חוח נוכח קווזקובח השירה החרוזה והאחרת עיון צבעוני הבלש הפרטי בשליחות סיזיפית אירח צווית יושב בטבע שלו - על אבות ישורון שירח: שמעון אדף, אלישבע גל, אלישבע גרינבאום, גלעד מאירי t אריה סיון, חוה פנחס-כהן, ששון צחייק, אדמיאל קוסמן, חוח ברכה קורזקובה, עמיר קליגר, ערן רותם, ש. שלום ~ :.. פרוזה: דינה ורדי, עודד מנדה לוי, ' · ליזח צ'ודנובסקי, אלישע פורת ;.· עמוס לריתן - על דו"ח המבקר ועל · "הצליין החילוני במבחן הזמן" וכל המדווים i :יקבועים '..:~ · -;~· .~, יפJי 8 עה הגלידן הזה הגלידן הקודם, שהוקדש בחלקו הניכר לספרות יידיש, צמצם במידת מה את המקום שהוקדש ליצירה המקורית העברית. והנה, בגליון זה, אנחנו משתדלים למלא את החסר ומקדישים מקום נרחב לפרוזה ולשירה מקורית. ארבעה סיפורים, שונים זה מזה, מצביעים על אפשרויות שונות לכתיבת סיפור נאה: החל מסיפור-מסה של לידה צ'ודנובסקי וכלה בסיפור כמו ריאליסטי ואף ז'ורנליסטי של אלישע פורת, על פגישה ושיחה כביכול של ארבעה יוצרים לא בדויים, אלא בני אדם, בשר ודם. כאמור , גם השירה הפעם מתוגברת ומגוונת. החל מהמשורר רב הזכויות והוותיק אריה סיון ששר "שיר תהילה" לתל אביב של פעם וכלה בערן רותם <פרסום ראשון>, חייל , קולנוען , צלם ומשורר- מתחיל מוכשר. דברים דומים ניתן לומר גם על עמיר קליגר המפרסם כאן משיריו הראשונים והמעוררים סקרנות, הלא קלים לפיענוח, אך בהחלט מעידים על כשרון. ועוד. שלושה מאמרים, כל אחד בתחום אחר , שלושתם עוסקים ב"איך" של הספרות, פרוזה ושירה. מאמרו של עידן צבעוני עוסק ברומן כמו בלשי של סיון , חוה ברכה קורזקובה עוסקת למעשה בפואטיקה של השירה. ואידה צווית באבות ישורון , לו הקדישה בעבר ספר מקיף. ועדיין לא הזכרתי את מדורו של עמוס לויתן , שגם הפעם, כמו בפעמים קודמות, עוסק באקטואליה הספרותית, מוסרית, פוליטית, של חיינו . ואם תוסיפו את הרצנזיות הרבות, ואת מדור ההמלצות המתוגבר , תקבלו גליון עשיר ומסקרן , לטעמי , כמדי חודש בחודשו. תמיד חדש. תמיד מעודכן . רואה את הקורא בהווה, את היצירה באספקט היסטורי כאן ועכשיו . מה קרה ל"סוציאליזם "בימינו חלקה של הכותרת שלעיל , זה שבמדכאות, מזוהה עם בן-גוריון . מה איבדנו בדרך ל"בחירות ישירות" לראשות הנזמשלה קודם כל איבדנו את המפלגות. לא, אני לא מתגעגע למפלגה כמנגנון ארגוני הרץ פעם בארבע שנים לבחירות. אני מתגעגע לחברי המפלגה הרואים בה בית אידיאולוגי. בית המעניק תחושת הזדהות. המלה הגסה כמעט - "סולידריות" - עם אנשים-שותפים ליחס ולתפיסת עולם באשר למתרחש החברתי והלאומי , במקום, שמקובל לחשוב שהוא מולדת. לא כאן המקום לניתוח מעמיק מדוע ואיך הגענו עד הלום. אבל אי אפשר להתעלם מכמה סימני דרך שהיו תמרורי אזהרה, ומי שאמור היה להוליך היה עיוור , או רמאי! והעם טושטש בסמי ומגוגיה זולה. מי שמקבל מראש אורח חיים על-פי חוקי הכלכלה הקפיטליסטית ורואה בה כזה ראה וקדש, מוותר מראש על הכוח המניע האידיאולוגי של המפלגה והופך אותה למנגנון מיובש להשגת קולות. המציאות הזאת מוליכה ישירות אל העמקת הפעילות להשגת אמצעים חומריים בלבד לניצחון בבחירות, ומכאן קצרה הדרך לכל מיני מניפולציות המביאות את המציאות המוסרית של חיי הפוליטיקה אל העמותות של ברק, של הליכוד , התרמית הגדולה של "אל המעיין", כפי שהיא הוצגה בטלוויזיה ('משעל חם', (.21.2.00 אם הדמוקרטיה הישראלית היא חפצת חיים, עליה להתנער מתאונת הדרכים המכונה "בחירה ישירה ..." ולחזור אל המפלגה כבית אידיאולוגי. זה יחייב להשחיז ולחדד את הניגודים האידיאולו גיים של המפלגרת השונות. מהלך זה יחזיר את הסומק הבריא אל לחיי הדמוקרטיה הישראלית. ב.ב. בגליון הקודם ציינתי את גילו של המשורר אברהם סוצקוור , ובטעות כתבתי שהוא בן 80 שנה. האמת היא שסוצקוור עבר את גיל ה 87-, ואני מאחל לו בריאות טובה ועוד שנים רבות של יצירה, לטובת שירת יידיש שהוא נסיכה ולטובת התרבות שנוצרת הבא לומר , אנו לא נחכה לעולם טוב יותר של שוויון בין בני אדם, במדינת ישראל. של מעורבות חברתית רחבה, של בעלות קואופרטיבית של עובדים על מפעלי תעשיה וחקלאות, אנחנו נעשה את זה עכשיו. כשנזכרים בימים שלפני כמה עשורים, כאשר "חברת העובדים" חיתה ד~מעסיק הגדול ביותר , כאשר התנועה הקיבוצית חיתה גורם כלכלי ומוסרי משפיע ומנהיג. כאשר ההסתדרות חיתה ארגון-גג אמיתי' גדול 1 חזק, כמעט דומיננטי בארץ. ובהתאם לכך גם התנהגותם והליכותיהם של האנשים. מי לבש חליפה? מי ענב עניבה? החאקי והכחול הכהה היו צבעי הלבוש הרווחים. כדבר השיר: "חולצה כחולה והיא עולה; והיא עולה על כל ההדרים". לא. שלא תהיה טעות. אין כאן שום געגוע אל התקופה ההיא שלא • T ~11)/1 חסרו בה פינות אפלות. היו והיו . לא רק המעברות. לא רק קליטת העליה המכוערת. לא רק התנשאות הצבר הריקה, המצ'ואיסטית- מיליטריסטית, עתים ילדותית עד אינפנטילית. אבל מי שלא מערכת 'עתרן 77' העריך עבודת כפיים בכלל ואדם עובד בפרט הרגיש רע. התבייש. היה מחוץ לקונסנזוס. והיום, אנו חיים בחברה אגואיסטית, קיצונית. בה אנשים בסקטור הציבורי 1 המבוקר , לא הפרטי , מרוויחים משכורות בסדר גודל של 55,000 ש"ח לחודש, ולעומתם מאות אלפי בני אדם משוועים ליום עבודה, ורבים יותר עובדים בשכר שהוא למטה משכר מינימום שולחת ברכה שהוא שכר רעב פשוטו כמשמעו. קרה לנו דבר איום - הפכנו לחברת ג'ונגל וכל אחד חוטף כפי יכולתו . לעמליה נחבא כומרן יגידו - זו המציאות של החיים על-פי חוקי "השוק החופשי". אם ולמאיר ריזלטיר כן , מדיניות כלכלית על-פי הגירסה של השוק החופשי איננה אנושית והיא חייבת להשתנות, והיא תשתנה. היא תקומם על עצמה רבבות ומאות אלפי בני אדם שיימאס להם להיות גם עם זכייתם בפרס ישראל מושפלים ו גם רעבים. והם יקומו . וכשזה יקרה מישהו ישלם את המחיר. שירה שמעון אדף אדמיאל קוסמן ערן רותם <פרסום ראשון> חוה פנחס-כהן ש. שלום <מן העיזבון> אלישבע גרינבאום אריה סיון חוה ברכה קורזקובה ששון צחייק אלישבע גל גלעד מאירי עמיר קליגר <פרסום ראשון> פרוזה 5 7 7 9 9 13 14 20 23 25 29 35 עודד מנדה לוי: 30 REMEMBER WHEN YOU WERE YOUNG דינה ורדי: טרמפ ליזה צ'ודנובסקי: המחווה לדון ז'ואן אלישע פורת: שני יהודים, שלושה מהגרים מסות ומאמרים עידן צבעוני - על רומן בלשי של אריה סיון חוה ברכה קורזקובה - על השירה החרוזה והאחרת אידה צווית על אבות ישורון ביקורת ספרים, רשימות 32 36 40 15 21 24 תמונת השער: מתוך הסרט בן השיח', 1926 רוני סומק על "טרקסטים" - דיסק של קובי אור ועל "גבול אחרון ליופי" לפרץ דרור בנאי רחל שקלובסקי על //אושר פתאומי" לאיריס לעאל שמואל שתל על //עיר אהובה// לשחר ברם יורם סלבסט על //ירח של זאבים// לחוליו לימסארס ניצה גורביץ' על //עידן השמש החמישית" לאורציון ישי 6 7 ' 8 ' ייי ' 10 10 יוסף ברגע על "השלום והבלהות" לשבח וייס יעקב שי שביט על //נוסעת סמויה// לרחל חלפי מדורים לפי-שעה - יעקב בסר ייי 12 ~ ' ==-"~1':~: 11 ', ·~-111 המלצות 'עתרן' 77 חצי פינה - רוני סומק 43 ,4 11 מצד זה - עמוס לויתן על דו"ח המבקר ועל "הצליין החילוני" במבחן הזמן u תון~ ירחון לספרות ולתרבות ייי ' ייי ייי העורך : יעקב בסד חמלו: אגודת סופדים ואמנים לקידום הספרות והתרבות חברי המערכת: שמעון בלס, עמוס לריחן. ששון סומך 1 דוני סומק, עמותה מס' 580075375 אדיה סיון 1 צבי עצמון 1 דורית פלג, עודד פלד' שלום וצבי בתמיכת משדד החינוך והתרבות, מינהל התרבות עורכת משנח: עמית ישראלי-גלעד והאמנות. עיצוב ואיורים: מיכאל בסר עיריית ת"א"יפו - האגף לאמנויות. יחסי ציבור: ניצה גודביץ' המרעתכ והמנהלה: סלפקסי: 5619879, ת"ד 16452 ת"א ניקוד: שמואל דגולנט המערכת אינה אחראית על תוכן המודעות. מועצת המערכת: אודפז' · יצחק אוודבוך גילה בלס, משה דור' נתן ביצוע: דפוס מופת רוזמרין בע"מ ·זך 1 א.ב. יהושע,~ ש . גיורא שוהם, אנטון שמאס לוחות: אודניב ;..... = i.....i.....~..... .....i.....i.....i.....ii i.i,~ ..... ..... ..... .....1 ..... ..... ~;..... ..... .....1 ..... i.....i,i..... .....m1 .....1i.....~..... 1 26 =,..... ~ lton 77 Literary Monthly Editor: Jacob Besser Managing Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit Peleg Vice Editor: Amit Israeli-Gilad Management and Graphic Design: Michael Besser ~ו ו~ המרוצת ~ו~ רונית מטלון: שרה, שרה, הוצאת שונות בעקבותיה של תמר: ותמר אפור בהווה, יוצא בעקבותיה. הראשונה. עם עובד הספדיה לעם 312 ,2000 עמ' סיפורה של חברות מילדות בין שתי נשים: שרה, צלמת, נשואה לא באושר ראם לילד , ועופרי , המספרת והמתעדת בקפידה את חייה הסוערים והמיוסרים של חברתה. הרומן נע בין תל-אביב בימי האינתיפדה הראשונים לעיירה צרפתית נידחת, לשם נוסעת המספרת, להלוויית בן-דודה מישל, שמת מאיידס. יצחק ארופד: טרילוגיה תל-אביבית, הוצאת הקיבוץ המאוחד. סימן קריאה. מוסד ביאליק 576 ,1999 עמ' הטרילוגיה התל-אביבית של יצחק אררפז: הדפסה מחדש של הרומנים "בית לאדם אחד", "הגבירה" היוצאת לשליחות נועזת ומסוכנת מטעם עצמה. שני המסעות בדרך להתבגרות וגיבוש הזהרת מתלכדים לרומן סוחף ומרתק. צבי עצמון: גופן. שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד - ריתמוס 78 ,2000 עמ' קובץ שירים שביעי לצבי עצמון 1 משורר , עורך ומדען . "באגורה שירית קטנה/ כמה ת;מ~~ / ערבים סתורי רוח חרפית /. תוכל לפדות משדות ממשל;; של אור השקיעה הנמסך לקךש 1 אדמה, כפר קסום ודבורן הכבשים/ הפועות בבכי/ יום הדין" <עמ' 26, על אגורה אחת ושקיעת שמש סוף אוקטובר שיר נשמה>. ברוך אביבי: / Have Waited For you so , Y antage Press N. Y ברוך אביבי , הסופר הוותיק, זכה שמבחר מסיפוריו תורגם לאנגלית וראה אור הברית. · בארצותאביבי , שקיבל את ברכת הדרך מגרשון שופמן , כותב סיפורים מינימליסטיים, לע מצבים בין בני אדם. בלשון נטורליסטית, עתים פיוטית, הוא מצלם זרויות חיים בהבזק מהיר . מין מיגור פוליטיקה, עורך: גיורא רוזן. הוצאת קו אדום, הקיבוץ המאוחד 400 ,1999 עמ' שבע חוקרות מנתחות את הסדר המינורי והשינויים המתחוללים בו בישראל . אראלה פריומן כותבת על הפמיניזם בישראל / חנה נרה כותבת לע החיים מחוץ לקאנון , סילביה פר גל ביז'אוי כותבת על משפחות בישראל , דפנה יזרעאלי כותבת על המיגדור בעולם העבודה. הנרייט והאן כלב על פמיניזם בין מזרחיות לאשכנזיות. מנסרו חסן על הפוליטיקה של הכבוד . הפטריארכיה, המדינה ורצח נשים. חנה הרצי ג כותבת על נשים בפוליטיקה ועל פוליטיקה של נשים. חיינץ פרידריק פטרס: לו אנדראס- סלומה. חאשח מן החלומות. ו"העלם" . על צפרן תל-אביב י-Jו מאנגלית: כרמית גיא, הוצאת ספרית המזדקנת , החברה הישראלית החילונית של שנות השבעים ובעיקר, סיפורם של המשורר איזי אורנן , פרשת נישואיו והתפוררותם, והעלם יואב, חייו והתאבדותו. הקובץ כולל מסה "וידויית" מאת יצחק אררפז: "האם, האהובה והמפלצת". יוסל בירשטיין: סיפורים רוקדים כרחובות ירושלים, הספדיה החדשה 214 ,2000 עמ' זירת ההתרחשות הבסיסית של סיפוריו הקצרים של בירשטיין . "סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים" היא אוטובוס ירושלמי. סיפורים משעשעים "עם קמט בנפש ואוזן בלב, רגם הרבה צחוקים'.' <גב העטיפה> יייי גרוסמן: מישהו לרו r אי תו . הספדיה החדשה 340 ,2000 עמ' · אסף בן ה 16, העובד בחופש הגדול בעיריה, מוצמד לכלבה משרטטת כדי לאתר את בעליה. החיפוש מעלה אותר על עקבותיה המתעתעים של נערה בשם תמר. הרומן נע בשני מישורים . אסף ברחובות ירושלים ובתחנות בוצי ארון-ברות: תבוא פשוט, הוצאת ספרית פועלים 34 ,1999 עמ' ספר שירים שלישי לבוצי ארון-ברות. אני הא;צל;טית/ נהמת הנמר באוזני/ מכה T בע'רדר • מהלך / עלי מעגלות/ נועץ ניביו במוחי/ לסמן את כיבושיו; פסיעות לבנות קטנות/ בתרך נהר רירו; הכחול; שיבא אני קוראת/ לו, הוא פור 9ני 1 לפרוסות על הסדין; המודפס באותיות שמו; מסדרן בסדר מתמטי; לפניו ושואג מנצח,/ שכבתי בשקט בשקט/ מתחת לנמר הגדול; לא זזתי ובכיתי אליך" <צילומי מוח, עמ' 21(. ג'ראלד סימור: זמן המתנה. מאנגלית: רותי ויינשטיין. הוצאת כנרת 367 ,1999 רומן מתח פוליטי. עם נפילת חומת ברלין ותום המלחמה הקרה יוצאת טרייסי באונס, פקידה בחיל המודיעין / למזרח ברלין בעקבות אהובה שנרצח, בעת שריגל למען שירותי הביון הבריטיים. ג'ושוע פרדריק מאנטל , קצין לשעבר ופקיד יוסי עבאדי: עוד כהיותי כתם כרחם נגעו כי פרפרים, הוצאת ספרי 'עתרן 72 ,2000 '77 עמ' קובץ שירים ראשון. "סוגר דלת/ מגיף תריס; חולץ ב עליים / מסיר עדשות/ מב יח עפעפיים; מעיר לתוכי/ שתוק בבקשה/ מניח את עצמי/ יוצא, על מנת לפתוח." אברהם עוז: התיאטרון הפוליטי , הוצאת אוניברסיטת חיפה 1999, 380 עמ' תולדות היחסים הסבוכים בין התיאטרון ובין הפוליטיקה, מתקופת יוון העתיקה ועד היום, בישראל. שלמה קאלו: הדולר והאקדח, הוצאת דע"ת 1999,142 עמ' סיפורים הבאים לומר אמירה בוטה על המציאות המנוכרת, האלימה והרכושנית של שלהי המאה העשרים, לקראת המאה העשרים ואחת. קרדוג פריצ'רד: ליל ירח אחד 1 מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת זמורה ביתן 1999,220 עמ' הרומן האוטוביוגרפי של העיתונאי והמשורר הוולשי קרדוג פריצ'רד ראה אור במקור הוולשי לראשונה · ב 1961: התבגרותו של ילד בכפר וולשי קטן בתקופת מלחמת העולם פועלים 315 ,2000 עמ' ביוגרפיה של המסאית והסופרת לו סלומה, שבנעוריה חיתה מושא אהבתו של ניטשה, שחיתה אהובתו של וילקה הצעיר / אחת מתלמידותיו הבודדות של פרויד <ואף עסקה בפיסירתרפיה>. פירור דוסטויבסקי: ה כ פר סטפאניצ'יקוכו ותושביו 1 מרוסית: גרשון חזנוב. הוצאת כרמל- ירושלים 224 ,2000 עמ' רומן טרגי קומי ואבסורדי , שנכתב כעימות עם ניקולאי גרגול , מורהו הנערץ של דוסטויבסקי . ארבעים ושמונה שעות בחייו של בחור צעיר הנקרא אל אחוזת דרדר . לכאורה, כדי לפגוש את כלתר , בת חסותו של הדו.ד למעשה, נשלט הבית על ידי רודן ששמו פרמה פומיץ' ארפיסיקין , שבפיר שם דרסטריבסקי קטעים מספרי גו גרל ושם אותם לצחוק. משח בן הראש: מפתחות לתטואן. קשת המזרח 1999,142 עמ' רומן. מסע לפענוח פנימי. בני משפחת זמרה המפוזרים על-פני העולם נמשכים אל תטראן . העיר ארתה עזבה · המשפחה במאה ה 19• גוטהולד אפרים לסינג: נתן החכם. מגרמנית: יוסף צור. הוצאת כרמל- ירושלים 225 ,1999 עמ' תרגום עברי חדש למחזהו האחרון של המשורר והמחזאי הגרמני בן המאה · ה 18. המחזה הוא נקודת מפנה ביחסים בין התרבות הגרמנית ליהודים . ובו לראשונה, לא נתפסים היהודים כתכלית הרוע. פרופ' יעקב הסינג הוסיף אחרית דבר. +-המשך המלצות בעמ' +-43 4 גליון ····· 239 שמערן אדף מתוך "פואטיקות של הצלה מן השכחה" קו 24 להחרט נ!ל;ם א; לאפשר לי • .. : -: -·· •• : ~ל זביה ~יןה י~~~ ~ק~י צ;~ךת, ~ם ז:י ,זרי o ~~~ליד , ז נזם ז:יק.ל לא ז:י~ליסה ז:ן ry ר ז:י 9 ~יק. מדלת;ת .ה:~ר :p ~ר ~נ;ר i2 ~ל;ת ךסךא;ת נ;~ס;ת ס Pt ע;ד י~~ ש;~ה 'ד:~ ט;ךף q הי~ת ~ריר. א;~ר;ת ~9 ל.ו. דק ע;~~ י~י' ד:.רז,~ נשעה בז;, T T T : ~ל ר;~ ,יב;לה ט~ר~? ~ת מ~~ש ד:~ בחשיבה וא;ר הע;פרת :•:• T : T ' -: ~א;ר מזה, Q~tp י ח;~ק א;הי ~ל ry י;ת ~אסב. ~~לף ~~t ר!לףת :T T טרףטה. העננים מתאשפ;ת סביבה T • : ' ז-: • : -: שאדם מפנה כלפי עצמ; ·.· זז -::•:-··-: ז· - כמ; כעס לפני מנה שנעל מ;רידה, :·--·:·· --: לעזאזל . הכאב הזה של ה;רים • :· ·:-•• : -•• :ד-י מרעב;ת ףמזיל;ת • -T : ·., םי~?~ ז:ר~ש ry יא .ה:ל~~ םי~~~ q שףכ;ת. י~~ :p ~ר ט~~~.ב~~ ז:ר~י~ה, ז:יר~י~ה ~ל מ,כזף~ית, ~~tיח, תפתח, יא חתיכת טפשה, -·-: T -·: ז:• חזרה ף~לי ןצ;ן וr;פo ת ה~?~מ :p מ; ל~; ת~נ;ל~ א?.ל ,ה~י~~ ת;ןה, ת;ןה. סרק' ה;~ך היציא --T ' : -: •• : -: • ל q,ה~~ ;חףץ' סף~ה. דק :ד ~ל ר;~ ~ב ;לה ~ת מ~ה מ 9 דףק לבנ;ת מדרג;ת כמ; עזפףד תל!לה. על מה שירה? י~~ ש;ל.ל' 'p T ל לר~ת ryן 1 אי ס:יתי ;o ~ים י;ז.ןר , י;ן~ת ?i2 ל.ל ~כל .זה ~ע,ב;ר • ~ת .ס~~סה ~~אן ,ו~ד ןה;ן~ה q ן~ה: מ~נזירים זי~סף ת~ ~ל מ~ 9א;ת, q ן~ים ק~נ;ת, נ;נ;ןנ;ת לי לע,מ;ד' ~פף, ~טףם :p מ; ~יןה ף~מ; ל~ד t' י~י א;~ר . נשאגי ח;זר במאחר ז;נ;ת. ,ר;~ י~~ T ,•' : • •• :-• .'' : ז:--: והלילה מה אני י;דע י;צא אל הגשם •·-:-• T ". -:· :· .. ~ל ,הךpזמ ~ל ך~~ מ~פףץ ע,ד:ד ?מנ;ר ry יל. ~ךקינזים ~ל הפסקה .ר~~~י .ןה ~~לד~י ס;~~ים ~ש;~ים נ;ק~ים כאב לי כל הכאב הזה. מה זה ש;ט ה!לרח ףמה ז- ·· -:· ~Q ת מח o/ ר ry סבףל :· -'' : -T • -T סל~~י ל~ד י~~ ה;ל.ך ryי~~~ ~ם 'ד~? Q ע,ר;ת ~!לף~ים ~ל ק~ר ר~י ~?rוt' ר סע.~ים למראש;ת הזפזכה. T • -:--: • t' י~י א;~ר . ~ת מףךש;ת ,ת;ק~~~מ מ~ך,זדט ןפ;ת. ryי~י~~ ~;ט o, ע,ז;ר' ע,ז;ר' ~ה ?ף~~ םילpזמW,t ףנזים i2 לים ,ו~ז ילדים ילדים מנעד למזכחי ההרג : זי :•:• --:•• :--· ' T : ה;לכים לעזאזל נא;ט;נףסים :•- :יז- ••:• עז;ר' אנא, עז;ר . -: T -: -: ז מלאים נבדףת אנ;שית של :· . ::· .. : ... : T ' '." T T .'' T -: T ' • -: • של הצהרים, שאינם גדלים לדבר T T : ' '' : T '' '.' ' -T :• אףלי מלבד ליפיחה עצףרה של נשר ר;צה מדי. מה שהתחיל תפלה T • : • : • :• וי~~~ ~ק~י .קס~~ ל oש q.ה~~ מ~ךק נזם ~ח.דים. על מה אני מערים לבנים, אספלט? : -: -• •• : -·:-• -: T ט;ב לדעת שהע;לם רגעי' ~~ךב ~שףי ~ק~יןה --זז•: T•:• אביב · מעל תל שבר נברשת שהשמש;ת חד;ת מנדי :• :•,• • ',' :• • T • •-" :" • -T : -'.' 5 פברואר 2000••••• הזכוכיות השכורות ככף 5 ~וי ,~ ~ הרגל קובי אור וקונץ: טרקסטים. (דיסק) מפיק: מרדכי שהרבני. "פוך" אני מבקש להגיד מראש שאני פסול לעד ו ת. קובי אור הוא חבר שלי ואת ה"טרקסטים" שלו ושל קונץ אני מכיר עוד מחדר הלידה, ובכל זאת: חשוב לי להיות עד אופי לאחד המסעות המרתקים ביותר שנעשו ברווח שבין הספרו ת לרוק ב 'דול . אור הוא משורר הכותב בשורות ארוכות. הוא לא מנקד את השורות כיוון שהוא כותב אותן על נייר זכוכית, והזכוכית שנטחנה עד דק מנקדת את בטן המלים באור השקוף שלה. קונץ שר שני שירים. חזקים, נוקבים. כובע המצחיה המסתיר פיזית את עיניו מצל על האש הנדלקת שם. אור קורא את הטקסטים שלו והגיטרה של אליאס קוב מתייפחת איתם בעדנה. הטקסטים שלו הם שריטה בגבה החשוף של גברת רוק'נרול . "אבי חושב" 1 הוא כותב "שזאת היתה מריאן פיית'פול שניגבה לי את הזיעה כשזרקו אותי לאריות". לפיית'פול 1 אגב, יש קול של זונת נאוים ואור הוא המטאפורה של הברמן . הוא ירעיל את מי שלא ימחא כפיים וישקה על חשבון הבית את מי שיבטיח לפנטז על פיית'פול ולהחזיק "נורות חשמל מתחת לסדין" ולדמיין "שהן שדיים של בחורה שבירה מאוד מאוד". נורות החשמל האלה הן הפרוז'קטורים של הדיסק הנהדר הזה. הן האור שאפשר למצוא בדרך צדדית. אור הוא עוקף אוטוסטרדות מקצועי. בטקסט אחר שלו הוא כותב: "איבדתי את מפתחות המכונית אבל פחות ופחות אני מאבד את הראש. הביאו לי אלטס מתנה כדי שאוכל לראות את המקומות בהם אחייך כמנצח. לא אפסיד יותר. אצחק בציפורניים. הרי ציפורניים הן מפלי ניאגרה זעירים שקפאו", וכאשר אור כוסס את הציפורניים האלה אפשר לשמוע את הרקויאם לשיני החלב, את המוסיקה השקטה של הרגליים היחפות המתבוססות בחתיכות זכוכית. מוסיקה אינה נעל. היא יחפה. מי שרוצה לשמוע גיטרה נס צריך לדרוך יחף על האדמה שגיטרה כזאת מתחפרת בה. ולכן הפנטזיה הגדולה של אור היא שביום חתונתו כאשר יוריד בחבטה את הרגל לשבור את הכוס יצליח "לסדוק את קרקע המציאות 11 ולהפיל את כולנו לתהום. בתהום המטאפורית שלו נמצא את אלה ש"נהגו בדמיון שלהם ברוורס". אור יהיה הראשון שימרח יוד על הפצעים, ואחר כך האומץ לגעת כגדר הגבול פרץ-דרור בנאי: גבול אחרון ליופי , ספרית הפועלים. 1999 "יופי", כתב הפילוסוף שופנהאור' "הוא מכתב המלצה פתוח, הכובש את הלבבות בטרם עיינו בכתוב". פרץ- דרור בנאי הכין מעטפה שירית ליופי ההז והוא מסמן בתוכה את גבולות הממלכה. זוהי ממלכה ששר החקלאות שלה מגדל את "זהב התפוזים", ששר הבינוי שלה בונה "קניון נוגח בקניון 1 בדרך ובצמתים" ושר האש שלה מבעיר "מדורות": הרחק הרחק נלט הערב את קסמיו; כך שרק מדורות הכאב זהרו בשמיו/ והים שפרק את ;;י~ך קרץ ובכה כפי שלא קרץ ובכה מימיו". בשיר הזה אפשר לגעת בנקודת הרתיחה של האש והמים, זוהי האלכימיה של הרגע שבו אש בוערת בשמים והים פורש גלים כדי להטביע באופק גליו את כדור השמש. גבול היופי מתעתע בדמיון וקו העין הוא קו זינוק למורץ אחר . והמורץ האחר מדלג משיר לשיר "מהול בכל התבלינים" והדובר יודע שמול כל אלה המלים הן תרגום בגוף היופי . הכול 1 אולי 1 נעיב י המתבונן' אבל אישון העין הפילוסופית הופך למסך ענק בו מחנקו העולם בטעמי המקרא של ספר בראשית. הנה למשל 1 השיר "גרגר אבק": "כשהערב מבעיר ישכנע אותנו שהיוד הזה הוא צוף. • סיכות כוכב בדמי/ ניצב על אדניו, אני צופה בקציר יומי/ בידי הנטולות רווחה עדיין/ אני מסלק קורים מעיני/ ומחבק את הפחד הנשפך עלי/ משמים/ כפחדו של יצחק/ וניתק וניתק ניתק מעירי, משירי ומבשרי/ והופך לגרגר אבק בצבא השמים". כך מכווץ הדובר את העיר 1 השיר והבשר לגוף אח.ד על הגוף הזה מולבשים מדים וצבא השמים מוציא מהאפסנאות את היופי שמולו אפילו הפחד שווה חיבוק. החיבוק הזה הופך ב"גבול אחרון ליופי" לתמצית האומץ . זהו האומץ לגעת בגדר הגבול, זהו האומץ להכיר בגבול וזהו האומץ לדעת שגבול זה נקבע כל רגע מחדש. במלים אחרות: החוק הראשון של הגבול הוא שאין גבול. ולכן מדי פעם מפליג הדובר לגבולות שנקבעו בעבר. אחד מהם הוא גבול הזיכרון. הנה, למשל' בשיר "חשמל זורם ומקיף". המלה 'גבול' מתחלפת ב'גדר' ו"סנוניות המחשבה" הפורצת גדר זו "מפליגות אל סתיו הילדות החמים/ להיתלות בקדרות העץ אשר לתקרה/ ולקנן שמה באור העששית ."'.' בהמשך השיר תהפוכנה "סנוניות המחשבה" ל"סנוניות החלום" והיופי יוותר על סימן השאלה לטובת סימן הקריאה. ולכן, "גבול אחרון ליופי הוא ספר שירים המפרק 11 ליופי את הצורה כדי ליצור מפאזל החלקים צורה אחרת, מרגשת, שהדובר משאיר בה חזק חזק את טביעות אצבעותיו. • רוני סומק 6 גליון ····· 240 1 רצונו הקיומית של האדם. והמטורף הוא קצר ימים, הן בשל t: איריס לעאל אופטימית באשר לאושר הסוד האפל מן העבר והן בשל הצורך ומידת קיומו בהישג ידו של האדם. להיכנס שוב לשיגרת חיים מסוימת. היא מתארת כיצד עולות בראשו של "זה צריך להספיק" <עמ' 212(, דניאל שורות משל אודן : "תמיד' מסכמת איריס לעאל . ;כ וכמו בדרך אגב, מעיצומן של /'אושר פתאומי" הוא כאמור ספר מצוקותיו הסדורות, א ו שר פתאומי מעניין. יש בו תערובת של חוכמה יסלסל אדם אל מחוץ לחייו בזמן ותפלות, של כתיבה בוגרת ובוסר. להראותו את שדה ההוויה" <עמ' 14(. פה ושם יש בו ניסוחים לשוניים האושר יכול לבוא לנו פתאומית אם מסורבלים, המאלצים את הקורא . קר נעז לפרוץ את שיגרת חיינו לקרוא משפסים ארוכים יותר מפעם ולצאת למסע על הבדידות, אל מחוץ אחת כדי לתפוס את כוונתם. לעאל לחברה, אל הבלתי מוכר. אם נצא כך םג אינה מעבדת את כל נתוני- לקראתו' אף אם לא נעשה דבר נוסף, הפתיחה של הסיפור' ולכן הספר יש סיכוי שהאושר יתגלה לנו. דניאל כיצירת-אמנות לוקה בחוסר שלמות פאסיבי ביחסיו עם עמליה - היא זו ואיננו מספק לגמרי מבחינה אסתטית. שיוזמת ובאה אליו. אבל הוא עשה את ש זאת, אפשר לקרוא בו' ועוד יותר הצעד הראשון לקראת האושר - אפשר לקוות שחסרונותיו ייעלמו הנסיעה צפונה לכפר. וכך בא לו אשר מספריה הבאים של סופרת מעניינת ~ בא . עם זאת, כאמור' האושר הסוער רחל שקלובסקי אדמיאל קוסמן אנו מתעלסים ~ב~ ~~~ז Q ים. 'ל;ק~'ש~ד~ .ה~~ה~~ הזזב~ את הר n ;ב נו;ה :t דה בגאזפת-ה!!ד ;~עירזפ . ה. אנ n ב~ מ .. תעל-ס;ם. נר~ש. ל~; iJ!!. ;כי ר~כ~~ ך~ ~·-~ --ת~ל ciי~~ ·~.-~~ry ב~ ~~~?Q ים. ~ד~ד.·~~~ ז Q ים בגיל בג~חד' מעדר עם הפטיש. ~בח~~ .םיערפיt.~ ~בח~~ מתפרצ~ם. נמ ci.-i ר ~~~ י~פ~~ 6 ~ל ij.ן;·ךןpז.. ז; :T• • • • : • בגמגרפה. בבאת. בגערמה של מלס. ~בידית 7ש;ן .-ק 7 ש;ן. f f ~נח~~ T .םי~ל~~ ל;•ק~ צ;:סל :• ם?? ~~ci ד ~ת ~נו:ז~tז המ -i.דiצי !;ה ממטרה-אשה, שנעה, ~רעיפה, ~~רעי~ה, -:•T-: ז•• •T ז•: T•T• ~מסת;בבת, סביב אבוב~ בגדיצה! T ;• :•• :• • : •: :• : • רנה! גילה! !חדוה ל הנ · נ . ל~ם העד:בים לש ~~"f~·~~ ~ל~ם ~ryןו 'ו~~~.", ~'ש~ד :p מ; j? ז~ ry ר~ך~~ . והבגריאה כלה פת~חת-ערוה, וכל' י!כיה צ i עד :מת n ת, :•: T -• •• T : : ז לניר ולזפש;רר. - :ז :-:.. מתוך הספר 11 פירוש חדש נס H ד f H העומד לראות אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד וקרן תל-אביב, סידרת ריתמוס 7 פברואר 2000••••• אירים לעאל אושר פתאומי ו 1 ~ בכפר' מה שמסביר אולי את נוכחותם המוחשית בספר 1 נוכחות שנראתה לי כבלתי-הכרחית, דבר-מה הפוגם בחסכנות ובשלמות של היצירה שלפנינו. הריאליזם הפסיכולוגי של הרומן מתקלקל אם אנו שואלים מה עושה גיבור כמו דניאל ברנהרס ("לב בוער" הוא שם משפחתו 1 כמפורש בספר> עם אשה כמו עדה, אשתו' שהיא אדם חסר כל דעה משלו 1 ואף לא אשה יפה או מושכת. איריס לעאל מצליחה להראות מדוע דניאל בורח ממנה, אבל לא מצליחה להסביר מדוע הוא מתחתן איתה מלכתחילה, ואף מבלה עשר שנים בחברתה, לפחות לא הסבר משכנע ואמין, מה ששוב פוגע בשלמות של הספר. אחד/ הנושאים המרכזיים ברומן 1 ואול; הנושא העיקרי שלו' הוא הדילמה בין האמנות והחיים, היצירה מול האהבה. דניאל מגיע אל הספרות כמעט במקרה ולא מתוך תחושת ייעוד . הוא "הבין את העולם -בפסוקים" ו"משמעויות התגלו לפניו במקריות מסנ f ורת או איומה רק כשלבשו את המלים המתאימות וכשאלו נצמדו זו לזו" <עמ' 15(. הכתיבה היא בשבילו "עינוי מוחלט אך הכרחי", והוא איננו יודע מהי "חדוות היצירה", השמורה לדעתו רק לסופרים בינוניים. הוא שואף דרך הכתיבה בעיקר לתפוס מקום מסוים ומוגדר בחברה. דניאל הוא בראש ובראשונה גבר בן ארבעים וחמש השואף לחיות ולאהוב. עובדת היותו סופר ומצליח שכתב כארבעה ספרים היא עובדה ביוגראפית ומקרית או משנית. ליתר דיוק, אפשר לומר שדווקא כסופר מצליח הוא חש את חוסר הכרחיותן ואפסות חשיבותן של הספרות והכתיבה, שכן אלו לא הביאו לו אושר או תחושת כיוון ומשמעות. כך' עד כמה שהספר עוסק בדילמה בין הספרות לחיים, הרי הוא טוען לעליונותם של החיים על-פני הספרות מבחינת אושרו ושביעות מסע אל הבדידות והאושר איריס לעאל: אושר פתאומיי הוצאת כתר, סירות כותרים 212 ,1999 עמ' "א ו שר פתאומי"' ספרה השני של איריס לעאל' הוא רומן מרתק, הנקרא בסקרנות ובנשימה אחת . לאיריס לעאל יש מה לומר והיא אומרת זאת היטב. עם זאת יש בספר חסרונות לא מעטים, ועל חלקם אעמוד ברשימה זאת. מהשע בסופר ישראלי, דניאל ברנהרט, שזה עתה מלאו לו ארבעים וחמש שנה, העוזב את ביתו' אשתו ו בתו ונוסע להתבודד בכפר צפוני בתקוו ה לכתוב שם ספר חשוב, את ה ספר הטמון בחובו. כתיבת הספר היא המטרה המוצהרת שלו' אך למעשה הו א שואף להתרחק מחייו האומללים בעיר, חיים קפואים ומאובנים במחיצת אשה שהוא איננו אוהב. לעאל מתארת את חייו בכפר עלום-שם זה, שבו הוא איננו כותב מלה, אבל חי בדריכות ובציפיה לאיזו התרחשות או התגלות. התגלות זו מתרחשת כשהוא רואה את בתו בת העשרים וחמש של ר ו פא הכפר 1 עמליה, ומתאהב בה. התאהבות פתאומית והדדית זו גואלת את חייו האפורים מאפרוריותם ומעניקה טעם וקסם לחייו. בסוף הסיפור דניאל ועמליה גרים יחד וכנראה מתחתנים, אבל אושרם איננו שלם, בשל הסוד האפל של חייה, שתמיד יהיה מונח ביניהם והוא טמון ביחסיה עם אביה הרופא, אלעזר. יחסים אלה אמללו את אשתו של הרופא ששמה בסוף קץ לחייה, מה שרובץ על מצפונם של הרופא ובתו. אהבה אסורה זו מתוארת בספר ברמיזה ובעדינות, כך שאין בו כדי לדחות רגשית את הקורא, מה גם שיש די ו הותר סיפורים מסוג זה בספרות בת זמננו. על כל פנים, כשנודע לדניאל על אודות קשר זה, הוא נרתע מעמליה ודוחה מעליו את אהבתה. כך t האושר . שבו הוא זוכה פתאומית מתגלה כאושר בעירבון מוגבל. בנוסף לדניאל 1 הגיבור המרכזי ברומן' יש בספר דמויות חשובות נוספות. לעאל מקדישה פרקים אחדים לאלעזר וכן מובא בספר סיפורו של תומס, ידידו הקרוב של דניאל' צייר אל ידוע אך סוב, כנראה, שגם יחסיו שלו עם אשתו עולים על שרטון . בכלל' הספר מלא בבני-זוג מנוכרים ואומללים, הנשארים ביחד בגלל ההרגל' השיגרה והיעדר האלטרנטיבה. כך כל הזוגות שבספר, להוציא, אולי, את בני הזוג רוזנברג, אלה המשכירים לדניאל את הביתן הקטן שבו הוא חי השיר האחרון בפרק הוא אלגיה על אהבה כותבים לש.ה.ו: "הוא מת: מחשבותיו בי מתקבצות ••• אולי תמיד היה רק ערן רותם באהבה ו~ s מחשבה; גופו היה כרוח", רוח נושבת ,~ ומפעמת שאין נקודת סוף פסוק ~ שחר ברם: עיר אהבה, חוצאת • היוונים הקדמונים כינו את השירה "שיי עולמות" והוא כולל שירים על •: •: אחריה. פרסום ראשון כרמל-ירושלים 1999,72 עמ' הפרק הרביעי והאחרון בספר הוא טפה נ;זלת טפה מע;ן •• T • T • פויאסיס <פואסיה>, משמע עשיה. נעהר ועל "הדרך אל היופי/ עוברת ~ב :ד סלק, "עשיה משוכללת בחומרי הלשון", בבשר ••• מאז הפכתי בשר/אני הופך בעדינ~ת אן.ן ר;דפת א;תי . :· :· : -· -: מנסחת ההגדרה הלקסיקלית. שחר ברם והופך/ אחר היופי" • שורות מלאות בערמה אן.ן י;צרת בב~אה נסז-ורת. T T •:•: :-T:T : בספרו הראשון חותר כנראה לעשיה הפתעות. מפתיע יותר הוא השיר •::•:• שכזאת. אני מוצא בשירתו קרבה מסוימת, מן הסתם שלא מדעת, · ל"שירת הלשון", סוגה פוסט הברית, בה · מודרנית בשירת ארצות התחביר ואפילו סדר המלים יוצרים יחסים, השלכות, תמונות אפשריות ו"מתיחת המחשבה" למקום מטעמים שאינם מובהרים למשורר עצמו . ת.ס אליוט גרס כי "אין המשורר יודע מה הוא מבקש לומר , עד שהוא אומר זאת ואין דעתו נתונה לכך , אם · אנשים אחרים מבינים משהו מזה •• הוא רק מחפש את המלים הנכונות, או מעבר לדף: "שמא אופיו של הגוף היא" ובשיר עצמו: "האלקטרון אץ כסומא/ הן בתוך הגוף והן מחוצה לו ••• בהתאם לאופיו של הגוף". בהערה בעמוד האחרון שבספר <לא בתחתית עמוד השיר>, מעיר ברם כי הביטוי "האלקטרון רץ כסומא" לקוח מספרו של א.נ. וויטהד ''המדע והעולם המודרני" <בציון שמות המתרגם, העורך והמוציאים לאור>. אכן 1 שחר ברם מתייחס בקפידה מרובה אל מילות שיריו ומזמין בזה את קוראיו להתייחס כמוהו אל מיוחדות לשונו. ה~~ ~ry לי~ה ה~~ ~ל ס;ף סל~לה, וטפה מביטה רחם נשי: • T •: •: T 0 -T • : "זtW ה" חיא א;~ךת. לפחות את הפחות לקויות ונוטל על הפואמה הארוכה "All "Change עצמו את כל הטורח הזה, כדי למצוא מתחילה בשורות המעודדות: "בדרך הקלה ממועקה". מן הצורך לפרוק לא ארץ המתים אהובתי 1 אני; לוחש מעצמו את הרצון הכפייתי של כתיבת לא דאגה". אני מביא מתוך הקטע מקרחזמנימ שיר." ('שלושת הקולות של השירה' הפותח של הפואמה מבחר ביטויים עכשיו א;הב שנאה : 0 •• T : T בתרגומו של יורם ברונובסקי>. אני קצרים ששבו את לבי: "בשעות מגע/ א; ~y ס, מוצא בשירתו של שחר ברם שירה אני בך אמונה", "הירח מחייך", זבו לאמז-ואימ TT -:-· •ז הפורצת כל כלל ונוסחה מוסכמת, ו"אור לבך מושל/ בחללים. מן נאבקת עם האמורפי והכאוטי וגם עם הקברים עולים אחד אחד מים; חיים ה~א הזברנבחר' : • T T T המקובל. שבגופי מקננים." "מלאכים/ תמימים א~לי ~סד ארבעה פרקים לספר והראשון שבהם • עוקרים את המחוגים מכל השעונים", א~לי חרזתנשימ, "חדר הילדים ,"א יש בו ילד "גדול" "תווים חפים ועייפים; מתוך סדרה -:•:-:•T ו"יפה" ו"עדין" ו"רגיש", כל אחד של נגזרות, ששורשיהן; הוא שבר מההורים מעניק את התואר ה"חמוד" ומכפלותיו מעוגלות", גם אם לא במדכאות כפולות ותופש שורה שלמה הבנתי את מילות השיר 1 גם אם מושגי סד~~ ~y ר ~ת;ק בשיר. המתמטיקה אינם מושגים על ידי , וידעז-ו: -ד: -: בפרק "חדר הילדים ב" יש "פחדים השיר נכתב כדי לפרוק ולבנות הכחשהמציא~תימכונת במלאכים נוגעים/ בכנפיהם" <עמי 31( ולפרוק את המועקה של המשורר והוא T : T 0 :• •:••• : " : ו"שרפים בהפצעם אט אט" <עמ' 36( ויש גם שורות קשות כגון "על; שאני אשם/ במות בתי ... אני מוקרן; על המרקע על ליל שבת" ובהמשך: "אני הוא חד-הקרן שקרנו/ ירדה" <עמי 42•43<; עיקר הפרק הוא העיר , האהבה . "עיר אהבה" <עמי 36•40( שעל שמם הספר נקרא: "בנינו עיר , בצורה, חומה אחר חומה", "בנינו עיר כאן לכבודה ואנו מחכים/ עדיין", "היא גוף"/ "היא נשימה"/ "היא עיר ולה כניסות, כה "".בר "בעיר ניצת הרמזורים פרצה", "על אהבה כותבים; באהבה. קריא ומזמין את עצמו או להיקרא שנית. החלק השני של הפואמה מורכב מחמישה שירים קצרים: לארבעה מהם כותר זהה: "הר הי", כותר מוזר. אולי חסרה סיומת האות א לכל אחת ממילותיו. בשיר האחרון: "בשריקות/ בצריחות / ברקיעות/ בתקיעות/ בשופרות ••• סוסתי את גוזלי ז'ל , · זיל / ז'לים שחורים" . לא מובן? צריך כנראה לקרוא שוב ולמצוא בו ש"י עולמות וחוכמה נסתרה. משורר שרוב שיריו עביינ יים , מעמיקים ומחבים בתהליך פענוחם, הנפתח ומסתבר היא ~;כ~ה~י~~נו~י~ 7,י~~ י~~ י;ןע. ס Y, ~ק לי ק;ל t' דירים ן~ם ז:~ y ק ~ת סה;~ה, כל אשר מש מלבי " " • T •: -: T בשעת רעידתי • •• T • : -: כותבים אהבה." הפרק השלישי בספר . "מופע הקסמים של ".ר.ח.ש הוא גם שם השיר הראשון בפרק, על עושה נפלאות הלוכד שפנים בכובעו הריק. ארבעת השירים בחטיבה זו מלאים קסמים, הנה: "ליטוף/ עפעוף ניגוב צפצוף צקצוק ליקוק וכבר הוא/ שוב, זקוף". 8 יותר עם כל קריאה נוספת, יכול להרשות לעצמו לכתוב גם שורות מוזרות. שחר ברם הוא משורר רב-יכולת ומפתיע כבר בפרסומו הראשון. נגעתי רק בכמה נקודות ועדיין יש מקום להעמיק עוד במעלות יו הייחודיות ובתעלומותיו של הספר המעניין הזה. • שמואל שתל ס Y. ~ק לי ם:~~ק: ~~w ב ר~ס ל~ז , ע.י~:ם ~,ת;ל;ד ~ל ש~ם ל~~א~ ל~פ;ת ע;ד דוע;ו~~~ ן~;tפס ~;צ nt' .ך~ה •••••גליוןס 24 חרה פנחס-כהן הכיסא הריק IJ ~1 ~ wךב 1 ~ד~ז םי~;~ רעוד t\ םת w: ~ב 1 ר רמ~ 9 א ~מ 1ל ר j ה ריק. ר~ךב 1 ושרב 1 ואכלב 1 . : -T : : -: • רמ~ 9א ר j ה ריק ישבתי ליד הכסא ובאחר הלילות ל~~~ים .'דה מ 1'ל' זה ל~~~ים .ןה ~:~~· ן : • -T T • - נשבתי היה פ'ה ה~שם ל ~ן~ה ~ףןק,ת. ·~·: ר~~~~ ן~;~ ןטב ל~ע~ים נא גם משמאל ךמ~ 9א כ j ה ריק. בלילה הזה נדדה שנתי lק~~~ 1 ~ הפכה מטתי ' T ' T : T ~ר~ , ז~ק ש 1ב 1ק~ז.~ 7 ~ל.א ~ת סריק ~קול.ב 1 ס~~ה ~~עי ההומה מה מה מה הפכתי נספר ry i בא~ לו" ~· . ךל 'i • T : T : T •: -T : - כבש תמים - הא~~ ~· o/ מו ~ל ~~קש .י~~~ • • T •: :• ~~ry א o/ רון ~·~ ריר מ ריrי~ ~שוךר ~י~יב 1 ל~יבו ךמ~ 9 א סריק סלר ~ע i?ביי.rוב1 1דד:~~ ל:ל ך~ק ~ד~ל.י סע.ץ עם w םר ל~~ת ס~לות ה~; נ~~ 1 ~ה מ 1 ~;~לית ~מודד ~ן~ת חול ~~ין ע.~י ~~כוך~~ות על דלת הבית: ·--:· ·.· 1~o/ ~ה אונ:ו י ~ד~י p ת ~קור .. ~מו' : "פתחי לי פתחי לי פתחי · ~ס~ינר~ :~· '~א.ל ~י ~ל מחול ~קש 1 ~קש ~ן מ~אול. ס~~~ ד~~נ:ר י סריק 1~t\ ך~ע ד~ליו אונרי ח~ק. מתוך המחזור "שירי אורפיאה" העומד לראות אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד' סידרת ריתמוס ש. שלרם משאלת חלב ל 1 באחריתי תזנבי , . :-" . :-· -: ~9 ךם ~ל.ך ד~י~~י משאלת-לני להבינני , ." . :-: . . ·::· : . ' פניה הסתירה ממני t • •: • T • : ' T '." T משאלת-לני , שאליה ל ~ ~~·~ ה~~~ י •מ T •: T :• '' : : •: '." : יר 7 ~ךיס ונהפכ 1 לאפר ימיה - 1 מה היא אינני יודע. -.. . ·:. . אי ור: עודד פינגרש מן העיזבון בחודש אדר ב' השנה, ימלאו עשר שנים לפטירתו של ש. שלום, מהבולטים שבמשוררי העליה השביח. פבוראר 2000 9 . םעליה עהקר יהמשפחת .הפנימי ףא אהקור תישירו בלל ולב לש מקור לע המלחמ בשלרו ההמשפח תתומכ םבה תההתרחשויו הבהוו יהסיפור 1 םובמאבק ףוא בשלרו םנעשי םמאמצי הלאוויר השתלוו ואות ךלאור כל טשכמע הונשכח ךלתמו םבה ןמ דהצ הכלכלי 1 שיהרומן . הלמעש רכב ובשמ לש הספר: ו~ ~ו םהמתרחקי םמה שוי םהמסרבי אלבו ן"עיד שהשמ ,החמישית" שי יותר וחולי :לימסארס חיר לש םלזערת תבע .מצוקה םהאנשי זמרמ סביח הלכמ מהאלמנטים .זאבים :מספרדית ירמ סערי. םהצעירי והלל 1 ושבגר הבחבר םהיוצרי רבעיק תא ההאוויר בספר' תהוצא לכרמ 1999 תמסורתי הב המהוו ההמשפח במרכי תשניחוחו םזרי םורחוקי םמתערבבי ימרכז תבזהו ,האישית םכורעי תתח וב םע תריחו םמוכרי -תערובת םע םתו תקריא וספר ההנא לש דכוב .הניתוק ןמ ףהעור יהמשפחת ההמצוי תבמציאו וחיי החדשה ,לימסארס ינמצאת התוה לע יידיעת ' םה םנזקקי רכאמו עלסיו יכלכל תוהמתחדש לש רגיבו רהספ עם ההמועט אכקור ןבלשו תהעברי לע יוחברת םוג .רפואי ,כך ךבמהל תזכרונו תוהשפעו ומעולמ הקודם. תספרו ספרד . ףא תשספרו השנכתב הדריש ללטיפו 'רפואי גנהר םהלוח והק יהאופיינ ךהנמש ןבי ההורי ןבלשו תהספרדי התורגמ ךבמש 'השלישי ומירר . יהמקומ ה<שכונ (ירושלמית לבין םהשני ,בשפע הדומ םשמועטי םה ךבמהל רהספ לשוא אהקור תא ועצמ ,נופים םמנהגי תותרבויו רחוקות םהתרגומי תמספרו דספר .גופא רזכו בשו בושו עמדו ןאי תארבע םהלוחמי תואקזוטיו רמוכ םג מסיפוריו בלטו רהפ גפודינ ו 1 לשע וקורותי םנמלטי לע ,נפשם תלצרפ ההשכנ וא םהקצרי לש וא ןוציו ישי . וגדלנ םוזכורי םהתרגומי ולשירת הלמדינ .אחרת ההתשוב ההעול ןמ ן"עיד שהשמ "החמישית אהו נושא וולמחזותי לש ופדריק הגרסי ,לרוקה רהספ הקלוש ילמד םוהדברי קמרת יבפנ .עצמו סבמיתו האצטקי אלש רלדב לע ן"דו "קיחוטה הנצחי . ,לרעב 'לחולי םליחסי םהבעייתיי םמתבהרי רבעיק תבזכו ההער לש וזה ןעיד .האהבה רבספ ,זה <שהוא לאב ץמחו הלאל יאנ המתקש תלהעלו םע ההאוכלוסי תהאזרחי יהבלת םהמתרג ףבסו .הספר ,לדבריו ןרומ ןראשו ןלאורציו ייש לאחר יבזכרונ םתרגו לש רספ יספרד בחשו תלוחמ הובתוכ םע יבנ המשפח מחד 1 עהמרג ושהכיר תצרפ הואנגלי הארבע יקובצ (סיפורים משמשת וא במע ןיי ןמ םהעשורי רהאח בו .ים ךוכ ואנ םמתוודעי ילא תהיכול ובשלטונ לש ופונק 1 בשו אל ןנית תידעוני תאינדיאני ןמעי מתוו~ת 'לאושרנו וספר לש סלימסאר ףמצטר טלהימל לא תמחוזו םבטוחי ריות יללוחמ ההגריל םהספרדי טלהימל ןבי תהמציאו ןלבי ההאהב החלומית םלשניי ומספרי לש רסופ יספרדמאידך . ןהזמ יההיסטור וב תמתרחש ןאליה לוע ןכ 1 יכפ םשמראי םבשלבי םבה וז תנותנ תא אותותיה בחשו 'אחר בא וטוני סמוניו ,מולינה ההעליל םומקו ההתרחשות םמצויני םהמחקרי ,ההיסטוריים קר םלוחמי ,הראשונים וכמ יהבזק ראו בין ראש וספרי ח"יר "מלא ףו"החורספורים תבשמו םהפרקי רבספ )1939 , 193 7 .שרדו עתש םשני ץנאל .ערפילים הלמעש וז ותחילת של "בליסבון ורא ראו םבשנתיי (וכד' ןוה הבהקדמ תב יחצ דעמו רהמספ תלשהו םבהרי םבטר טנמל לא רסיפו האהב יסוד ןבי רגיבו הספר .האחרונות ראפש רשהרהו הז ומקור ובפתח לש .הספר תניכר ןכא הפני רמעב ילהר .הפירנאים יהמצו רבמשב ןגירושי רלאח שאשתו ובבורות לש בכות תשורו ,אלה לבכ אל םאות םקוראי ראש אל וחו רבאש ,למתרגם ירמ 'סערי יראו הנטש ואות 1 ןלבי ותלמידת אליה ,מקרה תלפחו תמנקוד תראו 'זו שי ןלציי שעל המלחמ .מימיהם בהרו העש ומלאכת אהו עמתווד ךבמהל רסמינ במכסיקו' ךלבר לע ח"יר לש 'זאבים" רספ הארבע םלוחמי םשוהי ,בהרים .נאמנה הפ םוש תניכר יא ההקפד ואלי עהגי למישרא תבמסגר שליחות. רעטו םפרסי םושבחי ראש הרוא ראו םהלוחמי םהבודדי םמתגוררי התחיל הומר לש רויתו תלעברי הדל מדי . הלדמות לש נהידעו תי 'ברומן נודע.ת 'בלשוננו םג םא רבאיחו .מה הבמכר שנטו רואח ךכ הבמער .נידחת יראו ךלבר לע תאחרי רהדב םלעתי תמשמעו המקביל לתפקידו וספר לש סלימסאר קעוס תבתקופ אם וירד ,מסה לא יישוב תהמצוינ ובסופ לש 'הספר דברים ,העמק לש ר"מספ :יודע-כל" אהי מספקת תמלחמ םהאזרחי דבספר םוג דמצ הז וימהר ישוטר ןהשלטו שהחד םלעוצר םהשופכי ראו לע הסופר 1 ההתקופ האינפורמצי ישגיבור רהספ ואף יראו םתרגו רהספ .לברכה הדומ ,ולהורגם םא ויוותר קהרח ,בהרים הב תמתרחש תעליל רהספ לוע רהמספ ף<בגו ,שלישי) ןעדיי לא השמלחמ וז האינ הזוכ םלמקו יהראו תמקומו םבה לרג ושוס האיננ תמקורו םהעשויי בלהרחי תא ,יודעים אוהי תמקבל םג דמעמ של הל 'במקומותינו םא ימפנ ההשוא ,דורכת וימות בברע וא .במחלות אל והשכלת לש אהקור .המתעניין תדמו יבפנ .עצמה םאמנ נוכחותה ראש ההתרחש תכרונולוגי טכמע דמי רנות םלה אאל רלהתגור ,בהרים וספר לש סלימסאר אהו רספ בטו ןה תהפיזי הנמוג םע תהתפתחו העלילה, הלאחרי םוא תמחמ וחולשת תהיחסי סלהתפרנ יממעש דשו םמזדמני או דמצ תיכול רהתיאו לש רהמספ 1 ןה לאב אהי וז תשצובע תא האווירה לש להשמא 'הישראלי ישהר דמצ ,מתוכננים תלרד םמפע םלפע לא דמצ דהממ יהדרמת ןוה דמצ וגישת ,מלכתחילה תונותנ תא הטון התכני ההית וז המלחמ לע יערכ יישוב ,העמק ץלהתפר ילבת םאזרחי תהכללי אלנוש .ההיסטורי דבספר ךשימשי דלהדה ךלאור לכ הספר : 'שמאל לע תחירו םהאד ווזכות םחפי ,מפשע ללאכו םממזונ יהמצו הזכ רהספ םלעשרי םושתיי תמהדורו ם"ע ,ישיבתה האספ לא ןבי ברכיה עלקבו תא .גורלו דותעי ההבריגד םבצמצו בולשו לא .ההרים םמפע ןומ יהראו השיזכ ובמחוזותינ רליות תהחטובו תא ישול שמלתה תהבינלאומי השהתגייס קלחז תא עלפם םה םשוחטי יגד וא שכב הממהדור .אחת • ,הצבעונית הונשענ תבסבלנו תמופגנ תהכוחו םהרפובליקאיי ושהתמודד ושרכש המרוע ןצא הז וא 'אחר וא לע חלו שהשמ יהאצטק 'הגדול וכאיל למו ופונק ,<אגב הבבריגד וז והי םניזוני דמצי .מזדמן םמפע םלפע םיור סלבסט םחברי םיהודי םוערבי ץמאר לישרא םעורכי תכוחו ההמשטר מצוד ףוא והשתתפ הב ישת .נשים) ,לבסוף םועליה תלהיו דתמי לע המשמר' יראו רלזכו רולהזכי השמלחמ וז םזהירי םומוכני ללכ .הפתעה כך' התבע הלמעל ימחצ ןמיליו תקורבנו דבאח יממארב ,המשטרה יאחר כחמש הושבמר הרב אהי ההתרחש לכפוע םשני ,בהרים גנהר דאח ןמ הארבעה, איוצ לש יהבדל תהמעמדו םהקיצוניי .הילוו חהכו הנשי הבחבר תהספרדי לש האות .תקופה תארבע םהלוחמי םהשוהי םבהרי הם סלימסאר רבוח דלהתמוד םע הבעי וז םאנשי ,קרועים ושביקש גלהשי ןאורציו :ישי ןעיד השמש אל לע ייד רתיאו יהיסטור ברח תחירו ,לעמם לאב םה םהופכי דע ,החמישית םגווני 199 ,1999 ,יריעה אאל ךמתו םחוויותיה המהר ילפורע קחו םנרדפי דע מוות םומצוקת לש הארבע ילוחמ הגריל יעל-יד .הרשויות ןמ םהטע ההז םה 'עמ יתומכ .הרפובליקה םנאלצי גלהרו ימבנ םעמ <הרואים רסיפו וחיי לש 'אריאל רגיבו הספר' תבאמצעו רתיאו םמצוקת תהיומיומי םבה יפורע (חוק ןומ םהטע ההז לנופ םמתקד גונסו ךלחילופי תמנקודו ןזמ ןאורציו י יש לש םהלוחמי והלל ךהופ סלימסאר דעו דאח ןמ ,הארבעה .חואן הבהוו לא 'העבר הכמעש חויקמ עהנ תא ההמלחמ רלדב המ אוניברסלי' אל תפחו דמשמכבי םעליה הכאב הבתנוע וכמ .מעגלית ןעיד שהשמ תהחמישי הלחווי לשכ דאח ןמ םהקוראי ליכו ןבגי עהקר יהלאומ יאידיאולוג ההסיטואצי תהמיסטי הב רבח רהסופ תלהזדהו .עמה ךכ 1 ואנ םמתוודעי םשבינ ןלבי םרבי ימבנ ,עמם דמכבי גלהצי תא רגיבו 'ספרו המוביל תא ןרומ 10 ןגליו 240 הוא מקדר כוחה וביטחונה", בכלל' לדמויות הנשיות בסיפור יש הרבה כוח. ההתייחסות לדמותה של הידעונית כאישיות בפני עצמה, ולא רק כאובייקט המתווך בין הנראה לבלתי-נראה לעין' מעידה גם היא לע אופן ההתייחסויות לדמויות הנשיות המרכזיות והשוליות, הלוקחות חלק בסיפור המעשה. החל מדמותה של כרמן "גיבורת המשנה", מושא אהבתו של אריאל' בהמשך לדמותה של נסע אשתו האהובה, הנוטשת, וכלה באהבתו הראשונה, הטרגית, מימי ילדותו' שהותירה בו צלקת לכל ימי חייו . <הדבר נכון גם ביחס לדמויות נשיות אחרות ביניהן גם דמותן של אמו ואחיותיו הבכירות.) הנשים בסיפור יפות, עצמאיות, חכמות ומיוחדות. לעומתן הדמויות הגבריות מתוארות בדרך-כלל באור פחות מחמיא. הן פחות דומיננטיות והגבר אף עלול להיות מכה ואלים. גיבור הספר עצמו ניחן ברגישות <שלאו דווקא מאפיינת את הדמויות הגבריות האחרות>. הוא רואה הכול במבט של ילד 1 וממשיך לראות במבט של בוגר את יסודותיו של השיעבוד הנשי באופנים שונים ובמקדמות שונים בעולם, על רקע תרבותי שונה, וערכים שונים. אפילו מעבר לנקודת המבט האישית, עולה גם יסוד אוניברסלי שנכון בירושלים כמו שהוא נכון במכסיקד סיסי 1 ונכדן בעבר כמו גם בהווה: החולשה הנשית אל מול הכוח הגברי השלילי . אפילו אהובתו של המספר חיה ב"כלוב של זהב"; היא חוששת מגילוי רצונותיה האמיתיים ופרשיית האהבה שלה עמו היא אולי הניסיון לפרוץ 1 לראשונה בחייה, את מחסום התסכול והשיעבוד. גיבור הספר כאמור 1 ניחן ברגישות ובאנושיות, והוא מתייחס בכבוד לנשים בחייו. אך תכונותיו אלו לא מנעו את נטישתה של אשתו האהובה, ולא מנעו נתק שהלך והעמיק במערכת היחסים שלו עם בניו שהלכו והתרחקו ממנו 1 שלא ברצונו' ומעבר להבנתו. עם זאת, אהבתו החדשה היא בבחינת גאולה מהמשבר העמוק אליו נקלע ומייסוריו. כדי לא לפגום במהלך הקריאה, לא נגלה מה עלה בגורל אותה האהבה שתחילתה אישי' אישי מדי שבח וייס: השלום והבלהות, הוצאת הקיבוץ המאוח.ר מאי 207 ,1999 עמ' שבח וייס חובש שני כובעים רחבי שוליים . האחד' של חוקר בתחום מדעי החברה, אשר לו פרסומים רבים, העוסקים במשסר במדינת ישראל 1 המינהל הציבורי והשלטון המקומי בישראל. השני' של ח"כ פעיל משך שנים רבות ובכלל זאת יו"ר הכנסת · ה 13, ובתואר זה הוא חתם על ספרד האחרון. הספר הוא למעשה אוסף של פרוטוקולים, מכתבים וקטעי עיתונות · לע התקופה הסואנת של הכנסת ה 13 עד לרצח רבין שלה מוקדשים רוב פרקי הספר. שבח וייס עצמו הוא דמות מרכזית ביותר בספר. כבר בפתיחה הוא כותב על עצמו <בגוף שלישי>, בהקשר לנצחדנד של רבין ולהקמת הממשלה בראשותו . הוא מביא את הדידן שבו נבחר הוא עצמו ליו"ר הכנסת כולל פירוט מהלך ההצבעה ונאום הבכורה שלו . לא ברור 1 מהי התרומה של פתיח זה לספר? הפרק הראשון נחתם בקביעה הנחרצת · כי "הכנסת ה 13 עומדת בסימן מעשיו הגדולים [של רבין] ועקדתו" וזהו למעשה חמוסו של הספר . הפקר השני עוסק במסע התעמולה החוץ פרלמנטרי של הימין כנגד הסכמי אוסלו 1 שלדעת וייס היה מסע של וה-לגיטימציה, מתואם עם מפלגות לגיטימיות שבכנסת. אולם 1lr.\ ;::i האופוזיציה". שבח וייס מאפיין את שנת 1995 כשנה אלימה במיוחד ומפרס את בסירנותיו למתן את החיים הפרלמנטריים ולהחזירם למסלול מתוקן . לצורך זה הוא מביא ידיעות שפורסמו בכלי התקשורת, לעתים במלואן' עד כדי טרחנות. הוא מרבה לשרטס את פעילותו הנמרצת בכנסת כיו"ר ובכלל זאת מאבקו עם ח"כ חנן פורת שעתר לבג"צ כנגדו. אמנם הוא מספל גם בסוגיית כללי המשחק הדמוקרטיים והכירסום במעמדה של הכנסת תוך ביקורת על שיטת משאל העם, אך זאת במסגרת של הבאת פירסומיו וללא דיון מעמיק או התייחסות לקשת של דעות במחקר 1 הנוגעות לסוגיה . הפרק השלישי עוסק בשכול 1 הך בהקשר לשואה בעת ביקורו של וייס םע רבין באושוויץ והן בהקשר למשפחת השכול הצהל"ית ובו מובא נאום ההספד של רבין ביום הזיכרון · לחללי מערכות ישראל שנערך ב 13.4.94. האם נאום זה, התפור על פי הסקסיות המקובלת, אכן תורם להבנת רבין או להבנת דרכו? הפרק הרביעי דן באישור הסכם השלום עם ירדן ודפי פרוטוקולים רבים ממלאים אותו כדי לרגיש את ההסכמה הרחבה שהיתה סביב החתימה על ההסכם. ח"כ מיכאל איתן "מככב" במכתבים ששלח ליו "ו הכנסת לגבי פרוצדורת אישור ההסכם עם ירדן וספק אם זו מעניינת עד כדי להיכלל רוני סומק בספר המיועד לקהל הרחב אול למסוות מחקר . הפרק החמישי הוא ""רכילותי חדשותי ובו מתברר כי וייס ההי מהממליצים על מועמד לפרס נובל לשלום לשנת 1994 נרמז על חלקו הצנוע ביצירת האווירה שתרמה להחלטה להעניק לרבין את הפרס; לא נעדר אפילו מכתב תודה ששחל רבין לווייס ב 94-,ןן, 3 ן, את מי זה בדיוק אמור לעניין? בפרק השישי מפורסים חמישה בגצ"ים הנוגעים לתהליך המדיני <הסכם אוסלו ב והבחירות למועצה הפלסטינית, כמו גם זה של פרופי גוטמן שעניינו חופש התנועה והניסוי בהקשר להזמנת פעילי כך לכנסת>, ושוב, ספק אם בפירוט יש עניין לקורא הממוצע . כמו כן ספק אם ירותק הקורא גם לפרק השביעי 1 העוסק בשאלה האם ניתן להציע אי אמון בממשלה בימי הפגרה, בהקשר לאישור הסכם הביניים הישראלי פלסטיני. יו"ר הכנסת וייס מביא הן את מכתביו של מזכיר הממשלה שמואל יעקובסון 1 הן את מכתביו שלו וכן פרוטוקולים מהדיון וציטוטים מרובים. פרופי וייס נדרש אפילו לציסוסים מספרו של דניאל בן סימון: ייארז אחרת", כדי להמחיש את אוירת האלימות <ובכלל זה את ההתקפה על מכוניתו של שר השיכון פואר בן אליעזר.> יוסף כרנע +-המשך בעמי +-12 חציו רc לרסיל קליפטרן ,... העלמה ורזי ~י ן~;נ~~ ~ר ע,ט 1 ~ה :p מ; t\ה~~ י;שבת, אפ 1 פה נריח י;ת ~פ · קלפ 1,ם~~ ~i נ-;ת ~יי א; ~י ן~;נח,~ ~ר , ~~ע מ~דר מ~~נ;ת ~לר ,· ~.ל ~~ryריt ~סז ח;ך לנ 'ry ן מ~~ן י;~דת, ~ס~ה w~~7 ר כמ; למכלת של השב 1 ע הנא ". ·:--: מאנגלית: משח רוו r: מי היא העלמה ורזי? הרווח שבין מי שחיתה פםע "הבחורה הכי יפה בג'ורג'יה" לבין ההווה המצטלם בדמות אשה ה"עסופה כמו אשפה" ממלא את השיר בסימני שאלה. לוסיל קליפטון <משוררת אמריקאית שחורה> אינה עונה. היא בסיפור בלתי אפשרי ואפילו מסדכן . במקום להגדיר פעילות פוליטית לא אני א;מרת ·:·::-· -ז ז-- רק מזילה דמעה מסאפורית על העלים ניתן לגלות שלקראת סוף הספר נוצרת הצטלבות נוספת בין עברו של גיבור הספר בשכונת ילדותו הירושלמית, לבין המציאות אותה הוא חווה בהווה של מכסיקו האקזוטית. • ניצה גורכיץ' לגיטימית ולנתח מתוך ביקורת והשוואה לתקופות אחרות או למשטרים דמוקרטיים אחרים בתקופות לש מבחן' בחר וייס להביא ציטוטים מהפרוטוקולים של דיוני הכנסת, עם שהוא זוקף לזכותו הגינות שבגללה הואשם על-ידי חברי סיעתו בהתנהגות "רכה מידי כלפי ~י ן~;נ~~ ~ר ~ w ה ~ןמ 1ת w ק דטב 1nם ~:p מ;ז.יר שהיתה הנח 1 רה הכי יפה נג';ךג'יה ~,~ס~ ק;ך~ים T ל :1:-ת~~;~ ג/;ך i ~ה ה~~ י~~ ~ל ד 1 לי ~~~7ר~~ר~י~~ ~~iר ~ל ד 1 לי הנובלים של "שושנת ג'ורג'יה". כך, משורה לשורה נסללת בשיר המרגש הזה אוטוסטרדת החמלה לכבודה של מכונית מפונצ'רת גלגלים, שאף אחד לא זוכר את רגעי החסד של עברה. 11 פברואר 2000 חוץ ופנים, לא התרסה, אפילו .לא כעס - רק אימה ואין-אונים מול תוהו ערטילאי 1 חובק כול 1 כול יכול. ובתוך האימה, בו בזמן 1 תקווה מטאפיזית "שתנועת כנף קלילה של! תפילה/ תגבר על הכוח המציף; של קרחוני/ ענק// שחלקיק שניה של כוונה/ מכוונת לכיוון הנכון; יגבר; על קריעה איומה/ של לוחות טקטוניים// ופניה שקופה אל; האל/ תעצור מפולת מלחמה" <אפקט הפרפר, עמ' 90(. לי 1 אישית, יותר מן המטאפיזיקה מ- 97' בראנה עוגן הצלה אחר, מ 79-': "מלים מלים כנחמה/ ."/ מלים כפקקים קטנים צפים על פני/ מים גדולים נשברים להחזיק/ בהן כשהגוף כבד מושך לטבוע " <לרגע, עמ' 8(•• יעקב שי שביט אישי' אישי מדי +-המשך מעמ' +-11 הפרק השמיני מטפל ברצח רבין מההיבט האישי והאנושי של יו"ר הכנסת: גם כאן נזקק וייס לכתיבתם לש אחרים, ובמקרה זה לכתבתה של ורד לוי ברזילי 1 הפעם כדי לסייע לו לבטא את רגשותיו ומשברו האישי. הפרק התשיעי מטפל בהסתייגותו של יו"ר הכנסת מפסטיבל הסובלנות ששטף את הארץ תחת הסיסמה "צו פיוס", וכמו פרקים אחרים בספר 1 פרק זה כולל מכתבים ופרוטוקול 1 אך הפעם באופן ענייני שאינו מטריח על הקורא. הפרק העשירי אמור לשרטט קווים לדמותו של הפאשיסט היהודי: .כאן חסרה טיפולוגיה מבהירה של הקריטריונים לזיהוי תופעות כפאשיסטיות - גזעניות או כמבטאות שנאת זרים. במקום זאת זאת בוחר וייס להביא ציטוטים ממכתבי נאצה ואיומים שנשלחו אליו. ספק אם תופעה זו של מכתבי איום ונאצה עוזרת להאיר את סוגיית ה"פאשיסט היהודי", מה גם שחסרה השוואה למכתבי נאצה שנשלחו לאישים ממפלגות אחרות ובתקיפות שונות. בפרק י"א מתוארת באופן מעייף למדי הקמת ממשלת פרס לאחר רצח רבין ובכלל זאת חלקים נרחבים מנאומי פרס ונתניהו במעמד זה. רצח רבין היה "החור השחור של הציונות והדמוקרטיה הישראלית" קובע וייס נחרצות בפרק "סוף דבר", אולם ספק אם ספרו אכן מאיר כראוי את האירועים של התקופה הסוערת הזו . ספר זה הוא עוד ספר מני רבים שפרסם וייס עד כה. דומה שאין הוא דווקא מהחשובים והמשמעותיים שכתב. אולי כחומר גלם למחקרים עתידיים תהיה לו חשיבות מסוימת. • יוסף ברבע האדמה הגדולה" <בפנים, בפנים, עמ' 80(- ללא הבעת כאב או זעזוע מקטל לש אלפי בני אדם ברעש מסוים כלשהו: ה"אין לי כוח לנסות/ לתפוס" <עמ' 20( את חוקי המדע ואת מדעי אי-החוקיות <הכאוס>, בעוד שענייני מוסר אינם עולים, כמדומני 1 כלל - רק תחושות וכאבים פרטיים אבל כוללים מאוד 1 היוצרים שירים אלש תמיד מגיעים. על רקע זה, השירים היפים ביותר 1 לטעמי 1 הם הקונקרטיים ביותר 1 לפי שהם האנושיים ביותר 1 כמו חוויית הכאב לנוכח גורלו של האיש האהוב . ההולך ונובל <ראה מסגרת), או - להבדיל חוויית האושר שמסב ילד 1 תינוק : "ילד שיפה לו שתיקה; שיפה לו חיבוק/ שלא ייגמר לעולם/ וכל זה לא אומר דבר/ וכל המלים כרשרוש של נייר/ ליד זה הילד; שהוא כנשמת השמש/ כנשימת העשב/ נשימתי שלי" <ילד שיפה לו שתיקה, עמ' 32(, אלא שנגזר עלינו לחזור לעולם הכאוטי 1 והפעם לנסיונות ההתמודדות איתר . קודם כל 1 מסתבר 1 שבכל זאת ישנם גם רגעים של רוגע למשל בלילה, בשקט, כש"החפצים גמרו את שימושם" ו"דבר לא מאיים" <עמ' 67(, כשהכול ישנים ו"זה כמעט אושר" <זה כמעט, עמ' 75(. יש גם רגע, שבו מסתבר ש"אפילו הירח הוא לא ממש ביר . ח" <אם תיקח פיסת, עמ' 66(. אבל תיאורים כאלה, או שירים ש ראיה עצמית אירונית <בלוז לא מזל, עמ' 78( נדירים למדי. התמודדותה האמיתית של חלפי 1 לפי עדותה שלה, עם "." עקרונות הכאוס וה; אנטרופיה המבהילה" <עמ' 82( היא בעיקר באמצעות בסירנות של התחמקות או של הסתגרות: "תנו לי כיס קטן/ להתכרבל בו; ולשכוח; הכול" <כיסי חלל 1 עמ' 54(, "תנו לי ."/."/ בית קפה, חללית קטנה חמה/ אטומה לחוקי הסדר הנורא; של פסבדו-חיי" <תנו לי בית קפה, עמ' 82(, תנו לי להתגורר בתוך/ זיז פקרלט סבוך-פשוט קטן בתוך; הכאוס/."/ מין פרקטלון זעיר ומשוכלל של אושר חבוי בתוך/ קפלי הזמן הענקי; ."/ פרקטל קצת מטורלל אומנם אבל/ בכלל לא מבוהל <כמוני> /."/ תנו לי להתחבא בתוך פרקטל אחד קטן; קטן; קטן/ שלא מזיז לו כלום" <בתוך פרקט קטן של טוב, עמ' 85(. אבל כיוון ש"תנו לי" היא משאלת לב שסיכוייה להתממש מעטים, אין ברירה לנוסעת בספינת התוהו-שאין-מנוס-ממנו אלא להסתתר משמ - בתוך תוכו: "אני חופרת לי גומחה תמה וחמימה/ ."/ גומחה קטנה בתוך התוהו/ ואני נוסעת בך נוסעת/ רואה מבעדך אל תוך התוהו/ מקופלת באימה/ נוסעת סמויה" <גומחה בתוהו , עמ' 60(. לא ניגוד בין <עמ' 10(, "התהום" <עמ' 76(, "תוהו" <עמ' 61(, "פיסיקת הכאוס" <עמ' 62( - ובגינם <מבחינתה> מתעצם גם הכאוס הפנימי: "הדודים של כאוס/ בתוך 1 בחוץ" <מחול שדים של חלקיקי , עמ' 13(, "הנהר הזורם בתוך-מחוץ לי" <הנהר הזורם, עמ' 17(, "קרעים של רגש נעדר צורה, קרעי תמונות/ מתנפנפים ברוח העוועים של הדבר הזה, "חיים", וגם האני ה ."/ מתפתל בתוכם ומסביבם/ אינו יודע מיהו , מהו" <מובייל 2, עמ' 18( ו"מה יש! בין שורות אלה/ לבין מחול הכאוס הקורע, המכה, שבתוכי" <מה יש, עמ' 48(- ועוד, ועוד. מבחינתה של חלפי אין ספק: מציאות כואבת, מדכאה, מאיימת, מתסכלת, שבמהלך הספר תנסה להתמודד איתה, מבחינתי כקורא - גודש, שגם שלל הדימויים והמטאפורות והמבנים אינם מקלים על הקריאה בו. מדי פעם מגלגלת חלפי את הבעיה ממנה, מן הפרט, אל מעגל אדם רחב יותר: גורלה כמשוררת, או כאינטלקטואלית - "תנו לי להיות זמרת; אלמונית/ זרוקה/ זולה/ ומאושרת" <תנו לי להיות זמרת, עמ' 44(- או אף אל גורלם של כלל האדם: למשל: "אני מסתכלת באיש ממול; אני מסתכלת באשה ממול; כמה כמוני/ ."/ האומללות האנושית" <אני מסתכלת, עמ' 28<: או "היום הוא היום החם ביותר/ שנרשם במאה השנים האחרונות/ בעולם./ זה מאשר את תיאוריית אפקט החממה./ הז מאשר שאין לנו שום סיבה לאושר מיוחד/ על הפלנטה הזאת ."/."/ שום סיבה לאושר" <אפקט החממה, עמ' 22(. ואם בכל זאת יש מסביב גם חיוכים וחגי גרת וכיופים - כולם "אינם אלא עפעופים קטנים של/ העין/ המסרבת/ לראות/ את/ התהום" <כלה, עמ' 76(. המ שהפריע לי יותר ויותר , ככל שהעמקתי בספר, הוא הביטוי שניתן בצורות שונות לתסכול מ"מחול הלוחות הטקטוניים/ ."/ רעידות גומחה בתוהו רחל חלפי: נוסעת סמויה, תוצאת הקיבוץ המאוח.ר ריתמוס; סיררח לשירת 1999, 96 עמ' בספר שיריה החדש של רחל חלפי שירים המתפרסים כמעט על-פני 30 שנה )1999-1971(. סדר השירים בספר אינו סדר כתיבתם, ויש לו <מסתבר> היגיון פנימי. נראה אפוא שהשיר הפותח (מ 1996-( מציג את הנושא "הגדול", כפי שהכותבת עצמה רואה אותו: "תשבץ מלים/ מהבהבות/ ונבלעות/ בחושך אינ~לה/ סריגות מלים הולכות/ ונפרמות/ הבהוב של/ מנורת שולחן שבירה ורגשות/ הנקראים בשם שהועתק/ מן המקום הלא נכון/ וכל זה מונע במנוע/ הקיפוח והחסר; והרצון לפיסת דשא/ והרעב לסנדוויץ קטן של אהבה/ והצורך הבוער בפקק קטן; לפתוח את בור היקום" <עמ' 7(. היקום מוצג כבור המאיים לבלוע הכול , והכותבת - כמונעת על-ידי הצורך בשלווה ובאהבה החסרות לה. מה קודם למה, מה הסיבה ומה המסובב? בשמו של השיר טמונה התשובה לשאלה זו: "מציאות מדומה-אמיתית". גם אם המציאות המתוארת מדומה, וירטואלית, היא הנותנת: מבחינתה האישית של חלפי היא אמיתית, היא מעצבת, היא גם המולידה את שיריה. יש לה לכותבת בעיה עם עצמה, עם ה"אני/ או מה שאני מנסה לשווא לקבע לרגע/ כאני" <אורגניזם, כאוס: עמ' 14<: "איפה/ האני הזאתי/ מה אני ."/ ועל מה אבי מגינה בחירוף נפש כזה/ ."/." המהות הזו/ שאני הוזה אותה כמוצקה/ וכשנוגעת בה מעט/ היא מת/מוטטת" <הנהר הזורם, עמ' 17(. היא מודעת לפער בין דמותה בעיני הזולת לבין תחושותיה האמיתיות, ובהיפוך מן הרואה-ואינו- נראה שמן האגדות, היא מגדירה עצמה כ"נראית ואינה רואה": "אני יושבת ישנה מדברת ישנה/ כותבת ישנה עצובה ישנה צוחקת/ ישנה מתעוררת ישנה/ ."/אנשים מסתכלים בי, אומרים/ איזו ערנות את ערה/ יותר מתמיד את ערה/ אבל באמת אני נראית/ ואינה רואה" <בתוך פיהוק גדול , עמ' 26(. מודעת לבעייתה היא מנסה לתת לה הסבר: "אם תפרוש את כל סיבי המוח/ זה אחר זה -/ הם יגיעו לירח/ וגם יספיקו כדי לחזור/ אל כדור הארץ./ ."/ סיבה שלי רוחשים ."/." בסבך נואש/ זה בחיק זה "./ קשורים בפקעת סרבנית להיפרד/ ."/ מסרבים להיפרש בדרך לירח" <אם תפרוש את כל סיבי המוח, עמ' 12(. מחוצה לה - "דור היקום" <עמ' 7(, "הזרימה השוצפת של לבת "היומיום גליון 240 זןן:ו 5 ~1 ~ 12 1:)1 אלישבע גרינבארם עשרים וארבעה בדצמבר, רף תלוש מיום ו ~ ~ד~י~ה א;~נף ד~~~םת ך~ע. אתה ש;אל לשל;מי ס~~~ f ל- f ר ך;ת~:,ףי~~ ~~לף ~יש ף~לpזם ~ס~ח ד~ת ~ת ראש ככ?ךה, הףא ~יש o/ה~~ ~ין ~ר~י . ה~?~ ונו.r~~ך!ז ק!ח ו?י זןלא ךזןע;ת. ז~~ o/ ~םדנ:יי א;נ:יף ילד הףא אפשרףת נפשית •ה i• ף~·~ ל?.ת ד Tסקת -:• ~ת;ך גףף t ר. 5. סינמטק תל-אביב/ אחוב ח~ך , דק א;ר ~~יף מרצד על פני שףר;ת פנים. • T :•• -•• -: ~י o/ חי ת~~~~ . ז~ה ~זp~q ף, ~~w קת ~~rי:ם ק;ןח;ת. :סףךי ם~ד o/ ?ף ממלאים זמע;ת בעיני זרים. ~~-י~ :דשף. T ~ליח~ת ע;ךף ~ל ןש;~י. pו:? p?י ,Pf ז!זוה ~לולוי~; · 6. מטבח, תל-אביב ת~~ם~ י~~ ~~די קדמ;ן , ר~ע קיל; ~רמ;~ים ח~~ ~ל Vi?סן , ן~~ o/ ~ין ל~ ה;~~יז .. j2ר , ~ר;ב לסצ;ת, ~~ריס ך~ך~~ה ~ר~~~ך .ר~~~ ה~~ דשףי ~ר~ת ~ן ~ם ;ל~ w ה :לזים. י~~ א; ry ~ת א;נ:יף. f~!1/J'?ו~{'?r/ןר{!f.ה; 13 פברואר 2000 ~~יף ן?שף~ים ~א;ר ~בף~ים q רי~י י~~לך ry ד יןr;ק,ע~ ח;.ןר ~iJ ~.ת;ש~· ~הב fת ' ם ר~~~ ח!!ףך סןש ~ל ~:ףיי}~ד~ o/ר q~o/ ה ך~~ים ~,םי~.לי~~ י;ן~ת f ,מ;ף ~ה " ~ה לא ל~תא ~f אן .ןע;ל~ים 3. ליד תחנת חובבת, בנימינה; בית o/ ~ש ~;נ 7 ת *ין ~ד~י ~, זןך?.ת ןת;ך מרפסת הבית שב; צריכים היינף לגףר . T 'T ' :' .'' · --:• :• : • ~ל ע.ץ ~ךקי~ים ר~ע.י ~q ;ה :pםיpז~ ף~~י ~?נףלים . ןה ד~? .ןה ~ל ף~~ ~ד~רים ~יךה. ~נ:יו?~ךת ~ליף ן g ~ר o/ גף:ב;ת ע,ד:ן ~ד~יל;ת ~ס~ר ,~~דרי ~ר o/:Pה~~ ע,ה~; האפרכסת מתמלאת .עננים :•,:- • •• -: :• : -:-T ה~?~ ונו.r~~ך!ז ק;ח ו?י זן? . א ךזןע;ת. עכשיו תחכה לי על ספה מרירה T :• -• :-:· : ז - *ין קיר;ת ~כףרים. מףןף ח;~~ים מ;לד ~?לדי~:ה ,ת~ל~~ ק;לי ע; 7 ה ~ת;ך עף~ב, ~ד~י~ת םד~ח;ת <אב;א, אב;א, אביא ערמ;נים) ~ryרףנןr זרים קלפ;ת ~פף~~ם ~~ךפ;ת ף~ךח;ק, ןח;ק, ~o/ ם ה.?;נ ~ןכףת ~ל ם~:ת םהףא. 4. פנימיה פרדס חנה; ילד o/~ש w ק~ה ~~ח;רי ~שף~ת נ;~דדי?:ה, ךן?ר ~ס~ר , ל;~ ה~~ ~~ים ~לי ~ת ע.י~יף, ת~י~~ פףך ,יר~ה o/ ס~~ה ם~~ o/ · לי~ת;ך q ~ןה ~ל ס;ף ה~~~ ית;מה אחת, ~ם~קת-מ~ן o/ לי ,ו o/ ?ף 1. קפח נחמני/ לב ~ק:~ 9 ה ר~.ע~ל :p ~יש תםיr~~ לע;ד י;ם v? ל ק~ף .ל*ר~ו:נ~י~~ ת.?~;שך~ · ~י°ם ךת;ך ה~;כ~ ל?ח;ן נקר סר~י ~~9 ~ךס; ן f ר;ן ~ןף ה,?~ סריף ךםם ~ק~ה םןש;ן : ~~ריס ה~~ך~ו,ר~~~ך~ . ~ל י~~ ם~~ה ~ף ח!!ףך יr7 :ן ,~ק~יםל~~י:נ~ ,o/:Pףנ~~~~ .לראש;~ה ~חףץ ל~~ר~~ o/ל ~q ל;~י o/ ~ש ~ם o/ ~,ם: ףדס;ף ם~נףל הס~~~ םד~סה ז; ry ךת :~םל;ן -"ק o/ ת . זה ."ן~י~ ס w דנ:יי. לם~נף ,ם:ד: אמרת, "נעים מא;ד", וידעת כבר אז ה(ר~: T ~ם ~א;ד לא -~םי~~ : T T: T ~ק~ה ונו.r~~ך!ז ק;ח ו?י זן?.א ךזןע;ת. ~ד יי:נ~~~~ א;נ:יף, לב כי:~ה דדך;ן .י~י~,ע ~י;ר w ל.ם. 2. בית סוחר חשוון; חוות ח!!ףר o/?ף w ט לקראהי ~~9 ךר;ן ~פףף, יןף~ית ~~סה ~ry ת?~ ~ירקת קיר;ת. ~~ךסק ~~יסה ~ת ע.י~י ~ל ,ףי,?ך~ ז:t~ה א; g ף א;נ:וי ~חיקף ~דיר םם. ~ק~ה ונו.r~~ך!ז· ק J ח ך?י זןלא ךזןע;ת. ~ד w ח~רנ:יי א;נ:וף, וiףרח הינ 1ה שףעל כרמים •· ז :T-T:· ש!!כ ' לתי לשאת בכיסי. ' ' : ' 'T ' : T .'' ~כל ~רןה א;ת; ~79 ר;ן ז;רם ~ח;ךה ע.י~יף ~~קב;ת יןr;נ~ן~, נ;ןק לךא;ת ~ם לא ,ע~~~ ~ד דל.ת .ף~~ס למטה נ;לת מסרגת .שנ!!ה מה ~נעףל · נפ J י ;ה · ףא ל~ T עשר · ~ם סנטי'מטרים של פלדה משרינת. ,'' '.' .•:, : TT : :• :• .'' • : -:• ;• אריה סירן ו~ s ~ ~ בתל-אביב של שנות הארבעים הראשונות אני' ה!זלד שאולי ימות נעו אךצ;' א~~-~ ה:ר~~~- wלז ~ק gל'ר iד f י~~.ל~~- f ~q רי ז~~~ מ w ק· :ש כ~ר .o/ ~~· ל :ק~~;ר י~pזqןךים, q מ;ן 9 ~ךים w ~1 ב ל; מ g~ןז f~י 9 ה י; ךא;~ר ל~לדים o/~~ק~ים 9 ~ךים ל;: ~נ;ךים, עם חיr~ ךסך~נ;ו~א;ת, . לא ןק ~ך tן , ד.ל:. , לא i'T ל . ררך 1~;כל 1 לא 9י~.ק~ ro/ ל ן;.מי~~~" 1."ה~ד.ע~ ~ח ~ת ת;נ;ך~~"מ ?~ית ךךר", חם ךח~~: א;נ;וף 7 ארר מחי 9 ט;ך:ה o/ ל y,ף~ חם ךר~[/~ א;נ;וף עם ע,~ךף: למחרת הייתי שוב בתל-אביב ~יזן:ז:ם ~·ז • n :ל ~~ע,ןב :" 1 ממזרח הפרדסים שבאביב ··: ז --::· :· •דד נ;ןף ~סם סריס ס~~לא o/ ל ס~ריסה ך~~פ;ן . :ש לה ~סר' עם ם:~ ~ם ~iP :ז וסיר;ת שט;ת ב; ל•~ ;נ~ y ז ך~ש;~ים, ךןק ?חנ:ידח.ץ ~סךר י~~~ ~ס~י?סר~:ה ע; fה 7 ף ן~~~ ךם. דךא דה.דע ז:~~ ~אrי,w?1 ם ~ה אל ארצנ 1 ה!זפה והחמה. T --: •• : -:• -ד T אני נ;לע את הזכר;נ;ת לבית דוד iי~~- ן-~~מ למ 1 תי ~y ר yזp~." זי מהספה שמשמשת לי שדה-תע 1 פה אני ממריא: ··-- ד :•:-:·:••:••:T:-·-:• סביב הצואר שרשרת-נד 1 רים, האצנע;ת עם ס 9~רים-?ס ry ל~ה י~~ ה;ל.ך ~די.ז~ג;ף, ע;~ך ~ת מקי; 9 ק o/ ל סר w לה ת~~~ ~יי;ת קק"ל ןלא ק;~ה ;ל~~ , י~~~ Wה i א רמה א;'תי לפני המ.לחמה. T T : ' -••: ' ' T ' י~~ ח;~ה ~ת ג;ךד;ן. ~י~י~י 1 ~~מאלי יו:ז~ ·~~ ה o/ ~ין ~ry ם ~?סז ~נךי : נסית, ך;ול ךפנתי . • -' T :· :· • T על המכ-;נת-היר~ ר ס~~י ~· ד~סי ,w ם סק; 7· נ y ססדש, ~ T • -: -: ;ת~ק~ ן.ן;ך ~נר~ז:ול ~~y ט ;;; לשכונת נ;'רד!זה הש~ריפי אני י;ךן ניר 1 שלים הנצורה ק i ~ר •~IJ :ל.י ~ב 1 ~ך~א~ר ז ~ם ;;חך~ ס~לר' זג;ךג'; •,םי~~~~ך ט ט ט ט טטטטטטט סע.ל:ה 'י~דל~? ו~~ ן~~ ךךר' ~ל ~י o/ סראש o/ ל; ~~יץ ל;: מח;~ה די~~ן o/ ~ריר ?חךח.ף ~ליו ~rיry נךל;ת ח;~ף ~ד 1 ר 1ל~?~ו;נ~ ~ח;ן~ית. ךל~~~ים ~ם ק~ך~~ ~די לס~י:; לדל~ק. . . . . ואחרי שש מא;ת וחמשים שנה אני ב~~~~ ·א~ .~· rל.ב_מול ·ת;ס:~ס. :-. וברוסיה הלבנה, משם יצא 1 ה;רי ניי לז 1;ל~ד: אז;תי ביבאז-לתiב של אספסינוס ושל טיטוס, אני טס • T •• : • • : :•• מ!ז;,פת- לגמלא ,.ליו.ושלים ~-משם :למצדה נבר מכ;נ;ת-היר!ז T • :-: T : 6ק w ל~~ ~ ·, נ 1;ת :ןסח~ים ' ס~ו~ 9~דא iת ז ק;~ר;ת שור;ת w ל :הודים 'ל;: ~י נ;ך;ת כtיר.~ק ~ין לסם ~נוי והנהר;ת האדירים מאדימים מדם ובערב שוב אני ממטיר תאש-תפ'ד:-:ד-·· -:-·.· w ~ים וד~ר;ת ת:פ; כמ; בתצלומי-המשפחה משם. וע;ן טמע ד~"',ל;: 1 ןי i~ry ~י~קי: "ם~ םס~ן~י ~~רים ~.ז י~~;נ~ · ס q ןב;ת .חק~ך~ה ם~ריסז • ::-:"-·: זז ::-' נפי שהתנור מאר בדיעבד' יחלט לכר;ת ראש; של יהודי' לגעת באשה ·. על ה~בתזהמש'רפ;ת :--,•': ~ry נ;ר y יל~.~ ·.'' ל.ל : ז- -:• ז • --·: -ד- ז : ' ז ,'' ז 9 ה.י 14 ••••• גליון 240 הבלש הפרטי בשליחות תסיזיפי עירן צבעוני עיון ברומן הבלשי' החתרני-פונקציונלי' של אריה סיון - אדונים הבלשי כבול בקונבנציות "הקלאסיות" שלו' להישאר תמיד ז'אנר כבול ומבודד המצליח -""""'"' ת הרומן של אריה סיון' :ב:: •. "אדוניס" 1992)1(, ברצוני לקרוא ואף על פי שהתפצל לאסכולות ולטיפוסים למרות זאת לשעשע ולבדר קהל קוראים שונים הריהו ז'אנר המתקיים בבידוד משאר מגוון. ,ן כ טקסט בלשי חתרני-פונקציונלי' כלומר' סוג של רומן המנכס לעצמו איכויות סוגי הספרות. הקונבנציה הבנויה על שלושה נרטיביות של "בלש" לצרכיו החד פעמיים- יסודות, רצח-חקירה-פענוח, היא הכובלת כמו זירבאום, בעל הפרקטיקה פנימיים, צרכים אסתטיים-פוליטיים 2. סוג את הסיפור הבלשי' בעיקר מפני שהיא האובייקסיביססית-פורמליססית, גם אווזן זה של פסבדו-רומן בלשי - בתוך כדי מאפשרת הרחבה רק בחלקו המרכזי. התקווה )Auden 1964(- בתיווך גישתו הדנה עיסוק פנימי אובססיבי-רפלקסיבי ב"בלש שהשפעת הרומן הפסיכולוגי תתן לרומן בדרמת האשמה הפרוטסטנטית, נוטה לעמדה חתרנית ביחס הפסיכולוגית והאינטראקטיבית, הספרותי" - הבלשי "חיים חדשים" נכזבה משום שאסור <המנוהלת לז'אנר הבלשי ולקונבנציות עליו הוא למחבר להציץ אל תודעתו של הרוצח, בנרטיב הבלשי> מבקש לנסח פרמטרים מושתת, נוטה לחשוף ולמתוח עד שקיפות ולמעשה הוא יכול לעצב עיצוב פסיכולוגי לז'אנר הבלשי , מבקש לבדלו מ"הרומן את המניפולציות המוכחות של הרומן רק את הבלש. הרגיל" על פי ההיגיון הפנימי של תנאי הבלשי' ומכאן החזרה המיוצרת לז'אנר' כמו גם הבלש "הריאליססי" האמריקאי הידיעה החלקיים ונקודת התצפית גם פרובלמטיזציה מתמדת לגבולות הז'אנר )hardboiled school(, אשר הכניס את נוף המתחייבת <האקסלוסיבית לבלש החוקר>, ולמעמדו הכמו-אובייקטיבי. הכרך האכזר' התפתח עד מהרה למעין אותם מכתיב כוחנית הנרטיב הבלשי. פססורלה של העיר הגדולה הבונה לעצמו הקורא, על פי אווזן , המתמכר לבלש, אינו א. פרו בלמטיזציה ל גבולות הז'אנר עולם שעשועים פנטסטי ולא "ריאלי", עמוס בתשוקות אלימות אלא בתחושת אשם. הבלשי בארקדיה של אספלט, שבו רועים נושאים הקורא מחפש בקריאתו את "הסיפוק המאגי" אולריך זירבאום )1968(, כמו חוקרים אקדחים ומוצאים את עונגם בבאר ובמיסה, שבאשליית קביעת החיץ בינו לבין הרוצח. אחרים, טוען כי הבלש שייר לספרות הבידור והגוויות משמשות - בדומה לכבשים הסיפור הבלשי אינו מבטא סקרנות אמיתית ואין לו חלק בניסיון הספרותי לתפוס את שבפססורלה הישנה - אמתלה לאידיליה ביחס למצב הנפשי של הרוצח <אסור לנו המציאות ולפרשה. זירבאום, המכנה את מקאברית מבלי שתהיינה נושא לדאגה לדעת את זהותו עד הפרק האחרון> או של קורבנו <לרוב מחוסל עם פתיחת הסיפור> או הסוג, "ז'אנר כבול בסיפורת"' סבור שהרומן אמיתית. מכאן מסיק זירבאום שהבלש נועד ן, תחי לתו של הסיפור <סיפור המסגרת> בתל אביב המתרוקנת של מלחמת המפרץ/ימי הסקרים, ששינתה את פניה, כשהמשודד - המחבר המלביה"ד, אדיה סיון מ ו צא עצמו בעיר הולדתו ונעוריו האהובה, כשהוא מטייל ברחובות של ימי ילדותו האוצרים זכדונות מתקופת א"י המנדטורית. סמוך לכיכר אתרים הוא מוצא על המדרכה מזוודה פתוחה שמתוכה מבצבצת מחברת עבה וישנה המעודדת את סקרנותו. המחברות בנות ה 60- שנה - מתחילת שנות ה 30- התל אביביות - כתובות כ י ומן פרטי של הבלש הפרטי אבנר בן-חורין' הנשלח על ידי הממסד המפא"יניקי למשימה, לגלות את עקבותיו של נעדר <זכריה יוליך> פעיל בתא קומוניסטי ורודף נשים מושבע. את היומן הגנוז מביא אדיה סיון ככתבו וכלשונו' "עם עדכון מסוים של הכתיב לפי הנהוג היום'.' 2. הבלש הפונקציונלי מצדיך דיון מחדש בשני תהליכים מרכזיים המתנהלים בין הנרטיב הבלשי והדומן: >א< דינמיקה של ניכוס רפרטוארים של הדומן על ידי הבלש: יומרת הספרות הבלשית להתעסק בחומדים םיפיקליים המאפיינים את הרומן הקאנוני - קאנוניזציה של הדומן. תופעה זו באה לידי ביטוי בעיקר ברומנים הבלשיים של בתיה גור ושולמית לפיד. מגמה זו עולה בקנה אחד עם הנחותייהם של חוקרים פודמאליסםיים/ סטרו קטורליסטיים <מוקאז'ובסקי, שקלובסקי, וינוגראדוב> אשד הניחו שרשור נודמות אסתטיות, ו/או רפרטואר אסתטי על פי עיקרון מרפשם של האצלה - מן קאנונית. מעבדם של רפרטוארים אסתטיים שחוקים מהמרכז הספרותי לספרות פדיפריאלית בתיווך מנגנוני פארודיזציה · המערכת הספרותית הקאנונית למערכת הלא עליהם וזניחתם. למערכת הנמוכה לא נותר אלא לאמץ את הנודמות והקונבנציות השחוקות לעייפה, ובכך ליצר אמנות רדודה, שלא לומד אנכרוניסטית, אשד אינה מתמו דדת באופן אסתטי הולם עם מציאות משתנה ודינאמית. אוסמאםיזציה של · >ב( דינמיקה של ניכוס הנרטיב הבלשי על גזרותיו על ידי הרומן: שימוש בחומדים "לא-קאנוניים", לצרכים פאדודיים/אידוניים, תוך הזרה ודה המעידה על דינמיקה הידדכית, כמו · א גם על העובדה שחידושים מוכנסים לספרות הקאנונית קאנוניים · מהשוליים הלא - חינה חלק הז'אנר הבלשי. תופעה זו מהסימפטומים המאפיינים את האסתטיקה הפוסטמודרניסטית, אשד אחד מגילוייה הבולסים: טשטוש גבולות קטגורי בין ספרות פופולארית לספרות גבוהה על ידי אדפטציה הדדית וגטיה למשחקיות בין ז'אנדיסטית, כמו גם עודפות רפלקסיבית ביחס למצב המשחק. לא רק תרבות הפנאי מספחת אגפים מהתרבות האליססםית תוך פופולאדי זציה - הפיכתם למוצר פאטישיססי - ואסימילציה מהירה של תכנים בעיתיים ומורכבים, כפי שסברו אדורנו והורקהיימד )1947(. פברואר 1 =יי- ר 15 •••••2000 גם של החשודים ברצח <אילו הכרנו את מעיל התשבץ הגיאומטרי. אך הנרטיב של סיון אינו מגיע לפתרון ו~ s תוכן מחשבותיהם היינו יודעים מי מהם התעלומה הבלשית -הנעדר 1 הנעלם 5, הרוצח, ומי החפים מפשע - בכך הייתה ב. המסך הלאקאניאנ י והאלגוריה יוליך , אינו נמצא. מעמדו - בין קיום בעולם מתחסלת זהותם כחשודים>. חוסר סקרנות זה הבלשית החומר הסתמי , לבין היות מנודה סופית אל ~ מתפקד אצל אודן כפרמטר נוח לקביעת ב"אד ו ני ס /1 של אריה סיר רן , בשכר הבלש עולם שכולו פיוסיך ורוח או כמי שנמצא ~ החיץ בין הסיפור הבלשי ל"ספרות יפה"- הפרטי אבנר בן-חורין על ידי האזרח ב. - במרחבי ארץ ישראל המנדטורית או מחוצה "רצינית" 3• "מן העסקנים הצעירים אשר פעלו לאיחודן לה, נע ונד במרחבי הלבנט המפולש, נטול של שתי המפלגות, 'הפועל הצעיר' ו'אחדות הגבולות, האקזוטי - אינו מובהק. במסגרת המאמצים התיאורטיים- העבודה'", לגלות את עקבותיו של הנעדר הטקסט מוגש לקורא באחריתו כמוצר עמום מתודולוגיים להבחין "בין הרומן הבלשי זכריה יוליך , האיש בעל הזהויות המתחלפות ודיפוזי. "הגדרת המצב", ולו לסוגים אחרים של רומן , ניתן לראות בסצנת פעיל בפראקציה הקומוניסטית האינפורמטיבית, נותרת נזילה יותר מתמיד , חישוף הרוצח והשחזור , את אחד הפרמטרים הפלסטינית ורודף נשים, אידיאליסט מושבע אינה באה על מכונה, ועמה חוסר היכולת הפורמליים לקביעת החיץ בינו לבין סוגים ודוגמטי המוכן לסכן את חייו למען "הצלת לייצב קוגניטיבית את תפיסת המציאות אחרים. טקסט בלשי נטול פעולת התרה העולם מזרועות הקפיטליזם הרע", ודון ג'ואן בתיווך מנגנוני השפה השואפים ללכידות. משחררת בסופו , עשוי לרמוז לחתירה תחת תל אביבי מוכח המנצל עד תום <במחיר זאת אף זאת, זהותו של השולח למשימה >.נ< אושיות הנרטיב הבלשי , שהרי מר געי ו שפיותה> את תמימותה ואהבתה חסרת נותרת סתומה לא פחות, ומניפולטיבית. הראשונים ביותר מגויס הנרטיב הבלשי התנאים של הרומנטיקונית, אלישבע, סיום החקירה, על ידי בן-חורין , לא רק לטובת מעמד דרמטי אחד , סצנה קריטית להשגת יעדים פוליטיים. זכריה יוליך הוא גם שאינו מביא למציאתו של אובייקט התשוקה אחת <העומדת ביחס הפוך , אך גם משלימה בן דמותו של האל היווני "אדוניס" 4 היורד האבוד <יוליך? אדוניס?), אלא מסתיים וסימטרית, לסצינת גילוי הגופה>, "טקס לשאול <התקיימותו החסויה של יוליך בערב-רב של שאלות מביכות באשר לזהדתו השחזור הגדול": המקום בו האמת האחת, במחתרת> וממנו עולה במצוות התשוקה של מטיל המשימה. בן-חורין אינו מסיים את הסופית, הבלתי מעורערת מתגלה, מעין להעניק חיים, להפרות - הרומן עם פרוצדורת החקירה בסצינה קתרטית, מוכרת עיקרון יסודי ומאחד של סדר המובהר אלישבע: וצפויה - המקפלת בתוכה בשורת האחדה סופית, ללא פיקפוק, באמצעות שחזור הפשע "אני די בטוח שאף אחד בתל-אביב לא מנחמת בעבור הקורא - אלא בריבוי כאוטי ואישורו הדפיניטיבי על ידי הרוצח המודה מעלה בדעתו שהגבר קל-הדעת שהם המעלה מצבור חרדות על-פני השטח. כל בביצוע הרצח ובמוטיבציות הסמויות לאקט מכירים בשם זכריה יוליך מבלה חלק גדול זאת מבלי שיוכל החוקר , המתפתל הלוך המחריד - האקספוזיציה האמיתית, הדחויה מזמנו בשם אחר ובתלבושת אחרת בין ושוב "במבוכי האמת", נאמן לאתוס המושהית מתגלה בפני הקורא, הרגעים הפלאחים והבדואים של פלשתינה" <עמ' המקצועי, להעבירם לאינסטנציה שיפוטית החסרים מושלמים, במלאכת מחשבת מושלם 130(, גבוהה יותר , אינסטנציה שתפקידה לחלץ 3. ]א[ 'ב'כרוניקה של מוות ידוע מראש" מנצל מארקס עד תום את תכונת היסוד של הרומן הבלשי - הסתרת זהות הרוצח וחשיפתו האולטימטיבית רק בסוף 1 הסיפור - על מנת לחתור תחת תנאי הידיעה המחמירים של הבלש, עד אבסור.ד במרכז העלילה מעמיד מארקס את גיבורו 1 סנטיאגו נאסר 1 אשר עיירה שלמה יודעת על מותו הצפוי בידי האחים ויקאריו. מארקס חורג בפרט מהותי אחד, אבן השתיה של הסיפור הבלשי, "ידיעת יתר של הקורא" - הן הרוצח והן הנרצח מסומנים כבר בתחילת הסיפור. בכך ממול מארקס על הסיפור הבלשי לאחר שרוקן אותו מנכסיו האימננטיים. ]ב[ dס(' The Murder of Roger Ackr , של אגאתה כריסטי - המסופר מנקודת התצפית של הרוצח <אינפורמציה קריטית זו נמסרת לקורא רק בסוף הסיפור>, המגולל את סיפורו מבית הכלא - הנו עדות לא רק לצרכים של כריסטי לחרוג מהקונבנציות המוכרות של הז'אנר 1 בשירות הצורך להפתיע ולהדהים את קהל הקוראים בכל מחיר, אלא לעצם העובדה שנקודת התצפית השמורה בדרך כלל לבלש החוקר אינה יכולה לשמש תנאי מספיק לחיתוך/קיבוע גבולות הז'אנר. 4. אדונים הוא אל יווני , הממונה על הצמחיה. מוצאו של פולחן אדונים, הנולד ומת מחדש בכל שנה, מפולחן התמוז השומרי והבבלי. תחייתו ומותו סימנו את עונות הפריון והכמישה של השנה. טקסי אבלות על מותו היו נהוגים בעיקר בין נשים. לפי המיתוס היה אדונים צעיר יפה שאפרודיטה התאהבה בו 1 אבל הוא מת כשניסה לצוד חזיר בר. תחינותיה הביאו את זאוס להעלותו בחזרה אל פני האדמה, בתנאי שישהה עליה מחצית השנה בלבד וישוב לאחר מכן לשאול למשך המחצית האחרת. 5. הנרטיב הבלשי הקלאסי נוטה להשתמש בדרך כלל ברצח כאירוע טוטאלי המפר את הסדר הקיים, אקס המציין את תחילת שיושוו החריגות והצבת סדר יום כאוטי. הבחירה ברצח כהפרת חטאנו המרכזי ביותר בחברה המודרנית - אקס בלתי נסלח - נבחר לא רק כהיבריס של הרוצח, התופס את מקום האל 1 המתפקד כאינסטנציה עליונה בהכרעות הקשות שבין חיים למוות, אלא כסימונו של אקס המייצר העדר הפיכות: מוות. שלא כמו פעולות לא חוקיות אחרות <גנינה, אונס, גילוי עריות ונו') הניתנות תיאורטית לשיקום <מציאת האבידה, טיפול פסיכולוגי בסובייקטים פגועים>, את הגוף המת לא ניתן להחזיר למכונו - השינוי בסדר הקיים יחקק כטראומטי לעד. סיון בחר לכתוב את האנטי-בלש, "אדונים", בתיווכה של מסורת פחות "יוקרתית", מסורת המוותרת על דימוי הרצח לטובת דימוי האובייקט החסר .א( א. פר, "המכתב הגנוב">. לכאורה מקפל בתוכו דימוי זה אופציית התרה נוחה יותר 1 האבדה מושבת לבעלה, הסדר הקיים מושב. אך מנגד 1 אופציה זו 1 לא רק שאינה נפתחת קאבס קריטי - סצנה המעידה על מוחלטות, אשר במוחלטות סימטרית תפתו: סצנה זו <קשה ככול שתהיה> מציבה במרכזה את המסמן <הגופה> כסימן המחייב את הופעת "המסומן הגדול" <הרוצח> - אלא פותחת בסיטואציה דיפוזית, שהרי במקרה של סיון 1 לא רק שאי אפשר להגיע למסומן <יוליד> אלא מעמדו כסובייקט מלכתחילה אינו ברור 1 מעורפל ומפולש. כבר מההתחלה, המשימה הדחופה ביותר המוטלת על בן-חורין היא להבין האם זכריה יולין בין החיים? האם הוא נמצא אשמתו? בעבור מה הוא מבוקש? מדוע לחפשו? מהי המוטיבציה של מטיל המשימה לאתרו? · בגבולות הארץ? ובכלל, מה היא שלא כמו במקרי רצח "קלאסיים", הבלש הפרטי נשלח למשימה סתומה, עם שהוא עצמו צריך לעמול שעות נוספות כדי לארגן את הגיונה הפנימי ופשרה: "ובכל זאת, רצוי שתאמר לי דברים אחדים, בכדי שלא אגשש באפלה גמורה, וכך ייקל עלי למצוא את הנעלם בזמן קצר יותר."" <שם, 23(, הבלש הפרטי של סיון אינו יודע אל נכון אם יש "שם" אובייקט הניתן להשגה בכלל, אינו זוכה בפריבילגיה לצאת למסע החקירה מעולם שכולו חומר, עולם האומר כולו ודאות אמפירית <הגופה.> כך מוצא עצמו הבלש הפרטי עסוק יותר ויותר "בלופט-גשפט", ללא הוודאות הדרושה במושא המבוקש - בעוד שבנרטיב ה~לשי השכיח, המערב רצח, האובייקט המבוקש מובן מאליו. כזה הוא גם הסוף הדיפוזי של הטקסט המשאיר את מיטב השאלות פרוצות לכל עבר - האפקט האקסיסטנציאליסטי חוגג את נצחונו הזמני, הטקסט מציית לחוקי האלגוריה הנוקשים בדבר מסעות נטולי יעד סופי מוגדר, היעדר משמעות ותוחלת, כמו גם חוסר יכולת להכריע בין מרחבי משמעות מתחרים/שונים. "האובייקט החסר" מעיד על עולם קרנבלי; עגמומי של דימויים מתעתעים, ולא על ודאות, ולו הוודאות הנוראה שבקיום הגופה. 16 גליון ····· 240 1" ;:i יהבלש וב יד הבחשיב תדדוקטיבי וא תגאוני לש רהחוק ס<פר דאח <בחברה חלפענו .התעלומה רהחוק יהפרס לש ןסיו ואינ קמסתפ שבחיפו יסתמ ראח 'נעדר אאל רסרו ןבמגוו ברח לש תשאלו :"פילוסופיות" תאפשרו הההגע תל"ליב ,האמת" תקונסיגנסיו תלעומ ,קונסיסטנטיות הפרוצדור תמדעי תלעומ האינטואיצי יבלת תאמצעי - ךתו אשהו למסלס ארצו בושו ןבי תנחישו תביכול ,להשיגה תלרד הלחקר הופשר ,<האמת> ןלבי הנחמ ,ארוטית ,מתוקה ראש תמקפל הבתוכ תהשליחו :הסיזיפית י"יצאת ןמ טהאמב שנחו יבדעת בלשו לא הפריד בבקרו 'מאוד םוש סלשנ תא ימותנ יתרת עמשמ - עולהגי רלחק תהאמ ]."[ יבעוד ךמשתכש םבמי יהשתדלת קלנת תא יקור להשול הוהדמי ,ואחיזת-העיניים אומאידך-גיס - קלנת תא תעבותו תהחשדנו ההטבוע יב רולחתו לא ןגרעי "האמת ,<שם (, 188 תא להרציונ 'החתרני חהמנוס בבנרטי יהאנטי-בלש לש ,סיון ראפש קלנמ ןבי רהשא תבאמצעו ההפרקטיק תהפסיכואנליטי .הלאקאניאנית ןלאקא )Lacan 1964( דמתמוד םע תמערכ םהיחסי ןשבי ןמסמ 'למסומן ןשבי טטקס ,למציאות לע ייד המ אשהו המכנ :"המסך" תבמסגר וז ןטוע ,לאקאן אל םקיי ועבורנ אאל :"מסך" ךהמס אהוא-הו ,העולם ןואי םעול יאמית ריות וא יאמית .פחות תהאמ העצמ הבנוי הכבדי ןולכ ןאי תחזי ,ורקע ישסח ,ועמוק אאל קר ךמס לש ,מסמנים ךובמס הז שי םקרעי - 'ההעדר רהחס 8' .הלא-כלום ""המסך יהלאקאניאנ ואינ דמעי לע ומעמד יהאשליית ,המתעתע ושמאחורי רמסתת לכביכו ר"הדב ,האמיתי" ם"העול "האמיתי ר"הדב אהו ,כשלעצמו" יהקאנסיאנ תהמשמעויו תהכתובו לע ךהמס ןאינ קחל םמהעול ו םג אל תיציר תפרשנו תייחודי לש .הצופה תהמשמעו - ןארגו ,התפיסה תהתבני תהמנסח תא תההתבוננו - אהי ןהמסנ ושדרכ םרואי תא .העולם םהעול "כ"מסך ואינ אאל ת"שרשר "המסמנים 9 םהנמצאי :למציאות םא ימפנ םשהעול יכארס ומיסוד םוא ימפנ :צילום ןיונת קסודוגובני חמוכ ןבי ןמסמ 'למסומן ןבי ןקרוב 'לתליין ןבי התוצא ,לסיבתה ןבי יגלו 'לסמוי ןבי יפנ חהשט הלמ ישמצו תמתח ילפנ .השטח ןהרומ ""הקאנוני שמשתמ הבפרדיגמ תהנאיבי תהמוצע לע ייד בהנרטי יהבלש לע תמנ רלחתו תתח תמסקנו ההאלגורי תהקלאסי ו ו;א עלהצי האלגורי גמסו 'אחר האלגורי הב תהאמ האינ ת"יוצא ,לאור" הצפ הועול יעל-פנ חהשט - ,מעתה לכ רשנות שלבל רהחוק אהו ךלהמשי 'לעבוד תבצייתנו ,ובהכנעה תא ושליחות תהסיזיפי ןלאי קץ 7: ה"פריד רתציי ינ תבדמו ?סיזיפוס ול יהי . יקראת וא ישמעת יכ ימ לשחומ לע ססיזיפו ןמכיוו רשנגז ועלי תלעשו העבוד ןשאי הל ץק ,ותכלה תטעו :בידיו ססיזיפו דלמ קלהפי ההנא םמעצ .העשיה ומשה המז ימצו יכפ ההנרא םג "בי ,<שם 'עמ 195(, טהטקס לש ,סיון ,כאנטי-בלש םמקיי חמת ידיכוטומ ןבי ת"ספרו /גבוהה" ,"קאנונית" ראש האינ תמתגמל תא הקוראי תבפתרונו אפל ,חד-משמעיים ןלבי ןהרומ .הבלשי ""האמת לאצ ןסיו האינ ת"יוצא ,לאור" אאל המופיע ןכחזיו םתעתועי 'מתמיד תבצור לקרנב םדימויי םומיתוסי תשהספרו העצמ החינ קחל :ממנה לכ תזא דבניגו רלז'אנ תא טהסובייק דהחר סמהעומ יהמנטל השבנשיא תפרטי לכ ךכ תבהגדר במצ העמומ - ימבל השיזכ ץלהצי לא רעב ומסומנ קהנחש וא האבוד 6: ם"הא .נ ובעצמ אהו טקומוניס 'נסתר ראש ך'הולי יאות 'באפי יכד אלמצו םאד 'שאיננו הבמגמ שלטשט תא ועקבותי ?שלו יואול אהו אדווק ןמ ,הרביזיוניסטים ראש והחל שלחשו יכ בהיישו הייט לא ההמפלג ,המאוחדת לוכ יאמצע עלפגו הב רכש ?בעיניהם יואול ואינ אל הז אול ,זה אאל טפשו הנמנ םע האיז םזר וא גפל הבמפלג ראש תהפופולאריו לש גפרילינ החית םלצניני ?בעיניו המ האעש לבכ תהקושיו תוהחשדו ?הללו ההאפנ םאת לא ימ יממודע ?במפלגה לא ?בן-גוריון יואול האגל ואוזנ לש דאח ?העיתונאים יאיננ .יכול ראסו .לי רהחוק המצוו לע ,שתיקה וכמוה אכרופ "וכפרקליט ,<שם 'עמ 194(, ךא םג ןסיו ועצמ ח<הנוכ רבסיפו תהמסגר לע ןתק (המלביה"ן םמסכ תא ההתעלומ רבעבו ,הקורא ראש וכמ שהבל רהגיבו רנות םג אהו קרחו חמטוו םהסיפוקי :הפנטסמגוריים ר"הספ ואינ דעומ תבמוסכמו לש הז'אנר . ההחריג תהבולט אהי :בסוף ההתעלומ תנותר םבעצ ,בלתי-פתורה אוהקור רנות קכשר תמחצי וסקרנות הבא לע ,סיפוקה יואול םג אל "מחצית ,<שם 'עמ 196(, בהנרטי יהבלש ,"הקלאסי" ואינ קר האלגורי תחובק םעול לע םסדרי םמטאפיסיי - רהסד ,הקיים והפרת תוהשב רהסד םהקיי לע וכנ - אאל םג האלגורי לע י"גילו :האמת" ןמעי עמס ימטאפור לא רעב ן"המסומ ,הגדול" אמוש ההתשוק ,<הרוצח> תבאמצעו טהאובייק 'הגלוי ן"המסמ "הקטן ,<הגופה> ךבתיוו טהסובייק יהרציונל לש ,השפה ן"הסימ "הלשוני ש<הבל .החוקר> ,ככזה תמציי בהנרטי יהבלש הלפרדיגמ תהסיפורי ,המוכרת חבנוס תמציא ע"הגבי "הקדוש וא ךלחילופי ה<בגילומ <המודרני ראיתו ה"הקופס ,השחורה" תתמצי להא ,גוריה תבאפשרו תליציר רקש 6. טהטקס לש ןסיו דמעי לע ךכ - ךבתיוו ההאלגורי תהבלשי - ןשאי ןעיקרו דמאח רלתיאו וא רהסב השההכר תמוגבל סמי ו ,דה ןאי יסיכו אלמצו ןעיקרו דמאח ייסוד לש תהמציאו רשיאפש הלהבינ תאח דולתמי רבתו תהתגלמו לש רסד וא המבנ םהניתני ילניסו ו .הנהרה ללכ רהיות ראפש תלקוו רליצו םאיי לש .סדר תפרוצדור ההחקיר ,האינסטרומנטלית/רציונלית תוההיפותזו תהמועלו לע ייד שהבל רהחוק ,במהלכה ח ו םשפי תא ההעובד ןשאי ךדר חלהבטי שמרא ףגו לש תטענו ,אמיתיות םוג אל לנוה ירציונל לש הבחיר ןבי תטענו וא םשיקולי םמתחרי - אל ןשאי אבנמצ ןטיעו ירצ ו ינל א ו נ ו לה ירציונל לש הבחיר ןבי תטענו ,מתחרות אאל ןשאי אבנמצ הפרוצדור הקבוע שמרא חשתבטי תא תהרציונליו לש ןהטיעו וא ההבחיר לבכ הסיטואצי ראפש י .ת 7. תאיכו תטקסטואלי ,זו יכפ תשמגולמ "'ב'אדוניס 1 תמשקפ המגמ תאסתטי הרחב ריות טבטקס ,המודרניסטי להממד לע ת"סטרוקטורו "מיתולוגיות - תפרדיגמו ס י פ ו יר ו ת תהחוזרו הכמנטר תבעל סאתו יערכ ןמכונ 1 ההמכיל הבתוכ ההרב רמעב ךלס לכ החלקי םהתחביריי - ךבתו ךהיפו תמשמעו ךוער ע<מב יאירונ רהחות תתח תמסקנו (המיתוס הבתקוו עלהצי האלטרנטיב וו/א תלראו תא םהדברי תבמציאו תכמו .שהם 8. רהחס ענוב תמבני ומאובדנ לש טאובייק ההתשוק (הנעדר , הזכרי ךיולי , רבסיפו .הבלשי) הההכר רבחס תמשסע תא טהסובייק ל<הבלבו רוחוס םהאוני םבה ןנתו חבן- ו ןרי ףבסו .החקירה) 9. ןבי תשרשר םהמסמני רנוצ רקש דיאלקטי 1 ךכ לשכ ןמסמ המקנ תמשמעו הלז אשב :לפניו חבמרוו ןשבי םהמסמני םממוק המ לשנופ תמהשרשר - .האובייקט עהמס יהבלש יהמטאפור רנות רבגד עמס יאימפוטנט ןבי ת"שרשר "המסמנים ינטול .מסומן 17 •••••2000 רפברוא ו~ 5 ן~ תמיד על פגי השטח, נטולי מבנה עומק ולעיתים פארודו-אירונית. הז'אנר הבלשי הבלשי עד שקיפות, עם שהוא מטשטש את <אותו מבנה עומק עליו מושתת הנרטיב הופך אפוא לכמעט מודע לעצמו. טכניקה זו הגבולות בין טקסט למציאות לא רק הבלשי הקלאסי>, ומכאן חוסר היכולת ניתנת לחלוקה לשני סוגים בסיסיים: במסגרת המימטית אלא בין הפיקציה להבקיע אל עבר האובייקט המסומן' מושא >א< דיון אינטרטקסטואלי <מתון> בזיקה שבין הנכתבת למציאות עצמה, מה שמאפשר ~ התשוקה האמיתי. "הטקסט הבלשי המסורתי" למציאות החוץ לסיון מידה רחבה יותר של רפלקסיביות, טקסטואלית, על מנת לחדד <בתוך קריצת כפי שמתבטא סיון בחופשיות <המלביה;'ך) ג. רטוריקה אפולו גטית והומאג' עין אירונית אל עבר הקורא> את מידת בסיפור המסגרת 11: לבלש ה"ריאליזם", כמו גם הטבעיות /ראשוניות, "ראשית, מי הוא אותו בן-חורין? עיינתי סיון בחר לחתייחס למערכת היחסים שבין של הסיפור הבלשי הנכתב 10• בספרים על תולדות היישוב, שאלתי פה ספרות לחיים, טקסט ומציאות, מיתוס >ב< דיון אינטרטקסטואלי <אובססיבי> בזיקה ושם, ובין היתר גם את שכני בצלאל תדהר' ומציאות ונו', דרך העיסוק בנרטיב הבלשי. שבין "הטקסט הבלשי המסורתי" לבין בנו של הבלש הפרטי הראשון בארץ-ישראל. למעשה, בחר סיון להתמודד עם כלשירתו המציאות החוץ טקסטואלית, מתוך עירנות הסיכום הוא: בן-חורין ירק. כלומר הספר של הבלש כקונבנציה ספרותית סגורה, מה לפיקציה הבלשית הנכתבת עצמה, כמו גם אינו יומן או 'וידוי', והגיבור-המספר הוא שמוביל בסופו של דבר להפיכת הטקסט של לז'אנר הבלשי בכלל. הסוג השני קרוב יותר ככל הנראה בדוי • סיון' כל כולו' למעין הומאג' כפול למתיחת "שקיפותן" של הקונבנציות אם כך' מה הניע את המחבר האלמוני לכתוב ל"הבלש": הבלשיות עד לכדי אוטו-רפלקסיביות. מה שכתב? דבר אחד ברור: אם התכוון >א< הומאג' לז'אנר הבלשי בניסוחו לספר' הרי ניסה לכתוב ספר בז'אנר בלשי האוניברסלי. הטקסטים הבלשיים של בתיה גור ושולמית מסוים. אם אמנם התאריכים שמסר הם >ב< הומאג' לז'אנר הבלשי בניסוחו לפיד עונים לתחבולה הרטורית המוצגת מדויקים, חפפה כתיבת הספר הזה את הפרטיקולרי - ארץ ישראל של שנות ה 30-, בקטגוריה הראשונה, לפיה מאזכר הטקסט פרסום החוברת הראשונה של 'ספריית זמן התרחשות העלילה של "אדוניס"' וזמן הבלשי הנכתב טקסטים בלשיים אחרים הבלש'. אך בעוד שהחוברות מפרי-עטו של הופעתן של חוברות הבלש העבריות <בדרך כלל קלאסיים> לא רק על מנת בן-ישראל נתקבלו איכשהו ביישוב, למרות הראשונות בא"י המנדטורית. להדהד אל עבר קונבנציות שחוקות בתוך ההתנגדות השוצפת שעוררו בקרב מחנ?ים אירוניה פנימית מובלעת, אלא בכדי לזכות וסופרים, הרי ספר כמו זה היה, כפי הנראה, אין ספק שחלק לא מבוטל ממחברי הבל . שים מחדש את הטקסט הנכתב באמינות, למעלה מכוח קיבולו של היישוב דאז, ולכן "הטובים", הממשיכים לכתוב דרך אותנטיות ובמידה גבוהה יותר של נותר בכתב-יד" <שם, עמ' 196(. הקונבנציות הקלאסיות, מודעים למעמדו של "ריאליזם" סיפורי: לא די שהתעלומה אינה מתבררת <זהות הז'אנר ולמעמדן של הקונבנציות המכוננות "ג'ו ליגור התנצל וביקש שפקד אוחיון הנעדר נותרת לא ידועה>, מוסיף לכך סיון אותו . מחברי בלשים בנוסח הקלאסי ערים ימתין לרגע, עליו לבטל ארוחת צהריים, עמעום כפול ומכופל באשר לזהותו האמיתית לתמורות בספרות המודרנית "הקאנונית", שכבר התבטלה בדיעבד' אבל צריך של המספר: האם הוא מספר פיקטיבי או ומכאן גם הניסיונות לנכס נורמות להסביר' 'אלא אם כן כמו אצל אגתה מנהל יומנים אותנטי? האם על הקורא לממש ספרותיות מודרניות לז'אנר הבלשי' ולא כריסטי אסור לאיש לזוז עד לרגע שבו <לשתף פעולה עם חוקי המשחק הפיקט;בי להסתפק במקוריות העלילה, בגיוון בקשת יתברר האליבי שלו'" <בתיה גור' ''רצח שמכתיב סיון> את הטקסט כפיקציה משנות הטיפוסים ונו'. יחד עם הניסיונות לשינויים בשבת בבוקר", 1988, עמ' 33(, ה 30- העורכת פארודיה על ז'אנר הבלש, ותמורה יש גם רצון לשמור על המסורת אך סיון' לא רק שבחר להציף אובססיבית כפי שמצא את ביטויו בחוברות הבלש של בז'אנר הבלשי הקלאסי מחד' ומאידך את הטקסט שלו באיזכורים פנימיים לספרות שנות ה 30- או כמסמך "אותנטי" של חוקר כותבים רבים אינם רוצים להכיר בכך הבלשית - "שמע נא, שדלוק הולמס, אמר פרטי מא"י המנדטורית ? שעיסוקם הספרותי הוא בנורמות ישנות אלי, בלי אף מלה של הקדמה, או נימוס שדינן נחרץ על ידי הדינמיקה הספרותית ווטסון כבר יש לך? ]•••[ אל תדאג, חייך נ. מכיוון שהטקסט של סיון נוטה לרדת לשוליים. יוני-הדואר שלי עובדות גם בחורף. אבל לרפלקסיביות, משתעשע/מתעכב סיון עם הטקטיקה הספרותית המתפתחת היא לכן: איפה מצאת בלש פרסי בלי עוזר? אין מתן "השם" והזהות לחוקר הפרטי' א~נר "רטוריקה של אפולו גטיקה לקונבנציה במציאות ואין בספרות" <שם, 20(- אלא בן-חורין - תואר המוענק לו על ידי המודעת לקפאונה", לעיתים רצינית בחר למתוח את הקונבנציות של הסיפור המשורר הלאומי' ביאליק, מכוננה של שפת 10. ]א[ 'ב'רעל תוסס" (כריססי> משוחחים ביניהם מפקח המשטרה ואיש הצבא בדימוס, העוסק בפענוח מעשה רצח על פי בקשת ידידו, בעלה של הנרצחת, הנרצח גם הוא במהלך הסיפור. הם מדברים על שקית קסבה של ציאניד שנמצאה מתחת לשולחן במסעדה שבה נרצחו הבעל והאשה. שום טביעת אצבעות לא נמצאה על השקית. מעיר על כך מפקח המשטרה: "בסיפור בלשי ודאי היה הנייר מקופל בצורה מסוימת או עשוי מחומר מיוחד. הייתי רוצה לתת לכל אותם מחברי סיפורים בלשיים כמה שיעורים בעבודה מעשית. הם ילמדו במהירות כמה קשה לגלות עקבות וכמה מעס מבחינים האנשים בכל מקום" (שם, 105-104(, ]ב[ שביט )1974( מעיר כי טכניקה אפולוגסית זו הפכה בסופו של דבר למאניירה שחוקה הנעשית עוד סממן שגור של הקונבנציה הקפואה, אך מנגד מאפשרת חללק מכותביה הזקוקים ללגיטימציה להמשך הכתיבה באותו ז'אנר. 11. אריה סיון (האזרח, והפרסונה המשוררת> המוצא כביכול את המחברות (של החוקר הפרסי , אבנר בן חורין> בימי מלחמת המפרץ' משתמש בתחבולה המוכרת של "רטוריקה של כנות", הווה אומר סך-כל האפקטים הרטוריים המציגים את הסקסס האמנותי כלא-סקסס. הכוונה, בין השאר, לרומן האוטוביוגרפי 1 רומן אפיססולרי ו/ או כל סוג אחר של כתיבה הנושאת אופי תיעודי. המוטיבציה לכתיבת היומנים על ידי בן-חורין (איש משסרה לשעבר, אשר פוסו ממשרתו בשל ביצוע עודף של משימה> קשורה אנאלוגית לכשלרן פתרון התעלומה, ולחוסר היכולת לייצב ודאויות. משפחתו של בן-חורין נמנית אמנם עם התאחדות האיכרים ובן-חורין מזהה עצמו כמקורב ל'אחדות העבודה', אך הדמיה שחש בן- חורין מצד שולחו >.ב( הביאה אותו למשבר אמון אידיאולוגי, כך שאינו יודע למי מהרשימות יתן את ידו בבחירות הקרבות לאסיפת הנבחרים. הסקסס של סיון מציית לשורה של דיכוטומיות: ספרות-חיים / אידיאלוגיה-מציאות / מיתוס-מציאות / פוליטיקה-אהבה. הנרטיב הבלשי אינו אלא פונקציונלי לחידודם של מתחים . ~ 18 גליון ····· 240 הספרות ? החיים? המשורר סיון מוסיף על כך שעשוע פנימי' ארס-פואטי , משלו' באמצעות הבלש החוקר - המספר: "אילו אני מושך בשבט משוררים, הייתי כבר מעלה על הנייר את הנופים האלה. באיזה מקום בתבל תמצא את הצבעים והריחות העזים האלה?" <שם, עמ' 55(, כל זאת על רקע סיפור המסגרת המספר על התרוקנותה של עיר ילדותו של המשורר התל אביבי' בתקווה שתשיב ימיה כקדם, ממש כמו האל ועלם החמודות, אדוניס, העולה על פני האדמה באביב: "בכלל' מכל יצירותיו של המין האנושי' הכי ריאליות, מן הבחינה הקיומית, הן הערים. גם אם תושביהן נוטשים אותן' ואפילו כאשר בתיהן נחרבים כולם, יש להן סיכוי גדול לשוב ולחיות" <שם, עמ' 194(,• מראי מקום אזורנו, ,.ו.ת הורקהיימר, מ. ]1947[. "תעשיית תרבות : נאורות כהונאת ההמונים" בתוך: אסכולת פרנקפורט <מבחר), תל אביב: ספרית פועלים, 1993• זירבאום, אולריך )1968(. "הרומאן הבלשי הכבול מסה בתורת הסוג" <אצל: ב. הושב, מדור סקירת ספרים), הספרות 1, כרך א: שביס, יעקב )1974(. "האפולוגסיקה של קונוונציה מודעת לקפאונה", הספרות 18•19, דצמבר. "הבלש תדהר", לחוברות הבלש הראשונות בא"י <הווה אומר , בעצמו צומת דרכים בין פיקציה למציאות>, אינה מל~רית, שכן סיון לא התכוון לכתוב הומאג' ' לז'אנר הבלשי באשר הוא, אלא גם מעין הארה נוסטלגית לחוברות הבלש של שנות ןך" 30, עובדה זו מתקשרת לרובד סיפורי נוסף ב"אדוניס": נוסטלגיה לתל אביב, כמו גם לא"י המנדטורית בכלל , מעין מסע נוסטלגי של סיון המשורר לעיר ילדותו - "הבלש" אינו אלא אחד מדימוייו 13• כמו א"י המנטדורית בחוברות הבלש של שנות ה 30-, גם א"י של סיון חינה ארץ קוסמופוליטית מבחינה לאומית ואתנית, וחברה רכושנית מבחינה מעמדית כלכלית. א"י - כפי שיוצגה בחוברות הבלש העברי - אינה פרובינציה מזרח-תיכונית שפרסומה בא לה ממפעל ההתיישבות הציוני , אלא מרכז בינלאומי חשוב, לבו של המזרח התיכון וחלק בלתי נפרד ממנו , קשורה קשר הדוק עם הבירות הערביות והערים הגדולות מסביב - דמשק, בירות, אלכסנדריה, קהיר וכר.י העלילה של סיון מתרחשת אמנם רובה ככולה בתל אביב המנדטורית - על רקע ריבוי אתני , משרתים סודניים לצד ארמנים, ערבים וסרג'נטים בריטיים - אך מלאה בחלומות על נופש במרחבי הלבנט המפולש, נטול הגבולות: לבנון , אלכסנדריה ונו.י בכך מצליח הטקסט של סיון להדהד למערך עבר ומכוננו של "בלש", דרך אשנב הצצה מתוחכם, המורכב פנימה אל תוך מרחב האסוציאציות הלשוניות של המשורר הלאומי , מצליח סיון להתחקות בצורה הפרטנית והשקופה ביותר בכמעין "אנטומיה של הענקת השם" אחר קיבועו של המסמן הלשוני , "רגעי האמת" של התהוות וכינון השם הנומינוסי . בשל אופיו "התיעודי" של המסמך זוכה הקורא לראות איך ממש לנגד עיניו המשתהות מתהווה שמו . של "הבלש הפרטי העברי הראשון". הקורא זוכה בהצצת חסד אל עבר הפקתו הראשונית, בלש עברי העולה מקצף גלי הים כוונוס מיתולוגית, בצורת המלה העברית שקמה לתחיה: "בלש" - מעין מיתולוגיזציה של הבלש העברי החורט את שמו "אבנר בן-חורין , בלש וחוקר" , לא רק על דלת ביתו אלא על לוח לבה של הספרות הבלשית העברית לדורותיה 12: "ביאליק הזמינני להילוות אליו עד שפת הים ]."[ סיפרתי לו על משלח-היד שבחרתי לי , ולאחר מחשבה קלה אמר: במקרא יש לנו כינוי הולם למשלח-היד הזה: חוקר , מלה נאה, שיש לה מהלכים בעברית לדורותיה, ואפשר להטותה כפועל , כשם-תואר וכשם- עצם. אבל שמעתי כי לאחרונה נוטים הבריות אל המלה בלש, שאף היא מצויה במקורות, אמנם במשנה, ו גם הרמב"ם השתמש בה ]."[ הלכתי אל עושה-השלר•ים ~ ~1 ~ E Auden, W. H. (1964). "The Guilty Vicarage ", The Dyer's Hand & Other Essays, New Y ork: Random House. Evans, Dylan ( 1996). An lntroductory ברחוב מרכז בעלי-מלאכה והוריתי לו הייצוגים הפנטסטיים של חוברות הבלש לקבוע את שתי המלים גם יחד על גבי ה"לא תקניות'.' בכל מקרה, ההומאג' לבלש השלט" <שם, עמ' 16(, העברי מקפל בתוכו הומאג' מפריט ונוסטלגי - בתיווך המספר האותנטי , בן-חורין i ו London and New Y ork: Routledge ו Dictio iary of Lacania Psychoanalysis לתל אביב של שנות ה 30-, על רחובותיה , איזכורו של דוד תדהר , הבלש הפרטי . הראשון -"]."[ גמרתי אומר כי אנסה היפים המתכנסים לשפת ימה שכולה כמו Lacan, Jacques [l 964]. "0f the Gaze as Object Petit a", The Four Fu11da111ental Concepts of Psycho~Analysis, London : Penguin Books, 1994. Zizek, Slavoj ( 1991 ). Looking Awry, London: MIT Press. אומרת הן לזרך , חול וכחול , כשבצידה "הקזינו הגדול", המעלה ניחוחות קוסמופוליטיים: הכלאה קרנבלית של אגפים קפיטליסטים נהנתניים, לצד אגפים סוציאליסטיים 1אינטרנציונאליים 1 קומוניסטיים - ערב-רב צבעוני של דימויי תל אביב הלקוחים מעולם אינוונטר להמשיך ולעסוק באותו דבר אשר התמחיתי בו , כלומר בחקירות, והנה הוברר לי כי אין אני יודע באיזו מלה אכנה את משלח-ידי החדש. אמרתי להיוועץ בדוד תדהר , אשר הכרתיהו היטב מן המשטרה, אך הוא מתגורר זה שנים אחדות במצרים" <שם, עמ' 15( אך גם מי שנתן את שמו לדמות הפיקטיבית, 12. קאנונית של שנות ה · סיון בחר לכתוב את ההומאג' ל"בלש העברי הראשון" ולספרות הבלש הלא 30- המנדטוריות דרך דימוי הבלש הפרסי. הבלש המקצועי, כחו קר פרסי , · ה Private eye, נמצא בדרך כלל בעימות עם אנשי המשטרה, וכך נוסה להבליט את אוזלת ידה ומסורבלותה כמו גם את חוסר הדמיון שבו הוא לוקה. בניגוד לבלש המשטרתי, פועל הבלש הפרסי לבד ומסתכן לבד, אנסי-תזה לממסד. הבלש הפרסי מצוי במלכוד מהותי מעצם הגדרתו, שכן הוא נפעל בתוך המתח שבין הס:כרה הציבורית לספרה הפרסית, ומכאן גם פוטנציאל חריגותו מהקונפורמיות והמוסרנות של איש המשטרה. 13. ]א[ בבואו לתרץ את ההנאה הלא מבוטלת שאנ ו חשים אל נוכח סרסי הנוסטלגיה - אגב שימושו בפרקטיקה הלאקאניאנית - מעיר סלאבוי ז'יז'ק ) ו Zizek 199( כי, מה שאנו רואים באמת, כשאנו צופים ב- Film Noir, הוא המבט של האחר. אנו מוקסמים על ידי המבט של הצופה "המיתי/נאיבי", זה שעדין יכול לקחת את זה ברצינות, במלים אחרות, "זה ש'מאמין' בעבורנו במקומנו ]."[ יש לנו את האילוזי ה לראות את עצמנו רואים". המבט שלנו 1 על פי ז'יז'ק, הנו "מבט מהצד", מה שגורם לנו לתפוס את אובייקט a בסכמה הלאקאניאנית בדרך מעוותת, מכיוון שמחוץ לעיוות זה, "הוא כשלעצמו" <האובייקט) אינו קיים. "המבט מהצד" > נ ו סטלגיה) מו בחן על ידי ז'יז'ק מ"המבס הישיר/ישו" <פורנוגרפיה): אם נסתכל בדבר "ישר", כלו מר מנקודת מבט מעשית, לא מעורבת, "אובייקטיבית", אין אנו ר ו אים דבר מלבד כתם חסר צורה. אפשר לומר, שדרך המספר האותנטי <בעל היומנים משנת 1931, בן-חורין) מייצר סיון "מנס מהצד" על תל אביב האהובה והנחשקת, אובייקט התשוקה האבוד, מושא כמו גם לקורא, לממש את המציאות, העבר הרחוק, כמניפולציה סנטימנטלית וכך הגעגועים. אלא שסיון בחר ברטוריקה סיפורית כזו <מסמך אותנטי) המאפשרת לו 1 להי ו ת הן מעורבים רגשית והן לשמור על מרחק אירוני הולם/נחוץ. מבט נוסטלגי זה תקף כמובן לגבי "המבט" אל נבכי הז'אנר הבלשי - תל אביב היא רק אחת מדימוייו. ]ב[ אובייקט a, על פי התיאוריה הלאקאניאנית, מסמן את התשוקה אשר אינה באה על סיפוקה בתי ו וך השפה ההופכת את הצורך לתביעה . את התשוקה הלא-מסופקת מחבר לאקאן לא עם אובייקט שיספק אותה, אלא עם אובייקט שגורם אותה ושהוא אובייקט התשוקה )124-126:1996Evans(. 19 . •••••2000 פברואר ~ו ~ו • חוה ברכה קורזקובה ע,קךת ת:~ ס~דנ:וי? לא . , ו~ם ן~~ ~ry, פ;ך? ן;נ~~ מם~ים wy ה t'ת wל; , ~ מףת סדך. ~~ ~~· לי . . ע~~ מדם w נ;ז.ין ל~ת;ב, ל 9 ל;ן ~י~נף ~נ;י~ים, • י;ז,ןך ~בכל ה~~~ם;נ:וי Qךט 1'ר:~ ,ורק ,חק~~ ~ד'ם א; ~חב, Q~ד~ א;נ{י' ה; עיר 1 ~ם ~חי 9 ךליק, את המחנר;ת יכתים. • : -T : --•: ן~סל 1 ץ סלד :ח.ף ע;?.ךת ת:~נ:וד oל ר 1 ח;ת, w ק יroג;ג, Y. קרת ח. · wר ל Q חר ח~ Qיק ~o רי א;ת; ס;ח.ר ~ ~6 ךב~:ך. . לא ה?~י;נ: לי ~אן ~ף ~קץ ~~o/ ר:ר' מל i ת הרףח המגחכ;ת ~קיר 'י~~ל~חל 9 פ;ג. נשמי המיש;רים, נזרם המעיר' ~י ' :ו~ף לא ם~ךנףר ~ס~ד!יר ?~יק לא -~~rיב.יrryל~ף: · ל q~ל ·qך.:ל~ • ם;ק~~ ו~~~ ח 9יו:נך~יr י~~~ ןם,י;ת, ~קך:ה םק~~ה לא ~~לי o ~דרו ל~ע;ת, • וילףסיה הגב;הה, להר ההר עלית ' T T T : T : -T : • ~i?ת~~ ry ךר: ~י בכה גךיr~1 ~ים ~ר 1 עים ט~~~ד ~vgר , 1, ;סרי ry ;ר;ן ~~ . אין וiכלל ימינה א; ,· ~מאלה~נ;יר i~,-:·ם 4; ל~נ:וי 'ק@א~ וiכלל נכלל' ryry ry;n 'b'. רל'. : T ~פ;ת .ה:~~ך ~qר 1 .ןי , זכף~ית, ~~רי q ~ירז.יר ך~לף~י ס~ךר ~עיר 'ן;פ~~~ סעיר ס~רירית. הליכה מדנית פ -: T ' -: f ' ה בכלה עד לסףפר הז;ל -•: --T •._ gq ר;ת לי i? ריצ;ת ס~~יב, ר;~~ף לבכל gq ךים לי ~רחים. רק ~ת;ך ע,ר 1 ~ה ~o ל;ן , זרקף :קידת;ן . • עם מ,ז~ן סרק~ת נ:ודנל' : לא ס g ר לי j,ם~ ל~יד~רדי א; 'י~א:~~ר" . qל o/ ךא ~ל ~ד~י ס~~ר;ם ~לי ח~י~~י • לעמיתי שפיצו ~רי~נףת םי;ם ~י~י אף~ל ל;ר; Q? ת~~;י מףל o/ ע;ן ף~ם~ה ל~.וא, ~ל מ~ vק מ 1n ם, ~ל 9 ~ר סרי ממ;לךת 7 ח.י ם~לףת ם~;;ךת ? ~רי g ר ~~~רים ש 1 ב :~~ךכף ל 9ל; o • ם i?4 ~ית ~g ~ים o/ל ~ חסרה לי העיר' בכי נעיר אמףת ךנ;לדתי' לאמא עצלנית, לאזל מחשב. T '•, : '."'." : 'T : -T • : w רדנ:וי ~ת;ך ן~ח;ת qה'~,יצ 1 ךים, w דעף ~י~י ד~~?אף י~ז.~ , ~~נ:וי ה~;ך~ ~חדים ~ך j?ב 1 ~~יףב םקךת, חסרה לי כי ,· תסנכת • ·: '•: . בכל השב ים הסתבכתי . T - · :--:• · י~~ר~ םי~~~ ת:~~ םק;ךר' מחשב;ת האחים המתים כמח"י ן;הרים :-• • : • •• -• -T : : :-·· ז ~~קט ry י~;ר; ל.יל;ת ~ל.~ים ח wi? דנ:וי ת;ח~~~ ס~חים ם~נ{ים לא ~ש 1 ~י ~קךת. ל;ך~לים ,ג~~ ?ך~ק ם~~רר . l'י~~ םנ:וינ;ק כ~חיד 'ז~ד~~ם םל~ז " זה ם~ o/ ל;ן ~ry ~י~ה ~ו. 9 נ:ויךה: ~~ל~נ:וי ~~דידףת ~ל ח 9 ר סא;~ין' חנ;יר~?נ:וי ל q ש;ב ~י י~~ ם~~ןה ל~ 9,ת~ ~ךסק ~ם~יךה, ;רףת רלת ם~יךה ~ר ח;,דזנ:וי ן~~א ף~,זנ:וי ל~? סעד:ז' ן~ם ם . ~י ~ישףת דל.י ~דר~לין. חנ;י~:ךנ:וי ך~ר ד~~ה לי ן~~נ:וי נ; 9.ת~ ה~;~ לי י;ם סןש י~;ר;~~ ,ש~~ס לא ~ת ~ל ת;מ~~ ס~חים ם~נ{ים ,ה~~~ ~ת wנ:י:ז , ~ף א;~~ ~?נ:וי ~ה 1 ב, ~~Q יןז ר לא את בכל ההשבכל אצליח למס;ך לכניגף, --:• •• --: T ,•• ~רי Q ר ~~~רים ~ry ת;ם י~~ ם;ז' •ג :זי• ~ם רק ~;חיז ~~ליל ~ו{יסת "~נף~ה ~ליש" ~ר ~ל .~לי יף~ל ןה;ליד ה~~,ה~ך~~ ;ןלף םט;רד ~י;ם סר~י םןז . נטפל נכלם, לא יהיף ע;ך מתים נינינף. •• •• • •• : • T "•.: •• -: 20 גליון ····· 240 ~ ;:j השירה הראשונה 1 חוח נוכח קורזקובח בפנים קשה לתאר תופעה חיה "עלי עשב" )1855( יהיה ל"תנ'ך חדש של :קי ~יז ?iJ ~ליר אוהב ;ת ~oת . == באופן אובייקטיו וי' הרי לתאר עידן הדמוקרטיה", ולכן חיקה את סגנון לאחר מכן' החל מהרב סעדיה גאון' רווחה =י = משהר ניתן רק מנחרץ. לכן אני' התרגום האנגלי לתנ"ך מהמאה הי"ז' כלומר השיטה הערבית שהועברה אל העברית. הנמצאת - כך אני מקורה - בתרך התופעה טקסט אשר היה מאורגן ולמרות זאת חופשי הדוגמאות המפורסמות ביותר לשיטה זר הקרויה השירה העברית העכשווית, רוצה מכל סממני השירה האירופאית. עוד לפני נכתבו בספרד הערבית, וביניהן שיריו של לכתוב כאן רק על מה שמעניין אותי באופן כן' באמצע המאה הי"ח, התחיל המשורר יהודה חלדי. אבל השיטה הערבית המבוססת סרבייקטיררי' רעל האנשים שאני רואה הגרמני פרידריך קלופשטוק בניסיונותיו על שוני באורך התנועות חיתה כבר אז כקרובים בנוף הספרותי. לחקות במשקלים סילאבר-טוניים גרמניים מלאכותית בעברית, שכן בעברית אבד מדובר בשני משוררים - רמי סערי ואלון את המשקלים הסילאבר-מטריים האארליים הבידול הסמנטי של התנועות הארוכות ביחס מלצר 1 המעניינים אותי מסיבות שרנות, <משקלים יווניים אשר התפרסמו בעיקר לתנועות הקצרות. לכן לא החזיק מעמד והכרתי אותם בנסיבות שרנות; את אלון בזכות הררציוס שהעביר אותם לרומית, לאורך זמן אף השילוב של המטריקה הערבית מלצר הכרתי בזכות רעותי על השירה, ואת ודווקא בכך ראה את ההישג העיקרי של רהסטררפיקה האירופית שאותר ניסה במאות רמי סערי הכרתי במידה מסוימת למרות חייו.> חב יסיון הצליח, וקלופשטוק החליט הי"ג והי"ד עמנואל הרומי <מחבר הסונטות רעותי אלה. את שירתם אני מעריכה באופן להעז ולחקות שירה מסובכת ערד יותר' את העבריות הראשונות, זמן לא רב לאחר שרנה לחלוטין. הם שני אנשים שונים שירתו של פינדררס. אולם שירתו של שהמשוררים האיטלקיים המציאו את הסונט.> לחלוטין. פינדרוס בימים ההם עדיין לא נחקרה רבי משה חיים לוצאטו <המאה הי"ח> כתב נראה שזה המקום לפתוח ולפרט מה הן ביסודיות, ומשקלו נקלט כמשקל שרירותי. עברית בשיטה האיטלקית בהצלחה רבה. ה"דערת" הללו. לכן אלה שחיקו אותו' החל מקלופשטוק שיטה זר היא שיטה סילאבית הנוטה לכירון על טעמי בשירה הישראלית העכשווית קשה עצמו ועד לגתה הצעיר' התחילו לכתוב יאמבוס סילאבו-מטרי. גם בעקבות לרצאטו לי לדבר' מכירון שקשה לי לקרוא ארתה שירה חופשית. לא הלכו רבים. בקול <כפי שראוי לקרוא שירה> ללא חריקת כפי שאנו רואים, השיר החופשי באירופה במאה העשרים השיטה המקובלת ביותר שיניים קלה. תשאלו למה אני רוגזת כל כך? התפתח מלכתחילה באופן טבעי מהשיר בעברית חיתה זו הסילאבו-טונית שנלמדה מהשירה הרוסית. לא מעט מהמשוררים ו בכן , לדעתי השיר החופשי , אר ה- vers הקלאסי ולמן ראשית היצירה היה קיים libre, הרס את השירה העברית מבפנים לצדו . אפילו עכשיו' על אף השתלטותו העבריים במאה הזאת היו יוצאי רוסיה. הם כמעט על כל הספרויות, למעט הספרות השתמשו בסילאבר-טרניקה, שנשמעה להם וגזל ממנה את קוראיה מנחרץ. קושי זה אינו תקף ל גבי שירה חופשית הרוסית, השירה של ארצות אירופה איננה כשיטה "הנורמלית" היחידה, באופן טבעי. בשפות אחרות. ברוב הספרויות שיר חופשי מדוכאת, קל וחומר לא הרוסה, וזאת בזכות חשוב לציין גם שדווקא שיטה זאת נקלטה הוא רק צררה אחת משלל צוררת הקיום השירה הקלאסית אשר נוכחת באופן מתמיד ביידיש, שחיתה לשונם של משוררים עבריים בתודעתם של דוברי השפות הללו . רבים. הסילאבו-טרניקה הרוסית הניבה ~שירה, צררה אשר התפתחה במהלך טבעי מצורות אחרות. בספרויות אירופאיות בשירה העברית המצב שונה לחלוטין. אף לא פירות רבים בעברית: ביאליק, רחל' התחילו המשקל והחרוז להיעלם בהדרגה. אחת משיטות בניית השיר שבהן השתמשו טשרניחובסקי' שלרנסקי <אותו למען האמת ריבוי יצירות שקולות . ומחורזות למרפת המשוררים העבריים בעבר ב קלטה בשירה אני מעריכה יותר בזכות התרגום המבריק בראשית חיתה ל"יבגני אונייגין">, והמשורר יוצא כלדרוס, התחיל להכביד על המשוררים החדשים העברית המתחדשת. שחי בלנינגרד ומת במחנה עבודה של שנכנסו לספרויות אלו בהיותן קשות לחיקוי' התקבולת התנ"כית. לאחר מכן היו פירטים. ובכך דחף אותם לחפש דרכים חדשות. הנה דוגמה שאני מארד אוהבת, משירו של סטלין' ורגלו לא דרכה על אדמת ארץ הקודש, המשורר העברי הקרוב ביותר ללבי בשירה הצרפתית "השיר המשוחרר" <תרגום יניי' המשורר שחי במאה ה-ז' לערך בארץ במאה העשרים, חיים לבסקי. מילולי למונח "vers libeie"< פשוט ישראל' וכך הוא מתאר את משה שובר אבל בפחות ממאה שנה אי אפשר להגיע התפתח מהשיר הסילאבי הרופף. באנגליה לוחות הברית : לאותו שפע של שירה קלאסית שנכתבה ובגרמניה המקררות ל- free verse ול- ~א iן ~f ~ם ~ליו ו;; 1 בספרויות האירופיות במשך מאות בשנים. freie Rhythmen היו התנ"ך ר~ינןר;ס ףל~~ים .ו~ח i ר ח~ליך ך f~ר 1 זאת ועוד' קוראיה של השירה העברית בכברדם ובעצמם. ררלט ויסמן רצה שספרר דסם ~~ז.וי :דיי ל:דו ~o ת 21 פרבואר 2000""""" המתחדשת לא יכלו להתמסר אך ורק ~ו ~ו למשוררים האהובים עליהם - הם נאבקו על הקמת המדינה, לאחר מכן בנו אותה, וכל אותה עת ב לחמו למענה. לכן לא הספיקו להיווצר - לא מסורת כתיבה ולא מסורת קריאה. ואז באה "השירה החדשה", והכול נגמר עד מהרה. כעת היחידים שעדיין יודעים לכתוב שירה קלאסית הם המתרגמים, וקשה להגזים בהערכת עמלם. דבר נוסף, המסביר , לדעתי , את הפופולריות הפתאומית של השיר החופשי בארץ הוא, כדבריו של מיכאל גספרוב - "הקלות <היחסית, כמובן> לתרגמו: השיר החופשי שאינו קשור לצורות הלאומיות המסורתיות, דורש מחמתוגם רק לדייק במשמעות הטקסט ובבחירת הסגנון הנכון. מסיבה זו , בין היתר , התקבל ברצון רב אצל משוררי הספרויות הקטנות, שליצירותיהם היה סיכוי להתפרסם אך ורק בתרגום". לפני שנתקלתי ברעיון זה אצל חוקר השירה הנודע, חשבתי כי הפניה למערב בכלל ולאמריקה בפרט היא פסיבית בלבד , כלומר באה לידי ביטוי בשאילת צורות שיר שהיו בניכר פרי התפתחות טבעית ואילו כאן הן תוצאה של יבוא שרירותי. אבל ייתכן שהעניין פשוט עוד יותר: חלק מ"המחדשים" דאגו מראש לתר גרם שיריהם. משוררי הדור הקודם, שברובם היו מהגרים-עולים, רצו "לייבא" את תרבותם ואת כשרונם לארץ, הם דקלמו את שיריהם העבריים במבטא רוסי או יידי וכך גם דיברו עם ילדיהם. םהמשוררי "החדשים" שהם כבר ילידי הארץ , םפוני ל"ייצוא" יצירותיהם מערבה. האם םה מעוניינים בהתפתחות השירה העברית, במציאת החופש האמיתי דרך העשרת דרכי ההתבטאות, או בסיכוי להיות םמתורגמי לאנגלית ? זהו עניין למצפונם, אך להקה יכול ואפילו חייב לשפוט .זאת כל עוד השיר החופשי היה קיים ל~דה לש השירה הקלאסית, כל עוד המשורר בשכת אותו היה חייב להשוות בינו לבין םשירי הבנויים לפי כללים קבועים, היו ןעדיי בנמצא קריטריונים להערכתו , והם וסייע לרסן את הגרפומניה. בזכותם מצא הבשיר עניין קהל רחב בהרבה <למשל , שירתו לש המשורר הלנינגרדי המנוח גנאדי ,אלכסייב אשר כתב כמעט רק שירה חופשית והיה אהוב על הכול , כיוון שאיש לא היה ליכו להטיל ספק במיומנ ו תו>. לאחר השהשיר החופשית השתלטה על שדה הקרב, והחל הקריטריונים להישחק, והתירוץ המעושה י"כ ככה בא לי!" התחיל לקבל יותר רויות לגיטימציה. זה כבר אינו תירוץ אלא יכל התקפה! לפיכך לאחר קריאה או השמעה לש יצירה "חופשית /1 <או שמא יש לומר ת"חסר מעצורים") רק מעטים מעזים לומר: ם"השירי האלה גרועים", מעטים עוד יותר יעזו רלומ מה שמתבקש להיאמר : "אלה בכלל אינם שירים". דבר זה יכולים להרשות לעצמם רק אנשים הזוכרים "איך עושים את זה" בעברית או אלה שרכשו השכלה ספרותית סבירה בשפות אחרות. אלון מלצר יתרה מכך: אחרי קריאת "שירים שרירותיים" אחדים, איבד הקהל את הקריטריונים להערכת השירה. כיוון שאותם קריטריונים נעדרו אצל המשוררים עצמם, הפסיקו הקוראים לתת אמון ב"גילדה'' וחדלו להתעניין בשירה בכלל. הלקוח צודק: גדרות הגילדה נפרצו , והמשוררים עצמם כבר אינם נותנים אמון בהיותם גילדה, כלומר איגוד מקצועי שהכניסה אליו מחייבת שנות לימודים והתמחות רבות מאלה של הרופאים. פעם, בערב שירה, שמעתי גברת אחת אומרת משפט מדהים, אשר ביטא לדידי את הבעיה בכל חריפותה: "אי אפשר ללמוד לכתוב שירה, הרי זה אינו מקצוע!" גבירתי , אם זה אינו מקצוע, זוהי גרפומניה. ואם את טוענת שאחמטובה או ביאליק לא היו מקצוענים - אגיד אותך למורה. היום בארץ רק מעטים קוראים שירה. הנאה זו נופלת בחלקם של "החייבים מתוקף תפקידם", כלומר העמיתים והמבקרים. את מה שנכלל בתוכניות הלימוד, חייבים לקרוא גם המרצים וגם התלמידים. שאר הקוראים נראים לי אניני הטעם המזוכיסטי , אשר סבורים כי אם הם סובלים כשהם קוראים שירה - זה דווקא טוב _. ומה היא העיסה הסרוחה, שאיננה כפויה לחוקים כלשהם, הנצרכת כמעט אך ורק על ידי יוצריה ועל פי רוב בזויה בעיני הקהל? סרג שירה חדש? אבל "הכול כבר נמצא בקוראן" - בשירה הקלאסית כבר הומצאו כל הסוגים. אולי אלה הן שתי שירות, שני סוגים שונים של אמנות, ורק שמותיהם זהים? אולי עלינו לקרוא לשיר העברי החופשי "השירה השביח" <הרי שום דרישה של "תקינות פוליטית" לא תכריח אותי לתת לו את המקום הראשון>? בתחילת דברי הובטח סיפור על שני משוררים ישראלים. שניהם שייכים לדעתי ל"שירה הראשונה", האחד יותר מבחינת ה"צורה", והשני - לפחות מבחינת ה"תוכן" <אף על פי שהצורה של רוב שיריו נכבשה על ידי נציגי "השירה השביח">. ובכן , אלון מלצר ורמי סערי . אם חשבתם שכל הנאמר לעיל הוא פרי התנשאות רוסית - טעיתם. ולראיה: תחילת דרכו הספרותית של אלון מלצר • על דבר קיומו נודע לי במקרה. פעם, כשביקרתי אצל המו"ל שלי בנוגע לספר שירי השני , "בקצה הירח" , הושיט לי העורך , המשורר נתן יונתן , תיקיה מסודרת ואמר בחיוך: "הנה עוד אחד כמוך , כותב סונטים, ולא סתם, אלא זרי סונטים". בדקות הספורות שדפדפתי בתיקיה, הספקתי לשים לב לחרוזים המדויקים, למשקל העקבי ולצורת הסונט <אף על פי שה".ךר" לא היה אלא סדרה>. ביקשתי מהעורך את כתובתו של המחבר וכתבתי לו מכתב בו הבעתי את שמחתי על ההפתעה, ציינתי את חשיבות "הניסיון" שלו והעזתי להסביר כיצד בנוי זר סונטים אמיתי <השורה האחרונה של סונט אחד חייבת להיות גם השורה הראשונה של הסונט הבא, ומכלול השורות הראשונות של 14 הסונטים מרכיב את הסונט ה 15-(. אלון מלצר ענה לי די מהר : הכיר תודה על המיידע והציע זר סונטים אמיתי אותו כתב מיד. כך התחילה בינינו ההתכתבות הנמשכת עד עצם היום הזה. זמן קצר לאחר ראשיתה, יצא לאור ספרו הראשון של אלון מלצר : "אי רינה". אלון מלצר חי כישראלי - ואפילו כמשורר ישראלי - חיים חריגים. זה שנים אחדות שאינו הולך למשרד כלשהו אלא מטפל בביתו ובילדיו , ובעיקר עובד , כלומר כותב שירים. מכאן שלמות הצורה <יחד עם עוני כלשהו בתוכן>, ומכאן - עצמאות מדהימה. בזמנו , למד אלון לתואר ראשון בספרות, אך נטש את לימודיו • "לאוניברסיטה יכולה להיות השפעה רעה על בני האדם, בעיקר על המשורר , המשורר שהוא אדם חלש, האוניברסיטה יכולה להשפיע עליו שיתחיל לכתוב לפי הדעות המקובלות" <"עם הגב לעולם", ראיון למקומון הפתח-תקוואי ~מה בפתח', 1997(. ~ל~ת סד;ך ס~~ן ry ק ~ל י;ם ~ל ~דד;נ;ת ~ד t ב, f מ; ן;~ינ; סס ry לס;ת ~ל ~ם סדרו ס'גף:ה, ~ל ;:ז~~ןבףת 9 נכףי n,ז~; ~~r.יrכ~~'i?.' סל.ב, רי n ;ת ~ריסה ד~ף 9 תףם, סצ;ם ~~~~ ~;ת~ ry ך~ל. סדךן 9 ים נ; ry ים ~א i.. ~ש ~ג ל~~ 1 ת;ןה ל~ל! 22 גליון 240 t . ~· · תנועת הד;ב הכפיתית, כלוב השגרה המסתאב, עם רמי סערי יצא לי להתווכח <אפילו בשיר רק ~~/-qל;ם- ~ך . ם נ;~ן · ~י / ~ל-י · ~~ךה ·-~ ~;T ,ה:~?~ "דימוי" 13/1, קיץ 1996(, ועם אלון מ~ךה ~טוש, רק ,תועןt~ ש;~ך לי ע;ן ע;ךקי tסב" . מלצר יצא לי להסכים בנוגע לערך הצורה בהשוואה לערך החופש. בתנאים רגילים ששרן צחייק IJ ו ~ מתוך 11 מלכת הדור המתרחק" לצד ליטוש בלתי רגיל של הצורה, תוכן השירים של אלון מלצר נראה לי לפעמים יבש מדי 1 לפעמים מאולץ כלשהו' ולפעמים נטול יצרים אמיתיים. אמנם אנחנו אנשים שונים מאוד זה מזה, כך שאינני יכולה לשפוט אותו לפי השיטה היחידה שמקובלת להתווכח על כך היה מטופש מצדי: ברור ששום צורה אינה צריכה להגביל את חופש הביטוי' כאשר הדבר נעשה במודע. אולם המצב בשירה העברית העכשווית שונה: הצורה הקרויה "חופשית נכפית על 11 המשוררים הצעירים, הן על ידי האווירה הכללית, הן בגלל היעדר אסכולה ספרותית פעילה. לכן מי שאינו מוגבל בדברים אלו' : עלי ביחס למי שכבר נמצא בתוך השירה אינו רשאי להתעצל: לכתוב במיטבו מבחינת . : מחרוזת צהובת ימים אני י;שב לי וח;רז. ז~ז,~ ~~7~.ח ~~~ lי~~ ~~ס~בב;;, לי זכר;נ;ת. . . . r:P ר~י t ק,ז ף~ ryד ,זת; הראשונה: כלומר לשפוט אותו כמשורר התוכן ו"כמו כולם" מבחינת הצורה - לפחות קרוב. כך אני אוהבת את מנדלשטאם ואיני ממניעים חינוכיים. צהבת ה!למים :..·--ז . א ו הבת את וילקה. אלא שדרכו של אלון מלצר בשירה רק פעמים יחדל אגףדל , התחילה, ואפשר לחכות ולראות במה יזנבו ,~ך;, אל פ-נ;ת~ T בהמשך. ביני לבין רמי סערי הכיר משה זיגגו המנוח. עליו כדאי שאומר כמה מלים. משה זיגגו נודע בעיקר כמבקר ספרות וכמתר גם, ו לצערי הרב, פחות כמשורר. גם אני לא קראתי רבים משיריו' אבל מה שקראתי הפתיע אותי בדייקנות ובעדינות נדירה. אם באנתולוגיה משעממת תמצאו פתאום סונט מעולה, ושמו של המחבר יהיה משה הנעמי' זכרו כי זהו שמו הספרותי של משה זיגגו המנוח . ללא התערבותו של משה אולי לא הייתי מגיעה לשיריו של רמי סערי' שכן אינני קוראת שירה חופשית בעברית. אלא ששיריו אינם "חופשיים" עד הסוף - הם מאורגנים מבחינה קצבית, ובעיקר כל כך עמוסים בתוכן' ואפילו לא בתוכן אלא ביצר <אשר יכול להיות מופנה כלפי ספר או עיר!), שבהחלט אי אפשר לקרוא להם "שיר חופשי סרוח", ואף על פי שלדעתי עדיין מטריד אותו הרעיון כי "בסופו של דבר מנצח החופש" - <ציטוט משירו של רמי סערי>, ו~~~ ~~rיה ~;ך wo ~ט ~ל.ר iJ, י~~ים. ~נ י :~ך;י זבי~ע ~Y. ליי לא ה,_;ך רך ~t2ם~~ ס~~ל ש,ל ~פ;ת ד~ליף. ל~~ ~~דובית ~י~יף qiJ ~י~ה מ~זבי,זגים ~רי o· ת w.wij ה סי;~~ת ו חפוש-ס~ןם ij".יח~~ מתוך "שעות סלוניקי' יולי 11 1988 עומס הציוויליזציה הספרותית מורגש בשיריו היטב. נזכיר כי רמי סערי למד בהונגריה ו בפינלנד' הוא מזרחן במקצועו ומתרגם מכמה שפות, ביניהן למשל' הלשון המלטית. אינני יודעת אם הכול יסכימו איתי' <דעתי עשויה להיות משוחדת מפני דעתו של משה זיגגו> אבל נראה לי שרמי סערי שייך ל"שירה הראשונה", כלומר - פשוט לשירה. רמי סערי גם בעיני השירה העברית לא חייבת להיבנות לפי כללי הסילאבו-טוניקה הרוסית. אולי מתרגמי השירה האיטלקית יצליחו להשתחרר מהעברת "שיר בן אחת-עשרה הברות 11 )endecasillabo( איטלקי על ידי היאמב <המסורת שהתפתחה ברוסיה ונקלטה בארץ בעקבות תרגומי לאה גולדברג לשירה האיטלקית>, וכך :iio ף את ההנדקסילאבים העבריים של ר' משה חיים לוצאטו • כותבת שורות אלה מנסה בספרה האחרון לחקות באמצעות השפה העברית את המשקלים האאוליים, כפי שעשה קלופשטוק בגרמנית. לפני כעשר שנים יצא לאור ספרו של אברהם בן-אביב ''ניצת הדובדבן" אשר כלל שירי הייקו עבריים מקוריים. מה שחשוב באמת אינו רק הטיב, אלא קיום כללי בניית השיר והקריטריונים להערכת השירה. שאם לא כן' אלח ש"ככח בא להם", אלח ש"ככח רואים את זה" <ומי יבדוק?> ינצחו' ו "ישחררו את חשפה מהפועל" <יוסף בר ורסקי' 'נאום על החלב הנשפך'> באופן סופי. • "חל~~ ,_ מחוזת ח!לףכי תפלה. T • : ••• :• :- בתום מניין הזיקות סי ~סל.ק · סח~ר ~ת סח~ר-~ת. הףא מפעיל תרחישים ~~ד~~ .אל~' -:.. הףא ם.ל~~ ,םיךיקחיr ~וב~ה ·~Qדלנ~ת 7ן~~~ ס~ק;ת. הףא ~ינ; ~ש;ךר . ח.לנ;ן · ח.לנ;ן-ח;~ק פר:פףס י;ליד פר:פףס מגנו , ן;';ד ~~:T Q ליף י;ן .י, : ס:פל ~~1 ר;ן: האל;הי , • •:: T ס-זיישף~ה, ך~ם ס~~ר;ן החמר-חי מףדע T -•: אל החומר-מת. ן;ר~~ ע;~י לס;כ~י~ הףא דק ~~חיל .~י~~ס~ הףא ~ינ; י~~;פ • פברואר 2000 23 ~ ~ יןןכו 5 1 יושב נטבע ושל אירח תצ;רי כרת ישורון הקציע וליטש את - שיריו עד שהדם זב מהם: זאת, 'li בניגוד לחספוס ולחוסר ההיקצוע של 'חומרי-הגלם' שלהם, אשר פרצו ממעמקי המכרה של התת-מודע שלו' גושים גסים, בסטיכיות, באימפולסיביות, באלימות. והוא עיבד אותם בקפדנות ובנוקדנות באמצעות כלים חושיים ואסתטיים מושחזים היטב, עד אחרון הרגע, עד שעת האפס <זאת, למגינת לבם ולזעמם של פועלי הדפוס, שבשנותיו האחרונות למדו לחבב את השגעונות שלו> עד שנדמה היה לו כי הצליח להדביר ולביית את החומרים האלה לצרכיו מבלי לאבד את תכונת הראשוניות שלהם. רק אז הניבו השירים תמצית של יופי רוחני מדהים בייחודו . כפי שהקציע וליטש את שיריו כך הקציע וליטש את גופו כשהתכונן לצאת אל הרחוב התל-אביבי' אל הבמה הספרותית, אל 'העולם.' בשנות השלושים, למשל' כשהתגורר ביחד עם חברו פנחס לרו באותה דירה ברחוב החשמונאים בתל-אביב - אבות ופסיה בחדר אחד' לרו ואחותו ובתה הקטנה בחדר השני ודייר-משנה בחדר השלישי' חיתה המקלחת תפושה תמיד על- ידי אבות <אז יחיאל פולמוסו> ומבעד לדלת הפתוחה-למחצה ראו אותו הדיירים תופח על לחייו לרענן את הפנים, מבריש את השיער שיהיה גבוה ויחזיק: וההתגלחות- למשעי המפורסמת שלו' כשחתער חותך כמעט בבשר החי ומשאיר רק שפיצי-פאות - כמו איזה דברי מהשלכטה הפולנית. וכפי שטיפח את גופו והתגנדר בו' כך התגנדר , והתגדר' בשיריו. בעקירת הווי"ם, למשל, יש יותר מאשר המניע הפסיכולוגי של 'כרת' ו'סירוס.י באקס הזה יש גם מומנט פרובוקטיבי . ובתחביר היירי שהכניס לשיריו יש איזו רעננות אסתטית, מלבד הצורך שלו להמשיך לדבר קרסניססאווית בתל-אביב. אבל ההשתעשעות שלו אף פעם איננה הצטעצעות והגנדרנות שלו איננה אקסיביציוניססית גרידא. היא הכרזה. STA TEMENT קיומי שהוא מחוץ לכל אופנה. התרסה שהיא לחלוטין עצמית וייחודית: אני כזה ואני שונה, ולא זו בלבד שיש מקום בעולם לאחד כמוני' אלא שאנשים כמוני הם הערך המוסף של החברה והיא לא יכולה בלעדיהם. אבות לא היה סתם שונה. הוא היה מין אקסמפלר נדיר כזה, הוא ושירתו' זר-ומוזר' יחיד-ומיוחד ומקורי עד כדי כך' שלמרות -רiדבועה שאהב אנשים ואנשים אהבו אותו <לא כולם, הוא לא היה אדם האהוב על כולם> - לא היו יכולים להיות לו חברים. הוא היה יותר מדי אאוססיידר בשביל חברים. הבעות השמחה או הצער שלו כלפי אנשים שאהב, 'חבריו', שהתבטאו למשל, בשאגות צחוק או בכי לא מרוסן' היו מר גזמים ולא תמיד מובנים ולפיכך מרתיעים. אבות לא היה אדם כריזמטי' כאלתר מן' למשל. ומה שריתק אליו אנשים לא היה הקסם האישי שלו' אלא האוטנטיות שלו' הגזעיות שלו' המקוריות המדהימה שלו' האקסצנטריות והאקסטרוו גאנטיות שלו במובן היצירתי של המושגים האלה. אבות לא היה 'יפה-נפש.י הוא היה ההיפך מייפה-נפש.י זאת, למרות העובדה שהיה איססניס מופלג. הוא עשה מעשים 'טיפשיים', לא 'מכובדים', עד כדי התבזות. ואני רואה בזה מאבק נואש ואלים עם עצמו' על זיקה נוצרית מילדות מוקדמת, שהתגלגלה בסוף ימיו לשיריו על ישו • היה אוסף מן הרחוב כל מיני גרוטאות מומיות שלאיש אין חפץ בהן: היה מסוגל ליטול מן הגדר כיכר לחם יבש שהיה מיועד לקבצן' לשאת אותו כל הדרך עד שפת הים ולהשליך אותו לגלים <מעין "תשליך" פרסי כזה>. דיבר 'שטויות , <כל מה שעלה באותו הר גע על דעתו' ללא שום בקרה עצמית : בלי שום התחשבות: דברים פוגעים וחסרי- שחר' לפעמים, שאחר-כך התחרט והצטער עליהם>: התחבר עם אנשים 'סתם': לא אנשים 'פשוטים', זו מלה יפה מדי. לא כאלה שפיהם מפיק מר גלידת פולקלוריסטיות ושאמנים אוהבים 'לגלות' אותם: סתם אנשים: כאלה שפגש על הספסלים בכיכר דיזנגוף ובשדרות רוטשילד' וניהל אי ri ם שיחות ארוכות ומתמשכות שלא על-מנת להפיק מהם 'חומר' ספרותי . האם מפני שזיהה בהם חלקים גולמיים של עצמו' בחריגים, באנשים הנידחים שבשולי החברה? בקבצנים, במשוגעים למיניהם, ב'מפגרים', בפסיכופסים, באותם בדווים של שנות השלושים שהתרבות המערבית עוד לא עשתה בהם שמות - בכל אלה גילה, אולי , חלקים פרמיסיביים , סטיכיים , בלתי מעוצבים, שלו עצמו , כפי שגילה תכונות של עצמו בסוס, בעייר-הפרא, בבולעץ. תכונות פראיות, עיקשיות, חסרות-גמישות יצריות: ובכל אלה - וזאת חשוב לזכור גילה את היסוד האצילי שבהם, כפי שגילה את היסוד הנאצל במלים המגומגמות שהאנשים ה'סתמיים' מוציאים מן הפה, בחספוס ובעילגות שלהם. כן , כל אלה נכנסו אחר-כך לשיריו' אבל לא כעיטור' לא כאורנמנט אקזוטי' אלא כמהויות שהיוו חלק אינטגרלי מן האוצר האסוסיאטיבי שלו' זה שבא לידי ביטוי בפרץ של דיבור שירי <כל דיבור שלו היה דיבור-שירי: לא היה הבדל בין דיבורו עם המכולניק או עם הקצב או עם אשה שחיזר אחריה ובין דיבורו השירי>. פרק מאלף בחייו של אבות הוא יחסיו עם הערבים. מצד אחד הוא יכול היה להתפ'על מהמשפט שאמרה אסתר דאב לפני מותה "שנאתי את המזרח" ולהוסיף בהנאה "כן' המזרח מסריח" - ואמנם, כשבא לארץ מפולין ועבר בדרכו ברינה, גולת הכותרת של תרבות אירופית מלכותית שעוררה בו חלומות רדומים על יופי ועל גדולה - הרי הפגישה הראשונה שלו עם נוף הארץ' עם אקלימה ועם תושביה, לא חיתה פגישה ~ל היקסמות. להיפר , הפער בין מה שראה בחזיונותיו ובדמיונו - ובגלויות ובסיפורים 24 גליון ····· 240 1 .,. ר מארץ-ישראל - ובין המציאות הדלה אבות גם את צד החסד של היהדות, החום, והמנוולת שנתקל בה כאן: השמש האחווה, ההרגשה של משפחה אחת. המשך המסנוורת, הברחש, הצבר הקוצני, אחד מקרסניסטאו ונסכיזש, אל תל-אביב, רחוב ברדיצ'בסקי. זה הרצף שבנשמה, ואבות היה אדם נר גש. מסופר שכשעלה לתורה בבית הכנסת, לא היה מסוגל לומר את הברכה שלאחר קריאת פרשת השבוע, כי קולו נחנק מדמעות. כך יש שירים שלו שהם כמו תפילה, וכשקוראים אותם אפשר לפעמים להיחנק מדמעות. את הביוגרפיה של אבות ישורון כתבתי עוד בחייו של המשורר' והוא, וכן אשתו פסיה, שגם היא חיתה עדיין בחיים, שיתפו עמי פעולה לאורך כל הדרך • היה בזה, כמובן' יתרון עצום ל גבי' כי חיתה לי עדות ממקור ראשון <אף כי גם עדות כזאת צורכת לפעמים בדיקה>, אך עם זאת נמצאתי בסכנה של התחשבות-יתר באבות ובפסיה, וזו עלולה חיתה לסלף את התמונה של אישיותו . חשבתי שאולי נחוצה לי פרספקטיבה, כזו שחיתה נחוצה גם למשורר עצמו כשכתב על בני משפחתו ועל עיירתו. רק אחרי שהספיק לעכל ו'לעבד' את אבלו על הישמדם, רק אז יכול היה להרשות לעצמו להתעמת עם געגועיו אליהם ועם האשמה שכרססה בו כלפיהם. והנה, אחרי מותו של המשורר' כשהשתחררתי מהשפעת נוכחותו עלי' גיליתי' שבעצם אבות שידר לי חירות מלאה בכתיבתי. כפי שלו עצמו חיתה חירות מלאה בשירתו, כך ציפה שלביוגרף שלו תהיה חירות מלאה בציור דמותו • וכמו שמעשה אמנות גדול אינו מתפענח לחלוטין לעולם, כך גם דמותו של אדם. אינה מתפענחת לחלוטין - לעולם. • אלישבע גל ל 1 י~;ז~ קיר םו:זt:ז לב~.שי ח;ל ואפור! :--.. : ו~~~ ע,ט 1. :י ל~ז ~ז:tן~ת קךש. אל 1 לא ארזים • . ז-: . ם~ן~~ ס:ים .ם;~נ~ אל ערביי ישראל עוד מתקופת מלחמת השחרור - ושעליה שילם בזמנו בנידוי' בהחרמה ובהלעגה בשנות החמישים המוקדמות בעקבות פרסום שיריו ה'פוליטיים' "פסח על כוכים", "הונא מחטטת" ו "רוח בארבה" - ותהליך זה של התפכחות נמשך אצלו עד המקרה הטוגי והטראומטי מבחינתו - של רצח ילדי מעלות שאירע ב 15- במאי 1974• אבות היה איש של ריטואלים, מנהגים קבועים שחיתה להם משמעת מיסטית לגביו. הדבקות שלו בריטואלים היהודיים של בית- הכנסת, חיתה לו בבחינת כפרה על פניית העורף שלו לעיירה היהודית בשנותיו הראשונות בארץ. אך בבית-הכנסת חיפש ארזים ואם נגיד אר 1 ר T • -• : ~ר 1 ר ~ר 1 ר ~ר 1 ר ~ח~ך ~ry ~יס ~לרה ~~לרה ~Q ~ר ryw ~יא ם:~~ ~ד ם:~ ץ~~ תי~~~ עדסדת :ו~ם ~?די~ ארזים ער~פים שלי' ,ילדים ז-: ••:••:T• -: האספסוף הערבי הקבצני והקולני' והחלוץ היחפן שניחוח העיירה היהודית עוד לא פג ממנו - הפער הזה גרם לו למשבר קשה: והנה, ראה זה פלא: חמש שנים מאוחר יותר גילה לעצמו את קסם המזרח כשנפגש עם הווי החיים של הכדורי ושל הפלח הערבי' וחי ביניהם, ועבד איתם בפרדסים ושמר איתם בכרמים. הוא נכבש כולו לשורשיות ול'גזעיות' של הערבי - לא העירוני' אלא זה העובד את האדמה, או זה הנודד במרחבי המדבר עם גמלו ועם אוהלו ועם החמולה שלו . הקליטה שלו את נוף הארץ ואת טבעה היתה באמצעות האדם והחי המהלכים בהם, שהזכירו לו את אבות-אבותיו . התפעלותו מהיסוד האצילי של הפלח ומהכדורי גרמה להתפעמותו מיופיה של הארץ. ואמנם, צירוף המלים והצלילים בספרונו הראשון "על חכמות דרכים" דומה כי הוא מכיל בקרבו את כל הנוף המזרחי כולו - טבע ואדם - על כל גווני-גווניו וניחוחיו. בקיץ 1954 החלה פרשה של ידידות הדוקה בין משפחת ישורון לבין משפחת דעאס מהכפר דיינה שליד נצרת. הידידות בין המשפחות נמשכה עד מלחמת ששת הימים ואז נקטעה בפתאומיות וללא כל הסברים על-ידי המשפחה הערבית. קשה ממש להעריך את המאמץ הנפשי והפיסי ואת ההשקעה בזמן שהשקיע אבות ללא לאות במשפחת דעאס: מאמץ שהיה לחלוטין בניגוד לטבעו למזגו . השתדל אצל מוסדות החינוך שיקבלו משרות כמורים' או שיעבירום לבית-ספר קרוב יותר למקום מגוריהם, או שישלמו לאב את קצבת הפנסיה המגיעה לו עוד לפני גיל הפרישה וכר' ונו'. הוא התרוצץ לשם כך בין יפו לירושלים, כתב למשפחה מכתבים םיכtרופמ על הישגיו בקידום ענייניהם <וכתיבת מכתבים עלתה לו במאמץ רב מאוד> קיבל וכיבד את בני המשפחה בביתו והתארח פעמים רבות בכפרם: השתתף בשמחותיהם המשפחתיות וזכר תמיד לשלוח להם ברכות לחגיהם. דומה שאת כל רגש האשמה שהיה לו כלפי בני משפחתו שניספר בשואה - על שמיעט כל-כך לכתוב אליהם למרות תחנוניהם: על שלא עשה די מאמץ להעלות את אחיו ארצה למרות בקשות יחם והפצרותיהם החוזרות-ונשנות במכתביהם אליו <והלא הוא היה אז יחפן' איך יכול היה להביאם? והרי לא יכול היה לחזות את השואה!) - את כל אשמתו כלפיהם הערה בהשקעה הכבירה שהשקיע בבני המשפחה הערבית. ולבסוף קיבל מהם -סנוקרת ? אצבע משולשת? האכזבה העמוקה שחיתה לו מהקשר עם משפחת דעאס, דומה שתרמה יתר מכל להתפכחותו מן האופוריה שליוותה את יחסו 25 פבוראר 2000 ~ו דמצ ,זד עמזסיו;,ת +-lllllllllllllllllllllllllllllllf : קהצד טהמוחל אהו .עיוור אל ןמעניי ואות המ חמונ לע ,הכף םשלו םע ,סוריה םשלו םע ,הפלסטינים םשלו םע םהעול יהערב כו ' ול , הצמיח ,כלכלית הרווח .ושגשוג אל ןמעניי ואות המ החית ,המטרה דע הכמ ההי זע ןרצו יהשינו םשפיע תבלבבו לש תמאו ,אלפים אל ןמעניי ואות השעת לעלו להכו תלרד .לטמיון קהצד טהמוחל אהו עיוור • אהו בכות חבדו יכ ש"חופ יהכיסו אהו ךער ייחס ןבי רשא ,ערכים" ךא אל שח יכ ךער ד~~ח ובעיני אהו ,מוחלט .הצדק שהחש ןשהו יעבריינ ןיסתנ תלמערכ ,הבחירות שחש אשל אמצ ול ןסימוכי , וכדברי , רגב ואצל לע לכ שחשאחר , ןכגו שהחש תלהגבל שחופ יהביטו , שולב םממדי םמפלצתיי .ממש רמתבר לשבש שחש ,זה לכ ימ לשפע דנג ונתניה ןולמע ,ברק לפע ןבאופ אל חוקי . 'כך למשל , םג תעמות ם"סטודנטי םרוצי "שינוי םשסיסמת החית ק"ר אל ,נתניהו" הפעל אשל .נח.רק אכן , שחופ יכיסו ייחס דמאו דמאו , ישמיס ב עם ימ ושבחר תלשב תבבי אול תלעשו .מאום קהצד טהמוחל זהכרי לע ת"הפרד ןהו "משלסרן - ההפרד תמוחלט תהקיימ קר ובעולמ טהמוחל - לובכ ,זאת ,נודה ההכרז היפ הכסיסמ וכעיקרון • לאב לע האיז ""הון קבדיו ?מדובר המ ?גודלו המ ?שיעורו חמהדו רמתבר יכ רמדוב ךבס לה~ו הבחמישה-שיש ןמיליו חש" תתרומ רהמיליונ ובוטנ , ושהתחלק ןבי תהעמותו ,השונות םסכו להבט םבשישי תלעומ תעשרו םהמיליוני ושהוצא ןכדי ילפ קחו ןמימו .המפלגות חהדו ריוצ תא םהרוש יכ ןמניי תעמותו הוכמ תעשרו ,אנשים לשע םשמותיה אהו רחוז , אול יאלפ םמתנדבי ,נלהבים םה עשהכרי תא תהבחירו תלסוכ .ברק להב !הבלים ' קהצד טהמוחל ושאינ במתחש םבאנשי תהשיפוטי תמסוגל סלתפו וא ןלהבי , ןולכ םלעול תתפיס תהמציאו השל התהי הלוק רבחס ו<ז ההלאקונ .האמיתית> לבכ המקר ילהרגשת הנעש ןכא ששימו תבאמו המיד אל ,הולמות וכאיל וניס קלהסי ןמ ההטיפ לע ,הים ןומכא ההתחוש םשנגר לעוו ולמשה לגדו ההרב ריות המז ףהמשתק .בדוח ה<תחוש הדומ החית יל תבע סמשפ הההדח לש אהנשי .קלינסון> םהדברי ןשלהל םה תמקצ תהמחשבו תוהתגובו חברו וז לע עהזעזו אשהו קר בתחילתו • הייעש קהצד בוייחר םהעול קהצד טהמוחל אהו רעיוו י<בלת קצוד ראומ טהשופ םחיי ןכה , ןלקסיקו תלתרבו תיהודי תב .זמננו> אהו רחס תשיקול-דע רוחס -חוש .מידה ןדי הפרוט ובעיני ןכדי ,מאה הקל .כחמורה קהצד טהמוחל :אומר בייקו ןהדי תא ההר . הייעש קהצד בוייחר .העולם קהצד טהמוחל אהו עיוור • אהו עתוב ן"עי תתח ןעי , שנפ תתח "נפש , םאול רכב לחז" ופסק י<כד ולהציל ימיד <עצמו יכ ופירוש ,מוספים ,ספרים םאררעי לנופ להצ חדו רהמבק לדעתי , המהרב ,בחינות אהו חדו .טרגי ותוצאותי תחורגו ההרב רמעב .לעילותיו תהעמותו ןבה קעס והי תזניחו ןלנצחו .ברק אהו לעלו עלקטו ךמהל יהיסטור השמהרב תבחינו אל ההי היפ קוצוד ממנו . אהו לעלו ללסכ םהישגי םמדיניי .חשובים אהו לעלו ללהטי םאש אנור לע םאנשי םישרי ,וטובים ושהתכוונ ךא ,לטוב קולהעני תא ןהניצחו םלגרועי םמה .בהרבה אהו יטראג םג רעבו ימ אשהוצי ואות תמתח וידי ןמכיוו ישאול אל החית ול הבריר אול ההי ליכו בלהתחש לבכ רהנאמ .לעיל יאנ עיוד ששי םסבורי שששור עהר ץנעו תבשיט תהבחירו הלראשות-הממשל שושי רלחזו הלשיט תהמפלגתי .הקודמת ןייתכ םשה .צודקים יבעיני חהדו יטראג ןבאופ ימהות ריות , ןבאופ רשמתא תזא .ת.ס טאליו תבשורו תהידועו ך<מתו ם'האנשי (החלולים' :הבאות ממון • תחוק ההתור אהי ןמ םהשמי לאב הפירוש יביד יבנ .אדם ת"וחיי "בה רנאמ ,עליה ת"תור םחיי אהי םלמחזיקי .בה" קהצד טהמוחל אהו רעיוו רוחמו סבר • אהו ףמעדי תא שהפירו ,לחומרא לע לכ שפירו .לקולא ןלכ הדח רהמבק הפסיק תמוקדמ )1997( לש רעוז רבכי ץליוע המשפטי , רשסב יכ שי ""חסר ,בחקיקה ו םג ההודע תנוספ חברו וז רכעבו השנ )1998( השאמר יכ לבכ המקר ןתינת האזהר ,למועמדים ףוהעדי תא ההפסיק תהמאוחר הוהמחמיר לש תעוזר ץהיוע יהמשפט )1999( השניתנ רלאח תהבחירו קופס אשל החית ""לאקרנה ןואי םמקו תליהנו ןמ .הספק קהצד טהמוחל אהו עיוור . אהו אל הרוא ימ םה ימגיש תא ההתלונ י(ח"כ <הליכוד אהו Between the idea And the reality Between the motion And the act Falls the Shadow For Thine is the Kingdom Between the conception And the creation Between the emotion And the response Falls the Shadow Life is very long תא ""הצל ,הזה להנופ ןבי ההאידיא אל לשוא המ ?מניעיהם םוהא ובא םבידיי תובנסיבו ואינ רב .קיום שהמדר רמספ כי ,למציאות ןבי ההתנוע ,לפעולה ןבי ההמחשב תנקיו ? יהר רברו לבעלי לשכ םרצונ אהו ילפנ אשבר שהקדו ךברו אהו תא העולם, ,לבריאה ןבי הההרגש ,לתגובה הבקצר ןבי ללסכ תא תהתוצאו ףולסל תא ןרצו הבוחר • ההי אבור תעולמו .ומחריגם התחיל ניסה ההמתהוו ןלבי ,ההוויה ןאי תהביקור ןגליו 240 26 אז נתקיים. וגם לאחר מכן מתמקח האדם עם מאוד לחיות ולפעול עם "הכתם המוסרי" 1 להעמידם על הדין הקשה, אבל הם לא עמדו' היא להתפטר . זאת לאו דווקא בשל 'אשמתו לכן המתיק אותו במידת החסד והרחמים ורק אלא בשל יושרו ומוסריותו' אשר תקשה ועלי 'י'= ר בורא עולם על הצדק המוחלט האלוהי . "התספה צדיק עם רשע?" מוכיח אברהם את אלוהים בעניין סדום ומאלץ אותו לסגת מכוונתו הראשונית להרוס את העיר. והאגדה מוסיפה: "לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא על לפנים משורת הדין". אבל במקרה שלפנינו הולכים לעקור תקווה גדולה רק בגלל כמה מעשים שוליים שאי- חוקיותם טרם הובררה. מאמין ביושר וביושרה אני מאמין בכל לב ביושר וביושרה <אינטגריטי> המוסרית של ברק. הרי את כל ההבדל בפרשה בין סוב לרע, בין הגון למגונה, בין צדיק לחוטא, עושה ההגדרה או הפרשנות המשפטית לחוק, כלומר היכן עובר הקו בין זה לזה. והרי' ופעמיים, כאמור' ניתנה הודעה מלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ממנה ניתן היה להסיק כי הקו עובר במקום שמותיר את ברק ואנשיו על קרקע חוקית מוצקה. ההגדרה היא שקובעת, למשל' מתי הרג בני אדם מותר <חיילי אוייב במלחמה> ומתי הוא אסור <לאחר שנלקחו בשבי.> לפעמים הגבול בין שני המצבים הללו עמום. חייל אויב שמרים את ידיו מתוך כוונה להיכנע, אך מסתיר נשק בשרוולו' האם נהרג כדין או שמא נרצח? גם ההבדל בין מעשה גבורה למעשה בגידה, בין אות ניצחון לאות קלון' תלוי לפעמים כולו בשאלה היכן יעביר הבודק את הקו . הביטחון שיש לאנשים ישרים, ואני מאמין' שברק וכל אלה שהקיפוהו הם כאלה, נובע לא רק מאמונתם בחשיבות המעשה שהם עושים ובצדקתו • אלא גם מחוקיותו ומוסריותו . ובאמת, כשמסע הבחירות יצא לדרך' וכשהוקמו העמותות לסייע לו <היום מתברר שתרומתן חיתה זניחה וייתכן שלא היה בהן כלל צורך> כולם היו חדורים אמונה, כי זהו מעשה נכון' מוסרי' צודק וכאמור גם חוקי . עתה בא המבקר' ו בהנף יד שמט את הקרקע הבטוחה מתחת לד גליהם על ידי ששינה בדיעבד את הפרשנות לחוק. וכמו במשחק הילדים הידוע "ים/ יבשה" לכד אותם במים הקרים של ההגדרה. האם זה עושה אותם לפתע לעבריינים? הנאום שברק לא נשא בעניין זה אני מקבל את מה שכתב דן מרגלית במאמרו 'הנאום שברק לא נשא' <הארץ 31.1.2000( ושלדבריו צריך היה לשאת, ושבוודאי היה מתקבל בהבנה. אגב הוא לא איחר עדיין את השעה והנאמר בו אליערז גולזנרג טוב לכל עת בעתיד. בנאום זה, לדברי מרגלית, היה עליו לומר בערך כך: אני נושא באחריות מיניסטריאלית למעשי עוזרי הקרובים." אינני מצטדק אלא מסביר: בבחירות 1996 נחשפה פעילותה של חב"ד שיצאה בסיסמה "בתניהן סוב ליהודים". ח"כ איתן כבל מהעבודה קבל על הפרת חוק. היועץ המשפטי לממשלה דחה ביוני 1997 את קובלנתו." במרס 1998 חזר עוזר היועץ המשפטי על קביעתו כי יש קושי פרשני בשאלה אם נעברה עבירה על חוק מימון המפלגות בפרשה. בשני המקרים ציינה ההודעה כי "תינתן אזהרה מתאימה למועמדים באמצעות ועדת הבחירות המרכזית". אזהרה כזאת לא ניתנה, ולא הוזהרתי מעולם." אגב, הח"כים יוסי שריד ואמנון רובינשסיין ממרצ ניסו לתקן בשעתו את חוק הבחירות לכנסת באופן שיחול גם על המועמד לראשות-הממשלה, אך יוזמתם הוכשלה על ידי הליכוד." בסך הכול פעלנו כמו הליכוד לפנינו' רק ביתר הצלחה. עשינו עבודה בעייתית אך חוקית, כדי להחליף את הממשלה הקודמת, שהיא היוזמת של שיטת העמותות. אני מודה שהבעייתיות נותרה בעינה, אבל קביעת היועץ המשפטי בעניין עמותת חב"ד מגינה על עוזרי." ברמה העקרונית הפרדת הון משלסרן תתרחש כאשר ייכון בעולם שלסרן של פילוסופים." בפועל החוקים המגבילים כופים על מועמדים רבים במשטרים דמוקרטיים כמו קלינסון' אל גור' קוהל ואחרים, לגייס כסף למערכת הבחירות שלהם, לא לכיסם." ייתכן שהפתרון הוא בהתרת קבלת תרומות בתנאי שקיפות מלאה. עמדה זו היא שצריכה לעמוד למשפט הציבור • כוחה הנורא של אשמה קטנה אפשרות אחרת, כמובן' הפתוחה לפני ברק, שהודבק לו. <ואולי היא תתברר בעתיד גם המוצא היחיד מהפלונטר>. א.ב. יהושע בספרו "כוחה הנורא של אשמה קטנה" על ההיבט המוסרי בספרות, אותו הוא מבקש לשוב ולהציב במרכז הדיון הספרותי' מיטיב להדגים זאת במסה בשם זה על שמה קרוי גם הספר כולו' והעוסקת בניתוח הרומן הקצר של דוסטויבסקי 'ד 1 בעל הנצחי", לא אפרט כאן את כל סיפור המעשה, אלא אסתפק בתובנות שמפיק מהן יהושע. העיקרון המדריך את סיפור 'הבעל הנצחי', אומר יהושע, הוא חוסר הפרופורציה הגלוי והבוטה בין חומרת האשמה המוסרית לבין האפקט הר גשי והמוסרי שהיא מעוררת. כלומר יש עוולות שעל פי כל קנה מידה מוסרי לא תחשבנה חמורות ואולי אפילו תיראבה קלות ערך' וזאת לא רק ביחס לחטאים הרבה יותר חמורים, אלא גם משום שמעשים אלה מנומקים סוציולוגית ופסיכולוגית באופן שמסביר' ואולי גם מצדיק את היווצרותם. ואף-על-פי-כן המעשים הללו מעוררים תגובה כה נזעמת והוסבית מבחינה מעשית. יהושע אומר כי גדולתו של דוסטויבסקי היא לא רק בהצלחתו לתאר ולהסביר את תגובתו חסרת הפרופורציות והאלימה של מי שמגדיר עצמו נפגע וקורכן' הבעל הנבגד פאודל פאוולוביטש <הח"כים לימור ליבנת ומיכאל איתן בנמשל שלנו?) אלא גם בשל כשרונו להראות את המרקם ' הפסיכולוגי של הצד הפוגע, המאהב הרווק וולצ'יאנינוב <אהוד ברק, מקורביו' או ישראל אחת כולה בנמשל אפשרי זה?) שמשתף פעולה עם הנעלב ומארגן עצמו להיות אשם כלפי פאודל פאוולוביסש, באופן מסוכן אף כאשר זה מנסה לרצוח אותו • <לצורך ההסבר נוסיף: וולצ'יאנינוב הוזמן על ידי פאוולוביטש לחזר אחרי אשתו' אשה שחיתה זקוקה דרך קבע למאהבים שסופקו לה על ידי "הבעל הנצחי", כשסולק על ידה לבסוף וולצ'יאנינוב לא ידע כלל כי היא הרה לו • רק הבת ליזה, שנולדה מאוחר יותר' עוררה את חמתו של פאוולוביסש שגם גרם לבסוף למותה. משנודע לוולצ'יאנינוב על קיומה של הילדה, בתעוררה תחושת האשם שלו כלפי פאוולוביסש, למרות, שכאמור' לא ממש חטא כלפיו>. את תחושת האשם המוסרית הזאת של וולצ'יאנינוב מתאר יהושע במלים הבאות: "למרות שוולצ'יאנינוב ניהל פרשת אהבים םע אשה שכל כולה נואפת, המחליפה מאהבים בזה אחר זה: אשה שהסתירה ממנו את הריונה ושילחה אותו מביתה ללא הסבר: אשה שבעלה זקוק למאהבים וממש דאג לקיומם בביתו - למרות כל זאת, תחושת 27 פברואר 2000 ההאשמ ושל ןעדיי .חזקה םא והי םשוקלי תא וייצא ולהגנת ,הגורפת אול ויתנער רלאלת רהחס הבחיי תמקבל דממ רהרואי-משחר , ו~ 5 "'1 "' ההבגיד תהזא ,כשלעצמה לק ההי אלמצו תסיבו תרבו ללהק תבחומר ומעשה לש ,וולצ'יאנינוב לאב בוולצ'יאנינו שממ קמשתוק תלהיו ,אשם וואשמת המוביל ואות ףלשת הפעול םע ,המאשים ףשנסח ןלחלוטי תבתאוו ההנקמ "שלו '<עמ 114(. דאח םהלקחי קשמפי עיהוש רמסיפו המעש ,זה אהו רכאמו , הכוח בהר לש ההאשמ :המוסרית ע"טב םהאד קחז ומתבונת , םוהגור יהמוסר סנכנ לכשיקו בר העוצמ ךבתו ךהסב יהנוירוט לש .האדם" ולדעת להשיקו יהמוסר ןוהעלבו יהמוסר םחזקי ןעדיי למכ תההנמקו םוההסברי .הפסיכולוגיים םא בלשו ןלעניי קבר ,והעמותות :אומר ידוסטויבסק עויהוש והרא ולנ הז העת יכ וטיב לש םהכת יהמוסר טלהתפש ,ולהעמיק יבל לכ רקש יממש הלאשמ .עצמה םהא הז המ דשעתי תלקרו דלאהו ,ברק הולחבר תהישראלי ,כולה םא ךתתאר ההחקיר <<והמשפט? ןבאופ אשל התהי ול הבריר אאל רלהתפט יכד רלעצו תא .הנגע שפוט דמוקרטי , רומה יכד םלהשלי תא תהתגובו דע ,כה ךצרי אלהבי םג תא וז .הבאה 'פרופ ךברו גקימרלינ ץ<האר 30.1.2000( רסבו יכ תפרש תהעמותו אהי ןמ םהזעזועי םהפוליטיי םהגדולי השידע .המדינה ולדברי בבמצ רשנוצ קבר ואיננ דעו זברוו עצול אאל זברוו ,שחוט לשכ ואמינות ווסמכות ואבד ול ןב .לילה ךלפיכ םג םא ליוכ ךלמשו תא וכהונת , אל ליוכ םלהגשי ףא תאח ןמ תהמטרו תהפוליטיו ושל לוש מחנהו . ולדברי , םא ליכו תלצא קמתו זמע הבמקר ,זה יהר יזוה תההזדמנו עלבצ הכמ םתיקוני םמיידיי תבמערכ תהפוליטי ושלנ םבטר סתקרו .לחלוטין ךלצור ,זה אהו ראומ , לע תהכנס לוהמפ תגר לליטו ןלידיה שמחד תא ןהשלטו - ר"אפש אלקרו ךלכ שפוט "דמוקרטי - לולבט תראשי לכ תא קהחו הלבחיר הישיר לש שרא ,הממשלה ישבשנ וסיבובי רכב חהוכי תא ההסכנ אשהו המהוו .למשטר גקימרלינ ראומ יכ קחו הז ןרוק ןמתוכ תא ןשלטו ,המפלגות תנשמ האפ לש לכ הדמוקרטי שוהחלי תא תהכנס .והממשלה ןלכ , לע תהכנס דלהתאח דמי , ןלתק תא ,החוק רולאח ןמכ רלפז תא העצמ אולקרו תלבחירו תחדשו תב . וו .חודשיים ולדעת , אדווק ללמפ תגר זהמרכ לוהשמא ןאי המ שלחשו תמבחירו תחדשו םא וייעש לאלתר • ןייתכ השיהי הז אדווק דהליכו ששיבק ךלמשו תא בהמצ יכד תלראו תא קבר למיטלט תמחקיר המשטר תאח .לשניה ןנכו עלרג ,זה אהו ראומ , ההעובד בשרו יאנש תמפלג ההעבוד אל והי םשותפי שממ ןבקמפיי לש ,ברק תמשחק .לטובתם םא ומעמותותי , ץהבו קידב םג .בהם אהו רסבו ששי תלמפלג ההעבוד הגלרי המרשימ לש םאישי םשיכולי ןלכונ שמחד תא ההמפלג םולשק האות תמתאונ קבר השפקד .אותה םאישי וכמ השלמ ןב יעמ , ייוס ןביילי , יעוז ,ברעם הדלי קאיצי לויע .דיין י"ד ולנ ימאנש אצב םמניפולטיביי ,וארוגנטיים םכוחניי םואטומי ,לסביבתם םג םא ולמד תא ההרטוריק ההמתאימ ,מהיחצנים םוה םמתנהגי וכאיל והי ריות אמנשי תארצו ,הברית" אהו .כותב אהו אקור עלבצ תבמהירו תא שהפוט .הדמוקרטי לכ םיו םיו השישתה תיפחי ימסיכוי והצלחת הוהמדינ עתיקל רלסחרו ןשאי תלדע תא .סופו רמשב תההתבגרו לש ןהצליי יהחילונ עהמטב יהלשוני-מושג ן"הצליי "החילוני )1982( עשטב קיצח זאוורבוך-אורפ אהו עמטב .חזק ישנ וצדדי וכמ ישנ םהפכי םנמשכי הז הלז הבחוזק םויוצרי םבהתלכדות תא תהדמו תהמורכב לש :הצליין-החילוני העול לרג ןשאי ול םמקו :קדוש יחילונ ושאינ ןמאמי ךא ואינ רמוות לע :משמעות םאד בשניצ למו רההעד םבעול ןשאי וב ,אלוהות ךא ,נוהג תבאמצעו ההאירוני ,הרצינית וכאיל שי ללכ הז רפש .ותכלית השש-עשר םשני רלאח תהופע ההמס תהמקורי יושת ההשלמותי ,המאוחרות והתכנס םסופרי םחוקרי יואנש האקדמי םליו ןעיו יכד ןלבחו תא וחוזק לש ואות עמטב ךבמהל םהשני םודבריה וכונס אל רמכב תבחובר תהנושא תא םהש ן'הצליי יהחילונ ןבמבח "הזמן ה<האוניברסיט ההפתוח 1999, תעורכ רד" הרינ יצביאל , :משתתפים .א.ב ,יהושע רד" דדו ץגורבי , לגבריא מוקד , ירפ ,וייכרט רד" הניצ ,יורם קיצח ךאוורבו .אורפז> ןואכ , ראפש רלאת תבחובר ישנ ימוקד חויכו םמוסווי הבשאל וז . ןהראשו למתנה ןבי לגבריא דמוק דלדו גורביץ , יוהשנ ןבי .א.ב עיהוש ןלבי קיצח .אורפז רהערעו הראשון , םא ןכ , אהו יפר ןהזמ ועצמ ףוחילו םהעידני םבה ואנחנ .נתונים ןהצליי יהחילונ , יכפ עשמצבי לע ךכ מוקד , אהו יפר תההגו תהמודרני ,ובה ,לדעתו רעיק .כוחו ולידת אהי קבחי ההמחשב -האקזיסט תציאליסטי תהאירופי רמקירקגו דוע וסרט דובמיוח בר ןהדמיו ןבי ן"הצליי "החילוני לש זאורפ ןלבי ם'האד "המורד סר'המיתו לש "סיזיפוס לש יקאמ , םוהדברי .ידועים דדו ץגורבי ולעומת , ןבוח תא ןהצליי יהחילונ הבפרספקטיב תפוסטמודרני ןוכ רלאו ןהרומ ה"הכל "הנצחית לש זאורפ קומסי ךמכ הכמ םעידכוני םמגדריים;פמינסטיי חברו .הזמן ולדברי , םא הבפרדיגמ ,הקלסית ,המודרנית ןהצליי יהחילונ אהו תדמו תטרגי תשתחוש ושב םעצ עהמס יהאבסורדי-סיזיפ ךהופ ךלער יבפנ ועצמ , יהר הבפרדיגמ תהפוסטמודרני רמדוב ךבמהל השונ ילגמר לש ר"מעב ןמ ההמחשב לא ףהגו הגברי , ןומ ףהגו יהגבר לא הז הנשי . ןהצליי יהפוסטמודרנ דמתנדנ ןבי ה רווית ןכזיכרו , אשהי ההווי ,זכרית ןלבי והווית ,כשכחה אשהי ההווי .נשית" יאיננ חבטו םא יירדת ןלחלוטי ףלסו ודעת לש ץגורבי ןבעניי ,זה םאול ןמוב יל ריות םסיכו ודברי רכאש אהו ראומ יכ ם"הפרדוקסי לש ןהצליי יהפוסטמודרנ םלוקחי ואות תלמחוזו םשטוחי לש יריבו ,אינסופי" יריבו חשטו הז במתייצ למו סהעומ יהטראגי-אירונ לש קיצח זאוורבוך-אורפ ןהצליי יהחילונ ובדיוקנ ,המודרני רהמעב אהו לממוד קעומ לש החשיב ללמוד ,שטח וא רמעב ןמ חהרו לא ,הגוף כאמור . דממ ףנוס ןשמציי ,גורביץ אהו דממ לש סנון-סנ יקרנבל חהלקו ס'מ'אלי ץבאר "הפלאות ך<ומסתמ לע ומסת לש זאורפ ם"אלי הומלחמת <באין" לש רהומו רשחו ןהמציי תא וגבולותי לש עהמס ,החדש ההשונ ובאופי ןמ יהאופ יהטרג לש עהמס יהצליינ .המודרני חובניסו יתמצית ריות :בלשונו ב"הכא עמני תא ןהצליי יהחילונ יהמודרניסט , תוהשטו המניע תא ןהצליי ,הפוסטמודרני" תקביעו האל לש ץגורבי תמסתמכו אל קר לע ויצירת לש ארופד , אאל םג לע תיצירו תספרו תפוסטמודרניו וכמ ה"המינ "ליזה לש יאורל לקסט םבלו י<ואינ חבטו דע הכמ זאורפ םאמנ המזוה .עימן> למכ םמקו םבסיכו ודברי ראומ ץגורבי יכ ןהצליי יהחילונ במתייצ לע ' ףס ףהאל שהחד הכאופצי תכפול :פנים דמצ דאח וזה חמת דמתמי ןבי תתחוש הגאול ךדר יהגילו בהכאו לש תהמשמעו דכאבסור ,<המודרני> דמצ ישנ וז תתחוש הגאול תקרנבלי ההכרוכ יבגילו םהעול יהשטות , ושב ההעלי ול לג אהי ךא תהער םשוליי לע רקוצ היד יהקומ ץלהיחל במכלו להברז 28 ןגליו ····· 240 האבסורדי של השפה הממחזרת עצמה לדעת להם מוקדשים רוב דבריו • במסאפורה זו שום דבר שלם. בעיקר, לדבריו, הוא מרגיש בתוך הקיטש התרבותי שמסביב רואה אורפז את המשפט העיקרי שכל הסיפור איבה לפוסטמודרניזם במישור של הדיון (פוסטמודרני>. "אורפז - הוא חותם - עומד חותר אליו' ועליו בנויה גם פרשנותו המוסרי "כי נדמה לי שהעמדה ברגלו האחת בממלכת הכאב; ברגלו השביח הסימבולית המסועפת בדבר שני הקטבים של הפוסטמודרנית עושה את העניין המוסרי ו הוא כבר מצוי בממלכת המיחזור". לכך' כאמור' מתנגד גבריאל מוקד' השולל כל גרירת רגליים של הצליין החילוני לתוך העולם הפוסטמודרני הוירטואלי בעיניו • הוא מקווה בכלל שעולם עיוועים זה יחלוף מן העולם ושסוף המודרניזם לנצח: "."הצדק ייעשה ותדמיות וירטואליות של שיח פוסטמודרני' דקונסטרוקציה אנטי- אקזיסטנציאלית ופוחלצי המדיה יגורשו מחיינו יחד עם פופוליסטים נקלים הבאים כתחליף עממי לוודאות, ושוב נהיה שרויים במתחם האמת הברברי" <שם עמ' 31( שהוא המתחם של "האדם המורד" של קאמי ושל "הצליין החילוני" המודרני. ויכוח אחר' הוא הוויכוח שבין יהושע לאורפז. במסה משלימה לצליין החילוני בשם "צופה היערות - תבוסתנותו' קרחתו וצליינותו <קווים למערכת מנתבת בממד הצלייני-חילוני>" שפרסם אורפז בשנת 1995 והמופיעה גם בחוברת זו' הוא עוסק בניתוח סיפורו הידוע של יהושע "מול היערות", מבלי להיכנס כאן לכל היקפה של המסה הזו' אומר רק כי פירושו של אורפז לסיפור זה נאמן לשיטת הצליין החילוני' כלומר זהו פירוש אקזיסטנציאלי-מטאפיסי תודעתו הרציונלית )"רוא"( והצליינית )"שא"( של הגיבור' שהן שתי מהויות המציירות את אופק הגאולה, והקיימות כל עוד יש מי ש"שואל" להן: "ובתוך כל אלה יודע שאין תשובה ולא תהיה. ואף-על-פי-כן בדרכו הצליינית, ישאל להן ולא ייעף. כי הוא יודע - ברגע שהוא שואל לאור ואש הוא בורא אותם" <עמ' 93(, איני בטוח עד כמה א.ב. יהושע שלם עם הפירוש הצלייני-חילוני של סיפורו' ומכל מקום בדבריו המובאים בחוברת, לא רק שלא התייחס אליו' אלא אפילו' לדעתי' התנגד לו בעקיפין • שלא כאור פז' יהושע מכוון יותר את פירושו שלו לעבר ההיסטורי' הפוליטי והמוסרי' כפי שגם עשה בספר מסותיו הראשון "בזכות הנורמליות" וכן בספר מסותיו השבי "כוחה הנורא של אשמה קטנה" שנזכר כבר למעלה וראה אור לפני כשנה. כבר בפתח דבריו הוא אומר כי האופן שבו הוא מתחבר אל מושג הצליין-החילוני הוא באמצעות ניסיון לשער את הצרכים הביוגרפיים של יצחק אורפז שהולידו את המושג הזה. לדבריו' הוא ואורפז שייכים לאותו דור' "דור המדינה" בספרות העברית, שאחד ממאפייניו הביוגרפיים היא "המגירה ללא רלוונטי בכלל", הערה בעניין זה הוא מפנה בסיום מאמרו גם לאורפז: "אני חושב שאם אורפז ירצה לפתח את מרכיבי הצליינות החילונית שלו' הוא חייב לחשוב גם על הממד המוסרי של המצבים האנושיים ולא רק על העוצמה הקיומית שלהם." המרכיב המוסרי או ההתייחסות המוסרית בעדרת בדרך כלל מביתוחיו של אורפז' ולדעתי הוא צריך לחשוב בעתיד גם עליה. כיצד היא מתחברת או לא מתחברת לחוויה הצליינית-חילונית, ומהי ההכרעה המוסרית שמופיעה לפעמים בלב הצליינות-החילונית. אני מאמין שלקראת סוף המאה הזאת ולקראת התגברות מבהילה של הדת והריטואלים הדתיים, צריך להעמיד את הצליינות החילונית כאופציה אמיתית רדיאלית. אבל בלי התייחסות לממד המוסרי בצליינות החילונית, היא לא תוכל להמריא כאלטרנטיבה רגשית וחווייתית לצליינות הדתית" <עמ' 15(, אין לי ספק שבדברים אלה משיב יהושע בעקיפין גם לקריאה של אורפז בסיפורו שלו "מול היערות" למרות שלא הזכירו אפילו במלה אחת. הוויכוח האמיתי ביום העיון ההוא, אפשר שהיה צריך להתחיל כאן' וחבל ~ 1 המדגיש כדבריו את ההעדר "כריק מאיים וכהזמנה לפגישה מכרעת" <עמ' 81( של גיבור הסיפור התקוע במשבר "אמצע החיים". אורפז אף מקדים לו אנקדוטה קצרה מביקורו בגן-חיות שם חזה פעם בעכבר הניצב על גבו של פתן שבע ומנקה בינתיים את שפמו - "וזה המעשה החכם ביותר שמסוגל לו יצור חי עלי אדמות בתנאים הנתונים" - כדי לכוון את הקורא לרגישות הנכונה להבנת דבריו . ובאמת, דימוי מרכזי (גרוטסקי במידת מה כשפם העכבר> שהוא נוטל מן הסיפור ובונה סביבו את פרשנותו' כדי להדגים "איך היגדים תמימים לכאורה הופכים לתמרורים ומנתבים את הסיפור אל ממדו המטאפיסי" (עמ' 88( היא קרחתו של הגיבור . אם הבנתי לאשורה את הפרשנות הזו <כזכור' מדובר בסיפור על צופה יערות יהודי' על שומר ערבי כרות לשון ובתו' על הצתת היער ועל הכפר הערבי הנחשף מתחת ליער השרוף> הרי לדעת אורפז הדברים "ברובד המוסרי מתפתחים בקווים די נקיים. אם לא ניתן לתקן את העוול' ניתן לנקום אותו." וכדי שהמעשה יהיה שלם, והעונש הכפולה או המגירה הנסתרת", כלומר דור שהסתיר בביוגרפיה הישראלית שלו מגירה נוספת שלא נחשפה אלא כעבור שנים. אצל יהושע חיתה זו המגירה הספרדית של מוצאו' שבאה אחר כך לניסוי גם ברומן "מולכד", ואילו אצל אורפז חיתה זו המגירה היהודית שנחשפה ב"רחוב הטומוז'נה" וכמובן בהשבת שם המשפחה המקורי אוורבוך לשמו המעוברת: אורפז. אין זה רק עניין ביוגרפי' אלא עב יין מהותי יותר' שכן הצירוף אוורבוך-אורפז' כלומר הצירוף היהודי- ישראלי הוא בעצם מקדימו של הצליין- החילו בי ומכיל בתוכו סינתזה דומה. בסינתיזה הצליינית-חילונית רואה יהושע ביטוי לסינתזה אחרת, מהותית לקיומנו כעם, היא הסינתזה של דת-ולאום הקושרת יחד דתיים וחילוניים בקשר שאין להתירו. שהרי גם חילוני גמור מכיר בעובדה שמוסלמי או נוצרי אינו יכול להיות יהודי' וגם דתי גמור מכיר בעובדה שיהודי חילוני' אפילו הוא כופר בעיקר' הוא יהודי • זהו פרדוקס שהוא כבר אלפי שנים חלק מזהותנו' וכנראה שגם יוסיף להיות כזה שוויכוח זה לא ממש התקיים. גלעד מאירי חלילה ירו סל;לה ירד ז- ~ן ס~;ע;ת עסיס ענבים . . : ז-: ~n ;ךים ~ת;ק היא כמידת החטא, עליו להיעשות בידי האיש שנפגע, הערבי כרות הלשון" <עמ' 86( ואינם מהווים בעיה פרשנית מיוחדת. לא כך באשר לקרחתו של הצופה, דימוייה ומקבילותיה לקרחת היער ("שממה צהובה", "אדמה חרוכה" וכדומה> ולדימוי הגיבור בסיום הסיפור - "כלב רטוב השואל לאור ואש" ושגם הצירוף הצליין-החילוני מבטא אותו באיזשהו אופן. גם יהושע, כמוקד' נחרד מן המגמות הפוסטמודרניות. במודרניות הוא אומר' יש איזה כאב, געגוע אל השלם, דווקא בשל תודעת השבר • בפוסטמודרניות אין יותר כאב, כיוון שההנחה היא שאף פעם לא היה ש;כבת שרףעה T : .'' :• פתףחה T : נתפףחה T -: דס:רס ב;~ק בענפים T ז-: • הרסנים ז: .··. פברואר 2000 • 29 ויכ( Remember when you were young 5 מהדלת אמר - אמ'שלו מתה, בוא נלך בטח יש עוד אחת בהמשך . חשבתי על האשה מהמודעה וניסיתי לדמיין איך היא נראית ולא הצלחתי. בטח חיתה זקנה חשבתי לעצמי. אבלים המשכנו ללכת עד שבמדרכה ממול , צד שלא הלכנו בו אף פעם, ליד חנות ירקות קטנה זיהיתי מכולת שכנראה נפתחה ממש לא מזמן . על החלון היו מודבקים בריסטולים ורודים וכחולים ועליהם מחירי מבצע. לפני שאמרתי מלה, אבישי הניח את ידו על כתפי ואמר בוא נלך. חצינו בריצה לכיוון המכולת. קנינו את המיץ וראינו שלא היתה שם חצר אחורית ולא מדרגרת שנוכל לשבת עליהן • המשכנו ללכת כשאבישי שותה עם הראש למעלה ואני קצת מאחוריו מתבונן בהשתקפות דמותי בחלונות הראווה. לא יותר מעשרים מסר אחרי המכולת ראיתי מודעה תלויה על חלון של חנות למוצרי חשמל. במודעה ביקשו תלמידים בשביתה לעבודה זמנית בבית המלאכה שנמצא מאחורי החנות. אבישי גמר לשתות את כל הבקבוק ואז חזר אלי , הסתכל , חייך ואמר בוא ניכנס. בית המלאכה היה מלא בבחורים בגיל שלנו בערך שעשו כל מיני חורים בשקעים, הבריגו תקעים וארזו אותם בגומיות ובקופסאות קרטון מלבניות. בעל המקום הסביר לנו מה עושים, אמר משהו על השכר שנקבל וקבע איתנו למחרת בשמונה בבוקר. בחיוך אמרתי לאבישי - אם ההיא לא חיתה מתה אולי לא היינו מזמינים ב'פאז'. הוא הסתכל עלי מרוכז , צמצם את עיניו כלפי וחייך מעט. אחרי כמה דקות אמר פתאום - לך תדע והתחיל לצחוק. התחלנו לעבוד והיה בסדר • בהפסקות הלכנו למכולת הקרובה, שתינו את המיץ שלנו ודיברנו על התקליטים שנזמין , שיגיעו בעוד שבועיים או שלושה ושנממן אותם בכסף שנרוויח בעבודה. לאבישי היה חלום להזמין את כל התקליטים של קט סטיבנס. זה היה מדהים לראות אותו מתיישב על הספה בסלון בבית שלו , מאזין למוסיקה כשהוא רכון מעט קדימה, העיניים שלו מכווצות והשפתיים פשוקות ורועדות מעט. זה נראה כאילו הוא בוכה, מתגעגע למשהו ובוכה. כשהוא היה מגיע ל -Sad Lisa היה לו מנס מעורר רחמים אבל זה היה אמיתי. אני עצמתי את עיני , שמרתי על איפוק, זה נראה לי נכון. בכסף התכוונתי להזמין את Wish You Were Here תוצרת חוץ והמחשבה על התקליט האהוב עלי עטוף בצלופן הדוק ~צלי בידיים ריגשה אותי. . כבר ביומיים הראשונים לעבודה הרגשתי הרבה יותר סוב, הבחילות לא הציקו עוד , התחלתי איזה ספר גדול שאמרו לנו לקרוא בבית- הספר והייתי בסרח שהכול מסתדר • אבל אז הגיע הטלפון • זה היה טלפון סוב בסך הכול , אבל הוא הכניס אותי למחשבות. אני עניתי ובצד השני של הקו חיתה מישהי שלא הכרתי' היא דיברה בביטחון שקצת הפחיד אותי ואמרה שקיבלה את מספר הטלפון שלי והיא ~1 ~ עורר מכרה-לוי ה קרה בזמן השביתה הגדולה כשברדיו ניגנו כל הזמן את 'זה לא כל כך נעים לראות גן סגור'. 1jf כבר בימים הראשונים תחושת החופש התחלפה בבחילות טורדניות ושתיקות ארוכות. ישבתי 1 שעות על כורסת הקורדרוי בצבע קוניאק שבסלון וחשבתי. מזגתי סמירנוף עם מיץ לימון ממותק וקרח בתוך כוס ארוכה ודקיקה שעליה פיתוחים של דרקונים ענקיים היורקים אש. מהרמקולים נשטפה מוסיקה של פינק פלוי.ד אחרי שרוג'ר ווסרס שר: Remember when you were young , הייתי מצטרף בהנאה גלויה לצחוק המגחך , המטורף, שליווה את השיר ובקע מהרמקול השמאלי. והנה עכשיו: Y ou shown like the sun Shine on you crazy diamond . אבישי היה מגיע וביחד היינו יוצאים למסע שיטוטים ששיאו היה ביקור באחת המכולות הישנות וקניה של שני בקבוקי 'מיץ פז' גדולים. הייתי מסתכל על אבישי שהיה דוחף את בקבוק מיץ התפוזים השמן שלו לפה ולא מוציא, הוא דחף ודחף עד שהיה מתרוקן לגמרי. הוא לא עשה את זה מהר, הוא נהג לשתות במין עקביות, יסודיות וריכוז מענג שהיו מטריפים אותי • אי אפשר היה לדבר איתר בזמן השתיה, העיניים שלו היו תלויות מזוגגות באיזו נקודה בשמים וזהו . את בקבוק מיץ האשכוליות שלי הייתי גומר בעשרות לגימות, מחזיק אותו בכל מיני צורות, מסתכל על עצמי בחלון הראווה ובודק איך אני נראה. אבישי בכלל לא שם לב. אחר כך היינו יושבים על איזו מדרגה שתמיד היה אפשר למצוא במכולות האלה מקדימה או בחצר מאחורה ומדברים על העבודה שנמצא בשביתה, על הכסף שנחסוך ועל התקליטים תוצרת חוץ שנזמין ב'פאז'. השיחות האלה עם אבישי היו גורמות לי עונג רב ואחרי כל שיחה כזאת חיתה לי תחושה שעשינו משהו גדול • שום דבר לא זז עם השביתה והמסעות שלנו נמשכו כמעט בלי סוף. יום אחד הלכנו ברחוב אבן-גבירול ורצינו להיכנס לאיזו מכולת שהכרנו ושהתחלנו לשתות בה בקביעות. בעל המכולת היה רואה אותנו נכנסים, היה מתכופף לכיוון המקרר שלרגליו ומוציא מיד שני בקבוקי 'מיץ פז' קרים, אחד תפוזים ואחד אשכוליות. היינו משלמים בשתיקה, יוצאים מדלת צדדית ומתגוללים על מדרגה נמוכה בתוך חצר מלאה בארגזים וקופסאות קרטון. באותו יום היה סגור. מודעת אבל ענקית כיסתה את דלת הכניסה. היה כתוב שם בגדול איזה שם של אשה שאני לא זוכר ועוד כמה פרטים רגילים. אבישי הסתכל על הדלת, הגבות שלו היו מורמות כלפי מעלה בהפתעה, הוא נראה פגוע. בלי להסיר את העיניים 30 •••••גלרון 240 רוצה להיפגש איתי. היא לא אמרה לי איך קוראים לה וגם לא אמרה מי נתן לה את המספר' זה לא חשוב היא אמרה. קיבלתי את הדברים שלה בלי להתווכח. אחר כך היא אמרה שיש בעיה, שהיא לא יודעת איך אני נראה והיא צריכה לראות אותי קודם ובלי שאני אראה אותה. היא לא נתנה לי להגיד שום דבר ואמרה שמחר אני צריך לעבור בשדרות ח"ן במדרכה של המספרים הלא זוגיים, היא כבר תראה אותי ותחליט. היא סיימה את ההסבר וסגרה את הטלפון. אני זוכר שהתלהבתי אבל לא ידעתי מי זאת, איך היא הגיעה אלי ואיך זה שהיא כבר תראה אותי' לא נתתי את מספר הטלפון שלי לאף אחד וגם אבישי לא נתן למרות שלא שאלתי אותו ולא סיפרתי לו שום דבר . חשבתי על בנות מהכיתה ולא הצלחתי להתמקד במישהי מסוימת, זו חיתה תעלומה. בבוקר לבשתי את חולצת הפלנל האדומה שלי' אבישי עבר דרכי ושנינו צעדנו לעבודה כשאני מכוון את אבישי ללכת הפעם דרך השדרה. הרגשתי מוזר' כאילו שאני מרמה את אבישי שאני לא אומר לו שום דבר ושבעצם אולי ממש עכשיו מישהי מסתכלת עלינו . הוא דיבר כל הזמן ואני לא יכולתי להקשיב, לא הייתי מרוכז, הסתכלתי לצדדים ופחדתי. לקראת סוף השדרה שמענו איזו קריאה שבאה מכיוון אחת המרפסות, הרמתי את הראש ראשון ועוד הספקתי לשים לב לראש של בחורה נסוג אחורנית ונעלם. אבישי שאל מי זה היה, אתה מכיר פה מישהו? אמרתי לו שאין לי מושג והמשכנו ללכת עד שנכנסנו לבית המלאכה להתעסק עם התקעים והשקעים וכל האריזות. באותו יום לא הצלחתי לגמור את האשכוליות, אבישי הסתכל עלי בלגלוג וצחק כמו שהוא יודע. איזה מסכן חשבתי, הוא לא יודע משום דבר. עוד לפני שחזרתי מהעבודה אמא שלי קיבלה טלפון מהבחורה. היא רצתה לדעת מי משנינו זה אני. הבחורה שאלה את אמא שלי איך אני נראה וכנראה הבינה רק כששמעה שאני זה שלבש את החולצה האדומה מפלנל. בשש וחצי היא התקשרה שוב. הפעם אני עניתי. זה היה מפחיד והרגשתי שיש לי חשק לסגור. היא שאלה אותי מה לבשתי בבוקר וכשעניתי היא אמרה י ו פ י ארוך ומודגש וצחקה. אחר כך היא נתנה לי את הכתובת המדויקת בשדרות ח"ן ואת מספר הדירה ואמרה לי לבוא למחרת בשתיים-עשרה בצהריים. זה היה עדיין בשעות העבודה וחשבתי על תירוץ להיעלם לכמה זמן . למחרת אחרי הלימודים רצתי לבית שלה, עליתי במדרגות כאילו שאיבדתי אצלה משהו וצלצלתי בפעמון בדיוק כשהאור כבה. אחרי שתי דקות ארוכות נפתחה הדלת. זו חיתה אליונה איוואנובנה. ראיתי שם את אליונה איוואנובנה. היא חיתה זקנה עם מבט בעיניים שלא יכולתי להסתכל. שאלתי אותה אם הבחורה שגרה כאן נמצאת. היא הסתכלה עלי במבט כעוס ואמרה שלא גרה כאן שום בחורה ושאני אלך מפה ולא אשגע אותה. רציתי להרוג את הזקנה הזאת, הספקתי לפני שטרקה את הדלת בעוצמה להסתכל מעליה ולראות חדר חשוך שלא היה דומה בכלום למה שראיתי כשהייתי עם הבחורה. כשהתכוונתי לרדת במחשבה שבטח טעיתי בדירה או בבניין' הדלקתי את האור במדרגות וראיתי את הלב הוורד על הקיר. 1 .,. ;:i חשבתי כל היום והרגשתי חרא. שמתי קסטה של קט סטיבנס ורעדתי ללא הפסקה, לא ידעתי מה קורה לי. למחרת בבוקר סיפרתי לאבישי בדרך לעבודה שבצהריים אני צריך לצאת לעשות משהו בשביל אמא 1c t ,...... להתראות והלכתי כמה דקות לכתובת שהבחורה נתנה לי. בדרך שלי ושנחזור כרגיל ביחד. אבישי אמר בסדר ואחר כך לא הוצאתי מלה עד לעבודה. בעשרה לשתיים-עשרה ביקשתי רשות לצאת, אמרתי לאבישי Jj הקצרה שהיתה לי כבר חשבתי לרדת מהעניין ולחזור לעבודה, ר ' ~. לרגע אפילו רציתי לברוח הביתה, אבל בסוף מצאתי את עצמי עולה ד rr ...) )\ ····; ארבע קומות ברגל. ליד הדלת של הדירה שלה היה מצויר לב ענק בצבע ורוד. כשצלצלתי חשבתי על אבישי שמהדק חבילות של שקעים בגומי ולא יודע משום דבר ואז היא פתחה את הדלת. :~ 'l;.S!Fv~ היא חיתה יפה. היא לבשה רק חולצה לבנה ארוכה ורחבה מאוד ונראתה בערך בת גילי רק בעיניים שלה היה משהו מבוגר. היא משכה אותי פנימה, הרימה את חולצתה הגדולה והכניסה אותי תחתיה מצמידה אותי אל גופה הערום. היא טרקה את הדלת בדחיפה קלה ובתנועות ריקוד עגולות, לא מורגשות כמעט, הוליכה אותי אל אחד החדרים מכסה על ראשי בזרועותיה. אחרי שעה יצאתי לבדי מהדירה. בחלונות הראווה ראיתי חיוך צבעוני מרוח שלא הצלחתי למחוק. חזרתי לעבודה לאבישי ואמרתי לו שאמא שלי' משהו . כשיצאנו מהעבודה שמענו שהשביתה נגמרה. חשתי צריבה בגרון' האוויר היה סמיך והתקשיתי לנשום. נגעתי באבישי בכתף והרגשתי שאני רוצה לבכות. הוא הזדקף מעט, הסתכל עלי ולא ידע מה רציתי לרוץ לאבישי לספר לו הכול , רציתי גם להיכנס לבתים סמוכים ולבדוק אולי בכל זאת טעיתי' לא יכולתי להסביר את מה שקרה. בימים הבאים חשבתי כל הזמן מה לעשות ואיך לבדוק מי זאת בכלל הבחורה הזאת ואיך אפשר להגיע אליה. שאלתי את עצמי הרבה שאלות, שחזרתי את כל מה שקרה, הסתובבתי ליד הבית בשדרה, ניסיתי לגלות רמזים בפנים של האנשים, הייתי אבוד, אבישי הזמין שני תקליטים תוצרת חוץ ב'פאז' ולא ידע מכלום. המשכתי לשבת על כורסת הקורדרוי שבסלון ולחשוב. ה- Pink floyd ניגנו והדרקונים הגדולים חזרו לירוק אש מאיימת ומלטפת. אמרתי לעצמי שיהיה, ככה יותר טוב. כשווטרס התחיל לשיר: Remember when you were young חשבתי שזה היה ממש סיפור כל העניין הזה ואז בדיוק שמעתי את הצחוק המוכר ברמקול השמאלי • לעשות. אחר כך הוא חייך קצת והמשיך ללכת. פברואר 2000 • 31 ו~ s ן~ טרמפ ~ הרבה שנים. החברה אמרה "הנה האוטו שלנו" עמוק במושב הרך. רינה ורדי ן הלכו אל המכונית, משיחות על מפגש חברים בגדי קיץ , שרוולים קצרים, ותמהה מדוע הם צריכים מזגן בערב שהסתיים זה עתה ואשר בו התראו אחרי כל כך סתיו נעים כזה. ומשכה את כנפות הסוודר והתעטפה בו , שוקעת -~ ......., = והצביעה על מיצובישי לבנה שחנתה ליד -= המדרכה. היא ראתה צללית כבדה גוחנת על המנ i ע הפתוח, ותהתה שמא מיהרה מדי להצטרף אל החברה ובעלה הנוסעים הביתה לירושלים. "אני לא בטוחה שבעלך ואני מכירים" אמרה לחברתה, ונזכרה במבוכה שתוקפת אותה כשהיא נוסעת כטרמפיסטית, יושבת מאחור ותוהה האם תשתלב בשיחה שמתנהלת במושב הקדמי , האם עליה להפר שתיקה בהערה סתמית על הנוף החולף, או אולי מוטב לה לשבת בשקט, כאילו חיתה חבילה שמוסעת למחוז חפצה. "זה בסדר", ענתה לה החברה בקולה הרגוע-מרגיע "הוא יודע מי את" וכבר היו ליד המיצובישי הלבנה והחברה אמרה "הגענו , יהושע" והוסיפה בנשימה אחת כשהיא מחווה בידה "אתה זוכר את ... נכון? היא נוסעת איתנו" ופתחה לה את הדלת האחורית. היא צנחה על המושב וחשבה שבכל זאת טוב עשתה כשקיבלה את ההצעה להצטרף לנסיעה לירושלים בסופו של יום ארוך ומתיש. הצללית הכבדה שבקדמת המכונית התרוממה והבעל נכנס למכונית. הוא ישב רגע בשקט, מקרקש במפתחות ואז אמר "אנחנו בלי מספר מקדימה" ויצא מהמכונית והלך אל אחוריה וחזר והיא נדהמה לראות כמה הוא גדול וכבד , בעיקר פלג גופו התחתון שממנו מתפצלות שתי רגליים עבות שדוחקות לצדדים את הכפות עליהן הוא מתנדנד ימינה ושמאלה "כמו נחום-תקום" חשבה. היא הסתכלה כמהופנטת איך יצא מהמכונית בזריזות מיומנת - הסתובב במושב ופנה כלפי חוץ ובו בזמן הציב את רגליו אחת אחרי השביח על הכביש ותפש בידו את מסגרת הדלת הפתוחה והתרומם ויצא: וכשחזר התיישב ופניו אל הדלת הפתוחה ורגליו על הכביש, החזיק ביד אחת את משקוף הדלת והסתובב על המושב ופנה קדימה ובידו השביח הרים רגל אחר רגל והציב אותן על רצפת המכונית. הוא סגר את דלת המכונית והתניע. בלוח השעונים נדלקו אורות קטנים ואדומים והוא אמר שוב בקול שקט ואדיש "דלת אחת לא סגורה" והיא מיהרה לפתוח ולסגור בטריקה את הדלת שלימינה, וגם החברה שישבה לפנים פתחה וסגרה את הדלת שלידה והוא אמר "עדין יש דלת לא סגורה" והיא גחנה מעל ערימה של סוודרים שחיתה מונחת לידה ובמהירות פתחה וסגרה את הדלת שלשמאלה ואז הוא אמר "עכשיו כ-ל הדלתות שלנו סגורות" והתחיל לנסוע, משתלב בתנועה הזורמת בכביש הרחב בשעת בין-ערביים של ראשית הסתיו. והיא שאלה "אבל איך ניסע בלי מספר?" והחברה אמרה "זה בסדר , הוא אמר את זה סתם". כשהחלו לנסוע חשה נאויר הצונן של המזגן והוציאה מתיקה סוודר ועטפה בו את כתפיה. היא הציצה בחברתה ובבעלה שהיו לבושים "רוצה גרעינים" שאל אותה פתאום והיא סירבה בנימוס וראתה כיצד הוא שולח את ידו לשקית שמונחת לימינו בין מושב הנהג ומעצור היד , חופן גרעינים ומפצח אותם בשקט. החברה המשיכה לפטפט איחה על המפגש, ועל חברים מן העבר המשותף שלהן בבית הספר והיא התרווחה במושב האחורי , שמחה על השיחה הקולחת ללא מאמץ , ומרוצה מכך שהיא נוסעת בנוחיות הביתה. הם נסעו בסביבה מוכרת לכוון היציאה מהעיר ולפתע שמעה אותו אומר "פה משמאל אנחנו עוברים ליד משרד הביטחון , ומאחורי הגדר הזו נמצאת מפקדת חיל האדיר" או משהו כזה - היא לא קלטה בתחילה שהוא מדבר אליה כיוון שחיתה שקועה בשיחה עם החברה ואילו הוא דיבר כאילו במכונית שרר שקט מוחלט. היא ענתה בחטף "כן , אני מכירה את הסביבה הזו" וניסתה להקשיב לחברה שהמשיכה לדבר איחה. אבל כעת היה קוטע את שיחתן יותר ויותר , מצביע על בניינים מפורסמים שחלפו על פניהם, וכך הלכה השיחה בינה לבין חברתה ודעכה עד שנשתתקה כליל. הוא דבר בנימה של מדריך תיירים מאופק, כמעט משועמם והיא הגיבה "כן , ראיתי" ו"לא, לא ידעתי" אבל לא ממש הקשיבה לו. במקום זה שמה לב שהוא ממשיך לפצח גרעינים בקצב מתון ועקבי - יד ימין חופרת בשקית המרשרשת ומביאה את הגרעינים באגרוף קפוץ אל פיו והוא קולט ומפצח גרעין אחר גרעין עד שהחופן מתרוקן והוא חוזר וממלא את היד הקפוצה בגרעינים וחוזר חלילה. להערכתה כבר היו צריכים לצאת את העיר ולהמשיך בכביש הבינעירוני , אבל הם נסעו עדיין ברחובות מיושבים ומרומזרים, והיא התקשתה כעת לזהות את הסביבה. החברה דברה איתר בשקט, שואלת אם הוא בטוח שכדאי להם לעבור שם עכשיו , והוא אמר ש"כן, הם יהיו בבית" והמשיך לנווט את המכונית ברחובות זרים. ואז פנה אליה לאחור והכריז "אנחנו נכנסים כעת לאזור שיפוט עיריית •••" והיא צחקה ואמרה שבאמת כבר תהתה איפה הם והוא ענה בשטף דיבור שהלך וגבר ככל שנבלעו ברחובות הצרים "כאן" אמר "אנחנו חולפים ברחוב המאבק שמצטלב עוד מעט עם שדרות קק'ל ובצומת הקרובה היה לפני שנים רבות מחנה של הצבא הבריטי •.. הנה המגרש שעליו עמד צריף התנועה •.. בסימטה משמאל, שעדין לא רואים אותה, עומד בית דו-קומתי ושם היה גן הילדים של אחותי ••• כעת אנחנו בשדרות ויצמד וכאן מתפצל רחוב צדדי - את רואה?" שאל בתקיפות כשהוא מסתכל אחורה לקבל תגובתה והיא הנהנה. "מהסימטה הזו" המשיך "מתחיל רחוב בן- צבי ••• וכאן היו הפרדסים ושם - על הגבעות - היו כפרים ערביים ... ובזמן מלחמת השחרור חיתה פה עמדה •.•" היא הקשיבה וגם שאלה והגיבה ולכמה דקות שקעו שלושתם בזכרונות מימי מלחמת השחרור - משווים תאריכים ואירועים 32 גליון ····· 240 וחוויות. אבל די מהר הוא חזר לדבר לבדו ולהצביע על המקומות שעכשיו תהיה הנסיעה מהירה וחלקה. אבל הוא הסיע את המכונית שחלפו על פניהם. נגע ללבה במקצת שהוא מראה לה את מחוזות לירכתי מגרש החניה שמאחורי הבית ומשם המשיך לסימסה כדי ילדותו והיא שמה לב לכך שעכשיו היה הוגה את ה'עין' וה'חית' להגיע לגבעה שממנה, כך אמר , אפשר היה לראות את הים בימי בהטעמה מזרחית ותהתה אם זה מוצאו ואם כך - איך לא שמה לב ילדותו • היא שתקה והוא פנה לאחור , מרים את קולו ושואל האם לכך עד עכשיו , שהרי היא בעלת אוזן רגישה ויודעת לזהות מבטא זר גם כאשר הוא מוצנע ומוסווה. לא, חשבה, הוא לא דיבר כך קודם, ואולי הוא מדבר כך דוקא עכשיו בגלל זכרונות ילדותו , בונה דמות של בן שכונה שהתרוצץ יחף, שזוף וחופשי על גבעות החול שליד הפרדסים של פעם. היא הרי שמה לב לכך שיש לו גטיה לתיאטרליות והוא משרטט בקולו דמות מסוימת, כמו קודם, כשהיה מדריך תיירים מאופק וקצת משועמם. נתיב הנסיעה המפותלת התמשך והתארך והוא המשיך לדבר כשהוא פונה לאחור מפעם לפעם כדי לוודא שהיא אכן מקשיבה ומסתכלת למקומות שהצביע עליהם, אבל תשובותיה התקצרו והלכו עד שנדמו; עייפות גדולה נפלה עליה. כשעצרו לבסוף כבר חיתה מותשת. הם חנו ברחוב צדדי ושקט ליד בניין חדש שחזיתו קיר מעוגל ובו חלונות מחולקים · לריבועים קטנים, חלקם מואר באור צהוב-כתום עמום. הוא הדליק את האור הפנימי במכונית, הרכיב משקפיים ותיקתק בטלפון הנייד וכשנענה הודיע שהם לא יעלו כי שמעה מה שאמר. היא אמרה שכן, והחברה אמרה לו "יהושע, תעזוב אותה, היא עייפה" אבל הוא לא הרפה והמשיך לנסוע בסימטאות שאותן הכיר היטב ולהסביר - כעת בקול רם ותובעני - את מסלול הנסיעה. 'ע-ש-ו-ה-י' אמרה החברה כשהיא מטעימה כל אות בשמו ''אתה לא רואה שהיא רוצה לישון , תעזוב אותה, היא עייפה!" והיא נאחזה בדברי החברה כבחבל הצלה, התקפלה על המושב והשעינה ראשה על המסעד , וכשהסתובב והסתכל בה בחשדנות אמרה ''כן , אני רוצה לישון בבקשה". בעיניים עצומות למחצה ראתה כיצד הם עוזבים את הסימטאות השקטות ופונים לרחוב הראשי. במכונית שררה כעת דממה, והם התקרבו לצומת סואנת ובה בניין גדול וחדש, שלט ניאון ענק של סופר קו-אופ מאיר את חזיתו. היא נחרדה לשמוע אותו שואל ''יש לנו קוטג' לארוחת בוקר?" ונרגעה כאשר החברה ענתה מיד בקול שקט ותקיף "לא, אין לנו קוסג' אבל אנחנו לא נעצור עכשיו'', והבטיחה "נקנה מחר בבוקר קוטג"'. סוף סוף ראתה בזוית העין שלטים המורים על הדרך לירושלים והם IJ ו r=:=:: אי ו ר: עדה ורדי "יש לנו כאן חברה שלקחנו טרמפ לירושלים" וקול אשה אמר מהעבר השני "תעלו! תעלו!" והחברה שאלה אותה אם אכפת לה, הם צריכים לסדר משהו עם אחותו של יהושע והיא אמרה שלא אכפת לה זה בסדר. הם יצאו מהמכונית הממוזגת והצוננת אל אויר חמים ונעים, לח במקצת, ונכנסו לבניין החדש. המעלית שלקחה אותם לקומה העליונה חיתה ריבוע קטן , והוא הציע שיעלו ב'שתי נגלות , והיא חשבה לעצמה שאולי כל ההתנהגות שלו היא בגלל ממדיו האדירים. > הם נכנסו לחדר אורחים קטן וצפוף ברהיטים גדולים וכהים, שם ישב הגיס בכורסת טלוויזיה וצפה בתחרות כדורסל. החברה הקשיבה לגיסתה, אשר סיפרה בשטף על ילדיה ונכדיה הקטנים. ואילו היא עברה לשבת בספה שממול , שקעה אל תוך הריפוד הרך מדי ושאלה את עצמה מתי סוף סוף תגיע לביתה. "את נראית נורא עייפה" שמעה את החברה שקמה והתיישבה לצידה, מנסה להחיות את השיחה שלהן על בני כיתתן , מי היה במפגש ומי לא היה; אבל היא כבר איבדה את הרצון והגיבה בחיוך מאולץ ובהברות קצרות. כאשר חזרו סוף סוף אל המיצובישי הלבנה חשה הקלה, בטוחה עלו על הכביש הבינעירוני. על אף שחיתה עייפה לא הצליחה להירדם: להיפר - היא חשה ערנות חריפה שדחקה בה לעמוד על המשמר . פעם פקחה עיניה והרימה ראש וראתה אותו מסתובב ומביט בה כאילו היה אורב לה כל הזמן ומיד מיהרה לעצום עיניים וקיוותה שהעדשות העבות של משקפיה הסתירו את ערנותה. אבל הנסיעה חיתה כעת שקטה ומהירה והיא נרגעה, פקחה עיניים מבלי לשנות את תנוחת הישיבה הרפויה והסתכלה על החברה ובעלה במבט מפויס - זוג מבוגר, אחד מני רבים כמוהו, שחוזר הביתה במיצובישי הלבנה אחרי יום בעיר הגדולה: האשה רזה וזקופה, משעינה ראשה על כרית המושב ומביטה נכחה, אולי מנמנמת, והבעל נוהג בבטחה במכונית היציבה שמחליקה על הכביש המהיר בלי זעזועים וקפיצות, גם כאשר הוא שולח ידו הימנית לחפון עוד גרעינים ולפצח אותם אל האגרוף הקפוץ . כאשד עברו את שעד הגיא קרא בקול ''תדאו , תראו מה בונים כאן!" ולחברה שהסתה אותו אמד "די. שתתעורר כבד" והיא הזדקפה במושב ואמרה "זה בסדר , אני כבד עדה" והסתכלה בהנאה ובגלוי בצלליות העצים ובאודות הישובים שלצידי הדרך וחשה מבוכה, כמעט חרטה, על כך שנתנה לכעס ולעייפות פברואר 2000 33 ו(ן: s ,~ להשתלט עליה .קודם בכעס "דאית! דאית את המטומטם הזה!". הוא החל לצפור בפראות במעלה הקסטל הבהבו אודות כחולים ואחריהם טיפסה בצייתנות ולצעוק לעבד מכונית שעצרה לפניהם "הרמזור עוד כתום! סע!" אטית שיידה של אודות אדומים. "תדאו את הנהגים האלה" היא כמעט משתנק מדוב זעם. היא הזדקפה ודאתה בחלון האחורי של אמדה משועשעת "מפחדים לעקוף את מכונית המשטרה ונוסעים המכונית שעצרה לפניהם ילדים מגחכים באף פחוס לשמשה, ~ אחריה כמו ילדים טובים" ומיד ידעה בוודאות שאסור היה לה לומד זאת, אבל כבד היה מאוחד מדי. המיצובישי הלבנה הסתערה על הכביש והחלה לעלות בהד במהירות, כשהיא עוקפת את שורת המכוניות המזדחלות אחדי מכונית המשטרה, נענית לנהג שהזניק אותה עוד ועוד עד שהגיעה אל ראש ההד . כעת כבד נסעו לימין מכונית המשטרה, שחיתה מדגם מיניבוס. הוא הוריד את שמשת החלון שלידו ונופף לנוסעי המיניבוס המשטרתי' שהסתכלו בו בפנים שואלות. ואז הסיע את המיצובישי קרוב מאוד אל המיניבוס, חפן גרעינים בידו השמאלית, נופף באגרוף הקפוץ וקרא "תפתחו' תפתחו את החלון! אל תפחדו' זה גרעינים", ואחדי כמה קריאות כאלה, כאשד שתי המכוניות נוסעות זו לצד זו' הורד חלון המיניבוס והושטו ידיים שנמתחו אל חלון המיצובישי עד שקלטו את חופן הגרעינים שהגיש להם. כל זה התרחש כהרף עין והיא קפאה במושב האחורי' מנסה לקלוט את מה שדאתה ולכבוש את הפחד שהציף אותה. "דאיתם!" צהל "דאיתם איך הם לקחו את הגרעינים?" ופנה לאחוד אבל היא שתקה, שקועה בניסיון לפענח איך זה שדווקא המשטרה, שפגשו בה במקדה - הדי לא יתכן שהם מנידים - דוקא היא משתפת איתר פעולה במשחקים שלו • הם המשיכו לנסוע במהירות, משאירים את המיניבוס המהבהב בכחול מאחוד, והתקרבו אל אודות העיד. אבל בכניסה לעיר היה הכביש עמוס והמיצובישי הלבנה החלה להתפתל בין המסלולים, נהגה מחפש לשוא נתיב נסיעה זמין וקורא אל כל עבד "סע! סע! למה אתה מחכה! סע ."!!!דבכ שיירת המכוניות גדשה את ארבעת המסלולים, זחלה ונעצרה חליפות, והיא נשענה לאחוד' צופה באדישות בפקק התנועה האדיר שבתוכו מנסה המיצובישי הלבנה ושמעה בחדדה גוברת והולכת איך הוא ממשיך לצעוק על הנהג שלפניו ואיך החברה אומדת לו "די יהושע, תעזוב אותו" אבל הוא לא הדפה והיא דאתה איך פתח את דלת המיצובישי הלבנה בחמת זעם, הסתובב במושב והציב את דגליו אחת אחדי השניה על הכביש ובו בזמן תפס את משקוף הדלת והתרומם וכבד היה ליד דלת המכונית שלפניו' צועק "תחזור לישיבה! יהודון שכמוך' אסור לתת לך לעלות על הכביש!" והנהג שבמכונית שלפניו הסתכל עליו במבט מופתע שהתחלף מהד לכעס וענה לו משהו שהיא לא קלטה. היא חשה צודך דחוף לצאת, לפתוח את הדלת ולעזוב את המיצובישי הלבנה וכבד אספה את התיק בידה האחת ונשביח החלה מגששת אחד ידית הדלת ומשלא מצאה אותה התכוונה לפנות אל החברה ולבקש שתפתח בעבודה את הדלת. החברה ישבה זקופה ומביטה נכחה והיא הסתכלה בה וחשבה, השנה החברה הזו שבנדיבות הציעה לה לבוא איתם לירושלים במקום להיטלטל באוטובוסים, חשפה בפניה בנסיעה הזו טפח מחייה תוך כדי שהיא קושרת בין שתיהן קשר אדיב ומאופק שמחפה על הבושה. והיא ידעה שלא תוכל לבקש ממנה לפתוח את הדלת ושלא יהיה לה האומץ לצאת מהמיצובישי הלבנה בטריקת דלת והכעס החל גואה בתוכה, כעס שהציף אותה עד שכמעט טבעה בו' והוא גבר ושטף את החברה ואת הבעל' שחזר בינתיים למכונית, התיישב במושב הנהג ודגליו על הכביש הסתובב במושב והניף דגל אחד דגל פנימה, מה · טרק את הדלת והמשיך לנסוע, כשהוא צוחק ואומד "שמעתם שהוא אמד לי? הוא אמד לי שאני אלך לישיבה! שהוא ילך". וכאשד השתרר שקט במכונית הסתובב לאחוד ואמד לה בקול שקט ומחויך "בסך הכול רציתי להגיד לו שהוא נוסע בלי אודות" והיא הפנתה לפלס לה דדך' ומחייכת לעצמה כאשד שמעה אותו אומד לחברה ראשה אל החלון כדי שלא ידאה שהיא בוכה. רואים אור בימים אלח ב-ספרי עתרן 77 • 34 •••••גליון 240 עמיר קליגר פרסום ראשון • • סבתא הלנה. ~ט ~ט ~~ז;ךי iJק נטליפ;, · T • : • " מית;ל;גית זאב " ך ז;ךש, ן;פ~~ q ל לל i] ~ה iJ ~ד~ח ליתיום ההגות: פ;חי ~~ו w ר: •• : • • לייי~ה: T :• צמא אזיד דר w~ים w ~י ל~ז: ~Q~o/ ל~ת;ת ~ר~~ מננ~וב תאניה קמור t'~rיזקי : לראשי הה . רים המכסים • ••• : -• T •: •• T : 7רiוג~ :.~ילהק~~~ ~ל ~~ירות חי 9 ט;ך:ה ש;ד t' י ת~ךנ~; ~ ~~ליסה ופחדם את ג ~~9 י;~ה iJ7'יג ן;ר~: iJ;טךץj~ןמ;ת. ~ן ס~~ןס, ד " בה מזו ---·: : ?לא קךר ~צוןה ו~?וון אגודליהם ך;פסים על -• : •: •• T : :תול~וr~חiJ גבה ההסכמה, ח~ובית בבררה, - : - זז ··: · .. ד ;ן ל~?~~ ~9 ת~ך ~~~ידת נ;ף ה~~~ ~ין iJ.~ז.יר , ' יר~~~ ד P ור~~:~ דסם . סי~~~~ iJ ~~חים ~ת 9היr~י~ חשוכה לנו הנעמדים מאח;ך ~~קחו דק םיr;א רח iב מסתדרים T ז;. לה : י זה המכ • 0 .. למה ש~היה תזוזת מרחב סיפוני • • T : •: -: ::• • :• -: בלכתה T T '•,-:• : i] ~הום 7PiJ זידח.ק. T : :• : לא ונים ייידיו של ש;נא החרט;ם, : --•• •: T • : • ~נו לא םי'~~~י~~~ יpז~ לא ~ךשול ~פ;ת ד~ל:ם םילiבלבמ ממימנות . T ••• : " " T : •",: iJ קרי~ה iJ ~ךי;ןית ~~כו~ה ס~~יק: : T : T : • 7 ~~נות ךסוק i]."םיל;ל~pן כ:.~ר~rי:ם: עוrר~ ~ורז "דב 6"ל~;ח #t' ינ; י;ך~ ךשול . "י :i י הוא מלונה לכלבים .שבעים אמצעי, ''' •• י~~ T ןם י~~י~ ס;~י~ם iJ ~ע,~קים, מתחמם נעני סמיכות הפליטים '~i'iגtיך9·ק~; i~יו Q ·: רי-~ית במבטא זר היא מנתבת :• •: -: ' T T : ' : · ~יןה ך~~ o קים ~דודים: . = ינ;ק;ת ~רו~ים, ~יר הוא ס~?~ ל~:ם ס t' לו? סם ~ם ל~~ח ~לף .ה~~ ~ ~?די WiJ ,ת~~ ~~ן ~~ךל, יר,ע~ ף;סi] ,קוס~ רוש~~g תד,ע,םיקן~ םיר~~ך~9 ק... ר;ו;מ;קw;תי~חיr~ תר~;ע אתבס"..." T : :ה~~ תך~~~~ ל~ · .. ("מי )"?אר;ס . . יר~~" ~ל ~~ר:ז.יר i]תי~;ל;תיpן..." "~קז;ת ... ~ד~י ~ך~ה ... חותיו של טרוז יעזבו אחר;נים · כ •.. iךנ " לת י~~~ i ז- ו ("מי שלא יהיה ..."( ז; ' מורם נטלפ~ם חי 9בt-1i י .~. ~ ק;ךא ~ry -ר · ע~~~ i] ח;ל ח; w ף ~ל 9 יו נרם ימאי תמיד ה;ויתי ... • •• • T --T : . והרי לכם שמים .מלכלכיםם:~ סד~~י .•.". ' T : '•, : ' -T '." T · -·: עמיר קליגר ביים את ההצגה "פסיעות", שהועלתה בפסטיבל עכו לתיאטרון נסיובי, ב 1999-, פי עיבודיו · על לשני מחזות קצרים של בקט וסיפור של קפקא. 35 פברואר 2000••••• וי~ ן~ 5 המ-חווה לדון ז'ואן ~ ליזח צ'ורנובסקי רשות' מילון-מחתלה לשימוש פנימי: (שאין לו ולא כלום עם "מיניותו של גבר בסוף המילניום") "אני רוצה לצחוק, ומדוע זה אמנע מעצמי את סיפוק הנפש?" סניור ג'אקומו קאזאנובה "בעיני רוב, נטייתו העיקשת של דון ז'ואן לפוליגמיה איננה אלא שערודיה ציבורית, הגובלת בהפרת חוקי החברה, אך אני נוסה לראות בה סוג של שפה, שלה כללים ומגבלות משלה - מערכת העזות, צידוקים וגיססות שובות לבב."" אנוכי הקדמת המחברת "איני מתה, אך גם לא מראה הרבה סימני חיים". בת שלושים <בגילי , "לרמונטוב שכב בקבר כבר שלוש שנים">, "pale and polluted", אנרכיית ואדישה מכדורים, בעלת השכלה <על זה נאמר: "יכולתי למצוא דיפרנציאל ולחבר חרוז"), משקפיים על אפי , לק כחול-מבריק על ציפורני אצבעות רגלי <גרביוני רשת סגלגלים של ורידים - בקרוב>. שד ימני , אמנם לא כרות, אך דקור וחקור כהוגן. מה מעשייך? קוראת חומר <על זה נאמר: "נדודי שינה, Homer, מעוף המפרשים, את רשימת ספינות קראתי עד לאמצע.""), ועוד , ועוד." יום אחד , עליתי במדרגות, ואבא שלי שמע ואמר: כמו פלוגת חיילים. שעליו תלית את מעילך בימים ההם בזמן הזה. ומי כמוך יודע: מספיק שאראה כף רגל, את היתר אוכל לדמיין. <כי יש לי עיניים גדולות.") למדתי לא להגיד "צער", אלא "צעדיה של בת הים הקטנה", ולא "חלולה", אלא "אופליה" של מייה. וכשאני רוצה להשמיע קול <בת הקול התועה בדרכי החיים>, אני משגרת אליך ספר-אחד מאותם החיבורים שמיטיבים ממני לספר את סיפורי. בתמורה אני מקבלת שירי vanitas, שמתפרסמים בעתרן ואינם ממוענים אלי. זו הדרך שלנו לשאת ולתת. יומן המיזנטרופיה שלי , ניסיון גרו בטופו בי למתן פיצוי לבשר , שהולך ומתפגר <על זה נאמר: "חייה של אשה מתחלקים לשניים: בחלקם הראשון היא יולדת, ובחלקם השני הורגת וקוברת את קרוביה"), צייד מלים: בהצטבר כמות מספקת, אני מניחה לדמן <הדיו?) לצעוק. ולך - שכתוצאה מ"תזוויג מקרים" הזדמנת ל"ספינת אהבתי", הנישאת על גלי הזמן - לך אומר בפשטות גמורה: "אינני סבורה שהטבע הצליח לברוא אשה כלשהי שתישאר אדישה בזרועות,ךי או כזו שלא תזכה למנת חיים חדשים לגמרי", "כה היטבנו לאהוב"." אך למרות הכול , שומה עלי לעשות עמך את החסד האחרון , שעליו , בוודאי , תודה לי מקרב לבך. במקום "החזירו את מאהבי!" אומר: "שכח את הנרייטה." אדיו! "לקחתי שמש, לקחתי עיר" - <שלל נאה, יקירי' שלל נאה>. ואומר: " "sweet dreams לך , דולורס-דולי-לו •" "Heise woman אני שונאת אותך. )?Miss Gee ( קרמה עור וגידים. אך בכל זאת, בוקר-בוקר אני שואלת את עצמי: קפה, יקירתי? ועונה: אכן. במעוני החדש, בראש ובראשונה, הדברתי כל נפש חיה: קודם פרעושים, אחר כך נמלים, אחר כך מקקים, אחר כך עכברים, ולבסוף חולדות." רציתי לדווח גם על חתולים, אך התאפקתי <כמעט אמרתי "לא ההנתי"), כעת אני חופשיה ללבוש ולפשוט כרצוני את החזות היפה שלי חזותי המצודדת, ה"שווה למפסלתו של הטוב באמנים", שכרגע תלויה לה בארון בגדים, ארוזה במגירות, כלואה בבקבוקונים ריחניים <על זה נאמר: "גורלו של אדם מעניק לו תשורות בשעה שהללו אינן חיוניות ,)"ךל כל הלילה חלמתי את השאלה: האם אהבה קאסאנדרה את אגממנון. כי אם לאו' איך הניחה לעצמה למות לצדו? אמרתי לעצמי: חסד נעורייך." אמרתי: בשר כבשרך." "שלגי אשתקד" - אמרתי. אני מיטיבה לזכור מלים יפות. מלים, תאריכים, ריחות, תפאורות, תנוחות, ואת אותה הנקודה בקיר , שם היה פעם סימן מהמסמר תודה. אנטיאופה "לא בוכה, אך קולה רועד", כללי ואלרי כותב: "דון ז'ואן גורם לאשה להיות חסרת נחמה."" ובוולד: "...Semblait lui reclamer un supreme sourire" "קורדליה הענוגה נשבעת: "שלך, שלך, קיללתן הנצחית!" פיצ'ורין ("גיבור זמננו") גורם <ישירות או בעקיפין> למותן של שתי נשים <בלה, ורה> ושובר את לבה של ושלישית <מרי>. ועוד , ועוד." אבל האם זו מהותו שלו או שמא מהותנו שלנו - "אובייקט ה ravissement" <"חטיפה")? האם הוא רק פרויקציה של הנכונות המוחלטת שלי להתענות, של בטירתי האובדניות <"מבצע החטיפה אינו מבקש מאומה, אינו עושה מאומה; הוא חסר תנועה."") או מקור קרינה ממשי? האם הוא טריגר אינטלקטואלי , חור שחור' "כד הכוזרים", "שער החוק", מסלול החניכה, המצאה של עלמות חן' אשר כמו אורפאוס, מסרבות "להגשים את אהבתן" ומדביקות את עצמן באהבה "הרעה מכולן - זו שאין לה סיבה וחסרה היא 36 •••••גליון 240 תוחלת". אימת כל בשר, הגולמי והתובעני <הטובעני?> הזה, שימיו כה קצרים <הר' ריחה המבחיל של נשיות בשלה ותוססת, בת ערובה של זמן - הומברט הומברט, כמוך כמוני!)? האם הוא משלם את המחיר 'רה"( איזה גורל מפלצתי זה להיות מפלצת!")? האם יש בו הכול' והוא מפנה לכל אחת מאתנו את פניו האחרות ? "חתן דמים", )"ntologically superiorior realm .>"ס האמנות שלו מבטיחה את גאולתנו , ה- d'etreraison שלנו , הטרמפ <פגסוס?> שלנו לאלמוות - צרתנו הנצחית <קנאה אפלטונית, שאינה "עושה שמות בנפשות קור בנותיה"), הר' התקן הנכסף של "מוזה" <קודם אני מתפשטת, ורק אחר כך נכתב השיר>. להיות לוי מתי <מרגריטה>. לשאת את שולי אדרתו של המושיע "my sin " "my sou "~\ <האמן>. אך אם נהפוך את שפופרת הקליידוסקופ, יתחוור שהענוג מבין על זה נאמר: ובכן, גבירתי, כאן שכב שאטובריאן לרגלייך. לא, ידידי' כאן שכבתי אנוכי לד גלי שאטובריאן. "האינפרנלי" מלאך המוות, שחיוכו של חתול צ'שייר משוך על שפתיו' "התנדנד על ריסיו" <לפחות, כך הוא רוצה שתאמיני' ואת מאמינה, על זה נאמר: "Charitas omnia credit"( שום טרגדיה איננה משתווה לשלו. הוא התגלמות האנטרופיה - נטייה מוחלטת להרס עצמי <הוא מניח לעצמו לגווע אי שם בהרי הקילימנג'ארו; בצוואתו נקבע: "עם סגירת הקבר' יש לשתול עליו בלוטים, על מנת שכעבור זמן מה יתכסה שטחו של הקבר האמור בסבכי יער' כמו קודם, וזכרו יימחק מעל פני האדמה, כמו גם זכרי שלי">: הוא סובל מהתקפי דיכאון' מיגרבה, היסטריה. גודל קסמו כגודל טירופו . הוא קודר ומיואש, על פרצופו ניכר "חותם הגרדום" <"סימן גורלי שלמדתי לזהות בפניהם של רבים - ובקוסם קאליוסטרו ביניהם"), הוא טפיל וערפד <על זה נאמר: "מבלי לרצות, הבאתי אסון על כל אהובותי"), האם תרצי למות איתי? אדרבא, "מוות מידך <ראשה הכרות של גורגונה צנח לרגלי פרסאוס עטור התהילה> עדיף בעיני על-פני חיים בזרועותיו של אחר", למרגלות קבר בעלך: "1'11 take her, but 1 shall not keep her long " "הטנגו האחרון". צעדי קומנדור ("דונה אנה! ודממה."), טעמו בנשים משופר מאין כמותו <צוואר ברבורי' עור צחור' דמעות מלוחות, דם מתוק>. <אך "אם אפילו אני לא מעזה לשפוט אותו."") חבוק בזרועותינו הוא מחליא. אבל מרחוק." מרחוק." ממבט ראשון' וממבט אחרון' וככלות הכול' ועד כלות." עד יום מותי. דברים שעליהם "מוטב לשתוק" - כי המלים הן אות של חיים, ורק המוות מחריש. "האמן" האמנות כפיתוי <אתה קורא שיר' אני מתפשטת - בהנחה שאתה "יודע לכתוב שיר אהבה" -."סיפורו של שיגעון פשוט") או הפיתוי כאמנות <עיין ערך "החצרוני")? עליו להמשיך במצעד הגבורה מצדיק הכול שלו <עיין: יוליסס, המטופל באשה ובבן' שניפץ לכמה בנות אלמוות את לבבות הקרח שלהן' והכול בשביל "קצת מגע אנושי", או שמא מתוך רצון עז להשיב; להושיב את הישבן המלכותי אל;על כס המלוכה באיתקה ה"אהובה מנשוא": או תזיאוס עם ה"מונסטרומאכיה" הכושלת שלו' שעלתה כה ביוקר לאחותי הגדולה>. אל ההארה האסתטית שיריו היה הקמט בזווית פיך השמאלית, ו"זוג שפתיים מלאות", ופרופיל אפלולי של ונטה, ו"החיוורון הגדול" של שמי סתיו שעמד לו ''נטוי על פני" עיר זו או אחרת, ואותו שרוך' ששלפתי מנעל בלויה ותליתי עליו את עצמי. שהרי ייתכן שככלות הכול' גן העדן המיוחל שלו מסתכם בקלסתר פני' וכך גם הגיהנום. או אנו עושות תחריטים בבשרנו. הוא משרבט על הנייר. בסוף כולם "ילבשו תולעת'.' "האקסטאטי" "אקס-סטאזיס" - להיות מעבר למצב המנוחה - נע ונד על פני תבל <על זה נאמר: "כמוה כמוני ידענו שלעולם לא אהיה מאושר אם אמצא את עצמי קשור אל אדם או מרותק למקום אחד"), להיצלות על אש זרה של היצר הגואה. פברואר 37 ••••••2000 עיניו אילמות, אך האופן שבו הוא מעביר את אצבעותיו בשערו הרמסוס קל הרגליים - פטרונם של הגנבים והרמאים - הוא <עולה על סוסו; שולף את חרבו?> ופישוק שפתיו הפכוני ל~~ןה האליל החביב עליו ביותר • למשך לילה אחד <לעת מצוא?> ••• הבשורה על-פיו: "עליצות, קלות הדעת ושמחת החיים - הם-הם עולמו מורכב מהווה מתמשך <סכיזופרני?). הדלק המשובח ביותר לפורקן-האהבה'.' ואת: "הצעב והכאב מגבירים את עוצמת היצרים". ככל הנראה, אתם משחקים בשתי הצגות שונות: את פרדה ומריאה של "מזמורי התיש": הוא ארלקין בקומדיה דל אוטה. דטרמיניזם ופאראנויה הם מאבני היסוד של שפתי שלי <חיפוש חולני אחר סימנים והתאמות: אולי בזה הרגע הצטלבו מבטינו באותו כוכב, ייתכן שאתמול זרק מטבע לקבצן שעכשיו אני משלשלת שקל אל תוך כובעו' יכול להיות שמחר ניפגש על אותו עמוד של אותו ספר ולא נזהה איש את זולתו' אולי לפני רגע חלפתי על פני אשה שאתמול חיתה חבוקה בזרועותיך' ומדוע הפרח היה צהוב? מדוע מת הצב? ו "למה ההתחברות הזאת" דווקא, <וחודש פברואר?), ואילו הוא מאלתר. על כן, תישארי לבדך, "טרף לייאוש התהומי" ("נמוגה, נעזבת, שוכבת וגוועת">: במרכז הבמה, באור מלא, עם ה- never, never never, never, never המיותר והנדוש. ואני ... אני שונה. כשמעמידים אותי על פח מלובן, אני רוקדת טוויסט. "המבולבל" המבוכה הקיומית, שבה הוא נתון' דוחפת אותו קדימה, מרבעת מלעצור. הוא "מסתובב", כמו חתול, הרודף אחרי זנבו. חיוכו הנבוך הוא מטאפורה לעולם המודרני נטול הגבורה. אכן הוא אנסי-גיבור ("תחילה ריחמתי עליו' אך אחר כך התאהבתי - התאהבתי בצרות שלו' בשתי הבנות שלו ..."(, הוא נלעג, הוא ו :וי 5 ~ חייו מעוצבים "על-פי צירופי נסיבות ולא בכוח עליון". ~ פעימות דחפיו אינן תלויות בדבר • זינוקיו אינם צפויים מראש. וכמו אותם גיטריסטים המלווים בנגינתם את ריקודי הפלמנקו הספרדיים, מותר לו לזייף, אך אל לו לטעות בקצב. אנו עומדות על גדות טירופו . "ההדוניסט" "ברנש הולל' נואף מושבע ושקוע בחובות עד מעל לתלתלי ראשו הנאים". "הגבר שאהב נשים". מאהב מתוק, שמעניק את שירותיו בחדווה רבתי' אך לא אוכל ליהנות מכל אלה, לפני שאלמד את סודה של "קלות הקיום", שאותו מלמדים אותנו השנים והייאוש. אולם "צררתי המרובות לא לימדוני דבר". חמודותי מבוזבזות. לריק. "קראו לי סולווייג". <אני אותה קרן צבי' שעליה שמה יד הגורל מנה אדיבה של בשר ערב לחיך.> מנמוזינה איננה נמנית עם אלילותיו • שעונו מתקתק, ורגעיו החולפים בניחותא - פרפרי החמר העליזים - לובשים את צורת המספרים ברשימת ה- mille e tres <או שמא 116?( האלמונית שלו. זכרו מתאדה בלי להשאיר צלקת בבשרך המיטיב להשכיח. אבל אני סולווייג. ויהי "עלי שמי". "החצרוני" "להוט אחר הרפתקאות אבירות", הוא מצהיר: "אני יכול להרשות לעצמי להרוס אשה, אך לעולם לא ארשה שיהרסוה אחרים באשמתי!" הר' וירטואוזיות חושנית <או שמא חושניות וירטואוזית?). הוא עושה "דברים מסוכנים עם סגנון". כולו צופן' ליתר דיוק, מערכת מסועפת של צפנים. כולו תכנון' יצירת אמנות, דיוק וליטוש של טנגו שרוקד עיוור או של ריקוד סלוני עם בובה מכאנית. מכונה משוכללת ובעלת חוש אסתטי' המתבוננת בעצמה בהתפעלות נרקיסיסטית >lt's beyond my " "control<. עת ששפתותיכם נצמדות, ממעמקי אישונייך נשקפת אליו בבואת פניו "הצרות כלהב חרבו". " Kugelmass, a professor of humanities הצגה זו מיועדת למאדאם רה מרטיי ולה בלבד' בשום פנים ואופן ראוי לרחמים: at City College, was unhappily married for the second time." הוא מציג את תסביכיו לעין כל במידה בלתי-מבוטלת של אקסהיביציוניזם. אפילו "את החלטותיו החלקיות הוא מחליט רק למחצה" <ולשליש>. שאיפותיו המיניות ויכולתו אינן עולות בקנה אחד <על זה נאמר: "רצון יש לי ..."(. העדפותיו לוטות בערפל. עלייך ("האישיות השרויה בחברתו"' אשת חיקו> להגן עליו' להיות האם, הבת ורוח הקודש בעת ובעונה אחת, לעשות את חייו לנסבלים יותר <על זה נאמר: "איננה אשתי, ואף לא פלגשי, שפחתי' אמי או בתי: הריהי צירוף מופלא של כל אלה יחד">. אך הוא <הארי שלנו>, בניגוד למצופה, מתגלה כשדדן. הוא חמקמק כמו אותו צלופח, ובאורח חידתי למדי מצליח "לפרק לגורמים" ("טבחית - במיטה, זונה - בציבור' וליידי - במטבח") כל אשה הנקלעת לשדה כוחו' כמו אותו ילד הנוהג לתלוש איברי בובותיו הישנות לא למושאי פיתויו. שהרי על מנת לאהוב אמנות, צריך להבינה ... ההבדל בין יוהאנס של קירקגור לרה ואלמונט של לאקלו הוא הבדל בין מתמטיקאי לשחקן תיאטרון: שניהם שולטים בטכניקה, אבל בעוד הראשון הופך אותה לטקסטורה, ל"אלטר-אגו" שלו' השני נוטל אותה בתור שיטה מופשטת, המופעלת עליך או עלי. הראשון מבצע פעולה פולחנית: השני מתעד את צעדיו בדייקנות חולנית כמעט ... אהבת התיאטרון הפכה אותי לטרף קל - לזכייה מן ההפקר: כל ז'סטה, כל מלה מסוגננת, מכה בי כמו ברק. זכרונותיו הענוגים של מר קאזאנובה מצאו בי את הקרואה המסוחררת ביותר . "הליצן" הוא לוליין' ציניקן ושקרן ("כללתי באותם מכתבים את כל השקרים וסיפורי הכזב שהכתיב לי הנזיר הפראנציסקני השנון">. 38 240 •••••גליון ר"מעב "לשם וא ר"מעב "לפה - םהי וא ןהזמ םמפרידי .ביניהם הקרבת העוש וממנ לנב ה<"לרצפ באש טלהבי .עליך"> אהל המאהב יהמלכות לש השחרזאד ההי ןהרומנטיק ""הפוסט-טראומטי להגדו רביות לבכ ?הזמנים ה"לעקר ,מבשרו" וז וחובת תהמקודש חשתבטי תא וכוח רלעקו תא ועצמ ימבשר אני , אבבו .העת חלשכו ואות - ופירוש ולרצח .נפש ךזכות ההיחיד אהי תלמו ןלמעזכרו , עהשוק יבערפיל .הזמן יראית :וקידשתי ך"כ .מוטב" ךמות אהו ןב וברית ןהנאמ ביותר . המעת התהי הפזור ןבי ראינספו תעלמו ןח - ןכעי לפז ןשאי ולחבר דע .גמירא וחיי - רשי להל <<הולל? הלאבד ןשאי ,להשיבה עמס םנדודי לש יציפור רדרו תהמחפשו ראח .מלכן תאחרי רדב דועו , דועו ... ךכ ירצית .לסיים ךא ואמר יל , אל אב .בחשבון תהמסגר ,מחייבת ואמר .לי זא יחשבת יל - ונ .מילא יאנ .אסיים םאסיי וכמ .שצריך ווזה םהסיו :ה"תקין" וכמ רשנאמ לעיל , רבוק דאח תח יעוררת רוכב יהיית תב םשלושי <בגילי , ולדמ בבטו רכב בשכ רבקב ששלו ,שנים םג בייס ןי , וומב רכב רתריס םשני אל בכת ,שירים ילמאייקובסק ונותר ששלו םשני ,לחיות םג וליש •..(, יעולמ "full of sound and fury" ה<ואת :מוסיף "signifying nothing"(, ספגסו הרוע ץבחו תבחבר םיוני ,ורודות םהכוכבי .נושרים ןועיניה תהגוועו לש ךאהובותי תהנצחיו תמשתלחו יב םכאות ם"סכיני לש .עצב" ואני , השכ יערגת ת"להיו ,כמותן" תסורק ןאות יבעינ דהאיזמרג תהצלולו ישל ן<עיי תפרסומו ,לגלידה) :ואומרת ונ ,טוב זא ו"בוא "נשחק ישאנ רפרופסו סהיגינ ןואת סמי .דוליםל רתא ךלעצמ , ועכשי , יאחר יש"לימדת ןאות "לדבר טברה ,ובשנינה למוט יעל .להשתיקן הוז אל קל , מחמלי , הז אל .קל • הביבליוגרפי ((ביוגרפיה? יכד שלדרו ול הבוב החדש דמי רלאח ןמכ ל<ע הז :נאמר אהו דעו ח"שי "אהבה ם"יחסי "מסוכנים +<ורמאן סרט> ריקבו .אותנו) לכ םהבקרי לש "העולם <<סרט ת"ספרו "ורוע ק"פונד הרוחות" ""הפילוסוף ת"זכרונו "קאזאנובה ר"הגב בשאה "נשים אהו ךהפ תא ההפוליגמי הלעמד ,עקרונית השאלי עהגי חבאור <<סרט ךתנ" תהקלו יהבלת -נסבלת לש "הקיום <רומאן+סרם> פילוסופי . הפילוסופי וז ,יכולה למשל , סלהתבס לע הההכר ובעושר ההבלתי-נדל יוהא-היירארכ לש שהי דלצ -ה ontological וו ו"פיתויי םהמסוכני לש הר "ואלמוגם <<סרט י"פרח "הרע וו Lolita וו ק"לפר תא "הארי <סרט> ו.ו instability ר"אשי להל םג לשטן , םג 'לאלוה'. וו The Kugelmass Episode וו ו"קובלנת לש "פורטנוי וכמ האות ,מטוטלת תהמצא רפוק , אהו בסוב - בסוב ןבי ,שתיים ש"שלו "אחיות ללכ רהיות ,שלוש תאהובו ה<מאג -פולה, הלודמיל ,-פרנסינה) ""פיגמליון ן"דו "ז'ואן ה<ר <מולינה+מולייר+ביירון+פושקין תהמגלמו תא הפני םהשוני םוהמנוגדי לש .הווייתו ם"כוכבי "בחוץ "The Greek Myths" אהו אהוצי תא רחוס תהנאמנו ימתחומ רהמוס .האוניברסלי וו he Chimera וזו ""עשיו תא ותורת אהו שפור ילפנ לכ ההמתאוו .לשמוע ""קאזאנובה <<סרט ן"האמ הומרגריט "Rayuela" ם"עיניי "גדולות <<סרט ""אודיסיאה ך"המל ליו" And what you hear is what you get. רקו ורוח םברגעי םהמכריעי תמבעי ו<ארוסי האוליבייר לבלי ומות "Words in Reflection וו ם"מכתבי לא "קורדליה ו"הטנג ןהאחרו "בפאריז <<סרט ל"ע םהשמי והגיהנום" לש ,רוקאמאדךך) רפ "גינט ה"אהב לע "וולגה <<סרט וו El Libro de Manuel" אהו םלעול אל ריחזו לע .עקבותיו תאגדו אנדרסן ךמתו עיקרון . ת"חשמלי הושמ "תשוקה <<מחזה+סרט ם"אד ןב "כלב <<רומאן+הצגה ר"גיבו "זמננו ימינ םשירי ר"סיפו לש ""הרומנטיקן ןשיגעו "פשוט <<סרט ה"צד רהאח לש "הרוח ת"חסר "הנדוניה <מחזה+הצגה> ד"מבע ולדיוקנ לש ןדו ןז'וא ףהשתק רקלסת ופני לש .טריסטאן" ה"שעור ובעינ לש "השטן <<סרט ף"אל הליל ולילה" ועלי רנאמ י"אשר םהאד דהבוג ובאמונת ןלמע תאהב .אשה" תיצירו BillW.S.)< ךא ואהובת םלעול האיננ המצוי גבהיש .ידו םלעול אהי האבוד ידבר הרנ טמגרי ... 39 רפברוא 2000••••• ~ ~ ו(ן: s שני יהודים, שלושה םמהגרי אלישע תפור חדר קטן ולא נקי' במלון זול' לא הרחק מן הנהר' נפריס בירת צרפת, יושבים ומשוחחים שלושה ........... אנשים. שניים מהם יהודים אבל שלושתם ............ מהגרים. היום קר ומעונן' בראשית חודש פברואר 1957• בחדר מותקנת מערכת הסקה מיושנת, שרוב שעות היום אינה פועלת. החדרנית קוראת לה מערכת מחורבנת. החלון היחיד של החדר' שנמצא בקומה הרביעית של המלון' פונה צפונה, אל הנהר • ארכות ארוכות ושטוחות מהלכות בנהר בין שני הגשרים. הגשר הכהה והמיושן תוחם את המבט לצד ימין . והגשר החדש, שקורות הפלדה שלו מבהיקות אפילו ביום חורפי כמו היום, תוחם את המבט לצד שמאל. ליאופולד שפיצו' במאי קולנוע יהודי' בן 39, גרוש ואב לילד קטן' הוא יורד מישראל שהשאיר אחריו את משפחתו הקטנה בארץ. הוא נטש את המדינה הצעירה אחרי שישב בה כשבע שנים. סרטו האחרון' "אבן על כל מיל", היה כישלון צורב שהדהד בכל עיתוני הארץ. הסרט הוצג לראשונה וגם, למרבה הצער' לאחרונה, בהקרנת בכורה נישת מזל ונוראה. היה יום חמסין כבד ומעיק, בקולנוע "מאי", בהדר הכרמל שבחיפה. כמה שנים חלפו מאז? קשה לזכור בדיוק, אבל בערך? שלוש שנים או קצת יותר • מבקרי הקולנוע הנעלבים יצאו מגדרם. הם תקפו אותו וביזו אותו ואת סרטו בצורה מחפירה. "חודש מאי של אותה השנה היה לוהט מכל המאיים שידעה אי פעם העיר חיפה ...", גלגלי הסרט איחרו להגיע מהאולפנים שבהרצליה, המונית נתקעה בכביש והחום באולם היה בלתי נסבל. ליד השולחן הקטן' שעליו בקבוק יין זול' מרוקן למחצה, כמה כוסות, מאפרה, חפיסות של סיגריות וגפרורים, יושב האיש הצעיר דוד פולוב. יהודי צעיר מברזיל' חולם קולנוע אמיתי' חניך תנועת הנוער הציונית, שהחליט לעצור לשהות קצרה נפריס, בדרכו לישראל. הוא בא ישר מברזיל' והוא דובר פורטוגזית, יידיש ומעט צרפתית. הוא יודע כמעט הכול' מקריאה בעיתונים היהודיים ומשיחות עם חברים שליחים ואמנים, על ימי הבראשית של הקולנוע העברי בארץ. אפילו על עבודתו של ליאופולד שפיצו המכונה "הצ'כי", הספיק לשמוע. הוא שמע שישנם אנשים בארץ החושבים אותו למתחזה, שאפתן ורודף הצלחה חסר תקנה. ביידיש קוראים לאיש כזה "הוכשטפלר", הם משוכנעים שנפילתו של המתחזה מובטחת. אך אפילו הם לא יכלו לתאר לעצמם שסרטו המדובר "אבן על כל מיל", שכל כך ציפו בארץ שיצא כבר אל אולמות הקולנוע, שיחל לרוץ על מסכי הענק, יתרסק לרסיסים, התרסקות שאין ממנה קימה, כבר בהקרנה הראשונה. דוד פולוב לא שמח לכשלובו של הבמאי' הוא לא היה מאושר מנפילתו של סרט ישראלי חדש, ואף על פי שלא היה בקי בפרטים, הוא חש קרבה אל הבמאי השאפתן • הוא שמע שיש המכנים אותו "האיש בעל אלף הכשרונות", הוא שמע גם דעות אחרות על האיש המפתיע הזה. הוא שמע שהוא יודע המון שפות, שהוא בעצם משורר מיסודו' תסריטאי משובח ורודף שמלות בלתי נלאה. הוא שמע גם ששפיצו הוא איש שיחה מקסים. הפגישה המקרית עם האיש ויגשה אותו מאוד . מאז גילה שגם הוא מתגורר במלון' לפני יומיים שלושה, הוא דבק בו' צמא לדבריו' לשיחו המהפנט, למחוותיו המקסימות, ל מב יידות המושכות שלו • הוא ביטל כמה מיציאות יו העירה והוא מבלה בחדרו שעות ארוכות. ממולם, נשען אל הקיר' אוחז בידו כוס יין שאינה מתרוקנת, יושב איש חסר גיל. בלורית עבותה יש לו שיורדת על מצחו. הוא לבוש כמו גבר אמריקאי מצודד מפרסומות הסיגריות, והוא מהמהם לעצמו ללא הפסקה קטעים משיר צרפתי נפוץ שמושמע ללא הרף ברדיו של המלון • זהו מארק הלאסקו' סופר פולני גולה, השוהה נפריס בדרכו מפולין אל ארצות המערב. אל לונדון או אל ניר יורק או אל העיר המקסימה שבעולם, אילת, שלחוף ים סוף. בעיתונים הגדולים נדפסים מדי פעם הדיוקנאות המפורסמים שלו • הוא אוהב להצטלם ומרבה להתראיין אצל עיתונאים ומראיינים ידועים. הוא אוהב · את תפקידו של איש הרוח החופשי שאינו משלים עם זוועות המשטר הקומוניסטי. הוא כתב ופרסם כמה סיפורים קצרים, שתורגמו ללשונות אירופה והוציאו לו שם של הבטחה גדולה בפולין ובגרמניה ובעוד מקומות. אבל הוא מכור לקולנוע האמריקאי ולשחקנים האמריקאיים. והוא מאוד אוהב כשמכנים אותו "המינגווי הפולני", הוא שתיין כרוני' וסצינות השכרות שלו מסייעות מאוד לפרסומו הגובר. הוא דובר פולנית וכמה מלים באנגלית ובגרמנית. הוא אינו אוהב את היהודים, אבל הוא מעריץ את הישראלים. כששמע שבמלון מתגוררים שני אנשי קולנוע ישראלים, מיד חיפש אחריהם. הוא לא הצליח למצוא את חדרו של ליאופולד שפיצו • את דוד פולוב הצעיר הוא לא הכיר • וכך' לגמרי במקרה, כמו שקורה במלונות זולים בערים ענקיות, הוא נפגש איתם בפתח המעלית המיושנת. מאז אינו מרפה מהם, והוא יושב איתם עכשיו' בין הצעיר החולם, שיסע בקרוב לישראל' וינסה להגשים בה את חלומות הקולנוע שלו' ובין הבמאי המתבגר שחזר משם לפני זמן קצר' מאוכזב ממורמר ומתוסכל. איך מתנהלת השיחה ביניהם? באיזו לשון הם מדברים? מרחוק נראה כאילו אין להם שום אפשרות להידבר • מרחק השנים מבדיל ביניהם, המקומות שמהם באו מבדילים ביניהם. ועוד יותר' המקומות שאליהם הם נוסעים. אבל מקרוב, כמו בתמונת תקריב גדולה, הכול שונה והכול אפשרי • ליאופולד שפיצו הוא כמובן מרכז השיחה. עם דוד פרלוב הוא מקשקש בגרמנית קלוקלת, ודוד משיב לו ביידיש שהביא מהבית. לפעמים נזרקת באקראי מלה בעברית, והם שניהם שמחים עליה. כאילו מצאו פתאום את המפתח ללשון סתרים אינטימית. עם מארק הלאסקו הוא מדבר בלשון אמו' בסלובקית. הלשון הזו דומה מאוד לפולנית. הלאסקו המטושטש משיב לו בפולנית חדשה, ולפעמים נזרקת ביניהם באקראי מלה בגרמנית, ושניהם שמחים עליה. כאילו מאסו בלשונות הסלאביות שהם נאלצים להידבר בהן . דוד פרלוב מצטער שאינו יודע עדיין עברית, ושהצרפתית שלו 40 גליון ····· 240 לגמרי משובשת. הלאסקו מתלונן שהאנגלית שלו היא פשוט עלובה. הוא מקונן באוזניהם שהיה טיפש גדול בילדותו. במקום ללמוד אנגלית ברצינות, העדיף להתרוצץ אחרי שועלים, ביער שליד ביתו . שפיצו מצטרף לקינת השתויים שלהם, ומלין על כך שלא למד ערבית בשנותיו בארץ. עוד בנעוריו' במסעו האפל לאלג'יר' הוא התאהב בערבית. בכל הבליל הזה של הלשונות, שדוד פרלוב יפגוש בקרוב, אם יגשים את החלטתו האווילית לעלות לישראל' למדינת היהודים האומללה, אומר שפיצו' תחסר לו ביותר הערבית. ולרגע משתררת אוירה משונה בחדר הקטן. שלושה אמנים שותים בצוותא, שני במאי קולנוע שהזדמנו עם שני סופרים, שהזדמנו עם שני יהודים, גוי אחד' שלושה מהגרים ושבע לשונות. מארק הלאסקו פוצח בשיר עם פולני' שהיה נפוץ בפולין' בימי המחתרת הימנית שלאחר המלחמה. הוא עדיין בהלם, הוא מסביר לליאופולד שפיצו' מהדיכוי האכזרי של המרד ההונגרי' ומהטבח הנורא שעשו הרוסים בבודפשט. הוא בטוח שמחר זה יקרה גם בוורשה. טבח נוראי בשידור חי' הוא מתרגש, מול מצלמות הטלוויזיה של תחנות מערב אירופה. שימותו הטיפשים, הוא אומר' כי הוא כבר לא יהיה שם, כשוורשה שוב תוצף בנהר של דם. עכשיו הוא רק צריך לבחור להיכן לנדוד. הוא שואל את שפיצו אם ראה גם הוא את הטבח בהונגריה ששודר בשידור חי בטלוויזיה הצרפתית. לא, שפיצו לא ראה את החללים התמימים שהציפו את הרחובות בבודפשט הבוערת. הוא היה אז עוד במזרח התיכון' אורז את חייו להגירה חדשה. גם שם חיתה מלחמה, והוא לא רצה לעזוב את בנו הקטן לפני שהמלחמה תיגמר . הוא מזכיר לפולו ב הצעיר ולהלאסקו חסר הגיל' שיש לו ילד קטן בתל אביב. ואם פקפק לרגע האם לעזוב את הארץ' הרי רק בגלל הילד שלו הוא פקפק. כי אי אפשר ואסור לעזוב ילדים בזמן מלחמה. פרלוב רוצה לשאול עוד משהו, אבל מוותר. והלאסקו מניד בראשו עם הבקבוק בידו ומאשר: נכון, נכון מאוד. אסור להשאיר ילדים קטנים לבדם בזמן מלחמה. הוא עוד ימצא את השעה המתאימה ואת המקום הנכון' והוא עוד יספר להם, לשני מאזיניו היהודים, מה פירוש הדבר לנטוש ילדים בשעת מלחמה. דוד פרלוב אומר להם שהוא מצטער שהיה נער צעיר בימים של מלחמת השחרור . הוא מצטער שלא יכול להתנדב ולבוא לעזרת הקיבוצים הנצורים בנגב. אבל הוא מכיר כמה בוגרים מסניף תנועת הנוער שלו' שיצאו מברזיל והגיעו לארץ ממש בימי המלחמה. והוא יבקר אותם, הם יהיו בין הראשונים שהוא יבקר אותם. ואולי' אם המזל ישחק לו' הוא יעשה סרט גדול' סרט שעדיין לא נעשה כמוהו בארץ, על המלחמה הקשה של קומץ היהודים נגד כל כך הרבה ערבים. השיחה קצת מתארכת ונמרחת, וקצבה הטבעי נקטע כל הזמן' כי ליאופולד שפיצו צריך לתרגם כל הזמן. מגרמנית ליידיש המעבר קל' והתרגום פשוט וכך גם מן הפולנית לסלובקית. אבל צריך גם להעביר מזו לזו, וליהפך. וזה נעשה יותר מכביד כל פעם. השיחה יוצאת קטועה, מעורפלת ובעיקר מעייפת. והוא באמת עייף לאחרונה. עוד לא מלאו לו ארבעים שנה, אבל הוא מרגיש לפעמים כאילו הוא בן חמישים ואפילו יותר . ומדי פעם דוקרת אותו בחזה ההרגשה שהוא לא יגיע לגיל חמישים. החיים מעייפים, הנסיעות המרובות מעייפות אותו' הנשים שהוא צריך להשיג כל הזמן גם הן מעייפות אותו • אילו היה שואל אותו עכשו ידידו המשורר שנהרג במרד הפרטיזנים, בלשון הפנימית והיחידאית שהמציאו לאז לעצמם, היה אומר לו בכנות משפט מצמרר • שמע נא יירז'י' אני לא בטוח שאגיע לגיל חמישים. הוא מעיף מבט על ראשו הצעיר והחכם של דוד פרלוב. והוא מעיף מבט על פניו היפים ועל בלוריתו המלאה של מארק הלאסקו . ואחר כך הוא זורק מבט אל שמשת החלון' שממנה נשקפת אליו קרחתו המתקדמת. ומן הדיוקן העצמי שלו' שנשקף אליו' עו .'ן: מן הזכוכית, הוא אינו מתלהב. הוא נושא בכל רגע ורגע בתוכו את תמונת עצמו. ופעם גם אמר באיזה מפגש במאים, שכל במאי או צלם קולנוע חייב שתהיה לו תמונת עצמו בתוכו' תמונה שמתעדכנת בכל יום. תמונת צעמו שבוערת בתוכו באש תמיד בעיני רוחו. וזה היה עוד בימים הרחוקים ההם, שבהם עוד האמין בכישורי הבמאי המעולים שלו . הוא היה בטוח שיעשה סרט מלהיב, ואולי עוד אחד או שניים. ואז יראה אותם אוטו פרמינג'ר הגדול' והבמאי הענק יקרא לו מיד להתייצב אצלו בקליפורניה. את המשפטים הללו' שאמר כנראה בקול רם, משפטים יפים שזכו למחיאות כפיים מפתיעות, הוא אמר בעברית. באותה העברית העלובה שלו והקצוצה שלו • במבטאו הסלובקי הכבד. וכשראה את עמיתיו מתרגשים מדבריו, וכששמע אותם משבחים את עבודתו' חשב שהם אינם יודעים באמת מה שבלבו. שום פברואר 2000 שיא אל לכוי תעדל תמאב המ 'ובלבש יכ םוש שיא אל היהםש .ןן: 'רתיא הנחמב היפכה לשונ 'יקאנ ףוסב ץיקה רוראה לש1942. םושו ~ שיא אל עדי אוהש לצינ זא ,הרקמב אלו ףרשנ זא םע ומא םעו.ויחא -== לבא ובל השענ זאמ ומכ ללח .בובנ קראמלה רקסא םק םואתפ 'ואסיכמ לדח םהמהלמ תא ןומזפה יתפרצה ,יתנפואה ךלה לא ןולחה ריתסהו םהל תא הארמ .רהנה רדחה היהש ךושח טעמ ךישחה דוע .רתוי לע רהנה רופאה ץוחבש וטש תוכרא תורוחש ,תוכוראו וקמחו אלל עגפ תחתמ .םירשגל וקסאלה ףנפנ וידיב רמאו אוהש טושפ עגעגתמ לא שמשה לאו רואה לש חרזמה .ןוכיתה אוהו טושפ בהוא םימעפל םג .םידוהי אוה זב דלופואילל וציפש היהש ךותב שמשה םוחהו לש ,חרזמה לבא וישכע אוה 'רזוח הכומ 'לובחו לא רוקה ירורפאה לש .הפוריא דוע אל ןב ,םיעברא רבכו התא ?ענכנ אוה לאוש תא וציפש ,תושגרתהב לבא וניא הכחמ .הבושתל אוה ךלוה לא דוד ,בולרפ בלשמ וידי וידיב לש בולרפ רמואו ול אלש חרבי 'ול ןיתמיש .ול אוה רבכ לסחמ תא ויניינע ןולמב סירפנו ךלוהו רתיא ץראל .לארשי שי םכל ץרא האלפנ ,םידוהיל אוה רמוא ,םהל לבח ינאש לכ ךכ .ינלופ יאוולה יתייהש .ידוהי דלופואיל וציפש דינמ וידי לוטיבב רמואו 'ול התא ךמצעב אל עמוש המ התאשרבדמ. התא ללכב אל ןיבמ המ התאש .שקשקמ התא טושפרוכיש. אוהו הנופ לא דודולופ ב רמואו ול ,שידייב שיאה הזה אוה 'דמחנ אוהו 'רשכומ לבא אוה לכ ןמזהרוכיש. יוג ביבחרוכישו. דוד בולרפ םק ומוקממ עייסמו תובידאב רפוסל ינלופה םסרופמה בושל לא ואסיכ ןעשיהלו לאריקה. אוה חקול ונממ תא סוכה תאו קובקבה חינמו םתוא לע .ןחלושה וליבשב יהוז טושפ הינח הרצק וכרדב לא .ץראה אוה םלח לע סיופ ותודליב 'וירוענבו ומכ םלחש לע ןובסיל ידידים עם חבורה מכובדת של סופרים צרפתים שישבו באחד מבתי הקפה שבשדרה. הוא רשם לעצמו כמה מלים על הפגישה. איש שרוצה ליצור קולנוע אמיתי' חייב לתעד את חייו ללא הפסקה- כל יום ויום שעובר עליו' כל שעה ואפילו כל רגע ורגע. החיים האמיתיים כל כך חמקמקים שאפילו מתיעוד קפדני כזה הם יצליחו להימלט. לפעמים הוא נפגש בסרט כזה, שתיעוד הזמן החולף, תיעוד מדוקדק ומפורט, הוא נשמת אפו. ואז הוא מתרגש כמו נערה שצופה בסרט רומנטי. הוא מזיע פתאום, נתקף בחוסר מנוחה, מחליף כיסאות, מקיש ברגליו על רצפת האולם ובועט מבלי משים בבקבוקי הבירה המתגלגלים מתחת למושבים. הוא אפילו מתנשף בקולב יות. התמונות הנכונות, הזרימה המדויקת שלהן' הדבר האמיתי שמוקרן על הבד' הכול חולף דרך מוחו כמו ברקים רבי השראה. והוא משתגע מזה שהוא לא יכול לתעד במדויק ועל הרגע, את הריגוש החזק הזה שפוקד אותו באמצע הסרט. ליאופולד שפיצו חוזר אל מחשבותיו הקודרות ואל ניחושי לבו המדכאים. הוא בטוח שהוא לא יגיע לגיל חמישים. ובעצם מה איכפת לו? מה כל כך חשוב להגיע דווקא לגיל חמישים? הרי הוא ראה בחייו הקצרים יותר מדי דברים. העשורים הדחוסים של נעוריו יש בהם די והותר חומרים לעשרות סרטים באורך מלא. והוא עוד אפילו לא התחיל לעשותם. ההרפתקה המכאיבה הזו בישראל, גזלה ממנו שבע שנים. שבע שנים יקרות מחייו. שנים שלא תהיה להן חלופה. שבע שנים תמימות שחלפו ללא תמורה. העלבון וההשפלה שספג שם בשנות ישיבתו האחרונות, כל כך הכאיבו לו' עד שחש שיש בהם כדי למלא את לבו מחדש. "לבו החלול", שהתרוקן בבת אחת, ברגע הארור של חייו' על רציף הרכבת של מחנה הכפיה הסלובקי. כשנודע לו מידידיו שלפני כמה שעות שילחו הנאצים את אמו אל ועל מדרי.ד והוא מעריץ גדול של במאי הקולנוע הצרפתיים. המשרפות. האמנים הגדולים ששמם בלבד מעביר בו רעד . אתמול הפגישו אותו • מחפשות בית איכותי לכתב היד שלוד הליקון, בית לספרי שירה איכותיים מזה עשור, הרחיבה את תחומי פעילותה ותוציא לאור, מדי נשה, מספר מוגבל של ספרים נבחרים שיזכו למלוא הטיפול האפשרי ככל שלני הכנת הספר - כעריכה' כעיצוב, כדפוס' כהפצה וכיחסי הצינור . עד כה יצאו לאור נהליקח ספירהם של חזי לסקלי 1 נוירת זחרי 1 אגי משעול 1 אשר יוין 1 רמי יובצי 1 הרולד שימל 1 ישראל אלירז 1 זלי גורינץ 1 חדוה הרכבי 1 אמירה הס 1 ח ערמו 1 ושרו~ אס ועוד . 42 ]וילג----- 240 המלנ 1ת Jנ1Aן 77t- המשד מעמ' 4t יונתן בן-נחום: אינדיאנופוליס. הוצאת הספדיה החדשה 151 ,2000 עמ' אינדיאנופוליס ספינת הדגל האמריקאית - טובעה על-ידי צוללת יפאנית, בשלהי מלחמת העולם השביח. בטרם טובעה, נשאה האינדיאנופוליס בקרבה את הפצצה שהוטלה על הירושימה. הסיפור מחולק ל 6- חזיונות והוא נע לסירוגין בין הצד האמריקאי לצד היפאני' ובין זמנים שונים, עם שהוא משלב ציטטות גלויות וסמויות. גלן צ'יאנג: השמים התכולים. מגרמנית : מרים קראוס. חואצת ספרית פועלים 112 ,2000 עמ' ס י פור התבגרותו של בן למשפחת נ וו דים בערבות מונגוליה. פולין ריאז' : סיפורה של 0, מצרפתית: משח רון. הוצאת הספדיה החדשה 191 ,1999 עמ' אשה צעירה המכונה 0, מובאת על-ידי מאהבה לטירת רואסי - שם היא עוברת סידרת טקסי שיעבוד מיניים מכאיבים ו משפילים. לאפיזודת רואסי יש המשכים המבי אים את 0 לשיאים חדשים של שיעבוד. הספר, שראה אור ב 1954-, חולל סערה בשעתו. למהדורה זו צורפו הקדמה שכתב הסופר והמבקר ז'אן פולאן (מי שהיה מאהבה של דומיניק אורי 1 האשה שמאחורי שם העוז פולין ר י ,)'זא דברים של יחוש•~ ישועה ו אחרית דבר מאת עמליה זיו . אורח לוטן: הפלגה אחרונה, ספרית פועלים 64 ,2000 עמ' "אני שהגעתי לכאן/ משפה יומיומית של שדה/ מכפר שולי שבגליל; (התחתון) / בין צפירה לצפירה/ בין פעמון לפעמון; סופרת במחרוזת חרדות./ גבי אל חומות העיר; (פסטיבל משוררים 1997' עמ' 14(. אונורח דח כלדק: שלושה סיפורים. מצרפתית: יהושע קנז וערה פלרור. הקיבוץ המאוחר. סרות עפר איילים. 200078 עמ' "סרדין" - הנובלה שהיא סיפור משחק של דו-משמעות, שזכה לפירושים רבים, והסיפורים "פאצ'ינו קאנה", ו"פייר גראסו", אחרון קומם: שירי' הספר השביעי' ספרית פועלים 200073 עמ' "בקצות הגלקסיה הכי קרובה/ האדמה הזאת;היא אבק כוכבים/ בדם ילד אחד זקן אחד; אשה אחת/ האדמה הזאת מתפללת/ לדינוזאורים.// מי ימוסס קנאת המטורף; שכולה שלו; גם של זולתו.// לראות שמים/ ואנחנו נקודה." (אפולוגטיקה -1992 ; 1988 עמ' 14( נרנו ז'וריסח: הרהורים על הריסות. תרגם: אחוון אמיר. הוצאת כרמל 118 ,2000 עמ' בונו ז'ודיסה הוא מהבולטים במשוררי השירה הפורטוגזית החדשה. "משורר שאין לו קרדומות, שאינו מנסה להוכיח שום דבר", כותב עליו ריצ'רד זנית, המתרגם לאנגלית, במבוא לספר. "הציגו את הכלוב למול הים./ בתוכו הנמר יושב בלי נוע, עיניו; בגלים./ אבל רוחו לא שם:; היא שואגת עם הרוח, הים, הגאות והשפל; וכציפור היא מרחפת על זה העולם השפוף; הכפוף לחוקי הארץ שאין לשנותם" (זואולוגיה: נמר קרקס, עמ' 43(. רקפת חדר: אמא נכנסה לארון. הוצאת מורן. סרות רבדים. 228 עמ' אהמ של נסע, ילדה עצמאית ודעתנית בת אחת-עשרה, עוברת לגור בארון הבגדים ואחר-כך נעלמת. מסעה של נסע בעקבות אמה הוא גם מסע התבגרות והשתנות. מירח מגן: כשוככי וכקומי אשה. הוצאת כתו. סרות כותרים 284 ,1999 עמ' זוהרה, אחות במקצועה, היא אם חד- הורית וסוסאלית. לחייה נכנס גבר המעמיד אותה בפני הדילמה - האם אפשר להיות אם וגם אשה-אהובה בעת ובעונה אחת? רן חשמשוני: טיפוס על עצים להולכי רגל. הוצאת חלונות 1999,111 עמ' המחבר (שכינויו "הנוסף") וחבריו גונק ג'ו ויוליוס חול - טיילים שפרנסתם, כך נראה, כריתת עצים מטיילים במדבר ופורשים את הגיגיהם ואת אמנות הטיפוס על העצים. תמיו לחב ודלמסר: י"ד שירים. הוצאת כרמל-ירושלים 1999 י"ד שירים ותצלומים. "מה לך . אבי/ בכנפיף השקופות/ מה לף; כי תכסיהן פניף i בנוצות אלה; הבלתי נראות/ שוב להניען; אבי מעלה מסה ושוב/ הניען/ למען יעלה; גופך/ מעלה מעלה/ ולא אלף שנים/ יחבס בצמרות הברושים// אני בודק /'~כש אבי/ בודק שכ~י לראות/ ההנצו '.'י~נכ בואו לכתוב ןבמתא" מתא"ן מקיים סדנאות כתיבה יצירתית לבני נוער מוכשרים מכיתות ט' עד י''ב מכל הארץ * סדנאות מרוכזות לכתיבה יצירתית בחופשות ובמפגשים מדי חודש * הנחייה מקצועית צמודה ויחס אישי לכל משתתף * פגישות עם מיטב הסופרים והמשוררים בארץ * השתתפות בפסטיבלי שירה ובאירועים ספרותיים שונים * חשיפה לתחומי אמנות אחרים ומפגש בין בני נוער יוצרים אם את;ה מעוניין;ת להצטרף אלינו אנא שלח;י: למסלול שירח;פרוזח: ארבעה שירים או שני סיפורים פרי עטכם למסלול כתיבה דרמטית : סיפור קצר או סצנה דרמטית <עד 4 עמודים> צרפו: דף עם פרטים אישיים <שם, גיל' טלפון' כתובת מלאה> סך · והמחאה על 25 שקלים לפקודת מתא"ן' דמי טיפול שלא יוחזרו . שילחו ל: מתא"ן' החברה למתנ"סים, קניון מלחה, ת.ד. 9583, ירושלים 91090 נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה בטלפון 03-6241001 או בפקס: 03-6241005 אלישבע או יקיר אקו"ס בע"מ IJ ACUM Ltd. אגודת קומפוזיטורים, מחברים ןמןזזלים למוסיקה בישראל Society of Authors, Composers & Music Publishers In Israel אקו"ם - בשירותם של מיליון יוצרים בארץ ובעולם מהי זכות יוצרים? האדם היוצר המשקיע את מיטב הכשרון, הדמיון והרוח ביצירה מקורית, זכאי להבות מפירות עבודתו, בידיו של היוצר שמורה הזכות הבלעדית, עפ"י חוק "זכות היוצרים" )COPYRIGHT(, לעשות שימוש כלשהו או להרשות שימוש כלשהו ביצירתו. הדרכים והאמצעים לשימוש ביצירות מקוריות הן כה רבות, כך שבמרבית המקרים אין .י :~ ביכולתו של היוצר לממש בכוחות עצמו את זכויותיו על יצירתו, מצד שני, גם המשתמשים ביצירות - תחנות שידור, אמרגנים, חברות תקליטים, מפיקי סרטים, תובנות מולטימדיה, אינטרנט, בעלי אולמות ' מועדונים וכדי - אינם יכולים לפנות באופן אישי לכל יוצר כדי לקבל את הסכמתו לשימוש ביצירתו ולשלם תמורתה . המצב האובייקטיבי מחייב את קיומו של גוף המגשר ומקשר בין היוצרים למשתמשים ומבטיח הגנה על זכויות היוצרים, הצורך בקידום מעמדו החוקי של היוצר והשגת יעדים חשובים ליוצרים הם שהובילו להתארגנות קולקטיבית של כל היוצרים בישראל לארגון אקו"ם. אקו"ם - אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל, מגנה על זכויות 3,000 חברים בקירוב, · שהם רוב רובם של היוצרים באר).' אקו"ם שנוסדה ב- 1936' קשורה בהסכמים לייצוג הדדי' עם מרבית האגודות המאוגדות בקונפדרציה הבינלאומית - סיס"ק ומעניקה רשיונות לשימוש ביצירות החברים בארץ ובעולם תמורת תשלום תמלוגים המחולקים ליוצרים. הליכים משפטיים ננקטים ע'יי אקו"ם כנגד אלה העושים שימוש ביצירות בלי רשות ללא תשלום תמלוגים. הדרכה והסבר ·~ ~קו"ם עומדת לרשות הציבור במתן הדרכה למעוניינים להתקבל כחברים. בהסברים משלימים ו ; במידע מפורט על יצירות מוסיקליות ספרותיות ועל מחבריהן. משרדינו פתוחים, בימים ''ה-'א בשעות 08:00 '15:00 שד' רוטשילד 118' תל-אביב. טל' -03-6841414,9 קס .E. MAIL: ACUM@ ACUM.ORG.IL ,03-6850119 ) ן~ ,,f§ מפעל פרסי םאקו" ב י ת א ק ו ,, ם ש ד , ר ו ט ש י ל ד 1 1 8, ת ל -א ב י ב 6 1 1 4 0 ת . ד , 1 4 2 2 0 . ט ל פ ו ו : 0 3 -6 8 4 1 4 1 4 פ ק ס : 0 3 -6 8 5 0 1 1 9 Acum House, 118 Rot.hschild Blvd. Tel-Aviv 61140 P.O.B 14220 Tel. (3 )6841414 Fax. (3)6850119 E-Mail: acum@acum.org.il ~ --;: ץ