז:יי . ~ס~דר ם:~~~ס w דז:יי. ~ry ~ןר ~o/q ~ה ry~נכדז:יי . ~ס~דר ~ב ~~ינ:וי ~ת םך~;ה 7.י~~ ~ס~דר ~ם יי:ז~~~ ~ת ם Q ךר ~ל ל~י. ~ס~דר ~דיו ~~ינ:ו י ת~ ry ר~ע לידידי . ר~ס~דב.:;א ~ךאנ:וי ז:י~ר על .גף~י ~ס~דר ~קךש ~~ינ:ו י ~ת ק;לי ן~קךש. ~יד לי המגפיים של ברוך אדם ברוך: בתום לב, הוצאת כתר 2001, 416 עמ' הרבה אוקסימורונים יש בחיינו 1 אבל ספק אם יש אירונ י מן ה'צומוד' 'תום לב' ואדם ברוך. שהרי אדם ברוך הוא כבר מזמן שם מותג, למופע מחושב ומתוכנן היטב, שעיקריו כוח וכוחנות, פוזה ויומרנות, וסך כל המניפולציות הטובעניות שביניהם. בתום לב הוא דיון במתחים שבין יהודית לעברית, וביניהן לבין הישראלית. לא חדש, לא מחדש, כבר היו כמותו בספרות ובביקורת, אפילו מחכימים ועזי ביטוי . אבל לברוך יש נכס חשוב שאין לקודמיו: הספרות התורנית והמורשית, שרובנו 1 החילונים, נבערים מדופלמים בה. די בכך כדי לעורר ציפיה לדיון מקיף, שונה, כמעט חד-פעמי. לרגעים נדמה שהציפיה מתגשמת, וכבר אנו נאחזים בציטוט או באזכור - זאת אחת הבעיות בספר 1 שאין לדעת מהו ציטוט ומהו אזכור מניפולטיבי שהמחבר מכפיף לצרכיו - כמו בדברי הרב'ה מסאטמר 1 ו' יואל טייטלבוים, התוקף את העברית כמכשיר דכאני בידי הציונים במילים: "דבר את העברית שלנו 1 ובסופו של תהליך תהיה ציוני כמותנו 1 גם אם אתה היום אגודאי נאמן 1 כי השפה קובעת את התודעה." כמובן 1 לא זה מה שכתב הרב'ה, אלא עיבוד-מתוך- חירות-יתירה מן העברית ה'בלתי נגישה' של הרב'ה, כפי שמאשר אדם ברוך בשיחת טלפון. אם כן 1 מדוע להכניס 'עיבוד' בתוך סימני ציטוט? מניין תדע הקוראת היכן מסתיים מקור בעל ייחוס והיכן נטוע י ם המגפיים של ברוך? ומדוע לא יצוטט המקור 1 ולו רק בקצרה, כדי שהקוראת תחוש מקצת ניחוח השפה, ותעלה, במאמץ מסוים, פירוש משל עצמה? אלה מקצת הדברים השומטים את בסיס האמינות מן הטקסט כולו. ועוד: ברגע שנדמה לקוראת שהנה מצאה פנינה המקרבת אותה אל אותו עולם זר לה, וכבר היא דולקת בלהיטות אחרי עוד קצת מידע, הרי הסיכוי נשמט אף הוא, ותחתיו מנוסח משפט נפוח וחמקני: "גם אם הרב'ה מסאטמר מוזכר לא מעט." אין בכוח אזכורים אלה לשרטט דיוקן ממשי שלו 1 וסילוקו מהשיח הישראלי אינו מתרפא על ידי אזכורים אלה ..."; לא 'דיוקן ממשי' נדרש כאן 1 אלא שמינית של אחיזה בדברים, שהיא רפואה לעצמה. אחיזה כזאת חיתה מפקיעה מסתמיותו את הדיון בשפת השיח הפוליטי. לא שמישהו נזקק לאישוש העברית הסינתטית של שמעון פרס, אריאל שרון 1 אהוד ברק, מעוקרת יהודית ועברית גם יחד 1 לעומת היהודית של משה סנה החילוני והעברית של משה דיין השואבת מן התנ"ך . ברשימת מדוללי העברית כ "סך ,7~;שי ry יא ~קסלנ:וי . כולל המחבר בטעות, לטעמי גם את מנחם לי אהףבה, חרותי אחרי שנתי. T: ' T ' ··-: -: -· :-• 11 בגין. איך אפשר לשכוח את נאום הניצחון היהודי- אחרי שקוראים בשירו של פינסקי כל כך הרבה פעמים את המילה "בהעדר", מתחשק מאוד עברי של בגין ב 1977-? (מילות התודה הנרגשות לרהט את סלון חייו של הסמוראי בהבהרה. את ההבהרה שלי אני מצטט משיר של משה דור: לרעי יתו "זכרתי לך חסד נעורייך 1 לכתך אחרי "השיר מבהיר:; גשם יורד. האחו מהביל.; מתאר היער מתעטף בערפל." והנה עוד טשטוש במדבר.""), אפילו בנאומי הבחירות המתלהמים נפלא המבהיר כי הכול עדיין בעיני המתבונן. אוקטובר ו~ ~ c=: וכמו ברבית החדשה, שתי המריות עוזרות ומסייעות. אי אפשר להעתיק סיפור אגוהם הפנו אחת מן המריות קרויה "זונה" בפי הילדים בסיפור , כאיזכור למדיה מגדלנה, החוטאת שחזרה בתשובה. ושיישאר אותו דבר כמו N~אר , כמו {tל lאי i הפנו מהפך את הסיפור הנוצרי , כי האם מתה, והאב ,~ אני מובן?" <עמ' 132(. · הפנו מאפיין את יונה-יוסף ומרים כהפכים. יונה יוסף מרגיש "מבחוץ", או בעצם, לא ממש מרגיש. התיאור הסימבולי של פגיעתו מהפיצוץ בדיזנגוף משקף את מהותו : "· איך נראיתי כשהגעתי? קציצה? כמו להתחיל ללכת, לשאול זה עניין קשה. אבל הנה, הוא שאל. כשצריך, יונה מתבגר. . תלוי מאיפה מסתכלים. מבחוץ מלא גרעינים. שחורים, לבנים, פיסטוק ושקדים מהחנות על כל הפנים והבטן והגב" <עמ' 80(. כשהוא פצוע, הוא מתואר כמי שכל הגרעינים עליו. הידע דבוק אליו מבחוץ. יונה-יוסף נפגע ממשהו חיצוני , מפיגוע. מרים לעומת זאת חשה מבפנים. כאשר הוא קורא לתלמידיו לצאת למסעות ולחקור את העולם, <עצה שהוא מעולם לא מממש) היא יוצאת למסע, בעקבות "טרופיקלים עצובים" של לוי שטראוס. מרים-מדיה חוזרת אליו לאחר שש שנים, כשהיא בהריון. ממי? לא ברור. כן נרמזת רוח הקודש <עמ' 146(. ויוסף, כמו בברית החדשה, מגדל בן "קדוש" <ראו הסיפור "גור של מלאכים" שחותם את הספך) שאינו בנו • • והבן נשארים בעולם משלהם. (ב"גור של מלאכים"), סוג הזמן שהפנו מכונן בסיפור הוא הזמן הספיראלי. זו לא ההיסטוריה הקוית, שמכילה מעצם היותה לינארית, את התקרה החזקה והברורה לגבי העתיד, ולא הזמן המעגלי , המיתולוגי , עם הטרגיות והיאוש הגדולים מהחיים. זה כמו כמו . אבלאר , כמו אלואיז , אבל רק כמו. · "אנחנו לא דומים להם, מרים [לאבלאר ואלואיז.]ע.ק אני רק אני ואת את. ואני אוהב אותך יותר ממה שהוא חלם, ואני לא דומה לו בכלל. . אתה דומה. אתה דומה. ואפילו אני די דומה. אי אפשר להעתיק סיפור ושיישאר אותו דבר" <עמ' (. 116 או כששניהם מסתכלים על הדפסי תמונות של רמברנדט, פורטרט עצמי ותמונתה של הנדרייקה מרימה את שמלתה ופוסעת במים. שתי התמונות תלויות אצל יונה בדירה: "הם הסתכלו בפנים של האיש שמת מזמן ובהנדרייקה שלו. • זה את ואני , הוא אמר לה. . היא מתה קודם, היא אמרה. 11 ומרים אכן מתה קודם, גם בסיפור של הפנו . האירוע העכשוי שפורץ אל הויית המציאות בנוי על כלונסאות דקים וארוכים, שנוגעים בעדינות באירועים אחרים, נסמכים עליהם אך אינם זהים להם. הכול שולח פתילים דקיקים אל העבר , יוצר פקעות מורכבות של סבך שקשה להתירו • קשה להפריד את העבר מן ההווה, כי שום דבר בעצם לא מת. לכל דבר יש זכר , ממשי או רק בזיכרונם של האנשים. יונה עצמו , גיבור הסיפורים כולם, הופך מצבה חיה לאנשים שמתו: יוסף ומרים. וכל העומק האינטליגנטי הזה מונח מתחת לסיפור זורם ונעים, חלק ומשובח כמו וויסקי בגרון. • קציעה עלזן זוסמך סגלוביץ מיידיש: שמואל וגולנט ~ אברהם הפנו: כמו אבלאר י כמו אלזאיז , הוצאת הספדיה החדשה 2001,174 'עמ והנה הצטרף גם ארבהם הפנו לייגל הנוצרי", השוטף את ספרותנו , דבמות ספריהם של בנימין שבילי , דניאל פינטו , אייל מגד , יותם ואונני , סיפורים קצרים של סמדר הרצפלד , יורם קני רק, ועוד ועוד . הנוצריות המובהקת נמצאת כבר בכותרת, המרפדות אל סיפור האהבה הידוע בין אבלאר לאלואיז. הדמויות הראשיות בספרו של הפנו הן מורה <יונה סוכורובסקי שמשנה את שמו ליוסף טנא) ותלמידה, <מרים נאומטי) ולוז הסיפור הוא סיפור האהבה ביניהם, כמו בסיפור המקורי. אבל בכך לא נסתיימו ההקבלות. למעשה כותב כאן הפנו "ברית חדשה", או יותר נכון , מציג בפנינו את הברית שהוא כרת עם "אלוהיו", עם עצמו , עם העולם. הוא פותח בפנינו את כל מערך המיתולוגיה הפרטי שלו , ומספר על מה עומד העולם בשבילו • על המוסר ("מערכת המוסר שלי פיסיולוגית. כואב לי כשאני סר מדרך הישר" עמ' 35(; ועל האהבה. אהבה לזולת באשר הוא זולת, שמזדקקת ומתרכזת באהבה הרומנטית. אהבה שהוא בורח ממנה, <כמו יונה הנביא, המוזכר בעמ' 99(. אהבה שהוא צריך ללמוד לקבל , להבשיל אליה לאט לאט. יונה טוכורובסקי מת ונולד מחדש בזכות האהבה. בפעם הראשונה הוא מת, כאשר הוא משנה את שמו ליוסף טנא, על שם חברו המת, שפחד שמא לא ישאר לו זכר. בפעם השביח הוא נולד מחדש בזכות אהבתה של נאומטי. זה סיפור שבנוי על מרצפות תחומות ועדינות, מרובעות זרית, משורטטות בקו רפה, אבל מסתירות קרקע מיתולוגית עמוקה ורוחשת. וכמו במשחק קלאס, אפשר לקפוץ בין עולם הריבועים ששורטט עבורנו . השכבה הראשונה היא הדת היהודית, שנמצאת תמיד , בסיסית כמו הלחם והמים, כמו העץ עם השורשים, עליו מרכיבים ותולים תוספות. הפנו מציג בפנינו תפיסת עולם מורכבת, מזיגה דתית, השואבת מוטיבים שונים מדתות שונות. הנצרות במיטבה דיברה על האהבה ועל ההתמסרות המוחלטת לאחר . הפנו מדגיש את האהבה ונותן את הפרשנות שלו להתמסרות, פרשנות שמקרבת את הנצרות אל הבודהיזם. לכן קרוי הסיפור הראשון םי~:~ ~לף~ים .ך~-ל~ ושף ב שלש עניב;ת לי , • • :-T : "השכפץ של הדלאי למה". לתת אמון מוחלט, אבל ע.~יב;ת w ל י~~ tר; להיות מוגן כשנפץ. לא למות. לחיות. לחיות. זה שורש הספר , העמוד עליו נשענים שלושת ~ס~ 7 יא ~ry ן · ס~~ש הסיפורים. הרצון , הצורך • החובה . לחיות. לא לוותר, לא "להתמסר" עד הסוף לזולת שבא להרגך. האהבה הרומנטית היא זו שמעניקה את האושר. בלעדיה, על פי יונה-יוסף, אפשר להיות רק מרוצה: "תמיד הייתי בעיקר מרוצה. מרוצה לא זקוק להומור . מרוצה מספיק לעצמו • מאושר צריך זולת. וזולת, להגנה עצמית מפני ה'עודף', חייב הומור. ~ס? 7יא #ry ז ,ש~~ס ?~רז ט#~ ;רס~~ושף ב שלש עניב;ת לי , • • :-T : לקל;ע ס~ל ל~ןאר? 12 ו~ ~ו םאבני תכמלחמ תהתוכו לרח ישקלובסק םחיי סבתו : םתיאו ,כוונות תהוצא תידיעו תאחרונו 167 , 1999 'עמ 'ס :יזהר יגילו 'אליהו הזמור ןבית 1999,199 'עמ [i] םיאו תכוונו לש םחיי וסבת אהו הכנרא ןרומ יחצ יאוטוביוגרפ , ושב רמתא רהמחב תא ועליית הארצ םע יבנ ומשפחת ,ממצרים תא ולימודי הבישיב תתיכוני ןבבית-וג ,ב:רושלים רובעיק תא תהקורו ואות תבמלחמ םיו ,הכיפורים האות העש טכטנקיס תבקרבו תברמ .הגולן לאב ןרומ הז ואיננ קר רבגד רתיאו רסיפו םחיי .אישי ההאמביצי לש וסבת הגדול הבהרב רמעב הלז אוהי - ללהטי ןאב תספרותי תדתי תבמלחמ תהתרבו ןבי םדתיי םוחילוני תהמתקיימ בארץ , המלחמ גמהסו השל וייחל וישעיה 'ליבוביץ חהמנו הוכמ וממוקירי , יואנ ,בתוכם ובעקבותי וא .מעצמם אל הרצוי ילדעת הפשר תקואליציוני וא תאחדו ,לאומית יכ םא תמלחמ תתרבו לע תאורחו םחייה לש לכ האש שואי מישראל , ןבי םחילוני םלדתיי ןובי םחילוני .לחילונים ןמכא תהחשיבו תהערכי ההרב ישאנ הרוא םבתיאו תכדובו לש וסבת , ןומכא יהחלטת שלהקדי המס הקצר וז רלתיאו תהשקפ םהעול ךודר םהחיי גשמצי וסבת ןברומ .זה הואעש ההצג וז לע ךדר הההשווא ןבי רספ הז ןלבי ןהרומ יגילו ואליה לש 'ס ריזה , ושעלי רכב יהרחבת ובזמנ תא רהדיבו , רספ בהנס ףא אהו לע תמלחמ םיו ,הכיפורים םאמנ םבדרו דונג ,המצרים רוהמתא תהשקפ םעול תותחוש םחיי תשונו תומנוגדו ןלחלוטי הלאל גשמצי וסבת , הוהמהוו ףא אהו ןאב ,יקרה היקר דמאו , תבמלחמ תהתרבו ההאמור לע ולב חואור וחיי לש לכ םאד מישראל . םתיאו תכדובו יוגילו ואליה םה םשניה יספר המלחמ םושניה םנסבי רכאמו בסבי תמלחמ םיו ,הכיפורים וז תרעיד ההאדמ השעבר לע תמדינ ישראל , ךכשהמש הקיומ דהועמ במבחן . םחיי וסבת הרוא הבמלחמ וז תמלחמ ןאי ,ברירה וואיל ריזה הרוא הב תמלחמ ןמג אל ,הכרחית רשאפש ההי עלהימנ ,ממנה אאלמל תהטיפשו תוהרישעו לש םהפוליטיקאי ימשנ .הצדדים יבשנ םהספרי דכאח םמוצגי םהחיילי םוהמפקדי םהישראלי םכגיבורי ,אמיתיים םא יכ שי םביניה םג הכמ םפחדני םונבזי הוכמ םהלוקי םבהל .קרב ובספר לש ריזה םמתוארי םדיוני םוהרהורי םרבי לע ההמלחמ דובמיוח בסבי תשאל ההכרחיות וא יא ,הכרחיותה דבעו םשחיי וסבת הרוא הבמלחמ הגזיר .משמים וסבת ןהאמי תבתקופ ,המלחמה רלאו קחל תמהמקורו ,היהודיים לשישרא חתנצ ,במלחמה יוכ קר םגורל לש םלוחמי םיחידי דעומ הב ,בסכנה וואיל לאצ ריזה העול הבמחשב תהאפשרו תשמדינ לישרא סתוב .במלחמה ריזה המעל לע סנ תא רכוש רהאילתו לש םהחיילי םוהמפקדי םהישראלי .בשטח םג וסבת רמתא רכוש ראילתו הז תוא תנחישו םדעת לש .החיילים םע תזא אהו גמצי רכוש הז אבמלו ועליבות רוחוס יעילותו . שי דעו תנקודו ןדמיו יושונ ןבי ישנ םהספרי יכספר ,מלחמה ךא אל הז םהמקו בלהתעכ .עליהם םחיי וסבת ןמאמי השההיסטורי תהיהודי אהי הדרמ תבעל תמשמעו ,קוסמית יוכ תמדינ לישרא אהי תבבחינ אאתחלת .וגאולה וסבת ,מוצא תלפחו חבפת ןהרומ ושל , ההרמוני םותיאו ןבי עהטב יוגרמ םהשמי ןלבי םאד .מישראל אכן , םתיאו תכדובו חנפת ובתאר רה המרבי גמסו ,זה אואבי ןכא הפתיח וז :בהרחבה ה"הלבנ העמד .בטהרתה ןענ לק אל בהעי .עליה תממתנ החית הבענוו ושיבוא לישרא וויקדש ,אותה הככל תשממתנ ןלחת אשיבו שויפרו העלי ההינומ םקוד סשתיכנ .לחופה המשע השעמד ההלבנ ילפנ םהמקו ,ואמרה ןאי ישנ םמלכי םמשתמשי רבכת אחד , ףונז הב הבורא רואמ :לה ילכ יומעט תא ךעצמ הוקיבל העלי תא ןהדי , הקנת הל תמיד הענוו וז , הומאות ,שעה לבכ םפע אשהי ,מאירה המאיר ףא ההענוו השב תונותנ הל חן . תשורו תשורו לש םחסידי והי םמרקדי ,כנגדה" .וגו' ,אגב אל לכ ןהרומ םתיאו תכדובו בכתו ןבסגנו רז רומוז הז - רז רומוז לבשבי אהקור החילוני , תלפחו - לאב ומשה ןמסגנו ילשונ דמיוח הושונ ןמ רהמוכ ולנ אנמצ רבספ כולו . ךא אהקור יהחילונ ,יוכל םע טמע ןרצו בטו תוסקרנו ,ברוכה רלהתגב לע להמכשו יהסגנונ ךולהמשי אלקרו בספר , המ םג ןשסגנו ילשונ הז ב העש דע המהר קלחל מחנו . ךבהמש ןהרומ תמשתבש הההרמוני ההמאור ןבי יגרמ םהשמי .ליהודים םחיי וסבת במיטי רלתא דכיצ תבקרבו תרמ ןהגול המפריע ול שהשמ תהבוהק בומר תע וממנ חלטוו בהיט תא .הטנק ןאכ , ןבזמ ההמלחמ רשור במצ לש הדיסהרמוני רוחוס םתיאו ןבי םהיהודי ילגרמ ,השמים הוז ןהמאפיי תא ההמלחמ המבחינ .קוסמית וכמ ןכ , ףא השהרמוני תהמתואר חבפת רהספ תמושב לע הכנ ובסיומ , יהר םהפע אהי התלוי ריות תבהשתדלו לש יהיהוד ןהמאמי המתפלל , הוהאמונ הב בשו האינ האמונ .תמה יבגילו ואליה לש 'ס ריזה ןאי הלהיסטורי תהיהודי תמשמעו תקוסמי ףוא ןאי וב המלכתחיל האמונ יבאיזושה ההרמוני וא םתיאו ןבי םאד למישרא ו יגרמ .השמים להיפך . ילפ ריזה עהטב שאדי םליהודי יולבנ םאד ,בכלל ,למעשיהם ,לתפילותיהם םלרגשותיה .ולכוונותיהם ךכ ללמש רמתוא רמדב יסינ גם אם אלה תקוות אוטופיות, משיחיות, שאין ~ להן אחיזה איתנה בטבע האדם וחברתו . גם חיים סבתו מתגלה תביאום כוונות כאדם ו~ו יפה נפש ואציל נפש, וגם ספר זה, כמו ספרו של יזהר , הוא ספר אנטי מלחמתי ביסודו. כך , סבתו מתאר ברומן זה בפירוט ובפלסטיות את הטמטום, הזוועה והטרגיות של המלחמה. גם סבתו ו גם יזהר שואפים להגיע לקץ המלחמות, שואפים להגיע אל השלום, אך יזהר שואף לשלום בימינו , לשלום עכשיו , בשעה שסבתו "''" "''"י' ."""l ""'~8c:יtn11\D·;·, גt<:;ז;• !'~ • • ~i/i!'f"" i;"~""' ':ilef!iitf •. r,,w1f!;,;;זזmw~+.:"'4י&~!?-.ג'" l!~iitir:~ כ~ה לשלום באחרית הימים במובן הדתי של המושג. ואם אויב השלום של יזהר הוא טבע האדם וחברת האדם, הרי אויב השלום של סבתו הוא היהודי החילוני , שפרק מעליו עול תורה ומצוות. בהתאם לאמונה זו אנו מוצאים לקראת סוף תיאום כוונות פרק שלם ה"מטיף" לשמירת השבת על ידי תיאור מפורט ומשובב לב ונפש של העונג שבשמירתה. עד כאן מסה קצרה זו על תיאום כוונות של סבתו בהשוואה לגילוי אליהו של יזהר . לסיום ברצוני לומר רק, ששני אבני-חן אלו במלחמת התרבות בין דתיים לחילונים וחילונים לדתיים על נפשם של כל איש ואשה מישראל , מומלצים מאוד לקריאה בפני מי שטרם קרא בהן - <שניהם ראו אור בישראל לפי שנתיים> - ובמיוחד בפני הקוראים החילונים הבוגרים והמגובשים יותר , השואפים לחיות מתוך חשבון נפש מתמיד, על-ידי שקילת צורות-חיים וצורות תחושה וחשיבה אלטרנטיביות רבות ומגוונות ככל האפשר , מה גם ששני הספרים הם רומנים טובים ומרגשים, כל אחד ברמתו • ובדרכו הוא. 15 אוקטובר 2001 והרהורים כאלה ונמצא בו בעיקר "דברי תורה". גם כמעט ואין חושבים בספר זה של סבתו ללא מובאות מספרי הקודש היהודיים ומדברי רבנים ואדמו"רים. אלה שתי גישות שונות לחלוטין לחיים: זו של איש השאלה מזה, וזו של איש האמונה מזה. אמנם. אמת. בשני הספרים ואצל שני הסופרים אנו מוצאים גם ספקות וגם אמונות. ההבדל והשוני ביניהם הוא במה שמכריע את הכף בלבו של כל אחד מהם. ספקות ושאלות מתעוררים גם בלב הגיבור המרכזי של סבתו , בעיקר בעקבות מות חברו הטוב האהוב והתם, ד ' ב, במלחמה. מוות זה של חברו מערער בלב גיבור ספר זה את אמונתו התמה בברכה של האדמו"ר הזקן מאמשינוב, שניתנה לו ולדב, ברכה של אדמו"ר שכביכול , כלשון הספר , "בעל מופתים הוא וברכתו עושה רושם." כך , לאורך הרומן מתוארת כוונת הגיבור שלו לעלות אל רב זה ולשאול אותו שאלה בדבר ברכה זו ומותו של דב. עם זאת, גיבור תיאום כוונות הוא בראש ובראשונה איש אמונה. הוא דבק באמונתו הדתית גם בסיומו של "רומן חניכה" או רומן התבגרות דתי זה, והאמונה שלו בסופו היא רק, ואולי לא סתם ,"קר" אמונה בוגרת, מפוכחת ומיוסרת יותר מזו שהוא מגלה בפתחו . שכן , כלשון הספר "מי יכול לכוון כוונתו לכוונתו של יוצר האדם" <עמ' 166(, יזהר מצדו מתגלה בגילוי אליהו לא רק כאיש של ספקות ושאלות אלא גם כאיש של משאלות איתנות, כאיש של תקווה. יזהר הוא יפה נפש, אציל נפש, חילוני אמיתי , ויופי ואצילות אלו באים לביטוי בספרו זה הן בפרטי הסיפור ואינני מתכוונת דווקא או רק לעניין שיני הזהב של המצרים, שנופח בזמנו לדעתי מעבר לכל מידה - אלא כוונתי , למשל , לחיפוש המסור והנחוש אחר החייל המסוים אליהו , כמו גם למטרת העל הכללית שלשמה, כך נראה לי , כתב יזהר את הרומן הזה - היינו שאיפתו להביא לקץ המלחמות, בין השאר בעקבות מאורעות מלחמת יום הכיפורים שאותם הוא מתאר בספר , אך לא רק בעקבות זוועות המלחמה. למטרה זו מקווה יזהר להגיע בעזרת טענות לערך המוחלט, הבלתי-מותנה, של חיי כל יחיד ויחיד , ערך שאין להכפיפו לערכים מזויפים כמו אדמה, גבולות, כבוד וגאווה, אישיים או לאומיים. שינוי ערכים יסודי זה יביא את קץ עידן המלחמות. יזהר מצטט שורה של המשורר הפורטו גלי פרננדו פסואה במוטו לגילוי אליהו : "תמיד אהיה מי שמחכה שיפתחו לו דלת למרגלות קיר שאין בו דלת." רוצה לומר: יזהר יקווה תמיד לקץ המלחמה ולהערכה נכונה ומלאה יותר של ערך חיי כל יחיד ויחיד , ברומן של יזהר: "בתפאורה הזו של גרמי שמים זוהרים מעל הר סלעי , כישפה, כוכבים עצומים שלא אכפת להם כלום לא ממך ולא מכולנו ולא מהם ולא מכלום, ולא אם חיים או לא, או מי גבר על מי. כל זה הוא קטנות ונשאר למטה. ואילו שם למעלה אין כל זה ולא קיים כל זה, לא קיים כלום ולא משנה כלום. אולי רק לעצמו , ואיתן או בלעדיך מאיר לא אליך ולא אל אף אחד ו גם לא אל מי שמבקש מאוד. ואתה לגמרי זר כאן וכולנו כאן זרים וכולנו מיותרים, והיינו הך אם זה אתה או אתם כן או לא. ואתה כולך ואתם כולכם רק עסק קטן וחסר ערך מול הדבר הענקי האדיר והזורח ביפעת הכוכבים החוגגת הזאת, ואיזו יפעה, איזו תפארת כוכבים חוגגת שם, אבל אף אחד לא נוגע בשני ]."[ מותם של בני אדם וחייהם אינו עסקם של השמים. הם ישנם בלי לגעת בנו, בלי לדעת עלינו. יפים עד לשיר הללויה." <גילוי אליהו , עמ' ,(153 אנו מוצאים אפוא תביאום כוונות של חיים סבתו ובגילוי אליהו של יזהר שתי תפיסות עולם ותפיסות חיים שונות בתכלית זו מזו זו של היהודי הדתי מצד אחד , וזו של אתאיסט מודרני מצד שני , ושתי התפיסות השונות מקבלות בספרים אלה, בהתאמה, ביטוי מלא ומקיף. בגילוי אליהו יש כאמור תיאורים רבים של דיונים ומחשבות. תביאום כוונות אין דיונים שקר עילת םהקיו ~ ~ ו~ s רוו שחם ~ שהיה עדיין רמטכ"ל , נסע אהוד ברק בראש משלחת חיילים לבקר ביום השואה באושוויץ. בנאום שנשא שם הביע צער - או שמא חיתה זו התנצלות, אני מביא את הדברים מן הזיכרון - על כך שמשלחת זו של צבא ההגנה לישראל הגיעה לשם באיחור של חמישים שנה. אני מניח שלו היה נשאל מפורשות אם כוונתו לומר כי אילו חיתה מדינת ישראל קיימת בימי מלחמת העולם השביח, והיה לה אותו צבא חזק שיש לה כעת, היה עולה בידה למנוע את השואה היה מכחיש שהתכוון לכך. חבל רק שניתוח פשוט של הטקסט אינו יכול אלא להביא למסקנה כזו . מכל מקום, דבריו הלא מחושבים האלה של האיש המחושב הזה משתלבים היטב ברטוריקה הלאומית המככבת אצלנו מאז הקמת המדינה: דרושה לנו מדינה חזקה, כדי שלא תהיה שוב שואה. כך או כך , מניעת "שואה שניה" מוצגת כעילת קיומה של מדינת ישראל. בזמן משפט אייכמן השתמש בן גוריון באותו מוטיב רטורי , כשהציג את עצם קיום המשפט כהוכחה ליכולתה של ישראל למנוע שואה. בראיון שנערך אז עם עיתונאי בריטי אמר בן-גוריון , כמובא במאמרה של עידית זרטל "מאולם בית העם אל כותל בית המקדש", כי המשפט הפומבי הזה מכריז באורח דרמטי על העוצמה של היום, ומעיד על כך שיש בידה של היהדות, באמצעות בא-כוחה היעיל היחיד , מדינת ישראל , לעקוב ולתפוס ולהביא למשפט את ורופיה. ומיד הוא מוסיף: "אם תיכשל מדינה זו <ישראל>, מי יוכל להגן על יהדות העולם מפני היטלר חדש ומפני אייכמן חדש!" באותו מקום מביאה הכותבת מובאה ממאמר שכתב אז משה דיין ובו טען בעקבות משפט אייכמן , כי אין ספק כי "רק בארץ הזאת ורק העם הזה הוא אשר יגן על היהודים מפני בוא גז'י?ו שואה כזו שנית". השואה היא אכן הטראומה המעצבת את מבנה הנפש של העם היהודי בדורות האחרונים. אבל נניח לרגע לכשל הלוגי - רטוריקה נופלת תמיד טרף לכשלים כאלה - הרי מן העובדה שמדינת ישראל יכולה "לעקוב, לתפוס ולהביא למשפט" רודפי יהודים לשעבר אין שום אפשרות להסיק כי בידיה "להגן על יהדות העולם מפני היטלר חדש", משמע מפני חזרה על השואה שחוללה גרמניה הנאצית. ספק אם תוכל מדינת ישראל במקרה של הישנות נסיבות דומות לאלו של מלחמת העולם השביח להגן אפילו על עצמה. לכל היותר מעידה היכולת, שבאה לידי ביטוי בלכידתו של אייכמן והעמדתו לדין בישראל , על כושר מודיעיבי . גם הצלחתן של פעולות לסיכול הטרור כאלו של אנטבה, מטוס סבנה ודומותיהן אינה מעידה אלא על כושר מבצעי של יחידות קומנדו • ומי רוצה לזכור את אלו שלא הצליחו? אבל ימי הזיכרון לכל אחד מ~בצעים אלה, ולכל המבצעים האחרים, וכמובן כל ימי הזיכרון לשואה ולחללי המלחמות, וטקסי הדלקת משואות, והשבעות טירונים לרגלי הכותל המערבי ועל פסגת מצדה, ו"מסעי- כומתות", ואפילו סתם ימים שבהם נזכרים שהמדינה הוקמה רק בשנת 1948 והשואה נתרגשה לפני-כן - כל אלה הם הזדמנויות לניעור האבק מן הקלישאות הישנות ולחזרה עד לעייפה על המנטרה שעילת קיומה של מדינת ישראל היא מניעת שואה חדשה. באותו חלק לא חושב של התודעה הציבורית נשתרשה כמעט כאקסיומה הקביעה: דרושה לנו מדינה כדי שלא תשוב עוד שואה. עמודי המכתבים למערכת ותוכניות שיחות הטלפון עם מאזיני הרדיו - הווקס-פופולי של ימינו - משמשים עדות כמעט יומיומית להשתרשות ר~יה זו של המדינה כמגן מפני שואה לא רק לתושביה כי ז- r,וo., ~ון 'ו;וו,ג~''" ז- אם גם לכל יהודי העולם. יש לכך גם כאילו הוכחה אמפירית-רציונלית: עובדה היא כי שישה מיליון יהודים - שחיו באירופה וסירבו להאזין לקריאות הסכנה ולעלות לארץ, או שהבריטים מנעו מהם את הכניסה אליה - נספו בשואה, ואילו אותם שש מאות אלף היהודים שהקדימו והגיעו ארצה לפני מלחמת העולם חשביה -ניצלו • וכל זאת אפילו בטרם היות המדינה, די בכך שהיה כאן יישוב חזק, המסוגל להגן על עצמו. ויש כמובן הרבה "סיפורים אישיים" של אנשים שעלו לכאן בעוד מועד ואילו בני משפחותיהם נספו בשואה. של אנשים מכאן שהיו שם בביקור , נלכדו ואבדו. סיפורים אמיתיים כולם! אבל האמת הזו אין בה שום הוכחה. אמנם אין היא סתם שקר <גם אינה סטטיסטיקה, שלדידו של מארק טורייך היא יותר משקר>, היא חצי-אמת. זו שעליה נאמר כי לפעמים היא גרועה משקר . נכונה אמנם העובדה שאנחנו , שחיינו בארץ בזמן השואה, ניצלנו ממנה. אבל שורת היושר מחייבת להודות כי גם כל היהודים הלא- ציונים, שהירגו למקסיקו,לארגנטינה, לל~דה, אין צורך לומר לארצות הברית -וגם אלה שחיו בבריטניה, שאילולא החזיקה מעמד נגד הרגמנים במלחמת העולם חשביה, גורלם לא היה שונה מגורל יהודי פולין , צרפת והולנד כולם ניצלו מן השואה, אף שלא חיו במדינה יהודית חזקה שתגן עליהם. והיושר האינטלקטואלי מחייב אותנו להודות שגם יהודים שנקלעו להרנין שבמנצ'וריה ולשבתאי שבסין , שהיו נתונות בכיבוש יפאני , גם הם ניצלו מן השואה הנאצית, שכן ביפאנים לא דבק הטירוף האנטישמי • אבל בוודאי שמעובדה זו , שהיישוב היהודי בארץ - שרבים ראו בו "מדינה בדרך" - עבר את מלחמת העולם השביח בלי להיפגע, לא ניתן ללמוד כי מדינה יהודית חזקה עשויה י==י c:=: =י ~ו 'הגרמני םוא תברי ,המועצות לע תמאו תהדיביזיו השל הושטחי ,העצומים טכמע הקרס 'בפניו םגורל לש תכוחו ,ההגנה לע ה"המחלק "הגרמנית לש חהפלמ" השחית האמור ללפעו ףב"עור ,האויב" אל ההי ליכו תלהיו בטויותר . םג המדינ תיהודי תעצמאי אל החית תמסוגל דלעמו ץבמח אהצב יהגרמנ עולמנו ןמ םהנאצי דלהשמי תא .תושביה ןאכ רשק אהו 'שאנחנו ץבאר 'ישראל וניצלנ המהשוא םמשו ושעלינ הארצ דבעו דמוע ווהקימונ הב תא ההמדינ ךבדר תוא ןגרעי חהכו יהעצמא .העברי ואנחנ וניצלנ לבש ימהלכ ,המלחמה ושנתגלגל תבגחמ הההיסטורי יכפ .שנתגלגלו 'ניצלנו םא 'תרצו לבגל ועיוורונ לש רהיטל אשל עיד ללנצ תהזדמנו השנקרת ובדרכ לוהובי תא ועמ ושל לא .מפלתו וניצלנ לבגל תניצחונו תבעלו תהברי דבסטלינגר -ובאל 'עלמייך תהודו הלעוצמת תהתעשייתי לש תארצו תהברי לובש ההבסת לש הגרמני תהנאצי ילפנ השהצליח םלהגשי תא התוכנית תהשטני טלהשתל לע לכ .העולם אול םמשו ושעלינ הארצ וא ונולדנ .בה לאב תהמשמעו תהפילוסופית-ערכי לש תהשתת תעיל הקיומ לש ההמדינ לע תמניע השוא רחו תג רמעב םלעצ תהמופרכו שבדבר . ההשוא - ףא יכ דכוב המחצ יהעיקר ההופנ יכלפ םהע 'היהודי ושאבידותי סביח ולמספר והי תגדולו ומאל לש לכ םע ראח םוהנאצי אל והסתפק 'בהכנעתו הבדומ םלעמי ,אחרים ווביקש ולהשמיד ןלחלוטי - החית ולאמית לש רדב התופע תגלובאלי האדיר השאיימ לע םהעול כולו . קר ףצירו לש העוצמ תצבאי תוכלכלי ,עצומה יכפ ושיכל תבעלו תהברי תבמלחמ םהעול חהשבי דלהעמי דנג ההעוצמ תהמשולב לש הגרמני 'ויפאן חהצלי ובסופ לש רדב סלהבי תא הגרמני ,הנאצית קור יאחר רשמספ תקורבנו ההמלחמ אההי עהגי ילכד ... ילוחמ תמחתר םיהודי תבתקופ תמלחמ םהעול חהשבי .הרוסי רוהשא אהל אהו בכתו רבספ ידבר .הימים לאב יא ראפש - יואול םג ראסו - םלהתעל ןמ תהאפשרו תהסיוטי םשהדברי והי םעשויי ללהתגלג ןבכיוו ההפוך . רהיטל ההי השוע תלעצ 'מומחיו הדוח תא ההמתקפ הברוסי אויוצ שלכבו תא חהמזר .התיכון אל ההי םשו יסיכו אשהצב יהבריט ןהקט השהי זא רבאזו דיעמו יבפנ .הגרמנים ההשוא החית המגיע םג .לארץ 'יתר-על-כן רכעבו ,שנה ץבקי 1942' םאיי בשו שהכיבו יגרמנ לע .האזור ,הגרמנים בש ועצר ילפנ המוסקב בול 'ינגראד ו;:דפנ הברוסי תא םכוחותיה ,לדרום והשלימ תא שכיבו ,אוקראינה והגיע דע ,הוולגה וכבש םחלקי םגדולי זמקווקא וואיימ טלהשתל לע תשדו טהנפ לש ונאק יואול םג לש איראן . תתהפוכו תמלחמ רהמדב יהמערב והביא בשו תא ושריוני לש לרומ דע ךאל-עלמיי ךשבתו ,מצרים הבנקוד תהמרוחק קר יכד המא םקילומטרי .מאלכסנדריה תבהנהג בהיישו וסבר - יואול םג זנרמ םלה - יכ ,הבריטים םשבינתיי וספג תמכו תקשו חבמזר ,אסיה םאינ םבטוחי ושיעמד תבתנוע םמלקחיי וז םוה םעורכי תתוכניו ללהתקפ חמהמזר ןהתיכו יוכ בשו תמרחפ לע ץאר לישרא תסכנ שכיבו .גרמני הז ההי ןהזמ ושב ,נערכה ןעדיי אבל השחית הלהנהג תהלאומי הידיע המלא לע ףהיק תתוכניו הההשמד לש ,הנאצים תתוכני "ה"הגנה זלרכ הבמקר לש שכיבו יגרמנ תא ברו בהיישו יהיהוד 'בכרמל רלהתבצ וב ךולהיער תלהחזק מעמד . הלשאל המ ההי שמתרח ואיל והגיע םהדברי יליד ךכ - אל ןנית בלהשי התשוב .משכנעת לאב שי דיסו הלסבר םשא תכוחו ,צרפת ןפולי תומדינו תאירופיו ,אחרות ןשלרשות ועמד תעשרו ,דיביזיות אל והצליח דלעמו למו תעוצמ אהצב ללהצי המשוא ואפיל תא ,עצמה אל לכ ןשכ תא לכ םהע היהודי • תהאמ אהי קשר תהודו תלמשוב הההיסטורי אל הנתרגש ההשוא םגבאר ץישראל . ראפש ואפיל 'לומר יכ לבגל רהיטל - לע 'שיגיונותיו ווטירופ - חפס שהכיבו 'הגרמני הופסח ההשוא לע ץאר .ישראל םהיו רכב עידו דע הכמ בקרו ההי חהמזר ןהתיכו שלהיכב יביד תמכונ ההמלחמ .הנאצית שבחוד סמר 1941 רכב ורוכז תכוחו םגדולי לש אהצב יהגרמנ לע לגבו תברי .המועצות להכו ההי ןמוכ על"מיבצ .ברבארוסה" לאב םבינתיי והסתבכ םהענייני .בבלקן םהאיטלקי אל והצליח ל בהנ עי תא יוון . הביוגוסלבי ההתחולל ההפיכ השהדיח תא ןהשלטו -הפרו .גרמני ההמט יהגרמנ שחש יכ ,בריטניה רשכב והי הל תכוחו 'ביוון העשוי ללנצ תא ,ההזדמנות רלהתחב םע ,יוגוסלביה םלאיי לע ףעור אהצב יהגרמנ םהמתקד לא ךתו תברי תהמועצו לולהכשי תא גה"דראנ ךבא .אוסטן" הבן-ליל טהוחל תלדחו תא הברבארוס הוהוכנ תתוכני .אלטרנטיבית ךבתו השלוש תשבועו עהכרי טהוורמאכ 'הגרמני השהי זא 'בשיאו םג תא היוגוסלבי םוג תא .יוון אצב חהמשלו יהבריט ןליוו 'כותר וחלק חהצלי חלברו ךבדר םהי ווחלק .נשבה תשבועו םאחדי רלאח ןמכ שנכב ןמ רהאווי יהא ,כרתים תבמחצי ךהדר ןבי ןיוו .למצרים לוע ךכ ונוספ םג תניצחונו סהקורפו יהאפריקנ ובראשות לש 'רומל חשהצלי חלהברי תא םהבריטי במלו לא לגבו .מצרים קבעירא ההתחולל ההפיכ .פרו-רגמנית הסורי ןולבנו והי ןבשלטו תצרפ לש 'וישי הששיתפ הפעול םע .הגרמנים וכיתור לש חהמזר ןהתיכו יביד תהכוחו םהנאציי טכמע .הושלם קר ףלהתכופ .ולהרים בבמצ הז וניס ףבסו ימא םאחדי ימראש ההמט יהגרמנ עלשכנ תא רהיטל תלדחו הלשנ תא הה~תקפ לע תברי תהמועצו םולהשלי םקוד ךלכ תא שכיבו חהמזר 'התיכון שכיבו חשיפת תא ךהדר תלמקורו טהנפ טוימוט תא האחיזת לש הבריטני רבאזו כולו • לאב םמאמציה נכשלו . רהיטל ההי שנחו ובדעת תלצא לבכ םההקד עלמבצ .ברבארוסה אוהו ,הכריע דנג תדע ויועצי םהבכירי בורו יאנש ההמט 'הרגמני תלעלו לע תברי .המועצות תהוצא תכוחו םגדולי לש אהצב יהגרמנ ןמהבלק םוהעברת הצפונ הלמלחמ הברוסי הנמשכ ןזמ ,רב תמחמ טמיעו םהדרכי תהכשירו בלמער תגייסו םגדולי ךכל-כ ת'והפשר םהשלגי תהמאוחר לש האות השנ השהפכ תא ידרכ רהעפ תלעיסו לש בוץ . האל םה ןמ םהפכי םהקטני לש .ההיסטוריה שוי םלה ןמ םהסת תשייכו םג ךלכ ושבסופ לש רדב אל ההשיג ההמתקפ תהרגמני לע תברי ,המועצות השנתאחר הוהחל קר ב 22- יביונ לש האות ,שנה תא היעדי הונתקע גבשל 17 ראוקטוב םחמישי מיליון . תמדינ ,יהודים החזק לככ ושלנ האינ הנעוצ ןבעיקרו לכול יכ םא ןבזיכרו ןבי תהשקפ םעול תשטני הלעוצמ אדירה ~ו ,שתהיה אל החית היכול דלעמו אז , ןומ חההכר יההיסטור ושלנ , ובשאיפתנ עלמנו השוא השקורבנותי םאינ םיכולי דלעמו .בפניה תלראו תא םהדברי םבעיניי ,פקוחות אל לתוכ ,שניה עמשתמ ךמכ ,שאחרים ןשהזיכרו ההשוא תמקבל ךכ יאופ לש תאפשרו ,בנאלית דלעמו דבעתי , למו ההישנות לש התופע יההיסטור םשלה אחר , אול העבר םעליה השוא טכמע .יומיומית ההגיש תהקלישאי תהישראלי והז אהי הגיש ,אינסטרומנטלית תהמבקש תלעשו רבזכ ההשוא תא שהשימו יהמרב תלהשג המ השנרא הל הבאות השע .כמטרותיה ששימו ימניפולטיב הכז הנעש ואצלנ הבשוא יבאלפ ,דרכים םלפעמי הבמיד יכלשה לש ,סובטיליות םלפעמי תבישירו לשע לגבו תגסו .הרוח ןאי םמקו ושב תבולט תהמניפולטיביו תהזא ריות רמאש שבשימו רבא וג םמבטי םמתחו ההשוא הלהשפע לע תדע להקה ץבאר םובעול ןבניסיו סלגיי התמיכ תלמטרו ההלחימ לש לישרא - ןואי יבדעת ןלדו ןכא הבשאל דע הכמ ואל ,מוצדקות ןכול וא ןחלק - ץובמאמ תלשוו ןלה ההיל לש הקדוש יולחצ ןג טכאק לש תמניע השוא ,נוספת זשא יהר ראסו רלהרהאחריהן . רכאש שביק ןבגי רלהסבי דכיצ הגמל וב תבשנ 1981 הההחלט ץלהפצי תא רהכו יהגרעינ ,בעיראק אהו רסיפ רסיפו לע דיל ןקט ששניג ואלי , ךותו ףשליט תא וראש רנזכ לבכ ימיליונ םהילדי םהיהודי ושנרצח הבשוא םובילדי םהרבי םהעלולי תלמו םא וייוצר רבכו יהעיראק תפצצו תגרעיניו וואל ויוטל לע .ישראל רסיפו הכז ןעדיי ןנית ואיכשה ללעכ - יאחר להכו שהשימו קבנש יאטומ אהו רהדב בהקרו רביות הלשוא ןשנית ולתאר תבמציאו וימינ , שוי קר טמע םפוליטיקאי - ןובגי יודא אל ההי םביניה - ושיוותר לע תהזדמנו זפ וכז הלסחיט .רגשית לאב ברו םהשימושי םהמניפולטיביי םשעושי רבזכ ההשוא םמביאי ילידיד תזילו תמוחלט .שלה ךכ ההי רכאש חשל ןשרו ןללבנו 11 תדיביזיו לש לצה" ןובגי חפצ םבנאו ירטור לע עה~בצ דשנוע עלמנו הטרבלינק .שניה שי םמקו חלוויכו המ ההי םהאיו םשנתגל םבאות םעשרי ףאל יהבלת םסדירי םהפלסטיני וששה .בלבנון לאב החית וז תזילו הגמור לש רזכ ,השואה לש תאימ ,השואה סלייח םלה - ויהי םכוונותיה תרצחניו לככ ושיהי - תיכול דלהשמי ואותנ וכמ םהנאצי תבמחנו .ההשמדה רכאש ונפל הבאינתיפאד חהשבי הכמ תפצצו המרגמ יבפאת רהעי תשדרו ח<ונני ערג תלשאל קהנז אשל וגרמ , ישהר םא והי תנופלו לע תבי סמאוכל ויכל םלרגו םג קנז םוג תאבירו <בנפש שביק ןשרו - ראורטו ההרב תפחו רמוכש ןמבגי - קלהזעי תא ןמצפו םהעול רולהזכי ול יכ רשיגו הז הנעש קבדיו םביו .השואה ההנ יכ ןכ , זא ורצח םיהודי בושו םרוצי חלרצו !יהודים אשל דיאב שלאי רההקש ,הזה השיהי רברו יכ לכ ןניסיו דלהתנג ללישרא זמרמ לע הכוונ אלהבי השוא חשכי לע םהע היהודי , ךולפיכ לכ המעש יצבא השעוש ישראל , אממיל אהו וכז השעבר ועלינ ן,אי םלה תזכו הדומ .לשלנו יואול שי םמשו האירוני העצוב ךבכ ,שהפלסטינים ושלמד ומאיתנ ךכל-כ ,הרבה וואנחנ םמשמשי םלה אמוש יחיקו , והוסיפ תלעיל םהקיו םשלה םג תא ההשוא ,שלהם .הנאכבה רבשק ושאנחנ םמספרי ולעצמנ לע תעיל םהקיו ושלנ שי םאמנ לבד לש ,אמת לאב אשל ,בכוונה ןומ ןהכיוו ההפוך . ןאכ דאבסור אהו רלומ יכ תעיל םהקיו לש תמדינ לישרא אהי תמניע ,שואה לאב הלשוא שי תשייכו יכלשה הלקיומ לש .המדינה אל שחד אהו עשהזעזו לש תשוא ,היהודים תבעקבו יגילו ההיקפ יהמפלצת םע ףסו ,המלחמה עהני תמדינו תרבו - ךמתו תתחוש ,אשמה יייסור ןמצפו וא האמפתי יכלפ םהסובלי - ךלתמו תבהקמ המדינ םליהודי ץבאר לישרא ,וסייע דבצ םגורמי םרבי ,אחרים תפחו ,אלטרואיסטים םלהליכי םהמדיניי ושהתחולל הבקהיל תהבינלאומי ווסייע הלהקמת לש תמדינ .ישראל בקרו ילוודא םשג יבל ההשוא והי םהדברי םמגיעי תלחלוק ץהאר ןבי םיהודי .לערבים לאב ךהדר ךלכ החית הארוכ יותר , יואול ואפיל המכאיב יותר . למכ ,מקום ןנית רלומ יכ ההשוא הנתנ הדחיפ הלהקמת לש תמדינ לישרא הולהכר תהבינלאומי .בה תולעומ המופרכות לש ההאמיר יכ ואיל הקמ תמדינ לישרא ילפנ ,השואה החית וז ,נמנעת יהר ןשנית רלומ הבמיד ההרב ריות הגדול לש ריוש יאינטלקטואל תא ךההיפ - םלנספי הבשוא שי קחל ובקיומנ כאן . המדינ תהמבסס תא תעיל הקיומ לע רשק , ןאי אפל אשהי תנזקק םלשקרי םנוספי תלהסבר תתופעו תהנובעו תמעיל הקיומ ,האמיתית השב האינ הרוצ .להודות האל םשקרי םאופרטיביי , םשקרי םהמשמשי תלהשג תמטרו .מעשיות ההשוא המהוו םבתחו ההז רמכשי .יעיל םלפעמי םסת יכאמצע לש הסחיט תאמוציונלי םמגורמי םחיצוניי .שונים םלפעמי ןכניסיו הלרה-לגיטימצי לש םמתנגדי השהמדינ תפוגש ימד םפע םבפע ,בדרכה םולהצגת םכמבקשי ךלהמשי תא ,השואה םלהשלי המ רשהיטל אל גמר . םולפעמי םג תלמטרו ההרב ריות ,מצומצמות ואפיל .חולפות םעצ תהפיכ ההשוא תלעיל הקיומ לש ההמדינ רכב שי וב םמשו הטריוויאליזצי .שלה לאב וז המגיע םלממדי יבלת םנסבלי רכאש םממזערי תא ההשוא םומשתמשי הב רכמכשי .תעמולתי שבשימו ההז דאוב ןלחלוטי האופיי יהמפלצת לש ההתופע תהחד-פעמי תהזא לש בהשילו : תייחודי וכז , םא התישנ - לש ףצירו חכו אדיר , טכמע יבלת מוגבל , םע דאיבו לכ ןרס מוסרי , םע לזלזו טמוחל תבקדוש וחיי לש רהאח , וכמ הז םשק הבגרמני .הנאצית ההשאל אהי עמדו הזקוק תמדינ לישרא סלאתו רהשק ,הזה קהמצדי תא הקיומ הבכוח עלמנו השוא השני ימיהוד ?העולם המ דהתפקי אשהו ?ממלא עומדו האינ היכול קלהסתפ תבעילו םהקיו תשמדינו תנורמליו תאחרו תמסתפקו ןבה - הדאג תלרווח ,תושביה םלביטחונ יהאיש יוהקיבוצ , רלהסד םהיחסי ?בתוכם ץבאר החית לע ףס תמלחמ םהעול הקהיל תיהודי ז<א ןעדיי והשתמש חבמונ ("עברית" הגדול תובעל התודע תעצמי .מפותחת והי הל םסממני םרבי לש ןשלטו יעצמ אוהי המילא תפונקציו תרבו תהמוטלו לע .מדינה ההי הל חכו יצבא השהי למסוג ןלהג העלי ימפנ םאתגרי םואיומי םהעשויי חלהתפת הבמיד הסביר תבנסיבו םהמקו .והזמן אהי הנאבק תלזכו הבהגדר תעצמאי םולהקי המדינ .עצמאית דיח םע קמאב הז להתנה זא ץבאר ,מאבק תבדרגו תמשתנו לש ,עוצמה ןבי ישת תתנועו ,לאומיות לש םהיהודי לוש ,הערבים לשכ תאח ןמה הרצת טלהשתל לע ץהאר .כולה לכ ,בר-דעת אלהוצי םאווילי םמתלהמי יבשנ ,הצדדים עיד יכ תחלוק תריבונו אהי ןהפתרו דהיחי ילשנ םהמאבקי םהמקבילי .האלה םהבריטי והכיר רכב ילפנ תמלחמ םהעול חהשבי - יולפנ ההשוא - תבזכו הההגדר תהעצמי לש לכ דאח ימשנ ,העמים וכשהציע תבשנ 1937 קלחל תא ץהאר ילשת ,מדינות המדינ םלערבי הומדינ .ליהודים הההבנ יכ תעיל הקיומ לש תמדינ לישרא ץבאר לישרא אהי שבמימו תזכו הההגדר תהעצמי לש התושבי ,היהודים הצריכ אלהבי המאלי הלהבנ יכ האות תזכו תקיימ םג הלתושבי םהערבי לש .הארץ תההתחמקו ושלנ המהבנ וז , ההבריח ושאנ םבורחי םלתחו יהמיסט םומשתיתי תא תעיל הקיומ לש תמדינ לישרא לע ךער ןשאי ול םשו םקיו תבמציאו - הכוח עלמנו השוא השני ימיהוד םהעול - הפירוש םג הבריח ןמהעיקרו להכול תשזכו הההגדר תהעצמי אהי תזכו ,אוניברסלית ,הומנית תהקיימ ללכ רציבו לבע התודע .לאומית תזכו וז הישנ ןכמוב םג םלערבי ,הפלסטינים הוהעובד ,שהם ךמתו ןעיוורו , אל והשתמש הב הבשעת - רוכב ושילמ לע ךכ רמחי דכב האינ תאומר םשהיו רכב ןאי םלה תזכו זו . ןולכ ה,מבחינ תפונקציונלי - רכמכשי קבמאב יהפוליטי-מדינ , ששהשימו וב ואינ דתמי עבמוד - וכשאנחנ םאומרי יכ תזכו םהקיו כחוליה נוספת של השואה. רביחה מפני החובה לבסס את קיומה של מדינת :וו כל אויב לישראל - ישראל על אותן זכויות הגדרה עצמית שיש ~ e.= ~1 כהיטלר שני. השוואתו של לכל עם אחר , ובכלל זה הפלסטינים, והצדקה ערפאת להיטלר היא מראש של כל עוולה שתגרום מדינת ישראל ~ לאחרים, של כל חריגה שתחרוג מנורמה בינלאומית, של כל פגיעה שתפגע בזכויותיהם הלאומיות ואפילו האנושיות של אחרים, של כל פשע מלחמה - שהרי הכול דרוש למניעת • שואה שניה. הטקסט של הטור האחרון של "שקר אלפיים השנים", שהודפס בשיבושים בגיליון אוגוסט-ספטמבר 2001, מובא כאן מחרש: זילות של השואה, שהרי " ן אם ערפאת דומה להיטלר , הרי שהיטלר דומה לערפאת ותו לא. ומכאן קצרה הדרך לזילות המוחלטת של השואה גם בשיח הפנימי. המתעמתים עם שוטרים מכנים אותם בשם נאצים. תועמלנים ספרדים, במחאה על מה '~ ,• שנראה להם <ולענייננו וכך ,באלפיים וחמש מאות השנים שעברו מאז "" !' !i t 1 "ן כאן לא חשוב אם בצדק נפילתה של ממלכת יהודה בשנת 586 לפני או שלא בצדק> כאפליה הספירה ועד להקמת מדינת ישראל , חיתה -· וקיפוח מצד האשכנזים, ליהודים בארץ ישראל עצמאות מדינית פחות ;~' L/1 ניצול י שראה עם דגל ישראל , בתום המלחמה או יותר שלמה, רק תקופה קצרה של כמאה שנים, בין מרד החשמונאים בשנת 164 לכיבוש הרומאי בשנת 63 לפגי הספירה, שאז ב עשו ארץ ישראל ושכנותיה למושבות של רומא. בארץ המשיכו אמנם גם בתקופה שלאחר מכן לשלוט מלכים יהודים, אבל הם שאבו את ריבונותם מהרומאים ומלכו בחסדם. תחילה השאירו הרומאים את השלטון בידי הדינסטיה החשמונאית. שמתם לב, אגב, שמאז יהודה המכבי ואחיו נשאו כל המלכים החשמונאים שמות יווניים - הורקנוס, אריסטובלוס, אלכסנדר , אגריפס, אנטיגונוס - ואם היה להם שם עברי <שלומציון , יוחנן> נלווה אליו תמיד גם שם יווני? חומר למחשבה. הורדוס האדומי - אם נשכח את אנטיפטר אביו , ששלט רק בחלק מהארץ - היה המלך הראשון שהעלו הרומאים לשלטון שלא היה מבית חשמונאי. הוא היה נכדו של גר <שגויר מן הסתם בכ;כיה>, אבל ספק אם רבני ימינו היו מכירים בו כיהודי. בשום מקום לא נמסרו פרטים על יהדותן של הסבתא שלו ושל אמו , ואף כי חכמים אמרו לו , בשמץ חנופה, "אחינו אתה", לא זכור לי שדובר באיזה מקום כי הוא עצמו עבר תהליך גיור כלשהו . מכל מקום, דווקא הוא שיקם את בית המקדש השני <כן , כן , בתקופת השלטון הרומאי!) ועשה אותו להיכל המפואר בתולדות היהודים. מלך עצמאי הוא לא היה. וכמוהו גם כל השליטים היהודים ששלטו בארץ במאה ושלושים השנים האחרונות שלפני חורבן הבית השני. כך שגם ארנון העצמאות הלאומית לא אירע "לפני אלפיים שנה", כי אם קרוב לשש מאות שנים קודם לכן , בהפסקה קצרה של כמאה שנים של שלטון החשמונאים. הכלל , הסיפור היסודי ביותר , החשוב ביותר , הממצה את תולדות העם שלנו , העם העברי , העם היהודי , עם ישראל , סיפור הגירוש מהארץ שאחריו באו אלפיים שנות הגלות, בנוי כולו טבעו את הביטוי "אשכנאצים", ובעיני החרדים, כל פוליטיקאי המבקש לצמצם את זכויות היתר של בחורי הישיבה ולגייס אותם לצבא, הוא "גרוע מהיטלר", אנחנו , הנאפדים בצדק התמרמרות מוסרית כאשר משווים אותנו לנאצים, מרשים לעצמנו להטיח אשמה כזו בכל יריבינו ואויבינו . אבל גם דבר זה אינו נעשה סתם מתוך גחמה, או בעיית נפש. בהתוויה זו יש שיטה, יש לה תפקיד . אם כל מי שעומד נגדנו , פר גע באינטרסים שלנו , נאבק להשתחרר מן הכיבוש שלנו , כל מי שהוא אויב, או שאנו רואים אותו כאויב, הוא נאצי , הוא מטפח שואה חדש הרי שכל מה שנעשה לו יהיה מוצדק, כמו שהמלחמה באויב הנאצי חיתה מוצדקת. כל מלחמה של ישראל במי שהוא אויב, או נחשב לאויב, היא מלחמת קודש - בנאצים. ובמלחמת קודש אין לברור באמצעים. הכינוי נאצי הניתן לכל אויבי ישראל בא להחליף את הכינוי המסורתי עמלק, הלא הוא הגוי שדמו הותר . את הנאצים מותר - חובה! - להשמיד ולאבד בטרם שואה. כך גם כל אויבי ישראל ורודפיה. וגם אם אין כאן <עדיין?> הוראת ביצוע קונקרטית, הצדקה יש כאן. את הדברים שהובאו לעיל מתוך מאמרו של דיין בזמן משפט אייכמן הוא סיים כך , אחרי שקבע כי רק מדינת ישראל תגן על העם היהודי משואה שניה: "ולכן כל שעל אדמה בישראל מיועד לעם היהודי", הדברים נאמרו לפני מלחמת ששת הימים ולכן אמר "בישראל" ולא "בארץ ישראל", ואין צורך להטעים עוד שאמר אותם לפני השינוי שחל בו אחרי מלחמת יום הכיפורים. אבל הרטוריקה הזאת ממשיכה לנסר בחלל. הנה הסיבה האמיתית לשקר של השתתת עילת קיומה של ישראל על מניעת שואה שניה: מעשה המיועד למנוע שואה. ומהנלעג למגוחך , עד כמה שדבר הקשור ברצח יכול להיות מגוחך . יהודי אחד נרצח בציריך על רקע לאומבי . בטלוויזיה סיפרו את תולדות חייו , וכשהגיעו להיותו ניצול שואה, הוסיפו שכיית חמדה רטורית כזו מפי קרוביו: והוא האמין בטעות כי השואה כבר נגמרה! הנה כאן כבר זילות גמורה של השואה. אם כל מעשה רצח הוא שואה - הרי שהשואה אינה יותר מסתם מעשה רצח. דוגמה נוספת לשימוש סחטני , זנותי , בזכר השואה עולה בוויכוח בשאלה עד כמה יעילה, נכונה ומוצדקת מדיניות ההתנחלות בשטחים הכבושים. אחד הנימוקים שמביאים תומכי ההתנחלות הוא ש"לא יעלה על הדעת" כי אזור כלשהו יהיה "יודען-ריין". בשאלה כמעט פרגמטית - מידת התבונה או הצדק שבפיזורם של יישובים יהודיים בשטח פלסטיני המיועד להקמת מדינה פלסטינית - דנים ברגיסטרים הגבוהים ביותר של הפתוס. שלא לדבר על הצביעות העולה מטיעון זה כשהוא נשמע מפי הדו גלים - בגלוי או בסתר - בטרנספר של ערבים, כלומר בהפיכת ארץ ישראל הגיאורגפית כולה ל"ערב-ריין", נקיה מערבים. והאם לא יביא מימוש התביעה הציונית לעליית כל יהודי התפוצות לארץ ישראל לידי כך שמדינות שבהן יושבים יהודים עכשיו יהיו ממילא "יודען-ריין"? בשימושים כאלה נהפך מושג השואה למטבע לשון המגדירה לא אירוע נדיר בתולדות האנושות, לא צירוף מפלצתי של עוצמה אדירה עם רשע אינסופי , לא מאורע היסטורי אוניברסלי , שהאנושות כולה חייבת לעשות כל מאמץ למניעת הישנותו , כי אם כינוי לכל מה ש"רע ליהודים", כל מי שבעינינו הוא אויב לישראל מוצג כנאצי • כל רצח של יהודי 19 + המשך בעמ' 42+ אוקטובר י:ן( משולחנו של בית הקפ ~ ~ ~ מקסים גילן העסקים מועדוני הימורים פרטיים, בהם משחקים פעם בחודש. הזוכה . זוכה בכל הקופה, אבל הוא מפריש חלק משמעותי מרווחיו לקרן חיסכון. פעם בשנה לוקחים את כל הכסף הרב הזה ומממנים עסק לאיש צעיר; בלי חובות • כל מה שעליו לעשות הוא להתחייב להשתתף בערבי ההימורים בשנים הבאות. <אגב, אותה קהילה אסיאנית בפריז נודעה בכך שלא מתים בה. הסיבה: המתים הסינים נשלחים, בדרכי סתר , להיקבר באדמתה הקדושה של המולדת ומהגרים בלתי חוקיים תופסים את מקומם ומקבלים את תעודות הזהות ואת אשרות השהיה של הנפטרים. כיוון שהצרפתי , כמו' אגב, הישראלי המצוי' אינם מדבילים בין סיני אחד למשנהו , האיזון נשמד>. הספרות, וכיחוד הספרות האמריקאית ההרפתקנית יותר , מלאה בתולדות מהמרים ובדוגמאות של אישים ידועים שהתמכרו למשחק. ההרפתקן ב;ךא הידיעה מקרב הסופרים במאה העשרים, ארנסט המינגוויי, מודה בספר-זכדונותיו הקצר על פריז, חגיגה ניידת ]A Moveable Feast[ כי כאשר התגורר בפריז של שנות ה 20- או ה 30- המוקדמות, דבלות יחסית, היה משכנע את אישתו להקדיש את תקציבי-הבית הדלים לגיחות לעבר לו נשאן' מסלול-המרוצים. שם היה מפסיד או מרוויח סכומים רציניים. מארק טורייך העלה את הנושא, באורח שולי , בסיפוריו על החיים על גדת נהר-הענק שבדרום ארצות -הברית, הוא המיסיסיפי' עליו שטו בסוף המאה ה 19- ספינות הימורים מקושטות היטב, בעלות גלגלי-ענק, שעזרו לדחוף קדימה את · כלי השיט המונע באמצעות קיטור. ספינות אלו שטו לאיטן' כשעל הסיפון ובטרקלינים המקושטים בפיתוחי זהב, מהמרים בחליפות משובצות, בעלות מכנסיים מהודקים עם "רגלי פיל" רחבות, סוחרי-בקר ובוקרים בתלבושת המוכרת לנו מסרטי המערב הפרוע, בעלי אחוזות ועדבים בחליפות לבנות ומבהיקות, נשים יפות מכל הסוגים והמעמדות <ובעיקר כאלו שלא השתייכו למעמד כלשהו> וגם קציני-צבא במדים הכחולים ולגינתו לסיים את ימיהם. גם באיי הבהאמה לא יצא לי להיות ואפילו ביריחו ביקרתי רק פעם, כתייר , בטרם גדשו את הקזינו המכוער הזה יזמי טק והעולים החדשים, · ההיי העשירים יותר , · מחבר העמים. מביקורי האחד בקזינו למדתי דבר אחד חשוב: יש גבולות לסיכון , בעת הימור . <שטויות. בעוד אני משלה עצמי כאן שאני אדם נבון • בתחום זה, לפחות . אני ממשיך בסורי. האמת היא שאינני מהמר כפייתי בקזינו , רק משום שפוקר ורולטה משעממים אותי ואף הבורסה לא גורמת לי לשום דבר מלבד פיהוק אדיר. עם זאת אני מכור להימור קיומי, להימור על חיי. התמכרותי היא לזעזוע, לשוק הנגרם לגוף ובייחוד למוח בעקבות זרימת האדרנלין בעורקי , בעת מתח וסכנה. אני משחק עם הגורל כשאני מצוי מהלך על · חוד התער הדק • למשל , בימים ההם, בעת שקיימתי קשרים עם מחנה השלום מצד אחד ועם אש"ף מן הצד השני>. מירב בני-אדם מהמרים. אין הם מעזים ללכת עד הסוף, להמר בגדול, ועל כן הם מסתכנים בקטן. זה לא הולך להם: אפשר לבזבז הכול גם במנות זעומות, משחקי-זוטא יכולים להיות לא פחות קטלניים מן ההימור הגדול. מאות אלפים איבדו את כל אשר להם ליד שולחן הקלפים, ביום שישי על המרפסת. קריסת הבורסה הישראלית הגדולה הותירה אלמנות ויתומים. לא אחד הלך לבית .הסוהר או הפך לגנב משום שנסע דדך קבע לקזינו ביריחו <כשעוד היה אפשר> ולאחד מכן לבתי-ההימורים באנטליה הטורקית או בבודפשט ההונגרית. מארגני ההימורים הסמוכים לעולם התחתון ולעולם הדמדומים האפור יודעים זאת היטב ומארגנים טיסות .צ'רטד למקומות הללו' כידוע. ויעדי • המהמרים הישראלים דק מתרבים: סלובקיה נוספה היעדים, · לרשימת כך מספרים לי . ובקרוב גם אוקראינה. עם האוהב להמר במיוחד הם הסינים. טובי המהמרים באסיה באים מסין . בפריז , שם שוכנת קהילה אסיאנית בת 400,000 · איש ואשה, הקימו בעלי הימורים בשנות ה 80-, כאשר עסקתי ב"דיפלומטיה מקבילה" וניהלתי מו"מ עם מנהיגי אש"ף ושליחיה עבדתי יום אחד בג'נבה עם יריבי ועמיתי גאזי חורי , ששימש כסגנו של הד"ר עיסאם סרטווי . גאזי אהב את החיים. בתום העבודה הלכנו לאכול בפונדק קטן שעל שפת האגם למאן . זללנו את אותם דגים קטנים שיש בנמצא רק באגמים בשוויצריה ואשר בני-המקום מכנים Omble Chevalier, כלומר • אביר צנוע. לאחר מכן ניסה גאזי לשכנע אותי לנסוע עימד לזנו , מעבר לגבול הצרפתי , לקזינו . השווייצים לא הסכימו לנוכחותו של בית-הימורים בטריטוריה שלהם אך נוח היה להם שיהיה קיים מעבר לגבול. איני קוביוסטוס. מאז ילדותי הימרתי בחיי ובגורלי קוביה. על · אך לא בבתי כן נטיתי לסרב אך לבסוף נעניתי להצעתו של גאזי. נסענו במכוניתו , עברנו את הגבול ללא בעיות <חורי השאיר את נשקו במלון שבג'נבה> והגענו לקזינו . שם התעוררה הבעיה הראשונה: כישראלים רבים, אני שונא עניבות ולקזינו בדנו , כמו ברבים אחרים, אי אפשר היה להיכנס ללא אבזר תלבושתי זה. לבסוף נאלצתי לשאול עניבה צהובה איומה משומר הסף. אז התעוררה בעיה שניה: לא היה לי כסף. גאזי הלווה לי חמישים דולר וללא חשק רב הלכתי לשחק, ובזבזתי את הקפיטל שלי בתוך מחצית השעה. בינתיים שיחק גאזי ליד שולחנות הבאקרה, הפוקר · האמריקאי וה Chemin de Fer .>"תבכר"< הוא הכניס למחזור את חמשת אלפים הדולרים שהקציב לכך' זכה באלפיים והפסיד שלושת אלפים, כי הסיכויים המבניים הם כמובן לטובת הבית, ולא לטובת הלקוח. היה זה ניסיוני האחד והיחיד בעולם בית-ההימורים. למרות הקרבה היחסית בין פריז לבין מובטח קארלו לא ביקרתי מעולם בנסיכות ששליטה הוא בעלים של קזינו. על כן לא זכיתי לבקר ב"גינת המתאבדים", המפלס המהודר שלפני הבניין בו סיימו את ימיהם רבים, לאחר שנתרוקנו כיסיהם. אחדים הלכו בבכי מר' אחרים עישנו סירג אחרון , אכלו ארוחה טובה בהקפה ואחר-כך חזרו לקזינו 20 ••••• גליוןס 26 ורבי-השרוכים של צבא הקונפדרציה של הדרום, של קבע. ב 1982- שוב הימר שרון בלבנון והפסיד גבוה. לפעמים גורלי. .ןו== s ו ~ ~ קצינים חבושי כובע שטוח בעל מצחיה ארוכה. - כולנו הפסדנו - במשך 18 השנים שלאחר מכן. אם נרצה או לא נרצה, כולנו מגבים את אותם הנשים לא הימרו אלא נהנו מניצחונותיהם של ברי אהוד ברק הימר על הכאריזמה שלו 1 בתוך תקווה תאבי אדרנלין. אני אפילו מסוגל להבין אותם, אך המזל. המהמרים הבליטו בדרך כלל את טבעות להשליט שלום כפוי וגדוש התנחלויות על אין מנוס מן המסקנה, שכולנו עשויים לשלם את 1 היהלום שלהם. אבזר זה לא היה סתם סגידה הפלסטינים - ולא רק נכשל בגדול אלא שינה את המחיר. בפשלות בינלאומיות, בדם, בדמעות, בבנינו ואולי בקיומנו כמדינה. כי מי שמהמר בלי הרף, וללא התחשבות בסיכויים האמיתיים, מפסיד לבסוף. כך חוקי הקוביה וכך חוקי הפוליטיקה והמלחמה. • אי"ב תוואי ההיסטוריה הישראלית לרעה, בהביאו להיבחרו של אריאל שרון לראש-ממשלה. עכשיו שרון מהמר שוב. ככל קוביוסטוס המכור למשחק הוא מפקיד בכל פעם סכומים גדולים יותר . מגבים אותו קציני צבא ואנשי מערכת הביטחון 1 שמעצם מקצועם חיייבם להמר על החיים ועל המוות ונוטים להידבק במחלת השחקנים הסופנית: סיכון לראוותנות אלא מפלט אחרון: כאשר הפסידו הכול 1 יכלו לממש את היהלום ולהמשיך לשחק ליד שולחן הפוקר. אגדות רבות סופרו בתקופה זו. דובר על בעל- אחוזה שהפסיד את ביתו 1 את שדות הכותנה ואת עדביו ועל קוביוסטוס שהפסיד למהמר אחר את האשה יפת התואר עימה עלה לספינה. סופר על האקדחים הזעירים מדגם "דרינרג", שמהמרים רבים הסתירו בגרב או במגף, כי דברך כלל תבעו מן האורחים להפקיד את נשקם בטרם יכנסו לטרקלין המשחקים. אקדח זה יורה רק כדור אחד מכל אחד משני הקנים שלו. קשה לכוון אותו, אך מעבר לשולחן הוא ממית לא פחות מקלצ'ניקוב. ההימור נכנס כמובן גם לפולקלור המושר 1 לבלדות אינספור ולשירי פופ ובלוז. המוסיקה האפור- אמריקאית גדושה קינות נשיות על חברים לחיים המבזבזים את כל מה שיש להם - ולהן - ליד שולחן- הפוקר 1 בחדר אחורי גדוש עשן שבהארלם השחורה. ברב וילך 1 החד גג השנה שישים שנות חיים וארבעים ,Baby Blue שנות יצירה פואטית, כתב ושר את ארבעה כתלים על מסלול אמצע הע;לם T T -: :• ryר.~~ r ~ל ~ין ה~~ר~ :P סלים התווה על נכוסה מישנת שעניינו מהמר. "בייני הכחול" <או העצוב, תלוי איך קוראים את הטקסט> מסכן הכול ומפסיד הכול. וברב וילך מלמד אותנו מוסר השכל ומוכיח אותו 1 כהרגלו בשיריו. א~ב, מי יודע עדיין שברב וילך 1 הוא רובוט צימרמן 1 בחר בשמו כמחווה למשורר האירי הגדול וילך :• :• ••• : T : ..• --•• -: • תומאס? הוא הושפע מהשיר 'אל נא תלך בלאט אל תוך הליל הטוב', שיר המהווה מרד נגד הגורל ומבטא את הרצון להילחם עד הסוף, שכתב וילך תומאס על מות אביו: AgainstRage,Rage," כתב וילך יש אחכה "the Coming of the Night " ענבים בשלים סרף n ;ת ףר~~~~ל~? רףס i2 ר~י מ~~ש ~ w י;ת ~סרים ר~ר~ף ~ע. wה v~i?. י ~ין ע.~~ים ~w לים חךף ף~ח~ן ~זפףקים ~9ק~יt מגףף סךע.ב. אףלי ~iP :ז ףר~~~: מ~?ים ~n ;ף ךמ~ן~ים :.~9 פף :p ~קףע;ת-~ך~א לאהבה. T -:-: ש.: ~q ~ה מש;~ךת ~לי ~f ל ו~~~ ~ם ~ry י;נרי ~ל מ~ר~י ו.~? השמים חם לא גבול wם:~ הם לא 1 בףל הם שטח הזפחיה שלי מ • :• T : • --;• •• נכ;ן~ת ~ך~ ~?ים ~ w לט-דסק תומאס, וזה בדיוק מה שברב וילך עושה, בהשראה זה ארבעים שנה. ואם נבוב וילך מדובר: מי עדיין יודע שאחד משיריו הראשונים והמפורסמים ביותר ,Hey, Mister Tambourine עניינו ציפייה לסוחר-ההרואין שסיפק לזמר את הסם לו התמכר בשנות ה 20 המוקדמות שלו? כאן המקום להעיר 1 שבאופן אירוני אירוני למדי 1 הקדישו גלי צה"ל שבוע שלם למרתון על ברב וילך. בין הודעה על פיגוע לבין דו"ח על חדירה לשטח א' שר לו ברב וילך על שלום, אהבה, אחווה, חירות הפרט והצורך להיות חופשי עד כלות. מיותר לציין שאנשי תחנת-השידור אפילו לא היו מודעים לאירוניה. כי בארץ הכול הולך. גם עמים, גם אומות, ובעיקר מנהיגים, מצויים בין המהמרים. אלכסנדר מוקדון הימר כל ימיו בהצלחה, עד שהגיע לפרס והפסיד סופית. היטלר הימר בגדול ואידב את עצמו 1 בעוד מחצית אירופה וכל גרמניה הפכו להריסות. להדביל 1 אריק שרון הימר 1 ב 11973 וזכה להפוך תבוסה ישראלית לחצי-ניצחון, שאפשר לחברי קיסינג'ר להכתיב לישראל ולמצרים שלום 21 אוקטובר ו~ s שיחות עם קפקא ן~ ~ נורית גוברין א. בין ספרות לציור הת;:זיה על יחסי הגומלין בין האמנויות היא עתיקת יומין. למשורר היווני סימונידס, שחי במאה השישית לפני הספירה מייחסים את האמרה: "הציור הוא שירה אילמת והשירה היא ציור מדבר". "הפילוסוף הגרמני גוטהולד אפרים לסינג, ניסח ב"לאוקואון" )1766( את סימני ההפרדה בין האמנויות: הספרות היא אמנות של זמן , מערכת של סמלים הסדורים בזה אחר זה בזמן ואילו האמנות הפלסטית היא אמנות של מרחב, המתארת גופים הערוכים זה לצד זה בחלל . בעוד שהספרות מתארת פעולה מתמשכת, מתאר הציור רגע אחד שהוקפא מתוך שטף הזמן. מאז ומתמיד שאפה כל אמנות לפרוץ את תחומי הקיום הטבעיים שלה ולאמץ את המאפיינים המנוגדים לטבעה, ובכך להעשיר את עצמה, להתגוון ולהתחדש. בדרך כלל השתמשה האמנות הפלסטית בספרות כמקורות השראה וכמארג של נושאים ותכנים, אבל קיים גם הכיוון הנגדי , שלפיו עוצבו יצירות ספרות בעקבות האמנות הפלסטית. תערוכה זו מוסיפה נדבך נוסף בבניין המפואר של הציור המקבל את השראתו מן הספרות, ומעמת בין שני תחומי האמנויות. זהו עימות פרשני עקרוני בין עולמה של הספרות ןלבי עולמו של הציור: עימות בין עולמו של אקפק לבין עולמו של יעקב פורת. אבל בעיקר וזה עימות עם עולמו של הקורא-המתבונן: דכיצ הוא מפענח את יצירתו של קפקא על ערק העיר פראג וכיצד הוא קולט את ציורי אקפק של יעקב .פורת ב. מסורת ציורי אקפק עולמו של קפקא, על כל מרכיביו <סיפוריו , יומניו , תולדות חייו , מכתביו> ריתק אליו ציירים רבים, שראו בו מקור השראה רב אפשרויות, ובעיקר דרך לבטא באמצעותו את עצמם ואת דורם. קפקא עצמו צייר , וליתר דיוק רשם בעט נובע. שבעת רישומי העט שלו ביטאו את דיוקן עצמו , הוסיפו לכתב ידו ולעיצוב המילולי של דמויותיו • דמויותיו המצוירות הוסיפו מימו חידתי מופשט לדמויותיו המסופרות, וחיזקו את תמונת העולם הקרקסי-מוקיוני ,המסריט, חסר הפשר. הדמות הרזה והארוכה, המזכירה את צורתו החיצונית של קפקא עצמו , ספק אדם ספק צל-אדם, היא בעת ובעונה אחת שניהם: אדם וצלו , אדם וכפילו: אדם מפוצל שבבואותיו נלחמות זו בזו . הוא מרחף על האדמה והולך בשמים. זהו עולם שבו המסכה חושפת יותר מהפרצוף המגולה. בין הציירים שציירו קפקא, יוזכר שמו של יוסל ברגבר בלבד , שציוריו משנת 1953, כונסו באלבום בשנת 1990. ציורי קפקא של יוסל ברגנו אינם אילוסטרציה לסיפוריו , אלא יש להם חיים משל עצמם. הם מבטאים את עולמו היהודי המסריט, רב-האימה ומלא- הפחדים. הדמויות הן דמויות מתוך התיאטרון- של-הלב, כפי שכתב טוביה ריבנו בהקדמתו. התיאטרון היהודי בפראג עשה רושם רב על קפקא, ואילו יוסל ברגנו , עיצב בתיאטרון תפאורות להצגות רבות, במיוחד של ידידו המחזאי נסים אלוני. על במה זו של החיים ושל הספרות נפגשו הצייר והמספר • הסיפורים והציורים משאירים את חותמם על הקורא ועל המתבונן. הוא יוצא מהם חסר מנוחה, ובה בשעה מודע לפרדוקס של הקיום האנושי , ולניסיון לתאר את הזוועה באמצעים אסתטיים. סתירה זו ביטא טוביה ריבנו בשירו 'יוסל מצייר את קפקא' )1989( שנכתב בהשפעת התערוכה: "איזה גהינום נהדר של צבע'.' ג. עולם קפקאי גם מי שלא קרא בספרי קפקא יודע משהו על המצב הקפקאי , ואפילו מי שלא שמע את שמו , חי במצבים ללא-מוצא שתוארו ביצירותיו . "הקפקאיות" היא מצב מסריט, ללא מוצא: מכשולים בעלי אופי ביורוקרטי מוערמים בדרכו של האדם ללא הרף: הוא כלוא בתוך מבוך שאין ביכולתו להיחלץ ממנו , להיאבק בו , להשתלט עליו או להבינו • דרכו של הגיבור אל ה"תכלית האמיתית" נחסמת על ידי המנגנון המשפטי , הנוקשה, חסר החי גידן , שהשגרה שולטת בו , והוא מבטא את סכלות האדם. החידתיות של המצב הקפקאי מקורה בהשתלשלות עניינים בלתי מנומקת, חסרת סיבה והיגיון . אליה מתלווים יסודות של מסתורין ופנטסיה, המתרחשים בעולם שהמציאות וההזיה מעורבים בו זה בזה. האווירה היא של קדרות והזיות, אי-ודאות, העדר-מוצא , יאוש וסיוט. אירועים לא מציאותיים מתוארים בדיוק ריאליסטי ובנאמנות לפרטי הפרטים "המציאותיים'.' הגיבור מוצא את עצמו מול "נוכחות זרה" שלא ציפה לה, המאיימת עליו . הוא נאשם שאינו יודע מהי האשמה: הוא מרגיש אשם תמידי , בשעה שהוא עצמו קרבן: "האשמה שנדבקה בך" <שירו של אריה סיון: 'מפגש קפקאי בסנילית'). הבדידות והניכור הם המאפיינים את המצב האנושי של היחיד • ההומור מדגיש את האכזריות. מיתוס "השער חב עול" : "העמידה על הסף": "השער שאין לעברו", הם רק חלק מן העולם הקפקאי • עולם זה מתאפיין בחוקים המחייבים ציות עיוור , אבל איש מלבד המחוקקים, אינו יודע מה הם. זהו עולם של עריצות שאין לה מובן ופשר , של שרירותיות ביורוקרטית, עולם חסר רחמים ונעדר חסד. עולם זה נובע מן "המצב היהודי" אבל בעת ובעו נה אחת גם מן "המצב האנושי" של בן המאה ה 20-. הוא מושפע מן הביוגרפיה האישית, כגון' היחסים עם האב השתלטן , והקשיים ביחסים עם נשים, אבל הופך מצבים אלה לביוגרפיה אנושית קולקטיבית, למשל על מצבו של האדם המודרני. המצב הפרדוקסלי של יחסי הפרט עם הסמכות העליונה אב- אל: עם עצמו ועם הזולת בעולם מעוות וחסר משמעות. המחלה היא הזדמנות לחשבון נפש אבל הניסיון לפתור את חידת החיים הוא בלתי אפשרי , מגוחך ומופרך . בעת ובעונה אחת, אפשר גם לפרש את העולם הקפקאי כעולם של כמיהה לגאולה, להתקבלות, לאהבה שאף פעם לא תתממש. מכיוון שעולמו של קפקא הוא חידה בלתי פתורה, משל שנמשליו מרובים, ועל כן הוא משל פתוח, סמל שאינו מתפענח עד תום ולכן הוא אינסופי , אפשרויות הקריאה והפרשנות בו גם הן בלתי מוגבלות. זו גם הסיבה שכה רבו פרשניו , והציירים בתוכם. ד. פראג פראג נחשפה בשנים האחרונות למטייל הישראלי , שגילה את כוח המשיכה הגדול שלה, את יופיה הרב ואת ייחודה כעיר אירופית שמורה היטב בכלל וכעיר ספו גת מסורת יהודית בפרט. רשימת האתרים הכלליים בפראג על ארמונותיה ומבצריה, רחובותיה הצרים, שעריה ואוצרות האמנות שלה, יחד עם האתרים היהודיים המיוחדים שבה, היא מן המרשימות בעולם. כמעט כל מה שיש בהיסטוריה היהודית של פראג, יש בהיסטוריה היהודית כולה, על המחזוריות של רווחה ורדיפות קשות. רשימת האישים היהודים שפעלו בפראג היא רשימת ה"מי וימי" של ההיסטוריה התרבותית, הרוחנית היהודית. רשימת האישים היהודים שתרמו לתרבות הצ'כית-רגמנית היא רשימת ה"מי ומי" של תרבות זו. התמונה הכללית העולה מקריאת תיאורי העיר ביצירות הספרות, בזכרונות, במאמרים ובמחקרים ההיסטוריים, היא: עיר של כיגורים, עיר שיש בה משהו חידתי , בלתי נתפס שקשה לתארו במילים. היא פועלת בחוזקה על מי שחי בה או אפילו רק מבקר בה ורישומה אינו נמחק מזכרונו . ריכוז התארים והמאפיינים של העיר , על כל הגיוון שבו , יש בו למעשה הגדרה אחת החוזרת במילים שונות, שתכליתה לבטא את הבלתי ניתן לביטוי ולתפוס במילים את מה שמטבעו הוא חמקמק: נגלה ונסתר: אימת הנשגב: אגדה ו~ימה: יופי מסוכן: קסם אפלולי. זוהי עיר של ניגודים וקצוות, של מיזוג תרבויות כללית <רגמנית-צ'כית> ויהודית <חסידים, מתבוללים, ציונים>: עיר של הפכים: אימה ואמנות. פראג היהודית קשורה בראש ובראשונה במהר"ל ובגולם: בבית הכנסת ובבית הקברות: ולא פחות בדמותו של קפקא וביצירתו . פראג היא חלק מן "הגיאוגרפיה הספרותית" העברית, ותיאוריה מן העבר המשולבים באקטואליה שוקעו בפרוזה, בשירה ובזכרונות. התייר הישראלי בפראג, אינו יכול להיות "תייר" סתם, אלא תמיד יהיה תייר יהודי וישראלי , הכבול למקום עמוס הזכרונות ההיסטוריים היהודיים. ה. קפקא של יעקב פורת ציוריו של יעקב פורת משוחחים עם קפקא על רקע פראג עירו. למעשה, זוהי "התכתבות" רב-שכבתית: השכבה האחת היא ציוריו של יעקב פורת: השביח - צילומי אתרים בפראג: השלישית - רישומי העט של קפקא עצמו: הרביעית - מצבים קפקאיים: סיטואציות מתוך יצירתו של קפקא: החמישית - ציטטות מתוך דבריו של קפקא במקורם ובתרגומם לעברית <שמעון זנדבנק>. השכבה השישית היא זו של המתבונן , המביא את עצמו אל הציורים, מסתכל בהם, ומגלה את העולמות החבויים בהם זה בתוך זה, זה על גבי זה, זה מתוך זה. ככל שמרבים להתבונן בציורים, כך מתגלים יותר ויותר פרטים, נחשפות יותר ויותר שכבות, והמורכבות של העולמות המתוארים יחד מתרבה ומעמיקה. הצופה מביא את עצמו אל הציורים, אבל ככל שהוא בקי יותר בעולם ציוריו של יעקב פורת, ככל שהיכרותו עם פראג ממשית יותר וככל שהוא בן-בית בעולם יצירתו של קפקא, כך הוא נענה יותר לציורים ומפרשם לעצמו פענוח אחר פענוח, כבעלי משמעות פתוחה, כסמל שאינו מתפרש עד תום. יעקב פורת מתאפיין בחיפושיו אחר צורות הבעה שונות ומגוונות. תערוכותיו לאורך השנים מגלות את הקבוע והמשתנה בעבודותיו , מכל הבחינות האפשריות: הטכניקות, הקומפוזיציות הנושאים. השכלתו הספרותית ניכרת בציוריו ,אבל איננה הופכת אותם לאילוסטרציות ליצירות הספרות, אלא לכוח מניע בציור , הגורם להעמקת ההבעה ולמורכבות האמירה הציורית. ציוריו יש להם חיים עצמאיים, והם משתלבים בתוך כלל עבודות הציור שלו מראשיתן ועד היום. בציוריו בכלל ובציורי "שיחות עם קפקא" בפרט , מתקיים האיזון הנכון בין "האינסטינקט המצייר" בכוח האינטואיציה והכשרון לבין האינטלקט המודע לעצמו ולפרשנות הספרותית של נושא יצירותיו. חיפושיו המתמידים של יעקב פורת קשורים בילדותו רבת התהפוכות, הקשה והמגוונת, התחקותו אחר זהותו היהודית והישראלית, הפנמתו את מאורעות העבר וההיסטוריה המשפחתית, כמו גם אלה של ההווה והחברה בישראל ומקומו בתוכה. עמידתו בתוך כמה מענפי האמנויות: הציור , הספרות, המוסיקה והצילום, מאפשרת לו להרכיב יחד את המיוחד שבכל אחת מהן ולהביאן לידי אחדות של ניגודים. בציורי קפקא של יעקב פורת עומדת הדמות ... :ךן. s ו ן~ ~ אוקטן בר 23 הקפקאית מול השער הסגור' ומצפה שייפתח. של קפקא ביחס לעיקרון הדתי והמטאפיזי זהו שער ממשי וריאליסטי' שאפשר לזהות המבוסס על המסורת היהודית. <שרה לייב, אותו בבניינים מסוימים בפראג. זהו שער "פרנץ קפקא, שאלה של זהות יהודית", עמ' 5 ו (ו: העשוי מברזל מעוטר או שער אבן מקומר בבית ~ ~ או בחומה. הדמות הקפקאית היא חלק ממנו' נבלעת בתוכו' או בולטת ממנו' מקולעת בסבכיו ומפותלת בתוכם. אבל זהו גם שער מטאפורי' המצוי בפנימיותו של כל אדם, כמו גם ביחסיו עם הזולת ועם העולם. זהו שער החוסם את הדרך ובה בשעה זהו שער אישי המיועד רק לעומד מולו בלב.ד הדמות הקפקאית הגבוהה והדקה <השחורה אצל קפקא והצבעונית אצל פורת>, מוצגת בחלל ענק של כנסיה, מרחפת מול ציורי דמויות הויטראז' הצבעוניים שלה, ומצויה בעימות מתמיד מול הסמכות: האב-האל. התפצלות אחרת שלה עומדת בחלל זה בתוך גדר-כלוב, כנאשם בבית משפט. בעת ובעונה אחת זהו גם עימות בין היהדות לנצרות, בין האדם לכוחות עליונים אטומים, בין האדם לרשויות החוק. עימות זה פתוח למערכות ניגודים ופרשנויות נוספות שהציור מאפשר למתבונן בו. הציורים הם ביטוי אסתטי מפואר לעולם של סיוטים, של חלומות ביעותים המקבלים ממשות, למפגש בין הטירוף והסיוט לבין ההגיוני' השפוי והמובן . הם מגלים את כוחה הבלעדי של האמנות, לאחד את הניגודים והסתירות, לבטא את הטירוף בכלים אסתטיים, ולתאר בעת ובעונה אחת מצבים הפוכים: אימה ויופי: בדידות צבעונית: סיוט מסוגנן: ריחוף ארצי: חיים הצומחים מן המוות. ו . יהדותו של קפקא אני מבקשת להעיר עוד כמה הערות על הקשר של קפקא האיש עם היהדות, עם ארץ-ישראל ועם העברית. כמובן' יש להבדיל בין קפקא האדם לבין הדמויות ביצירתו: א. דב סדן במסתו החשובה: "על ספרותנו מסת-מבוא" ראה בקפקא את הגילוי הגדול של מהות יהודית, "שספרותנו לא ידעה כמותו לעומק" ("אבני בדק", עמ' 28( ועוד: "מהיותו היהודי שביהודי שבסופרי בני עמנו שבויי הלעז" ("אבני גדר", עמ' 58(. ב. קפקא למד עברית בשבע שנותיו ,האחרונות ועל כך נכתב לא מעט. מוריו לעברית יוחוקר פן זה בחייו' העידו על אהבת העברית 'שלו על כמיהתו להיות יהודי' ועל הזדהותו םע הציונות. <יורם בר-דוד' עמ' 71(. ג. בין מוריו לעברית היה המשורר מרדכי גיאורגו לנגר' שאף הקדיש לו שיר בעברית, אולי הראשון שנכתב עליו' וכן כתב שירים על פראג <ספרי: 'כתיבת הארץ. ארצות וערים על מפת הספרות העברית'). ד . קפקא הרגיש קירבה ליהדות מזרח אירופה בניגוד למרבית יהודי גרמניה שהפגינו ניכור ביחס אליה. <בר-דוד, עמ' 87(. ה. מעדותה של מורתו פועה בן-טובים <מנציל> <בתו של הסופר זלמן בן-טובים, וידידו של אליעזר בן-יהודה>, ידוע, שהוא קרא יחד עמה את "שכול וכשלרן" של נדנד' שהיא תירגמה בשבילו תוך כדי לימוד לגרמנית. הוא הזדהה עם יחזקאל חפץ גיבורו של הרומן' שהיה נתון למרה שחורה ולדיכאון נפשי. <בר-דוד, 88(. ו. אמרתו של קפקא: "כתיבה כצורה של תפילה", מקרבת אותו למסורת היהודית, לפיה אין הכתיבה באה לשם יופי בלבד' אלא, כדבריו: "דין שספר יהיה בבחינת גרזן אשר ישבור את הים הקפוא בקרבנו'.' וכן: "טוב שנהיה קוראים אך ורק ספרים שנושכים ועוקצים. אם הספר שאותו אנו קוראים אינו מעורר אותנו במהלומה על הראש, מה טעם לקרוא בו ואולי' כהשערתו של יורם בר- 11 • דוד' "הגרזן הספרותי" הוא גלגולו של אותו "גרזן ממשי" שנשאר לו כירושה רוחנית מסבו של אמו מצד אמה, שהיה חסיד מובהק, ונהג, כפי שתיאר קפקא ביומניו: "להתרחץ בנהר כל יום, גם בחורף, ואז היה נוקב חור בקרח 11 על מנת לטבול. <בר-דוד' עמ' 107(. כמסקנה אפשר להביא את פרשנותו של מכס בדוד על הסמליות המיוחדת של קפקא בשלושה מישורים, המשלימים זה את זה: 1• הפירוש האינדווידואלי - על "האני" הסובל של המספר. 2. הפירוש הלאומי' זה המתייחס אל העם הסובל - כלומר' יהדות התפוצות משוללת המולדת. 3. הפירוש האוניברסלי - על גורלו של האדם <או של המין האנושי> בכללותו' ועל עמדתו (. 146 ז. פרנץ קפקא: מתוך היומנים )-1910 (1911 - האם אתה מיואש, - כן? האם אתה מיואש? - האם אתה בורח? האם אתה רוצה להתחבא? <עמי 9( מצבי אינו מעורר אומללות, אך גם אינו אושר' אינו אדישות, אינו חולשה, אינו עייפות, אינו עניין אחר לענות בו' אם כן' מה הוא? זה שאיני יודע את הדבר ודאי הוא קשור באי- יכולתי לכתוב .>םש< יום ,'א 10 ביולי 1910' ישנתי' התעוררתי' ישנתי' התעוררתי' חיים עלובים <עמי 11(. כשאני חושב בדבר' עלי לומר' שחינוכי הזיק לי מאוד מכמה בחינות <עמי 11-13(. הריני כאילו עשוי מאבן' אני כמו המצבה של עצמי <עמ' 21(. ניתן לי להציץ אל החלל הקר של עולמנו' אשר עלי לחממו באש, שרציתי לחפש אתה תחילה <עמ' 32(. אני' כביכול' ישן על-יד עצמי ובאותה שעה עלי להתכתש עם חלומות <עמ' 58(. שתי הערות אישיות לסיום: א מאנס בדוד היה מידידיו הקרובים של אבי' ישראל כהן. הוא דר בשכנות לנו <אנחנו ברחוב דיינם והוא ברחוב שפינוזה>, והיה מבאי ביתנו. בספר זכרונותיו "פנים אל פנים" <הוצאת יחדיו' 1979( הקדיש אבי פרק לפרשת יחסיו הקרובים עם מאנס בדוד' שעל אף פרסומו הרב בעולם, הגיע "בדרך נס" לארץ-ישראל )1939( "כעולה חדש לכל דבר, הצריך להתחיל הכול מבראשית'.' אני זוכרת היטב את דמותו הגוצה והגיבנת, בביתנו' ואת השיחות הארוכות שניהל עם אבי בהסתגרם יחד בחדר העבודה שלו' במטרה לסייע לו ככל האפשר בחבלי היקלטותו בארץ . אז לא ידעתי להעריך , מה שאני יכולה לעשות עכשיו , ממרחק הזמנים, איזו זכות נפלה בחלקי' להכיר אישיות זו מקרוב. ב. אני מכירה את יעקב פורת זה שנים הרבה מלימודינו המשותפים נחוגים לספרות עברית ולמקרא בשנותיה הראשונות של אוניברסיטת תל-אביב בקמפוס אבו-כביר. מאז עקבתי דרך לסגידה ללא-ידע , הוצ' צור-אות, תשנ"ח. כרך כ"ט, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, 1977, קבע אחר תערוכותיו והתפתחותו כאמן. =וי נורית גוברין. "פראג - עיר שחלמתי", פרק מתוך: עמ' 992-991• כעת, כשאני באה לדבר על התערוכה "שיחות כתיתב האזר.ארצות ורעים על מפתהספרות הערבית, שמעון זנדבנק. דרך ההיסוס. לע אי הואדות וגילוייה עם קפקא" אני חשה כיצד המעגלים האישיים ~ ~ והספר ותיים נסגרים. • הוצ' כרמל ,1998, עמ' 289-269• ביצירת p,pאפ הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1974• אבנר הולצמן. ספרות ואמנות פלסטית, הוצ ' הקיבוץ שרה לייב. פרנז p.pאפ אשלה של זהות יהודית, הוצ' ~1 ~ המאוחד ,1997• הקיבוץ המאוחד, 1998• פייטרו צ'יטאטי. p,pאפ מאיטלקית: דינה מילאנו. הוצ' דברים שנאמרו עם פתיחת התערוכה של יעקב פורת אבנר הולצמן.מלאכת מחשבת: תחייתהאומה. הספרות העברית לנוכח האמנות הפלסטית, הוצ' אוניברסיטת דביר , בגלריה נורה, ירושלים 02.06.2001-02.05.2001 •1992 לעיו ן נוסף: חי פה / זמורה-ביתן, 1999• פרנץ קפקא. יומנים. 1913-1910, בעריכת מאנס ברור, ורגלו היימן .pפ p א. ביוגרפיה, הוצ' שוקן, 1986• הוצ' שוקן, 1978. תרגם מרגמנית: חיים איזק. מאנגלית: נעמי כרמל. הלל ברזל. בין עגנון ל pפ p א. מח p ר משווה, הוצ' פליכס ולטש. פראנז pפ p א. דתיות והומור בחייו אוניברסיטת בר-אילן, 1973• וביצירתו , הוצ' מוסד ביאליק, 1959• י ורם בר-דוד. ppאפ ודמויותיו. בין יהדות נסתרת פליכס ולטש. "קפקה, פרנץ". האנצי pלופדיה העברית, Yosel Bergner. Painting to Franz Kajka, Shva Publishers LTD. Tel Aviv, 1990. Tuvia Rubner: Introduction. דינה קטן ג'ורג' ג';רג' הףא החבר הכי ט;ב שלי. • •: • -: •• T ;• : -·: ·: ד --. אני נפגש אן.ן; פנעם בשבףע :ז -' בעשר וחצי בלילה. T :--• •• T :• :• : ~~ry נף םי~~~~ ~~ית WiJ ~ה שירכלומר ףמדברים על "סיינפלד". : :· : --.: -: ה~;ם אני אכן.ן;ב שיר . : :· .:- ' בחור האחר, מדרש תמונה םיל~~?? ~חףץ ~לף~י ~;רז. :פל;מר' לפח;ת אני • :-T : -: ךא;כלים גלידה: . T • : • : : זבו~ים .ב;ן.ן~~~ iJם;~ י~~ ע;~ן מנגט על תמףנ;ת שבגחדר המגףרים • : --:--:• : -T :פלם צ;רחים הפה ג';ךג' מףל 197? ריק iי~~ ה;ל.ך iJה(צ~~ א;~ך ט~~~ סכל: ~ת ם ~י ry ם לא ~~, סך~ר ס~ד;ל. ~ם ~ם t כף ~ענכם דס:ה ל ry ם ~ן ~~יו : :פל;מר' לפח;ת אני 9 ם· ~ר ~ל-י .)ד~?<,;לק~ ~: wףנ~pז י~אה ~פשם אל מסע;תיה ואליו היא שבה, 6 יף• ל ryם ה~;ם רבףעים מצ~רים •:..· ז· ד ה~~ךטףי;ת: ry~ל f·~; ~ת;;;, ף•;סד~ר~ T י סא;ך . • י~~ ~~עים. מנתחת מילים או ~~o/ry נכ f רףי;ת, לא ~~קוף ם.~י ryם " ם <עברית> • :• T ~ שח;ר <אנגלית> • : : -T ??~tיםתiJpז1' ים ה~#ל~ףל i? ה. יהפכף למנ;ר;ת : • : T •• סר;~~ים ק;~ךים א;נ:ןי ~ךצףע;ת :פל;מר' לפח;ת ברגע -::• T : -: . . .ןrן;בכל .ןה י~~ זבוקיש ע,ל.יס . ~שףת iJ~iJ ,ת~~ ~~ע.דר ע,~ק ~ל י~~~ iJע~~ה~.ע~ ;ך~~~ל ז:; q זףנ:וי iJן~~~ ~ל קיר ססךר t'iJ סי' ~ם הףא ש;~ן f ~ין Y. דףת ס:ה ~~נכ~ים ~נ:וג;ןןים, ספ;ך~ים .ןה ~ל .ןה f~o/ ~רים ~ל n ;ף n;לי° ,. ~נ:ובג;ללים ףמתפרדים, מתפללים ךש;ררים בגכל עצמת כתמ~ףתם - T : • רק 1f י~~ .ב;ן.ן~~ ~נ:וקגה ~:בפףר;ת ;כ. 7כ נר תמיי המעלה תדיר-בדעת T • : • -: T T : • : : י~~ לא ר;~ה .ב;ת~? רק :~רף V!םיקtל ק~~ים :.. ז · -:·: ז · ~ת 9ry ד סנ;~חףת ס t' ךעי ~ל סך~ר ס~ד;ל' ליש;ן • ~דףךי iJiJך ה~~ םיכ;tד;א בעלי משמעףת T : -•• -: :פל;מר' לפח;ת אני • -: T : -: לי את הפשמה. את המבגףע, את א;ת השפעה ·-·:---:· T T : -:· • :ז ע~~~ ~ם~ינף iJ.םי~~;יק~ מפחד שז; הפנעם האחך;נה. :-··:•----:-ד T <שאכן.ן;ב.> : :· :· ח; w ב ש~.~ לסד משמעףת. T : מתוך קובץ השירים געגועים לשפיות הנמצא בהכנה אוקטן בר 25 מצד זה י------------------------------------------------~ --· 4~ עמוס לויתן מוספים, ספרים, אירועים מצדיקיו הרסני מן הטרור הוא הצדק שמצדיק אותו. "כל מה שהמוסלמים מבקשים - שמעתי אחד ד"ר צדיקי <זה היה שמו> יו"ר הקהילה המוסלמית בבריטניה אומר בבי. בי. סי. - הוא צדק. שאמריקה תנהג באותה מידה כלפי עירק וכלפי ישראל". ואילו אצלנו שמעתי אחד משרי ש"ס אומר , "אלוהים נתן דפיקה על השולחן בניו יורק כדי שהעולם ישים לב גם לקורבנות הטרור אצלנו". "קואליציית הנשים לשלום צודק בישראל", מסנוורת אף היא על ידי הצדק, ארגנה הפגנת "נשים בשחור" מול השגרירות האמריקאית בתל-אביב בתביעה "לחדול ממסע ההסתה הגזעני המציג את המציאות כמאבק מיתולגי בין טוב לרע , בין התר בדת המעד בית למוסלמית" ('הארץ' 20.09.01(, עוד בטרם נמוג העשן מעל מבהטן , כבר הפך הקורבן לתוקפן , והתוקפן לנרדף מסכן . מסוכן מכל הוא צדק מוחלט. "מיכאל קולהאס", בנובלת המופת של היינריך פרן קלייסט, מחריב מדינה שלמה בשל זוג סוסים, שמגיע לו , בצדק. וכמה קל להרוס. מגדלים שנבנו במשך עשור שנים, והיו פאר טכנולוגיית הבנייה המודרנית, נהרסו בתוך דקות. רקמת חיים אנושית- כלכלית שנרקמה בעמל רב נשרפה לעפר ואפר. בפעם הבאה אפשר יהיה בעזרת מיכל קטן של נשק בקטריולוגי , כולו פחית קוקה קולה, ל~ים קץ לאנושות <המערבית> הבלתי צודקת. צריך לזכור זאת כשמדברים על אנטי- קפיטליזם, אנטי-גלובליזם, אנטי-מערביזם ומיני אנטי נוספים. להקת ואפרים שחורה בשם "קופ" הוציאה דיסק חדש שעל עטיפתו נראים מגדלי התאומים עולים בלהבות. זה היה ימים ספורים לפני שזה קרה בפועל. הם נאלצו להחליף את העטיפה ('ידיעות אחרונות' 14.09.01(, אבל הם מתכוונים לזה. אומרים שהעולם <השלישי> כועס על אמריקה, שהיא משגשגת והוא לא. וכועס על הגלובליזציה, שנעשית, לכאורה, על חשבונו. זה לא צודק הם אומרים. כאילו אם תעלם אמריקה ותעלם הגלובליזציה ייטב מצבם?! הצדק הפונדמנטליסטי היהודי-נוצרי-מוסלמי עדיין רואה בשגשוג פשע ובעושר גזל, גם לאחר שהקומוניזם פשט את הרגל, והוא בא לטהר את העולם. היזהרו מענווי עולם הבאים לרשת ארץ. הפנומן האלתרמני •1 ספרו גדל הממדים של דן מירון פרפר מן התולעת - בתן אלתרמן הצעיר , אישיותו וציירתו 1935-1910 <האוניברסיטה הפתוחה, שתים-עשרה שיחות, 2001695 עמ') הוא ספר מטלטל. יש בו דפים נפלאים על יוצר גדול המעלים את הקורא לשיאים של הנאה ועונג, ויש בו דפים שקשה לצלוח אותם. מעבר לכך , זוהי מחצית הביוגרפיה בלבד, כאשר העיקר, חייו הבוגרים של אלתרמן ויצירותיו החשובות, עוד לפנינו. נראה כי מסיבות אלה גם הביקורות על הספר , עד כה, מיטלטלות מקטילה גמורה של זיוה שמיר "האגדה על הפרפר שהתפרפר בפריז" ('מאזניים', יוני 2001<; דרך הסתייגות מהמתודה הביוגרפית-פסיכולוגית שנקט בה מירון , ברשימתו של אלי שאלתיאל "המשורר , הקומפלקס האדיפלי והיפוכו" ('ספרים' 15.08.01<; תלונה על ירידת כושר הכתיבה של דן מירון ברשימתה של מירי פז "סמכותיות צוננת מדי" <'עתרן 77' גיליון אוגוסט- ספטמבר>; ורשימה פושרת למדי של יצחק בן מרדכי "דיוקנו של המשורר כאיש צעיר" ('ידיעות אחרונות' 24.08.01(, אף על פי כן , לדעתי , אסור לקורא המתעניין לאבד את הצפון ולא לראות את המפעל הגדול שבנה מירון. לראשונה, דומני , נעשה כאן מאמץ כביר להעניק ליוצר בתרבות העברית החדשה את מקומו ההיסטורי הראוי . עד כה מפעלים ביו רגפיים מסוג זה הוקדשו בעיקר לאישים פוליטיים, כמו בדל כצנלסון ודוד בן-גוריון, אולם הנירגרפיה של אלתרמן , ו במיוחד לאחר שיפורסם חלקה השני , אם יפורסם <הכרך הראשון עוסק רק ביצירתו הלא-קנונית> מן הדין שתתגלה כאחד המפעלים ההיסטוריוגרפיים החשובים, בהציבה משורר ואיש רוח בצומת מרכזית של החיים הקיבוציים, כמי שנתן להם פשר ומשמעות. לכן , קל לי להסכים עם דבריו של אריאל הירשפלד במאמרו "על ספו של החור השחור" <תרבות וספרות, 'הארץ', 03.08.01(, שהיבט זה לא נעלם ממנו. לא שהירשפלד אינו חולק על מירון בנקודה מהותית מאוד , תיאור הדיכאון באישיותו של אלתרמן ופשרו ביצירתו , ואף על פי כן הוא יודע להעריך את גודל מפעלו כערכו . פרפר מן התולעת, הוא כותב, איננה ביורגפיה רגילה. את תולדות חייו המוקדמים של אלתרמן והעובדות המעטות הידועות עליהן כתב זה מכבר מנחם דרומן בספריו א<ל לב הזמר 1986 ו-פר p י ביוגרפיה 1991(. לכן פרפר מן התולעת הוא ביוגרפיה של הרוח והתפתחותו • דווקא בהעדר זיכרונות מפורטים ועל רקע מחיקה של כל יסוד ביוגרפי גלוי ביצירתו , פנה מירון לתיאור הרוח. הירשפלד מסביר כי מירון בונה את מתארה של הרוח הזאת באמצעות מערכת פרשנית 26 '1~ :1 החסימה, ההדחקה והדיכאון היו מעצור בפני שירתו האמיתית ומנעו אותה. מירון תולה זאת ביחסי חב ער המופנם והמגמגם עם דמותו הדומיננטית של האב ועם דמותה המנוכרת של האם. רק כשיצא אלתרמן בסיום התיכון מבית הוריו ללימודי אגרונומיה בצרפת ולתקופת חיים בפריז , עולה בידו להשתחרר ממסכת יחסים מעיקה זו ולהתחבר עם מעמקי נפשו ועם מעיינות יצירתו . מירון קובע אף את רגע המפנה המדויק ואת השיר המסוים שבו התרחש הדבר: "דומה שדיווח ראשוני על רגע כזה אנו יכולים למצוא בשיר ללא כותרת שכתב אלתרמן ב 19- בינואר 1930 בצרפת שבועות ספורים לאחר הגיעו לפריז" <עמ' 112(. הנה ארבע שורותיו הראשונות: לא אדע מה עטי כותב בלב הליל אני פקוח עפעפים. שקט, ככה הזמן עלי שוטף, שעוני נוקש כגלגל ריחיים. בעצם כבר השורה הראשונה בו מסמנת את אותה "תפנית מהפכנית" של התחברות עם עולמו הלא-מודע <"לא אדע מה עטי כותב."") עם משקעי הנפש, עם חומרי ההדחקה ועם דיכאונו, מהם ישאב את האנרגיה השירית שלו. מירון' המייחס לתהליך נפשי זה חשיבות עצומה, כותב כי "בתהליך זה של התחברות עם עצמו יילד נתן הצעיר את האיש הבוגר ואת המשורר שבקרבו היה]".[ זה רגע מהפכני של היפקחות או היפתחות מסוג הרגעים שהמשורר ידווח עליהם בשיריו הבשלים כמו השורה הידועה "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" <בשיר 'ירח', "כוכבים בחוץ">. אשר לתכנים המתגלים לו תוך הבטה זו פנימה, באמצעות מראות הנוף העירוני הלילי המתוארים בשיר , הרי אחד החשובים שבהם היא המיניות האפלה שלו. בפעם הראשונה הוא תופס מה שהוא עתיד לבטא פעמים רבות בשירתו הבוגרת, עד כמה בזירת המיניות, ולא רק בה, "דק מאוד התג בין טרם שואה לערב חג", בין אימה לאושר , בין שממה פנימית לאינטימיות מלאה. מירון אומר , על סמך ניתוח השיר <שלא אוכל להביאו כאן> כי אלתרמן מוצא עצמו בעולם נשי מתפצל בין "נשיות אימהית המבטיחה מר געה ורוויון" מצד אחד , לבין "נשיות עלמתית מאתגרת" מצד שני. זוהי כפילות מנחמת ומבהילה המטלטלת את הדובר בין מורא לחג ובין תגובה כנועה לתגובה אגרסיבית סאדו-מזוכיסטית <עמ' 115 , 114(. האמיתות שהוא חווה ניתנות לו לא בדרך של הבנה או ידיעה, אלא בדרך של הצטברות רשמים: המשורר הצעיר מדווח בשירים מפריז על מראות העיר ועל הלוך הרוח שהמראות ... אחד ורק "בשילובם ניתן להבין את פלא היוולדותו והתבגרותו של המשורר העברי הגדול בדורו". אף שזהו תיאור וטיעון נכונים, צריך בכל זאת לומר ,כי בשל העובדה שהכרך הראשון עוסק בעיקר באלתרמן הצעיר , הרי שהביוגרפיה, קרי סיפור החשיפה- הפסיכולוגית <אם מנוכרת ואב חזק - בילדות; "הקומפלקס האדיפלי והיפוכו" - בנערות: השסע בדמות הנשית וקשייו המיניים בבחרות> הוא דומיננטי בחלקים גדולים בו , ומכביד לעיתים על הקריאה. <שכן , אפילו פרשנותו כולה נכונה, ספק אם הפסיכולוגיה מסוגלת להסביר את מה שמכנה מירון "פלא היוולדותו והתבגרותו של המשורר העברי הגדול בדורו" , או כלשון השורה בשיר 'איילת 1 <שירי מכות מצרים> "פלא היוולד פרפר מן התולעת" ממנה נטל שם ספרו.> ובכל זאת, סיפור המסרגת של כרך זה - מגילוי הדיכאון האלתרמני בשיריו המוקדמים ועד היציאה ממנו לקראת שירי "כוכבים בחוץ" חשוב לא רק כסיפור עלילה פסיכולוגי , אלא גם כסיפור שבאמצעותו מאבחן מירון את התחנות השירי דת בהתפתחות המשורר : אלתרמן חב ער כתב שירים כבר מגיל צעיר מאוד ו גילה מיומנות שירית גבוהה. אולם מירון אומר , כי בשירי הנעורים שלו אלתרמן הוא "חרזן משעמם הזקוק לנס על מנת שיבקיע ממנו משורר אמיתי כפרפר מתוך גולמיותו" <עמ' 98(. הסיבה לכך היא ששירים אלה הם שירים של "ילד טוב", שכל מבוקשו לרצות את מוריו ואת אביו <שביאליק היה מבאי ביתו ואף הראה לו משירי בנו> בעוד הנער המשורר עצמו היה מנותק מעולמו הפנימי שלא בא בהם לכלל ביטוי. "שירי הנעורים של אלתרמן אינם שייכים בשום צורה ואופן לעולם של שירתו , אלא לעולם שעצר את שירתו , חסם, דיכא והדחיק אותה" הוא קובע <עמ' 86(. מורכבת: מפרש שברי זיכרונות מילדותו המוקדמת של המשורר בוורשה, שוזר תמונות רחבות על תולדות התרבות העברית והיהודית בראשית המאה ה 20-, בונה מתוך כך תמונה מלאת חיים של בית יחיד במינו , בית אביו יצחק אלתרמן , ומגיש לקוראיו הצעה שמעמדה נע בין הבדיוני להיסטורי , שהיא צירוף מעניין של עבודת היסטוריון ושל רקונסטרוקציה של סופר ביוגרף. על טענת "הספקולציה הפסיכולוגית", שדרומן נמנע ממנה ומירון כאילו הגזים בה <עליה העירו שמיר ושאלתיאל> אומר הירשפלד כי מירון אינו ממציא את אשר אין לדעתו , אלא משר טט את מתארו המדויק של ההעדר בתוך רשת צפופה של הקשרים "עד היותה של הרוח תלת ממדית". לדבריו ,בונה מירון קשב רגיש למעמדו של השיר כסימפטום פסיכולוגי , והופך בכך את מלאכת הפירוש בספר לעלילה של ממש. דבריו הכלליים יפים לסיכום נקודת הפתיחה ברשימתנו: "לפני הכול יש לומר כי מדובר באחד המבצעים האינטלקטואליים המרשימים ביותר." רצף הפירושים המשתרע על פני מאות עמו דים הוא שיח רגיש, עדין , מדייק ומעמיק מא י ן כמוהו." מלאכת הקריאה והדיבור על הקריאה התגבשו כאן ליצירה בעלת ערך ויופי משל עצמה." מירון העמיד בספר זה יצירת מופת של מדע חדשני , רענן באמת". שנים-עשר פרקים בספר או שתים-עשרה "שיחות" כהגדרתו של מירון . על בית הילדות בוורשה, טלטולי נעורים ממוסקבה עד תל- אביב, תקופת הלימודים בצרפת והתגלות המשורר לעצמו , השירים הרפסודיים והפרסום הראשון , הקשר עם 'כתובים' ועם שלונסקי , ייסורי האהבה של אלתרמן , שירי האהבה הנכזבת, תקופת 'טורים' 'יחדיו' והז'אנרים החוץ קנוניים, ועו.ד לא אוכל להקיף הכול ואשרטט רק שני מעגלים מתוכן - המעגל הפסיכולוגי , קרי הדיכאון והיציאה ממנו: והמעגל הפואטי , קרי השירה האליטיסטית וההיחלצות ממנה. בדברים שעל גב העטיפה משורטט מתווה הספר בצורה ברורה ונאמר , כי נשזרים בו ארבעה סיפורים: תולדות חייו של אלתרמן ותהליך התגבשות אישיותו: סיפור יצירתו בהתהוותה; תולדות השירה העברית בת הזמן: ומסעה של התרבות העברית הציונית בעידן הבית הלאומי , שבטרם מדינה. בהתאם, אלה הם -הניר גרפיה, חב יתרה הטקסטואלי , הבחירות הפואטיות והאידיאיות, וההיסטוריה של היישוב בארץ. נקודת המוצא של מירון גלומה בהנחה שכל הסיפורים הללו הם, בסופו של דבר , סיפור 27 אוקטו בר משרים עליו כמו בשיר 'את גן הטיולרי ארמון ישראל כלל לא נזכרת בשירי "כוכבים בחוץ">: שחור חובק'. שיר זה והדומים לו הם שירים אלא מחלוקת יסודית על מטרות הספרות: האם על איש בודד הנמצא בתוך המון ו מתערב בו עליה להיות מערכת נורמטיבית לאומית, או ונבלע בר ו אך לא שייך אליו . זירת השירים זירה לביטוי הרגישויות של היחיד היהודי . ~ ~ 5 ו י:ו הם דחו כרת העיר ו גביה, בתי הקפה, המלצריות, פנסי החשמל והפרוצות: "זו עת חצות וזה רובע סך-דני -/כינור מבכה מיתרים מרוטים; ריסי נשים כפתחי מאורה/ ופניהן אומרות: בוא! כשלטים" ('שירים מצרפת') מירון מדגיש, כי אלתרמן השתמש בשירים אלה בז'אנר מובהק של השירה הצרפתית אותו קרא בשקיקה באותם ימים ושמע עליו הרצאות בסורנון . מדובר בשירי הנדודים-העירוניים ובז'אנר של שירת המשוטט הוא ה- flaneur המפורסם, על פי דוגמת המופת שטבע שאול בודלו <ממנה תצמח בעתיד גם דמות "ההלך" בשירתו שלו>. ולטר בנימין ו שתיאר ראשון את התופעה מציין ו כי המשוטט העירוני הוא האדם המודרני ו האיש החי בכרך ההמונים שנותק מהטבע והופך את הכרך ו רחובותיו והמון האדם הממלא אותו לטבע שני מלאכותי עבורו. בקישור יפהפה <קישורים כאלה הם שעושים את קריאת הספר לחוויה> מציין מירון כי בכתיבתו הבוגרת העניק אלתרמן ביטוי מטאפורי מושלם לפחדים הללו של המשוטט, כשפנה אל נמענת אלגורית של השיר 'פגישה לאין קץ' וביקש ממנה שתלכוד בידה את לבו המותש "בעייפו לרוץ" ותדהיר אותו הלאה "ברחובות ברזל ריקים וארוכים" ובלבד שלא תניח לו ".•. שיאפיל כחדר; בלי הכוכבים שנשארו בחוץ" <עמ' 128(. ואכן ו המשוטט העירוני הוא שעומד גם במרכז שירו הגדול ב'שטף עיר' <הזוכה לניתוח נרחב אצל מירון> ושנבחר על ידי אלתרמן להיות השיר הראשון שיפרסם ואשר ו אמנם, פורסם בחוברת 'כתובים' ב 12.03.1931-. פרשת הפרסום היא סיפור בפני עצמו ולא נספרו כאן' די לומר ו כי אף שאלתרמן דן אותו מאוחר יותר לגניזה, הרי לדעת מירון יש לו מעמד של נקודת מוצא וקרש קפיצה משיריו המוקדמים שנכתבו לפני 1935 לשירי 'כוכבים בחוץ' שנכתבו משנת 1936 ואילך <עמ' 168(. לא אוכל' כמובן' להביא כאן כל אותה התפתחות שפורש מירון' ומה שאני מביא הוא אך מעט מזעיר' אבל כדי להשלים בכל זאת אותה "קפיצה" לעבר "כוכבים בחוץ" ולסגור את מעגל הפרשנות הפסיכולוגית, אני מדלג מן השיחה החמישית אל השיחה האחת-עשרה, כדי לומר שהמשוטט הבודלרי-אלתרמני עבר בשובו ארצה תמורה נוספת ושירתו פרצה מן הנוף העירוני האירופי (=השפנגלרי של "שקיעת המערב" וגם בכך דן מירון באריכות> ששלט בשירתו המוקדמת, אל הנוף הפיוטי לירי שבו מוחש "כובד העולם באגל טל" נתן אלתרמן ('רועת האווזים') של "כוכבים בחוץ". "המשוטט-העירוני" הפך בסופו של התהליך ל"משורר-ההלך" הדבק בתבל, נשבע אמונים לניגון ולדרך ונוטל על עצמו את תפקיד התיווך בין האדם ביומיומו התפל לבין תבל בראשיתית תמיד. כדי להיות מסוגל לבצע את המשימה הזאת היה עליו גם לעבור תמורה נפשית של היחלצות מדיכאון . הוא מגלה מרחב חיים שבתווך <בין הדואליות של אדם וכרך> ומגלה "ארץ של 'שדות רחבים ורוח' ('זמרה') שבזכותה יצאה שירת אלתרמן בתקופת 'כוכבים בחוץ' מן הדיכאון המתמשך של שירתו הקודמת" <עמ' 542(. •3 לטעמי' השיחות השביעית והאחת-עשרה העוסקות בכתבי העת 'כתובים', 'טורים' וחבורת "יחדיו", הממזגות כתיבה היסטורית, סוציולוגית, פואטית ופסיכולוגית למקשה אחת, הן מן המרתקות בספר . אלה גם שיחות חשובות הן לתיאור תולדות התרבות העברית בת הזמן והן להבנת מה שקרוי בפי מירון "הפנומן האלתרמני" <עמ' 220(. דבומה למהלך הפסיכולוגי' שנסקר למעלה, גם המהלך הפואטי' שנשרטט בקצרה כאן' הוא כפול אימוץ אסכולת השירה האליטיסטית וההיחלצות ממנה. המהלך של הצטרפות אלתרמן לשלונסקי ולמחנה 'כתובים', ולא לביאליק ומחנה 'מאזנים', אליהם היה מקורב אביו' נוגע לסר גיה מרכזית בספרות העברית : מרד 'כתובים' נגד ביאליק והפולמוס על שירו 'ראיתיכם שוב בקוצר ידכם'. המרד נגד ביאליק לא היה בעיקרו מרד של דורות <מודרניסטים נגד קלסיקונים>: גם לא מרד של השירה הארצישראלית נגד השירה הגלותית <ארץ- המרד פרץ בעקבות דרישתו של ביאליק מאגודת הסופרים העברים להקים מפעל הוצאה-לאור גדול שיעסוק בכינוס היצירה העברית לדורותיה. שטיינמן <שותפו של שלונסקי לעריכת 'כתובים') טען לעומתו' כי האגודה צריכה לעסוק בספרות ההווה החיה בלב.ד "בעולמה של הספרות הועמדה, אפוא, השאלה על ברירה בין יצירה המשתלבת בתוכנית לאומית, לבין יצירה החותרת לביטוי אמנותי של רחשי לב אישיים אוניברסליים", כותב מירון המציין' בהמשך'כי גלגול מאוחר של פולמוס זה הוא המרד של נתן זך נגד אלתרמן' אלא שהפעם אלתרמן מייצג את הפוזיציה הממלכתית <עמ' 235(. אלתומן הצעיר -כביגרד' כאמור' לרושם דמותו המאוחרת כדובר שירי לאומי - שעקב אחר פולמוס זה, התייצב כולו לצד העמדה האמנותית והאמין שאין טעם לעסוק ביצירה ספרותית, אלא אם כן יש בה ביטוי לרחשי לב אישיים ביותר . השירה, סבר' באה לעסוק בעניינים אלה ולא בבניית "תרבות לאומית מדינית", ולכן שלונסקי ולא ביאליק, מייצג בנתונים התרבותיים בני הזמן את האופציה התרבותית הנכונה. התמונה, כמובן' מורכבת יותר' ושוב נזכיר אך בקצרה שגם שירת שלונסקי' כפי שמסביר מירון'עברה רבאשית שנות ה 30- מהפך מרחיק לכת. לאחר שני ספריו הארצישראליים דווי בוגלגל' בהם תופסים מקום חשוב נופי הארץ' עין חרוד והגלבוע, הופיעו שני ספריו אבלה הימים א'ובני בוהו שעיקרם שירת כרכים אירופית מודרנית, רחוקה מהפרובלמטיקה הציונית של שירתו הקודמת שחיתה שירת "פייטן סולל בישראל". לא פלא, אפוא, שאבבני בוהו מצא אלתרמן הצעיר קרבה רבה לשירת המשוטט-העירוני שלו' שנכתבה באותו זמן בצרפת. מה ששבה את לבו במיוחד חיתה הפואטיקה החדשה, הניאו-סימבוליסטית של שלו נסקי' שחיתה מבוססת על שימוש וירטואוזי בחריזה ובהגייה המלרעית, וחיתה נאמנה לנורמה האמנותית הצרופה, בניגוד לנורמה הרטורית של מחנה ביאליק, ששלונסקי כינה בזלזול "יל"גיזם" <על שם יל"ג, משורר ההשכלה>. השכלול הטכני נדרש דווקא משום שהתכנים עתה היו המכאוב, השסע, והכאוס של חיי הכרך המודרניים. על המשורר הוטל להיות אדריכל' בנאי' "פייטן סולל", אבל לא של ארץ-ישראל הציונית, אלא של הנפש החותרת להשתחרר מן השסע הכאוטי ומבקשת ריפוי בפשר ויופי. כפי שכותב שלונסקי אבבני בוהו בשירו 'סולמות': "כל וי בי מתנגן: כי טוב/ כל הר - נבר הוא./ "רגעים" ב'הארץ', שם החל לעבוד בשנת שונה ממנו . וכך , במקום להוציא בספר את (ן:: בסוד הסנה בוער כל פצע איוני; שמוני פה 1934. <לצורך הפולמוס אף יצר דמויות שיריו המוקדמים ובדרך זו להיפרד מהם, כשם כתף לשאת אבני הבוהו/ בפיגומי המכאובים". קריקטוריות של שני סוגי קוראים - "מר שעושים משוררים בדרך כלל , החליט, בהתאם שלונסקי , אומר מירון , חזר אל הנחות היסוד אבטיחי" קורא מהסוג הישן המתגעגע למליצות לרדיקליות הפואטית שלו , לגנוז אותם. הוא 1 של הסימבוליזם <שנפסל על-ידי המודרניזם הפרוע של שירתו הקודמת> לפיהן השיר הוא אובייקט אסתטי מלוטש, המחבר באמצעות הסוגסטיה המאגית של הניגון, האימאג' והמטאפורה את המציאותי עם הטרנסצנדנטלי , את המוחשי עם המופשט ואת הכאוטי עם הסדור . "בזאת הניח את יסודותיו הפואטיים והפרקטיים של הניאו-סימבוליזם הארצישראלי , שהיה לאסכולה מרכזית בשירה העברית משנות ה 30- עד שנות ה- 5o, שנהוג לכנותה אסכולת שלונסקי-אלתרמן <עמ' 250(. על עמדתו הארס-פואטית הקיצונית של אלתרמן בוויכוח עם המחנה האחר , אפשר ללמוד משני מאמרים על השירה שפרסם אז. במאמרו הראשון "במעגל" שפורסם ב'כתובים' בתחילת 1932 ניסה לסמן את יצירת השיר שהוא מאמין בו כתהליך ששותפים בו "היגיון ותת-היגיון": "... יש ותחילה פורץ הרגש ומזריע אורו: יש והניב הוא ההגנה הראשונה על דמות, מקרה, או רחש פנים הידלי - ומיד משתלהבים הלב והמוח והנה הם טווים את חוטי הרקמה וקמחיים."" השירה האמיתית, בעיניו , היא רקמה שנשזרים בה חוץ ופנים, לב ומוח, אינסטינקט ושפה, ובעיקר היגיון ותת-היגיון שהם "הכינור והקשת" של השירה. מטעם זה, לדבריו , עלולה השירה להיות תכופות "בלתי מובנת", לא רק משום המורכבות של כוחות הנפש השונים זה מזה, אלא משום שהיא "מבוססת באורח עקרוני על ניגודים". במאמרו הארס-פואטי השני "על הבלתי מובן בשירה", שפורסם ניטורים' <לאחר התפרקות 'כתובים') בנובמרב 1933 עוד חידד את עמדותיו בדבר השירה הצרופה וטען שהיא עניין למעטים נבחרים בלבד. במאמר זה הוא גם מפתח את השקפתו כי אל לה לשירה להיות מימטית-תיאורית, "השירה אינה מתארת חיים, אלא חיה אותם שוב", מה שעושה אותה קשה עוד יותר להבנה, זאת מכיוון ש"המשורר משתמש בערפול ובזרות כאמצעים להגיע לאמת הראשונית של התופעות: הוא מפזר עשן כי רק מבעד לעשן הזה מביסים ישר אל השמש" <עמ' 483(. זהו , אולי , שיאו של המהלך הפואטי אליטיסטי בהתפתחותו , אבל אלתרמן לא היה אלתרמן , אם היה נותר על המסלול השירי הזה בלבד , וכשם שהשיר הצרוף מבוסס על ניגודים, כך גם כלל יצירתו ואישיותו • ובאמת, היה זה מהלך מורכב. ראשית, כבר את הפולמוס הארס-פואטי בזכות השירה הצרופה ניהל אלתרמן בתקופה ההיא באמצעות שירה עיתונאית "לא צרופה" , אותה פרסם במדורו של ביאליק ו"הצעיר הלירי" המעריך רק שירת ריגוש סנטימנטלית ... התיאורים אצל מירון מאלפים ומשעשעים>. שנית, מה שהיה מכריע יותר , עמדתו השירית הרצינית של אלתרמן וכן של חברי 'יחדיו' בכלל , שהיו ברובם מקורבים לתנועות הפועלים, נקלעו לסתירה שלא יכלו לכלכלה בין עמדה שירית אליטיסטית, מצד אחד , לבין פנייה לציבור הרחב בו היו מעוניינים, מצד שני. טעמים שונים, לפיכך, פואטיים, סוציולוגיים ואידיאולוגיים, דחפו להיחלצות ממגדל השן של הספרות. כבר בכתב העת 'טורים' יסדו מדור שנקרא "שער המקרא" <שהוקדש לשירי דקלום> בו פורסמו בלדות ושירים עממיים מתורגמים ומקוריים. אחד הידועים שבהם היה שירו של אלתרמן 'אל תיתנו להם רובים' שנלמד בעל-פה ודוקלם בפי כל. במקביל חלה בחיים הציבוריים התפתחות נוספת, שכונתה אז בפי וטוש "התמפל גרת הספרות", כאשר סופרים וכתבי עת נוכחו לדעת שאין להם קיום ללא זיקה ציבורית. אצ"ג פנה אז לרוויזיוניסטים, שלונסקי ולאה גולדברג לשומר-הצעיר ואלתרמן למפא"י ולעבודה ב'דבר'. מראשית כתיבתו כמעט, מפתח, אפוא, אלתרמן אסטרטגיה כפולה - שירה לירית צרופה לקהל מצומצם: ושירה ציבורית, שירת העת והעיתון , הבמה הקלה והפזמון לקהל הרחב. מירון מדבר על "עיקרון המידור" שנקט אלתרמן בין שירתו הקנונית לתת-קנונית שקבע מכאן ואילך את כלל יצירתו השירית. לדבריו , עיקרון זה משקף מבנה פואטי נפשי קבוע שבלעדיו לא ניתן להבין את הפנומן האלתרמ~ <עמ' 5o5 ג חלק ממהות הפנומן האלתרמני היא תורת הניגודים שלו , המהלכים המנוגדים והמורכבים הנפשיים והשיריים כפי ששרטטנו בקצרה בשני הסעיפים, שהפרו זה את זה, את יצירתו ואת אישיותו . כותב דן מירון: "אלתרמן , פליט האליטה הספרותית-סימבוליסטית, לימד עצמו , בשירי העיתון , לזהות את העניינים 'הגדולים' של החיים עם היומיומיות חסרת היומרות, לה ביקש להעניק דיבור מלוטש, כושר ניסוח פתגמי ,שנינה חדה וכדומה, כלים השמורים לאליטות ומשרתים אותן" <עמ' 591(. ב"חתימה" לכרך הראשון אומר מירון כי אחרי חמש שנות כתיבה ופרסום של כ 50- שירים, הגיע אלתרמן למסקנה כי נוסח השיר שדבק בו עד כה אינו הולם אותו עוד והוא זקוק לנוסח חדש שיתבסס על קודמו , אך יהיה גם רצה לצאת לא עם ספר של משורר בראשית דרכו , אלא "עם ספר שירים מושלם של משורר בשיא כוחו". הוא הצליח כל כך בטשטוש העקבות של שירתו המוקדמת עד שאפילו החוקרים התעלמו ממנה ולא ראו עד כמה היא יסודית להבנת שירתו הבוגרת <מה שמסביר אולי את המאמץ הרב שהשקיע בה מירון בכרך זה>. שנתיים וחצי התכנס אלתרמן במעבדה הפיוטית שלו ושם נשא את שירו אל 'בינה ואל גודלי: זה השיר 'אל בינה נשאתיו ואל גודל בנתיבת הנדודים הישנה, משולחן אל חלון ומכותל את כותל' בין תמונות ועיניים כלות לשינה". (מתוך 'השיר הזר'' "כוכבים בחוץ">. התרקמותה של שירת "כוכבים בחוץ" תעמוד במרכז השיחות בכרך הבא, מבטיח מירון. אני אצפה לו בסקרנות. בחזרה מנקמת דם לפוליטיקה חלקו הישראלי , לפחות, של גיליון מס' 5 של כתב העת לספרות וחברה 'מקרוב' <עורכים: גדי טאוב, נסים קלדרון' קיץ 2001( הוא נואש, סוער ומתייסר. רובו ככולו עוסק ב"מצב", באינתיפאדה האחרונה, שזעזעה משהו בתחושת החיים הישראלית, כמו מתקפת הטרור שהרסה את מגדלי התאומים בניו יורק. החוברת נפתחת ברשימתה של סנאית גיסים "בורחת בזעקה לכיוונים מנוגדים" שהוא מעין יומן בלהות של הימים הראשונים של אינתיפאדת אל אקצה. כותרת הרשימה לקוחה ממכתב שכתבה לה חברה במצוקה: "אינני יודעת היכן אני עומדת, בעצם אני לא עומדת כל עיקר 'אני בורחת בזעקה לכיוונים הפוכים. כתבי לי , מהר". על הרגשתה שלה בכתיבת הדברים אומרת גיסים כי אינה רוצה לכתוב ניתוח פוליטי על "המצב", אינה רוצה להיות רופאת "המצב" , היא אך "מנסה להיות ארכיבאית-לעת-מצוא של רגשות, לאצור עדויות על טלטלות רגשיות", רובן של תומכי "התהליך", קרי אנשי שמאל, כפי שנקרו לפניה בימים שמסוף ספטמבר ועד סוף אוקטובר 2000• היא מסיימת במה שכתבה לאותה חברה במצוקה: "••• עוד גוויות, עוד חרדות, עוד גוויות - סימביוזה זו' כנראה, היא הקרבה הר בה ביותר לה מסו גלים הקולקטיבים של יהודים-ישראלים ופלסטינים + אוקטובר 29 2001 s ו ~ ~ שפניה אל העתיד' וסימן ההיכר של נקמת הדם הוא שפניה אל העבר. השאלה הדומיננטית אצל הצדדים כיום היא איך לנקום על הרצח של אתמול' שהוא עצמו היה נקמה על הרצח של שלשום. לפיכך מקווה קלדרון כי נשוב אל הפוליטיקה שתהיה הפעם "פוליטיקה של תהליך' של סבלנות ושל דרך ולא של נוסחה". יש אצלו פירוט רב איך לעשות זאת, אך לא נפרט. אם גם זה ייכשל' האלטרנטיבה תהיה התערבות בינלאומית, כמו הסכם דייטון בין סרביה לקוסובו' שקבע את הגבול ביניהם ללא הסכמה אמנם, אך מנע לפרק זמן משמעותי' שפך דם. עידוד מה הוא שואב משירו של חיים גורי 'ארץ האש' שפורסם ב'הארץ' ב 19- בינואר השנה, הפותח במילים: "פה ארץ האש, ארץ הגזרה; ואין לי עוד כוס מים להקל על התבערה." עליו הוא אומר כי 11 גורי שעדיין זוכר את המדורות של תש"ח, מודאג אך איננו מבוהל. הימים רעים, אך היו ימים רעים יותר ויכולים להיות טובים יותר . ואף שסבלנות אין לו' הוא מסיים אותו למרות הכול בנימה אופטימית: "פה ארץ האש, ארץ שוכן מעונה/ ואין בי ארוכת צל בסמטה מערבבה; ]."[ רק חיפזון מהשטן וכובע טמבל לראשי; והבה בגילה והבה ברננה!" גלובליזציה וסוציאל-דמוקרטיה בפרשת הגלובליזציה, דומה שצעירים רבים בעולם קודם מפגינים ואחר-כך שואלים: בעצם, נגד מה הפגנו? התופעה חדשה ולא לגמרי מובנת ואני מודה, כי עד שלא קראתי את הריאיון עם פרופ' אנתוני גידנס <בכתבה של בועז גאון ב'סופשבוע' של 'מעריב' 28.09.01( ובעקבותיו גם את ספרו הדרך השלישית <עורך: פרופ' שאול משעל, מאנגלית: עופר שור, פתח דבר: שלמה בן עמי' ידיעות אחרונות, ספרי חמד 194 , 2000 עמ') היה לי רושם אחר לגמרי ממנה, שעוצב בעיקר מידיעות בעיתונות ומתמונות המהומות בטלוויזיה. פרופ' גידנס - שעל ספרו נאמר' כי סייע לניצחונו של טוני בלייר בבריטניה <כותרת המשנה של הספר היא "תחייתה של הסוציאל- דמוקרטיה") והפך לעשרת הדיברות של המשטרים הסוציאל-דמוקרטיים באירופה קורא לשמאל לאמץ יחס חיובי לגלובליזציה: "מטרתה הכוללת של 'הדרך השלישית , כתוכנית פוליטית צריכה לאמץ גישה חיובית כלפי הגלובליזציה כתופעה נרחבת הרבה יותר מאשר כלכלה גלובלית גרידא. הסוציאל- דמוקרטים צריכים להתנגד למדיניות של הסתגרות ובדלנות כלכלית ותרבותית שהיא • נ&] i! רוכ כרוב עוז ז'ס פוות nt נרה • ג 1 ל• 11 י 5 הממד הסמלי שלו". קלדרון אומר כי החודשים האחרונים יצרו שפע של סמלים, שגם אם לא יכריעו את ההתמודדות יסמנו משהו: עליית שרון להר הבית חיתה סמל' הלינץ' ברמאללה והידיים האדומות היו סמלים, הירי על פסגות היה סמל, הילד ההרוג מוחמד א-דורה היה סמל, ההליקופטרים היו סמל' המתאבדים היו סמל' וכן הלאה. המסה גוררת לתוכה, לא רק ידיעות עיתונאיות, אלא גם ראיון עיתונאי' עם אהוד ברק ("הסכסוך הוא פצצה מתקתקת ..."<: שירו של אלתרמן 'מגש הכסף' <"עכשיו מדובר בטללי נערים פלסטינים."">: טקסט של ברבר מ 1905- אחרי הפרעות ברוסיה <העוסק ב"נקמה" ו"כבוד") וכדומה - מעשים שבכולם יש גרעין של איום היכול להפוך לסמל בעל מרחב של משמעויות - סכנות, תקוות, טראומות ואפשרויות לא ברורות. נושאי הדיון מרובים - עיון נוסף ברומן 'חדר', פרשנות לסיפור של אילת טוליפמן-שמיר' הערות לרשימתה של סנאית גיסים, התבוננות בשירי 'כוכבים בחוץ' של אלתרמן ועוד כאשר דרך כולם הוא מבקש לבחון את עניין המציאות והסמל ולקבוע: "שפיות הדעת מתעקשת - הסמל נשאר סמל" <עמ' 115<: ולהזהיר כי יש "למתוח קו הפרדה עבה בין המציאות הישראלית לבין הסמלים הישראלים." לבל תהפוך הפוליטיקה ליער של סמלים" <עמ' 126(. המסה מסתיימת בהמלצה מעשית ל"פוליטיקה של סבלנות". קלדרון מזכיר אבחנה של פרופ' אבישי מר גלית שכתב כי "ששת חודשי האינתיפאדה שבין הישראלים לפלסטינים חיסלו את הפוליטיקה שביניהם והחליפו אותה בנקמת דם". סימן ההיכר של הפוליטיקה הוא בעת הרעה הזאת". וברווח של שורה היאו~ חותמת "ואחר כך' שרגה" כביטוי למצב החדש, =י שגם הוא, נורא ככל שיהיה, הופך לשגרה. נושא סיפורה רחב היריעה, כשלושים עמודים, של אילת שמיר-טוליפמן "האם אתה רואה את מה שאני שומע" הוא חקירה בעינויים של האסיר עבדאללה. <דוגמה, תוך קיצורים: "חקירה שישית: חבטה. חבטה. חבטה. חבטה. חבטה. חבטה. הרמה - יישור - קשירה - חבטה ]."[ קחו אותו! תחזירו עוד שעתיים!"), דיון נרחב במשמעות הסיפור יוכל הקורא למצוא במסה של נסים קלדרון <להלן> בחוברת. גם הדיון על "ספר אחד במרכז" המוקדש הפעם לספרו של יובל שמעוני רדח בהשתתפות אבנר הולצמן' הדרה לזר' גבריאל צורן ונסים קלדרון' עוסק במציאות הישראלית במובנה הרחב, וממילא, בעקיפין ב"מצב", המסה הגדולה, כשישים עמודים, של נסים קלדרון "התבנית והנוף", שמהדהדת בה כמובן השורה משירו של טשרניחובסקי ('האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו."') כורכת יחד את כל נושאי החוברת, וכמובן נושאים רבים נוספים. גם זו מסה מאוד לא שקטה, נסערת, מדלגת מעניין לעניין ומנושא לנושא, ונשארת, כמובן' כל הזמן באותו עניין. גם לה יש מבנה יומני' קולאז'י' מעין כרוניקה של אירועים, מחשבות וטקסטים. במידה רבה היא משתלשלת מן הדיון הקודם בספרו של שמעוני חדר והיא מנסה להשיב על השאלה המוצגת בפתיחתה "ספרות ופוליטיקה אם כן - איך כעת ? למה יחד? עד כמה בנפרד?" לדעת קלדו רן' עיתות חירום בכלל' וזו האחרונה בפרט, "הפעילה בעוצמת את מאגר הסמלים שלנו ו גם האירה באור חזק את מנגנון יצירת הסמלים ואת היחס בין סמל לבין מציאות" ועל כך יש לספרות הרבה מה לומר. המסה עצמה, עושה זאת, כמתבקש ,מ"המצב" בדרכים מאוד לא שגרתיות, ומנסה לברר תא האופן שבו האירועים במציאות יוצרים םסמלי וכיצד הסמלים הללו מצדם משפיעים לע המציאות. היא פותחת בידיעה עיתונאית בת שתי שורות מ 4.4.01- <הניתנת בדפוס שונה> בדבר ירי מרגמות על עצמונה, פגיעה קשה ,בתינוק הפעלת מסוקי צה"ל בתגובה ופציעתם של 46 פלסטינים, בהם עשרה ילדים, לפי .דיווחם מיד אחרי-כן היא עוברת לדיון נרחב לע התגובות בישראל <אבינרי' שריד' <מרידוד בנושא הנסיגה החד-צדדית. המשכה חבדיוו עיתונאי מן ה 5.4.01- על פגישת ספר ועריקאת באתונה ובידיעה מן ה 6.4.01- לע מכרזים שהוציא משרד השיכון לבניית 700 יחידות דיור חדשות בשטחים, ואילו ןהדיו בעקבותיהן הוא על "המתח בין הממד יהפיס של הסבל שגורמים שני הצדדים זה לזה, ןלבי 30 ••••• גליון 260 לדעתו של גידנס, הגלובליזציה הי א בלתי נמנעת, ובמקום להתלונן על שהיא מקדמת אי-שיוויון, צריך ואפשר לרתום אותה למלחמה בעוני העולמי. אין לו כל ספק בכך ש"מדינות עניות לא יוכלו לשגשג כשהן מבודדות מכלכלת שאר העולם". "גלובליזציה", הוא מסביר , היא שם משותף לכמה תהליכים שהפכו את העולם למקום פתוח יותר: סיום המלחמה הקרה: האצת ההתפתחות הטכנולוגית: מהפכת התקשורת <מחשבים, לוויינים, אינטרנט וכדומה>: אינטגרציה של שווקים כלכליים והפיכת העולם לשוק אחד . עם זאת, אך טבעי הוא ש י ותר ח י רויות דמוקרטיות מעוררות גם יותר חרדות וכדי לשכך אותן יש לפעול לא רק למען "גלובליזציה מלמעלה" אלא גם למען "גלובליזציה מלמטה" ולרתום לשם כך את מאות ואלפי האירגונים שלא למטרות רווח הפעילים בקהילה. אם לשוב למפגינים בהם פתחנו , אומר גידנס לסיכום: "בתקופה הנוכחית אין אסטרטגיה טובה יותר לצמיחה מכלכלת שוק, ואין שיטה פוליטית טובה יותר מן הדמוקרטיה הפלורליסטית. הבעיה עם המפגינים נגד הגלובליזציה היא שהם נאבקים בה עם אלטרנטיבות שהן נחלת העבר <סוציאליסטיות ומרקסיסטיות> בלי להגדיר לעצמם בפועל מבחינה מושגית מה משמעותן כיום ... טבעי שאנשים צעירים מחפשים חלופה למצב הקיים שתשנה אותו לרדיקלי יותר , אבל אין להם באמת חזון של ממש להציע". • :ךן. ו~ ו אבחונ י גידנס נחלת הימין הקיצוני הרואה בגלובליזציה איום על האחדות הלאומית ועל ערכי המסורת" <עמ' (.88-87 לדעת גידנס, מאז נפילת חומת ברלין וכל מה שהיא מסמלת, נעה האנושות לעבר עידן גלובלי שינוהל על ידי מוסדות עולמיים בעלי עוצמה, שבו החברות בעולם יהיו רב- תרבותיות ורב-אתניות, שיחליש את כוחה של מדינת הלאום ושל הלאומנות הבלתי מתפשרת. זה יהיה עולם קוסמופוליטי שכבר מעורר את זעמו של העולם הפונדמנטליסטי , המגיב על השינויים הללו באלימות דוגמת מתקפת הטרור של בן לאדן על אמריקה. באופן פרדוקסלי , הגלובליזציה, על מהפכת התקשורת וטכנולוגיית המידע שלה, מאפשרת גם למתנגדיה לפעול ביעילות נגדה. אולם גידנס איננו פסימי . הוא סבור כי הגלובליזציה, חרף כל החרדות שהיא מעוררת, היא דבר טוב. הפרטת משקים לאומיים, כניסת חברות בינלאומיות למשקים סגורים, כאשר הי א נעשית במידה, היא דבר טוב, שיש לו תוצאות גם במישורים אחרים, כמו התחזקות ערן רותם התמונה נעשת מזוויעה מרגע לרגע תך~~pומ~~ עק~ת בתחל · ה ... ב nי.ל T ה ע,ק~ה, ;ל~ o/ ת-~ל~ים ך~ל, "לפ n ;ת אני לא עור" ד~ח;ת ~~~ לא נזבו? מ~~ים, מ~ת' 'ףקים o/. ל . ן~ר ~סי זכר אשה T • :• •• זכר פנים • T ."' •• ~ל o/~נכ:ם, w~ר ,t\ ף .ם:~~~ס t\ ף ד~~ ~נכד ס~ל; ry ים מט;ב, ס~ל; ry ים סוע זכויות אדם, חופש תנועה והמשפט הבינלאומי. "התחזקות המשפט הבינלאומי - הוא אומר היא מרכיב חשוב ביצירתה של קהילה עולמית של אומות". העמדתם של פינושה ומילושביץ לדין בינלאומי , ובעתיד אולי גם של בן לאדן , היא מסימניו של העידן החדש. גידנס מאשר כי בעידן זה יהיו מלחמות חדשות, בעיקר סכסוכים אתניים אזוריים כמו ברואנדה, י ו ג סלביה וישראל , אבל אין להשוותם למלחמות העולם הישנות בין מדינות בהן נספו במאה ה 20- יותר ממאה מיליון בני אדם. יתר על כן , הגלובליזציה מסייעת לפיתוחם של מנג נוני תיווך בינלאומיים וולונטאריים, כגון אמנסטי , גרינפיס ורבים אחרים, שכבר הוכיחו את תרומתם ליישוב קונפליקטים. ס~ל; ry ים סךם o/.. ךה f ~~· ~ר ךר;ו ~דם <ו;ור ג;ךל). לף נף~ל ?i? ~ר ~ת אור המסגרת בכמה יחין;ת זעיר;ת • : • : T -: t> ע,רףר' )ת;י' ףבר . חב גם --T נף~ל ס;ף, ס;ף ?מ~יט .ה~ףמ~; מהשארנו;ת המזהמ;ת נ · •· ף~ל -ת;נ~ל ~~T ה. אוקטובר 31 1:ןן. s הנן דהאוב ~ ~ 1 אלישע תפור א. כשמלאו עשר שנים לפטירתו של אבי ז"ל' ו במלאת שלוש שנים למלחמת יום הכיפורים, נכנסתי יום אחד' דברכ י לירושלים, למערכת העיתון' והזמנתי עצמי לחדרו של העורך הספרותי . הכרנו כבר מפרסומים קודמים שלי במדורו' והוא קיבל אותי במאור פנים, בכוס קפה ובתלונתו הנצחית והמוכרת על הדורות שפוחתים והולכים. "ומה יהיה עם הספרות העברית ? מי יעבוד אותה כמו שעבדו אותה מייסדיה?" שאל אותי בדאגה כנה, "כמה אוהבי ספרות אמיתיים, כמו שהיה אביך המנוח, חיים עדיין?" השמעתי אנחה עמוקה הצטרפתי לקובלנתו' ונשענתי לאחורי אל משענת הכיסא. הצצתי מעל לכתפו' מבעד לחלון הגדול' אל הגגות המשוננים של ר י בי-הקומות החדשים. כל הגדה הימנית של נחל האיילון חיתה אחוזה בדיבוק של בנייה. ומה למראה הפעלתני הזה ולשיחתי עם העורך הספרותי? ואני אמרתי "בדיוק בשביל אוהבי הספרות כמו אבא ז"ל' באתי אליך". שמתי לפניו כמה דפים שצררתי בתוך תיקי' ופרשתי אותם על שולחנו. סיפרתי לו על יום השנה העשירי שחלף ממש השבוע, ועל הגעגועים לאבי שאינם מרפים ממני. "אתה אין לך מה להתלונן" הפתיע אותי העורך ואמר "אתה בר-מזל אם אפשר לומר כך. אני אפילו אינני יודע היכן קברו של אבי. העיר שלנו שבליטא נהרסה לגמרי בזמן המלחמה". הוא התרגש לרגע והמשיך "שמעתי מקרובים שלנו באמריקה, שביקרו בעיר' שלא נשאר שום זכר לבית הקברות היהודי". הוא השתתק לרגע ואמר "נו' נו' בוא נמשיך' הרי לא בשביל זה עלית אלי". עברנו על הדפים שהבאתי' הראיתי לו מה שבחרתי ממה שאבא כתב והשאיר'ומה שבחרתי אני ממה שכתבו עליו אחרים. אני זוכר שהבאתי שם רשימה קצרה של "ציונים לזכרו". תאריכי חייו החשובים, עלייתו המאוחרת לארץ' ומותו המוקדם. ניסיתי גם את כוחי הדל בהכנת רשימה ביבליוגרפית חובבנית, שריכזתי בה את כל פרסומיו. פרטתי את כל הספרים שתרגם בשביל אחרים, את רש י מות ההורי הנפלאות שלו מהעיתון המקומי של המשק, וכמה מדבריו שנדפסו בעיתון 'דבר'. סיפרתי לעורך שהוא בעצם חמק כל חייו מהכתיבה שרדפה אותו. סיפרתי לו מה ששמעתי מאמא, איך ניסו גדולי מפא"י לגייסו לעבודה בעיתון 'דבר', ואיך הוא משך אותם בלי סוף. איך התחמק מהם, נמלט מהעול המאיים שהציעו לו' ולבסוף ויתר על כל ההצעות. אמא אמרה שהוא אהב את העבודה בכרמים יותר מהכול. ואני אמרתי לעורך שאינני יודע האם באמת אהב את עבודת האדמה יותר מהכול' או אולי שנא את הכתיבה יותר מהכול. משום שראה בה מין התמשכות של הגלות, שבה ראה את הגרוע מכל. דבר אחד אני יודע בבירור' הוא נועד לחיים אחרים, חיים של אינטלקטואל' חיים של עשיית ספרים וכתיבה שאינה פוסקת. ישבנו במערכת העיתון כמה שעות. ולבסוף בחרנו בכמה מרשימותיו' ובסיפור קצרצר' מעין זיכרון ילדות, שאבא כתב לזכר הוריו . ולמען הדיוק, לזכר אמו' שנסיבות מותה מעולם לא נודעו לו לדיוקן . האם נחנקה למוות, כשברחה עם בתה הצעירה וחתנה, ביער' כשנסו בבהלה מפני הגרמנים אל עבר הגבול הרוסי? האם נפטרה מאיזה אירוע פתאומי בימים הקשים של הנדודים ביער? או אולי באמת שבה לבדה לעיר' כשהיא נושאת על כפיה את גופתה הזעירה של נכדתה? האם באמת נקברו השתיים בסמוך' בבית העלמין היהודי' בימים שעוד קברו שם יהודים? העורך קרא את זיכרון-הילדות והתרגש. ראיתי אפילו דמעות בזווית עינו . הוא חזר וקרא את הרשימה הקצרה כמה פעמים. "אילו היה מרחיב קצת", אמר לי "היה יכול לכתוב סיפור קצר מצוין . איזו כתיבה דחוסה חיתה לו' איזה חוש נפלא לקלוע אל העיקר". הסכמתי איתר לגמרי' רשימות ההורי הקצרות שאבא פרסם בעלון המשק, היו בעצם שלדים מבטיחים לסיפורים קצרים מצוינים. כמה חבל שלא התפנה להשלים את כתיבתו. כשסיימנו קמנו שנינו מהשולחן והעורך הזמין אותי' על חשבונו' למזנון המערכת. לאכול איתר ארוחת צהריים קלה. הודיתי לו' אבל לא יכולתי להישאר. הייתי בדרכי לירושלים, ועוד היו לי כמה דברים דחופים לסדר בעיר. נפרדנו בלחיצת כף, והוא אמר "אל תדאג, נביא את העמוד לזכר אביך כבר בשבוע הבא. גם אני הערכתי את כתיבתו מרחוק. וגם אני שמעתי על איכו ת תרגומיו. חבל שלא זכה לכתוב יותר משל עצמו". ולפני שנעלמתי במדרגות עוד הספקתי לשמוע אותו קורא לארכיון ומבקש תמונה טובה של אבא ז"ל. שכחתי לגמרי להביא איתי תמונות, לא אהבתי את התמונה שנדפסה בספר לזכרו' אבל טוב שיש לעיתון ארכיון . וכששעטתי למטה במדרגות אל הרחוב, חשבתי לעצמי שאני באמת חייב פעם להתפנות מכל עיסוקי ולברר אחת ולתמיד מה היו נסיבות מותה של סבתי. סיימתי ענייני בתל-אביב ועליתי באוטובוס לירושלים. חיתה כבר ראשיתו של חורף, ובירושלים כבר היה קריר. אהבתי ללכת ברגל בימים כאלה. אמרתי לעצמי שהמעון שלי' מעון הסטודנטים הצר שהתגוררתי בו' אינו רחוק כל כך . ויצאתי להליכה מזורזת מתחנת האוטובוסים המרכזית ועד לרחובות השכונה החדשה, הסמוכה למוזיאון ישראל. מכאן , מגבעת רם, מבית הספרים הלאומי , מאולם הקריאה של מדעי היהדות, נראו לי כל חיי אחרת משראיתי אותם תמי.ד פטירתו הפתאומית של אבא, שהכאיבה לי מאוד , קהתה כאן משום מה. אולי בגלל המרחק, אולי בגלל הגובה של ההרים העוטרים את העיר . ואולי משום שעוד לא התאוששתי מהמלחמה הארוכה שנגמרה לפני שלוש שנים. ותוך הליכתי המהירה באוויר הירושלמי הצונן חשבתי שגם אני , בעצם, נפגעתי מהלם קרב במלחמה. אולי לא בדיוק אותו הלם הקרב שהחלו לדוש בו לאחרונה, אבל בהחלט מין הלם קרב. עלי עובר תהליך יותר מתמשך , אמרתי לעצמי , ולא כל כך פתאומי. ושמחתי שההלם שפקד אותי לא גרם לי לשיתוק הזיכרונות. במעון היה מואר ושמח. והסטודנטים הצעירים הרעישו כדרכם. עליתי אל חדרי שבקומה השלישית, וכבר רציתי להיכנס בדלת, כשלפתע נפתחה הדלת שממול ומתוכה יצא איש מבוגר שלא הכרתי. בלורית שיבה נאה לראשו , תיק שחור גדול בידיו , ולשניה פילח אותי איזה כאב נושן, כמה דומה היה לאבי. "שלום", אמר לי "אז זה אתה, השכן המסתורי שלי. מאיר, נעים מאוד", לחצנו ידיים, ולימים נזכרתי שהוא הביט בי מסוקרן. אני משום מה, בוש באטימותי מאותו הרגע. לא הסתקרנתי כלל להכירו . עוד אחד מהפנסיונרים החביבים הללו , שהתפנו לשנת השתלמות קצרה. וכדי להיות סמוכים אל ספסלי האוניברסיטה שכרו כאן איזה חדרון. "אז מה? אתה תלמיד בחוגים ליהדות? אצל מי אתה לומד?" שאל אותי ונראה לי שהוא לא ממהר בכלל. "זה סיפור ארוך" קיצרתי לו "אני לא יכול לספר לך על רגל אחת", שעות הנסיעה הארוכות עצבנו אותי כהוגן. רציתי פשוט להיכנס לחדרי , לסגור אחרי את הדלת, להתקלח, לפנק את עצמי בכמה דברים שקניתי דברך , ולשכב לישון כמה שיותר מוקדם. "טוב", אמר מאיר "אני דווקא אוהב לשמוע סיפורים ארוכים. אתה מסקרן אותי . כבר שאלתי עליך במזכירות של המעון. מתי נוכל לדבר?" המהמתי משהו , נפרדנו והוא הלך במסדרון החשוך . וכשסגרתי את הדלת עוד שמעתי את צעדיו מהדהדים במדרגות. ב. אבל מאיר לא שכח ולא ויתר , ותפס אותי כמה ימים אחר כך , בחדר האוכל של המעון שבקומה הראשונה. במקרה בזרמנו יחד בשעת הארוחה, ואז הסתבר לי שהוא דווקא איש מוכר ואולי אפילו מעט מפורסם. הוא קנה את פרסומו בהוראת מקצועות היהדות בקיבוצי הצפון . נראה שהסטודנטים הכירו אותו היטב ונהגו בו כבוד . איזה פנס י ונר חביב? חשבתי לעצמי , שוב טעיתי מחמת קוצר הרוח שלי. עובדות המטבח פינקו אותו והגישו לו מנות כפולות ממה שאהב. היכן נעלמה טביעת העין שלי , שהתפארתי בה? משום מה חשבתי שהוא הזמני כאן ואני בעל המלגה הקבוע. שהוא רק אורח לרגע, ואני דייר מוכר שכבר אינו זר כאן. כעסתי על עצמי: גם קצר רוח, גם אלמוני, וגם פגוע בהלם קרב מתמשך. עמדה נחותה, שקשה לרדת ממנה עו.ד ובעצם אין שום מקום לגאווה המחורבנת שלי , שהכשילה אותי כבר לא פעם. הייתי נבוך לרגע, ותפסתי שהדברים אינם מסתדרים כמו שחשבתי. והיה לי צר על עצמי, ששוב החמצתי משהו' כמו תמיד , פספסתי את הדבר הנכון באמת, ואת האנשים המעניינים באמת. ,"ןכ" אמר מאיר , "בוא נמשיך ממה שהתחלנו . מה עושה כאן יהודי כבר לא כל כך צעיר כמוך? הרי אינך סטודנט רגיל?" סיפרתי לו על השיבה הקשה שלי מהמלחמה. לא אמרתי הלם קרב מתמשך , אבל אני חושב שהוא הבין מצוין למה אני מתכוון. סיפרתי לו על פגישתי עם העורך הספרותי בתל אביב, ועל הדף לזכרו של אבי , שהוא הדפיס בעיתונו. סיפרתי לו פתאום שאני חש שזוהי תקופת משבר בחיי. אם אשוב אל המטע ואל החקלאות, אטבע בהם לתמיד. במלחמה (ך: הסתבר לי לפתע שיש לי משהו אחר שאני חייב לעשותו בשארית חיי . "אל תדבר ככה" , הפסיק אותי מאיר , "הרי אתה עדיין איש צעיר", ו~ו הכתיבה אינה נותנת לי מנוח אמרתי. נכון שכל מה שפרסמתי עד היום, אלה הם רק ניסיונות גישוש של טירון , שרבוטים של מתחיל. אבל אם לא אתפנה עכשיו לכתיבה, אני אבו.ד סיפרתי לו על אבי ז"ל, שפיתח עד למדרגה גבוהה את רשימותיו הקצרות. אבל מי שהבין הבין ומי שידע ידע: אלו היו רק פנינים נפלאות שנתגלגלו משולחנו של מי שבעצם כבר ויתר על הכתיבה. אני זוכר שמאיר הקשיב לי , כמו שלא הקשיבו לי כבר שנים. הוא הביט בי בעיניו החכמות ולא נכנס לתוך דברי . הוא לא אמר מילה. מבטו משך בי להוסיף עוד דברים. ואני אמרתי שם, ליד שולחן ארוחת הערב בחדר האוכל של המעון , המון דברים מיותרים. "המרק שלכם מתקרר , רבותי", שמעתי לפתע את קולה של הטבחית החביבה "כדאי שאחליף את הצלחות", ואז התעוררתי פתאום מהשכחה העצמית שפקדה אותי ממש ללא הכנה. כן ,אמרתי שם בוודאי הרבה דברים מיותרים. חזרתי אל הצלחות ואל ארוחת הערב החמה. אבל מאיר המשיך לשבת מהורהר , והשמיע אנחה עמוקה. "כן , המלחמה הארורה הזאת", אמר. ולרגע חלף על פניו איזה צל עצוב, שאני פשוט נתקעתי עם כף המרק. הוא נפנה ממני וחזר לארוחת הערב שלו.אכלנו בשתיקה. הרעש שהקימו הסטודנטים הצעירים שסביבנו , לא חדר לתוך הבועה שקפאה ועטפה אותנו. מדי פעם ניגש אחד התלמידים אליו , ושאל בעצתו בעניין לא ברור. התחלתי להקשיב לדבריו. לפתע הסתבר לי שאני מוצא עניין באיש המבוגר הזה. הוא השיב להם בקצרה, ובבקיאות רבה, והם הודו לו . והוא החזיר פניו אל השולחן , ומזווית העין ראיתי שפניו מכוסות באיזה צל , ועיניו אפופות בדוק עצוב ויש להן מבע שיכולתי בנקל לקרוא לו מבע מנותק. למחרת בבוקר נפגשנו על הרחבה שמחוץ לבניין. היה בוקר רענן של ראשית החורף, ומאיר שאל אותי לאן אני הולך. "כרגיל", השבתי "לבית הספרים, לאולם הקריאה של מדעי היהדות". כאילו שהיה לי מקום אחר ללכת אליו. מאיר הצטרף אלי והלכנו ברגל, דרך שביל הקיצור המזרחי. השביל היה תלול וכשהגענו מתנשמים בכבדות אל חורש האורבים העבות, עצרנו כדי לשאוף אויר . מאיר בשען לאחוריו , אוקטובר 33 אל גזעו של אורן רחב, ואמר לי שיש לו מה להגיד לי , והוא רוצה אוצרות התפילה והפיוט שנמשכתי אליהם מעצמי? או עשרות הכרכים לומר את זה עכשיו. ובעצם התכוון לומר לי זאת עוד אמש, לאחר הכהים של כתב העת המנוח 'גליונות'? משום מה נזכרתי בחופשה ארוחת הערב. אבל הדברים לא הסתייעו. הסטודנטים התובעניים הראשונה שלי שלאחר הקרבות. זה היה לפני שלוש שנים בערך , ו~ s הסיחו את דעתו . ואחר כך חלפה לה כבר שעת הכושר . הוא עוד חשב ~ ~ לדפוק על דלתי ולהיכנס, אבל נרתע מכך , כיוון שהשעה כבר חיתה באמת מאוחרת. ולא נעים היה לו להטריד אותי. הוא הרגיש שאי אפשר ככה, סתם, להיכנס לשיחה קרובה, לחדרו של מי שרק הכיר לפני זמן קצר. של מי שרק במעון פגש אותו לראשונה. הוא שאף אויר והסדיר את נשימתו , וגם אני כבר נרגעתי מהמאמץ הבלתי צפוי של הטיפוס בשביל התלול. "אני אידבתי" התחיל , ונעצר , וחזר ואמר לאחר הפסקה קצרה "אנחנו איבדנו את בננו , לפני שלוש שנים, בשלהי מלחמת יום הכיפורים". התמלאתי מבוכה פתאומית ולא ידעתי מה לעשות. הרי הוא יכול להיות כמעט אבא שלי. ומאיר הוסיף - "היה לי חשוב לומר לך את זה, ורציתי שהדבר ייאמר כמו שהוא". פשוט נאחזתי בשיתוק לא נעים. לגשת אליו? לחבק את כתפו? או אולי למלמל משהו וללחוץ את ידו? זה היה כל כך מפתיע, שאני פשוט נאלמתי וקפאתי , ואפילו לא עשיתי צעד קטן לקראתו. "הוא היה טייס מסוקים מצטיין" המשיך מאיר "והמסוק שלו צלל במימי האגם המר ,אתה יודע, בתעלת סואץ". שתקתי במבוכה, משכתי כמה מחטי אורן ומוללתי אותן מבלי משים. "בחודש הזה" הוא הוסיף "זה בדיוק שלוש שנים". הבטתי בו בריכוז , ולא יכולתי להסיר את מבטי מעיניו. הצל העמוק מאמש חלף שוב בפניו. צל של עצב כל כך עמוק, שלא הייתי יכול לנחש אמש את מקורו . "הוא היה בן נפלא" אמר מאיר "ואבי עוד זוכר , וכנראה שלא אוכל לשכוח, את הביקור האחרון שלו אצלנו , לפני פרוץ הקרבות". הוא עצר בדיבורו , והתנשם עמוקות. הרים את עיניו אל צמרת האורן העבותה, אל זהרורי האור שריצדו מבעד לענפים, ואמר "בוא נמשיך , קבעתי כמה פגישות להיום. כבר מחכים לי בבית הספרים". התביישתי לפתע על כל הטרחה שהעמסתי עליו אמש, בחדר האוכל של המעון. איזו אטימות חיתה בי, שלא הבחנתי מי האיש היושב לצידי? עד כדי כך קהו החושים שלי , עד כדי כך טמטם אותי הלם הקרב המתמשך שלי? שאינני יכול להבחין באב שכול היושב לצדי? מה קרה לרגישות המפורסמת שלי , לאן נעלמה פתאום? "אני מבקש סליחה מאיר" אמרתי לו כשהתחלנו שוב ללכת, "אתמול בערב הייתי ממש סתום". מה כל הקשקוש הזה שדחפתי לו , על הפגישה עם העורך בתל אביב? ומה כל המעשיות המגוחכות שהכבדתי עליו , על "ז'אנר הרשימה הקצרה"? ובאיזו חוצפה עירבתי אותו בלבטים המבולבלים שלי , האם לחזור לקיבוץ אחרי המלחמה, או לא לחזור? את מי זה מעניין , לכל הרוחות, כל התפלויות הקטנות הללו , כשלצידי יושב האיש הזה, שסופר את השעות ואת הרגעים, שמונה את ההיעדרות של בנו , כבר שלוש שנים? הרי רק לפני כמה שבועות התפארתי באיזה כנס מחלקתי , בביתו המשופץ של אחד החברים, שאותי אי אפשר לסדר . עלי אי אפשר לעבו.ד אני מזהה מיד , תוך שניות, את אלה שאיבדו את יקיריהם במלחמה האחרונה. עשינו את שארית הדרך בשתיקה. התיק הגדול הכביד עליו , והוא העביר אותו מכתף לכתף. "אפשר לעזור?" שאלתי אותו , אבל הוא סירב בשתיקה. כששביל העפר הסתיים והתמזג במדרכת בטון צרה עצרנו שוב למנוחה קצרה. מכאן כבר ראינו את הגג ואת חלונות הזכוכית הגדולים של בית הספרים. נכנסנו יחד אל המלתחה, אבל הוא כבר לא היה פנוי לדיבורים. הוא הפקיד במלתחה את תיקו הכבד ואת מעילו , ולקח אתו רק כמה ספרים. "נתראה במעון" אמר לי לפני שהלך , "אולי הערב, אולי בשבוע הבא". אבל אני לא יכולתי להירגע. ומה כבר המתין לי בשולחן שבאולם הקריאה? מחשבת הרמב"ם, שהתחלתי ללמוד אצל אחד המורים, או ואני לא יכול לשכוח את הכאב החד שפילח אותי , כשראיתי את הרגליים החשופות של המתנדבות הסקנדינביות, שעסקו בקטיף האשכוליות המבכירות. כמו בסכין חדה פילחה אותי ההכרה המכאיבה שהחיים כאן למטה, בארץ , באמת נמשכים. שהחיים מוכרחים להימשך . שהעולם, זה הקטן שנשקף אלי בנסיעתי לחופשה הראשונה, וזה שאולי לא אזכה לראותו אף פעם, ממשיך לנוע. ממשיך לחיות, ממשיך לזרום ממשיך להתקיים. איזו גאוות-סרק של פגוע הלם קרב חיתה בי , לחשוב לרגע קטן , שהיקום יעצור מהלכו וישתתק. בגלל מה? רק בגלל המלחמה הארורה שלי? ירדתי לקפטריה והזמנתי לי ארוחת בוקר קלה וכוס קפה. מסביב המו השולחנות בזמזום נעים ומרגיע של שיחות חרישיות בין היושבים. מדי פעם פרצו החיים האמיתיים פנימה, כשהופיע בדלת איזה חייל צעיר ונבוך , שהתפנה בקושי ליום מתיש של הליכי רישום וקבלה. חשבתי על מאיר , ששב לספסלי האוניברסיטה אחרי כל כך הרבה שנים. חשבתי על בנו שאב.ד על חייו הממשיים שנקטעו באחת. ועל חיי הזיכרון שלו , חייו הכפולים, שרק עכשיו מתחילים. חשבתי על החברים שהשארתי בתלי הבזלת העשנים של רמת הגולן. ועל החיילים הצעירים הפגועים, שסייעתי לפנות מתחנות האיסוף הגדודיות. חשבתי על השרירותיות האכזרית של המלחמה. ועל ההתעללות המתמשכת שלה, באלה שאינם יכולים לשכוח. כמוני למשל, שממש ברגעים כאלה, כמו שפקדו אותי באותו הבוקר בקפטריה, הבטחתי לעצמי שאני לא אשכח. אני לא אחזור בדהירה מטורפת אל החיים הקודמים. אני לא אטוס אל השכחה. להיפר , אני אמצא את הדרך שלי שלא להיכנע לשכחה. אני אספר שוב ושוב, לכל מי שיסכים לשמוע: עד לשיעמום ועד לטרחנות, ואפילו עד שאמאס על מאזיני. איך בלילה אחד , לפני שלוש שנים, באגם המר או על תל הבזלת. אבל לא יכולתי להמשיך מרוב שהתרגשתי. שתיתי את שארית הקפה והסתלקתי משם. ג. ובאמת התחלתי לכתוב באותו החורף בירושלים כמה שירי זיכרון ראשונים, מלאים ברגשנות ובבוסר של מתחילים. מאיר שאל אותי כמה פעמים מה אני מתכוון לעשות אחרי הלימודים, ואני פשוט לא ידעתי מה להשיב. חששתי שלא אדע מה לעשות, חששתי מהמבוכה ומהשיתוק, וחששתי מהכורח לחזור אל מה שהיה מקודם. כאן בירושלים, במעון ובבית הספרים, יכולתי להטביע את צערי בתוך תלי תלים של מילים, של ספרים, של שיחות מחכימות ושל מרצים מבריקים. אבל מה יהיה כשכל זה יגמר? לא ידעתי מה אומר לו. הוא ניסה לשכנע אותי שאהיה יותר מעשי, יותר תכליתי. מספיק הקדשתי להלם הקרב המתמשך שלי. עכשיו צריך לחזור מהר לחיים הרגילים. להפנים את המכות, לכסות על הפצעים, להטמיע את הזיכרונות הקשים. הוא מאוד רצה לקרבני אל הוראת מקצועות היהדות. הוא היה בטוח שרק במקצועות הללו יש תשובה למכה שהנחיתה עלינו המלחמה. "איזו ציפור מוזרה אתה", אמר לי פעם אחת כששבנו מבית הספרים אל המעון "בחור מבולבל , עוד מעט בן ארבעים, מקיבוץ של השומר הצעיר , מגיע פעם בחיים לירושלים ללמוד יהדות. ובעצם מה שמעניין אותו באמת, זה לשבת ולכתוב שירי זיכרון בלילות. אז מה? אולי תתבגר כבר", אבל אני לא השתכנעתי. היה המון כוח משיכה בדברים שלמדתי. המון פיתויים והמון עניין. ואני חשבתי לא פעם שזו ההזדמנות האחרונה בחיי , לא רק להחליף מקצוע, אלא גם "להחליף חיים" , אם אותי 'הייתי מעלה לפני את חורש האורנים העבות, את השביל התלול ~ sו שבו טיפסנו אל בית הספרים. "אתה אל תתפנק" אמרתי לעצמי בנוקשות "ישנם אחרים ששילמו מחיר הרבה יותר יקר". שמעתי שוב את מאיר מסדיר את נשימתו' ואומר לפתע "אני איבדתי", ~1 ~ ועוצר ומפסיק, ושולח מבטו מעבר לצמרת האורן העבותה וממשיך "אנחנו איבדנו את בננו' לפני שלוש שנים, בשלהי מלחמת יום הכיפורים". ואז לא יכולתי עוד לעצור בעצמי' ושיירי הזיכרון פרצו מתוכי על אפי ועל חמתי. המראות שלא הניחו לי שנים יצאו מתוך עיני. הקולות שהציקו לי תקופה ארוכה יצאו מתוך אוזני. והאנחות שלא יכולתי ·r ~ ~ ·~ y r . ...,·\· \\ ('IJ .Jl\I י· ·\ לשכוח, ושאיימו למחוץ את לבי, שולחו אל הניירות שעל שולחני. כמה שרציתי להתרחק ממה שהיה אבי ז"ל, לא הצלחתי. ומצאתי עצמי עושה כמעט אותם הדברים שהוא עשה. את הניירות הייתי מטיל' כמוהו' ברוגז נסתר'אל ארגז העץ. שיימקו שם, שיצהיבו שם, שהרי איש לא היה זקוק להם באמת. גם אני פיתחתי מיומנות מופלאה באיזה ז'אנר חליפי ומיותר' ממש כמוהו . כעסתי על עצמי' שככה נתגלגלו חיי. כעסתי על אבי, שככה הניח לחייו שלו להתגלגל. וכעסתי על מאיר' שדחק בי בצדק "להחליף את חיי" ממש בשעה הנכונה. בשעת המשבר הקשה שלי שלאחר המלחמה. אבל גם הוא לא הצליח להפוך אותי למורה למקצועות היהדות. וגם הוא לא שכנע אותי להצטרף לאותה חבורה מובחרת ומצומצמת שהתרכזה סביבו במוסד שבו לימד . בין שירי הזיכרון שכתבתי היה אחד שקראתי לו "הבן האובד", זהו שיר מיוחד במינו' שאינני יודע כלל מאין נולד ומאין צמח ומאין הופיע לפני עיני. הייתי מחוסר הכרה כשכתבתי אותו. מהרגע שנכתב ראיתי מיד שיש לו חיים משל עצמו . הוא לא היה שייך לשום שיר שקדם לו ולא נסמך על אף שיר שבא אחריו . הוא בכלל לא נכתב בעברית, אלא במין כנענית שמית עתיקה. חודשים גלגלתי אותו לפני' העברתי אותו מהנייר למחשב ומהמחשב אל הדף. משהו בו לא התפצח לי. כמו איזה ילד סרבן שאינו מתרצה לאביו. עד שערב אחד' בסתיו' כשהמתה הרוח בצמרת האורן שבחוץ' תפסתי פתאום את המנגינה הפנימית שלו . זה היה קולו של הבן שאבד למאיר' באגם המר 'בסוף המלחמה ההיא. וזה גם היה קולו של מאיר 'מתנשם, מתחת לאורן 'בחורשה שלפני בית הספרים, בגבעת רם שבירושלים. + המשך בעמ' 43+ 35 אוקטובר 2001 אפשר לומר כך . להשלים עם כך שכל חיי עד הנה היו סתם מבוזבזים. ואולי טוב שנפגעתי מההלם הקשה של המלחמה. כי עכשיו אני לא יכול להמשיך להסתתר. אני מוכרח להחליט. אני חייב להתגלות, אם לא לעולם, לפחות לעצמי. אבל ההתחייבות הזו ללמד אחרים, לעניין אותם כל העת, לעקוב אחר ההתקדמות שלהם, כל זה לא היה בשבילי. זה ממש הרתיע אותי. שוב לתת את כל חיי לאחרים? ומתי אעשה לביתי? לא, אני לא נולדתי להיות מורה. ואפילו שאהבתי להדריך טיולים, ואפילו שאהבתי להעביר שיעורים ב"מורשת קרב", ואפילו שנהניתי לצאת עם חוגים של שוחרים צעירים למקומות רחוקים. לא, את ההוראה כמקצוע לשארית חיי לא יכולתי לקבל. ומאיר לא ויתר ודחק בי "דווקא אנשים כמוך' שהמשבר של המלחמה חיזק אותם, · דווקא כאלה צריכים עכשיו להתגייס לחינוך היהודי", באמצע החורף ירד שלג כבד בירושלים. כל הכבישים נסגרו וגם ברגל קשה היה לצאת. נכלאנו במעון וחיכינו לשיפור במזג האוויר. ההסקה עבדה בכל הכוח ובמעון היה חם ונעים. הקור הצורב שבחוץ לא הורגש בבניין' ואפשר היה להסיר את המעילים הכבדים ולהסתובב במסדרונות בחולצות פתוחות. הזמנתי את מאיר לשבת אצלי בחדרון הקטן' ולשתות אצלי מהתה הטעים שהבאתי מהבית. מאיר נכנס וכדרכו הביא להראות לי ספר חדש במדעי היהדות שזה עתה יצא לאור. "הכול" אמר לי "כל מה שתעלה על הדעת נמצא בספרים האלה", ישבנו ליד השולחן הקטן' שתינו מן התה והתכבדנו בעוגיות הקטנות שאשתי אפתה ואני העליתי איתי לירושלים. למרות הרוח הקרה שנשבה מבעד לחריצים פתחתי את התריס של החלון ומשכתי את הווילון לגמרי לצ.ד המראה של העיר עטוית השלג היה מרתק. "בחורף ההוא של המלחמה", אמרתי למאיר "ירד עלינו שלג כב.ד היו כמה בקרים שלא מצאנו את הצריפונים שלנו בתוך השלג". היה לי חבר במחלקה, צייר' שהשלג המפשיר ריגש אותו מאו.ד "תביט" אמר אלי "השלג חושף את החפירות, את הציוד הזרוק ואת שרידי הגופות, כאילו היה תחבושת שהוסרה", על המדרונות של תלי הבזלת, ובתוך התעלות שנותרו מביצורי הסורים, ראינו מראות לא נעימים, כמו פצעים פתוחים שהוסרה מהם התחבושת המיטיבה. מאיר ישב והביט כמו מהופנט בשמיכת השלג שירדה על העיר. "לך השלג מזכיר את הבזלת של הגולן' ולי השלג הזה מזכיר את הימים הטובים ביותר של חיי", והוא סיפר לי על השלג הכבד שירד בעיר לפני כמה שנים. הוא כיהן אז כחבר קבוע באיזו ועדה לחינוך יהודי' וחיתה לו דירה קטנה בירושלים. באותו החורף הזדמנה כל משפחתו לדירה הקטנה. אשתו והבת הגדולה, והבן הצעיר' הבן שאבד . הוא היה אז רק נער' פרח טיס מצטיין' והוא הגיע אל הדירה בירושלים יחד עם חברתו הצעירה. העיר נסגרה ליומיים, והם נתקעו בדירה הקטנה כל המשפחה. הם חזרו לפתע לימים של דירתם הקטנה מהקיבוץ' ימים חמימים ונעימים, שכמותם לא בילו יחד מעולם. הוא הסיר מבטו מהחלון והעביר על פניו את כפות ידיו. כמה שניות ישב ככה, ראשו מורכן אל בין ידיו . ורק שריקת הרוח שפרצה מבעד לחריצים נשמעה בחדרון. "היינו מאושרים אז", אמר והרים את ראשו "היינו כל כך מאושרים אז' שאולי הרגזנו מישהו באושרנו", תקופת לימודי בירושלים לא ארכה ואני שבתי הביתה. את מאיר כמעט ולא ראיתי מאז. שמעתי מחברים שהוא השלים בהצלחה את לימודי התואר שהחל בהם לפני שלושים שנה, כשפרצה מלחמת העצמאות. ואחר כך ראיתי בעיתונים מודעות על הספרים שהוציא בהוצאת ספרים מכובדת. מדי פעם גם ראיתי ראיונות קצרים איתר . ופעם אפילו שמעתי את קולו המוכר עולה מתוך מקלט הטלוויזיה. אני לא הפכתי את חיי כמו שחלמתי לעשות. חזרתי למשק, לעבודת החקלאות הקשה, והלם הקרב המתמשך שלי המשיך לכלות את בשרי בלילות. כשהיו הזיכרונות הקשים חוברים עלי ומאיימים להטביע ירח נשמי הטוסקנ ו~ 5 ~ ~ חנה טואג ש מרה מול הכיריים מהורהרת. בתנועת יד מובנית הכניסה לסיר המים הרותחים , גרגירי תירס משקית, אפונת גינה "סנפרוסט" ופצלות בצל . פיזרה מלמעלה אבקת מרק, כיסת ה במכסה זכוכית והניחה לזה להתבשל על אש קטנה. מבעד לזכוכית המהבילה הבחינה בירקות הנאבקים על מקומם בתוך הסיר המבעבע. גרגירי האפונה נחבטים אל דפנותיו ככדורי פינג פונג על לוח שולחן , לעומתם חותר הגזר למעלה וקדימה, חותך ביהירות את הקצף הסמיך והצהבהב, כתום ומזדקר . ציצת ראשו הירוקה צפה ועלתה לפתע מעל פני המים. בקושי החניקה את צחוקה. איך שכחה את התספורת. ממש באותה שעה של בוקר מתעוררת ויולה משנתה פושטת זרועות צחות אל מצעי תחרה, שערה הערמוני מךו~יק לשונות אש קטנות בכרי המשי של מיטתה. בתנועת יד מתפנקת היא משילה מעליה את מעטה התחרה המרשרש ומניחה לשמש האביב לשרטט קווים על עירומה הבוהק, שנחשף עתה במלוא יופיו לנוכח האור הפלורנטיני הרך הבוקע מן החלון . בכל אשר תפנה ... ריקודו ... ריקודו שיר ... והיא נישאת בשתי ידיו החסונות בנשף המחולות ... לוהטת ... מלכת פירנצה. מתחת לדלת חדרה הבחינה במעטפה לבנה ומיהרה לפתוח אותה, שבויה בקסם המילים: "מיו אמורי ויולינה, אל חדרך באישון לילה אבוא ... וכשתשמעי שלוש נקישות בחלונך התכונני. שלך לנצח, ויקררו" קיפלה את המכתב והחביאה אותו במגירת שידתה בתוך צרור מכתבים קשור בסרט ורוד. אחר ניגשה אל שולחן הטואלטה שלה נטלה בקבוק בושם קטן ויקר והזליפה טיפות אחדות על צר ו האהבה החבוי באפלת מגירות. ריח הבושם פשט בחדר רוקד בצעדי מחול קטנים את חג האביב. בינתיים ניקתה דידי את האבק, שהצטבר על מדפי הספדיה בחדר האורחים והדליקה רדיו . לחן מזרחי קודר ומתבכיין נדבק כמו טאפט על הקירות. החליפה תחנות. כשנואשה הדליקה את הטייפ הישן שלה שוקעת בצלילי "פרח משוגע" של חוה אלברשטיין. כמה אבק צובר הבית הזה, שלא לדבר על הזיכרונות ... טונות! איך אפשר לשיר על פרחים במדבר הזה? השעי נה מרפקים על שולחן האוכל תומכת ראשה בשתי ידיה שוקעת נח . רך הצלילים. ויולה סגרה את המגירה במפתח קטן ומוזהב, אחר השחילה אותו על שרשרת, שתלתה על צווארה סמוך ללב. בינתיים הגישה לה לואיזה את ארוחת הבוקר על מגש בכלים של פורצלן בוהק. ריח של חריכה אפף את חלל החדר דוחק במרפקי האשה הנמה להתעורר. משהו נשרף. סיר המרק שלא מזמן פעפע בעליזות על הכיריים נחרך עד הקרקעית. שר ב הקדיחה את הקרירה. פתחה את חלונות המטבח לאוורר את החדר מריח המדורות שדבק בו , ומיהרה למלא את הסיר במי סבון ולגרד את תחתיתו . עוד שעה נותרה לה. אין לה זמן עכשיו לתבשילים נוספים, אין דבר , אף אחד עוד לא מת מקונסרבים או "ממנה חמה". עוד מעט תתפוס את האוטובוס של אחת-עשרה לקמפוס. שיעור פילוסופיה אצל פרופסור נאור והפעם אריסטו . זה שנים שהיא מנסה לשכנע אותו , שגם לה בגילה המופלג מותר. עכשיו כשהילדים כבר גדלו וכמעט פרחו מהקן , גם לה מותר ללמוד בשביל הנשמה. מה יש. "אין לך מה לעשות רק להתרוצץ בגילך באוטובוסים, בקמפוסים וללמוד מקצוע אוויר?" היה סונט בה מדי פעם מתקשה להתרגל. בקושי הצליחה לפתוח את חלון האוטובוס ולהחדיר פנימה אל החלל החנוק משבי רוח, שליטפו את פניה הלוהטות באצבעות קרירות ורעננות. כבר חצי שנה שהמחזור החודשי שלה מתעכב. גלי חום החלו לפקוד אותה בשעות לא צפויות, לא גלי אהבה. ימי בצורת. העבירה יד ממששת על בטנה ומותניה שנתעבר מעט בחודשים האחרונים. כמו אשה בחודש השלישי להריון , רק שתינוק לא יצא מזה, גיחכה. השמלה האפורה שלבשה החלה ללחוץ על גופה, היא כבר תקנה אחרת במידה יותר גדולה ובאותו צבע. מישהו שלח יד כועסת לסגור את החלון , בלי לבקש את רשותה "גברת את עוד תקפיאי אותנו כאן". שתקה. נזכרת ב"עוצר הצבעים" שהשליט בעלה על ארון הבגדים שלה: "אדום זה המוני , ורוד - תינוקי לא לגילך , חום - זה טוב ואפור - סולידי שחור - בסדר". "צייד הצבעים" כינתה אותו מאז. מתי זה קרה? לפני שנה? כל החיים? עד שנכנעה. לואיזה סרקה את שערה השופע של ויולה במסרק בעל ידית שנהב. המפל הערמוני גלש על כתפי השיש שלה מדליק בהן שמשות קטנות מנצנצות. לאחר מכן הוציאה לואיזה מארון הבגדים של גבירתה הצעירה שמלת אביב סגולה וצרת מותן , מהדקת את רצועות המחוך סביב מותניה הדקיקים. "תה בטרקלין בדיוק בשעה ארבע, עם הרוזנת רה ולבטח. אמך מבקשת שלא תאחרי" אמרה לואיזה, תוך שהיא מחליפה את מצעי •••••• גליון 260 המיטה במצעי משי חדשים. האוטובוס עצר ליד שער הקמפוס. ירדה ממנו נהדפת על ידי אנשים נחפזים, שלא טרחו לבקש את סליחתה. השיעור התחיל לפני כעשר דקות. נכנסה מתנצלת על האיחור , אבל בפתח החדר נתפסה רצועת התיק שלה בידית הדלת. שופכת את תכולתו על הרצפה לקול צחקוקיהם של הסטודנטים. המראה נשברה לרסיסים, הפרודיה התגלגלה עושה דרכה לעבר הקתדרה של פרופסור נאור ומותירה אחריה שובל של אבקה לבנבנה. מטבעות כסף החליקו מארנקה וקירקשו בעליזות על רצפת החדר. סטודנט צעיר , שישב בשורה הראשונה סמוך לדלת חש במבוכתה והזדרז לעזור לה - "לא קרה כלום" אמר , אוסף לתוך התיק את האינטימיות שנחשפה לעיני כל. מבטו הכחול והרך הרגיע אותה. פילסה דרכה לסוף הכיתה מתחפרת בתוך הכיסא. כל שזכרה מהשיעור היה שתי מילים מהדהדות "מימזיס" ו"קתרזיס". האחת נשמעה לה כמו מחלה והאחרת כמו התרופה שלה. אחיות תאומות. בדרכה החוצה פגשה שוב במבט הכחול והודתה לו בלבה. מבחינה בחור הקטן הפעור בסוודר האפור התלוי ברפיון על גוו הכחוש. רחמים נכמרו בה. "ריקודו , אמורי מיו , ירח מלא ניבט עכשיו מעל שמי טוסקנה, שולח חוטי כסף אל חדרי ... כמעט חצות ... שלוש נקישות על החלון , אהובי ,אני שומעת. הנה ... אני קרבה ... מסיטה וילונות קטיפה רכים. בשקט בשקט אכניס אותך אל ממלכת המשי שלי" חזרה אל ביתה בשעות הערב בתום יום הלימודים, נבהלת מהריקות השקטה שקידמה את פניה בפתח הדלת. הבן נשאר לתורנות לילה בצבא, הבעל עובד על פרויקט יהודי. יחזור מאוחר. במזכירה הטלפונית שמעה את ההודעות. פתחה את חלונות הבית להפיג את שיירי ריחות החריכה שעמדו עדיין בין כתליו. אחר העמידה על האש קומקום מים לקפה, והדליקה את הטייפ הישן לצלילי שיריה של חוה אלברשטיין . שגרה. ואל השגרה הזאת נלווה עכשיו נופך מתוק של געגועים. מה היה בו במבט הכחול, שצבט את לבה כל כך. סטודנט צעיר, לא מבוגר בהרבה מבנה, והרכות שבה הרים את חפציה המפוזרים "לא קרה כלום" אצבעותיו הדקות והחיוורות האוחזות בפרודיה, שהתגלגלה ונחה מתחת לכיסאו של מר נאור , ושברי המראה שאסף והניח בפח בפשטות כזאת, בלי לעשות עניין. איזו בושה! חשה איך הסומק מלהיט את פניה שוב, כפי שהלהיט אותם קודם בחדר ההרצאות הדחוס סטודנטים מצחקקים. הימים שבאו אחר כך סחפו אותה אל תוך לבירינט של שגרה מעייפת. לעיתים הגיעה לאוניברסיטה מוקדם יותר מפנקת את עצמה בספל קפוצ'ינו בקפטריה לפני ההרצאה. תרה בעיניים כלות אחר הצדודית הכחושה והעדינה בין עשרות סטודנטים נחפזים, אולי יזדמן לכאן ונשב ... ונדבר חשבה מיישרת קמטים בחצאיתה. ריקודו לופת את מותניה של ויולה בידו האחת ובאחרת פורם בעדינות פריפות המשי של כותנתה, חושף שדיים זקורים וחצופים מול אור הירח הטוסקני הקורץ מלמעלה. לובן גופם נבלע במערבולת חשק, משי ותחרה. ובאמפולי שעל גדות הארנו , כך אומרים, פורח הסמור בלילות של ירח מלא, ושועל אורב בכרמים לבלוע עינג ועוד עינג. שיכור. יום אחד כשנכנסה לחדר ההרצאות העמוס לא מצאה מקום לשבת, כשביקשה לצאת ולחפש כיסא פנוי , שמעה שמישהו קורא לה לשבת בכיסא שלידו , שבטעות חשבה שהוא תפוס. "זה רק החפצים שלי" (ן: אמר מניח אותם על הרצפה ומפנה לה מקום. "תודה" אמרה שני אגמים כחולים השיבו לה בנימוס "על לא דבר". "זאת הפעם השביח שאתה מציל אותי" אמרה במבוכה. ובפתק קטן ו~ו ששלח לה כתב: "נעים מאוד , נמרוד , שנה א' פלוסופיה ומתמטיקה ואת"? "דידי" כתבה לו "סטודנטית שלא מן המניין בחוג לפלוסופיה". כתב ידו עדין כשל נערה, הדגל של הלמו זקוף ורם, העין מעוגלת ורכה והפ' בשרנית ושמנמנה ... מחובר טוב לצד הנשי שלו ... הנה את כבר מקטלגת אותו גערה בעצמה. בתום ההרצאה נזדמן לה שוב לפגוש בו בקפיטריה. הצטרפה אליו לשולחן והזמינה קפה. ".ונ" שוב נפגשים ... מה?" אמר. "עולם קטן ... כפר קטן." קמפוס" השיבה מסמיקה קלות. iW' אחר כך דיברו על פרופסור נאור ועל אריסטו "אני לא אוהבת את המימזיס שלו , חיקוי המציאות נעלה ככל שיהיה, נראה לי מיותר" אמרה. "אני מסכים איתן , עקרונית ... אבל אל תשכחי שזה הבסיס שממנו ממריאים לא? אני אישית אוהב את קאנט, עמנואל קאנט שמעת עליו?" "קצת" השיבה. "קאנט ביקש להראות את הזיקה בין החושב יות לשכל" אמר . אחר כך דיבר על הנשגב הדינמי והנשגב המתמטי והכוח המדמה והמוסר ורגש היפה. מלווה דבריו במחוות ידיים נרגשות, אבל היא כבר לא הקשיבה מבטה הפליג אל שיער ראשו הסתור על פניו ומשווה לו מראה של נער, ואל חולצת הפלנל המשובצת שלו, פרומת הכפתורים, החושפת גופיית טריקו לבנה, שממנה מבצבצת פלומת השיער הדקיקה שעל חזהו ואל מכנסי הג'נס הכחולים שלבש רחבים לפחות במידה אחת ממידתו ומבליטים את רזונו הסגפני . בן כמה הוא ? עשרים וחמש, שש? יל.ד מה יש בו שנגע בה? שעורר בה מחדש אותם ריגושים ישנים בבטן. מה? "הכוח המדמה הוא זה שמעניק לחרדית השגב את עוצמתה, רק כוח הדמיון הוא זה שצובע אותה בצבעים מיוחדים ... הכול בראש שלנו , 37 אוקטובר 2001 דידי את מבינה?" לרגע רצתה לחפון את ראש העלם הזה בחיקה ולנשק את שתי גולות וו~(ן: העיניים בהן חוסים שני האגמים התכולים, המזרימים אליה עכשיו מכות חשמל ענוגות בתחתית הבטן קרוב קרוב לרחם. "בפעם הבאה אביא לך את 'ביקורת כוח השיפוט' של קאנט, תקראי ותשפטי בעצמך." "נחמד" אמרה "אהבתי דווקא את הכוח המדמה שלו' מכל מקום זה עדיף על כוח הכבידה לא?" ועכשיו' ריקודו' אהובי' אמורי מיו' עליך ללכת לפני שיעלה השחר. מחר בחצות נתראה על גדות הארנו ומשם נפליג בסירה לאמפולי כל הלילה. ולפני שיעלה השחר נתעלס באהבים באחד הכרמים. בכחוס בעצמו' כך אומרים, הכין את יינותיו המשכרים מענבי אמפולי' אהובי. לואיזה תגיד לאמי' שאיני חשה בטוב ואיני יכולה לצאת מחדרי. כך נוכל לשוב עם בוקר בחזרה לפירנצה בלי לעורר חשד. ריקודו חפן את פניה היפים של ויולה בחיקו' נשק קלות לשערה המבושם וחמק כחתול מבעד לחלון . ויולה הסיטה את וילונות הקטיפה וחזרה להתכסות במשי . באוטובוס בדרכה הביתה התקשתה דידי להסתיר את התרגשותה. הרדיו ניגן שיר של יהודית רביץ ... קמט בשמלתה ... הם שיעידו הם שיגידו שהיא באה מאהבה שמעה את קולה ממלמל את המילים, שאף פעם לא טרחה להתרכז במשמעותן . כמעט שלא התאפקה לבקש מהנהג שיגביר את הקול. ילדה כבת חמש זהובת תלתלים ישבה לידה במושב האוטובוס עוצמת עיניים עייפות. ראשה היטלטל מתוך תנומה מתוקה הנה והנה נהדף מדי פעם אל כתפה וחיקה של דידי . בעדינות ישרה את הראש הזהוב והשעינה אותו על המושב מחליקה בידה על התלתלים השובבים, שפלשו בלא מתכוון אל תוך חיקה. איפה שמעה פעם את הסיפור על האב הזקן' שביקש מבנו הבוגר להחזיר לו את תלתלי התינוק שהיה ואת אצבעות התינוק שהיה ואת התינוק שהיה, מתקשה לזהות בבנו את הילד שהיה. מוזר, למה מתערבלות בה כל המחשבות האלו דווקא עכשיו. והחלומות המשונים שחלמה בשבועות האחרונות. באחד מהם שוטטה כל הלילה בחורשות עד אקזוטיות קוראת בשמו של בנה, נואשת. עד שהתעוררה בגניחות צרודות ממהרת לחדרו לוודא שהוא שם. ובחלום אחר רצה לחופו של ים מחפשת את בתה הקטנה, שנעלמה לרגע מעיניה, ידיים זעירות הושטו לעברה ממערבולת המים שוקעות ונגלות שוקעות ונגלות, שטופת זיעה התעוררה, מתנפצת אל הסדינים. "זה מהגעגועים" אמר לה בעלה כשסיפרה לו על המראות "כשיבואו הנכדים אני בטוח שזה יעבור". מאיפה הביטחון הזה המעביר במחי יד את הגעגועים. הכאב הענוג בתחתית הבטן התעורר שוב. העבירה ידה בשערה מחליקה על קצוותיו הצרובים. כבר מחר תיגש למספרה. תספורת קצרה תבריא אותו' ואת השמלה האפורה שלוחצת כל כך על החזה תשים בצד. תקנה חדשה, בצבע יין אולי . מה יש. מגיע לה. כמה יפים אורות פירנצה המהבהבים מרחוק. כאן אני ואת ויולינה שלי בתוך בועה של קסם מתוק, שטים על הארנו ורוקמים אהבה מתחת שמי הכסף של פלורנס, אמורי מיו . עוד מעט נגיע לאמפולי ונשתה מבקטר האלים המבטיח אהבת נצח, יקי רתי. ויולה הניחה את ראשה בחיקו של ריקודו מתבשמת מגבורתו הגואה, קשובה לפעימות העולות מתוך חזהו . גופה הגבעולי מפו רקד חושף לובן זרועות וחמוקיים בתוך קליפת האגוז המיטלטלת קלות במים השקטים. התספורת הקצרה הלמה אותה להפליא "מורידה ממך איזה עשר שנים לפחות" החמיא לה הספר. את שמלת היין החדשה שקנתה תלבש רק לאוניברסיטה הרחק מעינו הבוחנת של צייד הצבעים. בפתח הכיתה נתקלה בו "את נראית שונה" אמר "בקושי הכרתי אותך ... יפה לך ... זאת אומרת." התספורת" "תודה" אמרה מבליעה צחוק פנימי. "הנה הבאתי לך את הספר שהבטחתי" אמר מושיט לה את הספר באצבעות חיוורות, שדימתה להבחין בהן רטט קל. ... אז גם הוא מרגיש משהו". כמו שני ילדים בגימנסיה, הבליעה שוב צחוק פנימי, בקושי התאפקה שלא להושיט יד ולהסיט תלתל סורר מעל עינו. באותו יום ישבה מאחור בסוף החדר . סוקרת את גבו מרחוק, מחפשת את החור הפעור, המוכר בסוודר האפור שלבש, מיהי היד הנשית המכבסת את בגדיו ומקפלת אותם לתוך אפלת ארונות. ואיך שכחה לתפור כפתורים בחולצה המשובצת שלו ולאחות את הקרע שנפער. "חמלה ופחד הם שני רגשות שמתעוררים בצופה לנוכח סבלו של הגיבור הטרגי" רעם קולו של פרופסור נאור' מחזיר אותה אל הבסיס שממנו' לדבריו' צריך להמריא. אבל איך? בימים האחרים נהגו להיפגש אחרי ההרצאות בקפטריה. מדברים על קאנט, שילד' אריסטו' מתקרבים לאט לאט אל הסודות הקטנים החבויים: אם, אב, אחות, ילדים ... שותף היה לגחמותיה הקטנות ולמצבי רוחה המשתנים. מבין ומרגיע. במחיצתו שבה להיות הנערה שחיתה, להוטה ומתלהבת. מדי פעם צדה את מבטיו הלוטפים את גזרתה ובגדיה, לוכדת חיוכים קטנים שהחביא בין שפתיו. מעמידה פנים שאינה רואה. ובביתה ביום הפנוי מלימודים, התנפלה במרץ על המטלות המאוסות. פותחת חלונות לרווחה ומאווררת חדרים סגורים. מנקה בשמחה אבק ממדפים לצלילי מוסיקת בוזוקי הבוקעת מהקומפקט דיסק של בנה החייל. רוקדת בצעדי מחול קלילים את ריקודו של זדונה. וצוחקת בקולי קולות: עכשיו תורך דידי' יו דיר איט דידי' עכשיו התור שלך! ילדיה הבוגרים התקשו להתרגל לפרץ האנרגיה הבלתי נדלית שהתנפל עליהם במפגשים המשפחתיים. צחוקה הפרוע, שובבותה ואפילו בגדיה לא התאימו יותר לדימוי האם שסיגלה לעצמה במשך השנים. בארוחת השבת היו נדחפות אליה מדי פעם מתחת לשולחן רגליו של הבעל להרגיע, להשקיט את געשה הגובר. "מתי תתבגרי כבר", היה נוזף בה. :ךן. ולפני שעלה השחר נגלו אליהם הכרמים של אמפולי מלבלבים בפריחתם הירקרקה. ריקודו וויולה נכנסו מתחת חופת הסמוכות שתמכה כשדיגי הגפן' שיכורים מריחות הירק והאדמה. ריקודו פשט מעל גופה הצח של ויולה את שמלת האביב הסגולה פורם לאט לאט את מחוכה, חופן את שדיה הלבנים בכפות ידיו ומצמידם אל שפתיו . יונק מהצוף. אחר הגיש ענבה גדולה ועסיסית אל תוך פיה הרעבתני של אהובתו' עסיס ניגר על שפתיה וסנטרה זורם במעלה בטנה ונקווה בטבורה. הר ויולה, אמורי מיו' מלכת פלורנס שלי' הוא לוחש, ובא לתוכה כמו מבוע של מים מפכים. שחר עלה, עוטף את האוהבים בכרם באד חלבי לבנבן' מאיץ בהם לצאת לדרך. זה שבוע שלא פגשה אותו בקפטריה. עיניה היו אורבות לו מש . ולחנם הקבוע, תרות אחר צדודית כחושה, גוו זקוף וסוודר אפור. מה קרה שנעלם ככה בפתאומיות בלי להשאיר סימן. גם בחדרי ההרצאות לא פגשה בו' והתגעגעה לפתקים שהיו מחליפים ביניהם בשיעורים משעממים. "הקתרזיס הוא רגש של הזדככות, שכל טרגדיה טובה הבנויה על פי המודל האריסטוטלי' צריכה לעורר אצל הקורא" רעם קולו של פרופסור נאור . ואיפה הקתרזיס שלי . שאלה. ויולה יקירתי' היום אאזור אומץ ואבקש את ידך מאביך הויקונט פיוריני. נכון' נחות אני במעמדי מכם, ולא מגזע פלורנטיני טהור אני' דם צוענים זורם בעורקי מצד אבות אבותי הספרדים, אבל אני אוהב אותך אמורי מיו ובלעדייך אין לי חיים, ואם דם אצילים בעורקי אביך הוא ידע להעריך אהבת אמת. ריקודו' בבת עיני' היום בטרקלין' אחכה לך לבושה שמלת קטיפה אדומה ואצפה לאות שתבשר את חג כלולותינו' צועני שלי. לאחר שבועיים חזר ללימודים, אבל לא לשולחנם המשותף. כשפגשה בו בפתח אולם ההרצאות היה מבטו זר ומתחמק. לא ביקש אפילו את דפי ההרצאות שהשלימה עבורו . משולחנה הבודד בקפיטריה הבחינה מרחוק בנערה צעירה הניגשת אליו ונתלית על זרועו. כאב לפת את בטנה והתפשט בתנועות סיבוביות אל מותניה כמו צירים, רק שתינוק לא יצא מזה גיחכה. אחר שתתה את שארית הקפה השחור' שהותיר טעם מריר בפיה שעות ארוכות לאחר מכן. ויצאה." ומה בסך הכול היה." לא כלום." אילך הורוביץ glו מסלולי החיבוק t? ~יע;ת ~ע.די ע.~ק;ת ~~לף ~ל 6פ; 9 ~.ים ~ח;ף ~ז 1~י 1 נ:ים. ry א"~ק ~ד~דם ~בףל ~ין ~9ל 1 ל.י מחנףק ף~ל?ית; . כמיהתי לחצ;ת את הגבףל : -:• :--• T • : ת~~ע~ ~עט ~ת מ~קי~ה. מכתבים מנגנוניים םי~~~פ= 7מ םי~~;נ~~~מ י~~~ ~p ~ל ל qt\ ר;~ה מתרנים. ריt;יריt;ין י~~י~ קרי~ה. ~ R ז;ת ממ~ר~ה ת;ךק~~~ ~ת י~~י~ מקרי~ה כמכזובים של הממנים-על מתך;; · ת כמ; ןל'י;" המים- .:-:: ד ··--. ל~~ ש 71 ~ת מק; gם . ממכתב; של ממנה אחד 7~ י רוח עוברת בענפי העץ מרשרשת בהם קצת ואיננה." גחמת אביב." o/ ל~~י ~ת עמף., מ~דרה אי הבנה ניסתה לשכנע את עצמה. ד~לי ;מכ;: י~?~ ח;ל ~ם רט "ב באותו הלילה נכנסה ויולה למיטתה של דידי פושטת מעליה את ת;ררגנ ירחא•:T-:-·· תנותכ דבה הסגה תלטרעמו תא הפוג ןבלה רואל חריה רדוחה דעבמ י~ד~~~~~ל יי:ז~ ןולחל .חותפה ~ק.~ב ל~~o/תי~ רחא ךכ הנכר לע גוז הידש התסיעו תא היתומטפ תועוקשה דע הנשי ורקדזהש ומידאהו ינשכ יתות .הדש המכ ןמז תא ".הככ המכ ןמז ינא ככה." ויולה ליקקה בלשון אש רכה את העור הסדוק, הצרוב מגיעה לערווה הכבויה הנחבאת מתחת ידיה של דידי. היא הזיזה את שתי הידיים המשוכלות זו בזו' והניחה אותן בעדינות לצידי הגוף, גוהרת על הפתח הרווי ומפיחה בו חיים כמו קוסמת. מן הצד עמד ריקודו וצפה בכלתו הצעירה, אחר הצטרף אליהן נבלע במערבולת. השחר עלה. התעוררה לכאב חד' שטחן את בטנה התחתונה קרוב לרחם, משהו חם ורטוב פרץ את תחתוניה בקילוחים חדים, עושה T : נ; w T את 79 ע.יי ל~ה קפ 1 ~ה מ~ע,~ח;ת ן~~ ry ק;ת ץ;ר~? י~~~ ~ם ry ן ק;~א;ת ~q לל ייt;אך. מ 7=פ o/ ~ל הסגלי של האדמ!ז;ת שלי ~b~i ע i ד ןע i ד ·ח~~ ~ל ריק. דרכו אל הסדינים ומצייר בהם פרחים אדומים. • אילן הורוביץ הוא מרצה לתקשורת ומשפט, מתגורר במצפה אבירים. סיפור של חנה טואג זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' פרסם שני סיפורים קצרים. אוקטובר 39 !& ו :וי לא קל להתמודד עם םענקי ~ ~ שרידים גדולים, 2000-1997 בנפש. תמצית הים הגיעה למוזיאון. בחלל השני נדחסים שני גופי עבודה שונים: עבודות קטנות שמנהלות דיאלוג עם הממצאים הארכיאולו גים הארצישראלים, עם האדמה הפולטת את עברה למולנו, ועבודות-ענק יפהפיות, המציבות קונטרסט ברור ל'ממצאים' המלאכותיים הקטנים. שלושה גושי אבן מזדקרים למולך • החלל קטן עליהם. הם דורשים חלל מפואר , שימדוד להם כמידתם. כל אחד מהם מעורר קונוטציות שונות, אבל כולם מופרדים אל אותו עולם ארכאי קדום, בו נאמרים לחשים והשבעות, בו מתגלים שרידי דינוזאורים ועצמות אדם קדמון . אורנך מצליחה ליצור עולם שמחבר בין כמה מימדי קיום פרהיסטוריים. הים וכל אשר בו , הסמל המיתולוגי הגדול , המכיל בתוכו את ראשית האבולוציה ואת סופה, את המיתוסים על שודדי ארניות, את הפחד מארניות טרופות, ואת האפשרות לגלות יבשת לא נודעת במסע הבא. אולם היצירות מזכירות גם צלעות אדם, וכך נוצר חיבור חזק בין העולם לאדם ולעולם החי - למאובני החיות הגדולים. העולם המלאכותי שיצרה האנושות מתמזג ברכות אל תוך הדימויים הטבעיים, ואחדות נדירה בימינו מפציעה ובוקעת. אורנך מציעה אופציה הרמונית, אולם שלא נעדר ממנה מימו הפח.ד זה מפחיד כי זה קדמוני , "קדמוני מדי" עבורנו. אורנך מבצעת חפירה ארכיאולוגית לא פשוטה. האם אנחנו רוצים לגעת במקומות הללו? האם אנחנו יכולים? אורנך נוגעת עמוק ונכון • כל שנותר לנו הוא להסתכל אל תוך העבודות שלה שפועמות חזק, ולתת לפעימה המדידטיבית להשפיע עלינו מטובה. עבודותיה של אורנך מזכירות לי את השורות "אלי , אלי , שלא יגמר לעולם. החול והים, רשרוש של המים ברק השמים, תפילת האדם" שכתבה חנה סנש - שיר שמילותיו ולחנו זכו כבר לניתוחים אינספור ולמעמד של "הימנון לאומי דה-פאקטו". מים, ים, שמים, תפילה, אלוהים, אדם, מרכיבים שדה סמנטי טעון ביותר . זו משימה לא פשוטה לקחת את מרכיבי השדה הזה, לנסות לבחוש בהם כדי להפיק דבר מה קציעח עלון על תערוכה של נונח אורכך קיננו בבועה, טייחנו אותה טייח היטב את חומותיה ריפדנו במשווים וראשי מגרפות בחודי זכוכית בטורקיז וירוק ולא ידענו שהרע כבר בתוכנו . בארבע פינותיה קבענו מרכבות נייר' מילות השבעה בכנפיהן מפליגרת על עומרן • הטקסט הזה מופיע סביב סביב על סרקופג אבן' או שמא ספינת אבן' שיצרה האמנית נונה אורנך. היצירה היא חלק אחד מתערוכה בשם "תל נונה" במוזיאון הימי בחיפה. בעצם אלו שלוש תערוכות שונות, שיכלו לפרנס בכבוד שלושה חללי תצוגה נפרדים. בחדר אחד מוקרן מיצב שקופיות. מן התקרה מוקרנים בו זמנית שלושה דימויים מתחלפים של חללים בחוף, של חורים ימיים מסוגים שונים. רצפת החדר מכוסה חול . הצופה מוכנס לאוירה ואשובית מאוד , שמעוררת מקומות סמויים • ראש אשה, 2000, ברזל ועץ, 20 ס " מ גובה משמעותי. לא קל להתמודד עם ענקים. :ךן. תיא ~זכר , ןו 1 s ו ~ ~ כרמית מירון עונת תשס"ב • סנוניות ראשונות מלחמת מינים ומעמדות "מרמואזל ז'ולי": תיאטרון גשר; מאת אוגוסט סטרינרברג; נוסח הצגה ותרגום: גר קינר; נוסח הצגה ובימוי: יוסי יזרעאלי; תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי; תלבושות: רקפת לוי; מוסיקה: אבי בנימין; כוריאוגרפיה: מרינה בלט;ב "כשלעצמי מוצא אני את חדוות החיים האמיתיים במאבקים העזים והאכזריים, והנאתי צפונה בלימוד החיים, בריבוי ידיעתי את העולם". אוגוסט סטרינדברג אוגוסט סטרינדברג )1912-1849(, הדרמטורג השוודי הענק, נחשב לאחד מגדולי המחזאים בעת החדשה ומאבות הדרמה המודרנית. הוא כתב בשלהי המאה ה 19-כ 60- מחזות, המשמשים דוגמה ומופת עד ימינו אנו , הן מבחינת המבנה הדרמטי ,הדיאלוג החי ועיצוב הדמויות, והן מבחינת האינטנסיביות ועומק הקונפליקט שבין המינים. על אף האנטגוניזם שבמלחמה זו , קידם הענק השוודי את אמנות הדרמה בכתיבתו התמציתית, המטהרת את המחזה מהאקספוזיציה הנרחבת <המצויה עדיין אצל בן דורו , איבסן> והמשאירה בו כמעט אך ורק את ההתנגשות הפטאלית שבגורלות אנוש. המחזה הנודע "מדמואזל ז'ולי" נכתב <בשנת 1888( על רקע מלחמת מעמדות, כאשר הדגש הוא על המאבק בין המינים. התקופה ההיסטורית היא תקופת מעבר , ומדמואזל ז'ולי היא שריד של אצולה מתפוררת, המפנה את מקומה לאצולה החדשה של השכל והממון . בספרו של מתי מגד הדרמה המודרנית מצוטט סטרינדברג במבוא המפורסם שלו ל"מדמואזל ז'ולי": "הבעיות של עליה או ירידה בסולם המעלות של החברה, היחסים בין בני המעמד הגבוה לבני המעמדות התחתונ ים, או היחסים בין גבר לאשה, היו ויהיו אקטואליים ומעניינים". סטרינדברג כתב את המחזה על פי סיפור מעשה אמיתי שסופר לו ושהשאיר עליו רושם עמוק ביותר: "יש משהו טרגי בחזיון נפילתו של אדם שהגורל היטיב עמו , או בחזיון גוויעתה של מורשת משפחתית אצילית", כידוע, אחד המרכיבים ביצירתו של סטרינדברג הוא חוסר האמון שלו באפשרות של אהבה טהורה ועמוקה בין גבר לאשה. במחזה נודע אחר שלו , "האב", אומרת האשה לבעלה: "אהבה בין המינים פירושה מלחמה", על אחת כמה וכמה כאשר מתערבת במחזה גם מלחמת "מדמואדל ד'ולי", אפרת בן צור ואיגוד מירקורבנוב מעמדות. העלילה מתרחשת במשך לילה אחד במטבחה של אחוזה אריסטוקרטית. מדמואזל ז'ולי , בת הרוזן , שנעדר מן הבית, נמשכת אל גבריותו התקיפה של משרת אביה, ז'אן , ומקיימת איתר יחסים בליל אהבה בוער. למעט הקשר הפיזי בין גבר לאשה, שפורס מעטה של שוויונות על הנאהבים, יש כאן דיפרנציאציה מעמדית ותרבותית ברורה וכואבת. דבר שהוא בחינת הישג ועליה בדרגה עבור המשרת, הנו אסון מחריד והידרדרות לתהום עבור הגברת הצעירה. חלומו של ז'אן , לברוח עם בת אדוניו לשוויצריה ולנהל שם בית מלון לאנשי המעלה, הוא בחינת פיסגת ההישגים עבורו. אך אותו חלום עצמו , שיעמיד את מדמואזל ז'ולי בתור קופאית באותו מלון , הוא לגביה ירידה לשפל המדרגה, מבחינה אישית ומעמדית. כאשר שב הרוזן ממסעו , חוזר ז'אן להיות המשרת הכנוע, ולמדמואזל ז'ולי לא נותר אלא להתאבד . הדמות השלישית המופיעה במטבח האחוזה היא קריסטין , המשרתת, אהובתו של ז'אן , האמורה להתחתן איתר . מקימו ומנהלו של תיאטרון גשר ,יבגני אריה, העביר הפעם את שרביט הבימוי לבמאי המעולה יוסי יזרעאלי , אשר ניסה לטוות חוטים מעורפלים בין העלילה המודרנית לבין תרבות אגדות הצפון המסתוריות. גם התאורה והמוסיקה הוסיפו נופך משלהן לערפילי האווירה הטעונה, המלווה במחולות סימבוליים מעוררי חלחלה. אולם על הבמה לא די בידו המכוונת של הבמאי , אם המשחק לוקה בחסר . אפרת בן-צור , בתפקיד הראשי , צעירה מכדי להבין את מורכבותה הבעייתית של הדמות, הנקרעת בין חובות מעמדה האריסטוקרטי , לבין כמיהתה לחופש ולאהבה. בעיה אחרת מצויה בהופעתו של השחקן המוכשר איגוד מירקורבנוב, המתקשה להשתלט על השפה העברית אוקטובר 41 ו! אשר בפיו' דבר המונע ממנו להתמסר לביצוע שלם שהתאלמן לא מזמן, נענש על ידי בית-המשפט ו~ של דמות המשרת. דווקא קריסטינה, הטבחית בכך שנצטווה לטפל בזקן הערירי פעם בשבוע, הצנועה, בגילומה של נטליה וייטולביץ-מנור' במשך חצי שנה. הדרמה מתרחשת למעשה מאחורי הקלעים של החיים, ולא על הבמה: בעיותיו של הצעיר ההומוסקסואלי עם אביו' והתנכרותו של מר גריך אל בתו וילדיה משום שהתחתנה עם גוי . הבימוי הרגיש והמאופק של אלון אופיר משאיר את הבמה לשחקנים בלבד' ללא עזרת אביזרים פירוטכניים, כנהוג באחרונה בעולמנו. ההצגה מתקיימת על במת החזרות של התיאטרון הקאמרי' והאולם הקטן והאינטימי מאפשר לקהל הצופים לצפות מקרוב בכל הניואנסים והמימיקה של השחקן המדהים יוסי גובר' בתפקיד הזקן הנרגן. גובר השכיל לעצב דמות עשירה ומגוונת של יהודי בודד' הנושא על שכמו את כל הצער של בני עמו. אביתר לזר' העזר כנגדו' הצעיר ההומוסקסואלי \ שאינו מבין מדוע היהודים שבגולה "לא הלכו . למקום אחר" כאשר הגויים הציקו להם - מגלם .. דמות אנושית ואמיתית של צעיר חלוש ובודד' לא \: פחות מן הזקן המטופל שלו . הצגה קאמרית נפלאה. • "מר גוין", יוסי גובר שיכנעה בהופעה חמה ואמינה. ~ ~ הצגה מעניינת, למרות מגרעותיה. בזכות המשחק "מר גוין": חתיאטרון חקאמרי; מאת ג'ף ברון; תרגום: עירו ריקלין; בימוי: אלון אופיר; תפאורה ותלבושות: אריק סמית; מוסיקח: אריאל קשת אם היו למישהו ספקות בדבר חשיבותו ומרכזיותו של השחקן באמנות הבמה, בא המחזה הבינוני "מר גריך" ומוכיח באמצעות משחקו המדהים של יוסי גרבו את צדקת המשפט הנזכר לעיל. עלילת המחזה פשוטה למדי: רום גורינו, צעיר יהודי <הומוסקסואל>, שכמעט דרס את מר גריך' יהודי דתי מגיע לנו פיצוי על כל הסבל שנגרם לנו במרוצת הדורות, גמול על הגירוש שגורשנו כביכול לפני אלפיים שנה מארצנו . כאילו בשנים הרבות שבהן היינו אנחנו קורכן' קנינו לעצמנו זכות להיות לתליין . וכך' בדרכו המעוותת, מהווה שקר אלפיים שנות הגלות, שהחלו רק עם גירושנו מארצנו' בסיס למה שקרוי בפינו בשם "הצדקת קיומנו", לאותה תחושה שכל דבר שנעשה אנחנו' כל עוול שנגרום, כל קיפוח שנקפח אחרים, יש בהם צידוק היסטורי. וכך נועד השקר הזה לשמש יסוד לאמונה של~ינו לנו זכות לעשות לאחרים מה שעשו לנו. המאבק בשקר הזה אינו רק דבר שיש לו חשיבות בפני עצמו - ככל מאבק בשקר - כי אם הכרח להבראתו הנפשית של העם היהודי • האם לא זו חיתה שאיפת הציונות בראשיתה - להביא לנורמליזציה של הקיום היהודי' להיות לעם ככל העמים? לא כמקולקלים שבהם, הוסיפו הוגי הדעות הראשונים של תנועת העבודה, כי אם כמתוקנים שבהם. למרבה הצער עדיין אנחנו רחוקים ממטרה זו . וצריך לקבוע כי היא לא תושג אם לא נלמד להינתק מהחיים בחיק המיתוס ונעבור עיצבנו את המיתוס ההיסטורי העיקרי שלנו - מיתוס הגירוש והגלות - כמיתוס הקורבן. היו אכן בתקופה זו זמנים רבים שבהם היה יסוד לתחושתם של יהודים שהם קורכן לכוחות עוינים המתעללים בהם. והיו בשנים האלו מקרים רבים של רדיפות, מעשי טבח, גירושים. השיא, כמובן 'היה בתקופת השואה. אפשר להבין שאצל יהודים רבים נצטיירה תמונה בשחור-לבן שלפיה נחלק העולם לתליינים ולקורבנות. להבין' לא להצדיק. תמונה כזו' מעצם טבעה, מתעלמת מגוני- ביניים. ורק צעד אחד מהשקפה דו-קוטבית זו לאותה מחלת נפש שהחולה בה מתחיל להאמין כי כל מי שאינו תליין יהיה לקורכן' ואם אינו רוצה להיות קורכן' הוא חייב להיות לתליין. מיתוס הקורב ן' העם שהגלוהו בכוח מארצו' הפיצו אותו בין האומות, רדפו אותו וטבחו בו בלי הרף, הוא הבסיס ל~דקנות המשתלטת עלינו' הוא הצידוק לזכותנו לעשות לאחרים כל מה שעשו לנו. אותנו נישלו מאדמותינו? - מותר לנו לנשל אחרים מאדמותיהם. בנו ערכו פוגרומים? - זכותנו לערוך פוגרומים באחרים. אותנו קיפחו? - אין רע בכך שנקפח שקר עילת הקיום +המשך מעמ' 19+ על שקר גדול ומתמשך . וראוי לשאול לאיזו מטרה משמשים לנו השקרים האלה שאנחנו מספרים לעצמנו על ההיסטוריה שלנו כעם? איך הגענו למצב שבלי השקרים האלה אנחנו מאבדים לא רק את שלוות הנפש' כי אם גם את מה שנחשב כבסיס הקיום שלנו' את מה שקרוי בפינו "האמונה בצדקתנו". להרבה עמים יש מיתוסים המספרים על ראשיתם ועל המוצאות אותם בגל גוליהם בימים קדומים. אבל בדרך כלל אין המיתוסים האלה נחשבים בעיניהם כצידוק לקיומם. אצל רובם עצם הקיום הוא הצידוק לו' ואין להם צורך בצידוקים אחרים. יש עמים שיש להם חורים בהיסטוריה שלהם. דומני שברומניה יש כאלף שבים שבהן ההיסטוריה שלה מעורפלת לגמרי . אבל בוודאי שקשה למצוא דוגמאות רבות לעמים שהיסטוריה שלהם היא כולה חור' כולה מיתוס. אלף השנים האחרונות, בעצם תשע-מאות השנים שעברו מאז תחילה מסעי הצלב, היו שנים שבהן התפשטה אי הסובלנות - תחילה בנצרות ולאחר מכן גם באיסלאם, שהיה כבידון זה תלמידה הנאמן . אנו היהודים היינו לקורבנותיה. אמנם לא היינו יחידים, גם • המוסלמים גורשו מספרד • ומעשי הטבח של אחרים. אותנו גירשו מארצנו? - יהיה זה אך לחיים במרחב ההיסטורי . הקאתולים בפרוטסטנטים ולהיפר הפילו צודק אם נרגש אחרים מן הארץ שממנה גירשו מיליוני קורבנות. אבל רק אנחנו היהודים אותנו . כל זמן ובכל מקום - אנחנו הנרדפים. הנן האובד + המשך מעמ' 35+ העזתי ושלחתי את השיר למאיר. לא ידעתי איך יקבל אותו' אחרי כל כך הרבה שנים. כתבתי לו בשולי הדף, שאם אזכה לכנס את השיר בספר' אקדיש לו אותו . לזכר הימים שעשינו בירושלים, ולזכר בנו שאב.ד פרסמתי את השיר באחד ממוספי הספרות של העיתונים, וממעט התגובות שקיבלתי בסוף השבוע, ידעתי שהכנענית השמית המוזרה שבה נכתב, מצאה מסילות אל לב הקוראים. ואז הוא צלצל אלי, באחד מערבי השבוע, ואני כל כך התרגשתי, עד שאשתי התחילה לדאוג. לא הבחנתי בדבריו מרוב התרגשות. לא הבנתי מה שאמר' שמעתי את אותה המנגינה של קולו' בשעה שעצר שם בקצה השביל להתאושש. וכשנרגעתי לבסוף, ויכולתי להשיב לו' הוא אמר לי שמסגר את השיר בתוך מסגרת זכוכית, ותלה אותו מעל שולחן הכתיבה שלו' שבחדר עבודתו . עכשיו הוא השלים את הדרוש להחיות את זכר בנו . כאן התמונות שלו משובצות בפינות השולחן' וכשהוא מרים ראשו וקורא את מילות השיר' זה כאילו הבן האובד מדבר איתר עשרים שנה למותה של המשוררת אסתר ראב במלאת עשרים שנה למרתה של המשוררת אסתר דאב יצאו לארד שני כרכים של יצירתה: כרך כל הפרוזה <הרצאת אסטרולוג> והדפסה שכיח מהמהדורה השכיח של כל השירים בהרצאת זמורה ביתן . אלו' יחד עם הנירגרפיה ימים של לעבה ודבש מאת אהוד בן עזר' בהרצאת עם ערוב רהמרנררגפיהישרת ארתס אדנ מאת צבי לרז, בהרצאת הקיבוץ המאוחד' משלימים את מפעל הבאת כל כתביה וסיפרו חייה של המשוררת הארצישראלית הראשונה לקרוא העברי . אסתר דאב נולדה בפתח תקרה באביב של שנת 1894 רמתה בת 87 בטבעון 1 נירם ה' באלול תשמ"א, 4 בספטמבר 1981. היא הובאה למנוחות בעיר מולדתה. רבים רטובים כתבו על אסתר דאב בספרים, במחקרים, בראירנרת ובמאמרים. שנת העשרים למרתה של אסתר דאב תתייחד בכך ששרם אוניברסיטה בישראל לא ערכה ולא תערוך יום עירן על חייה רעל יצירתה, שרם צירן ממלכתי <כגרן בול הנושא את די רל~ה> לא ייקבע לזכרה, לבד ממתן פרס שר התרבות לספרי מרפת 2001, שאכן אפשר את צאתו לארד של כרך כל הפרוזה שלה. אהוד כן עזר תיקון טעות בגליון אוגוסט-ספטמבר במדרו חצי פינה של רוני סומק נפלה טעות: שמה של המשוררת הוא ד..'ג קנדי ולא כפי שנכתב. שוב, מבעד למרחק השנים. ואני כרב כמה פעמים רציתי לספר לו את הסיפור' ממש כפי שהתרחש. כלומר: במלאת עשר שנים לפטירתו של אבי ז"ל 1 ושלוש שנים למלחמה הארורה של שבעים-ושלוש, עליתי במדרגות של מערכת העיתון אל חדרו של העורך הספרותי . רציתי שיוציא גיליון מיוחד' שיהיה מוקדש לזכרו של אבא ז"ל. ולא יכולתי לשער ששירי הזיכרון כבר מתגודדים ואורבים מעבר לראשי. ולא יכולתי לשער שיום אחד כל אלה יפרצו מתוכי בפרץ כל כך חזק, שישטוף אותי כולי . ולא יכולתי לשער שיהיה ביניהם אחד' שבכלל לא נכתב בעברית אלא באיזו לשון קדומה ועתיקה, ושהוא סך כל הקולות ששמעתי' של אברת שכולים נוהמים את צערם אל הרוח שבאורנים, ושל בנים שאבדו לנצח וטבעו באגמים המרים של הזיכרון. אבל לא הספקתי לספר לו את הסיפור ממש כפי שהתרחש, ומשום כך אני מביא אותו כאן. • הופיע בימים אלו ב- סמר• 1תU771 ~ ~·. . ,:. , זה קרוה למי אשקור חתמו עכשיו על מנוי שנתי ל 181l ןןן שירה וסיפרות מקרויות ומתורגמות ••• ביקרות ספרות, תרבות וחברה ••• מסות ••• מאמרים ••• - טורים אישיים זה הזמן לחתום עליו לודעת בד~וק על מה אתם חותמים ~,,~? נןtD'נןt tןנו/}/'tןנ --------~------------~---------~-----·1 לכבוד עיתון 77 : ו ת.ה 16452 ת 11 א 61163 חנני מבקש לחיות מנוי על ייעתון 77 יי לשנת 2001/2002 1 : 1 ן - שם כתובת טלפוו 1 ו .,,ז"י' ו מצורפת המחאה על-סך 200 שייח עבור 11 גליונות כולל משלוח J. ז~- ו '- בנק מס ו סניף המחאה מס חתימה תאריך----- : : ו '------------~-------~----------------~