~ "ב~רץ ישראל 'הכגל ~rלבי לקויי .9 ~· א::ויה ~~יב ד ת" - · < """""' '' ץ. -* דפי , קודיש על ספרו ~.?'-'~''·' שלרם וצבי על ;, דרככ " של '/·~ אית b'l ז~~י- ,,,. קסט אל האמונה הפיכת הלב - י • '• ~ שקר אלפיים השנים דו ד שחם על ' סורiימ הגלרת 1 '\ ז \ \''\ J • י • 11הר u ה אזדחת IJ ו 'ו.הדעת ~ ה.אחרת 11 ,.וl "''*' ' . " i . , שמואל וגולג~ - על ספ גב של אמי ד אל מתד ן' י ·_, י ', "~(, ..,,..,i , ---~· ,,, ' ,' 1 \ 4f \ ~ פז על { נין י;ידי ם t מירי ,..... 1. ' ,_ ./ סול בלו '. שריים \ ' עמוס לריתך' ריבlגבאד~ ,';1~ סא ,. /' ' ' ,.,.... ישרג>ל אלירז, ,. ' ' אב י בלד י. אדנ 3י,א . / סטיבנס, ינסי ירזעאלי , , ל Rן .פמ \; מרגו~יס ~~ ",, ' סיפורת י 'יז. ס gר ו של . J א',עכןז - שמו~ .-_, חמישה אחים '<;,·· - י ונה ~אור 1,,אחרי ""שאת ;; ם'לשי b { - /' ' י i 'ז' : י \ ' 'ל ; לה כת ~ם "' צביי ה פוריג ר '# /' יפJי וןועה אולי "סיפור אוטוביוגרפי", מדובר בעצם בסיפוריהם של חמישה אחים. כל אח ומהלך חייו. חמישה סיפורים שונים, המגיעים ממרחקים ונכרכים זה בזה. שמרש הוא מספר סיפורים "מלידה". הוא אוהב לספר והפרוזה שלו נקראת כך על ידי הקורא, כלומר: באהדה. סיפורה של צביה פורר (אני מניח שהקורא זוכר את שמה מפרסום קודם בעתוננך) מביא משהו מחיי העדה החרדית. יונה מי-אור מפרסמת כאן יצירת ביכורים זעירה בפרוזה. אנו מאחלים לה הצלחה בהמשך הדרך 1 שאינה קלה. הוועידה ההיא והבחירות האלה בא וקרב החג: ראש השנה. בדרך כלל מאחלים אנשים איש לרעהו 1 שנה טובה, שנה מבורכת, שנת שלום, שנת יצירה וכר'". במציאות שלנו השנה, כל ברכה, כל ציפיה לשינוי לטובה, כל האיחולים לתפנית - נשמעים כבדיחה סרקסטית, אירונית, אם לא התגרות לשמה, אחרי כל המכות שנחתו עלינו במרוצת השנה והשתיים האחרונות: זו שבדרבן והבאה אחריה, הפוגעת בכלל החברה הישראלית לא פחות - הבחירות האחרונות במפלגת העבודה. באשר לראשונה: יש אמרה יידישאית עתיקת יומין: השרוי בקרב מנרגמים ישרוץ כינים. מי שיושב על תקן של כובש על אדמות שהן מחוץ לגבול המוכר על ידי הקהיליה העולמית, מי שמיישב את האדמות הללו מסיבות אידיאולוגיות, מי שמתייחס למיעוט לאומי לא בשיוויוניות אלא כאל אזרחים מסוג ב' ופחות מכך 1 מי שיצא למלחמות שלא תמיד היו הכרחיות, ואיני רוצה לפרט, הדברים ידועים, שלא יבוא בטענות לוועידת דרבן. שיעשה בדק-בית. זה מצד אחד, ומהצד השני - בואו וראו מי הם המדברים שם: כל המאשימים את ישראל גוררים שובל ארוך במיוחד של מעשים גזעניים, אימפריאליסטיים, אם לא פאשיסטיים. איפה היו כל הצדיקים האלה כאשר התבצעה השמדת עם ממש בכל מיני זמנים ובכל מיני מקומות? איפה היו כל אלה, כאשר הוצהר בדיש גלי, קבל עם ועדה, על סמך תוכנית שהוכנה בדקדקנות גרמנית, על הכוונה להשמיד את העם היהודי באשר הוא? איפה היו כל אלה כאשר חולקו תושבי מחנות הריכוז וההשמדה לשלוש קטגוריות: יהודים, צוענים וקומוניסטים? נכון 1 זה לא מצדיק . אל תעשה לזולתך מה שאינך רוצה שיעשו לך 1 זה הכלל . נכון 1 כאמור 1 ישראל לא תמיד עומדת בו . באחרונה בכלל לא. אבל מענייננו ומחובתנו כאן - לעקור מהשורש את המעשים האנטי-אנושיים הנעשים בישראל 1 ביחס לאנשים מסוימים, שאינם יהודים, או שהם "יהודים לא רצויים", השמאל בישראל 1 אם יש עוד דבר כזה, חייב להשמיע קול ולהרים אגרוף, לא בגלל הוועידה ההיא, אלא בגללנו ולמעננו 1 כדי שביתנו יהיה מסודר 1 ולו במידת האפשר . והעניין השני. האקט הדמוקרטי של בחירת הנהגה למפלגה דמוקרטית חייב היה להיות חגיגה לעיניים וחוויה מרגשת וחיובית לחברי המפלגה . מפלגת העבודה לא עמדה בכך. התחרות והשבחים העצמיים של שני המועמדים, ההשמצות, הישירות והעקיפות, התחמנות בכל השלבים של מערכת הבחירות במפלגת העבודה - הרקיעו שחקים. מפלגה שמנהלת כך את בחירת מנהיגיה, אינה ראויה להיות בשלטון. זאת צרה! אמנם לא צרתה של מפלגת העבודה כרגע, כי ממילא לא היה לה ואין לה עדיין סיכוי 1 אבל זו צרתו של העם כולו . אם אין אלטרנטיבה לשלטון של היום אז אנה אנחנו באים? מה לעשות ? לעשות! ומהר! כי אין זמן. האניה תטבע. ישנם בארץ הזאת כוחות טובים, ציבורים ישרי דרך 1 החושבים אחרת מן השלטון של היום. יש לקבץ אותם ולהקים כוח אחר. נוהגים לקרוא לזה שמאל, אז שיהיה שמאל. אחרים, בעלי ביוגרפיה דומה - יוצרים מתרבויות שונות היוצרים בעברית במונח "דו-שורש", שלום וצבי מתעכב במיוחד על דרכו של איתמר יעוז- קסט אל השירה האמונית, כלומר הדתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בשיריו ועל יסוד ספרו החדש, המסכם יצירה של עשרות שנים. דפי קודיש משרטטת את דרכו בשירה של אריה סיון החל שמירי שריון 1 ספר שיריו הראשון, שהופיע בשנת 1963 והתייחס למלחמת "קדש": אולי ספר השירים הראשון של משורר בן דור המדינה, שהיו בו אלמנטים אנטי מיליטריסטיים, שבהחבא הטילו ספק בנחיצותה של המלחמה ההיא. מאז ועד עצם היום הזה, מתמיד סיון בשירתו לשים דגש גם על אירועים פוליטיים, חברתיים ומוסריים: זאת, מבעד לפריזמה של יליד הארץ 1 "צבר קלאסי", שנעוריו בתל-אביב, עיר הולדתו (הזוכה לשירים לא מעטים), בפלמ"ח, במקום שנקרא - ארץ-ישראל היפה וההיסטורית, שאיננה עוד. בנוסף, בגליון 1 (ומתוך קשר לגלי רן הקודם) שמואל רגולנט, שותפנו הוותיק והנאמן למאמץ בהוצאת כתב-העת הזה, סוקר במסתו המפורטת והמרתקת את ספרו של אמין אל מהדי -הרעה הארחת, העוסק בקבוצת אינטלקטואלים מצרים, אופוזיציוניים, שהתמודדו לאורך שנים עם הממסד הלא דמוקרטי במצרים. מירי פז כתבה על הרומן החדש, השנוי במחלוקת, של סול בלו 1 רוולסםין 1 מתוך התייחסות לחברותם של סול בלו ושל האינטלקטואל אלן בלום, שדמותו של רוולסטין 1 גיבור הספר 1 מבוססת על חייו . המאמר עוסק גם ביחסים שבין המציאות לספרות, ובמהותה של ידידות. דוד שחם מפרסם מאמר שני בסדרה תרבות השקר והצביעות - הפעם "שקר אלפיים השנים". בפתח הגלידן הזה ימצא הקורא מחזור שירים של עמוס לויתן 1 המוכר לקוראינו כבעל הטור "מצד זה", יותר מאשר כמשורר: אבל ספר שיריו הראשון נתפרסם כבר ב 1960- וזכה להתעניינות ולהערכה . מאז הופיעו כמה וכמה ספרי שירה של עמוס לויתן, שכתיבתו חריגה למדי במכלול כותבי השירה בני זמננו. הבטיח הטבעית לבחון חוויות ואירועים מבחינה אינטלקטואלית, להבליט את הלוגיקה, להימנע מן המטאפורה הצבעונית והרועשת, בנוסף להיותו אדם צנוע, נחבא במידת מה אל הכלים, השאירו את יצירתו מעט בצל 1 שלא בצדק. קל כמובן להאשים את הביקורת, אבל הפעם ההאשמה בהחלט מבוססת. מתפקידו של המבקר להרים כל אבן בשדה הספרות בכלל והשירה בפרט ולבדוק - האם לא מסתתר מתחת אחת האבנים איזה יהלום. במקרה שלנו אין יהלומים אבל השירה חזקה, אינטלקטואלית, מזכירה במשהו את נובט, ועם זאת לירית ועדינה. ספר חדש של לויתן 1 הכולל גם את המחזור הנדפס כאן 1 עתיד להופיע בקרוב. משוררים נוספים, טובים ומעניינים, מופיעים בגליון הזה - אדמיאל קוסמן 1 הגלידן הזה לאחר חופשה חמה, רווית מתח "ביטחוני" ובעיקר לחה, מה לעשות, לא כולם היו בחר "ל 1 חזרנו אל השגרה, כפי שמעיד הגלידן הזה. במרכז הגלידן שני מאמרים מקיפים על שני משוררים ותיקים, שהוציאו קבצים מסכמים באחרונה: איתמר יעוז-קסט ואריה סיון. ד"ר שלום וצבי סוקר את את מכלול יצירתו של איתמר יעוז-קסט, החל מספרו הראשון שראה אור ב 1956- ועד לזה האחרון, לפי שעה, שהופיע לא מכבר. דרכו של איתמר יעוז-קסט בשירה העברית מעניינת וייחודית. כנער פליט שואה, שהגיע ארצה ב 1951-, למד את הלשון וכעבור שנים בודדות החל לכתוב שירה בעברית: הוא זה שאפיין את דרכו בשירה וגם את דרכם של • t1כ il/1 __/".... -u מירון איזקסון 1 אסיה מרגולים, ישראל אלירז 1 יוסי יזרעאלי ואבי בלן 1 ומשום השם פחות חשוב, רק שיקומו כבר שקצרה היריעה, אסתפק הפעם במה שנאמר עד כה. הפרוזה של אמנון שמרש כאן לא תואמת בדיוק את ההגדרה "סיפור", מוטב 5 9 16 ·--19 24 שירים עמוס לויתן מירון איזקסון וולאס סטיבנס, מאנגלית: מרים איתן יוסי יזרעאלי ישראל אלירז אסיה מר גוליס אדמיאל קוסמן 32 '.· ~ 33 ב: - ~-· ן- 11 ~~ ' ·'-, \ 33 ו אבי בלן סיפורים אמנון שמרש - חמישה אחים . יונה מי-אור - אחרי שאתה משלים <פרסום ראשון> 37 ',' ~[!\~,~,~; 34 J~:;~~-~י \W:,·~~:ז -~:. ,..~~ צביה פורר - לילה כתום 38 "'-· ' ' ' ',.·1...''' '"\ד ',_ ,•:-~~:.)·:~~ ',,ב ,_ י מסות ומאמרים 1 \ , -~ " \ ,'·"'1 שמואל רגולנט - הדעה האחת והדעה האחרת - על ספרו של אמין אל מהדי ., 14 דוד שחם - תרבות השקר והצביעות - שקר אלפיים השנים -, 17 מירי פז - בין ידידים - על רזזלסיםן ספרו של סול בלו , y / 20 דפי קודיש - בארץ ישראל הכול יכול לקרות - על ספרו של אריה סיון 22 '·· שלום וצבי - הפיכת הלב ביקורת ספרים - על דרכו של איתמר יעוז קסט אל הדת 25 ~--··-(, lf )' מערכת עתרן 77 מאחלת לקוראים שנה סובה, שנת שלום ושגשוג יהודית אוריין על םןע לא יודע לקוסמן טיילור' על הדעות, תזרה לבני הנעזרים ועל הכניסה םסביב לאיתמר וכסלו משה בן-שאול על ספר הזכרזנזת של בםני לריקי וסקל ועל .r ללים 6 8 10 11 12 13 ,----------------~ לכסד עתרן 77 ת"ד 16452 ת"א 61163 ו ו יוסף ברבע על ,לאזpםםלניאה אחםת והכוח, םפרשת דרייפזס ודע זםכחזל: ישרת הרעפל של סין אבקש מנרי לשנת 2002-2001 ו םלחםת הםפזר לשלמה זבד נעמה לב ארי על תתח שםי םכסי p ו לסמדר הרצפלד קציעה עלון על אתונות ליעל הדיה מירי פז על פרפר םן התולתע, אלתרםן .וזויער זנייירתז לדן מירון ו שם רשם משפחה ..".""""..""""..."."""."."".."."""""..""" ו כתרבת ...." ..............................................................."..........." ו טלפון."" .........."."..........".""............."...........""..........."".". ו ו מדורים לפי שעה - יעקב רבס מצורפת המחאה על-סך 200 ש"ח עסו 11 גליונרת ו המלצות 'עתרן 77 4 ' כולל חמשלו ו 6 7 28 41 מה קורא - יהודית אוריין חצי פינה - רוני סומק 1 ק.ד. קנדי מצד זה ספרים, אירועים, מוספים עמוס לויתן תיאטרון - כרמית מירון ת_ג_וב_ו_ת_- ______________________ ו "".""".".""קנב """"".""""."."ףינס מסי """."""""האחמה .."" ו ו ו ' ---------------" _4_3 נ;ת l ןוו ירחון לספרות ולתוכות העורך: יעקב בסר חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן 1 ששון סומך 1 רוני סומק, אריה סיון 1 ציב עצמון 1 דורית פלג, עודד פלד 1 מחמד חמזה ע'נאים, שלום וציב 1 יעקב שי שביס עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיצוב: מיכאל בסר רכזת מערכת: גילה שאול ניקוד: שמואל רגולנס מועצת המערכת: יצחק אורםך-אורפז, גילה בלס, משה דור 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנסוך שמאס המוייל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרםת עמותה מס' 580073575 בתמיכת משרד המדע, התרבות והספורט, מינהל התרםת והאמנות. עיריית תל-איבב יפו - האגף לאמנויות. המערכת והמינהלה: סלפקסי: 5619879, ת"ד 16452 ת"א המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. לוחות: אורניב Iton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Lvitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Vice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser " הוגעונרכ אני n . ועהנ רנחוו כלוס לע צד אדח לש הנייר. צויר צלו~ מאמרי מחקר מועברים ללקסורס מקצועי דואר אלקטרוני ITON77@ACTCOM.CO.IL הומרו~ nןzןן~ ~ו גוסיח לרוקח: חלום וברונזה, ערכהו~ ותרגמה: ונח ליטוין. הוצאת הספדיה החרשה 2001,533 עמ' "אוטוביוגרפיה רוחנית"; תמונת חייו הרוחניים של לרוקה - קולו האמנותי והאנושי עולה מתוך שירים ופרשנותו להם, קטעים ממחזותיו והערותיו לגביהם, ראיונות ומכתבים. 1111וותיmaטג111 !'סל אונווח רה כלדק: זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת, תרגום מצרפתית והערות: עירו נסוק. הוצאת הקיבוץ המאוחר, המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת 2001,507 עמ' משווו צעיר הנאבק על מעמדו בחברה הפריזאית, נתון לחסותו של פושע, מתאהב ביצאנית ומתעמת עם בנקאי עשיר . הרומן פורש את השקפתו החרבתית והמדינית של בלזק ואת פחדיו מפני המודרניזציה והכלכלה החדשה, הכרוכות לתפיסתו בחוסר מוסר בשחיתות ובפשיעה. קאזואו אישיגורו: כשהיינו יתומים, מאנגלית: מאיו ויזלטיו. הספדיה החרשה, הוצאת הקיבוץ המאוחר 2001,277 עמ' כריסטופר בנקם, "גדול בלשי אנגליה" לדבריו 1 שב למושבה הבינלאומית בשנחאי 1 לחפש אחרי הוריו שנעלמו שם יבלדותו; בתוך כדי כך 1 הוא מאמין 1 יוכל גם לגאול את העולם מקטסטרופה קרבה <הימים - ימי מלחמת סין-יפאן). אישיגורו עושה שימוש מבריק בדגם סיפור המסתורין 1 כדי לכתוב רומן רב- עוצמה על הזיכרון . לואיסח קסטוו: מיטת הע r• מספרדית: יורם מלצו, הוצאת כרמל ירושלים 2001,120 עמ' רומן ראשון ללואיסה קסטוו 1 משוררת צעירה וייחודית. הרומן הסוריאליסטי נסב על התבגרותה של נערה בעיר חוף, לצד אחותה אמריקה ואמן המעורערת בנפשה, על רבקע קריסת מיטת הכלולות של הוריה. טת · מ ן · הע רועי פוליטי: ארנבוני גגות, עם עובר ספריה לעם 2001,415 עמ' רומן ראשון. הגיבורים - שני גברים צעירים ואידיאליסטים - סמיו הפלסטיני ופעיל הפתח ועופר 1 איש שב"כ בתחילת דרכו . על רקע האינתיפאדה הראשונה, מועדות דרכי גורלם של השניים להצטלבות טרגית ובלתי נמנעת. עליזה אולמוט: פרוסה של ים, זמורה ביתן עמודים לספרות 2001,301 עמ' רומן ראשון . הרומן מבוסס על בית הוריה של המחברת; אב חדור אידיאלים וחלומות, אם המקימה בביתה ספריה פולנית, והבת - המנסה לגבש זהות לעצמה. יעל איכילוב: זמן פציעות, הוצאת הקיבוץ המאוח.ר ספרי סימן קריאה 2001,224 עמ' ערב החתונה של אחותה, יוצאת נאוה, ק~בית ואלמנה, בעקבות הטלפון הנייד של אמה. בדרכה היא נתקלת בעודד 1 וטרינר ורגוש. האם תגיע נאוה לחתונה? רן י גיל: סוף הקומדיה, הוצאת ביתן 2001,176 עמ' קובץ סיפורים 2000-1996 <קדמו לו קובץ סיפורים ונובלה). הסיפורים מתאפיינים ברגישות חברתית, באותנטיות, החושפת הוויה הישראלית אמיתית. אלי סוויר: החטא והעונג. הספדיה החרשה 2001,164 עמ' רומן ראשון. בגידות, ציטוטים וצ'טים, דמויות בדויות ומציאותיות, והסוף של "סיפור מופקר ופרוץ" זה - כמובטח על גב העטיפה - טוב. איש לא נענש על חטאיו. מתי שמואלוף: מגמד הצלקות. הוצאת חלונות 2001,78 עמ' "יעל היא כביש; ואמיר הוא מדרכה./ האהבה היא הולך רגל, ;שמנסה לחפור אל מתחת לאדמה. //יעל היא עכביש,/ ואמיר הוא קרבנה./ מחר ייוולד אמיר מיעל;/ ויאכל את גופתה היפהפיה." <עמי 46( מיכל קופיק מוקוס: חצר הסירפדים, הוצאת חלונות 2001,47 עמ' "איש טוטם בן בלי גבולות, ; יקום קטום; רוקן זרזיפי דבשו// פעמוני קולו; במו אזני"; האם //?יי:נלי::ג~~ כסילת ניסן בת אביב, i·· חביבת ייני הדואר 1/ כה ביקשת, פרצת, ;וקם חמור עקשן./ סב על אחוריו 1/ ומזייפים פעמוניו" <איש טוטם, עמי 24(. גאולה הורס-פלחן: חרדת הוודאות. הוצאת עקר 2001,31 עמ' "דגים; עצמנו; בבוקר; יום חולין;/ מהו; הברק; העוטף; עצמותנו; /מהי; חרדת; הוודאות; המשקיפה; על; עינינו;/ " <עמי 3( עליזה ראוכבי: עוגה בתולית. הוצאת כרמל 2001,64 עמ' ספר שירים שלישי . "הסמטה יוצאת/ אל הרחוב; ואורחות החלום; ילכו מעדנות/ מירכיים צרובות אמש.// מן החניות; חוזרים אל המסע; שדודי לילה; בוקר שודד צהריים./ בעיקולי הדרך; העריבו; תותי הבר; כחלומות; נוטפים בארץ אחרת" <מסע, עמי 35(. לתיקונו של עולם - משבתו החברתית והכלכלית של זאב ז'כוטיבסקי' הוצאת המסדר על שם זאב ז'בוטינסקי 2001, 127 עמ' כתביו של זיבוטינסקי העוסקים במשנתו החברתית והכלכלית, יחסו למדינת הרווחה ולכלכלת השוק החופשי . הקדמה: ד"ר רפאלה בילסקי-כהן. מבוא: פרופי תיאודור בלבריסקי. אלבוטו מנ;ל: תולדות הקריאה, מאנגלית: ,,; שחם. הוצאת זמורה ביתן 2001,387 עמ' ההיסטוריה של הקריאה - מלוחות החומר ועד ימינו. העובדות מלוות בסיפורים משעשעים ואנקדוטות, בתחריטי עץ 1 איורים ותצלומים. אמי טאן: כתר של מרפא העצמות; מאנגלית: צילח אלעזר, הוצאת מחברות לספרות 2001,350 עמ' רומן אוטוביוגרפי בחלקו; קורות שלוש נשים, הסבתא, בתו של מרפא העצמות, האם שהיגרה מסין לאמריקה, והבת, המספרת את סיפורן. טים פוקס: מסימיבה היקרה, מאנגלית : ענת רז, הוצאת יריעות אחרונות, ספרי חמר 2001,292 עמ' מורים דאקוורתי - אנגלי צעיר ושאפתן, בן מעמד הפועלים, המשמש כמורה לאנגלית בדורונה, מנסה לקדם את חייו הכושלים באמצעותה של תלמידתו מסימינה. פרשיית בריחה משותפת הולכת ומסתבכת עד הסוף המפתיע. לוון סקסיק: קורא המחשבות הרעות. מצרפתית: שלומית חנרלסמן. הוצאת כנות. סרות אתנחתא 2001,135 עמ' אגדה פילוסופית מחויכת. ילד השטעטל נתן לוינסקי קורא מחשבות. הוא נשלח לרינה אל ספת פרויד וקורא את מחשבותיו של הפסיכיאטר. בין השטעטל 1 וינה ואמריקה, הוא מספיק אף לעבור דרך קיבוץ בישראל. גליון 259-258 (ן: s ~1 ~ עמוס לויתן הפרדוקס של נוטרלו נובט י גם יופייך האלוהי ם~ןד;קס w ל ~רט;לי ~ר~ט ·~גכב; ~~ליו . wב: ך 9 ם~ · ~קס לא ~ם ר.:~: ס~ל;חי ~י~נף ~י שירת; מע;ררת משיכה למה אין שמאל? ~ל T ~ה :;תן~~~~ מף~ע הףא t קףק ן~שףר של מבט אנ;שי. • ::• T -:• סךוי 9 קי-~ר ךס~י~, כי כ'ל אחד בשמאל : -T :• • ערי האספלט, ה!זער השח;ר. · ז · -:- ---: - ר~? ע,ד:ז לא כהתה עיני , • •• T -: T שהףא לא שמאל א;מר על חנך; בשמאל : -.. -: -.. : :· [הערה: לישר שףר;ת לשמאל] 0 00 : -: TT :• ח~ה י~~ ןיt;נ #ר , האמנףת של; נז;נה ~q ~יא. ~ז ס~~יאףת סךקף~ה ם~ם ~ד~~רא w ר שאיפה ראויה השחיתףת, הבצע, וכל הרע, ?t' ~ר ~ת ~שףךי ? TT ט#~ T • •: T T T : -."" -0 : שבשיריו ועל הנמה :·:· דדד--: מהי שאיפה ראףיה להתמ;ןן עמה? 0 T • •• : • : T : T : • ~ל קיךקג;ך א;~ך ז; ס~~י~ה .תףז~~~~? ~סד~ים ק 9 ם ה~~:ד לא; רזה א;מר ז; השאיפה להתנטלףת עצמית. ~9ה~י~~ ~ךף~ה. · -: :•:-: T •: -•• •:: T חיי משורר י~~ ק;רא #. זה ך~ם ,הז.# ף~יז .זה 7. זה ע;~ה ~לף ד~סי ך~רים ~ח.דים ס~~~( ךי;~א, ש;~ה ,ה~~ ~~ית ,ה:ך~י~ ע;~ן ף~~ז:יין>. ך~ם ר'ב סך~רים. w ח.ק ~ת ?י~'~ ~י לא ר;~ה ל ס:ינ:וי ת:~~~י לא ך;~ה ל r/ ~· יר ת~קי Q ~י~אי? . . . יי~? · כתבז-וי • : -T ה~;ל~ r/ ירים, פזמון: כרובית מתבשלת ~ךף~ים, זה שעףר נאי צ~זףת . .: . ". <~די~ים ריס .זרע>. שמלמדת המציאףת . : -:· :· -: :· ~~ס g ק מף t ח, ס~ז ,םן~~ ס~י~;ץ מףתז , הלהבה ,תוiצףמ הסיר מניר;סטה, •• -· :• •: ·-: T המסרבת להכנע -: ד :· : :·• ז- נכנסה נז-וי. דד :ד • • T : : • ן ry ק.ש ף~ 9.ה~~ w ~ז:יי ל ry י;ת המים ר;תחים, במאה מעל;ת. :--T •• : • : • - כרף בית, המאכל האהףב עלי , מתבשלת. :• ז-:-- TT•:-:·:· ד- נףרגני. • T : ,~ףד~ ח.רף סבךאףת ~סכל ,םן~~ י~~י~ ?ט.ק~ לא יר~~? ~Q.ן~ מתוך הספר שיח ~?ים העומד לראות אור בספרי עתרן 77/ גוונים אוגוסט-ספטמבר 5 אוב רהבוק - םיו "אח.ד המ הקור 'כאן ןלא םנעל ו"התוה "ובוהו 'וו ךההיפו ךשלאור לכ טהטקס 'המקורי םוהסיכו י"ויה בער יויה רבוק םיו 'אחד'. החלחל האחז יב הלמרא תחמש יחומש התור םמתורגמי תלעברי ,אינפנטילית יבל החלוק ,לפרשות המלוו םבאיורי וכמ ההפק לש טוול .דיסני יאיננ תיודע ימ דעומ ימאחור המעש תהחתרנו ,הזה המ סהאינטר ושל 1 אושמ ושלח די לבמע יבנ תד .אחרת ןנכו תשבריא םהעול רכב ההתיישנ תלעומ ץהמפ להגדו םוג ההאלטרנטיב לש ןדרווי תמשכנע 'יותר לאב אדווק ךמתו העמד תחילוני תמוצהר תחייב ההתור בלהיכת הככתב ,וכלשונה םע םסימני דוניקו םוטעמי לע יפ .המסורה יניבאת אול יידעת המ .ניבאתי ןבגליו םהקוד לש ן'עתר 77' יהתרעת לע ההסכנ תהמאיימ לע ןלשו .הקודש חבוויכו ישניהלת םע יעצמ בדבר םהתהליכי םשעוברי לע ההשפ תהעברי תלשמח 'הכול יהבעת תא ידאגת ךמכ םשא המגמ וז 'תימשך וייאלצ דבעו 50 השנ םלתרג תא ךחתנ ןלמע ידובר .העברית יידעת השז לעלו תלקרו לאב אל יהעלית יבדעת תמיידיו .האירוע דתמי והיינ םגאי לע יכ ההשפ השב רבח להא רלדב םע םאד ןהראשו אהי תב תארבע םאלפי השנ תפחו וא 'יותר דויח םע לכ םהמילי תהזרו ושהתבולל הב םמהכתובי םהאחרוני ךדר ההמשנ אוהגמר םוהתיכוני הנשמר המתכונת רובוג ןתיכו ןב וימינ למסוג אלקרו הב ךתו תהסתייעו םבפרשני םהישני .והחדשים לאב עמרג השהפכ הלשפ החי הדומ אשהי הנוט .למות אול לבגל תשפע המילי ,החדשות ןשה ,ברוכות ןלבי ,לועזיות ןבי יחידוש האקדמי ןובי ,שאולות אאל לבש .התרוששותה תפחו הממא תשנו רדיוב והספיק קלסל רעוש ימילול קעתי לבע הפטינ לש ךער .מוסף תההתפעלו ןמהלשו ההרז תמייתר לכ המיל השאינ היעיל ןבאופ 'מיידי ןולשו שהקוד קתסתפ םבמאתיי םמילי לש תפרסומו תומכללו .למינהל ךלצור ההפלג יניבאת תא םתרגו ךהתנ" םכש םשהבריטי ותרגמ תא 'ם'פזר p 'נםרבר לש רצ'וס וכמ דבג רשעב ,זמנו" הרגמני תנתקפ הכמאבי השאינ תניתנ .לריסון לאב ךאי תשההסתאבו .פושה ךאי תמתמוטט הלאיט תהמערכ תהחיסוני לש .הנפש ןהעיוורו הנעש 'סלקטיבי תמראו ימפיר השלוו םמוצאי םלה םצידוקי .קווזי-רציונליים ןמ דהיחי םנדרשי תכוחו םאדירי יכד קלדבו תבאמ תהאישי לש טמיעו יגלו .עיניים ללהדבי ףאל יאלפ ,הדבלות םג וישעיה 'ליבוביץ םוג ךחנו ןלוי אל והי קר יצופ ,עתידות םה והי םמוכני דלאב תא תאהד םההמוני ךוליהפ םשעירי ללעזאז הלחרב .כולה םה ורא ,רחוק ורא ,שקוף וואנ םהיו .משלמים תכמשרת תא רציבו ,הקוראים ןכא יחובת 'להיעצר תלמרו .הפיתוי יאנ קר השב הומזכיר יכ ההנובל הנכתב ב 1938-. ץלרו .ולקרוא .אדיר • ןלא םנעל והתוה ?ובוהו ,העדות ההתור ילבנ ,הנעורים םתרגו :מהמקור ןשוש 'דניאלסון תהוצא ןהגפ 366 ' 2001 'עמ ת"בראשי ארב םאלוהי תא םהשמי תוא ץהאר ץהאר החית תחסר הצור 'וסדר ךחוש רשר לע יפנ ,תהום חורו םאלוהי הריחפ לע יפנ .המים םאלוהי :אמר י'יה ,אור!' רוהאו .נוצר רהאו אמצ ןח יבעינ םאלוהי אוהו להדבי ןיב רהאו ןלבי .החושך רלאו אקר יאלוה םיו ךולחוש אקר .לילה אב בהער ךאי תמתמוטט תהמערכ תהחיסוני לש הנפש .11 ~ו ןקוסמ :טיילור ןמע אל ,ידוע :מאנגלית ראש 'טרמון הזמור ןבית 64 , 2001 יעמ םאד יח 92 םשני )1996-1903(, בכו 1ו הנובל הקצר ,אחת תשהופכ .לקלאסיקה רשא םהספרי םאינ םמותירי לכ .חותם ,ובנוסף ואות םאד אהו קר ,אשה הוז אל 'רציני לוע ןכ אהי תבוחר הל ןפסבדו לש רגב ףהמצר תא םש האבי <<קוסמן םלש הבעל .<םיילור> היציר המעול 'זו השנחשפ ולפנינ קר ,באחרונה המעל הכמ :תמיהות ךאי הקר השיציר תרלוונטי וז אל הנתגלת אלקור יהעבר אאל תרבאשי ההמא ה 21-? ךאי הז השנכתב ב 1938-, ילפנ ?הכול ךאי הז תשהכותב ההצעיר הראת המ ןשצ'מברליי בר ןהניסיו אל ?ראה עםן לא עזיו לנכל יבשת .קטגוריות רסיפו םמכתבי וכמ ם P' הל 'לש לש הנטלי גגינצבור 'מחד רוסיפו יבלש םמדהי מאידך . ילהיטות ראח יספר םבלשי הפג רלאח לגי ,הנעורים םע ןקונ 'דויל האגת יכריסט דוריימונ 'צ'נדלר טופשו אל ןמעניי יאות ימ חהרוצ .ולמה ישנ םהרומני םהבלשיי םהיחידי ,המרתקים םשעולי עברג הז לע ,דעתי םה םהאח' p ברםוז לש ידוסטויבסק תפווז עזיו שםאר לש גג" .מארקס עםן לא עזיו ףמצטר .אליהם ןאי יל לכ הכוונ זלרמו רדב יוחצ רדב לע תהתפתחו .העלילה רומבק השיעש 'כן בחיי ,מיתה םא טלנקו האות ןלשו ההגזמ לש חז"ל • ףוא לע יפ 'כן משהו • תאח תהשאלו לשכ םאד בחיי ללשאו תא ועצמ לבכ םיו םויו לובכ השע הושע :היא םהא םג 'אני בבמצ אההו הובאות ,סיטואציה תבראשי תשנו -ה 30, יהיית למסוג ,להצטרף תאקטיביו וא ,פסיבית הלמפלג להנציונ ?סוציאליסטית ישהר ההי הל םע העליית םקס .מהפנט ךתו יכד הקריא עןבנz לא עזיו ייכולת םלשי תא ,האצבע דע האיז םמקו יהיית יאול תהולכ :שולל ,רגמניה אשל ההצליח םלהשתק יאחר תמפל ההמלחמ ,הראשונה החית המדינ תמפורר תומוכ .אינפלציה הוהנ םק גמנהי ,משלהב תמצי תיסודו םלאומיי ,נרמסים טפאשיס ם<בימי םהה אל והי םלפאשיז תקונוטציו <שליליות יכוחנ 'וכריזמטי רהמבש לע םקימו ההאומ תהגרמני .הנחשלת תבאירג תשנכתב לע ייד רהגיבו ב 1932-' םנשמעי םהדרבי םאופטימיי .ומבטיחים קר תהכתוב תהרגמני המשתנ תמאותיו תלטיניו תלאותיו תגותיו תרגמניו ם<המתרג אמצ ךלכ ןפתרו יצורנ 'נכון תבאותיו .עבריות> תהאירג חהשבי ןעדיי תמבשר ,טובות לאב הכמ תעקרונו םנאציי םמתחילי טלנבו אולנב תא תהפורענויו תהעתידו .להתרחש ןכא רכב בחיי םאד .להיעצר ב 1933- ץנאל אהנשי גהינדנבור תלמנו תא רהיטל שלרא הממשל .בפועל זא רכב םמתגלי ובהתנהגות םתסמיני םפסיכוטיי יבעינ ימ ושאינ המוכ .בסנוורים תחולצו ,חומות ,אספסוף ,ביזה תרדיפ .יהודים ש"היאו רהמףכ ךהושל ההציד ןגויו 259-258 j - ועוד אפשר למצוא כאן תוצרות מעולם החי בצד לאנגלית מודרנית (אבל לא את שקספיר!) מתברר הרוחשת הזו. מצבות קבורה, ושלטי הנחיה לנישואי אריק ושרון ן שלשון הפלגה התגלתה כמציאות עכשווית. "תוהו כשניסיתי להתרברב בפני וכסלו שיש לי באוסף וובהו" זו מילה מוקשה לבני הנעורים אליבא ושושן הפרטי שלי שלטים אוריגינליים כמו אחד של בית ואפילו מודעה דידקטית: "אסור להשתין ולחרבן - המפרסם כרוב כבוש ברגמנית ב 80-כאן". דניאלסון מתרגם המקרא. אם תימשך התפתחות זו חרושת אקא ~ו ג'ק קלייטון על פי ספרו של סקוט פיצג'רלד: ולא רחוק משם בכתב יד ספונטני "פיתה חמא דרוזית עם לבנה וזעתר ושמן + שתיה זיתים ירקים. קרה. 11 יופי של ספר בצבעי טכניקולור ובצורניות מוקפדת. • rויצח ק.ד. קנדי ~ מיל' ומתקן רדיו שנראה כמו רגי קופו שמספר הטלפון שלו בן ארבע ספרות, הדגיש הגרפיקאי שבעיקרון לא צילם שלטים עתיקים, אלא רק מאלו שאפשר לנו לראותם במרכז תל אביב בעצם ימים אלה. את התצלומים שצולמו ב"צבעים טבעיים" הוא מלווה בטקסטים המסבירים את סוד הקסם שהם מהלכים עליו , עם החיצים המגובבים, המופנים לשמים ואלו המופגים עמוק לאדמה, מאחורי החזיתות, בכוכים ובמרתפים, איש איש כיד הדמיון והתבונה המסחרית. כך קלטה עדשת המצלמה מעבדה לגילוי שעטנז - צמר ופשתים -.ש.ב.ל.מ" ירושלים ת"ו , ועדה ציבורית למניעת מכשולים לשעטנז מא"ש 6" (עמ' 154(. לא שהבנתי את הכתובת המדויקת, למרות שאני מקפידה מאוד בענייני שעטנז. על חנות ירקות נכתב בכתב דפוס ידני "הסחורה שלנו !!!אל מהשטחים": רק שגם כאן לא הבנתי אם מטעמי שמאלנות או מטעמי היגיינה. זאת אומרת, כאן לא קונים פטריות יער מתקוע או כאן לא מוכרים מלפפונים שמגדלים הפלסטינים. בעמ' 71 מופיעה עין גדולה כחולה ונוקבת, כנראה תמונת פרסומת לאופטיקאי השכונתי , שמזכירה להפליא את העין הגדולה, המסמלת את עינו של הכול-רואה בסרט המצוין "גטסבי הגדול", שביים עירומה יורדת במדרגרת תרגם: מרקו סרמונטח r: <לפי ציור של מרסל <דושאןנ ry ז fב ry ז ~לג wfד ri, ,זסב לימ;ך , קלי~ה ר w ד~ים, לא;ך השמש מטה מתנפח :-:·:· -ז·:- ז רוני סומק אנו עלולים לאדב נתחים מן הלשון , להצפין את האלסטיות שלה, להתנתק משרשרת הדורות ולהותיר לדתיים את כל ארון הספרים היהודי , גם את המדף החילוני. כל בוגר תיכון, שעשה ברגות בתנ"ך , שרב את שיניו בפירוש הצירוף "לפיד בוז לעשתות שאנן" וזוהי בדיוק אחדות תרבותית חיונית. לפני כיובל שנים ניסו הקיבוצים החילוניים ללמד את סיפורי המקרא במקום חמשת חומשי תורה, מה שהתגלה כבזיון חינוכי. אבל אז היו המניעים לעיבוד התנ"ך צנזוריאליים ואידיאולוגיים ולא נבעו מפני קוצר היד הלשוני. שפה אינה רק תקשורת עניינית מובנת ומינימליסטית. שפה היא האדם, והיא התרבות והדיאלוגים בין הדורות, והיא ההצטברות ההיסטורית והרבדים הפילוסופיים והקיומיים. אלא שכאמור , בשמחה הכללית שהמדוברת נעשתה גם הכתובה, ובמופקרות שבכל התחומים, משתלטת גם המופקרות הלשונית והלשון המדוברת בת יומה מכה את הכתובה העתיקה, והשיובש הנובע מבערות מקבל לגיטימציה, ולי אין כל נכונות לאבד שפה ישנה חגיגית ודשנה בתמורה לעברית חיה ואנורקטית. הקיצור , תרגום התורה מוקצה מחמת מיאוס, לא להכניס הביתה, גם לא לפעוטות. • מאחורי החזיתות, בכוכים, במרתפים איתמר וכסלו: הכניסה מסביב, הוצאת כתר 2001,179 עמ' יהושע נקז כבר החזיר אהבות קודמות בהשראת אחד השלטים שאיתמר וכסלו כה נשבה בקסמם. כרגפיקאי ומעצב קלטה עינו של וכסלו את אחד מסימני ייחודה של העיר תל אביב, ייחוד שמתבטא גם בתחומים אחרים. במשך עשר השנים האחרונות הוא טרח וצילם שלטים עכשוויים שאיירו , שרטטו וכתבו קמעונאים, יבואנים, יצרנים, בעלי בסטות בלי דאגה, חפה ממלנףשים. • • T TT : • : -- ובעלי מלאכה, איש איש בדרכו המקורית : "תמונה", אני מצטט את הוראציוס, "היא שיר ללא מילים". במקרה של "עירומה יורדת במדרגות" יש תמונה של ודשאן ויש מילים של נקדי • אבל שלא תהיה טעות: המילים של נקדי אינן תרגום בגוף הסרט, הן מכחול המבליט את העירום, מסחרר את המדרגות והופך את הפיגורטיביות ~~ry נף נכסת ~ע,קה א;ך~ים. ך:ש ~דיר :רר ע,ל.י :רר . שפתיה מחתימ;ת ניד האדיר · ז. :-· :-ד•:ד: ijג.ל~~ 7 כל ~ל~יס ןךך. מפל אשה אחת, והיא ע;טה -- •ז --:•T והעצמאית, בלא סיוע מקצועי של משרדי פרסום וקופירייטרים. שלטי החוצות הססגוניים והעליזים עשויים להעיד על סגוליותה של העיר הדינמית הזאת, שכולה בנויה על אינדווידואליזם קיצוני' תושיה, חיוניות ויזמות פרטית שאינם ניתנים לדיכוי. תל אביב היא עיר שלא נכפתה על ידי משרדים ממשלתיים, ספק אם יש לה בכלל קווי מתאר , הממסד מפקיר אותה, המסחררת של ודשאן למטאפורה של תכונותיה החברתיות. מבחינה זו עשוי האלבום ונחה, מדרגה אחר;נה הרגע בו ניצוד הסמוי מן העין. אוגוסט-ספטמבר :פמ; גלימה את ,זrתדר אטית, והיא פורצת ומתפקדת בכל מצב ומחצינה את • • T : • •: T • : : :דד -:·• ז -:-T הכניסה םםביב להיות מטונימיה לאופי של העיר א;ספת זrתעףנת לכדי תבנית. • :•• • T T : -: :• •: ו=יי s ן~ ~ הגוזלים מתים ריקי וסקל: ספר הזכרונות של בטני' הוצאת תמוז אגודת הסופרים 72 ,2001 עמ' האם גוזל מת ביום העצמאות החמישים למדינת ישראל הוא בעל משמעות סמלית ? שירית ? ומיהו הגוזל? של עורב? של יונה? האם משמעותו שלום או קריאות צרחניות - ובאמת, בסופו של דבר' מה הקשר ל"עיירתנו בוערה כולה; ובחוץ על מעלות האבן השחורות/ העולות אל בית התפוצות/ שכב גוזל מת בוודאות". יותר מדי יש בשיר אחד כזה, עמוס כל-כך. והסימבוליקה, באם היא קיימת, כלומר הרצף שלה: הגוזל המת, בית התפוצות (זכרי שואה>, המדרגות השחורות - היא אולי 'חומר' נכון' אבל כאן' השימוש בו' בשיר' מניב תוצאה קלושה. אני מאמין' שבסופן של תחושות בטן ואחרות, צריכה לבוא התוצאה האמנותית. כאן קשה למצוא אותה. פתחתי במשהו' שאולי לא הייתי צריך לפתוח בו' כי בספרה החדש של ריקי וסקל יש גם שירים הרבה יותר טובים, אך נתפסתי לו (ולמען האמת הרי לא הבאתי אותו בשלמותו בכוונת מכרוז> בשל נושא המוות, החוזר ובא, חוזר ונשנה בשירי הספר' עם קונוטציות של אבלףת, עד כי הדבר כמעט מאפיל על שאר השירים: יום הכיפורים של המורה למוסיקה ובנו החייל היפה, אותו מורה השומע בתוכו רק "קולות פעימה; מכים על תיבת תהודה; כטפטוף מים אחרונים; באחל הטהרה". המשוררת בשיר 'פורטרט של משוררת' המתפוררת לאור היום ובלב העיר "כמו בד תכריכים עתיק", ובשל מחלה היא נשברת. ובשיר 'נפסע היה ביני ובין הנער' כותבת וסקל על הנער "שאמו; חתכה ורידים בלעה כדורים קפצה מחלון גבוה תלתה עצמה". ויש גם שיר על יונה, מתה על "רציף הרכבת בוונציה" . ואשה בשיר נוסף, שהחזירה "נשמתה לבורא; מותה בא עליה במיטתה". שלא לדבר על העובדה ש"אין מי שיבכה על חיים שייע המת 11 (אגב, שורה שחוזרת יותר מפעם אחת בשיר לא ארוך>. אין לי תשובה ברורה למה שהציק לי ומציק לי בספר זה. הרי' עם הכול' מוות הוא בהחלט חלק מן החיים וכמותם יכול להתהוות כיצור חי ושירי' אבל שאלתי את עצמי: למה המוות הזה צפוף כל כך? יש רק מראה עיניים והלוך נפש (פחות או יותר> בשירים האלה. יש בהם גרעין 1 חשוב, סוגסטיבי' רגיש - הנתון במסגרת של נפח גדול. ובין קליפת הנפח הזה והגרעין איזה ריק. משהו שלא התמלא, משהו שהשאיר אותי די אדיש. ובאמת צר לי. ואולי התשובה טמונה בכוח ההשראה של המשוררת, שבאחד משיריה, נדמה לי הקצר ביותר 1 ושמו 'האם כתבתי שיר?', אומרת: "אני מחפשת אחר השראה; כחוקר קדמוניות אחר; שרידי חיים בערים ",ףמ~;ש וצר לי גם על כך שבשיר הנוגע אל-נכון בדמות שחיתה קיימת וקראו לה ~י~י (גם שם השיר 'ביצי') ואולי שמה של זו 1 או האחרת, היה אסתר איזבצקי 1 קיים אותו 'נפח'. הכותבת נכנסת לתוך השיר כמה פעמים, דבר שאינו מאיר אותו 1 ואולי גם מבלבל: "אני יודעת שאין דבר כזה": "היא חשבה כמוני", כי אם "יקראו לה ביצי; יהיה לסיפור הזה סוף אחר; אבל לא יכול היה להיות/ לסיפור הזה סוף אחר" ונו'. ומדובר להבנתי באשה שהלכה על הכביש, "מנסה לברר אם בכל זאת יש כאן אהבה; עד שתגיע לסוף הרחוב כבר לא יישאר לה כלום." מי היא האשה ומה לא נשאר' ואיזו אהבה ביקשה. ומדוע מעורבת כאן אסתר איזבצקי 1 "שדחפה בתנועה שאפילו יאוש אין בה; את השולחן מתחת רגליה", מה קרה לה? ומדוע חשבה - כפי שחשבה המשוררת - שאם יקראו לה ביצי יהיה לסיפור הזה סוף אחר. הארכתי כאן' כי כפי שזה קורה, ולא רק בספר זה, ולא רק אצל ריקי וסקל - התערבות המשורר;ת במין ארספואטיקה מהורהרת, מפריעה, לעיתים מעצבנת, כמו גם בשיר 'את לבד בעולם' שעניינו ילדה שנאנסה אבל "חיפוש אחר מטאפורה שתאייר את מצבך; ידמה לציור של גבות בשחור; ומשיחת סומק ושפתון; על מסכת מוות" ונו'. אבל יש, כאמור' בקובץ זה גם שירים מרגשים ונוגעים. כמו השיר 'איסטמבול' יוני 98', שיר יפה מאוד כמו 'האשה מסקיתופוליס הבירה' (שמה הרומי של בית שאן> ובו שורות טובות, כמו: "אגס של אור פקע במצחה; כששכבה וידיה אל; מיטת העץ הרחבה; חום כבד היה באוויר", ובאותו שיר שורות מגובשות כמו: "רוח של זדון היה נאויר; רעש של אבנים בוערות עומד להגיע; מישהו מתכוון להצית להבה". בכלל 1 דומה עלי 1 שההשראה, אולי זו שציינה אותה המחברת, מצויה חיתה בערים הזרות: רומא, בודפשט, אלסינור - גם בשירי האהבה השזורים ארוטיקה עדינה יש הרבה יופי' כנות ואמינות •• על מפתן גן העדן צללים ומכחול: שירת הערפל של סין, שלושה משוררים מודרניים, מסינית: רביב אנין' הוצאת כרמל ירושלים 2001, 72 עמ' "שירת הערפל" בסין 1 המובאת בקובץ החשוב הזה, היא כפי המצוין - הן במבוא של הד"ר לבלשנות ליאוניד צ'רקסקי והן בהערת המתרגם רביב אנין מיבאה לפני הקורא את השירה החדשה בסין שלאחר מאו 1 ולאחר נפילת "כנופיית הארבעה" שבאה אחריו: סין זו העלתה את דנג שיאופינג, שאמנם טיפח תקוות, עודד רפורמות ליברליות כדי למגר את אלה הדבוקים במאואיזם - אך חשף קו פוליטי דמוקרטי על פניו' דמוקרטיה שלא התגשמה לחלוטין. בצומת הדרכים שבין מאו ודנג, צמחה "שירת הערפל" - מהפכנית לא רק בכוחה ובמחאה שלה שאינה באה ישירות, כי אם גם בביטוי של היעדר אמונה, שהז'אנר השירי שלה מבטא את אשר יש להגיד בצורה חדשה לחלוטין. הזרם העיקרי ביותר שבו זכה לשם "מנג לונג" שפירושו בסינית: מעורפל' מסתורי 1 עמום. ובעצם, למרות הפירוש, הוא מזכיר ביותר את השירה המודרנית כפי שהתקיימה במערב, וגם אצלנו 1 שירה שמתקיימת מאז שנות ה 50- והלאה, אם כי בשינויים רבים (למשל' אצלנו' המעבר מן החריזה האלתרמנית -שלונסקאית ודורם לשירה בעלת החרוז ה"לבן" ה"פסיחות 11 וכדומה>. שירת הערפל היא מטאפורית ברובה, רבת יופי 1 ובקיצור 1 כזו שלא היכרנו עד כה. (בהערה אישית יכול אני לומר 1 שלפני עשר שנים התוודעתי לשירה דומה לה מאוד, היא השירה הקוריאנית החדשה. אמנם קראתי אותה בתרגום לצרפתית, אך מצאתי בה אותם מאפיינים>. יכולתי 'להפליג' הלאה בהשוואות מתחומי אמנויות אחרות, למשל 1 הקולנוע ו'הסרט האפל', או 1 להדביל 1 תחילתו של הגל החדש בקולנוע ובספרות, אותו 'נובל וואג' שמצאנו בפרוזה הצרפתית, אך לא בשירה בה התעסקו יתר-על-המידה ב"מילים". מכל מקום, גם בשירת הערפל הסינית נמצא תוואים אקזיסטנציאליסטיים, כי בוודאי שהקיומיות עומדת במרכזה. כדאי לא לשכוח, שעם כל המחאה שבה, לא נמצא בה שמץ וולגריות, גם לא בסממניה הפוליטיים, המוסווים בדרך כלל . לידיעת הקורא, מציין המתרגם בהערתו משהו שאין לשכוח: משוררי שירת הערפל 1 הוא מציין 1 הביעו אכזבה מן המנהיג החדש (דנג>, ובנוסף על כך 1 כל עוד השירה הזאת התפרשה כביקורת נגד המשטר הישן - זכתה לעידוד, אבל ברגע שזכתה לאהדה נוהל נגדה מסע השמצה קשה. שלושה משוררים מיוצגים בקובץ שלפנינו: ביי דאו 1 גו צ'נג ושר טינג. נראה בבירור' שהשיר המייצג את המחאתיות הוא גליון 259-258 שירו של ביי דאו 'תשובה' הפותח את הקובץ. 'אני יושב על מפתן גן :העדן' לכן אני יושב כאן (ן: שב גם אתה, אל תחוס על מכנסיך "תערובת" עזה של דימויים וקריאות. כמעט אני יושב על מפתן גן העדן sי למטה יש עולם של אנשים בתחילתו : "הביטו כיצד על רקיע מוזהב במלוא אני רוצה לאכול מעט מלח מרחביו; שטים צללי מתים מתפתלים. 11 ו "עידן בוא לראות, יש גדרות של ברזל .,~ הקרח כבר חלף עבר'/ מדוע בכל מקום מצוי מה אתה רוצה לאכול 1 אלוהים? האביב החולף על פני הדרכים ~ מוביל שובל חרציות זעירות הכפור?"; והלאה: "הקשב עולם!/ אני • לא • מאיזה ארץ אתה מאמין!" וסיומו: "אופקים חדשים וכוכבים t ~ז שמי תכלת הנה מתחי ל לרדת גשם זוהרים; הנה כיסו את מלוא הרקיע/ זהו כתב אולי תיתן איזה מופע אקרובטי העצים העלו וקנון הסימנים של חמשת אלפי השנים/ אלה עיני אני כתבתי שירים י ש פה פטריות ויש גם נזירות. • האנשים; והם לעתיד צופים." אני אשם משה בן-שאול עדיין שירה פלקטית מעט, ובכל זאת, חדשה, אחרת, שכיוונה ברור. אבל אצל ביי דאו אנו מוצאים גם שירה לירית מירון איזקסון מכשיר ~ם י~~~ נ;לד וי~~~ ~ךךר םי~י~~~ ב;~י ,ת:~ w ם ~~אברי :;ל ח~ב;דנ 1 ת, וכל ךא;תי הסתתרף מכ " חי החדש. 00 T T :• • • : -: • -: ~~~ירי ~ז ry~9 קים: ~סךף ע;~ך f ל ~~לה f ל ,ס~ f ל ,~ק;ש ~יש ,~ך;פ מקום צר f ל פ;ךץ' א; ן ry'ן~ ~ם ~tה, f ל ,ב~;ך ק;ל ,ם~;נ ק;ל .ל.ןה ~ןם ~tי~~ן ןס~יו ך~רים ק~רים, f א ~~~ירי ד~ ץןס ןח~ה f ~ים ~ליו q~~יו מאוד' שמאחוריה, בערפל' נמצא הדים אחרים. בכרובכה של 'אסתר ףפ;ך~ים ב; ~tיח. •• : :• :• T : -: בשיר 'תועה ' הוא כותב: "יערות ענק מסתירים את השמים; על השביל סביון בודד תועה/ הוביל "בז:ול~ח", "1:"ש~~~ ~ין ~יש ~ןם ב;~ה ל; ~ק;ם ~ו אותי אל אגם כחול אפור; שם בין בבואות רכות ע;שה דבר בזפגלה T • : -T T ."" ףבאים עזפ; אנשים מתערסלות; מצאתי אותך, /עין מסתורית עד דק סס ~ ים ~ק f :זים. ל i ~ר על טבע; ; לדבר בכ.ח; , אין חקר. 11 בשיר 'קטעי הזיכרון', שיר יפהפה של המשוררת ~סבכ;ת- ~ק;ך;סיו ' ן i ם ;ק~~ן ~~שירי ח~~~ח~ג i~י שר טינג, נכתב בין השאר: "ספר מסוכך על ~י ;מ;ק~~ ~9 ~ל.ק ~.ףנ~ אור הנך; אצבע בפה; בדממה דקה; אני טווה ~ךךר f ~ר ~ח 9 ,~יק חלום,/ חציו בהיר חציו טעים. 11 ליריקה כמעט :כ;ל לע,צ " ך f ל פ; Y. ל ~ry ךר ~ו ד~ךז:וי ח~~~ qttר~~ א;נרי תמימה, ומיודעת, שהרי זה היה הזיכרון 1 ועכשיו? וכל בכלי אחר להשבית מךצ; . : • • : -: ••-• : T : ןא 1 לי t' ין ~ןם rytt דאי ן qtt';ת~ השאלה נשארת פתוחה. המשורר השלישי 1 גו צ'נג, המודגש ביותר tt ר qtt ~ה f ל-~ר ~ק 7ק 7 ת חיא "ח~ב;דנףת" הףא וי~~~ ד ~ם ץח.~ ~י ~t' ין ~ןם rytt דאי ~ם ן~~סה. בשירתו כאן 'ובעיני המעניין והחדש ביותר 1 יליד בייג'ין )1956( שהתאבד בגלות · ניו-זילנד ב ~~דל ~גף~י ;ת~ 9,ת~ 1993 הוא, כפי שמצייד המתרגם: "משורר, ~~יט ~q לי~ת א; q ~ים ~ח.רו ~ו 9 ~ךף t' ת י~: רא~י ששיריו נעים בין הסימבולי-מחאתי לבין שירים ךב;ל.ם ד~י~ת ןש;~ם. ךא 1" לי t' ין ~ןם ~ry ןאי ןראש;' על טבע, אהבה ומוות בעלי גוון מיסטי 1 הדורשים ל~~ סראש ~~ןקל f ל- f ר מן הקורא מידה יתרה של הזדהות". ואני חמוכר ~י ~~ין ~~ליו .;קיו:ז~~ ~ה ';לן~ ~ד~ן ry~9';ק לציין 1 שדווקא אליו יכולתי להתקרב יותר 1 ~ה צףןת lj~יו: לחוש יותר 1 ולדעת, שגם מבלי שיבטא בישירות את המילה ה'נפוצה' כל-כך אצל משוררים ז:ו 7 ~ת ;אי~~~ הףא י~~ "בדידות", היא קיימת ברוב השירים המופיעים סגלת י;מ; היא שנתי' • T : • -•••: .בקובץ חמר ~ףפ; מתכת בהירה T • : :• •: -:• ברצוני, לבסוף, להביא כאן את שירו המרגש . ;ל~~~ ת~י~? .ם: 9 אוגוסט - ספטמבר 2001 לא עושה הנחות ן~ שלמה זנו: האינטלקטואל, האמת והכוח; ו~ מפרשת דרייפוס ועד מלחמת המפרץ; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד 2001,266 עמי ספריית אפקים של עם עודב ידועה כאכסניה של ספרים מעניינים ומאתגרי דעת. כזה הוא גם האניקלםםראל, האועכ רהבחז ספרו של ההיסטוריון שלמה זנו שבספר לא עבה במיוחד )222 עמ') מבקר באירוניה • שלעיתים "נאלמת" בשל העדר שפת גוף וחיוך של הדובר • את האינטלקטואלים בכלל ואת הצרפתים בפרט. לא ניתן , במסגרת סקירה זו , להתמודד עם מתווה הדרך שבחר זנו , היסטוריון , שאת הדוקטורט שלו הקדיש לג'ורג' סורל וכיום הוא מרצה אורח בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז. לא אוכל להיכנס לקביעות בעלות משקל מבחינת המתווה האמור , כמו לטענתו של זנו במבוא ש"את צרפת מייחדת גם העודבה שבה התגבשה לראשונה תודעה עצמית של אינטלקטואלים" <עמ' 13(. באותו מבוא, מספק המחבר רקע ענייני ומגדיר למושגיו , אך דומה שקביעתו ש"ניתן להודות שהאינטלקטואלים פועלים בעיקר בעולם הסמלים ולא ישירות על מערכת היחסים החברתיים" <עמ' 18(• הנה הגדרה גורפת מדי. הרי האוניברסיטה עצמה היא מבנה היררכי ומעל למרצה, המדורג מעל לסטודנט, מצוי גם המרצה הבכיר, ראש החוג שמעליהם, כמו גם הנהלת האוניברסיטה, הרקטור והנשיא, שעוצמתם אינה רק סמלית אלא גם ארגונית. יתר על · תקציבית ופוליטיתכן , ארגון האוניברסיטה מתנהל בחדרי חדרים ואינו חשוף ליבקורת הציבור , למעט הדלפות, בעת שמתחוללים מאבקי כוח, כפי שאירע בשנים האחרונות באוניברסיטה בה מלמד ההיסטוריון זנו. זנו מבקר נכונה את האינטלקטואל , כמו גם יומרתו ותדמיתו. כך למשל הוא כותב ש"אין ספק שקיימת הילה רומנטית שאופפת את המקצועות האינטלקטואליים, שטופחה במאות רבות של חיבורים ומחקרים של חסידי התרבות 'הגבוהה: אולם בחינה מדוקדקת של תולדות הקשרים של האינטלקטואלים עם הרשויות כמו גם בדיקת הפרקטיקות של יחסי הכוח בתוך השדות האינטלקטואליים עצמם חושפות תדמיות שאינן תמיד מחניפות [סביר כי את מילה זו כתב זנו באירוניה, תוך קריצת עין קלה] למעמד איש הרוח המודרני" <עמ' 22(, זנו "לא עושה הנחות" לאינטלקטואלים, גם כאלו שאולי קרובים אליו , והוא אינו נרתע מלמתוח ביקורת על סארטר <עמ' 22, ויותר בעמ' 26( כמו גם על תומאס מאן ,]םש[ או מקסים גורקי, עם שהוא מאיר תופעות ולא רק אנשים. כך , למשל , הוא משכיל לציין ש"עוד · טרם שזכה הנאציונל סוציאליזם להישגיו המרשימים הראשונים בקרב כלל האזרחים הרגמנים, הוא ניצח בבחירות באגודות הסטודנטים הכלל-גרמניות" <עמ' 23(, שלמה זנו משכיל גם לשאול שאלות, שראוי לשאול ביחס לאינטלקטואלים. כך למשל , בהתייחסו להרצאה של אדוארד סעיד , הוא מעיר: "נדמה שהפרופסור לספרות לא היה מודע לעובדה שאחת הסיבות העיקריות לנסיגתו של האינטלקטואל הקלאסי היא דביוק הטלת הספק בעצם יכולתו לייצג את האינטרס הכללי." תחילת התפוררותן של התדמיות האוניברסליות שאפפו את מנגנון המדינה הדמוקרטית לוותה בשנים האחרונות בחשיפת מערכות הכוח במכלול היחסים החברתיים. התברר שלכולם יש אינטרסים, ואין מעמד אוניברסלי בחברה [אפילו לא הפרולטריון]. מה משחקו של האינטלקטואל במכלול זה של כללי המשחק הנחשפים היום יותר מתמיד?." האם יכול יצרן התרבות בעת ובעונה אחת לחשוף את האינטרסים הקורפורסיסטים של עצמו ושל עמיתיו , ועדיין להתקבל כקול יצוגי ביצורה של 'האמת' מול מערכות הכוח?" <עמ' 44(, זו תובנה משמעותית ודווקא המשפט "אפילו לא הפרולטריון" הוא המשמעותי בהקשר זה, מה גם שאמירה זו מובאת מתוך אירוניה עצמית ביחס ל"מחנה האידיאולוגי" האישי שממנו צמח זנו עצמו • זנו מבקר נכונה את הנתק מהציבור הרחב, שיוצרת הדרישה האקדמית לפרסום לועזי בכתבי עת מקצועיים • "הבעיה מתעוררת כאשר מתברר כי לפחות חלקו של המחקר זה אינו זמין לציבור בישראל הנדרש לממן את ייצורו" <עמ' 46(. כבר בפרק המבוא מעיר זנו ובצדק, שיש ליצור טיפולוגיה המאפשרת שיח בין תרובתי משווה, שהרי "יש לדון בהיסטוריה הישראלית במנגנון מושגי זהה לזה שמשמש אותנו בטיפולנו בהיסטוריות לאומיות אחרות" <עמ' 47(, מכאן ברור מדוע יש להשתמש במושג "הגירה" ולא "עליה'.' הערת אגב: שפתו של זנו בהירה אולם, כשהוא נדרש למושג "אטסייזם" בהקשר של שם פעולה, אין הוא מעיר ואפילו בסורגיים שזהו המושג עליו הוא מדבר , כשהוא עוסק בעמוד 71 בתהליך "המזנה'.' בפרק הראשון של ספרו "מפרק" זנו את "פרשת" או "פרשות דרייפוס" כדי להבהיר את המשמעות יבחס לאינטלקטואל, ובפרק זה, כמו גם בארבעת הפרקים הראשונים של הספר , בהם מושם דגש על האינטלקטואל הצרפתי , בולטות ההתעניינות והידענות של זנו בתחום ההיסטורי , הבאות לידי ביטוי גם בהערות שוליים מפורטות ולעיתים אף "עמוסות". דומה כי הפרק הרביעי "פלירט או רומן אהבה? • אנשי רוח צרפתיים והקסם הפאשיסטי", אינו רק העמקה מבחינת זנו בסוגיה, אלא אמצעי להביא את תחום התמחותו לידי כיסוי בחיבורו זה. לא ניתן להתייחס כאן לסוגיות מעניינות וחשובות ביחס ל"יצרני התרבות" והתרבות הגבוהה בפרט. יש מן החיוב בכך שכשזנו מבקר את בורריה, אין הוא "שוכח" לבקר באירוניה עצמית את · ספרו שלו עצמו [עמ' 92[. במסגרת יבקורת זו , לא ניתן להתייחס בהרחבה לפרק המעניין מבחינת ישראל, הפרק החמישי: '"עם הספר' ואנשי הספר • קרי המתאר לתולדות האינטליגנציה העברית בעידן הציוני'.' קודם לכן ציינתי את נכונות הטיפולוגיה המושגית ב"פיענוח" הצופן הציוני , כדי לאפשר שיח משווה. דומה כי הספרות הביבליורגפית שבה עשה זנו שימוש חיתה דלה מהראוי לדיון שכזה. כך למשל יבחס ל"מצפן" <שעם חבריה נמנה בצעירותו ולכן סביר שהוא בקי בתולדותיה> הוא מזכיר רק מאמר קצר מ'תיאוריה וביקורת' ולא את עבודת המאסטר של נירה יובל דירים על הארגון. מפליא, שזנו כלל לא היה ער לעבודת מאסטר שכתב שלמה מזרחי . במסגרת החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, הרלוונטית לדיונו מעצם כותרתה "אינטלקטואלים והסדר החברתי'.' זנו אינו נוקט בלשון מדויקת בביקורתו ביחס לאינטלקטואלים חסידי "ארץ ישראל השלמה" אשר "הצטרפו בהתלהבות ובהתרגשות לעצומת האינטלקטואלים האירידנטית" <עמ' 196(, באשר אין אפשרות ביחס למציאות הגיא ו .פוליטית שנוצרה בעקבות מלחמת ששת הימים, להתנסח על אירדנטיזם, כלומר על שאיפת קיבוץ לאומי , המנותק מארץ המטרופולין שלו , להסיר מחיצות ולהתאחד עמה, באשר אין בטריטוריות החדשות קיבוץ לאומי שכזה, לפחות לא לפי תפיסת חסידי "ארץ ישראל השלמה", או לחילופיך , לפי גישתו הפוליטית של שלמה זנו עצמו . ספרו של זנו חשוב מעצם הביקורת על תדמית האינטלקטואל. גם אם הוא נוטה להחמיר במיוחד עם האינטלקטואלים של הימין , כמו למשל בביקורתו העוקצנית במיוחד על ספרו , החשוב לטעמי , של אלן בלום .דלדוהללש רהוח אבםיר p ה. בעינה עומדת העובדה כי זהו ספר קריא, מאתרג 1 שלא ניתן להתייחס אליו בשוויון נפש. לעומת ספרו הלועזי באותיות עבריות של משה צוקרמן .יזזושת הארשיליות, הנוגע גם הוא ב"תרבות הגבוהה", אין ספק מי מהם עדיף. • יוסף ברבע 10 ••••• גויון 259-258 בין כפרים עלובים ושדות תירס משעממים, דברכים לאסקיפולס, אותו מקום רחוק בדרום, על הגבול (ך: דובריו של עולם מובס פתלתלות, הן צועדות לעבר יעד ריאליססי 1 אל שבין גווטמלה להונדורס, חותרים אל הכנסיה .sי ההר פופוקטפסל 1 נסיך האוהבים, שאין עליו דבר 1 הענקית שבה מצוי פסלו של ישו , העשוי מאבן סמדר הרצפלד: תחת שמי מכסיקר' כתר' חוץ מסלעים שחורים ורוחות, רוחות רעות, שחורה. מכל רחבי היבשת אנשים באים אליו לבקש ~1 249 ,2001 עמ' מפורסמות, שהמחשבה עליהן מעבירה צמרמורת עזרה, מתנודדים בין אמונה לתקווה. "אתם לא ~ של קור: מה יש להן לחפש שם? זו השאלה המרכזית יכולים לתאר לעצמכם איזה סיפורים שמעתי של "אני חושבת הרבה על האוויר שהיה שם בכפר". העומדת בלב הנובלה. אולי להתרחק קצת מההיגיון 1 הישר ההוא! שמעתי שכל הייסורים שבעולם נכנסו כן , האוויר במקום ההוא היה רעיל ומסוכן." עד אולי לברוח מן המורץ המערבי אחר ייצוגי ההצלחה לאותו פסל 1 שאין גבול לכאב שרואים על פניו . כדי סכנת חיים. ואני מתכוונת במיוחד לאווירה וסמליה, אולי לנכש שורשים ביורגפיים ולהתחיל ושכל מי שמגיע לשם כשהוא סובל מצער גדול או הדתית. לתערובת המשונה של תפילות נוצריות, משהו במקום אחר 1 אולי להסתכל על הכול ממרחק, ממחלה קשה, הפסל לוקח ממנו את הצרה שלו בגדים לבנים, ריקודים של חיות, התלהבות זכה ואז להתגעגע? ומכניס אותה לתוכו" <עמ' 117(. תמרה הישראלית הרצפלד משלבת בנובלה סיפורי עם ואגדות, חולמת על אהבה ועל הרפתקאות, ומגשימה אותן ושמיימית ואיזה משהו אחר 1 גס ואפל." איזה שד חסר גבולות שהלך והשתלט על הכול." על הכול."" חומרים פולקלוריסטיים מחיי האינדיאנים העלובים עם ג'רונימו 1 אינדיאני חסר תכלית, שמושך אותה וטעם של קדושה השזור בספר כולו . קשרים אל הביבים האפלים של נשמתו ושל ארצו. <עמ' 77( בדרך אל המקום הקדוש והרחוק היא פוגשת זונות טעמו של משהו אחר עומד בספרה של סמדר ויתומים, חולים ואומללים, יושבים בשולי המדרכות הרצפלד 1 שאינו משתייך לז'אנר ה"חם" כל כך וכאילו מחכים למשהו . "התחלנו להיות שליחים. לאחרונה, של ספרות נשים פופולרית. אפשר למקם אספנו את הזעם ואת האסונות של אנשים אחרים אותו מחוץ לקבוצה הנשית ולנורמות שלה, ולראות ולקחנו אותם איתנו" <עמ' 152(. בו סימנים של ז'אנר סיפורי המסע, למשל 1 או ז'אנר תמרה נשאבת אל הגעגועים של המנוצחים, של של "מקום", ריאליסטי ופנטסטי כאח.ד סוגים תלושי הכנפיים, של הנשמות השבורות. היא ספרותיים אלה נחשבים "גבריים" יותר 1 ובזהירות אפשר לומר , איכותיים יותר. מאפייניה םהסגנוניי מבקשת להביא אותם אל ישו השחור , ורואה בכך תפקיד של ממש לחייה, תכלית רוחנית, קדושה, של הרצפלד יוצרים עימות מעניין בין המציאות שנושקת לחסד אלוהי , ואפשר להמיר אותה אפילו לבין הייצוג הספרותי שלה. ושלא כמו בספרות באהבה אנושית. הנשית המקובלת, היא שומרת על פער רחב למדי הנדודים המטאפוריים לתוך עצמה, במרחב פנימי בין החיים לבין היצירה. טעם של משהו אחר מלווה וסהרורי 1 וההתבוננות הריאליססית דברכים, יוצרים אפוא את מסע הייסורים בעקבות ההר השחור , אפשרות של גאולה מן הביבים. הרצפלד אינה בנובלה "תחת שמי מכסיקו", ובעקבות ישו , מטיפה ואינה טוענת, ואין היא "תועה" במחוזות בנובלה, "ישו השחור". הרומנטיים, שאנו כל כך מורגלים בהם. העמדה באטלס גיאורגפי אני מסמנת באצבעי את עקבות הרטורית שלה מובלעת, ובכך עוצמתה. היא מספרת הנדודים הנרשמים בספר כולו . המקומות, בעלי סיפור 1 אותנטי 1 כן ומרגש. הניחוח המוסיקלי משהו , מופיעים באמריקה מורכבותו של הסיפור מציעה ממדים אחדים להבנה התיכונה, ואני שמחה לגלות שהמסע הוא "אמיתי", ולמשמעות. אמונה דתית, דבקות בתרבות זרה, נוגע בערים שאפשר להתחקות אחריהן ופוגש עשיה של סוב למען מישהו 1 אהבה ללא תנאי 1 בכפרים של ממש. יש איזה קסם בידיעה שאפשר אנושיים שאינם נענים לחוקי הפסיכולוגיה בדידות וחופש מוחלט - הכול נרקם ועוטף כמו "פשוט" לקום לשחזר את המסע הזה. ולא רק קסם, כי אם ריאליזם אותנטי 1 חי ואמין . מפופוקטפל שליד המערבית עומדים בלב הנובלה "ישו השחור", אריג צבעוני 1 כמו המשל על מכסיקו 1 שתחת שמיה של פחד 1 זוחלים המסכנים אל הבזיליקה. "הצמדתי את מצחי מכסיקו סיטי 1 מזרחה לפר בלה, דרומה לו וחקה, שצומחת אף היא מאותו נוף של עוני 1 מזרחה לחוצ'יסן שעל שפת האוקיינוס השקט, ועוד של מחסור 1 אבל גם של גאולה אפשרית. דמותו ולחשתי לישו שלא רק למען עצמי הגעתי לכאן. של ישו שימשה מקור השראה ליצירות ספרות הוצאתי מהתיק את צרור הניירות המקומטים, הנחתי מזרחה משם לסך קריססובל 1 חציית הגבול לפלורס מסוגים שונים מראשית התפשטות הנצרות בעולם אותם על חזי ואמרתי לו: יש לי שורה של שמות שבגווטמלה, ומשם דרומה לגו וסמלה סיסי . היוובי-רומי ועד ימינו . ברצף ההיסטורי הזה מסמן שאספתי בדרך 1 כולם אנשים חיים וכולם אוהבים המקומות המוזרים האלה, שצלילם רחוק, מלווים ספרה של הרצפלד גישה עצמאית לטיפול במיתוס. אותך ומבקשים ממך שתעזור להם להתרומם <עמ' בעוד עשרות כפרים קטנים ובפגישות עם אנשים, ישו הסובל והנצלב, כסמל העולם השרוי במצוקה, 248(. שחותמם מייחד את הספר . מלווה את דרך הייסורים של תמרה, מורה לתנ"ך 1 אחד משיאיו האמנותיים של הספר הוא המעמד הזה, שירה, גיבורת הנובלה הראשונה, עושה את כל הדרך שמאסה גם היא בחייה הקודמים, והולכת אל שיש בו קולה הרועד של המספרת, המונה את למכסיקו כדי שיקרה לה נס. התשוקה למשהו גדול הפשטות, אל אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב, שמותיהם של נושאי הכאבים באשר הם. מתוך ובלתי רגיל 1 הר הגעש, המרחבים, צמחה משיעמום וחוסר ישע של חייה הקודמים ומפנטזיות ילדותיות. שקמים כל יום לייאוש חדש, שמחכים שהחיים הרשימה הקטלוגית עולים דמויות וגורלות, מומים "כשהייתי ילדה אהבתי לחלום על אינדיאנים, הרי שלהם ישתנו 1 שמשהו יהיה לגמרי אחרת. ובכל מתנגנים ועצובים, ערים ומקומות. שורה של שמות זאת, זה לא קורה. שמתפללים לדרך חדשה, נמסרים באיפוק הרגשי געש, יערות גשם, וכשהחיים שלי הפכו לכישלון דברך ציורית וחושנית, בפיכחון ריאליסטי 1 בשילוב המאפיין את הספר כולו. אנטוניה, פליפה, לוסיה, גמור 1 נזכרתי בחלום הישן" <עמ' 44(. מעניין בין חומרים ספרותיים ודביוניים, בהדהודים גלוריה, דולורס - עליהם ועל אחרים, שזקוקים משפחה בלתי מגוננת ותחושה תמידית של חוסר סיפוק רגשי במקום השרגתי 1 מועידים לשירה, כמו אוטוביוגרפיים, בעושר לשוני וביכולת להעמיד למישהו שיאמץ אותם, שיטפל בהם, שיעשה נס עולם מרתק - בכל הסגולות האלה, ניחן הכוח וירפא את גופם, עליהם ועל אחרים היא מבקשת לחרבתה הרגמניה, רגעי התרגשות וחוויות שלוכדות רחמים. ואנחנו מצטרפים אליה, כאילו היו אהובינו את נפשן במקום החדש. אלה הם כידוע יתוצר הספרותי של הרצפלד. באמצעות היוצא דופן והבלתי שגור בהקשר התמסי והעלילתי , היא חולקת שלנו 1 ובאותה הזדמנות ·, גם על עצמנו אנחנו הלוואי של קסם המרחק, של הכמיהה אל הלא נודע איתנו את סיפורם של שני זוגות בנסיובם הממושך מבקשים. • ושל פגישות מקריות. והקשה לגעת בחסד האלוהי. מאמציהם ךבדר בעמה לכ יאר 1 1 אוגוסט-ספטמבר 2001 \ s ו י:ו ן~ ~ בדרך לרב-מכר יעל הדיה: תאונות, הוצאת עם עובד , ספריה לעם 2001,457 עמ' קשה לומר על ספרה של הדיה כי הוא במשקל נוצה משום שהוא כבד פיסית ומשתרע לאורך 475 עמודים, אבל אתונות מספק לנו קריאה קלה שאין עימה קלון. הוא כתוב היטב ובכשרון , הוא כייפי וזורם. השאלה היא אם כן - מדוע הספר אינו מתעלה. זו שאלה חשובה, משום שהנחת המוצא היא שמדובר בסופרת מוכשרת. תשובה אחת לכשלרן טמונה דווקא בכשרון. כוחה העיקרי של הדיה כסופרת הוא בתיאורי נפתולי הקשר הזוגי , הצלחה שבאה לידי ביטוי גם בספרה הקודם, שלושה סיפורי אהבה. תיאורים אמיתיים, מדויקים, חודרניים. הרצון העז, הפחד, ההיסוסים - כולם מוצאים ביטוי כן ועשיר בפרוזה שלה. נקודות המבט של שני הצדדים בכל הצעדים הרבים הנעשים עד לביסוס הקשר'הפענוח המוגבר של אותות הצד השני והניסיון להבינם כראוי , ההתרגשות חסרת השליטה, כל אלה זוכים לפיתוח נאות. אולם כאן "טמון הכלב". נדמה לעיתים כי זו הפריזמה בה היא מתבוננת על העולם כולו' וכל מערכות היחסים עוברות רדוקציה ונדחקות אל התבנית הזוגית. תיאור היחסים בין האב <יונתן לוריא> ובתו אינם אמינים כל כך , הרהורי הבת, דנה, גבוהים מדי עבור ילדה בת עשר' ומערכת היחסים המתוארת ביניהם נוטה בכבדות מן המודל ההורי אל עבר המודל הזוגי. <האם נהרגה בתאונת דרכים.> לדוגמה: "הוא לא סיפר לה על מה הוא עובד והיא גם לא שאלה, כי עכשיו כבר חיתה ביניהם הבנה שלקח להם ארבע שנים לבנות והיא פחדה שתיהרס. היא קראה פעם במדור העצות בעיתון שכשאוהבים מישהו לא שואלים יותר מדי שאלות, עובדה שגם הוא לא שאל אותה שאלות, חוץ מהדברים ההכרחיים. ]."[ של ילדה מודאגת שרצתה להבין את אביה השקט שחגג בסתיו את יום הולדתו הארבעים וחמש והרשה לה לקחת אותו' על חשבונה, עם דמי הכיס שאספה, לסרט וארוחת ערב בפיצויה בקניון" <עמוד ן ,)ן אותה בעיה, אם כי בצורה הרבה פחות חריפה, קיימת בתיאור היחסים בין שירה קליין לאביה המבוגר. תיאור גסיסתו המתמשכת של האב עד למותו מתואר ברגישות, אך יותר משתיאוריה של הדיה יוצרים חזרה מהופכת אל מודל הילדות <האב כתינוק חסר ישע> הם מעמידים מערכת יחסים שוויונית של זוג. ה"זוג", על צורותיו השונות, <אם ובן - יונתן ואמו' אב ובת - יונתן ובתו דנה, אם ובת - רונה ובתה תמר' והזוג שירה ויונתן> הוא הגיבור האמיתי של הספר. מערכות מורכבות יותר - אחים, אחיות, זוג הורים מול ילד' כמעט שלא קיימות. יוצא דופן הוא תיאור החבורה בכיתתה של דנה, תיאור עמוק רגיש ונכון' אם כי גם כאן מרכז הכובד הוא זוגי: החברות דנה ותמר . שתי בעיות נוספות מתייחסות לעולם הערכי העולה מתוך הספר. גיבורי הספר הם סופרים. שירה קליין כותבת במהלך הסיפור את ספרה השני. ספרה הקודם, הקרוי כמחוה רפלקסיבית ובנבואה שמגשימה את עצמה "תאונות", היה הצלחה סוחפת. שני עמודים מוקדשים לתיאור התרגשותה של שירה קליין כאשר ספרה מגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר: "היא חיתה עסוקה עם הספר ועם ההצלחה שלו: היא התראיינה לעיתונים, הופיעה מדי פעם בטלוויזיה, ועקבה בדריכות אחר מיקומו של ספרה ~ ברשימות ריב המכר' ויום אחד' שישה חודשים לאחר שנפרדו' כמה ימים לאחר יום הולדתה השלושים ושלושה, שפתאום חסרו בו מתנות קטנות מהסוג שאותן היה מפזר ברחבי הדירה ובכך מותח את יום הולדתה על פני שבוע שלם, העפיל ספרה למקום הראשון ברשימת רבי המכר. היא הסתובבה בדירה, מחזיקה את העיתון בידיה, עד שהשמחה הפכה לשיתוק, ואחר כך לאי שקט. הטלפון צילצל ורונה חיתה על הקו' מברכת אותה, ושירה שמעה את תמר ברקע צועקת: מזל טוב! תגידי לה ממני מזל טוב!." /1 ועוד ועוד. ובמציאות, כמו בסיפור' הספר אתונות אכן מטפס בעקיבות ברשימת ריב המכר' ומן הסתם יגיע למקום הראשון. הרצון ברב מכר מתואר כרצונה של הגיבורה, אולם לא מוצגת כל עמדה מרוחקת באשר לרצון זה מצד המספר-הכול-יודע ולא נרמזת כל ביקורת. ודאי וודאי שהרצון ברב מכר הוא רצון לגיטימי. אך הגיבורה וגם המספר אינם רואים כלל את הבעייתיות האינהרנטית הטמונה ב"רב מכר". רב המכר מטיבו הוא אינדיקטור מצוין לרחשי לבה העמוקים של החברה הצורכת אותו . בדומה לפרסומת, הוא מייצר מיתולוגיה עכשווית, הוא סוג של חלום קולקטיבי. רב מכר הוא מדד למיינסטרים, סייסמוגרף לקונסנזוס. מהפכות אמנותיות, איתגור מחשבתי' רעיוני 1 צורני' כמעט תמיד לא ימצא להם מקום ברשימה זו . מעצם טיבה, מהפכה "מנערת" את "מושגי הטעם" הקודמים, וראשיתה כמעט תמיד בהתנגשות כזו או אחרת עם הממסד הספרותי-אמנותי ועם הקהל, שלא מבין מה דביוק רוצים ממנו. זהו בעצם האלמנט המהפכני שבה. דוגמה ישראלית מהשנים האחרונות היא הפרוזה של אורלי קסטל בלום, אשר נקטלה בהתחלה ולקח לקהל ולמבקרים זמן להבין את סרג העשיה המרענן והחדשני שלה. הרצון להיות ברשימת רבי המכר הוא הרצון להיות אהוב על כמה שיותר אנשים. במידה לא מעטה הפופולריות היא היפוך האליטיזם. הפופולרי הוא בדרך כלל לא ניואנסי, לא מעודן, לא אנין. נכון, לעיתים תמצאו "ספרי איכות" ברשימה. בדרך כלל יהיו אלו אשר כרב נכנסו לקאנון באיזה שהוא אופן: מתורגמים, או של סופר ידוע. המקומם בתיאור של הדיה הוא ההתכווננות לרשימת רבי המכר כאל המטרה הראויה היחידה. כל מדדי ההערכה וההצלחה האחרים נעלמו: לא ביקורת טובה של מבקר שהיא מעריכה, לא שבחים של קולגות- סופרים, לא תחושה אישית של עמידה באתרג קשה, התנסות בסוג כתיבה שונה או כתיבת סיפור שהיה תובעני מאוד מבחינה רגשית, לא הצלחה במקום בו היה קשה כאמן. העיקר - כמה מכרתי. זה מכעיס, כי יש להדיה כשרון ויש הרגשה שהיא יכלה להתרומם מעל לקונסנזואלי' להגביה אל מעבר למיינסטרים. העניין השני כרוך אף הוא בממד הכלכלי. שני גיבוריה של הדיה מצויים במעמד הבינוני המבוסס. יונתן חי מ 3000- דולר שהורי אשתו המנוחה שולחים לו מדי חודש מאמריקה ושירה היא בתם היחידה של זוג אמיד. לשניהם, למרות הרווחה הכלכלית הברורה, אין מחויבות חברתית או אידיאולוגית כלשהי. הם, וחייהם, וצרכיהם הפרטיים והקטנים. כתל אביבית זה כמה וכמה שנים, לעיתים אני חשה כי אני חיה בעיר אחרת מזו המתוארת בספרים המתיימרים להביא את "ההויה התל אביבית". אני מכירה נשים אשר לא רק שהן לא מקבלות כסף מההורים, הן גם עושות ימים ולילות, חצי- בהתנדבות, במרכז לנפגעות אונס. מכר אחר מקדיש עצמו לארגונים כמו "פעולה ירוקה", "רוכבי אופניים למען תל אביב", או משהו בדומה לזה. אחרים משקיעים את הנשמה שלהם בפעילות פוליטית שיש בה מרכיבים אידיאולוגיים לא מעטים. כל הרודב העשיר והרוחש הזה לא קיים כלל בספרה של הדיה. אצלה יש אנשים עשירים שמתעסקים בפופיק של עצמם. שירה קליין היא לכאורה סופרת, אולם לא מתוארות בספר כמעט שום התלבטויות כתיבה אמיתיות, בטח לא יסורים. יונתן הוא סתם בטלן . במדינת תל אביב של הדיה אין עובדים זרים, אין זונות, אין פוליטיקה, אין שכונות עוני. יש שבקין ורחוב ביאליק. צר עולמם כעולם נמלה. המשפט על כריכת הספר אומר: "תל איבב של שנות ה 90- היא הרקע עליו מתרחש סיפור האהבה." ", ובכן' רק חלק מסוים מאוד של תל אביב מיוצג כאן' החלק האסקפיסטי שאוטם אוזניו ועוצם עיניו' מה שהופך את הרומן הארוך הזה לא לרחב-יריעה גליון 259-258 אלא דווקא לצר מידות. הערכים החשובים ביותר לגיבורי ספרה של הדיה הם כסף ואהבה. כסף יש, אז נותרה רק האהבה. יעוד עצמי 1 שליחות, מחויבות חברתית, אתגר אינטלקטואלי 1 התקדמות רוחנית ? לא בסולם הערכים שלהם. הסתמיות הזו מקוממת. חוסר ההתמודדות של הדיה עם כאב אמיתי מצוי לא רק במקום שבו צריך להימצא והוא איננו שם סמכותיות צוננת מדי דן מירון: פרפר מן התולעת, אלתרמן הצעיר ויצירתו' עריכה: נילי לנדסברגר , איורים: אורי ליפשיץ , האוניברסיטה הפתוחה 695 ,2001 עמ' השאלה המטרידה היא מה קרה לדן מירון 1 מבקר וחוקר מבריק ואחד האנשים החכמים בתוכנו. קשה לזהות פרפר םן התולעת על אלתרמן הצעיר את מחבר פרדיה םן האני הנעי על ביאליק הצעיר 1 שנקרא בשעתו כמו רומן חניכה מרתק. זה לא שאין פרפר םן התולעת מידע רב-ערך - למשל, בית הוריו של אלתרמן בווארשה, החיים הספרותיים בארץ במחצית הראשונה של המאה שעברה - אבל זה עדיין מועט שאינו מחזיק את המרובה; כ 700 עמודים מלאי חזרות וניתוחי שירה, המסבירים באמצעי הבעה רהוטים, רבים מדי 1 את המובן מאליו. כאילו הציב לעצמו המחבר מכסת כתיבה, הראויה בהכרח לגיבור תרבות. איך עורכת מקצועית מוציאה ספר כזה תחת ידה? קשה לזהות בספר את מגע ידו של אחד מרשימת היועצים הנכבדה <אברהם בלבן 1 נורית וגץ 1 בעז ערפלי>. אבל מה שמצער יותר הוא שקשה לזהות את חוש הביקורת החד כתער של מירון עצמו 1 אותו מירון 1 שכתב על אלתרמן כמה מן הדברים הנכוחים והנועזים ביותר <כמו 1 למשל 1 על התבטלותו הכנועה והצייתנית בפני בן גוריון במאמר המעולה "מיוצרים ובונים לבני בלי בית", 'ארגא' 2, תשמ"ך), הזיקה בין חייו ואישיותו של משורר לבין יצירתו כבר אינה סערנה הוכחה והנמקה כיום. דן מירון מנמק זאת ב 30- עמודים אפולוגסיים בפרק השני בספר 1 תוך סקירת תורות מחקר וביקורת תהפוכותיהן 1 מעלותיהן וחסרונותיהן - כדי להצדיק את כתיבת המונורגפיה שלו על אלתרמן. הקורא המקצועי 1 איש האקדמיה, מכיר היטב את התורות הללו. אבל איזו תועלת יש בהן לקורא הלא מקצועי? מירון מדגיש שהזיקה איננה אחת-לאחת, בין התנסות מסוימת וניסויה ביצירה מסוימת - כאילו הקורא לא יכול לשער בכוחות עצמו - אלא ב"תבנית ביורגפית שהיוצר הקרין אל תוך יצירתו". <עור הפיל של יונתן ושירה> אלא גם כאשר הוא נמצא לכאורה. מות אשתו של יונתן 1 אילנה, אמה של דנה, הוא אירוע טראומטי הרבה מעבר למה שהדיה מתייחסת אליו 1 גם אם הדבר אירע "מזמן". גם היותה של דנה ילדה לא מקובלת הוא חומר נפץ רגשי שלא מטופל על כל השלכותיו. כאמור 1 דווקא בתיאור התמודדותה של שירה עם מות האב הצליחה והרי עוד קודם לכל הוגי התורות הללו קבע ניטשה בפשטות: "כל השיטות הפילוסופיות משקפות את חיי חוגיהן". ואם הוגים כך 1 לא כל שכן משוררים. כל הכותב על עצמו ומעצמו כותב. מאדאם בובארי היא פלובר כשם שחנה גונן היא עמוס עוז. אפילו ברשימת ביקורת כתב אלתרמן על מה שהסעיר את נפשו. לא בכדי בחר לכתוב רשימת ביקורת על סיפור טרגי ועז יצרים של הסופרת הנורווגית סיגריס אונדסס ('סורים', 1933(, אלא משום שיש בו מעצמו ומנפשו: תאווה וגאווה, שנאה ומלחמת מינים. החידוש פרפר םן התולעת הוא פירסום ראשון של מחברת שירים בכתב ידו של אלתרמן מתקופת לימודיו בפריז 1 וכן כמה מכתבים לשתי אהובות נשכחות, שהיו גנוזים עד עכשיו במכון נץ. "שירי פריז" אינם ממיטב יצירתו של אלתרמן 1 אך נעים לשמוע בהם את ההדהוד הצרפתי של משוררים מקוללים כמו בוולד 1 או רומנסיקת-הבי בים בנוסח כמה מסיפורי מופאסאן. ב 1930- כתב אלתרמן שיר נחמד - 'ריימונד', על זונה שנדבקה במחלת מין ובטוב לבה מסרבת לשכב עם סטודנט צעיר המקשיב לסיפור חייה, למרות שידולי המאדאם-המנהלת. "האם מעיד השיר על בקיאות מכלי ראשון בהורי המתואר בו?" שואל מירון ומשיב : "נראה שכן"." זו רק דוגמה אחת להימור הזהיר , אך המסוכן 1 על התואם בין חיים ויצירה. נדמה שמירון נלכד כאן בקורי ההסברים שטווה בפרק השני בספרו . איזה גבר בריא, בהחלט לא אידיוט, ידיר רגליו מבתי זונות בפריז מלאת הריגושים בשנות ה 30- של המאה שעברה? תמהה הקוראת. הרי גם בתי זונות הם מקורות השראה לשירה, כפי שאלתרמן למד מן הסתם מיצירות צרפתיות שקרא - אם לא השירה עצמה, כפי שהעיד בפני חיים גמזו 1 שותפו למגורים בפריז. באהבותיו המוקדמות, להביה זיסלא ולעבריה שושני 1 מתגלה אלתרמן כמחזר שלומיאל - לא נחרץ דיו ביחסיו עם עבריה שושני הסוערת, שכנראה רוצה בו 1 ועיקש בחיזוריו אחרי הגיה זיסלא, שאינה רוצה בו. זה חיזור שפל ועלוב: כדי לזכות באהבתה של הגיה הוא מוכן לשדלה במעין שוחד: הבטחת משרת גננת באמצעות איבו 1 המפקח על החינוך . בסך הכול מדובר בשתי אפיזודות שאינן זורות אור זוהר או הדיה יותר. אם לחזור למשפט הפתיחה של רשימה זו 1 למרות הבעיות יש בספר הזה הרבה חן, קסם וכשרון. אני מקווה שיצירתה הגדולה של יעל הדיה באמת עוד תגיע. • קציעה עלון אכזר על המשורר . הפרק על ילדותו של 'ברבקה' בווארשה הוא מן היפים בספר. יש בו תיאור משכנע של בית גידולו 1 ניגודי האישיות בין אביו היצרי 1 הפרגמטי ובעל התושיה, לבין אמו הקרירה והמרוחקת, ששאבה כנראה את ריגושיה ממפגשים עם ידידותיה הצעירות והמשכילות, שיצאו ובאו תכופות בבית המשפחה, יותר מאשר מתפקידה כאם וכרעיה. אבל גם בפרק היפה הזה ניכרת נסיה יתרה לדרמטיזציה; סמכותיות צוננת, במקום שנדרשים בו 1 לטעמי 1 חום ואמפתיה. אולי זה ההבדל המהותי בין סופר 1 אפילו יבנוני 1 לבין חוקר ומבקר . אברי סדריה, סופר בינוני וביורגף מבריק, מעיד על עצמו שהוא חי את חייהם של גיבורי הביוגרפיה, את סיוטיהם ומשבריהם בעוצמה רגשית מתשישה, וזה ניכר היטב בספריו על טולסטוי ועל צ'כוב. מירון מנתח את גיבורו יותר משהוא חש אותו. הוא בונה פרדיגמה וסומך אותה במידע רלוונטי: סדריה מספר את סיפור הגיבור שלו 1 ומתוך שהוא נכנס לתוך עורו 1 הוא מעניק לקוראיו חוויה רגשית ואינטלקטואלית גם יחד - ידע ולא רק מידע. • מירי פז (ן: s ו ן~ ~ אוגוסט-ספטמבר ~ ~ ו~ s "הדעה האחת /1 ו "הדעה האחרת 11 הדרך אל השלום הדמוקרטי שמואל וגולנ ט אמין אל מהדי: הדעה אהרחת, מערבית: מרסל ודוד שגיב, הקדמה והערות: שמעון שמיר , הוצאת הקיבוץ המאוחד 2001,234 עמ' m ן אל · ממהי' • מחבר הספר חערח ~ הארחת - פובליציסט מצרי והוגה דעות נודע - פרסם ספרים ומאמרים רבים. אל מהדי הוא גם הבעלים של בית-ההוצא לאור "~ל-דר אל-ערביה -77,"ר~~ אשר בין השאר הוציא לאור יצירות של עמוס עוז וסמי מיכאל. דעותיו הנועזות עוררו פולמוס ער בעיתונות ובטלוויזיה הכלל-ערבית. התרגום העברי הנאה הוא פרי עבודתם של המזרחנים מרסל וד"ר דוד שגיב, לרבות ההקדמה וההערות המאלפות של המזרחן פרופ' שמעון שמיר • בספר זה, שנכתב בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו' באה לידי ביטוי השקפתו של המחרב על "הדעה האחרת"' שהוא נמנה עם נציגיה הבולטים. תחייתה המחודשת של "הדעה האחרת" <המנוגדת ל"דעה האחת") בוועידת קופנהגן שנערכה ב 30- בינואר 1997. ועידה זו חיתה פרי יוזמתו של הרברט פונדק - העורך לשעבר של ;:)עיתון הדני 'פוליטיקן', בשיתוף עם משרד החוץ הרבי - לייסוד התאחדות של פעילים למען כינון שלום כולל במזרח התיכון. מושגי היסוד במשנתו של אל מהדי הם שניים: "הדעה האחת" - מציינת את העמדה המקובלת, שהשפיעה על המאבק נגד ישראל במשך שנים, והיא מוצגת כעמדה הרשמית בעולם הערבי ומשפיעה בהכרח על דעת הקהל בעולם הערבי: ואילו "הדעה האחרת", שנציגיה הם המחבר אמין אל מהדי ושכבת משכילים נאורים בחברה המצרית, מציינת את העמדה המתנגדת למוסכמות ונאבקת בהן' מצביעה על חולשתן ותומכת בלהט ובנחרצות בסיום הסכסוך המתמשך ובכוננות שלום בר קיימא. המחבר מציין שהוועידה הנ"ל עוררה סערה בקרב הערבים, מעין כדור שלג שנתגלגל' נמס והתאדה, אך לא לאורך ימים. הבעיות שנתעוררו לאחר מכן, העלו שוב את שרשרת הכשלונות של הערבים וביתר שאת. ראוי לומר' שאף על פי שהספר נכתב בימי שלטונו של נתב יהד' לא השפיעה ער בדה זו על השקפותיו של המחבר באשר לסכסוך הערבי ישראלי. אדרבא, דווקא משום כך ולמרות הכול' אין המחבר נתפס ליאוש: ההכרה השפויה והאמיתית במפלה היא היא לדעתו ההתחלה הנכונה לגיבוש הצעד החיובי. כן טוען המחבר' כי אחת מתוצאות ועידת קופנהגן חיתה יתר פתיחות בנוגע לדיאלוג עם המחנה הישראלי. בעקבותיה קיבלו הצדדים המעוניינים, היהודים והערבים, הזדמנות להביע את דעותיהם באורח חופשי . התפתחות זו איננה מובנת מאליה במצרים שלאחר הפיכת הקצינים ב 1954- 'שבה הטביעו נאצר ויורשיו את חותמם הפוליטי והחברתי. המחבר מצר על כך ש"הדעה האחרת" נחלשה בהדרגה וכמעט שנעלמה כליל בין השנים 1973-1954• לידתה של "הדעה האחרת" - בין מלחמת העולם השביח והמפלה הצבאית ב 1949-; חשוב לציין כי ב 1975- דיבר הסופר המצרי הנודע נג'יב מחפוז על הצורך למצוא פתרון של שלום באמצעות משא ומתן: כמוהו גם המשורר ד"ר לואיס ער ואד' שהטיף ללא לאות לפיתוח תרבות חדשה, שתניח את היסודות לשלום ולדמוקרטיה. בדרך זו נהגו תוופיק אל חכים וד"ר חרסייך פאוזי. האחרון ביקר בישראל ב- 1980 ונשא מספר הרצאות על מקומה של התרבות בעשיית השלום. תומכי השלום הטיפו בזכות "הדעה האחרת" ושילמו על כך מחיר כבד' למשל' רצח סעיד חמאמי בלונדון )7197<: כן הוצאו כמה סופרים סורים אל מחוץ לחוק )1995(. המחבר מונה בספרו שמות של אמנים, סופרים ואנשי רוח, שפרסמו מאמרים רבים בזכות השלום, בעיתון החשוב "אל-חיאת". בין הלוחמים הנועזים והנאורים היה הסופר והוגה הדעות המצרי פרג' פודה, ידיד ישראל' שהשתתף בסימפוזיון "המדינה הדתית והמדינה האזרחית", שהתקיים ביריד הספר בקהיר בינואר 1992. כידוע נרצח ד"ר פודה בידי מוסלמים קנאים. ולא יהיה זה מוגזם לומר' שחרף המכשולים הרבים, עלה בידי "הדעה האחרת" לבוא לידי ביטוי בדבר הסכסוך הערבי ישראלי. המחבר מדבר על הכפילות והצביעות שבמשטרו של מובארכ. הביקורים בישראל אינם מותרים רשמית, אך כמה עיתונאים נכבדים הודיעו במפורש שביקרו בישראל פעמים רבות <עבד אל-סתאר אל טוילה ועמד חמודה> ואיש הם לא הועמד לדין . לעומת זאת הסופר והמחזאי עלי סאלם, שכתב ספר על ביקורו בישראל וכן הזמר מוחאת צאלח ובמאי הקולנוע חוסם אל-דין מוצטפא - הועמדו לדין' מפני שהיו "טרף קל'" ולא יכלו להשיב למאשימיהם מנה אחת אפיים. עם זאת, מצביע המחבר על נורמליזציה בהקף לא מבוטל בין ישראל למצרים: זו באה לידי ביטוי בתיירות ענפה למצרים, במספר רב של עובדים מצרים בישראל' באספקת נפט ממצרים לישראל )30%(, יבוא של מצרכים כגון פירות, ביגוד, מכשירים ופראים, קרמיקה, זרעים, טכנולוגיה, משק חי ותעשיה חקלאית - מישראל למצרים. הוא מציין אפילו מספר מקרים של נישואים מעורבים <המגיע ל 1000- בערך>. המחבר מעלה על נס סופרים ישראלים, שעמדו נגד הימין הלאומני והגזעני' ביניהם דוד גרוסמן' עמוס עוז' א.ב. יהושע ועוד רבים אחרים, שיצירותיהם משופעות בערכים אנושיים, המשקפים הכרה ב"אחר" הפלסטיני ובהתנגדות לרעיון ישראל הגדולה. כן מצביע המחבר על מחקריו של פרופ' ששון גליון 259-258 ךסומ לע ףיוסו סאידרי לוע יבג' ב 'מחפוז תהצמר לש אל-~ן i] ר לוש רשא תמוסדו ןלמע ההדמוקרטי - םגור הז אהו תמערכ :(ן ושהתפרסמ תבשפו תרבו ווהיו קחל ןמ רהחומ םהאיסלא ,המרכזיים 'כלומר תא האל טהמשפ ,המצרית ההעשוי םלהגשי תא ההתקוו sי ועלי הנסמכ הההחלט קלהעני ספר לנוב רלסופ םהמקורבי 'לשלטון םלעיתי ףא םממוני 'עליו תלהשב ההדמוקרטי .והחירות המצרי . רוהמחב מוסיף : םהא ןאי תיצירו האל ןלבי םהפונקציונרי ,הדתיים םשה הקבוצ תופעילו תתרבותי וז תתורמו הלמערכ ןלמע תחברתי תעממי לש יאנש תד רושא -"כלי תהציונו חוהשגי 'הלמו תלדע 'המחבר תא תזריו~ ?השלום וומיה דהמפסי וומיה חהמרווי במהמצ "קודש יברחב .מצרים הקש םלהתעל ןמ ההראי :האמריקאית ןמעי םעול שחד בבל םעול .קדום ההמדינ תהעברי הדיבר ןבלשו יצירת יהנוכח לש ?אי-הכרתן אהו עמוד ךלכ אשל ,העובדה יכ ספר הההוקר השהמדינ המעניק דתמי והי םהערבי ,פסיביים םותותחיה אל והי ילאנש עמד ,במצרים ךבדר ,כלל רלאח םהגיע ההעובד ,הקיימת השבמרכז ועמד הההגיר גומיזו ןבי תקבוצו תאתניו תותרבותיו שונות. םטעוני םבפרחי ;ובסוכריות ןבעניי הז אהו ללגי ,מופלג ואינ העול לע 5000 תלירו תהציונו ההתמסר תלהקמ המדינ מודרנית רמזכי תא חטב ייהוד ןחברו ב 1929- תוא חרצ ,מצריות תועוברו םשני ןבי הההכרז לע ההזני 50 יאנש להסג 'הרפואי יבמא 1948. ןכ ןמציי ןלבי תקבל סהפר ;בפועל תלעומ ,זאת דליל ,ודמוקרטית טפרלמנ םואיגודי ,מקצועיים רהמחב יכ רבכפ ןעציר ונרצח 250 ,יהודים ןהמצטיי יבלימוד ןהקורא הבעל-פ קמוענ ספר םערי ,חדשות השע השההגיר תוההתיישבו םרבי םמה םנשי ;וילדים םוג לע כ 300- םהמבוססי לע ןרעיו הההבטח תהתבני - תמהוו ,יהודים-ערבים ושנהרג דבבגדא םורכוש זנבז ןמעי תד -עבודה. ףנוס 'לכך העמד הלרשותב 1941-- ןאי אהו .פוסח השדול תיהודי תקפיטליסטי - השמקור םבערי תלדע 'המחבר תעליי תהברי תהפאשיסטי תהגדולו בבארה" - ראש החית הבקיא -דברכי םבמצרי הבדומ תלעליי םהנאציז םוהפאשיז ההתעמול .שם תלעומ ,זאת ודיבר םהערבי ןבלשו ,מופשטת השנסב לע ,מסורות שנאה 'האיטלקי אהי השגרמ .לתבוסה תבנסיבו ושנוצר םבמצרי תבראשי תשנו ה 60-, התפס תודבקו םבעבר אשל .חלף תהברי תהפאשיסטי תא ןהשלטו תבאמצעו תהפיכ ייול 1952. ךכ ההתבסס הדיקטטור תהיו םשהפאשיז לשול תא וערכ לש םהאד ,כפרט ומטרת אהי טשהפר םיעל ובדמות של תצבאי ,קרתנית השמחק תא ןהניסיו יהליברל גהמנהי ,המושיע וא ןברעיו לש ההגאול האחת ,להתקדמות הוהרס תא ההפרוגרמ לש דהמעמ אותה וז הקשור ,לדת ,למולדת תללאומיו או יהבינונ תוא ההישגי :החשובים החבר ,אזרחית תתרבותי ,ולאומית המודרניזצי ווביסוס לש ל .גזע ההתוצא אהי הש '"אחר" הז דשמתנג ,להיטמע המהוו למכשו ,לגאולה ןלכ אהו אויב םקפיטליז עצמאי . וועלי .להעלם הכתוצא 'מכך והיינ םעדי יאמצע תהתקשור םמצויי יביד םהשייח'י לש תלפעולו תנרחבו לש ההגיר הכפוי ת<פעולו ןשעדיי תנמשכו בבקר ,הקופטים יאנש מדע תהקנאו ,הדתית השע רשלציבו יהמצר אל קובחל ימחוג ;היוצרים> האל ושאולצ להגר תניתנ תהזדמנו עלשמו תא ה"הדע ,האחרת" והי םבחלק ,מצרים םובחלק םתושבי שהיו םשע הנציגי םנמני - רד" רפוא ,זכריא רד" םלמצרי ךבמש ,השנים ןכגו ,יהודים יוונים, יזכ יבג' ב דמחמו ר'ד" 'פרג ,פ;ןה יבג' ב 'מחפוז דסעי לא יעשמאוו דועו םאישי .חשובים ףא םארמני ,וצרפתים ,איטלקים םסורי םקול לש ,הקופטים םשבה תמוטחו תאשמו .וקפריסאים ןכ ונעקר םממצרי יבעל 'הון ,שוא אל .נשמע תקיימו םג תהוכחו תחותכו לש 35,000 תלירו ,מצריות הוהזני תמצוינ םעיתונאי תומשפחו ושהי תמבוססו יבתחומ תלמנטליו לש רטרו וברדי ;ובטלוויזיה 'למשל סבטק רמפוא ובנוכחות לש אנשי ;הרפובליקה ,הפוליטיקה רהמסח .והתעשיה םמספר לכול תח םעלמות לש יאמצע תתקשור האל ךבמש רלאח ןמכ הזוכ דהיל הבנסיע ,לחג' ,למכה ןכמיליו עורב ,אנשים םמה כ 85,000- .יהודים 48 תשעו חמרצ תהוגה-הדעו רד" 'פרג ,פודה םע משפחתו . 'מאידך יכדא 'לציין דשלימו ךבכ םנגר הלמדינ דהפס ,עצום ןשכ והלל והי יבעל םכישורי םנדירי םואיכותיי בתחום הבשע השידיע וז הפתח תא תמהדורו תהחדשו לע הפ אל רנזכ לבכל תהמצוו .הדתיות רהמחב ןמאמי ןעדיי תבנוסח ההמדינ ,המצרית ןמ 'הייצור להמינה תוהפעילו .הפיננסית ךכ נלקח לבכ םמקו .בעולם ההתקופ השקדמ הלהפיכ ב 1952-, השהעמיד חנת ףמגו ההחבר תהמצרי רונמס לציון . תשיטו תלדע 'המחבר ןאי תבד תהמוסלמי רדב הבמרכז תא ההחוק לש 1923 תוא תהמערכ ,דומות ףוא תגרועו 'מהן וננקט יכלפ ייהוד קשמצדי תא שהשימו תבד ,כמקצוע וא םקרדו תהמשפטי תהעצמאי - ,שהיא לדעתו , גההש קעירא ב 1941-. תהפעולו ושאילצ תא ייהוד רלחפו בו . אהנבי 'מוחמד ןוכ םהאימאמי בהחשו רביות לש םהע ;המצרי ךא םלדאבונ ןתימ רלהג והתבצע ןבאות ,שיטות ףוא םהגדולי הבהיסטורי לש ,האיסלאם והתפרנס לש יבעל ה"הדע 'האחרת" םע ההמהפכ -ב תבגרועו מהן • 1952 הנכרת תהברי תהפאשיסטי ןבי שתי רממסח תומרעיי 'צאן וא תמהעתק םספרי .והוראה ןלכ שהשימו ושב םעושי יאנש תהד תקבוצו םהפונקציונרי ובצל לש רמשט .כוחני תלדע 'המחבר תהטעו ההחמור לש ישליט בער הבמיל ,עףל~א יוהכינו חהרוו לש שאי תהד - תברי וז אהי השהקימ תא ןמנגנו ההתעמול המקור ךבכ אשל והבינ יכ תהעימו םע לישרא :z םאל םאינ אאל תעיוו לש תמשמעו ההמיל יהמצר הוכוננ ןמנגנו יענק ,ונפשע ההשתלט ואינ יצבא 'בלדב אאל תעימו בנרח לש ,חברה םואינוס לש םהמושגי םהמופיעי בקוראן . לע דמשר ךהחינו הוהרס תא תמוסדו ההחבר ,כלכלה תתרבו .ומדע ןלכ ונחל םהערבי רבהקש הז טמצט רהמחב תא ידבר :נפוליאון תהאזרחי תוא תמוסדו ההמדינ תהמצרי התבוס .במלחמות תזא ועוד . אל תאח חמשב ם"א חתני ,לדת וא ואפיל הלאמונ ,התפלה .הקודמת האות תברי אהי השטוות תא תרש רהמחב תא לישרא לע חהשגי םבתחומי םרבי ללנה קמאב למו ,החירות יהר ושבנפש לש יקור שהעכבי ההפרוש לע לכ ישטח םהחיי - ןשלטו 'דמוקרטי וטנגרל הגי ,גבוהה רייצו םהע היד לש תהד התהי דתמי לע .העליונה" .במצרים דיח םע תזא 'נותר תלדע 'המחבר יתעשיית אוכיוצ .באלה ההחבר לבישרא אהי ןכ ןמבחי רהמחב ןבי דהממס 'הדתי להכול תא םגור דאח יהעשו חלהבטי תא ךהמש קהמאב ,פלורליסטית תומצטיינ תבמערכ טמשפ + 15 ראוגוסט-ספטמב 2001 מתקדמת. הוא מוכיח שהשקעתה של ישראל היא השתלבותה של ישראל במזרח בדרך של והוגה דעות מצרי נועז, חופשי ובלתי תלוי, במחקר המדעי עולה על השקעותיהן של פתיחות, שיתוף פעולה ושיתוף אינטרסים. לוחם בצבא החירות והדמוקרטיה. הדיון בספרו ארצות ערב. הסדר זה יכלול גם פירוק נשק ההשמדה מעמיק ומרתק והוא חדור אמונה בערכי האדם ובשאיפתו לשלום. לגבינו' הישראלים, שהשלום הוא משאת נפ~ם, נודעת לספר הזה חשיבות רבה. התרגום העברי רהוט וראוי לשבח, עיטור הספר - תאווה לעיניים, ותבורך הוצאת הקיבוץ המאוחד על הוצאת הספר החשוב הזה לאור •• וולאס סטיבנס מאנגלית: מרים איתן ההמונית וצמצום הנשק הקונוונציונלי של הצדדים. הפרלמנט יפעל לחשיפת מעשים שהם בבחינת תוקפנות נגד חירויות האדם וחופש העמים, שכן "השלום הוא עניין חשוב מדי מכדי שיושאר לממשלות", אין ספק שזהו ספר רב חשיבות של פובליציסט המניע למטאפורח אן.ן א;הבת את זה נסתיר מזוחת לעצים, ·--". ". :·:· -: ד··· -: ז כי הנ"ל מת למחצה. T :•::• : •• -• סר:~ס דע ~ין ס~ 7 ים :p מ; ד~ה י:ן( s ~ ~ חשיבותו של הספר רבה לאין ערוך' אך נראה שהמחרב אינו נקי מכמה טעויות. ראשית, משה שרת לא נולד בכפר הפלסטיני עין סינאן בנפת רמאללה. לדברי פרופ' שמעון שמיר' זוהי טעות נפוצה, בעיקר בקרב הערבים. למעשה נולד משה שרת ברוסיה ומשפחתו השתקעה בעין סינאן <סינ:ה>, רק לאחר בואו של האב מרוסיה בפעם השביח. שנית, עם עלותו של נאצר לשלטון' שלח לו דוד בן גוריון ברכה. אך הערתו של אמין מהדי בדבר כוונותיו של "זאב המלחמה הזקן" אינן מתקבלות על הדעת. שלישית, הסוגיה הקשה והבלתי משכנעת היא סוגיית היהודים-הערבים בישראל. כוונתו של המחבר להגירת היהודים מארצות ערב. נראה לי שעמדתו של פרופסור שמעון שמיר סבירה יותר . שמיר טוען שהבעיה בעוצה בכך' שהידע שעמד לרשותו של אל-מהדי הוא חלקי ולוקה בחסר' וכי הוא משקף את הרמה הבלתי מספקת של הידע על החברה הישראלית ותרבותה בעולם הערבי. כן טוען שמיר "שהרוב המכריע של יוצאי ארצות ערב כבר איבדו את ידיעת השפה הערבית i הם שומרים על זיקה כלשהי לתרבות הערבית רק ברמה העממית וח;זר על מלים חסר;ת משמע:ןת. T : -: • • •• והפולקלוריסטית", : -- המחבר פותח בהצהרה של ועידת קופנהגן )1997( ומסיים את הספר באותה ועידה f~ ~ם בי~~~ ~ז;י תך~~~ שנתכנסה בקופנהגן' במעמד של משתתפים נגחצאי ה~בעים של רבעי הדברים, ד-:- ·· ד:- · :··:·· ז:- · מארצות ערב וישראל וכוננה את הברית בבשמים הנהירים מעט י;תר' נבענבים הפמסים, 0 • T ז-: •-:-• הבינלאומית לשלום ישראלי ערבי. העקרונות T•• : -- " : -- נב~ s ;ר האחת, נכורח הזפער s ל • T • שנוסחו בהצהרה זו לא זכו בישראל לתהודה --••ד- --:.•":T של ממש, אך לעומת זאת, חוללו סערה גדולה בארצות ערב ובייחוד במצרים. עד היום נזכרת הכזרה הזפער e ל מאיר ע;לם סת:ןם ••ז- --:.•:T••"T T ועידה זו בשיח הציבורי ערבי כנקודת מפנה. ~ל ךדרי 6 ~ךע;ןם לא ~סד 7א~~ ,ק~ן~~ האינטלקטואל הסורי החשוב צאדק ג'לאל אל ~w ק;ם ~בג; ~ע;ןם לא ס:ית ~ז:י י~~~ עזם כתב "כי הרעיון של קופנהגן והוויכוח ולא רצית להי;ת ולא חכזבן.ן להי;ת, • • • T : סביבו השיגו את מטרתם בהצלחה גמורה", : : ..·-: :: ך~ז;י ~~ן.ן;קקת ?t?' ~סת ס'פ:ן:ים: ~י~~ס ל~~אפ;ןה, סח~ס~ק:ןת מה~הרים ה~ד;לים, ..- ז:ז- .-:. ית ~ל ~· ~ס~לף סקכז:ןם מהרגזנ:ןת האדמ;נית, מפטיש ד-: ·· ז:-ז .·-· או"ם-נכח"ל' מה~ליל הכבד T T•·•-:• ••ד- ~~לןה ~f ה ~ל ס;ן • ~סנג~ק ס~ז' סחכז:ן~י , ס~חיר' 'י?ן;~ס ~סז'יקס סן;~י~ד~י. מהי אפוא הדרך אל "השלום הדמוקרטי?" המחבר מציע להקים "פרלמנט שלום דמוקרטי" של המזרח התיכון • מטרת הפרלמנט לשמש מוסד לשיתוף פעולה בין הגורמים שוחרי השלום בשני הצדדים, היהודי והערבי. פרלמנט זה לא יהיה נתון לשליטתו של מוסד רשמי כלשהו ויפעל באורח חופשי להגשמת מטרתו. מטרת החזית המשותפת תהיה לנטרל את כל הניסיונות להרוס את השלום, ולפעול להכשרת הקרקע לאפשרויות של שיתוף פעולה בעתיד' ולסיכול הניסיונות להתחמק מביצוע הסכמים. הפרלמנט יפעל גם לפיתוח המכנים המשותפים התרבותיים בין מדינות האזור. המחרב מדגיש שאחת המטרות החשובות 16 ••••• גליון 259-258 ז" '1ג s שקר אלפיים השנים (ן: ז ן~ ווו שחם ~ ל לילה, לפני השינה, אנחנו ~ מרדימים את עצמנו בעזרת הסיפור הזה: עד לפני אלפיים שנה ישבנו לבטח על אדמתנו בארץ ישראל, ארץ אבותינו. ואז באו הרומאים, החריבו את בית מקדשנו , הסמל הדתי והלאומי לעצמאותנו , עקרו אותנו מארצנו , הפיצו אותנו בין האומות, והחלו אלפיים שנות הגלות, שבהן ידע העם אך סבל , מצוקה, רדיפות והרג. והנה עכשיו , בתום אלפיים השנים, /בחסד האל /בזכות תנועת התחיה הלאומית / <נא למחוק את המיותר> חזרנו לארצנו , חידשנו ימינו כקדם, ושוב אנחנו יושבים לבטח על אדמתנו . חלוקה לשלושה -.r.יזה,הזי.r.יטנא וסינתזה - היא תחביב ידוע של פשטנים, וההיסטוריה של היהודים נתונה מאז ומתמיד בידי הפשטנות הפונדמנטליסטית, שהבורות משרתת היטב את מטרותיה. כך מלמדים את ההיסטוריה השקרית הזאת בבתי הספר שלנו , כך לשים ממנה עיסה דביקה ברטוריקה של ימי החג והאבל הלאומיים, וכך היא נעשתה לדפוס המחשבה שאל תוכו אנחנו יוצקים כמעט כל עובדה של חיי העם היהודי . יש כאן שני שקרים בהבל-פה אח.ד שקר ראשון: הגלות לא התחילה עם חורבן הבית השני , כי אם זמן רב קודם לכן , עם חורבן הבית הראשון , בעצם כמעט מאה וחמישים שנה קודם לכן , עם ארנון עצמאותה של ממלכת ישראל. עם חורבן הבית הראשון הוגלו רבים מתושבי יהודה לבבל , אבל לא כולם. רבים המשיכו לשבת בארץ והיה להם אפילו מושל יהודי מטעם שלטונות בבל. אחרים העדיפו גולי יהודה דברך לבבל "לרדת" מצרימה. מכל מקום, הרבה לפני חורבן הבית השני , כבר ישבו רוב היהודים מחוץ לתחומי ארץ ישראל . שקר שני: הרומאים לא הגלו אותנו מן .הארץ מאות שנים אחרי חורבן הבית השני , עדיין ישבו יהודים בארץ. מתאבדי מצדה לא היו אחרוני היהודים, כי אם רק אחרוני הקנאים המתמרדים. רובם המכריע של היהודים המשיך בחייו כרגיל , אף שנוספו להם כמה ימי אבל • גם מרד בר-כוכבא, שפגע קשות במצבם של יהודי דרום הארץ , לא שינה את חייהם של יהודי צפון הארץ . ביחסו של השלטון הרומאי חלו מדי פעם בפעם תמורות. היו תקופות של רדיפות וניסיונות לכפות המרת-דת בכ~יה, בעיקר בזמנים שבהם היה ברומא שלטון נוצרי. ~ ~"o,r,ן י 'r,ןמ ג~'? ז והיו תקופות של סובלנות רבה יותר. אבן המחלוקת חיתה מעמדה של ירושלים, שהרומאים ביקשו לחופנה לעיר הלניסטית ולא התירו לחדש את מעמדה כמרכז מדיני ודתי , וכמוקד למרידות. לעומת זאת הם התייחסו בסובלנות למרכזים חשובים שקמו באזורים אחרים של הארץ. ביסודו של דבר, תחת שלטון רומא, ואחריו בחלק ניכר של שלטון ביזנטיון , נהנו יהודי הארץ ממידה רבה של אוטונומיה מינהלית <במשך מאות שנים היו להם נשיאים מוכרים בידי השלטונות> והמשיכו בפיתוח היצירה התרבותית-משפטית הגדולה שלהם: המישנה, ואחריה התלמוד הירושלמי . הידלדלות היישוב היהודי בארץ ישראל חיתה תהליך שנמשך מאות בשנים. והיא לא חיתה + 17 אוגוסט-ספטמבר 2001 ~ו הקשור תבהגליו יכ ,אם הבמיד הרב בהגירה,ו~ רובעיק .בהתבוללות אאילול יתהליכ תהתבוללו לש ,יהודים םג ץבאר םוג ,בתפוצות שי םהמעריכי יכ םמספר ההי עמגי ,היום ףחר תהרדיפו יומעש ,הטבח ילכד םמאתיי .מיליון למכ ,מקום ואפיל בקרו ףלאל םשני יאחר ןחורב תהבי השני , ןבשלטו ,המוסלמים ןעדיי החית ץבאר הקהיל לש ,יהודים ףא םשמספר ההי ךבתהלי לש םצמצו דמתמי םוה רכב והי טמיעו ןבי יתושב הארץ . תלעומ ,זאת ףבסו האות התקופ רכב החית י"בפאת ,מערב" דבספר ,המוסלמית הקהיל תיהודי הגדול .ומשגשגת ההי הז ר"תו "הזהב ושב הפרח תהתרבו ,היהודית תהדתי תוהחילוני י<ד םא רנזכי םאישי ,כרמב"ם היהוד יחלד , ןאב גבירול , םאברה הומש .אבן-עזרא> םיהודי ונהנ םש הממיד הרב לש ,אוטונומיה וזכ הלהשכל תכללי תומדעי ם<הרמב" ההי ארופ .במקצועו> םיהודי ושימש תבמשרו תאזרחיו תוצבאיו תרמו ל<שמוא דהנגי , השהי ול הבגרבר דמעמ לש רמיניסט , ששימ ןבי רהשא םג דמפק .הצבא> תעובדו ואל , שוי דעו תדוגמאו תרבו ,אחרות תסותרו תא רהשק יהלאומ ושלנ , םש"אלפיי תשנו "הגלות ונפתח הבהגלי השאחרי אב ףרצ ךארו ךומתמש לש תרדיפו .והשמדה תאמ רובעיק ףבאל ןהאחרו - והי ההרב תתקופו לש ,רדיפות ,ומעשי-טבח הוסגיר ,בגטאות ,והשפלה ,ואפליה הוחוב דלענו יטלא ,צהוב תוהמר תד .בכפיה .ואנטישמיות הוחית ,השואה .כמובן לאב והי םג ההרב תתקופו תאחרו ןשבה ושגשג תקהילו תיהודיו .בתפוצות לאב אל ןמאז ההשליל בוהחיו לש יחי םהיהודי תבתפוצו אהו ומענייננ כאן . המ בשחשו ולדיוננ , וז ההעובד םשהחיי תבתפוצו ההגול אל ונכפ לע םהע יהיהוד חמכו םגירושי ,והגליות אאל השהי םבה דיסו טבול לש הבחיר .עצמית דאח ימפרק הה~שנ רבסיפו יהשקר ושלנ אהו ישאחר ןחורב תהבי ןהראשו תוהגליי םאלפי ימתושב היהוד לבבל , הבא ת"שיב .ציון" םהיהודי וש"תל תא "כינורותיהם לע יעצ הערב לבבב ווסירב ר"לשי תא רשי 'ה לע תאדמ ,נכר" ושב ץלאר ,ישראל והקימ הב תא ת"הבי ,השני" בושו רחז םהע יהיהוד תלשב לע אדמתו • רהשק ןהקט ההז שדרו יכד לשכ ההתקופ דשע ןחורב תהבי יהשנ בתשתל הבמתוו ,המשולש תבאידיליי רהשק לש םהע בהיוש בארצו , ושכאיל הנתקיימ ןכא דע ושבא םהרומאי ו וגירש ואות מארצו . רלספ .לסבתא ,למעשה יאחר ת"הצהר ,כורש" השאיפשר ללכ ימ ושרצ ךבכ בלשו ץלאר - ואפיל השבא קר הכמ תעשרו םשני יאחר התחילת לש ת"גלו "בבל - אל ושב ץלאר יבשנ יגל ,העליה לש לזרובב לוש אעזר ,ונחמיה ריות המכמ תעשרו ,אלפים ךלער רכמספ םהעולי יב"שת תהעליו "הראשונות לש זמננו • ןואי םשו תידיעו לע תתנוע השיב לש םהיהודי ושירד םלמצרי יבימירמיהו . האל והעדיפ תא יתנא םהחיי םהנוחי הבמדינ ,גדולה לע יקשי םהחיי הביהוד תהנידח ת("באח ויד העוש הבמלאכ תואח תמחזק ,השלת") בהרו עהמכרי לש םהיהודי ושישב זא לבבב והמשיכ רלהתגור םש .מרצונם ךובמש בקרו ףלאל שוחמ תמאו השנ םה ונהנ תמרמ םחיי הגבוה תומאפשרויו התעסוק הוהשכל .מושכות החית םלה המיד הרב לש ,אוטונומיה םובראש דעמ תרשמי ש"די "גלותא ושהותר ול -גינוני .מלכות קחל לגדו םמה והי םחקלאי יובעל .אחוזות םרבי םמה ונעש יבעל תמקצועו :חופשיים ,רופאים ,מדענים ,סוחרים םבנקאי וואפיל םמפקדי אבצב יונושא תמישרו תרמו בשלטון • םה ושלח תשלוחו תלארצו ,אחרות והקימ תאימפריו תכלכליו הבאסי ווהגיע ואפיל .לאירופה הופ םוש והי תאפיזודו לש תעצמאו תיהודי תבטריטוריו תמסוימו לש .בבל ווז העובד אשל ןנית שלהתכח ,לה השמבחינ תתרבותית-יהודי םוג ,דתית העלת הקהיל וז לע ההקהיל תהיהודי ההקטנ הממנ הבהרב השישב ץבאר .ישראל ומעמד לש ד"התלמו "הבבלי בנחש הבהיררכי תה;:זלכתי הכעול לע דהתלמו הירושלמי . תהישיבו תהגדולו לבבב ומשכ ןאליה םתלמידי למכ תהתפוצו םוג ץמאר .ישראל למכ ,התפוצות .אמרנו יבימ תהבי יהשנ רכב והי תקהילו תיהודיו תגדולו אל קר בבבל , יכ םא םג ,במצרים רבקי ב ,ייקח בקפריסין , הבאסי ,הקטנה אברומ םובחלקי םאחרי לש ההאימפרי תהרומאי -ספרד , תצרפ ןוצפו האפריק תמקומו םשאליה והגיע םיהודי תבאמצעו ההגיר אובל .כפיה הבכמ תמארצו ואל ההי םמצב יהכלכל לש םהיהודי רשפי המז לש ייהוד ץאר ישראל , םוה וארגנ תמגביו וושלח הארצ יכספ .תמיכה זא המ דעו ?חדש ,היהודים ,אגב אל והי םהיחידי ןבי יעמ םהעול קהעתי ושהרב .להגר המקצת לש תהגיר ןהזמ קהעתי החית התוצא לש תמסעו שכיבו .והתנחלות ,היהודים ושהי םע ןקט , והי םפורצי םאמנ ימד םפע םבפע תלארצו ,שכנות םמשתלטי ןעליה םולפעמי ואפיל םמגיירי הבכפי תא ןתושביה , לאב םה אל ונהג שלכבו םשטחי רמעב .לים תלעומ תזא והקימ םהיווני האימפרי ,נרחבת םוהערבי ופרצ ימתחומ יחצ יהא בער ךובתו הכמ תעשרו םשני והקימ תממלכו תאיסלאמיו .גדולות לאב םג םסת ,אזרחים לש םהיווני לוש םעמי םאחרי המאות ,תקופה םובכלל ,היהודים והרב רלהג םולהקי תמושבו ושהמשיכ תלחיו תבמסרג תהממלכו ןשאליה ונקלע יבל תלנסו טלהשתל .עליהן ןמעניי םשג םליווני םוג םליהודי שי םמיתוסי םקדומי םהקשורי הבהגיר :ובנדודים ,האיליאדה ,האודיסיאה ימסע םהארגונאוטי :אצלם ויציאת לש םאברה ואבינ רמאו םכשדי ץלאר ןכנע , תיריד ביעק וובני ,מצרימה םארבעי תשנו םהנדודי רבמדב אצלנו . ףוא יכ הפ םוש והי םמקרי לש תהקמ תממלכו תיהודיו תעצמאיו ץמחו ץלאר ישראל , בהרו עהמכרי לש םהיהודי ושהיגר תלארצו תאחרו והסתפק הבאוטונומי תדתי ,ותרבותית רכלומ םבחיי .בגולה ,אגב ההמיל הגול ה"הגול ראש "בבל - החית התחיל המיל ,נייטרלית ושמ לש ראזו םמסוי בבבל , ושב והשתקע .היהודים ילפ והערכותי לש ןפילו יהאלכסנדרונ , עהגי רמספ םהיהודי םבמצרי הבמא תהשלישי ילפנ ההספיר ןלמיליו .בקירוב למכ ,מקום רמספ םהיהודי תבתפוצו העל רכב ילפנ םכאלפיי תוחמש-מאו השנ הבמיד תניכר לע םמספר ץבאר ישראל . תקביע ךתארי הראשית לש תהגלו ןלחורב תהבי יהשנ שולגירו - לכביכו לש םהיהודי ץמאר לישרא יביד ,הרומאים שי הב אל קר ןמ .השרירות אהי רשק ךשממשי ללבלב ועלינ תא דעתנו • לאב אהי האינ םסת רשק , יוודא אל קר .טעות אהי המבנ יאידיאולוג ,שלם ושעלי תמתבסס ההתודע תהלאומי שלנו . רהשק לע תהגליי םהיהודי םמארצ יביד םהרומאי אהו ןמ םהשקרי ושאנחנ םמשקרי ולעצמנ ימטעמ ,נוחות יואול םג ,פחדנות יכד אשל ךנצטר תלהתעמ םע ההשאל עמדו ובחר םיהודי םרבי לכ ךכ רלהג תממקומו םמושב תולנסו תא םגורל תבארצו .חדשות עמדו אל ושב ץלאר אכשל והפריע םלה תלעשו זאת ? עמדו הנעש יהיהוד יל"יהוד ?הנודד" שי ןכא ההרב תשאלו ,נלוות תמטרידו ר<בעיק לבש ההקונוטצי תהערכי תהנלוויי ,אליהן> ,ומסקרנות לשע ןרוב ןנית בלהשי ריות המתשוב .אחת לאב רברו השהרב ריות חנו סלייח תא תהמציאו ,שבה הז יאלפ ,שנים יח ברו םהע יהיהוד תבתפוצו אול ץבאר ישראל , חלכו הכפי יחיצונ אול םלתהליכי םרצוניי .פנימיים ואנחנ םפטורי ,מאשמה םא שי ןכא האשמ - םאחרי .אשמים יראו רלזכו יכ םהרומאי אל ונהג תלהגלו תאוכלוסיו .שלמות ללכ רהיות והי םמגלי וא םמוציאי גלהור תא תשכב הההנהג .המדינית ו םג תזא קר םא ונגרמ םלה תצרו ימד האות .הנהגה תמרידו והי םמדכאי ,באכזריות לאב ךבדר לכל והעדיפ טלהשלי תא סה"פאק "רומאנה םשלה רולהשאי תא ןהשלטו םלפעמי ןשלטו ימדינ טכמע ,מלא םלפעמי קר האוטונומי תדתי תותרבותי - יביד ההנהג תמקומי ההנאמנ .להם רהעיק תשגביי םהמסי התיעש ,כסיורה אול ויהי תצרו ללחי בהמצ .שלהם ןגליו 259-258 - הורקנוס, אריסטו בלוס, אלכסנדר , אגריפס, (ן: אנטי גו נוס - ואם היה להם שם עברי <שלומציון , יוחנן> נלווה אליו תמיד גם שם יוסי יזרעאלי s יווני? חומר למחשבה. הורדוס האדומי - אם ~1 ~ נשכח את אנטיפטר אביו , ששלט רק בחלק מהארץ - היה המלך הראשון שהעלו הרומאים י לשלטון שלא היה מבית חשמונאי . הוא היה נכדו של גר <שגויר מן הסתם בכפיה>, אבל ספק אם רבני ימינו היו מכירים בו כיהודי. בשום מקום לא נמסרו פרטים על יהדותן של סבתו ושל אמו , ואף כי חכמים אמרו לו , בשמץ חנופה, "אחינו אתה", לא זכור לי שנאמר באיזה מקום כי הוא עצמו עבר תהליך גיור כלשהו . מכל מקום, דווקא הוא שיקם את בית גומא המקדש השני <כן , כן , בתקופת השלטון אבל המים מים האדיר אויר :-' :-' T ' -' - הרומאי!) ועשה אותו להיכל המפואר בתולדות ::זגקא לא ~ו:ימ;ל זק 7 ש;ם, לז?ר;ת היהודים. מלך עצמאי הוא לא היה. וכמוהו גם י י T -: כל השליטי ם היהודים ששלטו בארץ במאה ושלושים השנים האחרונות שלפני חורבן הבית שתמ;ל שלש;ם של גמא, זה ."·:··.: . : ··. :קמו קpזז::' ךם לpז ~דיר , ::זיה ז:: z ה לpז ם:~ . השני. כך שגם ארנון העצמאות הלאומית לא אירע "לפנ י אלפיים שנה", כי אם קרוב לשש עם הנבל זאת של הסוס, הגמא •: -• •,• T : -• מאות שנים קודם לכן , בהפסקה קצרה של ל : !~יף tg ~ם ~י שק;:~ אקi?' הוא ~;נדר ~ת ~הומ;ת :ז: W~ט ד לא ד; כמאה שנים של שלטון החשמונאים. ~ מיתוס הגירוש וחגלות כמיתוס • :-• -: T •: •; השאלה, הא הא. גם ל ' א אחרת. האדיר אויר --T T T ••: חקורבן - מותר לנו לנשל אחרים מאדמותיהם. בנו ijם:pן ,ם:~ ל~~ ;:זגקא :;גק?יז;ה ~רו~ה ערכו פוגר ו מים? - זכותנו לערוך פוגרומים זכש ~יו ::ז~דיר 9 :;ביבו ר; o ש ~יקי ם:~ךג;: באחרים. אותנו קיפחו? - אין רע בכך שנקפח ד~יך םךpזז::71 ג;י~ך~ים ד~ךמ.'ךת :;גד~ךמ.'רת, אחרים. אותנו גירשו מארצנו? - יהיה זה אך ~9 קי דין ך~:ךנים לpז'ךpזח ךלו צודק אם נגרש אחרים מן הארץ שממנה גירשו אותנו • כל זמן ובכל מקום - אנחנו הנרדפים. מגיע לנו פיצוי על כל הסבל שנגרם לנו במרוצת הדורות, גמול על הגירוש שגורשנו היה נכתב אי פעם שיר על גמא, היה גם מתאר, • • T : -T T '," -' --'' T : ' T T 'א~ ~ין חוש ;:זזקשוש ;לpז :;ב~ןר.ת ךמוי לp.ז ג ' פ;כך לו את אצנע;תיו נבדאגה. הא .הא T T :• T : •,•: ••, ' ' כביכול לפגי אלפיים שנה מארצנו • כאילו בשנים הרבות שבהן היינו אנחנו קורכן , קנינו זז לעצמנו זכות להיות לתליין • וכך , בדרכו זה מה שהג'מא. אבל נינתים המעוותת, מהווה שקר אלפיים שנות הגלות, שהחלו רק עם גירושנו מארצנו , בסיס למה שקרוי בפינו בשם "הצדקת קיומנו". לאותה תחושה שכל דבר שנעשה אנחנו , כל עוול • -: •• T -: •,• -:· -'." והבנינתים של ה'גמא המים מים •-•- ב, כ~~,ה!~~ q ?יל ~.רל.ת האדיר אויר •:-'-: T ~קל ןט ' י י t .'' -.'' , -: ••-: שנגרום, כל קיפוח שנקפח אחרים, יש בהם י זק~ה :;ב~לה Wת.? o/ךא, R ~ה ןצוץ יסוד לאמונה של~ינו לנו זכות לעשות לאחרים ~ז?ה W ~ים ~??W ~ת י~~ ד~ת ::זיי~:ה 7 מה שעשו לנו. ~W צידוק היסטורי . וכך נועד השקר הזה לשמש להביא לנורמליזציה של הקיום היהודי , המים מים האדיר אויד ובתחומם - להיות לעם ככל העמים? לא כמקולקלים T : ' ' ' -: ' -: T ' ' -• - שבהם, הוסיפו הוגי הדעות הראשונים של ::ז'גקא, ~??לאי ,ש~ בבורק ל~אוןה ~ת Q ~ך תנועת העבודה, כי אם כמתוקנים שבהם. ~זp:;ג~דונ;, לא ?::זטוט , ?נבו rya ז? r. למרבה הצער עדיין אנחנו רחוקים ממטרה זו . ~ה וגpד. רם לו ס~ז::? :זנ~סי i? ץ~~ . וצריך לקבוע כי היא לא תושג אם לא נלמד להינתק מהחיים בחיק המיתוס ונעבור לחיים במרחב ההיסטורי . • . רי שקpזב::p מו ~ו-אור מתוך הקובץ םהנדס היער העומד לדאות אוד בסדרת וחמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד אוגוסט-ספטמבר נין םידידי ו~ s ~ ~ מירי פז שבעל פה ובכתב של רוולסטין-בלום לבין המעשה שביום-יום. נדרשת מידה לא מבוטלת של תעוזה כדי להציב לעומת האינטגריטי המוצק של רוולסטין את . הנרפות של צ'יק. בלו ניחן בתעוזה כזאת. רוולסטין ידע למחול על הרפיון הזה, משום שבתובנה האנושית החדה שלו הבחין כי הוא כרוך בנקודת תורפה אחרת של צ'יק - אשתו דאז. היא זו שגררה אותו למפגשים עם גרילסקו והיא זו שנטשה אותו' מבלי להחליף איתר מילה על כך' באחד הרגעים הקשים בחייו: ביום שבו קבר את אחיו ואילו אח אחר שלו מת בזרועותיו. כל כתיבה יש בה חשבון של הכותב, שגם אם אינו כותב על עצמו' מעצמו הוא כותב. הרומן של בלו הוא לא רק מחווה לידידו המת; הוא חשבון נוקב של המספר החי עם עצמו ועם חייו' עמדותיו' חולשותיו האנושיות והמוסריות, שורשיו היהודיים. 'רוולסטין' הוא אולי 'היהודי' ביותר בין ספריו 'היהודיים' של בלו. זה מתבטא באינספור אנקדוטות, שמתאמצות לא להיות רציניות יתר על המידה, כמו האנטישמיות חסרת הבושה של לריר ג'ורג' <על פי זיכרונותיו של המדינאי הבריטי ג'ון מיינון קיינז>, הלצות על חשבון הגויים שגם המספר היהודי אינו חומק מחיציהן' וסטריאוטיפים של שנאת יהודים בקרב ההמונים. באחת השיחות האינטימיות ביניהם, כשצ'יק מגולל בפני רוולסטין את יחסיו המוזרים עם אשתו המתנכרת ודלה, מעיר רוולסטין: "היא שייכת לעולם אחר לגמרי. ואתה שייך לעולם השלישי' העולם ההולך ונעלם של יהודים מהדור הישן" <עמ' 94(, כאחד ה"יהודים מהדור הישן", מקננת בצ'יק- בלו החרדה, ואולי ההשלמה היהודית, שבכל יום הוא עלול להיות מנושל' או נפגע, בגלל יהדותו . "אם הגרוע מכל היה קורה ומיליציה מקומית חמושה חיתה פושטת עלי ומגרשת אותי בתור זר יהודי' העבירה שלהם על החוק גנאי. אף שהתנגד לתרבות הפופ, לרלטיוויזם ולשאר נכסים שקידש העידן הפוסטמודרני' היה בלום גורו לרבים מתלמידיו' שחלקם תופסים עמדות מפתח במימשל. "עירובים של ארכאיזם ומודרניות ריתקו במיוחד את רוולסטין' שהמודרניות לא יכלה להכיל וכל הזמנים גאו ושפעו ממנו", מעיד עליו בלום <שם, עמ' 76(, רוולסטין-בלום היה איש רב סתירות שבז לכסף אך היה מכור לתפנוקים יקרים: עתיקות יקרות ערך' חליפות מעצבים ב 4000- דולר ומסעדות אנינות. כדי לחדול למשכן את חפצי המותרות שלו בגלל חסרון כיס, יעץ לו ידידו הטוב צ'יק <סול בלו> לכתוב ספר שיכיל את תמצית הרצאותיו באקדמיה. בלום נענה לאתגר ולחפת עתו היה הספר דלדולה של הרוח אבמריקה לרב-מכר שהכניס לו ממון רב. 'רוולסטין' מארח עוד כמה אינטלקטואלים מפורסמים, נערצים ו גם נאלחים, בשמות בדויים. הנאלח שבהם הוא משכיל ממוצא רומני - בלו קורא לו 'גרילסקו' <המזכיר בנגינתו את צ'אושסקו> שבצעירותו השתייך ל'משמר הברזל', שהוקם בהשראת הנאציזם הגרמני' שפעיליו רצחו יהודים, בתלייתם על אנקולים. המפתח לדמות הוא הפילוסוף והיסטוריון הדתות מירצ'ה אליאדה, שבלו היה מיודד איתר . ברומן דוחק רוולסטין בצ'יק לפקוח עיניים על גרילסקו' ומספר לו על עברו . צ'יק סבור שהאיש משעשע ודי לו בכך . כנראה שלפעמים הוא מאבד את הקולטנים שלו' כפי שמודה צ'יק עצמו בסוף הספר' ובוחר שלא לראות את שניצב לנגד עיניו. רוולסטין היה לצ'יק מצפן מוסרי. רק לאחר שנים מתברר לו עד כמה חדים היו הקולטנים של רוולסטין שידע לזהות את הרוע כשגילה אותו וסירב לעשות הנחות, אפילו לא בשם 'השעשוע': ועד כמה שלם היה יושרו האינטלקטואלי - לא היה שום פער בין התורה סול בלו : רזזלסםין' מאנגלית : מיקי גורן , זמורה-ביתן 2001,230 עמ' 51 קהיליה האמיתית של בני האדם ... היא קהילייתם של אלה ~· המבקשים את האמת, של אלה העשויים . להגיע אל הדעת." למעשה נמנים עמה רק מעטים, והם הידידים האמיתיים, כפי שהיו אפלטון ואריסטו באותו ו גע ממש שנחלקו בדעותיהם בדבר טבעו של הטוב." זוהי' על פי אפלטון' החברות האמיתית היחידה."" כותב אלן בלום בסיכום ספרו הפופולרי והשנוי במחלוקת דלדולה של הרוח אבמרקיה <ראה אור בהוצאת עם עובד/אופקים ב 1987-, בתרגומה של בת-שבע שפירא>. ניתן לשער שזה אופיה של החברות שקשרה את בלום לידידו סול בלו' המצטט את הדברים, לא במקרה, בהקדמה שלו לספרו של בלום חברות אמת מכירה במחלוקת, מכבדת את הניגוד אצל הזולת, מתוך השאיפה המשותפת אל האמת. רוולסםין של סול בלו הוא מחווה נרגשת לחבר קרוב, סיפור של ידידות אמיצה בין שני אינטלקטואלים, החולקים ביניהם את חיי הרוח והרגש העשירים שלהם, כפי שרק שני ענקים מסוגלים לכך - בפתיחות גמורה, בהומור' בהתייחסות מתמדת לכמה מן התחנות המשמעותיות בתרבות המערב. הם בשלים ובוטחים דיים - איש בעצמו ואיש בחברו כדי לדון באותה מידה של גילוי לב, ברצינות ובגיחוך גם יחד' בתורות ובאופנות תרבות כבתלאות ובפיסות רכילות עסיסית. זה רומן- מפתח, רוולסטין הוא אלן בלום, מן האינטלקטואלים החשובים בארה"ב, בן חורג בזרמי החשיבה והביקורת שהשתלטו על האקדמיה ועל חיי התרבות באמריקה. כחסיד של ערכי התרבות הקלאסית, נתפס בלום כשמרן' בשנים ששמרנות חיתה כמעט מילת ••••• גלידן 259-258 חיתה בעיקר נגד היהודי' לא נגד בעל הקרקע". אך כאמריקאי ממהר בלו להוסיף "במקרה כזה הדאגה שלי חיתה לחוקת ארה"ב, לא לרכוש שלי" <עמ' 104(, כל זה אינו מספק את רוולסטין' הסבור כי להיות היהודי היחיד באזור כפרי מבודד הוא עניין מסוכן. "אמיץ מאוד מצידך לעשות את זה אבל זה גם בניגוד מוחלט למקובל." כי בטווח של קילומטרים, אתה היהודי היחי.ד השכנים שלך יכולים לסמוך זה על זה. על מי יש לך לסמוך - על אשתך הגויה?" <עמ' 120(. על יהודים אפשר לסמוך כי הם "יודעים עכשיו מה אפשרי" ואילו על הגויים 'אפשר לסמוך' שיממשו את 'האפשרי', החידה היחידה היא מי מבין הגויים. "אין לדעת מאיזו פינה זה יגיח בפעם הבאה - מהפינה הצרפתית? לא." אומר רוולסטין . "הצרפתים רוו דם די והותר במאה ה 18-' ולא אכפת להם שזה יקרה, אבל הם לא יהיו אלה שיעשו את זה. אבל מה בקשר לרוסים? 'הפרוטוקולים של זקני ציון' היו מעשה זיוף רוסי", אומר רוולסטין וצ'יק נזכר בקיפלינג, סופר נפלא, שבאחד ממכתביו יצא בהתקפת זעם נגד אינשטיין. "הוא אמר שהיהודים כבר עיוותו את המציאות החברתית לצורך מטרותיהם היהודיות. אבל אינשטיין' שלא הסתפק בכך' השחית את המציאות הפיזיקלית עם תורת היחסות שלו' והיהודים ניסו לתת עיקום יהודי מסולף ליקום הפיזיקלי" <עמ' 176(. עוזרת הבית הפולנית של רוולסטין רואה במעסיק שלה "עוד יהודי קולני - הדמיון הפראי שלה צייר את הכסף שהיה והוא היה פרוע". כשרוולסטין משתחרר מבית החולים בכיסא גלגלים - "הערה מושהית החליקה במדרון האף הסולד של פניה. נו 'זה רע מאוד! אבל הוא הרי יהודי" <עמ' 98-97(. ואילו חמותו לשעבר של צ'יק תיעבה אותו' משום ש"העובדה שהיה לבתה חתן יהודי הרעילה את זקנתה", הוא אומר לאשתו שבהווה, המעירה לו כי הוא מקדיש מחשבה רבה לכל סוגי הבעיות פרט לבעיה החשובה ביותר' השאלה היהודית. צ'יק מסביר זאת בהערה מבודחת: "טוב, הייתי צריך לנהל חיים יהודיים בשפה האמריקנית, וזאת איננה שפה שעוזרה במקרה של מחשבות קודרות" <עמ' 169-168(. הפניה של בלו-צ'יק אל 'השאלה היהודית' נעשית כמובן בהשראתו של רוולסטין: "סובב את פניך שוב לכיוון המקור. הוא הכריח אותך לפתוח מחדש את מה שסגרת" <עמ' 181(. רוולסטין סבר כי "אין אפשרות שלא להישאר יהודי"; היהודים היו עדים, היסטורית, להיעדרה של הגאולה. ל'עם הנבחר' אין בחירה. "עוצמה כזאת של שנאה ושל התכחשות לזכות לחיות מעולם לא נשמעה סול בלו אושר והוצדק בהסכמה רחבה משותפת שהעולם ישתפר כתוצאה מהיעלמותם והכחדתם" <עמ' 181-180(, בימיו האחרונים מרבה רוולסטין לדבר על על יהודים ולא על היוונים הקדמונים שאת מורשתם הוא חי ומעריץ. הוא חושב על היהודים שנרצחו במאה הקודמת "שלא היו שונים מאיתנו. אסור לנו להפנות להם את הגב" <עמ' 175(. הוא מזכיר לו את דבריו של גרילסקו על "הסיפיליס היהודי שזיהם את התרבות הנעלה של הבלקנים." פשוט תקדיש מחשבה מדי פעם לאנשים ההם על אנקולי הבשר" <עמ' 131-130(, אלן בלום בחר בסול בלו לכתוב את זיכרונותיו. בלו מילא אחר הבקשה-צוואה של ידידו בנאמנות. המחלוקת שעורר הספר עם שחשף את ידידו לאחר מותו' מעשה שעיתונאים ועורכים מתחסדים ואטומים ב'ניר יורק םיימם' הביעו את דעתם עליו בכותרת "עם ידידים כמו סול בלו."" איננה רלוונטית. גדולתו של 'רוולסטין' היא בהצגתו של בלום כענק רוח, אקסצנטרי' רב גחמות, נדיב, בצורה חומלת ואוהבת כל כך' שצריך להיות סוטה כדי לא להתאהב בו למרות חולשותיו ובגללן . שנת מפנה המאה חיתה פורה וטובה במיוחד לסול בלו. הוא ניצל מהרעלה קטלנית, חזר לאיתנו הודות לרופאים ולאשתו הצעירה ממנו ביותר בעשרות שנים; בגיל 85 היה שוב לאב וכתב את אחד מספריו הנפלאים ביותר' רוולסטין. עם הישגים כאלה, בלו עוד עשוי להסיט תקוות וגעגועים ממסלולם הטבעי ~ ~ ~ ~1 ~ פרסומו בארה"ב, הביקורת שהוטחה נבלו על ולגרום לנו להתגעגע אל העתיד. או הורגשה, והרצון לראות במותם של יהודים אוגוסט-ספטמבר • 21 י:ן( s נאוץ ישראל ה.כול יכול לקרות ו~ ופי קוויש אריה סיון: עירבון, מברח שירים -1957 1997' הוצאת מוסד ביאליק, הקיבוץ המאוחד 2001,269 עמ' ~ שאדם קורא במבחר שירתו של משורר' הוא נתקל לעיתים בהתחבטות: האם לקרוא את השירים כנתינתם , הווה אומר בסדר כרונולוגי , או שמא עדיף שיחלקם לעצמו לשערים על פי נושאים? התחבטות זו עזה במיוחד בבואי לעיין בספר הנפלא ערבון , המכנס מבחר משירתו של אריה סיון בשבים 75-197199• שירתו של סיון התפתחה לאורך ציר הזמן , אך עסקה תמיד במספר נושאים החוזרים בכל אחד מקבציו , החל שמירי שריון )1963( ועד דייר לא מוגן )1998( ואף בשירים שפורסמו מאוחר יותר וטרם כונסו בספר . וכך שירים העוסקים באינתיפאדה מתקשרים לשירי מלחמה מוקדמים, והתאנים אשר "פרות וממלאות את הארץ" בשיר 'ארבעים שנה של שקט' מוצעות לתייר בישראל המאובקת בשיר 'הצעה לתייר ,, אך אנו זוכרים אותן כדרגות על כתפי הקצין בשיר הפותח את הספר, 'ככה זה מתחיל.' אני חושבת לכן , שאעקוב אחר התפתחותן של תומן.r.ה המרכזיות כפי שהן נגלות לקורא בלקט שיריו של סיון , תוך התמקדות בשירי המלחמה ובשירים הפוליטיים, המייחדים אותו בשירה הישראלית. ספרו הראשון של אריה סיון , שירי שריון , נכתב בזמן מבצע קדש, עת שירת המשורר בפלוגת הקשר של חטיבה 27 בחיל השריון. ניתן למצוא בקובץ זה את ראשיתו של סיון כמשורר פוליטי מן הדרגה הראשונה בשירה העברית, החל מן השיר 'בעיה למודיעין' בו הוא מפרט את כל מה שיודע איש המודיעין: "למודיעין הכל ידוע/ הכל חזוי ומצולם/ גם שביל נחש עלי צור; ואביה בלב הים;/ וגם אבחת הסילונים; בנתיב העגורים; ודרך הפגזים; כמסלולי דבורים." אך אז נתקל איש המודיעין בצד הדרך במראה הגורם לו להקיא - גופות חיילים שרופות. סיון , בגרוטסקה בלתי-מוסתרת, שואל מדוע הקיא איש המודיעין , "רק משום שהגברים; בצד האוטו המוזר; היו שרופים עד בלי הכר; הלנו אם לצר?" <עמ' 13-12(. הבעיה מוצגת באופן מפורש אף יותר בשיר 'בעיות של מוסר' <עמ' 15(, בו בוחן סיון את רמת המוסריות והצדק של כל תותח ומקלע, המנסים לשכנע בצדקתם את הנשק היריב. אך המקלע החותם את השיר הוא "חסר; כל עניין בבעיות של מוסר." בשיר 'דבר לקצין מילואים' מפריד סיון בין האדם לבין הקצין הפוקד על ירי , הרג והתעללות. הוא מציין שבחיים האזרחיים אליהם ישוב במהרה, לא יוכל הקצין להבין , כיצד עשה מה שעשה בשירות המילואים, יהפוך לאדם אחר , שקט ואנושי. הקובץ נופל לך בפנים משנת 1976 נפתח בשיר 'ארבעים שנה של שקט' <עמ' 41(. שלוש שנים לאחר השבר הגדול של מלחמת יום הכיפורים וועדת אגרנט, לאחר ניתוץ האופוריה של הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, מזכיר סיון שהמלחמה הקשה חיתה בלתי נמנעת, שאנו נלחמים על קיומנו במחזוריות בלתי פוסקת. אין הוא מזכיר את המלחמה בשיר ,אף לא את המתים. להיפר הוא מתאר את שנות השקט, האופוריה, השלווה, בהן "גברים-כמו-סחרורים הולכים לבטח, כישנים/ בשדות גפנים ואדנים." אך הקורא, המכיר את האלוזיה בשם השיר , יודע שהשקט הוא שקט שלפני הסערה, כמו גם שקט שאחרי הסערה. ואנחנו חיים בשקט בין הסערות "כמו-סחרורים," עיוורים למלחמה הבאה המתרגשת ובאה. דומה שהמשורר פסע צעד אחד החוצה - כבר אינו חייל המתעד את הקרבות ומתבונן במלחמה מבפנים ומנחוץ כאח.ד כעת הוא כבר אזרח, מתבונן מבחוץ , רואה את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר המכילה פרטים רבים, ונימת האירוניה לאבי , יוסי קודיש, איש הספרא והסייפא המורגשת בשיריו המוקדמים הופכת להכרה באבסורדיות הגלומה במצב. הקובץ אשרורים )1981( נפתח בשיר 'כבר בפברואר' המוקדש לזכר אביו של המשורר , אך במבחר המונח לפנינו בחר סיון לפתוח בשיר 'בלבול גרביים' <עמ' 67( המתחיל בתיאור צחנת הגרביים בפלמ"ח. אותן רגביים, "שהיו עומדים על רגליהם/ מרוב זיעה," מסומנות על-ידי שר ההיסטוריה עם שחר "בחותם של אור יבש/ מי למים, מי לאש." ההיסטוריה מכריעה איזו רגב תמות עם גורנה, הכרעה שהדובר אינו מעלה בדעתו , בעוד הוא מטיל מימיו מול רוח מזרחית בטרם שחר . לעולם איננו חושבים על כך כאשר אנחנו בתוך הסיטואציה. לאחר יותר משלושים שנה התגבשה המודעות הכואבת הזו , ובאה לידי ביטוי בשיר יפה זה. באותו קובץ כותב סיון שיר נפלא לזכר אנשי גח"ל , שנפלו בקרבות 22 ••••• גויון 259-258 לטורן <גם אלתרמן' שהשפיע רבות על סיון אבל האירוניה לא נעלמה לחלוטין משיריו ו: המוקדם, כתב שירים לזכרם בקובץ עיר היונה הפוליטיים של סיון' גם אם לבשה צורה אחרת. ~ c::: === ובשירי הטור השביעי). השיר' 'להתייבש כמו ב'שיר מתהפך' <עמ' 159( מציין המשורר כמה השתנו הדברים מאז ימי התנ"ך. אין הוא מביט ן~ ~ במבט אירוני' כי אם חושף את האירוניה שבמצב. אנשי עמק האלה נמצאים במחנות פליטים בשטחים ומשליכים על ישראל את האבן שידה דוד נגלית. אך הדובר אינו גלית כי אם שמשון' שעוד יכול להמיט עליהם את העיר כולה בצעקת "פלשתים עלי." כל ההיפוכים והשינויים מביאים את סיון למצב בו הוא חרד "כי מכל מה שהיה לי התנ"ך; יוותר לי רק אותו כפתור שהנביא עמוס מזכיר בפרקטית." אותו כפתור נזכר פעמיים בעמוס ,'ט בפסוק א' נאמר "ראיתי את אדוני ניצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כולם ואחריתם בחרב אהרוג לא ינוס להם נס ולא ימלט להם פליט." ובפסוק ז' נאמר "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל נאום יהוה הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתים מכפתור וארם מקיר." הכפתור הוא עמוד תומך' דוגמת זה שהפיל שמשון בעיר עזה. והפלשתים גם הם בני האלוהים, ממש כמו ישראל' כפי שמזכיר לנו פסוק .'ז אלו שני דברים איתם נותר המשורר' אך הם אינם מספיקים - הנבואה האפוקליפטית בפסוק הראשון מחרידה אותו' ואיזכור הפלשתים והמצרים אינו מנחם אותו. סיון' אשר כותב "מכתב גלוי למשורר ערבי שחיבק אותי לאחר שקראתי אחד משירי" ('מה יהיה עלינו ב 97-,' עמ' 166( מתקשר לא רק עם משוררי ההווה כי אם גם עם משוררי העבר . ב'שני שירים על אמנות סביבתית' <עמ' 160( הוא מתאר כיצד מועלים מחזות שקספיריים במחנות הפליטים, בכפרים ובקסבות, ומגיב על המצב העגום דרך הדמויות הידועות: "דבקן' איש נשוא-פנים; אשר איננו מעלה על דעתו כי בשנתו; יבוא עליו מותו' ואת המלך ליד; נושא את גווייתה המכווצת של בתו." והדובר עצמו' הצופה מן הצד' מעורב- לא מעורב, תוהה מדוע הוצע לו תפקידו של המלט המתייסר והמתחבט, בעוד הוא למעשה ליידי מקבת: "בתוך שינה עזה; אני שולף ב ייר' כותב, הנה, השיר הזה." אין הוא הדמות המוסרית המתחבטת בשאלות מוסר' חיים ומוות, כי אם אחת הדמויות השנואות בדרמה השקספירית - הרע הכמעט מוחלט' יוזמת הרצח והמבצעת, מסיתה ומדיחה לדבר עבירה - אך בהיסח הדעת, בשנתה, מתייסרת היא בחרטה. שקספיר מופיע גם במנותק מההקשר הפוליטי' לצד א.נ. גבסיך' ס.ט. קולרידג', ת.ס. אליוט, ג'ון מילטון' ח.נ. ביאליק ופרנץ קפקא. סיון מתייחס לספרות העולם בשירים רבים, תוך יצירת פרפרזות ומציאת נקודות השקה. הוא אריה סירן צילום: מרטי קיקיון הסיטואציה והביט עליה בריחוק אירוני' הרי שכאן יוצא הוא צעד נוסף החוצה - למרחק שמעבר ללגלוג, לקרבה שמעבר לו. הוא מגיע לנקודה בה הוא רחוק מספיק כדי להביע רגשות ללא הסתר' בלי מסכה. והרי זוהי הקרבה הגדולה מכל. בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, ועוררה גל שירי מחאה ושירים פוליטיים. ספרו של אריה סיון כף ה p לע )1989( לא התעלם ממנה, כמובן. בשירו 'כתיבה וחתימה' <עמ' 157( הוא אומר שהתכוון לכתוב על עקור-העין כתוצאה מפגיעת כדור גומי' המסמר את ילדיו לקרקע אבותיו' לנחלתם, באמצעות קוצי הצבר . התכוון' אך לא כתב. לא כתב כי ראה צללי אנשים המבקשים את חתימתו על שטרי חובות ישנים. האירוניה אינה קיימת כאן' כמו גם בשיר הבא, 'ברחש' <עמ' 158(. ב'ברחש' ממחיש המשורר את המטאפורה השחוקה "מתים כמו זבובים", בתארו מאות זבובונים הממלאים את ביתו ומזכירים לו את הקטל בשטחים. ואז' "גם אם יאטום אדם את כל פתחיו עד תום; איך יוכל לטעום ואיך יערב;/ עד שתשוב הרוח ותשוב ממערב." גם 'אני מוחה' <עמ' 165(, שיר שמלווה בתצלום גופתו של ילד פלסטיני משכם שנורה בחזהו' אינו שיר אירוני . זוהי קינה על ילד המוכר רק מתמונתו' ילד שמזכיר למשורר את יוסף, "הילד היפה והמחונן' הילד שידע להיחלץ; בתבונתו' ברגישותו' מכל התסבוכות/ שנפלה בן משפחתו' הילד החולם; על אולמות." וכתונת הפסים של יוסף מתקשרת לפסי האבק שנסתמנו על חולצה ישנה של בן המשורר' שעברה הסבה למטלית. אך בסופו של דבר נשארים אנו עם גופת הילד ש"שוכב ללא תנועה; והנקב בחזו לא משיני חיה רעה." עשבים שוטים ברוח מזרחית' <עמ' 118( מקשר את ה"גחלצים" לארץ, לא רק דרך מותם בהגנה עליה, כי אם גם דרך שלל ארמזים מקראיים וספרותיים למקום בו נפלו <"עד ששמש אילון; עברה על ראשיהם לדום") ולתקופה בה מתו ("פעם אחת ויחידה הם הלכו בשדות"). ושוב חושף סיון את האירוניה הנלווית לשירי המלחמה שלו דרך קבע, באומרו "אם למות בעד ארצנו' זו הדרך הראויה:/ למות בלא להיות מטרד' בלא להכביד; על אחרים, בלא להמית; לאט-לאט, את הזוכרים." השיר הבא אחרי 'להתייבש כמו עשבים שוטים ברוח מזרחית' משתמש באירוניה רבה אף יותר: בשיר זה, 'הצעה לשיקום נכי מלחמות ישראל' <עמ' 120(, מציע המשורר לנכי צה"ל לעסוק בייצור הקשור לנכותם: "נקורי-העין ייצרו עיני-זכוכית, קטועי-רגליים; יעשו פרוטזות, וכן הלאה, וגומר." ובזמן שיעבדו הנכים בתחום זה, שיזכיר להם תמידית את נכותם, ואולי אף ירוכזו ב"קריה משלהם," ימשיכו אלו ש"לא השאירו אחריהם בשדות-הקרב גם שערה משערות גופם" בחייהם, יטיילו ברגליהם, יתבוננו בעיניהם ויתנו אהבים כפי שלא יוכלו המשותקים לעשות. כך' בהרחקת הנכים מסביבתנו המיידית, בהשארת העיסוק הפיסי בנכותם להם עצמם, נוכל אנחנו' הבריאים, לחשוב על רומנטיקה, נוף, עונות השנה ואהבה. לחיות אברז ישראל פורסם במהלך מלחמת לבנון' והיה אחד מקבצי השירה הראשונים בהם פורסמו שירים שנגעו למלחמה זו באופן ישיר. השיר 'מתוך הערפל <הערות אקטואליות>' הוא אחד מאותם שירים. שיר זה, <מתוארך: 23.6.82, כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה> מגלה מערפל הבוקר הבא מן הים את ערי החוף "שעוד מעט; תראינה לעולם את פצעיהן" <עמ' 122(. אך מעבר לערים היפות, שפצעיהן טרם נחשפו' נמצאים פליטים-בפעם-הרביעית, זה "למעלה משלושים שנה," והתפוגגות הערפל תחשוף את האנשים הנקובים, את עיניהם המנוקרות. כשתעלה השמש, "לא יוכל אדם להסתתר; אף לא בצל עצמו." שיר זה חריג לעומת שירי המלחמה או השירים הפוליטיים שקדמו לו' וזאת בשל היעדר אירוניה. דומה שהמצב קשה מדי' קשה אפילו לאירוניה המושחזת שסיון מצליח לגלות בכל מצב ובכל קרב. גודל הטוגריה שולל את האפשרות הזו' ומשאיר מקום רק להומניות הגדולה, לצער' לאבל ולאהבת האדם, ללא מסכת הלגלוג המרוחקת של סיון . אם לאחר שירי שריון יצא סיון מתוך ... אוגוסט-ספטמבר ~ו שולח את אופליה לצוף בירקון , בשיר הנפתח בשורות "תרא הפריירית הזאת, איך צפה ~ו בירקון!/ איך זה שהיא לא נטבעת במקום?" ('נניח שאופליה ירדה לירקון בפתח-תקוה ונסחפה עד פרדס-נץ [תלת-שיח],' עמ' 82(. הוא שולח את המלט לטייל בלונדון המודרנית, "ממובל-ארץ' לאורך אוכספורד סטריט; ושמאלה, אל הפורטו-בלו" ('המלט בלונדון', עמ' 102(, בודק איך ביאליק, אלתרמן ועמיחי היו מגיבים לשיחת טלפון שקיבל מאשה שטעתה במספר ('שרוליק,' עמ' 131(, עושה הומאז' ללורקה ('גינוני גרברה,' עמ' 192( ומצטט את אמירתו הידועה של סארטר "הגיהנום הוא הזולת" ('האם בעברית זה אחרת?,' עמ' 217(. אריה סיון , שעסק שב ים רבות בהוראת הספרות, חולק כבוד למשוררים גדולים, אך אינו מקטין עצמו , כי אם תורם בעדינות נקודת מבט משלו . מקור נוסף שזוכה להתייחסות חוזרת ונשנית ולפרשנות מקורית הוא המקרא. סיון כותב על דמויות מקראיות, מאדם וחוה עד ליחזקאל , דן בסקסיות של שמשון ומתנה אהבים עם אשת לוט. סיון חי את המקרא, מכיר את הדמויות באופן אישי , מבין את נחמיה ורואה את יחזקאל במשוגע הנוסע איתר באוטובוס. הוא מתייחס באופן דומה גם לדמויות מהמיתולוגיה היוונית, כמו אוורדיקה, או סינדרלה מאגדות הילדים, אך הקרבה שהוא חש כלפיהן פחותה מזו שהוא חש כלפי הדמויות המקראיות. איני יכולה להפריד את המקרא מארץ המקרא. סיון , משורר ילידי , כפי שהגדיר זאת בן-דורו משה דור , מחובר לישראל , לנופיה ולשפתה כלחבל טבור , שאם יינתק יאזל החמצן נולד וברג . זוהי העיר שעל שפת ימה הוא בן השש מאות." הוא מתייחס לנושא גם בשיר רובץ <'לשכון בחול,' עמ' 185(, בה הוא אוהב 'במחצית שנות השלושים' <עמ' 132(, בו הוא וחי <'עיר אוכלת צליה,' עמ' 75, 'אלגיה לקזינו מזכיר את שיר הילדים על היטלר "חת שתים חרב', עמ' 104, 'עוד סתיו בתל-אביב,' עמ' שלש ארבע; מגרמניה היטלר בא; חיפשו ולא 105 ועוד>. הוא נזכר בעברה של העיר בשירים מצאו; השדים אותו לק.חו ," תוך ציון העובדה כמו 'להתבגר בתל-אביב בשנות מלחמת ש"מי יכול היה לדעת אן; שעדיין לא לקחו העולם השביח' <עמ' 108(, מחזור בו מעלה אותו/ שעוד עשר שנים יעמדו לרשותו." אך סיון באוב את ימי ילדותו העליזים, אך מתעמת סיון לא מסתפק בהשוואה שבין תל-אביב לבין בסופו עם ו גשי האשם על חייו הבטוחים אירופה בשנות ה 30-וה 40-, כי אם מרחיק בישראל בזמן שילדים בני גילו נרצחו בשואה. לכת עד לזמן כיבוש הארץ על ידי הבריטים מדבררן ילדותו הוא מעלה את תחושת האשם במלחמת העולם הראשונה. בשיר 'לעולם אל הקולקטיבית של היישוב בארץ ישראל לאחר תאמר אילו' <עמ' 174( מתאר סיון כיצד חיתה השואה, תוך שידו "רועדת כמו ידו; של למך , + המשך בעמ' 42+ ישראל אלירז שיר מס' ך לזכרו , נובמבר ו 2000 "רעל מנת שלא למףת מן המבת עמדה לפניו ההתעוררות." . .א.ח( ראלנטה, "שלרשה שיעורי צלמות") ~ל ת;ך סגרף ~דדס גרף סה;ל.ך ~סנ 1 ?קראת תבונה אחרת. :• :• -T : הסt:ז ~~;ש ט;ב י;,r.ןר מריאותיו . אין הכוונה לחיבור פיסי הכרחי - כשאתה י;דע •• T -:• : סיון כותב גם בספרד , בלונדון ובאמסטרדם, כשם שדור כותב במרילנד ובפרובנס - כי אם לקשר עמוק בהרבה. זהו קשר שנמצא "באלבני שבין השמש לחשמל" ('מבקש אדם חולצה לטעמו,' עמ' 21(, 'על הר הצופים, המבט למדבר יהודה' <עמ' 33(, ברחוב הירקון בו חיה גברת חרמן ניצולת השואה ('מונולוג לגברת חרמן מרחוב הירקון,' עמ' 58(, 'בעין כרם' <עמ' 68( וממשיך עד הכרמל החותם את הספר ('צל הכרמל,' עמ' 266(. ישראל של סיון היא חמה ומיוזעת, מאובקת ויבשה, ווויה ומצולקת - אך אהובה למרות, ואולי בגלל , כל זאת. והחיבור לארץ אך מתחזק בהביטנו שוב בשירי המלחמה, המחזקים את הקשר הפיסי לארץ עליה נלחם בזמן כתיבת "שירי שריון", והאהבה לארץ היא המקנה לו זכות לנזוף בה בכאב, בשירי לבנון והאינתיפאדה, והארץ היא ההתחלה והיא הסוף, היא לב-לבו של סיפור החיים הפואטי שמצייר סיון במבחר זה. מרכז ארצו של סיון היא העיר תל-אביב בה o/ ~ין ע;ן ~הל o/מ·~. ~ה ס~~י~ה ~ל~ ry ס ~ל ?ף~~~ ?ry י;ת ~פ;ך י?~ 7 ~ו;ת ?דל 1 ם. ~ין לר~ת ~ה ע; 7 ה f ~ש ס~:ן א; ~ש סןש;ן . 7 :ןף, ע;~ן :p מ; נ 1 "ן ~ד~ית ~לי מ~~~קש ~ל ~Q ד~ר; o/ ל יד;לי;r.1ס מ 1 דק: ~ס" q ~ה ת~~.~ ~ין ~יש;ן "ף~~~ד ךלא :ד~ע ז;כ.ןה Q ~ל השיר נכתב לאחד מרתו של חרזה אנחל ראלנטה, לזכרו . ישראל אלידז תרגם את ספד שידיו של המשורר הספרדי שלושה ישעורי אפלה העוסק באותיות העבריות מאל"ף ועד נו"ן. ואלנטה, מחשובי המשודדים בשידה הספרדית המודרנית, עסק בקבלה ובמסתורין של האותיות הערביות. מת באוגוסט 2000• ••••• גליון 259-258 הפיכת בהל s ן~ ~ ~ו . על דרכו של איתמר יעוז-קסט אל הדת שלום יוצב משירי איתמר יעוז- p סם, ארםף -1956 2001, הוצאת עקד 2001,346 יעמ Ei] דברים שלהלן מתייחסים בעיקר לשני קבצי השירים "עולה בהר" - ו"ייחודיים עלי אדמות" <הנכללים באוסף הנ"ל>. הסיבה לכך ברורה. המחבר עצמו מעיד שעניינם שלבי הליכתו "לעבר עולם הדת". מטרתן של חטיבות שיריות אלו 1 ולפיכך גם מושאן , מוגדרים ביותר. עניינן שלבי , או ליתר דיוק, דרכו של המחבר בחזרתו בתשובה. אם ברצוננו להיות קשובים לשירה זו / אל לנו להידרש לחטיבות אלו כאל שירה במובן הצר , אלא, ואולי בראש ובראשונה גם כאל תיעוד שירי של תהליך החזרה בתשובה, או בלשונו של איתמר יעוז-קסט - הליכתו 'לעבר עולם הדת', לשון אחר: את שני השערים "עולה בהר" ו "ייחודים על אדמות" יש לקרוא כמסכת שירים שעניינם תיעוד החוויה של החזרה בתשובה, הידועה בחקר הדתות ובפסיכולוגיה של הדת כקונוורסיה. פירושו המקובל של המושג קונוורסיה הוא 'היוולדות מחדש', 'הפיכת הלב', ריפויו ואיחודו של ה'אני החצוי' וכדרמה. מושגים אלו ואחרים מציינים את התהליך / הפתאומי והחד פעמי אר ההדרגתי , שבסיומו מגיע ה'אני' לכלל אחדות, כירון שזכה, לפי הכרתו כמרבן , לאחיזה חזקה יותר בממשות הדתית. הוא עמד כביכול על טבעו ותכליתו האמיתיים של האדם: מכאן ואילך הוא יחיה חיים שיעלו בל~ה אחד עם תכלית ומטרה זו . כביכול , מרכז הכודב וההיררכיה של שאיפותיו האישיות והאינטימיות ביותר אורגנו מחדש ברוחה של האמת שהושגה עם הקונוורסיה. משום כך הוא בבחינת אדם שעבר 'הפיכת לב' , או אדם שנולד מחדש. ואמנם, כבר עיון רופף בשירים ילמד על קשריהם לחוויית הקונוורסיה. כך , לדוגמה, אחד השירים היפים בחטיבות אלו עניינו בר מצווה מאוחר: השיר 'בר מצווה מאוחר' <עמ' 270(, מבהיר מפורשות זיקה זו. ה'אני' השירי 1 הזהה במקרה שלפנינו למחבר , עובר תהליך של צמיחה מחודש, תהליך שראשיתו כמובן מרגע שגמלה בו ההחלטה על דרכו הדתית. אף המאפיינים האחרים, ובעיקר של ה'אני החצוי' כמניע לקונוורסיה, מצויים לרוב בשירתו של איתמר יעוז-קסט. ככלות הכול 1 מי שעקב אחרי שירתו , זוכר את שירתו הדו- שורשית משנות ה 70- ואת תפיסתו הטרנס- חילונית שלפני חזרתו בתשובה. אין ספק שתפיסות אלו מעידות על חוויית הקרע שבלב, מכאן , ואי-הסתפקות בחילוניות, לשון אחר - בהומניות, המעמידה את האדם כקנה מידה, מכאן. בהקשר זה מצויה לטענתי חשיבותו הרבה של הקובץ , חשיבות החורגת מתחומי הספרות. עד כמה שידיעתי מגעת, לפנינו תעודה ראשונה ובשלב זה יחידה, של תהליך הלידה מחדש, המתחולל על בסיסה של היהדות. מקורו של המושג קונוורסיה בעולם הנוצרי . אחת מהחוויות המעצבות של הנצרות היא הקונוורסיה של השליח פאולוס, במאה הראשונה לספירה. מפורסמת לא פחות ממנה היא הקונוורסיה של המתמטיקאי והרגח הדעות לראי פאסקל במאה ה- 17. מקורו של התהליך בתחושה מעיקה של 'חטא הנעוץ בבשר': ברם, עולם דתי זה הוא בעל אפיונים שונים לחלוטין מעולמה של היהדות. טבעי הוא לכן , שלא הרי הקונוורסיה של בן האמונה הנוצרית כזו של בן האמונה היהודית. אמנה כאן , ובקצרה, רק כמה מהגורמים שיש לקחתם בחשבון: הנצרות היא מעיקרו של דבר דת השוללת את העולם. מכאן יחסה אל המין וההפרדה בין עולם החול לבין עולמו הדתי נפשי של המאמין . יתר על כן , היא דת שבמרכזה גאולת היחיד ונפשו . ואם לא די בכך ,הרי שפניה אינם לקראת העתי.ד הגאולה התרחשה עם צליבתו של ישו . ההיסטוריה והעולם אינם רלוונטיים לכן מבחינה דתית. כל שנותר הוא לחכות לפרהסיה וליום הדין . הווה אומר: עיקרה של הנצרות - הגאולה הנפשית, הספיריטואלית. במרכזה עומד אפוא היחיד , על אחריותו ו גורלו האישי , מעין מונאדה סגורה. משום כך פריה וביטויה של הקונוורסיה הם בראש ובראשונה בנקיטת עמדה נפשית, קרי: קבלת הד;גמה. לא כן היהדות. מטרתה העולם הזה - תיקון מלכות עולם במלכות שדי. אין היא שוללת את העולם. נהפוך הוא. היא מחייבת את כיבושו של העולם ואת קידושו באמצעות המעשה הדתי. יתרה על זאת, פניה מכוונות אל העתי,ד וההיסטוריה ממלאת תפקיד חשוב בהיותה המסילה אל הגאולה הנמצאת בקציה. על בסיס זה, כפי שכבר ציין ר' סעדיה גאון , אין העם היהודי עם אל בדתותיו , קרי: בחוקיו . על כן , שלא כמו בנצררת, בה עיקרה של הקונוורסיה הוא בנקיטת עמדה נפשית, באקס פנימי של אמונה - החזרה בתשובה, אינה מצטמצמת ואף אינה יכולה להצטמצם לאקס של אמונה. היהדות דורשת את מימושה התמידי של האמונה, באמצעות כיבושו המוחלט של האני ושל העולם, בדרך של אורח חיים של תורה ומצוות. על רקע זה ניתן לעמוד על סגוליותן התמסית והשירית של חטיבות השירים "ייחודים עלי אדמות" ו"עולה בהר". אין עניינם של קבצים אלו חוויית הקונוורסיה השגורה, דהיינו כנקיטת עמדה רוחנית קיומית. במסרגת עולמה של הנצרות, בחוויית הקונוורסיה מאדב העולם את ממשותו ואת ה'אני' שעיקרו רוח ניצב מול אלוהיו , ונכנע באקס של אמונה. אמנם, ... אוגוסט-ספטמבר י:ן( S ן~ ~ גם בשירים שלפנינו נמצא יסוד זה של נקיטת עמדת נפשית. כאלה הם שירים כמו 'הקושי דבר על אלוהים' <עמ' 305-304(,· 'מרוב שאני חושב עליך' <עמ' 306-305(, 'מורא' <עמ' <: 262 אבל גם בשירים אלו - לא זה העיקר • במרכז מרביתם של השירים אין אנו עומדים בפני בעיות הקשורות בניסוח תיאולוגי ומיסטי כשלעצמו של העמדה הדתית, שבה נוקט וינקוט ה'אני' מכאן ואילך. תחת זאת, נמצא בהם התמודדות נמשכת והולכת של ה'אני', המתחבר עם אורח החיים היהודי המסורתי' עם הריטואל הדתי על רכיביו השונים בפרט, ועם אורח חיים של תורה ומצוות, בכלל • טעמו של דבר פשוט. האמונה, במובן של רליגיוזיות, מעולם לא נעדרה משיריו ומעולמו של איתמר יעוז-קסט. התחושה שיש גבוה מעל גבוה ושאין המציאות הנגלית והמוחשית ממצה את המציאות בכללותה מצויה בשירתו כבר מצעדיה הראשונים. די בהקשר זה להזכיר את חטיבת השירים "קודם שנים" <עמ' 60-59(. בניגוד למקובל אפוא בתעודות שעניינן קונוורסיה, אין עניינם של השירים שלפנינו החוויה הדתית, או המיסטית וההארה הבאה בעקבותיהן'שפריה הפיכת לב ולידתו מחדש כשלעצמן • תחת זאת עולה משירי "עולה בהר" ו"ייחודים עלי אדמות" התמודדותו הקונקרטית של אדם עם עצמו ועם סביבתו' בניסיון היום-יומי לקדש גם את עצמו וגם את המציאות, על ידי אימוץ דרכה ההלכתית של היהדות. ואל יהיו הדברים קלים בעינינו' שהרי אף התפילה שנועדה לתת פתחון פה לפרט אינה, לכאורה - על פי ההלכה היהודית - ספונטנית. שהרי זמניה קבועים ומטבעותיה מנוסחות בקפידה. אין לתמוה אפוא אם אחד המוטיבים החוזרים ונשנים לאורך שני שערים אלו הוא ה'אני' השב להתפלל תפילה ספונטנית של "בכל לבבך ובכל נפשך", במסגרת דרישותיה של ההלכה, קרי: בזמנים קבועים ובנוסחאות חתומות. על רקע זה יש לקרוא את "סונטות בשולי 'תפילת שמונה עשרה"' <עמ' 299-295(. ביטויה של הפיכת הלב חייב לבוא באמירה ספונטנית של נוסחאות קבועות, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם ניסיונו האינטלקטואלי והחווייתי של ה'אני.' לפיכך עליו לשוב ולפרש מחדש את חייו ולהפוך את העבר למעין עבר קדוש. ביטוי ברור למאבק זה נמצא בשירים היפים והחזקים 'שיר אהבה' <עמ' 286( והשיר 'יד שמאל' <עמ' 289-288(, על בסיס ייחוד זה ניתן להבין את ההמשכיות המציינת את שירתו של איתמר יעוז-קסט, חרף חוויית הקונוורסיה, שביטויה מעין 'לידה 26 ••••• גויון 259-258 מחדש.' אמנם ברגיל מתרחקת שירה דתית ומיסטית מהוויית היום-יום, או לכל היותר היא נוגעת בה, אבל אך ורק על מנת שתוכל לנסוק ממנה ואגב כך לבטלה. לא כן שירתו של איתמר יעוז-קסט. היא נאחזת במציאות שלא על מנת לברוח ממנה או לבטלה. נהפוך הוא. מאחר ששדה הכוח בו מתרחשת פתע הקונוורסיה, שעליה מעידה השירה שלפנינו' הוא היהדות, אין היא יכולה להרשות לעצמה י~שיר דמ'Jזא,.· יעזו-זן v ט ':, ~סוף 2001-1956 1·,· 1,; ד .. f את המותרות שבביטול המציאות וההוויה, מזה, ובאיונו של ה'אני' וההיסטוריה האישית שלו' מזה. אך בה בעת, אין היא יכולה לקבל את המציאות החילונית, שאת גבולותיה מגדירה וקובעת התבונה האנושית. ה'אני' חותר אפוא אל המציאות. אולם לא אל זו שגבולותיה תחומים על ידי התבונה. הוא חותר אל המציאות, אך רק לאחר שזו תעוצב מחדש בדרך של המעשה הדתי' שהוא בה בעת מעשה פרשני'אשר מטרתו אינה אלא הענקת ממד של קדושה למציאות ושילובה במסגרת של היסטוריה קדושה. משום כך' בניגוד לעיצובה של חוויית הקונוורסיה בספרות הדתית, המשווה גם נופים וגם חוויות יסוד' בשירים שלפנינו רווחים אותם נופים ואותן חוויות יסוד אנושיות, שבהם טיפלה שירתו של יעוז קסט כבר מצעדיה הראשונים. בהקשר זה ראוי לציין שגם מבנה הקובץ' המשקף התהוות כרונולוגית, מעיד על מגמה זו. בתחילתו נמצא שירים שעניינם לבטיו והתמודדותו של ה'אני' עם המציאות האנושית, המשכו בשיעבודה של מציאות זו על אותם רכיבים שהיו בה לפנים - המשפחה, הנופים וכדומה בשירים נשארו קבועים - למעשה הדתי' לפרשנות מחודשת וסופו קידושם. מכאן ואילך' שבה האנושיות הפשוטה ואיתה שירי האהבה של בעל ושל אב ואלגיות בית החולים, החותמים את הספר . אולם הפעם אין זו המציאות השגורה. הפעם זו מציאות המתקשרת באמצעות המעשה הדתי אל ההוויה הטרנסצדנטית שמעליה, הוויה אלוהית של קדושה, שתהיה נוכחות מכוונת קבועה מכאן' ואל הוויה של עבר, של אבות וצאצאים, מכאן. ההמשכיות זו בשירת איתמר יעוז-קסט מסייעת לדעתי להצביע על ייחוד נוסף שיש לתעודה השירית שלפנינו. בחקר הדת ובפילוסופיה הדתית נהוג להבחין בין שני סוגי קונוורסיה. האחת היא פועל יוצא של דרך רצייתית-מחשבתית והאחרת היא פרי תהליך פנימי' המבשיל במעמקי ה'אני', תהליך הפורץ לפתע פתאום, ללא רצונו של ה'אני', הנכנע לה. חשוב להדגיש שלאמיתו של דבר אין שני סוגים אלו נבדלים לחלוטין' שכן גם בקונוורסיה הרצונית ישנה נקודת זמן שבה מתחולל מעין משבר' שבעקבותיו כמו מואץ התהליך ומגיע למיצויו . כזה הוא פעמים רבות האימון והגידול האורגני.המוסיקאי שהתאמן הרבה מגלה לפתע כי אינו נדרש עוד לטכניקה של המוסיקה: הוא עצמו הפך לכלי שבו היא שוכנת. אך טבעי הוא שעמדת ה'אני' ביחס להוויה מותנית בטיבה של הקונוורסיה. עמדתו של אדם שחווה קונוורסיה-רצונית היא לרוב תחושה של הבשלה והשלמה. משום כך' לא פעם נלווית לה אף תחושת ניצחון. לא כן בקונוורסיה ששלביה עברו דרך הלא-מודע: במקרה זה אנו עדים לקונוורסיה של טיפוס ההכנעה. ה'אני' חש באפסותו' מכאן' ובעוצמת החסד על שזכה בה שלא בזכות, מכאן. אך כשם שהדרך של שני סוגי הקונוורסיה אינה שונה מיסודה, בסופו של דבר' גם ההבדל בין שני הטיפוסים, "הרציה" ו"ההכנעה", איננו יסודי. גם בהתחדשות הנקנית בפעילות רצונית נמצא לא מעט מיסוד ההכנעה. נראה, שאת הצעד האחרון בתהליך הקונוורסיה מניח האדם לכוחות אחרים: צעד זה מוכרח, כביכול' להיעשות בלי עזרתה של פעילות רצונית. כיבכול מסרבת הגאולה לבוא עד אם חדל האיש להתנגד או לעשות מאמצים בכיוון הרצוי לו . סיבות שונות ניתנו לתופעה זו. כך, למשל, סביר להניח כי כל זמן שאדם מפעיל את רצונו האישי' הרי עודנו חי באותו תחום, שבו האני הבלתי מושלם הוא המודגש ביותר • זאת, מהסיבה הפשוטה, שהאדם מונע לרוב מתחושה קונקרטית של פגימות, חטאת וכדומה, בעוד המטרה והאידיאל אליהם הוא חותר מגובשים פחות מתחושת הפגם והחטא. המטרה והאידיאל מצויים בעמקי הלא מודע ואין בהם אותה חיות וקונקרטיות שיש בתחושת הפגם המציאותי. רק לאחר שיעבור את תהליך הקונוורסיה, יתפסו המטרה והאידיאל את מקומם, כמקורות אישיותו של האדם וכמארגני הווייתו.לפיכך , חייב האדם להרפות ממאמציו השואבים כוחם מהפגם, מהמציאות שממנה הוא רוצה לעקור , ולתת למטרה ולאידיאל שצמחו בקרבו , במקביל לדחייתה, לתפוס את מקומם. הסבר פשוט יותר הוא: אדם יכול להיפטר מחרדה וכעס בשתי דרכים בלב.ד האחת היא הפעלת כוח התנגדות והשביח היא כי בהיאבקותו בכעס ובחרדה יגיע לאפיסת כוחות, שלא תותיר לו ברירה, אלא לחדול מהיאבקות. אז, כאשר האני צונח ונופל, בא הריתוך והאני נעשה אדיש למצבו הקיומי • במצב זה מתרחשת לרוב הקונוורסיה. כל עוד החרדה האנוכית של הנפש הרוויה רובצת לפתח, אין האמון הרחב של הנפש המאמינה יכול לחדור . רק כאשר תפוג החרדה ולו רק לרגע קטן , יוכל האמון , שטופח במעמקיו של ה'אני' כאידיאל וכמטרה, לנצל את ההזדמנות ולאחוז בו . משקנה אחיזה - הריהו עשוי גם להחזיק בה. ברור שבשירה שעניינה אינו הקונוורסיה בחינת נקיטת עמדה רוחנית בלבד - אלא התהליך התמידי של מימוש האמונה, כבר מראשיתו של התהליך שלובות הרציה והכניעה. אך שוב הדברים אמורים בכניעה ורציה, שרק על מצעה של היהדות יכירם מקומם. אשר לרציה, מקורה בתחושה הרליגיוזית והאמונית המלווה את יעוז קסט כבר מראשית צעדיו . ואילו באשר לכניעה, אין זו כניעה בפני הכוחות הלא מודעים הפורצים מתוך ה'אני.' אין מקום לדבר אפוא על השעייתם של כוחות הנפש. הכניעה היא לעולמה של היהדות, או ליתר דיוק, למה שניתן לכנותו - ההיסטוריה הקדושה המהווה את לבה של היהדות כדת. חשוב לזכור בהקשר זה, שיהדות, על כל ערכיה האוניברסליים, אינה דת אוניברסלית במובן השגור . סמליה, מצוותיה, הריטואלים שלה ואף חזון העתיד שלה, מובנים ונבנים על קורותיו של עם ישראל. ייחודה, או למצער אחד מייחודיה הוא - בהיותה דת המחברת עבר היסטורי ועתיד היסטורי , הנעה בין גלות לגאולה. במסגרת זו , המשפחה - קרי: האבות מכאן והבנים, הצאצאים, מכאן - היא המסילה שדרכה מתממשת ההיסטוריה הקדושה. ואמנם, בשונה מדתות אחרות, לא היחיד הוא מוקדה של היהדות, במרכזה ההיסטוריה של העם, עברו ועתידו , צאצאיו . כאשר אנו מדברים בשירתו של מי שחווה את השואה, הדברים נכונים מקל וחומר. ה'אני' בחטיבות השירים שבהן ענייננו - הוא ה'אני' שחוויית השואה היא מחוויות היסוד שלו • ודוק. הוא חווה חוויה זו בצורה האישית ביותר , ויחד עם זאת חיתה זו גם חוויה היסטורית ביותר , הכרוכה בשייכות ביולוגית ואמונית מסוימת מאוד . על כן , אף את הישרדותו אין הוא יכול לתפוס כהישרדות אישית בלבד , אלא כקשורה איתמר י עוז-קסס צילום : רחל הי רש ברכיבים שיצרו אותה, קרי: ביהדות ובשרשרת הדורות המציינת אותה. לפיכך , חובתו של היחיד לשמור בקרבו את העבר ולהתכוון אל העתיד. על בסיס המודעות ההיסטורית יש לפרש את תפיסת המרכבה, וכניעת ה'אני' להיסטוריה האישית שלו ודרכה אל ההיסטוריה של העם. תפיסה זו באה לידי ביטוי בכמה אופנים שונים בשירתו של איתמר יעוז-קסט ואציין רק כמה מהם. כך , לדוגמה, מוטיב המנורה, מוטיב המרכבה, ראה 'מנורה בדמות אנוש' <עמ' 321-320<: 'אני המרכבה' <עמ' 237(. בשירים אלו ה'אני' הוא המרכבה הנושאת את העבר בדרכה אל העתיד , אל הבן: או , הוא המנורה כשהאבות הם השמן והל~ ים. על רקע זה ב עשית תחיית המתים ריאליסטית מאוד. האני הוא העדות החותכת לתחיית המתים, ראה 'לא ברעש' <עמ' 245(. תחיית המתים אינה אפוא תחיית מתים מסורתית, אולי היא גם זו. אבל בשיר היא "תחיית המתים באב", קרי: ב'אני' המעביר ובבניו. זאת כמובן בתנאי שנשאר באותה מסגרת הנותרת רצף המכלה את שלטונו של המוות. התפיסה הדתית עוברת אפוא דרך המחויבות הקיומית של בן לאבות הקדומים. השייכות הביולוגית הכורכת בתוכה גם מציאות דתית, כרכיב שאינו ניתן לחילוץ, היא הקובעת את מהלכיו של ה'אני: משום כך , מושג האלוהים בשירה זו אינו עשוי להיות מושג מופשט, או ישות השוכנת בחביונה. הוא צומח בעולמו של ה'אני' דרך התפיסה הפנומנולוגית, שאינה שואלת למציאות האובייקטיבית של מושאה. במקום זה היא מצביעה על התכוונותה של התודעה ועל התהוותו של המושג מתוך תכניה של התודעה. אישוש לטענה זו נוכל למצוא בשיר 'שיר אהבה' <עמ' 286(. וכן בשיר 'מסירת עצמו' <עמ' 309-308(. משום כך אין המשורר חש צורך לעסוק בשאלות ת יאולו גירת. תודעתו היא של יהודי המחויב לדת, שעניינה העם וההיסטוריה הקדושה שלו , מכאן , ושל בן ואב הנושא באחריות של העברת הירושה הגנטית, הרוחנית והפיזית כאחד, מכאן: זהו למעשה אותו מצב שהיידרג היטיב להגדירו כ'היות בעולם,' הקודם לקיומו של ה'אני: אני זה הושלך לתוך עולם שבו ומתוכו נקבעים כל קווי המתאר של עברו ועתידו האפשריים. אין הוא יכול לחורג ממנו וכל מה שניתן לו לעשות הוא לבחור מדעת, להעניק אותנטיות מודעת למצוי , בדרך של כיבוש עצמו וכיבוש הוויה תמידיים. ומכאן להערה אחרונה. מייחודה של חוויית הקונוורסיה נובע ואף מתחייב ייחודה של השירה בחטיבות שהן מענייננו. שירה זו היא לכאורה גם הגותית וגם נוטה למיסטיקה ולמטאפיזיקה, על כל פנים במושגיה. ברם, עיון בשירים מגלה, שלפנינו שירה קונקרטית ומדויקת ביותר. מתח זה בין הגףתיות לבין קונקרטיות, המזכיר את המתח שבין היין הלוט לבין הזכוכית הצוננת בשירת ימי-הביניים, הוא השומר לדעתי על שירי "עולה בהר" ו"ייחודים עלי אדמות" לבל יקפאו בנוסחאות תיאולוגיות או מטאפיזיות. עד כמה שירה זו אינה מגיעה לנוסחאאתיות ניתן לראות בשירים כמו 'כמה קשה לדבר על אלוהים' ואחרים שנזכרו לעיל. על מנת להבין ייחוד זה, מן הראוי לזכור את האבחנה המקובלת בתורת השיח בכלל , ובתורת השירה בפרט, בין משמעו של ההיגד או משמעו של הפסוק השירי ויהיה זה מטאפורה, ציור פיגורטיבי או דימוי, לבין משמעותו של השיר. המשמע של ההיגד חופף פחות או יותר את המשמעות העולה מצירוף פירושן המילוני של המילים. מבחינה זו , המשמע מכסה את ההיגד , וניתן להחליפו בפראפרזה מקבילה. לא כן המשמעות. אנו מדברים עליה כאשר אנו מתכוונים אל אותו סרח עודף שאינו נכלל בהיגד. המשמעות חורגת אפוא מההיגד , היא יותר מסך הכול של משמעו. ההיגד רומז עליה, מצביע עליה, אך אינו יכול להקיפה. משום כך השיר נשאר מעורר מחשבה, כביכול טרם מוצה. המשמע די לו בנאמר , ואילו המשמעות מעוררת שאלות, מגרה ומעודדת התבוננות והתמודדות מתחדשים תדיר . פער זה בין + המשך בעמ' 42+ :ןן. s ו ן~ ~ אוגוסט-ספטמבר ו (ן: s מצד הז ו~ ~~·------------------------------------------- עמוס לויתן מוספים, ספרים, אירועים ובכן , אם כבר בציטוטים אנו עוסקים, ראוי ההיסטורי , השלישי . האמנם אחריותה של רק אש ואש ואש להביא גם את דבר יהוה לדוד אשר אסר עליו ישראל לבדה? ומי סירב להצעת החלוקה? ומי לבנות לו את בית המקדש בשל היותו איש פתח במלחמה? ומי פלש לארץ ישראל עם מי שאומר "לא ננהל משא ומתן תחת אש" דמים. מספר על כך דוד לבנו שלמה: "ויאמר צבאות סדירים? ומי קיווה לניצחון מהיר כדי יקבל רק אש ואש ואש. דוד לשלמה בנו , אני היה עם לבבי לבנות לזכות בכל הטריטוריה וכמעט צלח הדבר בידו? אפילו יחזור על משפט זה אלף פעמים, בית לשם יהוה אלוהי: ויהי עלי דבר יהוה הקלות שבה משכתבים ארגונים רדיקליים את התוצאה לא תהיה שונה. כבר חלף מספיק זמן לאמו , דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות ההיסטוריה היא בלתי נסבלת: האוטומטיות מתחילת שלטונה של ממשלת שרון שזו עשית, לא תבנה בית לשמי , כי דמים רבים שבה מטילים, כמובן מאליו , את כל האשמה סיסמתה, כדי שנבין שללא תוכנית שלום שפכת ארצה לפני."" <דברי הימים א כב>. על ישראל היא מקוממת: הפשטנות רצינית, ללא משא ומתן על פתרון מדיני , המשימה מוטלת על בנו , שלמה, איש השלום, המחשבתית הזאת מסוכנת. דווקא תחת אש ובעיצומה, המצב רק ילך כנאמר בהמשך "כי שלמה יהיה שמו ושלום ויחמיר וסחרחרת האש תלך ותגבר ותהפוך ושקט אתן על ישראל בימיו: הוא יבנה בית לתבערה גדולה. שרון מתנגד למשא ומתן לא לשמי" .>םש< ברור , אפוא, כי איש מלחמות, בזאר קבאבי נגד ג'ודית באטלר בגלל האש, זו רק האמתלה, אלא למשא ומתן אפילו הן צודקות, על אחת כמה וכמה אם עצמו , פשוט מפני שאין לו שום תוכנית אינן כאלה, לא יוכל להביא שלום וכנראה גם אינני יודע אם בזאר קבאבי , מגדולי השירה מדינית שאפשר לשאת ולתת עליה. התוכנית לא ביטחון. הערבית בזמננו , שמת לפני כשנתיים, קרא היחידה המוכרת לו היא, הסלמה, כיבוש או שמע אי פעם על ג'ודית באטלר ,מן ההוגות <מחדש> ומלחמה <כוללת> שבוא תבוא. מוזר המרכזיות של לימודי מיניות ומיגרו כיום, רק כי מי שהצית את התבערה, מתלונן אחר קושי עם הסעיף השלישי אבל שירו 'אהבה בשנת 1977' שאת תרגומו כך <כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות , "קואליציית נשים לשלום" <הכוללת את 'בת- לעברית בידי אולגה ברמסון קראתי בגיליון 28.08.01( כי "הכול בוער", שלום,' 'נשים בשחור,' 'נגה,' 'פרופיל חדש' 'מאזניים' <יוני 2001(, נשמע כמו תשובה על וארגונים נוספים> פרסמה מודעה ('הארץ' כמה מטענותיה. 13.08,01( הקוראת למשמרת מחאה מול האמת, שגם אני לא שמעתי את שמעה של איש מלחמות לא יעשה שלום האוריינט הארס בדרישה נחרצת מישראל באטלר עד שלא הגיע לידי תרגרם מאמרה שר המשפטים, מאיר שטויח, הוא ולא אחר , לפנותו. במודעה מפורטת גם "דרך אמיתית "קוויו באופן ביקורתי" שיצא כספר בסדרת הצדיק את חיסול מנהיג החזית העממית לפתרון הסכסוך באזור" ואלה סעיפיה: 'ליבידו' של הוצאת 'רסלינג' בעריכת יצחק לשחרור פלסטין , אבו עלי מוסטאפה, בסיפור • חזרה לגבולות 67' והקמת מדינה פלסטינית כבימיני ועידן צבעוני ובתרגום דפנה רז המקראי על שמואל , שאול ראגג מלך עמלק. לצד מדינת ישראל • <ההוצאה מתמחה בפרסום טקסטים ביקורתיים חטאו של שאול , כזכור , היה שריחם על אגג • חלוקת ירושלים לשתי בירות לשתי מדינות. בסדרות כמו 'ליבידו' ו- 'פטיש'), ולא הרגו כמצוות השם. על כך יצא עליו קצפו • הכרת ישראל באחריותה לתוצאות מלחמת קוויו ]queer באנגלית] היא מילה שפירושה של הנביא וגם של השר שטויח, שציטט ברוב 1948• המקורי הוא "מוזר, שונה, חריג" ושנתייחדה התלהבות ברדיו את הפסוק הבא להצדיק את • מציאת פתרון מוסכם לפליטים הפלסטינים. בימינו לציון החומר , הלסבי , הדואג, הריגתו: "••• ויאמר שמואל כאשר שיכלה נשים הטראנסווסטיט וצורות חריגות אחרות של חרבך כן תשכל מנשים אמך , וישסף שמואל הייתי אומר שעם שלושה סעיפים מהארבעה התנהגות מינית. ממילת גנאי בראשיתה הפכה את אגג לפני יהוה בגלגל" <שמואל א' טו>. אין לי בעיה, אבל יש לי קושי עם הסעיף למילה חיובית של הזדהףת בדומה לחומו 28 ••••• גליון 259-258 והלסבי , לא מעט בזכות הוגות מי גרויות כמו באטלר , המבקשות להפוך את הקו ויד למנוף של שינוי פוליטי . מירי רוזמרין אומרת בהקדמה לספר , כי בעקבות פרקו , רואה גם באטלר את משמעות הפעילות האנושית, ובכלל זה את השפה וההתנהגות המיגדרית, כ"פרקטיקה", דהיינו כתפקיד פרפורמטיבי , ביצועי • לפי השקפה זו האדם הוא סך-כל התנהגויותיו , מונח המדגיש גם את צד המעשי , הפרקטי , בניגוד לצד העקרוני ,כדי לומר שאין כאן שום דבר מהותי , או מחותני כפי שאומרים היום, אלא זהו בסך הכול נוהג, תפקיד שאדם ממלא, ושיכול להיות גם אחר . בדרך כלל מוסיפים בעלי השקפה זו כי זהו נוהג "כפוי", שהחברה כופה מתוך אינטרסים זרים על חבריה. שום דבר , לפי השקפה זו , אינו פרי התפתחות, מסורת, נסי כרת, או כורח היסטורי . במיוחד מתעבת השקפה זו כל זהות קולקטיבית שלעולם היא בעיניה שרירותית ואלימה. גם הזהות המי גורית לפי השקפה זו -גבר , אשה, וכן הומר , לסבי , דואג וכדומה <כלומר , הקו ויד למיניהן) - היא אך תוצאה של פרקטיקה העומדת לבחירה. וכך כותבת שם רוזמרין <אני מעדיף לצטט אותה כי דבריה בהירים יותר מהמקור>: "תפיסה זו מניחה אם כן , כי זהות של אשה או גבר , הומר או קוויו , היא ביצועית, כלומר מובנית מתוך קונוונציות התנהגותיות המזוהות עם תוויות אלו. במובן מסוים 'להיות' אשה או גבר פירושו כניסה לתפקיד תרבותי וחברתי שבו הפרט משתתף. מתוך המשחק צומחת זהותו כסובייקט" <עמ' 9(. לדבריה, בהמשך , התפקיד קודם לשחקן , הפרקטיקה לסובייקט, והיא שמעצבת אותו . באטלר , כפי שמסבירה רוזמרין , מערערת אפילו על ההבחנה המרכזית <ששימשה את התביעה הליברלית לשוויון> בין טבע לחברה, כלומר יבן מין ]sex[ לבין מיגור ]gender[: "הפעלת כוח על הגוף דרך ידע, טכנולוגיה, איסורים, הגבלות חוקיות, מילים ומחוות, יוצרת אשליה לפיה יש בנו גרעין של זהות מינית נתונה, גברית ונשית, וכי הזהות המיגדרית היא ביטוי של הגרעין הזה. למעשה, הרעיון על אודות גרעין של זהות כזה הוא תוצר של הפרקטיקות תוירiוברתה ונובע מהן" <עמ' 11(. במילים אחרות אין שום דבר טבעי , נתון מראש, בזהות המינית שלנו , אלא הכול הוא פרי הבניה חברתית, הניתנת מן הסתם גם לשינוי ולביטול • באטלר סבורה, שבאמצעות פוליטיקה קווירית, יש לחתור תחת דפוסי החברה ההטרוסקסואלית: "בתשתית התרבות שלנו מונחת הטרוסקסואליות קומפולסיבית, המנסה ג ' רדית באטלר קוויו באופן ביקורת , יגיד i ו:ו הדז ~דוnQlר:;I.ן'L1111רםרrג זרוcאגסיפ ה •w-· גרר • דבייו. n :יזתר na להסתיר את היותה אופציה אחת בלבד של קיום מיני ]...[ האופוזיציה הבינארית של נשיות וגבריות, המובנית דרך כל אספקט התרבות, באה להשתיק ולהשכיח ספקטרום נרחב של התנהגויות, מבני תשוקה והזדהויות מיניות" <עמ' 12(. האידיאל הפוליטי לפי באטלר , כותבת רוזמרין , "הוא זהות ללא ערגן . המעמד של הזהות במאבקים הפוליטיים הוא אסטרטגי בלב.ד אין לראות בזהות האישית או הקבוצתית סימן לאמת, אלא כלי לשינוי פוליטי" <עמ' 15(. הזהות, אפוא - נשית; גברית /קולקטיבית - היא לחלוטין בדויה או מפוברקת, ויש לדבוק בה רק ככלי במאבק פוליטי • לא פלא שבמאבק הזה מייחסת באטלר חשיבות מיוחדת למה שקרוי "דואג קווין" גבר המשחק אשה - החסר זהות ברורה, מכיוון , שלדבריה, הוא מאפשר לחשוף את החקיינות שבכל זהות. אינני יודע איך ייראה העולם העתידני שבאטלר מפללת לו , איזה מין חייזרים נעדרי זהות מינית יאכלסו אותו . אולם בדיוק נגד עולם כזה נטול זהויות יוצא בזאר קבאבי , משורר האהבה הגדול , בשירו 'אהבה בשנת '. 1997 מה שהכי מטיל עלי אימה במאה העשרים ואחת שאת לא תהיי בה אהובתי ואני לא אכתוב בה אף לא שיר אחד להלל את האהבה העזה או לשבח את הנשים זוהי מאה שאין לה ל ב ואין בה מקום לאהבה." או." לשירה כך הוא פותח את החלק הראשון של שירו הארוך. בחלק השני הוא אומר, כי מה שמפחיד אותו ביותר "שהם יתכנתו אותך."/ ויתכנתו אותי .../ וישלטו בתנועות שפתינו ..." מי שקורא את באטלר מתרשם כי היא עוסקת ממש בכך , בהינדוס פסיכולוגי של זהויות, שהן , כאמור , אך פרקטיקות בלב.ד על כך הוא קובל בחלק השלישי ואומר "מה נעשה אהובתי? / בתקופה של בלבול המינים". החלק הרביעי נפתח בשורות הבאות: "אינני מתלהב ממודרניזציה; הנוטלת ממני את הטוהר שלי ושל ילדותי; ולא ממודרניזציה המוחקת את הא"ב שלי; ואת מוצאי התרבותי ..." קבאבי מבקש לשמור על זהותו ואיננו מבקש להחליפה באחרת: "אינני מתלהב / להיות שבדי ••./ או דני." או נורווגי •••" הוא כותב בחלק החמישי של השיר . השיר כולל עוד עשרה חלקים, אך לצורך ענייננו , אסיים בציטוט שורות הסיום של חלק זה. בניגוד לבאטלר <והפוסטמודרניות בכלל> הסבורה שכל זהות היא כפויה ואלימה, נראה שקבאבי גאה בזהותו הערבית, כולל זו הגברית, כפי שיעידו השורות היפות הבאות: אני ערבי העושה קפה על אש הפחם". ועושה אהבה על אש הפחם!! כותב שירה על אש הפחם." ומקבל את פני הנשים כשהוא שקוע בתוך מנגל הפחם!!" אנאפורה ואפיפורה במבוא לספרו "הקול הוא האחר - עוד מסות על קשרים ומקבילות בין השירה העברית והאירופית" <הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל- אביב, 2001( כותב המחבר שמעון זנדבנק, בין השאר , כי ספר זה, כמו קודמו , לא נולד מתוך איזו תיזה רחבה על הקשרים בין השירה העברית לשירת העולם, אלא עניין ביוצרים אינדיווידואליים הוא שהוליד את המסות. ואכן , לא "התיזה הרחבה" היא עיקר הספר , דומה שממנה יש לנו די והותר בחקר הספרות הערבית, אלא הפרטים הקטנים בהם מצוי אלוהי הספרות. ברובו עוסקות המסות שבספר בזוגות מעורבים כמו אברהם בן-יצחק והופמנסטאל , שטיינברג ובודלו ,אלתרמן ורסין , עמיחי ואלזה לסקר-שילד , דן פגים ופול ואלרי , נתן זך וגרטוד סטיין ונוספים. באמצעות העושר התרבותי , הידע הרב ואהבת השירה, יוצר זנדבנק בכתיבתו המסאית קישורים מאלפים ומענגים. כך , למשל , הוא מאיר באמצעות תרגום "פרדה" לרסין , את מה שקרוי בפיו "הפורמליזם האלתרמני" וטוען שהוא מרחיק לכת הרבה ... (ן: י s ו~ אוגוסט-ספטמבר :(ו מעבר לסימטריות המשקלית שעוררה עליו את ביקורתו הידועה של נתן זך: "אני סבור ~ -== שפורמליזם זה שנגלה בכל חריפותו ב'שמחת === עניים' וב'שירי מכות מצרים' מתבאר לאור ו~ תרגרם 'פרדה' שלו . לא שרסין השפיע על אלתרמן' שכן כדברי זך הוא פורמליסט קטן מאלתרמן וגם תרגום פרדה מאוחר לשני ספרי השירה הללו' אבל התמורות שלשונו של וסין עוברת כשאלתרמן יוצק אותה ללשונו' שופכות אור על סוג הרגישות האלתרמני' על סולם ההעדפות שלו ועל הקורבנות שהוא מוכן להקריב למענן" <עמ' 42(. גם זך עצמו' מבקרו המובהק של הריתמוס המכני של אלתרמן' נחשף כאן כמי שהושפע מנושא החזרה בפרוזה הניסיונית של גרטרוד סטיין' למשל בשירו הידוע 'מתה אשתו של המורה למתמטיקה שלי' עליו אומר זנדבנק: "סדרת התמורות שפסוק זה עובר' בחילופים קלים של מילים ובשינוי הסדר התחבירי מזכירה כללית את סטיין • כמו אצלה מסתמנת כאן מעין ריצה במקום, כשהתקדמותה של השפה נבלמת כל הזמן על ידי החזרה" <עמ' (.120 אפשר לומר כי "מעין ריצה במקום" זו אצל זך' דומה ממש לשורה האלתרמנית בשירי מכות מצרים "נהפך ברוצו למת" המשמשת את זנדבנק ככותרת למאמר על אלתרמן ורסין <"נהפך ברוצו למת: אלתרמן מרסן את וסין"> בו הוא מבקש להדגים את אובססיית החזרה הכפייתית בשירתו של אלתרמן <שהיא מאוד לא לטעמו של זנדבנק>. בעקיפין אומר לנו זנדבנק, כי גם זך עצמו' מבקרו של אלתרמן' התמודד עם נושא החזרה האובססיבית בכתיבתו שלו. לדברי זנדבנק כל התחבולות הללו - חזרה, כיאסמוס, הרחבה - מגיעות לשיאן בספרו של זך כל החלב והדבש )1966( ו"נעלמות אחר כך כמעט כליל בקבצים הבאים". והוא מוסיף: "לא במקרה יצאו ספר השירים הזה כל החלב והדבש ומסת הביקורת על אלתרמן 'זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית' באותה שנה 1966" <עמ' 124( כאילו ההתמודדות עם הריתמוס של אלתרמן הניבה גם שינויים בשירתו של זך עצמו • פרק יפה במיוחד' לטעמי' הוא הפרק "על הפריחה ועל השקיעה: לשאלת החזרה בשירי לאה גולדרבג" <נושא החזרה, כפי שאנו רואים, חוזר ההרב אצל זנדבנק> וזאת דווקא משום שהוא קעוס בלאה גולדברג בפני עצמה ולא בהשוואה ליוצר אחר כמו בשאר הפרקים. גם כאן מפליא זנדבנק לעשות, כאשר הוא בוחן טהב מסוים בשירתה של המחברת באמצעות מונחים צורניים, טכניים, כביכול: "הפעם אני מבקש ליישם על שירתה צמד מונחים טכניים - אנפורה ואפיפורה - בהנחה השהאבחנ הטכנית הקטנה שבצמד מונחים אלה, תאפשר הסתכלות רחבה יותר בשירתה". ואמנם לא רק שהוא מעמיק להסתכל' אלא גם מעמיק ללמד' וכל החפץ ללמוד' הרי פרק זה הוא שיעור יוצא מהכלל . האנפורה, הוא מסביר' פירושה חזרה על מילה או קבוצת מילים בתחילת שורות או יחידות תחביר עוקבות. כמו למשל בשיר של אלתרמן: "עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות; עוד אצניח אלייך ידיים •••11 האפיפורה היא ניגודה של האנפורה, כלומר היא חזרה על מילה או קבוצת מילים בסופן של השורות. זנדבנק מתקשה כאן' ולא בכדי כדבריו' למצוא דוגמה כזאת מאלתרמן או שלונסקי 'אך מוצא שפע דוגמאות כאלה אצל שמעון זנדבנק לאה גולדברג המאוחרת, שהמובהקת שבהן היא בשירה האחרון: "וזה יהיה הדין / וכך יהיה הדין / ואז ביום הדין / יהיה צידוק הדין". כשחוזרים על מילה בסופי שורות, הוא מסביר' מוותרים על הצליל האלגנטי של החרוז' דבר אשר לאלתרמן ושלונסקי היה קשה מאוד לעשותו • באפיפורה יש ויתור על הפגנת הכוח הווירטואוזי שבזיווג מילים רחוקות, והעדפה של חזרה גולמית ועילגת לכאורה. כאשר לאה גולדברג המאוחרת מאמצת את האפיפורה היא עושה זאת, לדברי זנדבנק, כדי להתנער מנוסח שלונסקי-אלתרמן ומכמה ערכים מקודשים שלו. היה זה בתחילת שנות ה 60-, בתקופת משבר שלאה גולדברג ניצבה בפניה: מצד אחד ביקשה ללכת עם הדור שמרד בשלונסקי-אלתרמן' מצד שני 'הדור החדש הזה לא רצה שהיא תלך איתר . הדברים באים לידי ביטוי בשורות הידועות שהיא שמה בפיו של משורר זקן' שאינו אלא היא עצמה: "אל תנסה ללכת עם הדור; הדור אינו רוצה שתלך עם הדור" <מתוך 'דיוקן המשורר כאיש זקן' 1960(. זנדבנק אומר כי "יש משהו אירוני ועצוב בכך שההכרזה הכעוסה על כך שלא תלך עם הדור החדש, שאינו רוצה בה, מלווה בוויתור על החרוז ובשימוש באפיפורה, שהיו מסימני ההיכר של אותו דור • המשורר הזקן' האומר לעצמו שלא לנסות ללכת עם הדור החדש, כבר הולך בלי דעת עם הדור החדש, או לפחות מתנער בלי דעת מהדור הישן" <עמ' 64(. [הוא אף מביא דוגמה משכנעת לשימוש באפיפורה מספרה של דליה רביקוביץ אהבת תפוח הזהב שיצא ב 1959-: "אני רוצה את האבן הראשה / למוש את האבן הראשה / ללוק את האבן הראשה / נגח ראש את האבן הראשה".] זנדבנק סבור' אפוא, כי בצד החלוקות השונות לגבי דרכה של לאה גולדברג בשירה, ניתן גם להציע חלוקה לתקופה אנפורית ואפיפורית, במקביל לחלוקה המקובלת לתקופה של "תפארת" ותקופה של "דעת". <מקובל לומר על סמך השורה "הדעת שוויתרה על התפארת" רבב p'pרובב כי החל משיר וספר זה, חל שינוי בכתיבתה, המתבטא בוויתור על "התפארת" של שירתה המוקדמת לטובת "הדעת" של שירתה המאוחרת>. זנדבנק טוען שאבחנה זו מדויקת אף יותר מכל אבחנה אחרת: "העדפת האפיפורה על האנפורה אינה תופעה טכנית מבודדת, אלא מעין שיקוף בזעיר אנפין של תמורה רחבה הרבה יותר' פסיכולוגית ופואטית גם יחד: המעבר מפריחה להלך נפש של שקיעה" בשירתה של גולדברג. בעוד שהאנפורה היא פיגורה מולידה, פיגורה של תנופה ופתיחה, האפיפורה כרוכה בסגירה, צמצום ואין מוצא <עמ' 66-63(. חבל שלא אוכל להביא כאן את כל הדוגמאות היפות שמביא זנדבנק לעניין זה. כדאי רק לציין את הסונטה <ללא כותרת הפותחת במילים "היה זה שקט אחרון של קיץ"> בספר בר p בבו p ר <עמ' 173 שם> עליה הוא אומר כי היא שיר מעבר' שיש בו התאמה מושלמת בשימוש בין שתי הפיגורות לתוכן השיר. שני הבתים הראשונים בני ארבע שורות כל אחד - האוקטבה בסונטה - המדברים על סגירת כל האופציות, עושים שימוש באפיפורה. ואילו שני הבתים האחרונים, בני שלוש שורות כל אחד - הססטט בסונטה - השבים ופותחים מחדש את מה שנראה כסגירות סופית, עושים שימוש באנפורות <עמ' 70(. והוא מוסיף הרהור: האם היה זה ביטוי לעימות מודע בין חרוז לאפיפורה? למאבק בו חיתה נתונה להחליף מהלכים בשירה? להיות היא עצמה, מעבר לשלונסקי' מעבר לפטררקה, אולי עם דור חדש בשירה? מדגניה לבר-אילן ובחזרה המסה של צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה החילוני ופרופסור לספרות באוניברסיטה הדתית בר- אילן' בעלת הכותרת המסקרנת "מריבה עם גויון 259-258 אלוהים" <'עלי שיח' מס' 45 עורכת לאה שניר , נפתולים, ולא מסתיימת כאן. לא אוכל לעקוב (ן: הקיבוץ המאוחד> אכן מסקרנת ומסיבה זו ,אני אחרי כל השקלא והטריא שלו , אולם נדמה לי ~ ~ c::: === מניח, נמשכתי וקראתי את כל ארבעים עמודיה שהקושי העיקרי עימו הוא מתמודד , בלא • ~ להגיע, כזכור , לסיכום, מקורו דביכוטומיה שבה ועשרת פרקיה, כולל פרק הסיכום הקרוי "על ,... c ~ ~ מצד אחד אינו מוותר על אל טרנסצנדנטי , אל אי האפשרות לסכם". כך שבסופו של דבר , בורא ומתגלה: בעוד מצד שני חשובה לו בעיקר התכלית האנושית של הבריאה. ושוב, מצד אחד חשובה לו הזיקה למסורת הדורות, בעוד מצד שני הוא מבקש לעשות לו דת פרטית ולברור מתוכה רק את המתאים לו: או כאשר , מצד אחד , חרף רצונו לעשות לעצמו דת אישית ופרטית כזאת, מתברר לו , מצד שני , שהדרך אל האל הפתוחה לפניו היא רק דרך הצורות המסורתיות שכבר נתגלה בהן. וככה הוא הולך קפנדריה, מתקרב ומתרחק, מקבל ופוסל , מקיים מקצת המצוות <כמו תפילה, חגים ומועדים> ודוחה אחרות. הוא עצמו מכיר דבילמה זו שבה הוא נתון ומודה בכך: "כך בין קרני הדילמה שלנו - מסורת מנחמת ומסוגרת מול נאורות מודרנית כאובה ופתוחה - הנני מה שאני , מודרני וביקורתי. וכאשר נזקק אני דווקא למסורת, עלי להיזהר מלהקל על עצמי באפולוגטיקה פשרנית. ולהיפר עלי לחדד עד כאב קשיים עקרוניים פעם אחר פעם ולברר מה מפריע לי בתרבותי", הבירור הזה, כאמור , מעניין , וגם חשוב וקל לי להסכים עם שתי מגמותיו , מגמת החיפוש ("כל ענייני בחיפוש."") ומגמת השורשיות ("שייכותי לעמי היא נתון קיומי,"") אבל אני חלוק עליו בשאלה מהי מגמת פניו - דתית או תרבותית ? כי אם היא דתית, אין לי בה עניין! אם תרבותית, אני שותף לו בחקירותיו! לוז עצמו טרם גמר בדעתו . "בסופו של דבר אני עדיין חבר בקיבוץ הולדתי החילוני , עדיין לא חזרתי בתשובה שלמה ולא קיבלתי עלי עול מצוות ]."[ אבל כמאמרו של ברבר נערצי 'כל החשבון עדיין לא נגמר' - כך סיים את סיפורו 'מכאן ומכאן' - וגם אני מיטלטל עדיין מכאן ומכאן" - הוא חותם את דברו . קואליציית הנשים ו"כתיבה נשית" יש קשר בין קואליציית הנשים <ראה למעלה "קושי עם הסעיף השלישי") לכתיבה נשית, קשר של אשמה: ישראל אשמה בתוצאות 1948 - הגברים, ככלל , אשמים במלחמות. כותבת תחיה בת אורן בספרה דהבר הזה <ספר המוקדש למנהיגת מפלגת הנשים "נס" בבחירות 77: ספרית פועלים 64 , 2001 עמ' ( בשיר 'כתיבה נשית': "אשה לא משחקת דברמה הזאת על במת/ שדה הקטל ;."/ בהמתינה לשחקן הראשי היא מצילה / למענו את קטע המלחמה הבאה / כאת ילד שעשועיו -/ אשה לא אוכלת איתר + ~ הרתאצ הוקמץ האמוחד קיץ תסש"א ,2:001 מכנה "מושג המושגים" <קרי: אלוהים> אשר הוא לו "צורך קיומי כאוויר לנשימה [".]צורך פרטי שלי , אך אולי עוד מצויים פרטים רבים כמוני,"" דרכו של צבי לוז לברור לו את אמונתו אינה אקלקטית אלא שיטתית. הוא בונה לו מתודה וכללים שביסודם מונחת חשיבה הומניסטית- ליברלית, גם כשמושא דיוניה הוא האל <שכן "רק הכרת האדם היא שתפסה את האל שבמרכז"), לוז מעוניין ב"אל חסד" מתחשב ("מושג ,>"ךר לא ב"אל קנא" נוקם ("מושג קשה">: במה שמרומם את האדם ולא במה שמעמיד אותו בניסיונות לא אנושיים: לפי השקפה זו הוא רואה, למשל , במשיח בן דוד את דמותו של דוד המשורר ולא את דמותו של דוד המלך שופך הדמים: ויש גם לא מעט הנחות אורתודוקסיות שהוא דוחה מכל וכל , כמו כפיה מצפונית או כפיה רוחנית על החופש לפרש ולהאמין • על סמך ממצאים ראשונים אלה להגדרה ניסיונית, מסתמן לו מושג טנטטיבי של "אלוהיו המיוחל": "זהו אלוהים מוחלט, טרנסצנדנטי וטמיר , כתפיסת המסורת ועם זאת אל שאיננו תובע ממני תביעות מוחלטות אלא רק שאהיה אנושי , כי זה כל מה שביכולתי ]."[ ושלא יכשילני בניסיונות עצומים ממני אלא ימשוך לי חסד כאדם ]."[ ואף כיהודי יפטרני מהניסיון המשיחי המעשי ]."[ אלא יעוררני להתעלות <לקראתו> באמצעי השירה וההתפעמות חולי גיוזית, שבהם יציל את אנושיותי מקשיחות פורמלית, ויאשר לי את האינטואיציות ההומניות כסמכות מספקת לפתרון בעיות מעשיות" <עמ' 72(, לכאורה השיג כאן לוז מקצת מבוקשו ,אבל אפילו הוא מרגיש לא לגמרי בנוח עם הישג זה והקטע הבא מיד אחריו קרוי "הרפיה קומית: ביטול עצמי כראוי לי", ובאמת, הדרך שבחר בה היא ארוכה ורבת כפי שאתם מבינים, לא יצאתי ממנה וכל תאוותי בידי , אבל היה מעניין. מבחינות מסוימות יש לצבי לוז ולי ביוגרפיה דומה <פרט לכך שאינני פרופסור לשום דבר אם כי בעל תואר במחשבת ישראל> שנינו בני קיבוץ חילוני , סוציאליסטי מיסודו , ובעלי עניין עמוק בתרבות היהודית. בהבדל אחד מכריע: צבי לוז רוצה לגעת באושר ממש, כלומר באל עצמו <באמצעות האמונה בו>, ולפי עדותו אף עשה ניסיון שלא צלח "לשוב" <בתשובה> והוא עדיין מאמין בו ומתפלל אליו . ואילו אבי , מעולם לא חיתה לי שאיפה כזו . המעניין בכל זאת בניסיונו היא גישתו המקורית, הרעננה, המתריסה. "מכל פרקיו הנפלאים והמופלאים של המקרא - הוא כותב - הרעישוני מנעורי דברי מריבה גלויים עם אלוהים. הטחות כלפי מעלה ו גינויים נועזים המבעירים בכתובים אש מטהרת, מזקקים סיגי הכרות גולמיות ומעידים על מושגי רוח נאצלים יותר מאשר ביטויי קבלת מרות וסגידה", להלן הוא מביא כמה ביטויי מופת כאלה לאורם הוא הולך . מאברהם, למשל , הוא מצטט לא את כניעתו לצו האל בסיפור העקדה, אלא דווקא את התמקחותו עם אלוהים בפרשת סדום: "האף תספח צדיק עם רשע? ]."[ השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" <בראשית יח>. מירמיהו את הפסוקים: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך , אך משפטים אדבר איתר , מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד?" <ירמיהו יב>. ומאיוב: "מה יצדק אנוש עם אל , אם יתפרץ לריב עמו לא יעננו ]."[ תם וישר הוא מכלה, למסת נקיים ילעג. ארץ ניתנה ביד רשע, פני שופטיה יכסה" <איוב .>ט צבי לוז אינו מפנה, מצד אחד , את גבו לאלוהים, כשאר החילונים: אך גם אינו מכופף גבו לפניו , מצד שני , כשאר המאמינים. הוא לא מוותר על אלוהים, אך גם לא מוותר לאלוהים, אלא יש לו ריב איתר וחשבון לא סגור • "אקס המריבה היא עדות חיה לתוקף האמונה", הוא כותב. אמונתו של לוז היא קודם כל אישית. לא עיקרי אמונה ולא דת ממוסדת מעניינים אותו. "לא אאמץ לי תשובות מוכנות, ואפילו לא את המקובלים כעיקרים, אלא אחתור לברר מתוכן מה הן מבשרות לי , לפי מיטב הבנתי , הכרתי ומצפוני", מה שהוא מבקש, כדבריו , זו "השראה מטאפיזית", "גבהות" ו"פליאה" ואלו אינן מצויות בהכרח באורתודוקסיה. עם זאת אין הוא יכול לוותר מכל וכל על מה שהוא אוגוסט-ספטמבר י:ן( 5 ן~ אפילו מחאה רפה ..." ץיקבו אוהה יתשבלםודא העידיב רמאנ יכ ,גניסל תב יתחתפו יבל לא.אבה 81, הכפהש למס יטסינימפ המ םה ולכי תושעללמ דב גואדליל. תוכזב ,הירפס הרמא תא ~ דווים לסינג מן הטבח החם" <עמ' 8(. שדה הקטל , המלחמה הבאה, הטבח החם - הם משחקים של גברים המשחקים בהם להנאתם. בשיר אחר 'בעקבות עמיחי' היא אומרת: "..• אין אל מלא רחמים / כי הדרנו ממנו את השכינה / וברחמה הם נצורים ..." אלוהים הוא זכר ואילו השכינה נקבה, והרחמים נצורים ברחמה, לכן , שלא כמו אצל עמיחי , הרחמים אינם בו מלכתחילה. ומכאן מסקנתה: "זה לא בשמים - זה בידינו להביא / רחמים לעולם ..." <עמ' הדברים בפסטיבל הספרים של אדינבורו , שבסקוטלנד. לדבריה, בתוך הפמיניזם, שהושגו בו דברים נפלאים, התפתחה תרבות שמתענגת על הצלפה בגברים. "אני מוצאת עצמי נדהמת שוב ושוב מן הביקורת האוטומטית, נטולת המחשבה, שמוטחת בגברים, ואשר הפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות". היא הוסיפה כי זה נהפך למין דת חדשה שאסור למתוח עליה ביקורת, שמא תיתפס כבוגדת במטרה. ספר השירים מלון מול מאבלי מאת שירי הגני <הוצאת אור ,48 עמ' 2001( מחזיר אותנו לנקודת הראשית של הסיפור: ספר ביכורים, שכולו מחזור שירי אהבה ומסע <בהודו , איטליה וישראל , מיולי עד יולי> שירה חושנית, רכה, ארוטית, זורמת וחפה <עדיין> מכל חשבונות אבל אני לא דאגתי , לבשתי אדום ויצאתי לחולל בדרכיו שקידמו את פני לשלום. לבושה באדום - צבע הדם החם והגועש יוצאת הדוברת אל העולם, לבה פתוח לכל , היא אינה דואגת כלל , כי כולם רוצים אך את טובתה ופניהם לשלום. הצהרת התום והאהבה הזו עוברת לאורך תשעת מחזורי השיר לא מעט מבחנים, אך רובם ככולם הם מבחני אהבה <פרידה, כמיהה, שיבה וחוזר חלילה> מה שפעם כונה "פצעי אוהב". מה שיפה ומבטיח אצל הגני זה לא רק האהבה והלשון הצעירה - עברית עכשווית אך לא נמוכה: עברית גמישה, חיה ומבריקה - אלא גם המודעות העצמית האירונית: "אני סנטימנטלית ואתה מלודרמטי / מוצאים מפלט של רגע במסך קולנוע / מערבבים בוטנים וצימוקים / מעבירים מיד ליד עוד ג'וינט. 1 אהבתנו לא זקוקה לתירוצים אבל / מסך קולנוע / בוטנים וצימוקים 1 וג'וינט 1 עושים אותנו מפויסים עם / מה שיש". אין לי ספק שעם לשון כזו ותובנות כאלה, תוכל עוד 57( מסקנה שאין לי סיבה להתנגד לה, אלמלא חיתה כוונתה שהרחמים שהם בידינו , הם בידי הנשים בלבד ולגברים אין בהם חלק <בז'רגון הפוסטמודרנית, שהיא נוקטת בה, אפשר לומר שהגברים 'מודרים' מהם>. בשיר נוסף 'אלף הנשים' היא כותבת: . "אלף הנשים ייקרא לאלף הזה אם ילמד הילד מפיהן שירת רועות רחוקה מתרועות מלחמה <עמ' 59(, זהו ספר שיריה האחד-עשר , כך אני למד , של תחיה בת אורן ובסך הכול הוא ספר שירים בוגר, בוטה, מר ולא מתפשר, ובזה כוחו. <לדוגמה השיר היפה 'לפעמים': "לפעמים אני עוצרת לי מונית ומגיעה / כנסיכה; או צולה לי נתח מלכים / מבשר כתף של עגל מונק מרים בין המינים: לעשות נפלאות בשירה. • אני ע;מדת מדל כני החייל ךלא ן;~ןת ~ה ר i-י~~ ~ד~דק ד j] ~יר ל; , ~. מ; f ~דסז ~שדדת אר . ם. י~~ נ;~:ךן דד ד~נ;יזבז!~ ;, ע;ן ו~~~ ~גק י~~~ ' ~ת סא~ו ס~ת;ק .אדזr ע~~ לי ~יידן "מע 'r ה" נתעדדה. T : -:• ••• : • T '• l ך; היתח תעדדה פשדט;ז, אז לפני שמונח עשרה שבה או קונה לי / זוג נעליים ורודות להלך ר ~ו iמ Tד א iזrתT לש i >: •: : ": • \1 : TT במחראות •••" עמ' 42(. עם זאת, נדמה, שוב, כי בקלות רבה מדי , אופנתית משהו , הגברים א~ה 1ת . נכ i העו T : י"fu T • הם מקור הרוע בעולם והנשים מקור הטוב. ןדק ~ת;ד על אופנה זו , שאינה ישראלית דווקא, אלא T ח'סו תשדמת הוב ... --: ". כלל עולמית, מצאה לנכון להגיב באחרונה א; שכחה, אזלי א i נשגגח נלדכ הסופרת הבריטית הנודעת דווים לסינג. בידיעה במוסף גלריה של 'הארץ' )15.08.01( שכ n ד: לתו~ם זrת;א-בם T לעוי,בת 1 T;-:••T~'«-:''': :-י • דפתא;ם אני נזנכ אני קורא: "הסופרת דווים לסינג הכריזה 32 שלשום שהגברים הם הקורבנות השותקים · .: · ר ·:.......... מה רצית'י ' לה 1גיי • -: • '• T :• החדשים במלחמת המינים וכי הם סובלים יחס "תזהו, ילד · "ז :·:· משפיל ומעליב מידי נשים, מבלי שישמיעו ם-'~ :פל ס~ד;,ים נ:ו tסו ,~~'" ••••• גליון 259-258 s ~ ~1 ~ יבאןלב לאימדא ןמסוק תובקעב הסמ לש ררושמ האמחמח19 תייחת םיתמה חיפנ ינאש רח;בלילצ ה~חQJ] ל ל~ב~ס1 ,הד ו )~-7יל :· דק;.ןך): ת~~י~ ~~· ה א;ת; ~ש;ךר א;ת; נרים עתה, אטית, • • T -• T ·: את ה~זמים בחג;ג. : -ז . 1 ב;נה סביב i הר <כל. i מר -: -. : :· . תמ 1 נה של הך) -:• T : לא עלתה יפה ~ל ryי~ל.נ 1 ה~# דק~ז 1 ת סר~ת, ~קרעים ~ל ~מ 1 דה ~ry ךת ן~~ס 9 סם כמלכה יפה וחרישית. • • -:-T T T : -: ."' T T : T ר~~~~~ 1 ל ry ם ~~קדאי ה~ל~~~ ~לנ 1, ~ר א;מרים בשא;ל-מתחת, --. : -.: t\ יז ריt;י ~ק;ם 7 ןא;ג. ;נ~ 9 ף ~~יס ?ך~ע ~סג;ןל ה~זד 1 ע בחבה יתרה לטעם המר - -----T '' : T ' : הפה הסל של התב 1נה, T : -:• --•• • :קר;ם ~ת א;סה ~מ 1 דה ה~~~ א;ת; נרים עכשו ביחד' ז:- · ז :- ~כ 1 ךים. ;ז< שלא עלתה יפה) :• T T : T ."' דק ~~~~, חיא א;~ךת ~קך#ה ~ר#ז ן~~ ל~~ל:ה ס~tיע,tי~ת, 7~ר 1 ךי ס~ק,ר' ספ;~?ים ~ת א;ת; ס~ליל ה~:< ךק;ןך) ל~~ 1 ל לחנ:ו~רץ ~ת;ך סר ~כל ר~ע כמ; צפ;.ך למשל . . T T : ' : כשהבחנתי בו ~ן סג 1 פ;ת, f מ; ק~~ ~ח;ר אני מפיח שבעיני צפ;ך <למשל) :-·-·-:·:···· :זז ~ן סח;ךים. כשהבחנתי ב; . : -: . :· : ה 1 א ש;טט ללא כונה מיחדת . t\ יז ע~~~ 1 ת ד#ה לךךר ' שמתפתלת במ;ךך א;ת; הר -T : :• :• -: • :• הפה אנחנ 1. פרי על פרי .: -.: : :--... על שפת ה~ירה-ז :·:· ·•. : נ 1 נח עתה, כשבאה f מ; ~ם לדךר #ה י~~ כ;~ל - ::· -ד דד T • --: ה~~ 1 ~ךמ 1 ת ס~ך ry ק,ת ס;ף- o ;ף סע;דה. כשאבי מנסה ל;מך -:· -: .-: :· : הזכיר לי את עצמי . : -.". . : . את אשרמ 1 טל על כתפי .ר~;ל :• ז -:- . . : ן;ך ~ל ן;ך' עלים טך~זים, • :• • T וענפים 1רטבים ' · .:-- יבלתי להשפיל את עיני א; :ל qל~~י i."... נ 1 נח בסל של התב 1 נה. T : -:• -- לע,ק'ב ~סר ~ס;כים ד~י;~~ים אב;ת ואמה;ת, לעמת זאת פניתי לעמת; T '•, : ' 'T -,•' : T • : T ,םי~# ,ת;נ# ה 1 א לא ~~ח ry ש ל~~ה ~~י~ינ 1 אחים ואחי;ת, - והעננים החל 1 ללב;ש צ 1 רה י;תך •• T T -. :- : 'ד-: : ' '' '' ךי;תך מפשטת הפה ע;לה, מפצעת --: -T •• • #נ 1 דק~ז 1 ת סר~ת, ה~# הע;לם היה שר ·~ מפ~ח ·~ אב 1 י בהתה 1 ות -• • • T TT T T ."' -' -' : ךנ;געת, בנ 1, האמת, :• •:: T T --: ~ry ך~ל; ךלא ח~ז:זין ~ק~ז 1~נ 1 . . . ... ~;נ o ת, הגשם הרה אי 1 ם ממשי . . .ת;ז~ך~~ ~ר ד~~ה ~ח 1 ~ה ' T -' T ' ."' -:• ~w ~ךת אני לא ז;כך אם הייתי מאשר ל~~ ~מ 1~·••:." 1 י~~~ך סת.ם, ס~מ 1 דה, ס~ר~ים, f מ; -ף~, ז • ז האל נ;געים, בנחירי-המת, •• -•• • : • • : •• T ~t\ יז לי ן~ר;נ;ת ~t\לה דק ?סןיז, 1 ?סקים, י~~( ז;~ך ~ת דקיש;ת ת~;כ~ flJנ:וי~ה 1 ןסז:ייז 71ס q י;ת. שעל 1 מדירת החרך). ."' ."' --• • T '." 33 אוגוסט-ספטמבר 2001 ו~ s חמישה אחים ן~ ~ אמנון שמרש w מישה אחים היו לי , ואינם. על אחי מבקש אני לספר , סיפורו של בן-זקונים. הבכור שמו היה יוסף, ובפינו ג'וזף. השני שלמה, או סלים. השלישי - יצחק, ולמעשה איזאק. הרביעי - תאופיק, ובארץ נקרא שמו טוביה. החמישי יעקב, ובפינו ז'אקונ וגם יע~נ. עברית ערבית וצרפתית בהרמוניה, כנהוג במקומותינו. שלוש שפות, שלוש תרבויות שלובות. מזרח ומערב. את יוסף הבכור לא ראיתי ולא שמעתי מעודי. הוא נשלח למכסיקו בעודו נער , עם סלים הצעיר ממנו בשנתיים, לחפש ולבסס למשפחה ארץ הגירה. זה היה בשנות העשרים, בטרם הכתה הציונות שורשים בעירנו ארם-צובה. ובטרם נולדתי. הם יצאו בארניות וברכבות והיטלטלו כמה חודשים עד שהגיעו למחוז חפצם; מל~וים בשלוש דודות ובדוד מצד אמא, שנצטוו לפקוח עין על האחיינים הצעירים. על-אף העין הפקוחה של הדודות הנאמנות והיד הפתוחה של בעליהן , ששיתפו את השביים במסחר ובעסקים, נשבה יוסף בקסמה של מכסיקאית יפהפיה, התחתן איתה והורחק מהקהילה ומהמשפחה לצמיתות. עוד כילד נקשר בעיני גורלו בגורל יוסף המקראי , שהורחק מביתו ומשפחתו ועמו באורח טרגי. בניו ובנותיו ונכדיו של יוסף אחי - אותם חיפשתי ברחבי מכסיקו ופגשתי בסתר בשנות השמונים - היו מחוץ לתחום. אפילו אחיו הקרוב התנכר לו . הוא נפטר מהתקף לב ראשון בטרם מלאו לו חמישים שנה. נסיונותי המאוחרים לאחות את הקרעים עלו בתוהו.כיוון ששמר על כבודה ועל זכותה של פילאר אשתו לדבוק בדתה ובעמה, ילדיו לא היו יהודים. אפילו נכדתו החכמה והיפה שהבאתי אלי לקיבוץ דבקה תחילה במתנדבים הגויים, שבה לבסוף אל ארצה וניתקה מגע. אל מכתבה האחרון צירפה תמונה ובה שלט בשערי חווה חדשה של ידידיה : "מעיין ברוך" - זכר לגעגועיה למעט ימים טובים. כאמור , מעולם לא ראה אותי ולא שמע אותי; מעולם לא ראיתי אותו ולא שמעתי אותו. אחים. רק את תמונותיו ואת כתב-ידו הצרפתי ראיתי. ואת אנחותיה של אמא, דבברה בו ובגורלו , שמעתי גם שמעתי. מנכיה ברחתי והסתתרתי. את הבולים היפים שמרתי. ואת ההילה (האסורה!) של מי שהעז ושבר את המוסכמות; בעבור האהבה ובשבי היופי. האח הבכור. נשלח לשבור שבר. שבר את המוסכמות ואת המסורת. ונשבר. גם את האח השני , סלים, הכרתי מחצית חיי רק מתמונות. בגיל 45 נסעתי עם משפחתי לבקר אותו ואת משפחתו העניפה במכסיקו סיטי. תחילה הייתי נרגש. אחר-כך הייתי המום. כל-כך דומים נראינו; וכל-כך שונים. בעיני הוא היה הנגטיב שלי ואין לי ספק שבעיניו אני הייתי הנגטיב שלו: פתי תמים שוגה בחלומות ובדמיונות שוא, שאינו יודע ערכו של כסף ודרך גבר במסחר . אין טוטפות בין עיניו ואין בית-כנסת ביישובו. ונוסף לכל חסר נימוס וחסר תרבות-לבוש. אפילו טבעת נישואין אין לו על אצבעו , אללה יסתור! ומצד שני , תנועותיו ותגובותיו והבעות-פניו - בשבתו ובקומו , ברוגזו ובצחוקו - היו כמראה הניצבת מולי. לפני עשרים שנה, חשבתי אז, בוודאי דמה לי עוד יותר. ניתן היה לבדוק - כבניסוי - מה חלקה של התורשה ומה חלקם של החינוך והתרבות. גדלנו לא רק בארצות וביבשות שונות, אלא גם בתרבויות ובהשקפות עולם שונות עד מנו גדות. ביקרנו זה את זה פעמים מספר , תוהים על כוחן של אמונה וסביבה ונסיבות ומוסכמות אל מול הגנים. הוא לא הבין מה אני מחפש במוזיאונים ובספריות ולמה אני מנסה לאתר את צאצאי האח הבכור ומדוע אני דוחה את בסירנות המשפחה למצוא שידוך טוב לבתי הנלווית אלי וכיוצא בזה גליון 259-258 מוזרויות. ואני לא הבנתי איך -ו s י ,~ ~ יי אדם - בשר מבשרי - יכול להיות שקוע בשבעה שערים של חומרנות וחמדנות. הוא לא הבין אותי , באותה מידה ובאותה עקשנות שאני לא הבנתי אותו • אחים. עברו שנים עד שנפקחו עיני לראות ולהבין שאת עולמו הרוחבי מילא בית הכנסת וכל אשר בו וסביבו. אף כי לא ביקר בו בקביעות ובאדיקות. עולמו הרוחני לא היה ריק, כפי שחשבתי אז לתומי , גם בלא ספרות ובלא דייגו דיוורה ופרידה קאלו ובלי ציונות. אלמנתו אולגה מוקפת היום בלמעלה משלושים נכדים ותריסר נינים, כן ירבו. היא מבנות עירנו , כמובן. זכורים לי היטב ערבי שבתות בביתו , עם מצעד הנכדים המנשקים את ידו ומקבלים שקית ממתקים. צר לי היום על הזלזול המופגן שלי , שלא היה במקומו , בטקס המשפחתי הפטריארכלי. וצר לי עוד יותר על תגובתי התוקפנית, כפדיית הטובה, על הצעתו התמימה והנדיבה לרכוש עבורי ועבור משפחתי את הדירה היפה והרחבה מול דירתו החדשה, בקומה העשירית ברחוב למרטין. 1ג ' W '~ ~ f ~ / "'"'· 1 !? 1 () ,, r;.,, _., ~ התחזק, אף הפך לעול , כשלוש שנים לפני כן , עם עליית טוביה ויעקב ארצה. לצורכי פרנסה נאלץ להרחיק עד אידליב, עיירה בלא יהודים, הרחק מן הבית, שם שימש כמורה. בין לבין ובמאמצים עילאיים סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה בביירות ופתח, עם שותף בשם אזרק, משרד עורכי-דין מכובד ומצליח. הוא ושותפו היו למנהיגים בחוגי הצעירים בקהילה, אופוזיציה לזקנים העשירים שומרי-החומות ששלטו בוועד. יצחק היה אמן השפה הערבית. בכתב ובעל-פה. נאומיו היו לשם דבר בקהילה ובחוגי האינטליגנציה בעיר הקוסמופוליטית. מאמרים שפרסם בכתבי העת הערביים מלבנון וסוריה ועד מצרים, בנושאים ספרותיים וחברתיים, זכו בפרסים והולידו התכתבות וקשרים בינו לבין סופרים ופובליציסטים ידועים. קהילת חלב, .... : !) ~ אין ספק שכוונתו היתה טובה. חמשת האחים שמרש, 1919 שאח לא ידאג לאחיו?! עד כאן על שני אחים רחוקים. רחוקים מן העין , רחוקים מן הלב. תהום ביני ובינם. תהום בין שניהם. אחים. עם שלושת האחרונים היתה קירבה פיסית נפשית ורוחנית, שתקשה עלי לומר כל מה שבלבי. השלושה - נמשכה נפשם לציון: ונקשרה נפשי בנפשם. ראשונים עלו טוביה ויעקב, עוד ב 1935-. אך אתחיל ביצחק, הגדול מהם בגיל. מיום שנסעו האחים למכסיקו הפך איזאק לבכור בפועל. הדבר התחזק וקיבל משמעות מעשית לאחר שאבא נפל למשכב והיה משותק, מרותק למיטתו עד יום מותו בשנת 1938. מעמדו זה אוגוסט-ספטמבר ובייחוד חוגי הצעירים, רוף נחת מפרסומיו ומפרסומו. לא היה זה משני עברי המיתוס התנפצו אל המיתוס הלאומני. פלא אפוא, שלקראת הבחירות לפרלמנט הסורי העצמאי הראשון' הוא התחתן עם בת דודו פורטונה - היא עופרה - פרפו - שגדלה הציעו לו להיות נציג יהודי סוריה בחסות המפלגה השלטת. בקהיר . אשה יפה, משכילה ובעלת חוש הומור מיוח.ד הם קבעו ו~ s ~ ~ המפלגה חיתה מעוניינת באדם צעיר ומקובל'בעל יכולת רטורית וכשרון כתיבה בערבית ובצרפתית. ימים אחדים אחר שנתן את הסכמתו להיות מועמד לפרלמנט, הגיע אליו מכתב מן האוניברסיטה העברית בירושלים. המרצה לשפה וספרות ערבית נרצח במאורעות והאוניברסיטה בדקה ומצאה שאין מתאים ממנו למלא את מקומו . באוזניים גדולות של ילד קטן הייתי עד להתלבטויות. הצעיר בן ה 25 <רק היום, בכותבי שורות אלה, נגלתה לי עובדת היותו כה צעיר באותה צומת דרכים> לא ידע את נפשו . שתי הצעות נכבדות וההכרעה קשה. פוליטיקה וכבוד ופרנסה טובה בארץ עוינת הרת -סכנות או אקדמיה וספרות בארץ ישראל' עם סרטיפיקט למשפחה. כאן המקום לספר על חיבתו לציון בעודו כבן 17. ממכתב שגיליתי בארכיון ועד העדה הספרדית בירושלים, שנים אחרי פטירתו' מסתבר שכבער הוא הקים תנועת-נוע בשם "פרחי ציון" ולאחר שנבחר לנשיאה הוא פונה לוועד העדה בירושלים 7 צור עמו קשר . לא אשכח לו לעולם, שמצא לנכון לשאול גם לדעתי . ואני' בן השמונה החולם על חיים חדשים, חיזקתי בהתלהבות מה שגמל בו והבשיל מיום ליום. הוא העביר את המועמדות לפרלמנט לשותפו עורך הדין אזרק והשיב בחיוב לי"ל מאגנס - נשיא האוניברסיטה. בשנת 1937 הוא התחיל ללמד באוניברסיטה העברית שפה וספרות ערבית מודרנית. שיעוריו היו על טהרת השפה הערבית. עד יומו האחרון )1968( הוא לימד והעמיד דורות של מזרחבים. הוא היה הצעיר בחבורה מגובשת ומכובדת של פרופסורים למדעי המזרח והיחיד שלא הגיע מדופלם מאירופה: דבר שהקשה עליו מקצועית וחברתית. שיטות הלימוד והמחקר של האוניברסיטה בביירות, שהביא עמו' לא נראו להם לחניכי האקדמיה הגרמנית, והוא עבר אכזבות וייסורים בדרכו אל התואר דוקטור . הם קירבו אותו בגישה פטרונית, ולא רק משום גילו. באמצעותם התקרב רעיונית אל חבורת "ברית שלום" והיה פעיל במפגשיה ובכסירנותיה להתקרב לאינטלקטואלים פלסטינים וערבים ולקרבם לרעיונותיה. במקביל הרצה בקול ישראל בערבית על הספרות העברית. להרצאותיו הקשיבו רבים וטובים בארצות ערב, שהתקשרו להביע את הערכתם ליוזמתו' ללשונו ולמבטאו . בשנת 1954 יזם וערך את הקובץ הראשון והשתלב בעולם העיתונות והתרגום. הוא יעקב אהב שפות. למד ולימד שפות, במסגרות שונות, .ן: התחתן עם עדה, ילידת דמשק ובוגרת סמינר מורים לאורך כל חייו. להפתעתי ולשמחתי, הוא הוריש זאת ~ בוורסאי , פעילה בזכות עצמה באותם חוגים חברתיים, לצאצאיו. c::: ~1 ~ ולימים בארגוני נשים ובקליטת עולים. הוא התחתן עם נינה, בת עירנו , ובנה את ביתו ברמת- הוא היה סגן העורך והרוח החיה בשבועון ההסתדרות "חקיקת אל-אמר" ולאחר הקמת המדינה ביומון הממשלתי "אל יום". כן ערך את "הד החינוך" ופרסומים רבים ושונים בשפה הערבית. את שליטתו בערבית השלימה השתלטותו המהירה על השפה, הספרות והתרבות העברית. הוא הרבה לתרגם עבור העתונות הערבית מעברית ומצרפתית, אך את מיטב כוחותיו השקיע בתרגומים מן הספרות הערבית. הוציא לאור בעברית את "עונת הנדידה אל הצפון" של הסופר חסרוני אל-טייב צאלח, את הקובץ "שיך עלי מאיים" של הסופר המצרי יוסף אדריס וקובץ סיפורים אביב. כשגדלו ילדיו , הפתיע אותנו בהצעה להחלפת שם המשפחה. למרות סירובנו המוחלט, החליטו נינה ויעקב להחליף את שמם ל-שרון. לא הזכרתי את האחיות ז'ולייט (ג'ול> ואודט <עדינה> כיוון שסיפור חייהן לא תם ויימשך , אינשאללה, עוד הרבה שנים. את סיפוריהם של האחים צמצמתי ביודעין לאחים בלבד, עם איזכור קצרצר של בנות זוגם. ולצאצאים, מילה אחרונה : אין ספק שזכרונותיכם והערכותיכם שונים משלי' והביטוי "עיקר שכחתי" עוד יטרוד את מנוחתי; אל נא תדונו קצרים - "סיפורים ערביים" בהוצאת תרמיל . הוא היה גשר חי בין שתי השפות ושתי התרבויות. אצטט כמה שורות משיר "על אח ושתי אחיות" שהקדשתי לו ולעמלו לאחר פטירתו , בשנת 1982: "גשר חי בין שתי; ספרויות היה בין; שתי אחיות וכדרך גשר בעלמא; רבים דרכן; עליו; חופזים מכאן לשם; משם לכאן ..." ) עלי הגיון בכינור , עמ' 18( כשהגענו לארץ אמי ואני , בזכות הסרטיפיקט שקיבל יצחק מן האוניברסיטה, נמצא לנו בית חם ואוהב בדירתם של עדה וטוביה ברחוב פרץ בדרום תל-אביב. הצטופפנו שבע נפשות בדירה בת שלושה חדרים קטנים. באחד מהם גר אחינו יעקב. טוביה היה לי כאב לאורך כל שנות ילדותי בארץ,עד שיצאתי "לעבודה להגנה לקיבוץ ולהכשרה" כדברי השיר. טוביה פרש עלי את כנפיו. ועדה אשתו עוד הגדילה לעשות. הם ציידו אותי בכל הדרוש לנער , בחומר וברוח. חייהם נחצו ולא שבו להיות כשהיו , מאז נפל הבן משה <מושי> במהלך שירותו הצבאי . אחי יעקב ("אחי-נו י-ע-קב" היינו שרים לו להקניטו> היה הקרוב אלי בגיל מכולם. ובכל-זאת הפרידו בינינו למעלה מעשר שנים <ושתי אחיות>; עשר שנים משמעותיות, שכן יעקב עשה את מרביתן בחלב, השונה כל-כך מתל-אביב. גם הוא מצא לו בשליטתו בשפה הערבית כר נרחב לפעילות ולפרנסה. שהימים ימי העליה השלישית, הרבה-הרבה לפני העליה מבבל , שהזרימה קוראי וכותבי ערבית למכביר. את מרבית שנותיו , עד פטירתו ב 1979-, עשה בעבודות תרגום מערבית במערכת הביטחון. דייקנותו וקפדנותו היו לשם-דבר בין עמיתיו ומפקדיו . כל סיפור ומאמר שפרסמתי היה מגיע אלי בדואר,מצולם ומתוקן כדבעי , עד קוצו של יוד , עם הערות נזעמות על העורכים שאינם מגיהים כהלכה ועל פועלי הדפוס שאינם זהירים במלאכתם. אותי לכף חובה. מעיין ברוך' 2001 • אוגוסט-ספטמבר ן=ייי s ן~ לילה כתום ~ צביה פורר שגשר מחבר בינם ובין הכניסה לרחוב שיש בני מזל הגרים מעליו ויש הגרים מתחתיו. הם החלו לרדת במדרגות והחתולה ליוותה אותם נצמדת לשולי שמלתה. היא הלכה אחריו מתפללת .2 שאף אחת מדלתות השכנים לא תפתח מנסה שלא למעוד על שולי השמלה, והחבילות שבידיה אינן מאפשרות לה להרימם או להאחז במעקה הברזל . הוא לא הפנה ראשו , והיא נעצה את עיניה בצווארו , שנראה לה עכשיו קצר ועבה. על הכיפה שסרגה לו הסתחררו מעגלים ירוקים, דבוגמת מערבולת והיא זכרה כמה קשה היה לה עם הכיפה הזו וכמה פעמים חזרה ופרמה אותה עד שהשלימה את מלאכת חסריגה. הוא פתח את הדלת, וכשעברו את הסף זכרה סרט שראתה פעם כשהחתן מעיף את הכלה באוויר ושניהם קלים וצוחקים. היא סגרה את הדלת והחתולה זרקה בה מבט צהוב והמשיכה לרדת. זו חיתה הפעם הראשונה שראתה את הדירה בלילה, חדר המגורים נראה לה קטן ותקרתו הנמוכה כאילו צנחה על ראשה. מהקירות הלבנים נדף ריח חריף של סיד טרי. היא צירפה את החבילות שלה לאלה שהוא הניח על השולחן שעמד באמצע החדר והיה הרהיט היחיד בו , אחר כך השפילה את עיניה אל האריחים האפורים וזכרה החלטה שחיתה לה פעם שלא להיכנס לדירה משלה ללא שטיח. איש מהם לא נכנס לחדר השינה, וכשעברה ליד פתחו נפל ריבוע של אור על מצעי המיטה שדוגמת פרחים ענקיים, כתומים ובלתי אפשריים נפרשה עליהם. היא חשבה, שעליה להיות אסירת תודה שיש לה אחות גדולה שמארגנת ומסדרת הכול , אבל הרגישה אכזבה, שאחותה לא זכרה כי כתום הוא הצבע השנוא עליה. בחדר האמבטיה הצר פשטה את שמלת הכלה ונתנה למים החמים לשטוף מעורה את הזיעה. הזרם החמים שיפר את הר גשתה והיא .1 אחרי שהמונית נסעה נותרה הכלה לדבה על המדרכה הולרגלי ערימה קטנה של חבילות עטופות בניירות צבעוניים. היא ההרגיש מסורבלת בשמלה הארוכה המלאה בפריפות ובסרטים, ושנרא לה עכשיו מיותרים .לגמרי השקט עטף אותה פתאום והיה זר לאוזניה שעוד אצרו בתוכן תא המולת אולם השמחות ואת המוסיקה הרועשת שנהג המונית ןהאזי לה כל הדרך. מופתעת הרגישה בטיפות דלילות של גשם ושנפל על ראשה ועל פניה, והיא חשבה על השמלה השאולה, ששי להחזירה ורצתה שזו כבר תהיה תלויה על קולב .ומוגנת ברחוב הקטן לא נראה אדם ורק שני כלבים הלכו הליכה המהיר כיודעים לאן פניהם .מועדות הכלה הביטה אל הכניסה לבית, אבל בחדר המדרגות היה רהאו כבוי והוא עוד לא חזר , רק חתולה זקורת זנב הסתובבה םש כבעלת .בית היא הרימה את פניה אל הירח שנראה רחוק ומטושטש , תיריעו אפורות שטו בשמים כמחפות על מה שמתחתיהן. אף על יפ שסובבה את ראשה לכל הכיוונים לא מצאה אף כוכב, ורק תהטיפו המוזרות האלה בתחילת מאי המשיכו ליפול. אז עלתה הבראש מחשבה שאולי אין זה גשם כלל , אלא דמעותיה של אמה תהיושב שם למעלה בשמים בלבוש הלבן שאהבה ועיניה מזילות הדמע אך גם מחייכות אליה ואומרות, הנה בתי הקטנה היא כלה .הערב באותה פתאומיות שבה החלו הטיפות לרדת כך גם פסקו אוהי נשמה נשימה עמוקה · של ריח מתוק שנישא משיח היסמין הולב נמלא געגועים. כשהתכופפה ואירגנה את החבילות במעין רה קטן שמעה את נעליו החדשות חורקות על אספלט .המדרכה הוא התקרב אליה והיא אמרה: "ירד גשם כשלא היית .כאן" "טוב שהמתנות לא נרטבו" אמר , והרים כמה חבילות פוסע ןלכיוו .הבית היה זה אחד מאותם בתי שיכון ישנים הבנויים על שפת הוואדי , גויון 259-258 המצא תא העצמ תמפזמ אשל המרצונ המנגינ תשהתזמור החזר העלי בשו ,ושוב ש"ישי ךעליי ךאלוקי שכמשו ןחת לע ,כלה" ךא המשקלט תא םהמילי ההפסיק .לפזם ךמתו ךכ השחשב לע תהתזמור החזר לא םהאול ,הרועש תלדקו תמביכו םכשמטלטלי האות הגבו ,גבוה בקרו ,לאורות הראש ענוג אל ענוג תבנברשו תהזכוכי אוהכיס הכספינ הרעוע אוהי תכבוב םסמרטוטי ההלבוש יבבגד .כלה םוג אהו ףמונ הליד זנאח חבכו בבמוש אהכיס ףמרח ףבגו הנוקש המנסלחייך , אוהי החשב םשע לכ יסיפור האבי לע ההמשפח ,והייחוס םבעצ ועלי אהי תיודע טמע מאוד . .3 המכיסא םהמור היכל תלראו תא םהשכני םוהקרובי םמביטי הב םמרוצי .וחייכנים זמא השאמ הנפטר אל וחדל םמבסירנותיה הלשדכ תוכע הנח םדעת םוה םיכולי תליהנו ףמהעו יהצלו .שבצלחתם תמזווי העינ הראת ןבי םהשכני םג תא והורי לש םחיי הולב רהחסי .פעימה יפנ ואבי םהשחומי ונרא הל עלרג םדומי לכ ךכ ולפני , עולפת ההרגיש תסחרחור וכאיל אהי תשוקע תונופל רלבו דע ושמישה םמהאורחי םריח העלי ןוסימ דלהורי תא אהכיס .לריצפה םוג אהו דהור בוהוש הליד לוהמעג רמסתחר םוהגברי םרוקעי םברגליה םושרי י"בוא הכל יבוא .כלה" זוא ובא החברותי תשולפו האות לממעג ,הגברים תעוטפו האות תוצרו הסביב למעג משלהן . קחל ןמה ובדק תא ההשמל ,וקישוטיה תהאחרו ונגע תבהתפעלו יבפרח יהמש ושנשזר ןבי התלתלי תואח ןמה הצחקק הולחש לע האוזנ המחמא לחתן • אהי החייכ ןאליה תנמשכ ןבידיה לא זמרכ להמעג ןוה והניפ המעלי המסרי הלבנ םשסרטי םצבעוניי םקשורי הלקצותי ןכשה תאוחזו םבסרטי תורוקדו .סביבה אהי ההצטרפ ללמעג הונהנת דלרקו ןאית , וכמ החזר תלהיו ההנער השהית ךא אל .מזמן יאחר השייבש תא ,גופה הלבש תכותנ ,ורודה תנוגע עבאצב י:ו s ו ~ו הבחז תכבודק םהא בהל םהרקו ןעדיי .שם אמשל המצא דעו המ ,לעשות היצא תמהמקלח הוהופתע תלראו ואות ביוש דלי ןהשולח שלבו הבחליפ ההירוק םוג ההעניב ההית ןעדיי ,במקומה ומשקפי ונצנצ האלי אוהו רהזכי הל דפקי .בנק אהו קהחזי וביד ספנק ןקט םוסיכ וב תא יסכומ םהצ'קי םאות ףשל תבזריזו תממעטפו השי . אהי הישב ומול תממולל הבאצבעותי טסר םאדו לשע תאח .המתנות טהסר ךנכר בסיב האצבע שכנח ןקט המפת האות ולהתיר לאב אהי ההתאפק ,ואמרה ת"שהמתנו וישאר ולנ "למחר אהו אל הענ קור בהרטי ת~ ואצבעותי ובלשונ ילפנ תשליפ קהצ' האחרון . םמשסיי תא וסיכומי , םהתרומ וממקומ אכשהו ףמרופ תא ההעניב וואצבעותי תמנסו חלפתו תא .הקשר + ראוגוסט-ספטמב .4 הודפים אותם שוב ושוב. "בסדר", אמר כשהוא עובר לידה וידו ריפופה על תלתליה, הם עצרו בחיבור שבין שתי המיטות והוא מצא את ידה וממש "חיתה לנו חתונה יפה מאוד וגם כמעט כיסינו את ההוצאות". כמו אז באולם הקולנוע החשוך' החל מעביר אצבע מהססת בין י:ן( 5 1 ~ הוא חייך אליה ושביעות רצון נשמעה בקולו. אחר כך הפנה אליה את גבו ופנה לכיוון חדר השינה. היא נשארה יושבת במקומה אבל כעבור דקות ספורות קמה גם היא והלכה אחריו' ומפתח הדלת ראתה אותו עומד ליד המיטה ומכפתר לאט לאט את הכפתורים בפיג'מה שצבעה תכלת ופס כהה מעטר את צווארונה. הפיג'מה חיתה חדשה והלולאות לא נענו לאצבעותיו . "כל כך הרבה כפתורים", חשבה, רואה אותו נאבק לרכוס גם את הכפתור העליון' ושר ב בלט צווארו העבה. השקט בחדר השינה נהיה סמיך יותר מרגע לרגע ומוחה חיפש עניין לדבר בו' עיניה נעו על הקירות הריקים עד שנאחזו בשעון הקיר שאביה תלה מבעוד יום. מחוגי השעון היו מאוחדים על ~ שעת חצות. כמבשרת בשורה אמרה: "השעה שתים עשרה". ומשלא נענתה הוסיפה, "עכשיו בדיוק חצות". "כן' כבר מאוחר", אמר כשנכנס למיטה, שנראתה מלאה עד אפס מקום בשתי השמיכות התפוחות. אחרי שהתכסה נראה רק ראשו כצף בים הפרחים הכתומים. היא עמדה ליד החלון מביטה מבעדו לנוף החדש. הראוי היה כתם שחור ועלום, היא התגעגעה למראות המוכרים שראתה מחלון חדרה, הרחוב המואר' חלון הוארה של החנות הקטנה וביתו של חיים, "חיים היפה", קראו לו הבנות והיא חיתה מסמיקה כשאביה הפטיר בכעס "שייגץ". היא נשמה נשימה עמוקה והתיישבה על קצה המיטה, פניה אל הקיר' אחר כך גלשה אל מתחת לשמיכה הקרה, ולרגע שכבו שניהם על גבם כמו שתי חיפושיות שהתהפכו. המיטה התנועעה והיא הסתובבה אליו' רואה אותו מתיישב וכשהתכופף אל נעליו נגלתה לעיניה פיסת גב לבן. אחרי שכיבה את האור גישש את דרכו בחושך' איטי וזהיר חותר אל המיטה. היא שמעה אותו נתקל בארון הפורמיקה שאביה ובןה להם, ובתוכו הבגדים שהביאה מהבית, וגם מספר סוודרים שאמה סרגה לה ומאז נפטרה הם שמורים בשקית ניילון. אצבעות ידה, עולה ומטפס עד לציפורן ואחר כך שב ויורד לחיבור שבין האצבעות ושוב עולה ומטפס לאצבע שלידה, עד שסיים לטייל בין כל חמש אצבעותיה ורק אחז בידה שחיתה כמשותקת. היא הרגישה כודב הלוחץ על איבריה והוא כאילו קרא את הרגשתה הפעם, הרפה מידה ושאל: "את עייפה?" "כן' קודם הצום ואחר כך הריקודים" הרגישה צורך להסביר' ומיד הוסיפה "אבל לא נורא, אני בסדר". היא אילצה את גופה להתהפך' חושבת כי עליה לחבק אותו ואז גם הוא יעשה כן' אבל היא לא זזה ממקומה, וידיה לא צייתו . מתוך החושך שלידה עלה קולו זר ורם מדי: "היה ממש שמח, התזמורת חיתה בחירה טובה, הם הרקידו את כולם" הוא פלט צחוק קצר אל תוך החושך והוסיף "הזענו שם כהו גן" ומיד יצא מהמיטה מדליק את האור ואומר: "אני חייב להתקלח". "עכשיו?" שאלה מופתעת, מצמצמת עיניה, מוצפת באור. "זה לא יקח הרבה זמן" אמר ויצא מהחדר . היא נאנחה ושכבה על צידה, מרגישה איך לבה שוקע בה כבד וקר. עיניה שתעו אל הקיר שלצד המיטה, ראו שם כתם גדול ומכוער והיא לא הבינה למה הסיד לא כיסה אותו . הכתם נראה כמדוזה הפושטת אליה זרועות. היא ירדה מהמיטה ונטלה מהמטבח מגבת קטנה, הרטיבה את שוליה והחלה משפשפת את הכתם, אבל נדמה לה כי הוא עוד הולך ומתחזק. היא חזרה למיטה, משכה את השמיכה מעל ראשה ועצמה את עיניה כופה על עצמה מחשבות מעשיות. מחר בבוקר יפתחו יחד את המתנות, אחר כך ילכו לקנות אהיל בד שיסת יו את הנורה החשופה ואולי גם שטיח, אחר כך יסירו את המצעים הכתומים ששנאה ובמקומם יפרסו יחד בתנועות מתואמות, כמו בסרטים, את הסדין הוורד עם דוגמת הפרחים הקטנים ואת שמיכות הפוך אפשר לאנסן 'כי מי צריך פוך בחודש מאי? היא התמכרה לדמיון' רואה את החדר שכבר יהיה מוכר יותר ומסביר פנים ומחלונותיו ייראה הראוי מואר וירוק והרגשתה תשתפר. 5 . משפקחה את עיניה והסירה את השמיכה נדמה לה כי שמעה קול. כשחזר ונכנס למיטה, דווקא אז' חזר ועמד לפניה חיים במכנסיו היא חידדה אוזניה אבל הקול עלה ממעקי הראוי והפך ליללת הקצרים, מחצית גופו העליונה גלויה ושזופה, כשהוא בא לשאול דבר מה מאחיה, אך מבטיו דבקים בה. ואותו ערב כשנפגשו ליד תחנת האוטובוס והוא ויתר על מקומו ועמד לידה בסוף התור' צוחק את צחוקו המשוחרר ומצליח להדביק גם אותה. אחר כך נהג לארוב לה על אף מחאותיו של אביה, עד לאותו לילה בו הצמיד אותה לפתע אליו וכתם כחול פרח בשפתה. כדי לגרש את המחשבות ניסתה להתקרב אליו' גם הוא התנועע לכיוון שלה. ולרגע נדמה היה ששניהם שוחים בים הפוך וגליו חתולים מיוחמים. הקול טיפס אל החלון נכנס אל החדר ומילא אותו. נדמה לה כי היללה אינה עולה עוד מן הראוי אלא פורצת ויוצאת מתוכה והיא נבהלה מאוד . היא קמה והתיישבה באחת, כשאצבעות רגליה מתכווצות למגע המרצפות הקרות וידיה עלו כמאליהן אל פיה, מנסות לבלום את הבכי. עיניה נאחזו בכתם והיא הרימה את המגבת כורעת על ברכיה וחוזרת לשפשף. גליון 259-258 • (ן: .===: ,~ ~ ןזויאטרו כרמית מירון מלפפוני הקיץ האחרונים "חרב קמע": חתיאטרון חקאמרי; מאת: שמואל הספרי ובבימויו (על פי טרטיף מאת מדלייו); תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי ודרור חרנזון; מוסיקח: שולי סבה; תאורה: ניב שרה "זהו מחזה מקסים ותזכורת נדירה שלימוד - הוא אחד מתענוגות הביקור בתיאטרון". מבקרי תיאטרון ב'סנדיי טלגרף' <על מחזה של חיים מקוני> יש שמות של מחברים או גיבורי מחזות הנישאים בפי כול והופכים w ם נרדף לתכונה או למצב חברתי קבוע, מוכר וידוע. מדלייו בכלל והמחזה "טרטיף" בפרט, הפכו זה כבר לנכס תרבותי מן הסוג הנזכר לעיל. 300 שנה מאז שהפך ללהיט קופתי בחצרו של המלך לראי ה- 14' לאחר שנגנז קודם לכן במשך 5 שנים בשל התנגדות הכמורה, עדיין מסמל "טרטיף" את הצביעות הדתית המתחסדת. ואין זה משנה אם צביעות זו לובשת מחלצות פוליטיות או אידיאולוגיות מכל סוג שהוא. גדולתו של מדלייו 'בכך שכתב קומדיות אקטואליות ורלוונטיות לתקופות שונות ולחברות רבות. אמנם פרטי עלילותיו והתמטיקה נראים ברוב מחזותיו תמימים לעומת מורכבות חיינו בארץ' אך מדלייו הכיר היטב את מלאכת כתיבת המחזות. הוא צייר ביד אמן דמויות אנושיות חיות, וכשחקן' משורר' במאי ומנהל תיאטרון' ידע לצרף את כל כשדונותיו לכתיבת קומדיה סאטירית מעולה ורלוונטית גם לימינו ולמקומותינו . אך המחזאי-במאי שמואל הספרי, בבואו לכתוב קומדיה על פי "טרטיף" של מדלייו' לא הלך בעקבות המחזאי הצרפתי הדגול. במקום הסאטירה החברתית האנטי-דתית המוכרת צפינו ביצירה לוקלית, וולרגית, רדודה וצרת אופקים, הן בתוכנה והן בצורתה: אורגון 'האיש התמים המרומה, הופך ליעקב מוךאד' בעל סופרמרקטים ממוצא עירקי' הנופל ברשתו של הרמאי המתחזה לגףךף דתי: הרב קמע. והרי להשתמש בצורות הביטוי החיצוניות של עדה כלשהי <במקרה זה - העדה העירקית>, אין זו סחורה עוברת לסוחר אפילו במופעי הסטנדאפ הזולים ביותר. אמנם הבדיחות הזולות מעלות שאגות צחוק אדירות אצל קהל הצופים - לא תמיד הבנתי מדוע - אולם יש גבול למידת הוולגריות המותרת על בימת תיאטרון ציבורי. כנראה שהכעס על ש"ס תופס תאוצה ועומק בחברה הישראלית - אחרת אין להבין כיצד מצליחה הצגה פשטנית זו לכבוש את לב הקהל. איציק כהן - אחד מ"בנות פסיה" לשעבר - משחק בתחילה את סבתא ~ "הרב קמע"; איציק כהן ואסנת פישמן להתמוטטות הטוטאלית של המשפחה המובסת. אורי גבריאלי' אבי המשפחה, המתגעגע לשירים ולפזמונים מבית אבא בעירק, והנופל קורבן בידי הרמאי הדתי' מדגיש יתר על המידה את ייחודו העדתי . יפה ועדינה חיתה אסנת פישמן בתפקיד הגברת מיקי' היחידה שמבינה עם מי יש להם כאן עסק. שרון אלימלך והילה סורגון מרימות את קולותיהן במידה כזאת, עד שהן מבליעות טקסט, ואין לדעת מה תוכן הדברים שהן משמיעות. הביקור אצל הרב קמע לא רק שאינו מזכיר לימוד' אלא הוא מצליח להשכיח את כל מה שלמדת אי-פעם. "איומה לח-דרס": חתיאטרון העירוני חיפה; מחזה ופזמונים: אלכסנדר נופרד; נוסח עברי: דורי פרנס; בימוי: רוני ניניו; מוסיקח: מרגריט מונו; כוריאוגרפיח: מרינה כלטוב; תפאורה: איתן לוי; תלבושות: סווטלנח ברגר לעיתים רחוקות בלבד יימצאו דרים בכפיפה אחת היפה והמכוער' הנשגב והמאוס, המקרב והדוחה, הישן והחדש, כפי שמתארחים באכסניית המחזמר המוכר מאוד "איומה לה-דרס" <איומה המתוקה> בתיאטורן החיפאי • כזכור' הועלתה הצגה זו בהצלחה רבה כבר בשנת 1962 בבימויו של אברהם ניניו ז"ל . כמעט ארבעים שנה אחרי אותה הצלחה מביים בנו' רוני ניניו' את סעידה בשאגות ובצעקות רמות, ולאחר מכן את הרב קמע, הגורם אותו מחזמר בחיפה. אולם אותם שחקנים-זמרים מיתולוגיים, ... אוגוסט-ספטמבר עהמקצו קעתי היומין • אאל ישדנ ,שטג ,המגלם 'כאמור תא ישנ ,התפקידים ואינ חמצלי עלשכנ ואותנ אל ובאהבת טכסטודנ רצעי אול תבתחפוש ןהזק 'העשיר ןוכא וחולשת תהעיקרי לש המחזמר . םסלי ודא חמצלי רליצו תדמו האמינ ,נבוב לבע רהב .השכונתי םמשתתפי :עוד יאל 'ונקר דדו יק 'גלו טאלבר זאילו .ואחרים והכוריא הגרפי לש המרינ בכלטו םוהשירי םהיפי הבפי לש הרמ רמסינג ופיצ ואותנ תבמיד המ לע ההאכזב ןמ עהמופ כולו .• :צילום לאי ןלנדסמ ,ונסרס םמשוררי םנפלאי ראש ו"שולח זלמחנות-ריכו אול /זכו תלראו תא ראו "אוגוסט. ההעובד תשהספרו תהצרפתי הפרח ןבזמ ישטוב הבני ונטבח תמקוממ תא 'סיון השמצפ ימאנש חהרו - תלפחו םמה - תלמעורבו ,ולמחאה אל .לשתיקה 'וכאן רלאח קריחו ןבזמ ,ובמקום ואנ םשבי ילשיר ההמלחמ .שלו ןשכ להכו למתחי רונגמ תבתגוב רהמשור בלמצ יהקיומ תבמציאו לש תמלחמו לוש .אי-צדק התגוב ןשסיו הרוא 'כייעוד .כשליחות להכו רחוז .למחאה • יבשת תחטיבו םהשירי .שלפנינו 'ה'אני יח תא וכיבוש לש םהעול לוש 'ה'אני ךבדר לש ההמעש ,הדתי םאול המעש ידת הז ןמתכונ ןבחשבו ןאחרו ךבדר לש ,כניעה תמחמ ואות במצ לש ת'היו ,בעולם' במצ ושאינ המותנ 'ב'אני םוהקוד לו • יטבע אהו לע 'כן ןשבחשבו 'אחרון וחוויית תמתכנס לא ואות 'מסתורין ףהאופ תא םהקיו 'בכלל תוא וקיומ .בפרט לע תמנ דלעמו לע 'כך יד ןלהתבונ רבשי וכמ ש'חו 'המסתורין '<עמ 315(, ןוכ רבשי םהקוד ול ן'כעי טפיו יבשול תקריא עשמ לע 'המיטה '<עמ 314(, תהתמונו תוהמטאפורו ,ברורות ההשפ תתקני הוהסיטואצי תקונקרטי .ביותר ךא אדווק תבהירו תמופתי וז לש ההשור לוש ההתמונ תמלמד השישנ ,משמעות םשטר הנחשפ ןולכ לע 'ה'אני ךלהמשי עבמס כיבושיו •• ~ו הדינ ןדורו קוארי 'איינשטיין והוחלפ םבשחקני םשמתקשי דלעמו םבקריטריוני השהצג תמוסיקלי .דורשת שי גלסיי תא : 1 תהביקור רבאש הלרמ רמסינג דבתפקי 'הראשי השניחנ לבקו הנא תוביכול התנוע תמקצועי לע .הבמה ךא ןאי אהי היכול קלשח לבחל .ריק הבמרכז לש רכיכ תפריזאי ,ידועה ,במיל:יה השב םשוררי םחוקי םקשי לש םהעול 'התחתון המצליח הזונ תבעל בל ,זהב האיומ ,לה-דרס שלכבו תא ולב לש טסטודנ 'צעיר קהמשח דבתפקי לכפו יכד ללהצי תא ואהובת ןמ האיומ הל :דרס ידנ גשס הורמ גמסינד ץנאו לישרא להכו ליכו תלקרו + ךהמש 'מעמ 24+ תנראי רהעי ול ושלט הב םצרפתי םבמקו ,אנגלים דוכיצ החית תנראיילדותו . רהעי החית ,שונה אלל ,ספק ךא תהילדו החית האות .ילדות ילצליל ןההימנו 'הצרפתי םבמקו הז 'האנגלי ההי ןסיו דהיל רחוז ההבית הלהאפל ןוממתי ולתבוסת לש לרומ הבצפון-אפריק שממ םכש השעש ,במציאות ןשכ רדב אל ההי המשנ ללמו עהרו יהנאצ .המוחלט רהשי ,העוקב ת'שתיק 'חסן '<עמ 176(, םמאשי תא יאנש חהרו לש האות תצרפ .בשתיקתם תלמרו םשרבי םמהסופרי םוהמשוררי ו"הי םקשורי סלרזיסטאנ "המהוללת, יהר ושפיקס רציי רבעיק םנשי א"ל זלהרגי ימד תא "הכובשים שואי אל ליכ רלעזו סלמק בז'קו וולרוב תהפיכ בהל + ךהמש 'מעמ 27+ עהמשמ ןלבי תהמשמעו אהו המסודותי לש .השירה ןאי אהי המציע התור ששי הב האמיר תהניתנ הלמסיר ןבלשו תמושגי .כלשהי ךנהפו .הוא אהי תמעורר אבקור תשאלו .ותמיהות ההוו ראומ תהערפיליו האינ תמאפיינ תא םהמילי 'עצמן םכש השאינ תמאפיינ תא רהציו יהפיגורטיב וא תא .הדימוי אהי החל קר לע .המשמעות תוערפיליו וז אהי ףהכישו .השירי רהתיאו לכ ךכ ,מדויק לכ ךכ דח 'וברור דע אשהו ועצמ הנעש 'חשוד וא רלית קדיו דע אשהו הנעש .סתום יא ויכולת לש רהמשור אהי יביטו וליכולת אלבט תא המציאות לש ,משמעות םא יכ אל האות ,גופה הוב םנעוצי הלמעש םג תהצלח רהשי ו םג בהכא הוהתמיה םשנותרי יאחר קריאתו • ההתופע לש יא תיכול תויכול תהיצוקו וז ובז - אהי תהמהלכ ףכישו 42 ••••• ןגליו 259-258 הכמ םמילי אשל ונאמר לע ההפואמ ""הקורבן תמא דמחמו ""הקורבן אהי ההפואמ תהפותח תא ןגיליו 'מס 66 ף<חור 2001( לש בכת תהע יהפלסטינ תלספרו ,ותרבות ,'אלכרמל' אהיוצ רלאו ,ברמאללה דשמחמו שדרווי אהו ועורכ יהראש הז .שנים וזה טהטקס יהשיר דהיחי ןבגיליו ןונית תלראו 'בו דלצ רדב 'העורך תא חהפתי תוקריא ןהכיוו ןלגיליו כולו . ,אמנם תהכר תהמורכבו תוהעמקו תהמאפיינו ךבדר לכל תא וכתיבת לש שדרווי המקש סלהתייח לא ההפואמ קר לכא האלגורי לע וגורל לש םהע 'הפלסטיני ההבנוי לע ששימו יאינסטרומנטל סבמיתו לש 'ישו ושהינ יפופולר דבמיוח הבשיר תהערבי תב .זמננו םאול יא ראפש םלהתעל ןמ רההקש יהאידיאולוג יוהאמוציונל להכול לש 'הגיליון ושנושא יהמרכז ד<לצ רמספ םתרגומי םספרותיי יוקטע הפרוז םמקוריי (בערבית אהו ה"האינתיפאד שבמע ,נוספים םבה יעיינת .באחרונה ,ואגב רדב ךהעור ד<מחמו (דרוויש םמסתיי טבמשפ יהפסימ :הבא הוז ראומ םששלו יאמית ואיננ .אפשרי" • .ובכתיבה" הלא ןגלזמ םהמאמרי ,משופעים 'כצפוי תבהתבטאויו יאנט תישראליו ,מוקצנות יפר םעט לש םכותבי םערבי םופלסטיני ,שונים םבה יאזרח 'ישראל לכול תא לש י<שנ םתרגומי לש ההפואמ להנ" תמא ,דרוויש ונדפס ןבגליו םהקוד לש ן'עתר 77', רהסופ קיצח רלאו תוהעיתונאי העמיר .הס םבתרגו לש דמוחמ החמז םע'נאי לוש הלא (גלזמן. ת"הרחק "עדות גמסו הז אהי יאמצע למקוב ילמד םבפרסומי םפלסטיניי תהמערכ ת~בי רהספ הלשיר לש ןהריקו תכית השיר ילכותב תעברי יולכותב תערבי תמלגו סחיג םלנבחרי ןמבי סהמועמדי תבי רהספ לפוע זמא 1993 רומסות אהי רלהעשי תא תתיב םהכלי תהפואטי לש םיוצרי ,מוכשרים דולעוד גדיאלו יפואט ןיב .המשתתפים תכית ההשיר תהעברית-ערבי תמתקיימ וז ההשנ .השביח תמתכונ :הלימודים השיש םחודשי לש העבוד תאישי תשוטפ תהכולל םמפגשי םיחידניי םע םהמנחי תוסדר תסדנאו תקבוצתיו הבשיש יסופ עשבו םמלאי ל<כול ,לינה) יתחומ :הלימוד לתרגו הוכתיב ,יוצרת תיסודו ההפואטיק לש ההשיר תהעברי לוש ההשיר ,הערבית במשו לע םטקסטי לש ,המשתתפים ,עריכה םתרגו ,שירה םתרוג יהדד תבקובצו לש השיר תעריב ,וערבית תקריא השיר לע ההבמ דועו. יפרםומ :היצירות םבסיו לכ ומחזר איצ רלאו ןגיליו ילשונ · ךך דמיוח, שהמוקד םלשירי םותרגומי ימפר םעט לש .המשתתפים תבצוו :המנחים רד" ןויויא 'אדן ןשרר ,אס רד" יזל הגווינ םסיהא 'ואוד 'ג'ורג ,חליפה רד" ןסלמא ,מצאלחה יאג 'משערל ןסלמא 'באטדו 'פרופ ןששו ,סומך תאירי ,סלע תליא .קפלן תהגש :מועמדות תכיתו ההשיר תמיועדו בלכותי השיר תבראשי .דרכם שי חלשלו השיש םשירי ,מודפסים תקורר ,חיים המעטפ תמבויל ,לשולח ההמחא סע" 50 חש" תלפקוד ""הליקון יכדמ לטיפו אשל יוחזרו . דמוע תלהגש תמועמדו תלשנ 2002: דע 30 רבאוקטוב 2001. תתשובו םלפוני ויינתנ ךתו םחודשיי ןמ דהמוע .הנקוב תנית ההשיר תמתוכננ ללהתחי ריבנוא 2002. םליוצרי לבכ תאח תמהשפו - תידיע ההשפ ההשני האיננ .נדרשת םבירורי תושאלו ,בטלפון :בעברית 03-5lt63887 :בערבית Olt-8222702 ,הריקון העמות םלקידו ההשיר לבישרא סבחו ת ק ןר הברכ ירמ הב ל תהתרבו דנזשר הנ ז ער תה ר בו ת ו טהספור 1 ~ i ~ זה קרוה למי אשקור חתמו עכשיו על מנוי שנתי ל ן~ןן שירה וסיפורת מקוריות ומתורגמות ••• ביקורת ספרות, תרבות וחברה ••• מסות ••. מאמרים ••• טורים אישיים זה הזמן לחתום עליו לודעת בד~וק על מה אתם חותמים 'הוl}"'ה 'ה' f) 'ה ~11 .?..ן ·------------------------------------ לכברד עיתון 77 ת.ה 16452 ת"א 61163 הנני מבקש להיות מנוי על ייעתרו 77 יי לשנת 2001/2002 שם כתובת טלפרו---- מצורפת המחאה על-סך zoo שייח עבור 11 גליונות כולל משלוח נ בנק מס ' סניף המחאה מס '- : חתימה תאריך----- ו י~----------------~--------------------