מסות ומאמרים עירן צבעוני - על היסודות הדתיים של הנרטיב הבלשי חמודוני 'וסף ברבע - על "השסע היהודי ערבי" שירח אביבית רוח, אנוחם חמי' דרור אלימלך, לי עבורן- ועקביך, ליאור שטוננוג, מרים דרור' עורר פל,ך צבי עצמון' ששון צחייק סיפורת גאו שינג'ן (זובח פרס הכובל). מתוך "הר הנשמה", רנה סיני, "יומולרת שמח!" (פרסום ראשון), סשח שצ'רבח . (מתוך "חפסיכים החביבים שלי") r· ילפ ה•ע לנקוט עמדה למעלה מחודשיים אנו חיים למעשה במצב של מלחמת שחרור מסוגננת של הפלסטינים. אבל בקרבנו עולם כמנהגו נוהג. דבר לא קרה. מדי יום נפצעים ונהרגים אנשים. ערבים ויהודים. יהודים וערבים. עולם כמנהגו נוהג. בתים נהרסים. ילדים נהרגים או נפצעים. חלק ניכר מהפצועים, ילדים ומבורגים, הופכים לנכים לצמיתות. והעולם כמנהגו נוהג. הממשלה נפלה למעשה על רקע האינתיפאדה, שמה המקורי של מלחמת העצמאות הפלסטינית. הבחירות בפתח. האיש שהיה ראש הממשלה על פי הגדרת מומחים - הגרוע ביותר בכל הזמנים, שלפחות פעמיים ניצב על סף אישום פלילי , שרק רוך לבו של היועץ המשפטי לממשלה הציל אותו. והוא, ראש הממשלה הזה, חמק תמיד בעור שיניו. בפעם הראשונה, אחרי התרגיל המכונה "חברון-בראון" ובפעם השביח, בגין הקשר הלא סימטרי בינו , כראש ממשלה לשעבר , לבין נותן שירותי הובלה, אחסון , עיטוף והסתרה של מתנות בהן זכה ראש הממשלה בעת שירותו. מי שהוגדר על ידי יריביו וחבריו גם יחד, כשקרן סדרתי, מככב בסקרים כמועמד לראשות הממשלה הבאה, הציבור הבוחר בארץ הזאת סובל משכחה כרונית. ברק לא היה במשך השנה ומחצה ראש ממשלה אידיאלי . עשה לא מעט שגיאות אבל , היבן שיש לצאת מלבנון ויצא בפעולה אמיצה, חד צדדית, מתוכננת, ועשה זאת בקור רוח. התוצאה לא אידיאלית, אבל בסך- הכול , אין יורים, אין הרוגים, החיים נורמליים, והעיקר , העיקר הוא שיש שם גבול. אלמנטרי , יש גבול. ברק היה הראשון מבין מנהיגי ישראל שהעמיד בפני ערפאת תנאי שלום סבירים. לא אידיאליים, לא בדיוק מה שהפלסטינים היו רוצים, אבל תנאים מרחיקי לכת. שהיו מתקבלים גם על חלקו של הציבור בישראל , שאינם חושבים שהפלסטינים זכאים גם הם לחיים עצמאיים בארצם. ברק הוא המנהיג הישראלי הראשון שהגיע ממש אל סף קץ הסכסוך , הוא הראשון שמישש את ידית הדלת של טרקלין השלום. על כן , למרות חסרונותיו <ומי חף מחסרונות?), חייבים כל שוחרי השלום משמאל ומימין להתאחד ולתמוך במועמדותו לראשות ממשלה מול נתניהו. נתביהן מנווט על ידי הימין בכלל והמתנחלים בפרט. בל נשכח שהאנשים האלה, המגלגלים עיניהם השמיימה, הוציאו מקרבם את ברוך גולדשטיין הרוצח ואת רוצחו של רבין . את המחתרת היהודית ואת אוהדיו של מאיר נחבא. ועוד כהנה וכהנה." על מה שנקרא האינטליגנציה, המכונה בלשון המענישה "האליטה", כן , על האליטה הזאת, אנשי אקדמיה, אמנים, סופרים, שחקנים, אנשים החושבים חשיבה חופשית: המבינים שמדינה אינה אלא מכשיר בידי האדם כדי לאפשר לו לנהל חיים נורמליים, שלווים ומהנים, כל אלה שמבינים שאין קודש באדמה, שהים שלנו מלוח כמו הים של עזה, מי שמבין שהקדושה היא רק בחיי האדם. חייבים להתגייס ולחסום הגלידן הזה מביא לקורא שני פרקים מתוך הרומן 'הר הנשמה" מאת ג'או שינגן , חתן פרס נובל לספרות לשנת 2000, בתרגומו מאנגלית של שמואל שתל. מן הראוי לציין גם את קטעי הפרוזה המיוחדת של סשה שצ'רבה בתרגומה מרוסית של גלי-דנה זיגגו ואת הסיפור הקצר - פרסום ראשון בפרוזה - של דנה סיבי . בשירה אציין את אביבית רוח, צבי עצמון , עודד פלו , ששון צחייק, דרור אלימלך ,מרים דרור , לי עבורן-ועקבין , ליאור שטרנברג, אברהם חמי , יעקב שי שביט. במסה נרחבת, עושה עידן צבעוני ניסיון מעניין באפיון היסודות הדתיים בנרטיב הבלשי המודרני. יוסף ברבע כותב על "השסע היהודי ערבי" כפי שזה בא לידי ביטוי במקראה שערכו רות גביזון ודפנה הקר . לא אמנה את כל סקירות הספרים שבגליון , מלבד שני ספרים המבוססים על ראיונות, הזוכים כאן להתייחסות. ספר הראיונות המרתק שערך ודביק ווזבטל עם סמי מיכאל , ושיחה עם איתמר יעוז קסט על דרכו בספרות העברית. שתי זוויות מרתקות, של מי שהגיעו לכאן , ממקומות כל כך שונים, והם חלק מהמרקם המרתק והסבוך של החברה והתרבות .הישראלית רק נגעתי בכמה תחומים בהם עוסק הגלידן , הנושא את המספר 250! היינריך היינה בן 203 אם במספרים עסקינן, ב 13- בחודש זה ערכה העמותה "אגודת חובבי היינה" ערב רב משתתפים באודיטוריום של בית אריאלה בתל-אביב. האולם היה פקוק, חלק מהקהל נאלצו להסתפק במסך שהוצב מחוץ לאולם. הערב נערך לרגל הופעתו של הספר 'חייו הכפולים של היינריך היינה" מאת יגאל לוסין. כל הדוברים בערב התייחסו אל חידת החת עביי נדת ההולכת וגוברת ביצירתו של המשורר הדגול. לא מעטים התייחסו אל מוצאו היהודי של היינה. הרבה לעשות בתחום זה א"ב יהושע שהזכיר את המרת הדת של היינה ואת אמירתו הידועה ברבים: "אינני צריך לשוב אל היהדות כי מעולם לא עזבתיה". מעבר לחשיבות יצירתו השירית של היינה, רואה א"ב יהושע חשיבות ואפילו תקווה באמירתו זו , כי בכך , לדבריו , ניתן להיות יהודי , נוצרי , או מוסלמי , או בןכל דת אחרת, או להיות אדם לא ~ יןו=י ~ ~ • מאמין , בלי להתנתק מהעם את כב ימין נתביהד . ולהציל את האב שים החיים בישראל . ~ "/1 ~":.1) / היהודי , תרבותו וההיסטוריה שלו . במילים אחרות, לנתק את הדת מהלאום. אמירה מרחיקת לכת, מעוררת עניין וראויה לעיון ולדיון. על כל פנים, היינה על מותו של אהרן הראל קשישא, בן 203, חי וקיים. תנחומינו לבני המשפחה העורך , וחברי מערכת 'עתרן 77' שירה אביבית רוח צבי עצמון ששון צחייק לי עברון-ועקנין עודד פלו " 5 11ו~ ~-----------------, לכבוד עתרן 77 ת"ד 16452 ת"א 61163 בנק """".""""" סני""""."""""".ף ." מס' """""."האחמה .."""" דרור אלימלך אברהם חמי מרים דרור ליאור שטרנברג סיפורת סשה שציונה: "הפסיכים החביבים שלי" <קטע>: מרוסית: גלי-דנה זינגר גאו שינגין: "הר הנשמה" <קטע>: מאנגלית: שמואל שתל דנה סיני: "יומולדת שמח!" <פרסום ראשון> מסות ומאמרים יוסף ברבע: על 'השסע היהודי ערבי", מקראה בעריכת רות גביזון ודפנה הקר עידן צבעוני: על היסודות הדתיים של הנרטיב הבלשי המודרני ביקורת ספרים 7 9 10 13 13 24 25 31 32 34 40 14 16 השער: איור , מיכאל בסר <עמ' 34( תיקון טעות יהודית אוריין על "החיה שבג'ונגל; ספסל השוממות" לחברי ג'יימס ועל בגליון הקודם נפלה טעות בשירה של גלי-דנה זינגר; נכתב "אהבתי כל כך" ליהודית רותם שלמה שבא על "מקשיב לקולות הלילה" לאביבה איזנברג ירון אביטוב על "מפתחות לתטואן" 1 'האיש הקטן שאוכל גרעינים" למשה בן הראש ועל "עולמו של סקוטי" לפיטר הדג'ס רות לבבית על "גבולות הרוח" - ודביק רוזנטל מראיין את סמי מיכאל 6 7 8 - רו~ה רימונים במקום רו~ה רימונים. ניצה גורביץ' על "עומס החום" לגד יעקבי 9 10 אלישע פורת על "שני צדי הסף" - אוטוביוגרפיה ספרותית של איתמר יעוז קסט <ראיינה - חנה יעוז> 11 4 6 אבקש מנוי לשנת 2001 מדורים שם ושם משפחה."" ....".."""...".."."....."."""........."....".." לפי שעה- יעקב בסר כתובת." .....".."".."..."..."."".."..""""....".."..""""...""..".... טלפון ."....."..."....."..."."..."".""."..."..."""""""...".."....".... המלצות 'עתרן 77' מה קורא? - יהודית אוריין חצי פינה - רוני סומק: שיר של ויליאם וורדסוורת מצורפת המחאה על-סך 200 ש"ח עבור 11 גליונות <מאנגלית: דפי קודיש> 11 כולל משלוח משולחנו של בית קפה - מקסים גילן מצד זה - עמוס לריחן דואר נכנס - יעקב שי שביט, א. אלפרן , טל סמולסקי אינדקס 2000 lRUן 77 12 26 41 42 '------------------~ שנה כיין .גליון 250• כסלו חשםייא .דצמבר 2000•22 שייח ירחון לספרות ולתרבות העורך: יעקב בסר המוייל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לויתן, ששון סומך, רוני עמותה מסי 580075375 סומק, אריה סיון 1 צבי עצמון 1 דורית פלג, עודד פל,ו בתמיכת משרד המדע , התרבות והספורט, מי נהל התרבות מחמד המזה ע'נאים, שלום וצבי 1 יעקב שי שביט והאמנות. Iton 77 Literary Monthly Jacob Besser : ו · Edito עיצוב: מיכאל בסר עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד עיריי ת תל-אבי ב יפו . האגף לאמנויות. המערכת והמינהלה: טלפקסי: 5619879, ת"ד 16452 ת"א non Ballas, Amos Lvitan, ו Managing Editorial Board: Shi ·ie ו k, A Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Somec Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg, Mohamed H. Ganaiem, Jacov Shai Shavit Yice Editor: Amit Israeli Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser יחסי ציבור: ניצה גורביץ' ניקוד: שמואל רגולנט המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. לוחות: אורניב מועצת המערכת: יצחק אורבוך-אורפז, גילה בלס, משה דור 1 נתן זך 1 א.ב יהושע, ש. גיורא שוהם, אנטון שמאס המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יו אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת וממוענת. חומו יש לשלוח רק בדואר וגיל, מודפס ברווח כפול על צו אחו של הנייר. רצוי לצוף דיסקט, בתיאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טל': 5619879 דואר אלקטרוני ITON77@ACTCOM.CO.IL מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי ~וי ן~ יצחק בשביס-זינגד: 'חורכן קרשכ וחנוך לדין 1 טוני מוריסון 1 וויו עמנואל פינטו : "דניאל", הוצאת בשלים וקטעי פואמות שראו אור. רעוד סיפורים על אנשים ושזים"; דג וסמן 1 א"ב יהושע, לואיס קרול 1 שוקן 149 ,2000 עמ' "יש רגעים, בטרם תצא אל האשה; בשקט:/ בטרם "השטן כגוריי" ; תרגמח מיידיש גדי טאוב, אלזה מורנטה, יהודית את הספר מרכיבים שלושה חלקים: להעלם בשחור , והתקינה על-פי הנוסח האנגלי: קציר 1 יהודית הנדל 1 נטליה שני סיפורים וחלום - שבמרכזם תדרוך אולמות לבנים, / ריקים, ~ בלחח דובינשטיין. הוצאת כרמל ירושלים 2000 "חורבן קדשנב" - קובץ סיפורים על בני אדם ועל השדים שבתוכם או בסביבתם: אהבה, יצרים, רשעות ותאוות. "השטן בגוריי" - דומן על משיחיות כוזבת והרסנית המשתוללת בעיירה גוריי . המתרגמת, בלהה רובינשטיין, הוסיפה אחרית דבר . יצמק בשב•ם-ז•נגר השטז בגוריי מ aהuו שהיה בימים ד n ו p ים אסא כשד: "רוח איש", הוצאת עם עובר ו"עמותת יחרוז" 430 ,2000 עמ' מטרת הספר היא "לפתוח מדף חדש באדון הספרים היהודי", והוא מחולק לארבעה שערים: "מדינה יהודית ודמוקרטית" , "חיי אדם" , "כמו יומן", "יהודז". מדרכי גלרמן: "הר קירי יקירי", הוצאת קשב לשידה 125 עמ' "קירי אינו 9קיר 1 גם לא ryקיד ; קירי הוא חור דממה; בחדר מוקף אוקיינוס;/ מה עדיף - קיר מסתיר או קיר 9 נ:ייר 1 קיר מסתיר או קיר מונע; קיר היוצא כאן ומעבד; או קיר המסתיר קיר אחד; או קיר שאינו חוצץ או חוסם דבר?/" <קרקור, עמ' 51(. "אהנתולוגיה החדשה", כרכים א' ו-ב' . הוצאת הספדיה החרשה 2000 לד גל עשר שנות קיומה של "הספדיה" השני כרכים ובהם מבחר של נובלות וסיפורים של סופרים שיצירותיהם דאו אוד בהוצאה, ובהצלחה ניכרת. מדובר ביצירות שלא הופיעו עד כה בהוצאת "הספדיה החדשה": פול אוסטד גינצבורג, צ'כוב, פדוסט ואחדים. סילביח פלאת' : "אלקטרה כשביל האזליארת", מאנגלית: אודח סגל. הוצאת כרמל ירושלים 2000,1999 עמ' קובץ שירים נבחרים. עירו נסוק עדך ושחד ברם הוסיף הערות ואחרית דבר. "אפילו ענני השמש אין כוחם להשתלט על חצאיות כאלו. / אף לא האשה באמובלנס./ אשר לבה האדום פורח מבעד למעילה בדרך כה מופלאה -// מתנה, מתנת אהבה ; אשר לא ביקשתיה כלל ; משמים ;/ ."" <פרגים באוקטובר, עמ' 120( אלקטרה בשביל האזל'א i ה :וילב.יה פלאה' מאיה פדוכטמן: "לומר זאת אחרת", הוצאת הספדים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב 2000, 160 עמ' החלק הראשון של החיבור עוסק בשירה העברית החדשה, בעיקר של שנות השישים והשבעים, והשני בשירת הילדים המקבילה לתקופה זו: זאת באמצעות בכלים בלשניים ועל-ידי ניתוח שירים - בעיקר של נתן זך 1 אמיד גל נע, דוד אבירן 1 יונתן וטוש, יהודה עמיחי 1 יחיאל מר ודליה רביקוביץ. דורו בוסי: "הירח ירוק כוואדי", הוצאת עם עוב.ר ספריה לעם 2000, 272 עמ' התבגרות נער בשכונת בשכונת התקווה של שנות השבעים, בלשונו של הנער 1 מוסא: כפי שסופרה על ידי דוד בוסי 1 סופד צעיר ובן השכונה. דניאל 1 פרסומאי , מרצה לתיאטדון או פליט על אי בודד - איש ללא עבר 1 המרבע על-ידי מחשבות ותחושות בלבד. שחד אילן: "החרדים כע'מ "; הוצאת כתר 2000,392 עמ' "התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק" - הספר מתבסס על סדרת הכתבות "חרדים 98" שנדפסו בעתרן 'הארץ': <שחר אילן הוא הכתב והפרשן לעניינים דתיים של העתון>. ריטה דאב : "ארוחת בוקר של אלופים", מאנגלית: משח דוד, הוצאת קשב לשידה 2000,96 עמ' משיריה של "שרת השירה" של ארצות הברית, בשנים 1995-1993• "יאש-ב w ~ים שחום זה בדמות נער במכנסיים מרווחים! / קנקני קפה קטנים על גחלים, היrנק על הלשון ./; הגמלים ניצבים בכל יופיים הערטילאי -/ בלילה הם מתקפלים כמו מפוחיות-יד חיוורות.// כל המשףכ;ת מזמרות בציפורים צהובות! ילד חולף בריצה ולימונים בידיו. // מזון הוא בושם, נשימה היא אוכל-נפש./ הכוכבים מתפוררים, מלח מעל לשדות איקליפטוס." <רשימות מיומן תוניסאי> פרד ר'אגיאד: 'ל'הזין את הרוחות", מאנגלית: יוסי מילוא, הוצאת עם עוב.ר סררת פרוזה אחרת 2000,332 עמ' רומן שלישי של המשורר והסופר בן גיאנה, המבוסס על סיפורה של אניית העבדים "ז'ונג": ב 1781 היתה האניה בדרכה מאפריקה ל ג'מייקה. עקב מגפה שפרצה הושלכו ממנה 122 עבדים וטבעו , על-פי הוראתו של רב החובל, כדי לקבל בעבורם את דמי הביטוח. אנטון צ'כוב: "ערכה", מרוסית: רינה מדקרן. הוצאת כרמל 2000, 154 עמ' הסיפור הראשון הארוך <האוטוביוגרפי במרה דנה> שכתב צ'כוב. יגורושקה נשלח מבית אמו בחרבת דוד כומר וזרים אחרים, דדך הערבה ללמוד בגימנסיה. עירו בסרק: "כהוא זה", הוצאת כרמל 2000,78 עמ' מבחר שירים - שירי נעורים, שירים עצמותיהם עמודי מקדש; נטושים וחזקים-/ הגוף קדוש אז , שלהי רחיצה -/ מתנשא, בלא ראש, בלא להבחין ;" ('רחיצה' עמ' 15(. ז'ול ונאד: 'דאש גזר", הסיפור והמחזה, מצרפתית: נודית פלו- אלחנן. הוצאת כרמל 2000,219 עמ' סיפור ובו יסודות אוטוביוגרפיים מחייו של ז'ול ובאר . במרכז הסיפור והמחזה עומד ילד' שיותר משהוא שובב הוא מדוכא על-ידי משפחתו. קובץ הסיפורים ראה אור לראשונה ב 1894- ונחשב לספר משעשע לילדים. יהושע ישועה הוסיף אחרית דבר. ג'ניס רבינו: "תרגילי חיסור", גוונים 2000,47 עמ' "יום השתיין הבודד; הגיע. תחזיות אין ; לחובשת קן, לדורס-יום- נודד./ אין בית-קינון ואין פונדק- קיץ./ מה שהיה - ~ךח - שמים; אין. שום אגם. רק ים./ של יי"ש/ ותחמיץ-ירח." חך.;< חסר> חמוטל בד-יוסף: "לילה. בוקר", שירים ותרגומים. הוצאת כרמל 2000,78 עמ' שירים חדשים של המשוררת ותרגומי שירים של אנה אחמטובה, ובדלו 1 דולן 1 מלרמה, פרשקין . את השירים מלווים חיתוכי עץ של חנה פייזר בן-דוד . "תביט. הבית בוער .;תכנס אל תוכו . תישאר.; אתה חי. אל תשאל ;איך. בוער עם האש תתהלך.// הנה לכ היבת ריק מריהוט:; קיר קר. תריס שחור. בין סדקיו שבר שמש יחדור,/ חוט כסף ישן, ידידות". <שני בתים מרובעים, עמ' 13( 4 גליון 250 :\ ינ: ו אביבית רוח ~ • המילניףם השני . .. -: :· . • בר~~~ :רדנרי על ~קנףק ~ךק י:.ת w1 י .:שף ס~ים ל~~ אניס את נפשי ךרא~י • : -:• • T • חשבתי • : -T • ס~צ;ת ::דז :כ~ק Q ט של הטבע -:· -·:. . . נ 1 קךא נףר wץקש 2 ת;לעי ים T •• : ~טףח;ת ג "יתVזר מתל אביב באיי באיי • T • •• • : ת;ד??~~ ~ל T T :כ iPך j2 ע נאנג רידינג : • • : T באיי באיי T T • נףקךא נףר w זקש לסרן קירקגור יכ;tךg י ד;ל;~יט אני ר;דפת :· ·:.-: ג[/ :כ ry ~.זכנףת ry ~יע ~ע.י~י ידעתי ~q רי /J ךד;ן ד- • : זכיתי נא;ר T • • T ~ן ~יצ;צ;ת טףךקיז :כ ry ~קר 3 ~, ז~ב; ;ב~ :כ~ז על נףקךא נףר wזקש ~בף?ין • : ד הצפרים נשאב;ת אל :• T : • • • אני מעדיפה שירת :כ o/ם:י= 7 -• T • :--• : ~אךק י:.רדד ~י j? ןה ס~ש ת;נ~? נקר חסרת גלגףל : . -: יחפים על הגדה -• :•• -ז T ~קס;~זקריג;זקית "break on through to the other side" רך;שpז~ :כ~ת עם מות שאינ; :· אף 7זקךא ד:· .. אנסלט"י . ·. : סגלה T •". : • ~זקיש ןי~~י= 7 ל~? ך~ר הערות: ילדה ערמה ~;:ל 9· ת ·· T .1 ;ב~ iJ ג.ן ~ל ~בולי - משמעות שמו של נבוכדנצר .2 נור w ~ש - בית כלא לעבודות פרך במחצבות, בין טול כרם לשכם ע,ל.ה <שנת תש"א < ~ת .3 "לא זכית י באור מן ההפקר" - שיר זה של ביאליק יש לפרש תוך השמטת מילו ת השלילה . 5 לצידו על הספסל שלהם, כשהיא מציעה הגרמניות - כנסיה, מטבח, ילדים, לו סכום כסף גדול שהיה מעבר <שכולם פותחים ב- k<- עליהם מצווהןן:וז s מה קורא? לחלומותיו. אותה עלוקה ושתי בנותיה: כל רעיה גרמניה הגונה. ואילו בנעמי הב, הב, השקיעה את ממונו' ולאחר קודחת הערגה לשאוף מלוא ריאותיה ן~ יהודית ןאוריי ששילשה את הסכום היא באה להשיבו מרוחות העולם. וכדרך כל אשה מורדת ~ לו. הסכום שנצבר עשוי היה לשדרג אותו היא מועדת לפורענויות, ועלולה במעלות החברה הגבוהה, אף זה חלום להידרדר בקלקלותיה - ואבא חושש. עלום של הרכוס דוד' הסביל ונטול כי יש להם דודה, אחות אביה, שהיא לככ היוזמה, שנכנע לדלות שגזר עליו גורלו. הנראה מקור הכרומוזומים הנושאים תא פניה המגודלים של קייט נעשו זעירים, המרי. היא שעשתה בושות למשפחה, םוה על איבריה הגמלוניים ניסן חן, ודיבורה ניתקו איחה כל מגע. אבל נעמי תיוצר שתי אהבות הטרקליני שובה את לבו הגלמוד. הנה, קשר עם הדודה המוחרמת, נוסעת תלבי אשת השוק הצווחנית ידעה מה זו אהבה האבות היהודי בברלין' בו היא ,מתגוררת מוחמצות ומהי הקרבה, והמתינה עד שיבשיל כדי לפתור את חידת חייה של ,הדודה למענה. הנובלה "ספסל השוממות" איננה ובאמצעותה גם את חידות חייה .שלה הנוי ג'יימס: החיה שכג'ונגל ; סיפור פואנטה, כפי שיכול להתקבל בדרך זו נבנות שתי עלילות, וז מהתיאור התמציתי שלי. הוא בנוי למופת, העכשווית, הרזה, הנשענת על ההעליל ספסל השוממות, :מאנגלית מרחיב ומצמצם במקומות הנכונים, המרכזית של הדודה גבי קליין .הדחויה אמציה פורת, עם עוב,ר הפרוז והפתיחה המופתית שלו חייבת להילמד סיפור חייה של גבי רצוף משברים. השלוש אחרת 2000,283 'עמ בסדנאות לכתיבה יוצרת. בעלים ובן . בת למשפחה תהונגרי הנוי ג'יימס האמריקאי מוכר ובמחוזותיה עבודת התרגום של אמציה פורת ראויה אורתודוקסית, הנודעת בחדירות .קיצוניתבזכות "דיוקנה של גברת" ר'כנפי הי 'ונה" הפעם להוקרה. במאמץ מפרך הוא מעתיק בביתינו הדתי פולני ידעו לספר ת'שיהדו וכן על שום התיאוריה המפורסמת שלו לעברית את שפע האיברים הטפלים, הונגריה חיתה קוטבית מאוד' םמתבוללי המבחינה בין telling לבין showing. אמירות האגב וההסגרים לכדי אשכולות מכאן (הרצל' למשל> ולעומתם םאדוקי לבד מהרומנים פרסם כמאה סיפורים משפטים, שהעברית מטבעה אינה חשה שבאדוקים, יותר מבכל שאר .התפוצות קצרים, שרק מיעוטם תורגמו .לעברית בהם בנוח. הלשון הגבוהה המאפיינת תא גבי' שכבר בילדותה הסתמנו בה נטיות אם אומר שהגברים היו וחינם מטומטמים תרגומיו מתאימה לקלאסיקה בת מאה (ךזה המשובה, מציצה אל העולם יהבוכר באנוכיותם, אוריד את כתיבתו הגבוהה הנוי ג'יימ ס לא נורא אם נזקקים לפעמים למילון' .ו"מחמיצה" של ג'יימס לרמה שיווקית. אבל יזוה לשם כך הוא קיים, וחבל על כל המיל בפירוש האמירה שהיינו מייחסים בלשון כל ייחודיות אינו מציע לה אהבה. קצת הפרקים המתארים את בודפשט שבין ישת עברית שהבערות מבערת). גם העורכים המלחמות הם פלסטיים, עתירי פרטים י מינו לנובלה "החיה .שבג'ונגל" קשה לנו בימינו להבין 1 כיצד חלפו עליהם והמגיהים מצטיינים בקפידה. במקום במהלך מאה השנים, שחלפו מאז הכתיבת השנים האינטימיות בלי שהם נגעו זה בזה. ומרהיבים ביופיים. מול עינינו קמים שניבעו קשיים בהבנת הכתוב, הם רחובות המטרופולין הזרועים חנויות של )1903(, כרסמו בה כתולעי הזמן. אהי רק ליד קברה מתגלה לו אהבתו אליה, מסתייעים בניקוד: "נגעה בעצב רגיש" יהודים, המלבושים עד לסוגי האריגים מתארכת ומתמתחת, ואני' שטעמי רכב והוא נטרף על ידי החיה. - היחיד של "עצבים" עם דגש בכ' - נוקד והכפתורים והריהוט הבורגני עם עוצב על קליפים, קפנדריות ורמזים, "עצב" בשני קמצים כדין' בניגוד לטעות "ספסל השוממות" עולה על הס י רפו השנדליירים מקריסטל. קשה להאמין שכל הקדמתי לגלות את החיה זמן רב לפני הרווחת הקשה לעקירה, שאינה מבחינה המידע הזה הגיע לידיה של הסופרת הגיבור. קשה לי להמליץ על ההנובל הראשון. זהו סיפור מצוין. בינה ליבן "עצב" הסגולית שמשמעה צער' הרכוס דוד מבלה זמן של בטלה עם טקיי באמצעות תיווך ולא בדרך של חוויות לחובב קריאה מן השורה, מאחר שזו וה"עצב", הסגולית הנוספת שמשמעה בלתי אמצעיות. המילים מקימות לחיים נועדה לקריאה בלילות החורף םהארוכי קוקהם על הטיילת, שם הם יושבים על אליל. לאור עששית גז. כל כך ההרב ספסל השוממות הניצב בקצה, ומתבוננים את בודפשט המעטירה, שחיקתה את איזה סיפור יפה, רוצים עוד כאלה. • פסיכולוגיזם, כל כך הרבה חיטוטי נפש בשקיעה. קייט בונה על הקשר המדולדל פנימיים, מנוסחים אמנם להפליא, אבל הזה את עתידה הנצחי. משמתברר לה, כי למי יש כוח. הבחור לא התכוון כלל לקשור את חייו מארצ'ר פר גש באקראי את מ י ברטראם. עם האשה הגסה ו גדולת הפרצוף הזו' היא היא מוכרת לו . הוא מעלה בה זיכרון של מאיימת עליו בתביעה משפטית בלונדון' דבר סוד אימתני' שנלחש לה םפע שם תקרא באוזני כל את מכתביו ותשים גם אני אהבתי בנאפולי' כי הוא חושש מן ההחי אותו ללעג. האלטרנטיבה שהיא מציעה שבג'ונגל' שתביא עליו אבדון; ומשה לו' היא סחיטת ממון חודשית וקבועה כל כך נורא יקרנו' משהו שאינו קשור במרב יטין' בסכומים, שהאיש - בעל חנות לספרים בנפילה כלכלית או בחולי . ישנים - לא ראה אפילו בדמיונו. מאימת מאחר שהיא האחת והיחידה לה סיפר את השערוריה הוא נכנע לסחיטתה, ושופך יהודית רותם: אהבתי כל כך י סודו' נרקמת ביניהם ידידות שנושאה את לבו לפני מיס באן הנחמדות המרגיעה, 351 עמ', יריעות אחרונות הבלעדי הוא אותה פורענות. הבחרדותי שהיא עוד יותר קבצנית ממנו. יהודית וו on הרכוס נושא את מיס באן לאשה, מידרדר ילדה סרבנית ורוקעת, בת למשפחה ובסבלה אין הוא מגלה בה כל עניין אהבת• נל-נך (גברים! גברים!>. לאחר זמן הי א חושפת לחיי עוני וניוול, ובאן החמודה נעשית חרדית טובה, חורגת מגבולותיה ושוברת את פשר האסון' הרובץ לפתחו' אבל אינה אף היא טורדנית ונרגנת, ובזה לו לע איסורים, כאילו מתפרע בה איזה גן נוברי ידיעות אחרוגרת . ספרי חמד מגלה את אוזנו . האם מתוך גאווה, שסירב לבוא משפט עם הכלבתא. עם שנתעה בדרכו . זאת ב עמי' גיבורת בי ישנות, או פסיביות נשית טיפוסית השנים נפטרות שתי ילדותיו וגם באן המסגרת החיצונית של הרומן . אביה לאותם ימים. השנים נוקפות, הם הולכת לעולמה, ושוב נותר הרכוס ערירי הנוקשה צונן כלפיה, היא מגרה בו משהו פאריס. במיוחד שבו את לבי כינויי החיבה מזדקנים, והאידיוט עדיין אינו קולט לבוש בלויים השב לבלות את בין הערביים המעיב על עברו. מנין באה לו נעמי והמיזעור המתפנקים, שההונגרית כל כך שחייה עימו הם אותו מאורע שהיה עשוי על ספסל השוממות. הבעטנית, שאין די לה במה שהחיים עשירה בהם ("קישליין", "גביקם"), אותן להביא את המפנה בחייו . העלמה קייט קוקהם, שסיגלה לה םבינתיי האורתודוקסיים מציעים לה, כלולות, סיומות מרעיפות חום ואינטימיות, האיש הערירי' הסתמי' דל הרגשות והחסר מנהגים של ליידי' באה ערב אחד תלשב מקווה, צאצאים. בדומה לשלוש ה- k שהעברית כה דלה בהן: "ה'ל" (בסגול) 6 גליון 250 הרומנטי 1 ומוליכה את הקורא שולל 1 כי נקלע אליו מבקש להרחיקו ממחשבות י ו. לפניו סיפור הוליוודי. גבר נאה עב כמוה 1 ו~ 1 שכאמור אינו מאבד פרט -חיי הם של ודי. שנה שלא היתה B~ נ 1Hu זנונג בפרק הראשון משחקת רותם ברומן מי שנקלעו למצב אנושי קשה, שמי שלא ~d W ינ נ~ונומ הנינה ודווקא סופו של הסיפור מפתיע: בשונה שפתיים וחושני נושא את גבי בזרועותיו השריריות, לאחר שזו צנחה על מגרש החלקה על הקרח <החלום של כולנו 1 לא >.?ןכ אחר כך הוא מצפין אותה בדירת פאר שאולה, מספק את צרכיה וסופו נושא אותה לאשה. קיטש, חפי אנו. מה פתאום חפי אנו? רותם מנתצת באחת את כל ההזיה, מרסקת את כל הקיטש המובטח, כשהשניים מתגרשים אחרי חודשים אחדים, מבלי שתהיה אפילו קונסומציה עם החתיך המדליק הזה משמע הגבר המרהיב והסקסי לא ביתק את בתוליה. מה היה סוד חטאה כלפיו? והרי כל שביקשה היה להיות לו לגיישה. בשפות האירופאיות מכונה ביתוק הבתולים דפלורציה, מספרת לנו רותם, היינו: עריפת הפרח מגבעולו <עמ' 139( ובהזדמנות זו היא מקדישה כמה עמודים מקוריים ומעמיקים של בוננות אמת על האהבה ושברה, שכוחה יפה לכל האהבות כולן <עמ' 145-141(. הפרק השבי מתאר את עלייתה של גבי קליין לארץ ישראל דרך בולגריה בסיוע הציוניסטים הטמאים, ואף שם מלבלבת אהבה, שראשיתה בזרי פרחים ולהט חיזורים, והיא מרקיבה ומסתאבת לאיטה. גם האהבה השלישית לשרלטן שופע קסם אינה מביאה עליה את האושר המקווה, ואף על פי כן 1 אינן מעמידות קשישה מרת נפש. בדודה גבי הססגונית מוצאת נעמי את מקור שרשרת הכרומוזומים התוזזים, שלה עצמה. אחרי "אחות רחוקה" ן'קריעה" מתיישבת יהודית רותם כאחת הסופרות החשובות והמעניינות בין אדוות השווא בנות-יומן 1 בין שפע הכותבות הקיקיוניות. תיאוריה הדשנים בעלי התפרחת הצבעונית <אך לא בהגזמה) והמטאפורות החכמות והציוריות <אף הן במידה הנכונה) מעניקים לרומן שלה מקצת מאותה איכות נושנה של הסיפורת העולמית מימיה הטובים, כשעדיין אהבנו כל כך לקרוא רומנים. ורק הרהור אפיקורסי מעלה בי סיומו העצוב האופטימי של הרומן: שמא דרכם של הוריה של גבי וחששותיהם, היה בהם מתבונת החיים, זה החשש מפני דרך העקלקלות הזרועה מכאובות ובגידות, שאליה מוליכה החירות לאהוב. תלותה של גבי באהבתו של הגבר והתמסרותה הטוטאלית, הפכו אותה לחומר ביד היוצר בידי הגבר העונתי שלה. החירות לאהוב - אולי כמו כל חירות מדומה אחרת מתנכרת לכל הבטחה ומחויבות שמחוץ לעצמה, היא הפכפכת והרשות נתונה. אביבה איזנבדג: מקשיב לקולות הלילה, ספרית פועלים 2000,213 עמ' עמוס, איש במחצית חייו 1 מנהל חשוב, קצין צבא לשעבר 1 מח"ט, בעל משפחה, אשה וילדים, יש לו חברים טובי ם וכל הדברים שעושים את חייו של אדם מהמעמד הבינוני ומעלה - יושב במשרד לעבודתו ופתאום מרגיש חלישות. חוזר הביתה, מספר לאשתו 1 נוגה, על הרגשתו 1 "כנראה שיש לי שפעת" הוא אומר 1 ואשתו מציעה לו להיפגש עם ידידו הטוב מימי הצבא, רופא, מנהל מחלקה בבית- חולים גדול . עמוס דוחה את ההצעה בזלזול. בליל שבת הקרוב, כשאותו חרב- רופא בא עם רעייתו להתארח בביתם, מספרת לו נוגה על מיחושיו של בעלה. הרופא מציא לו לבוא להיבדק, הצעה שעמוס דוחה, ולבסוף משתכנע לקבלה. לאחר כמה ימים בא עמוס לבית החולים וחברו עורך לו דביקות שונות; "לא נראה שיש משהו רציני 1 אבל בכל זאת צריך לדבוק", אומר הרופא. מתברר לבסוף, שאותו מיחוש איננו אלא סימן לסרטן . וכאן מתחיל הספר "מקשיב לקולות הלילה" 1 מאת אביבה איזנברג, שראה אור בימים אלה. חייו של עמוס משתנים. חברו הטוב הוא עכשיו רופאו 1 והוא חשוד שהוא מסתיר ממנו את האמת. הרעיה הופכת למטפלת דואגת ובילדים מתגלה שתיקה מוזרה של פחד ואפילו הסתייגות. לדבריו של הרופא, תפסו את המחלה בראשיתה, למרבה המזל 1 ואם ייעשו הטיפולים הנכונים, הסיכויים לריפוי גדולים. עמוס ממשיך בעבודתו במשרד 1 עם שהוא עובר טיפולים קשים, בהשגחת מזכירתו המסורה. אבל היחס שלו אל הסביבה משתנה - הם בריאים ואילו הוא - חייו בסכנה. השינוי אינו ניכר כלפי חוץ 1 אבל החיים מעכשיו אחרים והחשדות צצים מכל פינה. נדמה לעמוס שהיחסים בין רעייתו וחברו הרופא מיוחדים במינם ("אני אמות והם יעשו רומן"), בנו מתרחק ממנו ובינו לבין בנותיו שוררת אי הבנה. עמוס מקבל טיפולים כימותרפיים, אבל פונה גם ל"הילרית", העוסקת ברפואה לא מדעית. יבנו ליבן ההילרית, סוזי 1 אשה בודדה ולא יפה במיוחד 1 מתפתחים קשרים אינטימיים. לאט-לאט וביכולת רבה, מציגה אביבה איזנברג את הקורה. היא אינה מתעלמת משום פרט ופורשת את התפתחות המחלה, מן המיחוש הקטן ועד האימה, ספרית פ t על•ם בידיו 1 ואת היחסי ם המתוחים עם אשתו 1 את הקשרים ההולכים ומתהדקים עם ההילרי ת הבודדה, שבעבורה הוא הופך להיות גבר אהוב ובשבילו היא עוגן הצלה. אביבה איזנברג, פסיכולוגית קלינית ביבת-חולים, מספרת על גי ובריה ממרחק, וכך גם היא מתארת את היחסים בין החולים לרופאים, ובינם ליבן עצמם : ללא סנטימנטליות או רחמים, בדי י קנות, ואפילו בקור רוח מסוים, בכשרון סיפורי 1 בוא יבוא ry ~ה הףא ,א~ ד~~ י;~יע, ף~~ר ס~ה ,ףל~~ ךהףא נכ~יד ~~יע :P ~ס~ךיר ~עףן ~ר~ ם~ o/ א ל~~ ם q ד~ים, ק;ךע מרוב הסיפורים העוסקים במחלה מעין זו 1 עמוס נרפא. לאחר שנה של טיפולים קשים, פחדים ומחשבות שלא היו כמותם, חוזר הכול לקדמותו. הרופא ורעייתו ממשיכים לבוא בלילות שבת לבקר 1 עמוס והחבר מעלים שוב זכרונות על תקופת הצבא, היחסים בין עמוס ובין רעי י תו שבים לקדמותם הטובה, הילדים מתברגים וחיים את חייהם ועמוס חוזר לשולחן המנהלים שלו ולמזכי רה המעריצה אותו . דומה שמאומה לא קרה. השנה שחלפה שקעה, נעלמה כלא חיתה, ובכל זאת, מישהו משלם את המחיר: סוז י ההילרית, שהחלום הקטן שלה חלף, נוסעת לארץ רחוקה ונעלמת. בשנים האחרונות יצאו לאור הרבה ספרים טובים, שאינם מבקשים לעסוק בנושאים הגדולים של הארץ 1 אלא מספרים על אנשים אלמונים לכאורה ועל חייהם . הספרים הטובים שבהם נקראים בשקיקה . "מקשיב לקולות הלילה" של אביבה איזנברג מצטרף אליהם. • שלמה שבא צבי עצמון ךיל;נ;ת ך~לים ~ח;ךים ~א;ר הלפידים כמגפים · : . · - -ד נ; q קים, ~~ים ~~~חים מריח פחד ע;~ר ~ין םשףר;ת ם~~ב;ת i2:P רר~ים ~ל ר;~מףת קד;~ה, ר;~זכת, . ~ל םזף~ן סךם, ~~יף ;ע;ר~ ךק;ל t חףזכ, ~~~w א, עד ~ד~?יו ת;ל~~ ~ם~ךז;ם ף~ךצףפ; ~דףש ~כם שנאת לב; המחרחר ..-: : -. -: . ~בףז ךםןש;ן צ;~זכת :p ~ר 7ר~~ ryry מ;ן ם q'ר~~~ צ; ry ל' וההיסט;ריה שח;רצת :• :• :• T : : • -: "אהבתי כל כך" - אבל הם, הגרבים שלה, את היחסים בין עמוס ובין חברו הטוב, ·: את שנוב;א :· ד לא יודעים לאהוב כל כך. • שהיה פקודו בצבא ועכשיו חייו נתונים .עי~~ 14.10.2000 דצמבר 2000 7 ~יו זך ורוני סומק שיבחו במאמריהם את גם אותו? אם היא באמת אוהבת אותו , דרויש מרוו,אי חא r ח pטן שאוכ ל שירתו.> סגנון המחאה הדיבורי-ישיר- היה עליה להישאר. ואם עזבה, מדוע אהי חשוף-ובועט שלו משכנע, לפי שעה, לא נלחמת על ילדיה ומדוע תקופה הארוכ !ב יותר בשירה, מאשר בפרוזה. בעוד היא נמנעת מלבקרם? משח בן הראש: מפתחות 1~ גערני' D שבשירה הוא ממוקד , קצר וקולע, בפרוזה מה שיפה ברומן הוא, שאף אחת מהשאלות ~ לתטואן. בימת קרם לספרות הוא לעתים ארכני ומייגע. במיוחד הללו ,המעסיקות את הקורא, לא נכתבת 1999,142 עמ'; האיש הקטן אמורים הדברים באשר ל'האיש הקטן בו במפורש; הכול ברמזי רמזים, כאילו שאוכל גרעינים, הוצאת ירון שאוכל גרעינים", הזקוק ליד נמרצת של עולמו של ילד הוא שפת סוד קבלית. דליל גולן 2000,136 'עמ עורך , שהיתה מיטיבה עם הספר . מאידך , יש חשיבה אחרת ותובנות אחרות ותכנים "מפתחות לתטואן" הוא ספר ראוי וחשוב המפתח להבנת יצירתו של משה בן הראש, אחרים ושפה אחרת, והם מקבלים ןכא שאני תקווה שיהיה לו המשך. אולי אז ןב והפעם לא לתפארת המליצה בלבד, אהו ניסוח אמנותי מוצלח, אבל המסקנה היא הראש גם ימצא את המפתח להכרה בתור באמת מפתח - מפתחות ביתו ןבתטוא שסקוטי בעצם מבין הכול מבלי להבין סופר , שהוא כה צמא לה. • אשר במרוקו , משם היגרה משפחתו ב- דבר . ולא יעזור כלום, גם אם וינס 1972 לישראל . הילד משה היה אז בן 13, להסתיר ממנו את הסיבות האמיתיות, וא והוא לא רצה להגר . כשאמו אמרה לו שגם יספקו לו הסברים חסרי בסיס, הוא ןיבי ילד של עצמו בישראל יהיה להם בית, הוא השיב לה וlffי 1 \et1i בזכות האינטואיציות שלו , וההבנה ושל שלבית הזה יהיה מפתח אחר. תהיה .על-מילולית לא ברור אם לבן הראש חיתה התובנה פיטר הר ג'ס: עולמו של סקוטי , סקוטי חולם שאמו תשוב, ואף ןמדמיי היפה הזו עוד כשהיה ילד, או שזו התובנה כאוסף של מכתבים ומונולוגים, ושחיבר מאנגלית: שחם סמיט, הוצאת את עצמו מתרחץ יחד איחה ,באמבטיה המאוחרת של המחבר , אבל מה שברור בני משפחת בן זמרה, וביניהם משובצים בבל 237 ,2000 'עמ אבל כשהיא מגיעה לביקור עם שקיות הוא ש "מפתחות לתטואן" הוא קינה 22 דיאלוגים בין ילד, שהוא בן דמות מתנות בערב חג המולד, הוא מסויג מאוד, הולכת ונמשכת של בן הראש על העקירה המחבר , לבין הוריו , העוסקים בשאלת כשהיה סקוטי בן שש, הוא רצה להיות ןב בקושי מדבר איחה, מעניש אותה לע ההיא מתטואן , שחיתה עבורו מהלומה העקירה מתטואן והעליה .לארץ שבע. אולי בגלל ששבע זה מספר מזל , שנטשה אותו . נכון שהוא לא יכול כשבן הראש כותב פרוזה כמו שהוא כותב אולי בגלל שלהיות מבוגר יותר הבשנ בלעדיה, מחקה כמה מהתנהגויותיה, ףוא שירה, כלומר בסגנון דיבורי ישיר , כשהוא בגיל הזה זה המון . אבל אחרי ושמלא את סגנון הציור שלה (התערוכה השל מצליח לאפק את המחאה הצעקנית ("שם לסקוטי שבע, נעלמה אמו הציירת מהבית ~{1,~/.ArM;;t/ היינו יהודים, אבא, ופה אנחנו ,מרוקאים עסקה בדיוקנאות עצמיים בעירום, וגם במפתיע, וככל שחולף הזמן ומתקרב יום lו':'Je כ f ,..ה- e1:. מרוקאים-סכין", עמ' 58( ולהעביר את הולדתו השמונה, שאביו רוצה לחגוג לו הציור שלו עוסק בכך>, ודעתו כמעט כאביו , הוא מצליח לגעת. "המפתח נמצא על שפת הכריכה החדשה שבנה, הוא חוטף משתבשת עליו בגלל העדרה (כשאמו של בלב" (עמ' 21(. אחד מחבריו לכיתה מארחת אותו בביתם, דיכאון , כאילו מדובר במשבר גיל ה 40-• כשם ש"מפתחות לתטואן" הוא המשך הוא רוצה לאמצה כאם ופולש אל מיטתה אולי אם הוא יישאר ילד ו "ילד טוב" כמו מסוים של '7 ןינת המהגר" , ספר שירים באמצע הלילה), אבל הוא יאכיל אותה שאמו תמיד רצתה, היא תחזור לגור איתר. של המחבר , כך "האיש הקטן שאוכל קש על שעזבה ולא יתמסר לה בקלות, "אני אוהב להיות בן שבע", הוא אומר גרעינים" , הכולל שלוש נובלות, הוא כשתחזור. שתלמד לקח! הוא הרי היה ילד (עמ' 231(, ומתחבל תחבולות כיצד המשך של ספר אחר שלו , 'הספר הבא" , כל כך טוב והיא לא חזרה! להישאר בן שבע לנצח. סקוטי חווה את אך גם המשך של 'תטואן' בכך אשהו במהלך ביקורה, המושב לידה כל הזמן יום הולדתו כאיום, וערב המסיבה מנציח את אחד מבני משפחת בן זמרה. תפוס וסקוטי צריך להילחם על תשומת המתוכננת הוא כמעט ונוקט כמה צעדים בן הראש נע, אפוא, באותם מעגלי לבה. כשהמושב מתפנה לרגע, הוא מזנק קיצוניים, כדי למנוע את הגעתו לגיל כתיבה, שנעים על הציר של הגירה מצד לשם ושואל בלחש: "חזרת לתמיד?" ולא שמונה. אחד וסוריאליזם מצד שני. מבין שתי מוכן לקבל שום תשובה אחרת מאשר כן , על הילד שמפסיק לגדול, או שמחליט האופציות, חזקה יותר בעיני כתיבתו על אבל אמו רק מחייכת ושותקת. כשהוא שלא לגדול , נכתבו כבר מספר יצירות כואבת מאוד במפתח הלב ושאינה מרפה כאב ההגירה. מעכל שאין בכוונתה לשוב, הופך סקוטי חשובות, ביניהן "תוף הפח" ר"ספר ממנו. ספריו אינם מזכירים ספרים של כמו ב'הספר הבא" , גם כאן יש סיפורים לילד רע, סוער ובעייתי. מהגרים אחרים שהגיעו לארץ. מבחינה העוסקים ביחסי סופר-קורא. 'הספר', הדקדוק הפנימי" (וכמובן, 'פ'יטר >."ןפ הדג'ס מיטיב לעצב לא רק את עולמו של מסוימת, בן הראש הוא סוג של פליט. מתוך "הספר הבא", מסופר מנקודת מבטו אוסקר מצראט, גיבור 'חוף הפח", מחליט סקוטי , אלא גם את דמויות הוריו הוא לא רוצה שיכנו אותו המרוקאי של של ספר שניצל מפח האשפה - ואילו ביום הולדתו השלישי שלא ל גדול עוד , המסוכסכים זה עם זה. האיפוק מושל גם הספרות העברית, אבל אולי הוא ישמח 'תקרא אותי', מספרו החדש, מביא את לסקוטי זה קורה לקראת יום הולדתו כאן. פה ושם נטועים בספר רמזים על לכינוי: הפלסטיני של הספרות העברית. סיפורו של ספר המבקש שיקנו אותו . השמיני ,אלא שלסירובו לגדול אין ביטוי ואכן , בראיון איתר ל'הארץ', לא הסתיר 'ספר האתחלות', הנובלה המוצלחת גופני. הרומן של הדג'ס הוא כניסה שורשי הסכסוך , ובעיקר על המשבר בן הראש את הערצתו לשיריו של מוחמד בקובץ, היא 53 אתחלות אפשריות לרומן, מרשימה לעולמו הפנימי החידתי שעוברת האם, שבוחרת לנטוש את בעלה דר ויש. בן הראש הוא דר ויש מרוקאי , שכולן הן וריאציות האחת של השביח. והמבולבל של ילד ו ומחברו מביט על ולחיות את חייה העצמאיים מחדש, למרות ואולי לא מקרי הדבר שהוא משתמש חלק המהפרגמנטים טובים, חלקם סקוטי בגובה העיניים. הספר כולל סצינות שידוע לה המחיר הכדב שתשלם - הפרידה בדימוי המפתח המשמש לא מעט משעשעים, וחלקם היו ראויים לקיצור. מקסימות ומרגשות רבות, שכוחן בכתיבה מילדיה. האב מנסה לחפות על חסרונה, פלסטינים ביצירותיהם. הנובלה מסתיימת בנימה אופטימית: המאופקת והמינורית. הדג'ס מצליח לבטא מפנק את ילדיו וגם גוער בהם ומכה (את ההקדשה בפתיחת "מפתחות לתטואן" "מכאן והלאה, אמר , הדברים יכולים קר סקוטי), אבל הוא יודע כל העת שגם במינימליזם מילולי - מקסימליזם רגשי. משמעותית להבנת השקפת עולמו של בן להשתפר" (עמ' 62(. ונראה לי שהדברים סקוטי מסרב להיות בן שמונה, כי הוא הכריכה שבנה להם לא תהפוך אותו הראש: "מוקדש לכל אנשי תטואן." אני נכונים גם לגבי הקריירה הספרותית של בעיניהם להורה המועדף, ושלעולם לא פוסט-טראומטי. הטראומה שחווה היא נושאם עמי כפי שעם ישראל נשא ונו'". בן הראש עצמו . יצליח להתחרות באם, שבשבת של מצבי נטישת אמו , שעזבה את הבית כשהיא הספר נכתב מתוך תחושת שליחות, כשבן בן הראש כינה את עצמו בראיון כ"סופר רוח הנעלמת וחוזרת חליפות, ילדותית משאירה רק מכתב קצר לו ולשתי הראש משמש כמעין נושא הדגל של ציבור הלא מפורסם הכי מוכר בארץ", הגדרה לא פחות מסקוטי , בנה. אחיותיו . הספר הוא על ההעדר , ההעדר שלם של עולים. "הם קוראים לי מן אירונית-משעשעת, אבל למרות זעמו על בסיום הרומן לומד סקוטי להשיב בדרך של האם. סקוטי מתקשה לעכל את הקברות, ממעמקי ההיסטוריה, ומבקשים המימסד הספרותי , הוא ראוי בשלב זה הקשה על שאלת הזהות: של מי אתה ילד? הדיסוננס הזה: כיצד אם, שאוהבת אותו שאכתוב." את סיפורם" (עמ' 35(. מדובר של התפתחותו היצירתית להכרה יותר לא של אמא, לא של אבא, אלא של עצמי. • כל כך , עוזבת פתאום. מילא שהיא עוזבת ברומן מורכב למדי, הנע קדימה ואחורה כמשורר מאשר כסופר (והוא אכן כבר את בעלה, השופט הנוקשה, אבל למה בזמן ומתנהל לאורך 140 שנה. הוא נכתב החל לזכות בה, כשמשוררים בכירים כנתן ירון אביטוב 8 גליון 250 בתעשיה במדע וחינוך ."" אבל -הוא התהום מצויה מוסיף מיד - "קיימת סכנה שנצעד לתהום עם כל הנס הזה." ששון צחייק בעוני סמי מיכאל, שנפרד מן הקומוניזם ולא I]ל~~ • 1 1 :וו: 1 •: •• T : • "גבולות הרוח", למעשה, איננו ספר. זה אימץ את השקפת העולם הציונית, הוא סמי מיכאל: גבולות הרוח, אכן נונקונפורמיסט המערער על מעשח בחומר המוסכמות בלי חשש ורתיעה - למשל, על שלילת הגולה. הוא כותב: "הנה אנחנו הוצאת הקיבוץ המאוחה קו אדום 1999,256 עמ' הולכים לבנות במזרח התיכון 1 באחד משל;שה י;צא אחד T ס~ט;ם -ל'פ:י~~ . קובץ של שיחות, כאשר המראיין הוא והוא זכור לנו מהופעותיו בטלוויזיה, ודביק רוזנטל 1 עיתונאי וסופר 1 והמשיב וי?]~,ע~~ ;ט;ר~ o סךאש;~י' הוא סמי מיכאל 1 שקראנו ספרים שכתב ף~ע, t';ת~ ~לק~רףם. וראינו על הבמה מחזות שחורבו על פיהם, הףא ~9 אם -~9ל~~ ל~~~ס - פנים שחומות וקול כובש ורך. ס o/ל~~ ~~בףך~:ז הףא סמי מיכאל היה קומוניסט בנעוריו 1 ךלמ;ע.ד :פףג ל; . בבגדד עיר הולדתו . הוא שייך לשמאל o/ם:~ -o/ם:~ ~~יו , הישראלי 1 ובנפשו הוא נונקונפורמיסט - באחד יטמיר ףבאחד י;פע מובהק וכאלה אינם רבים אצלנו . הוא לא T "." : " : -T ."" : - גדל בארץ 1 גם לא בא אליה מרצונו 1 אלא נקלע לתוכנו מכוח הנסיבות. הוא אף רוביק רוזנטל הכריז פעם, בטלוויזיה, שהוא אינו ציוני. עם השנים השתרש בארץ ונעשה פטריוט סמי מיכאל המקומות המסוכנים ביותר בעולם, גטו של יהודים, ואנחנו שמים יותר מדי ביצים בסל אחד. לכן אינני שולל את הגולה." הוא מתייחס בזלזול לאותם אנשי שמאל - והוא רואה את עצמו כלול ביניהם שגלשו בלי להרגיש למעמד הבינוני 1 ויותר משמעסיקה אותם תת-תזונה מעסיקות אותם בעיות של עודף משקל. הוא אפילו כופר בערך המסר התיאטרוני של חנוך לוין . ומה הדבר שסמי מיכאל חרד מפניו? הוא חרד מפני העוני שבתוכנו. העוני אינו חדש לו . הוא פגש אותו לראשונה בפוכרי בגדד 1 זה העוני העתיק, המושרש. בארץ נתקל בו 1 תחילה, בכפרים הערביים. לעוני היהודי נחשף א;ך ry ת; נכע,תףנןים. השמאל הףא הראש T •• : : T ~ק;נכיו r קי ע;לם: יחזאל . ף o/ ל;~ה ~ה~~מ סם י~;ט~ סרא o/ ה ~ry~ן ,I]ן~~ ך /Jן~~ . ,ע~ר~~ף סד ח~צ;ת ך~רעי י;~א ש;~י מח iנכם 7ד;ר;נכיו . רי~א רד~ 11~ די~ה. ,ע~ w ה :ה~~ר~ ~~רים r ~צ;ת ~~יד ~דיו :נואף, ךלמ;ע.ד ::פ;נף ry ךב;ך - ~ך;~ז'יז -~כ;ך~ל . ~ם ~ש;ךת מחקר ך~ q.זrכניר חמרת; בנפח אפסים, שלה. הוא כותב כי מיום שיצא מבית - יותר מאוחר, במסעותיו. הוא כותב: ד:ד ::·--:-· 7 ~ךסב; נ:וך~ץ .ם;ה~ החולים כשהוא מחזיק בזרועותיו חבילה "נסעתי לבאר-שבע. ישבתי כחמישה קטנה ומתנועעת, זו הבת הבכורה שנולדה לו בארץ 1 הוא ידע שכאן ביתו . באחד הגליונות של 'עתרן 77' מן השנה שעברה, כותב עמוס לויתן במדורו על שתי גישות שונות לעבר שאתה מוצא במחנה השמאל . האחת היא זו שמבטא יוסי שריד 1 המצטער על או דבן הערכים של ארץ-ישראל הישנה, שחיתה בתחילת דרכה המדינה השוויונית ביותר במערב והפכה להיות, בימינו 1 למדינת בעלת הפער החברתי הכי גבוה בעולם המערבי. הגישה השגיח, לדעת עמוס לויתן 1 היא ימים בשיכון .'ד יצאתי בהלם. ראיתי שם ילדים סוחרי סמים בגיל תשע ועשר 1 זונות בנות אחת עשרה. פגשתי בחור שאחותו זונה, אחיו בכלא, השני מחכה למשפט, והוא מביא סחורה גנובה הביתה. כולם היו פטריוטים, ימין פוליטי קיצוני, שונאים ערבים, אבל שונאים גם כל דבר ישראלי."" סמי מיכאל אינו מאמין שמפלגות השמאל עתידות למרג את העוני. הוא מאמין יותר בסולידריות היהודית שקיימה את העם במשך הדורות. אנחנו מדינה עשירה גישתו של שלמה בן-עמי 1 האומר כי מאוד 1 הוא אומר 1 ולפעמים הפתרון הוא ךסם ~ךז'ית - מחקר ךז'ד l] ת lJ ךב; מזp~מ~~ת. ~ךז'ית 7 כל ז:~ , ע;לם ף~ך~מ; : ר:פףת הע;ך , ונ;אי הסבר :• ••-•• : T מ~שף~ה, ךמ q ל;ם. ךלמב מ ry ךב מףל ry ךב;~י -.ת~ל~ רך~י י~~~ ry ךב;~:ר ry ךב;ן ך~ 7ב;ן . ךס o/ל~~ א;~ף ~ת ק?~ת מ ry ~ל ס o/ל~-~ ~ם .ל~ :חיך~ל מחקר לי?~~ ר~מ~~ :מ;ג ך~ n.ר; שיך; מראית הפנים. . T -' : -• האבות המייסדים חלמו על ארץ-ישראל הומוגנית ודיברו על "כור-היתוך", שלא התממש לעולם. ישראל של בן-גוריון חיתה "מונוליטית, חונקת", ואילו הוא מעדיף את ישראל של היום, שהיא מרתקת ומסעירה יותר. סמי מיכאל קרוב, בלי ספק, לגישה זו 1 השגיח. הוא רואה בישראל "נס כלכלי אדיר 1 בחקלאות, "לשפוך כסף". ישראל 1 לדעתו 1 היא אחד הגיסים הגדולים שהתרחשו במחצית המאה האחרונה. אבל אם לא תפתור את בעיית העוני 1 אין עתידה מובטח. ספר השיחות בין סמי מיכאל והמראיין שלו 1 ודביק רוזנטל 1 נתקבל בחיבה רבה על ידי אוהדי הסופר 1 אך לא הובלט דיו בביקורת. הוא ראוי להרבה יותר. • רות לכבית ך~ל~ס, ~ק~ה מדרו 1 גלגול המילה המצרית מ~~סה ךרעד מ~ד . העתיקה אסאם, אשר בספר ~ך p ם o/ ךא. יחזקאל נתגלגלה לחשמל ולאלקטרום ביוונית. ,לפ:י~~ ~נ:ו~צףת רך:פ; . 9 סיפורו של מעוז משתרע על פני כמה עשרות שנים, למרות שאין ציון של זמנים או אירועים שניתן באמצעותם לערוך הקבלה מדויקת בין המציאות הארצישראלית האותנטית לבין הסיפורית. הסיפור מתרחש בין שנות הארבעים עד שנות השמונים. בסיפור חייו של הגיבור - המסופר בגוף ראשון משולב גם סיפור חייהם של הוריו ושל בנו. האווירה, הדמויות, הקונפליקטים - מאוד ישראליים. מאוד מוכרים, מאוד מחוברים לעבר ולהווה במדינה, על ההיסטוריה הקרובה של עשרות השנים האחרונות ועל השינויים שחלו בה. תחושת אי-שייכות מסוימת המלווה את גיבור הספר לאורך דרכו הפוליטית מחריפה בעקבות האשמות השווא כלפיו. היא גם גורמת לו להתפטר מתפקידו הציבורי הרם, להתגרש, ללכת בעקבות אהובתו לניר-יורק ולרבוח למעשה מהארץ שהיא "ארץ אוכלת יושביה". אכזבה נוספת הוא חווה כאשר בעת משבר מבחינתו' אהובתו דואגת בעיקר לעצמה. כדי שלא לפגום במתח הקריאה לא יפורטו הדברים, רק אוסיף ואומר שבמהלך העלילה נתקל הגיבור שוב ושוב בטבע האנושי הבוגדני במישורים שונים, אם כי לא תמיד באותה עוצמה ולא תמיד באכזריות לשמה. הרבה ארנון יש כאן. וגם אהבות שמחות שהסתיימו בהחמצות, כמו אהבתו הראשונה לבחורה שהמשיכה ללוות אותו כל חייו' וגם אותה. סיפור אהבה נוסף שמסתיים באופן טרגי משהו מאוזכר בשלבים שונים. למעשה, לעלילות המשנה כגון אלה, נועד תפקיד חשוב לא רק כסיפורים מרתקים בפני עצמם אלא גם במובן העמוק יותר של בניית דמות. גיבור הספר מפנים את הדמויות המשמעותיות כמו את החוויות בחייו' ולמרות הפרידות במישור החיצוני' הן הופכות לחלק ממנו ומעולמו. נקודה זו עשויה להוות מפתח מסוים להבנת המנגנון המורכב של התקשרות עמוקה לעומת הצורך בהיפרדות. שייכות ואי- אהבה 'על-תנאישו j רים -ללא תנאי, ופוליטיו j ה גר יעקבי: עומס החום, הוצאת הקיבוץ המאוחר 2000,141 עמ' פוליטיקאי בכיר שחייו מתנהלים בי ן עשיה ציבורית מתוך תחושת תשליחו אמיתית לבין חיים אישיים מורכבים. םאד מצפוני שלא מוכן לוותר על ועקרונותי המוסריים בעבור "סיר הבשר" של דשוח ושחיתות. כזה הוא מעוז' גיבור רספ הפרוזה הראשון שכתב גד יעקבי לאחר שני ספרי שירה. מעוז בוחר בעיניים פקוחות במחיר דהכב שהוא נדרש לשלם בעבור יושרו .הציבורי חייו משתנים בעקבות פרשה "ש"מככב בה קבלן עתיר-ממון וקשרים תבחלונו הגבוהים ביותר <ביניהם םפוליטיקאי בכירים ואנשי מפתח), הבוחש בקרירה הפוליטית ומושך בחוטים רבים של אינטרסים כלכליים. דמות מפוקפקת מבחינה מוסרית שלא בוחלת בשום- אמצעי בדרך אל הכסף, הכוח וההשפעה. אי-כניעתו של מעוז לכסירנות סחטנות של אותו אדם, מובילה אותו אל תחילת ההידרדרות מפיסגה אל תהום. מהר מאוד הוא מוצא את עצמו בודד במערכה - טרף לכרישים מכל הסוגים. "תיק כברו/ נתפר בעבורו: מסע הכפשות ועלילה שקרית מצאו דרכם לתקשורת שהחלה "חוגגת /1 על הסיפור העסיסי שנפל ברשתה בנוסח: "שר בכיר קיבל דירה לשיכון פילגשו". ועכשיו לך תוכיח שאין לך אחות. לצד קו עלילה מרכזי זה נרקמות עלילות משנה המורכבות מקטעי סיפור-חיים מפותל של אינטלקטואל ויוצר, פוליטיקאי מנוסה ועתיר הישגים ועם זאת נקי-כפיים - שילוב די נדיר בנוף הפוליטי הישראלי ובכלל. חשיפתו לעיתונות מביאה להתמודדות עם חייו האישיים. במישור האישי דרכו פחות ברורה, היא זרועה אהבות ואכזבות, כאב והחמצה, פרידות ושכול. סיפורי אהבה יפים וקסומים לצד פירוד והתרוקנות המסגרת המשפחתית מתוכן רגשי. כנגד המציאות הפוליטית האינטרסנטית עומדים זכרונות מארץ-ישראל יפה, שנבנתה על-ידי אנשי חזון אמיתיים. עבודת-כפיים, צניעות, וערכים טהורים שהם קרקע גידולו של מעוז בכפר' בחיק- טבע אפוף ניחוחות של שדות פרחים ופרדסים: טבע, שעל קסמיו וגם על עוקצו' כואב לפעמים אך לפחות הוא תמים ונקי מאינטרסים. 10 גליון 250 גןן: 5 ~1 ~ מסוימים בשני עולמות: העולם הפוליטי והציבורי המתקיים מעל לפני השטח והעולם האישי הסמוי מהעין . כאן מתנגשים שני העולמות עד ליצירת משבר. דומה שגד יעקבי השכיל לכתוב ספר שיש בו חומרים העשויים להפוך אותו לפופולרי, אך לא על-חשבון איכותו הספרותית. ישנם קטעים קצרים בספר שאולי רצוי היה לוותר עליהם, אותם קטעים שמפרטים עובדות יבשות, ובמקומם ניתן היה לפתח עוד רבדים באישיותו של הגיבור' להרחיב יותר על מערכות היחסים שהוא מעורב בהן' וכדומה. הספר מותיר פתח להמשך ומשאיר גם מקום למחשבה. • ניצה גורביץ' לי עברון-ועקנין ואז חיתה נאה מראה ךה;רסת. :ז ד:ז T :-TT::•:• אי' זה כ ;אב, פצעפחד ן~~~ "·~ כ;:~ לי ש.:-קמ ~· ך ל; ל f': . . . לח, מסת;רי 1מכר . T .•" • : • ry ךף 'י~~~ ~ן :ד~נ:יי דק לי ~ע;לם . :ש דח~~~~ f .זה. קשה לדבר את האהבה חטובה ה~~ ?ד~ר ~ת ס~ q ~ה סט;~ה הנהדרת ולא נעדרת :· :· ·:: :· : :· ··::: ·-: ~ת ד~י~~ף סד f ה ךס~צ 1 ~ה ?~רי ף~ד~~ לא ~f ר;ן לא ~~!\1~ ~ת סא;ר ry ~נג ~ין q ד~י ס~ריס ~נקר' ע~~~~ :דף ~~יף ~ת ל~י ~~נ:ויק 1 ת. שני ספרים של לי עברון-ועקנין - "התעוררות" <סיפורים) 'ר'עד תפארת חיזורנו" <שירים) ראו אור בהוצאת גוונים. שייכות, ועוד אי-אלה סתירות המתיישבות ככל שההיכרות של הקורא עם רבדי אישיותו של הגיבור מעמיקה ומעוררת הזדהות. חוויית המפגש עם הגיבור היא חוויה של מפגש עם דמות רגישה, עם אדם המצליח לראות את החיים על גווני-הביניים שלהם, להסיק מסקנות מהירות ולהגדיר מצבים באופן ההופך דברים מסובכים לפשוטים ומובנים. באמצעות סגנון כתיבה קומוניקטיבי שיש בו הומור' חוכמת חיים, וחשיפת רבדים אישיים <ברור שיש יסודות אוטוביורגפיים בספר' וזה מוסיף עניין' אבל זה לא העיקך) הופכת אישיותו המורכבת של גיבור הספר נגישה לקורא. דרכו הוא יכול ללמוד משהו על אישיותו של איש ציבור ופוליטיקאי בכיר' שחי במובנים פצע הפחד פצע הפחד נפער לי נרגל :·----•:-. •:ד :· אי' זה כ ;אב פצעפחד . ---:· .. ". נילד 1 תי הייתי ע;טה פנים • T T • • T • : -: של ילד;ת אחר;ת ~ת;ך T -~י~~~ל כ tf המהגר מארץ חוגים רחבים? ואף שלבו של הקורא הולך זו 1 שהיא מעניינת ופוריה כשלעצמה, ,~ איתמר יע ri ק· o ט שבי לרגעים אחר דרך סיפורו החכמה של אילו לא נשאר כ"מהגר שלא נתקבל", שב • צידי הסף יעוז-קסט, ואף שקל להזדהות עם משורר בשולי השירה העברית בת הזמן? קשה ינ: ייי== "הגר" ייחודי שכבר לפני שנים רבות הניח ואי'ג.ר וזנה 'עוז TT להשיב על כך . אחדים מן הסופרים יסודות לשירה שהיום מכנים אותה "שירה והמשוררים שנדחו מסיבה זו או אחרת ו~ איתמר יעוז-קסט: שני צדי אמונית", ואף שסיפור הצלתו ושרידתו ממרכז השיח הספרותי בארץ, מצאו להם הסף. אוטוביוגרפיה ספרותית, בשואה הוא פרשה מרתקת לעצמה, שהרי נתיב משלהם בשיבה אל מחוזות הילדות, ראיינה - חנה יעוז, הוצאת לא תמיד נמצאת ההשלמה ההולמת להם אל לשון האם שזנחוה ובתרגומים. אכן 1 "עקד", תש"ס 248 ,2000 עמ' בשירתו 1 או לפחות לא בשירים המובאים גם בתרגומים משובחים מלשונות בספר. רחוקות, כמו ההונגרית למשל 1 אפשר לגמרי באקראי נפל לידי ספר מעניין פרק מעניין לעצמו הוא יחסו של יעוז- בהחלט להשפיע על הספרות הנכתבת. ומיוחד זה, שלמיטב ידיעתי כמעט שלא קסט אל הלשון ההונרגית ואל שירתה. בקצרה, ספר מיוחד ומעניין ומפתיע. נכתב עליו שום דבר-ביקורת במוספי היחס הנוקשה, ההתנתקות שכפה על בעיקר לגבי מי שלא הכיר מקרוב את הספרות ובמדורי הביקורת של כתבי- עצמו ממש בכוח , החרם שגזר עליהן איתמר יעוז-קסט ואת מפעלו הספרותי. העת. אוטוביוגרפיה ספרותית היא תמיד עק ד בנעוריו 1 כדי שיוכל להגיע לביטוי עברי אוטוביוגרפיה ספרותית, שלבד מהיותה נושא מרתק, בפרט שכאן מדובר בספר מושלם - התחלפו בבגרותו בחזרה אל עדות חשובה על חיי הספרות כאן שנעשה תוך שימוש בטכניקת הריאיון, ההונגרית. בתרגומים שעשה מלשון בחמישים השנים האחרונות, הריהי שבה ולאו דווקא בכתיבתו הישירה של בעל הקונסנזוס, מארץ מרכז-אירופית." ללשון 1 בנסיעות הרבות שערך לארץ ובוחנת את השאלות הנוקבות והכאובות האוטוביוגרפיה. המראיינת, חנה יעוד, ומעניין מאוד בהקשר זה הוא הסיפור מולדתו ובניסיונותיו להתקשר אל שעל חלקן עמדנו לעיל . מן הספר עולה כבר פרסמה ראיונות ספרותיים בעבר 1 שמביא יעוז-קסט על פגישתו היחידה עם והיא בעלת ניסיון לא קטן בתחום זה. הסופר הנוסע אביגדור המאירי. להפתעתו המשוררים ההונרגים הגדולים. ושוב שואל דמותו של המשורר איתמר יעוז-קסט, הקורא את עצמו 1 האם החזרה אל כאינטלקטואל יהודי 1 עצמאי ורחב- חמישים שנה של פעילות ספרותית ענפה, הסתבר לו 1 לאחר שהצליח סוף סוף לפגוש המקורות ההונג ריים, כמו החזרה אל אופקים, שבחר לו דרך מיוחדת משלו החופפת כמעט את שנותיה של המדינה, בו 1 שאפילו סופר ידוע ומפורסם מקורות משפחתו ויהדותו 1 אינם סיבה בשיח הספרותי בארץ 1 וששירתו 1 נאספו כאן ונפרשו מחדש, מבעד לראייתו כאביגדור המאירי 1 מן היוצרים הבולטים לאכזבתו מהתרבות הישראלית החדשה? כמדומה, היא משנית להגותו. המיוחדת של המשורר איתמר יעוז-קסט, של יהדות הונגריה בארץ 1 מעביר את • האם היה ממשיך לדבוק בשיבה מאוחרת שגם נטל חלק לא קטן בעיצובם של חיי זקנתו בתסכול קשה ובמרירות חריפה. אלישע פורת הספרות בארץ בשנים מסוימות. היריעה הוא מצא אותו קובל ומתלונן 1 בדרכו נפרשת גם כעדות קרובה ולפעמים אף הייחודית, על דחייתו ועל אי ההכרה כאובה, של יעוז-קסט, וגם כמבואות, בגדולתו. ועל מי הוא זועם? כמובן על פרשנות וחיווי דעות וביקורת. והדברים "הממסד" הספרותי של ימיו . בשבילי מצטרפים לשיח הישראלי האינטלקטואלי לפחות זהו בהחלט סיפור מפתיע. ספרותי 1 שיח רב-קולי 1 שכבר חשבנו אבל הקורא, המתקדם עם יעוז-קסט שאנו מכירים את כל הקולות המשתתפים מיצירות נעורים מגששות אל יצירות רוני סומק חצי ן בו 1 והנה בא הספר הזה ומוסיף עוד קול בגרות משמעותיות, אינו פטור מלעשות אחד. קול ייחודי ואולי גם בלתי מוכר את חשבונו. מה נכון בטיעוניו של יעוז- ויליאם וורדסוורת 1 ו ~ לקהל הקוראים הרחב. קסט, על השוני בהשקפותיו 1 על דבקותו בהכללה מסוימת אפשר לומר שזהו קולו בשורש ההונגרי של חייו 1 ובשורש היהודי מאנגלית: דפי קודיש המיוחד של המשורר-הג.ר, או נכון יותר של משפחתו 1 ואפילו היותו מבטאה של המשורר המהגר 1 שבא לארץ העברים קבוצת משוררים ניצולי-שואה. מה באמת מארץ "הגר" 1 הלא היא הונגריה. דומה מכל אלה עשוי היה להרחיק את יצירתו לבי דובק כשאראה שרק יוצרים מעטים מיוצאים הונגריה ממרכז העשיה השירית בארץ . שהרי תרמו תרומה משמעותית לספרות ולשירה קוראים רבים, כמוני למשל 1 הקוראים בארץ, ובאמת מתעכב על כך יעוז-קסט לראשונה את פרשת חייו בספר 1 לא ל~י ז;~ק ה~ך~~~ בסיפורו . האם מיעוט היוצרים בספרות הושפעו מטענותיו בברירת הטעם השירי iJ ק~ת .ן~~~ העברית החדשה מיוצאי הונגריה הוא רק של נעוריהם. אחרי הכול, שירתו תהעברי תוצאה של יהדות קטנה יחסית מארץ זו? של יעוז-קסט היא שעמדה למשפט ;ךן כ ry ii ~ה ~:ןדף.ז:יי , או אולי ישנן סיבות נוספות, כגון זרות הקוראים. נכון 1 מול שירתם העברית של ;ךן ~ך ,ת~~ ~~~רף.ז:יי , הלשון ההונגרית מהעברית וריחוקה? או משוררי שנות השלושים והארבעים, לומו ך~ך :ry ~ה ~~~,זרקן כגון המצלול הקשה כל כך לאוזן שירתם של בני דור הפלמ"ח, ומול השירה א; ט;ב מ;תי! העברית ? או שמא בגלל הקיטוב החריף המהפכנית של מה שמכנים בני דור בתוך יהדות זו 1 חברה חרדית-קנאיתמחד 1 המדינה. ככל שפרשות חייהם של ה!ולד אב הףא לב;גך. •• -T :· ;• ומתבוללת בתרבות האירופית מאידך? המשוררים היו שונות, הרי התוצאה א;חיל י~~ :p י :jfףרקt נר~ירית הדברים אינם פשוטים כמובן, וגם ליעוד- השירית היא החשובה. וקשה ממרחק " קסט אין תשובה ברורה. אבל קל יותר השנים להשפיע לאחור על מערכת דה ~.ןה ~~דיקףת ~~נזית. להבין את "קינת המהגר" שלו 1 כמשורר "ההתקבלות השירית" בפרישת טיעונים, צעיר המגיע לארץ בשנת 1951, וכמעט נכונים ככל שיהיו 1 או "בקובלנות של שאין בנמצא כאן משוררים יוצאי מהרגים", כאובות ככל שיהיו. "אינך", שר בוב וילך 1 "נזקק לחזאי כדי לדעת לאן הרוח נושבת", הונרגיה, שהוא יכול להשתלב דרכם בשיח האם רק חוויית היסוד הנוראה של השואה ובשירי ויליאם וורדסוורת' אינך נזקק למבול כדי להתפעל מן הקשת המרכזי של הספרות המתהווה. כמעט היא שעשתה את ההבדל? האם באמת לא בענן. וורדסוורת' הוא מר טבע והדיו הירוק שלו יודע לטשטש את קו שאני נמשך בלשוני לומר 1 שלפנינו עדות רצו כמה דורות של קוראי עברית לקרוא הגבול בין אותו טבע לשדות הנצח של הפילוסופיה. דפי קודיש בחרה נוספת ומעניינת, על "אפליה תרבותית" שירה שעיקרה הוא השואה? אם כך 1 מדוע לצוד בעברית את רגע זינוקו של הלב המתפעל. העברית שלה שמרה גם על החגיגיות האנגלית וגם על התחושה שמאותה קשת אפשר מסוג מסוים, אלא שאינה באה כרגיל, למשל התקבלה שירתו של דן פגים, להתפעל מימין לשמאל. מתרבות המזרח, אלא ממש ממרכז המוזכר אף הוא בספר 1 והתחבבה על 11 דצמבר 2000 וי~ s משולחנו של בית קפה ~1 ~ מקסים גילן אבנים "ירושלים מצמררת אותי. כאן כל אבן רוויה בדם", - מנסח את זה בצורה ההולמת - .והמייאשת פסטר ואת מארי קירי. ובמהפכה הצרפתית שכנו אמרה לי פעם ידידה תל-אביבית, בעת יציאה כך עשה אברהם שטרן, "יאיר", בבית-השיר האחרון יחדיו סן ז'וסט המתלהט ומארא מוביל םההמוני מתערוכה במוזיאון ישראל. הדבר נכון 1 כמובן 1 לגבי של הימנון לוחמי חירות ישראל, "חיילים אלמונים": לחופש, רובספייר האכזר ודנטון .המשחרר ואגב, משניתז הדם מלהב-הגיליוטינה, לא דהפרי כל שעל מאדמת ארץ-ישראל/פלסטין. כאן נשפ,ך "בדמעות אמהות שכולות מבנים; ובדם תתינוקו הנוזל החיוני ביניהם: במותם ובחייהם, םמטורפי מקדמת ונא, במשך דורות רבים, דמם של םאנשי טהורים; כבמלט נדביק הגופות ללבנים; ובניין מכל הסוגים והלאומים. דוברי כשדית ומצרית, המולדת נקים". למרבה צערי 1 אני עצמי שרתי רשי ונשגבים, רשעים ובעלי מצוות, לא נפרדו ווהי למקשה אחת. כי אל נשכח ששני הצדדים והלל חתית וכנענית מדוברת, יוונית, פרסית ,ולטינית זה ואף מילים אלו 1 בכעורי 1 כפי שילדים םפלסטיני זועקים כרגע סיסמאות על "דור של קדושים" המוכן שוכנים בכפיפה אחת בכל אחד מאיתנו: לקאר ערבית, ארמית, וגם עברית, בה דיברו כאן ךבמש מארקס ניסח את תורת השוויון המעמדי ךא 400 השנים הקצרות בהן שלטו ערבים ויהודים בארץ להקריב עצמו בעד המולדת. ומדובר כאן שממ התעלל באשתו באכזריות. יצחק רבין ההור זו 1 במשך ארבעת אלפים שנות פרעות וטרגדיות. באותה .מולדת לשבור ידיים ורגליים אך עשה שלום םע הדם נוטף גם מאבני האינתיפאדות, הראשונה םוג מסתבר שדרוש משורר כדי לבטא את הטירוף השביח, הנוכחית. מאבנים שזורקים ילדים בני שבע האנושי המצוי בצורה שתחשוף מה שקיים ובקרבנ ערפאת. שמעון פרס ניסח את תורת ה"מזרח עד שבע עשרה, אבנים קטלניות אך גם תחסרו ובמוחנו. "שירת דולן" מימי הביניים, המהללת את התיכון החדש" ויזם בד-בבד את "מבצע יענב האביר הצרפתי ששפך את מוחו דרך אוזניו בתקיעת זעם" שגרם סבל לחצי מיליון לבנונים ושגורש אונים מול טווח רובי הצלפים: רובים שבידי כמעט ילדים אחרים, צעירים ישראלים בני שמונה עשרה, שופר מול בוא המורים (הערבים>; או ההימנון אז מדרום ארצם. .לפעמים הצרפתי "לה מארסייז": "השמעתם בערבות ארצנו; האם עלינו לקבל את הדין הזה, את מגילת נהמת החיילים האכזרים הללו; הבאים עדי הדינוזאורים, כתורה מסיני? או שמא עלינו שכונות יהודיות בירושלים, שהוקמו בחלקן על זרועותינו; לשחוט את בנינו ונשותינו?" אומר בין לנסות, לפחות, להתעלות מעל לצד הקטלני אדמה כבושה, בנויות אף הן 1 על פי תקן עירוני השאר שירם של גדודי המתנדבים מחופי מרסיי שלנו? האם ייתכן בכלל הדבר? לאון טרוצקי 1 ידוע, ממה שקרוי אצלנו "אבן ירושלמית". גבעת שעלו לקרב, לעזור למהפכה האנושית הנאורה המהפכן 1 הבין במעומעם את הבעיה, כשכתב זאב וגילה, מעלה אדומים, קטמון 1 טלביה ומשכן ביותר של הזמנים המודרניים. ודיבר על "המהפכה המתמדת": אין סוף הכנסת - הכול בנוי מאבן ירושלמית. אבני דמים. ללמדך שבצמאון הדמים קיימת אחווה אנושית לעמלם של המשחררים, אין קץ לניסיון לסייע אין לנו כמובן זכיון על שפיכות הדמים על אבני אוניברסלית, בעוד שמול נדיבות ואהבת-הזולת - ללידת עולם חדש. המאבק האישי 1 המקום. לפני בית המקדש נבנו מקדשים אחרים המכונות גם אינטרנציונליזם - ניצבים שלושה האינדווידואלי , למען עולם טוב יותר 1 ארץ מאבן מקומית, מקדשים לאל-הפר הכנעני מחסומים: בצע, שנאת הזולת ופחד מפני האחר. אכזרית פחות, עם נדיב יותר 1 אחווה כלל ולעשתורת אם-כל-חי. אחריהם נבנו כנסיות היו ויש, תודה לגורל 1 בעלי מחשבה המנסים אנושית כנה - מאבקו של כל אחד ואחת ומסגדים מאבן ירושלמית. הקבר הקדוש לישו 1 בלב להתגבר על הטבע האפל 1 על אותו חלק של הגוף מאיתנו - מתחיל עכשיו 1 משום שהוא מתחיל כל הזמן. זהו מאבק נצחי. ורק אם ניאבק כל העיר 1 ומסגד אל אקצה בחרם א-שריף - "המשכן ושל הנפש שחוקרי הפסיכה מכנים "המוח המפואר" - טבלו אף הם בדם מתנגדי הדת הדינוזאורי", הוא אותו חלקיק בקורטקס המגיב הזמן, בכל פעם מחדש, נשיג, אולי, את הרשע שמקדשת את המקומות הללו . בצורה בלתי הגיונית, אי-רציונלית, על פי זכרונם והאפלה הדוהרים לפנינו בקול צוהל 1 כן, שכחתי: בלב מסגד עומר מצויה אבן מקודשת הגנטי של אבות-אבותינו 1 הדינוזאורים, הרחק המתפתלים בצהלת-רצח בנהרות-דמנו . לאיסלאם. משם, כך אומרים, עלה מוחמד לשמים מאחרינו 1 בתחילת שרשרת ה.דנ.א. של בעלי הדם ואל ננסה להשתמט מחובתנו לאחרים, על גבי סוסו המכונף בורק, מעין פגסוס ערבי. החם שהננו עכשיו 1 אך שלא זרם עדיין בעורקיהם בדיבורים על הדם היהודי שלנו' שנשפך בעבר 1 סאלח א-דין לא היה קוטל קנים והצלבנים השקיעו של אבות-אבותינו. שמוסיף להישפך. השואה איננה תעודת יושר בתשוקתם אל האבנים אלו לא פחות קנאות-אמונה, היינו פעם מפלצות. ובמות מה, חלק מאיתנו נשאר ליהודים, כפי שקרבנות האינתיפאדה אינם שנאת הזולת ואכזריות פתולוגית, מבני הזמן הזה. מפלצתי. תעודת יושר לערבים. ואל נדבר על גודל האבן מעצימה את הטוב ביותר ואת הרע ביותר אבל הדם יבש והאבנים שורדות. המוח הדינוזאורי האבנים: צדק ודיכוי אינם נמדדים בליטראות שבטבע האנושי . הדם השפוך על עפר הארץ מגיב - אך המוח האנליטי והרגיש מבין. מנסח, ובקילוגרמים אלא בתהילה ובסבל. והמחלחל אט אט אל תוך סלע-ההרים משמש יוצר 1 מעניק קני-מרה מוסריים לאשה ולאיש. אותו ואמנם מאמץ מתמיד 1 סבל בלתי פוסק ותהילה קטליזטור ומגבש של הצד האפל האנושי 1 בין אם רשע אנושי שהקיא ליקום את אטילה ואת היטלר 1 זמנית - הן-הן אבני הראשה עמן נבנה מחדש בן האנוש יהודי הוא, מוסלמי, נוצרי או כנעני. את טורקוומאדה האינקוויזיטור ואחרים מסוגו 1 גם את עצמנו ואת עולמנו . בטרם יהיה מאוחר לפעמים אחד מאיתנו 1 מודע לטירוף הביולוגי של העניק לעולם את מרטין נובר 1 מנסח פילוסופיית מדי • לבל יהיה סופנו כסופם של הדינוזאורים. המין האנושי ולרשע המבעבע בעורקינו - אך הדיאלוג עם אלוהים - ועם הזולת - ואת אלברט • שאינו מסוגל להתגבר על הקיטוב שבין "זר" ל"אח" איינשטיין: את ארכימדס ואת פלוטרך; את לראי 12 גליון 250 האם כנען בוערת תםיt~ ל t :ת f ח"ם םנז;ם ז~: ש;~ך ם o/ ד;ת: ראש על וביך~ק כ;בע מצחנזה על- מזה 'o/מ 1 ט ע:ז ע,צף~ה ך~ל ~ק~ל.ת געל בצד עודד פלך ~ ו~ו ם~ם ~ךץ ע.~ר f גען ס;נ;יה . זה ובי o/ א ~ל.ב ~ד~י~ים ס , זי;ן דחיד:ם ובי~ת ~ךץ ~נ:י.רה ~ק;ם ~נ:ים~ר ל~~ךים ryf ךף ד~י~ה זקפףס ~סרים qo/. רי ~י~י ס~ךץ ן~ינף o/. ~ל ry ים ש;ךה ~ה ך ry יא qw רית א;ר ~קךם ד:ם \_ז q ר;ן ף~~.ל וברע.רב ף~נכנר ~זp~ע;ל ם~ר · o/ם .Q ף ל.~נכנף ~ה;מ;ת 7~ס o לא םרח.ק םיpזן~t'ז;ב 7 ~צ;ק רף ry ~ל.ב ~ד ryר o:יtry נכיו 9 ךק ו@~ :•:•:TT T י :--:••T T '' : T ח;רים בנזוח · . ז- · - ~ק;ם o/. ~ד;ת קדח t\1 ש ~~~ י ע.~ןיו ן~~ ~ח;ןה ב; ~ל.ם ח~: ~ל.ם ח~: ;מ~ ~על ק~צףץ ~ים י~~ ס~ן~ה םט;~ה Q ~ךת ד~ 7 ים הט;ךה אדרת לדם :•:• T - - ry ךיץ ~קלי~ת ~t ע ם~~לם עד ~?נזיך ~·;ד~;ב . י;ם אד i י 7 ימ;ן ןקףב :-T ךהףא דר ר~~~ך ע,ךובןת ח;ל fובי w ק ~ד~ים ~ךעת t' ש ~ע~עף w םר תיiזאתפ מפציע ערלת ת;ב~~ ז : ם~ם f גען ב;~ךת <מתוך פואמה בכתובים> דרור אלימלך נסיוב אחנה לקחף ~ת ם~ 9 י;ב o/. לי ג 9י; ב ~ם ry ךר o/. 'לי דס:ה ~ם י;ם ק~י fo/. ~ר ס:ה כי ~~לם ~Q ך סכל' ך~ז י;ם ~רך o/. ל qt\ ~ה נמלים לבנות שאפשר היה למת"ח על פני שנה שלמה. q ~י ~פ;~ךת א; ובידח.דה f ~~ךים, f ~תף~ים, ק~~נף, נמלים לבנ;ת-אדמדמ; T : ' T : -: :- נ;_ךל ל~ז-~םדםב ףדעךב; o/. ל י;ם ~קךאנף ?ry נ;וד g ק. שמתפרצ;ת מרעב;ת T :·., : T : • •: נ;_ךל ו~: נדר? ~ת;ך קך~י סר~~ה. ~י o/. הף נ;~ף מףל ע.יג י qt\ ~ת .ח~~ ~ל o/ דה ~ןנזףק בי~~~ נזך~ב ~q הד~ץ~~ על קיר דק ה~דךיt ת~~חי בלילה יכבף ~~ י ~ם~ה ל ry ך T T : -: ך 9ryיt ל.ק ד~~ 13 וי~ 5 ן~ ~ לערער על המוסכמות תהישנו יוסף ברבע השסע היהודי-ערכי בישראל: מקראה, עורכות: דרת גביזון י דפנה חקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2000,318 עמ' המכון הישראלי לדמוקרטיה מוכיח עצמו פעם נוספת כאכסניה ראויה לסר גירת מרכזיות באג'נדה של ההווה הקרוב ולבטח של העתיד. המקראה חינה קובץ של מאמרים מעניינים וחשובים שכבר פורסמו באכסניות מכובדות כשלעצמן ומבחינה זו יש לברך את העורכות - פרופ' רות גביזון <משפטנית נחרצת שאינה הולכת בתלם> ודפנה הקר <דוקטורנטית לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באובי ברסיטת ת"א> על הקונספציה של קיבוץ פרסומים נבחרים בנושא השסע היהודי-ערבי. בהקשר זה יש לציין את פעילותו החשובה של המכון לחקר השלום במרכז היהודי ערבי לשלום בגבעת חביבה, כמו גם את המכון היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה. אחת ההערות של פרופ' גביזון בהקדמה שהעמידה לקובץ' מעוררת עניין נוסף, באשר יש בה משום עידוד לגבי פרסומי העתיד: "המאמרים במקראה נכתבו כולם בשנים האחרונות. התעוררות זו מבוססת הן על ההכרה בחשיבותו ובמרכזיותו של הנושא, והן על על צמיחתו של דור חדש של חוקרים יהודים וערבים כאחד' המעז לערער על מוסכמות ישנות 11 <עמ' 8(. המאמרים בקובץ חשובים מבחינה אינפורמטיבית וקונספטואלית כאחד, ובמסגרת זו בכוונתי לסקור אותם בקצרה ולהתמקד בחלקם בלבד . המאמר הראשון במקראה נכתב על-ידי הסוציולוג מאג'ד אלחאג': 'זהות ואוריינטציה בקרב הערבים בישראל: מצב של פריפריה כפולה', והוא עומד על עיצוב הזהות של הערבים בישראל בהקשר של ארבעה מעגלים מרכזיים: "המעגל המקומי' הנוגע למבנה הפנימי של האוכלוסיה הערבית ולשינויים שחלו במשך הזמן במערכת הערכים ובדפוסי החיים, המעגל הארצי' הנוגע למעמדם של הערבים במדינה ולמדיניות הפורמלית שננקטה כלפיהם בנוסף למערכת היחסים הפורמליים והלא-פורמליים עם הרוב היהודי' המעגל האזורי, הנוגע לקשר התרבותי והלאומי המיוחד של הערבים בישראל עם העולם הערבי ובייחוד עם העם הפלסטיני' והמעגל הדתי הנוגע לזהות העדתית בקרב מוסלמים, נוצרים ודרוזים" <עמ' 15(. 'הערבי הישראלי: עיונים בשיח פוליטי שסוע' - מאת ח"כ עזמי בשארה הוא מאמר תוסס ומתסיס, המבטא את דעותיו של אחד האינטלקטואלים הבולטים כיום בבית המחוקקים הישראלי . קריאתו דורשת התעמקות ומתוך ההבהרה המושגית העולה מהאנליזה של המאמר' ניתן לעמוד לא רק על הסתירות האימננטיות של המציאות הפוליטית, אלא גם על חיבוטיו הפנימיים של בשארה עצמו, שהגותו אינה חפה מסתירות ומהתחמקויות חמקמקות. בפתח מאמרו קובע בשארה כי "הערבים הישראלים משחקים תפקיד של ישראלים" <עמ' 35(, כלומר ישראליותם אינה אמיתית, באשר מדובר בישראליזציה שסועה, משום שאין היא, וגם אינה יכולה להיות, מושתתת על שוויון . מעניין כי בשארה תוקף את הגישה הסוציולוגית המצמצמת את תפיסת ה"ישראליזציה" המתרחשת בקרב ערביי ישראל. הוא גורס כי: "תהליך הישראליזציה מתרחש לנגד עיניהם." ללא שום היגיון' אך הוא מתרחש, וכאשר מציאות ההיגיון סותרת את הגיון המציאות, אין ברירה אלא לשנות את ההיגיון או לפעול לשינוי המציאות" <שם עמ' 46(. מעבר לאבחנה זו' חשוב לציין כי תהליך הישראליזציה אינו מלא בקרב יהודי ישראל' <הגם שונותו מתהליך הישראליזציה שעוברים ערביי ישראל> וזאת עקב הדומיננטיות - מחד - של התפיסות היהודיות המסורתיות, ומאידך - של התפיסות הציוניות הנסבות על היהודיות <בסוגיה זו ראה למשל: יוסף ברבע: 'מתוך פלוגתא: חברה מדינה ולאום' "מפנה", ינואר 1997(. בשארה צודק באבחנתו כי הקשר של הערבים בישראל עם המציאות הישראלית אינו אינסטרומנטלי בלבד' ומצביע נכונה על התפתחויות כמו העליה ברמת החיים, עליית המודעות האישית והמימסדית לזכויות הטמונות באזרחות הישראלית והתגברות השאיפה לממש זכויות האלה!' הישראליות ככלי פוליטי הכרחי לשירותו של תהליך השלום המדיני' ומהפכת התקשורת כסוכן תרבות. בשארה איננו אינטלקטואל ביקורתי בלבד' הוא גם אישיות פוליטית. הוא לא מנתח את המציאות בצורה אובייקטיבית גרידא <וכמובן נשאלת השאלה - אובייקטיביות זו מה פירושה?> אלא גם מנתח את המציאות מתוך הטיות אידיאולוגיות הנובעות מתפיסותיו . היריעה קצרה מלפרט סוגיה זו' החשובה בפני עצמה, אולם לא אצא פטור משתי התייחסויות. בשארה, בהסבירו את מצבו של המיעוט הערבי בישראל' נדרש ל"סכסוך הערבי ישראלי והעדר הביטחון בנאמנותם של האזרחים הערבים למדינה" <עמ' 38(, "אלה המאמינים כי הסכסוך הלאומי נמשך והמיעוט הלאומי הערבי 2 אינו נאמן יוצאים מנקודת המוצא של הסכסוך לשם הצדקת האפליה. לעומת זאת אותה נקודת מוצא משמשת גם לביקורת האפליה מתוך אמונה כי פני האזור לשלום ועל סמך הערכה כי המיעוט הפלסטיני הוכיח, בדרך כלל' את נאמנותו למדינת ישראל" הוא אומר <המקראה, עמ' 39(. וכאן מעיר בשארה את ההערה הבאה המתארת את המדינה במונחים של חוזה זכויות עסקי בלבד: "מעבר לאנטי ליברליות של השיח על 'נאמנות למדינה' [מה פירושה של נאמנות במדינה דמוקרטית ליברלית ? מדוע היא צריכה להיות תנאי למתן זכויות שוות ? ובאילו אמצעים אפשר בכלל' לבדוק אותה, למעט בדיקת הנאמנות לחוק?]." המדינה כביכול נמצאת במערכת יחסים וגשית ואישית עם האזרח, החורגת מעבר לציות לחוקים ולתשלום מסים" <שם שם>. זוהי נקודת מפתח בסוגיית המדינה המודרבית והסוגיה הלאומית. יש להקדים ולהעיר כי השיח ה"פוליטי הציוני" הינד בעייתי ומהבחינה הרגשית ניתן להבין גם פגיעףת העולה מתמיהה כמו: "... התביעה המעוותת מן הערבי להיות נאמן למדינה שקמה על חורבותיה של ישותו הלאומית". 3 אולם הפגם המהותי הינד ברידוד ההסכמיות המכוננת של המדינה, להסכמיות עסקית של ציות לחוק נטול רגש ומודעות. זוהי השקפה ליברטאריאנית קיצונית נוסח הסופרת אין ואבד' שלא רק שאינה מקובלת נורמטיבית בקרב הוגי הרעות המערביים, כמו גם בתחום המשפט ומדע המדינה, אלא שיש לחשוד כי אף בשארה עצמו איננו מאמין בה, ויש בה 14 גליון 250 האמורפי , םעומדי ם'אזרחי .פלסטינים' חניסו הז יאנומל לבעלי תמבחינ ההמחשב תהמדיני 1:\1 תהמערבי ,הנורמטיבית אהו תבבחינ ןמאי בשילו לש ת"הצהר "כלפור תו"תוכני "הלסינגפרוס סבהתייח תלמציאו [המקומית ו וא םביכולת בלעצ םלעצמ תא בהטו ףהמשות ,שלהם המבחינ "תרבותית ,<המקראה 'עמ 238(. ?האמנם • תהערו 1. יאנ רסבו יכ יזוה ההנקוד תהמשמעותי ךמתו .השלוש ןאי הז אפל יכ הבשאר יהבק הבפילוסופי תהפוליטי לש להג ווממשיכי ןמאבח הנכונ תא .הסוגיה ,להרחבתה הרא םפרנסי :פוקוימה ץ'ק הההיסטורי םוהאד ,האחרון" םאור-ע 1993• 2. הבנקוד וז שי ןלציי יכ חהניסו ט"המיעו יהלאומ "הערבי רהיג חניסו לש תראיי םעול תפוליטי ,מסוימת ישהר ןנית טלנקו םבמונחי .אחרים 3. ם<ש <שם. הבשאר המוד יכ ובקיומ לש ךתהלי הישראליזצי ךא אהו גלוע ול הורוא וב ישינו תהתרבו לש םהערבי לבישרא ה"בצור רשתאפש סלהכני האות [[התרבות-יב. לא ךתו תהמסגר ,הישראלית וא רבקיצו - "עיוותה ם<ש 'עמ 48(. דמח ןנכו יכ ןאי לישרא המכיר תבלאומיו תהישראלי הומבחינ וז שי תעיוו יבסיס הבישראליזצי לש יערב המדינ לבש ההיות תציוני אול .ישראלית 'מאידך שי דלחשו יכ הלמעש ןאי הבשאר ןאכ דמצד תבנורמטיביו תישראלי תלאומי לכל .אזרחית 4. הלהרחב טופירו הרא וספר לש םפרנסי הפוקוימ [[ההגליאני - ץ'ו'ן' הההיסטורי םוהאד .האחרון" 5. ומאמר לש יסמ הסמוח ץבקוב הז ה'דמוקרטי :אתנית לישרא בכא 'טיפוס והנ רמאמ בחשו ךא ההיריע הקצר סמלהתייח .אליו הסמוח ועצמ עמצבי קר לע ישת תמדינו ןשה םכיו תמדינו ת"אתניו :דמוקרטיות" המלזי הולטבי זמא 1990. ןיתכ אשל ןנית תלראו הבלטבי המדינ תדמוקרטי לבעלי לבש רס תגיי תההתאזרחו לש םהרוסי ,שבה ישהר תהאזרחו תוההתאזרחו תהנורמטיבי תהמערבי ןהינ תעקרונו םמרכזיי תלהיו ההמדינ המדינ .דמוקרטית 6. ם<ש 'עמ 41(, תביקור המקיפ לע הה"דמוקרטי "האתנית הרא םג ומאמר לש ןאור ליפתחא ץבקוב הז ןהטוע לש"ישרא אהי םכיו ןאכ הדמוקרטי ,אתנית ךא ההתז לש הסמוח תמתעלמ המהדינמיק תהנגזר המאופי לש לישרא הכמדינ תאתני הב תמתגוררו ישת תקהילו "מולדת. ההטענ .המרכזית" חשבטוו ךהארו לישרא אל םתתאי דעו ללמוד ההדמוקרטי ,האתנית"" '<עמ 118 <בקובץ םלימי ףהחרי ליפתחא תא וניסוחי ןוטע לשישרא אהי ."אתנוקראטיה" 7. תביקור תמסוימ לע והגות הרא יבמאמר ה'אנומלי 'תודעתית םשפורס בבכת תהע ד"מצ "שני ר<ספטמב (. 1998 8. ם<ש 'עמ 81(, םאמנ ךבהמש אהי תמדבר לע ק"חיזו ההזיק תהאזרחי "בישראל ו םג ש"טשטו םההבדלי ןבי יאזרח ,המדינה" םאול ןאי אהי תמדבר רבהקש הז לע הארמ תישראלית-עברי ההפתוח םג "ל"אזךר ןומכא הסגירות השלמעש החינ תקונצנזסואלי ומישעיה ץליבובי דוע בהר אנחב ם<הג םההבדלי .ביניהם> יראו אלהבי רבהקש הז תא וביקורת לש ןאנטו סשמא לע וטענת ההתמוה לש טהשופ רשמג סהגור הכי"קיומ לש תמדינ לישרא וכמדינת לש םהע יהיהוד ואינ לשול תא האופי יהדמוקרט יכפ השצרפתיות לש תצרפ האינ תשולל תא האופי ,הדמוקרטי" הרא ומאמר לש :שמאס ר'הבוק :שלמחרת ,"פלסטינים" ,"ישראלים" רושא יהרהור 'לב, ה<המקרא 'עמ 304(, רברו יכ חניסו ינורמטיב רהיג י<כפ םששמא אמבי <בהמשך ה"קיומ לש תמדינ 'ישראל םכמדינת לש לכ ,הישראלים ואינ לשול תא האופי 'הדמוקרטי יכפ תשצרפ הירת לש תצרפ האינ תשולל תא האופי .הדמוקרטי" ,<שם .שם> רכאמו , אל ןנית ילרח ב ההרב תא ההיריע תבמסגר וז , קואסתפ הבכמ תהערו סביח דלעו ישנ םמאמרי םחשובי .במקראה ומאמר לש גהסוציולו יסמ ,סמוחה ה<שרא ראו רבספ ןהמעניי וכשלעצמ :'צ'יונות ספולמו ןב "זמננו תבעריכ ספנח רגינוס יואב נואל , תהוצא תמדרש השד רבוק זוהמרכ תלמורש ןב ןגוריו , 1996(- ה'דמוקרטי תאתני : לישרא 'כאבטיפוס. אל סאכנ חלוויכו לש הסמוח םע ביוא ופל וכמ םג םע ןאור יפתחאל , קואסתפ תבהתייחסו ולקביעת תהמורכב ההבא לש הסמוח סהגור יכ ל"מוד ההדמוקרטי תהאתני אהו למוד ימדע , יתיאורט יואמפיר אול נורמטיבי , םאול וכמ לכ למוד מדעי , םג להמוד ןשנדו ןכא ליכו תלהיו תנקוד אמוצ ןלדיו ינורמטיב ה<ההדגש .שלי .יב> ראפש שלהשתמ וב אאפו םג יכד רלבק וא קלהצדי תא ההעובד לשישרא םכיו אהי הדמוקרטי .אתנית לבמוד הז ל[מוד יאנומל עהנוב המהתפיס .הציונית אל רברו ימה תהביקור ההעול לממוד הז לע ההתפיס ,הציונית אאל םא רמדוב הבתפיס תהציוני ,כמהפכה תשהעבריו תהיישובי םהקד תמדינתי אהי רהתוצ ,שלה תכשהישראליו לש ההמדינ אהי תהנורמטיביו להכל [אזרחית תמקופל תביקור ןה לע ההתפיס תהציוני ןוה לע ההתפיס טהפוס תציוני ההיריב השהתפתח תבשנו "התשעים ,<המקראה 'עמ 192(. םאול - ןהיכ תההתייחסו תלביקור תהעברי ?<הכנענית> ה<רא םג וביקורת לש יאגס ן'בי תד םולאו תלקרא תזהו 'ישראלית וכמ םג וז לש זבע ןעבור - ן'החשבו ,הלאומי') םאמנ ןנכו לשהמוד םהקיי רחיב להמוד ההזוכ דלמי ב הההסכמ בישראל , םאול ןאי קלהסי ךמכ י"כ םלעול .חוסן" הה"אינתיפאד ,הדבווית" השדומ יכ אהי תאימננטי םלתהליכי םהעוברי לע ההאוכלוסי והז דמח לוע ההחבר הבכללות ךמאיד ר,תערע חבהכר תא י"שמרנ "העכשיו םהסבורי יכ "ה"מצוי דמעי אל קר לע ה ""רצוי אאל לע יהאפשר ביותר . ומאמר בהחשו לש ביוא ופל - ם'זרי :באוטופיה םמעמד לש םהאזרחי םהפלסטיני 'בישראל ם<פורס הלראשונ הב'תיאורי ,וביקורת' 3, [[חורף 1993, ןמכו ןר <ליו טמצוט תרבו םבתחו עמד .המדינה םאול ותפיסת לש ופל , בשכת םג לע רהנוב םוהאוטונומיז <תמהתני , םהא ובלבולי םנובעי לבש והיות עמושפ םמהאוטונומיזי -הדובנובי <בונדאי? האיננ לכל ם<הג ,יומרתה> רבגד הגיש תנורמטיבי .לסוגיה וכמ םג :מסקנתו ה"כינונ שמחד לש לישרא הכדמוקרטי תקונסוציונאלי ריאפש רלפתו תא חהמת ןבי ההיות לש ההמדינ תמדינ םהע יהיהוד י<מה תהמשמעו תהפוליטי לש ת"מדינ םהע ?היהודי" םהא רמדוב תבמסגר תמשותפ דלמועמ תלסגנו תנשיאו בארה" יל ברמן , ילעוז ןאורנ יולאור <דיוויס? ןלבי המחויבות .לדמוקרטיה הבמקר הז ליוכ האופי יהתרבות לש לישרא תכמדינ םהע יהיהוד רלהישמ תבמסגר ההאוטונומי ,היהודית ימבל עלפגו םבזכויותיה לש םהאזרחי םהפלסטיני ל[מו ת'מדינ םהע 'היהודי דיסו קמובה לש תנגחנו ,פוליטית ההחמור דבמיוח חנוכ והיות , רכאמו , לש הבשאר םמהאינטלקטואלי םהבולטי םכיו םבתחו יהמדינ וכמ םג כח" .פעיל ההיריע סלביסו יטענת וז הרחב ימכד ללהיכל תבמסגר וז , רומאח השבשאר עידו יכבק ובהגות לש הגל , ראעז ןכא לבהג ועצמ , ובדבר לע דאח םהגורמי ץלפרו ההמהפכ :האמריקאית ס"המכ לשהטי טהפרלמנ יהאנגל לע ההת אהמיוב הלאמריק ההי ךנמו רביות , וואיל המ םשגר הלמהפכ תהאמריקאי החית םתחושת לש םהאמריקאי יכ םע םתשלו םסכו טפעו הז לשהוט םעליה סכמכ ד[בניגו [לרצונם ויאבד תא םזכות ההחשוב "ביותר ה<שלמ יאבינר - ת"תור ההמדינ לש ,הגל" תספרי ,פועלים תדע וזמננ , 1975(. תההתייחסו תהאזרחי הלמדינ ההנ תהתייחסו ןה הלמדינ תכמסגר ,פוליטית וכמ םג תהמסגר לש ההאומ .הטריטוריאלית ןנית ןלכ רלדב לע תהתייחסו ןה תברמ תהזכויו ווהלל ןאינ תנטולו שרג לכל רועיק 4, וכמ םג תברמ תהזיקו םוהמיתוסי סביח הלרפובליק י<אבינר 'עמ 31-32(, ולזכות לש הבשאר שי ןלציי תא תיכול חהניתו ההגבוה אשהו ןמפגי ךבתו תיכול ת"שימ "האצבע לע תבעייתיו לש םטיעוני .שונים קבצד אהו ףתוק תא גהסוציולו יסמ סמוחה 5 לע ודברי םש"במקו םלייש תא להמוד יהדמוקרט ,במציאות תבאמצעו תביקור המצ . תיאו ,הקיימת ועלינ ךלהפו תא תהמציאו תהקיימ למודל , ןואכ אנמצ ימ השעוש ,זאת תתח תהכותר ה"דמוקרטי "אתנית 6. ההיריע רכאמו האיננ תמאפשר תפריס והשקפת לש יעזמ הבשאר וכמ םג תפריס תהביקור לע והגות .ו המאמר לש תהמשפטני תרו ןגביזו - ה'מדינ תיהודי 'ודמוקרטית? תלמרו ובהירות , ואינ רפטו תמסתירו תעצמיו תהנובעו המתפיסת תהאנומלי תהמצדד הבמדינ ת"הדמוקרטי "האתנית הכאופצי תאפשרי ףמתוק ל"מסלו תההתקדמו תוהעלא ןהשוויו "שלה ה<המקרא 'עמ 85(. יאיננ רסבו יכ למוד הז ןאכ םישי ךלאור םשני ר<מעב םלעצ תהביקור ישל לע תמיד תהיו הדמוקרטי וז רבגד הדמוקרטי תמבחינ תהתרבו תהפוליטי ,שבה> הודומ תשמערכ םהיחסי תהעתידי םע םהרבורי בשבנג ךתפרי תא תההנחו לש ימצדד ה"הדמוקרטי .האתנית" תקולו להבילבו לש .א.ב ,יהושע םהמבטאי תלאומנו תוסתגרנו ימפנ םזרי ת<ישראליו ומבחינת אהי האופצי תייחודי םליהודי דבלב ןואי אהו ןמוכ יכ ןאנטו סשמא היהי יישראל וכמוה ףוא ושולח םלמקו ראח ץמחו תלמדינ <ישראל - םעולי הלמעש המתפיסת ב<חשו יל ךלצי יכ ןאי אהי ,מבקשת ,כיהושע תאקסלוסיביו .יהודית םאול התפיסת העשוי ללהובי <לכך רבאש אהי הרוא תא תהישראליו תכייחודי םליהודי בלבד , יכפ השעול עמהקט :הבא " יל ןאי קספ תשמדינישראל , םא אהי הרוצ תלהיו םג תדמוקרטי םוג תיהודי ךלאור ןזמ , תחייב עלבצ תא ךהמהל לש תבניי האומ ישראלית s", 15 2000 ו~ 5 ~1 ~ הרהורים על הרומן יהבלש כדרמה דתית מוסרית · עירן צבעוני על היסודות הדתיים של הנרטיב הבלשי המודרני חרחורי חוקר;מחקר מטרת הדיון הנוכחי לבחון את מערכת היחסים בין הנרטיב הבלשי הקלסי , הפופולרי , לדרמה הדתית, למחזה-המוסר הימי-ביניימי. אך מאיפה הכול התחיל? ובכן , כבר קראתי את "כל התיאוריות" האפשריות על הרומן הבלשי, על שורשיו ההיסטוריים מן המאה ה 18-, על הרציונל הקפיטליסטי הגלום בו ועל אי אפשרותו לצמוח בחברות מהגוש הקומוניסטי; עיינתי בגישות ביאר-מרקסיסטיות, בגישות טיפולו גירת-אסתטיות, בגישות סמי וטירת, בגישות ג'נדר ובגישות סוציו-ספרותית המספרות על הופעתו הראשונית דווקא בקרב קהל קוראים אליטיסטי - ועדיין נשארתי בלתי מסופק. הטענה השכיחה - על אודות מקורו האסתטי של הסיפור הבלשי - היא כי מדובר בנרטיב ההמךל על פרדיגמה לג'נדית; הסיפור הבלשי אינו אלא אגדה מודרנית, אשר בכסות מרחב דימויים, כביכול פרטיקולריים, מו~ר לנו , התמימים, דימויים אוניברסליים המופעלים על ידי ארכיטיפים שעמדו יפה במבחן המעשיות המסורתיות. כך לדוגמה, בטקסטים של יאן פלמינג <בוראו של ג'יימס נובר>, המפקד של ברבד אינו אלא המלך השולח את ברבד - האביר המקבל עליו משימה. הרע בו נלחם ברבד הוא הדרקון; האשה והרע מתייחסים זה לזה כמו היפה והחיה; נובר המוביל את האשה בחזרה לשלמות הרוח והחושים משול לנסיך המעורר את היפהפיה הנרדמת ונו.' אפשרות זו נראית מפתה בעליל , ובכל זאת, הרגשתי שחסר לי משהו עמוק יותר , נימוק רחב יותר להתקיימותו הפופולרית של הבלש; איזו תחושה סמויה מהעין שהטקסט הבלשי הנו הרבה מעבר לאגדה מודרנית משעשעת. ובאשר למקורותיו הגנוזים, לשיקועו של הנרטיב הבלשי המודרני בדרמה הדתית ? התיאטרון במערב נולד פעמיים. הוא נולד באתונה במאה החמישית לפני הספירה הטרגדיה היוונית צמחה כנראה מתוך הפולחן לאל דיוניסוס. התחלה מפוארת זו שקעה עם התפוררות האימפריה הרומית. התיאטרון נולד מחדש, כביכול, בשלהי ימי-הביניים והרנסנס, במאות ה 13- עד ה 15-, עם עליית העיר והבורגנות מתוך החברה הפיאודלית, בחברה שבה הדת חיתה מרכז החיים, והתיאטרון שימש בה כחגיגה דתית, תיאטרון בו משתתפת כל העיר כקהל - הנס הזה מתרחש מדי שנה, וממנו , מתוך התיאטרון הדתי הזה, צומחים שקספיר , מדלייו ונו.' במובן זה, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להבין את החברה והתרבות החילונית המודרנית, הן כפרקטיקות של חיים והן כמערך של ייצוגים אמנותיים, הן ויזואליים והן טקסטואליים, ללא הבנת התשתית הדתית המונחת למראשותיה. על מנת לממש כראוי מחזה כביכול לא-דתי כמו רומיאו ויוליה, צריך מושג על החמלה הנוצרית, והדברים תקפים כמובן לגבי סרטי ברגמן ופליני , המלאים מוטיבים דתיים, גדושים בדיאלוג ביקורתי אך גם מפויס עם הדת הנוצרית. חוקרי תרבות מצביעים על כך שיותר משהמירה המודרניות פרדיגמה מחשבתית- דתית בפרדיגמה חילונית, היא <המודרניות> ממדלת על אותה פרדיגמה דתית, בסיסית, בתוך שינויי דימוי בלבד. מוסד הדידוי , על פי סוציולוגים של התרבות המערבית, לא בטל מן העולם החילוני , הוא פשוט לבש צורה אחרת בדמות ההתכנסות האינטימית אצל הפסיכולוג הפרטי/האישי. האוניברסיטה החילונית צמחה ברנסנס המאוחר על רקע הלמדנות הדתית התיאולוגיה חיתה פקעת יפה אך אטומה, ממנה נבעו דיסציפלינות מודרניות: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה. משטר-הרוח התרבותי- חילוני ממלא את הרובריקות האוניברסליות הקיימות בדימויים חדשים, אך הפונקציות הפסיכולוגיות שדימויים אלה צריכים למלא אצל סובייקטים מלאי תשוקה נותרו , מסתבר , על כנם. אם כך , מדוע להצמיד בין הנרטיב הבלשי לבין מחזה-המוסר הדתי? שהרי לפי המתואר לעיל , חילחל המערך הדתי לכל הספרות המערבית ואין תופעה זו ייחודית לנרטיב הבלשי. ההנמקה לחיבור "האלים" בין שני הנרטיבים <הכול כך רחוקים זה מזה לכאורה> צומחת מהיותי בלתי מסופק מתשובות המחקר הספרותי הנגיש לי באשר למקורות התרבותיים הארכיטיפיים של ז'אנר הבלש. כמו 16 גליון 250 1 1 כן התבהר לי שוב ושוב עצם הדמיון המבני מקומי על מעשה הרצח והאחרון מתוך שמנוע התרבותי הנוצרי' שמושגים רחבים שהופנמו בין הסיפור הבלשי למחזה הדתי. לשניהם מבנה להסגיר למשטרה את הרוצח - מתוקף חוקי בתרבות המערב, החילונית ;פוריטנית, הרמטי מאוד -סגור . מבנה זה מקיים מתח הדידוי הנוקשים - הופך בעצמו לנאשם ברצח, מושגים כמו חטא, פסינו-מאביה וגאולה, קבוע בין אקט של חטא לאופרציית הגאולה, עד אשר הוא מצליח, ככומר-בלש, לזכות את חילחלו לרומן הבלשי העסוק בצורה בתוך עיסוק גלוי ומובלע במושגים כמו חוק עצמו ולהביא להפללתו מרצון של הרוצח אובססיבית בסוגיות אלה, והנו' על פי הצעתי ו~ וצדק, ונקיטת עמדה מוסרית ברורה לגביהם, המתוודה. הנוכחית, הרבה יותר מספרות בידור לא מזיקה שלא לומר דידקטית, המקפלת בתוכה מוסר טקסטים אלה - כמו גם העובדה שגי בורו של לשעות הפנאי - כפי שהרבה להציגו מחקר השכל לקורא ולמאמין בקדושת הטקסט. הסופר' המשורר והמסאי הבריטי ג'ילברט הספרות במאה ה 20-• ההתבדלות האסתטית של הרומן הבלשי צ'סטרטון' שהיה לקתולי והטיף בנחרצות מצורות אחרות של רומן - התבדלות אשר לשיבה לאורח החיים של ימי-הביני ים, הוא הקדמה - המחזה חדתי בימי-חניכיים נרשמה ברוב המקרים על ידי חוקרי הספרות כומר-בלש, האב בדאון' המשלב בעלילה נהוג לחלק את המחזות הדתיים של ימי- לחובתו של הז'אנר הנרקיסיסטי - הפכה אותו ויכוחים תיאולוגיים מופשטים - לא רק שיש הביניים לשני סוגים עיקריים: מיסטריה במרוצת השנים לנרטיב כמעט מופשט, לטקסט בהם כדי לאשר את נתיב המחקר' אלא זאת ומחזה-מוסר . מכאבי' מעין אל גוריה-קלאסיציסטית, שהם מביימים בעצמם את מלאכת החיבור בין המיסטריה הנה הצגה בימי חג ומועד שעיקרה המאוכלסת בדמויות קבע <הרוצח, הבלש, הנרטיב הדתי לסיפור הבלשי בצורה שקופה. המחזה או הפיכה לתיאטרון של ההיסטוריה החשודים, הקורבן וכר'>, בה יודע הקורא את במסגרת זו בחרתי לחשוף את היסודות הדתיים הדתית-רוחנית של העולם . הכוונה היא מהלך הדברים באותה רמת ידע שחיתה לקהל דווקא במקומות הפחות צפויים, דווקא להיסטוריה המתחילה בבריאת העולם בששת ההתרחשות התיאטרלית בימי-הביניים. הבלש במקומות שלנרטיב הדתי אין זכר כביכול' ימי בראשית ומסתיימת בסופו של העולם ביום הפך במרוצת השנים והז'אנר' למשחק מופשט, מקומות מכוסים ארכיאולו גית ומיתממים. הדין האחרון' דרך כל האירועים המסופרים, למעין אלגוריה חילונית, 1 לטקס מוסכם ומענג כלומר "הברית הישנה" ו"הברית החדשה". המשחרר את הקורא מתחושת אשמה <כפי מצד אחד הרשיתי לעצמי לדון במרחב היסטוריה זו מתרכזת בחיי ישו' מותו ותקומתו שהציע אוודן>. תרבותי-נוצרי רחב אשר אינו רק טקסטואלי, 2 ובאחרית הימים . רוב המיסטריות הן אפיזודות, לחידוד הכיוון המחקרי הנ"ל - התמוה במבט כלומר עיסוק בתופעות המאפיינות את החברה כדוגמת מגדל בבל' סיפור המבול' סיפורי יוסף ראשון - תרמה העובדה שיוצרים מסוימים הנוצרית - כמו מוסד הווידוי למשל' או ואחיו' עקירת יצחק, לידת ישו וכר'. בחרו להצמיד <בין שבמודע ובין שלא במודע> לחילופיך דיון באיקונוגרפיה של הורדת ישו המיסטריות הציגו יחסים אנלוגיים בין עקירת את שני הנרטיבים בצורה מובחנת במיוחד. מן הצלב. אך מנגד, חתרתי ליצירת אנלוגיות יצחק לישו הצלוב, כך שהדמויות מתחלקות כך עשה אומברטו אקו בספרו הנודע 'ש'ם טקסטואליות מובהקות יותר בין מחזה-המוסר בצורה אופוזיציונית ופשטנית לדמויות טובות הורד"' המתרחש על רקע ימי-הביב יים הדתי והמיסטריה, לבין הסיפור הבלשי. ורעות בלב.ד השטן הוא קין' והשטן הוא גם והמסדרים הדתיים, ואינו אלא הכלאה בין מובן שקשרים אלה, בין המחזה הדתי לרומן לרציפו המתמרד בסדר האלוהי' והוא יהודה "ספרות יפה" לרומן בלשי' או לחילופיך המחזה הבלשי' אינם יחסים של "אחד לאחד" - אין איש-קריות, רוצח המשיח - כל אלה שטנים. של ט.ס. אליוט 'דצח בקתדרלה" <משנת 1935( לחפש אותם, לדרוש ולתבוע אותם באופן המיסטריות היו ויזואליות מאוד' הקהל ראה המנצל את הרציונל המקופל בסיפור הבלשי וולגרי. איני בא לטעון שבתיה גור הושפעה את המסר במו עיניו. למעשה, היה זה תיאטרון על מנת לקושרו לאתוס הדתי הקתולי' וכן ממחזות המיסטריה או שסר אותרו קונן-דויל קרנבלי' תיאטרון טוטאלי' בשלבו מחול' היצ'קוק בסרטו 'א'ני מתוודה" <משנת 1953(, הוויקטוריאני נדרש ישירות למחזה-המוסר; מוסיקה ומשחק. המספר על רוצח אשר מתוודה בפני כומר אך אני בהחלט עומד על כך שהאקלים מחזה-המוסר כביגור למיסטריה הוא מחזה 1. עיקר ניתוחו של אקו 1 את הטקסטים של פלמינג, עומד על תיאור מצב המשחק האופייני כל כך לפלמינג ואולי גם לספרות פופולרית בכלל. הכוונה למספר מצבי מפתח אשר אינם אלא מצבים ארכיטיפיים, אלמנטים המופיעים כסכמה עלילתית, בווריאציות שונות, המהוות אוויר לנשימה עבור פלמינג, אך מ גדירות בצורה דיפינטי בית את גבולות הנרטיב - הדמויות בסכמה מעוצבות לפי תכונות ששולטות בהן אסטרטגיה אובייקטיבית, סטרוקטורליסטית וקונוונציונלית. הרומנים של פלמינג מיוצרי ם לפי כלל י צירוף של צמדי ניגודים במהלכם מתקיים רצף של מהלכים המוכתבים על ידי צופן 1 ומתרחש על פי סכמה מאורגנת לחלוטין: 1' מפקד עושה מהלך 1 מטיל משימה על בונד 2. הרע עושה מהלך ראשון: מתגלה בפני כוב.ד" ונו', אקו מונה תשעה מהלכים, ומבהיר כי סכמה זו קובעה, אך נתונה לשינויים וריאציוניים ועשויה להופיעה בסדרים שונים במרקם העלי לה. כמו כן מציין אקו כי לצד הסכמה הגדולה מופיעים מהלכים משניים ; צדדיים, המעשירים את העלילה באפשרויות בחירה בלתי צפויות מראש. הטי פוסי לרומן הבלשי אי נו הווריאציה כמו החזרה על הסכמה הרגילה שהקורא יכול להכיר בה משהו 1 ז'ה -וו" שהוא · מעין "דה רגיל אליו. הסיפור הבלשי אינו מכונה המפיקה אי נפורמציה אלא מיי צרת עודפות: "תוך העמדת פני ם שהוא מזעזע את הקורא, מכני ס הרומן את הקורא לתוך עצלות של דמיון ומייצר אסקפיזם בכך שהוא מספר לנו 1 לא את הבלתי-ידוע, אלא את מה שכבר מוכר לנו", בהתאם לכך 1 הנאת הקורא מופקת על ידי מעורבות במשחק אשר את כלליו הוא מכיר 1 ובכך שהוא נהנה לעקוב אחר הו וריאציות הקטנות בי ותר דברכו של המנצח לקראת המטרה שהציב לעצמו. על מנת להמחיש את היות הרומנים של פלמינג פרוצדורה סיפורית טכנית בלדב, משווה אקו את התוצר הספרות י הנ"ל עם החוקים הידועי ם מראש של משחקי כדורגל מבוימים וממוסחרים. 2. א. בספרו הקסום, "מיתולוגיות" )1957(, מחלץ רולאן באות הממוסחרת, · מההיאבקות הפופולרית דרמת צדק מ ופשטת: לא ב"מנוולים" עסקינן [אומר באות], אלא ב"מנוולות", במרכז התגוששות הבשרים תלויה ועומדת דרמה אתית למהדרין: "המתאבק הוא כמין צלוב בצהרי היום, לעיני הכול. שמעת י אומרים על מתאבק שרוע על הארץ: 'הוא מת, ישו הקטן 1 הנה, בצורת צלב', ודיבור לגלגני זה חשף את שורשיו העמוקים של חיזיון שבו מתבצעות אותן המחוות עצמן של טקסי הטהרה העתיקי ם" (עמ' 23(, ב. בספרו )1970(Z;S , מבחין באות בין טקסט "קריא" לטקסט "כתיב". טקסט "קריא" על פי באות הנו טקסט "קלאסי" שהתרגלנו אליו: אובייקט שנועד לצריכת הקורא, הקולט באופן סבי ל את המשמעות ששוקעה בתוך הטקסט על ידי הסופר. מאפייני הטקסט "הקריא" הם: ליניאריות / קוהרנטיות ואחדות / חוסר סתירות פנימיות / קיום אמת, דהיינו משמעות דיפינטיבית הני תנת לגילוי. טקסט "כתיב" לעומת זאת הוא טקסט הניתן ל"כתיבה" על יד י הקורא עצמו 1 ובכך משנה את תפקיד הקורא מצרכן ליצרן. הקורא במצב זה אינו מחפש משמעות סופית או קוהרנטי ת מאחדת, אלא בתו ך השתתפות שלו במשחק המסמנים יוצר את הטקסט, "כותב" תוך כד י קריאה. באות רואה כמובן בטקסטים ה"כתיבים" אידיאל של ספרות טובה ומאתרגת. הבחנות אלה נראות לי רלוונטיות לסיפור הבלשי (המוגדר על ידי באות כטקסט "קריא") ולמחזה-המוסר הדתי. דווקא בגלל הנרטיב הצפוי שלהם, ניתנת הזדמנות פז "לכתוב מחדש" את הטקסט ה"קריא" ובכך לפרק את הדיכוטומיה האובייקטיבית, האיכותית-ערכית שהציע באות לטקסטים ספרותיי ם. 17 בתחושת אשם. הקורא מחפש בקריאתו תא עשה זאת" ?Whodonit< חיתה מתפוררת. אלגורי. במחזה זה הדמויות אינן אלא ההפשט של תכונות אנושיות המייצגות רעיון כללי "הסיפוק המאגי" שבאשליית קביעת החיץ בינו אלא שהסיפור הבלשי מבוסס על קביעת ץחי אבסולוטי בין ליקויים אלה לבין מעשה ,הרצח מופשט: ידידות 1כסף 1תשוקה 1 מדינה ;צדק; לבין הרוצח. הסיפור הבלשי אינו אמבט הפשע היחיד הכרוך בהתיימרות מצד םהאד וי~ 5 חטא ;וידוי ונו'. סיפור-המעשה מכיל סקרנות אמיתית ביחס למצב הנפשי של הרוצח 1~ <אסור לנו לדעת את זהותו עד לפרק האחרון> לתפוס את מקום האלוהים כאינסטנציה עליונה ~ התנגשות דרמטית בין דמויות אלה - בין הטוב לרע, בין המידות הטובות למידות הרעות, תוך או של קורבנו <לרוב הוא מחוסל עם תחילת בבחירות הקשות שבין חיים למוות. פשעו העיקרי של הרוצח הוא חטא הגאווה השטנית, הובלה למוסר השכל' במהלכו מנצחות המידות הסיפור> או גם של החשודים ברצח <אילו והכרנ הטובות, שהרי מדובר בתיאטרון דתי-דרשני. את תוכן מחשבותיהם היינו יודעים מי מהם ממש כמו פשעו/מרידתו של לרציפו תבממלכ האל וסדריו - בכך' על פי הקוסמולוגיה מחזה המוסר עוסק בניו גרפיה הרוחבית של הוא הרוצח ומי הם החפים מפשע, ובכך חיתה הפרט, ובמרכזו עומדת הדמות הייצוגית של האדם או האנושות. אותו סובייקט מערבי אשר יתפורר בחלוף השנים בטקסטים הביקורתיים של מישל פרקו . מעבר להיבטים דידקטיים אלה, הכילו המחזות ניואנסים קומיים, משעשעים - מעין תחבולה לצורך לכידת הקהל הימי-ביניימי' אך גם הוראה סמויה על ביטחון במרקם חברתי הומוגני' אשר יכול היה לסבול הלעגה על הקדוש מכל מבלי לנפצו . בספרו "שקיעת הלץ" )7819( מעיר אריה זקס כי היה זה תיאטרון לא פוריטני' במסגרתו התענג הקהל על המידות הרעות - הן שזכו למירב תשומת הלב. היה זה תיאטרון שידע לשלב בין רצינות לצחוק, בין דידקטיות וסלפסטיק - הקהל שנהר בא לראות את שבעת החטאים ולא את הצדק, הרחמים והאמונה. 3 הקהל בא לראות קומדיה חינוכית גרוטסקית, מתוך עניין בתאוות בשרים, כפי שהוצגה על הבמה. תיאטרון זה עיצב תפיסה איקונוגרפית קבועה לדמויות: הגנב הטוב - בהיר; אלוהים במרכז הבמה או בצד ימין דיבר בקול באס עמוק מתבטלת זהותם כחשודים>. חוסר סקרנות זה הנוצרית, השית לרציפו על "צאן מאמיני הכנסיה" סבל עלי אדמות, כלואים בחליפת ופקודותיו למלאכים נענו ללא עוררין; לכל מתפקד אצל או ודן' בין השאר' כפרמטר נוח בשרם הזמנית, והביא לנפילתו. סמל יש צורה, צבע ומיקום קבועים .מראש לקביעת החיץ המפריד בין "הספרות הבלשית" ל"ספרות היפה". אולם ברור שהסיפור הבלשי התנקות מתחושות אשמח / סדרים נענה לצרכים נפשיים של קוראים רבים <שאם :לרציפו מטאפיסיים / אלגוריה והפשטה לא כן מנין הפופולריות שלו בתרבויות "לא יצור 'אנוכי חוקרים רבים ניסו להתמודד עם השאלה: מהו מסוימות זה למעלה ממאה שנה>, וצרכים אלה לא ברוא, לא עבד נרצע, יכ הדבר בסיפור הבלשי המהנה והתופס את מתמקדים ברצון לבריחה מהרגשת אשם אל אם אדון' שווה-ערך לאל השליט!" :<מתוך הקוראים עד כדי התמכרות ? יש המסבירים הרגשת .חפות המיסטריה 'המבול') את הנאת הקורא בשכליות המחוכמת של חשיפת הרוצח אינה משחררת את שאר בני החידה הבלשית, שהקורא מתמודד ,עמה הסיפור הבלשי נפתח בתיאור חברה הנראית שרויה במצב של חפות - לפחות טכנית החברה מליקוייהם <הם רק בני אדם> אבל היא כביכול' כאילו היה מתמודד עם חידת מבוך או בעיה במשחק שחמט. חוקרים אחרים <כלומר חפות מבחינת החוק>, אלא שמצב זה משחררת אותם מחטא הגאווה השטנית <הם מנמקים את המשיכה לבלש בכך שזה מאפשר מופר מיד על ידי רצח - פשע המכוון ומופעל אינם מתיימרים להיות אלוהים>. הקורא לנו לממש באמצעות הדמיון פנטזיות של למעשה לא על הקורבן בפרט אלא על וכנגד המזדהה עם החברה המטוהרת, מתנחם. גם הוא החברה בכללה. החברה כולה מצווה על תהענש לוקה בוודאי בליקויים אלה ואחרים, אך אינו אלימות, בעוד שאנו נשארים בחזקת אזרחים הרוצח, והיא כולה בבחינת "אשמה" עד שלא לוקה בחטא מטאפיסי . עדיין יש באפשרותו הגונים שומרי חוק - אך כנראה שהנאה זו מוענקת בצורה אינטנסיבית יותר באמצעות תבדיל את הרוצח מתוכה. במהלך הסיפור לחולל בקרבו רסטורציה שתחזירנו אל החפות. מותחנים, מפורנוגרפיה סאדו-מזוכיסטית הבלשי מתגלה תדיר שכל או מרבית בניה של ומעיתונות צהובה, המספקת לנו מדי יום ביומו החברה פגומים מבחינות מוסריות ולוקים על פי או ודן' האופרציה הנפשית הזאת תיאורים מפורטים של מקרי אונס ורצח. בתאוות ממון' מין' כבוד' בגאווה ובקנאה, מתרחשת בעיקרה בלא-מודע וניתן לפרשה על פי אודרך )1964(, הקורא-המתמכר הטיפוסי שאם לא כן' אי אפשר היה לחשוד בהם פירוש פרוידיאני <הצורך לכפר על תחושת של הבלש, עמוס לא בתשוקות אלימות, אלא באחריות לרצח והחידה הבלשית <בנוסח "מי האשמה הכרוכה ברצון לרצוח את האב, 3. במיסטריה "המבול", שהיא תערובת של חגיגיות ריטואלית ורגוטסקה של שגב ושל קומדיה גסה, מופיע נוח תחילה כבחיר האלוהים, או דרשן בהדר · כמטיף מידותיו הטובות, ואילו אחר כך הוטל עליו לגלם זקן תשוש ונלעג בן שש מאות שנה, שאינו מסוגל להשתלט על אשתו חמת המזג והשיכורה. 18 גליון 250 SI - ו~ שהתפתח במהלך הקונפליקט האדיפלי>. ובראשונה דיכוי הכפירה באמצעות הווידוי - ל~שטורו על ידי "חרושת התרבות" במדינה הסיפור הבלשי בא להבטיח לקורא כי קיימים כלי יעיל לבדיקת כשרות אמונתו של המתוודה הליברלית-קפיטליסטית, המודרנית: ~שטור מנגנונים אנושיים בני בקרה <מנגנוני הבילוש החוזר בתשובה, ומכאן לשליטה בחברה הנעשה בצורה מוסווית, כביכול לא מורגשת, והפיענוח של הבלש> המאפשרים החזרת חפות הנתפסת כבורחת משליטתה הבלעדית של בחברה המודרנית. האוונגליסטים החדשים <אנשי "הבשורה הטובה") על פי תפיסה זו הם הסופרים המודרניים, בתיווך שליחם הטקסטואלי הנאמן והמוסרי , הבלש-החוקר , המגלם בצורה סובלימטיבית את תפקיד הכומר 1דרשן 1 מטיף - דמויות הקבע במחזות-המוסר. אדורנו והורקהיימר )1947( הניאו- מרקסיסטים, מהוגי הדעות הבולטים של אסכולת פרנקפורט, אינם מתייחסים ישירות לז'אנר הבלש, אך רואים באלמנט זה חלק ממכלול רחב יותר המכונה על ידם "חרושת התרבות", או מוצר ממוצרי התרבות אשר אינו אלא סחורה. השניים רואים בתרבות הפופלרית של המאה ה 20- <קולנוע, רדיו ,מוסיקה, ספרי כיס, אופרטות> ביטוי לקשר קונספירטיבי קפיטליסטי במסגרתו המו"לים והמפרסמים הם שלוחי השלטון לצורכי דיכוי מחשבות שעניינן שינוי <הכפירה הדתית>. לשם כך , טוענים השניים, יוצרת השיטה הקפיטליסטית מוצרי תרבות אחידים אשר יוצרים קהל צרכנים אחיד , פסיבי , צייתן וילדותי: למוצרי תרבות אלה הילה מלאכותית שנועדה לשרת את המטרות המניפולטיביות של הקפיטליזם. תרבות המונים זו מאופיינת בסיפוק הצרכים המידיים של הצרכן בתוך התעלמות מהעבר ומן הממד ההיסטורי של הקיום, ובכך מונעת כל אפשרות של חשיבה ביקורתית כלפי המבנה הננסית ולעתים אף מהדת הנוצרית בכללותה. התיאולוגים בני המאה ה 13- היו ערים לפעולה המטהרת של הווידוי כמשחרר המצפון וכפותר המאבקים שמקורם בתחושת האשם, ובעצם פעולת הדיבור של המתוודה כסוג של שחרור מאגי . על המטיפים הוטלה המשימה להעביר את המסר בצורה נוחה וקליטה - בשפה, בסגנון , בדימויים ובמידת המוחשיות המספקת, כדי שקהל השומעים <ההדיוטות> יהיה מסוגל לתפוס ולעכל מסר זה בנוחות. לכן נאלצו המטיפים לעשות שימוש בחומרי גלם מהמורשת העממית בתוך הלבשתו מחדש בגלימה כנסייתית. במסגרת זו פיתחו המטיפים ז'אנר של ספרות דידקטית: המשלים הקצרים, ה- exemple. משלים אלה מייצגים את המוסר שהננסית ביקשה לנטוע בתודעת המאמינים או לחילופיך את התוצאות הצפויות מהתנהגות חוטאת. במסגרת זו אני מבקש לייצר אנלוגיה בין ההטפה הדתית בימי-הביניים, שגולמה בין השאר על ידי מחזות-המוסר הדתיים והצגות המיסטריה שנועדו לקהל המאמינים הרחב <תרבות ההמונים>, לטקסט הבלשי המודרני: אנלוגיה בין משטור הרוח והערכים הפרקטיקות המוסריות של המאמין בימי הביניים - על ידי הממסד הכנסייתי הפורמלי ליחיד ולחברה שאידבו אותה. לא במקרה, טוען אודרך , קנה לו סיפור זה את עיקר השפעתו בחברות פרוטסטנטיות או בחברות קתוליות- מודרניות שבהן איבד מוסד הווידוי את כוחו. 4 לא במקרה פרח הז'אנר הבלשי בחברות מפותחות הלוקות מבחינה תרבותית, באיבוד איזה טוהר ראשוני , פשטות הליכות ומוסריות טבעית. פריחת הסיפור הבלשי מלמדת על תחושה חברתית רווחת של איבוד תום וטוהר , על הכרה עמומה בעלייתם של כוחות הרס שהודחקו עד כה ועל רצון לברוח מתחושות ומהכרות אלה, לטובת האופרציה המטהרת של ההפרדה בין החברה כולה לרוצח שבתוכה ואל הנחמה שבחזרה אשלייתית אל מצב החפות. הווידוי הופיע בצורה אינטנסיבית במאה ה- 13. בשעה שהכפירה התלקחה שוב במימדים מדאיגים, לא היה עוד די בכך שהאדם האמין , היה עליו להאמין במה שהכנסיה ראתה כראוי . לעתים נראה כי הננסית אחוזת דיבוק לגבי הצורך בסחיטת וידוי ממאמינים מודאגים ומתחמקים: היא ביקשה לזרוע דיבוק זה במוחות המאמינים. רקע זה שימש את מישל פוקר <'חולדות המיניות" ,1976( להגדרת החברה המערבית כ"חברה מתוודה" ואת האדם המערבי כ"בהמת וידוי". האתגר המרכזי של ההטפה והווידוי היה בראש 4. אחד המאפיינים של הדת הפרוטסטנטית-רפורמיסטית לעומת הדת הקתולית, שממנה צמח התיאטרון הדתי, הוא הגברת תחושת האשם הכבדה של המאמין. המאמין נושא עמו את חטאו הקדמון של האדם הראשון. החטא הראשון הנו חטא ללא כפרה, ומכאן שהקיום האנושי מזוהם, מלוכלך 1 בזוי 1 שפל ושטני. יסודות אלה קיימים בנצרות הקדומה מלכתחילה, אך הניתוק שיצרה הרפורמציה בין גוף ורוח, הגביר את תחושת האשמה. לכך צריך להוסיף את ביטול עמדת המתווך של הכנסיה, אצל לוחו 1 בין המאמין לבין האל, בתוך ויתור על מוסד הדידוי וביטול האינדולגנציות שנסחרו בצורה בורסאית בחברה הקתולית • אין וידוי ואין ניקוז פסיכולוגי. 5. ]א[ המיסטריות של ימי-הביניים הן על-זמניות ולכן ריבוי האנכרוניזמים המאפיינים את המחזות האלה, אשר אמור לצרום כביכול לבן התרבות המודרנית. מחזות אלה אינם ריאליסטיים כמובן, באותו מובן שהטקסט הבלשי "לוקה" מבחינת רמת היצוג הריאליסטי שלו; אפשר לראות בו 1 לכל היותר 1 סוג של "ריאליזם רך". אין פלא שחוקרים נוטים לראות בבלש מבנה מופשט, ואכן 1 הביקורת הסטרוקטורליסטית אשר דנה ברומן הבלשי 1 נטתה לראות בו מבנה ששום מציאות אינה עומדת מאחורי הסימן - במישור של מערכת הסימנים האסתטית של הספרות. הסיטואציה בסיפור הבלשי נתפשת כמופשטת בצורה כזאת, שאין לסימן פונקציה סמנטית הקשורה למשמעות, נשארת רק הפונקציה התחבירית והפרגמטית; במובן זה דומה הבלש ליצירה מופשטת, לאלגוריה. הז'אנר הבלשי הוא ז'אנר אוניברסלי / אימפריאליסטי - כזה המציע פרדיגמה סיפורית רחבה ומוצקה המאוכלסת דבימויים משתנים. יציובת וקביעות הפרדיגמה הסיפורית מובססת על משחקים וריאציוניים המייצרים חידוש והפתעה עבור הקורא לצד היכרות ורוגע, בתוך ייצוג מטאפורי של סדרי הכרת מציאות חובקי כל: 1. הצגת הסדר הקיים (האירועים שקודמים לרצח) 2. הפרת הסדר הקיים (ביצוע פשע, דבך כלל רצח) 3. · השבת הסדר על כנו (פיענוח הפשע ומציאת האשם); מעין מערכת מטאפיסית א היסטורית, המבטאת סדר קוסמי. טקסטים בלשיים מתרחשים אמנם על רקע תקופה מסוימת, אך פרסים אלה אינם נחשבים. הזמן בנרטיב הבלשי הוא תמיד זמן קטגורי 1 וזה לא משנה אם · סיפור המעשה מתרחש אצל אומברסו אקו ם'ש'( הורך") אי שם בסתיו ימי-הביניים, או בסוף המאה ה 19- ס· אצל קונן דויל, בין מלחמות עולם אצל אגתה כריססי או בשנות ה 8 המאוחרות, במקרה של בתיה גור. הזמן המיוצג אינו משמעותי בבלש, מכיוון שהקורא נזרק ישירות לטובת הפרדיגמה המופשטת, ממש כמו במחזה דתי. ]ב[ העודבה שגברת נוח נשבעת "בחיי מדיה" ונוח נשבע "בחיי יוחנן הקדוש" שייכת לאספקט יסודי של המחזה הדתי 1 המסביר גם מדוע לבושה משפחת נוח במלבושי בורגנים או איכרים · ימי ביניימיים, ולא בלבושים תנ"כיים המוכרים לנו משחזורים היסטוריים רגנדיוזיים של סרטים הוליוודיים; ובאמת, מדוע בנויה תיבת נוח כטירה גותית בעלת צריחים ונו'? האירועים במיסטריה מתרחשים במקום שאין בו מוקדם ומאוחר. מדיה, יוחנן הקדוש, קין והבל 1 נוח, המלאך מיכאל והמלך הורדוס, הם דמויות סימולטניות, לכן לא הבחינו אנשי ימי-הביניים באנכרוניזמים. המיססריה חוגגת את האירועים הטרנסצנדנסים במישור של הווה נצחי. ורק משום שדמויות התנ"ך מצטיירות בדמיון ימי-הביניים על רקע האלמוות, הן יכולות להפוך בנות זמנם של הצופים בחזיון, ממוחשות על דרך האקטואליה. המבנה של המיסטריה ומחזה-המוסר הוא מבנה רוחני 1 ולא מבנה כרונולוגי-היסטורי: פסטורליה, חטא, סכנה וסבל ובסוף אור וגאולה ממשית. ]ג[ במאמרו על "המיתוס של סופרמן"( 1981(, מבסס אומברטו אקו את ההבדל יבן הנרטיב המודרני לנרטיב הקלסי על פי הפרמטר של אי-ידיעת העתיד בסיפור המודרני (אפילו המחבר עצמו, בזמן הכתיבה הפיזיקלי אינו יודע את העתיד להתרחש), לבין ידיעת העתיד בסיפור הקלאסי - שכן כולם כבר מכירים את האירוע שהתרחש לפני תחילת הסיפור. הצעתו של אקו יוצרת אנלוגיה בין הנרטיב הבלשי לנרטייבם קלאסיים: בשניהם חוזרים ומספרים לנו בצורה טקסית את אשר ידענו והפנמנו 1 הן אינפורמטיבית והן מנטלית. נמעני המיסטריות בימי-הביניים אינם נדבלים במובן זה - גם להם זומן נרטיב שאת סופו הכירו 1 ובכל זאת רותקו אליו. 19 החברתי הקיים, ותורמת להנצחתו. s "חרושת כז'אנר א-פוליטי ובעצם שמרני-קונפורמי בלתי דינמית.ו תרבות" זו מובילה לתכנות אנושי לחד- מובהק. עצם הפעלת המכניזם הבלשי מחייבת החברה <בסיפור הבלשי> מיוצגת על ידי קבוצת ממדיות, לעמדה פסיבית מצד הצרכן ולחלוקה אותו בהצטמצמות, בהתרכזות בחוג אנשים אנשים קטנה שאף כי לכל אחד מחבריה פגמים חד-משמעית בין יצרני תרבות לצרכניה. מוגדר ומבודד למדי <בלי חוג כזה לא תיווצר אנושיים משל עצמו' הרי כולם ביחד מייצגים וי:ן. 5 ~1 ~ הפרקטיקה הבסיסית של תרבות ההמונים חינה סיפוח תרבות גבוהה לתרבות פופולרית על ידי ריכוך/פישוט ופופולריזציה של תכנים מורכבים - מכאן אופיו המשכפל, החקייני. מוצרי התרבות הופכים ל~טיש, שתכליתו שחיקת האינדיווידואלי והאו . תנסי. קיצורו של דבר' תרבות נמוכה זו מעניקה לצרכניה תודעה כוזבת, מאשרת את הסדר הקיים, ומשקיטה רגשות של אי-נחת חברתי בצורת דיכוי סמוי. 6 הרומן הבלשי' אם כך' הוא חלק מספרות הבידור האסקפיסטית, תוצר לוואי של תרבות ההמונים, תרבות צרכנית קפיטליסטית הסוחרת בטקסטים ספרותיים על פי שיקולי היצע וביקוש ציניים. הטקסט הבלשי נתפס קבוצת החשודים, שכל אחד מהם חייב להיות קשור בנרצח בדרך זו או אחרת>. משום כך בחרו מחברי הבלשים הקלאסיים בנופי כפר מבודדים, במוסדות סגורים או לחילופיך אתרים;מרחבים סגורים, רכבת האוריינט אקספרס לדוגמה, טירות ישנות ונו' כרקע לסיפוריהם. את מעשה הרצח שתלו בל בה של קבוצה קטנה ומר גררת - כבי משפחה/חבר ידידים ותיקים/אליטות אינטלקטואליות. כל אלו הביאו לצמצום השקף הסיפורי המצטיין לא רק במרחב גיאוגרפי זעיר אלא גם בתפיסת זמן שאין בה מקום למודעות היסטורית. תפיסת החברה בסיפור כזה היא מעצם טיבה מופשטת וניתן כמעט לומר מטאפיסית. מכל מקום א-היסטורית ומימלא איזו אידיאה מוסרית - למעשה דתית - של הסדר וההרמוניה, שמעשה הרצח מפר אותם ושעל הבלש להשיבם על כנם. היחסים שבין הרוצח לחברה מקבילים ליחסים שבינו לבין החוק ובעצם ליחסים שבינו לבין האל' ובמסגרת יחסים כזאת תיתכן רק דינמיות מסוג אחד - הדינמיות הארעית הנוצרת כתוצאה מהפרת הסדר הקיים <הרצח> והמתבטלת עם השבת הסדר על כנו <חשיפת הרוצח>. ממש כמו הדרמה הדתית, הסיפור הבלשי אינו יכול להקשות קושיות על הסדר החברתי ועל תקינותה של המערכת הקובעת את כללי החוק בעולם בו הוא מתרחש: תהיה מערכת זו אשר תהיה, הסדר שהיא קובעת הוא הסדר בהא- הידיעה, ביטוי של הסדר האלוהי האבסולוטי. הסיפור הבלשי כז'אנר מאפשר אפוא כל סדר חברתי קיים. הוא מבטא את האשליה - ומכאן גם אופיו האלגורי - שהסדר החברתי-מוסרי מנותק מן הממדים ההיסטוריים והפוליטיים של החיים האנושיים. טקס גילוי חגופח או חוררת ישו מן הצלב אחד המאפיינים הבולטים של הרומן הבלשי הוא סגירותו המבנית, כלומר' חלוקתו למבנה קבוע וידוע מראש -רצח 1חקירה 1 פיענוח. סגירות מבנית זו עומדת ביחס הפוך למבנים הפתוחים של הרומן הרגיל . הרומן הבלשי פותח באקספוזיציה פורמלית/ חלקית - דיווח על מה שקדם לרצח ועל נסיבותיו הידועות, אחריו בא החלק העיקרי <הסטטי> של חיפוש הגורמים הבלתי ידועים אחר המבצע ואופן ביצוע הפשע, ובסוף בא הפתרון' שהוא מושלם ואינו מותיר כל בעיה פתוחה. הרומן הבלשי "רצח בשבת בבוקר" <בתיה גור' 1989(, נפתח בתיאור פסטורלי 8 של המכון הפסיכואנליטי ובמרכזו "טקס גילוי הגופה" 6. בצורה סמויה יש בתיאור זה של השניים אזכור לתיאוריית ההאצלה מבית היוצר של חוקרים פורמליסטים, אשר הניחו שרשור נורמות אסתטיות ו/או רפרטואר אסתטי על פי עקרון מופשט קאנונית. כלומר · של האצלה, מן המערכת הקאנונית למערכת הלא 1 רפטוארים אסתטיים שחוקים עוברים מהמרכז הספרותי לס , פרות פריפריאלית, בתוך פרודיזציה עליהם וזניחתם. למערכת הנמוכה אין אלא לאמץ את הקונוונציות השחוקות לעייפה ולייצר בכך אמנות רדודה, שלא לומר אנכרוניסטית, אשר אינה מתמודדת באופן אסתטי הולם עם מציאות משתנה ודינמית. 7. נוצרית, בה העבר, ההווה והעתיד · ביניימית · בספרו הנודע, "שקיעת המערב", הבחין אוסוולד שפנגלר בין הרוח הפאוסטית המאפיינת חברות דינמיות מודרניות, לעומת התרבות הסטטית הימי הם היינו הך 1 בבחינת אין מוקדם ואין מאוחר. בחברה סטטית זו 1 העתיד צפוי מפני שהוא אינו שונה מן העבר. במובן זה, הרציונל הנשקף מבעד לרומן הבלשי הוא היגיון סטטי - ומגולם בחזותיות הכפייתית על אותו מבנה, אותו משחק צפוי וידוע מראש. s. מחזה המוסר "כלאדם" )every-men(, מוסר אחרים וכמו המיסטריה המבול בתיאור פסטורלי, תיאור הפסטורליה שלפני החטא הקדמון. · נפתח אף הוא, כמו מחזות היצירה,; האדם, וגם אשתו, אשר שמה הוא חווה. · אלוהים: "בגני הושבתי את בחיר ; בידם הפקדתי שלטון על הכול, ; הדעת צויתים לא לאכול". · ורק מעץ במיסטריה "המבול", ניתנים הדברים בפי נוח אשר אינו אלא סימונו של ישו המשיח. נוח: "בורא עולם, עולם יפה ברא. / מלאכים טרח לערוך כסידרם, / הרבה בגלגל הרקיע אושרם. / ראו איך אורו משתקף באורם!" 20 גליון 250 ה<גופת לש האוו <ניידורף לע ייד השלמ גולו , הלאידיאליזצי לש רהקו ןב , ההירואיזצי לש הפסינו-מאבי חבמחצל תמודרני ,מעריצה ,מטופלה יואנליטיקא תבזכו .עצמו .המוות המות יהאט ךוהממוש <<הכרתית לש האקספוזיצי וז תמכוונ לכ הכול לא רעב האוו ףניידור י<גילו <גופתה הדומ ןבמוב הז השלוש םנושאי םמרכזיי םחוזרי תבמחזו תהתוודעו אהקור םע טהפר דהמחרי עלרג ההקדוש ההעול הבצור תאינטנסיבי רהמוס ,הימי-ביניימים השלוש םנושאי םשה יוהדיסוננט ע<המני תא ,הסיפור> שהמפג ןמאיקו ה"ההורד במהצל לש .ישו" יבשנ םכול םאספקטי לש ואות חמת :דיאלקטי 1::1 ~ו יהראשונ לש אהקור םע ףגו ךשהפ הלגופ - םהמקרי וזה תמוו יגרנדיוז רהיוצ תהזדהו 1. תמלחמ רכוחות-האו ךבכוחות-החוש שבנפ סטק ראש ןנית ולחלק :לשלבים תאולטימטיבי לש אהקור םע רהקו בן . םגיבורי .האדם 1. ירגע ההפסטורלי תהמוקצנ ילפנ הגילוי . םאמיתיי םאינ םמפני תא םמקומ ,בחופזה 2. עמס םהאד ךדר םהחיי ם<עול <השקר לא יהנורמל לע לשל וגילויי - .קוהרנטיות םמות ראמו טלהיחר ובתודעתנ , ןומכא תהמוו רומעב ול ם<עול .האמת> 2. טהאק יהממש לש יגילו .הגופה תפיזיקליו תהאפשרו תהמוענק אלקור שלחו תרגשו 3. ןהדיו ןבבית-די לש המעל ןבי ההסנגוריהגילוי , רהמעב ההמושה בממצ לש ""חיים האשמ ,סמויים םאות תרגשו האשמ ראש ויומר ת<מיד ,הרחמים ,המחילה <החסד ןלבי תלמוו תבהכר רהגיבו ,המגלה וכמ םג תבהכר ףבסו טהטקס תבתחוש ההקל לש ,חפות תבעזר ההקטגורי ת<מיד ןהדי ם,זע ,האלוהים ,הצדק> .הקורא תגבוליו רהסד םהקיי - .דיפוזיות שהבל רהחוק - ה"מנק ןהמצפו ,האזרחי" רוגז ןהדי עהקוב תא לגור ההנשמ תהעומד 3. םההל הוההכחש רשלאח .הגילוי םהעול .למשפט ווסדרי םהמופרי - .כארטיקה שהבל אהו רז'אנ יאנטי-דמ ןמופג ו<זה רז'אנ ןמבי תשלוש ,הנושאים יהעיקר ץוהנפו רביות משפטי-דיסקורסיבי , ובמהלכ םמתנהלי יויכוח אהו :הראשון ההמלחמ ובנפש לש םהאד ןבי ןהמכו יהפסיכואנליט רמתוא ךדר ותודעת לש ההוכח ןבי שהבל ל ובחקרי , שממ וכמ -במחזה תכוחו ןהשט אוהחט ןלבי תכוחו םהאלוהי השלמ וגול ה<מגל <הגופה הכקתדרל ,גותית רהמוס יהטיפוס , ראש למנה ןדיו יכמו-משפט .והגאולה המ השמכונ הפסינו-מאבי לכהיכ שהקוד ראש וגול עצמו , רלאח םכיסופי ןבי תהדמויו ,האלגוריות תהתכונו תהמופשטו ההמלחמ .שבנפש רבמחזות-מוס םרבי םמופיעי לש םשני הזכ תלהימנו ;עמו ןואכ , ןהמכו ,והגיבור> לנטו יגילוי תאלימו םהשמורי ךבדר ןהשט ובכבוד וובעצמ וא דאח ומגלגולי יהפסיכואנליט לע הההיררכי ההנוקש ושל לכל רלסיפו עהפש וא רלסיפו .המתח רהז'אנ ל<לוציפר;בע ךזבוב/מלא <המוות וולצד לכ דמתפק דכמוס ידת ללכ .דבר םחומרי האל יהבלש אהו ןבמוב הז ןהיפוכ לש תדרמו תשבע ,החטאים תבתוספ תדמויו :כמו ""הבשר םמנוצלי לע ייד רגו תלהעצמ המבנ חהמת תאלימו - ובמרכז הסצנ האלימ תאח ך<בדר וא ם"עול .ההבל" םלעומת תמופיעו תדמויו פבסי וו יהבלש , וב םאירועי םמצמררי לכל חרצ דאח לע ייד חרוצ אחד , תעדו ןלניקיו :כמו ,"האמונה" ,"התקווה" ,"החסד" תהנעזרו םמתרחשי אדווק תבמקומו תהפחו םצפויי - יהאסתט לש <הבלש תהמשוחזר ףבסו הסיפור , ךב"מלא "הטוב וא תבדמויו תהמייצגו תא רהסד םהקיי עמופר םבמקו וב רהסד םהקיי הסצנ תהמשתבח תבאיכויו אל תמבוטלו לש יפולחנ .הכנסיה האל הואל םמנסי דלצו אהו בהיצי יוהדומיננט ביותר . שהקדו הזוכ תסטריליו - האוו ,ניידורף ימ השנורת םברשת תא שהנפ - םמתפתחי םביניה ,דיונים שלפגו קלפר ןזמ רמעור החרד תא .הטמא ,ברקתה האינ תמתואר טבטקס וול םפע תאח םויכוחי .וקרבות המבנ הז ףתק רלמחזה-המוס סהדיסוננ תוטלטל תהרגשו לש אהקור םחוגגי הכגופ תמוכתמ םבד .ונו' הנקי תופיקסטיבי ם'כ'לאד 11 הולמחז רהמוס ר"דוקטו ספאוסטו 11 תא םנצחונ .הזמני החית האוו הבחיי לק רוחומ .במותה ןבקיר לש רכריסטופ רמאול - לבכ ,מקרה ךמלא תא הגופת לש האוו ףניידור המגל וגול ךבדר ןהקורב בבנרטי יהבלש בשוא תא והגיונ יהאת תהמוו ךוהמלא בהטו םהמופעי תבמחזו האל .מקרית 9 טהטקס לש רגו ך<תו ההזר וודימוי ימייצוג בהצלו .המסורתיים םאינ אאל ההשלכ תפסיכולוגי תלתכונו תלאובייקטיביו לש תתנוח <הגוף דשוק לע ,לבלש אשל וכמ רלסיפו ,הפשע ידרכ ,המוות ,פנימיות תעדו קלמאב יפנימ לאצ רהגיבו רמעב יאט גומדור ןבארגו יההכרת לש םעצ םתיאור םופרטיה םהחולניים/אפלי םאינ ,הנושע הבמקר לש ,'כ'לאדם" רולגיבו עהשוק תידיע ;המוות רמעב ןמעוד תמתפיס ףהגו ,נחשבים וכמ םעצ תעובד ,המוות ואיכות וביאוש רומוכ תא ונשמת ןלשט , הבמקר לש ,כ"גוף" ףגו יח םונוש ף("הגו ,הישן"> ןהנתו יהבלת ,הפיכה יהבלת תניתנ .לשיקום אשל ר"דוקטו ,פאוסטוס" ראש תעליל ההמחז םאמנ תסמלי רבתפ ןשבי םחיי ,למוות ךא וכמ תפעולו יבלת תחוקיו תאחרו ,<גנינה סאונ תמבוסס לע תהתמודדו תפיזי ןבי םיצרי םרעי ןעדיי סנתפ רבגד ףגו יח , תעדו תלנורמליו (ונו' תהניתנו תתיאורטי םלשיקו ת<מציא םליצרי ,טובים רכאש רהגיבו ועצמ אהו השד - במצ יטבע ךוהפי לש השינ - תהמתקיימ ,האבידה לטיפו יפסיכולוג להמקפ ההבטח .הקרב ףברצ דאחי םע תהמציאו ,<חיים> תלתפיס ףהגו תעתידי רלשחרו ,מטראומות> תא ףהגו תהמ הנדמ וכאיל ןברומ יהבלש ההפסיכו-מאכי ההנ "כ"גופה - ףגו לנטו םחיי םהמתקיי קבנת יא ראפש גלהסי רלאחו - ןלכ יהשינו רבסד תחיצוני דבלב - שהבל דהמצוי תבתכונו םע המ םשקד ,לו ישרו בבמצ יבלת .הפיך םהקיי ,קשה יבלת ןנית .לעיכול המ השהי יומ ,הטובות ךהמלא ,הטוב קנאב ,ברוצח רהלוציפ יהשינו יההכרת גהמדור ןבי תתפיס ף"הגו "החי השהי אל בישו אאל תבפנטזיו לש םאוהבי .המקומי לע יפנ חהשט רמייצ טהטקס יהבלש ףל"גו "המת רעוב ךדר ותודעת לש וגול ך,בתו םהמתאחדי םע חרו תהמ םבחלומותיה הדיכוטומי ןבי שהבל עהמושי ,לרוצח ךא תהתעכבו תמדוקדק לע תהגדר בהמצ .הנזילה .ובהזיותיהם ,למעשה ריות תמשמתקיימ הדיכוטומי ןבי םע תזא רחות טהטקס לש גור , ,בתוקף לא ךא דמנג , אדווק הקטסטרופ וז ההמעמיד ,השניים הישנ ;אנלוגיה קהמאב ובסופ לש רעב תהענק תשמו ,לדברים םלמצבי - השינ הבמרכז ןמסמ ,<הגופה> תמייצר תא תאפשרו רדב והנ קמאב יפנימ ללכ רדב , קמאב לע / תמוו / .רצח והופעת תהמאוחר לש ן"המסומ ,הגדול" חהרוצ ונפש לש רהגיבו שממ וכמ רבמחזה-המוס םרגעי םעמומי האל ןשבי םחיי תלמוו םמנוצלי - ןפתרו ההתעלומ רבסיפו יהבלש , ןהתיקו חהרוצ יכפ רשיובה ןלהל ואינ האנטיתז הרחוק לע ייד רגו הלמיסטיפיקצי לש ףהגו ,המת הוהגאול הבקוסמולוגי .הישועית לש שהבל אאל יפר ההדחק תמוסרני 9. ף"ניידור הישב הבכורס יבל ,תנועה תנשענ ,לאחור היד תהשמאלי תתומכ תא ,לחייה הראש המוט טמע .שמאלה ףניידור ההישנ הנראת ,לו ,לגולו םכאד רשאסו ול תלשהו .במחיצתו אל וז דבלב ששח רשחד תלרשו ;הפרט ולעיני ההתגל םקיו ראח ,שלה ומשה רשאסו ול ףלהיחש .אליו אהו רזכ תא םהפע ההראשונ השרא האות השות .קפה הכמ הקש ההי ול תלראו הב םאד "רגיל '(עמ 10(. הקש אשל תלראו רבתיאו המות יהנומינוס ט,המפור לכ ךכ לש ףניידור ,(אווה ,"אם-כל-חי") האנלוגי הלאיקונוגרפי השזכת םלייצוגי םרבי לכ ךכ תבתרבו ,הנוצרית ןהאיקו רהמתא תא תהורד ויש ןמ .הצלב ותחושותי תהסמויו לש גולו , יכ ראסו ול תלשהו ,במחיצתה וא יכ שח השהתגל ול םקיו ראח ,שלה רשאסו ול ףלהיחש ואלי 1 יוכ הקש ול תלראו הב םאד ,רגיל קר םמחדדי תא ההאנלוגי רלסיפו ,הצלוב תולירא שהקוד אשהי תמנ םחלק לש םהמקיפי ואות עברג דהחס לש .ההורדה 21 2000 מתוחכמת. 10 tם: הטקסט הבלשי מאזכר בצורה סובלימטיבית ....-~1 י:ן( את "רצח האב הקדמון" על ידי חבורת האחים ~ כפי שהציע פרויד במיתוס הפונקציונלי לכינון התרבות האנושית - בתיווך רגשות האשמה - במסתו הנודעת "טוטם וטאבו"; ll אלא שהמיתוס, שלא כמו הנרטיב הבלשי' אינו מקיים חלוקה דיפרנציאלית בין "הרשויות" השונות המשתתפות בסיפור רצח האב. במיתוס הפרוידיאני אין הפרדה בין שמות הרוצח, הבלש, והחשודים; כל אלה מתפקדים כיחידה אחת המשתתפת ברצח האלים, חווה כתוצאה מכך את עצם היותה חשודה <תחושת אשמה>, אך גם מענישה את עצמה <סעודת הטוטם ומערך איסורי חטאנו הנלווים>. הנרטיב הבלשי' מעצם היותו חלק בלתי דנפר מהרציונל המודרניסטי' מבחין בין שלושת דרך הענקת "התואר והשם". אומברטו אקו טוען - במאמר שהפך תלמופ הרשויות, בתוך שימור הקטגוריות בצורה המיתוס של "טוטם וטאבו" ממחיש עד כמה של ניתוח סטרוקטרליסטי' על ספרי ןהמותח אופוזיציונית, מלאכותית; לכן' מן הראוי מקיים הסיפור הבלשי דיפרנציאליות פורמלית הנאיביים לכאורה של יאן פלמינג, בוראו של לתפוס את החשודים כנגועי תשוקה סמויה; בלבד <כחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה של ג'יימס ברבד - כי מדובר באלגוריה חבויה לבצע את הפשע הנתעב, אלא שהרוצח הבניית המציאות המשפטית ;האתית> בין אוניברסלית /מטאפיסית המופעלת על-ידי עצמו הנו הפרט היחיד המסו גל לממש את הרוצח, החשודים, והבלש - עדות למשימתו אלמנטים ארכיטיפיים נגישים במיוחד: כוחות התשוקות הסמויות ;אפלות של הקולקטיב של הטקסט הבלשי לייצר דיכוטומיות מדומות, האופל בגילומו של הגיבור הרע <לרוב אצל הלוקה באימפוטנציה - חבורת החשודים בעלות מעמד משפטי ותקפות אובייקטיבית, פלמינג מיעוט אתני: יפני;סיני;רוסי וכך') "מפרישה" מתוכה את הרוצח, ולכן' לאורך על מנת להתמודד בצורה פסיכולוגית מורכבת מאיימים על שלומו של סוכן הוד מלכותה 007, כל הטקסט הבלשי' מתקיים הרוצח בצלו של עם תחושת החרדה הבסיסית הרובצת על כל הבן הטוב והמופז לעד. את מבנה ניגודים זה מעמד כפול, הן כחשוד מן המניין והן כחשוד משתתפי "הטקס הבלשי", ובכלל זה הבלש כינה "אידיאולוגיה מניכיאית". הטקסט של המקבל את שמו האמיתי רק בסוף הסיפור - החוקר עצמו' אשר אינו אלא תאומו של הרוצח פלמינג תר אחר ניגודים בסיסים. כדי לתת "הרוצח". הריבוי <החשודים> הופך לאחדות - הלא מודע של הטקסט הבלשי. 12 פרצוף לכוחות הפרימיטיביים והאוניברסליים 10. כוחות השחור השטניים נצטיירו בדמיון ימי-הביניים כחריג ומעוות והתגובה שהביא עמו חיתה פחד ושעשוע. בשטנ י מצטרפות תכונות לא-תואמות; האנושי והחייתי פועלים בו יחדיו, וכתוצאה מכך מהוות כל הסצנות השטני ות קרקס של בידו ר פופלרי 1 מעי ן סלפסטי ק והשתובב ו ת, אשר בסופו של דבר תורם לאופי החגיגי והעליז של ההצגות הדתיות. מחזות אלה ידעו לשמור את פרקי הרצינות לתיאור הכוחות השמימיי ם ואיל ו הרגוטסקה שמורה לתיאור ממלכת השטן . מחזה-המוסר 1 כפי שהיטיב לנסח המשורר והחוקר אריה זקס, הוא מעין כריך של דרשה ובידור. היגיון זה יכול להתאים לדימוי הרוצח ברומן הבלשי אשר נתפס כנבל באופן סטריאוטי פי ביותר וזוכה לא אחת, לא רק לתיאורים מגוחכים, אלא גם לשמות מגוחכים - אצל יאן פלמינג בשפע: מיס טר 1בלאד =דם טהור / רד =אדום / א iדג' i ב =עבודה משו נה. קטעי ' הס,ל T פסטיק הם ללא o פק המרדפים בסיפורי הפשע כמו גם הדי אלוגים המשעשעים בין הולמס לווטסון / אשר אינם מתפקדים כ"הרפיה קומית" בלדב/ אלא מצייתים לאלמנטים הקומיים המאפיינים את מחזה-המוסר והמיסטריה, אשר למרות הדידקטיות המופגנת שלהם לא חסרו אלמנטי ם קומיים. 11. "על סמך החגיגה של סעודת הטוטם נוכל להשיב: יום אחד התאגדו האחים המגורשים, הרגו את אביהם ואכלו אותו וכך שמו קץ ללהקת האב [".]מכאן שסעודת הטוטם, שחיתה אולי החג הראשון של האנושות, היא מהדורה חדשה וחגיגית - זיכרון לאותו מעשה נפשע ראוי לציון 1 שבו נטועה ראשיתם של דברים רבים כל-כך - של המוסדות החברתיים, ההגבלות ה b וסריות והדת [."]סעודת הטוטם חיתה חג-הזיכרון למעשה הנורא, שממנו נבעה תודעת האשם" .")1988, עמ' 127 ,315(. 12. ]א[ על פי היגיון זה אפשר לומר כ י הרו צח אינ ו אלא דימוי ו המודחק של הבלש החוקר. על רקע המשתני ם הבאי ם מתבהרת מערכת יחסים אנלוגית: 1. לשניהם עניין מיוחד ברצח - משיכה אובססיבית לדם 2. שניהם נתפסים כסובייקטים מחוץ לחברה; הרוצח בפעולת הרצח מוציא עצמו מן הכלל 1 והבלש בשל התקיימותו מחוץ לסדר החברתי המקובל 1 בעיקר מעצם רווקותו ; דחייתו את מוסד הנישואים. 3. שניהם נוטי ם לחשיבה י צירתי ת, לעתי ם מבריקה. 4. שניהם פ ו עלי ם מחוץ לחו ק, מכאן הפרדוקס האתי הגלום בנרטיב הבלשי: על מנת לדרוש את קיום החוק בצורה טוטאלי ת עלי ך לעוקפו. s. בטקסטי ם בלשי ים אחדים עש וי הבלש (בעי קר בלש ח ו בב) להיות החשוד העיקר י ברצח, ומכאן מוטיבצי ית החקירה שלו בעצמו - גילוי הרוצח מזכה אותו מאשמה. אצל אגאתה כריסטי ב- 'd ·o)k1Ac·· ו Rogeo.fe1· y/ וז e M1T/1, מגוללו של הסיפור הבלשי , המספר , הוא בעצמו הרוצח. ]ב[ מאמרו של er וו 1987) Eis(, מגבה אנלוגיה זו על ידי קריאת "אדיפו ס ה מ לך" כסוג של בלש : אדי פוס מוצג במאמרו כמגלם י שות אחת אך בפועל מפוצלת: אדיפוס הוא הן הבלש והן הרוצח. אמנם הוא מוזהר על ידי תריסיאס הזקן לבל י חקור בחידה, אך התעקשותו האו בססיבית לחקר האמת ו קבלת אינפורמציה, מובילים אותו לסוף ידוע שכולו טרגי 1 בה יגלה "הבלש-אדיפוס" כי הוא- הוא הרוצח. וכן ראה Todorov1977)(, המחזק את האנלוגי ה בין הבלש לרו צח: "כל ספרות הבלשים מבוססת על שתי רצי חות שהראשונה מהן , המבוצעת על ידי הרוצח, אינה אלא הזדמנות לשכיח, בה הרוצח הנו קורבנו של הרוצח (השני) הבלתי ניתן לענישה - הבלש" (עמ '44(. ]ג[ אכן 1 באידיאל של הסיפור הבלשי 1 עשוי הבלש החוקר לגלות, שהוא עצמו הנו הפושע או תו חי פש. לכך יש להוסיף שבסיפור הפשע המוקדם, זוהה הגיבור לעתים קרובות עם הפושע. בכל מקרה, ניהם אנלוגיה. הבלש אינו אלא גילום סובלימטיבי של הרוצח, מעין רוצח מודחק;מובלע, אמנם על פ י הבחנות כמו פסיכואנליטי ות אלה, י ותר מאשר קיי מת דיכוטומי ה בין הבלש לרוצח, קיימת ב י היפוכו הגמור אך גם מקור ההדחקה. 22 גליון 250 אהו קנזק תלקלישאו וכמ טהקומוניס עהר וא ליכו ההי רלהיגמ לע הנקל לבשאו לש ,ממש תא ואקלימ יהדת לש רהסיפו המעב לדוי לע עהפוש :הנאצי לבכ ,מקרה רמבהי אקו , ןאי ךא הבמקר ,זה אהו דמתפק אכל ריות דמה ייד ההבחיר תהלא-מקרי בבמרח יגיאוגרפ גלפלמינ ןעניי יפוליטי-אידיאולוג א,אל ןעניי שקלו שליאו יהאמית ו<יאוש לש ,הרוצח> שיאו םהמתאי דבמיוח תלהתרחשו ההעליל יאסתטי-רטור ,טהור ןעניי .מטאפיסי ךבכ ףהמתחל דמי ראח ךכ תבהתבהרו :אלוהית .המיסתורית רבסיפו ת'פרש ורגל לש 'השטן - ץמתר ואק תא תהנא אהקור ראש ובפני תנפרש תרש השלמ לש תאסוציאציו תבסיסיו ראש תפונו הלדינמיק העמוק תושורשי - אהקור רמבוד ומיכולת תלזהו תא רהטוה לש ההאפיק .הפרימיטיבית חהרוצ שמתייא היהוד ,איש-קריות דהתלמי רשמכ תא -רבו ואלוה תתמור עבצ ,כסף רמצטיי תבפרשנויו תתיאולוגיו תמסוימו םכדג יהיסטור יראש אלחט ,היאוש ךא םג ,כקדוש ישהר ובלעדי אל ההית ההצליב ,מתאפשרת תוהאנושו אל ההית .נגאלת וחטא לש היהוד תאיש-קריו אהו אחט :היאוש א"החט דנג חרו ,הקודש" תהתייאשו ימחסד .האל ןהדרש יב"סיפור "קנטרברי לש רצ'וס רמסבי , ןש"אי עפש ןואי אחט ראש שהאי שהמיוא אל עיירת .מפניחם" 13 שהיאו בהורח הבמחז יהדת גלמוש ,המלנכוליה וא .הדיפרסיח דמוק שהיאו לע יפ ההתפיס תהדתית-נוצרי אהו תבממשל :האופל ןהשט ובכבוד .ובעצמו תחרמו תהמטאפיסי תנתפס ןבדמיו לש םימי-הביניי תכהתגלמו תהעיוו הוהיוהר ,האנושית דובצ ,היוהרה שהיאו אחר ךשמדרי תא ןהשט .במעשיו ןהשט ראש קנית ועצמ תמתלו םבאלוהי אחר אאפו סאב-טיפו ללכ שבני-אנו םשנשמת השרוי .בדיכאון תא חהרוצ ןברומ יהבלש ןנית ןלהבי לע ערק גמוש שהיאו .הנוצרי ההמוטיבצי אלחט יחבלת ,נסלח המקור שביאו 'הקדמון דבאיבו ,תקווה רבחוס האמונ תביכול םהאד ץלהחל רממשב דהפוק תא חייו • התפיס וז תמחלצ תא חהרצ תמהמכניו שלו , תמחלצ ואות ימנימוק חהרצ .השגורים רבסיפו ת'פרש ורגל לש 'השטן לש קונן-דויל , םמשתעשעי םלה רד" ןווטסו קושדלו סהולמ לברע יקטלנ לע תמנ רלבר תא תמיד .יעילותו לע ומהלכ לש יהניסו חמדוו ןווטסו , להשקו בוהיצי ןבי :השניים ע"רבג הז ,ממש ץבמאמ לש תהימלטו יהבקעת ךדר יעננ שהיאו יוקלטת קהבז לע יפנ ,הולמס ,לבנים םמתוחי יומכוס האימ - ואות טמב ועצמ ישראית לע םפניה לש 'המתים'. קהמשח יהפאוסטיאנ להקלי לש דהצמ יהסקרנ לברע יהשטנ , םהתנסות ,חאינוסנטית תהלמדני כביכול , עבמג םע תכוחו ,אסורים ע"רג רלאח ןמכ והטלנ ועצמנ לע רכ אהדש וושכבנ הז דלצ ,זה םמודעי קר שלשמ תהזוהר השבקע ךדר יעננ תהתופ לש ההאימ ושאפפ .אותנו" םיאוש הדומ וליאוש יהזמנ דבלב לש ויש ל<ע יפ תהמסור :הנוצרית י"אל יאל הלמ ישבקתנ ..."( ןבזמ .צליבתו ךא חהרוצ רבסיפו יהבלש ל<ש דויל , וכמ רדוקטו ספאוסטו לש <מאולר רמתמס ,ליאוש רמוות שומתייא רלאח ושאהובת המת רולאח דשאיב םטע ולחיי הלמעש קהפסי ןלהאמי תבאפשרו תהמיוחל יכ שי התמור הוגאול ולתחלואי םבעול רהחומ .הזה חהרוצ אהו הז דהמאב התקוו תבחבר סהאתו יהפרוטסטנט לש ,~ךדסטינציח ןולכ רמתמס :ליאוש ן"אי םאד שהחוש ימפנ תהמוו תפחו ,ממני" ראומ חהרוצ .להולמס וא וכמ רשאומ ההמנח תבפתחיח ההמחז ""כלאדם : :המנחה ך"א לב רימכו שאי שליאו ונשמת בבל להא -חסד , ווז :ברכתו תברכ ,התקווה ההאהב תב ,השמים השכוח ולהושיענ לגד לכ םיו .שבעתיים" רד" ןווטסו במיוש תהדע 14 חהפות תא יסיפור לדוי ואינ אאל לג לגד רמאוח הלמנח חהפות תא רמחזה-המוס , וומגולל ,מפסטורליה רעבו ,בחטא רוגמו תבישוע םהאד ונפשו . יהניסו ףהמשות לש דהצמ ןווטסו תא סהולמ לברע רמייצ ןכמוב האנלוגי ןבי חהרוצ ,לבלש ךא םג דמעי לע הפסינו-מאבי תפנימי אול קר תחיצוני לאצ סהולמ - ןהרומ םע :הרעל ה"הי הז רמיות ףלהטרי תא ודעתנ "ווטסון , :וכן ר"החומ יהשטנ ההז ןעדיי ךמתאב ,ברגוני" רוהחומ יהשטנ ל,הרע רבסיפו :מכונה ש"שור ו לג 'השטן'. ההאנלוגי ןבי סחולמ חלרוצ תמתחזק דעו ריות רלאח חפיענו ,הפרשה רכאש סהולמ רבוח ומרצונ יהחופש אשל רלהסגי תא חהרוצ רדוקטו ןלאו רסט בדייל , רהחוק דוציי תהאריו להמהול - ,למשטרה ,לחוק ימפנ ןשבאופ אל ,מפתיע ,חרא ,הולמס המזדה םע ויאוש וומניעי לש :הרוצח ם"מעול אל יאהבת ןווטסו , לאב ואיל יאהבת הוהאש האות יאהבת ההית המת ךכ , יהיית גנוה שממ יכפ גשנה דציי תהאריו זהנוע 'שלנו'. םנמלטי ןווטסו סוהולמ תמהמיי ךהכר ןהסוא לע תמנ שלפו :קמעא ל"ע שהבל יהפרט םהמפורס חלהני תא לכ וחקירותי רולהתמס הלמנוח ,מוחלטת םא םאמנ ץחפ אהו עלמנו ומעצמ תהתמוטטו "כללית .[ווטסון] למוט םעליה חלהתרוו תנפשי עולמנו תא וחלחול לש שיאו דמבעו דמוע - להכו תבזכו תאיכויו ףהנו יהפסטורל לש יחצ יהא לקורנוו חהזונ רלתיאו :הבא ד"בצ ףהחו חהית וסביבתנ העגומ וכמ דבצ .המים ההית וז ץאר לש תגבעו ,נמשכות תבודדו תואפורו הכשמגדל-כנסי ןמסמ הפ םוש תא םמקו והימצא לש רכפ .מבודד" בהמרח רהמתוא ואינ אאל ההכלא לש תמיד ןהדי תומיד :החסד ם"אול עלפת ההית חבא תמערבול חרו "פתאומית :או ד"החו ןוהמסתורי לש םמקו הז םע ההאוויר תהקודר לש םעמי ושחלפ ןמ םהעול והרשימ תא ודמיונ לש 'ידידי'. ןכמוב בשבמרח יכפרי-מסורת הז ימצו רכומ ג,נצי ההקהיל ,הקטנה ההפונ תבע רמשב יערכ לע תמנ ללקב תא תעזר סחולמ - ראש והנ רהכומ יחאמית לש הסיפור , :המושיע ר"מ סהולמ - ראמ רהכומ לבקו שנרג הטרגדי המוזר רביות האירע החליל ]...[ לנוכ תלראו ךבנוכחות ןכא תא ןעי הההשגח ]...[ ואנחנ ,אחוזי-דיבוק רמ !הולמס יקהילת ההאומלל !אחוזת-דיבוק ןהשט ועצמ למשתול !בקרבנו ואנחנ םנתוני "בידיו! יטענת תהבסיסי אהי יכ רבמחזה-המוס יהדת תמתפקד תחרמו תהראשי - תחרמו האל תגורי - ןח ,כבלש ןח ןכקורכ ןוח .כרוצח ךא ןהרומ יהבלש אל קר בשהע קי הלמחז האל יגור דמעמ יריאליסט וא יכמו-ריאליסט א,אל בהני תחלוק םתפקידי תהמוכר לנו . המ עשמופי הבצור תגבישי תוהיולי הבמחז יהדת ק,מתפר ולגורמי ,הקטנים םלתת-תפקידי םפונקציונליי טבטקס .הבלשי ההמחז ""כלאדם , םמהידועי תשבמחזו רהמוס ,מימי-הביניים המובנ :כך םאלוהי אקור ךלמלא תהמוו ומשרת רומוס וביד ,שליחות ךמלא תהמוו חנשל לא תדמו תהנקרא םכלאד לע תמנ עלהודי ול עשהגי וזמנ וושעלי תלצא אלל ידיחו ךלדר ןשאי קלחמו ,ממנה תלת ןדי ןוחשבו לע ומעשי םבעול .הזח הבתחיל אל המזה םכלאד תא ,המוות אחר המעל םתירוצי םשוני ,לרחיה לאב ו~ 13. לאמי םדורקהיי רכב דעמ לע ךכ םשהגדרת לש םיחידי וא תקבוצו ,כסוטים ,והרחקתם תמשרת תא תתודע והאנחנ תוא דהליכו יהחברת לש .הרוב ךצור הז לש תהגדר דיחי וא תקבוצו ,כסוטים םוהרחקת ךלצור שגיוב תתודע והאנחנ רמתעור רבעיק הבתקופ לש םשינויי םחרבתיי .מואצים ןבאופ יפרדוקסל רמאפש ההסוט תא תאופציי הטיהור יהרוחנ לש .החברה 14. ן"ווטסו ןהזק !והטוב ה[פונ ואלי [הולמס האת תנקוד ןהמשע ההקבוע תהאח רדבו ההמשנ תא ,פניו" רדו ושב ראומ ואות :ווטסון ן"נית ההי בלחשו תשקלל להא תרובצ לע םהעול "המושחת :(מתוך ה"הקיד ,האחרונה") 23 2000 פתוח, דפי רישום מהוהים, אקדח אם אפשר , בסופו של דבר הוא מכיר בכך שעליו בלעזו חוטים פרומים, רעל ונו'." אובייקטים ראש את העולם. כלאדם מבקש ארכה של םעשרי תפקידם לתווך כסמל דתי מן המניין , בין אהחט וארבע שעות, שבהן יוכל לבחור לו חברה לדרך, משום שהוא מפחד בעיקר ימפנ הנורא לגאולת הנפש ~קרבה ובאה -הקרבה וי~ s • ובאה מאוד. ~1 ~ הבדידות שבמוות. תוכן העלילה הוא חיפושיו של כלאדם אחר חברה לדרך האחרונה. הוא פונה לבני משפחתו , לרכושו , ולשאר ביכליו גרפיה הפשטות, כמו: ידידות, תשוקה, יאוש, האהב אדורנו, ,.ו.ת הורקהיימר, מ. ]1947[. ת"תעשיי - דמויות המתחלקות באופן מסורתי על פי תרבות: נאורות כהונאת ההמונים", בתוך: הדיכוטומיה של כוחות חיוביים ושליליים. "אסכולת פרנקפורט" <מבחר>, תל אביב: ספרית המוות הצפוי לכלאום הוא מוות חיובי , מוות פועלים, 1993• גואל. מחזות נוצריים אלה מציגים תפיסה באות, רולאן ]1957[. "מיתולוגיות" , תל אביב: פרדוקסלית מסורתית של מוות שהוא שכר בבל, 1998• החטא, כדברי פאולוס ב"ברית החדשה" התופס זקס, אריה )1978(. 'שקיעת הלץ - עיונים ומחזות על פי מקורות דתיים" 'תל אביב: ספרית פועלים. את החוק כמכונן החטא. המוות בא לעולם רק פוקר' מישל ]1976[. 'חולדות המיניות" -כרך לאחר חטאי אדם וחווה - על שום החטא ראשון, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1996• הקדמון נידונו באי עולם זה למיתה. אך מנגד פרויד 1 זיגמונד )1988(. "טוטם וטאבו ומסות על האדם לברך על מותו הקרב משום שמוות אחרות", תל אביב: דביר. זה <על פי התפיסה הנוצרית> הוא שחרור - אותם משלח נוח המושיע לראות מי יביא הנשמה בת האלמוות מכבלי הגוף בן-המוות את בשורת הגאולה, משלחם לראות הבלו &The Dyer':;· Hand1964).(H.W.Auden, המים." ובכן , סמלים אלה בנרטיב הבלשי הם House.Other Essays, New York: Random - המוות כפי שמוצג במחזה הדתי הוא מוות Barthes, Roland [ 1970]. S/Z, New York: Hill מבורך . לע פי הגיון זה, דמותו של כלאדם האובייקטים, הרמזים לקראת פתרון החידה and Wang, 1974. הבלשית, שרשרת המסמנים המובילה אל עבר היא גם דמות הקורבן - קורכן אשר לא במקרה ,Emberto ( 1981 ). The Role ofThe ReaderEco, מתואר אצל דויל כ"מלאך עלי אדמות", הופעת "המסומן הגדול", אובייקט התשוקה Hutchinson.London: ובמחזה כלאדם מתחנן על נפשו: "רחם-נא האבוד , כפי שהצביע עליו ז'אק לאקאן בדברו Dauils,Robert ( 1987). The Road ToEisner, על אובייקט a- הגאולה. שהרי המציאות Press.Syracuse University עלי , תמוו מתרברב!", אך הוא גם הרוצח, Todorov, Tzvetan ( 1977). The Poetic:;· ofProse, שהרי האדם חוטא באשר הוא ולכן נידון בסיפור הבלשי נוטה להשאיר עקבות: טלפון Press.Cornell University למיתה; והוא גם הבלש המושיע את עצמו שהרי בסופו של דבר מותו הוא למעשה ישועתו האמיתית. אלוהים: אברהם חמי "בוא אלי בני! לנצחי נצחים כאן מקומך. הצטרך :למלאכים לגן עדן , עד עולם, בוא נא, אורח!" :<מתוך ("כלאדם" סרט ערבי שאר הדמויות האלגוריות במחזה ""כלאדם מגלמות את תפקיד החשודים-הנחקרים ~ן n ;ק ך~ח~ בטקסט הבלשי. כל אחד מגלם תכונה אחרת, הא;ך;ת הארמים סמנו אנטנ;ת פ,ב;ה;ת ממש כפי שמתקיימת דיפרנציאליות בתפקידי ;בלי-הח T ~-מל הצט~,, נכדורים :נגד פחד --:·:· . :-·:-: --:-:·· החשודים בסיפור הבלשי: החשוד הטוב, החשוד ם~~חים הרע - מעין קונקרטיזציה ריאליסטית להפשטות האלגוריות במחזה-המוסר: ידידות, ~ריר ?ר v~י תשוקה וממון. אבי לא ע;צך נעצמי . : -: .. .: הדמויות האלגוריות במחזה-המוסר נושאות לכ שימי את אהבתי • T :--:• • • אחת בתורה וידוי , מתנהלת חקירה כמו- ~~יל ~~נוך ר~~~ משפטית, כל דמות מביאה טיעונים משלה ר~~י זrס;א ~ל ~נ;.זכ:ר מדוע אינה יכולה ללוות את כלאדם בדרכו האחרונה - טיעונים שווי ערך לווידויי ז:~ס~ ז:וך~ה. הנחקרים ברומן הבלשי ולאליבי של כל חשוד וחשוד. הבלש הוא כמובן הכומר בפניו מתוודים, הוא גם הדרשן , המטיף והמוכיח, או כמו במקרה של קונן-דויל , המטיף הוא • ר~~רי ~ן ם~ t\ ~רים ~ת ר:~י,!: ווטסון , הכומר הוא הולמס. על פי היגיון זה, העורב השחור והיונה הלבנה ~לא ;g ~או א;סן . במיסטריה 'המבול" - אשר הנם סמלים דתיים 24 גויון 250 מרים דרור גלויה מלונדון, סתיו 1994 א. ב. ן;ך~;ל~ 9 סיו דעים, מ?ל.רי~:ה ה;י~~ wע,ש 1;נ~~-ן;ע t ה: שלא היה דגמת; T •. TT אדם הפנט לש;חח עם חזיר. · -: • -·• : -: •', T T :י : של;ש מאות ףשל;שים שנה. T T ' : •• : . : . . : הףא משמיע חרחףרים משנים , . ··. : - נככר;ת - - T • סיע;ת ת!זרים נ;ךך;ת • -ז •: f והחזיר ע;נה ל; . :· · :--: ~מ 1. דיא;~ים -q מ;ן ,~ןם ~~אךקים נ;~~ים ?t' ט, t\ר[/ · f ך הףא ~.rכך~ם: ף~א;ט;נף~ים ךי~~~מ~ךזקי 9 ן כזאת וכזאת שאלתי , ' : -T T: T לפל;ט את כרטיסיו T • : -:• : ' f ך ד?ר ~דה מ q~יר ; ~ת;ך ן~~~מ מ~?ז:וי ~~w רי - <ך~רים ~ל t!.)ם~ ~ס;ף מ~~ה מ~~רים הם נפרדים כידידים • • • • T : • •• בנ:ויקים - את נגידת אהבת ננ;תיו . ר;מי'א; -ויףל-יה-מת~-אהב ~9 זקי~ל ~ק 9 ~יר פ;נ::י /J ~~ןיו: t\ב;כ~ר w ~ם ז; ררר מ~ל.ר ליו נ;~ה תי~~.:~ לפת;ך אי-הבנ.; T :-• : • T -: -•• •• T : : '' ~ס;ף מ~~ה ס~~רים? ~ר~~ית ךע~רית; - טטיאנה מתאהבת נחמ;ך זז:- ·:-: ·:·-: ג. ~ךף~י~י , w ייל;ק ~~יא ~ת ;ת~ד~ אל גבףל האנסףךך : : --: :· ~t\ ,תק~~~ ~~ךז:וי ,זrן לקףם .fך נ f כף~י ~Q ~ז ;ג~י~~ מזנ;ןך~ית, ' קר ~סי , 7 ~ר;ק ר:ל~~ fל ע ' ל - 7 ך ;ר~ 1] ~ן ry ע;ןם דק ה~~תק~~~ ~אד והנסיכה מווילס נ;גךת •: :• : •• • T • : -: ךי~~~ י~~~ .ה~ מרשה כזאת :זrמצעל T : -: T T -: ואל תספרי לי על כאב .. : -. .: -: -: ך t' ף לא ~ל ~~גףעים ~א;ק 9פ;ךד 9 ~ריט ז;~ךים ת;ז;ח~~ ryry ם ס:ינ:וי קשףקי ג[/-מזנ;ן - דע;ד~י wם ~~חירי ג[/ ~~~ירים, עם ~י t' ז:ו ~ד~רת ? ~~לה מ~ .ע,ןה, ף~ q נףת f ל-נ; עם עצמי , עניתי , • • T • : ' .· ~ך~ח t ~ז - ועם סילביה פלאת' - נגלל כזבה פני'ס :: • • •ד :T • :• T --: • ~ס 9 רף ןןק;ח; מי זאת, שאלה, T -: T ' מש;רךת, אמרתי , • -: T :• •: : t\o/ י~~ה ע;ך )yח so, ~עיר ~י w הף - 1 ~1 1 ל~~~~ י~~ o/ה 1( אח, אמרה, זה הכ . ל? -."' T: T T . so what? ך~ק 9 ~יר ~~יד ~ראש;, דצמבר 2000 25 11.ןן:: s ~1 ~ מצד זה ~~-~------------------------------------------------~ עמוס ןלוית מוספים, ספרים, אירועים מגויס את מדורי הקודם הכתרתי 'כרוניקה של טלטלות וחרדות'. הטלטלות והחרדות נמשכות, ואפילו ביתר עוצמה. אני מתנצל לפני הקוראים שגם הפעם אני מרבה לעסוק במה שקרוי "המצב". מה לעשות ? אין לי ראש לדברים אחרים. זהו אם כן' ברובו' "מדור מגויס". לדעתי' על כל אחד להתגייס עכשיו' אם מעט ואם הרבה, לפי יכולתו ונטיית לבו' להצלת השלום המאוים מבית ומחוץ. וכעת, עם הקדמת הבחירות, להתגייס גם למערכה גורלית זו <עם כל הצניעות> של מלחמת בני אור בבני חושך. מילון התקשורת הישראלית הבלגה - כאשר אנו הורגים בהם <והרבה>. הסלמה - כאשר הם הורגים בנו <הרבה פחות>. שגרה - כאשר מוטל סגר' כתר או עצר' על יישובים פלסטינים. חירום - כאשר מופרעת . תנועת המתנחלים בכבישים העוקפים. מלחמה - מה שאנו עושים להם. טרור - מה שהם עושים לנו • פרטנר - ברק. לא-פרטנר - ערפאת. פשרנות - נכונותנו <לא של כולם> להסכים לנסיגה לגבולות 67' שהם 78 אחוזים משטחי ארץ ישראל. עיקשות - דרישתם לקבל 22 אחוזים מהשטח ובלבד שיהווה רצף אחד ויכלול גם את מזרח ירושלים. עליית מדרגה - הדיווחים ההיסטריים בתקשורת הישראלית. למשל <הדוגמאות לקוחות מ'דבר אחר'>: לראשונה מאז תחילת המהומות ירו הפלסטינים בין שתיים לארבע •..; לראשונה מאז תחילת המהומות ירו הפלסטינים לרחוב החסידה בגילה ..•; לראשונה מאז תחילת המהומות ירו הפלסטינים בשבת פרשת וירא. ונו'. ירידת מדרגה - הדיווחים ההיסטריים הללו בתקשורת הישראלית. ודוגמה נוספת להלן: ונעבוד לכתבתנו נודית קאנטי אדיה גולן <באולפן הרדיו של רשת :>'ב ונעבור עתה לדיווחה של כתבתנו נורית קאנטי על זריקת האבן לעבד שער-מטה-מחוז-משטרת- ש"י בירושלים. נורית קאנטי <מזירת האירוע>: כן' אריה. למרות שלא נגרמו כל נזקים לשער המטה, רואים מקורות בכירים במשטרה את תקרית יידוי האבן בחומרה רבה. הם מזכירים כי זו האבן העשרים ושבע במספר במהלך החודשיים האחרונים, שנזרקת, לא במקרה, לעבר שער- מטה-מחוז-משטרת-ש"י • כזב וו' האבן הראשונה נזרקה בראשון באוקטובר בשעה עשר בבוקר' האבן השביח בשלישי באוקטובר בשעה שלוש אחרי הצהריים, האבנים השלישית והרביעית נזרקו מרכב נוסע בחמישי באוקטובר בין שתיים לארבע •.. בשני בנובמבר נזרקה האבן השש עשרה, אבן גיד גדולה במיוח.ד בחמישה עשר בנובמבר , יום החלטת החלוקה באו"ם, נזרקה, לא במקרה, האבן העשרים ואחת, אבן בזלת שחורה •.• האבן העשרים ושתיים נזרקה ב ... האבן העשרים ושלוש נזרקה ב ... האבן העשרים וארבע נזרקה 26 גליון 250 1 ~1 1 בהם נועץ הרוצח יגאל עמיר?) ואת לשונם העילגת, שאבי מוסרה להלן ללא שינויים ותיקונים: "אין כאן סכסוך בין 2 עמים יש כאן מלחמה נגד עם ישראל על-ידי עמלק במהדורת ערפאת ='פרא אדם ידו בכל'' אשר זומם רחמנא ליצלן בעזרת הנשק שקיבל מאדריכלי אוסלו לחסלינו ולהשליכנו אל מימי הים התיכון!" <ניסוח זה שהשגיאות בו מרובות אפילו הגהה לשונית לא עבר>. את עמלק, כזכור' יש להשמי.ד ומדברי המודעה ברור שכך יש לעשות גם לערפאת ולעמו' כלומר להשכים ולהרוגו . השארתי הורעת הזרחות מודעה אחרת שפורסמה למחרת היום באותו מקום ב'הארץ' )22.11.00( חיתה רהוטה, ברורה וקולעת: "אין ביטחון' אין שלום, אין מנהיגות - אהוד ברק אכזבה לאומית": איני יודע מי פרסם אותה. בתחתיתה צוין רק מספר טלפון. צלצלתי. בהודעה המוקלטת נאמר כי זהו "מטה מאוכזבי אהוד ברק". השארתי הודעת הזדהות. ברגע האחרון: סיכוי לנס עם מסירת המדור למערכת, התברר כי הולכים לבחירות, כנראה במאי 2001, וברגע שאחרי האחרון' עם הודעת ברק על התפטרותו' ייתכן שזה יהיה בפברואר או מרץ 2001. זוהי אולי הזדמנות רצינית אחרונה בזמן הקרוב להסכם שלום עם הפלסטינים. ברור כי לברק אין סיכוי לזכות בבחירות, אלא אם יביא לפני העם הסכם כזה. ייתכן שעכשיו' בלחץ הנסיבות ומשוחרר מפחדים ואיומים, יוכל לעשות זאת. אם לא ייכשל כמריביות 'הגם ו גם' שלו . גלגול נשמות וגלגול עיניים )א( זוכרים את סיסמת הבחירות של המפד"ל בבחירות האחרונות "ציונות עם נשמה"? ובכן דומה שהיא עברה לאחרונה הסבה, או הסוואה, והיא מושמעת עכשיו ברדיו ומפורסמת במודעות בעיתונים תחת הכותרת "יש נשמה למדינה", כאשר המשכה הוא "באמונה ובגבורה ישראל תנצח". מודעה מפורטת נוספת שהתפרסמה באותו שבוע, הבהירה יותר את כוונתם. אני מרחיב בכך מעט מטעמים שיתבהרו בהמשך . "לאן אנו הולכים?" היא הכותרת המתנוססת בראשה. ואילו כותרות המשנה אמרו: "המצב הולך ומידרדר . המאבק של הערבים החלטי ונחוש. אומות העולם מגנות אותנו. המורל בשפל. מה יהיה? יש הרבה שאלות וגם תשובה: במבט עמוק ופנימי ניתן לברר את האמת. דווקא באמצעות המאורעות האחרונים נוכל להיפגש עם מהלך עמוק וחדש". ברור לו שאין אלא פתרון מדיני." אולם מצד שני אין לו ספק, לאור האירועים האחרונים, שאי אפשר יהיה להמשיך במשא-המתן באותם תנאים." מצד אחד' אמר' רשת הביטחון של ש"ס מעניקה פסק זמן נוסף לממשלתו." אולם מצד שני טען' כי רשת זו אינה צריכה למנוע מהליכוד להצטרף לממשלת חירום.", וכן הלאה. לקראת ההליכה לבחירות הודיע, מצד אחד' כי בכוונתו להשיג הסדר עם הפלסטינים בתוך חמישים יום, אבל מצד שני אף אחד לא יקבע לו מועדים. לא פלא שגם במפלגתו וגם באופוזיציה לא מבינים בדיוק מה הוא רוצה. סופו של גם וגם הוא גמגום, ומוטב לו שייזהר מכך. על איזה ניצחון הוא מדבר? לאחרונה נוהג ברק לסיים את כל נאומיו לציבור במילים "."ואנחנו ננצח". מעניין לאיזה ניצחון הוא מתכוון? לניצחון על הפלסטינים, שבו נכפה עליהם את רצוננו? לניצחון על העולם הערבי כולו במלחמה הבאה נוסח מלחמת יום-כיפור? לניצחון על מיליארד מוסלמים בכוח הפצצה הגרעינית ? אוי ואבוי לנו' מעוד ניצחונות שכאלה. לא מי, אלא מה, מונע מצח"ל לנצח "תנו לצה"ל לנצח", מבקשים המתנחלים בעצרותיהם, כשבלבם מן הסתם הם מתכוונים תנו לו להרוס, לאבד ולהשמיד ערים ועיירות בגדה. והנה מתברר כי דווקא האלוף יום-טוב סמיה איים להתפטר אם לא יפונה קבר יוסף בשכם, והדרג המדיני הוא שהתנגד. ומה יגידו המתנחלים אם צה"ל' משיקולים צבאיים טהורים, וכבר היו דברים מעולם, ימליץ על פינוי יישובים שההגנה עליהם כרוכה בסיכונים לא סבירים? קל לשער שיגידו כי במדינה מתוקנת לא הצבא מורה לממשלה מה לעשות, אלא להפך . והשאלה האמיתית בכלל היא לא מי מונע מצה"ל לנצח, אלא מה מונע? ומה שמונע, וזאת יודע כל אדם הגון' הוא שאין פתרון צבאי להתקוממות של עם מדוכא, אלא אם כן הם חושבים במושגים של השמדת עם <כמו בספר יהושע.> בתגובה הגו בלשכת רה"מ סיסמה טובה יותר: "תנו לשכל לנצח!" בשורת היהדות: חשכם לחור גו תרומת היהדות לאנושות היא, כנראה, הבשורה "הבא להורגך השכם להורגו", כנאמר במודעה לרוחב העמוד הראשון ב'הארץ' )21.11.00( מטעם "עמותת הרבנים - פיקוח נפש", לדבריהם "יש מרשם אחד ויחיד - לא ברבורים ופטפוטים על משא ומתן אלא, הבא להורגך - השכם לחור גו". בכלל המודעה הזו' המתפרסמת "מתוך דאגה ואהבה כנה לכל יהודי בארץ הקודש"' חושפת את פרצופם הגזעני הבוטה של אותם רבנים <מעניין אם בחמש לפנות ערב מכיוון מערב, . לא במקרה, כמובן' כך שאור השמש סימא את עיני המותקפים, שלמרבה המזל לא היו במקום." גורמים בכירים בצה"ל אומרים כי אף שהתנזים לקח על עצמו אחריות לזריקת האבנים, אין ספק שערפאת הוא שנתן את ההוראה. הם מזכירים כי זוהי ההפרה האלף ואחת של הבנות שארם א-שייח להפסקת האלימות. קדמו לה הפרה ראשונה." שניה." שלישית, שחיתה לא במקרה, כמובן' ביום שלישי." ובחזרה אליך' אריה. מי כאן מעורער יותר? החוטף הצ'צ'ני המעורער בנפשו' ידע שרק בישראל' עם התקשורת המוטרפת שלה, יזכה למלוא תשומת הלב לה קיווה. הוא לא טעה. מטוסו של ראש הממשלה, שהיה בחניית ביניים בלונדון' בדרכו לפגישה עם הנשיא קלינטון בוושינגטון' סב לאחור והפנה את חרטומו לעבר ישראל. בפמליית ראש הממשלה יצרו מיד' יש מאין' את הכינוי 'מבצע אל-אקצה' לחטיפה, שהתפשט כאש בשדה הקוצים התקשורתי שלנו. השדר-הבלתי-נלאה, אריה גולן <ראה למעלה>, פתח מיד' בשש בבוקר' בדיון עם דני יתום, ראש המטה המדיני בטחוני של ברק, בשאלה אם יש להיכנס עם חוטפי המטוס למשא- ומתן <הוא גם העלה בדמיונו הקודח את הסברה שכל 52 הנוסעים הם מחבלים מוסווים> ' או לנהוג בו מנהג "סבנה", כלומר להשתלט עליו מיד בכוח. בגלי צה"ל העלו אותה שעה לשידור את גד יעקבי' שהיה שר תחבורה בשנות ה 70- בימי חטיפות המטוסים הגדולות, כדי לשחזר את אימי אותה תקופה. מזל שהעיתונים, ובעיקר 'מעריב' ו'ידיעות' ישנו שנת ישרים כשכל זה קרה. ואילו החוטף היחיד' שלא היה מצויד אלא בפצצת דמה <שחיתה שרוול למדידת לחץ דם> על זרועו' רצה בסך הכול להתריע על הסכנה שבהשתלטות הגזע הצהוב על העולם." ולמחרת, כאילו דבר לא קרה. דממה תקשורתית על מהומת השווא של היום הקודם. פניה של התקשורת כבר היו נשואות להתלהמות הבאה. אז מי כאן' באמת, מעורער יותר? ח"גם ו גם" של ברק זוכרים את הבנקאי מתשדירי הלוטו' הרוצה "גם וגם"? גם דולרים וגם שקלים, גם בונוס וגם מתנה! - דומה שברק גנב ממנו את הפטנט. או שמא הוא מברק. הכרזותיו של ראש הממשלה לאחרונה <ואולי כבר מלכתחילה> בנויות על עיקרון דומה. מצד אחד הוא מכריז' למשל' במפקדת איו "ש ערב צאתו לארה"ב )10.11.00(, כי אינו מצפה לשום משא-ומתן מדיני בוושינגטון." אולם מצד שני ברור לו שבסופו של דבר הפתרון יהיה מדיני. מצד אחד 27 ישן נושן . עם ישראל איננו עם רגיל נאמר חדש. ועל כך להלן. אותו אדם קדמון חייתי ..." .>םש< ובכן' המהלך "העמוק והחדש", צריך לומר מוצאות כה יפה את הסברן הקלאסי בספרו דורנו' עדיין קטן כוחם כנגד דחפים יצריים. מיד, חרף האריזה הלשונית התקשורתית, הוא "התרבות והדת", שראה עתה אור בתרגום על אחת כמה וכמה שכוחם היה מזערי אצל ןן:ג ינ: c;: ~ שם. הוא נוצר מתוך הציווי האלוקי לאברהם ~ ~ 'ואעשן לגוי גדול ונברנו בך כל משפחות האדמה'. זהו עם המשפיע ברכה לאנושות בהיותו 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש'. זוהי אומה אשר "מטהרת את החיים האנושיים ונוסכת בהם אצילות וקדושה". זוהי גם תרומתה של תורת ישראל לעולם כולו' הודות ליכולתה לרומם את האנושות השקועה בחומרנות. גם "מדינת ישראל היא יצירה אלוקית" ממשיכה ומסבירה המודעה <שכבר שכחה את מאבקי האורתודוקסיה נגד הקמת המדינה הציונית> ואילו "ירושלים היא הלב של ארץ ישראל ומדינת ישראל". מכאן' נאמר' גם הקשר המיוחד לירושלים שחשים בתוכם כל חלקי העם, שאינם מוכנים לוותר עליה גם בעידן המודרני. "כי יש ערכים אמיתיים שראוי להיאבק עליהם, גם אם הדבר איננו נראה רציונלי ופרגמטי. זהו סימן נוסף לרוח הלאומית המיוחדת השוכנת בעומקם של עם ישראל וארץ ישראל". הכרה באמת פנימית זו' אומרים לנו בסופה, תיתן לנו עוז' ותאפשר לנו להתגבר על כל אויבינו . הסתמכות על "ערכים אמיתיים" אלה, שהם למעשה ערכים דתיים, שאינם רציונליים או פרגמטיים, כפי שמודה גם המודעה, דיה כשלעצמה לעורר דאגה עמוקה בלב כל אדם שפוי . במיוחד כאשר מצטרפת לכך גם קריאה להקרבה למענם. "אנו עם אלוקי שקם על מנת להגשים רעיון אידיאלי' רעיון שלמענו אנו חיים ועבורו אנו מוכנים להקריב". מעניינות גם פיסקאות הפתיחה והסיום בעלות הנימה הפסיכולוגיות: "אנו נמצאים כיום בתקופה בה מצב העניינים הישן מתמוטט ... אנו דומים לילד אשר נסמך במשך שנים על הוריו והנה הוא מתבגר ועוזב את הבית ועליו פתאום להתמודד עם קשיי החיים ..." ובהמשך: "תהליך זה גורם לנו' כאותו ילד' היוצא מתחת סינרה של אמו' להכיר בכוחות עצמו מול אויבינו ..." ברור שהתרופה עליה ממליצה המודעה, "באמונה ובגבורה ישראל תנצח", היא על אמונה באבינו שבשמים, האב הקדמון והאלוהים הכול יכול. ביטוי לתחושת יתמות ואין אונים זו של ילד בעולם עדיין' נתנו גם המפד"לניקים שאול יהלום וחנן פורת, בקשר לתפילה בקבר רחל אמנו' שמועד פטירתה חל בחודש שעבר' ושנמנעה מהם בגלל האירועים. "רחל מבכה את בניה - קוננו בגלגול עיניים כלפי שמיא - ומאיתנו מונעים להתפלל על קברה ..." והנה, כל אותם אלמנטים של ילדות, יתמות, אב-קדמון ואלוהים כל-יכול, כל התופעות "האינפנטיליות" ו"הנוירוטיות" הללו בלשונו של פרויד' המרכיבות את התופעה הדתית, חדת כנוירוזח, התרבות כמאבק )ב( "התרבות והדת" מאת זיגמונד פרויד <ספרית פועלים 2000/ "לסוגיית השקפת העולם" בתרגום רות רמות, "עתידה של אשליה" בתרגום אברם קנטור' "תרבות בלא נחת" בתרגום יעקב גוטשלק / ערך נתן זך> שלוש המסות הידועות של אבי הפסיכואנליזה, שנכתבו באחרית ימיו ושיצאו עתה בתרגום חדש, הן תזכורת בזמנה לשלוש אמיתות חשובות, המשתכחות לעתים: שהדת היא נוירוזה כפייתית, שהתרבות היא מאבק שאינו מובטח, ושהפסיכואנליזה אינה חפה מסתירות. נפתח בזו האחרונה, שפרויד עצמו מדבר עליה. מצד אחד הוא טוען' על סמך גישתו המדעית הכללית, כי הדת היא אשליה לא רציונלית, שגירן המוני ואווילי: מצד שני הוא מסביר' גם כן על סמך גישתו המדעית הפסיכואנליטית, כי הדת מושתתת על דחפים ותהליכים עמוקים ביותר בנפש האדם. פרויד מדגים עניין זה בדיון על הציווי "לא תרצח!" לכאורה, הוא אומר' זהו עניין תרבותי' הכרחי' הגיוני לגמרי' ששום חברה לא תיכון בלעדיו. "סכנת החיים המאיימת בשווה על הכול מאחדת אנשים לחברה, וזו אוסרת על היחיד להרוג ושומרת לעצמה את הזכות להרוג בהסכמה כללית את כל העובר על האיסור. זה הדבר הקרוי משפט ועונש" הוא מסביר שם <עמ' 61(. אבל' אומר פרויד בהמשך' להסבר ההגיוני הזה לאיסור "לא תרצח!" אין אנו נותנים פומבי' כי אם טוענים שאלוהים הוא מקור האיסור . לדבריו' "אין ספק שמוטב היה להימנע מלערב כאן את אלוהים בכבודו ובעצמו' ולהודות ביושר כי מקורם של כל ציוויי התרבות והסדריה הוא אנושי טהור" <עמ' 62(. הודאה כזאת חיתה גם מבהירה לבני אדם כי ציווי זה ודומיו לא נוצרו כדי לשלוט בהם, אלא כדי לשרת את האינטרסים שלהם. אולם פרויד עצמו מטיל מיד ספק בהסבריו . הוא קוטע באמצע את הסנגוריה שלו' שנועדה להשתית את ציוויי התרבות על טוהרת ההגיון ועל הכורח החברתי' ושואל: "האם תיאור מקורו של איסור זה תואם את האמת ההיסטורית ? חוששים אנו שלא. ההסבר שלנו אינו אלא פרשנות שכלתנית" <עמ' 63(. כלומר' מה שנראה כהסבר הגיוני ומנומק למראית עין' לא התרחש כך בפועל בהיסטוריה, כפי שמעלה דווקא המחקר של הפסיכואנליזה. פרויד נאלץ להודות כי פני הדברים היו שונים: "... אנו נאלצים לומר' כי במציאות לא כאלה היו פני הדברים. מניעים שמקורם בתבונה צרופה, אפילו לגבי בני מקורו של האיסור "לא תרצח!", אפוא, כמו מקורם של הדת והתרבות כאחת, אינו כורח חברתי רציונלי 'אלא מקורו באותו "רצח אב" התופס מקום מרכזי כל כך בתורתו של פרויד בכלל. לדבריו' רצח האב הפרימיטיבי' אשר הוליד תגובה רגשית קשה והרת תוצאות, שלא היה אפשר לעמוד בה, הוא מקורו של הדיבר "לא תרצח!" <אשר בטוטמיזם היה מרגבל רק לתחליף אב ובהמשך התרחב על הכול>. אותו אב קדמון' היווה את הדמות הקמאית של אלוהים, המופת שעל פיו עיצבו דורות מאוחרים את דמות האל . מבחינה זו' מודה פרויד' אלוהים, אכן' נטל חלק בהתהוותו של אותו ציווי . השפעתו שלו' ולא הבנת הרציונל החברתי'הולידה את האיסור' ובצדק גמור תלו בני אדם את רצונם שלהם באלוהים, שכן ידעו' כי הם שסילקו את האב בכוח, ובתגובה על חטא זה קיבלו על עצמם לכבד את רצונו מאז ועד עולם. דברי הסיכום של פרויד בסוגיה זו הם חד-משמעיים ומהווים מהפך גמור לדברים בהם פתח את הדיון: "התורה הדתית מגלה לנו' אפוא, את האמת ההיסטורית. אמנם בשינוי צורה מסוים ובהסוואה, אבל להצגת הדברים הרציונלית שלנו היא מתכחשת" .>םש< אילו היה הדיון מסתיים כאן' היינו באמת נותרים מבולבלים ולא היינו יודעים מהו היחס המדעי הנכון כלפי התופעה הדתית. למרבה המזל' הפסיכואנליזה, שהעניקה לדת עומק וביסוס היסטוריים, גם מחלצת אותנו מהיתקעות בשלב הזה. פרויד מבין' כי אם אוצר הדימויים הדתיים אינו מכיל רק הגשמת משאלות, אלא גם "זכרי דברים היסטוריים משמעותיים", כפי שקבע, הרי נוצר בכך "צירוף של השפעות עבר והווה המעניק לדת כוח שאין דומה לו!" לכן' הוא נחפז מיד להוסיף, כי בעזרת אנלוגיה מסוימת מתבהרת לנו גם תובנה אחרת. והתובנה האחרת היא כדלהלן : אנו יודעים שאין ילד מסוגל להתפתח כראוי לקראת חיי תרבות בלי לעבור שלב ברור של נוירוזה. הדבר נובע מכך שאין הילד מסוגל לדכא באופן רציונלי תביעות דחף כה מרובות, והוא נאלץ לכדבשן בעזרת פעולות הדחקה, שמאחוריהן ניצב בדרך כלל מוטיב של חרדה. על רוב נוירוזות הילדות הללו מתגברים במהלך ההתבגרות באורח טבעי' ובמיוחד כך בנוירוזות הכפייתיות. כאן' על דרך האנלוגיה, עובר פרויד מהתפתחות היחיד להתפתחות האנושות ואומר כי "באופן דומה ניתן להניח שהאנושות בכללה, במהלך התפתחותה, נקלעה למצבים דומים לנוירוזות ומאותן סיבות שהילד נקלע אליהן . שכן בימים בהם חיתה שקועה בבערות לא היה לאל ידה להביא לריסון הדחפים ההכרחי לחיי הצוותא, אלא באמצעות כוחות 28 גליון 250 אפקטיביים צרופים. משקעיהם של התהליכים דמויי ההדחקה שהתרחשו בימי קדם דבקו בתרבות עוד זמן רב. אפשר לראות דבת נוירוזה כפייתית כלל אנושית, וכמו זו של הילד מקורה בתסביך אדיפוס, כלומר ביחס לאב. על פי תפיסה זו רשאים אנו לחזות מראש, כי אין מנוס מהפניית העורף לדת, ממש כשם שתהליך הגידול וההתבגרות גזרת גורל היא לילד , וכי אנו שרויים כיום בעיצומו של שלב זה בהתפתחות האנושית" <עמ' 64(. פרויד מכיר ,אפוא, בערך ההיסטורי של הדת, ואף רוכש לה כבוד , שהרי הוא שסייע לגלות בה היבטים פסיכולוגיים רבי חשיבות, עם זאת אין הוא נמנע, בעקבות האנלוגיה, מלומר , כי "הגיעה השעה, כמו בטיפול אנליטי בנוירוטיקון , להמיר את תוצאות ההדחקה בתוצאות העבודה ההגיונית של הרוח" <עמ' 65(, במילים אחרות, הדת, בדומה לנוירוזה כפייתית של גיל ההתבגרות אצל היחיד , היא שלב, אמיתי אמנם, אבל שלב בלבד בהתברגות הנפשית של האנושות, שלב שיש להתגבר עליו ולעבור הלאה אל הבנת וידיעת הדברים כהווייתם. לעתים אומר פרויד , הדת כנוירוזה כפייתית קולקטיבית אף פוטרת את היחיד מבריר וזה זו . אם לשוב רגע, במאמר מוסרג אל עלון ההסברה "יש נשמה למדינה" <ראה 'גלגול נשמות' למעלה> ואל תחושת "הילד" היתום המבקש אחר ביטחון שבאמונה <המסתמכת על אב עליון>, הקשר לפרויד נראה מעביין למדי . במיוחד ראוי להדגיש את מסקנתו , אם אמנם עומדים אנו בפני משבר התבגרות, כנאמר שם, אז התשובה איננה "אמונה", ואיננה "נשמה", אלא הבנה רציונלית של הדברים כמו שהם. לאחר שנפרע מהדת, חובה לציין , בקצרה, גם את יחסו הפסימי של פרויד כלפי התרבות במסה השלישית שבספר. תרבות כפי שהוא מגדירה שם היא "סך כל ההישגים והמוסדות המשרתים שתי מטרות: הגנת האדם מפני הטבע, והסדרת היחסים בין בני האדם עצמם", כלומר כל מה שנכנה בשם ציוויליזציה. מבלי להיכנס כאן לכל המנגנון המסובך הנוטל חלק ביצירתה, אסתפק בתיאור קצר של דבריו. התרבות, אומר פרויד , היא תהליך הפועל בשרותו של ארוס, המבקש לאגד בני אדם יחידים למשפחות, משפחות לשבטים, שבטים לעמים ועמים לאנושות. אולם המכשול הגדול ביותר שהתרבות נתקלת בו היא התוקפנות, יחס האיבה והעוינות בין יחידים, משפחות, שבטים ועמים. התוקפנות היא דחף ראשוני ועצמאי הטבוע באדם. היא צאצא של יצר המוות, ת~טוס, החולק יחד עם ארוס, את השלטון בעולם. התרבות מפגינה, איפוא, את המאבק בין ארוס לתנטוס, בין דחף החיים לדחף ההרס, המהווה את תוכנם של החיים בכלל. אפשר , לפיכך , להגדיר בקיצור את התפתחות התרבות כמאבק לחיים של המין האנושי <עמ' 126(, יחסו הפסימי של פרויד לתרבות נובע מכך , שתוצאותיו של מאבק זה, אינן מובטחות מראש, וחרף ההתקדמות ההיסטורית אנו עדים גם לנסיגות לא מעטות. התוקפנות חושפת מצד אחד את התרבות לסכנת התפוררות מתמדת, ואילו מצד שני כיבושה ודיכויה של התוקפנות גובה מחיר מן האנרגיה המינית והנפשית. הדבר כרוך בדחיית סיפוקים, הגורעים מתחושת העונג והאושר של היחיד ומעוררים רגש טרוניה כלפי התרבות. מעניין הוויכוח הקצר שמנהל פרויד עם ההשקפה הקומרביסטית כבידון . "הקומוניסטים - הוא אומר - מאמינים כי גילו את הדרך לגאולה מן הרוע. האדם הוא טוב בעליל, חפץ בטובת זולתו , ורק מוסד הרכוש הפרטי השחית את טבעו . אם יבוטל הרכוש הפרטי , ייעשו כל הטובין לנחלת הכלל וכל בני האדם יוכלו לחלוק בהנאה המופקת מהם, אזי ייעלמו רוע הלב והאיבה בין בני האדם."" <עמ' 117(, פרויד אינו מאמין בכך. "את ההנחה הפסיכולוגית המונחת בבסיסה <של ההשקפה הקומוניסטית> אני יכול לזהות כאשליה חסרת אחיזה. על ידי ביטול הרכוש הפרטי ניטל מדחף התוקפנות האנושי רק אחד מכליו , אך לא הכלי החזק ביותר ... אם תבוטל הזכות האישית על הקניין , עדיין תעמוד בעינה זכות היתר על יחסי מין , אשר תהפוך למקור קנאה עזה ואיבה. ואם תבוטל זכות זו , כלומר תבוטל המשפחה הגרעינית, קשה לחזות באלה דרכים תלך התרבות, אולם ניתן לצפות שתכונתו העמידה של הטבע האנושי תלך בעקבותיה."" <עמ' 118(. כלומר התוקפנות מושרשת עמוק בטבע האנושי , והיא תלבש צורות חדשות, אך לא .ח.עלם. משמע המאבק בין שני הכוחות ~ הוא משימה שפרויד לא רואה את קצה. כל מה שהוא יכול לקוות לו בסיום דבריו הוא שארוס יאמץ את כל כוחו וייצא ממאבקו עם תנטוס ו~ כשידו על העליונה. "ואולם מיהו האיש המסוגל לנבא את הצלחתו ואת אחריתו של מאבק ."?הז יש נשמח למדינה האיראנית )ג( פרויד זקוק, כמובן , לעדכון , מאז נכתבו שלוש מסותיו בשנות השלושים של המאה העשרים. לאשליה הדתית, מתברר , יש דווקא עתיד בדמות הזרמים הפונדמנטליסטים בעולם ואצלנו , וזאת בניגוד לתחזיתו; ואילו בתרבות <המערבית>, לא רק שגדלה אי הנחת, אלא מסתבר שנלחמים בה לא רק כוהני הדת, אלא גם אינטלקטואלים שיצאו מתוכה ופנו נגדה. ספר המעדכן באופן יוצא מן הכלל את הזירה הרעיונית הוא ספרו של דוד אוחנה 'התשוקה הפרוז;נתאית" העוסק ב"שורשים האינטלקטואליים של המאה העשרים מדרסו עד פוקר" <מוסד ביאליק תש"ס). הכרך הנוכחי הוא השבי לאחר קודמו , "מסדר הניהיליסטים" , במסגרת הטרילוגיה "דרכי המודרניות" המתוכננת על-ידי ד"ר אוחנה. במרכזו של כרך זה מעמיד אוחנה תזה חדשנית ונועזת, כפי שהוא מגדירה, הגורסת שאת שורשיה של המודרניות אין לבקש במגמת הקידמה והנאורות, אלא בתשוקה הפרומתאית של האדם המערבי להיות אדון לעצמו , לשלוט בטבע ולברוא אדם חדש. התשוקה הזאת הזינה את האידיאולוגיות הפוליטיות ואת המשטרים המודרניים, ועמדה ביסוד ההנדסה החברתית של הטוטליטריות במאה העשרים. אוחנה מתחקה במחקרו אחר התשוקה הפרומתאית של האדם המודרבי , שהתגלגלה, לדבריו , משאיפה לעצמיות לשאיפה לעוצמה, וזאת באמצעות מעקב אחר הגותם של דרסו , רה טוקוויל, מרקס, לנין, ניטשה, היידגר, בלון, מרקוזה, ארנדט, בנימין , שמיט, קסירר , סארטר ופוקר . לא אוכל לעסוק הפעם במסגרת המדור בספר חשוב זה, שאני ממליץ עליו בחום, וברצוני להביא רק פיסקאות אחדות מדברי פרקו , בסופו , על המהפכה האיראנית, הן כעירבון לדברי פרויד על התרבות והדת והן כדברים העשויים להסביר במקצת גם חלק מהתופעות בתחום זה אצלנו בקרב היהדות החרדית והמשיחית. לפני כן צריך להקדים ולומר כי אוחנה מתאר , כאמור , את תולדות האינטלקטואל המערבי מדרסו ועד פרקו ואומר כי בעוד שדרסו התיימר להבנות את האדם החדש והריבונות העממית באמצעות התבונה, שהיא 'הרצון הכללי', הרי פרקו ביקש להכריז על קץ התבונה והמוסר 29 ועל פירוק מושג האדם כסובייקט תבוני. צריך להעיר' כי שאלת השימוש בכוח היא בין המכוניות הראשונות שנעצרו לשעה s ~וי פרקו' הוא מוסיף, שבז מעומק לבו לתרבות מרכזית בהגותו של פרקו שחיפש לחשוף אותו ארוכה, מסיבה נעלמה, לפני הרמזור הניצב המערב, ששנא את האדם ההיסטורי שהצמיחה, ולהוקיעו בכל מקום. במהפכה בשפך רחוב החלוץ לרוב הנביאים בחיפה." שחיפש תמיד את המורבידי כדי להגדיר ~ ~ באמצעותו את הנורמטיבי' שביקש באמצעות המשו גע, העבריין' הסוטה, הפרימיטיבי להגדיר מחדש את הנורמלי' מצא בסוף שנות השבעים ער גן חדש להיאחז בו - המהפכה החומייניסטית באיראן . בסדרת מאמרים שפרסם בשנים ההן הוא מתאר בהתפעמות את הממד הרוחני שהביאו עמם תדמייני והשלטון האיסלאמי לפוליטיקה. הפונדמנטליזם העולה מאיראן הפעים אותו והביאו לידי מסקנה שרוחניות מעין זו חסרה כאוויר לנשמתה של אירופה ההולכת ונחנקת <עמ' 339(. איזכורה של המילה "נשמה" בהקשר זה מעניין במיוחד ועוד נשר ב אליו בהמשך . אוחנה מספר כי פרקו ליווה את תדמייני בשובו מגלות בצרפת לאיראן ושהה יחד עמו במשך שבועות בטהרן ובקום. הוא תהה על קנקנה של המהפכה ועל סוד כוחה. הוא שוחח עם פשוטי עם, כוהני דת, סטודנטים ומשכילים. את תמצית רשמיו והתרשמויותיו של פרקו מסכם אוחנה כך: "שלטון איסאלמי" בשביל פרקו ציין שני דברים - אוטופיה בלא גוון שלילי' ואידיאל הנחשק על-ידי הרוב. משהו ישן מאוד ועם זאת נטוע בחיק העתיד. גרשם שלום קרא לתופעה הזאת "אוטופיה רסטורטיבית" שאיפה להחזיר עטרה ליושנה <כסיסמת ש"ס בבחירות הראשונות בהן השתתפה -.>.ל.ע פרקו הסביר כי החומייניזם הוא רצון פוליטי להקים בעתיד את דגם האיסלאם שהיה נהוג בזמן הנביאים. בישות פוליטית זו תיווצר' לדעתו' נאמנות טבעית ולא תידרש כפיית משמעת. במאמר מוסגר הפונדמנטליסטית, ראה, אולי בעיני רוחו' סיכוי לייסד משטר אוטופי מתוך "נאמנות טבעית", ללא שימוש באמצעי כפיה אלימים. בראיונות שנתן באותה עת השווה פרקו בין המהפכה הצרפתית למהפכה האיראנית. הוא אמר כי במהפכה באיראן הדת ממלאה תפקיד מרכזי בשליטה המלכדת עם נגד הריבון שלו <השאה>. לדבריו' מה שהעניק לכך יופי רב הוא שקיים עימות אחד בלבד' בין העם בכללותו לבין המדינה המאיימת עליו: מצד אחד יש הרצון הכללי של העם, ומצד שני מכונות ידיה. ברחובות טהרן הוא אומר התקיים מעשה פוליטי של הדחת הריבון באמצעות ריטואל דתי. אוחנה מעיר' כמובן' על השימוש שעושה פרקו ב"רצון הכללי" של דרסו בשלהי המאה העשרים, אבל הפיסקה בשלמותה מעניינת עוד יותר גם מסיבה נוספת. וכה אומר פרקו בראיון <שכותרתו "מהפכה בשם אלוהים") משנת 1979: "המאורע המהפכני באיראן מבטא רצון כללי מוחלט. אף אחד לא ראה את 'הרצון הכללי', וחשבתי ש'הרצון הכללי' הוא כמו אלוהים, כמו הנשמה, משהו שאי אפשר לפוגשו." אך אנו פגשנו באיראן את הרצון הקולקטיבי של עם. יש להצדיע לכך. אין זה דבר הקורה בכל יום. לרצון הקולקטיבי הזה חיתה מטרה אחת ואמת אחת, הסתלקותו של השאה" <עמ' 340(. פעם נוספת שאנו נתקלים בטקסט זה במילה "נשמה". לרצון הכללי של העם יש "נשמה", ולמדינה יש "נשמה", והנשמה הזו היא "אלוהים", ובשעות משבר' כמו במצב שאנו נתונים בו' שבים ציבורים שונים, מוסלמים ויהודים, ופונים אליו ופועלים, כביכול' בשמו . מה שתמוה בכל הפרשה, שאפילו הוגה ביקורתי כפוקר נתפס למיסטיפיקציה הזו . המאבק של התרבות, כדברי פרויד' בוודאי נמשך' ואין ודאות באשר לנצחונו . שעשוע לזמן עצוב מעניין לעניין' בעניין דומה. נתבקשתי לקרוא כתב יד מסוים, מחקר מקיף ומעניין על יצירתו של אמיל חביבי. תוך כדי קריאה בכתב היד שבתי לקרוא בספרו "אח'טיה" שהיה בספרייתי. הסיפור שם נוגע בכל מה שכתבנו במדורנו הפעם, אבל הוא עושה זאת באופן סטירי נפלא, שיכול לספק שעשוע לזמן עצוב כשלנו. במרכז המעשיה, הח'וראפייה כהגדרתו' מעשה בפקק תנועה: אותו יום נשכח רצה הגורל שאהיה במכוניתי היה זה פקק אימתני' והמשטרה נחלצה לחקירה מקפת: המשטרה ערכה בשעתה חקירה מן הסוג הקרוי "חקירה מקפת", ועל שום מה ייקרא לה "מקפת"? על שום שבעיגול' שמרכזו מקום האירוע, כלומר הצטלבות רחוב החלוץ והנביאים, ושהרדיוס שלו מן הנמל ועד הכרמל הצרפתי' בעיגול זה לא נותר עובר אורח שאין חושדים בו שהוא ערבי' ואין המשטרה מניחה לשום חשוד עד שלא שבע מן החקירה". הערבים הם כמובן החשודים ביצירת הפקק הזה שסתם את עורק החיים בחיפה. החקירה מסתעפת ומתרחבת ורבים הם הנחקרים. אחד מהם הוא עורך הדין הצעיר שאיתרע מזלו ומכונית היגואר שלו' בעלת הגוון המסתורי' חיתה המכונית הראשונה בשיירה שנעצרה ביום הפקק מול הרמזור". חקירתו של חשוד זה מצחיקה למדי. יום אחד הובא לפני בית המשפט בו ישבו שלושה שופטים, שופט הימין' שופט השמאל ושופט האמצע. עורך דינו של עורך הדין החשוד' רצה לסבר את אוזני השופטים למצב הקשה של ההגנה החסרה אמצעי הגנה בציטוט מתוך שיר ערבי קלאסי <משהו בדומה לנוסח המקראי שלנו "תבן אין נותנים - ולבנים אומרים עשו"), וכך התפתחו שם העניינים: העו"ד של העו"ד סיבר את אוזני בית המשפט בבית של שיר ערבי קלאסי: השליכו לים בידיים כפותות ואמר לו' היזהר לך לבל תירטב! ננער שופט האמצע משנתו בבהלה כנשוך נחש ואמר' שניסיונותיו של 'אל-איתיחאד' לסלף את תולדות מלחמת השחרור פגעו בציפור נפשו . "הפיצו שמועות כאוות נפשכם" אמר . "אבל איש לפניכם לא האשים אותנו שהשלכנו ערבים לים בידיים כפותות." מי שטבע טבע, כי לא ידע לשחות", שופט השמאל הרעיף שבחים על דבריו של שופט האמצע בזכות מלחמת השחרור' ובלי להניד עפעף אמר "התפללו לדמוקרטיה ושבחו 30 ••••• גלידן 250 ~ c== וי~ ווהפסיכים החניכים שליוו = ~1 ~ סשח שצ'רנבח T . . . מרוסית: גלי-ונח דינגו <קטע> משה: אביב. אהובי ראיתי אותה קשורה למיטה: חלונות חדרה היו מול חלונותי. טיול.* נסענו אל האגם. חם באוטובוס, משה פתח חלון , נושם תא היא נראתה עדיין בכלל לא רע. כבת ארבעים, עם עקבות של יופי . המדבר. לידו רחל. לרחל חסרות שיניים קדמיות. רחל פוזלת השמאל על ידיה, ראיתי צלקות ותפסתי: חתכה את עצמה. והיא התחבטה על כל הזמן , ככה זה מאז התאונה, היא בת שלושים וחמש, ומשה הרא מיטתה, קשורה, וצעקה בעברית: "אהובי! אהובי!" צרחה בקולי קולות, כיצד ממזמזים אותה בחדר החולים כשהאחות לא .מסתכלת בלי הרף, עד אפיסת כוחות. נחה ושוב צרחה בקולי קולות, בלי הרף, רחל מעשנת. רחל ניגשה למקרופון , שרה משהו , כולם מחאו .כפיים עד אפיסת כוחות. צעקו לה בחלון: "חרא, אל תצרחי!" אנשים רצו בדרך למקומה התיישבה על ברכי מישהו תמורת סיגריה. משה ראה! שקט ביום, ובלילה - לישון; האחים לא סגרו את חלונה מפני שחששו סיימה לעשן , הלכה למקומה. שמא תחבק מחום. "אהובי," - וכל כך הרבה געגועים, ואתה חושב - התחילו לחלק עוגות. משה לא אכל את חלקו , נתן לרחל. רחל לקחה, אכלה. משה חשב: "זהו , עכשיו מותר," והעביר את כף-ידו על לחייה. על מי כבר אפשר להתייסר כל כך? את מי אפשר לאהוב כל כך? רחל התפרצה, קפצה ממקומה, הדביקה למשה סטירה והסמיקה. הלכה "אהובי," - ומי הוא, אהובך זה? האם הטביע את עצמו כי הבאת אותו לכך באהבתך <ותהי ארורה אהבה שכזאת!)? נעשה לאימפוטנט? לא למישהו אחר , ביקשה לחת יישב על ברכיו . משה נגע בלחיו המוכה. נתן לך סטירת-לחי בזמן או דקר אותך בסכין לא בזמן? חשב: "על מה?" ו"כמה נעים!" "אהובי!" כ."ן , אביב!." האם אינך מבינה, ותהיי שבעתיים משוגעת, שהוא לא שומע ואם שומע אז בכלל לא מה שאת רוצה. תסתמי , תסתמי ת'פה, זונה, אנחנו אורח עוד כולנו נחלץ מפה, כולנו נמצא לנו את מי לאהוב, כמה שלא תרצי היא מאוד מאוד יפה. היא דיירת קבע ב"טלביה", היא יושבת יום להרוס הכול , לאסור עלינו לאהוב, להוציא מלבנו ב"אהובי!" החייתי תמים ליד השער ומבקשת משהו מאלו שנכנסים. היא בת שבע-עשרה. שלך את הרצון לאהוב! תסתמי ת'פה או תצרחי עד שתחנקי עד מוות היא, כנראה, מבינה שהיא יפה." חוסה, יפהפה מארגנטינה, נקלע לבית-החולים במקרה והתאהב. בצרחתך! - אווה! - הוא אומר לה ומסרק את זקן-הלחיים הג'ינג'י המפואר אבל היא צורחת את "אהובי" שלה, וזה דומה לתבל שפעם, עייפה שלו ,- אני חולה מחוסר היופי בעולם. פעמיים כמעט התאבדתי מלצרוח וללדת, גם כן מתפרצת. וזה חוזר וחוזר על עצמו לנצח: התבל הקשורה בחבלים לברזל מיטתה, מתחבטת, מפרכסת וצורחת ניריה מאותה סיבה עצמה. מילה אחת מפיך ואני - האומלל מכולם, בקולי קולות, בלי הרף "אהובי! אהובי!" בעברית. ואנשים רוצים מילה אחרת - המאושר מכולם. ואני אשיב לך עליה באהבה שבה לא שקט ביום ובלילה - לישון וצועקים לה: "חרא! תשתקי!" אהבו אפילו את ביאטריצ'ה! אנחנו נתנסה באושר עוד בחיינו והוא היא, עם עקבות היופי על פניה וצלקות על ידיה - כנראה חתכה את יתמשך לנצח! אנחנו נעלה בו כמו בסולם הרחב, כל הזמן מעלה, עצמה. היא חולה, היא עד כדי כך מטורפת שכל הזמן צורחת אותו מעלה! דבר: "אהובי!" המבינה את אותי , אווה. אז תגידי את המילה הזאת! חוסה ממתין , עוברת שניה, עוד שניה." אווה נדה בראשה ואומרת בקולה הצלול והערב: "יש מסטיק?" משח משה דומה לדובון מגודל. משה בן שש עשרה. משה הרגיש שחסר לו משהו. ניגש אל שלמה הזקן כשהוא מדליק נרות, ל~טף את ראשו , זלמן הזועם תפס את זקנו . שלמה הזקן הסיר את יד משה מזקנו והלך לחדרו , מבט כזה אינו יתכןז אפילו נרות לא הדליק. בזעימת עפעפיו , קודר , חודר כחור-קידוח ב~יצה. כ t\לו , נדמה לי , "למה הלך?" - חושב לו משה. ושלמה כנראה הבין את כל העובר על הם ?fQ לים בצבאות של חיל-שכיר. משקלו כמאה קילוגרמים, לבוש * במקור המילה טיול כתובה עברית באותיות קיריליות 32 •••••• גליון 250 ~ - ~1 ~r .......!,\ ~~\ ... .~~ ·\.~ . טה-טה-טה-טה, באצבע אחת, אולי היא צעירה? יפה? נמצאת פה רק במקרה? טה-טה-טה, -טה-טה-טה. ואני הייתי מתאהב בה, כי מה טעם בחיים בלי אהבה? טה-טה-טה, טה-טה, טה-טה-טה, טה-טה-טה. וגם היא תתאהב בי , כי גם בשבילה אין טעם בחיים בלי אהבה. אני צוחק. טה-טה-טה-טה-טה, טה. יכ;t~י;זו* אינם פוחדים מ"נקבות הזהב"* * שלהם, ואם רוסי פוגש אחת כזאת, יהיה אשר יהיה, והריבה הזאת, מתברר ,מנגנת בזהירות ובאצבע אחת את ואלס "גלי האמור". והרי אני כבר אוהב אונ:ו,ך ריבה! וניסע מכאן. מהארץ הזאת ונקנה בית עץ על שפת הוולגה שלי ויהיו לנו ילדים ובעת שספונות נסתכל כיצד הנהר נושא את מימיו , זאת אומרת, את עצמו ברוב-הודו ובמהירות. אני הולך לבניין הדוודים להביט בנוסטלגיה שלי ששורטת את חזי מעל לבי בעדינות ובאצבע האחת המתקתקת את "גלי האמור" אני פותח את הדלת בחטף. טובה שלי ,אנחנו ניסע, ניסע ... מעל הפסנתר נוטה נקבה ענקית נפולת בטן בשמלה מרושלת ופנים שמנות לה עם סנטר כפול שעליו זיפי שיער אדמוני. • * מנסי - אחד העמים של צפון סיביר. ** נקבות הזהב - פסלי ענק דמויי אשה, שרידי פולחן האשה הקדום. סשה שציונה נולד ב 1962-, בעיר אסטרחן שעל הוולגה. מ 1980- התחיל לפרסם בעיתונות הרוסית. מ 1903- מתגורר בירושלים ופרסם ספר שירים: "פראפראזה ". זה פרסומו הראשון בעברית. 33 דצמבר 2000 מכנסי-ג'ינס שחורים, גופיה שחורה, משוגע על תורתו של קאנט משנת ב' באוניברסיטה, זלמן היה מפחיד: גם בי הוא הסתכל כמו בכולם, אחר כך קירב את אצבעות ידו הימנית הקמוצות אל פיו , נישק אותן ואמר: "מותק!" <אז נבהלתי מאוד , אבל מאוחר יותר הסבירו לי שזה אומר "מתוק" ,- "אתה מתוק!" וכשאמר "מותק!", תפס ונישק את כף-ידי <כך הוא נישק לכולם.> ואני חשבתי וחשבתי , מה לעשות איתר ... הוא ישב ושרק בדיוק רב משהו מפיאף, ואני ניגשתי אליו. קמצתי את האצבעות של ידי הימנית, נישקתי אותן ,אחר כך אחזתי בידו , נישקתי אותה ואמרתי: "מותק!" מפחיד וכואב היה להביט בזלמן ואני הצטערתי שנהגתי בו כך: דמעות עמדו בעיניו! כעבור חמש שניות הוא ניגב אותן בגב- ידו , קימץ אצבעותיו , נישק אותן ולחש: "מותק! מותק!" נוסטלגיה מלכות הצדק - זה כשבחלום, שתףי , אתה משליך מישהו דרך חלון הרכבת הדוהרת בערבה לילית ואחר כך כשאתה מבין מה עוללנ:ו, אתה משליך גם את עצמך , דרך אותו החלון. ואחר כך אתם מוצאים אחד את השני בערבה הלילית הזאת ומתחילים להתוו;?ח - אם אני אומר שכל חיי היו סביבי רק אנשים טובים, אז מה אני אומר? - שאתה כזה חרא של בן-אדם שבהשוואה אליך כל חלאה טובה יותר. או אתה אומר שאתה שקרן שמשתכר משקריו. או שאתה שותה תשוש שאינו מסוגל לחשוב, אבל בשום אופן לא שאתה אוהב את כולם. "טלביה", בית-חולים לחולי- נפש בירושלים. עם ביבר להנאת החולים, גן וגנן , חדר הדוודים, מטבח, רופאים יקרים. נוסטלגיה לרוסיה. פראית. קורעת לב לשניים בחודשים הראשונים בארץ מובטחת, הצבע הירוק טוב בכך שאפשר לקחת אותו ביד , האדום מותח, ואם אתה מפקפק במה שאומר לף ה"קול" - אינפורמציה או דיסאינפורמציה - ובכלל - של מי הקול הזה ומה הוא רוצה לגרום לך ומה אתה רוצה לגרום לו , תגיד: "שיאסור עליף אלוהים" ואם הוא ימשיך לומר מה שאמר קודם, אז הוא - אלוהיף. ואם יגיד משהו אחר , זאת אומרת, יחליף את קווי התנהגותו , סימן שאיננו אלוהים אלא השטן מכיוון שנשמע לאיסור שבו ריסן המלאך את השטן מעל גופתו של משה. המלאך בעצמו ... האמת, שנשארת עוד אפשרות. אלוהים לא אסר. אבל זה כבר הוא עצמו לא אסר. זאת אומרת, כך צריך להיות. נוסטלגיה. אני יוצא מחדרי לגינה ושומע מהבניין ליד חדר הדוודים, מהמקום שבו נמצא הפסנתר - מוסיקה. מישהו מנגן בעדינות, נדמה לי , באצבע אחת, בנימה זהירה, נשית כזאת ומה כבר אפשר לנגן בזהירות, בנימה נשית, באצבע אחת בבניין שנמצא בשטח של בית- הפסיכים בירושלים. זה לא מעניין אותי בכלל ובכל זאת אני מקשיב. הר ההנשמ וי~ ~ ~ ===: ~ ~ צאצאיהם של אותו קיסר אגדי' בני אותה תרבות וגזע. אתה עצמך אינך יכול להסביר מדוע אתה כאן . היית במקרה ברכבת והאיש הזה הזכיר מקום ששמו לינגשאן. הוא ישב מולך והספל שלך היה לצד הספל שלו . כשהרכבת זזה, המכסים של הספלים הקישו זה בזה. לו היו המכסים ממשיכים להקיש זה בזה או מקישים ומפסיקים, הכול היה נגמר.אבל בכל פעם שאתה והוא רציתם להפריד בין הספלים, פסקו הנקישות וברגע שאתה והוא הפניתם משם את מבטיכם, חזרו הנקישות. אתה והוא הושטתם יד והנקישות פסקו שוב. שניכם צחקתם באותו רגע, הרחקתם את הספלים זה מזה ופתחתם בשיחה. אתה שאלת אותו לאן הוא נוסע. "לינגשאן". "?המ" "לינגשאן' 'לינג' פירושו רוח או נשמה ו'שאן' פירושו הר". אתה היית בהמון מקומות, בהמון הרים מפורסמים, אך אף פעם לא שמעת על המקום הזה. הידיד שלך ממול עצם את עיניו והוא מתנמנם. כמו כל אדם אחר' אינך יכול להימנע מסקרנות ואתה רוצה כמובן לדעת אילו מקומות מפורסמים החמצת במסעיך . כמו כן אתה אוהב לעשות דברים כמו שצריך וזה מרגיז שיש אי שם מקום שאפילו לא שמעת עליו. אתה שואל אותו היכן נמצאת לינגשאן. "במקורו של הנהר יף", הוא אומר' פוקח את עיניו. גם את הנהר יו אינך מכיר אך לא נוח לך לשאול שאלות ואתה מניד בראשך באופן דו משמעי שפירושו "אני מבין' תודה" או "אח, אני מכיר את המקום". זה מספק את תאוות העליונות שלך אך לא את הסקרנות. כעבור רגע אתה שואל איך מגיעים לשם ועל הדרך בה עולים אל ההר . "קח את הרכבת לווייז'ן ואז בסירה במעלה הנהר יו". "מה יש שם: נופים? מקדשים? מקומות היסטוריים?" אתה שואל' מנסה להישמע אגבי . "עולם פראי בבתוליו". "יערות עד?" גאו שינג'ן מאנגלית: שמואל שתל פרק א' האוטובוס הישן הוא פסולת עירונית. אחרי שהתנודדת בתוכו בכביש שכולו בורות שחים עשרה שעות מאז הבוקר אתה מגיע לעיר-הנפה ההררית הזאת שבדרום. בתחנת אוטובוסים מלוכלכת בעטיפות של ארטיקים ופסולת של סוכר- קנים, אתה עומד עם תיק הגב שלך ועם שקית ומסתכל זמן מה סביבך. אנשים יורדים מן האוטובוס או עוברים מאחוריו' גברים עומסי שקים ונשים נושאות תינוקות. המון צעירים חופשיים ממשא של שקים או סלים, ידיהם פנויות. הם מוציאים מכיסיהם גרעיני חמניות, מפצחים אותם בפיהם בזה אחר זה ויורקים את קליפתם. הגרעינים נאכלים במומחיות, בקול נפץ רם. חיים בעצלתיים וללא דאגה הם מסימני המקום הזה. הם מקומיים והחיים עשו אותם כך' הם היו פה הרבה דורות ואינך צריך ללכת לחפש אחריהם במקום אחר. הראשונים שעזבו את המקום, בתקופה שתחנת האוטובוסים הזאת לא חיתה קיימת כמובן' ולא היו גם כפי הנראה שום אוטובוסים, הפליגו בנהר בסירות מחופות או ביבשה, בעגלות שכורות או ברגל' אם לא היה כסף. בימינו' כל עוד הם יכולים לנסוע, הם נוהרים בחזרה הביתה, אפילו מעברו השני של האוקיינוס השקט, במכונית או באוטובוס טיולים ממוזג. העשירים, המפורסמים וכאלה שאין שום דבר מיוחד לומר עליהם, כולם ממהרים לחזור' מפני שהם מזדקנים. ככלות הכול' מי אינו אוהב את בית אבותיו? הם אינם מתכוונים להישאר במקום, ולכן הם מסתובבים, נינוחים למראה, משוחחים וצוחקים בקול רם, ומשתפכים מעונג ומחיבה למקום. כאן' כשידידים נפגשים, הם אינם קדים זה לזה או לוחצים ידיים, בנוהג חסר המשמעות של עירובים, הם קוראים בקול בשם האיש וטופחים לו על גבו. חיבוקים גם הם נהוגים, אך לא אצל נשים, שאינן עושות כך . על יד שוקת הבטון' שם רוחצים את האוטובוסים, מחזיקות ידיים שתי נשים צעירות כשהן משוחחות. הנשים כאן' קולותיהן נעימים ואי אפשר להימנע ממבט נוסף. לראשה של זו שגבה אליך' צעיף ראש מודפס כחול-כהה. סוג זה של צעיף והאופן שבו הוא נקשר' מוצאם מלפני הרבה דורות והם נדירים מאוד כיום. בלי משים אתה צועד לקראתן. הצעיף קשור מתחת לסנטרה ושני הקצוות פונים למעלה. פניה יפים. תוויה עדינים וכן גם גופה הדק. אתה עובר קרוב להן. הן מחזיקות ידיים כל הזמן' לשתיהן ידיים עבות ואצבעות חזקות. שתיהן נישאו כנראה לא מזמן' וחזרו לפגוש קרובים וידידים או לבקר אצל ההורים. כאן' המילה ~יפף פירושה: כלתו של מישהו והשימוש הנוהג בה אצל פשוטי-עם מהצפון - כפניה לכל אשה שנישאה לא-מכבר' יגרום עלבון וכעס. מאיד,ך אשה נשואה קוראת לבעלה: לאוגונג, אך אפשר לשמוע גם: לאוגונג שלך ו- לאוגונג שלי. אנשים מדברים כאן בהטעמה הייחודית להם, גם אם הם 34 גליון 250 '"כמובן ךא אל קר תיערו .עד" ה"מ עבנוג ילפרא "אדם? ,אמרת .מתבדח 1 ו~ 1 אהו קצוח ךא יבל םשו ,סארקאזם אוהו אל הנרא הכעוש קצחו 'מעצמו המ השמתמי ךאות ואפיל יותר . ךעלי עלהווד ועלי יותר . ה"את אקולוג ? ביולוג ? אנתרופולוג ? וארכיאול ג ?11 אהו עמני ובראש הלשליל לבכ ,פעם ראח ךכ 'אומר י"אנ ןמעוניי ריות םבאנשי .חיים" ם"א ךכ האת העוש רמחק יבמנהג ?עמים האת סוציולוג ? ואתנ גרף ? ואתנול ג ? יאול ,עיתונאי "הרפתקן? י"אנ בחוב לש לכ "אלה! קהצחו העוש ךאות וואות .שמחים אהו קמדלי הסיגרי וואינ ליכו קלהפסי רמלספ לע יפלאלינגשאן . ראח 'כך ילפ 'בקשתך אהו עקור רומייש תא תקופס תהסיגריו ההריק ושל טומשרט המפ לש ךהדר ההעול .ללינגשאן ,בצפון והסתי רכב .בעיצומו ,כאן תלעומ ,שם םחו ץהקי אל ךשכ .לחלוטין ילפנ תשקיע ההחמ ןעדיי םח שבשמ ל יגמר ו ךגב ףנשט .זיעה האת בעוז תא ההתחנ קלבדו תא .הסביבה ןאי םשו רדב תבקרב םמקו ץמחו תלבי םהאורחי ןהקט רמעב .לדרך הז ןבניי ןבסגנו 'ישן םע תחזי תחנויו ץמע רוחד .מדרגות תלוחו ההרצפ הבקומ ההעליונ םחורקי 'מאוד ךא הגרוע ריות אהי תשכב ךהלכלו לע תמחצל ההשינ לוע .הכרית יכד 'להתרחץ האת ךצרי תלחכו דע 'שיחשיך זוא טלהתפש ךולשפו םמי לע 'עצמך רבחצ ההצר .והרטובה תזא תשע ההפסק ילקבצנ רהכפ יולבעל .המלאכה דעו ןזמ בר דע ךשיחשי ך'כ ששי ההרב יפנא אלמצו םמקו ינק .כלשהו האת ךהול דבמור ,הרחוב םע קתי בהג ךשל ןלהתבונ ,בעיירה הבתקוו אלמצו םמראה-מקו 'כלשהו חלו תמודעו וא ,שלט וא םסת תא םהש ""לינגשאן יכד אלווד השאת ךבדר ההנכונ אול םסת כהתפתי.ו תלעשו תא להטיו ךהארו .הזה האת למסתכ לבכ םמקו ךא ךאינ אמוצ דבר • אל והי דעו םתיירי ךכמו ןבי םהנוסעי ושירד .מהאוטובוס ךאינ ךשיי ןכמוב גלסו הכז לש .תיירים הז טפשו המ השאת .לובש ינעל טספור תחזקו ,וגמישות קתי בג םע תרצועו ,כתפיים ןאי שאי ךמלבד שהלבו .כמוך הז ואינ ןכמוב דאח ימאתר תהתיירו חהמאר תזוגו םצעירי וא .פנסיונרים תהמקומו םהה ושונ לע ייד ,התיירות םאוטובוסי םממוזגי םחוני לבכ םמקו תומפו םתיירי תעומדו .למכירה יכובע ,תיירים תחולצו יט לש ,תיירים תגופיו תוממחטו םע םש םהמקו תמצויו לבכ תהחנויו תהקטנו םוהכוכי וושמ לש םהמקו עמופי תבשמו םהמסחריי לש ץ"חליפין-מטבע-חו ,בלבד" יבת ןמלו ,לזרים ת"אכסניו םלמקומיי םע תהמלצו ,בלבד" םהוסטלי יובת ,הבראה ןוכמוב ת'המלונו םהפרטיי םהקטני םהמתחרי לע .הלקוחות אל תבא יכד גלהתענ דבאח תהמקומו ,האלה ובצד ףהשטו ששמ לש 'הר םש םאנשי םמתקהלי קר יכד קלהידח לולהסתכ דאח לע יהשנ ףולהוסי הלאשפ לש תקליפו 'מלון יזג ,פירות יבקבוק תמשקאו ,קלים ,פחיות ,קרטונים תעטיפו םכריכי יובדל .סיגריות םבמוקד וא 'במאוחר םג םהמקו ההז היהי ,הומה ךא האת ןכא ילפנ םשה והקימ תא םהביתני ,הראוותניים ,הבמות ילפנ םבוא לש םעיתונאי םע תהמצלמו םשלה יולפנ םבוא לש םסלבריטאי עלקבו םשלטי ימסולסל .אותיות ךאינ ליכו אשל שלהרגי המרוצ 'מעצמך ךא האת .מתוח ןאי ןכא לכ ןסימ דהמיוע ,לתיירים םהא תנפל ?בפח האת ךהול קר ילפ ההמפ לשע תקופס תהסיגריו סבכי ההחולצ 'שלך המ םא ההמומח בהחוב תשפגש תברכב קר עשמ לע םהמקו ?בנסיעותיו ןמניי האת עיוד אשהו אל אהמצי ?הכול ףא םפע אל תנתקל םבש םהמקו יבסיפור עמס אוהו ואינ רנזכ ףא יבמדריכ תהנסיעו םהמעודכני .ביותר ןכמוב אל הקש אלמצו תמקומו וכמ 'לינגטאי 'לינגקין 'לינגיאן וואפיל 'לינגשאן תבמפו תמקומיו הואת עיוד בהיט השבקלאסיק יובסיפור תהמעשיו רנזכ השמ לש 'לינגשאן תביצירו תקדומו ןששורשיה הביציר תהשאמאני ההעתיק ה"הקלאסיק לש םההרי "והימים בובכת תהע יהגיאורגפ ןהיש ה"הקלאסיק תהמפורש 35 2000 ~ו של המים". גם בלינגשאן התגלה בודהא ~"ל ij אקא~~יפה הזוהרת". אינך טיפש, אז תפעיל את השכל שלך , תמצא קודם כל על קופסת ~ --== הסירגיות את המקום הזה ווייז'ן , מפני שכך תגיע ללינגשאן . === אתה חוזר אל תחנת האוטובוס ונכנס לחדר ההמתנה. במקום הרועש ~1 ~ ביותר בעיירה הזאת אין עכשיו איש. אשנב הכרטיסים ודלפק החבילות סגורים מבפנים בלוחות, כך שאין טעם לדפוק. אין שום מקום שאפשר לשאול בו משהו , כך שנותר לך רק לעבור על רשימת התחנות שמעל לאשנב הכרטיסים. העיירה ז'אנג, מגורי חולות, בית חרושת למלט, צריף ישן , סוס הזהב, אסיף יפה, מי שיטפון , מפרץ הדרקון , פרח אפרסק שקערורי , השמות הולכים ומשתפרים, אך המקום שאתה מחפש איננו שם. הקו העמוס ביותר , חמישה או שישה אוטובוסים ביום, הוא לבית החרושת למלט, אך זה בהחלט איננו קו של תיירות. הקו עם הכי מעט אוטובוסים, אוטובוס אחד ביום, מגיע כמובן ליעד הרחוק ביותר: מסבר שווייז'ן היא התחנה האחרונה. שום דבר מיוחד בנוגע w ם, הוא בדיוק כמו שם של כל מקום אחר ואין בו שום קסם. בכל זאת, מצאת כנראה קצה אחד של פקעת ללא תקווה, אולי אינך נלהב ל אך בהחלט הוקל לך. תצטרך לקנות כרטיס בבוקר, שעה לפני מועד הנסיעה ומן הניסיון אתה יודע שעם אוטובוסי-הר כמו זה, הנוסע פעם ביום, זה יהיה מאבק לעלות עליו. אם אינך מוכן להתכתשות, עליך להגיע לתור מוקדם. אך דווקא עכשיו , יש לך המון זמן , אף כי תיק-הגב שלך הוא מטרד. כשאתה משוטט לאורך הדרך , משאיות עץ חולפות ברעש, צופרות. הרעש בעיר גרוע מזה, כשמשאיות, לפעמים עם נגררת, תוקעות בצופריהן והכרטיסנים נתלים החוצה מהחלונות ומתופפים בקולי קולות על צידי האוטובוסים, לסלק מהכביש הולכי רגל. הבניינים הישנים משני הצדדים עומדים על שפת הדרך ולכולם חזיתות- חנויות מעץ. קומת הקרקע מיועדת לעסקים ובקומה מעליה, כבסים תלויים לייבוש - חיתולים, חזיות, תחתונים מטולאי מפשעות, כיסויי מיטה פרחוניים - כמו דגלים של כל הלאומים, מתנופפים ברעש ובאבק התנועה. על עמודי בטון של הטלגרף לאורך הרחוב, בגובה העיניים, מודבקות מודעות מכל המינים. אחת לריפוי ריח גוף, תופשת את תשומת לבך. לא מפני שיש לך ריח גוף אלא מפני השפה הדמיונית והמילים בסוגריים שאחרי "ריח גוף". ריח גוף <ידוע גם כריחם של החיים לעולם> הוא מצב מגעיל עם ריח נורא ומעורר בחילה. הוא משפיע לעתים קרובות על יחסים חברתיים ויכול לעכב את המאורע החשוב שבחיים: נישואים. הוא מכשיל גברים ונשים בראיונות קבלה לעבודה או בשעה שהם מנסים להתגייס, ולכן הוא מקור להרבה סבל ותלאות. על-ידי שיטת טיפול חדשה לגמרי , אנו יכולים לסלק בן-רגע את הריח בשיעור הצלחה של עד %97.53• לשמחה בחיים ולאושר בעתיד , אנו מזמינים אותך לבוא ולהיפטר מזה". אחרי זה, אתה מגיע לגשר אבן: כאן אין ריח גוף כלשהו , כי אם בריזה קרירה ומרעננת. הגשר המשתרע מעל הנהר הרחב מצופה אספלט, אך הקופים החקוקים על עמודי האבן הבלויים מעידים על קורות ימיו הארוכים. אתה נשען על מעקה הבטון וסוקר את מראה העיירה שלצדי הגשר. על שתי הגדות, ראשי גגות שחורים עולים זה מעל זה כמו קשקשי דגים, נמשכים ללא סוף לתוך המרחק. הגיא נפתח בין שני הרים והשטחים העליונים של שדות אורז זהובים משובצים קבוצות צפופות של במבוק ירוק. הנהר , כחול וצלול , זורם בנחת על חופי החול , אך קרוב למצוקי השחם הקוטעים את הזרם, הוא נעשה ירוק כדיו ועמוק. מיד אחרי קימור הגשר , המים האצים שוצפים ברעש וקצף לבן מכסה את הבעבועים. סוללת האבן , עשרה מטרים גובהה, צבועה במפלסי המים: הקווים החדשים, באפור-צהוב, נשארו כנראה 36 גויון 250 מהשטפונות האחרונים בקיץ. האם זה יכול להיות הנהר יף? והאם הוא זורם למטה, מלינגשאן? השמש כמעט שקעה. המעגל הזוהר-תפוז מתמלא אור , אך אין שום סנוור. אתה מתבונן הרחק בשכבות המעורפלות של קדקודים משוננים, במקום המפגש של שתי צלעות הבקעה. החזירן השחור , המאיים הזה, נוגס בקצה התחתון של השמש הלוהטת, שנראית כאילו היא מסתובבת. השמש הופכת ארגמן עמום, שולחת השתקפויות זהב מבריקות אל תוך קשת הנהר. הכחול הכהה של המים מתמזג עם חריפות אור השמש, הסנוורים והפעימות. כשמעגל השמש נוחת בבקעה, הוא נעשה דומם, יפה להפליא, ויש גם קולות. אתה שומע קולות, מתמלטים, חוזרים ונשנים ממעמקים בלבך ומקרינים החוצה, עד שהשמש נראית כנשענת על בהונות רגליה, כושלת, ואז שוקעת לתוך הצללים השחורים של ההרים, מתיזה צבעים לוהטים לכל עברי הרקיע. רוח ערב נושבת בקול כנגד אוזניך ומכוניות נעות, עוברות ותוקעות כרגיל בצופריהן .המחרישים אתה חוצה את הגשר ורואה שם אבן חדשה עם דמויות צבועות אדום חקוקות עליה: "גשר יוגנינג. נבנה בשנה השלישית של תקופת מלכות קאייואן של שושלת סונג ותוקן ב 1962-. אבן זאת הוצבה ב 1938-", אין ספק זה מציין את ראשיתה של תעשיית התיירות כאן. שני ביתני אוכל עומדים בקצה הגשר. בזה שמשמאל אתה אוכל קערה של טופו , מהסרג החלק והטעים עם כל המרכיבים הנבוב ים. רוכלים נהגו למכור אותו ברחובות ובסימטאות: הם נעלמו לגמרי לא מזמן ומופיעים עכשיו מחדש כמפעלים משפחתיים. בביתן שמימין אתה אוכל שתי לביבות בצלצלים מצופות שומשום, היישר מהתנור , מפעפעות ולוהטות. ואז , באחד משני הביתנים, אינך יכול להיזכר באיזה מהם, אתה אוכל קערה של כופתאות יף~נשאו מבושלות ביין אורז: גודלן כפנינים גדולות. כמובן שאינך כה מלומד בענייני מזון , כמו מר ו?א השני שסבב באגם המערבי אך יש לך תיאבון בריא. אתה מעריך את האוכל הזה של אבות אבותיך ומקשיב לאורחים המשוחחים עם בעלי העסק. רובם מקומיים וכולם מכירים זה את זה. אתה מנסה לאמץ את המבטא המקומי המוסיקלי כדי להיות ידידותי. אתה רוצה להיות חלק מהם. חיית בעיר הרבה זמן וברצונך להרגיש בעיר בן בית. אתה צריך להרגיש בעיר בבית כדי שתוכל לחזור לימי ילדותך ולהיזכר בעניינים שאבדו מזמן. בצד זה של הגשר ברחוב מרוצף אבן אתה מוצא לבסוף אכסניה. רצפות העץ באכסניה כובדו והיא די נקיה. אתה מקבל חדר קטן ליחיד עם מיטת קרשים שעליה מחצלת במבוק. שמיכת הכותנה אפרורית באורח מעורר חשד , או שלא כובסה כראוי , או שזה צבעה המקורי. אתה מסלק את הכסת השמנובית שמתחת למחצלת הבמבוק ולאושרך חם, כך שאתה יכול להסתדר בלי כלי מיטה. מה שאתה חייב לעשות כרגע, זה לפרוק את המשא שלך שנעשה די כבד, לשטוף את האבק ואת הזיעה, להתפשט ולהתרווח על המיטה. מעבר לדלת נשמעות צעקות ויללות, הם משחקים ואתה יכול לשמוע אותם, טורפים וזורקים את הקלפים. מחיצת עץ מפרידה ביניכם ודרך חריר ההצצה שבנייר המכסה את הסדקים, אתה מבחין בדמויות הכהות של םאנשי חשופי חזה. אתה כל כך עייף שאתה יכול לצלול לתוך שינה כמו כלום. אתה דופק על הקיר ומיד נשמעות צעקות רמות בחדר השכן. הם אינם צועקים עליך ,אלא בינם לבין עצמם: יש תמיד זוכים ומפסידים והמפסיד מנסה להשתמט מתשלום. משחקים על כסף, בגלוי , למרות המודעה של המשרד לכטחון הציבור שעל הקיר האוסרת משחקים על-כסף וזנות. אתה מחליט לבדוק אם יש לחוק השפעה כלשהי . אתה לובש משהו , הולך לאורך הפרוזדור ודופק על הדלת הסגורה למחצה. לדפיקות שלך אין השפעה, הם ממשיכים לצעוק ולילל בפנים ואיש לא שם לב. אז אתה פותח את הדלת לרווחה ונכנס. ארבעת האנשים היושבים סביב השולחן באמצע החדר , כולם נפנים להסתכל עליך. אבל זה אתה ולא הם, המקבל זעזוע חזק. לכל האנשים מודבקות פיסות נייר על הפנים, על המצח, השפתיים, האף והלחיים, והם נראים מכוערים ומצחיקים. הם אינם צוחקים. הם מתבוננים בך. אתה פרצת פנימה והם ממש מוטרדים. "או , אתם משחקים בקלפים, אתה אומר , לובש מבט מתנצל. 11 הם ממשיכים במשחקם. קלפי הנייר הארוכים מסומנים אדום ושחור כמו במשחק הסיני , מאהז'ונג, יש "שער השמים" ו"כלא הגיהנום", הזוכה מעביש את המפסיד על ידי תלישת רצועת עיתון והדבקתה במקום המיועד . בין אם מדו בר בקונדסות, אופן הוצאת קיט;ר או לוח תוצאות, זה מוסכם בין השחקנים ואין לאנשים מבחוץ אפשרות לדעת במה העניין. אתה מבצע נסיגה, חוזר לחדר שלך , נשכב שוב, ורואה ענן עבה של כתמים שחורים סביב כדור האור. מיליונים של יתושים מחכים לאור שיכבה, כדי שיוכלו לרדת לחגוג על הדם שלך . אתה מוריד מהר את הכילה ואתה מסוגר בחלל של קונוס צר שבראשו חישוק במבוק. עבר הרבה זמן מאז ישנת תחת חישוק כזה, ועברת מזמן את הגיל בו יכולת לנעוץ בו את מבטך ולהיעלם בעולם החלומות. כיום, אינך יודע איזה זעזוע נפשי יביא המחר. למדת מהניסיון את כל אשר אתה צריך לדעת. מה עוד אתה מחפש? כשאדם מגיע לגיל העמידה, האם אינו צריך לחפש קיום שקט ובטוח, למצוא עיסוק שאינו דורש יותר מדי , לתפוש עמדה בינונית, להיעשות בעל ואבא, להקים בית נוח, לשים כסף בבנק ולהוסיף לו מדי חודש, כך שיישאר משהו לעת זיקנה ועודף קטן לדור הבא? פרק ב' זה בחבל קיאנג, בחצי הדרך למעלה בהר קי ובגליי , באזורי הגבול של רמות קינגקהיי הטיבטיות ואגן סיצ'ואן , שם אני עד לשרידי תרבות האדם, פולחן האש. האבות הקדמונים של בני האדם עבדו את האש, מביאת הקדמה, בכל מקום. היא קדמה. הוא ישוב לפני האש ושותה משקה חריף מקערית. לפני כל לגימה, הוא מטביל אצבע בתוכה ומתיז משהו על הדלק השחור המשמיע פצפוץ ושולח ניצוצות כחולים. רק אז אני מרגיש, שגם אני ממשי. "זה לכבוד האלוהים של תנור הבישול , שתודות לו אנו יכולים לאכול ולשתות 11, הוא אומר . האור המרקד של האש זורח על לחייו הרזות, על הגשר הגבוה של אפו , ועל עצמות הלחיים. הוא מספר לי שהוא בן העם קיאנג ושהוא בא מ~נגדה, עיירה בתחתית ההר. איני יכול לחקור אותו ישירות על שדים ורוחות, לכן אני מספר לו שאני כאן כדי לעשות מחקר על שירי העם של ההר. האם אמני השיר והרקדנים עדיין קיימים כאן? הוא אומר שהוא אחד מהם. הגברים והנשים כולם היו עושים מעגל .ן: מסביב לאש והיו רוקדים בלי הפסק, עד שהבוקר הפציע, אבל מאוחר t.\ י יותר זה נאסר . "מדוע?" אני יודע יפה מאוד אבל אני שואל. אני שוב לא ישר. ~ "זאת חיתה מהפכת התרבות. הם אמרו שהשירים מלוכלכים, אז עברנו לשיר שירי מאו זהדונג ,"םוקמ~;: "ומה קרה אחרי זה?" אני ממשיך לשאול. זה נעשה הרגל. "אף אחד לא שר את אלה יותר. אנשים רוקדים שוב את הריקודים, אבל לא הרבה צעירים יודעים אותם, אני מלמד כמה מהם את הריקודים," אני מבקש הדגמה. בלי כל פקפוק, הוא קם בו ברגע על רגליו , וממשיך לרקוד ולשיר. קולו נמוך ועשיר, יש לו קול טוב. אני בטוח שהוא קיאנגי , גם אם המשטרה הממונה על רישום התושבים עומדת על כך שהוא לא. הם חושבים שכל מי שטוען להיותו טיבטי או קיאנגי מנסה לעקוף את הגבלות הילודה כדי שיהיו לו יותר ילדים. הוא שר שיר אחרי שיר. הוא אומר שהוא אדם אוהב תענוגות ואני מאמין לו . כשהוא גמר להיות ראש-הכפר , הוא חזר להיות אחד מבני העם ההררי , איש הרים זקן רודף תענוגות, למרבה הצער הוא עבר את גיל ההתאהבויות. הוא יודע גם לחשי כישוף מן הסוג בו משתמשים הציידים כשהם 37 וי~ 5 הולכים לתוך ההרים. הם קרויים מאגיה שחורה של ההרים או םכישופי ברורה. אבי מת מסרטן הריאות. הוא מת בתוך שלושה חודשים אחרי האבחון וזה היה אותו רופא שקבע אז את האבחנה הנכונה. אני ואין לו ספקות באם מותר להשתמש בהם. הוא באמת מאמין כי אלה יכולים להבריח חיות פרא לתוך בורות או לגרום להן לצעוד לתוך האמנתי במומחיותו הרפואית והוא האמין במדע. תצלומי הרנטגן של החזה, שנעשו בשני בתי חולים שונים, היו זהים, לא חיתה אפשרות מלכודות. הם אינם בשימוש נגד חיות בלבד , משתמשים בהם גם נגד ~ ~ בריות אנושיות, כנקמה. קרבן של מאגיה שחורה הררית לא יוכל למצוא את דרכו לצאת מן ההרים. הם כמו "קירות השד" ששמעתי עליהם בילדותי , כשמישהו היה מתהלך זמן מה בלילה בהרים, קיר , מדרון זקוף או נהר עמוק היו מופיעים ממש לפניו , כך שלא יכול היה להתקדם. אם הלחש לא בוטל , רגלי האיש לא נעות קדימה ואפילו אם הוא ממשיך לצעוד , הוא עומד בדיוק במקום בו התחיל . רק כשמפציע היום, הוא מגלה שהלך סביב במעגלים. זה לא כל כך רע, גרוע מזה כשאדם מובל לתוך מבוי סתום: זה אומר מוות. הוא חורז לחשי כישוף. זה לא איטי וו גרע כמו בשעה שהוא שר , אלא כמו באן-באן-נא-נא במקצב מהיר. אני לא יכול להבין את זה בכלל, אך אני יכול להרגיש את המשיכה המיסטית של המילים, אווירה שטנית מאיימת מתפשטת במהירות בחדר , שתוכו שחור מעשן . להט הלהבות המלחכות את סיר הברזל , בו מתבשל בשר כבש, גורם לעיניו לנצנץ. כל זה ממשי בהחלט. בשעה שאתה מחפש את הדרך ללינגשאן , אני תועה לאורך נהר היאנגצה מחפש ממשות מהסוג הזה. עברתי זה עתה משבר , ואז , מעל לכל זאת, אבחן אצלי הרופא בטעות סרטן ריאות. המוות השתעשע על חשבוני , אבל עכשיו כשנמלטתי מקיר השטן, אני חוגג בהסתר. לחיים שלי יש שוב רעננות נפלאה. צריך הייתי לעזוב מזמן את הסביבה המחליאה הזאת ולחזור לטבע לחפש את החיים האמיתיים האלה. בסביבה המחליאה ההיא לימדו אותי שהחיים הם מקור הספרות, שהספרות צריכה להיות נאמנה לחיים, נאמנה לחיים אמיתיים. הטעות שלי חיתה, שהרחקתי את עצמי מן החיים ולבסוף גם הפניתי את גבי לחיים האמיתיים. איכשהו , החיים האמיתיים אינם כמו י;~כ;:נ;ז החיים. החיים האמיתיים, או , במילים אחרות, המהות בבסיסית של החיים, צריכים להיות הראשונים ולא הבאים אחריהם. הלכתי נגד החיים האמיתיים מפני שפשוט קשרתי זה לזה את מפגני החיים, כך שכמובן לא יכולתי לתאר בדייקנות את החיים ולבסוף הצלחתי רק לעוות את המציאות. איני יודע אם עליתי עכשיו על הדרך הנכונה אך יהוצאת עצמי מן העולם הספרותי הנחפז וגם נמלטתי מחדרי המלא עשן. הספרים שנערמו בכל מקום בחדר הזה היו מדכאים ומחניקים. הם ביארו כל מיני אמיתות, מאמיתות היסטוריות, עד לאיך להיות אנושי. לא יכולתי לראות את העיקר של כל כך הרבה אמיתות, אבל נתפשתי ברשתן ונאבקתי ללא תקווה, כמו חרק שנתפש ברשתו של עכביש. למזלי , הרופא שקבע את הדיאגנוזה השגויה הציל את חיי . הוא היה לגמרי גלוי לב ונתן לי להשוות שני תצלומי רנטגן של החזה, שנעשו בשתי הזדמנויות שונות: צל מטושטש על האונה השמאלית של הריאה התפשט לאורך הצלע השביח עד לדופן הקנה. לא היה מועיל גם אם היו מורידים את כל האונה השמאלית. המסקנה חיתה של תקלה טכנית. הוא רשם גם הפניה לצילום חתך כעבור שבועיים. לא משהו שצריך להטריד , אלא פשוט כדי לקבוע את שיעור ההתפשטות של הגידול. אבי עשה את זה לפני מותו. התוצאה אמורה להיות זהה עם או בלי צילום הרנטגן הזה, לא משהו מיוחד. האפשרות שאני אחמוק מציפורני המוות יכולה חיתה להתקיים רק הודות למזלי הטוב. אני מאמין במדע אבל אני מאמין גם במזל. ראיתי םפע חתיכת עץ באורך עשרה סנטימטרים שנמצאה על-ידי אנתרופולוג באזור קיאנג בשנות ה 30-'. זה היה פסלון מגולף של אדם העומד על ידיו . על הראש היו סימני דיו שציינו את העיניים, האף והפה, והמילה "אריכות ימים" חיתה כתובה על הגוף. הפסלון נקרא "ווצ'אנג עם הראש למטה" והיה בו משהו קנטרני באופן מוזר. אני שואל את ראש הכפר לשעבר , אם קמיעות כאלה מצויים בסביבה עדיין. הוא עונה לי שאלה נקראים "שורש ישן". על אליל העץ הזה ללוות את הרך הנולד מלידתו ועד מותו. במותו הוא מלווה את הגופה מן הבית ואחרי הקבורה מניחים אותו במדבר , כדי לאפשר לנשמה 38 גליון 250 לחזור לטבע. אני שואל אותו אם יוכל להשיג אחד בשבילי , כדי שאוכל לשאת אותו על גופי. הוא צוחק ואומר שזה מה שהציידים תוחבים לתוך חולצותיהם כדי להישמר מפני רוחות רעות, זה לא יועיל לאחד כמוני. "האם יש כאן צייד זקן שיודע סוג כזה של קסמים ויכול לקחת אותי איתר לציד?" אני שואל. "סבא אבן יכול להיות הטוב ביותר", הוא אומר אחרי שחשב על כך. "איך אני יכול למצוא אותו?" אני שואל מי.ד "הוא בבקתה של סבא אבן". "היכן היא הבקתה הזאת של סבא אבן?" "תלך עוד עשרים לי אל 'מפרץ מכרה הכסף' ואז תמשיך לאורך הנקיק עד הסוף. שם תמצא את בקתת האבן". "האם זה שם המקום או שאתה מתכוון לבקתת אבן?" הוא אומר שזה שם המקום, שיש שם למעשה בקתת אבן , וסבא אבן גר שם. "האם אתה יכול לקחת אותי אליו"? אני ממשיך לשאול. "הוא אינו בחיים. הוא שוכב במיטתו ומת בשנתו . הוא היה זקן מדי , הוא חי הרבה מעבר לתשעים, יש אומרים הרבה מעבר למאה. על כל פנים, איש אינו בטוח בעניין הגיל שלו." "מישהו מצאצאיו עדיין בחיים?" איני יכול שלא לשאול. "בדור של סבא לי וככל שאני יכול לזכור , הוא חי תמיד לבדו." "בלי אשה?" "הוא חי לבדו ב'מפרץ מכרה הכסף: הוא חי למעלה, מעל הערוץ , בבקתה הבודדה, לבדו. או , והרובה עדיין תלוי על קיר הביתן." אני שואל אותו מה הוא מנסה לספר לי. הוא אומר שסבא אבן היה צייד נפלא, צייד מומחה באומנויות הקסמים. אין ציידים כמוהו בימינו . כל אחד יודע שהרובה שלו תלוי בבקתה, שאף פעם לא החטיא מטרה, אבל אף אחד לא מעז ללכת לשם ולקחת אותו. "למה?" אני מתפלא עוד יותר. "הדרך ל'מפרץ מכרה הכסף' לא קיימת." "אי אפשר להגיע לשם?" "כבר לא. פעם, אנשים כרו כאן כסף, חברה מצ'נגדו שכרה קבוצה של פועלים והם התחילו לכרות. אחר כך , אחרי שהמכרה נבזז , כולם פשוט עזבו ולוחות העץ שהם הניחו למעבר נשברו או נרקבו." "מתי כל זה קרה?" "כשסבא שלי היה עדיין בחיים, לפני יותר מחמישים שנה." ~1 - ~ זה נראה מתקבל על הדעת, ככלות הכול , הוא כבר פרש והיה להיסטוריה, היסטוריה אמיתית. - ו~ "כך שמאז אף אחד לא הלך לשם?" נעשיתי סקרן עוד יותר. "קשה לומר , בכל אופן קשה להגיע לשם'.' "והבקתה נרקבה?" "אבן מתמוטטת, איך היא יכולה להירקב?" "אני מדבר על הגג'.' "אח, נכון מאוד." הוא לא רוצה לקחת אותי לשם, וגם לא רוצה למצוא בשבילי צייד , אז הוא סתם מושך אותי ככה, אני חושב. "אז איך אתה יודע שהרובה עדיין תלוי על הקיר?" שאלתי בלא עניין מיוחד. "זה מה שכולם אומרים, מישהו בוודאי ראה זאת. אומרים שזה לא ייאמן. שגופתו של סבא אבן לא נרקבה וחיות רעות אינן מעזות להתקרב. הוא רק שוכב שם כולו נוקשה, והרובה תלוי על הקיר." "זה בלתי אפשרי. בגלל הלחות הגבוהה כאן למעלה בהרים, הגופה בוודאי נרקבה והרובה הפך לערימה של חלודה", טענתי. "אני לא יודע. בכל אופן, אנשים אומרים זאת כבר שנים." הוא מסרב ל ry כנע ודבק בסיפור שלו. אור אש רוקד בעיניו ואני מדמה לגלות בהן שמץ של ערמומיות. "ואתה אף פעם לא ראית אותו?" איני מרפה ממנו. "אנשים שראו אותו אומרים שהוא נראה כאילו הוא ישן , שהוא רזה מאוד , ושהרובה תלוי שם על הקיר מעל לראש שלו ,"הוא ממשיך לא מוטרד. "הוא יודע מאגיה-שחורה. לא רק אנשים לא מעזים ללכת לשם לגנוב את הרובה שלו , גם חיות לא מעזות להתקרב." הצייד הוא כבר מיתוס. מלשוחח על תערובת של היסטוריה ואגדה נולדים סיפורי עם. מציאות מתקיימת רק בדרך הניסיון וזה חייב להיות ניסיון אישי. בכל אופן לאחר שסופר ,אפילו ניסיון אישי נעשה סיפור עלילה. את המציאות אי אפשר לאמת ואין גם צורך בכך , אפשר להשאיר את הוויכוח הזה למומחים של מציאות החיים. החיים הם החשובים. מציאות היא פשוט זה שאני יושב ליד האח, בחדר הזה, שהוא שחור מלכלוך ומעשן ואני רואה את אור האש רוקד בעיניו. מציאות היא רק התפישה של הרגע הזה ואי אפשר לספר עליה למישהו אחר. כל שצריך להיאמר הוא שבחוץ , הערפל אופף את ההר הירוק-כחול באובך ולבך מהדהד עם המים החופזים בזרם החולף. • גאו שינג'ן . סופר , מחזאי . וצייר . זוכה פרס נובל לספרות 2000. גאו שינגין מתגורר בפאריס, אליה הגיע כגולה פוליטי. הרומן 'הר-הנשמה" תורגם מסינית לאנגלית על-ידי מייבל לי. 39 דצמבר 2000 וי~ c:::: ~ =-: ~ ~ יומולדת !שמח פשוט מפנימה אותם, עד שיום אחד הם מתפרצים ומתחילים לשחק ג'ולים עם דברים יומיומיים שחולפים לידם, בראשי. הנמק שלך כבר גדל והתפשט ונהיה בצבע של השמים. כל כך אהבתי אותך על זה. איך אתה איתי כשאתה מקבל את הצבע של השמים. אבל אני מצליחה לעבור את היום, משום שאני יודעת שאם יהיה לי שוב קר, תכסה אותי. בך. אני חוזרת להפסיק לבהות כעת, כי יש לי עבודה, עם אנשים. נורא חשובים. עוד מעט אתה כבר חוזר' אז אני יכולה להרשות לעצמי פסק זמן מלחשוב אותך . • דנה סיני ~גז'"'~"~ d ~~'"\ \ לאלון יית צריך לראות איזה גשם יפה לא ירד היום. הוא לא טפטף לי על האר גז שנמצא מתחת לחלון שלי' והוא לא הריץ את החתולים מהר מהר אל מתחת לאדמה, אל איפה שהוא תמיד מבריח אותם כשהוא יורד. השמים Eiנ היו הכי יפים שבעולם, כי הם בצבעים כתומים מהולים בסגול וחשבתי שאם הייתי אמא של השמים, הייתי דואגת שהם ילכו לרופא, כי אולי הם תפסו אנגינה, ואפילו שהיו שם עבים כאלה גדולים, מפוך יקר - לא כזה שאפשר לקנות בזול בשוק בעוספיא, הייתי אומרת להם ללכת לרופא - כי בכל זאת אני אמא. בדרך כלל אתה נוהג לצחוק, כשאני מתחילה ככה להסביר דברים, אז אני משתדלת רק לחשוב על זה ולא לגלות לך. יש בי מן ההנאה כשאתה לא מבין איך אני פתאום מסוגלת להקיא צחוק בריא, רק בגלל שעבר לי חוט מדגדג בראש, חוט מחשבה דק - שבטח בצד השני שלו 'יושבת סבתא ישישה <בטח שלי - מגלגול אחר. של חוט.) ומגלגלת ומגלגלת ומגלגלת כדור ענק של מחשבות שלי. אחר כך הגיע הצהריים של הבוקר . זה היה בערך בשש וחצי' ונעלמו לי הצבעים וגם קצת המחשבות. מכיוון שלא היית לידי' אז דמיינתי את אותך שוכב במיטה לידי' לא החלטתי עוד אם עירום או לא, וכל כולך ישן. אני אוהבת להסתכל עליך כשאתה חולם עלי - העיניים שלך קופצות מהר לצדדים, ולפעמים קופצת לך עווית כזו מימין- שלי שמרימה לך את הלחי השמאלית-שלך קצת למעלה, אבל אז היא חוזרת ואתה עובר לשכב על הצד שלך' שעון על הזרוע, ואני מתחילה לחשוש שכבר יהיה לך נמק. מהלחץ. כזה מלחיץ. הראש כל הזמן קודח ומעבד את העובדה הזאת שמתגוששת לי במוח ביחד עם זיכרון ילדות שהדחקתי <כולם צחקו עלי כשנפלתי אז מהאופניים - בניסיון ראשון ללא גלגלי עזר> ואחר כך כעסתי על ששוב עליתי על האוטובוס הזה שתמיד מלא בילדים שהולכים לבית ספר ומדברים כל הזמן והורסים לי את הרעיון שלי לרעש בבוקר. וכל יום מחדש אני אומרת לעצמי תחכי עוד 5-6 דקות ותקהי את הקו השני' עם האנשים הקבועים שעולים ב 09- :ו <שבע-אפס-תשע> ולא צועקים חזק. וכל פעם עולה עליו שוב ומתקשה להתרכז באינך. ועכשיו אני אלך להאכיל את החתול ולקבור אותו בחוץ. גליון 250 אתה אף-פעם לא חוזר כשאני הכי מתגעגעת. אוי' לא רציתי לכתוב את זה, אבל אין לי כוח למחוק. זכרונות, גם אם הם רעים. אז אני דנה סיני - סטודנטית לתיאטרון ולאגיפטולוגיה באוניברסיטה העברית 40 על חלוו j ה, על מי שעיניו בראשו ~בין כי פתרון החלוקה, של הלאום האחך) מדיניות של אפליה או שתי מדינות לשני עמים מבוסס בעיקרו קיפוח או ניצול או דיכוי או נישול של שותפות ועל על שיוויון: שוויון בחלוקת הארץ, שוויון זולתו , בין בתחום החומר ובין בתחום הרוח. :\ לאחר שהוא קובע (בצדק, לדעתי), ש"כל אינטרסנטיים או מתוך עיוורון לרגשותיו - ינ: I -::ז e :-- ·· :-: בחלוקת ירושלים, שוויון בזכות השיבה האם לא נכון לדרוש מעצמנו לממש הלכה שוויון וכדומה, וכל זמן שהשוויון הזה לא יושג למעשה את הדמוקרטיה שאנחנו אוהבים במשא ומתן גם האלימות תימשך", מוסיף כל-כך להתגדר ולהתגנדר בה, עד כדי שבן ~ לריחן: "יתר-על-כן: בהזדמנות זו צריך , לדעתי , לצייר מחדש את מפת הגבולות בין שתי המדינות, ולהעביר למדינה הפלסטינית לא רק את השטחים הכבושים, דוגמת מזרח ירושלים, וכדומה, אלא גם טריטוריות מיושבות בצפיפות בישובים ערבים בישראל , כמו אום-אל-פחם והמשולש, אולי תמורת גושי התנחלות שיסופחו לישראל , גם אם נפסיד שטחים הלאום החולק איתנו את מדינתנו יחוש גם שותף בה בתחומי הפרט והחברה והתרבות, בחומר וברוח? והרי מעולם אף לא ניסינו שמץ מזה! ." אז מה, במקום לתבוע זאת מעצמנו ולהילחם על השוויון בבית פנימה (כשעל מדינה פלסטינית שכנה, שקמה כתוצאה ממשא ומתן ועל בסיס שוויון , הסכמנו כבך) - פשוט "לוותר" על ערביי המשולש (ומה על ערביי הגליל? והנגב?) "מצד זה" של עמוס לויתן הוא מן המדורים הקריאים והאהובים עלי ב"עתון 11 77• הסמיכות (ולעתים השילוב) של הערכה ספרותית, ביקורת הנקרא והנשמע והמעורבות בהוויה הישראלית, תרבותית וחברתית ופוליטית - היא מצרך נדיר למדי בסל תונריtה שלנו , ועמוס לריחן כל מה ש~שנו לתלמידי בית-הספר התיכון המקיף באום-אל- פ ה c: ~ל ~ה w.;נ~~ ךאףי ל~יר ל; ד~ל ~ה w ~נכה דק ~ע.לה ~ד~ז;וף ;נ~;. ~ם ~ה w ~נכה :כ;ל ן n ףש א; ן ry נ;ו~בז ז'ליו א; לע,ר i ל; אבל גם מה שלא: כל הרוע;ת והכאב והנחש ז-: --.'"T מיזקיב לשלב בו היבטי-יסוד ערכיים עם בחילופיך אלה. ישראל ופלסטין , שתקום, אפילו מבלי לקרוא לנערה ולשאול את ד:- ך ry ~~יעףת ך ry ~חילה זוויות-השקפה סובייקטיביות. תמיד הן מדינות לאום ביסודן , ובמדינות כאלה פיה? הרי זו עצמה הדגמה לאטימותנו רצוי שתשרור דומיננטיות אתנית, אחרת, באמת, יהפכו לקוסובו שניה". אז, ראשית, נכון שקיומם של לאומים שונים באותה מדינה עשוי להיות בעיה, קלה או חמורה; אבל חשוב לזכור שהנושא עולה ומתפתח ויוצר בעיה רק כשלאום אחד נוקט (ממניעים אידיאולוגיים או וכן מהטכנולוגיה המשתוללת בעולם המערבי. קיימות עדויות על התנהגות מבישה ו"בלתי בוגרת" כשהיידגר מביע התפעלות מידיו הנהדרות של היטלר כאילו היה גר 1 ~י של כוכב קולנוע. מאידך גיסא הוא התאכזב די מהר , תחילה ממאפייני התנועה ודי מהר מהיטלר הנערץ. על כל פנים בימי הרקטורט הקצרים (כ 10- חודשים) הוא לא גינה את היהודים והיהדות אף על פי שגינוי מעין זה רווח והיה חלק מובהק של "השיח" הנאצי. יתר על כן , והדבר אינו שנוי במחלוקת, הוא לא קיבל את תורת הגזע, הביולוגיזם הנאצי ואף לא נקט בהתלהמות לאומנית. בניגוד לדברי מירי פז הוא הביע חרטה על הרומן שלו עם הנאצים וכינה זאת בהזדמנויות רבות כאיוולת גדולה. אין זה נכון שאדורנו וסארטר היו ידידיו או תלמידיו. סארטר נפגש איתר רק בשנות ה 50-, אם כי הושפע מתורתו. מרקוזה לזכויות הפלסטינים אזרחי ישראל ולרגשותיהם, גם בקרב הטובים שבנו .• השיר שלהלן נכתב בעקבות אירועי אום-אל- פחם ב 1998- ונקרא באוזני תלמידי אחת מכיתות י"א בבית-הספר התיכון המקיף שם בפגישתי איתם. את אדורנו בכך שבהיותו חצי ארי ניסה לבוא לידי פשרה עם הנאצים ולהמשיך ללמד. גם לסלחנותה של ארנדט כלפי היידגר היה גבול ובאחד ממכתביה היא כינתה אותו: "אידיוט פוליטי'.' ניתן לציין שאם כי בשבעים כרכיו , שיצאו עד כה, אין אף הערה אנטישמית, הרי האפלטון והאריסטו הזה של המאה ~ם qry ~ש;ת דסרנ:וי~ה ך ry~oד ך ryry ךס~ה ~ם ע,~י~ת ס~י~:ם מףל ~~ךים ~קףךי ע:ז ף~~קרי ry ן ך ry ך~ת ~נ:וי~~נף אףלי י;~ר ~כל יעקב שי שביט ה 20- התגלה בסופו של דבר כאופורטוניסט בעל תכונות אופי דוחות, נעדרות מאפיינים אתיים ראויים, אך לא מן הראוי למסור תמונה בלתי מדויקת ואף מטע. • בברכה א. אלפרן טל סמולסקי קו חחפררח נובמבר 2000 <בעקבות ראיון טלוויזיוני עם השחקן מוחמד >יו~~ ~י;ם pז:;i; ~ל;ך"ים ~o/ ה ~נף ~הף~ה מעניין לקרוא, לרוב -מעשיר , ולפעמים (וגם זה חשוב!) - מקומם. הפעם קוממו אותי בעיקר מספר אמירות ב"כרוניקה של תולכtלט וחרדות" שעניינן יחסי ישראלים-פלסטינים, ועל אחת מהן אני מבקש להגיב בקצרה. בכל זאת, אופורטוניסט לסקירתה של מירי פז על ספרה של חנה ארנרט (ניחא חמלה וכר' גליון ארג' ספט' 2000( המדובר בסקירה מקיפה וברמה נאותה, תוך הארה של כל הצדדים בסוגיה זו. ברם, הדברים הארוכים המתייחסים להיידגר לוקים בהעדר ידיעה ואף בציון עובדות בלתי מדויקות לחלוטין. אשר להיידגר הרי הסתבכותו עם הנאציזם זכתה למחקרים רבים והדברים אינם חד משמעיים. לדברי יאספרס חברו , הרי בשנות ה 30- המוקדמות לא היו להיידגר דעות פוליטיות מגובשות. לאחר תפיסת השלטון על-ידי הנאצים בחרו בו חבריו של היידגר כרקטור האוניברסיטה, תוך 1~א 1 ~ה ~ק w י לםר 1~ים היה תלמידו ואליו כתב היידגר אחד .... הנחה שבהיותו בעל מוניטין עולמי יקל . עליו לשמור על חופש אקדמי כנגד ממכתביו האוויליים ביותר בו , מבלי ~ל ~ר 9מ 1 :;גים סיף סדקי~ ךסךקי~ה ההתערבות הרודנית הזוחלת של משרדי החינוך הנאציים (ברלין ודבן). לשם קבלת המשרה הוא הצטרף למפלגה הנאצית. בהתאם להוראות שלטונות החינוך סולקו בהדרגה המורים היהודים כשהיידגר מנסה ומצליח להשאיר שני מדענים בתפקיד זמני. הוא עזר במרץ לתלמידיו היהודים, הלא מעטים, למצוא משרות בחר "ל . יצוין גם שאידיאולוגים של המפלגה תקפו אותו ללא הרף בטענה שהגותו היא "תלמודית" והוא עצמו חולה סכיזופרניה; כתביו אינם ראויים לדבריהם לשמש כהדרכה לנוער הנאצי. מחד גיסא סבר היידגר שהשלטון החדש יציל את גרמניה מהבולשוויזם המתקדם להכחיש את השואה, הצהיר שבשל הטרור העקוב מדם של הנאצים לא היו הגרמנים מודעים לשואה. הוא הוסיף שגם בעלי הברית רצחו מיליונים של אזרחים רגמנים - דהיינו אימץ אגדה מר גזמת על הזוועות של הכיבוש הרוסי ב 1945- במזרח רגמניה. הוא לא פנה לאדורנו ונו' בבקשת תמיכה לאחר המלחמה ואינני מבין מניין שואבת מירי פז את הידיעה הזאת. אין זה נכון שנאסר עליו להשתמש בשירותי הספדיה הציבורית. אין זה נכון שארנדט נחלצה לעזרתו מיד לאחר המלחמה, היא פנתה אליו רק ב 1950-• אדורנו כמובן לא נתבקש ולא סירב לסייע לו וארנדט, במכתב ליאספרס, האשימה ~ל ~ר iJ ך*ה ~~ים t ךקף ~ל ~ר iJ ך*ה םי~~~ ךלא ~9 קף ~ם ~זpj? ר 1 ם סע;ך ~קןע ~~לט i] ~חףץ ל~~~ים ~י אלpז :דנזנף ~י הףא ~ה שיt-ז לא :דע ~נכי סש 1 ב ס~~ן ל ry י;ת ~~סק ;לזים. ז;ו~רים ~ראש; לpז ~ןם - רק~ת ~סדים ה;~:;גים ry7קר 1J ~ק ?f ן rp ל j? ו iJ ~ןןה. . 41 אינדקס 2000 עורר פלו: עמ' 113 · גל 250# ~יו שירה לאון פליפח; מספרדית: פרץ וזניצקי עמ' 28, גל' 242# עמ' 23, גל' 246•247# ויויאן ארן : מאנגלית : סלמאן מצאלחח ע מ '9 גל '245 חוח פנחס-כחן : עמ' 9, · גל 240# ·~ שמעון ארף : עמ' 5, גל' 240# c::ו:: זהו פוירמן : עמ' 29, גל '241# פואנק אוח'אוח : עמ' 20, גל' 249# === ששון צחייק : עמ' 23, · גל 240# עמ' 9 · גל 250 גי ארופד : <פרסום ראשון) עמ' 119 גל' 243# 1~ ארמיאל קוסמן : עמ '7, · גל 240# עמ' 5, · גל 243# ~ מיוון איזקסון : עמ' 17, גל' 247 ·246# חוח נוכח קווזקובח : עמ' 20, גל' 240## לייזר אייכנואנר: מיידיש: יעקב בסד עמ' 26, גל' 239# עמיו קליגו : (פרסום ראשון) עמ' 35, גל' 240# רן אלנו: עמ '17 גל' 241# לוסיל קליפטון : מאנגלית: משח רוו עמ' 111 · גל 240 וחל פוומן אלכד: עמ' 26, גל' 249# יוסף קולו: מיידיש: נתן יונתן, יעקב בסד עמ' 31, · גל 239 וביעה אלג 1 לטי: מערבית: סלמאן מצאלחה עמ' 111 גל '241 נוכח ווזנפלר : עמ' 113 · גל 249# אנוד אלון : עמ' 9, גל' 242# אביבית דוח : עמ' 5, · גל 250# יאיר אלון : עמ' 23, גל' 247 ·246# עדן רותם : <פרסום ראשון> עמ' 7, · גל 240# רדוד אלימלך : עמ' 113 גל' 250# חווחח לואיס בווחס : מספרדית : פרץ וזניצקי עמ '28, גל' 242# דבקה רז: עמ '26, · גל 247 ·246# אלן רחליך : <פרסום ראשון) עמ' 5, · גל 247 ·246# אילן בושם: עמ' 241 גל' 242# אשו דייך: עמי 6, גל' 246·247# בשמת יונעם בלום : עמ' 23, גל' 249# שלום וצבי : עמי 6, גל' 249# אבי בלן : עמ' 112 גל' 244# יעקב שביט : עמ' 20, · גל 241# רות אלפון בן-דור : עמ' 118 גל' 243# ש. שלום : <מן העיזבון> עמ' 9, · גל 240# דבקה בסמן : מיידיש: יעקב בסד עמ' 22 ,גל' 239# יעקב שי שביט : עמ' 25, גל' 249# עמ' 41 גל' 250 יעקב בסד: עמ' 31, גל' 246·247# שי ר עם, מיי דיש: שמואל שתל 25, גל' 239# וחל צביה ב"ק: עמ' 5, גל' 245# ליאור שטונבוג: עמ' 31, גל' 250# לב בוינסקי: מיידיש : אשר גל עמ' 116 גל' 239# שלמה שפיוא : עמ' 7, גל' 243# תומס בונחור: מרגמנית: פסח מיליד עמ' 116 גל' 243# שמואל שתל: עמ' 112 · גל 245# אודי בונשטיין : עמ '5, גל '244# ג'יימס ג'ויס : מאנגלית: חנה ניד 1 עמ' 8 גל' 243 פרוזה עורר גיורי : עמ' 23, גל '247 ·246# יוון אביטוב : חריי מה, עמ' 36, · גל 245# מקסים גילן: עמ' 111 גל' 242# חרסיך אחמר אמין : בלי "למה": מערבית: דוד שגיב עמ' 39, גל' 248# אלישבע גל : עמ' 25, גל' 240# יצחק אווובוך ארופד : זוג זל~ים במרפסת ממול, עמ' 21, · גל 244# שלמה גנאוו : עמ' 8, גל '249# יוסל ביושטיין : לקוח באופק, עמ' 36, · גל 239# ונח גנוסו : <פרסום ראשון) עמ' 119 גל '241# יונח גוניק : (מפי מיוון סימה) . על תמונה אחת ומעט על אחרת, עמ' 33, גל' 245# אלישבע גוינבאום: עמי 113 גל '240# ר בנאי, עמ' 9 גל '239# מערבית: פרץ-דרור בנאי עמ' 36, יצחק בשביס-זינגו : אנדרוגינוס, מיידיש: יהודה גור-אריה עמי 37, · גל 239# אניסח רוויש: מערבית: פרץ-דר ו ויאבה גוון: השלג האחרון 1 <פרסום ראשון) עמ' 38, · גל 243# גל' 248# רונית גלעד : אופטי מיות, <פרסום ראשון) עמ' 35, גל' 243# מחמור רוויש; מערבית: מחמד המז ה ע'נאי ם עמ' 5, גל' 241# מערבי ת לאה גלזמן עמ '42, סנאית גיסיס : ידך המלאה הפתוחה, עמ' 38, גל' 249# · גל 245# אניסח רוויש; תשבחות . תסאביח <קטעים); מערבית: פרץ-דרור בנאי עמ' 37, · גל 248 מדים רדוד : עמ' 25, גל' 250# וחל חיימן : לגו פה של אהבה, <פרסום ראשו ן) עמ' 37, · גל 247 ·246# רובוט וייטחיל : עמ' 7, גל' 249# תמו וייס : פרח לב הזהב, תשעים קמ"ש עמ' 40, גל' 245# לי עבוון-ועקנין : עמ' 110 גל' 250# רינה ודרי: טרמפ, עמ' 32, · גל 240# גלי-ונח דינגו : מרוסית: גלי-ונח דינגו ומדים נייגו, עמ' 12, גל ·249# וחל טלשיו : בקבר השחור 1 עמ' 41, · גל 244# יחיאל חזק : עמ' 115 גל' 245# דן יגיל : הידידות הלבנה, עמ '37, · גל 241# אנוחם חמי: עמ' 9, גל' 243# עמי 24, גל' 250# וביב יצחקי : פעם חיתה עגלה, <פרסום ראשון) עמ' 34, · גל 241# רווי טוופין : עמ' 117 · גל 243# צבי כנו: הרב י מסלומה או המשיח לא בא, מיי דיש: יעקב בסד עמ' 37, · גל 242 ולוול טשונין : מיידיש : שמואל שתל עמ' 30, · גל 239# יעל מדיני : חברתי הגנוזה, עמ' 35, · גל 249# אויאב ינקו : <פרסום ואשוך) עמ' 111 גל' 249# עוןן מנוח לוי :1REMEMBERWHEN YOU WERE YOUNG עמ' 130 גל' 240# איתמר יעוז-קסט: עמ י 5, גל' 249# עאליח ממרוח : כדורי נפטלין <פרק מנובלה); מערבית: עפרה בנג'ו ושמואל רגולנט עמי 41, גר יעקבי : עמ' 111 גל '245# גל' 248# צבי יעקבי : עמ' 115 · גל 243# קובי נסים: הביקור 1 עמ' 40, · גל 242# ובורח נץ : עמ' 25, · גל 245# ונח סיני : "יומולדת שמח!" <פרסום ראשון>, עמ' 40, גל' 250# ליסח נץ; מאנגלית: גלית חזן דוקם עמ' 5, גל' 242# # קאול לובומיוסקי; מגרמני ת: מנפרד וינקלר עמ' 118 גל ·241# שלום עליכם : התנצלות המחבר, מיידיש: אריה אחרוני עמ' 18, גל' 239 פרויקו גוסיח לרוקח: מספרדית: טל ניצן-קרן עמ' 7 גל ·244 רווית פלג : לעוף, עמ' 33, · גל 244# אלישע פודת : שני יהודים, שלושה מהגרים, עמ '40, · גל 240# צביה ליטבסקי: עמ' 32, · גל 245# מיכאל פלזנבאום : האזרח פופיק, מיידיש: יעקב בסר עמ' 41, · גל 239 למי : עמ' 40, · גל 245## ליזח צ'ורנובסקי: המחווה לדון ז'ואן 1 עמ' 36, גל' 240# אלזח לסקר-שילד: מגרמנית: יחווה עמיחי עמי 7 גל' 248 אלכסנדר קוצ'וסקי: טיול עם אמא: מרוסית: חמוטל בר-יוסף עמ' 40, גל' 249 גלעד מאידי: עמ' 29, · גל 240## ג'ון מונטאג: מאנגלית : קובי אוד עמ' 9 · גל 247 ·246 מידי ווזובסקי: איי קנס לי ב, עמי 39 · גל 24 7·246# טאחא מחמר עלי : מערבית: מחמר חמזח ע'נאים עמ' 6, · גל 248# מוסל דייך-וביצקי: פרק מתוך :"יי'ח' מרגמנית: טלי שוורצשטיין עמ' 24, גל' 241# סם ש' ' וקובו: חוגי האיש התמים עמ' 38, · גל 242# סלמאן מצאלחח : עמ' 35, גל' 248# גאו שינג'ן: "הר הנשמה" <קטע); מאנגלית: שמואל שתל 1 עמ' 34, · גל 250# רות נצו : עמ' 110 גל' 244# ערכה שמש: התפנה קוד <פרסום ראשון>, עמ' 32, גל' 249# דור סגל: עמ' 2,1 גל ·242# סשח שצ'ובח: "הפסיגים החביבים שלי" <קטע); מרוסית גלי-ונח דינגו 1 עמ' 32, גל' 250# דוני סומק : עמ' 10, גל' 247 ·246# עמ' 11, גל' 248# אנוחם סוצקווו: מיידיש: יעקב בסד עמ' 1125, · גל 239# מסות, מאמרים, רשימות לאופולר סטאף: מפולנית: ופי וייכוט, עמ' 112 · גל 242 יצחק אווובוך ארופד : יומן "הכלה הנצחית" עמ' 118 גל ·244# אדיח סיון : עמ' 114 גל' 240# יוסל ביושטיין : המפתח לכספת עמ' 20, גל' 239# ומי סעדי: עמ' 117 גל' 244# יוסף נונע: על סוגיות בנוגע לדמוקרטיה הישראלית עמי 116 גל' 249#: על "השסע היהודי יחווה עמיחי : עמ' 5, גלי 248# ער בי" 1 מקראה בעריכת רות גביזון ודפנה הקר 1 עמ '114 · גל 250# צבי עצמון : עמ' 5, גל ·243#עמ' 7, · גל 250 אודח עשחאל: עמ' 29, · גל 241# עמ '17 גל' 250# יוחנן גלוקו : על תרגום ספרו של יוסף בן מתתיהו עמ' 115 גל' 242 # 42 גליון 250 1 ו~ 1 אינדקס 2000 יאיוח גנוסו: בין שני פתקים עמ' 20 גל' 248# #על "עומס החום " לגד יעקבי' עמי 10' גלי 250# אירח חובומן: על הצייר אותרו סמבורסקי עמ' · נאכס 26, גל' 245# 11 נתן גרוס: על "אשכנזי . סיפור חיים אפשרי למרדכי אריאלי עמ' 17 גלי 239# רפי וייכוט: על לייזר אייכנראנד עמ' 28, גל' 239# בגינה הציבורית של אלוהים עמ' 26, שולמית חוה הלו י על :'א'הבת בגדים ועירום" לקרן אלקלעי גרס עמי 12, גלי 248# גל' 248# רן יגיל: על 'הנקמה של מאריצ'יקה" לאלון אלסרס עמ' 11, גל' 239# על .D C של מאיה נתן גרוס: על שמשון מלצר עמ' 151 גל' 249# בז'רנו ותלמידי קאמרה אובסקורה עמ' 7' גלי 242 #על 'א'שתורת 11 ללאה איני עמ' 111 גל' # 248 גד יעקבי: על 'זנסוציאליזם לליברליזם" ליוסי ביילין עמ' 10, גל' 241# יעל ישראל : על "בשביל זה יש אהבה" לעדי אכלס ועל 'א'ומללות ראויה לרומן" לשמעון צימר עמ' 10, גלי 239# על "נערתו" לנילי לנדסמן עמי 9, גל' 241 #על 'זזתכיםיי לענת קוריאל ועל 'י'לדה שחורה" לסמי בדרוגו עמ' 8, גל' 242# על 'א'ני ג'ון לוסי" לגימייקה קינקייד ועל 11 'הריפוי לקולו גבלו 1 עמ' 110 גלי 247 ·246# רות לבנית: על "גבולות הרוח" . ודביק רוזנסל מראיין את סמי מיכאל 1 עמ' 9, גל' 250# קובי נסים : על "נדודי ערות 11 לרירי מנור עמ' 113 גלי 248# רות נצו: על 'נישואי קדמוס והרמוניה" לוונוס קאלאסו עמי 8, גל' 244# אכח סלאי: על 'א'נה מתוקה" לדז'ו קוססוליני עמ' 8 גלי 243# דוני סומק: על "סרקססיםיי . דיסק של קובי אור ועל "גבול אחרון ליופי" לפרץ דרור יבנא 11 עמ' 6, גל' 240# על 'א'ברון בצהרי יום לתדיאוש רוזיביץ' עמי 8, גל' 242# על 'א'הבה פרהיסטורית 11 לציפי שחרור עמי 10' גלי 243 #על 'א'חרי מהפכות רבות 11 אנתולוגיה מן השירה הפולנית עמ' 6, גל' 245 #על 'י'מים בהולים 11 לרפי וייכרס ועל "בטבעת זו 11 לכליל זיסאפל 7, גל' 247 ·246 #על "דרך ארז המשי" לאמנון שמרש, עמ' 13, גלי 249# יורם סלבסט : על 'י' רח של זאבים" לחוליו לימסארס עמ' 110 גל' 240# עמידה ערן: על "לואיזה" לשמואל שתל עמ' 112 גלי 245# עודד פלו: על "גופן . שירים 11 לצבי עצמון עמ' 113 גל' 242# אלישע פודת: על "שני צדי הסף" . אוטוביורגפיה ספרותית של איתמר יעוד קסס (ראיינה . חנה יעוד), עמ' 11' גל' 250# מירי פז: על "ביקורת תיאטרון" של ד"ר חיים גמדו ועל 'דצוא ושוב" למירה קדר עמ' 6, גל' 239# על 'י'שעיה ו ברלין .הביוגרפיה" למייקל איגנסייף עמ' 6, גלי 241# על 'ס'יפורה של 0" לפולין ריאז' עמ' 10, גל' 241 #על "בשוכבי ובקומי, אשה" למירה מגן עמ' 10, גל' 243# על "עד עלות השחר" לחיים גורי ועל "בעל ואשה" לצרויה שלו עמ' 9, גל' 244 #על 'לו אנדראס סלומה, האשה מן החלומות 11 להיינץ פרדריק פסרס עמ' 9, גל' 245 #על יזנבחר שירים" לאפולינר ועל 'היינה, החיים הכפולים" ליגאל לוסין עמ' 10, גל' #248 על "181 נשים בסלון 11 ליאיר סריכלסקי 1 על "המדריך לנערות לציד ולדיג" למליסה בנק, עמ' 8, גל' 249# אביבית רוח: על 'איי וון אילי r ואחרים" ללב טולסטוי , על "שאה יקרה" ליהונתן גפן ועל "בית 11 לליאור שסרנובג עמי 8, גל' 239# על 'דיקוד המשוגעת 11 לש,ז ועל "שירים מאוחרים 11 לסוביה ריבנו עמי 112 גלי 241# על "פסוקי ירח" לישראל בר כוכב . ועל "טנגו עם זקף קטן' ליהונדב פולמן 1 על "חפא כפרי" לפרנץ קפקא ועל "סיפורים נפוליאוניים 11 לאו נורה רה בלזאק עמי 9, גל' 243 #על 'י'ער נורווגי" לחרוקי מרוקמי ועל 'זזיי נישואים" לדוד פוגל 11 עמי 110 גל' 245# על "השלג של פטרוס הקדוש" ללאו פרוץ 1 על "כזב וכישוף לאלזה מורנסה ועל "החיה שבג'ונגל" להגוי ג'יימס עמ' 9, גל' 249# שמואל וגולנט: על 'עירש הנוכריה" למחמוד דרוויש עמ' 13, גל' 241 #על "חיי ניצבו רובה 11 טעון לאמילי דיקינסון עמ' 114 גלי 248 11 יהודית דונן : על יך,סגר לסאהר בן ג'לון עמ' 6, גל' 244 #על 'דק לחם 11 למוחמד שוכרי עמי 7, גל' 248# שלמח שבא: על "מקשיב לקולות הלילה" לאביבה איזנברג עמ' 7, גלי 250# יעקב שי שביט : על "נוסעת סמויה" לרחל חלפי עמ' 12, גלי 240# על "שהמש יפנה "ויבוא 11 למשה יצחקי עמ' 11 ,גל' 241 #על "מה אני זוכר מן החומר לקוני נסים, עמ' 114 גלי 249# וחל שקלובסקי : על 'איושר פתאומי" לאיריס לעאל עמ' 7, גלי 240 #על "שרה, שרה" לרונית מסלון עמי 8, גל' 241 #,על "שתיקה" ליהושע סרבול עמי 11, גל' 243# שמואל שתל : על 'עייר אהובה" לשחר ונם עמ' 8, גל' 240# על "בין קודש לחול" לראובן בן-יוסף עמ' 9, גל' 241# על 'הדרך להודו" למרגרס הראל עמ' 12, גל' 242 #על 'זנהמגירה השלישית 11 לשלמה ניצן עמי 110 גל' 244 #על 'הבוא פשוט" לבוצי ארון ברות עמ' 9, גל' 247 ·246 #על "ז;ד בהיותי כתם ברחם נגעו בי פרפרים" ליוסי עבאדי עמ' 112 גלי 248 11 #על 'פ'גישה עם הזמן לדרור כהן עמי 114 גלי 249# םמדורי לפי שעה . יעקב בסר 239250 המלצות עתרן 77 עמ' 4, גל' 239250 חצי פינה • רוני סומק עמ' 9, גלי 239# עמ' 111 גלי 240# גל' 241# עמ' 112 גל' 242# עמ' 7, גל' 244 #רוני סומק עמי 9, גלי 245 #עמ' 9, גלי 247 ·246# עמי 120 גל' 249 # עמ' 111 גל' 250# מקסים גילן: משולחנו של בית-קפה עמי 13, גלי 244 #עמ' 14, גל' 245 #עמ' 11, גל' 246· 247 #עמי 115 גל' 248# עמ' 112 גל' 250# מצד זח • עמוס לזיתן: עמ' 32, גל' 239# עמ' 26, גל' 240# עמי 30, גלי 241 #עמי 33, גלי 242 מצד זה עמי 28, גל' 244# עמי 29, גל' 245 #עמ' 32, גל' 247 ·246 #עמ' 30, גל' 248# עמ' 27, גל' 249# עמ' 26, גל' 250# דואר נכנס - דוד שחם עמ' 43, גל' 245 #עמי 30, גל' 247 ·246# .ו אפרת, אליעזרה ·איג זקר ב עמ' 42, גל' 249 #יעקב שי שיבס, א. אלפרן 1 סל סמולסקי 1 עמ' 41, גל' 250# נתן זך: מחווה לאחרוני עמ' 119 גל' 239# דן יגיל: משוחח עם חתני פרס ספיר לספרות עמ' 112 גל' 243# ידידיה יצחקי: חילוניות יהודית מה היא עמ' 119 גל' 242# פולחן המוות של יואב תאבנ עמ' 16 גל' 244# רונית כחנא: על תערוכת וידיאו של יעל פלדמן עמי 27, גלי 247 ·246# צבי לוז: על היסוד הפילוסופי בשירה עמי 20, גלי 245# על אברהם חלפי עמ' 114 גל' 246· # 247 שלומית זעווו-מאסח: גוף מול נפש • על נובלה של דוד פוגל עמ' 20, גלי 243# ויקטור מגל : חורחה לואיס ברוחם ולאון פיליפה . היהדות בשירתם עמי 28, גלי 242# יעל מונק: על הסוס "המופע של סרומן" עמי עמי 28, גלי 247 ·246# גבריאל מוקד: בין דיוק לעיוות (משהו על ההיסטוריונים החדשים) עמי 22, גלי 241# פוליפוניה של משמעות ביצירת יצחק ארופד עמ' 114 גלי 244# דוני סומק: דבידותם של המחפשים למרחקים ארוכים עמ' 119 גלי 248# צבי עצמון: קוראים אחריו עמי 22, גלי 248# מידי פז: על חנה ארנדס עמ' 18, גל' 246·247# עידן צבעוני: על רומן בלשי של אריה סיון עמי 115 גלי 240# על היסודות הדתיים של הנרטיב הבלשי המודרני, עמ' 16, גל' #250 ליזח צ'ודנובסקי: ספריית בבל באינטרנט עמי 25, גלי 242# אירח צווית: על אבות ישורון עמ' 24, גלי 240# איבון קוזלובסקי-גולן: על הסוס "משפס הקופים" עמי 20, גלי 247 ·246# אדמיאל קוסמן: הערה קטנה על ערגה גדולה לאלוהים עמי עמי 116 גל' 245# חוח נוכח קווזקובח: על השירה החרוזה והאחרת עמי 21, גלי צבי ופאלי: על "חיי", ספרו האוטוביוגרפי של מרסל ויין-וביצקי עמ' 27, גלי 241# רקוויאם לאוסטריה "העליזה" עמי 116 גלי 243# שלום וצבי: חזקה כמו אוויר עמ' 116 גלי 248 ש' גיורא שוחם: פשיעה, טירוף ויוצרים חדשים עמי 22, גלי 243# שלמח שבא: שלום עליכם בלשון בני-אדם עמ' 21, גלי 239 #מה חשוב ומה לא חשוב עמי עמ' 113 גל' 245# שיחה עם יעקב בסר: מחמוד דוויש. ומחמד חמזח ע'נאים עמ' 14, גל' 241240## שיחת החודש: עם אריח אחרוני עמ' 23, גלי 239# שיחת החודש: אודית אילן עם דורית פלג ומאיה כהן לוי על הספר "שתי אגדות 11 עמ' 24, גל' 244# שלום ווזנפלד: על ארבהם סוצקוור עמי 114 גל' 239# ערן רותם: על הסוס "ראש מחק" לדייוויד לינץ' עמ' 24, גל' 247 ·246# צבי רפאלי: על תמונה של ברונו שולץ עמי עמ' 7, גל' 245# אסתי אדיבי-שושן: על "רדיקלים חופשיים 11 לאורלי קססל בלום עמ' עמ' 118 גל' 245 ל#ע אורי ברנשסיין עמי 12, גל' 247 ·246 #על 'האגם הפנימי" לרות אלמוג עמ' 18, גל' 249# יוסף שלמדן: משיחיות וכפירה במחשבה הציונית עמ' 22, גלי 242# דניאלה שחם: על "שתיקה" ליהושע סרבול ועל "המושבה שלי" לאהוד בן עזר עמ' 22, 'גל 249 יוסי שריד: השירה תמיד כבושה עמ' 21, גל' 248# ביקורת ספרים יוון אביטוב: על "שושנה" לשרה חפרי אפלל עמ' 112 גל' 249 #על "מפתחות לתטואן" 'ו'האיש הקטן שאוכל גרעינים" למשה בן הראש ועל "עולמו של סקוטי" לפיסר הדגים 1 עמ' 8, גל' #250 יהודית אוריין: על "אמא ומשמעות החיים" לארווין יאלום ועל "מה רוצות הנשים" לאריקה יונג עמ' 8, גל' 246•247 #על 'זנין בבית העלמין" לאסף גנדרן ועל 'המוח, זיכרון וחשיבה" לדהארמה סינג קהאלסה עמ' 8, גלי 248 #על "הברבור" לסבססיאנו ואסאלי ועל "פצצות ומפלצות" לדניאל פנק עמ' 110 גל' 249 #על "החיה שבג'ונגל: ספסל השוממות" להגוי ג'יימס ועל "אהבתי כל כך" ליהודית רותם, עמ' 6, גל' 250# 11 אריאלה בהלול-דימנד: על "מסע אל החורף לאהרן אפלפלד עמ' 6, גל' 243# יעוח בן-דוד: על "קו המחשבה, האהבה ו גם הים 11 ליעקב שי שביס עמ' 111 גל' 244# וערת בן-ישראל: על יזנישהו לרו r אי תו" לוויו וגוסמן עמ' 7, גל' 241# על 'הפרופסור והמשו גע 11 לסימון וינצ'ססו עמ' 111 גלי 245# יוסף נונע: על "ציפורניו של אשמדאי" לעוזי אורנן עמ' 9, גל' 239# על "השלום והבלהות" לשבח וייס עמ' 111 גל' 240# על ,ז' דרכים, אופציות תיאורטיות למעמד הערבים בישראל" עמ' 110 גל' 242# על 'זהב המשעולים 11 לדוד שחם עמ' 6, גל' 244# על 'j7 הילות מדומיינות 11 לבנדיקס אנדרסון עמי 8, גל' 245# ניצח גווביץ': על יעיידן השמש החמישית 11 לאורציון ישי עמ' 110 גלי 240# על 'זנן המקום החדש" לאורי ובנשסיין עמי 12, גל' 241# על "גנסין 3" לאילת שמיר סוליפמן עמי 12, על "ניקו ל ופייר /1 לענת לריס עמ' 17 גל' 243 #על "כיתת חיים" לאלישבע זהו עמ' 6, גל' 245 43 ) זה קורה למי אשקור חתמו עכשיו על מנוי שנתי ל ן~ןן שירה וסיפורת מקוריות ומתורגמות ••• ביקורת ספרות, תרבות וחברה .•• מסות .•• מאמרים ••• טורים אישיים עתון וו נמצא על המפה . ועושה את המפה כבר 22 השנ זה הזמן לחתום עליו ולדעת בדיוק על מה אתם חותמים 'ה j/'N 'ה 'ה' D 'ה ~,,~? r------------------------------------ לכבוד עיתון 77 ת.ד. 16452 ת 11 א 61163 הנני מבקש להיות מנוי על ייעתרו 77 י' לשנת 2001/2000 שם כתובת טלפיו---- מצורפת המחאה על-סך 200 שייח עבור 11 גליונות כולל משלוח בנק ____ מס' סניף ____ המחאה --'ס חתימה ____תאריי- . ... ------------------------------------