מסע בזיכרון: פאול צלאן' פיה טפדרופ, רות אלפרן בן-דוד' רחל <סרנה> פירסט, קתי גוין דיסק חוש לחוח אלכרשטין, עמ' 8 על פולמוס המאירי טשרניחובסקי פנחס גינוסר יובל שטייניץ עונה לידידיה יצחקי - ~ ."~ כo (S !!! כc ~ ::! כc 1 g חנ .... כc ~ v.כ כc ~ 3 ובc r--,.) ~ c;:כ יפJי 8 הע למע ופני יקור ,עכביש שבגועל-נפ דע הבחיל הובהקל .מסוימתביבי , שהאי עהר ההז - לשבתעלו יתחמנ בגנ תא םדעת לש תרבבו תומאו םאלפי ושבחר וב ב 96-, םוג לבש םטמטומ יהרגע לש םרבי םוטובי ושהטיל ק"פת ,לבן" לע תמנ דללמ חלק תא ספר - ביש ששלו םשני סבכ .ה"ראה'מ" ששלו םשני תתמימו אל העש רדב דאח ףשיזק ולזכות , םג םהדברי םהרעי השעש והי התוצא לש וחולשת ,הכרונית לש יא ויכולת תלראו תא דהנול לוש חהבטי ושל טלהיסח דעל-י לכ ןסחט .תורני םהנזקי םה ,רבים םחלק יבחי םאד ,<המנהרה> םחלק סבהר יכלכל )200,000 ,מובטלים> םחלק סבהר ימוסר ן<בר-או , ,סיגרים ,גוטניק ,מוסקוביץ יאי-מילו ,הסכמים םשקרי םקטני ,וגדולים ההלחישלכדורי , "ה"הלשנה קבשו ,התקווה דוע םל"ה (מפחדים"," הוז רמבח אל ימדע אול בנרח לש מחדליו . לאב להמחד להגדו אהו יא שהמע :שלו שהאי אל העש 'דבר ,ממש ףא אל המעש למועי דאח ןלמע רהציבו רשבח וב , אלהוצי םעצ והתפטרות לבלי ה 17.5.99-• הקש רלומ המ ההפגיע ההחמור רביות עשפג יביב הבמדינ דשעמ .בראשה ההפגיע ,המוסרית ההפגיע ,הבטחונית וא ההפגיע תהמדיני תבבלימ ךתהלי תההידברו םע םהפלסטיני יוא תעשיי רדב יריאל ןלמע תההידברו םע .הסורים שוהאי ההז אשהו רמוכש תלהיו ךמתוו תדירו וא ןסוכ חביטו י<אנ המקוו ישבעל תהמקצועו םהמכובדי והלל אל ,יפגעו> לאב אל שאי רציבו , ןמ יהראו ההי םלהחתי תא תתעוד תהזהו ושל הבהער ן"מסוכ ,לציבור" לע ןכ ובחירת לש קבר תנתפס יכסיכו סלרנסנ .גדול ,לא יאיננ יפת יואינ ןמאמי תשא ההגאול איבי דאהו ,ברק אבל , אהו דיעבו תברצינו ךבדר העלי עהצבי הואות עקב ולעצמ ילפנ תהבחירו ןובזמ תמערכ ,הבחירות יכ קבר אהו שאי ירצינ , רדוב ,אמת לבע חכו ןרצו רויוש ימקצוע דשעמ םבמבחני םרבי תבתקופ ושירות הצבאי . אהו אל ,יתכופף הבדומ בלנת ויה , םע לכ במש חרו צונן . 'סביר אהו היעש ,טעויות ךא דבניגו ולקודמ , אהו אל שיתכח 'להן אהו הינס ןלתקנ תוללכ ,הלאה ךכ תמצטייר דמותו . םוא הבקדנצי תהזא אהו םיסיי תא תהקז םהדמי ,הלבנונית עיגי םלהסכ םע םהסורי תברמ ןהגול · , ריסגו תא םהסכ עהקב םע ,הפלסטינים םיצמצ תמשמעותי תא תמכ ,האבטלה םישק תא ןאמו רהציבו תבבי טהמשפ רובמשט הדמוקרטי , םוא ףבנוס לכ האל היעש תא דהצע ןהראשו ללביטו רשכ דהלימו , רויחזי תא ךהחינו לא להמסלו 'ההומני לא ךהחינו ,לדמוקרטיה שוידגי תא ת"להיו יחופש "בארצנו. 11' םא היעש לכ ,זאת וא זא , ביחש קבר ללגדו יראש .הממשלה אהו 'אמביציוזי 'מוכשר ןנבו , לבע יאופ ןמאוז , .יציב אהו .~סוגל יואנ , דאח תממאו םהאלפי ושנתנ ול תא ,קולם ןמאמי תבאפשרו .כזאת םשרירי םבמקו םספרי למנכ" תהתאחדו םהמו"לי רהעי תא תתשומ ילב ילגילו לש םזק~טף רמסמ .שיער לכ ,השנים טכמע םמהיו לשצה" ההי ,צה"ל ווהי וב יאנש ,קבע דסיבס ,אכ"א םבסכו ,מסוים תרכיש םספרי ילאנש .הקבע ילפנ ןזמ המ השונת ההמטר הלהקצב 'הנ"ל םבמקו םספרי - יאבזר .ספורט רכלומ , אל דעו רספ עברי , אאל ,משקולות 'כדורי-רגל םמחבטי "וכר: רברו ושז המכ הקש רלספ .העברי הפגיע םבמו"לי םובסופרי םג יחד • לאב םקוד לכ שי ןכא לזלזו םבצרכי םהתרבותיי לש שאי .הקבע ,החייל -על יפ ,אכ"א ואינ קזקו ,לראש םג אל ,לנשמה אהו קזקו !לשרירים םא האל ,הם ,באמת ,הגנרלים םהקציני םוהנגדי לש צה"ל , זא שי הבעי ,נוספת אשל ןכא םהמקו קלעסו ,בה אבל , תלעניו ידעת , ברו ורוב לש רציבו הז קזקו םלספרי קור ךאחר-כ ,לשרירים וול המסיב ,אחת עשיד המ היעש ןהגליד ההז שי האיז דסו לש דקסם-מאח שבמפג ןבי רהמשור יהייר הגדול , ביעק ןפרידמ , ןלבי תהפואמו לש תרו ןב דדו לוש הפי ,טפדרופ הבתרגומ לש םמרי ןאית , םשירי ןמ ןהעיזבו לש לפאו ןצלא , ובתרגומ לש דמנפר ,וינקלר םהשירי םהקשי דע ילבכ לש לרח ,פירסט םבתרגו המש ןגנ , םהפותחי תא ישער םהגיהנו םונועלי .אותם לכ האל םע קפר ההפרוז תהבדיונית-ביוגרפי לש יקת ךגרי ווסיפור םהתמי ומשה לש יצב .אייזנמן ומה םקס שהמפג ?הזה הקש ולמצות הבהגדר ,רציונלית ןנית רלומ יכ אהו ןטמו הבמ אשנקר ל"גור ייהוד ,אירופה" לע קדיס שחד לש החו אלברשטיין , םהפע יפוליט , ,לוחם בכות סעמו .לריחן תהזמר תהייחודי ,הזאת תהמשכלל תברציפו תא היכולת ,המוסיקלית הוהמפגינ תאכפתיו תחברתית-פוליטי הפעיל ,בשיריה תמעורר דתמי לקה םמעריצי ,רב ההמצפ םלשירי םחדשי ,משלה םשאינ םפזמוני םלשמ אאל םטקסטי םספרותיי םומוסיקליי תבזכו .עצמם ליוב ץשטייני במשי הלידידי יצחקי , בהמשי ול .בקצרה ר<יאמ כאן , ושאנ ב דעוד דתמי חויכו בע ייינ , ףחרי לככ ,שיהיה אל םנבלו אותו , םג םא םלפעמי קחל ןמ רהנאמ ואינ לע תדע .המערכת רנשמו לע תהגינו לוע ןלשו ,קבילה םג םא החד רכתע , ךא אל תפוגע .באיש החיצי םאמורי עלפגו קבמדוי דע הכמ ןשנית הבסוגי ,שבמחלוקת ךלהפרי וא .לחזק ומסת לש רד" ספנח רגינוס לע סהפולמו ןבי ראביגדו יהמאיר ללשאו יטשרניחובסק תנוגע אבנוש ,מעניין םביחסי ןבי ישנ םיוצרי םמרכזיי ובספרותנ , הובא רלהזכי ילמ ,ששכח דשמלב תהיצירו תשנדפסו ,היום תשמעוררו םויכוחי ,ותרעומת וא ךלחילופי ,הסכמה תקיימ תספרו ,עברית השחית סהבסי ולקיומנ יהתרבות המודרני , השסלל תא ךהדר תליכול יביטו ן:;~לשו .חצי-שכוחה ,ולבסוף לכ םהמדורי ,הקבועים הקריא .מהנה 'עויזר ,תודה אל חאשכ ךהל לא רהעפ , דע רעפ ךהל , והק לא ולב סתפו וא ,מנותק ךל ןתבי תא שהנפ ההסבוכ .הזאת תהעברי אשהי הכול ,בשלמותה םשקדי ,וצימוקים ,עתיקה-חדשה ,דיבורית-תנ"כית ,ישעיה-קוהלת ראומ םיור וברונ בסקי , אולי , ךא םג באיו ,בפנים אול .מעט ההפרד הקש הואינ ,קבילה יאול ןלכ ישיבת ההבית ןמ הההלווי הוiיה הכ ,מסובכת הכ ,מורכבת דע יכד ןסיכו :חיים יחשבת בלבי , יאול ההמטפיסיק תהעויזרי תפועל יעל םג רלאח !מותו? לאב !לא רוהצע , ןשאי ילמ ןלטלפ םסת ץולתר תא להצלצו תבבקש רשי וא םשירי םחדשי ""לעתון". יאול ההמחשב בששו אל הארא תא ופני , אכשהו זאוח טבע דהמיוח , ,ה"חזק" בלרו ,עבה דשנוע הלעבוד ,סיזיפית יבלת ,פוסקת לע תטיוטו לש רשי , ושהי תמגיעו "לעשרות" זוא , תלראו תא ופני םהמתעוותי ןבמי בכא ירוחנ , וכאיל וכול , ףבגו ,ובנפש רעוב ךדר עהזרו לא ואצבעותי תהעדינו תהאוחזו הבחוזק הבקצ טהע תומתקנו המל תבחרד ,עולם וכאיל ועלי , לע טהע ,הזה ב ביצ םעול ומלואו . ההשיר תהעברי רתשמ ואות לע םאפ לוע םחמת לש יקטנ חהרו חוהמו לש המבקרי לוש קחל רניכ ,מקוראיה אהי ההשיר תהעויזרי תהייחודי תהמיוחד לכ ךכ , ,הכואבת דע אשלקרו הב הז וכמ דלהתגר סבחר יאיונ , הבאובססי לש געונ בוכא םמעורבי הז .בזה םשלו ךל , ,מורה רחב רבוג ,וחכם םתמי רובהי וכמ .נער-תיכון התוד לע הכול , אל .אשכח -ה 17 יבמא 1999 ה -17 יבמא ,1999, רייזכ תבתולדו לישרא םכיו וב לישרא הזקפ תא ,קומתה האימצ תא ,שריריה ,התנערה הבדומ סלסו םהק תמשנ • -5:11)/1 הליל ,ארוכה רמנע תא ועור רומסי ומעלי יקור ,שינה יכמ רשמסי .בשריריו שירה יעקב פרידמן: שירים, מיידיש: יעקב בסר 5 רבקה בסמן בן-חיים: שירים, מיידיש: יעקב בסר 5 10 רוני :וiמוס שיר משה בן-שאול: שירים 10 פאול צלאן: שירים מן העיזבון' מגרמנית: מנפרד וי נקלו 11 מנפרד וינקלר: שיר 13 14 פיה טפדרופ: פואמה, מדנית: מרים איתן רות אלפרן בן-דוד: פואמה 22 רחל פירסט: שירים, מהונגרית: משה גנן 24 41 חגי הופר: שירים 43 צבי עצמון: שיר אדמיאל קוסמן: שיר 43 44 עוזר רבין: שיר פרוזה קתי גוין: שיט בקנזס, שיבה לברלין - סיפור-תיעוד' בשער: חוה אלברשטיין' צילום: ג'קי מתתיהו <עמ' 8( מאנגלית: דניאלה גלצר 32 צבי אייזנמן: דמעות שחורות - סיפור' מיידיש: יהודה גור-אריה 40 מסות, מאמרים, . רשימות עמוס לויתן על דיסק של חוה אלברשטיין 8 פנחס גינוסר: 'עבודה זרה' ו'ידיים טמאות' פולמוס המאירי טשרניחובסקי _16 ~............. ' .... ' ......... ' ' ................. .,., .......... .,.., .............. " ,., " .,.., ' .... .,.., " 'ןrי יובל שטייניץ: "טיל לוגי-מדעי לאלוהים ובחזרה" - תגובה 19 1ון 1ון : לכבוד עתרן 77 ת"ד 16452 ת"א 61163 ביקורת ספרים : אבקש מנוי לשנת 1999/1998 1ון 1ון 1ון 1ון רות לבבית על "נער קריאה" לברבור שלינק 6 1ון 1ון שמואל רגולנט: "על היום שבו נרצח המנהיג וסיפורים אחרים"לנגיב מחפוז 7 1ון שם ושם משפחה : 1ון צביקה שטרנפלד על "פירכוס" לרמי ויצבי 7 1ון 1ון 1ון שמואל שתל על 112001 11 לאהרן קומם 9: כתובת טל' __ 1ון 1ון ------------------------------1ון ןוl 1ון 1ון מדורים : מצורפת המחאה על-סך 180 ש 1 'ח עבור 11 גליונות 1ון 1ון לפי שעה : כולל משלוח 1ון המלצות 'עתרן 4 ' 77 1ון 1ון חצי פינה - רוני סומק 9 1ון 1ון 1ון בנק _____סניף ____ .מס' המחאה __: משה דור: גלויה אמריקאית 26 1ון 28 1ון מצד זה: עמוס לויתן, ספרים, אירועים, עיתונים 1ון קנצרעות 43 1ון ..........,...............,,..........,,,.....,....,...................................................................~ שנה כגי • גליוו 231 .מיוון תשניים .מאי 1999•20 ש"ח u .תון~ Iton 77 ITON77@ACTCOM.CO.IL וזs:ו•:mשw ירחון לספרות ולתרבות Literary MontWy המל"ו: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות העורך: יעקב נסר חברי המערכת: שמעון בלס, l יוסי הדר l עמוס לויתן. ששון סומך, בישראל - עמותה Jacob BesserEditor: רוני סומק, אריה סיון 1 צבי עצמון 1 דורית פלג, עודד פלו 1 שלום בתמיכת משרד החינוך והתרבות, מינהל התרבות ,Mana in Editorial Board: Shimon Ballas וצבי והאמנות. Yosi Hada , Amos Levitan, Shalom עיריית ת"א"יפו - האגף לאמנויות. Someck,Sasson Somekh, RonyRatzabi, עורכת משנה: עמית ישראלי-גלעד המערכת והמנהלה: סלפקס': 5619879, ת"ד 16452 ת"א Arie Sivan, Zvi Atzmon, Oded Peled, Dorit הבאה לדפוס מיכאל נסר Peleg יחסי ציבור: ניצה גורביץ' Vice Editor: Amit Israeli-Gilad ניקוד: שמואל רגולנס ביצוע: דפוס מופת רוזמרין נע"מ · Management and Graphic Design: מועצת המערכת: אורפז · יצחק אוורנוך 1 גילה בלס, משה דור 1 נתן לוחות: אורנינ Michael Besser 1~ המערכת אינה עונה בכתב על פניות כותבים ואינה מחזירה כתבי יד אלא אם צורפה אליהם מעטפה מבוילת. חומר יש לשלוח רק בדואר רגיל , כשהוא מודפס ברווח כפול על צד אחד של הנייר. רצוי לצרף דיסקט בתאום עם המערכת. פגישות עם העורך רצוי לתאם מראש. טלי 561987903 מאמרי מחקר מועברים ללקטורט מקצועי s~11 ~1 ~ 4 גליון ····· 230 צJימהu n תוןוו יבגני זמיאטין: אנחנו' מרוסית: מידי ליטווק. הוצאת בבל 1999, 190 עמ' בעולם של זכוכית, שבו האנשים הם מספרים והחלומות אסורים, בונה האזרח 503-d ספינת חלל שתמצא את המשוואה האינסופית של הקיום ותייצא את בשורת האושר המתמטי המושלם לעולמות אחרים: ה"אינסגדל". זמיאטין הספר הקדים את זמנו בעיסוק בספקנות היחיד במשטר הטוטליטרי ובמאבקו בכוחות אנונימיים. הספר 1 שנכתב לפני קרוב ל 80- שנה, הוחרם במשך עשרות שנים בברית-המועצות, ושימש השראה לסופרים כהאקסלי ואורוול . ויליאם שקספיד: אגדת חורף. נוסח עברי: מאיר ויזלטיר, הוצאת הקיבוץ המאוחר. המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. להמפע לתרגום ספדי מופת 1999,159 'עמ מחזה קומי שנכתב בתקופת יצירתו המאוחרת של שקספיר 1 ונכלל בסורה בת ארבעה מחזות המכונים: ע"ארבהרומנסות ". אברהם עוז 1 שכתב תא המבוא לספר, מניח כי "אגדת "חורף נמנה עם מחזותיו האחרונים לש שקספיר. "יותר מכל מציגה ובפנינ 'אגדת חורף' של שלהי ההיציר השקספירית את עמימותם של ייחס אנוש הנתונים בסד הלוחץ לש מוסוות חברתיים הנגועים בשחיתות וניוון". ומבוא, עמ' 33.<. ויליאם שקספיר אגדת חורף יהודית קציר: מגדלורים של יבשה, הספדיה החרשה, הוצאת הקיבוץ המאוחר; ספדי סימן קריאה 1999, 192 עמ' ספרה השלישי של יהודית קציר . "שלושה סיפורי מסע" - שלוש נובלות - "מגדלורים של יבשה", על אודות סוכן המוסד לשעבר' עורך-וין של ההסתדרות, ערב פרישתו המאולצת. "והעננים נוסעים, נוסעים" - ציירת נוטלת פסק זמן מבעלה ומבתה ונוסעת אל עיר הולדתה לפגוש את מאהבה הראשון ואת דודתה האהובה בבית האבות. "מכתבים לעמינדב" - מבוסס בחלקו על חליפת מכתבים משנות השלושים, חלקם אותנטיים וחלקם מדומיינים, בין סבה לסבתה של קציר' טרם נישואיהם. פ. סקוט פיצג'דאלר: גטסבי הגדול' מאנגלית: גרעון טורי, הספדיה החרשה, הוצאת הקיבוץ המאוח,ר ספדי סימן קריאה 176 ,1999 עמ' מהדורה מעודכנת ומחודשת. הספר שראה אור במקור בשנת 1925' נחשב רומן אהבה גדול בספרות האמריקאית של המאה העשרים. את התעלומה סביב אישיותו' חייו וזהותו של גטסבי' נהנתן ואיש מסיבות לכאורה, מפענח שכנו והמספר> המגלה שהדחף המרכזי ואולי היחיד של חייו הוא אהבה שהוחמצה. רן מירון: האדם אינו אלא, הוצאת זמורה ביתן 559 ,1999 עמ' רצף מסות מחקר של השירה העברית המודרנית בשנות העשרים והשלושים. "האום אינו אלא."" כלומר, מוגבל. מירון בווק מה קורה לשירה הנכתבת מתוך עוצמה בשעת הגילוי הזה. עודך: עזמי בשארה: בין האני ל אנחנו' הבניית זהויות וזהות ישראלית. הוצאת הקיבוץ המאוחר/ מכון ון ליד בירושלים 191 ,1999 עמ' לע זהויות שונות במציאות הישראלית זהות יהודית, ישראלית, דתית. נקוות המוצא כאן אינה האחות הזהויות אלא דווקא עמידה על הנבול. הספר מביא וברים שנאמרו בכינוס שנערך במכון רן-ליו בנושא זה. משתתפים: ורו ויניצקי- סרוסי, אלוף הראבן, הנרייס והאן- כלב, דליה מור' יצחק לאור' לואיס רוניגר, אבנר בן-עמוס ואילנה בית- אל' אורי פרגו 1 עזמי בשארה. וילקה: אל גיזת וראינו ; מגרמנית: שמעון זנרבנק. הוצאת הקיבוץ המאוחר; ספרי סימן קריאה 1999, 88 עמ' · ב 1912 כששהה וילקה בארמון וראינו' שעל הים האוריאטי 1 שמע מתוך הגלים את השורה הראשונה לש האלגיות. בארמון וראינו כתב את האלגיה הראשונה והשניה, אך הפרויקט נמשך עד 1922. וילקה החשיב את האלגיות לפסגת יצירתו. שמעון זנובנק, המתרגם, העמיד פרשנות לכל אלגיה ומבוא כולל. י~" לו זעקתי' היה שומע קולי מ~ין/ מעלות מלאכים? ואפילו היה האחו/ מאמצני פתאום אל לבו: הן הייתי נמחק; מעוצמת ישותו המוחצת." ומתוך הפתיחה לאלגיה הראשונה> 50 סיפורים ישראלים קצרצרים ; עורכים: חנן חבו. משח דון. הוצאת הספדיה החרשה 208 ,1999 עמ' סיפורים שראו אור בחמישים השנים שמאז 1948' ונכתבו על-ידי כותבים שחיו וחיים בישראל: החל בעגנון' יעקב שבתאי' עמליה כהנא-כרמון' אמיל חביבי ואחרים ועד אתגר קרת, עוזי וייל' רונית מסלון ואלכס אפשטיין. "ניסינו באסופה זו לבטא משהו מן ההטרוגניות של הזהות האתנית, המגדרית, הדתית, הלשונית, הגזעית והמעמדית של הישראלים" - (מתוך ובר העורכים.> מדגדט אטרוד: אל פני המים, מאנגלית: תמר שטיניץ. הוצאת כנות 187 ,1999 עמ' ציירת חוזרת לאי הנידח בו גולה, עם אהובה ועם עוו זוג חברים, כדי לפענח את חיות העלמותו של אביה. האי סוחף אותה אל הקמאי והפראי אל תוך הגרעין העצמאי של פנימיותה. מחברות ניטה: הנה. מבחד שירים מס' 24, בעריכת נתן זך. הוצאת יוון גולן. אוקטובר 1998 נתן זך הקליט את ניסה, מטופלת בבית -חולים לחולי נפש' כשדבריה שימשו בסיס לשירים. בקונטרס מובא מבחר מייצג מדברי-השיר של ניטה, ששלחה יו בנפשה. "הזמנתם אותי לקרוא את שירי; התביישתי ושכחתי את השירים בחור/ הייתי נביטה בשלוש השנים האחרונות/ אז כל שירי הם שירי ניטה/ והם לא כאן/ תווה רבה". ת.ס. אליוט: איסטקוקו. מאנגלית: מאיה בז'ונו. הנה מס' 25, בעריכת נתן זך. נובמבר 1998 הפרק השני מבין ארבעת פרקי הקוורטטים של אליוט (וראשון מסורת קוורטטים העומדים לראות אור>. "כדי להגיע אל מה שאיגף/ אתה צריך ללכת בורך שבה אינך./ ומא שאינך יודע הוא הדבר היחיד שאתה יודע/ ומה ששייך לך הוא מה שאינו שייך לך ./ והיכן שאתה הוא היכן שאינך." לאון נידנבלט: טיפול בכוונה תחילה, הוצאת בבל 1999,227 עמ' מותחן פסיכולוגי. אורי נווה, צעיר שפרש מהמוסד' מגיע אל מיקי לנקוב, פסיכולוג, לטיפול נפשי. לכאורה הוא סוחט טיפול באיומי אקדח, אך למעשה הפסיכולוג נמשך אל העולם האפל שהוא מייצג. גיל חדאבן: הדרך לגן עדן. כתר. סררת כותרים 1999,200 עמ' גיל הראבן לוקחת את המציאות צעד לא גדול קוימה ומנכרת אותה: היא מתארת מציאות בה אם יכולה להאריך את ינקותו של בנה, כדי להשתעשע עמו עוו 1 או ההיפך 1 מציאות בה בוטל גיל הילוות המיותר והלא פרודוקטיבי: ימאי מתמכר למסעות וירטואליים, ומסע בזמן מאפשר צפייה בגורל המחריד הצפוי לצאצאיו של הנוסע. הראבן משתמשת בז'אנר הבדיוני כדי לומר ובר מה על החברה בה אנו חיים ועל הכיוונים אליהם היא הולכת. אגי משעול: ראה שם. הוצאת הליקון תג 76 ,1999 עמ' "מתהלכת במטבח/ כהנמכה של נזיר זך!/ טוסט בידי האחת/ עלה של חסה נשביח;/ מתיימרת לא לדעת/ את הידוע// חולמת להשתנות/ למה שאני כבר." (שיר עמ' 14( יוסף קלייניקוב: סבכי דרכים, שירים. הוצאת עיר ותכלת 1999 שירים ותרגומים של פסיכולוג במקצועו' עולה מרוסיה. רוסית ועברית, מאויר על-ידי המחבר. "בורך חזרה מלבנון; עוקף מסוק את שבט מנשה. שוכנת דומיה בין הגבעות.// הרקפות כמו רסיסי שמים.// עלי המחט של שנים חולפות, פורשים שטיח דק לצעדי"". אותה סיביר. ממש אותו השלג." רות נצר: האדום של הלבן. הוצאת תמוז-אגורת הסופדים. סררה ע"ש שאול טשרניחובסקי 1998,63 עמ' ספר שיריה הרביעי של המחברת. "מה תבכה/איל/ הלא היום; הותרו נורים/ הלא מצחך טוטפות; צווארך נשרים/ גווך נאורי; תועפות לו; טלפיך חלמיש/ הלא תלינו בקרניך כינורות/ זקוף/ בנחיריך שמש" ("בעבור שהופיע" עמ' 23(. "זה היית אתה?" בשורה ארוכה, אחדים מהם עומדים בעבד אל-נאצר מנהיג למופת, שלא על שפת בור ו ומאחוריהם עומדים כיורשו אנוואר סאדאת; שמה של נדנוד שלינק: נער קריאה. חיילים עם רובים ויורים בעורפם. ונדה הוא שם שיח נאה . ניסוי ו~ ~ו מגרמנית: רוני לוביאנקר. ומעל ליהודים ולחיילים, על זיז ליופיה של האהובה. הסב מוחתשימי הוצאת זמורה ביתן 1998 בכותל 1 יושב לו קצין ו מנדנד את מסדיר לשניהם מקומות עבודה בחברה רגליו ומעשן סיגריה. הוא נראה נרגן ציבורית הודות לקשריו עם תלמידיו ספר זה שמידותיו לא גדולות ומחברו מעט. אולי הוא חושב שזה לא מתקדם לשעבר. הם מתגוררים באותו בניין לא היה מוכר עד כה לרבים, נזדמן מספיק מהר . אבל גם יש שמץ של קטן וישן החבוי בין בניינים · רבי לידי באנגלית תחילה, בשם "THE שביעות רצון בפניו 1 משהו משועשע, קומה ברחוב הנילוס הידוע בקהיר. הם RE A D E R". בלשון שנכתב בה, אולי משום שהעבודה מתבצעת בכל מאורסים, בני עשרים ושש, מתכננים בגרמנית, הוא קרוי D E R זאת, ועוד מעט גומרים. הוא אינו לרכוש דירה לקראת נישואיהם. "VORLESER" .כלומר , זה שקורא שונא את היהודים. הוא לא." 11 המצב הכלכלי הקשה עקב המדיניות דבר-מה באוזני אחר. השם שבחרה בו "זה היית אתה? אתה ישבת שם על הליברלית של סאדאת מונע בעדם ההוצאה העברית, "נער קריאה" , הזיז "".ו להגשים את משאלותיהם. מקרב אותנו יותר למציאות שלו 1 כי "הוא עצר את המכונית. הוא היה כדי לפרוץ את המחסום יהכלכל אכן מדובר בו בנער הקורא תיצירו חיוור כולו ו והכתם על רקתו להט. ולהתקדם, האוהבים נקשרים בקשרים ספרות באוזני אשה. 'החוצה'!" של נישואי תועלת: ונדה תנישא לע המחבר 1 ברנהרד שלינק, שמעו עד שפינוזה ושילם על כך מחיר כלכלי מי שמחפש בספר הזה תשובות קלות, למנהלו המושחת של אהובה, וואיל אז מעטים. היום שמו ידוע .לרבים כב.ד הנער, שהתבגר בינתיים, מוצא מצוא לא ימצא אותן. מי שמבקש יושר הוא, עלו ואן 1 ב ישא לאחותו של מתוך רשימה בעתרן 'דר שפיגל' אנו צעמו לכוד בין רגשות סותרים. הוא אינטלקטואלי ומתח של אמת, מוזמן. המנהל, המבוגרת ממנו בשנים .רבות למדים שפרסם עד כה כמה מותחנים. אכן שייך לדורו שלו 1 גם הוא במאוכז לא כאן המקום לפרט את מהלך • הוא בן 54, משמע, הוא שייך לדור מדור האבות. אך אין הוא מרגיש העלילה, ההולכת ומסתבכת, דוע הסופרים שלאחר המלחמה. לנו יש שהוא שייך שייכות גמורה לבני דורו. רות תלכבי לכדי אישום ברצח היא מגיעה. רגישות מיוחדת לגבי ספר זה, כי מפריעה לו הצדקנות הרועשת של ראוי לציין שהביקורת החכרתית . הסופר הוא גרמני והוא נוגע בגורל צעירי הדור הזה ואין הוא לוקח חלק פוליטית של נגיב - מחפוז המקור שלנו. בהפגנותיו. לימים, הוא מתחתן 1 מנסה בהערצתו את הליברליזם שפרח אין הוא מתחיל בכך . תחילתו סיפור לבנות משפחה, אך אינו מצליח בכך. בתקופת מפלגת הוואפד הפופולרית אהבה מוזר וסוחף. נער 1 תלמיד תיכון ברנהרד שלינק כתב לפני בך ו כפי נחאס, זו שירשה · של מוצספא אל תא חלה בצהבת; בלכתו ברחוב תקפה שנתבשרנו ב'שפיגל', כמה מותחנים. עוד על בנגי אותו חולשה והוא הקיא. אשה מבוגרת חושבת אני שספרות ממין זה אהיממנו ו כבת שלושים, תמכה בו ו בית .ספר כלל לא רע. שם תמיד קורה זמחפו טיפלה בו ואחר-כך הביאה אותו משהו 1 תמיד יש חידה המחפשת תא לפתח ביתו . לאחר שהחלים, הוא פתרונה. יש מקריות ולפעמים יש גם נגיב מחפוז: היום שכר חנרצ הולך במצוות אמו להודות לאשה המנהיג וסיפורים .אחרים נס. למשל 1 נקלע אדם לסיטואציה ולהביא לה זר פרחים שקנה מדמי מערבית: דוד שגיב. ספרית שאינה נוחה לו 1 לשיחה שהוא רוצה הכיס שלו . והנער עוד לא ידע אשה. פועלים. הוצאת הקיבוץ לברוח ממנה, והנה, חשמלית ניתקת הארצי השומר הצעיר 1999, מכאן מתפתח סיפור אהבה מסעיר. מן התחנה ומתחילה לנסוע. הוא צועק 144 עמ' בתוך כך האשה מבקשת מהנער שיקרא "להתראות" ורץ אחרי החשמלית לפניה מתוך היצירות שהוא לומד הנוסעת, טופח בידו על הדלת הסגורה נובלה אחת וארבעה סיפורים קצרים. בבית-הספר. "יש לך קול כזה יפה," • ומשהו לא צפוי קורה, משהו שהוא הנובלה הופיעה בשעתה כרומן ו על היא אומרת לו . לא העז לקוות לו: החשמלית נעצרת, רקע תקופת המעבר שבין מותו של יום אחד היא נעלמת, עוזבת את הדלת נפתחת, והוא נכנס. עבד אל-נאצר • שמונה שנים אחרי העיר ו לוקחת עמה את סודה. סבורה בשלב כלשהו בעלילת הספר 1 מחליט מלחמת יום-הכיפורים, המקובלת אני שאיש מן הקוראים אינו מנחש המספר לחקור מקרוב את שרידי העבר במצרים כנצחונו הגדול של אנוואר מהו; עלינו לקרוא עוד כמאה עמודים הנאצי; הוא מחליט לבקר במחנה סאדאת. בנובלה זו באה לידי ניסוי עד שאנו מגיעים אל פתרונו. גם אותם ריכוז. הביקורים באושוויץ עדיין לא ביקורת חברתית נוקבת על "מפלגת האומה" של סעד זע'לול קוראים מנוסים ומפוכחים שהניחו כי היו מקובלים אז 1 והוא בוחר במחנה התרחשויות פוליטיות חברתיות, והדמוקרטיה האמיתית; (סעד לזע'לו ממילא אין לו עתיד לסיפור האהבה בתוך תחומה של גרמניה, בחבל שהשלכותיהן ניכרות עד ימינו. הוא המנהיג המצרי שקומם את םהע הזה מחמת הפער בגיל או במעמד אלזאס. הסיפור בנוי בכעין מונולוג של בשנת 1919 נגד המלך פואר שוהכוב החברתי . גם לדידם הפתרון הוא הוא נוסע בטרמפים. הנהג האחרון שלושת גיבוריו הראשיים, המספרים האנגלי 1 נעצר 1 ושוחרר רק רלאח מפתיע ולא .צפוי שמסיע אותו הוא איש צנום, בגיל את קורותיהם (טכניקה שאינה רווחת הפגנות סוערות). ואכן ו םליברליז עד כאן 1 יכול היה הסיפור שלהתרח העמידה, שכתם אדום לו על רקתו 1 במיוחד בספרות המערב). כל גיבור ודמוקרטיה הם שני היסודות שנעדרו בכל מקום, בכל ארץ. אבל הסיפור אולי צלקת. הנהג שואל למטרת מספר את סיפורו ו והללו משתלבים ממשטרו של עבד אל-נאצר. לדעתו מתרחש בגר מב יה שלאחר מלחמת הנסיעה, והנוסע מספר לו. בשמינית יפה במרוצת ההתרחשויות. המספרים לש מחפוז, מצרים איבדה רבות בשל העולם השביח ומפלת הרייך של של אירוניה, שואל אותו הנהג מה הם: הסב, מחתשימי זאיד (משמעות מדיניותו השגויה של נאצר. הוא היה היטלר . הנער 1 או הסופר (הספר כולו הוא בעצם רוצה להבין: איך אנשים השם מקבילה למשמעות המקראית של רודן שכל סמכויות השלטון היו כתוב בגוף ראשון) שייך לדור הבנים, מסוגלים לבצע דברים נוראים כאלה? היות האדם תמים עם אלוהיו; לא בידיו . ביצירותיו החשובות כמו שפוסל את דור האבות: הם אכזבו גם איך מסוגלים להרוג כשאין מלחמה אמונה נאיבית בלבד ו אלא זו "פטפוטים על הנילוס" )1966(, בימי השלטון הנאצי וגם אחר קריסתו. ואין סכנה, והם אפילו אינם שונאים שנצופה במצרף הבינה ובסירנות ף'מיראמאר" )1967(, חיסורה מחפוז הם לא באו חשבון עם מבצעי את קרבנותיהם? "משום שפקדו החיים.) מורה, גימלאי ו כבן 80, את ביקורתו הקשה נגד נאצר ו הפשעים; ואחר-כך גם קלטו אותם עליהם?" הנהג צוחק צחוק של בוז. וכן הנמנה עם הזרם הליברלי הקלאסי של בסיפורים וברומנים האחרים. הרומן בקרבם. הוא אינו מדבר על ציות לפקודות. האיסלאם. עוד מספרים הם: עלוואן "בני-שכונתנו" שנתפרסם בחלקים לנער המספר אין טינה · נגד הוריו "ראיתי פעם" . הוא ממשיך . פואז מוחת שימי ו הנכד ו וארוסתו בשבים 60•1956 בעתרן 'אל .אהראם' שלו . הם היו משפחה ליברלית, "תצלום הוצאה להורג של יהודים רבדה מובארכ. שמו של עלוואן מרמז לא יצא לאור בשלמותו במצרים בשל משכילה. האב סירב לבטל הרצאה על ברוסיה. היהודים מחכים עירומים על אידיאליזם, לאמור: מי שראה המהומה שהקימו קנאי-הדת. הספר 6 •••••גליון 231 1 כל זה שולי לעומת המקוריות ושמחת החשוב הזה יצא לאור תבעברי שניתרגם בידי דוד שגיב הם שזיכוהו בפרס נובל בשנת 1988• ביום ההוא אסיר את שתילי התועבה, הכתיבה והקריאה. איני מכיר איש בתרגומו של דוד שגיב בשנת 1990• בכל היצירות האלה חיתה ביקורת הסיפורים המעניינים הם פרי רוחו של ואחזיר קערה ה~pז:ל-/ הכותב-הר גג כך , בסגנון ייחודי מרומזת על עבד אל-נאצר לוע יוצר ו גול ונאור , אוהב אדם ושוחר אנכי ~o ק~ה, מידי תבקשנה!/ ואיכותי , המצליח לפסוע בשטח === מדיניותו , שכן השלטון לא ראיפש שלום. מלאכת התרגום, מלאכת ונחה עליה רוח חכמה ו גבורה ודעת, המסוכן, המשיק לגסות <ראה אהוון ו ~ שבתאי> וליומרנות <שילוב סגנונות, לאינטלקטואלים ולהוגי-דעות ויכוח מחשבת, מעשה ידיו של המזרחן , כמים לסיר מכסים./ או התנגדות כלשהם. מחפוז טען החוקר והמתרגם דוד שגיב. תרגום ביום ההוא יהיה המושב למזבח, שמות שירים באנגלית>, מבלי ליפול. שניצחון מצרים במלחמת סואץ )1956( רהוט , ומאיר עיניים. יישר כוחו . ולכסא-כבוד נאה לשבח: ניקח לדוגמה את השיר שבעמ' 30, צהלי ורוני יושבת על אסלות - ששמו SUGAR AND SPICE AND ALL היה אשליה וכי עסקת הנשק עם • חברים משכימים /לפתחך, ELדדזTHINGS NICE THATS WHAT L צ'כוסלובקיה הסבה למצרים נזק עצום, שמואל ר גולנט :GIRLS ARE MADE OF "כי היה עליו לבוא בדברים םע לע מעינות תהום רובצת תחת שבי- ישראל במקום לנהל מלחמת םשלושילך , הריעי בקול , נחל קולחים תנחי בידך!/ הנה אני קורא בידיעות-אחרונות על השנה"; מלחמת ההתשה נגד ישראל ושאבת מים חמים בששון , והיו לך שוטר לבוש אזרחית שהיה! חיתה שטות גמורה, לדעתו , משום מחלק סוכריות חמוצות לילדות שהתמודדות ממושכת היא תחסרלישועה 9 לה. / קטנות בגינה-ציבורית, ועוזר להן; תועלת. באשר לסאדאת - טוען לטפס על העצים ועל האבנים, תוך מחפוז , שתחילה התרשם ומפעילות רבים וטובים, וטובים פחות, השתמשו בשפה מקראית לכתיבת טקסטים שהוא תומך ברגליהן השמנמנות/ המדינית, אולם המדיניות שנקט יותר לעודדן ומדגדגן להצחיקן ומראה להן מאוחר, לא שלום ולא מלחמה, הדאיגה הכול לשירותי תמונות של דודות ורודות/ אותו וגם אינטלקטואלים אחרים. ידוע ממגזינים ססגוניים תוך שהוא מבצע שמחפוז דרש להנהיג הדמוקרטיזצי הכול לשירתי בהן מעשים מגונים. פוליטית ומשטר ליברלי במגמה לתת ביטוי לשמאל , למרכז ולימין: אלא רמי ויצבי: פירכרס, זמורה ובהמשך מוזכרים עוד "השמים טלית שסאדאת דחה את הצעתו בכעס, ףא ביתן י עמודים לספרות עברית שכולה תכלת", "גן-עדן", "להב צל- לע פי שלאחר זמן קצר , הופתע מחפוז 1998,75 עמ' מתהפך". מכך , שסאדאת התיר להקים בימות בעוד אנו מבכים את מצבה לש ניתן אולי לומר כי המשורר משחק מפלגתיות. הללו נוצלו על-ידי השירה, <אין קוראים, אין במות, אין במלים כמו השוטר המשחק בבגדי אופורטוניסטים, ספסרים ובעלי-הון ""(, ויתכן שהיא אכן גוססת, וול הילדות ובבשרן. ובכך גדל הפער ביניהם לבין המוני- מבחינת הקוראים, באה שירתו של העם ולכך היו השלכות שליליות על רמי ויצבי ומציגה אצבע משולשת. רשימה אקראית משמות השירים מדיניות הפתיחות ("האינפיתאח"). "אני כאן" , אומרת השירה, "חיה, שבקובץ יכולה אולי להעביר קמצוץ דעות אלה ואחרות שנתפרסמו בספרו תוססת, לגלגנית, לא מוותרת על מה'רמי-דיצניות': לא טוב היותי לש רגאא אל-נקאש "נגיב מחפוז איכות השפה, מחוברת רלעבלבדי , אהובתי <מכינה> ביציה טרופה, דפים מזכרונותיו ואור חדש על באלוזיות ובציטטות אך המחציפ הייתי קורא לעצמי מרכז קהילתי , יצירתו וחייו" עוררו ויכוחים בכל קדימה, מקורית, לפעמים ,וולגרית נביא תוכחה ונסיכה על אסלה, מפסק עתוני מצרים ובעולם הערבי. ולפעמים אפילו טרחנית קמעה, אבל פחת אהבה, סוסת השטן AMOR הסיפור "אום אחמד" הוא ביטוי לא אכפת לי , החיים לשירותי , הכול מששעיעם <עלוני בית-הספר> וגם CANNIBALIS, שימי ידך תחת ירכי מ ו בהק לאהבתו של מחפוז את המנהיג לשירותי , הכול לשירתי." טקסטים הקורסים תחת כובד והשבעי לי, אקוורל. המצרי סעד זע'לול , וכל-כולו הוא ידידי , רפי וייכרט, המבכה כרבים רצינותם. רמי ויצגי מצליח לחגוג עם שירים רבים עוסקים באהבה. מיניות שיר-הלל לאישיותו ולמאבקו למען אחרים את דמדומי השירה, אמר יל הבנאלי לכאורה. הפער בין הנשגבות ובוטות שולטות ביד רמה, הגם שחרורה של מצרים מהכיבוש האנגלי לאחרונה, שאם נגזר עלינו לפרסם, המקראית והלשונית של המקורות שהמשורר שב ואומר כי ידוע לו על בתקופת המהפכה העממית בשנת בעידן של רייטינג ו'אין קוראים', הרי לבין שפת היומיום, הקלילות, קיומם של רבדים נוספים באהבה. 1919. בסיפור הזה תיאורים נלבבים שמה שנותר הוא לעשות זאת בכבוד הפיקנטריה והפתיחות מול השפה יתכן שמעבר לצחוק, חלק מהכאב הוא של התפתחות השכונות ועיורן , כמו וללא פשרות. כבודה של שירתו של 'המחזיקה מעצמה' יוצרים ניגוד אירוני חוסר היכולת להישאר במקומות שכונת אל-חרסיך , שבה נולד הסופר , רמי ויצגי מונח באהבתה את ,עצמה עשעשמ וגם מוסיפים אמינות. "כרה הרגישים ואפילו הרומנטיים יותר. ושכונת אל-גמאלייה והשכונות אל- ובחוסר הכבוד . לטוב ולרע אהי הכינה עקרת-הבית מלכת -מטבח בסוף השיר 'גורגונה' <עמ' 52( בא עבסאייה מזרח ומערב, שאליהן עברו מתפלשת בכל , תוך כדי חיוך חפתו יקרה": ובהמשך: "הנה היא יורדת הדידוי , אף שגם את ה 'קשה לי' כותב ת ו שבי אל-גמאלייה העשירים לרווחה כזנב טווס המורכב מגווני שבת-המלכה - עולה מלכתי משתרעת המשורר בדו-משמעות ובקריצה: וה ו ותיקים, לרבות משפחתו של וצבעי הומור. למשל, קטע פרקדן". <מתוך "בואי באי המלכה" מחפוז. מתוך השיר שבעמ' 42: עמ' 29( חשוב לציין שההרגשה היא אשה נשמתה מפרעה. אשה נערה. ש ו נה הוא הסיפור "האר גון החשאי". בסיפור מתאר הס ו פר ארגונים 'נביא תוכחה ונסיכה על אסלה שהמקורות א י נם מגויסים לצורך ואין דרך אין ·· דרך לי לאהבה אותה. CLEANLINESS NEXT TO התנגחות או פרו בוקציה אלא כאמצעי ולעולם אני בא בה כשכמותה. קשה איסלאמיים מיליטנטיים החותרים GODLINESS ספרותי שעובד. אם משהו מנוגח הרי לתפוס את השלט לי. ו ן. כיום ידוע כי אחד הארגו נים האלה ניסה להתנקש אשירה-נא לידידים שיר מעשה-דודים זו פנימיותנו ולא עולם חיצוני שבלאו הכי כבר אינו מבחין בכך , בין השאר שקה לו. הוא מופרד בנקודות ומגומגם בחייו של הסופר בדקירה בצווארו , בעשב קנבוס גן-ד ו דאים;; כי הפרובוקצ י ה הפכה ,לנדושה <אין דרך אין דרך , בא בא בה>, אך באוקטובר 1994, וכתוצאה מכך רנבצ ניךה היה לידידתי בקרן חדר- מהקושי הזה צומחת שירה ייחודית והשירה המציי צת מפינתה אינה ממנ ו לכתוב במשך שנתיים. ,למעשההאמבט, / .נשמעת וקולחת, שנכנסת היישר לאוזן . ה ו א עדיין ס ו בל מתוצאת ההדקיר ותקלחהו ותקנחהו ותבריקנו iJ~ךק 1 אפס עליו לא תשתופף לא תשתובב יש שהחריגה מגבול הטעם הטוב כרוכה כתיבה זו גולשת על עולם ו אינו יכו ל להשתמש בידו לכתיבה. בהתפלשות יתר בהפרשות, לטעמי. זה אסוציאציות עשיר ושפה גבוהה, נגיב מחפוז כתב כ 40- רומנים ו 15- על-אף טוב זרזיפיו!/ עניין של טעם, כאמור . אפשר גם שאינן מהוות מחסום, אלא משמשות קבצי-סיפורים בלשון ערבית תתקני ות~ן בתוכו תבנית, יס~ת עציצים,/ להסיר את הכובע בפני מי שכל כמגלשה המעניקה לשירה תנופהבס ו גות ספרותיות שונות. הטרילוגיה ות p ו לגדל השישים - ומבושיה החומרים <במ ו בן הקונקרטי <ביותר גדולה. • "בית בקהיר" שניתרגמה בידי רהסופ יבשים! משמשים לו בסיס .לשירה צביקה שטרנפלד סמי מיכאל וכן הרומן "בני "שכונתנו והשיר מסתיים: 7 מאי 99' אמירה פוליטית תנוקב ו~ 5 צילום: ג'קי מתתיהו את פדויה / ישועה את נצחיה/ חזונה את נצחונה 1 תקווה את תקומה // טהורה תאסוף את נאורה / תושיה את מנורה/ דגולה את בשורה ; שכינה את אדירה; וכולן ביחד תיסענה לעופרה . וזאת, מלבו שירים אחרים, "רגילים". שמחתי לקרוא בידיעה עיתונאית, כי חרף מיעוט ההשמעות ברדיו 1 מרבה הקהל הרחב, הצמא כנראה לאמירה פוליטית נוקבת, לרכוש את הדיסק הזה. מה שמאכזב בכל זאת היא העובדה כי שום מפלגה פוליטית מן השמאל לא גילתה אומץ ולא עשתה שימוש בעוצמה האדירה הגלומה בו. • ע.ל אתה רב עלילות אתה רב תושיה ." ואנחנו אנחנו רק ערב רב ." אומרים לך עכשיו : שלום רב ל,ך שלום לך רב השיר "רבקה" (מלים רחל שפירא> הוא על עובדת זרה מגאנה שקפצה מהקומה הרביעית ונפצעה קשה כאשר נמלטה משוטרים. השיר "נשים קטנות" כתוב כולו משמות (אמיתיים> של מתנחלות: מצדה תאסוף את אמיצה / מתוקה את נקמה/ גאולה את תחיה / מצילה את אמונה/ צופיה תאסוף את נכונה / שלומציון את ציונה / חסידה את יחידה; ועתידה את שתולה / סגולה תאסוף ~ "תיכף אשוב", הדיסק החוש של חוה ~ אלברשסיין 1 שגם חיברה את רוב השירים בו 1 הוא אחו הניסויים הפוליטיים והאמנותיים המושחזים ביותר שנשמעו אצלנו מאז "מלכת האמבטיה". שירה "הקוסם" הוא מעין בלות מחאה מופלאה: האולם מפוצץ אף אחד לא נושם דוע דקה עוד מעט, הקהל מזמזם m יראו את האיש, החלום זה יתגשם האיש המכונה בפשטות - הקוסם הוא עושה נפלאות הוא מטריף הוא ףסוח הוא שילוב של קוסם מהפנט ףומכש ואת כל הקסמים הוא שומר ולעצמ אף אחד לא מבין את סוד עוצמתו ... והשיר ממשיך ומספר על פני כמה בתים כיצד הקוסם הזה יודע להפריח יונת שלום ולהעלים אותה; לעצור את הזמן ולשאול מה השעה; להפוך אש למים ומים לאש; יש לאין ואין ליש; והטריק שנחשב לנועז מכולם הקטע שבו הקהל נעלם." והוא גם יודע להפוך את ההיסטוריה על ,פיה ולהחזיר את העולם לתוהו ובוהו: הוא סופר דע שתיים, והנה אנחנו בימי הביניים; הוא סופר דע שתיים והנה אנחנו יוצאים ממצרים; הוא סופר עד שתיים ורוח אלוהים מרחפת על פני .המים "האולם מתרוקן הקהל מסוחרר 1 אין ספק םה יבואו לכאן גם .מחר איזה איש! אין לו פח,ד _ ואין לו שום לגבו יש לו בטח עוד אלף קסמים בשרוול ." (אמז העימות הטלוויזיוני אצל גיסים משעל ונפל קצת פניו 1 פיו נשמט לצוויך 1 אפו רטט, וועיני התרוצצו אחוזות פחו בחוריהן. אולם הדומ שבתשדירי הבחירות שב לאיתנו ושב תלשטו .בקהלו> ישר אחר שלה "ביקורת ורכונים" מתאר תא התחושה האוניברסלית של המהגר והפליט רכאש הוא ניצב לפני הקצין הבודק בכל מקום אשהו :בעולם הוא מסתכל בתצלום / ומסתכל לי בעיניים ~ למה הצטלמתי בלי משקפיים ; ולמה יהסתפרת לפני הנסיעה .../ ופתאום אני כולי מזיעה /.../ עוד רגע ישלח אותי לאיזה חקירה . השיר "שלום רב" הוא, אם תרצו 1 שיר על הפרות הדת מהמדינה, או הפרות אריה יורע .מהפוליטיקה אתה רב םפעלי רב תהילה גליון 2.31 8 1 סינתיסייזרים ושני מנצחים"; על לאלוהים/ ולימות המשיח; מחליפים קידומת הרקע הזה המשורר קורא שיר' באינטרנט H ייאמר בהמשך 1 תוך כדי ואהובתו 1 הנוטשת את מאהביה, פרישת מסכת מגוונת וקצבית, רק האפסים =-= מצטרפת אליו למשך לילה שלם כדי "קליפית", המבזיקה שלל נשארים לקרוא סונטה. "הקליפ על השירה היה התייחסויות לתרבות ולמציאות של 1~ משגע", הוא מסכם באירוניה, "כולם עבר 1 הווה ועתיר. מולן 'מוברר עכשיו רוצים שירה", אבל "מי יציל אורפאוס ומוצרט, ועוד' 'ועוד אהרן קומם: 2001• הוצאת את השירה מידיו" של משורר מזדקן 1 בשמות, בנושאים כמו גם בניסוחים: הקיבוץ המאוחד 1999•56 "מלך הזבל; הוא קורא לעצמו; מנבל "אלף הולך ואלף בא" הקוהלתי לצד עמ' פיו לשונו" (עמ' 48(. זה ספר שמטיל "מחשבי כל העולם התאחרו" בנוסח באלף הבא, אולי' ספרי שירה ~ראו פסק בכל; השאלה "האם יש חיים על מארקס, מתוך חשש וגם מתוך תקווה כמו שער ספרו של אהרן קומם פני כדור הארץ שלנו" מתנסחת מסוימת. "עולם אחד מפה לשם/ כל "111200 I ספרות ללא מלים. אך גם כאמור כבר בתחילתו . "יש אתר העולם בשיר הזה", • ספרות אלה נוטות אל הבוהק של הלא שמואל שתל ידוע. אהרן קומם מתחיל את האלף השלישי בשנת 2001, בשעה שכל עולם השקר חוגג את תולדות האלף הבא בשנת ה 2000- של האלף שלנו. הרהור או הרפיה אחרי עומס המושגים רוני סומק חצי ו כבר בשיר הפותח, עולה התייחסות הפיסיקליים, האמנותיים והפוליטיים.למיכון 1 לעולם של ספרות בו בעצם זו מסה על עולם עתידני מושווים המשוררים למהנדסים: הכתובה בסגנון שירי. דחוס, קצבי, פראנססק סאgיירטר~ ו ~ "משוררים הם מהנדסי הנשמה.; בונים "הכול מתאפס במהירות ••• מחליפים גשרים מכאן לשם/ חלליות סביב צדק קידומת רק האפסים נשארים". הנה, מקטלאנית: וודו לירק ונוברח וויו ג'יל או מאדים"; כאן המלה צדק אינה "אנדרטה גדולה לחולשת הדעת/ לסם מצביעה על מצפון והמאדים אינו משכר שהופך תמוטה [כך · בן במקור] סומק הבושה. "ומחשבים מדפיסים לאל מטורף קדוש נורא/ איש הדמים האבנים של פורחהכול 1 גם לא שירים"." ובבית ··· הורג והורג עד שנופל כאבק האחרון: "הניגון שהיה/ נשכח או הפסל."" (עמ' 20(, זהו "דור דוהר על נזנח,/ אם תרצה לוודא את דבריהם/ אלקטרונים", הבורא "יצורים ~ל ך~~תך~~~ ~ת ן~ך; ~ל ל;ח,ם ry ר~~ תצטרך לקרוא עיתון", או אולי חדשים/ תוצרת הנדסה גנטית", הכול א; את אפרור'יות ה~לים שרחשו רשימה מסוגה של רשימתי זו. מסובך 1 מבוים, בלול ומבולבל במין :~יםי ד ~-ים םךוiוiןiן y ת i~~6. אחרי השיר הפותח בא מחזור הקרוא "מפץ גדול", "בלי ששום גלקסיה 12 שירים יפניים. טוקיו 1 קיוטו 1 ניקו תקרוס מבושה" (עמ' 27(, מה זאת ~ך~ע .ךה ~נו ~ל~~ים א;סן ממלאות שורות שיר. עולם רחוק של האהבה בלי משקל 1 בלי מאסה נאצנע;ת ידינו ונכפ;ת רגלינו הי n פ;ת לאט לאט תקשורת סלולרית או דיגיטלית. בני קריטית ? מה דרך המדע מן האדם על :מנת ש T נ~כל ל~וב ולהת•ע;רך- ~i 'ם י;ם :-: האדם נשמעים בעידן הזה ברור וצלול הניאנדרטלי ועד קרני הלייזר? אך לא מובן יותר. אפילו במשכן מול :ענבי ".הערפל ויער;ת . ~· העד והאמנות, ממיכאל אנג'לו ועד מאטיס, האלים "כל גרגיר אבק/ מערער את וגם "שגאל ותומרקין וסטימצקי -ה~ך~ ~קו~:ה T ~ל א;ך נ; ijCת האמונה", אולי שם, ביפן, שלנו." (עמ' 35(, ובמעין סיכום w ת סלל הסטריליות היא ערך עליון. על הרקע ביניים: "רק המלה האחרונה קובעת/ ~לא ן~ p, ש ~מוןה ו~לא ~nו הזה מרצדים גם עורבים צבעוניים, כמ; אהבה תמה הצ;מ n ת נת;כנו, רק ההברה האחרונה היא חדשה."" :-:-T -T---: הנמר רודף צבי, "יופי רודף יופי." הפקר השני עוסק בעיקר בשירה tt סר ~ר ~;פ y ת ו~ןחי~ה, "אורות הניאון/ בכיכר מסנוורים/ ובמה שקרה לה, ל"מלכת האמנויות" את השמש/ העולה" (עמ' 9(. שירים במשך שלושת אלפים שנה. מסתבר ון~ש;ף, ~~ן~rז א;סנו y ד ~~rז מהנים, גם אם מוזרים. שיש קשר בין "אור" ו"ראי" ויש תהר; o ותשמיד כל רבו ,זrכרדנ בפיו של מדען יפני מושמת שאלה "תנועה נצחית/ מן הראי ולחוץ" ;מים המחל nלים T לילה ל~לה: --·-:-::· ד:- ד:- עקרונית המושלכת אל רפnס כולו: ו"השיר הוא עגול; זנבו בפיו" (עמ' "השאלה היא לא אם יש חיים/ על 41(, אפילו ר' נחמן מברסלב נמצא ט;ך~ים ו~ je ~~ים ~ת ij.םי~~ כוכבים רחוקים// השאלה היא אם יש כאן בהסתר' "למוטט כל גשר צר חיים/ על פני כדור הארץ שלנו" מאוד" (עמ' 41(, והכול בכוח המלים (שיר מס' 11(. אהרן קומם מציג שיר הבונות שיר. אפשר כמעט לשייך פרק לאבנים של פורה, כפר קטן על גג ההרים זה בשלמותו בשער האחורי של הספר. הז לזרם "שירת הלשון" בנהר הרחב הפירנאים, יש ביוגרפיה מנצחת זמן. ארבעה ימים גרנו שם, תמיר גרינברג, החלק העיקרי שבספר נקרא "2001", של הפוסטמודרניזם האמריקאי. על פי וקבוצת משוררים ומתרגמים כשם הספר. שני פרקים בונים אותו: חזונו של צ'ארלס ברבשטי ין . "לאן אני "עולם שלי, והשירה מאין " ,"· עולם פרחו המלים שהיו" (עמ' 42(, שואל קטלאנים. עם אבן אפשר לבנות בית, תימצא", הפרק הראשון הארוך' הוא המשורר' והן 1 כמו פרח "שחי וחי./ לסתת מדרגה או לצמרר את פניהם של בצעם שיר אחד המשתרע על פני 18 ריחו קבוע גם יופיו החולף; אין חתולי השלג. פראנססק פרסריסאס לקח עמודים. תורושדi נקראות בשטף, גם לטעות בו" (עמ' 42(, לעומת פרחי את האבנים האלה לרווח שבין אם הן "ארוכות" וודאי כשהן קצרות, הפלסטיק שלכאורה בלבד "יודעים הם ההיסטוריה לפילוסופיה. פרסריסאס, בנות מלדתיים ואפילו מלה אחת. מבחירי המשוררים הקטלאנים, הוא גם את כאב הצמיחה/ פרח בסלע". השירים גדושים שמות רחובות, מבקר ומתרגם. הוא תרגם לקטלאנית את המשורר יושב בתוך פרח ששזר 1 את ת.ס. אליוס, טולקין ורבים אחרים. כיכרות, ציירים של עולם ומלואו' "שבוי בשושנה כמו יונה במעי הדג" במקום ובזמן: וכך 1 "עולם מפה לשם (עמ' 43(, בלב השושנה הוא מקים כיום הוא מנהל המכון לספרות ולשפה כפר קטן" (עמ' 19(. השורות אולפן הקלטות, עם "חשיפה מלאה", הקטלאנית. שירו "האבנים של פורה" מכתיבות את קצב הקריאה, לשם "פיפי ערווה ומבושים למכביר", "13 נכתב במהלך שהותנו שם. 9 מאד 99'·--- רוני סומק ו~ ו~ סוסים. גלוית , נוף מהרי הפירנאים ל~נ;ת בקר ~~ים ססו~ים לךבץ ~ק~ה o/ ~י~ת ס~לג o/ ~דש ~לחים ~ל ת;~ סחךף o/ ל ססרים. את הדהרה השאירו באו ו ה, ף·~~ ;ח 'ם~~ o/ ל : ~ע;ן ~ה~~ר~'ן~ן~ ;מ~ ס~ךס;ת, .א~~ 8__~.-, איור : אאוללי ה סריו לה משה בן שאול השמים שרות פ~ך והארץ ם:~~~ o/ ד;ת פוך רס~ךץ ד~~ה צעקה ובכי ~ל~ס;;ים ;ךקים ך:ם אני ך;אה ב " עדם את הבית שאינ; שלי י~~ ~9ry ~ס ;ין שיר לא גמור לא ייגמר ד i ת ס~~ים- t\w י~ם o/ל~ · ר~ת ··".· ה~~~ ק;~את ז:~~ המהמור;ת והמכ;נ~;ת ך~~~ךת ~ק~ר ה~~ לפני זמנ; חי האיש הזה וטרם •:•: : :· -• T --: •• : • רד~ז-ו~י ס~~ק w6 ?ז ~ק~ה ~~יל ר~ת ן~נ; הוא ~ת ~קד;ת סא;ך על ו:~~~לי 7ר~~~ח ל~~ ~דקים םיקtק~ ;רו:ים 7ך~ך; וראש; הצלול של מישהוס:ד : ם ;קךע;ת ן; ;.ן~ רעמים ל;בשי צורת ][ :• • :· T -: סא;~ר: o/ ד;ת פוך סע,~;ים רס~ .ר r נגב~ את ' ~חבו~ה o/ ל ~ללית רי~ה ו o ל הולדת; אויר;נים אויר;נים :-. נו'ם ;ך ב; i ר בע,ל-י ך:ן~ב;ן ~ריןה ;מ~ ~q ל;ם ~ ל.י ~t\י ~t\ י ע.לי ~~הו~ה ~הו~ה ב;נה הרים צבע;נ~ים וא;ך אל השדה ~תעה הגדי : . . .: :• -;• : • ;• T -:• מ~לד נ;~ל ע.ל.י ry ם . ם~?~ : ךהוא ה;ל.ך ךת;~הם:~~~ ~ה;מ;ת ~o/ ד;ת ~פוך שח;ר הבכי הנמס תמיד :i כל טרם שעת; " T : •:•: T ' T •• T -' ','-: הוא מסביר ;ת~~ך t\ יז י;ךע ~י o/ ~ב;א ~ליו ר~ת; ךהוא ה;ל.ך ו~~~יר סר~ישות t\ י~ה ~.ת?~ Q7 ף סח;~;ן ךב; רה מי המאבזר,ף~ ם~ש t\~~· ע;ת, רו o דלה o/. ל ryל;נ . ;ת 0-~~T2 א;חזים ב; פעם חשבתי שן; שלכת זא תשב " -- ד- :· ך ין; את חמש הע;נ;ת T •• -: •: T : ' T :·:· -:· סך~ית t\ ך t\יז Wל?ת ~ת דק סע,ך~לך~ 7 פ;ן ס~נ;:ןים ~לי 7ר~~~ח ל ry י;ת ~ב;ן את האפלה שהיא ה;ךת; .''T:- •י T ' '." T זה עתה הופיע "עוד", קובץ שיריו החדשים של משה בן שאול בסדרת ריתמוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד 10 231 ____ גליון - פארל ןצלא מגרמנית: מבפור וינקלר שירים מן ןהעיזבו • המכתבים הגנ 1 בים: כלם · ם, ל;ק-י~~י~ ה~מ-ם~~~ 1 ךי. ~קרמ;ת ~~קס~~-י~ל .ר rמ· f. ,*ר~ ry יא לא נכמ 1 .ת ~ ס:ינד י ?לי ך~;ת~ . ~אן י~~.ר~~~ • ללא נצ n ;נ;ת את חיה אתי' ' ' TT : -: ' : ,ה~~ק יכ;ל להי;ת גם, עמ 1סה. ~יהיה ' מה ש~כ;ל להי;ת, T :: • T :• -:.'' • •: ךק א 1 לם, כשעבדךת נכ -: -:• : T ~ח 1 ץ' ב; , ' ל' מףל.ך ,י~~ נשמעת שירה. שירת ~~מ;~ינף ע,ד:ן סריק · ע;~ך;ת ~~ךץ נ;אי. -• T • --: • ז· ~ת ' רמ ~ל .ךה, ל~~ :רנ 1 סלו . ל~~ מ~~ר , נ it\ ז;ו ק;ל~ת n:p ;ל עם ל~ן , ש;ל.ט ,ח~~-ןי~~ ת:~ ~ל .ת:~מ ~ם ן~~ה 1 א, א; ~ם :ב~;כ ~נף לא ג~יט ~ל ~ל . י i תר ממה שאת מרנה T : -: -•: T • •• .ר~~~~ קר~י ~לי' :י~;נ ק 1 ~י 'י~;ב ~~ י ש ' לא תשיב שנית הרףח -T • •• • :• ךךר ~י~נף מ~ת 01• *ארץ הכתר: במקור Kronland הכוונה לבוקובינה מאי '99 וי~ 5 ~1 ~ f ל f ך סך~ה י;~ ~~;ש ,ם,?~ t\ סה w;י~ י ~~;ש דדי ~לי קץ. פרט לשמיעה, T • : ' T : ך~ף ~סי לא ה,?ן: ה~~ w לא ק~ל .ף~~ f ל f ך סך~ה י;~ ך;~ה ,ם,?~ של;ם: · לאמו זברי w;י~ י ך;~ה דדי פרט לרא!זה, ס~~~ • יי : T T' : ' T : 'ל~-ל~ ~ל ת;ך f ל f ך סך~ה ל~;~~ ~י ן;ח~~~ . נפטפףט, ~ם ~סה 'ן~;ע ~דד' ~אני מונו לפעמים W !~נכה ,ף~ :p~י W !~נכה .ה~~~~ • T : • • •-: • -: :• כמ; אחד' ששח, ~אני". לפעמים הרי אני י;ךע, • T : • • :-:• מונו כמ; אחד' T ••, : •• -: י;~ י;ן~ ~ם :ן~ w ש;נכק. ~סה ןי~?~ א;נכם י;~ oי , ס t ק. ף~י~י ry ם t\ סה נ;ח,ר. ש~.~ ?ר 'ן;ס-י~~~~~ נכ~יד-;~חי ~~ עףךיף - אתה מתחיל עם ה!ז;ם הה;וה. :· --. :· • 9 ~יב ך:;~ן ע,~קים* ע,~קים ל;ח~~ ך~פ;ך' סדדי ס~ר , ס~ w ל . • לקראת ס~יר' לע,ל;ת :וי~~ f אן נ; 9 :;ים ס~דעים את לבנה, ערפלית. ' ' -: T T : : ~ל ס~הףןי חסר ההגנה, התה;ם ללא זרג;ת T : : : בעל המצח החפשי. ·-:-- :ז- . ה~;~ ס~ .i? י נפתחת מעצמה פתא.ם i ה, ל~ק~ - f אן ~ד~ר ס f ~י ~י;נכר ת~~~ ס?ר~ים. ךדק ~ס;ף סרי~ה. f אן .י;~ חרטזפי הפרסים נשברים, ~~~·ry ךךיי ם ך~~ ל~. . ס~~י , ם~~ ר~~ים, ~ך~ךים, סר ס~ד;ל. · ~ס~נף · *נכתב ב 2.1966•2s בקליניקה Delay (דלי> בפאריס, שבה היה צלאן מאושפז. הוא מוקדש ליום הולדתה של ג'יזל, אשתו. 12 גליון ····· 231 מנפרד רינקלר רבדים בשולי העיקר שערים ותשע שנים חלפו מאז שם פארל צלאן קץ לחייו בטביעה, בסוף אפריל 11970 במימי נהר הסינה בפאריס. אום השליך את עצמו הוא היה בן חמישים במותו ואחד המשוררים הגדולים של המאה והמעניינים שבכל הזמנים: זאת, לא רק תהודו לזכרו של פאול צלאן 29 שנים למותו לשירים שכתב, אלא גם בגלל אורחות חייו 1 יחסו דהמיוח לשירה ולקהל קוראי השירה. ומכיוון שהיה כפי שהיה, אנו יודעים עליו יחסית מעט מאוד . עד עכשיו קיים רק ר~~ ~לים ספר ביוגרפי (ומבחינה מסוימת גם ביבליוגרפי> אחד ר~~ ל n1 ;ת רציני 1 המוסר לנר אינפורמציה נאמנה, עד כמה שאפשר 1 ס~~ין ~~לחים ~סי אולם רק על תקופת נעוריו בלבד 1 דהיינו 1 עד 1948, ~~ין ז 1 ןת;' כשהשתקע בגיל 28 בפאריס, בה חי עד יום מותו . הספר נכתב על-ידי ד"ר ישראל חלפן 1 רופא ירושלמי. גם ry ~~ין ~כ 1ל Q~ק;ת הוא, כצלאן 1 יליד צ'רנוביץ.י ד"ר חלפן שקד שנים מספר כtיחל~~כtי~ד על כתיבת הספר, ועשה מלאכתו ביסודיות של חוקר,.,ה ~לחים! ברגישות גדולה ובאהבה. חיתה לי הזכות להיות לו לעזר, בעצה ובעידוד במשימתו זו. הספר ראה אור בשנת 1979 בהוצאה הגרמנית אינזל . לכן 1 כה נדרשת ביוגרפיה לש על הגשר בצב אדם --:•:• • ז TT צלאן . וזו לא נכתבת לא משרם שאין אנשים מתאימיםר~~ ס~~ין לכתיבת ביוגרפיה חדשה אלא משום העדר מקורות מידע ךסלר ךח o/ ליר ~ת ;מ~~ . מספיקים על המשורר 1 חייו ודרכי יצירתו . גם צלאן 1 בגין ~~יב ~ל ס 9 ף רגישותו המוגזמת, התרחק מהזולת, אף כי חיפש אחריו בכל נימי נפשו ואף פנה אליו תדיר בשיריו. ו"אתה" זה ~אריס, ס;ף ~~ריל' 1970 מצוי ברבים משיריו. ובכל זאת, לא היה מוכן, אלא לעתים רחוקות, ל גלות משהו 1 ולו דבר קטן 1 מעצמו ומאופן מעשה של שבירה,כתיבתו . אפילו לא היה נכון להסביר 1 כשנתבקש, חלקיםז~~ :•ר;ע :· 7ס~~ב T ן~ר 7~ךמ 1-;ת סתומים, הנפוצים באופן די בולס, בשיריו. במקרים כאלה, נהג להציע לקוראיו קריאה ממושכת וחוזרת, וכך ימצאו ך$ם ח o/ ליר ~ת ;מ~~ את התשובה בכוחות עצמם. ך$ם ~~9 ף 7w7 בה בהיותו משורר אסוציאטיבי 1 ניזון הן מהתרשמויות מזדמנות של יומיום והן מהאוצר הגדול של השכלתו מי שנ;כה נ;כה עכשו הנרחבת מאוד. בשני המקרים, קשה, בגלל תהליך מי •:אל~ת· יכ;ל :•לשנ T הסובלימציה הפירטית, למצוא את התשובה הנכונה. מלבד זאת, נפתח שער לכל מיני פירושים שונים, ואף משונים. לא ;שנח T לע;לם' אתגר בלתי נדלה לפרשנות מסתעפת, לעתים מוזרהך~ר •:t'wר ,' ~י T סנ"ל ל~ךא ומרחיקת לכת מעבר לרצוי . קשה לדעת אם היה מודע לדבר הזה, כי פעם אמר 1 ששירתו פשוטה להבנה ובהזדמנות אחרת הודה, שאינה כזאת. מכל מקום, הוא היה ~ם ה~~ ;דידי ס~ברר משורר מדויק שידע מה הוא כותב. גם אתה ידידי הג;רל · מרזפה -ז :••••• -:••-T במהלך עבודת התרגום מתבהרים דברים לא מעסים (כי הרי עבודת התרגום חינה הקריאה הסרנה ביותר> לעומת זאת נשארים הדברים הסתומים תלויים בכושר השיפוט של המתרגם. מכל מקום, ניתן בשיריו הסתומים של צלאן לחרש שהוא יודע בדיוק למה הוא מתכוון, כאמור. לכן , ______ ________ נדמה, w כאן נמצא מקור בסחרנו של צלאן כי מתוך הקריא חוזרת ונשנית, ניתן להגיע להבנת יצירתו . יש ללכ קריאה ולכל תרגום מגבלות טבעיות, שהקורא או םהמתרג אינם יכולים להתגבר עליהן 1 באשר הן הנכס יהבלעד והסודי של המחבר • .מ.ו 13 מאי 99'••••• פיה טפדררפ וי~ s ,~Pia Tafdrup ~ מדנית: מרים איתן תיבת נוח f נכדז:יי ~יד ~דר יקtדיריג;:לך ;ב~ ~~נכ ry ז:יי 1ל;ק~;: ל~ז ~~;9 ז:יי ~ל ::ז~נ:ייח 1 ת 1::i;, ~ל wז:: קט ז:: .ךהו~~~ ~לה ~וכר ~לה ש;נ;יה ~ן ~ז:; l] ל ;ל~ iל~~ ~~.ז;ו~ריך ;:ז'ירה i א ז:: 9*כ 1 '1i ךגת;יך ~יך ~ ~נכ#ה ;:זנכ ry :;גיר ~ל ~י ~קר;נ;ת ~.rכ~t? ~ים ~לא ל~ו;ז.~ i לי ~f.'ךם מגע המלים אל i באל i הזכיר לי שיר ששרים העלים בר i ח -T 'T ',' 'T '." ' ' :• • :•• '' · ·-- ך iJ ~דז:יי רי'ז:;~ ב~[/ 7::ז~.rכב ~wר~ . ךת ~וכת ~לא קכr.#י:ז ר~::ז'יי :.ע,מר ~לש;ן וק~.ךקת ~נכד~";ת ~.ז;ווכךש;ת לד i? רים ~;ry ן ~לים ~סד;ת ז:י i ר~~ה tq ךה תיו;זקקt ~א~ן ם~~ ::זז~ר ך~ם ה~,ק~ז:; י;~יע i ~ש 1 ר;ת ת;נ?;~ז:; י~! ~סי 1 דק,~ה ,ת[/~ ~י ~ה;~יע fFi ~ i יר t ~ים ד:;גיםדדךש i ~ת ~ק 1 ~ם :P~7ה~.ע~ .ךה לא ~.r:י~~wרד w ~ז א;נ;ים יiט~9 ה ~ז:: ry ~יךה ~JjiJ לה ן::ז;נ;תו~~~ :דיר ~ן ~ילי ~י~;ה י;ם ~סי ד:.ר ~?וכז ז:; :p נ:יי~ה ~לי ry ~ש 1 י ץ~~ ג~ר ושאל על א;ן;ת ספרי הבא, ה i א חפז-וע למצא את חדרי מלא ח";ת ך א;-נ:יי ~ל f 'ך ~עי .ךי ה :p~~ י~~~ ~י:ני~~~ז:: :לךא; · ת ~-r,·~~~i·~ז i ר ~. דר ל~ז ו~~~ ~ל ראש; ~-סר :p פ;ך ~ל דק~ה, וכאשר החלפנ i בינינ i ח" i כים ודברנ i בשפת האמת, כפי שנהגנ i לעש;ת -: • : -' : ' • •• • • : -::• .'' ."' -:-:I -: -: -T '." ' : '." •:: T ::זוק~יכ i ז:: /J ת;" ב~~ו;ז.ז::ן ה~י~~ ו~~~ לוכל;ן ~~~n;ןי , ~נכ:ם, ~נכ:ם, f 'ך יל~~~ ~~ים ן~ה q דר ע,ב;ןנ:יי וכ";ת · ד~ד - רעם ~ל זאת ::זוק w ~ז:יי ל~ז-ו;ב ~ת ::ז'יין לא ::זדוכדז:יי ~~~רים ~~י~ים ש;~ים, ~;i?י ,~/Jת;" ;ו i:;ג~ך~ים ךזאת ~ש 1 ם ~~1J7 ז ז:; :p נ:יי~ה ~לי ל~~ ;:זזp~ר;ת סןב;תה~~~ ~ל ה~י~;: ~ןוקנ;יה :P וק~ט 7 ד~יף ~ת;יך ::זסדי ::זוקק w י 1ם~~~;: סי i ~סדי q מ;ן ~ע.לי- 1J ~ים ~w~א i ~ת דר f ם w7 ם ;ךם ::ז~יע 1 ז 1ג 1 ת, ז 1ג 1 ת, י~! 1 דק,~ה ~::ז~ךז:יי iJ יל?ב ~יד :p ~י fW נכדז:יי :p ~ר ::ז~יע 1 ~ם t ~ים ~1J רים 1יכו.:~;: ::ז.r:יוכ?נ1 לןכר ~ת ז::-יל.ע~ 1J ~ים, ~ע~ר ~וק w~נ 1 ~ל 1 ז ~רךכ;~ז:: ה~~~ז::ו~~ :קךכ 1 ןה iJ ~יק ל'יר ~ת :קךנ 1 ן ~ליליו ,.א 1 ןם ל~~ ;נ~ם ניקt~~i לןכר א;נ;ןה ::זיא ו;ז.ז:: /Jpזj? ה והבנז-וי שפז-והז-וי סלידה מס"מת ך ל~ ~~גךז:;~: -~· ת 1 ס ~י i ~· ן ל ···~·i ע עם ~ל ז:;-י.ל,ע~ l] ~ים ~זךמ i ה~י~~ ~~~ לוכל;ן ת~ז:; i/], ?אויר ;:זקיר;ת 71ר ·ב[/ סך~פ;ת י~~~ ;ךם ::זוק v? יכ i~w ם ~ת די 1רי ry ם ~ט 1 רים ר.~ :P ים ~ל סד~יף ~~ליו ~7 וכז ז:: :p ,נ:יי~ה ~ע,ל.י-::זוכ~ים ~א;סם ח~:;גז:יי :P ~ס:ינ:יי :.ןןה, ס~כ i א;נ:יי ~.ז;וא . ם 91J דת ~ג;: n ן; לא :דבזז:יי ר~~ i ר ~ת נ;יכ 1יכr.;נry ם, ~ת צ 1 ןסם ך~ת ::ז~סז;וים ;:זוקך~קים י~י*~ ry ם, לא ::ז~ךז:יי ~ת דרו נ;יג 1 ~נ;ים, לא !~רז:יי ~ם ;ךם נ;~~ים א; ע;ק~ים, ~ם ;ךם ~~רי v? ים ן~ל וק~~ן א; ~;ךם ~צ i ךים :;ג?ז:יי וק~~~ים, א i לם י~דיד ח*י ~ת ?לם, ~ם ~ת ז:: q לקלקים, ::ז~~עילים 1 ~ע,ל.י ::זזc~i? ~ים, ה 1 א ז:: 9 נכרר ע wם ד v~~יי א;סם ~wק; o ן~ק;ם ~יך ~לא :.ךיק i .ךה לזה, ה iא v ~~יד ~סדים ~ל ~1J7 ז ז:; :p נ:יי~ה 14 ••••• גליון 231 1" ך ~7 ז:יי ~~~rזתw ל i]'יר ,w ~ס.רי i] נ"ל ע.ד:ז לא ~9 נכ~זקה ~נ:וי~ת; ~;ור w נףת ~ל i]ה~~~ ףז;נ.:ד w ם ~ת iJיקt~רז.~j? ה i] ~ב;סה תו;pז~iJ דנףר ף~ע;ד wי~~ ה~י~~~ 7ryiJ7 יט ~ה ס~~~ .w · לשיר ףמה יצא ממנף, עלף המים מנל צד -T • • T :• • ---' ~ר ףלכ;:~pז9~iJ ~ה i] ~ב;סה ~י;.זרר ס~נכה תזrכננ;ז7י~~ iJ ~,ם: בע,ד:ז י.ל,ע~ · ~~~ ףר iJםי~זr ?לם ~rז~ים, ~ר iJ ~א;ס yל ~7זזr ע,ב;ןנ:ןי ,~ןל שם בשנף זנים אחדים את ה " ראש זה לזה ףלעמת זאת . ;יף כאלה-,~;,-דזה~ וכ . אשר הטבע ע i מד לנ · גד יעינ -•• :• •: : •• -:• -:• :--: : -: ' :• .'' '' T T ןח;זר על עצמ; נמספר אינס;פי של זנים, נמ; גם מספר אינס;פי לא צפ;י i ·· לע~ף · , תלכ ·: ל ;פתח סדרו~ של~ה של גזע~ם חדשים ן~ף;~ iJWת iה~~ ~ל ·· גר;א;ת , ~לא .iכ · ןז:יי 7 קרא ,~~וקם ~ry ~ה ע~~, ". :ז . ז-: · . . של פר;פ;רצי;ת אי-רצי;נל!!;ת שיסנכף ע;ד י;תר את השיר' • -:• •• : -: :• • T : • : : : :• כפי שעשה הרעש של הדנים הונים, נהמ;ת מתערנב;ת נצ!!ףצים, ~~סר iiו,-~ס,ל;ת -עם ~~;;;;, ~ל " ל;ת ם;:ת;קי;-~ rזל~;ת, אףלם iJה~~ i] ~ד;ךה ז;נ~לז סיף i] ~;ןרד:זים i]ת;נ~~ wףע~~~ ר~ע f מ; ~ר~רים דר~ע f מ; ~ובש- iJ ת~קיש; ךלא ~נכד ס:ה 7ryiJ7 יט ~ם iJrז!!;ת נ; q מ;ת ~ד~ב א; w חז ר;זקנ;ת ~~קחלה ~r~ כ;ת 7 םז;כ!!ף i] ~יר ףז;נ'שףם ו:ני:סpז י ע,סף j? ה ב~~~ ה;ל.ך ףז;נב;ו~~ר י;:;רן~ i]~ק?~ ית ד w יי ~~זpר הףא ז;ב~נכ~ה ב~.ק~ נח וקחיר w ~אנ:וי g7 ~ם ~ת i]~יר Y~ םד~pז לי 7 זכ:קיר י~~ יקtקורז.~לpזj? ה ~ין ~ה~ך~ ~ה 77 מ;ד ז;נ~~י ףז;נ~~גף~י ~ל i] ;:ח~ יי:זדיr.~ ז;נ:ם ~ל :ם t' ר לא ס:ה וקק;ם ע,בףר ~ל iJrז!!;ת ij ~~ז:יי ;ךpזi] ~~לה ת~י~ס;:;כי :די iJ ~ו?~ית חנ;ו i? ~סה ~ל ~ר ~ד ~~~ךז:יי ~ק~י ף~~זp!!ףת iJ ~יר ד~~ 7ח 9 נכ~ר ~ר w ש;רר לא ~· שףם לא יף~ל iJ7 ז:ייר ;א;ת ~ר נזם iJ ה~י~~ iJה~;כ~ ~חףט 7PiJ ~~זקים f ~~.זרף t'תזr פ;~ה ?~וףן WiJ ~,ם:ל~~ ז"את ~ז:יןה iJת~נכ;tי:ז~j? לףת ךזאת דק :קרי 7 ת~ל; ~י ~ע;לם "ןrףרס ~ין . ~הףת ·~~ןק.lר.. ספר הביכורים של המשוררת יצא ף~ןיףק זtזיי:ז~זrדחpזiJם:~ סךרף ל ry ךר iJד:~~ בשנת 1981. מאז פרסמה שמונה קבצי t' ר iJrז!!;תw ~נף ל~ tf ח ~ל o/זזr? סע,ב;ןה תזrכננ;ז לז:יקדה pi] מףןה שירה, שני מחזות וספר מסות על שירה. היא זכתה בפרסים רבים ד iJם:~ לא ח~יעף y ה~~ל ,· ד w ם ע.ד:ז לא ף~~~ i]נ "ל , ולאחרונה גם בפרס הנורדי 1 שהוא . t' ר :רנ:ו i? דז;נז:יי ז;נ~ט :קרי 7ש; ryןr נ;ם :דידי ךל;~ר ל; הפרס הגבוה ביותר לספרות הניתן כמה מאשרת א . ני שמצא "א;תי וi;נינ לר~ףמים המסת;ר!!ים ~סיף ,~·i·9· לים ;ה~, ~יל ry ו!;י~ " על ידי ועדה המורכבת מנציגים של ל~יר ·iJ.ךה w ס:ה · ע.ד~ד לא _ ~ריא · ~ל ~ר איסלנד 1 פינלנד 1 שוודיה ודנמרק. T ז;נשףם ~סיף ב; ~ל ~ר iJ ך~ה נ:וקף~ים ~~~ינ:וי ~ר ~לא ח~ל ry ז:יי 7~מ "ר ~ל QiJ ךר הוריה של המשוררת נמנו עם היהודים שנצלו כשהועברו באוקסובר ~:זת w ~ד~ז:יי ~ת i] ~נף:ים, ~ד w ?~ובר ד~ז זקה, 1943 לשוודיה על ידי דייגים דניים. נזם ח w~ע vת.:י~ iJה~;!! ז;נחףץ ן;לזrל חד~ז:יי ~~tקי בראשית שנות התשעים התארחה וראיתי ישבלף המים ושהא;ר כבר לא חלחל פנימה 0 ~דא 6:ה :· ~אך ף~ל. " המשוררת במשכנות שאננים ryry לזק~~ ~לא ~קפףק והתוצאה היתה קובץ שירים המוקדש כולו לישראל ולירושלים בשם לpזryie ז:רי יpזזנ ,ה~~ל ~ר~י w ה ieq לה pזiJ י:~ לא ~ר tf ב, "שירת סריסוריה" • תרגום זמני. תרגום השיר "תיבת-נוח" המובא f ~לף זp~~~תiJ ~ק.ס הףא הף w ם מף~ז הר~~~ ק tf ,ה~ להלן מצוי בקובץ הנזכר לעיל . ד~ינ:וי ק. w ת ד~~~דחג ry ז:יי ~ת :זט i],~~;נ את השיר הזה נתבקשה המשוררת לא אכלתי ולא ישנתי ולא הלכתי ל w רףנ:וים נל ד~ד wיי:זג;:יr.נ לקרוא בסקס הענקת פרס נובל לא ירi'י~י נפש אדם; א:בל עבש,; שףב פנה אלי ~י wה " ף T רחר~~ז:יי צרר לע.נ;ת: "ל 1 י' י w;T ב T~;~7 ~· נ;ז ~ל ר ~· ם~;ת • T ק;ךה י~".~"~ק;ךה :-דזידי ף~ב;ואם סדרה י pזi]ה~דpז;לpז:9 רק ~ם לא t\ ~~יר א;ת; ז;נ:ד , ד~ר ס 1 רז:יי ~ל מ; wי~;: אףלם ;ת;א~ סר~ע חנ:וחילף iJם:~ לע.ל;ת ~חףץ' ר iJrז!!;תףס~קt זףג;ת, זףג;ת ם y ל ~ד r~ ז fiJנ:וי~ה w. וי w ~ליי ~~7 ז:יי א ~ת ryiJTךר ;T ךדק זtז אלpז ?~לל י;.זרר ן~ר' ~לא 7 חנ:יד~ז ~סמ;ן לספרות ליוסף ברודסקי . • i] כ ששמלת; נשארה ••: ז-: ::•:•:T . T 15 T : • .'' מאי 99' מג.הצת ףלבנה. ~ ~ ו~ 5 'ענודה זרה' ו 'ידיים 'טמאות פנחס גינוסר על הפולמוס סביב יחסו של אביגרור חמאירי לשאול טשרניחובסקי ,:::;;,:::;'; סוף שנת תרפ "ב <ספטמבר 1922( ביטויי הגידוף, כמו: 'שרלטניות', 'ידיים שבה הלכה ארפה עד שהגיעה למדרגתה הופיעה בחוברת ג' של 'הדים' , ,1§ -יייייי-ייי _התקפה יוצאת דופן על המשורר טמאות', 'חית-בית ידועה המתנפלת זאת? כלום באמת עלינו נתחלה להשתמש מאחור', 'לזהם את העט'. ניסויים שכאלה בנר של שערה - עכשו: בתקופת החשמל והמבקר אביגדור המאירי. 'הדים', שהיה אז בתחילת דרכו' בעשה תוך זמן לא רב לביטאון הספרותי הארצישראלי החשוב ביותר מאז שנסגרו 'האדמה' בעריכתו של ברבר ו'מעברות' בעריכתו של פיכמן. כבר אז יצאו לו מוניטין בין קוראי הספרות המובהקים בארץ. עורכיו היו אשר ברש ויעקב רבינוביץ' שכבשו לעצמם עוד קודם לכן מקום מכובד בספרות הארצישראלית. שניהם היו משוררים, מספרים ומבקרים. בהמשך הזמן התבלט ברש בעיקר כמספר ורבינוביץ כמבקר • את ההתקפה על המאירי כתב אשר ברש , במסגרת רשימה שעסקה בשיריו החדשים של טשרניחובסקי' בעיקר באידיליה "חתונתה של אלקה" וכך נאמר בפסקת ההתקפה: ... ועתה באים חדשים (מי הסד מה זכותם בספרות?) ורוצים לבטל, לא פחות ולא יותר, את המשורר , שעשה מעשיו הגדולים והקטנים לשירתנו בלי צעקנות, בלי הבלטת הישות, והעיקר בלי צרות עיר לאיזה צד שהוא. אם עוון קלוזנר יפקד עליו! - הרי זו ~ולה גסה, ואם מתוך רשעות ושרלטניות נעשה הדבר (לפני שנים אחדות היה טשרניחובסקי בשביל המתנפל 'מושל המחר', ממש כברדיצבסקי ופרישמן שנקרשו לעת הצורך ...(z הרי הגיע הזמן להכות על הידים הטמאות . יש חובת כבוד להגן על משורר גדול, הקרוע מן העולם ויוצר מתוך חיי-גהינ ,o3 מפני חית-בית ידועה המתנפלת מאחור בכוונה רעה , ואם גם צויד לזהם לשם כך קצת את העט ... כפי שאנו רואים, קטע קצר זה מכיל כמות גדושה של פגיעות בהמאירי . באותה רשימה באה גם הק~ה שבפגיעות הזלזול המופגן ביצירתו: "צריחה צורמת בחרוזים ולהג היסטרי והפכפך בפרוזה" <היה בזלזול זה גם משהו עקרוני>. אך את תשומת הלב משכו היו נדירים למדי בוויכוחים הספרותיים דאז ולא היו חלק מסגנונו של 'הדים' ומסגנונם של שני עורכיו. הפרובוקציה שגרמה לתגובה נזעמת שכזו חיתה כנראה גדולה מאוד ועוד נידרש לה. מכל מקום המאירי' שטען כי הביקורת שלו על המשורר המפורסם לא חרגה מתחום הלגיטימיות, הגיב בתדהמה ובחריפות גם במכתב ליעקב רבינוביץ <העורך השני של 'הדים') ו גם ברשימות פולמוס, מהן פוגעניות. רבינוביץ מצדו שיגר מכתב להמאירי וגם ~לח בו כמה עקיצות בגליון ו של 'הדים'. לא מצאתי' עד כעבור שלוש שנים, מי שיתמוך בהמאירי בריבו . לעומת זאת הצטרף יוסף אהרונוביץ' עורך 'הפועל הצעיר', להתקפה על המאירי מזוית אחרת, אידיאולוגית-פוליטית. את הנופך השערורייתי לכל העניין תרמה מערכת היחסים המתוחה גם בין אבי גדור המאירי ובין הממסד הספרותי בארץ ובין אותו ממסד ובין 'ואר היום', הבמה שבה הופיעה אותה ביקורת נגד טשרניחובסקי. 'ואר היום' היה המעוז של חוגי הימין ביישוב ונחשב לעתון צהוב, סנסציוני ולא אמין. לגבי רוב הסופרים היה בחזקת 'מוקצה'. לפני שנפרט, ניגש אל מאמרו של המאירי ששמש עילה להתקפה עליו. המאמר בשם "עבודה זרה", בחתימת אביגדור פוירשסיין , נתפרסם ב 28- באוגוסט 1922. הוא נכתב בצורת דיאלוג על אודות המשקל חטובי סילאבי , שטשרניחובסקי וביאליק היו מפתחיו החשובים ביותר בשירה העברית. נתחיל בכמה ציטוטים: ... אותה הספרות הישראלית שישנה ושהולכת על אפי ועל חמתי - ועל אפך ועל חמתך גם אתה בעקבות א ,ךפה ... כלום באמת עלינו ללכת באותה הדרך עצמה, ידכ שנגיע לידי אור חשמל? ... מי זה יאמר, שמשקל זה הוא יסוד היופי השירי שבשירה בכלל! ... שזה שנות-אלף שמארח רובצת על השירה האירפית ואינה נותנת לה להגיד מה שהיא חפצה להגי,ד ומארח זו היא הריתמוס הקלסי היוני-הרומאי: ההקסמתר וחבריו הנכבדים ... היינה הוא גדול למרות הריתמוס הזול הזה ... לא במבטא האשכנזי ספונה הסכנה הצפויה לשירינו של עכשיו מצד הדור החדש - אלא במשקל הטוני עצמו .... חיים אנחנו עכשו בשירתנו בתקופת הנוסחאות והיפוקוסיםי ידידי. יפוקוסיםי, המתאמצים למסור לנו כל מה שהקיאה אירופה . צרניחובסקי בא בסוניטות שלו כבמטרה אחרונה בשירה; ... על דבר האידיליות אין לי אלא שאלה אחת פשוטה : המ נותן לו לצרניחובסקי זכות לכתוב את תןכ אידיליותיו בשורות קצרות ובנקודות כלומר : בצורת שיוהד נסה-נא פעם, ידידי ,... והעתק את האידיליות הללו לצורת פרוזה, לשורות ארוכות ובלי נקודות - ויצא לך מהן 'פרוזה שבפרוזהי בדחנית ולא יותר ... דומני שלקט מצומצם זה של ציטוטים מתוך "עבודה זרה" מחייב קצת פרפראזה וקצת הסבר . המאמר בא לטעון שאל לה לשירה העברית ללכת בעקבות השירה האירופית בעניין המשקל הטוני-סילאבי הנחשב אצלנו לפסגת המוסיקליות בשירה. השירה האירופית נגררה בעניין זה אחר המסורת היוונית-רומית שחיתה מקודשת בעיניה. אך מסורת זו חיתה מבוססת על המוסיקה היוונית העתיקה שחיתה, מבחינת המורכבות, ברמה של שירי עם וריקודים. בעוד שהמוסיקה האירופית התפתחה והגיעה לאופרות ולסמפוגיות נותרה המוסיקליות של הפואזיה האירופית ברמת ההקסמסר , שיש בו הרבה מן המלאכותיות. ההקסמטר וחבריו מפריעים כבר שנות אלף לשירה 16 •••••גליון 231 IJ הסונטה העברית'.' ריכוז הסונטות שלו יצא האירופית לומר את מה שיש לה לומר • בשם "מחברת הסונטות", הוא פרסם אז עכשיו , עם המודרניזם, משתחררת השירה האירופית מן הסד המלאכותי הזה והיא מונוגרפיה על עמנואל הרומי , אבי הסונטה נכתבת במשקל חופשי המאפשר לה לומר את העברית. יצאו אז מתרגומיו: "משירי דברה באופן טבעי . מדוע חייבת השירה אנקריאון" של המשורר היווני העתיק, י~ העברית לאמץ מן השירה האירופית את המ האפוס האינדיאני של לונגפלו "שירת היואתה" <בהדפסה שניה>, חלקים מן האפוס שזו האחרונה השתחררה ממנו? ("כל מה הפיני "קלוולה", מן האפוס הבבלי. דומני שהקיאה אירופה"). מי שטוען שעלינו ללכת ש"האיליאדה" הופיעה קצת יותר מאוחר , אף בדרך האירופים - מקודם לנכס לעצמנו את על פי שהיא ו"האודיסיאה" תורגמו כבר אז. המשקל הטוני-סילאבי ורק משנשלוט בו נוכל לעבור לצורת כתיבה מודרניסטית - נדפס אז תרגומו ל"המשתה" של אפלטון וכל דומה למי שטוען כי , אפילו בימינו , מי זה על רקע שתיקתו הכמעט מלאה של שעדיין לא השתמש בנרות שעווה, עליו ביאליק. ' פרסומיו היו הנוכחות החשובה והנרחבת קודם להשתמש במשך תקופה מסוימת בנרות ביותר בשירה העברית באותן שנים ודוגמה שעווה ורק אחר-כך להתחיל להשתמש בולטת לכך שהמסורת של ארוסה-ורשה, בחשמל. בעיקר זו של ארוסה, מוסיפה להתקיים בצמוד לטענה זו , מתייחס המאירי לפולמוס בחיוניות ובעוצמה רבה. מסורת זו הראתה שהתנהל אז על אודות השימוש בהברה שכוחה איתה להתמודד עם הנושאים שהעלו הספרדית או בהברה האשכנזית בקריאת שירה עברית. 4 לדידו של המאירי , לכ המלחמה, המהפכה, מלחמת האזרחים ברוסיה ודומיהם <למשל , בכליל הסונטות "על הפולמוס על אודות ההברה הוא מיותר , אביגדור המאירי הדם"), משום שכבר אבד כלח על המשקל חטובי- סילאבי בין בהברה אשכנזית ובין בהברה לטשרניחובסקי. עם זאת אני יכול להעזר כל מי שסבר , כמו המאירי , כי השירה הספרדית. בספרו "ביאליק על אתר" , בו כתב כי מאמרו העברית חייבת להתנער , <כמו חלק עיקרי באותו מאמר , כאילוסטרציה לטיעוניו של קלוזנר על טשרניחובסקי "שמש משירת אירופה> מכל מה שהיה מקובל לפני הכלליים, הוא מבטל את ערכן של הסונטות ספרותנו" הוא "המאמר הטיפשי ביותר על המלחמה ולנקוט בדרך הזרמים ה'פוסט ספרות שקראתי בחיי" <עמ' 122(, ומצאתי סימבוליסטיים', טבעי היה שינסה לערער את של טשרניחובסקי ושל האידיליות שלו . על יחס מבטל זה ליצירת טשרניחובסקי באה עוד הערכה נמוכה לטשרניחובסקי בעמוד מעמדו של המייצג המוצלח ביותר של המסורת שקדמה למלחמה, כלומר להילחם התגובה הזועמת של ברש ואחריו לש שלאחריו. בראיון לגליה ירדני הוא מאשר: "מעולם לא גרסתי את 'שירת הפרחים'. ביצירתו של שאול טשרניחובסקי. המאבק רבינוביץ. הם לא האמינו בתום לבו של מפני כן שללתי את שירתו של נגד המשקל הטוני-סילאבי היה מעין המאירי ולא קיבלו את דבריו על המשורר המפורסם כהדגמה גרידא לתזה פואטית. טשרניחובסקי," עד כאן הצד האישי ומכאן סינקדוכה למאבק הרבה יותר רחב, נגד כל נדנד 1 שנחשב למבקר המקובל ביותר ואילך הקונטקסט ההיסטורי , החשוב ממנו . הפואטיקה של 'התחיה.' לא חיתה זו מלאכה קלה. יצירת בקהיליית הסופרים הארצישראלית, מצא כמה שב ים קודם לכן באידיליות של נוכחותו של טשרניחובסקי בימי טשרניחובסקי קצרה באותן שנים יבול מלחמת העולם ואחריה ביקורתי מרשים ביותר . בשנים 1922-1918 טשרניחובסקי 'קול הומור אנושי עמוק' וברש נכתבו עליו שלושים ושש רשימות ביקורת ייחס להומור באידיליה "חתונתה של אלקה" תקופת המלחמה ואחריה היו שנים קשות ושירים. כולם, לבד מזו של המאירי ומזו של 'בינה עילאה.' אין פלא שאלה שחיתה להם להומור של ביותר לטשרניחובסקי. הוא שירת כרופא ברדיצ'בסקי' היו בעיקרם דברי שבח הערכה רמה כל כך צבאי בצבא הרוסי: עבד כרופא אזרחי מפליגים. בין המשבחים היו - יהודה קרני' טשרניחובסקי לא יכלו לראות את הערכתו בתנאים קשים ביותר בימי מלחמת האזרחים שלום שטרייט, יעקב רבינוביץ' שלמה צמח, של המאירי , כי מה שיש באידיליות של בארוסה הרעבה, הקפואה ומוכת המחלות. כמובן יוסף קלוזנר והחשוב מכולם -יוסף טשרניחובסקי הוא רק '"פרוזה שבפרוזה' ברחב ית ולא יותר" אלא כהשמצה מרושעת. הוא גלה לגרמניה וניסה לשוא למצוא פרנסה חיים ברבר. קרני מצא בו את מבטא הריתמוס המזרחי יעקב רבינוביץ , במכתב להמאירי טען ש"לא בארץ-ישראל. למרות כל התנאים החיצוניים האמת ולא הצדק הספרותי שמו את הדברים הללו , שפעה יצירתו הספרותית, במקור והריתמוס העברי' ברבר ייחס לו גישה בריאה לחיים וזה שבח שאי אפשר להגזים [נגד טשרניחובסקי] בפיך'.' לטענתו של ובתרגום. באותן שנים כתב את שירו המפורסם "מנגינה לי", את "אומרים ישנה בערכו באותן שנים. מ 1923- ועד סוף 1930 רבינוביץ , לו כתב המאירי ללא פניות ארץ" על שני נוסחיו - הלאומי האופטימי הוא זכה בעוד שבעים ושבעה מאמרים, צדדיות, היה צריך למאוס גם במשוררים רשימות ושירים. כלומר נוכחותו חיתה והאוניברסלי הפסימי ואת שלושת שיריו ההונגרים פטופי ואימוח מרץ' שאותם הגדולים <מבחינה שירית>: ,"לס~ה" "ה . :משן" מורכבת מיצירות מרשימות בכמות ובאיכות דווקא העריץ ותרגם. ו "האדם אינו אלא" ועוד ממיט ' ב שיריו •' מעבר ומשפע של ביקורת אוהדת. יחסו העוין והמזלזל של המאירי לכל אלה התבלט ביותר כיוצר הסונטה לטשרניחובסקי היה כנראה עמוק ביותר. עוד לפני אותו המאמר "עבודה זרה" הוא הביא והאידיליה. אז כתב את האידיליה הגדולה הדאגה הגדולה את השיר "לנוכח פסל אפולו" כדוגמה שלו: "חתונתה של אלקה", שנחשבה ל 'קפיצת מדר גח' בהשוואה לאידיליות אך על כל ההצלחה הגדולה הזו האפילה • לחומר ספרותי , הנכלל בכרסיטומציות, דאגה גדולה. הדאגה של התערערות מעמדה הקודמות שלו , ואת כליל הסונטות הראשון שצריך לסלקו ולהביא במקומו את סיפורי בשפה העברית "ל wמש", s את סונטות קרים של ההברה האשכנזית בקרב קוראי השירה ברדיצ'בסקי. <'לב חדש', ה, עמ' 15( אני העברית. ההשתלטות של ההברה הספרדית מנוע, כל עוד לא יףתר לי , מלהשתמש במה ואחר-כך את כליל הסונטות "על הדם'.' בין בין דוברי העברית ולדמויה, בארץ ובחוץ השאר כתב גם סונטה 'פרוגרמאטית' -"אל שמצאתי בארכיונים על איבתו של המאירי 17 מאי 99'••••• לארץ החריפה את החשש שמא כל המאמץ של ביאליק, טשרניחובסקי , שניאור , כהן , פיכמן ואחרים להקנות מוסיקליות לשירה העברית יאבד , משום שהיה מבוסס על ו~ 5 ~ ~ ההברה האשכנזית. טשרניחובסקי אולי הגדיל יותר מכל האחרים לפתח את אותה מוסיקליות של הפואזיה העברית <למשל בשירו 'לילה." לילה." ליל-אלילים ."'.( במיוחד הוא השקיע מאמץ אדירים <ביצירתו המקורית ובמפעלו התרגומי> ליצור הקסמטר עברי וסונטה עברית. הוא עצמו התייחס לגעייה זו במספר מאמרים, אולם יותר משביטא את תחושת הסכנה הוא ביטא את תהנחישו של התביעה, שתהיה ההברה שהקוראים מדברים בה אשר תהיה, את השירה יש לקרוא בהברה שבה נכתבה. ביאליק היה כנראה מודע יותר מטשרניחובסקי לתוצאות הצפויות של השתלטות ההברה הספרדית ומשום כך פנה לכתוב שירה במשקל המקראי. עוזי שביט, <בספרו "חבלי ניגון", ת"א 58 ,1988( מביא ממכתבו של ביאליק לשניאור ב 1914-: דוע אגלה לך, מה שאמרתי לך כבר פה אל פה - כי כל המשקל שלנו שווה קליפת השום . בעוד עשר שכים, בקום דור קורא עברית ככוכה, מלעיל ומלרע, פור יתפוררו כל משקלי שירינו, השקולים לפי הקריאה ,המשובשת והרבה מהשירים אלה שעיקר יופים 'בכוי המשקל, ייהפכו לפרוזה גרועה ... הרי עיוד אתה, כי בשביל רוע משקלנו - יתפסת בצורות ה~בליות . ועוד מביא עוזי שביט שיחה של ביאליק םע בן-ציון דינבורג <דיבור> שש שנים רלאח מכן <"חבלי ני גון" , עמ' 184( שבה אהו מסביר מדוע איננו יכול ליצור הבהבר הספרדית: ... השפעתו של המבטא החדש , אם האת מסתגל לו , ניכרת ראשית כל ,בזה שהריתמוס הלשוני פרחה כשמתו, ופשוט כמשמעו, כעלם ואיכנו. אין צלילים .למלים האלם פגע בהן ... זו היתה השפעתה לש ייההברה הספרדיתיי עלי ... היו עוד סופרים שהתייחסו למעבר הזה, םמה בטרגיות, כגון פיכמן 1 ומהם ,בהתעלמות כגון יעקב שטייבנוג שכתב במשקל יהאשכנז עד מותו. שלוש אפשרויות היו פתוחות, אם כן , ילפנ המשורר העברי: 1. להוסיף ולכתוב הבהבר אשכנזית. 2. לעבור להברה הספרדית. 3• לזנוח את המשקל הטוני-סילאבי. תבאפשרו הראשונה דומני שהחזיק רק יעקב שטיינברג, כל האחרים עברו במוקדם או רבמאוח להברה ספרדית, ביניהם אביגדור יהמאירעצמו . לזניחת המשקל הטוני-סילאבי ףהטי אביגדור המאירי אך הוא עצמו לא נהג כך . ביאליק, כפי שראינו , עבר לפחות לזמן המ מימין לשמאל: א.ז. בן-ישי, שאול טשרניחובסקי, חיים הזז <צלם לא ידוע> למשקל אחר. אורי צבי גרינברג קרא לכתוב ב'חרוזים לבנים לבנים', כמו במדרש תנחומא. כלומר קרא לזנוח לגמרי את המשקל הטוני-סילאבי , אלא שבנימין הרושובסקי הוכיח כי אמנם הוא חידש במשקל אך חידושיו נותרו בכל זאת במסגרת המשקל הטוני-סילאבי בהברה האשכנזית. תרומתו של חמאירי וחולשתו אביגדור המאירי , כפי שכבר ראינו , הציע פתרון פשוט - מודרניסטי - לבעיית חילופי ההברות. הוא טען שכל המשקל חטובי- סילאבי פסול ממילא ולכן לא חשוב אם המשורר כותב בהברה זו או אחרת. מכל מקום אביגדור המאירי לא קיים מה שדרש. כמו המשוררים הלא מודרניסטים הוא התחבט בין ההברות עד שהכריע סופית לכתוב בהברה הספרדית, ובהחלט כתב <לפחות את רוב שיריו> במשקל הטוני-סילאבי ואף ניסה את ידו בסונטות. מסע הצלב של המאירי נגד טשרנ' חובסקי היה אולי ההסתערות החשובה ההראשונ על השירה העברית הקדם- מודרניסטית. התיאור המזלזל של ברש את יצירתו: "צריחה צורמת בחרוזים ולהג היסטרי והפכפך בפרוזה" תאמה בדיוק את הבדלי הטעם בין האמונים על הסגנון המאופק והמרוכז ובין מטפחי השירה המודרניסטית הפורצת את כל הגבולות. במשך מספר שנים הוא היה בודד למדי. חולשתו חיתה שהוא לא העמיד יצירה רבת חשיבות ועוצמה שתיתן סיוע לתיאוריות שלו . הוא בהחלט היה, כדברי יעקב רבינוביץ , פחות משורר מפיכמן. אורי צבי גרינברג, שהתחיל את הסתערותו המודרניסטית בעברית כמה שנים אחרי המאירי , העמיד קורפוס שירי רב עוצמה ורב חידוש שאי אפשר היה להתעלם ממנו . אולי חיתה עוד סיבה לחוסר הצלחתו של המאירי , הוא ניתק את עצמו מן הציבור שהיה העלית תהתרבותי בארץ-ישראל , מתנועת הפועלים והקרובים לה. במקום זה הוא קשר את גורלו עם 'דאו היום', שהיה מאוס גם על אסכולת ארוסה ו גם על ציבור הפועלים. עתרן זה נדחה על ידי הרפובליקה הספרותית העברית, שחיתה מורכבת גם מן הסופרים, המורים לספרות והאינטליגנציה שחלקה התרכזה ב'ארץ-ישראל העובדת'. הפריצות בכיוון המודרניסטי שבאו כמה שנים לאחר מכן , <וכמה מהן כללו התקפה על טשרניחובסקי> היו של יוצרים מוכשרים מהמאירי , שהיו קשורים יותר ממנו עם מה שקרוי 'הרפובליקה הספרותית ו והרת ירו רישום יותר חזק ויותר ממושך על השירה .העברית • דברים שנאמרו ביום עיון באוניברסיטת תל-אביב, לכבוד הופעת הספר "שאול טשרניחובסקי - מחקרים ו תעודות" בעריכתו של בעז ערפלי , הוצאת מוסד ביאליק. הערות 1. הכוונה למאמציו של יוסף קלוזנר להעמיד את טשרניחובסקי בראש השירה העברית, במקום את ביאליק. 2. בגליון 'השלח' תרע"ח פרסם המאירי שיר לכבוד טשרניחובסקי בשם "מושל המחר". המאירי' שביקר קשות את טשרניחובסקי בסוף תרפ"ב, שיבח בו בזמן את ברדיצ'בסקי ואת פרישמן . 3. טשרניחובסקי שהה בשנים 1922-1919 בארוסה בתנאי חיים קשים ביותר והרבה ליצור ולתרגם. 4. כידוע, דרש אז טשרניחובסקי לקרוא את השירים העבריים שנכתבו בהברה האשכנזית באותה הברה שבה נכתבו' אפילו שההברה הספרדית כבר חיתה שלטת בבתי הספר העבריים בארץ ובגולה. 5. פרופ' עוזי שביט הפנה את תשומת לבי לעובדה אשמנם טשרניחובסקי עצמו סבר ש"לשמש" הוא כליל הסונטות הראשון בשפה העברית, אך הוא טעה בכך , היה מי שקדם לו. 18 גליון ····· 231 ~ מדעי · טיל לוגי לאלוהים הובחזר ;:i1 יובל שטייניץ תשובח לביקורתו של ו"ר יצחקי - יקורתו של הד"ר ידידיה יצחקי הגורם האוכף חייב גם להכיר את החוק, וגם שפעולת הגילוי' להבדיל מפעולת היצירה, = על ספרי "טיל לוגי מדעי להיות בעל היכולת או הכוח להוציאו מן דורשת שהדבר שמגלים יתקיים בקודם - לאלוהים ובחזרה" <זמורה-ביתן, הכוח אל הפועל. ומכיוון שהחומר הוגדר לגילויו <הן לא ניתן לגלות את אשר איננו>. 1998( כוללת רבדים לוגיים, אידיאולוגיים, על-ידם, וכך גם על-ידי איינשטיין' אך ורק מכך גוזר למשל הפילוסוף בן-זמננו נלסון גורמן מסקנה אנטי-רציונליסטית חריפה, ולגל גבולו גיים. טענתו העיקרית הבוקעת על-פי חלליותו - כלומר כדבר פסיבי כשושנים בין הגידופים היא שההוכחות המשולל ידיעות או כוחות - מכאן שאכיפתם שהד"ר יצחקי מעדיף משום-מה להתעלם הלוגיות והמדעיות שפיתחתי לקיומו של של חוקי-הטבע האוניברסליים על החומר ממנה: שתחת השקפה שכזו' המשותפת לו אינה יכולה להתבצע על-ידי האדון חומר ולד"ר יצחקי' המדע אינו אפשרי כלל! אלוהים אינן תקפות: או' למצער' שהן אינן במקום מדע אנו מקבלים אמנות. אמנות תקפות למדע וללוגיקה העכשוויים של סוף בכבודו ובעצמו . מסקנתם: הגורם הבלתי- המאה ה 20-. את מניעיו האידיאולוגים חושף חומרי האוכף את חוקי-הטבע על היקום רלטוויסטית ותלויית הקשר תרבותי שכל הד"ר יצחקי כאשר הוא מתריע בפני הסכנה החומרי הוא אלוהים. קשר בינה לבין דרך פעולתו של הטבע, האיומה הגלומה בהוכחות שהצגתי לקיומו עד כאן תמצית הטיעון שלבחינתו המקיפה במידה ושהוא קיים בכלל' הוא מקרי בהחלט. של אלוהים, העשויות לשרת, רחמנא לצלן' מוקדש חלקו הראשון של ספרי ("האם יש ואולם במקום להקל עלי ועל הקוראים "תועמלני דת ומחזירים בתשובה". אלוהים במדע?"), כנגד טיעון זה מעלה רד" וללכת עד הסוף עם שלילת קיומם של חוקי- טבע אובייקטיביים, ד"ר יצחקי מצליח מפאת קוצר היריעה אוותר על תסקיר יצחקי שתי השגות. ראשית הוא קובע דוגמטית, ללא נימוקים, כי "חוקי הטבע בשנינותו הרבה לתפוס את המקל בשתי הטעויות הגסות מנשוא לגבי תולדות המדע והפילוסופיה, בהנחה שכל סטודנט שנה 'א אינם אלא סיכומים של תופעות, שהאדם קצוותיו : לפתע הוא טוען' כאמור' לקיומם מבחין בהן ומפרש אותן' לפיכך הם אינם האובייקטיבי של "סדרים"! והללו' כך נאמר' יוכל לתקנן בקלות <כמו למשל טענתו כי משל השעווה שימש את דקארט כ"ראיה לכך קיימים אלא בתודעתו של האדם". מכאן מתקיימים גם ב"יקום" ולא רק בראשם שלחומר אין תכונות קבועות", שעה שמטרתו שממילא הם אינם ממלאים שום הפונקצי המטורלל של הבריות. ומאחר שבפועל אין הבדל בין "סדרים" ל"חוקים", הוא שוכח המוצהרת חיתה להוכיח כי תהחלליו סיבתית בעולם, ואינם מהווים הסבר וההינתכות לתנועה הן-הן ותכונותי להתרחשותה של שום תופעה. שנית הוא חיש קל את טענתו הקודמת בדבר קיומם של קובע, בלי להניד עפעף, שביקום הממשי החוקים "בתודעתו של האדם"' ומקנה להם הקבועות של החומר>. כן אוותר על טיפול לחילופיך מעמד אובייקטיבי למהדרין: בהתקפתו על הראיה ,האנתרופולוגית מתקיימים אי-אילו "סדרים" שהאובייקטים החומריים מפעילים את עצמם על-פיהם. "האפשרות." שכל חלקיק ביקום יהיה בהיותה הפחות חשובה בעיני מבין השלוש. אפתח אפוא בבחינת ביקורתו של הד"ר ואולם אם חוקי הטבע אינם מתקיימים בעולם 'מסומן' בחוקים המפעילים אותו' איננה יצחקי על הראיה המדעית א-לה טדקאר האובייקטיבי אלא רק בתודעתו אבסורדית כלל." הסובייקטיבית של האדם, מדוע זה נוהג ומה אם נבצר מהחלקיקים המסכנים לקרוא וניוטון לקיומו של אלוהים: אמשיך בהתייחסות לביקורתו על הראיה הלוגית- הטבע על-פיהם? וכן' מהו מקורם של את הסימנים והאותות שהד"ר יצחקי נותן "סדרים אלה דווקא ולא אחרים" שאנו םמגלי בהם? ולחילופיך' גם אם נניח שהחלקיקים אונטולוגית לקיומו של אלוהים: ואקנח של ד"ר יצחקי אכן מכירים את החוקים בהתנצלות על הסיבוב ים האידיאולו םגיי ביקום? ד"ר יצחקי כנראה אינו מודע לכך' שהוויכוח המסומנים בהם, כיצד יעלה בידם לציית שבספרי. שעה שלפי חוק האינרציה אין להם כוח להזיז על מהותם של חוקי הטבע - האם הם יבעל את עצמם, לא בהתאם לחוק ולא בניגוד ?לו תוקף אובייקטיבי ואוניברסלי' או שמא הם ההוכחה המדעית על-פי המדע המודרני התנהגותם של כל בעלי תוקף סובייקטיבי' כלומר חסרי תוקף כתשובה לשאלות אלו התקין הד"ר יצחקי כלל - הוא ויכוח עתיק יומין. ויכוח פטנט מכניסטי מבריק ההופך את אלוהים הגופים החומריים בעולם - האבן' הירח, למיותר : '~למה אין לתאר אם כן שהמבנה האטום, הפוטון - כפופה עלחוקי-טב ששורשיו מגיעים לעימותים שהתרחשו בין אפלטון הרציונליסט שטען לקיומן הממשי של המולקולרי' האטומי או התת-אטומי של כל אוניברסליים. ואז אחת משתיים: או שהגופים אידיאות לבין הסופיסטים הרלטוויסטים. מה יחידת חומר ביקום מכתיב לה את החומריים אוכפים את חוקי-הטבע על עצמם התנהגותה?". בדיוק כמו שהתאים החיים שעוד נעלם מעיניו הוא שמי שטוען שחוקי בעצמם: או שהחוקים הללו נאכפים עליהם פועלים על-פי הצופן הגנטי' הדנ"א, הטבע אין להם קיום אלא בראשנו' נאלץ בידי גורם בלתי-חומרי המכונה אלוהים. המכתיב להם כיצד לנהוג, מסביר הד"ר בחשבון אחרון להודות שאין האדם מגלח את ואולם אכיפתם של חוקים באשר הם, טענו יצחקי, כך יכתיבו המבנים התת- חוקי-הטבע אלא יוצר אותם. זאת מאחר דקארט וניוטון' מחייבת ידע וכוח. שכן 19 מאי 99'••••• בוויכוח פילוסופי טהור . או כיצד עלינו להבין הכללת ניסויים כגון "ראיה מוזרה", "עלבון לאינטליגנציה", ו"ראיות מיושנות ועבשות"? ובכלל 1 דומה שטענתו העיקרית של הד"ר העכשוויסס בעניין ההוכחה האונטולוגית לקיומו של אלוהים היא שמדובר בהוכחה ישנה שכבר יצאה מהאופנה. ואכן 1 הראיה האונסולו גית לקיומו של אלוהים פותחה לראשונה במאה ה 11- על-ידי פילוסוף בשם אנסלם. ומה בכך? האם מכך נובע שאינה נכונה? ואם היינו מגלים את הראיה הזו כעת חיה לראשונה, אזי היא חיתה מודרנית ונכונה יותר ופחות "מוזרה מיושנת ועבשה"? והאם הוכחתו של פיתגורס למשפט פיתגורס, שלא מזמן מל~ו לה 2500 שנה, הפכה גם היא ל"מיושנת ועבשה" ויצאה מהאופנה - או שמא הד"ר יצחקי נוהג איפה ואיפה? מן הראוי שהמחפש אחר האופנה ידחק מן הפילוסופיה! שכן עניינה של זו באהבת האמת אינו מותנה בגילה. אמיתות פילוסופיות ומדעית אינן פונקציה של זמן . טיעונים תקפים אינם הופכים שקריים עקב גילם המתקדם, בדיוק כמו שטיעונים שקריים אינם הופכים לאמיתיים בזקנתם. מוזרה לא פחות היא התעלמותו המוחלטת של הד"ר יצחקי מהראיה האו נטרלו גית החדשה - המודאלית - אותה הצגתי בספרי . ד"ר יצחקי תוקף במאמרו את הגירסאות הישנות של דקארט ואנסלם, אותן הצגתי כמבוא לדיון בפרק ח, ומתעלם משום-מה מהראיה האונטולוגית החדשה, והחזקה שבעתיים, אותה פיתחתי בהמשך לרעיונותיהם המבריקים של אלווין פלנטינגה וצ'רלס הרטשורן 1 המוצגת בפרק ט <שניהם פילוסופים אנליטיים חשובים ועכשוויים, העוסקים במרץ כמוני בפיתוחה הנמשך של הראיה האונטולוגית, לתדהמתו ומגינת לבו הצפויה של הד"ר יצחקי>. ואולם למרות הארטילריה הרטורית, יאמר לשבחו של המבקר הנכבד שבכל זאת מצא לנכון להוסיף שני נימוקים ממשיים כנגד ובאשר להערתו האחרונה של ד"ר יצחקי על-כך שאיני מספק בספרי תשובה לשאלה: מדוע בחר אלוהים בחוקים מסוימים ולאו דווקא באחרים? בעניין חשוב זה עלי להודות שהצדק עימד . בשיעורי "המבוא לפילוסופיה" הגדרתי לעתים את הפילוסופיה כ"ניסיון הרואי לתפוס את אלוהים בזנב", "בזנב" ולא בראש - שהרי אפילו רציונליסטים מושבעים כאפלטון 1 דקארט, לייבניץ 1 ואנוכי הקטן 1 אינם טוענים שאפשר לו לאדם לרדת לסוף דעתו של אלוהים ולהבין את הבריאה על נוריה. ואולם אם אפשר לרדת לראשית דעתו של אלוהים, ולהתחיל להבין את קצה- קצה-קצהה של חידת העולם בכלל 1 וחידת שלטונם של חוקי-הטבע בפרט, כלום יקל הדבר הזה בעיני הד"ר הנאור מבר-אילן? חחוכחח האונטולוגית הראיה האונטולוגית לקיומו של אלוהים מוכיחה את קיומו באמצעות ניתוח לוגי של מושגו . ניתוח המצביע על-כך שהטענה "אלוהים לא נמצא" היא טענה סתירתית מניה וביה. הראיה הקלאסית של דקארט, המוצגת בפרק ח בספרי ("אלוהים הנמצא בהכרח"), אכן מבוססת על-כך שמושג האלוהים כולל בתוכו את תכונת "המציאות", ואולם מיד לאחר-מכן בפרק ס ("האריה הנמצא"), אבי מציג ראיה אונטולוגית חדשנית, לפיה מושג האלוהים כולל במהותו את תכונת "המציאות ההכרחית", זאת מכיוון שברור שאלוהים הנמצא קונטינגנטית - אלוהים הנמצא בעקבות התרחשותו של מצב עניינים מסוים בעולם, והעשוי להעלם בעקבות התרחשותו של מצב עניינים אחר - אינו אלוהים. מכאן שתכונת המציאות ההכרחית היא חלק אינטגרלי בהגדרתו של האל 1 ולפיכך האמירה "אלוהים שאינו נמצא בהכרח" היא סתירתית בעליל. מהי תגובתו של הד"ר יצחקי לכל זה? תגובתו נפתחת במסכת טוריה כהלכה של זלזול ולגלוג, כאילו היה מעורב באיזה שהיא התנצחות פוליטית עם אלוהים או עימי 1 ולא מולקולריים, והתת-אטומיים, והתת-תת- תתיים, של הגופים השונים את התנהגותם. ."איך לא חשבו על-זה קודם? ואולם אליה וקוץ בה: מדוע יתנהג החלקיק החומרי "התתי" כשלעצמו באופן מסוים דווקא ולא באלף אופנים אחרים? אם הפטנטים המנגנוני~ם "התת-תתיים" של ד"ר יצחקי אמורים לפעול את פעולתם ולהכריע את הגוף הגדול יותר להתנהגות סדירה או חוקית, אזי חלקיקי ה"תת" המרכיבים אותם חייבים להתנהג על-פי חוקיות קבועה ולא באורח כאוטי . במקום להסביר אפוא את כפיפותם של גופי המאקרו 1 כגון האבן או הירח, לחוקי-הטבע, נצטרך כעת להסביר את כפיפותם של גופי המיקור המרכיבים אותם, כגון האלקטרון או הפוטון 1 לחוקי- הטבע. מה הועילו חכמים בתקנתם? באשר להערותיו ההיסטוריות יותר של ד"ר יצחקי 1 לפיהן טיעוני מסתמך על "הנחות מדעיות בנות המאה ה 17- שאין קושי להפריך אותן", תמהני. ראשית, אני מתנגד מכל וכל להסתמכות פילוסופית על הנחות מדעיות. כל שביקשתי לטעון הוא שתחת הנחות יסוד מדעיות מסוג מסוים מתבקש מדע בעל אופי תיאיסטי - ותחת הנחות יסוד מסוג אחר מתבקש מדע שהוא אתיאיסטי. שנית, ההנחות המדעיות הבסיסיות שבהן 1 ורק בהן 1 מתמקדת האנליזה שערכתי למדע התיאיסטי תמבי מדרשם של דקארט וניוטון - אשר ובמסגרת מוקנה לאלוהים תפקיד של חלוץ מרכזי הן שתי הנחות הנחשבות על-ידי םרבי וטובים לשרירות וקיימות גם :כיום א. הנחת מותו של החומר 1 הנגזרת ומהיות חללי ותו .לא ב. הנחת קיומם של חוקי-טבע .אוניברסליים ניקח לדוגמה את עניין הגרוויטציה. רד" יצחקי המודרניסט מפריך את הנחותי "המיושנות" ומגלה לקוראים כי כיום, הבמאה 20-, אנו כבר יודעים כי "החומר למפעי שדות של כוח, המסוגלים." לגרום תלגאו ושפל באוקיינוסים, בהשפעת כוח ההמשיכ של הירח". נתעלם מהעובדה ההזניח והידועה למדי 1 שחוק המשיכה נוסח יעל-יד ניוטון דוקא בעיצומה של המאה ה-ו 1, ףוא היו לו הסומות מתקופת יוון העתיקה ואילך 1 ונשאל: "כיום אנו יודעים" ?על-פי-מי אם הד"ר יצחקי מתכוון 1 למשל 1 ילפיזיקא דגול ששמו אלברט איינשטיין 1 אזי אני חשמ לבשר לו שעל-פי תורת היחסות תהכללי <בתקווה שהוא מודע לקיומה> אין חהיר מפעיל כוחות כלשהם על האוקיינוס, ןואי בעולם שום כוח גרוויטציוני . מה שיש אהו בסך-הכול קימוט או עיקום של ,המרחב ועיקום זה הוא האחראי לאפקט יהגרוויטציונ ולתוקפו של חוק המשיכה בעולם. יעל-פ היחסות הכללית יש בעולם רק חומר ותו .לא וכמובן 1 חוקי-טבע או עקרונות גיאומטריה אוניברסליים השולטים בהתנהגותו. 20 גליון 231 וי:ןן. 5 ~1 ~ H - הראיה האונטולוגית בכללותה. הראשון הוא חרובו חאיויאולגי בעוד שהטיל הלוגי-מדעי ששיגרתי לאלוהים מציג תמיכה לוגית ומדעית חד-משמעית חזרה על-נימוקו הנודע של קאנט <כנראה יש בספר' קובע ד"ר יצחקי בטון מפחיד שמאתיים שנה הן עדיין בגבולות האופנה>, במקצת, טיעונים "שעשויים לעניין תועמלני לראשונה מבין ההנחות הללו' הוא גם מצביע לפיו לא תיתכן פריצה מעולם המושגים אל דת ומחזירים בתשובה." קבל את התנצלותי, על חוסר האפשרות לביסוס אמפירי מוצק של העולם הממשי . לכן' אומר יצחקי' הראיה אדוני הקומיסר! האם מעתה והלאה יהא עלי ההנחה השביח. כלומר' על חוסר האפשרות 1~ האונטולוגית המסתמכת על ניתוח לוגי של לכפוף את עמודתי הפילוסופיות ולסרס את להוכיח בוודאות שהתגלות אמפירית זו או מושג האלוהים, אינה מעידה על קיומו של טיעוני הלוגיים-מדעיים לטובת מלחמת אחרת <כל התגלות היא בחשבון אחרון אלוהים במציאות הממשית, אלא רק על הקודש של החילונים בדתיים? התגלות אמפירית> היא התגלות אותנטית של קיומו כמושג תיאורטי בשכל. הנימוק השני ד"ר יצחקי מציע אמנם כמה נימוקים להקלה אלוהים. מכאן שלשיטתי סוגיית ההתגלות <או הוא חזרה על נימוקם של כמה פילוסופים בעונש המגיע לי על שיתוף פעולה עם "בני העדרה> אינה נושא לידיעה, כי-אם לאמונה בני-זמננו המערערים על תקפותה תהמוחלט החושך": "שטייניץ איננו טוען אמנם, <או להעדרה>. כיוון שכך' חוששני שהתמיכה שאלוהים שהוא מוכיח את קיומו ההכרחי שכוחות האופל המחזירים בתשובה יוכלו של הלוגיקה: "מן הראוי לשאול על תקפותה למצוא בספרי תהא מוגבלת למדי. של הלוגיקה כמערכת המשמשת בסיס הוא ... גם נותן תורה": אבל הרבנים הנבלים לראיה ... לקיומו של אלוהים". הללו' רחמנא לצלן' הם עוד ינצלו את בכל מקרה, הייתי ממליץ לד"ר יצחקי להשתדל מכאן ולהבא להתייחס לשאלות דא-עקא, בשתי הביקורות הנ"ל כבר ועירבתי לטובת "הצרכים האפלים שלהם"! טיפלתי בהרחבה הן בספר הנוכחי' והן במקום להתנצל על מעללי ולחזור בתשובה אקדמיות בכלל ולשאלות פילוסופיות במיוחד באורח ענייני וסהרו ככל האפשר. דהיינו: על בפרקים ב ו-ז בספרי הקודם " ,אלוהים <או בשאלה>, עדיף להעמיד דברים על ידי הפרדת העיון בסוגיה הנדונה מאמונות לוגיקה וסיבתיות" <דביר' 1994(. לפיכך דיוקם: ראשית, אין לי דבר נגד חזרה אסתפק בקביעה, שמי שמוותר על האפשרות בתשובה, ואף לא נגד ההחזרה בתשובה, כל סובייקטיביות ומאינטרסים פוליטיי-ם כלשהם. להסתמך על ניתוח לוגי לשם גזירת תאמיתו עוד אינה כוללת אלמנטים אנטי-מוסריים הפאנאטיזם, לתפיסתי' אינו מתבטא על העולם מוותר בזאת על ןהקריטריו ואנטי-יהודיים של איומים בגיהנום, פגיעה במחויבות חד-משמעית לעמדות מסוימות, בערך של כיבוד אב ואם, וכדומה. שנית, ואף לא באמונה כנה באלוהים או בשלילתו' המינימלי לרציונליות בכל תחום ותחום. לשון אחר: מודרניסטים מתקדמים מסוגו של הדתות המונותיאיסטיות, היהדות, הנצרות, כי-אם בחוסר יכולתו של הפאנאס להשתחרר הד"ר יצחקי נאלצים תמיד לשפוך את והאיסלאם, מתבססות שלושתן על שתי מאמונותיו הסובייקסיביות לצורך דיון ענייני' התינוק יחד עם מי-האמבטיה. כך למשל, אם הנחות יסוד: אינטליגנטי וביקורתי המכוון לגופו של עניין. לא ניתן לסמוך על גילוי סתירות כהוכחה א. קיומו של אלוהים כבורא עולם. האם הבחנתי בביקורתו של הד"ר יצחקי על להימנעותו של מצב עניינים סתירתי או ב. התגלותו של אלוהים לאדם. ספרי באיזו שהיא נימה המגייסת את העיון להימנעות מציאותו של אובייקט סתירתי <שבאמצעותה הועברו הנחיות התנהגות הפילוסופי לסוכת אמונותיו החילוניות ?• בעולם, אזי גם הסתירות שחשף גליליאו כאלה או אחרות>. גליליאי בחוקי הפיזיקה של ימי-הביניים <למשל בחוק הנפילה> לא צריכות להיתפס ועור בעניינו של "טיל לוגי לאלוהים ובחזרה" כראיה לשקריתם של אותם החוקים. שכן שנדפס בגליון גליליאו הסתמך על הלוגיקה: ואולי היא תשובה להשגותיו של ד"ר יובל שסייניץ על מאמרי "דרכו של ד"ר שסיינץ אל האלוהים H :229 אינה נכונה? לחילופיך ניתן לטעון, א. הסענה ש"משל השעווה" שימש את דקארס כראיה לכך שלחומר אין תכונות קבועות <להוציא שניתוחיו של גליליאו אינם תואמים בהכרח "ההתפשטות בחלל", שאיננה מאפיינת חומר מסוים, שעווה למשל 1 אלא את החומר בכללותו> מופיעה את העולם הממשי' שכן' כפי שנגזר בספרו של ד H ר שסייניץ בעמ' 35•36, מקביעותיהם הדוגמטיות של הד"ר ידידיה ב. שסייניץ אינו משיב על הסענה שאפשר לראות בחוקי הסבע תיאוריות המבוססות על תופעות נצפות, יצחקי והפילוסוף עמנואל קאנט, אפילו <שקיימות בממשות, לא רק בדמיונו של האדם>. הוא אף מחזק אותה בהציגו את התיאוריה של איינשטיין כאשר אנו מגלים סתירה מושגית מניה וביה, כאלטרנטיבה לזו של ניוטון 1 מה שמראה שאין "חוקים אוניברסליים". לפי תפיסה זו 1 התופעות קודמות אסור לנו להשליך את מסקנותינו מעולם לחוקים, וממילא אין החומר חייב "לדעת" אותם ואין צורך "לאכוף" אותם, וממילא אין צורך באלוהים. המושגים אל עולם הממשות. .ג ההנחה ש"התנהגות" החומר עשויה להיות "מוכתבת" לו על פי מבנהו <מולקולרי 1 אטומי וכן') באה על-מנת להוכיח באורח נחרץ את טענתו להציע ספק בתפיסת האינרסיות המוחלטת של החומר. על השאלה "למה דווקא התנהגות כזו ולא אחרת" אין לי תשובה, כיוון שהשאלה "למה?" היא לא לגיטימית לדעתי 1 כי אין מערכת סיבתית ותכליתית שסתירות אינן שקריות בהכרח, מציג ד"ר ליקום, או שמעולם לא נמצאה כזו. יצחקי את הטיעון המוחץ הבא: "יכול למשל .ו ד"ר שסייניץ איננו משיב לטענתי 1 שעצם השאלה "למה" מניחה את התשובה המבוקשת, שיש ליקום זוג להיות רשום במשרד הרישום וברבנות קשר סיבתי ותכליתי 1 הקשור לתודעה דומה לזו של האדם. הסכמתו לטענה שאין לדעת את תכלית כזוג נשוי' ועם זאת לחיות בנפרד ולנהוג מעשיו של אלוהים, עושה את "אלוהים" שלו להיפותזה חסרת משמעות, ואין בה תשובה גם לחלק כרווקים". אחה, טענה ניצחת! ויש להוסיף מהשאלות שמציג בפנינו היקום. שבאותו האופן יכול אדם להיות רשום כאדם ה. לא טענתי שה"ראיה האונטולוגית" פסולה בגלל עתיקותה, ציינתי את זמן חיבורה כדי להציג את ולהתנהג כחתול! <אחד מבני אכן התחפש הסביבה הרעיונית שבתוכה נולדה. ד"ר שסייניץ איננו משיב על טענתי ש"ראיה" זו מניחה את המבוקש. בפורים לחתול ועשה "מיאו">: או להיות גם המודיפיקציה שהוא מציע לראיה איננה משנה דבר בעניין זה. אינני סוען ש"לא תיתכן פריצה מעולם המושגים אל העולם הממשי": מושגים, כמו חוקי המתמטיקה פוסט-רציו ב ליסט ולחצי ג את עצמו ו . כפילוסוף! אולם מדוע נדרש הד"ר יצחקי וכללי הלוגיקה, הם הפשטה אנושית של ממשות, ומסייעים בתפיסתה. הממשות קודמת אם כן למושג, ?"כ"ל האם יכולים בני הזוג הנשוי של אבל המושג כשלעצמו אינו קיים אלא בתודעתו של האדם. ז. אינני מעלה על דעתי הגבלה כלשהי על זכותו של ד"ר שסייניץ ושל כל אדם אחר להביע דעות, יצחקי להיות רווקים לכל דבר ועניין' או מוזרות או מסוכנות ככל שיהיו. כל שאמרתי הוא שהסכנה הגלומה לדעתי בספרו של שסייניץ, מבחינה אולי רק לנהוג "כ"רווקים? אידיאולוגית והרבה יותר מזה מבחינה אינטלקטואלית, עשויה להצדיק את הסרחה המייגעת שלקחתי על בקיצור' המוותר על הלוגיקה מוותר על עצמי להתפלמס עם ספר זה. הכול. כי בלי קריטריונים מינימליים לאמת ח. לא מצאתי במאמרי התייחסות כלשהי לאישיותו של ד"ר שסייניץ , אלא רק לספרו , מאידך , דברי ולשקר' הכול הולך <ואז גם הכול הולך תשובתו גדושים בהתייחסות אישית שאין טעם לרדת לרמה שלה. פייפן>. ידידיה יצחקי 21 מאי 99'·--- ו:ן( s ~1 ~ רות אלפרן בן-דוד מעיל פרווה "כאן לעולם זה לא יקרה, את עוד תראי 1 כאן לעולם." דן פגיס, "אירופה, מאוחר" ואת רצית מעיל פרדה ... ~;ר י~י~~ זבר ך je ר , !ה ~;ב~ ~די lי~~פ ;i; ן מ · ~י /J 'םי~י~~ דמ Qל 1 ~ים? דק מ;.סזבת je ךים ךנ;ע.~ת ,ת;נ~ מבריגה ת;צאה אל סנה י אל;הים אדירים, אשה. ~ם 6" ה, ם~- ס;סה iר ן ry ךף ~ךגה, ק_ךת ~ל ·;: ר-ח T ~יש "~ר. w ה. ~י זיt: ה~י~ח;; 7 ךךןךן. אנה ואנה •.• ואנה ואנה •.• ן~~ ר:, T~"ינ 1ת T ;ל~ ךס~ל 1 ת ;;לה נמסכה בספלי חרסינה עדינה לנ;ונ 1 ~ת מ~ 7~9 ת ~ק~ב ל;; קי~ה. ואכלה על רה: ~ל ~· בעלמה T בהירה, "~w א ;;לר , ר~נכה ~~יל ~רגה". "7א~~ ;;דר לא ס;סה ע,ב;ןה". ~ך~ע ;ב-;; היא ~ן~ה -TT " :: את זרע; של הבא לחפשה .ןה לא ע; ד·:~:.- ר ס~~ל _ךר . - ~ש ~ןה, T ~ע.י~יו fuףל;ת. f חיא ר~נכה -ה 1א ~Q ע, ה 1א ס t ר - חיא ךק~ה •.• לא ךצ 17ש~.:: פ"ה ת;צ~;: ך ~ם לא ל Q ל;ת ~jC,תjזן ~ם ~ז;ו ר;~ה ה~~~ - דק ~w ה ~~יס;ת ת;נ~~~ק •.. ~ נכ~ידי לי ~ה לע,ש;ת. ~ז ~ם ם:~~ ת;סב;ת ? י~~ ~נכה ל ry י;ת 7::. ד~ר מט;~ה. כ;~ע ס:ה לר ,~~tקיזj דכ 1 ת ~ללים, את רצית שאחיה - אני ע;שה. רשת חיתה ל; , חדה תשבצים, א~ ~·~ את רצית ר - • T •: • T : -: T • : :אבי שרה תמיד , בלי סבה. ' T T T ' • מעלה T רג 1 שים ב y יני -ה~ברי ~~T ק~·#ה מחל1 ם••מ:ד:ם~ T . ש: רל י~;;t\ ה#~יב;~ה, ~~ל ה:ס רלQם;ל. . ש: רל י~~צ;ry תקאך;נ. גניא רני' ריעהמןגההל; תור" ז~ ירד-wר1 יח.~~~ה". " ) אמר 1 "~רדפת אחר ' יו עד הל;ם, : ר~~ 1 תי~;;;; ר.:~:~,>ה~ך;;~ סךר ד?~ ~ל ס~ג ל;; ז\י 7ג; ~9קי , · ו:ז~" ry ~ה ,"!םד~-ז~ ק~~א~~ ;ל;; , ת~.?ד~ ~w א : : : -T '." T-- :- ך~נכן ע;ך דחי~ה. ~ה ?א~: f ל מ~ם סז:ויכ;ן ךא 1 לי ה 1 א ~ך~ן מ~ג~ה ך::.ןןה. ;;~ry ך?ה ~ןם ך t\ יז לה ~ה~ים. ואת רצית מעיל פרדה? עלה תאנה לכ o~ו!; i ל ערות חל;מ;ת. :--: :• --: T •• : •• : "ט;ב לג 1 ר בא " הל דל, על אדמת מ;לדת ר~~~ ן;מך~~- :·-,ז~ ~ג;לה ."ת~~ל :·:· לא ~~ים ,ת;ס~? דק לךא;ג 7:;כב 1 י סא;ר;ת. • Qד 9 ה ;כיליט;~ 9 קי ~לןריי • "דיי ~w ה, ילד;ת בהיכל מתפתח;ת כשפתים תפ 1ר;ת. : ז :·· ז ·:-:: -ז: · אבא ואמא "םיש;דוi" כי "הלכ 1", : T ' ' 1: T ' : T שהיא חיתה יפה". T : -' :• T T ל~" ,"ח~~מ "f מ; צאן", ל~~ ;ןן ~ב;ר;ת ךע;ש;ת צ;ענבינה שח;רה, איפ " ה עכשיו T : -·• T : T ' : ילדים למצעד החבינים, חבינלים לעש;ת לדיה i~. לא יגמר-לע i לם, ה in ל ןהבינם:-ורשר~~ T :' של המים. כשלמדו על נצחיות הח"מר , הייתי עמוסה ."' י : T : -T : '' : - :• ' ז~ל.א ס 9ר;;ך :~סלו T -: • • T •: צר לי וצר ע;למי . ' T -: • 22 גליון ···· 231 ותפח בחזה. :• -T : •:ד lil ~1 אל'~~ י;ד~ת ~ה ק;.רה t' ף ~סד לא ס:ה ר.:~:ר לא :ןה. ו~~~ ור~~~ ~~~ף i. ר ך~יפ'ה ,ו;ז~ אזת כבר לא הצגה של החףג הדרמטי' ליצ~ .אה -הגד;לה: גם ללא חזרה. ידי~יr. לי דק ~יפ ii ~ז;ו ,ם;,~ז:; ?ה~~ אבל את מףכנה T ~י ד:ק.ים ד q;י~ . :-T T : -T-:•T : -T-::-ז ען; דק רףנ:וי' ~~ין t\ ז;ו י;ד~ת ~ת o/ ~ה ~קר! ~קר ~iJ ל.ר הןרקt~ !ה~:ז:;;ג< t ל ר~ך~~ ~יד י~~~ ,)ה~יכ;:~ז:; פ;ך /J ;:זלילר ~n ךש ~אי' ת~~;ת א;נכך ד~י~~ה ~.ה~ך ~~רים ~~~ילים ~עילים ~ל ~ף~לז::~ 1 ך יכ;tג~-t\ ז;ו לא w ם! לף ;~t\רt:י··· ~; ~ר;ת ~לר :ק~ר ~יד ת;,~;~ך~ לף רJי~ס~iJד 9 ת לר w ם ,~זקרןה גם חוה'לה פזףרת השער;ת, ~~ryה.; לר ~~ילף ~עיל ~ל ~ךגה ••. ;אל-ף- שהאדמה- בלעה א;תה. לא ;~t' רז:י יב~;~ר t?;!יי ~ם :ל~- ~ל :~ii מ;ת ~~~. רת ·נtיל~ ך; q ש;ת .ת;לעים T י;רים תפר n ;ת לבנ;ת גרגירי נC'ד אדם,' את לא שם. • T TT T · • qד 9 ה ~יליט;~ 9קי . א~~ ~לי . : -: -· כל דבר מזכיר לי' ~~יי Tשףם : ן~ר ~~ן~יר לי א;נכה, ~~יד לי ם:;י.ע~ ~יר חיא ~שה ~9'ל~ t\ יר חיא ח 9ה~ריt ך t\ יר - חיא א;נ:ךי אני ה;פכת את העינים שלי פנימה ו-ע;שה :ת • רגילי הזכרה. :••:T • י~~ T :קךב;ת •ךע.ב iת ,T~I] ~ש;ת ~ע~י ך~ר;ן t מרימה, מריחה, משליכה T • כל מה ,~ל -: T • qד 9 ה ~יליט;~ 9 קי .ה~:ז:; הם שבעף לה את כל הפךך;ת שחלמה, את כל הספריי ם, את כל ' כלי הנג~ J ה ל~~ T חיא ער; ~ד~י~~ז:; ל~י ·.; לי' 'T כי "זה ט;ב אם שרים, גם כשרע" ך .ל Q~· ה iז~ףש~ 'ל~ ל. ry :ה i] ~~אלית <ק~ת ~.rיl] ת לא t,>ן ~י ה:~:" ~ל ה~~ הףא i]ק~~ ."הל~ ~נכי ה~~~ ~ך q?ה~~ ! ז;ו;י לי :ק;י 9 ה, ז;ו;י לי דרי 9 ה, ז;ו;י לי ח.לק ~. ר~ע i],ה! ז;ו;י ~~בת qt\.ה~ ~9 .ר~ת ל~צ;א ע. י ; :ר ח:ק.יטף 'י~ר~ ~י.ע~י iJן j?. ~ה ~אףלי ~ם ך:;כר;נ;ת ~ם ;מ~ ;ע.ל:ם לע;לם לא תגיע. -• -T : ~ ~~לי סע.י;:ם ;ה. 7 כ.;ת .ת;פ.ח; צינת נבףאה מרעידה ~ת ר:~;ש T :דעו ~ס~ים, ~ל i]~ג ~ל ~י 7~;ג 9קי / ~ך n ;ב iJ~ךרז / • ןר;ע;נכ:ר :ןעף ד;~ך לכ' ~יליט;~ 9 קי qד 9 ה, :קת " ~ת לא ;דף~ה: לא :ןעף "שף~י ;:ז~;נכה .ר~ק: ש.: לר ~."הן~ ~י :~יו ~מףקים i?.o/1 ,דים קך;נ;ת ~o/ קף קך;נ;ת, ~o/ קף קך;נ;ת, ~o/ קף קך;נ;ת ~י :קט;ף כ;~~ים ~o/ ~ילה ו tp ~נכי ז:; 9p נ;ת qt' ר;נ;ת לר ל~~ qt' ב;ת. ך t\ יר חיא ~דע t\ יר /םי~[ ד~יר חיא ~דע t\ יר ם~ךי ~ךן~ים ~~ין י~~יג ל o/ טף~ה;ף, ~ל~ת י.ל,ע;.ק: ;סלים i ~יך חיא ~דע ה~~ נ ' ~ם ל~ים וכנסת את שמלת ה~סים י~י~~ ל~~:; 1לית, w ד~ז ~ל;חים, ... . . . --: ·: ך~ך~ה i] ~כ;ך ~ל ,ת.ל~~~ - : : . : . w ~~דיל ~יד ~~ידה לז;~ה. . . .. ~ין ~~ים ?ר~ב ד~ךמף ~ך 23 ר~~ ה~;א~ לר עףג;ת ך~ש !סב. t' ז;ו ז:; ry ~ל סדר' ~ה;ל.ך ן~~ןר אכזב;ת אהב;ת שהיף, נעלמף ;תי~~ ~ל 'יףליt ;נ~ ~ין ~ן~יךים ~מ i ק~ף- Q לס ;~·· ~ים ~ל : טבעון. סתיו 98 מאי 99' י~" מנ"ל ~לבד' פירסס נולדה · רחל <סרנה> פלדמן דק ;.דלה ~:דיי בכפר קטן בהונגריה <בחבל ארץ 'ן~ סכל ~לבד, ~ס~ה f ל ע;ד נ 1,"ל~ השייך היום לסלובקיה>. השירים נכתבו בין ספטמבר 1944, עם בואה של רחל פירסס אל~ ·~ ל~" ז:ו~ע ,"ףז אל מחנות ההשמדה, ועד אחרי f ר ת~~~ מ g1 ר ~ןם: השחרור במאי 1945. השירים ~ם לא סרות דל~~ם: ל~" ,""בנ~ו:ז נכתבו בזמן אמת, על פיסות ~ם ~ין ם~~ל~ מ g1 ר ~נ;ש נייר שהמחברת הגניבה ממקום ם~~~~ ~ליבו, · ~ל .. עבודתה בבית .חרושת לטקסטיל , ז:ו~א 1 ס~א;ז.ןי~ם. לשם נשלחה לעבודת כפיה. ארבעת השירים <מתוך 30( המובאים כאן לקוחים מהקובץ נא הצר "שירים מהגיהנום", בעריכה ס~ר~ר T ;ל~ ~טוף ןם הוא. ובתרגום של משה גנן. ~ד 1~? ~ה ס?אנ 1? · פירסס בפסוח ב · רחל פלדמן מרוע י;רים, פ;געים ננ 1?2.7.97• --•:• די רעידת אדמה. : •- :-די T ך~ח ו!ם. ס~:ן ,ת~~;ן f ל סע;לם יכ;ל ל;מר: "חטאנ 1", ס~ל ,ע~~: דק T הוא :9 לח. ש. בקוון ~צאן ל~;ח יו;ל ~ע~ים ~ת י~?~ ס~ןם ~רן~ם :ן;ר~מ~ סיד א; q ןים ,ם:ד: מ~~ר ;ל יא;ד: ~ר ,םי~~ ר;ם~ים, ר;ם Q ים ע;ד ןע;ד' צ;ך ry ים ןצ;ע,קים, ךח~ה ס~ןם סש ~יר ~דדו ;ףנ~~ ה~~. ר~לד ... ת;רה ראש;נה של;מדים: לעמד נש 1 ר;ת של חמש. הנאחז_לתמי.ד · :ה!!נ~ה לעמד בכאב •• T ". -:•T-:--••-.'' י:: T: די ' ~יר ק;ךעים ;ת :ם~~ מ~רירים ~דד~ים. ~ר ס~סד תי~~~ 1.ץב~~ ~ם ~ת מד~ר;ת נ;~ים f ר לע,מד. ~ן ~~1t1 ;ת לל~ת, ל~עד ~שוךה :p נו~ה. ~ין ע~ן ע;ד ,ם~ . ןק י~~ ~q · ריס ק;ךעים ~ם ~ח ,ח~~ תד~~~ ס~.רת. ום: \:ו רחל (ל'.רנה) פיוסט מהונגרית: משח גנן ~ שירים מהגיהנום 1. מחו שלל, חש בז "נכ~יט ;t ק,ן ס.דה, ס~הוךי 'נ~ן אשת; לבושת הדר' גם ,;ת,פ: הנה, הבט ,נם o ןךם ~ל.א -~ךא i ת, סר~~ה נ ryi קת,- •• T הכל ~דויק, ח;~~; ~לח;ת מך 9 יגה ו; ry ן f ל טוב", "זעבי נבר' האשה, שימי מחס;ם לפה, •:•: די די •T•,-:-:• גם חדרנו די נאה, נגדינו ט;בים, ~ם ל~~~ ~~it."ה • " T : !ע~~:" 'ן~~ס ל~; ס~חו t ה, ;מ~~~ ס:ה ;הודי' סלר ?~ית ס :p~9 ת, לבוש היה הדר שנת, די T -T T TT מתחנו עם הנמר' ". -. .. -: . ר~~ f ךה עם ~יש;ף ס~ח;ז w: בס~ f רים ה;ךידו ~~דךם ~ןךר ס~~ר ~ת עסנ;; ~ף לא ~עד ,~ל.יבו" . "1 ~ה ח~ןז;ו, ,ה~~ס ~ר ~נ;ןמ;ל ו!ל י~~ ~ם .דה? נגד~ היה 1די 6 פאר' מאכלם שפיר' ר~;~ ~·~ל · בד .:~· ר ס~ 1·- ~:ד~ן .. ח~ה :;עת;~ים ה!!הודים • מ;צצי רם .העם T -'' : : י T ג;זלים את כספנו. ל~~ 1 ו!ל נח~~~ 1, ~דש:. ט;ענים: יהודי. לא:-נ 1 ~ל ע;ך ,"ם~ע ~ר דע~~~ סן~רים ל~~ ,ם;ק~ ~ין ~~לס ~ w ~גה. ס?" V! יב ס;.דלה ~~ןם . ~ר ~דעי. ~י :jr ח ךאש;גה?" ~ין צ;ךך ~ערוד ~מר ס~!גה . סךצ;ן .ע~;ן והיד פ;עלת. : -די :·:· ל;ק ry ים, ג;ןלים סכל שהי°ה ל!!ה 1;י ' -: TT :• מגרשים מנית דו!ת .ם:~~ .~ ·~~ ל~~ ;ל-חג 24 •••••גליון 231 ;דרו ~זףךים ת;ך~~ ל.ח.ם ךנףחים. XXIX. ועבה מ ci~יל 1ת w ח;יאף נ;נ:ור~ ;P. ר;נ;ת ר;ח~~ . ו יךןף נבגד . יחיד אףל . י נמע . יל על גב: --• : • -f • T :• :• : : מ~רף 9ה ~i? ~?ז:יי -gq ךה, דגף 9 ה. לא ~ךה ן~ר ע;ן . ז ~: ~ין ף~~מאל ןמףי;ת-~ללים ךצ;ת: דבר לא י;תירף. ' T T ז : T ' : T :• ז ד דו ~אן נ; q ~ים ט!!~~ סא~ל? מגףף ך~ב, מל.ב נ;?ה :סי~ר~? ~ה ט~~ נ;נ;יר .ה~ק~ רק '~ירים, ר~נ~ים ה~~~ס נ;~ה ~ם סגףף מ~לה .ב~ך~ הפכף לגו";ת, מדר.ך מ;;ילה ~ין ~רי~ים ק;ןר.י q זףת. אל ii ים, התתיר ענףי כזה? חדלף מכ.ל תנףעה. • • --: • ·:: חד ~רףפ;ת ד!!ת - צ;ע,קים: מ~ליכף מ~~ןים! מל.ח.ם ~יקר • ~לחים, ~ד ~רדה הגףפ;ת נערמ~ אבלף! אבלף ! ני נירכם •: : .'' •, • : • : • 'ז;ך;~ ~1!7• ס~ר~~ים רק ח~יטף נש;;ת; אז א~לי יתנף לגף לחם. ע;ן ןע;; נרד~ת ~ךא םי;~ך~-ל~ T ~~:ל~ ז:י~נףן f ם~~~ ז;רקים ל!! ס~ךץ ~ם דדר.י 'לד~~ מ~~ה ע;ן ז:י~דל' לא ~P- ~ל לא ס:ה לסם ~סד :זד:ז . ס;ף דרו: · ~6 ~קים ~ל.י ~ו ~ת ~~רית ~~ריסם. רק ~'ית מ~רף 9ה, מקךס ·fry י!!~ל · ~ה חם ~~י~ים וגם ממנה, מס לראש הצריף. מחציתם נבר אזלף, -TT " : מ~ר.ןה ~ה .הי;נ~~ מל.ב ;ל~ ~רףע · ~ז נ o ?ר~ד -:· : י-אזל~ T גם ד~נל Tt: ~יד רם~ים ~ם :ש~~ל ~קרס r ע.דת oo:לים, o :ל.י סר;ןן. T --: ••, •,• סנ;נ;ירים ,ףכ~' .~טק~ מצףים להסיר לפניהם כל נג.ד ~ת ש!!~מ מפ;ךץ ,ם:!!~ f ך ע;~ מג;ךל • שאינ; מ;תיר מיצףך נר דעת ;ב · T T ר מלבד ח:,iר : • , ,''.'' T '.' •• : ' ' T : • -: הרעבה ללחם. '.' ."' ל;ס;ף, י;ם ~סי , . . ~בקר י;ם ראש;ן הלב מ;ךן • ח:,ה נ; תחףשת הנףשה. ~לחים חד נכ~יט ךנ:וך~ה כאש פשטה שמףעה: הצבא;ת! ~ך ~oת i ת ,ת;נ~~כ ~ו ~די;ם ry ב?דז ~ז~ת ז:ינ:ונ;~ן: ry ~ה ס i ~לה! קףמ; חי~! T 0 T T - - נ ' : ן ע;מןים לפניהם גףש-אדם, קרננ;ת. ר~; i ק ·:· ~ה לנף O~T ?~ד? ~ר~ית צא~ף, ר~~ ~ל~יף - נ ii מעטים היף שע;ן נ;נ:ורף מקfל!j. • • :• T ' T : ·~q לים .ףי~~ w רא ~~~מ r, חד ~י~ף ~ry ~ב ~ןם. tt ר ל לא :~לף ?מ~ז;נין . לף יבלתי נבר לשבח Q ;לם ~ס,רת ~מק. ת;ך שער: הנזר שטפחנף, ~q~ · T י~~ ןמף~ף ז;ע,קים, · ועתה - את T התחף~,~ ה:,חייי~ המעידה ,;ע ~ל ק:,ףם מת;דעה לא תפסף' הגאלה : -0 '.' '."'.' -T '' T -: T '•, : -: T פאר פני נערה עד שרש יגזם. לף י; · לתי המכלה T לא _לחף~ נרעב זה ני כל T רגש אנ;~י •אליו .ףג~~~ הנה היא נפשףטה. : • • ••• T T א nר ~ · ·בירת T הלב והנ • פש • T •·:: :-••--:· - ל~רףק מגףף. :··!! הת ז • • ,• T •• ' •:: •: •,• T • :• -: ~לי;ם המחרת: מל.ב ~ו:נ~ w ה למ~~יז .ש.חר~~; א : מת דנ~ל: T הגאלה • אמת! ד~ים ~שף ר~לם: ott ר מחטף~ מכל · ~רים ott ר מ~~דים .ףט~~~ ·:·:: tt ר סע,ר~ה .ה~?~~ tt ף מיא תל;~~ ס~ם חיא ז:י~~ם ע;ן. :xxx. הגאולה סמרטףט נלףי של שבףיה ק;דמת. .'' .'' T : '.' T : -: לא חלק~ י;~ך ~ןק ~יר ן;מ.ע.: מל.ב ~דל ~~~ttר !i· מ;?ז ~זדים ry ל.כף ~ין f ~ר כל ~הףא ~לה. לא ס~נכה :p ~ר ttף w 'ית מ~רף 9 ה. .ךר . .ה~,ע! ס~יד ~ק;ל . ~חףץ ל~ריף, ~ל מח~ש. ~ " הנפש · ףךה נדרסת, נפש של ,ת!!ל;ת ם;ק~~ ס Q ךח;ן ~ם ~ל מףל P- ךגי .ש~~ס · ~קך;;ים ". ל!!~ ". גףף tר . אלה ה;סיפ~ נח, ~ע ז- : ז על גל האשפה לא היף י;~ך קלפ;ת ~ז.ר . • •• T - ~י ~ק~ז :ם~;ך~~ ל~דא נכ~רכ, ~ד~ר מ~נת, הנה נעת מףכנים הם לתפקיד החדש, ••• ז •• זי ••.''TT ה~.ף~ ~~ך oןק. י;ם ott ר י;ם ~~ינף :· - ~ שמעף ~ נב ;. א משל;ח: . ~אלף., ". העדף. ל w ח.ק ~ת מ~ o/,ע~ f רי ~מ~~ים מ q ד~ים אףלי ם;,:ה יתנף לחם, היף נבר שעזרף, הביאף ~ם מז;ן , ~ם רפףא;ת, נערב-נב " ~נ:ו~ל~ים: ~יו ש:. ~אן, ~~q ~ה "ן~~: . . Tה~~ ~ל ~~ר ~ריף. ה~;~ T ם~~~ ·, ק;~לת • T ! ;,התפשטף : -: . ~ל ~ך מך~ה 90 רי ר.~ה . tt ט tt ט ך~~ : ח.לק ט;ב .הל~~~ שארית הפלטה מ~~יסה לא :ךך~~ !!1 נ;~ם ס~ד:ז ;כ לגש;ם. · למ;ה ש~ב q E . ל. ך;ן~~ מ~רי~ים ~י .תסלקpזל שכנף על הדרגש זה ג;רל מלי;ני בני אדם. ~i?. ט ~רו לכ;-~ ך~י . :ry ~~T ים ע;ן 9ry7"ד. 6 ם • : ' T: T לא יספח עם T • •י. - ף · ראה: האל: הגה לא ~ךה ן~ר ע;ן . ~ם ~ין ל~ן;~יו ~~~ .ץ~.ח • • •• T ••: מאר 25 '99 ו~ 5 גלויה תאמריקאי ,~ ~ משה דור ועכשיו ההתפטרויות בגלויתנו האחרונה סיפרנו על הפולמוס שהתחולל בעקבות מכתבו הגלוי של פרד ויבאהן , בעלה של המשוררת השחורה ריטה דאב, למשורר סטנלי קוניץ , נגיד בדימוס של "האקדמיה של המשוררים האמריקאים". כזכור , מתח ויבאהן ביקורת חריפה על העדר ייצוג למיעוטים הגזעיים בין נגידי "האקדמיה". קוניץ ביקש לצמצם ככל האפשר את הסערה, אך הדבר לא עלה בידו • שתי נגיך;ת - המשוררות קארולין קייזר ומאקסין קומין - הגישו את התפטרותן כדי לבטא את השקפתן שנושא ייצוגם של המיעוטים חייב לעמוד בראש סדר-היום של "האקדמיה". בין י"ב הנגידים היו , בסך הכול , ארבע נשים. בעקבות קייזר וקומין - אגב, שתיהן יהודיות, ממש כמו קוניץ - התפטרה גם המשוררת מונה ואן ואין , אבל נימוקה היה שונה. היא רצתה להביע את מורת רוחה מן הצעד שבו נקטו שתי עמיתותיה. רק אשה אחת נותרה אפוא בבגירותה: המשוררת ג'ורי גראהאם, שהיא גם הצעירה שבחבורת הנגידים ו"הטריה" שבהם. מנהלי "האקדמיה" כבר הודיעו שיבדקו את בעיית הייצוג בדיקה מדוקדקת ויבקשו גם את דעותיהם של פייטנים שאינם חברי המוסדות על-מנת לקבל תמונה מקיפה ככל האפשר של הלך-הרוחות בקהיליית השירה. רק אז י גשו לנסח המלצות בדבר הדרך הטובה ביותר לטפל במצב. ועד הנגידים הוקם ב 1946- כגוף ספרותי מייעץ , הבוחר בעצמו את חבריו להבא, ועליו מוטלת האחריות להעניק את העמיתות השנתית ב"אקדמיה" למי שלזכותו נזקף הישג פיוטי מצוין. לימים קיבלו הנגידים אפשרות נוספת: חמישה חברים מתוכם, על בסיס של רוטציה, מהווים את ועדת השופטים להענקת "פרס טאנינג" - הגדול שבפרסי- הספרות שבארה"ב - מדי שנה בשנה. העמיתים מתמנים על-יסוד הצבעת-רוב של הנגידים, בדיוק כשם שנבחרים הנגידים עצמם, שתקופת כהונתם )12 שנה> אפשר היה להאריכה, עד לפני שנים מספר , ללא הגבלת זמן . ב 1994- הסכימו הנגידים להגביל את משך כהונתם לשתי תקופות, כל אחת בת שתים-עשרה שבים. עד כה היו ל"אקדמיה" 75 נגידים, בתוכם 17 נשים, ו 64- עמיתים. הנגידים כללו את המשוררים וו .ה. אודן , ג'ון ברימן , אליזבט בישופ, ואבדל ג'ארל, רובינסון ג'פרס, רובוט לואל , ג'יימס מריל , מריאן מור , מיי סר ובסון ורובוט פאן ו וארן . עם העמיתים נמנו אי. אי. קאמינגס, רובוט פרוסט, וויליאם קארלוס וויליאמס, עזרא פאונו , ג'יימס רייט, רובוט היידן , אוריין ריץ', דניס לכרטוב, ג'יימס רייט ואחרון אחרון חביב, צארלס סימיק. פרס טאנינג ל-א.ר. אמונס פרס טאנינג הוא הגדול בפרסים הספרותים הניתנים בתחום השירה בארה"ב: מאה אלף דולר. את השופטים לפרס שנתי זה, "המאשר שליטה מוכחת ויוצאת מגדר הרגיל באמנות השירה", ממנה "האקדמיה". הפרס לשנת 1998 הוענק למשורר א.א. אמונס, מחשובי השירה המודרנית האמריקאית, המתגורר עם רעייתו באיתקה שבמדינת ניר-יורק. קובץ שיריו האחרון,"בוהק" , הופיע לפני שנתיים. הפרס נוסד באוגוסט 1994 על-ידי הציירת דורותיאה טאנינג, שהעבירה ל"אקדמיה" סכום של שני מיליוני דולר. לפני אמונס זכו בפרס וו .ס. מרוריך , ג'יימס טייס, אדריאן ריץ' ואנתוני הבט. אגב, "האקדמיה" פותחת בקרוב שתי תערוכות של הציירת, שעודנה פעילה בתחום יצירתה, האחת בניו-יורק וחשביה, רטרוספקטיבית באופיה, בבוסטון. בתערוכה הניו-יורקית יוצגו ציורים חדשים של הגברת טאנינג בלוויית שירים מפרי עטם של ג'ון אשכרי , דבורה גרגר , אבחוני הבט, ריצ'ארד הווארד, הארי מתיוז, ד..'ג מק- קלאטשי , ג 'יימס מריל , וו . ס. מרו וין , אוריין ריץ', ברבדה שרכסי , רוסאנה דוארן וסטיוון ינסר. שם התערוכה הזאת, "לשון פרחים אחרת", לקוח מהספר של דורותיאה טאנינג, שיצא לאור בסתיו אשתקד, ובו 12 רפרודוקציות בצבעים מלאים של ציוריה, בלוויית השירים שהיו לה מקור השראה. נחזור לאמונס. קוראינו אולי ימצאו עניין בעובדה שאמונס, יליד )1926( ווייטוויל שבצפון-קארוליינה, היה, בטרם פנה להוראת ספרות באוניברסיטת קורבל , מנהל של חברה לייצור זכוכית ביולוגית, וצדק המבקר שציין , כי שירתו שומרת אמונים הן לספרות והן למדע. "דומה שבלב שירתו וחזונו של אמונס", כתב מבקר אחר , "ניצבת האמונה הפילוסופית העמוקה, כי האנרגיה הקורנת בלב עולם הטבע - כשם שהוא נתפס על-ידי המשורר-החוזה - נעשית לאנרגיה הפנימית והאורגנית של השיר עצמו, אשר בתורו עובר שינוי מהותי מבית החרפנו לאישור סמלי ומוסיקלי של האבר גיה הקוסמית בלב כל החיים כולם." ארבעים שנה - ארבעים רומנים בגיל שבעים וחמש נפטר וויליאם גאדיס, שהרומנים דמויי-המבוך שלו על יצירתיות, עסקים והאמנות בת האלמוות של גבינת הדעת, הקנו לו מעמד של אחד מגדולי הפרוזאיקונים האמריקאים בימינו • הוא מת מסרטן הערמונית בביתו שבאיסט המטון שבמדינת ניר-יורק. אף כי המבקרים השוו אותו לעתים קרובות עם ג'יימס ג'ויס וחרמן מלוויל , היה גאדיס כמעט "דמות פולחן" . שעבודתה הספרותית התנהלה בחשאיות יחסית. במשך ארבעים שנה הוציא לאור ארבעה רומנים בסך הכול , אך מבחינת עוביים של הספרים זו חיתה תפוקה מרשימה: ספרו הראשון , "ההכרות" , שפורסם ב 1955-, הכיל כמעט אלף עמודים. נושא הספר היה תלמיד-:כמףרה שנכשל בייעודו ופנה לזיוף תמונות~הם T של ציירי- מופת במאמץ מוטעה להחזיר חברה, שכוחה הותש בגלל שקר והעמדת-פנים, לערכיה 26 •••••גליון 231 1 האמיתיים. מבקרי העת ההיא תקפו את הספר בטענה שהוא משעמם וכתיבתו ='i\ מלאכותית, ויותר מעשרים שנה חלפו בטרם פרסם גאדיס ספר שני. אבל אז נהפכה הקערה על פיה. הרומן 'השני ~ ר.'ג" ." זכה בשבחים מופלגים וקיבל את "פרס הספר הלאומי" ב 1975-• הרומן הזה לא הקל עם הקוראים יותר משעשה קודמו המחבר בעט בעלילה המסורתית ונסתמך כמעט לגמרי על דו-שיח ללא סימני פיסוק וללא "הוא אמר" ו"היא אמרה" - ואף-על- פי-כן נשאר' כדברי אחד המבקרים, "אולי גדול הרומנים הבלתי נקראים של התקופה שלאחר מלחמת-העולם חשביה." עשר שנים אחרי כן יצא הרומן "הגותיקה של קארפנטר"' וגם הוא זכה בשבחים רבים. עמיתיו של גאדיס הביעו את התקווה שהפעם יביא הספר למחברו את קהל הקוראים הרחב-יותר שהוא ראוי לו. וויליאם גאדיס נולד בניו-יורק ולמד באוניברסיטת האדר וארד' שם ערך את הביטאון הסאטירי של הסטודנטים וגם כתב שירה, סיפורת ומסות. "אי הבנה" עם המשטרה הניעה את דיקאן הפקולטה של גאדיס לבקשו לעזוב את האוניברסיטה המיוחסת. הדבר היה ב 1945- וגאדיס נעשה בודק-עובדות של השבועון 'ניר-יורקד', את זמנו בילה עם אלן גינזברג, וויליאם ברווז וג'ק קרואק, ראשי ה"ביטניקים", וברוח ה"ביט" היו ל גאדיס הרפתקאות סביב העולם. בין השאר עזר למורדים בקוסטה דורותיאה סאנינג, מוסיקת לילה זעירה, 1946, פרס ריקה להילחם נגד הממשלה בימי מלחמת פרט: "היא התבוננה במארק ונלכדה האזרחים שהתנהלה באותה מדינה. "הילולה משל עצמו"' שיצא ב 1994-• זוהי בישירות ובכנות של תשומת לבו ••. יהיו קבלת-פנים הקרירה לספרו הראשון ניפצה סאטירה על מערכת המשפט האמריקאית. אשר יהיו הדרקונים האורבים על אם הדרך כל תקווה שחיתה לגאדיס להתפרנס בהזדמנות זו קיבל גם את "מענק הגאונים" להבא, בעזרת השם ועם מארק לימינה, היא מספרות. במרוצת חמש-עשרה השנים הבאות של קרן מקארתור' המאפשר ל מקבליו מוכנה להתחיל." התפרנס גאדיס משורה של עיסוקים לרבות להתמסר במשך שנים לעבודתם היוצרת בלי כך נחתמת אפיזודת השיא באחת פרסומת לחברה לייצור תרופות, כתיבת דאגת פרנסה. ה"רומנסות" האחרונות שראו אור . ואם תסריטים לצבא וכתיבת נאומים בשביל בשנים האחרונות סיים גאדיס את כתיבת ה"רומנסה" הממוצעת משופעת בתיאורי מין גדושים ובחולצות-נשים קרועות, הרי בספר מנהלי-חברות בכירים. הוא לא חזר אל חיי ספרו האחרון' "בפה פעור" . הרומן הנדרש הספרות אלא ב 1970-, כאשר כתב-העת לספר שהעבודה עליו מוזכרת ב"ג''"ר. אמור שלפנינו' כל זה הוא בחזקת בל ייראה ובל 'ואטדן דביר' פרסם מה שלימים נעשה ילקטע להתפרסם על-ידי הוצאת ·- הספרים הנוי יימצא. לא בספר הזה ולא בשאר ספרי הולט, אך עדיין לא נקבע תאריך הוצאתו הסדרה "אהבה עם השראה", שמו"ל הפתיחה של 'ג" .ר ,": הרומן הפותח במלה "כסף" הוא סאטירה על אמריקה של חברות- לאור. "הרומנסות", הוצאת "הארלקין" נעשה שם נרדף לסוג זה של סיפורי-אהבה -החל העסקים. גיבורו הוא נער פיקח בן אחת- להציף בהם את השוק. אלה הם סיפורי אהבה עשרה המוציא במרמה מחברי כיתתו מניה מקום גם לקב"ה שהימין הנוצרי' אשר עם שורותיו נמנים אחת של עסק כלשהו ועד מהרה בונה בסיפור האהבה להמוני בית אמריקה, הקרוי אותם פונדמנטליסטים המהווים את האגף אימפריה פיננסית כבירה. הריאקציוני של המפל גח הרפובליקאית אבל ההיבט הרדיקלי ביותר של הרומן בן כאן "רומנסה", הגיבורה מסיימת תמיד 700 העמודים הוא שימושו הכמעט בלעדי בזרועותיו של פלוני או אלמוני. אבל ותומכיה, מקדם אותם בברכה מפני שאין בהם "לכלוך" והם מכבדים את "ערכי בדיאלוג מושתת על זרם התודעה כדי עלהני בספרים רבים יותר ויותר מן הסוג הזה, המשפחה". לא חלילה, ש"הארלקין" חדל את הסיפור במסלולו. דבר זה נעשה לסימן שאניני הטעם מכנים בעקימת חוטם "רומן מלפרסם את עיקר מרכולתו' "הרומנסות" ההיכר שלו' מבול של קולות שאינם למשרתות" - אללי' הם נפוצים במהדורות מרוב היצירות הרגילות, שבהן הנשימות הכבדות והחולצות מסתייעים לא במובאות ולא בסימני פיסוק. גדולות הרבה יותר גאדיס השתמש במקף כדי לציין תחילתו של האמנותיות והאיכותיות ואפשר לרכשם הקרועות הן יסוד-מ~סד' אבל אם אפשר בסופרמרקטים ובבתי-המרקחת - יש מקום להרוויח גם מן "הנשמה היתרה", מדוע לא? דיאלוג, אך הרת יד בידי הקורא את ההבחנה לחבק גם את השלישי .שבחבורה ואם "הארלקין" כך' גם שאר עב קי מו"לות מיהו המדבר. "הרומנסות" לא ייגרע חלקם. כאמור' הרומן זכה ב"פרס הספר הלאומי", מיהו? ריבונו של עולם. הפרס הזה הוענק גם לרומן השלישי' הנה לכם קטע רכ'הסיכון שבאהבה" מאת ג'יין "אני סבורה שנשים רבות, קוראות ותיקות t- המשך בעמ' t-42 27 מאי 99'••••• ו~ rם:.... - מצד ,זר ~ ~ ~.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.lllllllllll.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.l.I... עמוס ןלזית מוספים, ספרים, אררעים לקרם עם ברק בעיניים מדור זה יופיע, קרוב לוודאי' לאחר הבחירות. אני מקווה כי אפשר יהיה לקום ביום המחרת עם ברק בעיניים ועם תקווה בלב. בשעה ששורות אלה נכתבות נותר לקוות כי הדימוי הזה <אותו הצעתי למטה ההסברה של ישראל אחת> יהיה למציאות בשבעה-עשר במאי. החלופה היא חושך בעיניים. הגדר <המתגבהת> של המיגור )1( לתפארת המטאפורה אשאל כך: האם מה שקרוי מיגור <לימודי ג'נדר' ההבדלים בין המינים, ופמיניזם בכלל זה> אינם מגביהים את הגדר שבין גברים לנשים אותה ביקשו להרוס מלכתחילה? כלום לא זו התוצאה, לכאורה, מבג"צ ניר גלילי , אשר פסק כי מעתה גם יחסים שבהסכמה בין מפק;ךת לפקו;ךה ייחשבו להטרדה מינית ? האמנם לכך ייחלו אותם אירגונים המובילים את המאבק לשיוויון בין המינים? אין זו פעם ראשונה בהיסטוריה ובוודאי לא אחרונה, שכוונות טובות משיגות תוצאות הפוכות. לא מעט מאבקים לשחרור נסתיימו בעריצות מסוג חדש. האם באמת אנו יכולים לומר בביטחון גמור כי הליברליזם-הרדיקלי הוא שנחל כאן ניצחון מלא ולא אויבו המסתווה, כלומר הפונדמנטליזם-השמרני , המסיג לאחור את היחסים בין המינים? הרי למראית עין לפחות, במקום ביטולם של איסורים ויתר חופש, הוטלו עתה על היחסים בין המינים סייגים חדשים, שתוצאתם פחות ספונטניות וגילוי לב ויותר טקטיקות חשדניות, העשויות להחזירנו גם לרעלה, לפאה הבוכרית ולהפרדה הגמורה, כסמל של התנהגות מוסרית ללא דופי • וכמו במשפט ההדחה של הנשיא קלינטון על רקע דומה, אי אפשר לדעת בוודאות מיהם הטובים ומיהם הרעים בפרשה הזאת, מה שמעיד יותר מכל על בלבול ערכים בנושא. מיניות נשית נבדלת )2( השאלה באמת איננה משפטית, וזהו רק קצה הקרחון שלה. דומה שיחסי גברים נשים בכלל' כגברים וכנשים, לא כבני אדם מנוטרלים ממינם, נמצאים במצב של נוקה ומכדלקה גמורה. לפחות בתחום האתי והתיאורטי <ואולי גם המעשי> המבוכה רבה, הבלבול גדול' ואי הידע עצום. חוברת 'רסלינג' האחרונה <גיליון מס' 6 חורף 1999 עורכים: עידן צבעוני, יצחק כבימיני> המוקדשת לנשים; נשיות מביאה את תרגום מאמרה החשוב, כך אני למד , של לוס איריגאריי - המוגדרת בדף הנספח לחוברת כפילוסופית, פסיכואנאליטיקאית פוסט- לאקאניאנית וכאחת מהדוברות הבולסות של הפמיניזם הפוסט רדיקלי - "מין זה שאינו אחד" )1977( אשר קורא לחשוב מחדש על הבדלי מין ומיגור , על מה שמבדיל בין איש לאשה, ולכינון מיניות נשית נבדלת, המבוססת, בין השאר' גם על האנטומיה השונה של אברי המין של שני המינים. מן המאמר' המבקר בחריפות את "הפאלוצנטריות הגברית המונוליטית" של התרבות המערבית, לה אחראי בעיקר זיגמונד פרויד' עולה הרושם כי המיניות הנשית והגברית הן כל-כך שונות זו מזו במהותן , צרכיהן ויעודן , עד שהקורא התמים תוהה אם אמנם ייתכן בכלל עוד מפגש אמיתי בין גברים לנשים, מפגש שאיננו אלים וכוחני דוגמת זה המתרחש, לדברי המחברת, בין המינים כיום? הנה כמה מובאות ממאמרה, בתרגום ראשון לעברית מאת יצחק כבימיני , תוך השמטות וקיצורים <הסוגריים הן שלי ->.ל.ע להטעים בהן את הקורא העברי' העשוי לחוש זעזוע קל אם לא יותר , בקריאה ראשונה שלהן: * "המיניות הנשית נחשבה תמיד דרך קנה מידה גבריים. לפיכך הניגוד פעילות ו גדגג ית 'זכרית '/פסיביות גרת יקית 'נקבית', שפרויד ואחרים מדברים עליה, נראית מובנת מאליה על פי פרקטיקת המיניות הגברית, זאת מכיוון שהדגדגן נתפס כפין זעיר שנעים לאונן בו , בעוד הנרתיק מוערך בזכות האכסניה שהוא מספק לאבר המין הזכרי". * "על האשה ועל הנאתה אין לעמדה <פרוידיאנית> זו מה לומר . מנת חלקה הוא 'חוסר' של איבר המין ו'קנאת הפין'. היא מנסה <לדעת פרויד> בכל דרך לנכס איבר מין זה לעצמה באמצעות אהבת שירות לאב- הבעל , באמצעות תשוקתה לתינוק-פין , ובאמצעות גישה לערכי תרבות השמורים לזכרים בלבד". * "האוסוארוטיות הנשית שונה לגמרי מזו של הגבר. כדי לגעת בעצמו הוא נזקק לאמצעי: היד שלו , איבר המין שלה. האשה <לעומתו>, היא-עצמה נוגעת מ-עצמה ב- עצמה, ללא שום צורך במתווך. האשה נוגעת בעצמה כל הזמן , ולא ניתן לאסור עליה לעשות כן , מאחר שאיבר מינה מורכב משתי שפתיים הנמצאות בליטוף מתמשך זו בזו . כך' בתוכה, היא כבר שביים - ללא התפצלות לאחדים". <מכאן , אגב, יובן לקורא גם שם מאמרה 'מין זה שאינו אחד.י מיניות הגבר היא של אחד , של הפאלוס הזכרי , בעוד מיניות האשה היא של ריבוי . ור~ה להלן>. * "אוטוארוטיות <נשית> זו מופרת תוך כדי פריצה אלימה: שיסוע ברוטאלי של שתי השפתיים על ידי פין אונס." ההיתקלות באחר לחלוטין משמעותה תמיד מוות". * "תשומת הלב הבלעדית שניתנה בתרבות המערבית לזיקפה, מוכיחה עד כמה המדומיין השולט בה <הפאלוס> זר לנשיות. מיניות זו אינה מציעה דבר פרט לציוויים המוכתבים עליזי התחרות בין הזכרים: החזק ביותר , ההקשיה ביותר , הארוך ביותר •••" * "איבר מינה מייצג <בעיני המבט הגברי> את האימה של אין-מה-לראות. האין-מה- לראות הזה, חייב להיות מודח, מסולק מכל מראה ייצוגי' כפי שמתגלה כבר בפיסול היווני. איבר המין הנשי פשוט נעדר , מוסווה, 28 •••••גלרון 231 םרפורמטוריי ,בסוציאל-דמוקרטיה וששיפר תא ומצב ןלאי .שיעור יאנ רמשע תשהמטוטל תהפמיניסטי עתנו ןבאופ ,דומה יויחס םגברי םנשי אל ויסתיימ הבהשמד אאל .בדו-קיום תמיניו תרוחני תיהודי )3( דאח ראש אדווק ןכ במגי לכ ןהזמ חומפת ובספרי םהרבי תפרשנו תתיאורטי השונ אהו רפרופסו ימרדכ ,רוטנברג שהמבק רליר.צ המשנ תפסיכולוגי ת;סקסואלי תממקורו .היהדות ובספר ןהאחרו ""היצר ן<שוק 224 , 1999 <עמודים לע הה"פסיכולוגי תהקבלי לש תמיניו "ויצירתיות אהו למקב ובעיקר לש רדב תא רהתיאו יהעובדת יהפמיניסט רבדב תהמציאו ת"הפאלוקרטי ,הגברית" םאול ןטוע אשהי התקפ ל יגב םהעול יהמערב דבלב , יואחרא הל סמיתו ההבריא הניאו-פלאטוני , םשג דפרוי עהושפ וממנ לבכ ןבניי .תורתו ישנ ימיתוס הבריא ,עיקריים ולדברי , םמשמשי תפרדיגמו תפילוסופיו :ופסיכולוגיות סמיתו ""ההאצלה -היווני ינוצר סומיתו ""הצמצום יהקבל .<יהודי> סמיתו הההאצל אהו סמיתו לש ה"חדיר ,ופליטה" לבע תמשמעויו ""אגרסרטיביות ת<אגרסיביו <+אסרטיביות ולפי ההבריא ת"חייב חבהכר ללהתחי הבפעול תחד-סטרי .אלימה" סבמיתו םהצמצו ולעומת ה"הבריא המתחיל בממצ לש ,אחדות תהנוצר ךבתהלי ,דו-סטרי" ילפ הההשקפ תהקבלי םמצמצ 'א <<אלוהים תא ועצמ לע תמנ תלפנו םמקו ןולהכי יכל לקיבו 'ל-ב <<עולם/אדם ועמ אהו דמתאח ךבהמש ףכשות הלמעש ההיציר לש .שניהם ימשנ ימיתוס הבריא ,אלה רמתא ררוטנב גבהמשך , םמשתלשלי ישנ םמודלי םתיאורטיי לש תהיווצרו :התרבות להמוד יהפרוידיאנ ,הידוע רהמדב לע ן"עידו "היצר :<סובלימציה> לוהמוד יהקבל <<יהודי ההמכונ ובפי ףהרצ ,"יצר-יצירה" דבעו לשהמוד יהפרוידיאנ , םמעצ והגדרת , המתהוו ךמתו ל"תסכו יודיכו "מיני ווסגנונ אהו חבהכר ""אגרסרטיבי :דכאני יהר ףהרצ -"יצר ,יצירה" יכפ וששמ רהנגז ןמאות תאותיו ששור דמעי ועלי , ם"מדגי דכיצ דהאיחו יהגופנ יהמינ קמספ למוד דלאיחו ברח ריות ןבי ''היצר <<הפיסי 'ל'יצירה .הרוחנית" הלמעש ברו יפרק רהספ םמוקדשי חלפיתו ההמשווא והז לש ""יצר-יצירה תשאח המתוצאותי אהי ת"מיניו "רוחנית .<יהודית> יזוה תמיניו ,שיוויונית יבלת ,דכאנית ,רומנטית תויצירתי ת<לעומ תהמיניו <הפרוידיאנית תובעל לפוטנציא יתרפויט תשא ומקצת םמדגי גרוטנבר .בספרו רבקיצו רנאמ , יכ רמאח השאיננ תעומד ןבסימ ן"פולח "הזיקפה עוהביצו יהפיסיולוג , אהי העשויי עלסיי לבטיפו טבאימפו i הצי 29 רמא 99' עקוב תא ןערכ רבסח .המיני ההאש דתמי האינ אאל דמוק ןלחליפי יתחרות ןבי ישנ ,גברים וכמ קבמאב לע סניכו אאמ .אדמה" * ל"ע םהנשי תלעשו תשביתו ,טקטיות קלהרחי ןעצמ םמגברי קלפר ןזמ קמספי יכד דללמו ןלהג לע תשוקתן , תלגלו תא תאהב םהנשי תהאחרו ןבעוד תמתגוננו ימפנ תההעדפו תהרודניו לש םהזכרי תהמעמידו ןאות בבמצ לש הסחור ,תחרותית בלעצ ןלעצמ דמעמ יחברת עשיתב תא הההכר ןבה , חלהרווי ןלמחיית לע תמנ קלחמו ןממצב תכזונו ..." יאנ רמהרה םהא םמסוגלי םוהא םרשאי םגברי בלהגי לע טטקס הכז ו<ב םה םמואשמי םבפשעי הכ םחמורי דנג .הנשיות> םא רמות יל לבכ תזא םלתרו רהרהו דאח בלע ןיי יהר ראומ :כך ההרטוריק לש יאיריגארי , דבמיוח יבשנ םהסעיפי ,האחרונים המזכיר יל תקצ הבמונחי ,ובמושגיה תא וז .המרקסיסטית םפע והי םמדברי ךכ לע קהמאב רלשחרו .מעמדי יהדיכו , להניצו רוהניכו לש להפוע רהשכי ה<שכונ םג אהו לבע ך"ער ,שימוש" ך"ער "חליפין (ו"סחורה" והי הברטוריק וז הכ ,זומורים רשברו ההי קשר המהפכ תמיידי תוטוטאלי לתגא ואות וממצב .הנורא ןואכ תמהפכו תפרולטאריו והתרחש ,בעולם לאב םהיו יכמדומנ רכב רברו השהישוע אל ההגיע ןמה ,דווקא אאל ריות םמתהליכי סוו יאיריגארי ת<מעטיפ ("רסלינג" המופנ ךלתו .החריץ" * ם"א תמתענג ההאש אדווק לע רחוס תשלמו ,הצורה רהמאפש רלאיב המינ תלגע בשו בושו ובעצמ , יהר תנמנע הממנ תהתענגו וז לע ייד הציוויליזצי . ההמעדיפ .פאלו-מורפיזם ךהער ןהנית הלצור תהמוגדר קדוח ההציד תא ההצור תהממלא דתפקי תבאוטוארוטיו .הנשית דה-אח לש דהיחי אממל תא ,המקום ךתו ההפרד לש ,השפתיים תהשומרו תא ההאש עבמג םע העצמ ..." * ה"לאש ןאי , ,אפוא ראיב ןמי , שי הל תלפחו ,שניים ךא םה םאינ םניתני ילזיהו .כאחדים ,למעשה שי הל ההרב יותר . המיניות םלעול תלפחו ,כפולה ףא ריות מכך , אהי .מרובה" * ה"לאש שי יאיבר ןמי טכמע לבכ .מקום אהי תמתענג טכמע לבכ םמקו ... ההגיאוגרפי לש ההנאת תמגוונ ההרב ריות , המרוב ריות ,בהבדליה תמורכב תומעודנ ריות הממ םשמדמייני ךבדר לכל ..." * ך"לפיכ לכ ןשה תמשתוקקו ואלי אהו קבדיו ,כלום הוב תבע הכול . דתמי ריות , דתמי רדב ראח דמלב דהאח - ראיב ןהמי , ללמש - םשאת םמעניקי .להן" * ה"האש ןבאופ ימסורת אהי ךער ששימו רעבו רהגב , ךער ןחליפי ןבי יגבר , רכלומ "סחורה. םהנשי תמסומנו ןבאופ יפאל לע ייד ןאבותיה , ןבעליה , סרסוריהן . ןסימו הז tם: ו:ו. - ~ו פסיכולוגית. מטבע הדברים לא נוכל לעסוק כאן בכל המכלול הזה ונסתפק, אפוא, רק בדוגמה <ספרותית> אחת ממנו , המציגה תמונת-ראי הפוכה של יחסי גברים נשים לזו שמציגה לרם איריגאריי למעלה. בפרק הנקרא "המטוטלת הפאטריארכלית ו'האמא היהודיה' המאזנת" עוסק רוטנברג בספרו של פיליפ רות "קובלנתו של פורטנוי" ואומר שם כי , מאחר שהיהדות השתדלה להפיץ את רעיון "יצר-יצירה" הרחב יותר , שאינו מדכא את המיניות, אלא שואף לחבוק את הממד הפיסי והרוחני לתוכני פרדיגמה כוללת אחת ויחידה, ניתן להבין את תפקיד 'האמא היהודיה' ברומן של פורטנוי לא כמי שמבקשת להחליף את המין במלים <כפי שסבור וריד ביאל מחבר הספר "ארוס והיהודים") ומטרתה איננה להרוג את המיניות של בנה באמצעות שליטה, אלא 'האמא היהודיה' החזקה והגדולה עשויה לסמל לנו מרדכי רוסנברג כיצד הזנת אהבה, הכוללת אוכל ומלים, יכולה להוות גורם משלים למיניות פיסית, וזאת כאשר האבא הפסיבי מצמצם צעמו מרצון ומסמל בכך כיצד "היפוך התפקידים המיני מפנה מקום למודל שיוויוני יותר של יחסים ארוטיים" <עמ' 169(. באותו מקום בספרו מעלה רוטנברג קובלנה פרטית משלו ותוהה מדוע תופעה כזו <של אם יהודיה דומיננטית ואבא יהודי פסיבי> "זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת מצד הפמיניסטיות כאשר הן מעלות את הקובלנות שלהן נגד הקשר הפאטריארכלי השובינסטי האוניברסלי? האם לא מגיע להיפוך תפקידים מיני זה מינימום של כבוד בתור מה שעשוי לס מ ל א פ שר ו ת אב טי פאטריארכלית ?" חיזוקים למיניות הרוחנית והשיוויונית של היהדות מוצא רוטבנו ג גם בסיפור הבריאה של אדם וחוה. כידוע הסיפור מסופר פעמיים, פעם כי הם נבראו כיחידה שלמה אחת "זכר ונקבה ברא אותם" בצלם אלוהים, מה שבקבלה נקרא "דו-פרצופים", שני חצאי גופים המכונים גם אנדרוגינוס: ופעם כי אדם נברא תחילה ומצלעו נבראה אחר-כך האשה <בראשית א' בז: בראשית ב' נא-כב>. סתירה זו בסיפור הבריאה הניבה פירושים ומדרשים רבים שניסו לגשר עליה. רוטנברג מקבל את הפירוש של פילון האלכסנדרוני שאת גירסתו המודרנית הציע פרופי דניאל בויארין <מחוקרי המיגור הידועים> במאמרו "הבריאה הכפולה" לפיו אדם הראשון בפרק f א' הוא ישות רוחנית לחלוטין , אשר קיומה הבלתי גשמי הוא זכרי ונקבי כאחת: ואילו בפרק ב' הוא אדם גשמי ויצרי שמצלעו נבנית האשה, אולם שתי הגירסאות מתקיימות יחד ובכפיפה אחת. בפרשנות זו רואה רוטנברג את הרעיון הדו-ממדי של "המי ביות הרוחבית" ושל "המי ביות השיוויונית" הנגזרים מתפיסה אנדרוגינית של הבריאה והרביה. לסיכום, יש לרוטנברג מרשם לתיקון המצב המיגדרי הקשה: * "אם מצב הפאלוקרטיה ההאצלתי מעצים את מצב האימפוטנציה הזכרית, יש לצמצם ראשית כל את הלחצים התובעים מיניות פיסית זיקפתית, באמצעות הרחבת רעיון המיניות הרוחנית". * "אם התוצאה הבלתי נמנעת של התסכול המיני , הגלום בפאטריארכליות הזכרית, מתבטאת בהעצמת אופני הפיצוי הגבריים המשתקפים באלימות מילולית וגופנית, יש להפיץ את אידיאל האמא היהודיה."" * "אם מגמות מתרחבות של הטרדה מינית מצד גברים מצמצמות את האפשרויות למפגשים בין המינים, יש להפחית את האלימות האגרסרטיבית ההדדית, ולהרחיב את הז'אנר הרומנטי של פלירטים רכים ]."[ התרופה לפאלוקרטיה זכרית בכל מקרה לא תימצא בדרכי ביטוי שכנגד למימוש אגרסרטיבי של נשיות נטולת רגשות" <עמ' (. 181 אני חושש שגם דברים אלה לא פיזרו את ערפל הקרב בין המינים, ואיני בטוח אם הם מגשרים על פני הגדר של המיגור. נישואי שבתאי ואל-שאפי אחרון שבתאי בשיר יפה וגם משעשע "לוטם עבד אל-שאפי" <מוסף פסח, 'הארץ' 31.3.99( מציע להשיא את בתו , לוטם, לנכדו של המנהיג הפלסטיני מעזה חייזר עבד אל- שאפי. הנימוקים השיריים לכאורה הומאניים ומשובבי לב: "הלב מת בלי מרחב לאהבה, בלי אופק מוסרי;[."] לבי יוצא לאהוב את אלה שמעבר לגדר;[ .•• ];בלעדיהם אני מרגיש שאני חצי אדם"." אופק האהבה הוא האופק המוסרי , ולא רק שהאהבה אינה יודעת גבולות, אלא כל עיקרה הוא בחציית גבולות מלאכותיים בין בני האדם כפי שנאמר בהמשך: "רומיאו היה בן מונטגיו , ויוליה בת קפולט/ ואני תלמידו של שקספיר , לא של בן-גוריון; לכן אשמח אם בתי תינשא לנכדו של חידד עבד אל-שאפי."" שבתאי יודע שכל זה אינו אלא משל וגם אומר זאת בשיר , אבל דווקא זה מה שעושה את העניין לעקרוני: "אין זה רעיון סרק שמתוך חרות פיוטית /אני מפקיד את גורלנו בערוותה של בתי." שבתאי משליך יהבו על פתרון ביולוגי , על "ערוותה של בתו", כלומר על נישואים מעורבים ועל ריבוי טבעי שיעשו את שלהם ויביאו באחרית הימים למעין אחדות של המין האנושי דע"." שחתונה קדושה מאחה את שסעי היקום": "."החתן הערבי מעזה יושיט לבתי; שמלה שעליה ארוגה הארץ שנגאלה ממארת האפרטהייד; ארצנו השלמה ששייכת בשווה לכל ילידיה; ואז הוא יסיר מעל פניה את הצעיף, ויאמר לה:/ 'כעת היית לאשתי , לוטם עבד אל שאפי'", המסקנות המשתמעות משיר זה מחזירות אותנו עד לסיפור הקדום של מגדל בבל: שבתאי הוא ממצדדי "שפה אחת ודברים אחדים", מחסידי אנושות אוניברסלית בלתי פרטיקולרית, זו שקדמה לדור הפלגה, לפני שאלוהים בלל את שפתם של כבי הארס עד שלא הבינו עוד איש את שפת רעהו . אולם בדיעבד התברר , היה זה הפתרון האבולציוני הנכון , בעקבותיו נוצרו שבעים אומה ולשון , ריבוי תרבותי ואנושי מרהיב. לכן , עוד לפני כל שאלה אחרת, נשאלת השאלה העקרונית אם אנושות כזאת של "שפה אחת" <אנגלו- 30 •••••גליון 231 1-... ~1 כשלושים מלים וביניהן "מערב", "תערובת'', "ער כרת 11 הרחוקות זו מזו במוצאן ובמשמעותן. לעתים אמנם משכיל ספיר להבדיל בין ערכים שווי צורה ושוני משמעות, אך טועה בדרך אחרת. כך במלה 11אב 11: אב 1- הוא "הזכר בהורים": אב 2 הוא "שם חודש''• מה חבל רק - אומר פלורנסין - שאת "תשעה באב" ו"חמישה- עשר באב" רשמו כערכי משנה של ''הזכר בהורים". מילון ספיר' ממשיך פלורנסין' מתהדר בתואר 'אנציקלופדי' וזאת בזכות הלעז הרב שבו התופס נתח נכבד מ 220- אלף ערכיו. נוכל למצוא בו מקומות אקזוטיים כמו ''גואה" שבהודו ו"הר הגעש רואפו" שבניו- זילנד' כנגד זה נשמטה מתחת רגליו כברת ארץ רחבת ידיים ששמה "שומרון". פלורנסין מציין כי רבים עוד יותר הם המונחים הלועזיים מתחומי ,אfiופרה הבוטניקה והזואולוגיה, אשר אף המפורטים שבמילונים מוותרים עליהם כדי להניח מקום למילונים מקצועיים להתגדר בו • לדבריו' אין נזק בהבאת מונחים כמו ''היפוכריס'', "הרינגיה'', ''סומומניה'', "סימפנופלססיקה'', ''יולידס'', "כריסופילום" אבל הרווח מכך מוטל בספק, שכן מי שירצה לדעת עליהם באמת ילך למילון מקצועי ולא יסתפק במה שנאמר עליהם במילון ספיר • נוכח הלעז הרב, מציין פלורנסין' מפתיעה התעלמותו של מילון ספיר ממשמעות שכיחה של המילה האופנתית "אולטימטיבי" כ"מייצג את דרגת התחכום הגבוהה ביותר הניתנת להשגה''. בעיקר כשבהקדמה הוא מעיד על עצמו שהוא לא רק "מילון חדש, מהפכני' סמכותי ועדכני" אלא גם ''אולטימטיבי" <משמעות החסרה בו' כאמור>. אבל השיא מבחינה קומית היא הדוגמה הבאה שמביא המאמר: ''אבור" אינו ''בעל כנף'', כלומר עוף, אלא בעל כנפיים, כפי שאפשר ללמוד מן המובאה של ספיר עצמו - "נולדנו אבודים וכנופים''• אגב ספיר מציין שהפסוק הזה מקורו ב"ספרות ימי-הביניים", אולם מילון אבן-שושן מביא אותו ממש כצורתו כפי שקרא אותו בשירו של המשורר ש. שלום שנולד ב 1904-. ואומר על כך פלורנסין: "אני מסרב להעלות על הדעת שספיר בסל מאבן-שושן ולא בדק בצעמו במקור' ושספיר סבור כי ש. שלום חי בימי הביניים.,, 11 את מאמרו על מילון ספיר בהוצאת הד ארצי <שהפרסומת הכריזה עם צאתו כי זה 'המילון שיהפוך את אבן-שושן למעצור דלת') לא נרתע פלורנטין לסכם בשלוש עצות לקורא: ''דחה בשתי ידיך את מילון ספיר , אל תיפרד ממילוניך הישנים שלמדת מהם לא מעס, שא עיניך בתקווה אל מילון העתיד' ספיר הזכיר לך כמה הוא נחוץ". אין ספק, המלצה כזאת למילון שמחירו 1200 שקלים, כמצוין במאמר' איננה מצחיקה כלל. • להגדיר עצמה כמדינת כלל אזרחיה ולא כמדינת העם היהודי: כך גם כשהעלה את רעיון האוטונומיה לערביי ישראל. סיסמאות אלה עומדות בניגוד לדרך המדינית הפלסטינית הגורסת הקמת שתי מדינות לשני העמים. שכן אם ישראל תחדל להיות מדינת העם היהודי' ייחלש מאד הבסיס לתביעת ערפאת להקמת מדינה ערבית פלסטינית לצד ישראל", מעניין מאוד. מסתבר שדווקא בצד הפלסטיני יודעים להעריך את משקלם של נימוקים אינטלקטואליים עוד לפני שעוברים לדבר על אלה הפוליטיים. ובאמת, אי אפשר לאחוז כאן את המקל בשני קצותיו: או שמדברים על מדינה אחת לשני עמים, ואז היא באמת 'מדינת כלל אזרחיה' <כאשר כל קהילה מקיימת את חייה התרבותיים בצד שכנתה במסגרת של מוסדות שלטון משותפים>: או שמדברים על שתי מדינות לשני עמים. אבל אי אפשר לדבר גם על 'מדינת כלל אזרחיה' <היא מדי בת ישראל> מצד אחד' ו גם על 'מדינה פלסטינית' לצדה, מצד שני. חוסר הסימטריה בהסדר כזה - האומר בעצם: "שלך שלי' ושלי שלי" - הוא כה בולס עד שדווקא הרשות הפלסטינית חוששת ממנו. אני מודה שכאשר אני שומע את בשארה מדבר על 'מדינת כלל אזרחיה' אינני יודע מהו הפתרון הכולל אליו הוא מתכוון' מדינה אחת לשני עמים, או שתי מדינות נפרדות ? ההבדל בין השניים, כאמור' הוא מכריע, מה שאינו מפריע לישראלים מסוימים לאחוז בו בשתי ידיהם, גם מבלי לברר עד תום את פשרו' ובלבד שייפטרו כבר מהגדרת ישראל כמדינה יהודית. לצחוק <ולבכות> מעולם לא צחקתי כל כך למקרא מאמר של ביקורת ספרות, כפי שצחקתי בעת קריאת מאמרו של משה פלורנסין' ראש החד ג ללשון עברית באוניברסיטת תל-אביב על "מילון ספיר" החדש בשבעה כרכים ("כתיבת מילון תורה היא, ולימוד היא צריכה") שפורסם במוסף 'ספרים' של 'הארץ' )14.4.99(. כיוון שמדובר במאמר משעשע באמת, נדלג על הביקורת העקרונית החמורה <שיטת ההווה הקורעת את בנייני הפעלים זה מזה> ועל רשימת הליקויים הארוכה <לא מנקד מובאות, לא מציין מקורות, כל הספרות העברית מההשכלה ועד ימינו חסרה, לא מבחין בין 'מליצי', 'עממי' ו'דיבורי' ועוד ועוד> שיש לו על המילון החדש, ונעבור ישר לכמה דוגמאות : חבל שעורכיו - כותב פלורנסין - של מילון ספיר התעלמו מקיומם של שורשים הומונימיים, כלומר שורשים שווים בצורתם, אך שונים במוצאם ובמשמעותם. וכך' למשל' סיפרו לקורא כי "ערב" הוא שורשן של אמריקנית> ו"דברים אחדים" <קוקה קולה והמבורגר בימינו> היא בכלל רצויה? והאם אין הסיפא של שירו סותרת את הרישא שלו' שהרי להתקדם, הוא אומר לנו בתחילתו' אפשר רק על ידי הליכה אל האחר "שמעבר לגדר" <אולם אחר זה, או העצמי' לא יתקיים לאחר התמזגות עמו.> ובאופן ממוקד יותר' שבתאי' לדבריו' הוא מתלמידי שקספיר' לא מתלמידי בן-גוריון' כלומר לא רק שאיננו ציוני' אלא גם איננו חפץ בהגדרה עצמית לעם היהודי' ואפילו לא בקיום נפרד שלו . מבחינתו התבוללות, כולל התבוללות תרבותית ולשונית <ואולי גם ויתור על השפה העברית בה הוא כותב את שירו זה ומתר גם אליה את הקלסיקה היוונית> היא פתרון מועדף. מבחינה מעשית, זו בוודאי תהיה התוצאה אם המיעוט היהודי במזרח התיכון יאמץ' כעיקרון ולא כמקרה פרטי' את הפתרון של נישואי תערובת עם הרוב הערבי <בין שהוא פלסטיני' ירדני' מצרי וסורי> המוצע בשירו . מאחורי השיר הקצת נאיבי הזה מסתתרות, אפוא, לא מעט שאלות כבדות משקל שהוא מדלג מעליהן בקלילות מחשבתית אופיינית. אחת מהן היא השאלה האם נכדו של חידד עבד אל שאפי גם הוא מתלמידי שקספיר? האם הוא ויתר על השקפתו הלאומית ? <אפילו ליברל נאור כעזמי בשארה הכריז לא מכבר כי הוא "לאומן ערבי ואינו בוש בכך'') והאם הוא מוכן לשאת את לוטם שבתאי לאשה שלא על מנת לבעול ולבלוע אותה ואת תרבותה? ולא הייתי מתעלם מהסמליות הזו של בעילה ובעלות, שכן שבתאי אינו מציע כאן את בנו לנכדתו של אל-שאפי, אלא להיפר בלבד. מועמדות בשארה - הסיפור האמיתי ונזעניין לעניין באותו עניין . רק במקום אחד קראתי פרשנות אינטליגנטית באמת מדוע מתנגד יאסר ערפאת להצגת מועמדותו של ח"כ עזמי בשארה לראשות ממשלת ישראל . רוב הפרשנים הפוליטיים, שהם אך רודפי סנסציות וכותרות, שבו וטענו כי ערפאת חפץ בנצחונו של ברק וכי הוא חושש שמא הצגת מועמדותו של בשארה תגרע מסיכוייו לזכות כביצחון . בהמשך לטענה זו לא שכחו' כמובן' להוסיף בטון צדקני ומתחסד "כלום אין בכך התערבות של היו"ר במערכת הבחירות בישראל?!" ובכן 'לא דובים ולא זבובים' כמו שאומרים. לעומתם, במאמר שכותרתו ''למה מרגיז עזמי בשארה את ערפאת" כותב דני רובינשטיין ('הארץ' 5.4.99<: "חב עזמי בשארה עורר רוגז רב אצל יאסר ערפאת ואנשיו עוד קודם שהגיש את מועמדותו לראשות ממשלת ישראל. בהנהגה הפלסטינית כעסו בכל פעם שבשארה דיבר על כך שישראל צריכה 31 מאי 99' ~1 ו~ W s ~ :ט נקבזס : "שיבה" לברלין קתי גוין מאנגלית: דניאלה גלצד זיבת בית העולה בלהבות וחטיפת חפץ יקר או ושגשוג. ילדים שהלכו לבית הספר North Broadway, :ום בית הספר העממי שלי , היו בניהם של עובדי צווארון כחול הבמקר ....,.. מקרי הן מהחוויות החושפות והבלתי תשגרתיו ~ ביותר בחיי אדם. מה אתה היית לוקח? האם הטוב. אבותיהם היו לרוב סוהרים. אני זוכרת שאב לילדה הקטנ ;5 החלטה ערכית שאתה עשוי לקבל בבטחה נהרג בתאונה. הוא היה נהג משאית. ואני זוכרת ילד שהלך תלבי מתקרבת ולו במקצת להתנהגותך האמיתית בזמן הספר בשלג, ללא גרביים ובסנדלים קרועים. עדיין לא החית משבר? כיצד ישפיעו מגבלות הזמן ותנאי הבריחה על החלטותיך? אינטגרציה בבתי-הספר. לשחורים היה בית ספר משלהם, בעלו האם תגיע אחר-כך להבנה כי היכולת לקבל החלטות היא פריווילגיה עוד יותר • הייתי הילדה היהודית היחידה בבית הספר • ההקהיל לזמנים מיוחדים? ב 1938- סבא שלי, אמיל פרידריך הלו, מכובד היהודית גידלה ילדים שהלכו לבתי ספר באזור החדש יותר' העשיר יותר' בחלק הדרומי של העיר • בשנות התבגרותי לא הותרה שפרש באופן חלקי מהבורסה של ברלין' לא לקח עמו זהב, כסף וא מניות, שהנאצים ממילא לא היו מאשרים להוציא מהמדינה. במקום ליהודים הכניסה לקנטרי קלאב של לוונוורת.י ידידה נבוכה לש אמי נאלצה לבטל את הזמנתה לאמי להצטרף כחברה בחברה זאת הוא בחר לקחת אלבומים של תמונות משפחה כשברח הבמנוס מהשריפה המתקרבת. ההיסטורית המקומית, כשנודע לה שליהודים לא הותר להימנות םע חבריה. הייתי אז די צעירה <אך גדולה מספיק בשביל ,לקרוא> נולדתי בקנזס סיטי ב 1944-. בשנות ילדותי המוקדמות בלוונוורת', כשראיתי שלט על דלת זכוכית של בית מרקחת גדול בקנזס סיטי: קנזס, נהגתי לשבת עם אבי' זיגפריד ארנסט הלו' בשבתות אחר- "כניסה לכלבים וליהודים רק עם רצועה'.' הייתי קטנה כל כך' הצהריים ולהביט בתמונות שבאלבומים. היינו מדפדפים בזהירות חשבתי שמדובר בבדיחה ונאלצו להסביר לי שלא כן הדבר. ואבא היה מספר סיפורים. הצלחתי להבחין בין כריכות האלבומים השונות: הכרך העבה מעור אדום הכיל בעיקר תמונות מתקופת אנטישמיות חיתה חלק משיגות המערב התיכון של אמריקה בשנות הילדות המוקדמת של אבא: האלבום בכריכה השחורה הקשה כלל החמישים. הדבר עורר כעס במשפחתי אבל הוא גם הובן' אולי בעיקר תמונות של סירות מירוץ: תצלומים ממסיבות-גן ופיקניקים בהקשר לחוויה הגרמנית שלהם הוא נראה די טריוויאלי. אני זוכרת על חוף הים, סקי ורכיבה על סוסים - היה סביר שיהיו באלבומים את אבא מסביר כי מאחר שכל חברה צריכה שעיר לעזאזל' היה ליהודים האמריקאים מזל שהיו כאן גם שחורים. המצב הכלכלי של האחרים. משפחתי היה טוב בהרבה מזה של חבןי לכיתה, אך אף פעם לא הרגשנו שאנחנו "במצב טוב במיוחד" וחיינו בחסכנות. בעוד עולם התמונות באלבומי המשפחה תיאר את ברלין בין השנים 1906 שהשטיחים בביתנו הקטן הספףן עץ, היו מזרחיים אותנטיים, אמא לערך' כשאבא נולד' ועד אמצע שנות השלושים כשאמו נפטרה בברלין והוא ברח לארצות הברית. הרבה מהתמונות ומהסיפורים קנתה רק שמלות שהיו במבצע בלוונוורת' ב- PennyJ.C., או אולי באחת מחנויות הבגדים הקטנות שבבעלות יהודית <למרות שליוו אותן היו עליזים, כגון סיפורים על סבי אמיל' אשתו פרידה ובנם וזיגפר יד' בשנת 1911 לערך' בספינת נוסעים באוקיינוס, החשש מדברי הרכילות שעלולים לעלות כתוצאה מכך> וכן בדרכם לבקר אצל משפחתה של פרידה בקנזס סיטי . בין לבין היו גם במכירות כלליות בקנזס סיטי • סבתא חיתה מייצרת סבון במרתף. באמצע החורף חיתה אמא קונה חבית עץ קטנה של הרינג ומכינה סיוטים. ישנה תמונה של בחורה צעירה יפהפיה המנענעת את רגלה על החוף באופן פרובוקטיבי: שערה הבלונדיני החלק גזור באופן מגוון מנות ;ךרינג, שכל אחת מהן נחשבה מעדן מיוחד • כתוצאה צעקני ובגד הים שלה חושף יותר מהרגיל. למרות שלא חיתה יהודיה מכך עלה מיד~ה של אמא ריח רע של דג במשך ימים רבים. היום, כאדם מבוגר' אין לי מושג מה היה מצבנו הכלכלי ומה הכתיב היא נרצחה על ידי הנאצים מספר שנים לאחר שאבא צילם אותה. היא באמת את התנהגותנו . בעוד ההכנסה המשותפת הכוללת חיתה עבדה כעיתונאית ושאלה יותר מדי שאלות ישירות. החיים המתוארים כנראה די דומה לזו של משפחות יהודיות אחרות בלוונוורת', הרי באלבומים הסתיימו באלימות, אך עולם העבר של אבא נותר מושך. אורח החיים שלנו שנבע כנראה מחוסר אמצעים היה ניגוד מוחלט תוירת של "לפיס רוטשילד" נראות בבירור על בקבוקי היין שהוגש לזה של משפחת הלו בברלין ולעמיתיה הנשקפים אלינו מתמונות בפיקניק על הסיפון. אנשים נראים מושכים, לבושים היטב ונהנים האלבומים. מהחיים. הם לא חיו באזור מלוכלך כמו זה שלנו בלוונוורת', קנזס, עיר קטנה בלוונוורת' לא חיתה חנות ספרים. הספדיה הציבורית על שם במרחק של 45 ק"מ מצפון לקנזס סיטי' משכנו של בית סוהר Andrew Carneige אפשרה לקוראיה לקחת עד שישה ספרים כל ממשלתי ובסיס צבאי. לעומת זאת, בתחילת שנות החמישים, ניתן פעם וילדים מתחת לגיל שתים-עשרה לא הורשו לשאול ספרים מאזור המבוגרים בספריה. אמא ואני היינו מתכננות תוכניות היה לראות באזורים אחרים בעיר בתים גדולים שהעידו על רווחה 32 •••••גליון 231 אביה בחיים חיתה סבתא ביישנית יותר , מופנמת ופחות חברותית מבעלה. האבל הממושך על מותו העיב על האדירה בבית וגרם להרגשה של ניתוק מן החברה. מצבו האישי המבודד של אבא עוד הוסיף להרגשה זו . במבט לאחור , נראה כאילו אמא לימדה אותי , על ידי דוגמה אישית, לחשוב על העבר כעל תקופה אידיאלית, בעוד אבא העניק תוכן לאותו עבר • לדיג וללינט היו שתי תכונות מהותיות משותפות: שניהם היו ילדים מסורים להורים שהתאלמנו , וכן היו הורים אוהבים ורגשניים לילדתם. עצב חרישי וניכור ממציאות ההווה ציינו את בית ילדותי. בשנות ה 50- הגיעה הטלוויזיה ללוונוורת'. קומדיות משפחתיות שהוצגו בה חיזקו את המודעות שלי לעובדה שלמשפחתי היה מעט מאוד במשותף עם משפחות אמריקאיות "נורמליות", לעיתים רחוקות בלבד יצאו הורי לערבי חברה או בידור. אבי סירב לאכול במסעדות <בלוונוורת'), בטענה שזהו בזבוז כסף משווע על אוכל גרוע. בהשוואה לחיי בתי הקפה והמסעדות בברלין של ראשית המאה, היה בזה משהו • מהרבה בחינות היה לו קשה מאוד להסתגל למציאות החדשה. כשאני מביטה היום בתמונות משפחתיות, "תופסת אותי" תמונה אחת של אבי , שצולמה זמן קצר לאחר נישואי הורי בשנת 1939• הוא לבוש בחליפה כחולה, ובעודו נראה נח, ידיו נתונות עמוק בכיסי מעילו, הוא עומד זקוף לגמרי, נעליו מצוחצחות ושערו מסורק בקפידה. אני חושבת שאף פעם לא ראיתי את אבי או סבי מרושלים. דיג היה מראה לבתו תמונות באלבום ומספר לה סיפורים. ב 1952- הוא סבל מהתקף לב קשה. כחלק מתהליך השיקום שלו, הוא ואני היינו הולכים מרחקים קצובים באזור מרכז העיר לוונוורת' בשבת בבוקר. לפני כן הוא היה עוזר לאחד הסוחרים מהרחוב הראשי לקיים מניין לתפילת שבת בשעה מוקדמת <לפני שיפנו לפתיחת חנויותיהם>. כשהייתי קטנה חיתה עדיין חנות פעילה של מסגר ובמרחק בטוח מדלתו יכולת לצפות בו בעת שפירזל פרסות סוסים. בהמשך הרחוב חיתה חנות עור וכן חנות לממכר זרעים, שהוצגו בשקי ענק. סוכריות בטעם הימים ההם ניתך היה לקנות מתוך צנצנות זכוכית. ובחנות האופניים, ניתן היה לצפות באופניים מבריקים כחולים או אדומים. החנויות הללו לא נחשבו יוצאות דופן. זה פשוט מה שהיה. טיול עם אבי במרכז המסחרי של לוונוורת' כלל ביקור בחנויות ושיחות עם בעליהן. אני זוכרת את אבי עומד על המדרכה ליד חנות לבגדי גברים או בוטיק מסובכות: "את יכולה להוציא שמונה, ואני אקח ארבעה, ואשאל את ספריך בכרטיס המבוגר שלי", בספריה לא פגשתי ילדים מבית הספר , גם לא בהוריהם. אמא ואני היינו שונות מהאחרים. אבא, כמו גם אביהם של חברי לכיתה, הועסק בממשלה. הדוקטורט שלו בכלכלה מאוניברסיטת Friedrich Wilhelm ושנות הניסיון שלו כראש מחלקת מטבע-זר בבנק יוקרתי בברלין התמזגו עם שאיפה פטריוטית של אמריקאי חדש לשרת את ממשלתו והובילו אותו לעבוד כסוכן מיוחד במשרדי מס-ההכנסה. הוא ניסה להתגייס לאחת היחידות הקרביות בצבא האמריקאי בזמן מלחמת העולם השביח, אך מצב בריאותו לא אפשר זאת. כשהגיע לראשונה לארצות-הברית בסביבות 1936, הוא ניסה להתקבל לעבודה בבנק להשקעות בקנזס סיטי . בזמן המשבר הכלכלי הגדול באמריקה הוא הר ריח משכורת של 15 דולרים לשבוע. ומתוכה חסך כסף כדי להציל את אביו ולהביאו לארה"ב. הוא ממש הרעיב את עצמו על מנת לחסוך כסף ובכך עירער את בריאותו . אביו ישב באותה עת בדירה מפוארת בברלין והנאצים לא אפשרו לו אפילו לקנות כרטיס נסיעה לאמריקה. אבי "דיג" הלו היה נוסע יום יום כשעה באוטובוס מעירנו למקום עבודתו בקנזס סיטי. הוא גר בבית זה ברחוב מגורים קטן ועלוב עם אשתו לינט גולדמון הלו , חמותו קייט טופלו גולו מרן ואיתי , בתו • משפחת אמי , כמו רובן של חמש עשרה המשפחות היהודיות בעירנו , הגיעה לשם עוד במאה התשע-עשרה כמשפחה של רוכלים שהפכו אחר-כך לסוחרים ברחוב המרכזי. לוונוורת' נראתה אז כמקום שיש לו עתיד , עיר קטנה ההולכת וצומחת, במקביל לקנזס סיטי ולסנט ג'וזף, מעברו השני של נהר המיסורי. בסופו של דבר, צמחה קנזס סיטי יותר מכל שאר הערים הקטנות שעל גדות נהר המיסורי , והותירה את יהודי לוונוורת' עזובים במקום מוזנח. לקייט טופלו היו חמישה אחים, שניים מהם נישאו ועדיין התגוררו באזור , משפחה אחת בלוונורת' וחשביה בסנט ג'וזף. אמם הקשישה והאהובה, סבתא דכא שלי מרי טופלו , התגוררה בכל פעם אצל בן אחר עד שנפטרה, בהיותי כבת שש. משפחת טופלו היא במקור ממערב הונגריה, מאזור דובר גרמנית , וחגיעה לארצות הברית דרך וינה. הגרמבית - יהודית שלהם חיתה שזורה במלים עבריות, אבל הם חשבו שדיברו גרמנית. אבא וסבא שלי הברלינאים סבלו קשות מן ה"גרמנית" הזאת של קרוביהם האמריקאים. אבל אולי השפה ה"משותפת" עזרה להם להתאקלם במשפחתה של אמי . בעוד שבבית הספר נראיתי בוודאי זרה ושונה מאוד , הרי בבית, במיוחד בזמן ארוחות חגיגיות, הייתי בת יחידה, אהובה ומפונקת, במשפחה מורחבת של אנשים בגיל העמידה ובכללם דודי . ם ודודות מבוגרים יותר. הייתי תקועה בקורי החיים של האנשים המבוגרים הללו . האח של סבתי מצד אמי ואשתו גרו כמאה מטר מביתנו . כשהייתי די קטנה, והיינו הולכים לביתם של פדל ולו , אבא לימד אותי איך ללכת "כמו שצריך". אם סוליות נעלי התחככו במדרכה, נאלצתי לחזור על צעדי כשאני משמיעה אך ורק את הצלילים החדים של מגע הנעליים במדרכה. עד היום, כשאני רוצה להכריח את עצמי ללכת מהר יותר , אני מקשיבה בראשי לקצב בו אבי היה מצעיד את בתו הקטנה קדימה: שמאל; ימין -links / rechts. כשהייתי בכיתה ,'ה נהגתי ללכת אחרי הלימודים לביתה של דודה פדל לעשות לה מסג' בגב, בזמן שהיא שכבה, מבלי שאף אחד ידע שהיא חולת סרטן אנושה. כשהדודה פדל נפטרה, אבי נטל על עצמו מרב האחריות באירגון הסידורים ללוויה ול'שבעה'. הופתעתי ונהניתי לראות את אבי ממלא תפקיד לא שגרתי עבורו במשפחה. במשפחת גולדמון היה מיתוס של הדר שלא היה קשור לברלין אלא לאביה של אמי , סוחר בלוונוורת', שנפטר מהתקף לב בהיותו בן חמישים. בערך באותה שנה נפטרה גם פרידה הלז , אם אבי , בברלין . אמא נטתה לדבר עכשיו על העבר כעל תקופה אידיאלית. כאשר היה 33 ·--- מאי 99' קנזס בשנות החמישים? מתוך עיון במכתבים שנכתבו בחורף של 1956, נראה כי הוא עבד קשה על התביעות שלו: לפעמים יש הפרשים של יום או יומיים בלבד בין התאריכים של המכתבים. במכתבו ליועץ הפיצויים של הקהילה היהודית בניו-יורק, הוא מבקש להסדיר את התביעה שלו אחת ולתמי.ד הוא אומר באופן די ברור "אני זקוק נואשות לכסף". כל אדם שמגיש תביעה כספית מבין שהבלטת מחסורו היא אמצעי לקידום תביעתו. אבל לאיזו מטרה היה זקוק אדם גאה זה לכסף עד כדי הצגת עצמו בבחינת נזקק? האם הכסף היה אמצעי בריחה מלוונוורת'? אולי הוא היה מאפשר מימוש חלום שיט בחוף המערבי של מכסיקו , בעולם שצויר אז בחוברות הדרכה לתיירים שקיבל? בריאותו הלקויה אילצה אותו לצאת לפנסיה מוקדמת משירות מס ההכנסה וכדי להמשיך להתקיים, עבד כיועץ עצמאי לענייני מסים <והחל לייצג לקוחות מקנזס סיטי>. האם הוא ראה את הכנסתו כתלויה בחסדם של אחרים? הצפיה בתמונות שבאלבומים המשפחתיים איתי , בתו , חיתה חלון בריחה לעבר עולם אחר . האם כסף מהעולם ההוא יכול לממן חלום אחר? או שמא חיתה זו דרך נוספת לתביעת פיצוי כלשהו או לנקום נקמת מה? מאוחר יותר הוכח כי סבי אמיל הלו , שנותר בברלין מספר שנים לאחר בנו , נאלץ למכור הרבה מרכושו או לוותר עליו כדי לשרוד: הוא עשה זאת <מטעמים בלתי מובנים לנו> מספר חודשים לפני החקיקה הרשמית בנוגע להחרמת רכוש. בכך נחסמה בפנינו האפשרות לתבוע פיצויים. אין בידינו מידע על אודות הפחד שחווה יהודי זקן שחי לבד בברלין שאחרי ליל הבדולח. אבי נפטר ב-ו ביובי 7195, כשנה אחרי ההתכתבות האינטנסיבית בעניין הפיצויים. בקוראי עכשיו התכתבות זו אני מוצאת את עצמי מוצפת בעצבות. מצבו של אבא נראה כה מעורר רחמים. אף ילד לא רוצה לראות הורה עלוב מעין זה: מלא כאב, סובל , אולי אפילו נאבק ללא סיכוי , כן . אך , לא פתטי! בזמן מחלתו האחרונה של אבא, הייתי שותפה לשיחה שנסבה על עירויי דם, בחדרו בבית החולים. אחת האחיות הסבירה משהו על דם המגיע מתורמים תמורת תשלום, ובניסיון של ילדה בת שחים עשרה או שלוש עשרה להפיג את המתיחות, סיפרתי בדיחה חסרת טעם על אנשים המוכרים דם. אבא העיר לי , הוא אמר שהשתתפות בצער היא סימן לבגרות. בכל פעם באומרי תפילת "יזכור", בבית הכנסת, אני מוצאת בסידור את המלים "בעבור שאני נותנת צדקה בעד הזכרת נשמתו", אני מרחיבה את ה"נתינה" הזו להבטחנה לנדיבות הנשמה ולחמלה על הנצרכים. מחויבות כזאת לגמילות חסדים נראית לי מתאימה לרוחו של אבא ואולי אף לרוח קהילתו היהודית בברלין , זו שבה הוא עוצב. אחרי פטירתו של אבא, דמיינתי לעצמי שהוא, ביחד עם אביו ואמו ושאר הקרובים האבודים, חזרו לברלין השמיימית של שנות העשרים, ברלין שידעתי שכבר אינה קיימת עלי אדמות. הייתי יושבת בחדר שלו , באותו החדר בו דפדפנו יחד באלבומים, מאזינה בפטיפון הישן של סבא ל- Egmont Overture או לפתיחת ל- Lohengrin או ל- Tannhauser של ואגבר ומדמיינת לי אותם שוב מקובצים כאחד בעולם שהיה קיים רק בין דפי האלבום. אחת החברות שלי ביקרה לא מכבר בבית הילדות שלה בווינה וסיפרה על חוויות ההתמודדות שלה עם המציאות הגשמית של חלומותיה וזכרונותיה. האסוציאציות שלי מברלין הן שונות. לפעמים אני מרגישה כמו קרבן של ארנון זיכרון , כמו מישהו שזכרונותיו מקוטעים, שמאמציו להיזכר הם כמו הטחת ראש בקיר או בתקרה של זכוכית כבדה. אני תוהה עד כמה הניסיון שלי משקף את מצב האדם בגלות, את התשוקה לשוב הביתה. לנו היהודים יש היסטוריה ארוכה בגלות וגעגועים עזים לשוב הביתה. לא במקרה פרויד , יהודי וינאי , הוא שהגה את המיתוס של השיבה הנצחית, של ~יו לשמלות נשים ומתווכח עם בעלי החנויות היהודים על המעורבות האמריקאית במלחמת קוריאה. פעם אחרת, בעומרנו על אותה 5 מדרכה, שמעתי את אבא מסביר שלנוורוות' אינה ביתו , אלא רק המקום בו הוא "תולה את כובעו", לאוזני הצעירות זה נשמע כאילו ~1 ~ הוא דייר זמני השוכר אצלנו חדר. סבא הלו נפטר בבית האבות היהודי בקנזס סיטי בשנת 1952 ובקבר בחלקה המשפחתית בבית הקברות היהודי בלוונוורת'. אשתו , לעומת זאת, נקברה בברלין. סבתא גולדמון לא יכלה שלא לציין את האירוניה בעובדה שמחותנה הברלינאי המכובד נקבר בלוונוורת.י לפני שמצבו של אמיל הלו חייב את העברתו לבית אבות, היה אבי מבלה איתר בכל ליל שבת בדירתו הדומה לחדר בפנימיה. היה לו חדר אחד עם שירותים ומקרר שהוצב בסוף המסדרון. על הקיר שמעל מיטתו המוצעת בקפידה חיתה תלויה תמונה של סירת מירוץ. זוהי סירת המירוץ איחה זכה אמיל הלז במקום הראשון בתחרות שיט שנערכה באגם ובזה, בברלין . בתחרות זו ייצג אמיל הלז הצעיר , כשייט, את הקיסר בכבודו ובעצמו . חדרי מגוריו הנוכחיים היו בוודאי צנועים יותר מאלה של משרתיו בביתו הברליני • כאשר אמי , אני וסבתי ביקרנו אצלי בימי ראשון אחר הצהריים, זכור לי שהיה פורס עבורי תפוחים צהובים ופלחי גבינה ומשמיע לנו תקליטים של בטהובן בפטיפון הויקטרולה הגדול שבתיבת העץ. הוא היה מעשן סיגרים ושומע אותי אומרת בגרמנית משוננת היטב, Ich liebe dich <אני אוהבת אותך>". זמן קצר לפני מות אבי , אמר לי , שהתחזית האופטימית ביותר שקיבל ביחס לזמן שנותר לו לחיות, לאחר התקף הלב הקשה ממנו סבל חמש שנים קודם לכן , ב עה בין שבע לעשר שבים. כשפורסמו בשנות החמישים הידיעות על כך שהממשלה במערב גרמניה תשלם פיצויים, הגיש אבא מועמדות. לאחר יום עבודה היה חוזר ללוונוורת / ויושב לפרוט את בקשתו מול מכונת הכתיבה הגדולה האפורה מסוג רמינגטון שעמדה בקצה השולחן של חדר האוכל , כשמפת השולחן המקושטת מקופלת יפה אחורנית. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר מצאנו <בעלי ואני> את טפסי הבקשה של זיג הלז מסודרים בסדר שקשה היה לצפות לו ממישהו אחר פרט ל . :קה. מה עבר בראשו בזמן שישב והדפיס שם ערב אחרי ערב? בעצם כל . ההתכתבות חיתה בגרמנית, כולל חילופי המכתבים עם נציג ארגון הקהילה היהודית בניו-יורק, שהשתדל לעזור בתביעות מסוג זה. זה היה בערך עשר שנים אחרי המלחמה וכעשרים שנה מאז עזב אבי את גרמניה. בבקשתו הוא הגדיר ותיאר , זיהה שמות, כתובות ומספרי טלפון של אנשים בברלין , שלדבריו , אם הם עדיין חיים יוכלו להעיד על נכסיו . מי היו כל האנשים האלה? גרמנים לא יהודים שהאמין ששרדו במלחמה? שמורה אצלנו תמונה של בחורה צעירה ששערה השחור קצר וקופצני. אנחנו יודעים שצולמה לא יאוחר מסוף שנות השלושים, וזאת משום שהבחורה מתרווחת בצילום ליד אותלה גלייך , אחת האחיות של אמיל הלז , שברחה לאנגליה לפני המלחמה. הן שטופות שמש ונראה שהן נמצאות בבית הקיט של משפחת גלייך , בסאקרו , אי באגם ובזה שמדרום לברלין. בגב התמונה צוין שמה: אלי הל.ז גם שמה מופיע ברשימה של אבא. אם היא עדיין חיה היום, היא בווודאי בסוף שנות השמונים לחייה לפחות. אך מי היא חיתה? האם חיתה חברה לא יהודיה של המשפחה שנשאה את אותו שם? או אולי לא יהודיה שנישאה לאחד מבני המשפחה? או ...? אני זוכרת את אבא מביע רצון לקבל מהגרמנים כל מה שרק ניתן היה לקבל. אך בשעה שכתב ותיאר "-ב Hochdeutsch" את התכולה של הדירה המשפחתית בשרלוטנבורג, מה היה יותר מציאותי עבורו? חייו בברלין הקוסמופוליטית של שנות העשרים, או חייו בלוונוורת 1 34 ••••• גליון 231 IJ ~1 ברבר , רוזנצוייג, גרשם שלום, עגנון , קפקא; עם מי הייתי מדברת על רעיונות ? האם הייתי קוראת ספרים שהוזמנו באמצעות קטלוגים של חנויות ספרים מרוחקות ממקום מגורי? האם היה נגזר עלי להעלות שאלות ערכיות בפני כמה ילדים יהודים ב- Sunday School כדרך שעשה אבי? החייתי שואלת אותן שאלות ששאל אבי? אך היום, בעקבות הגירה הפנימית, מתוך רצון להתקדם בחברה האמריקאית, אין עוד ילדים יהודים בלו ובוררת.' בית הכנסת כבר אינו קיים. המוסד היהודי היחיד שעדיין קיים שם הוא בית הקברות. למרות שהוא קטן לאין ערוך מבית הקברות היהודי המרכזי בברלין , הריהו מטופח יותר מזה הברליני • הכסף שנתקבל ממכירת בניין בית הכנסת, הידוע היום כבית הדירות Temple Arms, מממן דרך-קבע את כיסוח הדשא ואת פינוי השלג ממדרכות בית הקברות. פרות רועות לאטן בצידה השני של הגדר התוחמת את מקום קבורתה של הקהילה היהודית בלו וכוורת.' עתה, שלושים וחמש שנה אחרי שנקבר אבי ז"ל בלוונוורת', הזדמן לי לבקר בברלין ובבית הקברות היהודי שלה. בעלי הוזמן להשתתף בכנס אקדמי בברלין. כפי שסיפרתי לחברי בארה"ב, אני מעולם לא "חזרתי" לברלין. הייתי אחוזת רגשות מעורבים ותירוצים לגבי ה"שיבה" או אי-השיבה לשם. בעלי התעקש. ובכן , הצטרפתי אליו . השבוע שלנו בברלין פתח בחיפוש אחר קברה של אם אבי. ב- "Neue Synagoge", בניין מהמאה הי"ס שהיה במהלך בניה מחדש, פגשנו עת ונאי צעיר , לשעבר ממזרח גרמב יה, שהיה אחראי על שיחזור המקום. שאלנו אם ידוע לו על ארכיונים קהילתיים. "במה אתם מתעניינים?" שאל. "איך נמצא את קברה של סבתא שחשבנו שמקומו בבית הקברות המרכזי Weissensee, באזור המזרחי של ברלין"? השבנו בשאלה. בהחזיקו סיגריה ביד אחת, הוא השתמש בטלפון סלולרי וחייג למשרד בית הקברות. "האם בידיכם שמה ותאריך פטירתה?" שאל. בקלות סיפקנו מידע זה. חיתה לנו אפילו תמונה של המצבה, שצולמה ככל הנראה על ידי אבי לפני בריחתו. לאחר כמה דקות נמסר לנו שנוכל להגיע מי.ד "היא אצלנו" - נאמר לנו . פניה לתוך רחוב צר הובילה אותנו אל מול קיר לבנים צהובות וגדר של ברזל מעובד ובה שערים גדולים. דרך השער הגענו לחצר בית הקברות המרוצפת לבנים צהובות. כל זה נראה כמו פתח המשיכה היהודית לחזור לאותו מצב בלתי מאובחן של אחידות ואחדות המאופיינים על-ידי הרחם והקבר . אני חושבת על השאיפות של הערבים הפלסטינים לשוב לבתיהם ביפו ובחיפה, בתים שלא ראו מימיהם. יתכן שאין להם אפילו תמונות כאלה שיש לי. אך למרות זאת הם חולמים על ריחות היסמין בפתחי בתיהם הקודמים. אך אנחנו שונים בכך שלי אין שום מניע לתבוע בחזרה את דירת סבא וסבתא שלי בשרלוטנבורג. אם יש משהו שהייתי רוצה לדרוש בחזרה, הוא קשור כולו בזיכרון ובהבנה, לא בקרקעות וכבר לא ברכוש. אולי אנו שותפים למצבו הכללי של האדם, לרצון לשוב הביתה, אך הבנתנו את הדרך שונה. חלק מאיתנו רוצים לחזור אחורה בזמן , אחרים במקום. האם יש רק בית אחד? הלעולם נישאר כולנו תושבים ארעיים, הלנצח נהיה זרים על אדמת נכר? בניסיוני להציג תמונה אמיתית של ניגודים בין חייהם של אבי וסבי בברלין ובלוונוורת', חוששתני שקוצר יכולתי להביע זכרונות אלה במלואם, יגרום אי-צדק. אנשים אלה היו , כמו כולנו , בעלי מימדי אישיות רבים. הסיפורים שאני בוחרת לספר יכולים להעיד על גבורת הרוח מזה או על היות האדם קרבן מזה. כל אחד משני אלה, הגיבור הנאבק על כבודו או הקרבן העובר מן העולם ללא קרב, היו קיימים יחד בלבותיהם של אותם אנשים מורכבים כמו אבי וסבי , שעיקר מאוו:ם היה להציל שמץ מכבודם. אפילו בזמן שלאבי לא היה מה לתת לאחרים במישור החומרי , הוא חש הכרח להישאר נדיב לב. הוא שירת בהתנדבות כ"רב" בית סוהר במשך למעלה משנה בזמן שהרב המקומי השתקם מתאונת דרכים מחרידה. הוא וידא שהרב יקבל את משכורתו הזעומה וכן דאג שתישמר עבורו משרתו. אבא גם התנדב לשמש כמורה בבית -הספר היהודי של יום א' במשך מספר שב ים. הוא לימד ילדים גדולים, ונמתחה עליו ביקורת מאחר שלא רצה ללמד אל"ף-בי"ת, אלא העדיף לדון ברעיונות. אני זוכרת אותו מסביר לכיתה של כארבעה ילדים, שהנוצרים מאמינים בכוח הגואל של הפיכת הלב בתשובה, אפילו רגע לפני המוות. הוא שאל אותנו: היכן הייתם מעמידים אדם המתאמץ תמיד לעשות טוב, גם אם הוא נכשל לפעמים, לעומת אדם שחייו מלאים רשעות, אך ברגע האחרון הוא חוזר בתשובה? היינו הולכים אל בית הכנסת ששכן בבניין ניאו-קלאסי קטן, במרחק שני רחובות מביתנו וחוזרים ממנו. צועדים על עלי השלכת, בדרכנו אל תפילות ראש השנה, סיפר לי אבא איך הוא ומשפחתו היו מגיעים לתפילות בוקר ראש השנה בברלין. אך כל שנה, בצהרי היום הראשון של ראש השנה, היו הולכים לשוט בפעם האחרונה באותה עונה. אחר כך אופסנו הסירות במספנה יבשה למשך כל עונת החורף. שנים לאחר מכן תהיתי אם אחד מאבות המשפחה זכר את מנהג ה"תשליך" ושמא זיכרון עמום ממנהג יהודי זה, לרדת למקור מים באחר הצהריים של ראש השנה, עמד מאחורי "מנהג" משפחתי זה. בית הכנסת בלוונוורת' שכן בראש גבעה. בזמן שפסענו במעלה הגבעה, אבא סיפר לי על כומר שעונה על-ידי הנאצים; הם דחפו את הכומר לתוך חבית עץ , שבתוכה ננעצו שיפודים וגלגלו את החבית במורד ההר . אין לי מושג מדוע סיפר לי אבא את הסיפור הזה. בעוד הקשרו של הסיפור נשכח ממני מכבר , נותר בי הרושם שהוא הכיר את הכומר. אבא שלי למד בברלין בגימנסיה של הישועים. בלוונוורת' הוא התיידד עם הכומר הקתולי , אולי משום שהיו שותפים לאותו חינוך קלאסי. אמא אהבה תמיד לציין את ההקבלה בינה לבין אבא. אף היא למדה במכללה קתולית לנשים -Xavier, בקנזס. היום, כאשר כבר עברו עלי יותר שנות חיים מחוץ ללוונוורת' מאשר בה, אני שואלת את עצמי מה למדתי מחיי שם. אילו נאלצתי לחזור ולחיות שם שנית, מה הייתי עושה? מחבריה המבוגרים של סבתא למדתי להעריך כל אדם ולגלות שלכל אחד סיפור אישי מקורי ומעניין משלו. מצד שני, כאדם עם נטיות אינטלקטואליות, שקורא 35 מאי 99' לארמון קטן משלהי המאה הי"ס, ואולי הפתח לאורוות הארמון או מרוששים. ~ו שער למרכבות. ללא ספק שימשה כניסה זו לארונות מתים שהובלו על ידי סוסים. במרכז החצר ניצבה מצבה מודרנית מאבן שחורה עליה חרוט פסוק ממגילת איכה: "זכור ,, מה היה לנו"! בדיוק מולנו ראינו מבנה פתוח, בו קיימו בוודאי את סקסי ההלוויה. כיום משמש '~ אותו מבנה לתצוגת תמונות המתעדות את ההיסטוריה של בית הקברות. מימין ממוקם המשרד של בית הקברות וקצת בהמשך מימין - חנות קסבה לממכר פרחים להניח על המצבות. במשרד ראינו מגירות שטוחות גדושות כרסיסים מצהיבים. שמותיהם של סבתי פרידה הלו ושל הינדיך הלו' אף הוא קרוב משפחה, נמצאו בקלות. נראה שאותו הינדיך, שנפסד ב 1932-, הותיר רק תיבת דואר ככתובת אחרונה. מצוידים בפיסת נייר שכללה שרטוט של בית הקברות ומידע על השורה, האזור והמספר' התחלנו את מסלול החיפושים. היה זה עולם מלא. הנאצים כנראה התעלמו מבית הקברות, מתוך בחירה לא לבזבז כוח על יהודים שכבר לא היו בחיים. נראה כי גם הממשלה של מזרח גרמניה לא נתנה דעתה על בית קברות זה. אך היא אישרה בניית מפעל גדול שגבל באחד מקירות המקום. בכל אופן' ההיסטוריה של יהדות ברלין כתובה שם לאורך קילומטרים של קברים ומצבות : מבנים בצורת מגדלים משיש ואבן בסגנון סוף המאה הי"ט על קברים משפחתיים, עיצובים אמנותיים המזכירים לעיתים את ה- Schloss Charlottenberg של ברלין , קברם של אנשים מלומדים ושל רבנים. קברים כפולים, בעל ואשה, כשאחד מהם נפסד למשל ב 1935- והשני באושוויץ' או בטרזין או שאבדו עקבותיו בשואה. קברם של חיילים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. מצבה מאמצע שנות השלושים המשבחת את הפטריוטיות ואת האזרחות הראויה לציון של נפטרים. מצבות קברים שעליהן ציטוט מהתג"ך בעברית וקבר שעליו חרוט משפט מגיחה. קילומטרים של קברים. מישהו' באיזשהו שלב בעבר הרחוק, שתל קיסוס בבית הקברות. היום צמח זה מתפשט לכל עבר ומאיים למחוק את הקברים. טפטוף של אמצע החורף, אופייני לברלין' הפך ל גשם לפני שהספקנו למצוא את קברה של סבתא, שאיש לא פקד זה חמישים שנה. היא בסמנה באיזור של קברי יחידים, כולם בני אותה תקופה. דורכת על הקיסוס, נוכחתי לדעת כי הקיסוס שימש כריפוד' וכי על האדמה עצמה לא ניתן לדרוך. בעוד שבתמונה שצילם אבי נראה הקבר בשטח פנוי כשהוא מוקף ורדים מסופחים, היום הקבר מכוסה בקיסוס ובמעט עשבי בר דמויי שיבולים ומוקף בקברים רבים. בתמונה לא רואים דבר מעבר לקבר' אך היום ניתן לראות בניינים באופק. בעוד ידוע לנו שפרידה הלו נפטרה בהיותה בת 55 מסיבוכי סכרת, בעלי חושד שהיה אולי משהו בלתי צפוי במותה, או סיבה כלשהי להעדר חלקה משפחתית. רק הינדיך ופרידה קבורים בווייסנסיי . במשך שהותנו בברלין לא היה לנו זמן לחפש קרובי משפחה נוספים שבוודאי בסמנו במקומות אחרים. סבתי פרידה פרישר הלו נולדה בקנזס סיסי , מיסודי' ב 1879-. בתם של גורמן ולינה פרישר , מהגרים יהודים מגרמניה. גורמן היה סיטונאי מצליח של מוצרי מזון. אחד מבניר נעשה רופא והשני איש עסקים אמי.ד בתו פרידה חיתה בעלת כישר i ן מוסיקלי. היא נשלחה לאוניברסיטת מישיגן , וחזרה אחר-כך לקנזס סיסי שם לימדה במכללה. סמוך לתחילת המאה, שלחו אותה הוריה לברלין להשתלם במוסיקה. שם פגשה באמיל הלו , בנקאי יהודי מקומי , המבוגר ממנה בכמה שנים ונישאה לו . פרידה לא ויתרה מעולם על האזרחות האמריקאית שלה, למרות שהדבר חייב אותה לחזור ולבקר בארצות- הברית כל חמש שנים. למרות קשיי החיים בברלין בעת מלחמת העולם הראשונה, היא התמידה בזה, וכשנפטרה ונקברה בברלין , חיתה עדיין אזרחית אמריקאית. אילו חיתה פרידה ממשיכה לחיות, חיתה יכולה להוציא רכוש מגרמניה בעזרת דרכונה האמריקאי. תחת זאת, בעלה ובנה נתנו את רכושם במחיר הישרדותם ונותרו פליטים למיטב ידיעתי, אף בן משפחה לא עלה לקברה של פרידה הלו מאז 1939, מועד בריחתו של אמיל מהנאצים. והנה אני עומדת שם, כשידי האחת נוגעת באבן האפורה עליה חקוקים שמה ותאריכי הלידה והפטירה שלה. מצאתי את עצמי מדברת עם סבתא שמעולם לא הכרתי, אך באותו רגע הרגשתי קרובה אליה ביותר. מצאתי את צעמי מספרת לה שהיא אהובה ושאני עכשיו שליחת ונציגת האהבה מסעם בעלה, בנה, נכדתה ואפילו בתי , הנינה שלה. הרגשתי באופן אי-רציונלי' כאילו אשה זו שנפטרה בהיותה רק בכמה שנים מבוגרת ממני היום, נעזבה בברלין. איכשהו השארנו אותה שם והיא שרדה את כל הזוועות וחיתה עדה לסרגויה. אבי תוהה אם האדמה בווייסנסיי רעדה בזמן ההפצצות בברלין. פעם, כילדה, כשביקרתי את קברו של אמיל בבית הקברות של לוונוורת', שאלתי את אשתו של שמש בית הקברות מה היא חושבת שקרה לגופות שנקברו בברלין בזמן ההפצצות. ארתה כפרית מקנזס, שמן הסתם לא הרחיקה בחייה לנסוע מעבר למרכז קנזס סיסי, ענתה לי שההפגזות אינן מפריעות לגופות בקבר. איכשהו ידעתי , עוד כילדה קטנה, שבזמן הלוויה של סבתא בברלין , השמיעו את היצירה האהובה עליה: הפתיחה למערכה השלישית של לוהנגרין. באותו זמן לא ידעתי דבר על הקשר שבין ואגבר ובין הנאצים, או על הקשר של היטלר עם Beyrouth עירו של ואגבר . גם כשאבי נפטר , דאגתי שישמיעו אותו קטע מרסיקלי לפני מסע הלוויה. נראה שמעט מאוד מהנוכחים, אם בכלל , ידעו מה חיתה המוסיקה שהושמעה באופן עדין וחרישי כל כך. המנגינה נשמעה לי כמו מלווה את נשמת אבי ז"ל בפריחתה. מילאתי חובת חיבורו של אבא לעברו . עכשיו , בעומדי בברלין כשידי האחת על המצבה של סבתא, פיזמתי לעצמי את תחילתה של המלודיה מאותה פתיחה. ובכל זאת, כיהודיה מבוגרת, אני מתנגדת בתוקף לנגינת יצירות של ואגבר על-ידי התזמורת הישראלית. המשכנו בעזרת המפה, ומצאנו את המקום ששם אמור היה להיות קברו של היינריך הל.ו האדמה כבר שקעה כמה מסרים ולא נותר שום מספר ~י אבן לזיהוי . לא ניתן היה לדעת אם חיתה אבן קטנה שקועה מתחת לקיסוס אר שכלל לא חיתה שם אבן. לאחר ניסיון לפנות חלק מסבך הצמחיה של הקיסוס, השתכנעתי שלא נותרו שריד או זכר לקברו. לא רחוק מקברו של הינדיך היו קבר ומצבה של רב חסידי ממזרח אירופה, שהלך לעולמו בברלין בשנות השלושים. התחלנו להרהר על אודותיו' כשהשערותינו מתבססות על מקרם הולדתו ומוצאו ואז הכול נעשה ברור . כל אבן' כל קבר' והסיפור שלהם. הכרנו חלק מהסיפורים שלהם כיוון שהם נחלת הכלל , כמו אלה של נטלי בק, אשתו של הרב המנוח ליאו בק, אר הפילוסוף חרמן כהן , אר מרריץ שסיינשניידר - מאבות חוכמת ישראל בגרמניה, או הסופר העברי מיכה יוסף ברידצ'בסקי . חלק מהסיפורים ניתן אולי לחקור , אחרים לעולם לא יתגלו עו.ד רק דבר אחד ברור ב"בית העולם" ההוא, באותו בית נצחי: היו זמנים סובים גם למות בהם. אלה שהלכו לעולמם לפני שנות אושוויץ וטרזינשטס רמיידאנק מתו בחסדי שמים. מעולם אחד של יהדות ברלין עברנו לעולם אחר . בבניין הקהילה -ה< Gemeinde< יש ספריה קסבה. שם מצאנו רשימה משנת 1929~ של כל החברים הרשומים בקהילה היהודית של ברלין והמשלמים דמי חבר. בעלי אמר: "יש בין הרשומים כאן כאלה שמספר שנים אחר-כך התחרטו נואשות על הופעתם באותה רשימה". ברשימה מצאנו את שמותיהם, כתובותיהם ומספרי הטלפון של אבא, סבא, דודי רבן דודי <נראה שנשים נכללו ברשימה רק אם היו רווקות>. מצאנו גם רשימה, שהיקפה שני כרכים, של יהודים גרמנים שנספר 36 •••••גליון 231 .בשואה לכ הרשימ הכלל ,שם תכתוב האחרונ העלי 'ידעו דמוע רהקש ןהאחרו םע ואות ,אדם ךתארי םומקו .הפטירה והי ךבער 1,750 םעמודי לש ,רשומות הכמא תשמו לבכ .עמוד לבגל תשיט ןהארגו לש תקהיל 'ברלין ההי רסבי אשנמצ תא יבנ ההמשפח ישל תברשומו יחבר .הקהילה תלעומ תזא אל רסבי ההי ושנרשמ םכחברי תבבי .כנסת והגענ הלמסקנ ןשיתכ ישבנ ימשפחת וביקר תבבי תהכנס יהליברל להגדו לש ,שרלוטנבורג ןששכ םבמקו וב אנמצ ועכשי ןבניי .הקהילה ןהבניי יהנוכח ,מודרני ךא ההכניס תהקדמי תמשמר םחלקי תמהחזי תהמקורי לש תבי .הכנסת ןאב הגדול תאח המאות תחזי ,משמשת ךכ הנרא 'לי המצב רלזכ תהיהדו תהברלינאי תהליברלי ושנחקק העלי םמלי :בעברית ת"ואהב ךלרע .כמוך" ואות ,פסוק לשנכש הבצור הכ ,כואבת קהחזי דמעמ קר לע יפנ .האבן יבעל :תהה הלאיז ""רע םה ?התכוונו שאי ולאחי ?היהודי םלשכניה ?הגרמנים -ל Ost-Juden י<יהוד חמזר <אירופה ושחיפש טמקל ?בברלין דהמלומ להגדו םגרש ,שלום ובעצמ דילי 'ברלין בכות םב"יהודי "וגרמנים ל<כלו ובספר ם"דברי <בגו" םשאהבת לש ייהוד הגרמני םלשכניה םהגרמני החית בלרו "חד-צדדית. םישובי הבמסעד הבקומ החשבי לש תבי ,הקהילה םאוכלי לאוכ אנפל חמהמטב זהמרכ יהאירופא ן<שהוכ לע ייד חטב ,פולני> והרגשנ וכמ .פנסיונרים תאח הלכמ תדקו החית תהרכב תהעלי תשבקרב םמקו תחולפ שברע קבדיו הבגוב םהעיניי שלנו . יא ראפש ההי אשל רלהיזכ םביהודי ושקובצ תבתחנ דגרינוול ווגורש ,ברכבות וא הבאות המיד םבמהנדסי םהיהודי םשקוד ןלכ ועזר ןבתכנו תהמסילוהללו . תבתחיל וביק i ונ 'בברלין והתגוררנ ןבפנסיו .בשרלוטנבורג םמש ויכולנ תללכ לברג שלשלו תכתובו לש יבת תדירו םבה והתגורר יאב ווהורי ,,NeibuhrstrasseClausewitzstrasse 8, -ו Droysenstrasse 8. ראיתו תהכתובו הבשכונ תהעירוני ההעשיר והז ההי ןבאופ עמפתי לק .מאוד תשמו יומספר תהרחובו אל .השתנו תהחזי לש דאח םהבנייני הנראת וכאיל אל .השתנתה םהשחי 1 תחנויו םהספרי ,האיכותיות תכרזו ,האופרה ,הקונצרטים ,ההצגות .הסרטים :;. ימאחור םתצלו המהחופש לש תמשפח והל תבבי שהנופ םשלה -ב ר Bad Saarow, ישהבאת םמהאלבו יהמשפחת יכד עלהסתיי הב רבאיתו ,המבנה הרשמ יסבת תא רמספ ןהטלפו תוא תהכתוב לש .הבית םהג רשמספ ןהטלפו ההי ןיש 'מאוד לבע ששלו תספרו ,בלבד יהתפתית .לנסותו ימ ?יענה דבמשר תבי ,הקברות הבכרטיסי ההמכיל תא םמיקו הקבר לש ,סבתא הצוינ םג הכתובת .האחרונה 'הפקיד ףששל תא סהכרטי בהמצהי ,מהמגירה :אמר ,"אח תא תמתכו~נ הלפריד רפריש והל השגר -ב Droysenstrasse" 8? וכאיל השז ןעדיי תבי .משפחתי ועברנ םבמקו ךאחר-כ וונוכחנ השז ןעדיי תבי לש ,משפחה ךא אל וז שלנו . Bad Saarow• ןאי יל גמוש ימת שנרכ .הבית ןאי תתמונו לש דזיגפרי טהפעו -ב Bad Saarow• לאב אהו רסיפ יל רשכאש ההי ענוס םלש ,לחופשה םהילדי םהמקומיי ושדיבר בבני השונ והי םצוחקי .ממנו אהו דלמ רשי לע לחתו םומי אוהו דלמ רלומ ואות בבני .המקומי אהו רש ואות ובהגיע ,לשם ךוכ הנעש למקוב תבחבר םהילדי .המקומיים רסיפו הז דמעי תשמשפח והל הנסע תלבי -ב Bad Saarow אכשאב ההי יד .צעיר םמסמכי קבתי םהפיצויי לש אאב םמעידי יכ תהבי רנמכ ב 1930-• םהנאצי והחרימ רמאוח ריות תא יתגמול ההמכיר בועק ךכ ההוגש תתביע .פיצויים יאינ תיודע המ אהבי הלהחלט רלמכו תא .הבית טפר רלמספ תתמונו המעש ייד םצל 'מקצועי ברו םהתצלומי םבאלבומי םהמשפחתיי וצולמ יעל-יד יבנ .המשפחה דאח םהאלבומי אנוש ההקדש ההמעיד ישזוה המתנ הלפריד והל במקרו סבקנזסיטי . טלמע הכמ םיוצאי ןמ 'הכלל וצולמ תהתמונו 'באור 'בחוץ תומשקפו תא תרמ דהציו השהי גבהיש םיד לש םצלמי םחובבי הבאות .תקופה רמאח לשאמי דוזיגפרי והל והי יחובב ,שיט ןישנ ההרב תתמונו לש יאירוע טשי ,וארניות ןרוב םבאג Wansee. ןישנ םג תתמונו תרבו ושצולמ בסבי תהבי ןוכ לע ןהסיפו -ב Bad .Sarrow םיו דאח השאל ואשת לש ןמארג סהכנ השהי עמני ובואנ 'לברלין םא יברצונ תלצא ללטיו רקצ יבתחומ ןברלי .המערבית :עניתי תהאחרו ונרא ,מחודשות וכאיל תההפצצו לש תבעלו תהברי וחייב ןיתכ השהחוי יהכ המוזר ישל אהי -מ תחזיתו תחדשו םלבנייני וא םבנייני םחדשי .לגמרי אל יידעת ואיז תמהדירו ןבבניי ןב שהשלו וא עארב תהקומו החית וז לש .משפחתי יעמדת דמנג יוצילמת תא םהבנייני תוא םהשלטי םע תשמו .הרחובות יבעל לשא יאות רעבו ימ יאנ .מצלמת םהאד תשבאמ ההי במתלה ןמה ההי אאב ישל ךשהל ולעולמ ילפנ םשני .רבות םג יאמ יוסבת רכב ןאינ ןבי .החיים םהא תהתמונו והלל תעשויו ןלעניי תא ?בתי 'איכשהו יהיית תחייב .לצלם יהיית תחייב אלמל תחוב רביקו תבמקומו 'הללו םג יבל ןלהבי .מדוע טבמב רלאחו 1 יאנ המניח ןשעיו תבתמונו ריאפש יל ןלהבחי םבפרטי ישאול אל ישמת בל םאליה ובאות ערג ,לחוץ וא ישאול םעשויי והי שלהיטשט .בזיכרון תהתמונו תמעידו ישהיית ,שם לככ השז ענשמ .מפתיע ךכ יצילמת לכ המ 'שראיתי הכשליח אלל .שולחים ינזכרת הבאמר לש רהסופ יאל 'דיזל הלפי שי םסיפורי םאמיתיי םשמעול אל 'התרחשו דבעו םסיפורי םאחרי ןשאכ והתרחש םאינ .אמת יהיית תב הנאמנ 'למשפחתי יועשית המ םשה ועש :תמיד .צילמתי ךא םהאמנ יתיעדת תא רהדב אה ?מיתי יאנ תזוכר אשלאב החית תאזרחו ,כפולה תגרמני תואמריקאי דע לגי 21, תע שנדר רלהצהי תנאמנו תלאח .מהן ב 1927- רהצהי לע ועצמ חאזר גרמני . אהו דתמי ןטע ושהכרעת ההתבסס לע םגור לבט וכמ תהעדפ גמז ךהארי לש ןברלי לע יפנ הז לש סקנז .סיטי לע ףא רשביק לאצ יבנ ומשפחת ,באמריקה החית ןברלי זמרכ וחיי יוחי ""בעצם. יהיית הרוצ דמאו אלמצו תבי םמסוי ב- משפחתו . הההכרע תשנראי הכ התמוה טבמב 'לאחור החית הבזמנ •Bad Sarrow התחיל יחשבת -ש Bad Saarow אהו רפרוו ךסמו ןלברלי , כמו .הגיונית דמצ 'שני דבעו יאנ תמטייל תבסימטאו לש ,שרלוטנבורג Sacrow, םש ונהג שלנפו קחל ימבנ .משפחתי המפ מפורטת המציצ תבחלונו ההראוו תופוסע ךלאור הרחוב 'המרכזי השהובא ההניא יאות ןמרעיו ,זה םמשו ישהבינות ישאנ זקוקה ,קורפירסטנדם יניסית ןלהבי המ תבתרבו וז הובחבר וז הכ ךמש תא רלדוב תגרמני םע .מכונית ההצעת לש תהמארח ההאדיב איפשרה ולב לש .אבי תהתרבו ההגבוה לש ההחבר תמוחש :היטב עשפ ימא 99' 37 סיור זה. בתמורה הצעתי לה הזדמנות להריה שתעניק משמעות ותוכן לסיור . מדוע רציתי כל כך לאתר את הבית הזה? כל מקומות מגוריה של משפחת אבי בברלין היו בבתי דירות. אפילו עם הכתובת ו~ s ידיב, אל יתלוכי תעדל וזיא איה .םתריד -בBad Saarow רבודמ תיבב .יטרפ וליאו ןכא יתלוכי סנכיהל םתיבל לש 'לימאדירפגיז ~ן~ ,הדירפו ילוא יתייה השיגרמ ןיידע תא ידה םתוחכונ הריכמו םתוא רתוי וא הניבמ םתוא .רתוי ילעב ריהזה :יתוא קפס םא ילכות אוצמל תא .תיבה םג םא אצמיי ,םוקמה ןכתי תיבהש סרהנרבכמ. תחראמה ונלש הרמא וליפאש םא אצמנ תא ,תיבה םילולע ירייד םוקמה שושחל אמש ונאב איצוהל םהידימ תא םשוכר וגהנתיו .תוניועב יתרמא תונומתהמש יתדמל ינבש תחפשמ ולה ועטנ יצע ירפ ;םישדח יתיצר תוארל םא םה ובינה .תוריפ תוולמ יתשב םישנ ,תוילארשי תונב םגוז לש םיינש יפתתשממ ,סנכה וסנכנ ובלודל לש תחראמה ונלחתהו .עוסנל ונטפטיפ תירבעב ךרואל לכ 'ךרדה המ הוויהש דוגינ טלחומ ףונל ינמרגה לש תורעי ןרוא םיפופצ םיסוכמ גלש .לק ונעסנ ןוויכב ,חרזמ-םורד ינכותב ירוורפ .ןילרבBad Saarow אצמנ קחרמב לש העשכ העיסנ זכרממריעה. ונדרי שיבכהמ 'ישארה לככ הארנה ןויסינ לש הינמרג תיחרזמה תונבל הדרטסוטוא .הלשמ דימו ונעגה בוחרל רצ ךילוהש ונתוא םיבושיל םייונבה ןיב םימ .תורעיל עיתפמב וניאר דימ טלש ןווכמה -לBad Saarow• ונעסנ לא ךות רפכה וניארו רפסמ םישנ תודמוע דיל תצובק תובית ראוד דצב .בוחרה ונרצע ונלאשו תארכמה תרג 'ןהבש השא תונשב םישישה ,הייחל ןכיה אצמנ ,Kronprinzessinstrasse והמו ומש .םויה וניארה הל םוליצ לש .תיבה איה התהיז תא ,תיבה הריבסה וישכעש בוחרה אוהKarl Marxdam הנוויכו ונתוא .וילא ונמדקתה יפל .היתוארוה ונעסנב תובוחרב םילתופמ וניאר רכיכ תירפכ תודימצב תנחתל .תבכר םגה ןיאש יל גשומ םא ןיידע תלעופ תבכר התואמ הנחת 'ןילרבל היה רורב יל וזש התיח ךרד העיסנה לש יתחפשמ ןילרבל .הנממו הרוטקטיכראה לש רכיכה תנתינ רואיתל קר לע ידי התאוושה תיבל םיקתממ ןמ .תודגאה ונרבע םג לע די הנבמ ץע ,קיתע הארנש וליאכ קצונ תוינבתב תויבנידנקס לש תויגוע גח 'דלומה םלוא ותיזחב היה :טלש תיב" םיסקמ ,"יקרוג ופוסב לש 'רבד רחאלו הריצע ןכודב רכממל םיקינקנ דצב 'ךרדה לע תנמ רשאל תא םינוויכהונידיבש, ונאצמ תא ונמצע םיעסונ ךרואל בוחרKarl .Marxdam ויה הלא םיתב םייטרפ יד םילודג קחרמב המ .םימהמ ןונגס םיתבה היה הנוש בוחרהשכ היה עודי -כ Kronprinzessinstrasse. תיבה ונלש היה רפסמ17 וישכע ונרצע דיל רפסמ19. תחראמה-תגהנה הבבוס הינפ בשומהמ ימדקה :הרמאו ,"והז" אלל קפס הז היה .תיבה תחא ונתיאמ הקיזחה הדיב תא .םולצתה לכ ןבא לש תיבה המיאתה .קוידב יצע ירפה ןכא ובצינ רצחב .תימויקה רדס םתעיטנ היה ההז הזל .םולצתבש ךא ןיידע ויה .םילדבה ונעגה םשל עגרב םיוסמ ייחב ,תיבה ןיב ומויק תחת ןוטלשה יטסינומוקה ןיבל עגרה וב םיאנילרב םירישע ולגי שדחמ תא .םוקמה םעפה לע תנמ ונפדהל רוורפל .יתרקוי תיבב אל היה .שיא תריקסמ ינפ חטשה בבוסה תא תיבה ונעגה הנקסמל םיריידלש םייחכונה אל היה ףסכ קזחתל רפשלו תא "רצחה" תאו ינפ .תיבה לע חטשה ינשמש ידצ תיבה ומקוה םינבמ םינטק ידו םיבולע ומצמצש תא בחרמ .םוקמה םיילענ ,תוטפורמ תוסומע 'ץוב ובצינ .הסינכב הארנכ וצלח ןתוא ינפל וסנכנש .המינפ 'רצחה דוחייב ירוחאמ ,תיבה ןוויכב ,םימה רבכ אל התיח .תחפוטמ ךא ןיידע ןתינ היה תוארל תא חזמה לעש תפש .םימה תוריס םיטושמ תוכופה ויה תוחנומ לע ףוחה ךכבו ורשיא יכ םיריידה ונהנ ןיידע תונורתיהמ םייביטרופסה לש .םוקמה םיטרפ םיבר ועיבצה לע בצמ ילכלכ :דורי םינבא תוקודס ןהיניבש חמצ בשע לע המ היהש םעפ ,תספרמ יסירת ץע ירוחאמ תלד ,תיכוכז לירג י'צאביה ןטק תניפב תיבה וילעו ןעשנ לקמ םוינמולא רסח .הרוצ תלעבכ תיב ,תיאקירמא יתיהיז תא לכ םינמיסה םידיעמה לע ביצקתםצמוצמ: לכונ" ךוסחל 'יריקי םא השענ זאת בעצמנו או אם נשלם לבנם של השכנים". אדניות הוורדים שהכרתי מן התצלום כבר לא נראו. אך מלבד זאת הכול נותר כשהיה. ברשותי תמונות של סבתא העומדת באותה פינה בה ניצב עכשיו הגריל' ומחזיקה גורי כלבים. יש לי תמונות של סבא וסבתא בחברת אורחיהם במרפסת, ושולחן נאה וחגיגי ערוך לפניהם. יש לי תמונה של סבא בגיל העמידה, סגן-נשיא הבורסה של ברלין' בתפקיד של "איכר ג'נטלמן" המפזר בקפידה זרעונים לכמה תרנגולים משוטטים על הדשא. המשכתי לצלם בעוד ידי רועדות מקור . הרוח נשאה חלקיקי קרח, נתזי מים קפואים, מהאגם הסמוך. הנהגת-המארחת שלי קראה לעברי: "תני לי לצלם אותך על רקע הבית", כיוונתי עבורה את המצלמה ועמדתי על-יד הדלת הקדמית. בהביטי משם, לאורך השביל' אל מאחורי השער' מעבר לכביש, ראיתי בית דירות אפרורי' נמוך ומודרני בסגנון סובייטי . הנוף ממנו נהנתה משפחתי גז ונעלם. אחרי שהיא צילמה, נזכרתי שיש לי תמונה של אבא, אז' קצין צעיר בחיל-הים הגרמני' בעת חופשה בבית, ניצב באותה תנוחה בדלת הקדמית. רק שישים שנות היסטוריה מפרידות בינינו. מצד אחד היה יתרון בכך שלא היה איש בבית. אילו הדיירים היו חשים מאוימים מנוכחותנו' לעולם לא היינו יכולים לבדוק את המקום. מצד שני' באלבומי התמונות שלי אין תמונות של פנים הבית. אולי משום כך לא הרגשתי דחף להיכנס פנימה, ואילו חיתה אפשרות לכך." אך ישנו גבול מסוים שמעבר אליו לא אוכל להבין לחלוטין את החוויה היהודית-גרמנית דאז: עמידתי מחוץ לבית נראתה לי ביטוי הולם לכך. כאשר שבתי למקומי בפילדלפיה, נזכרתי בחלום החוזר על עצמו כבר שנים. בחלומי' אני עוברת בין חדרים רבים בתוך בית, בדרך כלל חדרי השינה שבקומה העליונה של בית ובהם מיטות בסגנון אירופאי' אולי דומות לאלה של בית בובות שראיתי בתור ילדה. בחלומי' לפעמים אני עוברת בין מסדרונות מסתוריים של בניין ישן שבו טיילתי עם אמי בילדותי. לפעמים אני מטפסת על שורשי עצים שסבכיהם יוצרים כעין חדרים ליד מאגר מים. שילוב של זכרונות משורשי עצים שהיו בחצר בית הספר היסודי שלי' אלה שראיתי בטיולים עם אבא ליד נהר המיסורי' ובהם גם כאלה שנתקלתי בהם שנים מאוחר יותר בטיולים בחופי מסצ'וסטס ומיין. אחרי שסיימתי לזהות את המקומות שצפו בחלומי' פתאום תהיתי: אולי אחד מהבתים שראיתי בחלומי מתאים לפנים הבית מ- Bad Saarow? לא, לא יתכן , אמרתי לעצמי בהיגיון , ואז נתתי דעתי לכך שמשחקי ילדותי בחצר האחורית של ביתנו בקנזס, בשעה שאבא טיפל במכונית או עסק בכלי עבודה במוסך' אולי לא היו שונים כל כך ממה שהיו אילו הייתי משחקת לידו על החוף ב- Bad Saarow בעת שטיפל בסירתו. בעוד חיי אבי השתרעו על פני שתי יבשות, גזרה ההיסטוריה הפרדה גמורה בין אלו לאלו . המהות היהודית-גרמנית היא ייחודית מהרבה בחינות, אפילו עבור בתו של אחד ממהגריה או פליטיה הרבים, המנסה ליצור מארג מן החוויות הכרוכות בה. מהי משמעותה של "שיבה מאוחרת" זו אל השיירים המוחשיים של חיי משפחתי? גרשם שלום, באוטוביוגרפיה של שנות נעוריו - "מברלין לירושלים"' מדבר על חפצים משפחתיים מימי ילדותו' המוחזקים עתה לאחר כבוד בבתיהם של בני המשפחה ברחבי העולם: שמיכה של אמו בביתו בירושלים; שעון-בטבעון; תמונה בסידני. באופן דומה גם לי יש חפצים שנשלחו על-ידי סבי בארגזים גדולים באוניה, על חשבונו של אבי המסכן. כשחזרתי לאמריקה, גיליתי שסוליות הנעליים שנעלתי בברלין נשחקו לגמרי. לקחתי אותן בתוך שקית פלסטיק לסנדלר לתיקון. כשהוא הושיט לי בחזרה את השקית, שמתי לב שבתוכה היו שאריות 38 •••••גליון 231 יל החית תלפחו תאפשרו יכלשה , םא םג ,פגומה דלהתמוד םע תמציאויו ןשעליה והושתת תהפנטזיו .שלי להכו ההי יתלו ןבגורל לש תההתרחשויו .במלחמה םהנאצי יהר אל והפציצ תא םבירת .ברלין םה ונהג וכמ םכלבי םשאינ םרוצי םלזה תא תהמאורו .שלהם תההפצצו לש תבעלו תהברי ונחת לע ברחו דאח אול לע אחר . ךוכ והי םג יבת םיהודי אשל :נחרבו ךוכ םרסיסי לש םחיי ,יהודיים ,מנופצים םנשארי םחקוקי ןבאב םובכלל םג קהפסו קהחקו :באבן ת"ואהב ךלרע .כמוך" וכולנ םנושאי םסיפורי ,משפחתיים תזכרונו םמיתיי לש ההמשפח וא טהשב .שלנו תתחוש תהמקומו םמה ובאנ תמעוצב יעל-יד ,סופרים םאמני יוצלמ .קולנוע תא חמזר האירופ ואנחנ םיודעי רבעיק ךדר םעיניה לש ימנדל רמוכ ,ספרים ןעגנו , םשלו ,עליכם לדיז , וזיגג , ןורמא ,וישניאק רברב .ודובנוב ואנ םיודעי השוורש ,ווילנה בלכר קוויטבס ןעדיי .קיימות ךא םהחיי םהיהודיי ושסער ןבה םקיימי רבעיק ובלבותינ .ובמחשבותינו החית וז ההרי תמזעזע רלבק ןבברלי חולהיווכ ןשאכ תקיימ תמציאו ההמתאימ תלתמונו םשבאלבו .המשפחתי ןזמ רקצ רלאח אשאב רנפט , יואנ תב ששלו ,עשרה ינהגת ןלעיי םבאלבומי ןולדמיי ילעצמ תא םהחיי ושקפא דלע ןבי .דפיהם ידמיינת תא ןברלי לש תשנו .העשרים תהאמ תההיסטורי אהי השחית וז רעי תבתקופ תתהפוכו ,כלכליות תחברתיו .ופוליטיות ךא תבתמונו ושלנ םכול םנראי .מאושרים יאינ תיודע המ אסב שלי , השהי רחב ,בבורסה בחש לע בהמצ הכלכלי . ההחי יאופטימ וא אשמ ?חשש בבאבי לש תשנ 1922, אכשאב ההי ןב 16 אהו רשב תא וגלו . ההי ועלי תלהיו קמרות ולמיטת , יוצ'רל ח<מל דנוד דשעב ץבקי לאצ <סבא עשעש ואות תבבניי למוד לש תאח תהספינו .שלהם ןעדיי םשמורי ואיתנ םחלקי ומאות למוד , םמאוכסני ,בעליית-הגג דביח םע תקערו זפלי ,זולות ומתנת לש יצ'רל הלפריד והל ובשוב המהפלג חבמזר .הרחוק ידמיינת תא ןברלי הממנ והגיע יאב יוסב השאלי ושב רכשכב אל והי ,בחיים ןמעי ,ברלין-של-מעלה ןכג .עדן קר תמזכרו תאישיו אשסב אהבי ועמ ,לאמריקה ריות תמסיבו תרגשיו אול ,כלכליות ןוכ רמספ םקרובי ,אהובים ושרד יעל .אדמות ימ ?יודע יאול ובסופ לש רדב ףנצטר .אליהם ועכשי יבעל יואנ והגענ .לברלין-של-מטה םש םה אל .היו יכשהיית ,ילדה ,בלוונוורת' רכאש ונשבר סכו תזכוכי וא יכל ,חרס הנהג יסבת :להצהיר י"איבדת םדברי םחשובי ריות םבחיי ,שלי" יוידעת אשהי תמתכוונ םלקרובי וא םלחברי .שמתו ילפנ רמספ ,שנים וכשגרנ ,בפילדלפיה ופרצ .לביתנו ץהפור בגנ רמספ יגביע ףכס םבה הזכ אסב םכפרסי תבתחרויו טשי םבשני ישלפנ תמלחמ םהעול .הראשונה המ אשל והצליח תלקח םהנאצי חנלק יעל-יד בגנאמריקאי . ועכשי יאנ .יודעת ואנ םחיי םבחרכי ןשבי יהאנוש ןלבי םהדברי םהגשמיי ששי םלה םחיי קר בדמיוננו . ואנ ,נוגעים ואנ ,אבלים ואנ םמתארי תא ועברנ םומשרטטי תתוכניו דלעתי. יאנ המביט הבחיב לע םהפרחי םהנאי םהמעטרי תא יספל ההת תוא תהצלוחיו המחרסינ תתוצר ,"מייסן" ושהי םשייכי אלסבא-וב ישל דמצ והל. ודמות הבתמונ הדומ ןבאופ םמדהי ולנכד , אהל אהו אאב שלי . יביד יאב תאוחז םבחפצי והלל , תמתנו ושנצל םמעול שהוכחד . הז ןזמ בר ישבנ ההמשפח םאינ ןבי ,החיים ןועדיי םחפצי ןמעי האל .שורדים םחייה והי םיקרי םושבירי ריות םמחפציה .אלה י"איבדת םדברי םחשובי ריות םבחיי ,שלי" .• וסייע הבהבא :לדפוס םאברה ,שפירא סאר ןגוי םושלו .וצבי יקת ,גוין תסופר תומחנכ ,יהודיה תמתגורר .בבוסטון תבראשי תשנו ה 60 אהי הנמנת םע ת"חבור "שלום ת(חבור -קהיליה ,רליגיוזית השחולל ךתו םשני תספורו המפנ םבעול 'הרוחבי התרבותי , יוהחברת 1 לש ייהוד .ארה"ב> תבמרוצ םהשני המילא םתפקידי םשוני יבתחומ ךהחינו יהיהוד םובחיי םהקהילתיי לש ייהוד .ארה"ב תכע תעוסק יקת ןגוי תבהרחב תהזכרונו םהמופיעי ,בזאת ךמתו הכוונ םלהוציא רלאו .כספר ץבו שיב רשנש ,מהנעליים ץבו תמבי תהקברו .בברלין ואיכשה ההי יל המשונ קלזרו תא ץהבו .היבש ןבאופ רמחוס ןהיגיו , הז רהזכי יל תא תהמסור לש תקבור תגופו םע טמע רמעפ .ארץ-ישראל ךא לבכ תזא םקיי להבד .משמעותי האדמ ץמאר שהקוד הארוז ךבדר לכל תבשקיו תקטנו .ומסודרות ץהבו תמבי ,הקברות האות תאדמ ,גלות קדב יבעקב דע ששיב .והתפורר ינזכרת םבאות ,רגעים יבנדוד יבנ לישרא רבמדב ךבמש םארבעי השנ ןובזכרו תשנו תהעבדו קשדב .בהם םמשו המ יהרגשת ךצור רלשמ םאות יפירור .בוץ יקיפלת תא תהשקי יכד הלהניח לע ףמד רבחד ההעבוד .שלי יתחבת האות ןבי ישנ םחפצי םאחרי לע .המדף ראח ךכ העל :בדעתי דאח םהחפצי אהו תקופס יכל התפיר ץמע ןשעדיי תמשמש אותי , הקופס השנעשת לע ייד הפריד והל הושימש .אותה ץהחפ יהשנ אהו תמשקפ ""זייס לש .אבי םהא שי ומשה ייהודי-גרמנ דבמיוח תבבעלו לע םחפצי ןמעי ?אלה םהא שי ןכא ףצירו םמקרי לש ןזמ בומצ יכלכל ושאפשר ולנ רלשמו לע םחפצי ?אלו וא , םהא ומשה יאופיינ תבאישיו ושלנ אהו אשמבי ואותנ תלרצו קלהחזי ?בהם םהא ןאי להכו ראמו תלהיו השונ רלאח הקטסטרופ ?כזו םהא ןאי ומשה יגרוטסק יביכולת רלאת אולמצו ,רחובות תכתובו םבתי ןבברלי ?ובסביבותיה וכמ רדב אל ההשתנ םש .מאז ךא המ שפירו רהדב םשג יברשות םחפצי ומאות םעול ?אחר םאנשי םאינ ,שורדים קר םחפציה םנותרי ,אחריהם וואפיל האל םנופלי םלידיי .זרות ימ אהי תמשפח ,אמברג הששמ עמופי לע תתיב רהדוא לש תהבי -ב Bad Saarow? םהא והי םדיירי תבבי זמא תשנו ?השלושים אשמ והי םקומוניסטי תשהבי קהוענ םלה יעל-יד ?המדינה םהא םה םיודעי לבכל ,ששמם ,"אמברג" אהו הכשמ לש רעי הבבוורי השאוכלוסיית תהיהודי ההושמד יעל-יד ?הנאצים המ יהיית הרוצ רלומ ,להם אשסב אוסבת ישל אואב ישל ואהב תא תהבי ווהי םמאושרי ?שם אשסב ישל 1 ובהביא תא יאלבומ תהתמונו הלאמריק אואב ישל - לשככ ההנרא אל םהתאקל סבקנז אול ההי רמאוש ,בה בסיר דלהיפר ימחי רהעב ושל חוטיפ יב הפנטזי לש תהבי םוהחיי ושחי ?בתוכו םהא שי ומשה ייהודי-גרמנ קמובה תביכול וז ישל רלאת תא תהמקומו והלל , ךובכ ששי יביד תניירו םהמכילי תשמו ,וכתובות הבשיט תהגרמני לש תשמיר תרשומו ?ותיקים תבשנו ,ילדותי תיסודו םרבי תבתרבו תהגרמני והוגדר ,כ"טובים" וכמ ללמש תאמנו תאירופאי ,יפה םולעומת והי םג ,ה"גרועים" וכמ ה"עבוד תאמריקאי .זולה" םאול ,היום ההידיע םשהמאפייני םהגרמניי םה קחל יממנ האינ המניח תא דעתי . ואפיל תבע ישאנ תכותב תשורו ,אלה יאנ תמודע ךלכ רשכאש יאנ ,מתעייפת תהאנגלי שלי , אשהי תשפ אמי , יושאנ ךבדר לכל תשולט ,בה תנעשי םלמשפטי הבמבנ יתחביר יגרמנ ןמעי הז יששמעת הכילד .קטנה תרבו טממע םהמלי תהגרמניו ישידעת ונשכח יממנ , ךא ההמבנ יהלשונ לש ההשפ תהגרמני אהו קחל .ממני יאנ תיודע ישאנ המיטיב דמאו אלמל ,הוראות רכאש יאנ תעוקב ןאחריה תבדקדקנו רבספ .בישול ךא יאנ םג תיודע השאות תיכול אלמל תהוראו תבדקדקנו לאצ םאחרי אהי השאיפשר תא הההשמד .המונית ובעזבנ תא ןברלי , יישבת םע יבעל סבמטו ההעוש ודרכ .לניר-יורק יבעל רהזכי יל תא דאח וממשפטי םהמובהקי לש יאב ואות ינהגת :לצטט י"אנ יעזבת תא הגרמני תבמהירו הגדול ריות ומז תהנדרש ךל זלארו םחפצי םלש לטיו ייומ סבקנז .סיטי" ועכשי יחזרת לע םפעולת לש אאב :וסבא יעזבת תא .גרמניה םלה שנדר ךלכ ריות ןזמ , םה ויצא .באוניה אאב רסיפ יל השבמחוו לש ,אצילות קהעני תלמשר הבאוני תא רהדול ןהאחרו ושל ילפנ ונחיתת םבאלי .איילנו יאנ העתיד תלהיו -בניו קיור דבעו השמונ ,שעות ןכשדרכו יאמריקא .בידי תבאמצעו רהביקו ןבברלי יניסית רלהחזי ילעצמ קחל םעלו .שבי ימצאת השהי תבמציאו תהפיסי סבסי וכלשה תלזכרונו תהילדו .שלי יאול וז תהזכו תהייחודי תכלהיו ייהוד .גרמני דבעו לשכ ךכ ההרב םחיי יודרכ םחיי נמחקו , םוקיומ ךנמש קר תבדמיונו לש ,צאצאיהם 39 '-----99 ימא ו~ 5 ~ ~ כמו דמעות תשחווו צבי אייזנמן מיידיש: יהודה גור-אריח לד"ר לגג בהוקרה ושרן עומד לפגי הראי . מביט בפג יו הנבולים ....... ואיננו מרוצה. אף שאינו חש עצמו זקן ואינו מתנהג כזקן, בכל-זאת הוא צובע את שערו, מעט השיער שנותר לו עדיין מבלוריתו לשעבר . משחיר ·. ··. ·.· ~ ='. ;;;; ·. . את שפמו הדק ואת הגבות . בצעירותו היה שערו בלונדיני-בהיר. עיניו תכולות והוא לא נראה בכלל כיהודי <הודות לכך הוא חי! הודות לכך הוא .)!יח עכשיו , תכלת עיניו דהתה והחווירה. לא פעם הן מגלות את סוד משא האימה והסבל שנשא אז. באותם ימים חשוכים. שתי שורות השיניים התואמות, הזוהרות בלובנן הבוהק, האומרות ביטחון עצמי , מתוך פיו הפתוח-למחצה, יש להן חלק במראהו הצעיר-יחסית. אך בלילה, כאשר גרשון שוכב לישון , הולכות גם הן לישון , אבל בנפרד: הוא על הספה, הן - בתוך כוס מים. הכלבלב שלו , חברו הנוכחי , רוטן בקוצר-רוח, כאשר בעליו מתעכב יותר מדי מול הראי בחדר האמבטיה ואינו מתייחס אליו. הר , הכלבלב! הכלבלב עם הנקודה השחורה על האף והכתם על פרוותו השחורה. אלמלא הכלבלב, יודע הוא, גרשון , לא היה טורח J ~ --= ~ / ~ היום - חושב הוא לעצמו - היום הם ~צאו , אווה והוא, בפעם - בואי! - יאמר לה - בואי! הבה נצא יד ביד אל המרחבים. בואי ו"לעוף" הוזכרו לבטח. למועדון באים אנשים שונים - גברים ונשים. חלקם עם אותות של בדידות חרותים על פניהם. באים לבלות שעה קלה על כוס קפה, להתבדר , להעביר את הזמן ליד שולחן הקלפים. יש רצון להימצא יחד עם אחרים. מחפשים ידידות, חברה. מתוך רשמקול נשמעת מוסיקה, בקול רם קצת יותר מדי . עד לאחרונה היה גרשון אחד מהם. מאז שהאשה בעלת העיניים הירוקות הגדולות הופיעה <שמי אווה - הציגה את עצמה והושיטה יד נשית, חמימה בתוספת חיוך חם>, המועדון הוא המקום היפה ביותר בעיר. הראשונה, לטיול בשניים. כך סיכמו בשבוע שעבר . כל השבוע כולו הוא חי רק לאור המחשבה הזאת והתכונן לקראתו כמו נער בר- מצווה לדרשה שלו . נרד אל הים ונפטפט עם הגלים. או נשב סתם כך , תחת עץ , ויחד עם העלים והציפורים נפגוש את השמש. לא, לא זו השוקעת, אלא השמש לקום, להתלבש, להכין לו אוכל ולצאת עמו לרחוב. מאז שמתה עליו אשתו , ושלושת בניו התעופפו להם, כל אחד לכיוון אחר , נותר רק הכלבלב הזה בלב.ד הכלבלב מסתובב בבית, כמוהו חסר-מנוח; נתקל בפינות, מתחכך בקירות, קירות שאינם חדלים מלתהות על הדממה הפתאומית שאפפה את הבית. מכל קולות הבית, מן הדיבורים והמולת חיי המשפחה נותרה קבוצת הכסאות הריקים, שולחן חורק, ארון גונח ומיטה, שפתאום נעשתה כה גדולה ורחבה. לכן נמנע גרשון מלישון במיטה ומסתפק בספה שבסלון. הספרים שבמדף כבר לא בטוחים שהם נחוצים למישהו. התמונה ובה נוף יערי מביטה נבוכה ומבולבלת מן הקיר רמחפשת את היד שתלתה אותה וניגבה ממנה את האבק. השטיח שעל הרצפה, בעל הצבעים העזים, איננו יודע כיצד להתנהג בבית המוזנח והפיקוס רחב-העלים, בלא טיפת מים, הולך ומחוויר ומאבד עלה אחר עלה. הדירה הנרחבת והנוחה נהפכה לו לגרשון למעין אכסניה בלבד , מקום לעבור בו את הלילה. רק בכלבלב הוא ממשיך לטפל כמו קודם, דואג להאכילו ומוביל אותו לטיולים קצרים. עם סיום עיסוקיו בחדר הרחצה יוצא גרשון החוצה, הכלבלב לצידו. דרכו מובילה אותו אל מועדון הגימלאים, שם יושבת האשה בעלת העיניים הגדולות, הירוקות. ירוק שהוא גם רך, גם פראי. למענה צובע הוא את שערו. בגללה מרבה הוא לבקר במועדון. מבט אחד שלה מצית בו שוב את החשק לחיות. לאמיתר של דבר , מחליף הוא עמה מלים ספורות בלב.ד הוא יושב בחברתה שעה קלה ודי לו בכך , והוא יקום וישוב הביתה מאושש, ואפילו יחלום עליה. באחד החלומות היא אמרה לו: - היום אתה מקבל ממני כנפיים ושנינו נתעופף מכאן. אולי לא בדיוק כך אמרה. אותו לילה הוא ישן גרוע ומפאת עייפותו איננו זוכר את דבריה במדויק. דיוק או לא, אך המלים "כנפיים" 40 •••••גליון 231 היא לא נחרתה בזכרוגם. חלק מבאי המועדון אף איגם יודעים במי מדובר' ומי מחכה למי . איש מהם איננו יכול לומר לו את שם משפחתה או כתובתה. היא לא התיידדה כאן עם איש: לא הצטרפה אל שולחנו של מי מהם. את הקפה שלה שתתה בגפה. לא קשרה שיחה ביוזמתה עם איש. מששאלו אותה דבר-מה, חיתה עונה. תמיד תשובות קצרות ולעניין, מתוך קימוץ במלים. הבעיה כבר לא חיתה האשה, שאחד הגימלאים מחכה לה, אלא החתולה העיקשת, שאינה רוצה לעזוב את מקומה, לא בסוב ולא באיומים. קורה לפעמים שחתול נתעה ' לכאן. בדרך-כלל מסתובב יצור כזה בין השולחנות, הכיסאות והכורסאות, מצפה שיזרקו לו משחו לאכול. מתחכך ברגליהם של משחקי הקלפים, של הנשים הסורגות, מקשית את גבו ומגרגר בהנאה כאשר מישהו מלסף את פרוותו הוכח. אבל החתולה הזאת מתנהגת לגמרי אחרת, עד שממש פחד לחבים נח. והזמן חולף ועובר' ואורח איננה. גרשון יוצא בצעדים כושלים מן המועדון • חרא לא יחסר כאן לאיש. מוסב כך . שלא יראו את גבו שגכפף פתאום. שלא ;ראו את ידיו הרועדות. מבסיר החשוכים מגששים ביציאה ובקושי מוצאים אותה. בחוץ כבר מחכה לו הכלבלב ובחברתו הוא משרך את צעדיו בלי דעת לאן חרא רוצה ללכת. הם משתרכים כמו בהלוויה. מצמחו ניגרות סיפות של זיעה. חן מתערבבות בצבע השחור של שערותיו. כאשר חן מגיעות אל עיניו וזולגות ומתגלגלות על פניו, חן נראות כמו דמעות שחורות. • חגי הופר • iJ ל~לה יtזw ן ~ל ijה~ןןpז ל~ו;ת w ~ו ל~ב;ך · ך~~ריך •םtז ~י~ה i ~ןר;ך ~לי ן.:~ד~סת 1 ל לא אכפת לי אני א;הב ·תת 1 לים ~ם אם הם · ז;וכים עלי בלילה. ;לב~ם אני ל~ -;ה;א• --: T ן ~םר ·~ רל לא ק i" לא ק i ולא הלילה ולא ~ח:;ןו .ת;מ~~ל ~ך ה~ה ~~ י :p ~ו ~ךןם ולא כמ; בכל הליל;ת האספ:לט ~T נכר -" ך;~ -הערש ~ ילל;ת. T: •:•: T • ~ך ח~ה ~~ י :p ~ו ~ךןם הלילה על המדרכה קר לא ,:~ע~ · ~~נ א;נרי ~ןם w:ו~א" ~ל 9~Qij ל ~ריר .ת~~ל 41 מאר 99'••••• העולה, שהתעוררה זה-עתה משגתה. כך הוא מדמיין לעצמו . כך הוא מתכוון לומר לה. כך שיגן לעצמו כל הדרך. כאשר הגיע גרשון למועדון ולא מצא את אווה, החווירו פגיו . במקומה של אווה יושבת על הכיסא שלה חתולה גדולה, שחורה. האמנם חתולה היא זו? האין אלה הבזקי עיניה הירוקות של אווה? ניע ראשה, רטט שפתיה? גרשון נחר.ד מניין באות לו מחשבות כאלה? הוא ניגש אל הכיסא ורוצה לגרש את החתולה. עיניה הרצחניות של זו עוצרות בעדו . הן רושפות זעם. זה לא נותן לו מנוח. הוא חייב לשחרר את הכיסא מנוכחותה של החתולה, מהר ככל האפשר . הוא משכנע את עצמו' שברגע שייפטר מן החתולה, תופיע אווה. אולם החתולה אינה משה ממקומה ואווה לא באה. . כמה גברים, אמיצים ממנו, באים לעזרתו. הם מקימים רעש, מנפנפים במטאטא כדי להפחיד את החתולה, אך כל זה כמעט ואינו עושה עליה כל רושם. היא משמיעה קולות משוגים ומאיימת בציפורניים החדות של כפות רגליה הקדמיות. גרשון מוותר. הוא עצוב ועייף. הזמן עובר. אווה לא באה. אווה לא תבוא עוד. מחשבות שונות מתרוצצות במוחו: האם לכעוס עליה? האם חיתה כוונה כלשהי בכל מנסיה וחיוכיה? האם הבטיחו הללו דבר-מה? גרשון שואל אצל זה ואחר על אווה. כן זוכרים ולא זוכרים אותה. חמלה האחרונה אני אמרתי את המלה הא n ו;נח ז :-· :-ד •:•-· -:-ז T :p ~ר ~iJ ~סלה ~~ךז:יי ס;ף ~ין ס;ף -9ןח 7ן~~~ד i~ ~ין ס;ף . ~~לה אני ז;כר . אמו . ~ת iJ ל.~ל;ת ci ~~לים ~סם יי:ז?~~~ד i~ ~ין ס;ף אני נזכרת . אמרה • :- י •::•:•TT: םי~:~ סך n ;קים iJ ם~חירי ~ry ם ח~ 9 ז:יי ~םל;ן ך~~?ז:יי ~ד i~ ףס; ~ם :p ~ר ח~ם?נר ןי~~~ • ו~~ ה i א ~ם :p ~ר ח~ם?נר ןי~~~ . ~~ןה חיא די . ~~קז:יי . די ס;ף ~ל ס;ף אני אמרתי את המלה הא n ו;נה T ו~~ T~ס~ ,דi?ס י~ר~~ ס;ף- די - ~~קז:יי די ס;ף ~ל ס;ף ו~~~ ~ם ל~ת;ק. 5 · ~וי האמריקאים להשאירם סגורים. 11. הנוצרית אין קללות, אין מלים גסות, אין הילארי קלינטרן ערכה ספר בשם 11 גר ביים ~המשך מעמ' 27~ יחסי מין לפני הנישואים ואין מיניות יקרים, 'באדי' היקר" <באדי הוא כלבו של להיות סופטוב, והבסיס הוא מערכת היחסים אך כשזה מגיע לארנקים שלהם, מעדיפים רוב בין גבר אחד לאשה אחת. אך ברומנסה ~.•" משה דור ~ ~ של 'רומנסות', נרתעות מאי-אילו סיפורי- אהבה חילוניים מפני שנהיו יותר מדי גראפיים", אומרת עורכת מדור ספרי הדת בשבועון הביקורת הנפוץ 'פאבלישרס רדיקלי', "וכן רבות מהקוראות האלו הן נוצריות פונדמנטליסטיות, המבקשות משהו שיתמוך בהשקפת עולמן ולא יקרא עליה תיגר או יתקפנה." "השוק הנוצרי מגלה בשנים האחרונות כוח קניה גדל והולך ו'הארלקין' ושאר מו'לים חילונים הבחינו בזאת", אומרת אלים קאנאדיאו' עורכת סידרת "אהבה עם השראה". על-פי הסטטיסטיקה של אגודת "מחברי הרומנסות של אמריקה" הרי ב 1996- היוו הרומנסות %55 מכלל הספרים בכריכה רכה שנדפסו באותה שנה והסוגה הזאת הכניסה למו"ליה מיליארד דולר . שנה קודם לכן עמד חלקן של "הרומנסות" בשוק הספרים בכריכה רכה על %49 וההכנסה מהן הגיעה ל 884- מיליון דולר. לכך יש להוסיף את המספרים שמספקת "אגודת המו"סים הנוצרים" ולפיהם מכרו באותה שנה שבעה מו"לים של סיפורת נוצרית חמישה ורבע מיליוני עותקים של סיפורת כזאת והרוויחו יותר מארבעים ושלושה מיליוני דולרים. "הרומנסות" הנוצריות הולכות בעקבות מפורשת. הטיפוסים מגלים את האמונה, או חוזרים ומגלים אותה לאחר שאבדה להם בתוקף נסיבות החיים. הם לא רק חותרים להתאהב ולהחזיק באהבתם אלא גם מנסים ללמוד משהו על עצמם ועל אלוהיהם וכיצד מתייחס הדבר לחייהם בזמן הזה. דומה שכדאי שהאורתודוקסיה הישראלית תתעניין ברומנסות "בעלות ההשראה", חזקה על שלומי-האמונים שלנו שיפיקו טובת הנאה - כלכלית ופוליטית - מהז'אנר "הכשר" של סיפורי האהבה. למשל' בחור- ישיבה חסיד וחוזרת בתשובה". ואם כבר "רומנסות", לאו דווקא עם השראה: מר "ל של סרגה זו מהעיר ראליי שבמדינת צפון-קארוליינה מציע, בעבור 40 דולר בסך הכול' לעשות אותך' הקרואה, לכוכבת אחת משש הרומנסות שלו - בטקסט יוכנסו לא רק השם שלך ושל אהוב לבך' אלא גם עיר הולדתכם, מקצועותיכם, צבע שערכם, הבושם החביב עליך' כינויי החיבה השגורים בפיך וכך הלאה. תינתן לך זכות הבחירה בגיוסה "מתונה" של הרומנסה או "פראית"". אוהבים אך לא קונים הילארי דרומן קלינטון' הגברת הראשונה של ארה"ב, אהובה - לדברי התקשורת והסקרים הנשיא>, אוסף מכתבי ילדים לחיות-המחמד הראשונות במעלה של אמריקה והספר ראה אור' לקראת עונת החגים של סוף השנה, בהוצאת "סיימון את שוסטר", מסתבר' כי היה זה כישלון חרוץ. המו"ל הודיע שידפיס את הספר בחצי מיליון עותקים, חשב פעמיים וצמצם זאת לשלוש מאות אלף." ולאחר זמן- מה מילא פיו מים וסירב לדווח על מספרי התפוצה. ואל נא נשכח, כאשר יצא הספר הראשון של . הגברת הראשונה, "מה שדרוש הוא כפר" ' הוא נמכר בכ 400- אלף ערתקים בכריכה קשה. מה קרה? אולי הקונים הפוטנציאליים פשוט לא ידעו על הספר. ראשית, הילארי לא יכלה להשתתף במסע פרסומת, כי היה חשש שהמראיינים יציגו שאלות לא על הספר אלא על המערכה להרשעת הנשיא בעלה. שנית, על גב הספר לא מופיע תצלום של הגברת הראשונה. ואין זה מפני שספרים פוליטיים לא נמכרים. ספרים התוקפים את הנשיא קלינטון או מגיבים עליו ועושים חשבון דמים עם תוקפיו נמכרו היטב ואף הגיעו לרשימת רבי-המכר. אפילו קובץ הבדיחות של ברב דול' המועמד לנשיאות מטעם הרפובליקאים שנכשל בבחירות 1996' "חידודים פוליטיים גדולים: :גוחק <כמעט) כל הדרך לבית הלבן"' הפתיע את מו"לו ונמכר פי ארבעה מתחזית המכירות החילוניות במה שנו גע לחוקי היסוד: חייב - על הרוב המכריע של הציבור האמריקאי. הראשונית. • בקרוב i;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;i י• י ::: :: :: י• י י•י ::: במפרי עתון 77 י• י תואר כבור לאלנו ממי מטעם י• י י• י י• י •• י י• י י• י י• י י• י י• י ! י• i י עדינה בן חנן אוניברסיטת בן-גוריון י• י 181 י• י 181 י• י ii•• •• אלנו ממי , הסופר הצרפתי-יהודי ממוצא תוניסאי' יקבל תואר של כבוד מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ביום ראשון ,6 ביוני' במסגרת מושב חבר הנאמנים י• י בשפה שאינה שפת אמי :: •• של האוניברסיטה. י• : י י• י י• י י• י י• י י• י י• י י• י י• י ממי, סופר, הוגה דעות וחוקר ספרות, עוסק בזהויות ובתת זהויות, ובמורכבות של הזהות היהודית המודרנית, מה שהופך את יצירתו לרלוונטית לחברה ::: ספר ראשון :: הישראלית. י• י י• י !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מהרומנים החשובים שכתב: "הגזענות" ,. הרומן י• י י• י י• י י• י י• י האוטוביוגרפי "נציב המלח" , וספר ההגות "שחרורו י• י י• י י• י י• י של יהודי". י• י י• י --------------------------------------------------------~--·· ביום רביעי ,9 ביוני' ישא ממי הרצאת אורח במסגרת אירועי חבר הנאמנים, ביחד עם חבר סגל המחלקה לספרות עברית של האוניברסיטה, עמוס עוז. ההרצאות תתקיימנה באולם אברהמס-קוריאל' בניין קרייטמן. 42 •••••גליון 231 צבי עצמון כלי דם וכלי קודש <סי~קרונה פיסיולו גית קטנה> גרךי מתאים למ"ח .ל;~ 1Jזi~~פ71 ם~י לסלק ס~ ry תון' 'י~ס~~י~ן~מ ~ל מ~ןןה. רך~ · מתרחבים סעיפי אב סע i ךקי"ם ~!!i ~א ~ן מל.ב, ךןם ו~~~ ~ך~מ;ת ס 9ת;!!~;פ ~~ןק~ין' q לא הךא ,ה~~~מ ןמ;נ 1• ,ה~~ס :p ל;~ך - ~י~ר מן~ר 1 ת. ן; מדק~ה, ~הךא ~ry ןיר י~~~ .ל~ךגהה~~ ~נ 1 ע;ת 'ן~~ חכךר ~~ע;ךר ~ך~ז ~ל ע,םי~~, 1~הג 1 בת ר~ל.קס ~11 ץ ם~רירילא . ךצ;~י ·_·i6דע ~-י~~ ~ל מ~ -'ן~~ 1ד~ 11 ץ נ; 9 ף שיר למוחמר מחמד ה; מחמד האם אתה ע;ן ער? הח~לים י~ני-ם, ועל הכפר המג.ובל T • : : -T נתז ~גרז:וי~ה ~ל .ה~~ס ~ר~ז , ~ח w1 ת רחךף ~מ;ר ~ל חןל;ן . אדמיאל קוסמן י~? ?ף~~!~ לאדמ;"ך שליט"א** ך~ם 7ך 1!j ~ים. הר~ח ע;בר~ ואב~-- ~לי n א-;·~ i מר. * החלק הראשון כולל תרגום מקוסע מתוך: 0 T -: -•• -T •• -• משה 1 נדה. :· ד:· th ed. , p . ך , Cohen & High: Essentials of Human Physiology 26. MedicPress, 1998 אבל מ 11 ר: האם ע· אני ש;מר 1 ר? ** אדוננו מורנו ורבנו שיזכה לימים סובים אמן ~ריר w~ה~יpז ם~ ד~ע.לה · · ךם יי~רי · :ק א 1 לי היה מחדל. ·פ~ א 1 לי 7ciry י T היק ~לי ~היק ~סר t זה ~~סר .q רי י~~ מ~מ 1 ~ה ~זP~ם,ה~ל~pזלך שלי "אני שליח, גם ש;מר' ו גם פרש, וגם נ;טר' •• :-TT -: •• --• T :-· • :• ~יו 'ן~~~ ~סי ויחידי' ה; ה; ז:וזהר' ~lJ ~די' לא לגל;ת לה את ס;ןי. ושלא תע;רר. •• : :• : • :• T -: מי י;דע? תשמע, תשמע א;תי: אם ~תה תקיץ T T • • -: • -: • .• • לי בטע 1 ת מחר מתים וישני-עפר TT •••• • • •• TT T : • ~ת;ך ~ן~ת ס :p 'ר~ נ;~ך בח;ל שבעבר' הכל םי~~~ ול.:"". T ר:~פ;ךר. _ ן r ~~ -b r. 1 עוזר ןרבי ז • י; w ב ,ה~~ צ;~ה סמ;ן ע;~ר ב~ב והם צללים סת 1 מי פנים ואפ"רים על ס:בזי :i ;תיו. • -:-• T •• T • : רגע מבט; נצת T • T --:• כבה. - רגע :• T -:• י;שב בגאות נדד T T --:-: •• מתלהבים להתלהב • .. -: . : . -:-: . האנשים ע;ברי נרח;ב מפנים - ז: .. : לרגע . : 1 -:". ה 1 א לבן;' נפש נדרכת נחמת ::- ח~~ל 1 ל·~·~ ףי ·: סה :·". את מל;א נפשם להביט • -: T בפנים האלה w ~ה י;ק,ןת מ~~ל;ת q1 T !ק;ת ל;~ תח;~ק; לס;ה ~לס;ה ~ל ס. א;z:וף, ןק ףו:z;א :ה~ר: ~י ~לא. .ל~ 6 .;ת;מ . . . ,ף~ דק ןף ~f ה ;ך;ע~ t' ר ~ם ~יש ~סי לא :קןב. ק;רא ה~~~~ ~ל ז:ו w ~ע o/ דק ~ליף ;ב~~ נ; p:ת~ ר~~ 1Jקים w ל י~~ , ~י ~ה ~רז:וי~ ~0;I],ם;א~~-י~ ~ז ח~ל~: . ~רשי תה;ם- ~ל זממה; • :-T :• •• -: T :• מי שמע;ך; לא נגעה ין; 0 T T: T •• :• להביט ב; רגע לא ;רהב. -: . -:· . -: T T : •: : •• TT לא :קרב ,םל;םת~~ סר 1]1 ~ף iJ~ת~,ק~ ף~~ממר;מה T : • ם[/~ א; ר~~ - - f הצפ!!ה המאריכה להי;ת צפ!!ת -• • : • T ·-: --T ' ' אזב נ;ךך' גר 1 ם, אכ 1 ל . :-T •• :•• םי~י~~-~ :ל.ל ל~~ז :~יר · 1 ם f הצד נהי;ת; נצ;ך • : • T :• :-:• T -.: אז-וה, אז-וה יער-עד באיש אחד נח!!יהם האפ i ים. ~סי ~קסלם, לדא;ןה ;מ~ ?לם, ל;~ מבט למבט מחכה q,ב~ן-ת~ ת;ו~יt מךם. ;מ;ק~~ םד ~ל ןם ק iךא ~י~נ 1עt· ~ת ~נ;ךי מךסק;ת o/ !ה ~ל . ךה ~נכה ~ח i ע.י ט;ךף עם ט;ךף, הזמ על זה י:~ עם 'י~~ גם במבט 'של ב 1 ז לא היזכ iJ ~לר iJמ 1 ~ד ש~~ ?מכ;ת בצהריו של י;ם אפר' מלא אנשים ןמ;ע,ך ~ך~ן iJם:~~•םי~~ל:~~ ~?ע.ין Tןמ 1ת i•• ז-: • ~~ןב ס~סי ח; w ף מל.ב ~ל v/.ם:~ וברעש של n !!ים כב 1 יים . : .-:· --: שיר זה, בגיוסה שונה, ראה אור באחד מגליונות "פרוזה" בעריכת ישראל הר • כאן הוא מופיע בגיוסה מחודשת, על-פי בקשתו של עוזר רבין.