חגליון חזה במךש למעלה מעשרים ושלוש שנות קיומו של "עתרן 77", פרסמנו עשרות שירים של מחמוד דרוויש, ולא מעט רשימות הנוגעות ליצירתו. עשינו זאת, קודם כל בשל חשיבותה הסגולית של יצירתו , שהיא גם אפית וגם לירית, גם בעלת מטאפוריקה עשירה וצבעונית וגם פוליטית-לאומית. תכונות אלה מעמידות את דרוויש במעמד של משורר מוביל , אולי אף המוביל בספרות הפלסטינית. מעמד זה, בנוסף ליכולתו האישית להשפיע, על הרטוריקה המהוקצעת והחריפה בו זמנית • עשו אותו גם למנהיג פוליטי-לאומי. מעמדו בקרב הציבור הפלסטיני הוא הרבה מעבר למעמדו של משורר לאומי. מעמדו של דרוויש מעלה על הדעת את התפקיד הלאומי-תרבותי שמילא בזמנו ח"נ ביאלקי בציבוריות היהודית בארץ ואף בקרב הציבו היהודי בעולם. על כן , בפרוץ הוויכוח הסוער על דרוויש ותוכנית לימודי הספרות, לא נדהמתי ואף לא הייתי מופתע, משני טעמים: הערכתי שכך יקרה בקדנציה של יוסי שריד במשדד החינוך , מחד , ומאידך גיסא, הערכתי שהימין השוביניסטי-לאומני' הניחן בגינונים מובהקים של פאשיזם יהודי , יצא מכליו. מבחינתי ומבחינת "עתרן 77", החלטתו של שריד היא מובנת מאליה, אנחנו פועלים בדוח זאת עשרים ושלוש שנים, אין לנו אלא לבדך את השד יוסי שריד על צעדו האמיץ' הצודק והנבון' שיש בו אולי גם תדומה לפיוס בין שני העמים. על כן' החלטנו לתרום משלנו להבנה של יצירתו ושל השקפותיו של דרוויש, ולפרסם שיחה נרחבת שנערכה עמו על יצירתו בכלל ועל ספדו החדש שהופיע בימים אלה, בהוצאת "בבל", בתרגומו של מחמד חמזה ע'נאים. כאן גם המקום להודות למחמד חמזה ע'נאים ידידנו על תרומתו לקיום המפגש הזה. בגליון זה אנחנו מפרסמים פרק ראשון מתוך האוסוביוגרפיה שכתב מרסל דניצקי, "הכוהן · דייך הגדול" של הספרות הגרמנית. יהודי יליד פולין. מבקד חריף ומטיל אימה, והוגה דעות מרתק. הספר האוטוביוגרפי , "חיי"' שהופיע לפני שנה בקירוב, הפך מכד מיד עם הופעתו. הפרק · לדב תודגם מגרמנית על-ידי טלי שוודצשטיין. לצדו 1 רשימה סוקרת על הספד' מאת צבי רפאלי . לפני שנים, פרסמנו ילדות מתקופת · פרק מזכדונות מלחמת העולם השגיח שכתב גבריאל מוק.ד בגליון זה, אנחנו מפרסמים פרק נוסף מרצף זכרונותיו של מוקד. בקוראי את הפרוזה הביוגרפית ואת ה"ודיאציות" שכתב מוקד, לא פעם עולה בי המחשבה שאולי אנחנו מפסידים כותב פרוזה מוכשר , לטובת "עיסוק ציבורי" בענייני ספרות. ועוד בגליון שלפגינו : סיפור ביכורים של רביב יצחקי' איש פרסום במקצועו' וסיפור של המספר' המנקד והעורך רן יגיל. כשאני קורא את הפרוזה העברית המודרנית, אני מעלה בדעתי את מאמדו המרתק של אסף ענברי <פרסם לא פעם גם ב"עתון 77"( על מקודה של הפרוזה העברית, פי ענברי' לא כל הפרוזה שנכתבת · דגש על העברית. על בלשון עברית . היא פרוזה עברית. לא ארחיב כאן בנקודה זאת, דק אוסיף שהנחתו של ענברי מעניינת פי · בעיקר בנסיובו למיין יצירות פרוזה על קריטריון תנכ"י' הבא לומד שפרוזה הממלאת תפקיד שמילא הסיפור התנ"כי, היא, ודק היא, פרוזה עברית. אני ממליץ בפני הקורא על המאמר הנ"ל, שהופיע בימים אלה בכתב-העת "תכלת". אולי עוד נעסוק בו אצלנו בהרחבה. בחזרה לענייננו. יודע · אינ עדיין, אם הפרוזה בגליון זה היא "עברית", אבל יהא מעניינת, בהחלט. ועוד אזכיר בקצרה: קאדל לובומידסקי' משורד גרמני מרתק, אציל פולני , ייפ 8 עה עליהם ועל הכותב אותם, מנפרד וינקלר , שספר שיריו החדש, בעברית, יופיע בקרוב בהוצאת "כרמל". באשר לשירת מקור: אזכיר את שיריה של רנה גנוסר , שהם פרסום ראשון בשירה, של ציירת, שרישומיה פורסמו פעמים רבות גם ב"עתון 77"• ועוד: שיריה של אורה עשהאל מתוך ספרה החדש העומד לראות אור ב"ספרי עתרן ", 77 ומלים אחדות על פרופי יעקב שביס. היסטוריון, פרוזאיקון ומשורר. פרסם בעיתוננו ממסותיו , מסיפוריו , ואף משיריו • הפעם אנו מביאים המשך לייהערותיויי: 'הנשמה והשמים' • ספק שיר, ספק סיפור בשורות מרוסקות, ספק הגות פילוסופית • חוויה אינסלקסואלית עמוקה לקורא שישכיל להעמיק. וכרגיל • רצף של רצנזיות על ספרים חדשים, "מצד זה" • מדורו מעורר העניין של עמוס לויתן, "חצי פינה" • מדורו המפתיע תמיד של רוני סומק, ועו,ד לשם יגיע הקורא השקדן בכוחות צעמו • מכשף השבט בדומה לשבטים החבויים עמוק במחשך היער , הרחק מהמאה העשרים ואחת, םג לשנס ש"ס יש מנהיגות. המכשף • הוא "המנהיג הרוחני". המנהיגות הכמו חילונית של כוחניים. · ש"ס מנצלת אותו לצרכים פוליסיים כלכלית · חשוב להדגיש, הציבור הגדול שתומך בש"ס, בא משכבה סוציו הקזוקה בהחלט למגן סוציאלי ואפילו תקיף. העניין הוא, שצמרת ש"ס דואגת, פשוסר כמשמעו , קודם כל לעצמה ולחדג מקורביה, והציבור איננו אלא "שמן על גלגלי" הפוליטיקה הש"סית. עובדיה יוסף, המנהיג "הרוחני" של התנועה, מופעל על-ידי המנהיגות ה"פחות רוחנית", שהיא בעלת נסיה מאוד חומרית, יש אומרים, והיא המעודדת את ההתפרצויות המוזרות, בנוסח מכשפי שנסים, כאמור , הרחוקים מן הציוויליזציה. הכשפים של עובדיה יוסף עובדים יפה, כי הם תמיד מכוונים לרצונותיו המודעים והמודחקים של השבט. לכן , אנשי השבט נאמנים ואומדים אמן לאחר כל סיאנס של הרב עובדיה. וזה האחרון , מתאם את המופעים שלו , בעיקר את תוכנם, עם המנהיגים הפוליטיים. ככה יוצא, שכוח בן 17 חייבים, שנשלח לכנסת על-ידי ציבור שהחיים הפרלמנטריים דחוקים ממנו כמדחק מזרח ממערב, שהדמוקרטיה מעניינת אותו כקליפת השום, מנהל את ענייני המדינה בלהסרסי לשון מופרכים, מגוחכים ואפילו דוחים, מבית היוצר של המכשף הקשיש של השבט. הקללות שהרעיף עובדיה הרב על יוסי שריד , דרמות יותר לקללות שמשלחים ילדים זבי חוסם מאשר לדברי אדם בוגר , שלא לדבר , רב בישראל. ואף על פי כן, הלכו שבי, גם ראש הממשלה וגם פחדני מפלגת העבודה, אחרי דברי השטות והקלס של המכשף. פי כוחה בפרלמנט · נכון, במשטר דמוקרטי רשאית כל קבוצה לפעול על ולהצביע בהתאם. נכון , גם גופים פוליטיים אחרים דואגים לאינטרסים של חבריהם ולמפעלי המפלגה. אבל בניגוד לש"ס, המפעלים שבחסרת המפלגות השונות מתנהלים בתוך התחשבות בגבולות הסדר הציבורי ובקירן הכפיים של הנוגעים בדבר. ואצל ש"ס, לעומת זאת, ואולי בשל העדר מוחלט של תרבות דמוקרטית, מרשים לעצמם העסקנים הפועלים מתחת למסריה של המנהיגות, לעשות צחוק מנורמות ציבוריות. להז ניסה יוסי שריד לשים קץ. מי יודע אם יעלה בידו ראם יהיה לו מספיק כוח פוליטי לקיים את אשר דרש. דבר אחד מן הראוי לציין: 'מרצ' היא המפלגה הראשונה שהצהירה על נכונותה לעזוב את הממשלה, כלומר לוותר על השררה, להצביע עם הממשלה בכל הנוגע להסכמי השלום ולא לוותר על ניהול תקין. ועל כך , נווד נצחי. תרגם משידיו . שאינם מוכרים לקורא בעברית • והוסיף דברים ולע עמידה איתנה ואמיצה, יאמר ליוסי שריד: יישר כוח וחזק ואמץ. • /8 . '/ ~~·:·~ / כ.ב. בהמשך להתייחסות שחיתה במדור זה לפני כחודשיים, אנו חוזרים ומזכירים שמחיר המנוי מתעדכן <לאחר זמן רב) ל 200- ש"ח ל 11 גליונות <מחיר גליון בודד -22 .)ח"ש השיר דמחמו :דרוויש :מערבית דמחמ ההמז םע'נאי ןד ואלנ לקאר :לובומירסקי :מגרמנית דמנפר רוינקל הרנ רגגוס ם<פרסו <ראשון ביעק טשבי ןאיל םבוש רזה ןפרידמ האור לעשהא הפרוז למרס :ויין-וביצקי קפר ךמתו :"חיי" :מגרמנית יסל ןשוורצשסיי ברבי :יצחקי םפע החית העגל ם<פרסו <ראשון ןר :יגיל תהידידו ההלבנ ,מאמרים ,מסרת תרשימו השיח םע דמחמו ,דרוויש ביעק רבס דומחמ ההמז םע'נאי לגבריא :מוקד ןבי קדיו תלעיוו ו<משה לע םההיסטוריוני <החדשים יצב ירפאל לע ,"חיי" וספר יהאוטוביוגרפ לש למרס יויין-וביצק 5 7 18 19 20 28 29 29 24 3 4 3 7 14 22 27 תביקור םספרי :בשער דמחמו :דרוויש למרס יויין-וביצק ימיר זפ לע ו"ישעיה ןברלי - "הביוגרפיה ללמייק ףאיגנסיי 6 תרעו לבן-ישרא לע ו"מישה ץלרו "איתו ולווי ןגרוסמ לרח ישקלובסק לע ,"שרה "שרה תלרוני ןמסלו ליע לישרא לע ""נערתו ילניל ןלכרסמ לשמוא לשת לע ן"בי שקוד "לחול ןלראוב ףבן-יוס ימיר זפ לע ה"סיפור לש "ס ןלפולי 'ריאז דג ייעקב לע ם'מ'סוציאליז "לליברליזם יליוס ןביילי ביעק טשי-שבי לע ש"השמ היפנ "ויבוא הלמש ייצחק תאביבי חרו לע ד"ריקו "המשוגעת ל v? ז לוע ם"שירי "מאוחרים 7 8 9 9 10 10 11 הלטובי וריבנ 12 . הניצ 'גורביץ לע ן"מ םהמקו "החדש ילאור ןברנשסיי לשמוא ו טגולנ לע ש'ער והנ "כריה ולמחמד שדרווי םמדורי 12 13 ילפ השע - ביעק רבס תהמלצו ןעתר 4 77 יחצ הפינ - ירונ קסומ 11 סעמו ןלוית - דמצ הז - לע ןהדיו יהציבור ןבעניי ןלבנו 1 לע ת"שיר "דולן , לע ת"משמעו םהחיי 11 אלאס רכש לוע ר"עי "ומלואה ילש" ןעגנו lAJJ ןןן ןירחו תלספרו תולתרבו :חמלר תאגוד םסופדי םואמני םלקידו תהספרו והתרבות :העורך ביעק רבס יחבו :המערכת ןשמעו ,בלס סעמו .לויתן ןששו סומך , ירונ ,סומק העמות 'מס הארי ,סיון יצב ,עצמון תדורי ,פלג דעוד ,פלו םשלו יוצב תבתמיכ דמשד ךהחינו ,והתרבות למינה תהתרבו תעורכ :משנח תעמי עגלד · ישראלי .והאמנות בעיצו :ואיודים למיכא דבס תעיריי ויפ · ת"א - ףהאג .לאמנויות ייחס :ציבור הניצ יגודביץ כהמערת :והמנהלה :סלפקסי 5619879, דת" 16452 את" :ניקוד לשמוא סדגולנ תהמרעכ האינ תאחראי לע ןתוכ .המודעות תמועצ :המערכת קיצח ,אודפז · אוודבוך הגיל ,בלס המש ,דור ןנת :ביצוע סדפו תמופ ןרוזמרי · מבעייזך , .א.ב ~יהושע. .ש אגיור ,שוהם ןאנסו סשמא :לוחות באודני 30 Iton 77 Literary Monthly 580075375 Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg Vice Editor: Amit Israeli-Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser המלנ 1ת lAU ןןן תמאה ,"רקשהו ירוא :ןמלוא ,"הנותח" רופיסו לש ןויבס סכרביל ךותמ רפס דמועה תוארל :רוא ,"ןאוס" ץבוקב זוחמ" ל"רדג• םירופיסה םיראתמ תא ילושךרכה1 ישנא ,םיילוש תויומד" תויגוס ,תויקססורגו תואצמנה תולעופו ץוחמ' ,"'רדגל רוד :לגופ ייח .םיאושינ תאצוה ץוביקה ד.חואמה הידפסה השרחה (תשרוחמ-האצוה)2000,332 'מע האצוה תישילש לש ןמורה הארש רוא הנושארלב11929- הארו רוא בוש -ב1986 היהו זא ברלרכמ. לע תכרעמ םיסחיה הכובסה הללמואהו ןיב לייודרוג ןידעה עונכהו ותשאל תינורבה ,האית תללעתמה .וב שואירת :'ץיב'זוו ןורבא ירהצכ .םזי :תינלופמ יפו .טוכייו תאצוה וישכע2000,85 'מע ,'ץיב'זור יריכבמ ירצוי ןילופ רחאלש תמחלמ םלועה ,חיגשה ןתונ יוסינ תודרחל רוד רגבתהש הלצב לש מהחמל רסשמורסלסירסי. יררושמ" /רבעה ויה /םירשואמ לצב /הולעה ורמז //םידליכ ךא הלילב /קרח ונצע /הז ונממו /הלתנ ףוג ."הזובמדתיא שור'זרב 'ץי ןווכא ירהצכ םויה חוא :חקיט תביש .ןכה :תיניפמ ימו .ירעס תאצוה םילשורי-למרכ2000, 165 'מעc:א תרצבתמ ףתרמב ,התיב דחפמ הנב דיתעה ררחתשהל תיבמ ,אלכה וב היה רוסא ןוועב .הגירה םוקמברותסמה1 איה תרזחשמ תא ייח החפשמה- ,םא באןבו1 החפשמ הליגר תבהואו ,הרואכל הסנמו תולגל ןכיה ויה םינמיסה םינושארה ,תוררופתהל ןוסאל דקפש תא .החפשמה :סלקופוס סופידא .סרנרלקכתינווימ: ןוחא .יאתבש הצעומה תירוביצה תוברתלתונמאלו. לעפמה םוגרתל ת•נדל.פמ: רC' 'רכ סו ו~ s ~ ~ ספרי מופת 1999,155 עמ' הספר ה 18- בסדרת התרגומים למחזות יווניים של אהרן שבתאי . לאחר שנים של נדודים, מגיע אדיפוס העיוור לאתונה ומתחולל מפנה בגורלו. תסאוס מלך אתונה מעניק לו מחסה והוא הופך לקדוש ולגיבור לאומי. הוא בא חשבון עם בניו ועם קריאון שנידו אותו 1 מעתיר אהבה על בנותיו 1 ואז קוראים לו האלים לשוב אליהם. יואל חופמן: הלב הוא קטמנדו • הוצאת כתו 2000•237 קטעים "גבו של כלב המססיף ניצת אדום. עגורים/ עפים דרומה [לארצות חמות ~>tl' יותר]/ וכמה מן המלאכים שמעל חמוטל בר-יוסף : סימבוליזם כשירה המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוח.ד סרות מושג 2000,124 עמ' על הסימבוליזם, שהיה זרם מרכזי באמנות ובספרות בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ועשרים, בשירת העולם ובשירה העברית. יעקב אילי: שירי החול • ממסעות יעקב יפתח ואליעז כארץ ישראל' הקיבוץ המאוחר 2000,110 עמ' "הנה באה הבדידות./ אפשר לדבר בה לעת שקיעה./ אפשר לקנות שיר מחבר משורר; ולחתום אותו בשמך./ אפשר למות" <עמ' 94(, ויל סלף: קופים דגולים. מאנגלית: ורד שוסמן. הוצאת כנות 2000,416 עמ' סאסירה: עולם בו שולטים הקופים ובני האדם הם המוצגים לראווה. סיימור דייקס, צייר וגרוש, מתעורר לאחר לילה של סמים ומין פרוע, לעולם שבו הפכו כולם לשימפנזים. הסביבה מנסה לשכנעו שגם הוא שימפנזה, השרוי באשליית קיומו האנושי. ציפי שחרור: אהבה פרהיסטורית. הוצאת עכשיו 44 ,2000 עמ' "אני כבר לא אצוד אריות/ ולא ארכב על נמר./ אב' לא אלפות בזרועות'/ צואר של ג'ירף. / רק אשב בעירום מלא/ על כוכב/ ובין שיני קיסם." <אני כבר לא, עמ' 24( אחור בן-עזו: המושכה שלי • הוצאת אסטרולוג 458 ,2000 עמ' רומן תשיעי לאהוד בן-עזר. כרוניקה של מושבה, מימי התורכים והגריסים ועד היום. צוויה שלו: כעל ראשה. הוצא קשת 341 ,2000 עמ' רומן על חיי בישואים. בוקר אחד 1 מודיע אודי 1 בעלה של נעמה, כי אינו יכול לקום מהמיסה. בכך הוא מחולל מהפך בחיי הזוג שלהם. ג'מייקה קינקייר: ~ני ג'ון~ לרסי • מאנגלית: משח רון. הוצאת הקיבוץ המאוחר. הספדיה החרשה 2000, 198 עמ' שני רומנים קצרים מאת הסופרת האפור-אמריקאית ממוצא קאריבי ג'מייקה קינקיי.ד "~ני ג'ון" (מ 1985-(: ימי התבגרותה לש נערה מגיל עשר עד שבע-עשרה. מערכת היחסים עם אמה ועם המקום האקזוטי - מסימביוזה ומחום חושני אל הניתוק והנסיעה ללימודים באנגליה. "לוסי" (מ 1990-( נכתב כהמשך. הגיבורה עובדת כנערת -; ~ר באמריקה. הניסיון לשמור על הזהות בעולם "החדש", האורבני והמנוכר. יצחק לאור: כאביב אחרי המילואים הוצאת כתו 2000,196 עמ' קובץ סיפורים - חלקם ראו אור חיים גווי: עד עלזת השחר • הוצאת הקיבוץ המאוחר 2000,159 עמ' הוצאה מחודשת של ספר שראה אור לראשונה ב 1950- ונאסר להפצה מעטימ צנזורה צבאית. הספר ראה אור חודשיים לאחר מכן 1 בהשמטות. מהדורה זו - קרובה ככל הניתן למהדורה המקורית - מביאה רשמים משחרור הנגב מהכי בוש המצרי • למהדורה נוסף הפרק "אל האח הלא ידוע" - סיפור שליחות מסעם ההגנה לאירופה לאחר השואה והפרק החותם: "עם הזמן שעבר'.' "כתו קצרים" : סרוח חרשה של סיפורים קצרים בהוצאת כתו בכסיון ליצור "ספרי כיס" ישראלים איכותיים. סיפורים של - עמוס עוז: ("מנזר השתקנים" מתוך "ארצות התן"), וויו גרוסמן: ("חמורים" מתוך ,)"זר" בתיה גור: ("מנס כחול" מתוך "לא כך תיארתי ,)"יל א.ב. יהושע: ("חתונתה של גליה" מתוך "כל הסיפורים" <: סיפורים שסדם ראו אור סמי מיכאל: "הכנף השלישית", לימור נחמיאס: "פינג פוגג חרדות", אהוד אשרי: "משחק לראשו של/ איציק [שמכנסי הגברדין שלו קשורים בחגורה של ז'מש צהוב] עפים גם הם/ כברת דרך ושבים, כמו ילדים ש~מם/ קוראת להם לבוא לארוחת הערב." ענת לויט: ניקול ופייר הוצאת t יריעות אחרונות~ ספרי חמר 2000, 11 עמ' ספר פרוזה שני לענת לריס. "על נשים שהכרתי בעיר הולדתן ובכפרים ברחבי צרפת."" - נשים שהן חברות מאז לימודיהן בתיכון 1 שלושים שנה, ועל הקשר המיוחד שלהן עם מורתן 1 דניאל. "קינאתי בהן על יכולתן לשקף זו לזו כבמשחק מראות - אשה את חיי רעותה" <מתוך פתח דבר>. רות אלמוג: האגם הפנימי' הוצאת הקיבוץ המאוחד. ספרי סימן קריאה 42 ,2000 עמ' "פנססיה מחקרית." על אודות האהבה". רות אלמוג מנסה לפענח דמויות מיתולוגיות של נשים בתרבות. המקור להשראה, למכס, הוא אגם העוטף קיום של אשה איזמרג.ד צוו שיזף: סערה היא מקרם רגוע כשבילנו • הוצאת הקיבוץ המאוחר הספדיה החרשה 2000,176 עמ' על תמי 1 עיתונאית של אזורי סכנה ועל שלושה גברים, היודעים על קיומו של מקום נסתר בנגב - "אזור של בדידות", ומערכת היחסים המתפתחת ביניהם. 4 גויון ····· 241 דומחמ שיוורד :תיברעמ רמחמ חזמה םיאנ'ע הרבע תנברח הרבע רהמ ,תבכרה ז:ז -·· ד-:·:· כאשר חניתי . . . :· :- :t ל סד~יף לד~~ת ~~דןה, דח 9יt7ק 1i]נ; 9 עים ~ל ימיהם ... ואני .:--:· .. : ~ד:ז ה~ם~ iJ ~נ;ר;ת ב;~ים ק~ןח; אירו: אסנת אבי-שלרם ואז ישא א;תי • T • T : 9;ת~י~ ~אן ~~~אנ:רי ולא ~~~אנ:רי ~דז ~ ד: w ~ר ן ברכבת ז; אמצא T :• :• :• -: את עצמי שנתמ 1סאה T : -: • :• • : -:• נ~שתי גד;ת של נהר מת נ~יניהם 0 :• •• •• •• T T •: T •• : כמ;ת הנער ---: הגעג 1 עים אל וברים מסת;רבזים הי 1 T • • : • • T : :• • : - ?ס" 1 אי ר~~ס~ ~דן ך~ה •••" עברה מהר הרננת, ~~דס,קים 1,םי~ך~~~ ~י לא i] '~סה קיחךיt א;נ:רי , ךלא iJר~יtר1 ת ~~רב ~~w ה אשם ירח מרגש א;תה T •• ••--• :• לפני עב~ה, T -ואנ -ז: ז:ז --:· ד• • חיא נ:ר~ :t ק: י~~ כ~רם ז:-- כמ; תחנה, איני י;דע -.• . •• 1 ~ם P-7 ~ל א; 7 ח,דד :םי'~~~ נום, על רציפי •• • : -T .•" ~ית ,ה~~ הרכבת מהר עברה, •:•:-ד T:T -•• זמני לא היה 1משרדים • T 1 • f TT • -: פרחים • T : ~ל סד~יף יpזע, ~י fi] ע;ן ה~יt~ח מה השעה כעת? ו~לפ;ן , ועת;נים • • 1 TT -T ••ז וסנדויצ'ים , . . : : :· : 1מ 91י~ה, i]ק~~ *ין ל;מ~~ ?~סר וחר 1ז כאשר םינע;lפה גל 1? T -•: איזה ה 1 א הבז;ם שב; ארע ··-:· -:· .. T 1 --:-:• ~~ש;ןר רסtזi] ~א 1~~זיו ין ~אן נ;לןזיוי ןלא נ;לןזיוי . . . ~ם ~ן יt ~לים ד~~ת ז; עברה מהר הרננת, •• ז- :•:• -T: T לפני עברה, ואני -ז: ז:ז --:· את חלותי הממאנת ס;יב~ - ~·; כל ·~ :הע~;ם ן:~ ~ס f ה IJ ~1 ~ • ••T • • : : •• : 5 מץר 2000 ~וי ן~ מתפשרת. שועל אז קיפוד? אחרי כל דברי הכפירה <ודאי בעיני ברלין • הוא היה מה שקוויך 'יהודי מעריציו הישראלים הרבים>, מתבקש מייקל איגנטייף: ישעיהו לומר כמה דברים בזכותו של ישעיהו ברלין, ביוגרפיה, מאנגלית ~ כרמית גיא, הוצאת עם עובר; חם', ואין בדברים האלה להמעיט ספרית אפקים מדעתי החיובית מאוד על כך. ישעיהו חייו התנהלו בשלווה ובנחת, מחופים בעושר ובאושר-עד, שעלולים היו להמיט חרפה על כל אינסלקסואל <לפחות ברוח התפיסה הרומנטית>, אילמלא היה 'סר יזאיה' , כפי שקראו לו הבריטים ברוב כבוד וחיבה. הוא היה עד מהימן , ולעתים אף קרוב, לעוולות הרודנות החומה והאדומה, לחורבנה של אירופה פעמיים תוך פחות מחצי מאה. הוא לא הניח לכל אלה לקלקל לו את כוס התה שלו. הוא הצהיר כי הוא חי ב"נוראה שבמאות", אך דבר לא פגם בהנאתו מאותן מסיבות תה מהוללות שקיים בביתו הנאה בהדינגטון • בית שהעמידה לרשותו רעייתו העשירה • שעה שהקיף את עצמו בחבורה של מעריצים וחסידים נלהבים ששתו בצמא את דבריו . שום דיכוי , שום סוגריה בחלק אחר של העולם, לא פגמו בשגרת מסעות העינוגים שלו , בין קוקטיילים לפרמיירות בלונדון ובאוקספורד , בין פסטיבלי המוסיקה היוקרתיים ברחבי אירופה, בין שיס יאכסות עם ידידי חוג הסילון לבין אתר חופשות הקיץ הנינוחות שלו באיטליה. האם נחוץ להוסיף על כל אלה ש"היה לו מזל מטריף את הדעת" . המשפט החמור ביותר שחורץ עליו הביוגרף שלו , מייקל איגנסייף • כדי להודות בענווה שישעיהו ברלין הוא לא בדיוק 'כוס התה שלי'? עושה רושם שבכתבו את הביוגרפיה של ישעיהו ברלין , נקלע מייקל איגנסייף למערבולת תוכנית ורגשית. מצד אחד הוא מעריץ מושבע של נשוא הביוגרפיה שלו , מצד שני • הקורא שח היסב בכך . הוא נזהר שלא לחרוג ממידותיו של ביוגרף 'בסול פניות.' אך האם יש ביוגרף 'נטול פניות'? בראיון עיתונאי הודה אברי טרויה שלפעמים הוא מזדהה כל כך עם נשואי הביוגרפיה שלו , עד שהוא חווה את סיוטיהם ואלה מדירים שינה מעיניו. זה קרה לו בשעה שכתב את הגדולה בביוגרפיות שלו • על טולסטוי . סוריה סיפר כי היה מאוהב בצ'כוב, שפטר אותו מיסודים כאלה, ךא בעיקר משום שצ'כוב לא שפס אנשים: לבו היה מלא חמלה אליהם. לאיגנטייף לא היה מזל לגיבורים כאלה • לא סיוטי לילה ולא חמלה מציפת-כול. מבחינה תודעתית, הביוגרפיה שכתב היא במידה לא מבוטלת מסע של איגנטייף אל עצמו בעקבות ברלין . עושה רושם שהוא התחיל בכתיבתה כמעריץ נלהב וסיים אותה כאוהב נבגד. הגיבור התמוסס לו בדרך • ועם ההתמוססות הזאת קשה לו להשלים. איגנסייף אינו יכול להתעלם מן הביקורת שהסיחו בברלין על המשנה הלא-סדורה של ברלין , אך חש מחויב ללמד עליה זכות. "הערך המיוחד של הישגו מצוי דווקא בהיעדר הבולס של כל שאיפות לאחדות ויומרות לשיטתיות" קובע איגנסייף "ודווקא בשל כך מהווה יצירתו תרומה להרחבת אופקיהם של קוראיו ובהרפיית אחיזתן של דעות קדומות ודוגמות חוסמות ומעכבות'.' איגנסייף נאחז בחסר והופך אותו לייחוד , ליתרון בלעדי של בעליו. סופו שהוא מכביר מלים כה רבות על כך , שהוא נמצא מקיים את האימרה הצרפתית "מי שמסביר • מפליל'.' ואמנם, הקורא אינו משתכנע. ברלין הוא לא מגדולי הפילוסופים וההיססוריונים של המאה. ודאי שאינו האינטלקטואל המבריק שבהם. הוא ודאי גם לא "היהודי החכם בדורו", כמצוין על גב הכריכה. ומה עם ג'ורג' שסייגו? סוב, הוא לא ציוני. ישעיהו ברלין עמד בכמה מן הצמתים המכריעים שעיצבו את ההיסטוריה של המאה, הוא הכיר את גיבוריה, אך כל אלה לא נוצקו בו לכלל יסוד תורה משלו. הוא היה מין 'איש ביניים' שסייע להתקבלותו של הרעיון הליברלי , למשל , פקיד במשרד החוץ שסייע להתקרבות • ולבסוף לברית • בין ארה"ב לאנגליה. הוא היה איש חברה מקסים, כנראה, שידע לשעשע את אורחיו באמירות כנף שנונות, ידע לאמץ שנינויות של אחרים ואף לפתח מהן תזות משלו. ככלל, היטיב לחשוב בחברותא. הוא היה 'איש ביניים' גם במה שהוצאת עם עובד בחרה להדגיש על גב הכריכה: "בחדרו שבקולג' אדל סולס שבאוקספורד , נועדו בשנות השלושים גדולי הפילוסופים הבריטים והניחו את היסודות לפילוסופיה האנאליסית המודרנית'.' כלומר , הוא לא היה ממניחי היסודות, אך הציע למייסדים את האכסניה. זה לא שהביוגרפיה חסרת עניין: בחלקיה היא מאלפת, גם במה שאין בה. היא מבוססת על אלפי מסמכים, מכתבים, זכרונות וגם במה שלא כל ביוגרף זוכה לו • עדות אישית. איגנסייף זכה לשמוע מפי ברלין עצמו לע מפגשיו עם כמה מגדולי הספרות הרוסית ובראשם אנה אחמסובה ובוריס פססרנק. ציפיתי שפרקים אלה יהיו משיאיו של הספר. מאכזב עד כאב לקרוא כמה מועט רישומם של המפגשים האלה על ברלין. נזדמן לברלין לשמוע על הדיכוי הנורא שהפעיל המשטר הסובייטי על מתנגדיו , מבכירי היוצרים. הוא ידע לאיזה סבל איום נידונו האנשים האלה. ברלין חזר לאנגליה • לא זעק ולא הזעיק: לא כתב, ולו מלה אחת, באחד מן העיתונים הרבים, שכולם היו פתוחים לפניו. אני מניחה שהפגישה עם אחמסובה ופססרנק חיתה עוד נדבך שסייע לברלין לגבש את התזה שלו נגד אידיאלים ואידיאולוגיות באשר הם. אי הנחרצות, הגישה 'הסובלנית', הנינוחה-מדי לסבל ולעוולות מקוממת. שנים מאוחר יותר , בעת מלחמת וייטנאם, סירב ברלין להסתייג באורח נחרץ מן המלחמה. הוא חש ב יכרו מוחלט ממרד הססודנסים שפרץ בעקבותיה במכללות האמריקאיות. נדמה שרק בעניין אחד הביע עמדה נחרצת באמת: במתקפתו על חנה ארנדס וחיבורה "הבנליות של הרוע" שנכתב בעקבות סיקורה את משפס אייכמן. · בעניין זה נקס ברלין עמדה מוסרית · אנושית נחרצה וכיסא יושרה בלתי ברלין הוא מן היהודים הבודדים שהעפילו לצמרת החברה האנגלית, עדיין המעמדית מבין כל חברות המערב, ולליגת העלית הבינלאומית. רבים המצליחים ' בכך אינטלקטואלים, פוליטיקאים, אנשי ציבור • אם אינם מתנערים ממש מיהדותם, הרי ברוב המקרים אין הם חיים עמה בשלום <מולן אולברייס, למשל 1 שחייתה בסיכסוך גמור עם יהדותה וזו כמעט 'נכפתה' עליה בשנים האחרונות>. ישעיהו ברלין חי ללא סכסוך עם יהדותו • היא חיתה נדבך מרכזי בזהותו 1 לצד שורשיו הרוסיים וחינוכו האנגלי. מאמריו של ברלין <בתרגום עברי> לא סלסלו אותי בעוצמת גילוייהם המרעישים ובתובנותיהם הנוקבות. אל מצאתי בהם עמדה בולסת שאותה הייתי מזהה כ'ברלינית' מובהקת. יש בכתיבתו הידור מסוים, לא מוגזם, מוטןע בידענות רבה, אך לא משהו הגורם לריגוש אמיתי. מה שנחקק בזיכרון הוא אפוריזם נחמד כמו , למשל: "דוקסרינר הוא מי שנוסה לדכא את מה שעלול לעורר בו חשד שהוא אמת, אם ייתקל בו." אפוריזם חביב אחר שמייחסים לו הוא "היהודים הם ככל גני האדם, רק הרבה יותר סובים והרבה יותר רעים" • עכשיו איני בסרחה עוד אם אכן הקושאן עליה שייך במלואו לברלין. הפופולרית באמרותיו היא משל השועל והקיפוד • "השועל יודע הרבה דברים, אך הקיפוד יודע דבר אחד גדוליי • שוודי אלן כבר עשה בה אירונ י באחד · שימוש הומוריססי מסוסיו • אלא שלא ישעיהו ברלין סבע אותה אלא המשורר היווני ארכילוכוס. לא מן המשורר היווני למד ברלין את הסיסמה אלא שמע אותה • במסיבת תה, כנראה • מפי הלורד אוקספורד , מומחה ללימודים קלאסיים. אמרה זו פותחת מסה ידועה מאוד של ברלין 1 שכותרתה המקורית חיתה 'הספקנות ההיסטורית של לב סולססוי', וכך התפרסמה בכתב-עת אוקספורדי נכבד בשנת 1951• היה זה המו"ל היהודי הלורד ויידנפלד ששינה את הכותרת ל"הקיפוד והשועל" לצרכים 'רייסינגיים' מובהקים כשהוציא אותה לאור במהדורה מסחרית, ובכך עשה לפרסומו של ישעיהו ברלין יותר מכל מדייל אחר. נדמה לי שזה משל-מפתח לאיש שהיה ולא היה ישעיהו ברלין •• מירי פז 6 •••••גליון 241 כאן לא מטיפים מוסר דויד גרוסמן: מישהו לרוץ איתר , הוצאת הקיבוץ המאוח.ד חספריח החדשה 340 ,2000 עמ' וריד גרוסמן ניחן ביכולת הנדירה לדפוק על דלתם של הקוראים, צעירים כמבוגרים, והיא נפתחת לפניו כבמגע קסם. הפעם, הוא עושה זאת עם ספר שהוא בעצם ספר לבני הנעורים, רומן התבגרות: "מישהו לרוץ אתו", "כלב דוהר ברחובות" . בשלוש מלים ד ו הרות אלה (ובקריצה מודעת ומחויכת לכיוון עגנון) מכניס אותנו גרוסמן אל ההרפתקה. פתיחה קצבית, מדהימה, פשוטה ומורכבת כאחת. הכלב, החבל הקושר אותו והנער אסף המחובר אליהם, מובילים יסוד אחד של העלילה. גוף · אסף, נער גדל ו גולמנ י מעט 1 חובב "ורקוב ים ו מבוכים" וצילום נוף, עובד בחופש הגדול בעיריה. במסגרת העבודה מוטל עליו לאתר את הבעלים של כלב, ושהוא בעצם כלבה) שנמצא משוטט ברחובות ירושלים. ו הרי לפניכם סיפור חיפוש. הכלבה מובילה את אסף אל עבר היסוד האחר לש העלילה, אל תמר שנעלמה זמן מה לפני תחילת מסעו של אסף. תמר, בדומה לאסף, היא נערה מופנמת, חסרת ביטחון מעט, אך בניגוד לאסף "הנגרר", תמר היא דמות מובילה. היא יצאה למסע חיפוש משלה, בעקבות אחיה שנעלם: מסע נועז ו מסוכן 1 המוביל אותה לבית לנערי רחוב המתפרנסים מהופעות, בניצוחו של מעין פייגין בגיוסה מודרנית, פחות סימפטית מהמקור וחבר מרעיו . אם כן, יא: תמר בעקבות · גד · מעין חד אחיה, הכלבה בעקבות תמר 1 אסף בעקבות הכלבה. החיפוש נפתח לעלילות משנה ארוגות היטב. בעברו של אסף רקועים משפחה חמה ואוהבת, חברים, בעצם חבריה, ניסיון "להתאהב", . חיים טיפוסיים למתבגר 1 גם אם משמימים במקצת . בעברה של תמר קריירה מבטיחה במקהלה, חברים, בדידות, כתיבת יומנים אינטנסיבית, וחיפוש עיקש אחרי גרעין של אמת פנימית, שתמר אינה בטוחה היכן הוא מצוי 1 אולי באמנות. בעברה של תמר טמון גם סו.ד הפרספקטיבה מתרחבת לעלילות משנה מצד אחד 1 ובה בעת היא מתמקדת ומתחדדת לקראת המפגש של תמר ו אסף: אסף מגיע בעקבות הכלבה את התחנות בהן שהתה תמר: נזירה ב ו דדה ותאבת ספרים, נער צולע ומצולק קשות (בפניו היא מתחזה כעיוורת), החולם על כוכבים, אשה חזקה עם עבר מפוקפק, המגדלת בחום ובאהבה את בתה הקטנה ומנהלת מסעדה מצליחה. סימני הדרך האלה, כמו גם יומניה של תמר 1 המגיעים לידיו של אסף • חושפים דמות מתלבטת, רבת עוצמה ובעלת מגע המהלך קסם על הזולת. תמר גורמת לאנשים להיפתח אליה. אסף, שיודע הרבה פחות מהקורא, אינו בטוח מהי הדמות שאותה הוא מנסה לצוד. אולי הסתבכה בסמים? אולי נקלעה לחבורת עבריינים? אולי יש לה חבר? הוא קולט את הסכנה, אבל עוצמתה של תמר שואבת אותו בכוח גדול יותר מהפחד. בעצם, יש כאן 1 גם אצל אסף וגם אצל תמר 1 מסע שהוא באופן גס וכוללני מעט מסע של התגברות על הפחד או 1 יותר נכון 1 הלמידה כיצד לחיות איתר בשלום <לרוץ איתר?), אין בכוונתי להסגיר פרטי עלילה יותר מכפי שמוכרחים, ולפגום בהנאת הקריאה. יש כאן הרפתקה ומתח וגם חידה עם פתרון 1 או סוד שמתפענח. אין כל ספק שתמר ואסף יפגשו בסופו של דבר 1 פגישה הטומנת בחובה פוטנציאל עז למימוש <שוב, זה פרס אחי גבריאל שהקורא ידוע, אסף יודע למחצה, ותמר אינה יודעת כלל>. מדובר בספר סוחף ומותח, בקצב נכון 1 הכתוב בלשון אמינה, עם דמויות משכנעות ומעוררות אהדה, רומן שיש לו התחלה, אמצע וסוף, מהרס והשגת מסרה, ויש לו גם אמירה. גרוסמן הוא סופר "מחויב" • הספרים שהוא כותב אינם בגדר "דקורציה", מהשע אמנות להתענג עליו בלבד <אם כי העונג בהחלט שם>. יש לו מה לומר 1 והאמירה רצינית, חפה מציניות, מהתגנדרות או מהתנשאות. אבג, זה בכל הספרים שהוא כותב, אפילו אלו המיועדים לילדים קטנים ממש. וריד גרוסמן מתייחס ברצינות, אולי בתחושת שליחות, המודעת לאוזלת ידה, אל האמנות, שהיא גם משלח ידו. כבר ברומן לבני הנעורים "יש ילדים זיגזג" ובעצם תמיד, יש התייחסות לאמנות • לסוג של יצירה ולכוח שלה עלינו: ציור 1 הצגה, כתיבה, משחק, הפעם: מופעי רחוב, בעיקר מוסיקה. תמר היא זמרת מחוננת. אחיה שנעלם היה נגן גיטרה מופלא ומבטיח. נערי הרחוב אליהם היא מתחברת במסע החיפוש הם כולם אמנים שנבחרו בקפידה, המתפרנסים מהופעות ברחוב, שהן גם סוג של מניפולציה, שכוונותיה אינן סחורות. כשתמר שרה והיא סוחפת את הקהל שלה, היא חשה אושר רערצמה שלא ידעה שהם קיימים בה: ודווקא כך 1 באופן הזה, ברחוב, חשופה, ברפרטואר משתנה, גחמני 1 בתרך אינטראקציה חקזה עם הקהל. גרוסמן אומר כאן משהו על האמנות • ויש לשים לב למה שהוא אומר: כן 1 ברחוב, קרוב לקהל 1 כן • נרגע, כן • חם וסוחף. אבל 1 שימו לב שלא יגנבו את דעתכם בזמן הזה. האמנות יכולה להיות גם כלי שרת בידיים הלא נכונות ולפעמים, האמנים משתפים פעולה ביודעין עם הסחת הדעת המסוכנת. וזאת אמירה מעוררת עניין 1 וגם פרובוקסיבית. יש כאן גם נגיעה זהירה ורצינית בבעיות בהן נתקלים בני הנעורים • החל בחיפוש אחרי חרם ואהבה, כלבסיס, בתחושת בדידות אר ריקנות, רכלה בניתוק מהבית, בסמים קשים ובתלישות מוחלטת. רגררסמן נרגע בכנות, בכאב, רכלי שמץ דידקטיות. כאן לא מסיפיס מוסר • כאן לא מחנכים. כאן 1 לכל היותר 1 "מתחנכים", מתגבשים, נרגעים בתהומות ומשתדלים לעלות מהם, רצוי 1 משופרים, רצוי 1 לא לב.ד מכל הסיבות האלה, "הדלת נפתחת" בקלות. והקריאה מענגת. ומעשירה. וכמעט שאין צררך ביותר מזה. אבל בכל זאת, הסתייגות. במהלך הקריאה חיתה לי תחושה לא נוחה של עודף סימטריה. במקומרת שאסף חסר 1 תמר משלימה, רההיפך: החברים שלו כל כך שסרחים וסתמיים לערמת תמר הרצינית. החברים שלה כל כך סנובים וקרים לערמת אסף החם, החקז. ההורים שלה כל כך שבירים וקרים לעומת הרריו החמים והתומכים, היציבים. גם ברמת דמויות המשנה • קרנף, המוסכניק בעל הנפש האמנותית הנחלץ לעזרה ברגעי משבר' לאה, המסעדנית המצולקת בלעת לב הזהב, הנחלצת אף היא לרזעה ברגעי משבר. זה עובד יותר מדי סרב. ואולי' זה נרבע מכך שזהר רומן "לבני הנעורים"? והרי גם בעולמם של בני הנעורים קשה למצוא סימטריה. שאיפה • כן • ואולי זה מה שח w ב • רעות כן ישראל דן אלנו ~ ~, ~ ~חי ~דרי~ל ןסק ~fאן ,. ן~~ ל;~ר ח~ר' אני מתנתב את;' נ iח.ר . ב~ו.~ם :~ים ן~.~~~~ ~ף~יק ס Pt וי~~ג~~~ כמ; כתחר~ת משיכה כחבל f ה~א ,-~;מ 7 ~ם T~l ~י ;;·~, ?~אן ןס~לים ~י~ ינ~, ff דף כ;ע,ר ~סלל ס~ה n ;ךצ;ת ש~~~ ~דל~ת ~פן.ןת, סו;~ןת ~ין ~~ליס ק;ל;ת .םיח:~~ בימים אלה רואה אור ספר שיריו של דן אלנו 'כ'י כן", בהרצאת םגווני <השיר לא נכלל <בספר מרץ 12000•••• חלק מרכזי וחשוב ברומן. עפרה ואמה על שהאיצה את מותו של מישל , עד כי על אהבה ועל נוסעות ללוויה של מישלו ומה שקורה מתעורר הצורך להצילה מידיהם. גם בלוויה ולאחריה, בבית המשפחה בכפר ההצלה, כפי שהיא מתבצעת על-ידי מבוכה ו=יי 5 נידח בצרפת, מתואר בספר בפרוסרוס. עופרה ובן דודה זריז , מעוררת ן~ אם היינו קוראים את הסיפור אך ורק מחשבה על הפכפכותה של האהבה ~ רונית מטלון: שרה, שרה. כסיפור על "שתי אהבות ושתי לחיות מחמד. הוצאת עם עוכ.ר הספדיה לעם פרידות", הקסע הצרפתי יכול היה מגדל הנבל הרעיוני והרגשי הרופס של 2000•312 עמ' להוות מין נסע זר ברומן; אבל יהדות זמננו אינו פוסח על הימין הרומן "שרה, שרה" של רונית מסלון כשבוחנים את » "שרה, שרה כספר היהודי הדתי. רונית מסלון אמנם אינה הוא רב שכבות ועניין , רומן מרובד: העוסק במצבה של יהדות זמננו , מפתחת את הנושא "בשרה, שרה" נמצא בו רובד פסיכולוגי-אישי , רובד במדינת ישראל ובתפוצות, כפי המתמקד בשמאל ובחילונים, אבל חברתי-פוליסי ורובד פילוסופי- שבכוונתי לעשות, אין לחסיל ספק הרומן מסתיים ברצח רבין , עובדה תיאולוגי , והוא מפותח היסב בכל באינסגרליות ובחשיבות של הסצנה המדברת בעד עצמה. אולי בעיקר על הרבדים הללו . הצרפתית ברומן. רצח רבין נסבים דברי המוסר שמביאה ברובד הפסיכולוגי זה רומן על "שתי ובכן , סיפור אהבתה האובססיבית של מסלון בשער הפנימי של הספר , ממשל אהבות ושתי פרידות", <כמצוין על גב שרה למרר ואן , יש בו ו לדעתי , העץ ופריו שבברית החדשה: "ילדי עסיפת הספר> סיפור אהבתן של מהביקורת על האהבה העיוורת לעתים, צפעונים איכה תוכלו לדבר סוב ואתם עופרה, הגיבורה-המספרת של הרומן , של אנשי השמאל בישראל לערבים רעים? כי משפעת הלב ידבר הפה" ושרה הצלמת ופעילת השמאל. קשר היושבים בקרבם. שרה מרותקת היהודי לאכול בעת האבל דברים <מתי , יב, 34(. ואביא כאן גם את אהבה זה נמשך כעשרים שנה, מאז למרוואן כאחוזת דיבוק. הוא מצדו עגולים, הנאכלות בסתרו על-ידי בן- המשכו של הקסע: "איש סוב מפיק ילדותן , ומגיע ככל הנראה לסיומו אינו מסוגל להעריך אותה ואת אהבתה דוד רעב. ובכלל ו בולס העיסוק דברים סובים מאוצרו הסוב; איש רע בתום עלילת הספר; זהו גם סיפור כלפיו. הוא נכנע לאהבתה ובו-בזמן האינסנסיבי , הכמעס אובססיבי באוכלו דברים רעים מאוצרו הרע" . אהבתה של שרה למרר ואן , צעיר ערבי מתיירא ממנה ודוחה אותה מעליו. כלהאכיל ו בניסיון למלא ולהתמלא. "שרה, שרה" הוא מעס המכיל מרובה. משפרעם, וסיפור נישואיה לאודי , העניינים מידרדרים עד לידי כך שהוא אבל בסירנות אלה אינם עולים יפה והם זהו רומן מעולה שיש בו מורכבות צעיר ישראלי ו אבי בנה עמנואל , סוען באוזניה של עופרה ששרה מוארים כאן באור סאסירי ו מצחיק רבה, אחדות ואינסנסיביות. עם זאת, המכונה בחיבה "ז:כיז:כס". כל הקשרים מקלקלת לו את החיים. בסיפור אהבה וכואב. למרבה הפלא, הרומן לוקה בצחיחות האלה מתקדמים לנק;דת משברו שהיא הז של שרה למרוואן מעמידה רונית אכן , אפשר לקרוא ברומן שלפנינו רגשית מסוימת בתיאור אהבתן של סוף הרומן ותחילתו <הרומן מסופר מסלון למבחן ביקורתי את תיאור של המבוכה הרוחנית והמעשית שתי הנשים, עופרה ושרה, ובכלל ו "לאחור"), הרומנסיזציה של דמות הערבי הרווחת של יהודים מסוגים שונים בימינו , לסעמי , מחציתו הראשונה צחיחה ברובד החברתי , סיפורה של שרה בקרב השמאל הישראלי , ואת מבוכה ובלבול שמקורם בארנון קשר רגשית. הוא מעורר את רגש הקורא מתרחש ברובו על רקע מוכר של ההתבסלות האופיינית בפני הערבים למורשת היהודית הדתית או אולי ונוגע בלבו בעיקר בסצנות הנוגעות שכונה בלב תל-אביב והוא נמשך הישראלים והפלססינים כאחדו המוצגת המסורתית בלבדו שחיתה בה תשובה לבנה של שרה, מימס, שהן ממיסות משנות השמונים ועד אמצע שנות כאן, במלוא סיפשותה, כחסרת עוגן לשאלה - מה זה להיות יהודי , תשובה לב, ובחציו השני צובר תנופה רגשית התשעים, תקופת האינתיפאדה ותחילת במציאות; מדודאן המכונה בספר שאבדה ליהודים החילונים בלי בתיאור אהבתה של שרה למרוואן. כך, שיחות השלום. שרה עובדת כצלמת "הילד", הוא ססודנס צעיר ומבולבל , שתשובה אחרת, זהות יהודית חילונית נראה שרונית מסלון איננה רק תסופר בעיתון וגם מצלמת תצלומים םאישיי ההופך לשחקן תיאסרון כושל והנעשה חדשה, מגובשת ומשמעותית, תתפוס מחושבת ומתוכננת - והספר מחושב שהיא או גרת לעצמה, מחוץ למסגרת בהמשך לפוליסיקאי מקומי וחסר את מקומה. מישל מנסה לאלתר איזו ומתוכנן מאוד - אלא גם סופרת העבודה <סידרות תצלומים של אודי חשיבות. אבל שרה אינה רואה אותו זהות יהודית, בשריפת הגופה ופיזור המחוננת לרוב ביכולת להמחיש רגשות w נות בעזה ועוד>. שהוא במציאות, דרך התמונות היא מנסה למצוא איזו ל גמרי בקסמו הלא ברור ו בחולשתו . הפתרון שלו , הן כרעיון והן בעת כתוב בדחיסות ובחיסכון , אין בו אמת, אבל שרה איננה אמנית והיא היא להרסה להאכיל אותו , לצפות בו הביצוע, מתואר כפתסי ואפילו מצחיק. פרסים מיותרים והקריאה בו ברובה אינה מציגה את תמונותיה, אולי בכל מהלך שלו ו ובעצם היא משתלסת במקום אהבת האל ושמירת מסורת מרתקת. למותר לומר אפוא, דשרה, דווקא הן-הן המציגות אותה ואת לע חייו וחונקת אותו בחוסר רגישותה המצוות היהודיות רווח בימינו בין מומלץ מאוד לקריאה, למחשבה » שרה החיפוש המייסר שהיא חווה לאורך בעלה, של דמויות י כפי אלא שבויה האפר בנוכחות רב אורתודוקסי: אך ולהעביר אותם בעוצמה לקורא. הספר לצרכיו ולמצבו ומובילה את שניהם היהודים החילונים פולחן של רגש ולדיון. • הרומן . שרה וסיפור הנישואי להתנגשות אלימה בלתי נמנעת. האהבה: רגש האהבה בין בני האדם רחל שקלרכסקי ואימהותה מייצגים גם פלח של עמדה ביקורתית עולה גם בסצנה ובין בני האדם לחיות, כגון החתולים, ישראלים, צעירים, שמאלנים הצרפתית, בהתכנסות בני משפחתה אהוביה של שרה, התופסים מקום נכבד וחילונים, מאלה שבוסים לכנותם לש עופרה להלווייתו של מישלו שהיא בספר. אולי אין משהו אחר שיכול בכינוי הסטריאוסיפי "שיינקינאים". סאסירה פילוסופית-תיאולוגית. מישל לתת משמעות לחיים בעבור האדם ברובד הפסיכולוגי-האישי אנו נדרשים שמת מאיידס, מבקש בצוואתו לשרוף החילוני. אבל האהבה בין בני האדם מקום פנימי גם לסוגיית הזהות המינית בסיפור את גופתו בנוכחות רב אורתודוקסי היא אהבה חולפת - כפי שיעידו אהבתן האינסימית והממושכת של שתי ולפזר את אפרו "בסבע". שום רב כזה הפרידות המתוארות בספר • אפילו קשר לאכסן בו רומן הנשים, ובמיוחד של המספרת, עופרי, אינו מסכים כמובן לבצע את הסקס, של עשרים שנה, כמו זה שבין עופרה שאהבתה ומסירותה לשרה בהחלס ואפילו הרב הרפורמי המגיע לסקס, לשרה, מגיע בסופו לסיום. כך שרה נילי לכרסמן: נערתו י הוצאת מעלות על הדעת אהבה לסבית, גם אם <תמורת סכום כסף לא מבוסל>, אינו ומדודאן , כך אודי ושרה. ועוד. בבל 1999•344 עמ' מודחקת. ואילו בן דודה של עופרה, נוכח בו עד תומו . אביו של מישל , ואילו האהבה לחיות מחמד , לחתולים מישל ו היה הומוסקסואל מוצהר , שמת אגרי ו יהודי חילוני וניצול שואה, המתוארים בספר <משום מה אין בו זה שנים אחדות אני מנויה להרסה על מאיידס. עם זאת, גם הדיון בזהותו מנסה לקיים כמה הילכות אבל כלבים> היא הפכפכת ואפילו מסוכנת. מדורה של נילי לנדסמן בעיתון המינית של מישל ו גם בזו של עופרי , יהודיות-מסורתיות ומזכיר לבני כך מתברר מסיפורו של מישל , "העיר" ומתפעלת מתנופתה הלשונית מלעים על הדעת חיפוש אחר זהות המשפחה כיצד התעקש מישל בנעוריו שחתולתו האהובה לילי <שחיתה ומזה שהיא הצליחה לעורר לחיים ומשמעות באופן החורג מהסוגיה לקיים את סקס הבר-מצווה. כך , לנוכח חתולתה האהובה של שרה, ולא חיתה אפילו סור בנושא אופנה, שבדרך כלל המינית כשלעצמה. עובדת המוות, מנסים יהודים חילונים אהובה על אודי בעלה> מדביקה אותו הוא שם נרדף ליכנעיות מקוממת. כל מישל שייך לענף הצרפתי במשפחתה לקשור עצמם איכשהו למורשת או במחלת "שרסת החתול", הקסלנית כך נהניתי מכתיבתה, שלפעמים ממש של עופרה, שמוצאה ממצרים, וסיפורה למסורת היהודית. למשל ו הביצים למערכת החיסונית ההרוסה של חולה התחשק לי לשלוח לה מסר שתתחיל של משפחה צרפתיה-יהודיה זו תופס הקשות המבושלות כניסוי למנהג איידס. בני המשפחה מתעללים בחתולה לכתוב. לכתוב באמת. שתכתוב איזה 8 241 גליון Q E לאב ובספר ,זה ההשיר האינ םמדיו אהמבט תא ,האהבה אאל תישו תעצמאי ההמתחר .בה תשיד ההאהב תנאלצ לכביכו בלהתחש תבאהב ההשיר ,ולדעת יכ רהמשור עיוד ו תלבנו תבי םג .ממלים תא קהפר יהרביע רבספ םפותחי השלוש םשירי ,מחורזים לכ דשי המונ השמרנ .שררות שי םבשירי ן"מזו ןעליו ןלדמיו "רעב , ת"הליכ "הארץ דסו .ופלא יאחד ,אלה רעיק :הפרק הארבע םשירי םארוכי ילמד םהשואבי ןמ תהמקררו ,ומאגדות-עם םומרגשי הבצרר ,עממית תשידי .ומלבבת ןכא 1 ם"מדי דהסו ךמס "הפשט 1 ן"מעו םהצדיקי ןוקלו תמאור ,הרשע" ב"כתו להכו 1 לוהכו אהו /פשט קד לא ןנבי ואות "כאן י<עמ 53(, דמסרפ לע סהורדו ש"יור תבי "חשמונאי ןשראוב ףבן-יוס אקור ול א"שונ ,סיני" ם"שהקי ול להיכ קענ ולזכר • תא .ההדודיון ה"והנ רהקב אל ;אותר קד םסיפורי "שודדים י<עמ 55(, ןוכ דשי דעתי יסיפור תאגדו לע םהרמב" םש"הדדי דע /חברון קלנש יקבר ,אבותינו" דנפס םבמצרי רונקב לע תשפ תהכינר ןו"אי וב תסתירו הכבהקדמ דאש /כתב ההמוד "לנבוכים י<עמ 57<: ןוכ האגד לע ירב העובדי ,מבדסנודה ןפרש ההמשנ ה"שנעש ןכא [[בירושלים רקוב ,מתים" דכאמו שי םבשירי ןח ,עממי םשפת ,פשוטה םחרוזיה םקלי דוהמשוד ףמשתת םבה רכמספ ,המעשה הכצופ עוכמבי הדע כאחד • קהפר יהחמיש ןוהאחרו לש דהספ אנקר ה"עשר ישיד ,קודש" תשורו שקוד ושובצ דכב ובספד םהקוד לש ףבן-יוס • ו"שבענ "ונותרנו 1 ךא ןכא שי רמחזו .שלם לכ דאח תמעשר םהשירי המונ הארבע ,בתים עארב תשורו לבכ ,בית םמחורזי .למופת יקראת םבה ,כותת רבזכ יפיוס רהמחזו םליו .הכיפורים תשורו וכמ ה"את יהאוספנ לא /אסיף ןגור םש~רי /שתושלם ןתק אנ ךשעולמ ;שבר הואהי ןמתוק "לעולם י<עמ 65(, ןה השיר תדתי .נעלה קר אהמל הירא הותפיל למסוג אלבט תא ועצמ תבשורו :כמו ל"ובהתגד להאופ יוראש /סחרחר הנדמ ישהשמעת המ לבקו נ /יחד יואול קזי הז דער דיעי /מלאכים בלשר םולקו רולשי לא ךתו "מחד '<עמ 71(, םג םא םשירי האל םאינ ילפ חרו ןהזמ 1 ןראוב ףבן-יוס עמפתי אל קר תבצור ושירת ,המחרוזת יכ םא םג .בתוכנה ןאי הז דספ לש םשירי ןש"בי שקוד ,לחול" אאל הדרג הגבוה ןמ להחו לא .הקודש דספ הז אהו וממיטב לש ,בן-יוסף ךא םג בלמיט שי בסר :שאחריו תא ,הטוב שהחד ןוהמעניי וממנ , אנקר רבספ ושידי .הבא • לשמוא לשת וששורותי תהאחרונו :הן ף"ומוסי תלח /עלות יבשמ אהבור ףהמוסי "לברוא ןואי ול תנקוד .סוף-פסוק ןראוב ףבן-יוס אהו דאח םהמשוררי םהיחידי ובתקופתנ בהכות ןעדיי םשירי .מחורזים זהחרו לש ןראוב ףבן-יוס אהו קחל יאורגנ ןמ רהשי 1 דהנול דיח ראית בומעצ ואות דעסופו • ם<אמנ בדו ישיד ם"שירי םכעול ור "תת 1 למכלו ושידי לש ןב ,יוסף םאינ םמחורזי וובספרי םהבאי א"להוצי יעצמ ןמ "הסכל וו"שכענ "ונותרנו עמופי ןלסירוגי קפר םשירי םמחורזי דאח קפר םשירי אלל .חריזה ךא רבספ ,זה לכ םהשירי םמחורזי .בקפידה שי טמע דמאו םחרוזי םהלוקי תבנדושו וא .בבנליות םיפי יבעינ דבמיוח םה םחרוזי לש םמלי ""רחוקות וז ומז ,וזרות םג הבמבנ יהדקדוק ןשלה 1 וכמ ""ידיד ,ו"ידית" וא ""שקטה .ו"ביתה" רהשי בהטו לש ןראוב ףבן-יוס עמגי ולשלמות 1 יבעינ 1 ךמתו וחריזת ההשלמ .והמיוחדת יאנ גמדל לע קהפר יהשנ רשבספ <<קריה רהייש לא קהפר ,"בשחוק" בהמכלי השיר .באהבה ם"שלושי םארבעי םחמישי /פעם הניס [[המשורר קלהעתי תא חספ ףהכת ל[ש [אהובתו / קשהבהי תבאפלולי דכבק יבל /רעם לע ףהד ,הנרעש" ישיד קהפר ההז םה םשירי :ארוטיים ה"כמ תיפי םע לכ ;כפתור חהנפת /לראווה ועכשי ןנית םג תלזר /לחדור; םלמקו "תאווה 1 ה"ליל הכז ןאי ולנ /לא וא דע ,מתי" ימ ,שמפריע הז ק"ד ,הלה שהמפשפ םש "בניירות." '<עמ 40(, תב"חוויי ,החשק" י"בל רשא תוכסו "בעונתם '<עמ 41<: /"רגליים וז ובז לכ ןארבעת תדשו :במשכב" ת"א ךשגופ ףנרט ףבשצ םמנסי לש לבוע "ורושם 1 ה"איכ יתשמח קבחיבו "החרוזים '<עמ (. 45,44 ההאהב השימש אנוש עמכרי ,בשידה זמא ד"שי .השירים" ןראוב ףבן-יוס רש ישיד האהב לבכ דאח מספריו . רהסתת ול םבפני ךצוו סכמו ,לכתוב חלהסי תא בהכא שהכבו .בפנים למשל 1 בלכתו הבעוצמ תא ןהדומ בהמכאי סוההור ןבי ,הגיבורה תהגרופי ההצעיר ןלבי ואות בכוכ קרו .כושל זא האיפ ?הכאב האיפ ?הזוועה ןהסר שהיב יוהעיתונא המכס לע להכו 1 וכמ לחו השמכס רעי .שלמה יאול אהי החית םש ,פעם לאב וכב ןאי יסיכו ןקסנס תלראו .אותה יואול המקד ןלנדסמ טפשו חמוכי תא ההסענ אשל לכ יעיתונא אהו םג דסופ 1 הוהעובד ושמישה עיוד בלכתו אנור דנחמ אל תהופכ ואות תאוטומטי .למספר • ליע לישרא ןמ להחו לא שהקוד ןראוב ןב :יוסף ןכי שקוד ,לחול יספר .ביצורן םירושלי בותל-אבי 1999,72 'עמ וספר שהחד לש ןראוב דב ףיוס קנחל הלחמיש .פרקים קהפר חהפות תא רהספ • ד"עו "ציפור אמבי ישיד ,הגות לע םהעול ,הרחב לע י"אלוה תהרוחו ףמוסי /לברוא חפר ץוע "וציפור לוע ם"תהו ואות רסת "סבוך םו"עול "הפוך תכ"תדמי לש .אמת" הז םעול לש ,פרסים הלכאוד אל :חשובים ת"חיפושי תמטפס לע ץקו /עזוב טועי להמטי הב "עין '<עמ 18( תונשמו וכמ תאותיו ת"תח שמכב סהדפו ןה /קמות תפורחו "נאויר י<עמ 21(, ןאכ 1 שי ך"חוש "מושלם ןואי ן"זמ ללשאו הממ ,בא המ ,שבא" המ םג ןש"אי הדממ הדק "מדי '<עמ 25(, ןראוב ףבן-יוס ימצו דבסו .הצמצום אהו ליכו סלתפו תא יעינ ההתקוו לש בס ך"סבו ,זקן" תא ם"טע "המתק לש אסבת ת"מעוגל ,כעוגה" תא תהמחשבו ת"המתמרר /באריו למעורפ "כעשן לש ,אבא תא אה"צמ ילמימ הנחמ תשנותנ קר ,אמא" תא י"נצנוצ םחיוכי "ביציריה לש הנער ד"ע ההיות "ביתי '<עמ 26(, ךבתו תהקדש ישת תשורו דבלב ללכ תאח .מהדמויות קר םלפעמי םהמלי תדחוקו ימד תודוחקו אבקור ץלפרו רמעב םלחרוזי ישבסופ .השורות ,אומרים רשהשי בהטו ןנבח הבהנא אשהו םגוד םע לכ הקריא תנוספ וב 1 תהמסלק תא ומעקשי תופותח תא .סתומותיו אל םפע רהשי ,"קשה" לבגל יקוש ""המשיג יושיד ןראוב ·בן ףיוס םמבקשי אלהיקר ריות םמפע ,אחת יכד דלעמו לע .טעמם שי סומשפ דאח רשוז תא לכ תשלוש םהבתי לש רשי דאח םוג זחור ,אותם וכמ ללמש רהשי ""כותב '<עמ 24(, רשי רסיפו וא ואפיל .רומן ףבסו אל יעשית ,זאת .כמובן םג יכ ,התעצלתי םוג יכ תקצ יהתביישת רלחדו הל הככ ילחי ,הכתיבה דבייחו לשבכל ואיננ .מכירות ועכשי 1 יאחר ישקראת תא ןרומ םהביכורי ,שלה יאנ השמח אשל יאמרת הל תא .זה ול יאמרת ומשה 1 יהיית ,מרגישה הבאיז אשהו םמקו ןקס יונרקיסיסט יבתוכ 1 קכחל ומכישלונ .המוחץ יואול אהי טפשו החית הצריכ תלחכו הכמ .שנים ילדעת יניל ןלנדסמ הנפל ןקרוב תללהיטו תמו"לי תחסר עשוב תובסול .פרופורציות המ םג השנרא וכאיל רהספ לכל אל רעב ,עריכה םוא ןאכ הנגע וב די לש ךעור 1 יהר רשמדוב .במחדל יומ ?הקורבן אל להמו" 1 אל ךהעור 1 אאל תהמחבר .לבדה ,"נערתו" אהו הסיפור לש ,אילנה וא ילוש 1 וכמ אשקור הל ,אהובה רזמ קהרו להכוש 1 הומנס לע םעול ההמוסיק בהרקו לש יכוכב קרו ,בפרוטה לש םמפיקי ,בגרוש לוש תגרופיו רבעש .אגורות ןהרומ אדווק למתחי לבכל אל ,רע ןבאופ ענוג בלל טבהחל חומבטי :סוברת הבנחית הארצ לש גזו םג'אנקי .אבודים האילנ רוהזמ השל םחוזרי ,מאמסטרדם םאכולי םמסמי תוזריקו ,בוורידים םמקווי חלהפי םחיי םבאהבת אולמצו שמחד תא .החיים ראח ךכ אב רתיאו עמייג ו יפרטנ לש ,חייהם הומ השהי יעשו תלהיו הצליל האיומ ,מסה דע אבו ,החבטה ךהופ ללבלי לש םפטפוטי ,משעממים יחסר דמיקו וא .תנופה םמי םעומדי ךבתו הביצ העכור לש .מלים רצ יל לע יניל .לנדסמן ןכישרו הכתיב שי .לה הז .בטוח םמקו יפנימ ןלאנס ובר ו ןמ 1 הז רכב אל .בסרח ורוב לש ןהרומ בע סהכר השל אהו :קשקוש יבלבול חמו הומריח יבלת .נשלטת הז אל ןשאי וב ןגרעי לש רומן . שי םש רסיפו 1 ושאפיל ליכו ההי תלהיו .מעניין יבשנ :תנאים העריכ תמסיבי דמאו חוכיסו ץאמי 1 יביד ךעור ןנבו 1 לש ןהמו רחומ ;מת תוהתמקדו לש תהמחבר רבחומ תהבאמ ןמעניי לש ,הטקסט םבמקו שלגלו םלצדדי חולדוו תבחריצו תעיתונאי לע םחומרי ןשאי םשו ךצור ללהכלי םאות ;ברומן םחומרי ,נלווים םנודניקיי גמהסו רשאפש אלקרו םג בעיתון . ןהמו למל ךנשפ ,שם ללמש 1 רבתיאו קמדוי לש תפגישו תבחברו ההפק לוכ ימינ .כאלה ו אב יל :להגיד יניל 1 ,מותק ,באמת הז המ ףשדחו ךל לספר 1 יאחר תשהבשל םשני םע וספ ?בתוכך יאנ אל המאמינ השמיש ו סייכנ הלאודיסא תהמייגע לש תכתיב ןרומ קר תמסיבו ,חיצוניות וכמ ךהצור תלהיו ,מפורסם ההכמיה ללקב לבכ רמחי תא רהתוא קהמפוקפ ""סופו 1 וא ןהרצו אלהבי ואיז ,בדחסה םא היהי ,זה הבמקד בהטו יובחסד ,הנס בר .מכר חבטו םשג לאצ ןלנדסמ ץמר על הטבע שברא את ברואיו רעים. לבין גזירת גורלו למצוקה ולקיפוח". כחול עמוק "0" הוא פורנוגרפיה לשמה, אמצעי הוא מציע גם שהמאמץ של התפיסה גירוי וככזה נכתב. ספק רב אם היה המשלבת הלא דוקסרינית הזאת, יהיה ו~ s פולין ריאז': סיפורה של 0, מעורר סקרנות ספרותית, ולו להביא לכך שהשגיו של האדם לא מצרפתית: משח רון, אחרית 1~ מזערית, אלמלא השמות הכרוכים בו' ירכתנו מן המעמד החברתי או הכלכלי ~ דבר: ז'אן פולאן, יהושע במיוחד שמו של ז'אן פולאן. • שלו 1 אלא מתכונותיו האישיות ישועה, עמליה זיו, הוצאת ומיכולתו למצות את עצמו בסביבה בה חספריח חחרשח 191 ,2000 הוא חי ופועל. מתוקף כך הוא מציע עמ' מירי פז להיפרד מן הוויכוח התפל בין קשה היה לצפות את המהלך הזה מצוינות ושוויונות. שכן 1 אין לוותר במו"לות העברית, אבל הנה זה קורה גם לנו: ספר פורנו לשמו ועוד פ i ו·~ ל•ן 'ז "סוציאליברליזם" באכסניה נכבדה, הספדיה החדשה של ס•פווה של 0 הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן יוסי ביילין: מסוציאליזם קריאה. ]נ לסוציאליכרליזם, הוצאת עם גברת "0"• זה שמה בספר • מטיילת עובר, סררת "עתירות" 1999, עם המאהב שלה בפארק מונסו 122 עמ' בפאריס. מונית ממתינה להם. המאהב רה סאד חיתה ידועה היסב גם בחוגים פוקד עליה לעלות, והיא נשמעת לו. פחות אינטימיים. דרמיניק אורי זה הספר השביעי בסדרה החדשה הנהג סוגר את וילונות החלונות הגישה לו היד. · את כתב הוא קרא "עתידות", המכילה מועט המחזיק את במונית. המאהב קובע שלא נוח לה אותר והחליט להוציא אותו לאור • עם המרובה. אלה ספרים מצומצמי הקף, לגברת ופוקד עליה להתיר את פרסומו ב 1954- עררו הספר סקרנות זולים ללא תקדים )14 ,)ח"ש אך הביריות, את החגורה וכר' וכר', והיא רבה אולם מאז העניין בר שכך. הוא מקוריים ומעוררי מחשבה. בין השאר מצייתת ללא אומר . היא מובאת נחשב כקוריוז אר נפריס לאספנים. יצאו בה ספריהם של ברברו לראיס לסירה מסתורית ושם גבר אחר פוקד מה סעם ראתה הספדיה החדשה ("המזרח האחרון H<, היו תרמאס עליה לעשות דברים כאלה ואחרים להוציא עכשיו את "סיפורה של no ("אירופה H<, תומס גולי )H חירות H< והיא מחרישה ונענית במסירות בעברית ? ערד נדבך בתולדות ואחרים. מוחלטת. היא מולקה ונכבלת באזיקים. הספרות ? ניחא, אף שיש המייחסים ספרר של ביילין הוא הראשון מאת על תכונותיו המצוינות של האדם, והיא, שיפחתם של הגברים, "נושאת לסקסס המשמים הזה חשיבות רבה. מחבר ישראלי. עיקרו של הספר הוא שהן מנוף מקדם של החברה האנושית את כבליה בשמחה". הטעם היחיד להחזיק בספר הזה על סקירה קריאה וקצרה על התפתחות והמדינה. מאידך 1 שוויונות יכולה זו תמצית הסיפור כולו . השאר • המדף שלי הוא שלרשת המאמרים • הרעיון הסוציאליסטי 1 עליותיו להיות מושגת רק בהקשר להזדמנות, תיאורי האבזרים, התשמישים, לא פחות • מאלפים בחלקם, משל ז'אן ומודדותיו בעולם ובארץ 1 הצורך אך לא באשר לתוצאות. אנשים, תפאורת הרקע • חוזרים על עצמם פרלאן 1 יהושע ישועה ועמליה זיו' שהוליד אותר 1 כשליו אר אכזבותיו. לדבריו 1 לא נולדו שורים ולא יהיו לעייפה. אפשר להניח את הספר החותמים את הספר • אולי הם הצידוק סופר של הספר הוא אזכרו כשלי שווים. הם נולדו שונים ויישארו בעמוד הראשון ולא לצאת נפסד 1 אלא לספר כולו. הליברליזם המובהק, רההתקדבר 'iז שונים. תפקידה של המדיניות ~ כן חש הקורא כי יפיק רווח או בהקדמה שכתב לגירסת המקרר הדרושה בין שתי התפיסות. לפיוס הז החברתית, ה"סרציאליברלית", רווחה, גופניים או רוחניים, מן "האושר כשיעברו" תוהה ז'אן פרלאן קרוא המחבר "סרציאליברליזם". זר כהגדרתו 1 הוא לפעול כדי שאי התיאורים ההם. מה גורם לאנשים להשתעבד מוצרן 1 תפיסה ריאליססית ומפוכחת, השוויון לא יוכתב מהרקע ומהמבנה הסיפור המעניין באמת סמרן ברקע ומביא את סיפור המרד בברבדוס · ב המשלבת את השאיפה הסוציאליסטית החברתי 1 אלא אך ורק מיכולתו הרכילותי שמאחורי "סיפורה של 1838. כמאתיים שחורים פתחו במרד רהריאליזם האנושי והחברתי הליברלי. האישית של הפרס. "סיפורה של 0". המחברת, דומיניק נגד החירות ביום שזר הוענקה להם. "הסרציאליברליזם הוא רצון לברוח מן אני רואה לנכון להעיר שאין זו תפיסה אורי <פולין ריאז הוא שם בדוי>, בברקו אחד באר לבקש מאדונם לשעבר הדרקסרינרת, מן הפתרון הייחודי חדשה או מהפכנית. דברים דומים חיתה עורכת בכירה בהוצאת הספרים לחזור ולקבלם כעבדים. הנה גיוסה והמובהק, אל מסגרת רחבה, שאינה הושמעו במהלך השנים, במסגרת הדיון היוקרתית גאלימאר בפאריס ואהובתו פוליטית של הסיפור המקראי על מתקבעת. פיוס מתבקש בין שתי פילוסופי בישראל. · חברתי · הפוליסי לש ז'אן פולאן • משורר עדין העבד הקרוא "אהבתי את אורני." אידיארלרגירת קורנות זר לזר 1 שנפרדו אולם לשבחו של יוסי ביילין יש לומר · ומחוכם, עורך ספרותי חדעין , לוחם "0" אהבה את אדוניה, את כבליה, בראשית המאה ה 20-, והן מתקרבות שהוא מציג אותם כתפיסה מגובשת, במחתרת הצרפתית נאצית. · האנסי את המלקות והעינויים ש"הרעיפר" והולכות אחת לרעותה בסוף המאה בהירה ומפוכחת ומגדיר ארתה גדולתו של פול אן כמשורר , קסמו עליה. אין בסיפורה של משמערת הזר: עקרונות של זכריות מולדות כ"סרציאליברליזם", מושג משלב האישי הרב חיבבו אותו אפילו על מעדב לאהבה הזאת. מתבקשת האמורות לצמצם פערים בחברה ושל וקולע. מושבעים, בתרכם הגרועים ההשוואה לז'רססין 1 גיבורתו של סאד' שרק חופשי שיש בר תחרות, לצד הרצאת 'עם עובד' ראויה לשבח על שבמשתפי הפעולה עם משסר וישי 1 השוואה שגם עמליה דיר ערמות עליה. פעילות מתמדת לתיקון כשלי השוק, הרצאתה לאור של סדרה חדשה זו 1 ובראשם וריר לה רושל' שעזר לפולאן אולם העלילות והמשמעויות שוברת הם עקרונות הסוציאליזם", כותב צקרה ונוחה לקריאה, העוסקת בחשאי לא להיות מובטל בתקדפת לחלוטין. העינויים נכפים על ז'רססין: ביילין. בנושאים מהותיים בעלי חשיבות הכיבוש. פולאן הלך לעולמו ב 1968-11011 בוחרת בהם במודע ובאהבה. המחבר עוסק גם בשליחות "השמאל" לעתידנו. אני מקורה שהיא תעורר והותיר מורשת חשובה של שירה "ז'וסטין או יסוריה של המידה החברתי והפוליטי וכותב ש"השמאל חשיבה חברתית-ציבורית חדשה. אני ומסות וקהל מעריצים נאמן הנוצר את הטובה" שבאחרונה ראה ארו בעברית יישאר כל עוד יהיה עולם" • כלומר 1 מקורה שהיא תמשיך לצאת לאור דרך זכרו בכנסים ובפרסומים רבים. בהרצאת בבל <חרבת שקיפות: אני . זהר מאבק מתמיד לתיקון החברה קבע. פולאן היה ידוע כ'גבר של נשים'. ערכתי את התרגום. ,)פ"מ הוא משל שלעולם לא יכול להיות מושג לדעתי 1 ראוי היה לציין בכל אחד מן יריבים הוא היה הנמען האמיתי של "סיפורה פוליטי וחברתי מעררו אימה על במלואו. הספרים דברים קצרים על מחברי ש ל 0". ו ומיניק אורי כתבה אותו המימסדים השליטים: הכנסיה, מערכת הוא מכיר בשרני בין בני האדם על פי הספרים. כך גם בספר זה, שפרס לשם החרק והמשפט, הסדר החברתי בכללו. תורשתם ותנאי חייהם וכתוצאה מכך המחבר 1 אין כל אזכור באשר לתפקידיו אליה. כלומר הספר הוא המשך לשיח ז'רססין הוא משל על דינרי: נערה גם תכונותיהם ונטיותיהם. הוא מציע ולחיבוריו • כמר כן 1 בשמס שמה של כנראה בדעוך להס האהבה של פולאן צעירה רתמה מול מערכת דורסנית. ש"בערלם הסרציאליברלי יעשה מאמץ עורכת הסדרה, ניצה דרורי 1 הראויה אורי חיתה מודעת לטעמיו של פולאן. ז'רססין הוא גם משל על הסרב המובס לצמצם עד כמה שניתן את הקשר בין להערכה מיוחדת. • חיבתו של פולאן לכתביו של המרקיז רעל הרע המנצח, על יצר לב האדם, הבית והסביבה שלתוכה נולד הפרס האוהבים באמצעים אחרים. דומיניק גד יעקבי 10 ---- גויון 241 1 ~1 rי=:: 1 רק תדר אחר • זו רשת קשר שונה, זהר לנמען: "בזמן האחרון אני מנסה להתקרב; אליך בדרכי. כותב לך בשבת, שר; זמירות בימי חול / מנסה להשיג/ ולהעמיד אותך מחוץ לשרה! כביכול". הנימה בהמשך היא צינית, אפילו סרקסטית, אף שלרגע היא נדמית פמיליארית ממש: "שמע, חשבתי לעצמי 1/ אלוהים, כמה אני מתפעל ממך "./."/ ואיך אתה מספיק באחת לקלוט ברחמים כל כך/ הרבה נשמות במצב אנוש,/ בגללנו 1 שאנחנו לא רק צלם/ אלא גם טעות אנוש" • סיום השיר כולו התרסה. לא "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע", ולא "למען אחי ורעי אוברח שלום בך" כדברי השבת והתודה של משוררי תהילים, אלא תפילת "שמע" הנקטעת ומשנה כיוון: "שמע, בצד שמאל בשוכבי ובקומם/ יש לי פתאום דקירות ופקעת בכל/ מאודי , ובאחד אני צועק לרות די!/ למען ההולכים שרצו לפרוח בגיא,/ אירא רע" . אנחנו מצויים עכשו בשער האחרון מבין ששת שערי הספר: "נעילה", ואין זו נעילה "סכנ ית" לקובץ השירים בלבד. השיר החותם את הספר כולו <"מעין נעילה", עמ' 63( סוגר מעגל שראשיתו בשיר הפותח: "השמש יבוא אם יבוא/ ונשלח עוד יונה אל האין 1/ ותשוב היונה, אם תשוב, ובפיה תשובה; אין./ היום יפנה, אם יפנה ויבוא ."", ובתוך כל אלה, במקום נעילת שערי שמים המסורתית - "תפילה נעולה" של משורר: "היום אבוא אם אבוא ובפי תפילה נעולה./ "./ ".אם אקרא בנעילה אל תהום/ יוצרי "./."/ 'פתח, פתח לנו ותבואנה המלים לשער'" •• יעקב שי שביט חציו רביעה אלג'לטי ~ מערבית: סלמאן מצאלחח r.: שמחה לאיד , אמרתי: אי.נ i י מ~טיבד~ רiכ'ל ~חפת רגלים, :·:· ךל~ 'ל~~~ך~ר , ~ד~י ס~~ן . .ם:ל,ע~ פהום, •ודן 1993 תהלים "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ]"'ה • ואני; צעקתי מולו את שמך". והלאה: "הוא זינק לקראתי מנקה אפלה/ ואני הסרתי כפו/ המלוחה מפני/ וקראתי לצור בשמך" • הצור שאינו / כמובן 1 צדק הסלע בלבד / אלא גם ובעיקר המסאפורה הדתית שלו: אלוהים. כותרת השיר היא "את הרי מקודשת": לא "הרי את מקודשת" לפי נוסח הסקס הדתי / שהרי "כל הלילה ההוא; - [רימוז למגילת האש?] • נשבו הרוחות וקראו לי! בשמ,ך שקידשתי אותך/ בלשוני 1 שקידשת אותי בגופך // מעיין שנחתם בי מאז; מפכה כדין בגופי", והים • שפתח את השיר ושטעמו וריחו וקולו מפכים בכל שורותיו - חותם על הקידושין ועל הקדושה בסיומו: "והים בנקרה עונה לי כעד: 'שמ,'ע באלפי קולותיו". ויש אהבה של חול <גם היא נוכח הים> שהיא פשוט מעשה אמן ("עננים מציירים את עצמם בעין הים", עמ' 47(, ויש עוד ועו.ד השיר "האם אתה שומע? עבור" <עמ' 55( תחומו אחר לחלוטין. יש בד הד לאקטואליה שהוזכרה לעיל 1 אבל אין זו אקטואליה • זה הלוך נפש. השיר הוא מונולוג בשני חלקים, כשהנמען <ברשת הקשר> הוא אלוהים. בחלקו הראשון • הדים <במצלול אחר 1 אישי מאוד> לשיריו המוקדמים של עמיחי: "אתה שומע, דממת אלוהים כאן.; רק המיה חלושה, אמא, אבא, שמשותקת באל מלא רחמי בורות כרויים". ובהמשך: "ראה, מתחת לחופת שמיך; ילד מתכסה בשמיכת אדמה,/ גם אלה לפעמים רחמים". סיומו של חלק זה: "קדקוד שמים כאם גפרור אדמה,/ אתה אינך נשמע, עבור". החלק השני פותח ב"אתה שומע, החלפתי תדרים" 1 אבל בעצם א~ן זה רוני סומק פרפר נשהס~סים שעט~ :-T • -:• : ני פר~סי נגפים, ?1 א' ס~ןש ' :ם~~ל ה; ס~~ן , א~~ רד י~~~ כ~~ןה. lי~~ , רביעה אלג'לסי, משוררת אלג'ירית, והסוסים שלה פרפריים מאו.ד אולי היא לא מסיבה לכת אבל ' היא מסיבה לתאר מסע לפטרה. הר הסלע האדום, שרו פעם והשיר שלה עוקף משה יצחקי לסירה; ירד מגבעה, נסע להרים וחזר לבסוף./ מעולם לא פילל שימצא בכיכר; את דמותה בשמלה עמוקת מחשוף". וכשחזר לרוקחת "היא אחזה בראשו הסחרחר/ וקשרה משקולות לו גליו 1/ היא ביקשה להסיר הכישוף; של העיר עמוקת המחשוף./ אך את קול הדיבוק גופו עוד חגג:/ 'איזולדה יושבת, עורגת כפראג'," מוטיב זה של ערבוב או היתוך או סימביוזה של עיר-אשה מופיע גם בשירים אחרים בשער זה: "טיפול שורש" <עמ' 30(, "אל היפה בערים" <עמ' 32(, "לפני שער הסנטרל פארק" <עמ' 33(, "עיר נוכריה" <עמ' 34(, אהבתי מאוד את השיר · "הלל ל MAJA" <עמ' 42(. "הללויה,/ עיני עוד רואות,/ מסחורי סגירת מעגל/ החשמל זורם./ היא שוכבת כמו ציור; 'האשה הערומה של גויה.'/ עורה שיש סהרו" - אלא שכאן 1 במפתיע, פולשת אל האסוציאציה האחת . אסוציאציה אחרת, זרה ושונה: המדרש על ארבעה שנכנסו לפרדס <מסכת חגיגה ין), שם, במדרש, סדם כניסתו · לאותו פרדסכמשל 1 אומר ו' עקיבא לרעיו: "כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור 1 אל תאמרו: מים, מים!", כלומר: הוד זהירים, אל תערבו מין נשאינו מינו 1 אל תטעו . הוא עצמו 1 כזכור, יצא בשלום, לא כן שלושת האחרים: בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע <נטרפה דעתו>, ו' אלישע בן אבריה החל מקצץ בנסיעות <כפר בעיקרי האמונה> ועל כך נקרא '.'רחא" ובשיר: "עורה שיש טהור,/ אני נזכר בקריאתו של ו' עקיבא: '"אל תגידו/ מים, מים!'/ אבל כבר מאוחר.; מה ראיתי על מפתן שער הגן/ שהייתי לאחר ונכנסתי לפרדס,/ לא מבדיל עוד בין ברז מים למים": לא נעשיתי אחר בעקבות הכניסה לגן 1 אלא להפך. יש שאהבה היא חוויה של קדושה, כמו השיר הבא <עמ' 45(: "ובלילה ההוא/ שאג הים למולי 1/ קולות מים רבים בנקרה הלבנה ".- [הד למזמור ותבואנה המלים לשער משח יצחקי: השמש יפנה ויבוא, הוצאת מחברת שרמות, 63 עמ' מוסף "ספרים" מדווח מדי שבוע על הופעתם של ארבעה ספרי שירה חדשים בממוצע: מספר הספרים המדווחים מגיע אפוא לכדי 200 כותרים בשנה ויותר. די ברור <ואולי אף פועל-יוצא> שמספר קוראי השירה העברית עומד ביחס הפוך לממדיה של גרפומניה זו. על רקע זה - מה סיכוייו לש משורר צעיר <בפרסום דברי שיר 1 לאו דווקא בגיל> לזכות בקהל קוראים? איך מאתרים משורר סוב בתוך שפע הגבבה? הרי הנר טובע בערמות התבן! לפיכך אני שמח על שמתאפשר לי להתייחס כאן למשה יצחקי 1 שספר שיריו השני 1 "השמש יפנה ויבוא" 1 ראה אור לא מכבר. קראתי ושבתי וקראתי בו 1 ואני ממליץ עליו בכל לב. אמנם נשתרבבו בספר כמה וכמה שירים שעריכה קפדנית יותר חיתה מביאה להשמטתם; אבל מרבית השירים מקוריים, מעניינים, ייחודיים וסובים. תחילה <אולי כהערה> אני מבקש לומר כמה דברים בעניין שאינו עיקר 1 אבל חשוב לי לאומרו: יש בספר מספר שירים <בעיקר בשער הראשון: "ספר תולדות האגם") שעניינם <או עילתם> . במפורש או במרומז - אקטואליה. אלה, כאמור 1 עיקרו של הספר 1 ולטעמי גם לא מיטבו 1 אבל סוב היה לי למצוא אותם בו. ככל שאני מרבה לקרוא שירה, גדלה ומתעצמת תמיהתי על שהמציאות, אותה מציאות פוליטית וחברתית שבה אנו חיים, הוויה שבוחשת בפנימיותו של כל אחד מאיתנו 1 דילמות מוסריות שזעקתן באוזנינו ובלבנו שנים כה רבות • שלכל אלה אין 1 ממש אין 1 ביסדי ברוב המכריע של היצירה השירית הישראלית. לא כך משה יצחקי / ועל כך תודתי לו . אבל 1 כאמור 1 לא זה העיקר . המיר ב והמיטב הם השירים הפרסיים, רובם בגדף ראשון 1 ולרובם אפשר לקרוא שירי אהבה. בשער השביעי "אל הערים" מקבץ של שירים יפים שתמציתם מעין היתוך של שתי אהבות, לעיר ולאהובה. השיר "סע לפראג" <עמ' 31(, למשל 1 הוא מעין המשך של מוטיב משיר קודם ("איזדלדה וסריססן בסופר פארם", עמ' 16(, "תוקפה של תרופה לא פג/ כתבה הרוקחת מרשם לסריססן 1/ היא המתיקה כישוף ואמרה לד 'סע לפראג".' . כך פתיחתו של השיר. סריסטן נסע והגיע, "הוא שוטט וכיתת רגליו/ בעיר ומעבר נהר 1 עלה את המאצ'ואיות ומשאיר טביעת רגל יחפה במקום שנהיה פתאום אנושי מאוד. מרץ אלוהים היא י:ן( שד: ריקוד המשוגעת, הוצאת הקיבוץ המאוח,ד ספרי סימן ו~ קריאה 86 ,1999 עמ' "רק אני יודעת מה יש לישוע בתחתונים/ אני הייתי אתו בלילה האחרון/ אתמול הייתי/ לא צחקתי/ לא הופתעי/ כשהורדתי לו את התחתונים/ מצצתי ליקקתי הכנסתי דחפתי/ נשפתי נשמתי/ התערבבתי צעקתי;: 'תורידי עלי את יופיך/ את רחמיך את חסדך/ תשפריצי עלי את שגעונך/ את רכותך את רחמך"' (עמ' 85(. "צעקתי" כותבת שז. הצעקה שלה מופנית אל אלוהים. אלוהים לפי שז היא אלוהים לסבית ("אלוהים לסבית" עמ' 13(. השילוש לפי שז הוא: שן, אלוהים לסבית, ישוע. לפי השילוש הלסבי 1 שז היא מדיה. השיר הזה, יותר משהוא לירי במהותו 1 כשאר השירים בספר 1 הוא נושא בחובו גם איזו נבואת זעם לסבית. המילניום הוא ציון זמן אישי אבל גם גלובלי. הקדושה היא קדושת המשפחה המו~ךת. והדיבור הניהילסטי 1 מתחלף בתפי'לה. אל ו הים לסבית . "הם ירקו אחרי בעברי ברחוב, אבל/ אלוהים המטירה עלי פרחים./ 'אהביני'/ לחשו שפתי./ אלוהים חיתה לסבית; ריכלו אחריה ברחובות, הראו; אחריה באצבע, ואז היא התחילה להאמין/ באלוהים:; אלוהים לסבית יפהפיה ו נבונה/ ממטירה עליה פרחים". האצבע המסמנת היא אולי גם מאטפורה לפאלי . הפרחים המומטרים מעלים קונוטציה דתית של הולדת קדוש אחר • הבודהה. כשהבודהה נולד המטירו עליו האלים פרחי לוטוס מן השמים. סביר כי לא לכך רמזה המשוררת. עם זאת לא ניתן להתעלם מהנושא המובלע של לידה מחדש . כך גם מסיימת שז את צעקתה "תורידי עלי / את רחמך". במשולש הביוגרפי 12 גליון 241 של שז . אלוהים לסבית היא האם. השירים בספר יותר משהם סינגולריים, הם נרטיב קטוע של חיים. לכן רצף של קריאת שירי הספר מעביין אולי יותר 1 כקריאת בלדה אוטוביוגרפית. 'דיקוד המשוגעת" הוא ספר השירים הראשון של שז 1 זוכת פרס רון אולר לשירה. • הולך פנימה טוביה ריבנר:שירים מאוחרים, הוצאת קשב לשירה 91 ,1999 עמ' גלויה מלונדון 1 עמ' 42: "את הגלויה הזאת אני כותב מלונדון./ לונדון גדולה מדי בשבילי./ אני מסתפק בנשי וגל גאלרי. / הנשי וגל גאלרי גדולה מדי בשבילי. אני מסתפק/ בדיוקן העצמי של ומבונוס בהיותו/ בן שישים ושלוש. התאריך הוא 1669 / שנת חייו האחרונה. היום אני/ גדול ממנו באחת עשרה שנים. אך 'התמונה/ לא יכלה להיות צנועה יותר 1 החיקור העצמי/ לא נמרץ יותר' כתוב בקטלוג, פרי עסו; • כלשון של פעם . של מייקל לי וי 1 ואני ממשיך/(אני אוהב מובאות, אפשר להסתמך עליהן/ באים לידי שיחה, גם לאחרים יש מה לומר; נוצרת מעין פוליפוניה>: 'בפורטרטים משנותיו/ האחרונות הוא מציג את עצמו כצייר וכאדם המתדיין/ עם העולם כמתגרה בו או כנכנע לו ומוותר . בדיוקן/ הזה, דומה, אין העולם אלא אי שם ברקע:" הנשיונל גאלרי הוא אולי ספר השירים של ריבנו, הקורא מביס בדיוקנו של המשורר 1 המביס בדיוקנו של הצייר. התאריך, הגיל, המובאה, אינם מאפיינים את רמברנס, אלא את המשורר: "היום אני גדול ממנו באחת עשרה שנים", המשורר מעמיד בפני הקורא את דיוקנו שלו 1 ומדבר אל הקורא דרך מובאה משל ומבונוס: "התמונה לא יכלה להיות צנועה יותר" : שיר לירי 1 עדין ויפה. נשיונל · ההליכה היא פנימה: לונדון דיוקנו של · גאלרי ומבונוס. היא המציינת גם את אופי שיריו האחרים של ריבנו 1 שבהם ההליכה פנימה מתקיימת כבר בשיר עצמו • ציריך 1 לונדון 1 רייקיאויק, בודפשט, פראג, תל אביב ועוד. אלו הן טריטוריות קיום. האדירה המאוד מיוחדת שנוצרת בשעת קריאתם, היא למעשה, תודעת המקום של ריבנו 1 שהיא מסאפורה לתודעת הקיום. הבית מוקף השלג, שבשער הספר 1 הוא צילום שצילם ריבנו 1 אולי מסלווקיה: "מכף רגל ועד ראש/ בהק יפיך 1 סלווקיה/ וכמו חיפושית מעמידה פני מת/ אני נעשה קר כשאת מתקרבת" .• אביבית רוח באזורי הדממה הפנימית אורי ברנשטיין, מן המקום החדש; הוצאת קשב לשירה 37 ,1999 עמ' ספר שירים חדש לאורי ברנשטיין •21 שירים ליריים, שירי טבע, "מעין אידיליות בסגנון חדש", כאמור על כריכת הספר . ה 'אני השר' מדווח, מתאר 1 משגר רשמים, חוויות, מעצב מסקנות וסיכומי מצב, מתוך לב-לבו לש הטבע. מקום שם אפשר לשמוע את פעימות האדמה, לזהות תנועה של פי העקבות שהוטבעו · בעלי-חיים על בחול 1 ולעקוב אחרי קסם הצמיחה הפראית, האפלה והמסתורית. לא ברור מהו המקום החדש, אין "סימני-דרך" ברורים אליו מלבד כמה עובדות כמו 1 שהמקום מצוי בסמוך לים, שמשוטטים בו חזירי-בר, נחשים ונמיות, וצומחים בו עצי פקאן 1 אפרסקים (שלא צלחו כדברי השיר> ואשלים <שאחזה בהם אש>, וחיים ועובדים בו אנשים. עם זאת, שוררת במקום דומיה גדולה. למרות העדר ציון של מקום, נוכחותו חקזה מאוד ומרכזית. כך 1 אין שום אינפורמציה קונקרטית על הדובר בשירים, גם כמעט אין שימוש בגוף ראשון יחיד 1 עם זאת, נוכחותו דומיננטית בכל שיר ושיר. מאופן התבוננותו ומהאופן בו הוא חווה את הטבע, ניתן ללמוד על עובדת היות המקום חדש לגביו. מתקבלת תחושה של אדם הנקלע למקום זר 1 או לפחות לא ממש מוכר בעבורו. מעין תייר באכסניה כפרית, או אולי סירה שם · מבודדת אי בלב סבך או יער כלשהו 1 בקצה העולם, כשסביר להניח שמדובר ביישוב כפרי כלשהו בצפון הארץ: כלומר 1 יש אי-סימטריה בין גודש החוויה וראשוניות המפגש, לבין ההתרחשויות האובייקטיביות המתוארות בשירים, "הדרמות" המתחוללות הן מאוד מינוריות, ויש פה ושם תחושה של שיממון מסוים. שיממון אבל לא שיעמום. מסע בתוך מסלול לא-מוכר, אבל לא הרפתקה ממשית, וודאי שלא סוערת. מעין הליכה על גבול כלשהו ב-ין הידוע ללא-ידוע, בין ההווה לעבר, בין הסטטי למשתנה, בין שיגרה לבין שינויים פנימיים וחיצוניים המתחוללים עם הזמן • מעניינת עמדתו של 'האני השר' כלפי סביבתו; מעין צמח בית בין צמחי בד 1 ואולי צמח ביתי שיש בו תכונות רדומות של צמח-בר, ולאס לאס הן מתעוררות בסביבה ובנוף החדשים. החיבור בינו לבינם נוצר 1 והוא אמיתי ומשכנע: האזנה לקולות הטבע, התבוננות, מעקב אחרי סימני החיים והצמיחה והתהליכים היומיומיים המתרחשים במקום. במקביל לטבע ולנוף הכפרי 1 מתנהל אורח-החיים של הדובר בשירים, המנסה להתמזג גם עם הסביבה האנושית בקרבה הוא חי. סוג השלווה המצוי במקום שונה לגמרי מהאינטנסיביות העירונית. במקום צפיפות והמון אדם, יש בדידות ומרחבים וחללים גדולים, ודממה, אורי ברנשט"ך מן המקום החרש ~י i ~'ז~ ידזרד המדגישה את אזורי הדממה הפנימית של הדובר בשירים. ואולי החללים הללו הם השתקפות של כל מה שקיים ולא נאמר במפורש • רק נרמז: "ההפסקות החלות במהלך היום, כמו/ כבה חשמל בלי סיבה; מתארכות משעה לשעה. עובדים פה/ עננים, צפרים מספר 1 קצוות/ של אמירים : קטעים לא קשורים זה בזה./ לפנות ערב באים עובדים לשוחח, לשבת לשעה קלה,/ להניח ידיים במרושל בקצה השולחן 1/ לספר לנו כל מה שקרה: הנמיה/ שנלכדה, קיר שקרס ניצה גורביץ' ~המשך בעמ' 42~ עץ הזית על שני פסוקים מחמוד דרוויש: ערש-הנוכריה, מערבית: מחמד חמזח ע'נאים, הוצאת "בבל" 2000,81 עמ' זהו ספר-שיריו ה 19- במספר של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, נוסף על 20 ספרי פרוזה. הספר כולל 23 שירים ושש סונטות. מבחינת המוטיבים היסודיים ניתן לומר, שאין בו 1 למעשה, כמעט כל חידוש, אך מבחינה אמנותית הריהו ספר מעניין ומרתק בדמוייו ובהשאלותיו. אתה מוצא בו את המוטיבים הרווחים ברוב שיריו הקודמים של דרוויש; אלא שהנימה בו מתונה יחסית. הוא איננו נועז וחריף כבספרי השירים שקדמו לו. המשורר נותן ביטוי ללבטיו וחיבוטיו בגולה ושבחר מרצונו>, לנדודיו הרבים, געגועיו העזים הולדתו · לערש 1 לעמו 1 לארצו 1 ליחסו האמביוולנטי לאשה על חמודותיה · וסגולותיה. כן הוא תוהה על שורשי תרבותו 1 יחסו העוין לישראל בספריו פושט צורה ולובש צורה חליפות, ויש שהוא בא לביטוי חריף ובלתי מתפשר. כידוע, גלה מחמוד דרוויש מרצון בשנת 1971. יש לזכור שבהיותו בן שש שנים נדד עם משפחתו ללבנון 1 ולאחר מכן חזר עם משפחתו ארצה. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית והיה פעיל בה. השתתף איתיחאד", עזב את הארץ · בעתרן "אל ונדד בארצות אירופה, בקאהיר 1 בבירות, בקפריסין וברמאללה, שבה · הוא עורך כיום את הרבעון "אל כרמל". מוטיב הגלות הוא דומיננטי בספר-שירים זה. "אם תביטי לאחור . הוא אומר לאהובתו הנוכריה . לא תראי דבר זולת גלות". בשירו "אבי", מוזהר הבן 1 השכם והערב מעזיבת המולדת: "ופעם אמר אבי/ עת על אבן התפלל; מן הירח i] ש~ל עיניים/ הים והמסע/ הישמר מהם השניים/ ." ומי שאין לו מולדת/ קבר/ והמסע עלי · אין לו בארץ אחוזת אסר". השיר על אמו 1 שנכתב אף הוא לפנים, מרגש עד היום: "נכסף ללחם אמי 1 לקפה-אמי ולמגע אמי/ שאם אמות א.בוש מדמעות אמי". ואם אשוב יום אחד 1 /י~י~~ ואהיה א.זור לך לחסות בשול:ך 1 וכסי-נא עצמותי עקביך; · בעשב/ שנתקדש בענוות י~ייr.כ;כו שיער/ בחוט · בקצוות שירטיט בשובל לבושך/." המשורר חדור תודעה של שליחות עמוקה. הוא רואה עצמו מעין קוונן על מזבח-עמו: "מתגרתי גדולות ממני/ אכלו את חיטתי/ ושתו את ייני."/ הריני נושא על שכמי את כפתי ומולדתי היא לכם", כאן נעשה T שימוש ברור בלשונו של ישו הנוצרי בסעודתו האחרונה בטרם הוסגר בידי הרומים. בגלותו הארוכה תוהה המשורר על תרבותו הקדומים · שורשי "על הנהריים בגן-עדן של החולמים." על השומרית". ועל · ~ז.נל:ת הא"פק השומרי" (החלב של זזי~~ה). ובשיר אחר, שבו הוא התרבות · דן בערכי מתוך ה:ו;~ לעתיד, הוא כותב: "אני נחלקתי לשתי נשים/ אני לא מזרחית/ ואני לא מערבית/ ואני עץ זית vw ~ל על שני פסוקים". יש להני n שהוא מתייחס לשורות הסימבוליות המצויות בקוראן בפרשת "האור" )24(, ואשר וכף המפרשים עליהן . הקוראן מצבי y, כנראה, על אור נצחי שהאל יעניק למאמיניו 1 ואותו אור יידלק מעץ מבורך 1 הזית, לא ממזרח ולא ממערב • אפשר שהמאמינים מצטווים לשמור על תרבות מוסלמית מקורית, שאינה מושפעת מתרבויות זרות. כאמור 1 הקטע הזה עוטה מסתורין 1 ואיננו מתיימרים להבינו לאשורו בגלל עמקותו . ואולי מרמז דרוויש על ירושלים, כפי שהיא אף נרמזת לפי המסורת המוסלמית, בעץ הזית, הנזכר בקוראן בפרשת "התאנה" )95(, בתוך כך מפליג דמיונו אל בגדד המעטירה בימי הביניים, בימי החליף הארון אל-ושיד ובניו. הוא מזכיר לשבח גם את המשורר קייס, מן · אמרו אל התקופה הג'אהילית, אותה שירה שלא שבתה את לבו בעבר 1 כך התוודה דרוויש לפני העתונאי והסופר תום שגב בשיחתו בעת האחרונה. הוא מתגעגע לתור הזהב של הערבים בספרד, אל "אנדלוסיה שלי"." גרנדה". · ו"הלכנו יחד בסימטאות בלי-משים אתה נזכר · בפואמה "אחד עשר כוכבים", שנתפרסמה לפני שנים אחדות, כאשר ניהלו ישראל שלום במדריד · והפלסטינים שיחות 1 בימי ראש-הממשלה שמיר. באותה פואמה הוא קורא תיגר בעקיפין על שיחות השלום האטיות, ועל הקשיים שערמה ישראל בדיונים במדריד 1 והוא יוצא חוצץ נגד הברית המשותפת, כביכול, בין היהדות (ישראל> והנצרות (ארה"ב> נגד האיסלאם, כפי שאירע, לדעתו 1 · בספרד במאה ה 15' שעה שהעם הספרדי השתחרר מעףלם של השליטים המוסלמים. הוא מבכה את התבוסה בספרד: "הנגררות בוכים על הערבים היוצאים מאנדלףס/ הכבודות בוכים על מולדת :אבודה שאולי תשוב."" (תמהני. האמנם מולדתם?) הגם שהמוסלמים תרמו תרומה תרבותית חשובה מאוד בספרד 1 אין לשכוח שזו לא חיתה מולדתם • ולא הוא המשורר היחיד הקובל על כך. גם המשורר הנצרתי מישל חדד ואחרים מחזיקים בתפיסה זו . מעניין יחסו האמביוולנטי של דרוויש לאשה, תהא נכדיה ככל שתהא. הוא בורח ממנה אליה, כדברי המשורר הערבי ה~~א 9~,". ז_)בף ~ףואס בדברו על היין • יש בו כמיהה עזה אל האשה, לחמודותיה ולסגולותיה, חרף תהפוכותיה. דומה שהוא משתדל לשמור על פכחונו שמאיפול ברשתה. לאותה מאהבת נכדיה הוא קושר כתרים, לזו שהינה בת-חורין בארצה, לשא כמוהו 1 הנודד · הגולה 1 שאינו מוצא מנוח לכף רגלו 1 אפילו ברמאללה. בשיחה האמורה עם תום שגב, טען דרוויש שעדיין אינו מרגיש טוב בשום מקום; דרוויש הרומנטי 1 המושפע משיר-השירים, כותב: "את ימיני הנחתי על שערה; ושמאלי על שני ~~וים תאומים; T ויחד צעדנו אל ליל.גף המיוחד • וגם ןV·ת~יסf רך שוברת את חרבי ומגיבי/ וכפתור ךי.rצלוח נושא את מלת-הסוד לכל מיני ציפורים." יש לאל ידה של האשה להכרית ולאבד את העומדים בדרכה, ומאידך • היא עשויה לשמש מקוד לא-אכזב של השראה: "אוזוך ארגיש כהרגשת-ה~נור את ן~ס-י'~ הרחוק; ומסביבנו יצמח עשב של מקום ישן-חדש." המשיכה בין המינים היא עצומה, חרף כל הניגודים, ואולי דווקא בגללם, והאשה משוועת אפוא: "סא.ר אם כן את א~לתי ביינף ו~כן וז~י בגופי", מן המגעים ההדדיים מף~ךים השניים, וכדי שהגבר יכיר את עצמו 1 מן ההכרח שיבוא אל האשה: "יהי גופי, אם כן v י~לי." י~ליך להגיע · · אל לחם רוחי למען תכיר את עצמך" . המים כיסוד ארוטי מלווים את רוב-שיריו של דרוויש, (ראה לשיר-השירים: "גן נעול אחותי כלה." גל נעול",") לא יי~לא אפוא שהאוהב ממתין לאהובתו על ברכת-המים "עם שבע כריות של ענן ' קל עם ניחוח הז_)לגום הזכרי עת ישקע הירח." חכה לה ואל תמהר שלא להבהיל את הציפורים סביב צמותיה." והגש לה מים לפני היין 1 ואל תביט את תאומי-החד גלות ה~ w נות על חזה." קחנה אם כן לאטה אל דiי!ומ הנחשק": גם על דמשק המעטירה מתרפק המשורר 1 זו דמשק שיצאו לה מוניטין בימי השליטים מבית אףמיה, ובימי המשורר הגודע אל .מףrי~~;• השם דמשק משמעו ~שי ב'ינכףל אותיות, שכן דמשק נודעה בעבר בתעשיית המשי שלה. דרוויש שר על נופיה שובי-הלב: "השמים מתהלכים בדרכים הישנות יחפים, ומה צריך אפוא למשוררים בהשראה ומשקל וחרוז?" ואכן דמשק שונה מן הערים האחרות, כי "בדמשק נבוכים הם השירים/ ליריים הם אינם/ גם לא 'כליים/ כי ההד · אם דברי 1 ל v"".ר בקובץ הזה מצויות גם שש סונטות, ובעיקרן הן מעלות על נס את האשה וסגולותיה. הסונטות שלפנינו נאמנות מבחינת צורתן לסונטה האיטלקית, שהתפתחה במאה ה 13- והגיעה לישאה בסונטות של '~דךק.ה ושל שקספיד. דרוויש מקפיד על הצורה • שיד בן אדבע ושלוש-שלוש שורות. · אדבע דרכי-החריזה שונים ומגוונים. מעניינת במיוחד היא הסונטה השלישית, שבה נפתח לנו צוהר אל ההיבט האמנותי של שידת דרוויש. הוא מצהיר: "~rזw ידה א ' הב את הפדוזה והתמונה · ספוגסניות ה~לףמה; ללא ירח של רטוריקה: ו~~~ יחפה תלכי , ססדףז נוטש~ את הזד ו גרת r a החויה": · ה~לים, והמשקל ישבר בשיא לאמוד: המשודר מעדיף את הניסוי הספונטני בפרוזה ואת התמונה לף~ת • הסוד והמסתורין 1 שהיא יסוד מוסד של כל יצירה אמנותית הנאמנה לחוויותיו של המשודד. הזדווגות המלים היא הפן הארוטי 1 ההפריה הרוחנית, ילדי-דוחו של המשודד 1 (דאה "התנצלות" של סוקרטס> המפחש את הנסתר בנגלה ואת הסתום במפורש. התעלומה, הסוד והמסתורין הם חלק בלתי גפרו של החויה האמנותית. בלי-משים אתה נזכר בתיאור של בריאת-העולם בשלביה הראשונים, כפי שבאו לניסוי מופלא בתיאורו של איוב: "בגיחו מרחם, יצא, בשומי עגן לבושו וערפל חתולתו" .)ח"ל< זהו ספד-שידה מעניין ומרתק, הגם שכאמוד 1 אין בו חידוש ממשי מבחינה תמטית. התרגום משובח ונהיר. המתרגם הצליח להעביד אלינו את החויות הפיוטיות של המשודד בלשון גאה, על רבדיה השוגים. יישר כוחו! גם ההוצאה "בבל" ראויה לשבח על הצורה הגאה, הניקוד והעטיפה המרשימה. • שמואל רגרלנט מרץ 2000 1 ינ: כ; ~ ~ ו~ 5 1 מחמוד דרוויש: שחררו אותי תמדיקטטור "הקריאה מראש" של ישירת יעקב בסר ומחמו המזח ע'נאים י.ב: כמה מלים על הספד החוש שלך, שהופיע באחרונה בעברית בתרגומר של מחמו ע'נאים: נתעכב על השם: "ערש הנרכריה", אשד נשמע מבחינה צלילית פו~טית כארץ חנוכדיח, וישנו גם שיד בשם חזה בתוך הקובץ. אבל "ערש" הוא גם ערש וווי, או ערש הכאב. משחו כמו משכב הכאב או מיטת הכאב. זה גם ערש האהבה. זה גם ערש של ילה כמו נוברח של תינוק. אני מניח כמובן שחמטאפודח של השירים יכולה לחיות כל זה גם יחד כולל האומה. t ייתכן כי התרגרם של המלה לעברית מוריק וייתכן שלא. איני יודע. אבל הרבה קוראים ערבים חשבו - לאחר צאת הספר לאור בערבית - כי מדובר בניתוח מעקפים שעברתי , וכי אפשר שמדובר בערש המחלה. אולי בערש הכאב. אני לא יודע בדיוק למה התכוונתי כשהתחלתי לכתוב את הספר , בעצם רציתי לדבר על רציף הנרכריה: אבל אחד החברים הזכיר לי כי הוא מכיר יצירה אחרת המדברת על רציף הנרכריה. אולי רציתי לתת משמערת ארוטית מיוחדת בשימוש במלה ערש, למרות שהשירים אינם ארוטיים. אפשר גם שזה כך ואפשר גם שלא כך. אני רציתי לדבר על הנרכריה יותר מעל הערש אר על החדר שלה. י.ב: יש בקובץ שיד בשם "אוץ חנוכויח, אוץ השלווה", האם ניתן לשלב בין שניחם? אי אפשר לשלב, אבל זה גם אפשרי בהחלט. כי המדובר הוא בפסגה של שני עולמות של גבר ראשה. כל אחד נושא את זהותו ואת עולמו , ואין אפשרות להתעשת, במיוחד לא באהבה. ככל שהאהבה מעמיקה, היא מגלה גלות בין שתי העולמות, רכל צד שומר על היתרון שלו ועל ערש השלווה שלו , והארץ הבטוחה שלו: אבל גבר ואשה לא יכולים להתערבב ולהתאחד לחלוטין , מבלי שיאבדו את זהותם. לכן אני חושב שכל סיפור אהבה הוא סיפור מפגש בין שני זרים. מה עושה האהבה בהקשר זה? היא הופכת את הזרות לדמות אחת, וזו , לדעתי , תופעה מסוכנת ביותר . האחד בולע את השני . לכן זרות צריכה להיות חלק מהאנושיות שלנו , במיוחד במאה הזאת. להודות בזרות - זה מה שהספר רצה לעשות. להודות שכולנו חיים בתוך זרות. מ. :'ע אפשר לטעון כי חל שינוי בלשונך הפיוטית, וזה בולט במיוחד בקובץ האחרון שלך "ערש הנרכריה" . הקובץ, בסגנונו השונה, יכול לסמל תחנה או מגמה חשובה בשירתך, שאני טוען - כמי שמכיר את המקור - שהיא החלה בספרך "אחד עשר כרכבים" ואחר כך נמשכה בספר שלפני t האחרון "למה עזבת את הסוס לבדר?" t וכעת בספר החוש. זוהי התמה המרכזית בעבודה שלי - הגלות והזרות. אני חושב שזה לא רק בשירה שלי כי אם גם בשירה הלאומית. מ. :'ע וזה דווקא בתקופה שיש בה חובה מן חיסרו של חשיבה למולדת, ואולי גם קצו של מצב חזרות, בהקשר הלאומי, לאו דווקא האישי? זה לא שייך . אין מה לדבר על הקשר שבין השיר לשאלה הלאומית. להיפר . אולי בכוונה אני רוצה להינתק מן הנכונות של הקורא שהיא מכוונת מראש - לקרוא את השירה שלי על אהבה כאילו חיתה על אהבת האדמה. אני נזהר מזה תמי.ד על האהבה צריך לקרוא כשהיא משוחררת, כלומר: אינה מרותקת לכבלי המקום. אמנם האהבה אינה מנותקת ממקום או זמן או נוף: זאת אינה מלה מטאפיזית, אבל כל השאלות האישיות מתעוררות כשמדברים על אהבה. י.ב: כאשו ביאליק ריבד על אחכה אמדו שהוא מתכוון לארץ ישראל, וכשהוא מוכר על ציפור המתרפקת על החלון, למשל, זה מסמל נטיח לשלום בארץ ישראל. לקוראי השידה שלך קווה משהו מעין זה. איך אתה דואה את התופעה? הקריאה הזאת רודפת אותי כל הזמן. כשהקריאה מותנית מראש, קשה לצפות לשינוי בטקסט. זה מפריע לי מאו.ד ואולי גם כתבתי ספר שלם על אהבה, כדי לשנות את הבטיח להתייחסות הקבועה לשירה שלי , זאת שתמיד מפרשת את המטאפורות שבה, פרשנות פטריוטית ולאומית ומנסה למצוא את הקשר לאדמה ולמאבק על האומה. אני לא מכחיש גם את מציאותו של מישור מעורפל וסודי אבל זה לא הנושא המרכזי . מ. :'ע אפשר לומר כי כאשד כתבת את הספד חזה "היו לך שתי עיניים", אחת שפנתה אל הקורא הפלסטיני הערבי, וחשביה אל הקורא הישראלי? לא חיתה לי עין שפנתה לעבר קורא כזה או אחר . אסור למשורר לחשוב על הקורא בזמן כתיבה. :'ע.מ אם כן, אתה מאסת בפרשנויות הפוליטיות לאהבה שאתה כותב עליה? אני מנתח לאחר מעשה. ולא בזמן הכתיבה. אולי בתת ההכרה זה נמצא. אבל בזמן הכתיבה אני לא מתחשב בקורא בכלל. יש להשתחרר מהדיקטטורה של הקורא. רק לאחר כתיבה אפשר לדבר על הקורא. כתבתי את "ערש הנוכריה" מפני שרציתי להשתחרר מסיפור אהבה אישי • כשאתה כותב על נושא, אתה משתחרר ממנו . אבל השפה שלי - אפילו אם המדובר הוא על אהבה - מלאה בדברים אחרים. אין אהבה נקיה, שאין לה קשר עם החיים והמציאות. י.ב: חייתי מבקש לחזור אחודה, לאוטוביוגרפיה שלך. מתי דאית את עצמך כמשודד? אני עדיין לא רואה! 14 גליון 241 ~ י.ב: מתי התחלת לכתוב שירים? הקומוניסטית, שסענו נגדי שאני סוסה עכשיו' אולי זה היה טיפשי להקדיש מאמץ בגיל עשר אולי. בגיל עשר חלמתי להיות ומנתק את עצמי מעולם הכפר וכי אני כותב רב כל-כך להעלאת המקום לרמה מסאפורית משורר . משורר באותה תקופה היה בשבילי סימבולים מעורפלים. הם הבחינו בנסיה כזאת. לו הייתי חופשי לחזור למקום, אז לא מעין אביר' אשר מסוגל לומר דברים יפים האחרת שלי' ואז הבנתי שאולי התחלתי הייתי צריך לכתוב עליו כך. אני יכול J H ו להתקרב אל הדרך הנכונה. י.ב: לאחרונה שמעכו מפי פרופ' ששון סומך שאתה ואדוכיס כחשבים לשני המשוררים החשוכים ביותר כעולם הערבי כיום. איך אתה מקבל את חרירוג חזה. שמעתי את דברי ששון סומך' שהוא סמכות בספרות הערבית, ואני גאה במה שהוא אמר' ובכך שאני ראוי למקום הזה. אדוניס אינו משורר פלסטיני כידוע, אלא סורי שהתגורר בלבנון ועכשיו הוא חי בצרפת. הוא נחשב אוונגארדי בשירתו ותרם רבות להתפתחות השירה הערבית המודרנית. אם תסתכל עכשיו על מפת השירה הערבית, תמצא שני אנשים שמשפיעים ואפילו מהווים זרמים בתוך אותה מסגרת של מודרניזציה: אדוניס ואני. אבל לא נוח לי לדבר על זה, כי זה מביך אותי. ככלות הכול' לא יפה לדבר על עצמי! אני מניח כי ששון סומך רצה בדבריו אלה להוציא אותי מהמסגרת הצרה של משורר לאומי או לאומני. י :ב. חגלות תופסת מקום כרחב וחשוב בשירתך . כלומר: ניתוק מהארץ~ מחמולות שלך במובן השייכות למקום הלידה לפחות. זה כרוך בחרבה מאור אמוציות ומקבל וגש ברור בשירתך. כפי שאני הצלחתי ללמוד מהתרגרמים. האם באמת מקום הלירה כל כך חשוב לאום כמו חמולות היומיומית. הפונקציונלית שלו? זו שאלה מעניינת: מבחינה הומנית המקום חשוב. אבל הוא לא קדוש. אם לא היו הנסיבות ההיסטוריות כפי שהן עומדות אבל לא כל כך מובנים. י.ב: אתה זוכר שתיים-שלוש שורות ראשונות שלך? קשה לזכור . אז כתבתי בכלל שירים קלאסיים, וחיקיתי את השירה שלמדתי . בעצם, תמיד חלמתי להיות משורר. אבל כאשר נהייתי משורר' התברר לי שכל מה שכתבתי' ולמרות כל מה שכתבתי' עדיין לא התחלתי. כאילו זה השיר הראשון שאתה כותב, וגם השיר האחרון. אני לא חושב שאני צריך בכל פעם לשנות את הסגנון שלי כדי להגיע אל השטח שקוראים לו "שירה טהורה", שהיא לא קיימת בעצם, א~ל צריך לשאוף להגיע אליה. לכן אני עוד לא רואה את עצמי כמשורר . י.כ: בסוף שנות השישים~ תחילת שנות השבעים. השתייכת כעצם לקבוצה אינטלקטואלית בתוך מק"יי שכמרכזה עמד אלכסנדר פן. כיצר אתה מעריך תקופח זו מבחינת הכתיבה או חורך הפוליטית שלך? זו חיתה תקופה חשובה מבחינת התודעה הכללית, אבל אני לא חושב שחיתה לכך חשיבות מבחינת האיכות הספרותית. אז היה זרם חזק מאוד בשירה הבינלאומית, שהחזיק בתפיסה שהשירה אמורה לשקף את המציאות וחיתה למשוררים אמונה חזקה בתיאוריה, שבאמצעות השירה אפשר לשנות את המציאות. זה לא היה חלום מרקסיסטי כי אם חלום רומנטי. לשירה עצמה נגרם נזק מכיוון שהיא לא מצאה זמן להסתכל בראי האישי שלה. היא כל הזמן חיפשה דרכים לרצות את הקהל ולשקף את המציאות, בלי לשים דגש מיוחד על האספקט האסתטי . זה קרה במיוחד עקב השפעה גורפת של בזים חיכמת ומאיאקובסקי וחלק משיריהם של אראגון וברודה וברטולד נובט. באותם הימים הייתי תחת ההשפעה ההיא, ולקח לי הרבה זמן להשתחרר ממנה. י.כ: כלומר~ רצית להשתחרר מההשתייכות לזרם הבינלאומי המרקסיסטי בספרות? אני לא כל כך הבנתי מה זה מרקסיזם בדיוק. הבנתי יותר מה זה קומוניזם. וזה לקח זמן. למה אני מתכוון במלה השפעה? השירה אינה ריאקציה מיידית וברורה למציאות או לדרישות החברה. יותר מאוחר למדתי' שהשפעת השירה אטית מאוד והיא לא יכולה לבוא בצורה הפגנתית כפי שלמדנו בהתחלה. על עצמי למדתי שהשתייכותי לקבוצה הזאת היא מבחינת פיתוח התודעה האנושית והפוליטית הכללית. מעניין' שמאז פרסמתי את ספר השירים שלי' הרת קפת י על - ידי מבקרי המפל גח לכתוב על תבניות נוף מולדתי וילדותי' ועל כל השאלות הקשורות בבניית השיר עצמו' כי הוא הד של ילדות והוא כשלעצמו גם ילדות השפה. זה משהו יותר מסובך. הקשר אל המקום מסבך את הבעיה במזרח התיכון וגם מספק, בשירה, חלק מהפתרונות לשאלות המסובכות, כי אין שיר שנולד מחלל ריק. אולי זאת עילה אבל כל נושא הוא עילה לכתיבת שיר • השירה, מה צילם: מחמד חמזה ע'נאים מסותה? לכתוב שירה סובה! וכל נושא פשוט, או קדוש, לאומני , או הומניסטי הוא עילה לכתוב שיר • תנו לי לחזור עכשיו למקום שלי' אולי אפסיק לכתוב עליו • לפלסטינים אין מולדת אז כמובן שהם מדברים עליה כמסאפורה וכמציאות באותו זמן. :'ע.מ ככתב עליך פעם. שכאשר בעיית פלסטין תירתפי מחמור דרוויש יחזור לחיות משורר "נורמלי", ואתה דווקא התקוממת כגו חוברים האלח וטענת שתמיו חיו וישכם נושאים לכתוב עליהם. וכי אתה משורר וסופר לא רק מפכי שחמולות שלך איכנה או מפכי שהעם שלך בגלות. ועכשיו אתה אומר: אם אחיה חופיש. אכתוב אחרת אני לא אכתוב על הנושא בצורה הזאת. הנושא הזה אינו כובש את כל השירה שלי • אני כותב על הצד ההומניסטי ועל החוויה האנושית שהתחילה מהחוויה האישית שלי • אני לא מקדיש את כל השירה שלי לשאלה איך להחזיר את פלסטין. אבל אני רוצה להתייחס להנחה שלך' שאם לא תהיה הבעיה הזאת, לא אהיה עוד . משורר כזה ואחזור מרץ 2000 להיות "משורר נורמלי'.' כל אחד חולם על נורמליזציה. גם המשורר . תשאל את שימום היני אם היה נולד בתימן לאמא שוויצרית ולאב יהודי , על מה היה הוא כותב? איני יודע. זו שאלה היפותטית. במובן מסוים אני חזרתי לפני ארבע שנים. האם הפסקתי להיות משורר , או אולי התפתחתי? אני חושב שהתפתחתי. אני מרגיש יותר משוחרר מעול הדרישות הלאומיות המסוימות האלה. מ . עי: אינך חושש להפסיד קוראים בגלל השינוי הזה? יש אירוניה בעניין. זה 15 שנים ואני מותקף על-ידי המקהלה המדברת בשם הקוראים אבל לא קוראת בעצמה - השירה שלי יותר מדי מתוחכמת וקשה לפיענוח, וכי המטאפוריקה שלי מתפתחת והקצב משתנה ואני עומד להפסיד קוראים. אבל בכל פעם שאגי מפרסם ספר , יש יותר קוראים. כאשר אני הולך לערב שירה, בביירות למשל , כך קרה רק לפני חודשיים, אני נוכח לדעת כי ככל שאני מתפתח נוספים עוד קוראים. אסור להניח שהקורא אינו קולט כלום ממה שהוא קורא. הקורא הוא אני ואתה. הבסיס התרבותי של הקורא מתרחב אף הוא, ובסך הכול , אני לא מפסיד קוראים. ואם אפסיד כמחיר לכך שאני מתפתח - אני מוכן לזה. אני מעדיף להתפתח. י.ב: אגב קוראים - אתה יורע שחלק גדול משידתך דאה אוד בתוגרם לענוית. הונה מתרגמים תידגמו אותך לענוית. אתה מקובל מאור בקוב קוראי העברית. למוות שיש לך הרבה מתנגדים. כמובן על רקע פוליטי. אתה לא מקובל כאישיות פוליטית. אלא כמשודו. מה זה עושה לך כארם שנולו פה. שהתבגר למעשה במדינת ישראל. עם היחס האמביוולנטי של החברה הישראלית? בכל הרעש הזה סביב שירתי , יש משהו מעודד בכל זאת. הוויכוח מתנהל וזה חיובי . כלומר , יש צד שמוכן לקבל את הטקסט הזה ולהיווכח כי הוא נוגע לאותו מקום שעליו מדבר גם הטקסט העברי . אפילו אם יש מאבק על השליטה במקום. זו שאלה פוליטית. כמה פעמים אמרתי שכאשר אני קורא את נתן זך או יהודה עמיחי ואחרים, לפעמים אני רואה את עצמי בטקסט הזה. כי מדובר באותו מקום, אותו נוף, אותם פרטים, אותם פרחים ו גם חלק מהמהלך של המודרניזציה בשירה. חלק מהוויכוח הגלובלי על השירה. זה גם מוביל אותי לחשוב שאני עדיין במקום מבחינה תרבותית, הייתי במקום, ויצאתי מהמקום, אבל איני חושב שהמקום יצא ממני. הצלילים של המקום, הוויכוח, אפילו עם התנ"ך והספרות היהודית עצמה, הוא עמוק בתוכי. אני מושפע מאוד מהתג "ך , במיוחד משיר השירים ומקוהלת. אני חושב שלשני הטקסטים האלה השפעה גדולה על הרבה משוררים גדולים בעולם. אי ••••• גליון 241 ו~ s ~1 ~ 16 אפשר להתחמק מהעוצמה של השאלות הפילוסופיות שמעלה קוהלת. י.ב: קראת את שיו השירים? בוודאי, ואפילו ניסיתי לכתוב אותו פעם מחדש. אבל התברר לי שאסור לשנות טקסטים קלאסיים. אפילו טקסטים יווניים. אסור לעשות מודרניזציה לטקסטים קלאסיים כל כך חזקים. לכן הפסקתי לנסות לכתוב מחדש את שיר השירים. אני שמח להיות חלק מהוויכוח על השירה ואני שמח לראות שאני קצת מקובל על הקורא העברי . אבל אני קורא לקוראים בלהט - לשחרר · אותי מהתמונה הסטריאוטיפית, מהקריאה ומההגדרה מראש של כל הטקסטים הספרותיים שלי. אספר לך סיפור מעניין. לפני ימים קראו בסלויזיה שיר מתורגם שלי , שלא היה במקרה שיר על מקום או זמן אלא על הקורא שרוצה לרצוח אותי. זה שיר על הדיקטטורה של הקורא: איך הוא רוצה לקחת אותי לגיוסה שלו ... העיתונאי אמר שזה שיר ש"מותר" לקרוא, בעוד שהשר יצחק לוי מהמפד"ל ניסה לפרש "מה מסתתר מאחרי" השיר הזה! הוא מנסה לפרש את הסמלים שלי , ולטעון כי הרוצח בשיר - "זה אנחנו , היהודים"! -אם יש רוצח בשיר' זה אנחנו! הוא אומר. זו קריאה שהורסת את הקורא ואת הטקסט. זה כמו אצל הקורא הפלסטיני , במקום שבו יש אהבה, הכוונה לאדמה. במקום שבו יש אשה, הכוונה לאדמה. מ. :'ע אז חבורות חזו מקוממת אותך או עושה אותך עצוב? יש לבורות הזו שתי השפעות: אחת, זה מפריע לי , חשביה, זה גורם לי לחשוב שאני אחראי לזה. אני גרמתי להבנה הזו , בכך שלפני שנים הגזמתי במיזוג בין אהבה לבין אדמה, בין אשה לאדמה. לכן אנשים נסו להבין שאני רומז תמיד למשהו מעין זה. מ.עי: אפשר לומד שאתה נזהר יותר היום? אני יותר זהיר. אני כותב את השיר שלוש פעמים. פעם אחת כשאני כותב בצורה חופשית לגמרי , ובפעם השגיח אני מפסיק להיות משורר והופך להיות גם מבקר , ואז אני נזהר. בפעם השלישית אני משנה דברים, כדי שלא יובילו לקריאה מוכנה מראש. י.כ: זח המקום לשאול את חשאלח הלא כל כך נותח אולי - אתה פרסמת פעם שיר פוליטי, מאור קשה. שיר שלא ראיתי כספר שלךי ובו אתה קורא ליהודים לצאת מכאן ובו' ... זח חיה שיר יוצא דופן. האם זח שיר יחיו מסוג זח? האם אתה נסוג ממנו מכחינה פואטית או פוליטית, או שאתה עומר מאחוריו? השיר הזה לא נכתב כשיר. זה שיר שבא מתוך זעם שאין לו גבול , כאשר ראיתי בטלויזיה הצרפתית איך חיילים ישראלים שוברים באבנים את עצמותיהם של נערים פלסטיניים. זאת התמונה המפורסמת ביותר בעולם, והיא מסמלת את הדיכוי שלנו • כתבתי את הטקסט הזה כמחאה, כאילו היה מין אבן • אבל הוא לא כוון כנגד יהודים או לישראלים. זה מכוון לכובשים. זה שיר אינתיפאדה, והוא לא משקף את הקול הפרסונלי שלי' זה הקול הקולקטיוי של עם זועם המתנגד לכיבוש, הדורש באופן טבעי מהכובש להסתלק. בשיר הזה אני אומר: תסתלקו מכל החיים שלנו , ולא משרטט מפות של נסיגה. כלומר , השיר מאוד ישותי. אני לא מציין מיהם הכובשים. אני לא מציין את זהותם של החיילים. כובש צריך לצאת. לצאת מכל דבר , מהמלח, מהקמח מהים, מהיבשה. כך אמרו לכובשים כל העמים שהיו תחת כיבוש. השיר הזה פורסם ב'ידיעות אחרונות.' אחרי שלושה או ארבעה חודשים, בא יצחק שמיר ועורר את השאלה בכנסת, לא לפני שהוא הוסיף;חיבר שורה משלו בשיר ואמר: "קחו את מתיכם והסתלקו ..•" זה לא קיים בשיר. אבל אם אתה שואל אותי אם השיר הזה משתלב עם הפרויקט הפיוטי שלי , אומר לך שלא. זה שיר חריג. לכן הוא לא נכלל בשום קובץ שירים. אני לא אומר את זה כדי להתנצל. אני מדבר על איכות פיוטית. אבל כל הוויכוח הוא ויכוח פוליטי • אם מנהלים ויכוח ספרותי , אהיה הראשון שיצביע נגד השיר הזה מבחינה ספרותית, אבל מבחינה פוליטית אני צריך להגן עליו. האינתיפאדה התחוללה בשטח שהיה ידוע לכולם היכן הוא. זה לא היה בקפריסין , גם לא בתל אביב. השיר היה מין ניסוי של סולידריות עם האינתיפאדה. י.ב: כקורח זו ברווח. מה שהפריע לי אישית בישו הזה, היה הביטול הטוטלי המוחלט של הצר שכנגד . הרי החברה הישראלית מאוד מורכבת ... שם חיה ביטול מוחלט. לא שיו מחאה נגד הכיבוש בלבד או הכובשים בלב,ד או אפילו נגד לובשי חמרים, אפילו לא נגד הפוליטיקאים בלב,ד כי אם נגד העם כולו. לכן הוא נתפס לא כמבטא מאבק לאומי צודק אלא כמבטא מאבק טוטאלי נגד העם שכנגד . חבל שזה הרושם שהשיר הותיר על אדם כמוך. אנחנו מוזמנים לשאול שאלה אחרת: האם האלימות בפועל מצדיקה אלימות במלים? זו שאלה ספרותית. אסור לשירה לשנוא. אסור . אפילו אם אתה מדבר על האויב הכי נפשע, המלים לא צריכות לשנוא בצורה ישירה. הן צריכות לדעת איך לשנוא את המעשה הבת עב ואיך לשמר מידה של כבוד לאספקט ההומני של העושה את הדבר. אם שונאים לא רואים את האמת. מ. :•ע הטענה של הישראלים, כמרומניי בהקשר לשיר הזה, היא לא רק נגר האמידה Hil ~1 לאיש בישראל לשאול את השאלה מחדש. גם לא לערבים. אבל ההזדמנות לשלום אינה בטוחה. איש לא בטוח שהיא תישאר • אם ישראל תתנהג כפי שהיא נוהגת, לא יהיה שלום המבוסס על בסיס מוסרי ותרבותי. קל מאוד לעשות שלום בין כל מזיגות ערב וישראל . סכסוך על גבולות אפשר לפתור . אבל בקשר ליחסים בין הפלססיג ים לישראלים, אנחנו טוענים אותן טענות, וטוענים לאותה אדמה, אותם שמים, אותו אוויר ואותם המים. אנחנו לא חיים כשכנים אלא על הצד השני. מתחת לישראל ישגה פלסטין • הגיע הזמן שהישראלים יעשו חפירה ארכיאולוגית וידעו שמתחת לישראל , לשפה, למטאפורה ולסמל , יש ישות שלא הכירו בה קודם - הישות הפלסטינית. הארץ הזאת לא חיתה ריקה במשך אלפיים שגה. ההיסטוריה עשתה עוד מהלכים זולת ההמתנה לשיבת היהודים לכאן. הציונים החלוצים לא ראו את זה ולא למדו שהיה כאן עם אחר • השלום בין הערבים לישראל אפשרי , אבל עם הפלסטינים הוא מסובך מבחינה תרבותית, כי ישראל חייבת לקבל לגיטימציה מוסרית מהפלסטינים, מפני שהם היו הקורבן הראשון של הפרויקט הציוני • זה כאב עמוק. אבל אי אפשר להתחמק מזה. יש אומרים כי כאשר הישראלים יהיו מוכנים לפשרה מכובדת עם הפלסטינים, כאשר ישראל תכיר בעם הפלסטיני וחלק מהזיכרון הקולקטיבי שלה יהיה מודע לכך שמדובר בעם שיש לו זכות, וכאשר יפסיקו לנסות לתת לו "בקשיש", כפי שמגסה ברק עכשיו או כפי שגיסה רבין לפגיו . רוב הישראלים עדיין לא רואים בפלסטינים עם, הם רוצים רק שיתוף פעולה בטחוני. יש להכיר בעם הפלסטיני ואפילו לבקש סליחה. זה מעיד על כוח, כשאתה מתנצל. ואז תוכל האינטליגנציה הערבית להאמין שפניה של ישראל לשלום. ואז יהיה האתגר מבחינתם של הערבים, אם הם באמת בעד שלום או לא. אבל עכשיו הערבים איגם נתונים במבחן. הצד שנמצא במבחן הוא הצד הישראלי. י.ב: הצער הראשון כבו נעשה. שני שירים שלך נכללו בתוכנית הלימודים הישראלית. האם זה עשה לך הוגשה טובח? זה צעד טוב, חיובי. בניגוד למה שהימין סבור' לא עושים כאן טובה לאיש. זה גם לא ויתור . אבל יש כאן צעד צנוע. י.ב : חיית רוצח לגוו בישראל? עכשיו לא. יש לי תעודת זהות פלסטינית ודרכון פלסטיני לכן אני לא יכול לבקש את זה. קיבלתי באחרונה היתר כניסה לביקורים משפחתיים. י .ב : אז אתה מוזמן לכקו בביתי ונשמח מאור אם תענה בחיוב. תודח ובה לך. • הראיון התנהל בעברית, והוא נערך במשרדו של דרווי ש, ב"בית ח'ליל אלסכאכיני", ברמאללה צילם: מחמד n מזה ע'נאים אבל, אני מקשיב היטב וגם מעריך את הפעילות של אנשים בתוכה. אני חושב שאפשר להגיד כי בימים אלה נעשה מחדל בעניין השלום ובעניין המשא ומתן והעתיד והאפשרות של בניית שלום שיהיה מבוסס על מינימום של צדק. בנוגע לזה יש מחדל בפעילות. י . ב: מרוע הסופדים הערבים וגם הפלסטינים פחות מעורבים בפעילות פוליטית בכיוון השלום והפיוס בין שני העמים? ממשלות ישראל , מאז תחילת תהליך השלום, לא נטעו בקרב האינטילגנציה הערבית אמון ברצינות הכוונות שלהן , העולם הערבי חש שהממשלה הישראלית מנסה להשיג בשלום מה שלא השיגה במלחמה, וכי היא לא כל כך רצינית בעניין השלום. שום דבר לא מתקדם. ממשלת ישראל רוצה נורמליזציה לפני שמגיעים להסדר כלשהו: להתחיל הפוך: אהבה, נורמליזציה, יחסים ביורוקראטיים, ואחר כך מו"מ. יהיה אתגר רציני לאינטליגנציה הערבית אם הקונסנזוס בממשלה הישראלית ובחברה הישראלית יהיה - שאופציית השלום אינה כופה מלחמה על עם אלא עם הכופה על הממשלה שלום. האופציה של השלום בישראל לא כל כך ברורה בתודעה של האינטליגנציה הערבית. לא מאמינים לישראל שהיא מאמינה בשלום. זה פער עמוק מאוד. ועומדת לפניהם דוגמה אומללה מאוד - המו"מ בין הישראלים לפלסטינים. לכולם ברור מה ישראל רוצה מהפלסטינים. היא רוצה לתת להם לכל היותר חצי מהגדה המערבית, ואת רצועת עזה, ללא שום ריבונות. זה לא מספק את השאיפות של העם הפלסטיני . עם זה, הפלסטינים וגם העמים הערביים, כבר קיבלו את קיום ישראל מבחינה מחשבתית. אסור הבוטה, הטענה היא, שהמלים מכשידות את הקרקע לאלימות. אלימות פיסית מביאה לאלימות במלים. אבל אני חושב שהכיבוש אחראי לזה יותר מכל המלים שנאמרו נגד הכיבוש . אבל זאת שאלה מאוד פרטית - מהו השטח של השנאה." י.ב : אתה צודק בכך שהשימוש כלשון הגלויה, כמלה הגלויה, כנשק כיצירה ספרותית- פוליטית מחליש את האמידה. הפגיעה הקשה שהשיר הזה פגע נבעה מכך שהמלה לא חיתה גלויה, אלא מטאפווית. וכשאומדים למשל : צאו מהים. או קחו את מתיכם (כטקסט העברי השווה הזאת כן חיתה), המשמעות היא לא בעצם האמידה. כי הכוונה לא חיתה אופרטיבית פשוטו כמשמעו. כשהמוות הופך למטאפווה, והקורא סר גו את הפערים - אז זה פוגע . ואתה חדי מאסטו בשטח המטאפווה . אני חושב שדיברנו הרבה על העניין הזה. גם בהזדמנויות אחרות. אם הם לא יכולים לשכוח, אני יכול לסלוח! י.ב : אתה מקורב במידת מה לחברה הישראלית. חלק גדול מהעולם הספרותי נמצא בצר זה של המפה הפוליטית - שתי מרינות לשני עמים. התמיכה בסיסמה הזאת באה בעיקר כחובה מאנשי דוח, יוצרים. אמנים ובו'" . בזמנו הקמנו יחד עם אמיל חביב ואחדים את "וער היוצרים" וחתמנו על חוזה שלום כין ישראל לפלסטין . אתה מדגיש קשו לקבוצה הזאת. לזדם הזה כחברה הישראלית? אני לא שייך . אבל לו הייתי אזרח ישראלי , הייתי שייך. אני מרגיש הבנה עמוקה ואולי קירבה לקבוצה הזאת, למרות שהיא לא כל כך שקדנית. יש לי הרבה ביקורת עליה. 2000 מרץ י:ן( s ~1 ~ קארל לרברמירסקי מגרמנית: מכפרו וינקלר פסח המוות ;?Q ח ם ע~~~ ~~· זיי ס~ליל ע.ד:ז ;ב~:. . השכחה רזפ~ם ~ל.ם . . T : • ·· ז בכבדה :פמ; מלח, -:· : : זית · של עצי TZ\ ~מים זה עז-רה. T -:• • : -· •• :-:• ~ד:ז ~רימת ס'קךי;ת ~9 ז-ר;ךית בכמ; פריחת עצים בלילה T : --• " -:• : והפנים החורים. i. ד~ז :~~ל~ ~וזיה · הלחם ?נאח;ר . •,~לצ של T הלחם ". :· הגירוש ם;ק~~ ;ב~ ~ד 7 ~י זייז ע;ן :p ל~ם סרס~ ~ת ס'~סה ס'ק~ה ח~~יק~ זית ע~ר סזל~ת w לי :· . • מה ש;תים הענבים ז-רל~ מנע~לים . . מאלפי •אגזפ~ם • : -T • T סאן ויטווה . -:-.. : -: ~t ~ןם ז;סר סךח.ק ~ל ~ר ? שאינם י;דעים ובר מה שר;ת הנער;ת הפ;לנ~;ת • T -T :-T פ;ךם ג~~נ~ ~'~ך;ז.ןיסז ~חיר;ת ~ל ~רו על פרחים .בכחל; c לאור ח;~ת ס f לא ק~~ i ם ·~ ;בר~: i ~י זייז ע;ן :p ל~ם. דמ~ע ע;מןים לבנים iזפ: ונים ~י~ר;ת ~ל י~~ 1?-. • אמא גטו ורשה י~~ סא;~ןיץ ~לי ••:-- : שמש · באחרי צהרים שם~פי T -ז: •••:•:• נ;ךךים האפר :• •• T ~אן סם לס,מ~ זrב'גנ של מסרים .: ". :· -: :p ~לא ~ןה רדי הן~ לכס ף~ן יס~ ;נייז~~~ו ויל~ ף~ יס~ ןא~סם~~,~ ןא~ םס ~בדס ה.ליזw~ ~ארק םיד~ה: לע תנמ ח·צרל. -: • T : ס;ף ס;ף לךצ'ם אמ~נה הנה שטח נרחב ~ש~ל.י סדדר ~ךח ~חל מעליו מר nב.''השמ;ם T :·: ••זז על ~ן סדקי~ זיינ; נ;ןן ע;ן ז- -· ;ב~ ה~~ב~~ ם;ק~~ס~ j? ןש 18 ••••גויון 241 IJ ~1 ~ 19 רנה גנרסר פרסום ראשון • עצים ז;ממים . : ... ס;ע,ךים נגלי הנחל. ---.. -: סוד סתף~ל להתפנ;ת ~iw ה p זה ~!f למ;ת ססז המ;~ג;ת : -: ~וא~ףו וr~סןף יק ע~י ס;ן נזלת אמ;תן -:• T : משחק סקווש ה~~~ • ~~סק 9 .קו;ש והא;הבים • • T : ך '~ " .; נחנטים • T : •: ~קיו;ת אהב;תיהם א,;:,·~ ~ל !ם ... :-:· • אסלנסיס ~ל_נמלים • T : •,• ~ק~ה תחת וגלי -1 -- נאומה. T ך T T • א;ר במראה T -: : נסףפה T : ך~~ם w ח;ר. • ~צףב ~~יס כלב שנזנח -·: ". ". :· בשגרת .ב;חר-יל~וln : .. : חתולה קטנה חתףלה T : ק~~ה שספףנה T : :• בביתה T •• : התיחמה. T :-:-• היא חפשה ~ך~ל ·T : ci'זס?~ על הרצפה, ~בנעל :בית -· --: ישנה. TT : היא חפשה T : • • ;עת;ן' 'ן;פ.ל~~ ~י~~ף ~ע,לה של אשה. T • :• ךהףא לא !א; <החתףל> T :• • ע,ד:ז א;~~ים א;נ:וי ע,ד:ז י~~י~ ?גם ל'ךא ע,טףף ך~רים ס;~~ים ~י;r.יר. ע,ד:ז ר~~ לי ל ry י;ת ~ךה סר 1 ש ףןב;ןה. ףבתמימףתי להשתכר מ~:לג, מזרכ : ים וס~יסים י :•:••:T•:• אשר זה מכבר כרסמף ס;פית • : : • T : • :• .'' : ~ת ך 9 ן-ר~סב של העתיד • T ."' :• • ס~פ;ר קך~ה ה~~ ף~~~ ף~~? ~~ילד ת; 7 ד;ת סע;לם בלי לשיר • T • : קארל לונומירסקי 1 המשורר נשפה הגרמנית, בן · למשפחת אצולה פולנית עתיקת-ימים, נולד ב 1939 נהאל שבאוסטריה, גדל והתחנך נאיגסנרוק. · ב 1962 עקר לאיטליה וגר מאד ליד מילגו. את ספרו הראשון "דממה היא מדת המרחב" פרסם בגיל שלושים. הוא עורר את תשומת לבם של יוצרים בעלי שם כגון קארל פרפר 1 ד'אן אמרי ווונו קראפס. לובומירסקי פרסם כעשרה ספרי שירה וספרים אחדים בפרוזה ודנה נפרסים ספרותיים חשובים. שיריו תורגמו לשפות רנות. שירתו של לובומירסקי תמציתית וחסכונית. הוא אינו מרנה במלים. רבים משיריו כוללים שתיים או שלוש שורות בלבד. דווקא בשירים הקצרים האלה הוא מצליח להאיר מצבים אמיתיים מהחיים באופן משנגע ביותר. שירתו עוסקת במגוון נושאים והיא בעלת מסען הגותי רב. הוא מרנה לצייר במלים תמונות זהירות, דקות קווים. לכאורה הוא שומר על מרחק אך למעשה שירתו אנושית מאוד וחמה לפעמים הוא מתבטא בהיסוס ובזהירות: "ציפיתי/ שמאחורי השירה יאיר אור/ והיה חשוך; אולי האשמה בעיניים שלי?" הוא היה ונשאר גרוד תמידי 1 סקרן 1 פתוח. את עצמו הוא מכנה "דייר משגה של החיים". למעשה הוא שייך לכל מקום ולכל אדם. מ.ו. רנה גגוסר היא ציירת. השירים הם מתוך ספר העומד לראות אור • מרץ 2000 ((:ו s ~ ~ * הנשמה והשמים (העדה) כמה גדול החשש הטמון בדברים האלה מפני כרחם של השמים וכרכביהם, אבל הרי לא רק שמים ממירים אנשים המפליגים אל מעבר לים אלא גם ארץ. למה אם כן לא אמר , אותר דובר ללא שם בדירן הנזכר על דרכי הגאולה, terram et caelum, non animum mutant <את השמים והארץ, ולא את נשמתם, ימירו המפליגים אל מעבר לים>?. נראה סביר להניח, שבחר · ב caelum · <שמים> ולא ב terra · <ארץ, אדמה>, לא רק משום שכמשכיל · למחהצ ידע לשלוף מתיבת הזיכרון שררה אחת מה Episrulae, אלא מפני שדימה, ששמים הם שמים לכל , זרמים בכל מקרם, ואינם מטביעים חותם על הנשמה: לא כך הארץ, אר, האדמה, השונים בסבעם בכל מקרם. כמה גדול אפוא החשש בדברים האלה מפני כרחם של הארץ והאדמה להגרת אגשים ממסילתם. ג. (וריאציה 2( נניח שאנשים חושבים שהגיעו לאוץ ואחדי שיודו לחוף והטביעו את הסירות מגלים שהיא אי. הנה הם יורדים אל החוף םע המטען הדל שהביאו איתם םעו הנשמה שהיא הפטיש והמכוש והפרדות והגלגל והקיטור והחשמל שהיא הסער והפרץ והחלום והזיעה והידיים. גגיח שהאי ריק עולה מתוך הערפל , מתמרק לקראת הבאים בקרני השחר , מתמסר להפקיר עצמם בידיהם • כאילו כל השנים ההאל היה מונח כאן בלב ים נידח ומחכה להם לגאולה. נניח ששמי חמדה פרושים מעל האי , שמים כחולים, עמוקים כארבה המוליכה את אור השמש. שמים בתולים, שאפילו סלסול עשן מדורה לא עלה להכמיום. *הפרק הראשון של "הנשמה והשמים" התפרסם בגליון 227 של עתרן 77 יעקב שביט 20 •••••גליון 241 יא הוא ארץ שלא ידעה איש מוסדת עצמה ליהפך לארץ. ןאכ הנשמה תלחש כאש במפוח תהפוך אי לאוץ כלבבה. להמ אפוא מטיל הגילוי הזה מורא ומעודו מפח נפש כזה, כאילו התעודדו משינה טרופה לקורא: 'או זאת היבשה ביקשנו", מה פשו החרדה התוקפת אותם, מסוממים למראה דיק~ת האי ולולאת ~י נ;ח הרבים המקיפה אותו , ודע כמה קצרה כיפת השמים מסביבם. הוי ארץ שהיא אי , איה מקום למחפשי גאולה, אשפרש להתחיל בו הכול מבראשית מתחת לשמים: לשעותו אוץ חמדה זז! ןענים. לברוא ממנה כל יום עולם חדש מכל אותם ויבוא-ויבואי הדברים הקטנים, החדשים, הועישם אי ןעולם לפי מדת הרצון הדמיון: לתת לדברים ,ם~ לתת אותות וסימנים לשעות סמלים לשעות אוץ חדשה ושמים חדשים • בית ?~בתה. ןאכ יש מים בבורות, מים בנחלים, מיעינות הישועה. הוי דק אוץ שהיא אי היא חומר ביד הנשמה • אץר לידה חדשה הבאים. להיוולד כל יום מחדש כן היום רכן לעולמים.] ... ר וללדת כל יום מחדש. (וריאציה 3( נניח שאנשים חושבים שבאו לאוץ ופאתום גילו השיא אי אשפרש להתחיל בו מחדש. נשוא לשמים אחדים · אם כן, לא הגעגועים ללא אול הציפורים העפות שם אול מקומות מוכרים הם התוקפים אותם, אאל עד כמה שמפליא הדבר תחושה של בדידות וחנק ואל בגלל המרחק מהשמים שמהם הפליגו אאל בגלל המוחק מן השמים. ש~ אי הם כפעמון צוללים ארץ סגורה ומסוגרת • אין יוצא ואין בא. אין בו מרחבים ואין אופק ואין פסגות לתנופה. המרוץ של הדמיון · חזות סוסי במהרה יגיעו אל קו האופק. והרי הם לא באו לרדת ליבשה ו?~~ עייף המחפש מרגוע או כסרסנים הבאים לחסיל ביצים בחול הלח, אל רפסודת אדמה. (וריאציה 4( אם אי ד\א ארץ מקלט מעגן בסעדה להציל את הגוף ואת הנשמה. כי אז די באי כ~דת גוף וכל מה שרוצה הנשמה הם לא הפליגו לגלות אי נידח לברא יוע לכורת עצים לבנות בתים לתת לנשמה מרגוע תחת גפנה רתחת תאנתה וחיש קל תדע שרבע. כומ סוסים חודשים יסרבו סביבה מבוקר עד ערב יסרבו סביבה. תלמים אינם חבלי משיח אלא אסורים. (וריאציה S( נניח שאנשים חושבים שאבו לאוץ ומגלים שהיא אי • הוי אין כמו אי לדמיון • הוי לא סקילה רכויבדיס הם המטילים מורא אלא סםיכיה אזת המקננת במגרדי אוץ שהיא אוץ. ומרת האי טבועה בדמיונם, הם כבו חזר לו עתידות. קד בארץ שהיא כ~דת אי , אפשר למרד את הדמיון ולהפיח בר חיים שבר ורוח. (וריאציה 6( יא יכול להטיל מורא דוואק בשל היותר אי . אין דבר מםיל מורא יותר מלהיות מרלם אבי םע שמים כהים וריקים, שתחילה צדיך לצאת לת~ר אותר למצוא ימם לזרוע זרע ולהמתין לשיבולים ןיאו דבר מםיל מורא יותר מאי קשולות וצללים בלתי מוכרים עולים ממגר וסימני עשן מיתמרים פתאום, כרוחות רפאים. יאב יש אוץ הסמויה מן העין . אץר חבויה היכולה להתעורו לפתע. יא הוא אשליה של אי : מתחת לקרום של האדמה והסלעים, מתחת לשורשי העצים, זורמת לבה, ניעם לוחות וצפת האי ס~~ מתחת לרגליים. ~ אפשו לשעות אוץ. · אי יא לא יהפוך עודו • יא הוא הלריתן של סיננו. לכן הם רצים אל החוף, מתגודדים, אנקבים על הסירות שיקחר אותם הלאה. (וריאציה 7( אין ובו המטיל יותר מורא מאי אש r ממנו דדך חזרה. לאנשים כמרתם יא הוא, לכל היותר , מקרם להמתין בר לןשע של ~ניה שתבוא לאספם. אל אי אבו לאגול םג אבי שלם ומלא לא די , אל די לה. ויאן דנו מפחיד יותר באי אמוש להתעודד למצוא את הנשמה נעלמת כיונה, משאידה אותם לבדם לקרוא מנהמת לב "? רה], ,שמש ןודא ,םלוע הכה םילועבגב:הלאה איוה יא תד~כ .הפוג הכהוזועב, הכה ,םוחב ברצ ,םתוא ףדש,םתוא יא אוה ןגעמ רה, תנוי ,המשנ לאן תאתכלוה? עד לישביש םבל עקפתהל דיבכמל אלמל תא שפנה נאא ונחנא?םיבא עשה םהמםחל תארקל םימיה םילודגה םישלישל םיע~ךלו• "quae nunc abibis in loca מרץ ו~ ~ו ןני קדיו תלעיוו וא ומשה לע םה"היסטוריוני "החדשים לגבריא ומרק ''• יימ ,ראשית-המדינה םשעליה סמיתו ,המחתרות ,הרזיססאנס ,ה"מאקי" ' ראפש יבוודא רלומ י"ויה ךבמלו הליוו הלמעש תמציאו תיומיומי לש תציו - דדו ןבן-גוריו ,בישראל" הנתגבש דמפוח ,לכובש םולפעמי םג השיתוף-פעול רבעיק גנסו לש תמליצו תרשמיו איתר . יוהר םבמקרי האל רמדוב ההי םבעמי :·. .= - לגבריא דמוק לבגי ן ן - יאחר רהשחרו יע" אהצב םהאדו םלאינטרסי תולרגשו םשלה דכנג "ה"אחר 'הפלסטיני קהצוד ןכמוב דתמי. ןכא האורש ""לחתוך ךחיתו יביוגרפ רקצ לא ישנות דכיל ןב האחת-עשר הושתים-עשר ןבפולי רשלאח רהשחרו .מהנאצים הבאות התקופ ההית הורש החרב ןלחלוטי יואמ הקיבל יבקוש רדיו לש רחצי-חד םע הח~ר ובפרנ יורשא אשל ,נהרס םוג ןמזו טכמע אשל ההי .זמין ךלפיכ ינמסרת הלכמ םחודשי םלבית-יתומי לש תאיגוד-הקהילו יהיהוד תבסביבו ,ורשה ושניס תלמרו י~ימ ההשוא . בלעצ ואות חבנוס ת"רפובליק "שקיר לוש .,;· הפואמ "פדאגוגית חבנוס ומקארנק וא .קורולנקו קחל ימחניכ דהמוס ונשלח דללמו רבבתי-ספ םפולניי .בסביבה 'כך 'למשל 'צעדנו החבור לש השמונ םילדי וא ,נערים םיום-יו לא הכית 'ו רבבית-הספ יהעממ יהפולנ הבעייר ,הסמוכה וכשראשינ ,מחוטאים טוכמע .מגולחים וואנ םנתוני ןבמי םמדי םירוקי םע זכפתורי-פלי -גדולים 'במיוחד םמדי וששימש שכלבו ירשמ יותפקוד םג דיח .בבית-היתומים וכולנ וידענ תפולני לע ,נוריה ןולמע תהאמ ההכית תהפולני הקיבל ואותנ אדווק ןבאופ היפ י<אול וז החית התופע תיוצא ,דופן> ואפיל היפ ןבאופ 'מופגן תלמרו ידז.r םפוגרומי חורצ םיהודי תברכבו יברחב פולין . הנרא יכ םהמחנכי ושוחח שמרא םע םהנערי תוהנערו םהפולני והלל ילפנ ושנכנסנ םבמדי ,ירוקים יגלוח ,ראש וותפסנ םהיושבי לע םאדמת אול לע טמיעו דהלכו לבדרך-כל ךבתו הסביב ,עוינת םשרבימשכנ · וי והשתתפ תבעריכ דמצו עליו • למכ ,מקום אל לכ םהעמי םהכבושי ונלחמ דנג םהגרמני יעל-פ תדוגמ םהפולני .והסרבים לע ערק הז סבול אל דצ לש ה"הליכ ןכצא ,לטבח" אאל אדווק זעו םרוח לש םהאחי ,גיבורי-התהילה םובראש שאי יכמרדכ ץאנילבי,י לשבכ הההיסטורי הכול אל ההי ומישה םשק םלהילח םבתנאי םגרועי ריות חושפת דבמר דעו ןזמ בר ילפנ אשהצב םהאדו רשב תא וגב לש סהוורמאכ יהנאצ רומיג תא חמכונת-הרצ תהגרמני חבמזר זובמרכ .אירופה לאב םהיו רכב :ברור ןהניסיו ןהמוב יוהחיונ ""לקזז תא תהגזמו וההיססורי הגרפי ,הציונית זא יאול םג דלהעמי הבמקומ ההיסטוריוגרפי תישראלי השקול ואצלנ ווהיסס ררי הגרפי תיהודי השקול ,בתפוצות למתגלג תבמהירו גבסו לש הדקונסטרוקצי ,פרועה םשבמקו דלהעמי םדברי לע ,דיוקם המביא םלעיוותי ,פנטסטיים םהעולי הכמ םמוני לע תההגזמו לש הההיסטוריוגרפי תהציוני תהממלכתי "ה"מכופתרת תוהרשמי רביות תמתק;פ .בן-גוריון הדוגמ ךלכ םיכולי שלשמ םמחקרי םופולמוסי םשוני םשבמרכז םהיחסי ןבי בהיישו תשבהנהג -בן ןגוריו תל"שארי "הפליטה הבאירופ ישאחר ,השואה ןבאופ תשהבא םהניצולי ,ארצה הההעפל קוהמאב יהמדינ יוהצבא לע תהקמ ההמדינ תבעזר הההעפל ץולח םהעקורי רבמחנות-מעב הבאירופ םנראי עלפת ןכתמרו ימאקיאבליסס לש ההתנוע תהציוני אול תכהתפתחו תלאומי ,לגיטימית םוהעולי םצעמ םנתפשי יעל-פ במיט ןהמתכו קהשחו לש ההדקונסטרוקצי תכהתגלמו ,ה"אחר" הכעד לש ,"אחרים" דשהממס יהמודרנ ןהשתלט הניס סלגיי םאות דבניגו ושחילחל לא יספר דהלימו לוא ההמדי םהצנועי זדא - ןמעי ההיסטוריוגרפי תרשמי סביח תלתולדו םהע 'היהודי דובמיוח ילגב תהתפוצו תהיהודיו ,בעולם השבמרכז הצדקת תהבלתי-מותני תוהבלתי-מעורער לש תהציונו לבכל לוש םהזר -הציוני יסוציאליסט .בפרס 'כך 'למשל יעל-פ ההיסטוריוגרפי ,"מקודשת" וז התאמ ואפיל תמפ תח וקדמות לש סהוורמאכ יהנאצ תא תמפ ןהאוגד עהבלתי-נמנ לש תהגלו תהיהודי :באירופה וואיל ת~דק תהציונו ,הוכחה 'כביכול תבעציר וצבא לש לרומ .באל-עלמייך ,נראה ,אפוא ,לכאורה תשכניס םהגרמני ,לארץ-ישראל הובעקבותי ןבוא לש העוצבות-ההשמד לש סהאס-א ווהגססאפ ףבשיתו םע יהמופת 'אל-חוסייני החית רבגד האיז ןחיזיו 'בלתי-אפשרי עאירו דהנוג תא םעצ ,הדיכוטומיה תהשניו ,המוחלטת ןבי להגור רהאכז רשנגז לע ההגול ןלבי בהיישו יהעבר ,החדש גשחר יעל-פ םעצ וטבע םמתחו ההמרטירולוגי .היהודית תתפיש תשניו וז ןבי בהיישו יהעבר הלגול -המועדת הלשוא הלוות ןברצו יטבע שלהדגי תא תניצוצו ההגבור לש םהפרסיזאני יומורד תהגטאו לע ערק הה"הליכ ןכצא "לטבח לש ייהוד .הגלות ,והנה םא לבכל ראפש רלחתו לא קהדיו יההיסטור םוא הנדח תא ההטענ תהרלטיביסטי לשכ ""נארסיב יהיסטור אהו קר שפירו יכוחנ ןותימרו לש חמרכזי-כו ןמוב ןהרצו קלסל תא רה"סיפו "הרשמי לע לההבד יהתהומ ןבי ביישו םלוח -ם~· לגולה .גב-יהודי-כפוף 'כך 'למשל והתחלנ םלשי בל ריות רויות וליכולת ההנורא לש ןמנגנו ידיכו הוהשמד לש המדינ תסוסאליסרי רלהדבי תאוכלוסיו .שלמות יהר תתולדו םהצרפתי םוהנורבגי םוהצ'כי םועמי םאחרי םרבי הבאירופ ההכבוש תמדגימו דע הכמ 22 •••• ןגליו 241 מקומנו באגף של הכיתה. אבל כל רעיון לוויכוח עם ההצדקות הדתיות חסרות-השחר בעצם עם לרחם ועז' הנהנה בכל מקרה שנעמיד פני פולנים או נעשה מאמץ בלתי- של השואה. לעומת זאת, אני בוודאי לא מתמיכה ערבית ומוסלמית רחבה. אפשרי לחיות כילדים רגילים בעיירה הפולנית הקאתולית, ואפילו בצל סיסמאות קומוניסטיות, יצר בי הרגשה של ניכור עד בכי' למרות נימוס מופגן של הילדים הפולנים, ההיכרות הקרובה עם הספרות הפולנית, וכר'. לכן' כנראה, למרות בטירתי השמאליות הקיצוניות וחוסר-ידיעה מוחלט של עברית ויידיש גם יחד הודעתי עד-מהרה בטון תקיף לחברי לכיתה, הפולנים והיהודים, כי עם כל יחס-הכבוד שלי לפולין ולגיבוריה, שהותי כאן היא זמנית בהחלט, ולו מהטעם הפשוט שראש-ממשלתי הוא בעצם בן-גוריון רהבשיא שלי הוא וייצמד . אינני יודע איך הגעתי בכלל אל השמות הללו' כי בעצם לא ידעתי דבר על ציונות, על ארץ-ישראל או על תולדות היישוב העברי. ומדוע ראש-ממשלה ונשיא? נראה, כי ;ךפנמתי עוד בעת ילדותי המוקדמת את ס~מות-השלטון הצרפתיות מימי הרפובליקה השלישית, שנתקבלו גם בפולין' אשר על- פיהן לכל מדינה יש ראש-ממשלה, השולט למעשה בכל מערכות הממשל' ובצידו נשיא טיטולארי שהוא ראש-מדינה ~קסי. כך' למשל' ~ל~~ בפולין שלפני הפלישה הנאצית ראש הממשלה, שהיה גם מנהיג לאומי וראש לגיונות, פילסודסקי' ובצדו כיהן כנשיא ךע; הוותיק מימי צבא- הלגיונות, מושצ'יצקי' <האמת היא, כי בייחוד הזוג בן-גוריון בן-צבי, בתור ראש- ממשלה ונשיא, היו העתק מושלם לחלוטין של הז:כבנה הפולני' ו גם לפילסודסקי היה שדה-בוקר שלו הקרוי .>ק~~י.ל~ס על כל פנים, באותה תקופה שמותי°הם של וייצמד ו בן-גוריון זהרו מן-הסתם בשמים החרוכים של שרידי התפוצה היהודית במזרח-אירופה כשני מאורות, שני השמות המוכרים והסמליים, וכך כנראה צירפתי לי אותם בחלומות על עצמאות יהודית ויציאה מפולין למודל שרה-ערך לממלכתיות הפולנית והצרפתית, כחלום של שווה בין שווים. למען האמת, אני מניח שהייתי מוכן לאמץ לי ראש-ממשלה ונשיא יהודים גם אילו משלו בלברדור או בטסמניה. היציאה ממזרח- אירופה והעצמאות היהודית הם שהיו בעיניי ה~.ע~ לסר גריה הגדולה של השואה <בצד הערצה וחוב-כבוד לצבא האדום ולקומוניזם, שחיסלו את הנאצים> למרות שלא ידעתי אף מלה עברית פרט ל"שלום", ולמרות שלא בן-גוריון' לא טבנקין ולא יערי לא שלחו אפילו גלויה או מכתב אחד ליהודי ורשה בכלל ולבני-תנועתם המורדים-בגטאות בפרט, ולמרות שכל הנהגת היישוב מבול התמהוני למדי ועד אחרוני "סיעה ב" ו"השומר הצעיר" הסתגרו כמו קיפודים בתוך העשיה הארצישראלית. אבל זה כבר חשבון פנימי מאוד בינינו במסגרת חשבונאות הייתי זקוק לשום תמרון או תעמולה על-מנת שארצה לנטוש את פולין ולבוא לארץ יהודית. אולי היה צריך לארגן את ההעפלה. אולי הדגל שעטף אותנו הסתיר הבה פצעים פתוחים. אבל לא היינו "אחרים" שתומרנו על-ידי ממסד כלשהו . תנועת העליה חיתה תנועה לאומית גדולה ואותנטית לחלוטין • גם רצוני לבוא לאותו חלק של משפחה שנותר ושגשג בארץ-ישראל היה חלק מהעניין. מלחמת-העולם והפאשיזם האירופי הם שיצרו את התנועה הגדולה הזאת <העליה, ההעפלה> ולא "נראסיב" של המימסד הציוני . פרופ' ליבוביץ', מבקר מובהק של המימסד הציוני שכמוהו' הגדיר יפה מאוד את ההצדקה שבתנועת-ההעפלה ארצה באומרו: "מאסנו בע~לם של גויים" ובמיוחד אחרי השואה. אין ספק, כי יש צורך בבדיקה ביקורתית של מה שאפשר לכנות כ"היססוריוגרפיה בן-גוריונית". אבל לא על-מנת ליפול לזרועות המליצה הדקונססררקסיביססית האנטי-ישראלית, ולא תוך שכחת זכויותיו הגדולות של בן-גוריון. דברים דומים אפשר וצריך לומר על מלחמת תש"ח, הקשורה כל-כך בקץ המנוס, על רקע המאבק למען ההעפלה, ובהקמת המדינה. ברור שההאגירגראפיה הרשמית של מלכות דוד השני חיתה מגמתית גם בעניין הזה לא פחות מההיסטוריוגרפיה הרשמית של דוד מלך ישראל לפני שלרשת אלפי שנה, המונצחת בכמה פרקים מהתנ"ך. עם זאת, מוזר ביותר הוא ניסיון ה"היססררירנים החדשים" לראות את נכונות הרוב הגדול של היישוב העברי והעם היהודי לפשרה של חלוקת הארץ כתכסיס מתוחכם, יחד עם ניסיונם לתאר את הפלסטינים כ"קורבן ~סר" חף-מעררן של הסיכסרך. ככלות הכול, · לא קאוקג'י' לא שרקיירי ולא אביר הלוחם של פייסל חוסייני' לא הצבא המצרי' העירקי אר הסורי' ואפילו לא הלגיון הירדני' לא רק שלא קיבלו את החלטות האו"ם ואת הלגיטימיות הבינלאומית שלהן' אלא גם לא היו משאירים אותנו כאן לא כמדינה על שתי גדות הירקון' ואף לא כאזרחי פלסטין אר בכלל בארץ-החיים, אילו נכשלו מהבחינה הצבאית הפשוטה ההגנה, הפלמ"ח ויתר הכוחות הצבאיים של היישוב, לרבות הערלים החדשים שחוסלו לקרב. תיאור הכוחות הערביים שעמדו נגדנו כחלשים וכאבודים- מראש הוא פנססיה מוחלטת של "ההיססרריונים החדשים". נתקלתי גם בפררזאיקן אנסי-ציוני שמכסיה לנר כי הצבא המצרי אף פעם לא איים בעצם על תל-אביב <שיספר זאת לאנשי יד מרדכי ונגבה!), הרי תפישה זר של הפלסטינים בתור קרובן חלשלש, וראיית היישוב העבר' כמין גרליית, היא בגדר "שקר לבן", רגם לא עושה צדק זכור לי שלקראת הקמת המדינה כונסו כל תלמידי הגימנסיה 'שלרוחי בצפרן תל-אביב, שבה למדתי' באולם ההתעמלות כבנייד שברחוב רנ"ק, הקיים עד היום, ומחנך הכיתה שלנר' חוקר הקלאםיקה ומורה ללאסינית ולעברית חיים רוזן <לימים פרופי רוזן הידוע, בעל "העברית הישראלית") הרגיע את כולנו באומרו שאין מקרם לפאניקה ושצבאות ערב ייעצרו בזכות יכולת ההקרבה של בחורינו • אינני יודע מהיכן שאב הנואם את בסחרנו. על כל פנים, לא מהאמונה שהערבים הם בהכרח חלשים מאיתנו , אלא כנראה יותר מהפאתרס ומהאתוס הלאומי. מכל מקרם, התחזית שלו הרגיעה אותנו במידה רבה בגלל סמכותו כמחנך' אבל בחודשים שלאחר-מכן רבים מבני הגימנסיה המבוגרים יותר נפלו בקרבות, כשרק שנתיים אר שלרש "חוצצות בין בני כיתתי רבין הקרבות הקשים בדרום, בדרך לירושלים וביתר החזיתות, מהסוג שמתאר יורם קנירק <שנפצע אז והיה מוטל ליד גופרת חבריו שערת בדרך אל באב-אל- ואד - כפי שתואר בסיפורו הגדול 'העיטים'). נראה לי ברור לחלוסין , כי ראיית ההעפלה ומאבק הערלים נגד הצי הבריטי האדיר כ"מאכינאציה ציונית", שהפכה את העולים לקרר בנות של תמררן כוחני' ותפישת מלחמת-העצמאות כפיקניק של גירוש הערבים, הם שני צדדים של אותר מטבע מזויף של הדקרנםסררקציה, השוללת מצד אחד כל אובייקטיביות היסטורית: אך מצד שני כרפה בקנאות את המסר המזויף שלה, שהוא תמיד-תמיד אנסי-מערבי' אנסי- איררפרצנסרי ואנסי-הומניסטי' ובמגזר שלנר , בחלק שלנר של כדרר-הארץ' הוא תמיד- תמיד אנסי-ציוני ואנסי-ישראלי' ובעצם גם אנסי-יהודי. הרי בלי דמותו החזקה עד בלי- היאמן רהביזארית לא-מעט של דוד השבי' נסיך התנועה הציונית ומלך ישראל <ובעלה של דודתי פולה מרנ 1 רז>, היו נותרים, כנראה, אחרי כמה עשורים מהעם היהודי רק חסידי חב"ד וכמה רבבות מתנגדים ליטאים וחילונים אמורפיים בארצות הברית וחיסלו היה בעצם מצליח לסיים את קיומנו כעם. הגזמותיה של ההיםסרריוגרפיה הבן- גררירנית הן לא מחיר רוחני כבד ~די תמררת ההישג של הצלת הםרבססנציה החיה של העם היהודי' בהעפלה ובמלחמת תש"ח, גם אם כרסו ההישגים העקרוניים והממשיים הללו בקליפות שרנות של מיםסיפיקציה. הרי על קירם העם היהודי בארץ-ישראל אפשר להסב את דברי עגנון בפני כינוס פליטי גליציה שאחרי השראה: "אינני בסרח מה ביכולתי לומר לכם. זאת רק ארכל לומר לכם בוודאות גמורה: זה שאתם כאן הוא סידור יותר צודק H ינ: ;:i מאשר אילו נעלמתם כליל". לאומית' יהודית -עברית - ישראלית' בדומה לדיאלוג ההיסטורי עם הפלסטינים, שהם ו מרץ • 2000 \:ו s ~ ~ מה אתה ?נעצם מרסל ידייך-וביצק מגרמנית: טלי שוודצשטייז קימץ בחינוך ילדיו • אחותו האחת של אבי חיתה רופאת שיניים i:י~ t~~~~~!~~~~~~~l::~:~~:~ ~~!~~~~A~::~~ :i ·. וחשביה למדה שירה בקונסרבטוריום של ווארשה. שאיפותיה להיות זמרת אופרה לא התגשמו - למרות שהופיעה בלודז' בתפקיד "מאדאם בטרפליי". זמן קצר אחרי כן , נתנו ההורים ביטוי להערכתם את הקריירה האמנותית שלה: במתנת הנדוניה לחתונתה, הם רקמו על כלי המיטה שלה פרפרים. גם אבי היה מוסיקלי. בצעירותו ניגן בכינור , אולם כנראה זנח אותו די מהר , שכן בזמני , הכלי היה מונח על הארון דרך קבע. הוריו שהועידו אותו להיות איש עסקים, שלחו אותו לשוויץ. שם למד בבית-ספר גבוה למסחר, אולם עד מהרה הוא הפסיק את לימודיו ושב הביתה. גם מזה, אם כן , לא יצא כלום, בעיקר משום שמאז ומעולם הוא היה אדם חלש אופי. בשנת 1906 הוא נשא לאשה את אמי , הלנה אוורבך , בתו של רב עני. בחתונה, שנערכה במלון בעיר פוזנן , ניגנו את שיר הכלה מתוך לוהנגרין , ולאחריו את מרש החתונה מתוך "חלום ליל קיץ" של מנדלסון - זה לא היה יוצא דופן , לפחות לא בקרב יהודי פולין המשכילים, ואפשר אפילו לומר שזה היה חלק מהריטואל. לירח הדבש, וגם זה לא היה יוצא דופן, נסע הזוג הצעיר לגרמניה, בעיקר לדרזדן ולבד-ק~ד;~ה >-Bad .< kudowa אם גינתו גרס או מישהו אחר , היה שואל את אבי , איך הוא מגדיר את עצמו - הוא בוודאי היה מופתע ואומר שהוא יהודי ויהודי בלב.ד כך חיתה עונה ללא ספק גם אמי. היא גדלה בגרמניה, בפרוסיה, ליתר דיוק: באזור הגבול בין שלזיה ומחוז פוזנן . הנישואים הם שהביאו אותה לפולין . השושלת המשפחתית שלה רצופה רבנים. על כמה מהם ניתן לקרוא בספרי עיון - יהודים גדולים. בזמנו , הם פרסמו עבודות מדעיות נחשבות ביותר. אמי עסקה פחות בסוגיות תיאולוגיות ויותר בשאלות משפטיות - דבר שהיה שכיח בקרב היהודים: בעבר היוו הרבנים לא רק סמכות רוחנית אלא גם שופטת. למרות שרק אחד מחמשת האחים של אמי היה רב - בתחילה בז_\ל~ינג, אחר-כך בגטינגן , ולבסוף, עד להגירתו , ממש לפני מלחמת העולם השביח, בשסוטגרס - ניתן לאמו שכולם, מתבוללים וחופשיים, שמרו בדרכם על המסורת המשפחתית. שכן , שלושה היו עורכי דין , והרביעי עורך-דין לפטנטים. הדת, לא עניינה אותם במיוחד. ואמי? גם לה חיתה הדת זרה, וכל מה שקשור ליהדות כמעט לא עניין אותה. למרות המוצא שלה? לא, יותר בגלל המוצא שלה. הפניית העורף לעולמה הרוחני בנעוריה חיתה לדעתי מרד שקט ועדין בבית הוריה השמרני. גם בכל מה שקשור לפולניות לא היה לה עניין. כאשר הייתי מברך אותה ליום הולדתה שחל ב 28 באוגוסט, היא נהגה לשאול אותי אם ידוע לי , למי מלבדה יש היום * "קבוצת 47" הוקמה ב 10.9.47- בגרמניה על-ידי סופרים ועיתונאים צעירים שהתנתקו מהכבלים האידאולוגיים של הדור הקודם, והפנו עורף לספרות מנותקת וחולמנית. הקבוצה דגלה בריאליזם בהיר , מדויק ובלתי אמצעי , בהשפעת סופרים כמו המינגווי , וiבנייטס ופרסנו . == ואין להתפלא על כך , הרי חייתי שלושה חודשים - בלבד בארץ שממנה גירשו אותי הרשויות הגרמניות ב 1938-• על-כל פנים הרגשתי בודד באותו כנס ולכן , כאשר בהפסקת הצהריים בא לקראתי סופר גרמני צעיר , איתר שוחחתי באביב שעבר בווארשה - לא חיתה לי התנגדות. אותה שעה, עדיין לא ידעתי , שיום למחרת יוענק לו פרס "קבוצת 47" ושבכך יתחיל מסלולו התלול להצלחה עולמית. האיש הצעיר והחסון הזה, ששידר ביטחון עצמי ועקשנות, גרר אותי לשיחה, ולאחר חילופי דברים קצרים, שאל אותי לפתע שאלה פשוטה. מאז שהגעתי לגרמניה, לא נשאלתי בצורה כל-כך גלויה וישירה. הוא, גינתו גרס מדנציג, רצה לדעת: "מה אתה בעצם פולני , גרמני או מה? המלים "או מה" הסגירו אפשרות שלישית. עניתי מהר: "אני חצי פולני, חצי גרמני ויהודי שלם." גרס נראה מופתע, אבל מרוצה ואפילו מוקסם: "אף לא מלה יותר , אתה עלול להרוס את הפואנטה". גם לי נראה שהתגובה הספונטנית שלי חיתה נאה, אבל באמת רק נאה. שכן , הנוסחה האריתמטית הזו חיתה מרשימה ובו זמנית גם לא נכונה. אף מלה לא חיתה אמת. מעולם לא הייתי חצי פולני , חצי גרמני - ולא היה לי ספק שגם לא אהיה. מעולם וזה נכון עד צעם היום הזה, גם לא הייתי יהודי שלם. כאשר ב 1994-, נתבקשתי לנאום בתאטרון הקאמרי של מינכן, בסדרת ההרצאות - "לדבר על הארץ שלי", נקלעתי , אמנם מרצון , למצב עדין: הייתי צריך לפתוח בווידוי שלמעשה אין לי על מה לדבר - אין לי ארץ שלי , אין לי מכורה. אבל גם איני ולא הייתי יתום ממולדת. כיצד ניתן להבין זאת ? את הורי לא עניינה בעיית זהותם. אני בסרח שהנושא הזה לא העסיק אותם, לא היה צורך בכך . אבי , דוד דייך , נולד בפלוצק >Plozk< עיר פולנית יפה על גדות הנהר וויסלה, מצפון מערב לוורשה. בתחילת המאה התשע-עשרה, כשפלוצק עוד חיתה חלק מפרוסיה והמרכז של הפרובינציה שנקראה "מזרח פרוסיה החדשה", היה שם חבר מועצה אחד, ששמו א.ת.א. הופמן >HoffmannE.T.A.<, משפסן שבלס בכשדונותיו הרבים. זמן קצר קודם לכן , בפרזכן >Posen<, עיר גדולה ומעניינת הרבה יותר , הוא היה עוזר לשופט. אולם מאחר שהקריקטורות שנהג לשרבט היו מרושעות מדי לטעמם של הממונים עליו , הם העבירו אותו , או למעשה גירשו אותו , לפלוצק. על השושלת המשפחתית מצד אבי איני יודע כמעט דבר. האשמה בכך מוטלת עלי בלבד , שכן לו הייתי מראה עניין קל שבקלים, אבי היה מספר לי בפרוסרוס וברצון • אני יודע רק שאביו של אבי היה איש עסקים מצליח, ושבבעלותו היה בניין מגורים בפלוצק. הוא לא 24 גליון ·--- 241 םיו .הולדת יאנ בחוש אשהי הרצת תלראו תסמליו הבעובד אשהי ו הגת ונולד ובאות .יום הכשחית תמשוחח 'איתי האהב טלצט ךמתו תהספרו .הקלאסית לכשהאוכ אל אנש ןח 'בעיני רנאמ :לי ם"הא היכול יאנ תלהעלו תצבאו ןמ ?האדמה םהא חצומ יל ןקצי תבדרג ןסג לע ףכ "היד? סניקולאו .קופרניקוס יאנ ינולדת ב 2- יביונ .בוולצלאווק םהמניעי תלבחיר םהש למרס אל ועניינ .אותי קר רמאוח ריות רהתבר יל השז אל ההי .מקרי יאמ - אוהי דבלב העסק םבנושאי 'הללו ההעניק ילאחות תהמבוגר יממנ שבשלו העשר השנ תא םהש .גרדה אל ההי הל גמוש המ העולל תבבחיר םהש .הזה ןבפולי בנחש םהש הגרד םלש יגרמנ טיפוסי • תהעוינו יכלפ םהגרמני המקור רכב יבימ ,אבירי-המסדרים םא אל ילפנ .כן םג תבתקופ תמלחמ םהעול ההראשונ הולאחרי אל ואהב ריות רמאוח יכשקראת תא הה"בתול "מאורליאן von (Jungfrau תא .הגרמנים רבבית-הספ ולעג הלשמ יהגרמנ לש ,אחותי ךא ההי )Orleans יגילית ילהפתעת ףשא ןסג אל חצומ רלשיל ףמכ ויד , אאל השד .חיטה לעל-כ :פנים ומקור לש ראוצ םהציטוטי השל ההי תהספרו ,הגרמנית האות תספרו ושלימד יבשלה ההמא ההתשע-עשר - רבעיק ,גתה 'שילד ההיינ ואףל~ד . ילאב תלעומ תזא ההי רקש קהדו .ליהדות םהא אהו ןהאמי ?באלוהים יאינ ,יודע לע ךכ ףא םפע אל דיברו • לאב רסבי חלהני תשעובד וקיומ לש םהאלוהי החית ובעיני - וכמ ראווי הלנשימ תמובנ .מאליה אהו ההי ךהול ל תבי -הכנסת םבימי םהנוראי ,ובשבתות םג הבתקופ תמאוחר ריות וכשגרנ .בברלין םאול אל חבהכר םממניעי .דתיים תבית-הכנס שמשמ לאצ םהיהודי םג םכמקו שמפג .חברתי םנפגשי םש יכד ,לשוחח יאול םע ,אלוהים לעל-כ ,פנים יבוודא םשע םידידי "וחברים. :בקיצור תבית-הכנס אהו ןמעי ףתחלי למועדון . אל תהד אהי השהטביע תא החותמ לע יחי 'אבי אאל .המסורת וכמ םרבי ימיהוד ןפולי םהתפע ובצעירות .מהציונות אהו באה רלספ שהשתח . ף סבקונגר יהציונ יהעולמ יהשליש .בבזל םאול הז שהתרח תבשנ 1905. לע תפעילו יכלשה תמאוחר 'יותר תבמסגר ,מאורגנת םמעול אל 'שמעתי הוכנרא םשג אל .חיתה אהו אל ההי םאד .יוזם דבניגו ילאב - טששל רבמספ ,שפות ,פולנית תרוסי ,ויידיש ווכמ לכ ייהוד למשכי ןבפולי ןכמוב םג תבגרמני - י.אמ אל הידע .שפות דע ףסו ,חייה דע םהיו ושב והרג האות יבתא ,הגזים החית תהגרמני השל תמיוחד הכיופי ,ומושלמת םבר ,הפולנית תלמרו השחי ץבאר והז תעשרו ,בשנים החית הדל םוע .שגיאות םג שיידי אל החית השגור :בפיה הוכשניסת רלדב לבכ תזא - ללמש הכשעשת תקניו רבכיכ קהשו הבווארש ' וצחק תהמוכרו תהצעירו תבסלחנו וואמר :לה ת"הגבר הבא 'מגרמניה'. קבוולצלאוו >Wloclawek< רהעי לע תשפ רנה ,הוויסלה השב והתיישב 'הורי החש יאמ הבדומ ילכפ ששח .א.ת.א ןהופמ 'בשעתו :כלומר .בגלות ןפולי החית הונותר הזר .בעבורה וכמ האירינ הסרגייבנ שב"שלו "אחיות לש ,צ'כוב תשמתגעגע תוחולמ לע ,מוסקווה ךכ הערג יאמ ולאות ןמטרופולי לשסימ הבעיני תא ההקידמ תוא 'האושר רואש וב וחי האבי 'המזדקן ,אחיותיה הארבע ,מאחיה הוכמ המחברותי .מבית-הספר אהי ההתגעגע .לברלין ילפ השע ההי העלי קלהסתפ ,בוולוצלאווק רעי ,מתפתחת ראש דע תשנ 1918' רכלומ דע הלייסוד שהמחוד לש 'פולין החית תשייכ :לרוסיה ובזמנ רעב להגבו יהגרמני-רוס שממ .בקרבתה 60000 שאי וחי קבוולצלאוו תבשנו ,העשרים ערב םמה והי .יהודים רלמספ אל למבוט םמה החית החולש תלתרבו .הגרמנית םמפע םלפע םה ונסע ןלברלי וא ,לווינה רבעיק וכשנזקק ץלייעו 'רפואי וא .לניתוח תבארונו םהספרי םשלה ןנית ההי אלמצו תא ההקלאסיק תהגרמני םלצד לש םהסופרי םהפולני .הגדולים בהרו להמשכי לש םיהודי ואל אקר ןכמוב םעיתוני .גרמנים ואצלנ תבבי והי םמנויי לע ןהעיתו יהיומ לש ןברלי , -ה Berliner Tageblatt • רבעי והי עארב תכנסיו ,קתוליות הכנסי ,אוונגלית ישנ ,בתי-כנסת רמספ ,בתי-חרושת םביניה תבית-החרוש רלניי להגדו קוהוותי רביות לש 'פולין השלוש יבת ,קולנוע לאב ןתיאטרו תותזמור אלהיו . רהאת ןהמעניי רביות ,בוולצלאווק ההי רונשא ההכנסי תהגותי המהמא ה 14-' ראש הב ןנית ללהתפע ןמארו םהמתי השנבנ יעל-יד טפיי םשטו )Veit Stoss <. ןבי יתלמיד רהסמינ הלכמור הבקתדרל ,הסמוכה הנמנ ןבי םהשני 1491-1489' רבחו רצעי 'מט;ךן ושמ ההי הקש טלהחלי המ החית ההסיב תהאמיתי 'לכך תהאנטישמיו וא .האנטי-גרמניות המהבחינ ,הזאת ומצב לש 'אחי רהמבוג יממנ עבתש ,שנים ההי בסויותר • םג ול ההעניק יאמ - ראש אל דתמי ההי הל רקש תלמציאו םש 'גרמני ,הרכוס םאול ההסיב ועמ הוצייד ואות םבש ףנוס יהמצו הז םאלפיי השנ בבקר :היהודים אלכסנדר • ראלכסנד 'הגדול ךכ רנמס רמדו 'לדור בהיטי םע םהיהודי קוהעני םלה תזכויו .רבות ךמתו תהכר ,תודה דעו יבימ 'חייו םה וקרא םלרבי םמבניה לע שמו • ,אגב םג רשמ לש יבנ אחר 'אלכסנדר םאול הלעובד וז ןאי םשו רקש הלמלכ לש ,מקורביה אאל גלנוה יהיחרד קלהעני תשמר םלזכר לש ץמר ן 1(ן: 5 ן~ אנשים קרובים. וכך שמה של בתו של בני: קולה הלן אמילי' על- במיוחד משום שמורתי' העלמה הגרמניה לאורה, נהגה בי בחביבות. שם סבתה שנספתה בטרבלינקה. היתה לכך סיבה סובה: המורה נהגה לשאול מאמי ספרים חדשים שמי היה אם כן מרסל' שם לא נפוץ בזמנו בפולין. רק לפני שנים בגרמנית שנשלחו אלינו מברלין • אני עוד זוכר לאיזה ספר העלמה, מספר גיליתי שתאריך לידתי' ה 2- ליוני הוא, על-פי הלוח הקתולי' אשר חזה המפואר הרשים אותי מאוד' חיכתה בחוסר סבלנות" ~ גם יום הזיכרון של הקדוש מרסלוס, כומר רומי וגיבור בימי הקיסר דיוקלטיאן . הורי בוודאי לא ידעו על קיומו של הקדוש. סביר להניח שההצעה לבחירת שמי מקורה במשרתת או במטפלת קתולית. מי שזה לא היה, אני על-כל פנים לא בא אליו בטענות, אלא להפך' אני אסיר תודה, משום שבניגוד לאחותי גרדה, לא סבלתי משמי. בילדותי הציקו לי בני גילי, בנסיבות פחותות-ערך אמנם, אך בלתי נשכחות. בביקור קצר אצל קרובי המשפחה בברלין' הייתי אז בן 5 או 6, קנתה אמי בחנות כלבו בגד שנשא את הכתובת "אני ילד מחוגך'.' זה מצא חן בעיניה. בלי לתת את הדעת להשלכות אפשריות - שוב תוך ניתוק מסוים מן המציאות - היא הורתה לרקום את המשפט הזה בפולנית על כל החולצות והחלוקים שלי . בתוך זמן קצר הייתי לעג וקלס לילדים - והזעם והמרי מצדי לא איחרו לבוא: בשאגות ובמכות ניסיתי להוכיח לכל הלועגים שאני בהחלט לא ילד מחונך . הסיפור הזה הוליד את הכינוי "בולשביק" שהוענק לי. האם אז הונחו יסודותיה של הבטיח הקבועה שלי למרי? כשהגעתי לגיל המתאים, הגיע אבי הביתה, באחד הימים, מלווה בגבר מזוקן. היו לו פאות ארוכות במיוחד וקפוטה, מעין מעיל שחור' שיהודים דתיים נהגו ללבוש. האיש השתקן הזה, שהטיל עלי במידת מה אימה, אמור היה להיות מורי . הוא, כך הסביר לי אבי' ילמד אותי עברית. יותר לא הספיק אבי לומר' שכן אמי' שהופיעה לפתע, קבעה בהחלטיות שאני עדיין צעיר מדי ללימודים. המורה המאוכזב שולח לדרכו' מתנחם בדברים על לימודים במועד מאוחר יותר . אבי לא הביע שום התנגדות. זה היה הניסיון הראשון וגם האחרון שלו להשפיע על חינוכי . אמי מעולם לא הסבירה לי את פשר התנגדותה לחינוך ברוח הדת היהודית. כשהגיע הזמן לשלוח אותי לבית-הספר, היא החליטה שאני, בניגוד לאחי, אלך לבית-הספר היסודי האוונגלי אשר בו לימדו בשפה הגרמנית. האם זה היה מרד ביהדות ? לאו דווקא. היא רק רצתה שאתחנך בשפה הגרמנית. כבר בהתחלה התעוררה בעיה רצינית: ידיעותי היו רבות מדי. הבעיה לא חיתה כה גדולה אילו לא הייתי יודע גם פחות מדי. האומנת שלי נהנתה, אגב אורחא וללא מאמץ רב, ללמד אותי לקרוא. למדתי מהר ובקלות, אולם כיצד לכתוב, אף אחד לא הראה לי . על מכונת כתיבה ישנה שניצבה בדירתנו' הדפסתי אותיות בודדות. עד מהרה כתבתי עליה לאחותי שלמדה בווארשה, מכתבים קצרים. בפגי מנהל בית -הספר' אדם מחמיר במיוחד - שככל הידוע לי' הוצא להורג על-ידי הפולנים כבר בימים הראשונים של מלחמת העולם השביח, באשמת ריגול לגרמנים - העלתה אמי את מה שנראה לה כבעייתי. אולם נראה היה שהוא כבר נתקל בכגון אלו ובחן אותי בו במקום: קראתי מהר ובמדויק. צריך להחליט, כך קבע בשמץ לש הומור: "או שהתלמיד מצטרף לכיתה א' ומשתעמם בשיעורי הקריאה, או שהוא עולה ישר לכיתה ב' ואז יהיה עלייך לדאוג לכך שהוא ישלים את לימודי הכתיבה בבית." אמי לא היססה לרגע: "ישר לכיתה ב.י יש לי בת בוגרת, היא כבר תלמד אותו לכתוב." היום, כאשר אני מספר את הסיפור לסופרים גרמנים, אני תמיד מוסיף: "ואת זה הוא לא למד עד היום": המשפט הזה מעורר בהם, שניחנים לעתים תכופות במזג ילדותי' תענוג שרבבני. אמי לא יכלה לשער לעצמה את תוצאות החלטתה: העובדה שלא ידעתי לכתוב, לא עניינה את ילדי הכיתה. אולם דיווחי על ספרים שכבר קראתי, שלוו לעתים בהתפארות קלת-דעת, עוררו בהם קינאה. מהיום הראשון הייתי חריג, לא חלק מהמסגרת. לא ידעתי שזו תהיה דרכי גם בעתיד: בכל בתי הספר' בכל המוסדות שבהם עבדתי, · מעולם לא התחברתי לסביבה. אבל, בסופו של דבר לא סבלתי במיוחד בבית-הספר האוונגלי, המדובר היה לא ביצירת אמנות, אלא ברומן שהסעיר את אירופה: "כמערב אין כל חדשי של ומרק. הספרים שאני קראתי לא היו בלתי שגרתיים: קראתי הרבה, ובערך את אותם ספרים כמו ילדים אחרים, רק מוקדם יותר . נחרתו בזכרוני במיוחד הרומן של דיקנם nאזלי כר טזדי oט n של · ררו כינזון קרוזו דפו' כפי הנראה שניהם בעריכה ל"נער המתבגר". ספר אחר הרשים אותי עוד יותר: אנציקלופדיה גרמנית בכמה כרכים. ייתכן שהיו אלה האיורים שריתקו אותי. בעת ההיא החלה אהבתי לספרי-עיון מכל סרג שהוא. אולם המוסיקה הטביעה בי את החותם העמוק ביותר. אחותי ניגנה על פסנתר וכך שמעתי בביתנו לעתים קרובות מוסיקה של באך' ולעתים קרובות עוד יותר של שרפן. בו זמנית הוקסמתי מכלי אחר: הגרמופון • אבי' שהיה הרבה יותר מוסיקלי מאמי' דאג למבחר תקליטים גדול. לצדן של סימפוניות פופולריות, שהיו מודרניות בזמנו' מהסוויטות "פר גינס" של גריג, עד לשחרזדה של רימסקי- קורסקוב, היו אלה בעיקר אופרות: "אאידה", "ריגולסו", "לה סרוויאסה", "לה נוהם", "סוסקה" ו"מאדאם בטרפליי", "ניאצו" ו"קוואלריה רוססיקנה", ותקליט אחד של ואגבר: "לוהנגרין גראלסארצהלונג'.' שוב ושוב שמעתי את אותן האריות, דואטים ואוברסורות. מאותה תקופה נותרה בי רתיעה מגריג ורימסקי- קורסקוב ואהבה בלתי מעורערת לאופרות האיטלקיות, בעיקר לוורדי אך גם לפוצ'יני שעד היום אני נאמן לו. באביב 1929 הייתי עד לאירועים משפחתיים שונים, אך לא הבנתי את פשרם. ראיתי את דמעותיה של אמי' את חוסר האונים של אבי' שמעתי אותם מתאוננים וקובלים. מיום ליום גבר היאוש, גברה הבהלה. העתיד' כך חשו כולם, גם הילד' צופן בקרבו אסון. קרבה ובאה הקטסטרופה. ולכך היו שתי סיבות: המשבר הכלכלי הגדול ואופיו של אבי. הוא היה אדם סולידי וצנוע, חביב וסוב-לב. אולם מאחר שלא ניחן בתכונותיו של איש עסקים, בחירתו המקצועית חיתה שגויה: הוא היה בעל-מפעל' בעל-עסק, שעסקיו הניבו דרך קבע רווחים נמוכים או שלא הניבו רווחים כלל. במוקדם או במאוחר היה עליו לפנות לעיסוק אחר' אולם לכך חסרה לו היזמה. מרץ וחריצות לא היו מתכונותיו . אופיו החלש והפסיבי הוא שקבע לרוע המזל את מהלך חייו • לאחר מלחמת העולם הראשונה - ככל הנראה בעזרת כספים שקיבל מאביו - הוא הקים בוולוצלאווק מפעל קטן לייצור חומרי בניה. הוא אהב לכנות את עצמו "תעשיין". אולם מאחר שהבניה בפולין בסוף שנות העשרים לא חיתה רבה, פשיטת הרגל חיתה בבחינת הבלתי נמנע. העובדה שזה לא היה דבר יוצא דופן' לא ניחמה את אמי' היא נהגה לומר שלו היה לאבי מפעל לייצור ארונות-מתים, בני-האדם היו מפסיקים למות. באותה תקופה סבלה היה רב. היא התביישה לצאת לרחוב, מפחד מבסי הזלזול והלעג של שכנים ומכרים. החששות האלו היו בוודאי מוגזמים, במיוחד משום שאמי חיתה דמות אהודה מאוד: בני העיר העריכו את אישיותה האצילית והשקטה, אשר נזקפה לזכות מוצאה הגרמני. ברם, ייתכן שיותר משפחדה אמי מן הבוז, היא יראה מרחמים. היא לא חיתה אשמה כמובן בקסססרופה. לא חיתה לה כל השפעה על בעלה ואי אפשר היה להאשים אותה בחוסר כשרונו הנורא. דבר אחד בסרח: למרות כל מעלותיה הרבות, אמי - ובנקודה זו היא לא נבדלה מאבי - חיתה בלתי מעשית לחלוטין. ודאי קשה היה לה לנקוט בצעדים שהיו הכרחיים בניסיון למנוע פשיטת רגל: לארגן כסף. כאן חיתה רק אפשרות אחת: אחד מאחיה שבברלין היה עורך-דין מצליח ומבוסס יותר מהאחרים. אמי סילפנה אל יעקב אחיה, על-כורחה, והשביעה אותו להעביר סכום כסף גדול באמצעות +-המשך בעמי +-28 26 •••••גליון 241 - ו ~ 1 27 המאהב הגדול של המוזות הגרמניות צבי רפאלי MARCEL REICH-RANICKI, מתייחסים אליו יפה עדיין' המורים מתפעלים הצקינים שהיו מגריסים לשירותי הביטחון. אז DVA 1999 ''MEIN LEBEN", מידיעותיו ולא משנה לו כהוא זה הדרישה מוסיף מרסל דייך את השם הפולני וביצקי לברך אותם במועל יד כנדרש ואף ב"הייל לשם משפחתו ויוצא לשליחויות שרנות ~;::::::» אוטוביוגרפיה של מרסל דייך- היטלר"! ככלות הכול' אין הוא כנראה יהודי וחשאיות לברלין וללונדון. •• וביצקי "חיי,; <שלוש מהדורות ככל יהודי פולין • בפולין הוא מתוודע אל שירתו של יוליאן •• ראשונות מאז ספטמבר 1999( עולם הספרות, המוסיקה, התיאטרון, טובים ואף מזיל דמעה בעת הלווייתו של חינה בחזקת רב מכר ומצביעה בעליל על ממשיכים לכבוש את רוחו. הוא סוגד לסופר המשורר • אחר זמן מה הוא עורק מפרלין ייחודו הרב ערכי של מחברה. זהו סיפור הנאצי גרהרד הארפטמן' מתפעל ממחזותיו ומגיע לברלין האהובה עליו • במרוצת חיים מרתק, סוחף, הנקרא לעתים כסיפור בתיאטררן הגרמני' בהנהלתו של גרסטב / השנים, הופך דייך-וביצקי למי שמכרנה הרפתקאות בדיוני' שאין בו מוקדם או גרינדגנס. גם בריכרד ואגבר הוא מאוהב "האפיפיור של הספרות הגרמנית". זה שעל מאוחר. ללא גבול' והוא מתגנב לאופרות בכיירוט פי ביקורתו יישק דבר • המחבר' יליד העיר הקטנה וולצלאווק שליד הידועה לשמצה. גם לאחר ליל הבדולח לא ברם, עם קריאת הספר , מתברר לקורא, ו וארשה, מאוהב מימי ב ערריו' כמוהו נפקחות עיניו. רק כאשר גורש עם משפחתו שהחשוב עבורו הוא פן הקריירה האישית כמשפחתו, בתרבות הגרמנית. מה הניע את רעם שאר היהודים בעלי האזרחות הפולנית שלו' שליטה ללא מצרים על הספרות הצעיר' האמון על ברכי התרבות הפולנית, לפולין' הוא מתחיל להבין את עתידו הגרמנית. כאן הוא משבח, מתמוגג, אך להתאהב בתרבות זרה, בספרות, במוסיקה המעורפל. לרוב הוא מצטרף ללא רחמים, כובש לו ובתיאטרון הגרמניים? ייתכן כי באהבתו אך מה הוא כותב בספר? צר לו מארד לעזוב מקרם של כבוד בשבועון החשוב DIE ZEIT • ניתן להבחין בסגידתו לעולם הגדול' אך גם את ברלין' כי נירם גירושו' יש ברשותו שני מקים פוררם קאמרי של מבקרים ומשוררים בסנוביות כלשהי' כיסופים אל הכרך הגרמני כרטיסים לתיאטררן' המעלה את אחד ברדיו ובטלוויזיה, רגם כאן אינו חרסך בזעם השונה מעיר הקרת הפולנית. בגיל צעיר ממחזותיו של גרהרד האופטמן הנערץ עליו • לשונו. הוא נוטש את מולדתו' מתנכר בחלקו לשפת הפרקים הבאים מתרחשים בגטו ררארשה. הוא אהוב ושנוא כאחד' מהולל ושנרי נ ערריו' ועוקר לברלין' בה הוא מוצא עולם השראה פוער את מלתעותיו . תיאורי במחלוקת. לרוב הוא שומר אמוני נצח מולדת חדשה. משפחתו מצטרפת אליו לאחר האימה ומעשי הרצח של הקלגסים הגרמנים לקלסיקרגים, כגתה, שילד' היינה, הלדרלין' מכן. מחזירים את דייך למציאות. תיאור מרגש וילקה, תרמאס מאן' קפקא, עד כי לעתים זוהי תחילתה של אודיסאה מרתקת. השאפתן ונפלא כאחד' כעין עלילה הלקוחה מסרט מתקבל הרושם כי הוא הוא שגילה אותם הצעיר מתקבל בסבר פנים יפות על ידי בדיוני' הוא סיפור אהבתו ונישואיו ליתומה רהקימם מעפרם. לזכותו ייאמר שהיה הראשון התלמידים והמורים הגרמנים, והופך הקטנה טרשיה. שהעלה ושיבח בכתביו את תרמאס ברנחרד' לתלמיד מצטיין בגימנסיה. דייך <עדיין לא שי לציין כי את האצבע המאשימה ברצח-עם הכבשה השחורה, הגאונית, של אוסטריה. וביצקי> ניחן בכושר הבעה יוצא דופן אין מרסל דייך מפגה רק לעבר הנאצים, ברם, לאחר ששיבח את הייגריך בל, זיגפריד בגרמנית, הוא מרצה רב כשרון על הספרות אלא גם לעבר הגרמנים באשר הם. עם זאת, לגץ, איגגבררג בכמן ואחרים, הסתכסך עם הגרמנית בכיתתו' שר שירי-תהילה לגתה, אין הוא נגמל מהערצתו לספרות הגרמנית, כולם. באחד ממפגשי הסרפדים, תלש בזעם שילד' ה לדר לין ורילקה. באסוציאציה באקראי הוא מוצא : את שידיר של אדיך דפים אחדים מספר של גינתו גראס. בדברי מסוימת, מזכירה הצלחתו של השאפתן הקטן קסטנר ומתפעם מהם עד ללא גנרל. הפעם, תהילתו הרבים לומאס מאן' לא שכח להזכיר את רסטיניאק הצעיר' גיבורו של בלזק, לדידי' בצדק. . את נטיותיו ההומוסקסואליות של הסרפד הבא מהפרובינציה הצרפתית "לכבוש את לקראת סוף המלחמה, מוצאים הוא ורעייתו ואת טינתו לבניו' רטינתם שלהם כלפיר . מה פאריס"! עד כאן הכול טוב ויפה, כמעט מקלט בבקתה רעועה של פולני , אנאלפבית זה שייך לספרות ? טענו מבקריו' אלו אידילי . בשנת 193 3' עולה היטלר לשלטון . למחצה, המטפל בהם במסירות נפש, ללא אמיתות הידועות לכל • יהודים רבים נמלטים מגרמניה. דייך שכר כלשהו. וכאן פרט משעשע: מדי ערב, סגנון כתיבתו של מרסל רייך-רניצקי חד ומשפחתו' כמעט לא חשים בשינוי . תמימות הוא חייב לספר למצילו ולרעייתו סיפורים ומהוקצע, מזכיר במשהו את . גדולי או היתממות ? אמונה עיוורת ב"קולטורה" שוגים. והוא יודע לספר . הפליטרניסטים הספרותיים הוותיקים, כקארל ! הגרמנית ? השאר חשוב כקליפת שום. חברי עם תום המלחמה מתגייס דייך לצבא קרארס, אלפרד פולגו וקורט טרכרלסקי • כיתתו לדבריו' חברי "היטלר יו גבר" הפולני • לאחר מכן' הוא מצטרף לסגל ברשותי קלטת של רייך-רניצ~י' אשר 1 , ו l 1 מרץ 2000 ~ו באינטואיציה מרהיבה מעלה על נס את הספר מסתיים בפרק רגיש ויפה: "אנחנו שירת האהבה של ברסולד ברכס. אולי אחת לב.ד 12 במארס 1999• שעת צהריים המסות הנהדרות ביותר על ברכס ששמעתי מאוחרת. יום הולדתה של טושיה בת s . מעודי. ויין-וביצקי לא למד אף לא יום השמונים. 1~ אחד באוניברסיטה כלשהי. הוא מתגאה בכך כמנהגה, היא יושבת על הספה השחורה. ~ שהוא עובר בשערי האוניברסיסה רק כאשר מסביבה, על הקירות, דיוקנאות של גתה, הוא מרצה בה. קלייסס, היינה, פרנסנה, תומאס מאן , קאפקא בראיון שב ערך עימד הוא מגדיר את עצמו וברכס. לידם, תצלום בני אנודה בן כ "חצי פולני , חצי גרמני ויהודי במלואו". החמישים, פרופסור למתמטיקה במקום אחר הוא מתקן את עצמו וכותב שהוא באוניברסיסת אדינבורג ותמונת בתי קולה, יהודי למחצה <לא כך חשבו נגסו ווארשה.> סטודנטית לאנגלית באוניברסיסת לונדון. שאיפתו להגיע אל האולימפוס הספרותי אני יושב מול טושיה ועושה מה שאני עושה מתגשמת. הוא מתמנה לעורך הספרותי תמיד, כל ימי חיי. קורא רומן גרמני. טושיה הראשי של ה'פרנקפורסר אלגמיינה קוראת את שירי סובים בפולנית. אני צייסונג'. לשונו חדה וסרקסטית, שונאת מתיישב בשקט לידה. אינני רוצה להפריע ואוהבת, מפייסת ומתקיפה לסירוגין. במקום לה. האם היא מחפשת בליריקה את נעורינו? אחר הוא טוען שהגרמגים בביקורתם לא כמעט וחלפו כבר שישים שנה, מאז היינו העמיקו ביצירותיהם של גתה, שילד , היינה, יחד וביקשנו לחמוק מיגוננו ופחדנו קלייסט , תומאס מאן . לטעמי - בדותה הטמירים. ותמיד חיתה זו הספרות, היו מופרכת, ואולי רק בעניינו של היינריך צלילי מוסיקה, בהם מצאנו פינת מסתור . כך היינה - הצדק איתר . היה פעם נגסו וכך עד עצם היום הזה ... וכאן , בעיתון האהוב עליו , מוטל צל על הושלך הס בכל ... קריירה גדולה, במעשה, שלדעתי , לא היטלר'". ויין-וביצקי נפגע מעומק נשמתו , אני פונה אליה: 'הידעת, כי השמש שוקעת יסולח. אך לא הרהיב עוז לעזוב את האולם. איך עתה על המרפסת?'; ולפתע, כמבלי משים, על מעשה שכך היה: בשנת 1973 הוא הוזמן כתב פעם ברכס הגדול: "בראשית באה עלה בדעתי כיצד לסיים את ספרי.' 'איך?' על ידי מנהלו , יואכים פסט, לחנוכת ספרו הזלילה, ורק אחר-כך המוסר". לאחר מכן , היא שואלת. אני: 'עם ציטוט'. היא: 'מה של זה, 'ד,יטלר". קראתי את הספר בשעתו בא ויין-וביצקי בטענות קשות נגד יואכים תצטט?' אני: 'משהו קטן משירו של ואף צפיתי בסרס על-פי מקורו. בין השיטין, פסס, שלא הזהירו מפני הופעתו הצפויה של הופמנססאל: - זה חלום. אין בו אמת כלל; ניתן להבחין באמפתיה סמויה של פסס הפושע. יואכים פסס מכחיש את טענותיו של ששבינו יחד כאן.", לצורר. במסיבה, חיכתה לדייך-וביצקי רנציקי וטוען שמו"ל הספר 'היטלר" הודיע קיטש סנטימנטלי , היאה לנערה מתבגרת ? "הפתעה", בין המוזמנים היה אחד מגדולי לרניצקי מפורשות ובעוד מועד כי שפאר לא ולא. אשכר אהבה לטושיה, היתומה המנהיגים הנאצים: אלברט שפאר. לא מכבר עתיד להיות נוכח בקבלת הפנים. הקטנה מגטו ווארשה. השתחרר לאחר עשרים שנות ישיבה בכלא. לאחר זמן מה, מתעורר סוף סוף מצפונו כאן , פנים אחרות במראה למארסל ויין- ויין-וביצקי כותב: "הוא בירך אותנו הרדום של ניצול הגטו . כאשר מעמיד יואכים רב יצקי , המאהב הגדול של המוזות כחברים ותיקים, הסתכל בספר 'היטלר', פסס לרשותו של מכחיש השואה, פרופסור הגרמניות, מאז העיר הנידחת וולוצלבק, שדפיו פתוחים לרווחה ואמר בהדגשה נולסה, סור בעיתונו , הוא עוזב בזעם את ברלין , גטו ו וארשה וחוזר חלילה, ברלין , מיוחדת: 'הספר היה מוצא חן בעיני המערכת על-מנת שלא לשוב אליה. ועד הלום. • מה אתה נעצם? ~המשך מעמ' 26~ הטלגרף. אחיה נענה לבקשה. נסבה השיחה, אולי על הספר של ומרק. לעומת זאת איני יכול לא הבנתי בזמנו , כילד בן 9, את ההתרחשויות מסביב. אולם חשתי לשכוח את משפס הפרידה. כשמכסה נעוץ במרחקים אמרה העלמה בהן: הבכי במשפחתי היה רב מכדי שלא אחוש בפורענות כשלובו לאורה שופעת החזה: "אתה נוסע, בני , לארץ התרבות", למרות העלוב והמעורר רחמים כאחד של אבי, שהטיל צל על ילדותי, אך שלא הבנתי במה מדובר ראיתי את אמי מנידה בראשה בהסכמה. לא רק עליה. אולם לא הכישלון עצמו הוא שאחראי לכך , אלא למחרת, מלווה במכר של הורי אשר גם פניו היו מיועדות למערב, השלכותיו הכספיות. ישבתי ברכבת לברלין. המשונה שבעניין היה שכל פחד לא קינן בי , כנער מתבגר חוויתי את תלותם של הורי באותם קרובים שסייעו לא מפני העיר הזרה, ולא מפני קרובי המשפחה שכלל לא הכרתי. להם. שנים רבות לאחר-מכן , עוד השפיע הפחד מפני תלות משפילה האם היה זה מפני קלות דעת ילדותית ודמיון קלוש? אולי; אני כזו על רבות מהחלטותי. משער שנוספה לכך סיבה אחרת. רבות שמעתי על העיר אשר אליה אולם התוצאה המיידית של הקטסטרופה חיתה מבחינתי תפנית מועדות היו פני: הרכבות נוסעות שם מתחת או מעל לבתים, חיובית. בנסיבות הגורליות והדרמטיות עמד חלומה של אמי אוטובוסים עם ספסלי-ישיבה על הגגות, ומדרגות נעות ללא הרף, להתגשם: מאחר שלא ניתן היה לשקם את המצב לאלתר , הוחלט כך שצריך רק לעמוד עליהן כדי לרדת או לעלות. לעבור לברלין. שם, תוכל המשפחה לבנות את עתידה מחדש, כך הדרך חיתה ארוכה, רק בערב הייתי אמור להגיע לעולם האגדי , קיוו הורי , למרות שכפי שהסתבר בדיעבד , כלל לא היו להם לאותה ארץ חלומות אשר הורי ציירו לפני והבטיחו לי. מלא סקרנות רעיונות קונקרטיים. ראשון נשלחתי אני לברלין , כדי לבלות את חיכיתי לסוף הנסיעה, והסקרנות הזו היא שהדחיקה את כל החששות הקיץ בווססרלאנד על הזילס, עם משפחתו של האח העשיר יעקב, והפחדים. קודח מהתרגשות חשבתי על הפלא שאני עומד לחוות ששלושת ילדיו היו פחות או יותר בני-גילי. לפני הנסיעה, כך ברלין. • החליטה אמי, מן הראוי יהיה להיפרד ממורתי. איני זוכר על מה פרק הפתיחה מתוך ספרו של מרסל רייך-רניצקי ,n חיי MEIN LEBEN" -n" 28 גליון ····· 241 זהר פרידמן ו ירושלים 1998 ינואר אגדה עתיקה כשהרוח משתזבה, ז;רם •• T -: • --•: : נהר של ערפל דiלעמנ הרח. i ב ס~'ם ר~.~~ על סס 1ס;ן ~Q ~נ;ן r אז-ג;ךי ~פ~ Q י ~י ~דת א;~ף משפתיו -T : • : T ••-:-: - צמתנ~ מגזע n ;למים אחד ". .:·- גם באזני ל; n שת הר~ח -T •: •: • : : ז ו ו ז . ז מעילי • מפרש רשח; אמת כ;אבת :· :· ·:·:; T T : • • • : מב~ק,י םיכ;:~~ :דג~~יי , קךע.י r ~ר;נ;ת את התריס. בזפרפסת .ם.ה~~~ "תבל" , אמר~ ס; nרי י~~ ה~~ 7 ס~יף םיס~iזר וזה!ביע~ y-: ל ". ". ז • 1 • : • •- ~~ים ~ין ~ל.י ןס~~ ~~rוq ו;ת ת;"~~סס ~ן ~ש~רינ~. ry ~~יץ ~~נ~סת ל~~ כ~~ים י~~~ןם. t' ך .ה~~~ ~· םר ~ר~~ Q "ום ~~ןיב~ת 'ל ס;~ן נ; 9ע ס~ן~ה סע,~קי, דעוצ;ת סלף ס~~ז ל~~ ק;ןז.ןנ~, י~ך~~ סע.~ים. . -. : -". ו במזווה מלאה זגמא;ת 1 ז:• 1 T••1 1 •\ T -• 1 • עתיד. ש~ב וש~ב הבטיח ל~מ;ן 7 ךש~ז.ינ~ אורח עשחאל אין שיפריד ביני ובין אמא לבר פיסח ארומה .1 חיתולים שחורים .2 סיפורי תילדו 3. דם שליח אאנ סג~ר לע;לם T 1 T ~~ ה~~ ~ל ת;ך .ירדלדי ~tף די מיציה הזינו א;תי . • ••• T :• • דמיה באו אל אברי הזפתהוים ~קו~ת ~. ןת ~א;ל ~ת;ך סס~ים בתדר אאזפ T • -:- מנ~ע זrנפזמ • -T :• ז •: TT "."T -ז• -•:-• במצות הר;פאים . :-1 לחי;ת א;תה : . ת~~;ע א;.חי חתולים ~ח;ךים ז ו . ז בבית-המשגעים בדמז~מי n ם גב;;ז · ם ;ב~ i]••• התערבב זם זrתילש :p ~ע.י~י :p ~ר ~~עט ~~קחו לךא;ת . : -.. : .• ז · T •• : :•- . ~הז ק;ךסת ~n· T •• --• :• ~~~ע;rי י מו~נ;ת ל~ w ש ו:;כי לינ;ק רןr;נ רא~ה ס~מוט ~~ךקות; . ו -: ז :זז של זה~ם אחר לרה ה~~~ ~ל ס}וינ~ת ז . ו ק~~ינ; ל;ק,ס זrיז;א ל~ן~ה על ע,~י~נרי לשיר לנפ"ש* ס~סי לא ~ך'ה לב;א אליה T •: •• T ה~,~~ חקךיב~ ש · *נפ - הסופרת נחמה פו nנס · :ז pי , סבתא ואב, q E אמא של עשהאל אני יונה. :ז: מתיראים • . חך~יק~ א;נרי מתוך כ"אישון העין • העומד להופיע בספרי עת;ז 77 ~לא נ;ךע Q כו.:י ח f ךדות קלו~ים מץר 2000 29 מצד זר, ~ ~ ~ 5 ~וי 1 לדורות'; ומודעה ב'הארץ' על עמוד שלם "אנו מגנים את הכחשת השואה על ירי סוריה" מטעם 'אירגון ציוני אמריקה') שבסופו גם בשא שר החוץ בכנסת את נאום האש והדם הנורא שלו "אם קריית שמונה תבער' לבנון תבער; דם תמורת דם וילד תמורת ילד", אך חרף כל הרטוריקה הזו' נכשלנו' כרגיל' גם הפעם, בהבנה רציונלית של המושמע באוזנינו • הדוברים השונים אצלנו נטפלו כולם להשוואה של מעשי- ישראל למעשי-הנאצים והחמיצו את העיקר בהודעה הסורית: גינוי נחרץ וחד-משמעי להתקפה על מטרות אזרחיות <בשני הצדדים, בהכרח> שבשל כך כונו נאציות. ואכן' חיתה זו בעצם סוריה שמנעה מחיזבאללה להגיב בירי קטיושות על יישובי הצפון בתגובה להפצצה הישראלית על תשתיות בלבנון' תגובה שישראל כה ציפתה לה כדי שתוכל להגיב עליה בתגובה חמורה עוד יותר . לעניין זה יש חשיבות עצומה גם לשאלת היציאה החד-צדדית מלבנון. רבים אצלנו אומרים שאסור לצאת בלא הסכם, מכיוון שמה שהיה הוא שיהיה ואפילו גרוע יותר' כאשר חיזבאללה יתקוף לא רק את מוצבי צהל אלא גם יישובים אזרחיים על הגבול. ובכן, שוב, מי שאומר זאת אינו מקשיב לדברי הצד שכנגד ואינו מביאם בחשבון . האם סוריה <ואף לבנון> המגדירה התקפת מטרות אזרחיות "נאציות", ושמנעה, כאמור' מחיזבאללה להשיב לישראל באותה מטבע <גם כאשר לפי הבנות ענבי זעם זכותה חיתה לעשות כן> תתיר בקלות כזאת לעשות זאת ליישובים אזרחיים ישראליים לאחר נסיגת צהל? האם מי שמדברת השכם והערב בשם "הלגיטימיות הבינלאומית", או חוסר הלגיטימיות של מעשים כאלה, תוכל לחזור בה, קבל עולם, בקלות כזאת מדבריה? אני סבור שלא <לכן גם הנסיגה החד-צדדית מלחיצה אותה כל כך' והיא גם מזהירה מפניה. לאזהרה זו דווקא, כן צריך לשים lllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll +י-י עמרם ןלזית מוספים, ספרים, אררעים שומעים רק את עצמנו זה זמן מה מטרידה אותי התחושה כי בכל הדיונים הציבוריים אצלנו בשאלת היציאה מלבנון והשלום עם סוריה, איננו מקשיבים כלל לעמדות הצד שכנגד ומנהלים את כל הוויכוחים רק עם עצמנו . אנו שואלים את השאלות <האם יימשך הטרור לאחר הנסיגח? האם סוריה מתכוונת לשלום אמת?> ואנו משיבים את התשובות <ברור שהטרור יימשך! ברור שכוונתה אך לקבל את הגולן תמורת פיסת נייר!) ומה שאומר הצד האחר ממילא לא נחשב לרציני בעינינו . זו טעות חמורה, והיא נמשכת כבר שבים. הצד הערבי' למשל' חוזר ומדגיש באינספור התבטאויות את מה שהוא מכנה "הלגיטימיות הבינלאומית" של החלטותיו ומעשיו. אנו לא מקשיבים לו ולא מחשיבים זאת. אולם מסתבר שבעוד שאנו נוהגים לומר "אום שמום", דווקא הערבים מדקדקים כחוט השערה בכל מלה, וזאת לא רק מתוך גישה לגליסטית, אלא גם מתוך החשבה של תדמיתם הלגיטימית בעיני דעת הקהל העולמית. כך הם נוהגים גם ביחס להסכם ההבנות בעקבות מבצע "ענבי זעם", המוציא, כזכור' מטרות אזרחיות, מתחום האש. והנה, בעוד חיזבאללה נמנע בתקריות האחרונות לפחות מירי קטיושות לעבר מטרות אזרחיות בישראל, כפי שקובע ההסכם, לא נמנעה מכך ישראל כאשר הפציצה מטרות אזרחיות בלבנון בתגובה על נפגעים מקרב חיילי צהל <בטענה, שחיזבאללה הפר ההסכם ופתח בירי מתוך כפרים>. על התקפותינו אלה, ועל איומים להמשיך בהן בעתיד' גינו אותנו העיתונות והממשלות הערביות <ולא רק הן' גם ארצות-הברית הצטרפה למגנים> וכינו אותן "נאציות", כינוי זה גרר מיד גל של ' תגובות נרגשות אצלנו <כולל מודעות ענק בעיתונים בגנות שלום עם סוריה - "שלום רבה ביחסו למלים <וראה התקרית עם ז'וספן בניר זית בגלל שכינה החיזבאללה אירגון טרור> ואני סבור' לכן' שיהיה זה משחק חדש לחלוטין' ונוח הרבה יותר לישראל כאשר "הלגיטימיות הבינלאומית" תהיה לצדה. יתר על כן' מכלל ,"ןה" בהודעה הסורית, אתה שומע גם "לאו", אם סוריה, ואף ממשלת לבנון' אומרות, כי הן תומכות בחיזבאללה כיוון שההתנגדות לכיבוש היא "לגיטימית", משמע, שברגע שנצא מלבנון שוב לא תהיה לחיזבאללה עילה לגיטימית לתקוף אותנו <ועד היום גם לא אמרה חיזבאללה מפורשות כי תעשה זאת>. צר שהעמדות האמיתיות של הצד שכנגד כמעט ולא זוכות לייצוג מהימן בדיון הציבורי אצלנו. נחליט מה שנחליט, אבל נעשה זאת על סמך ניתוח רציונלי ולא על סמך וי גוש אמו~יונלי ונפנופי ידיים המשתלטים על הדיון הציבורי. נ.ב. 1 החלטת הממשלה <מה 6- במרס> להערך על קו הגבול הבינלאומי בלבנון עד חודש יולי' םע הסכם או בלעדיו' היא סימן מעודד שבכל זאת, אולי' מקשיבים אצלנו גם לקולות מעבר לגבול. נ.ב. 2 דברי ראש הממשלה כי עוד לא הגיע הזמן ללמד משירי מחמוד דרוויש בבתי הספר שלנו' כפי שהחליט שר החינוך' היא סימן לא מעודד כי' עדיין' בכל זאת איננו מוכנים להקשיב באמת לקולו של הזולת. <והרי לא רק סבל' מצוקה וגלות אפשר ללמוד מהם, אלא גם אהבת מולדת מהי>. שירת דולן ("סרק, סרק"> אחד מטורי השיר היפים והמרגשים שקראתי לאחרונה הגיעו אלי ממרחק של כאלף שנה. 1 כן' פר"אר לא" מסעם הא•רגון ה•מנ' 'שלום לב>. אני סבור שהצד הערבי מגלה רצינות 30 גליון ····· 241 ... ;:i H ואחות לש יאול רב ווארוסת לש 'דולן ללקב תא ופני . אהי תשואל םלשלו האהובי עולמשמ ההבשור ההמר תמתמוסס תבזרועו רהקיס .ומתה ההיציר ההמונ תארבע םאלפי תשורו רשי אהי ילטעמ היציר המופלא - ,חיה ,מרתקת ,מרגשת .מפעימה אל לארכ םלהדגי תזא אאל לע הקצ גהמזל ץולהמלי ןלמתעניי תללכ רלספ ועצמ וולהסברי םהמפורטי לש .המתרגם דבמיוח תנפלאו תומרגשו ןה תתמונו בהקר 'בררנסבאל תרמו דולן • ההנ התמרנ ןמ בהקר :בעיצומו זע ,הקרב ,נהדר םג בכד דע דמא. תחבטו אל ךיחסו רב ןדול .הנסיך אהו םלרח ,בחנית ךא ץמק השש-עשר תנגיחו .תרוסק ולשרת אל .תוסיף יואז אהו ףשול תא ,חובר ,דרונדל ןמדוב תא רסודו לא ןהמי ,שונרבלה וקובע רהזוה דבכרדכר ,מבתו ףמשס תא סבדר ההפלד ,והעוו םולשתיי ספרו תא רואש ןבי .עיניו קמעמי ווגרז תבשריי ,קשקשים חמפל רגופ דע ןאג ,ירכיו את תמודע זהפ ץמקצ ,דרונדל סוהסו ,מתחתיו ועצמותי ,נבקעות תעצמו תהשידו ,הקשות אל .הסחוס את סהסו וורוכב אהו ךמשלי ,בשדה :ואומו ב'כל ,מת הז ךסופ !המורד םג דמוחמ ועכשי אל עיושי .אותן ת<שורו 1320•1336(. תנרגעו בלל ןה תהשורר ןבה םמתלבטי ימפקד לחי ,המאסף ןדול 'ראוליבר םשמצב ,אנוש םא עלתקו רבשופ קולהזעי תאהקיסר • םה םחוששי יכ המעש הכז שיתפר הכהודא ןבכשלד :וכתבוסה חס :דולן ם"א עאתק ובשרפ בהשנה לשו ואותנ עישמ ובמיצ .ההרים אהו ביסו ,לאחוו ולעזרנ "יברא. רמשיב :ארליבו א"ל ןתהי ןפ ןקלו על ךואש "תעטה. ןדואר "עולמים רבסופ לש 'דבר תכשגרבר ההמצוק םוה רכב םפצועי יפצע ,מורת עתרק ןדול בשופר . תהשורו תהבאו תמצמררו :במיוחד ומתיס בוכוא זא עתוק ןדול רבשופ בהשנה תנאק .אדירים םד רניג ןארגמ ימשפת ךהנסי, ירעל ורקותי םהעורקי .התנפצו לאב לקו רהשופ אמתנש ,וגואה וישמע שן . ןלמא בהורכ "בהרים. ןואכ םשומעי םהפדנקי עושומ רהקיס תא לקוהשופר • לשד אומר : "." לקו התרוע יבאזנ דמהדה, ןלשרלמא תמשלח םע במיט ואוצרותי חומבטי ול יכ אהו ןנכו ללקב תא העול לש תהנצרו רולנצו תא דספר לכווסא לש רהקיס , םא הבתמור ליחד ןמ ההמלחמ בוישו .לצרפת םאול ולאמית לש רדב , אהו םזומ רלהפ תא והבטחת רלאח םשהפרנקי ויניחלעירו . תמועצ רהקיס הדנ ובהצעת לשמרסיליון • ה'מחנ 'השלום תבראשו בג ןלו , ואבי גהחור לש ןדול , ץממלי ללקב תא תהצע מרסיליון . ןדול , ימנח ג ה'מחנ 'המלחמה , דמתנג ץוממלי ךלהמשי תבמלחמ החורמ לע העיר . ובסופ לש רדב תגובר ודעת לש ןגנלו אוהו איוצ תבשליחו רהקיס .לסרגוסה הבסרגוס חרוק ןגנלו םע ןמרסיליו תא תתוכני :הבגידה תקבל תתוכני םהשלו דמצ דאח , הומזימ גלהרו תא ןדול דמצ שבי • לע יפ תהתוכני ליפע ןגנלו תלמנו תא ןדול דלמפק לחי ףהמאס לש רהקיס דבעו ואנשי לש ןמרסיליו ויפשט לע וצבא לש ןדול רכאש הז ריעבו רכמיצ .רונסבאל םואמנ ךכ .קורה בהקר לברונסבא בעקו .מדם ןדול ווחבר יאול רב םמפליאי םלהילח אך , רכאש ואפס םסיכוייה םה םתוקעי 'בשופר עלהודי 'לקיסר רשכב אנמצ םע ברו וצבא ץמחו 'למעבר לע .מצבם רהקיס עשומ אונמל .חרדה ןגנלו דהבוג המנס ולשכנע ךלהמשי ,במסע ךא רהקיס דפוק לע וצבא בלשו .אחורה םהסרצני םהכופרי םשומעי תא תחילו םהפרנקי םשבי םוה םנסי לע םנפש אל ילפנ םשה םמספיקי עלפצו תאנושו תא ןדול תוא יאול בד • לשד רחוז לא השד בהקר .ברונסבאל אהו המבכ תא יחלל ,המאסף אנוש הקינ המר לע תמו ןדול וומגיא .לקבורה ןגנלו דהבוג רנאס טונשפ רמאוח ריות תלמוו אומוצ גלהור יביד הארבע םסוסי םהקורעי תא וגופ .לגזרים רהקיס העול הלמלחמ לע דס ,גרסה שכוב תא 'העיר רעוק תא ,שעריה בומחרי תא 'העיר הצלמי .ומסגדיה ובשוב תלצרפ תיוצא ומול 'אוד יכוונת ת'ל'שיר ןרול la Chanson de Roland ) 11( רשת םג ףוהוסי הל ההקדמ תואחרי רדב הארי וסתי ת<הוצא ,תמוז> תיציר תמופ ןמ ההמא ה 12-, תב םזמנ לש םהאפוסי םהגדולי תשיר ,הניבלונגים לפרסיפ , ןסריסס ,ונוספים ימאדנ תתרבו ,המערב השז םתרגו ןראשו השל .לעברית הוז עהרק יההיסטור דהעומ ,בבסיסה יכפ רשמספ הארי וסתי :בהקדמה תבראשי תשנ 778, ובעוד תבשנו םהשלושי ולחיי , איצ לשד ךמל ,צרפת םלימי רהקיס ןשרלמא , דלאח יממסע ההמלחמ ושל למו םהמוסלמי ןבצפו ספרד . עהמס אל .צלח הלמעש תגייסו םהפרנקי ונהדפ תמחומו הסרגוס לשע רנה והאבר וושב .לצרפת ובדרכ החזר ההי לע וצבא לש לשד רלעבו רכמיצ רסיז ראש קבעמ לרונסבא ישבהר .הפירנאים תגייסו םהפרנקי ועבר תא רהמיצ ,בשלום םאול לחי ףהמאס לש אהצב דנלכ בבמאר השסמנ ול תכנופיי םגסקוני בובקר לשהתחול רבמעב םההרי רהצ וטבח האנשי תא םהחיילי רהפ םנקי דע ןהאחרו .שבהם דאיינהר , ןההיסטוריו ןב ההמא תהתשיעי ףוהביוגר לש ןשרלמא , רהמספ לע בהקר ,הזה המונ ןבי םהנופלי תא ושמ לש דאח ,"רולנדוס סדוכ רהספ .הבריטני" תהשורו תהקצרו והלל לאצ דאיינהר אל ועש ןבשעת םשו םרוש ןוה והמתינ שכשלו תמאו םוחמישי השנ דע ושעובד רלשי יהאפ .הגדול רהמחב , ןב ההמא ה 12-, לנט הפשיט תנשכח לש תכנופיי םגסקוני ימשלה ההמא תהשמיני ךוהפ האות עלאירו יהיסטור ההר לגור קבמאב יהציוויליזציונ ןבי תהנצרו .לאיסלאם ההפשיט ההקצר תוהכושל ההפכ הלמלחמ תב עשב ;שנים דולן , סדוכ יאלמונ ןמ רהספ הבריטני , ךהפ סבקולמו רהמשור ל לגדו םהחיילי םוהלוחמי לש תח ;קופה שדל , אמצבי רצעי תבראשי וחיי , אהו העת רהקיס ןשרלמא , טשלי לע לתב ,ומלואה גנצי םאלוהי יעל תאדמו ןומג .הצלב ההער הקצר לש דאיינהר רבדב שחש הלבגיד השהביא תא םהגסקוני טלפשו לע לחי ףהמאס לש ,הפרנקים תהופכ רלצי ימרכז לש .העלילה ףבנוס ןלשרלמא ןורול ,ההיסטוריים אבור רהמחב השור לש ,דמויות חמפי ןבה חרו םחיי הובונ תמופ ידרמט לש העליל תמרתק תורחב היריע תהמשלב הבתוכ רמס -נוצרי יפיאודל םע קמאב יציוויליזציונ למו םהאיסלא .הכובש ברוח ההיריע ואינ םפוג ןבאיפיו יהפסיכולוג לש תהדמויו תהבנויו בהיט תוהפועלו ךמתו םמניעי .דרמטיים ב<ואג םג החיבור יהלטינ הבמא ה 12- אל ךהופ האות ,למפורסמת אאל קר התרגומ יהמודרנ תלצרפתי ב 1837- יביד ףז'וז ,בדייה וממנ םג התורגמ העת ,לעברית ךהופ האות הליציר .קאנונית> ת"שיר "דולן תפותח ןבשרלמא ךהנער שלכבו תא .סרגוסה ,מלכה ןמרסיליו , שמבק ללהצי תא ועיר הבמעש .מרמה אהו חשול 2000 ץמר רז וקרנ לש ,דולן אהו אקרו הלעזר רשני .ונוספים תא םהסקסטי םמלווי תיצירו .לחיותם י:ן( s "'1 "' יכ בקו זע "מתחולל". לע םדברי האל זמזדר בלהשי ןגנלו :הבוגד א"ל ההי ןואי !קוב ךא ןזק האת ,שול םהבלי ,תדבר קכתינו ןב ריומ ..." יאנ המוד יכ אלמקר תהשורו תהמרגשו והלל ונפלט ימפ םהמלי ,"סרק "סרק ם<המלי ושיוחס ולרוצח לש קיצח ןרבי , דהבוג ליגא רעמי , הכשניס תלהטעו תא םהמאבטחי לש שרא .הממשלה> דע יכד ךכ ההי עהקט יהשיר ההז יח בנעי י תבע קריאתו . הארי וסתי רמספ תבאחרי דבר , ובדבר לע תבעיו רהת םגר לש ,היצירה יכ ןלשו רהמקו תהצרפתי אהי ,קצרה ,תכליתית ."רזה" המסיב וז , ו םג לבש יאילוצ המשקל , רבח אל תבעברי תמקראי וא ,משנאית אאל תבעברי ,רהוטה ,בהירה ,פשוטה תהנשמר שמלגלו לא .המליצה תבעברי ה"החסר ןלחלוטי םמבני םדקדוקיי םמורכבי רועוש .לשוני ןהמילו עצנו דמא הבהשווא םלאפוסי םהחומריי וואינ העול לע 1740 .מלה ההיציר תנעדר םתיאורי םשאינ םמשרתי תא ןהתוכ .המיידי שהדג אהו לע ןהכא .ועכשיו" ןאי קספ יכ המבחינ וז גהשי םהתרגו יהח הוהיפ תא .מטרתו ף<לבסו אל הנותר יל אאל השאל תאח יבלת תרלוונטי :לשאול הארי וסתי אהו ימעורכ בכת תהע יהימנ ""נתיב יומראש זהמרכ םלמחקרי םאסטרטגיי ,'אריאל' םכלו שי רקש ןבי ותפקידי האל ןלבי רת םגר היציר וז , ,שבה ,כדבריו תמתואר תהתנגשו תציווליזציו ןבי תהנצרו <לאיסלאם? ת"משמער "החיים תומשמער תהספרו ת"משמער "החיים אהו ףצירו קמרת םשלעתי תקרובו ןהדיו וב ,מאכזב םאול אל .הפעם רבספ םבש הז ךשער אאס רכש ץ<הקיבו דהמאוח תועמות זיחרו ,350 ,עמודים 2000( ,באהבה תרגישו תוקפדנו רלזכ ובנ ןרס" זיהור רכש , ןנבח אהנוש ולעומק אולמלו והיקפ עמשפ תנקודו תראו תובצורו תשונו ,הגותית תספרותי .ואמנותית רבספ השמונ םשערי תועשרו ,משתתפים להח רבפרופסו רכש ועצמ חהפות ראות תביציר תמופ הקסב ומשל ר"ספ ןקט לע תמשמער ,החיים" ךדר םתרומותיה לש םעמיתי עלמקצו וכמ ליוב ,לרריא ועד ולברא , ביעק ,גולומב החנ ,נרה יעד ,צמח םגיסי ןקלדרו :ונוספים ךהמש םבדברי לש םסופרי וכמ םחיי יגרר , יאורל לקסס ,בלום םיור בק ,ירק תיהודי להנד , יגד בסאו :ונוספים הרכל יבשיר םמשוררי וכמ הטובי וריבנ , היהוד יעמיח , המאי רבז'רנ , לישרא ,פנקס ימרדכ ,גלדמן לישרא ,אלירז הלא תאמנו לש העשר .ציירים עמסב םהדברי אל ןנית תבמסגר הסקיר וז דלעמו סבפירו לע םהמאמרי םהמופיעי וב , ןלכ ןאציי קר התופע ,אחת ""משמעותית םג אהי ילדעת , השבלט :לעיני ןהדיו תבמשמעו ,החיים בברו ,המאמרים הנעש תבאמצעו תיציר ,ספרות וכאיל אהנוש לש תמשמעו םהחיי קנזק הלהמחש ,קונקרטית קשר תהספרו היכול תלת הושבלעדי אהו רנות ההפשט .חלולה אאס רכש רב"ספ ןקט לע תמשמעו "החיים הבונ תא ודברי ךנדב לע יגב נדבך , ההגדר לע יגב :הגדרה ת"שאל תמשמער םהחיי לש םאד אהי תשאל םהחיי םהטובי .שלכ םהחיי םהסובי לש םאד םכרוכי תבכוונו תהמעשיושלו , תשאמורו תלהיו תכוונו ,סוברת .בעיניו יכד םלקיי םחיי םטובי אל קיסתפ םאד תבכוונו ,טובות אאל ךיערו ןניסיו ימעש שלממ .אותן םהחיי םהטובי לש ,אדם םכרוכי הבשגר לש תכוונו תטובו םשהאד המנס אלהבי יליד יביטו מעשי • הדרכ לש השגר רכז אשהי תנסמכ לע תעקרונו םמעשיי •.. םהעומדי דביסו םהחיי לש ,האדם םהטובי .בעיניו" ,כמרבן לכ ההגדר ןכא - ם"חיי ,סרבים" ת"כוונו ,טובות" ת"עקרונו "מעשיים הסערנ הסבר , רוכש םג רמסבי ןאות ובמאמר , לאב םג רלאח ןמכ קספ םא תההגדרו והלל ןכשלעצמ תממחישו ולנ תא ,הנושא וא תשובר תא ולבנ קלעסו בר . לכן , םג רכש חפות תא ומאמר רבסיפו המעש ןמ שהמדר ן<להל ךתו :קיצורים> המעש לכורב דאח השהי רמחז תבעיירו ושהי תסמוכו 'לציפורי הרחי זמכרי רואומ י'מ הורצ תלקנו םס םחיי איבר :ויקנה שעמ ראות ,,.ינאי ראמ :לו ר'מבר :לי מאר :לו אל· האת ךצרי ·לזה". חהסרי ועלי 'ו יינא השיעל אריבו עד .שהתרצה אהוצי ול להרוכ רספ םתהילי הוהרא ילו יינא תא :הפסוק י'מ שהאי ץהחפ ,חיים באוה םימי תלראו 'סרב? ףהוסי :ושאל ה'רמ בכתו 'אחדיר? ףהוסי :רעבה ר'נצר ךלשרב עמר ךושפתי רמדב ,מרמה רסר ערמ הרעש ,סרב שבק םשלר ירררדפהר. על שמדר הז הבונ רכש תא מסתו . ו"לפנינ שמדר ןקדמו .ומעניין שהמדר ריעזו רלנ ןלהבי תא תשאל תמשמער ,החיים רלהכי בהיט הארת תוא .רוחה לכ עקט שבמדר ףיוסי רלנ ךנדב הלהבנ לש ההשאל תהמבוקש •.•"- אהו .כותב רסיפו ההמעש יהמדרש ההז ואיננ קר .אילוסטרציה אהו המחיי תא ןהעניי , הוערש ראות הלשאל תאמיתי אול ןלעניי יאקדמ .גרידא שברא קהפר יהחמיש לש ההמס אהנקר ם"החיי רכסיפו "פתוח אהו אמבי תא הסיפור לש הדברר ןבארו ש"אי ,התוכחה" קוהפר וכול ןד הבתפיס תהגורס יכ וחיי לש םאד םכמוה רכסיפו העליל אשהו רבוח ךאי דוכיצ םג רהמאמ אהב תמא ליוב אלררי ל"ע םעצ "השאלה יבנר לע תיצירו תהספרו - יה"רוידו "שלי תמא יטולסטו ןוכ לע וסיפור ו"מרת לש ואי ןוא איליץ'" • ב י"הווידו "שלי רמספ יטולסטו דכיצ עבאמצ וחיי , אבשי והצלחת ,הספרותית ההפציע וב הההכר םשהחיי יחסר .משמערת זוא , אהו ראומ , י"חי ונעצר , אל יידעת המ תלעשר דוכיצ תלחיו •••11 רהמאמ ןהמעניי לש אלורי המתחק ראח רהמשב קהעמו ובחיי לש יטולסטו הכתוצא המאות העציר לש םהחיי רואח תהשאלו רבדב ת"בעיי "החיים תהערלו .ממנה ,<המוצא רבסופ לש רדב , המתגל ילטולסטו אדווק ךמתו ההחווי ההקש לש םחיי ימשולל ,משמערת אוהו עמגי הלמסקנ םשחיי םאמיתיי םה םחיי ילפ ןרצו האל , תדוגמ םחייה םהפשוטי לש םהכפריי .הרוסים םאול לכ ןניסיו ימצד תלתמצ ןכא תא םהדברי ,עושה כמובן , לעוו םלעושר .ולמורכבותם> אלררי םמסיי תא ומאמר ןבדיו רקצ רבסיפו תהמופ לש יטולסטו ו"מות לש ןאירוא ,איליץ'" בשנכת שכשלר םשני רלאח י"הווידו "שלי רוהמתא ןבאופ זע בוצור דכיצ הההכר רבחוס תהמשמעו לש םהחיי תמחלחל תלתודע וגיבור לע ףס רמות תוגורמ ול לסב .נורא ,לכאורה וחיי לש ןאיררא ץאילי והי םמוצלחי ילפ לכ יקנ המיד לש .התקופה אהו דנול הלמשפח תבורגני ,רוסית דלמ יבבת רספ ,טובים הפנ יללימוד ,משפט םהתקד ,בקריירה הנעש ,שופט אנש ,אשה דהולי ,ילדים הקנ ,בית אמצ ,חברים להתקב ,למודעונים באה קלשח םקלפי הוהי רמסולעבודתו . םאול םיו דאח , אבשי והצלחת , להכו להח .להשתבש אהו שח םכאבי בצדו • וחיי .נעצרים ההמחל המוציא ואות לממעג .החיים ומצב רמידרד רויות ומייסורי םהגופניי אהו רמתייס המבחינ .נפשית עברג 32 ן•••••גליו 241 אימת המוות כאילו סרה ממנו: "במקום זה. המספר הקצר שזור לכל אורכו פסוקים לו לעגנון ביחס להיסטוריה היהודית ? 1 האחרון לפני מותו הוא מגלה את החמלה שנת האבל הראשונה, אנו מבינים טוב יותר הסיפורים, הקורות והתולדות, תהאמיתיו והרחמים כלפי ילדו ובני משפחתו. וברגע זה מהיכן נובעת הזיקה החזקה לספרות בספר והבדויות, עולה איזו תפיסה אחידה השחית ינ: נ:: המוות היה אור." הכול התרחש כהרף עין , ומשמעותו של הרף עין זה לא נשתנתה עוד ..." פרשנותו של לוריא שם יפה, נכוחה, הגיונית. אבל הכול תלוי בסיפור ובעוצמתו הכבירה. ללא הסיפור של טולסטוי , הדיון במשמעות החיים היה נותר חסר . גם מאמרה של דנה פריכן-חפץ "על תפישת המוות בזן בודהיזם" משופע דוגמאות ספרותיות. בכלל , שאלת משמעות החיים, היא במידה רבה שאלת המוות והיחס אליו . מכל התורות והגישות, גישת הזן-בודהיזם היא אולי "המעשית" ביותר . לפי תפיסה זו <באופן סכמטי> החיים כרוכים ב"סבל". מקור הסבל הוא "בצימאון" האנושי שאינו יודע שובע. הצימאון נובע מ"בערות" שאינה מבינה שהתופעות הן אך "אשליה". אחת האשליות המתעתעות בנו יותר מכל היא אשליית "האני". הפתרון היא מדיטציה שתביאנו לידי "הארה" אמיתית של טבע הממשות, ולידי מחיקת האני , שתגאל אותנו מסבל החיים ומסבל המוות כאחת. במאמר מובאים כמה סיפורי זן יפים, הנה אחד מהם: ברגעיו האחרונים של מורה הזן קאיסן ג'וקי שאל אותו אחד מתלמידיו : "בעולם זה אין מפלט מן תחלוף, ברגע זה לאן נפנה בבקשנו את הנצחי?" השיב קאיסן: "הריהו לנגד עיניך, כאן במקום זה". שב הנזיר ושאל: "מהו מקום זה שלנגד עיני?" על כך השיב קאיסן כשלהבות לוחכות את גופו: "אם הכחדת את עצמיותך, תעלה הקרירות גם מן האש". (כלומר, מי שהכחיד את עצמו, כבר גאל עצמו מן החלופיות והוא נצחי. גם האש השורפת, אז, קרירה בעיניו). שוב, הסיפור מהותי להסבר וספק אם היינו יכולים לתפוס אותו בלעדיו . גם מאמרים אחרים בוחנים את שאלת "משמעות החיים" לאורן של יצירות ספרות. עדיה מנדלסון-מעוז במאמרה "דברים ראשונים ואחרונים" עושה זאת לאור קריאתה בספרו של פול אוסטר "בארץ הדברים האחרונים" : חנה נרה במאמרה "אנחנו והילדים שלנו - טעם החיים" מקיימת "דיון בפרקטיקת הטוב ב-'אל תגידי לילה' לעמוס עוז": גדי טאוב שנשא דברים בעל פה <חלק מהמאמרים הם דברים שנאמרו במפגשים שיזמה עמותת יחרוז> "משמעות החיים כעובדה וכשאלה" מדגים זאת באמצעות סיפור ששמע מאחות בית-חולים: עמיה ליבליך "בין שיחה לשתיקה" מנתחת סיפורי חיים של מטופלים ככלי טיפולי , ועוד . זאת, כאמור , מחוץ ליצירות ספרות ממש המובאות בו. כאשר אנו מגיעים לסופו של הספר , ל"מספד ליהורז" הקורע את הלב, שכתב אביו בתום מאיכה, קוהלת, התפילה ועוד והוא חותם בשיבוץ שורות משירו של אברהם בן-יצחק ('אשרי הזורעים ולא יקצורו') המעצימות את הקינה: ליהררז נכר. נכר לזורע ולא יקצור' כי הרחיק נדו.ד נכר ליהררז. נכו לנדיב אשר תפארת נעוריו הוסיפה על אור הימים ופזרונם והוא את דעייו התפרק על אם דרכים. נכו ליהורז אשר יקרא לנו ממדבר ועל שפתיו תפרח הדומיה, כי נאסף אל תוך לב העולם." לסיכום אפשר גם לומר , כי ספרות בעלת משמעות, היא ספרות העוסקת במשמעות החיים. משטריימל ועד המפץ הגדול 'ע'יר ומלואה" מאת ש"י עגנון <ספר "מלא" כשלעצמו בן 750 עמודים, הוצאת שוקן 2000( הוא "ספר תולדות העיר ביטשאטש היא בוטשאטש" עירו של המחבר "אשר כתבתי בצערי וביגוני למען יידעו בנינו אשר יקומו אחרינו שעירנו עיר מלאת תורה וחכמה ואהבה ויראה וחיים וחן וחסד וצדקה חיתה למן יום היווסדה ועד שבא השיקוץ המשומם והטמאים והמטורפים אשר עימו ועשו בה כליה". • כלומר , "עיר ומלואה" היא מעין היסטוריה של עיר , תמונת העיירה היהודית בפולין , ששימשה רקע לרבות מיצירותיו של עגנון , ומשעלה עליה ועל שאר קהילות אירופה הכורת, הפכה סמל לעיר היהודית וסמל לחיים היהודיים בכלל בגולה .. דווקא משום כך מעניין לתהות, האם מתוך שפע המעשים, איני מתיימר לומר שמצאתי כזאת. זו עבודה רבה וגדולה מכדי להשיב עליה במדור קצר זה. אבל מצאתי סיפור אחד לפחות היכול לשמש התחלה לעבודה כזאת, וכוונתי לסיפור "גזירת השסריימיל" בו מסופר <תוך קיצורים>: "מאהבת השר של בוסשאסש לנגיד המפורסם ו' לייבוש, לא היו אנשי קהל ביסשאסש בגזירת השסריימיל • כשקיבל מלך זכסן את המלוכה על פולין רצה להתרצות על שרי פולין. ובמה יתרצה, הלוא בשנאת ישראל. עמד ו גזר שבשבתות וימים סובים חייב כל יהודי שנשא אשה, לשום מצנפת של זנבות שועל בראשו' כדי להנדות היהודים בעיני נשיהם, שבשבתות וימים סובים אדם מצוי בביתו , נכנס ויוצא ומצנפת של זנבות בראשו , ואשתו רואה והוא מתמאס עליה. לימים נשתכחה הסיבה. התחילו עושין מצנפת של בזיון מצנפת של כבו.ד מחותנים היו חובשים אותה בשמחת נישואין ובעל ברית במילת בנו. וכיוון שנעשה השסריימיל מצנפת של כבוד נמנעו המתנגדים מלצאת בו בשבת חזון ובימי אבל. נפלה מחלוקת קשה בין חסידים למתנגדים, שהחסידים חובשים שסריימיל בשבת חזון ובימי אבל והמתנגדים אינם חובשים. אם אני בא לספר כל המריבות והקסטות על השסריימיל איני מספיק."" <עמ' 202(. אם רוצים, אפשר להסיק לפחות שתי מסקנות מעניינות מסיפור זה על השקפתו ההיסטוריוסופית של עגנון: מסקנה ראשונה - אקראיות והפיכות. דברים קורים בהיסטוריה באורח מקרי ובלתי צפוי לחלוטין • אהבתו של שר אחד ליהודים ושנאתו של אחר , שינו כל את מהלך . האירועים. יתר על כן , אתה מצפה לתוצאה אחת, וקורה ההיפך הגמור • מצנפת של ביזיון הופכת למצנפת של כבו.ד מסקנה שניה - התמסדות והתקדשות. לעתים דברים המתרחשים באקראי' דווקא הם ששורדים ומונצחים. הסיבה הראשונה של גזירת השטריימיל כבר נשתכחה, והנוהג האווילי <ואף החילוני הזה> מתמסד וגם מתקדש, ומתנצחים עליו <בהלכה> מתנגדים וחסידים. <בהערת אגב צריך לומר' כי עגנון מפאר ומרומם את בוסשאסש כעיר של חוכמה ותורה, אבל מעולם איננו חסיד שוסה, לכל היותר הוא חסיד אירוני>. כאמור , איני יודע אם מה שחושף סיפור זה הוא בחזקת "חו f כללי" או "מקרה פרסי" ,... הדבר מצריך בדיקה נוספת, אבל באופן מעביין למדי הוא עולה בקנה אחד עם תפיסתו ההיססוריוסופית של הפרופסור יובל נאמן' כפי שפיוסם אותה בספר אחר שקראתי לאחרונה בשם "סדר מן האקראי" <מכון רן ליר;הקיבוץ המאוחד, 112 1999 +-המשך בעמ' +-43 מרץ 2000 י:ן( ו~ פעם חיתה עגלה רביב יצחקי פעם חיתה עגלה וזאת ההתחלה פעם חיתה ביצה רזה האמצע." פעם היה קוף רזה הסוף. גיל : הקוגלגרים השמיעו צווחה נוראית כאשר העגלה עליה ישבתי ניתרה ממקומה והחלה לצבור מהירות, במורד הכביש הבא מכיכר המועצה ומתחבר בקצהו אל הכביש הראשי . האספלט המבוקע לגושים קטנים ואבני החצץ הגסות סירסרו כל כך את הגלגלים והרעידו את העגלה הנוסעת במהירות הולכת וגדלה, עד שכל תמונת העולם ניסשסשה לגמרי בעיני והכפילה את עצמה אינספור פעמים והעצים הגדולים והקוצים משני צידי הכביש רעדו ורעדו בקצב הולך וגובר עד שהפכו לתול y ים מקפצות ורוחשות בחום. השמש חיתה מאחורי העצים והמהירות העצומה בה נסעתי יצרה הבהוב קצוב ומסמא של שמש צל שמש צל שמש צל בינות לעצים. ישבתי קרוב לכביש על לוח עץ-בניין משומש שקרש אחד ממוסמר לרוחבו ומשמש כציר אחורי ובקצהו שני קוגלגרים בתור גלגלים, וקרש שני ממוסמר לאורכו ובקצהו צלוב במסמר אחד קרש נוסף שהוא הציר הקדמי: וגם בקצותיו שני קוגלגרים - עליו מניחים את הרגליים ונוהגים שמאלה וימינה. אחרי שניות אחדות נעלמה צריחת הגלגלים והתחלפה בשריקת רוח עזה בפנים, ששימחה אותי ללא גבול. שמחה כל כך מוחשית: עצומה, גועשת מעצמה בגוף ואינה זקוקה להסברים, למחשבות. ברורה דבקיה מכל צל של ספק. הייתי בן עשר . ובקצה הכביש: משאיות מאיצות ברעם מנועי דיזל. מזהירות אותי. העגלה מתקרבת במהירות לצומת, אין ברירה: אני לוחץ בכל הכח את רגל שמאל קדימה, העגלה מקפצת בחדווה על שני גלגליה הימניים וזורקת אותי על ג . בי לתוך הקוצים הצהובים ונוחתת. נאמנה. לידי בצד הדרך . אושר גדול נצרב בלבי לתמיד. את הדקלום הזה על העגלה, הביצה והקוף שמעתי מילדים בשכונה. והוא תמיד עצבן אותי קצת בעיקר בגלל החרוז בין "ביצה" ו"אמצע" אף אחד לא אומר "אמצע" במלרע. פרסום ראשון אלח: אחרי החתונה, התחלנו לחפש בית. גרנו בדירה קסבה בעיר וחשבנו שזה לא מקום לגדל בו תינוק. רצינו אדמה, ודשא וריח פריחת הדרים." החיפושים הביאו אותנו לשכונה אחת, לא ממש שכונה, יותר." קבוצת בתים קסבה, בין בית הקברות לכביש. היה כבר ערב. בבתים דלקו אורות והרחוב היה חשוך. פריחה לבנה בריח מתקתק של סוכריות דבש ויסמין' דשא קצור וזמזום ממסרות. "יה איך שאני רוצה לגור כאן" חשבתי." בסוף השבוע ראינו בעיתון מודעה על בית למכירה. והאיש מעבר לקו הסביר לנו כיצד להגיע לשכונה. זו חיתה השכונה ההיא. כל כך רציתי תינוק. תינוק קטן. מתוק כזה, שוכב על גבו בעגלת שכיבה גדולה ומפוארת עם סוכך מתקפל' להגן על עיניו הקסבות מפני מכות השמש בנסיעה. עגלה יפהפיה. הוא לא ירגיש בהבדל, אבל כשיגדל, יסתכל באלבום התמונות ויראה אותי עומדת עם העגלה הגדולה והיפה בקצהו העליון של גרם מדרגות רחבות, בכיכר שסופת שמש וידע לנסח דע כמה אני אוהבת אותו. קנינו את הבית, שיפצנו אותו לפי טעמנו' לאס, בתשומת לב ובאהבה ובקיץ עברנו לגור בו. לשכנים היו המון ילדים, צנומים, כהים, שחורי שיער ומתרוצצים עירומים ברחוב, עורם מבריק ממים שהתיזו אחד על השני' בצווחות חדווה, מתוך גיגיות הכביסה שמילאו בשבילם בחצר. ואחד' הקטן מכולם, ניגש אלי כשצפיתי בחם ממרחק והביס בי בעיניים שחורות, גדולות ויפות. ללא בושה וללא פחד' עד שאחותו הגדולה קראה לו מרחוק: " רפי."! "!יפ".ר והוא שב אליה בריצה. היו להם שם בחצר תרנגולות, יונים, ותוכים אבל כל זה לא החריד אפילו קצת את השקט ואת שלוות הכפר המוחלטת ששרו על השכונה הזאת ועל ביתנו • בוקר אחד, חיכה לי רפי ליד גדר הבית שלנו. לגופו רק תחתונים לבנים, גדולים ממידתו . וכשיצאתי הרשים לי יד' ללא מלים הוביל אותי לעבר חצרם, ושם בין עשבים גבוהים הראה לי בגאווה רבה ביצה גדולה וצהבהבה. "זה ביצה של טווס!" 34 ~ .' גויון ····· 241 IJ ~י ,הגדר עמשמי ךתו יכד ךכ הצווח תגרוני תקולני הומטריד ביותר • זוא לקיפ תא 'זנבו ףנפנ תקלושו ובכנפי תהקצרו ץוקפ רמעב 'לגדר רלחצ ,השכנים אכשהו ךממשי עומשמי תא וצווחת .האיומה ןזמ רקצ רלאח 'מכן חפיל בכא דח תא ישיפול ןהבט ישל יוידעת עשהגי .הרגע לכ ךכ ירצית .תינוק הכמ דחמו קהתינו שלי • לכ םהיו בשוכ ול ןאפרקד ובמיטת , םאדווקפל 'ולי לארכ הבתאוו ימשד ןויש תבשלוו תתינוקו השאינ תמופרע .לעולם יואנ תעומד 'לידו אל השבע אול תנרגע םמלהבי :בר לכ ךכ ירצית .אותו יאנ לכ ךכ תאוהב ראות יואנ אל תמסוגל בלעזו ראות ואפיל דל עג .קם ךא ,בלילה םכששק ךמבור דיור לע ,השכרנה סנכנ רב :שד וגרפ ,מתשקח אוהו למתחי :לצרוח אל הרוצ ,לינוק אול הרוצ לישרן , אל קצוח םמהפרצופי ישאנ הערש ול אול ענרג עלמשמ ישיר שהער ישאנ השר ול .חרש ערש ןקט חצור חוצור יבל ההפסק ירכל .סיבה י"תשכיב ראות לע "הבטן םמייעצי יל , י"תנ ול הת דנג ,גזים" י"תספח ול תקלו לע .חגביי םכלו אל עוזר • לכ בער םע ,השקיעה בכשהל עמתגעג דתמי ולמשה 'אחר . אהו שמרגי תא בהצע לומתחי .לצרוח יואנ המנס תא :כוחי יהלווא השיהי םבשק יהלווא השיהי .בשקם הז אל .עוזר יאיבדת תא .זה וא ושכוח לגדו מכרחי • תלילו .נוראים םימי .מרחפים רבבוק סהטוו ףמחלי תא .תינוקי עוברג ישאנ המנס סלתפו התנומ הקצר לש רבוק אהו ,צורח ךומלכל תא רהחצ תבלשלש .גועלית יאנ אל המצליח .לישרן הבליל קהתינו רובבוק סהטוו םמאיימי עלשג .אותי רכעבו הכמ תשברעו יהלכת רלדב לע הז םע .השכןרפי , דהיל םהשחו יוהעיונ לקיב תא יפנ .בשמחה םבעיניי תצורבו תמעייפו תובסחרחור תעייפו השמלוו יאות זמא אהו אל הציפ ישאנ דאגי משהו . קהסתפ תכלראו יאות תמתרשמ רושחר תא ידי . ""יופי יאמרת .בשקם ,"יופי" שוברא דהדה יל ןמ םפתג ןיש יוטיפש - ל"כ םהדברי םהיפי םבעול םה יחסר תתרעל :לחלוטין ורא תא םהטווסי תוא .החבצלות" לכ ךכ ירצית .תינוק יאנ לכ לכ הרוצ קתינו ,לחשתי יוקנית הערכ תביתי תלבדיק .הריון דעו ילפנ רהאיחו .במחזור םסרבלי ןמקלו ןקס ןולב ןבשת .הבוקר םא עמופ ועלי ספ לכחו דאח - תא ןבהריו ,גברת והופיע ישנ :פסים ,מצטערים ינס דעו .פעם יהלווא ישאנ בהריון . ספ ראח קחז .וברור יאנ !בהריון היהי יל !תינוק האיז !כיף H םא ואנחנ םמוכרחי עלנסו םלשרמקר ,כדאי יאנ ,חושב עשניס םלש "מהר." :גיל לכ ךכ ירצית .אופנוע םחודשי םארוכי יחסכת .כסף יודמיינת תא עהאופנו שלי . תמסגר תמתחתי הקל תדמויי שמשול לבע תפרופורציו בזה דהעומ לע וקודקרד ווצלע ההארוכ המתוח תמתח בלמוש .הרוכב עמנו 750 ס b ק" הבמבנ v להמסוג חלפת תמהירויו .דמיוניות תבחופשו אמהצב יהיית ךהול תלסוכנו םהאופנועי םשבדרו 'העיר . אל קרחו המהתחנ תהמרכזי הובוה וב דמבע .לזכוכית עאופנו .יקר םוביו לגדו דאח ינכנסת תלחנו יוקנית אותו . יעלית ועלי חבפת תהחנו יונסעת סלא ךלאור בהרחו ,החם ,המפויח סהעמו תמכוניו תכבדו תוחסרו .חן תחלונו ,אטומים םמזגני םהפולסי םחר בלרחו םונהגי .משועממים המחכ עלרג ישתכננת לכ ךכ ההרב .זמן יאנ ענוס סלא סלא לע עאופנו 'שיכול םא קר הארצ תא ,זה עלקרו תא רהאווי ךבתר שחמ תשניו תלמהירו לש םמאתיי .קמ"ש םבינתיי עהמנו םנוה .בשקט טהשק םהמדהי ההז לש חכו םעצר .ברגיעה טרוט הבשלוו 'מתחתי ,גמיש קחז רומעור ההערצ תמיידי לש םהצופי .בו ,לאט תבסבלנו אל קלדחו תא עהרג .הגדול ךצרי רלבחו ןזמ :ומקום ראמי ענס תלפנו רבוק לע שכבי תמולד קבעמ ליזרעא 220 שקמ" םע יסרזוק בשהרכי .בקיבוץ דאלד חפת -ל 230 שקמ" לע שהכבי להסרג .בלילה הז לכ המ .שרציתי קבדיו המ לשכ ךכ ירצית יוידעת תא .זה תכפו םהידיי תמזיעו גמבפ .ים ר"ז ההשע ההמרגיע הב םנרדמי "הילדים :אלח םשמת בל השמ ישאנ הרוצ - ?קורה יאנ המביע המשאל הבלחיש אוהי .מתגשמת יאנ תמשתעשע תביכול ההחדש תהזא :שלי 'אתמול עבאמצ ייונ :אמרתי י"הלווא דשיר "גשם תולפנו 'בוקר ובא םענני ווהוריד םגש יקיצ דכב ,טיפות םשמעול אל דיר ןכא ילפנ .כן רבבוק יקמת יוהלכת היחפ .בבוץ הכמ .נעים םכמע 'ארוסי עמג ץהבו לברג .היחפה ילתדהמת דעמ 'מולי לע תחומ ןהבסו חהמסרי - !סורס רזכ 'צעיר תמקשי תבגנדרנו רצוא זתורכי קירקר קמבהי שבשמ השז העת .זרחה אהו ןהתבונ יב טכמע הבאות התדהמ ישאנ יהתבוננת וב שופר הבתנוע החד תא אמלו 'זנבו דמתנדנ הבהתרס הקדימ הואחור לע ץמר ססס 2 גיל: קריר לפנות בוקר על אופנוע. מתניע בשקט לא להעיר את השכנים. קלישאות הבוקר ממשיכות בהרגליהן הישנים: מחלקים חלב ולחם לחנויות המכולת, קרון מסורבל שוסף ומנקה את הרחוב, משאית צהובה מפנה את הזבל. בשקט רב אני גולש החוצה ••• חולף על הגשר , מביס במים השקטים, יודע כל כך בדיוק מה הולך לקרות לי • פעם אחת. אחת ויחידה לעשות בדיוק את מה שאני כל כך רוצה. אני מתקדם בירירה לצומת שלפני הכביש שבחרתי. ריק ושקט. אני מכבה לרגע את המנוע ומקשיב. דממה. האופק הופך ורוד צהבהב עוד רגע תהבהב השמש בין העצים. אני מתניע. מוכנים, היכון ... אלח: אני ישנה. אני לוחשת לעצמי. אני שוקעת בשינה נעימה. אני מרגישה את הרגע. ערמות הפרחים מסביבי בערימה מסודרת כזאת. אני מרחפת בחלל עם המיסה, החלק הקדמי מתרומם, אני לא מפחדת. הטיה קסבה שמאלה עוד משיכה למעלה. מתנדנדת מתערסלת, כמו על זרמי מים חמימים. גיל: שמש בוקר. החמה מראש האילנות מה פתאום זה ההיפך. לא חשוב. האופנוע מתחיל לזוז ומגביר מהירות. ששמ צל שמש צל שמש צל שמשצל שמצשלשמצלשצמלצשצששצ והפעם זה כל כך חלק ויציב. מהבהב לתוך מגן השמש של הקסדה. אני מרים אותו לרגע כדי לחוש בסנוור. מוריד חזרה. מניח את היד על ידית הגז ומסובב בכל הכוח אלי אלח: צווחת מנוע מקפיאה קרעה את שנתי. כמו צופר אזעקה. מתחילה בצלילים נמוכים, הולכת ומתגברת מתקרבת מחרישה אוזניים מיבבת לתוך המוח. "התינוק יתעורר אני התעוררתי ... העיניים בוערות, החלום התרסק וצעקת המנוע מהדהדת בחדר • "הלוואי שתמות אופנוען מחורבן" בכיתי לתוך הכרית ... גיל: משהו זז שם על העץ ... זה מסוכן במהירות 280 קמ"ש אני לא יכול להוריד את העיניים מהכביש הוא קופץ לכביש. אלוהים זאת חיה. מה זה חתול? זה קוף! קוף קטן קופץ מהעץ לכביש ... מאיפה הופיע כאן קוף? אם אני לא מושך הצידה אני עולה עליו .• אני לא אצליח אין סיכוי יש שם עמוד ... אני ••. אלח: חבטה איומה. רעש מבחיל של התקמטות מתכת. ושקט. דממה חגיגית ונהדרת. התינוק לא התעורר. העיניים שוב כבדות והשינה חוזרת אלי , הריחוף הנעים והמתוק מכל. שינה לתמיד , מתוקה. כבדה מכדי לשים לב לקול קלוש של צופר אמבולנס המגיע מאוחר יותר, מתקרב ומנגן את הפזמון של "אי-שם מעבר לקשת": "...someday 1 wish upon a star" לוקח אותי איתר לתרדמה העמוקה מכל והפרחים נערמים שוב מסביבי ומעלי • הלידה, דיברתי בשקט משפסים רצוצים ניסיתי להסביר ולבקש. ריחמתי קצת על רפי , שהיה גאה כל כך נסורס שלו • השכן היה נחמד ומתחשב. הביס רגע ברפי , ובי , והבטיח לסלק את י:ן( 5 הטווס. ~1 "תודה, תודה, אני חושבת שהצלת את חיי" אמרתי בעייפות. ~ גיל: בחרתי כביש. קסע אספלט ישר וחלק לא רחוק מבית הקברות. אין עליו תנועה רבה. לפנות בוקר הוא שומם ושקט לחלוסין . אני אוביל אותו עד לצומת בנסיעה איסית. ואחכה. עם אור ראשון , כששמש הבוקר תצוץ בין העצים והכביש יהיה ריק לגמרי אני אפתח. הילוך ראשון שאגת מנוע עד הסוף עד הקצה ... תמצית האושר . אלח: השכן אכן , עמד בדיבורו והודיע לי חגיגית כי מסר את הטווס והביא במקומו לילדים קוף. וטרינר אחד , פיתח תכנית לאילוף קופי קפוצ'ין לעזרה לנכים. קופים מופלאים מדליקים ומכבים את האור , מגישים לנכה כוס משקה, מושכים מעליו את בגדיו ואת גרביו ועוזרים לו בכל. אבל תכנית האילוף מתחילה רק כשהקוף בן שנה ועד אז הוא מוחזק אצל משפחה אומנת. כך השיג השכן שלי את הקוף החמוד לילדיו קוף קטן ושובב, קולר קשור למותניו והוא מקפץ על העצים והגדרות והילדים, ובמיוחד רפי , צוהלים ומאושרים ללא גבול . גיל: היום זה יקרה. ישנתי היטב אחרי הצהריים. קמתי בערב. כבר כמעט לילה. רחצתי פנים, התגלחתי , צחצחתי שינים. הכנתי לי את חליפת העור השחורה ואת הקסדה. נסעתי לתדלק. בדקתי כל חלק. ליטפתי את מיכל הדלק את מגיבי הרוח. נגעתי בצמיגים הרחבים והחלקים. איזה כיף זה לדעת בדיוק מה אתה רוצה. פרט לפרט. ולהגיע לרגע שאתה יכול לממש את זה כל כך במדויק. חיכיתי בסבלנות של ציי.ד אלח: לפנות בוקר הוא נרדם. הטווס סולק והרגשתי שעכשיו הכול יהיה בסדר. שקט. דממת מוות. רציתי רק דבר אחד: לישון. לישון עמוק שינה מתוקה שאתעורר ממנה שמחה, בלי הצריבה האיומה בעיניים, בלי הסחרחורת ובלי כאב הראש שלא עוזב אותי כבר כל הרבה ימים ולילות. להירדם לחלום. כל כך רציתי לישון. התפשטתי מכל בגדי , משהה בכוונה את התנועות, מעכבת את הרגע, מבזבזת בתענוג ובכוונה זמן יקר שאין לי. התינוק עלול להתעורר ... אבל אני רוצה לחוש בכל רגע לתפוס את השביח שאודם בה. התכרבלתי במיטה. סדין קריר ומתוח ושמיכה כבדה נגעו לי בכל העור צמרמורת קטנה ונעימה כל כך. הוא ישן. בחוץ שקס העיניים מבקשות רק להיעצם בכוח יותר חזק יותר חזק יותר עמוק ... כמו פרחים שנושרים מלמעלה ונערמים מעלי עוד ועוד פרחים לבנים, צהובים סגולים, נופלים בשקט על עיני ומכבידים על העפעפיים ... עוד לא ישנה מנסה לתפוס את השביח ... 36 גליון ····· 241 הידידות ההלבנ ןר יגיל אשד גודקין היה מחייך - היה מסנוור את את שפתו התחתונה מסה, ואז היה יוצא מין פרצוף מצחיק כזה; אבל r:,::;:,::" ~, אחדי התאמצות ממושכת של כחצי שעה ארבעים דקות - זה היה בא, והוא היה מתחיל לחייך לכולם כמו אידיוס, וסודי-שיני-הזהב שלו סיבוודו אותנו העומדים דדך קבע מעבד לכביש. כל אותו הזמן פנג הלבן היה רובץ לידו' מלחית בלשונו הוורדרדה, ועניבת הפרפר האדומה לצווארו השעיר של הכלב חיתה בכתמת בלכלוכת המדרכה. היינו שלושה חברים: איתמר' גדי ואני' וחשבנו שלעולם לא יצליחו להפריד ביבינו • גם אם צ'דאם חסין ינסה להפיל פה סילים כימיים: והאיראנים יבחרו לפסוע קוממיו.ת אל ~ך 7w · ים אל i( ןש - השילוש הקדוש תמיד ייכון. הגשש החיוור של עירובי א' תמיד יהיו קיימים - לנצח. כיבו אותנו: הקולבן, העיקלן והישרך. זה בא מהמורה לתושב"ע. המורה לתושב"ע קראו לו בנימין גורפיין. הוא היה ארך רגליים וגדל שפם ואת פדחתו הקירחת כיסתה כיפה סרוגה שנראתה כמו צלחת. ביום הראשון שהוא בכבס לכיתה בשביעית הוא אמר: "אבי גבוה, בכרן? ובלשון חכמים - ניפח." אחר-כך הוא גרר את גדי לקתדרה ואמר: "תראו תראו את הרגליים שלו' הן 'ברוגזי אחת עם השביח: כל אחת מושכת למקום אחר. צ'רלי צ'פלין פראייר לידו." כל הכיתה צחקה, וגדי הסמיק. "בלשון חכמים קוראים לזה קולבן' כמו קולב," והוא פרש את שתי זרועותיו הארוכות והמדולדלות בזווית קהה ויצר משולש רחב. "יא קולבן אחד." צעק לו איתמר שהיה תמיד מלא בעצמו • "בוא בוא, בוא אתה לכאן." אמד לו המורה לתושב"ע ושלח אצבע ארוכה ופתלתולה כמו המורה בווידאו-קליפ של פינק פלויד' זה שסרחן את הילדים כמסחבת בשר . איתמר הרצין ואמר בחיוך בברך' מלא בצעמו, "עד כאן המודה." "בוא, מה אתה חושש," הוא עיין ביומן בשמות, שהיו סדורים על-פי מקומות הישיבה והוסיף: "איתמר' בכרן? איתמר?" איתמר גרד עצמו אל מרכז הקתדרה, בברך קמעה, אך מרוגש ומסוקרן. "איתמר' גבירותי ורנותי הצעירים," הכריז המודה לתושב"ע, "איתמר הוא עיקלן ." והכיתה פרצה בצחוק. "בוהן ימין שלו נושקת לבוהן שמאל: הן מאוהבות אחת נשביח, כמו אצל שחקני כדורגל דנים. אצל חיילים קרביים בנעליים גבוהות זה בולס עוד יותר. גבירותיי ורנותי איתמר העיקלן." "ומה איתר המורה?" איתמר הצביע עלי. "מה איתר?" הרצין המודה באחת ושלח את איתמר למקומו. "בוא כולנו . "תגיד לו משהו." איתמר היה אומד לי' "תגיד לו משהו: אבי לא דואה שום דבר." לפני זה - כשגודקין היה קסן במזרח אירופה מישהו מילא לו את הפה בשיני-זהב, סגולה למזל - אושר ועושר . אחדי זה - כשהקומוביססים התמוססו בברית המועצות -גווקין עלה לארץ . הוא היה יהודי ערירי' ותמיד רצה לדאות את ארץ הקודש: כך בכל אופן אומדת חבה: זאת שמוכרת לו כיכר לחם אחיד כל ברקד ושביים לבן מחוברים: וחבה מהמכולת ברחוב אחד העם יודעת מה שהיא מדברת, כי היא יודעת הכול על כולם, ומקשקשת רוסית בלי סוף. אבי מכיד אותה חמש-עשרה שבה. תמיד חיתה שתקנית: אבל מאז שהגיעו גלי-העליה, היא בזכרה בשפת אמה, ומאז היא לא סותמת את הפה: אידי סודא, אידי סודא, סי גאבאדיש פור וסקי? <בוא לכאן' בוא לכאן' אתה מדבר רוסית?) פעם אחת היא אפילו סעתה בי. בכנסתי למכולת לקבות בייגלה ושוקו. היא אמדה לי: "טי גאבאדיש פודוסקי? אידי סודא." "חבה מה קודה לך אמדתי' "השתגעת לגמדי? את מכידה אותי כל 11 ' כך הרבה שבים. אבי נולדתי בארץ. רבי' רבי יגיל' את יודעת, אבי קובה תמיד שוקו ובייגלה עם מלח, לא עם שומשום, דק עם מלח, מה קודה לך לעזאזל?" "אה סליחה," אמדה ועל פניה הצטיידה הבעה של אכזבה על כך שאינני יודע רוסית, "דאיתי אותך מהגב, ולא הייתי בסרחה: וחוץ מזה אתה נולדת כאן' אבל לא היה בורא אם היית יודע קצת רוסית, בעיקר אם אתה רוצה להיות פואט כמו שאבי שמעתי." למרות שגודקין היה ערירי' הוא לא עלה לארץ לבד . באו איתר שבי חברים טובים: הקובטדבאס ופבג הלבן . חיתה לו חליפה - אללה יוסטוד - משובצת משבצות קטנות וצבעוניות, כמו של כוכבי הג'אז משבות החמישים, שאבי גדי ואיתמר הערצנו כל כך. הוא היה יושב על כיסא שלקח מאחד מבתי-הקפה, כיסא גבוה וישן' אותו היה מציב על המדרכה בפינה השמאלית של בית הכנסת הגדול באלבני פינת אחד-העם, אוכל כמה חתיכות מהלחם האחיד וגומע את שבי הגביעים המחוברים באחת. דק אחדי זה היה לו כוח לנגן. הוא היה מוציא את הקובטדבאס מהתיבה, חובק אותו בקושי ומתחיל להוליך את האצבעות השמאליות על הגדיף, והימניות היו פורסות למטה על המיתרים העבים. הרבה מאמץ ובשמה הוא היה משקיע בסולואים של הבוקר' אבל אם לומד את האמת - גם איתמר חשב ככה - הסולואים לא היו משהו . בשל המאמץ הוא היה נוהג לשרבב 2000 מרץ לכאן!" הוא אמר לי. גררתי את עצמי בינות לשולחנות הכיתה, מזעזע - משעה שתים עשרה ואילך הפכו לעגבניות בשלות. לא כשאני שומע את כולם קוראים "יא טרחן. יא כתבן. יא קמצן." הבנו למה הם לא עוברים לצל. איתמר תחקר את חנה מהמכולת המורה הביט בכפות רגלי שהיו נתונות בתוך נעלי אולסטאר נצבע בשאלות קצרות וזו ענתה בערך כך: "גורקין חושב שזו הפינה תכלת ואמר: הטובה ביותר בעיר למלא בה את הקופסה של הקונטרבאס s יו=י ~ "אינני מוצא שום ייחוד אצלו." ~ "הוא חרמן , המורה." גדי צעק, וכל הכיתה פרצה בצחוק. גורפיין , שהיה שקוע בניסיון למצוא שם לצורת כפות רגליי בלשון חכמים, לא שמע את הבדיחה, חזר ואמר: "אין שום ייחוד בכפות רגליו של פלוני." "רני," אמרתי , "רני." "הוא ישרן." אמר איתמר מסוף הכיתה, "הוא ישרן." הכיתה השתתקה, וגורפיין קימץ את גבותיו ואמר: "נגזרת יפה מן העברית החדשה. רן הוא ישרן." והצלצול הגואל הגיע. גורקין היה לבקן. ריסיו היו ארוכים ולבנים ושפתיו ורדרדות. על לחייו השמנמנות והחלקות היו פקועים נימי דם דקים, ושערו מתולתל חלבי . פנג, אף הוא היה לבקן. הוא היה כלב זאב לבן- שיער , בעל רעמה. נראה היה ככלב זקן , אך יפהפה, וגברת חנה מהמכולת יכולה חיתה להישבע שהוא למעלה מעשר שנים אצל גורקין , "מי יודע מה השניים האלה עברו ביחד , שמה אני מתכוונת, ברוסיה." אחרי הסולואים של הבוקר , והחיוכים הענקיים האלה לכל העוברים והשבים: המזוודה השחורה של הקונטרבאס חיתה מתחילה להתמלא במטבעות. היו זורקים לו שקל , שני שקלים, ואפילו מטבע של חמישה; או-אז חיתה מתחילה ההופעה האמיתית: גורקין היה שר , ואיתר הכלב. הם היו שרים שירים של לראי ארמסטרונג ופראנקי, שירים מתוך מחזות זמר: הלו דולי, אדל ת'טס ג'אז, ת'טס וראי ת'ה ליידי איז אה טרמפ, ועוד. הכלב היה מרים את צווארו השעיר והלבן ומבעד לשערות היה צץ לו עורו הוורדרד-תכלכל. כך היה שר . "תראה, תראה," גדי היה אומר לי , "הוא מענה את הכלב. אנחנו עומדים פה כמו יוצים והוא מענה את הכלב." ואיתמר היה מוסיף, "לא מספיק שהוא מסנוור אותנו כל הבוקר עם השיגי זהב שלו; הוא גם מענה את הכלב. הכלב הרי לא שר מתוך הנאה: הוא עושה לו משהו , צליל גבוה, שיכאב לו . רבי תעבור את הכביש ותגיד לו משהו." אך אני היססתי, והיה גם מחסום השפה. גורקין שר באנגלית רצוצה ודיבר רוסית, אבל עברית אף פעם לא שמעתי אותו מדבר. אנחנו לא עמדנו שם סתם מעבר לכביש: עמדנו מטעמים הומניסטיים: היינו נציגיה של עמותת 'תנו לחיות לחיות'. נתנו לנו בחופשה דוכן כדי שנפיץ אינפורמציה וננסה לגרום לאנשים לאמץ חתולים וכלבים. זו חיתה יוזמה של איתמר , "מודעות חברתית," הוא אמר , "צריך שתהיה לנו מודעות חברתית. אנחנו צריכים לדעת להתאוגן , להראות שאיכפת לנו כמו אצל הנוער הדתי : אתם מבינים, לתת להם קונטרה." יגאל מהסיירת של 'תנו לחיות לחיות,' שהיה ידיד של איתמר , סיפק לנו את הדוכן , הטפסים והשלט; אך גורקין , שם, מעבר לכביש, בפינה השמאלית של בית הכנסת הגדול , קלקל את כל ההנאה ההומאנית. לדעת שלושתנו הוא היה מענה את הכלב, ואנחנו: הקולבן , העיקלן והישרך - לא ידענו את נפשותינו מרוב צער על הקלקול הגדול בתוכנית האלטרואיסטית. ראינו עצמנו בשל כך כשלושה שלימזלים מוחלטים, והחלטנו בינינו לבין עצמנו שעד סוף הקיץ, כלומר עד סוף החופשה, אנחנו נשים לזה סוף ויהי-מה, והעניין הפך לאובססיה. הם היו מתחילים את הבוקר לבנים וצחים: גורקין ופנג. לובנם היה עומד בקונטרסט לקונטרנאס השחור שהיה מכסה אותם: בסגרן גדול וכבד משקל. לאט לאט, לקראת שעות הצהריים, הם היו מאדימים. בהתחלה רק מעין הוורדה קלה כצבעו של תות שאינו בשל; אחר- כך לקראת השעה אחת-עשרה היו השניים נגרן התפוז - כתום במטבעות. הוא אמר לי ברוסית: 'ס~ייט;_:ה ~סט; פ~סט;ם ~יי :;גיוואייט,' <המקום הטוב - הקדוש - לא ~כול להיות ריק.> ולא איכפת לו בכלל שהוא ופנג נצלים להם בשמש." "לעזאזל," מלמל לעצמו איתמר מתחת לשפה, "האיש הזה פשוט פסיכופת. אי אפשר לעמוד שם מנגד ולראות את זה מבלי לעשות משהו," זעף יצא מהחנות של חנה וקילף בשאט-נפש את הניילון מעל חפיסת הווינסטון , ניתק ומיעך את נייר-הכסף שבראש הקופסה באגרוף קמוץ , וזרקו על המדרכה. הוא הצית לעצמו סיגריה והתקרב אלינו. "לא איכפת לו, היא אומרת." והוסיף, "לא איכפת לו שהכלב ימות בחום הזה - נבלה." ואנחנו הנהנו בראשנו החמושים במשקפי השמש השחורים כנגד שיני הזהב שמעבר לכביש. "ונוסף לכל הנבלה הזאת גם מסנוור אותי." אמר איתמר , שלה מכיס חולצתו את הרייבאן השחורים ושם על העיניים, כשהוא מצטרף לאחים בלוז . לקראת השעה שלוש היה מגיע הדזרס. גורקין היה כופף עצמו אל תיבת הקונטרבאס השחורה שעל המדרכה ושולה משם קשת מפלצתית. הכלב היה אוחז בפיו את הקשת ומעביר אותה על מיתרי-הקונטרבאס; גורקין מנגן למעלה ופנג מנגן למטה: מניע את הקשת לכאן ולכאן • כאן העוברים והשנים היו זורקים כבר עשיריות. הם היו עושים את זה בערך עשרים דקות. והרפרטואר היה רוסי, אבל רק שירים נוגים: 'בדומיה,' 'סוהר ותכול המטפחת', ועוד שירים שלא הכרתי. עשרים דקות חצי-שעה של מופע: ואחר- כך הם היו מתקפלים. גורקין הקטן היה נושא את הקונטרבאס הענק על הגב הכפוף בהצלבה, כשבידו האחת הוא אוחז את הכיסא הגבוה שעליו ישב: ופנג הלבן - פראייך - היה הולך אחריו ומכשכש בזנב-הווילון שלו <לפעמים הכלבים הם כל כך שקופים וצפויים>. גורקין היה נכנס אל בית הקפה "עוגתי" ויוצא בלי הכיסא, אבל עם שקית גדולה ביד וקומקום ישן ומחליד מלא במים, שאותו היה מניח לפני הכלב. הכלב היה לוקק בטירוף את המים. זרבוביתו חיתה נוטפת ומשיניו היה נוזל ריר . "אידי סודא," היה גורקין מאיץ בוא, "אידיום זומרי." <הולכים הביתה.) לפני שגורקין הפך לנגן רחוב, הוא היה מלצר. מה הוא עשה בדיוק ברוסיה אין לי מושג, וגם חנה מהמכולת אומרת שהיא לא יודעת, אבל אני אינני מאמין לה. "הוא עבד קצת בתור מלצר בקפה 'עוגתי'," אמרה לנו יום אחד חנה. "בעבודה שלו הוא היה בא בבוקר מוקדם מוקדם ומנקה את השולחנות והכיסאות, מעביר מטאטא ושוטף את הרצפה, שם מפה לבנה על כל שולחן , ובכלל מכין הכול בשביל לפתוח. אחר-כך הוא היה משרת את הלקוחות. שירות כזה איי איי איי - אל תעשו פרצוף - זה היה שירות תוצרת חוץ , כמו שאירופאי יודע. לפני כל לקוח או לקוחה הוא היה מתכופף קצת כשביל הכבוד , והוא היה עובד מהר וטוב. מנחם, זה מקפה 'עוגתי', היה מבסוט ממנו והתייחס אליו כאילו הוא בן- משפחה." "אני מקווה שהוא לא חייך ללקוחות עם השיניים האלה." "חצוף!" פסקה חנה כשהיא מורידה קופסאות רסק מאובקות מהמדף העליון , "פשוט חצוף!" "באמת חנה, "אמר גדי , "את היית רוצה שישרת אותך כריש כזה?" "מה? מה אמרת? לא חשוב. אתם צעירים ולא יודעים מה זה טוב. מלצר לבוש יפה עם עניבה של פרפר ופתקים ארוכים ביד בשביל כל הזמנה"." "בונים." אמרתי. "מה אמרת?" 38 גליון ····· 241 "קוראים לזה בונים." הסברתי אם מותר לכסות את המת או אסור; אנחנו' יש לנו מודעות "שיהיה בונבונים." אמדה. חברתית, ואנחנו לא ממיטים עצמנו באוהלה של תורה וגם לא עושים משהו למען הממסד המזויף. המודה, אנחנו כאן כדי להציל 1" כ אחד-כך היא סיפרה שיום אחד הוא פוטר • איך קרה הדבר? הוא ניגש אל אחת הלקוחות המעצבנות עם אספרסו ועוגת גבינה על המגש, תחת לזרועו מפית אדמדמה כמו באירופה ובקצות האצבעות חבילת הבונים. "פוזיאלוסטא מאדאם, 11 אמר ברוסית, כשהתכופף קמעא כדי לקוד את הקידה המסורתית שלו' עיניו פול בלו מעלה, כך שרק הלחמיות נראו בבבות: לפתע עוגת הגבינה והאספרסו הקצר התעופפו להם בחלל בית הקפה ונחתו על פרצופה וחולצתה של הלקוחה הוותיקה, "הצילו!" היא צרחה. גורקין עוד הספיק לצעוק ברוסית, "ספאסי בונים מנחם, פאימאי בונים," <תציל את הבונים, מנחם, תתפוס את הבונים.> וכך הוא כרע בגבורה תחת לשולחן כשמפיו המחרחר צף לו קצף לבנבן. הבונים של מנחם עם כל ההזמנות, שייטו בחלל בית-הקפה, כשאחד מהם נוחת בעדנה על קדחתו הנוצצת של לקוח קשה-עודף ועב-פימה. הוא פוטר . גורקין פוטר והפך להיות נגן רחוב. כשנפל בבית- הקפה, קשה-העודף ועב הפימה, שהיה רופא פנסיונר צעק, "לא לגעת בו . הם מתעוררים לב.ד" כשגורקין התעורר' מנחם, בעל בית-הקפה, התפתל לכאן ולכאן כמה ימים ולבסוף דיבר איתר . "סלושאי גורקין' אופיצאנט אי אפילפסיא ניה סובמייסטימי '" <תשמע גורקין' מלצר ואפילפסיה זה לא הולך ביחד.) גורקין לא התנצל ולא התחנן על מקום עבודתו' הוא רק אמר ברוסית, "רא, בסר פאניאטנו יא פדדפולוגאל." <אני מבין, זה היה צפוי.> מאז, בגלל ייסודי-המצפון' מנחם מוציא לו כיסא סטול ישן מן החנות כל ברקד' ובסוף יום העבודה, כלומר בערך בארבע, גורקין מחזיר את הכיסא. מנחם נותן לו את הקרואסונים שנשארו ולפעמים קצת ירקות, ואם יש למנחם זמן והוא לא ממהר, גם איזה כוס קפה שחור. לכלב מנחם נותן מים בתוך הקומקום הישן והחלוד' טוב הוא לא עבד אצלו ואין לו לגביו ייסודי מצפון. "איך בן-אדם שחולה במחלת הנפילה יכול להתאכזר כל-כך לכלב." אמר איתמר ומשך באפו הבשרי. "אפילפסיה." אמר גדי כשהוא משפריץ את הסמך ועמה נתז רוק שפגע בחולצת הגולשים של איתמר . "תיזהר, הלו, אתה מטביע אותי." נהם איתמר. "הוא מוציא את את התסכול שלו על החלש, זה דבר בדוד . לא צדיך להיות גאון כדי להבין את זה. מחלה איומה - אפילפסיה," חזר גדי כדי להכעיס. "כפיון' ופלוני אלמוני בן פלמר ני אשר בו שניכם מדברים - הוא נכפה", נשאנו שלושתנו עינינו לשמים, והוא עמד שם מולנו בצד השני של הדוכן - המודה לתושב"ע. "על מי הם בדיוק מדברים?" הוא שאל אותי. "על הטיפוס ההוא הלבקן שמעבד לכביש." אמרתי' "נגן רחוב, דרסי' אוהב שירים אמריקאים ישנים." "בלשון ימי הביניים קיימת מלה זו - כפיון - אבל כבד בלשון חכמים מופיע הכינוי לאדם אפילפטי' כלומד' נכפה." "יעני הוא מוכרח להתכופף." התחכם לו איתמר. "משהו מעין זה." חייך לו גורפיין המורה לתושב"ע במשובה, וגביניו העבים קיפצו כמו בסרטון הידוע של פינק פלויד. חשבתי לעצמי שגודפיין נראה באמת מאיים, אבל בסך הכול הוא מורה די משובב - שמדן חביב. "ומה אתם עושים פה?" שאל המורה הדעתן והחקרני ברוב עניין. "אנחנו' המורה לתושב"ע," ניצל איתמר את הזדמנות כדי להתגרות במורה, "לא עוסקים בבעיות תיאורטיות מלפני אלפיים שנה על שוד נוגח ושטח שמותר לעבור בשבת או אסור לעבור' או חיות. אנחנו מסדרים לחתולים וכלבים בתים. מגוחך בעיניך?" והוא משך באפו הבשרי וחייך חיוך בוחן ומזלזל. "חס וחלילה! איתמר' נכון?" ".ןכ" המורה גורפיין היטיב את הכיפה על ראשו. "אני מלא הערכה למה שאתם עושים בחופש הגדול' זו משימה חשובה מאין כמותה. יש ילדים שעובדים בחופשה בדלית ברירה, ואילו אתם, בנים לחברת השפע הבורגנית, עוסקים בפעילות מתנדבת למען יצורים חלשים. זה יפה מאו.ד הקולבן העיקלן והישרן הם זולתנים." איתמר כבר רצה להיכנס למין ויכוח חברתי פוליטי שסב סביב הזנב של עצמו , מעין ויכוח לשם ויברח, אבל גדי חתך אותו ואמר: "מה שמרגיז אותנו זה שהעבודה החשובה שאנו עושים בחופש לפני הגיוס, 11 וכשאמר את המלה גיוס הציץ בחשד ביקורתי באיתמר , "הופכת להיות מגוחכת על רקע הדבר הזה," והוא הצביע על גורקין ועל פנג שמעבר לכביש. "ומה כל כך נורא בשניים האדמדמים האלה שמעבר לכביש?" תהה המורה לתושב"ע מר בדופיין , "הוא מענה את הכלב." אמרתי. "אני לא דואה שהוא מענה את הכלב. 11 אמד המורה לתושב"ע, וכבר דימיתי את אוזני פיל הזמנו שלו מתארכות לצלחות חיישניות ולאנטנות רגישות. בדיוק גורקין ציווה על הכלב לתפוס בשיניו את הקשת ולעבור לשלב הפינאלה, "אתה רואה המורה," פרצה צעקה מפי , "אתה רואה, הוא מנסה להפוך אותו מחיית מחמד לכלב עבודה, לכלב קרקס." "אוי," אמר המורה לתושב"ע, "זה דבר נחמ.ד מה קורה שם? הוא מנגן למעלה באצבעות גרומות, והכלב אוחז בפיו את הקשת ומנגן למסה, אוי זה נחמד' אני חייב לראות את זה מקרוב." ומר גורפיין , המורה הענק לתושב"ע, חצה את אלבני ברגליו הכיפחות אל עבר מרץ 39 2000 הגברת חנה שנפלה לה לידיים הזדמנות כזאת, קרנה מרוב אושר; לא רק לקשקש עם פלוני ברוסית, גם לשמש מתורגמנית - נפלא. "!ןכ" אמרה ופניה נהרה. "תשאלי אותו'" אמר איתמר וחיכך את ידיו זו בזר • "תשאלי אותו למה הוא מענה את הכלב." הסמקתי. חנה החווירה. לזה היא לא ציפתה. היא חשבה על שיחת חולין' אבל חוסר נימוס, סליחה, זה לא במכולת שלה! "אני לא יכולה לשאול אותר את זה, חצוף!" אמרה. "ספרוסי' ספר וסי' שסו אוניי חאסיאס זנאט." <תשאלי' תשאלי' מה הם רוצים לדעת?) אמר גורקין ברוסית. חנה חיככה בגרונה והקישה באצבעה בעצבנות על מכסה הקופה הרושמת. "שטר אים נאדא?" <מה הם רוצים?) חזר גורקין על השאלה. חנה תיקנה קורצת שיער שנפלה על מצחה ואמרה ביברשת, "אניי חאסיאס זנאט ז'אצ'יאם סי איזדייואיישסיא נאד סאבאקרי ." <הם רוצים לדעת למה אתה מענה את הכלב.> גורקין האדום כסלק הפך חירורייך בן-רגע. הוא הביס בעצב פעם בי - נראיתי עוין - ופעם באיתמר - שנראה כחוקר פרטי - אחר הביס בחנה ששיחקה מתוך אי-נעימות בכפתורי הקופה הרושמת, ואז אמר: "נאסאמום דלה ניה נסיו סאק, קאק קאז'טצא." <הדברים הם לא כמו שהם נראים.> ויצא מהחנות מבלי לקחת את העגבניות ואת שאר המצרכים המועטים שצבר על הדלפק. "מה הוא אמר?" שאל איתמר • "הוא נעלב!" אמרתי רכל העוינות שבקרבי התפוגגה. "בגללכם הפסדתי לקוח." אמרה חנה בזעם. "אני מבקשת שתעזבו עכשיו את החנות. אני אתנצל בשמכם. אם אתה לא רוצים לבקש סליחה," וכאן הקול שלה הפך פוקדני ולא נעים כאילו היתה קצינה בצבא האדום. "ילדים סקרנים ועקשנים שכמוכם, הכול אתם צריכים לדעת, תצאו' תצאו מהחנות!" כבר עמדנו לצאת, אבל איתמר שהיה לו אופי של עיתונאי ולא יכול היה להתאפק, הסתובב ופלס: "רק תגידי לנו מה הוא אמר' זה הכול' /1 היא שתקה. "בבקשה, חנה," התחנחן במיומנות. "הוא אמר סתם משפס כזה ברוסית, מין ביטוי כזה, שהדברים הם לא כמו שהם נראים. 11 חלפו להם עשרה ימים חמים בשמש. גדי פרש. היה לו גיבוש ליחידה מובחרת, ולקראת הגיבוש הוא עשה לעצמו מעין גיבושון. הוא העמיס על שוקי-רגליו הקרלבניות משקולות ועל גבו נשא תרמיל מלא חול; כך היה רץ על חרף הים כל יום, לפעמים פעמיים ביום. נו' אחרי זה, למי יש כוח לעמוד ולשכנע אנשים לאמץ חתולים וכלבים. איתמר קילל את גדי כל בוקר על כך שהוא מאלה ש 'יורים ובוכים' אחד מאלה 'החברה הסובים' שלא באמת איכפת להם והם עושים מה שעושים בשביל הרזומה וכדי שהמצפון יהיה שקט. לרגע נדמה כי נגן הרחוב הרוסי שמעבר לרחוב - בפינה השמאלית של בית הכנסת הגדול באלבני - משתכח מלבר' הוא וכלבו' אבל כעבור יום או יומיים יצא המרצע מן השק ואיתמר אמר: "אתה יודע למה גדי עזב? אה?" "בגלל הגיבושון." "גיבושון הסבתא שלי. הוא לא יכול היה לשאת את העובדה שהרוסי םש מעבר לכביש עושה מה שהוא רוצה, ואנחנו לא מסוגלים לטפל ~עניין כזה פעוט כמו להפסיק את העינוי של הכלב. שום גיבושון ושום צבא, מהבושה הוא עזב." זה נשמע לי כל כך אידיוטי שרציתי לפרוץ בצחוק, אבל אז ראיתי םש מעבר לכביש את גורקין ופנג עומדים ושרים בזחיחות, ובאמת היה משהו לעגני בתנועות הגוף של השניים. גורקין חייך שם, מעבר לכביש, חיוך זהוב ומזלזל; ופנג פסק את מלתעותיו קמעה, כשהוא מטלטל את ראשו המשוער אנה ואנה. לעזאזל' אמרתי לעצמי' יכול להיות שאיתמר צודק? גורקין כחולם, כדי לראות את המחזה הקסום בשתי עיניו הממושקפות. מעבר לכביש ראינו את גורפיין עומד מול גורקין ופנג ומאזין להם. אחר-כך הוא השליך מטבע אל תוך תיבת הקונטרבאס י:ן( s השחורה ופסע לו משם קוממיות. ן~ ~ "אתם רואים," אמר איתמר' "זה המורים שיש לנו • מה הפלא שכולם יוצאים דפוקים." שלושה ימים אחרי זה סיידו את בית הכנסת הגדול מבחוץ לכבוד הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, ופנג וגורקין נעלמו על רקע לובן החג. הם עמדו שם וניגנו מעבר לכביש, אבל זה נראה מהמקום בו עמדנו כאילו הקונטרבאס החליט לנגן לב.ד רק לקראת שעת הצהריים הם החלו לבלוט ארגמניים על רקע הקיר הגדול והחיוור. בערך בשעה שלוש וחצי' כאשר פנג וגורקין היו כבר מער גננים כהלכה, הכניס גורקין את הקונטרבאס לתיבה הקשיחה. פנג התרומם ממקומו' וכבר החל לפסוע בגמלוניות ימינה לכיוון קפה "עוגתי" - כוחו של הרגל - אבל גורקין צעק אל הכלב, "פנג, קורא טי אידיוש? אידי רם ודרו גויו סטוראנו." <לאן אתה הולך' הולכים בכיוון אחר בכלל.> ואצבעו הגרומה של גורקין הצביעה אל עבר רחוב אחד-העם. הכלב קפא על עומדו' ואחר-כך בבהמיות המאפיינת כבשה סב סביב זנבו ופסע אחר אדוניו' כשהוא מלחית בלשונו הוורודה והענקית. "זאת ההזדמנות שלנו'" תקע גדי מרפק בצלעו של איתמר' "הוא הולך לחנות של חנה לקנות כמה מצרכים. הוא משנה מסלול. קח את רני ולכו אחריו. תדברו איתר. חנה תהיה המתורגמנית שלכם, אולי אולי תצליחו להכניס לשכל שלו שהוא מענה את הכלב, והוא יפסיק עם זה." איתמר הביט בי מבעד למשקפי השמש, ואני הבטתי בו. "הולכים ?11 הוא שאל . "הולכים." אמרתי' ושנינו פסענו קוממיות לעבר המכולת של חנה. כשהגענו למכולת ראינו את פנג רובץ בפתח ומכרסם בייגלה ישן. חנה לא הרשתה לכלב הגדול להיכנס לחנות המכולת הקטנה שלה. הוא היה עסוק עם הבייגלה, ואנחנו דילגנו מעליו • "עכשיו הוא לא יגדל," התחכם איתמר. במכולת, ליד הקופה הרושמת, עמדו חנה רגורקין וניהלו שיחה ברוסית. "פייט שקלי אטו דורוגו זא קילוגרם פומידוררב." <חמישה שקלים בשביל קילו עגבנירת זה יקר,) "יא אוטדאם זא צ'טיריה." <אני אעשה לך את זה בארבע.> "נו, ארמיניא רסיורבנר ניה ry ~א~ tt ייט." <אבל בכל זאת אין לי מספיק.> "שטו' טי חרצ'ש בייספלטנו?" <מה אתה רוצה בחינם?> "גייס זא טרי שקלא." <לא, תעשי לי בשלוש.> "צ'טיריה. /1 <אר נע.> "טרי אי ניה קופיהקי בולשא." <שלוש, גרוש לא יותר.> "סקאז'י' פוצ'מר טי ניה קוגדא ניה פוקופאייש ידו ולא סרבאקי?" <תגיד' למה אתה לא קונה אף-פעם אוכל בשביל הכלב?) "ולא פנגא?" <בשביל פנג?> פנג היה המלה היחידה שאיתמר ואני הבנו' ושנינו הזדקפנו מארון הלחם כשני עכברים שזכר לשעת כושר. "רא, "היא אמרה, "ולא פנגא." "ניה נאדו. און יסט טוז'ה סאמויא, שטו אייא." <לא צריך. הוא אוכל מה שאני אוכל.> "מה הוא אמר?" שאל איתמר. "תלמד רוסית." פטרה אותו חנה באמירה וצחקה, הפתיע אותי שגם גורקין צחק. "הוא אומר שהכלב ארכל מה שהוא ארכל." "בטח." סיננתי, "הכלב אוכל חרא." איתמר שהיה חצוף אבל היה בו משום הדיפלומט סב סביב הקורבן • "גברת חנה," אמר' "אני רוצה לשאול אותו משהו. תוכלי לתרגם אותי לרוסית?" 241 40 גליון ואז קרה דבר מוזר שרואים רק פעם אחת בחיים. לפתע גורקין התרומם, סבב בשנית את גורקין פעם ופעמיים כשזנבו בין התרומם מכיסא הסטול' התנודד כשיכור וניסה להיאחז בקשת הרגליים, ואז ניגש אל הערימה. לאס לאס אחז את הקשת בפה שחיתה קבועה בפיו של הכלב. הכלב פסע לאחור קמעה והוא נותר כשהוא מקפיד לשמור על שיווי משקל כדי שזו לא תיטה ותישמט תלוי לרגע על הקונטרבאס כחליפה מיובשת, ראשו לבן-השיער מפיו: רק מעל לארגז השחור של חקונסרבאס חרא עזב ארתח. אחר- H~I ו שמוט בחיקו של הכלי השחור , ושניח אחר-כך , מבלי שהספקנו לראות, היה הקונטרבאס על גורקין ועל הקונטרבאס כיסא חסטול הארוך. קשה היה לראות את החליפה המשובצת תחת שני החפצים הכבדים שהונחו עליה. הכלב הביט הלום במתרחש, ואחר קרב אל גורקין ושמט את הקשת הגדולה על כיסא הסטול • איש צעיר קצר-שיער ועב-זקן הגיח לו לפתע ממקום אין-יודע כשהוא צועק. "אני רופא באיכילוב, אני יודע מה לעשות. לא לגעת בו , חם מתעוררים לב.ד" אבל אז הבחין בחפצים שנערמו על גורקין ואמר: "אם לא יורידו מעליו את הריהוט הוא יפסיק לנשום תוך חמש דקות. אין לו שום סיכוי , הוא ייחנק." פנג השפיל זנב בין הרגליים וסבב את גורקין שתחת הערימה, פעם ופעמיים, אחר התיישב והביט אדיש בקהל חרב שנאסף כדי לראות את המחזה. בכל פעם שמישהו ניסח להתקרב לגורקין חשף ניבים. אנשים הצטופפו על שתי המדרכות משני צדי הכביש. באחת התנועה נעצרה. נהגים אחדים יצאו ממכוניותיהם בניסיון להגיש עזרה, אך משראו את הכלב הגדול קפאו על עומרם. שוטר , שהזדמן למקום על וספה וכמעט התנגש במונית, הסיר את הקסדה באחת ושאל: "מה קורה כאן קיבינמאט?" "האיש הזה הוא חולה מחלת הנפילה," הזדעק הרופא מאיכילוב כשמאחוריו ארבעה אנשים אחרים, "וצריך מחר מהר להוריד מעליו את כל החפצים כדי שיוכל לנשום חופשי , אבל נראה שכולם חוששים מן הכלב. תעשה משחו." "למה אני?" נבהל השוטר. "אתה החוק לא!" "אני שוטר תנועה לא מאלף כלבים." "נו בוא נשים לזה סוף." אמרתי, "ניגש לגורקין ונסיר מעליו את הקשת הכיסא והקונטרבאס." "למה? נקמתו של פנג." לחש איתמר , אבל קולו רע.ד "כי הוא ימות, איתמר , הוא ימות." אמרתי בתחינה, "השתגעת, אנחנו הרי לא מפחדים מפנג בכלל . בוא נו , אל תהיה קטנוני , מדובר כאן בחיי אדם, קדימה! בוא נציל אותו!" "סרב בסדר." נתרצה איתמר . עזבנו את הדוכן - ככה, כמו שהוא וחצינו את הכביש לעבר חפינה השמאלית של בית הכנסת הגדול. קרבנו לחליפה המשובצת שתחת לערימת הדחיסים ופנג הזדקף. איתמר אמר: "כלב טוב, ששש, כלב טוב, ארצה." אבל במקום שהכלב ימשיך לרבוץ' הוא נתמתח עוד יותר והישיר את צווארו השעיר וחלבן לפנים כחיית ציד המתכוננת לזנק על טרפה. הוא החל מחרחר בשנאה כלפינו , חושף ניבים צהבהבים וחניכיים ורדרדים. "זה המשקפיים." אמרתי, "אנחנו נראים לו מוזרים עם המשקפיים. אם נוריד אותם הוא יירגע." באחת חסרנו את המשקפיים כמו האחים בלוז וסמנו אותם בכיס החולצה. ביצענו עוד צעד , והכלב החל לנבוח ולחרחר , לחשוק שיניים ולחשוף ניבים, ריר לבן נטף מפיו ואישוניו הצהובים כמעט יצאו מחוריהם. "עזוב את זה," משך איתמר במרפקי , "אני לא מוכן למות כדי להציל את גורקין ." הקהל חרב שנאסף משני צדי הכביש נסוג ברחש לאחור , ואנו פסענו מספר צעדים אחורה ונעמדנו באמצע הכביש. פנג ראה זאת וחזר לרבוץ מלחית סמוך לאדוניו . רק לשניה רבץ שם, אחר כך קרב לרגליים של כיסא חססול וניסה לתפוס אותר בשיניו פעם ופעמיים: משנואש נגח בר בכוח רב. הכיסא התגלגל עד סמרך לשפת המדרכה. נשאר רק הקרנסרבאס. הוא קרב אליו מחלקו חבסנוני הרחב, זה המוכר לו , אבל לפתע נמלך וסבב בחצי עיגול את גורקין השרוע, מתח את צווארו קדימה בסמוך לגריף, נעל את מלתעותיו על המיתרים וצוואר-העץ וגרר בתנועות ראש אחורה וקדימה את הקונסרבאס, שבתחילה נע בקושי - מגושם וכרסתני - לימין ולשמאל , ולבסוף גלש מגופר של גורקין כמו חסקה שמורידים ארתח למים. הציבור שהתאסף משני צדי המדרכה מחא כפיים כאילו מדובר במופע קרקס. פנג הביס בקהל ובמכוניות העומדות בזלזול , אחר רבץ בשני שלבים - כפות קודם ואחר רגליים - סמוך לראשו לבן- חשיער של גורקין. לשונו הארוכה וחוררודח של גורקין השתלשלה לה מפניו הצידה, ונראתה כחפץ עצמאי, מנותק מן המכלול. קצף לבנבן התעבה בזוויות פיו וניגר על המדרכה. "עכשיו כבר אפשר לגשת אליו?" שאל השוטר ושלף את פנקסו. "עוד לא." אמר הרופא המזדמן קצר-השיער ועב-חזקן , "צריך לתת להם להתעורר לב.ד" "בסדר." אמר השוטר והביס בפנג במכס משסמה. "ומה יחיה עם הכלב?" שאל השוטר. "אם אתה כל כך רוצח, אתה יכול לנסות לגשת אליו." אמרתי. "כן , אבל קודם תבקש מהרופא שלנו שיצלצל בפלאפון לאיכילוב ויזמין אמבולנס. בשבילך - לא בשבילו.'' הצביע איתמר על גורקין • ~ מרץ 2000 אבל אז תליתי את הסיבה בגררקין , רק בגורקין. הוא לא ישבור הוא לא ישבור אותי כמו שהוא שבר אותם. ·, אותי, חשבתי לעצמי נכון שהכלב אוהב אותו , אבל הוא מענה אותו , בפירוש, הוא מנצל אותר - נקודה. אין על זה ויכוח. אני לא זז מפה עד סוף ארגוסס הזמן שבר יגאל היה אמרר לקפל את הדרכן. בדקתי כעבור שלושה ימים את המאזן: הצלחנו למצוא בתים לעשרה חתולים ולשנים-עשר כלבים. לא רע, חשבתי לעצמי , עשינו משהו: ובעוד אני מהרהר לי ככה זחוח-דעת בפעילות היפה שבה העברנו לנר גדי איתמר ואני את החופש, קרה דבר מוזר. השעה חיתה שלוש ורבע, וגוריקן ופנג היו בשיאה של ההופעה. גררקין מנגן למעלה ופנג מנגן למסה. לפתע נשמסה הקשת מפיו של פנג, הוא החל להסתובב בעיגולים סחרר סחור - פעם-פעמיים-שלוש-ארבע, ריר לבן וצמיגי נזל מין הניבים שלו והזרבובית נתלחלחה. הוא צנח על צדו סמוך לשפת המדרכה ולשונו הרחבה התבסבסה בוורדרדות מראשו השעיר • נסנו הענקית והשעירה עלתה וירדה, ופרץ של קצף צץ על השפתיים הכפולות והעבות. גורקין עזב הכל , את הקונסרבאס, הקשת, הכסף שנצסבר בתוך התיבה השחורה, ורץ אל שפת המדרכה. הוא התיישב שם בישיבה מזרחית על המדרכה, מלכלך את החליפה המשובצת של הג'אזיססים משנות החמישים בסינופות ובפיח של רחוב אלבני. את ראשו הגדול של הכלב הוא הניח תחת ירכיו , ואת עניבת הפרפר האדומה שקישסה את צווארו הוא הסיר מעל פנג באחת. כך ישב לו וליסף את ראשו של הכלב, חזור ולסף, בקצב מתגבר. לא יכולתי להתיק את עיני מן המחזה. הסרתי את משקפי-השמש מהחוסם וסמנתי אותם בכיס. אנשים שעברו נוחרב לא עצור לרגע. הם רק הביסו בשניים האלה השרועים להם על המדרכה במכס מורחק חקרני , דאגן וחשדן כאחד , והמשיכו ללכת. המכרנירת נסער להם כבכל ירם, ולרגע ארסרברס קר ארבע שהתחרה עם מיניבוס אזרם על מספר נוסעים, הסתיר לי את פנג ראת גררקין . הכלב אפילפטי , חשבתי לעצמי , הכלב גם הוא נכפה: אז מי בצעם שרמר כאן על מי? גורקין ישב שם פשוט-איברים על שפת המדרכה וליסף את ראשו הגורל של הכלב. שערו הלבן והמתולתל של גורקין כיסה חצי מפרצופו והתערבב כשיער הלבן רהמשיי של פנג: ומתוך הלובן הזה צצר רהשתרבבו כתמי העור האדמדמים של גורקין רהלשרן הוררודה והמחורצת של פנג. אמרתי לצעמי שאפשר ללמוד פה משהר , וחציתי את הכביש. וכשעמדתי שם כפרף בסמרך לפנג רלגררקין , חשתי בפעם הראשונה את התחרשה, שהדברים הם לא בדיוק כפי שהם נראים, ומשהו צבס לי בלב, וניסיתי לשמוע מה גררקין לרחש לכלב בארזן המשולשת, השעירה רהגדרלה שלר • "אציביס," חרא אמר , חזר ראמו , "סי ברדייש רפורדקה, סי אצ'נרשסיא." והצליל של המלה האחררנה ברוסית נשמע לי מוכר , ואמרתי לעצמי שאזכרו ארתר ואשאל את חנה מהמכולת, וכששאלתי היא אמרה לי: "תתעורר , זה מה שהוא אמר לכלב, אתה תהיה בסדר , אתה תתעררו." • כשברקע מקננת תחושה של ארעיות, היחידה" , נאמר בשורות החותמות את אולי הידיעה שבכול , בכל מקום ובכל קובץ השירים היפה הזה, שיש בו עצב קשר של אהבה, סמרנה הא . רעיות, כמו מסוים. הכרה בערכם של הדברים היחס בין מציאות לאשליה, בין המשמעותיים לצד השלמה עם חיים האמיתי לבין המדומה: "אבל מוסב לא נדערי שלמ~ת. • להסב ראש כדי לא לדעת את האמת./ ניצה גורכיץ' מוסב להאמין שהסרות איננה הברירה בינתיים, הכלב החל ללרק את פניר של גררקין , בתחילה תבמתינו ואחר כך בקצב מתגבר . לשרנר הר רד רדה רהמחרספסת של גפנ החליקה על הפרצוף האדום, שמתרכר השתלשלה הלשון ההרררדרד והצרה של גררקין כנחש, רמעל לכל אלה השיער הלבן של זה לרש זה, ולפתע הם נראו להם כיצור דאח. "איכס." אמר השוסר ונהמות הגועל נשמעו מכל .העברים "זה סוב," אמר קצר השיער ועב-הזקן , "זה סוב, ככה הוא יתעורר יותר מהר." "אתה בסרח?" אמר השוסר ופרצופו התכרכם בקבס .גלרי "בסרח, בסרח, אלף "אחוזים. פנג המשיך ללוק את הפרצוף המעולף עוד כדקה שתיים בבקצ אחיד, אך מהיר, ואז גורקין התעורר. הוא התרומם כניעור ,מחלום כל פרצופו האדום עוות קמעה - העיניים צררת והפה מוסה על רצו - נשען על מרפקיו ואמר לכלב שהמשיך ללקק אותו באותו ,קצב כשמלועו בוקעים גרגורי :שמחה "פנג, חוואסיס, נו פראבדא חוואסיס, יא ארזיה אצ'נ~לסיא. ונ חוואסיס אצ'נולסיא." <מספיק, באמת מספיק, אני כבר התעוררתי , נו באמת <התעוררתי. גורקין ופנג, הקונסרבאס והקשת, חזרו לנגן בפינת הרחוב, דבצ השמאלי של בית הכנסת הגדול שבאלבני , ואיתמר עזב. ץהתירו שלו לקראת סוף החופש היה שהוא צריך לסדר לעצמו את רהשחרו מצה"ל כמה שיותר מהר , ולא היה איכפת לו אפילו ללכת לקב"ן . הוא שכח את הדוכן ואת 'המודעות החברתית' והתרוצץ וברגלי העיקלניות בין לשכת הגיוס לבקו"ם. היה לו תירוץ נוסף ושאות גיבה באידיאולוגיה כדרכו: הוא גילה שהאהבה היא היא רהדב החשוב ביותר לאדם. הוא מצא לו חברה בשם לי וסעד בתוקף אשהי אהבת חייו ושהוא מאוהב על לקצות אוזניו , וזהו , זה הדבר .האמיתי מאז היו בערך עוד שש חברות, אבל אז - לי - חיתה רהדב האמיתי . הם נהגו לשבת על שפת הים סמוך לדולפינריום סולהבי בגלים ובשקיעה והיא חיתה :אומרת "תראה את יפו מכאן , איזה הוד." היא כתבה שירים. ואיתמר היה מקפל את רגליו העיקלניות בישיבה מזרחית זו על גבי זו , מהנהן ואומר , "המזרח התיכון, לי, זה המזרח "התיכון. ואני נתקעתי עם הפרוספקטים והדוכן , ועם יגאל מ'תנו תלחיולחיות , שהיה בא פעם בשבוע כדי לשאול אם קרה משהו , םוע גורקין מעבר לכביש שהיה מחייך כל הבוקר ומסנוור .אותי אבל לא עזבתי. משום מה לא יכולתי לעזוב את הדוכן הזה ילפנ סוף החופש, סוף אוגרסס. אז עוד לא הבנתי למה, למה כל כך בחשו לי שהדוכן הזה יחיה כאן באלבני עוד שבוע. נראה היה ששהגש החיוור, השילוש הקדוש של עירוני א' הולך קאקען. כל אחד ךהל לדרכו , ואני התעקשתי להחזיק את הדוכן הזה עוד שבוע עוד :שבוע באזורי הדממה הפנימית +-המשך מעמ' +-12 פתאום, צמח שעולה פרא./ אני סבור במהלך היום, כמו" עמ' 12(. שיש מהלך של החיים/ שהוא בעל לצד תחושת הבדידות האישית של תנועה משל עצמו,/ שבו אנחנו הדובר בשירים, מועבר באופן כלשהו שוליים./ כפות האורחים מתרוממות מקרם הקשר שבין האיש לבין האשה בכבדות/ בוהה, כמי שרואה את שאיתר • לצד תחושה של ביחד על אבותיו 1/ אל קצה העיר הנשקפת מפה גבול הרומנטיקה בחיק הטבע, יש לקטטה רחוקה." ("וההפסקות החלות אמירות הלממדות על חוסר השלמות, 42 ----- גליון 240 5 ו :(ן ~1 ~ רבה אקראי ויש להשאירו בלתי מכוו j, מכיוון שמעולם איננו יודעים מראש מה יתגלה כפורה ומה לא. "המדע והרעיונות בכלל, מתפתחים בדרך אבולוציונית, כלומר על ידי שינויים אקראיים, שלפעמים יוצרים רמה יציבה <פרדיגמה> חדשה" <עמ' 82(. מבלי להיכנס לתחום המסובך של מהפכות מדעיות, די לנר בדברי הסיכום של נאמן: "הטבע כשהוא לעצמו אקראי וחסר כיוון . אולם בתופעות רחבות היקף מתקיים ארגון עצמי ונוצרות מערכות סדורות יותר . הגם שמהערכות האבולוציוניות נוצרות ממנגנוני אקראי , בכל זאת הן נראות כהולכות לקראת יעד , גם אם איננו יכולים לסמן יעד זה מראש" <עמ' 107(, לדבריו , גם אישי דת, המקבלים את המדע ורואים באבולוציה הטבעית את כוונת האל , לא ימצאו סתירה עם העובדות המדעיות הללו. • האקראיות פועל בדמות התנגשויות באנרגיות גבוהות, והסלקציה היא בהיווצרות מצבים הקשורים על ידי הכוחות הגרעיניים. נוצר אירגון עצמי וסדר יציבים, והכול נראה כאילו המטרה היא להגיע ליסודות הכבדים ביותר בטבלה המחזורית ••." <עמ' 44(. הספר משופע בדוגמאות כאלה מתחום המדע, שאיני מתיימר להבינן, אבל העיקרון מתברר מהן. בתחום האבולוציה החברתית המנגנון האקראי הן התגליות המדעיות והטכנולוגיות, שהן תמיד בלתי צפויות. תגליות רבות בעצמן נתגלו , כידוע, באקראי , ונאמן מונה חלק מהן מהפניצילין ועד המחשב. גם את גילוי אמריקה הוא מצייד כדוגמה לתגלית אקראית, כאשר חיפש קולומבוס דרך קיצור להודו • באופן דומה, הוא אומר , גם המחקר המדעי הוא במידה מצד זה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~ עמרם לזיתן ~המשך מעם' 33~ ,)'מע בספר מקורי זה מציע נאמן להכליל את התפתחות המדעית והחברתית במסגרת של תורת אבולוציה מוכללת הנקראת גם "גיאו- דרוויניזם". נאמן טוען כי אותם מנגנונים האחראים על האבולוציה של האורגניזם החי , חלים גם על האבולוציה של החומר בכלל ועל האבולוציה של המדע והחברה. שני מרכיבים, הוא מסביר , פועלים בתהליך האבולוציוני: מנגנון אקראי היוצר נזוטאציות, ומנגנון סלקטיבי הבוחר את המוטאציות היציבות לפי סיכוייהן לשרוד <כזמש כמו האקראיות של גזירת השטריימיל , ואימוצה כמנהג רווח לאחר מכן>. כך , למשל , הוא מדבר שם על היווצרות החומר ביקום לאחר "המפץ הגדול" והתפרסותו ליסודותיו הכימיים <הידוע בשם "נוקליאוסינתיזה") כעל תהליך אב ו ל ו ציו ני "כ שמ ב ג בוז ·~~~~~~~.------~~~~~~~~~~~~~~~~~-~~~-- יוצא לאור מפרי עתון~ ש' שלום - משורר העליה השלישית שלום רב, מעשה נאה עשה 'עתרן 77' כשציין מלאות 10 שנים לפטירתו של ש' שלום. אבל מן יהראו לדייק :ולתקן ש' של~ם היה מהבולטים שבמשוררי ההעלי השלישית ולא כפי שנרשם: העליה השביח. אהו עלה לארץ יחד עם סבו האדמור וכל ההמשפח בשנת 1922 בגיל 18• בברכה, נורית גוברין ר •.r.-·-,~;·-~ ר--י;~ l"i:-~ . ,,.., ( ~;.,ז; • ~ ~~ · . י 1 י זה קורה למי אשקור חתמו עכשיו על מנוי שנתי ל ~·~ שירה וסיפורת מקוריות ומתורגמות ... ביקורת ספרות, תרבות וחברה ... מסות ... מאמרים ..• טורים אישיים עתון 77 נמצא על המפה ועושה את המפה כבר 22 השנ זה הזמן לחתום עליו ולדעת בדיוק על מה אתם חותמים lוה'y. 'ה 'ה' D 'ה 112~? ·------------------------------------ . 1 yג ;ו: . ~,,,.. ·'' ~· - ·~ i לכבוד ~ " ~- עיתון 77 ת.ד. 16452 ת 11 א 61163 הנני מבקש להיות מנוי על ייעתרו 77 וו לשנת 2001/2000 שם כתובת טלפוו---- מצורפת המחאה על-סך 200 שייח עבור 11 גליונות כולל משלוח בנק ____ מס ו סניף ____ המחאה --'ס חתימה ____ תאריי----- ------------------